‫השוואה בין גרסאות של סיפור תמר ויהודה‪.‬‬
‫הקישור לזמן‬
‫של הסיפור‬
‫הקודם‬
‫מוטיב הירידה‬
‫מי מעניק את‬
‫השמות?‬
‫ומהם‪.‬‬
‫מיהי אשתו של‬
‫יהודה‬
‫מוצאה של בת‬
‫תרגום השבעים‬
‫מקרא‬
‫"ויהי בעת ההיא"‪ ,‬כלומר אחרי מכירת יוסף‪ ,‬שעל כך‬
‫מסופר בפרק הקודם‪ .‬אולם עיון כרונולוגי קל מראה‪,‬‬
‫שזה בלתי אפשרי‪ .‬ראב"ע עורך את החשבון הבא‪ ,‬בן‬
‫שבע עשרה היה יוסף כשנמכר ) ל"ז‪ ,‬ב(‪ ,‬בן שלושים‬
‫היה בעמדו לפני פרעה ) מ"א‪ ,‬מ"ו(‪ ,‬נוסיף את שבע‬
‫שנות השובע‪ ,‬שבאו בסמוך והשנתיים של הרעב ) מ"ה‪,‬‬
‫י"א(‪ ,‬הרי עברו עשרים ושתים שנה למן היום בו נעקר‬
‫מבית אביו ועד לפגישתו עם אביו ואחיו‪ .‬במקביל לחיי‬
‫יוסף התרחשו בבית יעקב מאורעות שאי אפשר לדחוס‬
‫אותם בתוך זמן של עשרים ושתים שנה‪ :‬סמוך למכירת‬
‫יוסף נשא יהודה אישה‪ ,‬ממנה נולדו לו שלושה בנים‪,‬‬
‫שניים התחתנו זה אחר זה עם אותה אישה ומתו‪ .‬עברו‬
‫שנים אחדות "וירבו הימים"‪ ,‬ויהודה נפגש עם אותה‬
‫האישה‪ .‬מפגישה זו נולדו התאומים פרץ וזרח‪.‬‬
‫"ויהי בעת ההיא וירד‬
‫יהודה מאת אחיו"‬
‫"והיה בעת ההיא ירד יהודה‬
‫מאת אחיו"‬
‫בתחילת הפרק הבא יוסף‬
‫"מורד" למצרים‪ .‬בפרק‬
‫הקודם )‪ (37.35‬יעקב‬
‫משתמש באותה מילה‪.‬‬
‫האם השימוש באותה‬
‫המילה נועד לקשר בין‬
‫הפרקים?‬
‫יהודה‪ -‬ער‪ ,‬פרץ‪ ,‬זרח‪.‬‬
‫בת‪-‬שוע‪ -‬אונן‪ ,‬שלה‪.‬‬
‫ביתו של שוע‪ ,‬בהמשך‪-‬‬
‫בת‪-‬שוע‪ ) .‬שמה לא‬
‫ניתן(‬
‫האם השם בת שוע נועד‬
‫להידמות לבת‪-‬שבע וכל‬
‫לקשר לדוד? דמיון נוסף‬
‫קיים במותו של הבן‬
‫הראשון של דוד ובת שבע‬
‫וכן במותו של אמנון ששמו‬
‫דומה לזה של אונן‬
‫)בצירוף אות אחת(‪.‬‬
‫באותו עניין‪ ,‬אות אחת‬
‫תשנה גם את שמו של הנן‬
‫‪1‬‬
‫הקטן משלה לשלמה‪.‬‬
‫כנענית‬
‫ספר היובלים‬
‫הסיפור מופיע לאחר‬
‫סיפורו של יוסף‪ .‬הוא‬
‫מתחיל בציון הזמן "יובל‬
‫החמישה וארבעים‪,‬‬
‫בשבוע השני‪ ,‬בשנה‬
‫השנית‪ ".‬בסיום הסיפור‬
‫מצוין כי "ואז תמו שבע‬
‫שנות השובע שניבא יוסף‬
‫לפרעה‪".‬‬
‫ספר צוואות השבטים‬
‫הקישור היחידי לסיפור יוסף‬
‫שאינו מובא כאן‪ ,‬הוא דבריו‬
‫של יהודה על כך שאחרי תום‬
‫הפרשה באו ליוסף מפני‬
‫הרעב‪.‬‬
‫לא מוזכר‬
‫לא מוזכר‬
‫יהודה‪ -‬ער‪ ,‬פרץ‪ ,‬זרח‪.‬‬
‫שוע‪ -‬אונן‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫לא מוזכר‪.‬‬
‫לא מוזכר‪.‬‬
‫שוע‬
‫בת שוע‬
‫בת שוע‬
‫כנענית‬
‫כנענית‬
‫כנענית‬
‫השוואה בין גרסאות של סיפור תמר ויהודה‪.‬‬
‫שוע‬
‫מוצאה של תמר לא מצוין‬
‫מי בחר את‬
‫תמר לער?‬
‫מה חטאו של‬
‫ער?‬
‫מה חטאו של‬
‫אונן?‬
‫הקשר בין שני‬
‫החטאים‬
‫שמו של‬
‫האלוהים‬
‫מי המספר?‬
‫דמותה של‬
‫בת‪ -‬שוע‬
‫בראשית רבה‪" -‬אפרים‬
‫מקשאה תלמידו של רבי‬
‫מאיר אמר משום רבי מאיר‬
‫תמר בתו של שם היתה‬
‫דכתיב ) ויקרא כא( ובת‬
‫איש כהן לפיכך הוציאוה‬
‫‪2‬‬
‫ותשרף"‬
‫יהודה‬
‫לא מצוין‪" -‬רע בעיני‬
‫יהוה"‬
‫לא מצוין‬
‫ארמית‬
‫יהודה‬
‫יהודה‬
‫ער‬
‫לא מצוין‪" -‬רע לפני יי"‬
‫"הוא שנא אותה ולא שכב‬
‫אצלה‪...‬ויהי בכורו זה‬
‫רע‪"...‬‬
‫"ויהי ער רע‪ ,‬ויצק לתמר‪,‬‬
‫כי לא היתה מארץ כנען‪...‬‬
‫והוא לא ידעה במזימת אמו‪,‬‬
‫כי לא חפץ להוליד ממנה‬
‫בנים‪".‬‬
‫"וישפוך זרעו ארצה‪.‬‬
‫וירע הדבר בעיני יי"‬
‫"ברעתו לא ידעה‪ ,‬ויעש‬
‫איתה שנה‪ ...‬ושיחת זרעו‬
‫ארצה במצוות אמו‪"...‬‬
‫הראשון נעשה במזימת האם‬
‫והשני במצוות האם‪ .‬חוזר‬
‫פעמיים הביטוי‪" -‬וגם‬
‫הוא"‬
‫יי‬
‫יהודה‬
‫נישואיה ליהודה היו כתוצאה‬
‫מפזיזות ויין וכן משידוליו של‬
‫אביה‪.‬‬
‫בת שוע היא שהדריכה את‬
‫ער לא לשכב עם תמר‬
‫ובהמשך את אונן השחית את‬
‫זרעו ארצה‪ .‬בהמשך לא‬
‫נתנה את שלה לתמר מכיוון‬
‫שהיא לא היתה כנענית‪.‬‬
‫היא מצאה אישה כנענית‬
‫לשלה‪ ,‬יהודה קיללה ובשל‬
‫מדרש פ"ב‪ ,‬ה מסביר‪,‬‬
‫השחית זרעו כדי שלא‬
‫תתעבר ויכחיש יופייה‬
‫) יבמות ל"ד‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫"שיחת ארצה‪ ,‬לבלתי נתן‬
‫זרע‪ ,‬לאחיו‪ .‬וירע בעיני‬
‫יהוה אשר עשה"‬
‫"וימת‪ ,‬גם אותו"‬
‫"שפך ארצה‪ ,‬כדי לא לתת‬
‫זרע לאחיו‪ .‬ונראה רע לפני‬
‫האל כי עשה זאת"‬
‫"והמית גם אותו"‬
‫אין‪.‬‬
‫יהוה‬
‫האל‬
‫יי‬
‫מספר חיצוני‬
‫מינימלית‪ .‬בת איש‬
‫כנעני‪ ,‬יהודה לוקח אותה‬
‫לאישה‪ .‬היא יולדת‬
‫שלושה בנים ובהמשך‬
‫מתה‪.‬‬
‫מספר חיצוני‬
‫מינימלית‪ .‬בת איש כנעני‬
‫ושמה שוע‪ .‬היא יולדת‬
‫שלושה בנים בכזבי ובהמשך‬
‫מתה‪.‬‬
‫מספר חיצוני‬
‫היא זו שלא רצתה ששלה‬
‫יקח את תמר לאשתו‪.‬‬
‫בהמשך מתה‪.‬‬
‫‪ 2‬בראשית רבה פה י‬
‫ארמית‬
‫‪David and His Circle in Genesis XXXVIII‬‬
‫‪1‬‬
‫השוואה בין גרסאות של סיפור תמר ויהודה‪.‬‬
‫כזיב‬
‫תקופת האבל‬
‫של יהודה‬
‫היחס לגרים‬
‫"והיה בכזיב‪ ,‬בלידתה‬
‫אותו"‬
‫"והיא היתה בכזבי כאשר‬
‫ילדה אותם"‬
‫לא מוזכר‬
‫משמעותו של כזיב היא גם‬
‫שקר או תרמית‪.‬‬
‫"וינחם יהודה"‬
‫"והתנחם יהודה"‬
‫התנחמותו של יהודה‬
‫עומדת בניגוד לסירובו של‬
‫יעקב להתנחם ב‪37.35-‬‬
‫יהודה לוקח לו אישה‬
‫כנענית‪ ,‬חברו הטוב הוא‬
‫עדולמי‪.‬‬
‫לא מוזכר אבל‪ .‬אם כי‬
‫מוזכר שעברה שנה בין‬
‫מותה לעלייתו לתמנתה‪.‬‬
‫לא מוזכר אבל‪ .‬אך כאן יצא‬
‫יהודה לתמנתה רק בתום‬
‫שנתיים‪.‬‬
‫יהודה מתחתן עם כנענית‪,‬‬
‫רועהו הוא עדולמי )רועהו‬
‫ולא רעהו(‪.‬‬
‫יהודה לוקח עבור ער‬
‫"אשה מבנות ארם"‪ .‬בת‬
‫שוע היא כנענית‪ .‬ער רוצה‬
‫אשה כנענית ולא ארמית‪.‬‬
‫תמר מתוארת כ‪" -‬תמר‬
‫מארם נהריים בת ארם"‪.‬‬
‫אך זהו ער שבוחר בה לאישה‬
‫ולא יהודה‪.‬‬
‫נושא הנישואים לבנות כנען‬
‫נפסל על ידי אברהם ) פרק‬
‫כד‪ ,‬פס' ‪ (3‬ובהמשך על‬
‫ידי יצחק ) פרק כח‪ ,‬פס' ‪1-‬‬
‫‪ .(2‬צירוף הביטויים‬
‫שמשמש לביטוי לקיחת בת‬
‫שוע לאישה שימש בעבר‬
‫לתיאור לקיחת הפרי‬
‫האסור בידי חווה ) פרק‬
‫ג'‪ ,‬פס' ‪ ,(6‬פרשת בני‬
‫האלוהים ובנות האדם‬
‫) פרק ו'‪ ,‬פס' ב'(‪,‬‬
‫פרעה )‪ ,(12.5‬ואונס דינה‬
‫)‪.(30.9 ,22.13 ,34.2‬‬
‫הזיווג עם הכנענים מסומן‬
‫כבעייתי‪ .‬יתכן שהעובדה‬
‫שהאיחוד עם הכנענים‬
‫מובא כדי להכתים את‬
‫שבט יהודה‪.‬‬
‫חירה‬
‫כך מתה‪.‬‬
‫לא מוזכר‬
‫גם נושא המשכב עם‬
‫קדשות נחשב לאסור ויתכן‬
‫ששימש להכתים את שמו‬
‫של יהודה‪.‬‬
‫איש עדולמי ) איש‬
‫במשמעות נכבד או‬
‫מלך?( חירה מתואר‬
‫יהודה לוקח את בת שוע‬
‫הארמית לאחר שידול של‬
‫אביה )בגרסה העברית‬
‫מצוין "בחומי" ובאנגלית‪-‬‬
‫‪ .(entreated‬יהודה מציין‬
‫שרצה להיוועץ באביו אך‬
‫נכנע לחשק‪.‬‬
‫"רעה משפחת הכנענים"‪,‬‬
‫יהודה מקלל את בת שוע‬
‫כשהיא מביאה כלה כנענית‬
‫לבנו‪.‬‬
‫מוזכר בפרוש שנשיאת אישה‬
‫כנענית נוגדת את מצוות ה'‪.‬‬
‫שמו חירס‪ ,‬מתואר‬
‫כ‪"-‬איש מסוים עדולמי"‬
‫וכרועהו של יהודה‪ .‬הוא‬
‫שמו של חירה אינו מצויין‪.‬‬
‫את הגדי שולח יהודה בידי‬
‫רועה אלמוני מעדולם‪.‬‬
‫חירם האדולמי הוא ראש‬
‫הרועים של יהודה‪ .‬אין לו‬
‫תפקיד בסיפור‪.‬‬
‫השוואה בין גרסאות של סיפור תמר ויהודה‪.‬‬
‫בתור רעהו של יהודה‪,‬‬
‫והוא שהולך לחפש את‬
‫תמר עבור יהודה‪.‬‬
‫מות בת‪-‬שוע‬
‫הייבום‬
‫חירה מזכיר גם את חירם‬
‫‪3‬‬
‫של דוד‬
‫ללא פרטים‬
‫בפרשת תמר מופיע בפעם‬
‫הראשונה חוק הייבום‪.‬‬
‫יהודה הוא שמצווה על אונן‬
‫על ביצוע הייבום‪ .‬אונן‬
‫אינו מעוניין מכיוון שהזרע‬
‫לא יהיה שלו ובוחר‬
‫להשחית את זרעו ארצה‪.‬‬
‫שהולך לחפש את תמר עבור‬
‫יהודה‪.‬‬
‫ללא פרטים‬
‫ללא פרטים‬
‫זהה לתיאור במקרא‪.‬‬
‫התיאור דומה יותר לתיאור‬
‫בתרגום השבעים מאשר‬
‫למקרא‪ -‬ישפוך זרעו‬
‫ארצה" ולא "שיחת‬
‫ארצה"‬
‫לגבי אונן רשום‪" -‬והיה‬
‫כאשר בא אל אשת אחיו"‬
‫לגבי אונן רשום‪" -‬ויבוא‬
‫אל אשת אחיו"‬
‫לגבי אונן רשום‪" -‬והיה‬
‫אם בא אל אשת אחיו"‬
‫יהודה מקלל את בת שוע‬
‫ולאחר מכן היא "ותמת גם‬
‫היא ברעתה יחד את בניה"‬
‫לא מצוינת מצוות הייבום‪,‬‬
‫אלא רק שיהודה נתן את‬
‫תמר לאונן‪ .‬הוא לא ידעה‪,‬‬
‫אך עשה עימה שנה‪ .‬יהודה‬
‫כנראה ידע על כך‬
‫) מתמר?( והתריע בפני‬
‫אונן‪ .‬אונן אז בחר להשחית‬
‫)בדומה למקרא( את זרעו‬
‫במצוות אמו‪.‬‬
‫בגרסה זו מצוין בפירוש כי‬
‫יהודה נתן את תמר כאישה‬
‫לאונן ) משמע‪ ,‬לנישואים(‪.‬‬
‫מדוע רק בגרסה זו?‬
‫לפי ספר דברים‪ ,‬על הגיס‬
‫לקחת את אלמנת אחיו‬
‫לאישה באופן רשמי‪.‬‬
‫בדברו לאונן משתמש‬
‫יהודה בביטוי "בוא אל‬
‫אשת אחיך" ולא ברור עם‬
‫הכוונה היא גם לנישואין‪.‬‬
‫כמו כן לפי ספר דברים‬
‫ניתן להשתחרר מחובת‬
‫הייבום‪ .‬בסיפור אין זכר‬
‫ליכולת חוקית להיחלץ‬
‫מחובת הייבום‪ .‬אונן מת‬
‫בשל ניסיונו להימנע‬
‫ממילוי חובתו ויהודה נאלץ‬
‫לנקוט בעורמה על מנת‬
‫להתחמק ממנה‪.‬‬
‫העובדה שהחוק מופיע רק‬
‫בספר דברים מעידה על כך‬
‫שיתכן שמדובר בחוק‬
‫מאוחר יחסית‪.‬‬
‫להיכן שולח‬
‫יהודה את‬
‫"שבי אלמנה בית אביך"‬
‫"שבי אלמנה בבית אביך"‬
‫) האם ההבדל מהמקרא הוא‬
‫דומה למקרא‪" -‬שבי‬
‫אלמנה בית אביך"‬
‫לא מצוין שיהודה שולח‬
‫אותה‪ .‬רק מצוין שתמר‬
‫‪David and His Circle in Genesis XXXVIII‬‬
‫‪3‬‬
‫השוואה בין גרסאות של סיפור תמר ויהודה‪.‬‬
‫סמנטי בלבד?(‬
‫תמר?‬
‫מדוע הוא‬
‫עושה זאת‬
‫האם התכוון‬
‫להשיאה‬
‫לשלה?‬
‫"כי אמר פן ימות גם הוא‬
‫כאחיו"‬
‫לא ידוע )כנראה שלא(‪,‬‬
‫אך לתמר אמר שתשב אצל‬
‫הוריה "עד יגדל שלה‬
‫בני"‬
‫"כי אמר‪ :‬פן ימות גם הוא‬
‫כמו אחיו"‬
‫גם לא מצוין ) למרות ששוב‪,‬‬
‫כנראה שלא(‪" -‬עד אשר‬
‫יהיה גדול שלום בני"‬
‫פרשנות אפשרית ל‪" -‬עד‬
‫יגדל שלה"‪ -‬עד שיהיה‬
‫גדול מאחיו ושלם בדעותיו‬
‫וכך לא יחזור על‬
‫טעויותיהם ) עד יקנה‬
‫שכל(‬
‫המסע לתמנתה‬
‫כיצד יודעת על‬
‫כך תמר?‬
‫פעולותיה של‬
‫תמר‪.‬‬
‫מדוע?‬
‫לא מצוין‪.‬‬
‫נדמה כי כן‪ ,‬הוא אומר‬
‫לתמר לשבת בבית הוריה‬
‫"עד יגדל שלה בני ואתן‬
‫אותך לו לאישה"‬
‫) הבטחה מפורשת(‪ ,‬אך‬
‫כשגדל שלה‪" ,‬בת שוע‬
‫אשת יהודה לא חפצה כי‬
‫שלה בנה יקח לו אותה‬
‫לאישה"‪ .‬מצד שני‪ ,‬גם‬
‫לאחר מותה של בת שוע‬
‫לא קיים יהודה את דבריו‪.‬‬
‫האם זה מפני שבת שוע‬
‫חיתנה את שלה?‬
‫"עלה יהודה לגוז צאנו"‬
‫"ויעל על גזזי צאנו"‬
‫"ועלה אל גוזזי צאנו"‬
‫לפי פרשנות המקרא‬
‫משמעות הביטוי היא שהוא‬
‫הלך להשתתף בחגיגה של‬
‫סיום מעשה הגז‪.‬‬
‫בהמשך מצוין כי הוא הולך‬
‫לגוז את צאנו‬
‫"ו יגד לתמר"‬
‫אותה משמעות כמו‬
‫במקרא?‬
‫כלומר‪ ,‬מטרת המסע היא‬
‫הגיזה עצמה והחגיגה אינה‬
‫מוזכרת כלל‪.‬‬
‫"והוגד לתמר"‬
‫"ותסר בגדי אלמנותה‬
‫מעליה"‬
‫"ותכס בצעיף"‬
‫"והסירה את בגדי האלמנות‬
‫מעל עצמה"‬
‫"והתעטפה בצעיף"‬
‫לא מצוין כיצד נודע לה‪.‬‬
‫נדמה כאילו היא ידעה זאת‬
‫לבדה‪ ,‬שכן מיד עם צאתו‬
‫מתואר כיצד התארגנה‬
‫תמר‪.‬‬
‫"ותסר בגדי אלמנות‬
‫מעליה"‬
‫"ותכס בצעיף"‬
‫לפי מדרש רבה‪" -‬שתים‬
‫הם שנתכסו בצעיף תמר‬
‫ורבקה ושתיהם ילדו‬
‫‪4‬‬
‫תאומים"‬
‫"ותתעלף"‬
‫"ותשב בפתח עינים אשר‬
‫על דרך תמנתה"‬
‫"כי ראתה כי גדל שלה‬
‫והיא לא נתנה לו‬
‫לאישה‪".‬‬
‫"והתייפתה‪",‬‬
‫"וישבה אצל שערי עינן‪,‬‬
‫אשר בדרך תמנתה;"‬
‫"כי ראתה כי גדל שלום‪,‬‬
‫אך הוא לא נתן אותה לו‬
‫לאישה‪".‬‬
‫‪ 4‬בראשית רבה פה ז‪.‬‬
‫"ותעד עדיה"‬
‫"ותשב על יד השער על‬
‫דרך תמנתה‪".‬‬
‫לא מצוין‪.‬‬
‫היתה "באלמנותה"‪.‬‬
‫כלומר לפי הטקסט זה אפילו‬
‫לא נעשה בהוראתו‪.‬‬
‫לא מצוין‪.‬‬
‫הוא התכוון לעשות זאת‪,‬‬
‫אך בת שוע לא נתנה לא‬
‫לעשות זאת וכשלא ידע‬
‫חיתנה את שלה עם בת‬
‫כנען‪ .‬מצוין שיהודה לא‬
‫הסכים עם מהלך זה‬
‫"וקיללה במר נפשו"‪.‬‬
‫כלומר שלה היה כבר מחותן‬
‫ותמר ידעה שרק מיהודה‬
‫יגיע הזרע‪.‬‬
‫"הולך אנוכי לגזוז את‬
‫צאני"‬
‫שוב‪ ,‬מטרת המסע היא‬
‫הגיזה עצמה והחגיגה אינה‬
‫מוזכרת כלל‪.‬‬
‫"ובשומעה מקץ שנתיים‬
‫כי‪"...‬‬
‫לא מצוין‬
‫לא מצוין‬
‫"ותעד בגדי כלולותיה"‬
‫"ותשב בעיר עיניים לפני‬
‫השער"‬
‫לא מצוין‬
‫השוואה בין גרסאות של סיפור תמר ויהודה‪.‬‬
‫מדוע חשבה‬
‫יהודה לזונה‬
‫ולא זיהה‬
‫אותה?‬
‫"ויראה יהודה ויחשבה‬
‫לזונה כי כיסתה פניה"‬
‫האם הוא חשב אותה לזונה‬
‫בשל כיסוי הפנים?‬
‫מכתובים מקראיים שונים‬
‫ניתן ללמוד כי הזונות נהגו‬
‫לכסות את פניהן‪.‬‬
‫יתכן שהוא חשב אותה‬
‫לזונה דווקא בשל מיקומה‬
‫לצד הדרך ואופן לבושה‬
‫) תכשיטיה(‪ .‬והביטוי‬
‫מתייחס רק לכך שהוא לא‬
‫הכיר אותה‪.‬‬
‫המשא ומתן‪:‬‬
‫תמר עושה ליהודה מה‬
‫שעשתה אימו לאה לאביו‬
‫)‪ .(29.23-25‬פרק ‪37‬‬
‫משחזר את תרמיתו של‬
‫יעקב על יצחק‪ ,‬פרק ‪38‬‬
‫משחזר את תרמיתו של לבן‬
‫ולאה על יעקב‪.‬‬
‫"הבא נא אבוא אליך"‬
‫הביטוי "אבוא אליך"‬
‫זהה לציוויו אל בנו אונן‪.‬‬
‫יהודה שם את עצמו‬
‫‪6‬‬
‫במקומו‪.‬‬
‫סיפור התפתותו של יהודה‬
‫לזונה מרצון מראה את‬
‫קלונו‪ ,‬ובא במקומו כניגוד‬
‫ליוסף בפרק הבא שכבש‬
‫את יצרו‪.‬‬
‫"כי לא ידע כי כלתו היא"‬
‫"ותאמר מה תיתן לי כי‬
‫תבוא אלי"‬
‫"ויאמר אנכי אשלח גדי‬
‫עזים מן הצאן"‬
‫"וראה אותה יהודה וחשב‬
‫היא זונה‪ ,‬כי כיסתה‬
‫פניה ולא הכיר אותה‪".‬‬
‫לא מצוין כלל‪" -‬ויעבור‬
‫יהודה וימצא אותה‬
‫ויחשבה לזונה"‬
‫הפעם מצוין בפירוש כי‬
‫יהודה לא הכיר אותה‪.‬‬
‫מדוע?‬
‫אולי כדי למנוע את‬
‫המחשבה כאילו הכירה‬
‫וחשבה שיצאה לזנות‪.‬‬
‫יהודה מתייחס למנהג‬
‫הבבילוני שמציין הרודוטוס‪.‬‬
‫מה זה אומר על הקשר בין‬
‫שני היצירות? האם זה מחזק‬
‫את הטענה שהוא חשבה‬
‫לקדשה ולא לזונה?‬
‫)בגרסה זו לא מוזכרת‬
‫המילה זונה(‬
‫התוספת מבהירה שהוא לא‬
‫חשבה לזונה מכיוון שכיסתה‬
‫פניה‪ .‬החלק השני של‬
‫המשפט מופרד ומבהיר שלא‬
‫‪5‬‬
‫הכיר אותה‪.‬‬
‫"הרשי לי לבוא אלייך"‬
‫האם זהה לגרסה‬
‫המקראית?‬
‫"כי לא ידע כי כלתו היא"‬
‫"והיא אמרה‪ :‬מה לי תיתן‪,‬‬
‫אם תבוא אלי?"‬
‫"והוא אמר אני לך אשלח‬
‫גדי עזים מן הצאן"‬
‫גדי העיזים מופיע גם‬
‫בסיפור יוסף בפרק לז‪-‬‬
‫אחי יוסף לוקחים את‬
‫כותנתו וטובלים אותה‬
‫‪Unveiling the Versions: The Tactics of Tamar in Genesis 38:15 5‬‬
‫‪ 6‬משה עמנואלי‪“ ,‬תמר אשת יהודה”‬
‫כדי להסביר מדוע מקומה‬
‫הראה עליה כי זונה היא‬
‫מציין יהודה כי "חוק‬
‫לאמורים‪ ,‬אשר יושיבו את‬
‫המאורסה שבעה ימים לפני‬
‫השער להזנותה"‬
‫בהקשר לכך שלא זיהה אותה‬
‫נטען כי "ואנכי בשתותי יין‬
‫לשכרה לא הכרתיה‪ ,‬ויפתני‬
‫יופיה ומראה יפי עדיה"‬
‫"ויאמר אליה‪ :‬אבוא‬
‫אליך"‬
‫ציווי?‬
‫"ואומר אבוא נא אליך"‬
‫"ותאמר בוא‪ .‬ויבוא"‬
‫המעשה קודם למשא ומתן‬
‫ולתשלום‪.‬‬
‫אין התייחסות‪.‬‬
‫"ותאמר‪ :‬הבא לי‬
‫אתנני‪".‬‬
‫"ויאמר‪ :‬אין מאומה‬
‫בידי‪ ,‬בלתי אם טבעתי על‬
‫האצבע ונזם אזני ומטי‬
‫אשר בידי"‬
‫משמע‪ ,‬יהודה ניגש‬
‫במכוון אליה ללא אתנן‬
‫אין התייחסות‬
‫"ותאמר מה תיתן לי"‬
‫"ואתן לה את מטי ואת‬
‫פתילי ואת נזר מלכותי‬
‫לעירבון"‬
‫אין משא ומתן ולא מוזכר‬
‫הגדי‪ .‬יהודה הוא שמציע‬
‫את שלושת הפריטים‬
‫השוואה בין גרסאות של סיפור תמר ויהודה‪.‬‬
‫כלשהוא ועשה את המעשה‬
‫קודם שציין זאת‪ .‬לאחר‬
‫מכן זה היה הוא שציין את‬
‫שלושת פריטי הערבון‪.‬‬
‫בדמו של שעיר עיזים‪.‬‬
‫בראשית רבה‪" -‬אמר‬
‫הקב"ה ליהודה אתה רמית‬
‫באביך בגדי עזים חייך‬
‫שתמר מרמה בך בגדי‬
‫‪7‬‬
‫עזים"‬
‫לפי ‪ ,6.26‬שכרה של זונה‬
‫היה כיכר לחם‪ ,‬הסכמתו‬
‫של יהודה לתת גדי עיזים‬
‫בתחילה ואת שלושת‬
‫חפציו האישיים בהמשך‬
‫מעידים על להיטותו‬
‫הרבה‪.‬‬
‫"ותאמר אם תתן ערבון עד‬
‫שלחך"‬
‫"ויאמר מה הערבון אשר‬
‫אתן לך"‬
‫"ותאמר חתמך ופתילך‬
‫ומטך אשר בידך"‬
‫"ויתן לה ויבוא אליה‬
‫ותהר לו"‬
‫שלושת פריטי‬
‫העירבון‬
‫כעירבון ) למרות שלא מצוין‬
‫במקום מה(‪.‬‬
‫מה היה קורה לו היה‬
‫ברשותו תשלום כלשהוא?‬
‫"והיא אמרה‪ :‬אם תיתן‬
‫עירבון עד שתשלח"‬
‫"והוא אמר‪ :‬מה העירבון‬
‫אשר לך אתן?"‬
‫"ואמרה‪ :‬את טבעתך ואת‬
‫הענק ואת המטה אשר‬
‫בידך"‬
‫"ונתן לה ובא אליה‬
‫ונתעברה ממנו‪".‬‬
‫"חתמך ופתילך ומטך אשר‬
‫בידך"‬
‫"את טבעתך ואת הענק ואת‬
‫המטה אשר בידך"‬
‫פריטים אלו מבטאים את‬
‫זהותו של יהודה‬
‫החותם מתורגם לטבעת‬
‫והפתיל הופך לענק‪.‬‬
‫"ותאמר אליו‪ :‬תנה אותם‬
‫לי עד שולחך לי אתנני"‬
‫"ויאמר אליה‪ :‬אנוכי‬
‫אשלח לך גדי עיזים"‬
‫"ויתן אותם לה‪".‬‬
‫‪-‬‬
‫"ותהר לו"‬
‫"וכאשר באתי אליה ותהר"‬
‫כאן אין את צירוף הפעלים‬
‫המהיר כמו בשני הגרסאות‬
‫הקודמות‪.‬‬
‫"טבעתי על האצבע ונזם‬
‫אזני ומטי אשר בידי"‬
‫‪my ring that is on my‬‬
‫‪finger, and my necklace,‬‬
‫‪and my staff which is in‬‬
‫‪my hand‬‬
‫החותם מתורגם לטבעת‪,‬‬
‫הפתיל לנזם )?(‪ ,‬אך‬
‫בתרגום האנגלי מדובר‬
‫בכלל בשרשרת‪.‬‬
‫‬‫‪-‬‬
‫"את מטי ואת פתילי ואת‬
‫נזר מלכותי"‬
‫‪my staff, and my girdle, and‬‬
‫‪my royal crown‬‬
‫החותם מומר לנזר מלכות‪.‬‬
‫בגרסה האנגלית מתורגם‬
‫הפתיל לחגורה‪.‬‬
‫מדוע ישנו הבדל בפריטים?‬
‫בהמשך חוזר יהודה על‬
‫פירוט הדברים ומשמעותם‪-‬‬
‫"כי נתתי את מטי הוא עוז‬
‫שבטי‪ ,‬ואת אזורי )‪(girdle‬‬
‫הוא גבורתי‪ ,‬ואת נזרי אשר‬
‫הוא תפארת מלכותי‪".‬‬
‫לאחר מכן הוא מפרט על‬
‫משמעות נתינתם‪-‬‬
‫‪ 7‬בראשית רבה פה ט‬
‫השוואה בין גרסאות של סיפור תמר ויהודה‪.‬‬
‫לאחר המעשה‬
‫"ותקם ותלך ותסר צעיפה‬
‫מעליה ותלבש בגדי‬
‫אלמנותה"‬
‫"וקמה והלכה‪ ,‬והסירה את‬
‫צעיפה מעל עצמה‪ ,‬ולבשה‬
‫את בגדי האלמנות שלה‪".‬‬
‫החיפוש אחרי‬
‫הזונה‬
‫"וישלח יהודה את גדי‬
‫העיזים ביד רעהו העדולמי‬
‫לקחת העירבון מיד האישה‬
‫ולא מצאה"‬
‫"וישלח יהודה את גדי‬
‫העיזים ביד רועהו‬
‫העודולמי‪ ,‬לקחת את‬
‫העירבון מאת האישה ולא‬
‫מצא אותה‪".‬‬
‫הפעם מדובר ברועהו של‬
‫יהודה‪.‬‬
‫"וילך יהודה אל צאנו והיא‬
‫שבה אל בית אביה‪".‬‬
‫לא מוזכר התהליך ההפוך‬
‫של הסרת הצעיף והחזרה‬
‫ללבוש האלמנות‪.‬‬
‫"וישלח יהודה ביד רועה‬
‫מעדולם גדי עיזים ולא‬
‫מצאה"‬
‫והפעם רועה עיזים‬
‫אלמוני‪ .‬האם זה כדי‬
‫לשמור על אלמוניותו של‬
‫יהודה ולא להיות מעורב‬
‫עם הקדשה?‬
‫"וישאל את אנשי המקום‬
‫לאמור איה הקדשה אשר‬
‫היתה בזה?"‬
‫"וישאל את אנשי מקומה‬
‫לאמור איה הקדשה היא‬
‫בעינים על הדרך"‬
‫"והוא שאל אנשים מן‬
‫המקום‪ :‬איה היא הזונה אשר‬
‫היתה בעינן על הדרך?"‬
‫הביטוי קדשה יכול להיות‬
‫לשון מעודנת שנועדה‬
‫לשמור על כבודו של‬
‫יהודה‪ .‬אך האם זה מכובד‬
‫יותר? מבחינת התורה‬
‫עדיפה הזונה על הקדשה‪,‬‬
‫אך אולי אצל הכנענים‬
‫הקדשה מכובדת יותר‪.‬‬
‫) היא בהחלט היתה‬
‫מכובדת יותר אצל‬
‫‪8‬‬
‫הכנענים(‬
‫"ויאמרו לא היתה בזה‬
‫קדשה"‬
‫שימוש בביטוי זונה במקום‬
‫קדשה‪ .‬האם זה אותו הדבר‬
‫מבחינת המתרגם או פשוט‬
‫לא היתה מילה מקבילה?‬
‫שימוש בביטוי קדשה‬
‫הפעם‪.‬‬
‫"ואמרו‪ :‬לא היתה כאן זונה"‬
‫"ויאמרו אליו‪ :‬אין קדשה‬
‫אתנו‪".‬‬
‫בני המקום טוענים שלא‬
‫היתה זונה בפתח העיר‪,‬‬
‫כלומר‪ ,‬שהייתה של תמר‬
‫שם היתה אירוע מיוחד ולא‬
‫שגרתי‪ .‬יש הבדל מאשר אם‬
‫יגידו שאין קדשות ) אבל‬
‫זונות יש(‬
‫"ובהינחמי על כל אלה לא‬
‫אכלתי בשר ויין עד עת‬
‫זקנתי‪ ,‬וכל שמחה לא‬
‫ראיתי"‪.‬‬
‫לא מוזכר‬
‫כל החיפוש אחר הזונה אינו‬
‫מוזכר בטקסט‪ .‬הוא מדלג‬
‫ישר לשלב בו נודע ליהודה‬
‫מה עשה‪.‬‬
‫לפי האזכור של המנהג‬
‫הבבלי נדמה כי מדובר‬
‫בקדשה ולא בזונה‪.‬‬
‫בסוף הסיפור מציין יהודה‪-‬‬
‫"וגם אנשי העיר אמרו לא‬
‫היתה בשער קדשה‪ ,‬כי‬
‫מארץ אחרת באה ותשב‬
‫בשער לזמן מצער ואחשוב כי‬
‫לא ידע איש כי באתי אליה"‬
‫שוב חזרה על עניין הקדשה‪,‬‬
‫אך מבלי להזכיר את הביטוי‬
‫'זונה' קודם לכן‪ .‬יהודה‬
‫מתאר את החיפוש אחריה‬
‫‪Tamar the Hierodule‬‬
‫‪8‬‬
‫השוואה בין גרסאות של סיפור תמר ויהודה‪.‬‬
‫האישום‬
‫גזר הדין‬
‫"וישב אל יהודה ויאמר לא‬
‫מצאתיה וגם אנשי המקום‬
‫אמרו לא היתה בזה‬
‫קדשה"‬
‫"וחזר אל יהודה ואמר‪ :‬לא‬
‫מצאתי‪ ,‬והאנשים מן המקום‬
‫אומרים‪ ,‬שאין כאן זונה‪".‬‬
‫"ויאמר יהודה תיקח לה פן‬
‫נהיה לבוז הנה – שלחתי‬
‫הגדי הזה ואתה לא‬
‫מצאתיה"‬
‫"ואמר יהודה‪ :‬תיקח‬
‫אותם! –פן נהיה לצחוק;‬
‫אכן שלחתי את הגדי‪ ,‬אך‬
‫אתה לא מצאת‪".‬‬
‫יהודה מנסה לשמור על‬
‫כבודו‪ -‬הוא שולח אחר‬
‫לחפש את תמר וכשהיא‬
‫אינה נמצאת הוא מוותר על‬
‫החיפוש כדי לא להיות‬
‫מטרה ללעג‪.‬‬
‫"ויגד ליהודה לאמור זנתה‬
‫תמר כלתך וגם הנה הרה‬
‫לזנונים"‬
‫"ויאמר יהודה הוציאוה‬
‫ותשרף"‬
‫מעניין שגזר הדין שבחר‬
‫יהודה מרמז על מוצאה של‬
‫תמר כבת כוהן‪ .‬העונש‬
‫הרגיל הוא מוות בסקילה‪.‬‬
‫"וישוב ויגד לו כי לא‬
‫מצאה‪ .‬ויאמר אליו‪,‬‬
‫שאלתי את אנשי המקום‬
‫ואמרו אלי אין קדשה‬
‫בזה"‬
‫"ויאמר קומה ונלכה פן‬
‫נהיה לבוז"‬
‫להראות שהיא היתה שם‬
‫לזמן קצר ואף אחד לא היה‬
‫עד למה שהתרחש ) או‬
‫לפחות כך חשב(‬
‫‪-‬‬
‫‪-‬‬
‫גרסה זו שונה במקצת‪-‬‬
‫אין את החלק של 'תיקח‬
‫לה' ושל 'שלחתי אבל לא‬
‫מצאת'‪.‬‬
‫"הוגד ליהודה‪ ,‬באמרם‪:‬‬
‫זנתה תמר כלתך‪ ,‬והנה היא‬
‫מעוברת מזנות"‬
‫"ויגידו ליהודה לאמור‪,‬‬
‫הנה תמר כלתך הרה‬
‫לזנונים"‬
‫גרסה שונה מעט‪-‬‬
‫"ובהוודעי את‬
‫אשר עשיתי‪"...‬‬
‫בעוד בנוסח המקרא מדובר‬
‫בצירוף ‪ X‬וגם ‪ ,Y‬בתרגום‬
‫השבעים מדובר בסיבה‬
‫ותוצאה‪ X -‬והנה ‪.Y‬‬
‫ויתור על המשפט הראשון‬
‫של זנתה תמר כלתך‪ .‬האם‬
‫המשפט השני נשאר לבדו‬
‫כדי לא להכתים את שמה‬
‫של תמר?‬
‫לפי גרסה זו נודע ליהודה מה‬
‫הוא עשה‪ .‬משמע‪ ,‬הוא‬
‫כבר ידע בשלב זה שהוא‬
‫שכב עימה ואת זהותה‬
‫) פרשנות בעייתית בגלל‬
‫החלק הבא שבו היא מוכיחה‬
‫את זהות הגבר איתו‬
‫שכבה(‪.‬‬
‫"ואמר יהודה‪ :‬הוציאו‬
‫אותה ותשרף‪".‬‬
‫"וילך יהודה אל בית אביה‬
‫ויאמר אל אביה ואמה ואל‬
‫אחיה‪ ,‬הוציאוה ותישרף‬
‫כי טומאה עשתה‬
‫בישראל‪".‬‬
‫פירוט הרבה יותר נרחב‪.‬‬
‫מפורט בדיוק למי נמסר‬
‫בהנחה והכוונה היא שנודע‬
‫לו על המעשה‪ ,‬אך לא על‬
‫זהות הגבר‪ ,‬ישנו פה עדיין‬
‫ויתור על חלק ההאשמה של‬
‫תמר בזנות והרות לזנונים‪.‬‬
‫תמר יוצאת כאן נקייה יותר‪.‬‬
‫"‪...‬ואבקש להורגה"‬
‫בגרסה זו מדובר במוות רגיל‬
‫ולא בשריפה‪ .‬יתכן שעניין‬
‫השריפה פשוט לא מפורט‪,‬‬
‫אבל זה לא סביר מכיוון שמם‬
‫השריפה הוא מם חשוב‪.‬‬
‫השוואה בין גרסאות של סיפור תמר ויהודה‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬לפי ויקרא ‪20.12‬‬
‫גזר הדין חל על שני‬
‫הצדדים‪ ,‬משמע גם על‬
‫יהודה‪...‬‬
‫הדין )מדוע?( ולאחר מכן‬
‫מפורטת אשמתה‪ -‬טומאה‬
‫עשתה בישראל‪ .‬מדוע?‬
‫האם מכיוון ששכבה עם‬
‫חותנה‪ ,‬מכיוון שזנתה‪,‬‬
‫או מכיוון שהיתה‬
‫כקדשה?‬
‫"ויהי כהוציאם אותה‬
‫לשריפה‪",‬‬
‫הוצאת גזר‬
‫הדין‬
‫"היא מוצאת‪"...‬‬
‫"והיא בהיותה מובלת‪"...‬‬
‫גילויה של תמר‬
‫"והיא שלחה אל חמיה‬
‫לאמור לאיש אשר אלה לו‬
‫אנוכי הרה ותאמר הכר נא‬
‫למי החותמת והפתילים‬
‫והמטה האלה"‬
‫"שלחה אל חמיה‪ ,‬באמרה‪:‬‬
‫מן האיש‪ ,‬אשר אלה שלו‪,‬‬
‫אני מעוברת‪ ,‬ואמרה‪:‬‬
‫הכר‪ ,‬של מי החותמת‬
‫והצמיד והמטה הזה?"‬
‫דמיון לקסיקלי לסיפור‬
‫יוסף ) פרק לז‪ ,‬לב‪-‬לג(‪:‬‬
‫"וישלחו את כותונת‬
‫הפסים‪ ...‬ויאמרו זאת‬
‫מצאנו הכר נא הכותונת‬
‫בנך היא אם לא‪ .‬ויכירה‬
‫ויאמר כותונת בני"‬
‫הטבעת והענק הפכו עתה‬
‫לחותמת וצמיד‪.‬‬
‫"ויכר יהודה ויאמר צדקה‬
‫ממני כי על כן לא נתתיה‬
‫לשלה בני ולא יסף עוד‬
‫לדעתה‪".‬‬
‫"והכיר יהודה ואמר‪:‬‬
‫הוצדקה תמר יותר ממני‪,‬‬
‫כיוון שלא נתתי אותה‬
‫לשלום בני‪ .‬ולא הוסיף עוד‬
‫לדעת אותה‪".‬‬
‫"ויכר יהודה ויאמר‪,‬‬
‫צדקה תמר ממני‪ ,‬ולא‬
‫שרפו אותה‪ ,‬ועל כן לא‬
‫נתנה לשלה ולא קרב עוד‬
‫אליה‪".‬‬
‫הוצדקה במקום צדקה‪.‬‬
‫ביטוי פאסיבי יותר‪-‬‬
‫הוצדקה על ידי מי‪-‬‬
‫אלוהים? או אולי הוצדק‬
‫מעשיה?‬
‫האם הביטוי בקשר לשלה‬
‫מבטא את הסיבה כמו‬
‫בשני הגרסאות הקודמות‪,‬‬
‫או שמשמעותו היא‬
‫שלמרות המעשה הוא לא‬
‫נתנה לשלה לאישה?‬
‫תגובתו של‬
‫יהודה‬
‫כהוציאם מתחבר לפירוט‬
‫בני משפחתה‪ ,‬הם אלו‬
‫שמוציאים אותה לשריפה‪-‬‬
‫מעביר את חשיבותו של‬
‫יהודה‪.‬‬
‫"ותשלח אל חמיה את‬
‫הטבעת והנזם ואת המטה‬
‫לאמור‪ ,‬הכר נא למי אלה‬
‫כי לו אנוכי הרה‪".‬‬
‫לא מצוין‬
‫"והיא שלחה אלי חרש את‬
‫הערבונות ותכלימני‪.‬‬
‫ובקוראי לה ואשמע גם את‬
‫דברי הסוד אשר דברתי‬
‫בשוכבי עמה בשכרוני‪".‬‬
‫מצוין כי פנתה אליו תמר‬
‫חרש‪ ,‬משמע‪ ,‬נזהרה לא‬
‫להלבין את פניו ברבים‪.‬‬
‫הערבונות לא הספיקו לו‬
‫כהוכחה והוא נדרש לשמוע‬
‫את דברי הסוד‪ .‬עצם‬
‫אמירתם לתמר מעיד על כך‬
‫ש'המפגש' שלהם היה יותר‬
‫אינטימי וארוך מזה המצטייר‬
‫בצירוף הפעלים הדחוס של‬
‫"ויתן לה ויבוא אליה ותהר‬
‫לו"‪.‬‬
‫"ולא יכלתי להמיתה‪ ,‬כי‬
‫מאת יי היתה זאת‪ .‬ואני‬
‫אמרתי אולי בעצת עורמה‬
‫עשתה‪ ,‬בקחתה את‬
‫העירבון מאישה אחרת‪.‬‬
‫ואנכי לא קרבתי אליה כל ימי‬
‫חיי‪ ,‬כי עשיתי את התועבה‬
‫הזאת בישראל‪".‬‬
‫יהודה מגדיר את מעשיה של‬
‫תמר כ'מאת יי' וכך מפחית‬
‫מחומרת מעשיה ומאחריותה‬
‫למעשה‪.‬‬
‫השוואה בין גרסאות של סיפור תמר ויהודה‪.‬‬
‫הביטוי לא קרב עוד אליה‬
‫חמור יותר מ‪'-‬לא הוסיף‬
‫לדעת אותה'‪ .‬האם יהודה‬
‫החרים אותה?‬
‫תרגום השבעים די דומה‪,‬‬
‫למעט הביטוי "מדוע נפרצה‬
‫על ידך גדר?" במקום‬
‫י‬
‫"המה פרצת עליך פרץ"‬
‫ת‬
‫לידת פרץ וזרח "ויהי‪,‬‬
‫בע!ת‬
‫לדתה ; והנ!ה תאומ ם‪,‬‬
‫&‬
‫בלדת ‪,‬‬
‫&‬
‫בבטנ&ה ‪ .‬ויהי‬
‫יתן ‪-‬י&ד ; ותקח המיל(ד ‪(,‬‬
‫ו (‬
‫ותקש‪,‬ר‬
‫(‬
‫שני ל!אמ‪,‬ר ‪ ,‬ז ‪ ,‬ה‬
‫על ‪-‬י&דו &‬
‫י‬
‫י&צ&א ראש‪,‬נ&ה‪ .‬ויה‬
‫כמשיב‬
‫!‬
‫י‬
‫י&דו ‪ ,‬והנ!ה י&צ&א אח ו‪,‬‬
‫י‬
‫צת ע&ל &ך (‬
‫ת‪,‬אמר‪ ,‬מה‪ -‬פ&ר &‬
‫(‬
‫ו‬
‫&פר(ץ;‬
‫ויקר&א שמו ‪& ,‬פ (ר ‪ .‬ץ‬
‫ל‬
‫שר ע ‪-‬‬
‫ואחר י&צ&א אחיו‪1 ,‬א (‬
‫מ‬
‫שני ; ויקר&א ש ו‪,‬‬
‫י&דו ה &‬
‫ז&רח‪.‬‬
‫תוספות‬
‫הסיפור מזכיר את סיפור‬
‫לידתם של יעקב ועשו‬
‫ויתכן שמחבר הסיפור‬
‫הכיר את הסיפור והסתמך‬
‫עליו‪.‬‬
‫‪-‬‬
‫‪-‬‬
‫"ואחר כן ילדה שני בנים‪,‬‬
‫את פרץ ואת זרח‪ ,‬בשנה‬
‫השביעית לשבוע השני‬
‫ההוא‪",‬‬
‫"קחתה את העירבון מאישה‬
‫אחרת" למה הכוונה?‬
‫שוב‪ ,‬לא קרבתי ולא 'לא‬
‫ידעתי'‬
‫המשפט האחרון 'התועבה‬
‫הזאת בישראל' מזכיר את‬
‫הביטוי מספר יובלים '‬
‫טומאה עשתה בישראל' כיצד‬
‫הם קשורים?‬
‫כל סיפור לידתם של פרץ‬
‫וזרח אינו מוזכר כלל‪.‬‬
‫בגרסה זו אין פירוט‬
‫למדרשי השם של זרח‬
‫ופרץ‪ .‬כמו כן אין מוזכר‬
‫המאבק על הבכורה‪.‬‬
‫ישנם שתי פסקאות‬
‫נוספות‪.‬‬
‫הראשונה מתייחסת לכך‬
‫שיהודה הכיר בחטאו‬
‫והתפלל לאלוהים‬
‫לסליחתו‪ .‬מכיוון שהביע‬
‫חרטה ולא הוסיף לחטוא‪,‬‬
‫אלוהים סלח לו למרות‬
‫שעוונו נחשב גדול לפני‬
‫אלוהים‪ -‬שכן מי שיעשה‬
‫כדבר הזה ) ישכב עם‬
‫חותנתו( ישרף באש‪.‬‬
‫הסיפור מסתיים בשלב זה‬
‫בקישור אל פרשת יוסף‪-‬‬
‫"ואחרי כן באנו מצרימה אל‬
‫יוסף"‪.‬‬
‫בהמשך מפרט יהודה על‬
‫הסיבות שבגללן שכב עם בת‬
‫שוע ותמר ומזהיר את בניו‬
‫מפני הליכה אחר תאוותיהם‪,‬‬
‫זנות ונישואים עם זרים‪.‬‬
‫הוא מאשים את היין‬
‫והשתייה שגרמו לו לסטות‬
‫השוואה בין גרסאות של סיפור תמר ויהודה‪.‬‬
‫הפסקה השניה משמשת‬
‫כאזהרה לבני ישראל שלא‬
‫יעשו כדבר הזה‪ ,‬שכן‬
‫ישרף גם החותן וגם כלתו‪.‬‬
‫הסיבה להצגת‬
‫הסיפור‬
‫במקומו הנוכחי‬
‫דמותה של תמר הוצגה דווקא כאן שכן לצידה הוצגה דמות‬
‫נשית אחרת והיא אשת פוטיפר‪ ,‬התורה אינה מביעה שום‬
‫דעה על שתי דמויות אלו‪ ,‬לא לחיוב ולא לשלילה‪ ,‬אבל‬
‫בעצם הצגתן זו מול זו היא מדגישה את ההבדל ביניהן‪.‬‬
‫שתיהן העדיפו לשקר‪ ,‬האחת שקרה וסיכנה ביודעין את‬
‫חייה והשנייה ‪ -‬ביודעין את חיי הזולת‪.‬‬
‫ליהודה נסלח ולמרות ששני‬
‫בניו מתו‪ ,‬לא ייכרת זרעו‬
‫כי בתום לב חפץ בעונש‬
‫והיה מוכן לשרוף את בניו‬
‫על פי משפט אברהם )?(‬
‫מדרכו‪.‬‬