‫טראומטיזציה מכלי שני בקרב מתנדבות במרכז סיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית‬
‫רן יקיר – ‪ BSc‬בפסיכולוגיה‪ ,‬סטודנט לתואר שני בעבודה סוציאלית ומנחה קבוצות מוסמך‪.‬‬
‫"אבל יש איזה גלגל‪ ,‬איזו שרשרת שעוברת‪ ...‬היא (הפונה‪ ,‬ר‪.‬י‪ ).‬זרקה את זה‬
‫והעבירה את זה אליי‪ ,‬ואני נשארת עם הדבר הגדול הזה שהיא חוותה‪ ...‬ואולי‬
‫יש מן צורך כזה להעביר את זה הלאה ככה‪ ,‬לא לחלוק את זה לבד‪".‬‬
‫הציטוט שלעיל לקוח מתוך ריאיון עם חן (שם בדוי)‪ ,‬מתנדבת במרכז סיוע "תאיר"‬
‫לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית‪ .‬במשפט זה מנסה חן לתאר את ערבוב העולמות שבין פונה‬
‫לקו הסיוע לבין המסייעת‪ .‬אמירה זו מדגימה‪ ,‬ולו במעט‪ ,‬את מורכבות המפגש של מסייעת‬
‫שעברה הכשרה לסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית עם פונה המשתפת אותה בפגיעה‬
‫המינית שעברה‪ .‬הריאיון התקיים במסגרת מחקר על טראומטיזציה מכלי שני בקרב‬
‫מתנדבות במרכז הסיוע "תאיר"‪.‬‬
‫הרעיון לחקור את הטראומטיזציה מכלי שני בקרב מתנדבות במרכז סיוע לנפגעות‬
‫ולנפגעי ת קיפה מינית עלה בעקבות עיסוקי כרכז קו הסיוע לגברים ולנערים נפגעי תקיפה‬
‫מינית‪ .‬את פעילותי במסגרת מרכז הסיוע התחלתי כמתנדב‪ .‬לאחר מספר שנים התחלתי‬
‫לעבוד בריכוז קו הסיוע לגברים נפגעי תקיפה מינית‪ .‬במשך השנים‪ ,‬התבוננתי על תהליכים‬
‫אותם עברתי בעקבות החשיפה המתמשכת לתכנים הקשורים לעולם המורכב של תקיפה‬
‫ופגיעה מינית‪.‬‬
‫במקביל‪ ,‬העסיקו אותי שאלות על עולמם הרגשי של המסייעים בקו הסיוע‪ .‬סוגיות‬
‫מורכבות‪ ,‬הן אישיות והן חברתיות‪ ,‬עלו במפגשי הדרכה קבוצתיים ובשיחות אישיות עם‬
‫מסייעים‪ .‬אותם גברים‪ ,‬אשר בחרו להתנדב בסיוע לגברים נפגעי תקיפה מינית‪ ,‬בחרו באותו‬
‫האופן גם להיחשף לעולם של גילוי עריות‪ ,‬סדיזם‪ ,‬ברוטליות ואלימות מצד אחד‪ ,‬ומן הצד‬
‫האחר‪ ,‬לעולם של רגשות אשמה‪ ,‬בדידות‪ ,‬ניתוק ודיסוציאציה‪ ,‬קשיים אישיים וחברתיים –‬
‫מתוך עולמם של הפונים לקו הסיוע‪ .‬ניכר‪ ,‬כי עולמות התוכן הללו‪ ,‬השזורים בענפים גלויים‬
‫וסמויים‪ ,‬משפיעים לאורך זמן על חייהם של המסייעים החשופים אליהם‪.‬‬
‫המתנדבים מסייעים תוך התכוונות מתמידה לאמפתיה‪ ,‬חוסר שיפוטיות וסבלנות אין‪-‬‬
‫קץ‪ ,‬כפי שלמדו בקורס ההכשרה הייעודי‪ .‬סקרנה אותי במיוחד הזווית בה מתבטאת‬
‫הטראומטיזציה מכלי שני אצל גברים העוסקים בסיוע לגברים אחרים‪ ,‬אשר משתפים אותם‬
‫בפגיעה מינית‪ .‬זו סוגיה מרתקת בפני עצמה – מכיוון שהחברה משייכת את הפגיעה לנשים‪,‬‬
‫ולעומת זאת‪ ,‬משייכת את התקיפה לגברים‪ .‬אולם‪ ,‬מסיבות אתיות‪ ,‬לא ראיתי לנכון לערוך‬
‫מחקר במקום עבודתי‪ ,‬ובשל כך נאלצתי לערוך את המחקר על נשים‪ .‬זאת‪ ,‬מכיוון שישנם רק‬
‫שני קווי סיוע לגברים בישראל – האחד כללי והשני לציבור הדתי‪ .‬שניהם פועלים במסגרת‬
‫מרכז הסיוע תל אביב‪ ,‬בו אני עובד‪.‬‬
‫המטפלים בנפגעי תקיפה והתעללות מינית נחשפים לאחת הזוועות האנושיות הקשות‬
‫להכלה‪ .‬תקיפה מינית מתרחשת לרוב באופן נסתר‪ ,‬כך שהנפגע או הנפגעת נשארים לבד‬
‫עם הסוד‪ .‬חשיפת סיפור הפגיעה מלווה לרוב בסנקציות חברתיות חמורות‪ .‬פגיעה מינית היא‬
‫לעתים טראומה מתמשכת‪ ,‬כמו למשל במקרים של גילוי עריות‪ .‬תקיפה מינית עלולה לשבש‬
‫מערכות קוגניטיביות ופיזיולוגיות‪ ,‬וכן לגרום להפרעה פוסט‪-‬טראומטית המשפיעה הן על‬
‫הפרט והן על הסביבה‪ .‬הבחירה להתנדב ולהיחשף לתכנים אלו ראויה להערכה ולהשתאות‪.‬‬
‫מענה לשיחה בקו הסיוע טומן בחובו פוטנציאל חשיפה לתיאורים של גילוי עריות‪ ,‬אונס‬
‫קבוצתי‪ ,‬סדיזם‪ ,‬אלימות קשה והתעללות רגשית‪ .‬החשיפה לתכנים בקו הסיוע מביאה‬
‫להשפעות שחלקן הן מחזקות ומעצימות וחלקן שליליות‪ ,‬ואשר אתן נאלצות המתנדבות‬
‫להתמודד‪ .‬המחקר מתמקד בהשפעות אלה‪.‬‬
‫טראומטיזציה מכלי שני‬
‫אירועים טראומטיים והשלכותיהם משויכים באופן טבעי לאדם שחווה את הטראומה‪.‬‬
‫רוב הספרות המקצועית והמחקר בנושאי טראומה והפרעת לחץ פוסט‪-‬טראומטי (‪)PTSD‬‬
‫עוסקים בקרבן העיקרי – האדם שנפגע או נחשף ישירות‪ .‬מגמות עכשוויות תופסות את‬
‫הטראומה כמשפיעה על כלל ההוויה האנושית‪ .‬הנחת היסוד בתיאוריות של טראומטיזציה‬
‫מכלי שני היא‪ ,‬שסימפטומים של לחץ הם בעלי אופי מחלחל וכי אלו הקרובים לקרבן‬
‫הטראומה עלולים "להידבק" בהם ולהדביק אחרים‪ .‬המנגנונים כוללים‪ ,‬בין היתר‪ ,‬תהליכי‬
‫הפנמה‪ ,‬הזדהות‪ ,‬שינוי בסכמות קוגניטיביות והעברה טראומתית‪ .‬תהליכים אלו הם לרוב‬
‫סמויים ובלתי‪-‬מודעים‪ ,‬וגורמים לנפגע מכלי שני לסבול מתהליכי לחץ ושחיקה‪.‬‬
‫תחילה‪ ,‬תוצגנה שלוש התיאוריות המרכזיות שהתפתחו בתחום הטראומטיזציה מכלי‬
‫שני‪ :‬לחץ טראומטי משני (‪ ,)secondary traumatic stress‬עייפת החמלה ( ‪compassion‬‬
‫‪ )fatigue‬וטראומטיזציה מכלי שני (‪ .)vicarious traumatization‬ייסקרו מספר גורמי סיכון‬
‫להתפתחות טראומטיזציה מכלי שני (‪ )VT‬בקרב מטפלים בנפגעי תקיפה מינית‪ .‬היסטוריה‬
‫אישית של טראומה תימצא כבעלת פוטנציאל להגברת לחץ אמפתי‪ .‬איכות ומשך ההכשרה‬
‫חשובים ליכולת ההתמודדות עם השלכות החשיפה לטראומה‪ .‬חוסר הלימה בין ההכשרה‬
‫למציאות בשטח וציפיות לקויות מהעיסוק עלולים לגרום ללחץ ולתסכול‪ .‬חוסר בהדרכה או‬
‫הדרכה שאינה נותנת מענה הולם למצוקות עלולים לפגוע במטפלים ולהשאיר את הרגשות‬
‫השליליים ללא עיבוד‪ .‬המחקר הנוכחי מניח‪ ,‬כי מתנדבות במרכז סיוע לנפגעות ולנפגעי‬
‫תקיפה מינית חוות טראומטיזציה מכלי שני (‪ .)VT‬הוא בוחן את ממדיה ואת דרכי ביטויה‪.‬‬
‫המחקר נערך בשיטה איכותנית‪ ,‬באמצעות ראיונות עומק‪ ,‬על מנת לאפשר ביטוי לנרטיב של‬
‫הנבדקות ולהבניית המציאות כפי שהן תופסות אותה‪.‬‬
‫תיאוריות של טראומטיזציה מכלי שני‬
‫עבודה טיפולית עם אנשים שחוו טראומה יכולה להיות מתגמלת ביותר‪ ,‬אך בין היתר‪,‬‬
‫גם לגבות מחירים מהמטפל‪ .‬מחשבות חודרניות‪ ,‬עייפות‪ ,‬תשישות‪ ,‬שאיפה להתרחק‬
‫מהסביבה ורצון להתנתק הן חלק מהתופעות אותן חווים המטפלים‪ ,‬בדומה לנפגעי הטראומה‬
‫(‪ .)Figley, 1995‬טראומטיזציה מכלי שני הומשגה לשלוש תיאוריות שונות בעלות קווים‬
‫משיקים וחופפים‪ :‬לחץ טראומטי משני (‪ ,)secondary traumatic stress‬עייפת החמלה‬
‫(‪ ,)compassion fatigue‬וטראומטיזציה מכלי שני (‪Adams, ( )vicarious traumatization‬‬
‫‪ .)Boscarino & Figley, 2006‬לחץ טראומטי משני ועייפת החמלה הוגדרו כתופעות‬
‫קליניות‪ ,‬בהסתמך על מקבץ תסמינים שהופיעו אצל מטפלים באנשים שעברו טראומה‬
‫(‪ .)Figley, 1995‬מושג הטראומטיזציה מכלי שני (‪ )VT‬מתבסס על התמקדות בנרטיב‬
‫ובשינוי בסכמות הקוגניטיביות (‪ .)Pearlman & Saakvitne, 1995‬עיקר הספרות בנושא‬
‫הפרעת לחץ פוסט‪-‬טראומטית (‪ )PTSD‬והשלכות של טראומה מתמקד בקרבן ולא במטפל‬
‫ו‪/‬או באדם הקרוב לקרבן הטראומה (‪ .)Zoelner & Maercker, 2006‬הבנה מעמיקה של‬
‫התהליך המתרחש בצד המטפל יכולה לסייע במניעה או בהפחתה של טראומטיזציה מכלי‬
‫שני המתפתחת במטפל ולאפשר לו איכות טיפול טובה יותר (‪.)Figley, 1995‬‬
‫לחץ טראומטי משני )‪)secondary traumatic stress‬‬
‫ניכר‪ ,‬כי ישנה חשיבות לתת את הדעת למשמעות התיאוריות השונות‪ ,‬אשר מעניקות‬
‫עומק ופרספקטיבות שונות ומובילות להבנה רחבה יותר של התחום‪ .‬לחץ טראומטי משני‬
‫(‪ )secondary traumatic stress – STS‬הומשג על‪-‬ידי ‪ ,)5991( Figley‬אשר בתחילה‬
‫קרא לו "קרבנות משנית" (‪ .)secondary victimization‬המונח נסמך על תסמינים קליניים‬
‫שעלו בשיחות עם מטפלים אשר דיווחו על אפיזודות של עצב‪ ,‬עייפות‪ ,‬חוסר שינה‪ ,‬חרדה‬
‫ומאפיינים נוספים של לחץ (‪ )stress‬על רקע עבודה עם נפגעי טראומה‪,)5991( Figley .‬‬
‫מגדיר לחץ טראומטי משני כמכלול של התנהגות ורגשות הנוצרים מידיעה על אירועים‬
‫טראומטיים הנחווים על‪-‬ידי אדם קרוב‪ )1995( Figley .‬טוען‪ ,‬כי טראומה נחווית הן באופן‬
‫ישיר והן באופן עקיף‪ .‬גורם הלחץ (‪ )stressor‬אצל המטפל הוא הרצון לעזור לאדם הסובל‪,‬‬
‫והמנגנון להתפתחות לחץ טראומטי משני הוא האמפתיה כלפי המטופל‪ .‬כך‪ ,‬המטפל מפתח‬
‫סימפטומים דומים לאדם שחווה את הטראומה (‪.)Bober & Regehr, 2006‬‬
‫עייפת החמלה (‪)compassion fatigue‬‬
‫עייפת החמלה (‪ )compassion fatigue – CF‬דומה במהותה ל‪ ,STS-‬אך מרחיבה‬
‫את הגישה הסימפתומטולוגית לדגש על עייפות‪ ,‬לאות ולחץ כתוצאה מאמפתיה ( ‪Figley,‬‬
‫‪ )6002( Adams, Boscarino & Figley .)1995; 1996; 2002‬פיתחו את הרעיון‪.‬‬
‫לשיטתם‪ ,‬עייפת החמלה (‪ )CF‬היא הירידה בקיבולת וביכולת של המטפל לגלות עניין‬
‫ואמפתיה‪ .‬עייפת החמלה מתרחשת במנגנון של אמפתיה יתרה הבאה לידי ביטוי בתהליך‬
‫המתמשך של הטיפול והאינטראקציה עם הניצולים (‪ .)Salton & Figley, 2003‬עייפת‬
‫החמלה מתבטאת‪ ,‬בין השאר‪ ,‬בריחוק רגשי ובחוסר אמונה מצד הסובל ממנה באופן שניתן‬
‫להבינו כדומה לנפגעי הטראומה הישירים (‪ .)Dutton & Rubinstein, 1995‬תהליך מקביל‬
‫המוביל למוטיבציה לעבודה בתחום הטראומה הוא‪ ,‬על פי ‪ ,)6006( Stamm‬סיפוק של‬
‫חמלה (‪ .)compassion satisfaction – CS‬בתהליך זה‪ ,‬המטפל זוכה לסיפוק‬
‫מהאינטראקציה עם נפגע הטראומה‪ ,‬כך שמתרחש תהליך של איזון בין ה‪ CF-‬לבין ה‪.CS -‬‬
‫טראומטיזציה מכלי שני (‪)vicarious traumatization‬‬
‫המונח "טראומטיזציה מכלי שני" (‪ )vicarious traumatization – VT‬הוטבע‬
‫לראשונה על‪-‬ידי ‪ )5990( McCann & Pearlman‬כדי לתאר שינויים שליליים בקרב מטפלים‬
‫עם מטופלים שורדי טראומה‪ .‬השינויים כוללים הפרעות בתפיסת העצמי‪ ,‬ברוחניות‪,‬‬
‫בתפיסות עולם‪ ,‬ביחסים הבין‪-‬אישיים ובהתנהגות‪ .‬אפקטים שליליים אלו מתרחשים כתוצאה‬
‫מהקשבה אמפתית לאורך זמן למטופלים המשתפים את המטפל בתיאורים גרפיים של‬
‫ההתעללות שחוו‪ .‬הם המתבטאים‪ ,‬בין השאר‪ ,‬בשינויים בסכמות הקוגניטיביות לאור הנרטיב‬
‫הנשמע לאורך זמן ( ‪Figley, 1995; McCann & Pearlman, 1990; Pearlman & Mac‬‬
‫‪ .)Ian, 1995; Pearlman & Saakvitne, 1995a‬המילה האנגלית "‪ "vicarious‬תורגמה‬
‫לעברית במספר מאמרים למונח "חלופית"‪ .‬אולם לטעמי‪ ,‬טראומטיזציה מכלי שני הוא ביטוי‬
‫המסביר את התיאוריה באופן מתאים יותר‪ .‬לכן‪ ,‬ייעשה במאמר שימוש במונח זה – למרות‬
‫הקושי בכך שהמונח "טראומטיזציה מכלי שני" משמש פעמים רבות לתיאור כללי של שלוש‬
‫התיאוריות‪.‬‬
‫הטראומטיזציה מכלי שני (‪ ,)VT‬היא התהליך שבו נגרמות השפעות מצטברות של‬
‫שינוי במטפל כתוצאה מעבודה עם נפגעי טראומה ( ‪ .)Jenkins & Baird, 2002‬זו היא גם‬
‫תוצאתה של זליגתם המתמשכת לאורך זמן של חומרים טראומטיים ממטופלים רבים‬
‫(‪ ,)Shubs, 2008‬ללא קשר למטופל ספציפי (‪.)Adams & Riggs, 2008‬‬
‫‪ ,)1995b( Pearlman & Saakvitne‬מתייחסות למעורבותם של שינויים מהותיים‬
‫בעצמי של המטפל המערבים הפרעה ושינויים בסכמות הקוגניטיביות‪ ,‬בזהות‪ ,‬במערכת‬
‫הזיכרון ובאמונות‪ .‬על פיהן‪ ,‬מחמירה הטראומטיזציה ואולי אף נובעת מהמעורבות האמפתית‬
‫או מהקשרים האינהרנטיים לקשר טיפולי‪ .‬מאחר שהמונח ‪vicarious traumatization‬‬
‫מתייחס למשמעויות של שינוי בסכמות קוגניטיביות כהסתגלות‪ ,‬מודעות עצמית ויחסי אמון‪,‬‬
‫ה‪ VT-‬היא המתאימה ביותר על‪-‬פי ‪ )1995a( Pearlman & Saakvitne‬למחקר על‬
‫טראומטיזציה מכלי שני בקרב מטפלים בנפגעי תקיפה והתעללות מינית‪ .‬ה‪ VT-‬בולטת‬
‫בקרב אנשי מקצוע העובדים עם נפגעי תקיפה מינית וגילוי עריות ( ‪Jenkins & Baird,‬‬
‫‪.)2002‬‬
‫גורמי סיכון להתפתחותה של טראומטיזציה מכלי שני‬
‫התבוננות בהשלכותיה של טראומטיזציה מכלי שני בעזרת שלוש התיאוריות טומנת‬
‫בחובה התייחסות לאדם במכלול חייו‪ ,‬תוך לקיחה בחשבון את מהלך חייו עד לעיסוק בטיפול‬
‫ו‪/‬או בסיוע לנפגעי טראומה‪ .‬בנוסף‪ ,‬יש להתבונן במארג החיים שלו בהווה‪ .‬מכאן‪ ,‬שיש‬
‫להתייחס למספר גורמי סיכון להתפתחות טראומטיזציה מכלי שני‪ .‬גורמים שנסקרו במחקר‬
‫זה הם‪ :‬ההיסטוריה האישית של טראומה‪ ,‬העברה טראומטית‪ ,‬שחיקה ונטל‪ ,‬איכות ומשך‬
‫ההכשרה ומערך ההדרכה‪.‬‬
‫היסטוריה אישית של טראומה‬
‫היסטוריה אישית של טראומה אצל המטפל היא אחד המרכיבים להתפתחותה של‬
‫טראומטיזציה מכלי שני (‪ .)Adams & Riggs, 2008( )VT‬לעומת זאת‪ ,‬ניסיון אישי של‬
‫טראומה בקרב מטפלים שעברו התעללות בעצמם יכול להוות גורם מסייע – בכך שבזכות‬
‫ניסיונם האישי לומדים חלקם לתפקד טוב יותר כמטפלים (‪ .)Little & Hamby, 2001‬רוב‬
‫המטפלים בנפגעי טראומה התנסו באירוע טראומטי במהלך חייהם ( ;‪Figley, 1995‬‬
‫‪ )Pearlman & Saakvitne, 1995a‬ולכן רגישים יותר לפתח טראומטיזציה מכלי שני‬
‫לסוגיה‪ ,‬בגלל הגברה של לחץ אמפתי ( ‪Brady, Guy, Poelstara & Fletcher Brokaw,‬‬
‫‪.)1999‬‬
‫סוגיות בלתי פתורות אצל המטפל עלולות להתעורר בעקבות החשיפה המתמשכת‬
‫לתכנים (‪ ,)Slaton & Figley, 2003‬המוליכה לחדירה של דימויים טראומטיים ( ‪Pearlman‬‬
‫‪ .)& Mac Ian, 1995‬פגיעה מינית שהתרחשה בילדותו של המטפל יכולה להשפיע בעת‬
‫טיפול באנשים בעלי היסטוריה דומה (‪ .)Little & Hamby, 2001‬עבר טראומתי עלול לגרום‬
‫להזדהות‪ ,‬למעורבות יתר‪ ,‬ולשאיפה לא מציאותית להצלה מִ יָּדִ ית של המטופל ( & ‪Wilson‬‬
‫‪.)Lindy, 1994‬‬
‫העברה טראומטית‬
‫רבות נכתב על העברה (‪ )transference‬והעברה נגדית (‪,)counter transference‬‬
‫וקצרה היא היריעה במאמר זה לסקירה היסטורית של המונחים‪ .‬גורם סיכון נוסף הוא‬
‫העברה טראומטית (‪ – )traumatic transference‬אשר ניחנה בפירושים רבים‪ .‬לצורך‬
‫העניין‪ ,‬נשתמש בהגדרה של הרמן (‪ – )5996‬אשר ממשיגה העברה טראומטית בכך‬
‫שתגובותיהם הרגשיות של בעלי סמכות עוותו בחוויית הטראומה‪ .‬מכאן‪ ,‬לפי הרמן‪ ,‬תגובות‬
‫ההעברה הטראומטית‪ ,‬שהן אופייניות לסובלים מ‪ PTSD-‬ומ‪ ,Complex PTSD-‬הן בעלות‬
‫מאפיינים קיצוניים של חיים ומוות וכוח הרסני החודר למרחב הטיפולי‪ .‬זאת‪ ,‬משום‬
‫שתגובותיהם הרגשיות כלפי בעלי סמכות אינן מעובדות‪ ,‬ולכן קיצוניות‪.‬‬
‫הכוח ההרסני יוחס בעבר לכך שהוא טמון מלידה במטופל‪ ,‬ואילו הרמן (‪)5996‬‬
‫מייחסת אותו לאלימותו של המתעלל‪ .‬בטיפול תתרחש לעתים העברה טראומטית‪ ,‬אשר‬
‫מקורה בחוסר אונים הנובע מחוסר ישע בזמן הטראומה המינית‪ .‬בטיפול‪ ,‬הנפגע‪/‬ת נוטים‬
‫לייחס למטפל דמות אידיאלית – מגנה ומצילה מפני חוויה חוזרת של הטראומה‪ .‬כאשר‬
‫המטפל אינו עומד בציפיות – התגובה מתבטאת‪ ,‬פעמים רבות‪ ,‬בזעם כלפי המטפל‪.‬‬
‫ההעברה הטראומטית מכוונת כלפי המתעלל‪ ,‬שאינו נמצא באופן פיזי בחדר‪ ,‬אך נוכח ברמת‬
‫הקוגניציה והרגש‪.‬‬
‫שחיקה ונטל‬
‫המונחים שחיקה (‪ )burnout‬ונטל (‪ )burden‬מופיעים בספרות לסירוגין בקשר לתופעה‬
‫המתרחשת בעת עבודה ואינטראקציה עם אנשים‪ .‬על‪-‬פי )‪ ,Thomas (2004‬שחיקה היא‬
‫סינדרום פתולוגי בו מתקיימים צמצום רגשי (‪ )emotional depletion‬ואי‪-‬הסתגלות‬
‫המתבטאת בניתוק רגשי (‪ )maladaptive detachment‬בתגובה ללחץ תעסוקתי מתמשך‪.‬‬
‫התהליך הוא הדרגתי ומתבטא בין השאר בלחץ‪ ,‬בייאוש‪ ,‬בתשישות רגשית ובדה‪-‬‬
‫פרסונליזציה (‪.)Maslach, 1987‬‬
‫‪ )5991( Maslach, Jackson & Leiter‬הראו‪ ,‬כי ביטוי קליני שכיח הוא ציניות‬
‫המנתקת את האדם מהעיסוק‪ .‬לחץ יכול להגביר את אפקט השחיקה ואת תחושת חוסר‬
‫ההישג (‪ .)Shapiro, Warren Brown & Bigel, 2007‬המגע עם נפגעי תקיפה מינית עשוי‬
‫לגרום לשחיקה ולטראומטיזציה מכלי שני (‪.)Adams et al, 2006( )VT‬‬
‫לעומת טראומטיזציה מכלי שני (‪ ,)VT‬שחיקה אינה מובילה לשינויים באמון‪,‬‬
‫להרגשה של חוסר שליטה‪ ,‬להפרעה באינטימיות ולדימויים פולשניים ( ‪Trippany, White‬‬
‫‪.)Kress & Wilcoxon, 2004‬‬
‫איכות ומשך ההכשרה‬
‫כשירותו (‪ )competence‬של המטפל היא גורם סיכון מרכזי‪ .‬לכן‪ ,‬הכשרת המטפל‬
‫צריכה להיות בהלימה לעבודתו (‪ .)Kanter, 2007‬ציפיות לא ריאליות מהעיסוק גורמות ללחץ‬
‫פסיכולוגי במפגש עם המציאות‪ .‬פנטזיית הצלה של המטופלים תגרום למתח וללחץ‪ ,‬לאור‬
‫אי‪-‬ההלימה בין השאיפה לתוצאות‪ ,‬ותביא ל‪ .)Slaton & Figley, 2003( VT-‬תכניות‬
‫ההכשרה במקצועות טיפוליים ובארגוני סיוע לרוב אינן כוללות לימוד טראומטיזציה מכלי שני‬
‫ודרכי התמודדות (‪ .)White, 1998‬שני קו‪-‬פקטורים‪ ,‬שלעתים חופפים לכך‪ ,‬הם גיל צעיר ו‪/‬או‬
‫סמיכות לסיום ההכשרה (‪ .)Shapiro et al, 2007‬על אודות הכשרתן של המסייעות במרכז‬
‫הסיוע תינתן סקירה קצרה בהמשך‪.‬‬
‫הדרכה (‪)supervision‬‬
‫אנשי מקצוע טיפולי מתמודדים עם חשיפה לתחושות של מצוקה‪ ,‬חרדה‪ ,‬שחיקה‬
‫וטראומטיזציה מכלי שני הפוגעים ביכולתם המקצועית‪ .‬לכן‪ ,‬חשוב למטפל להשתלב באופן‬
‫מתמשך בתהליך של טיפול עצמי בעזרת הדרכה ( ‪Barnett, Baker, Elman & Schoener,‬‬
‫‪ .)2007‬ההדרכה צריכה לתת מענה למשברים‪ ,‬וכן חומרים חדשים‪ ,‬רכישת מיומנויות‪ ,‬שימור‬
‫יכולות‪ ,‬רכישת תחושת אוטונומיה ומסגרת לעיבוד הרגשות השליליים (‪.)Hess, 1987‬‬
‫היעדרה‪ ,‬או איכות בלתי מספקת של הדרכה‪ ,‬יכולות להוות גורם סיכון‪ .‬לכן‪ ,‬צריך הארגון‬
‫לספק מערך הדרכה מתאים‪ .‬ארגון הנכשל לעשות זאת משחזר את תפקיד התוקפן ו‪/‬או‬
‫ההורה המתעלם במערכת התעללות מינית וגילוי עריות ( ‪Pearlman & Saakvitne,‬‬
‫‪ .)1995a‬יחד עם זאת‪ )6001( Barnett et al ,‬הדגישו כי מרחב ההדרכה יכול להיות גם‬
‫חושפני‪ ,‬מאיים‪ ,‬פוגעני ומכאיב‪.‬‬
‫סיוע נפשי הניתן במסגרות לא‪-‬פורמליות‬
‫המחקר בטראומטיזציה מכלי שני התמקד באנשי מקצוע טיפולי ובאנשי מקצוע‬
‫המטפלים בנפגעי טראומה כגון אחיות ורופאים‪ ,‬שירותי הצלה‪ ,‬משטרה ואף פרקליטים‪.‬‬
‫אוכלוסייה זו מתאפיינת‪ ,‬רובה ככולה‪ ,‬בכך שהנבדקים עובדים במקומות מסודרים בהם יש‬
‫לרוב כמות סדורה של מטופלים‪ .‬במרבית המקרים‪ ,‬ניתנת הדרכה מסודרת אשר מהווה חלק‬
‫אינהרנטי מהגדרת מערך העבודה‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬אוכלוסייה של מתנדבים העוסקים במתן‬
‫סיוע לנפגעי טראומה אינה מתאפיינת במערך סדור כפי שצוין‪ .‬לכן‪ ,‬מרבית המחקר על‬
‫טראומטיזציה מכלי שני נעשה על פסיכולוגים ועובדים סוציאליים‪.‬‬
‫היתרונות בחקירת אוכלוסיה זו‪ ,‬הם הכמות הסדורה של מטופלים הניתנת למדידה‬
‫והימצאותם במסגרת של הדרכה והשתלמות מקצועית‪ .‬המחקר על מתנדבים הפועלים‬
‫בתחום הסיוע לנפגעי טראומה הוא מועט‪ .‬קיים קושי רב לכמת את מספר הקשרים עם נפגעי‬
‫הטראומה‪ ,‬כאשר עצם סוגיית ההתנדבות מציבה‪ ,‬בין היתר‪ ,‬סוגיות מורכבות של גבולות‪,‬‬
‫הדרכה‪ ,‬משך ההתנדבות וקשר עם הארגון‪.‬‬
‫קווי סיוע טלפוני‬
‫קווי סיוע טלפוני ומרכזי סיוע מאפשרים גישה מִ יָּדִ ית‪ ,‬באופן אנונימי וזמין‪ ,‬לסוג‬
‫התערבות בשעת משבר (‪ .)Kinzel & Nanson, 2000( )crisis‬קווי סיוע רבים מאוישים על‪-‬‬
‫ידי מתנדבים הנו תנים מענה אנונימי באופן המאפשר ביטוי רגשי והעצמת הפונים ( & ‪Hall‬‬
‫‪ .)Schlosar, 1995‬הפרדיגמה היא‪ ,‬לסייע לפונה להעריך את הסיטואציה‪ ,‬תוך שימוש‬
‫בהקשבה אמפתית ותמיכה רגשית ומתן מידע על הבעיה והקשריה החברתיים ( & ‪Kinzel‬‬
‫‪ .)Nanson, 2000‬תפיסת הסיוע היא‪ ,‬שהפונה יודע מה טוב עבורו וכי הייעוץ עוזר לו לקבל‬
‫בעצמו את החלטותיו (‪.)MacKinnon, 1998‬‬
‫התחלופה הרבה במרכזי הסיוע מאלצת את הארגונים לערוך גיוס והכשרה של‬
‫מתנדבים באופן שוטף‪ .‬לתחלופה זו קיימים גורמים הנובעים מאופי הפעילות ולא מעצם‬
‫היותה התנדבותית ובלתי מחייבת‪ .‬המפגש החד‪-‬פעמי ואי‪-‬הוודאות לגבי המשך הקשר‬
‫גורמים לתחושות של ייאוש ותסכול בקרב המתנדבים (‪ .)Cyr & Dowrick, 1991‬בנוסף‪,‬‬
‫פונים החוזרים ומספרים על אודות האירוע ואינם מכבדים גבולות‪ ,‬תוך התעלמות‬
‫מהמסייעים‪ ,‬גורמים אף הם לשחיקה (‪.)MacKinnon, 1998‬‬
‫שינויים בסכמות קוגניטיביות בקרב עובדות סוציאליות במרכז סיוע נמצאו על‪-‬ידי‬
‫‪ )6002( Clemans‬וכללו פחד ללכת בלילה לבד‪ ,‬פחד מאלימות מינית‪ ,‬חשדנות כלפי הזולת‪,‬‬
‫דאגת יתר והגנתיות יתר כלפי ילדיהן‪ ,‬בלבול בחיי המין והימנעות ממין‪ .‬לעומת זאת‪,‬‬
‫‪ )6002( Hellman & House‬מצאו כי מתנדבות במרכזי סיוע בפגיעה מינית מדווחות על‬
‫סיפוק מהעבודה ההתנדבותית ועל מחויבות רגשית כגורמים להמשיך בהתנדבות‪.‬‬
‫התנדבות במרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית "תאיר"‬
‫מרכז הסיוע "תאיר" הוא מלכ"ר המעסיק שש עובדות בשכר במשרות חלקיות ו‪21-‬‬
‫מתנדבות‪ ,‬המקיימות את עיקר פעילויותיה של העמותה‪ .‬לצורך מחקר זה‪ ,‬מרב תשומת הלב‬
‫התמקד במתנדבות הנותנות סיוע על‪-‬ידי מענה טלפוני‪ .‬בנוסף‪ ,‬מתקיימות פגישות בודדות‬
‫של סיוע באופן מוגבל לפונות וליווין בהליך הפלילי ולבתי‪-‬חולים‪ .‬המתנדבות עוברות ראיונות‬
‫קבלה‪ ,‬ולאחר מכן קורס הכשרה של ‪ 62‬מפגשים בני שלוש שעות‪ ,‬על בסיס שבועי‪ .‬את‬
‫ההכשרה מנחה אשת צוות מקצועי בשכר ומתנדבת ותיקה בעלת הכשרה בהנחיית קבוצות‪.‬‬
‫במסגרת הקורס הן לומדות על פגיעה מינית לסוגיה‪ ,‬נערכים תרגילי סימולציות והרצאות‬
‫מקצועיות בנושאים שונים‪ ,‬ומתקיים שיתוף בסיפור אישי על חוויית חיים משמעותית וכן‬
‫בנושאים של העצמה נשית ופמיניזם‪ .‬קורס ההכשרה יוצר קשרים חברתיים בין המשתתפות‬
‫ותהליכים בין‪-‬אישיים משמעותיים ועמוקים‪.‬‬
‫מערך ההדרכה מורכב מארבע קבוצות הנפגשות אחת לחמישה שבועות במשך‬
‫שעתיים‪ ,‬לאורך כל השנה‪ .‬ההדרכה מונחית על‪-‬ידי אשת צוות מקצועי בשכר ומנחה חיצונית‬
‫מתחום הטיפול‪ .‬המתנדבות מחויבות על‪-‬ידי העמותה להשתתף במפגשי ההדרכה‪ .‬במידה‬
‫שמתנדבת אינה מגיעה למפגשים‪ ,‬היא מוזמנת על‪-‬ידי הוועד המנהל לשיחה אישית‪.‬‬
‫תפיסת העולם בקו הסיוע‪ ,‬היא של התערבות ראשונית בשעת משבר‪ .‬עקרון הסיוע‬
‫מושתת על העצמה והחזרת השליטה לפונה‪ ,‬מתוך אידיאולוגיה שהיא יודעת מה טוב עבורה‪.‬‬
‫ישנה התכוננות לאפשר בשיחת הסיוע אווירה מכילה‪ ,‬תומכת ובלתי‪-‬שיפוטית‪ .‬נדבך מהותי‬
‫של התערבות בשעת משבר הוא‪ ,‬שמשך ההתקשרות הוא זמני וקצר‪ ,‬ללא ‪ setting‬מוגדר‪.‬‬
‫בניגוד לקשר טיפולי המושתת על ‪ setting‬קבוע בהתאם לסוג הטיפול‪ ,‬המסייעת בקו הסיוע‬
‫אינה יכולה לדעת מה מצפה לה כאשר היא עונה לשיחה טלפונית‪.‬‬
‫ישנן פונות קבועות‪ ,‬אשר אינן מתאימות בהכרח להגדרה של התערבות ראשונית‬
‫בשעת משבר‪ ,‬ולכן מהוות אתגר למסייעות ולנשות הצוות המקצועי בשכר‪ .‬בנוסף‪ ,‬ישנו‬
‫ספקטרום רחב של פניות וסוגי מצוקות המובילים לפנייה לקו הסיוע‪ .‬תפיסת עולם מרכזית‬
‫במרכז הסיוע היא‪ ,‬שהפונה עברה פגיעה מינית על השלכותיה השונות‪ ,‬וכי היא מתקשרת‬
‫על‪-‬מנת לשתף ולקבל אוזן קשבת‪ .‬הפונה שעברה תקיפה מינית היא אישה שעברה אירועי‬
‫חיים קשים וטראומטיים‪ ,‬ולא מצופים ממנה ביטויים והתנהגויות מתעללות ואלימות כלפי‬
‫המסייעות‪.‬‬
‫המחקר הנוכחי‬
‫המחקר הנוכחי מניח‪ ,‬כי מתנדבות במרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית סובלות‬
‫מטראומטיזציה מכלי שני (‪ .)VT‬ייחודו של המחקר בכך‪ ,‬שהנבדקות עורכות התערבות עם‬
‫נפגעות טראומה במינונים משתנים‪ ,‬התלויים הן במספר השיחות המגיעות למסייעת‬
‫במשמרת והן בלוח הזמנים אותו המתנדבת מציבה לעצמה‪ .‬המחקר הוא איכותני‪ ,‬ובמסגרתו‬
‫נערכו ראיונות עומק עם מתנדבות אשר מסייעות בקו סיוע לנפגעות תקיפה מינית במשך‬
‫שנה אחת לפחות לאחר סיום קורס ההכשרה‪.‬‬
‫לאור הידוע על טראומטיזציה מכלי שני באנשי טיפול פורמליים ובלתי‪-‬פורמליים‪,‬‬
‫המחקר הנוכחי מניח כי מתנדבות במרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית חשופות ל‪ .VT-‬שאלת‬
‫המחקר היא‪ :‬מהם הגורמים לטראומטיזציה מכלי שני (‪ )VT‬בקרב המתנדבות?‬
‫הנבדקות‬
‫הנבדקות הן מתנדבות ב"תאיר" – מרכז סיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית‪ .‬כל‬
‫הנבדקות עברו קורס הכשרה‪ ,‬כפי שתואר לעיל‪ ,‬ופעילות בקו הסיוע שנה לפחות מסיום‬
‫הכשרתן‪ .‬במחקר השתתפו שמונה נבדקות בין הגילאים ‪ .)md=41.50( 22-62‬חמש מתוך‬
‫הנבדקות דיווחו כי הן בעלות השכלה אקדמית‪ ,‬מתוכן שלוש בעלות מקצוע טיפולי‪ .‬הנבדקות‬
‫ענו לפנייה כללית למתנדבות מרכז הסיוע להשתתף במחקר ואישרו בכתב את הקלטת‬
‫הריאיון‪ .‬הן יודעו כי בכל עת‪ ,‬עד להגשת המחקר‪ ,‬ברשותן לבקש ללא הסבר שלא ייעשה בו‬
‫שימוש‪ .‬לנבדקות ניתנו באופן אקראי שמות בדויים בסדר עולה על‪-‬פי האותיות א'‪-‬ח'‬
‫בהתאמה‪ ,‬כך שלא ניתן יהיה לזהותן‪ .‬המתנדבות מבצעות בדרך כלל משמרת אחת בשבוע‪,‬‬
‫הנמשכת שעתיים‪ .‬רוב המשמרות מתבצעות במרכז הסיוע‪ ,‬ולעתים בביתה של המתנדבת‪.‬‬
‫מרכיב נוסף בפעילות ההתנדבותית כולל ליווי נפגעות בהליך הפלילי ולבתי‪-‬חולים‪ .‬לעתים‬
‫עורכות המתנדבות פגישות סיוע אישיות עם פונות‪.‬‬
‫מחקר איכותני‬
‫כלי המחקר הוא ראיון‪-‬עומק‪ ,‬חצי מובנה‪ ,‬המורכב משאלות פתוחות השייכות‬
‫לנושאים המוגדרים מראש‪ .‬טכניקה זו מאפשרת לנבדקות להעלות תכנים כפי הבנתן‪.‬‬
‫הרי איון מורכב משאלת פתיחה ומספר שאלות שנקבעו מראש כמבנה אשר מתמקד בשאלת‬
‫המחקר מזוויות שונות (שקדי‪ .)6002 ,‬הראיונות הוקלטו ותומללו לצורך העבודה‪ .‬הנבדקות‬
‫בחרו את מקום קיום הריאיון‪ .‬משך הריאיון היה כשעה עד שעה וחצי‪ .‬מבנה השאלון הוגש‬
‫לאישור מנחת העבודה‪ .‬שאלות לדוגמה‪" :‬ספרי לי על משמעות הסיוע עבורך"; "אילו קשיים‬
‫עוברות‪ ,‬לדעתך‪ ,‬המתנדבות במרכז הסיוע?"‬
‫ניתוח הראיונות‬
‫ניתוח הראיונות העלה שלוש תמות מרכזיות השזורות זו בזו‪ :‬חשיפה מתמשכת‬
‫לטראומה‪ ,‬שינויים קוגניטיביים וסימפטומים של טראומה‪ ,‬וחוסר גבולות והצבתם‪ .‬התמות‬
‫הללו מראות‪ ,‬כי הנבדקות מתייחסות לטראומטיזציה מכלי שני באופן רחב‪ ,‬בדומה לסקירה‬
‫התיאורטית (‪ .)Adams, Boscarino & Figley, 2006‬בעת עריכת התמות האחת אחר‬
‫השנייה‪ ,‬נשאלה השאלה מהי סיבה ומהו מסובב‪ .‬חלוקת התמות לקטגוריות נתנה מבט עומק‬
‫שעל‪-‬פיו נערך הסדר‪ ,‬במטרה להסביר את המעגליות ואת התיאוריה המעוגנת בשדה כפי‬
‫שהובנתה‪.‬‬
‫התמות המרכזיות‬
‫‪ .1‬החשיפה המתמשכת לטראומה צוינה על‪-‬ידי הנבדקות‪ ,‬שהעלו אלמנטים שונים‬
‫העוסקים בחשיפתן לטראומה – ברמת התוכן‪ ,‬במהלך חייהן ובמציאות של הסיוע‪ .‬זאת‪,‬‬
‫בדומה למחקרם של ‪ ,)6002( Way et al‬בו נמצא כי חשיפה ממושכת לטראומה גורמת‬
‫לשחיקה וללחץ טראומטי משני )‪ .(STS‬כך‪ ,‬ניתן לראות כיצד חשיפה זו שזורה בתמה הבאה‬
‫לידי ביטוי ברמה הקלינית‪ .‬בתוך כך‪ ,‬היא מאתגרת את סוגיית הגבולות‪ ,‬כפי שעולה מהתמה‬
‫השלישית‪.‬‬
‫‪ .2‬שינויים קוגניטיביים וסימפטומים של טראומה מתרחשים לאור החשיפה‬
‫המתמשכת לתכנים‪ .‬שינויים בסכמות הקוגניטיביות הם מרכיב חשוב בטראומטיזציה מכלי‬
‫שני )‪ (VT‬על פי ‪ .)5990( McCann & Pearlman‬הסימפטומים עליהם דיווחו הנבדקות‬
‫דומים לסימפטומים של ‪ ,PTSD‬בדומה לפונות לקו הסיוע‪ .‬הדמיון בסימפטומים מצביע על‪-‬פי‬
‫‪ )1995; 1996; 2002( Figley‬על מרכיבים של לחץ טראומטי משני )‪ (STS‬ועל עייפת‬
‫החמלה )‪ .(CF‬מתוך כך‪ ,‬נוצר מארג המזכיר השלכות של תקיפה מינית והמציב‪ ,‬בין היתר‪,‬‬
‫את סוגיית הגבולות‪.‬‬
‫‪ .3‬קושי בזיהוי והצבת גבולות עולה בקנה אחד עם טראומה מינית‪ ,‬בה נפרצים‬
‫גבולות האדם‪ ,‬אשר בהמשך החיים עליו להתמודד ולהציבם מחדש בתהליך ההחלמה‪.‬‬
‫סוגי ית הגבולות הועברה במהלך הראיונות באופן נרטיבי‪ ,‬מנקודות מבט מגוונות‪ .‬הנבדקות‬
‫עסוקות בסוגיית הגבולות‪ ,‬הן במרחב הפרטי והן במרחבו של הארגון ומול מערך ההדרכה‪.‬‬
‫תמה זו משתלבת בחשיפה המתמשכת לטראומה‪.‬‬
‫שאלת המחקר הנוכחי‪ ,‬מהם הגורמים לטראומטיזציה מכלי שני )‪ (VT‬בקרב‬
‫מתנדבות במרכז סיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית‪ ,‬נענתה בשלושה רבדים השלובים זה‬
‫בזה‪ .‬בנוסף‪ ,‬הטראומטיזציה מכלי שני התבטאה בשלוש התיאוריות המרכזיות‪ ,‬אולם ניכר‬
‫שבהתאם להנחה בסקירת הספרות‪ ,‬הטראומטיזציה מכלי שני )‪ (VT‬המתבטאת בנרטיב‬
‫ובשינויים בסכמות הקוגניטיביות תואמת באופן ההולם ביותר את המתרחש בקרב הנבדקות‪.‬‬
‫‪ .1‬חשיפה מתמשכת לטראומה‬
‫תמה זו מורכבת מארבע קטגוריות‪ :‬תוכן יומן הסיוע‪ ,‬שיחות מתעללות בקו הסיוע‪,‬‬
‫היסטוריה אישית של טראומה וערבוב עולמות – העברה טראומטית‪ .‬הנושאים שלובים זה‬
‫בזה‪ ,‬אך משליכים זרקור להיבטים שונים של החשיפה המתמשכת לטראומה‪ .‬שגרת קריאת‬
‫תוכן יומן הסיוע חושפת את המסייעות לתכנים של התעללות מינית וסדיזם‪ .‬מהראיונות עלה‪,‬‬
‫כי הקריאה בו כתהליך של שגרת עבודה יוצרת לחץ ועומס קוגניטיבי‪ ,‬הגורמים‬
‫לטראומטיזציה מכלי שני לפי ‪ .)2002( Jenkins & Baird‬לא נמצאה התייחסות ישירה‬
‫בסקירת הספרות לטראומטיזציה מכלי שני במנגנון זה‪.‬‬
‫לעומת החשיפה הפסיבית מקריאת היומן‪ ,‬נחשפות המסייעות לטראומטיזציה‬
‫אקטיבית כאשר מתרחש מפגש בעל אופי מתעלל בקו הסיוע‪ .‬הפוטנציאל של שיחה מתעללת‬
‫מציב את המסייעות בכוננות מסוימת‪ ,‬ברמות מודעות מגוונות‪ .‬השיחות גובות מחיר רגשי רב‬
‫וגוררות הזדקקות למשאבי אמפתיה רבים הגורמים‪ ,‬על פי ‪ ,)5991( Figley‬לעייפת החמלה‬
‫)‪ .(CF‬חשיפה לטראומה בעברן של המסייעות‪ ,‬הן טראומה מינית והן טראומה אחרת‪ ,‬עלתה‬
‫מהראיונות‪ .‬היסטוריה אישית של טראומה עולה לעתים במהלך קורס ההכשרה באופן מציף‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬היא יכולה להיות מניע להתנדבות‪ .‬טראומה אישית לא מעובדת עלולה לפגוע‬
‫במתנדבת עצמה ובעמיתותיה (‪ .)Slaton & Figley, 2003‬טשטוש הגבולות והעברה‬
‫טראומטית מוסברים על‪-‬ידי הרמן (‪ )5996‬כתוצאתה של חשיפה מתמשכת למטופלים‬
‫הסובלים מ‪ ,PTSD-‬ובייחוד טראומה מינית‪.‬‬
‫‪.1‬א‪ .‬תוכן יומן הסיוע‬
‫בקטגוריה זו‪ ,‬ישנה התייחסות מגוונת לתוכן יומן דיווח השיחות‪ .‬במרכז הסיוע מהווה‬
‫היומן בו נצברות השיחות את הנרטיב הקולקטיבי של המתנדבות ושל הצוות המקצועי‪ .‬היומן‬
‫משמש עדות כתובה‪ ,‬מעין "ספר הטראומה הלאומי" של הנשים הפועלות בו בהווה ואלה‬
‫שפעלו בו בעבר‪ .‬שש נבדקות ציינו את קריאת יומן הדיווח בהתייחסות בעלת אופי של‬
‫התבוננות על רצף‪ ,‬כאשר בצדו האחד החשיבות שבעצם הקריאה בו‪ ,‬ובקצהו השני הקושי‬
‫והעומס הרגשי הכרוכים בפעולה זו‪ .‬מעניין‪ ,‬שעלתה התייחסות בקרב רוב הנבדקות‬
‫לקטגוריה זו‪ ,‬למרות שלא נשאלה שאלה ישירה בנושא‪.‬‬
‫בציטוט הבא‪ ,‬מתארת זהבה את התהליך‪:‬‬
‫"אחרי שאני קוראת כל שבוע את הדיווחים האלה‪ ,‬המאוד מיניים‪ ,‬על אבות‬
‫שמבצעים גילוי עריות ועל כל מיני 'דברים נחמדים'‪ ...‬פשוט אנטיפתיה‪ ...‬מציאות‬
‫מאוד מזעזעת "‬
‫שגרת קריאת הדיווחים נחווית כחוויה שוחקת‪ ,‬הדורשת משאבי אנרגיה‪ ,‬קוגניציה ורגש‬
‫מהמתנדבת‪ .‬איילה מסבירה‪:‬‬
‫"‪...‬שחיקה‪ ,‬אני חושבת שהיא‪ ..‬אתה יושב (לשון זכר במקור‪ ,‬ר‪.‬י‪ ).‬כל שבוע על‬
‫הקו‪ ..‬מגיעות שיחות‪ ,‬לא מגיעות שיחות – אני תמיד רושמת לי פה ביומן את‬
‫השיחות‪ ,‬כי היומן מלמד גם על המקרים וגם על אופן ההתמודדות של אם‬
‫יקרה‪ ...‬אני חושבת שגם מה ששוחק זה גם סוג של ידיעה שזה לעולם לא‪,‬‬
‫לעולם לא יהיה לזה סוף‪" ...‬‬
‫גילה מראה כיצד יומן השיחות מעמת אותה עם התפיסה‪ ,‬כי עליה להיות מסוגלת לזכור‬
‫ולשייך בכל זמן נתון את המידע הנמצא ביומן – משימה הנתפסת כלא מציאותית ובעלת‬
‫פוטנציאל לכישלון‪:‬‬
‫"קושי אחד שיש לי זה לזכור‪ ...‬יש ביומן הרבה מאוד מקרים‪ ...‬והייתה אזהרה‬
‫שאם מישהי מתקשרת‪ ,‬אנחנו לא מסייעות לה‪ ...‬וגם לא זכרתי את ההערות‬
‫לגביה‪".‬‬
‫שתיים מהנבדקות כלל לא ציינו שגרה זו‪ .‬ייתכן כי השתמשו במנגנון הגנה דיסוציאטיבי‪ ,‬על‪-‬‬
‫מנת להקטין את ההשפעות שציינו הנבדקות האחרות‪ ,‬כפי שמסבירה הרמן (‪ .)5996‬ניכר‪ ,‬כי‬
‫המטלה לקרוא את יומן דיווח השיחות‪ ,‬אשר נתפס במרכז הסיוע כחלק מהשגרה‪ ,‬מציבה‬
‫למעשה את המתנדבות מול אתגר להכיל את הבלתי צפוי‪ ,‬הקשה‪ ,‬ולעתים אף הבלתי נסבל‪.‬‬
‫לא קיימת בארגון התייחסות גלויה לפוטנציאל העומס והקושי ממטלה זו‪ .‬לקטגוריה זו לא‬
‫נמצאה התייחסות בסקירת הספרות שנערכה‪ ,‬וכן לא בחיפוש אחר ממצא דומה במחקרים‬
‫אחרים‪.‬‬
‫‪.1‬ב‪ .‬שיחות מתעללות בקו הסיוע‬
‫קו הסיוע מצטייר כמקום להכלה‪ ,‬אמפתיה‪ ,‬שיתוף בכאב ועזרה לאדם שעבר‬
‫התעללות וטראומה‪ .‬מצוקתה של הפונה היא עיקר התכוונותה של המסייעת‪ .‬ברצף זה‪,‬‬
‫הגעתן של שיחות בעלות אופי מתעלל הוא בלתי צפוי‪ ,‬ולעתים אף נתפס כדבר שלא לגיטימי‬
‫להתלונן עליו‪ .‬המסייעות מניחות שהפונה מעברו השני של קו הטלפון עברה פגיעה מינית‬
‫ו‪/‬או טראומה נפשית‪ ,‬וכי היא אינה בעלת פוטנציאל להתנהגות אלימה ופוגענית‪ .‬כל‬
‫הנבדקות התייחסו לשיחות מסוג זה מזוויות שונות‪.‬‬
‫איילה מתארת את תפיסתה הדיכוטומית כלפי הפונה הפוטנציאלית‪ ,‬כפי שדמותה נבנתה‬
‫לאחר קורס ההכשרה ולאחר מפגש עם פונה מתעללת‪:‬‬
‫"‪ ...‬המקרה שהוא מבחינתי הנבוט בראש‪ ,‬כמו שאומרים‪ ,‬איכשהו תמיד הצטייר‬
‫לי‪ ,‬וגם מהקורס (ההכשרה‪ ,‬ר‪.‬י‪ ).‬עצמו‪ ,‬שהפונה היא המישהי המסכנה‪,‬‬
‫הדומעת האומללה‪ ,‬חסרת האונים‪ ,‬והיה לי מקרה של מישהי שהייתה תוקפנית‬
‫ואגרסיבית‪"...‬‬
‫בכך היא נוגעת גם בנושא של חוסר ההלימה בין הכשרת המתנדבות לבין הפוטנציאל‬
‫הפוגעני של שיחות מתעללות‪ .‬איילה מייחסת את החשיפה לשיחה מתעללת כחלק מההוויה‬
‫של קו סיוע‪:‬‬
‫" אני חושבת שאין מנוס מכך שכל מתנדבת תחווה סוג של פגיעה או טלטלה כזו‬
‫או אחרת‪ ,‬כי בסופו של דבר אין שום דבר שיכול להכין אותך לזה‪".‬‬
‫גילה מתארת את השיחה עם הפונה כאירוע טראומטי הנשאר אתה מספר שבועות‪:‬‬
‫"היה זוועה‪ .‬זה משהו שעשה לי קצת טראומה‪ .‬לקחתי כמה שבועות ואחר‪-‬כך‬
‫פניתי לאשת צוות‪ ...‬הרגשתי לא יוצלחית‪ ,‬כאילו רציתי‪ ,‬נכשלתי‪ ,‬הרגשתי כאילו‬
‫נתנו לי סטירה‪ ,‬ועשיתי משהו ואני פתי‪"...‬‬
‫רק לאחר תקופה זו היא פנתה לעזרה‪ ,‬כי תפסה את ההתעללות כמהות שאין לגיטימציה‬
‫לבקש עבורה עזרה‪ .‬בדומה לאיילה‪ ,‬ניכר כי גילה חוותה טראומה משיחה מתעללת ולא‬
‫הייתה מוכנה נפשית לכך‪.‬‬
‫נדבך חשוב שדנה מעלה‪ ,‬הוא תפיסתה שהפונה מנסה להעביר למסייעת את השלכות‬
‫התקיפה המינית שעברה‪ ,‬ולא כעניין אישי‪:‬‬
‫"אבל בכל זאת כן הקשבתי והייתי שם בשבילה‪ ,‬כי הבנתי שזה גם איזשהו צורך‬
‫שלה להוציא את הדברים האלה‪ ,‬כי היא מעבירה את ההתעללות הזאת אליי‪,‬‬
‫שהיא רוצה שאבין‪ ,‬שאני אחווה את מה שהיא חוותה‪"...‬‬
‫דנה מוצאת את הצבת הגבולות בהקשר של שיחה מתעללת כדבר לגיטימי ומתבקש‪:‬‬
‫"‪ ...‬מבחינתי‪ ,‬אני חייבת להגיד שמותר (להציב גבול‪ ,‬ר‪.‬י‪ ).‬מבחינת מה‬
‫שמעבירים לנו פה במרכז‪ ,‬שאם אנו מרגישות שמתעללים בנו ואונסים אותנו‬
‫לשמוע מה שאנחנו לא רוצות‪ ,‬יש לנו את המקום להגיד ולשים את זה על‬
‫השולחן‪".‬‬
‫דריכות‪ ,‬המתרחשת כשהטלפון מצלצל‪ ,‬מובילה לכוננות אל הבלתי‪-‬ידוע‪ .‬בתהליך זה‪,‬‬
‫מגייסת המסייעת פעם אחר פעם משאבי אמפתיה‪ ,‬רגש וקוגניציה‪ .‬תוספת החשדנות‬
‫מחמירה את הלחץ האמפתי‪ ,‬כפי שחווה הילה‪:‬‬
‫"‪ ...‬אנחנו לא תמיד יודעים (לשון זכר במקור‪ ,‬ר‪.‬י‪ ...).‬לכן אנחנו משלמים מחיר‬
‫שאנחנו חשדניים לכל אחד‪ ,‬כי כל אחד יכולה להיות היא (פונה מתעללת‪ ,‬ר‪.‬י‪...).‬‬
‫והיא שואבת מאתנו המון‪-‬המון כוחות‪ ...‬זה חלק מהעבודה‪".‬‬
‫השיחות המתעללות גובות מחיר רגשי וגורמות לחשדנות כלפי פונות‪ .‬הן גורם נוסף‬
‫לעייפת החמלה ול‪ VT-‬במתנדבות‪ .‬לא נמצא בספרות מחקר שבדק באופן ישיר את הקשר‬
‫בין שיחות מתעללות לבין טראומה מכלי שני‪ .‬ניכר‪ ,‬כי השיחות המתעללות מכניסות אלמנט‬
‫של דריכות‪ ,‬חוסר אונים נרכש‪ ,‬וחשש שאין הדבר לגיטימי להעלותו – המובילים לאורך זמן‬
‫לשחיקה ולתחושה של מחיר כבד במענה לקו הסיוע‪ .‬קטגוריה זו מבטאת את הדיסוננס שבין‬
‫האידיאולוגיה ותפיסות ה עולם של המסייעות את עצמן ואת הפונות‪ ,‬לבין המציאות כפי שהיא‬
‫באה לידי ביטוי בתהליך הסיוע בשטח‪.‬‬
‫‪.1‬ג‪ .‬היסטוריה אישית של טראומה‬
‫מהלך חייהן של המסייעות‪ ,‬ובייחוד היסטוריה אישית של טראומה לפני ותוך כדי‬
‫ההתנדבות‪ ,‬יכולים לבוא לידי ביטוי בזמן ובעקבות הסיוע‪ .‬שבע נבדקות התייחסו להיסטוריה‬
‫אישית של טראומה‪ ,‬שש מהן ציינו טראומה מינית‪.‬‬
‫גילה מייצגת תפיסה‪ ,‬לפיה נשים המגיעות להתנדב במרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית הן‬
‫בעלות היסטוריה של טראומה מינית‪:‬‬
‫"אין לי ספק שמי שמגיע (לשון זכר במקור‪ ,‬ר‪.‬י‪ ).‬לקורס (ההכשרה‪ ,‬ר‪.‬י‪ ).‬הזה‪,‬‬
‫מגיע מאיזשהו ניסיון אישי שהוא עבר בעצמו‪"...‬‬
‫גילה מעידה על עצמה‪ ..." :‬ואני באתי עם סיפור כזה‪"...‬‬
‫לעומתה‪ ,‬חן משקיפה על הסוגיה מזווית אישית‪ ,‬אשר התחדדה לאחר שהחלה בהתנדבות‪:‬‬
‫"אני פשוט שמתי לעצמי‪ ,‬הרכבתי‪ ,‬משקפיים אחרות לגמרי ממה שכל חיי‬
‫הסתכלתי‪ ,‬ובחיי עברתי התעללויות ותקיפות‪".‬‬
‫בעקבות קורס ההכשרה וההתנדבות בחנה חן שוב את חייה‪ .‬היא מצאה בהם מאורעות‬
‫טראומתיים‪ ,‬להם לא הייתה ערה קודם לכן‪:‬‬
‫"לא הגעתי למצבים שאנסו אותי‪ ,‬ולא‪ ,‬אם זה היה משהו בכפייה זה היה בגלל‬
‫שאני לא ידעתי להגיד את הלא‪( ...‬כאן יש פירפירוט שלא צוין – על מנת לשמור‬
‫על הפרטיות‪ ,‬ר‪.‬י‪ ).‬לא משנה‪ ,‬אלף ואחד מקרים‪ .‬הפוינט (‪ ,point‬ר‪.‬י‪ ).‬הוא‪,‬‬
‫שברגע שהרכבתי את המשקפיים האלה‪ ,‬מבחינתי‪ ,‬זה לא משהו שאפשר‬
‫להוריד אותם היום"‪.‬‬
‫דנה מיטיבה לתאר את התהליך בו ההיסטוריה האישית של הטראומה הובילה אותה‬
‫להתנדב במרכז הסיוע‪:‬‬
‫"ישבתי שם בכיתה (בלימודים אקדמיים‪ ,‬ר‪.‬י‪ ,).‬והרגשתי כאילו כל מה שהיא‬
‫אומרת לי פוגע לי בבטן‪ ...‬ולא ידעתי למה‪ ...‬כאילו הנושא הזה פתאום בוער בי‬
‫מבפנים‪ ...‬ובסופו של דבר ידעתי שאני רוצה להתנדב‪( .‬במרכז הסיוע‪ ,‬ר‪.‬י‪").‬‬
‫פגיעה על רקע היסטוריה אישית‪ ,‬לא מעובדת‪ ,‬של טראומה מינית וגילוי עריות בקרב‬
‫מתנדבות אחרות מעוררת חרדה‪ .‬הילה מדגימה‪:‬‬
‫"יש (מתנדבות‪ ,‬ר‪.‬י‪ ).‬נפגעות גילוי עריות שאני בהחלט חושבת שקשה לי להבין‬
‫את המקום הזה של להיפגש עם הכאב כל הזמן‪ .‬אני חושבת שיהיה להן קשה‪,‬‬
‫שזה ישפיע עליהן בצורה דרמטית‪ ,‬אם לא הרסנית‪".‬‬
‫היסטוריה אישית מעובדת של טראומה מהווה מניע להצטרפות ומייצרת יכולות טובות‬
‫לסייע‪ ,‬בזכות ניסיון חיים‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬טראומה בלתי מעובדת נמצאה כבעלת פוטנציאל‬
‫לפגיעה במתנדבת עצמה ועלולה לגרום לטראומטיזציה מכלי שני בקרב מתנדבות אחרות‪.‬‬
‫ניכר‪ ,‬כי בקרב המסייעות קיים חשש מפני השלכות שליליות בעקבות ההתנדבות במרכז‬
‫הסיוע הקשורות להיסטוריה אישית של טראומה‪.‬‬
‫‪.1‬ד‪ .‬ערבוב עולמות – העברה טראומטית‬
‫העברה טראומטית (‪ )traumatic transference‬נתפסת כמערכת של כלים שלובים‪,‬‬
‫בה מי טשטש הגבול בין הפונה למסייעת‪ .‬ההעברה יכולה לנוע למרחב שבין המתנדבת‬
‫למעגל האישי שלה‪ .‬על פי הרמן (‪ ,)5996‬העברה טראומטית נוצרת כתוצאה מעיוות‬
‫בתגובות הרגשיות של מטופלים הסובלים מ‪ PTSD-‬כלפי בעלי סמכות‪ .‬ניתן לשער‪ ,‬שלעתים‬
‫קרובות נתפסות המסייעות כדמות בעלת סמכות‪ .‬שש נבדקות התייחסו לנושא‪.‬‬
‫חן מציינת את הטראומה כדבר העובר בשרשרת‪:‬‬
‫"אבל יש איזה גלגל‪ ,‬איזו שרשרת שעוברת‪ .‬היא (הפונה‪ ,‬ר‪.‬י‪ ).‬זרקה את זה‬
‫והעבירה את זה אליי‪ ,‬ואני נשארת עם הדבר הגדול הזה שהיא חוותה‪ .‬ואולי יש‬
‫מן צורך כזה להעביר את זה הלאה‪ ,‬ככה‪ ,‬לא לחלוק את זה לבד‪".‬‬
‫הילה מסבירה כיצד מתפתח מנגנון של הזדהות יתר וחוסר הפרדה‪:‬‬
‫"‪ ...‬הייתה לי שם איזו הזדהות‪ ,‬כי גם אני (הפרטים הושמטו על‪-‬מנת לשמור על‬
‫פרטיותה‪ .‬ר‪.‬י‪ ... ).‬זה עשה לי איזו סמטוחה כזאת‪ ,‬קושי לעשות את‬
‫ההפרדה‪"...‬‬
‫ורד מכירה בקושי של ההזדהות וטשטוש הגבולות‪ .‬כמנגנון התמודדות‪ ,‬היא מאפשרת‬
‫לעצמה זמן להכיל את השיחה‪ ,‬ובכך להציב גבול בין חווית השיחה לשגרה‪ .‬ורד מתארת זאת‬
‫על רקע סיוע שהיא נותנת בביתה הפרטי‪ ,‬כאשר קו הסיוע מועבר לשם‪:‬‬
‫"‪ ...‬זה מאוד קשה‪ .‬בפיזיות‪ ,‬אני באמת עוברת לחדר אחר (לענות לשיחת סיוע‪.‬‬
‫ר‪.‬י‪ ).‬ואף פעם לא יוצאת מיד כשהשיחה נגמרת‪ .‬אני תמיד נשארת באחד‬
‫החדרים קצת יותר‪ ...‬כי זה ב‪ mode-‬אחר‪ ,‬זה של קו הסיוע‪".‬‬
‫דנה ממשיגה בדימוי של כלים את ההזדהות שעוברת בין אנשים‪:‬‬
‫"‪ ...‬הכלי‪ ,‬זה כמובן מי שעברה את החוויה והעבירה אותה כנראה בצורה כל‪-‬כך‬
‫קשה‪ ...‬כמו כלי שני‪ .‬זאת אומרת‪ ..‬כאילו לא‪ ..‬אני לא כלי שלישי‪ ,‬אלא השני‪.‬‬
‫זאת אומרת‪ ,‬כי כשהיא סיפרה לי את זה‪ ,‬אותה החברה‪ ,‬זה היה ממש כאילו‬
‫היא חוותה את זה בעצמה‪".‬‬
‫בדומה להילה‪ ,‬מדברת איילה על טשטוש גבולות בין הפונה למסייעת‪ ,‬אשר מוביל להזדהות‬
‫עמוקה‪ .‬אולם‪ ,‬בניגוד להילה – ההיסטוריה האישית שלה‪ ,‬אם קיימת‪ ,‬אינה מהווה גורם‬
‫מודע‪:‬‬
‫"‪ ...‬אני נתתי את עצמי בצורה טוטלית‪ ,‬ולמעשה היטשטשו הגבולות בין איפה‬
‫אני מתחילה ואיפה אני נגמרת‪ ...‬הרגשתי כאילו אני נפגעת כמוה‪ ...‬הרגשתי את‬
‫כל הפגיעה שלה בעצמות שלי‪ ,‬בדם‪ ...‬הרגשתי כאילו עברתי את מה שהיא‬
‫עוברת‪".‬‬
‫דבריה מזכירים את מילותיו של הנביא ירמיהו "כאש בוערת עצור בעצמותיי ונלאיתי כלכל ולא‬
‫אוכל" (ירמיהו כ'‪ ,‬ט')‪.‬‬
‫גבול עדין מפריד בין היכולת לאמפתיה‪ ,‬החיונית לעבודת הסיוע‪ ,‬לבין הזדהות יתרה‬
‫– המוליכה לפגיעה במתנדבות‪ .‬העברה טראומתית מקשה על הכלת התכנים והרגשות‬
‫העולים בשיחות‪ ,‬ויוצרת שרשרת של העברות מהנפגעת למסייעת ולסביבתה‪.‬‬
‫‪ .2‬שינויים קוגניטיביים וסימפטומים של טראומה‬
‫תמה זו חולקה לשלוש קטגוריות‪ :‬חוסר אמון בסביבה‪ ,‬שיחות שנחקקות‪ ,‬ופולשנות‬
‫ודיסוציאציה‪ .‬היא מאגדת בחובה מרכיבים מובהקים של שלוש התיאוריות המרכזיות‬
‫המתייחסות לטראומטיזציה מכלי שני‪ .‬סוגיית האמון‪ ,‬שהתבטאה בחוסר אמון בסביבה‪,‬‬
‫נובעת משינוי בסכמות הקוגניטיביות‪ .‬תופעות קליניות בעקבות שיחות שנחקקות נשארות‬
‫לפרקי זמן מגוונים ולעתים פורצות לתודעה‪ .‬פולשנות ודיסוציאציה מתבטאות במגוון‬
‫תסמינים כגון עוררות יתר‪ ,‬קשיים בשינה‪ ,‬מחשבות חודרניות ו‪.flashbacks-‬‬
‫‪.2‬א‪ .‬חוסר אמון בסביבה‬
‫החשיפה המסיבית לשורדי התעללות מינית עשויה ליצור תמונת עולם מעוותת‪ ,‬בה‬
‫תכנים אלו תופסים נפח גדול‪ .‬התכנים מעוררים עומס רגשי בזמן הפעילות במרכז הסיוע‬
‫ולאחריה ויוצרים שינויים בסכמות הקוגניטיביות‪ ,‬המתבטאים בחוסר אמון בסביבה‪ .‬כל‬
‫הנבדקות התייחסו לקטגוריה זו‪.‬‬
‫זהבה מתארת כיצד היא מתקשה לבטוח בגברים בעולמה הפרטי‪ ,‬כאשר מדובר בהיכרות‬
‫לצורך רומנטי‪:‬‬
‫"נפגשתי עם הרבה גברים‪ .‬המחשבה שאנשים‪ ,‬לפעמים מאוד משכילים‪ ,‬חוסר‬
‫ההבנה שלהם‪ ...‬מה זה בכלל לקחת בכוח? אני לא מדברת על אונס‪ ...‬אנשים‬
‫בכלל לא מבינים עד כמה הם פוגעים באנשים שאתם‪" .‬‬
‫חשדנות כלפי גברים נתפסת על‪-‬ידי גילה כדבר שלילי‪ ,‬ממנו היא שואפת להימנע‪ ,‬אך איננה‬
‫מסוגלת לכך‪:‬‬
‫"‪...‬הרבה נשים אומרות לי‪ ,‬גם בקורס ההכשרה וגם בסופרוויז'ן‪ ,‬זאת היא‬
‫שחושדת תמיד‪ .‬זה הכי גרוע‪ ...‬אני מטבעי אישה שסומכת‪ ...‬וזה נראה לי כאילו‬
‫כל גבר זה פוטנציאל לאונס או כל התעללות‪"...‬‬
‫נקודת מבט חברתית רחבה מביעה ורד‪ ,‬תוך הצבת זרקור כלפי החברה בישראל‪ .‬ורד‬
‫מקשרת בין התובנה שהסביבה אינה בטוחה לבין חשיבותה של ההתנדבות במרכז הסיוע‬
‫בעקבות תובנה זו‪:‬‬
‫"‪ ...‬שיש מי ליון נשים שנפגעות‪ ,‬זה הבסיס‪ ,‬ששום דבר לא משתנה‪ ,‬שהנשיא‬
‫אונס‪ .‬כאילו‪ ,‬הבסיס של התסכול‪ ,‬בשבילי‪ ...‬הן צריכות מישהי‪ ,‬איזושהי עזרה‪".‬‬
‫חוסר האמון בסביבה משליך על ההתנהגות ומשנה אותה‪ .‬חן מסבירה‪:‬‬
‫"‪ ...‬אם בעבר הייתי יכולה לחשוב‪ ,‬אני לא מבינה איך יכולתי לחשוב את זה‪,‬‬
‫לשלוח את הילד שלי לשבת בבית קפה ולשלוח אותו לשירותים‪ ,‬הילד בן החמש‬
‫שלי‪ .‬היום‪ ,‬אין מצב שאני אעשה את זה‪".‬‬
‫איילה מבחינה כיצד התהווה תהליך אישי‪ ,‬בו הפכה מודעת לנרטיבים נשיים אשר קיבלו‬
‫חשיבות בעיניה בעקבות התחושה שהסביבה אינה בטוחה עבור נשים‪:‬‬
‫"היה לי ביטחון עצמי נמוך מאוד בעקבות הקורס‪ ...‬וזה גם אולי סדק או פתח לי‬
‫צוהר‪ ...‬לכל הנושאים הנשיים האלה שהתייחסתי אליהם בסוג של ביטול‪,‬‬
‫ופתאום זה לא היה ביטול‪"...‬‬
‫חוסר אמון בסביבה כתוצר של שינויים בסכמות הקוגניטיביות ושינוי במודעות של‬
‫ממדי התקיפה המינית בחברה גרמו‪ ,‬בין השאר‪ ,‬לחוסר אמון בגברים במרחב הציבורי‬
‫ולשינויים בהתנהגות‪.‬‬
‫‪.2‬ב‪ .‬שיחות שנחקקות‬
‫במסגרת קורס ההכשרה מוכשרות המתנדבות לערוך שימוש ניכר באמפתיה‬
‫בתהליך הסיוע‪ .‬שבע נבדקות התייחסו לשיחות או למפגש אישי אשר נשארו בתודעתן לפרקי‬
‫זמן שונים‪ .‬חלקן חוו היזכרות ועוררות בזמן ומקום שלא היו מתאימים‪ .‬נשמעו תיאורי‬
‫חודרנות של תו כני שיחה‪ ,‬או היזכרות בפונה מסוימת‪ .‬אחת הסיבות להישארות שיחה‪ ,‬היא‬
‫תחושה של רגשות שליליים או תחושת אשם‪.‬‬
‫דנה מייחסת את הישארות השיחות אתה לזעזוע ולקושי בהם היא חשה בשל אוריינטציה‬
‫אמפתית לפונות‪:‬‬
‫"היו איזה שני סיפורים שהולכים אתי ברמה שמאוד קשה לשכוח אותם או לשים‬
‫אותם בצד‪ ,‬כי הם כל כך מזעזעים‪ .‬הם נוגעים במקומות הכי פנימיים שלך כבן‪-‬‬
‫אדם‪".‬‬
‫שיחה יכולה להתקיים בתודעתה של המסייעת מתוך תחושה שנכשלה במתן סיוע אשר הולם‬
‫את ציפיותיה‪ .‬איילה מתארת רגשות אשמה והתלבטות באופן אינטנסיבי‪ ,‬שנמשכו מספר‬
‫ימים ברציפות‪:‬‬
‫"‪ ...‬אני חושבת שאחרי זה הייתי שבורה איזה ארבעה ימים‪ .‬וזה גם ישב אצלי‬
‫על מקום של רגשות אשם‪ ,‬של אולי אני לא בסדר‪( ,‬כי‪ ,‬ר‪.‬י‪ ).‬לא נתתי סיוע טוב‪.‬‬
‫מה הייתי יכולה לעשות אחרת?"‬
‫ורד מתארת תהליך בו הפונה לה סייעה הפכה משמעותית מאוד‪ ,‬ולכן היא נמצאת בתודעה‬
‫שלה בעָּ צמה הפוחתת על ציר הזמן‪:‬‬
‫"‪ ...‬כי באמת ככה עשתה לי משהו‪ ...‬אני פשוט נשארת עם האישה הזאת‪.‬‬
‫כאילו‪ ,‬היא נשארת אתי אחרי המשמרת‪ ,‬היא נשארת אתי במהלך היום‪ ,‬לאט‪-‬‬
‫לאט זה הולך ומתפייד (‪ ,fade out‬ר‪.‬י‪ ).‬לו‪ .‬אבל‪ ,‬היא פשוט נשארת שם‪".‬‬
‫כובד האחריות מוליך לעתים להופעת סימפטומים גופניים‪ ,‬כפי שמדגימה חן‪:‬‬
‫"שיחה‪ ,‬מבחינתי‪ ,‬זה עולם מלואו וזו אחריות מאוד גדולה‪ ...‬כי לפעמים יכולים‬
‫להיות פלשבקים (‪ ,flashbacks‬ר‪.‬י‪ ).‬ממשהו אחרי תקופה מסוימת‪ ...‬חזרתי עם‬
‫כאב ראש מאוד גדול‪ ...‬גם הייתי אתה כל היום (בתחושה‪ ,‬ר‪.‬י‪ ... ).‬אז יש משהו‬
‫שאני מגיעה למקום אחר‪ ,‬אז באותה השנייה הפסיק לי כאב הראש‪"...‬‬
‫הילה העלתה נקודה חשובה בהבנת תהליך ההזדהות האמפתית‪ ,‬אשר הובילה לכך‬
‫שהמפגש עם הפונה נחקק‪:‬‬
‫"‪...‬מדובר באישה מאוד‪-‬מאוד נורמטיבית שנפגעה‪ ...‬הייתי אתה במשטרה‬
‫ואחר‪-‬כך לחדר ארבע (בביה"ח וולפסון‪ ,‬המיועד לנפגעות תקיפה מינית‪ ,‬ר‪.‬י‪... ).‬‬
‫עד היום אני מרגישה שאכזבתי אותה‪"...‬‬
‫ניכר כי הדמיון הסוציו‪-‬אקונומי‪ ,‬המפגש האישי והעשייה המשותפת עוררו תחושות אשמה‪.‬‬
‫שיחות ומפגשים עם נפגעי הטראומה נשארים בתודעת המתנדבות‪ .‬הסיבות‬
‫להישארות החוויה יכולות להיות זעזוע המוביל לאמפתיה‪ ,‬שאלות לגבי איכות הסיוע שניתן‬
‫או נרטיב השיחה‪ .‬השיחות מעוררות ‪ flashbacks‬וסימפטומים פיזיולוגיים‪ ,‬ותורמות‬
‫להתפתחותה של עייפת החמלה ולטראומטיזציה מכלי שני (‪.)VT‬‬
‫‪.2‬ג‪ .‬פולשנות ודיסוציאציה‬
‫לחץ טראומטי משני )‪ (STS‬נסמך על תסמינים קליניים שנמצאו במטפלים‪Figley .‬‬
‫(‪ )5991‬מתאר‪ ,‬בין היתר‪ :‬סימפטומים של עייפות‪ ,‬אפיזודות של עצב‪ ,‬חוסר שינה‪ ,‬הפרעות‬
‫בשינה ומחשבות חודרניות‪ .‬בקטגוריה זו‪ ,‬הנבדקות מעלות סימפטומים רבים כתוצאה‬
‫מהמפגש עם הטראומה של הפונות‪ .‬שבע מהנבדקות דיווחו על סימפטומים כאלה‪.‬‬
‫הילה מתארת קשיים בשינה‪ .‬היא מקשרת אותם לביקורת עצמית על איכות הסיוע‪:‬‬
‫"אני בטוחה שמתאכזבים (הפונות בקו הסיוע‪ ,‬ר‪.‬י‪ ).‬ממני‪ ...‬ומזה אני יכולה לא‬
‫לישון בלילה – לא מהסיפור הנורא של האונס‪ ,‬אלא מזה שסומכים עליי ואני‬
‫מאכזבת‪".‬‬
‫חלומות עם סיוטים במהלך השינה וחוסר יכולת לישון בעקבות שיחה מתעללת‪ ,‬מדגימה‬
‫גילה‪:‬‬
‫"‪ ...‬הלכתי הביתה עם זה‪ .‬נורא‪ ,‬זה היה נורא‪ .‬היו לי סיוטים‪ ,‬לא ישנתי אולי‬
‫שבוע‪ .‬כאילו‪ ,‬כל פעם שהתעוררתי ראיתי את הסיפור שהיא סיפרה לי‪ ...‬זה‬
‫יותר גרוע מכל ספר מתח‪".‬‬
‫הופעה של ‪ flashbacks‬בזמן השגרה מתוארת על‪-‬ידי חן כחוויה מציקה ו ובלתי נמנעת‪,‬‬
‫אשר נהפכת לחלק משגרת חייה‪:‬‬
‫"‪ ...‬לפעמים יכולים להיות לי פלשבקים ממשהו‪ ,‬אחרי תקופה מסוימת‪ ...‬יש‬
‫פונות שאני חושבת עליהן‪ .‬המון פעמים אני לוקחת את זה אתי הביתה‪ .‬בערב‪,‬‬
‫שוב הכול עולה לי‪"...‬‬
‫היזכרות מחדש יכולה להתרחש באדם הסובל מ‪ PTSD-‬ולהתחלף עם ניתוק ודיסוציאציה‬
‫(הרמן‪ .)5996 ,‬חן מדגימה מצב של היזכרות בשיחה‪ ,‬ובהמשך – דיסוציאציה‪:‬‬
‫"‪ ...‬אני חושבת שגרמתי לה לנתק את הטלפון‪ .‬נגמרה לי המשמרת‪ ...‬והייתי פה‬
‫בקניות עם אימא שלי‪ ,‬וכנראה זה לא עזב אותי‪ ...‬ואז פשוט החלטתי שזה‬
‫משהו שאני לא יכולה להתעסק בו יותר"‬
‫סופו של אותו משפט מדגים כיצד אלמנט דיסוציאטיבי חודר להכרה בעת הריאיון‪:‬‬
‫"אבל הנה‪ ,‬עכשיו אני מדברת אתך‪ ,‬אז זה סימן שזה עדיין יושב לי‪"...‬‬
‫מחשבות פולשניות לאורך כל שעות היום‪ ,‬בעקבות חשיבה חזרתית על שיחה‪ ,‬הופכות‬
‫לשגרה מטרידה‪ .‬איילה מסבירה‪:‬‬
‫"אני חושבת ששוב ושוב גלגלתי (את השיחה‪ ,‬ר‪.‬י‪ ).‬בצורת חפירה וטחינה‬
‫(מלשון לטחון‪ ,‬ר‪.‬י‪ ... ).‬אתה יודע‪ ,‬תמיד לפני שאתה הולך לישון באות כל מיני‬
‫מחשבות‪ ,‬ובמהלך היום – מן הבזקים כאלה‪ ,‬גם באמצע העבודה‪".‬‬
‫‪ .3‬קושי בזיהוי והצבת גבולות‬
‫תמה זו חולקה לשלוש קטגוריות‪ :‬הבית הפרטי כמרחב מוגן‪ ,‬הקושי בהתמסרות‬
‫לאידיאולוגיה של הארגון‪ ,‬וקשיים בקבלת תמיכה ממערך ההדרכה‪ .‬בדומה לפריצת הגבולות‬
‫בטראומה מינית‪ ,‬כך סוגיית הצבתם מלווה את המסייעות‪ .‬שאלת הבית הפרטי כמרחב מוגן‬
‫מעלה את סוגיית "לכלוך" הבית הפרטי בתכנים של תקיפה מינית ומזמינה פריצת גבולות‪.‬‬
‫‪ )5991( Pearlman & Saakvitne‬מדגישות‪ ,‬כי אחד הכלים להפחתת טראומטיזציה מכלי‬
‫שני )‪ (VT‬הוא הצבת גבולות‪ ,‬על‪-‬מנת לשמור על הצרכים האישיים‪ .‬מארג קונפליקטים מול‬
‫גבולות עלה מהקושי בהתמסרות לאידיאולוגיה של הארגון‪ .‬נמצא מתח בין מסייעות לבין‬
‫ה צוות המקצועי בשכר‪ ,‬המוציא לפועל את האידיאולוגיה והגבולות של הארגון‪ .‬מתח סביב‬
‫הקשיים בקבלת תמיכה ממערך ההדרכה מעלה סוגיות של הצבת גבולות ומסגרת ברורים‬
‫של מערך ההדרכה מחד‪ ,‬ופריצתו מאידך‪ .‬בנוסף‪ ,‬המערך נמצא כמרחב שאינו מוגן כלפי‬
‫חלק מהמשתתפות בו‪.‬‬
‫‪.3‬א‪ .‬הבית הפרטי כמרחב מוגן‬
‫מרכז הסיוע מפעיל את קו הסיוע במשך ‪ 62‬שעות ביממה‪ ,‬לאורך כל השנה‪ .‬הארגון‬
‫שואף שבשעות היום המתנדבות יערכו את המשמרת במרכז הסיוע‪ .‬בשעות הלילה ובסופי‬
‫שבוע המשרד סגור – אז נערכות המשמרות מביתן הפרטי של המתנדבות‪ .‬עריכת משמרת‬
‫מהבית היא סוגיה מורכבת‪ ,‬המערערת לעתים את תחושת הביטחון ומעלה את שאלת‬
‫הגבולות‪ .‬שש מהנבדקות התייחסו לקטגוריה זו‪.‬‬
‫המרחב הפיזי בו מתרחש הסיוע מהווה עבור בשמת גבול ברור‪ .‬היא בוחרת לערוך את‬
‫המשמרות במרכז בלבד – כדי ליצור הפרדה בין מרחב הסיוע ותוכני התקיפה המינית לבין‬
‫ביתה הפרטי‪ .‬היא קושרת את יכולת הצבת הגבול להיותה אשת מקצוע טיפולי‪:‬‬
‫"קודם כול‪ ,‬אני עובדת סוציאלית‪ .‬אני למדתי לנתק‪ ...‬כשאני באה הביתה‪ ,‬אני‬
‫כאילו שמה גבול‪ ,‬גמרנו‪ .‬אני אשב בבית‪ ,‬אני מנתקת את עצמי‪ .‬אני לא סוחבת‬
‫את זה אתי כל הזמן‪"...‬‬
‫במרכז הסיוע אין שירות שיחה מזוהה‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬כאשר קו הסיוע מועבר אל קו‪-‬‬
‫הטלפון בביתה של המתנדבת – לרוב‪ ,‬המספר ניתן לזיהוי‪ .‬הפרדיגמה במרכז הסיוע היא‪,‬‬
‫שהפונה מחליטה באיזה אופן נוצר הקשר‪ ,‬מהו משך השיחה‪ ,‬ומתי היא מתקשרת‪ .‬אם‬
‫השיחה מתנתקת – לא מתבצע חיוג חוזר לפונה‪ .‬הילה מדגימה כיצד משמרת מהבית יוצרת‬
‫התלבטות על רקע זה‪:‬‬
‫"הייתה לי השיחה הזאת שקיבלתי ביום שישי בצהריים (שנערכה מהבית‪ ,‬ר‪.‬י‪,).‬‬
‫שהפונה אמרה 'אני נאנסת' וניתוק‪ ...‬הייתה לי דילמה‪ ,‬שמא בכל זאת המרחב‬
‫של הבית הוא ככה‪ ,‬פחות עם גבולות‪".‬‬
‫דנה מדגישה את חשיבותה של ההפרדה הפיזית כגבול המגן עליה‪ .‬היא מסבירה את‬
‫התפיסה באופן הבא‪:‬‬
‫"יש משהו שאני משתדלת לעשות – איזושהי הפרדה בין הבית שלי לבין 'תאיר'‪,‬‬
‫לבין העבודה שלי‪ .‬שיהיה גם איזשהו גבול שהוא אפילו פיזי‪" .‬‬
‫גישה שונה היא‪ ,‬שביצוע המשמרת מהבית מאפשר למתנדבת ליצור מרחב פרטי ולהציב‬
‫גבול למשפחתה‪ .‬ורד מייצגת גישה זו‪:‬‬
‫"‪ setting‬של תורנות אצלי הוא לבד‪ ...‬התורנויות שלי הן פה בבית‪ ,‬שזה זמן‬
‫שמוקדש‪ ..‬שידוע שיש לי איזו שיחה‪ ,‬אז אני צריכה להיכנס לחדר לבד‪".‬‬
‫ורד מדגימה כיצד עריכת משמרת מהבית יכולה לגבות מחיר משגרת המשפחה‪:‬‬
‫"‪ ...‬תקופת הזמן של המשמרת‪ ...‬כל האווירה בבית קצת משתנה‪ ,‬כי יש הרבה‬
‫יותר דריכות‪ ...‬אם אנחנו ביחד‪ ,‬זה כמו קווים מקבילים – ישנה השתדלות לא‬
‫להיפגש‪ ,‬כי אני צריכה להיות ב‪ mode-‬של קו הסיוע‪".‬‬
‫בקטגוריה זו‪ ,‬העלו הנבדקות את סוגיית הגבולות העולה מהעברת קו הסיוע לביתן‬
‫הפרטי‪ .‬ניכר מתח בין הנוחות‪ ,‬לכאורה‪ ,‬לבצע את העבודה מהבית הפרטי‪ ,‬לבין המחירים‬
‫שעל המסייעת לשלם על נוחות זו‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬הכנסת קו הסיוע למרחב הפרטי והמשפחתי‬
‫משבשת‪ ,‬הן במישור הפיזי והן במישור הנפשי‪ ,‬את ההפרדה בין ההתנדבות במרכז הסיוע‬
‫לבין החיים האישיים והמשפחתיים‪.‬‬
‫‪.3‬ב‪ .‬הקושי בהתמסרות לאידיאולוגיה של הארגון‬
‫מעצם טבעו של ארגון המופעל ברובו על‪-‬ידי מתנדבות ומספר נשות צוות בשכר‪,‬‬
‫מרחב הפעילות והעצמאות במרכז הסיוע הוא גדול‪ .‬האידיאולוגיה של הארגון ומתודות‬
‫הפעילות מועברות באופן פרונטלי ותהליכי‪ ,‬במסגרת קורס ההכשרה‪ .‬תפקיד המסייעות‬
‫בארגוני סיוע לנפגעות תקיפה מינית הוא לפעול מתוך תפיסת עולם של העצמת הפונות‪.‬‬
‫באופן דומה‪ ,‬מתייחס הארגון למסייעות‪ .‬המתנדבות מתנהלות במרחב פעולה מוגדר‪ ,‬עם‬
‫סמכויות אחריות נרחבות‪ ,‬כאשר הנחת העבודה היא שהצוות המקצועי בשכר סומך על‬
‫שיקול דעתן‪ .‬מרחב פתוח זה מאפשר קיומו של דיאלוג עם האידיאולוגיה והמתודות של‬
‫הארגון‪ .‬בנוסף‪ ,‬הוא מציב קונפליקטים שונים‪ .‬סוגיה זו עלתה מפי כל הנבדקות‪.‬‬
‫גילה מתארת קונפליקט – כאשר נדרשה להחליט על הצבת גבולות של זמן בעת ליווי פונה‬
‫לבית חולים‪:‬‬
‫"‪ ...‬אני כאילו נכשלתי בתפקיד‪ ,‬נכשלתי בזה שהלכתי‪ .‬איך יכולתי ללכת? ומצד‬
‫שני‪ ,‬יש לי את הרכזת (עובדת בשכר‪ ,‬ר‪.‬י‪ ).‬שכל הזמן אומרת לי 'את חייבת‬
‫ללכת‪ ,‬את לא יכולה להישאר'‪"...‬‬
‫הצבת גבול על‪-‬ידי הצוות המקצועי בעת ההתקשרות עם פונה עשויה להעלות דילמה בין‬
‫גישתו של הצוות המקצועי‪ ,‬המייצג את הארגון‪ ,‬לבין גישתה של המתנדבת שהייתה‬
‫באינטראקציה עם הפונה‪ ,‬כפי שמתארת ורד‪:‬‬
‫"‪ ...‬באיזשהו שלב אמרו (הצוות המקצועי בשכר‪ ,‬ר‪.‬י‪ ).‬שזה כנראה לא כל‪-‬כך‬
‫עוזר לפונה‪ .‬אני מאוד התנגדתי‪ ,‬אבל האמירה הייתה 'לא לשתף אתה (עם‬
‫הפונה‪ ,‬ר‪.‬י‪ ).‬פעולה'‪ ...‬והייתי מאוד מתוסכלת‪".‬‬
‫הילה מעלה זווית אחרת‪ ,‬בה ישנה התנגשות בין האידיאולוגיה של הארגון לבין האידיאולוגיה‬
‫שלה‪:‬‬
‫"‪ ...‬כל מי שנפגע‪ ,‬הוא נפגע‪ ...‬יש איזו מן אמירה במרכז (הסיוע‪ ,‬ר‪.‬י‪ ,).‬שאם‬
‫גברים מתקשרים‪ ,‬אז יש לנו את הזכות לא לתת להם סיוע‪ ...‬ואני חשבתי שזה‬
‫לא מתאים לי‪ ,‬כי מי שנפגע – נפגע‪".‬‬
‫בניגוד להילה‪ ,‬בשמת שותפה לאידיאולוגיה של הארגון בנושא העצמת הפונה‪ ,‬ומכירה‬
‫במגבלות של סיוע בשעת משבר‪ .‬לשיטתה‪ ,‬חשוב שהשותפות בארגון תהיה על בסיס‬
‫אידיאולוגי משותף‪:‬‬
‫"ולכן‪ ,‬אני לא מרגישה אימפוטנציה ולא מרגישה תסכול וחוסר אונים‪ ,‬כי אני‬
‫יודעת שזה יותר טוב משום דבר‪ .‬עצם זה שיש לה אוזן קשבת‪ ,‬שהיא יכולה‬
‫להרים טלפון ולדבר עם מישהו‪ ,‬אפילו בשתיים בלילה‪ ,‬זה דבר חשוב‪ ...‬אני לא‬
‫יכולה לפתור את כל בעיותיה‪"...‬‬
‫זהבה מאתגרת את ההיררכיה של הסמכות להתוות את אידיאולוגיית הארגון ומדיניותו לגבי‬
‫פונות קבועות בקו הסיוע‪ .‬היא מצביעה על המתח בין המתנדבות‪ ,‬שהן בעלות העמותה‪ ,‬לבין‬
‫הצוות המקצועי בשכר‪:‬‬
‫"‪ ...‬מי באמת הוא בעל ההחלטה‪ ,‬האם זה הצוות (המקצועי בשכר‪ ,‬ר‪.‬י‪ ... ).‬או‪,‬‬
‫אני חושבת‪ ,‬שהאספה (של העמותה‪ ,‬ר‪.‬י‪ ).‬צריכה להחליט כאלה החלטות‪"...‬‬
‫בקטגוריה זו עלו מספר קונפליקטים מול הארגון‪ :‬הצבת גבולות של זמן‪ ,‬קונפליקט‬
‫תפקידים‪ ,‬קונפליקט גישות‪ ,‬התנגשות אידיאולוגית וקונפליקט מול היררכיה‪ .‬לעומת זאת‪,‬‬
‫עלה קו קונפורמי – בו הנרטיב שמשתקף הוא תפיסת הצבת הגבולות כאבן דרך במרחב‬
‫התנהלותה של המסייעת‪ .‬בסקירת הספרות לא נמצאה מקבילה למבנה כזה של ארגון סיוע‪,‬‬
‫שבו המתנדבות הן בעלות העמותה‪ .‬ייתכן כי מדובר בסוג ייחודי של קונפליקט‪.‬‬
‫‪.3‬ג‪ .‬קשיים בקבלת תמיכה ממערך ההדרכה‬
‫מרכז הסיוע מקדיש מחשבה רבה בהפעלת מערך הדרכה למתנדבות‪ .‬ישנה‬
‫דינמיקה של בחינה חוזרת ונשנית של המערך‪ ,‬המתבססת על קבוצות של משתתפות‬
‫קבועות בהדרכה הנפגשות תדיר‪ .‬אנשי מקצוע טיפולי חשופים‪ ,‬בין השאר‪ ,‬לתחושות מצוקה‬
‫וחרדה ולטראומטיזציה מכלי שני )‪ .(VT‬לכן‪ ,‬הם זקוקים להדרכה רצופה והולמת‪ .‬כל‬
‫המתנדבות התייחסו בראיונות למערך ההדרכה‪.‬‬
‫המרחק בין מפגשי ההדרכה נתפס כארוך מדי וככזה שאינו נותן מענה‪ .‬דנה מסבירה‪:‬‬
‫"‪ ...‬כי סופרוויז'ן (הדרכה‪ ,‬ר‪.‬י‪ ).‬זה כולה (בסך הכול‪ ,‬ר‪.‬י‪ ).‬חמישה שבועות‪ ,‬וזה‬
‫זמן ארוך‪ .‬אז משהו שהרגשתי אותו ברמה רגשית מאוד‪-‬מאוד חזקה דועך אחרי‬
‫חמישה שבועות‪ ...‬ואולי אם זה היה יותר קרוב להתרחשויות בקו‪ ,‬אולי כן הייתי‬
‫מביאה‪".‬‬
‫מצד שני‪ ,‬עצם קיומם הסדיר של מפגשי ההדרכה משרה תחושת ביטחון‪ ,‬כפי שמתארת‬
‫בשמת‪:‬‬
‫"‪ ...‬זה חשוב לתחושת השיתוף ולהרגשה של התמיכה ההדדית‪ ,‬שכאילו המרכז‬
‫מאחורינו ומעניק תמיכה וסיוע ואנחנו לא לבד‪ .‬כי הסיוע עצמו מוגש כשאני‬
‫לבד‪ ...‬הסופרוויז'ן‪ ,‬אני חושבת‪ ,‬יש לו משמעות רבה בהרגשה של לכידות‬
‫חברתית‪"...‬‬
‫קבוצת ההדרכה אמורה לשמש מרחב בטוח להבעת חולשות‪ ,‬התלבטויות‪ ,‬רגשות ומחשבות‪.‬‬
‫גילה מתארת אכזבה מכך שחוותה את קבוצת ההדרכה כמרחב בו יש פגיעה במתנדבת‪,‬‬
‫מעין גבול שנפרץ‪:‬‬
‫"‪ ...‬אבל זה נגמר לא טוב‪ ,‬ומישהי אחת בכתה ונפגעה נורא וזה היה קשה‪...‬‬
‫מאיפה זה יצא? מה‪ ,‬איזה מקום יש לזה בסופרוויז'ן‪ ,‬להגיד דברים פוגעים‬
‫כאלה‪"?...‬‬
‫ההדרכה יכולה להוות מרחב בו באפשרותה של מתנדבת להשמיע את קולה של פונה‪ ,‬שעה‬
‫שבמערך ההתעללות המינית לא היה מי שישמע אותה – כך מעריכה איילה‪:‬‬
‫"בסופרוויז'ן‪ ,‬כשהמתנדבות אמרו 'היא גורמת לנו להרגיש לא בסדר'‪ ,‬אני פשוט‬
‫הרגשתי שאני חייבת להשמיע את קולה ויצאתי נגד כל המתנדבות שם‪ ...‬ואני‬
‫הרגשתי ננטשת‪ ,‬כפי שהיא הרגישה ננטשת‪ ...‬ממש יצאתי להגן עליה‪ ,‬והייתי‬
‫מאוד תוקפנית כלפי המשתתפות‪ ...‬מנותקת מהן‪"...‬‬
‫איילה מחדדת‪ ,‬שבמהלך העימות חשה שאינה יכולה לערוך דיאלוג‪ ,‬וכי בתוך כך פרצה את‬
‫גבולו של מרחב ההדרכה כמקום בטוח – על‪-‬ידי פגיעה במשתתפות‪:‬‬
‫"‪ ...‬לא קיימתי שום דיאלוג‪ ,‬רציתי להשמיע את עצמי ולא לשמוע‪ ,‬דיברתי אליהן‬
‫ולא אתן‪ ...‬אני בטוחה שפגעתי במתנדבות באותו הזמן וגם התנצלתי‪...‬‬
‫הרגשתי שאני פה לבד מול כל העולם‪ ,‬כמו שהיא לבד מול כל העולם‪".‬‬
‫הנבדקות ייחסו חשיבות רבה למערך ההדרכה ותיארו בו צדדים חיוביים ושליליים‪ .‬בין‬
‫הבעיות שהועלו‪ :‬תדירות המפגשים‪ ,‬בטיחות המרחב‪ ,‬חוסר הבנה מצד המשתתפות‪ ,‬גבולות‬
‫נוקשים וחוסר יכולת לערוך דיאלוג‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬צוינו לטובה קיומם הסדיר של מפגשים –‬
‫דבר המשרה תחושת ביטחון ויצירת מקום בו ניתן להשמיע את קולן של הפונות לקו הסיוע‪.‬‬
‫סיכום‬
‫הנחת היסוד‪ ,‬כי הנבדקות סובלות מטראומטיזציה מכלי שני‪ ,‬אוששה‪ .‬בנוסף‪,‬‬
‫ההנחה כי התיאוריה המתאימה ביותר לבחון השלכות אלו בתחום הטראומה המינית היא‬
‫טראומטיזציה מכלי שני )‪ (VT‬אוששה אף היא‪ .‬עם זאת‪ ,‬נמצא כי ניתן להסביר את‬
‫הטראומטיזציה מכלי שני הן על פי לחץ טראומטי משני )‪ ,(STS‬תוך התמקדות בתסמינים‪,‬‬
‫והן על פי עייפת החמלה )‪ ,(CF‬בשימת דגש על עייפות ולאות כתוצאה מלחץ אמפתי‬
‫מתמשך‪ ,)6001( Bride, Ready & Figley .‬המליצו להשתמש בעייפת החמלה כתיאוריה‬
‫המרכזית‪ .‬מניתוח הראיונות עולה‪ ,‬כי הנבדקות עשו שימוש רב בנרטיבים מתחום התקיפה‬
‫המינית ודיווחו על שינויים בסכמות הקוגניטיביות בעקבות פעילותן במרכז הסיוע‪ .‬מרכיבים‬
‫אלו אוששו את גישתם של ‪ )5991( Pearlman & Saakvitne‬לבחון את הטרואמטיזציה‬
‫מכלי שני )‪ ,(VT‬כפי ששוער במחקר זה‪.‬‬
‫בחינת התמות המרכזיות העלתה שלוש תמות מרכזיות בעלות כיוון מעגלי‪ ,‬כלומר‬
‫האחת משפיעה על רעותה וישנה זליגה הדדית ביניהן‪ .‬מעגליות מסוג זה נצפתה בניתוח כל‬
‫תמה בפני עצמה‪ ,‬בקטגוריות המרכיבות אותה‪.‬‬
‫תמה מספר ‪ ,5‬חשיפה מתמשכת לטראומה‪ ,‬מתאפיינת בארבעה אספקטים‬
‫השזורים זה בזה‪ .‬האחד – פסיבי – מתרחש כתוצאה משגרת קריאת יומן השיחות‪ .‬דרך‬
‫הקריאה‪ ,‬מפגישה שגרה זו את המסייעת עם תכנים של התעללות מינית‪ ,‬סדיזם וזוועות‬
‫אנושיות ברמה התפיסתית‪ .‬השני‪ ,‬לעומת זאת – אקטיבי – ומתבטא בשיחה מתעללת‬
‫ובהעברה טראומטית‪ .‬אספקט שלישי – הוא כוננות ועוררות בעת משמרת – מעין ציפייה‬
‫דרוכה לבלתי צפוי‪ ,‬או חשש לאיכות הסיוע הניתן‪ .‬הרביעי – הוא על רקע אישי – ומתבסס‬
‫על ההיסטוריה הטראומטית של המסייעת‪ ,‬במידה שקיימת‪ .‬טראומות בלתי מעובדות עלולות‬
‫לפגוע במסייעת‪ ,‬באיכות הסיוע ובמסייעות אחרות במרכז הסיוע‪ .‬יש לקחת בחשבון‪,‬‬
‫שחשיפה לטראומה יכולה להתרחש גם במקומות אחרים – לפני ההתנדבות במרכז הסיוע‬
‫ובמהלכה‪ .‬החשיפה המתמשכת לטראומה מתבטאת הן ברמה הקלינית – בצורת תסמינים –‬
‫והן ברמה הקוגניטיבית – בשינוי בסכמות הקוגניטיביות‪ ,‬כפי שעולה מתמה מספר ‪.6‬‬
‫תמה מספר ‪ ,6‬שינויים קוגניטיביים וסימפטומים של טראומה‪ ,‬מאגדת סימפטומים‬
‫הדומים ל‪ PTSD-‬ול‪( complex PTSD-‬הרמן‪ )5996 ,‬שדווחו‪ ,‬ולשינויים קוגניטיביים‬
‫שהתרחשו בעקבות הפעילות במרכז הסיוע‪ .‬אלו‪ ,‬התקבלו בעקבות חשיפה מתמשכת‬
‫לטראומה‪ ,‬כפי שתואר בתמה מספר ‪ .5‬הנבדקות תיארו מערכת תסמינים של פולשנות‬
‫ודיסוציאציה – בדומה למתרחש בנפגעות הטראומה‪ .‬קטגוריה חשובה בתמה זו‪ ,‬היא שיחות‬
‫שנחקקות‪ .‬כאן‪ ,‬ניכר בקרב הפונות שילובן של היזכרות פולשנית ודיסוציאטיבית משני‬
‫מישורים‪ :‬האחד – התכנים הקשים שעלו בשיחות הסיוע ו‪/‬או במפגשים עם הפונות; והשני –‬
‫בעקבות קשת של רגשות שליליים ביחס לסיוע שניתן‪ .‬סוג אחר של שינויים בסכמות‬
‫הקוגניטיביות‪ ,‬הוא חוסר אמון בסביבה‪ .‬ניתן לתאר את הביטוי בשני רבדים‪ :‬האחד –‬
‫קוגניטיבי ורגשי‪ ,‬המתבטא בדפוסי חשיבה ורגשות; והשני – התנהגותי‪ ,‬המתבטא בשינוי‬
‫דפוסי התנהגות כגון הימנעות‪ .‬ההעברה הטראומטית‪ ,‬החשיפה המתמשכת לטראומה‪,‬‬
‫התסמינים והשינויים בסכמות הקוגניטיביות‪ ,‬כפי שעולה מתמות מספר ‪ 5‬ו‪ ,6-‬מציבים את‬
‫המסייעות בפני ביטויים של השלכות טראומה וטראומה מינית‪ ,‬ובנוסף גם ‪ .PTSD‬אלו‬
‫מעלים‪ ,‬בדומה לשורדות טראומה והתעללות מינית‪ ,‬את שאלת חוסר הגבולות והצבתם‪ ,‬כפי‬
‫שעולה מתמה מספר ‪.3‬‬
‫תמה מספר ‪ ,3‬קושי בזיהוי והצבת גבולות‪ ,‬מדמה את הדינמיקה של התעללות‬
‫מינית וגילוי עריות‪ .‬הנבדקות העלו סוגיה זו בשלושה מרחבים‪ :‬האחד – הבית הפרטי‪ ,‬בו‬
‫עורכות חלק מהמסייעות שיחות סיוע‪ ,‬ומעצם סיטואציה זו‪ ,‬נדרשות לסוגיית פריצה והצבה‬
‫של גבולות‪ .‬בנוסף‪ ,‬מתעוררת השאלה אם "ללכלך" את הבית הפרטי בתוכני תקיפה‬
‫והתעללות מינית‪ ,‬תוך חשיפת בני המשפחה אליהם‪ .‬השני – הוא הקושי בהתמסרות‬
‫לאידיאולוגיה של הארגון‪ ,‬בו מתעוררת לעתים משאלה לפריצת או הצבת גבולות להחלטות‬
‫הקשורות לפונות בקו הסיוע‪ .‬זווית שונה של פריצת והצבת גבולות מול הארגון‪ ,‬היא סוגיית‬
‫ההיררכיה שבין המתנדבות לצוות המקצועי‪ .‬השלישי – מתבטא בקושי שבקבלת תמיכה‬
‫ממערך ההדרכה‪ ,‬אותו מציב הארגון כשירות למסייעות‪ .‬ניכר‪ ,‬כי ישנו מתח בין ההכרה‬
‫בחשיבותו לבין חוסר הרצון לקחת חלק במערך‪ .‬כיוון נוסף שעלה – הוא פריצה והצבת‬
‫גבולות בתוך קבוצת ההדרכה – נמצא‪ ,‬כי ניתן להיפגע רגשית במרחב בו הביטחון הרגשי‬
‫אמור להישמר‪ ,‬ועולה השאלה כיצד מציבים גבולות מגוננים‪ .‬סוגיית הגבולות חוזרת ונשנית‪,‬‬
‫מכיוון שהחשיפה לטראומה היא אינהרנטית לפעילות במרכז הסיוע‪ ,‬כפי שעולה מתמה‬
‫מספר ‪.5‬‬
‫מסקנות והשלכות אפשריות‬
‫בעת קיום הראיונות הסתבר‪ ,‬כי עלו תכנים רבים שלא ניתן היה להכניסם למחקר‬
‫הנוכחי בשל מגבלות היקף‪ .‬בין הנושאים העיקריים‪ :‬תכנים של תקיפה מינית הכוללים‪ ,‬בין‬
‫השאר‪ ,‬גילוי עריות וסדיזם; סוגיות של מגדר; פמיניזם; מניעים להתנדבות; והשלכה על‬
‫הסביבה הקרובה כגון משפחה‪ .‬מחקרי המשך יכולים לעזור ולבחון שאלות וסוגיות שלא‬
‫נבחנו במחקר זה‪ .‬למשל‪ :‬המניעים המביאים להיחשפות לתוכני תקיפה והתעללות מינית;‬
‫תשלומם של מחירים אישיים ומשפחתיים והשלכות אחרות‪ .‬בנוסף ניכר‪ ,‬כי במקביל‬
‫לראיונות‪ ,‬יש להשתמש בכלים תקפים על מנת לבדוק טראומטיזציה מכלי שני )‪ .(VT‬במחקר‬
‫הנוכחי עלו שני נושאים שלא נמצא להם אזכור בספרות שנסקרה‪ :‬השפעת השיחות‬
‫המתעללות על טראומטיזציה מכלי שני; ומאפיינים ייחודיים הנובעים ממבנהו של ארגון‬
‫הסיוע‪.‬‬
‫ניכר‪ ,‬כי עולם התוכן של תקיפה ופגיעה מינית‪ ,‬והחשיפה המתמשכת אליו‪ ,‬הם בעלי‬
‫השפעה והשלכות לאורך זמן על העוסקים בתחום‪ .‬בנוסף‪ ,‬עולם תוכן זה מצריך בגרות‬
‫ומוכנות נפשית להיכנס אליו מתוך בחירה מודעת‪ ,‬בניגוד לאדם העובר תקיפה מינית שעבורו‬
‫לעולם אין זו בחירה מתוך רצון‪ .‬לכן‪ ,‬ישנה חשיבות לנתינת משקל יתר לתהליך קבלת‬
‫המתנדבים ולשקילת הקריטריונים לקבלה – בין השאר‪ :‬בשלות נפשית; ניסיון חיים;‬
‫היסטוריה אישית של טראומה; והגבלת המינימום לגיל הקבלה‪.‬‬
‫נדבך נוסף‪ ,‬הוא קורס ההכשרה‪ ,‬אשר חשוב לשלב בו את הידע על טראומטיזציה‬
‫מכלי שני‪ :‬הגורמים‪ ,‬המחירים‪ ,‬וחשיבות המודעות לנושא‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬על הארגון לבסס מענה‬
‫נגיש של שיחות אישיות‪ ,‬אשר במסגרתן ניתן יהיה לבחון השלכות של טראומטיזציה מכלי‬
‫שני‪ .‬מפגשי ההדרכה‪ ,‬אשר מתקיימים במרווחים גדולים‪ ,‬לרוב אינם מספקים מענה של‬
‫קבוצה תומכת‪ .‬ניתן היה לערוך מסגרות של קבוצות תמיכה למתנדבים בעלות אוריינטציה‬
‫של קבוצה דינמית‪ ,‬במנעדים של פעם בשבועיים‪ .‬במסגרת עבודת ההשגרה עם המתנדבים‪,‬‬
‫חשוב להעלות למודעותם את השלכות קריאת יומן הסיוע ואת נושא השיחות המתעללות‪ ,‬וכן‬
‫מנת לנסות‬-‫ על‬,‫ זאת‬.‫להיות קשובים לסימפטומים ולהשלכות של טראומטיזציה מכלי שני‬
.‫ולתת מענה למתנדבים‬
‫ביבליוגרפיה‬
:‫ תל אביב‬.‫ מחקר איכותני – תיאוריה ויישום‬:‫ מילים המנסות לגעת‬.)6002( .'‫ א‬,‫שקדי‬
.‫הוצאת רמות – אוניברסיטת תל אביב‬
.‫ספרית אפקים‬/‫ עם עובד‬:‫ תל אביב‬.‫ טראומה והחלמה‬.)5996( .‫ל‬.'‫ ג‬,‫הרמן‬
Adams, R. E., Boscarino, J. A. & Figley, C. R. (2006). Compassion fatigue
and psychological distress among social workers: a validation study.
American Journal of Orthopsychiatry, 76, 103-108.
Adams, S. A., & Riggs, S. A. (2008). An exploratory study of vicarious trauma
among therapist trainees. Training and Education in Professional
Psychology, 2, 26-34.
Barnett, J. E., Baker, E. K., Elman, N. S., & Schoener, G. R. (2007). In pursuit
of wellness: the self-care imperative. Professional Psychology: Research
and Practice, 38, 603-612.
Bober, T. & Regehr, C. (2006). Strategies for reducing secondary or vicarious
trauma: Do they work? Brief Treatment and Crisis Intervention, 6, 1-9.
Brady, J. L., Guy, J. D., Poelstara, P. L., & Fletcher Brokaw, B. (1999).
Vicarious traumatization, spirituality, and the treatment of sexual assault
abuse survivors: A national survey of women psychotherapists.
Professional Psychotherapy: Research and Practice, 30, 386-393.
Bride, B. E., Radey, M., & Figley, C. R. (2007). Measuring compassion
fatigue. Clinical Social Work Journal, 35, 155-163.
Clemans, S. E. (2004). Life changing: the experience of rape-crisis center
work. Affilia, 19, 146-159.
Cyr, C., & Dowrick, P. W. (1991). Burnout in crisis line volunteers.
Administration and Policy in Mental Health, 18, 343-354.
Dutton, M. A., & Rubinstein, F. L. (1995). Working with people with PTSD:
Research implications. In C. R. Figley (Ed.), Compassionate fatigue:
Coping with secondary traumatic stress disorder in those who treat the
traumatized (pp. 82-100). New York: Brunner-Routledge.
Figley, C. R. (1995). Compassion fatigue as a secondary traumatic stress
disorder: An overview. In C. R. Figley (Ed.), Compassionate fatigue:
Coping with secondary traumatic stress disorder in those who treat the
traumatized (pp. 1-20). New York: Brunner-Routledge.
Figley, C. R. (1996). Review of compassion fatigue self-test. In B. H. Stamm
(Ed.) Measurements of stress, trauma, and adaptation. Baltimore: Sidran
Press.
Figley, C. R. (Ed.) (2002). Treating compassion fatigue. New York:
Brunner/Routledge.
Hall, B., & Scholsar, H. (1995). Repeat callers and the Samaritan crisis-line- a
Canadian experience. Crisis, 16, 66-71.
Hellman, C. M., & House, D. (2006). Volunteers serving victims of sexual
assault. The Journal of Social Psychology, 164, 117-123.
Hess, A. K. (1987). Psychotherapy supervision: Stages, Buber, and a theory
of relationship. Professional Psychology: Research and Practice, 18,
251-259.
Jenkins, S. R., & Baird, S. (2002). Secondary traumatic stress and vicarious
trauma: A validational study. Journal of Traumatic Stress, 15, 423-432.
Kanter, J. (2007). Compassion fatigue and secondary traumatization: A
second look. Clinical Social Work Journal, 35, 289-293.
Kinzel, A., & Nanson, J. (2000). Education and debriefing: strategies for
preventing crisis in crisis-line volunteers. Crisis, 21, 126-134.
Little, L., & Hamby, S. L. (2001). Memory of childhood sexual abuse among
clinitians: Characteristics, outcomes, and current therapy attitudes.
Sexual Abuse: A Journal of Research and Treatment, 13, 233-248.
MacKinnon, C. (1998). Empowered consumers and telephone hot-lines.
Crisis, 19, 21-23.
Maslach, C. (1987). Burnout research in the social services: A critique. In D.
F. Gillepsie (Ed.). Burnout among social workers (pp. 95-105). New York:
Halworth Press.
Maslach, C., Jackson, S, E., & Leiter, M. P. (1997). Maslach inventory: Third
edition. In C. P. Zalaquett, & R. J. Woods (Eds.). Evaluating Stress: A
book of resources. Langham, M.D: Rowman & Littlefield Publishers Inc.
McCann, I. L., & Pearlman, L. A. (1990). Vicarious traumatization: A
framework for understanding the psychological effects of working with
victims. Journal of Traumatic Stress, 3, 131-149.
Pearlman, L. A., & Mac Ian, P. S. (1995). Vicarious traumatization: An
empirical study of the effects of trauma work on trauma therapists.
Professional Psychology: Research and Practice, 26, 558-565.
Pearlman, L. A., & Saakvitne, K. W. (1995a). Trauma and the therapist:
Countertransference and vicarious traumatization in psychotherapy with
incest survivors. New York: Norton.
Pearlman, L. A., & Saakvinte, K. W. (1995b). Treating therapists with
vicariouts traumatization and secondary traumatic stress disorders. In C.
R. Figley (Ed.), Compassion fatigue: Coping with secondary traumatic
stress disorder in those who treat the traumatized (pp. 150-177). Bristol,
PA: Brunner/Mazel.
Salton, M. & Figley, C. R. (2003). Secondary traumatic stress effects of
working with survivors of criminal victimization. Journal of Traumatic
Stress, 2, 167-174.
Shapiro, S. L., Warren Brown, K., & Bigel, G. M. (2007). Teaching self-care to
caregivers: Effects of mindfulness-based stress reduction on mental
health of therapists in training. Training and Education in Professional
Psychology, 1, 105-115.
Shubs, C. H. (2008). Countertransference issues in the assessment and
treatment of trauma recovery with victims of violent crimes.
Psychoanalytic Psychology, 25, 156-180.
Stamm, B. H. (2002). Measuring compassion satisfaction as well as fatigue:
Development history of the compassion satisfaction and fatigue test. In
C. R. Figley (Ed.), Treating Compassion Fatigue (pp. 107-119). New
York: Brunner-Routlege.
Thomas, N. K. (2004). Resident Burnout. The Journal of the American
Medical Association, 15, 2880-2889.
Trippany, R. L., White Kress, V. E., & Wilcoxon, S. A. (2004). Preventing
vicarious trauma: what counselor should know when working with trauma
survivors. Journal of Counseling and Development, 82, 31-37.
Way, I., van Deusen, K. M., Martin, G., Applegate, B. & Jandle, D. (2004).
Vicarious trauma: a comparison of clinicians who treat survivors of
sexual abuse and sexual offenders. Journal of Interpersonal Violence,
19, 49-71.
White, G. D. (1998). Trauma treatment training for Bosnian and Croatian
mental health workers. American Journal of Orthopsychiatry, 68, 58-62.
Wilson, J. P., & Lindy, J. D. (1994). Empathic strain and countertransference
roles: Case illustrations. In J. P. Wilson & J. D. Lindy, (Eds.),
Countertransference in the Treatment of PTSD (pp. 5-30). New York:
Guilford Press.
Zoellner, T., & Maercker, A. (2006). Posttraumatic growth in clinical
psychology – A critical Review and introduction of two component model.
Clinical Psychology Review, 26, 626-653.