הכרת תודה

‫הכרת הטוב והודיה‬
‫פתיחה כללית על הודיה | שיתוף‪“ .‬על מה אני מודה?” | שני קטעים‪ -‬האם הודיה היא טבעית? או בניגוד לטבע‬
‫האדם? האם היא מובילה בהרכח או נובעת מאמונה באלוהים? | מבחר טקסטים של “מודה אני”‪ .‬על מה אנחנו‬
‫מודים? | “טוב להודות” מדוע טוב להודות ואיך מחנכים להודיה? (ברכות הנהנין‪ ,‬ברכות השחר) | סיכום ופרדה‪:‬‬
‫הדברים עליהם אני מודה במפגשים של מסע ח”י‬
‫הודאה על העבר פירושה הבעת החזק ת טובה על מעשה‬
‫פתיחה‬
‫“הכרת טובה והודיה על חסדים הם עקרונות מרכזיים‬
‫בדת ובמסורת שבאים לידי ביטוי בבברכות ובתפילות‪.‬‬
‫בשנים האחרונות עם עליית קרנה של הפסיכולוגיה‬
‫החיובית ועולם הניו אייג’ גבר העניין והעיסוק בהכרה‬
‫ביש‪ ,‬בטוב ובהכרת תודה כערכים ופרקטיקות מועילים‬
‫בפני עצמם בלי קשר הכרחי לשאלות של תפילה‬
‫ואמונה‪.‬‬
‫במפגש נקשר בין הכרת הטוב ובין סיום המפגשים‬
‫מתוך שאיפה להודות ולהוקיר על הטוב שהיה ולתת‪/‬‬
‫לקבל “צידה לדרך” רעיונות ודרכים לתרגל הכרת תודה‬
‫בחיי היום יום‪”.‬‬
‫חסד‪ .‬הסברת השיתוף הזה היא כי בתכונת נפשו של האדם‬
‫טמונה היא השאיפה להיות סמוכה על שולחן עצמה מבלי‬
‫להזדקק לעזרתו של הזולת ‪ .‬ובשעה שאדם מביע את הכרת‬
‫טובתו לחבירו ונותן לו תודה‪ ,‬באותה שעה יש כאן הודאת בעל‬
‫דין‪ ,‬כי בפעם הזאת אמנם לא עלתה בידו והיה עליו להשתמש‬
‫בטובתו של חבירו‪ .‬באופן שהשרש הנפשי העמוק של כל הבעת‬
‫תודה הוא מעשה ההודאה ועל אחת כמה וכמה שכך הוא הענין‬
‫שיתוף קצר בקבוצות קטנות‪ :‬משהו בחיי שאני מודה‬
‫עליו‪.‬‬
‫ָלד (איוב י”א‪ ,‬י”ב)‪ ,‬ובטבע‬
‫“עיִר ֶפ ֶרא ָא ָדם ִיו ֵ‬
‫בין אדם למקום‪ַ .‬‬
‫הפרא של כל אדם גנוזה היא ההנחה של כוחי ועוצם ידי עשה‬
‫לי את החיל הזה ‪ .‬ובשעה שהוא מקריב את תודתו למקום הרי‬
‫הכרת הטוב‪ ,‬הודיה‪ ,‬הודאה‬
‫זו הודאה כי לית ליה מגרמיה [אין לו משלו] כלום‪.‬‬
‫להכיר במי שעשה טובה‬
‫“מצוות כיבוד אב ואם ‪ ...‬משרשי מצווה זו‪ ,‬שראוי לו לאדם‬
‫שיכיר ויגמול חסד למי שעשה עמו טובה ‪ ,‬ולא יהיה נבל‬
‫ומתנכר וכפוי טובה ‪ ,‬שזו מידה רעה ומאוסה בתכלית לפני‬
‫אלוהים ואנשים ‪ .‬ושייתן אל לבו כי האב והאם הם סיבת‬
‫היותו בעולם‪ ,‬ועל כן באמת ראוי לו לעשות להם כל כבוד וכל‬
‫תועלת שיוכל ‪ ,‬כי הם הביאוהו לעולם‪ ,‬גם יגעו בו כמה יגיעות‬
‫בקטנותו ‪ .‬וכשיקבע זאת המידה בנפשו יעלה ממנה להכיר‬
‫טובת האל ברוך הוא‪ ,‬שהוא סיבתו וסיבת כל אבותיו עד‬
‫אדם הראשון ‪ ,‬ושהוציאו לאוויר העולם וסיפק צרכו כל ימיו‪,‬‬
‫והעמידו על מתכונתו ושלימות אבריו‪ ,‬ונתן בו נפש יודעת‬
‫ומשכלת‪ ,‬שאילולי הנפש שחננו האל יהיה כסוס כפרד אין‬
‫הבין‪ ,‬ויערוך במחשבתו כמה וכמה ראוי לו להיזהר בעבודתו‬
‫ברוך הוא‪« .‬‬
‫ספר “פחד יצחק” על חנוכה‪ ,‬מאמר ב’ פרק ב’‬
‫“פחד יצחק” היא אנציקלופדיה הלכתית‪ ‬מאת‬
‫הרב‪ ‬והרופא‪ ‬האיטלקי יצחק למפרונטי‪ .‬זוהי האנציקלופדיה‬
‫העהרית‪ ‬הראשונה המסודרת בבדר אלפביתי‪ .‬הכרך הראשון של‬
‫האנציקלופדיה (אותיות א–ב) נדפס על ידי למפרונטי בשנת‬
‫התק”י ‪ 1750‬בוונציה‪.‬‬
‫האם הכרת טובה היא מידה טבעית בנפש? האם הכרת‬
‫טובה מובילה בהכרח לאמונה באלוהים? או אולי‬
‫ההפך הוא הנכון? האם הודיה היא בניגוד לטבע האדם?‬
‫(ספר החינוך מצווה ל»ג)‬
‫מחברו של ספר החינוך בחר להעלים את זהותו‪ ,‬ומתאר את עצמו‪,‬‬
‫בהקדמתו לספר‪ ,‬רק כ”איש יהודי מבית לוי ברצלוני»‪ .‬הספר נכתב‬
‫בסוף המאה ה‪ 31‬ונדפס בונציה‪.‬‬
‫האם קשה לבני אדם להודות? האם תחושה של הודיה‬
‫פרושה הודאה בכך ש»אין לו משלו כלום»? האם יש‬
‫קשר הכרחי בין הודיה לאמונה?‬
‫ההוראה הכפולה של המושג “הודאה”‬
‫«בבנין המילים של לשון הקודש נזדמנו לפונדק אחד שני‬
‫מושגים ‪ .‬הבעת החזקת טובה‪ ,‬והסכמה לדעת הצד השני‪ .‬לשני‬
‫המושגים הללו יש בלשון הקודש ביטוי משותף‪ :‬הודאה‪.‬‬
‫הודאת בעל דין פירושה הסכמה לדבריו של הצד השני ;‬
‫‪1‬‬
‫תהלים פרק קז‬
‫מודה אני‪ .‬שירת הודיה בגוף ראשון‬
‫הֹדוּ ַלה’ ִּכי טוֹב ‪ִּ -‬כי ְלעו ָֹלם ַח ְס ּדוֹ‬
‫ֲשר ְּג ָא ָלם ִמ ּיַד ָצר‬
‫ׁ‬
‫ֹאמרוּ ְּגאוּ ֵלי ה’ א ֶ‬
‫י ְ‬
‫ֲרב ִמ ָּצפוֹן וּ ִמ ּיָם‬
‫ֲרצוֹת ִק ְּב ָצם ִמ ִּמזְ ָרח וּ ִמ ַּמע ָ‬
‫וּ ֵמא ָ‬
‫ֹשב לֹא ָמ ָצאוּ‬
‫ׁ‬
‫ישימוֹן ָּד ֶר ְך ִעיר מו ָ‬
‫ָּתעוּ ַב ִּמ ְד ָּבר ִּב ִׁ‬
‫ׁשם ָּב ֶהם ִּת ְת ַע ָּטף‬
‫ַפ ָ‬
‫ְר ֵע ִבים ּגַם ְצ ֵמ ִאים נ ְ‬
‫ילם‬
‫ַצ ֵ‬
‫יהם י ִּ‬
‫ַו ּי ְִצעֲקוּ ֶאל ה’ ַּב ַּצר ָל ֶהם‪ִ ,‬מ ְּמצוּ קו ֵֹת ֶ‬
‫ֹשב‬
‫ׁ‬
‫ְש ָרה ָל ֶל ֶכת ֶאל ִעיר מו ָ‬
‫ׁ‬
‫יכם ְּב ֶד ֶר ְך י ָ‬
‫ַד ִר ֵ‬
‫ַו ּי ְ‬
‫יוֹדוּ ַלה’ ַח ְס ּדוֹ וְ נִ ְפ ְלאו ָֹתיו ִל ְבנֵי ָא ָדם‬
‫ֶפׁש ְר ֵע ָבה ִמ ֵּלא טוֹב‬
‫ֹׁק ָקה וְ נ ֶ‬
‫ֶפׁש ש ֵ‬
‫יע נ ֶ‬
‫ׂ ִּב ַ‬
‫ִּכי ִה ְש‬
‫ירי עֳנִ י וּ ַב ְרזֶל‬
‫ֲס ֵ‬
‫ֹש ְך וְ ַצ ְל ָמוֶת א ִ‬
‫ׁ‬
‫ֹש ֵבי ח ֶ‬
‫י ְׁ‬
‫ָאצוּ‬
‫ֲצת ֶע ְליוֹן נ ָ‬
‫ִּכי ִה ְמרוּ ִא ְמ ֵרי ֵאל ַוע ַ‬
‫ַו ּי ְַכנַע ֶּב ָע ָמל ִל ָּבם ָּכ ְׁשלוּ וְ ֵאין עֹזֵר‬
‫יעם‬
‫ֹש ֵ‬
‫יהם יו ִׁ‬
‫ַו ּיִזְ עֲקוּ ֶאל ה’ ַּב ַּצר ָל ֶהם ִמ ְּמצֻקו ֵֹת ֶ‬
‫ַתק‬
‫יהם ְינ ֵּ‬
‫ֹש ְך וְ ַצ ְל ָמוֶת וּ מו ְֹסרו ֵֹת ֶ‬
‫ׁ‬
‫יאם ֵמח ֶ‬
‫יו ִֹצ ֵ‬
‫יוֹדוּ ַלה’ ַח ְס ּדוֹ וְ נִ ְפ ְלאו ָֹתיו ִל ְבנֵי ָא ָדם‬
‫יחי ַב ְרזֶל ִּג ֵּד ַע‬
‫ֹשת וּ ְב ִר ֵ‬
‫ׁ‬
‫ִּכי ִׁש ַּבר ַּד ְלתוֹת נְ ח ֶ‬
‫יהם י ְִת ַענּ וּ‬
‫אֱוִ ִלים ִמ ֶּד ֶר ְך ִּפ ְׁש ָעם וּ ֵמ ֲעוֹנ ֵֹת ֶ‬
‫ֲרי ָמוֶת‬
‫ׁשע ֵ‬
‫ׁשם ַו ּי ִַּגיעוּ ַעד ַ‬
‫ַפ ָ‬
‫ָּכל א ֶֹכל ְּת ַת ֵעב נ ְ‬
‫יעם‬
‫ֹש ֵ‬
‫יהם יו ִׁ‬
‫ַו ּיִזְ עֲקוּ ֶאל ה’ ַּב ַּצר ָל ֶהם ִמ ְּמצֻקו ֵֹת ֶ‬
‫ימ ֵּלט ִמ ְּׁש ִחיתו ָֹתם‬
‫ִש ַלח ְּד ָברוֹ וְ י ְִר ָּפ ֵאם וִ ַ‬
‫י ְׁ‬
‫יוֹדוּ ַלה’ ַח ְס ּדוֹ וְ נִ ְפ ְלאו ָֹתיו ִל ְבנֵי ָא ָדם‬
‫ׂיו ְּב ִר ּנָה‬
‫יס ְּפרוּ ַמ ֲע ָש‬
‫וְ יִזְ ְּבחוּ זִ ְב ֵחי תו ָֹדה וִ ַ‬
‫אכה ְּב ַמיִם ַר ִּבים‬
‫ׂי ְמ ָל ָ‬
‫יו ְֹר ֵדי ַה ּיָם ָּבאֳנִ ּיוֹת עֹ ֵש‬
‫ׂי ה’ וְ נִ ְפ ְלאו ָֹתיו ִּב ְמצוּ ָלה‬
‫ֵה ָּמה ָראוּ ַמ ֲע ֵש‬
‫ַליו‬
‫ַתרו ֵֹמם ּג ָּ‬
‫ֲמד רוּ ַח ְס ָע ָרה ו ְּ‬
‫ֹּאמר ַו ַּיע ֵ‬
‫ַוי ֶ‬
‫ׁשם ְּב ָר ָעה ִת ְתמוֹגָג‬
‫ַפ ָ‬
‫ׁש ַמיִם י ְֵרדוּ ְתהוֹמוֹת נ ְ‬
‫ַיעֲלוּ ָ‬
‫יָחו ֹּגוּ וְ יָנוּ עוּ ַּכ ִּׁש ּכוֹר וְ ָכל ָח ְכ ָמ ָתם ִּת ְת ַּב ָּלע‬
‫יאם‬
‫יהם יו ִֹצ ֵ‬
‫ַו ּי ְִצעֲקוּ ֶאל ה’ ַּב ַּצר ָל ֶהם וּ ִמ ְּמצוּ ק ֵֹת ֶ‬
‫יהם‬
‫ַל ֶ‬
‫ֱשוּ ּג ֵּ‬
‫ָקם ְס ָע ָרה ִל ְד ָמ ָמה ַו ֶּיחׁ‬
‫יֵ‬
‫ִש ּתֹקוּ ַו ּיַנְ ֵחם ֶאל ְמחוֹז ֶח ְפ ָצם‬
‫ׂ ְמחוּ ִכי י ְׁ‬
‫ַו ִּי ְש‬
‫יוֹדוּ ַלה’ ַח ְס ּדוֹ וְ נִ ְפ ְלאו ָֹתיו ִל ְבנֵי ָא ָדם‬
‫ְה ְללוּ הוּ‬
‫ֹשב זְ ֵקנִ ים י ַ‬
‫ׁ‬
‫וִ ירו ְֹממוּ הוּ ִּב ְק ַהל ָעם וּ ְבמו ַ‬
‫ׂם נְ ָהרוֹת ְל ִמ ְד ָּבר וּ מ ָֹצ ֵאי ַמיִם ְל ִצ ָּמאוֹן‬
‫ָי ֵש‬
‫ֹש ֵבי ָב ּה‬
‫ֶא ֶרץ ְּפ ִרי ִל ְמ ֵל ָחה ֵמ ָר ַעת יו ְׁ‬
‫ׂם ִמ ְד ָּבר ַל ֲאגַם ַמיִם וְ ֶא ֶרץ ִצ ּיָה ְלמ ָֹצ ֵאי ָמיִם‬
‫ָי ֵש‬
‫ֹשב‬
‫ׁ‬
‫ׁשם ְר ֵע ִבים ַויְכוֹנְ נוּ ִעיר מו ָ‬
‫ֹשב ָ‬
‫ׁ‬
‫ַו ּיו ֶ‬
‫ׂוּ ְּפ ִרי ְתבוּ ָאה‬
‫ׂדוֹת ַו ּי ְִּטעוּ ְכ ָר ִמים ַו ַּי ֲעש‬
‫ַו ּיִזְ ְרעוּ ָש‬
‫ַמ ִעיט‬
‫ַוי ְָב ְר ֵכם ַו ּי ְִר ּבוּ ְמאֹד וּ ְב ֶה ְמ ָּתם לֹא י ְ‬
‫ֹׁחוּ ֵמע ֶֹצר ָר ָעה וְ יָגוֹן‬
‫ַו ּי ְִמעֲטוּ ַו ּיָש‬
‫ַת ֵעם ְּבתֹהוּ לֹא ָד ֶר ְך‬
‫יבים ַו ּי ְ‬
‫ֹׁפ ְך ּבוּ ז ַעל נְ ִד ִ‬
‫שֵ‬
‫ׂם ַּכ ּצֹאן ִמ ְׁש ָּפחוֹת‬
‫ׂ ּגֵב ֶא ְביוֹן ֵמעוֹנִ י ַו ָּי ֶש‬
‫ַו ְי ַש‬
‫יה‬
‫ׂ ָמחוּ וְ ָכל ַעוְ ָלה ָק ְפ ָצה ִּפ ָ‬
‫ְש ִרים וְ ִי ְש‬
‫ׁ‬
‫י ְִראוּ י ָ‬
‫ִש ָמר ֵא ֶּלה וְ י ְִת ּבוֹנְ נוּ ַח ְס ֵדי ה’‬
‫ִמי ָח ָכם וְ י ְׁ‬
‫מזמורי הודיה‬
‫תהלים קד‬
‫ָד ְל ָּת ְּמאֹד‪ ,‬הוֹד וְ ָה ָדר ָל ָב ְׁש ָּת‪.‬‬
‫ַפ ִׁשי ֶאת ה’ – ה’ ֱאל ַֹהי ּג ַ‬
‫ָּב ְר ִכי נ ְ‬
‫יעה‬
‫ׁש ַמיִם ַּכי ְִר ָ‬
‫ע ֶֹטה אוֹר ַּכ ַּשֹ ְל ָמה‪ ,‬נו ֶֹטה ָ‬
‫ַה ְמ ָק ֶרה ַב ַּמיִם ַע ִל ּיו ָֹתיו‬
‫ַה ָּשֹם ָע ִבים ְרכוּ בוֹ ַה ְמ ַה ֵּל ְך ַעל ַּכנְ ֵפי רוּ ַח‬
‫ׁש ְר ָתיו ֵאׁש ל ֵֹהט‬
‫ׂה ַמ ְל ָא ָכיו רוּ חוֹת ְמ ָ‬
‫עֹ ֶש‬
‫ָעד‬
‫ֶיה ַּבל ִּת ּמוֹט עו ָֹלם ו ֶ‬
‫ָסד ֶא ֶרץ ַעל ְמכוֹנ ָ‬
‫יַ‬
‫ַע ְמדוּ ָמיִם‬
‫ְּתהוֹם ַּכ ְּלבוּׁש ִּכ ִּסיתוֹ ַעל ָה ִרים י ַ‬
‫ֵח ֵפזוּ ן‬
‫ֲר ְת ָך יְנוּ סוּ ן ִמן קוֹל ַר ַע ְמ ָך י ָ‬
‫ִמן ַּגע ָ‬
‫ָס ְד ָּת ָל ֶהם‬
‫ַיעֲלוּ ָה ִרים י ְֵרדוּ ְב ָקעוֹת ֶאל ְמקוֹם זֶה י ַ‬
‫ְשבוּ ן ְל ַכ ּסוֹת ָה ָא ֶרץ‬
‫ׁ‬
‫ׂ ְמ ָּת ַּבל ַי ֲעבֹרוּ ן ַּבל י ֻ‬
‫ְּגבוּ ל ַש‬
‫ְה ֵּלכוּ ן‬
‫ׁש ֵּל ַח ַמ ְעיָנִ ים ַּב ְּנ ָח ִלים ֵּבין ָה ִרים י ַ‬
‫ַה ְמ ַ‬
‫ִש ְּברוּ ְפ ָר ִאים ְצ ָמ ָאם‬
‫ׂ ָדי י ְׁ‬
‫ַשקוּ ָּכל ַחיְתוֹ ָש‬
‫י ְׁ‬
‫ֳפאיִם י ְִּתנוּ קוֹל‬
‫ִש ּכוֹן ִמ ֵּבין ע ָ‬
‫ׁש ַמיִם י ְׁ‬
‫יהם עוֹף ַה ָּ‬
‫ֲל ֶ‬
‫עֵ‬
‫ׂ ַּבע ָה ָא ֶרץ‬
‫יך ִּת ְש‬
‫ָׂ‬
‫ֲל ּיו ָֹתיו ִמ ְּפ ִרי ַמ ֲע ֶש‬
‫ַמ ְׁש ֶקה ָה ִרים ֵמע ִ‬
‫ׂב ַל ֲעב ַֹדת ָה ָא ָדם ְלהו ִֹציא ֶל ֶחם ִמן‬
‫יח ָח ִציר ַל ְּב ֵה ָמה וְ ֵע ֶש‬
‫ַמ ְצ ִמ ַ‬
‫ָה ָא ֶרץ‬
‫ֹש‬
‫ׁש ֶמן וְ ֶל ֶחם ְל ַבב אֱנוׁ‬
‫ֹש ְל ַה ְצ ִהיל ָּפנִ ים ִמ ָּ‬
‫ׂ ַּמח ְל ַבב אֱנוׁ‬
‫וְ ַייִן ְי ַש‬
‫י ְִס ָעד‬
‫ָטע‬
‫ֲשר נ ָ‬
‫ׁ‬
‫ֲצי ה’ ַא ְרזֵי ְל ָבנוֹן א ֶ‬
‫ׂ ְּבעוּ ע ֵ‬
‫ִי ְש‬
‫ְק ּנֵנוּ‬
‫ֳּרים י ַ‬
‫ׁשם ִצפ ִ‬
‫ֲשר ָ‬
‫ׁ‬
‫אֶ‬
‫ית ּה‬
‫ֹשים ֵּב ָ‬
‫ידה ְּברו ִׁ‬
‫ֲח ִס ָ‬
‫ְע ִלים‬
‫ָה ִרים ַה ְּגב ִֹהים ַל ּי ֵ‬
‫ְס ָל ִעים ַמ ְח ֶסה ַל ְׁש ַפ ִּנים‬
‫ָדע ְמבוֹאוֹ‬
‫ׁש ֶמׁש י ַ‬
‫ֲדים ֶ‬
‫ָר ַח ְלמוֹע ִ‬
‫ׂה י ֵ‬
‫ָע ָש‬
‫ָער‬
‫ׂ ָּכל ַחיְתוֹ י ַ‬
‫יהי ָלי ְָלה ּבוֹ ִת ְרמֹש‬
‫ֹש ְך וִ ִ‬
‫ׁ‬
‫ׁשת ח ֶ‬
‫ָּת ֶ‬
‫ֲגים ַל ָּט ֶרף וּ ְל ַב ֵּקׁש ֵמ ֵאל ָא ְכ ָלם‬
‫ֹׁא ִ‬
‫ירים ש‬
‫ַה ְּכ ִפ ִ‬
‫ֵא ֵספוּ ן וְ ֶאל ְמעוֹנ ָֹתם י ְִר ָּבצוּ ן‬
‫ׁש ֶמׁש י ָ‬
‫ִּתזְ ַרח ַה ֶּ‬
‫ֲדי ָע ֶרב‬
‫ֵצא ָא ָדם ְל ָפעֳלוֹ וְ ַל ֲעב ָֹדתוֹ ע ֵ‬
‫יֵ‬
‫ֶך!‬
‫ית ‪ָ -‬מ ְל ָאה ָה ָא ֶרץ ִקנְ ָינ ָ‬
‫ָׂ‬
‫ֻּלם ְּב ָח ְכ ָמה ָע ִש‬
‫יך ה’ ‪ -‬כ ָּ‬
‫ָׂ‬
‫ָמה ַר ּבוּ ַמ ֲע ֶש‬
‫ׂ וְ ֵאין ִמ ְס ָּפר‪ַ ,‬ח ּיוֹת ְק ַטנּ וֹת‬
‫ׁשם ֶר ֶמש‬
‫ָדיִם ‪ָ -‬‬
‫זֶה ַה ּיָם ּגָדוֹל וּ ְר ַחב י ָ‬
‫ִעם ְּגדֹלוֹת‬
‫ׂ ֶחק ּבוֹ‬
‫ָצ ְר ָּת ְל ַש‬
‫ָתן זֶה י ַ‬
‫ְה ֵּלכוּ ן‪ִ ,‬לוְ י ָ‬
‫ׁשם אֳנִ ּיוֹת י ַ‬
‫ָ‬
‫ׂ ֵּברוּ ן ‪ָ -‬ל ֵתת ָא ְכ ָלם ְּב ִע ּתוֹ‬
‫יך ְי ַש‬
‫ֻּלם ֵא ֶל ָ‬
‫כ ָּ‬
‫ׂ ְּבעוּ ן טוֹב‬
‫ָד ָך ‪ִ -‬י ְש‬
‫ִּת ֵּתן ָל ֶהם – י ְִלקֹטוּ ן‪ִּ ,‬ת ְפ ַּתח י ְ‬
‫ְשוּ בוּ ן‬
‫ֲפ ָרם יׁ‬
‫ֶיך – י ִָּב ֵהלוּ ן‪ּ .‬ת ֵֹסף רוּ ָחם – י ְִגוָעוּ ן‪ ,‬וְ ֶאל ע ָ‬
‫ַּת ְס ִּתיר ָּפנ ָ‬
‫ֲד ָמה‬
‫ֲך – י ִָּב ֵראוּ ן‪ ,‬וּ ְת ַח ֵּדׁש ְּפנֵי א ָ‬
‫ׁש ַּלח רוּ ח ָ‬
‫ְּת ַ‬
‫ׂיו‬
‫ׂ ַמח ה’ ְּב ַמ ֲע ָש‬
‫י ְִהי ְכבוֹד ה’ ְלעו ָֹלם ִי ְש‬
‫ֱשנוּ‬
‫ׁ‬
‫ַת ְר ָעד י ִּגַע ֶּב ָה ִרים וְ ֶיע ָ‬
‫ַה ַּמ ִּביט ָל ָא ֶרץ ו ִּ‬
‫ַמ ָרה ֵלאל ַֹהי ְּבעו ִֹדי‬
‫ירה ַלה’ ְּב ַח ּיָי ֲאז ְּ‬
‫ָא ִׁש ָ‬
‫ׂ ַמח ַּבה’‬
‫יחי ָאנ ִֹכי ֶא ְש‬
‫ׂ ִ‬
‫ֱרב ָע ָליו ִש‬
‫ֶיע ַ‬
‫ׁש ִעים עוֹד ֵאינָם!‬
‫ִת ּמוּ ַח ָּט ִאים ִמן ָה ָא ֶרץ ‪ -‬וּ ְר ָ‬
‫י ַּ‬
‫ָה‬
‫ַפ ִׁשי ֶאת ה’ ַה ְללוּ י ּ‬
‫ָּב ְר ִכי נ ְ‬
‫‪2‬‬
‫הללויה‪ /‬יעקב גלפז‬
‫מודה אני ‪ /‬מאיר אריאל‬
‫מודה אני‬
‫לפניך ולך‬
‫על כל החסד והאמת‬
‫והטובה והרעה והטובה‬
‫שעשית עמדי ועם ביתי‬
‫ועם קרובי וידידי‬
‫ועם בני עמי ועם ארצי‬
‫ועם כל העולם והאדם אשר בראת‪.‬‬
‫בלאט‪ ,‬חרש חרש‬
‫אט אט‪ ,‬טופפות‬
‫עתידות עתידות לקראתנו‪,‬‬
‫ואת מחייכת אלי מתוך השינה‪.‬‬
‫יהיה לנו טוב‪ ,‬טוב מטוב‪ ,‬טוב מאוד‪,‬‬
‫זה מתחיל כבר בבוקר בבוקר‬
‫את צוחקת אלי‬
‫מתוך‪ ,‬מתוך השינה‪.‬‬
‫ָא ָדם חוֹזֵר וּ ְק ִציר יוֹמוֹ‬
‫ָדל‪,‬‬
‫ָצנוּ ַע הוּ א ו ַ‬
‫ַבוֹ ָצרוֹת ַהחוֹל‬
‫וְ ַעל ּג ּ‬
‫עו ְֹמסוֹת לוֹ ְּכ ִמ ְג ָּדל‪.‬‬
‫וּ ְל ָפנָיו רו ֶֹאה ִּפ ְתאֹם‬
‫ׁשל ִּב ּתוֹ‬
‫ֶיה ֶ‬
‫ֶאת ְׁש ֵתי ֵעינ ָ‬
‫ׁשר‪ ,‬וְ ֵהן ִא ּתוֹ‬
‫וְ הוּ א ָאז ָ‬
‫ָה‪.‬‬
‫ׁשרוֹת ַה ְללוּ י ּ‬
‫ָ‬
‫ָה‪ ,‬וְ זֶה ַה ִּׁשיר‬
‫ַה ְללוּ י ּ‬
‫עו ֶֹלה ִמ ָּכל ִּפנּ וֹת ָה ִעיר‬
‫ׁש ָה ָא ָדם וּ ְׁש ֵתי ֵעינֵי ִּב ּתוֹ‬
‫ְּכ ֶ‬
‫מאיר אריאל‬
‫‪ 2‬במרץ ‪ 1942‬קיבוץ משמרות ‪ 18‬ביולי ‪ 1999‬פרדס חנה‬
‫ָה‪.‬‬
‫ׁש ִרים ַה ְללוּ י ּ‬
‫ָ‬
‫שמנת‪ /‬ריימונד קארבר‬
‫ּבוֹנֶה ָא ָדם ֶאת ִּבנְ ָינָיו‬
‫שום מילה אחרת לא תצלח‪ :‬כי זה מה שזה היה‪.‬‬
‫שמנת‪ ,‬אחת‪-‬עשרה השנים האחרונות‪.‬‬
‫חי‪ ,‬לא שותה‪ ,‬עובד אוהב ונאהב על ידי אישה טובה‪.‬‬
‫לפני אחת עשרה שנים אמרו שיש לו שישה חודשים לחיות‪,‬‬
‫בקצב שהוא התדרדר‪ .‬‬
‫והכיוון שלו היה רק למטה‪.‬‬
‫אז הוא שינה את דרכיו איכשהו‪.‬‬
‫הוא הפסיק לשתות! והשאר?‬
‫אחר כך הכל היה פשוט שמנת‪.‬‬
‫כל דקה מזה‪ ,‬עד וכולל הרגע שאמרו לו שמשהו‪,‬‬
‫ובכן‪ ,‬כל מיני דברים התקלקלו‪,‬‬
‫והתחילו לגדול בתוך ראשו‬
‫«אל תבכו בשבילי»‪,‬‬
‫הוא אמר לחבריו‪.‬‬
‫“אני אדם עם מזל‪ .‬היו לי עשר שנים יותר משאני או מישהו‬
‫ציפה‪.‬‬
‫שמנת מתוקה‪ ,‬ואל תשכחו את זה”‪.‬‬
‫ֵמ ֶה ֶבל וּ ְק ָל ִפים‪,‬‬
‫יוֹם יוֹם טו ֵֹר ַח וְ ָע ֵמל‬
‫יוֹם יוֹם ֵהם נִ ְט ָר ִפים‪.‬‬
‫ֻר ַּבן ְק ָל ָפיו‬
‫ֲבל ַאל מוּ ל ח ְ‬
‫אָ‬
‫ׁש ֶמׁש ֵמ ָע ָליו‬
‫עו ָֹלה ַה ֶ‬
‫וְ הוּ א או ֵֹסף או ָֹתם ֵא ָליו‬
‫ָה‪.‬‬
‫ׁשר ַה ְללוּ י ּ‬
‫וְ ָ‬
‫ָה‪ ,‬וְ זֶה ַה ִּׁשיר‬
‫ַה ְללוּ י ּ‬
‫עו ֶֹלה ִמ ָּכל ִּפנּ וֹת ָה ִעיר‬
‫ׁש ָה ָא ָדם או ֵֹסף ֶאת ָּכל ְק ָל ָפיו‬
‫ְּכ ֶ‬
‫ָה‪.‬‬
‫הללוּ י ּ‬
‫ׁשר ְ‬
‫וְ ָ‬
‫ריינמונד קארבר ‪Raymond Carver -‬‏‬
‫‪ 25‬במאי ‪ 2 - 1938‬באוגוסט ‪ ,1988‬סופר ומשורר אמריקאי‪ ,‬אמן‬
‫בכתיבת סיפורים קצרים‪.‬‬
‫יעקב גלפז‬
‫יליד ‪ ,1948‬הרצליה‪ ,‬ומ‪ 1969-‬חבר קיבוץ עין גדי‬
‫‪3‬‬
‫שיר העבודה והמלאכה‪ /‬חיים נחמן ביאליק‬
‫אל תחשוב לי זאת לעוון‪ / ‬נתן זך‬
‫מי יצילנו מרעב?‪ ‬‬
‫מי יאכילנו לחם רב?‪ ‬‬
‫ומי ישקנו כוס חלב?‪ ‬‬
‫למי תודה‪ ,‬למי ברכה? ‪ -‬‬
‫לעבודה ולמלאכה!‪ ‬‬
‫אל תחשוב לי זאת לעוון‪ ‬‬
‫עקבתי אחר מעשיך‪ ‬‬
‫שלושים ושתיים שנה מתחת שמיך‪ ‬‬
‫מספיקים לאדם נבון‪ ‬‬
‫לעמוד על מידת רחמיך‪ .‬‬
‫מי ייתן לנו כסות בקור?‪ ‬‬
‫ומי בחושך ייתן אור?‪ ‬‬
‫מי יעל מים מן הבור?‪ ‬‬
‫למי תודה‪ ,‬למי ברכה? ‪ -‬‬
‫לעבודה ולמלאכה!‪ ‬‬
‫אין בי צורך לחסדים‪ ‬‬
‫שמור אותי מחסדיך‪ ‬‬
‫וכשאתה מזליף מי שושנים‪ ‬‬
‫עם ערב קיץ עולה‪ ‬‬
‫מתוך בית בשמיך‪ ‬‬
‫שמור אותי מריחותיך‪ ‬‬
‫אל תעורר בי געגועים‪ .‬‬
‫ומי נטע עצים בגן‪ ,‬‬
‫לפרי ולצל‪ ,‬כל מין וזן‪ ,‬‬
‫ובשדות זרע דגן?‪ ‬‬
‫למי תודה‪ ,‬למי ברכה? ‪ -‬‬
‫לעבודה ולמלאכה!‪ ‬‬
‫אין בי צורך לחסדים‪ ‬‬
‫עקבתי אחר מעשיך‪ ‬‬
‫שלושים ושתים שנה‪ ‬‬
‫כעת מתחת שמיך‪ .‬‬
‫מי הכין לנו פינת גג‪ ,‬‬
‫גדר לגן‪ ,‬לכרם סייג‪ ,‬‬
‫ומי טרח ומי דאג‪ ‬‬
‫לכבוד שבת‪ ,‬לכבוד החג?‪ ‬‬
‫למי תודה‪ ,‬למי ברכה? ‪ -‬‬
‫לעבודה ולמלאכה!‪ ‬‬
‫נתן זך‬
‫נולד בברלין‪ ,1930 ,‬בשם‪ ‬הארי זייטלבך‪ ‬לאב גרמני יהודי ולאם‬
‫איטלקייה קתולית‪ .‬עלה לארץ ב‪ 1936-‬ושרת בצה”ל‪ ‬במלחמת‬
‫השחרור‬
‫על כן נעבוד‪ ,‬על כן נעמול‪ ‬‬
‫תמיד בכל ימי החול‪ ,‬‬
‫כב העול‪ ,‬נעים העול!‪ ‬‬
‫ובעת הפנאי נשיר בקול‪ ‬‬
‫שירי תודה‪ ,‬שירי ברכה‪ ‬‬
‫לעבודה ולמלאכה!‬
‫חיים נחמן ביאליק‬
‫“המשורר הלאומי“ י בטבת תרל“ג‪ 9 ,‬בינואר ‪ 1873‬בתחום המושב‬
‫באמפריה הרוסית‪ ,‬כ“א בתמוז תרצ“ד‪ 4 ,‬ביולי ‪ ,1934‬תל אביב‪.‬‬
‫ •מי מודה ‪ /‬על מה ‪ /‬למי ‪ /‬האם הודיה מחייבת‬
‫נמען? ‪/‬עם מי מהדוברים אתם מזדהים?‬
‫ •מה הדברים שגורמים לכם להרגיש מבורכים?‬
‫להודות בלב או בקול?‬
‫ •האם מודים‪ ,‬על מה מודים‪ ,‬למי מודים? איזה דברים‬
‫מעוררים רצון להודות בדוברים של הקטעים?‬
‫ •עם מי את‪/‬מזדהה?‬
‫ •מה גורם לך לחוש הכרת טובה? להודות? ולמי?‬
‫ •האם בחוויה שלך הודיה על היש בחיים מתקשרת‬
‫לאמונה באלוהים?‬
‫‪4‬‬
‫חסד‬
‫“טוב להודות”‬
‫“המצווה מגלה לך אותך כמו שנועדת להיות ‪ .‬החסד מגלה לך‬
‫אותך לפני שאתה מתחיל ל עשות‪ :‬מה יש בך‪ ,‬אילו אפשרויות?‬
‫השכר ניתן לך על מעשה נכון שעשית ‪ .‬חסד הוא כל מה‬
‫שקיבלת לפני שעשית ‪ :‬חן‪ ,‬שכל‪ ,‬כשרונות‪ ,‬בריאות‪ ,‬משפחה‪.‬‬
‫החסד נמצא פה כל הזמן ומחכה לך‪ .‬כדי לקבל אותו צריך‬
‫להגיד מלה אחת‪ :‬תודה‪.‬‬
‫ההודיה היא הכרה בחסד ‪ .‬ההודאה שהוא ישנו ‪ .‬נתקבל‪ .‬נרשם‬
‫בתודעה‪ .‬מוכן ומזומן לפעולה ‪“ .‬ואכלת ושבעת וברכת את ה’‬
‫אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך “ (דברים ח’‪ ,‬י’)‪ .‬זהו סדר‬
‫הדברים ההכרחי כדי לקבל את האוכל‪ ,‬או כל דבר אחר שאתה‬
‫מביא לתוכך‪ :‬אכלת‪ ,‬שבעת‪ ,‬בירכת‪.‬‬
‫הברכה לחסד היא כמו המעשה למצווה‪ .‬אישור ששמענו‪,‬‬
‫קיבלנו‪ ,‬הרגשנו‪ ,‬רשמנו לפנינו‪ ,‬הפנמנו‪ ,‬הפכנו את המתנה‬
‫לשלנו‪ ,‬לחלק מאתנו‪ ,‬בלי לשכוח את מקורה ומעמדה כפיקדון‬
‫בידינו‪.‬‬
‫ההודיה מגלה לנו כי כבר קיבלנו רבים מן הדברים שאחריהם‬
‫אנו רודפים‪ .‬היא מספרת לאכלן הכפייתי כי כבר אכל ושבע‪.‬‬
‫הודיה יוצרת שקט פנימי‪ .‬חוויה של קבלת אהבה‪...‬‬
‫על מה אתה אומר תודה?”‬
‫הכרת תודה ‪ -‬הדרך לאושר?‬
‫“במשך מאות שנים נתפסה הכרת תודה כהתגלמות‬
‫טוהר המידות וכהצטיינות מוסרית‪ .‬אולם עד לאחרונה‪,‬‬
‫לא טרח איש לחקור את “רגש התודה” בכלים מדעיים‪.‬‬
‫המחקר המודרני העלה כי מדובר בתופעה עמוקה‬
‫ומורכבת; רכיב מכריע באושר האנושי‪ .‬למעשה‪ ,‬רגש‬
‫התודה הוא אחד הדברים הבודדים המוכחים מדעית‬
‫כיכולים לשנות חייו של אדם‪.‬‬
‫רגש הכרת התודה נבדק מדעית במסגרת זרם‬
‫“הפסיכולוגיה החיובית” העוסקת בחקר החלק הבריא‬
‫בנפשנו‪ ,‬בניגוד להתמקדות הקלאסית במחלות ובעיות‬
‫נפשיות‪.‬‬
‫המחקרים המודרניים מראים כי אנשים המטפחים‬
‫בקביעות ובשיטתיות את יכולת הכרת תודה‪ ,‬חווים‬
‫קשת רחבה של יתרונות מדידים במישור הנפשי‪,‬‬
‫הגופני והבין‪-‬אישי‪ .‬אנשים אלה מרגישים בריאים‬
‫ומאושרים יותר‪ ,‬ונעים יותר לשהות במחיצתם‪.‬‬
‫אז מהי הכרת תודה?‬
‫ההגדרה המילונית לרגש תודה היא‪“ :‬התכונה או המצב‬
‫של הודיה‪ ,‬הוקרה‪ ,‬הערכה של הנטייה לגמול טובה‪ ”.‬‬
‫המילה האנגלית‪ edutitarg ‬באה מהמילים‬
‫הלטיניות‪ aitarg ‬שפרושה “חסד” או “טובה”‪,‬‬
‫ומהמילה‪ sutarg ‬שפרושה “הנאה” או “עונג”‪ .‬‬
‫בעיקרה‪ ,‬הכרת תודה היא הודאה בטוב בחיינו‪ .‬כשאנו‬
‫מכירים תודה אנו מאשרים כי החיים טובים וכי יש‬
‫בהם אלמנטים שעושים אותם ראויים‪ .‬אנו אומרים ‘כן’‬
‫לחיים‪.‬‬
‫הכרת תודה היא הכרה בכך שמקור הטוב נמצא‪,‬‬
‫ולפחות באופן חלקי‪ ,‬מחוץ לנו‪ ,‬היות והכרת תודה‬
‫מופנית כלפי חוץ‪ .‬היכולת להכיר תודה דורשת נכונות‬
‫לראות‪ :‬א‪ .‬את טוב ליבו ונדיבותו של אדם או גורם‬
‫אחר‪ ,‬ב‪ .‬שהמיטיב מעניק לי דבר‪-‬מה בכוונה תחילה‪ ,‬ג‪.‬‬
‫שלמתנה יש ערך בעיני המיטיב‪ .‬‬
‫כמו‪-‬כן‪ ,‬ההכרה כי הייתי עשוי להיות שונה או חיי היו‬
‫עשויים להיות שונים‪ ,‬ללא תרומתם של אנשים אחרים‪,‬‬
‫מוסיפה לאדם מימד של ענווה אמיתית‪.‬‬
‫יאיר כספי‪“ ,‬לדרוש אלהים”‪ ,‬עמ’ ‪69-67‬‬
‫ד”ר‪ ‬יאיר כספי נולד ב‪ 1954-‬הוא מייסדו ומנהלו של מרכז‬
‫“פסיכולוגיה ביהדות” בתל אביב‪ .‬שותף לתיקונה של “יהדות‬
‫ישראלית”‬
‫ַל ְּמ ֵדנִ י‪ֱ ,‬אל ַֹהי‪ָּ ,‬ב ֵרך וְ ִה ְת ַּפ ֵּלל‬
‫ׁשל‪,‬‬
‫ַה ְּפ ִרי ָּב ֵ‬
‫ַעל סוֹד ָע ֶלה ָק ֵמל‪ַ ,‬על נֹג ּ‬
‫ֹׁם‪,‬‬
‫ַעל ַה ֵחרוּ ת ַהזֹּאת‪ִ :‬ל ְראוֹת‪ָ ,‬לחוּׁש‪ִ ,‬לנְ ש‬
‫ׁשל‪.‬‬
‫ַחל‪ְ ,‬ל ִה ָּכ ֵ‬
‫ָל ַד ַעת‪ְ ,‬לי ֵ‬
‫ׂ ְפתו ַֹתי ְּב ָר ָכה וְ ִׁשיר ַה ֵּלל‬
‫ַל ֵּמד ֶאת ִש‬
‫ְּב ִה ְת ַח ֵּדׁש זְ ַמ ְּנ ָך ִעם ּב ֶֹקר וְ ִעם ֵליל‪,‬‬
‫ְל ַבל י ְִהיֶה יו ִֹמי ַה ּיוֹם ִּכ ְתמוֹל ִׁש ְלׁשוֹם‪.‬‬
‫ְל ַבל י ְִהיֶה ָע ַלי יו ִֹמי ֶה ְר ּגֵל‪.‬‬
‫התברר כי אנשים שחווים הכרת תודה מסוגלים‬
‫להתמודד בצורה יעילה יותר עם לחצי היום‪-‬יום או עם‬
‫מצבים טראומתיים‪ .‬אנשים אלה נהנים ממצב בריאותי‬
‫משופר וכנראה גם מתאוששים מהר יותר ממחלות‪ .‬‬
‫כמו‪-‬כן‪ ,‬נמצא כי הכרת תודה גורמת לחיזוק הקשר עם‬
‫אנשים אחרים‪ ,‬תורמת ליחסים בינאישיים טובים יותר‪,‬‬
‫ואף מובילה לאלטרואיזם‪ .‬כאשר אנשים חווים הכרת‬
‫תודה הם מרגישים אוהבים יותר וסלחניים יותר‪”.‬‬
‫לאה גולדברג‪ 1911 ,‬קניגסברג ‪ /‬קובנה ‪ ,1970 -‬ישראל‪,‬‬
‫מעולם לא נישאה ולא היתה לאם‪.‬‬
‫בעולם הדתי מסורתי ההודיה היא חלק מהחובה‬
‫הדתית‪ .‬דוגמאות מוכרות הן למשל ברכות הנהנין‪,‬‬
‫ברכת המזון‪ ,‬ברכות השחר ועוד‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫הודיה יומית בתפילת השחר‬
‫אילנות פורחות וניצנים עולים מברך ברוך אתה יי אלהינו‬
‫מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות‬
‫ואילנות טובות ונאות כדי ליהנות בהן בני אדם‪...‬‬
‫(כו) כללו של דבר לעולם יצעק אדם על העתיד לבא ויבקש‬
‫רחמים ויתן הודיה על מה שעבר‪ .‬ויודה וישבח כפי כחו‪ .‬וכל‬
‫המרבה להודות את יי› ולשבחו תמיד הרי זה משובח‪.‬‬
‫“מיד כשיקיץ משנתו יתבונן בחסדי השי”ת שהחזיר לו נשמתו‬
‫העייפה כשהיא רגועה וחדשה‪ .‬ובעודו על מיטתו יודה לה’ על‬
‫כך ‪ ...‬ויאמר‪:‬‬
‫ַר ָּת ִּבי נִ ְׁש ָמ ִתי ְּב ֶח ְמ ָלה‪.‬‬
‫ׁש ֶה ֱחז ְ‬
‫ֶיך‪ֶ ,‬מ ֶל ְך ַחי וְ ַק ּיָם‪ֶ ,‬‬
‫מו ֶֹדה אֲנִ י ְל ָפנ ָ‬
‫ָת ָך‪.‬‬
‫ַר ָּבה אֱמוּ נ ֶ‬
‫מתוך ברכות השחר‪:‬‬
‫ָצר ֶאת ָה ָא ָדם ְּב ָח ְכ ָמה‪,‬‬
‫ֲשר י ַ‬
‫ׁ‬
‫ָּברוּ ְך ַא ָּתה ה’ ֱאל ֵֹהינוּ ֶמ ֶל ְך ָהעו ָֹלם‪ ,‬א ֶ‬
‫וּ ָב ָרא בוֹ נְ ָק ִבים נְ ָק ִבים חֲלוּ ִלים חֲלוּ ִלים‪ּ .‬גָלוּ י וְ יָדוּ ַע ִל ְפנֵי ִכ ֵּסא‬
‫ִס ֵתם ֶא ָחד ֵמ ֶהם‬
‫ִפ ֵת ַח ֶא ָחד ֵמ ֶהם [החללים] אוֹ י ָּ‬
‫ׁש ִאם י ָּ‬
‫ְכבו ֶֹד ָך‪ֶ ,‬‬
‫ׁש ָעה ֶא ָחת‪.‬‬
‫ֲפילוּ ָ‬
‫ֶיך א ִ‬
‫ׁשר ְל ִה ְת ַק ּיֵם וְ ַלעֲמוֹד ְל ָפנ ָ‬
‫[הנקבים] ִאי ֶא ְפ ַ‬
‫ָּברוּ ְך ַא ָּתה ה’ רו ֵֹפא ָכל ָּב ָשֹר וּ ַמ ְפ ִליא ַל ֲעשֹוֹת‪.‬‬
‫ְצ ְר ָּת ּה‪.‬‬
‫את ּה‪ַ .‬א ָּתה י ַ‬
‫ָת ָּת ִּבי ְטהו ָֹרה ִהיא‪ַ .‬א ָּתה ְב ָר ָ‬
‫ׁש ּנ ַ‬
‫ׁש ָמה ֶ‬
‫ֱאל ַֹהי‪ .‬נְ ָ‬
‫ׁש ְּמ ָר ּה ְּב ִק ְר ִּבי‪ .‬וְ ַא ָּתה ָע ִתיד ִל ְּט ָל ּה‬
‫ַא ָּתה נְ ַפ ְח ָּת ּה ִּבי‪ .‬וְ ַא ָּתה ְמ ַ‬
‫ׁש ָמה ְּב ִק ְר ִּבי‬
‫ׁש ַה ְּנ ָ‬
‫יר ּה ִּבי ֶל ָע ִתיד ָלבוֹא‪ָּ .‬כל זְ ַמן ֶ‬
‫ִמ ֶּמ ִּני‪ ,‬וּ ְל ַהחֲזִ ָ‬
‫ֶיך ה’ ֱאל ַֹהי וֵאל ֵֹהי אֲבו ַֹתי‪ִ .‬ר ּבוֹן ָּכל ַה ַּמ ֲע ִשֹים אֲדוֹן‬
‫מו ֶֹדה אֲנִ י ְל ָפנ ָ‬
‫ָרים ֵמ ִתים‪.‬‬
‫ׁשמוֹת ִל ְפג ִ‬
‫ׁשמוֹת‪ָּ .‬ברוּ ְך ַא ָּתה ה’ ַה ַּמחֲזִ יר נְ ָ‬
‫ָּכל ַה ְּנ ָ‬
‫ָּברוּ ְך ַא ָּתה ה’ ֱאל ֵֹהינוּ ֶמ ֶל ְך ָהעו ָֹלם‪ּ .‬פו ֵֹק ַח ִעוְ ִרים‪.‬‬
‫ֻמים‪.‬‬
‫יש ֲער ִּ‬
‫ָּברוּ ְך ַא ָּתה ה’ ֱאל ֵֹהינוּ ֶמ ֶל ְך ָהעו ָֹלם‪ַ .‬מ ְל ִּב ׁ‬
‫ָּברוּ ְך ַא ָּתה ה’ ֱאל ֵֹהינוּ ֶמ ֶל ְך ָהעו ָֹלם‪ַ .‬מ ִּתיר אֲסוּ ִרים‪.‬‬
‫ָּברוּ ְך ַא ָּתה ה’ ֱאל ֵֹהינוּ ֶמ ֶל ְך ָהעו ָֹלם‪ .‬זו ֵֹקף ְּכפוּ ִפים‪.‬‬
‫ׁש ָע ָשֹה ִּלי ָּכל ָצ ְר ִּכי‪.‬‬
‫ָּברוּ ְך ַא ָּתה ה’ ֱאל ֵֹהינוּ ֶמ ֶל ְך ָהעו ָֹלם‪ֶ .‬‬
‫ָעף ּכ ַֹח‪.‬‬
‫ָּברוּ ְך ַא ָּתה ה’ ֱאל ֵֹהינוּ ֶמ ֶל ְך ָהעו ָֹלם‪ַ .‬הנּ ו ֵֹתן ַל ּי ֵ‬
‫רמב"ם‪ ,‬יד החזקה‪ ,‬הלכות ברכות פרק י‬
‫משנה תורה החיבור המומנטאלי ההילכתי שחיבר הרמב”ם‬
‫‪ 1138‬קורדובה ‪ 1208‬מצרים – מנהיג מחבר ספרי הלכה‬
‫ופילוסופיה ורופא‬
‫ברכות לאירועים מיוחדים‬
‫(א) ‪ ...‬הבונה בית חדש והקונה כלים חדשים בין יש לו כיוצא‬
‫בהן בין אין לו מברך‪ :‬ברוך אתה יי› אלהינו מלך העולם‬
‫שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה‪.‬‬
‫(ב) וכן הרואה את חבירו לאחר שלשים יום מברך שהחיינו‪.‬‬
‫ואם ראהו לאחר שנים עשר חדש מברך ברוך אתה יי מחיה‬
‫המתים‪ .‬הרואה פרי המתחדש משנה לשנה בתחלת ראייתו‬
‫מברך שהחיינו‪.‬‬
‫(ג) שמע שמועה טובה מברך ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם‬
‫הטוב והמטיב‪ .‬שמע שמועה רעה מברך ברוך דיין האמת‪.‬‬
‫וחייב אדם לברך על הרעה בטוב נפש כדרך שמברך על הטובה‬
‫בשמחה שנאמר‪ :‬ואהבת את יי אלהיך וגו ובכל מאדך»‪ .‬ובכלל‬
‫אהבה היתירה שנצטוינו בה שאפילו בעת שייצר לו יודה‬
‫וישבח בשמחה ‪...‬‬
‫(ח) ארבעה צריכין להודות‪ :‬חולה שנתרפא‪ .‬וחבוש שיצא‬
‫מבית האסורים‪ .‬ויורדי הים כשעלו‪ .‬והולכי דרכים כשיגיעו‬
‫לישוב‪ .‬וצריכין להודות בפני עשרה‪ ...‬וכיצד מודה וכיצד‬
‫מברך? עומד ביניהן ומברך‪ :‬ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם‬
‫הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב‪ .‬וכל השומעין אומרים‬
‫שגמלך טוב הוא יגמלך סלה ‪...‬‬
‫(יג) הרואה בריות נאות ומתוקנות ביותר ואילנות טובות מברך‬
‫שככה לו בעולמו‪ .‬היוצא לשדות או לגנות ביומי ניסן וראה‬
‫ •מה היתרונות והחסרונות של “ברכה בפקודה”?‬
‫האם מניסיונכם או לדעתכם ברכות כאלה מגדילות‬
‫את ההכרה בטוב ואת רגש התודה או שהן הופכות‬
‫ל”מצוות אנשים מלומדה”?‬
‫ •מה ההבדל בתפקיד של ברכות קבועות שנאמרות‬
‫באופן קבוע כל בוקר לברכות שנאמרות בנסיבות‬
‫מיוחדות?‬
‫‪6‬‬
‫לסיום המפגש וסדרת המפגשים‪.‬‬
‫נספח‬
‫ •רגע של חסד במפגשים‪ /‬דבר שאני מודה עליו‬
‫במפגשים (טקסט‪ ,‬הנחייה‪ ,‬חבר‪ ,‬תובנה)‬
‫ •סיום חגיגי (ברכה או שיר)‬
‫שאלון תודה‬
‫ההודיה רושמת את חסדו של אדם בתודעה‪ ,‬מוציאה אותו מן‬
‫העיסוק באין ומחברת אותו ליש בעולמו‪ ,‬לאהבה שאוהבים‬
‫אותו‪ .‬הודיה מרובה מלמדת לקבל ולשמוח במגוון רחב של‬
‫מתנות גדולות וקטנות‪.‬‬
‫השאלון שלפניך מנחה אותנו לגלות את החסד בכל אחד מן‬
‫העולמות שבהם אנו חיים‪ .‬נסו למצוא בכל פעם חסד או שניים‬
‫עיקריים בכל תחום‪.‬‬
‫אלוהים נמצא בפרטי החסדים‪ .‬ציינו בכל תחום מה בדיוק‬
‫קיבלתם בו לעולמכם‪.‬‬
‫מובאות כאן מבחר דוגמאות להודיות‪ .‬אך יש לזכור שהחסד‬
‫הוא לגמרי אישי ומה שנחווה כמתנה אצל אחד אינו מתנה‬
‫אצל שני‪.‬‬
‫כדי להכיר את החסד כדאי להתרכז תחילה רק במה שנחווה‬
‫כמתנה ולא להתעסק במה שיש ספק לגביו‪ .‬את החסד צריך‬
‫להכיר לבדו‪ .‬לכן אין לציין לצידו את מה שלא היה‪ ,‬או היה‬
‫קשה‪.‬‬
‫יש אנשים שקשה להם מאד להודות‪ :‬מי שקיבלו מעט‪ .‬מי‬
‫שקיבלו ולקחו להם‪ .‬מי שחוששים מן החובה הבאה עם ידיעת‬
‫היכולת‪ .‬מי שרוצים לשלוט בעולם ומעדיפים לראות אותו‬
‫כמפעלם‪ .‬מי שתרבות הצריכה לימדה אותם לא להיות שמחים‬
‫בחלקם אלא לרדוף תמיד אחר מה שעוד לא קיבלו‪ .‬אלו שקשה‬
‫להם להודות‪ ,‬זקוקים במיוחד למסלול הזה‪...‬‬
‫זהו שאלון לעבודה יומית בת מספר דקות‪ .‬לאחר מספר‬
‫שבועות של הודיות תתחיל להתגלות רשימה קבועה של חסדי‬
‫יסוד שעליה ניתן לחזור ולהוסיף את חסדיו המיוחדים של‬
‫אותו היום‪.‬‬
‫לאחר שנתנו פעם תשובה לכל השאלות כדאי לנסות לענות‬
‫בפעם אחרת תשובות שונות‪ .‬תהליך לימוד החסד הוא חקירה‬
‫של אהבה הסמויה מן העין‪ ,‬הזמנה לגלות יש לא מודע‪ .‬לאחר‬
‫שבנינו את רשימת החסדים הבסיסית אפשר יהיה לחזור אליה‬
‫ומדי פעם לעדכן ולהוסיף מתנה שהייתה סמויה‪.‬‬
‫נסו בכל תחום לגלות מי היה שליחה של אותה מתנה‪ .‬אין אנו‬
‫מודים ל”אבא שתמיד היה שם בשבילי”‪ ,‬אלא תודה לך אלוהי‪,‬‬
‫על ששלחת לי אב מסור שלימד אותי את נאמנותך‪ .‬ההודיה‬
‫מרוממת את החסד ומגלה את מקורו העליון‪.‬‬
‫א‪ .‬זמנים של חסד‬
‫‪1 .‬חסדי היום‪ :‬מנו שבעה ‪ -‬עשרה רגעים של חסד‪ .‬דייקו‬
‫בפרטים‪ :‬מי נתן‪ ,‬איפה נתן‪ ,‬מה קיבלתי‪ .‬הודו לאלוהים‪:‬‬
‫תודה ששלחת אלי את האיש שהיה לו זמן בשבילי‪ .‬תודה‬
‫שיצרת את הפרי שהגיע לשולחני‪ .‬הימנעו מאמירות‬
‫מופשטות‪" :‬השעה שהייתי עם הבן שלי"‪ .‬אלא רשמו‪:‬‬
‫"החיבוק שנתן לי הבן כשחזר מבית הספר‪ ,‬ושמחת החיים‬
‫שלו שהדביקה אותי והוציאה אותי מהעיסוק בדאגות‬
‫שלי"‪.‬‬
‫ברכה לסיום לימוד‪ /‬תמר דובדבני‬
‫ֱלהינוּ וֵאל ֵֹהי אֲבו ֵֹתינו ואמותינוּ ‪ ‬‬
‫א ֵ‬
‫תן בנו הכח להוציא אל הפועל‬
‫את הטוב והנכון מכל מה שלמדנו היום‪ .‬‬
‫ֱלהינוּ ‪ ,‬‬
‫ֶיך ה’’ א ֵ‬
‫י ְִהי ָרצוֹן ִמ ְל ָפנ ָ‬
‫ׁשלוֹם‪ ‬‬
‫ידנוּ ְל ָ‬
‫ׁשלוֹם וְ ַת ְצ ִע ֵ‬
‫יכנוּ ְל ָ‬
‫ׁש ּתו ִֹל ֵ‬
‫ֶ‬
‫ׁשלוֹם‪ ,‬ותשלח ברכה במעשה ידינו‪ .‬‬
‫יכנוּ ְל ָ‬
‫וְ ַת ְד ִר ֵ‬
‫ׁש ְלוָה ְּב ַא ְר ְמנוֹתינו‪.‬‬
‫ׁשלוֹם ְּב ֵחילנו‪ַ ,‬‬
‫י ְִהי ָ‬
‫הרבה תמר דבדבני‪ ,‬נולדה בקיבוץ ראש הנקרה‪ ,‬חיה בירושלים‬
‫ּתו ָֹדה ‪ /‬עוזי חיטמן‬
‫את‬
‫ׁש ָּב ָר ָ‬
‫ּתו ָֹדה ַעל ָּכל ַמה ֶּ‬
‫ָת ָּת‬
‫ׁש ִּלי נ ַ‬
‫ּתו ָֹדה ַעל ַמה ֶ‬
‫ַעל אוֹר ֵעי ַניִם‬
‫ָח ֵבר אוֹ ְׁש ַניִם‬
‫ֵש ִלי ָּבעו ָֹלם‪.‬‬
‫ׁש ּיׁ‬
‫ַעל ַמה ֶּ‬
‫ַעל ִׁשיר קו ֵֹל ַח‬
‫וְ ֵלב סו ֵֹל ַח‬
‫ׁש ִּבזְ כוּ ָתם אֲנִ י ַק ּיָם‪.‬‬
‫ֶ‬
‫את‬
‫ׁש ָּב ָר ָ‬
‫ּתו ָֹדה ַעל ָּכל ַמה ֶּ‬
‫ָת ָּת‬
‫ׁש ִּלי נ ַ‬
‫ּתו ָֹדה ַעל ַמה ֶ‬
‫ֶלד‬
‫ׁשל י ֶ‬
‫ַעל ְצחוֹק ֶ‬
‫וּ ְׁש ֵמי ַה ְּת ֵכ ֶלת‬
‫ֲד ָמה וּ ַביִת ַחם‪.‬‬
‫ַעל א ָ‬
‫ׁש ֶבת‬
‫ִּפנָה ָל ֶ‬
‫ׁשה או ֶֹה ֶבת‬
‫ִא ָּ‬
‫ׁש ִּבזְ כוּ ָתם אֲנִ י ַק ּיָם‪.‬‬
‫ֶ‬
‫את‬
‫ׁש ָּב ָר ָ‬
‫ּתו ָֹדה ַעל ָּכל ַמה ֶּ‬
‫ָת ָּת‬
‫ׁש ִּלי נ ַ‬
‫ּתו ָֹדה ַעל ַמה ֶ‬
‫ֹשר‬
‫ׁ‬
‫ׁשל א ֶ‬
‫ַעל יוֹם ֶ‬
‫ישר‬
‫ׁ‬
‫ְּת ִמימוֹת וְ ֶ‬
‫ֱלם‪.‬‬
‫ׁש ֶּנע ַ‬
‫ַעל יוֹם ָעצוּ ב ֶ‬
‫ְּתׁשוּ אוֹת ַא ְל ַּפים‬
‫וְ ַכ ַּפיִם‬
‫ׁש ִּבזְ כוּ ָתם אֲנִ י ַק ּיָם‪.‬‬
‫ֶ‬
‫ישראל ‪ 2004-1952‬אביו של חיטמן היה חזן‪ ‬שומר מצוות ואמו‬
‫הייתה חילונית‬
‫‪7‬‬
‫תועלת בעולמך‪ .‬תודה על רגע שבו נתת לי אפשרות ללמד‬
‫את דעתך‪.‬‬
‫‪7 .‬משפחת המוצא‪ :‬תודה על הנאמנות‪ ,‬האופטימיות‪ ,‬שמחת‬
‫החיים‪ ,‬האהבה הרבה‪ ,‬האחריות‪ ,‬הרפתקנות של אבי או‬
‫אמי‪ .‬תודה על ההשכלה שהעניקו לי‪ .‬תודה על אבי שגילה‬
‫לי את נאמנותך‪ .‬תודה על אבי שלימדני דיוק ועבודה‬
‫קשה‪ .‬תודה על סבא שתמיד היה לו זמן בשבילי‪ .‬תודה על‬
‫דודה שאפתה לי את העוגה הכי טובה‪.‬‬
‫‪8 .‬אחים וחברים‪ :‬תודה על הגנתה של אחות גדולה‪ .‬תודה על‬
‫חבר שתמיד נמצא בשבילי‪ .‬תודה על נפש תאומה‪ .‬תודה‬
‫על חבר אחד שיש לו מקום בשבילי גם כשאני מאבד אותך‪.‬‬
‫תודה על חברה שלימדה אותי נאמנות לעצמה‪.‬‬
‫‪9 .‬בני זוג‪ :‬תודה על איש ישר‪ ,‬בעל סבלנות גדולה‪ .‬תודה על‬
‫אישה עם שמחת חיים ואמונה‪ .‬תודה על חכמתו‪ ,‬חכמתה‪.‬‬
‫תודה על אישה שיודעת לקבל את הקשיים הגדולים שאתה‬
‫שם בעולמי‪.‬‬
‫‪10.‬ילדים ונכדים‪ :‬תודה על ילד שמח‪ ,‬בעל חוש הומור‬
‫מפותח‪ .‬תודה על ילדה שלימדה אותי תמימות ואמונה‪.‬‬
‫תודה על יופייה של בתי‪ .‬תודה על בתי שאישרה לי את‬
‫אפשרות התשובה שנתת בעולמך‪ .‬תודה על בני שגילה לי‬
‫את אהבתך‪ .‬תודה על בתי שגילתה לי את סליחתך‪.‬‬
‫‪11.‬מתנות מיוחדות‪ :‬אנשים שפגשנו‪ ,‬מורים משמעותיים‪,‬‬
‫תחביבים‪ ,‬חופשות‪ ,‬טיולים‪ ,‬ספרים‪ ,‬מוסיקה‪ ,‬תרבות‬
‫ואמנות‪ ,‬בעלי חיים‪ ,‬ועוד ‪...‬‬
‫‪12.‬חסדים הבאים בניסיון‪ :‬מתנות שנתקבלו בדיעבד בעקבות‬
‫עמידה בקשיים ומשברים‪ .‬המחלה שגילתה כוחות‪,‬‬
‫הפיטורים שאפשרו למצוא מסלול מקצועי משמעותי‪.‬‬
‫המוות ששינה את היחס לחיים‪ .‬הנכות שבנתה כוחות‬
‫מיוחדים‪ .‬תודה על בגידה אנושית שהכריחה אותי למצוא‬
‫אותך‪.‬‬
‫‪13.‬חסדי האנשים שאנו רגילים לראות בעיקר את מה שאין‬
‫להם‪ :‬תודה על איש שממשיך לנסות‪ .‬תודה על אישה‬
‫שנותנת את המיטב שלה‪ ,‬גם אם אינו מספיק‪ .‬תודה על‬
‫ילד שמוכן לקבל אותנו כשאנו מנסים שוב‪.‬‬
‫המלצות‪ :‬בכל יום‪ ,‬הודיה על שבעה מחסדי אותו היום ושלושה‬
‫מחסדי השנה והעשור‪.‬‬
‫לפני כל חג‪ ,‬ובימים קשים במיוחד‪ :‬הודיה מפורטת על כל אחד‬
‫מתחומי החסד‪.‬‬
‫ניתן ליזום הודיה מיוחדת במהלך יום קשה כדי לצאת מעיסוק‬
‫לא יעיל בבעיות למקום המחזיר את הקשיים למשקלם הנכון‪.‬‬
‫“הוי דן את כל האדם לכף זכות” (משנה‪ ,‬אבות)‪ .‬לאחר מספר‬
‫חודשי עבודה ניתן לנסות להתחיל לראות גם את חסדי האנשים‬
‫שאנו רגילים לראות בעיקר את מה שאין להם‪ .‬ראיית היש‬
‫משחררת את “הילד הרע” מתפקיד הנבל שנתנו לו‪ ,‬ומאפשרת‬
‫לחדש אהבה שאבדה‪.‬‬
‫‪2 .‬חסדי התקופה האחרונה‪ :‬העיסוק בחסדי היום מחמיץ‬
‫לעיתים חסדים קבועים הנמצאים עמי לאחרונה‪ .‬פעם או‬
‫פעמיים בשבוע חפשו את החסד בכל אחד מן העולמות‬
‫שבהם אנו חיים‪ .‬נסו למצוא בכל פעם חסד או שניים‬
‫עיקריים בכל תחום‪ .‬ציינו בכל תחום מה בדיוק קיבלתם‬
‫בו לעולמכם‪.‬‬
‫‪3 .‬חסדים קבועים‪ :‬רשימה של חסדים גדולים או קטנים‬
‫הניתנים במשך תקופה ממושכת בחיי‪.‬‬
‫ב‪ .‬תחומי החסד‬
‫‪1 .‬כבני אדם‪ :‬תודה שבראת עולם‪ .‬תודה על חכמת הגוף‪,‬‬
‫היודע לבדו לעשות הרבה מפעולותיו‪ .‬תודה על היכולת‬
‫לחשוב‪ ,‬לדבר‪ ,‬לעמוד לפניך‪ .‬תודה על השפה‪ .‬תודה על‬
‫כושר היצירה‪ .‬תודה שעשיתני אישה‪ .‬תודה על אפשרות‬
‫ההולדה‪ .‬תודה שהזמנת אותי להיות שותפך להשלמת‬
‫עולמך‪.‬‬
‫‪2 .‬כיהודי‪/‬ה‪ :‬תודה שנתת לנו תורת חיים‪ .‬שבחרת בנו‬
‫לתפקידים מיוחדים‪ .‬תודה על המהפכה שעשו לנו חכמי‬
‫המשנה‪ .‬תודה על התנ”ך‪ .‬תודה על שירת ימי הביניים‪,‬‬
‫תודה על אפשרות התשובה‪ .‬תודה על ערבות הדדית‪,‬‬
‫משפחה וקהילה‪ ,‬תודה על שייכות‪ ,‬משמעות ורב גוניות‪.‬‬
‫תודה על יכולת הישרדות ארוכה‪ .‬תודה על גנים טובים‪.‬‬
‫תודה על השבת‪ .‬תודה שנתת לי תורה שבה אני מצליח‬
‫לפעמים לגלות את כוונתך‪.‬‬
‫‪3 .‬כישראלי‪/‬ת‪ :‬תודה שהשבת אותנו מגלותנו‪ .‬תודה שנתת‬
‫לנו בית משלנו‪ .‬תודה על הישירות‪ ,‬החברות‪ ,‬אומץ‬
‫הלב‪ ,‬כושר האלתור והחוצפה‪ .‬תודה על השפה העברית‬
‫המתחדשת ורבת הרבדים‪ .‬תודה על קיבוץ הגלויות‪ .‬תודה‬
‫על הארץ היפה ומזג האוויר הנפלא‪ .‬תודה על צבא הגנה‬
‫לישראל‪ .‬תודה על הקיבוץ‪ ,‬תודה על הילדות בבית שאן‪.‬‬
‫תודה על הספרות והשירה העברית‪ .‬תודה על ריקודי‬
‫העם‪ .‬מכבי תל אביב‪ .‬ירקות ופירות טובים‪ .‬זיתים שחורים‪,‬‬
‫פלאפל‪ ,‬שקדי מרק‪ ,‬במבה וקוטג’ תנובה‪ .‬תודה שאפשרת‬
‫לי לחזור למולדתי ולכונן בה קשר ישיר עמך‪.‬‬
‫‪4 .‬כבן‪ /‬בת הזמן הזה‪ :‬תודה על החופש‪ ,‬הדמוקרטיה‪ ,‬החוק‪,‬‬
‫אפשרויות ההשכלה‪ .‬תודה על זכויות האישה‪ .‬תודה על‬
‫מים זורמים‪ ,‬חימום‪ ,‬מיזוג‪ ,‬מחשב‪ ,‬מיקרו גל ומכונת‬
‫כביסה‪ .‬תודה על מכוניות ואווירונים‪ .‬תודה על תוחלת‬
‫החיים והרפואה‪ .‬תודה על האינטרנט וזמינות המידע‪.‬‬
‫תודה על היכולת לטייל בעולם‪ .‬תודה על חיתולים חד‬
‫פעמיים‪ .‬תודה על הפנאי‪.‬‬
‫‪5 .‬תכונות ויכולות‪ :‬תודה על תבונה‪ ,‬חשיבה עצמאית‪ ,‬מזג‬
‫נוח‪ ,‬חברתיות‪ ,‬אופטימיות‪ ,‬כושר גופני‪ ,‬יופי חיצוני‪ ,‬יכולות‬
‫גופניות שונות‪ ,‬מיניות‪ .‬תודה על הכישרון למוסיקה‪,‬‬
‫משחק‪ ,‬מחשבים‪ .‬תודה על יכולת כלכלית‪ ,‬תודה על‬
‫היכולת להודות‪ .‬תודה על היכולת שנתת בי לדעת אותך‪.‬‬
‫‪6 .‬לימודים מקצוע ועבודה‪ :‬תודה על אפשרות לעסוק בדבר‬
‫שאני אוהב‪ .‬להתפרס בכבוד‪ .‬להיות משמעותי ולהביא‬
‫מתוך תכנית “פסיכולוגיה ביהדות”‪ ,‬יאיר כספי‬
‫‪yaircaspi.wordpress.com‬‬
‫‪8‬‬