‫מבוא לספר במדבר‬ ‫חומש הפקודים‬ ‫חומש במדבר נקרא בפי חז"ל 'חומש הפקודים'‪.‬‬ ‫הוא נקרא כך על שם שני המפקדים המתוארים בו בחלקים השונים של הספר‪ .‬בשנה השנייה ובשנת‬ ‫הארבעים לצאתם ממצרים‪.‬‬ ‫חומש במדבר כהמשכו של חומש שמות ושל חומש ויקרא[התלמיד נדרש לדעת מדוע החומש נחשב‬ ‫המשכם של קודמיו אבל איננו חייב לזכור את ההוכחות בכתובים עצמם]‬ ‫כפי שנראה להלן חלקו הראשון של חומש במדבר בני ישראל חונים למרגלות הר סיני‪ ,‬המשכן עומד על‬ ‫תלו‪ ,‬והוא מתרחש במהלך החודש הראשון והשני לצאת בני ישראל ממצרים(עד תאריך כ' באייר בו החל‬ ‫מסעם של בני ישראל לארץ ישראל)‪:‬‬ ‫במדבר א‪ ,‬א‪" :‬וַי ְדַ בֵּר ה' אֶ ל מ ֹשֶ ה בְּמִ ְּדבַּר סִ ינַּי בְּא ֹהֶ ל מֹועֵ ד בְּאֶ חָ ד לַּ ח ֶֹדׁש הַּ שֵ נִי בַּשָ נָה הַּ שֵ נִית לְּ צֵאתָ ם‬ ‫מֵ אֶ ֶרץ מִ צ ְַּּרי ִם לֵּאמ ֹר"‬ ‫חנוכת המשכן מתוארת בחומש במדבר בחלקו הראשון של הספר בפרק ז‪:‬‬ ‫במדבר ז‪ ,‬א ואילך‪" :‬וַּי ְּהִ י בְּיֹום כַּּלֹות מ ֹׁשֶ ה לְּ הָ ִקים אֶ ת הַּ מִ ׁשְּ כָן וַיִּמְ שַ ח א ֹתֹו וַי ְקַ דֵּ ש א ֹתו ו ְאֶ ת כָּל כֵּלָּ יו ואֶ ת‬ ‫הַ מִּ זְבֵּחַ ו ְאֶ ת כָּל ֵּכלָּיו וַיִּמְ שָּ חֵּ ם וַי ְקַ דֵּ ש א ֹתָּ ם"וגו'‬ ‫חומש שמות מסתיים בהקמת המשכן בא' ניסן של השנה השנייה לצאת ישראל ממצרים ובהשראת שכינה‬ ‫על ישראל‪:‬‬ ‫ַּ‬ ‫הּוקם הַּ מִ ׁשְּ כָן"‬ ‫שמות מ‪ ,‬יז‪" :‬וַי ְהִּ י בַּח ֶֹדׁש הָ ִראׁשֹון בַּשָ נָה הַּ שֵ נִית בְּאֶ חָ ד לַּ ח ֶֹדׁש‬ ‫שמות מ‪ ,‬לד‪-‬לז‪" :‬וַּיְּכַּס הֶ עָ נָן אֶ ת א ֹהֶ ל מֹועֵ ד ּוכְבֹוד ה' מָּ לֵּא אֶ ת הַ מִּ שְ כָּן [‪ּ ]...‬ובְהֵּ עָּ לֹות הֶ עָּ נָּן מֵּ עַ ל הַ מִּ שְ ָּכן י ִּסְ עּו‬ ‫ְבנֵּי י ִּשְ ָּראֵּ ל בְכ ֹל מַ סְ עֵּ יהֶ ם‪ .‬ו ְאִּ ם ֹלא י ֵּעָּ לֶה הֶ עָּ נָּן ו ְֹלא י ִּסְ עּו עַ ד יֹום הֵּ עָּ ֹלתֹו"‬ ‫חומש ויקרא מתרחש אף הוא למרגלות הר סיני‪:‬‬ ‫ּתֹורה לָּעֹלָּה לַמִּ נְחָּ ה וְלַחַ טָּ את וְלָּאָּ שָּ ם וְלַמִּ ּלּואִּ ים ּו ְל ֶזבַח הַ שְ ָּלמִּ ים‪ :‬אֲ שֶ ר ִּצּוָּה ה' אֶ ת‬ ‫ויקרא ז‪ ,‬לז‪-‬לח‪" :‬ז ֹאת הַ ָּ‬ ‫מ ֹשֶ ה בְּהַּ ר סִ ינָי בְיֹום ַצּוֹתֹו אֶ ת ְבנֵּי י ִּשְ ָּראֵּ ל לְהַ קְ ִּריב אֶ ת קָּ ְר ְבנֵּיהֶ ם לַה' בְּמִ ְּדבַּר סִ ינָי"‬ ‫ויקרא כה‪ ,‬א‪" :‬וַי ְדַ בֵּר ה' אֶ ל מ ֹשֶ ה בְהַ ר סִּ ינַי לֵּאמ ֹר"‬ ‫ויקרא כז‪ ,‬לד‪" :‬אֵּ ּלֶה הַ מִּ צְֹות אֲ שֶ ר ִּצּוָּה ה' אֶ ת מ ֹשֶ ה אֶ ל ְבנֵּי י ִּשְ ָּראֵּ ל בְהַ ר סִּ ינָּי"‬ ‫בחומש ויקרא נזכרת גם חנוכת המשכן בסיפור נדב ואביהוא‪:‬‬ ‫ויקרא ט‪ ,‬א‪" :‬וַי ְהִּ י בַיֹום הַ שְ מִּ ינִּי קָּ ָּרא מ ֹשֶ ה לְַאהֲ רֹן ּו ְל ָּבנָּיו ּו ְלזִּקְ נֵּי י ִּשְ ָּראֵּ ל"‬ ‫ויקרא י‪ ,‬א‪-‬ב‪" :‬וַיִּקְ חּו ְבנֵּי ַאהֲ רֹן נָּדָּ ב ו ַאֲ בִּיהּוא אִּ יש מַ חְ ּתָּ תֹו וַיִּּתְ נּו בָּהֵּ ן אש וַיָּשִּ ימּו עָּ לֶיהָּ קְ ט ֶֹרת וַיַקְ ִּרבּו ִּל ְפנֵּי ה'‬ ‫אֹותם וַיָּמֻ תּו ִּל ְפנֵּי ה' "‬ ‫ָּ‬ ‫אֵּ ש ז ָָּּרה אֲ שֶ ר ֹלא ִּצּוָּה א ֹתָּ ם‪ :‬ו ַּתֵּ צֵּא אֵּ ש מִּ ִּּל ְפנֵּי ה' ו ַּת ֹאכַל‬ ‫ניתן אם‪-‬כך להסיק שחומש במדבר הוא המשכם של חומש שמות ושל חומש ויקרא בו‪-‬זמנית‪.‬‬ ‫את חומש במדבר אנו מציעים לבחון בשלושה צירים מקבילים‪:‬‬ ‫ציר הזמן‪ ,‬ציר המקום‪ ,‬והציר התוכני‪.‬‬ ‫אנו ממליצים להיעזר בשרטוט הסכמתי של החומש [שימו לב העלנו שרטוט מעודכן]‬ ‫ציר הזמן‬ ‫מבחינת ציר הזמן‪ :‬אנו מציעים ללכת על פי שיטתו של רמב"ן לחומש במדבר (לדוגמא בפירושו לבמדבר‬ ‫ט‪ ,‬א; שם טו‪ ,‬לב על תארוך סיפור המקושש; שם טז‪ ,‬א על סיפור קרח) ורואים את פרקים א‪-‬יח‬ ‫כמתרחשים בשנה השנייה לצאת בני ישראל ממצרים‪ ,‬ואת פרקים כ‪-‬לו כמתרחשים בשנה הארבעים‬ ‫לצאתם ממצרים‪.‬‬ ‫ראיות לכך‪:‬‬ ‫ֵּאתם מֵּ אֶ ֶרץ‬ ‫במדבר א‪ ,‬א‪" :‬וַי ְדַ בֵּר ה' אֶ ל מ ֹשֶ ה בְמִּ דְ בַר סִּ ינַי בְא ֹהֶ ל מֹועֵּ ד בְאֶ חָּ ד לַח ֹדֶ ש הַ שֵּ נִּי בַּשָ נָה הַּ שֵ נִית ְלצ ָּ‬ ‫מִּ צ ְַרי ִּם"‬ ‫במדבר י‪ ,‬יא‪-‬יב‪" :‬וַי ְהִּ י בַּשָ נָה הַּ שֵ נִית בַח ֹדֶ ש הַ שֵּ נִּי בְעֶ שְ ִּרים בַח ֹדֶ ש נַעֲ לָּה הֶ עָּ נָּן מֵּ עַ ל מִּ שְ כַן הָּ עֵּ דֻ ת‪ .‬וַיִּסְ עּו ְבנֵּי‬ ‫‪1‬‬ ‫ארן"‬ ‫י ִּשְ ָּראֵּ ל לְמַ סְ עֵּ יהֶ ם מִּ מִּ דְ בַר סִּ ינָּי וַיִּשְ כֹן הֶ עָּ נָּן בְמִּ דְ בַר פָּ ָּ‬ ‫תיארוך פרקי קרח [להעמקה]‪:‬‬ ‫"את תיארוך מרד קרח לשנה השנייה לצאתם ממצרים ניתן לבסס על הכתוב בחומש דברים‪:‬‬ ‫ו ִּידַ עְ ֶּתם הַ יֹום כִּי ֹלא אֶ ת ְבנֵּיכֶם אֲ שֶ ר ֹלא י ָּדְ עּו ו ַאֲ שֶ ר ֹלא ָּראּו אֶ ת מּוסַ רה' אֱ ֹלהֵּ יכֶם אֶ ת גָּדְ לֹו אֶ ת י ָּדֹו הַ חֲ זָּקָּ ה‬ ‫ָארץ אֶ ת פִּ יהָּ וַּתִּ ְבלָּעֵּ ם ו ְאֶ ת‬ ‫ִּירם ְבנֵּי אֱ לִּיָאב בֶן ְראּובֵּן אֲ שֶ ר פָּ צְתָּ ה הָּ ֶ‬ ‫ּוזְר ֹעֹו הַ נְטּוי ָּה‪ .‬וגו' ו ַאֲ שֶ ר עָּ שָּ ה לְדָּ תָּ ן וְלַאֲ ב ָּ‬ ‫בָּּתֵּ יהֶ ם ו ְאֶ ת ָאהֳ לֵּיהֶ ם ו ְאֵּ ת כָּל הַ י ְקּום אֲ שֶ ר ב ְַר ְגלֵּיהֶ ם בְקֶ ֶרב כָּל י ִּשְ ָּראֵּ ל" (דברים יא‪ ,‬ב‪-‬ו)‬ ‫לפי הכתוב בדברים שומעי לקחו של נאום משה‪ ,‬שחיו בשנת הארבעים‪ ,‬לא ראו את הנס שהתרחש במרד‬ ‫קרח‪.‬‬ ‫בפרק כ‪ ,‬א‪" :‬וַיָּב ֹאּו ְבנֵּי י ִּשְ ָּראֵּ ל כָּל הָּ עֵּ דָּ ה מִּ דְ בַר צִּן בַּח ֶֹדׁש הָ ִראׁשֹון וַיֵּשֶ ב הָּ עָּ ם בְקָּ דֵּ ש וַּתָ מָ ת ׁשָ ם מִ ְּרי ָם‬ ‫ו ַּתִּ קָּ בֵּר שָּ ם"‪-‬סיפור מותה של מרים‪ ,‬ובהמשך – סיפור מותו של אהרן‪ ,‬שם כב‪-‬כו‪" :‬וַיִּסְ עּו מִּ קָּ דֵּ ש וַיָּב ֹאּו ְבנֵּי‬ ‫י ִּשְ ָּראֵּ ל כָּל הָּ עֵּ דָּ ה ה ֹר הָּ הָּ ר‪ .‬ו ַי ֹאמֶ ר ה' אֶ ל מ ֹשֶ ה ו ְאֶ ל ַאהֲ רֹן בְה ֹר הָּ הָּ ר עַ ל גְבּול אֶ ֶרץ אֱ דֹום לֵּאמ ֹר‪ .‬י ֵָּאסֵּ ף ַאהֲ רֹן‬ ‫יתם אֶ ת פִּי לְמֵּ י מְ ִּריבָּה [‪ ]...‬ו ְהַ פְ שֵּ ט אֶ ת‬ ‫ָארץ אֲ שֶ ר נָּתַ ּתִּ י ִּל ְבנֵּי י ִּשְ ָּראֵּ ל עַ ל אֲ שֶ ר מְ ִּר ֶ‬ ‫אֶ ל עַ מָּ יו כִּי ֹלא י ָּב ֹא אֶ ל הָּ ֶ‬ ‫ַאהֲ רֹן אֶ ת ְבגָּדָּ יו ו ְהִּ ְלבַשְ ּתָּ ם אֶ ת אֶ לְעָּ זָּר בְנֹו ו ְַאהֲ רֹן י ֵָּאסֵּ ף ּומֵּ ת שָּ ם"‪.‬מפרק לג‪ ,‬לח ניתן להסיק שמותו של אהרן‬ ‫ַארבָעִ ים ְלצֵּאת ְבנֵּי‬ ‫התרחש בשנת הארבעים‪" ::‬וַיַעַ ל ַאהֲ רֹן הַ כ ֹהֵּ ן אֶ ל ה ֹר הָּ הָּ ר עַ ל פִּי ה' וַיָּמָּ ת שָּ ם בִׁשְּ נַּת הָ ְּ‬ ‫י ִּשְ ָּראֵּ ל מֵּ אֶ ֶרץ מִּ צ ְַרי ִּם בַח ֹדֶ ש הַ חֲ מִּ ישִּ י בְאֶ חָּ ד לַח ֹדֶ ש"‪ .‬מכאן הסיקו חז"ל שגם מרים נפטרה בשנת הארבעים‪.‬‬ ‫את פרק יט אנו מציעים לראות 'מעל הזמן'‪ .‬פרשת פרה אדומה נאמרה לישראל כבר למחרת חנוכת‬ ‫המשכן (בבלי גיטין ס ע"א)‪ ,‬והייתה ידועה‪ ,‬שהרי הכתוב מתבסס על ידיעתה ("ו ְכ ֹה תַ עֲ שֶ ה לָּהֶ ם לְטַ הֲ ָּרם‬ ‫הַ זֵּה עֲ לֵּיהֶ ם מֵּ י חַ טָּ את וגו' והטהרו" במדבר ח‪ ,‬ז)‪ .‬כאמור בראש פרק כ‪ ,‬מגיעים בני ישראל לקדש שבמדבר‬ ‫צין בחודש הראשון‪ ,‬שעל פי חז"ל הוא החודש הראשון של השנה הארבעים‪ .‬מרד קרח בפרקים טז‪-‬יז(וכפי‬ ‫הנראה קובץ הדינים הקשור אליו בפרק יח) התרחשו על פי שיטת רמב"ן בשנה השנייה (בפירושו לבמדבר‬ ‫טז‪ ,‬א)‪ .‬אנחנו נמצאים אם כן‪ ,‬במקום ייחודי בתורה בין השנה השנייה לבין השנה הארבעים של נדודי‬ ‫ישראל במדבר‪ .‬בשלושים ושמונה שנים אלו לא היה דיבור ישיר של ה' למשה ובמהלכן מתו יוצאי מצרים‪.‬‬ ‫ציר הזמן של פרקים א‪-‬י (העמקה)‪:‬‬ ‫הציווי על המפקד בפרק א מתרחש בא' אייר‪" :‬וַי ְדַ בֵּר ה' אֶ ל מ ֹשֶ ה בְמִּ דְ בַר סִּ ינַי בְא ֹהֶ ל מֹועֵּ ד בְּאֶ חָ ד לַּ ח ֶֹדׁש‬ ‫הַּ שֵ נִי בַּשָ נָה הַּ שֵ נִית ְלצֵּאתָּ ם מֵּ אֶ ֶרץ מִּ צ ְַרי ִּם לֵּאמ ֹר‪ :‬שְ אּו אֶ ת ר ֹאש כָּל עֲ דַ ת ְבנֵּי י ִּשְ ָּראֵּ ל לְמִּ שְ פְ ח ֹתָּ ם ְלבֵּית‬ ‫אֲ ב ָֹּתם בְמִּ סְ פַ ר שֵּ מֹות כָּל ָּזכָּר ְל ֻג ְלגְֹלתָּ ם" (במדבר א‪ ,‬א‪-‬ב)‪.‬‬ ‫חנוכת הנשיאים מתרחשת בשנה השנייה מיד לאחר הקמת המשכן (א' ניסן או ח' ניסן)‪" :‬וַי ְהִּ י בְיֹום כַּלֹות‬ ‫מ ֹשֶ ה לְהָּ קִּ ים אֶ ת הַ מִּ שְ כָּן וגו'" (במדבר ז‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫בפרק ט מסופר על חגיגת הפסח הראשונה במדבר שהתרחשה בי"ד ניסן של השנה השנייה‪" :‬וַי ְדַ בֵּר ה' אֶ ל‬ ‫מ ֹשֶ ה בְמִּ דְ בַר סִּ ינַי בַּשָ נָה הַּ שֵ נִית ְלצֵּאתָּ ם מֵּ אֶ ֶרץ מִּ צ ְַרי ִּם בַּח ֶֹדׁש הָ ִראׁשֹון וגו' וַיַעֲ שּו אֶ ת הַ פֶ סַ ח ב ִָראׁשֹון‬ ‫ְַּארבָעָ ה עָ שָ ר יֹום לַּ ח ֶֹדׁש בֵּין הָּ עַ ְר ַבי ִּם בְמִּ דְ בַר סִּ ינָּי כְכ ֹל אֲ שֶ ר ִּצּוָּה ה' אֶ ת מ ֹשֶ ה כֵּן עָּ שּו ְבנֵּי י ִּשְ ָּראֵּ ל" (במדבר‬ ‫ב ְּ‬ ‫ט‪ ,‬א‪-‬ה)‬ ‫בפרק י מתוארכת עזיבת הר סיני ויציאתם למסע ל‪-‬כ' אייר של השנה השנייה‪" :‬וַי ְהִּ י בַּשָ נָה הַּ שֵ נִית בַח ֹדֶ ש‬ ‫הַ שֵּ נִּי בְעֶ שְ ִּרים בַח ֹדֶ ש נַעֲ לָּה הֶ עָּ נָּן מֵּ עַ ל מִּ שְ כַן הָּ עֵּ דֻ ת‪ .‬וַיִּסְ עּו ְבנֵּי י ִּשְ ָּראֵּ ל לְמַ סְ עֵּ יהֶ ם מִּ מִּ דְ בַר סִּ ינָּי וַיִּשְ כֹן הֶ עָּ נָּן‬ ‫ארן" (במדבר י‪ ,‬יא‪-‬יב)‬ ‫בְמִּ דְ בַר פָּ ָּ‬ ‫שתי מסקנות ניתן להסיק מציר הזמן של פרקים א‪-‬י‪:‬‬ ‫‪ .1‬עשרת הפרקים הראשונים של חומש במדבר מתארים תקופה קצרה למן החודש הראשון ועד החודש‬ ‫השני‪ ,‬אם כי אין הקפדה כרונולוגית מלאה‪ .‬פרק א פותח בא' של חודש אייר‪ ,‬חוזר לתחילת ניסן‪ ,‬ובסופו‬ ‫חוזר לאייר‪ .‬התייחסות פרשנית לחריגה הכרונולוגית‪:‬‬ ‫רש"י‪ ,‬במדבר ט‪ ,‬א‪:‬‬ ‫בחדש הראשון‪-‬‬ ‫פרשה שבראש הספר לא נאמרה עד אייר‪ ,‬למדת שאין סדר מוקדם ומאוחר בתורה‪ .‬ולמה לא פתח בזו?‬ ‫מפני שהוא גנותן של ישראל‪ ,‬שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא הקריבו אלא פסח זה בלבד‪.‬‬ ‫רמב"ן‪ ,‬במדבר ט‪,‬א‪:‬‬ ‫בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים בחדש הראשון‪-‬‬ ‫‪2‬‬ ‫מכאן אמרו חכמים‪ :‬אין מוקדם ומאוחר בתורה‪ .‬וטעם האיחור הזה היה‪ ,‬כי כאשר בא הספר הזה הרביעי‬ ‫להזכי ר המצוות שנצטוו ישראל במדבר סיני לשעתם‪ ,‬רצה להשלים עניין אוהל מועד ותיקונו כל ימי המדבר‪.‬‬ ‫והזכיר תחילה הדגלים ומקום האוהל ומעמד משרתיו ותיקון המשמרות למשאו לכל עבודת האוהל והזכיר‬ ‫קורבנות הנשיאים שהביאו העגלות אשר יישאו אותו בהן כל עת היותם במדבר‪ ,‬והשלים קורבנותם בחנוכת‬ ‫המזבח שהיו מאחד בניסן או (שקודם) [שאחר] לכן‪ ,‬ואחר כך שב להזכיר אזהרה שהזהיר אותם שלא‬ ‫ישכחו מצוות הפסח‪.‬‬ ‫‪ .2‬בסך הכל שהו בני ישראל למרגלות הר סיני שנה פחות עשרה ימים‪ ,‬למן א' סיון של השנה הראשונה‬ ‫לצאתם ממצרים –"בַח ֹדֶ ש הַ שְ לִּישִּ י ְלצֵּאת ְבנֵּי י ִּשְ ָּראֵּ ל מֵּ אֶ ֶרץ מִּ צ ְָּרי ִּם בַיֹום הַ זֶה בָּאּו מִּ דְ בַר סִּ ינָּי" (שמות יט‪,‬‬ ‫א) ועד כ' אייר של השנה השנייה‪ .‬המרחק בין ארץ ישראל להר סיני היה כאחד עשר ימי הליכה‪ַ" :‬אחַ ד עָּ שָּ ר‬ ‫יֹום מֵּ ח ֵֹּרב דֶ ֶרְך הַ ר שֵּ עִּ יר עַ ד קָּ דֵּ ש ב ְַרנֵּעַ " (דברים א‪ ,‬ב)‪ .‬יוצא אם כך שבא' סיון של השנה השנייה היו‬ ‫אמורים להגיע לקדש ברנע‪ ,‬על גבול ארץ ישראל‪ .‬יש כאן תכנון מאד מדויק ‪ -‬כשם שבא' סיון הגיעו להר‬ ‫סי ני בכדי לקבל את התורה כך היו אמורים ישראל להגיע בא' סיון של השנה השנייה לגבולה של ארץ‬ ‫ישראל‪ ,‬בכדי להשלים את מטרת יציאתם ממצרים‪.‬‬ ‫ציר המקום‬ ‫מבחינת ציר המקום‪:‬‬ ‫בפרקים א‪-‬י בני ישראל חונים למרגלות הר סיני‪.‬‬ ‫בפרקים יא‪-‬יח בני ישראל במהלך מסעותיהם בשנה השנייה‪.‬‬ ‫בפרקים כ‪-‬כא בני ישראל במהלך מסעותיהם בשנה הארבעים‬ ‫ומפרק כב ואילך בני ישראל חונים בערבות מואב‪.‬‬ ‫ראיות לכך‪:‬‬ ‫פרק א‪ ,‬א‪":‬וַי ְדַ בֵּר ה' אֶ ל מ ֹשֶ ה בְּמִ ְּדבַּר סִ ינַּי בְא ֹהֶ ל מֹועֵּ ד"‬ ‫פרק י‪ ,‬יב‪" :‬וַיִּסְ עּו ְבנֵּי י ִּשְ ָּראֵּ ל לְמַ סְ עֵּ יהֶ ם מִ מִ ְּדבַּר סִ ינָי"‬ ‫פרק כ‪ ,‬א‪-‬כב‪" :‬וַיָּב ֹאּו ְבנֵּי י ִּשְ ָּראֵּ ל כָּל הָּ עֵּ דָּ ה מִּ דְ בַר צִּן בַח ֹדֶ ש הָּ ִּראשֹון וַיֵּשֶ ב הָּ עָּ ם בְקָּ דֵּ ש [‪ ]...‬וַּיִסְּ עּו מִ קָ ֵדׁש‬ ‫וַּיָב ֹאּו ְּבנֵי י ִשְּ ָראֵ ל כָּל הָּ עֵּ דָּ ה ה ֹר הָּ הָּ ר"‬ ‫פרק כא‪ ,‬ד‪" :‬וַּיִסְּ עּו מֵּ ה ֹר הָּ הָּ ר דֶ ֶרְך י ַם סּוף לִּסְ ב ֹב אֶ ת אֶ ֶרץ אֱ דֹום וַּתִּ קְ צַר נֶפֶ ש הָּ עָּ ם בַדָּ ֶרְך"‬ ‫פרק כב‪ ,‬א‪" :‬וַיִּסְ עּו ְבנֵּי י ִּשְ ָּראֵּ ל וַּיַּחֲ נּו בְּעַּ ְּרבֹות מֹוָאב מֵּ עֵּ בֶר ְלי ְַרדֵּ ן י ְֵּרחֹו"‬ ‫פרק כה‪ ,‬א‪" :‬וַּיֵׁשֶ ב י ִשְּ ָראֵ ל בַשִּ טִּ ים וַיָּחֶ ל הָּ עָּ ם ִּלזְנֹות אֶ ל בְנֹות מֹוָאב"‬ ‫פרק לב‪ ,‬א‪ּ" :‬ומִּ קְ נֶה ַרב הָּ י ָּה ִּל ְבנֵּי ְראּובֵּן ו ְ ִּל ְבנֵּי גָּד עָּ צּום מְ א ֹד וַי ְִּראּו אֶ ת אֶ ֶרץ י ַעְ זֵּר ו ְאֶ ת אֶ ֶרץ ִּגלְעָּ ד ו ְהִּ נֵּה‬ ‫הַ מָּ קֹום מְ קֹום מִּ קְ נֶה"‬ ‫פרק לג‪ ,‬מט‪-‬נ‪" :‬וַּיַּחֲ נּו עַּ ל הַּ י ְַּּר ֵדן מִ בֵית הַּ י ְּׁשִ מ ֹת עַּ ד ָאבֵל הַּ שִ טִ ים בְּעַּ ְּרב ֹת מֹוָאב‪ .‬וַי ְדַ בֵּר ה' אֶ ל מ ֹשֶ ה בְעַ ְרב ֹת‬ ‫מֹוָאב עַ ל י ְַרדֵּ ן י ְֵּרח ֹולֵּאמ ֹר"‬ ‫ציר תכני [יש לדעת שתי דוגמאות מתוך חמשת הדוגמאות המוצגות]‬ ‫אנו מציעים לחלק את הפרקים שבספר על פי צירי הזמן והמקום באופן הבא‪:‬‬ ‫פרקים א‪-‬י‪ :‬בני ישראל חונים למרגלות הר סיני‪ ,‬בחודשים ניסן ואייר של השנה השנייה‬ ‫פרקים יא‪-‬יח‪ :‬מסעות בני ישראל למן כ' אייר במהלך השנה השנייה‬ ‫פרק יט‪ :‬מנותק לכאורה מכל הקשר של זמן ומקום‬ ‫פרקים כ‪-‬כא‪ :‬מסעות בני ישראל בשנה הארבעים‬ ‫פרקים כב‪-‬לו‪ :‬בני ישראל חונים בערבות מואב בשנה הארבעים‬ ‫באופן כזה נוצר מבנה כיאסטי של הספר‪ .‬בתחילתו ובסופו בני ישראל חונים‪ .‬לאחר‪-‬מכן ולפני‪-‬כן הם‬ ‫נוסעים‪ ,‬ובמרכז הספר פרק יט‪.‬‬ ‫לאורך כל חלקי הספר ישנה הלימה בין התוכן העולה מן הכתובים לבין צירי הזמן והמקום (כפי שנראה‬ ‫בהמשך באופן מפורט ביחידות ההוראה)‪ ,‬בין שמדובר באירועים בין שמדובר בציווים‪ .‬כדאי לשים לב‬ ‫לתופעה שסיפורי התלונה מרוכזים בחלקים בהם בני ישראל היו בשעת מסעם‪ ,‬בשעת נסיעתם‪ ,‬בין‬ ‫שמדובר בשנה השנייה בין שמדובר בשנת הארבעים‪ .‬מה שלמדנו שאי יציבות במקום קשורה לאי יציבות‬ ‫פנימית במחנה ישראל‪.‬‬ ‫לדוגמא (צריך לדעת שתי דוגמאות של הלימה בין התוכן לציר הזמן והמקום)‪:‬‬ ‫(‪ )1‬בפרקים א‪-‬יישנם אירועים הקשורים להכנות למסע(כמו הפניה לחובב בפרק י) לצד ציוויים שונים‬ ‫‪3‬‬ ‫הקשורים להכנות למסע (מפקד‪ ,‬סידור המחנה והוצאת הטמאים)‪.‬ציווים נוספים קשורים אף הם‬ ‫להתרוממות הרוח ששרתה על מחנה ישראל באותם ימים (פרשת הנזיר‪ ,‬המבטאת את רצונו של האדם‬ ‫מישראל להתקדש‪ ,‬ברכת הכהנים– ראו בהרחבה בפירוש הספורנו לפרק ט‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫(‪ )2‬בפרקים יא‪-‬יח ישנם אירועים המבטאים את המשברים שהיו כרוכים בעזיבת הר סיני (המתאוננים‪,‬‬ ‫המתאווים‪ ,‬דברי מרים על משה רבנו‪ ,‬חטא המרגלים ופרשת קרח) לצד ציווים העוסקים בתיקון המשברים‬ ‫(מנחת נסכים וחלה‪ ,‬פרשת הציצית‪ ,‬מתנות כהונה ועוד– על פי רמב"ן במדבר טו‪ ,‬ב; ר"ע ספורנו‪ ,‬שם‪ ,‬כ;‬ ‫רש"ר הירש‪ ,‬שם‪ ,‬לז)‪.‬‬ ‫(‪ )3‬בפרק יט‪ ,‬הנמצא כאמור 'מעל הזמן' במעבר שבין השנה השנייה לשנת הארבעים ישנו ציווי העוסק‬ ‫בהיטהרות מטומאת המת (פרשת פרה אדומה)‪ .‬וניתן לראות בו התייחסות של התורה לשלושים ושמונה‬ ‫השנים בהן מתו יוצאי מצרים ופסק הדיבור ממשה רבנו – במקום לתאר את סיפור הסתלקותו של דור‬ ‫יוצאי מצרים מלמדת אותנו התורה כיצד מיטהרים מהטומאה הכרוכה במוות‬ ‫(‪ )4‬בפרקים כ‪-‬כא מתוארים אירועים הקשורים למסע בשנה הארבעים‪ .‬גם כאן ישנם משברים הקשורים‬ ‫למסע (התלונה במי מריבה בפרק כ‪ ,‬לאחר שמתה מרים ופסקה הבאר‪ ,‬ותלונת הלחם הקלוקל בפרק כא)‪,‬‬ ‫לצד זה רואים שמדובר בדור אחר‪ ,‬שעומד לכבוש את הארץ ומתחיל את הכיבוש‪ .‬גם סיפור התלונה בפרק‬ ‫כא הכולל גם תשובה של העם‪ ,‬משקף את השינוי שהתחולל בתוך ישראל לקראת הכניסה לארץ‪.‬‬ ‫(‪ )5‬בפרקים כב‪-‬לו חונים בני ישראל בערבות מואב וכובשים חלק מעבר הירדן המזרחי‪ .‬פחדם של אומות‬ ‫העולם מעוצמתו של מחנה ישראל משתקף בפרשת בלק‪ ,‬יהושע ממונה למנהיגם של ישראל ובני ישראל‬ ‫יוצאים למלחמה במדיינים‪ .‬יש גילויים של תיקון ומפנה חיובי (בקשת בנות צלפחד בפרק כז‪ ,‬נכונות גד‬ ‫וראובן להיות חלוצים במלחמה בפרק לב)‪.‬מאידך המפגש עם התרבות המואבית‪ ,‬השוכנת על גבול הארץ‬ ‫יוצר משבר (בעל פעור)‪ .‬הציוויים בפרקים הללו מבטאים את ההכנות לכניסה לארץ (גבולות הארץ‪ ,‬ערי‬ ‫לווים‪ ,‬ערי מקלט)‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫תובנות מרכזיות בספר במדבר‬ ‫לחומש במדבר ישנן מספר תובנות מרכזיות השזורים לאור החומש ומהווים שלד רעיוני שלו‪ .‬במהלך‬ ‫ההוראה אפשר להיעזר בתובנות הללו על ולחבר בין הפרקים השונים על מנת שלתלמיד תהיה תמונה‬ ‫שלמה ומלוכדת יותר של החומש‪ .‬לניסוח התובנות הללו ניעזר בפרשנים המקרא‪:‬‬ ‫המצוות כמענה למציאות המשתנה‪ -‬ומחייבות בכל דור ודור‬ ‫רמב"ן‪:‬‬ ‫והספר הזה כולו במצות שעה שנצטוו בהם בעמדם במדבר‪ ,‬ובנסים הנעשים להם לספר כל מעשה ה' אשר‬ ‫עשה עמהם להפליא [‪ ]...‬ואין בספר הזה מצות נוהגות לדורות זולתי קצת מצות‪ ,‬ובענייני הקרבנות‬ ‫שהתחיל בהן בספר הכהנים ולא נשלם ביאורן שם והשלימן בספר הזה‪.‬‬ ‫לפי רמב"ן בספר במדבר יש מצוות מיוחדות שנהגו רק במדבר (כמו הציווי למנות את ישראל‪ ,‬סדרי חנייה‬ ‫ומסע) ומצוות נוספות לדורות‪ ,‬שחלקן משלימות את המצוות בספר ויקרא‪ .‬בעקבות דברי רמב"ן כאן‬ ‫ופרשנים נוספים שנציג בהמשך (כמו‪ :‬רמב"ן במדבר טו‪ ,‬ב; ר"ע ספורנו‪ ,‬שם‪ ,‬כ; רש"ר הירש‪ ,‬שם‪ ,‬לז) ניתן‬ ‫לראות בכל המצוות המובאות בחומש‪ ,‬גם באילו הנוהגות לדורות התייחסות מדויקת לצרכי השעה‪.‬‬ ‫נבהיר את הדברים‪:‬‬ ‫ישנן מצוות שניתנו מראש בסיני והקב"ה גילה אותם לעם ישראל רק בספר במדבר‪ ,‬כייון שאז השעה הייתה‬ ‫המתאימה ביותר‪ .‬כמובן‪ ,‬שבכל מקרה‪ ,‬כל המצוות כולן‪ ,‬אלו שניתנו בהר סיני לעיני כל ישראל‪ ,‬ואלו שנודעו‬ ‫לישראל בהמשך שנות המדבר‪ ,‬כולן כאחת‪ ,‬מחייבות לדורות עולם‪.‬‬ ‫לדוגמא‪ :‬המצוות בחלק הראשון של הספר (פרקים א‪-‬י) משקפות היטב את הרוח המרוממת של אותה‬ ‫תקופה ‪ -‬הוצאת הטמאים מהמחנות‪ ,‬פרשת הסוטה הנזקקת לנס (רמב"ן במדבר ה‪ ,‬כ)‪ ,‬הנזיר הרוצה‬ ‫להתעלות בקדושתו (רמב"ן שם ו‪ ,‬יד)‪ ,‬ברכת הכהנים‪ ,‬הדלקת המנורה‪ ,‬הבקשה להקריב קרבן פסח השני‬ ‫למרות שהיו פטורים ממנו (רש"י שם ט‪ ,‬ז)‪ .‬בחלק השני של הספר המצוות נותנות מענה לנפילה הגדולה‬ ‫במסעות השנה השנייה ‪ -‬מנחת הנסכים ומצוות חלה הן עידוד לכך שעוד יגיעו לא"י (רמב"ן טו‪ ,‬ב; ר"ע‬ ‫ספורנו שם‪ ,‬כ)‪ ,‬מצוות ציצית היא תיקון לחטא המרגלים שתרו בארץ (רש"ר הירש‪ ,‬שם‪ ,‬לז)‪ ,‬וסדרי מתנות‬ ‫כהונה ולוויה הם מענה לנפילה בעקבות מרד קורח ועדתו בסדרי כהונה ולוויה; ודוגמא למענה לאירועי שנת‬ ‫הארבעים ‪ -‬את פרשת הנדרים בפרק ל שבה קבעה התורה‪ְ ":‬ככָּלהַ יֹצֵּא מִּ ִּפיו י ַעֲ שֶ ה(במדבר ל‪ ,‬ג) ניתן לראות‬ ‫כתשתית לסיפורם של בני גד וראובן בפרק לב שבהם נדרשו"ו ְהַ יֹצֵּא מִּ פִּיכֶם ַּתעֲ שּו" (של לב‪ ,‬כד)‪.‬‬ ‫מהנהגה ניסית להנהגה טבעית– בין אור לחושך‬ ‫הנצי"ב‪:‬‬ ‫משום דעיקר זה הספר הוא המחליף ומשנה הליכות עם ה' בחיי העולם מאז שהגיעו לארץ ישראל‪ ,‬מן‬ ‫הדרך שהלכו במדבר‪ .‬שבמדבר היו מתנהגים במידת תפארת שהלך לימין משה שהוא לגמרי למעלה‬ ‫מהליכות הטבע‪ ,‬ובארץ ישראל הלכו בדרך הטבע בסתרי השגחת מלכות שמים ב"ה (הקדמת הנצי"ב‬ ‫לספר במדבר)‬ ‫לפי הנצי"ב ההנהגה הניסית בה נהג הקב"ה עם ישראל במדבר אמורה להתחלף להנהגה טבעית ללא‬ ‫ניסים גלויים‪ .‬ואמנם‪ ,‬בשנה הארבעים כשבני ישראל חונים כבר על גבול הארץ‪ ,‬ניסי המדבר הולכים‬ ‫ומתמעטים (פסק הענן ופסקה הבאר)‪ .‬ההבנה שהנהגת ה' בארץ תהיה טבעית מחוללת משבר כבר עם‬ ‫עזיבת הר סיני ומסבירה היטב את הצורך לשלוח מרגלים‪.‬‬ ‫ועל זה השינוי המצוין אמרו חז"ל‪' ":‬ויבדל אלוקים בין האור ובין החושך' זה ספר במדבר שהוא מבדיל‬ ‫בין יוצאי מצרים לבאי הארץ"‪( .‬הנצי"ב‪ ,‬שם)‬ ‫דברי הנצי"ב מתייחסים למבנה הספר ומבארים אותו ‪ -‬הנצי"ב מחלק בעקבות חז"ל את הספר לשני חלקים‬ ‫עיקריים‪ ,‬שביניהם מפריד ספר הארון (י‪ ,‬לה‪-‬לו)‪.‬‬ ‫במקביל לדברי הנצי"ב‪ ,‬מחלק ר' עובדיה ספורנו‪ ,‬את ספר במדבר על פי מעשיהם של ישראל ‪:‬‬ ‫החלק הראשון בפרקים א‪-‬י הוא האור –כולל מגוון רחב של עניינים חיוביים‪ :‬מסעות ישראל נקבעים על ידי‬ ‫הענן‪ ,‬והם מוצגים בצורה מרשימה (מחנה מסודר על דגליו בליווי תרועת חצוצרות)‪ .‬עבודת ה' של עם‬ ‫‪5‬‬ ‫ישראל מוארת באופן חיובי ‪ -‬הנשיאים מתנדבים לקרבן נדבה(בפרק ז)ובני ישראל שהפסידו את הפסח‬ ‫במועדו אינם רוצים להחמיץ את המצווה(בפרק ט) ‪-‬‬ ‫[להעמקה בנושא זה ראו פירושו של הספורנו בהמשך]‬ ‫עם תחילת הנסיעה מהר סיני ("כתינוק הבורח מבית הספר" [רמב"ן‪ ,‬י‪ ,‬לה]) מתחיל חלק אחר של הספר‬ ‫שהנצ"יב מכנה אותו חושך – שבא בעקבות עזיבת הר סיני ותחילת המסעות לכיוון הארץ‪ ,‬שיחייב השתנות‬ ‫הדרגתית של ההנהגה הא‪-‬לוקית לנסתרת וטבעית‪ .‬ביטויו המובהק של המשבר הזה הן מסכת התלונות‬ ‫בשנה השניה (למן סיפור המתאוננים ועד למרד קרח בפרקים יא‪-‬יד‪ ,‬טז‪-‬יז)‪.‬‬ ‫להעמקה‪ :‬גם המצוות בחלק הראשון מיוחדות‪ :‬פרשת סוטה היא פרשה הלכתית התלויה בנס‪ ,‬ופרשת‬ ‫הנזיר מבטאת את הרצון להתעלות לקדושת כהן גדול‪[.‬ראו ספורנו לפסוק ט]‬ ‫פירושו של הספורנו לבמדבר ט‪ ,‬א [העמקה]‬ ‫ַּחדׁש הָ ִראׁשון‪ַ .‬אחַ ר שֶ פָּקַ ד ַאנְשֵּ י הַ ָּצבָּא (פרק א) ו ְסִּ דֵּ ר הַ דְ ָּגלִּים (פרק ב) ו ְנושְ אֵּ י הַ מִּ שְ כָּן (פרק ד) לְהַ ְכנִּיסָּ ם‬ ‫ב ֶ‬ ‫ָָּארץ‪ ,‬ו ְטִּ הֵּ ר מַ חֲ נֵּיהֶ ם מִּ ן הַ טְ מֵּ אִּ ים (פרק ה) כְָאמְ רו "ו ְהָּ י ָּה מַ חֲ נֶיָך קָּ דוש" (דברים כג‪ ,‬טו) ּומִּ ן הַ מַ מְ ז ִֵּּרים בְעִּ נְי ַן‬ ‫ל ֶ‬ ‫אֵּ‬ ‫ִּ‬ ‫שִּ‬ ‫מַ‬ ‫הַ‬ ‫ֵּ‬ ‫סִּ‬ ‫ִּ‬ ‫ְמַ‬ ‫הַ‬ ‫ּתִּ‬ ‫עַ‬ ‫ְמַ‬ ‫ַארבָּעָּ ה עֲ ים טובִּים שֶ עָּ שּו ישְ ָּר ל‪,‬‬ ‫ְאותם‪ ,‬פר כָּתּוב ְ‬ ‫סוטָּ ה‪ ,‬ל ן הְ י ֶה שְ כִּינָּה בֵּינֵּיהֶ ם ב חֲ נֵּה צב ָּ‬ ‫ָָּארץ מִּ יָּד ִּבלְּתִּ י מִּ לְחָּ מָּ ה לּולֵּא הַ מְ ַר ְגלִּים כְמו שֶ הֵּ עִּ יד משֶ ה ַר ֵּבינּו בְָאמְ רו לְחובָּב "נוסְ עִּ ים‬ ‫שֶ בָּהֶ ם זָּכּו ִּל ָּכנֵּס ל ֶ‬ ‫אֲ נַחְ נּו אֶ ל הַ מָּ קום" (להלן י‪ ,‬כט)‪.‬‬ ‫ִּראשונָּה‪ :‬סִּ פֵּ ר חֲ נֻכַת הַ מִּ זְבֵּחַ ‪.‬‬ ‫יזּותם בְעִּ נְי ַן חִּ נּוְך הַ ְלוִּיִּם‪.‬‬ ‫שֵּ נִּית‪ :‬ז ְִּר ָּ‬ ‫יזּותם בְקָּ ְרבַן הַ פֶ סַ ח‪.‬‬ ‫שְ לִּישִּ ית‪ :‬ז ְִּר ָּ‬ ‫ְרבִּיעִּ ית‪ֶ :‬לכ ְָּּתם ַאחֲ ֵּרי הָּ אֵּ ל י ִּתְ ב ַָּרְך בַמִּ דְ בָּר (על פי ירמיהו ב‪ ,‬ב)‪ַ ,‬אף עַ ל פִּי שֶ הָּ י ָּה הֵּ עָּ לות הֶ עָּ נָּן ִּבזְמַ נִּים ִּבלְּתִּ י‬ ‫נודָּ עִּ ים‪ְ ,‬פעָּ מִּ ים אֲ ֻרכִּים ּופְ עָּ מִּ ים קְ צ ִָּּרים‪ ,‬בְאפֶ ן שֶ הָּ י ָּה ָּראּוי שֶ ּתִּ קְ שֶ ה עֲ לֵּיהֶ ם מְ אד הַ חֲ נָּי ָּה ו ְהַ מַ סָּ ע‪ּ .‬ולְהודִּ יעַ כָּל‬ ‫אֵּ ּלֶה‪ ,‬סִּ ֵּפר אותָּ ם ְכפִּי מַ דְ ְרגַת הֱ יותָּ ם ל ְָּרצון לְפָּ נָּיו‪ ,‬לא ְלפִּי הַ זְמַ ן שֶ הָּ יּו בו‪.‬‬ ‫ו ְ ָּלכֵּן סִּ ֵּפר ְבכָּאן עִּ נְי ַן חֲ נֻכַת הַ מִּ זְבֵּחַ ו ְהַ ְלוִּיִּם ו ְהַ פֶ סַ ח שֶ הָּ יּו בַחדֶ ש הָּ ִּראשון‪ ,‬ו ְהָּ י ְָּתה ְּתחִּ ּלַת הַ סֵּ פֶ ר בַחדֶ ש הַ שֵּ נִּי‪,‬‬ ‫ַּתורה'‪,‬‬ ‫ֵּאתם מִּ מִּ צ ְַרי ִּם‪ .‬ו ְעַ ל כְמו זֶה ָאמְ רּו 'אֵּ ין מֻ קְ דָּ ם ּומְ אֻ חָּ ר ב ָּ‬ ‫ו ְהָּ י ָּה עִּ נְי ַן חֲ נָּי ָּתָּ ם ּונְסִּ יעָּ תָּ ם עַ ל פִּי ה' מִּ יום צ ָּ‬ ‫ַּחדׁש הָ ִראׁשון‪ַ .‬אחַ ר שֶ פָּ קַ ד ַאנְשֵּ י הַ ָּצבָּא (פרק א)‬ ‫ּו ְלזֶה כַאֲ שֶ ר ּתְ ַכּוֵּן ַּת ְכלִּית מַ ה זּולָּתִּ י הַ זְמַ ן בַסֵּ דֶ ר הַ מְ סֻ פָּ ר‪ .‬ב ֶ‬ ‫ָָּארץ‪ ,‬ו ְטִּ הֵּ ר מַ חֲ נֵּיהֶ ם מִּ ן הַ טְ מֵּ אִּ ים (פרק ה) כְָאמְ רו‬ ‫ו ְסִּ דֵּ ר הַ דְ ָּגלִּים (פרק ב) ו ְנושְ אֵּ י הַ מִּ שְ כָּן (פרק ד) לְהַ ְכנִּיסָּ ם ל ֶ‬ ‫"ו ְהָּ י ָּה מַ חֲ נֶיָך קָּ דוש" (דברים כג‪ ,‬טו) ּומִּ ן הַ מַ מְ ז ִֵּּרים בְעִּ נְי ַן סוטָּ ה‪ ,‬לְמַ עַ ן ּתִּ הְ י ֶה הַ שְ כִּינָּה בֵּינֵּיהֶ ם בְמַ חֲ נֵּה‬ ‫ָָּארץ מִּ יָּד ִּבלְּתִּ י מִּ לְחָּ מָּ ה לּולֵּא‬ ‫ַארבָּעָּ ה מַ עֲ שִּ ים טובִּים שֶ עָּ שּו י ִּשְ ָּראֵּ ל‪ ,‬שֶ בָּהֶ ם זָּכּו ִּל ָּכנֵּס ל ֶ‬ ‫ִּצבְאותָּ ם‪ ,‬סִּ ֵּפר הַ כָּתּוב ְ‬ ‫הַ מְ ַר ְגלִּים כְמו שֶ הֵּ עִּ יד משֶ ה ַרבֵּינּו בְָאמְ רו לְחובָּב "נוסְ עִּ ים אֲ נַחְ נּו אֶ ל הַ מָּ קום" (להלן י‪ ,‬כט)‪.‬‬ ‫ִּראשונָּה‪ :‬סִּ פֵּ ר חֲ נֻכַת הַ מִּ זְבֵּחַ ‪.‬‬ ‫יזּותם בְעִּ נְי ַן חִּ נּוְך הַ ְלוִּיִּם‪.‬‬ ‫שֵּ נִּית‪ :‬ז ְִּר ָּ‬ ‫יזּותם בְקָּ ְרבַן הַ פֶ סַ ח‪.‬‬ ‫שְ לִּישִּ ית‪ :‬ז ְִּר ָּ‬ ‫ְרבִּיעִּ ית‪ֶ :‬לכ ְָּּתם ַאחֲ ֵּרי הָּ אֵּ ל י ִּתְ ב ַָּרְך בַמִּ דְ בָּר (על פי ירמיהו ב‪ ,‬ב)‪ַ ,‬אף עַ ל פִּי שֶ הָּ י ָּה הֵּ עָּ לות הֶ עָּ נָּן ִּבזְמַ נִּים ִּבלְּתִּ י‬ ‫נודָּ עִּ ים‪ְ ,‬פעָּ מִּ ים אֲ ֻרכִּים ּופְ עָּ מִּ ים קְ צ ִָּּרים‪ ,‬בְאפֶ ן שֶ הָּ י ָּה ָּראּוי שֶ ּתִּ קְ שֶ ה עֲ לֵּיהֶ ם מְ אד הַ חֲ נָּי ָּה ו ְהַ מַ סָּ ע‪ּ .‬ולְהודִּ יעַ כָּל‬ ‫יותם ל ְָּרצון לְפָּ נָּיו‪ ,‬לא ְלפִּי הַ זְמַ ן שֶ הָּ יּו בו‪.‬‬ ‫אֵּ ּלֶה‪ ,‬סִּ ֵּפר אותָּ ם כְפִּי מַ דְ ְרגַת הֱ ָּ‬ ‫ו ְ ָּלכֵּן סִּ ֵּפר ְבכָּאן עִּ נְי ַן חֲ נֻכַת הַ מִּ זְבֵּחַ ו ְהַ ְלוִּיִּם ו ְהַ פֶ סַ ח שֶ הָּ יּו בַחדֶ ש הָּ ִּראשון‪ ,‬ו ְהָּ י ְָּתה ְּתחִּ ּלַת הַ סֵּ פֶ ר בַחדֶ ש הַ שֵּ נִּי‪,‬‬ ‫ַּתורה'‪,‬‬ ‫ו ְהָּ י ָּה עִּ נְי ַן חֲ נָּי ָּתָּ ם ּונְסִּ יעָּ תָּ ם עַ ל פִּי ה' מִּ יום צֵּאתָּ ם מִּ מִּ צ ְַרי ִּם‪ .‬ו ְעַ ל כְמו זֶה ָאמְ רּו 'אֵּ ין מֻ קְ דָּ ם ּומְ אֻ חָּ ר ב ָּ‬ ‫ּו ְלזֶה כַאֲ שֶ ר ּתְ ַכּוֵּן ַּת ְכלִּית מַ ה זּולָּתִּ י הַ זְמַ ן בַסֵּ דֶ ר הַ מְ סֻ פָּ ר‪.‬‬ ‫עם ישראל מתמודד עם משימתו הלאומית [העמקה]‬ ‫רש"ר הירש‬ ‫החומש הרביעי חוזר עתה אל המציאות הלאומית‪ ,‬והרי הוא מראה לנו את ישראל כמו שהוא‪ :‬הוא מציג‬ ‫את האומה הממשית‪ -‬ביחסה אל חזון ייעודה‪ .‬בתחילת הספר מונים את האומה כ"עדה"‪ ,‬המאוחדת על ידי‬ ‫‪6‬‬ ‫ייעודה המשותף‪ ,‬ומונים באומה את כל חבריה העצמאיים ‪ ,‬אחד אחד‪.‬‬ ‫לפי רש"ר הירש חומש במדבר מחזיר אותנו אל הזירה הממשית – עם ישראל המתמודד עם המציאות‬ ‫כשבאמתחתו חלק גדול מהתורה‪ .‬להתמודדות יש פנים מורכבות ‪ -‬מצד אחד ישנה דרישה לשמור על סדרי‬ ‫העם (סדרי מחנה ותפקידי הלויים) וכנגדה יש התקוממות של חלק מהעם כנגד הסדרים הללו (מרד קרח);‬ ‫מנהיגי העם נדרשים להתמודד עם משברים ולגלות מנהיגות ולא תמיד הם מצליחים לעצור את המשבר‬ ‫באבו‪ .‬בשלב מסוים ישנו רפיון של כל שלושת המנהיגים‪ :‬אהרן ומרים (בפרק יב) ומשה (בפרקים יא‪ ,‬יג‪-‬יד)‪.‬‬ ‫לצד זה ישנו גילוי של מנהיגות אלטרנטיבית (כלב ויהושע‪ ,‬פנחס);עם ישראל מגלה נכונות לשמוע לדברי ה'‬ ‫(פסח שני‪ ,‬קנאות פנחס) ולצד זה ישנם גילויי מרי (המעפילים‪ ,‬סיפור המקושש‪ ,‬בעל פעור)‪.‬‬ ‫ייחודו של ספר במדבר‬ ‫ההבדלים בין חומש במדבר לחומשים אחרים‬ ‫כאן המקום להעלות לדיון את השאלה שפתחנו בה‪:‬‬ ‫במה שונה חומש במדבר מיתר החומשים?‬ ‫בכדי לענות עליה המורה יבקש מהתלמידים להשתמש בתכנים שנלמדו בהקדמה ולהשוותם לחומשים‬ ‫אחרים בעזרת סרגל הזמן של התורה‪.‬‬ ‫במהלך לימוד החומש‪ ,‬רצוי להיעזר לאורך השנה בסימניה מפורטת יותר לחומש במדבר‪.‬‬ ‫נקודות להשוואה‪ :‬משך הזמן של כל חומש‪ ,‬המקומות בהם התרחשו האירועים של החומשים השונים‪,‬‬ ‫מבנה החומשים‪ ,‬והתובנות המרכזיות העולות מחומש במדבר‪.‬‬ ‫באופן כזה התלמיד יעסוק הן בסיכום של תכני ההקדמה והן בהשוואה שתעמיק את הבנתו בייחודו של‬ ‫חומש במדבר‪.‬‬ ‫‪7‬‬