‫גיליון מס' ‪2‬‬ ‫בס"ד‪ ,‬כ"א חשוון‪ ,‬ערש"ק פרשת "תולדות" תשע"א‪.‬‬ ‫השבוע יימסר שיעור מפי הרב הגאון רבי ישראל שניאור‪ ,‬בליל ש"ק פרשת תולדות‪ ,‬בשעה‪ ,20.30 :‬ב"בית בגנו"‪ ,‬רחוב גוטליב ‪ 6‬בני ברק‬ ‫"שידוכים"‬ ‫מדוע כשמבררים על הצעה‪ ,‬חשוב לציין בתחילת השיחה מהי מטרת הבירור?‬ ‫["מחשבת עבירה" במצוות שבין אדם לחברו]‬ ‫בשנות השלושים‪ ,‬תקופה של‬ ‫כתוב בספר חפץ חיים [הלכות איסורי לשון הרע כלל ד]‪:‬‬ ‫משבר כלכלי גדול בארה"ב‪,‬‬ ‫"ודע עוד עקר גדול בעניינים אלו‪ ,‬אם אחד רוצה להכניס את חברו בענייניו כגון לשכרו למלאכתו או‬ ‫להשתתף עמו או לעשות שידוך עמו וכל כהאי גוונא אפילו לא שמע עליו עד עתה שום רעה אפילו הכי‬ ‫מותר לדרוש ולחקור אצל אנשים על מהותו וענינו אף דיכול להיות שיספרו לו גנותו‪ ,‬כיון דכונתו‬ ‫לטובת עצמו בלבד‪ ...‬אך נראה לי שצריך שיודיע למי ששואל מאתו עליו שרוצה לעשות שידוך עמו או‬ ‫כל עניני ההשתתפות‪ ....‬אבל אם לא יודיע לחברו את סבת דרישתו ויעשה עצמו כמתנכר כדי שיודע לו‬ ‫בטוב מהותו של אותו האיש נראה פשוט דעובר בזה על "לפני עור" שעל ידו יעשה חברו אסור אם‬ ‫יספר עליו דברים של דופי אפילו אם אמת הוא"‬ ‫וכתב ע"ז שם בבאר מים חיים ‪ " :‬והרי זה דומה לנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה‬ ‫דאמרינן בנזיר דצריך כפרה וגם על זה שייך "לפני עור" כדמשמע בקידושין (לב' ע"א) " ‪.‬‬ ‫וחזינן מדברי החפץ חיים שסובר שאף במצוות שבין אדם לחברו‪ ,‬כיון שנתכוון לעבור עבירה‪ ,‬אע"פ‬ ‫שבפועל לא עברה‪ ,‬עדיין צריך כפרה כמו בשאר איסורים דבין אדם למקום‪.‬‬ ‫וכן משמע מדברי התוספות בקידושין גבי רב הונא שקרע שיראי באפי רבה בריה [קרע בגד בפני בנו]‬ ‫ובדקו האם ירתח על כך או לאו‪ ,‬שואלת הגמרא‪" :‬ודלמא רתח וקעבר אלפני עור לא תתן מכשול"‬ ‫מתרצת הגמ'‪ " :‬דמחיל ליה ליקריה" [כיון שהאב מחל על כבודו על כן גם אם בנו יכעס עליו אין בכך‬ ‫כלום ] וכתבו שם בתוס'‪ " :‬וצריך לומר שהודיעו קודם לכן‪ ,‬שלא יהא כמו נתכון לאכול בשר חזיר‬ ‫ועלה בידו בשר טלה"‪.‬‬ ‫ובאמת זהו דבר חידוש גדול‪ .‬שכן‪ ,‬כל האיסור במצוות שבין אדם לחברו הוא במעשה האיסור‬ ‫לכשעצמו‪ ,‬ולא במחשבה גרידא לעבור עבירה‪ .‬וזאת בשונה ממצוות שבין אדם למקום שבהם יש‬ ‫לאוים מפורשים על המחשבה לכשעצמה כגון ‪ :‬לא תתורו; לא תחמוד; ונשמרת מכל דבר רע וכדומה‪.‬‬ ‫(ואין להביא ראיה מלאו ד"לא תשנא את אחיך בלבבך"‪ ,‬דשם קאי על הנזק שיבוא משמיא לחברו אם‬ ‫לא יוכיחו אותו האחד שנפגע מדבריו ויגרום לו לבקש ממנו מחילה ופיוסים‪ ,‬ואין תכלית הלאו באה‬ ‫על עצם השנאה)‪.‬‬ ‫ובאמת חזינן שלא כדברי התוס' הנ"ל בספר חסידים סימן קנב' שכתב שימחלו האבות על כבודם‬ ‫לבניהם בלא‪-‬ידיעתם‪ ,‬וכראיה לדבריו מביא את סיפור הגמרא בקידושין לב'‪ .‬ומשמע שסגי במחילת‬ ‫האב לבנו כיון דעל ידי כך לא‪-‬חש האב בפועל מזולזל בכבודו‪ ,‬הגם שהבן‪ ,‬במחשבתו‪ ,‬לא ידע מזאת‬ ‫ונתכוון לזלזל באביו‪.‬‬ ‫דברי התורה שבעלון מוקדשים לעילוי נשמת‬ ‫מרת סימה ע"ה בת הר"ר פרץ זעירא‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫הונצח ע"י ה"ה דוד זעירא הי"ו‬ ‫‪1‬‬ ‫יהודי התקבל לעבודה‬ ‫במפעל של "פורד" שבעיר‬ ‫דטרויט‪.‬‬ ‫עבודתו במפעל הסתכמה‬ ‫בלהסתובב במשך כל שעות‬ ‫היום סביב המכונות ולאסוף‬ ‫את הפסולת‪.‬‬ ‫משכורתו הסתכמה בשכר‬ ‫זעום של שבעים דולר‬ ‫לשבוע‪.‬‬ ‫כך שנים על גבי שנים‪ .‬יום‬ ‫אחד הוא הוזמן לחקירה‪,‬‬ ‫החוקרים טענו לעומתו‬ ‫שהנתונים שהם יודעים על‬ ‫הכנסתו השבועית אינה‬ ‫תואמת לסכומי העתק‬ ‫שבחשבון הבנק שלו‪ ,‬והם‬ ‫דרשו הסברים‪.‬‬ ‫ענה להם היהודי‪ :‬מעולם לא‬ ‫קיבלתי יותר משבעים דולר‬ ‫לשבוע‪ ,‬ובכל זאת הצלחתי‬ ‫להפוך את שבעים הדולרים‬ ‫לחמש מאות‪ ...‬המשיך‬ ‫היהודי והסביר‪:‬‬ ‫ביום שישי הראשון‬ ‫כשהמשכורת בידי‪ ,‬נכנסתי‬ ‫לחדר אוכל של המפעל בו‬ ‫ישבו מאות פועלים‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫דפקתי על השולחן כדי‬ ‫להשתיק את כולם והכרזתי‪:‬‬ ‫"הגרלה! תמורת דולר אחד כל‬ ‫אחד יוכל להיכנס להגרלה על‬ ‫סך של שבעים דולר‪.‬‬ ‫דולר אחד תמורת שבעים‬ ‫דולר"‪ .‬מהר מאוד ניגשו אלי‬ ‫פועלים רבים והשתתפו‬ ‫בהגרלה‪.‬‬ ‫ערכתי הגרלה‪ ,‬אחד מהם זכה‬ ‫וכן משמע מדברי האור החיים הק' בפרשת ויגש על הפסוק‪" :‬ואתם חשבתם עלי רעה אלקים‬ ‫חשבה לטובה" וכתב ע"ז‪ " :‬והרי זה דומה למתכון להשקות חברו כוס מוות והשקהו כוס יין‬ ‫שאינו מתחייב בכלום והרי הם פטורים וזכאים גם בדיני שמים"‪.‬‬ ‫וכעין דבריו מצינו בדברי הפרי מגדים על שו"ע אור"ח סי' תרז' שכתב‪ ":‬הקניט חברו בדברים‪ ,‬יש‬ ‫לומר כיון שביקש מחילה מחברו והתוודה ביוכ"פ אחד‪ ,‬אין צריך להתוודות ביוכ"פ (בשנים‬ ‫הבאות) שנית או אפשר אף ביוכ"פ אחד אין צריך"‪ .‬ומשמע מפורש שיש חילוק ברור בין עבירות‬ ‫שבין אדם לחברו לבין אדם למקום‪ .‬דבבין אדם לחברו‪ ,‬כיון שביטל את הקלקול שעשה במעשהו‬ ‫שוב הוא נקי כלפי שמיא‪ .‬וא"כ‪ ,‬כל שכן שאין בידו עוון אם רק חשב בעלמא לקלקל לחברו על ידי‬ ‫מעשה ובפועל לא עלה הדבר בידו‪.‬‬ ‫בשבעים דולר‪ ,‬ואני שלשלתי‬ ‫לכיס מאות רבות של דולרים‪...‬‬ ‫רק מח יהודי מסוגל לעשות‬ ‫משבעים דולר בשבוע משכורת‬ ‫מכובדת‪ ,‬רק מח יהודי מסוגל‬ ‫לנצל שעות בודדות של יום‬ ‫שישי להחכים להתעלות‬ ‫ולהתרומם‪.‬‬ ‫שבת שלום ומבורך‪,‬‬ ‫מערכת "טועמיה"‪.‬‬ ‫מקורות למנהגים ואמרות הנפוצות‬ ‫אצל רבים‪.‬‬ ‫ובאמת כשנעמיק בשורש ההבדל בין מצוות שבין אדם למקום למצוות שבין אדם לחברו‪ ,‬נמצא‬ ‫שיש חילוק ברור בין תכליתם של הציוויים הנוגעים לבין אדם לחברו‪ ,‬לבין תכליתם של הציוויים‬ ‫הנוגעים לבן אדם למקום‪.‬‬ ‫דהנה לא מצינו שום מצווה הנוגעת לבין אדם לחברו שנתקנה לגביה ברכת המצוות‪ .‬וידועים דברי‬ ‫הרשב"א בתשובותיו חלק א' סימן יח' שנשאל על כך‪ ,‬ותרץ שכיון שהמצווה אינה תלויה במקיים‬ ‫לבד אלא אף בחברו שעל ידו נשלמת המצווה‪ ,‬חישינן שמא יסרב שתתקיים בו המצווה‪ ,‬וממילא‬ ‫לא שייך מראש לתקן ברכת המצוות‪ ,‬שנאמרת "עובר לעשייתן"‪ ,‬על מצוות שספק אם אכן‬ ‫יתקיימו‪.‬‬ ‫אולם‪ ,‬אפשר לתרץ את הדברים בדרך נוספת כדלהלן‪ :‬במצוות שבין אדם למקום כל תכליתן‬ ‫ושורשן הוא לקיים ציווי קונו כמצווה וככפוי על הדבר (ולכה"פ במה שנוגע למצוות שמחילות‬ ‫איסורים כמו שבת‪ ,‬קידושין וכדומה)‪ .‬אולם‪ ,‬במצוות שבין אדם לחברו התכלית האמיתית היא‬ ‫שישאוף אליהם האדם מעצם טבעו ופנימיותו ולא רק מכח ציווי ה' שמחייבו לקיימן‪.‬‬ ‫ואומנם‪ ,‬הציווי לכשעצמו יגרום לו לקבל שכר על מעשהו‪ ,‬או‪ ,‬לכוף את זה שאינו בעל מדרגה‬ ‫לקיימן מעצמו‪ ,‬שיקיימן לכל הפחות מכח ציווי ה'‪ .‬אולם‪ ,‬השורש והתכלית היא לא הציווי אלא‬ ‫הרצון הפנימי הטבעי להיטיב ולדאוג לכל מחסורו של חברו‪.‬‬ ‫הרב נתנאל וולנר שליט"א סיפר‬ ‫על מנהג זקנו [הרב לורנץ זצ"ל]‬ ‫לרקוד ולשיר "רננו צדיקים" אחרי‬ ‫הסעודה בליל שבת וביקש‬ ‫ממערכת טועמיה לברר מהו‬ ‫מקורו של מנהג יפה זה‪.‬‬ ‫בספר דברי מנחם עמ' קלט כתוב‪:‬‬ ‫"‪...‬היה נוהג לרקוד בליל שב"ק‬ ‫רננו צדיקים אחרי הסעודה וכאשר‬ ‫היה קשה לו למרן ה"דברי מנחם"‬ ‫לעשות ריקודים מחמת תשות‬ ‫כוחו מ"מ עמד מכיסאו וסבב‬ ‫השולחן לאט לאט וראו שיש לו‬ ‫ענין בזה‪ "...‬ובזמירות לשב"ק‬ ‫ויו"ט נוסח ויז'ניץ עמ' נט‪" :‬בעיניי‬ ‫ראיתי במרמרו"ש יהודים תמימים‬ ‫בעלי רגש שהגם שלא היו גאונים‬ ‫בלימוד מ"מ כשבא ליל שבת‬ ‫וממילא לא ראו חז"ל צורך לתקן מטבע ברכה הנוקטת בלשון "אשר קדשנו במצוותיו וציונו"‪ ,‬על‬ ‫מצוות שתכליתן האמיתית צריכה לנבוע בטבעות מתוך הלב ולא רק מכח ציווי ה'‪.‬‬ ‫וכיסוד זה חזינן בדבריו של הרמב"ם בשמונה פרקים פרק ו' שכתב לחלק בין המצוות השמעיות‬ ‫למצוות השכליות‪ .‬וזה לשונו‪ " :‬שבמצוות השמעיות הכובש את יצרו מהם הוא יותר חשוב‬ ‫וגמולו יותר גדול‪ ,‬וזה אמת שאלמלא התורה לא היו רעות כלל ומפני זה אמרו שצריך האדם‬ ‫שיניח נפשו אוהבת אותן ולא יהיה מונע מהן אלא התורה ובחון חכמתם עליהם השלום במה‬ ‫שהמשילו‪ ,‬שהם לא‪-‬אמרו אל יאמר אדם אי אפשי להרוג‪ ,‬אי אפשי לגנוב‪ ,‬אלא אפשי ומה אעשה‬ ‫אבי שבשמים גזר עלי‪ ,‬אבל הביאו דברים שמעיים כולם‪ ,‬כבשר בחלב שעטנז עריות"‪.‬‬ ‫אלא‪ ,‬שעדיין לפי כל זה צריך עיון בהסבר דברי החפץ חיים שהבאנו בתחילת הדברים לעיל‪.‬‬ ‫וביותר מכך‪ ,‬עיי"ש בסוף דבריו בבאר מיים חיים שכתב‪ " :‬דמיקרי נתכון לאכול בשר חזיר ועלה‬ ‫בידו בשר חזיר"? וצריך לומר כך‪ :‬כיון שסו"ס דיבר לשון הרע על חברו‪ ,‬הרי‪ ,‬שבפועל עשה מעשה‬ ‫שגרם היזק לחברו בדבריו‪ .‬אלא מאי‪ ,‬אם נעשה הדבר לתועלת‪ ,‬התירתו התורה משום הסמיכות‬ ‫של "לא תלך רכיל בעמיך דסמיך ליה " לא תעמוד על דם רעך"‪ .‬אולם‪ ,‬אם אינו‪-‬יודע מראש‬ ‫שעושה הדבר לתועלת הרי‪ ,‬שמחד גם גרם נזק בדבריו‪ ,‬ומאידך‪ ,‬גם עשהו בכוונה להזיק גרידא‬ ‫ולא בכוונת הטבה‪ .‬וממילא‪ ,‬ברור מדוע שייך להחשיבו כ"עלה בידו בשר חזיר"‪.‬‬ ‫מתוך שיעור שנמסר על ידי הרה"ג רבי צבי דרנגר שליט"א ‪ ,‬יום שישי עש"ק פרשת חיי שרה‬ ‫קודש ישירו זמירות ותשבחות‬ ‫רננו צדיקים‪ ,‬שפכו לבם להי"ת‬ ‫ומרוב רגש וכיסופים הם לא יכלו‬ ‫לישון‪ ...‬ובכל ימות השבוע ציפו‬ ‫בכיליון עיניים ליום השבת"‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫בחירות לגבאות בית כנסת וסמכויות הגבאי‬ ‫בבחירות לגבאות שהתקיימו בבית הכנסת הגיש ראובן את מועמדתו‪ .‬האם אחיו שמעון הנמנה‬ ‫אף הוא על מתפללי בית הכנסת יכול להצביע עבור אחיו או שמאחר והוא קרוב ו"נוגע בדבר"‬ ‫נאסרה עליו ההשתתפות?‬ ‫האם מותר לחבר בית הכנסת להפסיק לשלם את דמי החברות הקבועים בטענה שאינו סומך על‬ ‫ישרותו והגינותו של הגבאי וכל עוד לא יוחלף לא ישלם דמי חבר?‬ ‫כתב הרמב"ם בפ"ט מהל' מתנות עניים‪" :‬כל עיר שיש בה ישראל חייבים להעמיד גבאי צדקה‬ ‫נאמנים וידועים וכו'‪"...‬‬ ‫הרבה סיפרו שבביתם נזהרים שלא‬ ‫ישפך המלח‪ ,‬ואם נשפך אומרים שזה‬ ‫מביא למחלוקת בתוך הבית‪ ,‬האם זו‬ ‫אמונה טפילה או מנהג קדמון?‬ ‫המקור היחיד לזה נמצא בספר‬ ‫שבילי אמונה נתיב רביעי ד"ה‬ ‫היבלת וז"ל‪" :‬הרוצה לתת מריבה‬ ‫בן בני הבית יפזר על הבית מלח‬ ‫מבאר הרדב"ז‪ :‬צריך שיהיו נאמנים כדי שיהיו ראויים לקבוע למי מגיע‪ ,‬וכמה‪ ,‬וממי לקחת אבל‬ ‫מדוע וצריכים גם שיהיו ידועים כדי שהעניים יכירו אותם וידעו לפנות אליהם‪ ,‬וגם שה"בעלי‪-‬‬ ‫בתים" יתביישו מהם ויתנו ‪.‬‬ ‫וכתב בספר חכמת אדם שגם היום שאין "קופה" ו"תמחוי" חייבים להעמיד גבאים על הציבור‪.‬‬ ‫והוסיף בספר עמק הברכה שכשם שיש חיוב שיהיו גבאי צדקה בעיר כך צריך שיהיו גבאים לכל‬ ‫קהילה ולכל בית הכנסת ‪.‬‬ ‫כתב בביאור הלכה [סימן קנג סעיף ז'] ד"ה והוא הדין‪ :‬שהסמכות של גבאי בית הכנסת שנבחרו‬ ‫הינה כמו של ז' טובי העיר‪ ,‬והם יכולים לקבוע תקנות והחלטות לטובת צרכי בית הכנסת בהתאם‬ ‫לשיקול דעתם‪ .‬ויש להחלטותיהם תוקף המחייב את ציבור המתפללים כמו שמחייבת החלטת‬ ‫בי"ד‪.‬‬ ‫על כן נראה להכריע בנידון השני‪ ,‬שכל עוד הגבאי הנבחר מכהן בפועל יש לו את מלוא הסמכויות‪,‬‬ ‫ובידו לקבוע שאותו מתפלל שאינו משלם דמי חבר ינושל מכל זכויותיו כחבר [עליות וכו']‪.‬‬ ‫בקשר לנידון הראשון מצאנו התייחסות ברשב"א‪.‬‬ ‫בשו"ת הרשב"א דן בשאלה שהופנתה אליו מקהילה שרצתה ללוות כסף מעכו"ם ורצו לעשות‬ ‫שטר לחלק מהקהל שהם לא יינזקו ולא יהיה להם שום הפסד מאותה הלוואה‪ ,‬ועל השטר היו‬ ‫חתומים הסופר ועד‪ ,‬ואותו עד היה קרובו של הגבאי‪ ,‬האם כיון שהוא קרובו אז נפסל לעדות או‬ ‫שמכיוון שזה "צורכי רבים" לא נפסל עדותו מדין קרוב‪.‬‬ ‫השיב הרשב"א‪ :‬שחייבים לומר שלצורכי ציבור אין את הפסול של נוגע בדבר או של קרוב משום‬ ‫שלא שייך למצוא ב' עדים שאין להם שום נגיעות ושום קירבה לכל הקהילה‪[ .‬אלא אם כן יביאו‬ ‫ב' עדים מבחוץ שגם שם דוחק גדול שלא יכירו אף אחד]‪.‬‬ ‫ומשם נלמד לנידון דידן להתיר לאח להצביע עבור אחיו‪ ,‬מאחר והאח נבחר לתפקיד הנוגע‬ ‫לציבור‪ ,‬על כן לא פסלו בזה קרובים‪.‬‬ ‫מתוך שיעור שנמסר על ידי הרה"ג רבי ישראל פלאי שליט"א ‪,‬יום שישי עש"ק פרשת חיי שרה‬ ‫הרבה"‬ ‫העולם נזהר לא לאכול את הקצה של‬ ‫הכיכר לחם‪ ,‬ואומרים שזה גורם‬ ‫לשכחה‪ ,‬מה המקור לזה?‬ ‫בספר דולה ומשקה עמ' שס"ב‪ ,‬וכן‬ ‫בשאלת רב עמ' שנ"ב כתב שאין לזה‬ ‫שום מקור‪ ,‬ולא ראה בבית אביו‬ ‫זצוק"ל שנזהר מזה‪ .‬וכן כתב בספר‬ ‫אורחות רבינו ח"ג עמ' קד אות כג‪.‬‬ ‫ובספר אסרי לגפן ח"ח עמ' שמ'‬ ‫שאדרבה מצוה לאכול ממנו ולברך‬ ‫עליו ושכך נהג האדמו"ר מלעלוב‪,‬‬ ‫וע"ע בחלק י"ב עמ' תקכ"ב‪ .‬ובספר‬ ‫בירורי חיים ח"ד עמ' תע"ד בהערה‬ ‫מ"ז כתב שאכן כך מרגלא בפומייהו‬ ‫דבני אשכנז אך לא נמצא מקור לזה‬ ‫וגם אצל בני עדת תימן אין זכר‬ ‫לשמועה זו‪.‬‬ ‫בספר זכר עשה שגם שאל מקובל‬ ‫אחד ואמר לו שגם על פי הסוד אין‬ ‫מקור לזה‪ ,‬והוסיף שם להוכיח מכך‬ ‫שבלחמניה וכדו' העולם לא נזהרים‬ ‫לא לאכול את הקצה א"כ מוכח מזה‬ ‫שגם בכיכר גדול של לחם אין לזה‬ ‫בסיס‪.‬‬ ‫היכן כתוב "לב מלכים ושרים ביד‬ ‫ה'"?‬ ‫חזון אחרית הימים‪ :‬בנפילת ישמעאל יתגלה מלך המשיח!‬ ‫פרשת חיי שרה עוסקת במעבר של הדור הראשון של האבות הקדושים לבין הדור השני ‪ ,‬והנה‬ ‫לאחר סיפור קבורת אברהם טרם התחילה התורה לספר מענינו של יצחק מרחיבה התורה‬ ‫בתיאור תולדותיו של ישמעאל‪ ,‬ונראה מהדברים כאילו גם ישמעאל משתייך לעניין העיקרי‬ ‫שבפרשתנו‪ ,‬המעבר שבין אברהם לבחינת יצחק‪.‬‬ ‫הפתח לביאור הדברים נמצא בדברי בעל הטורים המוסבים על הפסוק האחרון בפרשתנו‪:‬‬ ‫"על פני כל אחיו נפל וסמיך ליה ואלה תולדות יצחק לומר כשיפול ישמעאל באחרית הימים אז‬ ‫‪‬‬ ‫יצמח בן דוד שהוא מתולדות יצחק"‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫אמנם פסוק זה צוטט בפי אלפי‬ ‫ספרים אבל כבר כתב בספר דרך‬ ‫שיחה עמ' יא שטעות בידם‪ .‬אמנם‬ ‫נאמר במשלי "לב מלך ביד ה'" אך‬ ‫לא נזכר שגם לב שרים ביד ה'‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫ולפי זה תמה על מה ששאל‬ ‫דברי הגמרא במסכת מגילה ע"ד‬ ‫לדבריו אברהם מיצג את התקופה בה עם ישראל עמל ומתרכז בעבודתו לקראת הימים שאין בהם‬ ‫חפץ‪,‬לעומת זאת מסכת חייו של יצחק מרמזת על התקופה של אחרית הימים של ימות המשיח‪ ,‬יצחק‬ ‫מלשון צחוק‪ ,‬התקופה שעליה הובטח "אז ימלא שחוק פינו"‪ ,‬החוליה שבין אברהם ליצחק זה ישמעאל‪.‬‬ ‫והגשר בין תקופת אברהם ליצחק רק על ידו של ישמעאל‪.‬‬ ‫מלך" שעם ישראל מתאוננים ע"ז‬ ‫הרמב"ם ב"איגרת תימן" כותב‪:‬‬ ‫"ספר אחד" [כוונתו לכלי חמדה]‬ ‫על בעל היערות דבש שביאר‬ ‫"בקום עלינו אדם‪ ,‬אדם ולא‬ ‫שנמסרו בידי המן הרשע ולא‬ ‫בידי המלך אחשוורוש‪ ,‬שאילו היו‬ ‫נמסרים בידי מלך הייתה להם‬ ‫תקומה שהרי לב מלכים ביד ה'‪.‬‬ ‫כך ביאר היערות דבש את דברי‬ ‫הגמרא‪ .‬שאל הכלי חמדה הרי גם‬ ‫לב שרים ביד ה' א"כ מה לי המן‬ ‫ומה לי אחשורוש‪ .‬תמה עליו‬ ‫הגרח"ק שליט"א מנין שגם לב‬ ‫שרים ביד ה'‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫אך הנה מצאנו בפיוטו של‬ ‫רבינו גרשום מאור הגולה‬ ‫[סליחות לעשי"ת כמנהג פולין]‬ ‫"אתה מקדם אלוקינו" נאמר‪:‬‬ ‫בידך לב מלכים ושרים"‬ ‫ולכאורה הוא המקור הקדום‬ ‫ביותר שגם לב מלכים וגם לב‬ ‫שרים ביד ה'‪.‬‬ ‫תודה מיוחדת לבעל ה"מעשה אפוד"‪-‬‬ ‫הגר"י שניאור שליט"א שהסכים‬ ‫לחלוק עמנו מאוצרו הגדול ולהמציא‬ ‫לידינו סמך ומקור למנהגים אלו‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫לשאלות‪,‬להנצחות‪ ,‬ולברור מקורו של‬ ‫מנהג ניתן לפנות למערכת "טועמיה"‪:‬‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫השבוע בבית בגנו‬ ‫‪ 09:45 – 09:00‬אקטואליה‬ ‫פיסול וציור צבא השמים‬ ‫הרה"ג רבי מאיר ליכט שליט"א‬ ‫‪ 10:45 – 10:00‬פרשת השבוע‬ ‫מיהו ה"עשיו" של ימינו?‬ ‫הרה"ג רבי נתן צבי פינקל שליט"א‬ ‫‪ 11:40 – 11:00‬הלכה‬ ‫סעודת שבת כהלכתה‬ ‫הרה"ג רבי חיים קלופפר שליט"א‬ ‫השיעורים נמסרים ב"בית בגנו"‬ ‫רח' גוטליב ‪ 6‬בני ברק‬ ‫ברוכים הבאים!‬ ‫"‪..‬דוד המלך ע"ה כשהראו לו ברוח קדשו הרעות אשר יעברו על ישראל‪ ,‬לא צעק לא בקש ולא ילל תשועה‬ ‫זולת ממלכות ישמעאל‪ .‬ואמר‪ :‬אויה לי כי גרתי משך שכתי עם אהלי קדר‪ ,‬וכבר הורגלנו עצמינו קטנים‬ ‫וגדולים לסבול הכנעתם"‪.‬‬ ‫בפרשת לך לך נאמר‪" :‬ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברהם והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו"‬ ‫וברמב"ן בשם המדרש‪ :‬כי דרשו בזה רמז לארבע גלויות ‪,‬אמרו אימה זו גלות בבל‪ ,‬חשכה זו מדי‪ ,‬גדולה‬ ‫זו מלכות אנטיוכוס ‪,‬נופלת עליו זו אדום‪.‬‬ ‫כאן במעמד כביר זה מתגלה לאברהם כל עתידו של עם ישראל‪ ,‬ארבעת הגלויות‪ ,‬והנה נגוז ונעלם מחזון‬ ‫זה גלות ישמעאל‪,‬אותה אומה כה קטלנית אשר מידה הארורה אנו סובלים כה קשות מדוע איננה מכלל‬ ‫הגלויות?וכדי לעמוד על פשר הענין יש להקדים‪ ,‬הרי הקב"ה שליט על כל העולמות על כל רוחות השמים‬ ‫ואין שום מקום פנוי משליטתו ומיחודו וכמו שאומרים שמע ישראל ה אחד‪ ,‬כנגד ארבעת רוחות השמים‪,‬‬ ‫כנגד זה חותרים ארבעת המלכויות לנתק את העולם מעולמו של הבורא ולהשתית את מלכותם במקום‬ ‫מלכות השם‪ ,‬כך כל מלכות ומלכות ברצונה להשליט את מלכותה ולקבוע שהיא המלכות הדומיננטית‪,‬‬ ‫מלכות החותרת לדחוק רגלי השכינה‪ ,‬לעומת זאת שונה היא במהותה מלכות ישמעאל‪ ,‬איננה ככל‬ ‫האומות‪ ,‬דהנה ניתיחד ישמעאל בכך ששמו של הקב"ה שזור בשמו של ישמעאל וכמובא במדרש‪" :‬הואיל‬ ‫והשוה הקב"ה שמו של ישמעאל לשמו של ישראל אוי מי יחיה בימיו שנאמר אוי מי יחיה משמו א‪-‬ל"‬ ‫כוחו של ישמעאל הוא לא כארבעת המלכויות‪ ,‬לא ככוח המתנגד המתיימר להוות תחליף למלכות שמים‬ ‫אלא אדרבה בא כוחו הוא‪ ,‬הוא ג"כ מיצג את מלכות שמים ‪ ,‬שמו של הקב"ה שזור בתוך שמו‪ ,‬ומוצאים‬ ‫אנו שהקב"ה מאציל כוח לישמעאל‪" :‬ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי אותו והפרתי אותו והרבתי אותו‬ ‫במאד מאד" כאן מתגלה סודו וכוחו של ישמעאל‪ ,‬הקב"ה מעניק לו חסות וממשלה וניבחר גם הוא להיות‬ ‫מיצג של בורא עולם‪.‬‬ ‫ישמעאל מצטיין לא רק באמונתו‪ ,‬גם במילתו קרוב הוא ליצחק‪ ,‬גם הוא נימול‪ .‬אך שוב אין מילתו שלמה‬ ‫"מל ולא פרע"‪ .‬כשהקב"ה מצווה את אברהם על ברית המילה‪,‬אבל לפני כן יש את הרקע נאמר‪" :‬התהלך‬ ‫לפני והיה תמים" שתאמין שרק אני בעל היכולת‪ .‬חותם הברית הוא החותם שכל גופו של אדם כולו‬ ‫משויך להקב"ה‪ ,‬אות ברית –תמים בגופו כקרבן שאין בן מום‪ ,‬ישמעאל שאמנתו פגומה‪ ,‬מנושל הוא‬ ‫מקיום הברית‪ ,‬מל ולא פרע‪ ,‬אות האמונה לא חקוקה בבשרו‪ .‬ובפן אחר‪ ,‬עניינה של המילה באר הרמב"ם‬ ‫במורה נבוכים הוא החלשת התאווה שבאדם‪ ,‬במילה האדם מוסר את נפשו‪ ,‬את אנוכיותו למען הבורא‪.‬‬ ‫ישמעאל גם כשמקיים את צו הבורא‪ ,‬לא מקיימו בשלמות‪ ,‬מל ולא פרע‪ .‬אין ביכולתו למסור נפשו‪ ,‬לנתק‬ ‫את מאווייו‪,‬את רצונותיו הוא משייר לעצמו פינה של תאווה ‪,‬של מילה ללא פריעה‪.‬‬ ‫יצחק לעומתו‪ ,‬מידתו מידת הדין והגבורה ‪,‬גבורת יצחק‪ .‬כנגד חסד ישמעאל חסד חסר גבולות‪,‬בא יצחק‬ ‫ומשתית את מידת הגבורה‪ ,‬את הצמצום‪ ,‬את הנתינה השקולה והמבוקרת תחת אמות מידה‪ ,‬של דין‪.‬‬ ‫[דין מלשון די]‪.‬‬ ‫נמצינו למדים שכדי לגבור על ישמעאל צריכים מסירות נפש שלמה‪ ,‬מסירות של עקדת יצחק‪ ,‬בלב שמח‬ ‫ובאמונה תמימה‪.‬‬ ‫"ויצחק בא מבאר לחי רואי" ודרשו חז"ל מכאן שתקן את תפילת המנחה ‪,‬באותו מקום שהמלאך מתגלה‬ ‫להגר על הצלת ישמעאל לשם פונה יצחק לתקן את תפילת המחה לפנות ערב‪,‬הגר גם כן מפצירה מתחננת‬ ‫ומעתירה‪ ,‬אבל זה תפילה של חסרון של אין בריריה‪ ,‬יצחק לעומת זאת מתקן תפילה לפנות ערב‪ ,‬לאחר‬ ‫שהאדם חוזר לביתו סיים לעשות לביתו פונה הוא בהודאה לד' על כל מה שהטיב עימו ‪.‬זהו גדולתו של‬ ‫יצחק מסירות ללא גבול ואמונה שלמה‪.‬‬ ‫בכוח זה יהיה ניצחוננו באחרית הימים ובזכותו של יצחק ימלא צחוק פינו‪.‬‬ ‫מתוך שיעורו של הרה"ג רבי יונתן פרידמן שליט"א‪ ,‬יום שישי עש"ק פרשת חיי שרה‬ ‫‪4‬‬