המשחקים שלא היו: - Department of Asian Studies, the University of Haifa
רותם קובנר המשחקים שלא היו: אולימפיאדת טוקיו 1940 מאז ראשיתם של המשחקים האולימפיים בעת החדשה באתונה בשנת 1896ועד שנת 1964נערכו כל האולימפיאדות בארצות המערב — במערב אירופה ,בארצות־הברית ואף באוסטרליה .עם זאת ,בשנות ה־ 30הצליחה מדינה אסיאנית ,יפן ,לזכות בראשונה בתחרות על אירוח המשחקים האולימפיים ,אך בסופו של דבר ,היא ויתרה על זכות זו עקב פרוץ מלחמת סין־יפן השנייה והחשש מפני חרם בינלאומי .רותם קובנר מנתח את הסיבות לרצונם של היפנים לארח את האולימפיאדה בטוקיו בשנת ,1940ומראה כיצד מניעים דומים מאוד ינחו אותם גם לאחר מלחמת העולם השנייה, ובאופן דומה גם את סין ואת קוריאה הדרומית :שילוב מיוחד של רצון להוכיח לאומות העולם ,כי הם אינם נופלים בתרבותם וביכולותיהם ממדינות המערב ,ושימוש באירוע הספורטיבי כאמצעי לחיזוק הגאווה הלאומית. ב־ 10באוקטובר 1964נפתחו המשחקים האולימפיים בטוקיו ברוב הוד והדר .היו אלה המשחקים הגדולים ביותר עד אז ונטלו בהם חלק לא פחות מ־ 93מדינות ו־4,500 משתתפים .פרט לממדיו ,היה זה אירוע טכנולוגי מאוד: בראשונה נעשה שימוש במצלמת פוטו־פיניש עם קווים לזיהוי האצן שחצה ראשון את קו הגמר ,בברכה תוּאם שעון העצר עם יריית האקדח ,בשעה שנגיעת השחיין עצרה בראשונה את מהלך השעון ,ואולי החשוב מכול — בפעם הראשונה שודרו המשחקים בשידור חי באמצעות לוויין אל מעבר לים (לצפון אמריקה ולמערב אירופה) .עם זאת, מבחינתה של יפן ,הדגשת הדיוק והביצוע המושלם הייתה יותר מאשר נטייה לאומית לפרפקציוניזם ולטכנולוגיה. הייתה זו הזדמנות להציג לעולם את יפן החדשה ,מדינה שוחרת שלום שלאחר המלחמה ומשוקמת כליל. לשם כך השקיעה יפן סכום עתק של כשלושה מיליארד דולר בעיצובה מחדש של בירתה ובעיקר בשדרוג רשת התחבורה אליה ובתוכה .קו הרכבת המהירה בין טוקיו לאוסקה ( )Osakaנחנך תשעה ימים קודם לפתיחת האולימפיאדה ,ובטוקיו עצמה נפתחו לתנועה כמה כבישים ____________________________ פרופסור רותם קובנר הוא מרצה להיסטוריה ותרבות יפנית בחוג ללימודי אסיה באוניברסיטת חיפה .מחקרו עוסק בהיבטים התנהגותיים של הלוחמה ביפן המודרנית ובהיבטים היסטוריים ופסיכולוגיים של גזע וגוף בתרבות היפנית. דוא"ל[email protected] : / 50ז מ נ י ם / 26/02/2013 11:42:23 מהירים ,ובהם מסלול מעגלי על גבי גשרים במרכז העיר, קו רכבת עלית (מונורייל) לשדה התעופה ,וכן שני קווים נוספים של רכבת תחתית .נוסף על כך ,לקראת המשחקים הוסרו ההגבלות על בנייה גבוהה בעיר ,דבר שאפשר את בנייתם של מלונות רבים בסגנון מערבי .גל הבנייה הפך את העיר למודרנית יותר אך לא בהכרח למושכת .לצורך זה נזקקה טוקיו לניקיון מקיף ,לרבות פינוי האשפה מנהרותיה המזוהמים והטמנתן של תעלות הביוב באדמה, וכן לשתילה מזורזת של אלפי עצים ואין ספור פרחים לאורך שדרותיה. ערב פתיחת המשחקים היה קשה להכיר את העיר. טוקיו המשופצת והמודרנית הייתה הוכחה חד־משמעית להתאוששותה של יפן מהמלחמה ,אף שהעבר לא נשכח לחלוטין ,לפחות לא העבר שרוב היפנים רצו לזכור .כך למשל ,את הלפיד האולימפי נשא סקאי יושינרי (Sakai ,)Yoshinariחבר במועדון הרצים של אוניברסיטת ווסדה ( .)Wasedaהוא נבחר לא בשל הישגיו האתלטיים ,אלא בשל פרט ביוגרפי שולי־לכאורה בחייו :הוא נולד ב־6 באוגוסט — 1945תאריך הטלתה של הפצצה האטומית הראשונה — אמנם לא בעיר הירושימה (שהרי לא רבים האצן היפני סקאי יושינרי ( ,)Sakai Yoshinariשנולד ביום שבו הוטלה הפצצה האטומית על הירושימה ,נושא את הלפיד האולימפי בטקס הפתיחה של משחקי טוקיו ,שנת ;1964למטה :סמל המשחקים האולימפיים בטוקיו ,שנת .1964 גיליון ( 121חורף )2013 h-121-kowner..indd 50 / 51ז מ נ י ם / 26/02/2013 11:42:28 גיליון ( 121חורף )2013 h-121-kowner..indd 51 מאלה שנולדו בעיר באותו יום גורלי זכו להגיע לבגרות), אולם לא הרחק ממנה באותו מחוז .כך או כך ,בסיכומו של האירוע ,זכתה יפן להישגים ניכרים גם מבחינה ספורטיבית, הישגים ללא תקדים מבחינתה ,ולמגִ נת לבם של אזרחיה לא היה לכך המשך לאחר מכן :היא דורגה שלישית במניין מדליות הזהב ( 16במספר) ורביעית במניין הכולל של המדליות .אם כך ,לפחות מבחינת הגאווה ותחושת הערך הלאומי ,האולימפיאדה הצדיקה את עצמה .לבסוף, מבחינתה של אסיה ,היה במשחקים האולימפיים בטוקיו ייחוד נוסף .היו אלה המשחקים האולימפיים הראשונים שנערכו ביבשת זו וגם הפעם הראשונה שהם נערכו מחוץ לספרה של העולם המערבי ,דהיינו אירופה ,צפון אמריקה ֵ ואוסטרליה. ההצלחה היפנית באירוח המשחקים הייתה מודל למגה־אירועי ספורט נוספים שהיו עתידים להיערך בהמשך באסיה ,כולם למעשה בשלוש מדינות מזרח־אסיאניות בלבד; משחקי הקיץ האולימפיים בסיאול ( )Seoulבשנת 1988 ובבייג'ינג ( )Beijingבשנת ,2008ומשחקי החורף האולימפיים בסאפורו ( )Sapporoבשנת ,1972בנגאנו ( )Naganoבשנת 1998ובפיונגצ'אנג ( )Pyeongchangשבדרום קוריאה בשנת .2018למודל היפני היו כמה מאפיינים ,אם כי אף לא אחד מהם היה ייחודי למדינה זו ,ולצירוף המסוים שלהם היה גוון מזרח־אסיאני :קידום הדימוי של המארחת כאומה מתקדמת ומודרנית; דחיפת הכלכלה המקומית להשלמת מיזמי בנייה ותחבורה לאומיים; וגיוס הציבור להשתתפות במאמץ לאומי ופטריוטי ,תוך שינוי של דפוסי התנהגות לעבר מה שנתפש כמתורבת יותר ,אם לא "מערבי" יותר. עם זאת ,מעטים יודעים ,שהאולימפיאדה ה־ 18בטוקיו בשנת 1964לא הייתה המקום והזמן שבמתכונתם עוצב המודל המזרח־אסיאני של מגה־אירוע ,וגם לא הפעם הראשונה שבה פנתה יפן בבקשה לארח את המשחקים ואף זכתה במכרז .הפעם הראשונה הייתה האולימפיאדה ה־12 שהייתה אמורה להתקיים בטוקיו בשנת .1940אמנם בסופו של דבר המשחקים עצמם לא התקיימו ,לא בטוקיו ולא בשום מקום אחר ,אולם בניגוד למשחקים שבוטלו בשנת 1916בברלין בגלל מלחמת העולם הראשונה ובשנת 1944 בלונדון בגלל מלחמת העולם השנייה ,במקרה דנן הייתה זו יפן שהודיעה כשנתיים לפני המשחקים שאין ברצונה לארחם .מה שמעניין במקרה זה ,כי למרות 24השנים שהפרידו בין שתי האולימפיאדות של טוקיו ,זו שהתקיימה וזו שלא התקיימה ,ולמרות השינוי הדרמטי בנוף הפוליטי בארץ זו ,יש דמיון מפתיע בין שני האירועים .להלן אבחן את הסיבה לרצון היפני לארח את המשחקים בשנת 1940ואת הסיבה לביטולם ,את האופן שבו נוצלו המשחקים למטרות פוליטיות־לאומיות ,לרבות ביטולם ,ולבסוף את המורשת שלהם ביפן ובאסיה. / 52ז מ נ י ם / 26/02/2013 11:42:28 ספורט ,לאומיות ומודרניות ביפן לפני התקופה המודרנית יפן לא הכירה כלל את מושג הספורט .הדבר הקרוב ביותר לכך היה קרוב לוודאי היאבקות הסומו ,וגם היא נתפשה כמופע בידורי יותר מאשר כאמצעי לפיתוח יכולת גופנית או כמקום שבו ההמונים יכולים לקחת חלק בפעילות ספורטיבית .במהלך טקס החתימה על חוזה קנגווה ( )Kanagawaבין נציגי יפן וארצות־הברית בשנת ,1854אירוע שסימן את סוף ההסתגרות היפנית ותחילת המודרניות ,דאגו נציגי השוגון לבדר את האורחים האמריקנים במופע היאבקות שכזה. האמריקנים לא התרשמו מהאתלטיות של המתאבקים עבי הבשר ,ובשנים הבאות אף דאגו להעביר את המסר. כאשר יפן פתחה בתהליך מודרניזציה מואץ וקלטה מיכון, טכנולוגיות מתקדמות ,תאוריות חדשות ותפישת עולם מהמערב ,סר חנו של הסומו (לפחות באופן זמני) ,ובמקומו החלו להיקלט ענפי ספורט מערביים .בד בבד ,אירעו ביפן שתי התפתחויות נוספות :הראשונה שבהן הייתה מודרניזציה של אמנויות הלחימה ( bugeiו־ )bujutsuולידתם של ענפי ספורט חדשים כג'ודו ובהמשך קרטה; השנייה הייתה החדרת רוח לוחמנית או סמוראית לספורט המערבי שנקלט ביפן ,בייחוד שליטה עצמית והקרבה ,אך גם לכידות קבוצתית ,כפי שניכר באופן שבו משחקים ביפן בייסבול ואף כדורעף. חיזוק הלאומיות באמצעות המשחקים לא היה בראש מעייניו של הברון פייר דה קוברטן ( ,)Coubertinשעה שייסד את התנועה האולימפית בשנת .1894נצר זה למשפחת אצולה היה אמנם שונא נשים ומלוכני ,אך קשה להגדירו כלאומן .אם כבר ,הוא ראה במשחקים האולימפיים הזדמנות להפסקת המלחמות ,ולו לשבועות קצרים ,כפי שהיה מקובל ביוון העתיקה ,ולבטח אמצעי להבנה בין־ תרבותית רבה יותר ,ולכן גם דיבר בשבחה של ההשתתפות במשחקים ,שעדיפה על פני הניצחון .באולימפיאדה המודרנית הראשונה באתונה (בשנת )1896עדיין לא התגבשה סופית התפישה הלאומית ,והופיעו בה גם משלחות מעורבות משתתפים .אך החל מהאולימפיאדה השנייה היה אפשר להשתתף רק במסגרת לאומית .קוברטן עצמו לא פסל את התחרות בין מדינות שונות כפי שהיה מקובל גם באולימפיאדות היווניות ,אם כי בעיקר מטעמים מעשיים. אחרי ככלות הכול ,הוא היה סבור שבלי התאחדויות הספורט הלאומיות ,הרעיון האולימפי לא היה יכול לקרום עור וגידים .הכנסת הספורט למסגרת של תחרות בין אומות הבהירה ,שהמעצמות הגדולות של המערב ,ששלטו באותה תקופה על אימפריות אדירות ,הובילו גם בשדה הספורט (עם יתרון ברור למדינה המארחת) .הדירוג בטבלת המדליות היה לתחרות לאומית ,אמנם מעודנת ,ולמדד בינלאומי לפיתוח ולעוצמה .באולימפיאדה הראשונה הובילו האתלטים גיליון ( 121חורף )2013 h-121-kowner..indd 52 מארצות־הברית ויוון ,בפריס בשנת 1900הובילו הצרפתים, האמריקנים והבריטים ,בסנט לואיס ,ארבע שנים לאחר מכן ,שלטו האמריקנים בזירה בפער ניכר ,ובאולימפיאדת לונדון שוב בלטו הבריטים והאמריקנים. הקישור בין ספורטִ ,קדמה ומעמד בהייררכיה הבינלאומית לא חמק מעיניהם של משקיפים יפנים ,גם אם לעתים ראייתם הייתה סטראוטיפית ִקמעה .בשנת ,1908 למשל ,ערך פרופסור אבה איסו ( )Abe Isōהשוואה בין האופי של עמים שונים והפעילות הספורטיבית המועדפת עליהם" :האמריקנים והבריטים אוהבים ספורט במיוחד. הגרמנים נהנים ממוסיקה ,תאטרון ושתיית בירה .הם גם נהנים מספורט ,אך לעומת האמריקנים והבריטים, מגוון האפשרויות שלהם מוגבל [ ]...הצרפתים גם נהנים ממוסיקה ותאטרון אך אינם נוטלים חלק בספורט פעיל. הספרדים חוגגים ,כך נדמה ,פסטיבלים כל השנה ותמיד שמחים .הפעילות העיקרית של הסינים היא עישון אופיום והימורים" (מאמר בכתב העת ,Seikōגיליון 1 ,14:1ביוני ,1908עמ' .)10-7סין הייתה מקור להערצה ולחיקוי בעבר, אך עתה ראתה יפן את המופת במערב ,ובייחוד בבריטניה ובארצות־הברית. בד בבד היה בהייררכיה זו מסר נוסף ,ולפיו פעילות ספורטיבית משמעה ִקדמה ומיקום גבוה יותר במדרג האנושי .יפן של תחילת המאה כבר החלה לבנות אימפריה והוכיחה את עצמה בשדה הקרב .שדה הספורט ,לעומת זאת ,נותר לא כבוש .הדאגה בנוגע לגוף החלש הניזון מאורז של האזרח הפשוט והחייל לעתיד המשיכה לכרסם בלבם של אנשי ציבור ביפן .לא בכדי תורגם ליפנית בשנת 1914 הספר התנוונות ( ,)Entartungשל הוגה־הדעות מקס נורדאו, אבי חזון "יהדות השרירים" .אולם הפתרון לא נמצא בספר, אלא בשינוי מערכתי .כדי להתחרות בזירה הבינלאומית היה על המדינה היפנית לחזק את גוף אזרחיה ,לשפר את תזונתם ,להכניסם למסגרות שבהן יתאמנו במיטב טכניקות הספורט החדשות ביותר ,וכמובן להקים התאחדויות ספורט ולהצטרף למסגרת בינלאומית רחבה .התהליך החל מוקדם למדי כחלק מפיתוח מערכת החינוך היפנית ,אך חלפו עוד לא מעט שנים עד שהבשילה התחושה ,שנציגים יפנים יכולים להתחרות בזירה הבינלאומית. יפן הצטרפה למשחקים האולימפיים בשנת 1912וכך הפכה לנציגה הראשונה של מזרח אסיה (הרפובליקה של סין תצטרף למעגל המדינות המשתתפות בשנת 1932עם משתתף אחד ,דרום קוריאה תצטרף בשנת ,1948סין העממית בשנת ,1952צפון קוריאה בשנת 1972וטייוואן בשנת .)1984שלא במפתיע ,ההישגים בתחילה היו עלובים. מהמשחקים בשטוקהולם בשנת 1912יצאו הספורטאים היפנים בלי אף מדליה ,אם כי חשוב לזכור שמספר המשתתפים במשלחת היה עדיין מזערי .תחושת האכזבה הקלה לא פגמה במוטיבציה בהמשך .אדרבא ,ההשקעה / 53ז מ נ י ם / 26/02/2013 11:42:28 בספורט רק גדלה ,בעיקר דרך מערכת החינוך והצבא ,ועד מהרה היא החלה לשאת פרי .במשחקים הבאים ,באנטוורפן בשנת ,1920זכו נציגי יפן בראשונה בשתי מדליות (כסף), ושמונה שנים מאוחר יותר באמסטרדם בראשונה גם בשתי מדליות זהב .הקפיצה הגדולה באמת הייתה ארבע שנים לאחר מכן (בשנת )1932בלוס אנג'לס .כאן זכו נציגי יפן בלא פחות מ־ 18מדליות (שבע מהן מדליות זהב ,רובן בשחייה) ודורגו במקום החמישי ,לפני בריטניה וגרמניה. בלוס אנג'לס הפכה יפן ,כמעט בן־לילה ,למעצמת ספורט .המשחקים שם היו מבחינתה נקודת מפנה בתפישת האירוע כאמצעי לחיזוק הדימוי הלאומי בבית ומחוצה לו. המשחקים גם הוכיחו ,שיש לספורטאים היפנים יכולת לזכות במדליות רבות ולהגשים את הציפיות מהם .המשלחת היפנית למשחקים אלה הייתה הגדולה מכולן עד אז131 : משתתפים ,לעומת 43בלבד ארבע שנים קודם ושניים בלבד 20שנה קודם .ההישג לא היה מקרי ,אלא שיקף שנים של מאמץ והשקעה .באולימפיאדה הבאה בברלין (בשנת )1936 זכו היפנים שוב ב־ 18מדליות ובמקום שמיני בסיכום הכללי. אולם למדינה ,הרעבה מתמיד להכרה ,הניצחונות במגרשי המשחקים האולימפיים היו יותר מאשר הישג ספורטיבי גרידא .השמעת ההמנון והנפת הדגל היפני אל מול עיני העולם ,ובייחוד אל מול המערב המזלזל ,נתפשו כאמצעי יוצא מן הכלל לחיזוק הפטריוטיות והלאומיות .אם מישהו היה זקוק להדגמה של הקשר בין לאומיות ,גזע וספורט, הרי משחקי ברלין ,ובעקבותיהם גם סרטה המהפנט של לני ריפנשטאל ( ,)Riefenstahlאולימפיה ( ,)Olympiaהיו בגדר שיעור מצוין. ההחלטה לארח את משחקי הקיץ האולימפיים בשנת 1940 בשעה שההכרה בתפקידה של פעילות ספורטיבית ברמת האומה אירעה כבר במחצית השנייה של המאה התשע־ עשרה ,המודעות למעמדם הבינלאומי של מי שמארחים אירועי ספורט התעוררה רק עם ראשיתם של המשחקים האולימפיים .עד אז היו אלה תערוכות עולמיות ,ערי בירה מטופחות ומוזאונים ,שיצרו הילה לאומית ושימשו מקור להערצה .אולם ,ההד שעוררו לא היה דומה לרושם שהותירו תחרויות ספורט בינלאומיות ,שמשכו תשומת־לב של כל שכבות הציבור ונגעו ברגשות בסיסיים יותר בדעת הקהל .תוך זמן קצר הפך הספורט לסממן מרכזי של עוצמה רכה ,ולמדינה המארחת אירוע בינלאומי ניתנה הזדמנות, להציג את עוצמתה ,לא רק בהישגיה הספורטיביים ,אלא גם בתחומים אחרים .כך הפך הספורט ,ובייחוד אירוח של תחרויות ספורט ,למעין מראה ,שבאמצעותה מדינות מודרניות יכולות לשקף את עוצמתן ודימוין ,הן כלפי חוץ לעולם והן כלפי פנים לאזרחיהן־שלהן .יפן נכנסה למעגל גיליון ( 121חורף )2013 h-121-kowner..indd 53 זה והחלה לדון באירוח המשחקים מזרח־אסיאניות אחרות שנים מאוחר האולימפיים רק בראשית שנות ה־.30 יותר ,לא טמנה ידה בצלחת .ערב היה זה כ־ 60שנה לאחר שהחלה פתיחתם של המשחקים בלוס אנג'לס במודרניזציה מהירה ,בשלב שבו היה החלה העיתונות היפנית לתאר את נדמה שהתפשטותה הצבאית נבלמה המשחקים כשדה מערכה ואת נציגי קמעה .עם זאת ,המניעים של המדינה יפן כחיילים הנכונים למות בשדה היפנית לאירוח של מגה־אירוע שכזה הקרב .לא מעט מהמתחרים אכן החלו היו מורכבים וכללו כמה נדבכים .אחת לאמץ את השיח הזה ,דבר המסביר הסיבות ,אם כי לבטח לא המרכזית אולי את ההצלחה של אחדים מהם. שבהן ,הייתה קשורה בתשתיות. להקרבה ,ובעיקר להצלחה ,היה גם כיום המשחקים האולימפיים נתפשים הד ציבורי .כאשר שבה המשלחת כהזדמנות פז למשיכתן של השקעות ליפן ,מספרם של הצופים שהמתינו לבניית תשתיות עירוניות ,וכך היה לה לאורך מסלול נסיעתה בעיר גם במקרה של טוקיו .אם בשנת 1964 טוקיו נאמד בכחמישה מיליון איש — אירוחם של המשחקים שימש תמריץ כפליים ממספרם של תושבי הבירה להשלמת שיקום העיר מהריסותיה ופי עשרה ממספר הצופים בכרכרה ,1940 שנת בטוקיו, האולימפיים המשחקים כרזת בעקבות ההפצצות האמריקניות של הזוג הקיסרי ביום נישואיו בשנת בשלהי מלחמת העולם השנייה ,הרי המשחקים שלא היו .1959כך או כך ,מטר המדליות שבו בראשית שנות ה־ 30הוא היה תמריץ זכו המשתתפים היפנים ,ותחושת להשלמת שיקומה של טוקיו מחורבות רעידת האדמה של ההתעלות שאפפה את המדינה במהלך המשחקים ,היו עכשיו שנת .1923 גורם נוסף ברצון של המארגנים לארח את האירוע שמונה עם זאת ,אין ספק שבשיח על אירוח המשחקים ,ההיבט שנים לאחר מכן ,ובתמיכה הציבורית הרחבה לכוונה זו. הפוליטי והלאומי הוא שהיה דומיננטי .עוד בטרם שוגרה אף־על־פי־כן ,הרעיון לארח את המשחקים בשנת 1940 המשלחת היפנית למשחקים בלוס אנג'לס ,גאו הציפיות נבע לא רק מרצון לזכות בהערכה בינלאומית על הישגים מהספורטאים היפנים עד שהזכירו את הדרישות שהחלו ספורטיביים או משאיפה לשקם את הבירה .למעשה ,הוא להתגבש באותה עת בצבאה של יפן .חודשים ספורים קודם נבט עוד בשנת ,1930טרם הישגי הספורט המרשימים נאבקו חיילים יפנים בזירה האמתית — בשדה הקרב של של הנבחרת היפנית במשחקי לוס אנג'לס .נגטה הידג'ירו שנגחאי .אחד הקצינים המשתתפים ,רב־סרן קוגה נובורו ( )Nagata Hidejirōהוא שאימץ את הרעיון זמן קצר לאחר שנבחר כראש עיריית טוקיו באותה שנה .נגטה ,שהיה ראש ( ,)Kuga Noboruנפל בשבי הסיני אך הושב ליחידתו במסגרת חילופי שבויים יום לאחר מכן .הבושה הכרוכה בנפילה העיר גם בזמן הרעש בשנת ,1923חשב לשלב את המשחקים בשבי ,אף שאירעה בהיותו מחוסר הכרה ,הייתה כה גדולה, עם החגיגות לציון 2,600שנה לייסוד ( )kigenהקיסרות היפנית ,שהיו אמורות להתקיים בשנת .1940בכך הוא שאף עד כי קוגה חזר למקום האירוע והתאבד .בהכרזה על מותו לא רק לקדם את מעמדן הבינלאומי של יפן כולה ושל טוקיו של הקצין באפריל ,1932הצהיר שר הצבא ארקי סדאו בירתה ,אלא גם לחזק את האמונה בקיסר בקרב האזרחים (" :)Araki Sadaoחיילים של הצבא הקיסרי יוצאים לשדה הקרב לחיות או למות ,בבחרו במשעול המוות הפגין קוגה את היפנים .נגטה וחבר המארגנים היו כה מאוחדים בדעתם הרוח הצבאית הנעלה ביותר" (מצוטט אצל אגוצ'י [Keiichi לרתום את האירוע הספורטיבי לצורכי האירוע הלאומי ,עד ,]Eguchiראו ברשימה לקריאה נוספת ,עמ' .)158-157 כי הם ביקשו גם לדחות בחמש שנים את אירוח התערוכה הדברים לא נפלו על אוזניים ערלות ,וקוגה אכן הפך לגיבור העולמית שהייתה אמורה להיפתח בטוקיו בשנת ,1935 לאומי ומופת לחייל היפני עד שנת .1945באווירה מעין זו, כך שגם היא תתרחש במקביל לחגיגות הייסוד .במסיבת מה היה אפשר לצפות מספורטאי המייצג את יפן? עיתונאים שנערכה לרגל ההחלטה להציג את מועמדותה של הסוציולוג נורברט אליאס ( ,)Eliasבמאמרו על ספורט טוקיו לאירוח המשחקים ,צוינו החגיגות הלאומיות כתו ואלימות (ראו ברשימה לקריאה נוספת) תיאר את הספורט ייחודי ליפן ,שהופך את מועמדותה למושכת יותר מזו של המודרני כצורה של תרגול המסמלת ,דרך השימוש בגוף, המתחרים. את הנטייה ארוכת הימים לאי־אלימות .בתחילת שנות ה־30 באופן פרדוקסלי קמעה ,לא חשו היזמים כל סתירה היה נדמה ,שהעידון הזה הולך ונעלם ,קל וחומר במדינות בין האירוע הלאומי ,אם לא הלאומני ,של חגיגות הייסוד שבהן שימש היחיד כלי משחק בידי האומה ,והניצחון של יפן ,ובין האירוע האולימפי ,שנתפש על־ידי הוועד בספורט נחשב לפתיחה של מהלך מלחמתי .יפן ,כמו מדינות האולימפי הבינלאומי כאוניברסלי ,בייחוד בשל התרחשותו / 54ז מ נ י ם / 26/02/2013 11:42:28 גיליון ( 121חורף )2013 h-121-kowner..indd 54 הצפויה בפעם הראשונה מחוץ לגבולות המערב .מנגד ,לא מעט מחברי הוועד האולימפי של יפן חשו אי־נוחות בולטת מהחיבור המוזר בין שני האירועים ,ולפחות בהתחלה הביעו התנגדות נחרצת לגביו .נגטה לא נואש ,ובאוקטובר ,1931כחודש לאחר פרוץ "האירוע המנצ'ורי" (כפי שכינו ביפן את כיבוש החבל הצפון־מזרחי של סין) ,הוא הציג את המיזם בפני מועצת העיר טוקיו וזכה לתמיכתה .בחודשים הבאים ,השלמת הכיבוש של מנצ'וריה וכמה אירועים נוספים ,כגון ניסיונות הפיכה ורציחות פוליטיות ,המשיכו לפגוע בדימויה הבינלאומי של יפן .אולם ככל שנמשכה ההידרדרות ,כך גם גבר הרצון באירוע בינלאומי שיאזן את התמונה .עתה ,עם תמיכתה של העיר טוקיו וכן תמיכה של דיפלומטים יפנים בבירות אירופה ,שב נגטה וביקש את תמיכתו של הוועד האולימפי היפני במה שהוא כינה "דיפלומטיית ספורט" .הלחץ מבית עשה את שלו ,והוועד העניק לבסוף את תמיכתו. בשנים הבאות הלך ונשחק דימויה של יפן במערב ,אך בד בבד הורחב מעגל התמיכה באירוח המשחקים גם לזירה הלאומית .לא היה כל קושי בגיוס תומכים נוספים מבית ובהקמת אגודות לקידום העניין ,שכן קיום האירוע ביפן, כך נטען ,לא רק ישיב לה את המוניטין האבוד ,אלא גם יציג בפני העולם אומה מאוחדת וחזקה .המשחקים היו אמורים להביא גם לזרם של מבקרים ביפן ,שיוכלו לראות מקרוב את השגשוג והקדמה שבה ,ולא זו בלבד אלא גם יסייעו לה .אם בשנת 1931ביקרו ביפן רק 23אלף זרים, הרי בשנת ,1940לפי אומדנם של המארגנים האופטימיים, היו אמורים להגיע ליפן כ־ 100אלף זרים ,שיוציאו מכיסם, כל אחד בממוצע ,כ־ 1,000ין ( 300דולר) .אירוח המשחקים, סיכמו התומכים ברעיון ,יהיה הזדמנות מושלמת וסוג של דיפלומטיית ספורט כדי להציג את יפן בפני אומות העולם. עם זאת ,בפנייתם לוועד האולימפי ביולי ,1932לא הסתירו המארגנים את עניין חגיגות הייסוד; להפך ,הם ראו בהן יתרון שכדאי לציינו .נוסף על כך ,הם הדגישו את מיקומם במזרח" :מי ייתן" ,הם כתבו" ,והלפיד האולימפי יאיר את הדרך למזרח ,ומי ייתן וקשרים אינטימיים יותר יחזקו את ההבנה ההדדית בין האומות למען הטוב שבאנושות, ומי ייתן והדבר יוביל לידידות טהורה יותר ,נלהבת יותר ואמיצה יותר" (מצוטט אצל סנדרה קולינס [ ,]Collinsראו ברשימה לקריאה נוספת ,עמ' .)35 החלטתה של יפן להשתתף במכרז על אירוח המשחקים האולימפיים התקבלה בזמן הנכון .במשך שנים ספגו אנשי הוועד האולימפי הבינלאומי ביקורת נוקבת מבית ומחוץ על כך שהמשחקים נערכים אך ורק במערב ,ושמאז הולדתם באתונה בשנת 1896לא יצאו מגבולות מערב אירופה וארצות־הברית .אין תמה לכן ,שהם תרו אחר אתר מחוץ לאירופה או ארצות־הברית שיארח את האירוע ,כדי להצדיק בכך את הרטוריקה שהציגה את התנועה האולימפית / 55ז מ נ י ם / 26/02/2013 11:42:28 ככלל־עולמית .אנשי הוועד לא היו מוטרדים מהקוריוז היפני של חגיגות הייסוד .אדרבא ,לדעתם ,חגיגות אלה היו עשויות להפוך את האירוע לאקזוטי ומושך יותר .למרות זאת ,זכייתה של טוקיו במכרז לאירוח האולימפיאדה לא הייתה מובנת מאליה .היא התמודדה עם כמה ערים חשובות, שהבולטות בהן היו רומא ,ברצלונה והלסינקי .האירועים שהתרחשו באותן שנים בזירה האסיאנית והבינלאומית, שבהם יפן הייתה מעורבת ,לא תרמו במיוחד למועמדותה של העיר .בראשית שנת 1932השלימה יפן את כיבוש מנצ'וריה ,וזמן קצר לאחר מכן הגיעה לאזור ועדת חקירה ( )The Lytton Commissionמטעם חבר הלאומים .הוועדה הגיעה למסקנה ,שהפעולות היפניות אינן יכולות להיחשב ניסיון לגיטימי להגנה עצמית ,וכי מנצ'וקואו (,)Manchukuo "מדינת הבובה" שנוסדה באזור ,לא הייתה קמה אילולא ההתערבות היפנית .בראשית שנת 1933החל להתרקם בחבר הלאומים ניסיון לגנות את יפן ,וזו הגיבה בפרישה והחלה להתרחק מהמערב ולהיבדל ממנו. לקראת שנת ,1936שנת ההכרעה ,החלה יפן להפוך בהדרגה למשוקצת בעיתונות המערבית ,אם כי אז עדיין לא ויתרה על שאיפתה לארח את המשחקים .המאבק באותו שלב התמקד בערים נוספות שהציגו את מועמדותן כמארחות למשחקים ,כשהבולטת מכולן הייתה רומא. נציגים יפנים יצאו אפוא לאיטליה ונפגשו עם בניטו מוסוליני ( )Mussoliniבניסיון לשכנעו להסיר את מועמדותה של בירתו .המאמץ הממושך השתלם .ביום הגורלי ,ערב פתיחת משחקי הקיץ בברלין ,הצביעו 37מתוך 66נציגי הוועד האולימפי הבינלאומי בעד קיום משחקי הקיץ בטוקיו .העיר היפנית גברה כך ,אף כי לא בנקל ,על הלסינקי ,הפיינליסטית השנייה .יפן גם זכתה במכרז לקיום משחקי החורף בשנת 1940בעיר הצפונית ַסאפּוֹרוֹ .התמיכה הממשלתית העיקשת באירוע ,עצם עריכתו בראשונה באסיה ,לחץ דיפלומטי יעיל ובלתי־פוסק על חברי הוועד האולימפי הבינלאומי ,וכן החלטתו של הרודן האיטלקי בניטו מוסוליני להסיר את מועמדותה של רומא — קרוב לוודאי בעקבות לחץ יפני ,אך גם בעטייה של המלחמה באתיופיה — עשו לבסוף את שלהם .השמחה הייתה רבה. עיריית טוקיו הכריזה על פסטיבל בן שלושה ימים כדי לחגוג את הבשורה ,ובגני העיר נורו כ־ 1,000זיקוקי דינור. הכותרות בעיתונים המשיכו ,שלא במפתיע ,את השיח הלוחמני" :ניצחנו"" ,ניצחון ליפן". ההחלטה לבטל את האירוח של משחקי הקיץ האולימפיים מרגע הזכייה במכרז בקיץ 1936הפכו המשחקים למשימה לאומית .נציגי יפן ניסו ליישב את הסתירה בין המטרות השונות של האירוע ,אף שבפרסומים פנימיים וחיצוניים גיליון ( 121חורף )2013 h-121-kowner..indd 55 המשיכו להישמע קולות שונים בעניינן .משרד החוץ ,למשל, הצהיר שמטרתם העיקרית של המשחקים היא יצירתה של שיטה כוללת לחינוך האזרחים כיצד להתנהג עם זרים והזדמנות לרסן את הרגשות נגד זרים ביפן .שר החינוך, היראו הצ'יסבורו ( )Hirao Hachisaburōהיה אף הוא עסוק בשאלת הזרים ,אך התיאור שלו היה הפוך לחלוטין מזה של משרד החוץ .מבחינתו ,המשחקים היו אמצעי לזכות בהכרה בינלאומית "במעמד האמתי של יפן בין מעצמות העולם" ,והם נועדו לחזק את הרוח היפנית ,ולזכות בהכרה של העולם בגדולתו של האופי האצילי היפני ,כפי שהוא בא לידי ביטוי במהות של הבושידו (" ,Bushidoדרכו של הלוחם") המסורתי וההקרבה המוחלטת למען האימפריה היפנית .לא כולם הסכימו עם תפישה זו .בוועד האולימפי היפני היו רבים ,שהתנגדו לרצון לראות במשחקים אירוע לאומי יותר מאשר אירוע בינלאומי ,אך השפעתם הלכה והצטמצמה .בנובמבר 1936חוסלה גם התנגדות שולית זו .בעטייה של סוגיה זו התפטרו חברי הוועד וכך פינו את להדגש הדרך למינוים של חברי ועד חדשים ,שהיו מחויבים ֶ הלאומי של האירוע .הוועדה המארגנת החדשה זיהתה דרך ביניים :עמדתו של משרד החינוך היפני נראתה אמנם קיצונית בעיניה ,אך היא המשיכה לראות במשחקים גם אירוע לאומי ממדרגה ראשונה. האופטימיות של המארגנים לא ארכה זמן רב .כחצי שנה לאחר מכן ,ביולי ,1937פרצה מלחמת סין־יפן השנייה ועמה עלתה "עגלת" המשחקים על מוקש ראשון .בדצמבר אותה שנה הקיפו כוחות יפניים את ננג'ינג ( ,)Nanjingבירת סין דאז ,ובסיומו של מצור קצר פרצו לעיר וערכו טבח במגִ ניה ובתושביה (על מלחמת סין־יפן השנייה ראו גיליון זמנים ,105חורף .)2009הביקורת על יפן הגיעה עתה לשיאים חדשים 99 .אחוזים מהציבור האמריקני ,כתב אחד מחברי הוועד האולימפי הבינלאומי בינואר ,1938הם אנטי־יפנים. "אני מקוה" ,הוסיף" ,שהמלחמה תסתיים בקרוב ,כי אם תימשך עוד זמן רב יהיו לנו בעיות כפי שהיו לנו בשנת 1936 עם היהודים" (מצוטט אצל קולינס ,עמ' .)147גם עתה, כמו בעת האולימפיאדה בברלין ,הקורבנות הם שנתפשו כמכשלה ,והפוליטיקה העולמית כמשוכה שיש לעבור אותה. כארגון ,הוועד האולימפי הבינלאומי לא נטל חלק בביקורת על יפן וגם לא שקל מחדש את ההחלטה להעניק לטוקיו את אירוח המשחקים. ביפן ,לעומת זאת ,החרדה מאי־היכולת לארח את המשחקים באופן "מכובד" הלכה וגברה .מה יכול להיות יותר מביש ,תהו המארגנים ,מחרם בינלאומי או אף מהחלטה אישית של אחדים מהמשתתפים להימנע מלבוא לטוקיו .הרי המניע המרכזי שעמד בבסיס הרצון לארח את המשחקים היה מלכתחילה שיפור הדימוי הבינלאומי של ארצם .תחושת הלחץ רק גברה ,כאשר באביב 1938 קמה בבריטניה תנועה להחרמת המשחקים בטוקיו .זמן / 56ז מ נ י ם / 26/02/2013 11:42:29 קצר לאחר מכן ,בפגישה שקיים הוועד האולימפי בסידני, חברות בארגון שיחרימו את המשחקים אם הצהירו כמה ֵ יפן עדיין תימצא במלחמה לקראת המועד של המשחקים. כדור השלג החל להתגלגל .ביפן הלכו וגברו הקולות בעד ביטול המשחקים ,והם הגיעו דווקא מחוגים שבעבר ראו את המשחקים בעין יפה .כך למשל ,שר הצבא סוגיאמה הג'ימה ( )Sugiyama Hajimeהצטרף למצדדים בביטול והסביר, שהמשחקים האולימפיים יפריעו להשלמתו המוצלחת של "האירוע הסיני" (כפי שהמלחמה כונתה באותה עת) .ביוני התקרבה לסיומה השנה הראשונה של המלחמה ,אך הניצחון לא נראה באופק .בטוקיו הכריז ראש הממשלה קונואה פומימרו ( )Konoe Fumimaroעל תוכנית חירום כלכלית, ובעקבותיה לחץ משרד האוצר על הוועד האולימפי היפני לקצץ 30עד 40אחוזים בתוכניות הבינוי לקראת המשחקים. לכל בר־דעת היה עתה ברור ,שהאירוע הפך לצרה צרורה ושיש למצוא לה פתרון מהיר. ב־ 16ביולי נפל הפור .בהודעה לוועד האולימפי הבינלאומי כתבה הוועדה המארגנת" :לדאבוננו ,בשל המלחמה המתמשכת ללא סיכוי לשלום מיָ די ,החלטנו לבטל את משחקי טוקיו־סאפורו .אנו מתכוונים להגיש את מועמדותנו למשחקי .1944הוועדה המארגנת מביעה פה אחד את הערכתה ומודה לכם על נדיבותכם" (מצוטט אצל קולינס ,עמ' .)165זו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה ב־ 116שנות קיומם של המשחקים האולימפיים ,שמדינה מארחת החליטה לוותר על אירוח המשחקים לאחר שזכתה בכבוד זה .יפן גם ויתרה על אירוח משחקי החורף שתוכננו להיערך בסאפורו באותה שנה .למרות זאת ,ההכרזה היפנית התקבלה ללא כל הבעת צער ,לא בבית ולא מעבר לים. הלסינקי נבחרה מיד כמחליפה לטוקיו ,אם כי בסופו של דבר המשחקים בוטלו עקב פרוץ המלחמה באירופה ב־1 בספטמבר .1939יפן לא טרחה להגיש את מועמדותה לאירוח המשחקים בשנת ,1944וגם אילו עשתה זאת ,לא הייתה מסוגלת לקיימם .לא רק שרוב מדינות העולם היו שרויות באותה שנה במלחמה טוטלית חסרת־תקדים ,אלא שבסתיו של אותה שנה יפן עצמה החלה להגן בחירוף נפש על איי הבית ,לרבות הבירה טוקיו ,מפני מפציצים אמריקניים שהחריבו בשיטתיות עיר אחר עיר. יפן ואירוח משחקי הקיץ האולימפיים בשנת 1964 רק בשלהי שנות ה־ 50פנתה יפן שוב בבקשה לארח את המשחקים האולימפיים בטוקיו .העיר הביסה בקלילות את המועמדות האחרות — דטרויט ,וינה ובריסל — אם כי נאלצה להמתין (ועמה אסיה כולה) עד שנת 68 ,1964 שנה לאחר שהמשחקים נפתחו ביוון .יש הטוענים ,שהזכות שנפלה בחלקה של העיר לא נבעה מתוך רצון לקדם את "אסיה" ,אלא הייתה קשורה ברצון להעניק למדינות הציר גיליון ( 121חורף )2013 h-121-kowner..indd 56 רהביליטציה מהירה באמצעות הספורט בצל המלחמה הקרה .ואמנם שלוש מדינות הציר חזרו לחיקה של משפחת האומות בהדרגה ,מהקל אל הכבד ,על־ידי אירוח המשחקים, תחילה ברומא בשנת ,1960בהמשך בטוקיו ,ולבסוף במינכן בשנת .1972עם זאת ניכר ,כי המודל היפני שפותח בשנות ה־ 30נותר בעינו ,גם אם בגרסה מעודנת יותר ,וכי היה גם מקור השראה למדינות נוספות במזרח אסיה .ראשית ביפן עצמה ,בטוקיו בשנת 1964ובמשחקי החורף בסאפורו ונגאנו ,ובהמשך בקרב שכנותיה של יפן :במשחקי הקיץ שנערכו בסיאול בשנת 1988ובבייג'ינג בשנת .2008 אמנם כל מגה־אירוע נגוע ברגש פטריוטי ובגאווה לאומית ,לא כל שכן המשחקים האולימפיים ,אבל במשחקים בטוקיו היה לרגש זה גוון מיוחד ,אולי "אסיאני" ,שעבר כחוט השני גם באירועים שהתקיימו אצל שכנותיה .קשה למדוד ולהשוות רגש שכזה ,אך היה קל להבחין ,בשלוש המדינות המזרח־אסיאניות שאירחו עד היום את המשחקים האולימפיים ,במאמץ יוצא דופן לרתום את הציבור למאמץ פטריוטי ולקידום סדר יום לאומי חדש .כל השלוש הדגישו וקדמה בתרבותן. את עברן העשיר ואת השילוב בין מסורת ִ כמו כן ניכר אצל כולן המאמץ לכסות על העליבות וחוסר הניקיון שעדיין היה אפשר למצוא בבירותיהן ,כדי שלא ייחשבו חס וחלילה כסממנים של נחשלות תרבותית .לפיכך, נהרסו בחופזה שכונות שלמות בכל שלוש הבירות ונערך בכולן מסע ציבורי להעלמת הרגלים "לא היגייניים" שעדיין נותרו לכאורה בקרב הציבור. בטוקיו הבנויה מחדש של שנת ,1964כתב עיתונאי בריטי" ,בשביל היפנים ,המשחקים היו חשובים ,חשובים להחריד .בשביל טוקיו ,שמירה על הכבוד הייתה עניין כאוב" (מצוטט בספר שערכו מייקל בסקט [ ]Baskettוויליאם טסוטסוי [[ ,Tsutsuiעמ' ,9ראו ברשימה לקריאה נוספת). בסיאול של שנת 1988נותרה בעינה אותה תמונה" .עוצמה, נס ,עוצמה ,עוצמה .קשה להתחמק מזה" ,כתב הסופר איאן בורומה [" ,]Burumaאלה ביטויים של ארץ ,אשר או שהיא בטוחה בעצמה עד מאוד ,או שהיא נתונה בחרדה" (ראו ספרו ברשימה לקריאה נוספת ,עמ' .)163-162המילים הללו נכתבו אמנם מהמיית לבם של צופים מערביים ,אך הן הולמות גם את בייג'ינג 20שנה לאחר מכן .בכל שלוש המדינות ניכר ,אם כי במידה הולכת ופוחתת ,הניסיון להתאים את עצמן לאמות המידה המערביות ,ניסיון שלוּוה בתחושת חרדה מסוימת כמו זו המלווה תלמיד בבחינה. הניסיון הזה לא פגע בהכרח באירועים עצמם ואולי אף סייע להם .בדיעבד ,על־פי־רוב המדדים ,הן המקומיים והן הבינלאומיים ,המגה־אירועים במזרח אסיה היו הצלחה רבתי .הם היו מאורגנים למופת ,ועוררו פטריוטיות מבית והערכה מבחוץ .מי יודע? אולי ברבות הימים ,הם ייתפשו לאו דווקא כמצג של חוסר ביטחון ,אלא כסמל של החזרת שרביט ההגמוניה לאסיה. / 57ז מ נ י ם / 26/02/2013 11:42:29 לקריאה נוספת: רותם קובנר''' ,האחר' כמופת :דימוי הגוף ביפן בעקבות המפגש עם המערב", זמנים ( 78אביב .81–65 ,)2002 Michael Baskett and William M. Tsutsui (eds.), The East Asian 2008: Building Bodies and Nations in־Olympiads, 1934 Japan, Korea and China, Leiden: Global Oriental, 2011. d Ian Buruma, The Missionary and the Libertine: Love and War in East and West, London: Faber and Faber, 1996. Victor D. Cha, Beyond the Final Score: The Politics of Sportt in Asia, New York: Columbia University Press, 2008. Sandra S. Collins, The 1940 Tokyo Games: The Missing Olympics: Japan, the Asian Olympics and the Olympic Movement, London: Routledge, 2007. Paul Close, David Askew and Xin Xu, The Beijing Olympiad: The Political Economy of a Sporting Mega-Event, Abingdon, England: Routledge, 2006. Keiichi Eguchi, Jūgonen sensō no kaimaku (Shōwa no rekishi, vol. 4), Tokyo: Shōgakkan, 1988. Yoshikuni Igarashi, Bodies of Memory: Narratives of War 1970, Princeton::־in Postwar Japanese Culture, 1945 Princeton University Press, 2000. r Allen Guttmann and Lee Thompson, Japanese Sports: A History, Honolulu: University of Hawai'i Press, 2001. William W. Kelly and Atsuo Sugimoto (eds.), This Sporting Life: Sports and Body Culture in Modern Japan, New Haven, Conn.: Council on East Asian Studies, Yale University, 2007. i e Robin Kietlinski, Japanese Women and Sport: Beyond Baseball and Sumo, London: Bloomsbury, 2011. d Kam Louie and Morris Low (eds.), Asian Masculinities: The Meaning and Practice of Manhood in China and Japan, London: Routledge, 2003. e Norbert Elias, "An essay on sport and violence", in: N. Elias and Eric Dunning, Quest for Excitement: Sport and Leisure in the Civilizing Process, Oxford: Blackwell, 1986. d e Kenneth J. Ruoff, Imperial Japan at Its Zenith: The Wartime Celebration of the Empire's 2,600th Anniversary, Ithaca: Cornell University Press, 2010. e : 2008,־Xu Guoqi, Olympic Dreams: China and Sports, 1895 Cambridge, Mass.: Harvard University Press, 2008. לצפייה: ]]Kon Ichikawa (dir.), Tokyo Olympiad [Tokyo Orinpikku (1965). מקורות האיורים: תמונה בעמוד :51אימג'בנק Gettyimages / גיליון ( 121חורף )2013 h-121-kowner..indd 57
© Copyright 2024