למאמר המלא לחץ כאן
טראומטיזציה מכלי שני בקרב מתנדבות במרכז סיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית רן יקיר – BScבפסיכולוגיה ,סטודנט לתואר שני בעבודה סוציאלית ומנחה קבוצות מוסמך. "אבל יש איזה גלגל ,איזו שרשרת שעוברת ...היא (הפונה ,ר.י ).זרקה את זה והעבירה את זה אליי ,ואני נשארת עם הדבר הגדול הזה שהיא חוותה ...ואולי יש מן צורך כזה להעביר את זה הלאה ככה ,לא לחלוק את זה לבד". הציטוט שלעיל לקוח מתוך ריאיון עם חן (שם בדוי) ,מתנדבת במרכז סיוע "תאיר" לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית .במשפט זה מנסה חן לתאר את ערבוב העולמות שבין פונה לקו הסיוע לבין המסייעת .אמירה זו מדגימה ,ולו במעט ,את מורכבות המפגש של מסייעת שעברה הכשרה לסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית עם פונה המשתפת אותה בפגיעה המינית שעברה .הריאיון התקיים במסגרת מחקר על טראומטיזציה מכלי שני בקרב מתנדבות במרכז הסיוע "תאיר". הרעיון לחקור את הטראומטיזציה מכלי שני בקרב מתנדבות במרכז סיוע לנפגעות ולנפגעי ת קיפה מינית עלה בעקבות עיסוקי כרכז קו הסיוע לגברים ולנערים נפגעי תקיפה מינית .את פעילותי במסגרת מרכז הסיוע התחלתי כמתנדב .לאחר מספר שנים התחלתי לעבוד בריכוז קו הסיוע לגברים נפגעי תקיפה מינית .במשך השנים ,התבוננתי על תהליכים אותם עברתי בעקבות החשיפה המתמשכת לתכנים הקשורים לעולם המורכב של תקיפה ופגיעה מינית. במקביל ,העסיקו אותי שאלות על עולמם הרגשי של המסייעים בקו הסיוע .סוגיות מורכבות ,הן אישיות והן חברתיות ,עלו במפגשי הדרכה קבוצתיים ובשיחות אישיות עם מסייעים .אותם גברים ,אשר בחרו להתנדב בסיוע לגברים נפגעי תקיפה מינית ,בחרו באותו האופן גם להיחשף לעולם של גילוי עריות ,סדיזם ,ברוטליות ואלימות מצד אחד ,ומן הצד האחר ,לעולם של רגשות אשמה ,בדידות ,ניתוק ודיסוציאציה ,קשיים אישיים וחברתיים – מתוך עולמם של הפונים לקו הסיוע .ניכר ,כי עולמות התוכן הללו ,השזורים בענפים גלויים וסמויים ,משפיעים לאורך זמן על חייהם של המסייעים החשופים אליהם. המתנדבים מסייעים תוך התכוונות מתמידה לאמפתיה ,חוסר שיפוטיות וסבלנות אין- קץ ,כפי שלמדו בקורס ההכשרה הייעודי .סקרנה אותי במיוחד הזווית בה מתבטאת הטראומטיזציה מכלי שני אצל גברים העוסקים בסיוע לגברים אחרים ,אשר משתפים אותם בפגיעה מינית .זו סוגיה מרתקת בפני עצמה – מכיוון שהחברה משייכת את הפגיעה לנשים, ולעומת זאת ,משייכת את התקיפה לגברים .אולם ,מסיבות אתיות ,לא ראיתי לנכון לערוך מחקר במקום עבודתי ,ובשל כך נאלצתי לערוך את המחקר על נשים .זאת ,מכיוון שישנם רק שני קווי סיוע לגברים בישראל – האחד כללי והשני לציבור הדתי .שניהם פועלים במסגרת מרכז הסיוע תל אביב ,בו אני עובד. המטפלים בנפגעי תקיפה והתעללות מינית נחשפים לאחת הזוועות האנושיות הקשות להכלה .תקיפה מינית מתרחשת לרוב באופן נסתר ,כך שהנפגע או הנפגעת נשארים לבד עם הסוד .חשיפת סיפור הפגיעה מלווה לרוב בסנקציות חברתיות חמורות .פגיעה מינית היא לעתים טראומה מתמשכת ,כמו למשל במקרים של גילוי עריות .תקיפה מינית עלולה לשבש מערכות קוגניטיביות ופיזיולוגיות ,וכן לגרום להפרעה פוסט-טראומטית המשפיעה הן על הפרט והן על הסביבה .הבחירה להתנדב ולהיחשף לתכנים אלו ראויה להערכה ולהשתאות. מענה לשיחה בקו הסיוע טומן בחובו פוטנציאל חשיפה לתיאורים של גילוי עריות ,אונס קבוצתי ,סדיזם ,אלימות קשה והתעללות רגשית .החשיפה לתכנים בקו הסיוע מביאה להשפעות שחלקן הן מחזקות ומעצימות וחלקן שליליות ,ואשר אתן נאלצות המתנדבות להתמודד .המחקר מתמקד בהשפעות אלה. טראומטיזציה מכלי שני אירועים טראומטיים והשלכותיהם משויכים באופן טבעי לאדם שחווה את הטראומה. רוב הספרות המקצועית והמחקר בנושאי טראומה והפרעת לחץ פוסט-טראומטי ()PTSD עוסקים בקרבן העיקרי – האדם שנפגע או נחשף ישירות .מגמות עכשוויות תופסות את הטראומה כמשפיעה על כלל ההוויה האנושית .הנחת היסוד בתיאוריות של טראומטיזציה מכלי שני היא ,שסימפטומים של לחץ הם בעלי אופי מחלחל וכי אלו הקרובים לקרבן הטראומה עלולים "להידבק" בהם ולהדביק אחרים .המנגנונים כוללים ,בין היתר ,תהליכי הפנמה ,הזדהות ,שינוי בסכמות קוגניטיביות והעברה טראומתית .תהליכים אלו הם לרוב סמויים ובלתי-מודעים ,וגורמים לנפגע מכלי שני לסבול מתהליכי לחץ ושחיקה. תחילה ,תוצגנה שלוש התיאוריות המרכזיות שהתפתחו בתחום הטראומטיזציה מכלי שני :לחץ טראומטי משני ( ,)secondary traumatic stressעייפת החמלה ( compassion )fatigueוטראומטיזציה מכלי שני ( .)vicarious traumatizationייסקרו מספר גורמי סיכון להתפתחות טראומטיזציה מכלי שני ( )VTבקרב מטפלים בנפגעי תקיפה מינית .היסטוריה אישית של טראומה תימצא כבעלת פוטנציאל להגברת לחץ אמפתי .איכות ומשך ההכשרה חשובים ליכולת ההתמודדות עם השלכות החשיפה לטראומה .חוסר הלימה בין ההכשרה למציאות בשטח וציפיות לקויות מהעיסוק עלולים לגרום ללחץ ולתסכול .חוסר בהדרכה או הדרכה שאינה נותנת מענה הולם למצוקות עלולים לפגוע במטפלים ולהשאיר את הרגשות השליליים ללא עיבוד .המחקר הנוכחי מניח ,כי מתנדבות במרכז סיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית חוות טראומטיזציה מכלי שני ( .)VTהוא בוחן את ממדיה ואת דרכי ביטויה. המחקר נערך בשיטה איכותנית ,באמצעות ראיונות עומק ,על מנת לאפשר ביטוי לנרטיב של הנבדקות ולהבניית המציאות כפי שהן תופסות אותה. תיאוריות של טראומטיזציה מכלי שני עבודה טיפולית עם אנשים שחוו טראומה יכולה להיות מתגמלת ביותר ,אך בין היתר, גם לגבות מחירים מהמטפל .מחשבות חודרניות ,עייפות ,תשישות ,שאיפה להתרחק מהסביבה ורצון להתנתק הן חלק מהתופעות אותן חווים המטפלים ,בדומה לנפגעי הטראומה ( .)Figley, 1995טראומטיזציה מכלי שני הומשגה לשלוש תיאוריות שונות בעלות קווים משיקים וחופפים :לחץ טראומטי משני ( ,)secondary traumatic stressעייפת החמלה ( ,)compassion fatigueוטראומטיזציה מכלי שני (Adams, ( )vicarious traumatization .)Boscarino & Figley, 2006לחץ טראומטי משני ועייפת החמלה הוגדרו כתופעות קליניות ,בהסתמך על מקבץ תסמינים שהופיעו אצל מטפלים באנשים שעברו טראומה ( .)Figley, 1995מושג הטראומטיזציה מכלי שני ( )VTמתבסס על התמקדות בנרטיב ובשינוי בסכמות הקוגניטיביות ( .)Pearlman & Saakvitne, 1995עיקר הספרות בנושא הפרעת לחץ פוסט-טראומטית ( )PTSDוהשלכות של טראומה מתמקד בקרבן ולא במטפל ו/או באדם הקרוב לקרבן הטראומה ( .)Zoelner & Maercker, 2006הבנה מעמיקה של התהליך המתרחש בצד המטפל יכולה לסייע במניעה או בהפחתה של טראומטיזציה מכלי שני המתפתחת במטפל ולאפשר לו איכות טיפול טובה יותר (.)Figley, 1995 לחץ טראומטי משני ))secondary traumatic stress ניכר ,כי ישנה חשיבות לתת את הדעת למשמעות התיאוריות השונות ,אשר מעניקות עומק ופרספקטיבות שונות ומובילות להבנה רחבה יותר של התחום .לחץ טראומטי משני ( )secondary traumatic stress – STSהומשג על-ידי ,)5991( Figleyאשר בתחילה קרא לו "קרבנות משנית" ( .)secondary victimizationהמונח נסמך על תסמינים קליניים שעלו בשיחות עם מטפלים אשר דיווחו על אפיזודות של עצב ,עייפות ,חוסר שינה ,חרדה ומאפיינים נוספים של לחץ ( )stressעל רקע עבודה עם נפגעי טראומה,)5991( Figley . מגדיר לחץ טראומטי משני כמכלול של התנהגות ורגשות הנוצרים מידיעה על אירועים טראומטיים הנחווים על-ידי אדם קרוב )1995( Figley .טוען ,כי טראומה נחווית הן באופן ישיר והן באופן עקיף .גורם הלחץ ( )stressorאצל המטפל הוא הרצון לעזור לאדם הסובל, והמנגנון להתפתחות לחץ טראומטי משני הוא האמפתיה כלפי המטופל .כך ,המטפל מפתח סימפטומים דומים לאדם שחווה את הטראומה (.)Bober & Regehr, 2006 עייפת החמלה ()compassion fatigue עייפת החמלה ( )compassion fatigue – CFדומה במהותה ל ,STS-אך מרחיבה את הגישה הסימפתומטולוגית לדגש על עייפות ,לאות ולחץ כתוצאה מאמפתיה ( Figley, )6002( Adams, Boscarino & Figley .)1995; 1996; 2002פיתחו את הרעיון. לשיטתם ,עייפת החמלה ( )CFהיא הירידה בקיבולת וביכולת של המטפל לגלות עניין ואמפתיה .עייפת החמלה מתרחשת במנגנון של אמפתיה יתרה הבאה לידי ביטוי בתהליך המתמשך של הטיפול והאינטראקציה עם הניצולים ( .)Salton & Figley, 2003עייפת החמלה מתבטאת ,בין השאר ,בריחוק רגשי ובחוסר אמונה מצד הסובל ממנה באופן שניתן להבינו כדומה לנפגעי הטראומה הישירים ( .)Dutton & Rubinstein, 1995תהליך מקביל המוביל למוטיבציה לעבודה בתחום הטראומה הוא ,על פי ,)6006( Stammסיפוק של חמלה ( .)compassion satisfaction – CSבתהליך זה ,המטפל זוכה לסיפוק מהאינטראקציה עם נפגע הטראומה ,כך שמתרחש תהליך של איזון בין ה CF-לבין ה.CS - טראומטיזציה מכלי שני ()vicarious traumatization המונח "טראומטיזציה מכלי שני" ( )vicarious traumatization – VTהוטבע לראשונה על-ידי )5990( McCann & Pearlmanכדי לתאר שינויים שליליים בקרב מטפלים עם מטופלים שורדי טראומה .השינויים כוללים הפרעות בתפיסת העצמי ,ברוחניות, בתפיסות עולם ,ביחסים הבין-אישיים ובהתנהגות .אפקטים שליליים אלו מתרחשים כתוצאה מהקשבה אמפתית לאורך זמן למטופלים המשתפים את המטפל בתיאורים גרפיים של ההתעללות שחוו .הם המתבטאים ,בין השאר ,בשינויים בסכמות הקוגניטיביות לאור הנרטיב הנשמע לאורך זמן ( Figley, 1995; McCann & Pearlman, 1990; Pearlman & Mac .)Ian, 1995; Pearlman & Saakvitne, 1995aהמילה האנגלית " "vicariousתורגמה לעברית במספר מאמרים למונח "חלופית" .אולם לטעמי ,טראומטיזציה מכלי שני הוא ביטוי המסביר את התיאוריה באופן מתאים יותר .לכן ,ייעשה במאמר שימוש במונח זה – למרות הקושי בכך שהמונח "טראומטיזציה מכלי שני" משמש פעמים רבות לתיאור כללי של שלוש התיאוריות. הטראומטיזציה מכלי שני ( ,)VTהיא התהליך שבו נגרמות השפעות מצטברות של שינוי במטפל כתוצאה מעבודה עם נפגעי טראומה ( .)Jenkins & Baird, 2002זו היא גם תוצאתה של זליגתם המתמשכת לאורך זמן של חומרים טראומטיים ממטופלים רבים ( ,)Shubs, 2008ללא קשר למטופל ספציפי (.)Adams & Riggs, 2008 ,)1995b( Pearlman & Saakvitneמתייחסות למעורבותם של שינויים מהותיים בעצמי של המטפל המערבים הפרעה ושינויים בסכמות הקוגניטיביות ,בזהות ,במערכת הזיכרון ובאמונות .על פיהן ,מחמירה הטראומטיזציה ואולי אף נובעת מהמעורבות האמפתית או מהקשרים האינהרנטיים לקשר טיפולי .מאחר שהמונח vicarious traumatization מתייחס למשמעויות של שינוי בסכמות קוגניטיביות כהסתגלות ,מודעות עצמית ויחסי אמון, ה VT-היא המתאימה ביותר על-פי )1995a( Pearlman & Saakvitneלמחקר על טראומטיזציה מכלי שני בקרב מטפלים בנפגעי תקיפה והתעללות מינית .ה VT-בולטת בקרב אנשי מקצוע העובדים עם נפגעי תקיפה מינית וגילוי עריות ( Jenkins & Baird, .)2002 גורמי סיכון להתפתחותה של טראומטיזציה מכלי שני התבוננות בהשלכותיה של טראומטיזציה מכלי שני בעזרת שלוש התיאוריות טומנת בחובה התייחסות לאדם במכלול חייו ,תוך לקיחה בחשבון את מהלך חייו עד לעיסוק בטיפול ו/או בסיוע לנפגעי טראומה .בנוסף ,יש להתבונן במארג החיים שלו בהווה .מכאן ,שיש להתייחס למספר גורמי סיכון להתפתחות טראומטיזציה מכלי שני .גורמים שנסקרו במחקר זה הם :ההיסטוריה האישית של טראומה ,העברה טראומטית ,שחיקה ונטל ,איכות ומשך ההכשרה ומערך ההדרכה. היסטוריה אישית של טראומה היסטוריה אישית של טראומה אצל המטפל היא אחד המרכיבים להתפתחותה של טראומטיזציה מכלי שני ( .)Adams & Riggs, 2008( )VTלעומת זאת ,ניסיון אישי של טראומה בקרב מטפלים שעברו התעללות בעצמם יכול להוות גורם מסייע – בכך שבזכות ניסיונם האישי לומדים חלקם לתפקד טוב יותר כמטפלים ( .)Little & Hamby, 2001רוב המטפלים בנפגעי טראומה התנסו באירוע טראומטי במהלך חייהם ( ;Figley, 1995 )Pearlman & Saakvitne, 1995aולכן רגישים יותר לפתח טראומטיזציה מכלי שני לסוגיה ,בגלל הגברה של לחץ אמפתי ( Brady, Guy, Poelstara & Fletcher Brokaw, .)1999 סוגיות בלתי פתורות אצל המטפל עלולות להתעורר בעקבות החשיפה המתמשכת לתכנים ( ,)Slaton & Figley, 2003המוליכה לחדירה של דימויים טראומטיים ( Pearlman .)& Mac Ian, 1995פגיעה מינית שהתרחשה בילדותו של המטפל יכולה להשפיע בעת טיפול באנשים בעלי היסטוריה דומה ( .)Little & Hamby, 2001עבר טראומתי עלול לגרום להזדהות ,למעורבות יתר ,ולשאיפה לא מציאותית להצלה מִ יָּדִ ית של המטופל ( & Wilson .)Lindy, 1994 העברה טראומטית רבות נכתב על העברה ( )transferenceוהעברה נגדית (,)counter transference וקצרה היא היריעה במאמר זה לסקירה היסטורית של המונחים .גורם סיכון נוסף הוא העברה טראומטית ( – )traumatic transferenceאשר ניחנה בפירושים רבים .לצורך העניין ,נשתמש בהגדרה של הרמן ( – )5996אשר ממשיגה העברה טראומטית בכך שתגובותיהם הרגשיות של בעלי סמכות עוותו בחוויית הטראומה .מכאן ,לפי הרמן ,תגובות ההעברה הטראומטית ,שהן אופייניות לסובלים מ PTSD-ומ ,Complex PTSD-הן בעלות מאפיינים קיצוניים של חיים ומוות וכוח הרסני החודר למרחב הטיפולי .זאת ,משום שתגובותיהם הרגשיות כלפי בעלי סמכות אינן מעובדות ,ולכן קיצוניות. הכוח ההרסני יוחס בעבר לכך שהוא טמון מלידה במטופל ,ואילו הרמן ()5996 מייחסת אותו לאלימותו של המתעלל .בטיפול תתרחש לעתים העברה טראומטית ,אשר מקורה בחוסר אונים הנובע מחוסר ישע בזמן הטראומה המינית .בטיפול ,הנפגע/ת נוטים לייחס למטפל דמות אידיאלית – מגנה ומצילה מפני חוויה חוזרת של הטראומה .כאשר המטפל אינו עומד בציפיות – התגובה מתבטאת ,פעמים רבות ,בזעם כלפי המטפל. ההעברה הטראומטית מכוונת כלפי המתעלל ,שאינו נמצא באופן פיזי בחדר ,אך נוכח ברמת הקוגניציה והרגש. שחיקה ונטל המונחים שחיקה ( )burnoutונטל ( )burdenמופיעים בספרות לסירוגין בקשר לתופעה המתרחשת בעת עבודה ואינטראקציה עם אנשים .על-פי ) ,Thomas (2004שחיקה היא סינדרום פתולוגי בו מתקיימים צמצום רגשי ( )emotional depletionואי-הסתגלות המתבטאת בניתוק רגשי ( )maladaptive detachmentבתגובה ללחץ תעסוקתי מתמשך. התהליך הוא הדרגתי ומתבטא בין השאר בלחץ ,בייאוש ,בתשישות רגשית ובדה- פרסונליזציה (.)Maslach, 1987 )5991( Maslach, Jackson & Leiterהראו ,כי ביטוי קליני שכיח הוא ציניות המנתקת את האדם מהעיסוק .לחץ יכול להגביר את אפקט השחיקה ואת תחושת חוסר ההישג ( .)Shapiro, Warren Brown & Bigel, 2007המגע עם נפגעי תקיפה מינית עשוי לגרום לשחיקה ולטראומטיזציה מכלי שני (.)Adams et al, 2006( )VT לעומת טראומטיזציה מכלי שני ( ,)VTשחיקה אינה מובילה לשינויים באמון, להרגשה של חוסר שליטה ,להפרעה באינטימיות ולדימויים פולשניים ( Trippany, White .)Kress & Wilcoxon, 2004 איכות ומשך ההכשרה כשירותו ( )competenceשל המטפל היא גורם סיכון מרכזי .לכן ,הכשרת המטפל צריכה להיות בהלימה לעבודתו ( .)Kanter, 2007ציפיות לא ריאליות מהעיסוק גורמות ללחץ פסיכולוגי במפגש עם המציאות .פנטזיית הצלה של המטופלים תגרום למתח וללחץ ,לאור אי-ההלימה בין השאיפה לתוצאות ,ותביא ל .)Slaton & Figley, 2003( VT-תכניות ההכשרה במקצועות טיפוליים ובארגוני סיוע לרוב אינן כוללות לימוד טראומטיזציה מכלי שני ודרכי התמודדות ( .)White, 1998שני קו-פקטורים ,שלעתים חופפים לכך ,הם גיל צעיר ו/או סמיכות לסיום ההכשרה ( .)Shapiro et al, 2007על אודות הכשרתן של המסייעות במרכז הסיוע תינתן סקירה קצרה בהמשך. הדרכה ()supervision אנשי מקצוע טיפולי מתמודדים עם חשיפה לתחושות של מצוקה ,חרדה ,שחיקה וטראומטיזציה מכלי שני הפוגעים ביכולתם המקצועית .לכן ,חשוב למטפל להשתלב באופן מתמשך בתהליך של טיפול עצמי בעזרת הדרכה ( Barnett, Baker, Elman & Schoener, .)2007ההדרכה צריכה לתת מענה למשברים ,וכן חומרים חדשים ,רכישת מיומנויות ,שימור יכולות ,רכישת תחושת אוטונומיה ומסגרת לעיבוד הרגשות השליליים (.)Hess, 1987 היעדרה ,או איכות בלתי מספקת של הדרכה ,יכולות להוות גורם סיכון .לכן ,צריך הארגון לספק מערך הדרכה מתאים .ארגון הנכשל לעשות זאת משחזר את תפקיד התוקפן ו/או ההורה המתעלם במערכת התעללות מינית וגילוי עריות ( Pearlman & Saakvitne, .)1995aיחד עם זאת )6001( Barnett et al ,הדגישו כי מרחב ההדרכה יכול להיות גם חושפני ,מאיים ,פוגעני ומכאיב. סיוע נפשי הניתן במסגרות לא-פורמליות המחקר בטראומטיזציה מכלי שני התמקד באנשי מקצוע טיפולי ובאנשי מקצוע המטפלים בנפגעי טראומה כגון אחיות ורופאים ,שירותי הצלה ,משטרה ואף פרקליטים. אוכלוסייה זו מתאפיינת ,רובה ככולה ,בכך שהנבדקים עובדים במקומות מסודרים בהם יש לרוב כמות סדורה של מטופלים .במרבית המקרים ,ניתנת הדרכה מסודרת אשר מהווה חלק אינהרנטי מהגדרת מערך העבודה .לעומת זאת ,אוכלוסייה של מתנדבים העוסקים במתן סיוע לנפגעי טראומה אינה מתאפיינת במערך סדור כפי שצוין .לכן ,מרבית המחקר על טראומטיזציה מכלי שני נעשה על פסיכולוגים ועובדים סוציאליים. היתרונות בחקירת אוכלוסיה זו ,הם הכמות הסדורה של מטופלים הניתנת למדידה והימצאותם במסגרת של הדרכה והשתלמות מקצועית .המחקר על מתנדבים הפועלים בתחום הסיוע לנפגעי טראומה הוא מועט .קיים קושי רב לכמת את מספר הקשרים עם נפגעי הטראומה ,כאשר עצם סוגיית ההתנדבות מציבה ,בין היתר ,סוגיות מורכבות של גבולות, הדרכה ,משך ההתנדבות וקשר עם הארגון. קווי סיוע טלפוני קווי סיוע טלפוני ומרכזי סיוע מאפשרים גישה מִ יָּדִ ית ,באופן אנונימי וזמין ,לסוג התערבות בשעת משבר ( .)Kinzel & Nanson, 2000( )crisisקווי סיוע רבים מאוישים על- ידי מתנדבים הנו תנים מענה אנונימי באופן המאפשר ביטוי רגשי והעצמת הפונים ( & Hall .)Schlosar, 1995הפרדיגמה היא ,לסייע לפונה להעריך את הסיטואציה ,תוך שימוש בהקשבה אמפתית ותמיכה רגשית ומתן מידע על הבעיה והקשריה החברתיים ( & Kinzel .)Nanson, 2000תפיסת הסיוע היא ,שהפונה יודע מה טוב עבורו וכי הייעוץ עוזר לו לקבל בעצמו את החלטותיו (.)MacKinnon, 1998 התחלופה הרבה במרכזי הסיוע מאלצת את הארגונים לערוך גיוס והכשרה של מתנדבים באופן שוטף .לתחלופה זו קיימים גורמים הנובעים מאופי הפעילות ולא מעצם היותה התנדבותית ובלתי מחייבת .המפגש החד-פעמי ואי-הוודאות לגבי המשך הקשר גורמים לתחושות של ייאוש ותסכול בקרב המתנדבים ( .)Cyr & Dowrick, 1991בנוסף, פונים החוזרים ומספרים על אודות האירוע ואינם מכבדים גבולות ,תוך התעלמות מהמסייעים ,גורמים אף הם לשחיקה (.)MacKinnon, 1998 שינויים בסכמות קוגניטיביות בקרב עובדות סוציאליות במרכז סיוע נמצאו על-ידי )6002( Clemansוכללו פחד ללכת בלילה לבד ,פחד מאלימות מינית ,חשדנות כלפי הזולת, דאגת יתר והגנתיות יתר כלפי ילדיהן ,בלבול בחיי המין והימנעות ממין .לעומת זאת, )6002( Hellman & Houseמצאו כי מתנדבות במרכזי סיוע בפגיעה מינית מדווחות על סיפוק מהעבודה ההתנדבותית ועל מחויבות רגשית כגורמים להמשיך בהתנדבות. התנדבות במרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית "תאיר" מרכז הסיוע "תאיר" הוא מלכ"ר המעסיק שש עובדות בשכר במשרות חלקיות ו21- מתנדבות ,המקיימות את עיקר פעילויותיה של העמותה .לצורך מחקר זה ,מרב תשומת הלב התמקד במתנדבות הנותנות סיוע על-ידי מענה טלפוני .בנוסף ,מתקיימות פגישות בודדות של סיוע באופן מוגבל לפונות וליווין בהליך הפלילי ולבתי-חולים .המתנדבות עוברות ראיונות קבלה ,ולאחר מכן קורס הכשרה של 62מפגשים בני שלוש שעות ,על בסיס שבועי .את ההכשרה מנחה אשת צוות מקצועי בשכר ומתנדבת ותיקה בעלת הכשרה בהנחיית קבוצות. במסגרת הקורס הן לומדות על פגיעה מינית לסוגיה ,נערכים תרגילי סימולציות והרצאות מקצועיות בנושאים שונים ,ומתקיים שיתוף בסיפור אישי על חוויית חיים משמעותית וכן בנושאים של העצמה נשית ופמיניזם .קורס ההכשרה יוצר קשרים חברתיים בין המשתתפות ותהליכים בין-אישיים משמעותיים ועמוקים. מערך ההדרכה מורכב מארבע קבוצות הנפגשות אחת לחמישה שבועות במשך שעתיים ,לאורך כל השנה .ההדרכה מונחית על-ידי אשת צוות מקצועי בשכר ומנחה חיצונית מתחום הטיפול .המתנדבות מחויבות על-ידי העמותה להשתתף במפגשי ההדרכה .במידה שמתנדבת אינה מגיעה למפגשים ,היא מוזמנת על-ידי הוועד המנהל לשיחה אישית. תפיסת העולם בקו הסיוע ,היא של התערבות ראשונית בשעת משבר .עקרון הסיוע מושתת על העצמה והחזרת השליטה לפונה ,מתוך אידיאולוגיה שהיא יודעת מה טוב עבורה. ישנה התכוננות לאפשר בשיחת הסיוע אווירה מכילה ,תומכת ובלתי-שיפוטית .נדבך מהותי של התערבות בשעת משבר הוא ,שמשך ההתקשרות הוא זמני וקצר ,ללא settingמוגדר. בניגוד לקשר טיפולי המושתת על settingקבוע בהתאם לסוג הטיפול ,המסייעת בקו הסיוע אינה יכולה לדעת מה מצפה לה כאשר היא עונה לשיחה טלפונית. ישנן פונות קבועות ,אשר אינן מתאימות בהכרח להגדרה של התערבות ראשונית בשעת משבר ,ולכן מהוות אתגר למסייעות ולנשות הצוות המקצועי בשכר .בנוסף ,ישנו ספקטרום רחב של פניות וסוגי מצוקות המובילים לפנייה לקו הסיוע .תפיסת עולם מרכזית במרכז הסיוע היא ,שהפונה עברה פגיעה מינית על השלכותיה השונות ,וכי היא מתקשרת על-מנת לשתף ולקבל אוזן קשבת .הפונה שעברה תקיפה מינית היא אישה שעברה אירועי חיים קשים וטראומטיים ,ולא מצופים ממנה ביטויים והתנהגויות מתעללות ואלימות כלפי המסייעות. המחקר הנוכחי המחקר הנוכחי מניח ,כי מתנדבות במרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית סובלות מטראומטיזציה מכלי שני ( .)VTייחודו של המחקר בכך ,שהנבדקות עורכות התערבות עם נפגעות טראומה במינונים משתנים ,התלויים הן במספר השיחות המגיעות למסייעת במשמרת והן בלוח הזמנים אותו המתנדבת מציבה לעצמה .המחקר הוא איכותני ,ובמסגרתו נערכו ראיונות עומק עם מתנדבות אשר מסייעות בקו סיוע לנפגעות תקיפה מינית במשך שנה אחת לפחות לאחר סיום קורס ההכשרה. לאור הידוע על טראומטיזציה מכלי שני באנשי טיפול פורמליים ובלתי-פורמליים, המחקר הנוכחי מניח כי מתנדבות במרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית חשופות ל .VT-שאלת המחקר היא :מהם הגורמים לטראומטיזציה מכלי שני ( )VTבקרב המתנדבות? הנבדקות הנבדקות הן מתנדבות ב"תאיר" – מרכז סיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית .כל הנבדקות עברו קורס הכשרה ,כפי שתואר לעיל ,ופעילות בקו הסיוע שנה לפחות מסיום הכשרתן .במחקר השתתפו שמונה נבדקות בין הגילאים .)md=41.50( 22-62חמש מתוך הנבדקות דיווחו כי הן בעלות השכלה אקדמית ,מתוכן שלוש בעלות מקצוע טיפולי .הנבדקות ענו לפנייה כללית למתנדבות מרכז הסיוע להשתתף במחקר ואישרו בכתב את הקלטת הריאיון .הן יודעו כי בכל עת ,עד להגשת המחקר ,ברשותן לבקש ללא הסבר שלא ייעשה בו שימוש .לנבדקות ניתנו באופן אקראי שמות בדויים בסדר עולה על-פי האותיות א'-ח' בהתאמה ,כך שלא ניתן יהיה לזהותן .המתנדבות מבצעות בדרך כלל משמרת אחת בשבוע, הנמשכת שעתיים .רוב המשמרות מתבצעות במרכז הסיוע ,ולעתים בביתה של המתנדבת. מרכיב נוסף בפעילות ההתנדבותית כולל ליווי נפגעות בהליך הפלילי ולבתי-חולים .לעתים עורכות המתנדבות פגישות סיוע אישיות עם פונות. מחקר איכותני כלי המחקר הוא ראיון-עומק ,חצי מובנה ,המורכב משאלות פתוחות השייכות לנושאים המוגדרים מראש .טכניקה זו מאפשרת לנבדקות להעלות תכנים כפי הבנתן. הרי איון מורכב משאלת פתיחה ומספר שאלות שנקבעו מראש כמבנה אשר מתמקד בשאלת המחקר מזוויות שונות (שקדי .)6002 ,הראיונות הוקלטו ותומללו לצורך העבודה .הנבדקות בחרו את מקום קיום הריאיון .משך הריאיון היה כשעה עד שעה וחצי .מבנה השאלון הוגש לאישור מנחת העבודה .שאלות לדוגמה" :ספרי לי על משמעות הסיוע עבורך"; "אילו קשיים עוברות ,לדעתך ,המתנדבות במרכז הסיוע?" ניתוח הראיונות ניתוח הראיונות העלה שלוש תמות מרכזיות השזורות זו בזו :חשיפה מתמשכת לטראומה ,שינויים קוגניטיביים וסימפטומים של טראומה ,וחוסר גבולות והצבתם .התמות הללו מראות ,כי הנבדקות מתייחסות לטראומטיזציה מכלי שני באופן רחב ,בדומה לסקירה התיאורטית ( .)Adams, Boscarino & Figley, 2006בעת עריכת התמות האחת אחר השנייה ,נשאלה השאלה מהי סיבה ומהו מסובב .חלוקת התמות לקטגוריות נתנה מבט עומק שעל-פיו נערך הסדר ,במטרה להסביר את המעגליות ואת התיאוריה המעוגנת בשדה כפי שהובנתה. התמות המרכזיות .1החשיפה המתמשכת לטראומה צוינה על-ידי הנבדקות ,שהעלו אלמנטים שונים העוסקים בחשיפתן לטראומה – ברמת התוכן ,במהלך חייהן ובמציאות של הסיוע .זאת, בדומה למחקרם של ,)6002( Way et alבו נמצא כי חשיפה ממושכת לטראומה גורמת לשחיקה וללחץ טראומטי משני ) .(STSכך ,ניתן לראות כיצד חשיפה זו שזורה בתמה הבאה לידי ביטוי ברמה הקלינית .בתוך כך ,היא מאתגרת את סוגיית הגבולות ,כפי שעולה מהתמה השלישית. .2שינויים קוגניטיביים וסימפטומים של טראומה מתרחשים לאור החשיפה המתמשכת לתכנים .שינויים בסכמות הקוגניטיביות הם מרכיב חשוב בטראומטיזציה מכלי שני ) (VTעל פי .)5990( McCann & Pearlmanהסימפטומים עליהם דיווחו הנבדקות דומים לסימפטומים של ,PTSDבדומה לפונות לקו הסיוע .הדמיון בסימפטומים מצביע על-פי )1995; 1996; 2002( Figleyעל מרכיבים של לחץ טראומטי משני ) (STSועל עייפת החמלה ) .(CFמתוך כך ,נוצר מארג המזכיר השלכות של תקיפה מינית והמציב ,בין היתר, את סוגיית הגבולות. .3קושי בזיהוי והצבת גבולות עולה בקנה אחד עם טראומה מינית ,בה נפרצים גבולות האדם ,אשר בהמשך החיים עליו להתמודד ולהציבם מחדש בתהליך ההחלמה. סוגי ית הגבולות הועברה במהלך הראיונות באופן נרטיבי ,מנקודות מבט מגוונות .הנבדקות עסוקות בסוגיית הגבולות ,הן במרחב הפרטי והן במרחבו של הארגון ומול מערך ההדרכה. תמה זו משתלבת בחשיפה המתמשכת לטראומה. שאלת המחקר הנוכחי ,מהם הגורמים לטראומטיזציה מכלי שני ) (VTבקרב מתנדבות במרכז סיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית ,נענתה בשלושה רבדים השלובים זה בזה .בנוסף ,הטראומטיזציה מכלי שני התבטאה בשלוש התיאוריות המרכזיות ,אולם ניכר שבהתאם להנחה בסקירת הספרות ,הטראומטיזציה מכלי שני ) (VTהמתבטאת בנרטיב ובשינויים בסכמות הקוגניטיביות תואמת באופן ההולם ביותר את המתרחש בקרב הנבדקות. .1חשיפה מתמשכת לטראומה תמה זו מורכבת מארבע קטגוריות :תוכן יומן הסיוע ,שיחות מתעללות בקו הסיוע, היסטוריה אישית של טראומה וערבוב עולמות – העברה טראומטית .הנושאים שלובים זה בזה ,אך משליכים זרקור להיבטים שונים של החשיפה המתמשכת לטראומה .שגרת קריאת תוכן יומן הסיוע חושפת את המסייעות לתכנים של התעללות מינית וסדיזם .מהראיונות עלה, כי הקריאה בו כתהליך של שגרת עבודה יוצרת לחץ ועומס קוגניטיבי ,הגורמים לטראומטיזציה מכלי שני לפי .)2002( Jenkins & Bairdלא נמצאה התייחסות ישירה בסקירת הספרות לטראומטיזציה מכלי שני במנגנון זה. לעומת החשיפה הפסיבית מקריאת היומן ,נחשפות המסייעות לטראומטיזציה אקטיבית כאשר מתרחש מפגש בעל אופי מתעלל בקו הסיוע .הפוטנציאל של שיחה מתעללת מציב את המסייעות בכוננות מסוימת ,ברמות מודעות מגוונות .השיחות גובות מחיר רגשי רב וגוררות הזדקקות למשאבי אמפתיה רבים הגורמים ,על פי ,)5991( Figleyלעייפת החמלה ) .(CFחשיפה לטראומה בעברן של המסייעות ,הן טראומה מינית והן טראומה אחרת ,עלתה מהראיונות .היסטוריה אישית של טראומה עולה לעתים במהלך קורס ההכשרה באופן מציף. לעומת זאת ,היא יכולה להיות מניע להתנדבות .טראומה אישית לא מעובדת עלולה לפגוע במתנדבת עצמה ובעמיתותיה ( .)Slaton & Figley, 2003טשטוש הגבולות והעברה טראומטית מוסברים על-ידי הרמן ( )5996כתוצאתה של חשיפה מתמשכת למטופלים הסובלים מ ,PTSD-ובייחוד טראומה מינית. .1א .תוכן יומן הסיוע בקטגוריה זו ,ישנה התייחסות מגוונת לתוכן יומן דיווח השיחות .במרכז הסיוע מהווה היומן בו נצברות השיחות את הנרטיב הקולקטיבי של המתנדבות ושל הצוות המקצועי .היומן משמש עדות כתובה ,מעין "ספר הטראומה הלאומי" של הנשים הפועלות בו בהווה ואלה שפעלו בו בעבר .שש נבדקות ציינו את קריאת יומן הדיווח בהתייחסות בעלת אופי של התבוננות על רצף ,כאשר בצדו האחד החשיבות שבעצם הקריאה בו ,ובקצהו השני הקושי והעומס הרגשי הכרוכים בפעולה זו .מעניין ,שעלתה התייחסות בקרב רוב הנבדקות לקטגוריה זו ,למרות שלא נשאלה שאלה ישירה בנושא. בציטוט הבא ,מתארת זהבה את התהליך: "אחרי שאני קוראת כל שבוע את הדיווחים האלה ,המאוד מיניים ,על אבות שמבצעים גילוי עריות ועל כל מיני 'דברים נחמדים' ...פשוט אנטיפתיה ...מציאות מאוד מזעזעת " שגרת קריאת הדיווחים נחווית כחוויה שוחקת ,הדורשת משאבי אנרגיה ,קוגניציה ורגש מהמתנדבת .איילה מסבירה: "...שחיקה ,אני חושבת שהיא ..אתה יושב (לשון זכר במקור ,ר.י ).כל שבוע על הקו ..מגיעות שיחות ,לא מגיעות שיחות – אני תמיד רושמת לי פה ביומן את השיחות ,כי היומן מלמד גם על המקרים וגם על אופן ההתמודדות של אם יקרה ...אני חושבת שגם מה ששוחק זה גם סוג של ידיעה שזה לעולם לא, לעולם לא יהיה לזה סוף" ... גילה מראה כיצד יומן השיחות מעמת אותה עם התפיסה ,כי עליה להיות מסוגלת לזכור ולשייך בכל זמן נתון את המידע הנמצא ביומן – משימה הנתפסת כלא מציאותית ובעלת פוטנציאל לכישלון: "קושי אחד שיש לי זה לזכור ...יש ביומן הרבה מאוד מקרים ...והייתה אזהרה שאם מישהי מתקשרת ,אנחנו לא מסייעות לה ...וגם לא זכרתי את ההערות לגביה". שתיים מהנבדקות כלל לא ציינו שגרה זו .ייתכן כי השתמשו במנגנון הגנה דיסוציאטיבי ,על- מנת להקטין את ההשפעות שציינו הנבדקות האחרות ,כפי שמסבירה הרמן ( .)5996ניכר ,כי המטלה לקרוא את יומן דיווח השיחות ,אשר נתפס במרכז הסיוע כחלק מהשגרה ,מציבה למעשה את המתנדבות מול אתגר להכיל את הבלתי צפוי ,הקשה ,ולעתים אף הבלתי נסבל. לא קיימת בארגון התייחסות גלויה לפוטנציאל העומס והקושי ממטלה זו .לקטגוריה זו לא נמצאה התייחסות בסקירת הספרות שנערכה ,וכן לא בחיפוש אחר ממצא דומה במחקרים אחרים. .1ב .שיחות מתעללות בקו הסיוע קו הסיוע מצטייר כמקום להכלה ,אמפתיה ,שיתוף בכאב ועזרה לאדם שעבר התעללות וטראומה .מצוקתה של הפונה היא עיקר התכוונותה של המסייעת .ברצף זה, הגעתן של שיחות בעלות אופי מתעלל הוא בלתי צפוי ,ולעתים אף נתפס כדבר שלא לגיטימי להתלונן עליו .המסייעות מניחות שהפונה מעברו השני של קו הטלפון עברה פגיעה מינית ו/או טראומה נפשית ,וכי היא אינה בעלת פוטנציאל להתנהגות אלימה ופוגענית .כל הנבדקות התייחסו לשיחות מסוג זה מזוויות שונות. איילה מתארת את תפיסתה הדיכוטומית כלפי הפונה הפוטנציאלית ,כפי שדמותה נבנתה לאחר קורס ההכשרה ולאחר מפגש עם פונה מתעללת: " ...המקרה שהוא מבחינתי הנבוט בראש ,כמו שאומרים ,איכשהו תמיד הצטייר לי ,וגם מהקורס (ההכשרה ,ר.י ).עצמו ,שהפונה היא המישהי המסכנה, הדומעת האומללה ,חסרת האונים ,והיה לי מקרה של מישהי שהייתה תוקפנית ואגרסיבית"... בכך היא נוגעת גם בנושא של חוסר ההלימה בין הכשרת המתנדבות לבין הפוטנציאל הפוגעני של שיחות מתעללות .איילה מייחסת את החשיפה לשיחה מתעללת כחלק מההוויה של קו סיוע: " אני חושבת שאין מנוס מכך שכל מתנדבת תחווה סוג של פגיעה או טלטלה כזו או אחרת ,כי בסופו של דבר אין שום דבר שיכול להכין אותך לזה". גילה מתארת את השיחה עם הפונה כאירוע טראומטי הנשאר אתה מספר שבועות: "היה זוועה .זה משהו שעשה לי קצת טראומה .לקחתי כמה שבועות ואחר-כך פניתי לאשת צוות ...הרגשתי לא יוצלחית ,כאילו רציתי ,נכשלתי ,הרגשתי כאילו נתנו לי סטירה ,ועשיתי משהו ואני פתי"... רק לאחר תקופה זו היא פנתה לעזרה ,כי תפסה את ההתעללות כמהות שאין לגיטימציה לבקש עבורה עזרה .בדומה לאיילה ,ניכר כי גילה חוותה טראומה משיחה מתעללת ולא הייתה מוכנה נפשית לכך. נדבך חשוב שדנה מעלה ,הוא תפיסתה שהפונה מנסה להעביר למסייעת את השלכות התקיפה המינית שעברה ,ולא כעניין אישי: "אבל בכל זאת כן הקשבתי והייתי שם בשבילה ,כי הבנתי שזה גם איזשהו צורך שלה להוציא את הדברים האלה ,כי היא מעבירה את ההתעללות הזאת אליי, שהיא רוצה שאבין ,שאני אחווה את מה שהיא חוותה"... דנה מוצאת את הצבת הגבולות בהקשר של שיחה מתעללת כדבר לגיטימי ומתבקש: " ...מבחינתי ,אני חייבת להגיד שמותר (להציב גבול ,ר.י ).מבחינת מה שמעבירים לנו פה במרכז ,שאם אנו מרגישות שמתעללים בנו ואונסים אותנו לשמוע מה שאנחנו לא רוצות ,יש לנו את המקום להגיד ולשים את זה על השולחן". דריכות ,המתרחשת כשהטלפון מצלצל ,מובילה לכוננות אל הבלתי-ידוע .בתהליך זה, מגייסת המסייעת פעם אחר פעם משאבי אמפתיה ,רגש וקוגניציה .תוספת החשדנות מחמירה את הלחץ האמפתי ,כפי שחווה הילה: " ...אנחנו לא תמיד יודעים (לשון זכר במקור ,ר.י ...).לכן אנחנו משלמים מחיר שאנחנו חשדניים לכל אחד ,כי כל אחד יכולה להיות היא (פונה מתעללת ,ר.י...). והיא שואבת מאתנו המון-המון כוחות ...זה חלק מהעבודה". השיחות המתעללות גובות מחיר רגשי וגורמות לחשדנות כלפי פונות .הן גורם נוסף לעייפת החמלה ול VT-במתנדבות .לא נמצא בספרות מחקר שבדק באופן ישיר את הקשר בין שיחות מתעללות לבין טראומה מכלי שני .ניכר ,כי השיחות המתעללות מכניסות אלמנט של דריכות ,חוסר אונים נרכש ,וחשש שאין הדבר לגיטימי להעלותו – המובילים לאורך זמן לשחיקה ולתחושה של מחיר כבד במענה לקו הסיוע .קטגוריה זו מבטאת את הדיסוננס שבין האידיאולוגיה ותפיסות ה עולם של המסייעות את עצמן ואת הפונות ,לבין המציאות כפי שהיא באה לידי ביטוי בתהליך הסיוע בשטח. .1ג .היסטוריה אישית של טראומה מהלך חייהן של המסייעות ,ובייחוד היסטוריה אישית של טראומה לפני ותוך כדי ההתנדבות ,יכולים לבוא לידי ביטוי בזמן ובעקבות הסיוע .שבע נבדקות התייחסו להיסטוריה אישית של טראומה ,שש מהן ציינו טראומה מינית. גילה מייצגת תפיסה ,לפיה נשים המגיעות להתנדב במרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית הן בעלות היסטוריה של טראומה מינית: "אין לי ספק שמי שמגיע (לשון זכר במקור ,ר.י ).לקורס (ההכשרה ,ר.י ).הזה, מגיע מאיזשהו ניסיון אישי שהוא עבר בעצמו"... גילה מעידה על עצמה ..." :ואני באתי עם סיפור כזה"... לעומתה ,חן משקיפה על הסוגיה מזווית אישית ,אשר התחדדה לאחר שהחלה בהתנדבות: "אני פשוט שמתי לעצמי ,הרכבתי ,משקפיים אחרות לגמרי ממה שכל חיי הסתכלתי ,ובחיי עברתי התעללויות ותקיפות". בעקבות קורס ההכשרה וההתנדבות בחנה חן שוב את חייה .היא מצאה בהם מאורעות טראומתיים ,להם לא הייתה ערה קודם לכן: "לא הגעתי למצבים שאנסו אותי ,ולא ,אם זה היה משהו בכפייה זה היה בגלל שאני לא ידעתי להגיד את הלא( ...כאן יש פירפירוט שלא צוין – על מנת לשמור על הפרטיות ,ר.י ).לא משנה ,אלף ואחד מקרים .הפוינט ( ,pointר.י ).הוא, שברגע שהרכבתי את המשקפיים האלה ,מבחינתי ,זה לא משהו שאפשר להוריד אותם היום". דנה מיטיבה לתאר את התהליך בו ההיסטוריה האישית של הטראומה הובילה אותה להתנדב במרכז הסיוע: "ישבתי שם בכיתה (בלימודים אקדמיים ,ר.י ,).והרגשתי כאילו כל מה שהיא אומרת לי פוגע לי בבטן ...ולא ידעתי למה ...כאילו הנושא הזה פתאום בוער בי מבפנים ...ובסופו של דבר ידעתי שאני רוצה להתנדב( .במרכז הסיוע ,ר.י"). פגיעה על רקע היסטוריה אישית ,לא מעובדת ,של טראומה מינית וגילוי עריות בקרב מתנדבות אחרות מעוררת חרדה .הילה מדגימה: "יש (מתנדבות ,ר.י ).נפגעות גילוי עריות שאני בהחלט חושבת שקשה לי להבין את המקום הזה של להיפגש עם הכאב כל הזמן .אני חושבת שיהיה להן קשה, שזה ישפיע עליהן בצורה דרמטית ,אם לא הרסנית". היסטוריה אישית מעובדת של טראומה מהווה מניע להצטרפות ומייצרת יכולות טובות לסייע ,בזכות ניסיון חיים .לעומת זאת ,טראומה בלתי מעובדת נמצאה כבעלת פוטנציאל לפגיעה במתנדבת עצמה ועלולה לגרום לטראומטיזציה מכלי שני בקרב מתנדבות אחרות. ניכר ,כי בקרב המסייעות קיים חשש מפני השלכות שליליות בעקבות ההתנדבות במרכז הסיוע הקשורות להיסטוריה אישית של טראומה. .1ד .ערבוב עולמות – העברה טראומטית העברה טראומטית ( )traumatic transferenceנתפסת כמערכת של כלים שלובים, בה מי טשטש הגבול בין הפונה למסייעת .ההעברה יכולה לנוע למרחב שבין המתנדבת למעגל האישי שלה .על פי הרמן ( ,)5996העברה טראומטית נוצרת כתוצאה מעיוות בתגובות הרגשיות של מטופלים הסובלים מ PTSD-כלפי בעלי סמכות .ניתן לשער ,שלעתים קרובות נתפסות המסייעות כדמות בעלת סמכות .שש נבדקות התייחסו לנושא. חן מציינת את הטראומה כדבר העובר בשרשרת: "אבל יש איזה גלגל ,איזו שרשרת שעוברת .היא (הפונה ,ר.י ).זרקה את זה והעבירה את זה אליי ,ואני נשארת עם הדבר הגדול הזה שהיא חוותה .ואולי יש מן צורך כזה להעביר את זה הלאה ,ככה ,לא לחלוק את זה לבד". הילה מסבירה כיצד מתפתח מנגנון של הזדהות יתר וחוסר הפרדה: " ...הייתה לי שם איזו הזדהות ,כי גם אני (הפרטים הושמטו על-מנת לשמור על פרטיותה .ר.י ... ).זה עשה לי איזו סמטוחה כזאת ,קושי לעשות את ההפרדה"... ורד מכירה בקושי של ההזדהות וטשטוש הגבולות .כמנגנון התמודדות ,היא מאפשרת לעצמה זמן להכיל את השיחה ,ובכך להציב גבול בין חווית השיחה לשגרה .ורד מתארת זאת על רקע סיוע שהיא נותנת בביתה הפרטי ,כאשר קו הסיוע מועבר לשם: " ...זה מאוד קשה .בפיזיות ,אני באמת עוברת לחדר אחר (לענות לשיחת סיוע. ר.י ).ואף פעם לא יוצאת מיד כשהשיחה נגמרת .אני תמיד נשארת באחד החדרים קצת יותר ...כי זה ב mode-אחר ,זה של קו הסיוע". דנה ממשיגה בדימוי של כלים את ההזדהות שעוברת בין אנשים: " ...הכלי ,זה כמובן מי שעברה את החוויה והעבירה אותה כנראה בצורה כל-כך קשה ...כמו כלי שני .זאת אומרת ..כאילו לא ..אני לא כלי שלישי ,אלא השני. זאת אומרת ,כי כשהיא סיפרה לי את זה ,אותה החברה ,זה היה ממש כאילו היא חוותה את זה בעצמה". בדומה להילה ,מדברת איילה על טשטוש גבולות בין הפונה למסייעת ,אשר מוביל להזדהות עמוקה .אולם ,בניגוד להילה – ההיסטוריה האישית שלה ,אם קיימת ,אינה מהווה גורם מודע: " ...אני נתתי את עצמי בצורה טוטלית ,ולמעשה היטשטשו הגבולות בין איפה אני מתחילה ואיפה אני נגמרת ...הרגשתי כאילו אני נפגעת כמוה ...הרגשתי את כל הפגיעה שלה בעצמות שלי ,בדם ...הרגשתי כאילו עברתי את מה שהיא עוברת". דבריה מזכירים את מילותיו של הנביא ירמיהו "כאש בוערת עצור בעצמותיי ונלאיתי כלכל ולא אוכל" (ירמיהו כ' ,ט'). גבול עדין מפריד בין היכולת לאמפתיה ,החיונית לעבודת הסיוע ,לבין הזדהות יתרה – המוליכה לפגיעה במתנדבות .העברה טראומתית מקשה על הכלת התכנים והרגשות העולים בשיחות ,ויוצרת שרשרת של העברות מהנפגעת למסייעת ולסביבתה. .2שינויים קוגניטיביים וסימפטומים של טראומה תמה זו חולקה לשלוש קטגוריות :חוסר אמון בסביבה ,שיחות שנחקקות ,ופולשנות ודיסוציאציה .היא מאגדת בחובה מרכיבים מובהקים של שלוש התיאוריות המרכזיות המתייחסות לטראומטיזציה מכלי שני .סוגיית האמון ,שהתבטאה בחוסר אמון בסביבה, נובעת משינוי בסכמות הקוגניטיביות .תופעות קליניות בעקבות שיחות שנחקקות נשארות לפרקי זמן מגוונים ולעתים פורצות לתודעה .פולשנות ודיסוציאציה מתבטאות במגוון תסמינים כגון עוררות יתר ,קשיים בשינה ,מחשבות חודרניות ו.flashbacks- .2א .חוסר אמון בסביבה החשיפה המסיבית לשורדי התעללות מינית עשויה ליצור תמונת עולם מעוותת ,בה תכנים אלו תופסים נפח גדול .התכנים מעוררים עומס רגשי בזמן הפעילות במרכז הסיוע ולאחריה ויוצרים שינויים בסכמות הקוגניטיביות ,המתבטאים בחוסר אמון בסביבה .כל הנבדקות התייחסו לקטגוריה זו. זהבה מתארת כיצד היא מתקשה לבטוח בגברים בעולמה הפרטי ,כאשר מדובר בהיכרות לצורך רומנטי: "נפגשתי עם הרבה גברים .המחשבה שאנשים ,לפעמים מאוד משכילים ,חוסר ההבנה שלהם ...מה זה בכלל לקחת בכוח? אני לא מדברת על אונס ...אנשים בכלל לא מבינים עד כמה הם פוגעים באנשים שאתם" . חשדנות כלפי גברים נתפסת על-ידי גילה כדבר שלילי ,ממנו היא שואפת להימנע ,אך איננה מסוגלת לכך: "...הרבה נשים אומרות לי ,גם בקורס ההכשרה וגם בסופרוויז'ן ,זאת היא שחושדת תמיד .זה הכי גרוע ...אני מטבעי אישה שסומכת ...וזה נראה לי כאילו כל גבר זה פוטנציאל לאונס או כל התעללות"... נקודת מבט חברתית רחבה מביעה ורד ,תוך הצבת זרקור כלפי החברה בישראל .ורד מקשרת בין התובנה שהסביבה אינה בטוחה לבין חשיבותה של ההתנדבות במרכז הסיוע בעקבות תובנה זו: " ...שיש מי ליון נשים שנפגעות ,זה הבסיס ,ששום דבר לא משתנה ,שהנשיא אונס .כאילו ,הבסיס של התסכול ,בשבילי ...הן צריכות מישהי ,איזושהי עזרה". חוסר האמון בסביבה משליך על ההתנהגות ומשנה אותה .חן מסבירה: " ...אם בעבר הייתי יכולה לחשוב ,אני לא מבינה איך יכולתי לחשוב את זה, לשלוח את הילד שלי לשבת בבית קפה ולשלוח אותו לשירותים ,הילד בן החמש שלי .היום ,אין מצב שאני אעשה את זה". איילה מבחינה כיצד התהווה תהליך אישי ,בו הפכה מודעת לנרטיבים נשיים אשר קיבלו חשיבות בעיניה בעקבות התחושה שהסביבה אינה בטוחה עבור נשים: "היה לי ביטחון עצמי נמוך מאוד בעקבות הקורס ...וזה גם אולי סדק או פתח לי צוהר ...לכל הנושאים הנשיים האלה שהתייחסתי אליהם בסוג של ביטול, ופתאום זה לא היה ביטול"... חוסר אמון בסביבה כתוצר של שינויים בסכמות הקוגניטיביות ושינוי במודעות של ממדי התקיפה המינית בחברה גרמו ,בין השאר ,לחוסר אמון בגברים במרחב הציבורי ולשינויים בהתנהגות. .2ב .שיחות שנחקקות במסגרת קורס ההכשרה מוכשרות המתנדבות לערוך שימוש ניכר באמפתיה בתהליך הסיוע .שבע נבדקות התייחסו לשיחות או למפגש אישי אשר נשארו בתודעתן לפרקי זמן שונים .חלקן חוו היזכרות ועוררות בזמן ומקום שלא היו מתאימים .נשמעו תיאורי חודרנות של תו כני שיחה ,או היזכרות בפונה מסוימת .אחת הסיבות להישארות שיחה ,היא תחושה של רגשות שליליים או תחושת אשם. דנה מייחסת את הישארות השיחות אתה לזעזוע ולקושי בהם היא חשה בשל אוריינטציה אמפתית לפונות: "היו איזה שני סיפורים שהולכים אתי ברמה שמאוד קשה לשכוח אותם או לשים אותם בצד ,כי הם כל כך מזעזעים .הם נוגעים במקומות הכי פנימיים שלך כבן- אדם". שיחה יכולה להתקיים בתודעתה של המסייעת מתוך תחושה שנכשלה במתן סיוע אשר הולם את ציפיותיה .איילה מתארת רגשות אשמה והתלבטות באופן אינטנסיבי ,שנמשכו מספר ימים ברציפות: " ...אני חושבת שאחרי זה הייתי שבורה איזה ארבעה ימים .וזה גם ישב אצלי על מקום של רגשות אשם ,של אולי אני לא בסדר( ,כי ,ר.י ).לא נתתי סיוע טוב. מה הייתי יכולה לעשות אחרת?" ורד מתארת תהליך בו הפונה לה סייעה הפכה משמעותית מאוד ,ולכן היא נמצאת בתודעה שלה בעָּ צמה הפוחתת על ציר הזמן: " ...כי באמת ככה עשתה לי משהו ...אני פשוט נשארת עם האישה הזאת. כאילו ,היא נשארת אתי אחרי המשמרת ,היא נשארת אתי במהלך היום ,לאט- לאט זה הולך ומתפייד ( ,fade outר.י ).לו .אבל ,היא פשוט נשארת שם". כובד האחריות מוליך לעתים להופעת סימפטומים גופניים ,כפי שמדגימה חן: "שיחה ,מבחינתי ,זה עולם מלואו וזו אחריות מאוד גדולה ...כי לפעמים יכולים להיות פלשבקים ( ,flashbacksר.י ).ממשהו אחרי תקופה מסוימת ...חזרתי עם כאב ראש מאוד גדול ...גם הייתי אתה כל היום (בתחושה ,ר.י ... ).אז יש משהו שאני מגיעה למקום אחר ,אז באותה השנייה הפסיק לי כאב הראש"... הילה העלתה נקודה חשובה בהבנת תהליך ההזדהות האמפתית ,אשר הובילה לכך שהמפגש עם הפונה נחקק: "...מדובר באישה מאוד-מאוד נורמטיבית שנפגעה ...הייתי אתה במשטרה ואחר-כך לחדר ארבע (בביה"ח וולפסון ,המיועד לנפגעות תקיפה מינית ,ר.י... ). עד היום אני מרגישה שאכזבתי אותה"... ניכר כי הדמיון הסוציו-אקונומי ,המפגש האישי והעשייה המשותפת עוררו תחושות אשמה. שיחות ומפגשים עם נפגעי הטראומה נשארים בתודעת המתנדבות .הסיבות להישארות החוויה יכולות להיות זעזוע המוביל לאמפתיה ,שאלות לגבי איכות הסיוע שניתן או נרטיב השיחה .השיחות מעוררות flashbacksוסימפטומים פיזיולוגיים ,ותורמות להתפתחותה של עייפת החמלה ולטראומטיזציה מכלי שני (.)VT .2ג .פולשנות ודיסוציאציה לחץ טראומטי משני ) (STSנסמך על תסמינים קליניים שנמצאו במטפליםFigley . ( )5991מתאר ,בין היתר :סימפטומים של עייפות ,אפיזודות של עצב ,חוסר שינה ,הפרעות בשינה ומחשבות חודרניות .בקטגוריה זו ,הנבדקות מעלות סימפטומים רבים כתוצאה מהמפגש עם הטראומה של הפונות .שבע מהנבדקות דיווחו על סימפטומים כאלה. הילה מתארת קשיים בשינה .היא מקשרת אותם לביקורת עצמית על איכות הסיוע: "אני בטוחה שמתאכזבים (הפונות בקו הסיוע ,ר.י ).ממני ...ומזה אני יכולה לא לישון בלילה – לא מהסיפור הנורא של האונס ,אלא מזה שסומכים עליי ואני מאכזבת". חלומות עם סיוטים במהלך השינה וחוסר יכולת לישון בעקבות שיחה מתעללת ,מדגימה גילה: " ...הלכתי הביתה עם זה .נורא ,זה היה נורא .היו לי סיוטים ,לא ישנתי אולי שבוע .כאילו ,כל פעם שהתעוררתי ראיתי את הסיפור שהיא סיפרה לי ...זה יותר גרוע מכל ספר מתח". הופעה של flashbacksבזמן השגרה מתוארת על-ידי חן כחוויה מציקה ו ובלתי נמנעת, אשר נהפכת לחלק משגרת חייה: " ...לפעמים יכולים להיות לי פלשבקים ממשהו ,אחרי תקופה מסוימת ...יש פונות שאני חושבת עליהן .המון פעמים אני לוקחת את זה אתי הביתה .בערב, שוב הכול עולה לי"... היזכרות מחדש יכולה להתרחש באדם הסובל מ PTSD-ולהתחלף עם ניתוק ודיסוציאציה (הרמן .)5996 ,חן מדגימה מצב של היזכרות בשיחה ,ובהמשך – דיסוציאציה: " ...אני חושבת שגרמתי לה לנתק את הטלפון .נגמרה לי המשמרת ...והייתי פה בקניות עם אימא שלי ,וכנראה זה לא עזב אותי ...ואז פשוט החלטתי שזה משהו שאני לא יכולה להתעסק בו יותר" סופו של אותו משפט מדגים כיצד אלמנט דיסוציאטיבי חודר להכרה בעת הריאיון: "אבל הנה ,עכשיו אני מדברת אתך ,אז זה סימן שזה עדיין יושב לי"... מחשבות פולשניות לאורך כל שעות היום ,בעקבות חשיבה חזרתית על שיחה ,הופכות לשגרה מטרידה .איילה מסבירה: "אני חושבת ששוב ושוב גלגלתי (את השיחה ,ר.י ).בצורת חפירה וטחינה (מלשון לטחון ,ר.י ... ).אתה יודע ,תמיד לפני שאתה הולך לישון באות כל מיני מחשבות ,ובמהלך היום – מן הבזקים כאלה ,גם באמצע העבודה". .3קושי בזיהוי והצבת גבולות תמה זו חולקה לשלוש קטגוריות :הבית הפרטי כמרחב מוגן ,הקושי בהתמסרות לאידיאולוגיה של הארגון ,וקשיים בקבלת תמיכה ממערך ההדרכה .בדומה לפריצת הגבולות בטראומה מינית ,כך סוגיית הצבתם מלווה את המסייעות .שאלת הבית הפרטי כמרחב מוגן מעלה את סוגיית "לכלוך" הבית הפרטי בתכנים של תקיפה מינית ומזמינה פריצת גבולות. )5991( Pearlman & Saakvitneמדגישות ,כי אחד הכלים להפחתת טראומטיזציה מכלי שני ) (VTהוא הצבת גבולות ,על-מנת לשמור על הצרכים האישיים .מארג קונפליקטים מול גבולות עלה מהקושי בהתמסרות לאידיאולוגיה של הארגון .נמצא מתח בין מסייעות לבין ה צוות המקצועי בשכר ,המוציא לפועל את האידיאולוגיה והגבולות של הארגון .מתח סביב הקשיים בקבלת תמיכה ממערך ההדרכה מעלה סוגיות של הצבת גבולות ומסגרת ברורים של מערך ההדרכה מחד ,ופריצתו מאידך .בנוסף ,המערך נמצא כמרחב שאינו מוגן כלפי חלק מהמשתתפות בו. .3א .הבית הפרטי כמרחב מוגן מרכז הסיוע מפעיל את קו הסיוע במשך 62שעות ביממה ,לאורך כל השנה .הארגון שואף שבשעות היום המתנדבות יערכו את המשמרת במרכז הסיוע .בשעות הלילה ובסופי שבוע המשרד סגור – אז נערכות המשמרות מביתן הפרטי של המתנדבות .עריכת משמרת מהבית היא סוגיה מורכבת ,המערערת לעתים את תחושת הביטחון ומעלה את שאלת הגבולות .שש מהנבדקות התייחסו לקטגוריה זו. המרחב הפיזי בו מתרחש הסיוע מהווה עבור בשמת גבול ברור .היא בוחרת לערוך את המשמרות במרכז בלבד – כדי ליצור הפרדה בין מרחב הסיוע ותוכני התקיפה המינית לבין ביתה הפרטי .היא קושרת את יכולת הצבת הגבול להיותה אשת מקצוע טיפולי: "קודם כול ,אני עובדת סוציאלית .אני למדתי לנתק ...כשאני באה הביתה ,אני כאילו שמה גבול ,גמרנו .אני אשב בבית ,אני מנתקת את עצמי .אני לא סוחבת את זה אתי כל הזמן"... במרכז הסיוע אין שירות שיחה מזוהה .לעומת זאת ,כאשר קו הסיוע מועבר אל קו- הטלפון בביתה של המתנדבת – לרוב ,המספר ניתן לזיהוי .הפרדיגמה במרכז הסיוע היא, שהפונה מחליטה באיזה אופן נוצר הקשר ,מהו משך השיחה ,ומתי היא מתקשרת .אם השיחה מתנתקת – לא מתבצע חיוג חוזר לפונה .הילה מדגימה כיצד משמרת מהבית יוצרת התלבטות על רקע זה: "הייתה לי השיחה הזאת שקיבלתי ביום שישי בצהריים (שנערכה מהבית ,ר.י,). שהפונה אמרה 'אני נאנסת' וניתוק ...הייתה לי דילמה ,שמא בכל זאת המרחב של הבית הוא ככה ,פחות עם גבולות". דנה מדגישה את חשיבותה של ההפרדה הפיזית כגבול המגן עליה .היא מסבירה את התפיסה באופן הבא: "יש משהו שאני משתדלת לעשות – איזושהי הפרדה בין הבית שלי לבין 'תאיר', לבין העבודה שלי .שיהיה גם איזשהו גבול שהוא אפילו פיזי" . גישה שונה היא ,שביצוע המשמרת מהבית מאפשר למתנדבת ליצור מרחב פרטי ולהציב גבול למשפחתה .ורד מייצגת גישה זו: " settingשל תורנות אצלי הוא לבד ...התורנויות שלי הן פה בבית ,שזה זמן שמוקדש ..שידוע שיש לי איזו שיחה ,אז אני צריכה להיכנס לחדר לבד". ורד מדגימה כיצד עריכת משמרת מהבית יכולה לגבות מחיר משגרת המשפחה: " ...תקופת הזמן של המשמרת ...כל האווירה בבית קצת משתנה ,כי יש הרבה יותר דריכות ...אם אנחנו ביחד ,זה כמו קווים מקבילים – ישנה השתדלות לא להיפגש ,כי אני צריכה להיות ב mode-של קו הסיוע". בקטגוריה זו ,העלו הנבדקות את סוגיית הגבולות העולה מהעברת קו הסיוע לביתן הפרטי .ניכר מתח בין הנוחות ,לכאורה ,לבצע את העבודה מהבית הפרטי ,לבין המחירים שעל המסייעת לשלם על נוחות זו .זאת ועוד ,הכנסת קו הסיוע למרחב הפרטי והמשפחתי משבשת ,הן במישור הפיזי והן במישור הנפשי ,את ההפרדה בין ההתנדבות במרכז הסיוע לבין החיים האישיים והמשפחתיים. .3ב .הקושי בהתמסרות לאידיאולוגיה של הארגון מעצם טבעו של ארגון המופעל ברובו על-ידי מתנדבות ומספר נשות צוות בשכר, מרחב הפעילות והעצמאות במרכז הסיוע הוא גדול .האידיאולוגיה של הארגון ומתודות הפעילות מועברות באופן פרונטלי ותהליכי ,במסגרת קורס ההכשרה .תפקיד המסייעות בארגוני סיוע לנפגעות תקיפה מינית הוא לפעול מתוך תפיסת עולם של העצמת הפונות. באופן דומה ,מתייחס הארגון למסייעות .המתנדבות מתנהלות במרחב פעולה מוגדר ,עם סמכויות אחריות נרחבות ,כאשר הנחת העבודה היא שהצוות המקצועי בשכר סומך על שיקול דעתן .מרחב פתוח זה מאפשר קיומו של דיאלוג עם האידיאולוגיה והמתודות של הארגון .בנוסף ,הוא מציב קונפליקטים שונים .סוגיה זו עלתה מפי כל הנבדקות. גילה מתארת קונפליקט – כאשר נדרשה להחליט על הצבת גבולות של זמן בעת ליווי פונה לבית חולים: " ...אני כאילו נכשלתי בתפקיד ,נכשלתי בזה שהלכתי .איך יכולתי ללכת? ומצד שני ,יש לי את הרכזת (עובדת בשכר ,ר.י ).שכל הזמן אומרת לי 'את חייבת ללכת ,את לא יכולה להישאר'"... הצבת גבול על-ידי הצוות המקצועי בעת ההתקשרות עם פונה עשויה להעלות דילמה בין גישתו של הצוות המקצועי ,המייצג את הארגון ,לבין גישתה של המתנדבת שהייתה באינטראקציה עם הפונה ,כפי שמתארת ורד: " ...באיזשהו שלב אמרו (הצוות המקצועי בשכר ,ר.י ).שזה כנראה לא כל-כך עוזר לפונה .אני מאוד התנגדתי ,אבל האמירה הייתה 'לא לשתף אתה (עם הפונה ,ר.י ).פעולה' ...והייתי מאוד מתוסכלת". הילה מעלה זווית אחרת ,בה ישנה התנגשות בין האידיאולוגיה של הארגון לבין האידיאולוגיה שלה: " ...כל מי שנפגע ,הוא נפגע ...יש איזו מן אמירה במרכז (הסיוע ,ר.י ,).שאם גברים מתקשרים ,אז יש לנו את הזכות לא לתת להם סיוע ...ואני חשבתי שזה לא מתאים לי ,כי מי שנפגע – נפגע". בניגוד להילה ,בשמת שותפה לאידיאולוגיה של הארגון בנושא העצמת הפונה ,ומכירה במגבלות של סיוע בשעת משבר .לשיטתה ,חשוב שהשותפות בארגון תהיה על בסיס אידיאולוגי משותף: "ולכן ,אני לא מרגישה אימפוטנציה ולא מרגישה תסכול וחוסר אונים ,כי אני יודעת שזה יותר טוב משום דבר .עצם זה שיש לה אוזן קשבת ,שהיא יכולה להרים טלפון ולדבר עם מישהו ,אפילו בשתיים בלילה ,זה דבר חשוב ...אני לא יכולה לפתור את כל בעיותיה"... זהבה מאתגרת את ההיררכיה של הסמכות להתוות את אידיאולוגיית הארגון ומדיניותו לגבי פונות קבועות בקו הסיוע .היא מצביעה על המתח בין המתנדבות ,שהן בעלות העמותה ,לבין הצוות המקצועי בשכר: " ...מי באמת הוא בעל ההחלטה ,האם זה הצוות (המקצועי בשכר ,ר.י ... ).או, אני חושבת ,שהאספה (של העמותה ,ר.י ).צריכה להחליט כאלה החלטות"... בקטגוריה זו עלו מספר קונפליקטים מול הארגון :הצבת גבולות של זמן ,קונפליקט תפקידים ,קונפליקט גישות ,התנגשות אידיאולוגית וקונפליקט מול היררכיה .לעומת זאת, עלה קו קונפורמי – בו הנרטיב שמשתקף הוא תפיסת הצבת הגבולות כאבן דרך במרחב התנהלותה של המסייעת .בסקירת הספרות לא נמצאה מקבילה למבנה כזה של ארגון סיוע, שבו המתנדבות הן בעלות העמותה .ייתכן כי מדובר בסוג ייחודי של קונפליקט. .3ג .קשיים בקבלת תמיכה ממערך ההדרכה מרכז הסיוע מקדיש מחשבה רבה בהפעלת מערך הדרכה למתנדבות .ישנה דינמיקה של בחינה חוזרת ונשנית של המערך ,המתבססת על קבוצות של משתתפות קבועות בהדרכה הנפגשות תדיר .אנשי מקצוע טיפולי חשופים ,בין השאר ,לתחושות מצוקה וחרדה ולטראומטיזציה מכלי שני ) .(VTלכן ,הם זקוקים להדרכה רצופה והולמת .כל המתנדבות התייחסו בראיונות למערך ההדרכה. המרחק בין מפגשי ההדרכה נתפס כארוך מדי וככזה שאינו נותן מענה .דנה מסבירה: " ...כי סופרוויז'ן (הדרכה ,ר.י ).זה כולה (בסך הכול ,ר.י ).חמישה שבועות ,וזה זמן ארוך .אז משהו שהרגשתי אותו ברמה רגשית מאוד-מאוד חזקה דועך אחרי חמישה שבועות ...ואולי אם זה היה יותר קרוב להתרחשויות בקו ,אולי כן הייתי מביאה". מצד שני ,עצם קיומם הסדיר של מפגשי ההדרכה משרה תחושת ביטחון ,כפי שמתארת בשמת: " ...זה חשוב לתחושת השיתוף ולהרגשה של התמיכה ההדדית ,שכאילו המרכז מאחורינו ומעניק תמיכה וסיוע ואנחנו לא לבד .כי הסיוע עצמו מוגש כשאני לבד ...הסופרוויז'ן ,אני חושבת ,יש לו משמעות רבה בהרגשה של לכידות חברתית"... קבוצת ההדרכה אמורה לשמש מרחב בטוח להבעת חולשות ,התלבטויות ,רגשות ומחשבות. גילה מתארת אכזבה מכך שחוותה את קבוצת ההדרכה כמרחב בו יש פגיעה במתנדבת, מעין גבול שנפרץ: " ...אבל זה נגמר לא טוב ,ומישהי אחת בכתה ונפגעה נורא וזה היה קשה... מאיפה זה יצא? מה ,איזה מקום יש לזה בסופרוויז'ן ,להגיד דברים פוגעים כאלה"?... ההדרכה יכולה להוות מרחב בו באפשרותה של מתנדבת להשמיע את קולה של פונה ,שעה שבמערך ההתעללות המינית לא היה מי שישמע אותה – כך מעריכה איילה: "בסופרוויז'ן ,כשהמתנדבות אמרו 'היא גורמת לנו להרגיש לא בסדר' ,אני פשוט הרגשתי שאני חייבת להשמיע את קולה ויצאתי נגד כל המתנדבות שם ...ואני הרגשתי ננטשת ,כפי שהיא הרגישה ננטשת ...ממש יצאתי להגן עליה ,והייתי מאוד תוקפנית כלפי המשתתפות ...מנותקת מהן"... איילה מחדדת ,שבמהלך העימות חשה שאינה יכולה לערוך דיאלוג ,וכי בתוך כך פרצה את גבולו של מרחב ההדרכה כמקום בטוח – על-ידי פגיעה במשתתפות: " ...לא קיימתי שום דיאלוג ,רציתי להשמיע את עצמי ולא לשמוע ,דיברתי אליהן ולא אתן ...אני בטוחה שפגעתי במתנדבות באותו הזמן וגם התנצלתי... הרגשתי שאני פה לבד מול כל העולם ,כמו שהיא לבד מול כל העולם". הנבדקות ייחסו חשיבות רבה למערך ההדרכה ותיארו בו צדדים חיוביים ושליליים .בין הבעיות שהועלו :תדירות המפגשים ,בטיחות המרחב ,חוסר הבנה מצד המשתתפות ,גבולות נוקשים וחוסר יכולת לערוך דיאלוג .לעומת זאת ,צוינו לטובה קיומם הסדיר של מפגשים – דבר המשרה תחושת ביטחון ויצירת מקום בו ניתן להשמיע את קולן של הפונות לקו הסיוע. סיכום הנחת היסוד ,כי הנבדקות סובלות מטראומטיזציה מכלי שני ,אוששה .בנוסף, ההנחה כי התיאוריה המתאימה ביותר לבחון השלכות אלו בתחום הטראומה המינית היא טראומטיזציה מכלי שני ) (VTאוששה אף היא .עם זאת ,נמצא כי ניתן להסביר את הטראומטיזציה מכלי שני הן על פי לחץ טראומטי משני ) ,(STSתוך התמקדות בתסמינים, והן על פי עייפת החמלה ) ,(CFבשימת דגש על עייפות ולאות כתוצאה מלחץ אמפתי מתמשך ,)6001( Bride, Ready & Figley .המליצו להשתמש בעייפת החמלה כתיאוריה המרכזית .מניתוח הראיונות עולה ,כי הנבדקות עשו שימוש רב בנרטיבים מתחום התקיפה המינית ודיווחו על שינויים בסכמות הקוגניטיביות בעקבות פעילותן במרכז הסיוע .מרכיבים אלו אוששו את גישתם של )5991( Pearlman & Saakvitneלבחון את הטרואמטיזציה מכלי שני ) ,(VTכפי ששוער במחקר זה. בחינת התמות המרכזיות העלתה שלוש תמות מרכזיות בעלות כיוון מעגלי ,כלומר האחת משפיעה על רעותה וישנה זליגה הדדית ביניהן .מעגליות מסוג זה נצפתה בניתוח כל תמה בפני עצמה ,בקטגוריות המרכיבות אותה. תמה מספר ,5חשיפה מתמשכת לטראומה ,מתאפיינת בארבעה אספקטים השזורים זה בזה .האחד – פסיבי – מתרחש כתוצאה משגרת קריאת יומן השיחות .דרך הקריאה ,מפגישה שגרה זו את המסייעת עם תכנים של התעללות מינית ,סדיזם וזוועות אנושיות ברמה התפיסתית .השני ,לעומת זאת – אקטיבי – ומתבטא בשיחה מתעללת ובהעברה טראומטית .אספקט שלישי – הוא כוננות ועוררות בעת משמרת – מעין ציפייה דרוכה לבלתי צפוי ,או חשש לאיכות הסיוע הניתן .הרביעי – הוא על רקע אישי – ומתבסס על ההיסטוריה הטראומטית של המסייעת ,במידה שקיימת .טראומות בלתי מעובדות עלולות לפגוע במסייעת ,באיכות הסיוע ובמסייעות אחרות במרכז הסיוע .יש לקחת בחשבון, שחשיפה לטראומה יכולה להתרחש גם במקומות אחרים – לפני ההתנדבות במרכז הסיוע ובמהלכה .החשיפה המתמשכת לטראומה מתבטאת הן ברמה הקלינית – בצורת תסמינים – והן ברמה הקוגניטיבית – בשינוי בסכמות הקוגניטיביות ,כפי שעולה מתמה מספר .6 תמה מספר ,6שינויים קוגניטיביים וסימפטומים של טראומה ,מאגדת סימפטומים הדומים ל PTSD-ול( complex PTSD-הרמן )5996 ,שדווחו ,ולשינויים קוגניטיביים שהתרחשו בעקבות הפעילות במרכז הסיוע .אלו ,התקבלו בעקבות חשיפה מתמשכת לטראומה ,כפי שתואר בתמה מספר .5הנבדקות תיארו מערכת תסמינים של פולשנות ודיסוציאציה – בדומה למתרחש בנפגעות הטראומה .קטגוריה חשובה בתמה זו ,היא שיחות שנחקקות .כאן ,ניכר בקרב הפונות שילובן של היזכרות פולשנית ודיסוציאטיבית משני מישורים :האחד – התכנים הקשים שעלו בשיחות הסיוע ו/או במפגשים עם הפונות; והשני – בעקבות קשת של רגשות שליליים ביחס לסיוע שניתן .סוג אחר של שינויים בסכמות הקוגניטיביות ,הוא חוסר אמון בסביבה .ניתן לתאר את הביטוי בשני רבדים :האחד – קוגניטיבי ורגשי ,המתבטא בדפוסי חשיבה ורגשות; והשני – התנהגותי ,המתבטא בשינוי דפוסי התנהגות כגון הימנעות .ההעברה הטראומטית ,החשיפה המתמשכת לטראומה, התסמינים והשינויים בסכמות הקוגניטיביות ,כפי שעולה מתמות מספר 5ו ,6-מציבים את המסייעות בפני ביטויים של השלכות טראומה וטראומה מינית ,ובנוסף גם .PTSDאלו מעלים ,בדומה לשורדות טראומה והתעללות מינית ,את שאלת חוסר הגבולות והצבתם ,כפי שעולה מתמה מספר .3 תמה מספר ,3קושי בזיהוי והצבת גבולות ,מדמה את הדינמיקה של התעללות מינית וגילוי עריות .הנבדקות העלו סוגיה זו בשלושה מרחבים :האחד – הבית הפרטי ,בו עורכות חלק מהמסייעות שיחות סיוע ,ומעצם סיטואציה זו ,נדרשות לסוגיית פריצה והצבה של גבולות .בנוסף ,מתעוררת השאלה אם "ללכלך" את הבית הפרטי בתוכני תקיפה והתעללות מינית ,תוך חשיפת בני המשפחה אליהם .השני – הוא הקושי בהתמסרות לאידיאולוגיה של הארגון ,בו מתעוררת לעתים משאלה לפריצת או הצבת גבולות להחלטות הקשורות לפונות בקו הסיוע .זווית שונה של פריצת והצבת גבולות מול הארגון ,היא סוגיית ההיררכיה שבין המתנדבות לצוות המקצועי .השלישי – מתבטא בקושי שבקבלת תמיכה ממערך ההדרכה ,אותו מציב הארגון כשירות למסייעות .ניכר ,כי ישנו מתח בין ההכרה בחשיבותו לבין חוסר הרצון לקחת חלק במערך .כיוון נוסף שעלה – הוא פריצה והצבת גבולות בתוך קבוצת ההדרכה – נמצא ,כי ניתן להיפגע רגשית במרחב בו הביטחון הרגשי אמור להישמר ,ועולה השאלה כיצד מציבים גבולות מגוננים .סוגיית הגבולות חוזרת ונשנית, מכיוון שהחשיפה לטראומה היא אינהרנטית לפעילות במרכז הסיוע ,כפי שעולה מתמה מספר .5 מסקנות והשלכות אפשריות בעת קיום הראיונות הסתבר ,כי עלו תכנים רבים שלא ניתן היה להכניסם למחקר הנוכחי בשל מגבלות היקף .בין הנושאים העיקריים :תכנים של תקיפה מינית הכוללים ,בין השאר ,גילוי עריות וסדיזם; סוגיות של מגדר; פמיניזם; מניעים להתנדבות; והשלכה על הסביבה הקרובה כגון משפחה .מחקרי המשך יכולים לעזור ולבחון שאלות וסוגיות שלא נבחנו במחקר זה .למשל :המניעים המביאים להיחשפות לתוכני תקיפה והתעללות מינית; תשלומם של מחירים אישיים ומשפחתיים והשלכות אחרות .בנוסף ניכר ,כי במקביל לראיונות ,יש להשתמש בכלים תקפים על מנת לבדוק טראומטיזציה מכלי שני ) .(VTבמחקר הנוכחי עלו שני נושאים שלא נמצא להם אזכור בספרות שנסקרה :השפעת השיחות המתעללות על טראומטיזציה מכלי שני; ומאפיינים ייחודיים הנובעים ממבנהו של ארגון הסיוע. ניכר ,כי עולם התוכן של תקיפה ופגיעה מינית ,והחשיפה המתמשכת אליו ,הם בעלי השפעה והשלכות לאורך זמן על העוסקים בתחום .בנוסף ,עולם תוכן זה מצריך בגרות ומוכנות נפשית להיכנס אליו מתוך בחירה מודעת ,בניגוד לאדם העובר תקיפה מינית שעבורו לעולם אין זו בחירה מתוך רצון .לכן ,ישנה חשיבות לנתינת משקל יתר לתהליך קבלת המתנדבים ולשקילת הקריטריונים לקבלה – בין השאר :בשלות נפשית; ניסיון חיים; היסטוריה אישית של טראומה; והגבלת המינימום לגיל הקבלה. נדבך נוסף ,הוא קורס ההכשרה ,אשר חשוב לשלב בו את הידע על טראומטיזציה מכלי שני :הגורמים ,המחירים ,וחשיבות המודעות לנושא .זאת ועוד ,על הארגון לבסס מענה נגיש של שיחות אישיות ,אשר במסגרתן ניתן יהיה לבחון השלכות של טראומטיזציה מכלי שני .מפגשי ההדרכה ,אשר מתקיימים במרווחים גדולים ,לרוב אינם מספקים מענה של קבוצה תומכת .ניתן היה לערוך מסגרות של קבוצות תמיכה למתנדבים בעלות אוריינטציה של קבוצה דינמית ,במנעדים של פעם בשבועיים .במסגרת עבודת ההשגרה עם המתנדבים, חשוב להעלות למודעותם את השלכות קריאת יומן הסיוע ואת נושא השיחות המתעללות ,וכן מנת לנסות- על, זאת.להיות קשובים לסימפטומים ולהשלכות של טראומטיזציה מכלי שני .ולתת מענה למתנדבים ביבליוגרפיה : תל אביב. מחקר איכותני – תיאוריה ויישום: מילים המנסות לגעת.)6002( .' א,שקדי .הוצאת רמות – אוניברסיטת תל אביב .ספרית אפקים/ עם עובד: תל אביב. טראומה והחלמה.)5996( .ל.' ג,הרמן Adams, R. E., Boscarino, J. A. & Figley, C. R. (2006). Compassion fatigue and psychological distress among social workers: a validation study. American Journal of Orthopsychiatry, 76, 103-108. Adams, S. A., & Riggs, S. A. (2008). An exploratory study of vicarious trauma among therapist trainees. Training and Education in Professional Psychology, 2, 26-34. Barnett, J. E., Baker, E. K., Elman, N. S., & Schoener, G. R. (2007). In pursuit of wellness: the self-care imperative. Professional Psychology: Research and Practice, 38, 603-612. Bober, T. & Regehr, C. (2006). Strategies for reducing secondary or vicarious trauma: Do they work? Brief Treatment and Crisis Intervention, 6, 1-9. Brady, J. L., Guy, J. D., Poelstara, P. L., & Fletcher Brokaw, B. (1999). Vicarious traumatization, spirituality, and the treatment of sexual assault abuse survivors: A national survey of women psychotherapists. Professional Psychotherapy: Research and Practice, 30, 386-393. Bride, B. E., Radey, M., & Figley, C. R. (2007). Measuring compassion fatigue. Clinical Social Work Journal, 35, 155-163. Clemans, S. E. (2004). Life changing: the experience of rape-crisis center work. Affilia, 19, 146-159. Cyr, C., & Dowrick, P. W. (1991). Burnout in crisis line volunteers. Administration and Policy in Mental Health, 18, 343-354. Dutton, M. A., & Rubinstein, F. L. (1995). Working with people with PTSD: Research implications. In C. R. Figley (Ed.), Compassionate fatigue: Coping with secondary traumatic stress disorder in those who treat the traumatized (pp. 82-100). New York: Brunner-Routledge. Figley, C. R. (1995). Compassion fatigue as a secondary traumatic stress disorder: An overview. In C. R. Figley (Ed.), Compassionate fatigue: Coping with secondary traumatic stress disorder in those who treat the traumatized (pp. 1-20). New York: Brunner-Routledge. Figley, C. R. (1996). Review of compassion fatigue self-test. In B. H. Stamm (Ed.) Measurements of stress, trauma, and adaptation. Baltimore: Sidran Press. Figley, C. R. (Ed.) (2002). Treating compassion fatigue. New York: Brunner/Routledge. Hall, B., & Scholsar, H. (1995). Repeat callers and the Samaritan crisis-line- a Canadian experience. Crisis, 16, 66-71. Hellman, C. M., & House, D. (2006). Volunteers serving victims of sexual assault. The Journal of Social Psychology, 164, 117-123. Hess, A. K. (1987). Psychotherapy supervision: Stages, Buber, and a theory of relationship. Professional Psychology: Research and Practice, 18, 251-259. Jenkins, S. R., & Baird, S. (2002). Secondary traumatic stress and vicarious trauma: A validational study. Journal of Traumatic Stress, 15, 423-432. Kanter, J. (2007). Compassion fatigue and secondary traumatization: A second look. Clinical Social Work Journal, 35, 289-293. Kinzel, A., & Nanson, J. (2000). Education and debriefing: strategies for preventing crisis in crisis-line volunteers. Crisis, 21, 126-134. Little, L., & Hamby, S. L. (2001). Memory of childhood sexual abuse among clinitians: Characteristics, outcomes, and current therapy attitudes. Sexual Abuse: A Journal of Research and Treatment, 13, 233-248. MacKinnon, C. (1998). Empowered consumers and telephone hot-lines. Crisis, 19, 21-23. Maslach, C. (1987). Burnout research in the social services: A critique. In D. F. Gillepsie (Ed.). Burnout among social workers (pp. 95-105). New York: Halworth Press. Maslach, C., Jackson, S, E., & Leiter, M. P. (1997). Maslach inventory: Third edition. In C. P. Zalaquett, & R. J. Woods (Eds.). Evaluating Stress: A book of resources. Langham, M.D: Rowman & Littlefield Publishers Inc. McCann, I. L., & Pearlman, L. A. (1990). Vicarious traumatization: A framework for understanding the psychological effects of working with victims. Journal of Traumatic Stress, 3, 131-149. Pearlman, L. A., & Mac Ian, P. S. (1995). Vicarious traumatization: An empirical study of the effects of trauma work on trauma therapists. Professional Psychology: Research and Practice, 26, 558-565. Pearlman, L. A., & Saakvitne, K. W. (1995a). Trauma and the therapist: Countertransference and vicarious traumatization in psychotherapy with incest survivors. New York: Norton. Pearlman, L. A., & Saakvinte, K. W. (1995b). Treating therapists with vicariouts traumatization and secondary traumatic stress disorders. In C. R. Figley (Ed.), Compassion fatigue: Coping with secondary traumatic stress disorder in those who treat the traumatized (pp. 150-177). Bristol, PA: Brunner/Mazel. Salton, M. & Figley, C. R. (2003). Secondary traumatic stress effects of working with survivors of criminal victimization. Journal of Traumatic Stress, 2, 167-174. Shapiro, S. L., Warren Brown, K., & Bigel, G. M. (2007). Teaching self-care to caregivers: Effects of mindfulness-based stress reduction on mental health of therapists in training. Training and Education in Professional Psychology, 1, 105-115. Shubs, C. H. (2008). Countertransference issues in the assessment and treatment of trauma recovery with victims of violent crimes. Psychoanalytic Psychology, 25, 156-180. Stamm, B. H. (2002). Measuring compassion satisfaction as well as fatigue: Development history of the compassion satisfaction and fatigue test. In C. R. Figley (Ed.), Treating Compassion Fatigue (pp. 107-119). New York: Brunner-Routlege. Thomas, N. K. (2004). Resident Burnout. The Journal of the American Medical Association, 15, 2880-2889. Trippany, R. L., White Kress, V. E., & Wilcoxon, S. A. (2004). Preventing vicarious trauma: what counselor should know when working with trauma survivors. Journal of Counseling and Development, 82, 31-37. Way, I., van Deusen, K. M., Martin, G., Applegate, B. & Jandle, D. (2004). Vicarious trauma: a comparison of clinicians who treat survivors of sexual abuse and sexual offenders. Journal of Interpersonal Violence, 19, 49-71. White, G. D. (1998). Trauma treatment training for Bosnian and Croatian mental health workers. American Journal of Orthopsychiatry, 68, 58-62. Wilson, J. P., & Lindy, J. D. (1994). Empathic strain and countertransference roles: Case illustrations. In J. P. Wilson & J. D. Lindy, (Eds.), Countertransference in the Treatment of PTSD (pp. 5-30). New York: Guilford Press. Zoellner, T., & Maercker, A. (2006). Posttraumatic growth in clinical psychology – A critical Review and introduction of two component model. Clinical Psychology Review, 26, 626-653.
© Copyright 2024