‫המשך אירועי חג החנוכה היו‬
‫בבחינת ’מוסיף והולך‘‪.‬‬
‫מזל טוב‬
‫לשי אוחנה‬
‫השיא היה ב‘זאת חנוכה‘‬
‫לנישואיו‬
‫הדלקת נרות והריקודים בבית‬
‫המדרש נמשכו זמן רב‪,‬‬
‫בליווי הרכב מוזיקלי מלא‬
‫מתלמידי הישיבה ‪.‬‬
‫דפקנו על הדלת‪ ,‬פותח מבוגר ממוצא רוסי‪,‬‬
‫שבכלל לא רצה שנכנס‪ .‬לאחר כמה משפטים‬
‫עם חיוך וסופגניה הוא הסכים שנכנס‪.‬‬
‫מסיבת חנוכה‬
‫מיוחדת לילדי הממ“ד‬
‫כשהוא התחיל לברך את ברכות ההדלקה ‪ ,‬הוא‬
‫נערכה בבית הכנסת ”היכל יעקב“‬
‫התחיל לבכות‪ .‬לאחר שנרגע סיפר לנו שהפעם‬
‫בניצוחו של הרב אלקנה שליט“א‬
‫האחרונה שהוא הדליק נרות היתה עם אביו בגטו‪,‬‬
‫ובהשתתפות בחורי הישיבה שהציגו‬
‫ולאחר השואה הוא זרק את אלוקים‪ .‬כעת הוא‬
‫את סיפור החנוכה בהקשר לימנו‬
‫וכמובן הדלקת נרות וריקודים‪.‬‬
‫אמר שהחזרנו את אלוקים עליו‪.‬‬
‫(סיפור של אחד הצוותים שיצאו להדלקת נרות)‬
‫היה חנוכה!‬
‫סיפור לשלג‬
‫סיפר הרב כהנמן זצ“ל‪:‬‬
‫בילדותנו היינו חמישה אחים שגדלו יחדיו בבית‬
‫קטן בעיירה בליטא הרחוקה‪ ,‬העניות שלטה בו‬
‫שלטון של ממש‪ ,‬מכל פינה ניבטה הדלות‪,‬‬
‫מהקירות המקולפים ומהבגדים הדלים‪ ,‬אך‬
‫הפנים קרנו באור מיוחד‪ .‬החשק ללימוד התורה‬
‫שהחדירו בנו הורינו כיסה על כל היעדר כלשהו‬
‫בחיינו‪.‬‬
‫ערב אחד‪ ,‬בחורף מושלג במיוחד‪ ,‬בביתנו היו זוג‬
‫מגפיים אחד‪ ,‬ומעיל גשם אחד בלבד‪ ,‬וכל אחד‬
‫מהאחים טען שמחר הוא ורק הוא "חייב" –‬
‫יהיה מה שיהיה – להיות בתלמוד תורה‪ .‬האח‬
‫הגדול טען כי "מחר מתחילים סוגיה חדשה‬
‫בגמרא‪ ,‬סוגיית יאוש שלא מדעת‪ ,‬היתכן שלא‬
‫אהיה בת''ת?‬
‫אני הייתי השני במשפחה וגם אני טענתי בעוז‪:‬‬
‫אנחנו מתחילים מחר מסכת חדשה בלימוד‬
‫המשניות – מסכת סנהדרין!! אחי הקטן ממני‬
‫טען שבכיתתו ילמדו מחר את פרשת האזינו‬
‫"הצור תמים פעלו וכו'‪ ,‬וכך שני אחי הקטנים אף‬
‫הם בטענות כבדות משקל על פרשת נח‪ ,‬אפילו על‬
‫לימוד אותיות חדשות שיתחילו מחר בכיתת הגן‬
‫של הקטן‪ .‬כל אחד טען את טענותיו בלהט כה‬
‫חזק‪ ,‬לאמא לא היה מענה אלא לבכות עמנו יחד‪,‬‬
‫כך מתוך הבכי נרדמנו‪.‬‬
‫באמצע הלילה‪ ,‬בשעה ארבע בערך‪ ,‬אמא העירה‬
‫את אחי הגדול ואמרה "קום נלך לבית המדרש‬
‫הצמוד לתלמוד תורה‪ ,‬שם בוער התנור וכבר‬
‫נמצאים בו ראשוני הלומדים ואף אתה תצטרף‬
‫אליהם הן כל אחיך צריכים גם כן להגיע לת''ת‪,‬‬
‫הזדרז נא!"‬
‫וכ ך ה ו ל י כ ה א ו ת ו א מ א ב ס ו פ ת ה ש ל ג י ם‬
‫המקפיאה‪ ,‬ברחובות שוממים מאדם‪ ,‬כשהוא‬
‫עטוף במעיל ונעול במגפיים‪ ,‬והיא – מעיל דקיק‬
‫לעורה‪ ,‬ונעלים מנוקבות לרגליה‪ ,‬לאחר הליכה‬
‫של כחצי שעה מבוססים בשלג הכבד הגיעו לבית‬
‫המדרש‪ ,‬שם חלצה את מגפיו‪ ,‬והפשיטה את‬
‫מעילו‪ ,‬והחלה את דרכה בחזרה הביתה‪ .‬כך‪ ,‬עד‬
‫שמונה בבוקר היו כל הבנים בתלמוד תורה‪.‬‬
‫ובצהרים – המסע חזרה‪ ,‬עד שש בערב היו שוב‬
‫כולם בבית‪.‬‬
‫לאחר מכן חלתה אמנו מספר ימים בהצטננות‬
‫קשה ובחום גבוה‪ ,‬אך מידי פעם כשהית ה‬
‫מתעוררת‪ ,‬היתה אומרת לנו שוב ושוב‪" :‬ילדי‪,‬‬
‫הקשיבו לי‪ ,‬אינני מתחרטת אף לרגע על מה‬
‫שעשיתי! הכל היה כדאי כדי שבני ילמדו תורה!"‬
‫סיים הרב מפונביז כך‪" :‬אז‪ ,‬באותה שעה‪ ,‬הונחה‬
‫אבן הפינה לישיבה"‪.‬‬
‫בשורת הגאולה‬
‫מו“ר רה“י הרב דוד חי הכהן שליט“א‬
‫חלומות שבתוכו מצפים לכל היותר לתמיכה בישיבות‪,‬‬
‫בחידושיו לאגדות בענייני חנוכה כתב המהר''ל סיבה‬
‫הפסקת חילולי השבת והפסקת הפרצות הגדולות בחומת‬
‫לקביעת חג החנוכה בכ''ה בכסלו‪ ,‬משום שבתחילת טבת‬
‫הצניעות ובכבוד הרבנות‪ .‬השואפים לחידוש המקדש‬
‫מתחיל אור היום להתארך ולגבור על חשכת הלילה‪.‬‬
‫ולמלכות בית דוד נחשבים להזויים‪ .‬יש השואלים בלבם‬
‫לכאורה לפי זה מן הראוי שהנס שבו תגבורת האור‬
‫את שאלת משה רבנו "למה זה שלחתני"‪ ,‬למה זכינו להר‬
‫במנורת המקדש יחול בר''ח טבת שאז מתחיל היום‬
‫הבית ש'שועלים מהלכים בו' ואנו המאמינים עינינו‬
‫להתאר‪ ,‬אלא שכתב המהר''ל כי יש הבדל בין האור‬
‫רואות וכלות‪ ,‬אנו אסורים אפילו בפתחון פה קורא בשם‬
‫הגשמי הנגלה בפועל לבין האור הרוחני שקדם אליו‪.‬‬
‫ד' במקום קודשו‪ .‬למה זכינו לממשלה אם בתוכה‬
‫כשם שר''ה נקבע בא' תשרי על בריאת האדם שהיה אורו‬
‫יושבים ריקים‪ ,‬חסרי אמונה שאינם מגינים על כבוד‬
‫של עולם ואמנם האור הגנוז נברא ביום הראשון שהיה‬
‫ישראל וכבוד התורה לא נחשב בעיניהם‪.‬‬
‫בכ''ה אלול‪ ,‬אם כן האור הרוחני נפתח חמישה ימים‬
‫קודם להופעת האור בגילויו בעולמנו‪.‬‬
‫תשובת ד' למשה תהיה התשובה גם אלינו‪" :‬עתה תראה‬
‫אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה אשלחם"‪ .‬אמנם לנו‬
‫ספרנו ספר שמות הוא‪ ,‬כדברי הרמב''ן‪ ,‬ספר הגאולה‪ ,‬בו‬
‫נדרשת הסבלנות ביתר שאת‪ ,‬כי לא כיציאת מצרים‬
‫נבנה עם ישראל אורו של עולם בשלושת קומותיו‪ ,‬יציאת‬
‫גאולתנו עתה‪ .‬כך אמר נביא הישועה "כִּ י ֹלא ְב ִּחפָּ ז וֹן‬
‫מצרים וכל הניסים שנלוו אליה‪ ,‬מתן תורה‪ ,‬הכולל את‬
‫ּומאַ ִּספְ כֶ ם‬
‫הלְֵּך לִּ פְ נֵּיכֶ ם ד' ְ‬
‫ּוב ְמנּוסָּ ה ֹלא תֵּ לֵּכּון כִּ י ֹ‬
‫ֵּתצֵּ אּו ִּ‬
‫החוקים והמשפטים שנצטווינו בהם‪ ,‬בנין המשכן‬
‫ֹלקי יִּ ְש ָּראֵּ ל"‪ .‬גאולה זו תהיה גאולת‬
‫אֱ ֵּ‬
‫והכשרת העובדים בו ע''מ שתיקבע‬
‫עולמים‪ ,‬כאמור בדברי הנביא "יִּ ְש ָּראֵּ ל‬
‫השכינה בישראל לעולם‪ .‬בפרשות‬
‫לחידוש‬
‫השואפים‬
‫נ ו ַֹשע בַ ד' ְתשּועַ ת ע ֹול ִָּּמים ֹלא תֵּ בֹשּו וְ ֹלא‬
‫הבאות (וארא‪ ,‬בא‪ ,‬בשלח) נשמע על‬
‫ִּתכָּלְ מּו עַ ד ע וֹלְ מֵּ י עַ ד"‪ .‬גאולה זו לא רק‬
‫יציאת מצרים בתהליכיה המתפתחים המקדש ולמלכות בית‬
‫והולכים‪ ,‬המכות בתוך מצרים‪ ,‬המכות דוד נחשבים להזויים‪ .‬ש ת ג ד ל מ י צ י א ת מ צ ר י ם ב ע ו מ ק ה‬
‫ואיכותה‪ ,‬אלא גם בהכללתה הגדולה‪,‬‬
‫האחרונות ששברו את העול המצרי‬
‫לחלוטין וקריעת ים סוף שקבעה את יש השואלים בלבם את כדברי הנביא הנקרא בהפטרה "וְ אַ ֶתם‬
‫שאלת משה רבנו "למה ְתל ְֻקטּו לְ ַאחַ ד אֶ חָּ ד ְבנֵּי יִּ ְש ָּראֵּ ל"‪ .‬מתוך כך‬
‫ישראל כעם בני חורין לעולם‪.‬‬
‫מת ב ר ר י ם ד ב ר י חז''ל ‪ ,‬ג דול י ה ר ו ח‬
‫זה שלחתני"?‬
‫על פי זה מתבאר כי פרשת שמות היא‬
‫כמלאכי השרת‪ ,‬שאמרו על ההבדל בין‬
‫הפ ר ש ה הע וסקת ב ה כ נת ה גא ול ה‬
‫גאולת מצרים לגאולתנו‪ ,‬כי גאולה זו‬
‫בצידה הנעלם העליון‪ .‬אכן בפרשתנו‬
‫באה קימעא קימעא‪ ,‬וכן אמרו (סוף פסחים) כי בגאולה‬
‫אנו מודעים לגילויים הנפלאים שהיו למשה בסנה‪,‬‬
‫זו יושר השיר לעומת השירה שנאמרה ביציאת מצרים‪.‬‬
‫להגעתו לישראל עם אהרון כשבשורת הגאולה בפיהם‬
‫לא כגאולת הנקבה שיש אחריה יסורים נוספים‪ ,‬אלא‬
‫וכניסתו לבית פרעה ובפיו דרישה נחרצת בשם ד' "בני‬
‫כגאולת הזכר שהיא שלמה ולא יישמע אחריה קול בכי‬
‫בכורי ישראל‪ ,‬שלח את עמי ויעבדוני"‪ .‬בפרשתנו הגאולה‬
‫וקול צעקה‪.‬‬
‫בשלביה הארציים לא נראתה כלל‪ .‬יתרה מזאת‪ ,‬נראה‬
‫בימים אלו שאנו מתקרבים לחילופי הממשלות‪ ,‬העם‬
‫כאילו תוקף הגלות הלך וגבר‪ ,‬כדברי פרעה בעזות חסרת‬
‫נקרא אל הדגל‪ ,‬להרים דגל חדש משובח ומשוכלל מזה‬
‫הבושת "לא ידעתי את ד'‪ ,‬וגם את ישראל לא אשלח"‪.‬‬
‫הקודם‪ .‬הממשלה הקודמת כיהנה זמן קצר וזוכים אנו‬
‫עזות זו שהביאה להחמרת תנאי העבדות והעינוי‪ ,‬גרמה‬
‫לראות כיצד ריבון העולם גואל ישראל מתחיל להחיש‬
‫לכאב לב לישראל ולמשה רבנו בכללם‪ ,‬עד צעקתו‬
‫את ישועתו ואיננו נותן לממשלות הקודמות למלא את‬
‫הכואבת "למה זה שלחתני"‪ .‬אמנם ידיעתנו הברורה כי‬
‫שנותיהם‪ ,‬כי המלכות השלמה כבר עומדת בפתח והיא‬
‫"לא איש א‪-‬ל ויכזב ובן אדם ויתנחם"‪ ,‬אם הוא אמר‪ -‬כך‬
‫איננה מוכנה להתעכב‪ .‬בשעות אלו יש להגדיל את‬
‫יהי ועצתו לעולם תעמוד‪ ,‬מלמדת אותנו‪ ,‬כמו גם את‬
‫האמונה והבטחון באלוקי ישראל‪ ,‬על ידם להמנע‬
‫משה רבנו לפנינו‪ ,‬כי על המאמין להתאזר בסבלנות עד‬
‫מדאגות ועצבות העלולים לגרום לשילוח הלשון איש‬
‫תבוא השעה בה תבקע הארץ והשמים ירגזו מפני צור‬
‫ברעהו ומפלגה ברעותה‪.‬‬
‫ישראל אשר ירד לגואלנו גאולה שלמה שאין בה שום‬
‫נסיגה ושום ספק כלל ועיקר‪ .‬דברים אלו של העבר כמו‬
‫בשעות אלו אנו זקוקים להרבה אמון ופתיחת הלב לכל‬
‫כל התורה שנכתבה לדור ולדורות ולנצח‪ ,‬יפים כל כך‬
‫אחינו בית ישראל‪ ,‬שכולם עתידים להכלל בגאולה‪ ,‬גם‬
‫לזמננו זה‪ .‬אחרי שזכינו להקמת מדינת ישראל‪ ,‬ראשית‬
‫החלשים שבהם יתרפאו‪ ,‬אל לנו להוסיף פצעים‪ .‬עלינו‬
‫צמיחת גאולתנו‪ ,‬זכינו לשחרור חבלי ארץ הקודש‪ ,‬ליבה‬
‫לכנס‪ ,‬עד כמה שאפשר‪ ,‬את כל המאמינים ואוהבי‬
‫ועמוד שדרתה של ארצנו כולה‪ ,‬ירושלים והר הבית‪,‬‬
‫ישראלי עם כל חילוקי הגוונים שביננו ולפעול יחד בכל‬
‫חברון‪ ,‬בית לחם‪ ,‬שכם‪ ,‬בית אל ועוד‪ ,‬הנה נראה לעין‬
‫מה שנוגע להרמת קרן ישראל הכוללת כבוד ומסירות‬
‫המחפשת לראות את קיום ההבטחות כאן ועכשיו‪ .‬כי לא‬
‫לנשמתנו תורת ישראל‪ ,‬אמונת הישועה השלמה בארצנו‬
‫זו בלבד שאיננו צועדים קדימה אלא נראה כי הכל נעצר‪,‬‬
‫הקדושה מדן ועד באר שבע ומגלעד על לשפת הים‪ .‬בצעד‬
‫אף באות שעות רפיון ונסיגה חלילה‪ .‬רוב העם בעצמו לא‬
‫רם ובביטחון נצעד בעז לקראת שיחרור שלם של עמנו‬
‫מצפה לבניין המקדש ולגאולת הנבואה והתורה ומלכות‬
‫הקדוש בארץ אבותניו ויראו עיניו וישמח לבנו אכי''ר‪.‬‬
‫בית דוד‪ ,‬כל חפצו להסתפק ב'נזיד עדשים'‪ ,‬שחולמי‬
‫מהן ”חטאות‬
‫נעורים“?‬
‫מה יחוד ימי‬
‫השובבי“ם‪,‬‬
‫ומה דרך העבודה‬
‫הראוייה בהם?‬
‫זאת ועוד‪,‬‬
‫בשו“ת‬
‫עם מו“ר רה“י‬
‫בעמוד הפנימי‪.‬‬
‫פרשת שמות‬
‫י“ח טבת תשע“ה‬
‫גליון ‪01‬‬
‫‪23:61‬‬
‫‪21:66‬‬
‫‪23:61‬‬
‫‪21:66‬‬
‫‪23:21‬‬
‫‪21:61‬‬
‫מאיר ציצוביץ‪,‬‬
‫נתנאל מאירוב‬
‫משו“ת בארץ‬
‫שו“ת עם מו“ר רה“י שליט“א‬
‫שאלה‪:‬‬
‫מהן ההנהגות שראוי לנהוג בהן בימי השובבי"ם?‬
‫תשובה‪ :‬ימי השובבי''ם מיוחדים בד''כ לתיקון‬
‫החטאים המוגדרים לפי גדולי ישראל בשם "חטאות‬
‫נעורים"‪ .‬להבנת הדברים יש להזכיר כי "אדם לעמל‬
‫יולד"‪ ,‬ריבון העולם שלח את האדם לעולמנו ע''מ‬
‫לבנות ולשכלל‪ ,‬לתקן ולהוסיף מהשממה אל היישוב‪,‬‬
‫בכל המובנים ‪ -‬בחיי החומר לאדם‪ ,‬בבניין ישראל‬
‫לבני עמנו ובבניין אורות הקודש לתלמידי חכמים‬
‫ליבם של ישראל‪.‬‬
‫על מנת לאפשר את יכולת ההוצאה לפועל של‬
‫תפקידים נעלים אלו‪ ,‬עובר האדם בימי ילדותו‬
‫הכשרה והכנה מפי הוריו ומוריו ומקבל כוחות גדולים‬
‫מבורא עולם שטבע בו כוחות וכישרונות‪ ,‬כדי שבבוא‬
‫העת יוכל לפעול בעזרתם את שליחותו הגדולה‪ .‬רבים‬
‫הם אשר בנערותם לא ידעו מאיפה באו הכוחות‪ ,‬לשם‬
‫מה נועדו‪ ,‬ונוטים לחשוב כי התפתחות זאת היא‬
‫שלהם ולמען טובתם האישית‪ ,‬שהתענוג נראה להם‬
‫כחלק מבריאות החיים ושמחתם‪ .‬בטעותם זאת הם‬
‫מפזרים כוחות חיים לריק ולאבדון‪ .‬בבוא העת כאשר‬
‫יידרשו להם‪ ,‬יתברר שאיבדו כוחות רבים לתהו והבל‬
‫והם עצורים ממילוי שליחותם בשלמות וגדלות כפי‬
‫מה שנועדו‪ .‬כיוון שבד''כ הופעת כוחות אלו היא בימי‬
‫הנעורים ומצוי הדבר שבגיל זה חסרה הדעת‪,‬‬
‫מיוחסים חטאים אלו כ"חטאות נעורים"‪.‬‬
‫תיקונם הראוי בימי השובבי"ם‪ ,‬שמם מעיד עליהם‬
‫שזוהי משובת הילדות‪ ,‬כוללים הם בתוכם גם את‬
‫התשובה הראויה‪ .‬ישנם המייחדים את התיקון בדרך‬
‫של צומות ותעניות הממעטות את עודף הכוחות‪ ,‬בזאת‬
‫שומרים הם על האדם לבל יגיע למשובה נוספת‬
‫כשהוא מתפעל מגודל כוחתיו‪ .‬אמנם התיקון הראוי‬
‫ביותר ע''פ דברי המקובלים (הגר''א בתוכם) הוא‬
‫השימוש בכוחו העיקרי של האדם‪ ,‬כח הדיבור‪,‬‬
‫מניעתו מדברים בטלים ואסורים וריכוז הוצאתו‬
‫ושימושו בתורה ותפילה‪ .‬ע''כ מן הראוי בימים אלו‬
‫לקבוע זמנים לתענית דיבור שיוקדשו לתורה ללא‬
‫פיזור מילים לצורך עולם הזה וק''ו שלא לדברים‬
‫בטלים ואסורים‪ .‬בכלל ראוי בכל התקופה להזהר‬
‫בשמירת הלשון והדיבור שיהיו מרוכזים רק בעניינים‬
‫הנצרכים‪" .‬טהור עיניים יוסיף אומץ" להוסיף בימים‬
‫אלו שעות וזמנים לתורה ותפילה ובזכות קיבוץ‬
‫המילים נזכה לקיבוץ נדחי ישראל ולגאולתנו השלמה‬
‫במהרה בימינו אמן‪.‬‬
‫לא תחנם בהיתר מכירה‬
‫ר‘ אליעד שארף‬
‫היתר המכירה הינו נידון גדול ומורכב הבנוי מכמה וכמה סוגיות‪.‬‬
‫בכל אחת מסוגיותיו ישנן הסתעפויות ומחלוקות שאינן פשוטות‬
‫כלל ועיקר‪ .‬אעפ"כ ניתן לומר באופן כללי שהרוצה לסמוך על‬
‫הדעות המקלות – יש לו על מה לסמוך‪ ,‬זאת ע"פ הכלל 'ספק‬
‫דרבנן לקולא' והרי שביעית בזמן הזה היא מדרבנן ‪ 1‬שכן פסקו‬
‫רוב האחרונים‪ .2‬ניתן להוסיף עוד שני סניפים להקל‪ ,‬הראשון דעת‬
‫הפוסקים ששביעית בזמן הזה היא מידת חסידות בלבד‪ ,3‬והשני‬
‫שעצם מניין שנות השמיטה נתון במחלוקת‪.‬‬
‫ה"חוליה החלשה" בכל ההיתר‪ ,‬לענ"ד היא סוגיית "לא תחנם"‪.‬‬
‫איסור זה הוא מדאורייתא‪ ,‬כבר כתב הנצי"ב ‪ 4‬בקונטרס‬
‫השמיטה‪' :‬ברח מהזאב ופגע בו הארי'‪ ,‬כי רוצים אנו להימלט‬
‫מאיסור שביעית בזמן הזה שהוא דרבנן לרוב הפוסקים ('זאב')‬
‫ונפלו לאיסור מכירת קרקע לעכו"ם בא"י שהוא איסור‬
‫מדאורייתא לכולי עלמא ('ארי')‪ .‬ננסה לעמוד על שתי נקודות‬
‫באיסור זה‪.‬‬
‫מקור הסוגיא הינו במסכת ע"ז (דף כ' ע"א)‪' :‬לא תחנם – לא תתן‬
‫להם חניה בקרקע'‪.‬‬
‫הפוסקים הציעו כל מיני סברות לקולא בנידון זה – ישנם סברות‬
‫שמוסכמות יותר וישנם שמוסכמות פחות‪ .‬אתייחס בע"ה בקצרה‬
‫לשתיים מהסברות שנאמרו‪ ,‬שהן הסברות בעלות משקל הלכתי‬
‫משמעותי ועל פיהן רצו להקל משום ספק ספיקא (בצירוף של עוד‬
‫כל מיני סניפים קטנים)‪.‬‬
‫סברא א' – למכור לגוי שאינו עובד עבודה זרה‪.‬‬
‫האיסור למכור קרקע לגוי‪ ,‬לא נאמר על כל גוי‪ .‬התורה תמימה‬
‫סובר שהאיסור הינו דווקא על שבעה עממין‪ .‬אך רוב הפוסקים‬
‫חולקים וסוברים שהאיסור נאמר על כל גוי מלבד גר תושב‬
‫(כלומר גוי שקיבל שבע מצוות בני נח בפני בית דין)‪ .‬יש‬
‫מהפוסקים הסוברים שהאיסור לא נאמר על גוי שאינו עובד‬
‫עבודה זרה – שיטה זו כתבו רבותינו האחרונים שאינה להלכה‪,‬‬
‫ואעפ"כ מצרפים אותה כסניף חשוב לקולא‪.‬‬
‫יש שהסבירו‪ 5‬שיטה זו‪ ,‬שהאיסור לא נאמר על גוי שעובד עבודה‬
‫זרה‪ ,‬משום שהתורה עצמה נימקה את סיבת האיסור "לא ישבו‬
‫בארצך פן יחטיאו אותך לי כי תעבוד את אלוהיהם כי יהיה לך‬
‫למוקש"‪ .‬ואין להקשות שהרי נפסק כר' יהודה ש'אין דורשין‬
‫טעמא דקרא'‪ ,‬משום שהגמרא במסכת סנהדרין (דף כ"א ע"א)‬
‫אומרת שבמקום שהתורה פירטה את טעם האיסור גם ר' יהודה‬
‫מודה שדורשים טעמא דקרא‪.6‬‬
‫ע"פ האמור נראה שאם נמכור לגר תושב את הקרקעות בשביעית‪,‬‬
‫אין חשש לאיסור 'לא תחנם' (משום ששיטה זו היא המחמירה‬
‫ביותר‪ ,‬וכולם מודים שבזה לא אסרה תורה)‪ .‬פתרון זה לצערנו לא‬
‫‪ . 2‬במקום אחד כתב החזו"א שאין להקל מטעם ששביעית בזמן הזה דרבנן שהרי‬
‫שביעית יש לו עיקר מהתורה‪ ,‬אך במקומות אחרים סתר עצמו החזו"א והיקל‬
‫בשביעית משום שהיא מדרבנן‪.‬‬
‫‪ .1‬ביניהם מרן הרב קוק והחזו"א‪.‬‬
‫‪ .6‬דעת הראב"ד‪ ,‬בעל המאור והמאירי‪.‬‬
‫‪ . 4‬רבותינו האחרונים מצטטים דבר זה בשם הנצי"ב ובאמת קונטרס השמיטה‬
‫מודפס בשו"ת משיב דבר לרבנו הנצי"ב‪ ,‬אך הראה לי חברי תמיר כהן שיש‬
‫הערהמר' חיים ברלין‪ ,‬בנו של הנצי"ב‪ ,‬שקונטרס זה נכתב ע"י הרה"ג יהושע‬
‫העשל מרגליות‪.‬‬
‫שייך כיום‪ ,‬משום שאין דין גר תושב בימינו מכיוון שזה תלוי‬
‫ביובל‪.7‬‬
‫נראה להציע פתרון מחודש ‪ -‬למכור את הקרקעות לגר שמל ולא‬
‫טבל‪ ,‬הרי הוא קיבל מצוות בפני בית דין‪ ,‬נראה לומר שדינו דומה‬
‫לגר תושב‪ ,‬שהוא עדיין לא יהודי משום שחסרה טבילה‪ ,‬אבל הוא‬
‫קיבל מצוות בפני ב"ד‪.‬‬
‫לאחר עומדי על רעיון זה נוכחתי לדעת שפנה ת"ח אחד למו"ר‬
‫רה"י ובפיו הצעה זו כפתרון‪ ,‬מו“ר פנה לרב הראשי לישראל‪ ,‬הרב‬
‫לאו שליט"א‪ ,‬עם הצעה זו‪ .‬הרב לאו אמר לרב שמאוד קשה‬
‫למצוא מישהו שעבר את תהליך הגיור וקיבל על עצמו מצוות ומל‪,‬‬
‫ויסכים להמתין תקופה כה ממושכת עד לטבילה (שעד הטבילה‬
‫הוא אינו יהודי)‪.‬‬
‫סברא ב' – מותר למכור‪ ,‬משום שלולא המכירה בסופו‬
‫של דבר תשאר הקרקע בידי הגוי‪.‬‬
‫האדר"ת אומר שאם מכירת הקרקע נעשית ע"מ שבסופו של דבר‬
‫תישאר הקרקע ביד הישראל אין איסור 'לא תחנם'‪ ,‬שהרי רצון‬
‫התורה היא שהקרקע תהיה ביד הישראל‪ ,‬לכן מסתכלים על‬
‫תוצאת המעשה‪ .‬המציאות בתחילת ישוב א"י היתה שאם לא‬
‫יעשו היתר מכירה הרבה משפחות יגיעו לחרפת רעב ויצטרכו‬
‫לעזוב את הארץ והקרקעות ישארו בידי הגוים‪.‬‬
‫על סברא זו לכאורה קשה מאוד מה שהקשנו לעיל ש'אין דורשין‬
‫טעמא דקרא' ואילו האדר"ת סובר שיש להתיר את מכירת‬
‫הקרקע משום שטעם המצווה מתקיים ע"י המכירה ואין לתרץ‬
‫כנ"ל משום שטעם זה אינו מפורש בפסוק‪.‬‬
‫נראה לתרץ ע"פ מה שאמרו במסכת בבא מציעא (דף צ' ע"א)‪,‬‬
‫הגמרא דנה בסוגיית "לא תחסום שור בדישו"‪ .‬שואלת הגמ'‪:‬‬
‫היתה מתרזת (רש"י‪ :‬חולי מעיים‪ ,‬מוציאה רעי צלול כמים‬
‫והחטין קשין לה) מהו? הגמ' אומרת שמותר לחסמה משום‬
‫שחסימתה בריאה לה יותר‪ .‬מקשה התוס' רא"ש במקום‬
‫שלכאורה הסוגיא הינה רק למאן דאמר שדורשים טעמא דקרא‪,‬‬
‫על כן מסתכלים על טעם האיסור וע"פ זה מחליטים כיצד לפסוק‬
‫בנידון זה‪ .‬מסביר התוס' רא"ש שבאמת סוגיא זו גם למאן דאמר‬
‫שאין דורשים טעמא דקרא‪ ,‬משום שפשוט שהתורה ציוותה‬
‫משום טובת הבהמה‪ .‬הסבר מצוות לא תחסום משום טובת‬
‫הבהמה‪ ,‬אינה טעם אפשרי מתוך שלל אפשרויות לטעם המצווה‪,‬‬
‫אלא וודאי זה ההסבר העיקרי והמרכזי‪ ,‬ולכן זה חלק מגדר‬
‫המצווה‪ .‬ממילא הוא הדין בנידון דידן‪ ,‬הסבר האיסור 'לא תחנם'‬
‫הינו שהקרקע תשאר ביד ישראל לא כטעם אחד אפשרי‪ ,‬אלא‬
‫כטעם יסודי שהוא חלק מגדר המצווה‪.‬‬
‫סברא זו לכאורה שייכת רק לפני הקמת המדינה‪ ,‬אך לאחר‬
‫הקמת המדינה לא שייך החשש שאם נשבות ממלאכה שנה אחת‬
‫– תיתפס הקרקע ע"י גוים‪.8‬‬
‫לכן הרוצה לסמוך על היתר המכירה צריך להשתמש בסניפים‬
‫אחרים שנאמרו בנידון זה וכמבואר בפתיחה‪.‬‬
‫‪ .5‬ראה שו"ת משפט כהן סי' ס"ג‪.‬‬
‫‪ . 3‬ואולי הסיבה ששיטה זו אינה מוסכמת להלכה‪ ,‬משום שמהפסוק ניתן להבין‬
‫שהחשש הוא שהגוים יחטיאו אותנו בכל מיני חטאים ולאו דווקא בעבודה זרה‬
‫"פן יחטיאו אותך לי"‪.‬‬
‫‪ . 1‬רמב"ם הל' ע"ז פ"י ה"ו‪ ,‬אמנם הראב “ ד סובר שלגבי ישיבת הארץ קיים‬
‫בימנו דין גר תושב וכתב מרן הרב קוק שה“ה חנייה בקרקע‪ ,‬וצירף זאת כסניף‬
‫לקולא‪.‬‬
‫‪ . 8‬חשש זה שייך בימינו אולי במקומות מסויימים ביהודה ושומרון‪.‬‬
‫ימי השובבי“ם‬
‫ר‘ מאיר לוי‬
‫בספר ויקרא מצווה אותנו התורה מצוה יקרה ויסודית‬
‫שמשייכת אותנו ביותר לתפקידנו כעם ה' "קדושים‬
‫תהיו"‪ .‬רבו דברי חז"ל בפירוש מצוה זו (יעוין שם)‪ .‬אפשר‬
‫אולי לומר שמצווה זו מגדירה את כל חיינו כיהודים‪,‬‬
‫המשימים את הנשמה לעיקרית ואת הגוף ככלי שרת לה‪,‬‬
‫עיקר עבודתנו הוא לתת לה כמה שיותר ביטוי בעולם הזה‬
‫ולהיות הגוף עבד המשמש לה ועושה רצונה‪.‬‬
‫אך דא עקא‪ ,‬הדברים אינם כל כך פשוטים‪ ,‬הצד האחר‬
‫מושך לכיוון השני‪ ,‬להעלים את הנשמה ולחיות את חיי‬
‫הגוף העכור על כל עצמתו וגסותו‪ .‬אומות העולם ממלאות‬
‫תפקיד זה ברוב שנות ההסטוריה בהצלחה מרובה‪,‬‬
‫כשהטבע הגשמי בעולם מסייען‪ .‬כשיהודי נמשך אחריהן‪,‬‬
‫מאבד הוא את ה"קדושים תהיו" ונדמה (רק נדמה!) ל"עם‬
‫המשול לחמור"‪ ,‬הצרה הגדולה ביותר בזה היא שכאשר‬
‫נשקעים בתעתועי העולם קשה מאוד לצאת מהם‪ ,‬הם‬
‫נדמים כמציאות הריאלית והמוחלטת‪ ,‬ואילו הקודש‬
‫נראה כ"מיסטיקה" דמיונית חלילה‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬שהיהודי‬
‫מאבד את האמונה שאפשר לצאת מהשעבוד הקשה‬
‫לתאוות הגוף ומשיכותיו‪ ,‬אך מאידך נשמתו של היהודי‬
‫המפעמת בקרבו זועקת שרע ומר לה! בבחינת "אני ישנה‬
‫וליבי ער"‪.‬‬
‫לכך באה התורה במהלך הפרשיות שמתחילים אנו לקרוא‬
‫כעת בשבתות הבעל"ט‪ ,‬ומתארת בצורה מופלאה את‬
‫שקיעותם של אבותינו בכור הטומאה הגדול בהסטוריה‪,‬‬
‫"ארץ מצרים"‪ ,‬שהייתה מרכז תרבות הגוף בכל הדורות‬
‫(עד שאפילו במות הגוף היו סוגדים לו וחונטים אותו‬
‫בהאמינם שבכך האדם ממשיך להתקיים)‪ .‬פרשות אלו‬
‫המכונות "שובבי"ם" (ראשי תיבות‪ :‬שמות‪ ,‬וארא‪ ,‬בא‪,‬‬
‫בשלח‪ ,‬יתרו‪ ,‬משפטים)‪ .‬התורה מתארת בהן איך אפשר‬
‫ע"י צעקה מעומק הלב "ויצעקו בני ישראל מן העבודה"‬
‫ועל ידי אהבת השם האין סופית אלינו‪ ,‬לצאת מהבור‬
‫הגדול ביותר‪ ,‬עליו אמרו "מעולם לא ברח עבד מארץ‬
‫מצרים"‪ ,‬אל ה'איגרא רמה' הגדולה ביותר של "ובני‬
‫ישראל רואים את הקולות" ו"ראתה שפחה על הים מה‬
‫שלא ראה יחזקאל בן בוזי"‪.‬‬
‫על כן דווקא בימים אלו קבלה בידינו מהאר"י ז"ל שישנה‬
‫האפשרות לצאת מהפגמים החמורים ביותר הפוגמים‬
‫ב"יסוד" לעלות לטהרת הנפש ולחיות חיים של "קדושים‬
‫תהיו"‪ .‬זאת ע"י שימת לב מיוחדת והשתדלות יתרה‬
‫בשמירה על קדושת העיניים והמחשבה‪ ,‬יעויין בספרים‬
‫העוסקים בזה‪.‬‬
‫חזקו ואמצו!‬