השוואה בין גרסאות של סיפור תמר ויהודה.
השוואה בין גרסאות של סיפור תמר ויהודה. הקישור לזמן של הסיפור הקודם מוטיב הירידה מי מעניק את השמות? ומהם. מיהי אשתו של יהודה מוצאה של בת תרגום השבעים מקרא "ויהי בעת ההיא" ,כלומר אחרי מכירת יוסף ,שעל כך מסופר בפרק הקודם .אולם עיון כרונולוגי קל מראה, שזה בלתי אפשרי .ראב"ע עורך את החשבון הבא ,בן שבע עשרה היה יוסף כשנמכר ) ל"ז ,ב( ,בן שלושים היה בעמדו לפני פרעה ) מ"א ,מ"ו( ,נוסיף את שבע שנות השובע ,שבאו בסמוך והשנתיים של הרעב ) מ"ה, י"א( ,הרי עברו עשרים ושתים שנה למן היום בו נעקר מבית אביו ועד לפגישתו עם אביו ואחיו .במקביל לחיי יוסף התרחשו בבית יעקב מאורעות שאי אפשר לדחוס אותם בתוך זמן של עשרים ושתים שנה :סמוך למכירת יוסף נשא יהודה אישה ,ממנה נולדו לו שלושה בנים, שניים התחתנו זה אחר זה עם אותה אישה ומתו .עברו שנים אחדות "וירבו הימים" ,ויהודה נפגש עם אותה האישה .מפגישה זו נולדו התאומים פרץ וזרח. "ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו" "והיה בעת ההיא ירד יהודה מאת אחיו" בתחילת הפרק הבא יוסף "מורד" למצרים .בפרק הקודם ) (37.35יעקב משתמש באותה מילה. האם השימוש באותה המילה נועד לקשר בין הפרקים? יהודה -ער ,פרץ ,זרח. בת-שוע -אונן ,שלה. ביתו של שוע ,בהמשך- בת-שוע ) .שמה לא ניתן( האם השם בת שוע נועד להידמות לבת-שבע וכל לקשר לדוד? דמיון נוסף קיים במותו של הבן הראשון של דוד ובת שבע וכן במותו של אמנון ששמו דומה לזה של אונן )בצירוף אות אחת(. באותו עניין ,אות אחת תשנה גם את שמו של הנן 1 הקטן משלה לשלמה. כנענית ספר היובלים הסיפור מופיע לאחר סיפורו של יוסף .הוא מתחיל בציון הזמן "יובל החמישה וארבעים, בשבוע השני ,בשנה השנית ".בסיום הסיפור מצוין כי "ואז תמו שבע שנות השובע שניבא יוסף לפרעה". ספר צוואות השבטים הקישור היחידי לסיפור יוסף שאינו מובא כאן ,הוא דבריו של יהודה על כך שאחרי תום הפרשה באו ליוסף מפני הרעב. לא מוזכר לא מוזכר יהודה -ער ,פרץ ,זרח. שוע -אונן ,שלום. לא מוזכר. לא מוזכר. שוע בת שוע בת שוע כנענית כנענית כנענית השוואה בין גרסאות של סיפור תמר ויהודה. שוע מוצאה של תמר לא מצוין מי בחר את תמר לער? מה חטאו של ער? מה חטאו של אונן? הקשר בין שני החטאים שמו של האלוהים מי המספר? דמותה של בת -שוע בראשית רבה" -אפרים מקשאה תלמידו של רבי מאיר אמר משום רבי מאיר תמר בתו של שם היתה דכתיב ) ויקרא כא( ובת איש כהן לפיכך הוציאוה 2 ותשרף" יהודה לא מצוין" -רע בעיני יהוה" לא מצוין ארמית יהודה יהודה ער לא מצוין" -רע לפני יי" "הוא שנא אותה ולא שכב אצלה...ויהי בכורו זה רע"... "ויהי ער רע ,ויצק לתמר, כי לא היתה מארץ כנען... והוא לא ידעה במזימת אמו, כי לא חפץ להוליד ממנה בנים". "וישפוך זרעו ארצה. וירע הדבר בעיני יי" "ברעתו לא ידעה ,ויעש איתה שנה ...ושיחת זרעו ארצה במצוות אמו"... הראשון נעשה במזימת האם והשני במצוות האם .חוזר פעמיים הביטוי" -וגם הוא" יי יהודה נישואיה ליהודה היו כתוצאה מפזיזות ויין וכן משידוליו של אביה. בת שוע היא שהדריכה את ער לא לשכב עם תמר ובהמשך את אונן השחית את זרעו ארצה .בהמשך לא נתנה את שלה לתמר מכיוון שהיא לא היתה כנענית. היא מצאה אישה כנענית לשלה ,יהודה קיללה ובשל מדרש פ"ב ,ה מסביר, השחית זרעו כדי שלא תתעבר ויכחיש יופייה ) יבמות ל"ד ,ב(. "שיחת ארצה ,לבלתי נתן זרע ,לאחיו .וירע בעיני יהוה אשר עשה" "וימת ,גם אותו" "שפך ארצה ,כדי לא לתת זרע לאחיו .ונראה רע לפני האל כי עשה זאת" "והמית גם אותו" אין. יהוה האל יי מספר חיצוני מינימלית .בת איש כנעני ,יהודה לוקח אותה לאישה .היא יולדת שלושה בנים ובהמשך מתה. מספר חיצוני מינימלית .בת איש כנעני ושמה שוע .היא יולדת שלושה בנים בכזבי ובהמשך מתה. מספר חיצוני היא זו שלא רצתה ששלה יקח את תמר לאשתו. בהמשך מתה. 2בראשית רבה פה י ארמית David and His Circle in Genesis XXXVIII 1 השוואה בין גרסאות של סיפור תמר ויהודה. כזיב תקופת האבל של יהודה היחס לגרים "והיה בכזיב ,בלידתה אותו" "והיא היתה בכזבי כאשר ילדה אותם" לא מוזכר משמעותו של כזיב היא גם שקר או תרמית. "וינחם יהודה" "והתנחם יהודה" התנחמותו של יהודה עומדת בניגוד לסירובו של יעקב להתנחם ב37.35- יהודה לוקח לו אישה כנענית ,חברו הטוב הוא עדולמי. לא מוזכר אבל .אם כי מוזכר שעברה שנה בין מותה לעלייתו לתמנתה. לא מוזכר אבל .אך כאן יצא יהודה לתמנתה רק בתום שנתיים. יהודה מתחתן עם כנענית, רועהו הוא עדולמי )רועהו ולא רעהו(. יהודה לוקח עבור ער "אשה מבנות ארם" .בת שוע היא כנענית .ער רוצה אשה כנענית ולא ארמית. תמר מתוארת כ" -תמר מארם נהריים בת ארם". אך זהו ער שבוחר בה לאישה ולא יהודה. נושא הנישואים לבנות כנען נפסל על ידי אברהם ) פרק כד ,פס' (3ובהמשך על ידי יצחק ) פרק כח ,פס' 1- .(2צירוף הביטויים שמשמש לביטוי לקיחת בת שוע לאישה שימש בעבר לתיאור לקיחת הפרי האסור בידי חווה ) פרק ג' ,פס' ,(6פרשת בני האלוהים ובנות האדם ) פרק ו' ,פס' ב'(, פרעה ) ,(12.5ואונס דינה ).(30.9 ,22.13 ,34.2 הזיווג עם הכנענים מסומן כבעייתי .יתכן שהעובדה שהאיחוד עם הכנענים מובא כדי להכתים את שבט יהודה. חירה כך מתה. לא מוזכר גם נושא המשכב עם קדשות נחשב לאסור ויתכן ששימש להכתים את שמו של יהודה. איש עדולמי ) איש במשמעות נכבד או מלך?( חירה מתואר יהודה לוקח את בת שוע הארמית לאחר שידול של אביה )בגרסה העברית מצוין "בחומי" ובאנגלית- .(entreatedיהודה מציין שרצה להיוועץ באביו אך נכנע לחשק. "רעה משפחת הכנענים", יהודה מקלל את בת שוע כשהיא מביאה כלה כנענית לבנו. מוזכר בפרוש שנשיאת אישה כנענית נוגדת את מצוות ה'. שמו חירס ,מתואר כ"-איש מסוים עדולמי" וכרועהו של יהודה .הוא שמו של חירה אינו מצויין. את הגדי שולח יהודה בידי רועה אלמוני מעדולם. חירם האדולמי הוא ראש הרועים של יהודה .אין לו תפקיד בסיפור. השוואה בין גרסאות של סיפור תמר ויהודה. בתור רעהו של יהודה, והוא שהולך לחפש את תמר עבור יהודה. מות בת-שוע הייבום חירה מזכיר גם את חירם 3 של דוד ללא פרטים בפרשת תמר מופיע בפעם הראשונה חוק הייבום. יהודה הוא שמצווה על אונן על ביצוע הייבום .אונן אינו מעוניין מכיוון שהזרע לא יהיה שלו ובוחר להשחית את זרעו ארצה. שהולך לחפש את תמר עבור יהודה. ללא פרטים ללא פרטים זהה לתיאור במקרא. התיאור דומה יותר לתיאור בתרגום השבעים מאשר למקרא -ישפוך זרעו ארצה" ולא "שיחת ארצה" לגבי אונן רשום" -והיה כאשר בא אל אשת אחיו" לגבי אונן רשום" -ויבוא אל אשת אחיו" לגבי אונן רשום" -והיה אם בא אל אשת אחיו" יהודה מקלל את בת שוע ולאחר מכן היא "ותמת גם היא ברעתה יחד את בניה" לא מצוינת מצוות הייבום, אלא רק שיהודה נתן את תמר לאונן .הוא לא ידעה, אך עשה עימה שנה .יהודה כנראה ידע על כך ) מתמר?( והתריע בפני אונן .אונן אז בחר להשחית )בדומה למקרא( את זרעו במצוות אמו. בגרסה זו מצוין בפירוש כי יהודה נתן את תמר כאישה לאונן ) משמע ,לנישואים(. מדוע רק בגרסה זו? לפי ספר דברים ,על הגיס לקחת את אלמנת אחיו לאישה באופן רשמי. בדברו לאונן משתמש יהודה בביטוי "בוא אל אשת אחיך" ולא ברור עם הכוונה היא גם לנישואין. כמו כן לפי ספר דברים ניתן להשתחרר מחובת הייבום .בסיפור אין זכר ליכולת חוקית להיחלץ מחובת הייבום .אונן מת בשל ניסיונו להימנע ממילוי חובתו ויהודה נאלץ לנקוט בעורמה על מנת להתחמק ממנה. העובדה שהחוק מופיע רק בספר דברים מעידה על כך שיתכן שמדובר בחוק מאוחר יחסית. להיכן שולח יהודה את "שבי אלמנה בית אביך" "שבי אלמנה בבית אביך" ) האם ההבדל מהמקרא הוא דומה למקרא" -שבי אלמנה בית אביך" לא מצוין שיהודה שולח אותה .רק מצוין שתמר David and His Circle in Genesis XXXVIII 3 השוואה בין גרסאות של סיפור תמר ויהודה. סמנטי בלבד?( תמר? מדוע הוא עושה זאת האם התכוון להשיאה לשלה? "כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו" לא ידוע )כנראה שלא(, אך לתמר אמר שתשב אצל הוריה "עד יגדל שלה בני" "כי אמר :פן ימות גם הוא כמו אחיו" גם לא מצוין ) למרות ששוב, כנראה שלא(" -עד אשר יהיה גדול שלום בני" פרשנות אפשרית ל" -עד יגדל שלה" -עד שיהיה גדול מאחיו ושלם בדעותיו וכך לא יחזור על טעויותיהם ) עד יקנה שכל( המסע לתמנתה כיצד יודעת על כך תמר? פעולותיה של תמר. מדוע? לא מצוין. נדמה כי כן ,הוא אומר לתמר לשבת בבית הוריה "עד יגדל שלה בני ואתן אותך לו לאישה" ) הבטחה מפורשת( ,אך כשגדל שלה" ,בת שוע אשת יהודה לא חפצה כי שלה בנה יקח לו אותה לאישה" .מצד שני ,גם לאחר מותה של בת שוע לא קיים יהודה את דבריו. האם זה מפני שבת שוע חיתנה את שלה? "עלה יהודה לגוז צאנו" "ויעל על גזזי צאנו" "ועלה אל גוזזי צאנו" לפי פרשנות המקרא משמעות הביטוי היא שהוא הלך להשתתף בחגיגה של סיום מעשה הגז. בהמשך מצוין כי הוא הולך לגוז את צאנו "ו יגד לתמר" אותה משמעות כמו במקרא? כלומר ,מטרת המסע היא הגיזה עצמה והחגיגה אינה מוזכרת כלל. "והוגד לתמר" "ותסר בגדי אלמנותה מעליה" "ותכס בצעיף" "והסירה את בגדי האלמנות מעל עצמה" "והתעטפה בצעיף" לא מצוין כיצד נודע לה. נדמה כאילו היא ידעה זאת לבדה ,שכן מיד עם צאתו מתואר כיצד התארגנה תמר. "ותסר בגדי אלמנות מעליה" "ותכס בצעיף" לפי מדרש רבה" -שתים הם שנתכסו בצעיף תמר ורבקה ושתיהם ילדו 4 תאומים" "ותתעלף" "ותשב בפתח עינים אשר על דרך תמנתה" "כי ראתה כי גדל שלה והיא לא נתנה לו לאישה". "והתייפתה", "וישבה אצל שערי עינן, אשר בדרך תמנתה;" "כי ראתה כי גדל שלום, אך הוא לא נתן אותה לו לאישה". 4בראשית רבה פה ז. "ותעד עדיה" "ותשב על יד השער על דרך תמנתה". לא מצוין. היתה "באלמנותה". כלומר לפי הטקסט זה אפילו לא נעשה בהוראתו. לא מצוין. הוא התכוון לעשות זאת, אך בת שוע לא נתנה לא לעשות זאת וכשלא ידע חיתנה את שלה עם בת כנען .מצוין שיהודה לא הסכים עם מהלך זה "וקיללה במר נפשו". כלומר שלה היה כבר מחותן ותמר ידעה שרק מיהודה יגיע הזרע. "הולך אנוכי לגזוז את צאני" שוב ,מטרת המסע היא הגיזה עצמה והחגיגה אינה מוזכרת כלל. "ובשומעה מקץ שנתיים כי"... לא מצוין לא מצוין "ותעד בגדי כלולותיה" "ותשב בעיר עיניים לפני השער" לא מצוין השוואה בין גרסאות של סיפור תמר ויהודה. מדוע חשבה יהודה לזונה ולא זיהה אותה? "ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כיסתה פניה" האם הוא חשב אותה לזונה בשל כיסוי הפנים? מכתובים מקראיים שונים ניתן ללמוד כי הזונות נהגו לכסות את פניהן. יתכן שהוא חשב אותה לזונה דווקא בשל מיקומה לצד הדרך ואופן לבושה ) תכשיטיה( .והביטוי מתייחס רק לכך שהוא לא הכיר אותה. המשא ומתן: תמר עושה ליהודה מה שעשתה אימו לאה לאביו ) .(29.23-25פרק 37 משחזר את תרמיתו של יעקב על יצחק ,פרק 38 משחזר את תרמיתו של לבן ולאה על יעקב. "הבא נא אבוא אליך" הביטוי "אבוא אליך" זהה לציוויו אל בנו אונן. יהודה שם את עצמו 6 במקומו. סיפור התפתותו של יהודה לזונה מרצון מראה את קלונו ,ובא במקומו כניגוד ליוסף בפרק הבא שכבש את יצרו. "כי לא ידע כי כלתו היא" "ותאמר מה תיתן לי כי תבוא אלי" "ויאמר אנכי אשלח גדי עזים מן הצאן" "וראה אותה יהודה וחשב היא זונה ,כי כיסתה פניה ולא הכיר אותה". לא מצוין כלל" -ויעבור יהודה וימצא אותה ויחשבה לזונה" הפעם מצוין בפירוש כי יהודה לא הכיר אותה. מדוע? אולי כדי למנוע את המחשבה כאילו הכירה וחשבה שיצאה לזנות. יהודה מתייחס למנהג הבבילוני שמציין הרודוטוס. מה זה אומר על הקשר בין שני היצירות? האם זה מחזק את הטענה שהוא חשבה לקדשה ולא לזונה? )בגרסה זו לא מוזכרת המילה זונה( התוספת מבהירה שהוא לא חשבה לזונה מכיוון שכיסתה פניה .החלק השני של המשפט מופרד ומבהיר שלא 5 הכיר אותה. "הרשי לי לבוא אלייך" האם זהה לגרסה המקראית? "כי לא ידע כי כלתו היא" "והיא אמרה :מה לי תיתן, אם תבוא אלי?" "והוא אמר אני לך אשלח גדי עזים מן הצאן" גדי העיזים מופיע גם בסיפור יוסף בפרק לז- אחי יוסף לוקחים את כותנתו וטובלים אותה Unveiling the Versions: The Tactics of Tamar in Genesis 38:15 5 6משה עמנואלי“ ,תמר אשת יהודה” כדי להסביר מדוע מקומה הראה עליה כי זונה היא מציין יהודה כי "חוק לאמורים ,אשר יושיבו את המאורסה שבעה ימים לפני השער להזנותה" בהקשר לכך שלא זיהה אותה נטען כי "ואנכי בשתותי יין לשכרה לא הכרתיה ,ויפתני יופיה ומראה יפי עדיה" "ויאמר אליה :אבוא אליך" ציווי? "ואומר אבוא נא אליך" "ותאמר בוא .ויבוא" המעשה קודם למשא ומתן ולתשלום. אין התייחסות. "ותאמר :הבא לי אתנני". "ויאמר :אין מאומה בידי ,בלתי אם טבעתי על האצבע ונזם אזני ומטי אשר בידי" משמע ,יהודה ניגש במכוון אליה ללא אתנן אין התייחסות "ותאמר מה תיתן לי" "ואתן לה את מטי ואת פתילי ואת נזר מלכותי לעירבון" אין משא ומתן ולא מוזכר הגדי .יהודה הוא שמציע את שלושת הפריטים השוואה בין גרסאות של סיפור תמר ויהודה. כלשהוא ועשה את המעשה קודם שציין זאת .לאחר מכן זה היה הוא שציין את שלושת פריטי הערבון. בדמו של שעיר עיזים. בראשית רבה" -אמר הקב"ה ליהודה אתה רמית באביך בגדי עזים חייך שתמר מרמה בך בגדי 7 עזים" לפי ,6.26שכרה של זונה היה כיכר לחם ,הסכמתו של יהודה לתת גדי עיזים בתחילה ואת שלושת חפציו האישיים בהמשך מעידים על להיטותו הרבה. "ותאמר אם תתן ערבון עד שלחך" "ויאמר מה הערבון אשר אתן לך" "ותאמר חתמך ופתילך ומטך אשר בידך" "ויתן לה ויבוא אליה ותהר לו" שלושת פריטי העירבון כעירבון ) למרות שלא מצוין במקום מה(. מה היה קורה לו היה ברשותו תשלום כלשהוא? "והיא אמרה :אם תיתן עירבון עד שתשלח" "והוא אמר :מה העירבון אשר לך אתן?" "ואמרה :את טבעתך ואת הענק ואת המטה אשר בידך" "ונתן לה ובא אליה ונתעברה ממנו". "חתמך ופתילך ומטך אשר בידך" "את טבעתך ואת הענק ואת המטה אשר בידך" פריטים אלו מבטאים את זהותו של יהודה החותם מתורגם לטבעת והפתיל הופך לענק. "ותאמר אליו :תנה אותם לי עד שולחך לי אתנני" "ויאמר אליה :אנוכי אשלח לך גדי עיזים" "ויתן אותם לה". - "ותהר לו" "וכאשר באתי אליה ותהר" כאן אין את צירוף הפעלים המהיר כמו בשני הגרסאות הקודמות. "טבעתי על האצבע ונזם אזני ומטי אשר בידי" my ring that is on my finger, and my necklace, and my staff which is in my hand החותם מתורגם לטבעת, הפתיל לנזם )?( ,אך בתרגום האנגלי מדובר בכלל בשרשרת. - "את מטי ואת פתילי ואת נזר מלכותי" my staff, and my girdle, and my royal crown החותם מומר לנזר מלכות. בגרסה האנגלית מתורגם הפתיל לחגורה. מדוע ישנו הבדל בפריטים? בהמשך חוזר יהודה על פירוט הדברים ומשמעותם- "כי נתתי את מטי הוא עוז שבטי ,ואת אזורי )(girdle הוא גבורתי ,ואת נזרי אשר הוא תפארת מלכותי". לאחר מכן הוא מפרט על משמעות נתינתם- 7בראשית רבה פה ט השוואה בין גרסאות של סיפור תמר ויהודה. לאחר המעשה "ותקם ותלך ותסר צעיפה מעליה ותלבש בגדי אלמנותה" "וקמה והלכה ,והסירה את צעיפה מעל עצמה ,ולבשה את בגדי האלמנות שלה". החיפוש אחרי הזונה "וישלח יהודה את גדי העיזים ביד רעהו העדולמי לקחת העירבון מיד האישה ולא מצאה" "וישלח יהודה את גדי העיזים ביד רועהו העודולמי ,לקחת את העירבון מאת האישה ולא מצא אותה". הפעם מדובר ברועהו של יהודה. "וילך יהודה אל צאנו והיא שבה אל בית אביה". לא מוזכר התהליך ההפוך של הסרת הצעיף והחזרה ללבוש האלמנות. "וישלח יהודה ביד רועה מעדולם גדי עיזים ולא מצאה" והפעם רועה עיזים אלמוני .האם זה כדי לשמור על אלמוניותו של יהודה ולא להיות מעורב עם הקדשה? "וישאל את אנשי המקום לאמור איה הקדשה אשר היתה בזה?" "וישאל את אנשי מקומה לאמור איה הקדשה היא בעינים על הדרך" "והוא שאל אנשים מן המקום :איה היא הזונה אשר היתה בעינן על הדרך?" הביטוי קדשה יכול להיות לשון מעודנת שנועדה לשמור על כבודו של יהודה .אך האם זה מכובד יותר? מבחינת התורה עדיפה הזונה על הקדשה, אך אולי אצל הכנענים הקדשה מכובדת יותר. ) היא בהחלט היתה מכובדת יותר אצל 8 הכנענים( "ויאמרו לא היתה בזה קדשה" שימוש בביטוי זונה במקום קדשה .האם זה אותו הדבר מבחינת המתרגם או פשוט לא היתה מילה מקבילה? שימוש בביטוי קדשה הפעם. "ואמרו :לא היתה כאן זונה" "ויאמרו אליו :אין קדשה אתנו". בני המקום טוענים שלא היתה זונה בפתח העיר, כלומר ,שהייתה של תמר שם היתה אירוע מיוחד ולא שגרתי .יש הבדל מאשר אם יגידו שאין קדשות ) אבל זונות יש( "ובהינחמי על כל אלה לא אכלתי בשר ויין עד עת זקנתי ,וכל שמחה לא ראיתי". לא מוזכר כל החיפוש אחר הזונה אינו מוזכר בטקסט .הוא מדלג ישר לשלב בו נודע ליהודה מה עשה. לפי האזכור של המנהג הבבלי נדמה כי מדובר בקדשה ולא בזונה. בסוף הסיפור מציין יהודה- "וגם אנשי העיר אמרו לא היתה בשער קדשה ,כי מארץ אחרת באה ותשב בשער לזמן מצער ואחשוב כי לא ידע איש כי באתי אליה" שוב חזרה על עניין הקדשה, אך מבלי להזכיר את הביטוי 'זונה' קודם לכן .יהודה מתאר את החיפוש אחריה Tamar the Hierodule 8 השוואה בין גרסאות של סיפור תמר ויהודה. האישום גזר הדין "וישב אל יהודה ויאמר לא מצאתיה וגם אנשי המקום אמרו לא היתה בזה קדשה" "וחזר אל יהודה ואמר :לא מצאתי ,והאנשים מן המקום אומרים ,שאין כאן זונה". "ויאמר יהודה תיקח לה פן נהיה לבוז הנה – שלחתי הגדי הזה ואתה לא מצאתיה" "ואמר יהודה :תיקח אותם! –פן נהיה לצחוק; אכן שלחתי את הגדי ,אך אתה לא מצאת". יהודה מנסה לשמור על כבודו -הוא שולח אחר לחפש את תמר וכשהיא אינה נמצאת הוא מוותר על החיפוש כדי לא להיות מטרה ללעג. "ויגד ליהודה לאמור זנתה תמר כלתך וגם הנה הרה לזנונים" "ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף" מעניין שגזר הדין שבחר יהודה מרמז על מוצאה של תמר כבת כוהן .העונש הרגיל הוא מוות בסקילה. "וישוב ויגד לו כי לא מצאה .ויאמר אליו, שאלתי את אנשי המקום ואמרו אלי אין קדשה בזה" "ויאמר קומה ונלכה פן נהיה לבוז" להראות שהיא היתה שם לזמן קצר ואף אחד לא היה עד למה שהתרחש ) או לפחות כך חשב( - - גרסה זו שונה במקצת- אין את החלק של 'תיקח לה' ושל 'שלחתי אבל לא מצאת'. "הוגד ליהודה ,באמרם: זנתה תמר כלתך ,והנה היא מעוברת מזנות" "ויגידו ליהודה לאמור, הנה תמר כלתך הרה לזנונים" גרסה שונה מעט- "ובהוודעי את אשר עשיתי"... בעוד בנוסח המקרא מדובר בצירוף Xוגם ,Yבתרגום השבעים מדובר בסיבה ותוצאה X -והנה .Y ויתור על המשפט הראשון של זנתה תמר כלתך .האם המשפט השני נשאר לבדו כדי לא להכתים את שמה של תמר? לפי גרסה זו נודע ליהודה מה הוא עשה .משמע ,הוא כבר ידע בשלב זה שהוא שכב עימה ואת זהותה ) פרשנות בעייתית בגלל החלק הבא שבו היא מוכיחה את זהות הגבר איתו שכבה(. "ואמר יהודה :הוציאו אותה ותשרף". "וילך יהודה אל בית אביה ויאמר אל אביה ואמה ואל אחיה ,הוציאוה ותישרף כי טומאה עשתה בישראל". פירוט הרבה יותר נרחב. מפורט בדיוק למי נמסר בהנחה והכוונה היא שנודע לו על המעשה ,אך לא על זהות הגבר ,ישנו פה עדיין ויתור על חלק ההאשמה של תמר בזנות והרות לזנונים. תמר יוצאת כאן נקייה יותר. "...ואבקש להורגה" בגרסה זו מדובר במוות רגיל ולא בשריפה .יתכן שעניין השריפה פשוט לא מפורט, אבל זה לא סביר מכיוון שמם השריפה הוא מם חשוב. השוואה בין גרסאות של סיפור תמר ויהודה. בנוסף ,לפי ויקרא 20.12 גזר הדין חל על שני הצדדים ,משמע גם על יהודה... הדין )מדוע?( ולאחר מכן מפורטת אשמתה -טומאה עשתה בישראל .מדוע? האם מכיוון ששכבה עם חותנה ,מכיוון שזנתה, או מכיוון שהיתה כקדשה? "ויהי כהוציאם אותה לשריפה", הוצאת גזר הדין "היא מוצאת"... "והיא בהיותה מובלת"... גילויה של תמר "והיא שלחה אל חמיה לאמור לאיש אשר אלה לו אנוכי הרה ותאמר הכר נא למי החותמת והפתילים והמטה האלה" "שלחה אל חמיה ,באמרה: מן האיש ,אשר אלה שלו, אני מעוברת ,ואמרה: הכר ,של מי החותמת והצמיד והמטה הזה?" דמיון לקסיקלי לסיפור יוסף ) פרק לז ,לב-לג(: "וישלחו את כותונת הפסים ...ויאמרו זאת מצאנו הכר נא הכותונת בנך היא אם לא .ויכירה ויאמר כותונת בני" הטבעת והענק הפכו עתה לחותמת וצמיד. "ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני כי על כן לא נתתיה לשלה בני ולא יסף עוד לדעתה". "והכיר יהודה ואמר: הוצדקה תמר יותר ממני, כיוון שלא נתתי אותה לשלום בני .ולא הוסיף עוד לדעת אותה". "ויכר יהודה ויאמר, צדקה תמר ממני ,ולא שרפו אותה ,ועל כן לא נתנה לשלה ולא קרב עוד אליה". הוצדקה במקום צדקה. ביטוי פאסיבי יותר- הוצדקה על ידי מי- אלוהים? או אולי הוצדק מעשיה? האם הביטוי בקשר לשלה מבטא את הסיבה כמו בשני הגרסאות הקודמות, או שמשמעותו היא שלמרות המעשה הוא לא נתנה לשלה לאישה? תגובתו של יהודה כהוציאם מתחבר לפירוט בני משפחתה ,הם אלו שמוציאים אותה לשריפה- מעביר את חשיבותו של יהודה. "ותשלח אל חמיה את הטבעת והנזם ואת המטה לאמור ,הכר נא למי אלה כי לו אנוכי הרה". לא מצוין "והיא שלחה אלי חרש את הערבונות ותכלימני. ובקוראי לה ואשמע גם את דברי הסוד אשר דברתי בשוכבי עמה בשכרוני". מצוין כי פנתה אליו תמר חרש ,משמע ,נזהרה לא להלבין את פניו ברבים. הערבונות לא הספיקו לו כהוכחה והוא נדרש לשמוע את דברי הסוד .עצם אמירתם לתמר מעיד על כך ש'המפגש' שלהם היה יותר אינטימי וארוך מזה המצטייר בצירוף הפעלים הדחוס של "ויתן לה ויבוא אליה ותהר לו". "ולא יכלתי להמיתה ,כי מאת יי היתה זאת .ואני אמרתי אולי בעצת עורמה עשתה ,בקחתה את העירבון מאישה אחרת. ואנכי לא קרבתי אליה כל ימי חיי ,כי עשיתי את התועבה הזאת בישראל". יהודה מגדיר את מעשיה של תמר כ'מאת יי' וכך מפחית מחומרת מעשיה ומאחריותה למעשה. השוואה בין גרסאות של סיפור תמר ויהודה. הביטוי לא קרב עוד אליה חמור יותר מ'-לא הוסיף לדעת אותה' .האם יהודה החרים אותה? תרגום השבעים די דומה, למעט הביטוי "מדוע נפרצה על ידך גדר?" במקום י "המה פרצת עליך פרץ" ת לידת פרץ וזרח "ויהי, בע!ת לדתה ; והנ!ה תאומ ם, & בלדת , & בבטנ&ה .ויהי יתן -י&ד ; ותקח המיל(ד (, ו ( ותקש,ר ( שני ל!אמ,ר ,ז ,ה על -י&דו & י י&צ&א ראש,נ&ה .ויה כמשיב ! י י&דו ,והנ!ה י&צ&א אח ו, י צת ע&ל &ך ( ת,אמר ,מה -פ&ר & ( ו &פר(ץ; ויקר&א שמו & ,פ (ר .ץ ל שר ע - ואחר י&צ&א אחיו1 ,א ( מ שני ; ויקר&א ש ו, י&דו ה & ז&רח. תוספות הסיפור מזכיר את סיפור לידתם של יעקב ועשו ויתכן שמחבר הסיפור הכיר את הסיפור והסתמך עליו. - - "ואחר כן ילדה שני בנים, את פרץ ואת זרח ,בשנה השביעית לשבוע השני ההוא", "קחתה את העירבון מאישה אחרת" למה הכוונה? שוב ,לא קרבתי ולא 'לא ידעתי' המשפט האחרון 'התועבה הזאת בישראל' מזכיר את הביטוי מספר יובלים ' טומאה עשתה בישראל' כיצד הם קשורים? כל סיפור לידתם של פרץ וזרח אינו מוזכר כלל. בגרסה זו אין פירוט למדרשי השם של זרח ופרץ .כמו כן אין מוזכר המאבק על הבכורה. ישנם שתי פסקאות נוספות. הראשונה מתייחסת לכך שיהודה הכיר בחטאו והתפלל לאלוהים לסליחתו .מכיוון שהביע חרטה ולא הוסיף לחטוא, אלוהים סלח לו למרות שעוונו נחשב גדול לפני אלוהים -שכן מי שיעשה כדבר הזה ) ישכב עם חותנתו( ישרף באש. הסיפור מסתיים בשלב זה בקישור אל פרשת יוסף- "ואחרי כן באנו מצרימה אל יוסף". בהמשך מפרט יהודה על הסיבות שבגללן שכב עם בת שוע ותמר ומזהיר את בניו מפני הליכה אחר תאוותיהם, זנות ונישואים עם זרים. הוא מאשים את היין והשתייה שגרמו לו לסטות השוואה בין גרסאות של סיפור תמר ויהודה. הפסקה השניה משמשת כאזהרה לבני ישראל שלא יעשו כדבר הזה ,שכן ישרף גם החותן וגם כלתו. הסיבה להצגת הסיפור במקומו הנוכחי דמותה של תמר הוצגה דווקא כאן שכן לצידה הוצגה דמות נשית אחרת והיא אשת פוטיפר ,התורה אינה מביעה שום דעה על שתי דמויות אלו ,לא לחיוב ולא לשלילה ,אבל בעצם הצגתן זו מול זו היא מדגישה את ההבדל ביניהן. שתיהן העדיפו לשקר ,האחת שקרה וסיכנה ביודעין את חייה והשנייה -ביודעין את חיי הזולת. ליהודה נסלח ולמרות ששני בניו מתו ,לא ייכרת זרעו כי בתום לב חפץ בעונש והיה מוכן לשרוף את בניו על פי משפט אברהם )?( מדרכו.
© Copyright 2024