אגדה ובקיאות
¯·Ç¯´´Áƽȸ± ÇÀ´½°´³²±¯°³º»³°É´¯¸Æ°°¾´¸Á°³ÈÇó»Á¼¸¿²½»»·´Æ¸»¼Á¸Á´°È¾´»Á גליון ק"ס פרשת נשא י"ב סיון תשע"ב אגדה ובקיאות "כה תברכו את בני ישראל" שזולתו יש לו משהו יותר ממנו ,מיד הוא נשבר ומקנא ואינו בשלום ובשלוה ושבע רצון עוד ,אעפ"י שלא נחסר ממנו אפילו פרוטה .אין זו מעלת וברכת עשירות ,רק צער ותוגה ויגון הוא לו, והתאוה שיש לו מנה רוצה מאתים היא יותר גדולה אצלו ,וחסר לו יותר ממה שחסר לעני. אלא עיקר הברכה של עשירות היא השלוה ושביעות הרצון וההסתפקות שאין לו דאגת פרנסה ,וגורם לו הרחבת הדעת ומנוחה .כמו שאמרו רבותינו באבות (ד ,א) -איזהו עשיר השמח בחלקו ,על פי הפתגם של איזה צדיק שאמר לגביר אחד שבא לבקרו שתמיד יחשוב שיש לו הרבה ממון ומעט יראת שמים, כלומר ,שבגשמיות יחשוב תמיד שיש לו הרבה ממה שצריך וראוי לו ,וביראת שמים לעולם יחשוב שאין לו מה שנצרך לו ,וצריך יותר ממנו ,והוא יסוד גדול בחיים. ועל פי זה יש להבין קצת ברכת כהנים וסדר הברכות שבו: שיברכך בממון ,כלומר שיתברך בממון כדי סיפוקו ויותר ,היינו הברכה של הסתפקות ושביעות רצון ומנוחה שלימה והרחבת הדעת ,היינו מדת שמח בחלקו .ורק אחר זה באה הברכה וישמרך, שאז תתכן הברכה של עשיית מצוות הרבה כיון שתהיה לו דעת מיושבת .ורק אז אחר כך יהיה השלום בשלימותו ,שאם לא יזכה בברכת הגשמיות ושמח בחלקו ,אין מקום לרוחניות ואין מקום לשלום ,ובסדר הזה תתקיים בו ברכת ה' ,היא תעשיר בגשמיות וברוחניות. (ו' ,כ"ג) איתא (ברכות לא ,א) "אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה" .ואני שמעתי פשוט" ,מתוך" ,פירוש ,היינו מאמצעית "דבר" אות ב' ,ומ"הלכה" אות כ' ,הם ר"ת ברכת כהנים .ומזה רמז לומר ברכת כהנים בשעת לויה לאורחים .ושמעתי מר' סעדיה תלמידו של החסיד ,שאינו רוצה מנהג זו לומר ברכת כהנים( ,ולא ידעתי טעמו) .והוא אמר ,מדלא הוזכר בגמרא רק לויה לחוד. (המאור הגדול) "יברכך ה' וישמרך יאר ה' פניו אליך ויחנך ,ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום" (ו' ,כד-כו) "שלום" הוא כלל הכלי לכל המדות ,והוא הלבוש של כל המדות .וזה שאמרו (עוקצין פ"ג מי"ב) "לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום" .והיינו ,שהכלי צריך שיהיה יכול לקבל הכל ,ולא מצא הקדוש ברוך הוא מי שיהיה יכול לקבל אלא השלום ,שהוא הלבוש של כל המדות ,והמדות הם כלל של המצוות .ובירך אותם בשלום שיהיו יכולים לקבל את התורה ,והיינו ברכת כהנים שהם ששה ברכות [יברכך ,וישמרך, יאר ,ויחונך ,ישא ,שלום] ,ה' כנגד חמשה חומשי תורה ,והשישית היא נגד המדות ,ושלום הוא כלל כל המדות ,לכן סיים בשלום. ולכן גם הששה סדרי משנה מסיים בשלום ,כי הם גם כן נגד ששה הנ"ל. (שמחת התורה) "יברכך ה' וישמרך וכו' וישם לך שלום" (פירוש הגר"א על מגילת אסתר) (ו ,כו) והגאון בעל הבן איש חי מביא בספרו (עוד יוסף חי ,פר' נשא) בשם מקובלי אשכנז ,דהענין שנוהגים כאשר אומרים שלום לחבירו לתת היד .כיון דיש בכל יד י"ד פרקי אצבעות ,בכל אצבע שלש ובאגודל שניים הרי י"ד ולכן קוראים אותו יד .ונותנים יד לרמז על ברכת כהנים שיש בו י"ד תיבות עד שלום ,ומוסיפים ואומרים שלום כנגד התיבה האחרונה שבברכת כהנים .וזהו הענין גם שהכהנים המברכים את העם נושאים כפיים ,כי י"ד האצבעות הם נגד הברכות ,והשכינה השורה עליהם הוא תיבת שלום ,שהוא שמו של הקב"ה השורה על ידיהם. והנה איתא (עי' פירוש הראב"ד מס' תמיד פרק ז) מי שאינו מסתכל בכהנים בשעה שעולים לדוכן זוכה לתורה .ונראה שהוא על פי מה שאיתא (חגיגה טז :ברש"י ד"ה ומברכין) שבשעה שכהנים נושאים את כפיהם שכינה שורה על ידיהם ,וגבי משה רבינו כתיב (שמות ג ,ו) ויסתר משה פניו וירא מהביט אל אלוקים, ואמרו חז"ל (ברכות ז ).בשכר ויסתר פניו כי ירא מהביט ,זכה "יברכך ה' וישמרך .יאיר ה' פניו אליך ויחנך .ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום" (ו ,כד-כו) ובמדרש תנחומא (אות י') :יברכך בעושר ,וישמרך שתהא עושה מצוות ,וישם לך שלום ,עיי"ש .ויש להקשות על סדר הברכה, דלכאורה הרי הברכה ברוחניות לעולם קודמת לברכה בגשמיות, כי הברכה ברוחניות היא העיקר והיסוד .אם כן מדוע הקדימה התורה ברכת יברכך בממון ואחר כך וישמרך במצוות ,וגם למה ברכת שלום לבסוף -הלא היתה צריכה להיות ראשונה ,דאם אין שלום אין כלום (רש"י בחוקותי כו ,ו). ויש לפרש ,כשנקדים מקודם יסוד הברכה של עשירות, שבפשטות הברכה היא גשמית ברבוי ממון ונכסים יותר ויותר. אבל האמת אין זה הכל ,דאם אין הסתפקות בזה ,אין עשירות רק הרבה נכסים אבל בלא ברכה ,דכן טבע האדם שאפילו חושב גליון זה מוקדש לע"נ הצדקנית נינה מרטין בת מישלין ע"ה | ולרפואת ר' יצחק בן פערל | ולרפאת אוריה בן שושנה רייזל | ולהצלחת ר' אלחנן שמואל בן ר' נח יצחק ומשפחתו 1 "ואם לא נטמאה האשה וטהרה היא ,ונקתה ונזרעה זרע" (ה' כח) לתמונת ה' יביט שזכה לקבל את התורה מאת השי"ת .וכן גם מי שאינו מסתכל בכהנים בשעה שנושאים את כפיהם שהשכינה שורה אז כאמור ,זוכה לתורה כמו שמצינו אצל משה רבינו. ואיתא בגמ' [סוטה כו ].שאם היתה עקרה נפקדת. (כרם חמד) "וישם לך וצריך ביאור ,מדוע לשון התורה אם טהורה היא דווקא דנקתה ונזרעה זרע ,ומדוע שכרה בדווקא ענין זה ונקתה ונזרעה זרע. ונראה ,דהנה אשה זו חשדוה בשני דברים .הא' בעריות ,אשת איש .ב' בשבועת שקר .בשבועה זו שנשבעה עתה טהורה היא, באמרה אמן אמן על האלה והשבועה. והנה ,בשבועת שקר כתיב ביה ,כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא [שמות כ ,ז]. וכנגד זה אמר הכתוב אם טהורה היא ונקתה ,היפך מה שהיה בא עליה אם נשבעה לשקר ,דשם כתיב כי לא ינקה ,וכמו שנתבאר. אך אם אמת נשבעה ,אזי ונקתה .וכן איתא [ספרי] ונקתה מן האלות ומן השבועות. וכנגד חשד הראשון ,שחשדנוה באשת איש ,וכתיב בעריות ערירים ימותו [ויקרא כ] ואיתא בגמ' [יבמות נה ].דמי שאין לו בנים הרי הוא הולך ערירי. וכנגד זה אמר הכתוב אם טהרה היא ונזרעה זרע ,שאם היתה עקרה נפקדת .והוא היפך מה שהיה בא עליה אם חטאה ,ודהיתה הולכת ערירי .אך אם אמת נשבעה אדרבה ,אזי ונזרעה זרע. נמצא כנגד ב' הדברים דחשדוה לאשה זו ,כנגד זה ברכתה אם טהרה היא. שלום" (ו ,כו) "אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא ,תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר 'וכל בניך למודי ד' ורב שלום בניך' אל תקרי בניך אלא בוניך" (ברכות סד ע"א) למה צריכים לבוא ל'אל תקרי' כדי ללמוד ש"תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם" ,הרי כתוב בפירוש "שלום רב לאוהבי תורתך". אולם כאשר צריכים לבנות את בנין התורה אי אפשר לבנות אם לא שישרור שלום בין בניך לומדי התורה" ,ורב שלום בניך" - אל תקרי בניך ,אלא בוניך ,רק אז ישגשג בנין התורה. וברמב"ם בפיהמ"ש (דמאי פ"ב מ"ג) מבאר למה הוגדר בפי חז"ל התלמיד חכם בשם 'חבר' ומי שאינו חבר הוא עם הארץ, "חבר ,נקרא תלמיד חכם ,וכן יקראו לתלמידי חכמים חברים, ואולם נקראו בזה השם כי חברתם זה לזה חברה נאמנה ,כי היא חברה לשם שמים". (דברי אגדה להגרי"ש אלישיב שליט"א) "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם" (מציון מכלל יופי) (ו, כז) יש להסביר מהי ההוספה בזה ,הלא כבר כל הברכות נאמרו, שנזכרו הברכות יברכך ה' יאר ה' ,ישא ה' ,דהיינו שהברכה תהיה מאת ה' ,אם כן מה עוד ושמו את שמי ואני אברכם .ויש לומר, שזו ברכה מיוחדת ,שאחר שכבר מתברכים בברכת ה' ,שנכיר בבירור שהכל מאתו יתברך ,ומידו הכל ונתנם לנו ,אבל אנו אין לנו מגרמינו כלום .וזוהי ברכה גדולה ונחוצה -להכיר שמאת ה' היא זאת ,ההכרה העמוקה והבהירה .וזהו ושמו את שמי על בני ישראל ,שיכירו וידעו כי שמי נקרא ,וממנו נובעים כל הטובות והשפע . "ויאמר ה' אל משה נשיא אחד ליום נשיא אחד ליום יקריבו את קרבנם" (ז ,יא) בענין שנים עשר הנשיאים ,קשה מאד ,למה כפלה התורה סיפור קרבן כל נשיא ונשיא לחוד ,וכתבו המפרשים שזה בא ללמדנו שכל אחד הביא מהתעוררות עצמו ,ולא שעשה בגלל שכך עשה חבירו .ועוד מפורש בראשונים ועל פי חז"ל ,שלכל אחד היתה כוונה אחרת בקרבנו ,עיין ברבנו בחיי. ונראה להוסיף על זה ,שבאמת הקערות והכפות וכו' ,לא רק (שמחת התורה) בעומק הפרשה ריתחא דאורייתא "איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם וגו' והתודו" (ה ,ו) כתב הרמב"ם (בפ"א מהל' תשובה הל"א) וז"ל ,וכן החובל בחברו והמזיק ממונו אע"פ ששילם לו מה שהוא חייב לו ,אינו מתכפר עד שיתודה וישוב מלעשות כזה לעולם ,שנאמר מכל חטאות האדם. והנה בב"ק (ג ):אמרו מאי מבעה רב אמר מבעה זה אדם כו' ,דכתיב (ישעיה כ"א י"ב) אמר שומר אתא בקר וגם לילה אם תבעיון בעיו ,ופרש"י וגם לילה חשך לרשעים ,אם תשובו בתשובה ותבקשו מחילה בעיו ,אלמא באדם כתיב בעיו ,עכ"ל, וכבר העירו מפני מה לא כתב התנא להדיא אדם אלא הזכירו ברמז דמבעה זה אדם ,אמנם ע"פ הרמב"ם הנ"ל נראה דזהו דאתא התנא לרמז לנו דאדם הוא מבעה ,כלומר דאדם הוא מבקש מחילה ,וצריך הוא לבקש מחילה על מה שהזיק. ויל"ע לשי' הרמב"ם (בפ"ו מהל' חו"מ ה"א) דמזיק באונס ג"כ חייב ,האם גם באונס צריך לבקש מחילה ,דיתכן דיש לחלק דלגבי ההיזק אמנם חייב בתשלומין דכל שחברו ניזוק ממנו חייב לשלם לו ,אבל לענין האיסור הרי הוא כשאר אונסין דפטריה רחמנא בעלמא אף מקרבן[ .וע"ע מש"כ בחי' לב"ק אם יש לחלק באיזה אונס חייב להרמב"ם ,ונפק"מ בזה גם לבקשת מחילה להזיקו באונס] (משאת המלך) 2 שכוונה אחרת היתה לכל אחד ,אלא גם צורה אחרת להם ,וכידוע שכל שבט נקרא אומה ,כדכתיב גוי וקהל גויים ,ורואים איך שכל אומה הכלים שלה הם בצורה אחרת ,ומה שנקרא בדרך משל קערה אצל אומה זו ,לא יקרא קערה אצל אומה זו אלא הגדרה אחרת .ולדוגמא בסין אוכלים מתוך הצלחת עם מקלות ארוכים ודקים שנקראים באנגלית "טשפ סטיק" ,הוא קורא לזה מזלג, וכשאני קורא לזה מקל סתם ,הוא נעלב עד עמקי נשמתו -וכי זה גזע עץ ,זה מזלג .ומאידך כשאני מראה לו כלי ברזל עם ארבע שיניים ואומר לו ,הרי זה מזלג ,הוא בז ואומר ,אתם אנשים גסים ומבזים את האוכל ,וכי מה עשה לך התרנגול הזה שאתה כך דוקר אותו ,מי צודק ,כל אחד כפי הרגלו בטבע .וע"כ לא שייך לכתוב שכולם הביאו קערות ,שמה שנקרא אצל ראובן קערה לא נקרא אצל שמעון קערה כלל ,וע"כ נכתבו בנפרד ,שכל אחד הביא מה שאצלו נקרא קערה. ובסוף הפרשה שמנה לכל הכלים נאמר ,קערות כסף שתים עשרה ,עיין שם ברש"י שבא ללמדנו שלא נפסלו ,אבל לפי המתבאר בא ללמדנו צדקות ואחדות עם ישראל ,שלבסוף התאחדו והסכימו ,שגם מה שאצלך נקרא קערה אני מתחשב עם דעתך שהיא ג"כ קערה ,ובאופן דשפיר יש שתים עשרה קערות, והסיכום הזה הוא לספר אחדות ישראל ,שכולם הסכימו שאלו ואלו דברי אלקים חיים. ובענין קרבנות הפר והאיל והכבש ,שלא מסתבר שהיו לבהמות צורה אחרת .אמנם באמת כל עיקר ענין הקרבנות הוא כפי העבודה שבלב ,וכגון חטאת עולה ושלמים ,שחטאת היא ביטוי של צער על שחטא עד כדי הקרבת חלבו ודמו ,ועולה היא ענין שכולו דבוק ומסור לה' ,ושלמים הם ענין ברית אהבה ,וגם כאן ,כל שבט לעומת חבירו אומר ,הלזו חטאת יקרא -הלזה עולה יקרא, הלזה שלמים יקרא .ולמשל ,הנה יששכר וזבולון ,שניהם הביאו עולה ,זבולון מתכוין שכל כולו מסור להקב"ה עד כדי לסכן עצמו באניות בלב ים בכדי לפרנס תלמידי חכמים ,אבל על יששכר הוא מסתכל בזלזול ,איזו עולה אתה מקריב ואיזו מסירות נפש אתה עושה ,שאתה יושב בבית המדרש בגן עדן בהאי עלמא ,ומתענג על דברי תורה .ולעומתו יששכר מקריב עולה על שממית עצמו באהלה של תורה ,ורואה את זבולון מקריב עולה ומבזהו בליבו, איזו מסירות נפש אתה עושה ,חי בעשירות וכבוד ,מסתובב בעולם ,רואה מדינות חדשות וכו' וכו'. ב .ועדיין הלב נוקף בכל זה ,למה צריך לפרש את כל האריכות שתים עשרה פעמים ,ולא במילים קצרות לספר מעלתם ומעלת כוונתם. אבל הענין ,דידוע דכתיב במדרשים שיש ששים רבוא אותיות בתורה כנגד ס"ר מישראל( ,ידוע שהמנין אינו כך ,ויש בערך חצי ממספר זה ,ויש כמה פירושים בזה ,וכגון ,דגם האות השחור וגם האות הלבן שתחתיו נכנסים בחשבון) ,היינו שכל יהודי הוא אות בתורה ,ובדומה לזה הוא כאן ,לא ברמז אלא במפורש ,שהתורה רוצה לתת לכל אחד פרשה שלמה בתורה ,והפרשה היא לרק לספר לנו את מעשה כל אחד ואחד ,אלא לקבוע כל אחד בפני עצמו בפרשה שלימה בתורה .ואין זה די בלי כל הפירושים הנזכרים ,שסוף סוף אי אפשר לחזור על דבר עוד ועוד ,אבל כיון שכל אחד היה שונה מחבירו ,נקבע לכל אחד פרשה לעצמו. שאלות מענינות בהלכה (בענינים שונים ,מבית הגר"ח קנייבסקי) מעשה שהיה ,לפני כמה שנים חלה רח"ל אחד האברכים מירושלים .הוא פנה לעסקן נכבד שיטפל בו ,הביאוהו אצל רופאים וערכו לו בדיקות ,ונתברר שנחלה במחלה הידועה רח"ל ,וכי לפי דרך הטבע אין מה לעשות .פנתה אשתו של החולה לאותו עסקן ,בבקשה שרצונה עז להיפגש ,בעלה והיא ,עם העסקן אצל מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א .הגיעו שלשתן אצל מרן שליט"א ביום שישי ,ערב ש"ק ,והעסקן פרש לפניו את הענין .אמר הרב אלישיב :לפי מה שהסברת את הענין רואה אני שאין מה לעשות לפי דרך הטבע ,ונתן את ברכתו. פנתה האשה אל הרב אלישיב ואמרה :מבינה אני שבעוד כמה שבועות עומדת אני להיות אלמנה צעירה ,ובני הקטנים יהיו יתומים קטנים ,הם יגדלו וישאלו אותי" :אמא! האם עשית בשביל אבא כל מה שיכלת לעשות?!" ובכן ,שואלת אני מהרב ,האם אוכל לומר "כן ,עשיתי כל מה שיכלתי"... מיד פנה הרב אלישיב לאותו עסקן והורה לו :תיסע עם החולה מיד לאמריקה! אמר לו העסקן :רבי ,היום יום שישי, אם ניסע מיד -נצטרך לחלל שבת ...אמר לו הרב אלישיב שוב ,תסעו עמו מיד לאמריקה! הם נסעו ,וב"ה האברך הבריא .עד כאן העובדה. ושאלתי למו"ר הגר"ח קנייבסקי שליט"א ,מעיקרא מאי סבר חמיו שליט"א ולבסוף מאי קסבר ,מדוע בתחילה הגיב שאין מה לעשות ,ואילו אח"כ אמר לנסוע גם בשבת! מו"ר שליט"א הרהר בעניין וענה :הוא הבין וראה שלאשה יש בטחון ואמונה בהקב"ה ,שלא לסמוך על הרופאים שאמרו שאין מה לעשות עם החולה ,אלא חשבה אולי יחמול ויעזור ה' ,ויש דרך אחרת ,ומשום כך אף שבדרך הטבע אין מה לעשות -עם אמונה ובטחון אפשר לשנות את הטבע ,ומותר לחלל שבת על זה! למחרת הראיתי למו"ר שליט"א דברי מרן החזו"א זצ"ל בספרו (או"ח סימן נ"ט סוף סק"ד) הכותב לענין לבשל לתינוק אוכל בשבת ,כשאין לו אוכל אלא שלא מבושל, שרגיל בזה ,והוא ספק סכנה ומותר לבשל בשבילו ,ואמנם כתב שם" :ומי שבוטח בה' וקובע מזונות בנו באופן שאין מבשלין בשבילו בשבת כבר הורגלו בכך -אין מזניחין אותן" .ואף שבדברי החזו"א מבואר שע"י אמונה ובטחון אין מחללין שבת ,ואילו כאן עולה שע"י אמונה ובטחון כן מחללין שבת ,מ"מ רואים מדברי החזו"א שבטחון קובע את הלכות שבת! [והדברים ק"ו שהרי מצות "וחי בהם" חמורה משבת ,שדוחה שבת ,ואם באמונה ובטחון סגי ל"וחי בהם" ק"ו שסגי לחלל שבת] .ואמר לי מו"ר שליט"א שאמנם כן כשהשיב לי אתמול שע"י בטחון מותר לחלל שבת ,חשב על דברי החזו"א הנ"ל. שאלה :שאלו איך מהני ה"בטחון" של האשה על בריאות של בעלה? תשובה :הרי הבטחון היה על עצמה ,שלא תהיה אלמנה! (תפארת תורה) (דרך שיחה) 3 בין שבילי המוסר "ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן"... (ז ,א) "ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן( "...ז ,א) ולא נאמר ביום הקים -מלמד שכל שבעת ימי המלואים היה משה מעמידו ומפרקו ובאותו היום העמידו ולא פרקו ,לכך נאמר ביום כלות משה להקים" (רש"י שם). "כי שבע יפול צדיק וקם" (משלי כד ,טז) "וירידה זו צורך עליה היא ,ואף בשעת הירידה לעולים נחשבים ולא כיורדים ,כמאמר הכתוב 'כי שבע יפול צדיק וקם' .כלומר ,כל השבע נפילות הכל יחשב לקימה ,כי לא יפלו כי אם כדי שיעלו על ידי זה! והוא כדמיון אדם הרוצה לזרוק דבר למעלה למעלה ,משפיל עצמו למטה ומשיב אחור ימינו מלמטה בכדי שעל ידי זה יהיה הזריקה ביותר כח ותהא עולה ליותר גבוה או ליותר רחוק .כן הדבר הזה, כשהן נופלין -נופלין עד לעפר ,ועל ידי זה כשהן עולין -עולין עד לרקיע" (באר מים חיים פרשת נח פרק ח) מידי פעם אנו נכשלים ,השאלה היא איך צריך להתייחס לכישלון -בחדלון או בהתגברות. לא לשווא השיעורים הראשונים באומנויות לחימה ובסקי מוקדשים לנפילות. מי שיודע ליפול נכון ,לקום מהר וללמוד מכל נפילה ,מוצא את עצמו חופשי יותר להתנסות לפרוץ גבולות ,להעז ולהצליח .כישלון אינו סוף העולם כי אם מאיץ לכיוונים חדשים ולהצלחה גדולה.. אילו היתה ההצלחה קלה -הרבה יותר אנשים היו מצליחים ,וכי מי אינו רוצה להצליח? מעטים הם המוכנים לקחת סיכונים ולסבול את כאבי הכישלון, וממילא המצליחנים אינם רבים .גרעין ההצלחה מסתתר בתוך הכשלון והוא הוא המבוא להצלחה. פעמים ,בסיומו של "תוספות" מובאת קושיא הנשארת ללא מענה ,והנה יש אחריו "תוספות" אחר .פשוט אנו ממשיכים על גבי "הקושיות והנפילות"... זהו גם ההסבר לקביעת חז"ל בגמרא (גיטין מג) בהתיחסם להבנת דברי תורה" :אין אדם עומד על דברי תורה ,אלא אם כן נכשל בהם" .מסביר רש"י: "נכשל בהם -להורות טעות ויכלימוהו והוא נותן לב ומבין" .הווה אומר ,רק מצוקת הכישלון וההכרה העמוקה בטעות ,מאפשרת לאדם להתעלות ולהבין נכונה את דברי התורה. ממציא נורות החשמל ,תומס אדיסון ,כינס בשעתו את חבריו הקרובים פעם אחר פעם כדי לחזות ב'נס' האור הנדלק בנורה .הנס לא התחולל והם נשארו בחושך .אילו התייאש לא יכולתם לקרוא כרגע את השורות הללו מתחת נורת החשמל שמעליכם .היו לו כל הסיבות להתבייש ,להתייאש ולהימנע מנסיון נוסף. לקראת כל נסיון נהג לשלוח לחבריו הודעה בהולה 'חובה עליך להגיע'. בהיותם תפרנים ואביונים ,הם צירפו אגורה לאגורה כדי לקנות כרטיס לרכבת. פעמים הופיעו כשבחיקם שמפניה זולה ,הסבו אצלו והמתינו לזריחה הגדולה, אך נאדה .אפס .הם גרדו את הראש במבוכה ושבו לבתיהם. באחת הפעמים -הפלא ופלא ,זה עבד .אדיסון ניסה כ !6000-אפשרויות (חומרים שונים) לפני שגילה שחוט כותנה מפוחם מתאים לשמש כחוט להט בנורה .לאחר שהצליח סוף סוף אמר" :לא נכשלתי ,רק מצאתי 10,000דרכים שלא עובדות!" עקומת ההצלחה -אמר פעם אדם חכם -זהה לצורת Vסמל ההצלחה .כדי להגיע מפסגה אחת בחיים לפסגה השניה ,לעיתים יש לצלול לתחתית לצורך עליה מחדש! כדאי שנאמץ לעצמנו את האמת הבוהקת הבאה: 'אין דרך להצליח חוץ מאשר להיכשל" (קראתם נכון ,ומומלץ לקרוא זאת שוב) "ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן" פירש"י" :מלמד שכל שבעת ימי המלואים היה משה מעמידו ומפרקו ובאותו היום העמידו ולא פרקו "...לכאורה תמוה :מה ראה משה רבינו מקום בכל יום מששת ימי המילואים הראשונים להעמיד את המשכן ולפרקו ,ורק ביום השביעי העמידו ושוב לא פרקו? מדוע פרקו אחרי שהעמידו על תילו? מסביר את הדברים הגה"צ רבי זיידל אפשטיין שליט"א בהקדים הארה חשובה .שנו חז"ל (ב"ר ג ,ז) שלפני בריאת העולם הזה היה הקב"ה בורא עולמות ומחריבן עד שברא אלו ואמר" :דין הניין לי ,יתהון לא נהיין לי" (אלו נאותים לי וטובים הם בעיני ,והאחרים לא). יש מפרשים שלמדו דברי חז"ל אלו כפשוטם ,שהקב"ה ברא עולמות ממש לפני העולם הזה ולא היה שבע רצון מהן והחריבן (דרוש אור החיים לבעל 'תפארת ישראל' סוף סנהדרין) .ולכאורה תמוה :הרי לא שייך אצל הקב"ה חרטה ,או חסרון ידיעה את העתיד .ובודאי צריך לומר שמתחילה כשברא את העולמות ידע שלא יהיה מרוצה מהן .אם כך למה ברא אותן ,אם ידע מראש על החרבתן? ולכאורה היה לו לברוא מיד בהתחלה את העולם הזה כאשר גלוי וידוע לפניו שרק הוא ימצא חן בעיניו? מכאן ניתן ללמוד יסוד גדול וחשוב בעבודת האדם את בוראו .שלמה המלך אמר בחכמתו (משלי כד ,טז)" :כי שבע יפול צדיק וקם ורשעים יכשלו ברעה" הרלב"ג מפרש שמלת "שבע" מורה לאו דוקא על שבע נפילות בדיוק אלא על אפילו יתר מכך .והנה האנשים חושבים שההבדל בין הצדיק לרשעים הוא שהרשעים נופלים והצדיק לא .ואין זה אמת .הפסוק מעיד שגם הצדיק נופל הרבה פעמים .אלא שההבדל ביניהם הוא -הרשעים 'יכשלו ברעה' -זה כשלון לא נפילה .ואילו הצדיק גם אם נפל -מתעשת מיד וקם .בכל אימת שהוא נופל אוזר הוא עוז ותעצומות לקום ולחזור לדרך הישר והטוב.ההבדל בין כשלון לבין נפילה ,שהנפילה היא דבר ארעי וחולף ,זה אירוע רגיל ,שגרתי .נופלים ,קמים וממשיכים .לכל אדם קורות תקלות בכל יום והוא מתגבר עליהן וממשיך בפעלו .ואילו כשלון מורה על דבר חד פעמי שאי אפשר להמשיך ולנסות ,כי הרי נכשלו. הגר"א מדייק בפסוק "שבע יפול צדיק וקם ורשעים יכשלו ברעה" -אצל הצדיק כתוב בלשון יחיד " -יפול" ,ואילו אצל הרשע כתוב בלשון רבים - "יכשלו" .לומר לך ,הצדיק אפילו שהוא לבדו נופל ואין מי שיעזרהו ,אעפ"כ יקום ,שתהיה לו סיעתא דשמיא שיקום .ורשעים אפילו רבים -כישלון אחד מפילם ונשארים לנצח. זהו ג"כ הענין שהוזכר ברש"י שכל יום מששת ימי המלואים היה משה מעמיד את המשכן ומפרקו .ורק ביום השביעי העמידו על תילו ולא פרקו .ושאלנו: מדוע לא העמידו ביום הראשון כדי להתקיים כפי שהעמידו ביום השביעי? והתשובה לכך ,הפטיר הג"ר זיידל אפשטיין ,שמשה רבינו הקים ופירק ,הקים ופירק ...כדי ללמד את עם ישראל לדורות ,פרק נכבד בסוגיית ההתייחסות לכשלונות ,שצריך להשתדל ולהתאמץ בכל תחום בעבודת ד' עד שנוחלים הצלחה! התורה תורת חיים ובה מצויות ההנחיות לאדם מישראל כיצד יחיה את חייו בצורה הטובה ביותר .כיון שכולנו קרוצי חומר העלולים לשגות ולהיכשל ,חשוב לנו מאד לדעת כיצד עלינו להתמודד עם כישלונותינו .לדעת שאין כל סיבה לשקיעה בעצבות ובחוסר מעש ,ולנפילה בזרועות הייאוש. צריכים לזכור ,שבמלחמה יש קרבות ומערכות פעמים נופלים ופעמים מנצחים .המלחמה ממשיכה כל עוד נפשו בו .ואם מעד היום ,עליו להתעשת ולהתחזק ולהתכונן לקרב הבא. וכך היה רבי מנחם מנדל מקוצק מפרש את דברי הכתוב "שבע יפול צדיק וקם" :השי"ת עושה סולם מיוחד לבני אדם ,ניצב על האדמה וראשו בשמים. וכשבאה שעתה של הנשמה לרדת מעולם העליון ,מעמידים לפניה סולם זה לרדת לעולם התחתון .כיון שירדה מסלקים אתהסולם .אולם הנשמות שומעות תמיד בת קול ,הקוראת להם לפקוד את המרומים והם חושקות ונכספות לעלות לשמים .לכן הן מתבוננות מסביבן לחפש את הסולם .יש אנשים שכיוון שרואים שאין סולם ,הריהם מסיחים תיכף את דעתם מן העלייה למרומים ושוקעים בכל נפשם ומאודם בעולם התחתון .אחרים אע"פ שאינם רואים סולם לפניהם מנסים בכל זאת לקפוץ ולטפס כלפי מעלה ,ורק לאחר טרחה מרובה יוצאת לבטלה ,הם מתייאשים מן העלייה .אך יחידי סגולה וגדולי דעה אומרים :אם אין סולם ,מכלל שאין עצה אלא לטפס בלי הרף ,לקפוץ ולחזור ולקפוץ" ,שבע יפול צדיק וקם" בגופו יפול ,אך רוחו לא תיפול עליו ...אסור להתייאש. הנמשל :העקשנות וההתמדה ממקור האמונה והבטחון -הן תנאי להצלחה. החזקים ברוחם אינם מתייאשים! (נועם שיח) כל המעונין לקבל מנוי שבועי דרך פקס או מייל נא לשלוח מייל ל [email protected] או ישלח בקשה לת.ד 18303 .מיקוד 91182ירושלים או להשאיר הודעה בתא הקולי שמספרו 151527131458בצירוף שם2כתובת ומספר טלפון ובל"נ נטפל בבקשתכם וכן כל המעוניין להקדיש העלון לעלוי נשמת או לרפואת וכו' מתבקש לשלוח למייל הנ"ל או להשאיר הודעה בתא הקולי הנ"ל.
© Copyright 2024