לִדְ מוּתוֹ שֶׁל עֶלֶם חֵן

‫|‪5‬‬
‫יוסף דחוח הלוי‬
‫עו רך כת ב הע ת ' א פי ק י ם '‬
‫לִ ְדמוּת ֹו שֶׁ ל עֶ לֶם חֵ ן‬
‫עוֹדֵ ד חַ מְ ִדי ז"ל‬
‫ְקצָ ִרים הָ יוּ יְמֵ י חַ יֶּי‪‬‬
‫וְ ‪‬א נָמַ דּוּ בִּ ְממַ דֶּ ‪‬‬
‫ִעוּד‪‬‬
‫אַ תָּ ה ‪‬א הִ ְשׁל ְַמתָּ אֶ ת י ְ‬
‫אַ תָּ ה חָ יִיתָ עוֹז תּוֹ‪ ‬ע ֹולָמְ ‪‬‬
‫מֵ עַ ְנוָתְ ‪ ‬הוּכַח גֹּ ֶדל מַ עֲשֶׁ י‪‬‬
‫ְעוּרים אוֹתְ ‪ ‬הִ פְ עִ ים‬
‫לַהַ ג נ ִ‬
‫וְ אַ תָּ ה עִ צַּ בְ תָּ בּ ֹו רוֹב ֵדּעִ ים‬
‫לְ אָבִ ינוּ שֶׁ בַּ שָּׁ מַ יִם נָהַ ְרתָּ וְ עָ לַזְ תָּ‬
‫הוּאַרתָּ וְ זָהַ ְרתָּ‬
‫ְ‬
‫ִמתּוֹ‪ ‬עַ צְ ְמ‪‬‬
‫קָ שֶׁ ה עָ לֵינוּ חֶ סְ רוֹן נוֹכְ חוּתְ ‪‬‬
‫חָ ִשׁים אָנוּ אֶ ת הֶ חָ לָל שֶׁ הוֹתַ ְרתָּ בָּ נוּ‬
‫חֲבָ ל עַ ל ְדּאָבְ ִדין וְ ‪‬א ִמ ְשׁתַּ כְ חִ ין‬
‫תְּ הֶ א נַפְ ְשׁ‪ ‬צְ רוּרָ ה בִּ צְ רוֹר‬
‫חַ יֵּי הַ נֶּצַ ח שֶ ל עַ מֵּ נוּ‬
‫יוֹסֵ ף ְדּחוּח‪-‬הַ לֵּוִ י‬
‫‪|6‬‬
‫הרב מאיר עפארי‬
‫קדומים‬
‫עודד נע"ג בן אברהם ואהובה חמדי הי"ו‬
‫'ואיננו כי לקח אותו האלוהים'‬
‫השכים אברהם בבקר‬
‫נסו הצללים ואנו מבקשים את שאהבה נפשנו‬
‫והנה דם על ההרים‬
‫נהי כעיינות משתפכים‪ ,‬כנחלים שוטפים‬
‫הנער טרם שב‬
‫ביום גדול וארוך שאין לו ערב‪.‬‬
‫איחרה הפקודה‬
‫אל תשלח ידך אל הנער!‬
‫עודד פקח את עיניו ולא ראה כי קרבה הסופה‪.‬‬
‫ענה עודד שוב ושוב‪ :‬הנני!‬
‫שותק המזבח‪ ,‬לוהט מאוד ושותק בשעה טרופה‬
‫דודי חמק עבר‬
‫הערב סגר את עפעפי השקיעה‬
‫ואיך נשיר את שיר השירים?‬
‫על בהונות קרב לאסוף את גרגר הזהב‪.‬‬
‫אין כוכב ושחור הלילה גואה ורותת‬
‫אבד שה מן העדר‪ ,‬שב אל רגבו‪.‬‬
‫לא תקום הזריחה והזעקה היתה לסופה‬
‫אבדה ציפור הפז‬
‫בולעת ואין מפניה מנוסה‪.‬‬
‫ולא תשוב עוד אל הקן‪.‬‬
‫יום שמש עיוור‬
‫השמים‪ ,‬קרעים קרעים‬
‫עשן הזבח ברקיע הנשרף באש‬
‫מנענעים את השמשות‬
‫נוד תנוד הארץ‪.‬‬
‫והנה תנור אש ולפיד עשן‬
‫עודד נעקד‪ ,‬הקול נדם‪.‬‬
‫אין אדם יודע את חצותו את שחרו ואת ערבו‬
‫השמש לא זרחה לעודד‬
‫הוא יצא כשבלבו הלהבה‬
‫שקע ביום לא נדעהו‬
‫ובידו האש אל אחד ההרים‬
‫הוא נטמן בשעה עיוורת‬
‫לגדל ולקדש את שמו יתברך‬
‫ביום שטרם בא‪.‬‬
‫היום היה גדול והלילה ארוך‪.‬‬
‫עלה בלהב אל המזבח והשיר נדם‪.‬‬
‫שותק המזבח‪ ,‬בוכים המלאכים‪.‬‬
‫אבכה ואקונן קינה אחר קינה‪ ,‬ואספוק כף אל כף בבכי ואנינה‪ ,‬על אסיפת אחינו עודד בן‬
‫אברהם שנקבר באשמנה‪ .‬נבקש עליו רחמים וחמלה וחנינה‪ .‬מלפני אהוב‪ ,‬ברוך‪ ,‬גיבור שוכן‬
‫מעונה‪ ,‬שישים חלקו ומחיצתו עם רועים שבעה ונסיכים שמונה ועם צדיקים בעלי אמונה‪ .‬הצור‬
‫תמים פעלו‪.‬‬
‫|‪7‬‬
‫הרב אדיר דחוח הלוי‬
‫בן חכם ישמח אב‬
‫לדמו תו של הבחור הנעים עודד חמדי ז"ל‬
‫אור ליום שישי‪ ,‬ו בכסלו‪ ,‬היתה יד ה' בתנור החימום הסלילי שנתלה בחדר הפנימייה בה‬
‫נם שנת ישרים אהובנו ומחמד עינינו עודד חמדי ז"ל‪ .‬התנור נפל ממעמדו בקיר על גבי ספה דו‪-‬‬
‫מושבית שהיתה מתחתיו‪ .‬הספה החלה להתלקח וחָ מרי הבעירה יצרו עשן כימי רעיל שחדר‬
‫לריאותיו של עודד במהלך שנתו‪ .‬לאחר זמן מה‪ ,‬עודד התעורר מן העשן וצעק לחבריו שישנו‬
‫בחדר הפנימי שבקרוואן‪" :‬קומו‪ ,‬קומו‪ ,‬שריפה! שריפה!"‪ ,‬חבריו קמו לשמע צעקותיו‪ ,‬ונמלטו‬
‫במהירות דרך החלון הצר שהיה בחדרם‪ .‬עודד נאבק עם העשן הסמיך‪ ,‬אך הוא סגר עליו‪ ,‬והוא‬
‫נפל על מטתו מעורפל חושים‪ .‬חבריו שנמלטו מהתופת‪ ,‬היו בטוחים שעודד קרא להם ִמ ְמקוֹם‬
‫עָ מדו מחוץ לקרוואן‪ ,‬הם תרו אחריו‪ ,‬אך לא מצאוהו‪ .‬לאחר זמן מה‪ ,‬כשהבינו שעודד נלכד‬
‫באש ובעשן‪ ,‬הם פרצו לחדר והוציאו את עודד שלם בגופו אך במצב אנוש‪ ,‬מטושטש ומבולבל‪.‬‬
‫עד מהרה עודד הובהל לבית החולים "הדסה"‪ ,‬אך הכוויות הפנימיות שצרבו את ריאותיו‬
‫הכריעוהו והוא נאסף‪ ,‬זך וטהור‪ ,‬לאביו שבשמים‪ ,‬והוא בן ‪ 18‬ושלשה חדשים‪.‬‬
‫בשעה ‪ 7:40‬בבוקר‪ ,‬טלפנה אלי רעייתי תמ"א והודיעה לי בבכי ובכאב עמוק כי אחיה‬
‫עודד נפגע משריפה והוא מאושפז במצב אנוש ב"הדסה"‪ .‬לאחר כ‪ 10 -‬דקות‪ ,‬טלפן אלי חותני‪,‬‬
‫ר' אברהם חמדי הי"ו‪ ,‬והודיעני בקול חנוק מכאב כי "עודד גמר"‪ .‬לא ניתן לתאר את עצמת‬
‫הזעזוע והתדהמה שאחזו בי‪ ,‬השתדלתי לכבוש את רגשותיי ולברך ביישוב הדעת "ברוך דיין‬
‫האמת"‪ .‬לאחר מכן קרעתי את בִּ גְ ִדּי ובכיתי במר נפשי‪ .‬לאחר זמן‪ ,‬כאשר הרהרתי בבשׂורה‬
‫הקשה מנשׂוא "כִּ י גָמַ ר חָ סִ יד" )תהלים יב‪ ,‬ב(‪ ,‬למדתי ממילותיה שיעור של התמודדות עם כוס‬
‫פורענות מרה שכזו‪ :‬במלים הספורות הללו‪ ,‬סוכמה בתמציתיות השקפת עולמה של היהדות‬
‫הגורסת‪ ,‬כי האדם הוא פקדון עלי אדמות ובסיום תפקידו נפשו מתבקשת לשוב לצור מחצבתה‪.‬‬
‫ההלוויה החלה בשעה ‪ 13:00‬בבית העלמין בשיכון ותיקים בנתניה‪ ,‬ואליה נקבצו המון‬
‫אדם שהכירו את עודד והמשפחה ואהבוהו אהבת נפש‪ .‬רבים רבים‪ ,‬גדולים וקטנים‪ ,‬התייפחו‬
‫מרה על האסון הפתאומי שניחת על ראשנו‪ ,‬והצטערו צער עמוק על דמותו ואישיותו הנפלאה‬
‫של עודד שתחדל ללוותנו ולהאיר את חיינו בחכמתו הנפלאה‪ ,‬במעשיו הטובים ובהליכותיו‬
‫המעודנות‪.‬‬
‫ראשון לסופדים היה הרב שבתי סבתו ראש ישיבת "מצפה יריחו" שבה עודד למד בחמש‬
‫השנים האחרונות ועשה חיל בכל אשר פָּ נָה‪ .‬הרב זעק בקול מתייפח‪" :‬הַ ֶיּלֶד אֵ ינֶנּוּ ַו ֲאנִי אָנָה ֲאנִי‬
‫בָ א!" )בראשית לז‪ ,‬ל(‪ .‬כבוד הרב הספיד את עודד ותיאר את דמותו כברק שהבריק בשמי‬
‫הישיבה ומֵ אורו הנעים והמחכים ניאותו רבים‪ .‬הרב גם סיפר כי עודד‪ ,‬לצד הצטיינותו‬
‫בלימודים‪ ,‬היה פועל ומפעיל‪ ,‬יד ימינם של ראשי הישיבה ומוריה וכבר בחייו שימש דוגמא‬
‫ומופת לכל רואיו‪.‬‬
‫‪|8‬‬
‫המספיד השני היה הרב הראשי של קרית‪-‬אונו‪ ,‬הרב רצון ערוסי יצ"ו‪ ,‬שהרים קול זעקה‬
‫וקינה על עודד האהוב והטוב‪ ,‬הרב ספד לו שהיה שושן צחור וטהור בעולמנו השפל ועתה‬
‫נלקטה נפשו מגינתנו‪ ,‬והיא תהא נטועה מעתה ואילך בגינתו של ה' יתברך במחיצת אבותינו‬
‫הקדמונים‪ ,‬הצדיקים ואנשי המעלה‪ .‬כבוד הרב רצון פנה בהספדו בקול נשבר לאביו ולאמו של‬
‫עודד‪" :‬אבי יקירי‪ ,‬ורעייתו אהובה מנשים באוהל תבורך"‪ ,‬והעלה על נס את דמותם ואת פעלם‬
‫החינוכי בנפשו של עודד בטפחם את ילד שעשועם במסירות ובנאמנות‪ ,‬וגדלם אותו להיות‬
‫דוגמא ומופת לגדולים ולקטנים כאחד‪ .‬הרב סיים בנעימת קינה בפסוק‪" :‬הַ צּוּר תָּ מִ ים פָּ עֳל ֹו כִּ י‬
‫כָל ְדּרָ כָיו מִ שְׁ ָפּט‪) "...‬דברים לב‪ ,‬ד(‪.‬‬
‫בתום הקבורה‪ ,‬נעמד ר' אברהם חמדי הי"ו מעל תלולית העפר וקרא בגבורה בקול מר‪:‬‬
‫"ה' נָתַ ן וה' לָקָ ח‪ ,‬יְהִ י שֵׁ ם ה' מְ בֹרָ ך" )איוב א‪ ,‬כא(‪ .‬קריאה זו מבטאת את הרעיון המרכזי‬
‫שבאמצעותו מתמודדת המשפחה עם האסון הפתאומי‪ :‬מעשיו של ה' נסתרים מאיתנו‪ ,‬ואין‬
‫ביכולת "אֱנוֹשׁ ִרמָּ ה וּבֶ ן אָדָ ם תּ ֹולֵעָ ה" )שם כה‪ ,‬ו( להגיע עד חקר תעלומות הבורא‪ ,‬יתעלה מעל‬
‫כל שבח‪ .‬וכפי שהבין זאת קדמונינו איוב באמרו‪" :‬הַ חֵ קֶ ר אֱלוֹהַּ תִּ מְ צָ א אִ ם עַ ד תַּ כְ לִ ית שַׁ דַּ י‬
‫תִּ מְ צָ א" )שם יא‪ ,‬ז(‪ .‬רק זאת ידענו‪ ,‬כי כל פעולות הבורא שלמות ומושלמות‪" :‬אֵ ל אֱמוּנָה וְ אֵ ין‬
‫עָ וֶל צַ ִדּיק וְ יָשָׁ ר הוּא" )דברים שם(‪.‬‬
‫במהלך השבעה‪ ,‬פקדו רבים את סוכת האבלים הרחבה‪ ,‬אך הצרה מלהכיל את זרם‬
‫המנחמים‪ .‬ארשׁת פניהם ענתה בהם כי קשתה עליהם מלאכת הניחום אל מול פני ההורים‬
‫הבוכים והמיוסרים‪ ,‬על אסיפתו של בנם יחידם עודד‪ .‬עודד היה יד ימינם של הוריו בפעילותם‬
‫למען החברה והקהילה‪ ,‬למען הפצת אור התורה בכלל‪ ,‬ומשנת הרמב"ם בפרט‪ .‬בין המנחמים‬
‫היה ר' אליהו נגר אשר ביאר הלכה שסייעה לו בהתמודדות עם מות אביו‪" :‬רשות כל אדם‬
‫נתונה לו‪) "...‬תשובה ה‪ ,‬א(‪ .‬כלומר‪ ,‬כשם שרשות כל אדם נתונה לו לבחור בטוב או ברע‪ ,‬כך‬
‫רשות כל אדם נתונה לו לבחור להיחלץ מדאבונו או חלילה לשקוע ביגונו‪.‬‬
‫עודד היה בן חכם‪ ,‬ירא ה' וסר מרע‪ ,‬אהוב ומוערך‪ ,‬שהשתדל בכל מאודו ללכת בדרכם של‬
‫הוריו‪-‬מולידיו ולסייע לכל אדם באשר הוא אדם‪ .‬על פניו של עודד היה נסוך חן מיוחד‪ ,‬חן‬
‫ששיקף את רגישותו הרבה לכל אדם‪ ,‬את חכמתו‪ ,‬את ידענותו‪ ,‬את מסירותו‪ ,‬את ענוותנותו‪ ,‬ואת‬
‫אהבתו לכל אשר נברא בצלם‪ .‬עודד מעולם לא פגע באיש‪ ,‬ותמיד ביקש להיות האיש הנכון‬
‫במקום הנכון‪ .‬במהלך השבעה‪ ,‬ספד הרב שבתי סבתו לעודד ואמר‪" :‬כששאלוני היכן עודד‪,‬‬
‫הייתי תמיד משיב‪ :‬במקום שזקוקים לעזרה – שם תמצאוהו"‪.‬‬
‫למרות כשרונותיו הניהוליים והלוגיסטיים‪ ,‬עודד לא הזניח את לימוד התורה‪ ,‬הוא שקד על‬
‫תורת משה והגה בה יומם ולילה – פשוטו כמשמעו‪ .‬בלילה שנלקח מאיתנו הוא חזר לחדרו‬
‫בשעה ‪ 2:00‬לפנות בוקר מלימוד קבוע בישיבה שנערך בסוף כל יום חמישי עד השעות‬
‫הקטנות‪.‬‬
‫רבנים גאונים‪ ,‬מלומדים‪ ,‬ואישי ציבור חשובים באו לנחם את האבלים מיגונם‪ :‬האדמו"ר‬
‫מצאנז‪ ,‬שלמה מחפוד‪ ,‬משה בן משה‪ ,‬שמואל שמרלר‪ ,‬פנחס ועזרא קֹ רח‪ ,‬אריה נדב‪ ,‬יוסף שבח‪,‬‬
‫|‪9‬‬
‫אברהם חממי‪ ,‬משה צארום‪ ,‬אליהו אביעד‪ ,‬אבשלום עדן‪ ,‬חננאל סרי‪ ,‬אהרֹן בדיחי‪ ,‬יונתן‬
‫אדוואר‪ ,‬צפניה ערוסי‪ ,‬זכריה תנעמי‪ ,‬זכריה טובי‪ ,‬שמעון עוזרי‪ ,‬אהרֹן קאפח‪ ,‬יורם קאפח‪ ,‬מאיר‬
‫עפארי‪ ,‬יהודה שלוש‪ ,‬ירון צברי‪ ,‬אהרֹן גימאני‪ ,‬אורי מלמד‪ ,‬יהודה עמיר‪ ,‬ח"כ מיכאל בן‪-‬ארי‪,‬‬
‫אבי מורי יוסף דחוח‪-‬הלוי ועוד‪ .‬אף כבוד ראש עיריית נתניה‪ ,‬גב' מרים פיירברג וחברי מועצת‬
‫העיר באו לנחם ולעודד‪.‬‬
‫ונחתום בפרשנות רס"ג לפסוק שהובא בראש דברנו‪" :‬ויש באמרו 'בן חכם' שני דברים‬
‫כלולים‪ ,‬האחד – זירוז להוריו ללמד את בנם מדע במה שהודיעם שהוא עֶ ְדיָם ותפארתם‪ .‬והשני‬
‫– זירוז לבן להשתדל בלִ מוד המדע והחכמה כיון שהוא חייב בכבוד הוריו‪ ,‬ועוד שחכמתו ממה‬
‫שהם שמחים בו‪ ,‬ולפיכך חייב הוא ללמוד גם כדי לשמחם‪ ,‬ואל יהי סכל כדי שלא יעציבֵ ם"‪ .‬כך‬
‫נהגו הוריו של עודד‪ ,‬וכך בדיוק השיבם עודד אהבה על אהבתם‪ ,‬בהיותו בן חכם‪ .‬ברם‪ ,‬זאת‬
‫ועוד אחרת‪ ,‬חכמתו לא הצטמצמה לשׁובב נפש הוריו בלבד‪ ,‬חכמתו זרחה ונגהה גם על רבים‬
‫רבים ממוקיריו ואוהביו שׁשׂימחם והפליאם במעשיו הטובים‪ ,‬בשנינותו‪ ,‬באצילותו‪ ,‬בחכמתו‪,‬‬
‫בעדינות נפשו‪ ,‬וברגישותו לזולתו‪.‬‬
‫אין צל של ספק‪ ,‬כי עודד זכה וזיכה‪ ,‬ועל אף הזמן הקצר שהוקצב לו‪ ,‬השׂכיל לשׁכלל את‬
‫נפשו הטהורה והוציאה מן הכוח אל הפועל‪ .‬ולכן‪ ,‬הסתלקותו מעמנו – אינה אלא מעמנו‪ ,‬אך‬
‫הוא עצמו נתעלה למקום נעלה ומרומם‪ ,‬ונפשו הזכה הברה והמזהירה צרורה בצרורו של‬
‫הקב"ה‪ ,‬במחיצת הזוכים לחיי הנצח וְ לַטוב הנצחי בעולם האמת‪.‬‬
‫כותב בדמע‪,‬‬
‫אדיר ב"ר יוסף דחוח‪-‬הלוי‬
‫‪| 10‬‬
‫הרב יונתן דימרי‬
‫מ נה ל י שי בת מ צפ ה ירי ח ו‬
‫"וירא אדוניו כי ה' איתו וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו"‪.‬‬
‫מאז לכתך מאיתנו עודד יקירינו אין אנו מוצאים דרכינו‪ .‬קשה עלינו פרידתך מאוד מאוד‪.‬‬
‫את ארבע השנים האחרונות בישיבתנו הייתי מתחיל בכל יום ויום עם החיוך שלך‪ ,‬שופע ורחב‬
‫מכל הלב‪ .‬עם פגישה ראשונה ליד המשרד שלי – שלך‪ .‬בישיבה‪.‬‬
‫כל ערב לפני לכתי לביתי הייתי פוגש אותך‪ .‬היינו מדברים‪ ,‬משוחחים‪ ,‬מתייעצים על כל‬
‫מיני מהלכים בישיבה‪ ,‬מה צריך לתקן ומה צריך להרחיב כיצד מגדילים את הציוד האור קולי?‬
‫כיצד לגרום לתלמידי הישיבה טוב יותר‪.‬‬
‫לא היית שוכח להזכיר לי שיש לקנות לחמים מיוחדים לאחד הבחורים כי הלחם בהקפאה‬
‫נגמר ולא הסתפקת דאגת – שלחת ִמסרון בלילה‪ .‬חרדת כל הזמן שחלילה לתלמיד לא יהיה את‬
‫הלחם המיוחד שלו‪.‬‬
‫עודד תלמידי חביבי יקירי – למדתי ממך המון תמיד אמרת מה שהספקתי ב‪ 50-‬שנה אתה‬
‫הספקת ב ‪ 18‬שנותיך‪.‬‬
‫אחריות‪ ,‬רצינות‪ ,‬כבוד הדדי‪ ,‬להתחשב ברצון כולם‪ ,‬לדאוג לכולם‪ ,‬לא עלית לישון עד‬
‫שידעת שלכולם טוב‪ .‬לא נחה דעתך עד אשר היית בטוח שהעניינים סודרו‪.‬‬
‫שאלו אותך מה תפקידך בישיבה – ענית שהמנהל אמר לי שאני "סמנכ"ל לעניינים‬
‫מיוחדים" – מיוחד הייתי מכולם‪ .‬כולם רצו את חברתך‪ ,‬קרבתך מפני שידעו ששם העוגן‬
‫והביטחון לטוב‪.‬‬
‫משפחת חמדי היקרה‪ ,‬ההורים‪ ,‬האחיות‪ ,‬והסבתא היקרה מכל‪.‬‬
‫עודד היווה לי חבר‪ ,‬רע‪ ,‬ולמרות פער הגילאים והתפקיד‪ ,‬בארבע שנים ומספר חודשים‬
‫למדתי להכיר דמות אצילית בעלת רוחב לך ענק‪ ,‬נתינה אין סופית‪ ,‬נתינה שלא ידעה מעצור‪,‬‬
‫נתינה שלא ידעה הפסק‪...‬לכל הסובבים אותו‪ .‬ממנה שאבתי תעצומות וכח להמשיך את אשר‬
‫אני עושה‪.‬‬
‫המבכה את אשר איבדתי‬
‫יונתן דימרי‬
‫מנהל הישיבה‬
‫| ‪11‬‬
‫יוסף פרחי‬
‫לדמותו של עלם חמודות‬
‫אם אתאר את תחושתי בשתי מלים יהיו אלה‪ :‬הלם וזעזוע‪ .‬אך אף שתי מילים חזקות אלה‪,‬‬
‫אינן מתארות לאשורן את עצמת רחשי לבך‪ ,‬ידיד נפשי ר' אבי‪ ,‬ולא את רחשי לב נוות ביתך‬
‫הרעיה הדגולה אהובה‪ ,‬בנותיך‪ ,‬חתניך ושאר בני המשפחה והחברים‪.‬‬
‫ביום בהיר‪ ,‬אך מר ונמהר‪ ,‬רעם עלינו עולמנו‪ ,‬אש ירדה מן השמים‪ ,‬שרפה את סביבתו של‬
‫עודד‪ ,‬ועשנהּ נטל את נפשו של עלם החמודות שלנו – עודד‪ .‬במקום לִ זכות ללוותו בגיל ח"י אל‬
‫חופתו‪ ,‬מצאנו את עצמנו מלווים את מיטתו בבכי וביגון‪ ,‬לחלקת קבורתו בבית העלמין בנתניה‪.‬‬
‫על אף השעה המאוחרת וכניסת השבת הסמוכה‪ ,‬השתתפו עמנו בלוויה מאות רבות של בני‬
‫אדם‪.‬‬
‫קשה עלינו הכתיבה על עודד בזמן עבר‪ ,‬וקשות עוד יותר המחשבות‪ .‬איוב קרא‪" :‬ה' נתן‬
‫וה' לקח"‪ .‬חכמינו המשילו את פטירתו של האדם מן העולם בנטילת ה' את פקדונו‪ ,‬ויש ברעיון‬
‫זה כדי לשכך מעט מן הכאב הגודש את לבותינו‪ .‬ברוח זו אולי אפשר לומר ה' נתן פקדון‬
‫לשמונה עשרה שנים ושלושה חדשים‪ .‬פקדון מעט הכמות אך רב האיכות‪ .‬פקדון ששעשע‬
‫אותנו בילדותו‪ ,‬בשובבותו‪ ,‬בחיוכו‪ ,‬ששימח אותנו בשנות נערותו‪ ,‬שסייע בכל אשר נתבקש‪,‬‬
‫וגם כאשר לא התבקש – התנדב‪ .‬עודד למדנו עין בעין כי אין גבול לחסד‪ ,‬ואין קץ לנתינה‬
‫ועזרה‪ .‬ועתה ה' לקח‪ ,‬לקח מאיתנו בחטף‪ ,‬ללא הכנה מוקדמת‪ ,‬ובתוך שעות ספורות עודד‬
‫הצעיר השיב את נשמתו הזכה לחי העולמים‪.‬‬
‫"יהי שם ה' מבורך"‪ .‬זהו המקום לומר שאין אנו מבינים פעלו של יודע תעלומות‪ ,‬ואין אנו‬
‫יודעים מה ילד יום‪ ,‬ומה צופן הזמן באמתחתו‪ .‬ולמרות זאת‪ ,‬פטור בלא כלום אי אפשר‪ ,‬הימים‬
‫עוברים והדמעות עדיין חונקות את גרוננו‪ ,‬המציאות אט אט מתבהרת‪ ,‬אך הלב ממאן להינחם‬
‫והכאב איננו מרפה‪.‬‬
‫יש אדם שאף לאחר שבעים שנה לא עלתה בידו לקנות את עולמו בדעת ובהשכל ובמידות‬
‫טובות‪ ,‬ומנגד‪ ,‬יש עלם חמודות שמצליח להשיג את השלמות בזמן מועט כשהוא רק בגיל ח"י‬
‫שנים‪ .‬יש אדם שמכלה ימיו בתענוגות שוא‪ ,‬ויש אדם שמיצר על כך שאין מספיק שעות ביממה‬
‫כדי שיוכל להספיק עוד ועוד ללמוד תורה ולגמול חסדים‪.‬‬
‫עודד הילד‬
‫עודד נולד להוריו ולשלוש אחיותיו‪ .‬עוד בהיותו רך בשנים זכינו לעמוד על חכמתו ועל‬
‫אדני החסד וההטבה שעתידים להוות את שדרת עולמו הרוחני בהמשך חייו‪.‬‬
‫זכורני איך בהיותו בן שלוש שנים בכה בעת שאביו רצה לתקן את הטלביזיה שהיתה‬
‫בבית‪ .‬באמרו‪ ,‬אם התקלקלה זה סימן מה' שאין צורך להחזירה‪ .‬ילד בגיל שלוש‪ ,‬מצליח‬
‫‪| 12‬‬
‫להבחין בשכלו במשמעות הסכנות הטמונות ברוב שידורי הטלביזיה ששוטפים אותנו‪ .‬אך לא‬
‫רק מצד הרעות שנצפות בתוכניותיה‪ ,‬אלא ובעיקר מצד כילוי הזמן שהצופה מכלה ומאבד‬
‫בישבו בוהה בריצודי תמונותיה‪ ,‬שעות יקרות מאין כמותן שלא ישובו למאבדן‪.‬‬
‫זוכר אני את תלמודו יחד עם אחי אריאל יצ"ו אצל ה'מארי' יהודה שאקי יצ"ו‪ .‬הם היו‬
‫שבים מן הלימוד ובידם דברי מתיקה שקיבלו מהמארי כפרס על כך שלמדו היטב‪ .‬יום אחד‪,‬‬
‫בחזרו מן הלימוד וממתק בידו‪ ,‬ביקש עודד להעניק לי את הממתק שקיבל‪ ,‬השבתי לו כי הוא‬
‫זכה בו על שקדנותו ועדיף שהוא יהנה ממנה‪ .‬עודד השיבני‪' :‬אני למדתי‪ ,‬זה מספיק לי'‪ .‬זאת‬
‫ועוד‪ ,‬סיפר לי ר' אבי‪ ,‬כי עודד היה מלין בפניו כי המארי מכה אותו‪ .‬כששאלו לפשר הדבר‬
‫השיבו עודד כי המארי מבקש מהתלמידים לחזור עשר פעמים על כל פסוק‪ ,‬ודייני כדי להבין‬
‫בפעם אחת‪ ,‬ומדוע אפוא אני צריך לחזור עשר פעמים? מי שלא למד שיחזור‪ ,‬אך אני איני‬
‫צריך‪...‬‬
‫על חשיבות לימוד התורה בחייו‪ ,‬תעיד עמידתו בעת הדרשה בבר המצוה‪ .‬רגילים ילדים‬
‫החוגגים את בר המצוה ללמוד את הדרשה שחיבר להם אביהם או רבם או חבר משפחה קרוב‪,‬‬
‫זמן מה קודם שישאו את הדרשה ברבים‪ .‬וכשמגיע עת הדרשה – לדקלם אותה בפני הציבור‪.‬‬
‫לעתים הילד מבין את שאומר‪ ,‬ולעתים לא‪ ,‬אך העיקר שידע כיצד לדקלמה ולשננה בפני הקהל‬
‫הרב שנקבץ לשמעו‪.‬‬
‫מי שלא ראה את עודד בשבת פרשת "כי תצא" במלון 'מגדלי הכנסת' בירושלים בעת‬
‫ששמחנו עמו בהגיעו לעול המצוות‪ ,‬לא ראה מה היא הבנה אמיתית של דברי תורה‪ ,‬מהי‬
‫התרגשות של שמחה בעת עמידה‪ ,‬ומהי נשיאת דרשה איכותית בפני תלמידי חכמים‪ .‬זכורני כי‬
‫חודש לפני בר המצוה שוחחתי יחד עם ר' אבי הי"ו עם הרב עופר קאפח וביקשנו ממנו דרשות‬
‫לבר המצוה שחיבר סבו מו"ר הגר"י קאפח זצ"ל‪ .‬הרב עופר שלח לנו מספר דרשות‪ ,‬ומתוך‬
‫דרשות אלה עודד בעצמו חיבר את דרשתו‪ .‬עודד למד את דרשתו‪ ,‬לא למידה כ'עוף המצפצף'‪,‬‬
‫ולא למידת שינון שטחית על‪-‬פה‪ ,‬אלא למידה שיש בה כדי ללמוד וללמד אחרים‪.‬‬
‫כאשר עודד נתבקש לשאת את דרשתו‪ ,‬הזמינו מורנו הרב רצון ערוסי יצ"ו לעמוד לימינו‪,‬‬
‫ועודד החל להרצות את דבריו בפני הקהל‪ .‬עודד הסביר את הדברים‪ ,‬חלקם מן הכתב וחלקם‬
‫בעל פה‪ ,‬ובהגיעו להודות להוריו היקרים‪ ,‬פרץ בבכי ובדמעות כתוצאה מההתרגשות הרבה‬
‫שאחזה בו‪ .‬הרב חיבקו ואימצו אל ליבו‪ ,‬ואמר לנוכחים "ניכרים דברי אמת"‪ ,‬כי כאשר אדם‬
‫לומד ומכין את דרשתו מתוך הבנה‪ ,‬ידיעה והכרה בערך הלימוד‪ ,‬אין ספק כי אלו מטביעים בו‬
‫את חותמם‪ .‬מעמד מרגש זה הרשים אותנו מאוד וחשבנו כי עודד נכון להיות גדול וחכם‬
‫בישראל‪ .‬ויתירה מכך‪ ,‬עודד זכה להכיר טובה ולהוקיר את הוריו שהשקיעו בחינוכו ובטיפוחו‪,‬‬
‫ועמלו ככל יכולתם להורות לפניו את דרך האמת‪ ,‬דרכה של תורה – ולכן בהגיעו לנקודה‬
‫רוחנית חשובה בחייו‪ ,‬עלו וצפו רגשותיו הטהורים‪.‬‬
‫| ‪13‬‬
‫עודד בבית הכנסת‬
‫עודד ראה בשמירה על מסורת אבות ערך נעלה מאין כמותו‪ .‬מצעירותו הוא השכיל‬
‫להבחין בין נוסחי התפילה השונים‪ ,‬ולעולם הוא השתדל להתפלל קרוב ככל האפשר לנוסח‬
‫רבנו הרמב"ם התואם כמעט לחלוטין את הנוסח העתיק שנהג בתימן המעטירה מקדמת דנא‪.‬‬
‫כאשר הדפסתי עבורו את נוסח "השכיבנו" הקצר כדי לאמרו בלילי שבת‪ ,‬הוא שמח ואמר כי‬
‫יעשה לדף למינציה כדי לשמרו שלא יאבד‪ .‬עודד גם ידע להתנהל בחכמה בבית הכנסת בין‬
‫ריבוי הדעות‪ ,‬וכאשר היה מי שהעיר לו על נוסח תפילתו לא התלהם כלפי המעיר‪ ,‬אלא תמיד‬
‫נקט באהבת השלום והשיב למעירו בחיוך ובשתיקה‪ ,‬והמשיך בליבו לדבוק באהבת האמת‬
‫ובמנהגי תימן הקדומים‪.‬‬
‫כאשר למדתי באוניברסיטה כתבתי עבודה על נישוק הציציות בשעת קריאת שמע‪ .‬עודד‬
‫הבחין שמסרתי לאביו את המאמר‪ ,‬אך מיד חטפו מידיו והחל לקרוא‪ .‬לא עזרו כל הערותי על‬
‫כך שמדובר בטיוטה לא סופית‪ ,‬עודד שהיה צמא לכל ידע תורני‪ ,‬לקח ממני את המאמר ונטלו‬
‫לעיון נוסף בביתו‪.‬‬
‫בבגרותו‪ ,‬הוא הבחין שאופני קשירת הציציות בבית הכנסת אינו תואם את מנהג אבותינו‪,‬‬
‫ולכן מיד כששמע שיש רצון להחליפם – קם ועשה מעשה‪ .‬מכיוון שהיו חביבין עליו גם מצות‬
‫ציצית וגם העשייה לטובת הכלל‪ ,‬הוא לקח את כל הטליתות‪ ,‬החליף להם את הציציות והחזירם‬
‫לבית הכנסת מצוייצות לפי ההלכה כפסוקה בהלכות ציצית להרמב"ם‪ .‬כאשר ביקש ועד בית‬
‫הכנסת להשיב לו את כספו שמסר בעבור מימון התרתן וקשירתן מחדש‪ ,‬עודד סרב ואמר כי‬
‫המצוה הזו על חשבונו‪.‬‬
‫מידי שבת היה אוסף עם אחי אריאל יצ"ו את כל עלוני השבת עם דברי התורה‪ ,‬והיה עובר‬
‫עליהם וקורא אותם בשקיקה‪ .‬זכורני איך היה מסנן עלון אחד או שניים שלא תאמו באופיים את‬
‫רוח הרמב"ם‪ ,‬והיה מביאם לי בשובבות‪.‬‬
‫הגזבר הרשמי של בית הכנסת היה אבי חמדי‪ ,‬אך בפועל היה גזבר אחר – עודד‪ .‬מתפללי‬
‫בית הכנסת היו תמהים מדוע הם מקבלים קבלה על נדריהם ונדבותיהם כשכתב עגול וגדול‬
‫מעטר את הקבלה‪ ,‬ואין זה כתב רגיל של אדם בוגר‪ .‬אבי היה מספר כי זהו כתב ידו של עודד‬
‫הצעיר‪ ,‬הרוצה לכתוב את הקבלות ולחלקם למתפללים‪ .‬כך היה גם בחגים ובאירועים שנערכו‬
‫בבית הכנסת‪ ,‬עודד היה מסדר את שמות התפילות‪ ,‬העליות והפיוטים‪ ,‬ומתאים אותם לכרטיסי‬
‫המתפללים על פי המחיר והשם‪ .‬במוצאי השבת או החג‪ ,‬היה מסדר הכל ומעביר לדף מסודר‪,‬‬
‫ולאחר מכן היה מסדר את הכל במחשב‪.‬‬
‫עודד היה מאיר פנים לכל אדם ותמיד היה נסוך על פניו חיוך אשר לא מש מפיו‪ .‬עודד כה‬
‫אהב את הילדים בבית הכנסת‪ ,‬ותמיד היה מתחרה עם אבי מורי יצ"ו בסיום התפילה‪ ,‬מי יחלק‬
‫ראשון את הסוכריות לילדים‪ .‬עודד היה תמיד עובר מילד לילד והיה שואל לשלומו‪ ,‬אף שהוא‬
‫היה נער בוגר והם ילדים כבני חמש או שש‪ .‬עודד היה מעודד ומטפח את הילדים מידיעותיו‬
‫ומנסיונו‪ ,‬מסייעם ומלמדם לתרגם כראוי את הפרשה‪ ,‬ולעתים‪ ,‬הוא היה מתרגם עם ילד כבן‬
‫‪| 14‬‬
‫שבע את ההפטרה פסוק פסוק‪ ,‬כדי לעודדו ולשמחו‪ .‬כך היתה דרכו של עודד לעודד את הילד‬
‫מחד גיסא אך ח"ו לא לגרום לו להתבייש מאידך גיסא‪.‬‬
‫בן אהוב‬
‫אהבת המוסיקה‪ ,‬היתה חביבה על עודד מאד מאד‪ .‬ועל אף שהיה לו קונפליקט עם משנת‬
‫הרמב"ם בעניין‪ ,‬הוא ניסה לתעל את אהבתו למוסיקה על ידי שמיעת מוסיקה יהודית ודתית‪.‬‬
‫עודד התפעל מאוד מבתי הקטנה‪ ,‬שידעה לדקלם מילות שירים שהיו חביבים עליו כבר‬
‫בהיותה בת שנתיים‪ .‬הוא היה שר עמה ביחד‪ ,‬ומספר לכולם כיצד היא שרה ואיזה שירים היו‬
‫שגורים על פיה‪ .‬השיר האהוב עליו היה "בן אהוב" של הזמר אודי דוידי‪ ,‬והוא גם האחרון‬
‫שהתנגן בטלפון הנייד שלו‪ .‬כאשר קוראים היום את מילות השיר‪ ,‬הן מקבלות משמעות מיוחדת‬
‫ומצמררת‪ ,‬והנני מביאם כעת כלשונם‪:‬‬
‫מבוהל‪ ,‬מפוחד שוב חזרתי אליך‬
‫נשמתי שקפאה‪ ,‬וגופי שרתח כמו נער‬
‫מאויים מעצמי‪ ,‬לא רוצה להביט לאחור‬
‫ובגדי השחורים‪ ,‬מיוזע כחוזר מהקרב‬
‫לא תמיד כשנפלתי ידעתי לבוא אחריך‬
‫כמו פצוע נדחף מהחוץ טרם נעילת שער‬
‫כמו בן שב אל אביו ממסע מהכפור‬
‫מתחנן לאביו‪ ,‬שיביט שוב אליו‬
‫הדפוני השומרים דלתך לא פותחים‬
‫כשהקיץ ייסוג לאחור‪ ,‬ובגדי שוב ילבינו‬
‫נאבק בכל כוחי לבוא אליך‬
‫אז אשמע את קולו של אבי שקורא לי לשוב‬
‫ועכשיו אני כבר כאן‬
‫כשהמלך יצא לשדה לבניו יחכה הוא‬
‫מתחנן נאמן‬
‫שוב ארגיש בליבי כאותו בן אהוב‬
‫הוא מאש ‪ -‬ואני בשר ודם‬
‫בן אהוב‬
‫השיר מספר על הבן האהוב השב אל אביו המתגעגע לאחר ששהה זמן רב רחוק ממנו‪ .‬כמו‬
‫משל היה לבטא את כמיהת הנפש לשוב לצור מחצבתה‪ .‬מאבקו של הבן הצעיר לפתוח את דלת‬
‫השמים‪ ,‬נשמתו שקפאה‪ ,‬בגדיו השחורים והגעתו זמן קט טרם נעילת השער‪ .‬שיר זה מבטא את‬
‫אשר התרחש באותו היום שבו פרח עודד מאיתנו למקומו הנעלה והמרומם‪ ,‬טרם כניסת השבת‪.‬‬
‫וכמובן‪ ,‬גילוי המציאות בסוף המסע‪" :‬הוא מאש ואני בשר ודם"‪.‬‬
‫| ‪15‬‬
‫ולאחר אותו המסע‪ ,‬כשהבגדים כשלג ילבינו )ישעיהו א‪ ,‬יח( שומע עודד את קולו של‬
‫המלך שיצא לשדה‪ ,‬והידיעה מכה בתודעתנו כי המלך לקט שושנה מערוגת הבושם – את הבן‬
‫האהוב‪ ,‬את עודד‪.‬‬
‫רגילים בני אדם לומר על מוות בגיל צעיר כי אותו אדם נפטר מן העולם "בטרם עת"‪ .‬אך‬
‫למען האמת‪ ,‬אין אנו יודעים מהו עיתו של כל אדם‪ ,‬שהרי "לְ ‪ ‬הַ גְּ מוּל אֲשֶׁ ר ָגּנַזְ תָּ לַצַּ ִדּ ִיקים‬
‫וַתַּ עֲלִ ימֵ הוּ וַתֵּ רֶ א אתו כִּ י טוב הוּא וַתִּ צְ פְּ נֵהוּ" )כתר מלכות לרשב"ג(‪ .‬אין לנו אלא להאמין כי עת‬
‫היא מלפני ה' אם צעיר ואם בגיר‪.‬‬
‫יד ימין‬
‫עוד בהיותו עול ימים‪ ,‬כבן שש שנים‪ ,‬ביקש עודד להתלוות לאביו לשיעורי התורה‬
‫שהתקיימו בעיר‪ ,‬אך אביו ביקש לדחותו בטענה נכונה שנושא השיעור אינו מתאים לילדים‬
‫)הל' איסורי ביאה(‪ .‬עודד העקשן לא הרפה‪ ,‬והוא הבטיח לאביו כי הוא ילמד במהלך השיעור‬
‫נושא המתאים לגילו‪" :‬אני רק רוצה להיות באווירה של לימוד" אמר לאביו‪ ,‬ואביו השיבו‪" :‬אם‬
‫תתנהג כראוי‪ ,‬אקח אותך כפרס על התנהגותך לשיעור התורה"‪ .‬לאור זאת‪ ,‬דרך חינוך הילד‬
‫ועיצובו שהובא במשל שכתב הרמב"ם בהקדמתו לפירושו לפרק 'חלק'‪ ,‬קיבל אצל עודד‬
‫משמעות מיוחדת‪ .‬שלא כמו שאר הילדים שהגיעו ללמוד על מנת לקבל פרס‪ ,‬דהיינו סוכריות‬
‫ודברי מתיקה‪ ,‬הפרס של עודד היה עצם לימוד התורה‪ ,‬כלומר‪ ,‬עודד זכה כבר מגיל צעיר מאוד‬
‫להבנה מעמיקה כי לימוד התורה נושא עימו טובה רוחנית אמיתית שאין שום טובה בעולם‬
‫שתשווה לה‪.‬‬
‫עודד היה יד ימינו של אביו‪ .‬כל מי שזכה לבוא לשיעורי התורה וישיבות ראש החדש בעיר‬
‫נתניה‪ ,‬שנתקיימו מכוחה של עמותת "הליכות עם ישראל"‪ ,‬להקבלות פני הרבנים בירושלים‬
‫ובקרית אונו‪ ,‬לכנס יום השנה לזכרו של הגר"י קאפח‪ ,‬ועוד‪ ,‬פגש את עודד בכניסה לארוע‪,‬‬
‫בסייעו לארגונו ולהתנהלותו‪ .‬עודד פעל במרץ בכל פרטי ארגון הכנסים‪ ,‬החל מעזרה בצילום‬
‫דפי המקורות‪ ,‬רישום כתובות האנשים כדי להמשיך ולקיים עימם קשר לפרסום שיעורי התורה‪,‬‬
‫עריכת המודעות‪ ,‬הקלטה וצילום של ההרצאות‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫כבר בגיל צעיר מאד‪ ,‬עודד לקח חלק בהקמת דוכני המכירה של מכון מש"ה‪ ,‬וסייע לר'‬
‫שלום אשואל יצ"ו בהבאת הספרים לכנסים‪ ,‬במכירה ובתיעוד ממוחשב של הקבלות‪ .‬בכנס‬
‫העולמי לדיני ממונות ה‪ 21-‬שנערך בשבוע האחרון לחייו‪ ,‬הוא אף דאג שיהיה חיבור לאינטרנט‬
‫על חשבונו כדי שהוא יוכל לגבות תשלומים בכרטיסי אשראי‪ ,‬ובכך חסך למכון את ההוצאה‬
‫הזו‪.‬‬
‫על השתתפותו בסדרי הלימוד ובחברותות בישיבתו מצפה יריחו כבר כתבו חבריו‬
‫הטובים‪ ,‬ועל כן אין צורך לכפול את הדברים שוב‪.‬‬
‫‪| 16‬‬
‫כעין חתימה‬
‫עודד נולד ב‪ -‬כו באב תשנ"ג‪ ,‬ערב שבת קדש פרשת "ראה"‪ ,‬בה נאמר‪" :‬כי יברכך ה'‬
‫אלהיך"‪ ,‬ואכן‪ ,‬עודד זכה להיכנס בבריתו של אברהם אבינו בערב שבת קדש "שופטים"‪ ,‬וזכה‬
‫לקיים בנפשו ובגופו את דברי התורה‪" :‬למען ילמד ליראה את ה' אלהיו לשמר את כל דברי‬
‫התורה הזאת‪ ."...‬עודד נלקח מעימנו בערב שבת קדש פרשת "ויצא" עודד מן העולם‪ ,‬מבית ה'‬
‫בישיבת 'מצפה יריחו' וטיפס מעלה מעלה באותו הסולם ש"ראשו מגיע השמימה‪ ...‬ויפגעו בו‬
‫מלאכי אלהים"‪.‬‬
‫על מעשי החסד של עודד‪ ,‬אהבתו את האדם באשר הוא אדם‪ ,‬אהבתו את האמת החכמה‬
‫והשלום‪ ,‬שקדנותו בלימוד התורה ורצונו העז לידבק בתלמידי חכמים‪ ,‬על מעט מאלה יסופר‬
‫בחוברת זאת‪ ,‬ועוד יסופר הרבה‪ ,‬כי כך היא דרכם של בני אדם‪ .‬יש שנשכחו‪ ,‬יש שנשמטו‪ ,‬ויש‬
‫שיזכרו בהמשך חיינו בעקבות מאורע או מעורר כזה או אחר‪.‬‬
‫חייו של עודד נסתיימו בחסד מופלא הלא הוא הצלתו את שני חבריו ממוות‪ ,‬זהו החסד‬
‫האחרון שעשה קודם שהחזיר נשמתו ליוצרו‪ ,‬ובחסד נעלה זה‪ ,‬שמעיד כאלף עדים על מהלך‬
‫חייו ועל פעלו ואישיותו‪ ,‬נחתמה מגילת חייו העשירה והייחודית‪ ,‬בבחינת "כל המקיים נפש‬
‫אחת‪ ,‬מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא" )סנהדרין‪ ,‬ד(‪.‬‬
‫הרמב"ם פסק בהלכות אבל )יג יא(‪" :‬אל יתקשה אדם על מתו יתר מדאי‪ ,‬שנאמר‪' :‬אל‬
‫תבכו למת ואל תנדו לו'" )ירמיה כב י(‪ ,‬כי "זהו מנהגו של עולם"‪ .‬אין ספק‪ ,‬כי קיומה של הלכה‬
‫זו הלכה למעשה קשה מאד‪ .‬ברם‪ ,‬למרות פסיקתו זו‪ ,‬אנו יודעים כי הרמב"ם חווה בעצמו קושי‬
‫נפשי עמוק מאוד לאחר מות אחיו ר' דוד בהיותו צעיר לימים‪ .‬אך הרמב"ם בהיותו רופא הגוף‬
‫והנפש‪ ,‬גילה לנו את המזור האמיתי לנפשנו הדואבת והמבכה‪" :‬ולולי התורה שהיא שעשועי‪,‬‬
‫ודברי החכמות שאשכח בהן יגוני‪ ,‬אז אבדתי בעניי" )מכתבו לר' יפת הדיין(‪.‬‬
‫פסיקת רבנו בהתאם לדברי התלמוד שדברי הצדיקים הם הם זיכרונם ראויים להיות נר‬
‫לרגלינו‪ .‬יהי רצון שנזכה לאהוב את ה' ואת זולתנו כמו עודד‪ ,‬לגמול חסד ולסייע לכל נזקק כמו‬
‫עודד‪ ,‬לקבוע עתים ללימוד התורה כמו עודד‪ ,‬וליישׂמה הלכה למעשה כמו עודד‪ ,‬והיה זה‬
‫שכרנו‪.‬‬
‫ואתם בני המשפחה היקרים‪ ,‬ה' ייטיב אחריתכם מראשיתכם‪ ,‬ויזכה אתכם לנער חָ צנכם מן‬
‫העצבות והיגון‪ ,‬וישמח אתכם בבריאות טובה ובאור מעולה כל ימי חייכם‪ ,‬ותזכו לרוות נחת‬
‫מצאצאיכם‪ ,‬ונזכה כולנו יחד לחזות בזריחת מאורות מזהירים כפי שהאירה וזרחה לנו שמשו‬
‫של עודד‪" ,‬וזרח השמש ובא השמש"‪" ,‬ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים"‪.‬‬
‫| ‪17‬‬
‫הספדים ב לוויה‬
‫‪| 18‬‬
‫הרב שבתי סבתו‬
‫ר אש ה ישי בה ב מצ פה ירי חו‬
‫הספד שנישא בלוויה‬
‫"וכל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה'"‪" ,‬הילד איננו ואני אנא אני בא"‪...‬‬
‫"ראיתי והנה מנורת זהב כולה וגולה על ראשה"‪ .‬עודד הצדיק שלנו‪ ,‬המתוק שלנו‪ ,‬האהוב‬
‫שלנו‪ ,‬איזה נפש טהורה היתה לו‪ ,‬איזו עדינות‪ ,‬איזה חן‪ ,‬איזו ענווה‪ ,‬איזו מסירות‪ .‬איזו רגישות‪.‬‬
‫כמלאך משרת‪ .‬ריבונו של עולם‪ ,‬אנא‪ ,‬אסוף את דמעותינו ויהיו כאוצר לפניך‪.‬‬
‫מורי ורבותי‪ ,‬בני‪ ,‬הרב אלחנן‪ ,‬חלם חלום אתמול בלילה וממנו תלמדו מה היתה מעלתו‬
‫הרוחנית של עודד ביום שמסר נשמתו שמיים‪.‬‬
‫ובחלומו‪ ,‬הוא רואה את עודד לאחר חצות הלילה‪ ,‬בשעה שאין איש בבית המדרש‪ ,‬עומד‬
‫מול ארון הקודש יחד עם קבוצת תלמידים‪ ,‬ועודד היה עטור בתפילין לראשו‪ .‬הדבר היה לפלא‬
‫בעיניו בחלום‪ .‬ראשית‪ ,‬בני מעולם לא ראהו בחלום‪ .‬שנית‪ ,‬שהיה עטור בתפילין‪ .‬ושלישית‪,‬‬
‫לילה אינו זמן הנחת תפילין‪ .‬מורי ורבותי‪ ,‬עודד עלה השמימה עם תפילין על ראשו‪ ,‬תפילין של‬
‫אהבת ישראל‪.‬‬
‫מה נשיב לאב ולאם היקרים? האב האהוב אברהם‪ ,‬והאם היקרה אהובה? נשיבם את אשר‬
‫אמרנו בראש השנה בפיוט 'עוקד והנעקד והמזבח'‪" :‬שיחו לאימי כי ששונה פנה הבן אשר‬
‫ילדה לאש ולמאכלת מנה‪ ,‬אנה אבקש לה מנחם אנה‪ ,‬צר לי לאם תבכה ותתייפח‪ ,‬עוקד והנעקד‬
‫והמזבח"‪ .‬ריבונו של עולם ירד לגנו לערוגת הבושם‪ ,‬לרעות בגנים וללקוט שושנים‪ ,‬איזה‬
‫שושן‪ ,‬השושן האהוב והיפה ביותר בגן‪ .‬עודד במותו הציל את שני חבריו‪ ,‬הוא זה אשר התעורר‬
‫ועוררם בקראו להם‪" :‬שריפה! שריפה!"‪ ,‬והם התעוררו קמו וברחו‪ .‬במותו הציל שתי נפשות‬
‫בישראל‪ .‬ריבונו של עולם‪ ,‬הנשמה לך והגוף פעלך חוסה על עמלך‪.‬‬
‫עודד היקר‪ ,‬היום ישירו מלאכי השרת אשר יוצאים עתה לקבל את נפשך הטהורה‪ .‬בואכם‬
‫לשלום מלאכי השלום מלאכי עליון ממלך מלכי המלכים הקב"ה‪ ,‬איזה אוצר אתם לוקחים‪,‬‬
‫ריבונו של עולם‪ .‬אתם‪ ,‬ההורים‪ ,‬קיבלתם שתיל‪ ,‬והחזרתם לקב"ה פרח‪.‬‬
‫וכל תלמידי הישיבה‪ ,‬המורים והמחנכים‪ ,‬אנו מבקשים ממך עודד מחילה‪ ,‬אולי פגענו בך‬
‫אולי לא התייחסנו אלייך כראוי לנפשך העדינה‪ ,‬אנא‪ ,‬סלח לנו‪.‬‬
‫קשה עלינו מאוד פרידתך‪ .‬לך בשלום ותנוח בשלום על משכבך לקראת יום השבת‪.‬‬
‫"ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך"‪ .‬שבת שלום עודד‪.‬‬
‫| ‪19‬‬
‫הרב רצון ערוסי‬
‫ר ב ה הר א שי ש ל ק רי ת א ו נו‬
‫ו ח בר מ וע צ ת הר ב נו ת הר אשי ת ל ישר א ל‬
‫הספד שנישא בלוויה‬
‫אוי לנו מיום הדין‪ ,‬אוי לנו מיום התוכחה‪ .‬והאלהים מצא את עווננו‪.‬‬
‫"וכל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה'"‪ ,‬בבית ה' בישיבה נפלאה‪" .‬וכל בית‬
‫ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה'" בשעה שניטל מלאך מבית ה'‪ ,‬קרבן נבחר ומובחר לריח‬
‫ניחוח‪.‬‬
‫"ויצא יעקב מבאר שבע" – ויצא עודד מהעולם הזה‪ ,‬וילך אל עולם האמת והנצח‪,‬‬
‫והקב"ה אוחזו ואומר "וילן שם"‪ ,‬תבוא ללון אצלי‪ ,‬באה העת שתעלה אל בית האלהים‪ .‬יש‬
‫קונה עולמו בשעה אחת‪ ,‬ויש קונה עולמו ב‪ 19 -‬שנים‪ ,‬והוא כבר זוכה לעולם האמת והנצח‪.‬‬
‫ומכיוון שכך‪ ,‬הקב"ה עצר בעדו‪ ,‬עצר בעד מהלכיו‪ ,‬כי ר' עודד היה בחור נבחר ומובחר‪ ,‬לב‬
‫טהור ברא לו אלהים‪ ,‬איש חיל‪ ,‬בן לתפארת‪ ,‬רודף חסדים ומעשים טובים‪ .‬מילדותו ועד בחרותו‬
‫פעל בנמרצות‪ ,‬בחריצות‪ ,‬ומטרתו אך ורק להיטיב למכיריו‪ ,‬אך ורק לסייע לרעיו‪ .‬רק לפני מספר‬
‫ימים עודד השתתף בארגון הכנס העולמי ה‪ 21-‬למשפט התורה‪ .‬ומכיוון שהוא לא יכול היה‬
‫לראות מפעל קדוש כזה והוא לא חלק ממנו‪ ,‬הוא הִ טה שכם כדרכו בקודש‪ ,‬פעל פעולותיו‬
‫והניע מפעליו‪ .‬כך היה בכל מקום‪ ,‬כך היה בכל זמן‪ ,‬וכך גם בשעה אשר הקב"ה שלח אש מן‬
‫השמיים לאותו מזבח‪ :‬עודד דאג להציל את חבריו‪ ,‬ואז האש העלתה אותו בסערה השמימה‪.‬‬
‫מורי ורבותי‪" ,‬דודי ירד לגנו לערוגת הבושם לרעות בגנים וללקוט שושנים"‪ ,‬דודי ירד‬
‫לגנו‪ ,‬לכל עולמו הגדול‪ ,‬לחפש נפש שנטילתה תזעזע את הלבבות‪ ,‬תביא לתשובה‪ ,‬תגרום‬
‫לכפרה‪ .‬ואין כפרה באה לעולם אלא אם כן בני ישראל משברים את לבבותיהם ונכנעים לאביהם‬
‫שבשמים‪ .‬ולא מצא הקב"ה בעולמו אלא ערוגת בושם‪ ,‬ערוגת הבושם זה עם ישראל‪ .‬ולא מצא‬
‫בעם ישראל אלא עד שהוא רעה בגנים ובבתי כנסיות ובבתי מדרשות והגיע לישיבת מצפה‬
‫יריחו‪ ,‬ושם הוא לקט שושנה‪ ,‬שושנה נפלאה ומופלאה‪ ,‬ריחנית מאין כמותה‪ ,‬במידותיה‬
‫ובמעלותיה‪ .‬אוי לנו מיום הדין‪ ,‬אוי לנו מיום התוכחה‪.‬‬
‫ראוי היה להספידו עוד ועוד‪ ,‬אבל ערב שבת היום‪ .‬יש לזכור מורי ורבותי‪ ,‬כי לאדם שתי‬
‫חופות‪ :‬יש חופה בעולם הזה והוא לא זכה לה‪ ,‬אבל הוא רץ מהר לחופתו בעולם האמת והנצח‪,‬‬
‫וחופתו היא חופתם של צדיקים‪ .‬יש שבת ויש שבת‪ ,‬יש שבת בעולם הזה‪ ,‬של שלומי אמוני‬
‫ישראל‪ ,‬אבל היא רק מעין עולם הבא‪ ,‬עודד הלך לשבת של אמת‪ ,‬לעולם שכולו שבת ומנוחה‬
‫לחיי העולמים‪ ,‬שם הוא ישכון בין מלאכים וצדיקים‪.‬‬
‫כל אדם ואדם הקב"ה נותן לו את ייעודו‪ ,‬והוא הספיק בזמן קצר לקנות את עולם האמת‪.‬‬
‫ונסיים ונאמר‪ ,‬שילך ויאכל בשמחה את לחמו‪ ,‬כי כבר רצה‪ ,‬כל כך מהר‪ ,‬רצה ה' את מעשיו‪,‬‬
‫כבר בהיותו בן ‪ 19‬שנים רצה ה' את מעשיו‪.‬‬
‫‪| 20‬‬
‫מורי ורבותי‪ ,‬בטרם נסיים את ההספד‪ ,‬זכור נזכור את אבי יקירי‪ ,‬והרעיה מנשים באוהל‬
‫תבורך‪ ,‬אתם וכולנו ברגע זה מצווים לקיים מצוות אהבת ה'‪" :‬ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך‬
‫בכל נפשך ובכל מאודך" – אפילו לוקח את נפשנו‪ ,‬את מחמד ליבנו‪ ,‬אנו אוהבים את ה' יתברך‬
‫ונצדיק עלינו את הדין‪ .‬כאשר נסיים את ההספד נאמר את 'רחם נא עליו' ואת ה'היתר'‪ .‬לאחר‬
‫מכן נישא אותו על כתפיים‪ ,‬ראשו קדימה‪ ,‬עד לקרבת הקבר‪ .‬כאשר נגיע לקרבת הקבר‪ ,‬נעבור‬
‫להחזיק את האלונקה בידיים‪ ,‬ונביא אותה עד הקבר‪.‬‬
‫"לך אכול בשמחה לחמך כי כבר רצה האלהים את מעשיך"‪ .‬אשריו ואשרי חלקו‪.‬‬
‫"הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא"‪.‬‬
‫‬
‫| ‪21‬‬
‫הספדים ב שבעה‬
| 22
‫| ‪23‬‬
‫הרב רצון ערוסי‬
‫ר ב ה הר א שי ש ל ק רי ת א ו נו‬
‫ו ח בר מ וע צ ת הר ב נו ת הר אשי ת ל ישר א ל‬
‫דברי ניחום והספד‬
‫בשבעת ימ י אבל להס תלקותו הפתאומית של‬
‫הבחור עודד חמד י ע"ה‬
‫מכיוון שאנו נמצאים בסיומו של יום השלישי‪ ,‬ושלושה ימים לבכי‪ ,‬לכן בטרם נספיד‪-‬‬
‫נקונן‪ ,‬כי בנסיבות כאלה חובה על כל אחד ואחד ששומע את דבר האסון הנורא הזה‪ ,‬לקונן‬
‫ולבכות כדי שנשבר אל לבבותינו ונשוב בתשובה לפני בורא עולם לנוכח מידת הדין שפגעה‬
‫בנו בצורה קשה ביותר‪ .‬לכן ברשותכם נתחיל בקינות ולאחר מכן נספיד‪.‬‬
‫ימים אלו‪ ,‬ימים קשים למדי‪ ,‬שכן לא רק ההורים ובני המשפחה בוכים‪ ,‬גם כל בני הקהילה‬
‫בוכים‪ .‬ולא רק בני הקהילה בוכים‪ ,‬אפילו מלאכי השרת בוכים‪ ,‬כי בשעה שנסתלק מהעולם‬
‫עלם חמד בטרם עת אשר כולו טוהר‪ ,‬כולו לב שמוקדש לגמילות חסדים לעזרה לזולת מתוך לב‬
‫אוהב‪ .‬ואשר כל נשמתו‪ ,‬כל גופו‪ ,‬כל ממונו‪ ,‬מילדותו ועד לעלותו בסערה השמימה אך ורק‬
‫אהבה‪ ,‬אך ורק גמילות חסדים‪ ,‬אך ורק עזרה‪ ,‬ואשר אין דומה לנער אשכולות כזה‪ .‬והנה הקב"ה‬
‫מצא את עוונינו ונטל מתוכנו מישהו אשר נטילתו צריכה לזעזע כל אחד ואחד שהכירו‪ ,‬ששמע‬
‫שמעו‪ ,‬וכל זאת כדי לשבר את הלבבות על מנת שנזכה אנחנו לכפרה כדרך שאמרו חכמים‬
‫מיתתם של צדיקים מכפרת‪ ,‬כך מיתה כזאת היא מכפרת‪.‬‬
‫ניחומי שוא‬
‫מורי ורבותי‪ ,‬שלושה ימים נתנו חכמים לבכי כי על כולם מצווה לבכות‪ ,‬אבל יש עלינו גם‬
‫מצווה לנחם אבלים‪ .‬דומה שבכל ומקרה קשה לאדם באשר הוא אדם לנחם אבלים ואפילו‬
‫כשהנפטר או הנפטרת ישישים באים בימים‪ ,‬כי כל נפטר וכל נפטרת לפחות לבני משפחתם זה‬
‫עולם ומלואו ומי אנחנו בשר ודם שנוכל לנחמם‪ ,‬על אחת כמה וכמה כשמדובר בהסתלקות‬
‫בחור יקר כזה‪ ,‬שבקוצר ימים כבר זכה להרבות הרבה הרבה מצוות ומעשים טובים‪ .‬עוד רק‬
‫כעת מיום ליום אנו מתחילים לגלות בבחינת אחרי מות‪-‬קדושים‪ ,‬כי מתחילים לספר‪ ,‬כיצד תמך‬
‫במשפחה והוציא מכיסו ‪ ,₪ 1000‬מה יש לו בסה"כ? מה כבר מכניס לכיסו? וכיצד אפילו ביום‬
‫האחרון דאג לאוכל של בני הישיבה וכשהיה חסר לחם הלך הוציא מכיסו בכרטיס האשראי רק‬
‫כדי שלא יחסר אוכל לבני הישיבה‪ .‬זה לא מוצאים בכל יום‪ ,‬לא מוצאים בחורים כאלה צעירים‪,‬‬
‫צעירים בגיל ובוגרים ברוח‪ ,‬עם נשמה בעלת דרגות גבוהות גבוהות‪ ,‬שאינה מתאימה לגיל הזה‪,‬‬
‫מתאימה לגילאים הרבה יותר בוגרים ובשלים‪ ,‬אבל היו לו את כוחות הנפש העצומים הללו‬
‫שאין לתאר אותם‪ .‬אז איך בנסיבות כאלה נוכל אנחנו כבשר ודם לנחם את האבלים היקרים‬
‫שלנו‪ ,‬מי ינחם אותנו אנחנו בעצמנו‪ ,‬כל אימת שאנחנו מנחמים אנחנו בעצמנו מיד מתחילים‬
‫להזיל דמעות‪ ,‬מי ינחם אותנו‪.‬‬
‫‪| 24‬‬
‫תנחומין מהשמים‬
‫אלא מורי ורבותי‪ ,‬ראשית לכל דבר אבותינו גלגלו לנו מסורת אבות "מן השמיים‬
‫תנוחמו"‪ ,‬כי אין בשר ודם יכול לנחם‪ ,‬ואם כך בכל אבל‪ ,‬על אחת כמה וכמה באבל כזה‪ ,‬רק "מן‬
‫השמיים תנוחמו"‪ .‬ומשום כך שאנחנו אומרים לאבלים קטוננו מלנחם אתכם‪ ,‬רק "מן השמיים‬
‫תנוחמו"‪ ,‬האמת הזו שאנחנו אומרים אותה בפינו היא כבר מתקבלת על ליבם בעובדה שאין‬
‫אנו אומרים דברי להג‪ ,‬אלא דברי הכנעה ואמת‪ ,‬כבר הדברים האלה מתקבלים על לבם‪ .‬ובשעה‬
‫שאנחנו אומרים "מן השמיים תנוחמו" אין אנו מתכוונים רק לומר את השלילי‪ ,‬שאין בנו כח‬
‫לנחם בגלל היותנו בשר ודם‪ ,‬אלא אנחנו מתכוונים לומר דעו‪ ,‬נחמה של אמת‪-‬היא לא נחמה‬
‫של בשר ודם‪ .‬נחמה של בשר ודם באים בני אדם ואומרים שלא 'תדעו מצער'‪ ,‬מה פירוש שלא‬
‫ידעו מצער? הרי חובתם להצטער זה טבעי שיצטערו! וחובתנו אנחנו להצטער‪ ,‬כי מי לא‬
‫יצטער במקרה כזה! כלום חלילה יקויים בנו מאמר הכתוב "הכיתים ולא חלו'‪ ,‬ה' מכה אותנו‬
‫מכה כזאת איומה ואין אנו מתחלחלים‪ .‬כל אחד צריך להתחלחל במקרה כזה‪ .‬אלא שאנחנו‬
‫אומרים "תנוחמו מן השמיים"‪ ,‬הקב"ה‪ ,‬אלוהי האמת‪ ,‬אלוהי הנצח‪ ,‬אשר בידו נפש כל חי‪ ,‬כל‬
‫יכול‪ ,‬יודע אחרית מראשית‪ ,‬הוא זה אשר בחוכמתו ובגבורותיו ינחם את הנחמה ההולמת אותם‬
‫בעת שתגיע הנחמה במובן של החסר הגדול הזה‪ ,‬המאור אשר נסתלק בטרם עת‪ ,‬שיצוצו ויקומו‬
‫מתוך צאצאיהם מאורות אדירים במקום המאור הזה‪.‬‬
‫הכרה בפקדון ובעל הפקדון‬
‫אבל‪ ,‬לא רק בבחינת גודר פרצות בישראל הוא יגדור בעד הפרצה הזאת‪ ,‬אלא שגם אנו‬
‫מתפללים וסמוכים ובטוחים שההורים היקרים האלה‪ ,‬אשר קיבלו פיקדון מאיתו יתברך‪ ,‬ואשר‬
‫כל ייעודם היה להכשירו שישוב לבית עולמו לאביו שבשמיים בכל עת שתיגזר מאיתו יתברך‪.‬‬
‫והפקדון הזה יושב אל בעל הפקדון אל בורא עולם‪ ,‬שהנשמה טהורה וצחורה‪ ,‬וזו אחריות‬
‫גדולה מאוד מאד לכל הורה‪ ,‬לכל אבא לכל אמא שהקב"ה נותן בידיהם פיקדונות‪ ,‬מי במעט או‬
‫מי ברב‪ ,‬שידעו שהפקדון הזה הוא האחריות גדולה ולא ינוחו ולא ישקטו עד שלא יהיו בטוחים‬
‫כי אכן אותו פיקדון ישוב‪ ,‬כשישוב אולי אפילו גם מאחר ‪ 120‬שנה שלהם‪ ,‬ישוב אל הבעל‬
‫הפקדון ‪ -‬אבינו שבשמיים כשהפקדון זך וטהור‪.‬‬
‫קבלת ריב"ז תנחומין‬
‫מורי ורבותי ניחומים מהסוג הזה למדנו מגדולי עולם‪ .‬מסופר באבות דר' נתן )יד(‪ ,‬על רבן‬
‫יוחנן בן זכאי‪ ,‬אותו ענק אותו מנהיג אשר כבר ראה בעיני שכלו את חורבן בית המקדש השני‬
‫והכין את הנצח של העם היהודי ע"י הקמת בית המדרש ביבנה כדי ש"נצח ישראל לא ישקר"‪.‬‬
‫ושם מסופר על כך שבנו מת ובאו גדולי תלמידיו לנחם אותו‪ ,‬פתח רבי אליעזר בן הורקנוס‬
‫שהיה "בור סוד שאינו מאבד טיפה" ומגדולי תלמידיו של ריב"ז‪ ,‬ואומר לו‪ :‬מורי ורבי‪ ,‬אתה‬
‫מרשה לי לומר דבר ניחומים? אמר לו‪ :‬פתח את פיך ותאמר‪ .‬אמר לו‪ :‬מורי ורבי‪ ,‬מצאנו שאדם‬
‫הראשון‪ ,‬בנו הבל נרצח‪ ,‬והוא קיבל ניחומים שהרי אחרי תקופה מסוימת וידע את אשתו ויולד‬
‫את שת‪ ,‬כך שאתה מורנו ורבנו למרות האסון על הסתלקות הבן הנה לך דוגמה אשר עליו‬
‫| ‪25‬‬
‫נאמר‪" :‬עקב רגלו של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה"‪ ,‬ולמרות אסונו הכבד קיבל ניחומים‪.‬‬
‫השיב ריב"ז ואמר‪ :‬איזה מן ניחומים אלו? אתה מצער אותי צער בנוסף לצער שלי שאתה מזכיר‬
‫לי את הצער של אדם הראשון‪ .‬ניגש אליו רבי יהושע בן חנניה מחשובי תלמידיו ואמר לו‪ :‬מורי‬
‫ורבי אתה מרשה לי לומר דבר ניחומים? אמר לו‪ :‬בבקשה‪ .‬אמר לו‪ :‬הנה איוב אשר היו לו‬
‫שבעה בנים ושלש בנות וכולן מתו ביום אחד‪ ,‬והוא קיבל שהרי הוא אומר‪" :‬ה' נתן וה' לקח‬
‫יהיה שם ה' מבורך מעתה ועד עולם"‪ .‬לכאורה‪ ,‬דברי ניחומים גדולים אמר רבי יהושע בן חנניה‬
‫לריב"ז‪ .‬השיבו ריב"ז‪ :‬אתה מוסיף על צערי את צערו של איוב? ואז‪ ,‬נכנס רבי יוסי מתלמידיו‬
‫ואמר לו‪ :‬מורי ורבי אתה מרשה לי לומר דבר ניחומים? אמר לו‪ :‬בבקשה‪ .‬אמר לו‪ :‬הנה אהרן‬
‫הכהן הגדול בזמן חנוכת המשכן‪ ,‬בשמחת קודש נעלה שאין דומה לה‪ ,‬עלו שני בניו נדב‬
‫ואביהוא בסערה השמימה‪ ,‬וקיבל ניחומים שהרי נאמר‪" :‬וידם אהרן" "ושבח אהרן"‪ .‬היינו‬
‫מצפים שהפעם באמת ריב"ז יאמר אכן היו אלו דברי ניחומים‪ ,‬אך הוא משיב לו‪ :‬אף אתה‬
‫מצער אותי גם בצערו של אהרן‪ .‬מופיע רבי שמעון בן נתנאל מתלמידיו ואומר לו‪ :‬מורי ורבי‬
‫אתה מרשה לי לנחם אותך? אמר לו‪ :‬בבקשה‪ .‬אמר לו‪ :‬הנה דוד המלך‪ ,‬אשר בזמן שבת ‪ -‬שבע‬
‫ילדה את בנה הראשון ממנו‪ ,‬הבן חלה ונסתלק מהעולם והוא קיבל ניחומים והמשיך עם בת‬
‫שבע ונולד שלמה‪ .‬גם כאן אמר לו ריב"ז‪ :‬אתה מצער אותי גם בצער של דוד המלך‪ .‬ואז רבי‬
‫אלעזר בן ערך מתלמידיו של ריב"ז מגיע‪ ,‬איך שרק ראה אותו ריב"ז אמר לשמשו‪ ,‬תתחיל‬
‫להכין לי את הבגדים שלי כי זה אדם גדול ואני לא אוכל לעמוד בפניו‪ ,‬כי הוא תלמידו‪ .‬אבל‬
‫הוא וודאי יאמר לי דברים שאין אחריהם ולא כלום‪ ,‬ואני כבר מתכונן ללכת למרחץ‪ ,‬כביטוי‬
‫לסיום האבל לכן תכין לי את הבגדים‪ .‬ואז אומר לו רבי אלעזר בן ערך לריב"ז‪ :‬מורי ורבי‪ ,‬הבן‬
‫הזה הוא פקדון בידך‪ ,‬ובשעה שאבא מקבל פקדון מאביו שבשמים‪ ,‬כמו כל אבא ואמא בכל יום‬
‫ויום‪ ,‬בין ביום בין בלילה נרעדים מפחד שמא אולי הבן או הבת לא הולכים בדרך ה'‪ ,‬כך עליהם‬
‫להיות מודאגים‪ ,‬כי הם יודעים שהם צריכים להשיב את הפקדון אפילו שזה אחרי ‪ 120‬שלהם‬
‫לאביהם שבשמים כשהפקדון שלם ומושלם‪ .‬ואכן כל שומר פקדון אין חייו חיים אם הוא שומר‬
‫פקדון באמת‪ ,‬והנה אתה מורי ורבי ריב"ז‪ ,‬זכית ואתה רואה את בנך מסתלק בחייך כשהוא עם‬
‫נשמה טהורה‪ ,‬זכה וברה‪ ,‬ואתה משיב את הפיקדון לאביך שבשמים כשהוא מושלם אין בו מום‪.‬‬
‫ואז ריב"ז מקבל את דברי הניחומים הללו‪.‬‬
‫מורי ורבותי‪ ,‬הדברים קשים ומצריכים הבנה‪ ,‬היאך גדולי עולם כמו רבי אלעזר בן‬
‫הורקנוס ורבי יהושע‪ ,‬רבי יוסי‪ ,‬רבי שמעון בן נתנאל חזרו ואמרו כל אחד בדרכו שלו‪ ,‬שכבר‬
‫שמעו ממורם ורבם לא מספיק שצערתני על צערי אתה מוסיף ומצער אותי בזה ובזה וכו'‪.‬‬
‫והיאך ריב"ז לא מקבל דברי ניחומים מגדולי תלמידיו שהראו לו את גדולי עולם שקדמו לו‬
‫שעברו צרות גדולות ורבות וקיבלו ניחומים‪.‬‬
‫מורי ורבותי‪ ,‬אין ריב"ז מכחיש את המקרים שאמרו לו‪ ,‬ואין גדולי עולם ‪ -‬תלמידיו כאילו‬
‫לא הבינו מה הוא אמר‪ .‬אם רבי אליעזר בן הורקנוס אמר לו תראה את אדם הראשון‪ ,‬יציר כפיו‬
‫של בורא עולם‪ ,‬למרות הכל הבין שיש צורך לקבל ניחומים‪ .‬ואם רבי יהושע אמר לו ראה גם‬
‫ראה איוב לא בבן אחד‪ ,‬שבעה בנים ושלש בנות חוץ מכל הצאן וכל העבודה וכל מה שהיה לו‪,‬‬
‫והבין שצריך לקבל ניחומים‪ ,‬לא שרצו לצער אותו בצער נוסף‪ ,‬אלא לאותת לו שבוודאי וודאי‬
‫גם אדם שיושב על משבר כבד אם הוא איש משלומי אמוני ישראל הוא צריך לקבל ניחומים‪.‬‬
‫‪| 26‬‬
‫וכך רבי יוסי בשעה שאמר על אהרן‪ ,‬שהרי מדובר בהסתלקות שזעזעה את כולם‪ .‬שעל זה נאמר‬
‫)ויקרא י‪ ,‬ו(‪ :‬ו"כל בית ישראל יבכו את יבכו את השריפה אשר שרף ה'' – "וידם אהרן" "ושבח‬
‫אהרן" )כן נוסחאות ישנות באונקלוס וכ"ה בפיה"מ להרמב"ם אבות ג‪ ,‬ג; מאירי גיטין ז ע"א‬
‫בשם התרגום ירושלמי(‪ .‬ואפילו רבי שמעון בן נתנאל אמר לו הנה דוד המלך‪ ,‬אשר הוא כבר‬
‫רואה את ראשית הממלכה של משיח ה' והוא מת‪ ,‬ואעפ"כ קיבל ניחומים‪ .‬ובוודאי הם‬
‫כתלמידיו לא שהם ידעו שהוא לא מצטער בצערים האלה‪ ,‬אבל לא השכילו כל גדולי עולם אלו‬
‫לבאר את מה שהם התכוונו‪ ,‬עד שבא רבי אלעזר בן ערך והשכיל לבאר את מה שכולם התכוונו‪.‬‬
‫הוא השכיל לבאר ולומר‪ ,‬שהילדים והילדות שלנו זה פקדון בידינו‪ ,‬ולכן‪ ,‬אין זה משנה בין אם‬
‫זה אחד בין אם זה שנים בין אם זה עשרה‪ .‬כי הקובע האם המוות הוכיח כי אכן באמת זכו‪ ,‬זכו‬
‫להחזיר את הפקדון שבידם מושלם‪ ,‬זהו מקור לנחמה‪ .‬ועדיין הדברים קשים בשבילנו‪.‬‬
‫חכמתה של ברוריה‬
‫מורי ורבותי‪ ,‬רבי מאיר היה איש אשכולות‪ ,‬חריף בחכמתו ובלימודו‪ ,‬דרשן‪ ,‬בעל לב רחב‪,‬‬
‫והנה אותו רבי מאיר שב לו אחרי דרשה כובשת את הלבבות במנחה של שבת‪ ,‬כשבבית אשתו‬
‫ברוריה חכמנית גדולה‪ ,‬תנאית כנזכר בתוספתא בכלים )מציעא א‪ ,‬ו(‪ ,‬בתו של רבי חנינא בן‬
‫תורדיון‪ ,‬ואותה ברוריה ידעה שהתרחש אסון‪ ,‬בזמן שהאבא – בעלה הרב החכם הזה‪ ,‬דרש‬
‫בבית הכנסת‪ ,‬שני בניו‪ ,‬פרחים‪ ,‬מתו בבית‪ ,‬והיא כיסתה אותם בסדין‪ .‬בא רבי מאיר ואומר לה‪:‬‬
‫אשתי היקרה‪ ,‬למה הבנים לא הגיעו לבית המדרש? אמרה לו‪ :‬קודם כל בא נקיים )=סעודה‬
‫שלישית( ואח"כ נדבר‪ .‬ישבו וקיימו‪ .‬אח"כ מפציר בה ר"מ ואומר‪ :‬נו‪ ,‬מה עם הבנים? א"ל‪:‬‬
‫קודם כל תתפלל ערבית ונבדיל ואח"כ נדבר‪ .‬התפלל ערבית והבדיל‪ .‬שב ואמר לה‪ :‬איפה‬
‫הבנים? אמרה לו‪ :‬לפני שאומר לך היכן הבנים אני רוצה לשאול אותך שאלה בהלכה‪ ,‬מישהו‬
‫הפקיד אצלי פקדון‪ ,‬ועכשיו הוא דורש את הפקדון במפתיע האם לתת לו או לתת לו‪ ,‬מה אתה‬
‫אומר? אמר לה ר"מ‪ :‬בוודאי‪ ,‬בוודאי שצריך לתת לו מיד כי הוא בעל הפקדון והוא דורש‪.‬‬
‫אמרה לו‪ :‬ובכן בא אני אגיד לך‪ .‬העלתה אותו לעליה‪ ,‬הראתה לו את בניו כשהם מכוסים‬
‫בסדינים ואמרה לו‪ :‬בא בעל הפקדון ודרש את הפקדון לתת או לא לתת? מיד כמובן אמר ר"מ‬
‫והודה להקב"ה‪" :‬ברוך דיין האמת" )עיין מדרש משלי לא‪ ,‬י; ילקו"ש משלי רמז תתקסד(‪.‬‬
‫מורי ורבותי‪ ,‬בשעה שהקב"ה אמר לאברהם אבינו )בראשית כב‪ ,‬ב( "קח נא את בנך את‬
‫יחידך אשר אהבת את יצחק והעלהו לי לעולה"‪ ,‬אמר לו אברהם‪ :‬אתמול אמרת לי )שם כא‪,‬‬
‫יב(‪' :‬כי ביצחק יקרא לך זרע' היאך היום אתה אומר לי והעלהו לעולה! אמר לו‪' :‬והעלו לי‬
‫לעולה'‪ .‬אברהם אבינו הבין אם הקב"ה אומר‪ ,‬זה מה שצריך להיות‪ ,‬ומה יהיה והיאך יתקיים‬
‫"כי ביצחק יקרא לך זרע" זה עניין אחר‪ ,‬אבל קודם כל אם זה מה שהקב"ה אומר‪-‬זה מה שצריך‬
‫להיות‪ .‬כי הבנים לא נתנו כדי שיהיו בני שעשועים‪ ,‬אלא בכדי שנשכל לשמור על הפקדון‬
‫ולהחזירו לבעל הפקדון‪" .‬והעלהו לי לעולה" – בזאת הוכח שהנשמה של יצחק טהורה וזכה‪,‬‬
‫מוכן ללכת יחד עם אביו למשימה קשה ונוראה‪ ,‬להיות קרב לעולה ע"י אביו‪ ,‬ואכן זו ההוכחה‬
‫שהוא החזיר את הפקדון ‪ -‬הנשמה טהורה‪ .‬ואז יצא המלאך ואמר‪" :‬אל תשלח ידך אל הנער"‪,‬‬
‫כי כבר מילאת את כל חובתך‪.‬‬
‫| ‪27‬‬
‫ללמדנו‪ ,‬כי אכן על כל אדם ואדם‪ ,‬על אף שקשה מאד מאד בימים האלה להפנים ולהבין‬
‫את התובנה הזאת‪ ,‬לדעת שעכשיו אנחנו עוברים בחינה קשה למדי‪ ,‬האם התכוונו בבן שיהיה‬
‫לנו בן שעשועים או התכוונו בבן לעשות רצון קוננו‪ .‬ואם רצון קוננו היה שנשיב את הפקדון‬
‫כשהוא זך וטהור‪ ,‬אז היום אנחנו אומרים לבורא עולם הנה‪ ,‬נטלת נשמה טהורה כשהיא כל‬
‫כולה זכה וברה‪ ,‬מליאת זכויות למרות קוצר ימיה בעולם הזה‪ ,‬השבנו את הפיקדון! זהו מקור‬
‫הנחמה‪.‬‬
‫הכרה בהנהגת הטוב והרע‬
‫לכן‪ ,‬על אף שמאד מאד קשה לנחם‪ ,‬אנו סמוכים ובטוחים שהקב"ה ינחם נחמה שלימה‪.‬‬
‫כפי שאמר רבינו הרמב"ם בפירוש המשנה ברכות )ט‪ ,‬ה(‪ :‬שצריך לברך את הקב"ה על הרעה‬
‫כשם שמברך על הטובה בטובת נפש‪ ,‬בשמחה‪ .‬ומבאר רבינו‪ :‬אין הכוונה בשמחה מי יודע מה‪,‬‬
‫אלא התקווה והאמונה אומר רבינו‪ ,‬שמתוך הרעה הזאת שנראית בעיננו כרעה‪ ,‬יהיה בבחינת‬
‫'כל מה דעביד רחמנא‪-‬לטב עביד'‪ .‬ועוד נראה ביום מן הימים‪ ,‬אמנם לנו אין ידיעה היאך מן‬
‫הרעה הזאת שנראית לנו רעה‪ ,‬תצמח טובה כפולה ומכופלת‪ .‬זהו מקור הנחמה‪ .‬לא כל אדם‬
‫יכול להגיע לדרגה הזאת‪ ,‬אבל זו התפילה‪ .‬ונזכור שרק רבי אלעזר בן ערך ידע לבאר את תורת‬
‫הנחמה בכך שהוא היה עם לב‪ ,‬לב טוב‪" ,‬רואה אני את דבריו יותר מדבריכם" אומר עליו ריב"ז‪,‬‬
‫"שבכלל דבריו דבריכם"‪ ,‬מי שיש לו לב טוב ‪ -‬יש לו הכל‪ .‬יש לו הכל במידות ומעשים טובים‬
‫ויש לו כל החכמה כמעיין המתגבר ‪ -‬ר' אלעזר בן ערך‪.‬‬
‫אשריכם הורים יקרים‪ ,‬שהיה לכם בן עודד‪ ,‬בעל לב טוב‪ ,‬כמעיין המתגבר במצוות‬
‫ומעשים טובים ובגמילות חסדים‪ ,‬אשריכם שלמרות הקושי ולמרות הכאב‪ ,‬אתם בטוחים‬
‫וסמוכים שהשבתם את הפקדון לבורא עולם כשהנשמה זכה וברה שהקב"ה ינחמכם נחמה‬
‫שלמה ולא תוסיפו לדאבה עוד‪ .‬שהקב"ה יגדור בעד פרצתכם וישלח לכם מאורות מתוך‬
‫צאצאיכם אשר מוכתרים במידות ומעשים טובים מהניצוצות של נשמתו הטהורה‪ .‬וינחמכם‬
‫כהנה וכהנה שבעתיים כאור החמה‪.‬‬
‫שהקב"ה‪ ,‬יגמלכם גומלי החסדים‪ ,‬אשר ראיתיכם בער"ש‪ ,‬כשהשבת עומדת להיכנס‬
‫ובאתם בהמוניכם ונקבצתם מכל המקומות‪ ,‬כי לא יכולתם להישאר אדישים לנוכח האש‬
‫הגדולה הזו שבערה בבית ה' ובאתם‪ ,‬ועוד אתם באים גם כעת לנחם‪ ,‬ה' יגמול אתכם גמול טוב‪,‬‬
‫בעולם הזה ובעולם הבא‪ ,‬וימלא כל משאלות לבכם לטובה‪.‬‬
‫נתפלל לאבינו שבשמים‪ ,‬שהקב"ה יחוס וירחם על עמו‪ ,‬מפני האויבים אשר זוממים עלינו‬
‫לרעה‪" ,‬תפול עליהם אימתה ופחד"‪ ,‬שהקב"ה יהמם וישמידם‪ .‬שהקב"ה יגרום לכך‪ ,‬כי אכן‬
‫באמת נשוב כולנו בתשובה שלמה‪ ,‬ויזכה אותנו בעז"ה לראות בבנין בית מקדשנו ובו משיח‬
‫צדקנו במהרה בימינו אמן‪ ,‬ותהיה נשמתו של המנוח צרורה בצרור החיים‪.‬‬
‫‪| 28‬‬
‫הרב שבתי סבתו‬
‫ר אש ה ישי בה ב מצ פה ירי חו‬
‫דברי ניחום והספד באזכרה ביום השבעה ) לפ נ י מ נח ה (‬
‫לעלייתו השמימה של הבחור עודד חמדי ע"ה‬
‫קהל קדוש משפחה יקרה‪.‬‬
‫הדברים ששמענו מפי ידידי‪ ,‬היקר והאהוב אברהם‪ ,‬אביו של עודד ע"ה‪ ,‬מבטאים את מה‬
‫שעודד היה‪ .‬מכל התארים ששמענו‪ ,‬אני רוצה להוסיף מילה אחת‪ :‬מתוק‪ .‬הוא היה בחור מתוק‬
‫מדבש‪ .‬אתמול חשבתי לעצמי‪ ,‬שאם אנחנו מדברים עליו כמלאך‪ ,‬אז אולי מלאך צריך להיות‬
‫בשמיים? המקום הטבעי שלו‪ ,‬בעולם שכולו טוב?‬
‫בהלוויה אמרנו‪:‬‬
‫" ‪ ...‬כָּל בֵּ ית י ְִשׂרָ אֵ ל יִבְ כּוּ אֶ ת הַ שְּׂ רֵ פָ ה אֲשֶׁ ר שָׂ רַ ף ה' )ויקרא י‪ ,‬ו("‪.‬‬
‫אחרי שבני אהרן צדיקי הדור ‪ -‬נדב ואביהוא‪ ,‬נספו בשריפה בהקמת המשכן‪ ,‬אומר משה‬
‫לאלעזר ואיתמר‪:‬‬
‫"וּמפֶּ תַ ח אֹ הֶ ל מוֹעֵ ד ‪‬א תֵ צְ אוּ ‪ ...‬כִּ י שֶׁ מֶ ן ִמ ְשׁחַ ת ה' ֲעלֵיכֶם ‪) ...‬שם‪ ,‬פסוק ז("‪.‬‬
‫ִ‬
‫אסון השריפה ההוא היה מיוחד‪ .‬על פי דברי הגמרא‪ ,‬זו הייתה שריפה בתוך גופם פנימה‪,‬‬
‫אבל לא מבחוץ‪ .‬על הזעזוע ההוא אמר משה רבנו "בִּ ְקרֹבַ י אֶ קָּ ֵדשׁ )שם‪ ,‬פסוק ג("‪.‬‬
‫כל הזמן אני תוהה ושואל את עצמי שוב ושוב‪ ,‬איך יכול להיות שבתוך הקראוון השרוף‪,‬‬
‫מסביב הכל פיח‪ ,‬הכל שרוף‪ ,‬שחור‪ ,‬והמיטה של עודד נשארה לבנה והסדין נשאר נקי? בגופו‬
‫של עודד‪ ,‬לא נגעה האש‪ ,‬לא שרפה את גופו‪ ,‬ולא פייחה את המיטה‪ .‬המיטה העליונה ממנה‬
‫שחורה מפיח‪ ,‬מסביב הכל שחור‪ ,‬ובו לא נגעה אש ולא פיח‪ ,‬כי אם הריאות‪ .‬ריאותיו של עודד‪,‬‬
‫הם שנפגעו פנימה‪ ,‬הרי זה כשריפת בני אהרן‪ ,‬שהגוף קיים ושלם לחלוטין‪ .‬זה הוא דבר שאין‬
‫לו הסבר טבעי‪ .‬הגיע אלינו אדם ששימש בתפקיד בכיר בשירותי הכבאות‪ ,‬הסתכל ומלמל‬
‫לעצמו‪ ,‬איך זה יכול להיות? זה לא יכול להיות‪ .‬עודד עלה בסערה השמימה‪ ,‬והוא כולו היה לב‪.‬‬
‫על השאלה‪ ,‬איזו היא דרך ישרה שידבק בה האדם? קיימת מחלוקת במסכת אבות )ב‪ ,‬ט(‪.‬‬
‫רבי אליעזר אומר‪ ,‬עין טובה‪ .‬רבי יהושע אומר‪ ,‬חבר טוב‪ .‬רבי יוסי אומר‪ ,‬שכן טוב‪ .‬רבי‬
‫שמעון אומר‪ ,‬הרואה את הנולד‪ .‬רבי אלעזר בן ערך‪ ,‬שהיה שקול ככל חכמי ישראל‪ ,‬אומר‪ ,‬לב‬
‫טוב‪ .‬סיכם רבן יוחנן בן זכאי ואמר‪ ,‬רואה אני את דברי רבי אלעזר בן ערך מדבריכם שבכלל‬
‫דבריו דבריכם‪.‬‬
‫| ‪29‬‬
‫תמיד שאלתי את עצמי מה זה לב טוב? איך אפשר להגדיר לב טוב? מעשים טובים? חיוך‬
‫טוב? חסד? עזרה‪ ,‬אהבה? מאז שהגיע עודד לישיבה‪ ,‬לאורך כל דרכו‪ ,‬ידעתי את התשובה‪ .‬אין‬
‫צורך להסביר מה זה לב טוב‪ .‬צריך רק להסתכל על עודד‪ ,‬לחוש את רגשותיו‪ ,‬לעמוד לצידו‪ .‬אין‬
‫שמחה בישיבה שהוא לא היה חלק ממנה‪ ,‬יחד עם חברו הטוב יבדל לחיים ארוכים‪ ,‬אהרן מאיר‪.‬‬
‫כל התלמידים אוכלים ושותים והם יושבים ליד המערכת‪ ,‬כשעודד יושב ומסדר את כל השירים‬
‫ואת כל המנגינות‪ .‬אני מסתכל ושואל את עודד‪ ,‬כולם אוכלים ומתי אתה? והוא משיב‪ :‬שהרב‬
‫לא ידאג לי‪ .‬הוא עכשיו בתפקיד‪ ,‬תפקיד שהוא לקח על עצמו‪ .‬כך בכל הסיומים‪ ,‬סיומי‬
‫מסכתות‪ ,‬סיומים חודשיים‪ ,‬חגיגת הכנסת ספר תורה‪.‬‬
‫בחגיגת הכנסת ספר תורה‪ ,‬שהייתה לפני שבוע בישיבה‪ ,‬ביום חמישי הקודם‪ ,‬הייתה‬
‫קבוצה גדולה שבאה מארצות הברית‪ ,‬ותרמו ספר תורה לישיבה‪ .‬עודד‪ ,‬כדרכו‪ ,‬בעזרה העצומה‬
‫שלו‪ ,‬בהכנות השירים שישמחו את כולם‪ ,‬בחר בעצמו את השירים‪.‬‬
‫שאלו אותי‪ ,‬חברים‪ ,‬תלמידים‪ .‬האם הרב לא מסתכל מה הרשימה של השירים? אותי‬
‫מכירים בישיבה‪ ,‬שאני מקפיד על כל הפרטים‪ .‬איזה שירים‪ ,‬כמה שירים‪ ,‬איך סידרו את‬
‫המנגינות‪ .‬יודעים שלמרות שאני מלמד תורה רוב שעות היום‪ ,‬אך חשובים לי גם הפרטים‬
‫הקטנים האלה‪ ,‬שלא יהיה שיר שאיננו מתאים לאירוע‪ ,‬שהכל יהיה מותאם ומושלם‪ .‬שאלו‬
‫אותי‪ ,‬האם הרב בדק את השירים? אמרתי להם‪ :‬כשעודד נמצא‪ ,‬אני לא צריך לבדוק שום דבר‪.‬‬
‫אם הוא שם ‪ -‬הכל מושלם‪ ,‬אין אפס‪.‬‬
‫בסעודת המצווה‪ ,‬פונה אלי אחד מן האורחים בארצות הברית ואומר לי‪ ,‬הרב סבתו‪,‬‬
‫תשמע‪ ,‬אני כל כך אהבתי את המנגינות שבחרתם‪ .‬גם אני עורך הכנסת ספר תורה בניו יורק‪,‬‬
‫וארצה להשמיע בדיוק את אותם מנגינות‪ .‬האם אפשר להביא לי את הדיסק?‬
‫השבתי לו‪ .‬דיברת עם מישהו? הוא אמר‪ ,‬כן‪ .‬דיברתי עם תלמיד בשם עודד חמדי‪ .‬תגיד לו‬
‫שלא ישכח לשלוח לי את הדיסק‪ .‬כשצלצלתי להודיע להם על האסון‪ ,‬הידיעה עברה בהם‬
‫כברק‪ .‬כששאלו מי הוא התלמיד שעלה בסערה השמימה‪ ,‬אמרתי‪ ,‬עודד! כולם פרצו בבכי‪ ,‬שם‬
‫בארצות הברית‪ .‬בסך הכל הכירו אותו ‪ 10‬דקות אולי רבע שעה וכבר המתיקות שבו נגעה‬
‫בכולם‪ ,‬וחיבקה את כולם‪.‬‬
‫ביום חמישי האחרון בבוקר‪ 24 ,‬שעות קודם‪ ,‬אני בא לעלות לשיעור בכוזרי שאני מוסר‪,‬‬
‫ואני רואה את עודד נמצא לידי‪ .‬אמרתי לו‪ ,‬עודד! יש שיעור‪ .‬הוא אומר לי כן הרב‪ ,‬אני יודע‪,‬‬
‫אני בדרך לשיעור‪ .‬אמרתי לו‪ ,‬עודד‪ ,‬בוא נערוך תחרות ריצה מי יגיע ראשון לשיעור‪ .‬אני רץ‬
‫והוא רץ‪ ,‬כשהגענו לשיעור אמרתי לתלמידים‪ ,‬הייתה לי תחרות ריצה עם עודד‪ .‬כך היו היחסים‬
‫בינינו קרובים כחברים‪ ,‬למרות פער השנים הגדול‪.‬‬
‫מה אני אומר לאמא היקרה? אני אומר כך‪ .‬חנה‪ ,‬אמו של שמואל הנביא‪ ,‬התפללה לה'‬
‫שנים רבות‪ .‬סוף סוף נולד לה בן יחיד‪ .‬היא הבטיחה ואמרה שאם ייוולד לה בן‪ ,‬היא תקדיש‬
‫אותו לעבודת ה' והוא יהיה נזיר א‪-‬לוהים‪ .‬כאשר נולד הבן‪ ,‬היא קראה לו שמואל‪ ... " :‬וַתִּ ְקרָ א‬
‫אֶ ת ְשׁמ ֹו ְשׁמוּאֵ ל כִּ י מֵ ה' ְשׁאִ לְ תִּ יו )שמואל‪-‬א א‪ ,‬כ("‪.‬‬
‫‪| 30‬‬
‫עד השבוע שעבר פרשתי את הביטוי "מֵ ה' ְשׁאִ לְ תִּ יו"‪ ,‬מה' ביקשתיו‪ .‬כעת אני אומר‬
‫"שׁאִ לְ תִּ יו" זה לא ביקשתיו‪ ,‬אלא זה מלשון שואל‪ ,‬אחד מארבעת השומרים‪ ,‬שומר שכר‪ ,‬חינם‪,‬‬
‫ְ‬
‫שוכר ושואל‪ .‬כלומר‪ ,‬הוא שייך לה'‪ ,‬אני רק שואלת אותו לכמה שנים שיהיה איתי‪ ,‬אבל הוא‬
‫בעצם שייך לה'‪ .‬לא שאני נותנת אותו לה'‪ ,‬אלא הוא שייך לה' ואני שואלת אותו לעצמי לכמה‬
‫שנים‪ ,‬שיהיה אתי‪.‬‬
‫נשים לב לפסוק‪ ... " :‬וְ נָתַ תָּ ה ַלאֲמָ תְ ‪ ‬זֶרַ ע ֲאנ ִָשׁים וּנְתַ תִּ יו לַה' ‪) ...‬שמואל‪-‬א א‪ ,‬יא("‪.‬‬
‫איש‪ ,‬פירושו מגיל ‪ 13‬שנה‪ ,‬שאז הוא ראוי ללכת לעבודת ה'‪ .‬פחות מן הגיל הזה‪ ,‬לא‬
‫הגיוני שילד קטן יסתובב בין רגלי הכהנים‪ .‬לאחר הולדת שואל‪ ,‬רומז אלקנה לחנה רעייתו‪.‬‬
‫האם תעלי לרגל?‬
‫היא משיבה ואומרת‪... " :‬עַ ד ִיגָּמֵ ל הַ נַּעַ ר ַוהֲבִ אֹ תִ יו וְ נ ְִראָה אֶ ת פְּ נֵי ה' וְ יָשַׁ ב שָׁ ם עַ ד ע ֹולָם"‪.‬‬
‫היא מוסיפה ואומרת‪" :‬וְ גַם אָנֹ כִ י הִ ְשׁאִ לְ תִּ הוּ לַה' ‪) ...‬שם‪ ,‬פסוקים כב‪ ,‬כח("‪.‬‬
‫זה לא מובן‪ .‬הרי לפני כן היא אמרה‪ ,‬אני שאלתי אותו מאת ה'‪ ,‬אז מה פירוש הִ ְשׁאִ לְ תִּ הוּ‬
‫לַה'? אלא הכוונה היא‪ ,‬אני בתפילתי התכוונתי‪ ,‬שבגיל ‪ 13‬הוא יהיה לה'‪ ,‬ולכן שאלתי אותו ל‪-‬‬
‫‪ 13‬שנה‪ .‬כעת‪ ,‬מתוך ה‪ 13-‬שאני שאלתי אותו‪ ,‬אני משאילה אותו בחזרה לה' ‪ 11‬שנים‪ .‬אצלי‬
‫הוא היה רק שנתיים‪ .‬זה כמו אדם ששואל ל‪ 90-‬יום והוא משאיל בחזרה לבעלים ל‪ 80-‬יום‪ .‬זה‬
‫אכן פלא‪ .‬כל כך הרבה שנים היא חיכתה לילד‪ ,‬ובן שנתיים בלבד‪ ,‬כשרק כעת הוא גומר לינק‪,‬‬
‫וכבר היא שולחת אותו למשכן ה' כדי להיות שם עד עולם! הוא יהיה חלק מהלויים העובדים‬
‫בבית ה'‪ .‬היא מתנתקת מתינוקה החביב‪ .‬איך היא תמשיך ליהנות ממנו? איך היא תצחק יחד‬
‫אתו? איך היא תשמע את קולו המתוק? היכן השמחה שתלווה אותה בכל התפתחות של הילד?‬
‫בגיל שנתיים‪ ,‬רק למד לדבר קצת‪ ,‬כבר לוקחת אותו חנה לבית ה'‪ ,‬להיות שם עד עולם‪" .‬וְ גַם‬
‫אָנֹ כִ י הִ ְשׁאִ לְ תִּ הוּ לַה'''‪.‬‬
‫אתם ההורים האהובים והיקרים‪ .‬השאלתם את בנכם לה' בגיל ‪ 18‬וכמה חודשים בלבד‪.‬‬
‫חנה השאילה את בנה בגיל שנתיים‪ ,‬ואתם זכיתם בו לעוד ‪ 16‬שנים שיהיה יחד אתכם‪ .‬עכשיו‬
‫הוא יושב בבית ה' עד עולם ממש‪ .‬אתם השאלתם לה' אחד ממלאכיו‪ ,‬ומלאך פירושו שליח‪.‬‬
‫שליח כמו שאמרתי‪ ,‬שליח ללמד אותנו‪ ,‬מהו לב טוב‪.‬‬
‫עכשיו הוא נמצא בעולם שכולו טוב‪ .‬לא לחינם הזכרתי בהספד את דברי בני היקר שיחי'‪,‬‬
‫הרב אלחנן‪ ,‬שהוא לא איש חלומות‪ ,‬והוא סיפר‪ ,‬שבאותו לילה‪ ,‬כמה שעות לפני השריפה‪ ,‬הוא‬
‫חולם על עודד יושב עטור בתפילין מול ארון הקודש‪ ,‬וסביבו כמה מתלמידי הישיבה‪.‬‬
‫אצלנו‪ ,‬ביום חמישי‪ ,‬נהוג שתלמידי הישיבה יושבים ולומדים עד שתיים בלילה‪ .‬והוא‬
‫חולם‪ ,‬שאחר חצות לילה‪ ,‬בזמן שלא נמצאים כבר בבית המדרש‪ ,‬הנה עודד נמצא מול ארון‬
‫הקודש עם קבוצת תלמידים והוא עטור בתפילין וזה היה לפלא בעיניו בחלום‪ .‬ראשית‪ ,‬מעולם‬
‫| ‪31‬‬
‫לא ראה אותו בחלום‪ ,‬ושנית גם לא עטור בתפילין‪ ,‬ושלישית בלילה לא מניחים תפילין‪ .‬אז מה‬
‫הוא עושה שם עם תפילין מול ארון הקודש?‬
‫אז תגידו לי רבותיי‪ ,‬מהי המציאות ומהו החלום? האם החלום הוא‪ ,‬שעודד עטור בתפילין‬
‫מול ארון הקודש והמציאות היא שאש אוחזת בכל פינה‪ ,‬או אולי הפוך‪ ,‬אולי האש היא החלום‬
‫והאמת היא שעודד עומד כמלאך משרת! אולי זו האמת! אולי אנחנו חולמים‪.‬‬
‫יכול להיות שיום אחד נתעורר ונראה את האמת‪ ,‬שהעולם הזה היה רק מבחן‪ .‬כשם שאדם‬
‫נכנס למבחן בנהיגה‪ ,‬ויש מקומות שבהם בוחנים בנהיגה במבחן אסימולציה‪ .‬אדם יושב מול‬
‫מחשב‪ ,‬רואה שהוא נוהג‪ ,‬רואה רמזורים ונתיבי תנועה‪ ,‬והבוחן עומד לידו ורושם‪ .‬כשמגיע סוף‬
‫המבחן‪ ,‬הוא מתעורר‪ .‬כך אנחנו נמצאים בעולם הזה‪ ,‬רואים אנשים‪ ,‬רואים עולם‪ ,‬אבל מי יודע?‬
‫אולי יום אחד מישהו ידליק את האור ויגיד לנו‪ ,‬זה הציון שלכם במבחן‪.‬‬
‫החלום של עודד ותפילין לראשו‪ ,‬זו המציאות האמיתית‪ ,‬כמלאך משרת‪ .‬התמונה של אש‬
‫ושריפה‪ ,‬פיח ועשן‪ ,‬כל זה הוא רק חלום‪.‬‬
‫מה הם החיים? האם באנו לעולם כדי לצחוק‪ ,‬לזרום עם החיים‪ ,‬ליהנות? האם אלו הם‬
‫החיים? או אולי החיים נועדו להשלמת שליחות ותפקיד שכל אחד קיבל לבצע?‬
‫החיים הם כלי‪ ,‬זמן שנותנים בכדי לפעול ולהוציא לפועל את ייחודו‪ .‬יש נשמה שמקבלת‬
‫מאה שנות חיים‪ ,‬יש כאלה המקבלים שישים שנות חיים‪ ,‬ויש מי שיקבל שנה אחת‪ ,‬ויש מי‬
‫שמקבל ‪ 18‬שנים‪ .‬רומזים לאדם‪ .‬אתה תפעל ותעשה‪ ,‬ואנחנו מצידינו‪ ,‬מציידים אותך בכל מה‬
‫שאתה שצריך למילוי תפקידך‪ .‬אנו מציידים אותך בתכונות‪ ,‬באופי‪ ,‬בהורים מתאימים‪ ,‬בסביבה‬
‫שתתאים לך‪ ,‬ובחברים שיתאימו לך‪ ,‬ועם זה תפעל‪.‬‬
‫אדם נולד‪ ,‬לא יודע כלום‪ .‬אבל יש לו שליחות‪ .‬לוקח לו כמה שנים עד שהוא לומד לדבר‪,‬‬
‫ללכת‪ ,‬להבין‪ .‬הילד הולך לבית ספר‪ ,‬שומע ולומד‪ ,‬ולאט לאט הוא מתחיל לחוש למה הוא‬
‫מיועד‪ ,‬ומה הוא צריך לעשות‪ .‬לאיזה יעד הוא נשלח‪ .‬מאוד נדיר הסיפור הזה‪ ,‬מה שסיפר האבא‬
‫היקר אברהם‪ ,‬שבנו עודד ידע לאן הוא צריך להגיע‪ .‬זה ממש נדיר‪ .‬אני כבר ראש הישיבה ‪25‬‬
‫שנים‪ ,‬ועוד לפני כן לימדתי את הרמי"ם ‪ 10‬שנים‪ ,‬סה"כ ‪ 35‬שנה‪ .‬במשך השנים האלה עברו‬
‫תחת ידי קרוב ל‪ 2000-‬תלמידים‪ .‬ויש עוד ‪ 3000-2000‬תלמידים שנבחנו ולא התאימו לישיבה‪.‬‬
‫מתוך כל אלו‪ ,‬נדיר מאד שתלמיד אומר‪ ,‬אני יודע בדיוק היכן אני צריך להיות‪ .‬מאיפה אתה‬
‫יודע? מי אמר לך? הלכת אצל נביא‪ ,‬שאלת? לא! אני יודע‪ .‬בלי לשאול‪ .‬עודד חזר הביתה‬
‫מביקור בישיבה ואומר להוריו‪ .‬שם הולכים עם חולצות מכופתרות‪ ,‬גרביים וכיפות גדולות‪ .‬שם‬
‫לומדים רציני‪ .‬שם אני רוצה להיות‪ .‬אני כראש ישיבה‪ ,‬מתמודד ‪ 25‬שנה כדי להסביר לתלמידים‬
‫למה חשוב חולצות מכופתרות‪ ,‬והנה ילד צעיר בן ‪ 13‬קולט את הדברים בצורה מדהימה‪ .‬לא רק‬
‫שהוא יודע איפה הוא צריך להיות‪ ,‬אלא הוא גם יודע מה צריך לעשות‪.‬‬
‫אם הייתם שואלים אותי איפה נמצא עודד? הייתי עונה בפשטות‪ .‬איפה שצריך משהו ‪-‬‬
‫שם הוא נמצא‪ .‬תלמיד איבד את המפתח לחדר‪ ,‬עודד נמצא לידו‪ .‬חסר למישהו כסף? הלוואה?‬
‫עודד נמצא שם כדי לעזור‪ .‬אם מישהו לא אכל ארוחת ערב‪ ,‬עודד שם‪ .‬עודד בשיעורים‪ ,‬עודד‬
‫‪| 32‬‬
‫בסדרי הלימוד העצמי‪ ,‬עודד בכל מקום שהוא צריך להיות בדיוק‪ .‬אני חושב שאם עודד היה‬
‫יכול לענות לנו תשובה‪ ,‬וההורים שלו היו שואלים אותו‪ ,‬עודד‪ ,‬היכן אתה נמצא? הוא היה‬
‫אומר לכם‪ ,‬בדיוק במקום בו אני צריך להיות‪ .‬אני יודע שאני צריך להיות כאן‪ ,‬בעולם שכולו‬
‫טוב‪.‬‬
‫מה הם החיים? החיים הם שליחות ותפקיד‪ .‬האם אדם יכול להמשיך את חייו גם אחר‬
‫המוות? אני חושב שכן‪ .‬תשאלו איך? אשיב לכם‪ .‬אם החיים הם כלי להשלמת שליחות‬
‫והשליחות נמשכת מכוחו ובזכותו‪ ,‬זה כאילו שהוא חי וקיים‪.‬‬
‫הנה לכם דוגמא‪ .‬שמשון הגיבור‪ ,‬שופט ששפט את ישראל בגבורה‪ .‬לשמשון היה תפקיד‪.‬‬
‫מה היה התפקיד של שמשון? " ‪ ...‬וְ הוּא יָחֵ ל לְ הו ִֹשׁיעַ אֶ ת י ְִשׂרָ אֵ ל ִמיַּד פְּ לִ ְשׁתִּ ים )שופטים יג‪,‬‬
‫ה("‪ .‬התפקיד שלו היה להכות בפלישתים ולהושיע את ישראל וכך הוא עשה‪ .‬כל יום היה הולך‬
‫ומכה פלישתים‪ .‬פעם הכה שלושים וששה‪ ,‬ופעם הכה בלחי החמור אלף איש‪ .‬הפלישתים היו‬
‫בהלם‪ .‬פתאום קם לישראל מושיע‪ ,‬והם לא מסוגלים לעמוד מולו חזיתית‪.‬‬
‫בסופו של דבר‪ ,‬הוא נפל בידם‪ .‬הוא גילה את סודו‪ .‬הם גזזו את שערות ראשו וה' סר‬
‫מעליו‪ .‬לאט לאט החל שיער ראשו לצמח בבית האסורים‪ ,‬לאט לאט ה' חוזר אליו‪ .‬במותו‪,‬‬
‫היטה את העמודים שעליהם עמד הבית והבית נפל כולו‪ ,‬עם הפלישתים אשר בו‪ ,‬על כל אנשי‬
‫הצבא כולל כל אלו שצחקו ולעגו לשמשון‪ .‬הכתוב מעיד שהיו שם ‪ 3000‬איש‪ ,‬ורבים אשר‬
‫המית במותו יותר מאשר המית בחייו‪.‬‬
‫ובהמשך כתוב‪ ... " :‬וְ הוּא שָׁ פַ ט אֶ ת י ְִשׂרָ אֵ ל עֶ ְשׂ ִרים שָׁ נָה )שופטים טז‪ ,‬לא("‪ .‬זה אומר ש‪-‬‬
‫‪ 20‬שנה הוא היה מושיע את ישראל ומכה בפלישתים‪ .‬כמה הכה בהם? פחות מאשר הכה‬
‫במותו‪ ,‬נאמר בערך ‪ .2500-2000‬כמה זמן לקח לו לעשות את זה? עשרים שנה‪ .‬אז מה היא‬
‫המשמעות שבשעת מותו הוא הכה ‪ ?3000‬המשמעות היא‪ ,‬שכאילו הוא חי עוד עשרים וכמה‬
‫שנים‪ .‬כי הרי‪ ,‬זה בעצם מה שהוא היה עושה אם היה חי! אמנם הוא עשה את זה בשנייה אחת‪,‬‬
‫כלומר זה תחליף ל‪ 20-‬שנות חיים‪ .‬אמור מעתה‪ ,‬הוא באמת חי עוד עשרים וכמה שנים‪ .‬הוא‬
‫אשר אמרתי‪ ,‬החיים הם שליחות‪.‬‬
‫עודד השאיר לנו מורשת גדולה‪ ,‬צוואה הגדולה‪ .‬לאהוב איש את אחיו‪ ,‬לעשות חסד איש‬
‫עם רעהו‪ ,‬והכל בלב שמח‪ .‬יש המון סיפורים שקשה לפרט אותם‪ ,‬כי הם ממש נוגעים ללב‪ .‬אני‬
‫לא באתי כאן רק כדי שנזכור ונבכה‪ ,‬אלא גם שנדע שיש תכלית ויש אחרית ותקווה ומותו לא‬
‫לשווא‪.‬‬
‫תראו מה עשה עודד ברגע מותו‪.‬‬
‫דבר ראשון‪ ,‬הציל את שני חבריו ממוות‪ .‬עכשיו כל החיים שלהם שייכים לו‪ .‬כל הזכויות‬
‫שיצברו‪ ,‬יהיו זכויות שלו‪.‬‬
‫| ‪33‬‬
‫דבר שני‪ ,‬זעזוע הפרידה שלו מכולנו‪ .‬הוא היה בתוך כולם ושייך לכולם‪ ,‬והזעזוע גורם‬
‫לכך‪ ,‬שכל תלמיד ותלמיד קיבל על עצמו להיות טוב יותר‪ ,‬להיות טוב בין איש לרעהו‪ .‬להיות‬
‫טוב לב‪ ,‬להיות איש חסד וזה הדבר השני‪.‬‬
‫עשרות מנהלים מזועזעים אמרו לי‪ ,‬דע לך הרב סבתו שנים רבות אנו מנסים להוציא‬
‫מכשירים חשמליים ומכשירי בישול מתוך הפנימיות‪ .‬אתמול‪ ,‬ביום אחד הוצאנו את כל‬
‫המכשירים‪ .‬אז בעצם מה קרה פה? מה שקרה פה הוא‪ ,‬שעודד מסר שיעור‪ ,‬שווה ערך לאלפי‬
‫שיעורי מוסר מפי עשרות ומאות ראשי ישיבות ורמי"ם לתלמידים‪ .‬הוא עשה את כל זה ברגע‬
‫אחד‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬אם מכוח הזעזוע של מותו‪ ,‬בעזרת ה' תיבנה פנימייה שתעביר את כל התלמידים‬
‫מהקראוונים אל מקום בטוח יותר‪ ,‬דבר‪ ,‬שלבצע אותו לוקח עשרים שנה‪ ,‬יהיו כל הזכויות‬
‫שמורות לו‪ .‬מי יכול לעשות דבר כזה ברגע אחד? כל הזכויות האלו הם גם להורים לאחיות‬
‫לדודים ולחברים היקרים‪ ,‬לסבים‪ .‬כל מי שהיה שליח נאמן בגידולו כדי להחזיר אותו לקב"ה‬
‫שלם‪ ,‬כמו שהוא בא‪.‬‬
‫יהי רצון שנשמתו תהיה צרורה בצרור החיים‪ ,‬בגן עדן תהא מנוחתו‪ ,‬וינוח בשלום על‬
‫משכבו‪ ,‬וזכותו תעמוד לנו‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫נאחל להורים רפואה שלמה ובריאות‪ .‬שה' ירפא את הכאב וייתן לכם כח‪ ,‬בריאות‪ ,‬ונחת‬
‫ושכל הימים תזכרו שאתם הפקדתם פיקדון ביד ה'‪ ,‬והשאלתם לה' בן נאמן וטוב‪ ,‬כפי שעשתה‬
‫חנה‪.‬‬
‫‪| 34‬‬
‫הרב שבתי סבתו‬
‫ר אש ה ישי בה ב מצ פה ירי חו‬
‫הספד באזכרה ליום השבעה )א ח רי מ נ ח ה (‬
‫כבוד הרב אבשלום עדן‪ ,‬הורים יקרים ואהובים‪ ,‬דודים‪ ,‬חברי הקהילה‪ ,‬ידידים‪ ,‬תלמידי‬
‫הישיבה היקרים‪ ,‬חבריו של עודד ז"ל‪.‬‬
‫ביום שיש בבוקר נפרדנו מאוצר יקר‪ ,‬אוצרה של הישיבה‪ .‬אני אומר נפרדנו‪ .‬פירושו של‬
‫דבר‪ ,‬הוא קיים ונמצא בעולם שכולו טוב‪.‬‬
‫כשנולד ילד‪ ,‬כולם שמחים‪ ,‬אבל יש מקום אחד שבו עצובים‪ .‬בעולם העליון הרוחני‪,‬‬
‫נפרדים מן הנשמה היורדת לעולם‪ .‬פה שמחים‪ ,‬ושם עצובים‪ .‬ואילו ברגע שנשמה עוזבת את‬
‫העולם הזה‪ ,‬פה כולנו אבלים‪ ,‬בוכים ונאנחים ואילו בשמיים שמחים‪ ,‬הגיעה נשמה קדושה‪.‬‬
‫איזה אוצר הגיע לשמים בערב שבת קודש‪.‬‬
‫בשעת ההלוויה אמרתי "שבת שלום לך עודד‪ ,‬שבת שלום לך חמודי" והכל בכו‪ .‬הוספתי‬
‫בבכי‪ ,‬ברכוני לשלום מלאכי השלום מלאכי עליון‪ .‬אבל בעולם העליון שרים בשמחה את השיר‬
‫"בואכם לשלום מלאכי השלום‪ ...‬שבת קודש‪ ,‬ברוך בואך עודד‪ ,‬כך אומרים שם‪ ,‬אין חיבוט‬
‫הקבר אחר חצות יום השישי‪ .‬בעולם העליון שבת ומנוחה לחיי עולמים‪ ,‬ולשם הוא הגיע‪ .‬עם‬
‫איזה נדוניה מגיעה הנשמה? עם מעשי ידיה‪ .‬עליה נאמר‪:‬‬
‫"תְּ נוּ לָהּ ִמפְּ ִרי י ֶָדיהָ וִ יהַ לְ לוּהָ בַ ְשּׁעָ ִרים מַ עֲשֶׂ יהָ )משלי לא‪ ,‬לא("‪.‬‬
‫אדם שנולד בעולם הזה עלול לטעות‪ .‬הוא חושב שהתפקיד שלו זה לקחת כמה שיותר‪ ,‬או‬
‫"תפוס כפי יכולתך"‪ .‬לאט לאט הוא מבחין‪ ,‬שבעצם הוא לא יכול לקחת איתו כלום מן העוה"ז‪,‬‬
‫כשאדם עולה לשמיים הכל נשאר‪ ,‬הבית נשאר‪ ,‬הרכוש נשאר‪ ,‬אפילו הבגדים‪ ,‬והנעליים‪ .‬שום‬
‫דבר לא עולה‪ ,‬גם הגוף נשאר‪ ,‬אז עם מה האדם עולה‪ ,‬עם מה האדם חוזר?‬
‫מורי ורבותי‪ ,‬כל מה שלוקח האדם מן העולם הזה‪ ,‬אותו הוא משאיר‪ .‬כל מה שהוא נותן‬
‫בעולם הזה‪ ,‬את זה הוא לוקח‪ .‬כל מה שהוא קיבל בעוה"ז‪ ,‬זה לא שלו‪ .‬העוה"ז הוא לא שלנו‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬כל מה שאנחנו עושים ונותנים‪ ,‬זה העולם שלנו‪.‬‬
‫אָדם אֶ ל בֵּ ית ע ֹולָמוֹ‪)...‬קהלת יב‪ ,‬ה("‪.‬‬
‫"‪...‬כִּ י הֹ לֵ‪ ‬הָ ָ‬
‫העוה"ז הוא לא העולם של האדם‪ .‬העולם העליון‪ ,‬הוא בית עולמו של האדם‪ ,‬כי אותו‬
‫האדם בונה פה בעוה"ז‪ ,‬בעשר אצבעות ידיו‪ .‬זה הסוד של העולם‪ .‬אנשים לא מגיעים לזה מהר‪,‬‬
‫רק כעבור שנים‪ ,‬כשאדם מקים משפחה‪ ,‬אז הוא קולט פתאום‪ ,‬שכל מה שהוא עשה וכל העושר‬
‫והרכוש שהוא צבר‪ ,‬זה לא עבורו אלא עבור המשפחה והילדים‪ .‬לאט לאט הוא לומד שהוא‬
‫פועל למען הנכדים‪ .‬כשהוא מגיע לגיל הזקנה הוא יודע באמת‪ ,‬שכל מה שהוא בא לעולם זה‬
‫| ‪35‬‬
‫לתת לאחרים‪ .‬אבל יש כאלה מיוחדים‪ ,‬שכבר בילדותם הם יודעים שהם נועדו להעניק לאחרים‪.‬‬
‫איך הם יודעים? אינני יודע‪ .‬מנין הם יודעים? אינני יודע‪.‬‬
‫עודד ידע איפה ללכת‪ ,‬מה לעשות‪ ,‬איפה ללמוד והכל היה פרוס לפניו‪ .‬אבל הוא גם ידע‪,‬‬
‫שהסוד של העולם זה החסד‪ .‬כבר מגיל ילדות נתן את הכל לאחרים‪ .‬כל מה שהיה מרוויח היה‬
‫מלווה‪ .‬היה לו פתק קטן שבו היה כתוב למי הוא הלווה כסף‪ .‬בחשבון הבנק שלו כמעט לא היה‬
‫כלום‪ .‬הפתק הזה נשרף ואיננו‪ .‬את הלב הוא נתן‪ .‬את החן הוא נתן‪ .‬חסד שהיה בו‪ ,‬מלא וגדוש‪.‬‬
‫כל מקום בו היו צריכים משהו ‪ -‬שם הוא היה‪ .‬לא שאל שאלות‪.‬‬
‫יש פסוק בספר משלי‪ ,‬שאומר‪:‬‬
‫אָדם )משלי ג‪ ,‬ד("‪.‬‬
‫"וּמצָ א חֵ ן וְ שֵׂ כֶל טוֹב בְּ עֵ ינֵי ֱא‪-‬הִ ים וְ ָ‬
‫ְ‬
‫הפסוק הזה משמש אותנו או כברכה‪" ,‬יהי רצון שתמצא חן ושכל טוב בעיני א‪-‬לוהים‬
‫ועיני אדם"‪ ,‬או כהוראה חינוכית‪ .‬דהיינו‪ ,‬חשוב שאדם ימצא חן ושכל טוב לא רק בעיני‬
‫אלוקים‪ ,‬אלא גם בעיני אדם‪ ,‬ולא רק בעיני אדם‪ ,‬אלא גם בעיני אלוקים‪ .‬כלומר‪ ,‬או ברכה או‬
‫ציווי‪ .‬כשהתבוננתי בפסוק שלפניו‪ ,‬התנוצץ בי רעיון חדש‪ .‬הנה שני הפסוקים בשלמותם‪:‬‬
‫וּמצָ א חֵ ן וְ שֵׂ ֶכל טוֹב בְּ עֵ ינֵי‬
‫"חֶ סֶ ד ֶואֱמֶ ת אַל יַעַ זְ בֻ‪ ,‬קָ ְשׁרֵ ם עַ ל גּ ְַרגְּ רוֹתֶ י‪ ,‬כָּתְ בֵ ם עַ ל לוּחַ לִ בֶּ ‪ְ ,‬‬
‫אָדם )משלי ג‪ ,‬ג‪-‬ד("‪.‬‬
‫ֱא‪-‬הִ ים וְ ָ‬
‫מה שלמה המלך אומר לנו? אם אתה רוצה למצוא חן ושכל טוב בעיני אלוהים ואדם‪ ,‬יש‬
‫מפתח! מהו המפתח? חסד ואמת אל יעזבוך‪ .‬ולא רק אל יעזבוך‪ ,‬אלא קשרם על גרגרותיך‪ ,‬ולא‬
‫רק קשרם על גרגרותיך‪ ,‬אלא כתבם על לוח ליבך‪ .‬אם תעשה כך‪ ,‬אז תמצא חן ושכל טוב בעיני‬
‫אלוהים ואדם‪.‬‬
‫עודד שלנו‪ ,‬המתוק והחמוד‪ ,‬אצלו החסד והאמת היו חקוקים בתוך ליבו‪.‬‬
‫חסד כולם מבינים‪ ,‬מה זה אמת?‬
‫מורי ורבותי‪.‬‬
‫האמת פירושה נאמנות‪ .‬שורש אמת ושורש נאמנות ואמונה‪ ,‬חד הוא‪ .‬כשאומרים 'אמן'‬
‫מתכוונים גם לאמונה‪ ,‬גם לאמת וגם לנאמנות‪ .‬חסד ואמת פירושו‪ ,‬תהיה נאמן ותהיה איש חסד‪.‬‬
‫איש חסד פירושו תיתן הכל מעצמך לזולת‪ .‬נאמן פירושו‪ ,‬תהיה נאמן למה שמפקידים בידך‪.‬‬
‫השילוב הזה של חסד ונאמנות‪ ,‬הוא המפתח שבאמצעותו תמצא חן בעיני אלוהים ואדם‪.‬‬
‫מדוע? אם אדם מצליח כיוסף‪ַ " ,‬ויְהִ י ה' אֶ ת יוֹסֵ ף ַויְהִ י אִ ישׁ מַ צְ לִ יחַ ‪) ...‬בראשית לט‪ ,‬ב("‪ ,‬עלולים‬
‫לקנא בו‪ .‬הנה יצחק אבינו‪ ,‬היה איש מצליח " ‪ַ ...‬ויְקַ נְאוּ אֹ ת ֹו פְּ לִ ְשׁתִּ ים )בראשית כו‪ ,‬יד("‪ .‬אִ ישׁ‬
‫מַ צְ לִ יחַ ‪ ,‬לא בהכרח מוצא חן בעיני הבריות‪ ,‬כי מקנאים בו‪.‬‬
‫איך אפשר להצליח מבלי שיקנאו בו? מה הסוד? אצל יוסף נאמר‪,‬‬
‫‪| 36‬‬
‫" ‪ַ ...‬ויִּ תֵּ ן ִחנּ ֹו בְּ עֵ ינֵי שַׂ ר בֵּ ית הַ סֹּהַ ר ‪ ...‬אֵ ין שַׂ ר בֵּ ית הַ סֹּ הַ ר רֹאֶ ה אֶ ת כָּל ְמאוּמָ ה בְּ יָד ֹו בַּ אֲשֶׁ ר ה'‬
‫אִ תּוֹ‪ַ ,‬ואֲשֶׁ ר הוּא עֹ שֶׂ ה ה' מַ צְ לִ יחַ )בראשית לט‪ ,‬כא‪-‬כג("‪.‬‬
‫התשובה טמונה פה‪ .‬יוסף השתמש בהצלחה שלו לא למען עצמו אלא למען אחרים‪.‬‬
‫בתחילה למען פוטיפר‪ ,‬בהמשך‪ ,‬למען שר בית הסוהר‪ .‬כשאדם משתמש בהצלחתו לעשיית‬
‫חסד‪ ,‬אין מי שיקנא בו‪ .‬אדרבה‪ ,‬שיצליח עוד ועוד‪ ,‬כי הרי כל ההצלחה שלו היא הצלחה שלנו‪.‬‬
‫יוסף הצדיק זכה‪ ,‬ובהיותו גם איש חן וחסד‪ ,‬הצלחתו הפכה להצלחת שר בית הסוהר‪ .‬גם קודם‬
‫לכן‪ ,‬הצלחה שלו היתה הצלחה של פוטיפר‪.‬‬
‫מה קרה בראשית הדרך?‬
‫האחים קנאו ביוסף‪" ,‬ויקנאו בו אחיו"‪ .‬אבל בסופו של דבר‪ ,‬ראו שכל הצלחתו של יוסף‬
‫היא למענם‬
‫" ‪ ...‬כִּ י לְ ִמ ְחיָה ְשׁלָחַ נִי ֱא‪-‬הִ ים לִ פְ נֵיכֶם )בראשית מה‪ ,‬ה("‪.‬‬
‫אני כאן למענכם‪ ,‬מה יש לקנא בי? להיפך! תתפללו שאצליח עוד יותר‪ .‬זה יוסף הצדיק‪,‬‬
‫וזה עודד שלנו‪ .‬אני אומר‪ :‬שלנו‪ ,‬של ההורים היקרים שגידלו אותו עד עצם היום הזה‪ ,‬של‬
‫האחיות שטיפלו בו‪ ,‬של החברים‪ ,‬של הקהילה‪ ,‬של הישיבה‪ ,‬של כולנו‪ ,‬הוא שייך לכולנו‪ ,‬לכן‬
‫אני אומר שלנו‪ .‬הוא היה מלא חסד ולכן הוא גם מצא חן בעיני כולם‪.‬‬
‫כעת‪ ,‬כיצד האדם ימצא חן גם בעיני א‪-‬לוהים? כאשר אדם הוא איש חסד וגם נאמן‪ ,‬אז‬
‫הוא מוצא חן בעיני ה'‪ .‬תראו‪ ,‬על מי נאמר מוצא חן בעיני ה'? על נח‪" .‬וְ נֹ חַ מָ צָ א חֵ ן בְּ עֵ ינֵי ה'‬
‫)בראשית ו‪ ,‬ח("‪ .‬מדוע? כי ה' ראה בו‪ ,‬גם את מידת החסד וגם את מידת הנאמנות‪ .‬בזכות היותו‬
‫גם איש חסד וגם נאמן‪ ,‬הפקיד ה' בידיו את גורל העולם ה' אומר לו‪" :‬שניים שניים יבואו אליך‬
‫להחיות"‪ .‬נח החזיק בידו בתיבה את כל העולם כולו‪ ,‬את תמצית כל החי‪ .‬כל האדם‪ ,‬כל הבהמה‬
‫והחיה‪ ,‬כל השורשים שמהם יבנה העולם מחדש‪ .‬על נח נאמר‪" :‬וצדיק יסוד עולם"‪ .‬הקב"ה‬
‫הפקיד את העולם בידו‪ ,‬בגלל שהוא איש חסד ונאמן‪ .‬נח דאג לכל מי שהיה בתיבה‪.‬‬
‫כולנו קוראים על נח‪ ,‬אך אף אחד לא יודע מה הוא עשה שנה שלמה בתיבה‪ .‬מה עשה נח‬
‫הצדיק‪ ,‬הנביא? מה הוא עשה ‪ 12‬חודש? התפקיד שלו מהבוקר עד שעות הלילה המאוחרות‬
‫היה להאכיל את כל החי אשר איתו בתיבה‪ .‬האם היה לו זמן ללמוד? הרי יש לו תפקיד להאכיל‬
‫את כולם‪ .‬יש אריה‪ ,‬ויש נמלה ויש בהמות וחיות וג'ירפות וכל אחד אוכל בזמן אחר‪ .‬זה אוכל‬
‫בלילה זה אוכל ביום‪ ,‬ולכל אחד צריך לתת בדיוק מה שמתאים לו‪ ,‬בזה היה עסוק נח שנים עשר‬
‫חודש‪ .‬אסור היה לו לשכוח אפילו פעם אחת את מזונו של מישהו‪ .‬אם נח ישכח לתת לו את‬
‫מזונו‪ ,‬אז בעל החיים יאבד והעולם יהיה חסר‪ .‬הקב"ה לא הפקיד את העולם בידיו של נח‪ ,‬עד‬
‫שבחן אותו וראה שהוא איש חסד ונאמן‪ .‬לכן נח מצא חן בעיני ה'‪ .‬הוא אשר אמרנו‪" :‬חֶ סֶ ד‬
‫אָדם"‪.‬‬
‫וּמצָ א חֵ ן וְ שֵׂ כֶל טוֹב בְּ עֵ ינֵי ֱא‪-‬הִ ים וְ ָ‬
‫ֶואֱמֶ ת אַל יַעַ זְ בֻ‪ְ ... ‬‬
‫וזה לא רק נח‪.‬‬
‫| ‪37‬‬
‫גם משה מצא חן בעיני הקב"ה‪ .‬ה' אומר לו‪" :‬כי מצאת חן בעיני"‪ .‬גם משה אומר לה'‪:‬‬
‫"הודיעני נא את דרכך ואדעך למען אמצא חן בעיניך וראה כי עמך הגוי הזה"‪ .‬כלומר‪ ,‬בגלל‬
‫שמשה מצא חן בעיני ה'‪ ,‬ה' הפקיד בידו את עם ישראל כולו‪" .‬וראה כי עמך הגוי הזה"‪ ,‬אתה‬
‫הפקדת בידי את עמך‪ .‬משה רבנו הוא איש חסד‪ ,‬כי הוא דאג לכולם‪ .‬הוא גם איש אמת‪ ,‬איש‬
‫נאמן‪ .‬כל מה שפקד הקב"ה הוא ביצע‪ .‬משה רבנו‪ ,‬הוא נאמן ביתו של הקב"ה‪" .‬בכל ביתי נאמן‬
‫הוא"‪ .‬כשה' רואה אדם‪ ,‬שהוא גם איש חסד וגם נאמן‪ ,‬הוא מפקיד בידו את הצאן‪ ,‬הוא מפקיד‬
‫בידו את עם ישראל‪.‬‬
‫מורי ורבותי‪ ,‬אנחנו בישיבה הפקדנו בידיו של עודד ז"ל את כל מפתחות הישיבה‪ .‬הוא‬
‫היה יכול להיכנס לכל מקום‪ .‬ידענו שהמפתחות בידיים בטוחות‪ .‬צעיר לימים‪ ,‬לומד‪ ,‬משקיע‪,‬‬
‫יושב בבית המדרש ויושב בשיעורים‪ ,‬ובזמן הנותר שהיה לו‪ ,‬נפשו היתה יוצאת להתנדב‬
‫ולעזור‪ .‬הוא מצא חן בעיני כל רואיו‪ .‬חן היה שפוך על פניו‪ ,‬אור שפוך על פניו‪ ,‬טוב לב שפוך‬
‫על פניו‪ ,‬מתיקות שהייתה לו‪ ,‬בזכות כל זה‪" ,‬ויפקידהו על ביתו וכל אשר יש לו נתן בידו"‪.‬‬
‫אני אומר להורים‪ ,‬לבכות צריך‪ ,‬להצטער צריך‪ ,‬וודאי‪ ,‬נפרד מאיתנו‪ .‬אבל תהיו גאים‪ ,‬תהיו‬
‫שמחים בתוך תוככם שהעמדתם בן כזה‪ .‬והבן הזה הוא חי בתוכנו‪ ,‬וימשיך לחיות בתוכנו‪ .‬בכל‬
‫אחד מאתנו‪ ,‬גם התלמידים‪ ,‬גם הרמי"ם‪ ,‬גם ראש הישיבה‪ ,‬יש בהם חלק מעודד‪ .‬הוא היה תמיד‬
‫מגיע לשיעורים שלי‪ ,‬בזמן‪ .‬כמה פעמים יצא לו שהוא היה עסוק‪ ,‬או שהיה הולך לתרום‪ ,‬או‬
‫שהיה הולך לבית חולים‪ ,‬לארגן משהו לחולים‪ .‬רק בשבוע האחרון פעל למען חולי סכרת‪ .‬אם‬
‫היה מחסיר שיעור‪ ,‬הייתי אומר לו‪" :‬עודד‪ ,‬אין ספק שעשית מצווה עכשיו"‪ ,‬לא יכולתי לכעוס‪,‬‬
‫"וּמצָ א חֵ ן וְ שֵׂ כֶל טוֹב בְּ עֵ ינֵי ֱא‪-‬‬
‫אי אפשר לכעוס על טוב לב ועל מתיקות שכזו‪ ,‬ועליו נאמר‪ְ :‬‬
‫אָדם"‪.‬‬
‫‪‬הִ ים וְ ָ‬
‫בזכות החסד‪ ,‬האמת והנאמנות שהיו קשורים על גרגרותיו ושהיו כתובים על לוח ליבו‪,‬‬
‫זכה לחן ושכל טוב‪ .‬הגמרא אומרת במסכת סוכה‪ :‬כל אדם שיש בו חן בידוע שהוא ירא שמיים‪.‬‬
‫זה הסימן‪ .‬חן זה לא יופי‪ .‬חן זה משהו אחר‪" .‬שֶׁ קֶ ר הַ חֵ ן וְ הֶ בֶ ל הַ יֹּפִ י אִ שָּׁ ה י ְִראַת ה' הִ יא תִ תְ הַ לָּל‬
‫)משלי לא‪ ,‬ל("‪.‬‬
‫חן הנובע מיראת ה'‪ ,‬הוא חן מיוחד‪ .‬עליו נאמר‪" :‬תְּ נוּ לָהּ ִמפְּ ִרי י ֶָדיהָ וִ יהַ לְ לוּהָ בַ ְשּׁעָ ִרים‬
‫מַ עֲשֶׂ יהָ "‪.‬‬
‫ראו‪ ,‬ספר קהלת מדבר על יראת ה'‪ ,‬וספר משלי מדבר על יראת ה'‪ .‬את שניהם חיבר אותו‬
‫אדם‪ ,‬שלמה המלך‪ .‬ספר קהלת מסיים ביראת ה'‪ ,‬וספר משלי מסיים ביראת ה'‪ .‬ספר קהלת‬
‫מסיים ביראת ה' שנאמר‪:‬‬
‫"את האלוהים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם" גם ספר משלי מסיים ביראת ה'‪,‬‬
‫"אישה יראת ה' היא תתהלל תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה"‪.‬‬
‫מה הוא הבדל בין קהלת למשלי?‬
‫‪| 38‬‬
‫בספר קהלת נאמר הפסוק‪" :‬ושנאתי את החיים כי רע עלי המעשה אשר נעשה תחת‬
‫השמש"‪ .‬קהלת מבטא פחד מפני המוות‪" .‬וידעתי כי מקרה אחד יקרה את כולם ולמה חכמתי אז‬
‫יותר"‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬בספר משלי נאמר על אשת חיל "עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון"‪.‬‬
‫היא יודעת שיגיע יום אחרון‪ ,‬אך היא אינה פוחדת ממנו‪ .‬היא מסתכלת בפני המוות ושוחקת‪.‬‬
‫קהלת מחפש את השמחה בכל מאודו‪" ,‬ושיבחתי אני את השמחה" אבל הוא אינו מגיע אליה‪.‬‬
‫דעו לכם רבותי‪ .‬בספר קהלת‪ ,‬המילה חסד אינה נזכרת אפילו פעם אחת‪ .‬אדרבה‪" ,‬כל אשר‬
‫שאלו עיני לא אצלתי מהם"‪ ,‬לקחתי ולקחתי‪ .‬ולכן "ולשמחה מה זו עושה"? למי אני אוסף‬
‫וכונס? האם לאדם שיהיה אחרי? כל זה הבל ורעה רבה‪.‬‬
‫בכל זאת‪ ,‬ספר קהלת מלמד אותנו בדרך השלילה‪ .‬דהיינו‪ ,‬גם אם תיקחו את כל העולם‪,‬‬
‫אבל לא יהיה בכם חסד‪ ,‬לא תהיו שמחים לעולם‪ .‬לכן קוהלת מתיירא מפני המוות‪ ,‬כי מה יקרה‬
‫במוות? כל מה שיש לי‪ ,‬אצטרך להשאיר‪ ,‬למי אחלק אותו? למי שיהיה אחרי‪ .‬מי יהיה אחרי?‬
‫סכל או לא סכל? התוצאה‪" ,‬ושנאתי את החיים"‪.‬‬
‫לעומתו‪ ,‬אשת חיל‪ ,‬מה היא עושה? כל מה שהיא עושה‪ ,‬היא עושה למען אחרים‪ .‬לעניים‪,‬‬
‫לבעלה‪ ,‬לביתה‪" ,‬כפה פרשה לעני"‪" ,‬ותקם בעוד לילה ותיתן טרף לביתה וחוק לנערותיה‪ .‬לכן‪,‬‬
‫"ותשחק ליום אחרון"‪ .‬כשהיא מגיעה ליום אחרון‪ ,‬היא עולה לשמים עם כל מעשה ידיה‪ .‬עם זה‬
‫פתחנו ואמרנו‪ ,‬שאדם עולה לעולם העליון עם מה שהוא עשה‪ ,‬ולא עם מה שהוא קיבל‪ .‬מי‬
‫שעסק כל חייו בלאסוף ולכנוס ‪ -‬הוא מתיירא מהמוות‪ ,‬כי איך הוא ייקח את זה איתו? "ערום‬
‫יצא מבטן אמו‪ ,‬וערום ישוב ללכת שמה ומאומה לא ייקח בידו"‪.‬‬
‫ידוע משל השועל המפורסם‪ ,‬הרואה כרם יפה‪ ,‬אבל אינו יודע כיצד יכנס לתוכו‪ .‬השועל‬
‫מסתובב מורעב‪ ,‬עד שראה סדק קטן‪ .‬איך ייכנס? ניסה להידחף ולא יכול‪ .‬אז הוא צם שלושה‬
‫ימים ושלושה לילות‪ ,‬עד שנעשה כחוש‪ .‬נדחק ונכנס דרך הסדק לתוך הכרם‪ .‬השועל החל זולל‬
‫וסובא‪ .‬כעבור כמה ימים הוא שומע רעש‪ ,‬ולחרדתו הוא רואה את בעל הכרם נכנס‪ .‬התחיל‬
‫לחפש דרך לצאת‪ ,‬ושוב הוא מגלה הסדק ממנו נכנס‪ .‬הוא מנסה לצאת ולא יכול‪ .‬שוב צם‬
‫שלושה ימים והצליח להשתחל דרך הסדק החוצה‪ .‬בהתחלה היה שמח‪ ,‬אך אח"כ היה מסתכל‬
‫על הכרם‪ ,‬תוהה ובוהה‪ .‬כפי שנכנסתי רעב‪ ,‬כך יצאתי רעב‪ .‬אז מה עשיתי?‬
‫אדם בא לעולם ערום‪ ,‬ויוצא מן העולם ערום‪ ,‬אז בשביל מה הוא נמצא בכרם הזה? את זה‬
‫יודעת אשת חיל‪ ,‬ובכל זאת צוחקת ליום אחרון‪ .‬כל מה שהיה לה עשתה בשביל העני‪ ,‬האביון‬
‫והדל‪ .‬למען בניה‪ ,‬בעלה והמשפחה‪ .‬אדם עושה חסד‪ ,‬הוא לוקח איתו אוצר גדול‪ ,‬לעולם שכולו‬
‫טוב‪ ,‬לכן ותשחק ליום אחרון‪ .‬שלמה העניק לנו שני ספרים‪ .‬בקהלת הוא מחסיר את החסד‬
‫ומראה לנו מה התוצאה‪ ,‬במשלי הוא משלים את החסד החסר וגם מראה לנו מה התוצאה‪.‬‬
‫אנו עסוקים בהספדו של בחור צעיר‪ ,‬שהגיע לתובנת האמת העמוקה‪ ,‬כזקן ורגיל‪ .‬הוא‬
‫הגיע לתובנה הזאת בגיל צעיר מאוד‪ ,‬תובנה שמגיעים אליה רק לאחר הרבה שנים‪ .‬אתם הורים‬
‫יקרים הצלחתם להעמיד אוצר יקר כזה‪ ,‬אוצר של חסד‪ ,‬הנמצא היום בעולם שכולו חסד‪ .‬הוא‬
‫| ‪39‬‬
‫נפטר בערב שבת והלך לעולם שכולו שבת‪ .‬צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו‬
‫השכינה‪.‬‬
‫רבי אברהם היקר‪ .‬בנך זוהר בזיו השכינה‪ ,‬בחיקו של הקב"ה‪.‬‬
‫זהו פתרון חלומו של בני היקר הרב אלחנן נ"י שחלם באותו לילה את עודד‪ ,‬ועליו קרני‬
‫הוד של תפילין‪ .‬התפילין האלו‪ ,‬תפילין דמארי עלמא המה‪ ,‬שנראו כתפילין שעל ראשו‪ .‬מי‬
‫כעמך ישראל‪ ,‬מי כילד הזה‪ ,‬מי כבחור הזה‪ ,‬שהיה כל כך נעים ואהוב עלינו‪.‬‬
‫יהיה רצון שנשמתו תהיה צרורה בצרור החיים‪ ,‬ובגן עדן תהא מנוחתו‪ ,‬ובעז"ה זכותו תגן‬
‫עלינו‪ .‬ה' ישלח רפואה שלמה וברכה להורים‪ ,‬יהי רצון שתמשיכו לחיות ולגדל ילדיכם ונכדיכם‬
‫ותהיו גאים שהשאלתם לקב"ה בן שעומד ומשמש לפניו כמלאך משרת‪ .‬ברוך ה' לעולם‪ ,‬אמן‬
‫ואמן‪.‬‬
‫‬
‫‪| 40‬‬
‫הרב צבי אלימלך הלברשטאם‬
‫ה א דמ ו"ר מצ אנ ז‬
‫מת וך ‪ :‬בצילא דמהימנותא‬
‫פרש ת ו יש ל ח – ד‪ -‬י א כ ס לו ת ש ע" ב ‪ ,‬ש נ ה יב ‪ ,‬ג ל יו ן י )ת רט " ו (‬
‫ביום שלישי לפני הצהרים נסע מרן שליט"א לניחום אבלים בבית הר"ר אברהם חמדי‬
‫מנתניה‪ ,‬היושב שבעה על פטירתו הטראגית של בנו ז"ל שנגדע באיבו בשריפה ל"ע בחדרו‬
‫שבישיבה בו למד‪ ,‬וניחמו מרן שליט"א בדברי תנחומים וזהו תוכנם‪:‬‬
‫ר"א חמדי‪ :‬רבנו‪ ,‬אנחנו מאמינים באמונה שה' נתן וה' לקח‪ ,‬יהיה שם ה' מבורך‪ ,‬אנו‬
‫מאמינים שהוא עלה למעלה עם המעשים הטובים שלו‪ ,‬אבל לנו זה חסרון‪ ,‬שברון לב על הבן‬
‫שלנו שעלה בסערה השמימה‪ ,‬הוא כבר לא כאן אתנו‪...‬‬
‫מרן שליט"א‪ :‬מצאנו אל אהרן הכהן‪ ,‬אחרי שנשרפו בניו נדב ואביהוא‪ ,‬נאמר )ויקרא י‪ ,‬ג(‬
‫"וידם אהרן"‪ ,‬ואם התורה מספרת זאת כשבח על אהרן הכהן שהיה שקול כמשה רבינו‪ ,‬הרי שזו‬
‫מדרגה גבוהה ביותר‪ .‬את דרכי ה' אין אנו יכולים להבין‪ ,‬אנו קטנים מכדי להבין את דרכי‬
‫הבורא איך שהוא מנהל את העולם‪ .‬רק לעתיד לבוא‪ ,‬בביאת משיח בקרוב מאד‪ ,‬אז ימלא שחוק‬
‫פינו‪ ,‬כי אז יתברר שכל מה שבכינו והצטערנו היה בגלל שלא הבינו את דרכי ה'‪ ,‬ואז נבין שהכל‬
‫מושלם בדיוק כמו שהיה צריך להיות ושהכל היה לטובה‪ .‬היום אי אפשר להבין זאת‪ ,‬וכנראה‬
‫שהיו צריכים עוד קרבן ציבור שיכפר על הדור‪ .‬ממש לא יאומן כל הסיפור הנורא‪.‬‬
‫ר"א חמדי‪ :‬הוא ישן בחדר השינה‪ ,‬ובאמצע הלילה הרגיש שפרצה שריפה מתנור חימום‪,‬‬
‫והוא מיד נכנס לחדר פנימי שישנו שם שני בחורים וצעק להם שיש שריפה והם הספיקו‬
‫להימלט‪ ,‬ואילו הוא כנראה התמוטט כתוצאה משאיפת עשן ולא הצליח לברוח ה"י‪.‬‬
‫מרן שליט"א‪ :‬היינו שהוא עוד זכה להציל ב' נפשות‪ ,‬וגם מצווה זו הספיק לקחת עמו‬
‫לעולם העליון‪ .‬אנו יכולים להתחזק רק בזה שיודעים כי קרובה ישועתנו לבא ואלו הם חבלי‬
‫משיח אחרונים‪ .‬מלבד זאת אין מה לומר‪ .‬נאלמתי דומיה‪ .‬כתוב בספרים הקדושים שישנם‬
‫נשמות שמבקשות מה' שיהיו רק זמן קצר בעולם ושיוכלו לתקן במהירות את מה שצריכים‬
‫לתקן ואת השליחות המוטלת עליהם‪ .‬רק מי שמכיר את כל סדרי העולם וכל גלגולי הנשמות‬
‫מבריאת העולם ועד סופו‪ ,‬הוא יודע שהכל לפי חשבון מדוקדק‪.‬‬
‫ר"א חמדי‪ :‬אנו מאמינים באמונה שלמה בה' יתברך ולא מפקפקים חלילה‪ .‬יש לנו אמונה‬
‫מלאה בה' שהוא משגיח עלינו‪ ,‬ולרגע לא היה לנו חלילה צל של ספק‪.‬‬
‫מרן שליט"א‪ :‬מסופר על אביו של זקיני הקדוש בעל הדברי חיים מצאנז‪ ,‬רבי אריה‬
‫לייבוש‪ ,‬שהיה תלמיד חכם וגאון גדול‪ ,‬אבל מ"מ לא איותה נפשו ליטול לעצמו את הנהגת‬
‫הרבנות ולכהן פאר באחד מישובי בני ישראל‪ ,‬אלא עסק במסחר והיה עשיר גדול והיו תחת ידיו‬
‫| ‪41‬‬
‫שדות ותבואות בר וכו'‪ .‬פעם פרצה שריפה גדולה בעירו והאש התפשטה ועברה מבית לבית‪,‬‬
‫שהיו עשויים מעצים וקש‪ ,‬ואף על ביתו לא פסחה הדליקה על שמכל רכושו ובתיו אחד מהם‬
‫לא נותר לפליטה‪ ,‬כי כולם היו למאוכלת בפני האש המתלקחת‪ .‬כשנוכח רבי לייבוש באסון‬
‫אשר קרהו‪ ,‬נעמד ברחבה של עיר והחל לרקוד ולזמר 'ברוך הוא אלוהינו שבראנו לכבודו‬
‫והבדילנו מן התועים' בריקוד של שמחה משך זמן‪ ,‬עד שהעומדים סביבו סברו שבוודאי נטרפה‬
‫דעתו מגודל הצער על שנהפך עליו הגלגל וכל רכושו עלה באש‪ .‬כששאלוהו אודות מעשיו‪,‬‬
‫אמר להם‪ :‬איך לא אשמח‪ ,‬הרי אם הייתי חלילה גוי עובד אלילים‪ ,‬היה אסוני כבד וקשה עשרת‬
‫מונים‪ ,‬כי גם הצלם שלי היה עולה באש ואז לא הייתה בידי ברירה אחרת אלא לאבד את עצמי‬
‫לדעת כי הייתי נשאר בודד לגמרי‪ ,‬אבל הודו לה' אשר הגדיל חסדו עמדי‪ ,‬שיהודי הנני‪ ,‬בן לה'‬
‫אלוהי אשר הוא נשאר עמי עכשיו כפי שהיה קודם לכן‪ ,‬ומאחר שכן‪ ,‬איך לא אשמח וארקוד‬
‫לפניו ואומר ברוך הוא אלוהינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים‪ ..‬ואמרו עליו צדיקים‪,‬‬
‫שבזכות דיבורים אלו זכה לבן שהאיר את העולם בתורתו ועבודתו כזקה"ק מצאנז זי"ע‪ .‬כך‬
‫אנחנו צריכים לדעת‪ ,‬שבלי אמונה אין לנו במה להתחזק‪ ,‬ורק כשיודעים שהנשמה היא דבר‬
‫נצחי והייתה קיימת עוד לפני בואה לעולם והיא נשארת גם אחרי המוות‪ ,‬אז כל המבט הוא‬
‫אחר‪ .‬אכן צריכים להתאבל ולהצטער כי סוכ"ס קיום המצוות שייך רק בעולם הזה‪ ,‬אבל מצד‬
‫שני צריך גם להתנחם‪.‬‬
‫כתוב בתהלים )כ‪ ,‬ט( המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד‪ ,‬והכוונה שהגויים כשיש להם‬
‫צרה המה כרעו ונפלו‪ ,‬שנופלים על ידי זה לגמרי ומסוגלים ליטול את נפשם כי אין להם במה‬
‫להתחזק‪ ,‬אבל בני ישראל – ואנחנו קמנו ונתעודד‪ ,‬כשיש אצלנו צרה ח"ו אנו מתחזקים בה'‬
‫אלוהינו ועי"ז קמנו ונתעודד‪ ,‬ורק הקב"ה יכול לנחם בשלמות ובנחמה אמיתית‪ ,‬והוא כבר צריך‬
‫לבוא ולנחם את כל עם ישראל‪.‬‬
‫ר"א חמדי‪ :‬אמן‪.‬‬
‫מרן שליט"א‪ :‬אתם יושבים מעוטף בטלית שזהו מדינא דגמרא‪ .‬אצל בני אשכנז נשתכחו‬
‫הרבה מסורות ומנהגי ישראל מזמן הגמרא עקב ריבוי הגלויות והגירושים ממדינה למדינה‪ ,‬אבל‬
‫אתם בני תימן נשארתם במקום אחד וכך נשתמרו הרבה מסורות‪ ,‬וצריכים להתחזק במנהגי‬
‫אבות‪ .‬מנהגי תימן הם מאוד מקוריים‪.‬‬
‫וקם מרן ואמר המקום ינחם‪ ,‬וניחמם בדברי תנחומים‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪| 42‬‬
‫הרב שלמה מחפוד‬
‫ר אש בד" ץ " יו רה ד עה "‬
‫אבל כבד זה אינו מצטמצם בארבע אמות של המשפחה בלבד‪ .‬כי עצם המונח 'משפחה'‬
‫הוא מאד יחסי שכן יש משפחות מורחבות יותר‪ .‬וכל מה שהאדם הוא בעל השפעה‪ ,‬בעל אופק‬
‫רחב‪ ,‬חוג המשפחה שלו הוא יותר רחב ומקיף חוגים נרחבים יותר‪ .‬בבחינת 'חכם שמת הכל‬
‫קרוביו‪ ,‬הכל קרוביו סלקא דעתך? אלא הכל כקרוביו'‪ .‬ידידי המשפחה‪ ,‬חברים בשכונה‪,‬‬
‫מתפללי בית הכנסת וידידים שבאו מרחוק‪ ,‬רואים אנו את עצמנו כחלק בלתי נפרד מהמשפחה‪.‬‬
‫ולכן אבלם הוא אבלנו‪ ,‬צערם הוא צערנו ויש מה להתאבל ולהצטער על אובדן אדם יקר זה‪ ,‬על‬
‫בחור עדין הנפש ויקר הרוח‪ .‬אדם כשר במלוא מובן המילה‪ .‬ישר היה עודד בליבו ובנפשו‪,‬‬
‫במשפחתו ובחבורתו‪ ,‬הן בדברים שבין אדם למקום והן בדברים שבין אדם לחבירו‪ ,‬ישר‬
‫ברשות היחיד וישר ברשות הרבים‪ .‬כי לא קיים אצלו שתי רשויות כי אם רשות אחת‪.‬‬
‫אותו עודד הדגול בד' אמותיו הוא אותו עודד הדגול בחברותו‪ ,‬כי ישר לב היה וישר בפיו‪,‬‬
‫פיו וליבו שווים ללא כל מחיצה מפרידה ביניהם‪ ,‬ישר ללא שום עקמומיות‪ .‬הוא לא רצה להכיר‬
‫את העקמומיות הקיימת בתוכנו‪ ,‬כי ישר היה‪ ,‬ישר במחשבתו בעל דעה צלולה‪ ,‬עצה נכונה‪,‬‬
‫ישרות‪ ,‬כנות‪ ,‬נאמנות‪ ,‬תמיד דיבר דברים נבונים ונכונים‪ .‬דרכו הייתה אותה דרך שסללוה‬
‫אבותיו ואבות אבותיו לפי הקו שקבעו חז"ל‪" .‬איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם? כל שהיא‬
‫תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם"‪ ,‬שתי התפארות הללו הלכו אצלו בד בבד ללא כל‬
‫הפרדה ביניהם‪.‬‬
‫אהוב היה עודד‪ ,‬כולו מלא אהבה‪ .‬אהבה למשפחתו ואהבה לזולת‪ ,‬אהבת ישראל אמתית‪.‬‬
‫אהבה אמתית זה להרגיש מה חסר לשני‪ ,‬אחרת זו אהבה מופשטת ללא רוח חיים‪ .‬אהבתו‬
‫לתורת ה' עברה כל גבול‪ ,‬רחים רבנן ומוקיר רבנן‪ .‬אהבתו לארץ ישראל לא הייתה שטחית ולא‬
‫מלאכותית‪ ,‬אלא מקורית בבחינת 'אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני'‪ .‬כל האהבות הללו היו‬
‫נובעות מליבו הגדול והרחב‪.‬‬
‫עודד היה בעל שם טוב‪ ,‬הרבה אנשים יוצאים מן העולם בשם טוב‪ ,‬אך גדלותו של עודד‬
‫הייתה בזה שכל ימיו היו בשם טוב‪ ,‬שלא היה פער ותהום בין ימי הילדות לימי הבגרות‪ .‬שמו‬
‫הטוב הוא תוצאה של שרשרת ארוכה של מידות טובות ומעשים טובים ותכונות נפשיות‬
‫מיוחדות במינם‪ .‬שם טוב לא מספיק בפטירה בלבד‪ ,‬אלא יש צורך לגדול ולהתחנך בשם טוב‪,‬‬
‫ולכן יש להצטער וצער רב על אובדן אדם כשר כזה‪ .‬וי על האי שופרא דבלי בארעא‪ ,‬תהא‬
‫נשמתו צרורה בצרור החיים‪ ,‬והמקום ינחם את המשפחה בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא‬
‫תוסיפו לדאבה עוד‪.‬‬
‫| ‪43‬‬
‫הרב אבשלום עדן‬
‫ר אש מ ו סדו ת תו רת עם ע ו ל ם‬
‫הצור תמים פועלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא‪.‬‬
‫קשה לעכל את האבידה‪ .‬והשאלה היא‪ ,‬כשאנחנו אומרים הצור תמים פועלו‪ ,‬אנחנו‬
‫מתכוונים באמונה שכל מה שהקב"ה עושה זה בשלמות‪ .‬כי יכול אדם לחשוב כשמסתלק זקן מן‬
‫העולם אומרים הצור תמים פועלו ואז בני אדם לא מתרגשים כ"כ כי זה אדם זקן‪ ,‬מסכת חייו‬
‫לפניו‪ ,‬אז ברור שאנחנו משלימים עם הגזירה האלוהית הבראשתית‪ ,‬סוף אדם למיתה‪ .‬אבל‬
‫כשנסתלק עלם צעיר אז ברור לנו שאנחנו אומרים הצור תמים פועלו‪ ,‬וזה בזעקות שבר נוראות‪.‬‬
‫במיוחד כשנסתלק עלם צדיק‪ ,‬חסיד במידותיו ברור שהזעקה היא נוראה‪ .‬אבל אל לנו לטעות‪,‬‬
‫אנחנו אומרים הצור תמים פועלו‪ ,‬תמים זה שלמות‪ ,‬קשה לנו להבין את המקרים בעולם‪ ,‬אבל‬
‫אנו בטוחים שאנחנו מבטאים את האמונה במיטבה‪ .‬הצור תמים פועלו‪ .‬שלמה המלך אומר‪:‬‬
‫"שבתי וראה תחת השמש כי לא לקלים המירוץ ולא לגיבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם‬
‫וגם לא לנבונים עושר וגם לא ליודעים חן כי עת ופגע יקרה את כולם" )קהלת ט‪ ,‬יא(‪ .‬מיד‬
‫הפסוק אחריו אומר שלמה המלך‪ :‬התבונן היטב כי כל הדברים שבעולם אין שום ביטחון שאדם‬
‫יקבל אותם‪ ,‬זה לא תלוי בחוכמתו‪ ,‬בגבורתו‪ ,‬בנבונתו‪ .‬אומר שלמה המלך‪" :‬כי גם לא ידע‬
‫האדם את עיתו כדגים שנאחזים במצודה רעה וכציפורים האחוזות בפח כהם יוקשים בני האדם‬
‫לעת רעה שתיפול עליהם פתאום"‪ .‬אומר שלמה המלך‪ ,‬מי שכבר הסתלק מן העולם‪ ,‬מה שנותר‬
‫לבני האדם זה להתבונן במקרים‪ ,‬ולראות‪ ,‬אם בחור כזה צדיק וישר‪ ,‬אם בחור שכל כולו חסד‪,‬‬
‫אם בחור שכל כולו תורה‪ ,‬אם בחור שכל כולו אמונה‪ ,‬הלא לכאורה זה מבטיח לו את החיים‬
‫האלה בעולם הזה שלא יהיה לו מקרה‪ .‬אומר שלמה המלך‪ ,‬פעמים שהכל על דרך המקרה‬
‫בבחינת הנסיבות‪ ,‬לא מבחינתו של האלוהים‪ .‬ואז אנחנו מייד מתחילים לחשב‪ ,‬מדוע לא יצא‬
‫עודד‪ ,‬מדוע לא ברח‪ ,‬מדוע הוא היה צריך להעיר את החברים שלו ולא להציל את עצמו‪ ,‬יכול‬
‫להיות שהיה ניצול‪ ,‬אבל‪ ,‬שני חבריו לא היו היום בחיים‪ .‬האם זה על דרך המקרה? חס ושלום‪.‬‬
‫בני אדם חושבים שזה במקרה‪ .‬בני אדם חושבים שכל מה שאירע זה מקרה‪ ,‬הוא נפל‪ ,‬ונשרף‪,‬‬
‫אין מקרה! הצור תמים פועלו‪ .‬אם חס ושלום אנחנו נאמר הוא היה יכול להציל את עצמו‪,‬‬
‫אנחנו כופרים חס ושלום בהשגחתו של בורא עולם‪ .‬כי אין אנו רואים את התכלית‪ .‬כמו שאומר‬
‫המשורר‪ ,‬הנביא‪ ,‬דוד המלך‪" :‬מדוע דרך רשעים צלחה?"‪ ,‬אומר דוד המלך‪ ,‬יש לי הרבה תהיות‪,‬‬
‫יש לי הרבה שאלות‪ ,‬יש לי הרבה קושיות על ההתנהגות בעולם אבל "עד אבוא אל מקדשי אל‬
‫אבינה לאחריתם של דברים"‪ ,‬עד אבוא אל מקדשי אל‪ ,‬אל התכלית היעודית של האדם‪ ,‬אז אני‬
‫אדע בדיוק מה הם המקרים שאירעו בחיי כשלא הבנתי‪.‬‬
‫מורי ורבותי‪ ,‬זו עבודה קשה מאוד‪ ,‬קשה מנשוא‪ ,‬קשה לעכל‪ ,‬קשה להבין‪ ,‬איך מרגלית‬
‫מעצם לידתה עד יומה האחרון כל כולה קודש‪ .‬יש הרבה מאוד נערים שלא משיגים מה שהשיג‬
‫עודד במשך חייו הקצרים‪ .‬אין יכולת ביד האדם לחשב חשבונות "כי לא מחשבותי‬
‫מחשבותיכם"‪.‬‬
‫‪| 44‬‬
‫אומר רשב"ג‪ ,‬בכתר מלכות‪ ,‬אותו רשב"ג היה צעיר לימים שנסתלק מן העולם‪ ,32 ,‬יש‬
‫אומרים ‪ ,36‬אבל כל ימיו מכאובים וצער עניינו‪ ,‬כל ימיו ייסורים‪ ,‬עוני‪ ,‬דלות‪ ,‬כאבים‪ ,‬מחלות‪,‬‬
‫מה לא‪ .‬ואותו רשב"ג אומר‪ ,‬מתפלל להקב"ה "ואל תעלני בחצי ימי"‪ ,‬מה יש לך? מה טוב לך‬
‫בחיים האלה? אין יום שקללתו לא הייתה יותר מחבירו‪ ,‬מה אתה מתפלל על אריכות ימים?‬
‫האם זה טוב לך כל הייסורים האלו? אומר רשב"ג זאת לא הבעיה שלי‪ .‬אני יודע שאלה ימים‬
‫קשים‪ ,‬אני יודע שהימים הבאים יהיו עוד יותר קשים‪ ,‬ואעפ"כ אני מבקש ממך ריבונו של עולם‪,‬‬
‫"אל תעלני בחצי ימי עד אכין צידה לדרכי ודתי ליום עבודתי"‪ ,‬אם אתה בורא עולם יודע שכבר‬
‫הגעתי לתכלית‪ ,‬שכבר קניתי את חיי הנצח‪ ,‬אז אין לי בעיה‪ ,‬אני מוכן לבוא אליך‪ ,‬אבל אני רוצה‬
‫חיים בעולם הזה בשביל חיי הנצח‪ .‬ועל זה אומר שלמה המלך‪" :‬מתוקה שנת העובד אם מעט‬
‫ואם הרבה יאכל"‪ ,‬מתוקה שנתו של עודד‪ ,‬למרות המעט שבמעט אבל הוא קנה את עולמו‬
‫אפילו לא להגיע לחצי ימיו‪ ,‬אעפ"כ אנו בטוחים שהוא קנה את עולמו בחיי הנצח‪ .‬אין אנו‬
‫יודעים אם הוא היה נשאר בחיים יכול להיות שאנחנו היינו שמחים הכל טוב ויפה‪ ,‬אבל מי יודע‬
‫מה היא אחירתו של אדם‪ .‬ועודד‪ ,‬הגיע להישגים יום יום‪ ,‬יום יום אני חושב שאולי הוא בכלל‬
‫חשב שהוא לא יספיק לחיות הרבה ולכן מעלות השחר ועוד שהולך לישון כל ימיו בחסד‪,‬‬
‫בלימוד תורה‪ ,‬בקיום מצוות‪ ,‬בעזרה לזולת‪ ,‬כיבוד הורים מדהים‪ ,‬לא כל אדם זוכה לחזות‬
‫בכיבוד הורים ויכול להיות שב‪ 18-‬שנים הוא השיג מה שאדם בגיל ‪ 70-80‬לא משיג‪ .‬אנחנו‬
‫רואים זאת בעולמנו‪ ,‬הרבה בני אדם מאריכים ימים אבל חבל על אריכות ימים‪ ,‬צער ויסורים‪,‬‬
‫הרגלים לא נשמעות‪ ,‬הראש כבר לא עובד‪ ,‬אבל על עודד נאמר‪" :‬שלום רב לאוהבי תורתך"‪ ,‬לא‬
‫נאמר ללומדי תורתך אלא לאוהבי תורתך‪ .‬עודד אהב תורה‪ ,‬עודד אהב תלמידי חכמים‪ ,‬עודד‬
‫אהב מצוות‪ ,‬עודד אהב חסדים‪ ,‬עודד אהב את הוריו‪ ,‬וכיבדם מאוד מאוד‪ .‬נתמלא היעוד שלו‬
‫בשנים הקצרות‪ .‬אנו איבדנו את המרגלית‪ ,‬אבל המרגלית לא אבדה‪" ,‬שבת מנוחה היא לבני‬
‫סגולה" שבת מנוחה של עודד כי הוא היה מבני סגולה‪ .‬הוא היה מסוגל במצוות‪ .‬פשוט אי‬
‫אפשר להבין את זה‪ .‬איך ילד כ"כ צעיר‪ ,‬כבר עוסק בהרבה מצוות‪ .‬אני חושב שהליכות עם‬
‫ישראל בראשותו של מו"ר רצון ערוסי‪ ,‬ויקירנו אברהם ואהובה יבדלו לחיים טובים איבדו‬
‫מאור גדול‪ ,‬מאור שהיה יכול להיות לעזר ולהאיר בדרכו המיוחדת‪ .‬אבל עוונותינו היטו אלה‪,‬‬
‫וחטאותינו מנעו הטוב‪ .‬אוי לנו על שברנו נחלה מכתנו‪ ,‬מכה נוראה‪ ,‬אבל אנחנו מקבלים אותה‬
‫באהבה‪ ,‬קל לנו לומר אנחנו מקבלים באהבה‪ ,‬אבל אני מתכוון להורים היקרים‪ ,‬להורים שהיו‬
‫להם ‪ 18‬שנים של אושר‪ ,‬עודד אם אינני טועה נולד ביום שישי ונימול ביום שישי ונפטר ביום‬
‫שישי‪ ,‬כי מלאו ימי‪ ,‬מלאו ימיו והלך אל הקב"ה‪.‬‬
‫יקירנו אברהם ואהובה‪ ,‬שהלכתי לנחם את אהובה אחרי הקבורה פחדתי לגשת‪ ,‬לא ידעתי‬
‫אם אני יוכל לעמוד במצב הזה‪ ,‬אבל אמרתי אני חייב‪ ,‬ניגשתי אליה והיו מסביבה נשים‪ ,‬היא‬
‫ראתה אותי‪ ,‬היא נגשה אלי‪ ,‬אמרתי לה תנוחמו מן השמיים‪ ,‬והיא אמרה לי‪ ,‬הרב עדן‪ ,‬איך אני‬
‫אתנחם? הוא היה ילד נדיר‪ ,‬היה ילד מיוחד‪ ,‬איך אני אתנחם‪ ,‬נעתקו המילים מפי ולא ידעתי מה‬
‫להגיד‪ ,‬ושנינו דומעים‪ .‬אבל אני אומר לכם‪ ,‬יש לכם נחמה‪ ,‬יש לכם נחמה בנכדים היקרים‪ ,‬בני‬
‫בנים הרי הם כבנים‪ ,‬הנחמה היא שאלה בני בנים מאותו גזע של עם סגולה‪ ,‬תנחמו בהם‪ ,‬חנכו‬
‫אותם כפי שחנכתם את עודד‪ ,‬תנו להם את כל האהבה שחסרה לכם בעודד‪ ,‬כי הנכדים האלה‪,‬‬
‫| ‪45‬‬
‫הם פועל יוצא שלכם שאומרים חכמים‪ :‬כל דמוקיר רבנן הויין ליה חכמי רבנן‪ ,‬כל דרחים רבנן‬
‫הויינן ליה בני רבנן‪ .‬היה לכם בן תלמיד חכמים ואתם אוהבים תלמידי חכמים‪ ,‬יש לכם חתנים‬
‫תלמידי חכמים כי אתם מוקרים תלמידי חכמים‪ .‬זו תהיה נחמתכם‪ .‬יש קושי‪ ,‬אבל אנחנו כאנשי‬
‫אמונה לא נישבר‪ .‬אנחנו כאנשי אמונה לא ניפול בעצת היצר של להתלונן חס ושלום‪ .‬נקבל את‬
‫הדברים באהבה בבחינת "ואהבת את ה' אלוהיך‪ ,‬בכל ללבך‪ ,‬ובכל נפשך" אומרים חכמים‬
‫אפילו נוטל את נפשך‪ .‬איך זה? אם הוא כבר נטל את נפשך מה שייך לאהוב את ה'? בכל נפשך‪,‬‬
‫זהו עודד‪ .‬זהו כל נפשך‪ .‬את הנפש האהובה והיקרה‪ ,‬אעפ"כ "ואהבת את ה'"‪ ,‬זהו ביטוי הגדול‬
‫ביותר של האמונה‪ .‬קשה לנו לנחם‪ ,‬קשה לנו לדבר‪ ,‬המילים רוצות לבטא כל מה שעם ליבנו‬
‫אבל הם קשים‪ .‬שומה עלינו‪ ,‬לקבל את הדברים כהוויתם‪ .‬יש הורים שזוכים שהבנים ימשיכו‬
‫לחיות אבל איזה חיים‪ ,‬ה' ירחם‪ .‬ויש בנים שהם בבחינת מרגלית גם אם חייהם קצרים‪.‬‬
‫תהא נפש המנוח צרורה בצרור החיים‪ ,‬אמן ואמן!‬
‫‪‬‬
‫‪| 46‬‬
‫הרב יוסף שבח‬
‫ר ב ומו " צ‪ ,‬ירוש לי ם‬
‫יש מצווה‪ ,‬וחובה על כל אחד מישראל לגמול חסד‪ ,‬גמילות חסדים שבגופו‪ .‬והרמב"ם‬
‫מונה בכלל ואהבת לרעך כמוך את המצווה הזאת של ניחום אבלים‪.‬‬
‫מצוות ניחום אבלים‪ ,‬מצווה על כל אחד ואחד לנחם את האבלים‪ .‬כלום יש מצווה לאבלים‬
‫להתנחם? לא מוזכר בהלכה דבר זה‪ ,‬אבל מצאנו כבר בדברי האחרונים‪ .‬הפלא יועץ כמדומני‬
‫הראשון שכתב שכשם שיש מצווה על כל אחד מישראל לנחם והוא בכלל גמילות חסדים‪ ,‬יש‬
‫מצווה על האבל להתנחם‪.‬‬
‫השאלה הקשה ביותר היא איך עושים את זה‪ .‬יעקב אבינו‪ ,‬שאנחנו מתראים איתו עכשיו‬
‫בפרשיות‪ ,‬יוצא מבאר שבע ללכת לחרן‪ ,‬חז"ל רמזו‪ ,‬חרן‪-‬חרון אפו של הקב"ה‪ .‬הוא יוצא‬
‫בחוסר כל‪ ,‬וחז"ל רמזו ואמרו את הפסוק שהזכיר איוב בסוף דבריו‪" :‬לא שלותי‪ ,‬ולא שקטתי‬
‫ולא נחתי ויבא רגז"‪ .‬יעקב אבינו‪ ,‬בחיר האומה הישראלית‪ ,‬עם כל היש שיש לו מאבותיו‪,‬‬
‫מיצחק‪ ,‬מאברהם‪ ,‬ויצא יעקב‪ ,‬הכתוב אומר‪ :‬ויצא‪ ,‬אומרת לו רבקה קום ברח לך אל לבן אחי‬
‫חרנה‪ ,‬זה בעצם בריחה‪ ,‬הוא לא יודע להיכן הוא בורח‪ ,‬כשיברח לשם מי אמר ששם יהיה לו‬
‫יותר טוב? אבל הציווי של אמו‪ ,‬גם יצחק משתתף בסוף הפרשה בכך ואומר לו שילך לחרן‪,‬‬
‫ציווי של ההשגחה למצוות כיבוד אב ואם‪.‬‬
‫בואו נתאר לעצמנו את יעקב אבינו בחיר האבות‪ ,‬לא שלותי‪ ,‬לא נחתי לא שקטתי‪ ,‬ויבא‬
‫רגז‪ ,‬ולא די כל הצרות שיש לו‪ ,‬עוד יש לו לאחרי כן את צרת יוסף‪ .‬ראו‪ ,‬מה אחֵ ר היה עושה‪,‬‬
‫היה סובל ומתייאש‪ .‬זה מה שהבטחת לי יתברך? זה מה שקיוויתי? איך אומרת השונמית‬
‫לאלישע? "הלוא אמרתי לא תשלה אותי" אתה דואג שיהיה לי בן‪ ,‬וזה התוצאה‪ ,‬מי ביקש זאת?‬
‫חלילה וחס! ובכן‪ ,‬עם כל זה‪ ,‬כפי שידוע בפרשה הזאת‪ ,‬שהוא הולך לחרן‪ ,‬עם כל הצער‪ ,‬עם כל‬
‫המשא שנושא על כתפיו‪ .‬יש במדרש בראשית רבה ריש פרשת ויצא על יעקב אבינו שאמר כך‪:‬‬
‫מה אנא מובד סברי מן בריי‪ ,‬חס ושלום לית אנא מובד סברי מן בריי‪ ,‬אלא עזרי מעם ה'‪.‬‬
‫ופרושו‪ ,‬וכי אאבד ואייאש תקוותי מבוראי? אולי יבוא לי מחשבה חלילה חלילה לפקפק‬
‫בהבטחות שהבטיח לי ריבונו של עולם? וכי אני אאבד את עצמי‪ ,‬את נפשי בשביל הצער הגדול‬
‫הזה? פה בעצם טמונה כל התשובה‪ .‬על אף הכל‪ ,‬על אף הסבל‪ ,‬על אף כל הייסורים שרודפים‬
‫אותו‪ ,‬הוא שלם עם אלהיו‪ .‬הייתכן שיהיה לי איזה שהוא פקפוק איזה שהוא ספק? חלילה וחס‪.‬‬
‫ואעפ"כ‪ ,‬איך עושים את זה‪ ,‬איך אדם יכול ליצור לעצמו את הכוחות הללו שיכול להתגבר על‬
‫כל צער וצער‪.‬‬
‫למדו חכמים ואמרו‪ :‬אבות תיקנו תפילה‪ .‬אברהם אבינו תיקן שחרית‪ ,‬יצחק תיקן תפלת‬
‫מנחה‪ ,‬ויעקב אבינו ערבית‪ .‬מה מסמל הערב? מה מסמל את הערבית? שהשמש באה ועלטה‬
‫היה‪ ,‬שבאים פעמים לאדם בימי חייו ימי החושך‪ ,‬ימי הצער‪ ,‬ימי הרוגז‪ .‬אוי‪ ,‬כמה אדם באותו‬
‫רגע צריך כוחות נפש כדי להתגבר‪ ,‬כדי שיהיה לו את הכח להמשיך באותה אמונה ואותו‬
‫| ‪47‬‬
‫ביטחון‪ .‬שהכל הולך‪ ,‬הכל זורם‪ ,‬שהפרנסה באה בקלות‪ ,‬שהילדים מתנהגים בטוב‪ ,‬שבבית הכל‬
‫בסדר‪ ,‬זה נורמאלי‪ ,‬צריך להודות לה'‪ .‬אבל שבאים הימים של הערבית‪ ,‬ימים של צער‪ ,‬ימים של‬
‫חושך‪ ,‬אז צריך את התפילה‪ .‬אז אדם מרגיש מה זאת תפילה‪ .‬את הקרבה לרבונו של עולם‪ .‬ואז‬
‫גם צצות שאלות‪ ,‬איפה היית ריבונו של עולם בשעה שהייתי צריך אותך? חלילה וחס‪ ,‬לרגע‬
‫האדם קצת שוכח את עצמו ועולה לו שאלה שכזאת‪ .‬עד עכשיו לא הייתי איתך‪ ,‬כביכול אומר‬
‫הקב"ה‪ ,‬ועכשיו אתה מבקש אותי? כן כן‪ ,‬אנחנו בנים‪ .‬אנחנו פונים אליו‪ ,‬פונים לאבא כשקשה‪,‬‬
‫כשכואב‪ ,‬כשבא מחסור חלילה‪ ,‬צער‪ ,‬שכול‪ ,‬אנחנו פונים לקב"ה‪ ,‬זה המבחן של האדם‪ .‬המבחן‬
‫של האדם לא בזמן שהכל הולך כמו שהוא רוצה ומתכנן‪ ,‬המבחן לאדם זה כשלא טוב‪ ,‬שקשה‪,‬‬
‫שיש צער‪ ,‬שיש חיסרון‪ ,‬אז נבחן האדם אם באמת אתה שלם עם אלוהיך‪ ,‬אתה שלם עם‬
‫אמונתך‪ ,‬זה המבחן לאדם‪ .‬לכן חכמינו קוראים לעולם הזה עולם המבחן‪ ,‬עולם המעשה‬
‫והמבחן‪ .‬שָ ם‪ ,‬עולם הגמול‪ ,‬שם האדם מקבל את מה שרכש לעצמו במבחנים שעבר במשך חייו‬
‫בעולם הזה‪ ,‬ומי יכול לומר לעצמו שהוא לא עובר מבחנים? ולא כל מבחן הוא קל‪ .‬יש מבחנים‬
‫שהם קשים מנשוא‪ ,‬ועל זה אנחנו מתפללים ואומרים ריבונו של עולם‪ ,‬אל תביא אותנו‬
‫למבחנים שכאלה‪ ,‬איך נוכל לעמוד במבחן שכזה? אבל כשבא המבחן‪ ,‬אז צריך כוחות נפש‪,‬‬
‫כפי שאמרנו‪ ,‬נבחנים כוחותיו הנפשיים של האדם‪ ,‬ואשריו למי שהוא עומד בהם‪.‬‬
‫אנחנו היום לפני י' בכסלו‪ ,‬בסך הכל חודשיים אחרי יום הכיפורים‪ ,‬ביוה"כ המנהג הוא‬
‫שאומרים כתר מלכות‪ ,‬כתר מלכות לר' שלמה אבן גבירול ושם הוא מספר על נפלאותיו של‬
‫הקב"ה‪ ,‬ובוודאי ביום אדיר מכל שנה‪ ,‬יוה"כ‪ ,‬שאדם כמלאך אלוהים וודאי שהדברים נקלטים‪.‬‬
‫אנחנו‪ ,‬המשפחה‪ ,‬הקרובים‪ ,‬הידידים‪ ,‬כולנו נמצאים בימים אלו‪ ,‬בימים של מבחן‪ ,‬מבחן בכח‬
‫העמידה שלנו‪ ,‬מבחן בכח האמוני שלנו‪ ,‬ואני מבקש לקרוא בפניכם‪ ,‬מה שקראנו והתפללנו‬
‫ביוה"כ‪ ,‬כפי שאנו בני תימן נוהגים‪ .‬וכבר הגדיל ר' שלמה אבן גבירול כדי לחזק את אמונתו‬
‫ואמר‪" :‬מי ימלל גבורתך‪ ,‬מי יזכיר תהילותיך‪ ,‬מי יבין סודותיך‪ ,‬מי יכיל גדולתך‪ ,‬מי ידע‬
‫פעולותיך‪ ,‬מי יגיע לרוממותך‪ ,‬מי ידע הליכותיך‪ ".‬טוב שאנחנו יודעים שאין אנחנו יודעים את‬
‫חשבונותיו של הקב"ה‪" .‬מי ידע הליכותיך"‪ ,‬ריבונו של עולם‪" ,‬ה' מי יחקור תעלומותיך‪ ,‬מי‬
‫יעמיק למחשבותיך‪ ,‬מי יבוא עד תכונתך"‪ .‬ובהמשך הוא אומר כך ומתפלל‪ ,‬אני חושב שכל אחד‬
‫ואחד מאיתנו בימים הללו‪ ,‬ימי חשבון‪ ,‬כאשר אחד מבני חבורה משכל בן יקיר‪ ,‬ושכול זה לא‬
‫רק למשפחה הקרובה אלא לכל החברים והידידים‪ .‬אומר ר' שלמה אבן גבירול‪ ,‬ואולי היינו‬
‫צריכים בכל יום לומר בקשה זו‪' :‬יהי רצון מלפניך ה' אלהי לשוב עלי ברחמים ולהשיבני‬
‫בתשובה שלמה לפניך‪ .‬ולתחינתי תכין לבי ותקשיב אזנך‪ .‬ותפתח לבי בתורתך‪ .‬ותטע ברעיוני‬
‫יראתך‪ .‬אוי כמה אנחנו צריכים לפתוח ליבנו בתורה‪ ,‬כמה אנחנו צריכים לנטוע ברעיוננו יראת‬
‫ה'‪ ,‬דווקא בימים שכאלו‪' ,‬ותגזור עלי גזרות טובות ותבטל מעלי גזרות רעות‪ .‬ואל תביאני לידי‬
‫נסיון ולא לידי בזיון‪ .‬וזכרני בזיכרון ורצון עמך‪ .‬ובבניין אולמך‪ .‬לכן אל תסתר פניך ממני‪.‬‬
‫ומלפניך אל תשליכני‪ .‬ובעת מן העולם תוציאני לחיי העולם הבא בשלום תביאני‪ .‬ועם החסידים‬
‫הנסיכים והמלכים בכבוד תושיבני‪ .‬ועם המנוים בחלד חלקם בחיים תמנני‪ .‬ולאור באור פניך‬
‫תזכני‪ .‬ותשוב תחייני‪ .‬ומתהומות הארץ תשוב תעלני‪ .‬ואומר אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפיך‬
‫ותנחמני‪ .‬ולך ה' חסד על כל הטובה אשר גמלתני‪ .‬ואשר עד יום מותי תגמלני'‪ .‬מאיפה הכוחות‬
‫שיכול האדם לקבל על עצמו‪ ,‬הנה אומר המחבר‪' :‬וביראתך הטהורה אֵ ל אחד תחזקני‪ .‬ותורתך‬
‫‪| 48‬‬
‫התמימה תאמצני‪ '.‬אין לנו‪ ,‬אלא ותורתך תאמצני‪ .‬הכוחות שיש לו לאדם לעמוד במבחנים הללו‬
‫זהו הכח‪ ,‬רבותי‪ ,‬זהו החיסון הגדול ביותר שבו אנו יכולים לעמוד‪' .‬וביראתך הטהורה תחזקני‬
‫ובתורתך התמימה תאמצני‪ .‬כן‪ ,‬תורה ויראה‪ .‬זה מה שיש לו לאדם דווקא בשעות כאלו של‬
‫מבחן‪ .‬ואין לך יותר ממבחן של שכול בן‪ .‬הוי‪ ,‬כמו יעקב אבינו בשעתו‪ .‬כפי שהמדרש אומר על‬
‫הפסוק‪' :‬אשא עיני על ההרים מאין יבוא עזרי'‪ ,‬אשא עיני על ההורים‪ .‬נראה את הכוחות שהיו‬
‫לאבותינו‪ ,‬נראה את הכוחות שהיו להורים‪ ,‬לסבים‪ ,‬לדור שעבר‪ ,‬לדורות שהכרנו ושמענו עליהם‬
‫שעברו עליהם אף יותר מייסורי איוב‪' ,‬החזיקו באמונה אמן'‪ ,‬ובכוחה של תורה‪ ,‬כי התורה היא‬
‫משיבת נפש‪ ,‬התורה היא שמחייה את האדם‪.‬‬
‫כולנו יודעים‪ ,‬שהבית הזה‪ ,‬שגדל נער חמד זה‪ ,‬הוא בית של תורה‪ ,‬של יראה‪ ,‬של דרך‬
‫ארץ‪ ,‬בית של גמילות חסדים‪ ,‬גמילות חסדים המחוברת עם תורה‪ ,‬עם מתן בסתר שאני יכול‬
‫להעיד על ההורים היקרים הללו‪ ,‬שהנתינה המיוחדת לתלמידי חכמים לומדי תורה היא מעל‬
‫ומעבר‪ .‬אין ספק שבשנות חייו הקצרות הללו‪ ,‬רכש הנער הנחמד‪ ,‬תורה‪ ,‬כפי ששמענו שהיה‬
‫בישיבה‪ .‬ואין לנו טרוניה לפני הקב"ה חלילה וחס‪ ,‬אין לנו תלונות על הקב"ה חלילה וחס‪ ,‬אוי‬
‫לנו אם לא נעמוד במבחן הזה‪ .‬אבל התוצאה של המבחן הזה‪ ,‬זה בהמשך‪ ,‬בחוזק העמידה של‬
‫ההורים‪ ,‬ובחוסנה של המשפחה היקרה‪ ,‬להוסיף כח ועוז בתורה‪ ,‬באהבת תורה‪ ,‬בעזרה לתורה‬
‫בנתינה לאחרים‪ .‬ואין ספק שמהכוחות הללו יוכלו להתגבר על המבחן הקשה הזה שהם עוברים‬
‫שכולנו חבים אותו‪ ,‬שהקב"ה יגדור בעד הפרצה הזאת‪ ,‬וייתן להורים כח‪ ,‬כח גופני וכח נפשי‬
‫להמשיך בחיי תורה ובחיי אמונה לזכות לראות נכדים ונינים עמלים בתורה גדלים על ברכי‬
‫תורה ומידות טובות ודרך ארץ‪.‬‬
‫ואסיים במה שאמר ר' שלמה אבן גבירול וכפי שהזכרנו‪' ,‬יראתך הטהורה תחזקני'‪ ,‬הקב"ה‬
‫יחזק את לבכם‪ ,‬מתוך יראתו הטהורה שאתם כבר רגילים בה‪' ,‬ותורתך התמימה תאמצני ועל כל‬
‫זה אני חייב להודות ולשבח ולפאר את שמך הגדול הגיבור והנורא'‪.‬‬
‫והשם ברוך הוא ייתן לכם כח ותעצומה להמשיך ולפעול לכבודה של תורה‪ ,‬לזכרו של‬
‫הנער‪ ,‬הבן חמד הזה שהשתדלתם ועשיתם ככל יכולתכם‪ ,‬וייתן לכם רחמים לגדל את המשפחה‬
‫מתוך קדושה וטהרה ואהבת תורה באמיצות כח‪ ,‬הקב"ה יסיענו וייסע אתכם על מעשה רצונו‪.‬‬
‫תהא נשמתו צרורה בצרור החיים‪.‬‬
‫‪‬‬
‫| ‪49‬‬
‫הרב יחזקאל שרגא ברוך‬
‫בן ה א דמו" ר מצ א נ ז‬
‫הר ב ה צעי ר ש ל קר י ת צ א נ ז‬
‫התחושה מאוד קשה‪ .‬כתוב‪ :‬נר ה' נשמת אדם‪ .‬למה נר ה' נשמת אדם? נשמה דומה לנר‪,‬‬
‫הנר‪ ,‬האש‪ ,‬תמיד שואפת למעלה‪ ,‬אף פעם לא תראה את האש רגועה ופונה כלפי מטה‪ ,‬תמיד‬
‫היא שואפת למעלה‪.‬‬
‫גם הנשמה שואפת אל על‪ ,‬כל זמן שנבצר ממנה לעלות למקום כיסופה היא נשארת בתוך‬
‫הגוף‪ .‬כנראה יש בה רצון המבקש להתעלות ולחזור לצור מחצבתו‪ .‬כך הוא גם הנר‪ ,‬שואף‬
‫ומבקש לעלות מעלה מעלה‪ .‬ככל שהנשמה גבוהה יותר‪ ,‬כך טוב לה יותר בעולם העליון מאשר‬
‫להיות כאן למטה בעולם התחתון השפל‪ .‬דא עקא‪ ,‬אין אנו יכולים להבין את הנסתרות הללו‬
‫לאשורן‪.‬‬
‫שמעתי מספרים שהיו למאן דהו קושיות והרהורים אחר פעולותיו של ריבונו של עולם‪.‬‬
‫אמר לו הקב"ה‪ :‬אם יש לך קושיות על מעשיי‪ ,‬בוא עלה למעלה ואסביר לך את מהלכי‪ .‬לכן‬
‫עלינו להתחזק באמונתנו בצדקת מעשיו של בורא עולם‪ ,‬ואסור לנו להרהר אחר מידותיו של‬
‫הקב"ה‪ ,‬מכיוון שאין ביכולתנו להגיע עד חקר תעלומות הבורא‪.‬‬
‫אבי ידידי‪ ,‬אנו מכירים כבר ‪ 37‬שנים‪ ,‬ואני מוקיר ומעריך את מסירותך לעבודתך‬
‫ולמטופלים בבית החולים לניאדו‪ .‬גם את רעייתך אשר עובדת בפגיה כולם מוקירים ומכבדים‪.‬‬
‫כל הקריה שותפה לכם בכאבכם‪ ,‬כולם יודעים ומכירים את הקרבתכם למען האנשים והחברה‬
‫הסובבים אתכם‪.‬‬
‫המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים‪ ,‬ה' יעזור שלא תוסיפו לדאבה עוד‪,‬‬
‫ויתן לכם ה' את כוחות הנפש הדרושים כדי לצלוח את ניסיון הצער הזה על הצד הטוב ביותר‪.‬‬
‫יהי רצון מלפני ה' יתברך‪ ,‬שנזכה בקרוב לראות בתחיית המתים‪ ,‬ולראות את החושך נהפך לאור‬
‫גדול‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪| 50‬‬
‫הרב אהרן בדיחי‬
‫ר ב ה ש ל א ב ן יה וד ה‬
‫הארת החסד של עודד‪ ,‬שכל כולו היה חסד‪ ,‬שייך לאבינו הראשון אברהם‪ ,‬שהוא יסוד‬
‫החסד‪ .‬אברהם אבינו על פי חז"ל‪ ,‬הוא מידת החסד‪ ,‬וזה מראה לנו‪ ,‬מה ריבונו של עולם רואה‬
‫כיסוד העולם‪ .‬כי ברור שיש סדר לתורה וסדר למשנה‪ ,‬ואם אנחנו רואים שהחסד מופיע ראשון‪,‬‬
‫אז הוא היסוד להכל‪.‬‬
‫רבי עקיבא דרש‪' :‬ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה'‪ .‬וגם בהינתן תורה‪ ,‬יסודה הוא‬
‫החסד‪ .‬בלעדי החסד הזה אין תורה‪ ,‬אין הופעה של תורה‪ .‬אבל בפסוק בנביא שמדבר על החסד‬
‫אנו רואים שיש עוד מידה שמשולבת עם החסד‪ ,‬והיא מעצימה את החסד‪ ,‬שם כתוב‪..." :‬אהבת‬
‫חסד‪ ,‬והצנע לכת עם אלוהיך"‪ ,‬יש אנשים שעושים חסד‪ ,‬אך ברעש‪ ,‬לא טורחים להסתיר את‬
‫עצמם‪ ,‬אלא במישרין או בעקיפין‪ ,‬מבליטים את הנתינה והעשייה‪ ,‬בבחינת מצפים לקבל שכר‬
‫כזה או אחר‪ ,‬או הכרת טובה‪ .‬אך החסד האמיתי‪ ,‬הוא בהצנע לכת‪ ,‬שנעשה לא מתוך כוונה‬
‫לקבל שכר‪ ,‬לא שכר גשמי ולא הכרת טובה או תודה‪.‬‬
‫המשנה באבות אומרת כך‪" :‬אנטיגנוס איש סוכו אומר‪ :‬אל תהיו כעבדים המשמשים את‬
‫הרב על מנת לקבל פרס‪ ,‬אלא היו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס"‪ .‬זה‬
‫הניסוח של המשנה בדפוסים המקובלים‪ ,‬אך בכתבי היד וברמב"ם הנוסחה היא כך‪.. " :‬אלא‬
‫היו כעבדים המשמשים את הרב על מנת שלא לקבל פרס"‪ .‬זו משמעות אחרת לגמרי‪ ,‬זה לא‬
‫אותו דבר‪ ,‬כי כשאדם הוא עבד שלא על מנת לקבל פרס‪ ,‬זה אומר‪ ,‬שאדם עושה שלא על מנת‬
‫לקבל פרס‪ ,‬אך יש פרס בסוף‪ ,‬יש שווה ערך למעשה שאתה עושה‪ .‬הרמב"ם אומר‪ ,‬שהגרסה‬
‫היא "על מנת שלא לקבל פרס"‪ .‬אדם צריך לעשות מצווה‪ ,‬מתוך ידיעה ומתוך הכרה‪ ,‬שאין שום‬
‫פרס‪ ,‬כנגד המעשה שהוא עושה‪ .‬על מנת שלא לקבל פרס‪.‬‬
‫וזה מסביר‪ ,‬מדוע תלמידיו של אנטיגנוס איש סוכו‪ ,‬צדוק ובייתוס‪ ,‬יצאו לתרבות רעה‬
‫בגלל זה‪ .‬כי הם הבינו‪ ,‬כשאדם עושה מצווה‪ ,‬אין לו שכר על כך‪ .‬הוא עושה מצווה ללא תגמול‪,‬‬
‫אז למה לעשות מצוות בכלל‪ ,‬אם אין שכר עליהם? ולכן הם פרשו‪ .‬והאמת היא‪ ,‬שברור שיש‬
‫שכר‪ ,‬הרי זה מפורש בתורה‪ ,‬אדם שמקיים מצווה‪ ,‬הקב"ה נותן לו שכרו‪ ,‬אלא שהשכר‪ ,‬זה חסד‬
‫מאת הקב"ה‪ .‬השכר‪ ,‬אינו מידה כנגד מידה כמו במסחר‪ ,‬מגיע לי‪ ..‬אלא הכל זה חסד של‬
‫הקב"ה‪ ,‬כי אדם‪ ,‬כמה שיעשה חסדים ומצוות‪ ,‬הוא תמיד ב"אוברדראפט"‪ ,‬הוא תמיד חייב‪ .‬כל‬
‫נשימה ונשימה שאדם נושם‪ ,‬אפילו יעבוד על נשימה אחת‪ ,‬מאה עשרים שנה הוא לא ישלם‬
‫לקב"ה את שווי הנשימה הזאת‪ .‬זה דומה‪ ,‬לא עלינו‪ ,‬לאדם שלפעמים מאבד לרגע את הנשימה‪,‬‬
‫למשל כשאדם נמצא במים‪ ,‬בבריכה ונחנק‪ ,‬הוא רואה כיצד הוא מתייסר באלפית השנייה הזו‬
‫ללא נשימה‪ ,‬והוא היה מוכן באותו רגע לתת את כל מה שיש לו‪ ,‬רק לא להתייסר בזה‪ .‬הייסורים‬
‫האלה‪ ,‬אדם‪ ,‬אף אם היה עושה את כל המצוות‪ ,‬מאה עשרים שנה‪ ,‬לא ישלם לקב"ה בעבור‬
‫| ‪51‬‬
‫הנשימה הזאת‪ .‬כמה אנחנו צריכים להעריך כל נשימה ונשימה‪ ,‬כל רגע ורגע‪ ,‬כל דקה‪ ,‬כל שעה‪,‬‬
‫כל שבוע כל חודש‪ ,‬שהרי אף אם אדם יעשה ‪ 120‬שנה מצוות‪ ,‬עדיין לא ימלא את החשבון‪.‬‬
‫לכן אומר הרמב"ם‪ ,‬כשאדם שעושה מצווה‪ ,‬זה על מנת שלא לקבל שכר‪ ,‬אלא מתוך חובה‬
‫כלפי בורא עולם‪ ,‬והשכר הוא חסד מהקב"ה‪ ,‬השכר שהקב"ה ייתן לו‪ ,‬זה חסד‪ ,‬הקב"ה רב חסד‪.‬‬
‫גם כאן אותו עניין‪ ,‬כשאדם עושה חסד‪ ,‬אם הוא עושה זאת בהצנע לכת‪ ,‬לשם שמים‪ ,‬יש עוצמה‬
‫למעשה‪ ,‬יש גם השפעה למעשה‪ ,‬ולא רק לעצמו‪ ,‬אלא זה כמו אפקט הגל‪ ,‬כשאדם עושה חסד‪,‬‬
‫וזה נגלה‪ ,‬והוא מצפה לשכר‪ ,‬הוא עשה מעשה טוב‪ ,‬אך זה נשאר בגבולות של עצמו‪ ,‬לאותו‬
‫מצב‪ ,‬לאותו מעשה‪ ,‬לאותו רגע‪ .‬אך כשאדם עושה את המעשה בהצנע לכת‪ ,‬בסתר‪ ,‬בשביל לא‬
‫לקבל שכר‪ ,‬לשם בוראו‪ ,‬זה כבר מעשה נצחי‪ ,‬הוא מעבר לגבולות המעשה והזמן‪ ,‬וזה משפיע‬
‫על עוד אנשים‪.‬‬
‫ובאמת זה פלא‪ ,‬אני זוכר שנפגשתי עם עודד בחדש אלול האחרון‪ ,‬היה שליח להביא לי‬
‫כמה דברים‪ .‬אבא שלו סיפר לי‪ ,‬שהוא צריך ללכת ללמוד‪ ,‬הוא כל הזמן עסקן‪ ,‬כל הזמן‬
‫בתנועה‪ ,‬וביקש שאשוחח עמו‪ .‬הבטחתי שאנסה לדבר עמו‪ ,‬ואראה מה קורה‪ .‬אבל ראיתי בחור‬
‫כל כך מתוק‪ ,‬לא יכולתי לומר לו כלום‪ .‬הוא לא עושה עסקים‪ ,‬שהיה אפשר לתת לו מוסר‪ ,‬שב‬
‫עכשיו תלמד‪ ,‬עכשיו לא הזמן לעסקים‪ ,‬אלא תעסוק בתורה ואחר כך‪ ,‬בקשתי לתהות על קנקנו‪,‬‬
‫אבל אתה רואה כזאת מתיקות‪ ,‬שאני יגיד לו ללמוד? אני בעצמי לא לומד‪ ,‬אז אני אתן לו‬
‫מוסר?‬
‫ורואים‪ ,‬שבסוף הוא עשה את שני הדברים‪ .‬מי שעושה חסד אמיתי הוא לא מבטל תורה‪.‬‬
‫וזה לא מורגש כביטול תורה‪ .‬כי יש אנשים שבשביל לעשות‪ ,‬צריכים להפסיק ולהתנתק‬
‫מהתורה‪ .‬אני זוכר כתלמיד בישיבה‪ ,‬השתדלנו לשים לב לזמן‪ ,‬לא לצאת מהלימוד אף לא לדבר‬
‫קטן‪ .‬אצל אדם כזה‪ ,‬זה חלק מהלימוד‪ ,‬וזה לא יציאה מהלימוד‪ ,‬אתה כל הזמן בתורה ובמצווה‬
‫ובלימוד‪ .‬זו בחינה של אדם גדול‪ ,‬כי יש לימוד תורה ויש עולם המעשה‪ ,‬וזה דברים סותרים‬
‫לכאורה‪ .‬לא כולם מסוגלים לשלב ולחבר את שני העולמות האלה‪ .‬ואנשים כאלה הם נדירים‪ ,‬כי‬
‫כשהם עושים מצווה אתה רואה שהם לא מחוץ למצווה‪ ,‬לתורה‪ ,‬לחסד‪ ,‬לשבת בבית מדרש או‬
‫לעסוק בהגברה – זה היינו הך‪ .‬יש אנשים שבשבילם זה אותו דבר‪ .‬הם נמצאים כל הזמן בבית‬
‫מדרש‪.‬‬
‫התלמוד הירושלמי במסכת ברכות אומר‪" :‬כל הקובע עתים לתורה הרי זה נופל‬
‫בגיהינום"‪ .‬ולכאורה קשה‪ ,‬והרי אמרו במשנה במסכת אבות‪ ,‬שחייב אדם לקבוע עיתים לתורה‪.‬‬
‫אז מה זה נופל בגיהינום? אלא‪ ,‬חכמים ביארו לנו‪ ,‬אל תחשוב שאם קבעת שעה‪ ,‬או שעתיים‪ ,‬זה‬
‫כל התורה‪ .‬התורה אין לה עתים‪ ,‬אלא היא כל היום וכל הלילה‪ ,‬והגית בו יומם ולילה‪ .‬וראיתי‬
‫פירוש נפלא‪ ,‬של יהודי תלמיד חכם גדול‪ ,‬שחי ברוסיה לפני עשרות שנים‪ ,‬והבריחו את הפירוש‬
‫שלו על הירושלמי‪ ,‬על גבי נייר של סיגריות‪ ,‬חתיכות חתיכות‪ ,‬ולאט לאט היו יוצאים כרכים‪ .‬לי‬
‫יש שלושה כרכים מסדר זרעים )איני יודע כמה עוד יצאו(‪ .‬שם הוא פירש פירוש מעשי‪ ,‬פרקטי‪,‬‬
‫ממש שייך לנו‪ ,‬אני זוכר מאז כתלמיד בישיבת "מרכז הרב"‪ ,‬ואני אומר במילים שלי את מה‬
‫שהוא פירש‪ :‬יש אדם‪ ,‬תלמיד ישיבה‪ ,‬שיוצא מהחדר בבוקר‪ ,‬מוקדם‪ ,‬לבית המדרש‪ ,‬אך הוא‬
‫יוצא מהחדר כדי לחזור לחדר‪ ,‬הוא יכול ללמוד הרבה זמן‪ ,‬עד הלילה מאוחר‪ ,‬אך הוא הוא יוצא‬
‫‪| 52‬‬
‫מן החדר כדי לחזור לחדר‪ .‬אבל יש אדם‪ ,‬שיש לו עול פרנסה או שאר עיסוקים מוכרחים‪ ,‬ולא‬
‫יכול ללמוד הרבה זמן‪ ,‬אך הוא יוצא מבית מדרש על מנת לחזור‪ ,‬הוא מחכה לרגע כדי לחזור‬
‫לשם‪ .‬יש אדם שחוזר לחדר כדי לישון‪ ,‬הפסקת צהריים אחרי כמה שעות‪ ,‬הוא צריך לישון‪ ,‬זה‬
‫זמן החופש שלו‪ ,‬הזמן בו הוא מרגיש "חופשי"‪ ,‬מנקה את הראש‪ ,‬מרגיש טוב בלי לחץ‬
‫ומחויבות‪ ...‬אך יש אדם שלומד‪ ,‬רק ארבע שעות ביום‪ ,‬ויוצא לעיסוקיו‪ ,‬אך ראשו שלו תמיד‬
‫בבית מדרש‪ ,‬הנשמה שלו תמיד בתוך התורה‪ ,‬תמיד עסוק במתי הוא יחזור לבית המדרש‪ ,‬כל‬
‫העיסוק בחוץ‪ ,‬זה כדי לאפשר לו את החזרה לבית המדרש‪.‬‬
‫ואספר עוד סיפור אחרון על ראש ישיבת מיר הרב שמואלביץ תלמיד חכם גדול מגדולי‬
‫תנועת המוסר‪ .‬היה לו חבר – חברותא ברוסיה שאח"כ הפך למיליונר גדול בארצות הברית‪.‬‬
‫אחרי שנים הגיע לביקור בארץ ישראל ונפגש עם ראש הישיבה‪ .‬אחר ההתרגשות והשמחה‬
‫שגאתה על גדותיה‪ ,‬שאל המליונר את ראש הישיבה‪ :‬יסביר לי כב' הרב‪ ,‬הרי למדנו יחד אותן‬
‫מסכתות‪ ,‬אצל אותם הרבנים‪ ,‬אותן שעות‪ ,‬ואדרבא אני נחשבתי מוכשר יותר‪ ,‬וכיצד זה יצאתי‬
‫אני סוחר גדול וכב' זכה להיות ראש ישיבה? אומר לך‪ ,‬ענהו הרב‪ .‬אכן שנינו יצאנו מהחדר‬
‫באותה שעה והתמדנו יחד במהלך היום וחלק מן הלילה‪ ,‬אך כשחזרנו עייפים ומותשים לחדר‪,‬‬
‫והשתרענו על המיטות‪ ,‬אתה הנחתה את ראשך על הכר ומיד נרדמת‪ ,‬ואילו אני הנחתי את הכר‬
‫על ראשי והתאמצתי לחזור על הלימוד של אותו היום‪...‬‬
‫הוא אשר ביארנו קודם‪ ,‬אין חופש מן התורה‪ ,‬מן המצוה‪ ,‬גם כשאדם ישן‪ ,‬צריך להפעיל‬
‫את מלא כחותיו וכוונתו לשם שמים‪ ,‬כמו שביר לנו הרמב"ם בהלכות דעות‪.‬‬
‫כזה היה עודד‪ .‬ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬
‫‪‬‬
‫| ‪53‬‬
‫הרב אהרן קאפח‬
‫רמ ת ג ן‬
‫אוד מוצל מאש‬
‫שריד לשרידים תלמידי תרי צנתרי דדהבא בעקבות משה הזמן‬
‫לזכרו של עלם חמודות הבחור עודד חמדי זלה"ה‪ ,‬אשר ענה ליוצרו ועלה בלבת אש‪.‬‬
‫לימדונו רבותינו שלושה ימים לבכי‪ ,‬ושבעה להספד‪.‬‬
‫דומה שההגדרות האלה עתים מיטשטשות‪ .‬נשאלת שאלת היסוד מהו עניין של בכי ומהו‬
‫מספד? וכדי מטעמת נאמר ששני אלה משמשים בכפיפה אחת‪ .‬הבכי בא כקול יללה ויבבה‪,‬‬
‫ואילו ההספד מתכונתו בדרך דרשה וקינה הבאים לעורר את הנוכחים בחינת 'וחי יתן אל לבו'‪,‬‬
‫וידוע שעל פי צוואת חכמים 'אין אומרים בפני המת אלא דברי המת בלבד'‪.‬‬
‫אולם במעמד זה אחרוג קמעה מהסגנון שאני מורגל בו בבתי אבלים‪ .‬בדרך כלל בבתי‬
‫אבלים נהוג לפתוח בשיעור‪ ,‬שיעור מפרשת השבוע‪ ,‬או ברעיון מסוים התואם למעמד‪ .‬כגון‪:‬‬
‫מהות הנפש‪ ,‬שכר ועונש‪ ,‬יסורין‪ ,‬חובתו של האיש הישראלי‪ ,‬וכיוצא‪ .‬ובכך ליצוק לאישיותו של‬
‫האדם שנסתלק תוכן דומה‪ ,‬שבאבל בכי ומספד משמשים בערבוביא‪.‬‬
‫כשאנחנו מדברים על שני דברים אלו‪ ,‬הרי שבנוהג שבעולם‪ ,‬טבעו של עולם‪ ,‬בן קובר את‬
‫אביו‪ .‬ומעטים הם המקרים שהורים קוברים את בנם‪ ,‬בפרט‪ ,‬המקרה שלפנינו שקוברים את המת‬
‫אחר מיתה משונה‪ .‬והמיתה המשונה הזאת יותר קשה מכל סוג מיתה אחרת כדוגמת חולי‪,‬‬
‫משברת את הלבבות‪ ,‬מתמיהה מותניים‪ ,‬מסמאת עיניים וגורמת לכולם לכל אחד ואחד לפי‬
‫דרגתו והתייחסותו לקרע בלב ושברון רוח‪ .‬וודאי שקרע זה של פלוני אלמוני הוא דרגה של‬
‫מכיר ומכר‪ ,‬פחותה היא בעוצמתה מקריעת הלב של בני המשפחה ושל ההורים בפרט‪ .‬במקרה‬
‫שלפנינו‪ ,‬הכרתי את המנוח‪ ,‬כעלם חמודות‪ ,‬ילד שהיה מלא באהבה וחמלה לכל מי שהיה‬
‫במחיצתו‪.‬‬
‫זכורני איך תמיד שכשמו כן הוא‪ ,‬היה מעודד את בני האדם‪ ,‬בכל מקום‪ ,‬וכשיש סיבה לתת‬
‫במסגרת ישיבת ראש חודש כשהיה נמצא אתה רואה אותו זז מפינה לפינה מסייע ונותן‪ ,‬דהיינו‬
‫לא נח לרגע‪ .‬כדי לנחם את ההורים בפרט במקרה שלפנינו‪ ,‬רבותי זוהי אמירה קשה אבל אין‬
‫נחמה‪ .‬איני יודע מה אומרים להורים שנסתלק להם בנם יקירם‪ .‬בפרט באופן זה‪ ,‬איך אפשר‬
‫לנחם אותם‪ ,‬אתה נכנס‪ ,‬אומר להם תנוחמו מן השמיים‪ ,‬וכשאתה יוצא אתה אומר תנוחמו מן‬
‫השמיים‪ ,‬ובתווך מנסה לתת נחמה להורים‪ ,‬הדברים האלה לעיתים נראים כעוברים רק באופן‬
‫שטחי ובפרט בתוך שבעת ימי האבל‪.‬‬
‫‪| 54‬‬
‫ללא ספק כולנו יודעים שהאבל האמיתי מתחיל כשנגמרים שבעה ימי אבילות‪ .‬כל אחד‬
‫הולך לדרכו‪ ,‬לפינתו‪ ,‬והם צריכים אח"כ להתמודד עם הכאב הגדול‪ .‬נסתלק מאיתנו מבחר‬
‫בחורים ואין ספק שאילו היה ממשיך לשהות בינותינו היה גדל להיות לתפארת כפי ששמענו‬
‫ממעשים שסופרו עליו‪ ,‬מתוך שאלותיו הבנותיו והנהגותיו בחברה‪ .‬אין לי אלא לנחם את‬
‫ההורים‪ ,‬המקום ברוך הוא ינחם אתכם נחמה שלמה‪ ,‬שהקב"ה ייתן לכם את כוחות הנפש‬
‫לעמוד בכאב הגדול הזה שחכמים דימו לנר שכבה בתחילת דלקתו או באמצעיתו‪ .‬המקום ינחם‬
‫אתכם‪ ,‬תנוחמו מן השמיים‪.‬‬
‫‪‬‬
‫| ‪55‬‬
‫הרב י ה ונתן אדואר‬
‫ר ב מ רכ ז פת ח ת ק ו ה‬
‫ור אש המ ר כז הרו חנ י " א ור א בר ה ם א וה בי "‬
‫כשנכנסים לבית האבלים‪ ,‬נוהגים לומר לאבלים 'תנוחמו מן השמיים'‪ .‬אם בכל בית אבלים‬
‫הדבר הוא נכון‪ ,‬כל שכן וקל וחומר בבית האבלים הזה‪' .‬תנוחמו מן השמיים'‪ ,‬כי רק מן השמיים‬
‫יודעים‪ ,‬כיצד לנחם‪ ,‬כיצד לעודד אסון שכזה‪.‬‬
‫כיצד אפשר לנחם אבא‪ .‬כיצד אפשר לנחם אמא‪ .‬כיצד אפשר לנחם אחיות‪ .‬כיצד אפשר‬
‫לנחם את שאר בני המשפחה‪ ,‬את החברים‪ ,‬את הקהילה הקדושה‪ ,‬את כל המכרים‪ ,‬עם איזה‬
‫מילים‪ ,‬באלו משפטים ניתן להשתמש כדי לבוא ולעודד‪.‬‬
‫אמרו חכמנו בפרקי אבות "עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ע"ה"‪ .‬ושואלים חכמים‪,‬‬
‫האם ב"נסיון העקידה" הנסיון היה של אברהם או של יצחק? לכאורה‪ ,‬הנסיון הוא של יצחק‪ ,‬כי‬
‫את מי הולכים להעלות עולה‪ ,‬מי הולך להישחט‪ ,‬מי הולך להישרף? יצחק‪ .‬אם כן מדוע אמרו‬
‫חכמים שהנסיון הוא של אברהם? על זה אמרו חכמים‪' ,‬בכו בכה לאבלים או לאובדים ולא‬
‫לאבידה ‪ -‬שהאבידה למנוחה והם ואנחנו לאנחה'‪ .‬כי מי שייצטרך "לחיות בלי" לאחר שחיטת‬
‫יצחק ועקידתו‪ ,‬מי שייצטרך "לחיות בלי" כל השנים אח"כ ‪ -‬זה האבא והאמא‪ ,‬האחים‬
‫והאחיות‪ .‬מי שיצטרך להיכנס אל החדר ולראות את מקומו‪ ,‬לראות את מיטתו‪ ,‬לראות את‬
‫התמונות‪ ,‬שתיכנס השבת ויהיה חסר בשולחן השבת‪ ,‬למי "יהיה חסר"? כשיגיעו החגים‬
‫והמועדים‪ ,‬האירועים המשפחתיים? כשאבא יכנס לבית הכנסת וירצה לראות את בנו לידו והוא‬
‫חסר‪ ,‬למי הנסיון? ודאי לאבא לאמא ולכל בני המשפחה‪.‬‬
‫אין לנו דמות כמו יצחק אבינו הנעקד שמחנך את כולנו לדעת מה זה בן‪ ,‬ומהי מערכת‬
‫היחסים שצריכה להיות בין אבא לבן‪ .‬כשהקב"ה בשמיים מנסה למצוא סניגור‪ ,‬פונה לאברהם‬
‫אבינו ואומר לו‪' :‬בניך חטאו'‪ ,‬עונה לו אברהם אבינו 'ימחו'‪ .‬וכשבא ליעקב אבינו ואמר לו‬
‫'בניך חטאו' –ענה לו 'ימחו'‪ .‬וכשבא ליצחק אבינו‪ ,‬רק הוא סינגר עלינו‪ .‬וכיצד הוא סינגר‬
‫עלינו? אמר לו הקב"ה ליצחק‪ :‬בניך חטאו לי‪ ,‬אמר לו "בני"‪ ,‬ולא "בניך"? בשעה שהקדימו‬
‫ישראל נעשה ונשמע אמרת‪' :‬בני בכורי ישראל'‪ ,‬עכשיו כשהם קצת חוטאים גמרנו?! זה כבר‬
‫לא הבנים שלך? מי שיכול ללמד אותנו "פרק" במערכת היחסים שבין אבא לבן ‪ -‬זהו רק יצחק‪.‬‬
‫ולכן יצחק אבינו הוא היחידי שיודע לאהוב בן כמו עשו גם כשעשו לא היה מי יודע מה‪ .‬מאז‬
‫שהוא נער אביו אהב אותו עד סוף ימיו‪ .‬זה קשה‪ .‬קל הרבה יותר לאהוב ילד כמו יעקב בבית‪,‬‬
‫הרבה יותר מסובך לאהוב ילד כמו עשו‪ .‬ומי האבא? יצחק‪ .‬ומדוע?‬
‫רבותי‪ ,‬אברהם ויצחק נמצאים בחברון והקב"ה מצווה את אבא אברהם 'קח נא את בנך את‬
‫יחידך'‪' .‬וישכם אברהם בבוקר' ואברהם אבינו אומר לבן שלו ‪:‬בני‪ ,‬קום‪ ,‬בוקר טוב‪ .‬אומר לו‬
‫יצחק‪ :‬אבא מה יש? אומר לו אברהם‪ :‬היום הולכים להר המוריה‪ .‬בסדר אבא‪ ,‬מה לקחת איתנו?‬
‫אש עצים ומאכלת‪ .‬טוב אבא‪ ,‬בשמחה‪ .‬והילד יצחק עדיין משתף פעולה והנה הם מתחילים‬
‫‪| 56‬‬
‫ללכת יחד ‪' ,‬וילכו שניהם יחדיו'‪ .‬פעמיים מופיע בעקידה 'וילכו שניהם יחדיו'‪ .‬בפעם הראשונה‬
‫יצחק לא יודע בדיוק לשם מה הוא הולך‪ .‬הם מתקדמים‪ ,‬ובדרך שואל יצחק את אביו‪ :‬אבא‪,‬‬
‫'האת ביום זה דתך שוכח'‪ ,‬יש עצים יש אש ויש גם מאכלת 'ואיה השה לעלה'? עונה לו אביו‪:‬‬
‫דע בני‪' ,‬אלוהים יראה לו השה לעלה בני'‪ .‬ופתאום יצחק אבינו מבין שהוא צריך להיות העולה‪.‬‬
‫באותם רגעים יכול היה יצחק אבינו לומר לאביו‪ :‬אבא‪ ,‬סליחה‪ ,‬יש פה איזו טעות‪ .‬עזרתי לך‪,‬‬
‫אבל עד כאן‪ .‬אתה עומד לשחוט אותי? סליחה‪ ,‬אני רק בן ‪ 37‬עוד לא התחתנתי‪ ,‬אתה את החיים‬
‫שלך מיצית‪ .‬אתה בן ‪ ,137‬אני הרי לא קבלתי את הציווי למעשה העקידה! להתראות‪ ,‬אני חוזר‬
‫הביתה‪ .‬וכי אברהם יכול היה לעצור את יצחק? אברהם זקן אין לו כח‪ .‬והנה באופן על טבעי‬
‫פונה יצחק אל אביו ואומר לו‪ :‬אבא‪ ,‬אני לא עוזב אותך‪ .‬אבא תחזיק חזק‪ ,‬נלך ביחד 'וילכו‬
‫שניהם יחדיו'‪ .‬בפעם השנייה‪ ,‬יצחק הבן הולך עם אבא אברהם כשהוא יודע שהוא הולך להיות‬
‫השה שיישחט ויישרף לאחר מכן‪ .‬ויצחק הולך עם אבא שלו‪ ,‬לא עוזב לו את היד‪ .‬ולאחר‬
‫שלשה ימים הם מגיעים להר המוריה‪ .‬ומי יודע על מה הם דיברו שלושה ימים‪ .‬ובמיוחד שיצחק‬
‫יודע שאלו שלושת ימיו האחרונים‪ .‬על מה הם דבר בדרך? אנחנו לא יודעים‪ .‬הם הולכים ביחד‬
‫ומגיעים למקום‪' ,‬אל המקום אשר אמר לו אלוהים' יצחק עומד בצד‪ ,‬אולי מסייע לאביו להכין‬
‫את המזבח‪ .‬בשלב מסוים אומר יצחק לאביו‪ :‬אבא‪ ,‬תקשור אותי חזק‪' ,‬ואת מאסרי חזק ועת יקד‬
‫יקוד בבשרי'‪ ,‬אבא תקשור חזק כדי שאני לא יוכל להתפרע תוך כדי השחיטה‪ .‬וגם לבסוף לאחר‬
‫השריפה אל תשכח‪ ,‬קח קצת מהאפר 'ותאמר לשרה זה ליצחק ריח'‪ .‬אח‪ ,‬אח‪ ,‬איזה ילד מסוגל‬
‫להתנהג כך‪ .‬וכפי שהערנו שיצחק לא קיבל את הציווי‪ ,‬את הציווי קיבל אברהם‪ ,‬לאברהם נאמר‬
‫'קח נא' ובכל זאת הוא איננו עוזב את אביו אפילו לרגע 'וילכו שניהם יחדיו'‪.‬‬
‫מורי ורבותי‪ ,‬ביום שישי האחרון‪ ,‬יום מר ונמהר‪ ,‬כאשר קיבלתי את השמועה על האסון‪,‬‬
‫אשקר אם אומר שאני לא בכיתי‪ ,‬זה לא נכון‪ ,‬לא יכולתי לעצור את עצמי‪ .‬אמרתי לעצמי 'בשלי‬
‫הרעה הזאת'‪ ,‬קשה לחשוב שעודד איננו איתנו‪ ,‬קשה להבין‪ ,‬קשה להסביר‪ ,‬קשה לעודד‪ .‬ועם‬
‫כל זה כולנו מלאי אמונה‪ .‬ש'המלך החי הטוב והמטיב‪ ,‬אל אמת‪ ,‬דיין אמת‪ ,‬שופט בצדק‪ ,‬שליט‬
‫בעולמו לעשות בו כרצונו ושאנחנו עמו ועבדיו ובכל אנו חייבין להודות לו ולברכו'‪.‬‬
‫יש בתלמוד במסכת ע"ז מימרא שאולי דרכה נוכל מעט לנסות להבין וליתן אל ליבנו‪ .‬שם‬
‫נאמר כך‪" :‬תנו רבנן‪ :‬כשחלה רבי יוסי בן קיסמא הלך רבי חנינא בן תורדיון לבקרו‪ ,‬אמר לו‪:‬‬
‫חנינא אחי‪ ,‬אי אתה יודע שאומה זו מן השמים המליכוה שהחריבה את ביתו ושרפה את היכלו‬
‫והרגה את חסידיו ואבדה את טוביו ועדיין היא קיימת‪ ,‬ואני שמעתי עליך שאתה יושב ועוסק‬
‫בתורה ומקהיל קהלות ברבים וספר תורה מונח לך בחיקך‪ .‬אמר לו‪ :‬מן השמים ירחמו‪ .‬אמר לו‪:‬‬
‫אני אומר לך דברים של טעם ואתה אומר לי מן השמים ירחמו‪ ,‬תמה אני אם לא ישרפו אותך‬
‫ואת ספר תורה באש‪ .‬אמר לו‪ :‬רבי מה אני לחיי העולם הבא? אמר לו‪ :‬כלום מעשה בא לידך?‬
‫אמר לו‪ :‬מעות של פורים נתחלפו לי במעות של צדקה וחלקתים לעניים‪ .‬אמר לו‪ :‬אם כן‪,‬‬
‫מחלקך יהי חלקי ומגורלך יהי גורלי‪ .‬אמרו‪ :‬לא היו ימים מועטים עד שנפטר רבי יוסי בן קיסמא‬
‫והלכו כל גדולי רומי לקברו והספידוהו הספד גדול ובחזרתן מצאוהו לרבי חנינא בן תורדיון‬
‫שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהלות ברבים וס"ת מונח לו בחיקו‪ ,‬הביאוהו וכרכוהו בס"ת‬
‫והקיפוהו בחבילי זמורות והציתו בהן את האור והביאו ספוגין של צמר ושראום במים והניחום‬
‫| ‪57‬‬
‫על לבו כדי שלא תצא נשמתו במהרה‪ .‬אמרה לו בתו‪ :‬אבא‪ ,‬אראך בכך‪ .‬אמר לה‪ :‬אילמלי אני‬
‫נשרפתי לבדי היה הדבר קשה עלי‪ ,‬עכשיו שאני נשרף וס"ת עמי מי שמבקש עלבונה של ס"ת‬
‫הוא יבקש עלבוני‪ .‬אמרו לו תלמידיו‪ :‬רבי‪ ,‬מה אתה רואה? אמר להן‪ :‬גליונין נשרפין ואותיות‬
‫פורחות‪ .‬אמרו לו‪ :‬אף אתה פתח פיך ותכנס בך האש‪ .‬אמר להם‪ :‬מוטב שיטלנה מי שנתנה ואל‬
‫יחבל הוא בעצמו‪ .‬אמר לו קלצטונירי‪ :‬רבי‪ ,‬אם אני מרבה בשלהבת ונוטל ספוגין של צמר מעל‬
‫לבך אתה מביאני לחיי העולם הבא‪ .‬אמר לו‪ :‬הן השבע לי‪ .‬נשבע לו‪ .‬מיד הרבה בשלהבת ונטל‬
‫ספוגין של צמר מעל לבו יצאה נשמתו במהרה אף הוא קפץ ונפל לתוך האור‪ .‬יצאה בת קול‬
‫ואמרה‪ :‬רבי חנינא בן תורדיון וקלצטונירי מזומנין הן לחיי העולם הבא‪ .‬בכה רבי ואמר‪ :‬יש‬
‫קונה עולמו בשעה אחת ויש קונה עולמו בכמה שנים‪".‬‬
‫מורי ורבותי‪ ,‬ר' חנינא בן תורדיון נשרף עם ספר תורה‪ ,‬בדור שלנו אנחנו נגאלים עם ספרי‬
‫תורה‪ ,‬מה פירוש? על הפסוק 'ואמר לך בדמייך חיי ואמר לך בדמייך חיי'‪ ,‬אמרו חכמינו שעם‬
‫ישראל נגאלו ממצרים בשני דמים‪ ,‬דם פסח ודם מילה‪ .‬בדם פסח ודם מילה נגאלנו ממצרים‪ ,‬כי‬
‫פסח ומילה מסמלים את מצוות התפילין ומצוות מזוזה‪ .‬דם מילה‪-‬זה מצווה שייכת בגוף‪ .‬דם‬
‫פסח‪-‬זו מצווה ששייכת למשפחה‪ .‬תפילין‪ -‬זו מצווה פרטית ומזוזה‪-‬זו מצווה של המשפחה‪.‬‬
‫'וכתבתם על מזוזות ביתך' אבל יש תשמיש קדושה מעל תפילין ומזוזה‪ ,‬מעל האדם הפרטי‬
‫והמשפחה זה ספר תורה‪ .‬ובדור שלנו אנחנו נגאלים עם ספרי תורה‪ .‬יש דמים נוספים שאנחנו‬
‫משלמים‪ ,‬קורבנות ציבור‪ ,‬כדוגמת המנוח‪ .‬כדוגמת המלאך הזה שקוראים לו עודד זכרונו‬
‫לברכה‪ ,‬ולכן כל הצבור צריך לדאוג בבחינת "נחפשה דרכינו ונחקורה"‪ ,‬אמרו חכמינו‪' :‬אחד‬
‫מהחבורה שהולך‪ ,‬תדאג כל החבורה כולה' וניתן להבין על פי הפשט‪,‬שהכוונה בזה היא‪:‬‬
‫שכשאחד מהחבורה הולך אז כל אחד מכל המעגלים החברתיים שהיו למנוח‪ ,‬כל מי שהכיר‬
‫אותו ידאג‪ .‬אבל חייבים להבין גם ש'כל החבורה כולה' זה לא רק כל אדם מהמעגלים‬
‫החברתיים אלא שהחבורה כחברה‪ ,‬כלומר הצד הכללי הציבורי שלנו צריך תיקון‪ .‬אני לא חושב‬
‫שיש מישהו פה‪ ,‬שיש לו לב של בשר‪ ,‬ובלב הזה זורם דם‪ ,‬שלא יכול שלא להתרגש ולא‬
‫להזדעזע מהאסון הזה‪ .‬ולכן לא נצא ידי חובתינו רק אם נגיע לכאן בהמונינו נשב שעה‪ ,‬שעתיים‬
‫ואפילו חמש שעות‪ ,‬אלא רק אם נדע אכן לעצור‪ ,‬לעשות ‪ out time‬אחד גדול‪ ,‬לשתוק ולחשוב‬
‫וליתן אל ליבנו‪ .‬והשאלה באיזה כיוון לחשוב?‬
‫נאמר בתלמוד במסכת ברכות "תנו רבנן‪ :‬כשחלה ר' אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו‪ ,‬אמרו‬
‫לו‪ :‬רבינו למדנו אורחות חיים ונזכה בהן לחיי העולם הבא‪ .‬אמר להם‪ :‬הזהרו בכבוד חבריכם‬
‫ומנעו בניכם מן ההגיון והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים‪ .‬וכשאתם מתפללים דעו לפני מי‬
‫אתם עומדים ובשביל כך תזכו לחיי העולם הבא" שלושה דברים אמר ר' אליעזר הגדול בן‬
‫הורקנוס‪ .‬אתם רוצים עוה"ב? כן‪ ,‬אז דעו שגם אם תניחו שלוש זוגות תפילין זה עדיין לא‬
‫מבטיח לכם עוה"ב‪ ,‬גם לא שלוש טליתות‪ ,‬גם לא עשר אתרוגים‪ .‬אתם רוצים עוה"ב? כן‪ .‬הלב‬
‫שלכם פתוח? כן‪ .‬אז הדבר הראשון‪ :‬היזהרו בכבוד חבריכם‪ .‬מה זה היזהרו בכבוד חבריכם?‬
‫חינכו אותנו כל הזמן לברוח מהכבוד‪ .‬זה נכון מאד‪ ,‬אדם חייב לברוח מהכבוד‪ .‬בפרקי אבות‬
‫שנינו‪ :‬ר' אלעזר הקפר אומר‪' :‬התאווה הקנאה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם'‪ .‬אבל עם‬
‫זאת יש לזכור דבר חשוב‪ ,‬שאף אחד לא פטר אותנו מלתת כבוד‪ .‬אתה תברח מהכבוד כמו‬
‫מאש‪ ,‬אבל מי פטר אותך מלתת כבוד לאחרים? "היזהרו בכבוד חבריכם"‪ ,‬תכבדו אחד את‬
‫‪| 58‬‬
‫השני‪ ,‬גם אם הוא לא כמוך‪ ,‬לא כמוך בלבוש‪ ,‬לא כמוך בצבע‪ ,‬לא כמוך בצבע הכיפה לא כמוך‬
‫בכלום‪ .‬אפילו לא כמוך בנוסח הקריאה‪ ,‬בנוסח סידור תפילה‪ ,‬במנגינה‪ ,‬לא חשוב‪ .‬אפילו אם‬
‫תפגוש ‪ ,‬מכוער תיזהר‪ ,‬כבד אותו אולי זה אליהו הנביא‪ .‬לכבד אחד את השני לא חשוב איך הוא‬
‫נראה‪ ,‬העיקר לכבד‪ .‬לצערי הרב‪ ,‬מחנכים אותנו דרך אמצעי התקשורת לעשות חלוקה בעם‬
‫ישראל‪ .‬שואלים אותי‪ :‬למי אתה שייך? אני עונה לעם ישראל‪ ,‬אני יהודי‪ .‬מקטלגים אותנו‪,‬‬
‫חותכים אותנו‪ ,‬ומטמיעים את החלוקה הזאת‪ .‬יש פוליטיקאים שבשבילם זה כסף‪ ,‬לצבוע אותך‬
‫בצבע‪ ,‬למי אתה שייך‪ ,‬למי אתה מצביע‪ ,‬ועושים בינינו חלוקות‪ .‬אנחנו לא הכרנו דברים כאלה‪,‬‬
‫אני יהודי וזהו‪ .‬ושוב שואלים‪ :‬בכל זאת לאיזה זרם אתה שייך? ואני עונה במליצה שאני לא‬
‫עובד בחברת חשמל‪ ,‬לא מתעסק עם זרמים‪ .‬ויש אנשים שמטמיעים ומשרישים את הפירודים‬
‫בעם ישראל‪.‬‬
‫וידוע שהפירוד בינינו היא טומאה‪ ,‬הזוהר הקדוש אומר‪ :‬שהפירוד‪ ,‬זה מסיטרא דטומאה‪.‬‬
‫לעומת החיבור שהוא מסיטרא דקדושה‪ .‬כל מי שבא להפריד וליצור מחלוקות ‪-‬אפילו לשם‬
‫שמיים‪ ,‬זה הנחש‪ ,‬שהוא מלאך המוות‪ .‬להפריד זה מלאך המוות‪ .‬אם נחשוב לרגע מה עשה‬
‫הנחש הראשון? הפריד‪ .‬הפריד בין איש לאשתו‪ ,‬הפריד בינם לבין הקב"ה‪ ,‬הפריד בין הגוף‬
‫לנשמה‪ ,‬קוראים לזה מוות‪ .‬יש אנשים שליחים שלו‪ .‬אפילו עם בגדים מודרניים וכשתראו אותם‬
‫תחשבו אותם לאנשי מעלה‪ ,‬ולא היא אלא שהם שליחים של מלאך המוות‪ ,‬הם מפרידים‪.‬‬
‫תפקידינו זה לחבר‪ ,‬כי קדושה עניינה זה לחבר‪ .‬קדושה זה לאחד‪ .‬מדוע השכינה שורה כאן‬
‫בבית האבלים הזה? במקום כזה? בלי עין הרע תראו כמה אנשים יושבים פה‪ ,‬וכולנו סביב‬
‫רעיון אחד‪ ,‬כולנו סביב אסון אחד‪ ,‬ואולי שכשכולם יושבים כך‪ ,‬אז השכינה שורה וצריכים‬
‫לנצל את החיבור הזה בינינו‪ ,‬פה‪ ,‬באוהל האבלים הזה‪ ,‬ולא רק באוהל הזה אלא גם כשנצא‬
‫החוצה‪ .‬גם כשנצא החוצה נדע לזכור שכולנו 'בני איש אחד אנחנו'‪ .‬ולכן היזהרו בכבוד‬
‫חבריכם‪ .‬את האישה בבית‪-‬לכבד‪ ,‬האישה תכבד בעלה‪ ,‬לכבד את הילדים‪ ,‬הילדים את ההורים‪,‬‬
‫את החברים‪ ,‬את כולם‪ .‬וגם כשאני מגיע לבית כנסת אני יכול לדעת אם זה בית הכנסת שיש בו‬
‫כבוד או לא? על פי המכירות‪ .‬אני בא לבית הכנסת‪ ,‬אם אדם קונה תפילה מסוימת והוא בעצמו‬
‫קם‪-‬זה בית כנסת שאין בו כבוד‪ .‬כי בית הכנסת עם כבוד‪ ,‬זה כאשר מי שקונה לא קם‪ ,‬הוא קונה‬
‫והוא מזמין מישהו אחר‪ .‬זה סימן שבבית כנסת הזה יודעים לכבד אחד את השני‪.‬‬
‫רבותי‪ ,‬קשה לי לסדר את המחשבה‪ ,‬קשה לי להספיד‪ ,‬אבל כל מה שאמרנו עכשיו‪ ,‬יהיה‬
‫לעילוי נשמתנו‪ ,‬לשדרוג סגנון חיינו בבחינת "והחי יתן אל ליבו"‪ .‬וכן לא נשכח את מה שאמר‬
‫שלמה המלך ע"ה "וישב העפר על הארץ כשהיה‪ ,‬והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה"‬
‫והתרגום במקום מפרש? 'ויתוב בשרך דאתברי מן עפרא היכמה דהוה מלקדמין ורוח נשמתך‬
‫תתוב למקום בדינא קדם ה' דיהבה לך' ]וישוב בשרך שנברא מן העפר אל הארץ כמו שהיה‬
‫מלפנים‪ ,‬ורוח נשמתך תשוב לעמוד בדין לפני ה' שנתנה לך[ "אל תאמר שהשאול בית מנוס‬
‫לך" הוא לא בית מנוס‪ ,‬גם שם יש מעין התמודדות בעמידה לדין‪ .‬ולכן כאשר אנחנו אומרים‬
‫השכבה לנפטר‪ ,‬הנוסח הוא "מנוחה נכונה" כדי שיצליח לעמוד בדין ויזכה לחיי נצח‪.‬‬
‫| ‪59‬‬
‫חייבים אנחנו הבאים לפה‪ ,‬בראש ובראשונה לעודד את המשפחה לא רק במשך השבוע ‪,‬‬
‫גם במשך החודש‪ ,‬גם במשך השנה‪ ,‬להיכנס ‪ ,‬להתעניין‪ ,‬להתקשר‪ ,‬כל אחד בדרך שלו‪ ,‬כי זה‬
‫החסד האמיתי‪.‬‬
‫ומה נאמר עתה למשפחה היקרה? שהשם ינחם אתכם‪ ,‬שלא תוסיפו לדאבה עוד‪ ,‬ושהקרבן‬
‫הזה הוא אמנם קרבן יחיד ופרטי אבל הוא גם קרבן ציבור‪.‬‬
‫ולכל מי שבא לנחם "ה' יגמול אתכם גמול טוב"‪.‬‬
‫ויהי רצון שבבית הזה ישמע רק ששון ושמחה ונסו יגון ואנחה‪ .‬ונזכה כולנו לראות את‬
‫עודד ז"ל במהרה בתחיית המתים‪ ,‬כי היא עיקר מעקרי אמונה‪ ,‬ועליו ועל כל מתי עמו ישראל‬
‫יתקיים הפסוק 'יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות עליך וארץ רפאים‬
‫תפיל'‪.‬‬
‫תהא נשמתו צרורה בצרור החיים‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪| 60‬‬
‫צפניה ערוסי‬
‫ר ב ומו "צ במ וד יע ין‬
‫קבלת עול שמים בבשורות רעות‬
‫כשאנו באים לנחם את המשפחה האבלה בהסתלקות יקירהּ‪ ,‬אם המדובר בנפטר שהגיע‬
‫ברבות ימים ושנים‪ ,‬או בנפטר שנפטר מחמת מחלה שפקדה אותו‪ ,‬המשפחה הסובבת מעכלת‬
‫ומסתגלת ליום שאחר מותו בצורה טבעית כי מכבר היו מוכנים לכך‪ .‬אולם כשאנו באים לנחם‬
‫הסתלקות של אדם שהסתלק בחטף‪ ,‬או בחור שהינו בעל מעשים בעל מידות נעלות‪ ,‬מזהיר‬
‫בדמותו‪ ,‬אפשר לומר כי אין לנו פה לנחם‪ .‬כי היאך אנו כבני אנוש נוכל לנחם את האבידה‬
‫הגדולה שאיננו מעכלים‪ ,‬מאמינים במציאות הכואבת‪.‬‬
‫האבידה הגדולה היא לא רק למשפחה הדגולה ר' אבי ידידי ונוו"ב המסורה אהובה‬
‫שתחי'‪ ,‬אלא אבידה גדולה לקהילה בנתניה אשר הכירה והוקירה את מעשיו מקרוב‪ ,‬אבידה‬
‫גדולה לישיבת "מצפה יריחו" שבה היה דמות חיובית נערצת בכל המישורים כפי ששמענו‬
‫בהספד ראש הישיבה‪ ,‬אבידה גדולה למשפחת "הליכות עם ישראל" ו"מכון מש"ה"‪ ,‬אשר ראו‬
‫בו רבים מקרוב כיצד באופיו הוא היה כחיקוי כממשיך לפועליו של אביו הדגול שיחי'‪ .‬לכן‬
‫נראים הדברים שאם במות אדם רגיל אמרו לנו חכמים לנחם כפי שניסח הרמב"ם בהלכה‪ ,‬אבל‬
‫יג‪ ,‬ב‪" :‬תנוחמו מן השמים"‪ ,‬כל שכן כשאנו באים לנחם על הסתלקות בטרם עת ‪ -‬טראגי‬
‫שחייבים אנו לנחם בלשון זו "תנוחמו מן השמים"‪ ,‬כי אין כח להדיוט מן השורה לנחם‪ ,‬לא את‬
‫עצמו ולא את כל שכן אחרים‪.‬‬
‫האושר האמיתי‬
‫שלומי אמוני ישראל האמונים על דברי חז"ל יודעים‪ ,‬כי כבר חז"ל הנהיגו את האדם כיצד‬
‫ואיך עלינו ללמוד ולעמוד במצבים קשים אלה‪ .‬וכך אמרו במשנה ברכות ט‪ ,‬ה‪" :‬חייב אדם‬
‫לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה שנא'‪' :‬ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל‬
‫נפשך ובכל מאודך'‪ .‬בכל לבבך ‪ -‬בשני יצריך ביצר הטוב וביצר הרע‪ ,‬בכל נפשך ‪ -‬אפילו הוא‬
‫נוטל את נפשך‪ .‬ובכל מאודך ‪ -‬בכל ממונך‪ .‬דבר אחר בכל מאודך‪ -‬בכל מדה ומדה שהוא מודד‬
‫לך הוי מודה לו בכל מאד מאד"‪ .‬דברי חז"ל נראים על פניהם בלתי הגיונים‪ ,‬שהרי אנו סוף כל‬
‫סוף בני אדם בנויים מרגשות וקרוצים מחומר וגוף אשר רגיש למצבי רוח‪ ,‬היאך אם כן שייך‬
‫לחנך בני אדם לא רק להתעלם מהמציאות הכואבת שעוברת עלינו? ואולי אם אפשר לומר כך‪,‬‬
‫להתחיל לרקוד משמחה במצבים כאלה‪ .‬עד כמה אפשר לומר בפינו "חייב אדם לברך על הרעה‬
‫כשם שהוא מברך על הטובה"‪ ,‬עדין מציאות הטובה ומציאות והרעה שונות לחלוטין‪.‬‬
‫ברור הדבר כי הכל נובע ומתחיל מהכרת האדם במידת צידוק הדין‪ ,‬כאן אנו סמוכים‬
‫ובטוחים כי ההורים היקרים יודעים להפנים מידה זו כי אנו קבלנו פקדון קצר מועד ואין לנו‬
‫אלא לומר‪) ,‬איוב א כא(‪" :‬ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך"‪ .‬ההורים שלנו יודעים גם לומר‬
‫בשמחה כואבת כי אנו קבלנו פרח יפה והשתדלנו לגדלו ולחנכו לתפארת ולשלימות אך גם‬
‫| ‪61‬‬
‫החזרנו את הפרח ‪ -‬את הפקדון כמו שקבלנוהו‪ .‬ואכן רבינו הרמב"ם בפירוש המשנה שם מבאר‬
‫מדוע חייב לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה כי עליו לקבל בשמחה ולכבוש‬
‫רגשותיו וליישב דעתו כשמברך ברוך דיין האמת‪ ,‬עד שיראה כמו בזמן שמברך הטוב והמטיב‪.‬‬
‫הרמב"ם מסביר היאך מגיעים לכך‪ ,‬בהטעמת הדברים כהבנתנו‪ ,‬כי הכל תלוי בהכרה כי כל‬
‫מה דעביד רחמנא לטב עביד‪ .‬וממשיך הרמב"ם לומר כי אם נעמיק במשפט עוצמתי זה‪ ,‬נראה‬
‫דבר מאוד מעניין‪ .‬אומר הרמב"ם תלוי באיזה משקפיים אנו מסתכלים על הסובב‪ ,‬ישנם‬
‫משקפיים רגילות אך הם בעלי אופק מוגבל‪ ,‬ויש משקפיים אופטיות מקרוסקופיות‪ ,‬שבהם‬
‫רואים יותר למרחק או אפילו דברים זעירים ממה שרגילים לראות בעין רגילה או משקפים‬
‫רגילות‪ .‬כך הוא ביחס לאדם‪ .‬אם הוא רואה במשקפים של הקב"ה הוא היה רואה אחרת את‬
‫הדברים‪ .‬ישנם מקרים שאדם נפקד בבשורה שעל פניה היא נראית טובה באותה שעה‪ ,‬אולם‬
‫לאחר זמן היא נהפכת עליו לרעה‪ .‬וכן ישנם מקרים שאדם נפקד בבשורה רעה‪ ,‬אולם במשך‬
‫הזמן ויש אפילו לאחר שנים הדבר נהפך לטובה‪ .‬כבני אדם‪ ,‬אין אנו יודעים מה חשבונו של‬
‫בורא עולם‪ ,‬אבל אנו אמונים כי הוא משגיח על עולמו והוא רב עלילה בהשגחתו‪ .‬מאריך שם‬
‫עוד הרמב"ם לבאר בטוב טעם‪ ,‬ולבסוף הוא כותב‪ :‬שישנו אושר מדומה וישנו אושר אמיתי‪,‬‬
‫ובדרך כלל האושר המדומה מונע מהאדם את האושר האמיתי ויהיה זה הסיבה שהוא מפסיד‬
‫חיי עולם הבא‪ .‬ועל כך אמר החכם מכל אדם "יש דרך ישר ואחריתה דרכי מות"‪ .‬לכן המסקנה‬
‫המתבקשת‪ ,‬אומר רבינו‪" :‬ולכן יכון האדם מחשבתו ויבקש מהאל שיהיה כל מה שיקרהו‬
‫בעולם הזה ומטובותיו ורעותיו סבה להשגת האושר האמיתי"‪.‬‬
‫הליכה לפני השם‬
‫ראוי לומר על דמותו של המנוח את מה שמציינת התורה על הסתלקותו של חנוך בקיצור‬
‫ימים‪ ,‬שהרי בימיו כפי שמצויין במקרא אורך החיים היה רב מאד‪ ,‬ואילו חנוך רק הגיע לכשליש‬
‫מהם‪ .‬על כן ראתה התורה לציין כי הסתלקותו בטרם עת היתה מכוונת כנאמר‪) ,‬בראשית ה כד(‪:‬‬
‫"ויתהלך חנוך את האלהים ואיננו כי לקח אותו אלהים"‪ .‬דבר פליאה כי על חנוך נאמר שהוא‬
‫התהלך לפני האלהים‪ ,‬לכאורה מה חידוש בדבר? והרי נצא לשווקים ליד דוכני הלוטו‪ ,‬וכמעט‬
‫נשמע מכל עובר ושב בפיו שהוא מאמין גדול 'בעזרת השם'‪ .‬עיון בדברי הפרשנים על המקום‬
‫נראה כי התרגום אונקלוס תרגם‪" :‬והליך חנוך בדחלתא דהשם" כלומר‪ ,‬הוא הלך ביראת השם‪.‬‬
‫אולם בתרגום יונתן דקדק יותר‪ ,‬ותרגם‪" :‬ופלח חנוך בקושטא קדם השם" כלומר‪ ,‬שחנוך עבד‬
‫את השם באמת‪ .‬עצם העובדה לעבוד את השם מתוך יראת השם‪ ,‬היא הישג‪ ,‬אולם המיוחדות‬
‫היא לעבוד את השם מתוך הכרת אמת‪.‬‬
‫כשאנו נפגשים בבחור צנוע ונמרץ בפעילותו לכל דבר שבקדושה‪ ,‬הדבר מוכיח לא רק על‬
‫'יראת השם' שהיא מעלה בפני עצמה‪ ,‬אלא על 'עבודת השם' מתוך הכרת אמת‪ .‬וראוי לציין‬
‫לדברי האבן עזרא‪ ,‬הן בבראשית שם והן בתהלים עג‪" ,‬חנוך צדיק גמור היה‪ ,‬והעד‪' :‬ויתהלך‬
‫חנוך את האלהים'‪ ,‬ומרגיל עצמו להיות בחייו עם המלאכים"‪ .‬כלומר‪ ,‬אדם שהליכותיו הם‬
‫הליכות של ערכי נצח הוא בחייו מלווה עם מלאכים כי אישיותו מלאכית בבחינת מה שנאמר‪,‬‬
‫)תהלים צא‪ ,‬יא(‪" :‬כי מלאכיו יצווה לך לשמרך בכל דרכיך" )וע"ע לרבינו הרמב"ם סו"פ ו'‬
‫תפילין ומזוזה וס"ת(‪.‬‬
‫‪| 62‬‬
‫ובנוסף לכך מצאנו דבר מעניין במדרש לקח טוב הנקרא פסיקתא זוטרתא בראשית ה‪:‬‬
‫"שלשה מדות נאמרו בצדיקים‪' ,‬את האלהים'‪' ,‬האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו' )בראית מח‬
‫טו(‪' ,‬אחרי ה' אלהיכם תלכו' )דברים יג ה(‪ ,‬משל לאחד שהיה לו שלשה בנים‪ ,‬הגדול הולך‬
‫לפניו‪ ,‬לכך נאמר באבות 'אשר התהלכו אבותי לפניו'‪ ,‬שהיו גדולים במצות‪ ,‬והבינוני הולך‬
‫אחריו‪ ,‬לכך נאמר בישראל 'אחרי ה' אלהיכם תלכו'‪ ,‬אחרי ענותנותו‪ ,‬אחרי אריכת אפים שלו‪,‬‬
‫אחרי חסידותו‪ ,‬והקטן הולך בצד אביו שלא יתעה בדרכים‪ ,‬לפיכך נאמר בדורות הראשונים 'את‬
‫האלהים' 'ויתהלך חנוך את האלהים'‪' ,‬את האלהים התהלך נח' )בראשית ו ט("‪.‬‬
‫ומה נענה ומה נאמר כשלפנינו בחור שהתגלה בדמותו והליכותיו שילוב של ג' מידות‪ ,‬ג'‬
‫בנים אלו גם 'את' גם 'לפניו' גם 'אחרי' בנמרצותו האישית ובהליכות דרכי אביו ובדביקותו‬
‫המתמדת בהליכותיו‪.‬‬
‫שלימות האדם במידותיו ואישיותו‬
‫רגילים אנו בדברי רבי יהודה שאמר "אשרי מי שעמלו בתורה ועושה נחת ליוצרו גדל טוב‬
‫ונפטר בשם טוב מן העולם ועליו אמר שלמה בחכמתו‪) ,‬קהלת ז‪ ,‬א( ‪' :‬טוב שם משמן טוב‪ ,‬ויום‬
‫המות מיום הולדו"‪ .‬לכאורה הדברים נשמעים בלתי מובנים‪ ,‬צאו וראו ועשו סטטיסטיקה בין‬
‫הבריות‪ ,‬מה עדיף לאדם יום המיתה או יום הלידה‪ ,‬בודאי שרובם ככולם ישיבו בהחלטיות כפי‬
‫שכל בר דעת מבין שיום הלידה עדיף‪ ,‬וכי לא נבראנו לחיות וכצפייתנו לחיות חיים טובים‪ .‬אם‬
‫כן‪ ,‬מהי הבנת אימרת החכם שיום המוות יותר מועדף מיום הלידה? כשמתחילים ומבינים את‬
‫הרישא של הפסוק מבינים את הסיפא של הפסוק‪" .‬טוב שם משמן טוב" טוב אמיתי‪ ,‬ערכי‪,‬‬
‫נצחי‪ ,‬הוא שם טוב שמתלווה לאדם במבנה אישיותו מידותיו ומעשיו הם שמלווים לנצח‪ .‬אולם‬
‫שמן טוב‪ ,‬בושם‪ ,‬דיאודורנט ותמרוקים שבני אדם מתבשמים‪ ,‬בדרך כלל הם מחזיקים לזמן מה‬
‫וחולפים ויש לחדשם מידי פעם בפעם‪ ,‬וכמובן שאינם מלווים את האדם לחיי נצח‪ .‬כך יוצא כי‬
‫האדם הנפטר בשם טוב‪ ,‬יצא שכרו בידו שהצליח במשימת ויעוד החיים‪ ,‬אולם רוב הבריות‬
‫מיום לידתו ועד לצאתו מן העולם הינו עם התמודדויות ובמבנה אישיותו עולה ויורד‪ ,‬כך‬
‫שבמבחן לאחור היה כבר עדיף במידת מה מיתתו מחייו‪ ,‬כשאינו בונה אישיותו ביציבות‬
‫ובהתמדה‪ .‬לכן כשאנו עומדים מול הסתלקות של דמות אישיותית נבחרת‪ ,‬שבמעט הזמן שהיה‬
‫במחיצתנו היו ימיו מנוצלים לקנית ערכים נצחיים‪ ,‬כך שהצליח במשימת יעודו בבחינת "טוב‬
‫שם משמן טוב" ולכן לגביו גם "יום המוות ‪ -‬עדיף ‪ -‬מיום הולדו"‪ .‬כי עדין בימי חלדו בחיים‬
‫הבחירה בידו וספק אם יעמוד בקו היושר‪ ,‬אולם משנפטר בשם טוב‪ ,‬כשהוא מלא וגדוש‬
‫במעשיו ובמידותיו‪ ,‬שהצליח להוכיח את יכולותיו‪ .‬נמצא כי רק אנו החיים עדין צריכים לבקש‬
‫או להתקנאות בדרכו החיובית בבחינת "אל תאמן בעצמך עד יום מותך"‪ .‬ואם יורשה לי לומר‬
‫כתחושת לב שלי ושל רבים ששמעתי תוך כדי ימים אלו‪ ,‬אולי זה נשמע ציני‪ ,‬כי עודד ז"ל נפטר‬
‫בדרך שהוא רצה ובחר‪ .‬כלומר‪ ,‬עודד באישיותו הוכיח לא אחת כי קודם דאג הוא לכלל ואחר‬
‫כך לפרטיותו‪ ,‬ואף בדקות האחרונות לחייו דאג והציל את חבריו לקרוואן מהאסון הנורא זהו‬
‫"טוב שם – באישיותו‪ -‬משמן טוב"‪.‬‬
‫| ‪63‬‬
‫לסיום אנו מצווים לנחם וסמוך אני ובטוח כי ההורים היקרים האבלים מצדיקים עליהם את‬
‫הדין באהבה‪ ,‬וכפי שראיתי וראינו במהלך ההלוויה הקשה שהיתה הומה אדם ובזעקות שבר‪,‬‬
‫וכשהגיעו חבריו ומכריו של ר' אבי והתרפקו עליו לא רק שנאנק מבכי ולא הצליח לדבר מרוב‬
‫קושי‪ ,‬היה מסמן כתשובה לחבריו ומרים ידו ואצבעו כלפי מעלה‪ ,‬זוהי גזירת שמים!‬
‫ואתם המנחמים‪ ,‬בעל הנחמות ישלם לכם כגמולכם‪ ,‬ו"בִּ לַּע המות לנצח ומחה ה' אלהים‬
‫דמעה מעל כל פנים"‪ ,‬כך מבטיח הנביא ישעיה )כה ח(‪ ,‬שתמחה דמעה של צער בעקבות שגם‬
‫יבולע המוות‪ .‬והדברים תמוהים קמעא‪ ,‬וכי בימים ההם לא ימותו? שהרי כבר פסק רבינו על‬
‫עולם העתיד‪) ,‬תשובה ט ב‪ ,‬מלכים ומלחמות יב א(‪ ,‬שעולם כמנהגו נוהג וסוף האדם למיתה‬
‫כמו כל גוף שסופו לאבדון‪ ,‬אלא התשובה היא שככל ש ַנפנים נכונה את המסרים שעלינו לגדל‬
‫דורות ערכיים יותר‪ ,‬ובפרט לעתיד לבוא שתרבה הדעת כמים לים מכסים‪ ,‬אזי ישכילו ביעוד‬
‫האדם כך שהמוות מהם והלאה כי לחיי נצח כולם ישאפו‪ .‬ותהי נשמתו של המנוח צרורה בצרור‬
‫החיים‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪| 64‬‬
‫הרב אביעד אשואל‬
‫ר ב קהי לת "י ד י וס ף "‬
‫פת ח ת קו ה‬
‫לימדונו רבותינו‪ ,‬כי אחת הנקודות החשובות ביותר שיש לתת עליה את הדעת בבית האבל‬
‫היא השתיקה‪" .‬האנק דום" אמר הקב"ה ליחזקאל‪ .‬ויש לעיין ולהבין מהי מהותה של שתיקה זו‬
‫בבית האבל‪ .‬שהרי אם מטרת המנחמים לנחם את האבלים מיגונם‪ ,‬לכאורה יש לנחם באמצעות‬
‫הדיבור‪ :‬המנחם פותח בשיחה ומנסה להבין את הקושי ואת הצער‪ .‬ברם‪ ,‬רבותינו גזרו עלינו‬
‫שתיקה בבית האבל‪.‬‬
‫נראה שיש לבאר את הדברים לאור תיאור תגובתו של אהרן הכהן כאשר נודע לו על מות‬
‫שני בניו נדב ואביהוא‪ .‬אותו היום שמתו שני בניו‪ ,‬היה אמור להיות יום שמחה לעם ישראל‪ ,‬יום‬
‫השראת השכינה‪ .‬והנה‪ ,‬ביום בו ה' השרה את שכינתו בעם ישראל חטאו נדב ואביהוא‬
‫בהקריבם אש זרה לפני ה'‪ ,‬וה' הענישם‪ ,‬והם נקראו לישיבה של מעלה‪ .‬כאשר נודע הדבר‬
‫לאהרן הכהן‪ ,‬התורה מדגישה את גבורתו‪" :‬וידם אהרן"‪ .‬כלומר‪ ,‬אהרון בחר להגיב בדומיה‪.‬‬
‫בתרגום אונקלוס לתורה ישנן שני גרסאות לפסוק זה‪ :‬הראשונה גורסת‪" ,‬ושתיק אהרן"‪.‬‬
‫והשנייה גורסת‪" ,‬ושבח אהרן"‪ .‬מהי אפוא תגובתו? שבח או שתיקה? כדי להשיב‪ ,‬נצרף את‬
‫המדרש המפורסם על משה רבנו‪ :‬כאשר משה רבנו עלה להר סיני כדי לקבל את התורה‪ ,‬הראה‬
‫לו הקב"ה את כל הדורות כולם‪ .‬והנה‪ ,‬בדורו של ר' עקיבא‪ ,‬ראה משה את בית מדרשו מלא‬
‫וגדוש בתלמידים ור' עקיבא דורש‪ .‬משה רבנו ניסה להבין במה הם דנים‪ ,‬אולם‪ ,‬הוא אינו מבין‬
‫את הדברים הנאמרים‪ ,‬בעקבות כך חלשה דעתו של משה רבנו‪ .‬אמר משה רבנו לקב"ה‪ :‬יש לך‬
‫יהודי כזה בעולמך‪ ,‬ראוי שתינתן תורה על ידו‪ .‬אמר לו הקב"ה למשה‪ :‬שתוק‪ .‬זהו רצוני‪ .‬אמר‬
‫לו משה להקב"ה‪ :‬אנא‪ ,‬הראה לי את שכרו‪ .‬והנה הוא רואה שסורקים את גופו במסרקות של‬
‫ברזל‪ .‬אמר משה רבנו לקב"ה‪ :‬זו תורה וזו שכרה? אמר לו הקב"ה למשה‪ :‬שתוק‪ ,‬כך עלה‬
‫במחשבה לפני‪ .‬כלומר‪ ,‬מה שאמר הקב"ה למשה על פי המדרש‪" :‬שתוק"‪ ,‬אין כוונת המדרש‬
‫לומר שאין לקב"ה מה לומר למשה‪ ,‬אלא "שתוק" פירושו‪ :‬תבין‪ ,‬תקבל‪ ,‬תתבונן‪.‬‬
‫כאשר אהרן קיבל את הבשורה המרה על מות שני בניו‪ ,‬הוא דמם ונדם‪ .‬אבל זו איננה‬
‫דממה של חוסר אונים‪ .‬זו לא דממה של שתיקה רועמת ח"ו‪ .‬אלא זו דממה שהיא בבחינת שבח‬
‫ותהילה לבורא עולם – "לך דומיה תהילה"‪ .‬לעתים‪ ,‬הדממה היא התהילה הגדולה ביותר‪ .‬היא‬
‫השבח הגדול ביותר‪.‬‬
‫הזכרנו בבואנו לכאן את דברי המשנה שנפסקו במשנה תורה‪" :‬כשם שאדם מברך על‬
‫הטובה כך הוא צריך לברך על הרעה"‪ .‬הכוונה היא באותה השלמות‪ ,‬באותה טובת נפש‪ ,‬ועם כל‬
‫כוחות הנפש‪ .‬כשם שבשעת שמחה אדם מכיר בשמחה‪ ,‬והוא מודה ומשבח להקב"ה בשלמות‪,‬‬
‫כך אותו הדבר צריך להיות גם כאשר פוקד את האדם צער‪ .‬גם במצבים קשים על האדם להכיר‬
‫| ‪65‬‬
‫בדינו של הקב"ה‪ ,‬שהוא אל אמת‪ ,‬דיין אמת‪ .‬וכפי שראינו הלכה למעשה‪ ,‬כאשר בירך ידידינו‬
‫היקר ר' אברהם‪ ,‬ברוך דיין האמת‪ ,‬וכוונתו שאין לנו שום הרהור או פקפוק על דינו של הקב"ה‪.‬‬
‫זו השתיקה שדורשים מאיתנו בבית האבל‪ .‬לא שתיקה שאין לנו מה לומר‪ ,‬לא שתיקה שמבטאת‬
‫חוסר אונים‪ ,‬אלא שתיקה של קבלת הדין‪ .‬שתיקה שיש בה‪ ,‬כמו שאמר מו"ר הרב רצון בלוויה‪,‬‬
‫אהבת ה' – "ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך"‪ ,‬אפילו נוטל את נפשך‪.‬‬
‫את עודד היקר הכרנו באמצעות היכרותנו את אביו‪ ,‬בבחינת "וילכו שניהם יחדיו"‪ .‬בכל‬
‫מקום שראית את ר' אברהם הי"ו ראית את עודד‪ :‬אם בישיבות ראש חודש‪ ,‬שם הוא עמד‬
‫מאחורי השולחן‪ ,‬עם הקופה‪ ,‬דואג שכל אחד יבוא וישים את כספו‪ ,‬מוכר ספרים‪ .‬נאמר לי‬
‫שהוא גם היה בכנס האחרון של דיני ממונות‪ ,‬אני בטוח שגם שם הוא עמד מאחורי השולחן עם‬
‫הספרים ומכר ספרים‪.‬‬
‫"וילכו שניהם יחדיו"‪ ,‬כאשר נתבשרנו בבשורה המרה תקפנו צער גדול‪ ,‬ואם לנו כך‪ ,‬וודאי‬
‫וּודאי לאב ולאם היקרים‪ .‬אנו זוכרים את דמותו של עודד‪ ,‬בסבר פניו‪ ,‬בחיוכו‪ ,‬מקדים שלום‬
‫לכל אדם‪ .‬בישיבות ראש החודש היה תמיד מהראשונים‪ ,‬מסדר את המקום‪ ,‬מציע לשתות‪ ,‬מגיש‬
‫כוס מים‪ .‬אין ספק שהוא בא מבית של תורה‪ ,‬בית של גמילות חסדים‪ ,‬ואנו יודעים ומכירים את‬
‫ביתו של ר' אברהם‪ ,‬אשר מוציא מהונו הפרטי להוצאת ספרי לימוד והלכה‪ ,‬להפיץ ולפאר את‬
‫תורתו של רבנו משה‪ ,‬של מארי‪ .‬ובנו עודד‪ ,‬שהיה כוח צעיר ועולה‪ ,‬מסור‪ ,‬חרוץ ונמרץ‪ ,‬יחסר‬
‫לאביו ולכולנו מאוד‪ ,‬ועלינו למצוא דרך כדי להשלים את החסר הזה‪.‬‬
‫הטור כתב כי משפחה שנפטר בה האב‪ ,‬ונולד באותה השנה בן למשפחה‪ ,‬אז זוהי בבחינת‬
‫רפואה ונחמה למשפחה‪ .‬והמשילו רבותינו את אבי המשפחה באבן יסוד שנעקרה מיסודות‬
‫הבניין‪ ,‬ועתה בהיוולד התינוק האבן כביכול חוזרת למקומה‪ .‬אולם‪ ,‬הנפטר דנן אינו אב‬
‫המשפחה‪ ,‬אלא בחור צעיר‪ ,‬בן ‪ 18‬שנים‪ ,‬שהיה יושב ועמל בתורה ובקיומה‪ ,‬ואנחנו צריכים‬
‫למלא את החסר‪ ,‬את החלל שנפער‪ ,‬בהוספת חסד‪ ,‬בהוספת לימוד תורה‪ ,‬בדיוק כפי שנהג עודד‬
‫בחייו‪.‬‬
‫יהי רצון מלפני ה' שיקויימו במשפחה‪ ,‬משפחת חמדי היקרה‪ ,‬דברי ישעיה הנביא‪" :‬כאיש‬
‫אשר אמו תנחמנו כן אנכי אנחמכם ובירושלים תנוחמו"‪ ,‬אמן ואמן‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪| 66‬‬
‫הרב יהודה שלוש‬
‫ר ב שכו נ ת מ שה" ב‪ ,‬נתנ י ה‬
‫אני הכרתי היטב את עודד‪ ,‬עוד בלמדו בבית ספרנו 'נועם' בנתניה‪ ,‬ואני אף מסרתיו‬
‫לישיבת מצפה יריחו‪ .‬ויש בפי כמה משפטים לומר להורים הכואבים‪ .‬יש שניים או שלושה‬
‫סיפורים בתורה על יעקב אבינו שיש להם שני פנים‪ .‬בסיפור הראשון מתוארת פגישת יעקב עם‬
‫לבן‪ ,‬ושם נאמר שלבן ביקש לרדוף אחר יעקב ולהרגו‪ .‬יעקב שמע את דברי בני לבן אשר אמרו‬
‫לאביהם "כי לקח יעקב את כל אשר לאבינו"‪ ,‬ועוד נאמר שהם חגרו את כלי מלחמתם‪ ,‬כלומר‪,‬‬
‫הם התכוונו להרוג את יעקב ואת אשר עמו‪ .‬אך למרבה הפלא‪ ,‬למחרת בבוקר‪ ,‬לבן ומחנהו‬
‫נפגשים עם יעקב ואנשיו‪ ,‬ובמקום להרוג זה את זה הם מתחבקים‪ .‬ויש לשאול‪ :‬מה השתנה‬
‫פתאום?‬
‫סיפור מעין זה מתרחש פעם נוספת אצל עשו‪ ,‬ושם נאמר‪" :‬וגם הולך לקראתך וארבע‬
‫מאות איש עמו"‪ ,‬וכאשר הם נפגשים‪ ,‬למרבה הפלא‪ ,‬הם מתחבקים‪ .‬ואני משתאה‪ ,‬מהי האמת?‬
‫בשני המקרים לבן ועשו מתכוננים למלחמה‪ ,‬אך בנקודת המפגש נוצר מצב הפוך‪ .‬אז מהי‬
‫האמת? לבן אוהב או שונא? עשו אוהב או שונא?‬
‫יראה לי‪ ,‬כי לבן בהתחלה באמת חגר כלי מלחמה וביקש להרוג את יעקב‪ ,‬אבל הקב"ה‬
‫נגלה אליו בלילה והזהירו‪" :‬הישמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע"‪ .‬מרגע זה הכל השתנה‪,‬‬
‫מרגע שהקב"ה החל להשגיח על התהליך‪ ,‬הכל נראה אחרת‪ .‬וכך הם פני הדברים גם בפגישת‬
‫יעקב עם עשו‪ ,‬שהרי עשו יוצא לדרכו וארבע מאות איש עמו‪ ,‬עשו הכין עצמו לקרב‪ ,‬למלחמה‪.‬‬
‫אך ביני דביני התרחש מאבקו של יעקב עם שרו של עשו‪ ,‬ויעקב גבר עליו‪" :‬וירא כי לא יכול‬
‫לו"‪" ,‬ויאמר שלחני כי עלה השחר"‪" ,‬ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני"‪ .‬והנה למחרת‪ ,‬עשו‬
‫פוגש את יעקב‪ ,‬והוא מחבק אותו‪ ,‬ומנשק אותו‪ ,‬והם בוכים‪ .‬ברור אפוא‪ ,‬כי לאחר התערבות‬
‫השגחתו של הקב"ה במאורעות ובתהליכים‪ ,‬יעקב מכריע את עשו‪ .‬המסר הוא‪ ,‬כי מה שעלול‬
‫להיראות כמצב של מלחמה‪ ,‬כמצב קשה‪ ,‬הקב"ה יכול להפכו למצב של אחווה ושלום‪ ,‬וכפי‬
‫שנהפכו לבן ועשיו‪ ,‬בסופו של תהליך‪ ,‬לאוהביו של יעקב‪ ,‬וכל זאת בשל חלותה של השגחת ה'‬
‫על המתרחש‪.‬‬
‫הסיפור הזה קשור גם לפרשת השבוע‪ ,‬כתוב שיעקב לקח מאבני המקום‪ ,‬ורבותינו שאלו‪:‬‬
‫אם אבנים הרבה היו שם‪ ,‬מדוע למחרת בבוקר כתוב‪" :‬ויקח את האבן אשר שם מראשותיו"‪.‬‬
‫ותירצו חז"ל‪ :‬כל האבנים הפכו להיות אבן אחת‪ .‬ויש לשאול‪ :‬מה גרם לאבנים הללו להתחבר‬
‫לאבן אחת? והתשובה‪ :‬ריבונו של עולם‪ .‬והמשך הדברים שם‪" :‬ויחלום והנה סולם מוצב ארצה‬
‫וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו"‪" ,‬והנה ה' נצב עליו‪" ,"...‬הארץ‬
‫אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך"‪ .‬בדברים אלה רמז הקב"ה ליעקב שיש הרבה אבנים‬
‫בחיים‪ ,‬יש הרבה צרות‪ ,‬בעיות‪ ,‬קשיים ומאבקים‪ .‬והם נראים בתחילה כמו פאזל של אבנים שאין‬
‫קשר ביניהם‪ ,‬אך אם אתה מחבר את האבנים באופן הנכון עתיד להתקבל דבר גדול‪ .‬מכיוון‬
‫| ‪67‬‬
‫שהצרות‪-‬האבנים‪ ,‬אינם סתם אבנים‪ .‬ואכן נאמר שם לבסוף‪" :‬והאבן הזאת אשר שמתי מצבה‬
‫יהיה בית אלוהים"‪ ,‬יש כאן אבנים רבות נפרדות אך הן עתידות להתחבר לאבן אחת שלמה‪.‬‬
‫כמה התמודדויות עבר אברהם אבינו? עשרה ניסיונות‪ ,‬עקידת יצחק‪ ,‬ארבעת המלכים‪,‬‬
‫פרעה‪ ,‬אבימלך‪ ,‬ועוד ועוד‪ .‬חייו היו רצופים מאבקים וקשיים‪ ,‬אך רק אצל יעקב נאמר‪" :‬כי פדה‬
‫ה' את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו"‪ ,‬משום שיעקב אבינו סמל של כ"כ הרבה אבנים אשר כולן‬
‫מתאחדות לאבן אחת‪ .‬ולפעמים‪ ,‬נראה לך כי האבנים הללו קשות מנשוא‪ ,‬אך רק כשהן‬
‫מתאחדות או אז אתה זוכה להביט בתמונה השלימה‪ .‬עם ישראל זה הוא עם למוד מאבקים‪,‬‬
‫חורבן ותקומה‪ ,‬אך המאבקים והניסיונות הללו לא הכחידונו כי אם חישלונו להיות חזקים מכפי‬
‫שהיינו‪.‬‬
‫ויש לידע ולהודיע‪ ,‬כי הניסיון הזה‪ ,‬עם כל הקושי ודאבון הלב שמתלווים אליו‪ ,‬הוא אינו‬
‫אלא עוד אבן מאבני הניסיונות והמאבקים שה' מניח לעם ישראל בכלל ולמשפחת חמדי בפרט‪.‬‬
‫אך מכלל האבנים האלה‪ ,‬מכלל הקשיים הללו‪ ,‬תעלה אבן אחת והיא האבן אשר עליה נאמר‪:‬‬
‫"והאבן הזאת אשר שמתי מראשותיו תהיה בית אלהים"‪.‬‬
‫נסיים בכמה משפטים על המנוח עודד‪ .‬כאמור‪ ,‬אנו הכרנו אותו היטב‪ ,‬ואנו מתקשים‬
‫לנחם‪ ,‬מכיוון שקשה מאוד לנחם אב על מות בנו יחידו אהובו‪ ,‬קשה לדבר והלב ממאן‬
‫להתנחם‪ .‬דבר הנחמה שנותר לנו אפוא היא הידיעה כי הקב"ה שלקח מאיתנו את עודד‪ ,‬הוא זה‬
‫שעתיד להפוך את כל האבנים לאבן אחת להיות בית אלהים‪ .‬יהי רצון שהקב"ה יאמר לצרותינו‬
‫די‪ ,‬וינחמנו בנחמת ציון וירושלים‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪| 68‬‬
‫הרב שמעון מהצרי‬
‫נ תנ י ה‬
‫כאשר ביקרתי בבית חולים לניאדו ראיתי שם מודעת אבל תלויה‪ ,‬והשם שנכתב בה היה‪:‬‬
‫"עודד חמדי"‪ ,‬אך עדיין לא שיערתי במה ובמי דברים אמורים‪ .‬האמת טפחה על פני כאשר בני‪,‬‬
‫שהכיר את עודד באופן אישי‪ ,‬הודיע לי כי מדובר בעודד בנו של אבי חמדי‪ ,‬בשמעי זאת נעתקו‬
‫המלים מפי ולא ידעתי מה לומר‪ .‬אמנם‪ ,‬לא זכיתי להכיר את הבן היקר עודד‪ ,‬אך זכיתי להכיר‬
‫את משפחתו האצילה‪ ,‬ובעיקר זכיתי להכיר את אב המשפחה – אברהם‪ ,‬כאשר היינו מתפללים‬
‫יחד באותו בית‪-‬הכנסת עד אשר עזבתי את השכונה לפני כ‪ 23-‬שנה‪ .‬קשה מאוד לנחם‪ ,‬הפצע‬
‫עודנו פתוח וכואב‪ .‬אמר שלמה המלך‪ ,‬טוב ללכת אל בית אבל מאשר אל בית משתה באשר‬
‫הוא סוף כל האדם והחי יתן אל ליבו‪.‬‬
‫מורי ורבותי‪ ,‬כולנו צריכים לשאול את עצמנו על מה באה עלינו הצרה הזאת‪ ,‬כולנו‬
‫צריכים להתעורר‪ ,‬ולבכות על השריפה ששרף ה' – "וכל בית ישראל יבכו את השריפה אשר‬
‫שרף ה'"‪ .‬רבנו בחיי כתב כי כאשר אדם בא אל בית האבל ליבו הערל נכנע לפני אביו שבשמים‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬כאשר אדם הולך למקום שמחה‪ ,‬גבהות הלב עלולה לפקדו‪ .‬יסוד דברי רבנו בחיי‬
‫נעוץ בדברי שלמה המלך שהורה לנו‪ ,‬כי טוב לילך אל בית האבל מלילך אל בית המשתה‪.‬‬
‫ומדוע יש צורך בהוראה זו? מכיוון שאדם המבקש לבחור בין שני אירועים אשר מתקיימים‬
‫בערב אחד‪ ,‬האחד שמחה והאחר אבלות‪ ,‬אם הוא יישאל‪ ,‬הוא כנראה יעדיף לילך למקום‬
‫השמחה‪ ,‬לשמוח‪ ,‬לרקוד‪ ,‬לאכול לשתות‪ .‬ולכן העיר לנו החכם מכל אדם והורה לנו כי טוב‬
‫ללכת אל בית האבל‪ ,‬וזאת מדוע? משום "והחי יתן אל ליבו"‪ ,‬כלומר‪ ,‬עדיפה כניעת הלב מפני‬
‫אביו שבשמים‪ ,‬מסכנת נפילה במוקש גבהות הלב‪.‬‬
‫אין ספק‪ ,‬כי כל אדם שנשמה באפו ורוח אלוהים מפעמת בו‪ ,‬עתיד להתעורר לשמע האסון‬
‫הכבד שפקדנו‪ .‬טעות היא ביד האנשים בחשבם ש"להם זה לא יקרה"‪ .‬הקב"ה שולח לנו‬
‫תמרורים בחיינו‪ ,‬ביניהם יש תמרור 'עצור'‪ ,‬לא תמרור של 'תן זכות קדימה'‪ ,‬אלא 'עצור' עצירה‬
‫מוחלטת‪ .‬כלומר‪ ,‬על החי ליתן אל ליבו‪ ,‬על החי להתבונן‪ ,‬להרהר במעשיו‪ ,‬ולשוב בתשובה‬
‫שלימה‪ .‬וביחס למכה המסוימת הזו‪ ,‬המכה היא מכה קשה וקשה לנחם על אבדן פתאומי כזה‪.‬‬
‫ביחס לשנותיו המעטות להן זכה המנוח‪ ,‬אמר שלמה המלך‪" :‬מתוקה שנת העובד אם מעט‬
‫ואם הרבה"‪ .‬מה פירוש מתוקה שנת העובד? שלמה המלך מלמדנו‪ ,‬כי מתוקה שנת העובד‪,‬‬
‫כאשר אדם משׂתכר לפרנסתו בריווח‪ ,‬הוא אינו דואג‪ ,‬ולכן מתוקה שנתו והוא ישן בהשקט‬
‫ובנחת‪ .‬ברם‪ ,‬אם מעט‪ ,‬כלומר‪ ,‬אם אדם חי את חייו בקושי‪ ,‬הוא אינו פלט מדאגה ליום המחר‪,‬‬
‫ולכן שנתו אינה שינה‪ .‬ואם כך‪ ,‬כיצד אפשר לומר על שנתו שינה טובה? אלא‪ ,‬שלמה המלך לא‬
‫התייחס לעבודה חומרית‪-‬פיסית בלבד‪ ,‬אלא על עבודת ה'‪ ,‬עבודה רוחנית‪ ,‬אם מעט ואם הרבה‬
‫יאכל‪ .‬הקב"ה מקציב לאדם חיים‪ ,‬ואף אם מעטים הם‪ ,‬אם עבד את ה' בהם‪ ,‬מתוקה שנתו‪,‬‬
‫| ‪69‬‬
‫דהיינו שנת העובד את ה'‪ ,‬שהרי כמות השנים אינה העיקר אלא איכות הפעולות שהמנוח פעל‬
‫ושקד בהן‪.‬‬
‫דוגמה מעין אנו רואים אצל אברהם אבינו‪ .‬ואברהם זקן בא בימים‪ ,‬אברהם בא לחיי‬
‫העולם הבא עם כל ימיו‪ ,‬הוא לא בילה את הזמן‪ ,‬כמו שאומרים היום‪ ,‬ובזכות זאת גם לא‬
‫נתבלה‪ .‬אברהם אבינו בא עם כל ימיו‪ ,‬כל רגע ורגע הוא ניצל לעבודת ה' בקדושה ובטהרה‪,‬‬
‫בעיון בתורה שהורהו ה' ובקיום מצוותיו‪ ,‬וכפי שהעיד עליו יודע תעלומות‪" :‬עקב אשר שמע‬
‫אברהם בקולי"‪.‬‬
‫המנוח עודד‪ ,‬הקדיש את שנות נערותו ובחרותו‪ ,‬השנים היפות ביותר‪ ,‬לעבודת ה'‪.‬‬
‫לתפילה‪ ,‬ללימוד תורה‪ ,‬לקדושה‪ ,‬לטהרה‪ .‬דודי ירד לגנו לרעות בגנים וללקוט שושנים‪ ,‬הקב"ה‬
‫לא לקט כאן חוח וקוץ‪ ,‬הקב"ה לקט כאן שושנה ריחנית כדי ללמדנו מידות‪ ,‬מעלות והנהגות‬
‫טובות‪ .‬בגמרא נאמר‪ ,‬כי כאשר נפטר ר' אבהו העמודים של קיסרי הורידו דמעות‪ .‬וכאשר נפטר‬
‫ר' יוסי המרזבים של העיר ציפורי הטיפו דם‪ .‬מה הפשט? וכי עמודים מורידים דמעות? וכי‬
‫מרזבים מטיפים דם? אלא לימדונו חכמים כי יש צער ויש צער‪ .‬כאשר צדיק הולך לבית עולמו‪,‬‬
‫מתוך עומק הלב עולה צער וכאב עז עד שנדמה לדם‪.‬‬
‫הרמב"ם הגדיר צדיק כאדם שמשתדל לקיים את המצוות ומתרחק מן העבירות‪ .‬כלומר‬
‫אדם שעושה עם נפשו צדק מכיוון שהיא משתוקקת לאהבת ה' ללא גבול ומעצור‪ .‬ברם‪ ,‬אדם‬
‫בעל מעלה‪ ,‬אשר עובד את ה' בכל נפשו ומאודו‪ ,‬מתבקש לקיים מעבר לתרי"ג המצוות‬
‫המוטלות על כל אחד ואחד‪ ,‬והוא מתבקש לנהוג לפנים משורת הדין‪ .‬כלומר‪ ,‬הוא מתבקש‬
‫לאמץ לעצמו הנהגות שלא נכתבו במפורש בתורה‪ .‬אדם הפועל לפנים משורת הדין נקרא חסיד‪,‬‬
‫וכפי שאמרו רבותינו‪ ,‬חכמים היו יושבים שעה אחת קודם התפילה ושעה אחת לאחר התפילה‪.‬‬
‫האדם מחויב לבוא ב'ברוך שאמר'‪ ,‬לא שעה לפני‪ .‬אבל האדם החסיד בן‪-‬העליה‪ ,‬מתבקש לבוא‬
‫בחמש ללימוד בבית הכנסת‪ ,‬לזכך את נפשו ולטהרה במי הדעת‪ ,‬וכך גם להתכונן לתפילה‪.‬‬
‫ולכן‪ ,‬אדם שהשתדל בכל כוחו ללמוד תורה‪ ,‬חווה את חווית לימוד התורה וזכה לקיים את‬
‫האמור בה‪ ,‬האדם הזה נקרא צדיק ונקרא חסיד‪.‬‬
‫אדם צדיק וחסיד נלקח מאיתנו‪ ,‬ומטבע האדם עלולות להתעורר שאלות נוקבות‪ .‬כיצד‬
‫ייתכן‪ ,‬שבן תורה אמיתי‪ ,‬בעל חסד‪ ,‬אהוב למטה ואהוב למעלה‪ ,‬כיצד נפקד מאיתנו? וזוהי‬
‫כוונת הגמרא שהובאה לעיל‪ ,‬בתארה את עת פטירתו של ר' יוסי כאשר המרזבים של ציפורי‬
‫הטיפו דם‪ .‬פירוש הדברים‪ ,‬אסיפתו של ר' יוסי גרמה לזעזוע ולשבר עמוק‪ ,‬וכולם ספדו לו‬
‫ואמרו‪ ,‬הוי קדוש‪ ,‬הוי חסיד‪ ,‬הוי עניו‪ .‬ולכן‪ ,‬המרזבים באים לרמוז לפה האדם ולשפתותיו‪,‬‬
‫והרוק משול לדם שניגר מהמרזבים‪ .‬ולכאורה יש לשאול‪ ,‬כיצד נטל ה' את נפש ר' יוסי עד‬
‫שנגרם צער כה גדול לכלל הציבור? אין אלה שאלות אחר מידותיו‪ ,‬דהיינו פעולותיו של‬
‫הבורא‪ ,‬אלא אלה שאלות המבטאות כאב עז הפורץ מעומק הלב‪.‬‬
‫וייתכן מאוד שנשאלות שאלות גם כאן‪ ,‬איך וכיצד עלם חמודות נבחר כעודד אשר לא זכה‬
‫להקים בית בישראל‪ ,‬בן תורה אמיתי‪ ,‬אשר חווה את עונג שלהבת הלימוד ובית המדרש‪ ,‬נלקט‬
‫מאיתנו בדמי ימיו‪ .‬אין לי אלא לומר לך אבי יקירי‪ ,‬אתה ורעייתך ובנותיך‪ ,‬עליכם לנקוט‬
‫‪| 70‬‬
‫בגישתו של אהרן הכהן‪ ,‬באותה שתיקה של קבלת הדין שבחר בה אהרן ונדם בשמעו את‬
‫הבשורה המרה על מות שני בניו‪ .‬לעתים‪ ,‬הקב"ה בוחן את האדם הצדיק כדי לגלות את צדקתו‬
‫וחסידותו לעיני כל‪ ,‬כפי שיוצר כלי החרס בודק את קנקניו אם הם חזקים‪ ,‬ולפי איכות הכלי כך‬
‫תהא הבדיקה‪ ,‬כלים דקים ורעועים איכותם אינה נבחנת בבדיקה קשה‪ ,‬כדי שלא יישברו‪ ,‬לעומת‬
‫זאת‪ ,‬כלים איכותיים ועמידים בדיקת איכותם מקיפה ומעמיקה‪.‬‬
‫אשרי איש ירא את ה'‪ ,‬וכבר שאלו רבותינו‪ ,‬מה פירוש אשרי איש ירא את ה'‪ ,‬האם כוונת‬
‫הדברים אשרי איש ולא אשרי אישה? וביארו חכמים כי כוונת אשרי איש היא אשרי איש הירא‬
‫את הקב"ה בעודו איש‪ .‬כך היה המנוח! השנים והרגעים שהוקצבו לו נוצלו על ידו בשלימות‪,‬‬
‫לקידוש שם שמיים לתלמוד תורה‪ ,‬לעשיית חסדים‪ ,‬לתפילה – אשרי איש הירא את ה' בעודו‬
‫איש‪ ,‬אשרי מי שכבר מראשית נערותו הוא משמש כעבד לה' ומקדיש את עיתותיו‪ ,‬ימיו‬
‫ולילותיו‪ ,‬ללימוד ולקיום תורת משה‪ .‬כך היה עודד‪ ,‬הוא ישב ולמד תורה כפי שהעידו חבריו‪,‬‬
‫ואף זכה לקיימה בחסד ובצדקה גלויים ונסתרים‪ ,‬וזכה לעשות נחת רוח לבריות‪ ,‬בבחינת אהוב‬
‫למטה ואהוב למעלה‪ .‬אשריו ואשרי חלקו שזכה ליראת ה' מראשיתו‪.‬‬
‫סופר בגמרא במסכת מגילה‪ ,‬על ר' יוסי‪ ,‬שהיה כל ימיו מצטער כאשר היה מגיע לפרשת‬
‫בחוקותי‪ ,‬פרשת התוכחה‪ ,‬הברכות והקללות‪ ,‬ובין הקללות‪" ,‬והיה אם לא תשמעו‪ ...‬והיית‬
‫ממשש בצהרים כאשר ימשש העיוור באפילה"‪ .‬וכל פעם שהיה מגיע לשם היה בוכה משום‬
‫שהוקשה לו‪ ,‬אדם עיוור אינו רואה לא ביום ולא בלילה‪ ,‬ומדוע נכתב כאשר ימשש העיוור‬
‫"באפילה"? ומן המפורסמות שפסוקי התורה מחוכמים ומטרתם ללמדנו דברים אגב מילות‪,‬‬
‫ואפילו אותיות‪ ,‬שנראות בעינינו לכאורה מיותרות‪ .‬כגון דרשת ר' עקיבא על הפסוק "כבד את‬
‫אביך ואת אמך"‪ ,‬שניתוספה המילה "ואת" לרבות את כבוד אחיך הגדול‪ .‬וכן דרשתו על הפסוק‬
‫"את ה' אלוהיך תירא" – "את" לרבות תלמידי חכמים‪ ,‬ועוד כהנה וכהנה‪ .‬וביקש ר' יוסי פתרון‬
‫עד שמצא כאשר הלך בדרך ביער בלילה וראה אדם שבא לקראתו ובידו נר‪ .‬ר' יוסי הביט בו‬
‫והבחין שהוא עיוור‪ ,‬ושאלו‪ :‬אם אינך רואה מדוע הנך מחזיק נר בידך? והשיבו העיוור‪ :‬הנר לא‬
‫בשבילי הוא בשביל אחרים שיראו אותי ויצילו אותי אם אכשל בבורות ובקוצים‪ .‬אמר ר' יוסי‪,‬‬
‫מאותו עיוור נתבאר לי ייתורה לכאורה של המלה "באפילה"‪ ,‬שהקללה תהא כל כך נוראה עד‬
‫שימשש העיוור באפילה ויפול לבורות ולמכשולים ולא יהא מי שיצילו מהם‪.‬‬
‫עוד למד ר' יוסי מפגישתו עם העיוור רמיזות לענייני העולם הזה והבא‪ ,‬הגלות והגאולה‪,‬‬
‫אנו נמצאים בחשכת הגלות‪ ,‬באפילה‪ ,‬העולם הזה דומה ללילה והעולם הבא ליום מאיר‪ ,‬אם‬
‫האדם מבקש להאיר את חשכת העולם הזה‪ ,‬עליו לשאת בידו את הנר‪ ,‬ואין אורו של הנר אלא‬
‫אורה של התורה – כי נר מצווה ותורה אור‪ .‬וכאשר האדם מחזיק בידו את אור התורה כל חשכת‬
‫הגלות ואפילת העולם הזה אינם מזיקים לו‪ ,‬שהרי האור מצילו מלהיכשל במכשולי הדרך‪,‬‬
‫דהיינו מעבירות שנקרות בחיי האדם‪ ,‬והוא אינו נופל ברשתן‪ .‬רעיון דומה לזה נמצא גם בפרק‬
‫במה מדליקין‪" :‬שלושה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה"‪ ,‬החשיכה‬
‫שבאה סמוך לערב שבת מרמזת על מאור עיניו של האדם‪ ,‬כלומר‪ ,‬על האדם להתעורר לפני‬
‫שתבוא עליו חשכת הכרתתו מן העולם הבא‪ ,‬ועליו לשאול את עצמו‪ :‬עישרתם‪ ,‬אך לא בשין‬
‫| ‪71‬‬
‫שמאלית אלא בשין ימנית‪ .‬כלומר‪ ,‬האם רדפתי אחרי העושר והתאוות המדומות של העולם‪.‬‬
‫ערבתם‪ ,‬הלכתי אחרי העבירות שנדמות לאדם כמתוקות ואינם אלא מרות כלענה‪ .‬אם אכן‬
‫עשיתי כך אני עתיד לזכות להדליק את הנר‪ ,‬בחיי העולם הזה‪ ,‬דהיינו את אור התורה‪ ,‬ואף‬
‫לזכות להארת הנר לחיי העולם הבא‪.‬‬
‫בפרשות הקודמות למדנו על מה שאמר עשו ליעקב‪" ,‬הלעיטני נא מן האדום האדום הזה"‪,‬‬
‫ו"הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה"‪ .‬על פסוקים אלה אמר מו"ר אליהו לופיאן בספר‬
‫'לב אליהו'‪ :‬מה ההבדל בין הצדיקים לרשעים? הצדיקים בידעם כי כל יום עלול להיות יום‬
‫מיתתם מבקשים לנצל כל יום לעשיית עוד מצווה ועוד אחת‪ ,‬ברם עשו ושאר הרשעים הולכים‬
‫בדרך הפוכה לדרך הצדיק‪ ,‬אפילו ביומם האחרון הם יבקשו עוד תאווה ועוד הנאה רגעית מחיי‬
‫העולם הזה‪ .‬כל ימי הרשעים כחגי הגויים‪ ,‬שותים ואוכלים ומשתכרים במסיבותיהם‪ .‬והרי‬
‫הלילה לא ניתן אלא ללימוד התורה‪ ,‬ובמיוחד לילות החורף שיש לנו שבע שעות של חושך עד‬
‫ששוכבים לישון‪ :‬אפשר ללמוד משעה שש‪-‬שבע עד שעה שתים‪-‬עשרה בלילה ולהגיע‬
‫להישגים לימודיים אדירים‪ .‬ולכן‪ ,‬אם אנו מבקשים להנציח את זכרו של המנוח‪ ,‬עלינו להתעורר‬
‫לעבודת ה' וללימוד התורה‪ ,‬ולהוסיף לימוד לזכרו של עודד‪.‬‬
‫בגמרא נאמר‪ ,‬שאם אדם רואה שיצרו מתגבר עליו – יעסוק בתורה‪ .‬עדיין מתגבר עליו –‬
‫יקרא קרית‪-‬שמע‪ .‬עדיין מתגבר עליו – יזכור לו יום המיתה‪ .‬הא כיצד? אם לימוד תורה לא‬
‫הצילו מיצר הרע קריאת שמע תצילו? חכמים תירצו כי ייתכן שקרית שמע תועיל במקום‬
‫שלימוד תורה לא הועיל שמא למד תורה שלא לשמה‪ .‬ועדיין יש לבאר‪ ,‬מדוע נאמר יזכור לו יום‬
‫המיתה? מה פירוש המלה לו? גם כאן חכמים ביארו שהכוונה לו – לעצמו‪ ,‬עליו לזכור לעצמו‬
‫את יום מיתתו ויש בזה כדי ליישב את דעתו ולהשקיט את המיית ייצר הרע בקרבו‪ .‬כלומר‪ ,‬אם‬
‫יהרהר במחשבתו שהוא עלול למות אפילו בעוד חמש דקות‪ ,‬לעבור רחצה וטהרה‪ ,‬להיקבר‬
‫בבית עלמין‪ ,‬ושם בשאול רימה ותולעה אוכלת את בשרו‪ ,‬כאשר אדם נותן אל ליבו באמת את‬
‫הדברים הללו הוא מסייע לעצמו להתגבר על יצרו הרע‪.‬‬
‫יהי רצון מלפני ה' יתברך‪ ,‬שכל הדברים שאמרנו ושייאמרו יהיו לזכרו הטוב של עודד‪,‬‬
‫ושנזכה ללמוד ממעשיו ומחכמתו ויהא לימוד זה לזכות לנו ולמשפחתו‪ .‬וכן נבקש מאת ה'‬
‫שיאמר לצרותינו די ושימחה ה' דמעה מעל כל פנים‪ .‬ונסיים בתחנה לבורא עולם‪" :‬אל תקצוף‬
‫ה' עד מאוד ואל לעד תזכור עוון הן הבט נא עמך כולנו"‪" ,‬העל אלה תתאפק ה' תחשה ותעננו‬
‫עד מאוד"‪" ,‬שובה ה' עד מתי והנחם על עבדיך"‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪| 72‬‬
‫הרב נח בן עמי‬
‫נתניה‬
‫צריכים לבכות ולהספיד ולקונן על דבר שהוא לא טבעי‪ .‬דבר שממש יוצא מגדר הרגיל‪.‬‬
‫צריכים לבכות‪ .‬צריכים להיות בצער‪ .‬הפסוק אומר בקהלת‪" :‬דור הולך ודור בא והארץ לעולם‬
‫עומדת"‪ .‬לכאורה‪ ,‬מה זה דור הולך ודור בא? אם הדור הולך‪ ,‬איך יבוא הדור הבא? אלא‬
‫חשבתי לענ"ד‪ ,‬שדור הולך‪ ,‬הכוונה היא‪ ,‬שהקב"ה הטביע בטבע‪ ,‬שכאשר הילדים מתחילים‬
‫לגדול וללכת בכוחות עצמם‪ ,‬באופן עצמאי‪ ,‬יכול הדור הישן לבוא אל אבותיו‪ .‬דור הולך‪,‬‬
‫כלומר הולך באופן עצמאי בכוחות עצמו‪ ,‬ואז‪ ,‬יכול הדור הוותיק לבוא אל אבותיו‪ ,‬לעולם‬
‫שכולו טוב‪.‬‬
‫אבל‪ ,‬מורי ורבותי‪ ,‬כאשר קורה דבר כזה‪ ,‬שלא רק שהדור לא בא‪ ,‬אלא שהדור לא הולך‪,‬‬
‫אלא שהדור הצעיר בא‪ ,‬הבן‪ ,‬הקדוש והצדיק הזה שהלך לעולמו ממש בצורה נוראה‪ ,‬אני רוצה‬
‫שיבכו כי יש מה לבכות‪ ,‬יש מה להצטער‪ ,‬אנחנו צריכים להצטער‪ .‬הרמב"ם אומר שמי שלא‬
‫מצטער ולא בוכה על מותו של צדיק זה אכזריות‪ .‬צריך לדעת שעל מאורע כזה שהוא מאורע‬
‫קשה‪ ,‬חייבים לבכות אותו‪ ,‬לספוד אותו‪ ,‬ולא בכף קטנה אלא לבכות אותו בכף גדולה‪ ,‬כיוון‬
‫שזה מצב נוראי‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬כפי ששמעתי שהנער הצדיק הזה עשה קידוש ה' גדול כאשר הוא הציל את‬
‫החברים‪ ,‬ושניהם הצליחו לצאת אך הוא לא ניצל‪ ,‬אך בזכותו ניצלו אחרים‪ ,‬זה קידוש ה' גדול‪.‬‬
‫כמובן‪ ,‬אנחנו יכולים למצוא נחמה בכך שבזכות זה הוא עשה את הצדקות הזאת המעשים‬
‫הגדולים האלו כבר בא על שלמותו‪ ,‬הוא גמר את השהות שלו והלך לעולם שכולו טוב‪ ,‬אבל‬
‫ילד כזה שאנחנו יודעים‪ ,‬ואומרים עליו שממש היה ילד טוב‪ ,‬טוב לאחרים‪ ,‬אנחנו הפסדנו אותו‪,‬‬
‫יכול להיות שהוא לא הפסיד‪ ,‬אבל אנחנו הפסדנו אותו‪ ,‬אנחנו יכולנו ליהנות ממנו הרבה יותר‪.‬‬
‫בפרשה הקודמת‪ ,‬פרשת תולדות‪ ,‬יש פסוק מעניין ביותר עם רש"י מעניין‪ ,‬כתוב "ויעתר‬
‫יצחק לנכח אשתו כי עקרה היא‪ ,‬ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו"‪ .‬אומר רש"י על המקום‪ :‬מה‬
‫זה ויעתר לו ה'? נתפצר ונתפייס ונתפתה לו‪ .‬מי? הקב"ה‪ .‬אומר אחד מחכמי הדור הקודם‪ ,‬דבר‬
‫חשוב שהוא קשור לעניינו‪ :‬הקב"ה לא רצה בהריון הזה של רבקה‪ .‬אמר לו ליצחק לא טוב לי‬
‫ההריון הזה‪ .‬ולמה? גלוי וידוע לפני כסא כבודו של הקב"ה שכאשר יהיה הריון זה יהיה של‬
‫שניים‪ .‬ואחד מהם יהיה רשע‪ ,‬זה היה עשו‪ ,‬שכאשר יגדל יהיה איש ציד ואיש שדה‪ ,‬אומרים‬
‫חכמים מה זה איש שדה? היה רוצח‪ ,‬היה נואף‪ ,‬ועובר על כל העברות הקשות ביותר בתורה‪.‬‬
‫אומר הקב"ה‪ ,‬אם יבוא אחד כזה‪ ,‬אברהם אבינו יהיה לו מורת רוח גדולה‪ ,‬ואברהם אוהבי‪ ,‬ואיני‬
‫רוצה לפגוע בו‪ ,‬אני אצטרך לקחת אותו לפני הזמן‪ ,‬ולכן אמרו חז"ל שאברהם מת בגיל ‪175‬‬
‫שנה‪ ,‬כיוון שברגע שגדל עשו ויצא לתרבות רעה‪ ,‬אברהם נפטר כדי שלא יראה בדבר הזה ולא‬
‫יהיה לו כאב וצער גדול‪.‬‬
‫| ‪73‬‬
‫הקב"ה אמר שהוא לא רוצה‪ ,‬שלא ייוולד עשו‪ ,‬ואברהם ימשיך לחיות‪ .‬אמר לו יצחק‪,‬‬
‫הקב"ה‪ ,‬אתה יודע שגם באותה הזדמנות ייוולד גם צדיק‪ ,‬שיקרא שמו יעקב‪ ,‬והוא יהיה כליל‬
‫תפארת‪ .‬שהרי אברהם מידת החסד‪ ,‬יצחק מידת הגבורה ויעקב הוא התפארת‪ ,‬הוא המאזן בין‬
‫שתי המידות‪ ,‬הוא הבחיר שבאבות‪ .‬אם כן‪ ,‬האינטרס של העולם שייוולד יעקב‪ .‬ויעקב יכול‬
‫לעזור יותר מאברהם אבינו ונתרצה הקב"ה‪.‬‬
‫ואני אומר‪ ,‬עודד‪ ,‬לפי מה שתיארו לי אותו הוא יכול היה להיות להמשיך ולגדול‬
‫ולהתפתח ברוחניות ולהיות אבן שואבת לעם ישראל‪ .‬אבל אנחנו יודעים שצריך להצדיק את‬
‫הדין‪ ,‬לקבל את הכל באהבה‪ ,‬עין במר בוכה אבל בלב מבין ומאמין באמונה שלמה שכל מה‬
‫דעביד רחמנא לטב עביד‪ .‬כל הכאב והצער ויש מה להצטער‪ ,‬וצריכים להצטער‪ ,‬וצריכים לבכות‬
‫ואולי אפילו לעשות תענית מקומית שני וחמישי‪ ,‬שהרי קורים דברים נוראים‪ .‬רק לפני זמן מה‪,‬‬
‫בראש השנה‪ ,‬איבדנו בחור צעיר כאן בנתניה‪ .‬ה' ירחם‪ ,‬מה קורה בעיר הזאת‪ ,‬עלינו לחשוב‬
‫ולעשות משהו לתיקון הדבר‪ .‬אם אנחנו צריכים כפרה כזאת של צדיקים כאלה‪ ,‬סימן שיש לנו‬
‫מה לתקן‪ .‬זה כפרה לדור‪ .‬אבל לא צריכה להיות כפרה לדור אם הדור בסדר‪ ,‬כנראה שהבעיה‬
‫היא בכולנו‪ ,‬הוא עשה את שלו‪ ,‬הוא מילא את תפקידו‪ ,‬זכותו תגן עלינו‪ .‬אבל אנחנו מה איתנו?‬
‫צריכים לחזור בתשובה‪ ,‬נחפשה דרכנו ונחקורה ונשובה עד ה'‪.‬‬
‫יהי רצון‪ ,‬שרוח ה' תניחנו בגן עדן‪ ,‬ויבא אליו השלום‪ ,‬על משכבו יהיה שלום‪ .‬והקב"ה‬
‫יצרור בצרור החיים נשמתו‪ ,‬בגן עדן תהא מנוחתו‪ ,‬וילמד זכות על המשפחה‪ ,‬על האחיות שלו‬
‫ועל ההורים שלו‪ ,‬ועל כל אלה שבאו לחלוק לו את הכבוד שמגיע לו‪ .‬מגיע לו יותר ויותר‪ ,‬כיוון‬
‫שהוא עשה מצוות רבות ב"ה‪ ,‬הוא לקח איתו חבילת מצוות כזו גדולה שב"ה בזכותה הוא יגיע‬
‫למקום מבטחים שם ויקבל את כל התמלוגים המגיעים לו‪ ,‬ומגיעים לו הרבה‪ .‬אמן כן יה"ר‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪| 74‬‬
‫פרופ' אהרן גימאני‬
‫המ ח ל קה לתו לד ות ישר א ל‬
‫אוני בר סי ט ת ב ר‪ -‬אי ל ן‬
‫אומר לכם מהרהורי ליבי‪ .‬אני אדבר דברים שאולי חשבתי עליהם רק לפני דקה או שתיים‬
‫לאחר התפילה‪ .‬ובפרט‪ ,‬שהעלם החמד הזה‪ ,‬עודד‪ ,‬שבוע שעבר עוד ראיתי אותו בכנס הבין‬
‫לאומי בירושלים שעשה מו"ר הרב רצון ערוסי‪ .‬ובהרבה הזדמנויות הייתי פוגש את עלם החמד‬
‫הזה‪ ,‬הכרת פניהם ענתה בם‪ ,‬איזה דרך ארץ‪ ,‬איזה מוסריות‪ ,‬איזה מידות האדם הזה עודד הכיל‬
‫בתוכו‪ .‬גדל בשם טוב ונפטר בשם טוב‪.‬‬
‫ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה'‪ .‬ואולי זה מזכיר את הדברים שאמר‬
‫משה ביום החגיגי של הקמת המשכן לאהרן אחיו‪ ,‬לאחר שנסתלקו בניו נדב ואביהוא‪" :‬בקרובי‬
‫אקדש ועל פני כל העדה אכבד וידם אהרן"‪ .‬וידם אהרן‪ ,‬זו הייתה התגובה של האבא והדברים‬
‫שלי מכוונים בעיקר לאבא‪ .‬וידם אהרן‪ ,‬הגרסא של תרגום אונקלוס "ושתיק אהרן"‪ .‬אבל אחד‬
‫מחכמי תימן ר' נתנאל בן ישעיה שחי לפני כ‪ 700-‬שנה אומר במדרש מאור האפילה‪ :‬וידם אהרן‬
‫תרגום ירושלמי ושבח אהרן‪ .‬ועל דרך זה‪ ,‬גם ר' יחיא קורח מחכמי תימן לפני כ‪ 150-‬שנה‬
‫בפירושו מרפא לשון‪ ,‬וידום אהרן ‪ -‬ושתיק אהרן‪ .‬אבל הגרסא הקדומה שהיא עפ"י הרמב"ם‬
‫ושבח אהרן‪ .‬ואומר ר' יחיא קורח על פי תרגום יונתן לנאמר ביחזקאל "קול דממה דקה" "קל‬
‫דמשבחין בחשאי"‪ ,‬והמשמעות למרות הכאב הגדול שיש על המקרה הזה‪ ,‬אהרן הוא בבחינת‬
‫משבח בדממה‪.‬‬
‫אדם להבל דמה ימיו כצל עובר‪ ,‬אומר המדרש לא כצלו של אילן ולא כצלו של כותל אלא‬
‫כצל עוף הפורח ועובר‪ .‬הצל של הכותל אתה רואה אותו בשעה מסוימת בנקודה זו ולאחר כמה‬
‫שעות תראה אותו בנקודה אחרת‪ .‬ולמחרת באותה שעה הצל יהיה בנקודה א' ולאחר כמה שעות‬
‫יהיה בנקודה ב'‪ .‬הוא הדין לצילו של אילן‪ ,‬כמו הכותל אתה תראה את הצל בנקדה מסוימת‬
‫ולאחר כמה שעות בנקודה אחרת ועל דרך זה כל יום ויום‪ .‬אבל אדם להבל דמה ימיו כצל עובר‪,‬‬
‫אומר המדרש לא כצלו של אילן ולא כצלו של כותל אלא כצל עובר‪ ,‬כצל של ציפור‪ ,‬שאתה‬
‫תראה אותה על חוט תראה את הצל שלו במקום מסוים‪ ,‬ואתה לא יודע כמה זמן הצל יהיה‬
‫במקום הזה‪ ,‬הוא יכול תוך כמה דקות לעוף‪ ,‬ולהיות במקום אחר‪ ,‬כצל עובר‪ .‬כך אדם להבל‬
‫דמיו ימיו כצל עובר‪ .‬היום הוא כאן‪ ,‬ומחר אחרת‪.‬‬
‫צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה אדם ובהמה תושיע ה'‪ .‬צדקתך כהררי אל‪ ,‬אלו‬
‫הרים שנמשכים באין סוף וגבוהים‪ .‬אבל משפטיך תהום רבה‪ ,‬עמוק עמוק מי יראה זאת‪ .‬אומר‬
‫המדרש‪ :‬רבי ישמעאל ורבי עקיבא‪ .‬רבי ישמעאל אומר בזכות הצדיקים שקבלו את התורה‬
‫שנתנה מהררי אל את עושה עימהם צדקה עד כהררי אל‪ ,‬אבל רשעים שלא קיבלו את התורה‬
‫שניתנה מהררי אל‪ ,‬את מדקדק עימהם עד תהום רבה‪ .‬בא ר' עקיבא ואומר‪ ,‬זה לא מדויק‪,‬‬
‫במציאות ההיסטורית והיום‪-‬יומית זה לא ככה‪ ,‬יש לעיתים צדיקים שסובלים‪ .‬נכון‪ ,‬צדיק ורע‬
‫| ‪75‬‬
‫רשע וטוב לו‪ ,‬זה חריג‪ .‬ועל החריג הזה מתלונן הנביא ירמיהו ואומר בפרק יב‪ :‬צדיק אתה ה' כי‬
‫אריב אליך אף משפטים אדבר אותך מדוע דרך רשעים צלחה שלו כל בוגדי בגד‪ .‬יושבים‬
‫בשלווה כל בוגדי בגד‪ .‬וזו השאלה למה זה כך‪ ,‬למה אתה רואה לפעמים עלם חמד עם כל‬
‫המידות הטובות שסובל‪ .‬אומר הקב"ה כתשובה לירמיהו‪ ,‬כי את רגלים רצתה וילאוך ואיך‬
‫תתחרה את הסוסים ובארץ שלום אתה בוטח ואיך תעשה בגאון הירדן‪ .‬אומר הקב"ה לירמיהו‬
‫את רגלים רצתה וילאוך‪ ,‬תשובות לשאלות פשוטות יותר‪ ,‬אתה עוד לא יודע‪ ,‬אז איך תתחרה את‬
‫הסוסים קלי הרגלים‪ ,‬כלומר איך תדע תשובות לשאלות כבדות כאלה שלעתים יש צדיק שסובל‪.‬‬
‫ועל דרך זה אומר הנביא חבקוק‪ :‬טהור עניים מראות רע והביט אל עמל לא תוכל למה תביט‬
‫בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו‪ .‬למה אתה רואה את הצדיק סובל‪ .‬והקב"ה עונה לו‬
‫בתשובה הזו‪ :‬כי עוד חזון למועד‪ ,‬ויפח לקץ ולא יכזב אם יתמהמה חכה לו כי בא יבוא לא‬
‫יאחר‪ .‬ולכן אומר ר' עקיבא צדקתך כהררי אל לצדיקים ולרשעים ומשפטיך תהום רבה לצדיקים‬
‫ולרשעים‪ :‬אלו ואלו מדקדק עימהם עד תהום רבה‪ ,‬מדקדק עם הצדיקים וגובה מהם מיעוט‬
‫מעשים רעים שעשו בעולם הזה‪ ,‬כדי להשפיע להם שלוה‪ ,‬וליתן להם שכר טוב לעולם הבא‪,‬‬
‫משפיע שלוה לרשעים ונותן להם שכר מצות קלות שעשו בעולם הזה כדי להיפרע מהן לעתיד‬
‫לבא‪ .‬והכוונה שלצדיקים ה' משלם בעולם הזה עבור מיעוט עוונות שלהם‪ ,‬כדי שיגיעו לעולם‬
‫האמת זכים וטהורים‪.‬‬
‫אדם ובהמה תושיע ה'‪ .‬עוד אומר המדרש על אלכסנדר מוקדון שהלך למדינת קציא אחרי‬
‫הרי החושך‪ .‬באזורים מסוימים באפריקה ישנם הרים שנמשכים בצורה מקבילה והם בצורה‬
‫כזאת שהשמש לא חודרת בין שני ההרים האלה‪ ,‬שם שכנה מדינת קציא והם היו חיים בשלווה‪.‬‬
‫אלכסנדר מוקדון‪ ,‬המצביא הגדול הזה הגיע למדינת קציא‪ ,‬והוא ידוע באכזריות שלו שאם איזה‬
‫מדינה לא הייתה פותחת בפניו את השערים היה הורג את כולם‪ ,‬המדינה השנייה הייתה שומעת‬
‫זאת והייתה מפחדת ופותחת את השערים מייד‪ .‬הוא הגיע למדינת קציא ששם הם היו חיים‬
‫בשלווה‪ ,‬ואז אומרים לו למלך קציא תשמע אלכסנדר הגדול עומד בפתח השער של המדינה‪,‬‬
‫מלך קציא אומר תכינו לי מגש מזהב ותכינו לי לחם מזהב‪ ,‬הכינו לו הכול מזהב‪ ,‬בא עם המגש‬
‫מזהב ועליו הלחם מזהב לאלכסנדר מוקדון ואומר לו בבקשה קח‪ ,‬אלכסנדר הבין את הרמז בזה‬
‫שהכול עשוי מזהב שהוא בא בשביל הזהב‪ .‬והוא אומר למלך קציא‪ ,‬לממונך אני צריך? ומלך‬
‫קציא השיב לו‪ ,‬וכי לא היה לך מה לאכול בארץ שלך שבאת אלי עד קציא‪ ,‬אתה באת בשביל‬
‫הזהב אז תיקח זאת‪ .‬אלכסנדר הבין את הרמז והוא נפגע‪ ,‬ואומר לו‪ ,‬אני לא באתי בשביל הזהב‪,‬‬
‫אני באתי לראות איך אתם דנים‪ .‬ישב אצלו ובאחד המשפטים ניגש מוכר וקונה שרבים ביניהם‪.‬‬
‫אחד מכר לחברו שדה והקונה הלך וחרש בשדה ומצא מטמון של זהב‪ .‬בא הקונה אומר למוכר‬
‫אני קניתי ממך שדה אבל חרשתי ומצאתי זהב והזהב הוא לא שלי קח את זה‪ ,‬זה שלך‪ ,‬המוכר‬
‫אומר זה לא שלי הזהב‪ ,‬היות כשמכרתי לך את השדה מכרתי לך את הכול עם כל מה שנמצא‬
‫בו‪ .‬כל אחד מהם לא רוצה ליהנות מזהב שהוא לא שלו‪ .‬והם טוענים את טענותיהם לפני מלך‬
‫קציא זה אומר זה לא שלי‪ ,‬אני לא רוצה ליהנות מזהב שהוא לא שלי‪ .‬והשני אותו דבר לא רוצה‬
‫ליהנות מזהב שהוא לא שלי‪ .‬אומר המדרש‪ ,‬מלך קציא אומר לקונה יש לך בן זכר?‪ ,‬אומר לו כן‪.‬‬
‫ואומר למוכר יש לך בת נקבה? אומר לו כן‪ ,‬אומר להם יתחתנו שניהם והזהב יהיה לשניהם‪.‬‬
‫וכך פתר אותם והלכו‪ .‬מלך קציא רואה את אלכסנדר תמה‪ ,‬ושואל אותו מה לא דנתי טוב? אומר‬
‫‪| 76‬‬
‫לו כן‪ ,‬אתה לא דנת טוב‪ .‬ומלך קציא אומר לו‪ ,‬אילו זה היה במדינה שלך אלכסנדר מה אתם‬
‫הייתם עושים שם? ענה אלכסנדר ואמר‪ :‬היינו הורגים את זה‪ ,‬והיינו הורגים את זה‪ ,‬והכסף‬
‫עוברת למלכות‪ .‬כך הוא פתר את זה‪ .‬אז מלך קציא אומר לאלכסנדר‪ ,‬יש אצלכם גשם שיורד?‬
‫אומר כן‪ .‬וממשיך מלך קציא ושואל‪ ,‬יש במדינה שלכם שמש שזורחת? הוא אומר לו כן‪ ,‬כי‬
‫במדינת קציא קרני השמש שזורחת לא מגיעים אליהם‪ .‬ועוד שואל אותו יש אצלכם בעיר דקיק?‬
‫כלומר בהמות דקות‪ .‬אומר לו כן‪ ,‬אומר מלך קציא לאלכסנדר מוקדון‪ ,‬תדע לך שאצלכם הגשם‬
‫יורד‪ ,‬והשמש זורחת‪ ,‬בשביל שיגדלו העשבים כדי שיהיה אוכל לבהמות הדקות שיש אצלכם‪,‬‬
‫ואתם בני האדם חיים כדרך אגב‪ .‬הקב"ה עושה את הכול בשביל הבהמות ואתם חיים כדרך‬
‫אגב‪ ,‬וזה המשמעות של הפסוק‪ :‬אדם ובהמה תושיע ה'‪ ,‬הקב"ה מושיע את האדם בזכות‬
‫הבהמה‪ .‬ולמה כך‪ ,‬משום שאלכסנדר מוקדון הייתה כל המטרה שלו‪ ,‬של החיים שלו‪ ,‬לרדוף‬
‫אחרי הזהב‪ ,‬אז זו הסיבה שהוא הגיש לו מגש מזהב ועליו לחם מזהב‪ .‬ואומר לו אדם שרודף‬
‫אחרי הזהב‪ ,‬צריך לאכול רק לחם מזהב‪ ,‬במילים אחרות אין לו זכות לחיות‪ .‬לתת לו לחם מזהב‬
‫את זה הוא צריך לאכול‪ .‬ואם אדם רודף רק אחר הזהב אז הוא חי רק בזכות הבהמה‪ .‬אדם‬
‫ובהמה תושיע ה'‪ .‬כאן‪ ,‬במקום הזה‪ ,‬בבית הזה‪ ,‬כמה מידות טובות היו‪ ,‬הן אצל הבן עודד‪ ,‬הן‬
‫במשפחה הגדולה הזאת‪ .‬הבת הדר שתזכה לאריכות ימים‪ ,‬עבדה עם אשתי בגן‪ ,‬איזה מידות‬
‫טובות נעלות היא נושאת בזכות הבית הזה‪ ,‬איזה עולם‪ ,‬זה עולם אחר לגמרי‪ ,‬את האבא אבי‬
‫חמדי‪ ,‬שהוא מתמיד בקיום של מעשים טובים רבים כגון‪ :‬ישיבת ראש חודש‪ .‬לפעמים הוא‬
‫מזמין אותי להרצות‪ ,‬אני בדרך כלל לא נוטה ללכת כיוון שזה גוזל לי את הזמן‪ ,‬אבל לאבי קשה‬
‫לי לסרב‪ ,‬אני לא יכול לסרב‪ .‬רק התקשר אלי לפני חודשיים לא יכולתי להגיד לו לא‪ ,‬ואמרתי לו‬
‫תרשום אותי יותר מאוחר‪ ,‬עוד חודשיים כדי שאתפנה ואז אתן את ההרצאה בישיבת ראש‬
‫חודש‪ .‬מידות נעלות ומיוחדות‪ ,‬זה עולם אחר לגמרי‪.‬‬
‫ואחתום את דברי‪ ,‬ותרשו לי לקרוא מתוך הכתב כמה שורות של ר' דוד עדני שבהם אני‬
‫מתכוון בעיקר למשפחה ולאבא‪ .‬שימו לב מה אומר ר' דוד עדני מחכמי תימן לפני כ‪ 750-‬שנה‬
‫במדרש הגדול‪ .‬הוא אומר כך‪" :‬לעולם ילמד אדם עצמו להיות דומם‪ ,‬ומודה על כל מדה ומדה‬
‫בין טוב ובין רע‪ ,‬שהכול בדין והכול במשפט‪ ,‬ואשרי מי שזכה לכך‪ ,‬וכן הוא אומר טוב ויחיל‬
‫ודומם לתשועת ה' ואומר ישב בדד וידום כי נטל עליו"‪.‬‬
‫וברשותכם בקשה אישית מהחברים עוד דקה אחת‪ ,‬רעיון קצר ביותר‪ ,‬אני לא יכול שלא‬
‫לומר את הרעיון הזה‪ ,‬על העלם החמד הזה עודד‪ ,‬ולא אתעכב על הנושא של פרשת השבוע‪ .‬על‬
‫יעקב שהתנהג בצורה כל כך מעודנת במפגשו עם עשו אחיו‪ ,‬אומר המדרש מי שרוצה ללמוד‬
‫דרכי שלטון‪ ,‬יניח פרשה זו לפניו‪ .‬איך יעקב מכניע את עצמו לפני עשו‪ ,‬בפוליטיקה צריך לנהוג‬
‫כך‪ .‬רבי יהודה הנשיא אומר למזכיר שלו רב אפס‪ .‬כתוב איגרת ממני לקיסר רומא אנטונינוס‪.‬‬
‫והוא כתב במשפט הפתיחה‪ :‬מן יהודה נשיאה למרן מלכא אנטונינוס‪ .‬לקח רבי יהודה הנשיא‬
‫את האיגרת קראה וקרעה‪ ,‬ואמר לרב אפס‪ ,‬כתוב את משפט הפתיחה של האיגרת כך‪ :‬מן עבדך‬
‫יהודה למרן מלכא אנטונינוס‪ .‬ואז רב אפס אומר לרבי יהודה הנשיא למה אתה מבזה בעצמך‬
‫וכותב עבדך‪ .‬ורבי יהודה הנשיא עונה לו וכי אני טוב מזקני יעקב שאמר לעשו‪ :‬כה אמר עבדך?‬
‫דברים אלו יקבלו משנה תוקף אם אביא את דברי הגמרא במסכת תענית על המשל של הקנה‬
‫| ‪77‬‬
‫והארז‪ .‬ואומרת כך הגמרא‪ :‬טובה קללה שקילל אחיה השילוני את ישראל‪ ,‬יותר מברכה שברכם‬
‫בלעם הרשע‪ .‬בלעם מברך את עם ישראל בצורה חזקה וזקופה‪ :‬כנחלים נטיו כגנות עלי נהר‬
‫כאהלים נטע ה' כארזים עלי מים ה'‪ .‬אבל כשבאה אשת ירבעם אל אחיה השילוני‪ ,‬הוא מקלל‬
‫אותם במילים‪ :‬והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה במים‪ .‬טובה קללה שקילל אחיה השילוני‬
‫מברכה שברך בלעם‪ .‬למה‪ ,‬עץ הארז הוא עומד חזק‪ ,‬תבוא רוח חזקה לא תפיל אותו‪ ,‬אבל אם‬
‫תבוא רוח חזקה מאוד‪ ,‬היא תפיל אותו וכך היא גומרת סופית עם הארז הזה שלא יצמח עוד ולא‬
‫תהיה לו שום תקווה‪ .‬אבל כאשר ינוד הקנה במים‪ ,‬פעם המים יזרמו לצד הזה והקנה יתכופף‬
‫פעם לצד האחר והקנה יתכופף‪ ,‬ותמיד הוא יישאר ולא ייעקר ממקומו‪ .‬כך היה אהובנו עודד‬
‫שהלך מעמנו‪ ,‬רך מחמאה ומתוק מדבש‪ .‬תהא נפשו צרורה הצרור החיים‪ .‬ואתם האבלים לא‬
‫תוסיפו לדאבה עוד‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪| 78‬‬
‫ד"ר אורי מלמד‬
‫ירושלים‬
‫דברים לזכרו של עודד ז"ל‬
‫בן אברהם חמדי הלוי הי"ו‬
‫תנוחמו מן השמים‪ ,‬ולא תוסיפו לדאבה עוד!‬
‫מוריי וריבותיי‪ ,‬כל המכה הזאת והשמועה הזאת‪ ,‬שכבר נתפרסמה בכל הארץ; וכל מי‬
‫שקרא עיתונים ראה ונוכח לדעת‪ ,‬כי השמועה הרעה הזאת משברת את הלב‪ ,‬לא רק לקרובים‬
‫אלא לכל מי שהכיר אותו‪ ,‬את הנער עודד‪ ,‬באופן אישי‪ .‬וכל אדם שהכירו‪ ,‬אפילו היכרות‬
‫שטחית‪ ,‬כמו שהייתה לי איתו‪ ,‬וראה את הליכותיו ודרכיו‪ ,‬יבוא לידי מסקנה שהעניין הזה לא‬
‫קל ואין הוא דבר של מה‪-‬בכך – אלא אם אותו אדם הוא קהה‪-‬חושים – שאנחנו שרויים ברגע‬
‫קשה ביותר‪.‬‬
‫כששמעתי את השמועה הרעה הזאת ביום השבת‪ ,‬וגם אמרנו 'השכבה' לזכרו בבית‬
‫הכנסת‪ ,‬נזכרתי בדברי התרגום הארמי‪ ,‬שנוהגים בני תימן לקוראו אחת בשנה‪ .‬איני מדבר על‬
‫תרגום אונקלוס לתורה‪ ,‬ואף לא על תרגום יונתן בן‪-‬עוזיאל לנביאים ולהפטריות‪ ,‬אלא על תרגום‬
‫של מגילת קוהלת שקוראים אותו בחג הסוכות‪.‬‬
‫ואלה דברי החכם מכל אדם‪ ,‬קוהלת‪ ,‬בפסוק האחרון של הפרק הראשון‪" :‬כִּ י בְּ רֹב חָ כְ מָ ה‪,‬‬
‫רָ ב‪-‬כָּעַ ס; וְ יוֹסִ יף ַדּעַ ת‪ ,‬יוֹסִ יף מַ כְ אוֹב"‪ .‬אומר התרגום הארמי שם דבר‪ ,‬שמתאים מאוד מאוד‬
‫לאירוע המצער אותנו כעת‪" :‬אֲרוּם גְּ בַ ר ְדּמַ סְ גֵּי חָ כְ ְמתָ א‪ ,‬כַּד יְחוּב וְ לָא יְתוּב בִ תְ יוּבְ תָּ א‪ ,‬מַ סְ גֵּי ְרגַז‬
‫קֳ ָדם ְי ֹייָ‪ְ .‬וּדמוֹסֵ ף מַ נ ְְדּעָ א וִ ימוּת בְּ טַ לְ יוּתֵ יהּ‪ ,‬מוֹסֵ ף כְּ אֵ ב לִ בָּ א לְ קָ ִריבוֹי"‪ .‬תרגומו המילולי לעברית‪:‬‬
‫"כי אדם שמרבה חכמה‪ ,‬כאשר יחטא ולא ישוב בתשובה – מרבה )הוא( כעס לפני ה'‪ .‬ומי‬
‫שמוסיף דעת וימות בצעירותו – מוסיף כאב לב לקרוביו"‪.‬‬
‫אם נשווה את שני חלקי הפסוק העברי‪" ,‬רוב חכמה" – "כעס"‪" ,‬ויוסיף דעת" – "מכאוב"‪,‬‬
‫אם כן ה'חכמה' וה'דעת' ניצבות בתקבולת‪ ,‬אבל מה יש להוסיף 'רב כעס' או 'מכאוב'? צריך‬
‫עיון‪ ,‬צריך פירוש‪ ,‬לבאר את הפסוק הזה‪ .‬בא המתרגם הארמי ומלמדנו דברים שבהשקפות‬
‫עולם‪" :‬דמסגי חכמתא" מי שמוסיף – מה טוב‪ ,‬אבל "כד יחוב ולא יתוב בתיובתא"‪ ,‬כאשר הוא‬
‫אָדם‪ ,‬אֵ ין‬
‫חוטא ואינו שב בתשובה‪ .‬הסברה שמאחורי הרעיון הזה יוצאת מנקודת ההנחה‪" ,‬כִּ י ָ‬
‫צַ ִדּיק בָּ אָרֶ ץ – אֲשֶׁ ר ַיעֲשֶׂ ה‪-‬טּוֹב‪ ,‬וְ ‪‬א ֶיחֱטָ א" )קוהלת ז‪ ,‬כ(‪ .‬והנה האיש הזה‪ ,‬מלומד ומשכיל‬
‫גדול‪ ,‬אולי איש מדע‪ ,‬אולי אדם בעל השכלה רחבה עד מאוד‪ ,‬ובמיוחד אם הוא מזרע ישראל‪,‬‬
‫למד חכמה ולא הוציא אותה מן הכוח אל הפועל‪ ...‬במילים אחרות‪ :‬אינו מכיר בבורא‪-‬עולם‬
‫ואינו שת לבו לצד הדתי והאמוני שבאישיותו המעוצבת; אם כן הוא חוטא‪ ,‬הוא מחטיא את‬
‫| ‪79‬‬
‫המטרה‪ ...‬כי "בְּ רֹב חָ כְ מָ ה" צריך ללמוד להוציא ולהבין דבר מתוך דבר‪ ...‬ואם אדם כזה אינו שב‬
‫בתשובה הוא כביכול מכעיס‪ ,‬גורם כעס לקב"ה‪ ,‬זה "רָ ב‪ָ -‬כּעַ ס"‪.‬‬
‫בחלק השני הנוגע לענייננו ולאבל הזה שנפל עלינו ועל המשפחה‪ ,‬ובעיקר ידידנו אברהם‬
‫חמדי הלוי הי"ו‪ .‬אומר המתרגם הארמי‪" :‬ודמוסיף מנדעא וימות בטליותיה" – תלמיד חכם‬
‫שלא השלים שנותיו‪ ,‬צעיר לימים‪ .‬עודד היה בן תשע‪-‬עשרה שנה בסך הכול‪ .‬מה זה תשע‪-‬‬
‫עשרה?! לא‪-‬כלום‪ ,‬תלמיד‪-‬ישיבה שהסתופף בצלהּ של תורה‪ ...‬ישיבות ראש‪-‬חודש היה מארגן‬
‫תחת שרביטו של אביו אברהם‪ ,‬יחד עם ידידי יוסי פרחי הי"ו ב'מקור חיים'‪ .‬כל ראש‪-‬חודש‬
‫מארגנים שם שיעורים בתורת ישראל‪ ,‬במורשת תימן‪ ,‬בתורת הרמב"ם‪ ,‬במורשת מארי‪,‬‬
‫ומזמינים תלמידי חכמים מובהקים‪ .‬שם היה עודד מסתופף באוהלה של תורה והיה נעים‬
‫"וּדמוֹסֵ ף מַ נ ְְדּעָ א וִ ימוּת בְּ טַ לְ יוּתֵ יהּ – מוֹסֵ ף כְּ אֵ ב‬
‫"וּדמוֹסֵ ף מַ נ ְְדּעָ א"‪ ,‬מי שמוסיף דעת‪ְ ,‬‬
‫הליכות‪ .‬זה ְ‬
‫לִ בָּ א לְ קָ ִריבוֹי"‪ .‬זה כאב לב של כלל הידידים שהכירוהו; על אחת כמה וכמה של אביו ושל אמו‪,‬‬
‫שהביאו אותו לעולם הזה‪ ,‬שהקנו לו בבית חינוך‪ ,‬קודם כול הליכות‪ ,‬זהו כאב לב גדול ושברון‬
‫עצום‪.‬‬
‫ועוד ממה שסיפרו על הליכותיו בישיבה‪ ,‬ועל מעשי החסד שעשה עם חבריו לחדר‪,‬‬
‫שהצילם מן המיתה החטופה הזאת‪ .‬הם נשארו בארץ החיים ובישיבה של‪-‬מטה‪ ,‬והוא נתבקש‬
‫לישיבה של‪-‬מעלה‪ .‬איני יודע מה רשום בפנקסו של הקב"ה‪ ,‬אבל אי אפשר להתעלם משתי‬
‫המצוות שבין אדם לחברו‪ ,‬אשר קיים עודד בגופו לפני פטירתו‪ ,‬והן כרוכות זו בזו‪ .‬הראשונה‪,‬‬
‫הציווי התורני‪" :‬וְ אָהַ בְ תָּ לְ רֵ עֲ‪ ‬כָּמוֹ‪) "‬ויקרא יט‪ ,‬יח(; והשנייה הנספחת לה היא מה שציוו‬
‫חכמים‪" :‬וכל המקיים נפש אחת‪ ,‬מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא" )משנה‪ ,‬סנהדרין ד‪ ,‬ה(‪.‬‬
‫שח לי אחד מידידיי בירושלים‪ ,‬כי בשבתו אבל על פטירת בנו בלא עתו – אשר הותיר‬
‫אחריו אלמנה צעירה ושני יתומים – נזדמן ל'שבעה' באחד הימים כבוד מורנו ורבנו‪ ,‬מארי‪,‬‬
‫שהיה ידיד המשפחה עוד מתימן‪ .‬שאל האב המתאבל ממקום שבתו את מארי שאלה אחת‪" :‬מה‬
‫יש לך לומר?" – השיבו מארי ארבע מילים‪" :‬קל לנחם – קשה להתנחם"‪ .‬אמר ולא יסף‪...‬‬
‫מוריי וריבותיי‪ ,‬אני יכול לדבר עד שבוע הבא כל מיני דברים‪ ,‬אבל עכשיו קשה להתנחם‪,‬‬
‫קשה כמו יעקב אבינו שבאה לו השמועה הרעה על מות בנו יוסף; ומה אמר עליו הכתוב‪:‬‬
‫" ַויִּ ְקרַ ע ַיעֲקֹ ב ִשׂ ְמ‪‬תָ יו‪ַ ,‬ויָּשֶׂ ם שַׂ ק בְּ מָ תְ נָיו; ַויִּ תְ אַ בֵּ ל עַ ל בְּ נוֹ‪ ,‬י ִָמים רַ בִּ ים‪ַ :‬ויָּקֻ מוּ כָל בָּ נָיו וְ כָל בְּ נֹ תָ יו‬
‫לְ ַנחֲמוֹ‪ַ ,‬ויְמָ אֵ ן לְ הִ תְ נַחֵ ם‪ַ ,‬ויֹּאמֶ ר‪ ,‬כִּ י אֵ רֵ ד אֶ ל בְּ נִי אָבֵ ל ְשׁאֹ לָה; ַויֵּבְ ךְּ אֹ תוֹ‪ ,‬אָבִ יו" )בראשית לז‪ ,‬לד‪-‬‬
‫לה(‪ .‬איך אפשר להתנחם על פנינה כזאת שנקטפה; שֶׁ אָב קובר את בנו! מי שמע כזאת?! מי‬
‫ראה כאלה?! אין זה טבעו של עולם‪ .‬אלא להיפך‪ :‬שהבן קובר את אביו ולא האב קובר את בנו‪,‬‬
‫הבן בוכה ומבַ כֶּה ולא האב מבכה‪ ...‬ברגעים אלו יש לנו להצדיק את הדין‪ .‬מה זה‪ ,‬בן תשע‪-‬‬
‫עשרה בסך הכל‪ ,‬עדיין ילד‪ ,‬חובש בית המדרש‪ .‬אין לנו אלא להתבונן במעשי ידיו של הקב"ה‪,‬‬
‫להתבונן בהם לעומק‪ ,‬ולעמוד מקרוב על משמעותו של הפסוק המלמדנו מדוע "טוֹב ָל ֶלכֶת אֶ ל‬
‫אָדם; וְ הַ חַ י יִתֵּ ן אֶ ל לִ בּ ֹו" )קוהלת ז‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫בֵּ ית אֵ בֶ ל ִמ ֶלּכֶת אֶ ל בֵּ ית ִמ ְשׁתֶּ ה – בַּ אֲשֶׁ ר הוּא סוֹף כָּל הָ ָ‬
‫ומוריי וריבותיי‪ ,‬כדאי לשים לב היטב היטב לדברי הרמב"ם ב'מורה הנבוכים' על העניין‬
‫הזה‪ .‬תפקידנו בעולם הוא להתבונן בהליכותיו של הקב"ה ובעולמו ולתת לבנו ולא להטיח‬
‫‪| 80‬‬
‫דברים כלפי מעלה‪ ,‬חס ושלום‪ ,‬ולא להגיד את שנאמר באקראי‪ ,‬מן השפה ולחוץ‪ ,‬אלא לעמוד‬
‫לנסות ולהבין‪ ...‬ולומר‪" :‬לְ ‪ ‬דֻ ִמיָּה תְ הִ לָּה" )תהילים סה‪ ,‬ב(‪ .‬הכול צריכים לשבת בשקט‬
‫ולהתאבל‪ ...‬שהרי כבר אמר מארי‪" :‬קל לנחם!" – לכן נחוצה לנו בבית האבלים ישיבה של‬
‫כובד‪-‬ראש‪ ,‬שיש בה נכונות מלאה להקשיב למי שעשוי להוציא מפיו דברים של טעם‪ ,‬ולהורות‬
‫לנו גופי הלכה מעניין היום או גופי הגות ומחשבה מאוצר היהדות‪ ,‬המובילים אל הרגיעה‬
‫המושכלת ואל צידוק הדין האמתי‪ ,‬הגורר אחריו קבלת עול מלכות שמים‪.‬‬
‫גרסינן במסכת פסחים )דף נד ע"ב(‪" :‬תנו רבנן‪' :‬שבעה דברים מכוסים מבני אדם‪ ,‬אלו הן‪:‬‬
‫)א( יום המיתה‪) ,‬ב( ויום הנחמה‪) ,‬ג( ועומק הדין‪) ,‬ד( ואין אדם יודע מה בלבו של חבירו‪) ,‬ה(‬
‫ואין אדם יודע במה משתכר‪) ,‬ו( ומלכות בית דוד מתי תחזור‪) ,‬ז( ומלכות הרשעה ]נ"א‪ :‬חייבת[‬
‫מתי תכלה"‪.‬‬
‫נמנו וגמרו חכמי ישראל במימרה זו על אותם שבעה דברים שנתעלמו מעינו הבוחנת של‬
‫האדם‪ .‬וכבר קדם להם שלמה המלך בהזהירו את האדם‪" :‬אַל תִּ תְ הַ לֵּל בְּ יוֹם מָ חָ ר‪ ,‬כִּ י ‪‬א תֵ ַדע מַ ה‬
‫אָדם אֶ ת עִ תּוֹ‪ ,‬כּ ַָדּגִ ים שֶׁ ֶנּאֱחָ זִ ים בִּ ְמצו ָֹדה רָ עָ ה‪ ,‬וְ כַצִּ פּ ֳִרים‬
‫ֵיּלֶד יוֹם" )משלי כז‪ ,‬א(; "כִּ י גַּם ‪‬א י ֵַדע הָ ָ‬
‫אָדם לְ עֵ ת רָ עָ ה‪ ,‬כְּ שֶׁ תִּ פּוֹל ֲעלֵיהֶ ם פִּ תְ אֹ ם" )קוהלת ט‪ ,‬יב(‪.‬‬
‫הָ ֲא ֻחזוֹת בַּ פָּ ח; כָּהֵ ם יוּקָ ִשׁים בְּ נֵי הָ ָ‬
‫ונשאלת השאלה‪ :‬מה ראו על ככה?‬
‫התשובה המתבקשת חדה ובהירה היא‪ :‬על מנת ללמד את האדם את עוצמתו של בורא‪-‬‬
‫עולם ואת גדלותו‪ ,‬ומנגד להעמידו על אפסותו של העשוי "עפר מן האדמה" ועל דלות כוחו‬
‫וגבורתו‪ .‬עד היום‪ ,‬במאה ה‪ ,21-‬עם כל ה'פיצוץ' הגדול שבחוכמה האנושית והידע הטכנולוגי‬
‫הגואה מדי יום ביומו‪ ,‬עדיין אין בידינו כלים כלשהם שיאפשרו לנו לחזות מראש אירועים‬
‫עתידיים המצפים לנו‪ .‬לא אותם ולא מועדיהם‪ .‬וכאן נמצא הפראדוקס הגדול‪ :‬מֵ חַ ד‪ ,‬פנינו‬
‫ולקדמה המדעית והטכנולוגית לשם השגת איכות חיים; אך מאידך‪ ,‬אין ביכולתנו‬
‫לחידושים ִ‬
‫להשיב תשובה ניצחת לגבי המועדים השבעה הנקובים בברייתא התלמודית דלעיל‪ .‬הרווח‬
‫המוסרי לכל אדם מישראל טמון במסקנה העולה מן הדברים‪ :‬מוטב שנשפר אורחותינו על פי‬
‫אָדם‪ ,‬וְ שָׂ ם בָּ שָׂ ר זְ רֹעוֹ; וּמִ ן ְי ֹי ָי יָסוּר לִ בּוֹ" )ירמיה יז‪ ,‬ה(;‬
‫מאמר הנביא‪" :‬אָרוּר הַ גֶּבֶ ר אֲשֶׁ ר יִבְ טַ ח בָּ ָ‬
‫ונקיים בעצמנו ובהליכותינו את היפוכו‪" :‬בָּ רוּ‪ ‬הַ גֶּבֶ ר אֲשֶׁ ר יִבְ טַ ח בַּ יהוָה; וְ הָ יָה יְהוָה ִמבְ טַ חוֹ"‬
‫)שם‪ ,‬יז‪ ,‬ז(‪.‬‬
‫ובסיום הדברים רק נזכיר ונאמר את דברי התנא הגדול‪ ,‬ר' יהודה‪ ,‬שאומרים אנו בסיום‬
‫תפילת שחרית‪" :‬אָמַ ר ִרבִּ י יְהוּדָ ה‪ ,‬אַ ְשׁרֵ י ִמי שֶׁ עֲמָ ל ֹו בַּ תּוֹרָ ה וְ עוֹשֶׂ ה נַחַ ת רוּחַ לְ יוֹצְ רוֹ‪ .‬גָּדֵ ל בְּ שֵׁ ם‬
‫טוֹב וְ נִפְ טָ ר בְּ שֵׁ ם טוֹב מִ ן הָ ע ֹולָם‪ ,‬וְ עָ לָיו אָמַ ר שְׁ ‪‬מֹ ה בְּ חָ כְ מָ תוֹ‪' :‬טוֹב שֵׁ ם ִמשֶּׁ מֶ ן טוֹב‪ ,‬וְ יוֹם הַ מָּ וֶת‬
‫ִמיּוֹם הִ ָוּלְ דוֹ' )קוהלת ז‪ ,‬א(‪ .‬לְ מֹ ד תּוֹרָ ה הַ ְרבֵּ ה וְ יִתְּ נוּ לָ‪ ‬שָׂ כָר הַ ְרבֵּ ה‪ ,‬וְ ַדע מַ תַּ ן ְשׂכָרָ ם שֶׁ ַלּ‪-‬צַּ ִדּ ִיקים‬
‫ָלעֲתִ יד לָבוֹא‪":‬‬
‫יהי רצון שכל מה שאמרנו יהיה לזכר הנאסף‪ .‬המקום ברוך הוא יסייענו על מעשי רצונו‪,‬‬
‫ויאר עינינו במאור תורתו‪ ,‬ויתן לנו לב מבין ומשכיל ללמוד וללמד לשמור ולעשות‪ .‬ולכל‬
‫המתאבלים בבית הזה‪ ,‬המקום ברוך הוא ינחמכם נחמה שלמה במהרה עם כלל מתאבלי עמו‬
‫| ‪81‬‬
‫ישראל‪ ,‬היא נחמת ציון וירושלים‪ .‬יראנו פני משיחנו‪ ,‬ויבנה בית מקדשנו בקרוב‪ ,‬ויקיים בכם‬
‫ובנו מקרא שכתוב‪" :‬כְּ אִ ישׁ אֲשֶׁ ר אִ מּ ֹו תְּ ַנחֲמֶ נּוּ – ֵכּן אָנֹ כִ י ֲאנַחֶ מְ כֶם‪ ,‬וּבִ ירוּשָׁ ִ ַלם תְּ נֻחָ מוּ" )ישעיה‬
‫סו‪ ,‬יג(‪.‬‬
‫"בִּ לַּע הַ מָּ וֶת ָלנֶצַ ח‪ ,‬וּמָ חָ ה ְי ֹי ָי אֱ‪‬הִ ים ִדּ ְמעָ ה מֵ עַ ל כָּל פָּ נִים;‬
‫וְ חֶ ְרפַּ ת עַ מּ ֹו יָסִ יר מֵ עַ ל כָּל הָ אָרֶ ץ – כִּ י ְי ֹי ָי ִדּבֵּ ר"‬
‫)ישעיה כה‪ ,‬ח(‬
‫‪‬‬
‫‪| 82‬‬
‫ד"ר יה ודה עמיר‬
‫המ ח ל קה לתו לד ות ישר א ל‬
‫אוני בר סי ט ת ב ר‪ -‬אי ל ן‬
‫הגמרא מספרת שכדי להדליק אור‪ ,‬ר' יוחנן לא היה צריך להדליק את החשמל‪ ,‬הוא היה‬
‫ידוע ביופיו‪ ,‬יופי בלתי רגיל‪ ,‬ושם אומר ריש לקיש‪' :‬יופייך לנשים'‪ ,‬והוא אמר לו‪' :‬חילך‬
‫לאורייתא'‪ .‬ומה עשה כדי שיהיה אור? שלף את השרוול והיה אור‪ .‬והוא רואה את ר' אלעזר‬
‫חולה ובוכה‪ ,‬ושאל אותו למה אתה בוכה‪ ,‬אם אתה בוכה בגלל התורה‪ ,‬שלא הספקת ללמוד‬
‫מספיק תורה‪ ,‬הרי כתוב אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון את ליבו לשמיים‪ ,‬אין לך‬
‫מה לדאוג‪ .‬ואם אתה בוכה בגלל הפרנסה‪ ,‬אז דע לך שלא כל אחד זוכה לשני שולחנות‪ ,‬גם‬
‫שולחנה של תורה וגם שולחנה של עושר‪ .‬ואם אתה בוכה בגלל הבנים אז אני יראה לך משו‪,‬‬
‫והוא הוציא עצם מכיסו‪ ,‬יש אומרים שזה מסעודת ההבראה‪ ,‬ויש אומרים שזה שן שפלה לו עוד‬
‫בחייו‪ ,‬ויש אומרים שזה עצם של הבן העשירי ששקלתי‪ ,‬מתו לי עשרה בנים‪ .‬וכך נהג ר' יוחנן‬
‫לנחם אבלים כדי להראות להם כמה ייסורים הוא עובר והוא מקבל באהבה‪ ,‬למרות שמות‬
‫הבנים זה קשה מאוד‪ ,‬קשה לספוג‪ ,‬קשה לסבול‪ .‬ואמר לו ר' אלעזר לא על זה ולא על זה אני‬
‫בוכה‪ ,‬אלא על האי שופרא דבלי בעפרא‪ .‬מה הכוונה? איך יופי כזה שלך יקבר באדמה וירקב‪,‬‬
‫ואז אמר לו שעל זה ראוי לבכות ובכו שניהם‪ .‬היופי של האדם‪ ,‬יופיו של עולם כולו נתון תחת‬
‫שלטונו של מלאך המוות‪ ,‬שהוא ממית את הכל ומכניס לעפרא דארעא‪ ,‬הכל חולף והכל איננו‬
‫למרות שהיה יפה‪ ,‬ואז בכו שניהם‪ .‬ואני רוצה לומר בעצם שמות הבנים אפשר לקבל אותו‬
‫בשתי צורות‪ ,‬או שמות הבנים הורג אותך ואתה הולך אחריו לאחר זמן קצר‪ ,‬או שמות הבנים‬
‫מחזק אותך ונותן לך כוחות להמשיך ולנחם אבלים אחרים וזו דוגמא אישית של ר' יוחנן‪ .‬וראוי‬
‫לנו ללמוד מדברי חכמים‪.‬‬
‫ועכשיו משהו שאף אחד לא אמר כאן עדיין‪ ,‬סיפור אמיתי על משפחת חמדי‪ ,‬בירושלים‪,‬‬
‫בשנת שמונים ותשע‪ ,‬אחד העולים הראשונים מצנעא קראו לו לוי חמדי‪ ,‬או איך שהיה נהוג‬
‫לכתוב‪ ,‬אלחמדי‪ ,‬כך נהג לכתוב‪ ,‬הוא היה חזן‪ ,‬משורר‪ ,‬פייטן‪ ,‬הוא היה איש עניו‪ ,‬צדיק‪,‬‬
‫מסתובב בבתי שמחות‪ ,‬עושה צדקות ומספרים שהשמחה לא הייתה שלימה אם הוא לא היה שר‬
‫ומשמח‪ ,‬יש גם קינה שלו‪ ,‬הוא היה צנוע מאוד והיה עטוף עם הטלית התמנית של פעם‪,‬‬
‫השמלה‪ ,‬אבל מה באמת לזכותו והתנהגותו ביושר ובענווה הוא היה ידוע כאיש מחלות‪,‬‬
‫ייסורים ומכאובים‪ ,‬והוא סבל בעיקר ממות הילדים‪ .‬בירושלים נולד לו שניים ובתימן עוד אחד‬
‫סך הכל היו שלושה‪ ,‬משה חיים ואסתר‪ .‬אני גיליתי כתב יד שהוא העתיק לעצמו של שדירים‬
‫פיוטים ושירות‪ ,‬בשער היה כתב היד שייך ללוי חמדי וכך כתוב מתי נולד הילד הזה וכו' והיה‬
‫כתוב דברים מרגשים‪ ,‬ועוד היה כתוב‪ :‬היום יום י"ב במרחשוון תרנ"ב נלקח לבית עולמו בני‬
‫משה והוא בן ‪ 6‬שנים וחצי‪ ,‬שורה אחרי זה הוא כותב‪ :‬היום נפטרה בתי אסתר והיא בת חמישה‬
‫חודשים‪ .‬שורה אחרי זה הוא כותב‪ ,‬היום נפטר בני חיים והוא בן שנה וחצי ושורה אחרי זה‪ ,‬ה'‬
‫נתן וה' לקח יהיה שם ה' מבורך מעתה ועד עולם‪ .‬וכל פעם שציין שאחד הילדים נפטר היה‬
‫| ‪83‬‬
‫מוסיף בכתב ידו‪ ,‬כתב רש"י כנהוג פעם 'בעוונותי'‪ .‬אנחנו תמיד גדלנו עליו וידענו שהייתה‬
‫דמות כזאת בירושלים אך לא ראינו את כתב היד הזה שהתגלה באקראי‪ ,‬וזה מתועד‪ ,‬והסיומת‬
‫אומרת דרשני‪ ,‬הוא לא הרשה לעצמו ליפול ולשאול שאלות יותר מידי קשות אלא אמר‪" :‬ה'‬
‫נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך"‪.‬‬
‫כמה בטחון‪ ,‬הרגשה שההשגחה מתקיימת מידי רגע ורגע שבו אנחנו נושמים וחיים‪ ,‬ומי‬
‫שרוצה לראות דברים כאלה ולהתחזק יפתח בחובת הלבבות לרבנו בחיי‪ ,‬שער הביטחון‪ .‬וזה‬
‫ממלא את האנשים בביטחון ומדרבן אותם לחשבון הנפש‪ .‬בפרק ד' מדובר על חשבון הנפש ‪,‬‬
‫ושמדובר בצדיק אמיתי שעשה כל כך הרבה מצוות‪ ,‬כל כך הרבה מטלות‪ ,‬מה אתה יכול להגיד?‬
‫אין מילים‪ .‬אנחנו רק יכולים להתפלל שהקב"ה יחזק את ההורים שעברו מכה כל כך קשה‪,‬‬
‫מהלומה אדירה‪ ,‬זה לא אדם שחלה‪ ,‬אלא זה קרה בצורה פתאומית ונוראית‪ .‬וצריך הרבה אמונה‬
‫כדי לדעת להגיד ה' נתן וה' לקח‪ ,‬ולכן אומרים גם הצור תמים פועלו‪ ,‬ולא מבינים תמיד‪.‬‬
‫ותיקחו את לוי חמדי כמשל‪ ,‬זה מקרה אמיתי‪ .‬וזה מאוד מלמד ומחנך‪ .‬אני שמח שגיליתי‬
‫את החוברת ויכול להיות שנעשה חוברת לזכרו של לוי חמדי ויהי רצון שיהיו הדברים לזכר‬
‫נשמתו של הצדיק עודד חמדי‪ ,‬ושנלמד ממעשיו‪ ,‬ואתם החברים תהיו כמופת ודגל שילכו‬
‫לזכרו‪.‬‬
‫ויזכה לחיי העולם הבא ויהיה בחלקם של הצדיקים אמן כן יהי רצון‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪| 84‬‬
‫ר' אלי נגר‬
‫ראש העין‬
‫א‬
‫האמת‪ ,‬קשה לי לדבר‪ .‬קיבלתי את ההודעה המרה כשהייתי בביתי‪ ,‬וההלם היכה בי ללא‬
‫רחמים‪ .‬ברגע אחד הכל השתנה ולפתע פתאום מה שהיה בהיר הפך להיות חשוך וקודר‪ .‬פתאום‬
‫נזרעה אפילה המטילה צל כבד על הצד היפה שבחיים‪.‬‬
‫עודני זוכר איך דיברתי עם עודד‪ ,‬בהקבלת פני רב האחרונה‪ ,‬שהתקיימה בבית הכנסת של‬
‫מארי יוסף קאפח‪ .‬הייתי צריך להוציא פלט מהמחשב של משהו שכתבתי בעניין הפולמוס בין‬
‫הרמב"ם לראב"ד על היחס כלפי מאמיני הגשמות בה'‪ .‬עודד שאל אותי אם אסכים שהוא יעביר‬
‫את שכתבתי למייל שלו‪ ,‬ואמרתי לו שעדיין המאמר לא מושלם‪ ,‬ויש עוד מה לתקן שם‪ .‬הוא‬
‫חייך מעט ואמר לי 'זה בסדר מבחינתי זה מושלם‪ ,‬תן לי לקרוא‪ ,‬וגם אחר כך כשיהיה מושלם‬
‫אקרא עוד פעם'‪ .‬תמיד הייתי מתפעל מאהבתו ללמידה ולידיעה‪ ,‬מהמידות הנעלות שהיו בו‪,‬‬
‫ובוודאי גם מחיוכו המקביל כל אדם בסבר פנים יפות‪ .‬הוא תמיד היה הראשון לכל דבר שקשור‬
‫להפצת תורה ודרך ארץ‪ .‬בישיבות ראש חדש‪ ,‬תמיד הייתי רואה אותו מבין הראשונים‪ .‬הוא היה‬
‫ניצב בפתח בית המדרש לקבל את פני הבאים ומנצח על מלאכת ההכנה לישיבת ראש חודש‪.‬‬
‫אני מהרהר בתוכי ותוהה איך דמות כזו יקרה יותר לא תהיה שם? לא רק הוא יחסר לנו‪ ,‬אלא‬
‫תחסר מאיתנו אותה רוח חיה שהוא נשא בתוכו והפיץ אותה בחיוכו ובמסירותו‪ .‬עודד‪ ,‬היה‬
‫דמות שכולנו יכולנו להתעודד ממנו ולשאוב השראה מאצילות רוחו‪ ,‬מיושר דעתו‪ ,‬ומכל‬
‫התכונות הנעלות שהיו בו‪" .‬חבל על דאבדין ולא משתכחין" אין מילים לתאר את ההלם ואין‬
‫מילים במה לנחם כל מה שנאמר זה יתכסה וייעלם בים הגדול של היגון בשטף הגואה של‬
‫הכאב‪.‬‬
‫ב‬
‫לפני כמה פרשיות קראנו על עקידת יצחק‪ ,‬לפי המתואר בפשט הכתוב מצבו של אברהם‬
‫אבינו היה קל יותר מהמקרה שלפנינו‪ .‬אברהם אבינו קיבל עדכון מוקדם על דבר העקידה מעין‬
‫הודעת ‪ ,SMS‬כך שבבוקר הוא כבר ידע לקראת מה הוא הולך ואף היתה בידו האפשרות‬
‫להחליט אחרת‪ .‬אבל אברהם‪ ,‬אבי‪ ,‬ידידנו היקר‪ ,‬לא קיבל הודעה מוקדמת ולא היתה בידו‬
‫האפשרות להחליט אחרת‪ ,‬בבוקר מר ונמהר הוא נחשף אל החשיכה‪ ,‬אל הכאב הגדול‪ ,‬בלי שום‬
‫הודעה ואזהרה מוקדמת‪ .‬אברהם אבינו היתה לו נחמה גדולה שברגע הקשה הוא קיבל הודעה‬
‫לחזור עם בנו החי‪ .‬אבל אברהם שלנו‪ ,‬הלך לירושלים ובנו לא שב עימו חי‪ .‬וכאן הכאב גדול‬
‫שבעתיים‪ ,‬וקשה לנו לנחם וקשה להתנחם‪.‬‬
‫חכמינו הורו לנו שצריך לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה‪ .‬והרמב"ם בפירושו‬
‫למשנה מוסיף ומסביר שצריך לברך ברכה זו בשמחה ובטוב נפש‪ .‬קשה להבין את ההלכה הזו‬
‫| ‪85‬‬
‫ואת ההסבר של הרמב"ם‪ .‬כיצד אפשר לכרוך את הטובה עם הרעה ולומר לאדם לברך על‬
‫שניהם באותה מידה? אולם באמת אין כאן דרישה שהאדם ישמח בצרה שהגיעה אליו‪ ,‬ובוודאי‬
‫שאין כאן תפיסה שבאה לטפח הנאה מהכאב ומהמקרים המדאיבים‪ .‬הלכה זו לא מבקשת‬
‫להתעלם מהצער הטבעי המתרגש על האדם במקרים כאלו‪ .‬אלא דווקא בגלל ההכרה בטבעיות‬
‫של הכאב ומחמת ההכרה בעוצמתו ובתוקפו של אותו כאב‪ ,‬ההלכה מנסה להביא את האדם‬
‫לתובנה מסוימת שבאמצעותה הוא ימצא את נקודת האיזון‪ ,‬נקודת הפיוס זאת על מנת שהכאב‬
‫לא ימוטט אותו‪ ,‬לא ישבור אותו‪ .‬לכן הרמב"ם מיד בצמוד להסבר על פשט ההוראה‪ ,‬הוא מוצא‬
‫לנכון להרחיב מעט ולהסביר על הצורך באיזון הראוי בין מה שנוכל לקרוא לו בשם כאב טבעי‬
‫וסביר לבין מצב של נפילה וצניחה בעמקי הכאב‪ .‬מפני החשש להגיע למצב השני‪ ,‬מורה לנו‬
‫ההלכה לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה‪ .‬מעין הליכה לקצה ההפוך החיובי כדי‬
‫למנוע מצב של הקצה השלילי הנגדי ומבין הקצוות המנוגדים הללו ימצא האיזון‪.‬‬
‫ג‬
‫הרמב"ם במו"נ‪ ,‬ח"ג פי"ב‪ ,‬מונה את שלש סוגי רעות הרעות שיש בעולם‪ .‬הראשון; רעות‬
‫שהן מצד הטבע והוויה וההפסד‪ .‬השני; אלו הן רעות הנגרמות בידי בני אדם זה לזה‪ .‬והשלישי;‬
‫רעות שהאדם גורם לעצמו במו ידיו‪ .‬המקרה שלנו‪ ,‬במובן מסויים ואני מתייחס רק לעצם‬
‫האובדן ולא לסיבות שלו‪ ,‬הוא באמת מקרה הקשור לטבע ההויה וההפסד אך הוא מסוג‬
‫המקרים שקשה לעכל אותם‪ .‬במקרים כאלו מנסרת השאלה למה‪ ,‬ומדוע זה קרה? אך דווקא‬
‫בגלל עוצמת השאלה המנסרת והטורדת את שלוות הנפש‪ ,‬בא הרמב"ם ומסביר שכך נבראה‬
‫המציאות הזו שהיא מכילה בתוכה את גם את האובדן‪.‬‬
‫ובאמת‪ ,‬גם אם היתה בידי האדם תשובה לשאלות הללו‪ ,‬לא היה בכך כדי להסיר את הכאב‬
‫התוגה והצער‪ .‬במקורותינו אנו מכירים את המקרה של איוב אשר זועק זעקה מנהמת ליבו על‬
‫מר גורלו ועל מה שנתפס בעיניו כעיוות של הצדק האלוהי‪ .‬הרמב"ם מפנה את תשומת ליבנו‬
‫לכך‪ ,‬שהכתוב תאר את איוב כ"איש תם ירא אלהים וסר מרע" אך השמיט ממנו את התואר‬
‫'חכם'‪ .‬על כן אומר הרמב"ם‪ ,‬שאילו היה איוב חכם‪ ,‬הוא לא היה מייגע את עצמו באותה‬
‫התחבטות של הצדק האלוהי ולא היה מטיח דברים כפי שהוא הטיח‪.‬‬
‫אם כך הם פני הדברים‪ ,‬מתעוררת השאלה הכיצד הכתוב מכריז ואומר שאיוב צדק? כפי‬
‫שזה מנוסח בכתוב‪ ,‬שה' אומר "לא דיברתם אלי נכונה כעבדי איוב"‪ .‬הרמב"ם מעלה שאלה זו‬
‫ומסביר שאיוב עבר שתי שלבים בחייו‪ .‬בשלב הראשון איוב ביסס את עולמו על יסוד השמיעה‪:‬‬
‫"לשמע אוזן שמעתיך"‪ ,‬ולאחר מכן הגיע להכרה של "ועתה עיני ראתה"‪ .‬בשלב הראשון‪ ,‬איוב‬
‫סבר שהשגחת ה' פירושה הגנה מפני נזקים ואסונות‪ .‬וזה בהתאם למה ששמע באוזניו מבני‬
‫אדם המטפחים את האמונה שהמעשים הטובים יש בהם כח להגן על האדם מפני אסונות ונזקים‬
‫הנולדים ממקרה הזמן וממאורעותיו‪ .‬ברם‪ ,‬כאשר המציאות עמדה בניגוד לתפיסה זו הוא קם‬
‫וצעק מרה כלפי הבורא‪ .‬בשלב מאוחר יותר הוא הגיע להכרה של "ועתה עיני ראתה" כלומר‬
‫הגיע להבנה ולתובנה שאין זיקה וקשר בין מהות ההשגחה לבין השמירה מפני האסונות‬
‫החומריים‪ .‬מרגע זה ואילך הוא הבין שעשיית הטוב והשגת השלמות‪ ,‬אינן תלויה וקשורה‬
‫במאורעות הזמן‪ .‬האדם צריך להמשיך בשאיפה לשלמות על אף ולמרות כל נחלי הכאב והיגון‬
‫‪| 86‬‬
‫שעוברים עליו‪ .‬על כן הוא אמר ועתה עיני ראתה‪ .‬זו הכרה לא פשוטה ולא קל להשלים עִ מה‬
‫ברגעי כאב ואף הרגש הדתי עשוי להיבהל ממנה‪ ,‬אולם בהתבוננות עמוקה היא עשויה להתוות‬
‫כיוון המציל את האדם מלשקוע ביגון ובהתמרמרות על הצדק האלוהי‪ ,‬ומכל ההתייגעות‬
‫להסביר את הנעלם ביותר נעלם‪.‬‬
‫ד‬
‫ברצוני לפנות למשפחה היקרה הכואבת את הכאב הנורא על מותו של עודד היקר‪ .‬לא קל‬
‫להתמודד עם המציאות המרה שנכפתה עליכם שלא בטובתכם‪ .‬במקרים כאלו הכאב פורץ ללא‬
‫מעצור אין לו אותות אזהרה מוקדמות‪ ,‬הוא מגיח מבין כותלי הלב ומציף את הנפש בגלי עצב‪.‬‬
‫ובגלל הטבעיות הזו קיים החשש של ההתמכרות לכאב מבלי להרגיש בכך‪ .‬אנו צריכים לעשות‬
‫כל מאמץ להציב מעצור מפני הסחף השוטף של היגון‪ .‬כך גם נוכל להבין את מה שהקציבו‬
‫חכמים שלושה ימים לבכי שלשה ימים למספד‪ ,‬הקצבה זו נועדה להציב יעד לעשות ככל‬
‫האפשר להיחלץ מזרועות התוגה והעצב הקושרות את האדם בעבותות של כאב‪ .‬השקיעה ביגון‬
‫אין בה מרפא ואין בה נחמה אלא תוספת יתירה וכבדה של עצב ודיכאון‪ .‬צו החיים חייב‬
‫להימשך על אף ולמרות כל הקושי האמיתי המכה ללא הפוגה‪.‬‬
‫ה‬
‫אסיים בדרשת חכמים על הפסוק "אדם כי ימות באהל"‪ .‬פסוק זה מציין הוראות הנוגעות‬
‫לדיני טומאת המת והאוהל שבו הוא מת‪ .‬אולם חכמים מצאו כאן רמז לאוהל הטהור הקשור‬
‫לעמלה של תורה ודרשו אדם כי ימות באוהל כמוסב על האדם הממית עצמו באוהלה של תורה‪,‬‬
‫עודד מת באוהלה של תורה‪ ,‬פשוטו כמשמעו‪ ,‬הן במובן הרוחני והן במובן הגשמי‪.‬‬
‫יהי זכרו ברוך‪.‬‬
‫‪‬‬
‫| ‪87‬‬
‫חברים כותבים‬
| 88
‫| ‪89‬‬
‫הרב מנחם באב"ד‬
‫מצפה יריחו‬
‫להורים ולמשפחה היקרה‬
‫זכיתי ללמד את עודד בכיתה יב'‪ ,‬עודד היה תלמיד חבר‪ ,‬עודד היה אדם נדיר במינו‪,‬‬
‫במהלך השנים ראיתי את עודד צומח וגדל‪ .‬ומשלב בתוך האישיות שלו גם למידה וגם נתינה‪.‬‬
‫הקשר שלי אם עודד היה חזק‪ .‬תמיד פירגנתי לו על הנתינה שלו ואמרתי לעודד שהוא‬
‫צריך לשמור על עצמו ולדאוג גם לעצמו אך עודד אמר‪" :‬אני חייב לעזור לזה ולזה"‪ ,‬ופשוט‬
‫בטוב לבו לקח על עצמו עוד ועוד‪.‬‬
‫אין לכם מושג כמה הערצתי את עודד‪ .‬פעמים רבות פניתי לעודד שיעזור עם חבר ותמיד‬
‫תמיד נענה בשמחה ובמאור פנים‪ .‬גם תושבי הישוב הכירו אותו‪ ,‬הוא היה מתפלל תמיד במניין‬
‫הראשון כל בוקר בבית הכנסת המרכזי במצפה יריחו‪.‬‬
‫רב הישוב הרב קרויזר גם מזכיר את טוב לבו וששמו של עודד יתפרסם כאיש חסד ונתינה‬
‫"טוב שם משמן טוב" עודד נפרד מאיתנו מתוך חסד ונתינה וטוב לב מן השמים תנוחמו‪.‬‬
‫מנחם באב"ד‬
‫מצפה יריחו‬
‫‪050-8360535‬‬
‫‪‬‬
‫‪| 90‬‬
‫ינון אליה חדד‬
‫למשפחת חמדי היקרה והאהובה!‬
‫אין הרבה מילים בפי כדי לנחם על אסון נורא וכבד וכואב כל כך‪ .‬גם אני לכשעצמי זקוק‬
‫להרבה נחמה‪ .‬הכאב שבי גדול ועצום‪ ,‬והוא מידי זמן אוחז בי בחזקה ולא מרפה‪ .‬רק בעל‬
‫הנחמות‪ ,‬יודע התעלומות‪ ,‬אשר בידו נפש כל חי‪ ,‬הוא היכול לנחם נחמה אמיתית‪.‬‬
‫רציתי מאוד לשתף אתכם בהיכרות שלי את עודד‪ .‬בפן שזבו זכיתי להכיר ולתפוס את‬
‫אישיותו המאירה‪ .‬ואף שהרבה מן הדברים מן הסתם ידועים ומפורסמים‪ ,‬אוסיף את זווית‬
‫הראיה שלי‪.‬‬
‫תחילת היכרותי עם עודד הייתה בשלהי שנת תשס"ז‪ ,‬תחיל שנת הלימודים תשס"ח‪.‬‬
‫תפקידי היה ללמד משנה ‪ ,‬וזו הייתה לי השנה הראשונה בה לימדתי‪ .‬עמדתי נרגש מול‬
‫כשלושים תלמידים‪ ,‬שהיו נרגשים לא פחות‪ ,‬ובס"ד התחלנו את שנת הלימודים‪.‬‬
‫עד מהרה הבחנתי בשמחת החיים המיוחדת שאפיינה את עודד‪ .‬בחיוך שכמעט לא מש‬
‫מפניו‪ .‬כל דיבור‪ ,‬לימוד ועשייה שלו‪ ,.‬היו מלווים בחיוך קבוע‪ .‬הוא היה יושב בסוף הכיתה‪,‬‬
‫מקום שאפשר חופש פעולה מסוים‪ ...‬מה שלכאורה היה יכול להפריע‪ ,‬אך בפועל הוסיף הרבה‬
‫לשיעור‪ ,‬כי סוף סוף תלמידים צריכים לדבר מידי פעם עם חברים גם בזמן השיעור‪ ,‬וכשהם‬
‫עושים את זה בחן‪ ,‬ומקבלים את הערות המורה בחיוך מתוק‪ ,‬ובהבטחה ש"יותר זה לא יקרה"‪,‬‬
‫זה בהחלט משעשע ונחמד‪ .‬מידי פעם הייתי מכנה אותו בשם 'חמודי'‪ ,‬על שם חביבותו הבלתי‬
‫מצויה‪ ,‬וגם סתם בתור שם חיבה‪.‬‬
‫קשה לשכוח את אוירת השמחה שהייתה סביבו‪ ,‬ושלוותה בכל מיני פרטים‪ ,‬שוליים‬
‫לכאורה ומחלפים לפי הגיל‪ ,‬אבל תמיד שמחים ועליזים‪ .‬לדוגמא‪ ,‬הוא היה נוהג להוסיף בסוף‬
‫כל מבחן בראש העמוד את הציון שפשוט היה מגיע לו‪ 100 :‬גדול ועגול‪ ...‬בכתב היד העליז‬
‫שלו‪ .‬בסוף השנה קנו לי התלמידים ספר פירוש רבינו בחיי על התורה‪ ,‬את הספר קיבלתי מידיו‬
‫של עודד‪ ,‬והוא גם כתב בכתב ידו את הפתק שבפנים‪ .‬עיינתי לאחרונה בפתק הזה שמעלה בי‬
‫חיוך כל פעם שאני קורא בו‪ .‬היה כתוב שהשיעורים היו נחמדים ומובנים וכו'‪ ,‬ואז הגיע‬
‫המשפט המרכזי‪ :‬והעיקר היה שמח! )ההדגשה במקור‪ (.‬ובסוף המכתב נכתב בהגדלה אופיינית‬
‫כל כך לעודד‪" :‬תודה ענקית‪."..‬‬
‫מעשי החסד שלו היו כידוע לשם ולתפארת‪ .‬אף שברור לי שמעשיו שבסתר מרובים על‬
‫אלו הידועים וגלויים לנו‪ .‬כמעט כל אדם בישיבה וסביבתה‪ ,‬נהנה מעזרתו ונתינתו הבלתי‬
‫מוגבלת‪ .‬בעקיפין בוודאי‪ ,‬והרבה הרבה במישרין‪.‬‬
‫באחת הארוחות בישיבה‪ ,‬כשעודד היה עוד בחמישית‪ ,‬יצא לי לסיים את הארוחה בשעה‬
‫שעודד סיים‪ ,‬וכך יצא שהגעתי לשים את כלי האכילה שלי‪ ,‬ביחד עם עודד‪ .‬מן הסתם כולם‬
‫| ‪91‬‬
‫מכירים את מגשי השטיפה של הכוסות במוסדות‪ :‬צריך לשים את הכוסות כשפיהם עלפי מטה‪,‬‬
‫כדי שיישטפו כראוי‪ .‬אך לפעמים קורה‪ ,‬ומרוב חיפזון חלק מהתלמידים שמים את כוסותיהם‬
‫כשפיהם למעלה‪ ,‬מה שמוסיף עבודה לעובדי המטבח‪ .‬והנה בהגיעי לשים את כליי‪ ,‬להפתעתי‬
‫ראיתי את עודד עומד ומסדר את כל הכוסות ההפוכות‪ .‬אף אחד לא ביקש ממנו‪ ,‬זו לא אחריותו‪,‬‬
‫אבל כך הוא עודד כבר מהחמישית‪ ,‬אחראי ואכפתי באופן מעורר התפעלות‪ .‬רק אחר שסיים‬
‫לסדר את כל הכוסות‪ ,‬הרשה לעצמו ללכת לעסקיו‪.‬‬
‫בפעם אחרת הזדמן לי להיפגש עם מעשי החסד שלו ושל חבירו הטוב שילה יבדל לחיים‬
‫טובים וארוכים‪ .‬בישיבה הגבוהה הונהגה תורנות שטיפת כלים של כל הישיבה בארוחת ערב‪.‬‬
‫כל התלמידים בישיבה משתתפים בתורנות זו‪ .‬והנה באחת הפעמים שהגיע תורי‪ ,‬הגעתי למטבח‬
‫אחר שהשלמתי בנפשי שבשעתיים הקרובות אתעסק בכלים‪ .‬לא הספקתי להתארגן יותר מידי‪,‬‬
‫ולפתע זוג המלאכים עודד ושילה‪ ,‬מגיעים‪ ,‬ובפיהם הודעה‪" :‬הרב‪ ,‬תלך‪ ,‬אנחנו נעשה את‬
‫הכלים"‪ .‬ניסיתי להתנגד חלושות‪ ,‬ללא הצלחה יתירה‪) .‬בפרט שבאמת שמחתי בעזרה הזו(‪ .‬אחר‬
‫כמה שכנועים מצידם עזבתי את המטבח‪ ,‬ידעתי שהכל ייעשה על הצד הטוב ביותר‪ .‬לאחר כמה‬
‫ימים קניתי להם ממתק קטן‪ ,‬כהרת הטוב על עזרתם האדיבה‪ .‬אך כאן נתקלתי בהתנגדות‬
‫עקשת‪ :‬מה פתאום‪ ,‬וזה לא שייך ואין צורך וכו'‪ .‬ואלמלא שהשארתי את הממתק לידם והלכתי‪,‬‬
‫הוא היה עלול להישאר אצלי עוד זמן רב‪..‬‬
‫לא פעם ולא פעמיים נעזרתי בו‪ ,‬בידיעה שהוא מוכן לעזור בשמחה‪ ,‬ושוהא יכול לעזור‬
‫באופן שלא כולם יכולים‪ .‬לדוגמא בתחילת שנת הלימודים )כשעודד היה כבר בכיתות‬
‫הגבוהות( הייתי צריך לדאוג‪ ,‬שבתחילת השיעור יובאו לכיתה סטים של "משנה סדורה" עבור‬
‫תלמידי הכיתה‪ .‬להביא אותם לפני השיעור לא רציתי מסיבות מסוימות‪ ,‬ולצאת באמצע השיעור‬
‫כדי להביא את המשניות‪ ,‬העדפתי שלא‪ ,‬כדי שלא להשאיר את הכיתה לבד‪ .‬למי אפנה אם כן‪,‬‬
‫כדי שיביא אתה משניות לכיתה באמצע השיעור? התשובה ברורה וידועה‪ :‬לעודד‪.‬‬
‫כידוע בכל חודש נערכים בישיבה התיכונית סיומי מסכתות‪ .‬כבר כשהיה עודד בחמישית‬
‫או בשישית )איני זוכר(‪ ,‬הוא הופקד על חלוקת המזונות והמשקאות בסיומים‪ .‬זכור לי שבאחד‬
‫הסיומים‪ ,‬ראיתי את עודד בפעולה עומד ומחלק כדרכו‪ .‬מה שהיה מרשים‪ ,‬היה כאשר תלמידים‬
‫מכיתות גבוהות ממנו פנו אליו‪" :‬חמדי‪ ,‬שים פה מגש‪ ..‬חמדי‪ ,‬תביא בקבוק" והוא‪ ,‬כמה שהיה‬
‫קטן‪ ,‬לא נטה ימין ושמאל‪ ,‬ולא התרשם כהוא זה מכל הדבורים שסביבו‪ .‬ביצע את החלוקה‬
‫בצורה שווה ומאוזנת לגמרי‪ .‬סוג של אחריות ובגרות נדירה ובלתי מצויה‪.‬‬
‫בסוף השנה שעברה התקיים טקס וסעודה בישיבה‪ .‬השתתפו בו חברים מהגרעינים‬
‫התורניים וכל תלמידי הישבה הגבוהה‪ .‬בין הדוברים היו גם האברכים שהתעתדו לעבור‬
‫למקומות אחרים‪ .‬בינהם הייתי גם אני‪ .‬כמובן שתפקיד הטיפול ברמקולים וכו' נמסר בידיו‬
‫האמונות של עודד‪ ,‬והוא ישב בפאתי חדר האוכל בתנוחה הכל כך מוכרת‪ :‬אזניות עליו והוא‬
‫מכוון את הקולות והתדרים‪ ..‬כשסיימתי לדבר חזרתי למקומי ועברתי לידו‪ ,‬והוא ברגישותו‬
‫והבנתו‪ ,‬ידע לומר לי שהדברים היו יפים ומהנים‪.‬‬
‫‪| 92‬‬
‫לא הרבה תלמידים אוזרים עוז לומר כן למי שלימד אותם‪ ,‬בפרט כאשר הפרשי הגילאים‬
‫גדולים יחסית‪ ,‬אבל מי שרגיש ומבין את החשיבות של עידוד ומחמאה גם למבוגרים‪ ,‬יודע‬
‫לעשות זאת בטוב טעם ובחן‪.‬‬
‫למעשה זו הייתה הפעם האחרונה שדיברתי איתו כמדומני‪ .‬בסוף השנה עזבתי לקרית‬
‫ארבע‪ ,‬ומאז נדמה לי שלא נפגשנו‪ .‬אמנם בסיום הש"ס האחרון שנערך בישיבה‪ ,‬זכינו גם אני‬
‫ואשתי להשתתף‪ .‬לאחר הסיום שאלה אותי אשתי‪ ,‬מי הוא הבחור הזה שצרור מפתחות ענק‬
‫תלוי בידו‪ ,‬והוא מארגן את הכל? זו הייתה הזדמנות בשבילי לספר לה על האדם המיוחד הזה‪.‬‬
‫והיה זה כשבוע לפני פטירתו‪ .‬היא הוסיפה וסיפרה שכאשר נכנסה לבנין )טקס הסיום נערך‬
‫בדשא של הישיבה(‪ ,‬ראתה אותו עולה ויורד מקומה לקומה‪ ,‬מארגן ומסדר דברים‪ ,‬ומה שבלט‬
‫לעיניה היה השקט והצניעות שליוו את מעשיו‪.‬‬
‫בכאב גדול‪ ,‬ובאהבה רבה‬
‫ינון אליה חדד‪.‬‬
‫‪‬‬
‫| ‪93‬‬
‫איתמר קדוש‬
‫עודד‪.‬‬
‫את האמת הרבה שנים לא התראינו אחד עם השני ואני זוכר שתמיד אמרתי לחבר'ה‬
‫מ'נֹ עם' שזה מוזר איך ראיתי כמעט את כל החבר'ה שלנו חוץ ממך‪ .‬עד היום אני זוכר איך בכל‬
‫הטיולים מהגן עד סוף החטיבה היית תמיד במרכז הענינים‪ ,‬זה שמארגן ועוזר‪ ,‬זה שתמיד‬
‫שיושבים באוטובוס אז כולם יושבים מסביבו כי תמיד עשית שמח‪ ,‬ואם מישהו היה רוצה‬
‫לצחוק או משהו אז הוא ידבר איתך ואתה ישר תעלה לו את המצב רוח‪.‬‬
‫אני רוצה לבקש ממך סליחה אם פגעתי או אמרתי משהו‪.‬‬
‫מוזר לי שלא שמתי לב שבעצם למדתי בכיתה עם אדם שהציל חיים אחרים ובתמורה נתן‬
‫את נפשו‪ ,‬באמת שאתה מיוחד‪.‬‬
‫אני גאה לומר שיותר מחצי חיי עברתי בחברתך )מהגן עד סוף כיתה ח'(‪.‬‬
‫תודה על הכל‬
‫איתמר קדוש ‪052-4676867‬‬
‫נ‪.‬ב‪ .‬אני חייב לך הרבה‪ .‬כשאחי נהרג בכיתה ו'‪ ,‬וזה היה רגע של משבר אז אני זוכר‬
‫שמההלוויה אתה היית אחד מאלה שהכי תמכו ושתמיד העלה לי חיוך על הפנים! פשוט‬
‫תודה!‬
‫‪‬‬
‫‪| 94‬‬
‫איתמר בן מאי ר‬
‫למדתי עם עודד ‪ 4‬שנים במצפה יריחו אבל לא הייתי בכיתתו‪.‬‬
‫עודד תמיד היה שמח ומצחיק ועשה טוב באווירה הוא היה נמצא הרבה בסביבה של‬
‫עובדי הישיבה שתמיד היו טרודים ולחוצים בעבודה וכשהוא היה מגיע היה מיד מצחיק את‬
‫כולם‪ ,‬גורם להם לשכוח מהטרדות והלחצים ופשוט עושה טוב על הלב‪.‬‬
‫בשמינית יצא לי לעבוד עם עודד הרבה בארגון אירועי פורים בסוף שנה וכו' ואני חושב‬
‫שהדבר שהכי בלט בעודד שתמיד היה אפשר לסמוך עליו – אם הוא אומר הוא עושה‪ ,‬אבל מה‬
‫שהכי בלט בו היה שלא משנה כמה הוא עבד קשה בשבילך – הוא לא חיפש את הקרדיט או את‬
‫הכבוד הוא לא היה מחפש שיגידו לו תודה הוא פשוט עזר לאנשים כי ידע שזה מה שחשוב‬
‫וטוב ובלי שום אינטרס אישי‪.‬‬
‫יהי רצון שנזכה ללמוד נעודד את כל מילות האהבה נתינה חסד ועזרה לזולת ובזכות זה‬
‫ימשיך את דרכו כאן ‪ ,‬כי צדיקים במיתתם קרויים חיים‪.‬‬
‫איתמר בן מאיר‬
‫‪‬‬
‫| ‪95‬‬
‫אליהו חיון‬
‫כולם מספרים על החסד העצום שהיה חקוק בעודד‪ ,‬אבל לי יש סיפור אישי עם עודד שבו‬
‫ראיתי את גודל החסד ובנוסף לכך – האיכות‪ .‬שמעתי בשם הרב צבי יהודה קוק "מה קטנו‬
‫מעשי ה'" היינו שלפעמים מקוטן הדברים אפשר לגלות את הגדולה איך נמלה פועלת איך תלוי‬
‫בה החיים בניהול כ"כ קטן‪ ,‬שם גדולת ה' מתגלה ביותר‪.‬‬
‫כך אני ראיתי את עודד בסיפור שלי "מה קטנו מעשי עודד" ב"ה זכיתי ללמד קבוצה של‬
‫כ‪ 17-‬בחורים‪ ,‬ישנה קרן בישיבה שנותנת כסף לקנות כיבוד ללמודים‪ .‬אז קיבלתי כסף לקנות‬
‫אבל אני בקטנותי לא היה לי כח להתפנות לזה‪ ,‬לכוון את הזמן שהקיוסק של השמינית פתוח‬
‫ולקנות ולהתעסק אם הכסף ושאלתי אם מישהו מהחבורה רוצה לדאוג לכך ואף אחד לא רצה‪.‬‬
‫אבל מיד עלה לי בראש את "חמדי" כך כינינו אותו‪ .‬הוא היה אז בשישית וכבר אז הוא‬
‫היה בתוך עניני הניהול וכו' ואמרתי שאפנה אליו והוא קיבל את זה בשמחה ופה יש לי שני‬
‫דברים מיוחדים שראיתי‪.‬‬
‫א( כשאני עוסק בדברים גדולים‪ ,‬אין לי כוח לפרטים הקטנים והוא שהיה לו הרבה דברים‬
‫גדולים על הראש לקח בשמחה את הארגון שלי‪.‬‬
‫ב( וכל זה היה באיכות‪ .‬הוא היה לוקח את המגשים מהמטבח ועוטף אותם בנייר כסף‬
‫שיראה יפה וסידר את השולחנות ואתת הכיבוד עד הפרט האחרון מסודר וכו'‪ ,‬וכל זה בגיל כ"כ‬
‫צעיר ושיש לו הרבה דברים על הראש זה הדהים אותי ואני לוקח מזה וב"ה אקח מזה הרבה‬
‫להמשך חיי הוא לימד אותי המון‪.‬‬
‫אליה חיון שיעור ג' מצפה יריחו ‪0546671467‬‬
‫‪‬‬
‫‪| 96‬‬
‫אליהו נטף‬
‫זכיתי להיות עם עודד שנה שלמה בחדרו בכיתה יב'‪,‬‬
‫עודד תמיד היה טוב לב והשרה אווירה נעימה‪,‬‬
‫אני זוכר את כל המעשים והחסד שהצליח ופעל בישיבה‪ ,‬ואני לא מתפלא אם הישיבה לא‬
‫תתפקד כמו שצריך בזמן הקרוב משום שעודד הוא זה שהפעיל את אותם תפקידים‪ ,‬ואנשים לא‬
‫יודעים עד כמה‪.‬‬
‫אני גם זוכר את השטויות ומעשי הנעורים שעשינו יחד‪...‬‬
‫עודד היה אדם טוב שתמיד ניסה לשפר את חסרונותיו ולהיות אדם יותר‪ ,‬לכל אדם יש‬
‫חסרונות ואכן גם לעודד אך הייחוד לעודד היה‪ ,‬שהצליח לתקן את מידותיו בצורה כל כך‬
‫מופלאה שכל מעשיו ממש ‪ 24‬שעות ביום – לשם שמים‪.‬‬
‫עודד היה אחראי על ההגברה‪ ,‬המנקים‪ ,‬הטבחים‪ ,‬הציוד‪ ,‬האוכל‪ ,‬המזכירות‪ ,‬הכלכלה‪,‬‬
‫הפרנסה‪ ,‬על החדר של הרב סבתו‪ ,‬על התאורה‪ ,‬על החימום‪ ,‬על המזגנים‪ ,‬על חלוקת מצרכים‬
‫לפני טיולים פעילויות וכדומה‪ ,‬כמעט בכל דבר העוסק בהנהלה ידו של עודד היה בדבר‪.‬‬
‫יש לי סרטון של עודד שהוא רוקד יחד עם הרב חמי והרב דימרי אשמח להעביר לכם‬
‫אותו‪.‬‬
‫שלא תדעו עוד צער‬
‫אליהו נטף חבר כיתתו של עודד וחברו לחדר‬
‫‪05407251028‬‬
‫‪‬‬
‫| ‪97‬‬
‫אורי בנימין‬
‫חמדי אני מצטער שאני לא כותב הרבה‪ ,‬ומקווה שתסלח לי שגם פה אני קורא לך כך‪.‬‬
‫ובכל זאת אני אכתוב כמו שצריך‪.‬‬
‫עודד‪ ,‬אני נורא מבולבל רק לפני כשבועיים וקצת ביום שישי בבוקר בשעה חמש קרה מה‬
‫שקרה לרב דן מרצבך בעתניאל‪.‬‬
‫בגלל שכולם כבר הלכו להסעה אני מבקש סליחה ומחילה על כך שאיני כותב מספיק יש‬
‫לי המון בתוך הלב ובכלל לכתוב עליך ועל הרב דן ובכלל אני רוצה לבקש סליחה על הכל ‪ -‬מה‬
‫שפגעתי ולא התנהגתי בכבוד‪.‬‬
‫ובעיקר אני רוצה לומר תודה‪ .‬תודה על כל מה שעזרת ונתת מעצמך‪ ,‬על הדברים הגדולים‬
‫והקטנים ביתר שאת הכל עשית בשקט בלי תמורה‪ .‬תודה לך על הפיתה החמה שנתת לי ביום‬
‫חמישי בערב – הפעם האחרונה שזכיתי לראותך‪...‬‬
‫עודד תתפלל על כל עם ישראל על יהונתן פולארד ועל הוריך הצדיקים ואם אפשר גם עלי‬
‫שאזכה לגדול בעבודת ה' ולעשות כמוך המון חסד ונתינה בלב רחב לכל יהודי באהבה‪ .‬וכמובן‬
‫שעל אהרן שיהיה לו רק טוב שה' יתן לו כל משאלות ליבו לטובה!‬
‫שנזכה להמשיך בדרכיך ולראות בגאולה השלמה ובתחיית המתים במהרה בימינו ממש‬
‫אמן‪.‬‬
‫אורי בנימין ‪0529567495‬‬
‫‪‬‬
‫‪| 98‬‬
‫אחיה ישעיה מלאכי‬
‫עודד חמדי האהוב והיקר!‬
‫אני כל כך אוהב ומעריך אותך! כשדמותך עולה מולי היא תמיד שמחה ומחייכת – פשוט‬
‫קורנת‪ .‬אני מבולבל וקשה לי לכתוב עליך בזמן עבר‪ .‬אני יושב פה וכותב ולא מעכל את זה‬
‫שאתה לא איתנו איך אפשר בכלל לחשוב על זה כששמעתי על זה לא האמנתי‪ .‬בשבילי אתה‬
‫היית האדם הכי חי שיכול להיות כל הזמן פועל עושה עוזר מחייך‪ .‬מבחינתי זה לא הגיוני כי‬
‫ראיתי אותך בעתיד בתור מנהל גדול אני רוצה לומר שאתה פשוט גדול‪.‬‬
‫באירועי פורים אני הייתי אחראי תפאורה‪ ,‬ואחד הדברים שהייתי צריך להכין זה ציור של‬
‫ירושלים על דף ענק שבשביל זה הייתי צריך תמונה‪ .‬השעה הייתה בסביבות ‪ 12‬וחצי חיפשתי‬
‫מישהו שיכול לעזור לי להשיג את התמונה ואתה עלית לי בראש ישר הלכתי אליך וביקשתי‬
‫שתעזור לי‪.‬‬
‫למרות שהבקשה שלי הייתה הזויה )להתחיל לצייר ציור ב ‪ 1:30‬בלילה?!( אתה באת‬
‫ועזרת לי למצוא את התמונה שהייתי צריך‪ ,‬אתה ישבת איתי כמעט שעה למצוא את התמונה‬
‫והכול בסבלנות וברוח טובה וזה דבר שמאוד אפיין אותך אחי עודד‪.‬‬
‫הייתה לך סבלנות שלא רואים כמוה‪ .‬הייתי רואה אותך באירועים במצבי לחץ קשים‬
‫מאוד‪ ,‬לא רק שהיית מצליח לתפקד‪ ,‬אלא הדבר שתפס אותי היא הסבלנות שבה היית נוהג איך‬
‫במצבים כאלה אפשר לעשות הכול על הצד בכי טוב‪ ,‬ומצד שני להיות רגוע ונינוח‪.‬‬
‫עודד‪ ,‬סיפורים כאלה יש המון המון‪ .‬מאז שהגעתי לישיבה אני זוכר אותך בתור אחד‬
‫שעושה‪ ,‬עוזר‪ ,‬גומל חסדים‪ ,‬איך כל פעם שהייתי פונה אליך היית מחייך – פנים טובות!‬
‫איזה זכות נפלה בחלקי שזכיתי להכיר אדם ענק שבענקים כמוך‪ .‬ואתה‪ ,‬כשמך כן אתה‬
‫מעודד את כולם משמח את כולם עוזר לכל מי שצריך‪.‬‬
‫אח שלי אני כל כך אוהב אותך! אדם גדול שכל כך אכפת לו מכול אחד הלוואי שנזכה‬
‫להגיע אליך וללמוד ממך את כל המידות האלה שיש בך! קשה עליי פרדתי ממך אחי עודד‬
‫אהוב ליבי! אני מרגיש כאילו הייתי רוצה לכתוב עוד ועוד‪.‬‬
‫אני רוצה לומר לך שפשוט אין עליך אתה ענק שבענקים‪ ,‬אחי עודד!‬
‫אחיה ישעיה מליחי‬
‫למד עם עודד בישיבה תיכונית‬
‫‪0506599884‬‬
‫| ‪99‬‬
‫אסף שוכרי כהן‬
‫עודד‪ ,‬אחי‪ ,‬חברי‪ ,‬ליבי‪ ,‬השלום והברכה‪,‬‬
‫מה נותר לי לומר? מה אני יכול להגיד לך? היית הלב של כולנו‪ .‬היית דואג שהדם יזרום‬
‫לכל מקום בכל זמן כמו שצריך‪ .‬שהלכת‪ ,‬השארת אותנו ללא לב‪ ,‬ללא שמחה ‪ ,‬ללא חיים‪.‬‬
‫ארבע וקצת שנים זכיתי להכיר אותך‪ .‬להיות חבר שלך הייתה זכות של ממש‪ .‬כולם‬
‫מזכירים אותך בתור ההוא שעוזר‪ ,‬ההוא שמתנדב ההוא שעושה‪ .‬בכל פעם שאני נזכר בך אני‬
‫רואה אותך בפרצוף שונה‪ .‬מיליון פרצופים היו לך‪ .‬בכל פעם שהיית פוגש אדם עצוב היית‬
‫שולף אחד מן פרצופיך הרבים והיית מציק אותו ומשמח אותו‪ .‬היית לך נוכחות‪ .‬בכל פעם‬
‫שהיית עובר במסדרון ומוחא כפיים כל הישיבה ידעה שאתה פה‪ .‬ולכל אחד‪ ,‬עמוק בלב‪ ,‬לב‬
‫ענק‪ .‬החיבור שלך עם הישיבה הוא נצחי‪ .‬נשארת צעיר לנצח מהלך בין המסדרונות הישיבה‬
‫ומוחא כפיים‪ .‬משמח עצובים ומשכיח דאגות תורה היית בך תורה ללא סוף צדיק נסתר היית‪,‬‬
‫מאחורי הקלעים דאגת לכולנו‪ ,‬לא ביקשת תמורה‪ ,‬רק תורה ותורה‪.‬‬
‫אני רואה אותך עכשיו למעלה עם המלאכים מורה לאחד לנקות את ההיכל של אלוקים‬
‫ומורה לשני להכין כתרים לאלוקים‪,‬‬
‫אבל יש דבר אחד שאני מבקש ממך לעשות בשבילנו‪ ,‬אם אתה כבר שם‪ ,‬תמיד היית צוחק‬
‫ואומר לכל מי שביקש ממך דבר מה "תבוא מחר" ודואג לו באותו רגע‪...‬‬
‫אנא ממך תביא לנו את משיח צדקנו‪ ,‬לא מחר‪ ,‬היום! ותבוא איתו ותדאג להגברה ולכיבוד‬
‫כמו מלאך משרת‪ ,‬מלאך מלא בלב ‪ ,‬לב אלוקי‪ ,‬לב של טוב ללא גבול‪.‬‬
‫תדע שאני ממש מתגעגע אליך‪ ,‬אני זוכר שעשינו את הפרוייקט באנגלית ביחד על‬
‫אופניים‪ ,‬לא רצית להיכנס לכיתה‪ ,‬בסוף שכנעו אותך ונכנסת ועשית את זה כמו גדול‪ .‬כי היו לך‬
‫כל כך הרבה כוחות שהסתרת מפנינו‪ ,‬אבל תדע לך עודד אנחנו קלטנו אותם ועכשיו אנחנו‬
‫מתגעגעים‪ .‬תחזור אלינו מהר עודד תביא לנו את משיח צדקנו במהרה תודה‪.‬‬
‫המקום ינחם את כולנו‬
‫חברך שמתגעגע אל קולך מחיאות כפיך ונוכחותך‬
‫אסף שוכרי כהן‬
‫‪0528455230‬‬
‫‪| 100‬‬
‫אריאל חצרוני‬
‫למדתי עם עודד ‪ 4‬שנים ולמרות שלא למדתי בכיתתו‪ ,‬מכיוון שעודד היה מאוד מעורב‬
‫בנעשה בכל הישיבה‪ ,‬ומכיוון שגם אני הייתי פעיל קצת בישיבה‪ ,‬זכיתי שעודד עזר לי המון‬
‫בכל דבר שדרש יכולת ניהולית ועד העזרה הכי קטנה אפילו בשעות הכי קטנות של הלילה‬
‫ואפילו אחרי נסיעה ארוכה ומעייפת‪ ,‬עודד מעולם לא סירב לעזור ולהישאר ער בשביל לעזור‪.‬‬
‫רציתי לספר על הזיכרון הראשון שעולה לי בראש כשאני נזכר בעודד‪ :‬תמיד בכל‬
‫האירועים הגדולים שעודד היה אחראי על כל המערכות של ההגברה ועד הארגון של האולם‬
‫וזמני האירוע וכו'‪ ...‬למרות כל הלחץ שהאירוע יוצר‪ ,‬מעולם לא ראיתי את עודד עצבני אלא‬
‫רגוע ועונה לכולם בשלווה ובכיף‪ ,‬מוכן אפילו לפנות למענך מזמנו הלחוץ על מנת לעזור לך‬
‫בדבר שלא קשור לאירוע‪ ,‬ולא דוחה אותך לאחר האירוע‪ .‬זיכרון נוסף מעודד הוא שתמיד עודד‬
‫היה מלא שמחת חיים מסתובב בין כולם ומעלה לכולם חיוך על הפנים כולל כל אנשי הסגל‬
‫בישיבה והתלמידים עד כדי כך שבפטירתו הרגשנו שאיבדנו אח קרוב ושחיינו חסרים מאוד‬
‫במותו‪.‬‬
‫בהמשך חיינו נשתדל להצליח ולהאיר‬
‫את אור ה' בעולם לזכרו‪.‬‬
‫אריאל חצרוני‬
‫‪050-9356767‬‬
‫‪‬‬
‫| ‪101‬‬
‫גלעד יערי‬
‫לעודד!‬
‫הכרתי אותך בתחילת החמישית כששנינו התחלנו ללמוד בישיבה‪ .‬אני זוכר שכבר אז‬
‫התחלת להיכנס לעבודות בישיבה ולעזור בהתחלה לכיתה ואז גם לצוות המטבח‪ .‬אני לא יכול‬
‫לשכוח את כל הצחוקים‪ ,‬האשמות והכינויים שהיינו קוראים אחד לשני‪.‬‬
‫בחמישית ובשישית הוא היה קם קבוע ותיקין‪.‬‬
‫באמצע השביעית הוא נתן לי את האחריות על ספריית ניסים‪ ,‬הוא דאג שאני אהיה‬
‫האחראי הבלעדי‪ ,‬ושאני לא אאבד את המפתח או אמסור אותו ללא אישורו‬
‫בשמינית זכיתי ללמוד איתך חברותא בסדר בוקר‪ .‬זה לא היה יציב אבל כשהגעת אני זוכר‬
‫שלמדת את הגמרא עד שהבנת‪ .‬ואם לא הבנת – שאלת אותי ולא עזבת אותי עד שאני אסביר‬
‫את הגמרא עד הסוף‪.‬‬
‫אני זוכר בשבוע האחרון של השמינית כשביקשת ממני ללמוד איתך באחת עשרה בלילה‬
‫בחדר של הרב דימרי והסכמתי‪ ,‬ואז לקחת את שנינו עם הגמרות ולמדנו שעה וחצי בחדר‬
‫כשהדלת נעולה כדי שאף אחד לא יפריע לנו‪.‬‬
‫בשמינית הייתי אחראי על הבאת הכיבוד ל"משמר"‪ .‬הייתי מגיע רק אליו כל יום חמישי‬
‫בהפסקת צהריים או בארבע וחצי לפי בקשתו‪ ,‬כדי שיארגן לי את כל הציוד שצריך להביא‬
‫מלמטה )עוגות‪ ,‬פינת קפה‪ ,‬מיחם‪ ,‬מפות‪ ,‬חומרי ניקוי(‪ .‬זה לא תמיד היה פשוט או קל‪ ,‬היו‬
‫לפעמים תקלות אבל הוא דאג שהכל בסוף יתבצע כשורה‪ .‬באחד המשמרים הוא אמר לי שהוא‬
‫יודע שגם אם הוא יתן לי הכל בערב‪ -‬הכל יהיה מוכן עד הלימוד במשמר‪ .‬אבל הוא השתדל‬
‫שהכל יגיע כמה שיותר מוקדם כדי שאני אהיה פחות טרוד ויהיה לי ע"י כך כמה שפחות ביטול‬
‫תורה‪.‬‬
‫הוא אמר לי הרבה פעמים שהחברות ביננו זה משהו מיוחד‪ .‬הוא תמיד ידע מה אני צריך‬
‫וידע לעודד ולחזק אותי ובמקום הנכון מצד אחד‪ ,‬ומצד שני הוא ידע להוכיח אותי ולתת לי‬
‫מוסר עבודה בכל התקיפות על חוסר אחריות מצידי‪.‬‬
‫באמצע השמינית קיבלתי אחריות על הפינת קפה של אחרי ותיקין‪ ,‬כמובן שהוא דאג לכל‬
‫המחסור‪ ,‬פעם אחת המנעול של "הארון ותיקין" נשבר‪ ,‬ואני זוכר שביקשתי ממנו לבוא‬
‫ולהתקין מנעול חדש‪ .‬עודד הוא הגיע באחד בלילה והתקין איתי את המנעול החדש וחורר חור‬
‫חדש בארון‪ .‬בבית המדרש של התיכונית חלקנו ארון לספרים מתחילת שביעית עד סוף שמינית‪.‬‬
‫כמה פעמים ירדתי למטבח והוא כיבד אותי בחתיכת עוגה או רוגלעך או כל סוג אוכל אחר‬
‫כדי שאני לא אשאר רעב‪.‬‬
‫‪| 102‬‬
‫ביום חמישי האחרון של השמינית ערכתי סיום הש"ס בישיבה‪ .‬אני זוכר שהוא ארגן לי את‬
‫כל האירוע כולל המוזיקה‪ ,‬הגמרא‪ ,‬אוכל‪ ,‬וזה היה שעתיים בלבד אחרי ארוחת צהריים חגיגית‬
‫של סוף שנה בחדר אוכל של התיכונית‪ ,‬והסיום שלי היה בחדר אוכל של הישיבה הגבוהה‪.‬‬
‫יש לי סרטון בבית מהסיום שבו רואים אותו מביא כוסות לרבנים ומוזג להם שתייה‪ .‬אחרי‬
‫הסיום עזרתי לו להחזיר את הכוסות ואת הציוד לחדר רה"י ואמרתי לו תודה רבה על כל‬
‫ההשקעה במשך השנה בכלל ועל אותו אירוע בפרט‪.‬‬
‫אני זוכר אותו ביום חמישי האחרון שלו מחייך אלי בארוחת בוקר וכן כשיצאנו משיעור‬
‫רה"י באותו יום‪ .‬לא הספקתי להיפרד ממנו בחייו‪.‬‬
‫גלעד יערי‪ ,‬ישב"ג שיעור א' תשע"ב‬
‫‪0526424426‬‬
‫‪‬‬
‫| ‪103‬‬
‫חביב טולידאנו‬
‫י כסלו התשע"ב‬
‫זכיתי להכיר את עודד המתוק באופן כללי בהיותו בישיבה התיכונית ובאופן יותר פרטי‬
‫השנה בשיעור א'‪.‬‬
‫תפקידי בישיבה – חצי ר"מ בשיעור א'‪ ,‬נושא ונותן בסדרים בסוגיא בעיון‪ .‬וגם להאיר‬
‫פנים ולחזק‪ .‬הרבה פעמים שישבתי עם עודד ז"ל‪ ,‬ויבדלח"א חברותתו אביעד ניימן‪ ,‬תמיד‬
‫התפעלתי ממאור הפנים והחמימות של עודד‪ ,‬ובעיקר מכח הצלילות דעת שהיתה לו למרות‬
‫שהיה עסוק בחסדים ללא גבולות‪ ,‬אך בשעת לימוד היה כולו מרוכז שכלו ישר‪ ,‬מבין היטב את‬
‫הנקודות המרכזיות‪.‬‬
‫ביום רביעי האחרון‪ ,‬לפני פטירתו אע"פ שרוב השבוע היה עסוק בחסד בכנס עם הרב‬
‫ערוסי שליט"א‪ ,‬בכל זאת הגיע ללמוד עם החברותא בסדר בוקר‪ .‬שאלתי אותו אם להתחיל‬
‫להסביר בסוגיא מההתחלה או מאיפה שכולם נמצאים? ותשובתו היתה שודאי מאיפה שכולם‬
‫נמצאים ראיתי איך אני אומר משפט והוא משלים אותי ממש פלא בעיני‪.‬‬
‫בשעת השרפה הנוראית‪ ,‬הגעתי בין הראשונים‪ ,‬ומיד כשהבנתי שהוא בפנים רצתי‬
‫בזריזות לחלון מאחור בחלון שמעל מיטתו התמונה שמצולמת בראש‪ :‬בכניסה לחדר עמוד אש‪,‬‬
‫ומעל מיטתו במיטת קומותיחים עד התיקרה – אש‪ .‬אך במיטתו של עודד לא היה אש עודד‬
‫שכב במיטה כישן מתחת לשמיכה‪ ,‬ממש כאילו מלאך שומר עליו ועמוד אש ליד המטה שלא‬
‫יוכל להיכנס‪ .‬זוהי מיתת הצדיקים הגדולים כמו רשב"י וכמו נדב ואביהוא שרפת נשמה בגוף‬
‫קיים‪ ,‬עודד נראה שכמעט לא הרגיש כלום כי איבד מהר הכרה‪ ,‬בעיני זו היתה ממש כמו מיתת‬
‫נשיקה שבה מתים הצדיקים ומכפרים במיתתם על עם ישראל כולו‪.‬‬
‫אוהב אותך מאד ומתגעגע "רודף צדקה וחסד ימצא חיים" חיי נצח! והלואי וכל פירותיך‬
‫שהספקת לעשות יהוי מתוקים כמוך!‬
‫חביב טולידאנו‬
‫‪0524317113‬‬
‫‪‬‬
‫‪| 104‬‬
‫חננאל מתוק‬
‫אני הייתי בתחילת שנה בחדר אחר‪ ,‬לא בחדר של עודד‪ ,‬ולאחר החגים של השנה עברתי‬
‫לחדר של עודד‪.‬‬
‫שעברתי לחדר של עודד הייתי צריך לחפש ארון כדי לשים את הדברים שלי בתוכו אבל‬
‫כל הארונות היו תפוסים‪ .‬יום אחד אני מסתכל על אחד הארונות ורואה שהוא פנוי דיברתי עם‬
‫עודד לשאול אותו אם הארון הזה באמת פנוי ואפשר להשתמש בו‪ .‬עודד אמר לי‪ ,‬פיניתי אותו‬
‫בשבילי כי אין לי גם ארון בשביל עצמי אבל לא נעים לי ככה שאתה ככה בלי ארון ומיד הציע‬
‫לי פתרון מעשי שיוכל לעזור לי‪.‬‬
‫זאת דוגמא אחת מני רבות ממעשי החסד וטוב הלב של עודד ז"ל‪.‬‬
‫בנשימותיו האחרונות של עודד‪ ,‬עודד המשיך את החסד וטוב הלב שלו עד שהגיע לשיא‬
‫השיאים – הצלת נפשות מישראל‪ ,‬שצעק שני מילים העיר את שני חבריו לחדר ובכך מתוך חסד‬
‫עליון וטהור עלה לגנזי מרומים‪.‬‬
‫החבר שחי וניצול בזכותו‪,‬‬
‫חננאל מתוק‪.‬‬
‫‪‬‬
‫| ‪105‬‬
‫יוחאי כאלין‬
‫עודד – השם אומר הכל‪ ,‬הוא היה מעודד כל אדם‪.‬‬
‫היה לי מאד קשה לשמוע את הבשורה הקשה בביצת ביום שישי בבוקר‪ ,‬הייתי בהלם‪.‬‬
‫בשנה האחרונה כאשר ראיתי עודד נכנס לישב"ג והיה עובד ישבה התחברתי אליו מאד‪.‬‬
‫הוא הכיר אותי ואני הכרתי אותו והיינו חברים טובים‪.‬‬
‫תמיד כאשר היה עושה את ארגון ההגברה באירועים הייתי בא עוזר לו מריץ איתו‬
‫צחוקים‪ ,‬תמיד היה מסתובב בישיבה במזכירות בחדר של הרב דימרי ועוזר לכולם‪ ,‬היה לו לב‬
‫זהב‪.‬‬
‫בערבים הוא היה אחראי בישיבה‪ ,‬מסתובב‪ ,‬מי שהיה צריך משהו תמיד קיבל‪ ,‬והכל היה‬
‫עושה בשקט בלי שאף אחד שם לב‪ .‬אחת הפעמים שהייתי צריך לנקות החדר אוכל‪ ,‬ירדתי‬
‫להוריד את הזבל ועברתי דרך המטבח ועודד היה שם‪ .‬ביקשתי ממנו משהו ולא נתן עד אחרי‬
‫שזרקתי וחזרתי למטבח הוא זרק לי חבילת וופלים‪ ,‬הכל היה נותן ועוזר‪.‬‬
‫עודד‪ ,‬לפני שעזבתי ביום חמישי נתן שלום לי ולרב דימרי כאשר עזב את הישיבה וזאת‬
‫הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותו‪.‬‬
‫אדם צדיק‪ ,‬וחכם וטהור לב היה עודד‪,‬‬
‫בשורות טובות‪.‬‬
‫יוחאי כאלין כיתה י"א‬
‫‪0502527063‬‬
‫‪‬‬
‫‪| 106‬‬
‫יוסי מרקוביץ‬
‫עודד‪,‬‬
‫זכורה לי היכולת שלך בעת עשיית חסד ועזרה‪ ,‬לתת את התחושה שהכל בסדר‪ ,‬לא צריך‬
‫לדאוג‪ ,‬וניתן לסמוך בעיניים עצומות שהכל בסדר‪.‬‬
‫זכורה לי סטואציה שחזרתי איתך הביתה למצפה יריחו ב‪ ,20:00-‬החזרתי אותך לישיבה‬
‫ונסעתי הביתה‪ ,‬שם גיליתי שאשתי שברה אצבע ברגל ואנחנו צריכים לנסוע לטרמפ‪ ,‬חשבנו‬
‫מאיפה נשיג בייבי סיטר עכשיו בשעה כזאת‪ ,‬ואז ידענו‪ .‬התקשרנו אליך‪ ,‬ואתה באת לשמור על‬
‫הילדים חצי לילה על ‪ 3‬ילדים – אחת תינוקת בת שנה! ידענו שהכל בסדר וניתן לסמוך עליך‬
‫שהכל בשליטה‪ .‬ובאמת הכנת לתינוקת אוכל‪ ,‬והרגעת אותה ואנחנו חזרנו מאוחר לבית רגוע‬
‫עם ילדים ישנים‬
‫נתחזק ממידותיך ונלמד ממעשיך‬
‫יוסי מרקוביץ חבר קרוב מהישיבה במצפה יריחו‬
‫‪052-3003381‬‬
‫‪‬‬
‫| ‪107‬‬
‫יוסף זעפרני‬
‫עודד‬
‫את הדברים הבאים‪ ,‬או על הדברים הבאים שאני עומד לכתוב מן הסתם היית אומר "אתה‬
‫מדבר שטויות‪ ,‬יוסף! אתה מדבר שטויות"‬
‫הענווה שלך אפיינה אותך‪ ,‬העשייה השקטה והחסד הייתה לך לדרך חיים‪.‬‬
‫מאז שהכרתי אותך תמיד תמיד שמחתי לסייע ולעזור לך בכל מה שהיית צריך ועשיתי את‬
‫זה כי ידעתי כמה אתה נותן מעצמך לטובת אחרים‪.‬‬
‫תמיד תמיד שימחת‪ ,‬התעניינת באיך אני מרגיש‪ ,‬כל דבר שביקשתי ממך והיה ביכולתך‬
‫לעשות היית עוזר ומסייע‪ .‬כשהרגשתי רע התקשיתי בלימוד והיית עובר מאחורי נותן צביטה‬
‫וקורא לי בשם שלי‪ ....‬איך אפשר לכעוס עליך? איך אפשר להתעצבן עליך? עשית הכל עם כזה‬
‫טוב לב עם כזה חיוך עם כזו השלמה שזה תפקידך ואף אחד לא יקח אותו ממך‪...‬‬
‫כשאמרו לי מה קרה‪ ,‬שכל החדר נשרף‪ ,‬מיד שאלתי מה איתו? איך הוא מרגיש? בסוף‬
‫בכיתי ובכיתי ובכיתי‪ .‬הסבא שלי נפטר ואף פעם לא בכיתי ככה‪ .‬אצלך באמת הרגשתי שאדם‬
‫מהמשפחה הקרובה ביותר נפטר צעקתי אתם עובדים עלי נכון? מחזירים לי על בדיחה שאני‬
‫עשיתי לכם נכון? עד עכשיו אני לא מעכל שעודד החבר שלי‪ ,‬הידיד נפש שלי כבר לא יגיע‪.‬‬
‫יצבוט‪ ,‬יעיר אותי בלילה‪ ,‬בבוקר יסייע לי וישמח אותי‪.‬‬
‫עודד אתה לא תהפך לזיכרון‪ ,‬אנחנו נוציא ונמשיך מתוך הדבר הזה את דרך החיים שלך‬
‫של נתינה וחסד של לשמח ולשמוח של ענווה וכבוד לאחרים‪ ,‬בוכה עליך כל רגע וכואב עליך‪.‬‬
‫השכן מהמיטה למעלה‬
‫החבר והידיד‬
‫יוסף זעפרני‬
‫‪0527247800‬‬
‫)מחזור יט(‬
‫‪‬‬
‫‪| 108‬‬
‫יוסף חי חדד‬
‫זכיתי להכיר את עודד בחמש שנותיו בישיבה‪ ,‬אך כיון שאני גדול ממנו בכמה שנים לא‬
‫הכרתי אותו לעומק‪ ,‬אך האמת היא שבדמותו ראיתי דמות שבדמותו ראיתי דמות של בחור‬
‫שבגיל כ"כ צעיר משלב אידיאל כ"כ עליון של תורה ועבודה‪.‬‬
‫עודד היה פועל חסדים בכל דקה מזמנו‪ ,‬ויחד עם זאת ראיתי אותו מגיע בהקפדה בזמנים‬
‫שהיו לו חברותות ומתייצב בזמן ובקביעות מדהימה – חברותות בלימוד בבוקר עם אחד‬
‫מהרבנים בישיבה‪ ,‬עם חברו‪ ,‬וחברותות בצהריים ובעיקר בשעות הקטנות של הלילה‪.‬‬
‫ישנם הרבה בחורים שלומדים תורה או פועלים במעשים – אבל ששילוב כזה של בחור‬
‫שמבין שכל צעד שהוא עושה הוא עודד את ה'!!! ייעודו בעולם זה במעשים ובחסדים אבל‬
‫הוא מבין שהכל זה אפשרי ביחס ללימוד התורה – כל צעד שאדם עושה יכול להיות מצווה‬
‫כשהוא מבין שהכל זה אפסי ביחס ללימוד תורה – כל צעד שאדם עושה יכול להיות מצווה ‪-‬‬
‫אם הוא מכוון את דעתו כלפי ה'‪ -‬וזה היה עודד איש חסד עצום‪ ,‬אך הכל לשם שמיים בשקט‬
‫ובשלווה‬
‫כבר חסר לנו נור בלעדיו ועדיין לא מעכלים גדול האובדן ומעט הנחמה‬
‫המומים וכואבים יוסף חי חדד‬
‫)חבר מהישיבה(‬
‫‪‬‬
‫| ‪109‬‬
‫ינו ן שמאי‬
‫אני לא הכרתי את עודד בצורה אישית הייתי "סתם" חבר מהמחזור – בתיכונית ומהשיעור‬
‫– בגבוהה‪ ,‬וכמובן מכלל הישיבה שראו אותו כל הזמן עוזר לקיים את הישיבה‪ ,‬במטבח‪ ,‬בחדר‬
‫האוכל‪ ,‬במסיבות‪ ,‬בפנימיות וכו'‪ .‬כפי שכבר אתם יודעים‪ ,‬לעודד היה את הצרור הכי גדול‬
‫בישיבה‪ ,‬היה לו מפתחות שלא היה לאף אחד – אבל לא זה מה שמדהים אותי‪ ,‬אלא בגלל‬
‫הדבר הזה מדהים אותי דבר אחר!‬
‫אני אסביר את זה לפי מעשה קטנטן שקרה לי איתו‪ .‬בשבת האחרונה שעודד היה אתנו –‬
‫שבת חברון‪ ,‬היינו בישיבת "שבי חברון"‪ .‬וכמובן מי נמצא במטבח לארגן את הכל? כמובן‬
‫שעודד‪ ,‬במטבח שם היה עגלת משא שבנויה כך משטח שעולה ויורד – לפי הצורך )עובד על‬
‫לחץ אויר(‪.‬‬
‫יצא במקרה שבאמצע שערכו את אחת הסעודות עודד עמד על משטח שהיה בגובה‬
‫הרצפה‪ .‬ואז אני באתי והתחלתי להעלות את המשטח‪ ,‬האמת היא שבלב צפיתי שהוא יגיד לי‬
‫בקשיחות להוריד אותו כי הוא עסוק‪ ,‬אבל הוא בחר לזרוח ולצחוק‪ ,‬וכך יצא שהעליתי אותו‬
‫לגובה של בערך מטר וחצי ויותר‪ ,‬ועודד כולו מחוייך‪,‬‬
‫המדהים זה שגם בשעות שהוא ארגן את כל העולם היה לו זמן לחברים המשועממים שלו‬
‫שבאו להתבדח‪ ,‬וכך התחלתי להסיע אותו‪ ,‬עד שבחורים אחרים אמרו לי להוריד אותו כי אין‬
‫זמן‪.‬‬
‫כזה היה עודד מצד אחד מתפעל הכל‪ ,‬ומצד שני מחייך לכל העולם‬
‫תמיד עזר לכולם!!‬
‫תמיד חייך לעולם!!‬
‫יהי זכרו ברוך‬
‫ינון שמאי‪,‬‬
‫תלמיד בשיעור של עודד ובמחזור בישיבה התיכונית‬
‫מן השמים תנוחמו‬
‫‪‬‬
‫‪| 110‬‬
‫להב ארוט‬
‫עודד‬
‫מה לכתוב?! עוד לא עיכלתי וכבר אני כותב‪ ,‬עוד לא עיכלתי וכבר כולם בישיבה )בהר‬
‫ברכה( מה קרה? ואיך? ואני צריך לספר מה קרה ולא לבכות כל פעם או שבעצם כן לבכות‪....‬‬
‫ואנשים משתדלים להבין ולנחם וכן המשפחה וכולם משתתפים בצער‪ .‬משפחה וחברים שלי‬
‫שבכלל לא הכירו את עודד ראו או רואים וסופגים את הצער ואת הכאב‪ ,‬ורק ממה שאני משדר‬
‫מרגישים את החיסרון וכואבים גם הם‪.‬‬
‫וצריך לא להתפרק ולא להישבר אלא להתקדם ולהמשיך ולראות איך אני – אנחנו‬
‫משתפרים ואיך שכל פרט בחיי הוא לא אני‪.‬‬
‫וזה היה עודד‪ .‬הכל בשביל אחרים‪ ,‬הכל בשביל הכלל‪ ,‬העיקר שלאחרים יהיה טוב ושהכל‬
‫יתנהל כמו שצריך‪ .‬כשאני מסתכל על עצמי ועל חיי עם עודד במשך יותר מארבע שנים מכיתה‬
‫ט' ועד הדבר האחרון שאמרתי וזו ודאי היתה בקשת עזרה ומהר תוך כדי שכבר רץ )נוסע(‬
‫למקום אחר ולעשות ולעזור לעוד שלושה אנשים במקביל‪.‬‬
‫ובסוף יום‪...‬‬
‫הייתי עם עודד כל השמינית )י"ב( ביחד בחדר ) חדר ‪( 514‬‬
‫והוא היה מגיע ב ‪ 1-2‬לפנות בוקר ואפילו מאוחר יותר וזה רק בימים שאני הייתי ער‬
‫וראיתי שהוא הגיע לחדר אם בכלל‪ ...‬והוא לא היה מתלונן ולא כלום‪ .‬דבר ראשון הוא פשוט‬
‫היה מתמוטט מעיפות – מת‪ .‬רצון ושמחה לעזור ולנהל כל היום ולסייע‪ ,‬עם הבגדים פלג גוף‬
‫עליון על המיטה‪ ,‬והרגליים נושקות לרצפה‪ ,‬בחדר הורדנו לו את הרגליים והערנו אותו‪ ...‬שילך‬
‫לשירותים וישים פיג'מה – שישן כמו שצריך‪.‬‬
‫לא היה אדם בישיבה שהיה ראוי לאותה מנוחה והפוגה – לא שנת תאוה‪ ,‬אלא פשוט צורך‬
‫הגוף ואם היא הייתה לו האפשרות‪ ,‬הוא לא היה ישן בכלל‪.‬‬
‫ולמחרת בבוקר שוב ‪ ...‬קם לותיקין ואף לפני חמש בבוקר ואפילו ארבע ליום נוסף שכולו‬
‫לחברים ולעמ"י‪...‬‬
‫עודד אני חושב עליך ובוכה סליחה ותודה מחדרי הלב‬
‫אוהב אותך תמיד‬
‫להב אררט‪ ,‬מצפה יריחו‬
‫חדר ‪0527906089 ,514‬‬
‫| ‪111‬‬
‫מלאכי‬
‫עודד‪,‬‬
‫כשמו כן היה‪.‬‬
‫תמיד שמח‪ ,‬תמיד מעודד‪.‬‬
‫למרות שהיה עסוק כל הזמן בדברים חשובים‪ ,‬לא שכח את חבריו אף פעם‪.‬‬
‫כלך מעשיו היה עושה לשם שמים ולא על מנת לקבל פרס וענווה גדולה‪ ,‬היה הרבה‬
‫חסדים דברים שהיה עוסק בהם שכמעט לא ידענו שהיה עושה‪ ,‬כמו ה"ישיבות ראש חודש" של‬
‫הליכות עם ישראל‪.‬‬
‫את כל מעשיו היה עשוה גם בשמחה ובחיוך‪ ,‬לדוגמה – היינו נוסעים בהסעה כל יום‬
‫ראשון והייתי מתקשר אליו כמה פעמים כל שבוע כדי לבדוק איפה הם‪ ,‬ואף פעם לא היה שמץ‬
‫של טרוניא בקולו‪ ,‬ותמיד אמר לי להתקשר ולשאול כדי שלא אצטרך לחכות בחוץ סתם‪.‬‬
‫כל חייו היה תורה וחסדים‪ ,‬וכך גם פטירתו‪ ,‬ושנזכה לחיות חיים מלאים כמו של עודד‪.‬‬
‫מלאכי‬
‫‪‬‬
‫‪| 112‬‬
‫נ עם גליק‬
‫קדומים‬
‫אין לך מושג כמה קשה לי עם זה שאתה לא נמצא‪ ,‬כל פעם שהגעתי ל'מצפה'‪ ,‬הראשון‬
‫שחיפשתי זה אותך‪ .‬איפה עוד יהיה לי חבר שבאמת יקשיב לי‪ ,‬יעזור לי‪ ,‬בזמנים קשים שהיו לי‪,‬‬
‫איפה עוד אמצא דוגמא כמוך‪ ,‬כל כולך היית רק בשביל אחרים ומעטים הפעמים שראיתי אותך‬
‫עושה משהו בשבילך‪ ,‬אני עוד אחכה עד שתבוא לעשות איתי עוד משמרת במד"א‪ ...‬אני עוד‬
‫לא מעכל שאתה לא איתנו‪...‬‬
‫אני מנסה לכתוב כמה מילים עליך אבל כל דבר שלכאורה נראה פשוט בשבילך מצידי זאת‬
‫הייתה כל פעם התפעלות מחדש כל פעם שהייתי מגיע ורואה את החיוך ואת השמחה שלך זה‬
‫היה ממלא אותי כל פעם מחדש‪...‬‬
‫אני מחפש ומחפש סיפור ייחודי במיוחד שמאפיין את אישיותך המדהימה‪ ,‬אבל כל דבר‬
‫שעולה לי אני דוחה אותו במחשבה שזה לא משהו מיוחד שהיית עושה רק בשבילי‪ ,‬שבטח כבר‬
‫כולם רשמו דברים דומים שאני לא מחדש כלום בזה שאני מספר‪.‬‬
‫בכל זאת אני יתן כמה דוגמאות קטנות‪:‬‬
‫‪ (1‬בשבת בבוקר שהפסדתי את ארוחת שבת‪ ,‬למי פניתי בשביל אוכל? כמובן לעודד עוד‬
‫לא הספקתי לומר מה אני צריך‪ ,‬וכבר אתה לוקח אותי למטבח ומביא לי כל מה שאני‬
‫צריך‪.‬‬
‫‪ (2‬שנתקעתי בלי כסף לנסוע הביתה‪ ,‬איך ששאלתי אנשים בקול בכיתה כמובן הראשון‬
‫שקפץ זה אתה! זה אולי סיפורים קטנים אבל בשבילי זה היה משהו מיוחד‪.‬‬
‫אוהב ומתגעגע תמיד‬
‫נעם גליק‬
‫חבר ממצפה יריחו ‪0526185599‬‬
‫‪‬‬
‫| ‪113‬‬
‫נריה מימון‬
‫עודד חבר יקר‪:‬‬
‫במה אוכל לפתוח‪ ,‬ברוך השם זכיתי מעט להכיר אותך וכבר יש לי כל כך הרבה מה לכתוב‬
‫עליך ועל הנהגותיך שזכיתי לפגוש‪ ,‬להכיר וגם ללמוד מהם לא מעט‪.‬‬
‫אודה ואתוודה שלפני ההכרות העמוקה איתך כשעמדתי ככה מהצד לא הערכתי מספיק‬
‫אותך ואת עבודתך‪ ,‬ובמובן מסוים חשבתי שאתה מנסה להעביר איכשהו את הזמן‪ .‬ולא פעם‬
‫פניתי אליך בצורה יפה ואמרתי לך‪ :‬עודד‪ ,‬מה עם לימוד? מה עם הבגרות שלך? ואתה כבשלך‬
‫מסביר לי שיהיה בסדר ושאין לי צורך לדאוג‪ ,‬אך עדיין לא הייתי רגוע עד אשר שאלתי את הרב‬
‫יונתן דימרי מנהל הישיבה‪ ,‬וגם את איציק בן זקן המורה שלך למתמטיקה‪ ,‬מתוך דאגה כמובן‬
‫למצבך ועתידך כחבר‪ ,‬ומהם קיבלתי תשובה שגרמה לי אמנם להפתעה‪ ,‬אבל סיפקה אותי‬
‫בהחלט ושניהם כאחד אומרים לי‪ :‬באמת אין לך ממה לדאוג עודד חכם מאוד ופועל נכון‪ ,‬גם‬
‫יצליח להוציא בגרות בהצלחה וגם משלב לימוד כמו שצריך‪.‬‬
‫רק אז‪ ,‬כששמעתי את זה מאנשים שרואים אותו מתפקד גם בתחומים אלו קיבלתי‬
‫והערכתי הרבה הרבה יותר‪ ,‬ובמבט מעמיק יותר ראיתי את זה מתקיים ובאמת כשזכיתי‬
‫בשמינית וכן בישיבה הגבוהה להכיר אותך יותר דרך החברות והעבודה יחד זכיתי באמת‬
‫לראות את זה מתקיים זכיתי לראות בחור מדהים זורח מאושר ומזריח לאחרים‪ ,‬חיוך מתוח על‬
‫פניו תמיד‪ ,‬לא פעם שימחת אותי כל כך בשעות של לחץ או עצב‪ .‬וכן כל שמחת החיים‬
‫שהכנסת לכל תלמידי הישיבה ולעובדים במטבח‪ ,‬בניקיון ובמשרדים וכאילו נפער שם סוג של‬
‫בור שקשה למלא אותו‪ .‬וגם לי אישית תמיד שמחת לעזור‪ ,‬גם בזמנים של לחץ עצום כששני‬
‫הטלפונים מצלצלים והם צלצלו בלי הפסקה‪ ,‬כאילו מצאת זמן להתייחס לכל אחד גם אם הוא‬
‫צריך דבר כל כך קטן ומזערי לעומת מה שאתה היית עסוק בו כמין קסם‪ ,‬היית כולך איתו‬
‫ומסייע לו במה שהוא צריך ועם חיוך רחב‪.‬‬
‫נקודה נוספת מפליאה לא פחות היא היושר והאמינות שלא יאומנו ושכל כך קשים‬
‫במערכת כל כך גדולה ומורכבת‪ .‬להיות אחראי זה דורש לחלק ולתת וגם למנוע לא מעט‪ ,‬מוסד‬
‫חייב להתנהל עם גבולות ברורים‪ ,‬ובמיוחד ישיבה כל כך גדולה עם כל כך הרבה תלמידים‬
‫זקוקה לאמירת לא כל כך הרבה פעמים ותדע לך שכל כך שמחתי לקבל ממך "כן" וגם שמחתי‬
‫וסמכתי באותה מידה לקבל "לא"‪ .‬ולא הייתי מתווכח‪ ,‬משום שגם אמירת הלא נעשה באותה‬
‫שמחה כמו אמירת הכן‪ ,‬וכן ידעתי שבאמת אתה לא נותן לי כי טובתה של השיבה היא זו‬
‫שעומדת לנגד עיניך כך שאין פה בכלל טעם להתווכח‪ .‬בגלל כל הדברים הללו ועוד רבים‬
‫נוספים כל כך שמחתי גם לעזור וגם להחזיר טובה לעודד שהיה גם ככה דואג לעצמו הכי פחות‬
‫למען הכלל‪.‬‬
‫‪| 114‬‬
‫סיפור אחד מיני רבים שהיה לי איתו אישית ‪:‬‬
‫בערב שבת אחת שהייתה בישיבה היה צריך לאפות רוגעלך ולהכין כיבוד נוסף לישיבה‬
‫שזה במסגרת הדברים שמוטלים עלי לעשות‪ ,‬ואמרתי לעודד שעקב הזמן המצומצם שנשאר‬
‫לכניסת השבת נוותר על זה ונסתדר עם מה שיש‪ ,‬אך הוא התעקש שיהיה בשבת הכל בשפע כמו‬
‫שצריך ושכנע אותי כן להכין‪,‬וכמובן שהוא גם מתעקש לעזור לי בעבודתי והתחלנו לעבוד אני‬
‫אמנם עדיין לא התקלחתי אבל בגדי השבת היו לי כבר מוכנים‪ .‬נשארו עוד בערך ‪ 20‬דקות‬
‫לשבת אני אומר לעודד גיהצת את החולצה? והוא אומר לי עוד לא הספקתי לא נורא אני‬
‫אסתדר בלי‪ ,‬הפצרתי בו שישאיר לי את העבודה והוא לא היה מוכן‪ ,‬לא הייתי מוכן שככה לא‬
‫יהיה לו בגדים מגוהצים לשבת‪ ,‬ורצתי מהר וגיהצתי לו אותם‪ .‬וכמה הוא הודה לי אחר כך‬
‫למרות שהרגשתי שאני חייב לו את זה ולא הפוך משום שעבודת האפייה הייתה מוטלת עליי‬
‫ולא עליו אך הוא בשלו הודה על כך בחביבות‪.‬‬
‫וכן שבוע לפני האסון שקרה אני כבר לא יכולתי לראות את זה שהוא ישן בשתיים וקם‬
‫בשש כדי להכין את ארוחת הבוקר כדי שהכול יהיה מסודר‪ .‬אמרתי לו עודד איך אתה מצליח‬
‫לעשות את זה אתה ישן בערך ‪ 4‬שעות בלילה וגם לא חוזר לישון קצת במהלך היום‪ .‬והוא ענה‬
‫לי בטבעיות אני מסתדר עם זה ואני לא עייף בכלל ותירץ את עצמו בכך שהוא ישן הרבה מאוד‬
‫כשהוא מגיע לשבת בבית‪ ,‬אמרתי לו בצחוק מה עם לשחק עם האחיינים‪ ,‬והוא אמר לי‬
‫בחביבות כשיהיו יותר אחיינים והם יגדלו קצת אז גם בשבת אני אישן קצת פחות‪ ,‬ולצערי הוא‬
‫לא זכה לכך‪.‬‬
‫מכל מה שהכרתי וחוויתי מעודד שאת חלקם הקטן העליתי כאן על הנייר ויש עוד סיפורים‬
‫רבים גם שלי וגם ששמעתי מאחרים והם לא היו לי זרים כלל‪ ,‬משום שידעתי שהם אמת‬
‫לאמיתה וזכינו לבחור כל כך יקר ששכן בקרבנו וימשיך לשמור וללוות אותנו‪.‬‬
‫אני לקחתי לעצמי הרבה נקודות טובות שלמדתי מעודד ואשתדל להתמיד בהם‪ .‬ובמיוחד‬
‫את הנקודה של הנתינה ללא פשרות ועם כל ההשקעה למען הכלל והציבור וכל זה בסבר פנים‬
‫יפות כל כך‪ ,‬ועם היחס האישי והאוהב לכל בנאדם לא משנה מי הוא מה גילו ומה רצונו אף‬
‫הקטן ביותר‪.‬‬
‫תודה רבה לך עודד‬
‫נריה מימון שיעור ב' הישיבה הגבוהה במצפה יריחו‬
‫‪050-9969050‬‬
‫‪‬‬
‫| ‪115‬‬
‫צבי שי‬
‫עודד‬
‫היה לך קסם אישי לא מוסבר‪ ,‬יכולת להרגיע ולשמח ולא משנה כמה לחץ יש מסביב‪ ,‬הכל‬
‫בנחת ובשמחה‪ ,‬אני בד"כ הייתי למעלה‪ ,‬באחת הפעמים שהייתי צריך משהו מהרב דימרי היו‬
‫המון אנשים במשרד שלו וקצת היה קשה ללכוד את תשומת לבו‪ .‬אבל עודד היה בדרך כלל‬
‫מתיישב על הכסא מולו‪ ,‬ומשרה אווירה רגועה‪ .‬אתה פשוט ידעת להגיד את המילים הנכונות –‬
‫ידעת מה צריך להגיד כדי לשמח ולהרגיע‪ .‬כמה אני צריך ללמוד מהחסד והפעילות – פעלתנות‬
‫שלך‪ ,‬כמה עשייה כמה טוב נשפך ממך‪ ,‬איזו נשמה מיוחדת!‬
‫אשרי ההורים שלך שזכו לגדלך ‪ 19‬שנה!‬
‫וסיפור קטן – לא היה קמח לחלות לישיבה )חלות שהיינו מכינים בימי שישי( אז סיכמנו‬
‫שתיקנה ברמי לוי‪ ,‬כשהגעתי היה קמח‪ ,‬אח"כ סיפרת לי ששכחת לקנות ברמי לוי וקנית‬
‫במכולת‪ ,‬אה‪ ,‬בעצם לא סיפרת לי – ראיתי על הקמח שהוא מהמכולת ואז הודית שקנית‬
‫מהמכולת עם כרטיס שלך!‬
‫אנא תשלח למשפחתך ולנו כוחות עצומים להצליח לצמוח ולהמשיך הנאה!‬
‫צבי שי‬
‫‪‬‬
‫רונן בן חמו‬
‫עודד האהוב והיקר שביקרים!‬
‫בזכותו כל תהליך הקליטה שלי בישיבה היה הרבה יותר קל‪ .‬הגעתי לישיבה לנהל את‬
‫הפנימייה ולרכז את ההדרכה מעולם אחר )היי‪-‬טק( ועודד פשוט הקל עלי מאוד מאוד להכין‬
‫את הממשקים של הישיבה עזר ובזמן אישי והכל בענווה ובשמחה ובחן‪....‬‬
‫הייתי חוזר הביתה ואומר לאשתי – אני לא מבין מה הזכות שלי לעבוד עם אדם כזה זו‬
‫פשוט זכות!‬
‫לצערי החלל שהוא השאיר אחריו הוא עצום‪ ,‬ומתפללים לה' יתברך שינחם אותנו על‬
‫האבדה הגדולה הזאת‪,‬‬
‫לא היה אף פעם שהוא אמר לי אני לא יכול לבצע את המשימה – זכיתם במלאך בן יקר‬
‫מאוד שעושה ועושה חנוך גדול בשמים וגם בינינו‪.‬‬
‫המקום ינחם אתכם‬
‫רונן בן חמו‬
‫‪| 116‬‬
‫רועי כחלון‬
‫עודד‪,‬‬
‫מסוג הרגעים שאתה עומד מול עצמך וחושב מה אתה עושה‪ ...‬לא יכול להיות שאני כותב‬
‫עליך בתור חבר לשעבר‪ ,‬לא נתפס‪ ,‬לא הגיוני‪ ,‬כאילו הזמן לא עובר ואני רק מחכה שיגיע‬
‫הטלפון שיגיד – זו טעות‪ ,‬הוא חי כי לא יכול להיות שעודד נפטר‪ ,‬שמחת חיים כזו לא יכולה‬
‫לגווע‪ ,‬צדיקים חיים גם לאחר מיתתם‪ .‬אז מצטער שלא בכיתי כל כך בהלוויה שלך‪ ,‬כי זה לא‬
‫נתפס לי באותם רגעים‪ ,‬גם עכשיו זה לא נתפס‪.‬‬
‫אני מצטער להגיד שלמדתי איתך רק מהגן עד סוף חטיבת הביניים‪ ,‬מצטער שלא ראיתי‬
‫אותך בארבע השנים האחרונות‪ ,‬מצטער שלא התקשרי לשאול בשלומך‪ .‬מסתבר שככה זה‬
‫טבעם של בני האדם‪ ,‬מצטערים אחרי שכבר מאוחר מדי‪ .‬אבל לא נשכח אותך‪ ,‬עודד‪ ,‬את‬
‫השנתיים בחטיבת נועם שהיו השנתיים שבהן זכיתי להכיר אותך טוב‪ ,‬השנתיים שהייתי מגיע‬
‫לבית ספר עם פרצוף של בוקר ורואה אותך מחייך‪ ,‬צוחק בקול‪ ,‬מדגדג וגורם למעגל שלם‬
‫מסביבך להפוך מרציניים לצוחקים‪.‬‬
‫זה מה שאני זוכר ממך‪ ,‬עודד‪ ,‬הילד שיודע מתי להיות רציני ומתי לשבור את הרצינות עם‬
‫המילה הכי מצחיקה ושנונה‪.‬‬
‫שמור עלינו שם‪ ,‬אם כועסים עלינו למעלה ‪ -‬תצחיק אותם כמו שאתה יודע‪.‬‬
‫מתגעגע ואוהב עד בלי די‪,‬‬
‫חברך‪ ,‬רועי כחלון‪.‬‬
‫‪‬‬
‫| ‪117‬‬
‫רועי אמגר וישראל שלוש‬
‫ביום ראשון‪ ,‬כרגיל‪ ,‬חיכינו להסעה שתיקח אותנו מנתניה לכיוון הישיבה‪ .‬רק שבדיוק‬
‫בשבת שהיתה‪ ,‬התארחו בביתי כמה חברים ככה התחלנו לנסוע לכיוון הישיבה שהחברים שהיו‬
‫בביתי אפילו לא משלמים על ההסעה ונסעו איתנו בהסעה‪ ,‬ולאט ולאט המקום לשבת בו אזל‬
‫עד שלא נשאר מקום לישיבה ולכן הנהג ביקש שאחד מהאורחים ירד מההסעה בצומת בית ליד‬
‫ויגיע בדרך כלשהיא לישיבה – עודד היה הראשון שקפץ ואמר שהוא יוותר‪ ,‬וירד ונסע לבד‬
‫באוטובוס שלוקח הרבה זמן להגיע לישיבה‪ ,‬למרות שהחברה שעלו על ההסעה בכלל לא‬
‫נמצאים שם באופן קבוע ולא משלמים ועודד היה קבוע‪.‬‬
‫ובאמת עודד היה ראשון להתנדב ולעזור בהכל כך גם בשריפה לא דאג לעצמו אלא קודם‬
‫לחבריו ואחר כל לעצמו‪.‬‬
‫רועי אמגר וישראל שלוש )תלמידים בישיבה(‬
‫‪‬‬
‫רזיאל טל‬
‫עודד! אני לא מאמין שאני מדבר עליך בלשון עבר‪ ,‬אני לא מעכל את זה שאין פשוט אין‬
‫יותר עודד‪.‬‬
‫כל פעם שהייתי רעב )וזה לא מעט( הייתי מתקשר לעודד שואל אותו אם יש לו איזה‬
‫משהו בשבילי ותמיד היה לו‪ ,‬בשבוע האחרון ירדתי למטבח לאכול איזה משהו‪ ,‬עודד שואל‬
‫אותי מה אתה רעב יש פה מחבת‪ ,‬תכין לך חביתה‪ ,‬הוא התחיל להסביר לי איך מדליקים את הגז‬
‫ובאיזה גז זה טוב ובאיזה לא‪ ,‬ואפילו לא דיברתי איתו לפני כן‪ ,‬במקרה פגשתי אותו במטבח‪.‬‬
‫הייתי חברותא שלו בחמישית )כיתה ט'( בגמרא‪ ,‬כבר אז הוא היה מאוד מאוד עסוק בכל מיני‬
‫דברים אבל אני זוכר שכשהיינו לומדים – אז למדנו בלי משחקים ובלי צחוקים‪.‬‬
‫תמיד שלמדנו הוא שימח אותי‪ ,‬בתחילת כיתה ט' היה מבחנים כדי לסדר את ההקבצות‬
‫במתמטיקה ולא הצלחתי אז שמו אותי בהקבצה ב' והייתי ממש מבואס‪.‬‬
‫הוא ראה אותי ושימח אותי ועודד עד שהייתי שוב שמח‪.‬‬
‫רזיאל טל ‪054-9247130‬‬
‫‪| 118‬‬
‫רפאל מלייב‬
‫לכבוד המשפחה האהובה ובראשה הורי עודד ואחיותיו היקרים‬
‫רצוני לספר לכם על דבר אחד שחוויתי במחיצתו של עודד ז"ל )נ‪.‬ב לא הכרתי את עודד‬
‫ע"ה אישית‪ ,‬אלא הייתי איתו באותו מחזור וכן באותו שיעור בישב"ג ואני כאדם מן הצד‬
‫שרואה(‪.‬‬
‫א‪ :‬היו פעמים שהייתי מאחר לארוחת הבוקר בישיבה עקב התפילה‪ ,‬וכשהגעתי לחדר‬
‫האוכל ראיתי שהכל הורד למטבח‪ .‬במצב כזה בד"כ לא היה לי נעים לרדת למטבח ולחפש‬
‫מישהו שיענה לצרכי כיון שרובם היו עסוקים בהכנות לארוחת צהריים‪.‬‬
‫יום רביעי יומיים לפני פטירתו של עודד ע"ה‪ ,‬קרה לי שאיחרתי לחדר האוכל‪ ,‬ושוב הייתי‬
‫צריך לחפש אחר ארוחת בוקר מעטה במטבח‪ .‬כאשר ירדתי למטבח ראיתי שכולם עסוקים‪ :‬זה‬
‫בחיתוך בשר‪ ,‬וזה בחיתוך ירקות‪ .‬גם עודד ז"ל היה שם וסידר כמה דברים‪ .‬עכשיו כיוון‬
‫שמטבעי אני ביישן לא דחקתי בצוות שם שיסדרו לי דבר מה‪ ,‬אלא ניסיתי למצוא כמה שאריות‬
‫שנשארו מהארוחה‪ ,‬בינתיים שאני מנסה לארגן לעצמי ארוחה ממה שנשאר‪ ,‬עודד ז"ל שם לב‬
‫שאני מארגן לעצמי אוכל ממה שנשאר‪ ,‬ומיד בלי שביקשתי פנה לתנור שם‪ ,‬והוציא לי בורקסים‬
‫שנשארו מהארוחה והציע לי לקחת‪ ,‬עוד אחד אם אני רוצה‪ ,‬לבסוף לקחתי עוד אחד‪ ,‬אמרתי לו‬
‫תודה רבה שה' ישמור אותך ויצאתי‪ ,‬רציתי להגיד לו עוד משהו אך הוא ישר נפנה לעזור‬
‫במטבח‪ .‬הדבר שהוא עשה נתן לי כוחות לכל היום לא רק מעצם שהשגתי ארוחה מלאה‪ ,‬אלא‬
‫מכך שזכיתי לחוש את הלב הטוב של עודד ז"ל‪ ,‬ולדעת שנמצא בקרבנו אדם כזה טוב אך‬
‫עכשיו הוא איננו‬
‫יהי זכרו ברוך‬
‫רפאל מלייב חבר של עודד ז"ל‬
‫מהתיכונית והישיבה הגבוהה‪.‬‬
‫‪‬‬
‫| ‪119‬‬
‫שלמה יששכר‬
‫אני הכרתי את עודד כבר כשהוא היה בכיתה י'‪ .‬אני למדתי מתחתיו‪ ,‬בכיתה ט'‪.‬‬
‫מאז שאני זוכר אותו – תמיד עוזר‪ ,‬תומך ומסייע‪ .‬בשנה זו – אני זוכר את חסדיו במיוחד‬
‫הוא היה עובד ועוזר במטבח‪ .‬הרבה פעמים קרה לי ולשאר חברי‪ ,‬שהיה חסר לנו דבר מה‬
‫בארוחתנו – לחם‪ ,‬גבינה וכדו'‪ .‬בתחילת השנה‪ ,‬כשפחות הכרתי את נוהל עבודתו החדש –‬
‫ירדתי לבקש מה שחסר‪ ,‬ויצא לי לבקש מעודד‪ .‬עודד אמר שהוא יביא לי את מבוקשי‪ ,‬לא ידעתי‬
‫אם הוא באמת יביא עכשיו‪ ,‬או שהוא עסוק מדי ולא יביא‪ .‬כשסיפרתי לחברי הם אמרו לי מיד‬
‫אל תדאג מילה של עודד זו מילה‪ ,‬אם עודד אמר הוא יביא‪ .‬ובאמת תוך מספר דקות עודד הביא‬
‫לי את מבוקשי‪ .‬ומאותה פעם‪ ,‬יצא לי לבקש בשעת הארוחה הרבה דברים מעודד‪ .‬ואם הוא היה‬
‫אומר שיביא באמת הביא‪ ,‬ללא עיכובים‪ ,‬ובשמחה‪.‬‬
‫זכור לי גם מקרה מיוחד שקרה לי איתו שהייתי בכיתה י"א‪ ,‬בשנה שעברה‪ .‬קבעתי‬
‫בירושלים תור על מנת לעשות תיאוריה‪ ,‬כדי להתחיל בלימודי נהיגה‪ .‬כמה ימים לפני המבחן –‬
‫נודע לי מחברי שצריך להביא איתי את ההזמנה של התור‪ ,‬שצריכים להדפיס בעת קביעת התור‬
‫מיד נלחצתי מה אעשה‪ ,‬ולא הדפסתי את ההזמנה לתור! אין לי גם בישיבה גישה לאינטרנט‪,‬‬
‫ואני חייב למצוא פתרון במהרה כדי שאוכל להיכנס לתאוריה‪ .‬פניתי לרב שלי בבקשת עזרה‪,‬‬
‫והוא הפנה אותי לעודד ואמר שיהיה בסדר‪ .‬עודד בא אלי ואמר לי לבוא איתו לחדר המורים‪,‬‬
‫שם יש למורים גישה לאינטרנט‪ ,‬עודד הקשיב לבעייתי‪ ,‬וניסה להדפיס למעני את ההזמנה‬
‫הדרושה‪ .‬לצערי )בהתחלה( הוא אמר שאי אפשר‪ ,‬אך בו בעת הרגיע אותי ואמר שיהיה בסדר‪.‬‬
‫הוא הרגיע אותי שלא חייב הזמנה מודפסת‪ ,‬והתאוריה היא קלה הוא הרגיע אותי מאוד מאוד‬
‫ויצאתי מעודד מאוד למחרת הלכתי לעשות את התאוריה‪ ,‬ולשמחתי עברתי‪ .‬כשמו כן הוא‬
‫משמח ומעודד‪.‬‬
‫כבר בימים אלו אנו מרגישים את חסרונו‪ ,‬בדברים היום יומיים‪ .‬אן מי שיסדר את האורות‬
‫בבית מדרש‪ ,‬אין מי שיעזור לנו בחדר אוכל‪ ,‬אין מי שיצחק איתך‪ ,‬ישמח אותך‪ ,‬ויקשיב למה‬
‫שאתה צריך‪ .‬כמו שרבנו ראש הישיבה‪ ,‬הרב סבתו שליט"א אמר – מי ימלא את חסרונו של‬
‫עודד? וזה חוץ מהעזרה השוטפת שלו באירועי הישיבה – ארגון‪ ,‬הפקה ועזרה בכל‪.‬‬
‫כמו שהמורה שלנו לתנ"ך אמר – עודד תמיד ריצה את כולם‪ ,‬בהתחלה כשהמורה לתנ"ך‬
‫ראה שעודד מחסיר – פנה אליו ודיבר איתו‪ ,‬והוא – לא הצטדק ואמר שהוא בדיוק עזר‪ ,‬לא‬
‫חיפש את מי להאשים‪ ,‬אלא אמר אתה צודק הרב‪ ,‬אני אשתדל מאוד להגיע‪ ,‬ובאמת הגיע לכל‬
‫המבחנים‪ ,‬והשתדל להשתתף בשיעורים‪.‬‬
‫מה שאני חושב שצריך ללמוד מעודד – הוא העזרה לכל אחד‪ ,‬בכל זמן ובכל מצב‪ .‬בד"כ‬
‫כשאדם בא אליך ומבקש עזרה‪ ,‬אם הוא קטן ממך‪ ,‬פחות חשוב ‪ /‬חכם ממך וכד' אדם נוטה‬
‫לזלזל בבקשתו‪ .‬אך עודד לא כן‪ .‬הוא גם אם מורה חשוב ביקש עזרה וגם אם תלמיד בכיתה ט'‬
‫ביקש עזרה – עודד לא זלזל באף בקשה אלא עזר בשמחה ובטוב לבב‪ .‬על עודד נאמר "טוב‬
‫‪| 120‬‬
‫שם משמן טוב‪ ,‬ויום המוות מיום הולדו" אני לא יודע כמה אנשים שחיו ‪ 70‬או ‪ 80‬שנה זכו‬
‫שהרבה אנשים יבכו עליהם ויצטערו עליהם ויצטערו עליהם‪ .‬אך עודד ב‪ 19-‬השנים המועטות‬
‫שהוא חי‪ ,‬זכה לצאת מהעולם בשם טוב ושהמון אנשים יצטערו ויתאבלו על לכתו‪ .‬לנו נותר רק‬
‫להתפלל שיבוא משיח צדקנו ויגאל אותנו מצרותינו‪ ,‬ונזכה לפגוש את עודד יקירנו בתחיית‬
‫המתים במהרה בימינו אמן‪.‬‬
‫החבר שלמה יששכר‬
‫כיתה יב' ישיבת מצפה יריחו ‪0526441227‬‬
‫‪‬‬
‫תמיר‬
‫לעודד!‬
‫עודד היקר‪,‬‬
‫לא נשב פה בעולם השקר‪ ,‬ונספר לך על העצב הקשה שטמון בליבנו‪.‬‬
‫אני יושב פה בשבעה ומצטער על הפרידה הפתאומית ללא כל סימן מוקדם‪ ,‬אך בתוכי יש‬
‫קול מאושר שיודע שאתה כאן משקיף מעלי‪ ,‬ונזכר בכל החוויות שעברנו יחד‪ ,‬אני שמח לדעת‬
‫שאתה צמוד לבורא העולם‪ ,‬שזכית ללמוד בישיבה הגבוהה "מצפה יריחו"‪ ,‬לצערי רק בימים‬
‫אלו אני זוכה לדעת כמה הייתה גדול בכל‪ ,‬מאות ואלפי האנשים הנמצאים כאן רק משקיפים לי‬
‫את דמותך המחייכת לי‪.‬‬
‫אני מסתכל על אביך‪ ,‬שלא יעקל לעולם מה ואיך עזבת ככה‪ ,‬פניו עצובות מאד‪ ,‬אך מכל‬
‫העצבות הוא יודע שאתה עודד תשמור עליו מלמעלה ותשגיח עליו ועל אמך השגחה פרטית‪,‬‬
‫כי אתה עודד בן צדי שגומל טובה תחת כל טובה שהוריך נתנו והעניקו לך בחום כל‬
‫השנים הללו‪,‬‬
‫ה' ישמרך מכל משמר‪ ,‬ונתראה ביום ביאת המשיח במהרה בימינו‪.‬‬
‫זכיתי להכיר אותך ואוהב אותך מכל‪,‬‬
‫תמיר‪.‬‬
‫| ‪121‬‬
‫)בעילום שם(‬
‫למדתי עם עודד מכיתה ד' עד ח'‪.‬‬
‫הדבר שאני הכי זוכר ממנו זה שתמיד הוא היה עם חיוך על הפרצוף ותמיד ניסה לגרום‬
‫לאחרים גם להיות עם חיוך על הפרצוף‪.‬‬
‫כל פעם שהייתי חולה או שלא הרגשתי טוב או שסתם לא הייתי בא לבית הספר‪ ,‬הייתי‬
‫מקבל צלצול הביתה מעודד שהיה רוצה לברר מה שלומי ולמה לא באתי‪.‬‬
‫וזה היה נובע מתוך התעניינות בזולת אמתית‪ ,‬אכפתיות ואהבה לכל אחד!‬
‫שאמרתי להוריי את ה‪ ...‬מה שקרה הם שאלו אותי אם מה שקרה זה היה עם זה שתמיד‬
‫עזר לי ותמיד התעניין ותמיד היה עם חיוך על הפנים‪ ,‬אמרתי להם שכן‪ ,‬זה היה עודד‪.‬‬
‫‪‬‬
‫)בעילום שם(‬
‫אני תלמיד בישיבה הגבוהה במצפה יריחו‪ ,‬לא הכרתי את עודד באופן אישי ומעטים‬
‫הזמנים שדיברתי איתו אבל בכל פינה בישיבה דמותו מופיעה‪ ,‬ידיו עושות ופועלות אבל לא על‬
‫זה אני רוצה לכתוב !‬
‫אני איבדתי את אבי בגיל ‪ 16‬וחוויתי חוויה דומה למה שאתם מתחילים עכשיו אין בי‬
‫יכולת וכח לדבר לפניכם בשבעה זה קשה לי אבל אנסה לשטף אותם במה שעברתי ורק בשביל‬
‫שאולי זה יקל עליכם את הדרך‪.‬‬
‫אני יודע שאתם ההורים בשבר גדול "גדול כים שברך ומי ירפא לך" אני יושב כאן ושומע‬
‫אנשים‪ ,‬רבנים‪ ,‬ואנשים חשובים שמדברים בניסיון לנחם אתכם‪ ,‬אבל אני מרגיש שזה מבחוץ‬
‫אני יודע שהקושי הוא ללא גבול‪ ,‬במציאות הזאת אתם קרובים מאוד למקום של יאוש תיסכול‬
‫עצבות‪ ,‬בבקשה מכם אין מי שיכול לנחם אתכם אלא רק הקב"ה‪.‬‬
‫אנא אל תסגרו את העיניים אלא תפתחו אותם ותתנו לקב"ה להיכנס‪ .‬תבקשו ממנו שרק‬
‫הוא יתן כח‪ ,‬ורק הוא יאיר לכם את הדרך לנסות לתרגם את הצער והכאב לעשייה‪ ,‬עשייה של‬
‫טוב ‪ ,‬להעניק חיים לאנשים אחרים הורים יקרים תהיו חזקים הניחום הכי גדול זה של הקב"ה‬
‫והקב"ה אוהב והוא שוכך עלינו ומגן עלינו‪ ,‬אנא פיתחו לו את הדלת תקראו את המכתב הזה‬
‫עכשיו וכן בהמשך הדרך ותבינו‪.‬‬
‫הרצון היחיד שלי לכתוב הוא להקל עליכם ולו במעט את הדרך‬
‫יהי רצון שתנוח נשמתו של עודד בגן עדן‬
‫חבר של עודד ‪0544896841‬‬
‫‪| 122‬‬
‫סיפורים מהישיבה‬
‫יום אחד ביקשתי מעודד הלוואה של סכום מסוים‪ .‬הוא הלווה לי בשמחה אך ביקש‬
‫שאחזיר לו את ההלוואה עד סוף החודש‪ .‬בסוף החודש החזרתי לו את ההלוואה אך תמהתי‬
‫לפשר בקשתו ושאלתי אותו‪" :‬הרי אתה עובד כבר שלוש שנים בישיבה וכולם אומרים שחשבון‬
‫הבנק שלך מנופח ממשכורות מהישיבה‪ ,‬איפה כל הכסף?" עודד חייך‪ ,‬והוציא לי חשבונית‬
‫שבה ראיתי שחשבון הבנק שלו נמוך בצורה ניכרת‪ .‬כמובן שהופתעתי ושאלתי אותו לאן נעלמו‬
‫כל המשכורות‪ .‬ועודד לא מפסיק להפתיע‪ ,‬הפעם הוציא הוא מכיסו עוד פתק שבו רשומים‬
‫שמות ומספרים בצדיהם‪ .‬שאלתי אותו לפשר העניין והוא הסביר לי שהוא מנהל מין גמ"ח‬
‫הלוואות לאנשים שצריכים‪ :‬לזה הלווה ‪ 500‬שקל ולזה הלווה מאה וחמישים‪ .‬רק כדי שתבינו‪,‬‬
‫הסכומים הגיעו עד כ‪ (!) ₪ 4000-‬כשמימן לחבר את שיעורי הנהיגה‪ .‬כמו כן‪ ,‬הבחנתי שעל‬
‫חלק מהשמות היה נטוי קו שמחק אותן‪ .‬אמרתי לו שהשמות האלו ודאי מסמלים אנשים שכבר‬
‫שילמו את חובם‪ ,‬אך עודד‪ ,‬תיקן את טעותי והסביר‪ :‬אלו לא אנשים ששילמו את החוב‪ ,‬אלו‬
‫אנשים שהחלטתי לוותר להם על החוב‪ ,‬כי אין ידם משגת‪.‬‬
‫)חבר של עודד(‬
‫‪‬‬
‫כשלמד בישיבה הגבוהה היה עודד לומד בבוקר חברותא עם הרב חיים גרינשפן בסדר‬
‫ההלכה – תמיד הקפיד על הזמן הזה ולא היה עונה לפלאפונים שלו כשצלצלו‪ .‬רק פעמיים‬
‫הפסיד את הלימוד הזה – אחת ביום סיום ש"ס המאה שהקדיש את כל כולו למעמד זה‪ .‬השניה‬
‫– ביום שהלך לכנס של הרב רצון ערוסי ולכינוס בכנסת למען חולי סוכרת‪.‬‬
‫לפני הסדר הזה‪ ,‬היה עודד עובד במטבח ותמיד מודיע לעובדים שלא משנה מה יהיה‪,‬‬
‫בשעה שמונה ארבעים וחמש הוא עולה לישיבה הגבוהה ללמוד‪.‬‬
‫ההלכה האחרונה שלמד עודד עם הרב גרינשפן במסגרת הלימוד הזה‪ ,‬היא דברי הרמ"א‬
‫שמי שבכי מסב לו עונג בשבת כדי להפיג צערו יכול לבכות אפילו בשבת‪ .‬ועל זה דברי המשנה‬
‫ברורה שזה רק אם מרוב דבקות בה' יזלו לו דמעות ולבסוף הכרעת המשנה ברורה כאליה רבה‬
‫שאפילו אם זה סתם כדי להפיג צערו‪) .‬עודד נפטר בערב שבת ובתחילת השבת הרב הקריא את‬
‫ההלכה הזו והיו כמה שנצרכו לה‪(...‬‬
‫בוקר אחד כשנסעו איציק פוטש‪ ,‬נהג בישיבה ועודד ביחד באוטו התקשרה אמו של איציק‬
‫וטענה בפניו שחסר לה כ ‪ 1000‬שקל עבור הגמ"ח למשפחות נזקקות שהיא מנהלת לקראת‬
‫החגים‪ .‬עודד שמע ושתק‪ .‬למחרת‪ ,‬פנה עודד אל איציק ובידו מעטפה ובה סכום הכסף החסר‪.‬‬
‫איציק‪ ,‬שהיה רגיל להפקיד לחשבונו של עודד את המשכורות מהישיבה‪ ,‬חשב שזוהי מעטפה‬
‫להפקדה‪ .‬אבל התפלא באזניו של עודד‪ :‬עד היום הבאת לי צ'קים להפקיד‪ ,‬מה פתאום אתה‬
‫מביא לי במזומן? עודד הסביר לאיציק שהכסף מיועד לצדקה עבור הגמ"ח‪ .‬איציק שמח וחשב‬
‫| ‪123‬‬
‫שעודד אסף את הכסף מבחורים מהישיבה‪ .‬בסופו של דבר נודע לאיציק שהכסף כולו‪ ,‬הגיע‬
‫מכיסו הפרטי של עודד‪ .‬גם ביום שלישי האחרון לחייו נתן עודד ‪ 300‬שקל למשפחה נזקקת‪,‬‬
‫עבור מצרכים לשבת‪.‬‬
‫כל בוקר כשהיה עודד יורד למטבח להכין את ארוחת הבוקר היה דורש בשלומם של‬
‫העובדים‪ ,‬אומר בוקר טוב עם חיוך על פניו ושואל אם הם רוצים לשתות נס קפה ואם נענה‬
‫בחיוב מיד היה מכין קנקן לכל העובדים ומוזג להם‪.‬‬
‫ביום חמישי האחרון של חייו ראה עודד שחסר לחם לישיבה בארוחת הערב – הלך‬
‫למקרר‪ ,‬חימם פיתות והעלה אותן‪ .‬כשראה שזה לא מספיק חיפש עוד ומצא לחמניות – והעלה‬
‫גם אותן‪ ,‬וכשראה שגם זה לא מספיק‪ ,‬הלך למכולת וקנה בכרטיס האשראי הפרטי שלו‪ ,‬לחם‬
‫לכל הישיבה‪.‬‬
‫עודד היה אסרטיבי ביותר‪ .‬על אף גילו הצעיר ידע הוא לעמוד על שלו בתקיפות‬
‫ובהחלטיות‪ .‬הסיפור הבא ממחיש עובדה זו‪ :‬בבוקר אחד עודד הבחין שספק של הישיבה סיפק‬
‫סחורה של ירקות לא טריים כל כך‪ .‬מיד הוא התקשר לספק והבהיר לו שאם הוא לא יבוא מיד‬
‫ויספק סחורה נורמלית‪ ,‬הישיבה לא תמשיך לעשות איתו עסקים‪ .‬הספק המבוהל מיהר לחזור‬
‫לישיבה ולהחליף את הסחורה‪ .‬כשרצה לפגוש את מי שדיבר איתו בטלפון הופתע לגלות‬
‫שבחור בן ‪ 18‬הוא זה שמנהל את העניינים‪.‬‬
‫עודד ידע לעבוד מול ספקים שונים ונציגי שירות‪ .‬בארוחות הבוקר בישיבה היו מגישים‬
‫לבּן לכלל התלמידים ועודד חשב שראוי שהתלמידים יאכלו אוכל קצת יותר טעים‪ .‬על כן‬
‫התקשר לכל מיני ספקים והצליח להשיג מעדני שוקולד במחיר שווה למחירו של הלבּן‪.‬‬
‫את האירועים בישיבה מנהלים תלמידי כיתה י"ב ובמיוחד לקראת חודש אדר‪ .‬התלמידים‬
‫עובדים ומתכוננים עד השעות המאוחרות בלילה‪ .‬לא אחת קרה שנתקעו התלמידים באמצע‬
‫הלילה בתקלה מסויימת ובכל פעם היו פונים לעודד והוא תמיד היה לצידם‪ .‬מביא ציוד‪ ,‬פותח‬
‫ונועל את חדר המחשבים של הישיבה‪ ,‬פותח את משרדי הישיבה ועוזר בכל דבר שהיו צריכים‪.‬‬
‫מידי שבועיים ביום שישי בבוקר‪ ,‬היה מחולק בישיבה עלון בעריכת תלמידי כיתות י"ב‪,‬‬
‫לפעמים היה נשאר ער כל הלילה כדי לדאוג שהעלון יודפס ויהיה מוכן בזמן לחלוקה‪.‬‬
‫הרב אלון בן נתן‪ ,‬מחנכו של עודד בכיתה י"א היה קשור אליו ביותר עד שקרא לו‬
‫"המשמש שלי"‪ .‬בכל שבוע עודד היה מעדכן עבורו את ציוני התלמידים במחשב וגם בשנים‬
‫שאחרי כיתה י"א‪ .‬מספר הרב אלון‪ :‬בכל שבוע עודד היה מצלם עבורי את המבחן השבועי‪.‬‬
‫ביום חמישי האחרון שלו נתן לי עודד את המבחנים באיחור‪ ,‬והתנצל על האיחור‪ ,‬אך לא סתם‬
‫התנצל אלא הרבה לבקש סליחה ומחילה‪ .‬הרגעתי אותו ואמרתי לו שהוא מגזים ואמרתי בליבי‪:‬‬
‫הוא מבקש סליחה כאדם הנפרד מחברו ולדאבוני כך היה‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪| 124‬‬
‫מספר אבי‪ ,‬אביו של עודד‪:‬‬
‫כאשר עודד היה בכיתה ט' ראיתי אצלו צרור מפתחות גדול ביותר )גדול פי כמה מהצרור‬
‫של מנהל הישיבה(‪ .‬באסיפת ההורים שאלתי את הר"מ הרב שלמה פייג‪ :‬עודד מתפקד אצלכם‬
‫כאב בית או כתלמיד? ענה לי הר"מ‪ :‬הסתכל בציוניו הטובים! עסקי הניהול הם בנוסף ללימוד‬
‫ולא פוגעים בו‪.‬‬
‫הרב אלון בן נתן‪ ,‬מחנכו של עודד בכיתה י"א מספר‪:‬‬
‫אחד התלמידים שלי שחולה במחלה נדירה ניגש אלי לאחר פטירתו של עודד ושאל אותי‪:‬‬
‫מי ידאג לי?‬
‫במשך שנתיים עודד היה מכין לו את האוכל המיוחד לו כדי שיוכל להישאר לאכול‬
‫בישיבה ולא יצטרך לנסוע לביתו‪.‬‬
‫‪‬‬
‫הקשר בין ראש הישיבה הרב סבתו שליט"א לעודד היה מיוחד מאד‪ .‬מספרים החברים‪:‬‬
‫ביום חמישי האחרון של עודד הרב נכנס לכיתה וסיפר לנו שעשה תחרות ריצה עם עודד במעלה‬
‫המדרגות מקומת הכניסה עד לקומת הישיבה הגבוהה )קומה שלישית( והרב הגיע ראשון‪ .‬כולנו‬
‫צחקנו למשמע הסיפור וכשעודד הגיע הוא ראה את כולנו מחויכים ולא הבין למה‪) .‬לאחר‬
‫השיעור הוא הסביר לאחד החברים שרק נכנס לבית המדרש על מנת להביא את הספר לשיעור(‪.‬‬
‫סיפר הרב סבתו‪:‬‬
‫פעם אחת רציתי לגעור בעודד על כך שהיה מאחר מידי פעם לשיעורים )אע"פ שאיחר‬
‫בגלל עיסוקיו לצורך הישיבה(‪" .‬עודד" קראתי לו‪ ,‬כשעודד הסתובב וחייך לעברי את חיוכו‬
‫התם והמתוק נמס ליבי בקרבי ושכחתי מגערתי ולא נזפתי בו‪.‬‬
‫‪‬‬
‫מנהל המשק של הישיבה‪ ,‬מיכאל אדרי מספר שלאחר פטירתו של עודד ניסה למנות את‬
‫התפקידים הקבועים של עודד בישיבה )חוץ מכל שאר הדברים שבהם עודד היה נותן את‬
‫עזרתו( והגיע לתשעה עשר תפקידים‪ .‬הוא מעיר שנראה לו שאפילו לו בעצמו אין כל כך הרבה‬
‫תפקידים בישיבה‪...‬‬
‫‪‬‬
‫באחד הפעמים שפגש אביו של עודד את מנהל הישיבה‪ ,‬הרב יוני דימרי אמר לו הרב‬
‫דימרי בחיוך‪" :‬אני עובד אצל עודד‪ .‬ויש לי בוס מצויין"‪.‬‬
‫‪‬‬
‫| ‪125‬‬
‫עודד היה מחובר בנפשו לחסד‪ .‬בחודשים האחרונים הוא היה מתנדב עם חברים במד"א‬
‫אע"פ שלא עשה שום קורס מקדים‪ .‬הוא היה ממש מתחנן לאחד החברים שיצרף אותו‬
‫למשמרת שבה הוא מתנדב‪ .‬כשהיה חוזר מהמשמרות היה אפשר לראות עליו העיסוק בהצלת‬
‫חיים מחייה אותו‪ .‬אמו סיפרה שהיא כמעט התעלפה כשראתה בין הבגדים שלו חולצה של‬
‫מד"א‪ .‬היא חששה לעוד עיסוק שיתווסף לעיסוקיו הרבים‪.‬‬
‫‪‬‬
‫לעודד היה כישרון מיוחד להתחבר לאנשים בקלות ובכל מקום שאליו הגיע היה מתברג‬
‫במהירות במרכז העניינים של העשייה‪ .‬מספר חברו לכיתה‪:‬‬
‫הייתי מדריך באחד מסניפי תנועת הנוער אריאל בירושלים וגם עודד היה מדריך לתקופה‬
‫קצרה בסניף בנתניה‪ .‬הלכנו לסמינריון הדרכה ביחד‪ ,‬כאשר כל המדריכים עדיין לא התאקלמו‬
‫עודד כבר נעשה מקושר לכל המארגנים של הסמינריון )שלא הכירו אותו לפני כן( וכמובן גם‬
‫לצוות המטבח‪.‬‬
‫‪‬‬
‫כבר בתחילת כיתה ט' עודד היה קם להתפלל במניין של וותיקין‪ .‬בישיבה מחלקים שתייה‬
‫חמה לאחר התפילה למי שקם לוותיקין‪ .‬דביר גבאי שהיה אז אחראי על פינת הקפה מספר‬
‫שכבר בשבועות הראשונים היה עודד עוזר לו בארגון הפינה‪ .‬לא עבר זמן רב והתהפכו היוצרות‬
‫ודביר היה זה שביקש מעודד חומרים לפינת הקפה‪.‬‬
‫עודד תמיד שמח לעזור לכל תלמיד וגם כשביקשו ממנו בקשות פשוטות היה עושה הרבה‬
‫מעבר למה שצריך‪ .‬פעם אחד התלמידים ביקש מעודד מפתח לספריית ספרי הקריאה שנמצאת‬
‫בפנימייה‪ .‬עודד לקח אותו ברכב מבניין הישיבה עד לפתח הספרייה‪ ,‬פתח לו ונתן לו את מה‬
‫שביקש‪.‬‬
‫באחת השבתות בהם שבת ראש הישיבה בישיבה‪ ,‬ירדו התורנים לארגן את סעודת ליל‬
‫שבת‪ .‬כמובן שבמטבח שרתה אוירה לחוצה שכן היה צריך למצוא את הכלים שבהם אוכלים‬
‫הרב ומשפחתו ולערוך את שולחנו יחד עם כל שאר הדברים שצריך לארגן כבכל שבת בישיבה‪.‬‬
‫עודד היה כתמיד במטבח נכון לעזור למרות שלא היה תורן‪ .‬בכל פעם שאחד התורנים רצה‬
‫להעלות לחדר אוכל כלי לרב וכד' היה עודד נותן לו ואומר‪" :‬קח‪ ,‬זה לרב‪" ,"...‬תעלה את זה‬
‫לרב" בקול משעשע שהיה מרגיע את האוירה‪ ...‬כזה היה עודד – ידע לשעשע בטוב טעם גם‬
‫במקומות בהם האווירה הייתה מתוחה‪.‬‬
‫‪‬‬
‫זכיתי לשבת בכיתה ליד עודד‪ .‬קרה לפעמים שהייתי מרים את היד לשאול שאלה והמורה‬
‫לא היה שם לב‪ .‬מכיוון שאני ילד שקט וביישן לא אמרתי למורה שיש לי שאלה‪ .‬עודד‪ ,‬בתור‬
‫חבר טוב ואכפתי‪ ,‬הכין שלט שעליו היה כתוב "ויתקין מצביע"‪ .‬הוא חיבר לשלט עט שישמש‬
‫‪| 126‬‬
‫כמחזיק‪ ,‬והרים את השלט בהפגנתיות אל על‪ .‬המורה וכל הכיתה היו שמים לב לשלט ומפנים‬
‫ויתקין )חבר מהכיתה(‬
‫אלי את תשומת הלב המתבקשת‪.‬‬
‫‪‬‬
‫עודד‪ ,‬זכרונך לברכה‪ ,‬חברנו האהוב‪ .‬תדע שאני מאד מתגעגע אליך‪ ,‬אתה ממש חסר‬
‫לכולנו‪ .‬דע לך שהרב סבתו כינה אותך "לב הישיבה‪ :‬ולדעתי זה ממש הולם אותך‪ .‬אפילו‬
‫חיברתי לכבודך שיר קטן שימחיש את זה‪ ...‬מקווה לראותך שוב בקרוב‪ ,‬חברך‪ ,‬אסף שוכרי‬
‫כהן‪.‬‬
‫לכל ישיבה יש ראש ישיבה‬
‫אבל לא לכל ישיבה יש לב ישיבה‪.‬‬
‫כמו הלב הדואג שהדם יזרום בסדר‬
‫אתה דאגת לכל‪ ,‬בבית המדרש או בחדר‪.‬‬
‫כמו הלב הפועם פעימות של שמחה‬
‫ארשת הצחוק על פניך מתוחה‬
‫כמו הלב הנסתר‪ ,‬הנעלם‪ ,‬הצנוע‬
‫בשקט‪ ,‬רק טוב עשית‪ ,‬במשך השבוע‬
‫כמו הלב הרגיש‪ ,‬המבחין בכל צער‬
‫ניחמת את כולם מזקן ועד נער‬
‫כמו הלב שרק מחפש איך לתמוך‬
‫עליך תמיד ניתן היה לסמוך‬
‫כמו הלב האחראי על כל תכונה ותכונה‬
‫היה לך הכל‪ :‬שמחה‪ ,‬ענוה ונתינה‬
‫כמו הלב שתורם בלי רצון לתמורה‬
‫היית מלא במעשים ותורה‬
‫כמו הלב הטהור‬
‫מילאת את חיינו באור‬
‫"שקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלוקינו"‬
‫ושריפת צדיקים‪...‬‬
‫בעזרת ה' את בית אלוקינו תקים‪.‬‬
‫‪‬‬
‫| ‪127‬‬
‫אריאל פרחי‬
‫בימים של צער וכאב‪ ,‬קשה עלי הכתיבה‬
‫אך רגש ההודאה הוא זה שמנצח‪...‬‬
‫עודד חברי הטוב‪ ,‬ידיד נפשי ומחמד ליבי‪,‬‬
‫"ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך"‪,‬‬
‫אומרים חז"ל‪ :‬אפילו נוטל את נפשך‪ .‬וניטלה נפשי‪.‬‬
‫הקב"ה נטל חלק ממני‪ ,‬ואני צריך לעמוד עכשיו בניסיון כ"כ קשה‪ .‬לא האמונה בה'‪ ,‬לא‬
‫אהבת ה'‪ ,‬כי אני מאמין שהכל אמת ומאיתו יתברך‪ ,‬מצדיק את הדין עם כל הצער והכאב המר‪,‬‬
‫אך הבעיה היא החיסרון שיישאר כשאתה לא תהיה פה‪.‬‬
‫אינני יודע מה אעשה וכיצד אמשיך את חיי בלעדיך‪ ,‬לאחר שהיית חלק כל כך גדול‪ ,‬יקר‬
‫ומשמעותי בהם‪.‬‬
‫תמיד היית בוגר וסמכותי‪ ,‬אני זוכר כשהיית בן שמונה ולאחר לימודינו ב'מארי' הלכנו‬
‫לפוצץ נפצים‪ ,‬אני זוכר איך לא תמיד הייתי שם לב לכל כללי הזהירות עם האש‪ ,‬ואתה‪ ,‬כאילו‬
‫עושה את זה כל יום‪ ,‬כמו מומחה‪ ,‬תמיד מעיר את ההערה הנכונה‪ ,‬במקום הנכון‪.‬‬
‫תמיד נעזרתי בך והתייעצתי איתך‪ ,‬מעולם לא התאכזבתי‪ ,‬אך מה אעשה עכשיו?‬
‫אני בכלל לא מעכל שאני נמצא בשבעה שלך‪ ,‬שאני כותב עליך בלשון עבר‪ ,‬אני עדיין‬
‫בשלב ההכחשה‪ ,‬אין לי מושג כמה זמן זה יימשך‪ ,‬מעולם לא הייתי באבל לפניך‪ ,‬אתה אחי‪,‬‬
‫חלק ממני‪ ,‬והשתדלתי מאוד מאוד להתאבל עליך בשובע זה‪ ,‬אך יחד עם זאת להמשיך ולשמור‬
‫על חוקי תורתנו הקדושה‪ ,‬המצווה אותנו להישמר מלהתאבל יותר מידי‪ ,‬וכדברי רבנו בהלכות‬
‫אבל‪ ,‬פרק י"ג הלכה י"ב‪" :‬אל יתקשה אדם על מתו יתר מדי שנאמר 'אל תבכו למת ואל תנודו‬
‫לו'‪ ,‬כלומר יתר מדי שזה הוא מנהגו של עולם והמצער עצמו על מנהג העולם‪ ,‬הרי זה טיפש"‪.‬‬
‫אני נזכר כעת באחד מימי הקיץ בהם היית בן עשר או אחד‪-‬עשרה כשנסענו לאיזה פארק‬
‫מים באזור רחובות‪ ,‬אתה ארגנת‪ ,‬אתה אמרת איך נוסעים ומתי‪ ,‬אתה אמרת איך ולמה‪ ,‬ואמרת‬
‫לי כל הזמן‪":‬אל תדאג יהיה בסדר‪ ,‬סמוך עלי!"‪ .‬וסמכתי‪ .‬בגלל זה זכיתי‪ ,‬זכיתי להיות חברך‬
‫הטוב‪ ,‬זכיתי שתשתף אותי בדברים באורחות חייך ומעשיך‪ ,‬חיי משפחתך ואף זכיתי ללמוד‬
‫ממך‪ .‬רק להיות לידך ולהתבונן במעשייך‪ ,‬בזיו פנייך‪ ,‬בחיוך‪ ...‬זו הייתה זכות וחוויה עצומה‪.‬‬
‫אני חושב שאת כל מידותי למדתי ממך‪ ,‬הכל‪ .‬אני נזכר שלפני חודש בערך התקשרת אלי‬
‫בשעת לילה מאוחרת וביקשת את אחיך הגדול‪ .‬אמרתי לך שאני יודע על אחיות גדולות שיש לך‬
‫אך לא אחים‪ .‬ואתה ענית לי בקולך הרך והעדין‪" :‬לא הבנת‪ ,‬אתה אחי הגדול"‪.‬‬
‫‪| 128‬‬
‫אז אמנם הייתי גדול ממך בשנה‪ ,‬פיזית‪ ,‬אך בשכל‪ ,‬בתפיסה‪ ,‬בהבנה‪ ,‬בעומקה של הלכה‪,‬‬
‫בראיה ובהסתכלות נכונה על החיים – ללא ספק שאתה היית יותר גדול ממני‪.‬‬
‫אין בי בכלל מילים לתאר את הכאב והיגון העצומים שאני חש מיום שישי האחרון‪ ,‬עולמי‬
‫חרב עלי וכיצד אתמודד‪ ,‬כיצד אמשיך בלי חברי היקר והטוב ביותר? למה מגיע לי הזכות‬
‫לחיות ולך לא? הרי גם אני לומד בישיבה‪ ,‬גם אני ישן עם תנור חימום בלילות‪ ,‬ואיך זה אתה‬
‫נאספת באסון הנורא‪.‬‬
‫ושאלות אלו הם לא טענות כלפי הקב"ה חלילה וחס‪ ,‬אלא האסון הזה‪ ,‬האובדן שנלקח‬
‫ממני‪ ,‬הוא לא מובן‪ ,‬לא ברור‪ ,‬לא נתפס‪ ,‬סדקים רבים ועמוקים פוקדים את ליבי‪ ,‬הפצע מדמם‬
‫וממאן להירפא‪.‬‬
‫אתה שכל חייך ניצלת לדברים טובים ומועילים‪ ,‬לא בזבזת רגע אחד לריק‪ ,‬וגם ששיחקנו‬
‫והשתובבנו היו לך גבולות וגדרות‪ .‬אני זוכר שעוד התפללנו במוריה‪ ,‬אתה ואני הפרענו למהלך‬
‫התפילה ואז אביך‪ ,‬ר' אברהם אהובי שיבדל לחיים ארוכים וטובים‪ ,‬שלעיתים אני מרגיש שהוא‬
‫גם כמו אבא שלי‪ ,‬גער בנו‪ ,‬ואתה‪ ,‬הולך אחורה‪ ,‬כששתי ידיך אוחזות בשתי אוזנך ואתה מושך‬
‫אותם לעצמך ואתה אומר לאביך היקר‪" :‬אני מעניש את עצמי‪ ,‬אני מעניש את עצמי"‪ ,‬ואביך‬
‫הניח לך‪ ,‬כי הוא ידע עוד מאז שאפשר לסמוך עליך‪ .‬שזה שאתה מעניש את עצמך זה לא כדי‬
‫לא לקבל עונש ממנו‪ ,‬אלא שאתה מבין באמת שמה שעשינו הוא לא טוב ואתה מעניש את‬
‫עצמך כדי לא לחזור על אותה טעות פעם נוספת‪.‬‬
‫אני יכול להמשיך ולכתוב עליך ימים שלמים‪ ,‬מהיום שנולדת אנחנו חברים בלב ובנפש‪,‬‬
‫תמיד עשינו יחד דברים‪ ,‬תמיד עזרת לי‪ ,‬תמכת בי ודאגת ועשית הכל כדי שיהיה לי טוב‪ .‬והיה‬
‫לי‪.‬‬
‫ועכשיו‪ ,‬כשהלכת‪ ,‬אל עולם הנצח‪ ,‬אל עולם שכולו טוב ושכולו מתאים לך‪,‬‬
‫מי יחבק אותי כמוך?‬
‫מי ישמע אותי כשאצטרך?‬
‫מי ירגיע אותי ויגיד לי מילים כמו שרק אתה יודע‪?...‬‬
‫לעצור את הדמעות קשה מאוד‪ ,‬אך גם את שגרת החיים‪ .‬אך עדיין‪ ,‬קשה להתנחם‪ ,‬קשה‬
‫לקבל‪ ,‬אינני יודע איך לשלב‪ ,‬איך לעכל את הבשורה המרה שאני עדיין לא מאמין לה‪.‬‬
‫אני מרגיש שאני עובד בשבת חתן שלך ואני לא רואה אותך‪ ,‬כי אתה כהרגלך בקודש כל‬
‫הזמן עסוק‪.‬‬
‫| ‪129‬‬
‫אני רוצה להמשיך לכתוב‪ ,‬לשתף ולספר איך דמעות חונקות את גרוני‪) ,‬כמה מהם הייתי‬
‫רוצה לך לשלוח במכתב האחרון הזה( אינני מסוגל להמשיך ולחשוב עליך עוד בזמן עבר‪ ,‬זה‬
‫קשה לי מאוד מאוד‪ .‬אני אפילו לא רוצה לקוות שיום יבוא ואתגבר על זה‪.‬‬
‫קשה עלי המחשבה‪ ,‬קשה עלי המקרה הנורא והמזעזע הזה‪.‬‬
‫אתה הלכת אך כולי תקווה שתחזור‪ ,‬כי עוד לא קיימת את מה שהבטחת לי עם יד על הלב‪,‬‬
‫שאתה תנהג ביום הכי שמח בחיי‪ ,‬הבטחת שתהיה הנהג בחתונה שלי‪ ,‬וגם העד בחופה‪ .‬דע לך‪,‬‬
‫שעכשיו היום הזה‪ ,‬כבר חסר משמעות אם אתה לא תהיה בו!‬
‫אני כותב את הדברים האלו‪ ,‬מתבונן בתמונתך ורואה שלווה עמוקה שניבטת מעיניך‪,‬‬
‫החיוך הזה שנסוך על פניך מזכיר לי רגעים יפים וטובים שלנו ביחד‪.‬‬
‫אני מודה לה' על הרעה כמו על הטובה בשמחה ובטוב לבב‪ ,‬ועוד יותר אני מודה לה'‬
‫יתברך על שנתן לי את הזכות להיות חלק מהחיים שלך‪ ,‬לגדול לידך‪ ,‬איתך‪ .‬לדבוק בך ולעשות‬
‫איתך המון דברים שימשיכו ולא יפסיקו להיות חלק מרכזי מהמשך חיי‪ .‬ללכת בדרכך יהיה‬
‫ויוסיף לי המון‪ ,‬כי גם ברגע מותך הראית לכולם את הדרך לחיים‪.‬‬
‫אסיים בתפילה לאל דעות‪ ,‬שיעזור לכם‪ ,‬משפחת חמדי היקרה‪ ,‬ר' אברהם ואהובה‪ ,‬הדר‪,‬‬
‫רעות ותהילה‪ ,‬שהקב"ה ייתן לכם רפואת הנפש ורפואת הגוף להמשיך ולהתקדם‪.‬‬
‫שאותו אבא שבשמיים שנטל מאיתנו את יקירנו‪ ,‬הוא זה אשר יעניק לכם כוחות עצומים‬
‫להתחזק באמונה ולהתמודד עם האובדן הנורא הזה‪ .‬כי אם לי זה חסר אז מה לכם‪...‬‬
‫תנוחמו מן השמיים‪,‬‬
‫המצפה לתחיית המתים רק כדי‬
‫לראות אותך עודדי אהובי‪.‬‬
‫אריאל פרחי‬
‫‪‬‬
| 130
‫| ‪131‬‬
‫דברי תנחומים‬
| 132
‫| ‪133‬‬
‫הרב שלמה צדוק‬
‫ירוש לי ם‬
‫לכבוד ידידי ר' אברהם חמדי ומשפחתו‪,‬‬
‫המומים ומזועזעים אנו מהאסון שפקד אתכם‪.‬‬
‫ונבצר מאתנו לבוא להשתתף בצערכם ולנחמכם אע"פ שאין בפינו מילים שיכולים להביע‬
‫את גודל אסונכם ולנחמכם‪ .‬בפרט ובמיוחד שהמנוח היה בדרך של מצווה והצלה ועלה בסערה‬
‫השמימה‪.‬‬
‫בפני נצבת דמותו האצילה שבא לפני ג' ימים בכנס לומר לי שלום‪ ,‬ולעומתו נצבת לפנינו‬
‫בתורה דמותם של נדב ואביהוא בני אהרן שנכנסו אל הקודש חיים ויצאו שרופים‪ .‬ולא היה יכול‬
‫משה רבנו לנחם את אהרן אביהם אלא במילים‪" :‬הוא אשר דיבר ה' בקרובי אקדש ועל פני כל‬
‫העם אכבד וידם אהרן"‪.‬‬
‫ואמרו חכמ'‪ ,‬שאמר לו שיש זמנים שצורך לו להקב"ה להתקדש ולהתיירא ע"י קרוביו‬
‫קדושיו וסבור הייתי שמא בי או בך‪ .‬ועתה נוכחתי לראות שחפץ הוא בבחורים בפרחים יקרים‬
‫להתיירא ולהתקדש על ידם בעולם – ואז מיד אהרן לך דומיה תהילה אלהים‪ ,‬כי אין אנו מבינים‬
‫מהלכי רחמיו והשגחתו בעולמו‪.‬‬
‫המנוח הקדוש‪ ,‬הקרבן הטהור‪ ,‬במחיצתו של הקב"ה בגן עדן מנוחתו‪ ,‬ואין הצער והיגון‬
‫אלא שלנו‪ ,‬שלכם‪ ,‬של חבריו‪ ,‬של כל בית ישראל‪.‬‬
‫ואין בפינו נחומים ולא יכולים לנחם אלא רק לומר לכם‪ ,‬בעל הנחמות והרחמים רק הוא‬
‫יכול לנחמכם וירפא צערכם ופצעכם בנחמה שלמה‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫מוקירכם ומתפלל לנחמתכם‪,‬‬
‫שלמה צדוק‪,‬‬
‫ירושלים‪.‬‬
‫‪| 134‬‬
‫הרב אליקים צדוק‬
‫יד בנ י מי ן‬
‫לק"י‪ ,‬ט' כסלו ה'תשע"ב‬
‫ב' לסדר 'ויקרא שמו אלון בכות'‬
‫לידידי היקר ר' אברהם יצ"ו ולכל בני ביתו!‬
‫'ואתה בן אדם האנח‪ ,‬בשברון מתנים ובמרירות תאנח לעיניהם‪ .‬והיה כי יאמרו אליך על‬
‫מה אתה נאנח? ואמרת‪ ,‬אל שמועה כי באה‪ ,‬ונמֵ ס כל לב ורפו כל ידיים וכִ התה כל רוח וכל‬
‫ברכים תלכנה מים' )יחזקאל כא(‪.‬‬
‫בערב שבת קודש לסדר 'למה נחבאת לברוח‪ ...‬ועתה הלוך הלכת כי נכסֹ ף נכספתה לבית‬
‫אביך' באתנו השמועה הקשה על הסתלקותו הפתאומית של הבן יקיר‪ ,‬תפארת בחורים‪ ,‬בנכם‬
‫עודד ז"ל‪ ,‬אשר השיב נשמתו בחטף אל הא‪-‬להים אשר נתנה‪ ,‬והותיר את כל מיודעיו ואוהביו‪,‬‬
‫מכיריו ומוקיריו‪ ,‬לבכות את השריפה אשר שרף ה'‪.‬‬
‫עודד ז"ל זכור לי מילדותו כילד של אבא‪ ,‬כיד ימינו בכל הנוגע לפעילות המבורכת‬
‫ב'הליכות עם ישראל'‪ ,‬כנער העומד בנאמנות ליד דוכן ספרי 'מכון מש"ה' בכל הזדמנות ואירוע‬
‫)כולל פגישתנו האחרונה ליד אותו דוכן ב'הקבלת פני רב' חוה"מ סוכות ה'תשע"ב בביהכנ"ס‬
‫'אבי דוד' ירושלים(‪ ,‬כשתמיד חיוך צנוע וביישני על שפתותיו‪ ,‬וטוב לבו ניכר במאור פניו‪.‬‬
‫בביקורי בישיבת 'נתיבות יוסף' נהניתי לראותו כשהוא המוציא והמביא בכל ענייני‬
‫הישיבה‪ ,‬בבחינת 'ונתתי מפתח בית דוד על שכמו‪ ,‬ופתח ואין סוגר וסגר ואין פותח' )ישעיה‬
‫כב(‪ .‬אהוב ומקובל על רבותיו וחבריו‪ ,‬רוח הבריות ורוח המקום נוחה הימנו‪.‬‬
‫בימי האבל על פטירת אחי נתנאל ז"ל בבחרותו‪ ,‬שמענו מספידים ודרשנים רבים‪ ,‬איש‬
‫איש לפי מהללו‪ .‬מכולם זוכר אני את דבריו של אחד ומיוחד מנקיי הדעת שבירושלים‪ ,‬רבי חיים‬
‫ב"ר יוסף צאלח )הזהב( יצ"ו‪ ,‬אשר לאחר הפצרות פתח ואמר שאינו רגיל לדרוש ועל כן יקרא‬
‫בפנינו פסוק אחד ותרגומו‪' :‬מתוקה שנת העובד‪ ,‬אם מעט ואם הרבה יאכֵל' )קהלת ה( ‪ -‬בסימא‬
‫דמיכת גוברא דפלח למרי עלמא בלב שלים‪ ,‬ואית ליה ניחא על בית קבורתיה‪ ,‬אין זעירות שנין‬
‫ייחי אין סגיאות שנין‪ ,‬בתר דפלח למרי עלמא בעלמא הדין‪ ,‬ולעלמא דאתי אגר עובדי ידוי‬
‫יחסין ]מתוקה שנת האיש שעבד לריבון העולם בלב שלם‪ ,‬ויש לו מנוחה על בית קבורתו‪ ,‬אם‬
‫מעט שנים יחיה ואם הרבה שנים‪ ,‬אחר שעבד לריבון העולם בעולם הזה‪ ,‬ולעולם הבא שכר‬
‫מעשה ידיו ינחל[‪ .‬והיו דברים קצרים אלו מתקבלים על הלב ומיישבים את הדעת‪ ,‬בבחינת‬
‫'מעט המחזיק את המרובה'‪.‬‬
‫| ‪135‬‬
‫אשריכם שנמצאתם ראויים לקבל מהקב"ה פיקדון יקר זה‪ ,‬לטפחו ולגדלו כל ימיו כשהוא‬
‫'הולך וגדל וָטוב גם עם ה' וגם עם אנשים' )שמואל א ב(‪ .‬אשריכם שזכיתם להחזירו בשלמותו‬
‫ותמותו לאביו שבשמים ]נא עיינו במעשה המאלף המובא בילקוט שמעוני )משלי לא(‪ :‬דבר‬
‫אחר‪' ,‬אשת חיל מי ימצא'‪ ,‬אמרו מעשה היה ברבי מאיר וכו'[‪ .‬דמותו המאירה של עודד ז"ל‬
‫תיזכר ותיחקק בלב כולנו כמופת וסמל למי שעמלו בתורה‪ ,‬גדל בשם טוב ונפטר בשם טוב מן‬
‫העולם‪ ,‬ועליו הכתוב אומר 'טוב שם ]טוב[ משמן טוב‪ ,‬ויום המוות מיום היוולדו'‪.‬‬
‫אנו תפילה שבורא עולם במידת רחמים יאמץ כוחכם‪ ,‬יזקוף קומתכם ויאיר נתיבתכם‬
‫בהתמודדות העומדת לפתחכם‪ .‬ויקוים בכם מקרא שכתוב 'אני אמית ואחיה‪ ,‬מחצתי ואני‬
‫ארפא'‪.‬‬
‫תנוחמו מן השמים ולא תוסיפו לדאבה עוד‬
‫החותם בדמע‪ ,‬אליקים צדוק‬
‫‪‬‬
‫‪| 136‬‬
‫הרב אליהו צוברי‬
‫מ נה ל מ ח ל קת כשר ו ת ‪ -‬ה מוע צ ה ה דת ית קר ית אונ ו‬
‫שלמה המלך בקהלת אומר )ג‪ ,‬ד(‪:‬‬
‫עת לבכות‪ ,‬ועת לשחוק‪ ,‬עת ספוד ועת רקוד‪.‬‬
‫המצודת דוד אומר עת ספוד – כשמת לו מת חפץ להספידו כי בזה תנוח הצער‪ .‬ועת רקוד‬
‫ בעת שמחת הנישואין‪.‬‬‫ימים עברו מיום המר הטראגי שבו נעקר הגפן – מכרם המשפחה‪.‬‬
‫כדי שמלאך השכחה יפרוש את כנפיו וישכיח את המאורע הטראגי הזה‪ ,‬בייחוד שחוק‬
‫הטבע מסייע בכך‪ ,‬כמו שאומרת הגמ' בפסחים דף נד ע"ב ג דברים עלו במחשבה להבראות‪,‬‬
‫ואם לא עלו דין שיעלו‪ ,‬על המת שיסריח‪ ,‬ועל המת שישתכח מן הלב‪ ,‬ועל התבואה שתרקיב‪.‬‬
‫אבל כל זה אמור בקשר ללוח זמני רגיל‪.‬‬
‫אבל יש עוד לוח‪ .‬הוא לוח המשפחה‪ .‬שם אין מקום למלאך השכחה‪ .‬ולא לחוק הטבע‪ .‬אין‬
‫שליטה‪ .‬הואיל והלב כואב‪ ,‬צורב‪ ,‬שותת דם‪ ,‬על אבדן צעיר כזה‪ .‬כל עקירה אילן גורמת צער רב‬
‫למשפחה‪ ,‬לחברים‪ ,‬ולקרובים‪ ,‬במיוחד גדול הצער בשעה שהאילן הוא עץ עושה פרי קולו‬
‫הולך מסוף העולם ועד סופו )פדר"א ל"ד(‪ .‬זה כל היצירה מצטערת על העקירה הזאת‪ .‬ובפרט‬
‫כואב הלב אם האילן שנעקר זה בן למשפחה מיוחסת‪ .‬אז הכאב עוד יותר גדול‪ .‬והצער עמוק‬
‫עמוק בנפש פנימה‪.‬‬
‫יש הרבה משפחות ולא כל אחד זוכה לזה‪ .‬כדי להגיע לזה‪ ,‬צריכים בני המשפחה להיות‬
‫בני תורה‪ ,‬בני חכמה‪ ,‬מידות טובות‪ ,‬גומלי חסדים‪ ,‬התנהגות הולמת הן בחברה ובציבור‪ ,‬בין‬
‫בדברים – רק משפחה כזאת נקראת משפחה מיוחסת‪.‬‬
‫וחז"ל החשיבו אותה מאוד מאוד‪ ,‬כי הם מהווים את היסוד של עם ישראל‪ ,‬ומבטיחים את‬
‫ההמשך והקיום לעד‪.‬‬
‫חז"ל השוו את המשפחה המיוחסת למנורה שעשה משה רבינו במדבר‪ ,‬שהיה חשיבות‬
‫מיוחדת יותר ממה שעה שלמה המלך‪ ,‬שאפילו עשה עשר מנורות זהב בכ"ז הדליקו בשל משה‬
‫רבינו‪.‬‬
‫והסיבה לכך שמנורה שעשה שלמה נעשתה מחלקים ואפי' שהיא אחת ומקשה אחת‪ ,‬אבל‬
‫ניתנת לפירוק‪ ,‬מה שאין כן אצל משה רבינו עם כל החלקים שנעשו – הכל אש אחד מקשה‬
‫היא! החלקים לא ניתן לפירוד‪ .‬כך אצל המשפחות‪ .‬כל משפחה בבחינת מנורה אבל במשפחות‬
‫רגילות כל אחד ואחד רואה את עצמו כאילו הוא נפרד ומוכן להיפרד מן המשפחה‪.‬‬
‫| ‪137‬‬
‫אבל משפחה מיוחסת לא כן‪ .‬הקשר האישי והנפשי שבין המשפחה והאווירה הלבבית‬
‫גורמת לאיחוד כל המשפחה לגוש אחד – כמו מקשה אחת‪ ,‬שבזה לא ניתן ליפרד‪ .‬ועוד אפשר‬
‫לומר במשפחות הרגילות כל אחד הולך בדרכו‪ .‬הבנים בדרכם הולכים בנפרד‪ .‬וההורים בדרכם‬
‫בנפרד‪ .‬כאילו כל נר דולק בפני עצמו‪.‬‬
‫ואילו במנורה שעשה משה כל הנרות מכוונים אל מול פני המנורה‪ ,‬וזה משקף את איחוד‬
‫המשפחות‪ .‬הקשר הנפשי שבין האבות והבנים אל מול פני המנורה‪.‬‬
‫עוד נקודה חשוב במנורה והיא השמן‪ .‬שמאפשר למנורה להאיר את האור‪ ,‬והיא החינוך‬
‫שההורים מחנכים את בניהם "מערב עד בקר" – כרש"י שאומר תן לה כמדתה‪ .‬שתהא דולקת‬
‫מערב עד בקר )שמות פסק כו פ' כא( הכל תלוי במידת השמן‪ ,‬החינוך שההורים נותנים לילד‪.‬‬
‫במקרה דנן ההורים היקרים‪ ,‬ר' אברהם שיח' ורעייתו שתח' עשו כמיטב היכולת כדי‬
‫שיהיה השמן ביד רחבה ומלאה‪ ,‬וזה השתקף בר' עודד ז"ל‪ ,‬ידו המלאה ולבו הרחב ומאיר כמו‬
‫הנר שבמנורה‪ ,‬שהיתה דולקת מערב עד בוקר כך אורו היה מאיר‪.‬‬
‫וזה שאמר שלמה המלך "עת ספוד‪ ,‬כי בזה שסופדים תנוח הצער‪ ,‬אבל מאורע טרגי כזה‪,‬‬
‫זה לא צער המשפחה בלבד‪ .‬אלא צער החברה וכל הציבור ובפרט להליכות עם ישראל‪ ,‬אבדה‬
‫קשה מאוד‪ .‬ועוד שאמר שלמה "עת רקוד" והואיל ובאילן הרך הזה היה צריך לבנות בעצמו‬
‫עולם חדש‪ ,‬בית של תורה‪ ,‬בית של קדושה‪ ,‬עולם שהוא מלא עדינות הנפש‪ ,‬אציל רוח‪ ,‬עולם‬
‫שהיה יכול להיות בעל תוכן רב לעצמו‪ ,‬לאחרים‪ ,‬לכלל ולפרט‪ ,‬וזו האבידה הקשה והמרה‪ .‬וכל‬
‫זה התחנך בבית ההורים היקרים‪ ,‬ר' אברהם ורעייתו‪ .‬אהבה לזולת‪ ,‬טוב הלב‪ ,‬והתנהגותו ללא‬
‫כל דופי לחברים ולכל אדם הן גדול וקטן‪.‬‬
‫צר לי עליך אחי ורעי ר' אברהם שיח' על אבדן הנפש היקרה הזאת‪ ,‬ובזכות המשך פעולתך‬
‫ופעולת משפחתך במעשים הטובים והמבורכים של המשפחה היקרה תנוחמו מן השמים ולא‬
‫תוסיפו לדאבה עוד‪ ,‬ועל משכבו יהיה שלום כדכתיב יבא שלום ונחו על משכבותם וכו'‪.‬‬
‫תהא נשמתו צרורה בצרור החיים‪.‬‬
‫הכותב בדמע ובצער‬
‫ידידך אוהבך ומוקירך‬
‫אליהו צוברי‬
‫‪| 138‬‬
‫ר' שלום אשואל‬
‫מ כו ן מש " ה‬
‫דברים לזכר עלם החמודות‬
‫עודד חמדי ז"ל‬
‫אבכה ואקונן על אסיפת עלם החמודות‪ ,‬עודד חמדי ז"ל‪.‬‬
‫זכורני שפנה אליי אבי‪ ,‬אביו של עודד‪ ,‬ואמר לי שעודד‪ ,‬שהיה אז בן ‪ 9‬שנים לערך‪ ,‬מבקש‬
‫לעזור לי במכירת ספרי מכון מש"ה באירועים שונים שמקיימת הליכות עם ישראל‪.‬‬
‫התפלאתי בשמעי את רצון עודד ז"ל לעזור לי‪ ,‬והרי הוא ילד‪ .‬שאלתי את אביו‪" ,‬מה אני‬
‫אעביד ואריץ את עודד בעת לחץ הציבור המבקש לרכוש ספרים?"‬
‫לשאלתי קיבלתי תשובה מאבי‪" :‬נסה ובסוף האירוע תראה תוצאות פעילות של עודד‬
‫ז"ל"‪.‬‬
‫במהלך האירוע נוכחתי בפעילותו המבורכת‪ .‬הבחנתי שזה אמנם ילד בן ‪ 9‬שנים‪ ,‬אבל‬
‫מחריצותו‪ ,‬משׂיחו עם הציבור‪ ,‬ומהטיפול בכסף ניכר היה שזה ילד בגוף של בוגר‪ .‬עודד היה‬
‫בעל תפישה מהירה‪ ,‬חרוץ‪ ,‬חכם‪ ,‬אמין‪ .‬וכך היה במשך ‪ 10‬שנים‪ .‬מאז לא היה אירוע כלשהו‬
‫קטן כגדול‪ ,‬שעודד לא נמצא אתי‪ .‬הדבר היה מובן מאליו שעודד יהיה אתי‪ :‬נוהג ברכב‪,‬‬
‫מעמיס‪ ,‬לא פעם גם רגז עליי שאני מרים קרטונים כבדים‪ ,‬והיה יד ימיני בכל רמ"ח איבריו‪.‬‬
‫לצערי‪ ,‬אבדה דמות להוריו היקרים‪ ,‬למכון מש"ה‪ ,‬לעם ישראל ואין לי ספק שהיה יכול‬
‫להיות דמות שיכלה לתרום בכל מקום שרגלו היתה דורכת‪.‬‬
‫איבדתי אדם יקר‪ .‬דמותו לא משה מעיני‪ ,‬צחוקו המיוחד‪ .‬הפשטות שלו‪ ,‬והמילים שהיה‬
‫אומר לי‪" :‬שלום‪ ,‬אל תדאג‪ ,‬אתה תראה שהכל יהיה בסדר"‪.‬‬
‫יהי זכרו ברוך‬
‫מוקירו‬
‫שלום אשואל‬
‫| ‪139‬‬
‫ר' שלמה שוקר‬
‫ר מת ג ן‬
‫לזכר הבח ור עודד ז"ל‪ ,‬בן אברהם חמדי ילט"ו‪.‬‬
‫"מי יתן ראשי‪ ...‬מים ועיני‪ ...‬מקור דמעה"‬
‫שמעתי ותרגז בטני‪ ,‬כשל כחי ונפלו ברכי‪ ,‬בשמעי את הבשורה המרה על מותך עודד‪.‬‬
‫השריפה אשר שרף ה'‪ ,‬גוילים נשרפים ואותיות פורחות‪ .‬על זה ראוי לבכות‪.‬‬
‫"דודי ירד לגנו‪ "..‬להשתעשע וללקוט שושנים‪,‬‬
‫ביום ששי נולדת‪ ,‬וביום ששי ו' כסלו נלב"ע‪.‬‬
‫אוי כי חלפה שמחה ורבה אנחה על צעיר לימים‪.‬‬
‫צר לי עליך כמיצר על ילד שעשועים‪.‬‬
‫חבל עליך עלם חמודות‪ ,‬רך בשנים ששם לילות כימים עם חברים נעימים‪.‬‬
‫נר קדוש היית להוריך ומקודש לשמים‪ ,‬נשמתך עלתה בסערה לגנזי מרומים‬
‫בשעת הקרבת תמיד של שחרים הלכת מאתנו למנוחת עולמים‪ ,‬להסתופף במחיצת‬
‫צדיקים‪ .‬ועל זה אמרו חז"ל‪ :‬גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם‪.‬‬
‫עודד‪ ,‬אתה לא עמנו‪.‬‬
‫אך תורתך כאש יוקדת וקולך מהדהד באוזנינו‪.‬‬
‫היית דמות ראשונית לכל דבר‪ ,‬כל כולך טבול במעשי חסד‪ ,‬אישים דגולים דברו בשבח‬
‫מעשיך הטובים‪ .‬היית כמו אילן נטוע שהולך ומשריש עמוק עמוק‪ .‬תלמיד אהוב על רבותיך‬
‫היית‪ .‬אוי על גודל האבידה‪ ,‬עמוק מאוד צער הפרידה‪.‬‬
‫אוי‪ ,‬מי יתן לנו תמורתך הבחור האהוב והנעים‪.‬‬
‫אהה על מחמד עינים ועל מבחר בחורים אזיל כמים דמעתי במספד תמרורים‪.‬‬
‫לקבר הורידוך בשבר וכאב עלם יקר ונעים‪.‬‬
‫אוי‪ ,‬כמה קשה היא מיתת הבנים מכל היסורים שבעולם‪,‬‬
‫כמה מרה ועצומה מכל צער שבעולם‪.‬‬
‫‪| 140‬‬
‫כמה היית משובח במידת הבושה‪ ,‬שבה נשתבחו עם ישראל‪,‬‬
‫כמה היית מפואר במידת הענווה‪ ,‬שבה נשתבח משה רבנו‪,‬‬
‫כמה היית מהולל במידת היראה‪ ,‬שבה נשתבח אברהם אבינו‪,‬‬
‫גדולה היא היראה שאמרו רז"ל שאין לו להקב"ה בעולמו אלא יראת שמים‪ ,‬שנאמר‬
‫"ועתה ישראל‪ "..‬וגו'‬
‫כמה הקב"ה משתעשע באדם טעון במידות יקרות אלו‬
‫כמו שאמרו במדרש על הפסוק "סוף דבר הכל נשמע"‪.‬‬
‫סוף דיבורו של האדם הכל משמיעים עליו‪ .‬כשר היה פלוני זה‪ .‬ירא שמים היה פלוני זה‪,‬‬
‫והקב"ה אומר למלאכי השרת ראו מה הבריות אומרות עליו‪.‬‬
‫על כן יש לנו להצטער על אסיפת אחינו עודד בן אברהם למשפחת חמדי הלוי‪,‬‬
‫ונתלה סלוקו שהוא בעונותינו לעורר אותנו מתרדמתנו‪" .‬כי מפני הרעה‪...‬נאסף הצדיק"‬
‫מרגלית טובה אבדה לנו‪ .‬אשריו שהלך ביראת שמיים שבו‪ .‬אשריו מצד דבקותו בתורה‬
‫ולומדיה‪ .‬אשריו שנתקיים בו הפסוק‪" :‬ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוהים ואדם"‪ ,‬אהוב למעלה‬
‫ונחמד למטה‪ .‬המשנה במסכת אבות מתארת כך‪" :‬הוא היה אומר‪ ,‬כל שרוח הבריות נוחה הימנו‬
‫רוח המקום נוחה הימנו"‪.‬‬
‫רש"י מפרש‪ ,‬כלומר‪ ,‬כל מי שאהוב למטה‪ ,‬בידוע שהוא אהוב למעלה‪.‬‬
‫אשריו שנפטר בשם טוב מן העולם ועליו הכתוב אומר‪" :‬מתוקה שנת העובד‪."..‬‬
‫אשריו ואשרי חלקו‪ .‬הצור ברוב רחמיו יסתירהו וישביעהו מטוב מנעמיו‪.‬‬
‫הכותב בצער ובכאב‬
‫שלמה שוקר‪.‬‬
‫‪‬‬
‫| ‪141‬‬
‫"לה' הארץ ומלואה"‬
‫בד"ה‬
‫למשפחת חמדי היקרה הי"ו‪.‬‬
‫אברהם‪ ,‬אהובה‪ ,‬הבנות ומשפחותיהם‪ ,‬הדודה נור וכל המשפחה הי"ו‪.‬‬
‫אתכם אנו באבלכם הכבד‪ ,‬על פטירת יקירכם‪ ,‬שהוא יקירנו‪ ,‬עודד החסיד‪ ,‬העניו והירא‬
‫שמים זצ"ל‪ ,‬שנפטר ונקבר ביום שישי‪ ,‬שישי לחודש כסלו התשע"ב )‪ 2.12.11‬למניינם(‪,‬‬
‫מנוחתו עדן‪.‬‬
‫אנחנו כותבים שורות אלו מחמת המנהג‪ ,‬כהשתתפות בצער המשפחה‪ ,‬כי הנחמה‬
‫האמיתית היא רק מן השמיים‪ ,‬ככתוב‪" :‬אני מחצתי ואני ארפא"‪ .‬ואם הנחמה הייתה תלויה‬
‫במנחמים‪ ,‬היה די במה שכבוד הרה"ג רצון ערוסי‪ ,‬שהוא ידיד המשפחה‪ ,‬אמר‪.‬‬
‫בלי להמעיט מדברי חכמים אחרים‪ ,‬בטחוני שגם כבוד הרה"ג ערוסי הי"ו יודע שאין‬
‫בכוחם של הספדים כאלו ואחרים‪ ,‬לגדור בעד פרצה כזאת‪ ,‬אלא וודאי רצה לחזק אתכם‪ ,‬בעת‬
‫משבר ואסון כבד כזה‪ ,‬להתחזק באמונה בבורא עולם כדרככם בקודש‪ ,‬כפי שהוא מכיר אתכם‪.‬‬
‫ועוד כתוב במקורות‪ ,‬כשנגזרה גזרה על ישראל‪ ,‬הקב"ה ברוב חסדיו‪ ,‬לוקח צדיק לכפר על‬
‫עמו‪ ,‬ככתוב‪" :‬דודי ירד לגנו לרעות בגנים וללקוט שושנים"‪ ,‬נראה לעניות דעתנו שהקב"ה ירד‬
‫לגנו ומצא עודד הצדיק‪ ,‬עולה תמימה ללא מום‪ ,‬ובחר בו‪ ,‬ואשריו‪.‬‬
‫ואם כן‪ ,‬אשריכם שזכיתם לגדל ולחנך ילד כזה‪ .‬ונשאר לנו להשוות קרבן אברהם ואהובה‬
‫חמדי‪ ,‬כקרבן אברהם ושרה‪ ,‬וברוך היודע‪.‬‬
‫בין כך ובין כך‪ ,‬ה' נתן וה' לקח יהיה שם ה' מבורך מעתה ועד עולם‪ .‬מי ייתן וה' ינחם‬
‫אתכם נחמה שלמה בתוך שאר אבלי ציון וירושלים‪ ,‬ולא תוסיפו לדאבה עוד‪.‬‬
‫והמנוח‪ ,‬תהא נפשו צרורה בצרור החיים וזכותו תגן בעדכם ובעד בניכם כן יהי רצון‪.‬‬
‫תנוחמו מן השמיים‪.‬‬
‫המנחמים ומשתתפים בצערכם‪ ,‬האחים האחיות ימיני‪ ,‬לבית אבינו ימיני עידה זצ"ל‬
‫ומשפחותיהם‪ ,‬שרה ויוסף ימיני‪ ,‬עדנה יעקובי ואביבה עמר‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪| 142‬‬
‫לעודד חמדי ז"ל‬
‫‪ 20‬ימים הזמן עומד מלכת‪,‬‬
‫‪ 20‬ימים שלמילים אבדה המשמעות‪,‬‬
‫‪ 20‬ימים אנחנו זוכרים ולא שוכחים‪ ,‬מתגעגעים ואוהבים‪.‬‬
‫עודד‪,‬‬
‫הלכת לעולם לא ידוע‪,‬‬
‫הלכת בלי לומר לאן ומדוע‪.‬‬
‫הדמעות של הוריך מתגעגעות כל כך אליך‪,‬‬
‫משחזרות את חיוכך כל כך כואב שם בתוך הלב‪.‬‬
‫עודד‪ ,‬ישנו פצע שלעולם לא יגליד בתוך הלב‪ ,‬ישנו קרע שהגורל בינינו הפריד‪.‬‬
‫עודד‪ ,‬כמה כואב לנו עליך‪ ,‬כמה חבל על נעוריך‪.‬‬
‫עודד‪ ,‬אתה בלכת ולעולם לא תשוב‪.‬‬
‫יהיה זכרך ברוך‪.‬‬
‫זכריה סלם ורעייתו‪.‬‬
‫‪‬‬
‫| ‪143‬‬
‫עודד היקר‪,‬‬
‫למרות שחלפו כמעט שלושים יום למותך‪ ,‬הלב מסרב להאמין והיד ממאנת לכתוב דברי‬
‫הספד‪ .‬הספד לעודד? הייתכן?‬
‫התברכנו בחמישה ילדים ב"ה‪ .‬אתה‪ ,‬עודד‪ ,‬היית הילד הנוסף שלנו‪ .‬לא באופן רשמי‪ ,‬אבל‬
‫כך הרגיש הלב‪.‬‬
‫בכל יום שישי לאחר תפילת ערבית‪ ,‬עלית להגיד 'שבת שלום'‪ .‬לפני שהגעת הביתה הגעת‬
‫אלינו‪ .‬נכנסת עם החיוך החם ורחב‪ ,‬עם החיבוק האמיץ‪ ,‬עם נשיקת שבת שלום שלעולם לא‬
‫שכחת‪.‬‬
‫בכל שעה בה היינו זקוקים לעזרה ראינו את ידך המושטת‪ .‬כולם ידעו שאם אתה בשטח‬
‫אין מקום לדאגה‪.‬‬
‫בארגון שמחות היית הראשון‪ ,‬כשנסענו לשבת ידענו שבית הכנסת לא יישאר מיותם‪.‬‬
‫סמכנו עליך שתטפל במזגנים‪ ,‬בשעון שבת‪ ,‬בארגון סעודה שלישית‪ ,‬סמכנו עליך – וידענו‬
‫בוודאות שיש לנו על מי לסמוך‪.‬‬
‫יכולת הארגון שלך‪ ,‬החשיבה המקורית‪ ,‬טוב הלב והרצון לעזור כל אלה הפכו אותך‬
‫למיוחד כל כך‪.‬‬
‫היו מי שאמרו 'הילד הזה הוא פשוט מלאך'‪ .‬כנראה שגם הקב"ה חשב כך ולקח אותך‬
‫אליו להיות בין מלאכיו‪.‬‬
‫ואנחנו אי נמצא נחמה? מניין נשאב כח לעודד את הוריך היקרים אהובה ואבי? היכן‬
‫נמצא מילים של נחמה?‬
‫אם היית איתנו עודד‪ ,‬ודאי היית שולח את החיוך הגדול שלך‪ ,‬פורש את ידיך לחיבוק‬
‫ואומר בקולך המיוחד‪' :‬די חבר'ה יהיה בסדר‪ ,‬תסמכו עליי'‪ .‬אז אולי בגלל שזה מה שהיית‬
‫רוצה‪ ,‬אולי בגלל שזה מה שהיית מבקש – אנחנו נשתדל‪ .‬נשתדל להיות חזקים‪ ,‬נשתדל לתמוך‬
‫באבא ואמא‪ ,‬ומי ייתן והקב"ה ייתן לכולנו את הכח ונזכה לנחמה‪.‬‬
‫משה ואביגיל פרחי‬
‫‪‬‬
‫‪| 144‬‬
‫לק"י‬
‫את חיוכו של עודד פגשתי בכל פעם שחיכיתי ב"ישיבת ראש חודש" בנתניה‪ ,‬הוא קיבל‬
‫את פניי במאור פנים תמיד‪ ,‬אך‪ ,‬כמובן שלא שכח את דמי הכניסה‪...‬‬
‫תמיד התבדחנו על כך ואני תמהתי ‪ -‬כיצד יכול נער כמוהו לחיות כה "דבק במשימה"?‪...‬‬
‫עם הזמן למדתי להכירו ולאהבו‪.‬‬
‫אין בי מילים לנוכח האסון הנורא‪ ,‬אני תקווה שדרכו באמונה ובדביקות בה תהיה נר‬
‫לרגלי האנשים שהכירוהו ואהבוהו‪.‬‬
‫ירון קרני‬
‫כפר סבא‬
‫‪‬‬
‫אבי היקר‪.‬‬
‫שמעתי רק אתמול על האסון הנורא שפקד אותך ואת משפחתך היקרה‪ .‬אין ניחום לאסון‬
‫כזה כבד‪.‬‬
‫אני זוכר את בנך זצ"ל איך היה קשור לתורה ולמעשים טובים מהיותו קטן )בראותי אותו‬
‫בחגים בזמן שהייתי פוקד את בית הכנסת( איך חינכת אותו לאהבת תורה וכיבוד תלמידי‬
‫חכמים‪ .‬אני זוכר בפעם האחרונה שהייתי בבית הכנסת בראש השנה לפני שנה וחצי )לאחר‬
‫שליחות שלוש שנים בקנדה( כיצד הוא גדל והיה לעלם חמודות ובחור ישיבה במראהו‬
‫ובמעשיו‪.‬‬
‫אבי אהובנו עד כמה הדבר קשה שאסון זה פוקד נער צדיק שמציל ומשפחה שעסוקה‬
‫הצרכי ציבור באמונה והרבצת תורה לעם קדוש‪.‬‬
‫הרי זו ממש רבי אברהם עקידת בן יחיד לאביו ולאמו אך אנו לא מבינים חשבונותיו של‬
‫בורא עולם מדוע דווקא ירד לגנו ללקוט שושנה זו‪.‬‬
‫אבי היקר‪ ,‬שה' שלקח את בנך יתן לך הכח להמשיך וללכת בדרך בנך שאותה חינכת אותו‪.‬‬
‫תנוחם אתה ומשפחתך מן השמיים ולא תוסיפו לראות צער וימלא ה' את ביתכם שמחה‬
‫וששון מיוצאי חלציכם‪.‬‬
‫אדיר יקיר‬
‫רעננה‪.‬‬
‫| ‪145‬‬
‫להורים ולמשפחה היקרה!‬
‫המוות נותן משמעות לחיים בבחינת "והחי יתן אל לבו" על עודד נאמר "טוב שם משמן‬
‫טוב ויום המוות מיום הולדו" הכיצד? שהרי כשנולד אדם כולם שמחים וכשנפטר כולם‬
‫עצובים? אלא אם אדם נפטר מן העולם זך ונקי כביום הולדתו‪ ,‬הרי שהחזיר הפקדון לבוראו‬
‫כיום נתינת נשמה בו אזי‪ -‬טוב יום המוות כיום הולדו עודד זכה לסמל את אהבתו לזולת במותו‬
‫כבחייו אשריו שזכה להיות אהוב ע"י כל רואיו בבחינת איזהו מכובד המכבד את הבריות‬
‫תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים‬
‫ישראל בן פורת‬
‫בית אל‬
‫‪‬‬
‫למשפחת חמדי היקרה‬
‫כמה קשה היום הזה וכמה קשים הימים האחרונים עלי‪ ,‬מאז היוודע לי הבשורה הנוראה‬
‫של אובדן בנכם היקר והטהור עודד ז"ל‪.‬‬
‫אני זוכר אותו מאז שנולד‪ ,‬ובעת שביקר אותי‪ ,‬בימים טובים ובעת חולי כרופא הילדים‬
‫שלו‪ ,‬תמיד מחייך תמיד טוב לב ותמיד מאיר פנים‪.‬‬
‫גם כאשר הוא בא לבית החולים לעזור לאבא במשימות השונות בכל המחלקות‪ ,‬כאשר אני‬
‫שומע את מעט מסיפורי חבריו מהישיבה על מעשיו ומעשה החסד הגדולים שהוא עשה‪ ,‬אני‬
‫מתמלא פליאה איך בזמן קצר כל כך הספיק עודד הרבה כל כך‪ ,‬כאילו היה צריך למלא חיים‬
‫שלמים ב‪ 19‬שנותיו‪.‬‬
‫אין ניחומים על אובדן כה גדול‪ ,‬למשפחה נאצלה וטובה שכמותכם‪.‬‬
‫ובמיוחד אין ניחומים מכיוון שאהובה ואבי גדלו יחד איתי בבית החולים לניאדו כמעט‬
‫חיים שלמים‪.‬‬
‫באהבה אין קץ ובניחומים שאין להם מילים‪.‬‬
‫ד"ר מאיר ויסבורד‬
‫‪| 146‬‬
‫בס"ד ט' בכסלו‪ ,‬תשע"ב‬
‫למשפחת חמדי היקרה!‬
‫אתכם באבלכם‪" ,‬הצור תמים פעלו"‪.‬‬
‫ניסיון גדול בחודש הניסים‪ ,‬נס להתנוסס‪.‬‬
‫האמונה‪ ,‬היא המנוף שנותן את הכוח לשאת את הבשורה הקשה‪.‬‬
‫האבדה גדולה‪ ,‬הניסיון קשה‪ ,‬ולכן רק הקב"ה יכול לנחם‪.‬‬
‫שמענו בניחום על עודד שהוא "הלב של הישיבה"‬
‫בכל מקום ובכל זמן נמצא לעזור ולעשות‪ ,‬אומר מעט ועושה הרבה‪,‬‬
‫אשריו‪ ,‬אשרי חלקו ואשריכם שזכיתם לגדל בן כזה‪.‬‬
‫תנוחמו מן השמים‬
‫יהי זכרו ברוך‬
‫ויתן ה' לכם כוח ובריאות איתנה‪.‬‬
‫ע' חג'בי בני‪-‬ברק‬
‫‪‬‬
‫"הצור תמים פעלו‪ "...‬על היקר באדם‪.‬‬
‫זעזוע ותדהמה ורעדה בכל גופי בשמעי בשורת איוב‪ ...‬כי עודד בן אברהם חמדי נהרג‪.‬‬
‫דמעות ירדו‪ ,‬ולא יכול להאמין שלא אראה את עודד שהערכתי את דמותו עוד מגיל ‪ 6‬ואולי עוד‬
‫פחות‪ ,‬לא אשכח את הפעילות המסורה שלו במסיבות ראש חודש ורק בשנה האחרונה נעלם‬
‫מעיני‪ ,‬קשה לחשוב שאיננו ולא נראה את פניו הנעימים‪.‬‬
‫יכול אני להמשיך ולספר עליו אין סוף על עזרתו לאבא ויחסו לכל שהכיר‪...‬‬
‫יהי זכרו ברוך בלב ובנשמה תנצב"ה‬
‫אהבתי‪ ,‬עודד‬
‫ממני כוכבי נסים‬
‫| ‪147‬‬
‫אבי היקר‬
‫לכתוב‪ ...‬ואין לי מילים‪.‬‬
‫רק בכי ודמעות וצעקות בקרבי‪.‬‬
‫לך יש אופי מיוחד אתה כמו אח לכל אחד שמכיר אותך‪.‬‬
‫ואני במשך כל השלושים וכמה שנים מאז שפגשתי אותך‪ ,‬תמיד הרגשתי קשר של אח‬
‫כלפיך‪ .‬ועכשיו‪ ,‬יותר מתמיד הרגשתי קשר מסוג של אח כלפיך‪.‬‬
‫ועכשיו‪ ,‬יחד עם כל האלפים שאוהבים אותך‪ ,‬כולנו מרגישים שכולים יחד איתך הניסיון‬
‫המר והקשה‪ ,‬כמעט עד בלתי נסבל הזה‪.‬‬
‫השם לקח ואנו מתפללים שהשם ירפא‪ ,‬עד כמה שאפשר‪ ,‬במשך הזמן‪.‬‬
‫לך ולאהובה היקרה והבנות‬
‫ה' ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים‪.‬‬
‫ברוך שמידט‬
‫‪‬‬
‫עודד שלנו‬
‫אנחנו כאן בשבעה שומעים סיפורים‬
‫זה לא שלא ידענו על הגמילות על הגמילות חסדים‪ ,‬כיבוד הורים‪ ,‬אהבת האדם והנתינה‬
‫והעזרה לכל‪ ,‬פשוט לא ידענו עד כמה‪...‬‬
‫כל הסיפורים האלו גורמים לנו להבין שהייתה לנו הזכות להיות הדודים‪/‬הבני דודים‬
‫גורמים לנו לרצות ולהמשיך את דרכך‪.‬‬
‫תהיה תמיד בליבנו‬
‫משפ' שווצר‪.‬‬
‫‪| 148‬‬
‫"והמשכיל בעת ההיא יידום"‬
‫אין מילים לתאר את מה שעובר בליבנו וראשנו הילד החמוד שהכרנו מאז היותו בן שלש‬
‫ועד יומו האחרון חברו הטוב של בננו תמיר‪ ,‬תמיד מחייך תמיד עוזר‪.‬‬
‫"על שלשה דברים העולם עומד על התורה על העבודה ועל גמילות חסדים"‬
‫עודד זכה בחייו הקצרים להגשים את הכל‪:‬‬
‫בן תורה ‪ -‬תורה‪.‬‬
‫משכים ומעריב לבתי כנסיות ובתי מדרשות ‪ -‬עבודה‪.‬‬
‫גומל חסד עם חברים ‪ -‬גמילות חסדים‪.‬‬
‫במו עיננו ראינו ועוד שמענו כיצד תמך ועזר לחברים מהכיתה עזר בלימודים למי‬
‫שהתקשה‪ ,‬תמך בחבר בשעה קשה אין ספק שמילא חובתו בעולמו‪ ,‬אנו לא יודעים חשבונות‬
‫של מעלה‪ ,‬מדוע נלקח בטרם עת‪ ,‬חייבים לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה‪ ,‬משפחתו‬
‫תמשיל את דרכו‪ ,‬ודמותו תהיה לנר תמיד להשפיע טוב בעולם‪ ,‬אשרינו שזכינו להכיר דמות‬
‫שכזו‪.‬‬
‫אבלים וכואבים‬
‫חגי ואביבה לויטס‪.‬‬
‫הורים של תמיר חבר של עודד‪.‬‬
‫‪‬‬
‫| ‪149‬‬
‫"ואנחנו קמנו ונתעודד"‬
‫אין היד יכולה לתור ואין העט יכול לכתוב ולהכיל את הכאב הטהור עמוק בנשמה‪ ,‬את‬
‫אותה זעקה הבוקעת מהלב‪ ,‬האובדן‪ ,‬החסר‪ ,‬חלק מבשרי‪ ,‬הבן והאח שלי‪ ,‬מלאך בעל טוהר‬
‫לבב וזכות אשר רק נשמות יכולות לה‪ ,‬שמחה וצחוק שמקורם בטוב לבב‪ ,‬איזה ילד!‬
‫ילד חמד‪ ,‬כמו כל המשפחה האור נגע בכולם וגם בו‪ ,‬אותה תמימות מופלאה‪ ,‬עליו יאמר‬
‫"אם בארזים נפלה שלהבת מה יגידו אזובי הקיר"‪ .‬משפחת חמדי משפחה נדירה‪ ,‬פנינה שאינה‬
‫מצויה‪ ,‬אלו הם תנחומי למענכם‪:‬‬
‫גידלתם ילד נהדר‪ ,‬ילד בעל נשמה גבוהה‪ ,‬החינוך ודרך החיים שטבעתם בו יצרו את‬
‫הדמות הזו‪ ,‬אבא שבשמים מתאווה לצדיקים ועודד= צדיק‪ ,‬משפחת חמדי חמודה למטה‬
‫וחמודה למעלה הקב"ה התאווה לכם‪ ,‬התגאה בכם ולבסוף הוחלט לקחת את עודד שהיה בעניו‬
‫הטוב מכולם‪ ,‬במשך כל הדורות אימהות הקריבו לשם שמים והכל בשבילו יתברך‪ ,‬עודד סיים‬
‫את תפקידו בגיל צעיר והגיע לתכלית השלמות‪ ,‬כשהאדם הופך למושלם ולמלאך הרי מקומו‬
‫איננו כאן אלא בגן עדן‪.‬‬
‫הוא פה איתנו‪ ,‬מחייך ושמח‪ ,‬לא נשכח הוא רואה אותנו‪ ,‬מביט בנו‪ ,‬שמח וטוב לבב‪ ,‬יושב‬
‫העם כל הצדיקים לראשו עטרת קרוב לאור הקדוש לאבא שבשמים!!!‬
‫כמו שאפשר לדבר עם אבא שבשמים ולדעת שהוא שם ושומע‪ ,‬אפשר לדבר עם עודד‬
‫שלנו ולהרגיש שאכן הוא במקום טוב יותר!!!‬
‫אני זוכרת אחרי החתונה של רעות עודד דיבר עם סבתא והצחיק אותה כל הזמן עם‪:‬‬
‫"מרים מפי שתולים"‬
‫שרה דורון‬
‫שרה האחות‪ /‬הדודה‪/‬החברה‬
‫‪‬‬
‫‪| 150‬‬
‫תמיד אזכור את החיוך מאיר הפנים‬
‫לעזור לכולם תמיד הזדרזת‪.‬‬
‫נבון‪ ,‬חכם‪ ,‬חרוץ ושאפתן בלימודים‬
‫אהוב על חבריך וסבלן כלפי הסובבים‪.‬‬
‫עינת ג'אן‬
‫מחנכת א‪-‬ב‬
‫בי"ס נועם‬
‫‪‬‬
‫למדתי את עודד חשבון בכיתה ד'‪ ,‬לתקופה קצרה‬
‫אך זכרונך מלווה אותי עד עתה‪.‬‬
‫זוכרת את החיוך הקורן‪ ,‬את שמחת החיים‪,‬‬
‫את מידת הנתינה והושטת היד לעזרה‪.‬‬
‫את התבונה ואת ההצלחה‪...‬‬
‫גיתית עוזרי‬
‫בי"ס נועם‬
‫‪‬‬
‫אני זוכרת את עודד‪,‬‬
‫ילד חייכן‪ ,‬אהוד על חבריו‬
‫גם בגיל שילדים היו משתובבים‪,‬‬
‫תמיד היה עושה הכל בחן‪.‬‬
‫מתגעגעים לחיוך שלך‪,‬‬
‫רבקה מונטך‬
‫היועצת בבי"ס נועם‬
‫| ‪151‬‬
‫לאהובה ואבי חמדי היקרים!‬
‫אתכם אנו באבלכם הכבד‪.‬‬
‫מין השמים תנוחמו‪,‬‬
‫קשה לי מאוד לכתוב דברי ניחומים‪ ,‬אני רואה את עודד מול עיני ואיני מאמינה‪ ,‬אבל זה‬
‫כנראה רצון ה'‪ ,‬אנו הולכים אליו והוא לא יבוא אלינו‪,‬‬
‫ה' יחזק אתכם‪ ,‬ולא תוסיפו לדאבה עוד‬
‫רבקה ימיני‪.‬‬
‫‪‬‬
‫למשפחת חמדי היקרה והאהובה!‬
‫קשה קשה קשה לראות אתכם ככה‪ ,‬אוהבת אתכם ושומרת עליכם‪.‬‬
‫כואב הלב על הילד הנפלא הזה שלא נזכה לראותו‪ .‬עודד היה ילד נהדר‪ ,‬מדהים ‪,‬אני לא‬
‫יכולה לכתוב כמה מזועזעת אני לראותכם ככה‪.‬‬
‫שאלוקים יתן לכם כוח לעבור הכל ותזכו רק לטוב כל ימי חייכם‬
‫אוהבת אתכם‬
‫מחזקים אתכם תמיד‬
‫רינה קודש‬
‫‪‬‬
‫‪| 152‬‬
‫אהובה היקרה שלי!‬
‫מרגע ששמעתי את הבשורה המרה‪ ,‬לא האמנתי ולו בחלום הכי גרוע שלי‪ ,‬שאסון כזה‬
‫יכול לקרות לך‪ ,‬לאבי ולכל משפחתך‪.‬‬
‫אני מרגישה כאבים עזים בגופי ובנפשי וכואבת את כאבך המר והאכזר ושואלת את עצמי‬
‫איך קורה אסון כזה לאנשים כה נהדרים כמוכם?‬
‫כל כך הרבה שנים אנו מכירות‪ ,‬הילדים שלנו גדלו לנגד עניינו זה לצד זה‪ .‬זוכרת אני את‬
‫עודד הקטן והסקרן‪ ,‬ילד קטן‪ ,‬אבל עם נשמה גדולה‪ ,‬ילד של בית ומשפחה‪ ,‬ילד שתמיד אהב‬
‫לעזור ולכבד‪ .‬זוכרת כמה אבי השקיע בחינוך ובערכים שלו ואת שנותנת את כל כולך‬
‫למשפחתך ולסביבתך‪.‬‬
‫לעולם לא אשכח את הנתינה שלך ואתפלל בליבי לבריאותך‪ ,‬לחיזוקך ולחיוכך המקסים‪.‬‬
‫קשה לדבר על עוד כעל מישהו שהיה‪ ,‬זה לא מסתדר בכלל בראש‪ ,‬בחור כל‪-‬כך צעיר‬
‫ומוכשר‪ ,‬שרק רצה לעשות טוב‪.‬‬
‫אני מאמינה שעודד המלאך‪ ,‬שומר חזק עליכם מלמעלה ולא רוצה לראותכם סובלים‬
‫ובעזרתו ובעזרת ה'‪ ,‬תתגברו על האסון הנורא הזה‬
‫"יהי זכרו ברוך"‬
‫כל משפחת פוקס‪,‬‬
‫שכניכם האוהבים מכל הלב ומאחלים לכולם הרבה בריאות‪,‬‬
‫שמחות ונחת ושלעולם לא תדעו עוד צער וכאב‪.‬‬
‫‪‬‬
‫| ‪153‬‬
‫עודד‬
‫הנער המעודד מכנס "הליכות עם ישראל" ב"רמדה" ירושלים עיר הקודש בב'‪ -‬ד' כסליו‬
‫תשע"ב‪.‬‬
‫ראיתי אותו יושב בצנעה‪ ,‬מעבר לדלפק מחייך בתבונה‪ ,‬זה הנער עלם חמודות‪ ,‬כולו שופע‬
‫אור יקרות‪ ,‬נועם פניו ואור עיניו‪ ,‬העידו על ענווה בכל מהלכיו‪.‬‬
‫הוא מכר ספרים והתעסק במחשבים‪ ,‬יחד עם זאת ענה בחן לאנשים‪ ,‬שעצרו מידי פעם‬
‫להתעניין ולראות‪ ,‬או את הספרים או איתו להחליף כמה מילות‪.‬‬
‫שליטתו בכל הנעשה מסביב לעניין‪ ,‬הראתה כי מדובר בבחור חכם שנמצא איתנו כאן‪.‬‬
‫הוא נכנס ויצא בין סידרי האולמות‪ ,‬כאילו והוא אחראי על כל הפעולות‪.‬‬
‫ליד אביו הוא ישב בחן ובנועם‪ ,‬בכבוד וביראה כאילו הוא פחות מכלום של פעם‪ ,‬בעומדו‬
‫ליד אביו הסתתר מאחוריו‪ ,‬זאת כדי לכבדו למרות גובהו הרם מעליו‪.‬‬
‫נעם לי המראה שלו בן ואביו‪ ,‬שמחבקו ומסייעו בהכל מסביב‪ ,‬לדוגמא ולתפארת זאת‬
‫תהא לנו‪ ,‬כיצד פורח בן צדיק ירא שמים‪ -‬בן עדתנו‪.‬‬
‫חמדי אברהם ואהובה עם האחיות היקרות‪ ,‬לכם יש במה להעודד חרף הצער והדמעות‪,‬‬
‫זאת מאחר וזכיתם במחיצתו חי שנים לחיות‪ ,‬וכעת מפאר הוא בתפארה שם בשמי רום מעלה‪...‬‬
‫בבחינת‪" :‬דודי ירד לגנו לרעות בגנים וללקוט שושנים‪"...‬‬
‫אתכם לדמעות בצער ובכאב‬
‫ציפורה מנצור יבנה‬
‫‪‬‬
‫‪| 154‬‬
‫למשפחת חמדי היקרה!‬
‫את עודד אני זוכר משיעורי ראש חדש בביה"כ מקור חיים נתניה שהוא מופיע בידי אבא‬
‫במהלך השיעור‪ .‬זכור לי נער בעל חן ושובב עם טעם‪.‬‬
‫יהי זכרו ברוך‬
‫שלום כרמי‬
‫נתניה‬
‫‪‬‬
‫עודד‬
‫היית ילד כ"כ חי‪ ,‬כל הזמן היה חיוך על הפנים שלך‪.‬‬
‫תמיד שהגעתי לרעות להכין ש‪.‬ב‪ .‬היית מצחיק אותנו ולא מפסיק‪.‬‬
‫במיוחד אני זוכרת שרעות ואני ישבנו על המחשב ואתה היית לוקח את המיקרופון ושר‬
‫במבטא תימני‪ .‬היית כ"כ שמח‪.‬‬
‫בהערכה רבה‬
‫אביגיל הורניך‬
‫‪‬‬
‫לאהובה ואבי היקרים!‬
‫אין לי מילים להביע את צערי‪.‬‬
‫לפני כשש שנים חגגתם לעודד את בר‪-‬המצווה שלו בירושלים‪ ,‬אי אפשר לשכוח את הבר‪-‬‬
‫מצווה הזה לעולמים‪ ,‬השמחה‪ ,‬האהבה‪ ,‬השפע וכל ההפתעות בשבת הזו שלא רצינו שתיגמר‬
‫לעולם‪.‬‬
‫נשארנו עם זכרונות נפלאים‪ ,‬עודד היקר‪ -‬ישר לגן עדן‪.‬‬
‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪,‬‬
‫ה' יחזק אתכם‪.‬‬
‫אילנה הלוי )ימיני(‬
‫| ‪155‬‬
‫משפחה יקרה‪,‬‬
‫זכינו להכיר נער צעיר בשנים ועתיר במידות כזקן‪ ,‬צנוע ונעים הליכות‪ .‬טוב לב כמובן‬
‫מאיליו וידיו בכל‪ .‬בשקט ובעדינות נתן ותמך והציע ועשה‪.‬‬
‫ראינו את גישתו לאנשים כשהיה רשם ביום הסוכרת בכנסת‪ ,‬השנה ובשנה שעברה‪ .‬עשה‬
‫את מלאכתו באמונה ובשלמות‪.‬‬
‫יהי זכרו ברוך‪.‬‬
‫אסתר מונסנגו ‪ -‬אחות הכנסת‪.‬‬
‫רחל מאיר )הסבתא של אהרון(‬
‫‪‬‬
‫לאהובה האישה המדהימה והצדיקה ואבי היקרים‬
‫אני מזועזעת דואבת וכואבת לא יודעת כיצד אפשר לנחם דבר אסון נורא שכזה‪ .‬מרגע‬
‫שראיתי את המודעה בביה"ח במקרה‪ ,‬רצתי מיד‪ .‬קשה להאמין‪ ,‬קשה לעכל‪ ,‬הילד המקסים הזה‬
‫עודד ביקר אותי כשחליתי במחלת הסרטן ודאג להביא לי משלוח מנות בפורים עם חיוך‬
‫ביקשתי לנשקו ולהודות לו הוא היה נבוך והתבייש ‪.‬‬
‫אהובה אשה יקרה תמכה ועזרה לי והיתה שם בשבילי ברגעים קשים ומורכבים‪ .‬הילד ירא‬
‫שמיים עם ערכים ואהבה לזולת הודות להורים הנפלאים שהעניקו לו חינוך חם ואוהב ויד‬
‫מכוונת‬
‫אהובה ואבי – קשה לי להמשיך לכתובת ולהזכירו בעברת ה' יתן לכם הרבה כוח‬
‫להמשיךת תנוחמו מן השמיים‬
‫אני בשבילכם בכל רגע נתון‪.‬‬
‫אוהבת ומחזקת‬
‫ג'קלין – בראונשטיין‬
‫‪| 156‬‬
‫למשפחת חמדי היקרה!‬
‫אם אתחיל לפרט את הקשר שלי למשפחה הזו אף לא אחד יבין‪,‬‬
‫לפני ‪ 10‬שנים זכיתי לעבוד עם אבי‪ ,‬וכמובן במשך העבודה גם להכיר את אשתו שתי‬
‫דמויות מאחדות בחיי‪ ,‬ומוערכות מאוד שישנם דברים שנאמרו דאז גם ברגעי תוכחה וגם ברגעי‬
‫שמחה‪ ,‬תמיד נאמרו בצורה שיצאה מן הלב ובנועם הליכות עד כדי כך שהדברים נחקקו על‬
‫ליבי‪.‬‬
‫להגיע לכאן היום‪ ,‬מתוך מקום של צער‪ ,‬קשה לי מאוד‪ ,‬אך ברור לי שעודד הנשמה היקרה‬
‫והטהורה שהתלוותה מתחת לכסא הכבוד עשה "עבודה" שרבים לא יכלו לעשותה‪,‬‬
‫ראשו כפרה‪ ,‬קורבן בעבור כל עם ישראל‪.‬‬
‫למות מתוך מצווה ‪ -‬אין מעלה גדולה מזו‪.‬‬
‫אמנם לא הכרתי את הילדים בכלל אלא רק בשמותם‪,‬‬
‫אך ברור לי דבר נוסף שעודד היה עם מידות מדהימות בדיוק כמו הוריו ראשי המשפחה‪,‬‬
‫עניו‪ ,‬צנוע‪ ,‬ידען וירא שמים‪,‬‬
‫שה' יתברך יחזק אתכם ויתן לכם לכולנו את הטוב‪ ,‬יהי זכרו ברוך‬
‫ברוך דיין אמת‬
‫כותבת ועוצרת את עצמי‬
‫לא לבטא את רחשי ליבי העמוקים‬
‫משתתפים בצערכם‬
‫ומעריכים ואוהבים מאוד‬
‫בן דוד אורן ורעיתו )רונית רבנהב(‬
‫חדרה‬
‫‪‬‬
‫| ‪157‬‬
‫אהובה‪ ,‬אבי‪ ,‬הדר‪ ,‬רעות ותהילה המקסימים!‬
‫יושבים אנו כאן בשבעה והלב דואב וכואב‪,‬‬
‫ומסרב להאמין‪ ...‬איך בן יקר‪ ,‬מלאך צעיר‪,‬‬
‫נלקח ונחטף אל עולם שכולו אמת‪.‬‬
‫אנחנו המומים לשמוע על פעולותיו המדהימות‪,‬‬
‫רק יח' שנים וכבר הספיק כל כך הרבה‪...‬‬
‫כל כך הרבה חסדים‪ ,‬איזה טוב לב‪,‬‬
‫איזה מסירות אינסופית‪ ,‬ואחריות גדולה כלפי כולם‪.‬‬
‫אנחנו שומעים כאן את מנהל הישיבה שהיה לו כאב שני‪.‬‬
‫המנהל בהתרגשות רבה מספר על תפקידיו השונים בישיבה‪...‬‬
‫השיחות הבוגרות שלהם‪ ,‬והדמות המאחדת שהיה בין כתלי הישיבה‪.‬‬
‫אני הכרתי אותך כילד חייכן שובב‪ ,‬ומתוק‪...‬‬
‫ובמרוצת ‪ 5‬השנים האחרונות מאז בר המצווה‬
‫לצערי לא ראיתיך‪ ...‬וחבל‪ ...‬שמעתי שהפחת לאדם‬
‫חסון ומרשים‪ ,‬גם חיצונית וגם פנימית‪,‬‬
‫ובזה אתה דומה להוריך ולאחיותך המקסימות‪,‬‬
‫מקווה ובטוחה שתהיה מליץ יושר למשפחה ולכולנו‪.‬‬
‫דבורה מן )חולון(‬
‫‪| 158‬‬
‫לאהובה ואבי‬
‫עודד‪ :‬השם שלו אומר כל כך הרבה‬
‫כרגע עדיין מדבר עליך בהווה קשה לחשוב אחרת‪...‬‬
‫פגשתי אותך לראשונה באיך לא‪ ...‬ברנטגן אצל אביך‪ ,‬יד ימינו‪ ,‬בא לעזור‪ ,‬בא לשמוע‪.‬‬
‫וללא סוף תמיד שואל שאלות איך עושים למה ומתי‪ ,‬רוצה לדעת הכל הייתי קורא לך‬
‫חכמולוג – במובן החיובי‪.‬‬
‫לפעמים היתי רואה אותך מרגיע חולה‪,‬‬
‫בהמתנה בחוץ‪ ,‬תמיד מנסה לעזור‪ ,‬לעודד‬
‫השארת חותמך רק לחיוב‬
‫ולא לשכוח את החיוך‬
‫יודה‬
‫‪‬‬
‫| ‪159‬‬
‫משפחת חמדי יקרה‪.‬‬
‫אני יושבת מולכם באבלכם – אבל לכולנו‪ ,‬אבל לרחוב‪ ,‬אבל לעיר לארץ לעולם וליקום‬
‫כולו‪ .‬משום שהמחשבה שעודד לא אתנו כאן הינה מחשבה לא נתפסת‪ ,‬המחשבה שמשפחה‬
‫שכולה חיוך אחד גדול וסבר פנים חם ומסור לכל אדם יושבת מולנו בבכי מר בלתי פוסק אינה‬
‫נקלטת במוח אנושי‪.‬‬
‫אני רוצה להרים ראש לצרוח ולזעוק השמימה זעקה גדולה עודד!!! זו טעות! לא יקום‬
‫דבר‪ ,‬לא יתכן‪ .‬עודד‪ ,‬נסיך שכמוכה‪ ,‬נשמה טהורה‪ ,‬מתנה להוריך איך יתכן שעדין לא פסקה‬
‫להתרגש מהמתנה שקיבלה וכבר צריך להשיבה לבורא‪.‬‬
‫אני לא מפסיקה לראות את עודד בתמונות שחולפות במוחי מהיום שנולד ועד הפעם‬
‫האחרונה שראיתי אותו בוכה מהתרגשות בחתונה של תהילה‪ .‬ושם בכיתי מן הפליאה שאחזה‬
‫אותי במידת הרגש שצבר נער בן ‪ 18‬בדמי ימיו‪ .‬מי יכול לעלות על דעתו שרמז לנו על העתיד‬
‫לבוא‪ .‬עודד! כל הדמעות זולגות פה בבית בו נולדת וגדלת לתפארת‪ ,‬לא יספיקו לבטא את‬
‫הזעזוע והחלחלה שכולנו חשים מכך שעזבת אותנו כך‪.‬‬
‫אני יכולה רק ליחל שה' יטע בכם כוח ועמידות בפני המשך החיים הבלתי אפשריים‬
‫שנגזרו עליכם‪ .‬מאחלת לכם שתאמינו שעודד לא עזב אתכם‪ ,‬הוא עזב אותנו‪ ,‬אך לנצח ישמור‬
‫על משפחתו מביתו של הקב"ה‪ .‬מקווה שתאחזו אחד בשני ותשמרו על עצמכם ותצליחו לאט‬
‫לאט להכיר בכוחם של החיים כי כולכם שליחים בעולם הזה‪ .‬אנשים שהסביבה נאחזת בהם‬
‫וזקוקה להם‪ ,‬הרוצים לראותכם אוחזים בחיים ובאהבה ועודד יאהב אתכם אהבה עזה משמים‪.‬‬
‫מי יתן ולעולם לא תזילו עוד דמעות של עצב‪.‬‬
‫יפה פנדריק‬
‫‪‬‬
‫‪| 160‬‬
‫משפ' חמדי היקרה!‬
‫אין מילים להביע את כאבנו על האסון שקרה אתכם‪ ,‬זה פשוט לא נתפס‪.‬‬
‫בירחי כלה האחרון – בקיבוץ לביא‪ ,‬עוד ראיתי אתכם משפחה שמחה ומאושרת‪ ,‬והנה –‬
‫נקטע האושר באחת!‬
‫סיפרת לי על נישואי הבת עם בן משפחת עוזרי מקרית אונו )שהאמא שלו היא מהמשפחה‬
‫של מחותננו – משפחת קאפח( והבנתי את הרגשתך‪ .‬השמחה לחתן את הבנות‪ .‬ב"ה‪.‬‬
‫אבל‪ ,‬אין שמחה ואושר שלמים‪.‬‬
‫הבן פשוט היה צדיק‪ ,‬בעלי שיחיה ראה אותו ביום הפתיחה של "דיני ממונות" בירושלים‪,‬‬
‫וסיפר לי איך הוא עוזר‪ ,‬לא נח לרגע‪ ,‬מבין עניין‪ ,‬יודע מה צריך לעשות ועושה!‬
‫מה אומר ומה אגיד‪ ,‬קשה לנו המכירים לעקל כזה דבר‪ ,‬כל וחומר לכם‪.‬‬
‫אבל כמו שאומרים – ה' נתן וה' לקח‪ ,‬יהי שם ה' מבורך‪.‬‬
‫שזכות מעשיו הטובים תהיה לכם למליצת יושר למעלה‪.‬‬
‫מישעיה ובת שבע צדוק‬
‫גני תקווה‬
‫‪‬‬
‫| ‪161‬‬
‫למשפחת חמדי היקרה‬
‫אבי אהובה‪ ,‬הדר רעות ותהילה‪.‬‬
‫כיצד אפשר לנחם‪ ,‬משפחה מיוחדת‬
‫עודד‪ ,‬מיוחד‪ ,‬אחד למליון‪.‬‬
‫דבר אחד זכור פרט לסיפורים‪ ,‬של אהובה‪.‬‬
‫יצאנו לקניות אהובה שרה ועודד בעגלה‪ ,‬בקשנו משרה להשגיח על עודד‪" ...‬אל תדאגי‬
‫הוא קשור"‪.‬‬
‫ובתוך העגלה בשניות‪ ,‬עודד משתחרר ושרה באה צועקת שיהיה בריא הוא בורח‪ .‬עזבנו‬
‫את הקניות והמשכנו לטייל אי אפשר למדוד כלום‪ ,‬עודד שובב‪.‬‬
‫אהובה אבי והבנות‪ ,‬יש הרבה סיפורים על מעשים טובים‪ ,‬ועל האישיות המיוחדת של‬
‫עודד‪.‬‬
‫דברים אלו וסיפורים אלו צריכים לנחם אותכם‪.‬‬
‫המון כח אתם תמיד בליבנו‪.‬‬
‫באהבה‪,‬‬
‫כינרת ואשר יפת‬
‫‪‬‬
‫‪| 162‬‬
‫מאפילה לאורה‬
‫לפעמים אור קטן אפילו אם הוא רחוק מכאן יכול לתת תקווה גם אם היא עדין קטנה‪...‬‬
‫כשממש מרגישים באפילה‪ ,‬יש עוד מעט אור בפינה הרחוקה‪...‬‬
‫לא תמיד רואים את אלומת האור הקטנה‪ ,‬היא עוד לא מספיק חזקה‪...‬‬
‫אבל ברבות הימים מעגלי האור גדלים‪ ,‬ואז בתחושת בטחון מתחילה השלהבת לתת את‬
‫הטון‪ ,‬האור משתלט בנעימות הוא עוטף ברכות‪....‬‬
‫לאט האור נכנס אל הנפש וכבר חשים טוב יותר מאמש‪ ,‬אלומת האור הנהדרת על כל‬
‫העבר שלנו שומרת‪ ,‬ובאותה נשימה את העתיד מעטרת בניצוצות של שמחה‪...‬‬
‫ומה התפקיד שלנו החברים‪,‬‬
‫להיות במקום גם ברגעים הקשים‪,‬‬
‫ללוות בזמנים האפורים‪ ,‬ולהזכיר תמיד‪ ,‬שיהיו עוד רגעים יפים‪.‬‬
‫זה קשה מנשוא לראות שהאור כמעט כבה‪ ,‬זה לא פשוט להצית שוב את הלהבה‪.‬‬
‫אבל עם הרבה אמונה‪ ,‬סבלנות ואהבה‪ ,‬אפשר להגדיל את אלומת האור הקטנה‪.‬‬
‫‪‬‬
‫| ‪163‬‬
‫עודדי היקר שלנו!‬
‫כל כך קשה לתפוס שכבר‪ ,‬כל כך מהר‪ ,‬אנו נאלצים להיפרד ממך‪.‬‬
‫רק ‪ 18‬שנים שהיו מלאות בנתינה ללא גבול ובמעשים טובים שהיו ויהיו מקור השראה‬
‫לכולנו וגאווה על כך שזכינו להיות חלק ממשפחתך‪.‬‬
‫נתגעגע אליך‪ :‬לבחור החייכן תמיד‪ ,‬חכם‪ ,‬צנוע ואוהב כל אדם‪ ,‬משפחתי ומחובר‬
‫לשורשים‪ ,‬ושיודע להתחבר בקלות לאנשים מכל המגזרים‪ ,‬גם אלו ששונים ממך בתכלית‪.‬‬
‫נזכור אותך ונאהב אותך לנצח‪ ,‬עודדי שלנו‪.‬‬
‫תחסר לנו מאוד!‬
‫ולכם – אבי‪ ,‬אהובה‪ ,‬הדר‪ ,‬רעות ותהילה‬
‫מחבקים אתכם וכואבים אתכם את האובדן העצום שלכם‪ ,‬שלנו ושל החברה כולה‪...‬‬
‫יהי זכרו ברוך‪.‬‬
‫ה' יחזק אתכם ואת כולנו‪.‬‬
‫אוהבים מזל‪ ,‬נטע‪ ,‬אורן ועומר‬
‫‪‬‬
‫‪| 164‬‬
‫אהובה יקרה!‬
‫מרגע ששמעתי‪ ,‬הבשורה המרה‪ ,‬הויית חיי השתנתה‪ ,‬אנחות שלא הכרתי יצאו ממעי – כי‬
‫חמרמרו‪ .‬זעקת ליבי הגיעה עד השמים‪ ,‬ולא יכולתי לנשום‪ ,‬כלה האויר מגופי‪ .‬אף פעם לא‬
‫ידעתי צער ושלא אדע‪ ,‬כפי שחויתי ביום שישי‪ ,‬עת התקדש עלינו יום השבת‪.‬‬
‫"ויצא יעקב מבאר שבע"‪ ,‬מלמד שיציאת צדיק עושה רושם‪ ,‬ודווקא בפרשה זו עודד בנך‬
‫הצדיק יוצא מהויית חיינו הגשמיים ועבר להמשיך להשפיע שפע רב על מציאות חיינו בעולמות‬
‫העליונים‪.‬‬
‫אין פעם אחת‪ ,‬שפגשתי בנה של חברתי מהיישוב‪ ,‬שלומד עם עודד‪ ,‬ולא שאלתי עליו‪,‬‬
‫ודרשתי בשלומו‪ ,‬וביקשתי לשמוע עוד סיפורים עליו‪ .‬עודד הוא האדם הכי מוכר ואהוב‬
‫בישיבה‪ ,‬כל המפתחות של הישיבה אצלו‪ ,‬וחשבתי‪ ,‬המפתחות בגשמי וברוחני‪.‬‬
‫נפשי קשורה בנפשו עוד מילדותו‪ ,‬אהבתי את הילד המתוק‪ ,‬השובב בחן‪ ,‬החם‪ ,‬הרגיש‪,‬‬
‫השמח‪ ,‬החכם‪ ,‬הפיקח‪ ,‬עובד ה'‪ ,‬גומל החסד‪ ,‬ועוד‪ ...‬ועוד‪...‬‬
‫אלוקים זיכה אותך‪ ,‬להיות שליחה להכיל נשמה כזו גבוהה בעולמך‪.‬‬
‫י"ט שנים – ימים טובים וארוכים – מלאי אור ה'‪ ,‬במחיצתו‪.‬‬
‫אין מילים לנחם‪.‬‬
‫רק ה' שכל כך אוהב אתכם ושמח בעשייתכם לכבודו ולקידוש שמו בעולם‪ ,‬רק הוא ינחם‪,‬‬
‫וירפא ליבכם מהצער‪.‬‬
‫הנכם משפחה כה אהובה ומוערכת ע"י רבים‪ ,‬ובחר ה' דווקא בכם להיות לשיחים‪ ,‬לעורר‬
‫אנשים להתבוננות ובחינת חייהם‪ ,‬ואמונתם בה'‪ ,‬ומתוך כך להחיש תיקונם ‪ -‬מעשיהם וליבם ‪-‬‬
‫לעבוד את ה' בתום לב‪ ,‬ולהחיש הגאולה הפרטית והכללית‪.‬‬
‫אהובה יקרה‪,‬‬
‫הכאב שלך עבר אלי בעוצמה‪ ,‬לא יכולתי לנשום כל השבת‪ ,‬לא יכולתי להרגע‪ ,‬כל הזמן‬
‫פניכם מול עיני‪ ,‬וצחוקו של עודד מהדהד באוזניי‪.‬‬
‫במוצש"ק עשיתי מלווה מלכה עם חברות‪ ,‬כדי לקבל כוחות‪ ,‬כדי לעורר נשים‪ ,‬להתפלל‪,‬‬
‫להתחזקותכם‪ ,‬ולעילוי נשמתו‪ .‬ליווינו את המלכה וליווינו את הצדיק עודד אל המלך‪ ,‬הלב‬
‫מסרב להאמין בהילקחו‪.‬‬
‫אך אור האמונה מתפשט‪ ,‬כי קרובה הגאולה‪ ,‬ויציאת צדיק עושה רושם‪ ,‬בהעלאת כנסת‬
‫ישראל למדרגה יותר גבוהה‪ ,‬ובוודאי לקח עמו‪ ,‬כקורבן עולה תמימה‪ ,‬רבים מחטאינו‪.‬‬
‫| ‪165‬‬
‫אשרייך שזכית‪ ,‬לגדל נשמה גבוהה זו‪ ,‬בחייו ובמותו קידש שם שמיים בעשיית חסד‪ ,‬ובנה‬
‫נדבך במידתו של ה'‪ ,‬שפתח תורתו בחסד וסיים את התורה בחסד‪.‬‬
‫אהובה יקרה‪,‬‬
‫ה' ישמור אותך‪ ,‬יתן לך כוחות גדולים‪ ,‬של אמונה ושמחה‪ ,‬לרפא את נפשך‪.‬‬
‫אני יודעת שהיית מוסרת נפשך למען ה' יתברך‪ ,‬וה' ביקש ממך למסור נפש בנך‪ ,‬שהוא‬
‫חלק ממך‪ ,‬למען שמו ולמען קירוב גאולת עם ישראל ‪ -‬וזו הייתה מהותו של עודד‪ ,‬ועדיין ביתר‬
‫עוצמה‪ ,‬כי כעת נשמתו מתפשטת ומשפיעה יותר‪ ,‬כי לא כלואה היא בתוך גוף‪.‬‬
‫התנחמי באהבת ה' אותך‪ ,‬התנחמי בקרבתך אל ה'‪ ,‬התנחמי למען נשמתו של עודד‪ ,‬ותזכי‬
‫להעלות נשמתו‪ ,‬בגילוי כוחותיך‪ ,‬בהתמודדות עם חסרונו הפיזי‪ ,‬אך בהמשך עשייתך‪ ,‬עשייתכם‬
‫כל המשפחה‪ ,‬עשייה ברוכה שתפיץ את מציאותו הרוחנית‪.‬‬
‫התנערי‪ ,‬מעפר קומי‪ ,‬לבשי בגדך תפארתך‪ ,‬אהובה‪.‬‬
‫וה' יהא בעזרך‪ ,‬להרים הנשמות בסביבתך‪ ,‬אישך‪ ,‬בנותיך היקרות‪ ,‬חברותיך‪.‬‬
‫ומחה ה' דמעה מכל פנים‪,‬‬
‫ובלע המוות לנצח‪,‬‬
‫ונזכה כולנו יחד לגאולה שלימה בקרוב‬
‫ולהחיש תחיית המתים‪.‬‬
‫אוהבת וכואבת חברתך אתי בן נר‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪| 166‬‬
‫למשפחת חמדי היקרה!‬
‫קשה לראות אתכם בצער‪ ,‬אנשים שתמיד החיוך על פניהם‪.‬‬
‫אהובה יקרה החיוך שלך האור שמקרין מפניך השמחה – ברגעים כאלה אינם וקשה‬
‫לחזות בזה‪.‬‬
‫אתפלל בכל ליבי שהקב"ה יחזק אתכם וינחם אתכם ויעזור לכם תמיד להמשיך בחיים‬
‫שבהם תזכו בע"ה לראות מעתה רק שמחות מתוך בריאות‪ ,‬אריכות ימים ונחת‪.‬‬
‫יה"ר שהחסד הרב שאתם עושים ושעשה עודד ז"ל יעמדו לכם לזכות ונשמתו תזכה‬
‫לשהות במחיצת צדיקים וחסידים בעוה"ב‪.‬‬
‫אוהבים ומחזקים אתכם‬
‫בהמון אהבה‬
‫דליה אזוגי‪.‬‬
‫‪‬‬
‫| ‪167‬‬
‫למשפ' חמדי היקרה והאהובה‪.‬‬
‫אי אפשר לתאר במילים את החיוך המתוק של עודד ז"ל את השלום שתמיד היה מקדים‪.‬‬
‫באחת הפעמים כאשר חזרתי מעבודתי חזרתי עם עודד באוטובוס והוא סחב שקיות‬
‫כבדות‪ ,‬אמרתי לו עודד מהיכן חזרת והוא ענה לי "הלכתי לעשות שוק לאמא"‪ ,‬וזה היה לפחות‬
‫לפני חמש שנים)כל כך צער וקטן וכבר עושה שוק(‪.‬‬
‫בפורים הדפיקה הראשונה בדלת לתת משלוח מנות היה של משפחת חמדי על ידי השליח‬
‫כמובן עודד‪ ,‬עם תחפושת המנתח שלא משה מזכרוני‪.‬‬
‫אי אפשר לתאר את החיוך שלו המקרין על כל הפנים‪.‬‬
‫יהי רצון ולפחות נלמד ממידותיו הטובות ונשרה על עצמנו תמיד את מידת השמחה‬
‫לעילוי נשמתו‪.‬‬
‫תהא נשמתו צרורה בצרור החיים‪.‬‬
‫הכותבת בכאב‬
‫אסתר שאקי )טיירי(‬
‫וכל משפחת שאקי‬
‫‪‬‬
‫להדר היקרה!‬
‫מזועזעים יחד איתך וכואבים את כאבך עם היוודע דבר האסון הנורא שפקד אותך ואת‬
‫משפחתך‪.‬‬
‫אין הרבה מילים שיכולות לנחם‪...‬‬
‫אנו‪ ,‬נציגי ההורים של ילדי גן "דקלים"‪ ,‬מחזקים את ידייך וידי משפחתך ומבקשים‬
‫מהקב"ה שלא תדעו צער‪.‬‬
‫תהיו חזקים!!!‬
‫מרים לימור וקרין‪,‬‬
‫גן דקלים‬
‫‪| 168‬‬
‫מה תשתוחחי נפשי ותהמי עלי?‬
‫ומה נעשה ונבוכים אנחנו‪ .‬וכי יש מילים שינחמו?‬
‫מה' הנחמה‪.‬‬
‫נמשיך ונוחיל ואלוקים‪.‬‬
‫טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית המשתה )קהלת ז‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫אני שומעת כל הנאמר עליו ומבינה כמה יש לי עוד ללמוד‪,‬‬
‫ממעשיו מהליכותיו ממידותיו הנעלות‪.‬‬
‫במותו קיים שני עולמות‪ .‬כל המציל נפש מישראל הציל עולם מלא‪.‬‬
‫שתי נפשות הציל‪.‬‬
‫וכמה חיים הפיח באנשים במאור פניו בהקדמת השלום בהתעניינות בכל אדם‪.‬‬
‫כמה טוב וכמה נתינה‪ .‬כמה חסד וכמה אהבה‪.‬‬
‫אנה אמצא מנחמים‪ ,‬אנה?‬
‫"בקרוביי אקדש" – כך הנהגת הבורא‪ .‬וכולנו בוכים את השריפה אשר שרף ה'‪.‬‬
‫כולנו מבכים את שנלקח מאתנו את האוצר‪,‬‬
‫מבכים ומברכים – יהי שם ה' מבורך‪ .‬אנחנו לא מבינים‬
‫אבל אצלו יתברך הכל מסודר‪ .‬חלק מתוכנית אלוקית המקרבת צעד צעד לגאולה‪.‬‬
‫בעלייתו בסערה השמימה ערב שבת קודש אין לי ספק שליווהו מלאכים‬
‫לבנים שמחים בבואה של נשמה זכה וטהורה‪.‬‬
‫תהא נשמתו צרורה בצרור החיים‬
‫ויהי זכרו ברוך‪.‬‬
‫רינת סרי נוף איילון‬
‫| ‪169‬‬
‫עומדת אני כאן ולא מאמינה איך פרח כמוך נקטף בטרם עת‪.‬‬
‫אי אפשר לתאר במילים את עוצמת הכאב שבלב‪,‬‬
‫הרגשת הריקנות שעולה ולא נותנת מנוח‪.‬‬
‫"אין אומרים שבחו של אדם בפניו"‪.‬‬
‫אז דע לך שלא מפסיקים להלל ולשבח‪ ,‬לפאר ולהוקיר‬
‫את נשמתך הטובה והצנועה שלצערנו נעלמה מעולמנו‬
‫אך לא נעלמה מליבנו‪.‬‬
‫סיפרו עליך‪ :‬שבכל מקום בו היה צריך עזרה‪ ,‬הופעת ועזרת מכל הלב והנשמה‪ ,‬ברוח של נתינה‪,‬‬
‫אהבת ישראל וגמילות חסדים‪.‬‬
‫בכל תמונה בה אתה מופיע בולט החיוך שלך שהקרין חום ואהבה‪,‬‬
‫מסביבך הילה של אור ושלווה וכולך רק טוב‪.‬‬
‫חברך לישיבה סיפרו שכל מה שביקשו ממך נענו בחיוב‪,‬‬
‫אז בקשה אחרונה לי אליך‪ :‬אנא ממך שמור וחזק את הוריך מהמרומים‪,‬‬
‫מי יתן ולא ידעו עוד צער לעולם‪.‬‬
‫"המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם ומלואו"‬
‫זכיתי להכיר צדיק בעל נשמה טובה וטהורה שיחסר לכולנו‪.‬‬
‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬
‫מיערית‬
‫‪‬‬
‫‪| 170‬‬
‫הדר דחוח‪-‬הלוי‬
‫בלב הומה ונרגש‪...‬‬
‫עוד כשבוע יעבור חודש תמים מהעדרך עודד‪ ,‬ועדיין איני מצליחה לכתוב‪ .‬המילים אינן‬
‫מתחברות זו לזו והלב מסרב להאמין‪ .‬כיצד המילה הקרירה יכולה לתאר את אצילותיך‪ ,‬וכיצד‬
‫דף הנייר הלבן הפשוט יכול למשכן בתוכו רגשות וכאב כה עמוקים‪ .‬שאלות עולות‪ ,‬צצות‬
‫וצפות‪ ,‬אך אנו יודעים שיש דברים שאנו לא מבינים‪" :‬הנסתרות לד' אלוהינו והנגלות לנו‬
‫ולבנינו‪) "...‬דברים כט‪ ,‬כח(‪.‬‬
‫עוצמות הכאב והגעגוע מתגברות כגלים מיום ליום‪ ,‬לאח כה יקר‪ ,‬אשר כבר משחר‬
‫ילדותו‪ ,‬הערכנו ושמחנו שיש במחיצתנו אוצר‪ .‬לגדול במחיצת אח שסְ בַ ר פניו משובב כמלאך‪,‬‬
‫זה לחוש את דברי החכם מכל אדם‪" :‬חכמת אדם תאיר פניו" )קהלת ח‪ ,‬א(‪ .‬חכמתו של עודד‬
‫האירה את פניו כבר משחר ילדותו‪ ,‬חכמה זו היא אשר שזרה על פניו את החיוך הקורן‪ ,‬את‬
‫האור שבעיניו‪ ,‬את מבטו העדין והמבין‪.‬‬
‫כל מי שנפגש עמו ואפילו לרגע קט‪ ,‬לא יכול היה שלא להבחין בעדינות נפשו‪,‬‬
‫ובהליכותיו המיוחדות‪ ,‬ולחוש את עצמתו ומתיקותו כאחד‪ .‬חינניות אפפה אותו בכל מקום אשר‬
‫פנה‪ ,‬כגלימה יפהפייה שלא יערכנה כל כלי זהב וכלי חמדה‪.‬‬
‫אני כותבת ודמעות זולגות והלב דואב כי אבידתנו כבדה ועצומה‪ .‬הדף נרטב מדמעותיי‪,‬‬
‫האותיות נמחקות‪ ,‬הרגשות הומים כגלי הים בעת סערה אדירה‪ ,‬אך היד אינה מרפה והעט‬
‫ממשיך לכתוב‪.‬‬
‫אנו חייבים להמשיך‪ ..‬ולהעביר לזולתנו את המסר‪ ,‬שאנו מאמינים בני מאמינים‪ ,‬להיות‬
‫שליחי ד' יתברך על אף הסערה הקשה שמתחוללת בתוכנו‪ ,‬להרים אל על את נס הביטחון‬
‫והאמונה התמימה בצדקת פעולותיו של בורא עולם‪ .‬אנחנו גם יודעים כי צו השעה הוא לקום‬
‫לאט לאט ולהתרומם אל מקום נשגב יותר ממה שהיינו בו טרם האסון‪.‬‬
‫עודד אחי היקר‪,‬‬
‫כמה כוחות אנו צריכים כדי להמשיך בחיינו ללא שמחת החיים שלך וללא צחוקך‬
‫המתגלגל‪ ,‬רק בפעם האחרונה שנפגשנו ישבנו במחיצת סבתא מרים הי"ו‪ ,‬ופשוט צחקנו ללא‬
‫סיבה כעשר דקות בלי הפסק‪ ,‬כי נפשותינו חברו להן יחדיו‪ ,‬וידענו לתקשר גם ללא מילים‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬קול האמונה מהדהד במחשבתנו‪ ,‬וזו השעה וזה הרגע להתחבר לאבינו שבשמיים ולחזק‬
‫את הקשר הרוחני עמו‪.‬‬
‫עודד‪ ,‬לא ניתן לתאר את דמותך ואישיותך העשירה והייחודית במילים אחדות בלבד‪ ,‬זכית‬
‫להכשיר ולשכלל מאוד את תכונותיך ולשלב בהן מידות נעלות רבות‪ .‬נדיר למצוא שילוב של‬
‫שלימות מידותית ושׂכלית במקום אחד‪ .‬בין מידותיך היו‪ :‬יראת שמיים‪ ,‬רגישות‪ ,‬ענווה‪ ,‬נחישות‪,‬‬
‫| ‪171‬‬
‫אצילות ונתינה ללא גבולות של זמן ומקום‪ .‬הייתה לך את היכולת המופלאה לגעת בנפשו של‬
‫כל אחד ואחד‪ ,‬להיות שם בשביל כל מי שזקוק לעזרה‪ ,‬לפנק באהבה אין קץ‪ ,‬לעזור מכל הלב‬
‫ולשם שמים‪ .‬תמיד פעלת מתוך חדוות עשייה‪ ,‬קלילות ושמחת לב אמיתית‪ ,‬ותמיד אמרת‪" :‬מה‬
‫בסה"כ עשיתי? לא עשיתי כלום"‪.‬‬
‫נלקחת מאתנו בחטף‪ ,‬בגיל "חי"‪ ,‬ואכן‪ ,‬דמותך עודנה חיה בהווייתנו‪ ,‬עודך עמנו‪ ,‬איתנו‪.‬‬
‫אנחנו מבקשים להמשיך בדרכך‪ ,‬דרך השמחה‪ ,‬האמת והשלום‪ ,‬כי אנו יודעים שאם היינו‬
‫שואלים אותך מה נעשה כעת? היית עונה בחיוך גדול על השפתיים כמו שרק אתה יודע‬
‫לחייך‪ ...‬להמשיך להמשיך‪..‬‬
‫לא פשוט אחי היקר להמשיך את דרכך המיוחדת‪ ,‬לדעת לנצל את הזמן בחיובי ולמלא כל‬
‫רגע בתוכן רוחני‪ ,‬וכפי שכתב שלמה המלך‪" :‬מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה" )קהלת‬
‫ה‪ ,‬יא(‪ .‬לא פשוט להתעלות כפי שהתעלית‪ ,‬להשׂכיל לשכלל את מידותינו כפי שהשׂכלת‪,‬‬
‫ולהוציא מן הכח אל הפועל את הכישורים אשר חוננו בהם מאת ד' יתברך‪.‬‬
‫אנא‪ ,‬בתחינה ובבקשה‪ ,‬אבינו שבשמיים‪ ,‬עזרינו לעמוד בשליחותינו שבחרת לנו‪" ,‬וזכינו‬
‫לראות בעיני הבשר את טוב הבורא הנראה והנגלה"‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪| 172‬‬
‫עודד הנשמה שלנו‬
‫ויהי באשמורת הבקר לחיינו‬
‫נשמע קריאה בטלפון אשר תהומנו‪.‬‬
‫הנאה ואושר לזולת הם ייעודנו‬
‫ולשם כך יש לתת און הון ונשמה במעשינו‪.‬‬
‫בסערה מיהרנו לראות את חיוך יקירנו‬
‫אך כבר לא זכינו לדאבונינו‪.‬‬
‫מצוות ומעשים טובים ילוונו בדרכנו‬
‫כי רק הם בדרכנו האחרונה ילוונו ‪.‬‬
‫אוי לנו כי נשבר משוש ליבנו‬
‫וכי כבה עלינו נרינו‪.‬‬
‫דרך ישרה ונאמנות תמיד במעשינו‬
‫כי הם הם כסלעים נטועים בקרבנו‪.‬‬
‫בן לתפארת היית לנו‬
‫ואח מסור ומופת היית למשפחתנו‪.‬‬
‫צניעות‪ ,‬מתן בסתר וחסדים מקור לאושרנו‬
‫כי רק בשמים יירשמו לזכותנו‪.‬‬
‫חבר לכל אשר נשמה היית בקרבנו‬
‫וטוב ליבך היה מקור גאוותנו‪.‬‬
‫"הצור תמיד פעלו‪ "..‬אמרת לנו‬
‫שירה ואמונה היא מנת חלקנו‪.‬‬
‫בכל רגע ורגע שהית במחיצתנו‬
‫מאור פניך וחיוך היה מקור לאושרנו‬
‫קיבלנו מבוראנו כגזירה את לכתך מאיתנו‬
‫לעולם שכולו טוב עזבתנו‪.‬‬
‫צעיר לימים היית איתנו‬
‫אך חכמה ודעת היו לך כמבוגרנו‪.‬‬
‫תחת כנפי השכינה מסתופף עתה עם יקירנו‬
‫ומנוחתך הטובה כנחמה תהיה לנו‪.‬‬
‫מוביל דרך היית בחיינו‬
‫ובכל דבר ודבר יעצתנו‪.‬‬
‫בקשה ותפילה לנו משוכן מעונים‬
‫חוס ורחם עלינו ממרומים‪.‬‬
‫עוצמה כשרון ודביקות במטרה תמיד ראינו‬
‫"השמים הם הגבול" היתה סיסמתנו‪.‬‬
‫תן לנו כוחות נאצלים‬
‫להתמודד עם החסרון הגדול של הורים‪.‬‬
‫חותמים בדמע‬
‫אבא ואמא‬
‫| ‪173‬‬
‫מכתבים ו תמונות‬
| 174