‫בוריס שץ‪ -‬ירושלים הבנויה‬ ‫בוריס בוריס (ברוך) שץ (‪ )7391 -7681‬היה צייר ופסל יהודי‪ ,‬אשר יזם והקים‬ ‫את בית הספר לאומנויות 'בצלאל' בירושלים‪.‬‬ ‫בסביבות שנת ‪ 7399‬נפגש שץ עם הרצל‪ .‬הפגישה עמו הפכה את שץ לציוני נלהב‪.‬‬ ‫שץ הושפע מאוד מרעיונותיו של הרצל‪ ,‬והמשיך להיות בקשר עם החוגים של‬ ‫הציונות המעשית גם לאחר עלייתו לארץ והקמתו את בצלאל‪.‬‬ ‫האוטופיה 'ירושלים הבנויה' אשר נכתבה בשנת ‪ 7376‬והושפעה מ'אלטנוילנד' של‬ ‫הרצל‪ .‬שץ מתאר מסע בזמן אל ירושלים של שנת ‪ – 1976‬כמאה שנה לאחר זמן כתיבת‬ ‫הסיפור‪ .‬ירושלים היא עיר מתקדמת טכנולוגית‪ .‬אשר מרכזה הוא העיסוק בחינוך הדור הצעיר‬ ‫'בצלאל' בית הספר לאּומנות‪ ,‬משמש כמרכז החינוכי של ירושלים‪.‬‬ ‫הדבר היה ביום השישי אחרי הצהריים‪ ,‬ב"בצלאל" כבר שבתה עבודה‪ ,‬החצר הורבצה לכבוד השבת‪ ,‬איש לא היה שם‪ ,‬הכל נסגר‪,‬‬ ‫הושלך הס‪ .‬הדממה הבלתי רגילה ב"בצלאל"‪ ,‬המלא תמיד תשואות‪ ,‬השרתה עלי רוח עצבות‪ .‬עליתי הגגה‪ ,‬ישבתי מול המנורה‬ ‫על המגדל‪ ,‬אשר משם אהבתי לפנים להשקיף על העיר‪ ,‬לחלום פתאום חזו עיני תמונה כהה נשענת על כן המנורה‪ ...‬זאת הייתה‬ ‫תמונת איש בחצי ימיו‪ ,‬רם קומה ותמיר‪ ,‬עוטה מעיל אדום כהה ועל ראשו הגא חבוש פאר קטן ולבן ומתחתיו גלשו קווצות‪,‬‬ ‫שחורות ארוכות‪ ,‬הוא עמד מופנה מנגדי‪ ,‬לא יכולתי לראות את פניו‪...‬‬ ‫בגן נאה על יד תחנת‪-‬תעופה ניצבתי עם מורי‪ .‬ונעל באווירון ונשב בו שנינו‪ .‬כמעט רגע ואנחנו הגבהנו עוף ונדאה באוויר צח‬ ‫וזך תחת רקיע התכלת‪ .‬מלמטה נראתה עיר יפה להפליא‪ ,‬המשתרעת על פני גבעות ובקעות ובה מגדלים רמים‪ ,‬כיפות‪ ,‬גגות‪,‬‬ ‫שטוחים בהירים‪ ,‬גנים‪ ,‬ברכות וגשרים גשורים מעל לבקעות‪.‬‬ ‫"מה זאת?" שאלתי את מורי‪.‬‬ ‫"ירושליים‪ ,‬ירושליים הבנויה"‪.‬‬ ‫"ירושליים הבנויה"! קראתי מתוך התפעלות ‪" ,‬הבה נרדה נא למטה‪ ,‬אשעשע את עיני‪ ,‬אשמח את ליבי‪ ,‬ארוצה בשווקיה‪,‬‬ ‫אשוטט ברחובותיה‪ ,‬אראה נא הכל‪ ,‬כיצד נבנתה? מה עשו בה? איך חיים שם? השלום ל"בצלאל"? העודנו חי?"‬ ‫"חכה! ‪ ,‬אל תיחפז" ענני מורי בבת צחוק טובה‪" .‬הן אמן את וידוע תדע כי מתחילה צריך להתבונן אל הקווים הגדולים‪ ,‬אל‬ ‫הכלל‪ ,‬ואחר אל כל חלק וחלק לבדו‪ ,‬ורק אז נבין את ה"כלל" אל הנכון‪ .‬וככה נעשה‪ :‬אני אראך את פני ירושליים‪ ,‬לב הארץ‪,‬‬ ‫מלמעלה‪ ,‬מבחוץ‪ ,‬וגם את פני ארץ ישראל תראה ואחר אורידך ארצה‪ .‬שם לא נעוף‪ ,‬לא ניסע‪ .‬את ירושלים עוברים ברגל‬ ‫לאורכה ולרוחבה‪ .‬כל מדרך כף רגל בה קדוש הוא‪ .‬הרואה אתה?"‪ .‬הורה לי באצבעו על קבוצת בניינים בטבור העיר‪" ,‬זהו בית‬ ‫המקדש"‪...‬‬ ‫בניין מפואר זה הקרבנו להם [לאומות] שי לאות תודה על עוזרם לנו לשוב לארצנו להיות עם עומד ברשות עצמו‪ .‬הבית העגול‬ ‫הסמוך לו זהו בית‪ -‬המורשון שלנו‪ .‬בו יושבים הסנהדרין‪ ...‬זאת היא "יבנה"‪ ,‬שכונת המכללה המפוארת שלנו‪ .‬שם נמצאים כל‬ ‫‪1‬‬ ‫הפקולטטים‪ ,‬הספריות‪ ,‬המעבדות‪ ,‬והמצפה‪ -‬הנה המגדל הגבוה בעל הכיפה"‪ ,‬הוא הורה באצבעו‪" ,‬גני‪-‬החיות והצמחים‪ ,‬כל מיני‬ ‫בתי נכות למדעים ובית‪-‬מחיה ענקי לאלפי התלמידים הלומדים ביבנה"‪...‬‬ ‫"האנטישמיות הרשמית תמה מהארץ‪ ,‬אף אנשים פרטיים מתביישים להיות צוררי יהודים‪ .‬היהודים קיבלו בכל מקום שיווי‬ ‫זכויות‪ ,‬באשר ישבו בהמון‪ ,‬יש להם שלטון עצמי ומורשון מיוחד‪ .‬אולם משהו‪ ,‬מעלה צחנה‪ ,‬נשאר עוד מהירושה המעציבה‪ .‬לא‬ ‫לריק יגעה הכנסייה הנוצרית במשך אלפיים שנה להשריש שנאה ליהודים‪ .‬וגם אנו לא עלה בידנו עוד לשרש מלבנו את הפחד‬ ‫ואי האמון שהיו לנו ביחס שלאינו יהודי‪ .‬לפיכך בוחר לו עתה היהודי לשבת בקרב יהודים‪ ,‬יהודים אמנם לא רק יהודים בלבד‬ ‫באים אלינו‪ ,‬כי גם נוכרים באים להשתקע פה בגלל הארץ היפה‪ ,‬בגלל תרבותנו הגבוהה‪ ,‬ובייחוד בגלל מוסרתיונו‪ .‬בזאת אנו‬ ‫הראשונים בכל עמי תבל והדבר ברור‪ ,‬יען כי בכוח הירושה הוטבעה בנו השנאה הטבעית לשפיכות דמים‪ .‬לזנות‪ ,‬לשכרות‪,‬‬ ‫לאדנות‪ ,‬וגם לעבדות‪ .‬ואף כי אלפיים שנה נדדנו בגלות‪ ,‬נשארנו בני חורין ברוחנו‪ ,‬עם קשה עורף כבימי משה רבנו"‬ ‫"מה טיבו של "גן עדן הילדים"?‪ ,‬שאלתי‪ .‬ממעל יכולתי לראות רק מגרש גדול‪ ,‬ובתוכו עצים‪ ,‬בתים‪ ,‬גני‪-‬ירק ומגרשים גדולים‪.‬‬ ‫"פה נאספו כל הילדים מבני ‪ 3-4‬עד בני ‪ 21-23‬על חשבון העם‪ .‬פה הם דרים‪ ,‬מתפתחים‪ ,‬לומדים‪ .‬כולם יחד בתנאים שווים‪,‬‬ ‫בגדים אחדים‪ ,‬בשיטת לימוד אחת‪ ,‬מכאן הם נפוצים לבתי ספר מקצועיים שונים‪ ,‬אף שם הם לומדים חינם אין כסף‪ ,‬כל אחד‬ ‫מהם מתמחה לפי נטייתו הטבעית וכישרונותיו המיוחדים לו‪ .‬לא כמלפנים הזמן הזה‪ ,‬עתה בטל המנהג הישן של הקניית חינוך‬ ‫מלאכותי לנוער לפי רצון ההורים וגודל הונם וגאוותם‪ .‬לפיכך עשיר היה כל מקצוע בבורים והדיוטים‪ ,‬וכישרונות גאוניים של‬ ‫רבים מבני עניים הלכו בתוהו‪ ,‬מפני שהוריהם הם עניים‪ .‬ודבר זה גרם הפסד לכל האנושיות"‪.‬‬ ‫"מורי ורבי"! הייתכן הדבר לגזול ילדים מאת הוריהם! לשלול מאבות את השמחה שבאבהות לראות את עוללם מתפתח‪ ,‬גדל‪,‬‬ ‫מחכים‪ ,‬נהיה איש! למנוע מבני אדם את אהבת הילדים‪ ,‬את התענוג האלוהי לחבקם‪ ,‬לנשקם‪ ,‬להרגיש את גופם הרכיך והחמים‬ ‫המתגפף באהבה ובאמון אליך!"‪.‬‬ ‫"אל תהא נחפז‪ ,‬בני‪ ,‬להעתיר עלי קושיות‪ .‬הלא כבר אמרתי לך‪ :‬מתחילה אראך את הקווים עיקריים‪ ,‬ואחר תראה את כל‬ ‫הפרטים‪ ,‬כשתראה למטה את "גן עדן הילדים"‪ ,‬תתרצה בשמחה ל"גזילת" ילדיך‪ ...‬מר תבכה על ילדיך‪ ,‬כי נולדו לפני מאה שנים‬ ‫וסבלו מ"אהבת הורים"‪...‬‬ ‫"מאה שנים"? אמרתי בליבי ואשתומם ולא הוספתי לשאול דבר‪.‬‬ ‫"המכבר קיימת אצלכם הסנהדרין ? האם מתחילה עמדה במדרגה גבוהה יותר?"‬ ‫" את הסנהדרין יסדו אצלנו מיום שעמנו נשתחרר לגמרי משלטון עמים אחרים ועמד ברשות עצמו‪ .‬מתחילה לא היה זה אלא‬ ‫מוסד דתי גרידא‪ .‬הוא היה עסוק בהשוואת הדינים והמנהגים‪ ,‬שהיו נוהגים אצל כל היהודים שנתאספו הנה מארצות שונות‪.‬‬ ‫ולקביעת חוקי חיים היה לנו קונגרס עם נבחרים‪ ,‬ומתוך כך היינו סובלים מהמדינאים שמלאכתם בכך ככל העמים‪ .‬אולם החיים‬ ‫החדשים העמידו תביעות חדשות‪ .‬הסנהדרין הייתה מוכרחה להתעניין בכל שאלות החיים ולהזמין לעזרתה בעלי מקצועות‬ ‫שונים‪:‬רופאים‪ ,‬אגרונומים וכיוצא בהם‪ .‬אלה פעלו פעולה טובה על הסנהדרין‪ .‬אחרי נפתולים רבים התפתחה הסנהדרין ותקבל‬ ‫את צורתה ההווה‪ ,‬ומתוך כך השתחררנו לגמרי מהקונגרס ומהבחירות של "באי כוח" ו"עומדים בראש"‪[ .‬הסנהדרין] הגדולה –‬ ‫שבעים ואחד חברים‪ ,‬הנבחרים לכל ימי חייהם‪.‬‬ ‫‪2‬‬