‫רותם קובנר‬
‫המשחקים שלא היו‪:‬‬
‫אולימפיאדת טוקיו ‪1940‬‬
‫מאז ראשיתם של המשחקים האולימפיים בעת החדשה באתונה בשנת ‪ 1896‬ועד שנת ‪ 1964‬נערכו‬
‫כל האולימפיאדות בארצות המערב — במערב אירופה‪ ,‬בארצות־הברית ואף באוסטרליה‪ .‬עם‬
‫זאת‪ ,‬בשנות ה־‪ 30‬הצליחה מדינה אסיאנית‪ ,‬יפן‪ ,‬לזכות בראשונה בתחרות על אירוח המשחקים‬
‫האולימפיים‪ ,‬אך בסופו של דבר‪ ,‬היא ויתרה על זכות זו עקב פרוץ מלחמת סין־יפן השנייה והחשש‬
‫מפני חרם בינלאומי‪ .‬רותם קובנר מנתח את הסיבות לרצונם של היפנים לארח את האולימפיאדה‬
‫בטוקיו בשנת ‪ ,1940‬ומראה כיצד מניעים דומים מאוד ינחו אותם גם לאחר מלחמת העולם השנייה‪,‬‬
‫ובאופן דומה גם את סין ואת קוריאה הדרומית‪ :‬שילוב מיוחד של רצון להוכיח לאומות העולם‪ ,‬כי הם‬
‫אינם נופלים בתרבותם וביכולותיהם ממדינות המערב‪ ,‬ושימוש באירוע הספורטיבי כאמצעי לחיזוק‬
‫הגאווה הלאומית‪.‬‬
‫ב־‪ 10‬באוקטובר ‪ 1964‬נפתחו המשחקים האולימפיים‬
‫בטוקיו ברוב הוד והדר‪ .‬היו אלה המשחקים הגדולים ביותר‬
‫עד אז ונטלו בהם חלק לא פחות מ־‪ 93‬מדינות ו־‪4,500‬‬
‫משתתפים‪ .‬פרט לממדיו‪ ,‬היה זה אירוע טכנולוגי מאוד‪:‬‬
‫בראשונה נעשה שימוש במצלמת פוטו־פיניש עם קווים‬
‫לזיהוי האצן שחצה ראשון את קו הגמר‪ ,‬בברכה תוּאם‬
‫שעון העצר עם יריית האקדח‪ ,‬בשעה שנגיעת השחיין עצרה‬
‫בראשונה את מהלך השעון‪ ,‬ואולי החשוב מכול — בפעם‬
‫הראשונה שודרו המשחקים בשידור חי באמצעות לוויין‬
‫אל מעבר לים (לצפון אמריקה ולמערב אירופה)‪ .‬עם זאת‪,‬‬
‫מבחינתה של יפן‪ ,‬הדגשת הדיוק והביצוע המושלם הייתה‬
‫יותר מאשר נטייה לאומית לפרפקציוניזם ולטכנולוגיה‪.‬‬
‫הייתה זו הזדמנות להציג לעולם את יפן החדשה‪ ,‬מדינה‬
‫שוחרת שלום שלאחר המלחמה ומשוקמת כליל‪.‬‬
‫לשם כך השקיעה יפן סכום עתק של כשלושה מיליארד‬
‫דולר בעיצובה מחדש של בירתה ובעיקר בשדרוג רשת‬
‫התחבורה אליה ובתוכה‪ .‬קו הרכבת המהירה בין טוקיו‬
‫לאוסקה (‪ )Osaka‬נחנך תשעה ימים קודם לפתיחת‬
‫האולימפיאדה‪ ,‬ובטוקיו עצמה נפתחו לתנועה כמה כבישים‬
‫____________________________‬
‫פרופסור רותם קובנר הוא מרצה להיסטוריה ותרבות יפנית בחוג‬
‫ללימודי אסיה באוניברסיטת חיפה‪ .‬מחקרו עוסק בהיבטים התנהגותיים‬
‫של הלוחמה ביפן המודרנית ובהיבטים היסטוריים ופסיכולוגיים של גזע‬
‫וגוף בתרבות היפנית‪.‬‬
‫דוא"ל‪[email protected] :‬‬
‫‪ / 50‬ז מ נ י ם ‪/‬‬
‫‪26/02/2013 11:42:23‬‬
‫מהירים‪ ,‬ובהם מסלול מעגלי על גבי גשרים במרכז העיר‪,‬‬
‫קו רכבת עלית (מונורייל) לשדה התעופה‪ ,‬וכן שני קווים‬
‫נוספים של רכבת תחתית‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬לקראת המשחקים‬
‫הוסרו ההגבלות על בנייה גבוהה בעיר‪ ,‬דבר שאפשר את‬
‫בנייתם של מלונות רבים בסגנון מערבי‪ .‬גל הבנייה הפך‬
‫את העיר למודרנית יותר אך לא בהכרח למושכת‪ .‬לצורך‬
‫זה נזקקה טוקיו לניקיון מקיף‪ ,‬לרבות פינוי האשפה‬
‫מנהרותיה המזוהמים והטמנתן של תעלות הביוב באדמה‪,‬‬
‫וכן לשתילה מזורזת של אלפי עצים ואין ספור פרחים לאורך‬
‫שדרותיה‪.‬‬
‫ערב פתיחת המשחקים היה קשה להכיר את העיר‪.‬‬
‫טוקיו המשופצת והמודרנית הייתה הוכחה חד־משמעית‬
‫להתאוששותה של יפן מהמלחמה‪ ,‬אף שהעבר לא נשכח‬
‫לחלוטין‪ ,‬לפחות לא העבר שרוב היפנים רצו לזכור‪ .‬כך‬
‫למשל‪ ,‬את הלפיד האולימפי נשא סקאי יושינרי (‪Sakai‬‬
‫‪ ,)Yoshinari‬חבר במועדון הרצים של אוניברסיטת ווסדה‬
‫(‪ .)Waseda‬הוא נבחר לא בשל הישגיו האתלטיים‪ ,‬אלא‬
‫בשל פרט ביוגרפי שולי־לכאורה בחייו‪ :‬הוא נולד ב־‪6‬‬
‫באוגוסט ‪ — 1945‬תאריך הטלתה של הפצצה האטומית‬
‫הראשונה — אמנם לא בעיר הירושימה (שהרי לא רבים‬
‫האצן היפני סקאי יושינרי ( ‪ ,)Sakai Yoshinari‬שנולד ביום שבו הוטלה‬
‫הפצצה האטומית על הירושימה‪ ,‬נושא את הלפיד האולימפי בטקס‬
‫הפתיחה של משחקי טוקיו‪ ,‬שנת ‪ ;1964‬למטה‪ :‬סמל המשחקים‬
‫האולימפיים בטוקיו‪ ,‬שנת ‪.1964‬‬
‫גיליון ‪( 121‬חורף ‪)2013‬‬
‫‪h-121-kowner..indd 50‬‬
‫‪ / 51‬ז מ נ י ם ‪/‬‬
‫‪26/02/2013 11:42:28‬‬
‫גיליון ‪( 121‬חורף ‪)2013‬‬
‫‪h-121-kowner..indd 51‬‬
‫מאלה שנולדו בעיר באותו יום גורלי זכו להגיע לבגרות)‪,‬‬
‫אולם לא הרחק ממנה באותו מחוז‪ .‬כך או כך‪ ,‬בסיכומו של‬
‫האירוע‪ ,‬זכתה יפן להישגים ניכרים גם מבחינה ספורטיבית‪,‬‬
‫הישגים ללא תקדים מבחינתה‪ ,‬ולמגִ נת לבם של אזרחיה‬
‫לא היה לכך המשך לאחר מכן‪ :‬היא דורגה שלישית‬
‫במניין מדליות הזהב (‪ 16‬במספר) ורביעית במניין הכולל‬
‫של המדליות‪ .‬אם כך‪ ,‬לפחות מבחינת הגאווה ותחושת‬
‫הערך הלאומי‪ ,‬האולימפיאדה הצדיקה את עצמה‪ .‬לבסוף‪,‬‬
‫מבחינתה של אסיה‪ ,‬היה במשחקים האולימפיים בטוקיו‬
‫ייחוד נוסף‪ .‬היו אלה המשחקים האולימפיים הראשונים‬
‫שנערכו ביבשת זו וגם הפעם הראשונה שהם נערכו מחוץ‬
‫לספרה של העולם המערבי‪ ,‬דהיינו אירופה‪ ,‬צפון אמריקה‬
‫ֵ‬
‫ואוסטרליה‪.‬‬
‫ההצלחה היפנית באירוח המשחקים הייתה מודל‬
‫למגה־אירועי ספורט נוספים שהיו עתידים להיערך בהמשך‬
‫באסיה‪ ,‬כולם למעשה בשלוש מדינות מזרח־אסיאניות בלבד;‬
‫משחקי הקיץ האולימפיים בסיאול (‪ )Seoul‬בשנת ‪1988‬‬
‫ובבייג'ינג (‪ )Beijing‬בשנת ‪ ,2008‬ומשחקי החורף האולימפיים‬
‫בסאפורו (‪ )Sapporo‬בשנת ‪ ,1972‬בנגאנו (‪ )Nagano‬בשנת‬
‫‪ 1998‬ובפיונגצ'אנג (‪ )Pyeongchang‬שבדרום קוריאה בשנת‬
‫‪ .2018‬למודל היפני היו כמה מאפיינים‪ ,‬אם כי אף לא‬
‫אחד מהם היה ייחודי למדינה זו‪ ,‬ולצירוף המסוים שלהם‬
‫היה גוון מזרח־אסיאני‪ :‬קידום הדימוי של המארחת‬
‫כאומה מתקדמת ומודרנית; דחיפת הכלכלה המקומית‬
‫להשלמת מיזמי בנייה ותחבורה לאומיים; וגיוס הציבור‬
‫להשתתפות במאמץ לאומי ופטריוטי‪ ,‬תוך שינוי של דפוסי‬
‫התנהגות לעבר מה שנתפש כמתורבת יותר‪ ,‬אם לא "מערבי"‬
‫יותר‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬מעטים יודעים‪ ,‬שהאולימפיאדה ה־‪ 18‬בטוקיו‬
‫בשנת ‪ 1964‬לא הייתה המקום והזמן שבמתכונתם עוצב‬
‫המודל המזרח־אסיאני של מגה־אירוע‪ ,‬וגם לא הפעם‬
‫הראשונה שבה פנתה יפן בבקשה לארח את המשחקים ואף‬
‫זכתה במכרז‪ .‬הפעם הראשונה הייתה האולימפיאדה ה־‪12‬‬
‫שהייתה אמורה להתקיים בטוקיו בשנת ‪ .1940‬אמנם בסופו‬
‫של דבר המשחקים עצמם לא התקיימו‪ ,‬לא בטוקיו ולא‬
‫בשום מקום אחר‪ ,‬אולם בניגוד למשחקים שבוטלו בשנת‬
‫‪ 1916‬בברלין בגלל מלחמת העולם הראשונה ובשנת ‪1944‬‬
‫בלונדון בגלל מלחמת העולם השנייה‪ ,‬במקרה דנן הייתה‬
‫זו יפן שהודיעה כשנתיים לפני המשחקים שאין ברצונה‬
‫לארחם‪ .‬מה שמעניין במקרה זה‪ ,‬כי למרות ‪ 24‬השנים‬
‫שהפרידו בין שתי האולימפיאדות של טוקיו‪ ,‬זו שהתקיימה‬
‫וזו שלא התקיימה‪ ,‬ולמרות השינוי הדרמטי בנוף הפוליטי‬
‫בארץ זו‪ ,‬יש דמיון מפתיע בין שני האירועים‪ .‬להלן אבחן את‬
‫הסיבה לרצון היפני לארח את המשחקים בשנת ‪ 1940‬ואת‬
‫הסיבה לביטולם‪ ,‬את האופן שבו נוצלו המשחקים למטרות‬
‫פוליטיות־לאומיות‪ ,‬לרבות ביטולם‪ ,‬ולבסוף את המורשת‬
‫שלהם ביפן ובאסיה‪.‬‬
‫‪ / 52‬ז מ נ י ם ‪/‬‬
‫‪26/02/2013 11:42:28‬‬
‫ספורט‪ ,‬לאומיות ומודרניות ביפן‬
‫לפני התקופה המודרנית יפן לא הכירה כלל את מושג‬
‫הספורט‪ .‬הדבר הקרוב ביותר לכך היה קרוב לוודאי‬
‫היאבקות הסומו‪ ,‬וגם היא נתפשה כמופע בידורי יותר‬
‫מאשר כאמצעי לפיתוח יכולת גופנית או כמקום שבו‬
‫ההמונים יכולים לקחת חלק בפעילות ספורטיבית‪ .‬במהלך‬
‫טקס החתימה על חוזה קנגווה (‪ )Kanagawa‬בין נציגי‬
‫יפן וארצות־הברית בשנת ‪ ,1854‬אירוע שסימן את סוף‬
‫ההסתגרות היפנית ותחילת המודרניות‪ ,‬דאגו נציגי השוגון‬
‫לבדר את האורחים האמריקנים במופע היאבקות שכזה‪.‬‬
‫האמריקנים לא התרשמו מהאתלטיות של המתאבקים‬
‫עבי הבשר‪ ,‬ובשנים הבאות אף דאגו להעביר את המסר‪.‬‬
‫כאשר יפן פתחה בתהליך מודרניזציה מואץ וקלטה מיכון‪,‬‬
‫טכנולוגיות מתקדמות‪ ,‬תאוריות חדשות ותפישת עולם‬
‫מהמערב‪ ,‬סר חנו של הסומו (לפחות באופן זמני)‪ ,‬ובמקומו‬
‫החלו להיקלט ענפי ספורט מערביים‪ .‬בד בבד‪ ,‬אירעו‬
‫ביפן שתי התפתחויות נוספות‪ :‬הראשונה שבהן הייתה‬
‫מודרניזציה של אמנויות הלחימה (‪ bugei‬ו־‪ )bujutsu‬ולידתם‬
‫של ענפי ספורט חדשים כג'ודו ובהמשך קרטה; השנייה‬
‫הייתה החדרת רוח לוחמנית או סמוראית לספורט המערבי‬
‫שנקלט ביפן‪ ,‬בייחוד שליטה עצמית והקרבה‪ ,‬אך גם לכידות‬
‫קבוצתית‪ ,‬כפי שניכר באופן שבו משחקים ביפן בייסבול‬
‫ואף כדורעף‪.‬‬
‫חיזוק הלאומיות באמצעות המשחקים לא היה בראש‬
‫מעייניו של הברון פייר דה קוברטן (‪ ,)Coubertin‬שעה‬
‫שייסד את התנועה האולימפית בשנת ‪ .1894‬נצר זה למשפחת‬
‫אצולה היה אמנם שונא נשים ומלוכני‪ ,‬אך קשה להגדירו‬
‫כלאומן‪ .‬אם כבר‪ ,‬הוא ראה במשחקים האולימפיים‬
‫הזדמנות להפסקת המלחמות‪ ,‬ולו לשבועות קצרים‪ ,‬כפי‬
‫שהיה מקובל ביוון העתיקה‪ ,‬ולבטח אמצעי להבנה בין־‬
‫תרבותית רבה יותר‪ ,‬ולכן גם דיבר בשבחה של ההשתתפות‬
‫במשחקים‪ ,‬שעדיפה על פני הניצחון‪ .‬באולימפיאדה המודרנית‬
‫הראשונה באתונה (בשנת ‪ )1896‬עדיין לא התגבשה סופית‬
‫התפישה הלאומית‪ ,‬והופיעו בה גם משלחות מעורבות‬
‫משתתפים‪ .‬אך החל מהאולימפיאדה השנייה היה אפשר‬
‫להשתתף רק במסגרת לאומית‪ .‬קוברטן עצמו לא פסל‬
‫את התחרות בין מדינות שונות כפי שהיה מקובל גם‬
‫באולימפיאדות היווניות‪ ,‬אם כי בעיקר מטעמים מעשיים‪.‬‬
‫אחרי ככלות הכול‪ ,‬הוא היה סבור שבלי התאחדויות‬
‫הספורט הלאומיות‪ ,‬הרעיון האולימפי לא היה יכול לקרום‬
‫עור וגידים‪ .‬הכנסת הספורט למסגרת של תחרות בין אומות‬
‫הבהירה‪ ,‬שהמעצמות הגדולות של המערב‪ ,‬ששלטו באותה‬
‫תקופה על אימפריות אדירות‪ ,‬הובילו גם בשדה הספורט‬
‫(עם יתרון ברור למדינה המארחת)‪ .‬הדירוג בטבלת המדליות‬
‫היה לתחרות לאומית‪ ,‬אמנם מעודנת‪ ,‬ולמדד בינלאומי‬
‫לפיתוח ולעוצמה‪ .‬באולימפיאדה הראשונה הובילו האתלטים‬
‫גיליון ‪( 121‬חורף ‪)2013‬‬
‫‪h-121-kowner..indd 52‬‬
‫מארצות־הברית ויוון‪ ,‬בפריס בשנת ‪ 1900‬הובילו הצרפתים‪,‬‬
‫האמריקנים והבריטים‪ ,‬בסנט לואיס‪ ,‬ארבע שנים לאחר‬
‫מכן‪ ,‬שלטו האמריקנים בזירה בפער ניכר‪ ,‬ובאולימפיאדת‬
‫לונדון שוב בלטו הבריטים והאמריקנים‪.‬‬
‫הקישור בין ספורט‪ִ ,‬קדמה ומעמד בהייררכיה‬
‫הבינלאומית לא חמק מעיניהם של משקיפים יפנים‪ ,‬גם אם‬
‫לעתים ראייתם הייתה סטראוטיפית ִקמעה‪ .‬בשנת ‪,1908‬‬
‫למשל‪ ,‬ערך פרופסור אבה איסו (‪ )Abe Isō‬השוואה בין‬
‫האופי של עמים שונים והפעילות הספורטיבית המועדפת‬
‫עליהם‪" :‬האמריקנים והבריטים אוהבים ספורט במיוחד‪.‬‬
‫הגרמנים נהנים ממוסיקה‪ ,‬תאטרון ושתיית בירה‪ .‬הם‬
‫גם נהנים מספורט‪ ,‬אך לעומת האמריקנים והבריטים‪,‬‬
‫מגוון האפשרויות שלהם מוגבל [‪ ]...‬הצרפתים גם נהנים‬
‫ממוסיקה ותאטרון אך אינם נוטלים חלק בספורט פעיל‪.‬‬
‫הספרדים חוגגים‪ ,‬כך נדמה‪ ,‬פסטיבלים כל השנה ותמיד‬
‫שמחים‪ .‬הפעילות העיקרית של הסינים היא עישון אופיום‬
‫והימורים" (מאמר בכתב העת ‪ ,Seikō‬גיליון ‪ 1 ,14:1‬ביוני‬
‫‪ ,1908‬עמ' ‪ .)10-7‬סין הייתה מקור להערצה ולחיקוי בעבר‪,‬‬
‫אך עתה ראתה יפן את המופת במערב‪ ,‬ובייחוד בבריטניה‬
‫ובארצות־הברית‪.‬‬
‫בד בבד היה בהייררכיה זו מסר נוסף‪ ,‬ולפיו פעילות‬
‫ספורטיבית משמעה ִקדמה ומיקום גבוה יותר במדרג‬
‫האנושי‪ .‬יפן של תחילת המאה כבר החלה לבנות אימפריה‬
‫והוכיחה את עצמה בשדה הקרב‪ .‬שדה הספורט‪ ,‬לעומת‬
‫זאת‪ ,‬נותר לא כבוש‪ .‬הדאגה בנוגע לגוף החלש הניזון מאורז‬
‫של האזרח הפשוט והחייל לעתיד המשיכה לכרסם בלבם‬
‫של אנשי ציבור ביפן‪ .‬לא בכדי תורגם ליפנית בשנת ‪1914‬‬
‫הספר התנוונות ( ‪ ,)Entartung‬של הוגה־הדעות מקס נורדאו‪,‬‬
‫אבי חזון "יהדות השרירים"‪ .‬אולם הפתרון לא נמצא בספר‪,‬‬
‫אלא בשינוי מערכתי‪ .‬כדי להתחרות בזירה הבינלאומית‬
‫היה על המדינה היפנית לחזק את גוף אזרחיה‪ ,‬לשפר את‬
‫תזונתם‪ ,‬להכניסם למסגרות שבהן יתאמנו במיטב טכניקות‬
‫הספורט החדשות ביותר‪ ,‬וכמובן להקים התאחדויות ספורט‬
‫ולהצטרף למסגרת בינלאומית רחבה‪ .‬התהליך החל מוקדם‬
‫למדי כחלק מפיתוח מערכת החינוך היפנית‪ ,‬אך חלפו עוד‬
‫לא מעט שנים עד שהבשילה התחושה‪ ,‬שנציגים יפנים‬
‫יכולים להתחרות בזירה הבינלאומית‪.‬‬
‫יפן הצטרפה למשחקים האולימפיים בשנת ‪ 1912‬וכך‬
‫הפכה לנציגה הראשונה של מזרח אסיה (הרפובליקה של‬
‫סין תצטרף למעגל המדינות המשתתפות בשנת ‪ 1932‬עם‬
‫משתתף אחד‪ ,‬דרום קוריאה תצטרף בשנת ‪ ,1948‬סין‬
‫העממית בשנת ‪ ,1952‬צפון קוריאה בשנת ‪ 1972‬וטייוואן‬
‫בשנת ‪ .)1984‬שלא במפתיע‪ ,‬ההישגים בתחילה היו עלובים‪.‬‬
‫מהמשחקים בשטוקהולם בשנת ‪ 1912‬יצאו הספורטאים‬
‫היפנים בלי אף מדליה‪ ,‬אם כי חשוב לזכור שמספר‬
‫המשתתפים במשלחת היה עדיין מזערי‪ .‬תחושת האכזבה‬
‫הקלה לא פגמה במוטיבציה בהמשך‪ .‬אדרבא‪ ,‬ההשקעה‬
‫‪ / 53‬ז מ נ י ם ‪/‬‬
‫‪26/02/2013 11:42:28‬‬
‫בספורט רק גדלה‪ ,‬בעיקר דרך מערכת החינוך והצבא‪ ,‬ועד‬
‫מהרה היא החלה לשאת פרי‪ .‬במשחקים הבאים‪ ,‬באנטוורפן‬
‫בשנת ‪ ,1920‬זכו נציגי יפן בראשונה בשתי מדליות (כסף)‪,‬‬
‫ושמונה שנים מאוחר יותר באמסטרדם בראשונה גם בשתי‬
‫מדליות זהב‪ .‬הקפיצה הגדולה באמת הייתה ארבע שנים‬
‫לאחר מכן (בשנת ‪ )1932‬בלוס אנג'לס‪ .‬כאן זכו נציגי יפן בלא‬
‫פחות מ־‪ 18‬מדליות (שבע מהן מדליות זהב‪ ,‬רובן בשחייה)‬
‫ודורגו במקום החמישי‪ ,‬לפני בריטניה וגרמניה‪.‬‬
‫בלוס אנג'לס הפכה יפן‪ ,‬כמעט בן־לילה‪ ,‬למעצמת‬
‫ספורט‪ .‬המשחקים שם היו מבחינתה נקודת מפנה בתפישת‬
‫האירוע כאמצעי לחיזוק הדימוי הלאומי בבית ומחוצה לו‪.‬‬
‫המשחקים גם הוכיחו‪ ,‬שיש לספורטאים היפנים יכולת‬
‫לזכות במדליות רבות ולהגשים את הציפיות מהם‪ .‬המשלחת‬
‫היפנית למשחקים אלה הייתה הגדולה מכולן עד אז‪131 :‬‬
‫משתתפים‪ ,‬לעומת ‪ 43‬בלבד ארבע שנים קודם ושניים בלבד‬
‫‪ 20‬שנה קודם‪ .‬ההישג לא היה מקרי‪ ,‬אלא שיקף שנים של‬
‫מאמץ והשקעה‪ .‬באולימפיאדה הבאה בברלין (בשנת ‪)1936‬‬
‫זכו היפנים שוב ב־‪ 18‬מדליות ובמקום שמיני בסיכום הכללי‪.‬‬
‫אולם למדינה‪ ,‬הרעבה מתמיד להכרה‪ ,‬הניצחונות במגרשי‬
‫המשחקים האולימפיים היו יותר מאשר הישג ספורטיבי‬
‫גרידא‪ .‬השמעת ההמנון והנפת הדגל היפני אל מול עיני‬
‫העולם‪ ,‬ובייחוד אל מול המערב המזלזל‪ ,‬נתפשו כאמצעי‬
‫יוצא מן הכלל לחיזוק הפטריוטיות והלאומיות‪ .‬אם מישהו‬
‫היה זקוק להדגמה של הקשר בין לאומיות‪ ,‬גזע וספורט‪,‬‬
‫הרי משחקי ברלין‪ ,‬ובעקבותיהם גם סרטה המהפנט של לני‬
‫ריפנשטאל (‪ ,)Riefenstahl‬אולימפיה (‪ ,)Olympia‬היו בגדר‬
‫שיעור מצוין‪.‬‬
‫ההחלטה לארח את משחקי הקיץ האולימפיים‬
‫בשנת ‪1940‬‬
‫בשעה שההכרה בתפקידה של פעילות ספורטיבית ברמת‬
‫האומה אירעה כבר במחצית השנייה של המאה התשע־‬
‫עשרה‪ ,‬המודעות למעמדם הבינלאומי של מי שמארחים‬
‫אירועי ספורט התעוררה רק עם ראשיתם של המשחקים‬
‫האולימפיים‪ .‬עד אז היו אלה תערוכות עולמיות‪ ,‬ערי‬
‫בירה מטופחות ומוזאונים‪ ,‬שיצרו הילה לאומית ושימשו‬
‫מקור להערצה‪ .‬אולם‪ ,‬ההד שעוררו לא היה דומה לרושם‬
‫שהותירו תחרויות ספורט בינלאומיות‪ ,‬שמשכו תשומת־לב‬
‫של כל שכבות הציבור ונגעו ברגשות בסיסיים יותר בדעת‬
‫הקהל‪ .‬תוך זמן קצר הפך הספורט לסממן מרכזי של עוצמה‬
‫רכה‪ ,‬ולמדינה המארחת אירוע בינלאומי ניתנה הזדמנות‪,‬‬
‫להציג את עוצמתה‪ ,‬לא רק בהישגיה הספורטיביים‪ ,‬אלא‬
‫גם בתחומים אחרים‪ .‬כך הפך הספורט‪ ,‬ובייחוד אירוח‬
‫של תחרויות ספורט‪ ,‬למעין מראה‪ ,‬שבאמצעותה מדינות‬
‫מודרניות יכולות לשקף את עוצמתן ודימוין‪ ,‬הן כלפי חוץ‬
‫לעולם והן כלפי פנים לאזרחיהן־שלהן‪ .‬יפן נכנסה למעגל‬
‫גיליון ‪( 121‬חורף ‪)2013‬‬
‫‪h-121-kowner..indd 53‬‬
‫זה והחלה לדון באירוח המשחקים‬
‫מזרח־אסיאניות אחרות שנים מאוחר‬
‫האולימפיים רק בראשית שנות ה־‪.30‬‬
‫יותר‪ ,‬לא טמנה ידה בצלחת‪ .‬ערב‬
‫היה זה כ־‪ 60‬שנה לאחר שהחלה‬
‫פתיחתם של המשחקים בלוס אנג'לס‬
‫במודרניזציה מהירה‪ ,‬בשלב שבו היה‬
‫החלה העיתונות היפנית לתאר את‬
‫נדמה שהתפשטותה הצבאית נבלמה‬
‫המשחקים כשדה מערכה ואת נציגי‬
‫קמעה‪ .‬עם זאת‪ ,‬המניעים של המדינה‬
‫יפן כחיילים הנכונים למות בשדה‬
‫היפנית לאירוח של מגה־אירוע שכזה‬
‫הקרב‪ .‬לא מעט מהמתחרים אכן החלו‬
‫היו מורכבים וכללו כמה נדבכים‪ .‬אחת‬
‫לאמץ את השיח הזה‪ ,‬דבר המסביר‬
‫הסיבות‪ ,‬אם כי לבטח לא המרכזית‬
‫אולי את ההצלחה של אחדים מהם‪.‬‬
‫שבהן‪ ,‬הייתה קשורה בתשתיות‪.‬‬
‫להקרבה‪ ,‬ובעיקר להצלחה‪ ,‬היה גם‬
‫כיום המשחקים האולימפיים נתפשים‬
‫הד ציבורי‪ .‬כאשר שבה המשלחת‬
‫כהזדמנות פז למשיכתן של השקעות‬
‫ליפן‪ ,‬מספרם של הצופים שהמתינו‬
‫לבניית תשתיות עירוניות‪ ,‬וכך היה‬
‫לה לאורך מסלול נסיעתה בעיר‬
‫גם במקרה של טוקיו‪ .‬אם בשנת ‪1964‬‬
‫טוקיו נאמד בכחמישה מיליון איש —‬
‫אירוחם של המשחקים שימש תמריץ‬
‫כפליים ממספרם של תושבי הבירה‬
‫להשלמת שיקום העיר מהריסותיה‬
‫ופי עשרה ממספר הצופים בכרכרה‬
‫‪,1940‬‬
‫שנת‬
‫בטוקיו‪,‬‬
‫האולימפיים‬
‫המשחקים‬
‫כרזת‬
‫בעקבות ההפצצות האמריקניות‬
‫של הזוג הקיסרי ביום נישואיו בשנת‬
‫בשלהי מלחמת העולם השנייה‪ ,‬הרי המשחקים שלא היו‬
‫‪ .1959‬כך או כך‪ ,‬מטר המדליות שבו‬
‫בראשית שנות ה־‪ 30‬הוא היה תמריץ‬
‫זכו המשתתפים היפנים‪ ,‬ותחושת‬
‫להשלמת שיקומה של טוקיו מחורבות רעידת האדמה של‬
‫ההתעלות שאפפה את המדינה במהלך המשחקים‪ ,‬היו עכשיו‬
‫שנת ‪.1923‬‬
‫גורם נוסף ברצון של המארגנים לארח את האירוע שמונה‬
‫עם זאת‪ ,‬אין ספק שבשיח על אירוח המשחקים‪ ,‬ההיבט‬
‫שנים לאחר מכן‪ ,‬ובתמיכה הציבורית הרחבה לכוונה זו‪.‬‬
‫הפוליטי והלאומי הוא שהיה דומיננטי‪ .‬עוד בטרם שוגרה‬
‫אף־על־פי־כן‪ ,‬הרעיון לארח את המשחקים בשנת ‪1940‬‬
‫המשלחת היפנית למשחקים בלוס אנג'לס‪ ,‬גאו הציפיות‬
‫נבע לא רק מרצון לזכות בהערכה בינלאומית על הישגים‬
‫מהספורטאים היפנים עד שהזכירו את הדרישות שהחלו‬
‫ספורטיביים או משאיפה לשקם את הבירה‪ .‬למעשה‪ ,‬הוא‬
‫להתגבש באותה עת בצבאה של יפן‪ .‬חודשים ספורים קודם‬
‫נבט עוד בשנת ‪ ,1930‬טרם הישגי הספורט המרשימים‬
‫נאבקו חיילים יפנים בזירה האמתית — בשדה הקרב של‬
‫של הנבחרת היפנית במשחקי לוס אנג'לס‪ .‬נגטה הידג'ירו‬
‫שנגחאי‪ .‬אחד הקצינים המשתתפים‪ ,‬רב־סרן קוגה נובורו‬
‫(‪ )Nagata Hidejirō‬הוא שאימץ את הרעיון זמן קצר לאחר‬
‫שנבחר כראש עיריית טוקיו באותה שנה‪ .‬נגטה‪ ,‬שהיה ראש‬
‫(‪ ,)Kuga Noboru‬נפל בשבי הסיני אך הושב ליחידתו במסגרת‬
‫חילופי שבויים יום לאחר מכן‪ .‬הבושה הכרוכה בנפילה‬
‫העיר גם בזמן הרעש בשנת ‪ ,1923‬חשב לשלב את המשחקים‬
‫בשבי‪ ,‬אף שאירעה בהיותו מחוסר הכרה‪ ,‬הייתה כה גדולה‪,‬‬
‫עם החגיגות לציון ‪ 2,600‬שנה לייסוד (‪ )kigen‬הקיסרות‬
‫היפנית‪ ,‬שהיו אמורות להתקיים בשנת ‪ .1940‬בכך הוא שאף‬
‫עד כי קוגה חזר למקום האירוע והתאבד‪ .‬בהכרזה על מותו‬
‫לא רק לקדם את מעמדן הבינלאומי של יפן כולה ושל טוקיו‬
‫של הקצין באפריל ‪ ,1932‬הצהיר שר הצבא ארקי סדאו‬
‫בירתה‪ ,‬אלא גם לחזק את האמונה בקיסר בקרב האזרחים‬
‫(‪" :)Araki Sadao‬חיילים של הצבא הקיסרי יוצאים לשדה‬
‫הקרב לחיות או למות‪ ,‬בבחרו במשעול המוות הפגין קוגה את‬
‫היפנים‪ .‬נגטה וחבר המארגנים היו כה מאוחדים בדעתם‬
‫הרוח הצבאית הנעלה ביותר" (מצוטט אצל אגוצ'י [‪Keiichi‬‬
‫לרתום את האירוע הספורטיבי לצורכי האירוע הלאומי‪ ,‬עד‬
‫‪ ,]Eguchi‬ראו ברשימה לקריאה נוספת‪ ,‬עמ' ‪.)158-157‬‬
‫כי הם ביקשו גם לדחות בחמש שנים את אירוח התערוכה‬
‫הדברים לא נפלו על אוזניים ערלות‪ ,‬וקוגה אכן הפך לגיבור‬
‫העולמית שהייתה אמורה להיפתח בטוקיו בשנת ‪,1935‬‬
‫לאומי ומופת לחייל היפני עד שנת ‪ .1945‬באווירה מעין זו‪,‬‬
‫כך שגם היא תתרחש במקביל לחגיגות הייסוד‪ .‬במסיבת‬
‫מה היה אפשר לצפות מספורטאי המייצג את יפן?‬
‫עיתונאים שנערכה לרגל ההחלטה להציג את מועמדותה של‬
‫הסוציולוג נורברט אליאס (‪ ,)Elias‬במאמרו על ספורט‬
‫טוקיו לאירוח המשחקים‪ ,‬צוינו החגיגות הלאומיות כתו‬
‫ואלימות (ראו ברשימה לקריאה נוספת) תיאר את הספורט‬
‫ייחודי ליפן‪ ,‬שהופך את מועמדותה למושכת יותר מזו של‬
‫המודרני כצורה של תרגול המסמלת‪ ,‬דרך השימוש בגוף‪,‬‬
‫המתחרים‪.‬‬
‫את הנטייה ארוכת הימים לאי־אלימות‪ .‬בתחילת שנות ה־‪30‬‬
‫באופן פרדוקסלי קמעה‪ ,‬לא חשו היזמים כל סתירה‬
‫היה נדמה‪ ,‬שהעידון הזה הולך ונעלם‪ ,‬קל וחומר במדינות‬
‫בין האירוע הלאומי‪ ,‬אם לא הלאומני‪ ,‬של חגיגות הייסוד‬
‫שבהן שימש היחיד כלי משחק בידי האומה‪ ,‬והניצחון‬
‫של יפן‪ ,‬ובין האירוע האולימפי‪ ,‬שנתפש על־ידי הוועד‬
‫בספורט נחשב לפתיחה של מהלך מלחמתי‪ .‬יפן‪ ,‬כמו מדינות‬
‫האולימפי הבינלאומי כאוניברסלי‪ ,‬בייחוד בשל התרחשותו‬
‫‪ / 54‬ז מ נ י ם ‪/‬‬
‫‪26/02/2013 11:42:28‬‬
‫גיליון ‪( 121‬חורף ‪)2013‬‬
‫‪h-121-kowner..indd 54‬‬
‫הצפויה בפעם הראשונה מחוץ לגבולות המערב‪ .‬מנגד‪ ,‬לא‬
‫מעט מחברי הוועד האולימפי של יפן חשו אי־נוחות בולטת‬
‫מהחיבור המוזר בין שני האירועים‪ ,‬ולפחות בהתחלה‬
‫הביעו התנגדות נחרצת לגביו‪ .‬נגטה לא נואש‪ ,‬ובאוקטובר‬
‫‪ ,1931‬כחודש לאחר פרוץ "האירוע המנצ'ורי" (כפי שכינו‬
‫ביפן את כיבוש החבל הצפון־מזרחי של סין)‪ ,‬הוא הציג את‬
‫המיזם בפני מועצת העיר טוקיו וזכה לתמיכתה‪ .‬בחודשים‬
‫הבאים‪ ,‬השלמת הכיבוש של מנצ'וריה וכמה אירועים‬
‫נוספים‪ ,‬כגון ניסיונות הפיכה ורציחות פוליטיות‪ ,‬המשיכו‬
‫לפגוע בדימויה הבינלאומי של יפן‪ .‬אולם ככל שנמשכה‬
‫ההידרדרות‪ ,‬כך גם גבר הרצון באירוע בינלאומי שיאזן את‬
‫התמונה‪ .‬עתה‪ ,‬עם תמיכתה של העיר טוקיו וכן תמיכה‬
‫של דיפלומטים יפנים בבירות אירופה‪ ,‬שב נגטה וביקש‬
‫את תמיכתו של הוועד האולימפי היפני במה שהוא כינה‬
‫"דיפלומטיית ספורט"‪ .‬הלחץ מבית עשה את שלו‪ ,‬והוועד‬
‫העניק לבסוף את תמיכתו‪.‬‬
‫בשנים הבאות הלך ונשחק דימויה של יפן במערב‪ ,‬אך‬
‫בד בבד הורחב מעגל התמיכה באירוח המשחקים גם לזירה‬
‫הלאומית‪ .‬לא היה כל קושי בגיוס תומכים נוספים מבית‬
‫ובהקמת אגודות לקידום העניין‪ ,‬שכן קיום האירוע ביפן‪,‬‬
‫כך נטען‪ ,‬לא רק ישיב לה את המוניטין האבוד‪ ,‬אלא גם‬
‫יציג בפני העולם אומה מאוחדת וחזקה‪ .‬המשחקים היו‬
‫אמורים להביא גם לזרם של מבקרים ביפן‪ ,‬שיוכלו לראות‬
‫מקרוב את השגשוג והקדמה שבה‪ ,‬ולא זו בלבד אלא גם‬
‫יסייעו לה‪ .‬אם בשנת ‪ 1931‬ביקרו ביפן רק ‪ 23‬אלף זרים‪,‬‬
‫הרי בשנת ‪ ,1940‬לפי אומדנם של המארגנים האופטימיים‪,‬‬
‫היו אמורים להגיע ליפן כ־‪ 100‬אלף זרים‪ ,‬שיוציאו מכיסם‪,‬‬
‫כל אחד בממוצע‪ ,‬כ־‪ 1,000‬ין (‪ 300‬דולר)‪ .‬אירוח המשחקים‪,‬‬
‫סיכמו התומכים ברעיון‪ ,‬יהיה הזדמנות מושלמת וסוג של‬
‫דיפלומטיית ספורט כדי להציג את יפן בפני אומות העולם‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬בפנייתם לוועד האולימפי ביולי ‪ ,1932‬לא הסתירו‬
‫המארגנים את עניין חגיגות הייסוד; להפך‪ ,‬הם ראו בהן‬
‫יתרון שכדאי לציינו‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬הם הדגישו את מיקומם‬
‫במזרח‪" :‬מי ייתן"‪ ,‬הם כתבו‪" ,‬והלפיד האולימפי יאיר את‬
‫הדרך למזרח‪ ,‬ומי ייתן וקשרים אינטימיים יותר יחזקו‬
‫את ההבנה ההדדית בין האומות למען הטוב שבאנושות‪,‬‬
‫ומי ייתן והדבר יוביל לידידות טהורה יותר‪ ,‬נלהבת יותר‬
‫ואמיצה יותר" (מצוטט אצל סנדרה קולינס [‪ ,]Collins‬ראו‬
‫ברשימה לקריאה נוספת‪ ,‬עמ' ‪.)35‬‬
‫החלטתה של יפן להשתתף במכרז על אירוח המשחקים‬
‫האולימפיים התקבלה בזמן הנכון‪ .‬במשך שנים ספגו‬
‫אנשי הוועד האולימפי הבינלאומי ביקורת נוקבת מבית‬
‫ומחוץ על כך שהמשחקים נערכים אך ורק במערב‪ ,‬ושמאז‬
‫הולדתם באתונה בשנת ‪ 1896‬לא יצאו מגבולות מערב‬
‫אירופה וארצות־הברית‪ .‬אין תמה לכן‪ ,‬שהם תרו אחר אתר‬
‫מחוץ לאירופה או ארצות־הברית שיארח את האירוע‪ ,‬כדי‬
‫להצדיק בכך את הרטוריקה שהציגה את התנועה האולימפית‬
‫‪ / 55‬ז מ נ י ם ‪/‬‬
‫‪26/02/2013 11:42:28‬‬
‫ככלל־עולמית‪ .‬אנשי הוועד לא היו מוטרדים מהקוריוז‬
‫היפני של חגיגות הייסוד‪ .‬אדרבא‪ ,‬לדעתם‪ ,‬חגיגות אלה היו‬
‫עשויות להפוך את האירוע לאקזוטי ומושך יותר‪ .‬למרות‬
‫זאת‪ ,‬זכייתה של טוקיו במכרז לאירוח האולימפיאדה לא‬
‫הייתה מובנת מאליה‪ .‬היא התמודדה עם כמה ערים חשובות‪,‬‬
‫שהבולטות בהן היו רומא‪ ,‬ברצלונה והלסינקי‪ .‬האירועים‬
‫שהתרחשו באותן שנים בזירה האסיאנית והבינלאומית‪,‬‬
‫שבהם יפן הייתה מעורבת‪ ,‬לא תרמו במיוחד למועמדותה‬
‫של העיר‪ .‬בראשית שנת ‪ 1932‬השלימה יפן את כיבוש‬
‫מנצ'וריה‪ ,‬וזמן קצר לאחר מכן הגיעה לאזור ועדת חקירה‬
‫(‪ )The Lytton Commission‬מטעם חבר הלאומים‪ .‬הוועדה‬
‫הגיעה למסקנה‪ ,‬שהפעולות היפניות אינן יכולות להיחשב‬
‫ניסיון לגיטימי להגנה עצמית‪ ,‬וכי מנצ'וקואו (‪,)Manchukuo‬‬
‫"מדינת הבובה" שנוסדה באזור‪ ,‬לא הייתה קמה אילולא‬
‫ההתערבות היפנית‪ .‬בראשית שנת ‪ 1933‬החל להתרקם‬
‫בחבר הלאומים ניסיון לגנות את יפן‪ ,‬וזו הגיבה בפרישה‬
‫והחלה להתרחק מהמערב ולהיבדל ממנו‪.‬‬
‫לקראת שנת ‪ ,1936‬שנת ההכרעה‪ ,‬החלה יפן להפוך‬
‫בהדרגה למשוקצת בעיתונות המערבית‪ ,‬אם כי אז עדיין‬
‫לא ויתרה על שאיפתה לארח את המשחקים‪ .‬המאבק‬
‫באותו שלב התמקד בערים נוספות שהציגו את מועמדותן‬
‫כמארחות למשחקים‪ ,‬כשהבולטת מכולן הייתה רומא‪.‬‬
‫נציגים יפנים יצאו אפוא לאיטליה ונפגשו עם בניטו‬
‫מוסוליני (‪ )Mussolini‬בניסיון לשכנעו להסיר את מועמדותה‬
‫של בירתו‪ .‬המאמץ הממושך השתלם‪ .‬ביום הגורלי‪ ,‬ערב‬
‫פתיחת משחקי הקיץ בברלין‪ ,‬הצביעו ‪ 37‬מתוך ‪ 66‬נציגי‬
‫הוועד האולימפי הבינלאומי בעד קיום משחקי הקיץ‬
‫בטוקיו‪ .‬העיר היפנית גברה כך‪ ,‬אף כי לא בנקל‪ ,‬על‬
‫הלסינקי‪ ,‬הפיינליסטית השנייה‪ .‬יפן גם זכתה במכרז לקיום‬
‫משחקי החורף בשנת ‪ 1940‬בעיר הצפונית ַסאפּוֹרוֹ‪ .‬התמיכה‬
‫הממשלתית העיקשת באירוע‪ ,‬עצם עריכתו בראשונה‬
‫באסיה‪ ,‬לחץ דיפלומטי יעיל ובלתי־פוסק על חברי הוועד‬
‫האולימפי הבינלאומי‪ ,‬וכן החלטתו של הרודן האיטלקי‬
‫בניטו מוסוליני להסיר את מועמדותה של רומא — קרוב‬
‫לוודאי בעקבות לחץ יפני‪ ,‬אך גם בעטייה של המלחמה‬
‫באתיופיה — עשו לבסוף את שלהם‪ .‬השמחה הייתה רבה‪.‬‬
‫עיריית טוקיו הכריזה על פסטיבל בן שלושה ימים כדי‬
‫לחגוג את הבשורה‪ ,‬ובגני העיר נורו כ־‪ 1,000‬זיקוקי דינור‪.‬‬
‫הכותרות בעיתונים המשיכו‪ ,‬שלא במפתיע‪ ,‬את השיח‬
‫הלוחמני‪" :‬ניצחנו"‪" ,‬ניצחון ליפן"‪.‬‬
‫ההחלטה לבטל את האירוח של משחקי הקיץ‬
‫האולימפיים‬
‫מרגע הזכייה במכרז בקיץ ‪ 1936‬הפכו המשחקים למשימה‬
‫לאומית‪ .‬נציגי יפן ניסו ליישב את הסתירה בין המטרות‬
‫השונות של האירוע‪ ,‬אף שבפרסומים פנימיים וחיצוניים‬
‫גיליון ‪( 121‬חורף ‪)2013‬‬
‫‪h-121-kowner..indd 55‬‬
‫המשיכו להישמע קולות שונים בעניינן‪ .‬משרד החוץ‪ ,‬למשל‪,‬‬
‫הצהיר שמטרתם העיקרית של המשחקים היא יצירתה‬
‫של שיטה כוללת לחינוך האזרחים כיצד להתנהג עם זרים‬
‫והזדמנות לרסן את הרגשות נגד זרים ביפן‪ .‬שר החינוך‪,‬‬
‫היראו הצ'יסבורו (‪ )Hirao Hachisaburō‬היה אף הוא עסוק‬
‫בשאלת הזרים‪ ,‬אך התיאור שלו היה הפוך לחלוטין מזה‬
‫של משרד החוץ‪ .‬מבחינתו‪ ,‬המשחקים היו אמצעי לזכות‬
‫בהכרה בינלאומית "במעמד האמתי של יפן בין מעצמות‬
‫העולם"‪ ,‬והם נועדו לחזק את הרוח היפנית‪ ,‬ולזכות בהכרה‬
‫של העולם בגדולתו של האופי האצילי היפני‪ ,‬כפי שהוא‬
‫בא לידי ביטוי במהות של הבושידו (‪" ,Bushido‬דרכו של‬
‫הלוחם") המסורתי וההקרבה המוחלטת למען האימפריה‬
‫היפנית‪ .‬לא כולם הסכימו עם תפישה זו‪ .‬בוועד האולימפי‬
‫היפני היו רבים‪ ,‬שהתנגדו לרצון לראות במשחקים אירוע‬
‫לאומי יותר מאשר אירוע בינלאומי‪ ,‬אך השפעתם הלכה‬
‫והצטמצמה‪ .‬בנובמבר ‪ 1936‬חוסלה גם התנגדות שולית‬
‫זו‪ .‬בעטייה של סוגיה זו התפטרו חברי הוועד וכך פינו את‬
‫להדגש‬
‫הדרך למינוים של חברי ועד חדשים‪ ,‬שהיו מחויבים ֶ‬
‫הלאומי של האירוע‪ .‬הוועדה המארגנת החדשה זיהתה‬
‫דרך ביניים‪ :‬עמדתו של משרד החינוך היפני נראתה אמנם‬
‫קיצונית בעיניה‪ ,‬אך היא המשיכה לראות במשחקים גם‬
‫אירוע לאומי ממדרגה ראשונה‪.‬‬
‫האופטימיות של המארגנים לא ארכה זמן רב‪ .‬כחצי שנה‬
‫לאחר מכן‪ ,‬ביולי ‪ ,1937‬פרצה מלחמת סין־יפן השנייה ועמה‬
‫עלתה "עגלת" המשחקים על מוקש ראשון‪ .‬בדצמבר אותה‬
‫שנה הקיפו כוחות יפניים את ננג'ינג (‪ ,)Nanjing‬בירת סין‬
‫דאז‪ ,‬ובסיומו של מצור קצר פרצו לעיר וערכו טבח במגִ ניה‬
‫ובתושביה (על מלחמת סין־יפן השנייה ראו גיליון זמנים‬
‫‪ ,105‬חורף ‪ .)2009‬הביקורת על יפן הגיעה עתה לשיאים‬
‫חדשים‪ 99 .‬אחוזים מהציבור האמריקני‪ ,‬כתב אחד מחברי‬
‫הוועד האולימפי הבינלאומי בינואר ‪ ,1938‬הם אנטי־יפנים‪.‬‬
‫"אני מקוה"‪ ,‬הוסיף‪" ,‬שהמלחמה תסתיים בקרוב‪ ,‬כי אם‬
‫תימשך עוד זמן רב יהיו לנו בעיות כפי שהיו לנו בשנת ‪1936‬‬
‫עם היהודים" (מצוטט אצל קולינס‪ ,‬עמ' ‪ .)147‬גם עתה‪,‬‬
‫כמו בעת האולימפיאדה בברלין‪ ,‬הקורבנות הם שנתפשו‬
‫כמכשלה‪ ,‬והפוליטיקה העולמית כמשוכה שיש לעבור אותה‪.‬‬
‫כארגון‪ ,‬הוועד האולימפי הבינלאומי לא נטל חלק בביקורת‬
‫על יפן וגם לא שקל מחדש את ההחלטה להעניק לטוקיו את‬
‫אירוח המשחקים‪.‬‬
‫ביפן‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬החרדה מאי־היכולת לארח את‬
‫המשחקים באופן "מכובד" הלכה וגברה‪ .‬מה יכול להיות‬
‫יותר מביש‪ ,‬תהו המארגנים‪ ,‬מחרם בינלאומי או אף‬
‫מהחלטה אישית של אחדים מהמשתתפים להימנע מלבוא‬
‫לטוקיו‪ .‬הרי המניע המרכזי שעמד בבסיס הרצון לארח‬
‫את המשחקים היה מלכתחילה שיפור הדימוי הבינלאומי‬
‫של ארצם‪ .‬תחושת הלחץ רק גברה‪ ,‬כאשר באביב ‪1938‬‬
‫קמה בבריטניה תנועה להחרמת המשחקים בטוקיו‪ .‬זמן‬
‫‪ / 56‬ז מ נ י ם ‪/‬‬
‫‪26/02/2013 11:42:29‬‬
‫קצר לאחר מכן‪ ,‬בפגישה שקיים הוועד האולימפי בסידני‪,‬‬
‫חברות בארגון שיחרימו את המשחקים אם‬
‫הצהירו כמה ֵ‬
‫יפן עדיין תימצא במלחמה לקראת המועד של המשחקים‪.‬‬
‫כדור השלג החל להתגלגל‪ .‬ביפן הלכו וגברו הקולות בעד‬
‫ביטול המשחקים‪ ,‬והם הגיעו דווקא מחוגים שבעבר ראו את‬
‫המשחקים בעין יפה‪ .‬כך למשל‪ ,‬שר הצבא סוגיאמה הג'ימה‬
‫(‪ )Sugiyama Hajime‬הצטרף למצדדים בביטול והסביר‪,‬‬
‫שהמשחקים האולימפיים יפריעו להשלמתו המוצלחת של‬
‫"האירוע הסיני" (כפי שהמלחמה כונתה באותה עת)‪ .‬ביוני‬
‫התקרבה לסיומה השנה הראשונה של המלחמה‪ ,‬אך הניצחון‬
‫לא נראה באופק‪ .‬בטוקיו הכריז ראש הממשלה קונואה‬
‫פומימרו (‪ )Konoe Fumimaro‬על תוכנית חירום כלכלית‪,‬‬
‫ובעקבותיה לחץ משרד האוצר על הוועד האולימפי היפני‬
‫לקצץ ‪ 30‬עד ‪ 40‬אחוזים בתוכניות הבינוי לקראת המשחקים‪.‬‬
‫לכל בר־דעת היה עתה ברור‪ ,‬שהאירוע הפך לצרה צרורה‬
‫ושיש למצוא לה פתרון מהיר‪.‬‬
‫ב־‪ 16‬ביולי נפל הפור‪ .‬בהודעה לוועד האולימפי‬
‫הבינלאומי כתבה הוועדה המארגנת‪" :‬לדאבוננו‪ ,‬בשל‬
‫המלחמה המתמשכת ללא סיכוי לשלום מיָ די‪ ,‬החלטנו‬
‫לבטל את משחקי טוקיו־סאפורו‪ .‬אנו מתכוונים להגיש‬
‫את מועמדותנו למשחקי ‪ .1944‬הוועדה המארגנת מביעה‬
‫פה אחד את הערכתה ומודה לכם על נדיבותכם" (מצוטט‬
‫אצל קולינס‪ ,‬עמ' ‪ .)165‬זו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה‬
‫ב־‪ 116‬שנות קיומם של המשחקים האולימפיים‪ ,‬שמדינה‬
‫מארחת החליטה לוותר על אירוח המשחקים לאחר שזכתה‬
‫בכבוד זה‪ .‬יפן גם ויתרה על אירוח משחקי החורף שתוכננו‬
‫להיערך בסאפורו באותה שנה‪ .‬למרות זאת‪ ,‬ההכרזה היפנית‬
‫התקבלה ללא כל הבעת צער‪ ,‬לא בבית ולא מעבר לים‪.‬‬
‫הלסינקי נבחרה מיד כמחליפה לטוקיו‪ ,‬אם כי בסופו של‬
‫דבר המשחקים בוטלו עקב פרוץ המלחמה באירופה ב־‪1‬‬
‫בספטמבר ‪ .1939‬יפן לא טרחה להגיש את מועמדותה‬
‫לאירוח המשחקים בשנת ‪ ,1944‬וגם אילו עשתה זאת‪ ,‬לא‬
‫הייתה מסוגלת לקיימם‪ .‬לא רק שרוב מדינות העולם היו‬
‫שרויות באותה שנה במלחמה טוטלית חסרת־תקדים‪ ,‬אלא‬
‫שבסתיו של אותה שנה יפן עצמה החלה להגן בחירוף נפש על‬
‫איי הבית‪ ,‬לרבות הבירה טוקיו‪ ,‬מפני מפציצים אמריקניים‬
‫שהחריבו בשיטתיות עיר אחר עיר‪.‬‬
‫יפן ואירוח משחקי הקיץ האולימפיים בשנת ‪1964‬‬
‫רק בשלהי שנות ה־‪ 50‬פנתה יפן שוב בבקשה לארח את‬
‫המשחקים האולימפיים בטוקיו‪ .‬העיר הביסה בקלילות‬
‫את המועמדות האחרות — דטרויט‪ ,‬וינה ובריסל — אם‬
‫כי נאלצה להמתין (ועמה אסיה כולה) עד שנת ‪68 ,1964‬‬
‫שנה לאחר שהמשחקים נפתחו ביוון‪ .‬יש הטוענים‪ ,‬שהזכות‬
‫שנפלה בחלקה של העיר לא נבעה מתוך רצון לקדם את‬
‫"אסיה"‪ ,‬אלא הייתה קשורה ברצון להעניק למדינות הציר‬
‫גיליון ‪( 121‬חורף ‪)2013‬‬
‫‪h-121-kowner..indd 56‬‬
‫רהביליטציה מהירה באמצעות הספורט בצל המלחמה‬
‫הקרה‪ .‬ואמנם שלוש מדינות הציר חזרו לחיקה של משפחת‬
‫האומות בהדרגה‪ ,‬מהקל אל הכבד‪ ,‬על־ידי אירוח המשחקים‪,‬‬
‫תחילה ברומא בשנת ‪ ,1960‬בהמשך בטוקיו‪ ,‬ולבסוף במינכן‬
‫בשנת ‪ .1972‬עם זאת ניכר‪ ,‬כי המודל היפני שפותח בשנות‬
‫ה־‪ 30‬נותר בעינו‪ ,‬גם אם בגרסה מעודנת יותר‪ ,‬וכי היה‬
‫גם מקור השראה למדינות נוספות במזרח אסיה‪ .‬ראשית‬
‫ביפן עצמה‪ ,‬בטוקיו בשנת ‪ 1964‬ובמשחקי החורף בסאפורו‬
‫ונגאנו‪ ,‬ובהמשך בקרב שכנותיה של יפן‪ :‬במשחקי הקיץ‬
‫שנערכו בסיאול בשנת ‪ 1988‬ובבייג'ינג בשנת ‪.2008‬‬
‫אמנם כל מגה־אירוע נגוע ברגש פטריוטי ובגאווה‬
‫לאומית‪ ,‬לא כל שכן המשחקים האולימפיים‪ ,‬אבל במשחקים‬
‫בטוקיו היה לרגש זה גוון מיוחד‪ ,‬אולי "אסיאני"‪ ,‬שעבר‬
‫כחוט השני גם באירועים שהתקיימו אצל שכנותיה‪ .‬קשה‬
‫למדוד ולהשוות רגש שכזה‪ ,‬אך היה קל להבחין‪ ,‬בשלוש‬
‫המדינות המזרח־אסיאניות שאירחו עד היום את המשחקים‬
‫האולימפיים‪ ,‬במאמץ יוצא דופן לרתום את הציבור למאמץ‬
‫פטריוטי ולקידום סדר יום לאומי חדש‪ .‬כל השלוש הדגישו‬
‫וקדמה בתרבותן‪.‬‬
‫את עברן העשיר ואת השילוב בין מסורת ִ‬
‫כמו כן ניכר אצל כולן המאמץ לכסות על העליבות וחוסר‬
‫הניקיון שעדיין היה אפשר למצוא בבירותיהן‪ ,‬כדי שלא‬
‫ייחשבו חס וחלילה כסממנים של נחשלות תרבותית‪ .‬לפיכך‪,‬‬
‫נהרסו בחופזה שכונות שלמות בכל שלוש הבירות ונערך‬
‫בכולן מסע ציבורי להעלמת הרגלים "לא היגייניים" שעדיין‬
‫נותרו לכאורה בקרב הציבור‪.‬‬
‫בטוקיו הבנויה מחדש של שנת ‪ ,1964‬כתב עיתונאי‬
‫בריטי‪" ,‬בשביל היפנים‪ ,‬המשחקים היו חשובים‪ ,‬חשובים‬
‫להחריד‪ .‬בשביל טוקיו‪ ,‬שמירה על הכבוד הייתה עניין כאוב"‬
‫(מצוטט בספר שערכו מייקל בסקט [‪ ]Baskett‬וויליאם‬
‫טסוטסוי [[‪ ,Tsutsui‬עמ' ‪ ,9‬ראו ברשימה לקריאה נוספת)‪.‬‬
‫בסיאול של שנת ‪ 1988‬נותרה בעינה אותה תמונה‪" .‬עוצמה‪,‬‬
‫נס‪ ,‬עוצמה‪ ,‬עוצמה‪ .‬קשה להתחמק מזה"‪ ,‬כתב הסופר‬
‫איאן בורומה [‪" ,]Buruma‬אלה ביטויים של ארץ‪ ,‬אשר או‬
‫שהיא בטוחה בעצמה עד מאוד‪ ,‬או שהיא נתונה בחרדה"‬
‫(ראו ספרו ברשימה לקריאה נוספת‪ ,‬עמ' ‪ .)163-162‬המילים‬
‫הללו נכתבו אמנם מהמיית לבם של צופים מערביים‪ ,‬אך‬
‫הן הולמות גם את בייג'ינג ‪ 20‬שנה לאחר מכן‪ .‬בכל שלוש‬
‫המדינות ניכר‪ ,‬אם כי במידה הולכת ופוחתת‪ ,‬הניסיון‬
‫להתאים את עצמן לאמות המידה המערביות‪ ,‬ניסיון שלוּוה‬
‫בתחושת חרדה מסוימת כמו זו המלווה תלמיד בבחינה‪.‬‬
‫הניסיון הזה לא פגע בהכרח באירועים עצמם ואולי אף‬
‫סייע להם‪ .‬בדיעבד‪ ,‬על־פי־רוב המדדים‪ ,‬הן המקומיים והן‬
‫הבינלאומיים‪ ,‬המגה־אירועים במזרח אסיה היו הצלחה‬
‫רבתי‪ .‬הם היו מאורגנים למופת‪ ,‬ועוררו פטריוטיות מבית‬
‫והערכה מבחוץ‪ .‬מי יודע? אולי ברבות הימים‪ ,‬הם ייתפשו‬
‫לאו דווקא כמצג של חוסר ביטחון‪ ,‬אלא כסמל של החזרת‬
‫שרביט ההגמוניה לאסיה‪.‬‬
‫‪ / 57‬ז מ נ י ם ‪/‬‬
‫‪26/02/2013 11:42:29‬‬
‫לקריאה נוספת‪:‬‬
‫רותם קובנר‪''' ,‬האחר' כמופת‪ :‬דימוי הגוף ביפן בעקבות המפגש עם המערב"‪,‬‬
‫זמנים ‪( 78‬אביב ‪.81–65 ,)2002‬‬
‫‪Michael Baskett and William M. Tsutsui (eds.), The East Asian‬‬
‫‪2008: Building Bodies and Nations in‬־‪Olympiads, 1934‬‬
‫‪Japan, Korea and China, Leiden: Global Oriental, 2011.‬‬
‫‪d‬‬
‫‪Ian Buruma, The Missionary and the Libertine: Love and‬‬
‫‪War in East and West, London: Faber and Faber, 1996.‬‬
‫‪Victor D. Cha, Beyond the Final Score: The Politics of Sportt‬‬
‫‪in Asia, New York: Columbia University Press, 2008.‬‬
‫‪Sandra S. Collins, The 1940 Tokyo Games: The Missing‬‬
‫‪Olympics: Japan, the Asian Olympics and the Olympic‬‬
‫‪Movement, London: Routledge, 2007.‬‬
‫‪Paul Close, David Askew and Xin Xu, The Beijing Olympiad:‬‬
‫‪The Political Economy of a Sporting Mega-Event,‬‬
‫‪Abingdon, England: Routledge, 2006.‬‬
‫‪Keiichi Eguchi, Jūgonen sensō no kaimaku (Shōwa no‬‬
‫‪rekishi, vol. 4), Tokyo: Shōgakkan, 1988.‬‬
‫‪Yoshikuni Igarashi, Bodies of Memory: Narratives of War‬‬
‫‪1970, Princeton::‬־‪in Postwar Japanese Culture, 1945‬‬
‫‪Princeton University Press, 2000.‬‬
‫‪r‬‬
‫‪Allen Guttmann and Lee Thompson, Japanese Sports: A‬‬
‫‪History, Honolulu: University of Hawai'i Press, 2001.‬‬
‫‪William W. Kelly and Atsuo Sugimoto (eds.), This Sporting‬‬
‫‪ Life: Sports and Body Culture in Modern Japan,‬‬
‫‪New Haven, Conn.: Council on East Asian Studies, Yale‬‬
‫‪University, 2007.‬‬
‫‪i‬‬
‫‪e‬‬
‫‪Robin Kietlinski, Japanese Women and Sport: Beyond‬‬
‫‪Baseball and Sumo, London: Bloomsbury, 2011.‬‬
‫‪d‬‬
‫‪Kam Louie and Morris Low (eds.), Asian Masculinities: The‬‬
‫‪Meaning and Practice of Manhood in China and Japan,‬‬
‫‪London: Routledge, 2003.‬‬
‫‪e‬‬
‫‪Norbert Elias, "An essay on sport and violence", in: N. Elias and‬‬
‫‪Eric Dunning, Quest for Excitement: Sport and Leisure‬‬
‫‪in the Civilizing Process, Oxford: Blackwell, 1986.‬‬
‫‪d‬‬
‫‪e‬‬
‫‪Kenneth J. Ruoff, Imperial Japan at Its Zenith: The Wartime‬‬
‫‪Celebration of the Empire's 2,600th Anniversary, Ithaca:‬‬
‫‪Cornell University Press, 2010.‬‬
‫‪e‬‬
‫‪:‬‬
‫‪2008,‬־‪Xu Guoqi, Olympic Dreams: China and Sports, 1895‬‬
‫‪Cambridge, Mass.: Harvard University Press, 2008.‬‬
‫לצפייה‪:‬‬
‫]]‪Kon Ichikawa (dir.), Tokyo Olympiad [Tokyo Orinpikku‬‬
‫‪(1965).‬‬
‫מקורות האיורים‪:‬‬
‫תמונה בעמוד ‪ :51‬אימג'בנק ‪Gettyimages /‬‬
‫גיליון ‪( 121‬חורף ‪)2013‬‬
‫‪h-121-kowner..indd 57‬‬