‫ד"ר הלר‬
‫שב הביתה‬
‫החולים המפורסם דיוק שבקרוליינה‬
‫הצפונית וכעבור זמן קצר התחיל גם הלר‬
‫התמחות באותו מקום בתחום הכירורגיה‬
‫הפלסטית‪.‬‬
‫“הכניסה לסביבת העבודה שם‪ ,‬היתה בשבילי‬
‫שוק”‪ ,‬הוא מספר‪“ .‬אנשים שהכירו אותי‬
‫אז אמרו שירדתי בחמישה‪-‬שישה קילו‬
‫במשך חודש וחצי‪ .‬העבודה היתה מאד‬
‫אינטנסיבית‪ .‬המשמעת למופת‪ .‬מתמחים‬
‫היו מגיעים לעבודה בחמש וחצי בכל בוקר‪.‬‬
‫כל אחד בחלוק לבן‪ ,‬מכופתר‪ ,‬וענוב בעניבה‪.‬‬
‫כל מתמחה ענה רק כשנשאל‪ .‬אף אחד לא‬
‫אכל בעמידה‪.‬‬
‫“אני בכל זאת לא הייתי רופא מתחיל‪ .‬באתי‬
‫עם ‪ 7‬שנות נסיון‪ .‬אבל הרגשתי שנקלעתי‬
‫לתוכנית גיבוש כל כך מוקפדת‪ ,‬ששום‬
‫טירונות צבאית לא מגיעה לרמתה‪ .‬על קירות‬
‫המסדרונות היו תלויות תמונות של רופאים‬
‫שבגרו כאן והפכו לידועי שם בכל העולם‪.‬‬
‫לא חסרו לו רווחה כלכלית וסיפוק‬
‫מקצועי ביוסטון‪ ,‬טקסס‪ .‬במשך שנים‪,‬‬
‫הוא עבד והתמחה בבתי החולים‬
‫שנחשבים למובילים בעולם‪ .‬אבל מדי‬
‫ערב כשחזר הביתה‪ ,‬היה נצמד לטלוויזיה‬
‫ולרשת ‪ ,YNET‬בניסיון להתחבר למה‬
‫שקורה בארץ‪ .‬עד שקם‪ ,‬ארז את‬
‫משפחתו‪ ,‬וחזר‪ .‬כיום‪ ,‬פרופ’ ליאור‬
‫הלר מנהל את המחלקה‬
‫לכירורגיה פלסטית‬
‫בבית החולים‬
‫אסף הרופא‪,‬‬
‫ומוביל אותה‬
‫לסטנדרט‬
‫האמריקאי‬
‫שהוא מכיר‬
‫מאת‪ :‬אורי אלוני‬
‫וטרה דורני שברומניה היא לא בדיוק מרכז‬
‫התרבות של העולם‪ .‬כמו שערד היא לא‬
‫ממש עיר והנגב הוא לא ממש מדבר‪ .‬אבל‬
‫כילד בר‪-‬מצווה‪ ,‬שגדל במשפחה יהודית‬
‫מבוססת בעיר קטנה בצפון רומניה ‪ -‬המעבר‬
‫לערד כפי שנראתה לפני ‪ 40‬שנה‪ ,‬היה שוק‬
‫אמיתי‪ .‬מכל בחינה‪ .‬חברתית‪ ,‬תרבותית‪,‬‬
‫גיאוגרפית‪ ,‬מנטלית‪.‬‬
‫“לאבא שלי‪ ,‬שהיה רופא כירורג ברומניה‪,‬‬
‫לא חסר דבר‪ .‬אבל הווירוס הציוני לא הרפה‬
‫ממנו”‪ ,‬מספר פרופ’ ליאור הלר‪ ,‬כיום מנהל‬
‫המחלקה לכירורגיה פלסטית בבית החולים‬
‫אסף הרופא‪“ .‬במשך ‪ 20‬שנה הוא היה מסורב‬
‫עלייה‪ .‬עד שיום אחד הוציא מתיבת הדואר‬
‫מעטפה קטנה שבתוכה הודעה‪ :‬אושרה‬
‫בקשתכם להגר‪ .‬עליכם לעזוב את הארץ‬
‫בתוך שלושה שבועות!‪.‬‬
‫“זה לא היה פשוט‪ .‬גם החשש מהלא נודע‬
‫היה רב‪ .‬כי ברומניה תמיד דיברו על ישראל‬
‫כמוקד מלחמות‪ .‬אני זוכר שהורי היו צמודים‬
‫כל ערב לרדיו‪ ,‬מחפשים את שידורי קול‬
‫ישראל בגלים קצרים‪ ,‬כדי לדעת מה קורה‪.‬‬
‫‪ | 78‬גליון ‪30.1.14 | 2226‬‬
‫אני זוכר את הלחץ והדאגה שתקפו את כולנו‬
‫בשנת ‪.”...67‬‬
‫“גדלתי על רפואה”‬
‫היעד הראשון של המשפחה‪ ,‬היה אולפן‬
‫עברית בערד‪ .‬אחר כך נשלח הילד ליאור‬
‫לשנתיים בפנימיית הדסים‪ ,‬תקופה שלמעשה‬
‫היתה הטירונות המהירה והאינטנסיבית שלו‬
‫להתערות בחברה הישראלית‪“ .‬היינו שם‬
‫בני נוער מכל מיני ארצות‪ .‬ממדינות חבר‬
‫העמים‪ ,‬מאירופה ומארצות הברית‪ .‬כל אחד‬
‫דיבר בשפתו וכדי לתקשר עם השאר ‪ -‬הוא‬
‫היה חייב ללמוד ולדבר עברית”‪ ,‬נזכר ד”ר‬
‫הלר‪.‬‬
‫“אני מאד אהבתי את המקום והייתי מוכן‬
‫להישאר שם גם יותר משנתיים‪ .‬אלא שהייתי‬
‫בן יחיד וההורים רצו שאגור אתם‪ .‬מכיוון‬
‫שהם עברו בינתיים לחולון‪ ,‬שם ניהל אבי‬
‫מרפאה פרטית וגם עבד באיכילוב ‪ -‬חזרתי‬
‫לבית ההורים והפכתי ל’ילד הרומני’ בין‬
‫צברים‪ ,‬שכמו כולם צחקו על ‘הרומנים‬
‫הגנבים’‪ .‬עלי צחקו פחות‪ ,‬כי הייתי טוב‬
‫בכדורגל‪ ,‬וזה הפך אותי מהר לאחד‬
‫משלהם‪”...‬‬
‫גל גפן‪-‬ראשל"צ‬
‫בחולון למד הלר בתיכון חדש‪“ .‬עד היום אני‬
‫נפגש עם אנשים שלמדו במחזור שלי‪ ,‬ביניהם‬
‫כאלה שגם המשיכו לרפואה”‪ ,‬הוא מהרהר‬
‫בנוסטלגיה‪ .‬אחרי סיום בית ספר התיכון נסע‪,‬‬
‫ולאחר השירות הצבאי כחובש ‪ -‬התקבל‬
‫לבית ספר לרפואה בירושלים‪.‬‬
‫“כמי שנולד לאב רופא ולאם שעבדה במכון‬
‫לרפואה משפטית ‪ -‬גדלתי על רפואה”‪ ,‬הוא‬
‫מספר‪“ .‬כבר בגיל צעיר הייתי מתלווה‬
‫לאבא שלי לבית החולים ולמרפאה‪ .‬בכל‬
‫פעם שהרשו לי להצטרף לאמבולנס שדהר‬
‫ברחוב ביבבת סירנה ‪ -‬הרגשתי בשמיים‪.‬‬
‫אהבתי את האקשן שבהצלת חיים‪ .‬התנדבתי‬
‫להיות אלונקאי במגן דוד אדום‪ ,‬וישבתי‬
‫ליד טלפונים במחלקת יולדות ‪ -‬כדי לבשר‬
‫להורים צעירים על לידת הבן או הבת‪”...‬‬
‫בגיל ‪ 28‬התחיל ד”ר הלר את ההתמחות שלו‬
‫בבית החולים בלינסון בפתח תקווה‪ ,‬שם גם‬
‫הכיר את ד”ר עידית מרום‪ ,‬צעירה ישראלית‬
‫שנולדה בארצות הברית‪ ,‬שהתמחתה‬
‫במחלקת הרנטגן‪ .‬בתום ההתמחות החליטו‬
‫השניים לטוס לארצות הברית להשתלמות‪.‬‬
‫עידית התקבלה למחלקת רנטגן חזה בבית‬
‫הכל הצטבר לאווירת קודש הקודשים של‬
‫מרכז רפואה להצלת חיי אדם‪”...‬‬
‫ד"ר הלר עם פציינטית‬
‫מתחתנים בבית הסוהר‬
‫החוויות הרגשיות של ד”ר הלר ושל ד”ר‬
‫עידית מרום ‪ -‬רק הלכו והתעצמו‪ ,‬גם במישור‬
‫האישי‪ .‬יום אחד הצליחו שניהם להשתחרר‬
‫לכמה שעות מבית החולים ומיהרו לנוטריון‬
‫רושם הנשואין שבעירייה‪ ,‬על מנת למסד‬
‫את הקשר ביניהם‪“ .‬בעוד אנחנו ממלאים‬
‫ניירות ‪ -‬צלצל הביפר‪ .‬הודיעו לי שחולה שלי‬
‫מדמם‪ ,‬ואני חייב להגיע מיד לבית החולים”‪,‬‬
‫משחזר ד”ר הלר‪.‬‬
‫“כמובן שרצתי חזרה לבית החולים‪ .‬אבל‬
‫מכיוון שהיה מנוי וגמור אתנו להתחתן‬
‫באותו יום ‪ -‬חיפשנו נוטריון ציבורי שנמצא‬
‫בתורנות בלילה‪ .‬מצאנו אחד כזה ב‪ ...‬בית‬
‫הכלא המקומי של העיר דוראם‪ .‬הוא ישב‬
‫מאחורי זכוכית משוריינת ‪ -‬בהתאם לנסיבות‬
‫ ואת בקשות הנישואין דחקנו אליו דרך‬‫סדק קטן שבתחתית המחיצה השקופה‪.‬‬
‫כך קרה שבתעודת הנישואין שלנו נרשם‪:‬‬
‫התחתנו בבית הכלא דוראם”‪..‬‬
‫במשך שש שנים נוספות עבד ד”ר הלר בבית‬
‫החולים אם‪.‬די‪ .‬אנדרסון ביוסטון טקסס‪,‬‬
‫מרכז עולמי למלחמה בסרטן‪ ,‬גם הוא עם‬
‫דיסיפלינת טיפול הדוקה ומאופיינת‪“ .‬כל‬
‫חולה שם מקבל צוות שלם שמומחה לתחום‬
‫שלו” הוא מספר‪“ .‬חולה בסרטן השד‪ ,‬למשל‪,‬‬
‫הוקף בצוות קבוע של כירורג שד‪ ,‬אונקולוג‪,‬‬
‫רופא מקרין‪ ,‬ועובדת סוציאלית‪ ,‬שילוו אותה‬
‫כל הזמן‪ .‬אתה מסתכל ורואה לפניך אנשים‬
‫מופלאים‪ ,‬צנועים‪ ,‬בלי טיפת אגו‪ ,‬שרק טובת‬
‫החולה מאחדת ביניהם‪ .‬אתה מוצא את עצמך‬
‫יושב בחדר האוכל לצד אנשים שלמדת‬
‫ד"ר הלר עם אשתו והבנות‪ .‬לומדות להכיר את המנטליות הישראלית‬
‫גל גפן‪-‬ראשל"צ‬
‫המשך בעמ' ‪67‬‬
‫‪ | 30.1.14‬גליון ‪| 2226‬‬
‫‪79‬‬
‫ד"ר הלר עם דיילות חברת דלתא ביוסטון‪ .‬תחזוקת היופי‬
‫המשך מעמ' ‪66‬‬
‫את מה שאתה יודע מהספרים שלהם‪ ,‬והם‬
‫מקשיבים לך בסבלנות‪ ,‬עוזרים‪ ,‬מוסיפים‬
‫ידע‪ .‬גם כשהם מתקנים אותך‪ ,‬הם עושים‬
‫זאת מאד בנימוס וללא התנשאות‪”...‬‬
‫לבית החולים ביילור‪ ,‬ששכן בדיוק מעבר‬
‫לכביש‪ ,‬עבר ד”ר הלר לאחר שש שנים‪ ,‬שם‬
‫עבד כמנתח פלסטי בכיר ‪ -‬שבין השאר‬
‫‘תיחזק’ את הופעתן החיצונית של דיילות‬
‫חברת התעופה ‘דלתא’ ‪ -‬והגיע לדרגת‬
‫פרופסור‪“ .‬בשלב מסוים היה לי ברור שאני‬
‫צריך להתמחות במשהו יחודי‪ ,‬ולא להשאר‬
‫בתחום שיש בו רבים כמוני”‪ ,‬הוא מסביר את‬
‫השיקולים‪“ .‬הציבור הרחב מכיר את תחום‬
‫הניתוחים הפלאסטיים‪ ,‬באופן מצומצם‪ :‬אף‪,‬‬
‫חזה‪ ,‬מותניים‪ .‬במציאות זהו תחום רחב מאד‬
‫שמביא לרופא סיפוק מקצועי גדול מאד‪.‬‬
‫“למשל‪ ,‬יש צעירים שמתפתח אצלם‬
‫חזה נשי‪ ,‬קטן ונפול‪ ,‬ולא שטוח כמו אצל‬
‫גברים בדרך כלל‪ .‬צעירים כאלה מנסים‬
‫להחביא את ה’מום’‪ ,‬על ידי הליכה שפופה‬
‫או לבישת בגדים רחבים‪ .‬הם לא יודעים‬
‫שניתוח להסרת רקמות מיותרות מהחזה ‪-‬‬
‫הוא פשוט יחסית ולאחריו הביטחון העצמי‬
‫שלהם ירקיע שחקים‪ .‬אותו דבר אצל נערות‬
‫עם חזה א‪-‬סימטרי‪ .‬מדובר בתיקון פשוט‬
‫שאחריו הנערה ממש מאושרת‪ .‬לרופא‬
‫המנתח אין קורת רוח גדולה יותר מלראות‬
‫נערה שמרוצה מתוצאות ניתוח קוסמטי‪.‬‬
‫הוא הולך הביתה בהרגשת סיפוק שלא יוכל‬
‫לרכוש בשום צורה אחרת‪”...‬‬
‫וזה‪ ,‬בעצם‪ ,‬מה שד”ר הלר עושה‪ .‬מחזיר את‬
‫האושר לאנשים‪ .‬הוא עושה את זה הן בבית‬
‫‪ | 80‬גליון ‪30.1.14 | 2226‬‬
‫החולים אסף הרופא‪ ,‬הן בקליניקה פרטית‪.‬‬
‫ניתוחים פלסטיים לא מעטים‪ ,‬נעשים בבית‬
‫החולים במסגרת קופות החולים‪ .‬בעיקר‬
‫כאשר מדובר בצורך רפואי‪ .‬למשל‪ ,‬כמו‬
‫במקרים של נשים עם חזה גדול‪ ,‬שגורם‬
‫לדלקות עור‪ ,‬ולחריצי‪-‬שכם מכתפיות‬
‫החזייה ‪ -‬ואז נדרש להקטין אותו‪ .‬ניתוחים‬
‫הפרטיים ‪ -‬כמו ישור אף‪ ,‬שאיבת שומן‬
‫ואפילו‪ ...‬הצרה וגינאלית‪ ,‬נערכים בחדרי‬
‫ניתוחם פרטיים‪.‬‬
‫חיוך של נחת‬
‫חבלי הקליטה החוזרת שלו בישראל ‪ -‬הוא‬
‫מודה‪ :‬עדיין קשים‪ .‬כשהגיע לראשונה‬
‫כנער מתבגר ‪ -‬לא היתה לו אחריות של‬
‫משפחה‪ ,‬והוא התערה בקלות בחברת בני‬
‫גילו‪“ .‬הפעם זה שונה”‪ ,‬הוא אומר‪“ .‬שתי‬
‫הבנות שלנו ‪ -‬כיום בכיתות ה’ וז’ ‪ -‬עוד‬
‫לא לגמרי התרגלו לחיים בארץ‪ .‬הן נולדו‬
‫בארצות הברית לתוך חיי רווחה של מטפלת‬
‫אישית‪ ,‬גנן‪ ,‬מתחזק בריכת השחייה ומנקה‪.‬‬
‫מכיתה של ‪ 15‬תלמידים‪ ,‬הן הגיעו לכיתה‬
‫של ‪ 35‬תלמידים‪ .‬אני יודע כמה זה קשה להן‬
‫אבל אני בטוח שהן ילמדו לאהוב את הארץ‬
‫כמו שאני אוהב אותה‪”...‬‬
‫וישנה גם הקליטה החברתית‪“ .‬בארצות‬
‫הברית היו לי הרבה מכירים‪ .‬יהודים וגויים‪.‬‬
‫אבל לא היו לי הרבה חברים”‪ ,‬אומר ד”ר הלר‪.‬‬
‫“הכרתי הרבה ישראלים‪ ,‬אבל עצם העובדה‬
‫שמישהו ישראלי‪ ,‬עדיין לא הופכת אותו‬
‫לחבר‪ .‬ישנם כאלה גם בארץ שלא הייתי מוצא‬
‫שום נושא מרתק לשיחה אתם‪ .‬אבל מעצם‬
‫ההליכה ברחוב בישראל‪ ,‬אני מרגיש הרבה‬
‫גל גפן‪-‬ראשל"צ‬
‫יותר נוח מאשר ברחובות יוסטון‪ ,‬למשל‪.‬‬
‫מה לעשות ‪ -‬אני ציוני‪.”...‬‬
‫בכל מקרה‪ ,‬בארץ עשו הכל כדי לספק לד”ר‬
‫הלר נחיתה רכה‪ ,‬בכסא מנהל המחלקה‬
‫לכירורגיה פלסטית באסף הרופא‪ .‬מהקוקפיט‬
‫הזה הרבה יותר קל לראות הכל מלמעלה‬
‫ולעשות השוואות‪ ,‬בין מה שהיה רגיל אליו‬
‫בבתי החולים באמריקה‪ ,‬לבין המציאות‬
‫בארץ‪“ .‬ברור שמערכת הבריאות כאן‬
‫שונה לגמרי מבחינת התפיסה הממלכתית‪-‬‬
‫ציבורית‪ ,‬בכך שהיא לא בנויה‪ ,‬כמו באמריקה‪,‬‬
‫על בסיס קפיטליסטי רווחי‪.‬‬
‫“אבל אני החלטתי לעשות ככל האפשר כדי‬
‫להביא את הרמה המקצועית במחלקה שאני‬
‫ממונה עליה ‪ -‬לסטנדרט האמריקאי‪ .‬ואני‬
‫מקבל על כך תמיכה מלאה‪ .‬פינתי לכמה‬
‫אנשי‪-‬מקצוע שאני חושב שהם הטובים‬
‫בסוגם בתת‪-‬התמחויות של פלסטיקה ‪-‬‬
‫כמו שחזורים אסטטיקה וכדומה ‪ -‬וגייסתי‬
‫אותם למחלקה‪ .‬אמרתי להם מראש שאני לא‬
‫יכול לתת להם יותר כסף‪ ,‬אבל יכול להבטיח‬
‫להם הרבה יותר סיפוק‪”...‬‬
‫ומה באופק? “אני רוצה להביא את המחלקה‬
‫למעמד של להכרה בינלאומית‪ .‬שתהיה‬
‫כתובת לכל מי שזקוק בארץ לטיפול כירורגי‪-‬‬
‫פלסטי ולתיירות מרפא מכל העולם‪”...‬‬
‫ומה יהיה הסיפוק הגדול ביותר שלך?‬
‫“כשאפרוש בבוא העת‪ ,‬אני רוצה שאנשים‬
‫יזכרו אותי לא כמנהל מחלקה‪ ,‬אלא כמנטור‬
‫של רופאים מוכשרים שיצאו מהמחלקה‬
‫הזאת‪ .‬שאוכל להסתכל לאחור בסיפוק‬
‫ולחייך חיוך של נחת‪”...‬‬