‫אמנות של נשים נכות‬ ‫מאת אורנה רּוני‬ ‫את יום האשה הבינלאומי השנה ציינתי יחד עם חברותיי בארגון "אשה לאשה"‪ .‬העברתי יחד‬ ‫עם חנה ספרן‪ ,‬חברה טובה במיוחד‪ ,‬סדנה על נשים נכות‪ ,‬פמיניזם ואמנות‪ .‬חנה גם נתנה‬ ‫את הכותרת‪" :‬האם הגוף הנשי הוא בזוי? ‪ -‬אמנות ונכות"‪ ,‬בעקבות המונח "אמנות הבזות"‪,‬‬ ‫שטבעה הפסיכואנאליטיקאית והוגת‪-‬הדעות הבולגריה‪ ,‬ז'וליה קריסטבה‪ .‬כך היא הגדירה‬ ‫אמנות העוסקת בטאבו של הגוף האנושי בכלל והנשי בפרט‪ ,‬בגוף השפל‬ ‫והירוד‪ ,‬בהתייחסות למוקצה‪ ,‬לנתעב ולדחוי ולצרכים הגופניים‪ .‬אני הבעתי את השגותיי שלי‬ ‫לגבי השימוש במושג "בזוי"‪ ,‬בהתייחסות לאמנות של נשים נכות‪.‬‬ ‫"האמנם?" שאלתי‪.‬‬ ‫הצגנו את עבודותיהן של פרידה קאלו‪ ,‬חנה וילקה‪ ,‬מטושקה‪ ,‬קלודי קאבוט ואליסון לאפר‪.‬‬ ‫פרידה קאלו חלתה בפוליו כשהיתה בת שש ובהיותה בת שמונה עשרה נפגעה בתאונה‬ ‫קשה‪ ,‬בה התנגש האוטובוס שבו נסעה בחשמלית‪ .‬מוט מתכת חדר לבטנה ולאגנה ופגע בה‬ ‫קשות‪ .‬התאונה השפיעה על כל חייה‪ ,‬וההתמודדות עם נכות‪ ,‬כאב ואין ספור טיפולים‬ ‫רפואיים וניתוחים היו חלק מחייה‪ ,‬עד מותה בגיל ארבעים ושבע‪ .‬רבים מציוריה הם דיוקנאות‬ ‫שלה‪-‬עצמה‪ .‬חנה וילקה ומטושקה היו אמניות שחלו בסרטן ותיעדו את עצמן‪ ,‬כרותות שד‪.‬‬ ‫קלודי קאבוט תיעדה נשים‪ ,‬שעל גופן נראים השינויים והתוצאות של הטיפולים בסרטן‪.‬‬ ‫כל עבודותיהן של אמניות אלה מציגות גוף נשי‪ ,‬יפה ואסתטי‪ ,‬שהחסר בו אינו חסר כלל‪.‬‬ ‫אליסון לאפר היא אמנית בריטית‪ ,‬צלמת וציירת בפה‪ .‬היא נולדה ללא זרועות ועם רגליים‬ ‫קצרות מאוד‪ .‬היא התפרסמה לאחר שהפסָ ל מארק קווין יצר פסל בדמותה עירומה והרה‪,‬‬ ‫שהוצב בכיכר טראפלגאר בלונדון‪ .‬גם היא מרבה לצלם את עצמה‪ .‬לאפר אמרה פעם‪:‬‬ ‫"מצאתי תצלום של פסל 'ונוס ממיילו'‪ ,‬וחשבתי 'זאת אני'‪ .‬במקום בו אני נגמרת גם היא‬ ‫נגמרת‪ ,‬הזרועות שלה נשרו‪ ,‬אני נולדתי בלי זרועות‪ .‬מעולם לא שמעתי שמישהו כינה את‬ ‫ונוס ממיילו 'נכה'‪ ...‬מעולם לא כינו אותי אישה יפהפייה‪ .‬מדוע יש פסלים שהגפיים שלהם‬ ‫נשרו או נשברו‪ ,‬והם נחשבים ליפהפיים‪ ,‬ולעומת‪-‬זאת‪ ,‬בני‪-‬אדם הדומים מאוד לפסלים אלה‬ ‫נראים בעיני החברה מכוערים ומעוותים? הגוף שלי יפה‪ ,‬הוא רק שונה‪.‬‬ ‫"חלק מהסדנה הוקדש לעיסוק שלי באמנות‪ .‬זו היתה הזדמנות מיוחדת שבה ניתנה לי‬ ‫אפשרות לדבר על האמנות שלי‪ .‬חוץ מתערוכות סוף השנה של מכון אבני‪ ,‬תערוכה קטנה‬ ‫שהצגתי בקיבוץ שלי ובתערוכה רבת משתתפים בחיפה‪ ,‬לפני כמה שנים‪ ,‬זו הפעם‬ ‫הראשונה בה יכולתי לדבר על האמנות שלי ועל הקשר בינה לבין הנכות‪.‬‬ ‫רבות מעבודותיי הן רישומי עירום‪ ,‬ביניהם רישומים של דיוקנאות עצמיים‪ ,‬שצויירו בעט‪,‬‬ ‫במכחול ובדיו‪ .‬את התנועתיות הרבה של היד שלי וחוסר השליטה המלאה בה הפכתי‬ ‫מחסרון ליתרון ולחלק מקו המציג את הסגנון הייחודי לי‪ .‬אלה הם רישומים מינימליסטיים של‬ ‫גוף נשי‪ ,‬בקווים דקים רגישים ושבריריים‪ .‬על‪-‬ידי קווי מתאר קיימים‪-‬לא‪-‬קיימים הנמוגים אל‬ ‫תוך הנייר ונגיעות מכחול קלילות ומרומזות אני מעבירה תחושות של אהבה והבנה קיומית‬ ‫של הגוף האנושי‪ ,‬דווקא בשל הצורך להתמודד עם גוף המוגדר כלא‪-‬מושלם‪.‬‬ ‫רחוב ארלוזורוב ‪ ,111‬חיפה ‪ ,2237333‬טל‪ ,273-4-1337281 ,273-4-138-7277 :‬פקס‪273-4-134-1773 :‬‬ ‫‪E-mail: [email protected], Web Site: www.isha.org.il‬‬ ‫ציירה‪ :‬ארנה רוני‬ ‫כיום אני עובדת יותר בעפרונות צבעוניים ובצבעי מים‪ ,‬בפורמטים קטנים‪ .‬רוב העבודות הן‬ ‫מנדלות‪ ,‬המהוות עבורי חיבור חזק יותר לעולמי הרוחני ההולך וצומח‪ ,‬ככל שהעולם הגשמי‬ ‫הופך כבד ומגביל יותר‪ .‬אני עדייו מציירת הרבה את הגוף הנשי אך גם פרחים‪ ,‬עלים ונופים ‪-‬‬ ‫נושאים בנאליים לכאורה ‪ -‬בעיני אלה יצירות פיסוליות של הטבע‪ ,‬במקום הכיעור‪ ,‬אותו אני‬ ‫מכירה טוב כל‪-‬כך‪ ,‬זהו ביטוי של היופי שבעולם‪.‬‬ ‫לבלוג של ארנה רּוני‬ ‫בחזרה לדף המידע‬ ‫רחוב ארלוזורוב ‪ ,111‬חיפה ‪ ,2237333‬טל‪ ,273-4-1337281 ,273-4-138-7277 :‬פקס‪273-4-134-1773 :‬‬ ‫‪E-mail: [email protected], Web Site: www.isha.org.il‬‬