‫מאת ארתור מילר‬ ‫פנטזיה מוסיקלית מאת ענת גוב‬ ‫עוזרת לבמאי שנית קדוש‬ ‫צוות תיאטרון חיפה‪:‬‬ ‫מנהל ההצגה דור שלום‬ ‫מנהל הבמה ולדיסלב שבצ'וק‬ ‫תאורן חואן כהן‬ ‫סאונד גיא וילנסקי‬ ‫מלבישה לובה גלפרין‬ ‫אביזרנית ענת זמיר‬ ‫איפור ופאות לודה גולדברג‬ ‫מתפרה סרגיי קאשין‬ ‫צוות התיאטרון הקאמרי‪:‬‬ ‫מנהלת ההצגה נילי בארי‬ ‫מנהל הבמה אילון מעודד‪/‬‬ ‫שמואל מיכאלוב‬ ‫תאורן טל ביטון‬ ‫סאונד שי נשיא‪ ,‬אבי שדה‬ ‫מלבישה אתי אליאס‬ ‫אביזרן אסף פרידמן‬ ‫מאפרת רנה שפלר‬ ‫בניית התפאורה דודי בית מלאכה‬ ‫עורכת התוכניה רבקה משולח‬ ‫מעצב התוכניה איתמר וכסלר‬ ‫צלם ז'ראר אלון‬ ‫עיצוב שער התוכניה ליד‪LEAD/‬‬ ‫הצגה ראשונה ‪ 9‬ביולי‪ ,2011 ,‬תיאטרון חיפה‬ ‫‪ 17‬ביולי‪ ,2011 ,‬התיאטרון הקאמרי‬ ‫משך ההצגה שעתיים ו‪ 30-‬דקות‪ ,‬כולל הפסקה‪.‬‬ ‫נתן דטנר‪ ,‬לאורה ריבלין‬ ‫תרגום יוסף אל דרור‬ ‫בימוי משה נאור‬ ‫תפאורה לילי בן נחשון‬ ‫תלבושות אורן דר‬ ‫מוסיקה רן בגנו‬ ‫תאורה חני ורדי‬ ‫משתתפים‪:‬‬ ‫ג'ו קלר נתן דטנר‬ ‫קייט קלר לאורה ריבלין‬ ‫כריס קלר אוהד קנולר ‪ /‬זהר שטראוס‬ ‫אן דיוור נטע גרטי‬ ‫ג'ורג' דיוור ישי גולן‬ ‫ד"ר ג'ים בייליס ירון מוטולה‬ ‫סו בייליס אפרת ארנון‬ ‫פרנק לובי דיויד בילנקה‬ ‫לידיה לובי כנרת לימוני‬ ‫במהלך ההצגה ‪ -‬מעשנים מקטרת; נשמעת ירייה‪.‬‬ ‫בחצר ביתם של ג'ו וקייט קלר נעקר במהלך סערה עץ תפוח‪ ,‬שניטע לזכר בנם לארי‬ ‫שנפל במלחמת העולם השנייה‪ .‬אולם אבדן הבן אינו החלק היחיד בעברם של בני‬ ‫המשפחה‪ ,‬שהם אינם מצליחים להותיר מאחריהם‪ .‬לא כולם שכחו את התביעה המשפטית‬ ‫שהסתיימה במאסרו של שותפו של ג'ו‪ ,‬או את חלקי המנוע הפגומים שייצרו במפעל‬ ‫שלהם‪ ,‬שגרמו לנפילתם של ‪ 21‬טייסים‪...‬‬ ‫כולם היו בני הוא דרמה משפחתית עוצמתית‪ ,‬על סדקים שטוייחו ופרקו משפחה‪.‬‬ ‫המחזה הגדול הראשון שכתב ארתור מילר‪ ,‬המחזה הגדול של המאה העשרים‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫נטע גרטי‪ ,‬זהר שטראוס‬ ‫לאורה ריבלין‪ ,‬נתן דטנר‪ ,‬ישי גולן‬ ‫אוהד קנולר‪ ,‬נתן דטנר‬ ‫אוהד קנולר‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫זמננו נכתבות מעט מאד טרגדיות‪,‬‬ ‫אולי בשל מיעוט הגיבורים‪ ,‬אולי בשל‬ ‫ספקנותו של המדע ומפני שהמתקפה‬ ‫ההרואית על החיים אינה יכולה‬ ‫להתקיים באוירה של הסתייגות וזהירות‪ .‬מסיבה זו או‬ ‫אחרת‪ ,‬המנח הקיומי שלנו הוא כאילו מתחת לטרגדיה‬ ‫או במילים אחרות‪ ,‬הטרגדיה היא מעלינו‪ .‬אין לנו‬ ‫אלא להגיע למסקנה שהז'אנר הטראגי הוא ארכאי‪,‬‬ ‫מתאים רק למורמים מעם‪ ,‬המלכים או המלכותיים‪,‬‬ ‫וגם אם זה לא נאמר במפורש‪ ,‬זו בעצם הכוונה‪.‬‬ ‫אני מאמין שהאיש הפשוט הוא נושא הולם לטרגדיה‬ ‫במובן הנעלה ביותר‪ ,‬לא פחות משהיו המלכים‬ ‫בשעתם‪ .‬על פניו‪ ,‬עובדה זו היתה צריכה להיות ברורה‬ ‫לנו בעידן הפסיכיאטריה המודרנית‪ ,‬המבססת את‬ ‫האנליזות שלה על נוסחאות קלאסיות‪ ,‬כמו למשל‬ ‫תסביך אדיפוס ואורסטס‪ ,‬שבמקורם התייחסו ליצורים‬ ‫מלכותיים‪ ,‬אבל הם מתאימים לכל אדם בסיטואציות‬ ‫אמוציונליות דומות‪.‬‬ ‫ככלל גורף ‪ -‬אולי יש יוצאים מכלל זה שאינם ידועים‬ ‫לי ‪ -‬אני חושב שהתחושה הטראגית מתעוררת בנו‬ ‫נוכח דמות שמוכנה להקריב את חייה‪ ,‬אם יהיה‬ ‫צורך בכך‪ ,‬על מנת להבטיח דבר אחד‪ ,‬את תחושת‬ ‫הכבוד העצמי‪ .‬מאורסטס ועד המלט‪ ,‬ממדאה ועד‬ ‫מקבת‪ ,‬המאבק שמתחולל ברקע הוא מאבקו של‬ ‫היחיד‪ ,‬המנסה להשיג את המקום שלדעתו "מגיע"‬ ‫לו‪ .‬לפעמים זה מישהו שהורחק ממעמד זה‪ ,‬לפעמים‬ ‫מישהו שמנסה להשיג אותו בפעם הראשונה‪ ,‬אבל‬ ‫הפגיעה הקשה‪ ,‬ממנה נובעים הארועים שאין מנוס‬ ‫מהם‪ ,‬מתבטאת בעלבון שמוליך לזעם ולחרון‪.‬‬ ‫הטרגדיה היא איפוא הכורח של האדם להעריך את‬ ‫עצמו נכונה‪.‬‬ ‫הסיפור תמיד מגלה לנו מהו "הפגם הטראגי" של‬ ‫הגיבור‪ ,‬פגם שאינו בהכרח ייחודי רק למלכים ולאנשי‬ ‫האצולה‪ .‬הוא גם לא בהכרח בגדר חולשה‪ .‬השריטה‬ ‫באישיות אינה אלא ההתנגדות להישאר פאסיבי מול‬ ‫מה שמאיים על כבודו של האדם‪ ,‬על המעמד שלדעתו‬ ‫הוא זכאי לו‪ .‬רק הפאסיבים‪ ,‬רק אלה שמוכנים‬ ‫‪6‬‬ ‫נתן דטנר‬ ‫הטרגדיה והאיש הפשוט › ארתור מילר‬ ‫להשלים עם גורלם ללא פעולת תגמול‪ ,‬הם נטולי‬ ‫פגמים‪ .‬רובנו משתייכים לקטגוריה זו‪.‬‬ ‫אבל יש בינינו כיום‪ ,‬כפי שתמיד היו‪ ,‬כאלה‬ ‫שמתקוממים נגד המזימה להשפיל אותנו‪ ,‬ותוך כדי‬ ‫פעולה כל מה שקיבלנו כמובן מאליו‪ ,‬מתוך פחד או‬ ‫בורות‪ ,‬נבחן מחדש‪ .‬מתוך ההסתערות של היחיד‬ ‫על היקום שנראה יציב לכאורה‪ ,‬מתוך הבחינה‬ ‫המדוקדקת של הסביבה "הבלתי ניתנת לשינוי"‪,‬‬ ‫צומחים האימה והפחד‪ ,‬שמזוהים באופן קלאסי‬ ‫עם טרגדיה‪ .‬מתוך בחינת אותם נושאים שלא ניתן‬ ‫לבחון אותם בעבר‪ ,‬אנחנו לומדים ומסיקים מסקנות‪,‬‬ ‫ותהליך זה אינו מעבר להשגתו של האיש הפשוט‪.‬‬ ‫במהפכות שהתחוללו בעולם בעידן שלנו‪ ,‬הפגין‬ ‫האיש הפשוט שוב ושוב את הדינמיקה הפנימית של‬ ‫כל טרגדיה‪ .‬ההתעקשות על מעמדו הרם של גיבור‬ ‫הטרגדיה‪ ,‬או כפי שזה קרוי "אצילות אופיו"‪ ,‬אינה‬ ‫אלא האחזות בלבוש החיצוני של הטרגדיה‪ .‬איכות‬ ‫המחזות שמטלטלים אותנו נובעת מן הפחד שמצוי‬ ‫בבסיסם‪ ,‬הפחד מפני עקירה‪ ,‬סילוק‪ ,‬הרחקה מן‬ ‫הדימוי העצמי שיש לנו על עצמנו ומעמדנו בעולם‪.‬‬ ‫כיום‪ ,‬הפחד הזה חזק אולי אפילו עוד יותר משהיה‬ ‫אי פעם‪ .‬בעצם‪ ,‬האיש הפשוט הוא זה שמכיר את‬ ‫הפחד הזה מקרוב‪.‬‬ ‫אם זה נכון שהטרגדיה נובעת מן הצורך המוחלט‬ ‫של האדם להעריך את עצמו כראוי‪ ,‬אזי חורבנו‪,‬‬ ‫תוך כדי הנסיון להשיג זאת‪ ,‬נובע ממעשה נפשע‬ ‫שחוסם את דרכו‪ .‬וזהו בדיוק מוסר ההשכל של‬ ‫הטרגדיה והלקח שלה‪ .‬הזכות הטרגית היא תנאי‬ ‫קיומי‪ ,‬שבמסגרתו היחיד מסוגל לפרוח ולהגשים את‬ ‫עצמו‪ .‬העוול‪ ,‬החטא‪ ,‬מדכאים את האדם‪ ,‬מעוותים‬ ‫את יכולתו לאהוב וליצור‪ .‬את העדרה של הטרגדיה‬ ‫בימינו ניתן לייחס גם לתפנית שעשתה הספרות‬ ‫לעבר נקודת הראות הפסיכיאטרית‪ ,‬או הסוציולוגית‪.‬‬ ‫אם כל ייסורינו‪ ,‬צערינו ומצוקותינו נולדים בתוך‬ ‫מוחותינו‪ ,‬אז כל פעולה שהיא‪ ,‬שלא לדבר על הפעולה‬ ‫ההרואית‪ ,‬היא כמובן בלתי אפשרית‪ .‬ואם החברה‬ ‫בלבד היא זו שאשמה בעיוותים של חיינו‪ ,‬חייב‬ ‫הגיבור להיות טהור ונקי מכל רבב כדי לאלץ אותנו‬ ‫להכחיש את קיומו כדמות‪ .‬אף אחד מן האספקטים‬ ‫האלה אינו יכול להוליד טרגדיה‪ ,‬פשוט מפני שהם‬ ‫אינם מייצגים תפיסה מאוזנת של החיים‪ .‬ומעל לכל‪,‬‬ ‫הטרגדיה דורשת הערכה נכונה של הסיבה והתוצאה‪.‬‬ ‫שום טרגדיה אינה יכולה להתחולל כשהמחבר חושש‬ ‫להטיל ספק‪ ,‬כשהוא מתייחס אל מוסד כלשהו‪ ,‬אל‬ ‫מנהג‪ ,‬או הרגל‪ ,‬כאילו הם נצחיים‪ ,‬בלתי פגיעים‪,‬‬ ‫או שאין לנו קיום בלעדיהם‪ .‬לפי תפיסת הטרגדיה‪,‬‬ ‫הצורך של האדם להגשים את עצמו‪ ,‬הוא הנתון היחיד‬ ‫המוצק‪ ,‬וכל מה שמגמד את דמותו של האדם‪ ,‬ראוי‬ ‫למתקפה ולבחינה‪ .‬אין זה אומר שהטרגדיה מטיפה‬ ‫למהפכה‪.‬‬ ‫היוונים יכלו להטיל ספק במקור האלוהי המכתיב את‬ ‫דרכיהם ולחזור ולאשר את נכונות החוקים שיצרו‪.‬‬ ‫איוב יכול היה להתעמת עם אלוהים בזעמו‪ ,‬לתבוע‬ ‫את זכותו‪ ,‬ולסיים בכניעה‪ .‬אבל למשך רגע הכל‬ ‫נתון במתח‪ ,‬באי ודאות‪ ,‬שום דבר אינו מובן מאליו‪,‬‬ ‫וברגע זה של מאבק קוסמי‪ ,‬של תוהו ובוהו קיומי‪,‬‬ ‫הדמות צוברת נפח ‪ -‬שעור קומה טרגי‪ ,‬שהיה שמור‬ ‫בתודעתנו למלכים או לבני אצולה‪ .‬האיש הפשוט‬ ‫ביותר יכול להגיע לשעור קומה זה עד כדי כך שיהיה‬ ‫מוכן להשליך כל מה שיש לו לתוך המאבק על הבטחת‬ ‫המקום הראוי לו בעולמו‪.‬‬ ‫קיימת תפיסה מוטעית לגבי הטרגדיה‪ ,‬כאילו היא‬ ‫בהכרח פסימית‪ .‬אפילו המילון מגדיר אותה כסיפור‬ ‫עצוב עם סוף רע‪ .‬רושם זה מוטבע כל כך עמוק שאני‬ ‫כמעט חושש לטעון שיש בטרגדיה יותר אופטימיזם‬ ‫מאשר בקומדיה‪ .‬אם זה נכון לומר שהגיבור הטרגי‬ ‫נחוש להשיג את מה שמגיע לו כאישיות‪ ,‬ואם‬ ‫מאבק זה אמור להיות טוטאלי וללא סייג‪ ,‬זה מדגים‬ ‫אוטומטית את הרצון הבלתי מעורער של האדם‬ ‫להגשים את האנושיות שלו‪ .‬האפשרות לנצח חייבת‬ ‫להיות גלומה בטרגדיה‪ .‬במקום בו מושל הפאתוס‪,‬‬ ‫שם לחמה דמות שלא היה לה סיכוי לנצח‪ .‬הפתטי‬ ‫מושג כשהגיבור‪ ,‬בשל טפשותו או חוסר רגישותו‪,‬‬ ‫אינו מסוגל להתגושש עם כוח נעלה ממנו‪.‬‬ ‫הפאתוס הוא צורת הביטוי של הפסימיסט‪ .‬אבל‬ ‫הטרגדיה תובעת שיווי משקל טוב יותר בין האפשרי‬ ‫והבלתי אפשרי‪ .‬מעניין שהמחזות שאנו מכבדים זה‬ ‫מאות בשנים הן הטרגדיות‪ ,‬בהן‪ ,‬ורק בהן‪ ,‬גלומה‬ ‫האמונה האופטימית בשלמותו של האדם‪ .‬הגיע‬ ‫הזמן‪ ,‬לדעתי‪ ,‬שאנחנו‪ ,‬שאין לנו מלכים‪ ,‬נאחז בידינו‬ ‫את קצה החוט הזה ונלך בעקבותיו למקום היחיד‬ ‫אליו הוא יכול להוביל אותנו ‪ -‬לבו ורוחו של האיש‬ ‫הממוצע‪1949 ■ .‬‬ ‫‪7‬‬ ‫מה זה בעצם "לעבוד על דמות"?‬ ‫איך?‬ ‫למשל‪ ,‬מהמקום שהחלומות שלך פתאום משתנים‬ ‫ומגלים לך דברים על עצמך‪ ,‬שאילמלא התפקיד הזה‬ ‫הם בוודאי לא היו צפים‪ .‬אני זוכרת אחרי הקריאה‬ ‫הראשונה של "כולם היו בני"‪ ,‬משה נאור (הבמאי‬ ‫שלנו) דיבר "האנשים האלה אכזרים אחד לשני‪.‬‬ ‫קייט – האימא‪ ,‬היא אישה מניפולטיבית‪ ".‬זה עורר‬ ‫אצלי התנגדות עצומה ואפילו כעס‪ ,‬מכיוון שאני‬ ‫תמיד מנסה לחשוב על האדם שאני מגלמת במונחים‬ ‫חיוביים‪ ,‬גם כשמדובר בליידי מקבת‪ .‬מנקודת המבט‬ ‫של ליידי מקבת היא עושה את מלחמת הקיום שלה‬ ‫‪8‬‬ ‫נטע גרטי‪ ,‬לאורה ריבלין‬ ‫מתחיל מהמפגש הראשוני עם המחזה‪ :‬הטכסט‪ ,‬צוות‬ ‫היוצרים‪ ,‬השחקנים‪ .‬חלקם זרים לגמרי ואיתם אתה‬ ‫יודע שאתה הולך להיות באינטימיות לתקופה‪ ,‬לפחות‬ ‫כמו המשפחה שלך‪ .‬עם חלקם עבדת פעם אבל בזמן‬ ‫אחר של החיים‪ .‬וזה גם מצית משהו‪ .‬אבל בעיקר‬ ‫זה המפגש עם טכסט‪ .‬לפעמים בסצינות מסויימות‪,‬‬ ‫שורות‪ ,‬מילים‪ ,‬הרווח‪-‬הלבן שבין המילים‪ ,‬משהו‬ ‫נדלק בלב כמו ברומן‪ .‬בראש אתה עוד לא יכול לפענח‬ ‫מהו אבל אתה נוצר אותו‪ .‬זה כבר קצת אישי שלך‪.‬‬ ‫וזה קורה לאו דווקא במקומות הדרמטיים הצפויים‬ ‫שהמחזה מציע‪ ...‬ונדמה לי שמאד חשוב לי שיהיה‬ ‫לי עם הדמות ‪ -‬שלאחרונה אחרי "גן הדובדבנים"‬ ‫אני נמנעת לקרוא לה דמות‪ ,‬אולי נקרא לה האישה‬ ‫הזאת – שיהיה לי איתה איזה עניין אישי שלי‪ ,‬ואני‬ ‫מנסה להרחיב את המקום הזה שניצת באקראי‪ .‬לא‬ ‫עם כל טכסט זה קורה ממבט ראשון‪ .‬לפעמים יש‬ ‫זרות עם הטכסט שקצת מפחידה‪ ,‬שלא תזהה גם‬ ‫בעתיד שום דבר אישי‪ ...‬ששום דבר לא הולך לקרות‪.‬‬ ‫אבל למדתי קצת להרפות‪ ,‬ולתת לעצמי להיסתקרן‬ ‫בינתיים‪ ...‬שבמקרים אלה כנראה אולי הולך להיות‬ ‫מסע אחר‪ .‬כן‪ ,‬תמיד מדובר במסע‪ .‬במסע לתוך‬ ‫אישיות אחרת ומסע לתוך עצמך‪ .‬אתה מפגיש את‬ ‫עצמך עם סיפור בנוי של מישהו והוא הופך להיות‬ ‫הסיפור שלך לזמן מה‪.‬‬ ‫בצורה הכי חיובית שהיא מכירה‪ ,‬זה הרי אפילו לא‬ ‫בשבילה‪ ,‬כביכול‪ ,‬זה בשביל בעלה – הכי חיובי שהיא‬ ‫יכולה במבנה הנפשי שלה‪ .‬זה שהיא רוצחת על ימין‬ ‫ועל שמאל‪ ,‬זה כבר עניין אחר‪ .‬ועצבן אותי שהוא אמר‬ ‫את זה על קייט ב"כולם היו בני"‪ .‬אם‪ ,‬שבנה נעדר‪,‬‬ ‫שנלחמת בחורמה על כך שהוא עדיין חי‪ .‬איך אפשר‬ ‫לשפוט אותה ככה? הרי למדתי שאסור לשפוט דמות‪.‬‬ ‫שהקהל ישפוט‪ ,‬אם בכלל‪ .‬נכון‪ ,‬יש שם סיפור מזעזע‪,‬‬ ‫הם ביצעו הפרה אתית ענקית‪ .‬המפעל שלהם שלח‬ ‫חלקי מנוע סדוקים למטוסים ו‪ 21-‬טייסים נפלאים‬ ‫נהרגו‪ .‬אמנם זה היה בעלה וגם הוא יצא נקי במשפט‪,‬‬ ‫בעזרת פירצה בחוק ובעצם שיקר‪ .‬אבל היא הרי לא‬ ‫שברה את הכלים ואת היחסים ביניהם‪ ...‬לא היה‬ ‫מקובל אז בחברה השמרנית וגם היום מהבחינה הזו‬ ‫שום דבר לא השתנה‪ .‬לכן היא גם לא מסוגלת לקבל‬ ‫את העובדה שהבן הנעדר שלה אולי מת‪ ,‬זה יהיה‬ ‫סוג של עונש והוכחה לפשע שנעשה‪ ,‬ולכן היא חיה‬ ‫בהכחשה מוחלטת‪.‬‬ ‫האכזריות והמניפולטיביות שהבמאי דיבר עליהן‪...‬‬ ‫ההתקוממות בתוכי נגד האמירה שלו‪ ...‬אני אומרת‬ ‫בתוכי‪ ,‬כי אני מחזיקה מעצמי שחקנית צייתנית‪,‬‬ ‫בדרכי‪ ...‬מתחילה לפעול בתוכי קצת כמו בתרבית‬ ‫שבמעבדה‪ .‬מתפתחים חיידקים חדשים‪ .‬תחושה‬ ‫שההדחקה‪ ,‬ההכחשה של מה שקרה‪ ,‬שלילת האשמה‪,‬‬ ‫כדי לא לקחת אחריות על הפשע שנעשה‪ ,‬ומתוך כך‪,‬‬ ‫גם שלילת המוות של הבן‪ ,‬מכיוון שאם הוא מת‪ ,‬קיים‬ ‫סיכוי שלקייט ובעלה חלק במותו‪ ,‬כל זה יוצר מין‬ ‫מוטציה גנטית שיש לה חיים משלה והיא משתלחת‬ ‫באופן לא צפוי‪ .‬כשאנחנו שוללים ומכחישים דברים‬ ‫כל כך מהותיים בחיינו‪ ,‬אנחנו כבר רק שורדים‪,‬‬ ‫שזה סוג של היפוך ל"חיים"‪ .‬העיוות שאנחנו עושים‬ ‫לנשמה‪ ,‬ובעיקר כשבבסיס יש לקייט אינטואיציות‬ ‫טובות מאד‪ ,‬והיא מתכחשת להן‪ ,‬כי הכאב והאשמה‬ ‫בלתי אפשריים לשאת‪ ,‬העיוות הזה מיצר תרבית‪...‬‬ ‫סוג המניפולציה ההישרדותית‪ ,‬שאנחנו כבר כמעט‬ ‫לא ערים לה‪ ,‬מיצרת עיוותים וגידולים לא שפירים‪.‬‬ ‫וכשהאמת נחשפת ב"כולם היו בני" ומוטחת בפניה‪,‬‬ ‫נתן דטנר‬ ‫תמיד מדובר במסע › שיחה עם לאורה ריבלין‬ ‫‪9‬‬ ‫עד כמה הדמות שאת מגלמת קרובה אלייך‪ ,‬דומה לך‪,‬‬ ‫או רחוקה ממך?‬ ‫אני לא הרבה מתעסקת בזה‪ .‬גם בדמויות שהאיפיון‬ ‫שלהן קיצוני מאד‪ ,‬יש הרבה ממני‪ .‬זה נעים בדרך‬ ‫כלל להקצין דברים‪ ,‬תכונות שלך‪ ,‬שהיו גורמות לך‬ ‫להסמיק אם מישהו מבחוץ היה אומר לך אותם‪.‬‬ ‫כשאני מתחילה לעבוד על מחזה‪ ,‬אני הרבה פעמים‬ ‫נותנת לקרוא אותו לשתי חברות שלא קשורות בכלל‬ ‫לתיאטרון‪ ,‬אלא לספרות‪ ,‬פילוסופיה‪-‬פסיכולוגיה‪,‬‬ ‫ואז אנחנו נפגשות על זה‪ .‬ובין השאר‪ ,‬בגלל שהן‬ ‫מכירות אותי היטב‪ ,‬כשאנחנו מגוללים את המחזה‬ ‫ירון מוטולה‬ ‫זה כמו פצע שמסירים ממנו באכזריות את הגלד‬ ‫ששמר עליו והוא מדמם‪ .‬אלה דימויים שאפשר‪,‬‬ ‫נדמה לי‪ ,‬לפעמים לתרגם אותם לתוך החיים של‬ ‫"הדמות" בתהליך החזרות‪ ,‬ונמשך לתוך ההצגות‪.‬‬ ‫והדמות גם מתוך הראיה שלהם אותי‪ ,‬מתברר לי‬ ‫יותר היכן מקומות המפגש ביני ובין הכתוב‪ ,‬ובאיזה‬ ‫אזורים קצת מואפלים אצלי כדאי לי לחטט ולהאיר‪,‬‬ ‫זה לפעמים מגלה לי דברים על עצמי‪ ...‬דברים שהיה‬ ‫לי נדמה שאף אחד לא רואה‪ .‬ושתי חברותי‪ ,‬כמו‬ ‫משה נאור‪ ,‬דיברו על המניפולציה שקייט עושה‪ ,‬וזה‬ ‫עוד יותר עיצבן אותי‪ .‬בעיקר‪ ,‬כי המושג מניפולציה‬ ‫מתקשר למשהו נכלולי‪ ,‬פוליטי‪ ,‬קר וחורש רע‪ .‬עד‬ ‫שהבנתי שמדובר במניפולציה של הישרדות בתום לב‬ ‫מניפולציה של חיים‪ .‬פתאום נעשיתי אובר ערה לכמה‬ ‫מניפולציה יש בחיי היומיום שלי‪ ,‬בדיאלוג עם אנשים‬ ‫קרובים ולא קרובים וגם עצמי‪ ,‬ונבהלתי מאד‪ .‬מתוך‬ ‫השיחות חשבתי שהייתי רוצה למצוא באישה הזאת‪,‬‬ ‫שצמחה במסורת שמרנית של להיות "בסדר" שהכל‬ ‫כמו שצריך‪ ,‬הייתי רוצה למצוא את המרד הבלתי‬ ‫מודע שלה בסדר הטוב‪ .‬מדובר על אנשים בסך הכל‬ ‫תמימים‪ ,‬חמים‪ ,‬פשוטים ושוחרי טוב‪ ,‬שביצעו פשע‬ ‫נוראי והם לא פושעים מקצועיים‪ ,‬ושיקרו כדי לכסות‪.‬‬ ‫בהתמודדות של קייט‪ ...‬ומה שקורה איתה‪ ,‬הייתי‬ ‫רוצה עוד לגלות את ההישתלחות במה שמקובל‪.‬‬ ‫משהו ניהיליסטי‪ ...‬עוד לחדד‪ ...‬שאם נעשה פשע‬ ‫כזה ובמיוחד על ידי אנשים כאלה מ"היישוב"‪ ,‬בסופו‬ ‫של דבר הכל יוצא משליטה‪ .‬השדים שאנחנו מחזיקים‬ ‫טוב טוב בארון מתחילים לחגוג‪ .‬המניפולציה הזאת‬ ‫שמסתירה‪ ,‬יש מאחוריה תוקפנות ואלימות מאד גדולה‪.‬‬ ‫זהר שטראוס‪ ,‬לאורה ריבלין‬ ‫אבל למה זה קשור אלייך?‬ ‫אני חושבת שעלי זה מאד מאיים‪.‬‬ ‫איך ניסית לברר ולהבין מה עובר על האשה הזאת?‬ ‫עד כמה ש"כולם היו בני" נראה על פניו כמחזה‬ ‫מאד פתור ומאד ברור‪ ,‬יש הרבה מה לפענח‪ .‬מרתק‬ ‫מאד בתהליך החזרות‪ .‬המחזה הוא תענוג לעבודה‬ ‫וכולנו בצוות מרגישים ונהנים מהחקירה לתוכו כמו‬ ‫בסיפור מתח של נפש האדם‪ .‬מעבר לעבודה בתוך‬ ‫החזרות‪ ,‬אני קוראת ורואה‪ ,‬ציורים‪ ,‬סרטים‪ ,‬להכיר‬ ‫עוד את התקופה הזאת שאחרי מלחמת העולם‬ ‫השניה באמריקה וגם אצלנו‪ .‬אני הייתי תינוקת אז‪,‬‬ ‫אבל הריח‪ ...‬התחושה שעידן חדש נפלא מתחיל‬ ‫בעולם‪ ...‬איזו תמימות‪ ...‬וזה טוב היה להכיר יותר‬ ‫את החלום האופטימי‪ ,‬כניגוד למה שקורה במחזה‪.‬‬ ‫ההרגשה של משפחה מאושרת‪ ,‬נורמטיבית בעיירה‬ ‫קטנה ופסטורלית‪ ,‬ומה נהיה שם‪ .‬האמת‪ ,‬בתקופה‬ ‫של חזרות כמעט הכל ‪ -‬שיחה‪ ,‬מגע‪ ,‬ריח‪ ,‬מוסיקה‪,‬‬ ‫הליכה ברחוב‪ ,‬טיול‪ ,‬מודעה בעיתון‪ ,‬מריבה‪ ,‬צער‪,‬‬ ‫המדינה‪ ...‬הכל קצת נגוע בחיפוש של משהו‪.‬‬ ‫האם חיפשת כל מיני מקבילות בארץ?‬ ‫‪10‬‬ ‫לא מקבילה‪ .‬אין סיפור‪ ,‬שאני מכירה‪ ,‬שיכול להכיל‬ ‫את שני המישורים שבמחזה‪ ,‬גם פשע וגם שכול‪ .‬אבל‬ ‫נסעתי לנהריה לפגוש את מיקי גולדוואסר‪ ,‬אימא‬ ‫של אודי גולדוואסר ז"ל‪ .‬זה בכלל כמובן לא מקביל‬ ‫בסיפור‪ ,‬אלא רק בקטע הזה שבן נעדר‪ .‬היה מרתק‬ ‫ומרגש מאד‪ .‬אין לי מושג ואני לא מתעקשת לדעת‬ ‫אם זה קידם אותי בתפקיד‪ .‬התעשרתי במפגש הזה‪.‬‬ ‫כן‪ ,‬היא סיפרה על חלום שהיה לה בשנה ההיא‪ ,‬על‬ ‫אודי‪ ,‬שממנו היא הייתה בטוחה שהוא עוד חי‪ .‬אני‬ ‫הרבה חושבת על אביבה שליט‪.‬‬ ‫את חושבת שהמחזה הזה מדבר אלינו במיוחד? שהוא‬ ‫רלוונטי לנו במיוחד?‬ ‫ברור שהוא מחזה רלוונטי‪ .‬הוא נכתב בשנת ‪1947‬‬ ‫ודווקא בגלל שלעומת הפשעים והשחיתות בשנים‬ ‫האחרונות‪ ,‬ומה שמתגלה מידי יום אצלנו במדינה הוא‬ ‫נראה כמעט תמים‪ ,‬ודווקא בגלל זה ומכיוון שהוא‬ ‫כתוב כל כך טוב וכל כך אנושי‪ ,‬הוא יותר מרלוונטי‬ ‫אחד לאחד‪.‬‬ ‫כמי שמגלמת את קייט‪ ,‬מה מניע את האשה הזאת?‬ ‫אני תמיד מנסה לגלות מפתח אחד לדמות‪ ,‬לכל‬ ‫אורך המחזה‪ ,‬מעבר לכל הפרטים הקטנים‪ .‬לוקח‬ ‫לפעמים הרבה זמן לגלות אותו ואחר כך לחדד אותו‬ ‫כך שיהיה אישי שלי‪ .‬שבר‪ ,‬או שאלה אחת גדולה‬ ‫שלי בחיים שלי‪ .‬כך אני חושבת כרגע‪ ,‬שלושה‬ ‫שבועות לפני שההצגה יוצאת‪ ,‬וזה עוד יכול לעשות‬ ‫סיבוב ולהשתנות‪ .‬ואני חושבת שהמפתח כרגע הוא‬ ‫הכמיהה לנער‪ ,‬למרוד‪ ,‬לפשוט מעליה את כל מערכת‬ ‫השקרים שהיא חיה בתוכם ומשלמת על כך מחיר‬ ‫כל כך כבד‪■ .‬‬ ‫‪11‬‬ ‫ארצות הברית בשנות השלושים והארבעים‬ ‫משבר הכלכלי שפרץ ב‪ 1929-‬והיה‬ ‫ראשיתו של השפל הכלכלי הגדול‪,‬‬ ‫הפך את החלום האמריקאי לסיוט‬ ‫מתמשך‪ ,‬שהיו לו השלכות חברתיות‬ ‫ופוליטיות מרחיקות לכת‪ .‬תוך שלוש שנים הצטמקה‬ ‫ההכנסה הממוצעת ב–‪ 40%‬עם שעור אבטלה של‬ ‫‪ .25%‬כ‪ 15-‬מיליון אמריקאים היו מובטלים‪ .‬קריסת‬ ‫הבורסה בניו יורק ב‪ 24-‬באוקטובר ‪ 1929‬לא החלה‬ ‫את המשבר‪ ,‬אלא היתה אחד הסימפטומים שלו‬ ‫וחשפה בעיות מהותיות בכלכלה העולמית המודרנית‪.‬‬ ‫בעקבות המצב הכלכלי הקשה החלו רבים לנהות אחר‬ ‫תורות מרכסיסטיות וחיפשו מודל לחברה הומנית‬ ‫יותר‪ .‬עיניהם של רבים הופנו לכיוון ברית המועצות‬ ‫והקומוניזם‪ .‬בשנת ‪ 1932‬הכריזו ‪ 53‬מאנשי הרוח‬ ‫המובילים באמריקה על אהדתם למפלגה הקומוניסטית‪.‬‬ ‫ב‪ 1932-‬ניצח בבחירות פרנקלין דלנו רוזוולט‪ ,‬מועמד‬ ‫המפלגה הדמוקרטית‪ ,‬לא מעט בזכות התוכנית‬ ‫הכלכלית החדשה שהציג‪ ,‬ה"ניו‪-‬דיל"‪ .‬תוכנית זו‬ ‫‪12‬‬ ‫הכילה שורה של תקנות וחוקים שכללו התערבות‬ ‫יזומה של המימשל הפדרלי בפעילות הכלכלית‪ .‬דובר‬ ‫על הבראת המשק הלאומי‪ ,‬העלאת שכר המינימום‪,‬‬ ‫מתן הלוואות לחקלאים‪ ,‬הקלות במיסוי‪ ,‬עידוד‬ ‫האיגודים המקצועיים ויצירת פרוייקטים לאומיים‬ ‫גדולים‪ ,‬על מנת לייצר מקורות פרנסה להמונים‪ .‬כל‬ ‫זה הפיח במיליוני האנשים תקווה כי משהו עשוי‬ ‫להשתנות לטובה‪ .‬כסף פדרלי תמך בחסרי הכל‬ ‫ונוצרה מערכת סוציאלית ענפה שהבטיחה פנסיות‬ ‫לעת זיקנה ודמי אבטלה‪ .‬צ'רלי צ'פלין כתב בזכרונותיו‬ ‫כי היה זה אחד הרגעים היפים בחייה של אמריקה‪.‬‬ ‫היה זה גם עידן של ניסויים תרבותיים ושינויים‬ ‫משמעותיים‪ .‬הרדיו‪ ,‬שכיכב בשנות ה‪ ,30-‬כינס‬ ‫סביבו משפחות שלמות שישבו והאזינו בצוותא‬ ‫לנאומי הנשיא‪ ,‬לשעשועונים‪ ,‬לתזמורות ג'אז וסווינג‪,‬‬ ‫לזמרים שהפכו לכוכבים כמו בילי הולידיי‪ ,‬בינג‬ ‫קרוסבי ומנצחי התזמורות האגדיים כמו גלן מילר‬ ‫ובני גודמן‪ ,‬כשהצעירים רוקדים לצלילים המקפיצים‪.‬‬ ‫ב‪ 1933-‬ביטל רוזוולט את האיסור על מכירת‬ ‫משקאות חריפים‪ ,‬שהיה אחד המקורות לפשע‬ ‫המאורגן המתעצם‪ .‬מעתה הותר על פי חוק לייצר‬ ‫ולמכור סוגי אלכוהול מסויימים‪ ,‬עובדה שהיתה לה‬ ‫השלכה רחבה על כל תחומי החיים‪.‬‬ ‫בינתיים נכנסה הוליווד לעידן של הצלחה מסחררת‪,‬‬ ‫כשהקהל הרחב מחפש לו דרכים להתמודד עם העולם‬ ‫שהשתנה לנגד עיניו‪ .‬בין כוכבי התקופה היו קלארק‬ ‫גייבל‪ ,‬ג'ון וויין‪ ,‬בטי גרייבל‪ ,‬פרד אסטר וג'ינג'ר‬ ‫רוג'רס‪ .‬סרטו של אורסון וולס "האזרח קיין" שהועלה‬ ‫ב‪ ,1941-‬עדיין נחשב על ידי מבקרים רבים כסרט‬ ‫הבולט ביותר של אותה תקופה‪ .‬בין הסרטים הנוספים‬ ‫שבלטו היו "שלגיה ושבעת הגמדים" של דיסני‪" ,‬חלף‬ ‫עם הרוח"‪" ,‬אנקת גבהים"‪" ,‬נינוצ'קה"‪ .‬מתחילת‬ ‫שנות ה‪ 30-‬הוקרנו בבתי הקולנוע סרטי גנגסטרים‪,‬‬ ‫אחדים מהם כפארודיה על החלום האמריקאי‪ ,‬שמשכו‬ ‫אליהם קהלים נלהבים‪ .‬המינגווי‪ ,‬פיצג'רלד וסטיינבק‬ ‫יצרו רומנים חשובים שאחדים מהם הפכו לסרטים‪.‬‬ ‫בין קבוצות התיאטרון המהפכניות של התקופה היה‬ ‫"תיאטרון הקבוצה" שנוסד על ידי הרולד קלורמן‪,‬‬ ‫שריל קרופורד ולי סטרסברג ב‪ .1931-‬במשך עשור‬ ‫ייצגה קבוצה זו את המחזאים החדשים כמו קליפורד‬ ‫אודטס עם מחזותיו "הקיצו ורננו"‪" ,‬מחכים ללפטי"‪,‬‬ ‫שנכתבו בסימן של מודעות חברתית‪ .‬כשהם מושפעים‬ ‫מתורתו של סטניסלבסקי ומהעקרונות שלו‪ ,‬עבדו‬ ‫חברי הקבוצה כלהקה מגובשת ויצרו את בית הספר‬ ‫שדגל ב"שיטה"‪.‬‬ ‫ניו־יורק היתה עדה לשגשוגה של תנועת ה"ארט‬ ‫דקו"‪ ,‬שביטויה הארכיטקטוני המובהק היה מגדל‬ ‫האמפייר סטייט בילדינג (‪ ,)1931‬שבמשך ‪ 25‬שנה‬ ‫כיכב כבניין הגבוה ביותר בעולם‪.‬‬ ‫אבל מחוץ לניו יורק המצב היה שונה לגמרי‪ .‬למרות‬ ‫השגשוג הכלכלי לכאורה‪ ,‬נאלצו בעלי החוות‬ ‫החקלאיות להתמודד עם מיתון ממושך והחזרי‬ ‫הלוואות שלא יכלו לעמוד בהן‪ .‬בנוסף‪ ,‬אזור המישורים‬ ‫הגדולים במערב התיכון‪ ,‬המקור הגדול ביותר לתוצרת‬ ‫החקלאית‪ ,‬נקלע לקשיים קשים ומתמשכים‪ .‬ב‪1934-‬‬ ‫התחולל אסון טבע שהתבטא בבצורת חמורה ובסופות‬ ‫חול שהרסו מיליוני דונמים של גידולים חקלאיים‬ ‫באוקלהומה‪ ,‬ארקנסו‪ ,‬והדקוטות‪ ,‬ואילצו עשרות‬ ‫אלפי פועלים חקלאים‪ ,‬לנוע מערבה לחפש עבודה‪.‬‬ ‫על אלה כתב סטיינבק את ספרו המפורסם "ענבי‬ ‫זעם" ותמונותיהם של החקלאים המורעבים הונצחו‬ ‫על ידי הצלמת דורותיאה לנג (‪.)1939‬‬ ‫עשרות אלפי מובטלים גויסו לצבא כשאמריקה‬ ‫הצטרפה לבנות הברית במלחמת העולם השנייה‪,‬‬ ‫לאחר שספינות הצי האמריקני הופצצו על ידי היפנים‬ ‫בפרל הארבור (‪ .)1941‬המשבר הכלכלי והמלחמה‬ ‫הביאו איתם שינויים חברתיים מפליגים‪ ,‬בין היתר‪,‬‬ ‫כשנשים לקחו על עצמן את תפקידי הגברים המגוייסים‪.‬‬ ‫אמריקה יצאה מן המשבר בתחילת שנות ה‪.40-‬‬ ‫הסיבה האמיתית לסיום המשבר טמונה בכניסת‬ ‫המשק האמריקאי ל"כלכלת מלחמה"‪ ,‬עם ההאצה‬ ‫בייצור לצרכי צבא‪ ,‬שהצריך מאות אלפי ידיים‬ ‫עובדות‪ .‬הצעירים ששבו מן המלחמה‪ ,‬לא הסתפקו‬ ‫במה שהיה להם לפני שהתגייסו‪ .‬כחיילים משוחררים‬ ‫זכו רבים מהם לעזרה ברכישת בתים ובמלגות לקניית‬ ‫השכלה אוניברסיטאית‪.‬‬ ‫בסוף שנות ה‪ 40-‬נרשם גידול עצום בנישואים ובהולדת‬ ‫ילדים‪ .‬רמת החיים עלתה ורכישת מוצרים נחשבה‬ ‫למעשה פטריוטי‪ .‬עכשיו יכלו להרשות לעצמם גם‬ ‫אנשי השכבות החלשות לרכוש טלוויזיות‪ ,‬מכוניות‪,‬‬ ‫מכונות כביסה‪ ,‬מקררים חשמליים‪ .‬אבל למרות‬ ‫הפריחה הכלכלית וההטבות בתחומים שונים בעקבות‬ ‫הרפורמה של "הניו‪-‬דיל"‪ ,‬נחלש כוחם של האיגודים‬ ‫המקצועיים ולא חל שיפור במצבם של העובדים‪.‬‬ ‫ארתור מילר נתן ביטוי לאכזבה זו‪'" :‬כולם היו בני'‬ ‫נוצר בעת מלחמה והחל להיות מוצג בעת מלחמה‪ .‬כל‬ ‫הקולות הציבוריים הכריזו על בואו של היום הגדול‪,‬‬ ‫כשהתעשייה ועובדיה יהיו לאחד‪ ,‬אבל מנסיוני האישי‬ ‫נוכחתי שמתחת לסיסמאות מעט מאד השתנה"‪■ .‬‬ ‫לוקט ונערך עפ"י מקורות שונים‪.‬‬ ‫‪13‬‬ ‫כולם היו בני‬ ‫אפרת ארנון‪ ,‬נטע גרטי‬ ‫ישי גולן‬ ‫בסופה של מלחמת העולם השנייה היה ארתור מילר כמעט‬ ‫בן שלושים‪ ,‬רעב להצלחה‪ .‬הוא החליט לעשות עוד נסיון‬ ‫אחד על מנת לזכות בהכרה כמחזאי‪ .‬האיש שהיה לו כל המזל‪ ,‬שעלה ב‪ ,1944-‬ירד מן הבמה‬ ‫לאחר ארבע הצגות‪ .‬מילר קיווה ללמוד מן הנסיון וגמר אומר שאם גם מחזה זה ייכשל‪,‬‬ ‫יחפש לו עיסוק אחר בחיים‪ .‬שנתיים וחצי שקד על כתיבת כולם היו בני‪ .‬הרעיון למחזה הגיע‬ ‫ממקור בלתי צפוי‪ .‬תוך כדי שיחה אקראית שהתנהלה בביתו שמע על מקרה שארע באוהיו‪,‬‬ ‫כשמשפחה שלמה נהרסה לאחר שהבת הסגירה את אביה לרשויות‪ ,‬כשגילתה שמכר חלקים‬ ‫פגומים לצבא‪ .‬עוד לפני שהסתיים הסיפור החליט מילר להחליף את הבת בבן ומן הרגע‬ ‫הראשון ידע בברור מהו השיא אליו יחתור המחזה במערכה השנייה‪ .‬הוא החליט מראש‬ ‫שזה יהיה מחזה קרוב לחיי היום יום של קהל הצופים‪ .‬הוא רצה שהקהל יראה במחזה‬ ‫את עצמו ואת חייו‪ .‬כולם היו בני הוא פורטרט של חברה שלמה‪ ,‬לא רק של יחיד שסרח‪.‬‬ ‫כשכתב את המחזה כבר היה מושפע מאד ממחזותיו של איבסן‪ .‬הוא אהב את רעיון‬ ‫החשיפה האיטית של מאורעות העבר מתוך ארועי ההווה‪ .‬המחזה מושפע גם מהטרגדיות‬ ‫היווניות בהן הגיבור נכשל או חוטא‪ ,‬לעתים אפילו שלא בידיעתו‪ ,‬והמעשה שעשה יחזור‬ ‫וירדוף אותו כל חייו‪.‬‬ ‫כשסיים את כתיבת המחזה שלח אותו מילר לאמרגן הרמן שמלין שהפיק את מחזותיה של‬ ‫ליליאן הלמן‪ ,‬אבל המפיק טען שהוא לא מבין את המחזה‪ .‬לבסוף נמצא סוכן‪ ,‬קיי בראון‪,‬‬ ‫שהסכים‪ ,‬בהתלהבות רבה‪ ,‬לטפל בהפקה‪ .‬הוא המשיך לייצג את ארתור מילר במשך ‪40‬‬ ‫שנה‪ .‬מילר בחר בבמאי איליה קאזאן שהפך לידידו הקרוב וביים כעבור שנתיים גם את מותו‬ ‫של סוכן‪ .‬כולם היו בני עלה לראשונה‬ ‫ב‪ 20-‬בינואר ‪ ,1947‬בתיאטרון‬ ‫קורונט‪ ,‬בברודוויי‪ ,‬ומיד היה ברור‬ ‫כי נכונו להצגה חיים ארוכים – ‪328‬‬ ‫הופעות‪ .‬כיון שמילר חשש להינתק‬ ‫מן המציאות מצא לו במקביל עבודה‬ ‫במפעל לייצור קופסאות וכשהמחזה‬ ‫שלו הכניס ‪ 2000‬דולר לשבוע הוא‬ ‫הרוויח במפעל ‪ 40‬סנט לשעה‪.‬‬ ‫היו מי שביקרו בחריפות את המחזה‬ ‫כמסמך מופרך‪ ,‬אנטי אמריקאי‪,‬‬ ‫כמתקפה על הקפיטליזם‪ ,‬אפילו‬ ‫כתעמולה קומוניסטית‪ .‬אבל המחזה‬ ‫זכה בפרס המבקרים ומילר הוכר‬ ‫כמחזאי מן השורה הראשונה‪.‬‬ ‫למעלה מ‪ 60-‬שנה לאחר הצגת‬ ‫הבכורה המחזה עדיין מוצג תכופות‬ ‫בכל רחבי העולם ו"מקלף" מעל‬ ‫הגיבורים את האשליות המגינות‬ ‫עליהם‪■ .‬‬ ‫"מתוך "האנציקלופדיה לדרמה עולמית"‬ ‫בהוצאת מקגרו היל‪.‬‬ ‫‪14‬‬ ‫אתמול בערב‪ ,‬בתיאטרון הקורונט‪ ,‬נוסף לעולם התיאטרון‬ ‫כשרון אמיתי‪ ,‬חדש‬ ‫כשרון אמיתי חדש‪ .‬ארתור מילר מביא אתו לבמה משהו‬ ‫רענן ומרגש‪ .‬הוא כתב מחזה כן‪ ,‬עוצמתי‪ ,‬על קבוצת אנשים שמסתבכת בתרמית מפלצתית‪,‬‬ ‫אשר גרמה למותם של ‪ 21‬טייסים‪ ,‬בגלל ראשי צילינדרים פגומים‪ .‬המחזה הוא ניתוח אופי‬ ‫חסר רחמים שצובר מומנטום משך כל ההצגה ומגיע לשיא הגיוני ודרמטי‪.‬‬ ‫הכשרון של מילר הוא רב צדדי‪ .‬הדיאלוגים שלו מצויינים‪ ,‬ציור הדמויות מלא חיוניות‪,‬‬ ‫כשכל אחת זוכה לחיים אישיים משלה‪ .‬הוא גם טכנאי מצוין‪ .‬המחזה שלו בנוי להלל‪ ,‬נכתב‬ ‫על ידי מקצוען‪ .‬מילר ארג את הדמויות שלו לתוך תסבוכת עלילתית שצומחת באופן טבעי‬ ‫מתוך החיים שלנו‪ .‬הוא מוביל את המחזה במהלך טבעי ואמין אל השיא המאיים‪ ...‬צפייה‬ ‫בעבודתו של מחזאי חדש‪ ,‬ברוך כשרון‪ ,‬מרוממת את הרוח‪" .‬כולם היו בני" הוא דרמה‬ ‫המתרחשת תוך יום גורלי אחד בחייה של משפחת קלר‪ .‬מילר הצליח להפוך את הטרגדיה‬ ‫האישית‪-‬המשפחתית לטרגדיה של כולנו‪ ,‬הטרגדיה של עידן המלחמה‪.‬‬ ‫זהו מחזה מקורי בעל איכות מעולה‪ ,‬שנכתב על ידי מחזאי שיודע את מלאכתו ויש לו הבנה‬ ‫בלתי רגילה לנאמנויות המורכבות של בני האדם‪■ .‬‬ ‫מתוך הביקורת של ברוקס אטקינסון על "כולם היו בני" ‪ 30‬בינואר ‪ ,1947‬שהתפרסמה בעיתון‬ ‫"הניו־יורק טיימס"‪ .‬הביקורת היתה‪ ,‬לפי עדותו של מילר עצמו‪ ,‬אחראית לא במעט להצלחת ההצגה‬ ‫ולהכרה במילר כמחזאי חשוב‪.‬‬ ‫‪15‬‬ ‫כנרת לימוני‬ ‫‪16‬‬ ‫'ו קלר מהווה איום על החברה ובמובן זה‪,‬‬ ‫זהו מחזה חברתי‪ .‬לא בגלל הפשע שעשה ‪-‬‬ ‫מכירת חלקים פגומים לצבא בעת מלחמה ‪ -‬אלא‬ ‫מפני שלפשע הזה יש שורשים ביחסים שבין היחיד‬ ‫לחברה‪ ,‬ובגלל האינדוקטרינציה המסויימת‪ ,‬שהוא‬ ‫מופיע כגילומה‪ ,‬ושאם תתגלה כדומיננטית היא‬ ‫יכולה להפוך את חיי כולנו לג'ונגל קיומי‪ ,‬גם אם‬ ‫הבניינים שבנינו הם גורדי שחקים‪ .‬ובמובן זה יש‬ ‫לבדידות משמעות חברתית במחזה זה‪ .‬אני חושב‬ ‫שאת הישירות של "כולם היו בני" יש לייחס לא‬ ‫במעט להגדרה הדי־חריפה של ההבטים החברתיים‬ ‫שהמחזה עוסק בהם‪■ ...‬‬ ‫שההצגה התקבלה כפי שהתקבלה‪ ,‬שמחתי‬ ‫אבל קצת הופתעתי‪ .‬הצלחתו של מחזה‪,‬‬ ‫בעיקר אם מדובר בהצלחה ראשונה‪ ,‬דומה לדחיפת‬ ‫דלת שנפתחת במפתיע ואתה לא יודע אם תיפול‬ ‫על הפרצוף‪ ,‬אבל ללא ספק נפתח לפניך חלל חדש‬ ‫שהיה עד כה נעול וחתום‪ .‬בשבילי החווייה היתה‬ ‫מחזקת ועוצמתית‪ .‬פתאום נראה לי שכל היושבים‬ ‫באולם קרובים זה לזה קירבת דם וחשתי תחושה של‬ ‫חמימות שלא היתה שם קודם לכן‪ .‬תחושה זו איפשרה‬ ‫לי לחלום על להעז יותר‪ ,‬להסתכן יותר‪ .‬הקהל ישב‬ ‫בדממה ועקב אחר ההתרחשות בריכוז רב‪ .‬טעמתי את‬ ‫הטעם ששמור כנראה למחזאים בלבד‪ ,‬והוא הידיעה‬ ‫שהיצירה שלך גרמה לציבור שלם של זרים לשבת זה‬ ‫לצד זה‪ ,‬מרותקים‪ ,‬נרגשים והמומים‪■ .‬‬ ‫דעתי שעם "כולם היו בני" זכיתי בחופש חדש‬ ‫ליצור‪ .‬חיפשתי דרך להעביר אל הבמה את‬ ‫המורכבויות שהתרוצצו בקרבי‪ .‬הבעייה עם "כולם‬ ‫היו בני" לא היתה בכך שהוא היה ריאליסטי מדי‪,‬‬ ‫אלא שהותיר מרחב קטן מדי לאפלה חסרת השם‪,‬‬ ‫שאורבת מתחת לאמת המילולית‪ .‬אבל יתכן שרק‬ ‫המוסיקה מסוגלת לתת תשובה לכך‪■ .‬‬ ‫דיויד בילנקה‬ ‫וסח הכתיבה של "כולם היו בני" משקף כוחות‬ ‫אחדים שלא לכולם הייתי מודע‪ .‬יותר מכל רציתי‬ ‫לכתוב באופן רציונלי‪ ,‬לכתוב כך שאוכל לספר את‬ ‫הסיפור אפילו לאדם שאינו יודע קרוא וכתוב ולהצית‬ ‫בעיניו ניצוץ של הבנה‪ .‬רציתי שהמחזה יפנה להגיון‬ ‫של אנשים‪ ,‬לשכל הישר‪ .‬הכוונה שלי היתה להיות‬ ‫בלתי תיאטרלי ככל האפשר‪ ,‬רציתי ששום דבר לא‬ ‫יפריע לאמינות של המחזה‪ .‬הרגשתי שאני חייב לכתוב‬ ‫את המחזה כך שאפילו הפושע עצמו כשיקרא את זה‪,‬‬ ‫יאלץ להודות שזה נכון והגיוני ואמיתי כמו החיים‬ ‫עצמם‪ .‬התחלתי לחוש שכל מה שכתבתי עד אז‪,‬‬ ‫וכמעט כל המחזות שראיתי על הבמה‪ ,‬נכתב כהצגת‬ ‫תיאטרון ולא כמסמך‪ ,‬כעדות שהרלוונטיות שלה‬ ‫עולה על התיאטרליות‪ .‬לכן המחזה מתחיל באוירה‬ ‫של נורמליות גמורה‪ .‬טענו לאחר מכן שהמערכה‬ ‫הראשונה איטית‪ ,‬אבל היא נועדה להיות כזאת‪ ,‬עד‬ ‫כדי "סכנה" של שעמום‪ ,‬כדי שהאיזכור הראשון של‬ ‫פשע יעורר אימה אמיתית בלב הצופים‪■ .‬‬ ‫נתן דטנר‪ ,‬אוהד קנולר‬ ‫ארתור מילר‬ ‫על כולם היו בני‬ ‫זרתי אל "האחים קרמזוב" ופתאום גיליתי‬ ‫משהו חשוב מאד ‪ -‬שאם אתה קורא את הסיפור‬ ‫הצבעוני הזה‪ ,‬המופלא‪ ,‬עוצר הנשימה‪ ,‬אתה מוצא‬ ‫את הריכוז הגבוה ביותר של עובדות‪ :‬על הביוגרפיות‬ ‫של הגיבורים‪ ,‬על המרקם של קליפת העץ כשהיא‬ ‫מוארת בליל ירח‪ ,‬על האופן בו תלוי החלון על ציריו‪,‬‬ ‫על המצב המדוייק בו נמצא דימיטרי כשהוא מציץ‬ ‫על אביו מבעד לחלון‪ ,‬על פרטי הפרטים של הבגדים‬ ‫שלובש אביו‪ .‬ומעל לכל‪ ,‬ההתנגשות המדוייקת בין‬ ‫נושאים מהותיים‪ ,‬פנימיים‪ ,‬שמתרחשת לא לפני‬ ‫או אחרי הסצנות הדרמטיות החשובות‪ ,‬אלא ממש‬ ‫במהלכן‪ ...‬לא פחות בפתאומיות קלטתי שבטהובן‬ ‫מעכב את השיא עד שהוא ממש בשל‪ ,‬מוכן‪■ ...‬‬ ‫‪ 1977‬ביקרתי עם אשתי אינגה מוראת'‬‫בירושלים שם ראינו הפקה חזקה מאד של‬ ‫"כולם היו בני"‪ ,‬הקהל ישב המום‪ ,‬אחוז אימה‬ ‫משתקת‪ .‬מימיננו ישב הנשיא אפרים קציר‪ ,‬משמאלנו‬ ‫ראש הממשלה יצחק רבין‪ ,‬שזה עתה הפסיד בבחירות‬ ‫לטובת מנחם בגין‪ .‬בסוף ההצגה השתלטה על הקהל‬ ‫מין חרדת קודש‪ ,‬מחיאות הכפיים לא דעכו משך‬ ‫דקות ארוכות‪" .‬למה זה עד כדי כך?" שאלתי את‬ ‫רבין‪ ,‬והוא ענה‪" :‬מפני שזו בעייה כאובה מאד אצלינו‬ ‫בישראל‪ .‬הבחורים שלנו נלחמים ונופלים בקרב‪ ,‬אם‬ ‫במטוסים ואם על הקרקע‪ ,‬וכאן‪ ,‬בעורף‪ ,‬יש אנשים‬ ‫שעושים הרבה מאד כסף‪ ,‬אז זה בעצם יכול היה‬ ‫להיות מחזה ישראלי"‪■ .‬‬ ‫מתוך "מאמרים על תיאטרון" של ארתור מילר‪ ,‬בעריכת‬ ‫רוברט מרטין וסטיבן קנטולה‪ ,‬הוצאת "דפוס דה קאפו"‬ ‫‪ ,1996‬ומתוך ספרו האוטוביוגרפי של מילר ‪,TIMEBENDS‬‬ ‫הוצאת "דפוס גרוב"‪.1987 ,‬‬ ‫‪17‬‬ ‫ארתור מילר‬ ‫ייו ויצירתו של ארתור מילר (‪)2005-1915‬‬ ‫נותנים ביטוי לכל השינויים התרבותיים‬ ‫החברתיים והפוליטיים שהתחוללו במרוצת‬ ‫המאה ה‪ 20-‬באמריקה‪ .‬הוא נולד להורים יהודים‬ ‫ממוצא פולני‪ ,‬בהרלם‪ ,‬ניו־יורק ‪ -‬אז שכונה של אנשים‬ ‫אמידים‪ ,‬רובם יהודים‪ .‬אביו היה יצרן של בגדי נשים‬ ‫וארתור‪ ,‬כאמצעי מבין שלושה ילדים‪ ,‬נולד לתוך חיי‬ ‫רווחה‪ .‬בתקופת השפל הכלכלי הפסיד האב את כספו‬ ‫בבורסה והמשפחה‪ ,‬כמו אמריקאים רבים אחרים‪,‬‬ ‫נאלצה לעקור מביתה ועברה להתגורר בברוקלין‪.‬‬ ‫ארתור הצעיר לקח כל עבודה מזדמנת כדי לסייע‬ ‫בכלכלת המשפחה‪ .‬בהתחלה שימש כפקיד בבית‬ ‫מסחר לחלקי חילוף למכוניות‪ ,‬מאוחר יותר מצא לו‬ ‫בנוסף פרנסות שונות כדי לממן את לימודיו‪ .‬הוא בחר‬ ‫באוניברסיטת מישיגן‪ ,‬כי שמע שיש שם אפשרות‬ ‫לזכות בפרסים כספיים עבור יצירות ספרותיות‪,‬‬ ‫ואמנם זכה בשני פרסים‪ ,‬אחד מהם על המחזה ‪no‬‬ ‫‪ ,villan‬שמרמז על הקונפליקט שיופיע יותר מאוחר‬ ‫ב כולם היו בני ‪ .‬בגירסה מוקדמת זו של המחזה‪,‬‬ ‫ארנולד‪ ,‬בנו של יצרן בגדים‪ ,‬חייב לבחור בין נאמנות‬ ‫לאביו למחוייבות פוליטית‪ .‬הדילמה הניצבת בפניו‬ ‫היא‪ :‬האם עליו לסייע בשבירת שביתה שמאיימת על‬ ‫המפעל‪ ,‬או לדבוק בעקרונות שלו ולתמוך בעובדים?‬ ‫בני משפחתו של המחזאי הופיעו כדמויות שונות‬ ‫במחזה‪ ,‬בהסוואה קלה‪ .‬מאוחר יותר כתב מילר‬ ‫בביוגרפיה שלו‪" :‬כתיבת מחזות היתה בשבילי מן‬ ‫ההתחלה פעולה של גילוי עצמי"‪ .‬מוטיב זה של שילוב‬ ‫נושאים אישיים וציבוריים‪ ,‬תפס את מקומו בשלב די‬ ‫מוקדם בכתיבתו כסימן הכר חשוב‪.‬‬ ‫ב‪ 1938-‬סיים מילר את לימודיו‪ ,‬חזר לניו־יורק‬ ‫והצטרף ל"פרוייקט התיאטרון הפדרלי" שלא האריך‬ ‫ימים‪ .‬ב‪ 1944-‬ערך מסע במחנות צבא כדי לאסוף‬ ‫חומר לתסריט‪ .‬כתוצאה ממסע זה יצא לאור גם צרור‬ ‫מערכונים על חיי הצבא‪ .‬באותה שנה עלה מחזהו‬ ‫הראשון בברודוויי האיש שהיה לו כל המזל‪ ,‬הצגה‬ ‫שהופיעה על הבמה ‪ 4‬פעמים בלבד‪ .‬ב‪ 1945-‬יצא‬ ‫לאור ספרו "פוקוס"‪ ,‬שהוא מחקר על האנטישמיות‪.‬‬ ‫‪18‬‬ ‫ב‪ 1947-‬כתב את כולם היו בני‪ ,‬המחזה שקנה לו‬ ‫מוניטין וזיכה אותו בפרס המבקרים של ניו־יורק‪.‬‬ ‫במחזהו הבא‪ ,‬מותו של סוכן‪ ,1949 ,‬זנח את הסגנון‬ ‫הנטורליסטי כדי לנתח את החלום האמריקאי באמצעות‬ ‫דמותו הטראגית של וילי לומן‪ .‬למרות שהמחזה זכה‬ ‫בפרס פוליצר היוקרתי‪ ,‬הוא נחשב על ידי גורמים‬ ‫מסויימים כמחזה אנטי־אמריקאי ולצורך הגירסה‬ ‫הקולנועית של ‪ 1951‬הושמטו ממנו קטעים לא־רצויים‪.‬‬ ‫בשנות ה‪ 40-‬תקף את אמריקה גל של פרנויה אנטי‬ ‫קומוניסטית ומילר קוטלג לא פעם כקומוניסט‪ .‬ציד‬ ‫המכשפות‪ ,1953 ,‬שנכתב בעקבות משפטי סאלם של‬ ‫‪ ,1692‬בעצם נסב על פעולותיה של הועדה לפעולות‬ ‫אנטי־אמריקאיות (לפי דרישתה הסגירו רבים מאנשי‬ ‫עולם השעשועים שמות של קומוניסטים לכאורה)‪.‬‬ ‫בעקבות ההצגה סרבו השלטונות להנפיק למילר‬ ‫פספורט אמריקאי כדי שיוכל לנסוע לבריסל לבכורת‬ ‫ההצגה‪ .‬מילר זועזע במיוחד מחברו לשעבר‪ ,‬איליה‬ ‫קאזאן‪ ,‬שהסגיר חברים וקולגות‪ .‬מחזהו מראה מעל‬ ‫הגשר שגיבוריו הם בני משפחת מהגרים בלתי חוקיים‬ ‫מאיטליה‪ ,‬עוסקת גם היא בבגידה באמון‪ .‬אחרי‬ ‫שהמחזה עלה ב‪ ,1955-‬גברו עוד יותר השמועות‬ ‫וההאשמות בדבר נטייתו למחנה הקומוניסטי‪.‬‬ ‫מילר הוזמן להופיע בפני הועדה ביוני ‪ 1956‬ונחקר‬ ‫ביחס לקשריו בשנות הארבעים עם קבוצות שנודעו‬ ‫באהדתן לתפיסת העולם הקומוניסטית‪ .‬מילר הודה‬ ‫מרצונו כי נכח בכל מיני מפגשים אך הכחיש בתוקף‬ ‫כי היה קומוניסט וסרב לנקוב בשמותיהם של קולגות‬ ‫שנכחו בפגישות‪ .‬הוא הואשם בביזוי הקונגרס אבל‬ ‫ב‪ 1958-‬ביטל בית המשפט את ההאשמה‪.‬‬ ‫ב‪ 1940-‬נשא מילר לאשה את מרי גרייס סלאטרי‪,‬‬ ‫ממנה התגרש ב‪ .1955-‬כעבור שנה נשא לאשה את‬ ‫השחקנית מרילין מונרו‪ .‬במשך ארבע השנים הבאות‬ ‫לא עלה על הבמה שום מחזה פרי עטו‪ .‬הוא התגרש‬ ‫ממרילין ב‪ 1960-‬וכעבור שנתיים נשא את הצלמת‬ ‫השוודית אינגבורג מוראת'‪ .‬ב‪ 1964-‬חזר אל הבמה‬ ‫עם אחרי הנפילה‪ ,‬מחזה אוטוביוגרפי המבוסס על‬ ‫נישואיו למרילין ותקרית בווישי‪ ,1965 ,‬שעלילתו‬ ‫ממוקמת בצרפת הכבושה בתקופת מלחמת העולם‬ ‫השנייה‪ .‬מחזהו המחיר‪ ,‬שהוצג ב ‪ ,1968‬חוקר את‬ ‫הקונפליקט בין שני אחים ואת יחסם השונה לשאלות‬ ‫של אחריות משפחתית‪ .‬אחד האחים מקריב את‬ ‫חנה מרון בתפקיד קייט ויוסי ידין בתפקיד ג'ו‪,‬‬ ‫התיאטרון הקאמרי‪( 1976 ,‬צילום‪ :‬מולה והרמתי)‪.‬‬ ‫מימין‪ :‬ארתור מילר‪ ,‬צילום משנות הארבעים‪.‬‬ ‫ההזדמנויות שלו לטובת השני‪ ,‬כפי שעשה אחיו של‬ ‫ארתור‪ ,‬קרמיט‪ .‬רגש אשמה היה מוטיב נוסף שחזר‬ ‫ועלה במחזותיו‪ .‬כבר מתחילת הקריירה הספרותית‬ ‫שלו ניכרה רגישותו של מילר לחוליים של החברה‬ ‫האמריקאית והאמונה שלו כי רעות חולות אלו מקורן‬ ‫בחולשה מוסרית‪ .‬כל הסממנים האלו שמו עליו תווית‬ ‫של מחזאי חברתי‪ ,‬איש מוסר‪ ,‬המאמין בלקיחת‬ ‫אחריות‪ ,‬וביכולתו של האדם לשנות דברים‪.‬‬ ‫מחזהו בריאת העולם ועניינים אחרים הוצג ב‪,1972-‬‬ ‫והשעון האמריקאי ב‪ .1980-‬ב‪ 1987-‬פרסם את ספר‬ ‫זכרונותיו ‪ .TIMEBENDS‬מילר כתב גם תסכיתי רדיו‪,‬‬ ‫סיפורים קצרים‪ ,‬מאמרים ומחזות לטלוויזיה‪ .‬הוא‬ ‫המשיך לכתוב במשך שלושה עשורים נוספים‪ ,‬כשהוא‬ ‫מוחה נגד המלחמה בוייטנאם‪ ,‬או מנצל את מעמדו‬ ‫כיו"ר ‪( PEN‬איגוד הכותבים הבינלאומי)‪ ,‬על מנת‬ ‫לתמוך בחופש הביטוי‪.‬‬ ‫מילר העריץ את התיאטרון האנגלי המסובסד ומחזותיו‬ ‫זכו לכבוד רב יותר באנגליה מאשר בארצו‪ .‬בשנות‬ ‫השמונים ותחילת שנות התשעים של המאה ה‪ 20-‬יצר‬ ‫קשרי עבודה הדוקים עם הבמאי דייויד טאקר בתיאטרון‬ ‫הלונדוני "יאנג וויק"‪ .‬שם הועלה מחזהו הינקי האחרון‬ ‫ב‪ 1993-‬וב‪ 1994-‬מחזהו שברי זכוכית‪ ,‬המתרחש‬ ‫לאחר אימי "ליל הבדולח"‪ ,‬שזכה בפרס אוליבייה‬ ‫כמחזה הטוב ביותר בתיאטרון הבריטי הלאומי‪.‬‬ ‫מילר נפטר ב‪ ,10.2.2005-‬בביתו‪ ,‬בקונטיקט‪■ .‬‬ ‫הפקות של כולם היו בני בישראל‬ ‫‪ 1949‬התיאטרון הקאמרי‬ ‫תרגום‪ :‬בנימין תמוז ‪ /‬בימוי‪ :‬יוסף מילוא‪.‬‬ ‫‪ 1976‬התיאטרון הקאמרי‬ ‫תרגום‪ :‬עפרה בן עמי ‪ /‬בימוי‪ :‬היי קיילוס‪.‬‬ ‫‪ 1992‬תיאטרון באר־שבע‬ ‫תרגום‪ :‬עפרה בן עמי ‪ /‬בימוי‪ :‬איציק ויינגרטן‪.‬‬ ‫‪ 1999‬תיאטרון בית ליסין‬ ‫תרגום ובימוי‪ :‬הלל מיטלפונקט‪.‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫משה נאור › הבמאי‬ ‫יוסף אל‪-‬דרור › המתרגם‬ ‫לילי בן נחשון › מעצבת התפאורה‬ ‫אורן דר › מעצב התלבושות‬ ‫רן בגנו › המוסיקאי‬ ‫חני ורדי › מעצבת התאורה‬ ‫מנהל אמנותי של תיאטרון חיפה‬ ‫משנת ‪ .2008‬בין ההצגות שביים‪:‬‬ ‫הזוג המוזר מאת ניל סיימון‪ ,‬נודניק‬ ‫מאת פרנסיס וובר בתיאטרון הבימה‪.‬‬ ‫שמו הולך לפניו ( פרס התיאטרון‬ ‫‪ – 2008‬קומדיית השנה) מאת אפרים‬ ‫קישון בתיאטרון הקאמרי בשיתוף‬ ‫תיאטרון חיפה‪ ,‬הכתובה מאת אפרים‬ ‫קישון (פרס מיוחד על בימוי ע"ש‬ ‫יוסף מילוא)‪ ,‬שמנה מאת ניל לביוט‬ ‫בתיאטרון הקאמרי‪ .‬הלילה הזה מאת‬ ‫דפנה אנגל (פרס הצגת השנה לנוער‬ ‫‪ )2007‬בתיאטרון אורנה פורת לילדים‬ ‫ולנוער‪ .‬מי דואג לילד מחזה לשחקנים‬ ‫ולתזמורת מאת טום סטופארד‪,‬‬ ‫משפחת ישראלי מאת בעז גאון‪ ,‬סוחרי‬ ‫גומי מאת חנוך לוין (פרס התיאטרון‬ ‫‪ – 2006‬חידוש השנה)‪ ,‬הצמא והרעב‬ ‫מאת יוג'ין יונסקו‪ ,‬המקום ממנו באתי‬ ‫מאת דיוויד מאמט‪ ,‬ימי שלישי עם‬ ‫מורי עפ"י מיטש אלבום‪ ,‬התיאטרון‬ ‫הקאמרי ותיאטרון חיפה‪ .‬תום – כמה‬ ‫סיבות לחיות תאטרונטו ‪ .2006‬פחד‬ ‫קהל ‪ -‬כתיבה ובימוי‪ ,‬ג'ונגול מאת בעז‬ ‫גאון בתיאטרון צוותא‪ .‬מחזמר ‪ -‬כתיבה‬ ‫ובימוי בסטודיו למשחק ניסן נתיב‪,‬‬ ‫תל־אביב‪ .‬ערס פואטי ‪ -‬כתיבה ובימוי‬ ‫בסטודיו למשחק ניסן נתיב‪ ,‬ירושלים‪.‬‬ ‫מתרגומיו‪ :‬סימפטיקו מאת סם שפארד‬ ‫(תיאטרון חיפה); מחכים לגודו מאת‬ ‫סמואל בקט (תיאטרון הבימה‪ .‬פרס‬ ‫התרגום ע"ש עדה בן‪-‬נחום ‪;)2003‬‬ ‫משחק נישואין מאת אדוארד אולבי‬ ‫(אנסמבל תיאטרון הרצליה); אמבטיה‪,‬‬ ‫מיטה‪ ,‬פארק מאת ניל לביוט (הבימה);‬ ‫רומנטיקה מאת דיוויד מאמט (הבימה);‬ ‫מאכינל מאת סופי טרדוול (תיאטרון‬ ‫החאן); השחף מאת אנטון צ'כוב‬ ‫(הבימה); ארוחה עם אידיוט מאת‬ ‫פרנסיס וובר (הבימה); מונוגמיה מאת‬ ‫סטלה פילי (הבימה)‪.‬‬ ‫בוגרת לימודי אמנות בבצלאל ובוגרת‬ ‫לימודי עיצוב תפאורה‬ ‫‪ ,Theatre Design Course‬לונדון‪ .‬בין‬ ‫ההצגות שעיצבה לאחרונה ‪ -‬בתיאטרון‬ ‫חיפה‪ :‬מי דואג לילד‪ ,‬תש"ח‪ ,‬ימי‬ ‫שלישי עם מורי (בשיתוף הקאמרי)‪,‬‬ ‫המקום ממנו באתי‪ ,‬אמא מלכה‪ ,‬סיפור‬ ‫פשוט‪ ,‬שמו הולך לפניו (בשיתוף‬ ‫הקאמרי)‪ ,‬המכוער‪ ,‬הצמא והרעב‪,‬‬ ‫סוחרי גומי‪ .‬בתיאטרון הקאמרי‪ :‬הנפש‬ ‫הטובה מסצ'ואן‪ ,‬הרטיטי את ליבי‪,‬‬ ‫שמנה‪ ,‬הכתובה‪ ,‬עקר בית‪ .‬באנסמבל‬ ‫עיתים‪ :‬סכינים בתרנגולות‪ .‬בתיאטרון‬ ‫הבימה‪ :‬מונוגמיה‪ ,‬מוריס שימל‬ ‫(בשיתוף תיאטרון חיפה)‪ ,‬השחף‪,‬‬ ‫אלינג‪ ,‬תמונות מחיי נישואין‪ ,‬הכבש‬ ‫ה‪ ,16-‬משפחה‪ ,‬חתול רחוב‪ ,‬אמבטיה‬ ‫מיטה פארק‪ ,‬הסרפד של השכן‪.‬‬ ‫בתיאטרון החאן‪ :‬בידרמן והמבעירים‪.‬‬ ‫בתיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער‪:‬‬ ‫הברווזון המכוער‪ ,‬פצפונת ואנטון‪ ,‬יש‬ ‫ילדים זיג זג‪ ,‬צבעים בחול (פרס עיצוב‬ ‫התפאורה ‪ ,)2007‬ליצן החצר‪ .‬במדיטק‬ ‫חולון‪ :‬לב של מלך‪ ,‬הקץ של העץ‬ ‫(פרס עיצוב התפאורה ‪ ,)2009‬אבטיח‪.‬‬ ‫בתיאטרון הערבי‪-‬עברי‪ :‬התקווה‪.‬‬ ‫תזמורת הקאמרטה הישראלית‪ :‬חיים‬ ‫גורי ‪ -‬עיצוב במה ווידאו‪.‬‬ ‫בוגר לימודי צילום ואמנות‪,‬‬ ‫סטייליסט ומעצב תלבושות לסרטים‬ ‫טלוויזיה ופרסומות‪ .‬בין עבודותיו‬ ‫בתיאטרון ‪ -‬תיאטרון הבימה‪ :‬החותנת‪,‬‬ ‫לרקוד ולעוף‪ .‬התיאטרון הקאמרי‪ :‬יום‬ ‫במותה של ג'ו‪ ,‬פרק ב'‪ ,‬ציפור שחורה‪,‬‬ ‫ימי שלישי עם מורי‪ ,‬לילה לא שקט‪.‬‬ ‫תיאטרון בית ליסין‪ :‬היורשת‪ ,‬תה‪,‬‬ ‫דולפינים‪ ,‬האגם המוזהב‪ ,‬סופ"ש עם‬ ‫תום‪ ,‬מי מפחד מוירג'ניה וולף‪ .‬תיאטרון‬ ‫הספריה‪ :‬מלחמת טרויה לא תפרוץ‪,‬‬ ‫עקומים‪ ,‬הלילה הקצר ביותר‪ .‬תיאטרון‬ ‫באר־שבע‪ :‬איך למדתי לנהוג‪ ,‬לא כולל‬ ‫שינה‪ ,‬מהומה רבה‪ ,‬הרוזן ממונטה‬ ‫כריסטו (על עבודה זו היה מועמד‬ ‫לפרס על עיצוב התלבושות)‪ .‬בקולנוע‪:‬‬ ‫הבועה‪ .‬פרוייקט וידאו דאנס בת שבע‪,‬‬ ‫בטלוויזיה‪ :‬על קצות האצבעות‪ .‬בין‬ ‫עבודותיו בפרסום‪ :‬קסטרו‪ ,‬פלאפון‪,‬‬ ‫בנק לאומי‪ ,‬אורנג'‪ ,‬גוטקס‪ .‬כמו כן‬ ‫עבד עבור חברות מסחריות ופרוייקטים‬ ‫בחו"ל (רוסיה‪ ,‬סין‪ ,‬תורכיה)‪.‬‬ ‫משנת ‪ 1987‬עוסק במגוון רחב של‬ ‫מוסיקה ובשנים האחרונות מנהלה‬ ‫המוסיקלי של להקת המחול "ורטיגו"‬ ‫בניהולה של נועה ורטהיים‪ .‬מעבודותיו‬ ‫בשנים האחרונות‪ :‬הלחנת המוסיקה‬ ‫לעבודות המחול חמסין‪ ,‬איש חוטים‪,‬‬ ‫האסתר‪ ,‬סילויה‪ ,‬לידת הפניקס‪,‬‬ ‫ורטיגו והיהלומים‪ ,‬רעש לבן ומאנא‬ ‫בביצוע להקת "ורטיגו"‪ .‬בין עבודותיו‬ ‫לתיאטרון ‪ -‬במדיטק‪ :‬הקץ של העץ‪,‬‬ ‫נשים קטנות‪ ,‬שרה גיבורת נילי‪ ,‬לב של‬ ‫מלך‪ .‬בפסטיבל עכו‪ :‬המאה השלושים‪.‬‬ ‫בתיאטרון באר־שבע‪ :‬שירה‪ ,‬קן‬ ‫הקוקיה‪ ,‬ארגנטינה‪ .‬בתיאטרון הבימה‪:‬‬ ‫מותו של סוכן‪ ,‬צורה לאהבה‪ ,‬אוהבים‬ ‫אותך אופל‪ ,‬מונולוגים מהואגינה‪,‬‬ ‫הכלה וצייד הפרפרים‪ ,‬טייפ‪ .‬בתיאטרון‬ ‫הקאמרי‪ :‬משרתם של שני אדונים‪ ,‬ימי‬ ‫שלישי עם מורי‪ ,‬הדודה ואני‪ ,‬שמנה‪,‬‬ ‫הנמר‪ .‬בתיאטרון חיפה‪ :‬משפחת‬ ‫ישראלי‪ ,‬הצמא והרעב‪ ,‬סוחרי גומי‪,‬‬ ‫ארגנטינה‪ ,‬המכוער‪ .‬בתיאטרון בית‬ ‫ליסין‪ :‬אבודים ביונקרס‪ ,‬זהות‪ ,‬קפה‬ ‫ערבה‪ ,‬בחורים טובים ועוד‪ .‬הלחין‬ ‫לעבודות של רונית זיו לפרק את‬ ‫הצורה‪ ,‬פרפרים שחורים‪ ,‬ראי (ארי)‪,‬‬ ‫אישה א' וגאות‪ .‬בטלוויזיה ובקולנוע‪:‬‬ ‫הפסקולים לדרמות ולסרטים שחקנית‬ ‫ספסל‪ ,‬קצ'חן‪ ,‬גרוסמן הגדול‪ ,‬הניצול‪,‬‬ ‫אדורה‪ ,‬בית חלומותית‪ ,‬מרגיש את‬ ‫הרוח‪ ,‬ריץ' רץ'‪ ,‬מרגל השמפניה‪ ,‬נו‬ ‫אקזיט‪ ,‬פלפלים צהובים‪ ,‬מגדלים‬ ‫באוויר‪ .‬על פסקול מרגל השמפניה זכה‬ ‫בפרס האקדמיה לסרטים דוקומנטריים‬ ‫לשנת ‪.2007‬‬ ‫בוגרת החוג לתיאטרון באוניברסיטת‬ ‫תל־אביב במגמה לעיצוב תאורה‪ .‬עיצבה‬ ‫תאורה לכל התיאטרונים בארץ‪ ,‬למופעי‬ ‫מחול‪ ,‬פסטיבלים ובתי ספר למשחק‪.‬‬ ‫חברה בועדה האמנותית של פסטיבל‬ ‫עכו (‪ .)2008-2005‬בין עבודות העיצוב‬ ‫האחרונות ‪ -‬בתיאטרון חיפה‪ :‬יוליסס‬ ‫על בקבוקים‪ ,‬תש"ח‪ ,‬מחיר הכבוד‪,‬‬ ‫סיפור פשוט‪ .‬בתיאטרון הקאמרי‪ :‬שמו‬ ‫הולך לפניו (בשיתוף תיאטרון חיפה)‪,‬‬ ‫הנפש הטובה מסצ'ואן‪ .‬בסמינר‬ ‫הקיבוצים‪ :‬נשימה‪ ,‬ירמה‪ ,‬חוזרים על‬ ‫סינדרום ירושלים‪ .‬במדיטק חולון‪:‬‬ ‫אוזו ומוזו מכפר קקרוזו (פרס עיצוב‬ ‫תאורה להצגות ילדים)‪ ,‬הקץ של העץ‪,‬‬ ‫לב של מלך‪ ,‬נסיך צפרדע‪ .‬בתיאטרון‬ ‫צוותא‪ :‬שירת העצבים‪ ,‬ליזי (על פי‬ ‫ליזיסטרטה)‪ .‬בתיאטרון תמונע‪ :‬רוחות‬ ‫רפאים‪ ,‬פסטיבל "אינטימה דאנס"‬ ‫(‪ .)2010 ,2008‬באנסמבל עיתים‪:‬‬ ‫סכינים בתרנגולות‪ .‬בתיאטרון אורנה‬ ‫פורת‪ :‬הברווזון המכוער‪ .‬יריד המזרח‬ ‫מופע מוסיקלי‪-‬תיאטרלי‪ ,‬על פי יצירתו‬ ‫של חיים גורי‪ .‬פסטיבל "הרמת מסך"‪,‬‬ ‫סוזן דלל (‪.)2009‬‬ ‫ב‪Motley-‬‬ ‫‪21‬‬ ‫השחקנים‬ ‫אפרת ארנון › סו בייליס‬ ‫ילידת ירושלים‪ .‬בוגרת הסטודיו למשחק ניסן נתיב‪.1998 ,‬‬ ‫השתתפה בהצגות ‪ -‬תיאטרון תמונע‪ :‬אדית במר קולפרט‪,‬‬ ‫איכה?‪ ,‬הבלוגרית בשופרא‪ ,‬הצגות ותו לא‪ ,‬שרייר בנוימן‬ ‫אגדת חיילים‪ .‬תיאטרון צוותא‪ :‬פנינה בבטטות‪ .‬פסטיבל‬ ‫אישה‪ ,‬חולון‪ :‬הדרך לג'אנה‪ ,‬המעבדה בירושלים‪ :‬סיפור רב‬ ‫פנים‪ ,‬ביאת הפרענק‪ .‬תיאטרון גבעתיים‪ :‬מובטל נולד‪ .‬מרכז‬ ‫סוזן דלל‪ :‬רוקד ‪ -‬מופע משותף עם עידו תדמור‪ .‬תיאטרון‬ ‫בית ליסין‪ :‬ספיד דייט‪ .‬תיאטרון אורנה פורת‪ :‬אגדת אוצר‬ ‫המילים‪ .‬הצגות ילדים‪ :‬קשר השתיקה‪ ,‬מחשבות‪ ,‬קצרים‪.‬‬ ‫בית ציוני אמריקה‪ :‬כלב צמר‪ ,‬הלו‪ .‬טלוויזיה‪ :‬תמרות עשן‬ ‫עונה ‪ ,2‬פרשת השבוע עונה ‪ ,3‬להוציא את הכלב‪ ,‬אולי‬ ‫הפעם‪ ,‬השועלים‪ ,‬דצ ‪ ,24‬הלילה עם ליאור שליין‪.‬‬ ‫ישי גולן › ג'ורג' דיוור‬ ‫יליד ישראל‪ .‬בוגר האקדמיה למוסיקה ולדרמה בלונדון‬ ‫‪ .L.M.D.A‬השתתף בהצגות ‪ -‬תיאטרון הבימה‪ :‬דור שלישי‪,‬‬ ‫הנאהבים והנעימים‪ ,‬בילי בקן הקוקיה‪ ,‬הנסיגה ממוסקבה‪.‬‬ ‫תיאטרון בית ליסין‪ :‬גג שקוף‪ ,‬ביאנקה‪ .‬תיאטרון באר־‬ ‫שבע‪ :‬ילדים חורגים לאלוהים‪ ,‬טריגורין בהשחף‪ .‬תיאטרון‬ ‫תמונע‪ :‬פדרה מאוהבת‪ .‬תיאטרון צוותא‪ :‬ג'ונגל‪ ,‬פחד קהל‪.‬‬ ‫טלוויזיה‪ :‬חטופים‪ ,‬האי‪ ,‬אהבה מעבר לפינה‪ ,‬טירונות‪ ,‬זהב‬ ‫של שוטים‪ ,‬סיטון‪ ,‬אבאל'ה‪ .‬מגיש את התוכנית כל העולם‬ ‫שוק המשודרת ב‪ BBC-‬ונשיונל גאוגרפיק ברחבי העולם‪.‬‬ ‫קולנוע‪ :‬הנותנת‪ ,‬חיי אהבה‪ ,‬שישה מיליון רסיסים‪ ,‬אורי‪,‬‬ ‫חסד מופלא‪ ,‬מנת יתר‪ ,‬דרך הנשר‪ ,‬תפקידי משנה בסרטים‬ ‫אמריקאים שצולמו בארץ‪ .‬פרסים‪ :‬פרס האקדמיה לקולנוע‬ ‫וטלוויזיה לשחקן הטוב ביותר בסדרת דרמה לשנת ‪ 2010‬על‬ ‫תפקידו בסדרה חטופים‪ ,‬פרס הבטחת השנה בתיאטרון הבימה‬ ‫לשנת ‪ ,2005‬פרס אגודת ידידי תיאטרון הבימה לשנת ‪.2004‬‬ ‫דיויד בילנקה › פרנק לובי‬ ‫בוגר ביה"ס לאמנויות הבמה בסמינר הקיבוצים ‪ .2004‬זוכה‬ ‫מילגת "קרן שרת" לשנת ‪ .2002‬מופיע בהצגות התיאטרון‬ ‫הקאמרי‪ :‬הרב בכנר על הגג‪ ,‬נוימן בסאלח שבתי‪ ,‬שפטל‬ ‫החייט בינטל‪ ,‬ינקל בגטו‪ .‬כמו כן הופיע בתיאטרון תמונע‪:‬‬ ‫הומלסים; בפסטיבל עכו ‪ :2007‬טרנקילה (פרס היוצר‬ ‫המבטיח); במגוון הצגות הילדים‪ ,‬ביניהן‪ :‬פצפונת ואנטון‪,‬‬ ‫פילים לא רוקדים בלט‪ ,‬ציפור הנפש‪ ,‬נחמן; בתיאטרון‬ ‫חיפה‪ :‬פיגמליון‪ ,‬גיבורים בעל כורחם; בתיאטרון גבעתיים‪:‬‬ ‫מובטל נולד; בתיאטרון הערבי‪-‬עברי‪ :‬חורף בקלנדיה;‬ ‫בתיאטרון צוותא‪ :‬מזריץ'‪ ,‬מפלט‪-‬ים; בסמינר הקיבוצים‪:‬‬ ‫גורדון באחרון הפועלים‪ .‬קולנוע‪ :‬דיסטורשן‪ .‬טלוויזיה‪:‬‬ ‫מתלהבת‪ ,‬בשורות טובות‪ ,‬החברים של נאור; כמו כן‬ ‫השתתף בפרסומות שונות לטלוויזיה‪ .‬בשנת ‪ 2010‬זכה‬ ‫בתיאטרון הקאמרי במילגה לשחקנים מצטיינים‪.‬‬ ‫‪22‬‬ ‫נטע גרטי › אן דיוור‬ ‫בוגרת הסטודיו למשחק ניסן נתיב‪ ,‬תל־אביב‪ .‬למדה שנה‬ ‫בסטודיו ע"ש לי סטרסברג בניו־יורק‪ .‬זכתה במילגה של‬ ‫קרן אמריקה‪-‬ישראל‪ .‬זכתה במילגה כשחקנית מבטיחה‬ ‫ע"ש עדנה פלידל‪ .‬הצגות‪ :‬בקאמרי‪ :‬אופליה בהמלט‪ ,‬ברטה‬ ‫בהאב‪ ,‬קורדליה בהמלך ליר‪ ,‬נורה ביומן חוף ברייטון‪ ,‬האני‬ ‫במי מפחד מוירג'ניה וולף?‪ ,‬גרושה במעגל הגיר הקווקזי‪.‬‬ ‫טלוויזיה‪ :‬גלית בתיק סגור‪ ,‬לי בהחברה הטובים‪ ,‬בסימן‬ ‫ונוס – מיני סידרה‪ ,‬קוקי בהבורר‪ ,‬ללה במסכים ‪ ,2‬סופי‬ ‫בפרשת השבוע ‪ .3‬קולנוע‪ :‬ניקול בסוף העולם שמאלה‪,‬‬ ‫עמליה ברק כלבים רצים חופשי‪ ,‬רחל בהחוב‪ ,‬יערה בחיי‬ ‫אהבה (גרמניה)‪ .‬זכתה בפרס התיאטרון לשחקנית מישנה‬ ‫על תפקידה בהצגה מי מפחד מוירג'יניה וולף?‪ ,‬זכתה‬ ‫בפרס עיריית תל־אביב‪-‬יפו ע"ש אברהם בן‪-‬יוסף לשחקנים‬ ‫מצטיינים על תפקידה בהצגה מעגל הגיר הקווקזי‪.‬‬ ‫(לפי סדר הא"ב)‬ ‫נתן דטנר › ג'ו קלר‬ ‫מ‪ 2004-‬עד ‪ 2010‬כיהן כמנכ"ל וכמנהל האמנותי של‬ ‫תיאטרון באר־שבע‪ ,‬אליו הצטרף בשנותיו הראשונות‬ ‫ובו שיחק בסקאפינו‪ ,‬אופרת הקבצנים‪ ,‬אליל ההמונים‪,‬‬ ‫הביצה‪ ,‬מפיסטו‪ ,‬אילוף הסוררת‪ ,‬בית המלאכה‪ ,‬ועוד‪.‬‬ ‫תפקידים נוספים בהצגות ‪ -‬תיאטרון החאן‪ :‬גימפל תם‪.‬‬ ‫התיאטרון הקאמרי‪ :‬רולטה צרפתית‪ ,‬קומדיה של טעויות‪,‬‬ ‫המנצח‪ ,‬כנר על הגג (טוביה)‪ ,‬גטו (גנס)‪ .‬תיאטרון חיפה‪:‬‬ ‫ברנשים וחתיכות‪ .‬תיאטרון הבימה‪ :‬האחיות רוזנצוויג‪,‬‬ ‫הקוקוריקו‪ ,‬קרוב יותר‪ ,‬יוליוס קיסר‪ ,‬ועוד‪ .‬תיאטרון בית‬ ‫ליסין‪ :‬סיפור אהבה בשלושה פרקים‪ ,‬הזוג המוזר‪ ,‬טוב‪,‬‬ ‫תשוקה‪ ,‬איסמעליה‪ ,‬ריקוד בשישה שעורים ועוד‪ .‬חתן פרס‬ ‫קלצ'קין לשנת ‪ 91‬והפרס ע"ש אברהם בן יוסף בתיאטרון‬ ‫הקאמרי לשנת ‪ .96/97‬על תפקידו בכנר על הגג זכה בפרס‬ ‫שחקן השנה בתיאטרון‪ 2008 ,‬ובפרס ע"ש אברהם בן יוסף‪.‬‬ ‫ייצג את ישראל בארוויזיון ‪ ,1987‬במסגרת "צמד הבטלנים"‬ ‫עם אבי קושניר‪ .‬השתתף בתוכניות טלוויזיה רבות‪ ,‬ביניהן‪:‬‬ ‫החתול שמיל‪ ,‬רחוב סומסום‪ ,‬תופסים ראש‪ ,‬פרסטו‪ ,‬יותר‬ ‫מזל משכל‪ ,‬שתוקשואו‪ ,‬משפחה וחצי‪ ,‬אהבה מעבר לפינה‪,‬‬ ‫משמורת‪ ,‬עוד משפחה וחצי‪ .‬קולנוע‪ :‬עבודה בעיניים‪,‬‬ ‫שרמן בחורף‪ ,‬שתיקת הצופרים‪ ,‬שוברים‪ ,‬מסוכנת‪ .‬ביים‬ ‫את המולוכייה של אמא‪ ,‬הימים הטובים‪ ,‬שידוך משמיים‪,‬‬ ‫תשליך‪ ,‬ברוקלין בוי‪ ,‬קומדיה של טעויות‪ ,‬השחף; ביים‬ ‫מחזות זמר ומופעים לילדים‪ :‬צ'ריטי המתוקה‪ ,‬ברנשים‬ ‫וחתיכות‪ ,‬אלאדין‪ ,‬סינדרלה; בבית האופרה של פראג ביים‬ ‫את האופרה המקורית דוריאן גריי מאת יצחק שטיינר‪.‬‬ ‫כנרת לימוני › לידיה לובי‬ ‫סולנית בלהקת חיל חינוך‪ .‬למדה בביה"ס הגבוה לאמנויות‬ ‫הבמה "בית צבי"‪ .‬בוגרת לימודי משחק מול מצלמה‪ -‬רותי‬ ‫דייכס‪ .‬תלמידתה של רחל הוכמן‪ .‬זוכת מלגות‪ :‬דיויד מרסר‪,‬‬ ‫סנו‪ ,‬לולה שנצר‪ ,‬עדנה פלידל‪ ,‬קרן שרת‪ ,‬שירה צייטלין‪.‬‬ ‫תיאטרון בית ליסין‪ :‬זיסעלע‪ ,‬פרינסס מרי ‪ ,7‬מי מכיר את‬ ‫עמוס חפר? התיאטרון הקאמרי‪ :‬לילה לא שקט‪ .‬תיאטרון‬ ‫חיפה‪ :‬הבחורים בדלת ממול‪ .‬תיאטרון הספריה‪ :‬גריז‪,‬‬ ‫הורים איומים‪ ,‬הלילה הקצר ביותר בשנה‪ ,‬אגדת אוהבים‪,‬‬ ‫תחת שמי פריז‪ ,‬על גג העולם‪ ,‬שיער‪ ,‬יוסף וכתונת הפסים‬ ‫המשגעת‪ .‬תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער‪ :‬השיר הזה‬ ‫הוא גם שלי‪ .‬תיאטרון הקיבוץ‪ :‬תרנגול כפרות‪ .‬הקאמרי‬ ‫ קפה תיאטרון‪ :‬לרציניים בלבד‪ .‬תיאטרון ארצי לנוער‪:‬‬‫ססגוניה‪ .‬פסטיבל תיאטרון קצר‪ :‬ירח דבש מעונן‪ .‬צוותא‪:‬‬ ‫אצל הרננדו במרתף‪ .‬טלוויזיה‪ :‬פיג'מות – עונה שלישית‬ ‫וחמישית‪ .‬פיינליסטית גריז ‪ .2‬מנחה בערוץ ניקלודיאון‪.‬‬ ‫ירון מוטולה › ד"ר ג'ים בייליס‬ ‫שחקן‪ ,‬מורה וכותב‪ .‬בוגר הסטודיו למשחק ניסן נתיב ובעל‬ ‫תואר ראשון בבימוי וחינוך ממכללת סמינר הקיבוצים‪.‬‬ ‫תיאטרון הבימה‪ :‬מלכוד ‪ ,22‬כריסטיאן בסירנו דה ברז'ק‪,‬‬ ‫אריק ברלינג בהמפקח בא‪ .‬תיאטרון בית ליסין‪ :‬הקונצרט‪.‬‬ ‫תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער‪ :‬החתונה של אדיס‪.‬‬ ‫תיאטרון תמונע‪ :‬קפיצה לחו"ל‪ .‬פסטיבל תיאטרון קצר‪:‬‬ ‫הסוחרים‪ .‬טלוויזיה‪ :‬מעורב ירושלמי‪ ,‬טירונות‪ ,‬חיי כלב‪,‬‬ ‫כתב פלילי‪ ,‬שלווה‪ ,‬אשליות‪ ,‬כסף קטלני‪ ,‬סיטון‪ ,‬קפה פריז‪,‬‬ ‫עניין של זמן‪ .‬דרמות טלוויזיה‪ :‬הערב סרט‪ ,‬אוצר מקומי‪,‬‬ ‫בחר בי‪ ,‬כן ולא‪ .‬קולנוע‪ :‬כלבת‪ ,‬ג'ירפות‪ ,‬מינכן (סטיבן‬ ‫שפילברג)‪ ,‬נו אקזיט‪ ,‬זרובבל‪ .‬כתיבה ובימוי לתיאטרון ‪-‬‬ ‫צוותא‪ :‬מהרטה בעיר הגדולה‪ .‬תאטרונטו‪ :‬מילה של אתיופי‪.‬‬ ‫תמונע‪ :‬אומרים שעקץ אותו דבור‪ .‬תיאטרון גבעתיים‪:‬‬ ‫פרויקט עולים‪ .‬מלמד תיאטרון במסגרת אגודת הסטודנטים‬ ‫באוניברסיטת תל־אביב וסדנאות פרטיות למבוגרים‪.‬‬ ‫המשך ›››‬ ‫‪23‬‬ ‫יליד תל־אביב‪ .‬שחקן וממייסדיי "מעבדתרבות דימונה"‪ .‬חבר‬ ‫בדירקטוריון קרן ספיר‪ .‬בוגר הסטודיו למשחק ניסן נתיב‪.‬‬ ‫שיחק בתאטראות שונים‪ ,‬בסדרות טלוויזיה ובסרטי קולנוע‪.‬‬ ‫בין תפקידיו הבולטים‪ :‬רוברט בהצגה בגידה (תיאטרון‬ ‫החאן)‪ ,‬ג'ון בהצגה טייפ (תיאטרון הבימה)‪ ,‬יוסי בסרט‬ ‫יוסי וג'אגר‪ ,‬זיו בסרט בופור‪ ,‬נתי בסדרה סרוגים‪ .‬כמו‬ ‫כן השתתף בסרט מצונזר של הבמאי בריאן דה פאלמה‪.‬‬ ‫חי בדימונה‪ ,‬ופועל למען העשרת חיי התרבות בעיר‪.‬‬ ‫ב"מעבדתרבות דימונה" משחק בהצגה שלג ויער‪ ,‬עיבוד של‬ ‫מאור זגורי לפואמה "הקבר ביער" מאת אורי צבי גרינברג‪.‬‬ ‫על תפקידו בסרט יוסי וג'אגר זכה בפרס השחקן המצטיין‬ ‫בפסטיבל טרייבקה‪ ,‬ניו־יורק‪.‬‬ ‫אוהד קנולר‪ ,‬נטע גרטי‪ ,‬ישי גולן‬ ‫אוהד קנולר › כריס קלר‬ ‫בטלוויזיה‪ :‬ליל העשרים‪ ,‬סילבסטר ‪ ,72‬קוראים לי דנה ואני‬ ‫אלכוהוליסטית‪ ,‬האדונית והרוכל‪ ,‬אדלה‪ ,‬קרובים קרובים‪,‬‬ ‫חצי המנשה‪ ,‬ארץ קטנה איש גדול‪ ,‬אסתי המכוערת‪,‬‬ ‫אבידות ומציאות‪ ,‬המסע הארוך‪ ,‬המקום‪ .‬שני תקליטי‬ ‫ילדים‪ :‬בארץ לא זוכרת משיריה של מריה אלנה וולש‪ .‬אותו‬ ‫הים‪ ,‬מופע מוסיקלי מתוך ספרו של עמוס עוז בהלחנת שאול‬ ‫בסר‪ .‬זכתה בפרס רובינא ובפרס "כינור דוד" על משחקה‬ ‫בפלשתינאית ובסדרה קרובים קרובים‪ .‬בפרס קלצ'קין ופרס‬ ‫פינקל על העלמה והמוות‪ ,‬בפרס שחקנית השנה על משחקה‬ ‫בשיבה למדבר והתאונה‪ .‬ב‪ 2007-‬פרס טלוויזיה על משחקה‬ ‫במסע הארוך‪ ,‬ב‪ 2009-‬פרס השחקנית הטובה בפסטיבל‬ ‫בינלאומי לסרטים קצרים בקנדה בסרט פעמוני רוח‪ .‬תמרה‪,‬‬ ‫מחזה ראשון מפרי עטה הועלה בהבימה ב‪ 2001-‬וכוונות‬ ‫טובות הוצג בתיאטרון הרצליה ב‪.2005-‬‬ ‫זהר שטראוס › כריס קלר‬ ‫לאורה ריבלין › קייט קלר‬ ‫‪24‬‬ ‫זהר שטראוס‬ ‫החלה את דרכה בגיל ‪ 12‬בתיאטרון הבימה‪ ,‬שם שיחקה‬ ‫את סימון מאשאר בחזיונות סימון מאשאר‪ .‬למדה באקדמיה‬ ‫למוסיקה ולדרמה בלונדון ‪ .L.M.D.A‬עם עודד קוטלר היתה‬ ‫בין מייסדי במת השחקנים ב‪ .1965-‬עם חנה מרון וגדליה‬ ‫בסר הקימו את אנסמבל תיאטרון הרצליה‪ .‬השתתפה‬ ‫בהצגות‪ :‬הימים הבאים‪ ,‬חפץ‪ ,‬נמר חברבורות‪ ,‬חשמלית‬ ‫ושמה תשוקה‪ ,‬מטאמורפוזה‪ ,‬לילה במאי‪ ,‬נפש יהודי‪,‬‬ ‫פלישתנאית‪ ,‬טרטיף‪ ,‬מולייר‪ ,‬ציפור מתוקה של נעורים‪ .‬עם‬ ‫נפש יהודי ופלשתינאית הופיעה בפסטיבלים של אדינבורו‪,‬‬ ‫לונדון‪ ,‬ברלין‪ ,‬וושינגטון‪ ,‬שיקגו וניו־יורק‪ .‬קרב של שחור‬ ‫וכלבים‪ ,‬העלמה והמוות‪ ,‬מקבת‪ ,‬המורדים‪ ,‬השחף‪ ,‬השיבה‬ ‫למדבר‪ ,‬סטריפטיז אחרון‪ ,‬פסודובלה‪ ,‬שלוש אחיות‪ ,‬באופן‬ ‫יחסי‪ ,‬הרציף המערבי‪ ,‬יונו והטווס‪ ,‬גברת קליין‪ ,‬שירים‬ ‫שיצאו מכסית‪ ,‬משחק נישואין‪ ,‬איזון עדין‪ ,‬התאונה‪,‬‬ ‫אונור‪ ,‬תפוחים מן המדבר‪ ,‬הבנאליות של האהבה‪ ,‬הרפר‬ ‫ריגן‪ ,‬מסיבת יומולדת‪ ,‬גן הדובדבנים‪ ,‬קדיש – עם התזמורת‬ ‫הפילהרמונית‪ .‬בקולנוע‪ :‬השמלה‪ ,‬התמהוני‪ ,‬טרנזיט‪.‬‬ ‫שחקן ומורה למשחק‪ .‬בוגר הסטודיו למשחק מייסודו של‬ ‫יורם לוינשטיין‪ .‬בעל תואר ראשון במשפטים מאוניברסיטת‬ ‫לסטר‪ ,‬אנגליה‪ .‬תיאטרון באר־שבע‪ :‬מקמרפי בקן הקוקיה‪,‬‬ ‫מודי אקשטיין בהבוגד‪ ,‬ליפשיץ בהביתה הביתה‪ .‬פסטיבל‬ ‫חיפה להצגות ילדים‪ :‬למה נשבר לפרפר‪ .‬תיאטרון הרצליה‪:‬‬ ‫רומיאו בקשר הירח‪ .‬תיאטרון הבימה‪ :‬גיל בזמן אמת‪ ,‬פיליפ‬ ‫בצורה לאהבה‪ ,‬הגדול בחתול רחוב‪ ,‬אדי בהקומיקאים‪,‬‬ ‫וינסנט בטייפ‪ ,‬אדם במישהו שישמור עלי‪ .‬תיאטרון המדיטק‪:‬‬ ‫לרקוד עם אבא‪ .‬כתב וביים את ההצגות הכל לטובה ותוצרת‬ ‫הארץ ‪ -‬הפקות של קבוצת שבא‪-‬נע‪ .‬עיבד וביים את ספרו‬ ‫של קפקא הטירה במסגרת סטודיו יורם לוינשטיין‪ .‬עיבד‬ ‫וביים את חלום ליל קיץ במסגרת פסטיבל ‪ .OLIVE‬טלוויזיה‪:‬‬ ‫אימא'לה‪ ,‬אולי הפעם‪ ,‬כנפיים‪ ,‬האקס המיתולוגי‪ ,‬החצר‪,‬‬ ‫אבדות ומציאות‪ ,‬מישהו לרוץ איתו‪ ,‬חיי כלב‪ ,‬המקום‪,‬‬ ‫סרוגים‪ ,‬רוקדים עם כוכבים‪The Shooting of Thomas ,‬‬ ‫‪ Hurandall‬סרט טלוויזיה בריטי של ה‪ .BBC-‬קולנוע‪ :‬קירות‪,‬‬ ‫לבנון‪ ,‬עיניים פקוחות‪ ,‬מדוזות‪ ,‬בופור‪ ,‬הדברים שמאחורי‬ ‫השמש‪ ,‬מרס תורכי‪ ,‬מירל‪ .‬פרסים‪ :‬פרס אופיר על תפקידו‬ ‫בסרט לבנון‪ ,‬שני פרסי וולגין לשחקן הטוב ביותר על‬ ‫תפקידיו בסרטים לבנון ועיניים פקוחות‪ ,‬פרס הבמה לילדים‬ ‫ונוער ‪ 2010‬על משחקו בלרקוד עם אבא‪.‬‬ ‫‪25‬‬ ‫ע ו נ ת‬ ‫‪66‬‬ ‫ת ש ע "א‬ ‫מנחם סלע‬ ‫תמר רודיך‬ ‫אמיר רוזנברג‬ ‫לינדה שטרייט‬ ‫אברהם תירוש‬ ‫מועצת הנאמנות יגאל וינשטיין‬ ‫רון חולדאי ‪ -‬יו"ר זהרירה חריפאי‬ ‫אתי כספי‬ ‫דוד ברודט‬ ‫חנה מרון‬ ‫עמיקם בן‪-‬צבי‬ ‫ליאורה מינקה‬ ‫יוסי גרבר‬ ‫שאול סוטניק‬ ‫אמינה הריס‬ ‫אברהם תירוש‬ ‫אמינה הריס‬ ‫הועד המנהל‬ ‫יגאל וינשטיין ‪ -‬יו"ר תמר רודיך‬ ‫אמיר רוזנברג‬ ‫דוד ברודט‬ ‫ועדת הביקורת רו"ח רון ארנרייך לינדה שטרייט‬ ‫בנציון דל ‪ -‬יו"ר ליאורה מינקה‬ ‫להקת שחקני התיאטרון (לפי סדר הא"ב)‬ ‫שלמה וישינסקי הילה סורג'ון‪-‬פישר‬ ‫אקי אבני‬ ‫דינה סנדרסון‬ ‫טל וייס‬ ‫שלומי אברהם‬ ‫אלינור אהרון‪-‬בן אבי שרית וינו אלעד שרה פון שוורצה‬ ‫מיי פיינגולד‬ ‫ענת וקסמן‬ ‫יפתח אופיר‬ ‫חני פירסטנברג‬ ‫ליאור זוהר‬ ‫גילת אנקורי‬ ‫אסף פריינטא‬ ‫נסים זוהר‬ ‫נדב אסולין‬ ‫גיל פרנק‬ ‫אביב זמר‬ ‫רותי אסרסאי‬ ‫אודי פרסי‬ ‫אורטל חאיק‬ ‫חרות אשכנזי‬ ‫שחר פרץ‬ ‫יצחק חזקיה‬ ‫חן אשרוב‬ ‫יוסי קאנץ‬ ‫ליאור חקון‬ ‫יעל בדש‬ ‫אניה בוקשטיין זהרירה חריפאי אסתי קוסוביצקי‬ ‫דן קיזלר‬ ‫איתי טיראן‬ ‫יניב ביטון‬ ‫תמר קינן‬ ‫אבי טרמין‬ ‫דיויד בילנקה‬ ‫מורן קל‬ ‫גדי יגיל‬ ‫טל בלנקשטיין‬ ‫יפתח קליין‬ ‫מיכל בלנקשטיין מיכל ינאי‬ ‫זיו קלייר‬ ‫אסנת בן יהודה הלנה ירלובה‬ ‫מיקי קם‬ ‫שלמה בר‪-‬אבא איציק כהן‬ ‫רוזינה קמבוס‬ ‫אלברט כהן‬ ‫יעל בר זוהר‬ ‫נועה כהן‪-‬שבתאי עירית קפלן‬ ‫רמי ברוך‬ ‫רועי קקון‬ ‫ארז כהנא‬ ‫מונה ברקוביץ'‬ ‫דרור קרן‬ ‫מוטי כץ‬ ‫שירי גדני‬ ‫אורי רביץ‬ ‫אסף גולדשטיין יוסף כרמון‬ ‫איילת רובינסון‬ ‫לימור גולדשטיין גדעון כרמל‬ ‫עירד רובינשטיין‬ ‫מיטל כרמלי‬ ‫אלי גורנשטיין‬ ‫עידו רוזנברג‬ ‫עודד לאופולד‬ ‫אפרת גוש‬ ‫אודי רוטשילד‬ ‫אביטל לבני‬ ‫יוסי גרבר‬ ‫ליאור רוכמן‬ ‫יואב לוי‬ ‫נטע גרטי‬ ‫מתן ריכליס‬ ‫יחזקאל לזרוב‬ ‫אבי גרייניק‬ ‫יוסי רחמני‬ ‫כנרת לימוני‬ ‫אילנית גרשון‬ ‫איה שבא‬ ‫זיו זוהר מאיר‬ ‫עזרא דגן‬ ‫אנדריאה שוורץ‬ ‫ג'יטה מונטה‬ ‫אמיר דדון‬ ‫מרינה שויף‬ ‫אריה מוסקונה‬ ‫אלון דהן‬ ‫אולה שור‪-‬סלקטר‬ ‫עידו מוסרי‬ ‫נתן דטנר‬ ‫רובי מוסקוביץ' אוהד שחר‬ ‫תיקי דיין‬ ‫רוני שיינדורף‬ ‫ערן מור‬ ‫מיטל דמארי‬ ‫ניסו שליו‬ ‫קרן מור‬ ‫שרון דנון‬ ‫גלעד שמואלי‬ ‫קובי מורסיאנו‬ ‫רוני הדר‬ ‫דן שפירא‬ ‫רבקה מיכאלי‬ ‫שמואל וילוז'ני‬ ‫ערן שראל‬ ‫שרית וינו‪-‬אלעד ניר מנקי‬ ‫עודד תאומי‬ ‫רמה מסינגר‬ ‫טוני וילקין‬ ‫אביהוד תדהר‬ ‫נדב נייטס‬ ‫דניאלה וירצר‬ ‫מיכל לוין‬ ‫עוזרת למנהל האמנותי‬ ‫רבקה משולח‬ ‫יעוץ אמנותי‬ ‫נועם שמואל‬ ‫ע' אמנותי למנהל האמנות י‬ ‫איתמר וכסלר‬ ‫‬ ‫יועץ חזותי‬ ‫אבי ברכר‬ ‫הארכיון ע"ש גרשון פלוטקין‬ ‫יורם אמיר‬ ‫ספרית המחזות ע"ש זאב רייכ ל‬ ‫אנסמבל עיתים (ע"ר)‬ ‫רנה ירושלמי‬ ‫מנהלת אמנותית ובמאי ת‬ ‫ארז חסון‬ ‫מנהל אדמיניסטרטיבי‬ ‫התיאטרון הקאמרי נוסד בשנת ‪ 1944‬על ידי יוסף וימימה‬ ‫מילוא‪ ,‬רוזה ליכטנשטיין‪ ,‬אברהם בן‪-‬יוסף ובתיה לנצט‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1971‬הפך מתיאטרון בבעלות מועצת שחקנים‬ ‫לתיאטרון העירוני של תל־אביב‪ .‬בראש התיאטרון מועצת‬ ‫נאמנות הכוללת נציגי ציבור‪ ,‬אנשי רוח ואמני תיאטרון‪.‬‬ ‫להקת שחקני התיאטרון מונה כ‪ 120-‬שחקניות ושחקנים‬ ‫ממיטב אמני הבמה בישראל והצגותיו מבוימות ע"י במאים‬ ‫ידועי שם מישראל ומחוצה לה‪.‬‬ ‫התיאטרון הקאמרי מעלה על במותיו עשר הפקות חדשות‬ ‫מדי שנה‪ ,‬בפני קהל מגוון הכולל כ‪ 40,000-‬מנויים‪ ,‬וכמיליון‬ ‫צופים בארץ ובחו"ל‪ .‬התיאטרון הקאמרי נתמך ע"י עיריית‬ ‫תל־אביב‪-‬יפו‪ ,‬משרד המדע‪ ,‬התרבות והספורט‪ ,‬מינהל‬ ‫התרבות‪ .‬הקאמרי החדש נבנה על ידי מפעל הפיס בשיתוף‬ ‫עיריית תל־אביב‪-‬יפו‪.‬‬ ‫הצגות הקאמרי שייצגו את ישראל בחו"ל‪:‬‬ ‫גורודיש‪ ,‬פליישר ניו־יורק‪ ,‬מאי ‪.1995‬‬ ‫שיינדלה בואנוס‪-‬איירס‪ ,‬נובמבר ‪.1995‬‬ ‫קומדיה של טעויות בודפשט‪/‬וינה‪ ,‬אפריל ‪.1997‬‬ ‫סיפור משפחתי היידלברג‪ ,‬בון‪ ,‬ויימר‪ ,‬מרץ ‪.1998‬‬ ‫ויאמר‪ .‬וילך אדלייד‪ ,‬אוסטרליה‪ ,‬וושינגטון די‪.‬סי; המבורג‪ ,‬דיסלדורף‪,‬‬ ‫מינכן‪ ;1998 ,‬ברלין‪/‬לונדון‪ ,‬יוני ‪ ;1999‬סאן‪-‬פרנציסקו‪ ,‬יולי ‪.2000‬‬ ‫וישתחו‪ .‬וירא המבורג‪ ,‬ספטמבר ‪.1998‬‬ ‫רצח פסטיבל פרמה‪ ,‬אוקטובר ‪ ;1998‬היידלברג‪ ,‬בון‪ ,‬ויימר‪ ,‬ספטמבר ‪.1999‬‬ ‫המורדים פרנקפורט‪ ,‬אפריל ‪.2001‬‬ ‫מיתוס פסטיבל לינקולן סנטר‪ ,‬ניו־יורק; פסטיבל ציריך‪.2003 ,‬‬ ‫אשכבה אתונה‪ ,‬מאי ‪ ;2000‬אקספו ‪-2000‬האנובר‪/‬בראונשווייג‪,‬‬ ‫יולי ‪ ;2000‬פסטיבל תיאטרוני אירופה‪-‬בודפשט‪ ,‬נובמבר ‪ ;2000‬ורשה‪,‬‬ ‫מאי ‪ ;2001‬ברלין‪ ,‬נובמבר ‪ ;2001‬פסטיבל סיביו‪ ,‬בוקרשט‪ ,‬יוני ‪;2004‬‬ ‫פסטיבל בייג'ין‪ ,‬אוגוסט ‪ ,2004‬מרץ ‪ ;2006‬אנקרה ואיסטנבול‪ ,‬פברואר‬ ‫‪ ;2006‬פסטיבל תיאטרוני אירופה‪-‬צ'כיה‪ ,‬יוני ‪ ;2007‬פרם‪ ,‬רוסיה‪,‬‬ ‫אוקטובר ‪.2010‬‬ ‫עד ראיה היידלברג‪/‬וויסבאדן‪ ,‬מאי ‪.2005‬‬ ‫יעקובי ולידנטל פסטיבל ארבע תרבויות‪ ,‬לודז'‪ ,‬נובמבר ‪.2005‬‬ ‫בצהרי היום פסטיבל ישראלי בניו־יורק‪ ,‬פברואר ‪ ;2006‬פסטיבל‬ ‫בינלאומי בקייב‪ ,‬מאי ‪ ;2006‬פסטיבל ארבע תרבויות‪ ,‬לודז'‪ ,‬אוקטובר‬ ‫‪ ;2006‬פסטיבל קיל‪ ,‬נובמבר ‪ ,2006‬אּולְ ם‪ ,‬אפריל ‪.2008‬‬ ‫צחוק של עכברוש וורשה‪ ,‬מאי ‪ ;2006‬פסטיבל סיביו‪ ,‬בוקרשט‪,‬‬ ‫יוני ‪.2008‬‬ ‫המלט פסטיבל שקספיר‪ ,‬גדנסק‪ ,‬אוגוסט ‪ ;2005‬פסטיבל שקספיר‪,‬‬ ‫בוקרשט‪ ,‬מאי ‪ ;2006‬פסטיבל שקספיר‪ ,‬וושינגטון די‪.‬סי‪ ,.‬מרץ ‪;2007‬‬ ‫קליבלנד פלייהאוס‪-‬קליבלנד‪ ,‬אוהיו‪ ,‬מאי ‪ ;2008‬שנחאי‪ ,‬מרץ ‪;2009‬‬ ‫מוסקבה‪ ,‬אוקטובר ‪.2009‬‬ ‫פלונטר פסטיבל קייפטאון‪ ,‬מרץ ‪ ;2006‬פסטיבל בינלאומי בוויסבאדן‪,‬‬ ‫מאי ‪ ;2006‬פסטיבל בינלאומי לאמנויות הבמה‪ ,‬סיאול‪ ,‬אוקטובר ‪;2006‬‬ ‫הפסטיבל הבילנאומי "סט"‪ ,‬שטוטגרט‪ ,‬נובמבר ‪ ,2006‬ברלין‪ ,‬מרץ‬ ‫‪ ;2007‬בוקרשט‪ ,‬מאי ‪ ;2007‬לודוויגסהאפן‪ ,‬אוקטובר ‪ ;2007‬אּולְ ם‪,‬‬ ‫אפריל ‪ ;2008‬לונדון‪ ,‬ברביקן סנטר‪ ,‬ינואר ‪.2009‬‬ ‫האב פסטיבל ארבע תרבויות‪ ,‬לודז'‪ ,‬מאי ‪.2007‬‬ ‫אנטיגונה התיאטרון הלאומי ע"ש צ'אן קיי שק‪ ,‬טייפה‪ ,‬אפריל ‪;2008‬‬ ‫הפסטיבל הבינלאומי לתיאטרון‪ ,‬שיזואוקה‪ ,‬יפן‪ ,‬יוני ‪ ;2008‬פסטיבל‬ ‫לדרמה יוונית עתיקה‪ ,‬קפריסין‪ ,‬יולי ‪.2008‬‬ ‫לארץ המובטחת פאריס‪ ,‬מרץ‪.2009 ,‬‬ ‫השיבה לחיפה וושינגטון די‪ .‬סי‪ ,.‬ינואר‪.2011 ,‬‬ ‫נעם סמל‬ ‫‬ ‫מנהל כללי‬ ‫עמרי ניצן‬ ‫מנהל אמנות י ‬ ‫יפה ענתבי‬ ‫מנהלת אדמיניסטרטיבי ת‬ ‫חביבה הדר‬ ‫מנהלת כספים וחשבת‬ ‫מיטל קלפה‬ ‫‬ ‫מזכירת התיאטרון‬ ‫דפנה הררי‬ ‫‬ ‫מנהלת שיווק‬ ‫אפרת ליבנה‬ ‫דוברות ויחסי ציבו ר‬ ‫אפי שירי‬ ‫מנהל התפעו ל ‬ ‫יפעת טובי‬ ‫קשרי חוץ וגיוס משאבי ם‬ ‫רות אזר‪-‬מדברי‬ ‫מנהלת הפרסו ם ‬ ‫אבי גז‬ ‫‬ ‫מפיק ראשי‬ ‫מפיק מחזמרים והצגות מוסיקליו ת חיים סלע‬ ‫ורדית שלפי‬ ‫מרכזת המחלקה הדרמטורגית‬ ‫המחלקה החינוכית‬ ‫אבי קלמה‬ ‫‬ ‫סופי וייס‬ ‫מנהלי חשבונו ת גלינה לרמן‬ ‫טטיאנה אורמן אלינה אבקומו ב סאשה גלאטקי‬ ‫לימור רוטשילד‬ ‫‬ ‫מח' שכר‬ ‫מח' מנויים ע"ש שולה הגרי‬ ‫נורית הרפז‬ ‫מנהלת ‬ ‫‬ ‫יהודית סילבר‬ ‫ורדי חן‬ ‫אחראיות‪:‬‬ ‫נחמה אפשטיין מרינה סלבין‬ ‫ילנה אבזגאוז‬ ‫מיטל אקרמן‬ ‫קורה בליצשטיין שמוליק יחיא ל‬ ‫רועי חסון‬ ‫נורית חפץ‬ ‫עידן לוי‬ ‫עדי פינקלשטיין‬ ‫גלית יפ ת‬ ‫טלאור יחידי‬ ‫אדווה מויאל‬ ‫שלי כת ר‬ ‫מירי סבן‬ ‫מירב שטרן‬ ‫מורין מש ה‬ ‫טל מורדו ך‬ ‫דקלה הד ס‬ ‫מיכל אוחנ ה‬ ‫קופאי ם‬ ‫מיכל סוי ד‬ ‫סיון הרר י‬ ‫ליבי ר ן‬ ‫גלי טימן‬ ‫עידו בן‪-‬עמי‬ ‫נועה זגורי‬ ‫מענית פיין‬ ‫אילנה גט ה‬ ‫גלית סבן‬ ‫עינת פנחס‬ ‫מנהלת ‬ ‫מח' מכירות‬ ‫אתי חסון‬ ‫אריאלה לוי‪-‬סבג רינת מור יוס ף‬ ‫ויקי מזרחי‬ ‫‬ ‫אבישג מור‬ ‫‬ ‫מח' מנויים לועדים‬ ‫זמירה בן בסט‬ ‫ביקורת דו"חות קופ ה‬ ‫משה כהן‬ ‫‬ ‫מנהל מח' ייצור‬ ‫אלכס גולדין‬ ‫‬ ‫נגריה‪/‬מסגריה‬ ‫מח' פיאות ואיפור ע"ש מליקה שכטר‬ ‫מלאני קפלן‬ ‫מנהל ת‬ ‫‬ ‫נטשה אוסמולובסקי טטיאנה רוזנשטיין רנה שפלר‬ ‫ילנה פרגמן‬ ‫לרה גולומ ב‬ ‫‬ ‫יעקב משה‬ ‫‬ ‫מנהל טכני‬ ‫אורלי שנברגר‬ ‫מחלקת אביזרים ‪ -‬מנהל ת‬ ‫יוסי כוכב י‬ ‫שמואל פקרמ ן‬ ‫מנהלי במ ה‬ ‫ולריה גלוזמן‬ ‫סיון הרשמן‬ ‫‬ ‫רונן שלו‬ ‫שרלי סב ח‬ ‫אילון מעוד ד‬ ‫הדס אבנרי‬ ‫מנהל ת‬ ‫מתפרה ‬ ‫ג'קי חן‬ ‫אבי גרינברג‬ ‫ששון סגרון‬ ‫נועה כרמון‬ ‫רימה חזין‬ ‫מרים חסין‬ ‫דרור שאשא‬ ‫צוגיסט‪:‬‬ ‫‬ ‫מזל מלכה‪-‬קט י‬ ‫נאוה לו י‬ ‫מנהלי הצג ה‬ ‫בועז רותם‬ ‫מח' תאורה וסאונ ד מנה ל‬ ‫הלית זיו‪-‬הדס‪-‬פארי שרה לבקוביץ'‬ ‫סיגל קרייף‬ ‫אלי טמסוט‬ ‫דן סיון‬ ‫תאורני ם‬ ‫ניסן זהיר ה‬ ‫הראל קלמר ו‬ ‫נילי באר י‬ ‫דמיטרי אוסמולובסקי דוריאן אופינקרו‬ ‫אבירם שהינ ו‬ ‫דפי אברבך‬ ‫ע' למנהלת אדמיניסטרטיבי ת‬ ‫שמוליק אטמזגי סילביו מאירסון אלי חדידה‬ ‫שירה יובל‬ ‫‬ ‫ע' למפיק הראשי‬ ‫ולרי רייזס‬ ‫אחראי ‪:‬‬ ‫סאונד ‬ ‫נועה דקל‬ ‫‬ ‫ע' למנהלת השיווק‬ ‫ישי חממי‬ ‫ברוך ביב ס‬ ‫אייל רייכשט ט‬ ‫רונן לניאדו‬ ‫סדרנים ואולמות מנה ל‬ ‫אוהד לויטן‬ ‫אחראי ‪:‬‬ ‫וידא ו‬ ‫אלון טיראן‬ ‫יניב פר ץ‬ ‫‬ ‫מח' מלבישות ואבזרניות מנהלת ליאורה ענבר‬ ‫רון בן‪-‬גידה‬ ‫‬ ‫שרה כהן‬ ‫רותי לוי‬ ‫אתי אליאס‬ ‫זיו גולן‬ ‫מועדון קפה תיאטרון‬ ‫רעיה לידר‬ ‫דפנה הנדלי‪-‬יצחקי ציונה זקן‪-‬ברק‬ ‫אדם רמי‬ ‫רותי מלמ ד‬ ‫מרכזי ה‬ ‫טלי דיין‬ ‫אירנה ויימן‬ ‫‬ ‫אבי מרכוס‬ ‫מינהלה ‬ ‫יעוץ משפטי משרד שחל את האזרחי עו"ד עופר שחל‬ ‫מישל זבלודוביץ'‬ ‫‬ ‫קלדנית‬ ‫רו"ח אלישע סער‬ ‫‬ ‫רואה חשבון‬ ‫המכון למחזאות ישראלית ע"ש חנוך לוין (ע"ר)‬ ‫רו"ח דניאל פרייטג‬ ‫‬ ‫מבקר פנים‬ ‫גל קנטי‬ ‫‬ ‫מנהלת כללית‬ ‫יעקב הכהן‬ ‫‬ ‫ממונה בטיחות‬ ‫קרן ליאור‬ ‫קואטרו‬ ‫‬ ‫מישרד פירסום‬ ‫קרן יונה אתינגר‬ ‫עמיתי כבוד‬ ‫פנינה ומשה אדרי‬ ‫קלרה ועמוס אהרוני‬ ‫יעל ורמי אונגר‬ ‫אורנה אלשטיין‬ ‫לילי אלשטיין‬ ‫ענת ואודי אנג'ל‬ ‫דניאלה אפשטיין‬ ‫דוריס ומורי ארקין‬ ‫דינה אתינגר‬ ‫בת שבע ומשה בובליל‬ ‫ג'ני וחנינא ברנדס‬ ‫טליה גלאנץ‬ ‫מנהל כללי נעם סמל‬ ‫מנהל אמנותי עמרי ניצן‬ ‫נשיאת כבוד ראשונה‬ ‫לאה רבין ז"ל (‪)2000-1993‬‬ ‫יו"ר האגודה ליאורה עופר‬ ‫מייסדת ויו"ר בשנים‬ ‫‪ 2003-1993‬אתי כספי‬ ‫מייסדת ויו"ר האגודה‬ ‫הבינלאומית אמינה הריס‬ ‫מנהלת האגודה יפה ענתבי‬ ‫הועד המנהל‬ ‫ליאורה עופר‬ ‫אתי כספי‬ ‫אמינה הריס‬ ‫לינדה שטרייט‬ ‫נילי גליק‬ ‫תמר רודיך‬ ‫עמיתים‬ ‫קובי אבן עזרא‬ ‫יגאל אהובי‬ ‫סימה ואבינועם אופיר‬ ‫רות וגדעון אורבך‬ ‫מיה אוריון‪-‬פלג‬ ‫שרי ותנחום אורן‬ ‫ניצה וגדעון אורצקי‬ ‫רותי אחיעזר‬ ‫שרה אילין‬ ‫פולט איתן‬ ‫א‪ .‬אילן וג‪ .‬בן טל‬ ‫שרה אלאלוף‬ ‫גליה אלבין‬ ‫עפרה ורפי אלול‬ ‫איטה אלחנני‬ ‫עידית אלקון‬ ‫שוש ומאיר אלתר‬ ‫קארין ואורי אנג'ל‬ ‫טלי ואבי אנג'ל‬ ‫חוה ופסח אנדרמן‬ ‫רותי ואברהם אסף‬ ‫דרורה וצבי אפרת‬ ‫אורית ודוד אפרתי‬ ‫יהודית אריאן‪-‬סלע‬ ‫רנה באום‬ ‫ניצה וישראל באומן‬ ‫נורית ועמירם בוקשפן‬ ‫יעל ואיזי בורוביץ'‬ ‫צבי בורוביץ' ודניאלה לוריא (‪)2‬‬ ‫אגודת עמיתי התיאטרון הקאמרי בישראל‬ ‫נילי גליק‬ ‫אורסולה ונסים גלעם‬ ‫ורדה ובועז דותן‬ ‫אורלי ונוחי דנקנר‬ ‫הילה ואמנון הלפר‬ ‫עדנה ויגאל וינשטיין‬ ‫מרים ואהרון זיגלמן ‪ -‬ניו־יורק‬ ‫אילנה וראובן זכר‬ ‫צופיה ומיור כספי‬ ‫יוסי לנדסמן‬ ‫נורית וישה סיטון‬ ‫שרה ומיכאל סלע‬ ‫ליאורה עופר ואיילון רפאלי‬ ‫איה עזריאלנט‬ ‫דיים שירלי פורטר‬ ‫יורם פטרושקה‬ ‫חמי ולזר פרוכטר‬ ‫דליה ואוריאל צבילינגר‬ ‫שושנה ודוד רבינוביץ‬ ‫תמר רודיך‬ ‫יהודית וקובי ריכטר‬ ‫דניאלה ודניאל שטינמץ‬ ‫לינדה ואלי שטרייט‬ ‫סבטלנה שמולוביץ' ואלעד חפץ‬ ‫הלנה ביילין ויעקב ישראלי‬ ‫גינה ודני בירן‬ ‫רותי ושמואל בר‪-‬אור‬ ‫שלי ברגמן‬ ‫שרה ברוכין‬ ‫קוני ודן ברניצקי‬ ‫אורנה ודני ברנר‬ ‫אילנה ברנר‬ ‫מירי ואיתן ברק‬ ‫אורנה וחנוך ברקת‬ ‫עדנה וארנן גבריאלי‬ ‫הלגה גוטסדינר וטדי קוק‬ ‫מיר'לה ושמעון גולדברג‬ ‫קרן ועזי גוט‬ ‫עליזה גורן ודני רוטשילד‬ ‫דניאלה וששי גז‬ ‫דוד גיסין‬ ‫אלישבע גיבלי‬ ‫שרה ומיכה גייגר‬ ‫חוה גל‪-‬און‬ ‫חנה גרטלר‬ ‫יסמין גרנדמן ורן פדרמן‬ ‫פנינה דגן‬ ‫מרים דורון‬ ‫נאוה ואמנון דיק‬ ‫ורד ואברי דרנגנר‬ ‫זהבה דנקנר‬ ‫דליה ואלי הורביץ‬ ‫חנה ואלי הלפן‬ ‫אילנה ויאיר המבורגר‬ ‫חנה וגדעון המבורגר‬ ‫אורה ואביקם הראל‬ ‫אמינה הריס‬ ‫טלי ועמוס וולטש‬ ‫דרורית ורטהיים‬ ‫טלי זינגר‬ ‫מרים זוגלובק‬ ‫אורה ויוסף זרניצקי‬ ‫פארה ועופר חודורוב‬ ‫אמה ואבי טביסל‬ ‫גדעון טהלר‪ -‬טל תעופה‬ ‫נירה טולידאנו‬ ‫עדנה טוקטלי‬ ‫עירונה טייק‬ ‫דבי וסנדר טל‬ ‫ענת טמיר‬ ‫נורית יגלום‬ ‫איבון ואדריאן יונוביץ'‬ ‫חנה ואלי יונס‬ ‫עליזה ואריאל יפו‬ ‫הילה ודורון כהן‬ ‫פנינית ופיני כהן‬ ‫אתי ורם כספי‬ ‫זהבה כץ‬ ‫ציפה ואריק כרמון‬ ‫שוש ואליעזר כרמל‬ ‫אתי וחנוך כרמלי‬ ‫מרים ודן לאופר‬ ‫חיה ורובי לדנר‬ ‫תקוה וצבי לובצקי‬ ‫הילה ואבי לוי‬ ‫ליאורה ואלי לנדאו‬ ‫ברונו לנדסברג ‪" -‬סנו"‬ ‫אפרת ומוטי מאיר‬ ‫נילי ושי מאייר‬ ‫רונית ומיקי מור‬ ‫ענת ומוריאל מטלון‬ ‫צביה מיתר‬ ‫דורית וארז מלצר‬ ‫מרגלית וחנן מלצר‬ ‫נעמי ומאיר מנדלמן‬ ‫נורית ויואב מנור‬ ‫אורה ואברהם מעוז‬ ‫דליה ואייבי נאמן‬ ‫ורדה וחיים סאמט‬ ‫טובה וסמי סגול‬ ‫מרשה ומיכאל סגל‬ ‫פנינה וגדעון סיטרמן‬ ‫תמי ואורי סלונים‬ ‫רלי וג'ק סמית‬ ‫בתיה ועידן עופר‬ ‫גילה עירוני‬ ‫איילת ותומר עמיר‬ ‫מיכל ודוד פורר‬ ‫יהודה פייגין‬ ‫לילי וראובן פייזר‬ ‫זהבה פירון‬ ‫שרה ואבנר פלטק‬ ‫ברונקה וג'ק פלידרבאום‬ ‫מייק פלידרבאום‬ ‫ורדה וחיים פלמן‬ ‫אברהם פרדקין‬ ‫בלהה ואיל פרוילינגר‬ ‫רוחמה פרוכטר‬ ‫אסנת ויעקב פרי‬ ‫שושנה ואריה פרידנבורג‬ ‫נורית פרייס‬ ‫גיטה וזיגמונד פרייזלר‬ ‫אורנה וחיים פרלוק‬ ‫ענת ושמואל פרנקל‬ ‫שלומית פרנקל‬ ‫דליה ויוסי פרשקר‬ ‫קרן וגיל פרשקר‬ ‫זיוה ואבי פתיר‬ ‫שולה ואריק צדר‬ ‫תמר צ'ורלי‬ ‫ציפי ואפרים קונדה‬ ‫יעל ודורי קלגסבלד‬ ‫אתי ומיקי קני‬ ‫לינה ואהרון קסטרו‬ ‫לילך וחיים קפלן‬ ‫יהודית ורוני קצין‬ ‫אסי קריב‬ ‫נילי ושמואל קריב‬ ‫הילה ורן רהב‬ ‫רותי רובינשטיין‬ ‫נלי ויאיר רוטלוי‬ ‫אתי וגבי רוטר‬ ‫אורנה ואביב רייז‬ ‫אירית ושלומי רייזמן‬ ‫מיכל ויובל רכבי (‪)2‬‬ ‫פנינה רמון‬ ‫שרית ומאיר רסין‬ ‫אורית וחיים רסנר‬ ‫עירית רפפורט‬ ‫חסיה שביט‬ ‫עמי שגיב‬ ‫כנה וזלמן שובל‬ ‫תמר שוחט‬ ‫אילנה וגדעון שטיאט‬ ‫אנייס ובני שטינמץ‬ ‫ישראלה שטיר אינשטיין‬ ‫בת שבע שטראוכלר‬ ‫הדסה ומאיר שני‬ ‫יעל שניידמן ואבי ירון‬ ‫רבקה וזאב שניידמן‬ ‫רנה שעשוע חסון ואליהו שעשוע‬ ‫נעמה ויגאל שפר‬ ‫חיה שקד‬ ‫שושנה וישעיהו שקד‬ ‫פנינה והרצל שקלים‬ ‫שושנה שרייבר‬ ‫יוכי ואיציק שרם‬ ‫עירית ומשה תאומים‬ ‫ויויאן תבורי‬ ‫דב תדמור‬ ‫חנה וישראל תמרי‬ ‫סמדר שמחאי‬ ‫ויויאן ואלי תבורי‬ ‫אופטיקנה‬ ‫אפ‪.‬אם‪.‬אר‪ .‬מחשבים ותוכנה‬ ‫בנק הפועלים בע"מ‬ ‫י‪ .‬גורנציקי ושות'‬ ‫ניצן ענבר מהנדסים‬ ‫פוטוליין בע"מ‬ ‫קרן כהנוף‬ ‫קרן ריץ' לחינוך‪ ,‬תרבות ורווחה‬ ‫קרן ‪ BMW‬ע"ש מילה ברנר‬ ‫ר‪.‬מרנסנס מנג'מנט ‪ 1993‬בע"מ‬ ‫המשכן לאמנויות הבמה‬ ‫מועצת המנהלים‬ ‫יו"ר הדירקטוריון‬ ‫שלום אלקיים‬ ‫מ"מ יו"ר הדירקטוריון‬ ‫שלי חשן‬ ‫חברי הדירקטוריון‬ ‫מיקי ירושלמי‬ ‫חביבה אבי‪-‬גיא‬ ‫שמואל גפן‬ ‫דפנה הראל‬ ‫אלי לוי‬ ‫משה קורניק‬ ‫חנה תמיר‬ ‫מיכל וייסברוט‬ ‫מנכ"ל‬ ‫עו"ד יוחנן דן‬ ‫סמנכ"ל‬ ‫יואב קרן‬ ‫מנהלת לשכה‬ ‫הודיה עזר‬ ‫מנהל כספים‬ ‫רו"ח אורי קופרברג‬ ‫יועץ משפטי‬ ‫עו"ד איתן הברמן‬ ‫מבקר פנים‬ ‫רו"ח משה בקשי‬ ‫מנהלת חשבונות‬ ‫זהורית אברהם‬ ‫מנהל תפעול ואחזקה‬ ‫דוד אשכנזי‬ ‫‪INTERNATIONAL SOCIETY OF THE CAMERI THEATRE OF TEL-AVIV ■ Founder and Chair: Amina Harris. Aya Azrielant, Lilly & Danny Bensusan, Susan & Mark Bekerman, Wendy and Henry‬‬ ‫‪Brecher, Etty Caspi, Sir Trevor and Lady Susan Chinn, Denise Cohen, Sir Ronald and Lady Sharon Cohen, Smadar and David Cohen, Steve Cohn, Shimona Cowan, Dafna & Gerrald Cramer, Shirley Doltis, Caryl‬‬ ‫‪Englander, Dinah Evan, FIA- Friends of Israel Art, Wendy Fisher, Diana Franklin, Ian Foux, Michele Foux, Arnold Fulton, Michael and Susan Gelman, Ella Gera, Meira Geyra, John Gommes, Nicholas Gould,‬‬ ‫‪Marcia and Michael Green, Mr. and Mrs. Clifford Gundle, Freda and Albert Harris, Lilian and Michael Harris, Natasha and Ronald Harwood CBE, Elad Hefets and Svetlana Shmuilevich, Judith Joseph, Dr. Cyrus‬‬ ‫‪Katzen, Ariella Kisch Delany Daniel Miguel Klabin, Maria Izabel Klabin, The Kennedy Leigh Trust, Jacqueline and Marc Leland Foundation, Sir Sydney and Lady Lipworth, Carol & Joey Low, Sir David and lady‬‬ ‫‪Catherine Manning, Myra and Alec Marmot, Emilia Mousseri, Louise and Norman Naftalin, Naomi Perlman, Brian Pilkington, Joshua and Roni Podell, Dame Shirley Porter, The Porter Foundation, Nira and Harold‬‬ ‫‪Preiskel, Henery and Anne Reich Foundation INC, Jennifer Rosenberg OBE, Theodor Herzl Reitman, Irving M Rosenbaum, Tamar Rudich, Ruth and Brian Sandelson, Edward M. Satell, Rachel Selzer, Ramona‬‬ ‫‪Seroussi, Basil Sherman, Barbara Sieratzki, Harold Sieratzki, Angela and Michael Sorkin, Nathan Steinberg, Janet Suzman, Vivienne and Eli Tabori, Miriam & Aaron Ziegelman, Feigie and Rubi Zimmerman‬‬ 03-6060900/960 :‫ קופות‬/ 03-6060950 :‫ פקס‬/ 03-6061900 :‫טל‬ w w w. c a m e r i . c o. i l / [email protected] o. i l :‫דואר אלקטרוני‬ ‫ נעם סמל‬:‫מנהל כללי‬ ‫ עמרי ניצן‬:‫מנהל אמנותי‬ ‫מחזאות ישראלית‬ ‫מאת חנוך לוין‬ ‫האריסטוקרטים‬ Cast: ‫סוף טוב‬ ‫הבדלה‬ ‫בעל למופת‬ ‫מאת ענת גוב‬ ‫מאת שמואל הספרי‬ ]‫מאת יהושע סובול [בהשראת "בעל אידאלי" מאת אוסקר וויילד‬ ‫משפחה חמה‬ ‫מאת ענת גוב‬ ‫שמו הולך לפניו‬ * ‫מאת אפרים קישון‬ ‫מאת עדנה מזי"א‬ ‫ אלוהים‬,‫אוי‬ ‫מכולת‬ ‫מאת ענת גוב‬ ‫** מאת הלל מיטלפונקט‬ ‫הרטיטי את לבי‬ ‫זהר‬ ‫**** מאת משה קפטן ודפנה אנגל‬ ‫מאת חנוך לוין‬ ‫משחקים בחצר האחורית‬ ‫ *** בשיתוף מתנ"ס שדרות‬/ ‫ *** בשיתוף תיאטרון הבימה‬/ ‫ ** בשיתוף תיאטרון בית ליסין‬/ ‫* בשיתוף תיאטרון חיפה‬ ‫שיץ‬ Translated by Yosef El-Dror Directed by Moshe Naor Set by Lily Ben Nachshon Costumes by Oren Dar Music by Ran Bagno Lighting by Hanni Vardi ‫אשכבה‬ ‫מאת חנוך לוין‬ ‫איחש פישר‬ ‫מאת עדנה מזי"א‬ ‫מאת חנוך לוין‬ ‫הכתובה‬ ]‫הרצל [אנסמבל עיתים‬ ‫מאת אפרים קישון‬ ‫עפ"י ספרו של עמוס אילון‬ ‫עוץ לי גוץ לי‬ ‫גטו‬ ‫מחזמר מאת אברהם שלונסקי ודובי זלצר‬ By Arthur Miller ‫מאת יהושע סובול‬ Joe Keller Nathan Datner Kate Keller Leora Rivlin Chris Keller Ohad Knoller/ Zohar Strauss Ann Deever Netta Garti George Deever Ishay Golan Dr. Jim Bayliss Yaron Motolla Sue Bayliss Efrat Arnon Frank Lubey David Bilenca Lydia Lubey Kineret Limoni ‫מחזאות בינלאומית וקלאסיקה‬ ‫מעגל הגיר הקווקזי‬ ‫כולם היו בני‬ ‫* מאת ארתור מילר‬ ‫מאת ברטולט ברכט‬ ‫ימי שלישי עם מורי‬ ‫פולארד‬ * ‫מאת ג'פרי הטצ'ר ומיטש אלבום‬ ‫מאת ויקטור גורדון‬ ‫כסף עובר ושווא‬ ‫אלוף הבונים‬ ‫מאת ריי קוני‬ ‫*** מאת הנריק איבסן‬ ‫כנר על הגג‬ ‫רומיאו ויוליה‬ ‫מחזמר עפ"י שלום עליכם‬ ‫מאת ויליאם שקספיר‬ ]‫הדיבוק [אנסמבל עיתים‬ ‫ווייצק‬ )‫מאת לאון כץ (עפ"י אנ־סקי‬ ‫מאת גאורג ביכנר‬ ‫המלט‬ ‫משרתם של שני אדונים‬ ‫מאת ויליאם שקספיר‬ ‫מאת קרלו גולדוני‬ ‫בקרוב‬ ‫קברט‬ ‫מחזמר מאת ג'ו מאסטראוף‬ Assistant to the director Shanit Kadosh The Cameri theatre technical team: Production manager Nilly Beeri / Stage manager Eilon Meoded/ Shmuel Michaelov / Lighting operator Tal Biton / Sound operator Shai Nasi, Avi Sade / Wardrobe Eti Elias / Props Asaf Fridman / Makeup Rina Scheffler Haifa Theatre technical team: Production manager Dor Shalom / Stage manager Vladislav Shevchuk / Lighting operator Juan Cohen / Sound Guy Vilensky / Wardrobe Luba Galperin / Props Anat Zamir / Makeup and wigs Luda Goldberg / Tailor Sergei Kashin First performance: 9.7.11 - Haifa Theatre 17.7.11 - Cameri Theatre Length: 2 hours 30 minutes including interval ‫אורזי מזוודות‬ ‫מאת חנוך לוין‬ Niza Ben-Zvi Director General Moshe Naor Artistic Director In Joe and Kate Keller’s family garden, an apple tree - a memorial to their son Larry, lost in the Second World War has been torn down by a storm. But his loss is not the only part of the family’s past they can’t put behind them. Not everybody’s forgotten the court case that put Joe’s partner in jail, or the cracked engine heads his factory produced which dropped twenty-one pilots out of the sky… All My Sons is a powerful family drama about cracks that were covered up and destroyed a family, and the first great play from one of the finest playwrights of the twentieth century. 28