‫ב‬
‫שית‬
‫ו‬
‫ףמ‬
‫י‬
‫תרים‬
‫קשת מזכרת בתיה‬
‫לחיות ולחנך ביחד‬
‫ודברת בם‬
‫חג‬
‫ש‬
‫ב‬
‫ו‬
‫עות‬
‫ש‬
‫מח!‬
‫לתגובות‪[email protected] :‬‬
‫רשת במדבר גיליון מס’‬
‫פ‬
‫‪314‬‬
‫ד‬
‫’ בסיון תשע”ה‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫ב‬
‫מ‬
‫א‬
‫י‬
‫‪2015‬‬
‫המקומות שלי‬
‫השירים‪ .‬הישנים והמתוקים האלה‪ .‬לשים‬
‫אזניות בתוך כל הרעש‪ ,‬בתוך כל ההמולה‪ .‬ובזמן‬
‫שכל היקום‪ ,‬ואני‪ ,‬והמח והגוף‪ ,‬עסוקים בדברים‬
‫אחרים‪ ,‬לתת ללב להתמכר למנוחה הזאת‪.‬‬
‫ניטשה אמר “החיים ללא מוזיקה היו פשרה”‪.‬‬
‫צדק‪.‬‬
‫הים‪ .‬הכחול הגדול הזה‪ .‬האינסופי‪ .‬הנרעש‬
‫ונרגש‪ .‬השקט ושליו‪ .‬מה כבר לא נאמר עליו‪.‬‬
‫פעם‪ ,‬בסיפור אחר שמקומו בטור אחר‪ ,‬נסענו‬
‫אריאל ואני בטרמפ עם שני תיירים מצ’כיה‪ .‬עצרנו להפוגה מול יום‬
‫המלח‪ ,‬והבחורה אמרה ‪“ :‬מי שגר מול הים יש לו לב רחב‪ ,‬כי הוא רואה‬
‫כל יום את האינסוף”‪ .‬צדקה‪...‬‬
‫גויאבה‪ .‬כמשל‪ .‬וכל הפירות‪ ,‬והצמחים‪ ,‬והחיות‪ ,‬ואולי האנשים‪ ,‬שהם‬
‫קצת בקצה‪ .‬לא במיינסטרים‪ .‬שאתה או אוהב או שונא‪ .‬שאתה מסתכל‬
‫בקנקן ואתה לא סגור מה יש בו‪ .‬שאחרי שאתה‬
‫טועם‪ ,‬או בודק‪ ,‬או מכיר‪ ,‬או מדבר‪ ,‬אתה מבין‬
‫שאולי לא כולנו מקשה אחת‪ .‬שיש בעולם הזה‬
‫מגוון‪ ,‬קצוות‪ ,‬קשת‪.‬‬
‫השמש‪ .‬כמה היא מובנת מאליה‪ .‬אפילו‬
‫מושמצת‪ ,‬בארץ החמה שלנו‪ ,‬על נזקיה‪ ,‬על‬
‫השרב‪ ,‬על החמסין‪ .‬ואני – תנו לי אוגוסט כל‬
‫השנה‪ .‬כשגרנו באנגליה קפצתי לביקור בארץ‬
‫בדיוק בתפר הזה בשנה כששם עדיין קפוא ופה‬
‫כבר יצאה השמש‪ .‬ירדתי מהמטוס‪ ,‬ופתאום היא קיבלה את פני‪ .‬ההיא‬
‫שלא ראיתי כמעט חצי שנה‪ .‬ואני עמדתי שם קפואה‪ ,‬ונשמתי אותה‬
‫עמוק כמו אויר‪ .‬כמו חמצן‪ .‬והתחלתי לחיות‪.‬‬
‫וודי אלן אמר‪“ :‬יום בלי שמש הוא כמו‪ ....‬טוב‪ .‬לילה”‪ .‬צדק‪.‬‬
‫טובי ידין‬
‫חגיגה של לימוד בחג מתן תורה‬
‫בשנת ‪ ,1933‬לאחר עליית הנאצים לשלטון‬
‫בגרמניה‪ ,‬נאסר על היהודים לשאת במשרה‬
‫אקדמאית והם גורשו מכל האקדמיות‬
‫והאוניברסיטאות במדינה‪ .‬מאוניברסיטת‬
‫גטינגן‪ ,‬שהייתה מרכז המחקר המתמטי‬
‫המוביל בעולם‪ ,‬גורשו כ ‪ 50‬פרופסורים‬
‫יהודים ביניהם שני חתני פרס נובל‪ .‬וכך‪,‬‬
‫באבחה אכזרית אחת‪ ,‬ירדה האוניברסיטה‬
‫המהוללת למעמד של מכללה זניחה‪ .‬זמן‬
‫לא רב לאחר מכן ביקר שר החינוך הגרמני‬
‫ברנהרד רוסט במקום‪ .‬בארוחה שנערכה‬
‫לכבודו ישב השר ליד המתמטיקאי הנודע‬
‫דויד הילברט‪ .‬השר הגרמני שאל את הילברט‬
‫האם האוניברסיטה נפגעה כתוצאה מסילוק‬
‫הפרופסורים היהודיים והמתמטקאי השיב לו‪:‬‬
‫״נפגעה‪ ,‬אדוני השר? לא‪ ,‬האוניברסיטה לא‬
‫נפגעה ‪ -‬היא חדלה מלהתקיים‪.‬״‬
‫המצב הזה שהגיעו אליו היהודים בגרמניה‬
‫ובכל העולם‪ ,‬של היותם בעלית האקדמית‬
‫והאינטלקטואלית‪ ,‬שכמעט לא היו‬
‫אנאלפאבתים יהודיים לאורך הדורות‬
‫ולמעשה היה נדיר למצוא יהודים שלא ידעו‬
‫שתי שפות נעוצה באתוס עמוק שקיים‬
‫בתרבות היהודית ‪ - ‬האתוס של הלמידה‪.‬‬
‫בעולם היהודי העתיק‪ ,‬בתקופת הבית השני‪,‬‬
‫המשנה והגמרא החל האתוס הזה להתגבש‪.‬‬
‫התגבשה חובת האב ללמד את בניו תורה‪,‬‬
‫וחובת הקהילה להעמיד מלמדים לילדים‬
‫הקטנים‪ .‬התבסס המנהג של קריאה בתורה‬
‫בכל יום שני‪ ,‬חמישי ושבת שהיוו מועד קבוע‬
‫של לימוד וחזרה‪ ,‬והתגבשו בתי המדרש‬
‫הרבים בארץ ישראל ובבל‪ .‬עולם שלם של‬
‫ידע נוצר יחד עם מתודולוגיה מסודרת וכן‬
‫רפלקציה על תהליך הלימוד עצמו‪ .‬מאות‬
‫אמרות על דרך הלימוד והשינון הרצויה‬
‫פזורות בתלמוד‪ ,‬סיפורים על אנשי מופת‬
‫שהפכו מעמי ארצות למלומדים ודרבון תמידי‬
‫להפוך את הלימוד לדרך חיים‪.‬‬
‫מהו אותו אתוס של למידה? לפי אתוס זה‪,‬‬
‫הלמידה אינה מצב ביניים עד להשגת הידע‪,‬‬
‫אלא מצב תמידי‪ ,‬עבודה ומשאת לב שלעולם‬
‫לא תוכל לבוא על סיפוקה‪ .‬מבחינה הלכתית‪,‬‬
‫מצוות לימוד תורה חלה תמיד ועל כל אדם‬
‫חוץ ממקרים נדירים מאד (בשעת אבלות‬
‫למשל)‪ .‬הרמב״ם לפני ‪ 800‬שנה כתב זאת כך‪:‬‬
‫״כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה‪ ,‬בין עני‬
‫בין עשיר‪ ,‬בין שלם בגופו בין בעל ייסורין‪ ,‬בין‬
‫בחור בין שהיה זקן גדול שתשש כחו‪ ,‬אפילו‬
‫היה עני המתפרנס מן הצדקה ומחזר על‬
‫הפתחים‪ ,‬ואפילו בעל אישה ובנים‪ ,‬חייב לקבוע‬
‫לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫‘והגית בו יומם ולילה’ (יהושע א’‪ ,‬ח)‪.‬״ ‪ -‬אין אדם‬
‫שפטור מללמוד‪ ,‬אין זמן לא מתאים‪.‬‬
‫וכאשר מסיימים את התורה ב״שמחת תורה״‬
‫מתחילים מייד את ספר בראשית כדי לסמל‬
‫שללימוד אין התחלה ואין סוף‪ .‬מסופר על‬
‫אותו רב שהוזמן לכהן בקהילה כלשהי‬
‫וכאשר באו ראשי הקהילה לבקרו התרעמו‬
‫בראותו רוכן על הספרים ולומד ‪ -‬״חשבנו‬
‫שאתה כבר יודע!‪...‬״ אבל ללימוד אין גבול‪ .‬אף‬
‫פעם לא יודעים‪.‬‬
‫המשנה במסכת אבות שואלת ועונה‪ :‬״איזהו‬
‫חכם? הלומד מכל אדם״‪ .‬האיש החכם אינו‬
‫בעל תואר‪ ,‬הוא אינו מתיימר בהישגים כמותיים‬
‫של מספר הספרים שהוא קרא ומאמרים‬
‫שהוא פרסם‪ .‬הוא תמיד ישאר ״לומד״‪ ,‬תמיד‬
‫ישאר בתהליך שאינו מסתיים לעולם‪ .‬הדרגה‬
‫הגבוהה ביותר שאליה יגיע אינטלקטואל יהודי‬
‫הוא להיות ״תלמיד חכם״‪ .‬תלמיד‪.‬‬
‫בחג שבועות‪ ,‬חג מתן תורה‪ ,‬אנחנו מקדשים‬
‫וחוגגים את עצם הפוזיציה הזו שלנו כלפי‬
‫העולם‪ .‬פוזיציה של השתאות תמידית‬
‫ותאווה להבנה יחד עם ענווה גדולה והכרה‬
‫במוגבלותינו‪ .‬אין זה מקרי שהאדם שקיבל‬
‫את התורה והעביר את חכמתה לעולם‪ ,‬משה‪,‬‬
‫מוגדר בתורה עצמה כ״ענו מאד מכל האדם‬
‫אשר על פני האדמה״‪.‬‬
‫לפני כחודש נפטר הרב ד״ר אהרון‬
‫ליכטנשטיין‪ ,‬דוקטור לספרות אנגלית‬
‫מהרווארד‪ ,‬חתן פרס ישראל‪ ,‬ראש ישיבה ו‪...‬‬
‫תלמיד חכם‪ .‬לא זכיתי ללמוד ממנו הרבה‬
‫אישית‪ ,‬אבל יום אחד שנכנסתי בהפסקת‬
‫צהרים בישיבה בה למדתי‪ ,‬ראיתי שבירכתי‬
‫בית המדרש הריק יושב לו לבדו הרב‬
‫המפורסם מול גמרא גדולה ולומד בעיון‪ .‬ללא‬
‫מלווים‪ ,‬עסקנים ומלחכי פנכה‪ ,‬ללא ההמולה‬
‫והאנרגיה שכרוכה באיש ציבור ‪ -‬אלא שקט‬
‫מלכותי כובש קרן ממנו‪ ,‬ענווה וחכמה שהאירו‬
‫את פניו‪ .‬זו הייתה דוגמא עילאית עבורי של‬
‫תלמיד חכם יהודי שנמצא במצב תמידי של‬
‫התקדמות‪ ,‬למידה עם ענווה אינסופית‪.‬‬
‫‪...‬ועל מצבתו של דויד הילברט‪ ,‬אותו‬
‫מתמטיקאי גרמני דגול שהצר על סילוקם של‬
‫היהודים מהאקדמיה חרוטות המילים‪ :‬״אנחנו‬
‫חייבים לדעת‪ .‬אנחנו נדע‪”.‬‬
‫יואב פרנקל‬
‫פרשת השבוע למשפחה‬
‫“מ ֶּבן ֶע ְׂש ִרים ָׁשנָ ה וָ ַמ ְע ָלה‪ָּ ,‬כל י ֵֹצא ָצ ָבא‬
‫ִ‬
‫ְּביִ ְׂש ָר ֵאל‪ִּ ,‬ת ְפ ְקדּו א ָֹתם ְל ִצ ְבא ָֹתם‪ַ ,‬א ָּתה‬
‫וְ ַא ֲהרֹן” (במדבר א ג)‪.‬‬
‫פרשתנו מתחילה את ספר במדבר‪ .‬לאחר‬
‫היציאה ממצרים‪ ,‬קבלת התורה ובניית‬
‫המשכן מגיעים לשלב הבא‪ .‬בני ישראל‬
‫אמורים לצאת‬
‫לארץ ישראל או‬
‫יותר נכון להילחם‬
‫על ארץ ישראל‪.‬‬
‫הפרשה‬
‫רוב‬
‫במ ְפ ָקד‬
‫ִ‬
‫עוסקת‬
‫שעורכים לבני‬
‫עיקר‬
‫ישראל‪.‬‬
‫של‬
‫מטרתו‬
‫היא‬
‫המ ְפ ָקד‬
‫ִ‬
‫היערכות צבאית‬
‫לפני המלחמה‬
‫על ארץ ישראל‪ ,‬ולכן סופרים רק את בני‬
‫העשרים ומעלה‪ ,‬אלו הראויים להילחם‪.‬‬
‫אולם ישנו איסור לספור את בני ישראל‪.‬‬
‫בספר שמואל‪ ,‬כאשר דוד סופר את בני‬
‫ישראל‪ ,‬העם נענש בחומרה‪ .‬הפרשנים‬
‫בפרשה עסוקים להסביר‪ ,‬כל אחד בדרכו‪,‬‬
‫מדוע כאן מונים בני ישראל‪ .‬רש”י מפרש‬
‫שהספירה הייתה דרך מחצית השקל שתרמו‬
‫למשכן (סופרים את השקלים ולא את בני‬
‫האדם בצורה ישירה)‪ .‬הרמב”ן מעלה את‬
‫המ ְפ ָקד הוא לצורך‬
‫האפשרות‪ ,‬שבפרשתנו ִ‬
‫חשוב ‪ -‬מלחמה‪ ,‬ואילו דוד ספר “סתם” כדי‬
‫להרגיש טוב עם הסטטיסטיקה‪.‬‬
‫אבל מדוע באמת אסור לספור? ישנן גישות‬
‫שמקשרות את זה יותר לסוג של עין רעה‪.‬‬
‫אבל על פניו ההסבר הפשוט הוא שבני אדם‬
‫פרשת “במדבר”‬
‫לא סופרים‪ .‬ברגע שסופרים בני אדם וכל‬
‫אדם הופך להיות מספר ברשימה‪ ,‬אנחנו‬
‫עלולים באמת להתייחס אליו כך‪ .‬אדם‬
‫שנברא בצלם אלוהים‪ ,‬בן אנוש שהוא עולם‬
‫ומלואו‪ ,‬לא יכול להפוך למספר (במיוחד לא‬
‫על ידי המערכת הבירוקרטית שבדרך כלל‬
‫המ ְפ ָקד)‪ .‬לכל אחד מאיתנו יש‬
‫מנהלת את ִ‬
‫האישיות המיוחדת לו‪,‬‬
‫עולמו הפרטי‪ ,‬חלומותיו‬
‫איננו‬
‫וכישרונותיו‪.‬‬
‫מספרים‪.‬‬
‫אין צורך להכביר במילים‬
‫עד כמה ההתייחסות‬
‫לאדם כמספר עולה‬
‫שוב ושוב ביום השואה‪.‬‬
‫קעקוע המספר על‬
‫זרועם של היהודים על‬
‫ידי הנאצים לא נעשתה‬
‫רק כצורך בירוקראטי‪.‬‬
‫היה בה כדי למחוק את זהות האדם‬
‫שבקורבנות‪ .‬כשמולך עומד מספר אתה לא‬
‫רואה את צלם אנוש שבו (מה שאולי הקל‬
‫על החיילים הגרמנים לבצע את פשעיהם‬
‫הנוראיים והבלתי ניתנים להסבר)‪ .‬בניגוד‬
‫להפיכת האדם למספר‪ ,‬ביום השואה אנו‬
‫שרים “לכל איש יש שם”‪.‬‬
‫למ ְפ ָקד‬
‫השוני המהותי בין ספירה ִ‬
‫מעניין שהמילה המנחה של הפרשה איננה‬
‫ספירה או מנייה אלא ִמ ְפ ָקד‪ .‬שוב ושוב‬
‫השורש פ‪.‬ק‪.‬ד חוזר בפרשתנו‪ .‬המילים מפקד‬
‫ולפקוד‪ ,‬אכן מקבלות שימושים מיוחדים‬
‫בהקשרים צבאיים‪ .‬ואולי אלו ההקשרים‬
‫בהם אפשר לספור בני אדם‪ ,‬מכיוון שבמיוחד‬
‫צבא מהווה אוסף גדול של חיילים שצריכים‬
‫להתנהל כקבוצה גדולה‪ .‬לא ייתכן שכל‬
‫פלוגה תקבל החלטות על דעת עצמה‪ .‬הכוח‬
‫טמון דווקא בניהול של המון פרטים חסרי‬
‫זהות כיחידה אחת גדולה‪.‬‬
‫אולם לשורש פ‪.‬ק‪.‬ד ישנה עוד משמעות‬
‫במקרא‪ .‬הרב אהרון ליכטנשטיין ז”ל (בימים‬
‫אלו מציינים שלושים יום לפטירתו) העיר‪,‬‬
‫שהשורש פ‪.‬ק‪.‬ד מופיע במקרא כמה פעמים‬
‫במשמעות של זכירה‪ ,‬למשל‪“ :‬וַ ה’ ָּפ ַקד ֶאת‬
‫ָׂש ָרה ַּכ ֲא ֶׁשר ָא ָמר; וַ ּיַ ַעׂש ה’ ְל ָׂש ָרה ַּכ ֲא ֶׁשר‬
‫ִּד ֵּבר” (בראשית כא א)‪ ,‬וכן עוד בכמה מקרים‪.‬‬
‫התורה רוצה שכאשר נעשית ספירה היא לא‬
‫תיעשה מתוך טשטוש הזהות של היחיד אלא‬
‫להיפך‪ ,‬מתוך זכירת המאפיינים המיוחדים‬
‫לו‪ .‬כמה מתאים פירוש זה לרב‪ ,‬שחינך דורות‬
‫שלמים לראות את כל הצדדים ולהכיל את‬
‫המורכבות‪ ,‬בין אם של טקסטים‪ ,‬בין אם של‬
‫סיטואציות ובוודאי של בני אדם‪.‬‬
‫מעניין שבתרגום שם ספר במדבר לאנגלית‬
‫נשמט השימוש בשורש פ‪.‬ק‪.‬ד‪ .‬שם הספר‬
‫באנגלית הוא‪ .Numbers :‬אבל במקורותינו‬
‫השם הנוסף של ספר במדבר הוא “ספר‬
‫הפקודים”‪ .‬לפי ההסבר הקודם‪ ,‬אין מדובר רק‬
‫במנייה של פרטים חסרי זהות אלא בזכירת‬
‫ייחודו של כל אדם ואדם‪.‬‬
‫יהודה חסין‬
‫השיר שכמובן מתקשר למאמר‪:‬‬
‫לכל איש יש שם‪ ‬‬
‫מילים‪ :‬זלדה מישקובסקי‬
‫לחן‪ :‬חנן יובל‬
‫כאן בביצוע של חוה אלברשטיין‪:‬‬
‫‪https://www.youtube.com/‬‬
‫‪watch?v=iTofjSEGHwA‬‬
‫דברים שאין להם שיעור‬
‫“הרי עליי עולה” יקריבנה במקדש‪ .‬ואם‬
‫הקריבה בבית נחוניו לא יצא‪“ .‬שאקריבה‬
‫בבית נחוניו” יקריבנה במקדש‪ .‬ואם‬
‫הקריבה בבית נחוניו יצא‪( .‬מנחות‪ ,‬יג‪ ,‬י)‬
‫המשנה במסכת מנחות פותחת לנו פתח‬
‫לתוך אחת הפרשות המרתקות של‬
‫פוליטיקת ההון‪-‬שילטון‪-‬דת‪-‬מקדש של‬
‫תקופת בית שני‪ .‬פרשת “מקדש חוניו”‪ ,‬אשר‬
‫איננה מוכרת כל כך‪ ,‬למרות הכל‪.‬‬
‫חורבן בית המקדש הראשון על ידי הבבלים‬
‫ב‪ 586-‬לפנה”ס היה יותר חורבן המלוכה‬
‫של בית דוד על יהודה מאשר חורבן מקדש‪.‬‬
‫לאחר כמה עשורים של חורבן וגלות‪,‬‬
‫מתחילה תנועת שיבת ציון שאותה מובילים‬
‫כהנים‪ ,‬אשר מעמדם הולך ומתחזק בעם‪,‬‬
‫ומשפחות כוהנים מסוימות מתחילות להיכנס‬
‫לואקום השילטוני וההנהגתי בעם‪.‬‬
‫התחזקות הכהנים מגיעה לשיא בעת השלטון‬
‫ההלניסטי‪ .‬בשנת ‪ 198‬לפנה”ס אנטיוכוס‬
‫השלישי נותן לאותן משפחות שתפעלו את‬
‫המקדש השני מעמד מיוחד שהפך אותם‬
‫לשליטים מעשיים על ארץ יהודה (החזקה‬
‫שבמשפחות אלו היא משפחת צדוק‪ ,‬הם‬
‫ה‪”-‬צדוקים”)‪.‬‬
‫הכהנים הגדולים ומשפחותיהם (“בני כהנים‬
‫גדולים” כלשון חז”ל במשנה) לא טמנו את ידם‬
‫בצלחת בכל הנוגע לפוליטיקה האיזורית‪ .‬הן‬
‫נקטו עמדה במאבקים בין בית סלוקוס הסורי‬
‫לבית תלמי המצרי על השליטה בשאריות‬
‫הממלכה של אלכסנדר מוקדון‪ .‬לא פעם‬
‫הענישו שליטים סלוקים או תלמיים משפחות‬
‫שתמכו בצד “הלא נכון”‪ .‬הפרס או העונש‬
‫הגדול ביותר היו השליטה בתפעול המקדש‪ ,‬כי‬
‫מי ששלט על המקדש שלט על העם‪.‬‬
‫בשנת ‪ 661‬לפנה”ס נכנס לזירה גורם לא‬
‫צפוי‪ .‬משפחת כהנים לא ידועה ממודיעין‪,‬‬
‫שנקראו “בית חשמונאי” מובילה מרד נגד‬
‫השלטון ההלניסטי‪ ,‬וגם כובשת ומשליטה‬
‫סדר חדש במקדש‪ .‬יהודה המכבי ממנה‬
‫כהנים חדשים למקדש‪“ ,‬תמימים וחפצי‬
‫תורה” על פי ספר מקבים‪ .‬מאבקם של‬
‫החשמונאים אינו רק מאבק אידיאולוגי‪ ,‬או‬
‫דתי‪ ,‬או אפילו לא מדיני‪ ,‬כמו שהוא נתפס‬
‫בדרך כלל‪ .‬ביסודו של מרד החשמונאים‬
‫עומד גם מאבק בין משפחות כהנים‬
‫דחויות שלא פעלו במקדש לבין המשפחות‬
‫המיוחסות והשולטות של בית צדוק‪ ,‬בית‬
‫טוביה ואחרים‪.‬‬
‫בעקבות היחלשות המקדש בגלל גזירות‬
‫אנטיוכוס‪ ,‬בעקבות השתלטות החשמונאים‬
‫וסילוק חלק מהמשפחות המיוחסות‬
‫מתפקידיהן בשלטון‪ ,‬ומאוד סיבות פוליטיות‬
‫אחרות‪ ,‬בורח אחד מבני משפחת צדוק‪ ,‬חוניו‬
‫הרביעי‪ ,‬למצרים‪ .‬חוניו זה הוא דור חמישי‬
‫לשמעון הצדיק‪ ,‬ונושל מהכהונה הגדולה על‬
‫ידי יאסון מנלאוס ואחרים‪ .‬הוא עובר למצרים‬
‫ומציע את תמיכתו לתלמי השישי‪ ,‬השליט‬
‫ההלניסטי‪ .‬הוא משכנע את תלמי שהוא יכול‬
‫להביא את יהודי מצרים וגם הרבה מיהודה‬
‫לתמוך בו כשליט האמיתי של יהודה‪ ,‬אל מול‬
‫בית סלוקוס‪ .‬בתמורה‪ ,‬תלמי מעניק לו איזור‬
‫גדול לא רחוק מממפיס‪ ,‬שנקרא מעתה “ארץ‬
‫חוניו”‪ .‬חוניו מגייס צבא של יהודים מיהודי‬
‫מצרים‪ ,‬ומקים מקדש מתחרה למקדש‬
‫בירושלים‪.‬‬
‫צריך להבין שמאז חורבן הבית הראשון ישנן‬
‫שתי קהילות גדולות מחוץ לארץ ישראל‪:‬‬
‫אחת בבבל‪ ,‬בה ניתקל בפעם הבאה‪ ,‬ואחת‬
‫במצרים‪ .‬לקהילות האלה‪ ,‬המתקיימות מאות‬
‫שנים‪ ,‬ישנן מסורות משלהן‪ ,‬והן אינן סרות‬
‫למרותם של כהני המקדש בירושלים‪.‬‬
‫מקדש חוניו הופך להיות המרכז הפולחני‬
‫של קהילת יהודי מצרים‪ .‬הם מנהלים בו‬
‫עבודת מקדש כמו בירושלים‪ ,‬בעזרת כהנים‬
‫ממשפחת חוניו‪ ,‬מקריבים שם קרבנות‬
‫ומבצעים פולחן כמו בירושלים‪ .‬חוניו רואה‬
‫בעצמו ובמקדשו מימוש נבואת ישעיהו‪:‬‬
‫“ביום ההוא יהיה מזבח לה’ בתוך ארץ‬
‫מצרים‪ ,‬כי יצעקו אל ה’ מפני לוחצים וישלח‬
‫להם מושיע ורב והצילם” (ישעיהו יט)‪.‬‬
‫מקדש חוניו מתחרה במקדש בירושלים‪,‬‬
‫וממשיך לעמוד ולהיות פעיל אפילו עד‬
‫אחרי חורבן הבית השני‪ .‬בשנת ‪ 37‬הרומאים‬
‫מחריבים את מקדש חוניו כדי למנוע מרד‬
‫דתי של יהודי מצרים‪.‬‬
‫חז”ל לא מכירים במקדש חוניו כמקדש‬
‫באמת‪ ,‬אבל כן יש בו הכרה באופן חלקי‪.‬‬
‫הדבר מתבטא במשנה הנ”ל ממסכת מנחות‪.‬‬
‫במשנה זו נאמר שאם אדם נדר להקריב‬
‫קורבן במקדש חוניו‪ ,‬רצוי שיקריב את הקורבן‬
‫בירושלים‪ ,‬אבל אם בכל זאת הלך והקריב‬
‫את הקרבן המקדש חוניו‪ ,‬עדיין קיים את נדרו‪.‬‬
‫גם בתלמוד יש דעות המכירות במקדש‬
‫חוניו כמקדש ראוי‪ ,‬לאחר חורבן המקדש‬
‫בירושלים‪ .‬במסכת מגילה (י‪ ).‬מופיע‪“ :‬אמר‬
‫ר’ יצחק שמעתי שמקריבין בבית חוניו בזמן‬
‫הזה”‪.‬‬
‫ישנו גם מקור תנאי מפורש‪ ,‬ברייתא אגדתית‬
‫המופיעה בתלמוד הבבלי‪:‬‬
‫בשעת פטירתו [של שמעון הצדיק]‬
‫אמר להם “חוניו בני ישמש תחתי”‬
‫[ציווה שיהיה חוניו כהן גדול]‪ .‬נתקנא‬
‫בו שמעי אחיו שהיה גדול ממנו שתי‬
‫שנים ומחצה‪... ...‬לא קיבל עליו חוניו‬
‫שהיה שמעי אחיו גדול ממנו שתי שנים‬
‫ומחצה‪ .‬ואף על פי כן נתקנא בו חוניו‬
‫בשמעי אחיו‪ .‬אמר לו [חוניו לשמעי] “בא‬
‫ואלמדך סדר עבודה”‪ .‬והלבישו באונקלי‬
‫וחגרו בצילצול [בגדי נשים] והעמידו אצל‬
‫המזבח‪ .‬אמר להם לאחיו הכהנים “ראו‬
‫מה נדר זה וקיים לאהובתו אותו היום‬
‫שאשמש בכהונה גדולה אלבוש באונקלי‬
‫שליכי ואחגור בצילצול שליכי‪”.‬‬
‫על פי האגדה‪ ,‬חוניו ושמעי היו בניו של הכהן‬
‫הגדול שמעון הצדיק‪ .‬חוניו ויתר תחילה לאחיו‬
‫הגדול על הכהונה‪ ,‬אבל אחר כך התקנא בו‪.‬‬
‫הוא מפליל אותו על ידי כך שהוא מלביש‬
‫אותו בגדי אישה במקדש‪ ,‬ואז קורה לכהנים‬
‫האחרים ואמור להם ששמעי הבטיח לאיזו‬
‫אהובה שילבש את בגדיה ביום הראשון‬
‫לעבודתו במקדש ככהן גדול‪( .‬כנראה פעם‬
‫ככה היו מרשימים בחורות‪ ).‬האגדה ממשיכה‪:‬‬
‫בקשו אחיו הכהנים להרגו [את שמעי] סח‬
‫להם [שמעי] כל המאורע‪ .‬בקשו להרוג את‬
‫חוניו‪ ,‬רץ מפניהם ורצו אחריו‪ .‬רץ לבית המלך‬
‫ורצו אחריו‪ .‬כל הרואה אותו אומר זה הוא זה‬
‫הוא‪ .‬הלך לאלכסנדריא של מצרים ובנה שם‬
‫מזבח והעלה עליו לשם שמים‪ .‬שנאמר “ביום‬
‫ההוא יהיה מזבח לה’ בתוך ארץ מצרים”‬
‫(בבלי‪ ,‬מנחות‪ ,‬קט‪):‬‬
‫אריאל ידין‬
‫קול קורא – נוער “קשת”‬
‫בשנים האחרונות אנו מזהים צורך לעסוק בשאלה מיהו נוער “קשת” ומה ייחודו‪.‬‬
‫לצד כל האפשרויות לפעילות בלתי פורמאלית שמציעים ארגוני הנוער השונים במזכרת בתיה‪ ,‬עולה מתוך הקהילה קול שמבקש ליצור‬
‫מפגש ייחודי לבני הנוער שלנו כקבוצה‪.‬‬
‫מספר בני הנוער שמסיימים את החטיבה ב”קשת” ולא ממשיכים לתיכון משלב‪ ,‬מחדדת את השאלה היכן ימשיך נוער “קשת” לפגוש את‬
‫ערכי החינוך המשלב?‬
‫בשנה החולפת העסקנו רכז נוער במשרה חלקית בשביל לנסות ולבנות מודל לפעילות‪ ,‬שבחלקה התקיימה ובחלקה לא יצאה לפועל‪ ,‬הן‬
‫מחסרונה של תשומת לב והן מחסרונה של ועדת נוער מנהיגה לנושא‪ .‬אנו רוצים להקדיש מאמץ לגבי השנה הבאה‪ ,‬ורואים חשיבות רבה‬
‫בקיום פעילות קהילתית לנוער שלנו‪ ,‬לחבר אותו לקהילה‪ ,‬ולזכות לפגוש אותו גם מחוץ לכותלי בית הספר‪.‬‬
‫בימים אלו מגבש הוועד הצעת תקציב לשנת תשע”ו‪ .‬ברור לנו שחייבת להיות ועדת מתנדבים מתוך הורי הקהילה‪ ,‬כמו בכל שאר‬
‫התחומים בקהילתנו‪ .‬בלי ועדה פעילה אין טעם לתקצב את הנושא‪.‬‬
‫מי שרוצה לקחת חלק בצוות המוביל לשנה הבאה‪ ,‬ורואה את עצמו מחויב לשימור ערכי בני הנוער שלנו‪ ,‬מוזמן ליצור קשר במייל‬
‫‪ [email protected]‬אם יהיו מתנדבים‪ ,‬פגישה בנושא תתקיים ביום שלישי ‪ 26.5‬בשעה ‪ 20:30‬במשרדי העמותה‪.‬‬
‫אופיר שפר‪ ,‬מנכל”ית העמותה‬
‫ָׁשבּועֹות‬
‫רּוחה‬
‫ָׁשבּועֹות‪ָ .‬מה זֶ ה ָה ַחג ַהזֶ ה? ִּב ְׁש ִב ִילי זֶ ה ֲא ָ‬
‫ּתֹורה וְעּוגֹות ֲח ָל ִביֹות ְט ִעימֹות‪.‬‬
‫ֵּכ ִיפית‪ִ ,‬לימּוד ָ‬
‫ֶא ְצ ֵלנּו ַּב ִמ ְׁש ָּפ ָחה נָ הּוג ֶל ֱאכֹול ָּב ֶע ֶרב ַמ ֲא ָכ ִלים‬
‫בּועים ֲח ָל ִביִים‪ֲ ,‬אנָ ְחנּו גַ ם ְמ ִכינִ ים ָּת ִמיד‬
‫ְק ִ‬
‫ׁשֹוקֹולד‪ַ .‬א ַחר ָּכְך ֲאנִ י‬
‫ָ‬
‫עּוגָ ה ְמי ֶֻח ֶדת ִעם ְּג ִבינָ ה וְ‬
‫אֹוה ֶבת‬
‫הֹול ֶכת ְל ִלימּוד ֶׁשל ֶק ֶׁשת ַּב ִס ְפ ִריָה‪ֲ .‬אנִ י ֶ‬
‫ֶ‬
‫נֹוׂשא ֶׁשל ַמ ַתן‬
‫יעּורים ְּב ֶ‬
‫ִל ְלמֹוד ְּב ָׁשבּועֹות ִּכי ַה ִׁש ִ‬
‫ּתֹורה ְמ ַענְ יֵנִ ים‪ֶ .‬א ְלי ַָסף ֵּתל‪-‬אֹור ָּת ִמיד ַמ ֲע ִביר‬
‫ָ‬
‫זֹוכ ֶרת ִׁשיעּור ֶא ָחד ּבֹו ָּכל ֶא ָחד‬
‫ִׁשיעּור‪ֲ .‬אנִ י ֶ‬
‫ְמ ָס ֵדר ֶאת ֲע ֶׂש ֶרת ַה ִּד ְיּברֹות ְּב ֶס ֶדר ֶׁשל ָמה‬
‫ֶׁשנִ ְר ֶאה לֹו ֲה ִכי ָחׁשּוב ָּומה ָּפחֹות‪ַ .‬ה ִׁשיעּור ִענְ יֵין‬
‫אֹותי‪ִּ ,‬כי זֶ ה נָ ַתן ִלי ֶא ְפ ָׁשרּות ְל ָס ֵדר ְל ִפי ְּב ִח ָיר ִתי‬
‫ִ‬
‫לֹוהים ִה ְח ִליט‬
‫ֶאת ַה ֶס ֶדר וְ ֹלא ְל ִפי ָמה ֶׁש ֱא ִ‬
‫אֹוה ֶבת ַל ֲחׁשֹוב ְל ַע ְצ ִמי ַעל‬
‫ּתֹורה‪ֲ .‬אנִ י ֶ‬
‫וְ נִ ְכ ַתב ַּב ָ‬
‫ה‬
‫ד‬
‫ף‬
‫ה‬
‫א‬
‫ח‬
‫ו‬
‫ר‬
‫י‬
‫ֲע ֶׂש ֶרת ַה ִּד ְיּברֹות ִּב ְכ ַלל‪ִ .‬מי ֵה ְח ִליט ֶׁש ִּד ְיּברֹות‬
‫ֶא ֶלה ַמ ְת ִאימֹות ְל ַעם י ְִׂש ָר ֵאל? ָה ִאם ֲע ֶׂש ֶרת‬
‫ַה ִּד ְיּברֹות ָע ְברּו ַה ְס ָּכ ָמה ֶׁשל מ ֶֹׁשה וְ ָה ַעם אֹו‬
‫ֶׁש ָּפׁשּוט צֻ וּו ְּכמֹו ּגְ זֵ רֹות? ָל ָמה ַדוְ ָוקא ַה ִמ ְצוֹות‬
‫יֹותר ִּד ְיּברֹות? ֲא ָׁש ֵתף ֶא ְת ֵכם‬
‫ָה ֶאלּו? ָל ָמה ֹלא ֵ‬
‫ּבַמַחְׁשָבֹות ׁשֶלִי עַל הַׁשְאֵלֹות‪.‬‬
‫חֹוׁש ֶבת ֶׁש ַה ִּד ְיּברֹות ֹלא ִה ְת ַק ְּבלּו ִמתֹוְך‬
‫ֲאנִ י ֶ‬
‫הּובאּו‬
‫ַה ְס ָּכ ָמה ִעם ָה ַעם‪/‬מ ֶֹשה‪ֶ ,‬א ָלא ָּפׁשּוט ְ‬
‫חֹוׁש ֶבת ֶׁשֹלא ָּכל ָמה‬
‫ֶ‬
‫ָל ַעם ִּכּגְ זֵ רֹות‪ֲ .‬אנִ י‬
‫בּורנּו‬
‫מֹופ ַיע ְּב ֲע ֶׂש ֶרת ַה ִּד ְיּברֹות ֶר ֶלוַונְ ִטי ֲע ֵ‬
‫ֶׁש ִ‬
‫ַהיֹום‪ְ ,‬ל ָמ ָׁשל ‪ֹ“ ‬לא ַּת ֲע ֶׂשה ְלָך ֶּפ ֶסל וְ ָכל‬
‫אּולי ָהיָה ָחׁשּוב‪ִּ ,‬כי‬
‫ְּתמּונָ ה”‪ .‬זֶ ה ִציוּוי ֶׁש ְב ָע ָבר ָ‬
‫בֹודת‬
‫לֹוהים ִהיא ֲע ַ‬
‫בֹודת ֱא ִ‬
‫ְּבנֵ י ָה ָא ָדם ָח ְׁשבּו ֶׁש ֲע ַ‬
‫בֹודה ֶׁשל ִמזְ ְּבחֹות‬
‫ֶא ִל ִילים‪ֲ ,‬א ָבל ַהיֹום ֵאין ֲע ָ‬
‫עֹורים‬
‫ָמבֹוך ְק ִציר ְׂש ִ‬
‫ּבֹועז ְּכ ֶׁש ְל ֶפ ַתע ִא ְיּב ָדה את ַּד ְר ָּכּה‪.‬‬
‫יּבֹולים ַּב ָׂש ֶדה ֶׁשל ַ‬
‫מֹוא ִביָה ִל ְיק ָטה ִׁש ִ‬
‫רּות ַה ֲ‬
‫יימ ֶתם ְל ָס ֵמן ֶאת‬
‫ּבֹועז‪ְ .‬ל ַא ַחר ֶׁש ִס ְ‬
‫ׁשֹולים ֶאל ַ‬
‫ִעזְ רּו ָלּה ְל ָפ ֵלס ֶד ֶרְך ְלֹלא ִמ ְכ ִ‬
‫יצֹורנָ ה‬
‫אֹותיֹות ַּב ֶד ֶרְך ַהנְ כֹונָ ה וְ ֵהן ִּת ְ‬
‫ַה ֶּד ֶרְך ַהנְ כֹונָ ה‪ִ ,‬עזְ רּו ְלרּות ְל ָל ֵקט ַרק ֶאת ָה ִ‬
‫י ַַחד ְל ִפי ַה ֶס ֶדר ֶאת ֵׁשם ַה ָמקֹום ּבֹו ָהיָה ַה ָׂש ֶדה‪.‬‬
‫ִיתי‬
‫ְּופ ָס ִלים ַ(ל ְמרֹות ֶׁש ְּכ ֶׁש ָהי ִ‬
‫בֹודת‬
‫ְּבהֹודּו‪ֵּ ,‬כן ָר ִא ִיתי ֲע ַ‬
‫ֶא ִל ִילים‪ַ ,‬אְך ַּב ְמ ִציאּות ָּב ָא ֶרץ‬
‫זֶ ה ָּפחֹות ָקיָים)‪.‬‬
‫הֹוסיף ִּד ְיּברֹות‬
‫חֹוׁש ֶבת ֶׁש ַהיֹום ָק ֶׁשה ְל ִ‬
‫ֲאנִ י ֶ‬
‫ֶׁשיְכֹולֹות ַל ֲעזֹור ִמ ְּב ִחינָ ה ֶח ְב ָר ִתית ָד ִתית‬
‫ֵיר ֶאה‬
‫ִיּכ ֵתב ַע ְכ ָׁשיו י ָ‬
‫וְ ֶאמּונִ ית – ִּכי ָּכל ָד ָבר ֶׁשי ָ‬
‫תֹוס ֶפת וְ ֹלא ְּכ ֶח ֶלק ֵמ ַה ִּד ְיּברֹות‪ .‬יֵׁש ְּד ָב ִרים‬
‫ְּכ ֶ‬
‫ֶׁשנִ ַיתן וְ ָצ ִריְך ְל ָׁשנֹות ַאְך ַה ִׁשינּויִים ֹלא יִהיּו ַאף‬
‫אּולי ִאם ִּב ְמ ִדינַ ת‬
‫ַּפ ַעם ְּב ַמ ֲע ָמד ֶׁשל ִּד ְיּברֹות‪ַ .‬‬
‫ּתּוכל ְל ִה ְת ָק ֵרב‬
‫חּוקה‪ִ ,‬היא ַ‬
‫י ְִׂש ָר ֵאל ִּת ָּכ ֵתב ָ‬
‫ִיקח‬
‫ְל ַמ ֲע ָמד ֶׁשל ַה ִּד ְיּברֹות – ַאְך ַּכנִ ְר ֶאה ֶׁשזֶ ה י ַ‬
‫עתי ֲח ְב ֵרי ַה ְּכנֶ ֶסת ְצ ִר ִיכים ְל ָׁש ֵתף‬
‫עֹוד זְ ַמן‪ְ .‬ל ַד ִ‬
‫חּוקה ֲעבּור ַה ְמ ִדינָ ה‪.‬‬
‫ֶאת ָה ַעם ְּב ַמ ַט ָרה ְלגָ ֵּבש ָ‬
‫נֹגָ ה ְדרֹור ו’‪2‬‬
‫חוגגים שבועות בקהילת קשת‬
‫כמדי שנה‪ ,‬נתכנס ל‬
‫תיקון ליל שבועות קהילתי‬
‫אשר ייערך השנה בסימן‬
‫“מרתון דמויות תנ”כיות”‬
‫ערב הלימוד יתקיים במוצ”ש‪,‬‬
‫ו’ סיון תשע”ה ‪ 23.5.15‬בספרית מזכרת בתיה‬
‫עמית רוכברגר‪ :‬אדם הראשון‬
‫‪2 3:00‬‬
‫יואב פרנקל‪ :‬הגר‬
‫‪2 3:15‬‬
‫ישי להמן‪ :‬עשיו‬
‫‪2 3:30‬‬
‫‪ 2 3:45-00:00‬הפסקה‬
‫אמירה אהרונוביץ’‪ :‬דבורה הנביאה‬
‫‪00:00‬‬
‫אהד פרוש‪ :‬אהד בן שמעון‬
‫‪00:15‬‬
‫איתן זינגר‪“ :‬שמשון הגיבור?”‬
‫‪0 0:30‬‬
‫‪ 0 0:45-01:00‬הפסקה‬
‫איל רגב‪ :‬רות המואבייה‬
‫‪0 1:00‬‬
‫מיכל חלמיש‪ :‬חנה‬
‫‪0 1:15‬‬
‫אפרת נצר ויס ואופיר גונן‪ :‬שמואל‬
‫‪01:30‬‬
‫עינת מלניק‪“ :‬אשת חיל”‬
‫‪01:45‬‬
‫אלי רבל‪“ :‬גדליהו בן אחיקם ‪-‬‬
‫‪0 2:00‬‬
‫על תמימות ומנהיגות”‬
‫‬
‫‬
‫אריאל ידין‪ :‬לימוד אל תוך הלילה‪:‬‬
‫‪0 2:15‬‬
‫בבליים טפשיים ‪ -‬אגדות וסיפורים על ‬
‫‬
‫מאבקים וקהילות‬
‫‬
‫תכנית ענפה ומרתקת גם לנוער‬
‫פירוט התוכנית לנוער בדוא”ל ובפייסבוק‬
‫כיבוד קל ושתייה חמה יוגשו לאורך הלילה‬
‫אנא הביאו עמכם תנ”כים‬
‫בואו בהמוניכם יהיה מעניין‬
‫“אבל אל נא שכחו דבר אחד עיקרי‪ :‬השרשרת הלאומית‬
‫של האומה מתחילה בחג שאנו חוגגים היום‪ :‬חג‬
‫השבועות‪ ...‬היום הזה נהיינו לעם” (מנחם אושיסקין‪)1932 ,‬‬