‫פרשת נשא פרק ו‪ -‬פרשת נזיר‬ ‫מסגרת הפרק‬ ‫עם לשון כפול של נדר‬ ‫מסגרת פנימית‪..‬‬ ‫המגדירה את הנזירות‬ ‫כבדידות רוחנית‬ ‫ונפשית בעיקר דרך‬ ‫אסור שתיית יין‪.‬‬ ‫קדושת‬ ‫הנזיר‬ ‫אבן עזרא‪ :‬כאן‬ ‫משמעות המילה‬ ‫נזיר‪ -‬נזר‪ -‬כתר‪.‬‬ ‫טומאת‬ ‫הנזיר‬ ‫וסתירת‬ ‫נזירותו‬ ‫אמצע עיקר‬ ‫הפרק‬ ‫טקס‬ ‫במלאת‬ ‫ימי‬ ‫נזירותו‬ ‫ניזרו‬ ‫ברכת כהנים‬ ‫עמוד א‪ :‬מבנה הפרק‬ ‫א וַ יְ ַדבֵּ ר ה'‪ ,‬אֶ ל‪-‬מ ֶֹשה לֵּאמֹר‪ .‬ב ַדבֵּ ר אֶ ל‪-‬בְ נֵּי יִ ְש ָראֵּ ל‪ ,‬וְ ָאמַ ְר ָת אֲ לֵּהֶ ם‪:‬‬ ‫ג ִמיַיִ ן‬ ‫ִאיש א ֹו‪ִ -‬א ָשה‪ ,‬כִ י יַפְ לִ א לִ ְנדֹר נ ֶֶדר נָזִ יר‪-‬לְ הַ זִ יר‪ ,‬לַה'‪.‬‬ ‫וְ ֵּש ָכר יַזִ יר‪ ,‬חֹמֶ ץ יַיִ ן וְ חֹמֶ ץ ֵּש ָכר ֹלא יִ ְש ֶתה; וְ ָכל‪ִ -‬מ ְש ַרת ֲענָבִ ים ֹלא‬ ‫יִ ְש ֶתה וַ ֲענָבִ ים ל ִַחים וִ יבֵּ ִשים ֹלא יֹאכֵּל‪ .‬ד כֹל יְ מֵּ י נִזְ ר ֹו‪ִ :‬מכֹל אֲ ֶשר‬ ‫יֵּעָ ֶשה ִמגֶפֶ ן הַ יַיִ ן מֵּ חַ ְרצַ נִ ים וְ עַ ד‪-‬זָ ג‪ֹ-‬לא יֹא ֵּכל‪ .‬ה ָכל‪-‬יְ מֵּ י נ ֶֶדר נִזְ ר ֹו‪ַ ,‬תעַ ר‬ ‫ֹלא‪ַ -‬י ֲעבֹר עַ ל‪-‬רֹאש ֹו‪ :‬עַ ד‪ְ -‬מֹלאת הַ י ִָמם אֲ ֶשר‪-‬יַזִ יר לַה' ָקדֹש יִ ְהיֶה‪-‬ג ֵַּדל‬ ‫פֶ ַרע ְשעַ ר רֹאש ֹו‪ .‬ו כָל‪-‬יְ ֵּמי הַ זִ יר ֹו לַה'‪ ,‬עַ ל‪-‬נֶפֶ ש ֵּמת‪ֹ ,‬לא ָיבֹא‪ .‬ז לְ ָאבִ יו‬ ‫ָאחיו ּולְ ַאחֹת ֹו‪ֹ-‬לא‪-‬יִ ַטּמָ א לָהֶ ם‪ ,‬בְ מֹתָ ם‪ :‬כִ י נֵּזֶ ר א‪ֹ-‬להָ יו‪,‬‬ ‫ּולְ ִאּמוֹ‪ ,‬לְ ִ‬ ‫עַ ל‪-‬רֹאש ֹו‪ .‬ח כֹל‪ ,‬יְ ֵּמי נִזְ רוֹ‪ָ ,‬קדֹש הּוא לַה'‪ .‬ט וְ כִ י‪-‬יָמּות ֵּמת עָ לָיו‬ ‫בְ פֶ תַ ע פִ ְתאֹם וְ ִטּמֵּ א רֹאש נִזְ ר ֹו‪-‬וְ גִ לַח רֹאש ֹו בְ יוֹם טָ הֳ ָרת ֹו בַ יוֹם‬ ‫הַ ְשבִ יעִ י יְ גַלְ חֶ נּו‪ .‬י ּובַ יוֹם הַ ְש ִמינִ י יָבִ א ְש ֵּתי ת ִֹרים א ֹו ְשנֵּי בְ נֵּי‬ ‫י ֹונָה‪ :‬אֶ ל‪-‬הַ כֹהֵּ ן‪-‬אֶ ל‪-‬פֶ תַ ח אֹהֶ ל מוֹעֵּ ד‪ .‬יא וְ עָ ָשה הַ כֹהֵּ ן אֶ חָ ד לְ חַ ָטאת‬ ‫וְ אֶ חָ ד לְ ֹעלָה וְ כִ פֶ ר עָ לָיו מֵּ אֲ ֶשר חָ ָטא עַ ל‪-‬הַ נָפֶ ש; וְ ִק ַדש אֶ ת‪-‬רֹאש ֹו‬ ‫בַ יוֹם ַההּוא‪ .‬יב וְ ִהזִ יר לַה' ֶאת‪-‬יְ ֵּמי נִ זְ ר ֹו וְ הֵּ ִביא כֶ בֶ ש בֶ ן‪ְ -‬שנָת ֹו‬ ‫יג‬ ‫לְ ָא ָשם; וְ ַהי ִָמים ָה ִראשֹנִ ים יִ ְפלּו‪ ,‬כִ י ָט ֵּמא נִ זְ רוֹ‪.‬‬ ‫וְ זֹאת תו ַֹרת‪ ,‬הַ נָזִ יר‪ :‬בְ יוֹם‪ְ ,‬מֹלאת יְ ֵּמי ִנזְ ר ֹו‪ ,‬י ִָביא אֹתוֹ‪ ,‬אֶ ל‪-‬פֶ תַ ח‬ ‫אֹהֶ ל מוֹעֵּ ד‪ .‬יד וְ ִה ְק ִריב אֶ ת‪ָ -‬ק ְרבָ נ ֹו לַה' ֶכבֶ ש בֶ ן‪ְ -‬שנָת ֹו ָת ִמים ֶאחָ ד‪,‬‬ ‫לְ ֹעלָה‪ ,‬וְ ַכבְ ָשה ַאחַ ת בַ ת‪ְ -‬שנָתָ ּה ְת ִמימָ ה‪ ,‬לְ חַ טָ את; וְ ַאיִ ל‪-‬אֶ חָ ד ָת ִמים‪,‬‬ ‫יקי ַמּצוֹת‪,‬‬ ‫סלֶת חַ ֹּלת בְ לּוֹלת בַ ֶש ֶמן‪ְּ ,‬ור ִק ֵּ‬ ‫לִ ְשל ִָמים‪ .‬טו וְ סַ ל מַ ּצוֹת‪ֹ ,‬‬ ‫ּומ ְנחָ תָ ם‪ ,‬וְ נ ְִסכֵּ יהֶ ם‪ .‬טז וְ ִה ְק ִריב הַ כֹהֵּ ן‪ ,‬לִ פְ נֵּי ה';‬ ‫ְמשֻׁ ִחים בַ ָש ֶמן; ִ‬ ‫וְ עָ ָשה אֶ ת‪-‬חַ טָ אתוֹ‪ ,‬וְ אֶ ת‪ֹ -‬עלָתוֹ‪ .‬יז וְ אֶ ת‪-‬הָ ַאיִ ל ַיע ֲֶשה זֶ בַ ח ְשל ִָמים‪,‬‬ ‫לַה'‪ ,‬עַ ל‪ ,‬סַ ל הַ ּמַ ּצוֹת; וְ עָ ָשה‪ ,‬הַ כֹהֵּ ן‪ ,‬אֶ ת‪ִ -‬מנְ חָ תוֹ‪ ,‬וְ ֶאת‪-‬נ ְִסכוֹ‪ .‬יח וְ גִ לַח‬ ‫הַ נָזִ יר‪ ,‬פֶ תַ ח אֹהֶ ל מוֹעֵּ ד‪-‬אֶ ת‪-‬רֹאש נִזְ רוֹ; וְ ל ַָקח‪ֶ ,‬את‪ְ -‬שעַ ר רֹאש נִזְ רוֹ‪,‬‬ ‫וְ נָתַ ן עַ ל‪-‬הָ אֵּ ש‪ ,‬אֲ ֶשר‪ַ -‬תחַ ת זֶ בַ ח הַ ְשל ִָמים‪ .‬יט וְ ל ַָקח הַ כֹהֵּ ן אֶ ת‪-‬הַ זְ רֹעַ‬ ‫בְ ֵּשלָה‪ִ ,‬מן‪-‬הָ ַאיִ ל‪ ,‬וְ חַ לַת ַמּצָ ה ַאחַ ת ִמן‪-‬הַ סַ ל‪ְּ ,‬ור ִקיק מַ ּצָ ה אֶ חָ ד;‬ ‫וְ נָתַ ן עַ ל‪-‬כַפֵּ י הַ נָזִ יר‪ַ ,‬אחַ ר ִה ְתגַלְ ח ֹו אֶ ת‪ִ -‬נזְ רוֹ‪ .‬כ וְ הֵּ נִיף אוֹתָ ם הַ כֹהֵּ ן‬ ‫ְתנּופָ ה‪ ,‬לִ פְ נֵּי ה'‪-‬ק ֶֹדש הּוא ַלכֹהֵּ ן‪ ,‬עַ ל חֲ זֵּ ה הַ ְתנּופָ ה וְ עַ ל שוֹק‬ ‫הַ ְתרּומָ ה; וְ ַאחַ ר יִ ְש ֶתה הַ נָזִ יר‪ ,‬יָיִ ן‪ .‬כא זֹאת תו ַֹרת הַ נָזִ יר‪ ,‬אֲ ֶשר יִ דֹר‪,‬‬ ‫ָק ְרבָ נ ֹו לַה' עַ ל‪-‬נִזְ רוֹ‪ִ ,‬מלְ בַ ד אֲ ֶשר‪ַ -‬ת ִשיג יָדוֹ; כְ פִ י ִנ ְדר ֹו‪ ,‬אֲ ֶשר יִ דֹר‪-‬כֵּן‬ ‫ַיע ֲֶשה‪ ,‬עַ ל תו ַֹרת נִזְ רוֹ‪.‬‬ ‫כב וַ יְ ַדבֵּ ר ה'‪ ,‬אֶ ל‪-‬מ ֶֹשה לֵּאמֹר‪ .‬כג ַדבֵּ ר אֶ ל‪ַ-‬אהֲ רֹן וְ אֶ ל‪-‬בָ נָיו לֵּאמֹר‪ ,‬כֹה‬ ‫כד יְ בָ ֶרכְ ָך ה'‪,‬‬ ‫ְתבָ ְרכּו ֶאת‪-‬בְ נֵּי יִ ְש ָר ֵּאל‪ָ :‬אמוֹר‪ ,‬לָהֶ ם‪.‬‬ ‫כו יִ ָשא‬ ‫כה יָאֵּ ר ה' פָ נָיו אֵּ לֶיָך‪ ,‬וִ יחֻׁ ֶנ ָך‪.‬‬ ‫וְ יִ ְש ְמ ֶרָך‪.‬‬ ‫כז וְ ָשמּו ֶאת‪ְ -‬ש ִמי‪ ,‬עַ ל‪-‬בְ נֵּי‬ ‫ה' פָ נָיו אֵּ לֶיָך‪ ,‬וְ י ֵָּשם לְ ָך ָשלוֹם‪.‬‬ ‫יִ ְש ָראֵּ ל; וַ אֲ נִי‪ ,‬אֲ בָ ְר ֵּכם‪.‬‬ ‫יש כאן הדרגתיות‬ ‫באיסורים החלים על נזיר‪:‬‬ ‫כל ימי נזרו …‬ ‫כל ימי נדר נזרו…‬ ‫כל ימי הזירו לה'…‬ ‫כל ימי נזרו קדוש הוא לה'‬ ‫לומר‪ ,‬שככל ששולט על‬ ‫עצמו ועל אורחות חייו יותר‪,‬‬ ‫מתעלה יותר בדרגת קדושה‪.‬‬ Parashat Naso – A nazir is an individual who rises up in holiness, and the language of the Torah indicates that there are different levels of the prohibitions that he accepts upon himself, parallel to which there are different levels of sanctification. From this we can understand that the more a person succeeds in controlling himself and his daily routine the greater are his accomplishments in the realm of sanctity and purity. The word that is the focus of this parasha is “rosh,” or head, pointing to the fact that the main element of nezirut is the hair, which serves as the “crown” of the nazir. In fact, ibn Ezra defines nezer as “crown,” which helps explain why the final act of the nazir upon completing the period of nezirut is to shave off the hair and burn it under the cauldron of the peace-offering that is brought. The overall framework of the prohibitions of a nazir is the prohibition against drinking wine. Perhaps the message is that Judaism does not recommend abstinence, rather it is to enjoy the fruits of this world in a reasonable manner, joyously thanking God for the pleasures that He has granted us. Recognizing this is a significant lesson; to accept and live with God’s natural gifts may be no less important that to strive for extreme levels of holiness.