תוספתא כפשוטה
תוספתא כפשוטה באור לתוספתא ארוך מאת שאול בהר״ר משה ז״ל ליברמן חלק ז סדר נשים הועתק והוכנס לאינטרנט www.hebre wb ooks. org ע״י חיים תשס״ט הוצאת בית המדרש לרבנים שבאמריקה בסיוע קרן משה )גוסטאוו( וורצוויילער נויארק תשכ״ז חלק ז סדר נשים נדרים 502-393 נזירות 57&-503 נספח 587-577 הוספות 588 תקונים והוספות לח״ג-ח״ה 598-589 מפתחות 608-599 מסכת נדרים פ״א .1ה א ו מ ׳ הרי ימינה, שבועה, זו הרי שמאלה, שבועה. זו ב י ר ו ש ל מ י פ ״ א ם ה ״ ב ,ל ״ ז ע ״ א :י מ י נ א ה ר י זו ש ב ו ע ה ,ש מ א ל א ה ר י זו ש ב ו ע ה . וירם דכתיב ימינו ושמאלו וישבע השמים עולם בחיי וכן אמר ר׳ מתניה ) ד נ י א ל י ״ ב ,ז׳(. ו ב א ״ י ה ב ד י ל ו בין ימין ,ש מ א ל לבין ״ י מ י נ א ״ ״ ש מ א ל ה ״ ,ו א ף ב ד י ב ו ר ה ה מ ו נ י ה ב ד י ל ו בכך !.ו ל פ ״ ז היה א פ ש ר ל ו מ ר ש י מ י נ א )ימינה( פ י ר ו ש ו הימין ה י ד ו ע ,ו ש מ א ל ה — ה ש מ א ל הידוע 2,ו ה י י נ ו ל י מ י נ ו ש ל ה מ ל א ך ,ו ש מ א ל ו ש ל ה מ ל א ך ,ו מ ח מ ת כ י נ ו י י כ י נ ו י י ם א ת י נ ן עלה 3,ו ה ו א ״ ד ס מ י ך ל י ה ״ , , ש ב ב ב ל י נ ז י ר ג׳ ב /ועיין ב ״ ר פ מ ״ ג ,ט /ה ו צ ת י א ד ו ר ,ע מ ,423ו ב מ ק ב י ל ו ת ש צ ו י נ ו שם. , , ימין ובבבלי נזיר ג ב :והתניא האומר משו׳ ה ר י זה ש ב ו ע ה ,מ ״ ט ל א ו דם מי ך ) כ ״ ה ב כ י ״ מ ( ,ד כ ת י ב ו י ר ם י מ י נ ו ו ש מ א ל ו ו כ ר ,לא ,מ ש ו ם ד י מ י ן ג ו פ י ה א י ק ר י ש ב ו ע ה ,ד ת נ י א מנין לאומר ימין ש ה י א ש ב ו ע ה ,ש נ לאומר ש מ א ל שהיא שבועה ,שנאמר לבין ״ י מ י נ א ״ ,ו ה י א היא. , נשבע ובזרוע בימינו ה׳ , ) י ש ע י ׳ ם״ב ,ח ( ו מ נ י ן ע ו ז ו )שם( .ו ב ב ב ל ה ר י ל א ה ב ד י ל ו בין ״ י מ י ן ״ , , ו ב מ כ י ל ת א בשלח ,ש י ר ה ,פ ר ש ׳ ט ,ע מ :145ואין ימין א ל א ש ב ו ע ה , , ש נ ׳ נ ש ב ע ה בימינו. , , , ו ב מ א י ר י ב׳ א ,ד ״ ה ויש ,ה ו צ ר ״ א לים ,ע מ י ״ ב :וכן א ם א מ ר ימין ו ש מ א ל ו נ ת כ ו ן בהם לימין ושמאל האמור בהקב״ה כדכתיב ה נשבע , בימינו ובזרוע קדשו«, וכמו ש א מ ר ו ב ת ו ס פ ת א ה א ו מ ר י מ י נ ה ש ב ו ע ה ,ש מ א ל ה ש ב ו ע ה ,א י נ ו צ ר י ך ה ז כ ר ת ה ש ם כלל ,ו מ כ ל מקום א ף הם ל א א מ ר ו ה א ל א לקרבן ,ב ש ב ו ע ת ב ט ו י ש י ש ק ר ב ן בשגגתה ,א ב ל ל מ ל ק ו ת א י נ ו ח י י ב א ל א ב ה ז כ ר ת ה ש ם וכוי. ו ע י י ן ר ״ מ פ ״ ב מה׳ ש ב ו ע ו ת ה ״ ו ו ה ״ ד ו ב ה ש ג ו ת ה ר א ב ״ ד ש ם ה ״ ג . , ו ע י י ן מ ״ ש ע ל ה ר א ב ״ ד ב ש ״ ך י ו ״ ד סי׳ ר ל ״ ז ם ״ ק ח א ו ת י ״ ד )וציין ל ו ב ח ״ ד במקומו ,ע י י ״ ש ( . ו ב ל ש ו ן ב נ י א ד ם ״ י מ י נ א ״ )הימין( כ ו ו נ ת ו ל ה ק ב ״ ה ,א ל א ש ח ז ״ ל ס מ כ ו א ו ת ו ל מ ק ר א ,ו כ ן א מ ר ו ב י ר ו ש ל מ י ת ע נ י ת פ ״ ד ה ״ ח ,ם ״ ח ע ״ ג :הוא ש ה כ ת ו ב מ ש ב ח ו ב ס ו ף ו א ו מ ר החזקה )דברים ל״ד ,י״ב( ,ייא שלמא ע ל ידא דגברת ע ל ה י ד ש ג ב ר ה ע ל הימין. .1—2 בשם, הרי על י מ י נ א5, ולכל היד כלומר ,יהא השלום ה ר י לך ש כ י ו ו נ ו ב ״ י מ י נ א ״ ל י מ י נ ו ש ל כביכול6. זו שבועה. כ״ה )״בשם״( בד ובכי״ע. ובכי״ו בט״ס :כשם. ו ב פ פ י ר ו ס י ם ש ל ס פ ר י קוסמים מ מ ו צ א י ה ו ד י א נ ו מ ו צ א י ם ת כ ו פ ו ת א ת ה ה ש ב ע ה ב מ ל ה PaavfifjL < כמו שהוכח בתרביץ ש״נ ס״ד ,תמוז תרצ״ב ,עמ׳ ,456מעדותו של הירושלמי עצמו. 2וכן נחלקו בירושלמי כאן פ״א ה״ג ,ל״ז ע״א ,ע ל .כאימרא" שקי משנתנו ,לאיזה אימר ידוע כיוון. 3עיין ירושלמי נזיר פ״א ה״א ,נ׳א ע״ב. * וכ״ה גם ב ס פ ר ו לשבועות ,עמ׳ .115וצ״ל :ובזרוע עחו ,כמו שהוא ב ב ב ל י נזיר הגילי .וכן מעתיק רבינו ב ע צ מ ו בנזיר שם. * כ״ה בשרי״ר ,עמ׳ ,183בעין יעקב לשקליים סי׳ מיג )בדפוסים ישנים( ,ובמתנ״כ שמו״ר רפכ־ח, כמו שציין באהצו־י ,עמ׳ .101וליפנינו בירושלמי בכי׳׳ל :עליי׳ מינא ,והמלה .עליי׳״ כתובה עלי הגרר, וכנראה שיש כאן .תיקון״ במקום .עלי ימינא״ .ובדפוסים :עלייה מינא. 1 « עיין בהשגות ה ר א ב ״ ד שהבאנו לעיל" בפנים ,סד״ה ובמאירי .א ב ל עיין ס״ש ב.פרקים״ ,ח״א, הוצ׳ מכון שוקן ירושליים תשכ״ז ,עמ׳ .100 393 , נדרים פ״א ע מ 100 394 )בשם() ,Paana ,בשמא(.ל ומי שאומר :בשם שאיני אוכל ככר זו ,כאילו אומר :אני נשבע בשם שאיני אוכל ,דוגמת חוני המעגל שאמר :נשבע אני כשמך הגדול שאיני זז וכו׳)תענית ס״ג מ״ח ומקבילות(. .2ל ש ם, הרי זו , , , , ק ר ב ן .בריש תו״כ )סרש ב ה״ד ,ד ע״ג( :אמר ר שמעון מנין שלא יאמר לה׳ עולה ,לה׳ מנחה ,לה׳ שלמים ,אלא יאמר עולה לה׳ וכר ת״ל קרבן ל ה /והלא דברים קל וחומר ,ומה אם מי שהוא עתיד להתקדש אמרה תורה לא יזכיר שם שמים אלא על וכ״ה בספרי האזינו םי׳ ש״ו, הקרבן ,על אחת כמה וכמה שאץ מזכירין שם שמים לבטלה. הוצ׳ הר׳׳א פינקלשטץ ,עמ׳ ,342ובמקבילות שצוינו שם .ואמרו בבבלי י׳ םע׳י׳א שמטעם זה תיקנו כינויים ,שאם ישתמש במלה קרבן ,יבא לומר לה׳ קרבן ,ודילמא אמר לה׳ ,ולא אמר קרבן ,וקא מפיק שם שמים לבטלה .ולפ״ז כשפסקו להשתמש בשם ה׳ ,ואמרו במקומו-.לשם״׳, ועיין במשנת יומא רפ׳-ד, הרי אפשר היה לומר :לשם קרבן ,ולפיכך הוי ״לשם״ יד לקרבן. ופדש לעיל ח״ד)יומא( ,עמ׳ .768 .3—2 רשעים, כנדבת לא אמ׳ שאין כלום, רשעים מתנדבין. במשנתנו פ׳׳א מ״א :כנדרי רשעים ,נדר בנזיר ובקרבן ובשבועה.״ ובירושלמי שם ,ל״ו ע״ד: תני וכנדבותם לא אמר כלום .ושאל הירושלמי :הדא אמרה שהרשעים מתנדבים ,כלומר ,אתמה. s : p mמכיץ שהתנדב אץ זה רשע ,כלומר ,והואיל ואמר מפורש ״כנדבות רשעים׳* הרי בהכרח שאץ נדבתם נדבה .וכן בתוספות י׳ א׳ ,ד״ה דנזירות :דנדר משמע מה שאדם נודר מדאגת יםורים מעונותיהם ,ולא מאהבת המקום ,אבל כשרים תופס שפיר ,דנדבה משמע מאהבה, , דכתיב )הושע י״ד ה ( נדבה, אהבם אלמא נדבה משמע מאהבה ,וכן בתוםפ׳ קתני כנדבת רשעים לא אמר כלום ,לפי שאץ הרשעים מתנדבץ כלל ,ואע״ג דכמה מתנדבים בלשץ נדבה ואומרים הרי זו עולה ,מ״מ לא מיקרי נדבה ,משום שאץ עושץ מנדבת לבם מאהבה, רק מדאגת יםורים מעונותיהם. ועיץ בפיוטי יניי ,עמ׳ קם״ד. ועיץ ר״מ ם״א מה׳ נדרים הכ״ו. , וכן הובאה התוספתא ברשב״א ט׳ א׳ במשנה ,במאירי ב א׳ )וכתבו כעץ דברי התוספות הנ׳י׳ל( ,ב ר ץ ובניי ט׳ א /ד״ה כנדרי כשרים. .3כ נ ד ב ת כשדין, ר׳ יהודה או , נדר ב נ ז י ר וכר .במשנתנו ם״א נדא: כנדרי כשרים לא אמר כלום .כנדבותם נדר בנזיר ובקרבן •.ולפי פשוטו פירושו ,כמו שכתב , בתוספ רי״ד פ׳׳א סי׳ כ׳-א ,שאפילו אמר כן ,בשעה שלא היתה לפניו הבהמה בעזרה ,נדד בקרבן, שהרי כשרים מתנדבים לפעמים בקרבן)וכגץ שהיתה לפניו הבהמה בעזרה( ,וממילא נתחייב אף ומ״מ תיקן הבבלי )ט׳ רע׳י׳ב( :תני נדב ,הואיל ואמר כנדבת הכשרים ,כוונתו הוא בקרבן. , היתה רצויה ,עיי״ש .ועיץ גם בתוספות י׳ א ,םד״ה דנזירות. ולם׳י׳ז לא חלק ר׳ יהודה בקרבן ,אלא בא להוציא מן התנא שלהלן ,שחולק על נזירות, , ומשנתנו כ ר יהודה ,כמו שהעמידוה בירושלמי פ״א ודא ,ל״ו ע״ד .ור׳ יהודה סובר שמצוה לתור ,וכמו שאמרו בירושלמי נזיר פ׳׳א ה״ו ,נ״א ע״ג :תני בשם ר׳ יודה ראוי היה זה למיתה, אלא שתלת לו נזירותו. מתניתא דר׳ יודה וכו׳ )כלומר ,משנת נדרים שלנו וכר(. ובתוספת * עיין ס״ש ג׳ אלון בתרביץ שכ״א ,ירושלים תש״י ,עסי 32ואילך ,וט״ש בתרביץ שכ״ז ,טבת תשי״ח ,עמי .184 י עיין בירושלמי במקומו ,בבבלי ט׳ א׳ וברשב״א שם ,ום״ש בקרן אורה שם בבאור שיטות הראשונים. • א ב ל לא בשבועה ,שאין הכשרין נשבעין אלא שמעות ?ירחץ )של מצוה> ,עיין רשב״א טי א׳, סד״ה מתני /בר״ן שם ,ובשטם״ק ט׳ רע״א .ועיין בסה״ס להר״ט עשין ז /בהשגות הרמב״ן שם ,ובהערות הר״ח הילד ז״ל לסה״מ הנ״ל. , נדרים פ״א ע מ 101-100 395 , ר א ש ו נ י ם ח ״ ב )חולין( ,ע מ י ,226ה ר א י ת י ש מ ס ו ר ו ת ח ל ו ק ו ת הן ב מ ח ל ו ק ת ר י ה ו ד ה י ד ׳ מ א י ר ; מ ס ו ר ת ה י ר ו ש ל מ י כ א ן ו מ ד ר ש ו י ״ ר ר פ ל ״ ז ,ו מ ד ר ש ת ה ל י ם ק ט ״ ז ,ד /הוצ׳ בובר ,ר ל ״ ט ע ״ א , ה י א ש ר ׳ י ה ו ד ה סובר :ט ו ב מ ז ה ו מ ז ה ש א י נ ו נ ו ד ר כ ל ע י ק ר ) א ב ל מ ת נ ד ב כ ש מ ב י א א ת כ ב ש ת ו , , ל ע ז ר ה ומקדישה( ,ו ר מ א י ר ס ו ב ר ט ו ב מ ז ה ו מ ז ה נ ו ד ר ו מ ש ל ם . , אבל בספרי האזינו פ י ש ״ ו , , , , )הוצ׳ ה ר ״ א פ י נ ק ל ש ט י ן ,ע מ ,(286ו ב ב ב ל י כ א ן ט ׳ א ,חולין ב׳ א ו ב ת נ ח ו מ א ו י ש ל ח ס י ח , ו ש י ט ת ה ת ו ס פ ת א ה י א כ ש י ט ת ה י ר ו ש ל מ י ,עיין מ ״ ש ב ת ס ״ ר ה נ ״ ל ,ו מ ״ ש ה מ ס ו ר ת ה י א הפוכה. , מ ה ר י ״ ן א פ ש ט י ן ב מ ב ו א ל נ ו ה ״ מ ,ע מ ,580ואילך. , ו ע י י ן ב ב ב ל י כ א ן ט א ׳ ואילך. ועיין ב ״ ר פ מ ״ ח ,ט ״ ז ,ה ו צ ׳ ת י א ו ד ו ר ,ע מ ׳ ,493ו מ ״ ש ב ם ה ״ י ל כ ב ו ד ח נ ו ך ילון ,ע מ ׳ .176 .4—3 שחםידין להביא מספיק הראשונים שגגה ו ב כ י ״ ו ו ב ד ב ט ע ו ת :מפסיק. , , בבלי י א . מתנדבין היו , י ד י ה ן וכו . על וברייתא זו בירושלמי פ ״ א ה״א ,ל ״ ו ע ״ ד ,נזיר םפ״א ,נ ״ א ע״ג, , ועיין ובקג״נ :שהנזירין הראויין ו כ ו . , מ ״ ש ב ח ״ א ,ע מ .158 .5ר ב ן שאין ו כ ״ ה ) ״ מ ס פ י ק ״ ( בכיי׳ע ,ב ק ג ״ נ ו ב י ר ו ש ל מ י . ועיין להלן נ ז י ר פ ״ ד ה ״ ז ומקבילות. , נזירות, המקום ו ע י י ן ר ״ מ פ ״ ב מ ה ס נ ה ד ר י ן ם ה י ״ ג ו מ כ י ל ת א ד ר ש ב ״ י ,ע מ ׳ ,135ש ו ׳ .25 בן שמעון או גמליאל , , כנדבת , , כ ש ר י ן ,וכו . אבל ו כ ״ ה בד. , ב כ י ״ ע ,ב ק ג ״ נ ,ב י ר ו ש ל מ י ו ב ב ב ל י ה נ ״ ל :ר ש מ ע ו ן א ו מ ו כ ו ,ו ה ו א ר ׳ ש מ ע ו ן בן יוחאי. ירצה .7-6ש א ם עולה, להביא , וכו . יביא אבל וכע״ז בבבלי הנ״ל. , בירושלמי :ר שמעון אומר חוטאים היו ו כ ו / .9—8מ א ש ר היין. חטא הנפש. על ב י ר ו ש ל מ י מסיים :ח ט ז ה ע ל נ פ ש ו ש מ נ ע ע צ מ ו מן ו ה נ כ ו ן כ ל פ נ י נ ו ,ו ה ד ר ש ה ו א מן ו ב נ ז י ר שם :ח ט א זה ע ל ע צ מ ו ש מ נ ע ע צ מ ו מ ן היין. , ה מ ל ה ״ נ פ ש ״ ,ש ח ט א ע ל ע צ מ ו ב ע י נ ו י נפש!°. , ו ב ב ב ל י י א ׳ מ ב י א פ י ר ו ש זה ב ש ם ר א ל ע ז ר , ה ק פ ר )ספרי נ ש א פ י ל /ע מ ׳ ,36ב מ ״ ר פ ״ י ,ט ״ ו ( ,ו ע י י ״ ש בגליון ש צ ו י נ ו ה מ ק ב י ל ו ת בבבלי. .9ה א ו מ י אסור. איני נודר, הרי מותר, זה כבר נודר, הייתי הרי זה ב ח ״ ד ו ב ע ט ו ר ב כ ו ר י ם הגיהו ״ א נ י נ ו ד ר ״ ו פ י ר ש ו ה ע ״ פ ה ר א ״ ש ש א י ן נ ד ר ב ל ש ו ן שבועה ,עיי״ש. א ב ל ה ג י ר ם א ״ א י נ י ״ ה י א ג ם ב ד ו ב כ י ״ ע ,ו ק ש ה ל ה ג י ה ש ל ש נוסחאות. ע ו ד א ל א שיפה ציווה בעטור בכורים לעיין בירושלמי נזיר פ ״ א ה״כ. ל א נ ז ר ת י מ ו ת ר ,כ ב ר ה ו י ת י נ ז י ר ה ר י ז ה אסור. ש נ ש נ י ת ש ם ל ע נ י י ן נזירות. ולא וכ״ה שם )נ״א ע״ב(: ואין ספק ש ז ו ה י א ה ה ל כ ה ש ל פ נ י נ ו ,א ל א ונראה בפירושו שהיה מסרב לאכול א ת הככר ,ואמר איני נודר ו ל א א כ ל ,ע ד י י ן מ ו ת ר בו ,ואין א נ ו א ו מ ר י ם ה ו א י ל ו ל א א כ ל ,ו ה ז כ י ר נ ד ר ,י ה א א ס ו ר בו. וכן א ם מ ז ג ו ל ו א ת הכום ,ו ל א ש ת ה ,ו א מ ר ל א נ ז ר ת י ,ו ל א ש ת ה ,א י נ ו נ ז י ר )עיין ב מ ש נ ת נ ז י ר פ ״ ב מ״ג( .א ב ל אם אמר :כ ב ר הייתי נודר ,או כ ב ר הייתי נזיר ,א ע פ ״ י ש ל א נ ד ר ו ל א נזר ,אסור, ש ה ר י כוונתו :א פ י ל ו ל א נ ד ר ת י ,כ ב ר ה י י ת י נ ו ד ר ע כ ש י ו ,כ ב ר ה י י ת י נ ז י ר ע כ ש י ו . אם .10ק ר ב ן ו כ ״ ה בד .ו ב כ י ״ ע : ט ו ע מ ו אני, איני מותר. קרבן אם ט ו ע מ ו לא אתה קרבן ולא ה ר י זה אסור. ט ע מ ו אני, אסור. פירושי המפרשים לא נ ת ח ו ו ר ו א צ ל י ,ו ש מ א כ ת ב ה ס ו פ ר ב א ש ג ר ה ע ״ פ ה ס ד ר ש ל ה ר י ש א :מ ו ת ר . . .א ס ו ר ,וכאן צ ״ ל : א ס ו ר . . .מותר. ו א ם א מ ר :קרבן א ם ט ו ע מ ו א נ י ,ה ר י כ ו ו נ ת ו ש א ם י ט ע ם מ מ נ ו נ ע ש ה ע ל י ו ש א ר ה כ כ ר קרבן ,ו א ס ו ר ב ש א ר ה כ כ ר . א ב ל א ם א מ ר :ל א קרבן ,ו ל א ט ע מ ו א נ י ,מ ו ת ר ,ו ד י נ ו כברישא ,כאמר איני נודר ,ולא טעמו ,וכמו שפירשנו לעיל. ו ש מ א צ ״ ל :נלא[ ק ר ב ן א ם ט ו ע מ ו ו כ ו /ע י י ן מ ״ ש להלן ,ש ו ׳ , 1 4 - 1 1ד ״ ה ו כ ן היה. .11-10ר ב ן שמעון בן גמליאל אומ׳ האומ , מוחי, ודאמ׳ מוהי, !°עיין תו״כ אחרי מות פרש׳ ה׳ ,פ״ז סה׳׳ג והיד ,פ״ג ע״א ,ירושלמי יומא פ״ח ה״א ,מ י ד ע״ד, ובבלי שם ע״ד ב׳. , נדרים פ״א ע מ 101-100 396 אילו הרי כנוין לשבועה. ו צ ״ ל ש ם :ו ד א ׳ ) ב מ ק ו ם :ודאי(. ב כ י ״ ע :ה א ו מ ׳ מ ח ז ה ו ד א י מ ו ח ו ה ר י א י ל ו כינויין וכוי. ו ב מ ש נ ת נ ו פ ״ א ם מ ״ ב :נ ד ר ב מ ו ח י ״ ה ר י א ל ו כנויין ל ש ב ו ע ה . ו ב ב ב ל י יי ב ׳ ) ב ה ו צ א ו ת ש ל פ נ י נ ו ( :ת נ י א ב מ ו מ ת א ד א מ ר מ ו ה י ה ר י א ל ו כנויין ל ש ב ו ע ה . ר ש ב ״ ג א ו מ ר ה א ו מ ד ב מ ו ה י ל א א מ ר כלום, ופירש הר״ן שרשב״ג מפרש את משנתנו הנ״ל, ו מ צ ר י ך ש י א מ ר ב פ י ר ו ש ב מ ו מ ת א ד א מ ר מוחי ,כ ל ו מ ר ב ש ב ו ע ה ש נ ש ב ע מ ש ה . ש ל מ ה ס י ׳ מ ״ ג ,מ ״ א ע ״ א :א י כ א דגרםי, דלא מתניתין כי האי ובתשה״ג קהלת תנא, דתניא ר ב ן ש מ ע ו ן בן ג מ ל י א ל א ו מ ר נ ד ר ב מ ו ח י ל א א מ ר כ ל ו ם ,ב מ ו מ ת א ד נ ד ר מ ו ה י ה ר י א ל ו כנויין ל ש ב ו ע ה ,ו א י כ א ד ל א ג ר ם י מ ת נ י ת י ן ד ל א כ י ה א י ת נ א ,א ל א א מ ר ץ ת נ י א ר ב ן ש מ ע ו ן בן ג מ ל י א ל א ו מ ר וכו׳. ו ב כ י ״ מ ש ם :ת נ י ׳ א ׳ ר ש ב ״ ג א ׳ כ מ ו א י כ מ ו מ ת ׳ ל א א ׳ כלום ,א ׳ מואי ,מ ו מ ת ׳ ה ר י א ל ו כינויין לשבועה. ו כ ן ה י ת ה ה ג י ר ם א ) א ל א ש ל פ נ י ה ם ב ב י ״ ת :במוחי ,במומתא( ל פ נ י כ מ ה מן ה ר א ש ו נ י ם ,עיין בתוספות ,ב פ י ׳ ה ר א ״ ש ,ב ר ״ ן י ׳ ב ׳ ) ב ש ם א י ת דגרםי( ו ע ו ד .ו כ ל ה ג י ר ם א ו ת שבבבלי אינן סותרות א ת מסורת התוספתא ,א ל א שעלינו ל ב ר ר מתחילה מה זה ״במוהי״. וכבר העירו הראשונים במקומם ע ל הירושלמי ס ״ א ה״ב ,ל ״ ז ע ״ א )אלא שנשתבש ל פ נ י נ ו ,ו ה נ כ ק ה ו א ב ת ש ה ״ ג ק ה ל ת ש ל מ ה ש ה ז כ ר נ ו ל ע י ל בפנים( :ו ב ת ל מ ו ד א pי ש ר א ל ט פ י ויואל משה. ולפ״ז ברור ש״מוהי״ הוא כינוי מפרש. נ ד ר במוהי ,ב מ ו מ י א ד נ ד ר מ ש ה למשה. ואומר ר ש ב ״ ג ש א ם א מ ר ״ ב מ ו ה י ״ אינו כלום ,ודינו כאילו א מ ר ״ ב מ ש ה ״ ואין ערך ל ש ב ו ע ה כ ז ו ,א ב ל א ם א מ ר מ ש ה ה ו י ל י ה כ א י ל ו א מ ר ב מ י ש ש ל ח א ת מ ש ה ,ו ה ו א כ י נ ו י לשבועה!2. ו כ ן א ם א מ ר ״ ד א מ ר מ ו ח י ״ כ ו ו נ ת ו ל ש ב ו ע ת מ ש ה ,ע י י ן ע ״ ז להלן. במאי ו ב ב ב ל י כ ״ ב ב׳ :א מ ר ל ה נ ד ר ת ? א ״ ל )כ״ה בכי״מ ,הגאונים והראשונים( באלקי י ש ר א ל ,״ א מ ר לה אי נדרת ב מ ו ה י ו כ ו ׳ .ו ע י י ן ת ש ה ״ ג ק ה ל ת ש ל מ ה ה נ ״ ל ו ב א ו ה ״ ג ,ע מ י .19-18 ובהגהות מהר״ץ חיות י׳ ב׳ כתב :״הרבה פעמים מצינו בש״ם מ ש ה שפיר קאמרת ,והכוונה שנשבעו ביקרו ש ל משה. ו ע י י ן ר מ ב ״ ם ם ה ״ מ מ ״ ע ז׳ ,ו ז ״ ל ו מ ז ה ה צ ד ת ש ב ע א ו מ ת י נ ו ב ש ם משה רבינו ,מה נכבד ש מ ו כאילו הנשבע ,נשבע באדון משה״ ,עיי״ש .ובסה״מ הוצ׳ הר״ח הילר, ל ״ ז ע ״ א :ו ע ל הדרך הזה תשבע אומתנו ב ש ם מ ש ה רבנו ,וזה ידוע שהנשבע ירצה לומר באלקי מ ש ה ,א ו ב מ י ש ש ל ח א ת מ ש ה ובו׳. ו ע י י ״ ש ה ע ר ה .7 ר ׳ חגי( ו ה ב ב ל י ) ש ב ו ע ת ר ב ספרא( ,ע י י ״ ש ב ה ע ר ה ה נ ״ ל . ומקור הר״מ הוא הירושלמי )שבועת ו ל ש י ט ת ה ר ״ מ א י ן ז ו ש ב ו ע ה גמורה, שהרי השוה אותה ש ם ל נ ש ב ע בשמש ,ועיין מ ״ ש בחיבורו פי״ב מה׳ שבועות ה״ג ,ועיין מ ״ ש ב ס פ ר י י ו ו נ י ת ו י ו ו נ ו ת ב א ״ י ,ע מ ׳ ,106-105ו ב ה ע ר ה 173ש ם .ו מ ה ש א מ ר ו כ א ן ״ מ ו ה י ״ כ י נ ו י ל ש ב ו ע ה ה ו א מ ש ו ם ש ה ו א במקום מ ו מ א ,מ ו מ ת א ,ש ב ו ע ה ב א ר מ י ת ,כ מ ו ש פ י ר ש ב פ י ה ״ מ ו ב ח י ב ו ר ו פ ״ ב מה׳ שבועות ה״ה. א ב ל לשיםת הירושלמי וכמה מן הראשונים היא שבועה מ מ ש ,״ ור׳ חגי ורב ספרא נשבעו nכ״ה במשנה שבירושלמי ,שבבבלי ,כת״י פ ר מ א ועוד .בכיי קויפםן :בסו הן ,ובדי יון :ס״א בםוהא .וכיה ).בסוהא״( בהוצ' לו .ובסי המצות ל ר ב ח פ ץ ,הוצ׳ ה ל פ ר ,עם׳ :182נדרה)!( בםוהה. ובמשנה ד ׳ גפולי ואילך :בסותא .ובפיה״ט להר״מ שם :בסותא ,כינוי פוםתא ,שהוא תרגום שבועה. וכנראה שצ״ל גם במשנה שם :בסוהא ,ותוקן בטעות .בסותא״ בהשפעת פירוש הריס שם .ועיין ש בתשהיג שנביא להלן ,ובאוה״נ ,עסי ,19 ,18ובריס פ״ב ס ה ׳ שבועות ה״ה ,ובפיהים הוצ' ר״י קאפח ,עמ׳ קט״ז. !2עיין מ״ש ל ה ל ן בשם סה״ס להר״מ. !3ועיין ירושלמי פי״א ה״א ,ס י ב ע״ג ,וס״ש ב ס פ ר י יוונית ויוונות בא״י ,ע ס ׳ ,92העי ,39-38ובכייט ו א צ ל הנאונים הנירסא ב ב ב ל י הנ״ל. :ההוא״ )ולא .ההיא״( ,ובגבר עסיקינן. >! ואפשר ש״סשה׳ ה ו א י ד ל .ת ו ר ת סשה״ ,והנשבע בתורה חייב ,כ ת ו ס פ ת א שבועות ספ״ב )כנירסת הרשב״א ,המאירי ונ״י שם( ,עיין ם״ש להלן ,ה ע ׳ ,34ו ב ב ב ל י זבחים עץ אי :תורה ,תורה ,איסרי ב ד כ ר י נדרים פ״א עמ׳ 101 397 ש ב ו ע ה מ מ ש ,ד ו ג מ ת כ מ ה מן ה א מ ו ר א י ם ש ה י ו ר ג י ל י ם ל ו מ ר :האלקים ,והאלקים ,עיין ב ק ו נ ק ו ר ד נ צ י א וכן א מ ר ו ש ל קוםובםקי ל ת ל מ ו ד ה ב ב ל י ,ע מ ׳ 1126ו א י ל ך ,ע ר ך ה א ל ק י ם )שבועה( ,והאלקים. , ל פ ע מ י ם :״ ש ב ו ע ת ה ״ ,עיין ב ב ל י ש ב ו ע ו ת כ ״ ו א /״ מ ר י ה כ ו ל א ״ )בבלי כ א ן כ ״ ב ב ( ,״ מ ר י ה ד א ב ר ה ם ״ )שבת כ ״ ב א ׳ וש״ב( ו כ ד ו מ ה . ועדיין צריך ברור מה היא כוונת השבועה ״ ד א מ ר מוהי״. הירושלמי שהכוונה היא ״במומיא ד נ ד ר משה ויואל לינן א מ ר י ן ב מ ו מ י ד נ ד ר ש א ו ל , ויואל שאול!*. וכבר העתקנו לעיל את דברי ושאלו שם בירושלמי :ולמה משה״. ו נ ש א ר בקושיא. , אבל בשטמ״ק י ב/ ס ד ״ ה ח ר ק י א ,מ ב י א ב ש ם ש י ט ה ) ו נ ש מ ט ה ל ע י ל ש ם ה מ ל ה ״ י ר ו ש ל מ י ״ ( ו ל מ ה ל א תנינץ נ ד ר ב מ א ו ל, במאור, ויואל נדר במומי דשאול ,דכתי׳ , וכן ב מ א י ר י ב ׳ א )הוצ׳ שאול. , ר ״ א ליס ,ע מ י ״ א ( :והוא ש א מ ר ו ב ת ל מ ו ד ה מ ע ר ב נ ד ר ב מ ו א י ה ר י זה נ ד ר ,ש נ א מ ר ויואל ה ר י זה נ ד ר ,ד כ ת י ב ויואל כ ל ו מ ר ו כ ו נ ת ו ב מ א י ד א י ש ת ב ע משה. משה, ו כ ו ו נ ת ו ב מ א י ד א י ש ת ב ע שאול. שאול, במאול נדר ו ה ד ב ר י ם תמוהים ,ו ה ר י מ צ י נ ו ב מ ק ר א כ מ ה מ א ב ו ת י נ ו ש נ ש ב ע ו ) א ב ר ה ם ,יצחק ועוד( ולמה נטפלו דווקא למשה ולשאול. ו נ ר א ה ש ל א ד ב ר ו א ל א בהווה ,ו ר ו ב ה נ ד ר י ם ש ט י פ ל ו בהם הם ה מ ד י ר א ת ח ב י ר ו ש י א כ ל , אצלו ,הנודר שלא יאכל )״מרי כולא לא טעימנא ליה״ ,בבלי כ ״ ב ב ( ,והנה א צ ל משה כתוב , ) ש מ ו ת ב ,כ—כ״א(: קראן ש נ ש ב ע ל ו ש א י נ ו זז מ א צ ל ו . לאמר האיש ארור ויאכל לו ויואל לחם. משה ובשאול כתיב )ש״א י״ד ,כ״ד(: אשר לחם יאכל וכר. לשבת. ויאל ופירשו שאול חז ״ל16 את העם לפיכך כשאדם מבטיח שיאכל אצל ח ב ר ו נ ש ב ע ב ש ב ו ע ת משה ,ו מ ש ו ם זה ש א ל ה י ר ו ש ל מ י ל מ ה ל א ש נ י נ ו כ י נ ו י י ם ל ש ב ו ע ת ש א ו ל , ו ה י י נ ו א ם א ד ם מ ס ר ב ל א כ ו ל א צ ל ח ב ר ו ה ו א נ ש ב ע ב ש ב ו ע ת שאול. .14-11ו כ ן זה נ ג ד זה, לו חבירו אמ׳ לו אמ׳ אין הכירו היה רבן אחד שמעון מהן קרבן אם איני נזיר בן להכירו טועמו אם גמליאל ככר אתה, אכלנו, זה אומ׳ קרבן הריני כל שנים אם נזיר שבטלו שהיו טועמו אוכל אם דבריו נודרין אני, ככר אמ׳ זו, א ס ו ר .ופירושו, ש נ י ם ש ה י ו מ ת ע צ מ י ן זה נ ג ד זה ,א ח ד א ו מ ר ש ל א י א כ ל ,ו ה ש נ י א ו מ ר ש י א כ ל )כלהלן ר פ ״ ב ( ,ו א מ ר ה ר א ש ו ן כ כ ר זה קרבן א ם א ט ע ו ם ממנו !?,ו ה ש י ב ל ו ח ב י ר ו ״ א י ן ק ר ב ן א ם ט ו ע מ ו א ת ה ״ ,כ ל ו מ ר , א ב ל א ם ל א ת ט ע ו ם ,ה ר י ה כ כ ר הזה קרבן ע ל י ) ו מ כ ל ל ל א ו א ת ש ו מ ע הן( ,א ו ש א מ ר א ח ד ה ר י נ י נ ז י ר א ם א ו כ ל כ כ ר זה ,ו ה ש י ב ל ו ח ב י ר ו א י נ י נ ז י ר א ם נת[אכלנו ,א ב ל א ם ל א ת א כ ל נ ו ה ר י א נ י נ ז י ר ) ו כ ד ל ע י ל ( ,כ ל ש ב ט ל ו ד ב ר י ו אסור. והיינו אם הראשון ויתר ו ב ס ל א ת הבטחתו ,הרי הוא אסור בשאר הככר ,והשני מותר בככר. אבל אם לא טעם ונתבטלה הפצרת השני ,השני אסור בככר. וכן ל ע נ י י ן נ ז י ר א ם א כ ל ה ר א ש ו ן ,ה ר א ש ו ן נ ז י ר ,ו א ם ל א א כ ל ,ה ש נ י נזיר .וכן פ י ר ש ב ח ״ ד , ו ה ו ס י ף ״ כ ך נ ר ׳ ל פ ׳ ע ״ פ הדוחק ,ו א י ל א ו ה כ י א י נ י י ו ד ע ל י ה פ י ׳ א ח ר ״ . ואין כ א ן ש ו ם ד ו ח ק , א ל א ש ה ר ב ז ״ ל ה י ת ה ד ע ת ו ע ל ה ב ב ל י ב נ ז י ר ל ״ ב ב׳ ,עיין ב ע ט ו ר ב כ ו ר י ם ,ד ״ ה כ ל ,ש צ י י ן ג ם מ י ח ל פ י ל ך .א ב ל רש״י שם ל א פירש כן .ועיין ב ב ל י עירובין י״ז א׳ .ובתוספתא ח ל ה פ״א ודי, עמ׳ :277א מ ר ל ה ם )כלומר ,ר׳ ישמעאל( לבוש שלבש בו אבא ,ו צ י ץ שנתן בין עיניו .ושבועה בציץ היא .כנראה שבועה ממש ,בשם שעל הציץ .וכן ב ב ב ל י קידושין ס״ו א ׳ :ה ק ם ל ה ם בציץ שבין עיניך וכר .וכבר פירש לנכון א ב ר ה ם ק ר ו כ מ ל )פירושים והארות ל ת ל מ ו ד בבלי ,ל ב ו ב תרס״א, עמ׳ (218שהכוונה השביע אותן וכו׳ .ועיין ם״ש פירליס בסה״י ל כ ב ו ד ,F. H o m m e lאוריענטאליסטישע שטודיען ,ח״ב )לייפציג ,(1918עס׳ ,135ומ״ש ג' אלון בתרביץ שי״ב )ירושלים תש״א( ,עמ׳ .271 ג! וכעץ מביא בשם הירושלמי בתשה״ג ק ה ל ת שלמה סי׳ מיג הנ״ל. «! ס פ ר י ואתחנן פי׳ כ /הוצ׳ הר״א פינקלשטין ,עם׳ ,41ובמקבילות ,עיין ב ה ע ר ו ת שם. ל! כלומר ,אחרי טעימה ראשונה יאסר עלי השאר בקרבן ,עיין ס״ש לעיל ,שו׳ ,10ד״ה קרבן. , נדרים פ״א ע מ 101 398 לתוספתא נזיר פ״ג הי״ט ששנינו כעץ זו ,ואמרו שם :ובית הלל אומר אץ נזיר אלא מי נתקיימו דבריו .והיא ״בטלו דבריו״ היא ״שלא נתקיימו דבריו״ ,עיץ מש״ש. .15ר ׳ וידור שלא יהודה כנגד או׳ האומ׳ ירושלם. ירושלם אמ׳ לא כלום, שיתכוין עד בכי״ע :שלא נתכוץ לדור אלא דבר הקרב לירושלם 18.ועיין מ״ש להלן .ובמשנתנו פ״א םמ״ג :ר׳ יהודה אומר האומר ירושלם לא אמר כלום .וכ״ה ברוב רובן של הנוסחאות .ובכ״י קויפק :א ף האומר ירושלם וכו׳ )וכ״ה במיוחס לרש״י י״א א / ד״ה אימא סיפא(. ישנים( :האומר ועיץ בשטמ״ק י׳ םע״א. כירושלים וכד. , ובד נפולי של משנתנו )וממנו בשאר דפוסים ובבבלי י״א א׳ מוכח שלפיכך והיא נוםחא משובשת. לא אמר כלום לר׳ יהודה ,משום שאמר ירושלם בלי כ״ף הדמיץ ,ושאלו :וכי אמר כירושלים כ י ר ו ש ל י ם לא אמר כלום עד שידור בדבר לר״י מי מיתםר ? והתניא ר׳ יהודה אומר האומר הקרב בירושלים וכד ,תרי תנאי אליבא דר׳ יהודה .וכן הסיקו בבבלי קידושץ נ״ד א /ומבואר שם שלפיכך לא אמר כלום ,אפילו אמר ״כירושלים״ ,משום שאץ מועלץ בדברים שבאו משיירי , הלשכה .ועיץ בקרן אורה כאן י״א א . , ובירושלמי פ״א ה״ג ,ל״ז ע״א :ר יודה אומר האומ נתכוץ זה אלא לעצים ואבנים שבה. שברשב״א :האומר י ר ו ש ל ם , כ י ר ו ש ל י ם לא אמר כלום שלא , וכן מעתיק הרשב״א י םע״א בשם הירושלמי ,אלא )ולא :כירושלם( לא אמר כלום וכד. , , ובמאירי ב א )הוצ׳ , ר״א לים ,עמ י״ד( :ור׳ יהודה אומר האומר י ר ו ש ל ס לא אמר כלום ,ופירשוה בגמרא אפי׳ אמר כ י ד ו ש ל ם, שלא נתכוץ אלא לעצים ולבנים שבה שאינן קדושות. וחומותיה, וכנראה ,שכיוץ כאן לירושלמי)עיץ לעיל בסמוך שם( ,וצרף לה פירוש ע״ם הבבלי .ובירושלמי לא נזכרו ״וחומותיה״ כלל. והפירוש הפשוט הוא שלא נתכוץ לדבר הקרב בירושלים ,אלא לעצים ואבנים שבתוך העיר״ )וחומות ירושלים ,מאן דכר שמן(.״* ובתוספתא שלפנינו ,כנראה, צ״ל :עד שיתכוץ וידור כנגד נקרבנוום ירושלים *!.ובכי״ע שמא צ״ל :נעד[ שלא י ת כ pלדור אלא וכד ,כעץ מסורת הבבלי הנ״ל. .17—16מ ו ד י ם חטאת, אלא תודה, לקרבן חכמים ושלמים, עצמו. לד׳ שני יהודה לך אוכל וכ״ה בד ,אלא ששם: באומ׳ קרבן, שמותר, שלא שאיני עולה, מנחה, נתכוין לידור אוכל לך וכד. ובכי״ע :מודים , חכמים ל ר יהודה באומר קרבן עולה ומנחה חטאת עולה )צ״ל :תודה( ושלמים שהוא מותר ,שלא נתכוץ לידור אלא קרבן עצמו .וצ״ל שם: ש א ו כ ל לך ל ק ר ב ן )למי״ד במקום בי״ת, כמו שהוא מצוי במשנה ובתוספתא( עצמו .ואצל צוקרמנדל נשמטה בבא שלימה. ובמשנתנו ם״א מ״ד :האומר קרבן עולה מנחה חטאת תודה שלמים שאיני )נו״א :שאני( , , אוכל לך אסור .ר׳ יהודה מתיר .ובבבלי י״ג א :והתניא מודים חכמים ל ד יהודה באומר הא קרבן והא עולה וכד שאוכל לך שמותר ,שלא נדר זה אלא בחיי קרבן .ובירושלמי פ״א ה״ד, ל״ז ע״א :כל עמא מודיץ הקרבן , מ ו ת ר ,כקרבן אסור ,מה פליגץ קרבן ,ר יהודה אומר האומר קרבן כאומר הקרבן ,והוא מותר ,ורבנץ אמרץ קרבן כאומר כקרבן ,והוא אסור. ולכאורה צריך להגיה בתוספתא :באומ׳ הקרבן ,העולה וכד ,אבל קשה להגיה שלש נוסחאות. ושמא מבדילה כאן התוספתא בץ ״שאני אוכל ל ך ׳ לבץ ״שאיני אוכל ל ך ׳ ,ואם !8אצל צוקרמנדל נשמטה כאן בבא שלמה עיי הדוםוח. »! וכן במאירי קידושין ,ריש עם׳ :267וכן כהיכל ,כירושלם ,שםשםען של אלו כדבר הקרב בהן ,ולא כעצים ואבנים ש ב ה .ועיין בתוספות רי״ד פ״א סוף סי' כץ. 20ובירושלמי לעיל שם מבאר את סשנתנו :כירושלם .כקרבנות ירושלם. עיין לשון הירושלמי שהבאנו לעיל ,העי .20 נדרים פ״א עמי 102-101 399 א מ ר ״ ק ו נ ם ״ א ס ו ר בין כ ך ובין כך ,ו ת ו פ ס י ם א ו ת ו מ ש ו ם י ד ל ש ב ו ע ה ,כ ש י ט ת ר ו ב ה ר א ש ו נ י ם )עיין ר ״ ן ב ׳ ב׳ ועוד(. ב ר ם א ם א מ ר קרבן ש א י נ י א ו כ ל ל ך א נ ו א ו מ ר י ם ש נ ש ב ע בחיי ה ק ר ב ן , ו ה ג י ר ס א ה נ כ ו נ ה ה י א בד: עיין בח״ד. שאיני 22 א ו כ ל לך ,ו א ף ב כ י ״ ו ״ ש נ י ״ ה ו א ק י צ ו ר במקום ״ ש א י נ י ״ , ועיין בפ״ב מ ״ ב ו ב ר ״ מ פ ״ א ו ע י י ן מ ״ ש להלן ,ש ו ר ה ,32-31ד ״ ה ב נ ד ר י ם . מ ה ׳ נ ד ר י ם ה י ״ ט ו ב כ ״ מ ש ם ,ו ל ה ל ן ב ת ו ס פ ת א בסמוך. .21-17 מזבח, ירושלם, למזבח, כדיריים, במזבח, עצים, לבזכין, לירושל׳, אימרא, לעצים, כולן בבזכין, בעצים, שני כירושלם וכו׳ וכו׳ כדיריים, אסור. שאני לך לאישים, אסור, אוכל לך אסר. כ מ ז ב ח וכו׳ בזיקים ל ב ז י ק י ם באימרא, דיריים, לדירים, אישים, אוכל ה מ ו ס ג ר הוא בד ,א ל א ש ש ם מ פ ו ר ש : כ ה י כ ל וכו׳ בירושלם, לאימרא, היכל, להיכל, בהיכל, נלא כ ב ז יק י ם כולם לך אוכל אבל בכי״ע :ירושלם לירושלם כ א י ש י ם וכו׳ אף באישים, בזכין, מותר[. כ ע צ י ם וכו׳ על שלא פי כאימרא אוכל לך וכן ג ר ס ו ) ב כ ״ ף ( ב ב ב ל י י ״ ג א׳ ,והסיום ש ם כ ג י ר ס ת ד .ו ש ם מ ס ו ר ת אחרת .ו ל פ י גירםת ד וכי״ו הפירוש ,כמו שפירשנו ברישא ,שאם א מ ר ״ ל א אוכל ל ך ״ הוא נשבע בכל הנמנים ל יל 23ו ל א א מ ר כלום. ע ׳ ו ע י י ן ב מ ש נ ת נ ו פ ״ ב מ ״ ב ו פ ״ א מ ״ ג ,ו ד ו ו ק א א ם א מ ר ב כ ״ ף הדמיון: כ י ר ו ש ל י ם ,כ ה י כ ל כ מ ז ב ח כ א י מ ר א ,כ ד י ר י ן ו כ ו ׳ אסור ,א ב ל א מ ר סתם ,א ו ב ל מ י ״ ד ,א ו ב ב י ״ ת ) ל מ י ״ ד = ב י ״ ת ,כ מ צ ו י ב מ ש נ ה ובתוספתא( ה ו א ל ש ו ן ש ב ו ע ה ,עיין מ ״ ש ב ס פ ר י י ו ו נ י ת ו י ו ו נ ו ת בא״י, ע מ ׳ ,100ה ע ר ה ) 129ע י י ״ ש מ ״ ש ע ל ה ב ב ל י י ו מ א פ ״ ד א ׳ ומקבילה( .א ב ל ה ו א י ל ו ב כ י ״ י אין להבחין ל פ ע מ י ם בין ב י ״ ת ו כ ״ ף ,ה ר י א פ ש ר ש צ ר י ך ל ה ג י ה ע ״ פ ה ב ב ל י י ״ ג א׳. .23-21 לך, לך, חולין, מותר] .לא[ מותר. לא לחולין, חולין א ו כ ל לך, בחולין, ש א ו כ ל לך, בין אסור, שאוכל חולין לך וצ״ע. שלא אוכל ש א ו כ ל לך ,ל א יאכל ובין מ ו ת ר .ב ד גורם ב ר י ש א ב ט ע ו ת :ובין ש ל א א ו כ ל ל ך א ם ו ׳. וכן ב כ י ״ ע :חולין החולין לחולין כחולין בין ש א ו כ ל ל ך ובין ש ל א א ו כ ל ל ך אסור. ש א ו כ ל ל ך אסור ,ל א י א כ ל ל ך מותר. ובד :חולין ש א ו כ ל לך ו ה ש ל מ ת י ב מ ר ו ב ע י ם :נלא[ חולין ע ״ פ ד ו כ י ״ ע . אסור. ל א ו חולין לא יאכל לך וכר. ו ג י ר ס ת כ י ״ ו מ ש ו ב ח ת מ כ ל הנוסחאות. ובשטמ״ק י ״ א ב ׳ ) ב ש ם שיטה( :כן מ צ א ת י כ פ ׳ א ח ר ה ג י ר ׳ ) כ ל ו מ ר ,בבבלי( ב ס י פ א לחולין ש א ו כ ל ל ך אסור, מ כ ל ל ל א ו א ת ה ש ו מ ע הן ,כ ל ו מ ר ,ל א חולין ל י ה ו י א ל א קרבן ו כ ו ׳ ,א ם כן ת י ק ש י ל י ה ר י ש א ד ק ת נ י לחולין ש א ו כ ל ל ך אסור. ו נ ר ׳ ל ר ׳ ד ל א ג ר ׳ ליה, דבתוספת׳ א י נ ו .ה ״ ג ל א לחולין ל א א ו כ ל ל ך מותר ,ד ל א א י י ר י כ ל ל ב ש ל ח ב י ר ו )עיין ל ע י ל ש ם ב ש ט מ ״ ק ב ש ם ה ר י ״ ץ ( ,ו מ כ ל ל ל א ו א ת ה ש ו מ ע הן ל א א מ ר י נ ן , והכי תניא בתוספתא. ו נ ר א ה ש ג ר ם כ ג י ׳ כ י ״ ע בסיפא: ל א ו חולין ש א ו כ ל ל ך א ס ו ר ,ל א י א כ ל )כלומר ,א ם א מ ר :ל א ו ח ו ל י ן ל א א ו כ ל לך( ל ך מ ו ת ר . , ו ע י י ן ר ״ ן י ״ א ב ,ד ״ ה לחולין. ו ב י ר ו ש ל מ י פ ״ א ה ״ ד ,ל ״ ז ע ״ א :חליל ,החליל ,ל ח ל י ל ,ב ח ל י ל ,בין ש א ו כ ל ל ך בין ש ל א א ו כ ל לך ,מותר. ל ח ו ל י ן ש א ו כ ל ל ך אסור ,חולין ש א ו כ ל ל ך מותר. ואשר לרישא ,אפשר שאין זה עניין כ ל ל ל ב ר י י ת א ש ל נ ו ,ו ש ם ה כ ו ו נ ה ל ח ל י ל ש ל קרבן ,כ מ ו ש ר צ ה ל פ ר ש ב ש י ״ ק ד ״ ה ח ל י ל ,ו א ם , א מ ר כ ח ל י ל ) ב כ ״ ף הדמיון( אסור ,מ ש ו ם ש ח ל י ל ה ו א כ ל י ש ר ת )עיין ב ב ל י ס ו כ ה נ ׳ ב ( ,ו ה ו י כ נ ד ר ב א ח ד מ מ ש מ ש י המזבח ,ו א ס ו ר ,כ מ ש נ ת נ ו פ ״ א מ ״ ג .א ב ל א ם א מ ר ח ל י ל ,ה ח ל י ל ו כ ו ׳ מ ו ת ר , 2 2עיין מ״ש ע ל כ״ז ב ס פ ר י יוונית ויוונות בא׳׳י ,עמ׳ 99ואילך. 23ע ל השבועה בהיכל ,עיין ב ב ל י קידושין ע״א א׳ ,ומ״ש ב ס פ ר י הנ״ל ,עמ׳ 107ב ה ע ר ה .ועיין במשנת כתובות פ״ב מ״ט וכריתות ספ״א .ועל השבועה ב כ ל י שרת )בגדי כהונה( ,עיין מ״ש ל ע י ל ח״ב )חלה( ,עמ׳ ,800ה ע ׳ .45 נדרים פ״א עמ׳ 102 400 מ ש ו ם ש נ ש ב ע ב ח ל י ל ,כ ל ע י ל ,ש ר ,16ואילך. א ב ל מ ס ת ב ר י ו ת ר ש י ש כאן ט ״ ם :ו צ ״ ל :ח ל י ן , , ה ח ל ץ ו 2 4 /ו ע י י ן ב מ ל ו נ ו ש ל בן יהודה ,ע מ ,1574ה ע ) 2ח ל י ל ה ־ ל ח ל י ל ( . כו , ו ב מ ש נ ת נ ו פ ״ א מ ״ ג :ה א ו מ ר ל א ח ו ל י ן ל א א ו כ ל ל ך ו כ ו אסור. שאוכל לך ו כ ו / ו ב כ י ״ מ :ל א חולין ש א ו כ ל ל ך ו כ ר . , ובמשנה שבבבלי :לחולין , ו ב ב ב ל י ש ם י ״ א א :םברוה מ א י לחולין ל א , ל ח ו ל י ן ל י ה ו י א ל א קרבן ,מ נ י מ ת נ י א י ר מ א י ר ,ל י ת ל י ה מ כ ל ל ל א ו א ת ה ש ו מ ע הן ו כ ו / ו ב מ י ו ח ם ל ה ר י ט ב ״ א ש ם מגיה ,ו ה ד ב ר י ם ש ם מ ש ו ב ש י ם ,א ל א ש כ ו ו נ ת ו ב ר ו ר ה ,ו ה י י נ ו ש ה ת ל מ ו ד ג ר ס ב מ ש נ ת נ ו כ מ ו ש ה ו א ב ר ו ב הנוסחאות :ל א ח ו ל י ן ל א א ו כ ל ל ך ,ו ד י י ק ״ מ ה ש ל א א ו כ ל י ה א , חולין ,א ב ל מ ה ש א ו כ ל ,ק ר ב ן /ו מ כ א ן ש א נ ו א ו מ ר י ם מ כ ל ל ל א ו א ת ה ש ו מ ע הן. ועיין ירושלמי , פ ״ א ר ה ״ ג ו ה ״ ד ,ל ״ ז ע ״ א ,ו א ״ צ ל ה ג י ה שם .א ב ל ה ד י ב ו ר ״ ל א ח ו ל י ן ש א ו כ ל ״ כ מ פ ר ש ״ ק ר ב ן / , ע נ י י ן ל מ כ ל ל ל א ו א ת ה ש ו מ ע ןץ 25.ו ב ת ו ס פ ו ת ר י ״ ד פ ״ א ס י כ ״ ז פ י ר ש ש ״ ם ב ר ו ה ״ ואינו ש ל ת ח י ל ת ה ס ו ג י א א י ן ל ה עמידה 26ו ל א ו מ י ל ת א היא ,כ ר ו ב ״ ס ב ר ו ה ״ שבתלמוד,ל* ו ב מ ס ק נ א ׳ , ס ו ב ר ה ת ל מ ו ד ש ל א חולין ה ו א כ מ פ ר ש ״ ק ר ב ן /ו א י נ ו ע נ י י ן ל מ כ ל ל ל א ו א ת ה ש ו מ ע הן. ולהלן ש ם י ״ א ר ע ״ ב :ת נ י א חולין החולין כחולין בין ש א ו כ ל ל ך ובין ש ל א א ו כ ל ל ך מותר. ל ח ו ל י ן ש א ו כ ל ל ך אסור 28,ל ח ו ל י ן ל א א ו כ ל ל ך מותר. ולפי רב א ש י במסקנה שם סוברת ברייתא ז ו ש א י ן א ו מ ר י ם מ כ ל ל ל א ו א ו ת ה ש ו מ ע הן ,ו ב ר י ש א א פ י ל ו א מ ר ח ו ל י ן ש ל א א ו כ ל ל ך מותר ,א ף ש מ ו כ ח מ ד ב ר י ו ש ד ו ו ק א מ ה ש ל א י א כ ל י ה א חולין ,א ב ל מ ה ש י א כ ל י ה א קרבן ,ל א א מ ר כלום, ו א י ן א ו מ ר י ם מ כ ל ל ל א ו א ת ה ש ו מ ע הן .ו א ם א מ ר :ל ח ו ל י ן ) = ל א חולין( ש א ו כ ל ל ך א ס ו ר ,ד ה ו י ל י ה כ א ו מ ר ב מ פ ו ר ש :ק ר ב ן ש א ו כ ל לך. ו ב ס י פ א כ ש א מ ר :ל ח ו ל ץ ל א א ו כ ל ל ך ,מותר ,א ף ש מ ש מ ע מ ד ב ר י ו ש מ ה ש י א כ ל י ה א קרבן ,א י נ ו כלום ,ש א י ן א נ ו א ו מ ר י ם מ כ ל ל ל א ו א ת ה ש ו מ ע הן. ובמציעתא ולפ״ז מתאימה גירסת הרישא ש ל התוספתא בכי״ו לברייתא שבבבלי הנ״ל. צ ר י ך לתקן ב כ י ״ ו ע ״ פ ד ו כ י ״ ע :ל א ח ו ל י ן ש א ו כ ל ל ך אסור ,ו ה א ו מ ר ״ ל א ח ו ל י ן ״ כ א ו מ ר קרבן, בפירוש. ו ה ס י פ א ה י א כ ע י ן ה ר י ש א ,ו ה י א מ ב א ר ת ש א ם א מ ר ״ ח ו ל י ן ״ א י ן ה ב ד ל בין א ם ס י י ם ״ ש א ו כ ל ל ך ״ לבין ״ ל א .י א כ ל ל ך ״ ו ל ב י ן ״ ל א א ו כ ל ל ך ״ ,ו ה כ ל מ ו ת ר כ ב ר י ש א .ו ע י י ן מ ״ ש מ ה ר י ״ ן א פ ש ט י ן ב מ ב ו א ל נ ו ה ״ מ ,ע מ ׳ 622ו א י ל ך ,ו ד ב ר י ו ז ״ ל ל א נ ת ח ו ו ר ו א צ ל י . .23ל א לא עולה אוכל לך, ר׳ יעקב לא לעולה עולה אוכל לך ו כ ו /וצ״ל :לא לעולה אוסר, שלא וחכמים אוכל וכר. מתירין. בד: ובכי״ע :לעולה לא יאכל , לך ו כ ו /ו א ף שם לעולה היא ל ע ו ל ה ,ל א עולה .ו ר ׳ יעקב ששונה תכופות משנת ר מאיר סובר ש מ כ ל ל ל א ו א ת ה ש ו מ ע הן ,ו א ם א מ ר ל א ע ו ל ה ל א א ו כ ל ל ך ,ה ר י מ ש מ ע ש מ ה ש י א כ ל ה י א ע ו ל ה , ואסור. ו ח כ מ י ם חולקין ו ס ו ב ר י ן ש א י ן א ו מ ר י ן מ כ ל ל ל א ו א ת ה ש ו מ ע הן ,ו כ ב ר י ש א ל ע י ל , עיין מש״ש. .24 , ו ב מ ש נ ת נ ו ם פ ״ א :ל א ק ר ב ן ל א א ו כ ל ל ך ר מ א י ר אוסר. האומ׳ הרי הוא , עלי, אע״פ שלא , הזכיר קרבן וכו/ כ״ה בד , ) א ל א ש ש ם חסר :ה א ו מ ( ,ב ק ג ״ נ ו ב כ י ״ ע )ושם :א ם א מ ה ר י ו כ ו ( .ו ב כ י ״ ו ב ט ע ו ת :א ע ״ פ ש ה ו א ה ז כ י ר )והמלה ״ ק ר ב ן ״ ח ס ר ה שם(. ו ע י י ן ב ל ש ו ן מ ש נ ת נ ו ס ״ א ס מ ״ ג ו מ ״ ש ל ה ל ן בסמוך. 24כלומר ,חולין ,החולין וכוי .ועיין ר״ן י״א ב׳ ,סד״ה לחולין ,מ״ש בשם הראב״ד ,ושמא היתה הנירסא לפניו כן )חלין במקום :חולין( ,ו ל פ י כ ך פירש מ ה שפירש. 25ונסתלקה קושיית הר״ן י״א ב׳ ,ד״ה לחולין. ועיין במעשה ר ו ק ח ע ל הר״מ פ״א מה׳ נדרים ה״כ מ״ש בשם כ״י שהביא בשם שערי נדרים ל ר ' מ ר ד כ י ב ר ׳ יוסף. ל* עיין בתוספות כ א ן י״א רעיא ,ד״ה סברוה ,ובתוספי ב״ב ב' א' ,ד״ה סברוה ,ובר״ן כ א ן ובהנהות ר״ב רנשבורג להר״ן שם. 28ומעיד הר״ן שם :כ ך היא הגירסא ברוב הנוסחאות .יאף בתוספות רי״ד פ״א סי׳ כ ץ מ ע י ד : כ ך מצאתי כתוב בספרים. , נדרים פ״א עמ 102 זה הרי נדר. וכ״ה בד. ובכי״ע :הרי הוא המלה ״קרבך׳ שלהלן לכאן ,כלומר ,הרי זה נ ד ר קרבן. זה אסור, )כ״ה בכי״מ ובראשונים( עלי 401 ו כ ל המפרשים המשיכו את נזיר. , , א ב ל בבבלי ו א :הרי הוא עלי ,הרי מפני שהוא יד לקרבן ו כ ו /טעמא דאמר עלי ,הוא ועיין גם א ס ו ר וחברו מותר ,א ב ל אמר הרי הוא ,שניהן אםורין ,דדילמא הרי הוא הקדש קאמר. בר״ן ט׳ א /ד״ה כנדבותם ,ובתוספות שם ,ד״ה כנדרי ,ומ״ש בשם הרשב״ם שם. שדווקא אם הזכיר כנדרי רשעים ,או כנדבות כשרים ,חייב בקרבן. ומכאן ועיין גם להלן פ ״ ב ה״ט, ובירושלמי פ ״ ד ה״ב ,ל״ח ע״ג ,כתובות פי״ג ה״ב ,ל״ה ע״ד ,והשוה הלשון בבבלי כאן ל״ה א׳ ושבועות כ״ב סע״א. ומטעם זה מחק הגר״א ז״ל א ת המלה ״קרבן״. ושמא צ״ל :נ ד ר נטקרבן, כמשנתנו פ״א םמ״ג ,והתוספתא כאן נקטה את לשון משנתנו. ו נ ״ ל יותר שצריך למשוך א ת המלה ״קרבך׳ לבבא שלהלן ,וכן מוכח שם מן הלשון ,עיין מ״ש להלן בסמוך. .25—24ק ר ב ן מותר, שלא כבשר הקדיש ובכי״ו בטעות :בערלה. אמי, כלום. וכבשר כערלה, אחותי, הכרם, וכלאי כ״ה )״כערלה״( בד ,בכי״ע ובקג״נ )ובשניהם :כעורלה(, ובכי״ע הסיום הוא :שלא זה כלום. נתנדב ז ה . . .ובמשנתנו רפ״ב :ואלו מותרין ו כ ר כ ב ש ר חזיר ו כ ו / כאמא ,פותחין לו פתח ממקום אחר ,שלא י ק ל ראשו לכך. ובקג״נ :שלא התנדב האומר לאשתו הרי את עלי , ובבבלי י״ד א :ורמינהו הרי את עלי כבשר אימא ,כ ב ש ר אחותי ,כערלה ,ובכלאי הכרם ,לא אמר כלום .ובירושלמי פ ״ ב ה״א, ל״ז ע״ב :האומר לאשתו הרי את עלי כאימא ,ביאתך ע ל י כביאת אימא ,כ ב ש ר אימא לא א מ ר כלום .א מ ר ה כ כ ר הזה עלי כביאת אימא מהו ו כ ו /עיי״ש במפרשים. ומלשון התוספתא :מותר ,שלא הקדיש כלום נאו שלא נ ת נ ד ב )התנדב( זה כלום[ נראה שאין כאן הכוונה שאמר כן לאשתו ,אלא שאמר כן ע ל כ כ ר ,או ע ל בהמה ,ואמר במפורש :קרבן כ ב ש ר אמי ו כ ו /מותר ,מפני שאין כאן הקדש ,ודינו כ א ו מ ר בקרבן ,בשעה שלא נ ד ר אלא ב ק ר ב נ ו ת ש ל מלכים )עיין פ ״ ב מ״ה( ,וקרבן כ ב ש ר אימא ,אינו כלום. , ובמיוחם להריטב״א רפ״ב :כ ב ש ר חזיר ,כע״ז ,כ ע ו ר ו ת לבובין ו כ ו /פ י שאומר מה ש א ו כ ל יהא משלך אסור כאחד מ כ ל אלו ,שהן דברים האסורים ,לא א מ ר כ ל ו ם ו כ ו / עלי ואע״ג דכי א מ ר ד ב ר זה עלי אסור לחוד ,מיחייב משום ידות ,התם משום דאמרינן מסתמא דאסור בקרבן קאמר ,א ב ל השתא דפריש כחזיר הפסיד דברו 29ה א ׳ ) = ה ר א ש ו ן ( ו כ ו /וא״כ קונם דהוי איסור חפצא היכי שייך לומר שיהא איסור כנבלה30. , ובתשב״ץ ח״ב סוף ס י כ״ה פקפק בזה ,ובשו״ת מהרלב״ח סי׳ כ״ז ,ל ״ ד ר ע ״ ב ,נטה , ל א ס ו ר )ועיין במל״מ פ״א מה׳ נדרים ה״ז( ,א ב ל במחנה אפרים ה נ ד ר י ם סי׳ י״א הוכיח מ ד ב ר י הראשונים שאפילו בכגון דא מותר ,ומוכח מדבריו שאפילו הזכיר קרבן מפורש אינו כלום, הואיל וסיים ״ כ ב ש ר אימא״ ,עיי״ש ד״ה איברא ,מ״ש ע ל משנת מנחות פי״ב מ״ג ו ב ב ל י שם ק״ג א / ואף בכנה״ג בהגהות הטור יו״ד סי׳ ר״ה ,אות ד /הכריע כן ,ולפי פ י ר ו ש נ ו ה כ ל מפורש בתוספתא כאן. ועיין בם׳ חקרי לב יו״ד ח״ב סי׳ ל״ג ,ם״א ע״ד ,שהעיר ע ל הרשב״ש סי׳ קמ״ז :ועמד ואמר לו הרי בתך א מ ר ו ל ו שהיא מותרת ו כ ר . אסורה לי כ ב ש ר חזיר ,וקצת מהחכמים בעיניהם תשובה א ל ו התלמידים שלא שמשו כ ל צ ר כ ם ו כ ו /ו א ס ר משום 29וכן ברמב״ן כאן י״ד א׳ :דאי נדרא לאו במידי דתפיס הוא ,כי אמר הרי עלי שלא אוכל בשר כיום שנדור בו אמאי מתפיס ,הו״ל כמאן דאמר כיום אסור ,דלאו כלום הוא וכו׳ ,עיי״ש .וכן בחידושיו לשבועות כ׳ ב׳ :אבל פירשו ותלאו ב ד ב ר האסור ,כגון שאמר הרי עלי שלא אוכל בשר כיום הכפורים מותר .ועיין בבלי שבועות כ׳ ב׳ וברש׳׳י ובתוספות שם ,ד״ה דכי ,ובלשון תשובת ר ב האיי שהביא הרמב״ן כ׳ ס ע ׳ ב וברשב״א שם. 30ועיין להלן בסמיר מה שכתב בשם רבו ,והשוה לשון הריטב״א בקידושין ג״ד א׳ )בשם רבו(. , נדרים פ״א ע מ 102 402 שמחמידץ ע ל ע״ה. ו ל ש י ט ת א ב י ו י ש כ א ן ח ש ש נ ד ר גמור. ו ע י י ״ ש בחקרי ל ב מ י ש בשם הרדב״ז ו ע ת ,עיי״ש. .26-25 מן הנודר מן התורה ומן בתורה התורה ,ה ר י זה הכתוב אסור. ו ב כ ת ו ב ב ה אםור. ובכתוב ב ה וכו׳. ב ק ד ו ש ת תורה3!. בתורה אסור. מותר ,מן הכת׳ ו כ ״ ה ב ד ,א ל א ש ש ם :ו מ ן ה כ ת ו ב ב ה אםור. ובכי״ע: וכנראה שצ״ל :הנודר בתורה וכו׳ בכתוב בתורה וכו׳ בתורה כםיגנק התלמודים. ו ב י ר ו ש ל מ י ס ״ א ה ״ ג ,ל׳׳ז ע ״ א :בתורה ,ה ד י ז ה מותר. ב כ ת ו ב ב ה ,ה ר י ז ה אסור. בקרבנות הכתובץ שבה .א י ת תניי ת נ י בתורה ו ב כ ת ו ב ב ה ,ה ר י ז ה מ ו ת ר .ר ׳ א ב ק ב ד כ ה נ א א מ ר ד ר ׳ ש מ ע ק ה י א ,א מ ר ר ׳ יוחנן ד ב ר י ר ׳ ש מ ע ו ן נמצא ש א ץ בידו ח י ט ץ ופטור ע ל השאר .א מ ר ר ׳ יוסי דברי ה כ ל היא ,בתורה בקדושת תורה, ב כ ת ו ב ב ה ,ב ק ד ו ש ת כתוביא32. ולפי ר ׳ יוסי הואיל והזכיר גם ״ ב ת ו ר ת י א נ ו מניחץ ש כ י ו ץ ל ק ד ו ש ת ה ת ו ר ה ו ל ק ד ו ש ת ה כ ת ו ב בה ,ו א ף ה ח כ מ י ם מ ו ד י ם ש ה ו א מותר. ו ה ר א ב ״ ד ה ב י א ר א י ה מ ן ה י ר ו ש ל מ י ש ב מ ת ס י ם ב נ ד ר א נ ן ק י י מ ץ ) ״ ב ק ר ב נ ו ת ה כ ת ו ב ץ בה״(, ע י י י ש ב ה ש ג ו ת ה נ ״ ל ) ל ע י ל ס ו ף ה ע ר ה (31ו ב ר א ש ו נ י ם ה נ י ל ) ל ע י ל ה ע ר ה 33,(32ו ה ר י מ פ י י ב מ ה ׳ ש ב ו ע ו ת ה ״ ד ו ה ״ ה פ ס ק ה ל ע נ י ץ ש ב ו ע ה בתורה 34,ו ב ם ״ א מ ה ׳ נ ד ר י ם ה כ ״ ז ו א י ל ך פ ס ק ה ל ע נ י י ן נ ד ר ) ע pמ ״ ש ל ה ל ן ב ש ם הבבלי(. הסלים .בקדושת תורה״ חסרות בכי״ל ,והושלמו בגליון ע״י ה ס ו פ ר עצמו .ובאמת קיימת שם השמטה יותר גדולה ,וצ״ל! :בתורה ,ה ר י ז ה סותר .ב כ ת ו ב בה ,ה ר י זה אסור! בתורה ,ה ר י ז ה מותר, בקדושת תורה וכוי ,וכן םעתיקים בשם הירושלםי הרםב״ן י״ד סע״א ,הרשב״א י״ד ב׳ ועוד .ועיין טאירי ור״ן י״ד בי ,ד״ה ה״ג .ובהשגות פי״ב םה׳ שבועות סה״ד העתיק ר ק א ת ס ו ף ד ב ר י הירושלסי. « עיין בשי״ק ,ד״ה א״ר יוסי ,ס ה שתסה ע ל הרשב״א .ב ר ם הרשב״א היתה ל ו גירסא א ח ר ת בירושלסי ,ו ל א גרס שם .ד ב ר י ה כ ל היא״ )הגירסא הגכונה ברשב״א היא בשטס״ק ,עיי״ש י״ד ב׳ ב ה ע ר ת הםרל( .ופירש שדברי ר ׳ יוסי עונים ע ל הרישא ,והוא םפרש ל ם ה בתורה סותר ובכתוב ב ה אסור, וחולק ע ל באור ס ת ם ה ת ל ס ו ד ל ע י ל שם .ועיין ש בסאירי י״ד בי ,הוצ׳ ר״א ליס ,ע ס י נ״ז ,ושבועות ע ם ׳ .45 »3ובמאירי כ א ן ושבועות הנ״ל םעתיק בשם הירושלסי :כ כ ר י כ ת ו ר ה וכוי ,והוא ,כנראה, ה ו ס פ ח פירוש של רבעו ,כרגיל אצלו ,ועיין ל ה ל ן פ״ב ,ה ע ׳ .34 ** ועיי״ש ם ה שחילק בין התורה ושאר הסקרא ,ועיין רשב״א י״ד ב׳ .ובח״ד כ ת ב ע ל ס ר ן ב כ י ס שכיוון ל ת ו ס פ ת א כאן ,ונדחק ליישב א ת הגירסא שלפנינו ).סן התורה״( .ב ר ם ב כ י ס שם ל א כיוון ל ת ו ס פ ת א כ א ן )עיין ס״ש ס ר ן ב ב ד ק ה ב י ת ט י ח ־ ס י ׳ רי״ב( א ל א ל ת ו ס פ ת א שבועות ספ״ב ,וכגירסת הרשב״א ,הסאירי ונ״י כ א ן )י״ד ב י ( עיי״ש ,ובםאירי שבועות ,ע ס ׳ ,45ולפנינו ב ת ו ס פ ת א סשובש ,עיין ס״ש בחס״ר בםקוסו ,ע ס ׳ ,176ועיין לעיל ,ה ע ׳ .14והריס שהזכרנו בפנים פ ס ק שאינו חייב א ל א דווקא א ם נשבע ב ס ה שכתוב בה ,א ב ל א ם נשבע בתורה ס ת ם ד ע ת ו ע ל המילין ,וטעמו ה ו א סשום שפירש א ת ה ב ב ל י כ א ן ש בשבועה ,והבבלי ח ו ל ק ע ל התוספתא ,עיין בראשונים בסוגיין .א ב ל א ם נפרש א ת ה ב ב ל י בנדר גרידא ,ה ר י אפשר שבשבועה חייב אפילו בנשבע בתורה סתם ,ועיין בשרת סהר״ס ב״ב ס י ׳ קכ״ב שנביא ל ה ל ן .ועיין סאירי שבועוח ,ע ם ׳ ,46ד״ה יראה לי. וראיחי כ א ן ערבוביא ב ס פ ר י הסחברים .ו ב א ס ח יש בעניין ז ה שלש הלכוח .א .ה ש ב ע ח הדיינים בנקיטת ח פ ץ ,והפקודות נאספו בשקידה ר ב ה ונתבארו ע״י ד ד י פרופ׳ בועז כ ה ן ב ס פ ר ו הגדול Jewish a n d R o m a n L a w etc.מיורק ,(1966עטי 725ואילך ,ובהוספות לשם ב ס ו ף ה ס פ ר .ו ה ל כ ה זו אינו עניין ל נ ד ו ן שלפנינו כאן .ב .נשבע בחורה ,או בעשרח הדברוח ,או ב ס פ ר י קודש אחרים ,וסחזיק אותם ב ד ו ,והוא דין ה ב ב ל י כ א ן הנ״ל ,ועיין אוה״נ ס ו ף עסי .12-10ג .הנשבע בתורה סחם ,כלוסר ,שאפר אני נשבע בתורה ואינה לפניו .ובתוספתא שבועות ספ״ב הנ״ל ) כ ג ד ס ת כ ל הראשונים שהביאוה( מפורש בתורה שהיא שבועה גמורה .ובסם׳ ד ר ך א ר ץ ר ב ה פ״ו הוצ׳ היגר ,עסי : 198והיו נ ו ד ר י ן ופבדין ,ו כ ך שמעתי ס פ י ח כ ס י ם כ ל הנודר בתורה ו פ ב ד ה ל ו ק ה ארבעים .וכיה בטסי כ ל ה ר ב ת י פ״ט, הוצ׳ ה ע ר )פ״ח( ,עסי .322והארכנו בזה ל ה ל ן רפ״ב ,שוי ,2-1ד״ה וע״פ הסבואר ,וד״ה ואעפ״י ,ועיין ה ע ׳ 26שם .וכן נהגו בני ד ח מ ח ס ד ל ה ש ב ע בסי הקורן ,ע י ץ ס״ש פ ר ו פ ׳ כ ה ן הנ״ל ,ע ס ׳ ,727ה ע ׳ .70 , נדרים פ״א עמ 102 403 , בה ו ב ב ב ל י י ״ ד ב :ת נ י א ה נ ו ד ר ב ת ו ר ה ל א א מ ר כלום 33ב מ ה ש כ ת ו ב בה ,ד ב ר י ו קיימין. ׳ ו ב מ ה ש כ ת ו ב בה ,ד ב ר י ו קיימין. ק ת נ י ב מ ה ש כ ת ו ב בה ד ב ר י ו קיימין ,בה ו ב מ ה ש כ ת ו ב ב ה ומן ה י ר ו ש ל מ י ה נ ״ ל א נ ו ר ו א י ם ש ר ב ו ת א ג ד ו ל ה ה י א צ ר י ך ל מ י מ ר ו כ ר ,ע י י ״ ש מה שתירצו36. ב ב ר י י ת א זו ,ש ה ר י י ש ב ר י י ת א א ח ר ת ש ח ו ל ק ת ע ל י ה ,עיין מ ״ ש ל ע י ל ו ב ק ר ן א ו ר ה בסוגיין י ״ ד בי, ואין להסיק ש ה ת ו ס פ ת א ש ל נ ו ה י א ב ר י י ת א ב ב ל י ת ,ש ה ר י ב י ר ו ש ל מ י א מ ר ו :א י ת ד ״ ה הנודר. ת נ י י ת נ י ו כ ו ׳ ה ר י זה מ ו ת ר ,ו מ כ א ן ש ה י ה ת נ א ש ש נ ה :ה ר י זה א ס ו ר ,כ ל פ נ י נ ו בתוספתא. ש כ ן היה מ פ ו ר ש ב י ר ו ש ל מ י :א י ת ת נ י י ת נ י ב ת ו ר ה ו ב כ ת ו ב בה ה ר י זה נאסור. ואפשר ואית תניי תני ה ר י זה[ מ ו ת ר ,כםיגנון ה י ר ו ש ל מ י ב כ מ ה מקומות. .28-27א י זהו אסור ושלא לשתות יין בשר שנהרג פלני, בו ו ב כ י ״ ו ב ט ע ו ת :וביום.ל3 אסור. הכת כיום , בתורה, האומ׳ את שראיתי ו כ ״ ה ) ״ ו כ י ו ם ״ ( בד. הרי ירושלם וכן ב כ י ״ ע : עלי שלא חריכה, כיום לוכל וכיום , שנהרג וכו . , ו ב י ר ו ש ל מ י פ ״ א ה ״ א ,ל ״ ו ע ״ ג :ר יוחנן א מ ר לוקין ע ל ה א י ס ר ו ת , , , , ר ׳ א ל ע ז ר א מ ר אין לוקין ו כ ו .א י זהו א י ם ר ) ב מ ד ב ר ל ,ג ( ,כ כ ר זה ע ל י כ י ו ם ש מ ת ב ו אבא38, כיום שנהרג בו , פלו , כ י ו ם ש ר א י ת י י ר ו ש ל ם ח ר י כ ה ,זהו א י ס ר ש א מ ר ה התורה. , ר יוחנן ו ר ב ת ר י ה ו ן א מ ר י ן ו ה ו א ש י ה א נ ד ו ר ב א ו ת ו היום. ה י ו ם ל מ ה ל י איםר ,ו י מ ר ב א ו ת ו היום39, , ר בא ב ש ם ר ׳ יוסי ב ע י א ם כ ש י ה א נ ד ו ר ב א ו ת ו , א י ס ר זו ש ב ו ע ה ו כ ו ,א מ ר ו ב ל ש ו ן נ ד ר א ת ת ו פ ס ו , בלשון נדר ,אמרו בלשון שבועה ,א ת תופסו בלשון שבועה וכו . והרמב״ן )שבועות כ , , א( ה ע ת י ק א ת כ ל הפיםקא ה נ ״ ל מן ה י ר ו ש ל מ י ,והוסיף :כ ת ב ת י זה ה י ר ו ש ל מ י ,ל פ י ש ה ו א מ ע נ י י ן ה ל כ ה זו. , ו ע י י ן להלן ש ם ב ד ב ר י ר ׳ יוסי ב י ר ו ש ל מ י ,ו ה ב י א ו ה ר מ ב ״ ן ,ה ר י ט ב ״ א ו נ ״ י כ א ן ט ״ ז ב . , ו ה ל ש ו ן ה מ ת ו ק נ ת ב י ר ו ש ל מ י ה י א ב נ ״ י שם :״ א י ם ר ש ב ו ע ה ,מ ב ט א ש ב ו ע ה נוכו [. לה כולה ) כ ״ ה ב כ ל ה ר א ש ו נ י ם ה נ ״ ל ( באיםר. , ר יוסי פ ת ר א י ס ר ה ר י ע ל י ,א י ס ו ר ) צ ״ ל :אסור(. הרי ואשר לעשרת הדברות ,הרי רוב המקורות מדברים כשעשרת ה ד ב ר ו ת הם בידו ,או ל כ ל ה פ ח ו ת לפניו, עיין אוה׳׳ג הנ״ל ,עמ׳ ,12-11ובמקורות שבהערות שם .א ב ל הלשון ב ח מ ד ה גנוזה סי׳ ע״ה )בשם ר ב שר שלום( ,הנשבע בעשרת ה ד ב ר ו ת ובספר תורה אין לו ה פ ר ה לעולם׳׳ משמעותה שהשבועה מחייבת אפילו אם ל א היו בידו .וכן הבין בשרת מהר״מ ב״ב ,ד׳ פראג סי׳ קכ׳׳ב )שרת הרשב׳׳א ח׳׳א סי׳ תתנ״ד> .וכן נהגו אנוסי ס פ ר ד ל ה ש ב ע בתורה ובעשרת הדברות ,עיין מ׳׳ש ד׳׳ר חיים ביינארט ב ס פ ר ו אנוסים בדין האינקויזיציה ,עמ׳ ,225ובהע׳ 190שם .וקרוב לוודאי שהמדובר הוא בשבועות שבינם לבין עצמם, ובדיבור הרגיל .ובשרת הרשב״א ח׳׳ג סי׳ רי׳׳ח מוכח ש ב ס פ ר ד נהגו להשביע ב ע ר כ א ו ת בעשרת הדברות, בקונטרס מיוחד ,עיי׳׳ש .ותעודה מן הגניזה שגילה ד ׳ ר נורמן גולב ,מ ע ד ה שהיהודים בסירקוז )באי סיציליה( נהגו בתחילת ה מ א ה ה א ח ת עשרה ל מ ס פ ר ם ל ק ר ו א עשרת ה ד ב ר ו ת בשבועה .ונ״ל שהכוונה היתה ל פ ס ו ק :ל א ת ש א וכוי ,כ י ל א י נ ק ה וכו׳ .וכן נהגו בני ד ת מ ח מ ד לקרוא את ה פ ס ו ק בקורן המזהיר ע ל שבועת שקר שאין לו ח ל ק ל ע ו ל ם הבא ,ועיין רבינו בחיי יתרו ל פ ס ו ק ל א תשא :ו כ ל ה ע ו ב ר ע ל השבועה הוא מ ע י ד ע ל עצמו שאין לו ח ל ק ל ע ו ל ם הבא .ועיין מ׳׳ש כ ה ן הנ׳ל ,עמ׳ ,728 ה ע ׳ .75וכע״ז נהגו נם הנוצרים ,עיי״ש ,עמ׳ ,725עמ׳ .799 3 5עיין מ״ש לעיל ,הע׳ .34 « 3ודברי ה ב ב ל י שם אפשר ל פ ר ש בין בנדר ובין בשבועה ,עיין מ״ש ל ע י ל הע׳ .34ועיין בראשונים י׳׳ד ב׳ ובשרת הריטב״א סי׳ מ״ג ,הוצ׳ הר״י קאפח ,עמ׳ מ״נ. ב י ו ם וכוי ,עיין מ״ש ל ה ל ן בפנים ,ד״ה ב י ו ם וכו׳ די• א ב ל גם בס׳ המצות ל ר ב ח פ ץ : ובס׳ המצות .וכן בקג׳׳נ . . . :שהיא ח ר י ב ה ו ב י ו ם שנהר . . . 38ומכאן שנהנו לצום .ועיין בירושלמי מ ר ק פ״ג ה״ז ,פ״נ עיב ,בשרי״ר שם ,עמ׳ ,203שו׳ ,8וכאן פ״ח ה׳׳א ,מ׳ ע״ד .א ב ל ל פ י גירסת ה ת ו ס פ ת א והבבלי )עיין להלן( הכוונה לבשר ויין גרידא ,עיין ר״ח שבועות כ׳ ב׳ .ואעפ״י ששנו ב ב ב ל י :כיום שנהרג בו גדליה בן אחיקם ,ל א נקטוהו א ל א אגב אחריני. 3 9כלומר ,ולמה לו לומר בפירוש כ כ ר זה ׳״ד א׳ ושבועות כ׳ א׳ ורשב״א שם. עלי, עיי״ש במה״פ ,ד״ה וימר .ועיין ברמב׳׳ן כאן נדרים פ״א עמי 103-102 404 ע ל י א י ס ר ,אסור .ש ב ו ע ה ה ר י זה ע ל י אסור .ה ר י ע ל י ש ב ו ע ה אסור. ב ל ש ו ן ע ל י ,אםור״>°. כלומר ,דאפי׳ אמר שבועה ו ה ד ב ר י ם ל ק ו ח י ם מ ן ה ר מ ב ״ ן כ מ ו ש כ ת ב ר ב י נ ו ל ע י ל שם ,ע י י ״ ש ב ר מ ב ״ ן ובמיוחם ל ר י ט ב ״ א בםוגייא זו. , ו ל ש י ט ת ר י ו ס י ב י ר ו ש ל מ י ה נ ״ ל א י ן צ ו ר ך ש י ה א נ ד ו ר ב א ו ת ו היום ,ו ם ב י ר א ל י ה כ מ ״ ד לוקין ע ל ה א י ט ר ו ת א פ י ׳ ב ל א התפסה «»,ו ה ב ר י י ת א ש ם מ ל מ ד ת ש א ם ל א א כ ל ב ש ר ו ל א ש ת ה יין ביום ש מ ת ב ו אביו ,א ו ביום ש נ ה ר ג פ ל ו נ י אוהבו ,ו א מ ר א ח ״ כ :ה ר י ע ל י ש ל א ל ו כ ל ב ש ר כ י ו ם ו א י נ ו ד ו מ ה ל ר י ש א ,למתםים ב ב ש ר ח ז י ר ו כ ד ו מ ה ,ו ש ם ב י ט ל ד ב ו ר ו ה א ח ר ו ן ו כ ו /ח ל האיסור. א ת ה ר א ש ץ ,ו ל א א מ ר כלום ,מ ש ו ם ש ה א י ס ו ר א י נ ו ש ל ו ,א ל א ה ת ו ר ה ה י א ש א ס ר ה ,ואין א ד ם י כ ו ל ל א ס ו ר ע ל ע צ מ ו כ א י ס ו ר י תורה ,א ב ל א ם א מ ר ה ר י ע ל י ש ל א ל ו כ ל ב ש ר ,כ י ו ם פ ל ו נ י ש ל א א כ ל ת י ב ו ב ש ר ,ז ה ו א י ס ו ר ה א מ ו ר בתורה ,ו ד י נ ו כ א י ל ו א מ ר ס ת ם ה ר י ע ל י ש ל א ל ו כ ל ב ש ר ,ש א ס ו ר , מ ש ו ם י ד ,ל ש י ט ת ר יוסי .א ל א ש ה ב ר י י ת א מ ש מ י ע ה ל נ ו ש א פ י ל ו א ם א מ ר כיום ש נ ה ר ג ב ו ס ל ו נ י , א ץ ד י נ ו כ מ ת פ י ם ב ה י ת ר ,״ ה ו א י ל ו א מ ר מ פ ו ר ש :ה ר י ע ל י ש ל א ו כ ו ) /א ו כ כ ר זה ע ל י ,ל ג י ר ם ת ה י ר ו ש ל מ י ( ,ו כ ו ו נ ת ו ברורה. , , , , ו ב ם ה מ צ ו ת ל ר ב חפץ ,ה ו צ ה ל פ ר ,ע מ :182ל ק ו )כלומר ,כ מ ו ש א מ ר ו ( א י ז ה ה ו א א י ם ר ביום בית שחרב , ב י ו ם שמת בו ר פלוני הרי עלי שלא לאכל בשר ושלא המקדש ל ש ת ו ת יין. , ובבבלי י ״ ב א :מתיבי איזה איסר האמור בתורה א מ ר הריני ש ל א אוכל ב ש ר ושלא אשתה יין כ י ו ם ש מ ת ב ו אביו ,כ י ו ם ש מ ת ב י ר ב ו ,״ כ י ו ם ש נ ה ר ג ב ו ג ד ל י ה בן אחיקם ,כ י ו ם ש ר א י ת י , י ר ו ש ל י ם בחורבנה. , ו א מ ר ש מ ו א ל ו ה ו א ש נ ד ו ר ב א ו ת ו היום .ו ע י י ן ש ב ו ע ו ת כ א /כ ב /ברש״י, ב ר מ ב ״ ן ,ב ר ש ב ״ א ו ע ו ד שם. ו מ כ ל מקום ל א ה ז כ י ר ו ל א ב ת ו ס פ ת א ו ל א ב י ר ו ש ל מ י ו ל א ב פ י ס ק א , ש ל ר ב ח פ ץ ה נ ״ ל א ת ג ד ל י ה בן אחיקם ,ו ל פ י זה א ץ מקום ל ת י ר ק ה ב ב ל י כ ב /ב ר ם ל ג י ר ם ת ה ג א ו ן ) ה ו ב א ב ר מ ב ״ ן ו ר ש ב ״ א שם( ,א ץ ה ק ו ש י א נ ו ג ע ת ל ע צ ם ה ע נ י י ן ש ל נ ד ו ר ו ב א מ א ו ת ו היום. ועיין ב ר י ח שם .וצ״ע. .30—28ח ו מ ר נוהגין ברשות ד ו ג מ א ו ת לכך. בנדרים ובמצוה, מבשבועות שאין מה ובשבועות כן מבנדרין, בשבועות. שהנדרים ו ל ה ל ן ב ת ו ס פ ת א נותן ה ת נ א ובמשנתנו פ ״ ב מ״ב :וחומר בנדרים מבשבועות כיצד ,א מ ר קונם סוכה ש א נ י ע ו ש ה וכוי ,ב נ ד ר י ם אסור ,ב ש ב ו ע ו ת מ ו ת ר ו כ ו /ו ע י י ן להלן ש ב ו ע ו ת פ ״ ד ה ״ ב ו ב מ ש נ ה ש ם , ם ״ ג מ י ו ו ב י ר ו ש ל מ י ו ב ב ב ל י ש ם וכאן. , פ י קנ״ג ,ירושלמי פ ״ ב ה״ב ,ל ״ ז ב / .31-30 ובדבר חומר שאין בשבועי/ בו ממש. , ו ע י י ן ת ו ״ כ ,חובה ,פ ר ש ט ה ״ ו ,כ ״ ג ע ״ ג ,ס פ ר י מ ט ו ת ו ה ב ר י י ת א ש ל נ ו ב ב ב ל י י ״ ג ב /ט׳יו א /ש ב ו ע ו ת כ ״ ה א / שהשבועות נוהגות ו ל ה ל ן נ י ת נ ו ד ו ג מ א ו ת לכך. בדבר שיש בו ממש ובמשנתנו פ ״ ב מ״ב :זה חומר ב ש ב ו ע ו ת מ ב נ ד ר י ם ,ו ע י י ן ב ם מ ״ א ש ם .ועיין ש ב ו ע ו ת פ ״ ג מ ״ ה .ו א ף ב ב א ז ו ב ב ב ל י כ א ן ו ש ב ו ע ו ת ועיין בתוספתא שבועות פ ״ ד ה״כ—ה״ה הנ״ל. הנ״ל. .32—31ב נ ד ר י ם תסלין נוטל, כיצד ,אמ׳ שאיני נותן, 4 0 קונם אסור סוכה בנדרי׳ שאיני ומות עושה, , לולב בשבועו/ שאיני כ ״ ה בד, עיין ב ב ב ל י שבועות כ׳ א ׳ כ׳ ב׳. עיין בק״ע ובשי״ק כאן ,ד״ה לוקין .ועיין בפירושו ליבמות פי״ג סה״ב ובפ״ם שם. « וחולקת ע ל ה ב ב ל י ייב א׳ .ובירושלמי ל א נזכר כ ל ל כ ל העניין ההוא .וסובר ר׳ יוסי שאם א מ ר מפורש .ה ר י ע ל י שלא ל ו כ ל בשר כיום פלוני שלא א כ ל ת י בו בשר״ )מדעתי( ,ה ו א מ ק ב ל עכשיו בנדר ,ואסור .ועיין מיש ל ע י ל ס ו ף שוי ,25-24ד י ה ובתשב״ץ. »• בשבועות כ׳ א ׳ :שםת בו פ ל ו נ י ,ולהלן שם כ ׳ ב ׳ :כיום שנהרג בו פלוני ,כלשון ה ת ו ס פ ת א והירושלמי. ׳ 4 1 נדרים פ״א עמ׳ 103 ו כ ע ״ ז גם ב כ י ״ ע ו ב ק ג ״ נ ,ו ב כ י ״ ו נ ש מ ט כ ״ ז ע ״ י ה ד ו מ ו ת . וזו היא פיסקא ממשנתנו פ ״ ב מ״ב ,ושם :תפילין שאני נ ו ת ן5. 4 405 ו ב כ י ״ ע ו ב ק ג ״ נ :ש א נ י ) ב מ ק ו ם :שאיני(. מ נ י ח .אבל במשניות מטיפוס א ״ י : 4 4 , ו א ש ר ל ״ ש א נ י ״ ה ר י ב ד ׳ נ פ ו ל י ,ב מ ש נ ה ש ב י ר ו ש ל מ י ו ע ו ד :ש א י נ י ,ו ב ה ו צ קויפמן :ש נ י וכן גם בכ״י פ ר מ ה ,א ל א ש ש ם ת ל ו י ה א ל ״ ף בין ה ש ו ר ו ת ,ו ע י י ן גם ל ע י ל ,ש ר .20 ו ח י ל ו ף זה: ש א נ י ,ש א י נ י ,ש נ י ,מ צ ו י ב כ ל ה מ ס כ ת ב מ ש נ ה ,ב ת ו ס פ ת א ,ב י ר ו ש ל מ י ו ב ב ב ל י ,וכן ב מ ק ו מ ו ת אחרים, ע י י ן ה ד ו ג מ א ו ת ה מ ר ו ב ו ת ש ב מ ב ו א ל נ ו ה ״ מ ל מ ה ר י ״ ן א פ ש ט י ן ,ס ו ף ע מ ׳ ,505—496ו ע י י ״ ש ש ה ב י א גם א ת ד ב ר י ה ר א ש ו נ י ם ביחס ל נ ו ס ח א ו ת אלו .ו א ף כ א ן ה ע י ק ר הוא :ש א נ י ע ו ש ה ,כ ל ו מ ר ,ה ס ו כ ה ש א נ י ע ו ש ה ,ה ל ו ל ב ש א נ י נ ו ט ל ו כ ו ׳ הן קרבן ע ל י ,עיין ב מ ב ו א ל נ ו ה ״ מ ש ם ,ע מ ׳ .504 ובירושלמי פ ״ ב םה״ב ,ל ״ ז ע ״ ב :ש כ ן א ד ם מ ק ד י ש ס ו כ ת ו ל ש מ י ם ,כ ל ו מ ר ,ו מ מ י ל א ב א י ס ו ר ח פ צ א ח ל ה נ ד ר , ו ב ב ב ל י ט ״ ז ב :ד א מ ר י ש י ב ת סוכה ע ל י ,ועיין ב ר ״ ן ב מ ק ו מ ו א פ י ל ו במקום ש מ ב ט ל א ת המצוה. , ו ב ת ו ס פ ו ת ש ם ו ב ת ו ס פ ו ת ש ב ו ע ו ת כ ״ ה א ד ״ ה מה. ו ע י י ן ב ת נ ח ו מ א ר י ש פ ר ש ת מטות6.״ ו ה ר ״ מ ב פ ״ ג מ ה ׳ נ ד ר י ם ה ״ ו פ ס ק כ פ י ר ו ש ה ב ב ל י ,והוסיף :ואין צ ר י ך ל ו מ ר ב מ י ש א מ ר ה ר י ע ל י קרבן א ם א ו כ ל מ צ ה ב ל י ל י הפסח ,ש ה ו א ח י י ב בקרבן ,וכן כ ל כ י ו צ א בזה. ו ע י י ן גם ב פ י ה ״ מ כאן .ו מ ק ו ר ו ה ו א פ י ר ו ש ג א ו נ י ם ל מ ש נ ת נ ו ,ו כ ״ ה ב ס ׳ ה פ ר ד ס ל ר ש ״ י ,כ ״ ה ע ״ ד )ממקור גאונים(, א ו ה ״ ג ,ע מ ׳ :10ד ת נ י א ח ו מ ר ב נ ד ר י ם מ ב ש ב ו ע ו ת וכו׳ ,כגון ה א ו מ ר א ם ל א א ע ש ה ס ו כ ה א נ י נותן ז ה ו ב ל צ ד ק ה ,א ע פ ״ י ש ה ו א ע ו ש ה ס ו כ ה חייב ל ת ת זהוב ל צ ד ק ה .ובס׳ ה ת ר ו מ ו ת ש ם ״ ב ח ״ א סי׳ ד ׳ ולעניין ) ו ה ע י ר ע ל י ו בתוםפ׳ ר ע ״ א ל מ ש נ ת נ ו ( : ש ש א ל ת ם ״ שאם לא ילך שיהיה עליו להקדש כך וכך ו כ ו /ודבר זה שנוי במשנתנו חומר בנדרים מבשבועות ,א מ ר סוכה שאני עושה, ל ו ל ב ש א נ י נ ו ט ל ,ב נ ד ר י ם א ס ו ר ו כ ר ,ו ז ה ש ש נ י נ ו ב נ ד ר י ם אסור ,זה ר ״ ל כ מ ו זה ש א מ ר נ ו ,ש א ם נדר לצדקה בקיום מ צ ו ת חייב ל א ו ת ה צ ד ק ה ,ו ב ״ ד מ ו צ י א י ן מ י ד ו ע ״ כ . ואין ס פ ק ש א ף ה ג א ו נ י ם גרסו ב מ ש נ ת נ ו ״ ק ו נ ם ס ו כ ה ״ ו כ ר ,ו א ף ל פ י ה ל ש ו ן בם׳ ה פ ר ד ס ה נ ״ ל א פ ש ר ש ג ר ס ו 4 ״ ק ו נ ם ס ו כ ה ש א נ י ע ו ש ה ״ ו פ י ר ש ו :קרבן ע ל י א ם א י נ נ י ע ו ש ה סוכה *,ח י י ב ל ה ב י א קרבן ,בין א ם ע ו ש ה ובין ש א י נ ו ע ו ש ה סוכה. ו ל פ י ה ל ש ו ן ב ס ׳ ה ת ר ו מ ו ת מ ש מ ע ש פ י ר ש ו :קרבן ע ל י ש א נ י ע ו ש ה ו ה ו צ י א ו מ מ נ ה גם ה ה ל כ ה ש ל נ ו ד ר ל צ ד ק ה . סוכה ,כ ל ו מ ר ,א ם א ע ש ה סוכה. א ת ע צ ם ה ה ל כ ה ע ״ פ פ י ר ו ש הגאונים ,א ע פ ״ י ש א פ ש ר ל פ ר ש א ת ה מ ש נ ה אחרת. והר״מ הנ״ל פסק ועיין באור גדול ל מ ש נ ת נ ו מ ה ש ת מ ה ע ל פ י ר ו ש זה. .34-33 אסור כיצד בשבועות, א מ׳ קונם ומותר שאני בנדרים. ש ב ו ע ה ש א י נ י ישן ,ו ש א י נ י מ ד ב ר ו ש א י נ י ו כ ו / ו ב מ ש נ ת נ ו פ ״ ב מ ״ א :קונם ושאני(. ישן, וכ״ה כד. שאני מדבר, שאני מהלך, והנכון בקג״נ :בשבועה כיצד ,אמ׳ וכע״ז בכי״ע )אלא ששם :ש א נ י . . .ו ש א נ י . . . ש א נ י י ש ן ו כ ר ,ה ר י ז ה ב ל א י ח ל דברו ,ש ב ו ע ה ש א י נ י י ש ן ,ש א י נ י מ ד ב ר ,ש א י נ י מ ה ל ך אסור. , ו פ י ר ש ר ב י נ א )בבלי ט ״ ו א ( :ו מ א י ב ל י ח ל ,דרבנן. ״ משנה שבירושלמי ,הוצ׳ לו ,קויפמן ופרמה .וכ״ה נם במשנה בקטעים סן הננחה. *5עיין להלן ,ה ע ר ה ,46בשם התנחומא. >6ב ד ׳ קושטא שם :כ ך שנו רבותינו קונם שאיני ישן ,קונם שאיני מ ד ב ר ,קונם שאיני מ ה ל ך ,שאומר )צ״ל :האוסר( לאשתו ק ו ש שאיני משמשך ,ה ר י הוא ל א יחל דברו .שבועה שאיני ישן ,קונם שאיני עושה סוכה ,קונם שאיני עושה לולב ,איני עושה תפלין )איני נוטל( ,בנדרים אסור לעשותן אע״פ שהם מצוה, ובשבועו׳ מות׳ ,שאין נשבעין ע ל המצות לעבור .ועיין ב מ ה ד ו ר ת בובר שם ,ואין להשגיח בהשלסותיו. י* מלשון זו מ ו כ ח שיש כאן תשובת גאון ,כסיגנון הרגיל של הגאונים. א ת תשובת הרי״ף. 4 ולעיל ב ס מ ו ך שם ה ב י א « וכן במשנת ניטין פ״ד מ״ז :שאמר לאשתו ק ו ש ש א נ י )כגירסת הוצ׳ לו ,רי׳׳ף ועוד .קויפמן ו פ ר מ ה :שני( מנרשך וכו׳ .ובבבלי שם מ״ו רע״ב :מאי ק ו ש )ופירש הר״ן :היכי שייך למימר ק ו ש ש א נ י מנרשך( .א מ ר ר ב הונא באומר יאסרו כ ל פירות שבעולם ע ל י אם איני מנרשך. , נדרים פ׳׳א ע מ 103 406 ובירושלמי ם׳יב ה״א ,ל״ז ע״ב :״מה מקיים שמואל בלא יחל ועיין שם במיוחס להריטב׳יא. , דברו ,כאילו בל יחל דברו״ «.ועיין בבלי םפ״א י״ג ב ומ״ש מהרי״ן אפשטין במבוא לנוה״מ, עמ׳ 501ואילך .ועיין בבלי ט״ז רע״ב ,ובמיוחם לרש״י שם ,ד״ה אםיפא. .34קונם פ י מ ד ב ר ע מ ך ,י ד י ע ו ש ה ע מ ך וכר .פיםקא ממשנתנו םם״א ,ושם: אסור )ולא יותר( .ועיין בעטור בכורים ,ד״ה קונם. בנדרים .35—34א ס ו ר ואסור ב ש ב ו ע ו ת .כ״ה בד ,בכי״ע ובקג״נ. ובכי״ו בטעות :ומותר בשבועות .ועיין בחזון יחזקאל בחידושים ,ד״ה קונם. .36—35ס ת ם שראיתי אלא ובכי״ו: נדרים חבירי ל ה ח מ י ר .מה שהיו ראית נ ו ד ר י ן כך, איני לידור ,אמ׳ יודע, א ס ו ר .כ״ה )״שהיו״( בנוסחאות הנ״ל. ש א י ן נודרין ו כ ו /וכנראה שצ״ל :שהין .ובמשנתנו פ״ב מ״ד :סתם נדרים להחמיר, ופרושם להקל .כיצד ,אמר הרי עלי כבשר מליח ,כיין נסך ,אם של שמים נדר אסור ,אם של , ע״ז נדר מותר ,ואם סתם אסור .וכתב הרא״ש בפםקיו ס״א סי׳ י :ויש מפרשים אעפ״י שסתם נדרים להחמיר ,היינו כשלא פירש מה היה בלבו ,אלא אמר כך נדרתי כמו שפירשוה חכמים וכר. ובפי׳ ר״א מן ההר ,סוף עמ׳ מ״א :ואם סתם ,שהוא בקרן אורה י״ח ע״ב. אינו ז כ ו ר לאי זה דבר כיון .ועיין ופירוש התוספתא מחוור מאד ,והיינו סתם נדרים להחמיר ,ומבררים בעקיפים למה נתכוץ ,ושואלים אותו מה ראיתה לידור ? ואם יאמר שלא נתכוון כלל לנדר ,ונדר במליח של ע״ז ,הרי פירושו להקל ,ואם אמר שכיוון למליח של מזבח ,הרי בוודאי אסור ,אבל אם אמר סתם נדרתי ,ואיני יודע כלל פירושו של מליח וכר ,אלא שראיתי חבירי עושים כן, ונתכוונתי לנדר איסור ,סתמא אסור. ונראה שכן הפירוש גם בירושלמי נזיר ס״א ה״א ,נ״א ע״א :אלא כי נך 5קיימין באומר אחד של הלשונות הללו נזרתי )כלומר ,שראיתי חבירי עושין כן( 5<,אם תופש אחד מהן נזירות תחול עליו נזירות וכו52 / .39-36נ ד ר כימים אמורים דיו ועבר על שנהג בהן בזמן היתר, שנדרו נדרו ,אין דברי לזמן ר , נ ש א ל י ן לו, מאיר .א מ מרובה ,א ב ל ש ל ש י ם י ו ם .וכ״ה בד .אבל בכי״ע :דברי ר׳ אמורים בזמן שנדרו זמן דברי ר , מ ו ע ט ,אבל נדרו זמן , י ה ו ד ה ר׳ יוסי אומ ו כ ר בזמן שנדרו זמן , בזמן עד ר׳ שינהוג יוםה במי שנדרו לזמן אסור דברים מועט, , י ה ו ד ה .א מ ר׳ יוסי במה דברים מ ר ו ב ה דיו שלשים יום .וכן בקג״נ: מ ו ע ט אבל נדרו זמן ה ר . .ה .וכן היתה הגירסא בתוספתא בץ בשמות התנאים ,וכץ בגירסא בדברי ר׳ יוסי ) מ ו ע ט . . .מרובה( לפני בעלי התוספות כאן כ׳ א /ד״ה אבל נזירות. ועיין מ״ש להלן בשם הרדב״ז. ועיין במיוחס לרש״י נזיר ל״ב א /ד״ה ואיבעית אימא )בלישנא אחרינא( ,מה שהביא בשם התוספתא .ויותר 49 ועיין לעיל ,הע׳ ,46בשם התנחומא .ועיין ס״ש להלן פ״ד ,שר ,17-15דיה ולעיל .ועיין ס״ש הר״ח אלבק בספרו מחקרים בברייתא ובתוספתא ,עם׳ .156 «°צ״ל :כינן )בסלה אחת(-כן אנן. !« כלוסר ,כסו בתוספתא כאן ,ואני םתכוין לנזירות ,אלא שאיני יודע את משמעות הדבור שאפרתי .ועיין היטב בירושלמי שם פ״ב ה״ב ,נ״א ע״ד ,ויתבאר אי״ה במקום אחר. « ופירוש המפרשים דחוק סאד .וםסיק הירושלסי שבכגון דא אומרים לו ״שמור ושמעת״ .ועיי״ש בגליון הש״ס ,בנועם ירושלסי ובצפנת פענח פ״א סה׳ נזירות ה״ח מיש על .שמור ושמעת״ .ובמכילתא לדברים שפרסם שכטר בצופה האנגלי ,סדרא ישנה חט״ז ) ,(1904עסי ) 450םדרש תנאים של רד״צ הופסן ,עט׳ :(61ש מ ו ר ו ש ם ע ת .אסר הרי אני נזיר על מנת שאהא שותה ביין וםטסא לסתים וכוי ,שומע אני יהא פטור ,תל׳ לו׳ ש ס ו ד ו ש ם ע ת ,שסוד מה שבידך ,וסופך ללמוד לעתיד. ועיין לעיל שם. נדרים פ״א עמ׳ 103 407 , נ ר א ה ש כ י ו ו ן ל ב ר י י ת א ש ב ב ב ל י כ א ן כ א /ו ק ר א ל ה ״ ת ו ס פ ת א ״ ,כ ר ג י ל א צ ל ה ר א ש ו נ י ם ,עיין מ ״ ש , , בתשלום תוספתא ,ע מ 6ואילך. והנה ו ע י י ן בהגהות מ ה ר ״ ב ר נ ש ב ו ר ג ל מ י ו ח ס ל ר ש ״ י ה נ ״ ל ,א ו ת ב . ב י ח ס ל ש מ ו ת ה ת נ א י ם מ ס ו ר ת ה י ר ו ש ל מ י ו ה ב ב ל י כ א ן שווה ,ו ה י א כ ג י ר ס ת כ י ״ ע , ק ג ״ נ ו ת ו ס פ ו ת )ובבבלי נ ז י ר ל ״ ב א ׳ ק ו ר א ל ת ״ ק ״ ר ב נ ן ״ .ו ע י י ן להלן ה ע ר ה ,(67א ל א ש ב ש נ י ה ם , , , )ירושלמי נזיר פ ״ ה ה״ד ,נ ״ ד א ,בבלי כאן כ א /נזיר ל ״ ב א ( המחלוקת היא לעניין ועיין ר ד ב ״ ז בפירושו ל ה ר ״ מ פ ״ ד מה׳ נזירות הט״ו ,שהביא בשם התוספתא:״ מועטת 54ובו׳. ו א פ ש ר ש ה ו א נ י ס ו ח ה ר ב ע ל פ י הבבלי 55,ע י י ״ ש . נזירות. בנזירות ו א ש ר ל ג י ר ס א ב ד ב ר י ר ׳ יוסי, ה ר י ג י ר ס ת ה י ר ו ש ל מ י )הנ״ל( ה י א כ ג י ר ם ת ד ו כ י ״ ו ב ת ו ס פ ת א ,ו ג י ר ם ת ה ב ב ל י ) כ א ן כ ׳ א׳. ועיין גם ב נ ז י ר ה נ ״ ל ( ה י א ב ג י ׳ כ י ״ ע ,ק ג ״ נ ותוספות. ו כ ב ר א מ ר נ ו ל ע י ל ב ס מ ו ך ש מ ח ל ו ק ת זו בין ב ב ב ל י ובין ב י ר ו ש ל מ י ה י א ב נ ז י ר ו ת ) ו נ ד ר ל א נ ז כ ר שם(. ו כ ת ב ב ק ו נ ט ר י ם י ם ) מ ש פ ט י ה ח ר ם והנדוי( ש ע ר ו ׳ ב ש ם ה ר א ב ״ ד ) ״ ו כ ת ב ו ב ש ם ה ר א ב ״ ד ״ ( וכן כ ת ב ב מ א י ר י כ ׳ א ׳ )הוצ׳ ר ״ א לים ,ע מ ׳ פ ״ א ( ב ש ם ת ש ו ב ת ג ד ו ל י המפרשים56 ש ה מ ח ל ו ק ת ה י א ב נ ז י ר ו ת ד ו ו ק א ,מ ש ו ם ש ס ת ם נ ז י ר ו ת ש ל ש י ם יום ,א ב ל ב נ ד ר י ם א ף ר ׳ יוסי מ ו ד ה ש א י ן נזקקין ל ו ע ד ש י נ ה ו ג א י ס ו ר כ י מ י ם ש נ ה ג בהם היתר .וכן ה ב י א ר ״ א מן ההר ,ע מ ׳ מ ״ ד ,ב ש ם ״ א י כ א מ א ן ד א מ ר ״ ,ו ב ת ש ב ״ ץ ח ״ ב סי׳ כ ״ א ,ח׳ ע ״ א ,ב ש ם ״ פ י ר ש ו ה ר א ש ו נ י ם ז ״ ל ״ ,וכן ב ש ו ״ ת , ה ר י ב ״ ש סי׳ ש צ ״ ה ב ש ם ר ׳ מ ש ה נחלאווד .[.וכן כ ת ב ו ב ת ו ס פ ו ת כ א׳ ,ד ״ ה א ב ל ,ב ד ר ך ״ א פ ש ר ״ , א ב ל הוסיפו :ו מ י ה ו בתוספתא ק ת נ י ה א י פ ל ו ג ת א ד ר ׳ יוסי ו ר , יהודה בלשון נ ד ר ,ו ל א ב ל ש ו ן נ ז י ר ו ת ,ו א פ י ל ו ה כ י א ״ ר יוסי ב נ ד ר מ ר ו ב ה ש ל ש י ם יום. , והוסיפו שם בתוםפ הנ״ל :ותימה מה עניין ל׳ יום לנדר ,ויש רוצים לדקדק מזה דםתם , נ ד ר ל ׳ יום ,ו ל ״ נ ) = ו ל א נראה( ,ד ה א א מ ר ב פ ר ק ק מ א )ד׳ ב ( נ ד ר ל י ת ל י ה קיצותא.לג ל כ ״ נ 53כ״ה ).ובתוספתא תני ל ה הכי״( ברדב״ז מכ״י)?( שברמב׳ם בד׳ חדשים ,א ב ל ב .י ק ר תפארת״ .ו ב ת ו ס פ ו ת ת נ ו ל ה הכי״ ,ו ב ע ל כרחינו אנו אוסרים שכיוון )איזמיר תקי״ז( הנירסא היא: לתוספתא ,ולא לתוספות כאן כ׳ א׳ ,שהרי התוספות ל א הוסיפו כלום ע ל הברייתא שבבבלי כאן ,ולא ע ו ד א ל א שהעירו שבתוספתא ה מ ד ו ב ר הוא בנדר ,ולא בנזירות ,בניגוד ל ב ב ל י .ועיין גם להלן ,הע׳ .54 ב ב ר י י ת א ר׳ ״ והרדב״ז שם כיוון לתוספתא ,ולא לברייתא שבבבלי ,שהרי כ ת ב :ש ם יוסי אומר דיו שלשים יום ,ובתוספתא תני ל ה ה כ י )עיין ל ע י ל הע׳ ,(53ר׳ יוסי אומר בד׳׳א דינהוג איסור ב נ ז י ר ו ת מועטת ,א ב ל ב נ ז י ר ו ת מרובה ,אם נדר מ א ה וזלזל כימים אשר נהג בהם היתר, חמשים ,דיו שינהוג איסור שלשים יום .ועיין בתוספות ישנים שיצאו מחדש ,ע מ ׳ פ״ה. «* ברם בידי הרדב״ז היו כתב״י של ה ת ו ס פ ת א בנירסאות משונות ,ננד כ ל הנוסחאות והראשונים, עיין מ״ש ל ע י ל ח״ה )מנילה( ,עמ׳ ,1124ד״ה ברם. 56בשו״ת הראב״ד הוצ׳ הר״י ק א פ ח סי׳ מ״ג ,עמ׳ קכ״ו )באחד שנשבע שלא ת ה י ה ל ו אשה א ח ר ת זולת פלונית ,ואח״כ א ר ס אשה א ח ר ת ( :וקנסגו אותו ל פ י ר א י י ת ג ו שלשים יום .ומן הלשון .ל פ י ראייתנו״ משמע שלא מן הדין קנס אותו )אלא ל פ י ראות הדיין( ,ואפשר שעדיין ל א עברו עליהם ל׳ יום מזמן האירוסין ,ואין מ ד ב ר י ו ראייה ל א ל כ א ן ולא לכאן .ובב״י יו״ד סי׳ ר״ח ה ב י א א ת ד ב ר י הרשב״א בתשובה )והיא בח״ה סי׳ רנ״ח( ודברי הרמב״ן )המיוחסות לו סי׳ רנ״ה( שאין ה ב ד ל בין נדר לנזירות לעניין שלשים יום ב נ ד ו ן שלנו ,שלא כ ד ב ר י ה ר א ב י ד .ועיין מ״ש דו״ז בשו״ת ד ב ר י מ ל כ י א ל ח״א סי׳ ע״ו ונתחלף לו ז״ל משפט ה ח ר ם של הרמב״ן בזה של הקונטריסין שמרן רגיל ל ה ב י א אותם )ונדפו בחייו ,בקושטא רע״ו ,ואח״כ בס׳ אוריין תליתאי ,ק ר א ק א תרנ״ד> .ודברי המעיר למאירי שם צריכים תיקון רב. « וכן הביאו ראייה זו בהגהות מ ר ד כ י ס ו ף שבועות ,ס ו ף סי׳ תשפ״ח ,בהנהות ר״פ בתשביץ קטן סי׳ ת״י .וכן הביאו בשמו ב כ ל בו סי׳ פ״ח ובא׳ח ח״ב ,עמ׳ .498ואף התוספות כאן נערכו ,כנראה, ע״י ת ל מ ד ו של רבינו פרץ ,עיין בס׳ ב ע ל י התוספות לר״א אורבך ,עמ׳ 494ואילך .ברם בראייה זו יש ל פ ק פ ק ,שכן אמרו ב ב ב ל י שם :ד י ל מ א גבי נדרים הוא דמיפר ,משום ד ל א אית ל ה קיצותא ,א ב ל נבי נזירות ד א י ת ליה קיצותא ,ד ס ת ם נזירות ל׳ יום ,אימא ל א )כלומר ,שאין ה ב ע ל מיפר( ,קמ״ל .ולפי נדרים פ״א עמי 103 408 ) -ל ק נראה( דאע״ג דםתם נדר לעולם ,מ״מ אץ להחמיר בנדר יותר מבנזירות ,שיש בה קרבן. ועיין בשו״ת הרשב״א ח״א סי׳ תרם״ז ,בשאלה ובתשובה שם. ברם גירםת התוספתא )לפי ד וכי״ו( בדברי ר׳ יוסי קשה מאד ,ואיך אסשר לומר שאם נדרו הוא לזמן מועט ,והוא לשלשים יום ,או פחות מ ק )לפי פירוש רוב המפרשים( ,ועבר על נדרו ״דיו שלשים יום׳ ,-והרי אינו יכול לעבוד על נדרו יותר משלשים יום ,ואף לתיק אינו , יכול לנהוג איסור יותר מ ל יום ,ואם עבר על נדרו פחות מל׳ יום אינו נוהג איסור אלא כימים שעבר בהם ,לת״ק ,ונמצא שר׳ יוסי מחמיר ,ואיך אפשר לומר :ד י ו ל׳ יום»• . והמפרשים כאן הגיהו בתוספתא ע״פ הבבלי :בזמן שנדרו ל ז ק מועט ,אבל בזמן שנדרו לזמן מרובה דיו שלשים יום ,כעין גי׳ כי״ע וקגיג .ברם קשה מאד להגיה נגד כייו וד המקויים גם עיי הירושלמי וסדר אליהו זוטא והוספה שבשאילתות )עיץ להלן(. ולא עוד שהגידםא שלנו היא הקשה והמקורית ,ומסתבר שבכי״ע וקגינ הגיהו על פי הבבלי. ובירושלמי )נזיר פיה ה״ד ,נ׳י׳ד עיא הניל( :הרי שנזר והיה מגלגל״ בנזרו אץ נשאלץ , לו אלא אם כן נהג בהן באיסור כימים שנהג בהן בהיתר דברי ר יודה. אמר ר׳ יםא במה דברים אמורים בנזרו מרובה ,אבל בנזרו ממועט ד י ו«• שלשים יום .ומה בץ נזרו מרובה לנזרו ממועט ? אלא אכן הוא ,במה דברים אמורים בזמן שגילגל בנזרו זמן מרובה אבל גילגל בנזרו )זמן(״ ממועט ד י י ו שלשים .מה נן קיימץ ,בשגילגל בטומאה כל עמא מודיי שסתר הכל. אם כשלא גלגל נאלא[ בתגלחת ,כל עמא מודויי שלא סתר אלא שלשים יוס «.אלא כן אנן קיימץ בשגילגל ביץ .בעומד בתוך נזירותו אבל בעומד לאחר נזירותו)אכל(« סתר. פירוש המפרשים היא סתם הלכה ,שיש מ ה סה שאין בזה .אבל בארש פי״ב מה׳ נדרים חייט פירש, שהכוונה היא שנבי נדרים יכולים הבעל והאב להפר ,משש שבנדרים אין להם קיצותא ,והיא יכולה ל ד ו ר אפילו ליש אחד ,וסמילא תתכן כאן הפרה ,אעפ״י שאינם עוקרים את הנדר ,אלא חותכים אותו מכאן ולהבא ,אבל בנזירוח הואיל ויש לה קצבה ,ואינה פתוחה סל׳ יש ,ואפילו אמרה הרעי נזירה יש אחד היא נזירה ל' יש )כמשנתנו בנזיר פיא סיג ועוד בכ״ס( ,הייתי סבור לוםר שאינם יכולים להפר, הואיל ואינם עוקרים את הנזירות ,והיסים שלפני ההפרה עוסדים באיסורם ,ססילא סתפשטת המירות שוב לשלשים יש )עיין בבלי כאן פ״ג אי( ,ואין כאן הפרה ,קס״ל שאף במידות ספירים .ואף שאפשר לערער בין כך ובין כ ך על הראייה סן התלסוד ,סיס עצם הדין הוא דין אסת ,כפסק רוב הפוסקים, ועיין בבלי כאן כיח א' ובשרח הראנ״ח סי' ק״כ ,קע״ח ע״ד• « ועיין מיש להלן הע׳ .60ופירוש הנצי״ב זיל בשאילתות סי' ס' ,אוח ה' ,דחוק פאד .ואעפ״י שבאסת לא נתברר סהו .זמן מרובה׳ וסהו .זסן ססועט' סיס ססתבר כפירושן של רוב הראשונש שזםן מועט הוא שלשים יש חמן מרובה הוא יותר סשלשים יש .ועיין בבלי מרק כינ אי ,קדושין ע׳ אי .ובפי׳ הר״א סן ההר נזד ,עס׳ רי״ט ,ס ע ד :ובנדרש פרק ואלו סוחרין פדש רבעו שלסה מדוח מועטח חדש, או שני ח ד ש י ם .ועיין ש בפדוש הריא סן ההר כאן ,עס׳ ס ד .ולפי פדוש זה יתכן שיעבור על נדרו חסשש יש בנדר םועט ,ור׳ ישי אוסר שבכנון דא ד י ו שלשש יש .אבל הפירוש הנ״ל משונה מאד ,ונתת את דבריך לשיעדין .ושסא פירש״י ע״פ סשנת כתובות רפ״ז ,ולפעסש אף שני חדשש הוא זסן מועט .ודחוק. •« כלוסר ,מזלזל ,עיין מיש בהערותי לדביר שהוצאתי לאור )דושלש תיש( ,עסי ,83העי .11 ״« בגוף כייל בירושלסי :ד י ן )ותוקן :דיו( שלשש יש )וכן גרם בבבלי בםאדי בסקוסו ,פ׳ ע״ב .ובקונטרשין סוף שער וי :כ י ו ן שמהר האשור ל׳ יש( .ולפי נדםא זו סרו כל הקושיש ,ודי ישי מחסיר )עיין לעיל ,הע׳ (58שובר שאפילו זלזל פחות סל' יש אץ נשאלץ לו עד שימזג באשור ל׳ יש ,כדין סתם מדות .אבל ברור שהחיקון בדושלמי נכון ,וכן םוכח סהסשך הירושלסי ,ואף הסימון ״דין שלשש ישי סגוסנם קצת. »« כנ״ל להגד ,והמשיף לא הבין את העניין ,וחשב שההבדל הוא מסן הגלגול ,אבל האמת היא שהמונה היא אם גלגל זסן םרובה ב מ ת ממועט ,עיין ס״ש להלן ,הע׳ .64 « ולפ״ז אפילו אם לא זלזל אלא פעם אחת סותר שלשש יש ,ועיין בשי־ק ,ד ה אם. ״ נראה שצ״ל :אינו סותר ,כהגהת בעל ק״ע ,אבל לא כפדושו. , נדרים פ׳׳א ע מ 103 409 ונראה בפירוש הירושלמי שאינו מגיה את הברייתא אלא מפרשה .ומתחילה סבר הירושלמי שזלזל בכל ימי נזירותו וכבר עברה ,ולפיכך שאל מה בין נזירות מרובה לנזירות ממועטת. ותירץ שעדיין הוא עומד בתוך נזירותו ,ור׳ יוסי סובר שאם זלזל זמן מרובה בנזרו מרובה אין נשאלין לו עד שינהוג איסור כימים שנהג בהם היתר ,אבל אם גילגל זמן מרובה בנזרו ממועט64, דיו שלשים ,ואין מחמירין עליו שינהג איסור יותר מעיקר הנדר .והוסיפו בירושלמי שדין זה הוא דווקא בעומד בתוך נזירותו ,אבל בעומד לאחר נזירותו ,כלומר שכבר הקריב קרבנותיו ,ורוצה עכשיו להשאל על נזרו ,כדי לתקן את הלאוין שעבר עליהן בשתיית יין אינו סותר כלום ,ומאי דהוי הוי ,וכבר קיים את נדרו ,ולא עוד אלא שנמצא מקריב חולין בעזרה אם ישאל על נדרו. ועיין בצפנת פענח פ״ד מה׳ נזירות הי״ג שפירש את הירושלמי אחרת. ולפ״ז נ״ל שבתוספתא שלפנינו מדברים בכל נדר ,ואף נזירות בכלל )ועיין מ״ש לעיל , הע ,(55—54שגם נזירות נדר הוא ,והיא נסמכה למשנתנו כאן ספ״ב ,כשם שהבבלי הסמיכה לשם ,ובנזירות יתכן שנהג היתר זמן מרובה ,אעפ״י שעיקר הנזירות לא היתה אלא שלשים יום, ונקטו בירושלמי ובבבלי ״״נזירות״ משום דברי כמו שכתבנו לעיל 6=,ובה חולק ר׳ יוסי. ר׳ יוסי שלא יתכנו אלא בנזירות. ובסדר אליהו זוטא פט״ 66מובא )בשינויים( הסיפור שבבבלי שבת קכ״ז ב׳ :מעשה באדם ז , אחד שירד מגליל העליון לעשות מלאכה בדרום וכו ,ומסיים שם :וכשבקשת ממני תבואה ואמרתי לך אין לי ,במה חשדתני ? אמר לו ,אמרתי שמא כל נכסיך הקדשת לשמים .אמר לו, העבודה, כן היה ,שנדרתי כל נכסי מפני הורקנום בני כדי שיעסוק בתורה ,עד שבאתי לחכמים והתירו לי נדרי ,שכל נדרו אין נזקקין נלו ע ח שהוא נהג כדרך שהוא המאחר , נהוג בהיתר דברי ר׳ א ל ע ז ר.ל 6אמר ר יוסי במה דברים אמורים במרובה אבל בנדר מועט , דיו שלשים יום .וכן בשאילתות סי׳ מ ד״ו ט״ו ע״ג :שכל מי , ש י א ח ר נדרו אין נזקקין לו שנוהג באיסור ,כדרך שנוהג בהיתר דברי ר א ל ע ז ר ,ואמר ר׳ יוסי בד״א בנדר אבל בנדר מרובה, מ ו ע ט שלשים יום. ואעפ״י שההוספה מ״שכל מי שיאחר״ וכו׳ אינה בשום כ״י של השאילתות ,אלא בגליון כי״ך 68ואין ספק שהיא הוספה מאוחרת ,וכן הפרקים שם בסדר אליהו זוטא מלוקטים מכמה ׳ מקומות ,מ״מ ברור שהמלקט לא בדא את הדברים מלבו ,ויש לנו עוד מקור המקיים גי׳ כי״ו וד. ולא עוד אלא שהלשון ״שכל ה מ א ח ר נדרו״ ,״שכל מי מקור מקביל לברייתא זו. ש י א ח ר ״ נדרו״ אינו נמצא בשום וכנראה שיש כאן נםיון לפירוש. והמפרש פירש שהמדובר הוא בנדר )ולא בנזירות( ושהנודר נדר לזמן קצוב ,ולא פירש מתי יתחיל לקיים את נדרו ,ומן הדין 64וכל זםן שלא הקריב קרבנותיו אם שתה יין לוקה )עיין להלן נזיר פ״ב ,שו׳ ,46ומש׳׳ש( ,אפילו אם כבר השלים נזירותו ,וממילא יתכן זלזול של מאה יום בנזירות של ל׳ יום .ועליה אמר ר׳ יוסי שאין מחמירין עליו שינהוג בנזירות יותר מעיקר נזירותו ,כמו שכתבנו להלן בפנים .ובקונטריםין הנ״ל )לעיל הע׳ :(60בנזירו׳ מועט ,ר״ל ש ל א נ כ ש ל בנדרו יותר מל׳ יום ,אבל בנזירו׳ מרובה ,ר״ל שנכשל בנזירותו יותר וכוי .ואף שפירוש זה הוא לנירסת הבבלי ,מ״מ נראה שפירש מעין פירושנו בירושלמי, אף שהשיטה בבבלי היא אחרת .אבל במיוחס לרש״י פירש נזירות מועטת שקיבל עליו נזירות ל׳ יום, וכן משמע מפירוש שאר הראשונים. הע׳ .64 6 6פרקי דרך ארץ ,הוצ׳ רמא״ש ,עמ׳ 6ואילך. 67כבר ראינו שלא היתה מסורת קבועה בשמו של התיק :ר׳ מאיר )תוספתא ד וכי״ה ,ר׳ יהודה )כי״ע ,קנ״נ ,ירושלמי נזיר ובבלי כאן( ,חכמים )בבלי נזיר ל״ב א׳(. * עיין בשאילתות הוצ׳ רש״ק מירסקי סי׳ מ״ב ,עמ׳ כ׳ ,ובשנויס שם. ו א ף .שיאחר״ אינו אלא ,שאחר״ ,עיין במבוא לנוה״מ למהרי״ן אפשטין ,עמ׳ ,1243ומ״ש בתסיר ח״ב )חולין( ,עמ׳ ,227שו׳ .22 6 5 6 6 9 410 , נדרים פ״א ע מ 103 , עליו להתחיל לקיימו מיד,י>ל אעפ״י שלא קבע את זמן התחלת הנדר !.ל וכן מפורש בס המצות לרב חפץ ,הוצ׳ הלפר עמ׳ :258״ואם סתם דבריו צריך להקדים ולעשותו כדי שלא יעצרנו שום מעצור״ .ולפ״ז בנדר מרובה שיש כאן פשיעה גדולה שלא חשש שמא ימות בתוך הזמן ולא יוכל לקיים את נדרו ,אין מתירין לו עד שינהג באיסור כימים שנהג בהיתר )והיינו כימים שלא התחיל לקיים נדרו( ,אבל בנדר ממועט ,שאין כאן פשיעה גדולה בדחיית הנדר לא גזרו עליו שינהג איסור כימים שאחר את נדרו ,ודיו שלשים יום .והמחוור הוא כמו שכתבנו לעיל ,ובסדר אליהו זוטא ובהוספת שבשאילתות העתיקו את הברייתא שלנו כעין ג׳ ד ,כי״ו וירושלמי, ופירשוה לעניין נדר גרידא. וברייתא זו הובאה בסדר אליהו זוטא ובהוםפה שבשאילתות כדי להסביר למה לא התיר בעל הבית את נדרו בערב יוה״כ כשתבע הפועל את שכרו ,והטעם הוא שעבר על נדרו ,ולא התירו לו חכמים את נדרו עד שינהוג איסור כימים שנהג בהם היתר .וזמן זה נשלם אחר החג .ואעפ״י שבסדר אליהו זוטא אמרו עליו על בעל הבית שמאנשי מעשה היה אבל העידו עליו שלא קרא , , ולא שנה ,ואפשר שטעה ודמה שאינו נדר ,שאף בזה קונסים אותו ,עיין במיוחס לרש״י כ א , , ד״ה ועבר ,וכן פסק הר״מ בפ״ד מה גזירות הי״ג ,וכפי שמשמע מפשוטה של משנתנו ,עיין בלחם משנה במקומו .ועיין במשנה למלך שם ,ונעלמו ממנו לרגע דברי התשב״ץ ח״ב סוף סי׳ קל״א .וכנראה שיש כאן מחלוקת הפוסקים. ובשאילתות הנ״ל המסורת היא :ומעשה ר , בר , עקיבא , א ל י ע ז ר בן בן י ו ס ף שהיה מושכר אצל , ה ו ר ק נ ו ם וכו ,ולפ״ז בעל הבית הוא ר אליעזר ,והפועל הוא ר׳ עקיבא. ברם נוםחא זו היא בשאילתות דפוס וגליון כי״ו גרידא ,ואינה בשום נוסח ,עיין מ״ש רש״ז שכטר בהערות לאבות דר״ן נו״ב םפי״ט ,כ״א ע״ב ,הערה ח /ובהוצ׳ רש״ק מירםקי הנ״ל ,וכן אינה גם בסדר אליהו זוטא ובהבאות המרובות שציין בדק״ם לשבת במקומו ,ויש להוסיף עליהן , , , גם פרקי דרבי הוצ שענבלום ,י״ד ע״א ,מדרש הגדול ויקרא ,עמ ,483ום׳ המעשיות הוצ גסטר, , עמ .53 אבל אין לבטל בהחלט מסורת זו ,ואפשר שנקטו ברוב המקורות ״בעל הבית אחד בדרום״ ,מפני כבודו של ר׳ אליעזר ,שהרי ממש כעין זה אמרו בתוספתא חלה פ״א ה״י :והלא יש פלני , ב ד ר ו ם ,ומשמע מן העניין שם שהכוונה ל ד אליעזר בן הורקנום ,עיין מש״ש , לעיל ח״ב ,עמי ,800שר .31וכן השבועה ״העבודה כך היה״ היתה שגורה גם בפי ר אליעזר2,ל , עיין תוספתא כלים ם״א ה״ו ,מדרש תנאים ,עמ ,92שם עמ׳ 3129ל ואף הלשון בבבלי :״וכשבאתי אצל חברי בדרום״>ל מוכיח שבעל הבית אדם גדול היה. וגם השם ״מפני הורקנום בני״ מוכיח כן ,עיין בהקדמת הרד״ל לפרקי דר״א ,י״א ע״א .ועיין בירושלמי פסחים פ״ו רה״ג ,ל״ג 70 ועיין בס׳ מוצל מאש ח״ב סי׳ ט״נ שהקשה למה סותר ללוות את התענית )בבלי תענית י״ב ב׳ ושו״ע ארח סי׳ תקסיח ס״ק ב׳( ,ולא חיישינן שמא ימות .ועיין במחנה אפרים ה׳ נדרים סי׳ ט״ו ובה׳ שבועות סי׳ י״ד. עיין בבלי כאן ג׳ בי ,בתוספות שם סע״ב ובשרת הריב״ש סי׳ קצ״ח .וכיה שיטת הירושלמי, עיין ר״ה פ״א ה״א ,נ״ו ע־ג ,וםיש הגרי״א מסלונים בספרו נחלת יהושע סי׳ ה׳ ,ט״ו ע״ב ,ט״ז ע״א. 2ל אעפ״י שהיתה שנורה ש בפי חכמים אחרים ,כנון ר׳ טרפון ,ר׳ סאיר ,ר״ג ,ר׳ חייא ועוד. 3ל במקבילה שבירושלמי ב״ב פ״ח ה״ד ,ט״ז רע״ב :ר׳ לעזר <-ר׳ אלעזר( .ואין כאן אלא מטבע של לשון. ,העבודה שהוא יכול אלא שאמו רשאי״ ,ור׳ יהושע בן קרחה גםדרש תנאים שם ,עס׳ (51אינו מזכיר .העבודה״. «ל ונירפא זו סקוייסת ש ע״י כל כתהיי והראשונים ,וכיה בפרקי דרבי ובמדרש הנדול שהבאנו לעיל בפנים .אמש בסדר אליהו זוטא הלשון הוא .עד שבאתי לחכסים״ .אבל זהו .תיקון״ ברור ,סשום שאמרו לעיל שם על בעל הבית זה .שלא קרא ולא שנה״ ,ומטעם זה תיקנו שם .לחכמים״ .ובשאילתות בכסה נוסחאות חסר סיום זה ,ובדפוסים הרי כל הסיש נוסף ע״פ אותו סקש של סדר אליהו זוטא. ועיין בהוצ׳ רש״ק סירסקי ,עס׳ כ׳ בשנו״ס ,ובכי׳א שם עשף בין השורות( :אצל ר ב ו ת י שבדרש. 7 1 , נדרים פ״א־פ״ב ע מ 104-103 ע״ב. 411 ו א ש ר ל כ מ ה מן ה ק ו ש י ו ת ש ל ה ר ד ״ ל ש ם ו ה נ צ י ״ ב ב ה ע מ ק ש א ל ה ש ם א ו ת א /ה ר י פ ל א ה ו א ש ל א ה ז כ י ר ו א ת ד ב ר י ה ר ״ מ ומיוחם ל ר ש ״ י ה נ ״ ל ש א ף א ם ט ע ה ו ד מ ה ש א י נ ו נ ד ר מ ח מ י ר י ן ע ל י ו ,ו ל א ד ו ו ק א א ם ז ל ז ל ב נ ד ר ו במזיד. .39ר , יהודה אומ׳ סתם ביהודה תרומה במשנתנו פ ״ ב מ״ד: אסורה. ה ר י ע ל י כ ת ר ו מ ה ,א ם כ ת ר ו מ ת ה ל ש כ ה נ ד ר ,א ס ו ר ,ו א ם ש ל גורן מותר. ד ב ר י ר ׳ מאיר. יהודה ר׳ ואם סתם אסור אומרגל ס ת ם ת ר ו מ ה ב י ה ו ד ה אסורה ,ב ג ל י ל מ ו ת ר ת ,ש א י ן א נ ש י ו ב ת ו ס פ ת א ה ג י ר ם א ״ ר ׳ י ה ו ד ה ״ ה י א ב כ ל הנוסחאות ,ו כ ן ה ג ל י ל מ כ י ר י ן א ת ת ר ו מ ת הלשכה6.ל ג ר ם ה ב ב ל י גם ב ת ו ס פ ת א ,ע י י ן ל ה ל ן בסמוך. .40-39ר ׳ בי לעזר ר , צדוק ו כ ן ב כ י ״ ע :ס ת ם ח ר מ י ם ב ג ל י ל מותרין. מותרין. מותרין , א ו מ סתם חרמין מותרין בגליל. ו ה נ כ ו ן ה ו א ב ד :ס ת ם ח ר מ י ם ב ג ל י ל אםורין ,ו ב י ה ו ד ה ו כ צ ״ ל ל פ נ י נ ו ,ו כ ן ה ו א ב ב ב ל י ש נ ב י א להלן. ובמשנתנו הנ״ל :סתם חרמין ביהודה ושאלו בירושלמי ו ב ג ל י ל אסורין ,ש א י ן א נ ש י ה ג ל י ל מ כ י ר י ן א ת ח ר מ י הכהנים.לל , ) פ ״ ב ה ״ ד ,ל ״ ז ר ע ״ ג ( ו ב ב ב ל י ) י ״ ט ב ( ש י ש כ א ן ס ת י ר ה ב מ ש נ ת נ ו בין ה ר י ש א ובין הסיפא ,ש ה ר י ברישא אמרו שלפיכך אמרו סתם תרומה בגליל מותרת משום שאין מכירין תרומת הלשכה, א ב ל א ם ה י ו מ כ י ר י ן ג ם א ו ת ה ה י ו אםורין מספק ,ו ב ס י פ א א נ ו א ו מ ר י ם ש ס ת ם ח ר מ י ן ב ג ל י ל אסורין, מ פ נ י ש א י ן א נ ש י ה ג ל י ל מ כ י ר י ן א ת ח ר מ י הכהנים ,ו מ ש מ ע ש א ם ה י ו מ כ י ר י ם א ת ש נ י ה ם ה י ו , ר א ל ע ז ר ב י ר ו ש ל מ י ה נ ״ ל :ת ר י ן תניין א י נ ו ן וכו8/ל ו כ ן ב ב ב ל י ש ם :א מ ר א ב י י מותרין. , , סיפא ר ׳ א ל ע ז ר ב ר צדוק היא ,דתניא ר יהודה אומר סתם תרומה ביהודה אסורה ,ר ׳ א ל ע ז ר והכוונה שרבי שנה א ת משנתנו כשני תנאים, ב ר צ ד ו ק א ו מ ר ס ת ם ח ר מ י ם ב ג ל י ל אםורין. ו ל ד ׳ י ה ו ד ה ב מ ק ו ם ש מ כ י ר י ם א ת שניהם ,ו א מ ר ס ת ם א ס ו ר מספק ,ו ב ג ל י ל מ ו ת ר י ן א ם נ ד ר ו , בתרומה ,מפני שאין מכירין א ת תרומת הלשכה. , והסיפא בנדר בחרם היא כ ר אלעזר ב ר צדוק ש מ ת י ר מספק ,ו ב מ ק ו ם ש מ כ י ר א ת ש נ י ה ן ו א מ ר ס ת ם מ ו ת ר ,א ב ל א ם נ ד ר ב ח ר ם ב ג ל י ל ס ת ם ועיין מ ״ ש מהרי״ן אפשטין במבוא לנוה״מ, אסור ,מ פ נ י ש א י ן מ כ י ר י ן ש ם א ת ח ר מ י כ ה נ י ם . ע מ ׳ .298 פ״ב .2-1ר ׳ אצלו, זה, והלה הרי ליעזר נדר אילו יעקב א ו מ בן שלא נדרי יאכל זירוזין. , הרוצה אע״פ אצלו, ו כ ע ״ ז בד. להדיר את ששניהן חבירו שיאכל נודרין נגד , ו ב כ י ״ ע :ר א ל י ע ז ר בן י ע ק ב א ו מ ׳ הרוצה לדור א ת חבירו וכר. ש א ף א י ל ו הן נ ד ר י זרוזין. ובתוספתא המלה ״ א ף ל א מעלה ולא מורידה שהרי מפורש כאן ו ב מ ש נ ת נ ו פ ״ ג מ ״ א :ר א ל י ע ז ר בן י ע ק ב א ו מ ר א ף את חבירו שיאכל אצלו ו כ ו , א ף , , , , זה הרוצה להדיר ו ל ה ל ן ב ס מ ו ך נ ד ו ן ב פ י ר ו ש ה ו ב ג י ר ם א ״ א ף ״ שבה. ובבבלי כ ״ ד םע״א :ת ״ ש יתר על כ ן א מ ר ר ״ א בן י ע ק ב ה א ו מ ר ל ח ב י ר ו ק ו נ ם ש א נ י נ ה נ ה ל ך א ם א י א ת ה מ ת א ר ח א צ ל י ו ת א כ ל ע מ י פ ת ח מ ה ו ת ש ת ה ע מ י כ ו ס חמין, והלה הקפיד »ל כ״ה במשנה ד ׳ נפולי ואילך ,משנה שבבבלי ו ב ה ב א ה שבבבלי י״ט ב׳ .א ב ל במשנה שבירושלמי ו ב כ ל המשניות מטיפוס א״י :ו ח כ מ י ם אומרים וכוי ,וכ״ה ב ה ב א ה שבירושלמי במקומו. 6ל וכשהם אומרים .כתרומה״ כוונתם לתרומת הגורן שהנודר ב ה מותר ,כמפורש במשנתנו רפ״ב, שאין כ א ן מתפיס ב ד ב ר הנדור. ל ל כלומר ,והם מכוונים ל ח ר ם ל מ ק ד ש )לבדק הבית(. 8ל ור׳ ירמיה שם תירץ :ח ד תניי ה ו א וכר ,עיי״ש. , נדרים פ״ב ע מ 104 412 כנגדו, א ף א ל ו נ ד ר י זירוזץ ,ו ל א הודו ל ו חכמים. הקפיד כנגדן״ נ ונחלקו המפרשים בפירוש הדבור ״והלה ו כ ת ב ה פ י ר ו ש * ) ל פ י שטמ״ק שם( :והלה הקפיד כנגדו ,ו נ ד ר שלא ל א כ ו ל עמו, והכי עיקר ,דהכי מפרש בברייתא. ותסס המפרש שהיא התוספתא ש ל נ ו ) ש ה ר י הוא אומר: דהכי מ פ ר ש בברייתא( ,ו ל כ א ו ר ה הדברים תמוהים ,שהרי התלמוד א ו מ ר להלן בסמוך שם :מאי ל א החיו ל ו חכמים ,ל א ו דאםילו בקמייתא ו כ ר . ו פ י ר ש ה ד ש ב י א :אפילו בקמייתא ,והיינו מה , ששנינו במשנתנו ר ׳ א ל י ע ז ר אומר הרוצה שידיר ח ב ר ו ו כ ר .ועיץ ב פ י ד י ג )עיין בתוך המיוחם ל ר ש ״ י כ׳-ב ב /כ י ה ב׳ םד״ה ב י ש ( ובשטמ״ק שם .ו ל פ י ז מוכח ש א ץ זו הברייתא שבתוספתא כאן, שלפי פשוטה היא ההלכה שבמשנה בתוספת פירוש. וכן כ ת ב מ ה ר י י ן אסשטץ במבוא ל נ ו ה י מ , עמ׳ :115״תוספתא זו משלימה בוודאי א ת משנתנו ו מ פ ר ש ת אותה ,ואינה כ ל ל הלכה חדשה ,ברייתא דומה ל ה הובאה גם ב ב ב ל י כ י ד א׳ ו כ ר ,י ת ר ע ל pאינו י ת ר ע ל ד ב ר י ר א ב ״ י שבמשנה ,א ע י פ ש כ ך הבינוהו ב ב ב ל )לאו דאפילו בקמייתא( ,אלא כ ם ש ו ק ש ל דברים ,י ת ר ע ל ד ב ר י ה ת י ק ׳ .ו כ ב ר ר א י נ ו שבעיקר הדברים כ י ו ץ מדעתו ל ב ע ל השיטה שבשטמ׳-ק שראה שזו היא התוספתא שלפנינו. ב ר ם א ץ צ ו ר ך כ ל ל להניח שהבבלי הוציאה מידי פשוטה ,שהרי בברייתא זו כ ל ו ל ו ת שתי הלכות, שהמזמץ מדיר א ת המזומן ,והמזומן נ ו ד ר שלא יאכל ,וע״ז א מ ר ו מאי ל א ו אפילו בקמייתא, והיינו ב נ ד ר המזמץ ,והיא ההלכה שנקטו במשנתנו במפורש .ומתרץ :ל א בבתרייתא )כגירםת כמה מן הראשונים( ,כ ל ו מ ר ב ד ץ השני ,ב נ ד ר ה מ ז ו ק ,ובזה ל א הודו ל ו חכמים,׳ כ מ ו שפירש ב ק ק אורה במקומו. , ו ל פ י ז ר א ל י ע ז ר בן יעקב עצמו מ ד ב ר גם ב נ ד ר ו p r oזה כנגד זה ,כ מ פ ו ר ש בתוספתא כאן. ו ק כ ת ב במאירי ב ר ם ״ ג ) ה ו צ ׳ ר י א לים ,עמ׳ פיו( :ופירוש הדברים ,הרוצה שיאכל חבירו ו כ ר הרי א ל ו נ ד ר י זרוזץ ,ד י ל שאם היה מ ס ר ב בו שיאכל עמו ,והלה אומר קונם ע ל י כ כ ר זה אם ל א ת א כ ל עמי ,והלה משיב קונם ע ל י כ ך וכך אם אוכל ,ב ץ א כ ל ב ץ ל א א כ ל שניהם םםררץ וכר. ו כ י ה ב ר י מ פ י ד מה׳ נ ד ר י ם ה י ג ,והוא ע י ס התוספתא שלנו ,ועיץ מ י ש להלן בסמוך. ו מ ל ש ץ התוספתא ״ששניהן נ ת ר ץ זה נ ג ד ז ה י משמע שאפילו ב מ ע מ י pא ת דבריהם )כלומר ,ש כ ל אחד חושב שחבירו יתרצה לו( ה ד ץ ק ,וכמו שאמרו ל ע י ל ם׳-א ,ש ר ,12״שנים שהיו p r nזה נגד זה׳ ,-שפירושו מעמידץ ,ע י ץ משיש ,והוא כ מ ו ש א מ ר ו להלן בנזיר ספיג*, ועלה א ו מ ר ר ׳ ט ר ם ץ שם :א ץ אחד מהן נזיר ,שלא ניתנה נזירות א ל א בהםלאה )והוא ה ד ץ ואינה דומה ל נ ד ר י ז ר ח ץ ש ל מקח ו מ מ כ ר בנדרים ,כמפורש בירושלמי ובבבלי ,ע י ץ להלן(. ששנו במשנתנו :קונם שאיני פוחת ל ך pהסלע ,והלה אומר ק ו נ ם שאץ מוסיף ל ך ע ל השקל, ש א פ ש ר להעמידה כשאינם מעמידים ,משום ששניהם מתחילה מכוונים לשלשה דינרים ,ע י ץ מ י ש להלן. , ועיץ בירושלמי ר ם י ג ו ב ב ב ל י שם כ״א א ,ו ב ש א ל ת ר ב י נ א שם ובמפרשים שם, וק התוספתא משמע ש ב ץ מעמידץ ו כ ץ א ץ מעמידין נ ד ר י ז ר ו ז ץ הן ,כ פ ס ק ה ר י מ ב פ י ד ם ה י ג ה נ י ל , וכתב :ל פ י ש כ ל אחד מהם לא ג מ ר ב ל ב ו ו ל א נ ד ר א ל א כדי ל ז ר ז א ת חבירו ,ו ל א ג מ ר בלבו. , ובמשנתנו פ י ג נ ד א :נ י ד ר י ז ד ח ץ כיצד ,היה מ ו כ ר חפץ ו א מ ר ק ו נ ם ו כ ר ,ר א ל י ע ז ר בן יעקב אומר א ף הרוצה להדיר א ת ח ב י ת ש י א כ ל א צ ל ו א ו מ ר ׳ כ ל נ ד ר שאני עתיד ל י ד ו ר הוא » עיין במיוחס לרש״י ובשטם־ק כ ד סע״א. 2עיין מ״ש עליו בהקדמה לשטמ״ק. » והשאלה שאם ב ט ל אצל זה בטל ט אצל זה )ירושלמי פ״נ ודא ,ל״ז ע״ד> ל א מ כ ר ה כ ל ל בבבלי. « ועיין במשנה שם פ״ה מ״ה. « במשנה שבירושלמי כי״ל :ו א ס ר ,וכיה ב כ ל המשניות מטיפוס א״י ,אלא שבגליון ירושלמי כ״י ל י ד ן נוספה ע״י אחר ה ס ל ה .ל ר .ובמשנה שבבבלי בכי״ם ובכמה מן הראשונים :י א מ ר ,ובהתג׳ שלנו :יאמר לו. , נדרים פ״ב ע מ 104 בטל ,ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר. והמשנה קשה מאד. 413 ואמרו בבבלי כ״ג םע״א :וכיון דאמר כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל לא שמע ליה ולא אתי בהדיה )ועיין בר״ן שם(. הסורי מיחםרא ,והכי קתני ,הרוצה שיאכל אצלו חבירו ומסרב בו ,ומדירו ,נדרי זירוזין הן, והרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה יעמוד בר״ה ויאמר כל נדר שאני עתיד לידור וכר. ברם הירושלמי לא פירש כלל את משנתנו אעפ״י שנשא ונתן בה ,והואיל ונשתבשו הרבה בפירושו ,נעתיק אותו ונפרשו. וכ״ה שם )פ״ג ה״א ,ל״ז ע״ד( :אמר ר׳ אמי מאן תנא נידרי זירוזין ר׳ טרפון ,דו פתר לה ב יךין 6.אמר ר׳ בא תיפתר דברי הכל ,שאין מעמידין)כלומר, מעמ שמתחילה כיוונו שניהם לשלשה דינרים( ,אין תימר במעמידין ניתני ]אף[,ל ר׳ אליעזר* בן יעקמ! ור׳ טרפוף! שניהם אמרו דבר אחד.׳! אית תניי תני הרוצה ,אית תניי תני א ף הרוצה. מאן דמר הרוצה )כלומר ,שלא שנה ״אף״( מסייע לר׳ בא )בהוכחת ר׳ בא בעצמו לעיל( .מאן , דמר אף הרוצה מסייע ל ר אמי )כלומר ,מן המלה ״אף״ משמע שנדרי בעה״ב המארח הם מעניין נדרי מקח וממכר ,וממילא שניהם במעמידין ,כלעיל( .ועכשיו נשאלת השאלה למ״ד ששנה ״אף״ כיצד פירש את המשך משנתנו. ונראה שהוא פירש כעין מה שאמרו בבבלי ,והיינו: ר״א בן יעקב אומר אף הרוצה להדיר את הכירו שיאכל אצלו ,כלומר אף אילו הן נדרי זירוזין, ואף אם שניהם נדרו זה כנגד זה ,נידרי זירוזין הן ,ומותרץ !2.ואח״כ מתחילה הלכה חדשה: אומר^! כל נדר שאני עתיד לידור ,הוא בטל ,ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר .וכוונת המשנה: רשאי אדם לומר ,אומר אדם וכר ,אדם שרוצה שלא יתקיים נדרו״ יאמר לעצמו וכר ,כלומר שיבטל את נדרו .ו״אומר״ לאו דווקא אמירה בעל פה ,אלא אפילו בלבו יכול לבטל !5.והירושלמי 6כלומר ,הנדרים שנשנו במשנה שם לעניין מקח וממכר הם אפילו כשהמוכר והלוקח מעמידים את דבריהם ,שמתחילה חשב כל אחד מהם שישינ את שלו ,ומ׳׳מ מותרים הן ,משום שמשנתנו כר׳ טרפון הסובר )נזיר פ׳׳ה מ׳׳ה( שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה .ופירש׳׳ )עירובין פ״ב אי( :שיהא נדרו מפורש על הודאי ,ולא בתורת ספק .וכן אמר ר׳ אמי גם בבבלי כאן כ׳׳א א׳ על משנתנו .ועיי׳׳ש י״ט ב׳ ובנ״ש. י כנ״ל להגיה .והירושלמי לא נרס בדברי ר׳ אליעזר בן יעקב במשנתנו .אף״ ,כמפורש בירושלמי שנביא להלן .וכן ליתא ״אף״ נם בשני כתי״י המשנה עם פירוש המשניות להר״מ שבביה״מ כאן )ענעלאו וזולצבכר( ,ואינה בה׳׳נ ה׳ נדרים ,ד״ו ע״ה ע״ד ,ובקטע מה׳ נאונים באוה׳׳ג ,עמ׳ ,118ועיי׳׳ש נם בגירסת הבבלי .וכן לא העתיקו מלה זו כמה מן הראשונים ,אבל אפשר שהם קיצרו ,עיי״ש בדבריהם. ובאמת אין הוכחה מוחלטת מן המלה .אף״ בין שנורסים אותה ,ובין שאין נורסים אותה ,עיין מ״ש מהריץ אפשטין במבוא לנוה״מ ,עמ׳ 1007ואילך. « שמא צ״ל] :ד1ר׳ אליעזר וכוי ,כלומר ,שהרי ר׳ אליעזר ,אבל פירושנו יתכן נם בלי הגהה, והכוונה אחת. » כלומר ,שהוא עוסק בנדרי בעה״ב המארח ,שהן נדרי מעמידין דווקא ,כפי שמוכח מן התוספתא כאן ,עיין מ״ש לעיל בסמוך בפנים ,ד״ה ומלשון .ולדברי ר׳ בא חולקת המשנה על התוספתא ,וסוברת שבמעמידין אין הן נדרי זירוזין ,כמפורש בסיפא של משנתנו ,עיין להלן. !0כלומר ,הרישא שעוסקת בנדרי מקח וממכר ,שאף היא במעמידין ,והיא כר׳ טרפון לדבריך, ור׳ אליעזר בן יעקב אינו אלא מוסיף דונמא אחרת. !! כלומר ,ולמה לא אמרו :א ף הרוצה וכו׳ .ובעל כרחינו אנו אומרים ,שהרישא היא כשאינם מעמידים ,וכולם מודים בה ,אבל ר׳ אליעזר בן יעקב מדבר במעמידין ,וסובר שאין כאן נדרי זירוזין )שלא כבתוספתא כאן( ,והוא מייעץ לבעה״ב לומר :כל נדר שאני עתיד לידור וכו׳ ,וממילא אין לשנות .אף״ בדבריו. כשיטת התוספתא כאן. 3׳ כלומר ,אומר 1אדם .1ולפי הנירסא .אומר לו׳ הכוונה היא אומר לעצמו ,והיא פעולה חוזרת, דונמת הלך לו. «! והכוונה ,כמובן ,לנדרים שאינם נונעים לבין אדם לחבירו בדבר של ממש ,אלא לנדרים דונמת נדרי מארחים וכדומה ,שהם באמת נדרים שבין אדם למקום. זו היא שיטת בני א״י לפי פשוטן של הברייתות ,עיין מ״ש להלן בפנים .אבל להלכה פסקו , , נדרים פ״ב ע מ 104 414 מ מ ש י ך ל פ ר ש א ת מ ש נ ת נ ו :ו ב ל ב ד ש י ה א ז כ ו ר ב ש ע ת ה נ ד ר ,כ ש ל א התנה !«,א ב ל א ם התנהל• א ף ע ל תניי בנדרים ,ואין תניי בשבועות. פי שאינו זכור.״ כהדא דתני שבועת הדיינין כתניין שבלבינו, ל א כ ת נ י י ן ש ב ל ב כ ם ו כ ר .ו ש י ט ת ה י ר ו ש ל מ י ש ב ש ב ו ע ו ת א י נ ו י כ ו ל ל א ל ה ת נ ו ת ו ל א ל ב ט ל בלבו .ו כ ן אמרו בירושלמי נזיר פ״ח ה״א ,נ״ז ע״א :תנאי היה תחול עלי נזירות אחרת. בדברים בלבי, ב ש ב י ע י ת ) צ ״ ל :ב ש ב ו ע ו ת ( מה א י ת ל ך ? ש ו ג ג חייב ,מ ז י ד חייב ,ת נ י ) צ ״ ל :ב נ ד ר י ם ( אין ת נ י י ב ש ב י ע י ת ) צ ״ ל :בשבועות(. ת נ א י הוא בלבי לכשאטמא תיםקע נזירותי ממני, ש ו מ ע י ן לו!». ובתוספתא טהרות פ ״ ו הי״ד: ועיין מ ״ ש בתס״ר ח״ד ,ע מ , .73 ומכאן מוכח שהתנאי מ ו ע י ל ב נ ד ר י ם א ף א ם ה ו א בלב ,מ ש ו ם ש א י ן פ י ו ו ל ב ו שוים ,א ב ל ב ש ב ו ע ו ת אין ת נ א י מ ו ע י ל ל א בלב ולא בפה לשיטת הירושלמי. ו ע י י ן מ ״ ש ל ה ל ן ב ס מ ו ך ב ש י ט ת ה ר ״ מ ו ש א ר פוסקים. ועיין מ ״ ש מ ה ר י ״ ן א פ ש ט י ן ב מ ב ו א ל נ ו ה ״ מ ,ע מ ׳ ,115ש ם עמי ,370ש ם ,643ו ד ב ר י ו ז ״ ל ל א נ ת ח ו ו ר ו לי ,ואין ל ה כ נ י ס ל י ר ו ש ל מ י א ת ד ב ר י ה ב ב ל י ש ל א נ ז כ ר ו בו כלל. ס ו ף ד ב ר ,כ ל נ ו ס ח א ו ת ה מ ש נ ה ש ב י ד י נ ו ג ו ר ס י ם ב ד ב ר י ר ׳ א ל י ע ז ר בן י ע ק ב ״ א ף ״ 2 °ה ר ו צ ה ו כ ר ,ו א ף ה נ ד ר ה ה ו א מ נ ד ר י זירוזין הן ,ובין כ מ ע מ י ד ובין כ ש א י נ ו מ ע מ י ד ,כ מ פ ו ר ש ב ת ו ס פ ת א כאן ,ו מ מ י ל א ס ו ף ה מ ש נ ה ״ א ו מ ר כ ל נ ד ר ו כ ר ״ ה ל כ ה ח ד ש ה היא ,ש א ד ם י כ ו ל ל ב ט ל א ת נדרו2•, או להתנות עליו מקודם?. עתיד 2 ו ב פ י ה ״ מ ל ה ר ״ מ ס מ ״ א כתב :ו כ מ ו כן י כ ו ל ל ו מ ר כ ל נ ד ר ש א נ י ל י ד ו ר ו כ ר ,ו כ מ ו כן זה ה ד י ן ב ש ב ו ע ו ת ,ו ע י י ן ב ח י ב ו ר ו ם ״ ב מ ה ׳ נ ד ר י ם ה ״ ו ,ו פ ״ ב , מ ה שבועות הי״ 23. ב , ובסוף משנה ג כתב ר ב י נ ו ) ל פ י ד ״ ג בהגד״נ( :ודע שאלו הארבעה נדרים כ ו ל ם א י ן ה פ ר ש בהם בין נ ד ר ו ש ב ו ע ה , מותר בשבועות. כולן ו כ ע י ן ז ה גם ב פ י ה ״ מ ש ב מ א י ר י . א י נ ן צ ר י כ ץ הפרה ,א ל א נ ד ר י ז ר ו ז ץ ש א י ן זה ו ל פ י פ ס ק ר ב י נ ו ג ם ב ש ב ו ע ו ת )כין א ד ם ל מ ק ו ם ( מ ו ע י ל ת נ א י ו ב ט ו ל ,ו א ף ב ש ב ו ע ו ת י ש ש ב ו ע ו ת ז י ר ו ז י ן א ל א ״ ש א י ן זה מ ו ת ר ב ש ב ו ע ו ת ״ ,ו ה כ ו ו נ ה ש י ש כאן שבועת שוא. ו א פ ש ר ש ג ם כ ו ו נ ת ה י ר ו ש ל מ י ש א י ן ת נ א י ב ש ב ו ע ו ת ,בזמן ש א ד ם נ ש ב ע ל ע צ מ ו ) כ ד ו ג מ א ש ש נ ו ב י ר ו ש ל מ י נ ז י ר ם ״ ח ה נ ״ ל ( לוקה מ ש ו ם ש ב ו ע ת ש ו א . ואשר לשבועות הפוסקים שצריך להוציא בשפתיו ,עיין שו״ע ירד סי׳ רי״א ס״ק א׳ ,ובש׳־ך שם אות ב׳ .ועיין ס״ש להלן, העי ,19בשם מרן בכ״ס .ועיין בתוספ׳ רי״ד פ״נ סי׳ ח׳ ,ד״ה רבא ,ואילך ,ואף לשיטתו צ ר י ך להתנות בפיו ,א ל א שאח״כ יכול ל ס מ ו ך ב ל ב ו ע ל תנאי זה ,עיי״ש. «! כלומר ,שלא התנה תנאי טפורש מ ת ח י ל ה ל כ ל הנדרים ש ד ו ר ,א ל א כיוון ל מ ק ר ה ידוע שהיה ב ד ע ת ו ל ה ד י ר א ת פלוני ,בזה צ ר י ך שיזכור בשעת ה נ ד ר שבטל אותו נדר. ל• כלומר ,תנאי מפורש ל כ ל הנדרים ש ד ו ר . »! שהרי זו היתה כוונתו מ ת ח י ל ה שאם ישכח א ת התנאי ו ד ו ר ,שיהיו נדרים בטלים. 1 9 ועיין תו״כ ,חובה ,פרש׳ ה׳ פ״ז ה״ה ,ובטיוחס להריש שם ,כ׳ סע״א ואילך. ה ר א ב ״ ד שם )כ׳ סע״א ואילך( :והאי דקתני תנאי היה בלבי ,כלומר, ונשאלתי לחכם א ב ל בפירוש והתירני ע ל ד ע ת אותו התנאי וכוי ,והסתייע מסוניית ה ב ב ל י בכריתות י״ב בי ,עיי״ש .ועיין בכ״מ פ״ב מה׳ שבועות סה״י ש כ ת ב :ה״ק תנאי ה י ה ב ל ב י והוצאתי בשפתי בלחש .ועיין במחנה אפרים ה׳ נדרים סי׳ וי .ועיין מ״ש ל ה ל ן פ /שו׳ ,28סד״ה האיש מקים ,ובהערות שם מסשמע משם ש.בלבי״ לאו דווקא ,א ב ל אפשר שנקטו .ב ל ב י ׳ ב ס י פ א אנב הרישא( .ועיין ס״ש ל ה ל ן בפנים ,סד״ה ואעפ״י ,בשם כ ל ה רבתי פ״ב ,ובסוף ה ד י ב ו ר שם בשם ם ד ר ש משלי. *°חוץ מ א ל ו שהבאנו לעיל ,ה ע ׳ .7 2 1 עיין מ״ש להלן. 22בנדרים שבין א ד ם למקום ,עיין מיש לעיל ,ה ע ׳ .14 2 3 ו ע י י ן אוה״נ ,עמי ,24ומה שהביא ב ה ע ר ו ת שם משרת הרשב״א ו ע ד אינו עניין לכאן ,ושם ה ט ע ם הוא סשום שאין םתירין שבועות לשיטת הנאונים. ואף מ ה שהכניס שם ב ה ב א ה סן הרסב״ם פ״ב מהי נדרים ).אסירת כ ל נדרי ונסלח(״ הוא שלא בדיוק ,והכוונה שם לתנאי בשבועות ,כ פ י שיוצא סן העניין, וכסו שמפורש בפיה״ס. ועיין בשו״ת הר״י ווייל ס ו ף סי׳ בי. אלגאזי ס ו ף סי׳ ה׳ ,ודבריו צ״ע. ועיין ה י ט ב בשו״ת שםחת ירט להרי״ט נדרים פ״ב עמי 104 415 זירוזין א מ ר ו בירושלמי )פ״ג ה״כ ,ל״ח ע״א ,שבועות פ״ג ,ה״י ,ל ״ ד ע״ד( :כשם ש נ ד ר י זירוזין מותרין ,כך שבועות זירוזין מותרות. עלי נכסיו אםורין ,הא ל ל ק ו ת אינו לוקה. כ״ט א׳. עוד הוא במיחל שבועה ע ל נכסיו ,שבועת נ כ ס י וכן העתיק בשם הירושלמי בחי׳ הרמב״ן שבועות ועצם ההלכה ש ל הירושלמי ״כשם שנדרי זרוזין מותרין כ ך שבועות זירוזין מותרות״ הביאו בשם הירושלמי 24הרשב״א כ״ה ב /ד״ה תנא כשם שנדרי שגגות ,ובשו״ת שלו ח״ג סי׳ ש״ב ,והר״ן שם ,והמאירי ר פ ״ ג )הוצ׳ ר ״ א לים ,עמ׳ פ״ו( ,א ב ל ל א הביאו א ת המשך הירושלמי. , והרשב״א )כ״ד ב ( הביא את הירושלמי שם בעניין שבועות הבאי וגם א ת המשך הירושלמי שם ,וכתב :ונראה שיש שבוש בנוסחאות ו כ ך היה ראוי להיות בה ו כ ו /במיחל שבועה ע ל נכסיו ,נכסיו מותרים, הא ל ל ק ו ת כ ל פ י הירושלמי שלנו ,עיין בשו״ת שלו הנ״ל. לוקה וכו/ ו נ ר א ה שהגהה זו קיימת גם ולס״ז בשבועות זרוזין מ ו ת ר לאכול ,מפני שפיו ולבו לא היו שוין ,א ב ל לוקה משום שבועת שוא. ובחי׳ הרמב״ן קיים א ת הגירסא שלנו, ואף הוא פירש שאם לא היה מעמיד ,הנכסים מותרים ולוקה משום שבועת שוא25. ו ע ״ פ המבואר ל ע י ל יתפרש ל נ ו מקום סתום מאד במסכתות קטנות. וכן אמרו בד״א ר ב ה פ ״ ו )הוצ׳ היגר ,עמ׳ :(193ומעשה ב ר ׳ שמעון בן אנטיפרם שהיו אורחין נכנסין א צ ל ו וכו׳ ובשעת פטירתן היה מלקה אותן ו כ ו / שיאכלו ושישתו והיו נודרין ומבדה לוקה ארבעים. ב ת ו ר ה26 א״ל ,ר ב י ו כ ו /בני אדם הנכנסין אצלי גזרתי עליהם ומבדין ,ו כ ך שמעתי מפי חכמים כ ל הנודר וכע״ז גם במם׳ כ ל ה רבתי פ ״ ט )הוצ׳ היגר פ״ח ,עמ׳ .(322 בתורה וברור שהיו נודרין בתורה כוונתו שהיו נשבעים בתורה 27,כ מ פ ו ר ש במדה״ג ובס׳ המעשיות )לעיל, הערה .(26 ו כ ב ר הבאנו ל ע י ל פ״א ,הערה ,34שיש סוברים שהנשבע בתורה סתם היא שבועה ממש 28,כפי שמשמע מפשוטה ש ל התוספתא בשבועות ספ״ב. ור׳ שמעון בן אנטיפרם שמע מפי חכמים ש כ ל ה נ ו ד ר ) = נ ש ב ע ( בתורה ובידה לוקה ,אפילו אם לא הזכיר את השם ,כשיטת ר ו ב הראשונים ,עיין ר״ן ב׳ א /ד״ה ושבועות כשבועות. ואעפ״י שאין מקשין בהגדות הרי הגדה שהולכת ונשנית והובאה ע״י הראשונים )טור או״ח סי׳ ק״ע ועוד( ונשאו ונתנו בה ב״גמרא״ ש ל מם׳ כ ל ה )עיין להלן( בוודאי שאין לבטלה לגמרי. והקושי מובן מאליו ,שר׳ שמעון בן אנטיפרם שחכם וירא שמים היה )עיי״ש 24ובתוספות רי״ד פ״נ סי׳ י׳ :יש לומר שנם נדרי זרוזין השבועות שוות להן ומותרות ,ואין ל ח ל ה ביניהן ,ונלי ל ך תנא נבי הבאי ושננות ,והוא הדין נבי זרוזין ואונסין. 2 5עיין מ׳׳ש להלן בפנים ,שו׳ ,5ד׳ה ובירושלמי .ואף שפירוש הרמב״ן בנדרי זרוזין אינו ברור לנמרי ,משום שהדברים משובשים שם ,עיין בחידושיו לשבועות כ״ט א׳ הנ״ל בד׳ ראשון ,אבל פירושו בעניין מעמידין ברור ,ועיין נם במיוחס להריטב׳־א כאן כ״ד ב׳ ,ד״ה ובירושלמי .ובמאירי רפ״נ ,הוצ׳ ריא ליס ,עמ׳ פ׳׳ו :אלא שיש מפרשין שאין דין זירוזין בשבועה וכו׳ ,עיי״ש .ולפ״ז ברור שבאינו מעמיד נכסיו מותרין ולוקה משום שבועת שוא בין בשבועות הבאי ובין בשבועות זירחין .ועיין בטל תורה לר״מ אריק לירושלמי כאן פ״נ ה״ב שכתב :לכאורה הכוונה וכו׳ אין שבועת זירוזין ח ל ה וכוי ,ולוקה .והירושלמי לא הזכיר כ ל ל בעניין שבועות זירחין את דברי ר׳ פ ר ת שם ,משום שכבר דנו שם לעיל בה״א בעניין מעמידין בשבועות זירחין. 26וכן להלן בסמוך שם .וכ״ה במחז׳׳ו ,עמ׳ ,729ובמנחדם ה״ד ,עמ׳ ,418שו׳ !9ואילך .ובמה״נ מטות ,עמ׳ ש׳׳נ :אנשים שהיו נכנסין אצלי נודרין בתורה ומבדין ,ו נ ש ב ע ין ע ל ישיבה ,ע ל כוס, על מאכל ,וכך שמעתי שכל הנודר ומבדה וכוי .וכלשון זו ש בס׳ המעשיות הוצ׳ גסטר ,עמ׳ ,71אלא ששם נם בסיום לנכון :שכל הנודר ב ת ו ר ה ומבדה וכוי. 27על .נדר״ שכוונתו שבועה ,עיין בבלי פ׳ ב׳ ,ר״ן י ד ב׳ ד״ה הנודר ,ועוד בכ׳׳מ ,עיין מ״ש בספרי יוונית ויוונות בא״י ,עמ׳ ,89ועמ׳ .91 2 8שלא כשיטת הרימ בפי״ב מה׳ שבועות היד וה״ה שפירש את הבבלי י״ד ב׳ ש בשבועה ,והנשבע בתורה סתם ,דעתו על הנוילין ,עיין מ״ש לעיל פ״א ,העי .34 נדרים פ״ב ענד 104 416 במקורות הנ״ל( כ י צ ד נתן ל ה ם ל א כ ו ל אחרי שנשבעו ,והרי הכשיל אותם ו ע ב ר ע ל ל פ נ י ע ו ר ל א תתן מכשול. ו ל א ע ו ד א ל א שבגמרא ש ל מם׳ כ ל ה )הוצ׳ היגר ,עמ׳ (322שאלו ע ל מעשה זה: איני ,והתנן ר ׳ א ל י ע ז ר בן יעקב א ו מ ר א ף הרוצה להדיר א ת ח ב י ר ו ש י א כ ל אצלו ,י א מ ר כ ל נ ד ר שאני עתיד ל י ד ו ר ה ר י הן מוםרץ ,וליחוש דילמא הני בטילי ,וקא מלקי להו ו פ ט י ר י .״ ותירצו שם :״ ל י ת דחש ל ה ל ד ר ׳ א ל י ע ז ר בן יעקב ,התם נ מ י ב ב ע ל הבית קא מיידי ,והכא כ ל מה שגזר עליו״. והתירוץ תמוה ,והרי ב ב ב ל י כ ״ ד ב׳ פ ס ק ו ה ל כ ה כ ר ׳ א ל י ע ז ר בן יעקב ,ואיך א פ ש ר ל ו מ ר ע ל י ו ״ ל י ת דחש לה ל ד ר ׳ א ל י ע ז ר בן יעקב״. הבית וכו׳״ אינו מובן. ו א ף ה ת י ר ק השני ״התם נמי ב ב ע ל ו ל פ י כ ך נ ר א ה ש ה כ ל הוא בשיטת הירושלמי הנ״ל ,ו ת י ר צ ו שם ש א ץ מי שחש ל ד ר ׳ א ל י ע ז ר בן יעקב בשבועה ,והיינו ששבועות ז י ר ו ז ץ מ ו ת ר ץ )כלומר ,מ ו ת ר ל ו לאכול(, א ב ל לוקה משום ש ב ו ע ת שןא 30ושמא ת א מ ר שהם ב ט ל ו ב ל ב ם א ת השבועה ,הרי א ץ ו ע י י ׳ בשבועות. ואפילו א ם ת א מ ר שבשעת הצורך א פ ש ר ל ב ט ל בלב ,כמעשה ש ל ד ״ ע במם׳ כ ל ה ר ב ת י ם״ב ,הוצ׳ היגר ,עמ׳ ,192וכמו שפירשו בתוספות כאן כ ״ ח א׳ ,םד״ה במוכס ,ותשב״ץ ח ״ א סי׳ צ״ג ,מ ״ ח ע״ג ,ל א א מ ר ו כן א ל א ב ב ע ל הבית שרוצה לקיים מ צ ו ת ה כ נ ס ת אורחים, ו נ ש ב ע ל ש ם מצוה ,א ב ל ״הכא כ ל מה שגזר ע ל י ו ״ ו א ס ר ל ו ל ס ר ב ,ואם נשבע ,א פ י ל ו א ם ב ט ל בלבו ,א ץ כאן א ל א ד ב ר י ם שבלב ,ולוקה משוס שבועת שוא .א ב ל מ ו ת ר להם ל א כ ל ,״ ומשום כן נתן להם ר ׳ ש מ ע ץ בן א נ ט י ס ר ם ל א כ ו ל ,ו א ח ״ כ הלקה א ו ת ם משום ש ע ב ר ו ע ל שבועת שוא. ו ב מ ד ר ש משלי םי״א ,כ״א :א ד ם שיש בו ד ב ר ומבטלו .4—3 עשרת בלבו, אמ׳ בינו ח ב י ר ו, לבין הוא נ ש ב ע מפיו ת א מ ר שהוא מנוקה ,ת ״ ל ו כ ו / קונם ליטרין, אם אם לא נמניתי לא שתיתי יין על שלוגו םםח יפה א מ ר קונם־נ ו כ ר ,ובכי״ע :אילו הן נ י ד ר י הבאי ,ק ו נ ם ו כ ר . והוא הוא ,והברייתא דבוקה ל מ ש נ ת נ ו פ ״ ג מ״ב. שאליה דינר שלו שוקלת ז ה ב .בד :נ ד ר י הבאי, ו ב כ י ״ ו ח ם ת ת המלים ״ נ ד ר י הבאי״. ובסי׳ ה ר א ״ ם )לפי שטמ״ק כ ״ ד ב /םד״ה בקורות( :וכן מוכיח בתוספתא שאינו מ ד ב ר א ל א ב ד ב ר י ם שמקצתן א מ ת ומוסיף עליהם ,כהוויות ו ר ג י ל ו ת העולם שמגזמץ ,דתני בתוספת׳ ק ו נ ס נ ׳ א ם ל א נמניתי ע ל הפסח שאליה ש ל ו ש ו ק ל ת י׳ ל י ט ר ץ ,אם ל א שתיתי י ץ שלוגו שוה ד י נ ר זהב ,כ ל ו מ ׳ ש ק ה ר ב ה ) ה י י נ ו שהפסח היה ש ק מאד( ו ח ר י ף הרבה )שהיץ היה ח ר י ף מאד(. ו ק ב מ א י ר י ל מ ש נ ת נ ו ה נ ״ ל )הוצ׳ ר ״ א לים ,עמ׳ צ׳(: ש א ץ הבאי א ל א ברואה מקצת ומוסיף בו ד ר ך גוזמא ,כ ג ץ א ל ו שכתבנו ,וכגון מה ש א מ ר ו ב ת ו ס פ ת א קונם א ם ל א נמניתי ע ל סםח שמשקל א ל י ה ש ל ו שלוגו יפה ד י נ ר )וחסרה ל פ נ י ו המלה ״זהב״(. ש א מ ד ו בתוספתא ק נ ם ככר ששה ל ט pואם ל א שתיתי י ץ ו ק בבית הבחירה ש ל ו לשבועות ,עמ׳ :90והוא ז ה ע ל י »4אם ל א נמניתי ע ל פ ס ח שאליה ש ל ו מ ש ק ל ר ל י ט ר ץ , •* כלומר ,שמא הנדרים שלהם בטלים ,או משום שהם נדרי זירתץ ,או שסא בטלו אותם והתנו עליהם לפני הנדר ,כמשנתנו הנ״ל ,תמצא שהלקה אותם שלא כדץ. 3 ״ ואעפ״י שאמר בשם החכסים .הנודר בחורה ו ם ב ד ה לוסה" אף הוא ל א הביא א ל א את עצם ה ה ל כ ה כלשונה ,וכוונתה שאף הנשבע בתורה בלי הזכרת השם לוקה משום שבועה )כמו שכחבנו לעיל בפנים( ,ובנידון שלו לוקה משש שבועת שוא. משש שלא נתכוונו שלא לאכול ,ונשבעו משש נימוס בעלמא ,וכמפורש בירושלמי לעניץ שבועות זירתין ,וכפירוש הרמב״ן ,או כהגהת הרשב״א שהבאנו לעיל בפנש ,סד״ה סוף דבר ,א ב ל אם ס ר ב ו ולא רצו לאכול ,הרי הוכיח סופן ע ל חחילתן ,שנשבעו כדי לקיש ,ואין כאן שבועת שוא. 3 * בד״ח של התוספתא :שאליה שלו שוקלת ע ש ר ה ליטרין. 3 3 ע ש ר י ם ליטרץ ,והיא טעוח הדפוס ,ובד״ר לנכון: ו מ ר א ה שאף לפניו חסרו ה ם ל ש נדרי הבאי ,וכני׳ כ ת .ועיין ם״ש להלן ,העי .35 «׳ וכ״ז היא ח ש פ ת פירוש של רבינו ,עיין ס״ש ל ע י ל פ״א ,העי .33 , נדרים פ״ב עמ 104 ו א ם ל א ש ת י ת י יין ש ל ו ג ו י פ ה דינר ,מו 33. תר 417 ו ה י ת ה ל פ נ י ו ב ת ו ס פ ת א ג ו ז מ א י ו ת ר קטנה :ש ש ה )במקום :ע ש ר ה ( ל י ט ר י ן ו ל ו ג יין י פ ה ד י נ ר )במקום :ד י נ ר זהב( .והנכון כ ל פ נ י נ ו . ו ב מ ש נ ת נ ו פ ״ ג מ ״ ב :נ ד ר י הבאי ,א מ ר קונם אם ל א ר א י ת י ב ד ר ך הזה כ י ו צ א י מ צ ר י ם א ם ל א ר א י ת י נ ח ש כ ק ו ר ת ב י ת הבד. ובשבועות פ ״ ג מ״ח :איזו היא שבועת שוא ו כ ר ע ל העמוד ש ל אבן ש ה ו א ש ל זהב ו כ ר ,אם ל א ר א י ת י ג מ ל ש פ ו ר ח ב א ו י ר ו א ם ל א ר א י ת י נחש כ ק ו ר ת ב י ת הבד. ו ב ת ו ס פ ו ת ש ם ) כ ״ ט א ׳ ד ״ ה אם( ת מ ה ו ל מ ה נ ק ט ה ה מ ש נ ה א צ ל נ ד ר י ם ״ כ ע ו ל י מ צ ר י ם ״ ,ו א צ ל שבועות שוא ״גמל פורח באויר״. וכתב הריטב״א בשם ״ י ש מרבותינו״ :״דתנא בחדא וה״ה ב א י ד ך ,ו י ג י ד ע ל י ו רעו ,דהא ק ת נ י ב ת ר ו ו י י ה ו כ ק ו ר ת ב י ת ה ב ד ״ . ו ע י י ן גם ב מ י ו ח ס ל ר י ט ב ״ א כאן , כ ״ ד ב׳ ו ב ח י ׳ ה ר מ ב ״ ן ב ש ב ו ע ו ת שם ,ו ב מ א י ר י כאן ושם ,ו ב ד ק ״ ס ש ב ו ע ו ת ,ע מ ׳ ,53ה ע ר ה נ . נ ח ש כ ק ו ר ת ב י ת ה ב ד ו ג מ ל ה פ ו ר ח ב א ו י ר הוא ל ש ו ן גוזמא36. ואף ועיין בתוספות ה ר א ״ ש שבועות כ ״ ט א ׳ ד 3ו ב ת ו ס פ ו ת כאן כ ״ ד ב׳. א ב ל כ מ ה מ ר ב ו ת י נ ו ח ל ק ו בין ״ כ ע ו ל י מ צ ר י ם ״ ובין ״ נ ח ש כ ק ו ר ת ב י ת ה ב ד ״ ,מ ש ו ם ש ב ע ם ר ב כ ע ו ל י מ צ ר י ם ש י י כ ת לשון גוזמא ,ו ב נ י א ד ם מ ד ב ר י ם כן ,א ב ל נ ח ש כ ק ו ר ת בית ה ב ד ש ה ע מ י ד ו ה ו , , ב י ר ו ש ל מ י כאן ו ש ם ב מ ר ו ב ע כ ק ו ר ת ב י ת הבד ,ו ב ב ב ל י כאן ) כ ״ ה א ( ושם ) כ ״ ט ב ( כ ש ג ב ו ב ד ב ר כ ז ה א י נ ו ש י י ך גוזמא. טרוף, וכן ג מ ל ה פ ו ר ח ב א ו י ר אין ב נ י א ד ם מ ד ב ר י ם כן א פ י ל ו ב ג ו ז מ א 3 8ו מ מ י ל א ב נ ד ר י ם ב ש נ י ה מ ק ר י ם ה פ י ר ו ת מ ו ת ר י ם ; ב מ ק ר ה הראשון ,מ ש ו ם ש ה נ ד ר ה ו א ׳ א מ ת והוא ב א מ ת ר א ה עם רב ,ולשון גוזמא תפס ,ו ב מ ק ר ה ה ש נ י ה פ י ר ו ת מ ו ת ר י ם ,מ ש ו ם ש ב ר ו ר ש ל א כיוון ל א ס ו ר א ת ה פ י ר ו ת ,ואין א ד ם לוקה מ ש ו ם נ ד ר שוא39. אבל במשנת שבועות תפסו ג מ ל ה פ ו ר ח ב א ו י ר ו נ ח ש כ ק ו ר ת ב י ת הבד ,ש ה ו א ד ב ר ב ל ת י א פ ש ר י ל ג מ ר י ,ו ח פ י ר ו ת מ ו ת ר י ם , א ב ל לוקה מ ש ו ם ש ב ו ע ת שוא. ב ש ב ו ע ו ת שם. .4אם עיין ב ר א ש ו נ י ם ה נ ״ ל ,ו ב ר ״ ן כ א ן כ ״ ד ב׳ ו ב פ י ר ו ש ו ע ל ה ר י ״ ף ו ע י י ן מ ״ ש להלן בסמוך ,ד ״ ה א ם ל א ר א י ת י ,ו ד ״ ה כשם. לא ראיתי נחש שעוביו כקורת בית הבד. ו כ ״ ה בד. אבל ב כ י ״ ע ח ס ר ה ה מ ל ה ״ ש ע ו ב י ו ״ ,ו כ ״ ה ב כ ל נ ו ס ח א ו ת ה מ ש נ ה כאן פ ״ ג מ ״ ב ו ש ב ו ע ו ת פ ״ ג מ ״ ח .ו כ ן מ ו כ ח מן ה ס ו ג י ו ת ש ב י ר ו ש ל מ י ו ש ב ב ב ל י כאן ושם ,ש א מ ר ו ש ב ו ו ד א י י ש נ ם נ ח ש י ם ע ב י ם מ א ד , א ל א ש ה ל ה נ ד ר ,א ו נ ש ב ע ,א ם ל א ר א ה נ ח ש מ ר ו ב ע כ ק ו ר ת ב י ת ה ב ד )לפי ה י ר ו ש ל מ י ( ,א ו ג ב ו ט ר ו ף )לפי הבבלי(. בית הבד וצורתה, ו מ ש ו ם כן כ ת ב ה ר ע ״ ב ) ב ש ב ו ע ו ת שם( :כ ק ו ר ת ב י ת הבד. דאילו כעובי קורת בית כתבנית קורת ה ב ד לא הוי ש ב ו ע ת שוא ,דאיכא טובא. ו א ף ל ש ו ן ה ת ו ס פ ת א ב ד ו ב כ י ״ ו א פ ש ר ל פ ר ש כן ,ו ה י י נ ו ש ע ו ב י ו כ צ ו ר ת ק ו ר ת ב י ת הבד ,ו ב א ל מ ע ט ארכו ,משום ש א ר כ ו כאורך קורת בית הבד שכיחי טובא. א ב ל ב ר א ״ ם ש ב ש ט מ ״ ק ה נ ״ ל וכן ב מ א י ר י כ א ן ו ש ם ל א ה ע ת י ק ו כ ל ל ב ב א ז ו מן ה ת ו ס פ ת א ,ו א פ ש ר ש ל א ה י ת ה ב ב א זו ל פ נ י ה ם .״ 4 3 5עיין מ״ש לעיל ,הע׳ .33ונם מ ה ו ס פ ת רבינו .מותר״ משמע ק צ ת שלפניו חסרו ב ת ח י ל ת ה ה ל כ ה המלים .נדרי הבאי״ ,ו ל פ י כ ך הוסיף :מותר ,א ב ל לנירםת ד וכי״ע אין כאן א ל א הגדרה נוספת של נדרי הבאי ,וכבר מבואר במשנתנו שהן מותרין .ואני מעיר ע ל כ״ז כ ד י ל ל מ ד ע ד כ מ ה עלינו ל ה ז ה ר שלא להוסיף בפנים ע״פ כת״י אחרים ,בשעה שאין ה כ ר ח נמור ב ד ב ר . 3 6גמלא פ ר ח א )יבמות קט״ז א׳ ,מ כ ו ת ה׳ א׳ ,עיין ברשב״א שבועות כ״ט א׳ ועוד בשם התוספות(, KafirjXos .dpofxas 3 7 ועיין בפסקיו כאן פ״ג סי׳ ו׳ .ולשיטת תוספות הרא״ש ה ל כ ו בנדרים א ח ר לשון בני אדם, ו ד ר כ ם להגזים אפילו ב ד ב ר שאינו מצוי ,א ב ל בשבועות ל א ה ל כ ו א ח ר לשון בני אדם .ועיין ר״מ פ״ה מה׳ שבועות הכ״א ,ברדב״ז שם ובפיסקי הרא״ש שבועות פ״נ סי׳ כ״א. 3 8עיין ל ע י ל ה ע ׳ .36וכנראה שאמרו .נמלא פרחא״ ,א ב ל ל א .נ מ ל א פ ר ח א באוירא". 3 9ולשיטת כ מ ה מן הראשונים מותר לנמרי ,עיין בתוספות שבועות כ״ט א׳ ,ד״ה באומר )בשם ר״ת( .ועיין ב ל ח ם משנה פיה מה׳ שבועות סהכ״א. 0י• ואפשר שהמעתיקים השמיטוה ,משום שהיא מפורשת במשנתנו. נדרים פ״ב עמי 104 418 .5כשם גם ב ד ו ב כ י ״ ע . , שנדרי הבאיי מותרין, כך הבאיי שבועת וכע״ז מותרת. וכן מ ע י ד י ם ע ל ג י ר ס ת ה ת ו ס פ ת א ב ר ש ב ״ א כאן כ ״ ד ב׳ ,ד ״ ה ג מ /ב מ א י ר י ש ם , ) ה ו צ ר ״ א לים ,ע מ צ ״ א ( ,ב ר א ״ ש ס ״ ג סי׳ ו /ב ת ו ס פ ו ת ש ב ו ע ו ת כ ״ ט א /ס ד ״ ה ב א ו מ ר ,ב ר מ ב ״ ן , ב ר י ט ב ״ א ו ב ת ו ס פ ו ת ה ר א ״ ש שם. ב פ ״ ג מ ה ׳ ש ב ו ע ו ת ה״ה. וכן פ ס ק ה ר ״ מ ו כ ן מ ע י ד גם ב ם מ ״ ג ל א ו ו י ן ר מ ״ א ,ם ״ ט ע ״ ד . נ מ צ א נ ו ל מ ד י ם ש ג י ר ם ת ה ת ו ס פ ת א ה י א ל מ ע ל ה מ כ ל ספק. ובירושלמי פ״ג ה״ב ,ל״ח ע״א ,שבועות פ ״ ג ה ״ י ,ל ״ ד ע״ד :תני כשם שנדרי הבאי מ ו ת ר י ן כ ך ש ב ו ע ו ת ה ב א י מותרות. במעמידין וכאן כשאינן מעמידין. ו ה ת נ י ש ב ו ע ו ת ה ב א י אסורות. ר׳ ירמיה בשם ר׳ פ ד ת כאן , א מ ר ר ב א א פ י ל ו ת י מ א כאן ו כ א ן ב מ ע מ י ד י ן כ א ן ו כ א ן כ ש א י ן מ ע מ י ד י ן ,כאן ב מ י ח ל ש ב ו ע ה ע ל נכסיו ,ש ב ו ע ת נ כ ס י ע ל י נ כ ס י ו אסורין ,ה א ל ל ק ו ת א י נ ו לוקה. ו ע י י ן ב ר ש ב ״ א כ א ן כ ״ ד ב ׳ ש ה ב י א א ת ה י ר ו ש ל מ י ,והגיה :נ כ ס י ו מ ו ת ר ץ ,ה א ל ל ק ו ת לוקה. ובחי׳ הרמב״ן שם קיים א ת הגירסא שלנו ופירש א ת דברי ר׳ פ ד ת שאם אינו מעמיד ,וברור ש ל א ר צ ה ל א ס ו ר א ת ה ס י ר ו ת ע ל י ו ,נ כ ס י ו מ ו ת ר י ן ו ל ו ק ה מ ש ו ם ש ב ו ע ת שוא. כ א ן כ ״ ד ב׳ ,ד ״ ה ו ב י ר ו ש ל מ י . זירחין, ו כ ״ ה במיוחס ל ה ד י ט ב ״ א א ב ל ביחס ל פ י ר ו ש ו ב ד ב ר י ר ׳ בא ,ו כ ן פ י ר ו ש ו ב ע נ י י ן ש ב ו ע ו ת הדברים משובשים שם )עיי״ש בד״ר( ,אבל מ כ ל מקום מפורש בדבריו שאם אינן מעמידין הנכסים מותרים ולוקה משום שבועת שוא.״ וכן הביא את הירושלמי בסמ״ג הנ״ל, ם ״ ט ע ״ ד ,ומסיים :ו ל פ י ׳ זה מ ו ת ר ו ת ד ת ו ם פ ת א א פ י ר ו ת קאי. ועיין בהשגות הראב״ד ס״ג מה׳ ש ב ו ע ו ת ה״ה. ו כ ״ ה גם ב כ י ״ מ , ו ב ב ב ל י כ א ן כ ״ ד ב׳ :ת נ א נ ד ר י ה ב א י מותרין ,ש ב ו ע ו ת ה ב א י אםורין. ב ה ל כ ו ת ה מ י ו ח ס ו ת ל ה ר י ״ ף ,בם׳ ה י ש ר ל ר ״ ת ה ו צ ׳ ה ר ש ״ ש ש ל ז י ג ג ר סי׳ ע ״ ט ,ע מ ׳ ,61ו ב ת ו ס פ ו ת ש ב ו ע ו ת כ ״ ט א׳ ,ד ״ ה ב א ו מ ר ו ע ו ד ,ו כ ן ה י ה ש ם ל פ נ י כ מ ה מן ה ר א ש ו נ י ם ה נ ״ ל ו ה ג י ה ו ע ״ פ ה ת ו ס פ ת א כאן ,ו ת י ר צ ו ב ת ו ס פ ו ת ה נ ״ ל :ו ה א ד ת נ י ב ת ו ס פ ת א ו כ ו ׳ ש ב ו ע ו ת ה ב א י מותרין ,ה י י נ ו מדאורייתא. ו ב ס פ ר י מ ט ו ת פ י ׳ ק נ ״ ג ,ה ו צ ׳ הורוביץ ,ע מ ׳ :199א ו כ ש ם ש ב נ ד ר י ם א ת ש ה ס מ י ך נ ד ר ו ל ד ב ר ש א י פ ש ר ל ו ה ר י זה נ ד ר ,ו א ם ל א ו א י נ ו נ ד ר ,כ ך א ף ב ש ב ו ע ו ת ,ת ״ ל ל א ס ו ר א ס ר מ כ ל מקום. מ ה ה פ ר ש בין נ ד ר י ם ל ש ב ו ע ו ת ,ב נ ד ר י ם כ נ ו ד ר ב ח י י ה מ ל ך ,ב ש ב ו ע ו ת כ נ ש ב ע ב מ ל ך ע צ מ ו « . ו ה ב י א ו ה ב ר מ ב ״ ן ,ב ר ש ב ״ א ,ב ר י ט ב ״ א ,ו ב מ א י ר י ש ב ו ע ו ת כ ״ ט א ׳ ו ב פ י ׳ ר נ ב ״ י )לפי ש ט מ ״ ק ( ו ב ר י ט ב ״ א כ א ן כ ״ ד ב׳ ,ו ה ו כ י ח ו מ כ א ן ש ש ב ו ע ו ת ה ב א י אסורות .וכן ב פ י ר ו ש ר ב י נ ו ה ל ל ש ם , ע ״ א ר ע ״ ב ,ה ב י א א ת ה ב ר י י ת א ש ב ב ב ל י כאן :ת נ א ב ד ״ א ב נ ד ר הבאי ,א ב ל ב ש ב ו ע ו ת ה ב א י א ס ו ר א ב ל ה ר א ש ו נ י ם ה נ ״ ל ת י ר צ ו ה ו ע ״ ס ה י ר ו ש ל מ י ה נ ״ ל ,ש פ ת ר ש א ץ ס ת י ר ה בין ה ב ר י י ת ו ת . וכו/ ו ה ב ר י י ת א ש ב ס פ ר י ה ג ״ ל ה ו ב א ה בהוםס׳ ש ב ה ״ ג ד ״ ב ס ו ף ע מ ׳ ,482ב פ י ׳ ה ר מ ב ״ ן מ ט ו ת ל /ג / ב ח ז ק ו נ י ו ב ר י ק נ ט י ש ם ,ו ב ט ע מ י ה מ צ ו ו ת שלו ,י ״ ח ע ״ ב ,ב פ י ׳ ר ב י נ ו בחיי י ת ר ו כ /ז׳ ו ע ו ד . .6—5 המלך. תולין לחרגין, בד ובכי״ע :תולץ ברשב״א כ״ז ב / לחרמין, למוכםי/ לתרומה, ל ה ר ג י ן )בד :ל ה ד ג י ם ( ו ל ח ר מ ץ ו כ ר . ובמשנתנו פ ״ ג מ״ד :נודרין להרגין ולגוי, ו ל ח ר מ ץ ולמוכםין שהיא תרומה א ף ע ל פ י ש א י נ ה ת ר ו מ ה ,שהן ש ל ב י ת ה מ ל ך א ע פ ״ י ש א י ג ן ש ל ב י ת המלך. וכ״ה )״להרגץ״( בכל הנוסחאות שבדקתי ,ו כ ״ ה בהבאה שבבבלי ב״ק קי״ג א׳ ב כ ת ב ה ״ י ובראשונים. ר ה ״ ה ,ל ״ ח ע ״ א :ל ה ד ג י ם בהרגה. לחרמים ב ש ע ת החרם. ולבית וכן מעתיק בשם התוספתא ובירושלמי פ״ג והכוונה ש א ץ נ ו ד ר ץ ל ח ר מ ץ ש ל א ב ש ע ת החרם משום ח ש ש גרידא ,שמא תבוא ש ע ת החרם וירצה להחרים את התבואה אלא ב ש ע ת ה ח ר ם מ מ ש ,א ב ל ה ה ל כ ה ״ ל ה ד ג י ם ב ה ר ג ה ״ קשה ,ו כ י י ש ש ע ת ה ר ג ה מ י ו ח ד ת ל ר ו צ ח ץ . 4 1 ו ע י י ן ל ע י ל העי .25 נ * והרשב״א בשרת ח י ד סי׳ ק־ט ,ד״ה ולעניין ,הביאו בשם ירושלמי .ועיין ם״ש ע ל ה ה ב ד ל בין חיי ה ס ל ך ו ה מ ל ך עצמו ב ס פ ר י יוונית ויוונות בא״י ,עם׳ 89ואילך ,ובהע׳ 21שם. , נדרים פ״ב ע מ 104 419 ב ר ם הגירםא ש ל נ ו ) ״ ל ה ר נ י ן ״ ( ה י א ב ל י ס פ ק ה נ כ ו נ ה ,ו ה י א פ ו ת ר ת א ת כ ל הקושיים. , , וכן , כ ו ת ב ה ר א ב ״ ד ב ת מ י ם ד ע י ם ס י נ ״ ט :ו ע ו ד ש א ל ת ע ל ה י ר ו ש מ ה ו להורגין ב ה ו ר ג ו ל ח ר מ י ן ב ש ע ת ח ת ם שנו. , אתה כתבת בהורג ,ובספרים שלנו ל ח ר ג י ן וכר. כחורג , וכר. וכן מצאתי וכן ב ע ר ו ך ע ר ך ח ר ם ) ד פ ״ ר ,פ י ז א ר ו ,וויניציאה( :נ ו ד ר י ן בתוספת לחרגין , וכר. א מ נ ם ב ע ל ה ע ר ו ך ה ב י א ו גם ב ע ר ך הרג ,א ב ל אין כ א ן א ל א פ י ר ו ש ,ו ר ב י נ ו פ י ר ש חרגין — הרגין, ו ל פ י כ ך ה ב י א ו ב ע ר ך הרגין .וכן להלן ב ת ו ס פ ת א ב ״ מ ם ״ ג ה י ״ ט ב כ י ״ ו :ל א י מ כ ר נ ה ל א ל ת ג ר ל ח ר ג )בד ו ב כ י ״ ע :להרג( ו ל א לחרם ,מ פ נ י ש מ ר מ י ן בהן א ת האחרים. ולא ובכתובת אחרים, נ ב ט י ת מ פ ט ר ה ״ נ ז כ ר ו ״ ח ר ג ו ח ר ם ״ כאחד. מתברר שחרג מתוך כ ת ו ב ת זו ,וכן מ מ ק ו ר ו ת וחרם הם ב ע ל י ת פ ק י ד י ם דומים ,עיין מ ״ ש ד ״ י ק ו ט ש ר ב ל ש ו נ נ ו , ח כ ״ ז ) י ר ו ש ל י ם ת ש כ ״ ג ( ,ע מ 35ואילך. , , ו א ש ר ל ח ר ם ה ר י כ ב ר פ י ר ש ר ב נחשון גאון ) ת ש ״ ג ק ד מ ו נ י ם ,ה ו צ קאםםעל ,ס ו ף ע מ ׳ מ ( : גוי שממונה ע ל מכם ש ל מלך. וכן י ו צ א מ כ מ ה מקורות ,עיין ל ד ו ג מ א להלן ע ״ ז ם ״ ח ) כ י ״ ע פ ״ ז ( ה ״ ו :ח ר ם ״ ש פ ש ט י ד ו ל ח ב י ת ו כ ר ,אגרונימוף 4ג ו י ש ט ע ם מן הכוס ו כ ר .ושניהם ,ה ח ר ם , ! 1 0 sפ ק י ד י ה מ ל כ ו ת הם .ו כ ן ב מ ד ר ש ת ה ל י ם קי״ח ,י ״ ח ) ה ו צ כ ו ב ד , (ayopavb , ע מ ר מ ״ ג ( :ל א ד ם ש ה י ה מ ה ל ך ב ד ר ך וםחורתו בידו ,ה ג י ע להורגים נתן ל ה ם מ ה שנתן, ה ג י ע ל ח ר מ י ם נתן ל ה ם מ ה שנתן ,כיון ש ה ג י ע ל ש ע ר י ה מ ד י נ ה א מ ר ו ל ו ה ז ה ר ש א פ ר כ ו ם ב מ ד י נ ה , א ם א י נ ך מ ו כ ס כ ל ס ח ו ר ת ך א י נ ך י ו צ א ב י ד ך כלום .ו מ ו כ ח מתוך ה ע נ י י ן ש ב פ ק י ד י מ ל כ ו ת עםיקינן שלוקחים שוחד ,ומזהירים את ב ע ל הסחורה מפני האפרכוס במדינה ש ל א יבשל שם ויאבד א ת כ ל הסחורה. ו ל פ ״ ז ב ר ו ר ש ג ם ב מ ד ר ש ה נ ״ ל צ ״ ל :ל ה ד ג י ם )במקום :להורגים(. עכשיו נשוב לתוספתא ב ״ מ פ ״ ג הי״ט ה נ ״ ל שהזהירו שם ש ל א ימכור מטבע שנפחת משקלה לא ל ת ג ר ו ל א ל ח ר ג ו ל א ל ח ר ם מ פ נ י ש מ ר מ י ן ב ה א ת אחרים. ולכאורה קשה מאד מ ה ל ו ל ת ג ר ב י ן החרגין ו ה ח ר מ י ם ,ו כ י ס ת ם ת ג ר ר מ א י ה ו א « ע ד כ ד י ל ת ת מ ט ב ע פ ח ו ת ה ב מ ק ו ם יפה? , ו ע י י ן גם ב ב ב ל י ש ם נ ״ ב א ו ב ד ק ״ ם שם. , ו ב ל ש ו נ נ ו )חכ״ז ,ע מ 36ואילך( ה נ ״ ל ה צ ב י ע קוטשר ע ל העובדא שאנו מוצאים בערבית גם א ת השם ״ ח ג ר ״ בהוראה קרובה ל״חרג״ הנ״ל. ולפ״ז אולי מותר לשער שבתוספתא ב״מ ובבבלי שם צ״ל :לא ימכרנה לא לחגר ולא ל ח ר ג ו כ ר ,ו ל פ נ י נ ו ש נ י ש מ ו ת נ ר ד פ י ם ,ו ה ו א חגר ,ה ו א חרג ,פ ק י ד ה מ ל כ ו ת ש ב ר ש ו ת ו ל ה ח ר י ם ס ח ו ר ה ב ש ע ת ה ח ר ג ה, כ י ר ו ש ל מ י ה נ ״ ל במקומו. ו פ י ר ו ש ה ת ו ס פ ת א ה ו א ש ת ו ל י ן א ת הסחורה ,א ו א ת התבואה ,ב ת ר ו מ ה ,א ו בגוי או בבית ה מ ל ך ,ו נ ו ד ר י ן ל פ ק י ד י ם ה ל ל ו ש כ ן ה ו א ה ד ב ר ,כ ד י ש ל א י ח ר י מ ו א ת ה ס ח ו ר ה א ו א ת התבואה. ו ב כ י ״ ע ה ג י ר ס א היא :ו ל ג ו י ו ל ת ר ו מ ה ו כ ר ,ו ל פ ״ ז ד ב ו ק ה ה מ ל ה ״ ו ל ג ו י ״ ל מ ע ל ה ,לחרגין ו כ ר , ו ה כ ו ו נ ה ש ת ו ל י ן ל ו ב ת ר ו מ ה ו כ ר .והנכון כ ל פ נ י נ ו ,עיין להלן. .6ואין תולין להן , , ל י ש ר א ל .ב ח י ה ר ש ב ״ א כ ״ ז ב ה נ ״ ל :ואין ת ו ל י ן ל י ש ר א ל , « עיין ב־ N o r t h - S e m i t i c Inscr.של ,Cookeעמ׳ ,241מ ס פ ר ,94ועיי״ש ,עס׳ .243 « ב״ה בכי״ע ובבבלי שם נ״ח א׳ .ואצל צוקרמנדל בטעות :חרס .ובכי״ו בטעות ח ד ס . »* כ״ה בכי״ע .ו ב ד ובכי״ו כעין נוסח ה ב ב ל י שם נ״ח א׳ .ובירושלמי שם פ״ד סה״ח ,מ י ד רע״ב: אגרוניסוס ,וצ״ל :אנרונימוס. ושמא הכניסו .תנר״ ע״פ משנת ב״מ פ״ד סמי״א .ב ר ם שם הוא ל ו ק ח ה ר ב ה ב ב ת א ח ת )עיין רש״י( ,ודינו כ מ ע ר ב ב ת ח י ל ה מים ביין ע״מ ל מ כ ו ר ולהודיע ,שאסור לעשות כן ,וממילא כ ב ר נחשד. ועיין בפרישה בטחו״מ סי׳ רכ״ח שנדחק. למי״ד במקום בי״ת ,כ ת י ל במשנה ובתוספתא ,ו.לתרומה ולנוי ולבית המלך״ פירושו :בתרומה ובנוי ובבית ה מ ל ך .ועיין ס״ש ל ה ל ן בפנים בשם הירושלמי .ובכי״ע :ולנוי ולתרומה )במקום: לתרומה ולנוי( ,וצ״ל כלפנינו )או :לנוי ולתרומה( ,וכפי שיוצא ממשנתנו. , נדרים פ״ב ע מ 104 420 א ב ל בשטמ״ק ש ם בשמו :ו א ץ ת ו ל ץ להם והכוונה ש א ץ ת ו ל ץ להם ,לפקידים לישראל. שנשנו ל ע י ל ,שהתבואה היא ש ל י ש ר א ל « ,א ע ״ ס שישראל זה ת ק י ף הוא ,והם מפחדים ממנו. , ו ב ר ש ב ״ א שם הביא גם א ת הירושלמי ם״ג ה״ה ,ל ״ ח ע״א :תני תולים בגוים ו ב מ ל כ ו ,א ב ל ל א ו ע י ץ ירושלמי שביעית בישראל ,ש ב ע ל י זרוע מצויץ ליפול ,ד ל א יםל ויגלגל עלוהי קדמיתא. פ ״ י ה״א ,ל ״ ט ע״ב. .8—7 שתשרף, וכיון הרי נטיעות זו פרה שנשחטה, האילו קרבן עד שתשחט, קרבן יצאו לחולין. עד שיקצצו, כיון טלית שנקצצו, זו וכיון קרבן עד שנשרפה, בכי״ו הגירםא מעורבבת ,וכ״ה שם :עד שיקצצו ע ד ש ת ש ר ף ע ד שתישחט ,ט ל י ת זו קרבן ש ת ש ר ף ס ר ה זו קרבן שתשחט כיון שנקצצו ו כ ו / ותיקנתי ע״ס ד וכי״ע. ובמשנתנו ס ״ ג מ״ה :הרי נטיעות האלו קרבן עד שיקצצו ,ט ל י ת זו קרבן ע ד שתשרף ,א ץ להם סדיץ. ונחלקו בפירושה ב ב ב ל י ב״ח ב׳; ב ד סדא מסרש ש א ץ להם ס ד י ק כוונתו ,ש כ ל ז ק שלא נקצצו הנטיעות ,ו ל א נשרסה הטלית ,א ץ להן סדיץ כ ל ל ,ואם ס ד ה אותם חוזרות וקדושות, שהרי א מ ר שהן קרבן ע ד שיקצצו ,ואם נ ק צ צ ו סודן ,ודיו. א ב ל עולא מ ס ר ש ״ א ץ להם ס ד י ץ ״ שאם נקצצו הנטיעות ,ונשרסה הטלית ,אינה צריכה סדיץ ,ובתוםסתא כאן מסורש כדבריו. ל א נ ת ב א ר ה שם ד ע ת ו ש ל עולא מה דינן א ם ס ד י ץ ל פ נ י שנקצצו. אבל ובירושלמי כאן ס״ג ה״ו ,ל ״ ח ע״א ,וקידושץ ס״ג ה״ה ,ם״ד ע״א ,מחלוקת חזקיה ור׳ יוחנן בסדיין קודם שנקצצו ,לחזקיה ס ד י ץ ח ז ר ו לקדושתן ,ו ל ד ׳ יוחנן ס ד י ץ סדויץ. ואמרו שם :מתניתא סליגא ע ל ר ׳ יוחנן א ץ ל ה סדיץ. ס ת ר לה לכשיקצצו א ץ ל ק סדיון )כלומר ,אינן צריכות סדיץ(««. ו ע pבר״ן כ ״ ט א׳ שהביא בשם ר ׳ משה ק ר ט ב י ששתי המחלוקות תלויות זו בזו ,ו ב ר סדא שהוא ס ו ב ר שאם נקצצו צ ר י כ ו ת ס ד י ץ מ ו כ ר ח ל ס ר ש ״ א ץ ל ק ס ד י ו ך ע ל ה ז ק שלא נקצצו ש א ץ ל ק סדיון כ ל ל וחוזרות ק ד ו ש ו ת , א ב ל עולא שהוא מסרש ״ א ץ ל ק סדיץ״ אינן צ ר י כ ו ת ס ד י ק ,הרי הוא דווקא בשנקצצו ,א ב ל א ם ל א נ ק צ צ ו צ ר י כ ו ת סדיץ ,ואם סדאן סדויץ ,והסתייע ק הירושלמי הנ״ל. ו ב ק ק א ו ר ה שם ה ע י ר ע ל הירושלמי בקידושץ ס׳״ג ה״א ,ם״ג ע״ג ,ש א מ ר ו שם :ר ׳ אבהו בשם ר ׳ יוחנן הרי זו עולה שלשים יום כ ל שלשים הרי זו עולה ,ל א ח ד שלשים יום י צ א ת ל ח ו ל ץ מאליה ו כ ר ,מצינו הקדש יוצא ב ל א ס ד י ץ ו כ ר . ו א ף חזקיה אינו חולק שם ,וא״כ יש ל ו מ ד דסלוגתא דחזקיה ו ר ׳ יוחנן ב ח ח ר ו ת ק ד ו ש ו ת סלוגתא אחריתא היא ,ד ל א ח ר קציצה כ ו ל י ע ל מ א מודים ד ל א בעי פדייה ,ובחוזרות ק ד ו ש ו ת סליגי ,ו ב ד ס ד א ו ע ו ל א דש״ם דילן סלוגתא אחריתא היא ,ו כ ל א ח ר קציצה סליגי ,אי סקעה קדושה בכדי ,א ב ל תרווייהו מודי דחוזרות ק ד ו ש ו ת ) כ ש י ט ת ה ר ש ב ״ א בםוגיץ(. ו ע pר ש ב ״ א ומאירי כ ״ ט ב׳ שהביאו א ת הירושלמי בקידושץ הנ״ל. ב ר ם ברישא ש ל משנתנו שנינו :הרי נ ט י ע ו ת האלו ק ר ק אם אינן נקצצות ,ט ל י ת זו ק ר ק א ם אינה נשרסת ,יש להם סדיון ,ולשיטת ר ׳ יוחנן בירושלמי ש ב ץ ברישא ו ב ץ בםיסא יש ל ה ם פ ד י ץ ל ס נ י הקציצה ,קשה ההקבלה ב ץ הרישא ל ב ץ הסיפא. ו כ ר ,ב א ו מ ר אם אינן נקצצות ו ב ב ב ל י ב״ח ב׳ :וליתני ק ד ו ש ו ת ״ ה י ו ם ו כ ר .ובירושלמי א ץ כ ל ז כ ר לכך. ומתוך סוגיית הירושלמי ה נ ״ ל משמע שנקטו חכמים ד ב ר שבהוה ,והיינו :ר א ה ק צ ו ע ו ת ה מ ל ף 5ממשמשץ ו ב א ץ ,ר א ה דליקה ממשמשת ו ב א ה ) ע י י ן כ ב ל י כ ״ ח ב׳( ו א מ ר ה ר י נטיעות האילו ק ר ב ן א ם אינן ו כ ר . ו א ד ם זה ר צ ה ל כ ל הסחות לקיים מצוה א ם י נ צ ל רכושו ,ושמא תגן ע ל י ו «> עיץ לעיל ,הע׳ .47 »* והוא הדין אם נשרפה הטלית .ואפילו היתה ס י ר ק ץ של זהב גמרוקםח בחוטי זהב( ,או שהיחה אולופרנליטון ,שיש ל ה ע ר ך ש אחרי שנשרפה. עיין בראשתש שם ביחס לגירסא בקושיא זו. ׳» כלוסר ,שקוצצין נטיעות סשש שצריכש ל ע צ ש ואינם משניחש בזה שועטיעות עושות פרי. 5 0 נדרים פ״ב עמי 104 זכות ההקדש. 421 וכן צ ר י ך ל פ ר ש ב ס י פ א ש ל מ ש נ ת נ ו ו ב ת ו ס פ ת א כ א ן ש ר צ ה ל ה פ ט ר מן ה נ ט י ע ו ת ו מ ן ה ט ל י ת ומן ה ב ה מ ה ש ל א מ צ א ו חן בעיניו 52,ו א מ ר שהן ה ק ד ש ,ו א ף ע ל ה ב ה מ ה א מ ר ש ה י א ק ר ב ן ע ד ש ת ש ח ט ,ו מ מ י ל א ל א י ו כ ל ו ל י ה נ ו ת מהם ,ו נ י ק צ צ ו ה נ ט י ע ו ת ו נ ש ר פ ה ה ט ל י ת ,ו נ ש ח ט ה הבהמה, י צ א ו לחולין. ושיטת התוספתא כשיטת הירושלמי בקידושין פ ״ ג ה נ ״ ל שקדושת הגוף פקעה ב כ ד י ,ו כ פ ש ו ט ה ש ל ה ב ר י י ת א ב ב ב ל י כ ״ ט א /ו א ף ה ב ה מ ה ה י א חולין ג מ ו ר י ן כ ש נ ש ח ט ו ז .״ ולעיל ש ם א מ ר ו ע ל מ ש נ ת נ ו ב י ר ו ש ל מ י כאן ו ק י ד ו ש י ן פ ״ ג ה נ ״ ל :ונשרפה 54,ל מ פ ר י ע ן ק ד ש ו ,א ו מ י כ ן ו ל ב א ? מה נ פ י ק מביניהון. נ ה נ ה מהן. אין ת י מ ר ל מ פ ר י ע ן ק ד ש ו מ ע ל . אין ת י מ ר מ י כ ן ו ל ב א ל א מעל 55.ח ז ק י ה א מ ר פ ד י י ן ח ז ר ו ל ק ד ו ש ת ן ו כ ר . , ו נ ר א ה ש ר יוחנן מ פ ר ש ה ש ק ד ש ו ל מ פ ר ע ,א ע פ ״ י ש א מ ר א ם א י נ ן נ ק צ צ ו ת ,ש א פ ש ר ל פ ר ש ״ א ם ״ ,ל א ח ר ש י ע ב ר ו ק צ ו ע ו ת ה מ ל ך ו ל כ ש ת ע ב ו ר הדליקה 56,מ ״ מ ה כ ו ו נ ה ה י א ש כ ש ת ח ל ו ף ה ס כ נ ה ו מ ל מ ד ת מ ש נ ת נ ו ש י ש להם פ ד י ו ן מ י ד ,א ע פ ״ י ש ע ד י י ן ל א ק ד ש ו ע כ ש י ו . קדושות למפרע. והרי ברישא של משנתנו אדם רוצה בנטיעותיו ובטליתו ,ואינו מקדישן אלא שמא תעמוד לו זכות ההקדש וינצלו ,ויקיים מצוה ,ולפיכך מקדישן ,ויכול לפדותן מיד ,שאם יוקצצו הנטיעות ,ותשרף ה ט ל י ת ,ל א ח ל ה ה ק ד ש מ ע ו ל ם ,ו ה פ ד י ו ן ה ו א חולין ,ו א ם ל א י ק צ צ ו ו כ ר ,ח ל ה ה ק ד ש ל מ פ ר ע ,ו ח ל הפדיון למפרע. ו ל פ י כ ך א ו מ ר ת ה מ ש נ ה ״ י ש להן פ ד י ו ן ״ א ע פ ״ י ש ע ד י י ן ל א ק ד ש ו ,מ ה ש א י ן כן ב ס י פ א ,אין להן פדיון ,מ פ נ י ש ק ד ש ו ו פ ק ע ה ק ד ו ש ת ן מהן. .9 הנודר מישראל אסור מן בגרים. הגרים, בישראל מותר וכר. , כ ל הברייתא )עד ״ מ א ו כ ל י השום״( בהלכות המיוחסות ל ה ר י ״ ף פ״ג ,הוצ׳ ראם ,י ע״ב ,רמב״ן , ל ״ א א /ר נ ב ״ י ) ב ש ט מ ״ ק ( ,ה ר ״ א מן ה ה ר ) ע מ ׳ ע ( ,מ א י ר י )הוצ׳ ר ״ א לים ,ע מ ׳ ק ״ ל ( ומיוחם ל ה ר י ט ב ״ א שם ,ר א ״ ש פ ״ ג ס י ׳ ט ״ ז ו ר ׳ י ר ו ח ם ם׳ א ד ם נ ת י ב י ״ ד ח ״ ה ,כ ו ל ם ב ש ם ה ת ו ס פ ת א , , ופסקה ה ר ״ מ בםפ״ט מ ה גדרים ובטיו״ד סוף סי׳ רי״ז. ו ב מ ש נ ת נ ו פ ״ ג מ י ״ א :ש א י נ י )שאני( נ ה נ ה ל ז ר ע א ב ר ה ם א ס ו ר ב י ש ר א ל ו מ ו ת ר ב א ו מ ו ת ה ע ו ל ם ו כ ר ,ש י ש ר א ל נהנין ל י ו כ ר ,ש א י נ י נ ה נ ה להן והן ל י י ה נ ה לגוים. מ ש מ ע ,ש א ם נ ד ר מ י ש ר א ל א ס ו ר בגרים. ואף ממשנתנו הנ״ל , ובאו״ש פ ״ ט מ ה נדרים הכ״א דייק מלשון משנתנו ה נ ״ ל ששינתה א ת לשונה והניחה את לשון הרישא )״זרע אברהם״( ונקטה ״ י ש ר א ל ״ ,משום ש ב ר י ש א ) ״ ז ר ע א ב ר ה ם ״ ( מ ו ת ר בגרים ,א ב ל ב ס י פ א ) ״ י ש ר א ל ״ ( א ס ו ר בגרים ,כ מ פ ו ר ש ב ת ו ס פ ת א , ו ה ס ת י י ע מ ד ב ר י ה ר י ט ב ״ א ש ה ב י א ב נ ״ י ל ״ א א ׳ ) א ש י ה /ם׳ ע ״ א ( ש כ ת ב :ו מ ם ת ב ר א ד א פ י ׳ ה ג ר י ם א י נ ם ב כ ל ל ז ר ע א ב ר ה ם ,א ב ל י ש נ ן ב כ ל ל ב נ י א ב ר ה ם ,ד ה א ק י י ״ ל כ ר ׳ יהן 57,ד א מ ׳ ש ה ג ר י ם דה א ו מ ׳ ב ת פ ל ה א ל ק י אבותינן58. וסובר הגרמ״ש שם ש א ף הר״מ שם שכתב :״ נ ד ר מזרע אברהם מ ו ת ר ב ב נ י י ש מ ע א ל ו כ ר ,ו א י נ ו א ס ו ר א ל א ב י ש ר א ל ״ ,ה י י נ ו ב י ש ר א ל דווקא ,ו ל א בגרים. ובאמת אין ה כ ר ח מ ל ש ו ן ה ר ״ מ ,ש ה ר י ב א ר ל ה ל ן ש ם בסמוך ,ש א ף ה ג ר י ם ב כ ל ל י ש ר א ל ,ו א ד ר ב ה כ ל כ י , ה א י י גוונא ה י ה צ ר י ך ל פ ר ש ש מ ו ת ר ב ג ר י ם .ו ב א מ ת ב ט ו ר י ו ״ ד ס ו ף ס י ר י ״ ז ו ב ש ו ״ ע ש ם ם ״ ק מ ׳ פסקו שאם נדר מזרע אברהם אסור בגרים. ו כ ן ב פ י ׳ ה ר א ״ ש ל ׳ ב׳ :א ס ו ר ב י ש ר א ל ,ו ג ר י ם נ מ י א ב ל בני ביתו מיהו בו ולא נתנו לו לקצוץ א ת הנטיעות וכו׳. ״ וקדושתה נ פ ק ע ת מסנה ב ת ח י ל ת השחיטה .א ב ל לס״ד שאפילו א ח ר ה ק צ י צ ה צריכות פדיון, הרי אם הקדיש ב ה מ ה תמימה ל ק ר ב ן ממש ,אפילו א מ ר ע ד שתשחט ,הרי שוחט קדשים בחוץ ,ואין ל ה ם פדיון. >« כ״ה בקדושין ,וצ״ל :לנשרפה ,ל א נשרפה ,כ ת י ב מצוי בירושלמי ,עיין מ״ש ל ע י ל ח״ב )חלה(, עמ׳ ,794ה ע ׳ ,17ובירושלמי נדרים ב ט ע ו ת :ונקרעה. ״ כ ת ו ס פ ת א תמורה פ״ג ה״כ ,ר״מ פ״ו מה׳ ערכין ה״ט. *6עיין ירושלמי עירובין פ״נ ה״ה ,כ״א ע״ב ,ק ד ו ש י ן פ״נ ה״נ ,ס״ד ע׳א. ז 5עיין ס״ש ל ע י ל ח״ב )בכורים( ,עמ׳ 824ואילך. בסיוחס להריטב״א שלפנינו ליתא. נדרים פ״ב עמי 104 422 כ כ ל ל ז ר ע א ב ר ה ם נינהו ,ד כ ל שומרי התורה ב כ ל ל זרעו הם ,כי הוא היה תחילה לגרים ,ו כ ת י ב , ועיץ בהגהות מהר׳יץ חיות ל׳ ב ,ד״ה רא״ש. כ י א כ המץ גויס נתתיך ו כ ר . ועיין ירושלמי אבל כבד ב כ ו ר י ם ס״א ה״ה ,ם ״ ד א׳ )ובמקבילה ב ק ת ו ש ץ ס״ד( ,ו ב ב ל י קידושץ ע״ח םע״א. כ ת ב ו הראשונים ה נ ״ ל שטעם כ ל הברייתא שלנו הוא משום שבנדרים הלכו א ח ר ל ש ק בני אדם. ו מ ד ת הברייתא ש ל נ ו היא ,שהסרט הוא בתוך הכלל ,א ב ל א ץ ה כ ל ל בתוך הסרט. הכהנים .11-10ה נ ו ד ר מ ן ב ל ו י ם .מן מותר מותר הלוים, בכהנים. , כ ל הראשונים ה נ ״ ל )לעיל ש ר ,9ד״ה הנודר( ,נ ״ י ל״א א׳ ,ד״ה מ ת נ י ,וצדה ל ד ר ך מ א מ ר ב כ ל ל ה׳ םס״ב ,קי״ז ע״ב. , ו כ ת ב במיוחס להריטב״א הנ״ל :ואע״ג דבעשרים ו א ר ב ע ה מקומות , נ ק ר א ו הכהנים לויים ,כדאית׳ ביבמות )ס״ו ב ( ,ל א ק ר ו אינשי לויים א ל א ללויים ממש, ו ב נ ד ר י ם הלך א ח ר ל ש ץ בני א ד ם ) ו ק הביא בנ״י בשמו(. ק הכהנים א ס ו ר ומםתברא ד נ ו ד ר בחללי כהונה ,דהני נמי כהנים מיקרו ,והיינו ד ל א נקט א ל א מ ו ת ר בלויים ,ו ק ד ע ת מ ו ר י נ״ר. ועיין בצסנת סענח סוף ס״ט מה׳ נדרים. ובהלכות המיוחסות ל ה ר י ״ ף ה נ ״ ל ממשיך מ ת א ח ר ה ל כ ה זו :ת ״ ר הנודר הנאה מבני ה ע י ר כ ל ששהה ב ע י ר י ״ ב חדש א ס ו ר ליהנות ממנו. וכנראה ה נ ו ד ד הנאה מבנים מ ו ת ר מבני בנים. שיש כאן השמטה ע ״ י הדומות ,ו צ ״ ל כ מ ו שהוא ברמב״ן שם הנ״ל :א ס ו ר ליהנות ממנו ומיושבי ה ע י ר ע ד שלשים יום מ ו ת ר ליהנות ממנו. וכר. מכאן ואילך א ס ו ר ליהנות ממנו[ ה נ ו ד ר הנאה מבנים וכן הביאו ברייתא זו הראשונים הנ״ל. ו כ ב ר ר א י נ ו שבמיוחםות ל ה ר י ״ ף סתח ב ״ ת ״ ר ״ , וברמב״ן :תנא ,ובסירוש ה ד נ ב ״ י ,בריטב״א ו ב ר א ״ ש הנ״ל :תניא ,ו א ץ שם הוכחה כ ל ל שחשבו שזו היא תוספתא .ובם׳ אדם ל ר ב י נ ו ירוחם ה נ ״ ל העתיק א ת הרישא ,וסיים :כ ך סשוט בתוססתא. המודד הנא׳ מבני ה ע י ר ו כ ר ) כ ל ש ץ הרמב׳ץ( ,ומוסיף :ו ב ת ר א )כלומר ,ב ״ ב ח׳ א׳( ו ק בירושלמי )נדרים ס״ה ה״ד ,ל ״ ט ע״ב( .המודד הנאה מבנים מ ו ת ר מבני בנים. , , א ב ל ב ס י ר ״ א ק ההד ,עמ׳ ע הנ״ל: ק י ״ ב א׳( וס״ק ד ב ״ ב )ח׳ א׳(. התוססתא. ממשיך :ו ק ה מ ו ד ד .זה תוםסתא ומייתינן ל ה בחלק )םנהדרץ ב ב נ י בנים. ד ב נ ד ר י ם הלך א ח ד ל ש ץ בן אדם. כאן עד , ו ק בנ״י ל ״ א א )בשם הריטב״א( אחרי שהביא א ת התוספתא ו פ י ר ש אותה, אמרו )כלומד ,בתוםסתא( מזה הטעם )כלומר ,ש ב נ ד ר י ם ה ו ל כ ץ א ח ר ל ש ץ שם בני אדם( שהנודר pהבנים מ ו ת ר מבני בניס. , , , ו ק במאירי ל ״ א ב ) ה ו צ ר ״ א לים ,ע מ ק״ל(: וגדולי המחברים )ר״מ םס״ט מה׳ נדרים( הביאו גם ק שהנודר מבניו מ ו ת ר מבני ב נ ע ,ו ק היא בתוםסתא. ו ק מ ע ת ה ר ד ב ״ ז ע ל ה ר ״ מ שם ש ק הוא בתוםסתא. ו כ ר ע ד סוף הפרק. ועל תוםסתא ס״ב. ו ק ב כ ״ מ שם :ה נ ו ד ר מ י ש ר א ל א ב ל ב ש ו ״ ת ה ר ל ב ״ ח סי׳ ט׳ ,כ ׳ ר ע ״ ב ,צ י ץ לתוםסתא, , ה נ ת ר מבניו כתב :ב ת ר ה ס מי שמת. , ו ב ת ם ״ ר ח״ב ,ע מ ,46כ ת ב ת י שהמאירי כיוון , ל ב ר י י ת א שבבבלי ב ״ ב קמ״ג ב ,ש ק ד ר כ ם ש ל הראשונים ל ק ר ו א ל ב ר י י ת ו ת ש ב ב ב ל י ״תוםסתא״, א ב ל ל א ו ר כ ל ה נ ״ ל ה ד ב ר י ם מםוסקים אם כ ו ל ם שאבו ק ההלכות המיוחסות להרי׳״ף ו ס ב ר ו ש ה כ ל נמצא בתוםסתא ,א ו ש ב א מ ת היו לסניהם שתי הבדייתות בתוספתא כאן ,א ו להלן ב ס ו ף פ י ר ק ץ .וצ״ע. .11 גם בד. מאוכלי א ב ל בכי״ע :א ף , שמקיים ג י כי״ע. ד׳נסולי: השום, ר , בבחנים. יהודה אוסר ו נ ר א ה שהיא ט״ם. אף ועיין באו״ש ס ״ ם מהי נ ד ר י ם ה ״ כ ובמשנתנו ס״ג מ״י :מ א ו כ ל י השום א ס ו ר ב י ש ר א ל ו א ס ו ר בכותים. , ו מ ו ת ר בכותים. כ ת ב עליה שהיא עיקר. וכ״הבכמהדסוסיםשנדסםוע״סד נפולי. ובמשנה , ובב״יבטירתסי רי״ז ו כ ב ר תמהו ע ל ע בתיו״ט ו ב מ ל א ״ ש למשנתנו ,ו ב ל ח ״ מ ס ״ ט מה׳ נ ד ר י ם , ה ״ כ מסוגיית ה ב ב ל י ל ״ א א . ו ב כ ל נוסחאות המשנה שבדקתי ,וביניהן שלשה כ ת ״ י ע ם סי׳ המשניות להר״מ ,ו ק ב כ ל הראשונים שהביאו משנה זו: ר ׳ י ה ת ה היא. בכותים. ו כ ״ ה )״בכותים׳(- ואסור בכותים. ולס״ז משנתנו , נדרים פ״ב עמ 105 .12שישראל נוהנין ש ש ם :נהנין ל י ו כ ר . לו, לוקח והנכון ב כ י ״ ע :לוקח לוקח ב פ ח ו ת ו מ ו כ ר ביתר. ביתר ומוכר בפחות וכ״ה במשנתנו פ״ג מי״א. 423 ומוכר בפחות. ביוקר. ו כ ״ ה בד ,א ל א ואף לפנינו צ״ל: מהנין ושמא צ ״ ל בכי״ו :שישראל לי , ו ל פ ״ ז א י ן ד ב ר י ד יוסי ש ל ה ל ן ק ש ו ר י ם ב ב ב א זו ,א ל א הם ד ב ו ק י ם ל ס י פ א ש ל מ ש נ ת נ ו , וכר. עיין מ ״ ש להלן בסמוך בפירושה. ר׳ ומוכר יוםה ביותר או׳ אם אין שומעין ש ו מ ע י ן לו. ו ב מ ש נ ה שבבבלי: ו ב כ ל ה מ ש נ י ו ת מ ט י פ ו ס א ״ י )משנה ש ב י ר ו ש ל מ י ,ה ו צ ׳ לו, , קויפמן ,פרמה( :אין ש ו מ ע י ן לו. ואין לו. ב מ ש נ ת נ ו ה נ ״ ל :ש י ש ר א ל נהנין ל י לוקח ב פ ח ו ת ו כ ״ ה גם ב מ ש נ ה ד נ פ ו ל י ו ב ר מ ב ״ ן ו ב מ ש נ ה ש ב מ א י ר י . ש ו מ ע י ן לו. ובכי״מ ו ב ר ו ר ש ה ג י ר ם א ה נ כ ו נ ה היא :אין ש ו מ ע י ן לו ,כ ג י ר ם ת ה ת ו ס פ ת א ו ר ו ב נ ו ס ח א ו ת ה מ ש נ ה ,ו פ י ר ו ש ו :א ם ש ו מ ע י ן לו ,עיין ב ר ״ ן במקומו ,ו ה ו א כ ת י ב ר ג י ל , ב ס פ ר ו ת התנאים ,ע י י ן מ ״ ש ל ע י ל ח ״ א ) ד מ א י ( ,ע מ ׳ ,221ה ע ר ה ,46ח ״ ב ) ח ל ה ( ,ע מ ,808ה ע ר ה ,28 , ח ״ ג ) ש ב ת ( ,ע מ ,202ה ע ר ה ,4ו ע ו ד ב כ ״ מ .ו כ ת ב ב ת י ו ״ ט במקומו :א ם ש ו מ ע י ן לו. כי היכי דלא ל מ ת פ י ם ת נ א ב ל י ש נ א ד ת י מ ר ל י ה א ט ו ב ש ו פ ט נ י עסקינן ,ה ל כ ך ק א מ ר ת נ א ג ו פ א א ם ש ו מ ע י ן לו. ו ב ר ״ מ פ ״ ז מה׳ נ ד ר י ם ה״ז :א ס ר ה נ י י ת ו ע ל י ה ם ,אם ש ו מ ע י ן לו ש י ק ה מהן ב פ ח ו ת ו י מ כ ו ר ב י ו ת ר מותר ,ואין גוזרין כאן ש ל א י מ כ ו ר ,ג ז י ר ה ש מ א י ק ח ו כ ר . ושני ועיין בח״ד. הפירושים מסתברים במשנה שהתנא בעצמו ששנה ״לוקח בפחות ומוכר ביותר״ הוסיף :אין ) = א ם ( ש ו מ ע י ן לו .א ב ל ב ת ו ס פ ת א כאן ,ש מ ש מ ע מ מ נ ה ש ר ׳ יוסי הוא ש ה ו ס י ף :א י ן ו ש מ א כ ו ו נ ת ר ׳ יוסי ש א י ן ש ו מ ע י ן ל ו ואין מ ר ח מ י ן ע ל י ו ,ש ה ר י ש ו מ ע י ן לו ,ה פ י ר ו ש מגומגם. ו ע י י ן ב מ א מ ר ר ׳ יוסי ל ע י ל ת ע נ י ת פ ״ ב ם ה י ״ ב ו ב ב ל י ש ם הוא גרם ל ע צ מ ו שהדיר את ישראל. ב ״ כ ב׳ ,ו ק ״ ו ה ו א ש א ם מ פ ט ם א ת ע צ מ ו ש א י ן מ ר ח מ י ן עליו. ו ב ב ב ל י ל ״ א ב׳ ה ע מ י ד ו ה ב ז ב י נ א מ י צ ע א ,ו ל פ י כ ך א ס ו ר ל ק נ ו ת ו ל מ כ ו ר ש ו ה בשוה ,א ב ל ב ז ב י נ א ח ר י פ א מ ו ת ר ל ו ל ק נ ו ת א פ י ל ו ש ו ה בשוה ,ש א י ן ה מ ו כ ר נ ה נ ה ממנו ,ו ה ר ב ה ק ו פ צ י ם ע ל ה ס ח ו ר ה חוץ ממנו ,ע י י ״ ש . .15—12א י נ ו ע״ ז מגלי שלא נתחתם ע ר לין ערלים אומ׳ עריות גזר נפלים דינן בחרב. נופלים )שם כ ״ ה ( :כ ל ם ע ר ל י ם כי שופכי אתה הולך דמים, לא של אומות וכן ב ד :כ ו ל ם בחרב. לקחת נאמ׳ העול׳ ערלים אשה אלא אלא על נופלים חללי וכן הערלה, בחרב. ו ב מ ק ר א )יחזקאל ל ״ ב ,כ״ג( :כ ל ם חרב. מפלשתים הערלים, ועיי״ש ביחזקאל ל״ב ,כ״ב ,כ״ד. מצינו שנ׳ ובכי״ע: חללים עובדי כולם כי כולם נ פ ל י ם בחרב ,א ו ובמשנתנו פ״ג מי״א: קונם ש א י נ י נ ה נ ה ל מ ו ל י ם א ס ו ר ב ע ר ל י י ש ר א ל ו מ ו ת ר ב מ ו ל י ה א ו מ ו ת ,ש א י ן ה ע ר ל ה ק ר ו י ה א ל א ל ש ם הגוים ו כ ר . ו ב ח ״ ד ה ק ש ה ל מ ה נ ת ח ת ם ג ז ר ד י נ ן ע ל ה ע ר ל ה ,ו ה ר י א י נ ם מ צ ו ו י ם עליה. ברם הדברים נתבארו במדרש ילמדנו )ילקוט ירמי׳ רמז רפ״ה ,ערוך ערך קטדק וערך מ ל ר( < 5 u c 7 7ג ז ר דין( ע ל ש מ ש כ ו ב ע ר ל ת ן ,ע י י ״ ש . ם קטדיקי),Kara ו ב כ י ״ ע מ ו ס י ף :ו א ו מ ׳ כ י כ ל הגוים ע ר ל י ם ו כ ל ב י ת י ש ר א ל ע ר ל י לב. וכ״ה במשנתנו הנ״ל, ו ע י י ״ ש ב ר ״ ן ל ״ א ב׳. .16 נקרא אומ׳ ר׳ שלם ובכי״מ שם. להר״מ, וכר. גדולה שכל מילה, ו כ ״ ה ב מ ש נ ת נ ו ב מ ש נ ה ש ב מ ש נ י ו ת )ד׳ נ פ ו ל י ואילך( ,ב מ ש נ ה ש ב ב ב ל י א ב ל ב מ ש נ ה ה ו צ ׳ לו ,קויפמן ,מ ש נ ה מן ה ג נ י ז ה , עין י ע ק ב ו א ג ד ו ת ה ת ל מ ו ד : ר , מאיר מצויים מאד בספרות התנאים. 5 מצות שעשה אברהם אבינו לא י בשנתון של ביה״מ בצינצינטי חי״ב ,עמ׳ .284 59 אומר וכר. במשנה כ ת ״ י תימן עם פיה״מ ו ה ח י ל ו פ י ם בין ר ׳ מ א י ר ו ר , , נדרים פ׳׳ב ע מ 105 424 ו ב ב ב ל י לי׳ב א׳ :ת נ י א ר ב י א ו מ ר ג ד ו ל ה מ ל ה ש א י ן ל ך מי ש נ ת ע ס ק ב מ צ ו ת כ א ב ר ה ם א ב י נ ו תמים ולא נקרא אלא על שם מילה וכר. ש א י ן לך מ י ש נ ת ע ס ק ב מ צ ו ת ובאגדות התלמוד :תניא ר׳ בעולם מאיר ו ב כ י ״ מ שם :ת נ י ׳ ר ׳ כאבדה׳ אבי׳ ולא נקר׳ , מאיר תמים אומ׳ גדול מילה אל׳ על שום מ י ל / אומ׳ גדולה מילה ו כ ו /כגירםת הבבלי בהוצאות שלפנינו. ו ב ע י ן יעקב :ת נ י א ר ׳ א ו מ ר ג ד ו ל ה מ ל ה ש א י ן לך גמור צדיק כאברהם אבינו, בעולם , ת מ י ם ו כ ר .ו ב כ ל ל י ה מ י ל ה ל ד ׳ י ע ק ב הגוזר ,ע מ ׳ :7מ ם נ ד ר י ם .ר ב י א ו מ ר ג ד ו ל ה ולא נקרא מצות מילה שכל מצוה ש ע ש ה א ״ א לא נקרא שלם ע ד שמל עצמו ו כ ו /ותניא ר׳ ג ד ו ל ה מ י ל ה ל פ נ י ה מ ק ו ם שאין לך , גירםת ע ״ י הג״ל ו ג י כי״מ( ולא נקרא גמור צדיק תמים אבינו כאברהם מאיר בעולם אומר )השוה אלא ע ״ ש המילה וכר. , , , , ה ר י לך ש ב ע י ן י ע ק ב גרם ב מ ש נ ה ״ ר מ א י ר א ו מ ר /ו ב ב ב ל י ״ ר ׳ א ו מ ר /ו ר י ע ק ב ה ג ו ז ר , , , , , גרם ב מ ש נ ה ״ ר א ו מ ר ו ב ב ב ל י ״ ר מ א י ר א ו מ ר /כ ג י ר ם ת כ י ״ מ ,ו ב א ג ד ו ת ה ת ל מ ו ד גרס ב ש נ י ה ם ״ר , , מאיר אומר״ ,ולפנינו בשניהם :ר אומר. , שלם / , , ובכל נוסחאות הברייתא בבבלי ״ולא נקרא קושטא(: בך ובכל נוסחאות המשנה והתוספתא ״ ל א נקרא והיה עוד תמים . ובפרקי ד ר ״ א ר פ כ ״ ט )בד׳ ת מ י ם וכו׳ שהערלה טמאה היא מכל הטמאות שנאמ׳ ערל לא יוסיף יבוא ו ט מ א ) י ש ע י ׳ נ ״ ב א׳( ,ש ה ע ר ל ה מום ה י א מ כ ל מומים ,מ ו ל א ת ב ש ר ע ר ל ת ך ו ע י י ן בם׳ ה א ש כ ו ל ח ״ ב ,ה ו צ ׳ ר ״ ח א ל ב ק ,ע מ ׳ ,12ו ב כ ל ל י ה מ י ל ה ו ה ת ה ל ך ל פ נ י ו ה י ה תמים. ל ר ׳ י ע ק ב הגוזר ,ע מ ׳ ,8ועוד. וכן ב ב ״ ר פ מ ״ ו ,ד /ע מ ׳ :461ה ע ב ר א ו ת ה ו ב ט ל ולשון המשנה יותר מדוייקת ,שאין ערלה לא מ ו ם 6 0 ולא טומאה מדאורייתא ,ע י ץ בתוספות ת ע נ י ת י ״ ז ב /ד ״ ה ד ב ר ,זבחים ט ״ ו ב /ד ״ ה ט ב ו ל יום ,ש ם ט ״ ז א /ד ״ ה א ף . ח ״ ד )פסחים( ,ע מ ׳ .614 המום וכר. ועיין מ ״ ש לעיל ו ע י י ן ב י ל מ ד נ ו בם׳ ה ל י ק ו ט י ם ש ל ג ר י נ ה ו ט ח ״ ו ,ע מ ׳ מ ״ ח )בשם ה י ל ק ו ט ו ק ו נ ט ר ס א ח ר ו ן שם( ו ב מ ע ש ה ר ו ק ח ל ר ״ א ב ר ״ י ב ר ׳ קלונימום ,ע מ ׳ נ ״ ב ,ס י ׳ ד ״ ח ו ס י ׳ ר ״ ו ) ב ש ם הילמדנו(. .18—17ד ב ר הנה שנ׳ ששקולה דם כנגד כל אחר הברית מעשה גדולה אשר מילה, כרת כראשית ששקולה ה/ כנגד כל ב ד ח ס ר ה ב ב א זו. שבתורה וכר. המצות שבתורה, ובכי״ע :דבר אחר וכר ונוםחא זו ) ״ כ ל מ ע ש ה ב ר א ש י ת ש ב ת ו ר ה ״ ( ל א מ צ א ת י ב ש ו ם מקום ,ו ה י א מ ג ו מ ג מ ת מ א ד ,ו ל א מ צ א ת י במקום א ח ר ״ מ ע ש ה ב ר א ש י ת ש ב ת ו ר ה ״ ,ו ש מ א ה ו א גליון ש נ כ נ ס ש ל א במקומו ,ו צ ״ ל כ ל פ נ י נ ו ,ו כ כ ל הגוםחאות ה מ ק ב י ל ו ת , ו ה מ ל י ם ״ מ ע ש ה ב ר א ש י ת ״ ש י י כ ו ת ל כ ב א ש ל ה ל ן ,ע י י ן מ ״ ש להלן ,ש ר ,19ד ״ ח ו ש מ א . ועיין מ כ י ל ת א ב א פ י ״ ח ,ה ו צ ׳ הורוביץ ,ע מ ׳ ,72ש ר .15 ו ב מ ש נ ה ב ״ י ק ו י פ מ ן נ מ צ א ת ב ב א זו ב ס ו ף ה פ ר ק ב ל י ה צ י ו ן ״ ד ב ר א ח ר ״ ,ו כ ״ ה ב ה ו צ ׳ ל ו בסוף הפרק «,אלא ששם :דבר אחר גדולה וכר. ו ב מ ש נ ה מן ה ג נ ת ה ) ע י ץ ל ע י ל ( ב ס ו ף ה פ ר ק : גדולה מילה שהיא שקולה וכר. ו כ ״ ה במשנה כת״י תימן עם פיה״מ להר״מ אומר רבי ו ב ג ל י ץ כ ת ״ י המשנה עם פיה״מ ל ה ר ״ מ )כת״י זולצבכר(. ש ב י ר ו ש ל מ י ) א ל א ש ש ם :ד ב ר אחר(. ובכולן הוא בסוף הפרק ,ו כ ״ ה במשנה א ב ל ב כ י ״ ל ח ס ר ה ב ב א ז ו ו ה ו ש ל מ ה ב ג ל י ץ ,ו א י נ ה גם במשנה שבבבלי בד׳ נפולי ועוד ,במשנה כי״מ ובכ״י פרמה. לפני הר״ן ,עיי״ש. וכן ה י ת ה ב ב א זו ב ס ו ף ה ס ר ק גם ובעין יעקב בסוף הפרק :ר׳ אומר גדולה היא מילה שהיא שקולה ו כ ר . <>« וכנראה שמטעם זה כ ת ב ר ״ י הברצלוני בפירושו לס׳ יצירה ,ר ש עם׳ :59וכן א ב ר ה ם אבינו נקרא ת מ י ם בשעה שצוהו המקום ע ל ה ס י ל ה וכוי ,ולשון תמים הוא לשון ס ה ו ל וכרות ,כענין שכתו׳ נ כ ר ת ו )יהושע ני ,ט״ז( ,ואוסר ו י ח ד י ו י ה י ו ת מ י ם ע ל ראשו )שסות כיו ,ביר(. תמו וכוונתו להוציא ס ן הפירוש שתסים פירושו כ א ן שאינו ב ע ל סוס .ועיין ה י ט ב ב ב ב ל י ס ו ט ה י ׳ בי. א ל א שלעיל שם צויין בםפורש :תוספה ,עיין להלן. 9 1 נדרים פ״ב עמי 105 התלמוד שם: ובאגדות , ו״ש« , אומ וכו . 425 ובמשנה שבמאירי הבבא שלנו באה בתחילת , ה ה ו ס פ ו ת ) כ ס ד ר שבתוספתא( ,וגורס :ר א ו מ ר .ו כ ן ג ר ס ו )ר׳ א ו מ ר ( גם ה ר מ ב ״ ן ו ה ר י ט ב ״ א ש ם . , ו ב כ ל ה נ ו ס ח א ו ת ה נ ״ ל ה ר א י ה ה י א מן הפסוק ב ש מ ו ת כ ״ ד ,ח .וכן ה י ה גם ל פ נ י ב ע ל י ה ת ו ס פ ו ת , והר״ן ושטמ״ק ל ״ א ב . , ובבבלי ל ״ ב א :ד ״ א גדולה מילה ששקולה כנגד כ ל המצות שבתורה ש נ א , ה א ל ה ו ג ו ) ש מ ו ת ל ״ ד ,כ״ז(. הדברים הנה ו כ ״ ה בעין יעקב ובאגדות התלמוד. האלה אשר כרתי כרת אתך ה , , ע מ כ ם .ד ״ א גדולה מילה ו כ ו ש נ א ואת ברית ת ר י ״ ב )כלומר ,חוץ מ מ צ ו ת מילה( ו כ ר ,ע י י ״ ש . שהיתה לפניו במשנה. ובכי״מ שם .19דבר אחר וכר. ישראל. , על כי , פי והוא מפרש :וברית בגמטריא ונהג כ ל ע י ל והביא א ת הברייתא כנגד ההוספה ו א נ ו ר ו א י ם )מן ה ר א י י ה ש ה ב י א ו ( ש ה ה ו ס פ ה ש ב מ ש נ ה ה י א ע ״ פ התוספתא, ו ל א ע׳יפ ה ב ר י י ת א ש ב ב ב ל י . וארץ על ו ב כ ל ל י ה מ י ל ה ל ר ״ י הגוזר ,ע מ :10ד ״ א ג ד ו ל ה מ י ל ה ש ש ק ו ל ה ו כ ו /ש נ א הברית הדברים כי פי , ח ס ר ה ב ב א זו. דם , ו ע י י ן ל ה ל ן בסמוך ,ם ד ״ ה אבל. מילה, גדולה וכ״ה בד ובכי״ע. שאילמלי לא היא שמים נתקיימו א ב ל במשנה שבירושלמי ושבבבלי :ד ב ר אחר גדולה מילה , ו כ ע ״ ז ב ד נפולי ,במשנה כי״מ, שאילולא היא לא ב ר א הקדוש ברוך הוא א ת עולמו ו כ ר . ב כ ״ י קויפמן ,פ ר מ ה ,מ ש נ ה ש ב ג נ י ז ה ,מ ש נ ה ש ב מ א י ר י ,ב מ ש נ ה כ ת ״ י ע ם פ י ה ״ מ ל ה ר ״ מ ו ע ו ד . , ו ב ה ו צ לו :ת ו ם פ ה 6 3 .ד ב ר א ח ר ג ד ו ל ה מ י ל ה ש א י ל ו ל י ה י א ל א ב ר א ה ב ״ ה א ת ע ו ל מ ו ו כ ר . נמצאנו למדים שבכל ההוספות שבמשנה הגירסא שוה ) ל א ברא ובו , אבל בבבלי ל ״ ב א :דבר אחר גדולה מילה שאילמלא מילה וכר. וארץ , וכ״ה בכי״מ שם ,בעין יעקב ובאגדות התלמוד. לא את עולמו(. שמים נתקיימו ו ע י י ן ל ע י ל ב ר כ ו ת פ ״ ו ,ע מ ׳ ,37 , ועיין ש ר ,65ב ש נ ו ״ ם ו ב ב ב ל י ש ב ת ק ל ״ ז ב /ו מ ״ ש ל ע י ל ח ״ א ,ע מ ,115ד ״ ה כ ו ר ת ה ב ר י ת . ב מ ל א ״ ש בספ״ג .ו א ף מכאן מוכח שההוספה שבמשנתנו היא ע ״ פ התוספתא ,ו ל א ע ״ פ הברייתא ש ב ב ב ל י ,ו ע י י ן מ ״ ש ל ע י ל ,ס ד ״ ה ובבבלי. ושמא היתה הגירםא כאן בטופס קדום שממנו נעתק כי״ע :שאילמלא היא ל א נתקיימו מעשה ב ר א ש י ת ,ע י י ן מ ״ ש ל ע י ל ,ש ו ר ה ,18—17ם ד ״ ה ד ב ר אחר. .22—21א י ן מאכל, אלא בין דריסת המודר מן וכלים הרגל ר פ ״ ד ומגילה פ ״ א מ״ו ,תוספתא שם פ ״ א ה״ח. מחבירו הנאה שאין סתם עושין בהן הימנו למודר אוכל נפש. משנתנו ובמשנתנו חסרה המלה ״סתם״ ,ומלשון התוספתא מ ו כ ח י ו ת ר ש מ ד ב ר י ם ב ש נ י מ י נ י הנאות ,ה נ א ה ס ת ם ו ה נ א ת מ א כ ל ) ו ל א ש נ ד ר מ מ א כ ל מ מ ש ( ,וכן , הסיקו ב י ר ו ש ל מ י ו ב ב ב ל י ,ע י י ן מ ״ ש ל ע י ל )מגילה( ,ע מ .1134א ב ל ע י י ״ ש ו כ א ן ב ש נ ו ״ ם . .23-22 חלילין המיוחסות המודר ומקוננות, מחבירו הנאה שאין להרי״ף פ ״ ד )ד״ר, הנאה ומת, למתים. מביא ארון לו ותכריכין, וכן מעתיקים בשם התוספתא בהלכות , פרעשבורג ,כ ״ א ע״ב ,ה ו צ ראם ,י״ג רע״א(, , רמב״ן שם , )אשי ה /ה ע״ד( ,תלמידו הרנב״י בשטמ״ק ל ״ ט ב /סד״ה מ ת נ י קשיתיה ,מאירי ש ם )הוצ , , , ר ״ א לים ,ע מ קנ״ד( ,ר י ט ב ״ א שם ,ד ״ ה תוספתא ,ר א ״ ש פ ״ ד ס ו ף ס י ז /רבינו ירוחם ,אדם, נתיב י ״ ד ח״ה. למתים״. , ופסקה בטיו״ד ס י ר כ ״ א ו ש ו ״ ע שם ם״ק ד /בלי הזכרת הטעם ש ל ״אין הנאה ו ע י י ן מ ״ ש ע ״ ז להלן. ומתוך הלשון ״ ה מ ו ד ד ה נ א ה ״ אין ל ד ע ת א ם הכוונה לאדם ש נ ד ר הנאה מחבירו ,והוא חטא ע ל נ פ ש י ה )עיין ל ה ל ן בסיפא( ,א ו ש ח ב י ר ו ה ד י ר ו מ ה נ א ה ,ו ה ו א מ ו ד ד ע ל י ד י ח ב י ר ו . ובהגהות »2בד״ח המצולמים מטושטש קצת ,א ב ל ב ד פ ו ס ראשון ברור .ו ל א מצאתי ח ב ר לנירסא זו. 63עיין תס״ר ח״ב ,עמי .46 , נדרים פ״ב ע מ 105 426 המיוחסות להגר״א הגיהו: ה נ ו ד ר הנאה ו כ ר ,וספק גדול בעיני א ם הגהות אילו יצאו מפי רבינו, שהרי ר ו ב הראשונים ה נ ״ ל היו כ ב ר ל פ נ י רבינו ,ואף הסיפא קשה לפירושו. בסמוך ,ד״ה מעידו. ועיץ מ״ש להלן וראיתי ל ח כ ם א ח ד שמיישבו ד ר ך פ ל פ ו ל ,ונעלמו ממנו כ ל הראשונים הנ״ל ,ו ב ע י ק ר ד ב ר י הטור והשו״ע הנ״ל ,שבוודאי א ץ להכניס ל ת ו ך פסק ההלכה שלהם א ת פ ל פ ו ל הנ״ל. ו ל פ י פשוטה נ ר א י ם ד ב ר י הגדמ״ש באו״ש ס״ה מה׳ נ ד ר י ם ה״ב שהכוונה ל מ ד י ד א ת חבירו מנכסיו ,ונמצא ח ב י ר ו מ ו ד ד הנאה ,ומת המודד ,מביא ל ו המדיר א ר ק ו כ ר .ו ל פ י פ ס ק ה ר ״ מ )בפ״י מה׳ נ ד ר י ם הי״ב( הרי ה מ ד י ר לוקה אם ההנה א ת ה מ ו ד ד ,״ מ״מ כאן מ ו ת ר ל ו להביא ל מ ת א ר ק ותכריכים ,משוס ש א ץ הנאה למתים ,ו א ץ המודד נהנה כלל. א ב ל א ם היה המודד נהנה ,אעפ״י שאינו ע ו ב ר כ ל ל )שהרי במתים חפשי( מ״מ עובר המדיר ,לשיטת הד״מ. ו ב ב ב ל י ל ״ ז א׳ :ג ד ו ל ב ד שימור הוא ז ב ק ק . עיי״ש ,ו ע י ץ ב ר ש ב ״ א ו ב ר ש ב ״ א ובד״ן שם הקשו ,א ת ה א י ס ו ר יש ב ק ק p wבשתי פנים ,ו נ ר א ה שלא היתה ד ע ת ו נוחה בשתיהן. א ו ר ה שם כתב :ו ל ה ר מ ב ״ ם ז ״ ל ש כ ת ב דהמדיר ע ו ב ר אם מהנהו אתי שפיר. לשיטת הר״מ באו״ש הנ״ל. שום איסור. אבל ב ק ק ו ק הביא ראייה משם ומכאן שתפסו כ ד ב ר פשוט שהמדיר ע ו ב ר אעם״י ש א ץ ע ל המודר ו א פ ש ר שמשום כ ך השמיטו ב ט ו ר ובשו״ע א ת ט ע ם ה ת ו ס פ ת א ,״ שהרי לשיטתם א ץ המדיר ע ו ב ר א ל א המודד גרידא ,וםשיטא שמביא ל ו א ר ק ותכריכים ,שהרי כ ב ר נ פ ט ר מן המצות, ו א פ י ל ו אם היתה הנאה למתים ,א ץ א י ס ו ר ע ל ה מ ד י ר כלל ••,בשעה ש א ץ ה מ ו ד ד עובר. .24—23מ ע י ד ו עדות ממון ועדות נפשות. וכ״ה ב ד )אלא ששם בטעות: מ ע י ד ר ( וכ״ה ב כ ל הראשונים הנ״ל ,ו ק פ ס ק ו בטיו״ד ובשו״ע הנ״ל. עדות מ מ ק ולא ע ד ו ת נפשות. ו ב כ י ״ ע בטעות :ומעידו ובהגהות המיוחסות להגר״א :מעיד ל ו ע ד ו ת נפשות ו ל א ע ד ו ת מ מ ק .״ ו א ף כאן ל א יתכן ל ק ב ל שהגהה זו יצאה מפי ר ב י נ ו נגד כ ל הראשונים•• ה נ ״ ל ונגד פםק ההלכה ,והרי ר ב י נ ו ב ב א ו ר ו ל ש ו ״ ע ה נ ״ ל שתק ו ל א א מ ר כלום. ו כ נ ר א ה שהמגיה הגיה ע ל פ י משנתנו פ ״ ד מ״ד :ומרפאהו ר פ ו א ת נפש ,א ב ל לא ר פ ו א ת מ מ ק ,ופשיטא שאינו ובפי׳ ר ״ א « pלכאן. ק ההד ,עמ׳ פ״ב :תוספתא מ ע ת ו )ולא הזכיר ל א מ מ ק ,ו ל א נפשות( ,שהדי הוא חייב ל ה ע ת מה ש י ת ע • • .ו ב ב ״ ח יו״ד סי׳ רכ״א :דמצוה קא ע ב ת ,ולא נתכוון להנאתו. pin ב ר י ט ב ״ א הנ״ל. .24ח ל ה , נכנם לבקרו, היה המיוחסות ל ה ר י ״ ף הנ״ל :חלה נ כ נ ם לבקרו, לבקרו. לו חלה חלה, אינו נכנם ומבקרו. בהלכות ב נ ו°ל )וממנו גם ב ר א ״ ש הנ״ל( א י נ ו נ כ נ ם וכגירםא ש ל פ נ י נ ו כ ״ ה ג ס ב ר מ ב ץ ,ברנב״י ,במאירי ו ב ר י ט ב ״ א הנ״ל. «• ועיי׳ש שתירץ את קושיות הרשב״א ווזר״ן <טיו אי( ע ל הר״ס. *« שאר הראשונים הביאו את התוספתא כלשונה ,ואעס״י שלכאורה םוכת מסנה כשיטת הר״ט, אין ה ל כ ה כסותה ,אלא כסו שמוכח מן הבבלי ,א ב ל הטור הרי פ ס ק הלכה ,ושם אין מקום לטעם התוספתא שאינו מתבאר א ל א לשיטת הר״פ גרידא. ועיין בתשה״נ ליק סי' כ״א ,אוומ ,עפ׳ .47 • בירושלסי פ ד דדה ,ל״ח ע ד :ע ל דעתיה דר׳ סאיר אסור ל ל ס ד עליו ז מ ת .ו מ ר א ה שהכוונה ז מ ת ,והוא הדין שלר׳ מ א ד א ס ד ל ו לחתום היא שלא יהא סניגור עליו ,שיצא בייחוד כדי ע ל שטרותיו כעד ,שהרי לשיטת הרשב״א סותר ל ו ל ק ב ל שכר ב מ ו ן דא ,עיץ ס״ש בתס״ר ח״ב ,עם׳ 268ואילך .ועיין סאירי סנהדרין ,עס׳ .98ובש״ך ירד סי׳ רכ״א סוף אות ל׳ כ ת ב שסותר ,והיינו כחכסים שחולקים על ר׳ סאיר. ו ע י י ן בקרן אורה ם״א בי ,ד״ה הראיש ,שאף הוא רצה לוסר כן ,א ב ל דחאה. להלן שבועות פ״נ ה״ב ו ה ד ,בבלי שם ל׳ ב׳ ,ב״ק נ״ה ב׳ ועוד .ועיין ו ק ר א ה' א׳ ובשאילתות סי׳ ס״ט. ™ והוא ע״פ ה ב ב ל י ל״ט א׳ ,עיץ מ״ש להלן בפנים. 7 88 , נדרים פ״ב עמ 105 427 ולפי פשוטה של הברייתא הכוונה היא שאם חלה המודד נכנס המדיר לבקרו ,דוגמת הבבות שלעיל ,והיינו ״מביא לו״ ,כלומר ,המדיר למודר ,״מעידו״ ,כלומר ,המדיר למודד ,ואף כאן נכנם המדיר למודד לבקרו ,אם חלה .ואף שהדירו לחולה שלא יהנה ממנחל )ולאו דווקא מנכסיו( כלל ,וכשנכנס לבקרו הוא נהנה ממנו ,מ״מ הקילו כאן בבקור חולים ,מפני דרכי שלום,״ שלא יאמרו ״עד מות שנא״ ,ולפיכך התירו לו לבקרו ,כדי להוכיח שאעפ״י שהדירו מהנאה ,מ״מ רוצה בהבראתו .אבל אם היה לו חולה בתוך ביתו ,לא התירו לו לבקר בתוך ביתו של המודד וליהנות אותו ,שאין בזה מדרכי שלום שילך לתוך ביתו כדי לבקר את קרוביו, ומספיק אם שואל בשלומם ,כמפורש להלן. ואשר ״לקרוב עצמו שחלה״ הרי אותו לא הדיר בהנאה ,ואם אינו יכול לבקר אותו מחמת שהדיר הנאה מאחר ,ולא ממנו ,אין כאן דרכי שלום, ולא יקפיד עליו. ובמשנתנו פ״ד מ״ד :המודר הנאה מחבירו ונכנס לבקרו ,עומד אבל לא יושב. חולקת על ברייתא שלנו שהתירה לבקר ,ולא חילקה בין עומד ליושב. והיא , ובבבלי ל״ט א :חלה הוא נכנס לבקרו חלה בנו שואלו בשוק .ובחי׳ הרשב״א שם :חלה הוא נכנם לבקרו ,חלה בנו אינו נכנס לבקרו. וכע״ז מעתיק גם בפי׳ הרנב״י שם ,אבל לא היתה להם שום גירסא אחרת בבבלי ,אלא שדייקו כן מן הלשון ״שואלו בשוק״ ,כלומר ,אבל לא יכנס .ובבבלי שם העמידוה בשנכםי חולה אסורין על המ ק 73ולפי פירוש זה עלינו לפרש את התוספתא כאן :חלה המדיר ב ר׳ נכנם המודר לבקרו ,אעפ״י שהוא נהנה מביתו כשנכנס אליו ,משום שלא כיוון המדיר להדירו מחיותיה ,שלא יוכל להכנס לביתו אם יחלה ,אבל אם חלה בנו ,לא יכנס לביתו ,שאין כאן חיותיה דמדיר .וכבר אמרנו לעיל שמפשוטה של לשון התוספתא משמע שהכל כמדיד עםיקינן, והוא המביא ארון למת ,הוא המעיד והוא הנכנס ,ומותר לו להכנם אעפ״י שהוא מהנה אותו בכניסתו ,עיין מ״ש לעיל ,והתוספתא לא גזרה משום שמא ישהא בישיבה ,עיין מ״ש להלן, שו׳ ,29—27ד״ה ובבבלי. ושואל וברמב״ן שם: בשלומו. וכ״ה בד ,בקג״נ ,במיוחסות לרי״ף ,ברא״ש ובפי׳ הרנב״י הנ״ל. א ב ל שואל בשלומו .ובריטב״א שם: א ל א שואל בשלומו .ופירש הרנב״י שם: ושואל בשלומו ,פי׳ של אותו חולה ,כי הא דאמרי׳ לעיל )בבלי שם( ושואלו בשוק. וכע״ז בריטב״א שם .והתוספתא מלמדת שאעפ״י שאסור לו להכנס לביתו של המודר לבקר את קרובו החולה ,מ״מ מותר לו לשאול את המודד לשלומו של קרובו החולה. שואל בשלומו. וכן כתב במאירי )עמ׳ קנ״ד( הנ״ל על הברייתא שבבבלי הנ״ל :אלא שואלו בשוק עליו. ומה שאמרו במקום אחר בתוספתא המודר הנאה אבל בכי״ע: ולא מחבירו ומת וכו׳ אבל אם היה לו חולה אינו נכנם לבקרו ו ל א שואל בשלומו ,שפשוט הוא שאין הדבור אסור אלא באומר קונם פיו וכר ,כמו שנתבאר )משנתנו ספ״א( ,אלא ששאר הדברים שהזכרנו בה בארון ותכריכין ובעדו׳ הלכה הם .ומתוך דבריו משמע שכל הבבא שלנו אינה הלכה ,שהרי הלכה כשמואל שם ,והוא פירש את הברייתא ״חלה הוא נכנס לבקרו ,ר״ל 1ל ועיין היטב בפיה״מ להר״מ למשנתנו פ״ד מ״ד. ׳-ל כמפורש להלן בתוספתא ,עיין מ׳׳ש להלן שר ,25ד״ה נמצאנו. ופתרון זה בברייתא הוא לכולי עלמא ,ולא נחלקו שמואל ועולא אלא בפירוש משנתנו ,ועולא סובר .הברייתא פירושא דהא מתני׳ היא׳ )לשון הרשב״א שם( ומעמיד אף את משנתנו בשנכסי חולה אסורין על המבקר ,והחולה לא כיוון להדירו מחיותיה ,כלומר ,שלא יוכל לבקרו כשיחלה ,ולפיכך מותר לו למבקר ליהנות מצל ביתו ,ובלבד שלא ישב שמא ישהא יותר מדאי ,אלא שהברייתא כאן לא נזרה על כך וסתמה את דבריה והתירה אפילו בישיבה ,עיין מ׳׳ש להלן בפנים .ושמואל מעמיד את משנתנו בשנכסי מבקר אסורין על החולה עיייש ,אבל מודה שהברייתא מדברת בשנכסי חולה אסורין על המבקר עיי׳׳ש. , נדרים פ״ב ע מ 105 428 ה מ ו ד ר מ ב ק ר א ת ה מ ד י ר ,ו ל א ח ל ק ב ה בין ע ו מ ד ל י ו ש ב ״ ) ל ש ץ ה מ א י ר י ע י י ״ ש ( ,א ב ל ה מ ד י ר אסור לו לבקר את ה מ ו ד ד בישיבה ,והרי מלשון הברייתא מ ש מ ע שהמדיר מבקר א ת המודד ,ומותר ל ו ל ב ק ר א פ י ל ו בישיבה ,ו ל פ י כ ך כ ת ב ש א י ן ה ל כ ה כ מ ו ת ה א ל א ב ש א ר דברים. ואשר לגירםת כ י ״ ע שהרב המאירי בטלה לגמרי ,כבר כתבנו שמלשון התוספתא מוכח ש ה ד י ר ו ה נ א ה מ ג ו פ ו ו מ נ כ ס י ו ) ש ל א י ה נ ה מ מ נ ו כלל( ,ו ל פ י כ ך א מ ר ו ב ת ו ס פ ת א )לסי ג י ר ם ת כ י ״ ע ( ש א י נ ו ש ו א ל ב ש ל ו ם קרובו ,מ ש ו ם ש מ ה נ ה ו ,ו א ץ כאן מ פ נ י ד ר כ י שלום ,א ם א י נ ו ש ו א ל ע ל א ב ל הגכון ה ו א כ ג י ר ם א ש ל נ ו ו כ ג י ר ס ת כ ל ה ר א ש ו נ י ם ה נ ״ ל ,ו ל א ה ת י ר ו ל ו ל ב ק ר ב ב י ת קרובו. ה מ ו ד ד א ת ק ר ו ב ו החולה ,א ב ל מ ו ת ר ל ש א ו ל א ת ה מ ו ד ר ל ש ל ו ם ק ר ו ב ו החולה ,מ פ נ י ד ר כ י ש ל ו ם . ו נ ר א ה ש ה ו א ה ד י ן ש מ ו ת ר ל ש א ו ל גם ב ש ל ו מ ו ש ל ה מ ו ד ד ע צ מ ו ,ו א פ י ל ו א י נ ו חולה ,ו א ץ ל ך , ד ר כ י ש ל ו ם ג ד ו ל מזה ,ו כ ש ם ש א מ ר ר ׳ ע ק י ב א )בבלי מ ׳ א ( כ ל מ י ש א י ן מ ב ק ר ח ו ל י ם כ א י ל ו ש ו פ ך ד מ י ם ,ו כ ך א מ ר ר ׳ י ש מ ע א ל ב מ כ י ל ת א ל ד ב ר י ם )לפי מ ד ר ש ת ג א י ם ש ל ר ד ״ ץ הופמן, ר י ש ע מ ׳ :(114כ ל ש ל א ד ב ר ע ם ח ב ר ו ש ל ש ה י מ י ם מ ש ו ם א י ב ה )ועיין ב מ ש נ ת ס נ ה ד ר י ן ס ״ ג מ ״ ה ( ה ר י זה ש ו פ ך ד מ י ם .ו א נ ו ת ו ל י ם ש ה מ ד י ר ל א נ ת כ ו ץ ל ש א י ל ת ש ל ו ם א ל א לסתם שיחה ,ע י י ן מ ״ ש , להלן ,ש ו ,25ד ״ ה נ מ צ א נ ו . .25היה זורק כהן, דם עליו חטאתו, ודם אשמו. במשנתנו פ״ד מ ״ ב -מ ״ ג :ה מ ו ד ד ה נ א ה מ ח ב י ר ו ו כ ר ,ו מ ק ר י ב ע ל י ו ק י נ י ז ב ץ ,ק י נ י זבות ,ק י נ י י ו ל ד ו ת ח ט א ו ת ואשמות וכר. ממנו. ו פ י ר ש ו ב ב ב ל י ל ״ ה ב ׳ ש ה כ ו ו נ ה ל כ ה ן מקריב ,א ע פ ״ י ש ב ע ל הקרבן מ ו ד ד ה נ א ה ו ל ה ל ן ש ם ל ״ ו ר ע ״ א :מ ת י ב ר ב ש י מ י ב ר א ב א א ם ה י ה כהן י ז ר ו ק ע ל י ו ד ם ח ט א ת ו ו ד ם אשמו*. 7 ותירצוה :דם חטאתו ש ל מצורע ודם אשמו ש ל מצורע ,כלומר ,ודווקא במחוסרי כ פ ר ה ש א פ ש ר ל ה ק ר י ב ע ל י ה ן ש ל א מ ד ע ת ן ,הכהן א י נ ו ש ל ו ח ן ש ל ה ב ע ל י ם ,א ל א ש ל י ח א ד ש מ י א , א ב ל ב ש א ר ק ר ב נ ו ת א פ ש ר ש א י נ ו י כ ו ל ל ה ק ר י ב ע ל בן א ד ם ש ה ו א מ ו ד ר ה נ א ה ממנו. ועיין מ ״ ש להלן בסמוך בשם הירושלמי. מפני דרכי שלום. ל ע י ל בסמוך ה ב א נ ו א ת פ י ר ו ש ה ב ב ל י ל מ ש נ ת נ ו ו ל ת ו ס ס ת א כאן, ומוכח מפורש ממנו שאין הטעם מפני דרכי שלום. והעיר בקרן אורה ל ״ ה ר ע ״ ב )ולעיל ש ם , ל ״ ג א ,ד ״ ה ושוקל( ש ה י ר ו ש ל מ י פ י ר ש א ת מ ש נ ת נ ו ה נ ״ ל ״ ו מ ק ר י ב ע ל י ו ק י נ י ז ב ץ ו כ ר ח ט א ו ת ואשמות״ ש י ש ר א ל המדיר הנאה מותר לו להביא בשביל המודד את הקרבנות הללו ,משום ש ל א נ כ נ ם ) ש ל א נתן( ל י ד ו כלום ,ע י י ״ ש ב י ר ו ש ל מ י כ א ן פ ״ ד ה ״ כ ,ל ״ ח ע ״ ג ,פ ס ח י ם ם ״ ח ה ״ ג , , ובתוספות ר י ״ ד ס ״ ד סי׳ ט פירש שלתירוץ הבבלי ל ״ ו ע״א ,וכתובות פי״ג ה״ב ,ל״ה ע״ד. ״ א ל א מחוסרי כפרה ש א נ י ״ הכוונה גם ל י ש ר א ל שיכול להביא קרבן בשביל המודד הנאה ממנו, כשיטת הירושלמי ,עיי״ש. ולפי פירושו מתורצת קושיית ה ר ש ב ״ א והר״ן ל ״ ו ר ע ״ א ,ד ״ ה מתיב, ו א י ן ל ה ק ש ו ת כ ל ל מ מ ש נ ת נ ו ,ו ש א ל ר ק מ ן ה ת ו ס פ ת א כ א ן ש מ פ ו ר ש ב ה א ם ה י ה כהן ו כ ר ,ו ב כ ה ן מה לי חטאת חלב ומה לי חטאת מצורע. ו ת י ר צ ו ש מ ״ מ ב ח ט א ת מ צ ו ר ע עםיקינן. נמצאנו למדים שאין משנתנו ה נ ״ ל עניין לברייתא שלנו לשיטת הירושלמי ,וממילא א ף ט ע ם ה ה י ת ר ל א נ ת ב א ר שם. ו נ ר א ה ש ה ס ע ם ״ מ פ נ י ד ר כ י ש ל ו ם ״ ד ב ו ק גם ל ר י ש א ל ״ ח ל ה נ כ נ ם לבקרו״ וכר. וכן מ פ ו ר ש ב י ר ו ש ל מ י כ א ן פ ״ א ה ״ א ,ל ״ ו ע ״ ג :ע ל ד ע ת ך ד א ת א מ ר )אין( ל ו ק ץ ע ל האיםרות. ל א יכנס. ו ה א ת נ י נ ן ) מ ש נ ת נ ו פ ״ ד מ ״ ד ( ה מ ו ד ר ה נ י י ח מ ח ב י ת ו נ כ נ ס לבקרו. א מ ר ר׳ ירמיה שנייה היא תמן מפני דרכי שלום. ר׳ יוסי ב ע י אם מפני ד ר כ י שלום, א פ י ל ו ב ש ב ו ע ו ת י ה א מ ו ת ר ,ו ת נ י נ ן נ ד ר י ם א ס ו ר ו ש ב ו ע ו ת מותר. ו ש ב ו ע ו ת אסור5.ל 7 4 , מ ״ מ מפורש כאן ש ר ירמיה סובר שטעם משנתנו שמתירה בקור חולים כלופר ,התוספתא שלגו. * עיין תשה״ג ליק סי׳ כ״א ,אוה״ג ,עם׳ .47 7 ו ב ק ״ ע הגיה :נ ד ר י ם מ ו ת ר , נדרים פ״ב ע מ 106 כ מ ו ד ד ה נ א ה ה ו א מ ש ו ם ד ר כ י שלום. 429 ו כ נ ר א ה ש מ ט ע ם ד ר כ י ש ל ו ם א נ ו ת ו ל י ם ש ל א התכוון ב נ ד ר ו ל מ צ ו ת בקור חולים ,ש ה ר י ה י ר ו ש ל מ י ר צ ה ל ה ת י ר מ ט ע ם זה גם ב ש ב ו ע ו ת ,ו ע י י ן מ א י ר י גיטין , ס ב׳ ,ד ״ ה א מ ר ה מ א י ר י פ י ר ש ו ב י ר ו ש ל מ י .ו ע ד י י ן צ ״ ע בדבר. .27-25 הקטנה ורוחץ בימות עמו החמה, במרחץ, ועל וישן הגדולה עמו במטה. בימות ר , הגשמים. פ ״ ד מ ״ ד :ורוחץ ע מ ו ב א מ ב ט י גדולה ,א ב ל ל א בקטנה ,ו י ש ן ע מ ו במטה. החמה ,א ב ל ל א ב י מ ו ת הגשמים ,מ פ נ י ש ה ו א מהנהו. ד ב ר י ה ת ״ ק ,ו כ ו ל ה ר ׳ י ה ו ד ה היא. או יהודה ו כ ״ ה בד. , על ובמשנתנו , ר יהודה אומר בימות , ופירשו המפרשים ש ר יהודה מפרש את , ו ר יהודה מפרש שלא התירו לו לישן עמו במטה אלא בימות ועיין בפי׳ ה ר א ״ ש למשנתנו החמה ש א י נ ו מ ה נ ה לו ,א ב ל ב י מ ו ת ה ג ש מ י ם הוא מ ח מ מ ו ו מ ה נ ה לו. ו מ ״ ש בקרן אורה ,מ ״ א ב׳ ,ד ״ ה ש ם ר א ״ ש ,ו ב ה ג ה ו ת ה ר ש ״ ש מ ״ א ם ע ״ ב . ו ב כ י ״ ע :וישן ע מ ו ע ל ה מ י ט ה ד ב ר י החמה ו כ ר . שהוא ו כ ״ ה גם ב ק ג ״ נ . ר , וחכמ מאיר, , אומ , על הקטנה בימות ו ל פ ״ ז מ ת י ר ר ׳ מ א י ר גם ב י מ ו ת ה ג ש מ י ם ,א פ י ל ו ע ל הקטנה ,מ ש ו ם מ צ ר לו ,ו א ע פ ״ י ש מ ח מ מ ו י צ א ש כ ר ו ב ה פ ס ד ו ,א ו ש א נ ו א ו מ ר י ם ש ל ה נ א ת ע צ מ ו הוא מתכוין ,ו ל א א ד ר י ה מחיותיה ,ו ל פ ״ ז מ ת י ר גם ב א מ ב ט י קטנה. , א ב ל ב ב ב ל י מ ״ א ב שנו :ת נ י א , ל א י ר ח ץ ע מ ו ב א מ ב ט י ו ל א ישן ע מ ו ב מ ט ה בין ג ד ו ל ה ובין ק ט נ ה ד ב ר י ר מאיר*.ל ר׳ יהודה אומר גדולה בימות הגשמים ,וקטנה בימות החמה מותר וכר. .27רוחץ עמו באבטי גדול, עמו מזיע במרחץ וכ״ה בד קטנה. ו ב כ י ״ ע ,א ל א ש ש ם :ב א מ ב ט י גדולה ,ו ה י א א ב ט י ה י א א מ ב ט י ,ע י י ן ב מ ל ו נ ו ש ל ק ר ו י ם ל מ ל י ם ש א ו ל ו ת מ ל ש ו ן יוון ו ר ו מ י ,ע מ ׳ ,59ע ר ך א מ ב ט י . א ב ל ב ק ג ״ נ :ורוחץ ע י מ ו ב מ ר ח ץ ב א ב ט י ק ט נ ה ו מ ז י ע ע צ מ ו ב מ ר ח ץ קטנה. ו ל פ י גירםא זו , ב ב א ז ו ה י א מ ד ב ר י ר מ א י ר ש ל ה ת ו ס פ ת א ,ל פ י ג י ר ס ת ו ו ג י ד פ ת כ י ״ ע .ו ע י י ן להלן ג י ר ם ת ה י ר ו ש ל מ י . ובבבלי , מ ״ א ב :רוחץ עמו באמבטי גדולה ומזיע עמו בקטנה ,ובירושלמי פ ״ ד ה״ד, ל ״ ח םע״ג ,מ פ ר ש א ת משנתנו :א ב ל לא באמבטי קטנה. ב מ ר ח ץ קטנה ,ד י נ ס ב א ש ו נ ה . ד ה ו א מ פ ת ח ליה.לל רוחץ תני ובגליון כ ת ״ י ל י י ד ן ה ע י ר ס ו פ ר כ י ״ ל :נ ״ ל א י ש ת א . עמו ובאמת הוא תיקון ק ל מ א ד ,ו ה ת י ״ ו נ פ ר ד ה ל ו י ״ ו ו נ ו ״ ן ,והכוונה ,א י פ ו א ,ש ה ו א נ ו ט ל מ מ נ ו א ת החום. אבל ע ד י י ן ספק ה ו א א ם י ש כאן צ ו ר ך בתיקון ,ו ה פ י ר ו ש ה ו א ש ה ו א נ ו ט ל מ מ נ ו א ת ה ע צ מ ה נשל החום[, עיין ב מ ל ו נ ו ת ע ר ך ע ש ן ו ע ר ך ע ש ו נ ה . ועיין מ ״ ש במבוא לירושלמי כפשוטו ,עמ׳ י״א ,ו מ ״ ש , ה ר ״ ל ג י נ צ ב ו ר ג ב ה ו ס פ ו ת י ו ל ת ו ס פ ו ת ע ר ו ך ה ש ל ם ש ל קרוים ,ע מ ׳ ת ל ״ ו ,ע ר ך א ש ן ב . ו ה נ ה ב י ר ו ש ל מ י ה ג י ר ס א ה י א ר ו ח ץ ע מ ו ו כ ר )במקום :מזיע(. אלא ל ר ח י צ ה ו ש ט י פ ה ב מ י ם חמים. ש ב כ ר כ י ן מ ט י ל י ן בהן בשבת. נ פי ש ה ב ל י י ה ו. והכוונה היא לא לאמבטי ו ל ע י ל ש ב ת פ ״ ג םה״ג ,ע מ ׳ ,12ש נ י נ ו : , ו ב ב ב ל י ש ם מ ר ע ״ ב :א ב ל ד כ פ ר י ם לא ,מ ״ ט כיון , ו ע י י ן מ ״ ש ש ם ב ח ״ ג ,עמועמ46 , , האבטאות דזוטרין .277ו א ף ב י ו ו נ י ת ar3/e/x!7פ י ר ו ש ה גם ב י ת מ ר ח ץ וגם א מ ב ס י ה ,ו ב ת ו ס פ ת א כאן מ ש מ ע ש א ב ט י )אמבטי( ל ח ו ד ו מ ר ח ץ ל ח ו ד ,ו כ ן מ ו כ ח ב י ר ו ש ל מ י ה נ ״ ל ש ה ב ד י ל בין ״ א מ ב ט י ק ט נ ה ״ ובין ״ מ ר ח ץ ק ט נ ה ״ ,א ב ל ב ת ו ס פ ת א ש ב ת א ב ט י )אמבטי( ה ו א ב י ת ה מ ר ח ץ . ו א פ ש ר שבקג״נ המלה במרחץ הוא פירוש ל״באבטי״ ,והכוונה שהוא רוחץ עמו במרחץ קטנה וכר ,והיא כמסורת הירושלמי הנ״ל. ועיין בגירסת הבבלי הנ״ל, «ל מפני שר׳ מאיר נחר אמבטי נדולה אטו קטנה וסטה נדולה אטו קטנה בימות הנשמים ,כשם שהוא נחר באומן במשנה ל ה ל ן שם. לל מ ל י ו ן הירושלמי כ ״ י ליידן כ ת ב ה ס ו פ ר )עיין מ״ש ב מ ב ו א לירושלמי כפשוטו ,עמ׳ ט״ו> :נ״ל מרתח .ואין צ ו ר ך בתיקון ,ומפתח ,הוא מפתי ,מרווח ליה ,ע ״ י שהמים עולים עליו ,כפירוש המפרשים במשנתנו. , נדרים פ״ב ע מ 106 430 ובפי׳ הרא״ש שם ,ב ק ק אורה ובהגדות הרש״ש שם. ו ע י ץ מ״ש בפירוש התוספתא והירושלמי ב מ ר כ ב ת המשנה ם ״ ו מה׳ נ ד ר י ם ה״ט. .29-27ה מ ו ד ד ואינו מן א ו כ ל מן הנטיעות. הנאה מחבירו הנטיעות. וכ״ה בד. בפני בשביעית, שביעית ,לא לתוך יורד יורד ל ת ו ך שדהו, שדהו, הוא ואוכל ובכי״ע :המודד הנאה מזזבירו מפני שביעית ונכנסה שביעית ל א , י ר ד ל ת ו ך שדהו ו כ ו .וכע״ז גם בקג״נ. ובמשנתנו פ ״ ד מ י ה :המודד הנאה מחברו לפני שביעית ל א יורד לתוך שדהו ואינו א ו כ ל מן הנוטות.״ ובשביעית א י נ ו יורד לתוך שדהו ,א ב ל א ו כ ל הוא מן הנוטות .ובמשנתנו ל א נ ת ב א ר מ ה פירושו ש ל ״ובשביעית׳ ,-א ם הכוונה כשהניעה שביעית אינו י ו ר ד א ב ל אוכל ,א ו שהכוונה היא ״ובשביעית׳ -א ם נ ד ד בשביעית ,א ב ל א ם נ ד ר ל פ נ י שביעית והגיעה שביעית אינו יורד ואינו אוכל .ו ל פ י גירםת כי״ע וקג״נ כ א ן ) ״ ו נ כ נ ס ה שביעית״( ה ר י ב ר ו ר שאם נ ד ר ל פ נ י שביעית והניעה שביעית אינו י ו ר ד ואינו אוכל«,ל וממילא א נ ו מוכרחים ובירושלמי פ ״ ד ה״ו, ל פ ר ש ש״שביעית״ פירושו א ם נ ד ר בשביעית ,ובכגון ד א יורד ואוכל. ל ״ ח ע ״ ד ,ו ב ב ב ל י מ ״ ב א׳ נחלקו אמוראים בפירושה ,וכמו שכתבנו לעיל. ולשני הפירושים יש כאן מחלוקת ב ץ הסיפא )״ובשביעית״( ש ל מ ש נ ת נ ו ) א י נ ו יורד( ו כ ץ הסיפא ש ל התוספתא )יורד(. ו ב ב ב ל י מ ״ ב ב ׳ שאלו :ובשביעית א ץ י ו ר ד ל ת ו ך שדהו ו כ ר ,מאי ש נ א ד א ו כ ל pהנוטות, ד פ י ר י דהפקירא א י נ ק ,א ר ע א נ מ י אםקרא .א מ ר עולא ב ע ו מ pא י ל נ ו ת ע ל ה ג מ ל י ם .״ ר ׳ ש מ ע ק בן אליקים א מ ר גזירה שמא ישהא בעמידה .וכן בירושלמי פ ״ ד רה״ו ,ל ״ ח ע״ד :וירד. כדאמ׳ ר ׳ ש מ ע ץ בן יקים ש ל א ישהא .ו א ף בירושלמי הקושיא היא ע ל הסיפא ,כ מ ו שפירש בם״מ ,ו ר ג י ל הוא בירושלמי ל פ ר ש בקיצור א ת הסיפא ,ולישא וליתן אח״כ ב ד ב ר י הרישא. ו כ ב ר ר א י נ ו לעיל, ש ר ,24םד״ה ו ב מ ש נ ת נ ו ) ל ע נ י י ן ב ק ו ר חולים( שהתוספתא ל א גזרה משום שמא ישהא ,וממילא א ם נ ד ר בשביעית מ ו ת ר ל ו ל ר ד ת ל ת ו ך שדהו ,שגם השדה היא ה פ ק ר ל צ ו ר ך הלקיטה ,ו ע י ץ מ״ש , ולפירושו ש ל עולא ב ב ב ל י ה נ ״ ל בוודאי ל ע י ל ח ״ ב )שביעית( ,ע מ ,583—582ובהערה 2שם. ש א ץ כאן קושי כ ל ל ממשנתנו ,שהרי בתוספתא ל א נ ז כ ר ו ״נוטות״ ) ע pמ ע ש ר ו ת פ ״ ג מ״ד(, וב״נטיעות״ שבתוך השדה עםיקינן ,ו ב כ ג ץ ד א מ ו ת ר ל ו ל ר ד ת ל ת ו ך השדה א פ י ל ו למשנתנו ,ו א ץ כאן מחלוקת ב ץ המשנה ו כ ץ התוספתא. .30-29כ כ ר ז ה יש לפיכך לה הקדש, ואכלה בין הוא בין חבירו ,ה ר י זה מעל, פדיון. וכ״ה בירושלמי ם ״ ד םה״ב ,ל ״ ח ע״ג ,כ ת ו ב ו ת פ י ״ ג ה״ב ,ל ״ ה ע ״ ד .ו ב כ י ״ ע בטעות :ה ר י זה ק ו נ ם כ כ ר זו ל א מ ע ל לפיכך ו כ ר . ו ב ב ב ל י כאן ל ״ ה א׳: הקדש ו כ ר .א ב ל ב כ י ״ מ ופי׳ ה ר א ״ ש חסרה המלה ״קונם״. ו ק כ ש מ ע ו ת כ ״ ב םע״א :כ כ ר זו הקדש ו כ ר ,ו א ף בדק״ם שם ל א העיר ע ל גירםא אחרת .ו ק היתה הגירםא ש ם ל פ נ י הר״י מיגש ו ש א ר הראשונים. והגירםא ב נ ד ר י ם בהוצאות ש ל פ נ י נ ו מקויימת ע ״ י כ מ ה pהראשונים כאן.״ א ב ל בתוספות ר י ״ ד ם ״ ד םי׳ זד :ק ו נ ם כ כ ר זו ואכלה ,ב ץ הוא ב ץ ח ב י ר ו מ ע ל . ו ק מעיד בחי׳ הרמב״ן ל ש ב ו ע ו ת כ ״ ב א׳ :ובם׳ א ץ ב ץ המודד גרםי׳ ל ה ל ה ך ב ר י י ת א בלישנא אחרינא, כ כ ר זה ב ץ הוא ב ץ ח ב י ר ו מ ע ל ו כ ר . קונם נוסחאות ויש ו ק בריטב״א שם :והתם במם׳ נ ד ר י ם מייתי׳ לה, ש ג ו ר ם ץ בה ברישא כ כ ר זה ק ו נ ם וכר. ה ״ ג כ כ ר זה הקדש ו כ ר ,ויש ג ר ס א ו ת דגרםי ב ץ ברישא ו כ ץ בסיפא ובשמ״ק כאן ב ש ם הרי״ץ: ק ו נ ם ו כ ר ,ברישא לא י ת ק ל ג ר ו ס אותו ,ד א ״ כ שמעינן מינה דאליבא ד כ ״ ע קונם כהקדש ו כ ר . 8 ו ל פ ״ ז נ ר א ה שבהוצ׳ ל כלומר ,הנטיעות הנוטוח ע ל ה ד ר ך סמוך לשדה .ועיין בשנו״ם למשנתנו במשנה חוצי ראם. »ל ספני שכבר ח ל הנדר לפני שביעית ,עיין ב ב ל י ס״ב א׳ וברין שם. »°כלומר ,ויכול ללקוט מבחוץ ,א מ י באמח םוחר לו ל ה מ ם אף ל ח ו ך השדה כ ד י ללקוט סן האילנות שבפנים. » וכיה בתוספות שמעוח כ י ב ב׳ ,סד״ה וחכסים ,ויבסוח פ״ח א׳ ,סד״ה אי ק ס ב ר . 8 , נדרים פ״ב ע מ 106 431 שלפנינו בנדרים )וכן לפני הרשב״א ,המיוחס לרש״י והר״ן( היא תרכובת של שתי נוסחאות הנ״ל, כלומר ,קונם ככר זה ,ככר זה הקדש ,וצרפו אח״כ את שתיהן יחד. , ובחי הרשב״א שבועות , כ״ב א :איכא מאן דגריס ככר זה הקדש אכלו בין הוא בין חברו מעל ,לפיכך יש לה פדיון ,וזו הוקדשה לשמים ,והקדש בדק הבית הוא ,ולפיכך לכ״ע יש לה מעילה ויש לה פדיון וכר ,ויש מי שגורם ברישא ככר זו בהקדש )צ״ל :כהקדש( ,כלו׳ לא עשאה הקדש ממש ,אלא עשאה לכל בקונם כהקדש ,ובזה אומר ד״מ דיש מעילה וכר .וכוונת הרשב״א לםוגיא בשבועות שם שלא היתה בסוגייא ההיא הגירסא ״קונם״ בשום נוסח ,ולפיכך תיקנו :נטהקדש ,עיין בתוספות שם, , ד״ה וחכ״א ,ובתוספות יבמות פ״ח א ,ד״ה אי קסבר .ועיין בתוספות כאן ל״ד ב׳ ,ד״ה היתה לפניו. סוף דבר ,בתוספתא ובירושלמי ובבבלי שבועות הגירסא ״הקדש״ היא בטוחה ,ואפשר לפרשה כפירוש הרא״ש כאן :ומילתא דפשיטא היא ,ולא איצטריך להך בבא כלל ,אלא אגב סיפא נקט. אבל רוב הראשונים ועיין בחי׳ הרמב״ן בשבועות ומ״ש בשם רש״י לנדרים. פירשו אף את הגירסא ״הקדש״ כמו קונם ,והיינו שהיה ברור מתוך דבריו שלא כיוון להקדיש לשמים 82,אלא לאסור את הככר על כל העולם ,עיין היטב בחי׳ הר״י מיגש לשבועות ,והוא משום שהיתה להם הגירםא בסיפא שהחכמים חולקים גם על הרישא ,והרי בהקדש ממש כולם מודים שיש מעילה ויש פדיון ,עיין מ״ש להלן ,שו׳ ,32סד״ה ר׳ שמעון. אחר, .32-30א ם אמ׳ זה לא הרי הרי מעל, הוא עלי לפיכך ואכלה, אין לה מעל בטובת פדיון. הנאתו, אכלה וכ״ה בד ובכי״ע וכע״ז בירושלמי ןע״ל 83.ובבבלי כאן ושבועות :ככר זו עלי הקדש )בנדרים :להקדש. ובכי״מ שם חסרה המלה ״להקדש״( ואכלה הוא מעל ,חבירו ,לא מעל ,לפיכך אין לו פדיון .ואשר לגירםא ״מעל בטובת הנאתו״ הכוונה היא שלא מעל בכל הככר אם אכלה ,שהרי לא היתה הקדש לכל והיתה מותרת להכירו )כפירוש בעל פ״מ בכתובות( ,ולפיכך לא מעל אלא בטובת ןעא 84,ועיין ה היטב בתוספות ל״ד ב׳ ,ד״ה ואמר )בלשון ראשון שם( ,וד״ה נטלה. ופירש רש״י בשבועות שלפיכך אין כאן מעילה ואין כאן פדיון משום שאסרה רק על עצמו ,״ואין לה פדיון להתירה לו, שלא נאמר פדיון באיסוריך .ואפילו אם אנו אומרים שיש מעילה בקונמות היינו בקונם כללי, אבל לא בקונם פרטי ,עיין בתוספות שבועות כ״ב ב׳ ,ד״ה וחכמים ,ויבמות פ״ח א׳ ,ד״ה אי קסבר. ובספרי זוטא מטות ,הוצ׳ הורוביץ ,עמ׳ :326 ה ל ל היה אומר הרי מי שאמר קונם לבית הזה שאני נכנס ,ככר זה שאני טועם ,יכול יתן הנייתו של בית ויכנס לו ,דמי ככר ויאכלנו, ת״ל ככל היוצא מפיו יעשה .ועיין להלן בסמוך. .32ד ב ר י ר׳ מאיר. וכ״ה בד ובירושלמי״ ובבבלי הנ״ל. אבל בכי״ע :דברי 82עיין מ״ש להלן ,הע׳ ן ,8:בשם הירושלמי. «3עיין להלן ,הע׳ ל .8.ובירושלמי העמידו את הסיפא כשאמר בפירוש .לא אוכלנו ולא אטעמנר. ונראה שאף ברישא פירשו שהיה מוכח מדבריו שלא כיוון להקדש ממש .ובקרן אורה ל״ר ב׳ ,ד״ה ככרי, תפס כדבר פשוט שהירושלמי מעמיד כן אף את הרישא )אעפ״י ששם מפורש .ככר זו הקדש״( .וטעמו, כנראה ,משום שדייקו שם מן המלה .ואכלו״ ש.אכלו" דווקא ,ודיוק זה הרי שייך נם ברישא .ושמא הביאו הראשונים )עיין להלן הע׳ ״ ( 8את כל הפיסקא מן הירושלמי הנ׳׳ל ,כדי להסתייע בו לפירושם בבבלי ש.הקדש" לאו דווקא ,אלא קונם כהקדש ,עיין מ״ש לעיל בפנים. *» עיין בס׳ מצל מאש ח״ב סי׳ כ״ד שנסתפק בנדר מן הככר בקונם אם מותר בהנאתו .ולעיל שם םי׳ כ״נ פירש את הירושלמי הנ׳׳ל ).מהו לחמם בו״( ,משום שאינו כדרך הנאתו ,וציין לתוספות פסחים כיו א׳ ,דיה שאני .ועיין משנה למלך פ״ד מה׳ מעילה ה״ט .וצ״ע .ועיין במצל מאש הנ״ל סי׳ י״נ .ועיין במחנה אפרים ה׳ נדרים סי׳ כ״ז ,ועיין בחי׳ הרשב״א עירובין ל׳ א׳ ומש״ש בשם הראב״ד .ועיין בשו״ת דברי מלכיאל חיד סי׳ קנ״ב. 85בהוצ׳ שלנו ,בין כאן ובין בכתובות :אם אמר הרי הוא עלי ,אכלו מעל בו בטובת הנייה דברי ר׳ מאיר .אחרים לא מעלו ,לפיכך אין לו פדיון .וכן מעתיק בשם הירושלמי בכלבו בשית שבסוף , נדרים פ׳׳ב ע מ 106 432 , ר ו ב ב ב ל י ש ב ו ע ו ת כ ״ ב ב ׳ ה ג י ה ו א ת ה ב ר י י ת א ו ה פ כ ו א ת ש מ ו ת ה א ו מ ר י ם ,וגרסו: יהודה. וחכמים אומרים הוא מ ע ל והכירו לא מעל. ועיין מ ״ ש והוא מתאים בעיקרו לגירםת כי״ע. ל ע י ל ב ש ם ס פ ר י זוטא ,ו ל ה ל ן בסמוך. , ר ובין שמעון כך או , וזה זה לא ב ב ב ל י כאן :ו ח כ מ י ם א ו מ ר י ם מעלו. כך בין ל א מ ע ל ,ל פ י ש א י ן מ ע י ל ה בקונמות .א ב ל ב ש ב ו ע ו ת כ ״ ב ב ׳ :ו ח כ מ י ם א ו מ ר י ם א ח ד ועיין בתוספות שם ,ד ״ ה וחכמים ,וביבמות ז ה ו א ח ד ז ה ל א מעל,״* ל פ י ש א ץ מ ע י ל ה בקוגמות. ומפרשים רבותיגו א ת הגירםא ״בין כך ס ״ ח א ׳ ,ד ״ ה א י קםבר ,בחי׳ ה ר מ ב ״ ן ,ב ר י ט ב ״ א ו ע ו ד . ובין כ ך ״ בין א ר י ש א ו ב י ן א ם י פ א ,כ ל ו מ ר ,ב י ן ש א ס ר ה ע ל ע צ מ ו ב ק ו נ ם ב י ן ש א ס ר ה ל כ ו ל י ע ל מ א , מפני ש א ץ מעילה בקונמות לחכמים. ש ה כ ו ו נ ה ב י ן ל ר י ש א ובין ל ס י פ א . ו ב ר י ט ב ״ א ש ם פ י ר ש כן גם א ת הנוםחא ״ א ח ד ז ה ו א ח ד ז ה ״ ומשום כך ל א יכלו ל פ ר ש ברישא ״ ה ק ד ש ״ כפשוטו ,עיין מ ״ ש ל ע י ל ,ש ו ׳ ,30-29ד ״ ה ס ו ף ד ב ר . א ב ל ב ל ש ו ן ה ת ו ס פ ת א ) ״ ז ה ו ז ה ל א מ ע ל ו ״ ( ק ש ה ל פ ר ש כן ,ו ב ו ו ד א י ש ק ש ה ל פ ר ש כ ן א ת ג י ר ם ת ה ב ב ל י ב ה ו צ א ו ת ש ל פ נ י נ ו ב ש ב ו ע ו ת :ב י ן ה ו א ב י ן ח ב י ר ו ל א מ ע ל וכו׳ .ו כ ן כ ת ב ה ר ש ב ״ א , ש ם :ו ל פ י זה ) כ ל ו מ ר ,ל ס י ה ג י ר ם א ב ר י ש א :כ כ ר זה ה ק ד ש ש פ י ר ש ו ה ו ה ק ד ש מ מ ש ( ה א ד א מ , , ח כ מ י ם ב י ן ה ו א ב ץ ח ב י ר ו ל א מ ע ל ,א ס י פ א ק א י .א ב ל ב ח י ה ר ״ י מ י ג א ש שם :ו ח כ ״ א כ ץ ה ו א כ ץ ח ב י ר ו ל א מ ע ל ,ל פ י ש א ץ מ ע י ל ה בקונמות ,ו ז ה ה ב כ ר ש א ס ר ה ע ל ע צ מ ו ופירש גם גירסא זו א ף ע ל הרישא. כקונמות דמיא. , ועל אחרים וכ״ה בתוספות ובתוספות ה ר א ״ ש שם ובתוספות יבמות פ ״ ח א הג״ל. ו ע י י ן מ ״ ש ל ע י ל ,ה ע ר ה ,85ב ש ם ה ר ש ב ״ א ו ג י ר ם ת ו ב י ר ו ש ל מ י . נוטל גדרו .33—32ו ה ל ה ר׳ , להפקירו. , ואוכל. יוסח א ו מ / שקדם מסגי , , ו כ ״ ה בד .א ב ל ב כ י ״ ע :ו ר י ו ס י א ו ם ר,לי מ פ ג י ו כ ו ,ו כ צ ״ ל גם ל פ נ י נ ו :ר י ו ס ח , א ו ם ) ו ל א א ו מ ( .ו ע ד כ א ן ה י א פ י ס ק א מ מ ש נ ת ג ו ם פ ״ ד :ה י ו מ ה ל כ י ן ב ד ר ך )ואחד מהן מ ו ד ר מ ח ב ר ו ( , ואין ל ו מה י א כ ל ו כ ו מגיח ע ל הסלע ,א ו ע ל הגדר ,ואומר ה ר י הן מ ו פ ק ר ץ ל כ ל מי שיחפוץ, והלה נוטל ואוכל. ד ר טעמא , , ו ר ׳ י ו ס י אוסר .ו כ ן ב י ר ו ש ל מ י כ א ן ס ס ״ ד ,ל ״ ח ע ״ ד :ו ר י ו ס י אוסר. מפני שקדם נ ד ר ו להבקירו. יוסי, דעתו לאסור מה שהבקיר. 88 הא הבקירו לנדרו ל א וכר ,לא ע ל ת ע ל , ו כ ן ב י ר ו ש ל מ י סםזזים ס ״ ד ה ״ ט ,ל ״ א ע ״ ב :ד מ ר ר יוחנן ד ב ר י , ר יוסח מפני שקדם נ ד ר ו להבקרו. , מא י , ו כ ״ ה בירושלמי סיאה סס״ז ,כ ע״ג. , ובבבלי כאן מ ״ ג א : , א מ ר ר יוחנן מ ״ ט ד ר י ו ס י ק ס ב ר ה פ ק ר כ מ ת נ ה ,מ ה מ ת נ ה ע ד ד א ת י א מ ר ש ו ת נותן ל ר ש ו ת מ ק ב ל ,א ף ה פ ק ר ע ד ד א ת י ל ר ש ו ת זוכה. יוסי 8 9 , , מ ת י ב ר א ב א ו ה ל ה נ ו ט ל ו א ו כ ל ,ו ר י ו ס י אוסר. א״ר אימתי בזמן שנדרו קודם להפקירו ,א ב ל א ם היה הפקירו קודם ל נ ד ר ו ה ר י זה מותר ו כ ר . כ ל הנודר אין דעתו ע ל מה שהפקיר. , ו מ ת ו ך ה י ר ו ש ל מ י א נ ו ר ו א י ם ש ג י ר ם ת ה ת ו ס פ ת א נ כ ו נ ה ,ו ר י ו ס י נותן ט ע ם ל ד ב ר י ו ,מ ס נ י א ב ל ברשב״א ל י ה א׳ ה ע ת י ק בשם הירושלמי :מ ע ל בו הםפר. ר׳ מאיר. לרבינו. אחרים אומרים ל א מ ע ל ,ל פ י כ ך אין לו פדיון. אפילו ב ט ו ב ת הנאה שבו ד ב ר י וכנראה שנירסה משובשת נזדמנה לו ואם ה י א נכונה ,צ ר י ך ל פ ר ש שדברי אחרים הוא מ א ס ר המוסנר ,והם חולקים ע ל ר׳ מאיר וסוברים שאף ה ו א ל א מ ע ל ,ואח״כ ח ת ר ל ד ב ר י ר׳ מאיר. 8 « כ י ה בכתי־י ,בר״ח ועוד ,עיין דק*ס .וכ״ה ב״איפוך' ש בהוצאות שלפנינו .ולפנינו שם ,וכן בחי׳ הריי סינאש :בין הוא ובין חבירו ל א מ ע ל . 8 7 8 8 א צ ל צ ו ק ר פ נ ד ל ב ט ע ו ת :ור' יוסי אומר. ואף ב ק נ י נ . . . :א ש ר ם פ כלומר ,אעפיי שרי יוסי ס ו ב ר שאין ה פ ק ר יוצא מ ד י ב ע ל ש ע ד ד א ת י לרשות זוכה ,ו כ ל זמן ש ל א ז כ ה אחר ,עדיין ברשותו הוא ,עיין בירושלמי שם בריש ה ה ל כ ה ,פ א ה פיו היא ,ייט עיב ,ד מ א י פ״נ ה״כ ,כינ ע״ב ,פםחים פ״ב היב ,ביט עיא ,ב ב ל י כ א ן סיג א׳. 8 9 .א י ר י ש י ׳ ח ס ר בכייס. , נדרים פ״ב ע מ 107-106 433 ש ק ד ם נ ד ר ו להבקרו ,ו נ א ס ר ו ע ל י ו כ ל נכסיו ,ו ה ר י גם מ ה ש ה פ ק י ר ע ד י י ן נ כ ס י ו הם ,ו ע ו מ ד י ן באיסורן .א ב ל א ם ה פ ק ר ו ק ד ם א י ן א ד ם א ו ס ר א ת נ כ ס י ו שהפקירן. ששניהן .34—33כ ש ם לדור אםורין בחצר, שניהן כך אסורין , ב מ ב ו י .כ ל ה ב ר י י ת ו ת ב ר ש ב ״ א מ ״ ו ב ,ס ד ״ ה ו א מ ר ,ב מ א י ר י מ ״ ו ם ע ״ א ) ע מ ׳ קם״ח( לדור וריטב״א שם. , ו ב ר מ ב ״ ן מ ״ ו א :ר י ש א ד ת ו ם פ ת א כ ש ם ש ש נ י ה ן ו כ ו ׳ ) ש ת י הבבות( .ו ב פ י ׳ ר ״ א ובמשנתנו רפ״ה: מן ה ה ר ,ע מ ׳ צ ״ ג :ת ו ס פ ת א כ ש ם ו כ ר ,ו ק י צ ר ב ב א ז ו מ ש ו ם פ ש י ט ו ת ה . , ה ש ו ת פ י ן ש נ ד ר ו ה נ א ה ז ה מ ז ה אםורין ל כ נ ס לחצר .ר א ל י ע ז ר בן י ע ק ב א ו מ ר זה נ כ נ ם ל ת ו ך ש ל ו , ו ז ה נ כ נ ס לתוך ש ל ו . ו ב י ר ו ש ל מ י ר פ ״ ה ,לי׳ט ע ״ א :ר ב נ י ן א מ ר י כ ל ט פ ח ו ט פ ח ש ל ש ו ת פ י ן הוא. ר ׳ ל י ע ז ר בן י ע ק ב א ו מ ר ז ה נ כ נ ם ל ת ו ך ש ל ו ו ז ה נ כ נ ם ל ת ו ך ש ל ו .א ם ה י ת ה ח צ ר ח ל ו ק ה פםיםפם א ף רבנן מודיי. ו פ י ר ו ש ה ,א ע פ ״ י ש ה ש ו ת פ ו ת ל א נ ת ב ט ל ה מ ״ מ י ש כ א ן סימן ה מ י י ח ד א ת ה ש י מ ו ש ל כ ל א ח ד מ ה ם ,ע י י ן מ ״ ש ל ע י ל ח ״ ג )עירובין( ,ע מ ׳ ,450ה ע ר ה .20 ועיין בצפנת פענה פ״ז , מ ה נדרים ה״ד. ובפי׳ ה ת ו ס פ ת א נ ר א ה ש מ ד ב ר י ם כ א ן ש א י ן ל ה ם כ נ י ס ה ל ב ת י ה ם א ל א ד ר ך ה ח צ ר ומחוץ ל ד ׳ א מ ו ת ש ל פ נ י הפתחים ,ו א י נ ם י כ ו ל י ם ל ה כ נ ם ל ב ת י ה ן א ל א א ם י ה ל כ ו ב ח צ ר ,ו ל פ י כ ך א י נ ם יכולים לדור בבתיהם שבחצר. ש ל א י ו כ ל ל ה כ נ ם לביתו. ועיי״ש , ועיין בשו״ת הר״ן ס י ל ״ ה ,ו א ף ש ם לא א ס ר א ל א א ת החצר כדי ו ע י י ן להלן ש ם ס י ׳ ל ״ ז ,ו מ ש ם מ ש מ ע ק צ ת ש א ס ר ג ם א ת הבית ,ע י י ״ ש . ש כ ת ב ה ש ו א ל ) ש א ף ל ר ״ א בן יעקב( :״ א י נ ו י כ ו ל ל א ס ו ר ד ו ו ק א ב ח צ ר ש א י נ ו ע ש ו י ל ת ש מ י ש גדול ,א ל א ל ע ב ו ר ל י כ נ ם ל ב י ת ו ״ .ו כ ן ה ד י ן ב מ ב ו י ,ש ל ש נ י ה ם י ש ח ל ק בו ,ו ה ו א ד ב ר ש ל א ו ת ה העיר 90,ו א ם א י נ ם י כ ו ל י ם ל ה כ נ ם ל ב ת י ה ם א ל א ד ר ך המבוי ,א י נ ם י כ ו ל י ם ל ד ו ר ש ם , ו ב ר י ט ב ״ א ה נ ״ ל :כ ך ש נ י ה ם אםורין ל ד ו ר במבוי .פ י ׳ ב מ ב ו י ה מ ש ו ת ף בין שניהם. לת״ק. , ועיין ב ב ל י כ א ן מ ״ ו ב׳ ,ב י צ ה ל ״ ט ב׳ ,ב ״ ק נ ״ א ב ׳ ו ב ״ ב נ ״ ז ב ו ב ר א ש ו נ י ם כ א ן ו ש ם ו ב ק ר ן א ו ר ה ב ר י ש פירקין .א ב ל ב י ר ו ש ל מ י ל א ח י ל ק ו בין ח צ ר ש י ש ב ה ד י ן ח ל ו ק ה ובין ח צ ר ש א י ן בה ,ו ל א א מ ר ו א ל א מ ה ש ה ע ת ק נ ו ל ע י ל ,ע י י ן ב צ פ נ ת פ ע נ ח ה נ ״ ל ,ו ע י י ן מ ״ ש ל ע י ל ח ״ א )דמאי(, , ע מ .271 ו ה ד י ב ו ר ״ ב ר י ר א ״ ל א נ ז כ ר ב י ר ו ש ל מ י ב ש ו ם מ ק ו ם )חוץ מן ה ה ו ס פ ה ב ש ק ל י ם ( , ע י י ן מ ״ ש ל ע י ל ח ״ ד )שקלים( ,ע מ ׳ .699 .35-34כ ש ם לגדל ששניהן בהמה דקה. אםורין לגדל תרנגלין, רמב״ן ,רשב״א ,מאירי וריטב״א הנ״ל. כך שניהן אסורין ו ע י י ן מ ״ ש להלן ב ש ם ה ר א ״ ם . ובמשנתנו פ ״ ה מ״א :ושניהם אסורים להעמיד ש ם רחיים ותנור ולגדל תרנגולים. ופירשו ה ר א ש ו נ י ם ש א ף ר ׳ א ל י ע ז ר בן י ע ק ב מ ו ד ה בזה ,ש ה ר י ל ת ״ ק א פ י ל ו ד ר י ס ת ה ר ג ל א ס ו ר ה . ו ב י ר ו ש ל מ י פ ״ ה ה ״ א ,ל ״ ט ע ״ א :ש נ י ה ן א ס ו ר י ם מ ל ה ע מ י ד ר י ח י י ם ו ת נ ו ר ו מ ל ג ד ל ת ר נ ג ו ל י ם .נלמי[ נ צ ר כ ה ל ר ׳ א ל י ע ז ר בן יעקב9!. אסור חזקה. והוסיפו בתוספתא ש א ף בהמה דקה שאין מגדלין אותה בשדה, ל ה ע מ י ד ה ב ח צ ר א ם נ ד ר ו הנאה. היה מעמיד בהמה בחצר, ובמשנתנו )ב״ב פ ״ ג מ״ה( :ואלו דברים שאין להם תנור וכירים וריחים ומגדל תרנגולין ו כ ר . )בבלי ב ״ ב נ ״ ז ב׳( ב ח צ ר ה ש ו ת פ י ן ,ו ס ת ם ש ו ת פ י ן א י ן מ ק פ י ד י ן ב ד ב ר י ם הללו. והעמידוה והוא דווקא שהם ב ש ל ו ם ,א ב ל א ם נ ד ר ו ה נ א ה ב ו ו ד א י אסורין ,ש ה ר י י כ ו ל י ם למחות ,ע י י ן ב ב ל י ש ם ו ב ר א ש ו נ י ם כ א ן ל מ ש נ ת נ ו .ו כ ן מ ש מ ע ג ם מן ה י ר ו ש ל מ י כ א ן פ ״ ה ה ״ א ,ל ״ ט ע ״ א .ו ע י י ן ג ם ב ״ ב פ ״ ג ה ״ ז ,י ״ ד ע ״ א . ו ה ת ו ס פ ת א ה ו ס י פ ה כ א ן ע ״ ם ה מ ט ב ע ש ל מ ש נ ת ב ״ ב ה נ ״ ל ״ ב ה מ ה ד ק ה ״ ) ו מ כ ל ש כ ן גסה(. 1 י>» עיין במשנתנו פ״ה מ״ה :והרחבה ,ועיין ? הלן בסמוך. ! 9ועיין להלן ,סוף ה ע ׳ .101 נדרים פ״ב עמ׳ 107 434 , ובפי׳ ה ר א ״ ם )לפי שטמ״ק ב ד ו א ( :וי״מ מטעם שהתרנגולץ הולכי׳ ב כ ל מקום ,ה ס )צ״ל: גם( בתוך ביתו ,ו א ו כ ל ץ פ י ר ו ת ביתו ,וגם לפעמים מצויץ פ י ת ח ח ב י ת בחצר. בתוספת׳ והכי מוכיח דקאמ׳ כשם שאסור ל ג ד ל ב ח צ ר ת ר נ ג ו ל ץ ,כ ך א ס ו ר ל ג ד ל בהמה דקה ,א ל א ט ע מ א משום דאינו י כ ו ל ל ש מ ק שלא י ל כ ו א ח ד מזונותיהן אפי׳ בבית ח ב י ת . .3&-35ה י ה הרגיל את אחד למכור מהן את ראוי חלקו. להדיר אחדים ו כ ״ ה )״ראוי״( גם בד. א ת אחדים הנאה וכו׳ ,והמלה ״ ר א ו י ״ חסרה שם•«. להדיר וכר. רגיל בסי׳ ר ״ א הנאה על כוסין חלקו, א ב ל בכי״ע :היה א ח ת ס ל ד ו ר ו ב כ ל הראשונים הנ״ל:נ• היה אחד מהן ו ק ח ת ר עליה הרשב״א ל ע י ל שם מ ״ ו א׳ ,םד״ה ה״ג ,ו כ ״ ה בשם התוספתא ק ההר ,עמ׳ צ״ג ,בפי׳ ה ר נ ב ״ י ) ב ש ט מ ״ ק ( מ ״ ו א /ב ר א ״ ש ם״ה סי׳ א /ובם׳ א ד ם ל ר ב י נ ו ירוחם נתיב י ״ ד ח״ה. , , וכ״ה בר״ן מ״ו א ,ד״ה אי אמרת ,ובנימוקי יוסף שם )אשי ה , ם״ד ע״ג( ,א ל א שבשניהם חסרה המלה ״אחרים״ ,ו נ ר א ה ש ק י צ ת . ו כ ת ב הרא״ש שם :סי׳ הרגיל. שניהם הדירו זה אח זה, ואחד מהן רגיל ,כ ו ס ץ א ת ו ק סירש בח״ד ובמנחת בכורים .ו ל ס י זה מ ס ר ש ת ב ב א זו א ת ה ת ש א ש ל מ ש נ ת נ ו ) ר ס ״ ה ( , והיינו ״השותסץ ש נ ד ר ו הנאה זה מזה״. וסירשו ב א ״ י ) ע pמ״ש להלן בשם ה י ת ש ל מ י ( ש כ ל אחד ״ נ ד ר ש ל א יהנה ל ו חבירו״ ) כ ס י ת ש ה ר ״ מ בסיה״מ ,ועיין מ״ש להלן ,ד ״ ה והר״מ. ועיין ב ב ל י מ״ו א׳ ומ״ש ה ר א ״ ש בסםקיו רס״ה .ו ע י ץ בתוםסוח ,בר׳ץ ועוד מה שהקשו מס״ה מ״ד(, כ ל ו מ ר ,הדירו אחד א ת השני. והתוםסתא מחדשת שאעס״י ששניהם הדירו זה א ת זה ,מ״מ א ם היה אחד מהם ר ג י ל ל ה ד י ר )כלומר ,שהיה נ ד ק ,והיה ר ג י ל ל ה ד י ר ב נ י אדם( כ ו ס ץ א ת הרגיל ל מ כ ו ר חלקו. ו ק משמע ל כ א ו ר ה pהלשץ ״ א ח ד מ ק ״ ,כ ל ו מ ר ,אחד מ ה ל ל ו ש ה ד י ת זה א ת זה. ב ר ם בירושלמי )ס״ה רה״ב ,ל ״ ט ע״א( משמע שברייתא זו ש ל התוססתא מ ס ר ש ת א ת משנה ב׳ שס »«,ש ה ת pא מ ר ו שם ע ל משנה זו :ו ל א תנינן כוסץ •».ת נ י ר ׳ חייה אם היה נ ו ד ק כוסץ ,דו א מ ד ליה אתיית קדמוהי ע ב ד ת ליה ק ,תיניינא ו ע ב ד ת ליה ק . ש ת נ ד ר ך ,או ז ב ץ חולקך. מ י ק ואילך,״• א ו ה ת ל ך ב ר ו ר שסירשוהו ב ז ק שאחד מהן ה ד י ר א ת אחד ק השק מחלקו ,שאץ כ ו ס ץ אותו ל מ כ ו ר ,א ב ל א ם היה ר ג י ל בכך,ל• והיה נ ד ק ,כ ו ס ץ אותו ,משום שמכריח א ת האנשים גם ק השותף השני••, א ב ל אם שותף א ח ד ה ד י ר א ת השני כ ו ס ץ א ו ת ו אסילו בסעם ראשונה ,כ מ ס ו ר ש במשנתנו במ״א. ואם שניהם הדירו זה א ת זה עדיין ל א שמענו ש כ ו ס ץ א ת האחד אסילו א ם היה נ ד ק ,ש ה ת גם השני נהג כמותו. ומתוך ש א ר כ ל הראשונים ל א נ ת ב ר ר כ ל ל שהם מסרשים א ת ה ב ת י ת א ש ל נ ו ע ל ה ת ש א , אלא ש ד ב ת ה ם צ ת כ י ם ברור. והנה ב ב ב ל י מ ״ ו א׳ נ ט ו ל ו מ ר שאימתי כ ו ס ץ )במשנתנו( א ת ה נ ו ד ר ל מ כ ו ר א ת ח ל ק ו דווקא כ ש נ ד ר הנאה מ ח ב י ת ,א ב ל א ם ח ב י ת ה ד י ר ו הנאה ממנו א ץ »• צוקרמנדל הוסיפה מדעתו ,כנראה ,ע״פ ד וכי״ו. »• לעיל שוי ,34-33דיה כשם. י .ה י ה א ח ד סן השוק מודד מאחד מהם הנאה ל א י מ ם לחצר .ר׳ אליעזר בן יעקב אומר יכול הוא לומר לו ל ח ו ך של ח ב ר ך אני נ מ ס ,ואיני נ מ ס לתוך ש ל ך . *» כלוםר ,כשם ששנינו בסיא לעניץ שותף שהיה אחד מהן סודר מחברו. •• והרשביא )וסמנו ,מ ר א ה ,ש ברין ומיי( דייק סכאן שבתרי זימני נקרא רגיל ,ובפעם שלישית מ פ י ן אותו. • ונקט התנא של התוספתא את הלשץ .א ח ד מהך עיפ לשון המשנה שהשיף עליה ).מודד ס א ח ד מהן הנאה״( ,והכוונה שאם היה ה״אחד מהך שהזכירה הסשנה רגיל ל ח ד ד מ פ ץ אותו וכר. 4 ד »» ואפילו לר׳ אליעזר בן יעקב ,סשש שלאו כולי עלסא בקיאש בדץ; ובפרט לשיטח הרשביא שלא החיר ר׳ אליעזר בן יעקב א ל א אם נ מ ס ל ח צ ר באתה יחם לשוחף השני ,א ב ל אסור לו לסודר ל ה מ ס לצורך עצםו ,הרי מ ו ד א י יכול השני לטעון שהוא סבריח אנשש טסנו שיחשבו א ח ד ש שגם סחסחו נפנעש ל ה מ ס לחצר. , נדרים פ״ב ע מ 107 435 כופין אף את המדיר .ופירשו הראשונים שאם נדר הוא ראוי לכופו משום שאנו אומרים מה הנאה לו לדור הנאה ,וחוששים שמא יפשע ויעבור על נדרו ^.אבל המדיר בוודאי היתה לו סיבה לעשות כן ,ואין כופין אותו. אבל בירושלמי )ה״א ,ל״ט ע״א( אמרו :בתוך שלי אני נכנם ולא בתוך שלך ,ואת אמר כופין0.י>< לא על הדא איתאמרת אלא על הדא ,בתוך של חבירך אני 10 )נ״ל שצ״ל :את( נכנם ,לא לתוך שלך ,עליה! »°כופין את המוכר* שימכור את חלקו. באומר הנייתי עליך ,אבל באומר הנייתך עלי לא בדא .ולפי הירושלמי דווקא אם אסר את הנייתו על השני כופין את המדיר למכור את חלקו ,אבל אם הוא אסר את חלק חברו על עצמו ,אין כופין אותו למכור ,ולא יכנס ,או ישאל על נדרו .והוא שלא כתלמוד שלנו.י10- , והר״מ בפ״ז מה נדרים ה״ה פסק :שנים שהיו שותפין בחצר ונדר אחד מהן שלא יהנה בו כופין את הנודר למכור חלקו. השני, וכו׳ )כר׳ אליעזר בן יעקב(. נדר שלא יהנה הוא בשני הרי זה מותר להכנם לביתו והשיג עליו הראב״ד :נראה לי שנשתבש בשמועה זו ,כי היא בהפך וכר ,אבל אם הוא נדר מעצמו ואסר את עצמו בנכסי חבירו ,כופין אותו למכור ,ואפילו לראב״י ,שמא ישתמש בה תשמיש האסור )כלומר ,העמדת תנור וריחיים וכר( ,ומפרש בירושלמי דוקא אם היה נדרן וכו׳ .וכוונתו בעניין הירושלמי אינה ברורה .אבל גם הרמב״ן הנ״ל מ״ו א׳ השיג על הר״מ )״חד מרבוותא״( מן הבבלי ,וכתב :ואנן לא סמכינן אלא אגמרא דילץ ,אלא מיהו אשכחן דתניא בתוספתא היה אחד מהן רגיל להדיר אחרים וכר ,ובהא איכא למימר מתרצתא היא, ורגיל שאני .וכע״ז כתבו ברשב״א ,בפי׳ הרנב״י ,בריטב״א ,בר״ן ובנ״י שם .והכוונה שאמנם אין הלכה כירושלמי שכופין את המדיר למכור את חלקו )אלא דווקא בנדר הוא מחלקו של חבירו ,כשיטת הבבלי( ,אבל אם היה רגיל להדיר כופין את המדיר למכור את חלקו ,שהרי בזה אין לנו הוכחה שהבבלי חולק על כך .וכ״ה במאירי שם )הוצ׳ ר״א ליס ,עמ׳ קס״ז( ,אלא שהוא כתב :״ומכל מקום אם היה המדיר נדרן ,ורגיל להדיר הנאתו על אחרים כופין אותו ,והוא בתלמוד שאמרו , ה מ ע ר ב תני ר׳ חייא אם היה נדרן כופין אותו למכור וכו״ . וכנראה, שזו היא כוונת הראב״ד הנ״ל ,שדווקא אם היה נדרן כופין גם את המדיר ,ובזה אפשר שהלכה היא. 09עיין להלן ,הע׳ ».10 ״י>! כלומר ,שהרי ״וכופין את הנודר למכור־ נאמר מיד אחרי דברי ר׳ אליעזר בן יעקב ,ומשמע שהוא הוא שאמר כן ,וזה קשה שהרי לשיטתו כל אחד מותר להכנס לחלקו ,ולמה כופין. ״׳! המלים ״בתוך של חבירך אני נכנס לא לתוך שלך עליה״ חסרות ברשב״א וברא״ש הנ׳׳ל )בפנים ,ד׳׳ה היה( .וברמב׳ין הנ״ל )וממנו נם בפי׳ תלמידו הרנב׳׳י בשטמ׳׳ק שם( נתערבו שתי גירסאות, ובנירסא ראשונה צ׳׳ל :בתוך של חבירך את )במקום :אני( נכנס ,ואינך )במקום :ואיני( נכנס לתוך שלך .ומסתבר שהנכון הוא כנירסת הרשב״א ,הרא׳׳ש והנירסא השנייה שברמב׳׳ן ,והיינו :״לא על הדא איתאמרת אלא על הדא׳׳ ,ולא יותר ,והכוונה שבבא זו )כלומר ,כופין וכו׳( אינה מדברי ר׳ אליעזר בן יעקב ,אלא מדברי חכמים ,כמו שפירש במיוחס לרש״י במשנתנו ,הר״א מן ההר ,עמ׳ צ׳׳ב ,והרי״ץ )בשטמ׳׳ק( מ״ה ב׳ )בלשון ראשון( ,ולפנינו בירושלמי תוספת פירוש .וכן פירש את הירושלמי הר׳׳א מן ההר ,עמ׳ צ׳׳ג ,וצריך היה להדפיס שם את המלים ״דתני בתוך שלי וכו׳ ״ באותיות נדולות ,והיא הבאה מן הירושלמי הנ״ל ,אלא שיש שם חסרון ,עיי״ש בהע׳ * .8ומ״ש ברשב״א מ׳׳ה ב׳. :והכי נמי משמע בירושלמי דאף ר׳ אליעזר בן יעקב היא" .אפשר שכוונתו לקושיית הירושלמי .ושמא כוונתו שהבבא של ״ריחים ותנור״ היא נם לר׳ אליעזר בן יעקב ,שהרי אמרו עלה בירושלמי לעיל שם] :למי[ נצרכה לר׳ אליעזר בן יעקב ,עיי״ש היטב ברשב׳׳א ,ועיין לעיל העי .01ועיין במרכבת המשנה על הר״מ בפ׳׳ז מה׳ נדרים ה״ה ,ופירושו בירושלמי דחוק מאד. ! 2צ״ל :את הנודר ,כסו שמעתיקים בשם הירושלמי ברסב־׳ן ,בפי׳ הרנב״י ,ברשב׳׳א ,במאירי, במיוחס להריטב״א ,ברא״ש ובנ״י שצוינו לעיל בפנים. 3״י ועיין ברא״ש פיה סי׳ א' שנדחק להשלים בין התלמודים .ועיין נם בפי׳ הר״א מי ההר שהסיק שלעניין דינא אינם חולקים ,עיי״ש. ״ , נדרים פ״ב ע מ 107 436 ס ו ף ד ב ר ,מדברי ר ו ב הראשונים ה נ ״ ל למדנו שלא אמרו כופין את ה נ ד ק א ל א כ ש א ח ד מן השותפין היה נדרן והוא הוא שהדיר א ת חבירו ,א ב ל הם לא אמרו כלום מה דינן ש ל שותסין והרי מן הירושלמי ששניהם נ ד ר ו זה מזה ,ואחד מהם היה נדרן שכופין א ת הנדרן למכור. , מוכח שהברייתא ש ל נ ו מ פ ר ש ת א ת משנה ב באחד מן השותםין שהדיר א ת א ח ד מן השוק, ואם הדיר א ת שותפו כופין אותו ל מ כ ו ר א ת חלקו ,ואפילו אם לא היה נדרן »>*,כ מ פ ו ר ש במשנתנו, וכפירוש הירושלמי. הראשונים ברם למדו ממנו אף ל פ י הבבלי( שאם היה א ח ד מן השותפין נדרן כופין גם א ת המדיר למכור. ההלכה שלנו )של א ב ל בשניהם אסורים )שאין כאן חשש ש ל פשיעה ושכחה( ,ושניהם הדירו אחד א ת השני אין כ ל ל ראייה שאם היה אחד מהם נדרן שכופין אותו למכור. , ולפיכך פירשתי א ת התוספתא שהיא מוסיפה ע ל משנה ב , וכפירוש הירושלמי. .37—36ר ח ב ה הרבים דרך שדרך מפסקתה הרי היא של הרבים מפסקתה ,הרי היא של אנשי אותה עולי בבל, העיר. אין במשנתנו ם״ה מ ״ ד ואילך :הריני עליך ו א ת ע ל י שניהם אסורין ,ושניהם מ ו ת ר ץ ב ד ב ר ש ל עולי ב ב ל )ובזה אין אחד י כ ו ל ל א ס ו ר א ת חבירו( ,ואםורין ב ד ב ר ש ל אותה העיר ו כ ר . הרחבה ו כ ר . ואיזהו ד ב ר ש ל אותה העיר ,כ ג ץ ובירושלמי שם )פ״ה ה״ה ,ל ״ ט ע״ב( :כיגי מתגיתא רחבה שדרך הרבים מפסקתה ונראה שרחבה באה כאן בניגוד לאיםטרטיא ,ד ר ך שהרבים משתמשים בו, כעולי ב ב ל היא. שהרי א מ ר ו במשנתנו הנ״ל :ואיזהו ד ב ר ש ל עולי ב ב ל ו כ ר והבור שבאמצע הדרך. ולהלן בתוספתא ב״ק פ ״ ו הט״ו :ב ו ר שבאמצע הדרך הרי זה ש ל עולי ב ב ל עד שיתודע שהוא ש ל אנשי אותה העיר, שברחבה1°5 שהיא ש ל עולי בבל. ו ש ב כ ר מ ל י ת הרי היא ש ל אנשי אותה העיר ע ד שיתודע וסתם רחבה היא רכושם הפרטי ש ל אנשי העיר ,ויכולין ל מ כ ו ר אותה, עיין במשנת מגילה ר פ ״ ג ובתוספתא שם ס ״ ב הי״ב ומ״ש שם בח״ה ,עמ׳ .1151 .39-38 שלשים יום, המודר יום, הנאה מותר בו. או מעירו, מיושבי מבני עירו, עירו, ובא אחר ובא אחר וישב שם וישב שם שלשים א ס ו ר ב ו .כ ״ ה ב ד ובכי״ע .וכן העתיקו בשם התוספתא ברשב״א מ״ו בי ,ס ״ ב םע״ב, מאירי םפ״ג ,נ ״ י ל ״ א א /ד״ה מ ת נ י / ובכי״ו נשמטו המלים ״ מ ו ת ר בו מיושבי עירו ,ובא , א ח ר וישב שם שלשים יום״ ע״י הדומות ,והשמטה ב ר ו ר ה היא .ועיץ ב ה המיוחסות ל ה ר י ״ ף , פ ״ ג )ד׳ פרעםבורג ,י״ז ע״א ,ה ו צ ר א ם ,י׳ ע״ב( ,ושם גשמטה בבא ,והגכון הוא ברמב״ן שם ל ״ א ב /ברא״ש םפ״ג ,בריטב״א ועוד. , ו ב פ י ר ״ א מן ההר ,עמ׳ ע /כ ת ב עלה :זה תוספתא, ומייתינן לה בחלק )קי״ב אי( ופ״ק דבבא ב ת ר א ח׳ א /ע י ץ מ״ש לעיל ,ש ר ,11-10ד״ה ובהלכות. והברייתא שלגו גם בירושלמי ס״ה ה״ד ,ל ״ ט ע״ב ,כלשון התוספתא ,ו ל א נ ת ב א ר שם מתי נ א ס ר מיושבי ה ע י ר כ ש נ ד ר מבגי עירו. הנאה מאנשי ה ע י 106 י ובא אחר ו ב ב ב ל י הג״ל )שציין ל ו ר ״ א מן ההר( :כדתגיא המודד וישב שם,ל»0 כ ל ששהא שם שנים ע ש ר חודש א ס ו ר «״» ודווקא כששניהם אסורין אין כופין למכור משש ששניהם נזהרים ומזהירים זה את זה ,כפירוש הרשביא מיה ב׳ ,ד״ה היה ,או משש שאין כאן קנאת א ח ד בהכירו ,כפירוש הר״ן במקומו. ו א י נ ו עניין ל ר ח ב ה ש ל א ח ר הבתש ,עיין בפי׳ הריא סן ההר ,סוף עם׳ ציא ,וכוונת רבעו היא ל ב ב ל י ב״ב ו׳ בי ,נ״ז בי .ובפיה״ס להרים )לפי הנשח הסונה בהנדינ( :חצר נקרא ר ח ב ה של בית. ואלו השני שותפין אמנם הם שותפין בזה החצר ,ו ל כ ל א ח ד ואחד סהם בית ידוע ,והם סשותפין בזאת הרחבה ש ל פ נ י הבתים ,והיא הנקראת חצר. 1 0 8 ני בכיי פ ר ש העיר, » כיה בכייי וברייף הנ״ל .וכעיז ש בכייס ,עיין דקים ביב ,עס׳ ,31הע׳ כי .וכעיז נם ברין כאן T oא׳ ובתשהינ ,עיין אוה״נ כאן ,עמ׳ .52ועיין ש בריס פיט סה׳ נדרים הי״ז .ועיין ם״ש להלן בפנים ,ד״ה ובסאירי .ובהוצאות שלפנינו בביב חסרות ה מ ל ש .ובא אחר וישב שם״. 07 נדרים פ״ב עמי 107 ל י ה נ ו ת ממנו ,פ ח ו ת מ כ א ן מ ו ת ר ל י ה נ ו ת ממנו ,מ י ו ש ב י ה ע י ר , 437 ובא א , וישב ש ש ה א ש ם ש ל ש י ם י ו ם א ס ו ר ל י ה נ ו ת ממנו ,פ ח ו ת מכאן ,מ ו ת ר ל י ה נ ו ת ממנו. ב פ ״ ט מ ה ׳ נ ד ר י ם הי״ז. שם108, כל וכן פסק ה ר ״ מ ועיין במשנת ב ״ ב פ ״ א מ ״ ה וירושלמי פיאה פ ״ ח ה״ז ,כ ״ א ע״א, ב״ב פ ״ א ה״ו ,י״ב ע״ד. ובמאירי ספ״ג הנ״ל :ובא אחר וישב שם ,ו ר ״ ל שהיה בשעת שם ה נ ד ר ,אפילו עמד ש ם כ ל ש ל ש י ם א ם ב ת ו ר ת ד י ר ה מ ו ת ר בו ,כ ל ו מ ר ע ד ש י ע מ ו ד ש ם ש נ י ם ע ש ר ח ד ש ,א ב ל א ם נ ד ר מ י ו ש ב י ה ע י ר ,א פ י ל ו ל א היה ש ם ב ש ע ת ה נ ד ר ,כ ל ש ע מ ד ש ם ש ל ש י ם י ו ם בתו1ר[ת ד י ר ה א ס ו ר בו. 00 וחילוק ר ב י נ ו ל א מ צ א ת י במקום א ח ר ! . שאנו הולכים אחר ש ע ת הנדר!.״ 0 ודין הראשון ל כ א ו ר ה ״ הוא לפי השיטה ומלשון התוספתא והירושלמי והבבלי בכי״י מוכח שאפילו נ ת י י ש ב א ח ר י ה נ ד ר א ס ו ר בו .וכן כ ת ב ב ר י ט ב ״ א ב ״ ב ,ע מ ׳ :16נ ר א י ן ד ב ר י ם א פ י ל ו כ ש ש ה א ש ם אחר נדרו ו כ ו /וכן הוא בירושלמי. והכא נמי איכא נוסחי דגרםי ובא אדם ונשתהה שם. וכן , מ ו כ ח מ ת ש ה ״ ג ״ ! ב א ו ה ״ ג כאן ,ע מ .52 .41—39 שלא המודד בפניו, הנאה נ ש א ל י ן לו פ ״ ה ה״ד ,ל ״ ט ע״ב. מחבירו בפניו בפניו, ושלא אין נשאלין ב פ נ י ו .ב״ה בד ובכי״ע ,וכע״ז בירושלמי ו ב כ י ״ ו ב ט ע ו ת :נ ש א ל י ן ל ו ו ש ל א בפניו. ה נ א ה מ ח ב י ר ו א י ן מ ת י ר י ן ל ו א ל א בפניו. לו אלא בפניו, , ובבבלי ם״ה א :תניא המודד ו כ ״ ה ב כ י ״ מ ו ב ה ״ ג ה ׳ נ ד ר י ם ,ע ״ ה ר ע ״ ב ,ובס׳ ו ה ז ה י ר ח ״ ב ,ק כ ״ ז ע ״ א ,ובה׳ ה מ י ו ח ס ו ת ל ה ר י ״ ף פ ״ ט ו ב פ י ה ״ מ ל ה ר ״ מ פ ״ ט מ ״ ד ועוד. ולפי ג י ר ם א זו מ ש מ ע ש א פ י ל ו נ ד ר ש ל א ב פ נ י ו א י ן מ ת י ר י ן ל ו א ל א בפניו ,ו מ ע ש ה מ ש ה ו צ ד ק י ה ו ש ה ב י א ו ש ם ה ו א מ ש ו ם מ ע ש ה ש ה י ה כ ך היה. והטעם הוא משום חשד ,שלא יחשדהו חברו ש ע ב ר ע ל נ ד ר ו ,ו ל פ ״ ז א ם ה ו ד י ע ל ו ש ה ת י ר א ת נ ד ר ו מותר. אבל אפשר לומר שאם נדר מ נ כ ס י ו א ם ל א י ע ש ה ט ו ב ה לחברו ,ב ו ו ד א י ש א י ן מ ת י ר י ן ל ו א ל א ב פ נ י ח ב ר ו ,ש ה ר י ה ו א נ ו ג ע ב ד ב ר ,ו ה ו ד ע ה ל א מ ע ל ה ו ל א מ ו ר י ד ה ,ע י י ן להלן. ו ה ר א ב ״ ד ס ו ב ר ש א פ י ל ו ב ד י ע ב ד אין ה ת ר ה מ ו ע י ל ה ,עיין ב ש ו ״ ת ת מ י ם ד ע י ם ס י ׳ ר ל ״ ט ,ג ״ ח ע ״ ד )השגות ל ר י ״ ף גיטין פ ״ ד ס י ׳ ת נ ״ ז ( , ו ה ב י א ו ה ו כ מ ה מן ה ר א ש ו נ י ם ,ו ר ו ב ם ח ו ל ק י ם ע ל י ו ע י י ״ ש . א ב ל ב ר מ ב ״ ן כ א ן ם ״ ד ב׳ :ת נ י א ה מ ו ד ר ה נ א ה מ ח ב י ר ו בפניו. בפניו אין מתירין לו אלא ו כ ״ ה ב ר ש ב ״ א ם ״ ה ר ע ״ א ו ב מ א י ר י ש ם ו ב ש ו ״ ת ה ד י ט ב ״ א ס י ׳ מ ״ ג ) ב ש ם נ ו ס ח י דוקני( ו ב ר ״ ן גיטין פ ״ ד ס י ׳ ת ״ 3 .״ נ ז ו ב ר מ ב ״ ן גיטין ל ״ ה ב׳ :ו ז ה נ כ ו ן ל ד ב ר י מ י ש ג ו ר ם ה מ ו ד ר ה נ א ה !08כ״ה בכ״י פריס ,רומי ורי״ף כ״י הנ׳ל .ולפנינו :מיושבי העיר ונשתהה שם .וכע״ז בכי״ם ובר״מ הנ״ל. 109ואף בספרו לב״ב ,עמי ,53וסנהדרין ,עמ׳ ,339ל א חילק כלום. !!0עיין או״ש פ״ט מה׳ נדרים הי״ז. mעיין בירושלמי פ״נ ה״ז )היו( ,ל״ח ע״א ומקבילות ,והביאוהו הראשונים כאן ל׳ אי ,ועיין בר״ן שם ובטיו״ד סי׳ רי״ז .ובירושלמי פ״ה ה״ד ,ל י ט ע׳ב ,הביאו מ ח ל ו ק ת זו )אם הולכין א ח ר הנדר ,או א ח ר האיסור( ,ו מ ד אח״כ ב א ה הברייתא שלנו .והיה אפשר ל פ ר ש ש ה ה ל כ ה שלנו תלויה ב מ ח ל ו ק ת הנ״ל, א ב ל ל ה ל ן פ״ה ,שוי ,20-19פירשנו אותו אחרת. ־!! עיין במשנת ר׳ יעקב להנר״י שור ,י״ח ע״נ ,שהניד .א ת ה ת ו ס פ ת א ע״פ נוסחת הגאון ,וסבר שהנאון כיוון לתוספתא ,א ב ל אין ה ד ב ר כן ,וכוונתו היא לברייתא שבבבלי ב״ב ,ונרס שם כנירסת כתה״י, הר״מ ועוד ,עיין מ״ש ל ע י ל ה ע ׳ .107וס״ש שם בשם הר״ן אינו כן ,משום שכיוון לר״ן ל׳ א׳ ,ונעלמו ממנו לפ״ש ד ב ר י ה ר ץ פ ד א׳ .והנאון ,הרי״ף ,הרמב״ם ,המיוחס להריטב״א והר״ן כולם אוסרים אפילו נתיישב אח״כ. !!3ועיין בר״ן כ א ן סיה א׳ .ובשרת הרין סי׳ י״ז כ ת ב :ו ע ד ששם בנדרים יש מי שנורס ה מ ד ר הנאה מ ח ב ר ו ב פ נ י ו וכוי ,משסע ד ה א שלא בפניו מתירין אותו אפי׳ שלא בפניו ,וסמכתי ל פ י נירסא זו ספני שאסרו בירוש׳ ת ד ר י ם ב פ ר ק השותפים והביאוהו בתוספות ניטין סתו״ך )עיין ב ס ׳ .ב ע ל י התוספות״ נדרים פ״ב ענד 107 438 מחבירו א ץ מ ת י ר ץ ל ו א ל א בפניו. ו ל ד ב ר י הגורם המודד הנאה מחבירו ל ו אלא בפניו ,הא שלא בפניו מ ת י ר ץ בפניו ושלא בפניו ,וכדאיתא וכר. ו ק הביא הרשב״א שם בשמו ש ל הרמב׳ץ. בשם הרמב״ן. בפניו אץ מתירץ בתוספתא ובירושלמי , וכע״ז בנ״י גיטץ ,הוצ׳ ר ״ מ ש ט ק ,ע מ ם״ז ו ק כ ו ת ב הרשב״א בתשובה ח״ג סי׳ ש כ י ד :וגרםינן בברייתא המודד הנאה מחברו בפניו ,ו ה כ ץ איתא בתוספתא ובירושלמי. , ובפי׳ ה ר ״ א ועיי״ש ה״ה ם י קכ״ד. מן ההר כאן ,עמ׳ קל״ז ,גרם כלפנינו ,אלא שפירש שהכוונה היא ש נ ד ר בפניו ,דומיא דמשה ליתרו ,והסיק :א ב ל שלא בפניו מ ת י ר ץ ל ו א פ י ל ו שלא בפניו ,וכ״ה ובמאירי בתוספתא. גיטץ ל ״ ה ב /עמי ,145הביא כגירסתנו בנדרים )״בפניו׳ ,(-א כ ל הוסיף :ו מ כ ל מקום יש ג ו ר ס ץ , המודד הנאה מחבירו א ץ מ ת י ר ץ )אלו( ל ו אלא בפניו ,ורוצה לומר ,א פ י הודר שלא בפניו. , הדברים נראץ. , ואץ ו ע י ץ ר ״ מ פ ״ ו מ ה שבועות ה״ז ובפיה״מ פ ״ ט מ״ד ובשו״ת ה ר ד ״ ך בית י״ז, , חדרים ב —ד . , ובקטעי מ ד ר ש והגדה שבגנזי ש כ ט ר ח״א ,ע מ :47הלכה המודד מחבירו הניה בפניו מהוא שיתירנו ש ל א בפניו. שנו המודד הניא מחבירו ב פ נ י ו•״ ל א יתירנו ש ל א בפניו ש ל א י ח ש ד אותו ע ל שבועת שוא ,מניץ ,אלא בשעה שהלך משה א צ ל יתרו ו כ ר ,ומי מפייס א ת יתדו, חושד ש ל א יהא אתי ע ל השבועה ,צריך א נ י ל ל ך וליטול וסיים בנטילת רשות. רשות פתח בחשד הימנו. מ״מ שמענו מ ל ש ץ המדרש ״ צ ר י ך אני ל ל ך וליטול ד ש ו ת הימנו״ שהודעה בעלמא שהתיר שבועתו אינה מספיקה. , , , ו ק משמע בשמו״ר פ ״ ד סוף ס י א )שגם י ת ר ו , התיר ל ו שבועתו( ועיי״ש סוף ם י ב .והוא כשיטת הר״א ממיץ שאם נ ד ר לטובת ח ב י ר ו ) ו ל ד ע ת ו ( אץ , ™ pל ו אלא מ ד ע ת חבירו ,ע י ץ בפירוש הרא״ש כאן ם״ה א »»» ועוד. , הרשב״א ח״ג ם ש כ ״ ד הנ״ל ,ש כ ת ב שבפניו ל א ו דווקא אלא מדעתו•.״ , ס י ר מ ״ ח וסי׳ רמ״ט. ו ע י ץ בשו״ת ו ע pבשו״ת המיוחסות א ב ל בתוספות שם )ועוד( הסיקו שהעיקר הוא מפני החשד ,ו א ץ צ ר י ך ד ע ת ו ש ל חבירו ,והודעה בעלמא מספיקה ,כדי שלא יחשדנו ,והוסיפו :ו ק משמע ,ב מ ד ץ ל ך , והתיר נדרך ,א פ י ל ו ב ע ״ כ דיתרו. , ו כ ד ב ר י התוספות משמע בשמות ר ב ה פ ״ ד ס י ד . ועיי״ש פ ״ ה סי׳ ד׳. ובירושלמי ה נ ״ ל נחלקו בטעמו ש ל ד ב ר ל מ ה א ץ ר , , ™ pל ו א ל א בפני ח ב י ת ,ו א מ ר ו שם: יוחנן א מ ר מפני הבושה ,ר יהושע בן לוי א מ ר מפני החשד. ו ד ב ר י ד ״ י בן לוי ב ת ת ם , ולשיטתו א ם הודיע ל מ ו ד ד שהתירו ל ו א ת נ ד ר ו ,או שהתירו ל ו בפרהסיא ,מספיק ,כ מ ו שהסיקו הראשונים ל ט ע ם זה. , א ב ל ד ב ת ר יוחנן ״מפני הבושה״ סתומים ,ונחלקו הראשונים ב ם י ת ש ו . , ב פ י הרנב״י )לפי שטמ״ק( פירש :מפני הבושה ,שלא )צ״ל :שמא( יתבייש כשיהא בפני ח ב ר ו ולא יהא נשאל. וכ״ה ב ר י ט ב ״ א שם ובשו״ת ש ל ו סי׳ מ״ג הנ״ל. ו ק ב מ א י ת כאן :מפני הבושה ,ר ״ ל שאנו ר ו צ י ם שיתבייש בפניו ,שמא לפעמים א ץ בשאלתו עיקר ,ו ל א צ ו ר ך מצרה, לראיא אורבך ,עסי (494כלשון הזה וכוי ,והיא שיטה מחוורת אע״פ שאינה מ ס כ מ ת עם מה שכתבתי בפרישתי מנדרי׳ ,לפי שכתבתיה ע״פ ספרינו ,ו ע ד י ן ל א ב א ו ל י ד י ה ת ו ס פ ו ת מ ח ו י ך , א פ ש ר ש א ת ק ן ש ם מ ע ט וכר. «» לפי גירםת הרסב״ן ועוד הנ״ל ,הרי ש בבבלי הנוסחא היא .בפניו״ ,והלכה זו היא לכולי עלסא. ו ע י י ן בפסקיו כאן פיט סי׳ ב׳ .א ב ל בניטץ פ Yסי׳ ט׳ כתב :וטעםא ת פ ר א דידן ע ק ר , ואין להתיר לו א ל א בפניו ,פירוש ב י ד י ע ת ו ,כסו אץ חבין לאדם אלא בפניו .וכנראה שציד: פירוש סדעתו )בםקש :בידיעתו( ,כ פ י שסוכה סן הדוגסא שהביא ,שהרי אץ חבץ לאדם שלא בפניו מ ו ר א י פירושו :שלא סדעתו ,שאם פודיעש לו ואינו פתרצה ,פשיטא שאין חבין לו .ועיין תיש בסקוסו. 1 1 5 • » וכן צריך לפרש לשיטת ר״ת שהביאו הראשונש ,מ י ל ,עיין בארז לשבועות ל״ה ב׳ שהיי ל כ ב ו ד דיי לוי ,עמי ,15ועיייש ריש עם׳ ,(16ורסז לו בשרת סהרים אלאשקר סי' צ״ז .ועיין בשו״ת הריטביא סי' מיג שהזכרנו בפנש. , נדרים פ״ב-פ״ג ע מ 107 439 ו י ש ב ה ה ע ב ר ה א צ ל מ י ש ה ש ב י ע ו ? ,״ ומתוך ה ב ו ש ה י ע מ ו ד בשבועתו. ועוד. ו כ ע ״ ז גם ב ר ״ ן בםוגיין א ב ל ב ת ו ס פ ו ת גיטין ל ״ ה ב /ד ״ ה ליחוש ,ו כ א ן ס ״ ה א /וכן ב ר ״ ן גיטין פ ״ ד ס י ׳ ת נ ״ ז , כ ת ב ו ש ה ט ע ם ה ו א ש י ת ב י י ש ל פ נ י ו ב מ ה ש נ ד ר ה נ א ה ממנו .וכן ב ש ו ״ ת ה ר ש ב ״ א ח ״ ג ס י ׳ ש כ ״ ד ה נ ״ ל :ו י ש מ פ ר ש י ם ש צ ר י ך ל ה ת ב י י ש ב ה ת ר ת ו ב פ נ י ו מ מ ש ,כ ד ר ך ש נ ת ב י י ש ב פ נ י ו באיסורו. , , , ו ע י י ן גם ב פ י ה ר א ״ ש בםוגיין .וכן ב ת ו ס פ ו ת כ א ן ז ב )לעניין נדוי( ,ד ״ ה נדהו :ד כ מ ו ש ב י י ש ו , לפניו ,כ ך י ש ל פ י י ס ו לפניו*,״ ו כ ע ״ ז גם ב פ י ה ר א ״ ש שם ,ד ״ ה נדהו. ולפ״ז שני הטעמים א י נ ם א ל א א ח ד ,ו א ם נ ד ר ל ט ו ב ת ו ש ל ה ב י ד ו י אין מ ת י ר י ן ל ו א ל א ב פ נ י חבירו ,כ ד י ש י ת ב י י ש ו ל א י ש א ל ,ו א ם ה ד י ר ו מ ה נ א ה וביישו ,מ פ י י ס י ם א ת ח ב י ר ו בזה ש מ כ ר י ח י ם א ת ה נ ו ד ר ל ה ש א ל ב פ נ י ה מ ב ו י י ש .א ב ל מ ד ב ר י ה ר א ש ו נ י ם ע צ מ ם א י נ ו מ ש מ ע כן .וכן כ ת ב ב נ י מ ו ק י י ו ס ף בםוגיין: ו י ש ש מ ח מ י ר י ן ל ה צ ר י כ ו גם ל ז ה )כלומר ,בזמן ש ה נ ד ר ל א ה י ה ל ט ו ב ת ו ש ל חבירו( ש י ה י ה בפניו, כדי שיתבייש מ מ נ ו ו ל א י א מ ר בסבת ש א ל ת ו ד ב ר י ם שאינן. ו מ כ א ן ש ה ט ע ם ה ר א ש ו ן קיים בין ב נ ד ר ל ט ו ב ת ו ש ל ח ב י ר ו בין ב נ ד ר ל ר ע ת ו ,ו ב ש נ י ה ם ה ט ע ם ה ו א ש י ת ב י י ש ממנו ,ו י ד י י ק בשאלתו. , , ו ט ע ם ש ל י ש י ב ר א ״ ש גיטין פ ״ ד ס י ט :״ ש ה נ ו ד ר מ ת ב י י ש מ א ו ת ו ש נ ד ר בפניו ,כ י ה ו א ס ב ר ש ח י ל ל גדרו ,ו ל ה נ י ט ע מ י א ף ל כ ת ח י ל ה מ ת י ר י ן א ת ה נ ד ר ש ל א בפניו ,ר ק ש מ ו ד י ע ל ו , ההיתר״. , וכן ב מ א י ר י ש ם ) ל ״ ה ב ( ,ע מ : 1 4 5״ ש ל א נ א מ ר א ל א מ פ נ י ה ב ו ש ה ו ה ח ש ד ו מ פ נ י ח ל ו ל ה ש ם ,וכן ה י א ב ת ל מ ו ד ה מ ע ר ב ,כ ל ו מ ר , ויביישנו, יחשדנו שכשרואהו המדיר עובר על שבועתו ו א י כ א ח י ל ו ל השם ,ו מ ש ה ת י ר ו ה ו ב פ נ י ו ב ט ל ו כולם ,א ע ״ פ ש ע ל כ ר ח ו הותר, , ו מ ע ת ה א ף ש ל א ב פ נ י ו מ ת י ר י ן ל ו ב ה ו ד ע ה למדיר״ !20.ו ל פ י ז ה אין ה ב ד ל בין ר יוחנן ובין , ר י ה ו ש ע בן ל ו י א ל א בלשון ,והוא ח ש ד ה ו א בושה. לבסס את שיטותיהם, ונזקקו רבותינו ל כ ל הפירושים ה נ ״ ל כדי שבדיעבד מועיל ההיתר א ע פ ״ י שלא התירו לו בפניו )שלא כשיטת ה ר א ב ״ ד ( ,א ו ש מ ס פ י ק א ם מ ו ד י ע י ם ל ח ב ר ו ש ה ו ת ר ה נ ד ר ,בין ל מ י ש א ו מ ר מ פ נ י ה ח ש ד ובין ל מ י , ש א ו מ ר מ פ נ י הבושה. , , ועיין ב ש ו ״ ת ה ר י ב ״ ש ס י ש ״ ע ו ת ש ב ״ ץ ח ״ א ס י צ ״ ג ,מ ״ ט ע ״ ב ,ו ב ש ו ״ ע , י ו ״ ד ס י ר כ ״ ח ס ״ ק כ ,ב ב א ר הגולה ו ב ב א ו ר ה ג ר ״ א שם. , , וכל הדברים סוכמו וסודרו יפה בתשובת ר יוסף טאיטאצק ב ש ו ״ ת תמת ישרים ס י רי״ג, ו ע י י ״ ש ב ט ב ל א ו ת ,ק ״ ט ע״א—ע״ב. פ״ג .1הנודר מן התבשיל, אסור בצלי, ובשלוק, פ ״ ו ה ״ א ,ל ״ ט ע ״ ג :מ ה א ם ת ב ש י ל ש ה ו א נ א ס ר ב צ ל ו י ו ב ש ל ו ק וכוי. ובמבושל. בירושלמי , ובבבלי מ ״ ט א :והתניא ה נ ו ד ר מן ה ת ב ש י ל א ס ו ר ב כ ל מ י נ י ת ב ש י ל ,ו א ס ו ר ב צ ל ו י ו ב ש ל ו ק ו ב מ ב ו ש ל . ובמשנתנו רפ״ו: , ה נ ו ד ר מן ה מ ב ו ש ל מ ו ת ר ב צ ל ו י ו ב ש ל ו ק ו ב ו ,ו ה מ ש נ ה מ ח ל ק ת ל ה ל ן ש ם בין מ ב ו ש ל ו ב י ן ת ב ש י ל , 7ח כלומר ,שבשאלתו על נדרו הוא מעביר את הדרך ,או את הדין ,על חברו ,והיא מליצה חביבה על רבינו ,עיין בבית הבחירה סנהדרין ,עמ׳ ,06ועוד )ע׳׳פ הבבלי שם ל״א ב׳ ,ועיין מ״ש לעיל ח״נ ,עירובין ,עמ׳ ,346הע׳ .(23 !!8ופירשו כן לפי הלשון שבמקורות .המודר הנאה מחבירו" ומשמע שעשה כן מחמת כעס ,ולא לטובת חבירו .אבל עיין להלן הע׳ .110 10נ כנון שהיה רניל ליהנות מחבירו והדיר את עצמו בהנאה אם אף הוא לא יעשה לטובת חבירו כך וכך )וכגון שלא היה כאן נדרי זרוזין( ,ועכשיו הוא מתחרט ,ורוצה להתיר את נדרו. !20ועיין מאירי כתובות ריש עמ׳ .111 נדרים פ׳׳ג עמי 107 440 , עיין מ ״ ש ל ה ל ן בסמוך. ע מ י ,693ה ע ר ה .1 .2—1ו א ס ו ר בד :ואסור ו ע י י ן מ ״ ש ל ע י ל ח ״ א )תרומות( ,ע מ ,446ה ע ר ה ,60ו ח ״ ב ) מ ע ש ר ו ת ( , ו ע י י ן מ כ י ל ת א ב א פ ״ ז ,ע מ ׳ ,21ו ב י ר ו ש ל מ י ו ב ב ב ל י ה נ ״ ל . בסיטרות באימרות רכות, רכות וכר. מפני ובכי״ע :אסור , מבוא לח״ו ,ע מ ט״ו( :בהטריות הרכות. אוכלין שהחולין רכות. בטריות בהן פיתן. ובמלון כ ״ י )עיין ו א ף ל פ נ י נ ו ו ב ד צ ״ ל :ב א י ט ר ו ת רכות. וכן בבבלי מ ״ ם אי :ו א ס ו ר ב ה י ט ר י ו ת ר כ ו ת ,ש ה ח ו ל י ן א ו כ ל י ן ב ה ן פיתן .א ב ל ב י ר ו ש ל מ י פ ״ ו ה ״ א ,ל ״ ט ע ״ ג : תני אסור ב ה ט ר י ר רכות ,שכן ד ר ך ל ו כ ל פ ת ו בהן. הרופא ו נ ר א ה ש ב ר י י ת א זו מ ו ס י פ ה ע ל מ ש נ ת נ ו פ ״ ו מ ״ א :קונם ת ב ש י ל ש א י נ י ט ו ע ם א ס ו ר ב מ ע ש ה ק ד ר ה ר ך , ו מ ו ת ר בעבה. ו א י ט ר י ו ת ר כ ו ת ד י נ ן כ מ ע ש ה ק ד י ר ה ר ך ,ו א י ט ר י ו ת י ב ש ו ת דינן כ מ ע ש ה ק ד י ד ה עבה. ובמשנת ומעשיה קשים. מנחות פ ״ ה מ״ח :מרחשת עמוקה ואיטריות, ומעשיה רוחשים!, ומחבת צפה ,trpia.ה י ה ש ם כ ו ל ל ל כ ל מ י נ י ר ק י ק י ם ש א כ ל ו א ו ת ם ב ק י נ ו ח ס ע ו ד ה ו ש ה כ י ל ו ש ו מ ש מ ץ ,ד ב ש ושומן ,ע י י ן ב מ ל ו נ ו ת ל ל ש ו ן יוון ע ר ך *Zrpiov ומתוך מקורות הקדמונים אנו י ו ד ע י ם ש ה י ו ע ו ש י ם מ י ג י ם ש ו ג י ם ש ל א י ט ר י ו ת ו מ ק ג ם בחלב ,ש מ ן ,ג ב י נ ה ועוד. ע ל י ה ן כ ת ר ו פ ו ת ל מ ח ל ו ת ש ו ג ו ת ו כ ת ז ו ג ה ל ח ו ל י ם ולבריאים3. החמיצו, ו ה י ו נ א פ ו ת ב מ ח ב ת מיוחדת«. הרופאים דברו האיטריות היו רקיקי מצות שלא ויש מהן שהיו מפררין אותן אחרי האפייה וחוזרין ו מ ב ש ל י ן אותן ב ק ד י ר ה היטב .ה א י ט ר י ו ן ה ר ך )׳ (J6XC7TTה י ה מ ת ע כ ל יפה* ו ל א כן העבה)6).7rax6 ו ל פ ״ ז ה י ו משתמשים באיטריות הרכות לשם רפואה ולשם תזונה יפה. 7 והנודר מן התבשיל אסור באיטריות שנתבשלו בקדירה אחרי האפייה. ו מ ן ה מ ק ו ר ו ת ה ס ו ר י י ם א נ ו ל מ ד י ם ש ה י ו ע ו ש י ם אותן מ ס ו ל ת מ ש ו ב ח ת ,מ ח ל ק י ם א ת ה ע י ס ה , ל מ נ ו ת ק ט נ ו ת ו מ ב ש ל י ן אותן ,ע י י ן בליקםיקון ל ל ש ו ן ס ו ר י ת ש ל פ י י ן םמית ,ע מ ,134ע ר ך א ט ר י ן , , ו ל ה ל ן ש ם ,ע מ ,146ע ר ך א י ט ר י א ו ע ר ך איטרין. כ ל זה מתאים למקורות שלנו ,עיין ירושלמי ח ל ה ס ״ א ר ה ״ ו ,ג ״ ז ם ע ״ ד :ב ג ץ ד א נ א ב ע י ל מ י ע ב ד א צ ו ו ת י א ט ר י )משום ש א נ י ר ו צ ה ל ע ש ו ת ע י ס ת י איםרין( .ו כ ן ב י ר ו ש ל מ י ב י צ ה פ ׳ ׳ א ם ה ״ ט ,ם ׳ ע ״ ד :ה ד א א ט ר י ת א ,ל י ב ש א ס ו ר ,ל ק ד י ר ה מותר ,ע ל י ד ע ל י ד צריכה. והכווגה שאסור לעשות א ט ר ץ יבשץ ,כ ד י לפוררן ולבשלן אח״כ, מ ש ו ם ט ר ח א יתירה *,ו מ ו ת ר ל ע ש ו ת א י ט ר י ו ת ל ק ד י ר ה ,ו ה י י נ ו ח ו ט י ה ב צ ק ל ב ש ל ן ,א ב ל ה ס ת פ ק ו אם מותר לעשות יבשות ע ל י ד ע ל יד ,כלומר ,כדי לאוכלן מיד. ו א י ט ר י ו ת הן ל מ ע ש ה מ י ן מ ע ש ה ק ד י ר ה ,ע י י ן מ ״ ש ל ה ל ן פ ״ ד ,ש ו ר ה ,9ד ״ ה ו כ ב ר ,ואילך. ו ב ב ב ל י ב ר כ ו ת ל ״ ז ב ׳ א מ ר ו :ו א מ ר א ב י י ט ר י ת א פ ט ו ר ה מן החלה .מ א י ט ר י ת א ,א י כ א ד א מ ר י » במשנה ש ב ב ב ל י :ומעשיה רוחשין רכין. ובכי״ט ,בכי״ר ובפיה״ם להר״ס :ומעשיה רכין ,עיין דק״ס שם ,עסי ,153ה ע י ,8והיא היא. a ו ע י י ן מיש אתיניוס ב ס פ ר ו ח כ ם י הסשתה ס י ^ .646>1 * עיין מ״ש ) Oribasiusשהיה רופאו של יוליאנוס קיסר( ב ס פ ר ו Collect. M e d .ס״א סיז ,נ' ואילך ,הוצ׳ Bussemaker-Darembergח״א ,עמי .20ובהערות שם ,עסי ,562א ס ף א ת המקומות ם ס פ ר י ה ר פ ו א ה הקדסונים שהזכירו א ת האיטריות כ ת ר ו פ ה וכסזונות לחולים ,וציין שם לשאר הסקוסוח שהזכירן ,Oribasiusעיייש. * שהיו םרתידזין אותה סתחילה ,ואח״כ םדביקין ב ה ש כ ב ה ד ק ה של ע י ס ת הרקיק ,עיייש ב ה ע ר ו ת הנ״ל בשם נליעס .ועיין ב ב ל י פ ס ח י ם ל״ז אי. * ואפשר שמשום כ ך אסרו בירושלמי :שכן ד ר ך ה ר ו פ א ל ו כ ל פ ת ו בהן ,ספני שהרופאים נזהרו ש ל א ל א כ ו ל איטריות עבות. 6 7 עיי״ש ב ם פ ר ו של אוריבסיוס הנ״ל )לעיל ה ע י (3ס ״ ד פי״א ,ט' ,ע פ ׳ .304 ו ע י י ן ב ב ל י ב ר כ ו ת ל״ח א ׳ :שתיתא וכוי ,ע ב ה ,ל א כ י ל ה ע ב ד י ל ה ,ר כ ה ,ל ר פ ו א ה ע ב ד י ל ה . ו א ף שתיתא ה ו א סין ס ע ש ה קדירה ,סעין איטריות ,עיין ס״ש ל ה ל ן בפנים. 8 עיין בםשנה שם פ״ב סס״ו ו ב ב ל י שם כ״ב בי. , נדרים פ״ג ע מ 107 441 ג ב י ל מ ר ת ח ,ו א י כ א ד א מ ר י נ ה מ ה ד ה נ ד ק א ,ו א י כ א ד א מ ר י לחם ה ע ש ו י לכותח. ושאלת הבבלי היא ל א י ז ו ט ר י ת א נתכוין אביי ,ש ה ר י היו כ מ ה מ י נ י ן ש ל א י ט ר י ן ,כ מ ו ש ה ר א י נ ו ל ע י ל . בטיבה ש ל הטריתא. ולפיכך נחלקו ל פ י מ ס ו ר ת א ח ת מין זה ה ו א גביל 9מרתח ,ו ה ו א מ ע י ן ש א מ ר ו ב מ ש נ ת נ ו כאץ פ ״ ו מ ״ ב :ה נ ו ד ר מ מ ע ש ה ק ד י ר ה אין א ס ו ר א ל א מ מ ע ש ה ש ו ר ה ,9ד ״ ה ו ב מ ש נ ת נ ו . עיין מ ״ ש להלן פ ״ ד , רתחתה, ולפי מסורת אחרת היא נהמא דהנדקא ,ונראה שהכוונה לאיטרין ש ה ו ס י פ ו בהן ה ר ב ה ש ו מ ש מ י ן ) ש ו מ ש מ י ן נ ז כ ר ו ב ר ו ב ה מ ק ו ר ו ת ה נ ״ ל ביחס לאיטרין( ,ו ק ר א ו ל ה דו , ( S 6 L K ) a p r o sד ו ג מ ת177)$ע 7 7>ap70>1ז > ן < s״ ש ה ר י ה ש ו מ ש ו ם מ ו צ א ו מ ה ו ד ו 'IV8 ׳ ) ,(Sesamum i n d i c u mו ע ו ג ו ת ש ו מ ש מ י ן ה י ו לחם י ו מ י ל ת ו ש ב י ה ו ד ו ,״ עיין מ ״ ש ל ע ף ב פ ל ו ר ה ח״ג ,ע מ ׳ . 1 0 ״פי , , ו ל פ י מ ס ו ר ת א ח ר ת ה י א לחם ה ע ש ו י לכותח .ו כ ת ב ב פ י ס ק י ר י ״ ד )בית נתן ,נ ע ״ ב ( : , לכותשו ולשים אותו מפורר לכותח״. , ו ע י י ן ב פ י ר י ״ ד ה ו צ ׳ ו ו ר ט ה י י מ ר ולים ,ע מ ק ״ י . ו א ף ה ו א מין ט ר י ת א ,ש ה ר י ר א י נ ו ל ע י ל ש נ ת נ ו ב א י ט ר י ן ח ל ב א ו גביגה. ואעפ״י שבגמרא שם ה ג י ר ם א א י נ ה בטוחה ,ו ר ב ו בה ה ג י ר ם א ו ת ו ה פ י ר ו ש י ם )עיין ד ק ״ ם שם ,ע מ ׳ , 2 0 5בהגהות( ,מ ״ מ ב ר ו ר ש ה ת ל מ ו ד י ד ע י פ ה א ת ט י ב ה ש ל ה ט ר י ת א ,ו ה י א ט ר י ת א ש ל ה ב ב ל י ש ם הן הן ה א י ט ר י ו ת ש ל נ ו כ א ן ב ת ו ס פ ת א ו ב ב ב ל י כאן. , , , ו ב ס ה נ ר ל ר ז כ ר י ה א ג מ א ת י ל ב ר כ ו ת שם ,ע מ , 7 5פ י ר ש א ת ה נ ה מ א ד ה נ ד ק א ב ש ם י ש מ פ ר ש י ם :ש ע ו ש י ן מן ה ב צ ק ח ת י כ ו ת ו מ ב ש ל י ן אותן ,ו ה י א ה נ ק ר א ת א ט ר י ה . ד ב ר י ג א ו נ י ם הם ,ה ר י מ ס ת ב ר ש א ף כ א ן הוא פ י ר ו ש ו ש ל גאון. , שם )פ״ו סוף ס י קמ״א( :ומזה הטעם יש להתיר הרי״ף המשגה א ט ר י ה ,ו ב ל ע ז ו י ר מ ז י ל י ו י ש ).(vermicelles והואיל וכמה מדבריו ובפירוש תלמידי רבינו יונה על חוטי הבצק שנקראין בלשון ו ב ג ל י ו ן ש ם הגיהו :ב ל ש ו ן ה י ר ו ש ל מ י )במקום :מ ל ש ו ן המשנה( ,ו ה ו א ב ל י יסוד ,ש כ ן ר ג י ל י ם ה ר א ש ו נ י ם ל ק ר ו א ל ב ר י י ת ו ת ב ש ם ״משנה״*! )בניגוד ללשון תורה ולשון האמוראים(. והכוונה לברייתא שלנו. , מ ע ת ה ת מ ו ה ה מ א ד ה ס ו ג י י א ב ב ב ל י כ א ן מ ״ ט א ש מ ו כ ח מ מ נ ה ש פ י ר ש ו ש ה ט ר י ו ת הן ד י ל ו ע י ן .״ , ו ש מ א י ש ש ם חסרון ,א ו ש י ב ו ש ,כ מ ו ש מ צ ו י ב מ ס נ ד ר י ם ש ל א נ ש נ י ת ה ר ב ה ש נ י ם ב י ש י ב ו ת , , הגאונים ,ע י י ן ב ה ק ד מ ה ל א ו ה ״ ג ,ע מ ,5ו ע מ .8 ו צ ״ ע רב. ובערוך ערך הטריות כתב שבם״א גרסו בבבלי :קטריות. .3-2ה נ ו ד ר לאילפם, אסור מן היורד ביורד לקדירה, לקדירה. מותר ו כ ״ ה בד. , וכ״ה בירושלמי ם״ו ה״ב ,ל ״ ט ע״ג ,ובבבלי נ ״ א א . ביורד לאילפס, ביורד א ב ל ב כ י ״ ע לנכון :א ס ו ר . . .מ ו ת ר . והברייתא שבבבלי נתנה טעם לדבריה: אסור ביורד לאלפס ,שכבר ירד לקדרה קודם שיורד לאלפס. ובנדרים הלכו אחר לשון בני אדם וקראו ״ י ו ר ד לקדירה״ ,״ י ו ר ד לאילפס״ ,דברים שתוקנו סופית לאכילה בקדירה ,או באילפם. ו ה ו א י ל ו ה א י ל פ ם ה י ו ד פ נ ו ת י ו ד ק ו ת ה ר י ח י מ מ ו בו א ת ה מ ב ו ש ל מ כ ב ר ,ו נ ת נ ו בו ת ב ל י ן ט ר י י ן , ו ב ד ר ך כ ל ל ה י ה נוח ל ח מ ם ב ו מ ה ר ד ב ר מ ו ע ט )עיין ב מ ש נ ת ש ב ת פ ״ ח םמ״ה(. ל ק ד י ר ה ה ר י ר א ו י ה ו א גם ל י ו ר ד ל ל פ ם א ם ר צ ו ל א כ ו ל מ י ד ד ב ר מ ו ע ט . » מתהווה ועבל ,ועיין מיש סהרי״ן אפשטין ע ל ומשום כך ה י ו ר ד ובירושלמי נתנו טעם: .גבל״ ב צ ו פ ה ה א ע ל י ס ד ר א ח ד ש ה כי״ב ) ,(1921-22עמ׳ .354 !0עיין במלונות ללשון יון ,ע ר ך 777־7?a/u7<s־.0 !! בפירוש תלמידי רבינו יונה לרי״ף ב ר כ ו ת פ״ו סי׳ ק מ י א :ויש מי שהוא אומר ש ל ח מ א ד ה נ ד ק א הוא פ ת ידוע שעושין ממנו תיקוני הנשים .ועיין מ״ש ל ע י ל ח״ד )פסחים( ,עמ׳ .515והרופא נלינוס ; S 6 K 8 1 V I v h u b 'v ־! וביחוד ר״י ן׳ נ׳נח ,הרד״ק ,רש״י ועוד .עיין מ״ש ל ה ל ן נזיר פ״ד ,ה ע ׳ .22 במדרשות ,עיין מ״ש מהרי״ן אפשטין ב מ ב ו א לנוה״מ ,עמ׳ .805 !3עיין ם״ש ר״ע ל ע ף ב פ ל ו ר ה ח״א ,ע מ ׳ ,545בשם ר׳ ישראל לוי. ו כ ב ר נמצא כן נדרים פ״ג ענד 108-107 442 ש כ ל היורד לקדירה י ו ר ד ללפם ,ויש שיורד ללםם ,ואינו י ו ר ד לקדירה .מה א י ת ל ך כ ג ץ וכוי. ופירושו כ ע ץ מה שאמרו בבבלי ,והכוונה ש כ ל מה שיורד לקדירה ע ל ו ל ל ר ד ת ל ל פ ם )אם מכינים מעט ורוצים שיתבשל מהר( ,א ב ל יש ד ב ר י ם שמתקנים בלפם גרידא ו ל א בקדירה ,ו ל פ י כ ך י ו ר ד ללםם הוא ב כ ל ל יורד לקדירה ,א ב ל א ץ י ו ר ד לקדירה ב כ ל ל י ו ר ד ללםם. ובמשנתנו פ ״ ו מ״ב :קונם היורד לקדירה שאיני טועם ,א ס ו ר ב כ ל המתבשלץ בקדירה. ובמשנה שבבבלי נ ״ א א׳ :א ס ו ר ב כ ל 3־ .4rמ ן באלפס, הנעשין מותר ה נ ע ש ה בקדרה .ועיין להלן בסמוך. בקדירה, בנעשין מותר בקדירה. הנעשה בקדרה מ ו ת ר בנעשה באלםם ו כ ר . בנעשין וכ״ה בד. מן כאילםם. הנעשין וכע״ז בכי״ע .וכן ב ב ב ל י הנ״ל :מן והטעם ש ב ל ש ץ בן א ד ם הבדילו ב ץ ״מעשה ק ד י ר ה ״ )ברכות פ ״ ו מ״ה ,כאן רם״ו ,ט ב ו ל י ו ם פ ״ ב מ״ה( ו ב ץ ״מעשה אילסם״ )בבלי פסחים ל ״ ז א / , ובירושלמי חסרה ב ב א זו .ועיין מ״ש ל ע י ל ל ״ ז ב ( ,ומעשה קדירה לחוד ומעשה אילסם לחוד. בסמוך םד״ה ובמשנתנו. .6-5מ ן בתנור, לתנור ,אין היורד אסור בכל האפוי ששם ״מן הנעשין א ס ו ר א ל א מן ה פ ת בלבד .מן הנעשין ב ת נ ו ר .וכ״ה ב ד ובכי״ע .וכ״ה בירושלמי הנ״ל ,א ל א ב ת נ ו ר ״ )במקום ״מן היורד בתנור״( ו כ ר . ומכאן ש ב ל ש ץ ב נ י א ד ם , ״היורד ל ת נ ו ר ״ פירושו ״האפוי ב ת נ ו ר ״ )מאפה תנור ,ויקרא ב׳ ,ד ( ,והכוונה ל פ ת גרידא ,א ב ל א ם נ ד ר pהנעשץ ב ת נ ו ר א ס ו ר ב כ ל מעשי תנור. ו ב ב ב ל י הנ״ל :ה נ ו ד ר מן היורד ל ת נ ו ר א ץ א ס ו ר א ל א בפת .ואם א מ ר כ ל מעשה ת נ ו ר ע ל י אסור ב כ ל הנעשים בתנור. ע ״ ז בתוספות שם. ו ע י ץ מה שתמהו ובמיחזם להריטב״א שם מביא גירםת ה ב ב ל י ש ל נ ו בשם ההלכות )כלומר, הרמב״ן( ,ו מ פ ר ש כ ל מ ע ש י ם בתנור :כגון גדי שצלאו בתנור ,וכיוצא בו .א ב ל מוסיף :״והאי גירםא ל א נהירא ו כ ר ,ואיכא נםחי דגרסי איםכא ,קונם יורד ל ת נ ו ר ע ל י א ס ו ר ב כ ל הנעשין בתנור ,א ב ל מעשה ת נ ו ר עלי אינו א ס ו ר א ל א בפת ,והאי נוםחא דייק טסי״. .7—6 הנודר בד :מן הנבנה הקיים, מן מותר מן בגבנה, אסור הגבינה, בקיים. מ ו ת ר בקיים .ו כ ״ ה )״מותר״( ב כ י ״ ע )ובקג״נ :מ ו ת ר pהקים( .ובמשנתנו ס ״ ו מ״ה :הנודר pהחלב מ ו ת ר בקום .ו ר ׳ יוסי אוסר. pהקום מותר ב ח ל ב ) ו א ף שם יש גורסים :קים, א ו ק ם ( .״ ו ע י ץ ב ב ל י נ ״ ב ב /ו א מ ר ו בירושלמי ס ״ ו רה״ח ,ל ״ ט ע״ד :מהו בקם .ח ל ב א מקטרא. ובליקםיקץ ל ל ש ץ ם ו ר י ת ש ל ס י ץ םמית ,עמ׳ ,1273ע ר ך חלב :חלבא קסירא, L a c coagulatum , ולהלן שם :ח ל ב א קטירא ,א ו ח ל ב א דאתגבן. כ ל ו מ ר ,ח ל ב קסוא ,קרוש. ו ק סירש ה ר א ב ״ ד בהשגות ס ״ ט מה׳ נ ד ר י ם ה״ח .א ב ל ה ר ״ מ ש ם סירש :המים ה מ ו ב ד ל ץ pהחלב. ו ק בערוך ערך ק ם פי׳ :נםיובי דחלבא ) .(serumו ק פירשו ר ו ב הראשונים ב ב ב ל י נ ״ א ב /נ ״ ב ב׳. והלכה ש ל התוספתא ל א מצאתי בפוסקים ובראשוני המפרשים ,ו כ נ ר א ה שהגירםא ה נ כ ו נ ה ב ש א ר הנוסחאות ,וקום לחוד וגבינה לחוד. בגבינה, הנ״ל. p ושמא צ ״ ל ל פ נ י נ ו להפך :ה נ ו ד ר pהקיים א ס ו ר pהגבינה מ ו ת ר בקיים ,ו ר ׳ יוסי היא, א ב ל ע י ץ ב ב ב ל י הנ״ל. וטעמו משום ששם אביו עליו ,עיין בירושלמי ו ב ב ב ל י שם p :החלב מ ו ת ר בגבינה. ו ע י ץ במלא״ש למשנתנו. הגבינה מ ו ת ר בחלב ,ו ל א הזכירו מה דינו בקום ,א ם נ ד ר pהגבינה ,ומה דינו בגבינה א ם נ ד ר pהקום. .7ה נ ו ד ר מ ן הרוטב, , מותר ב ד ו ב כ י ״ ע ו ב ב ב ל י נ ״ ב ב ,ובכולם: בקופה .מן בקיפה וכר הקום/ הקיפה. מותר ב ר ו ט ב .וכ״ה ו ה נ כ ץ כלפנינו ,ו כ ״ ה ב כ ל מקום במשנתנו במשניות מטיפוס א ״ י ) ב כ ״ י ק ו י פ pו פ ר מ ה כאן פ ״ ו מ״ו :ובקופא( ,ו כ ״ ה במשנה כאן ם ״ ו מ ״ ו בקטעים מן הגנתה ,ו ק גורסים הגאונים ,עיין בםיה״ג לטהרות ,ה ח ד מהרי״ן 14 ו ע י י ן בשטס״ק נ״א סע״ב. נדרים פ׳יג עמי 108 אפשטין, בשר ,125 עמ׳ הערה ועיי״ש וכ״ה ,32 ובפיה״מ להר״מ מתבלין)והוא מזה פ״ו כערוך פרמא ב׳ , מצומק שנמחה בקדירה )״פירמה״ מ״ו: ערך 443 ש ב ב ב ל י חולין ק ״ כ א (. ק ו פ ה . תבלין. ע ״ פ רב פפא בחולין הנ״ל(. וכע״ז ק ף ג׳. לרש״י במיוחס רע״א: נ״ב עבה מקפה ואף בלשון בני אדם רוטב לחוד וקופה לחוד ,והנודר מ ו ת ר בזה. .8 י ה ו ד ה ר ׳ ו ב ה ק י פ ו . וכ״ה א ו מ / א מ ׳ ק ו נ ם גם בכי״ע. )״ובהקיפו״( ב ש ר ש נ י ובד: ט ו ע ם , ובקיפה. , אמר ע״פ מ ש נ ת נ ו פ ״ ו מ ״ ו :ה נ ו ד ר מן ה ב ש ר מ ו ת ר ב ר ו ט ב ובקופה!*. ואסר עלי ר׳ טרפון ביצים שנתבשלו עמו. מעשה עלי, ל״ט הדבר שהנודר מן באחר, ונתערב אם א ס ו ר ובמקבילה ב ש ר זה ע ל י אסור ב ו וברוטבו ובקיפו ,ולא נזכר ש ם ר זה וערך ופירש שם: וכן פירשו כמה מן הראשונים. יהודה. ור , יש בו בנותן בו, נ ״ ב ב׳: שבבבלי והברייתא כבר תוקנה ש ם יהודה אוסר. א מ ר ו לו וכן הדבר. טעם ב ר ו ט ב ו , אם אמר ר , יהודה אימתי בזמן ש י א מ ר ב ש ר ובירושלמי אסור. שם ה״ט, ע ״ ד :מכיון ש א מ ר זה אסרו עליו הוא והנייתו. ובכי״ע ע״פ כאן :קונם והכוונה ההלכה, בשר שאני טועם שהראה אבל ממשנתנו עמו( ומכיוון רוטב וקופה יש בהם ועיין מ ״ ש ל ע י ל ח ״ ד )יומא( ,ע מ ׳ .818 ומ״מ ממשנתנו מוכח הנ״ל על טעם )אפילו בשר, ואמר שאסור קונם משום נותן ב ו טועם ביצים שנתבשלו לא הבבלי ידע אעפ״י שאינן עיי״ש ב ר י י ת א זו, ב ש ר לעניין טומאת נבילה, נ״ב בשאלת ב׳ בר רמי כמשנת חולין רפ״ט. חמא שפשטו ומה שם הנ״ל ,וכבר עמד ע״ז בח״ד ,עיי״ש. .9 .10—9 ו מ ק ו ם זית, מ ו ת ר ש ו מ ש מ י ן . ב ש מ ן ב ש מ ן ש מ ס ת פ ק י ן פיםקא ממשנתנו פ״ו מ״ט. ש ו מ ש מ י ן , , ש ו מ ש מ י ן. בבבלי נ״ג א :תניא הנודר מן השמן בארץ ל א צ ר י כ ה ד ר ו ב א מן ח ד מסתפקין וכו׳. א ס ו ר ב ש מ ן א ף ישראל מותר בשמן שומשמין ואסור ובבבל אסור בשמן שומשמין ומותר בשמן זית ,מקום פשיטא. ומש״ש יהודה סובר טעם בשר, מ ן ובזה. של בשר שאני וכר. ש א מ ר ב ש ר ש א נ י ט ו ע ם )בגי׳ התוספתא( ה ר י א ס ר ע ל י ו ב מ פ ו ר ש ט ע ם ב ש ר ,וסתם ה ש מ ן , בשמן שר׳ הקיפה ב ו אסור בו ברוטבו וכר. ונראה ש י ש כאן תיקון ועיין שמסתפקין מזה ומזה אסור בזה לעיל ובמקבילות שבת פ״ב ה״ג ב ח ״ ג ,ע מ ׳ .26 .11-10 ו נ ד ר ר ׳ מ מ נ ו , אבל בכי״ע, י ה ו ד ה א ס ו ר בכי״ו ובד ב ת י ר ה בן ב י ו צ א בטעות: מ ן בו. כיוצא. כ ל א ו ׳ ה י ו צ א ובקג״נ: ת ו ל ד ת ו ש ש ם מ מ נ ו , ונדר הימנו א ס ו ר אסור. ק ר ו י ה בו. וכן ע ל י ו ב״ה )״ביוצא״( היוצא הימנו אסור בו. ובמשנתנו םתוניות. הימנו. מאי מתירין. ולא נתבאר בבבלי מהו ״שם תולדתו קרויה עליו״ ומסוגיית הבבלי ש ם נ״ג א׳ מ ש מ ע כדבריהם. ש ם אביו קרוי עליו, בתירה ש ם בנו עליו. מסתברא וכר, ר ׳ יודה בן בתירה יודה מאי ט ע מ א ד ר ׳ יהודה בן ל ד ׳ יוסי, ש ם בנו לא כל שכן יוסי ל א יודה ל ד ׳ יהודה בן בתירה ,ל א א מ ר א ל א ש ם אביו ,הא ש ם בנו לא. )ה״ח משנה בד״ח( ז׳, ועיין במפרשים ברם בירושלמי רהי״ב ,ל״ט ע״ד ,אמרו: ט ע מ א ד ר ׳ יוסי )פ״ו מ״ה( קרוי ר׳ מ״ח: מותר ר׳ יהודה בן בתירא א ו מ ר כ ל ש ש ם תולדתו קרויה עליו ונודר הימנו אסור א ף ביוצא וחכמים שנדחקו, פ״ו הנודר מן התמרים בדבש תמרים, מן הםתוניות מותר בחומץ ובשי״ק ,ד״ה מ״ט. וסובר שהנודר מן ש ם אביו. ועיין בק״ע ש ם א ב ל נ ר א ה לי קרוב לוודאי ש ר ׳ יהודה בן ב ת י ר א ח ו ל ק גם ע ל ה ע נ ב י ם א ס ו ר ביין ,ומן הזיתים א ס ו ר בשמן, »! עיין מ״ש לעיל בפנים ,שו׳ ,7ד״ה הנודר. משום ש ש ם בנו קרוי , נדרים פ׳׳ג ע מ 108 444 עליו, הוצ וקורים , לענבים ולזיתים שמן, תירוש«! דגן ויצהר תירוש לפעמים הכוונה , ל״א, , ה )ויגד עליו רעו :דבש( ,ירמיה מ , וכן סובר מפורש שהנודר להלן מן בירושלמי הזיתים ומן )לפי הענבים , גירםת אסור ובצדק מעיר הרי״ץ )לפי ש ט מ ״ ק ג״ג א׳, הבבלי, מ ״ ש להלן, ועיין וכן להפך, יהודה בן ,15—11ד ״ ה ב ר ם ,א ב ל ב ב ב ל י א ץ ר מ ז ל מ ח ל ו ק ת ע ל מ ש נ ה ז , םד״ה מתני׳(: ד״ה ,15—11 אבל ברישא דיין ושמן מודה ר ׳ יהודה י ץ םתם«,י ו ה ש מ ן — ש מ ן םתם*0. ובבבלי. גקטה כאן ולפ״ז והוא לפי שיטת התוספתא הלכה כללית, יהודה בן בתירא חולק גם ע ל משגה ז וגם ע ל משגה ח / .15-11 מ מ נ ו ר ׳ ל ו כ ל בו. א ת מ ו ת ר וכע״ז ש ד ר כ ו ה י מ ג ו , א ס ו ר ב י ו צ א ל ו כ ל ה י מ נ ו . ו א י ן מ ן ממנו לאכל ונדר הימנו והמציעתא וכר. הדומות, ״אסור״(, ונוסח ד ר ך ה י ו צ א א ת ה י מ ג ו . ה י ו צ א ה י מ נ ו , מ ן הרי או אין שגשמט מ ו ת ר )הסיפא לדעת גשמטה חסרה שם ש ם חלק מן הרישא ומן שם. המציעתא, המציעתא, שלנו(, הרישא, ויגיד עליו אבל רעו בקג״נ גרס דברי ברישא ר , ש מ ע ץ בן ה י ו צ א ל ו כ ל ו נ ד ר א ת בו. ש א י ן א ס ו ר ה י מ נ ו , וכר. ד ר כ ו ובד כאן :א ת ש ד ר כ ו ל א כ ל ודרך והואיל וגרסו ומסתבר שם ״מותר״ )במקום ברישא כגי׳ כי״ו. והואיל שם וגרסו ש ם את שאץ דרכו השמטה שיש ברישא אלעזר בכסות שלהלן. כגירםת כי״ו. ה י ו צ א ה י מ ג ו , ב י ו צ א הימנו ,מן היוצא הימנו מ ו ת ר בו. שהעתקנו כאן( אם ל ו כ ל מ מ נ ו מ ו ת ר ו ד ר ך הדפוסים וגוםח כ י ״ ו שגיהם מ מ ש פ ח ה אחת ,ה ר י מ ס ת ב ר ש א ף ש ם צ ״ ל כגי׳ השניה היא ו ג ד ר בן ל ע ז ר א ו מ ׳ ש ד ר כ ו מ מ ש ג ם להלן בסמוך ) ל ע נ י ץ כסות( בין ב ד ובין בכי״ו. לאכל ע״י ש מ ע ו ן ב י ו צ א היוצא ולפ״ז אין ספק כי״ו)וכהשערה ובכי״ע שמסורת נשמטה כאן התוספתא ברישא כגירסת כי״ו. אבל לאוכלו, בירושלמי פ ״ ו רהי״א ,ל ״ ט ע״ד :תגי ר היוצא דרך א י ת לך ,כגון בו מ ו ת ר ליאכל, ז ת י ם ובבבלי נדר בו ו ע נ ב י ם . מ ו ת ר , ש מ ע ץ בן אלעזר אומ׳ קוגם כ ל דבר שדרכו ביוצא ממנו, ביוצא נדר ממגו מ ו ת ר בו. וכל דבר שדרכן ליאכל ואץ דרך היוצא ממנו ליאכל נדר ביוצא ממנו ננדר ביוצא ממגו «! ע י י ן ל ה ל ן פ ״ ד ,ש ו ׳ מ ו ת ר ,6-5ד י ה ה נ ו ד ר ,ו ס ש ״ ש . בו[*!. מה אית לך, ועיין ט״ש ב ה ע ר ו ת , כ ג ץ א י ל ץ תותייא22. ל מ א י ר י מ ס ׳ נ ד ה ,ע ט י ,329 ע ׳ ז ס י ו ר ע י א ,ו מ י ש ל ה ל ן ה ע ׳ .17 1 7 ואפשר ומקבילות, שהוא םובר *! ו ע י י ן נ ם רעיא. שבנדרים הלכו אחר לשון תורה. ועיין בירושלמי פ״ו ה״א, ל ״ ט ע״ג, ו ב ב ל י ס״ט אי. ב ת ו ס פ ו ת נ״ג א י ,ד ״ ה ח כ מ י ם ה י י נ ו ת ״ ק . »! ו פ י ר ש ב מ ש נ ת נ ו .שם תולדתו' כפו שם ״יולדתו', שם אמו ,עיין במיוחס ל ר ש ״ י ל מ ש נ ת נ ו נ״נ ובסי׳ ה ר י א ס ן ה ה ר ,ע ם ׳ ק י ח ,פ י ר ש .שם ת ו ל ד ת ו ' ש ה ת ו ל ד ה מ ת י י ח ס ת ע ל י ו ,כגון ד ב ש ש י ו צ א מתמרים כבר כל וביץ, שהביאו אותו( והוא ש ר ״ ש בן כדברי ר׳ אלעזר , ור׳ מה הראשוגים בשמן ש ע ל ד ר ך רוב היין גקרא ש ר תירוש דברי , בחירה בתירא[ »8,ל פ י לעץ ויצהר, ולפרי, עיין הימים ב , י /י״ב. כאן ,עיין מ ״ ש להלן ,ש ו כל ולתמרים עיץ תבוא פי׳ , ובמקרא נבן דבש,ל! ספרי כי רצ״ז, ה ר ״ א פ י נ ק ל ש ט י ן ,ס ו ף ע מ ׳ ,316י ר ו ש ל מ י ב כ ו ר י ם פ ״ א ה ״ ג ,ם ״ ג ע ״ ד ,ב ב ל י ב ר כ ו ת מ ״ א ב . שנקרא דבש תמרים. ועיייש ש ס ב א ר א ת ה ה ב ד ל בין ר ׳ י ה ו ד ה ב ן ב ת י ר ה ל ב י ן ר ׳ יוסי. אבל ה ר א י נ ו ב פ נ י ם ש ב י ר ו ש ל מ י מ פ ו ר ש ששם ת ו ל ד ת ו ה ו א ש ם בנו ,ו ל ר ׳ יוסי ה ו א ע ל ש ם אביו. 2 0 2 1 א ס ו ר 2 2 כלומר, ל ה ו צ י א יין ת פ ו ח י ם ו ש מ ן ש ו פ ש ם י ן ,כ מ ש נ ת נ ו פ י ו מ ״ ט . ל ה ר י ט ב ״ א ניג א ׳ ובפי' הרנביי שם. כיה במיוחס בו. ולפנינו ה ש מ ט ה עיי הרוסות ,עיין מיש ל ה ל ן בפנים. כ ל ו מ ר ,שאין ד ר כ ן ל ט ח י ט ה ל ש ם שתיית םיםיהן. ה י ו צ א ס ס נ ו ה י א ש ל א כ ד ר ך ה נ א ת ן )עיין ב ב ל י פ ס ח י ם הכיב(, שכן ב ב ב ל י ובחי׳ ה ר ש ב ״ א נינ ב ׳ : נדר ביוצא םםנו א ב ל אין ל פ ר ש ש ה ט ע ם הוא סשום ש א כ י ל ת כ Yב׳ ובלחם סשנה פיי סה׳ םאכלות אסורות )שם( ס ו כ ח ש א ף ד ב ש ת ס ר י ם ה ו א ש ל א כ ד ר ך הנאחן. נדרים פ״ג עמי 108 445 והנה הגירסא בהוצאות שלפנינו בירושלמי יחד עם ההשלמה ע״פ הריטב״א והרנב״י בוודאי בלתי אפשרית ,ולפיה הרי דין הרישא והמציעתא אחד ,ולמה לא כ ל ל ה א ת שתי הבבות באחת. ואם נ ק ב ל את גירסת הרשב״א 23בירושלמי במציעתא, :׳נדר ביוצא ממנו הירושלמי בהוצאות שלנו ברישא ״מותר ממנו...מותר ביוצא אסור בו״ ,וגירםת בו״ ,אין קושי בםיגנון שהרי שונה הרישא מן המציעתא 24,ולא עוד א ל א ש כ ל דברי ר׳ שמעון בן א ל ע ז ר בהלכה שלנו , יתאימו ל ד ב ר י ו בכסות לפי גירסת הירושלמי פ״ז ה״ג ,מ ע״ג ,והיינו ברישא :מותר ביוצא מ מ נ ו . . . מותר בו ,ובמציעתא :מותר ביוצא מ מ נ ו . . .א ס ו ר בו. ברם הרשב״א ,הרנב״י והריטב״א ה נ ״ ל גורסים בירושלמי בדברי ר׳ שמעון בן אלעזר כאן נ ד ר בו ברישא: אסור התוספתא ב כ ל הנוסחאות. נ ד ר ביוצא ממנו ביוצא ממנו. בו 25,והוא כגירםת אסור ולא עוד אלא שבאור הירושלמי ״כגון זתים וענבים״ הוא גם ב כ ל , הראשונים הנ״ל ,וכן מוכרח מן העניין ,שהרי הירושלמי הביא ברייתא זו למשנה ז :הנודר מן הענבים מותר בייף 2ו כ ר . , ונמצאנו למדים ש ל ד שמעון בן אלעזר אם נ ד ר מן הזיתים והענבים אסור גם בשמן ויין ,וכן להפך .והוא נגד משנתנו פ ״ ו מ״ז ,ור׳ שמעון ב״א ס ו ב ר כ ר ׳ יהודה בן בתירא לפי פירוש הירושלמי בדברי ר׳ יהודה בן בתירא ,עיין מ״ש לעיל ,ש ר , 1 1 — 1 0ד״ה ובמשנתנו וד״ה וכן.ל2 , ו ב ב ב ל י נ״ג א •/דתניא כ ל ל זה א מ ר ר שמעון בן א ל ע ז ר כ ל ש ד ר כ ו ל א כ ו ל ו ד ר ך היוצא ממנו לאכול, מיוצא ממנו כגון תמרים א ס ו ר בו. ודבש תמרים 28 ׳ נ ד ר בו אסור ביוצא ממנו ,נ ד ר וכ״ה הגירסא ברישא כאן בכי״מ ו ב כ ל הראשונים שבדקתי 29.נמצאנו למדים שבין ה י ר ו ש ל מ י ) ל פ י גירסת הרשב״א ,ה ר נ ב ״ י והריטב״א( ובין הבבלי מקיימים את גירםת כ ל נוסחאות התוספתא ברישא ,והיינו ״אסור״ באב וכתולדה ,אפילו אם לא נ ד ר אלא מאחד והתוספתא לא גתגה דוגמא ל ד ב ר ,ובה נחלקו בירושלמי ובבבלי. מהם. לפי הירושלמי הכוונה אפילו לזתים וענבים )עיין מ״ש לעיל( ,א ב ל לפי הבבלי הכוונה ״כגון תמרים ודבש תמרים״, והיינו דווקא ב ד ב ר ששם האם )שם יולדתו( קרויה עליו ,משום שאומרים דבש ת מ ר י ם )לאפוקי מסתם דבש שהוא דבש דבורים בלשון בני אדם(. ואשר למציע א 30,הרי כ ב ר ראינו שבדפוסים ישנה השמטה. ת אסור הימנו ,ומן היוצא הימנו מ ו ת ר בו. ובקג״נ גורם :ו נ ד ר הימנו ובכי״ע :נ ד ר הימנו א ס ו ר ביוצא הימנו ,מן היוצא 23עיין לעיל ,הע׳ .21 24הסיפא באה להלן :את שאין דרכו לוכל ,א ב ל ד ר ך היוצא ממנו ל א כ ל . 2 5ומסתבר שבירושלמי בהוצאות שלפנינו הוא תיקון סופרים ע״פ שיטת הבבלי ,והוא מחמת הדוגמא שנתן הירושלמי ״כנון זתים וענבים״ ,ודונמא זו מוכיחה שצ״ל :מ ו ת ר . . .מ ו ת ר ,כ ס ת ם משנתנו פ״ו מ״ז ,שאין חולק עליה בבבלי. 26ולא כ ב ב ל י נ״ג א׳ שהביא ברייתא זו למשנה ח׳ :הנודר מן התמרים מותר בדבש תמרים. עיין מ״ש להלן בפנים ,ד״ה ובבבלי. 27א ב ל אין ה כ ר ח לומר שר׳ שמעון בן אלעזר סובר כר״י בן בתירא ש בטעמו .ועיין מ״ש להלן, שוי ,19-17ד״ה ולפי נירסת התוספתא. 28עיין לעיל ,העי .26 29ומ״ש הר״ן שם ,ד״ה חכמים :כ ך נרסינן בה׳ הרמב״ן ז״ל וכוי ,ומכאן שלפניו היתד .נירסא אחרת ,אפשר שכוונתו להמשך התוספתא ,שהיו בה נירסאות שונות ,עיין מ״ש להלן בפנים .ברם בפי׳ הר״א מן ההר ,ריש עמ׳ ק״ט :ע נ ב י ם .דרכן ל א כ ל ודרך היוצא מטנו לשתות .שאין ד ר כ ו לאכול. סתוניות .ודרך היוצא מפנו ל א כ ל .החומץ .והוא קשה מאד ,וענבים מאן ד כ ר שמיה .ואין לומר שהיתה לפניו הגירסא בבבלי כמו בירושלמי :כנון ענבים וזתים ,שהרי מהמשך דבריו שם משסע שהיה לפניו ביחס ל ד ב ר י ר״ש בן אלעזר תמרים ודבש .וצ״ע. 30עיין לעיל ,העי .24 נדרים פ״ג עמי 109-108 446 הימנו מ ו ת ר בו .ו ק כנראה צ״ל גם בקג״נ .וגירםא זו היא בוודאי נגד הירושלמי הנ״ל בץ לגירםת הדפוסים וכץ לגירםת הראשונים .ובבבלי בהוצאות שלפנינו חסרה בבא זו. ונראה שאף במציעתא הנכץ כלפנינו ,ואם נדר הימנו מותר ביוצא ממנו ,ו ק להפך .חו היא גירםת הירושלמי הנ״ל ב מ צ י ע ת א ,לפי הרנב״י והריטב״א )עיץ מ״ש לעיל ד״ה אבל בירושלמי( ,ובשיטתו של ר׳ שמעץ בן אלעזר )לפי התוספתא( להלן בסמוך לעניין כסות .וכן גרסו הראשוגים גם בבבלי ,ש ק מעתיק בשטמ״ק נ״ג א ד״ה גמרא )בשם הרי״ץ( :כל שדרכו לאכול ,כגץ תותי ,ואץ דרך היוצא ממנו ,כגץ מי תותץ ,כל שאץ דרכו לאכול ,כגץ סתמיות וכיוצא בהן ,ודרך היוצא ממנו לאכול ,דחומץ םתוגיות ראוי וכר ,וחכמים םבירא להו בתותים דאם נדר בו מותר ביוצא ממנו ,ואם נדר ביוצא ממנו מותר בו וכר .וכאן ברור שלא העתיק מן הירושלמי שהרי מפרש את הסיפא בםתוניות וחומץ סתוניות ,ובירושלמי אינו מפרש בך ,ו ק במאירי נ״ג א ,ד״ה במשנתנו)הוצ׳ ר״א לים ,עמ קצ״ה( :דתניא כלל אמר ר׳ שמעץ בן אלעזר כל שדרכו ליאכל וכן דרך היוצא ממנו ליאכל ,כגץ ת מ ר י ם ו ד ב ש ש ל ה ן ,אם נדר בו אסור ביוצא ממנו ואם נדר ביוצא ממנו אסור בו ,אבל כל שדרכו ליאכל ואץ דרך היוצא ממנו ליאכל ,כגץ תותי ומשקה היוצא מק ,אם נדר הימנו מותר ביוצא ממנו ,ואם נדר ביוצא ממנו מותר בו וכר .ואלמלא דברי הרי״ץ הנ״ל היה אפשר לומר שהרב צרף כאן את דברי הירושלמי לדברי הבבלי ,אבל מדברי הרי״ץ משמע שהיה לפניו כן גם בבבלי .והדוגמאות שניתנו שם, כנראה ,אינן מן הבבלי ,אלא תוספת פירוש הראשונים ק . .16-15א ת ש א י ן ד ר כ ו ל ו כ ל א ב ל ד ר ך ה י ו צ א מ מ נ ו ל א כ ל ו נ ד ד מ מ נ ו ,ל א נ ת כ ו י ן ז ה א ל א ל י ו צ א מ מ נ ו .וכ״ה גם בירושלמי ובבבלי הנ״ל. ופירשו רוב הראשונים 31שהכוונה לםתווניות שאץ דרכם ליאכל ,אבל דרך היוצא מהם ליאכל. וכבר הקשינו על פירוש זה לעיל ח״א )ברכות( ,עמ׳ .57—56ובירושלמי כאן מפורש :א״ר יוסי בר בץ 1כגץ[ 32זירעוני גינה שאינן נאכלץ .ו ק פירש במאירי הנ״ל. .17-16ה נ ו ד ר מן ה צ מ ר ,מ ו ת ר ב פ ש ת ן ,מן ה פ ש ת ן ,מ ו ת ר ב צ מ ר . הלכה תמוהה ,ופשיםא היא ,וכיצד היה עולה על הדעת לאסור .ופירושי המפרשים חזקים. ושמא נסמכה הברייתא בעיקרה למשנתנו ם״ז םמ״ג 33טען והזיע והיה ריחו קשה ,אמר קונם צמר ופשתים עולים עלי וכר ,אסור להפשיל לאחוריו .ומלמדת התוספתא שאינו אסור אלא אם נדר בפירוש משניהם ,אבל אם לא הזכיר אלא אחד מהם אינו אסור בשני ,אעפ״י שהייתי סבור לומר שדעתו בוודאי היתה על כל אחד מהם ,מ״מ מותר בשני משום שהם דברים שבלב .וברייתא זו היא פתיחה לדברי ר שמעץ בן אלעזר בסמוך ,עיין מ״ש להלן ,שר ,19-17ד״ה ולפי ,ולעיל הערה .33 , , , , , , , .19-17ר ׳ ש מ ע ו ן ב ן ל ע ז ר א ו מ ׳ א ת ש ד ר כ ו ל ה ת כ ס ו ת ו ד ר ך ה י ו צ א מ מ נ ו ל ה ת כ ס ו ת ו נ ד ר מ מ נ ו ,א ס ו ר ב י ו צ א בו .מן ה י ו צ א מ מ נ ו , א ס ו ר בו .וכ״ה בד )ובכי״ו :כיוצא( .ובכי״ע ובקג״נ ישנה השמטה ,והדברים מעורבבים שם. ובירושלמי פ״ז ה״ג ,מ ע״ג :ר׳ שמעץ בן אלעזר וכר כדרכו״ מ ו ת ר ביוצא ממנו .נדר ביוצא ממנו מ ו ת ר בו .מה אית לך כגון אילץ שלחיה 35 .וגורם כאן בדברי ר שמעץ בן , , 8 1 עיין בםיודוס לרש״י ,בתוספות )בשם הר״ם( ,בפי' הרא״ש ,ברי״ץ שבשטס״ק ועוד. ״ כ״ה ברשב״א ,בפי' הרנב״י ובסיוחס להריטב״א נ״נ אי. 33והובאה לכאן כפתיחה לדברי ר׳ שסעון בר׳ אלעזר שלהלן ,שהוא חתר כאן על שיטתו לעיל בססוך )בעניין נדר מן האוכל ולא סן היוצא סמנו( .וסן הירושלםי שנביא להלן מוכח שדברי ר' שםעון בן אלעזר נססכו לסשנה הנ״ל. ** צ״ל :נדר בו ,כהנהת המפרשים. כלוסר ,העורות הללו .ושלח הוא עור שאינו עבוד לנסרי ,ופעסים עדיין נחות הצפר עליו 8 6 , נדרים פ״ג ע מ 109 אלעזר כגירסתו בדבריו לעיל שם פ״ו הי״א. שהראשונים גרסו בירושלמי שם: 447 וכבר ראינו לעיל ,שר , 1 5 - 1 1ד״ה ברם, א ס ו ר ביוצא מ מ נ ו . . .א ס ו ר בו ,כגירסת כל הנוסחאות בתוספתא ובבבלי ,עיין מש״ש .ושמא שאני הכא משום שאין כאן לא שם אביו על בנו ולא שם ה ק על אביו 36,ולפיכך אם נדר מזה מותר מזה .אבל אפשר שבירושלמי כאן תוקן ע״פ הירושלמי שבפ״ו ,או שתוקן מסברא ,כי למה יאםר ,והרי אין שמותיהם שוים כלל ,ועור לחוד וגיזי צמר לחוד. , ולפי גירסת התוספתא מוכח שר׳ שמעון בן אלעזר חולק על ר יהודה בן בתירא 37,וטעמו הוא הואיל ודרך העולם להתכסות בין בשלחים ובין בשמיכות של צמר 38כיוון שנדר באב אסור ׳ גם בתולדה ,וכן להפך ,ואעפ״י שאין שם האב נקרא על בנו ולא שם הבן על האב .ומטעם זה פתחו את הברייתא :הנודר מן הצמר מותר בפשתן וכר ,כלומר אעפ״י ששניהם משמשים לדבר אחד ,מ״מ הרי הם עצמים נפרדים לגמרי ,מה שאין כן שלחים וצמר ,שמתחילת ברייתן הם דבר אחד, ולפיכך הנודר מזה אסור בזה. .20—19א ת הימנו, ונדר שדרכו מותר להתכסות ב י ו צ א בו. ואין דרך מן היוצא היוצא ממנו, ממנו להתכסות מ ו ת ר בו. וכ״ה בד )ובכי״ו :כיוצא( .ובירושלמי הנ״ל :נדר בו מותר ביוצא ממנו .נדר ביוצא ממנו אסור בו 39.מה אית לך ,כגון אילין סוסרנה ,כלומר ,alauppaעורות עזים בשערן ,והיו מתכסים בהן בלילה ולובשים אותן ביום ,עיין במלונות ללשון יוון ערך alavpvaוערך .auTvpaואשר לכתיב ״סוםרנה״ אף הוא אינו שיבוש שכן כותב A m m i a n u s Marcellinusבסט״ז פ״ה סי׳ ה׳sisyra, : appellat , q u a m vulgaris simplicitas susurnamולפ״ז בלשון ההמון הפשוט היו קוראים לשמיכות הגסות האילו סוםורנה .וההבדל בין השלחים והסוסרנה הוא בזה שבשמיכות של צמר 40 היו מתכסים ,אבל לא היו עושים שמיכות משער ומשטף עזים ,אלא היו עושים מן השער שקים, ומנוצתה בגדים יקרים ,עיין בתוספות שבת כ״ז א׳ ,ד״ה ונוצה ,ובתו״כ תזריע רפי״ג ,ס״ח ע״ב. ובח״ד העיר על ב״ר פ״כ ,י״ב )הוצ׳ תיאודור ,עמ׳ ( 1 9 7שאמרו שם על כתנות עור שהן סיםרנון. ולעיל שם אמרו שהן איגיאה ,atyeia ,כלומר נעורות[ עזים .ונראה שנחלקו שם אם הבגדים הללו)כתנות העור( היו יקרים ,או זולים ,והםוסרנה היו עורות גסים ופשוטים ,עיין מ״ש A m m i a n u s M a r cבמקום הנ״ל ,וכן יוצא ברור גם מדברי אריםטופנס ,צפרדעים. 1 4 5 9 , ובסכוליאון שם מבאר שםיסרנה הוא משל ל־15ןדל\0־1ל ,X^VP°S6אזרח טרדן .ולפיכך אמרו בב״ר להלן שם :פרה מן מה דאת לביש ,כלומר ופחות ממה שאתה נבערכך[ לבוש ,עיין בהערות שם .ועיין בהערתי בםה״י לכבוד גינצבורג )החלק העברי( ,עמ׳ קי״ב ,הערה . 1 6 4 .21-20את שאין דרכו להתכסות אבל דרך היוצא ממנו להתכסות וכו׳ .וכ״ה בד ,בכי״ע ובירושלמי הנ״ל .ובכי״ו בטעות :אבל אין דרך וכו׳ .ופירשו בירושלמי: כגון הדין צמר גפן ,כלומר ,שאין מתכסין בצמר גפן ,אבל מתכסין בשמיכה של צמר גפן«. )עיין מ״ש לעיל ח״נ ,שבת ,עמ׳ .(232ואם נדר מן השלח מותר להתכסות בבנדי צמר ,וכן להפך. ואפשר שהכוונה לגיזי צמר שמותר להתכסות בהם ,עיין במשנתנו פ״ז מיג. 3 6ור׳ שמעון בן אלעזר סובר כר׳ יהודה בן בתירה ולפיכך אוסר לעיל ,אבל כאן מתיר. 3 7עיין מ״ש לעיל ,העי .27 s3ואפשר שהכוונה לגיזי צמר ,עיין מ״ש לעיל ,העי 3 9ועיין לעיל בתוספתא ,שו׳ ,15-13ובמקבילה בירושלמי פ״ו הי״א ,ל״ט ע״ד ,ומ״ש לעיל הע׳ ,21בשם הרשב״א. 40ואפשר שהכוונה היא שמתכסים בניזי צמר )עיין לעיל העי ,(35ואין מתכסים בשער של עזים. 41ואפשר שהכוונה היא שאין מתכסין בקנים של צמר גפן ,אלא בצמר היוצא ממנו ,עיין לעיל הט׳ ,35והעי !0־. 35. , נדרים פ״ג ע מ 109 448 .22-21 ועיין ה נ ו ד ר מ ן במשנה ש ם רפ״ח. ה ב ש ר , ב כ ל א ס ו ר ב ש ר . מ י ן ה״ב. להלן חולין פ ״ ח , בבלי נ ״ ד כ , וכל הברייתא שלנו בירושלמי כאן פ ״ ז ה״א ,מ׳ ע״ב, , מעילה כ׳ ב . .22 בקגה א ס ו ר ו ב ר ג ל י ם , ב ר א ש , )בכי״ע :בקרבים ובקגים( ובעופות. ב ק נ ה , )ועיין להלן ובעופות בבבלי גזברו א ב ל בבבלי כי״מ כאן :ובכבד ובלב ר ש ב ״ ג לעניין קרבים(. מקיימת א ת גירםת ד וכי״ע ש ל התוספתא. בהוצאות ו ב ע ו פ ו ת . ובכי״ע: ובבבלי :וברגלים ובקנה ובכבד ובלב ובעופות. במעילה הנ״ל ,א ל א ששם :ובלב ואסור בעופות. בדברי בד שלגו כאן ומעילה )אף נמצאנו למדים שגירסת כי״מ כאן בכי״מ שם( לא אצל ת״ק ולא אצל ובר״מ פ ״ ט ה״ו. ובשטמ״ק ויש בשם הריטב״א. שקרבים ובם לכולי ומעיים המצות לרב חפץ ,הוצ כמו שאמרו ו כ ר ואסור ב ר א ש וברגלים ובקגה ובכבד, מן ההר ,עמ׳ כל לפני קי״ב :א ב ל רבותיגו ז ״ ל ה ק ר ב י ם קרבין קרבין והסלת והיין שבבבלי. ועיין בשנים שנים. עלמא , רשב״ג. , ברשב״א עיין במקומו, :257א ס ו ר ג ם ב כ ב ד ו כ ו , קרבים וכר. הקרבין. ועיין ובפי , ומכאן ש ל א ובמשגת יומא פ ״ ב מ״ו: במלא״ש שם. ובמיוחם , ש ה ן הדין ל כ ל לא ובשטמ״ק בשם הרי״ץ, מותר, הלפר ,ע מ מ פ ג י חייגו קגה ולב ,וכן בברייתא בבבלי וכן והראשוגים ז ״ ל גחלקו מה דיגם ש ל קרביים. ל ר ש ״ י כאן כ ת ב שקרביים לכולי ע ל מ א ב כ ל ל ב ש ר ,ועיין ברמב״ן כאן, אומרים ו ב ק ר י ב י ׳ ב ר ם אין ס פ ק שגירםת כ י ״ ו גכוגה ,וקרבים ל א גזכרו ב ה ל כ ו ת המיוחסות ל ה ר י ״ ף בםוגיין. , ו ב ק ר ב י ם וכ״ה ה ב ש ר ביצה ז בבלי , הר״א גזכרו בחמשה. א ׳ )לעניין ב נ י מעיין וקורקבן(. ובירושלמי נזכרו כאן א ם ו ר « הנ״ל: ובכרעים בראש ובקנה ובכבד. ובלב״ לא ואף שם ״קרבים״. ו מ ו ת ר .23—22 ד ג י ם , ב ב ש ר משנתנו חולין רפ״ח, ו ח ג ב י ם . תוספתא ש ם ס״ח ה״ב ,ירושלמי ובבלי כאן ומעילה הג״ל. .25-23 א ס ו ר ) ר ב ן ב כ ל ו מ ו ת ר ב ב ש ר ו מ ו ת ר מ י ן ו ב ח ג ב י ם . אחר ואינה ב ן ש מ ע ו ן ו מ ו ת ר וכ״ה בד ,ולא שנזכרו בראש וברגלים בראש , א ו ת ב (. בדברי ובכי״ע: וכגראה ומותר וברגלים ובקגה ובקנה , , ובכבד וכר. ובכבד )ב״ה , בבשר דגי וחגבי . וקרבים בכי״מ ש ם עיין מ ״ ש לעיל, ש ר ,22ד ״ ה א ס ו ר ב כ ל ו ב ע ו פ ו ת , ו ב ד ג י ם , שמשום כך באה כפילות זו בראש וברגלים ב ק ר ב י ם , ו ב ק ר ב י ׳ ובהוצ׳ שלפנינו :אסור ב כ ל מיני כ ש ר לא ובמיוחם אסור. להלן בסמוך. ה ב ש ר , ו ב ק ג ה , ״קרבים״. קרבים. מ ן לגכון: נזכרו שם. לרביגו ובמעילה: גרשום. ועיין רשב״ג מתיר בשטמ״ק שם ואף ש ם ל א נזכרו ״קרבים״ גשמטו ובירושלמי דברי רשב״ג ע״י ועיין מ ״ ש להלן ,ש ר ,27-26ד ״ ה ומלשוגו ש ל רשב״ג. ובמשנתנו אדם רפ״ז :הנודר מן הירק מותר בדלועץ. לשלוחו קח לי ירק, > כ י ה בכי״ל. « ה נ ו ד ר ו ב ר ג ל י ם , כבבא זו בקג״ג, ובהוצאות שלפנינו ש ם נוסף :ובעופות ובדגים ובחגבים. רשב״ג, הדומות. א ו מ , ועיין מ ״ ש וכ״ה בבבלי כאן בכי״מ :הגודר מן הבשר מותר בראש ובקר וברגלי ובלב ובעופות ,ואין צ ר י ל ו מ ומותר כפילות א ו מ ׳ מיותרת זו היא גם בד ,אלא ש ש ם וכגראה ש ל א היתה גם בו , ובכבד ו ב ר ג ל י ם ג מ ל י א ל גזכרו ראשון ב ן ב ר א ש בכי״ע, ב ר א ש , לנוסח ובקנים וכר. 2 ד ג י ם ו ח ג ב י ם ( . ר ב ן ב ש ר , אומר ב ש ר ו א ס ו ר בראש וכר. .26-25 כנוסח ש מ ע ו ן מ י ן ש מ ע ו ן ג מ ל י א ל ה ג ו ד ר ב ק ר ב י ם מ ן ב ק נ ה ה ב ש ר ו ב ע ו פ ו ת והוא אומר ל א ור״ע אוסר. מצאתי אלא אמרו לו לר׳ עקיבא והלא דלועין. אמר והמגיה ה ג י ה בגליון :מ ו ת ר ,ו ע ל פ י ו ה ד פ י ס ו ב י ר ו ש ל מ י ד״ו. מ ל ה ז ו א י ג ה בכי״ל ,ו ה ו ש ל ט ה ע־י ה מ ג י ה בגליון. ל ק כן הדבר, או , נדרים פ״ג ע מ 109 אומר לו לא שמא הוא במצאתי המחלוקת ולא הברייתא הוא כר״ע. ואומר לא לפעמים לא ואומר שלוקין שהת״ק שהדלועין של בכלל ירק. משנתנו הוא ובבבלי תלו את והת״ק של כרשב״ג כאן, ושאלו א ם כן למה אסור לת״ק ש ל הברייתא בעופות משום שהשליח נמלך מצאתי אלא עוף, מצאתי אלא דגים, ולפ״ז יהא ומתרצים אסור א ף ביום שמדברים בדגים שהרי שנמלך הקזה, השליח נמלך בעופות לפעמים אותן שאוכלים אפילו ביום הקזה ,א ב ל דגים מזיקים ביום הקזה ,ו א ם ל א מ צ א ב ש ר ל א יקנה דגים. )במעילה הוא בשם רב פפא( ולפיכך ליום מצאתי אלא מצאתי, קטנית? ואמרו אלא 449 נמלך בעופות אבל ל א הקזה ,א ו בתוספות מעמידה למקרה ש ל בשכואבות לו העינים, בדגים. שלשיטת נמצא מחלת עינים ,א ב ל ודגים הבבלי ואביי מזיקים לו בתחילת מחלתו, הברייתא בשאר ימים אסור א ף מוגבלת דווקא בבשר דגים לת״ק. ועיין שלנו חולין ק ״ ד א /ד ״ ה הנודר. בירושלמי רפ״ז ,מ ׳ ע״ב ,שאלו אותה הקושיא ,ו ל ר ״ ע יהא אסור בבשר דגים וחגבים אבל ) ש ל א כ מ ש נ ת חולין רפ״ח( ,ומסיקים :א ל א ד ״ ע ס ב ר מימר הדילועין בכלל ירק ,ורבנין אומרין הדילועין אין של והת״ק המחלוקת בכלל בכלל ירק. משנתנו ואח״כ תלו א ת סובר כרשב״ג כאן, כאן היא אם ראש ב ש ר הן, ואין ה ו א .27-26 א כ ל י ה ו ן אוכליהן במעילה כ ב . גם מצאתי. במצאתי ולא דגים ולפ״ז דין וחגבים משנתנו בוודאי לאו והברייתא היא ש מ ע ו ן ר ב ן ג מ ל י א ל ב ן וכע״ז בירושלמי ובבבלי הנ״ל. א ו ׳ ל א ובבבלי כאן בהוצאות שלפניגו הוסיפו: ועיין במיוחס לרש״י. ובשטמ״ק כתב בשם הרא״ם: ק ר ב י י ן ב ש ר , א ב ל בכי״מ ח ס ר כ״ז ,ואינו ״ומצאתי זה הפי , שבוש הוא ,ואינו מן הספר, דהוא פירשו כן ,לפי שהיה ת מ ה ע ל כ מ ה בני א ד ם חשובין ואוכלין מהן ,ח ה הכריחו ל פ ר ש ו כ ת ב ו בגיליון, לומר והוא , הכווגה של רשב״ג לפי פשוטו משמע מה ששנה ״קרבים״ יצטרכו על שכוונתו לתרץ , לעניין ״אוכליהן .29-27 ב ג ד ו ל י ם , ב ג ד ו ל י ם . ר , ש מ ע ו ן ו מ ו ת ר כ״ה הפחות שלכל ולשיטת זביני, ב ן ל ע ז ר בקטנים״( הסיפא בטעות ע ״ י הדומות. שבירושלמי הסדר שונה, ו ע י י ן ב א ו ה ״ ג « ,ע מ .95 לשיטתו אין הסוברים המוסיף שמעתא קרביים שקרבים בכלל בכלל בתלמוד אחריתי היא. בשר«, אפילו בשר בהוצאות שלנו. אינן יפין א ו מ , , ד ג ה ש נ י בד ובכי״ע. ק ו נ ם ד ג ש א ג י ט ו ע ם , א ס ו ר ובכי״ו בטעות: ט ו ע ם , ב ק ט נ י ם לאכל ומותר א ס ו ר ו מ ו ת ר בקרביים. ובד אבל ישנה גם בבבלי נ ״ א ב׳ ובירושלמי פ״ו ה״ג ,ל ״ ט סע״ג, והבבא שלהלן בסמוך נשנית לפני ״דגה שאיני טועם״ וכר. בלשון ב נ י א ד ם « ובלשון חכמים דגה ה ו א ד ג קטן ,עיין מ ״ ש ל ע י ל ח ״ א )פאה( ,ע מ « וכפירוש ועיין במיוחס ל ר ש ״ י שם. ב ק ט נ י ם . )״ומותר כלומר וכוונתו ש א י בתורת בשר, אפשר , וכפירושו ש ל קי״ב ,כתב :קרבין לאו בשר. אע״ג דלענין נדרים הוו כבשר. נשמטה כבשר״, , לעיל. ר ״ א מן ההר ,ע מ כבשר, אינש ,א ל א א ב ל הפירוש ה ו א פ י ר ו ש נכון, לרבינו גרשום במעילה כ ב :כ ל האוכלן במקום בשר. מוסיף לרשב״ג, מבפנים״. , ומלשונו ובפי והסופר ע ש ה אוכליהן לאו ב ר המיוחם אלא הברייתא. בכלל ב ש ר הן ,א ב ל ב ש ר כ ב ש ר לעניין זביני ל א ו ב ר אינש. , סובר של ור״ע ואין להכניס בירושלמי א ת ש י ט ת הבבלי. ה י ה א נ ש . , ומאן כן, ל א ורגלים ו כ ר תלוי כ ל ל ב כ ל הימים ובכל המקרים. ו כ ן מחלוקת ור״ע הת״ק של כת״ק משנתנו בברייתא ולפי שלנו, הירושלמי ומה שהביא שם בשם האגודה שכתב: .מכאן הוכיחו גאו׳ , וכן ,183ש ר ,25 דקרביים טריפות בטלין ברוב וכו׳ ״ א י ן ה כ ו ו נ ה כ ל ל לגאונים ,א ל א ל ה ר י צ ב ״ א ש ה ו ב א ב ש ט מ ״ ק מ ע י ל ה כ ׳ ב /א ו ת כ ״ א ,ובסמ״ג לאווין ק מ ״ א ,נ ״ ב ע״נ. ה״ד י ה ו ד ה ו כ נ ר א ה ש ב ט ו ר י ר ד ס י ׳ ק״י צ ״ ל :הר״י ה ו ר ה ו כ ו / וכוי(. ע י י ן מ ״ ש ל ע י ל ,ש ו ׳ ,22ד ״ ה א ס ו ר ,ו ש ו י ,26-25ד ״ ה ר ש ב ״ נ . >8ב ב ב ל י נ ׳ א ב ׳ ה ו כ י ח ו ש ב ל ש ו ן מ ק ר א א ע ו כ ן . וכוונתו להריצביא )לפנינו ש ם : , נדרים פ״ג ע מ 109 450 ובירושלמי שם א מ ר ו שדג קטן הו וח״ד )סוכה( ,עמי ,895ועיץ במשנת ע״ז פ״ב מ ״ ו ומ״ז. פחות מליטרא .והביאוהו הראשונים כאן נ ״ א בי .ו ה כ ל ל פ י המקום ולפי ט י ב הדגים במקום ,שהד ב נ ד ר י ם אנו ה ו ל כ ץ א ח ר לשון בני אדם .ועיץ בהמשך הירושלמי .ועיין מ״ש להלן בסמוך ע משנתנו. .29ד ג י ם ש נ י ט ו ע ם , בכי״ע. אסור ואסור בגדולים בקטנים. וכ״הבד,וכע׳ וכ״ה בירושלמי ,אלא ששם נשנית בבא זו כמציעתא .א כ ל בבבלי הנ״ל: דג דג שאגי טועם אסור בין בגדולים ב ץ בקטנים .וכ״ה בכי״מ שם ובראשונים .ובמשנתנו ם ״ ו מ״׳ דג דגים שאיני טועם אסור בהן בין גדולים כ ץ קטנים וכוי. ונחלקו הראשונים בפירושה. ל המיוחם לרש״י ,פי׳ הרנב״י ,הר״א pההד ,הריטב״א והר״ן נ ״ א ב׳ הכוונה במשנתנו שאנ שניהם ״דג דגים״ ,ו ד ג משמע גדול ודגים משמע קטנים,״ ולפיכך א ם א מ ר א ת שניהם אם בין בגדולים ובין בקטנים ,ו ל א אמדינן שבטל האחרון א ת ה ד א ש ק ,ואסור ר ק בקטנים. ולם אין משנתגו חולקת ע ל רשב״א ,ור״ש בן אלעזר מפרש א ת דבריה ,ודג דגים ש ל משגתגו ו ״ ד ג דגה״ ש ל הברייתא שם .א ב ל ל פ י גירםת התוספתא והירושלמי ש״דגים״ משמעותם ב גדולים כ ץ קטנים חולק ר ״ ש בן א ל ע ז ר ע ל משנתנו ,ואפילו אומר דגים גרידא א ס ו ר כ ובדוחק אפשר ל ו מ ר שמשנתנו רבותא קתני ,ואפילו א מ ר ד ג דגים ,די בגדולים כ ץ בקטנים. כאילו א מ ר דגים ,ואסור ב ץ בגדולים ו ב ץ בקטנים .א ב ל בתוספות ובפי׳ ה ר א ״ ש ״ )וכן הב במאירי בשם גדולי הדורות( ועוד ,פירשו במשנתנו ה נ ״ ל ״ ד ג דגים״ שכוונתה או ,א ו ,ש א נ דג׳ א ו שאמר דגים ,ובשניהם אסור בין בגדולים ו כ ץ בקטנים ,ועיין ב ם י ג נ ק המשנה סם׳ ובמפרשים שם ,ובברייתא שם נ ״ ג ם ע ״ ב « .ולפ״ז מתאימה המשגה לסיפא ש ל ד ב ר י ר ׳ שמן בן א ל ע ז ר ) ל פ י גירםת התוספתא( ,א ב ל חולקת ע ל הרישא ש ל ד ב ר י ו ב כ ל הנוסחאות. .30ה נ ו ד ר הירק מן בשביעית, אסור ב י ר ק ו ת שדה. ב מ ש נ ת נ ו פ׳ מ״ט :מן הירק ,מ ו ת ר בירקות השדה ,מפני שהוא ש ם לוי .ובירושלמי שם ,ל ״ ט ע״ד :ו ת נ י עלד הנודר מן הירק בשביעית א ם ו ר בירקות שדה .ו ל א נ ת ב ד ר בירושלמי מה ד י נ ו ב י ר ק ו ת גי )שעלו מאליהן( בשביעית )םפיחץ ל פ נ י זמן הבעור(. בירקות השדה א ם אף יי ב י ר ק ו ת הגינה. ומותר ב י ר ק ו ת שדה. ו ב ב ב ל י נ ״ ג א׳ מפורש :ובשביעית אכ ב ר ם בירושלמי שביעית םפ״ו ,ל ״ ז ע ״ א ,הגירכ ולפ״ז מפורש שלשיטת הידושק ו כ ״ ה )״אף״( ג ם ב כ י ״ ד ש ם » . א ם נ ד ר מירק ב ש ב י ע י ת א ם ו ר ב ץ ב י ר ק גינה ו ב ץ ב י ר ק שדה. 7 , « וכפיה״מ להר״מ פירש ש ת דנים הוא דוגמת שיד השירים ,הבל הבלים ,והוא והפלגה ,והכניס בלשון זו את כ ל מין הדנים ,ואפילו קטנים .ופירוש רבעו קשה מאד ,משום שמשמע של ״דג דגים״ לפי הדוגמא שנתן הוא דג המיוחד בין הדנים ,כלומר גדול ומשובח יייקא .ולא עוד נעשה בדג דגה של ריש בן אלעזר בברייתא שבבבלי .ובמשנתנו ספ״ו :חטה חטין שאני ט ו ע ם . . .נד ץ שאני טועם וכוי ,ואף שם כתב רביע בפיח״מ )לפי הנד״נ ,פי׳ הר״א מן ההר והנוסח שבפאיד על הגודל והרמי .ועיין עכשיו בהוצ׳ הר״י קאס ^ ,י ק כבד ג ר י ס ב י א ס ר נ ן n ם ס י ב ן ת ב ן צ ן א י ן ר ה ב ס ע ׳ קל״ה .ועיין בברייתא שבבבלי ספ״ו ,נ״ג ע״ • אבל בפי׳ הרא־ש נ״ג ב׳ פירש :חטה ח ט י ם . . .שאמר שניהם ,עיין פ״ש להלן בסוף פירל 4 8 סד״ה ברם. j, 9 4 ל ה ו , v ב ב ן ז ן צ א ן ת ט ע ן ת ב שס ר ׳ ש מ ע ו . ן בן גסליאל ,מ״ל :ר׳ שטעון בן א ל ע ז ר ל ן י הע׳ .(63ושנו שם :ח ט ה . . .ה ט י ן . . .וזטח הטין; נ ר י ם . . .נ ר י ס ץ . . .נרים גריסין. ״ • ו ו ו • »Vil יי ־ ^ ־ ; י ^ ^ י ^ • ־ ^ ™ .״״דה )עיין כ 451 נדרים פ״ג עמי 110-109 והגירסא א ב ל במקום שמביאין ירק שאסור גם כמו בירקות שדה, בשאר השנים, ובירושלמי שבוע. לארץ אסור, בזמן שאפילו ושביעית( :א ב ל ממנו והוכיחו הירקות שדה״ בברייתא ומכל שכן וכבר מן ומתיר שלפנינו ,ה ר י שאסור בהן הברייתא הרשב״א בירקות והבבלי לשיטתו מחוצה הנ״ל בשאר שני במקום שמביאין, בנודר מן הירק לארץ אסור בין והמאירי ופירשו רוב בירקות גינה שאין כפירוש בשביעית, לשיטתו. שבמקום שבוע. במקום ומכאן ש ל א שדה. שביעית היא מחוצה הגירסא ״ א ף מחו״ל אסור גם לארץ בירקות בירקות גינה, נ י ת ר בירקות שדה. והרי הבבלי חולק במפורש וממילא אין ש ו ם היתה ובין שמביאין י ר ק שמביאין הראשונים, בירקות לארץ היא ברם לפי מביאין י ר ק ובעל כרחינו עצמה כאן מוכח ש ל א ירקות גינה והירושלמי במקום בירקות גינה. הראשונים לארץ אין י ר ק גינה מצוי משהתיר ר ב י להביא י ר ק מחוץ בירקות ש ד ה א ם נ ד ר מ ן הירק ,כ מ ו אפילו כלומר שמביאים ירק ולפיכך א ם נ ד ר מן הנ״ל )כאן שאר שני מותר ״אף״ ל א היתה ידועה גם מחוצה ל ה ר ש ב ״ א והמאירי בספ״ו ,ש כ ן אמרו בבבלי נ ״ ג ב׳: ראייה גם מן ידועה להם עליה הברייתא לרבותינו השניה, הגירסא ״אף שדה״ בבבא שלנו בירושלמי. מ ן .31-30 ה ד ל ו ע י ן , כלאים פ ״ א סה״ו, בדלועין ,ו ר , א י ן א ס ו ר ירושלמי ש ם םפ״ב ,כ ״ ח ע״ב. ב ד ל ע ת ובמשנתנו כאן רפ״ז: ב ל ב ד . הנודר מן הירק מותר , ובירושלמי ש ם ה ״ א ,מ ע ״ ב :מ ה פליגי בדלעת מצרית ,א ב ל בדלעת עקיבא אוסר. יונית כ ל ע מ א מודיי שהוא כירק. מסכת א ל א י ו נ י ת לעיל ובכפו״פ םפ״כ :וסתם נדרים פ ״ ג הנודר מן הדלועים אין אסור א ל א ד ל ע ת ה י א היונית, בדלעת יונית לבד. וכדאיתא בתוספתא ועיין מ ״ ש ל ע י ל ח ״ כ , ע מ ׳ .599 .32-31 פיסקא ה כ ר ו ב , מ ן ממשנתנו פ ״ ו מ״י. ולהשליך וכר. ופירש רב וכו׳. א ס ו ר ולעיל ב א ס פ ר ג י ס . דמאי פ ״ ד מ ן רה״ה: ה א ס פ ד ג י / שלקטו כרוב מ ו ת ר לקנב א ת ב כ ר ו ב . שבו האספרגוס ס ע ד י ׳ ) א ו ה ״ ג כ א ן ,ע מ ׳ :(50י ש ב כ ר ו ב ד ב ר ע ג ו ל ו ה ו א נ ק ר א א ם פ ר ג ם ו ר ״ ע ל ע ף ) פ ל ו ר ה ח ״ א ,ע מ ׳ (484ה ע י ר ל נ כ ו ן ש ה כ ו ו נ ה ל ח ל ק ה כ ר ו ב ש ה י ו נ י ם ק ו ר א י ם ל ו ,Kpa^oawdpayov קלחים רכים שיוצאים משרשי הכרוב .ולפ״ז הכרוב הוא עיקר והאיספרגום טפילה לו ,והנודר מן העיקר אסור בטפילה ,הנודד מן הטפילה מותר בעיקר )ירושלמי פ ״ ז ודא, מ׳ ע״ב(. ה כ ר י ש י ן. .32מ ן פיםקאות ועיין מ ״ ש ע ל פיםקא קטועה קטועות כאילו ממשנתנו פ ״ ו מ״ט :מן מותר הכרישים בקפלוטות. ,17-16 ל ע י ל ח ״ א ,ר י ש ע מ ׳ ,6ח ״ כ ,ע מ ׳ ,552ש ו ׳ ש ם ,ע מ ׳ ,653ש ו ׳ ,29—28ו ע ו ד ב כ ״ מ . מ ק ו ם ״ ו פ רהי״ג אבל במקום ש מן כ י ר ץ , קפלוטין, ו ה ק פ 3 3 ש ק ו ר י ן )רה״ח( ,ל ״ ט ע ״ ד שקורץ הכרישין פי׳ ל לוטות מן מ , מותר כרישין ל א בדא. לקפלוטות. 5 2 כרשץ שיש להם ראש, ו א י ל ך ,ו ע מ ׳ .137 .33-32 ק פ לקפלוטות הנ״ל(: א ס ו ר מתניתא לכן ובירושלמי מקום צריכא שאין אפילו ע ״ 8 במקום שקורץ כ ל א י ם פ׳יא ה ״ כ ,כ ״ ז ע ״ א : מ ן כרישין, ,K&pa\ur6v עיין מ ״ ש ר ״ ע ל ע ף לקפלוטות שדה. כרתי ה ק פ ל ו ט ו ת , משום ,ע ל משנתנו ש ם בפלורה ח״ב, עמ׳ ו כ ר ש י ן ה ו א ח צ י ר ׳ ע י י ן ל ע ף ה נ י ׳ ל ,ע מ ׳ .132 שכרישין, מ ו ת ר ב כ ר י ש י ן . חציר ,הוא ש ם כילל, כלומר, וכולל ג ם ה כ ר י ש ץ כ ל ל ג ם קפלוטות ,א ב ל קפלוטות אינו כ י ל ל כרישין. ב קורץ לקפלוטות כרישין, ו ב ת ש ה ״ ג א ס ף ) ה ו צ ׳ מ ק ״ נ ,י ר ו ש ל י ם ת ש ״ ב ,ע מ ׳ :(165ק פ ל י ט כ ר ת י ,ו ב ע ר ו ך ע ר ך ק פ ל ס : לוטות, 1 ל ק פ ל ו ט ו ת )למשנתנו כ ר י ש י ן , כ ק פ ל ו ט ו ת . ובירושלמי רפ״ז)הנודר מן הירק מותר כדילועים. ואפילו קפלוטות, במקום שקורץ ולפיכך אם נדר יכן אמרו בירושלמי פ״ז ה״א, ו י ׳ עקיבא אוסר( :ה כ ל מודין 5ועיין בעיטור בכורים שהגיה :מן הקפלוטות מותר בכרישיו׳ עיי״ש ,והיא הסיפא שלהלן. נדרים פ׳׳ג עמי 110 452 בנודר מ ן הדילועין שמותר בירק ,כהדא דתני הנודר מ ן העיקר אסור בטפילה ,הנודר מ ן הטפילה מותר ב ע יק 53. י .33מ ן בצלים ל א והכוונה א ע פ ״ י ש ד י ל ו ע י ןה ם ב כ ל ל י ר ק ,א ב ל א י ןי ר ק ב כ ל ל דילועין. ה ב צ ל י ם , נתבררה א ס ו ר אצלי. ב ב נ י והמפרשים ב צ ל י ם , למשנת י ו ם ה ור ׳ עוקציןפ ״ במ ״ ח מ ת י ר . נחלקו מהותן ש ל בני ולפי בפירושו. כל ה מ פ ר ש י ם ה ו א ח ל ק ה י ו צ א מ ן ה ב צ ל ,ד ו ג מ ת ע ל י בצלים> 5ש נ ש נ ו י ח ד ע ם ב נ י בצלים 55ב מ ש נ ת נ ו לאיםפרגום ,וקשה, ש ם .ולפי ז ה היחסב י ן בצלים לבין ב נ י בצלים ה ו א כעין היחסב י ן כרוב איפוא ,ל מ ה מ ת י ר ר ׳ יוסי .ו ל א ע ו ד א ם ב נ י בצלים יוצאים מבצלים ,ו ש ם אביהם נ ק ר א עליהם, הרי בזה מחמיר ר ׳ ד ״ ה ובמשנתנו, יוסי מת״ק, יותר ובירושלמיפ ״ ו במשנתנו פ ״ ו מ״ה, עיין סהי״ג )ה״ט( ,מ ׳ ע ״ א , ומ״ש לעיל ,ש ו ׳ ולפיכך ובבבלינ ״ ב ב / ,11—10 שבני נראה בצלים ה ו אמ י ן מיוחד ש ל בצלים ,ולת״קמ י ן ז ה כלול בתוך ש א ר הבצלים ,והנודר מ ן העיקר בטפילה ,ו ר אסור , יוסי ח ו ל ק ואיגו ע ו ש ה ב ג י ב צ ל י ם טפילה ,והוא מ י ןא ח רש לב צ ל ,ד ו ג מ ת ב צ ל ובצלצול56. , ולהלן פ ״ ה ,ש ו נודר א ל א וכר. ב ב נ י ב כ י ״ ע :א מ ,13—11 ב צ ל י ם*8, ו ב ד ובכי״ו ש ם , א י ל ו ה י י ת י י ו ד ע שהכופףין 57י פ ה ל ל ב ל א ה י י ת י הותר בכופרין ואסור הגירםא ה י א ״שאר ב צ ל י ם ,ע דש ב א ר ׳ עקיבא ב ב נ י ומסתבר שהוא תיקון בצלים״ במקום ״בני בצלים״, ע ״ פ משנתנופ ״ טמ ״ ח ,ובכי״ע נשתמרה המשנה הראשונה )שלפניד ״ ע ( בלשונה. הנ״ל ״בני בצלים״ה ו אח ל ק משאר מיני בצלים. .34מ ב נ י מותר ולפי פירושנו ב צ ל י ם , מ ו ת ר ב ב צ ל י ם . ע ד ש י ם , א ס ו ר ב א ש י ש י ם ,ו ד י שהנודר מ ן הטפילה כלומר ,לכולי עלמא, בעיקר ,וכדלעיל. .35-34מ ן ב ע ד ש י מ ו ת ר , במשנתגו פ ״ ומ ״ י , וכ״הב ד . . והתוספתא י ו ם ה מ ת י ר .מ ן ובכי״ע וקג״נחסר ,ונראה שהסופרים איגה מוסיפה עליה כלום. ומפרש ה א ש י ש י ם , משום השמיטוה בירושלמי )ספ״ו ,מ ׳ שכ״ה םע״א( ש א ש י ש י ם ה ם ע ד ש י ם קלויים וטחונים מגובלים ב ד ב ש ומטוגנין. .36-35מ ן ב ש ו ם . א ס ו ר ו כ ״ הב ד .ו א ףב ב א ז ו ח ס ר ה הגירםא השום ה ש ו ם , ב מ ק ס ה ,ו ו ׳ מ ת י ר .מ ן י ו ם ה ב כ י ״ ע וקג״נ )עיין מ ״ ש לעיל(. מ ו ת ר ה מ ק פ ח , וכנראה שהיתה שם להפך ,כ ש ם שהיא במשנתנו פ ״ ו מ ״ י הנ״ל :מ ן המקפח אסור בשום ,ו ר ׳ יוםה מתיר .מן מותר במקפה )וכן הגיהו המפרשים בתוספתא( ,ולפיכך השמיטוהש ם ,כ ש ם הרישא, משום שהתוספתא אינה מוסיפה כלום ע ל משנתגו. אבל ק ש ה 3 שהשמיטו את 8 להניח שלפנינוש ת י בבות ש ל משנתנוש ל א הוסיפו כלום, עליהן ואפשר ע י י ן מ ״ ש ל ע י ל ,ה ע י ,52ב ש ם ע י ט ו ר ב כ ו ר י ם . >« ע י י ן ב ת י ו ״ ט ש ב ת פ ״ ז . Y D 8 8 והשוה הכינוי .ב ר ת ע ל י כ״ג ע . ) Yב ת ע ל י בצלים״(. « עיין מ ״ ש ל ע י ל ח ״ ב 7 8 בצלים״ בירושלמי חגיגה פ ״ ב ה ׳ ב ,ע״ז ע , Y סנהדרין פ ״ ו ה״ט, ועיין מ ״ ש ע״ז ב ס ה ״ י ל כ ב ו ד ה ר ״ ל גינצבורג ,ע ״ מ רנ״ד. )כלאים(,ע ם ׳ .597 ב מ א י ר י כ ״ ו ב ׳ )הוצ׳ ר י א ל י ס ,ע ס י קי״ד( :הכופרי ,ד ״ ל ב צ ל שהוא ד ק במינו .ו כ ן בפי׳ הר״א ס ןה ה ר ,ע מ י קמ״א :כופרי ב צ ל י ם , אשקלוניים ק ט נ י ם , אשקלונש בלעז. , AaKaXawaע י י ן ב מ ל ו נ ו ש ל L i d d e l l - S c o t t ובספרו ש ל דרמשטטר פ ל ו ר ה ח ״ ב ,ע מ י .128 בערכו. ועיין ע ר ו ך ה ש ל ם ע ר ך ס ז א א' ו ב ל ו נ ד ה י י ם Les Gloses Frangaisesו כ י ,ע ט י ו ע י י ״ ש ,ע מ י ,129ע ל בצלים כופריים. ולפ״ז הכוונה ה י א ל ב צ ל י ם 4 9 ׳י׳ע' 3 7 5 • יעיין לעף ועיין ה י ט ב ב א ב ו ת ד ר ״ ן נו״ב פ מ ״ ח , ע ס י ,132ו א ף ש ם מ ש מ ע ש ב צ ל ג ד ו ל ו ב צ ל ק ט ן ה ם ש נ י ט ע י ם . « לפירוש הר״ש בעוקצין פ ״ ב מ ״ ח שבני ב צ ל י ם ה ו א ה ע מ ו ד ה א מ צ ע י ל ה ר ״ ס ש ם ( ,ה ר י ב ו ו ד א י שאינו י פ ה כ ״ ט ב ׳ ,ע מ י ,20ו ב פ י ׳ ה ר ״ ח ש ם . שבבצל )ועיין ב פ י ה ״ מ ל א כ י ל ה ,ו ע י י ן ב פ י ה ״ ג ל ט ה ר ו ת ,ר י ש ע ט ׳ ,138ו ב א ו ה ״ נ ע י ר ו ב י ן , נדרים פ״ג ע מ 110 453 שהנכון הוא כ ל פ נ י נ ו ובד ,והפיסקא ש ל הרישא באה אגב הבבא שלנו ,והיא חולקת ע ל משנתנו. והרי היו מקפאות שרובן היה שום )כמשנה ט ב ו ל יום פ ״ ב מ״ג( ,ולפיכך אם נ ד ר מן השום א ס ו ר גם במקפה שדובה שום ,ור׳ יוםה מתיר ,משום שלא נתכוין אלא לשום חי) 59עיין בשטמ״ק ו ב נ ״ י ועוד( .ואם נ ד ר מן המקפה מותר בשום כשהוא ל ב ד ו ל כ ו ל י עלמא. , ובירושלמי פ״ו הי״ד )ה״ט( ,מ ע״א :מן הגריםין א ס ו ר במקפה ,והוא שיהא רובן גריםין. מן המקפה א ס ו ר בשום ,והוא שיהא רובן שוט ,והכא א ת מהלך אחר הטעם ,וכא א ת מהלך אחר ונראה שזו היא שאלה ,אם גם ״במקפה א ס ו ר בשום״ צריך שיהא ר ו ב ו שום ,או שבשום הרוב. ונשאר הולך א ח ר הטעם ,ואפילו אם הוא מיעוטו של מקפה אסור ,ובגריסין הולכין א ח ר הרוב. בשאלה. .38—36ר ׳ במבושלין. טועם, שני ואסור יהודה אומ ,ק וגם גריםין מותר לאפות. כגי׳ כי״ו. , גרים שני טועם, אסור לכוס ואסור לאפות. שגי טועם, בחיים הטין מותר ומותר שני בחיים ואסור במבושלין. אסור טועם, חטה לכוס הבבא ״גריםץ שני טועם אסור בחיים ו מ ו ת ר ב מ ב ו ש ל י ך חסרה בד ,והשאר ובכי״ע הגירסא ברישא הפוכה :גרים שאגי טועם אסור בחיץ ומותר במבושלים, גריםין שאני טועם מותר בחיין ואסור במבושלץ.״* ובסיפא )חטה שאני טועם ובו׳( כ ל הנוסחאות נמצאנו למדים מ כ ל נוסחאות התוספתא שיש הפרש בין נ ד ר מן הגריסין ל נ ד ר מן החטין, שוות. ובגריסין מבדילין בין חיים למבושלים ,מה שאין כן בחטים. ואסור ״לאפות״ פירושו א ס ו ר באפויה ,כפירוש הראשוגים במשנתנו. ובמשנתנו םפ״ו :חטה חטים שאיגי טועם א ס ו ר בהן בין קמח בין פת ,גריס גריםין שאיני טועם א ס ו ר בהן בין חיין בין מבושלים. ל כ ו ס חיים6!. ר׳ יהודה אומר קונם גרים ,או חטה ,שאיני טועם מותר ולפי גירסת כי״ו וד אין שום סתירה בין ד ב ר י ר׳ יהודה במשנתנו ובין ד ב ר י ו בתוספתא ,ובין שאמר גרים שאני טועם ובין שאמר חטה שאני ט ו ע ם מ ו ת ר ל א כ ו ל גריסים חיים ו מ ו ת ר ל כ ו ס חטים חיות. , א ב ל ל פ י כי״ע אם א מ ר גריס שאני טועם א ס ו ר בגריםים חיים ,בניגוד ל ד ב ר י ר יהודה במשנתנו. , ופירשו במיוחס ל ר ש ״ י למשנתנו ובפי׳ ה ר א ״ ש ש ר יהודה אינו חולק ע ל הת״ק ,ולא א ס ר הת״ק א ל א בשאמר שתיהן חטה חסים ,א ו גריס גריסין. וכן בפיה״מ ל ה ר ״ מ פ י ר ש שאמר שניהם ,והכווגה ע ל ד ר ך שיר השירים ,ה ב ל הבלים ,וכמו שכתב בפיה״מ פ ״ ו מ ״ ד )בעניין ״דג דגים״(62. א ב ל אם נ פ ר ש במשנתנו חטה ח ט י ם . . .גרים גריםין ,שאמר קונם חטה ,א ו שאמר קונם חטים ו כ ר ,הרי המשנה ח ו ל ק ת בפירוש ע ל ר ׳ יהודה ,עיין מ״ש לעיל, ש ר ,29םד״ה דגים .ולהלן ,םד״ה ברם ,נ ר א ה שבמשנתנו כאן אי א פ ש ר ל פ ר ש כן. ו ב ב ב ל י נ ״ ג ב׳ :תניא ר׳ שמעץ בן א ל ע ז « n א ו מ ר חטה שאני טועם אסור ל א פ ו ת ו מ ו ת ר לבום ,חטים שאני טועם א ס ו ר לבום ו מ ו ת ר לאפות ,חטה חטץ שאני ט ו ע ם אסור בין ל כ ו ס בין לאפות. גרים שאני טועם א ס ו ר ל ב ש ל ו מ ו ת ר לכוס ,גריםין שאני ט ו ע ם אסור ל כ ו ס ו מ ו ת ר ל ב ש ל ,גרים גריםין שאני טועם א ס ו ר בין ל ב ש ל כ ץ לכוס. ולפי גירסא זו ,בגריסין מתאימים , ד ב ר י ר ׳ שמעון בן א ל ע ז ר ל ד ב ר י ר יהודה בתוספתא ל פ י גירסת כי״ו וד ,וחלוקץ בחטין ,ש ל פ י 59ועיין להלן פ״ד ,שוי ,6ד״ה הנודר מן התבלין ,וסש״ש ,ובב״י טיו״ד סי׳ רי״ז ,ד״ה מן התבלין. »« וכן ,כנראה ,היתה הנירסא בקנ״נ ,שכן הוא שם :גריסין שאינו • . .מותר ב ה . . . ! 8ועיין ב ב ל י שבועות כ״נ סע״א ,בחי׳ הר״י מינאש שם ובמאירי שם ,עם׳ 55ואילך. «2עיין לעיל הע׳ .47 «3כ״ה בכי״מ ,בתוספות רי״ד ספ״ו ,בפי' הרנב״י שבשטמ״ק שם ,בסיוחס להריטב״א ובפי׳ הרא״ש ב ב ל י ד״ו רפ״ב ).כדמפ׳ ר ש ב ״ א בברית׳( .וכן צ״ל בנימוקי יוסף שם שהתחיל :תנא ר ש ב ״ ג או׳ וכו׳ ,וסיים :והכי ק״ל ,דר׳ יהודה ו ר ש ב ״ א לפרושי מתני׳ וכוי .והכל כסיננונו של ר״ש בן אלעזר ב ב ב ל י נ״א ב׳ ,וכעין התוספתא לעיל ,שוי 27ואליך ,עיין מש״ש ,ועיי״ש העי .49 נדרים פ״ג-פ״ד עמי 111-110 454 , , ד יהודה אם א מ ר קונם חטץ שאני טועם א ס ו ר לכוס ו א ס ו ר לאפות ,ולפי ד שמעון בן א ל ע ז ר מ ו ת ר לאפות. ולפי גירםת כ י ״ ע ח ל ו ק ץ דברי ר ׳ יהודה ו ד ב ר י ר ׳ שמעץ בן א ל ע ז ר ב ץ ב א מ ר קונם גרים ו ב ץ ב א מ ר קונם ג ר י ס ץ ו ב ץ ב א מ ר קונם חטץ ,ואינם מתאימים אלא ב ד ב ר אחד ,באמר: קונם חטה שאני טועם .וקשה כאן ל ה כ ר י ע ב ץ הנוסחאות. ב ר ם עלינו להוסיף שבברייתא ש ב ב ב ל י כאן נקט ר ״ ש בן א ל ע ז ר בסיפא :חטה ח ט י ם . . . גרים גריםץ ,ממש כ ל ש ץ משנתנו כאן בםפ״ו ,וממילא אין ל פ ר ש במשנתנו ״חטה חטים״ שאמר , קונם חטה שאני טועם ,או ש א מ ד קונם חטים שאני טועם ,ושהת״ק חולק ע ל ר יהודה להלן שם במשנה ,שהרי ב ד ב ר י ר ״ ש בן א ל ע ז ר )בברייתא שבבבלי( אין ל פ ר ש כן ,וממילא מוכיח , א ב ל בברייתא שבבבלי נ״א ב נקט ר ש ב ״ א בסיפא :״ ד ג דגה״, סגנונו גם ע ל םגנץ משנתנו. ובמשנתגו שם ״ ד ג דגים״ ,ולפיכך היה א פ ש ר ל פ ר ש במשנה שם ״דג דגים״ :או דג ,או דגים, , ומשום כ ך פ י ר ש כאן בפירוש הרא״ש א ת משנתנו א ח ר ת ע י ץ מ״ש לעיל ,ש ו ,29םד״ה דגים. א ב ל םשיטא שאף שם דוחק הוא ל פ ר ש ממה שפירש משנה ד׳ שם ,עיי״ש בפירושו נ״א ב / ״ ד ג דגים״ ו״דג דגה״ בשתי פנים .ועיין בקרן אודה םפ״ו. פ״ד הנודר .2-1 ובגדיים כבשה! מ פ י ר ו ת שנה, ובטלאים, אסור ובחלב, מכל מ ו ת ר בגדיים ו ב נ ו ז ל י ובחלב. ומותר , ובגוזלות. , ם י ר ו ת שנה, בירושלמי ם״ז ה״א ,מ ע״ב :הנודר p , וטלאים ל א נ ז כ ר ו שם. , ו ב ב ב ל י נ״ה ב :ה נ ו ד ר פ י ר ו ת השנה ו כ ו ומותר בגדיים ובטלאים ו ב ח ל ב ובביצים ובגוזלות. ובשאילתות נשא ם י קכ״א :ומותר , p ו ק מעתיק בה׳ המיוחסות , ל ה ר י ״ ף ובכמה מן הראשונים שם. בעגלים, כעגלי , )כגי׳ , התוספתא( ובגדיים ו ב ט ל א י ) צ ״ ל :ובטלאי ( בחלב* ובביצים ובגזולות ו כ ו .ו א ש ד להמלה ״ ו ב ח ל ב ״ הרי ב ב ב ל י כ נ ר א ה הכוונה ל ח ל ב ממש ,והזכירו ח ל ב כשם שהזכירו ביצים. נ ז כ ר ו טלאים כ ל ל ,והוא תמוה. ובירושלמי ל א ו ל פ י כ ך ק ר ו ב בעיני ש״חלב״ פירושו בירושלמי שם ט ל א י , , ח ל ב )כלומר ,יונקץ ,ע י ץ ש״א ז ,ט ( . והרי ממש קבוצה זו בירושלמי ם נ ה ד ר ץ פ ״ א ה״ב ,י״ח ע״ד :אין מעברין ל א מפני הגדיים ו ל א מפני ה ג ח ל ץ ולא מפני , ה ח ל ב ,ו כ ו ל ם ם ע ד לשנה ו כ ו . , ובמקבילה בתוספתא שם )פ״ב ה״ד( ו ב ב ב ל י שם )י״א א ( ״הטלאים״ במקום ״החלב״ שבירושלמי. ובתוספתא כאן ספק הוא אם ״ ו ב ח ל ב ״ כוונתו ו ב י ו נ ק י ם ) ט ל א י ם יונקים( ,או ח ל ב ממש .ועיץ מ״ש לעיל ,הערה ,2בשם ש א י ל ת ו ת ד״ח. .2א ם .4-3 שמעון מפירות אומ , גידולי הנודר בן מן גמליאל , ש נ ה ו כ ו .ירושלמי ו ב ב ל י נ ד ר י ם הנ״ל. הקיץ, אין אומ׳ ענבים הקיץ ו כ ו ,ע נ ב י ם ב כ ל ל ענבים לא מיקצצן בידא. , אסור בכלל אלא מן הקיץ. התאנה בלבד. רבן , ב ב ב ל י ם״א ב :תניא ה נ ו ד ר ת א נ י ם .מאי טעמא ד ת ״ ק ק ם ב ר ת א נ י ם ר ש ב ״ ג ס ב ר ע נ ב י ם נמי כי מירדדן מיקצצן בידא. מ י ק צ צ ן בידא, ו ב צ פ נ ת פענח פ ״ ט , מ ה נ ד ר י ם ה י ״ ב ה ע י ר ע ל התוספתא ב ״ מ פ ״ ט ה״ה ,ו א ף שם משמע ש ל ר ש ב ״ ג דווקא תפוחים ורמונים א י נ ם ב כ ל ל שדה קיץ ,עיי״ש. ! המפרשים הניהו :ספירות שנה ,ולא נראה .א ב ל מוצא ה פ ל ה ל א נ ת ב ר ר לי ,וכנראה ,שיש כאן דיבור חקלאי שאינו ידוע לנו ,דוסיא ד״חפירא״ ,עיין ס״ש להלן שוי ,6-4ד״ה הנודר .ו כ ל הברייחא ח ס ר ה בירושלםי כי״ל ,ונוספה מ ל י ו ן ע״י המניה. בד״דו :בטלאי חלב ,ואין לנירסא זו יסוד .ועיין מ״ש להלן בפנים. 3 , נדרים פ׳יד ע מ 111 455 , , ולא מצאתי ל א במקרא ולא במשנה וברייתות ולא בתלמוד ״ ק י ץ א ל א לתאנים בלבד ג ׳ ושמא במקומו ש ל רשב״ג קראו א ף לענבים ״ ק י ץ ׳ /ובנדרים הלכו אחר לשון בני אדם ,והוא , ה ד י ן ל ע נ י י ן מ ק ח ו מ מ כ ר ,עיין ב י ר ו ש ל מ י כ א ן ר פ ״ ז ,מ ע ״ ב . כלכלות. , , ובירושלמי פ ״ ח ה״ה ,מ״א ע״א: , מ ה כ ל כ ל ו ש ל ת א י נ י /כ ל כ ל ו ש ל ע נ ב י ? נ י ש מ ע י נ ה מן ה ד א .ע ד ש י ק פ ל ו ה מ ק צ ו ע ו ת . , , ו ב ב ב ל י ס ״ א ב׳ :ת נ א כ ל כ ל ה ש א מ ר ו א י ת ל ך מ י מ ר מ ק צ ע ו ת ת א נ י ׳ )ולא( 4מ ק צ ו ע ו ע נ ב י ו כ ר . כ ל כ ל ה ש ל ת א נ י ם ו ל א כ ל כ ל ה ש ל ע נ ב י ם ,ו מ י ד ב ס מ ו ך ה ב י א ו א ת ה ב ר י י ת א שלנו. .5—4ה נ ו ד ר ומותר מן כפירות הפיאה, אילן. אסור ב ד :מן בקשואין, הפירי ובדלועין, )בקג״נ :הפירות( ו כ ר . ובמלפפונות, ו ב כ י ״ ע :מן ה ח פ י ר א , ו כ ר ,״ ו ב מ ל פ פ ו נ ו ת ״ ח ס ר )וכן בקג״נ( .ו ב י ר ו ש ל מ י פ ״ ז ה ״ א ,מ ע ״ ב :ה נ ו ד ר מן ה א פ י י ה אסור , ו א ס ו ר ב כ ל פ י ר ו ת האילן 5 :ו ב ת ם ״ ר ח ״ ב ,ע מ ,47 בקישואין ובדילועין ובאבטיחין ובמלפפניות, ה כ ר ע ת י ש ה ג י ר ם א ה נ כ ו נ ה ה י א ב כ י ״ ע ,ו צ י י נ ת י ל ק ד מ ו נ י ו ת ה ת ל מ ו ד ש ל קרוים* ח ״ ב ,ע מ ׳ ,583 , ו ר ״ ע ל ע ף ב פ ל ו ר ה ח ״ א ,ע מ ,738ה ס מ י כ ו ל ח פ ו ר ה ש ב ב ב ל י י ב מ ו ת ם ״ ג אי ,ב ״ ב ה ע ר ה .339 , ק כ ״ ד א ,ו ל ״ ח ו ר פ א ״ ש ה ב י א פיין ס מ י ת בלקסיקון ל ל ש ו ן סורית ,ע מ ׳ .1380 א ב ל לפי העניין כ א ן ב ר ו ר ש י ש ל פ נ י נ ו מ ו נ ח חקלאי ,ו א פ ש ר ש ה כ ו ו נ ה ל ־ ,herba t u b e r o s aל צ מ ח י ם ה ד ו מ י ם לפקעת ,ואינו עניין לבבלי יבמות ו ב ״ ב הנ״ל. .6-5 הנודר , מן התירוש, אסור מיני בכל מתיקה, ומותר ביין. , ר מ ב ״ ן נ ״ ה ב ,ר ש ב ״ א נ ״ ה א ,ד ״ ה ת ו ס פ ת א ,מ א י ר י ש ם )הוצ׳ ר ״ א ל י ס ,ע מ ׳ ר ״ ג ( ,ר י ט ב ״ א ש ם , , )אשי ה /ל ״ ח ע״ד( ,ר א ״ ש פ ״ ז ס י ב ,ר״ן נ״ה ב /ל , , ו ב פ י ר ״ א מן ההר ,ע מ ק י ״ ד :ת ו ס פ ת א . , ת י ר ו ש מ ש מ ע ל ה ו כ ל ד ב ר מתוק ,ו ב ר י י ת א זו ה ו ב א ה גם ב י ר ו ש ל מ י פ ״ ז ס ה ״ א ,מ ם ע ״ ב ,ו ב ב ל י יומא ע ״ ו ב «/והסיקו בירושלמי ובבבלי ש ם שבנדרים הלכו א ח ר לשון בני אדם. ובירושלמי נזיר פ ״ ב ה״א ,נ ״ א ע ״ ד :תורה קראת לגרוגרות תירוש. תירוש ,ובני א ד ם קורין לאשכול ו כ ל מ י נ י מ ת י ק ה ה כ ו ו נ ה כ א ן ל פ י ר ו ת מתוקים ,כגון ג ר ו ג ר ו ת ו ת מ ר י ם , , , ע י י ן מ ״ ש ל ע י ל ח ״ א )ברכות( ,ע מ ,79ה ע ר ו ת .20—19ו כ ן נ י ס ח ה ר ״ מ ב ר פ ״ ט מ ה ש כ י ר ו ת א ת ״ מ ת י ק ה ״ ש ל מ ש נ ת ב ״ מ ר פ ״ ז :ב ג ר ו ג ר ו ת ,א ו ב ת מ ר י ם ,ו כ י ו צ א בהן. ב כ ל מ י נ י מתיקה. .6ה נ ו ד ר כפירות חדשים ,בתפוחים מן התבלין, אסור ו ר ש ״ י ביומא הנ״ל פירש: בענבים. ומותר בחיים, ב מ ב ו ש ל י ץ וכר. וכ״ה , ) ״ ו מ ו ת ר ״ ( ב ד ו ב ק ג ״ נ .ו כ ן מ ע ת י ק ה ר מ ב ״ ן ,ה ר י ט ב ״ א ו ה ר א ״ ש ה נ ״ ל .ו כ ן ב פ י ה ר ״ א מן ה ה ר , , ע מ ק י ״ ד הנ״ל :תבלין חיים מ ש מ ע א ב ל לא מבושלין. , וכן ב נ ״ י נ ״ ה ב ) ב ל י צ י ו ן התוספתא(: , ה נ ו ד ר מן ה ת ב ל י ן א ס ו ר בחיין ו מ ו ת ר ב מ ב ו ש ל י ן .ו כ ן פ ס ק ב ט י ו ״ ד ס י ר י ״ ז ו ב ש ו ״ ע ש ם ס ״ ק י / א ב ל ב כ י ״ ע גורם :מ ו ת ר ב ח י ץ ו א ס ו ר במבושלין. וכן הוא ברשב״א ובמאירי הנ״ל. 3ב מ י כ ה ז׳ ,א ׳ :כ א ס פ י קיץ כ ע ל ל ו ת בציר .ובת׳׳י כסיופי קיטא ,כ ע ו ל ל ן ב ת ר בציר .ובתוספתא מעשרות פ״ג הי״ב ,ע מ ׳ ,240ובמקבילות :א ס י פ ת תאנים ומשמר שדהו מפני ענבים וכוי .ובח״ב שם ,ס ו ף עמ׳ ,704כ ת ב ת י :ושמא אין א ס י פ ת א ל א ס י פ ת וכוי ,כ ל ו מ ר העונה שלא נשארו בשדה א ל א סייפות וכו׳. ״ פ י קיץ" שבמיכה הנ״ל. ועכשיו נ״ל שאין .א ס י פ ת תאנים״ א ? 1א א ס « נ״ל ל מ ח ו ק א ת ה מ ל ה .ולא״ ,שכן .א י ת ל ך מימר" בירושלמי ה ו א בתמיה. 5בירושלמי כי״ל :ואסור ב כ ל מיני מתיקה ומותר ביין ,ובנליון הושלם כבדפוסים .וברור שיש שם השמטה ע ״ י הדומות ,ואין ל ד ע ת בברור היכן היתה ההשמטה ומה ה י ה שם .א ב ל מ ס ת ב ר שהמגיה השלים כ א ן כהונן ע״פ כ ״ י א ח ר .ועיין ב ב ל י נ״ה ב׳ ,והיא ברייתא אחרת ,ואינה עניין ל כ א ן . « ומה שציין שם לחפוריות שבפסיקתא עשר תעשר אינו עניין כ ל ל לכאן ,עיין מ״ש ל ע י ל ח״ב )מעשרות( ,ע מ ׳ .673 י הר״ן ל א ה ב י א א ל א ב ב א זו ב ל ב ד ,א ב ל שאר הראשונים ה ב י א ו ה ע ד .מ ח מ ש ת המינין״. 8בתס״ר ח״ב במקומו תמהתי שלא העירו שברייתא זו ה י א ב ב ב ל י יומא .ואח״כ ראיתי ש כ ב ר ה ע י ר ע״ז בהנהות הרש״ש כ א ן ע ל הר״ן במקומו. , נדרים פ״ד ע מ 111 456 , ובשטמ״ק שם הביא א ת הרשב״א ,ואח״כ א ת פירוש הרנב״י :״תוספתא ו כ ו ככתו׳ לעיל״ .ומשמע שגם הרנב״י גרם בתוספתא כגירםת הרשב״א .ועיין מ״ש לעיל פ״ג ,הערה .59 , .7-6א ם א מ ׳ ה ר י ה ן ע ל פ י וכו . הראשוגים הג״ל. ובפי׳ ר ״ א מן ההר הנ״ל: א ב ל אי א מ ר ע ל פי ,א ו עלי ,משמע ו ל א יהיה )יהגה?( מהם כלל. .8—7ה נ ו ד ר מ ן ה פ ת ,א י ן בלבד. א ס ו ר א ל א מן ה פ ת ה ב א מחמשת המיגין 9 והעירו הראשונים ה נ ״ ל ע ל מ ש נ ת חלה הראשונים הנ״ל ,פי׳ הרנב״י בשטמ״ק הנ״ל. פ ״ א מ״ב :הנודר מן ה פ ת ומן התבואה אסור בהם )כלומר ,בחמשת המינין(. וכן הביאו א ת הירושלמים! )שם ה״ג ,ג״ז ע״ג ,כאן ם״ז ה״ב ,מ׳ ע״ג( :אם באומר פ ת סתם ,אין ל ך ק ר ו י פ ת סתם א ל א חיטין ושעורין בלבד .א ״ ר יוסי קיימתיה במקום שאוכלין כ ל פת ,אין קרוי פ ת ס ת ם א ל א חמשה המיגין בלבד. .9—8ה ג ו ד ר מ ן הדגן, אסור בפול ה מ צ ר י לח, בד .א ב ל בכי״ע לנכון :אסור בפול המצרי יבש ומותר בלח. אסור בפול המצרי ו מ ו ת ר בלח. המצרי ל ח ומותר ביבש. ומותר וכ״ה בבבלי ג״ה ב /וכן בקג״נ: ובמשנתנו רפ״ז :הנודר מן ומכאן כנראה השיבוש ב ד וככי״ו. ביבש. וכ״ה ה י ר ק ו כ ר ,ואסור בפול ובירושלמי שם :ל א א מ ר א ל א פ ו ל מצרי ד ב ר שיש ל ו גורן )כלומר ,דווקא בו אם נ ד ר מן הירק מותר ביבש( ,הא ד ב ר שאין ל ו גורן א ס ו ר אפילו יבש .ולפ״ז ב נ ד ר מן הדגן מותר בשאר מיני פ ו ל אפילו יבשין ,מפני שאין להם ועיין מ״ש ל ע י ל ח״ב )שביעית( ,עמ׳ ,499ש ר ,10שם עמ׳ ,508ש ר .48ועיין בירושלמי גורן. כלאים פ ״ ח ה״ג )ה״ד( ,ל ״ א ע״ג ,שבת רפ״ה ,ז׳ ע״ב ,ובם׳ המפתח לר״ן ,באוה״ג ,עמ׳ .113 .9ומותר באורז, ובחליקה, ובטרגים, ובטיםגי. וכ״ה )״ובחליקה״( בד .א ב ל בכי״ע :ו ב ח י ל ק א )בדרך כ ל ל גיקוד סימן להגהה( .וכ״ה ב ב ב ל י ג״ה ב׳ הג״ל בברייתא ובקג״ג כאן :באלקה. שלנו. ובירושלמי כפשוסו ,עמ׳ ,44העירותי שבא״י ק ר א ו חליקה, ו ב ב ב ל חילקא ,א ל א שבירושלמי שלפנינו כתבו לפעמים הסופרים ״חילקא״ ע ״ פ כתיב הבבלי, עיין מ״ש שם ,ועיין להלן הערה .18ובקג״נ נשתמר הכתיב הנכץ ,עיין מ״ש להלן. ואמרו ב י ר ו ש ל מ י ) ס ו ט ה פ ״ ב םה״א ,י״ז ע״ד( :תמן א מ ר ר ׳ יונה ח ל י ק ה )כ״ה ב כ י ״ ר שם ,ולפנינו :חילקא( לשגים ,טרגים לשלשה ,טיסני לארבעה .וכן בבבלי מו״ק י״ג ב׳ ,וזו היתה מלאכתן ש ל הדוששין ש נ ז כ ר ו במשנה שם םפ״ב. ו ב ר ו ר שיש ל פ נ י נ ו פירושים עממיים שדרשו ״חליקה״ מ ל ש ק חלוק,״ וטרגיס מלשון ס ר י ס ) xrpiisשלשה ,ומכאן טיסני לארבעה. א ב ל כ ב ר ב ב ב ל י שם א מ ר ו ב ש ם ר ב דימי :כוגתא .ובמיוחם לרש״י שם :כוגתא. אותה. כ ו ס מ ת שלותתין הייגו חילקא .וכן בירושלמי שבת פ ״ ז ה״כ ,י׳ ע״א :ההן דכתית אורז שערין ח ל י ק ה חייב משום ד ש. ו כ ב ר ר א ו החכמים שהמאכלים הללו היו ידועים בעולם העתיק בשמות a\t/ca ,halica ) alicaחליקה(rpbyos , ׳ )טרגים() ^Tiakvi] ,טיסני(,״ עיין מ״ש קרוים בקדמוניות ה ת ל מ ו ד )עברית( כ ר ך ב׳ ח״א ,עמ׳ 164ואילך. ׳« חוץ מן הרשב״א והמאירי. ״! בפי הר״א מן ה ה ר ל א הביא את הירושלמי. »! ואפשר היה לומר שגם .חליטין״. ,חליטא״ ,שבירושלמי עירובין פ״ג היא ,כ' , Y yכאן פיו ה״א, ל״ט עיג ,גזיר פ״ו ה״י ,גיד! ע״ג ,אינו א ל א ) HXrjTovבב״ר פצ״ד ,ב׳ ,עט׳ :1172אליטין( שהוא מעשה קדירה ססוית ,עיין בהערות ל פ פ ר ו של ) Oribasiusעיין לעיל פיג הע׳ (3היא ,עט׳ .555ועיין מ״ש לעיל היא )ברכות( ,עם׳ ,65ושני מעשים היו בר׳ יוחנן ,או שיש לפנינו שתי םסורות ,עיין מש״ש. ב ר ם נראה שסולת חלוטה הוא סזון ש בלשון בני אדם. ג » ב ס פ ר ו של פליניאוס הוצ׳ silligהכתיב הוא בקביעות ,tisanaועיין בםפתחות שט, ע ר ך •tisanae , נדרים פ׳יד ע מ 111 457 והגוף ו א ש ר ל ט י ב ה מ א כ ל י ם הללו ,ה ר י ה כ ג ת ה ח ל י ק ה מ ת ו א ר ת ב פ ר ו ט ר ו ט ע ״ י פ ל י נ י א ו ם .״ ה ע י ק ר י ש ל ה ח ל י ק ה ה י ה ע ״ פ ר ו ב כוםמין )כונתא( ,ש ה י ו כ ו ת ש י ן א ו ת ה ב מ כ ת ש ת ש ל ע ץ ,ו א ח ר י ש ה ו ס ר ה הקליפה ,נ ו פ צ ו ) ( c o n c i d i t u rב מ כ ת ש ת ל כ מ ה ח ל ק י ם ,ע י י ״ ש ש ת א ר ש ל ש ה מ י נ י ם ש ל חליקה .א ב ל ע ש ו א ת ה ח ל י ק ה א ף מ ח ט י ם א ו מ א ו ר ז .״ מתאר ב ש ל ו א ו ת ה ו א כ ל ו א ו ת ה כדייםא!5, וכן פ ל י נ י א ו ם א ת ט י ס נ י וטרגים 16,ט י ס נ י מ כ י ג י ם מ ש ע ו ר י ם ו ט ר ג י ם — מכוםמין ) ב ק מ פ נ י א ה ובמצרים(. ו ל מ ע ש ה ה ר ח י ב ו א ת ה ש ם ט ר ג י ס ל ד י י ם א ו ת מ כ ל ה מ י נ י ן ה ד ו מ י ן לכוםמין.ל1 ובירושלמי ו ב מ ש נ ת נ ו פ ״ ו מ ״ ב :ה נ ו ד ר מ מ ע ש ה ק ד י ר ה א י ן א ס ו ר א ל א מ מ ע ש ה רתחתה. ש ם ר ה ״ ב ,ל ״ ט ע ״ ג :א י ז ו ה י א מ ע ש ה ר ו ת ח נ ה כגון חילקא !8ט ר ג י ס ו ט י ם נ י ס ו ל ת א ו ר ז ז ר י ד ו כ ״ ה ב ב ב ל י ב ר כ ו ת ל ״ ז א׳. וערםן. .11—9ה נ ו ד ר מ ן באנפיליא, הכסות, ובפלמיא, אסור במכנסים, בפונדא, וכובע. ופסקיא, ומותר וכע״ז בד ,ב כ י ״ ע ובקג״נ. פ ״ ז מ ״ ג :ה נ ו ד ר מ ן ה כ ס ו ת מותר״*! ב ש ק ב י ר י ע ה ובחמיל 20, ה בםקרטיא, ובמשנתנו ובירושלמי ש ם ה״ג ,מ ׳ ע״ג :הנודר מ ן ה כ ס ו ת מ ו ת ר ב ש ק ב י ר י ע ה ו ב ח מ י ל ה ו ב ס ק ו ר ט י ה ו ב פ מ ל י י ה ,ו א ס ו ר בפםיקיא ו ב פ ו ג ד ה . מן ה מ ל ב ו ש א ס ו ר ב כ ל מ י נ י מ ל ב ו ש ו מ ו ת ר באילו. הנודר נמצאנו למדים שהירושלמי מקיים א ת גירםת ה ת ו ס פ ת א ב ר י ש א ,א ב ל א י נ ו מ ז כ י ר מ כ נ ס י ם ו כ ו ב ע .ו ע י י ן מ ״ ש להלן. , ובבבלי נ ״ ה ב :תניא הנודר מן הכסות מותר ב ש ק וביריעה ובחמילה ובפםקיא לברר ו ב ם ק ו ר ט י א ובקטבליא ואנפליא ופליניא ומכנסים ואסור בפונדא ו כ ו ב ע .ועלינו מ ת ח י ל ה א ת ט י ב ה ב ג ד י ם ש נ ז כ ר ו כ א ן ,ו ה ם פ ו נ ד א )חגורה ,(funda ,פ ס ק י א ),(paada ,fasciaו א ף ה י א מ ע י ן פ ו נ ד א ( ,ם ק ר ט י א ) ל ב ו ש ש ל ע ו ר ,ע י י ן מ ״ ש ל ע י ל ש ב ת ,ס ו ף ע מ י 7 8ו א י ל ך ( אנפיליא ) i n p i l i aנ ע ל י ל ב ד ( ו פ ל מ י א ) כ נ ר א ה (pe/xivd\iaמ כ נ ס י ם קצרות(21. t וקבוצה זו ב מ ש נ ת נ ו )כלים פ כ ״ ז מ״ו( :א ל ו נ מ ד ד י ן כ פ ו ל י ן ,א מ פ י ל י א ו פ מ ו ל י נ י א ו מ כ נ ס י ם ו כ ו ב ע ו כ י ם ש ל פ נ ד י א ,ו ע י י ן ב פ י ה ״ ג שם ,ס ו ף ע מ ׳ 7 0ו א י ל ך ,ו ב ה ע ר ו ת מ ה ר י ״ ן א פ ש ט י ן שם. ו ה מ פ ר ש י ם ה ג י ה ו א ת ה ת ו ס פ ת א ע ״ פ הבבלי. ברם קשה מ א ד להגיה נ ג ד א ר ב ע נוסחאות ש ל התוספתא .ו ל א ע ו ד א ל א שגם הירושלמי מקיים א ת נוסח התוספתא ,ולפיו הנודר מן הכסות מותר בפמלייה ,ו מ ה ל י מכנסים קצרות מ ה ל י ארוכות. א ד ם ש ב א ״ י ל א ק ר א ו ל מ י נ י ם ה ל ל ו מלבושים22. .13-11 וחצר, א מ ׳ לבוש צ מ ר כיצד היה ר׳ קונם צ מ ר וחצר, ואמי ובעל כרחינו א נ ו אומרים שבלשון בני , ו ע י י ן מ ״ ש ל ע י ל ח ״ ב )שבת( ,ע מ .79—78 יהודה א מ ׳ ה כ ל ל פ י עולה עלי, קונם צ מ ר אסור הנדר ,ה י ה לטעון עולה עלי, ומותר אסור צמר טעון ללבוש. ללבוש היה ומותר !3תולדות ה ט ב ע סי״ח פי״א סי׳ ק״ט ואילך. >! עיין ל ה ל ן שם סכ״ב פכ״ה ס י ׳ קל״ו. !5עיין ב ס פ ר ו של Oribasiusהנ״ל )לעיל פ״ג ,ה ע י (3ס״א פ״ו ,ובהערות שם ,ע ט ׳ 559ואילך. שם ,ע מ ׳ 619ואילך. !8תולדות ה ט ב ע סי״ח פ״ז סי׳ ע״ד-ע״ו. ל! עיין ב ה ע ר ו ת ^ O r i b a s i u sהנ״ל )לעיל ה ע י , ( 1 5עמי .567 !8ברמב״ן מ״ט א׳ לנכון :ח ל י ק א ,וברשב״א שם :חלוקה .ובר״ן נ״א א ׳ )בד״ר( :ח ל ק א , וכ״ה בנ״י ועוד ,עיין מ״ש ל ע י ל בפנים ,סד״ה ומותר. »י ל פ י פשוטו פירושו שמותר ללבוש .ועיין במאירי ובנ״י מ ה שהביאו בשם יש מפרשים. 20ב נ ד ע ב ה וזול ,עיין תוספתא כ ל י ם ב״ב פ י ה הי״א ,ותסיר שם ח״נ ,ע מ ׳ ,87ומ״ש ל ע י ל ה״ג )שבת( ,עמי .78ועיין ב ל ק ס י ק ו ן ללשון סורית של פיין סמית ,ע מ ׳ ,1305ע ר ך חמילתא .ועיי״ש, ע מ ׳ ,1304ע ר ך ח מ ל ,3ואנו רואים שפועל ז ה פירושו ש לכרוך ,ל ע ט ו ף ,לחגור ,עיי״ש. ! 2עיין ב״ר הוצ׳ תיאודור־אלבק ,ע ס י ,1019בשנו״ם ו ב ה ע ר ו ת שם. 22וכמו שאמרו בירושלמי שם בפירוש :הנודר מ ן ה מ ל ב ו ש . . .מ ו ת ר באילו. , נדרים פ״ד ע מ 112-111 458 , ל ט ע ו ן .וכ״ה)״ר יהודה״( גם בכי״ע ובקג״נ ובבבלי נ״ה ב׳)וכן מוכח ממשנתנו שנביא להלן(. ובד בטעות :ר׳ מאיר .ובד :והצר . . .והצר .ובכי״ע :והוצר . . .והוצר .ובקג״נ :ו ה צ ד . . . וחצד ,ואף וחצר־והצר ,והצטער. ובמשנתנו פ״ז מ״ג :אמר קוגם צמר עולה עלי מותר להתכסות בגיזי צמר וכו ,ר׳ יהודה אומר הכל לפי הנודר ,טען והזיע והיה ריחו קשה ,אמד קונם צמר ופשתים עולה עלי מותר להתכסות ואסור להפשיל לאחוריו .ובבבלי נ״ה ב הביאו את הברייתא שלנו בשינוי סדר, וגרסו ״והצר״ אצל לבישת צמר ,״והזיע״ אצל טעיגת פשתן .ובירושלמי םה״ג ,מ׳ ע״ג ,פירשו את משנתנו הנ״ל ע״ם הברייתא כאן ,אלא שגשמט שם חלק ע״י הדומות ,עיי״ש .ובשטמ״ק נ״ה ב כתב בשם הרא״ם :ו ב ת ו ס פ ת א ליתא חך סיפא .וכנראה שכוונתו שלא שנו שם :היה טעץ פ ש ת ן וכר .ואפשר שהיה לפניו הסרק ברישא של התוספתא שהיא הסיפא של הבבלי. ובר״ן נטה לומר שר׳ יהודה של משנתנו ור יהודה של הברייתא חולקים ,ואץ כן דעת רוב הראשונים .ועיץ בצפנת פענח פ״ח מה נדרים ה״ח .ובםיה״מ להר״מ מוכח שר יהודה חולק על הת״ק ,וכן משמע קצת מדברי הירושלמי םם״ח ,מ״א ע״א ,כמו שהעיר הרשב״א נ״ה ב . אבל דעת הרמב״ן ,הרנב״י ,הריטב״א ועוד ,שאץ ר יהודה חולק על הת״ק אלא מפרש יותר. ועיץ בפי הר״א מן ההר ,עמ קט״ו. .15-13ק ו נ ם כ כ ר ז ה ש נ י ט ו ע ם א ם א ל ך ל מ ק ו ם ם ל נ י ל מ ח ר ,א ם א כ ל ה ר י ה ו א ב ל א י ל ך ,א ם ה ל ך ה ר י ה ו א ב ל א י ח ל ד ב ר ו .בבלי ט״ו ב .ובמאירי שם )י״ג ע״א מן הספר( ט״ם ,וצ״ל שם כמו שהוא בבבלי שלפנינו ובתוספתא )וכן תוקן בהוצ ר״א לים ,עמ ם״ג( ,וכן מוכח מפירושו שם .ופירשו בבבלי שם )לרב יהודה( שבאמת אסור לו לאכול שמא ילך ,אלא שאם עבר ואכל ,אסור לו ללכת ,ואם הלך אחרי שאכל הרי הוא בבל יחל .והברייתא נסמכה למשנתנו םפ״ז .ומכאן ואילך הן שתי הוספות מופשטות. .17-15א ף נ ד ר י ם ש א מ ר נ ו מ ו ת ר י ן ,מ נ י י ן ש ל א י ה א א ד ם נ ו ד ר בהן על מ נ ת לבטלן ,ת ״ ל לא י ח ל דברו ,שלא יעשה ד ב ר י ו חולין. ד ב ר א ח ר וכר .הרשב״א,״ המאירי *«,הרא״ש ,הר״ן ובעל נימוקי יוסף הביאו תוספתא זו ברפ״ג)כ״א א ( בקשר עם ארבעת הנדרים שהתירו החכמים .וכן בר״מ ס״ד מה נדרים ה״ד: ומנין שאפילו ארבעה מיני נדרים אלו שהן מותרץ שאסור לו לאדם להיות נודר בהן על מגת לבטלן .תלמוד לומר וכר .ובםמ״ג לאוץ רמ״ב ,ע״א ע״ב :וגרםינן בירושלמי בפ״ב דנדרים ובתוספתא מניץ שאפילו ארבעה מיני נדרים אלו שהן מותרץ שאסור וכר .והעתיק את לשק הר״מ ,ופתח במקור ההלכה ,כדרכו תמיד ,עיץ מ״ש לעיל ח״ב )בכורים( ,עמ ,846ובהערה 56 שם .וכן במה״ג מטות ,עמ ש :ד״א לא יחל דברו ,מניץ שאפילו ארבעה נדרים שהתירו חכמים, והן נדרי זירוזץ ונדרי הבאי ,ונדרי שגגות ,ונדרי אונםץ ,שאסור לו לאדם וכר ,כלשץ הר״מ. ודווקא כשנשבע לכתחילה על מנת לבטלן ,עיץ בחי הרשב״א רם״ג הנ״ל .ועיץ בטיו״ד סי׳ רי״ד ובב״י שם. , , , , , , , , , , , , , , , , , , , ברם בירושלמי רם״ב )שציץ לו בםמ״ג הנ״ל( ,ל״ז ע״ב :אלו נדרים מותדץ כר )כלומר, משנתנו רפ״ב בעניין הנודר בדבר האסור( .לה .אץ אדם אוסר עליו אלא דבר שהוא לה .תני דבית רב פליג ,מניין לנדרים שהן מותרץ לך מן השמים ,ובני אדם נוהגץ בהן באיסור שלא תהא נודר ומבטל ,תלמוד לומר לא יחל דברו ,שלא יעשה דבריו חולץ .הוץ בעיי מימר כגון הקרבן בשבועה ,הא שאר כל הדברים לא ,אתא מימר לך אפילו בשאר כל הדברים .ונתפרש25 , 2 3 ברשב״א :נודר בהם ע ו ל ס י ת לבטלן ,וציל :על מנת לבטלן. ושם בטעות :בתוספתא שבפרק ראשון ,אבל ברשב״א לנכון :תוספתא בפ״ד דםכלתין. יוונית ויוונות בא״י ,עמ׳ 104ואילך. 24 26 , , נדרים פ״ד ע מ 112 459 שכוונת הירושלמי היא לאדם שנשבע בחיי הקרבן נ״הקרבן ב ש ב ו ע ה ׳ /א ב ל קרבן ב נ ד ר הרי אסור מן התורה( ,שבועה רגילה בפי האנשים כשבועה גמור 26.והסיקו שכן הדין ב כ ל הדברים ה שגהגו בהן איסור. ולהלן שם ונראה שאפילו בחיי הקייץ א ס ו ר להשבע ע ל מנת לב ל27. ט בירושלמי :ר ב כדעתיה ו כ ר מניין ל נ ד ר י ם שהן מותרין ל ך מן השמים ו כ ר . , ובבבלי פ״א ב :דתניא דברים המותרים ואחרים נהגו בהן איסור אי אתה רשאי לנהוג בהם היתר כדי לבטלן ,משום שנאמר לא יחל דברו. , הברייתא שלפנינו יחד עם ה״דבר א ח ר / ד ב ר אחר לא יחל ד ב ר ו ו כ ר מני ר״ג היא .והיא דאמר ופירש במיוחס לרש״י :מני רשב״ג 28היא. לעיל י פ ר לה הואיל ונהגה בו איסור ,והיא סבורה שתהא אסורה להציע לו מטתו ולמזוג בום אינו רשאי לנהוג בהן היתר אלא אם כן מ פ ר לה. , ו ל ע י ל שם בבבלי ט״ו א :רבינא א מ ר ל ע ו ל ם כדקתני )כלומר ,קונם שאני ישן ו כ ר , ו א ע פ ״ י שאין נ ד ר ח ל ע ל ד ב ר שאין בו ממש( ,ומאי ב ל יחל מדרבנן .ומי איכא ב ל יחל מדרבנן ? אין ,והתניא דברים המותרין ,ואחרים נהגו בהן איסור אי אתה רשאי להתירן בפניהם ,שנאמר ו כ ב ר כתבו בתוספות שם :תימה מה עניין זה לנהגו בו איסור. לא יחל דברו. , אי אתה רשאי לגהוג בהן היתר בפניהן כדי לבטלן ש נ לא יחל דברו. אבל בכי״מ שם: ונראה שהיא הברייתא שלפנינו ,והמלה ״בפניהן״ היא באשגרה מפסחים וממגילת )עיין להלן( ,וצריך למוחקה ,ואינה , עניין לכאן. מניין אתה אומר דברים המותרין וכן במה״ג מטות ,עמ׳ ש :ד״א לא יחלל דברו. ואחרים נהגו בהן איסור ,אין אתה רשאי לנהוג בהן היתר כדי לבטלן ,ת ״ ל לא י ח ל ל דברו. מכאן א מ ר ו האומר קונם שאיני ישן שאיני מ ד ב ר שאיני מהלך א ע ״ פ שאין כאן נ ד ר אין מ ו ר ץ , לו לנהוג בהן היתר ו כ ר ,כלשון הר״מ בםפ״ג מ ה נדרים. , ובבבלי פסחים ג םע״ב :איתיביה אביי דברים המותרים ואחרים גהגו בהן איסור אי אתה רשאי להתירן בפניהם ו כ ר ,בכותאי. וכן הובאה ברייתא זו בבבלי מגילה ה׳ ב /וכגירםת כי״ל, עיי״ש בדק״ם ,עמ׳ , 1 4הערה ל /ואינה עניין לברייתא שלפנינו כלל. .18-17 לעצמו. אחר דבר יחל לא שאפי דברו, , חכם אין מפר וכע״ז בהמשך הברייתא בבבלי פ״א ב /א ב ל בכי״מ שם חסרה בבא זו. , וכן בספרי , מטות פ י קנ״ג ,ע מ : 2 0 0לא יחל דברו ,שלא יעשה דבריו חולין ,הרי שהיה חכם לא לעצמו. והדין נותן אם מי פ ר לאחרים לא יפר נדרו יפר לעצמו ,ת ״ ל ל א יחל ד ב ר ו ו כ ר . לו ונקטו , לשון ״הפרה״ משום ש ב כ ל הפרשה בספרי שם מדברים ב ״ ה פ ר ה /והוא ר ג י ל בלשון תנאים אפילו א צ ל ה ת ר ת חכם ,עיין בתוספות ב כ ו ר ו ת ל״ז רע״א29. , ו ב ב ב ל י פ״א ב )לעיל מן הברייתא שלנו( :ד ב ר אחר לא יחל ד ב ר ו מכאן ל ח כ ם שאין מתיר נ ד ר י עצמו. הנדרים אדם מתיר חוץ מ נ ד ר י עצמו. וכן בנגעים ספ״ב :כ ל , ו ב ס יחוסי תו״א כ ת ״ י ,ע ר ך ר ב יעקב אחוה ד ר ב אחא ב ר יעקב :וכן לא יחל ד ב ר ו לא יעשה ד ב ר ו חולין ,כדדריש בתוספתא פ ר ק ה נ ו ד ר מן הפירות ובירושלמי דאילו מותרין ,כמו שכתבתי למעלה ב ס ד ר ה ל ל בנו של ר״ג. .19-18 נכסים קונם אמ׳ עלי אם השאילני לו יש לי קרדומך, קרדום, אמ׳ בידוע קרדום שאין לו שאני קנוי, קרדום. קונם בכי״ע :אמ׳ ק ר ד ו ם שאני קנוי ו כ ר ,וכ״ה הפירוש גם ל פ נ י נ ו שאמר קונם קרדום ו כ ר . ופירוש התוספתא הוא שכיוון שאמר קונם ק ר ד ו ם שאני קנוי ,הרי נ א ס ר עליו הקרדום בהנאה ,ו כ ב ר אין 26 27 28 29 שם. עיי״ש ,עמ׳ 99ואילך. עיי״ש ,עמ׳ .107 המפרש נרס רשב״ג נם לעיל בסונייא שם ,במקום ר״נ שלפנינו. ועיין במשנתנו פ״ח מ״ז ולהלן שו׳ 28ואילך ועוד .וכן משתמשים נם האמוראים ,עיין בכורות , נדרים פ׳׳ד ע מ 112 460 ל ו קרדום ,וממילא א ם חזר ואמר קונם נ כ ס י ם ע ל י א ם יש ל י קרדום ,בידוע שאין ל ו קרדום, ונכסיו מותרין. וכן בירושלמי פ ״ א רה״ב ,ל ״ ו ע״ד ,א ל א שהמפרשים ז ״ ל נשתבשו מאד כפירושו ,והנכון כ מ ו שפירש בח״ד כאן ,וכ״ה שם :ע ד כדון ע צ מ ו ) כ ל ו מ ר ,אם א מ ר בפירוש :קונם נכסי א מ ר ל ו השאילני קרדומך. אמר קונם קורדום יש ל י קונם נכסיי ע ל י ויש ל ו קורדום נכסיו א ם ו ר ץ ,נ נ ש א ץ לזה קורדום. והיא מהו שיקדיש לשמים בלשון קונם30. שלפנינו. התוספתא נישמעינה מן הדא. עלי(, ומכאן ראייה שאדם מקדיש לשמים ב ל ש ץ קונם ,ו ל פ י כ ך כ ב ר א ץ ל ו קורדום ,ודחה הירושלמי :שנייא היא ש ב ו ב ל ש ץ שהתפיס א ת הקרדום ב ו ב ל ש ץ התפיס ב ו א ת 3 מה נפשך ק ד ש קורדום] ,לא[־ קדשו נ כ ס י ם )שהרי אין ל ו קורדום( .ל א קדש ק ו ר ד ו ם הנכסים. )משום שהקדיש לשמים ב ל ש ץ קונם ,ואינו תופס( אפילו נכסים ל א קדשו33. מברייתא זו ל א לכאן ו ל א לכאן. וממשיך הירושלמי :אילו א מ ר קונם קורדום יש לי ,וחזר ו א מ ר ק ו נ ם נכסיי ) ע ל י ( ״ ויש ל ו ק ו ר ד ו ם נ כ ס י ו אםורין ,יאות. שנכסיו וממילא אין ראייה כ ל ו מ ר ,אילו אמרה הברייתא להפך, אסורץ ,יאות הייתי פושט ממנה שאדם מקדיש לשמים ב ל ש ץ קונס ,ו ל פ י כ ך נכסיו 3 אסורין *,שהרי שיקר ,והיה ל ו קורדום ,א ב ל עכשיו שהוא א ו מ ר נ כ ס י ו מותרץ ,א ץ ראייה ל א וחוזר הירושלמי ודן :אילו א מ ר נכסינו[ מותרין ,וקם ליה ,יאות6.נ לכאן ו ל א לכאן כלעיל. לא א מ ר א ל א שאין לזה קורדום )כלומר ,הרי נתנה ט ע ם לדבריה( ,הא א ם יש ל ו ק ו ר ד ו ם נ כ ס י ו הדא אמרה שקדש ק ו ר ד ו ם )ולפיכך א ץ ל ו קורדום( .הדא אמרה שקדשו נ כ ס י ם • אסורץ.״ 3 )כלומר ,א ם א מ ר ב ל ש ץ קונם( ,הדא א מ ר ה שאדם מקדיש לשמים בלשון קונם. ו ב ב ב ל י ל ״ ה ר ע ״ א הובאה ברייתא כ ע ץ זו ,והיא ברייתא אחרת ,ואין להכניס א ת עניינה ל ת ו ס פ ת א שלנו. .20-19 הקייץ מן הגודר בעמקים, הקייץ עד אסור בגליל שיגיעו וירד לעמקים, הקייץ בגליל. אע״ס שהגיעו וכ״ה )״מן״( גם בד, , בכי״ע ובירושלמי פ ״ ח םה״ה )םה״ד( ,מ״א ע״א .א ב ל ב ב ב ל י ם ״ ב ב :תגיא הגודר ע ד הקיץ בגליל ו כ ר ,ו כ צ ״ ל גם לפניגו. .22-20א מ ׳ סתם כל עד הפסח, ר , יוםה אסור עד בראשוגה היו שחיטת הפסח, א ו מ׳ הגאה המודד משחרב בית מחבירו המקדש, אסרו , ה י ו ם כ ו ל ו .במשגתגו פ ״ ח מ״ב :ע ד הפסח א ס ו ר ע ד שיגיע .ו מ פ ר ש ר יוסי שהלכה זו קיימת ר ק אחרי שחרב הבית ,שאין שם קרבן פסח ,א ב ל בשעה שיש שם קרבן פסח ,ודרכן ש ל בגי א ד ם ״ 3כלומר ,אם ל א א ס ר .עלי׳ א ל א סתם .קונם ד ב ר זה״ ,אם יש כאן כינוי להקדש ב ד ק הבית. ועיין בח״ד שקשר את הסוניא עם המחלוקת אם יש מעילה בקונסות ,ועיין ס״ש לעיל פ״ב ,שוי ,32 ד״ה ר׳ שמעון. ! 3ברור שציל :מותרין ,כהנהח ב ע ל ח״ד ,עיין להלן. 3 2 כצ״ל ,כםו שהגיה בח״ד. 3 3 ו א ע פ ״ י ש ט כ ס י ם אמר קונם עלי ,ט״ס אנו אוסרים שגתכוון להתסיס נכסים בקורדום ,כלשון הירושלמי :התפיס ב ו את הנכסים. 3 « כלומר ,אם שקדתי .וכאן אני נוטה מפירושו של ב ע ל ח״ד. כלומר ,אעפ״י שלא אמר .עלי״. 3 5 3 « כלומר ,אילו ה ס ת פ ק ה הברייתא ב ה ל כ ה ,ternולא היתה נותנת טעם לדבריה יפה היית אומר שיש כאן ממה נפשך. 3 7 כלופר ,םכאן שאם היען־ אומרים שאף שחל ההקדש עדיין יש לו קורדום היו הנכסים אסורין, שהרי יש לו קורדום. « בח״ד מגיה] :שלא[ קדשו נכסים. , נדרים פ׳׳ד עמ 112 להשתתף בחבורות הפםח>°. וכן א מ ר ו ב מ ש נ ת נ ו ס ״ ח ם מ ״ ה :ק ו נ ם יין ש א י נ י ט ו ע ם ע ד ש י ה א הפסח ,א י נ ו א ס ו ר א ל א עד חביריהם עם ולעזור א ס ו ר ז ה ע ד והנכון ה כ ל ל , ש י ג י ע , כ ל ר ׳ ש ז מ נ ו פגי )וצ״ל :פני( וכר. נוסחאות שיצא כר. הפסח״ י ו ס ח ו א מ ר ובכי״ע: , א ס ו ר א ס ו ר ע ד א מ ר ( עד וכר. ע ד ש י צ א . עד ועיין מ ״ ש להלן בסמוך. פניו, עד וכר. מ א י ר ר ׳ א ו ׳ וכ״ה )״קבוע אסור״( בד. וכן בבבלי ס ״ א ב׳ וקידושין ואשר לגירסא ״ ע ד פניו״ ,הרי בד הגירסא עד לפני וכר ,וכ״ה שבבבלי כאן ס ״ א ב׳ וברוב בברייתא , פ ״ ח מ ״ ב :ע ד לפני»> ה פ ס ח . ר׳ מאיר אומר אסור ע ד שיגיע ,ר יוסי אומר אסור זה ה כ ל ל כ ל שזמנו קבוע ,ואמר ע ד שיגיע ,אסור ע ד שיגיע. ״ ע ד פני הפסח״ ,ולר׳ ע ד זמן שיגיע. ולפ״ז באמר ״עד ולא נחלקו ר׳ מאיר ור מאיר כוונתו ע ד פרום הפסח, , יוסי אלא ע ד שיגיע ע ר ב הפסח )עיין להלן( יוסי כוונתו ע ד פינויו.״ ולעיל עד , ק ב ו ע )כלומר, כולי עלמא מודי שאינו אסור אלא באומר עד נתכוין אלא זמן שחיטת ה מ ש ג ה )עיין להלן בסמוך(. ובמשנתנו ולר׳ א ו מ הוא בכי״ע :כל שזמנו קבוע א ם ״ ד ב׳ :זה ה כ ל ל כ ל שזמנו קבוע עד להכירו39, זה ל י ל ה פ ס ח ,ש ל א נ ת כ ו ן ז ה א ל א ע ד ש ע ה ש ד ר ך ב נ י א ד ם ל ש ת ו ת יין. .23-22 עד איש לא 461 א מ ר ר׳ יוסי בפירוש ש א ם א מ ר ע ד הפסח )שלא בזמן הבית( הרי הוא אסור בסמוך ש י צ א כ ל היום ש ל ע ר ב פסח ,וכאן הוא סובר שאם א מ ר ע ד פ נ י ו ) כ ל ו מ ר ש ל היום הנ״ל( אסור שיצא ,והיינו ע ר ב הפסח ,ש א נ ו עוסקים בו ,ולד׳ יוסי אין ה ב ד ל בין א ם א מ ר ע ד הפסח ) ש ל א בזמן הבית( ,לבין א מ ר ע ד פני הפסח ,ובשניהם אסור ב ע ר ב ה פ ס ח כ ל היום כולו ,א ב ל ל ר ״ מ א ם אמר ע ד פני הפסח מותר ב ע ר ב הפסח ,ואם א מ ר ״ ע ד הפסח״ )שלא בזמן הבית( כולי ע ל מ א מודים אסור ע ד שיגיע הפסח ממש ,וכסתם משנתנו. שהוא ובירושלמי בפסח שהוא מותר, הוכח״ גרידא ,וכמו שמוכח מן התוספתא כאן«. 68ו א י ל ך ,ו ע נ ד .24עד במשגתגו עד רע״א, ע ד שיגיע וההין א מ ר ע ד שיצא. וכבר מכמה מקומות שאין פרוס הפסח אלא ערב הפסח מ מ ש ,״ ולפ״ז כל המחלוקת היא בערב הפסח עמ׳ )ס״ח םה״ג, מ״א ובמקבילה מה פליגין בפרום הפסח ,ההין א מ שבקידושץ , הנ״ל(: א ״ ר אבין הכל מודין ועיין עכשיו במבוא לגוה״מ ש ל מהרי״ן אפשטין, .1305 ג ש מ י ם , ש י פ ס ק ו ל י ל י ע ד ט ו ב י ו ם ה ר א ש ו ן פ ״ ח מ״ה :ע ד שיפסקו הגשמים ,ע ד ש י צ א גיסן כולו ,ד ב ר י ר שיעבור עומדים הפסח. בשיטתם ובירושלמי במשנת תענית כאן ס״א םה״ז )םה״ה(, אבל םמ״ב. מ״א ע״א, ברישא , פירשו של מאיר. שר משנתגו , ש ל פסח. ר׳ יהודה אומר מאיר ור׳ יהודה בתעגית שם אמרו: ר׳ יהודה אומר העובר לפני התיבה ו כ ר ביום טוב הראשון ש ל פסח ,הראשון מזכיר ,ה א ח ר ק אינו ובבבלי ש ם ד׳ ב׳ :ת ר י תנאי א ל י ב א ד ר מזכיר. והתוספתא ועיין , יהודה. ועיין ירושלמי ש ם פ ״ א ה״ב ,ס ״ ד ע״א. שלנו היא כאידך תגא דר׳ יהודה הסובר שמפםיקין לשאול ע ל הגשמים בתחילת הפסח. שי״ק ,ד״ה ר״מ ,ומ״ש באור שמח ס״י מה , נדרים הי״א ,ד ״ ה מחלוקת. » 3ע י י ן ב מ ש נ ת פ ס ח י ם פ ״ ה ט י ט . *0ו ע י י ן ב ב ל י ת ע נ י ת ד ׳ ב ׳ ,ו א י נ ו ע נ י י ן ל כ א ן . !> ב מ ש נ ה ש ב ב ב ל י כ י ״ ם ו ב מ ש נ י ו ת כ ״ י ע ם ס י ה ״ מ ל ה ר ״ ם ו ב ה ׳ ה מ י ו ח ס ו ת ל ה ר י ״ ף ,ב ת ו ס פ ׳ ר י ״ ד , במיוחס עד ל ר ש ־ י ,ב ר י ט ב ׳ א ,ר א י ש .ר י ן ,נ״י ו ע ו ד .ו ב ר ם ב ״ ם ס י י מ ה ׳ נ ד ר י ם דדז ו ב ב ב ל י קידושין ס ״ ד ב ׳ : פני. 4 2ע י י ן י ר ו ש ל מ י כ א ן פ י ח ה״נ ,ס ״ א ר ע י א ,ק י ד ו ש י ן פ ״ ג ה י ״ א , •3ס פ ר ה י ו ב ל ל כ ב ו ד ר ״ א מ ר כ ס ,ע ם ׳ ר צ י ח ,ו א י ל ך . ** ו א י ן ל כ ך ס ת י ר ה מ מ ק ו ר ו ת א ח ר י ם ,ע י י ן מ ש י ש . »« ע י י ן ם י ש ב ס ה י י ה נ י ל . ס Yסע״ב ,ובבלי שם ס״ה א׳. , נדרים פ״ד ע מ 113-112 462 .25-24ע ד ח ג. שייעקרו סוכות, לילי יום טוב אסור עד של האחרון כ ל ו מ ר ,אעם״י ש א ץ עוקרין ו ם ו ת ר ץ א ת הסוכות א ל א ע ד א ח ר י י ו ם ט ו ב האחרץ ש ל חג, שהרי אין ם ו ת ר ץ אהלים ב י ו ״ ט « ,מ ״ מ ל א נ ת כ ו ץ זה א ל א לזמן שבני א ד ם חייבים לישב בסוכה, ובלילי יום ט ו ב האחרץ ,כ ב ר ע ק ר ד י ר ת ו מן הסוכה ,והתנא בא״י קאי. ה ר א ש ו ן .ו כ ״ ה בד .ובכי״ע :ע ד א ד ר ע ד א ד ר ,ו צ ״ ל שם :ע ד א ד ר ,ע ד .25ע ד א ד ר , א ד ר נהראשון[ .ו א ף ל פ נ י נ ו הכוונה כן .ו א ם נ ד ר ו נ ת ע ב ר ה השנה אינו א ס ו ר א ל א ע ד א ד ר הראשץ. ובמשנתנו פ ״ ח מ״ה :ע ד ר א ש א ד ר ,ע ד ר א ש א ד ר הראשץ. , ו ב ב ב ל י ם״ג ב הביאו א ת הברייתא ש ל נ ו והוכיחו מן הסיפא ,שמדברים כאן ב ל א י ד ע ב ש ע ת נ ד ר ו ש ת ת ע ב ר השנה. .26-25ו א ם היתה שנה אסור מעוברת, עד אדר וכ״ה ב כ י ״ ע שיני. ופירושו ו ב ב ב ל י ה נ ״ ל )בבבלי :ע ד ד ״ ח אדר( ,א ל א שבשניהם חסרה המלה ״אסור״ ,והיא היא. שאם בשעת נ ד ר ו כ ב ר ידעו שהשנה מ ע ו ב ר ת א ס ו ר ע ד א ד ר השיני ,כ מ ו שפירשו ב ב ב ל י ה נ ״ ל , ועיין גם בירושלמי ם ״ ח ה ״ ז ) ה ״ ו ( ,מ ״ א ע״א. ובד :א ם היתה ש נ ה מ ע ו ב ר ת בספר אחד אסור עד אדר נ ו ת נ י ן לו עד א ד ר שני. שני .ו ל פ י גירםת ד עוסקת הברייתא ש ל נ ו בשטרות ,כ ל ע י ל מגילה ם ״ א םה״ו ומקבילות )עיין מש״ש( ,ו א ם כ ת ב ב ש ט ר ש י פ ר ע ל ו ב א ד ר ואח״כ נ ת ע ב ר ה השנה פ ו ר ע ל ו ב א ד ר ראשץ ,א ב ל א ם כ ב ר ידעו שהיא מ ע ו ב ר ת ב ש ע ת כ ת י ב ת השטר נ ו ת נ ץ ל ו ל ל ו ה זמן ע ד א ד ר שני .ו ע י ץ בירושלמי הנ״ל. .28-26 לבניך אונם, האומר קונם שני לחבירו כור אחד של חטים, משתה, או גשמים, או א ם ל א ו אסור. ושתי נהנה לך אם אי אתה בא חביות מותר, ש ל יין, ולעולם ונוטל וארעו אבל, , א ס ו ר וכו . או בכי״ע :מותר, , , ו ק מעתיקים בשם התוספתא ב ר ש ב ״ א כ ״ ד רע״בל> ובמאירי כ ״ ד א ) ה ו צ ר ״ א , לים ,ס ו ף ע מ ק״ח( :ו א ם ל א ו אסור .ובד :ו א ם ל א ו ל ע ו ל ם אסור. ש ת י נוסחאות ,נוסחת כ י ״ ע )והראשונים הנ״ל( ונוסחת כי״ו. ו נ ר א ה שיש כאן ת ר כ ו ב ת ש ל ו ל פ י נוסח כ י ״ ו פירושו שאם א י ר ע ו אונם ו ל א היה י כ ו ל ל י ט ו ל א ת המתנה ל ב נ י ו מ ו ת ר ליהנות ממנו כ ל ז ק ש ל א ע ב ר האונס, ו ל ע ו ל ם )כלומר ,כ ש ע ב ר האונס( אסור ,ואין אומרים כ י ו ץ שלא היה י כ ו ל לקיים מ י ד א ח ר י ה נ ד ר כ ב ר ב ט ל הגדר .וגירםת כ י ״ ע מחוורת יותר .ו כ ל העניץ יתפרש להלן בסמוך. .32-28ע ד אומ , אף זה אלא אמרת נהנה אתה חביות שיפר את יכול מפני לי ש ל יין. אם נדרו להפר את נדרו שלא כבודי ,זהו אי א ת ה וכע״ז בד. על פי חכם, דברי על פי חכם, כבודי .וכן נותן ר׳ לבניי האומ כור , מאיר. יאמר לחבירו אחד של וחכמים לו קונם שאין חטים, ושתי - ובכי״ע :״וכן האומר ל ח ב י ר ו ק ו נ ס שאתה נהנה ל י ׳ . חםר. ופירושו ,ו ק היא המחלוקת ב א ו מ ר ״ א ם א ת ה הנ״ל. ו ב ר ש ב ״ א ו ב מ א י ר י ח ס ר מה שהעתקנו כאן. נותך, כלום והשאר כ מ פ ו ר ש בסיפא ש ל מ ש נ ת נ ו ו א ץ שם השמטה בדבריהם ,א ו ק י צ ו ר ב כ ו ו נ ה ע ד הבבא הבאה ,א ל א ש כ ל זה היה ח ס ר ב ס פ ר י התוספתא שלפניהם ,ע י ץ מ ״ ש להלן. ובמשנתנו פ ״ ח מ״ז :האומר ל ח ב ר ו קונם שאני נהנה ל ך א ם אין א ת ה ב א ו נ ו ט ל ל ב נ י ך כ ו ר א ח ד ש ל ח ט ץ ושתי חביות ש ל י ץ ,ה ר י זה י כ ו ל ל ה פ ר א ת נ ד ר ו ש ל א ע ל פ י חכם ,ו י א מ ר ל ו כ ל ו ם א מ ר ת א ל א מפני כבודי ,זהו כבודי. ו ק האומר ל ח ב י ר ו קונם שאתה נהנה ל י א ם א ץ אתה , ב א ונותן לבני כ ו ר א ח ד ש ל ח ט ץ ושתי חביות ש ל י ץ ,ר מ א י ר א ו מ ר א ס ו ר ע ד שיתן ,וחכמים א ו מ ר י ם א ף זה י כ ו ל ל ה פ ר א ת נ ד ר ו ש ל א ע ל פ י ח כ ם ,ו י א מ ר ל ו ה ר י א נ י כ א ל ו התקבלתי. 4 8 עיין מיש ל ע י ל ח ״ ד )סוכה( ,ס ו ף ע ט ׳ .840 ל> בחי׳ הרשב״א שלפנינו ה ס ר ו ח ה ס ל י ם .א ב ל אר ,א ב ל ה ן ישנן ב ה ב א ה שבשטסיק בשם הרשב״א. נדרים פ״ד ענד 113 463 ו ל א נ ת ב א ר ב מ ש נ ת נ ו א ם ר׳ מ א י ר חולק גם ע ל ה ר י ש א ,ו ב ב ב ל י כ ״ ד א ׳ מ ש מ ע ש ר ״ מ , א י נ ו חולק ע ל ה ר י ש א ,עיין ב ת ו ס פ ו ת ם ״ ג ב /ד ״ ה ר ״ מ אמר ,ו ב ר ש ב ״ א ו מ א י ר י ו ר ״ ן כ ״ ד א , ועיין ב מ ע ש ה רוקח ע ל ה ר ״ מ ס פ ״ ח מ ה ׳ נ ד ר י ם ,ו ע י י ן ב ב ל י גיטין ע ״ ד ב / ע י י ״ ש ההסברים. א ב ל ב י ר ו ש ל מ י כאן פ ״ ח ה י ״ א ,מ ״ א ע ״ א :ר ׳ ח י י א ב ש ם ר ׳ יוחנן א ף ו ב י ר ו ש ל מ י בסוגיין. ה ר א ש ו ן במחלוקת .א ״ ר ז ע י ר א בסתם חלוקין ו כ ר .ו א פ י ל ו ר ׳ ז ע י ר א מ ו ד ה שאין ה ב ד ל בין ה ר י ש א ובין הסיפא ,ו ה מ ח ל ו ק ת בין ד ״ מ ובין ה ח כ מ י ם א ם ס ת מ ו מ ע מ י ד ,ו ר ״ מ סובר ס ת מ ו מ ע מ י ד ,ו כ ל אחד א מ ר מ פ נ י כ ב ו ד ו דווקא ,ו ח כ מ י ם ס ו ב ר י ם ש ס ת מ ו א י נ ו מ ע מ י ד . הירושלמי והראשונים הביאו את ש ס ו ב ר ש ר ׳ מ א י ר חולק א ף ב ר י ש א ,ו ל א ר מ ז ו כ ל ל ל ת ו ס פ ת א כאן ש מ פ ו ר ש בה ש ר ׳ מ א י ר חולק ע ל ה ר י ש א ,והיה א פ ש ר ל ו מ ר ש ל א ר א ו א ת התוספתא ,א ב ל ה ר ש ב ״ א ו ה מ א י ר י ה ר י ה ב י א ו א ו ת ה ו נ ז ד ק ק ו ל י ר ו ש ל מ י ,ו ל מ ה ל א ה ב י א ו א ת ה מ ש ך ה ת ו ס פ ת א ש מ פ ו ר ש בה כ ד ב ר י ה י ר ו ש ל מ י ,ו ב ע ל כ ר ח נ ו א נ ו א ו מ ר י ם ש כ ל זה היה ח ס ר ל פ נ י ה ם ,כ פ י ש מ ו כ ח מן ה ה ע ת ק ה ש ל ה ם ש ד ל ג ו עליה ,ו ה מ ש י כ ו ל ה ע ת י ק א ת ד ב ר י ה ת ו ס פ ת א שלהלן. ו א ש ר ל ר י ש א ש ל ה ת ו ס פ ת א ה ר י מ פ ו ר ש בה ש א ם א י ר ע ו א ב ל ו כ ו ׳ מ ו ת ר א פ י ל ו ל ר ׳ מ א י ר ו ט ע מ ו מ ש ו ם שהן נ ד ר י אונסים .וכן ב מ ש נ ת נ ו פ ״ ג מ ״ ג :נ ד ר י א ו נ ס י ם . ו ח ל ה הוא ,א ו ש ח ל ה בנו ,א ו ש ע כ ב ו נהר ,ה ר י א י ל ו נ ד ר י אונסין. הדירו חבירו שיאכל אצלו ובבבלי כ ״ ד א׳ הוכיחו ממנה ש ה ח כ מ י ם ח ו ל ק י ם ע ל ר׳ א ל י ע ז ר בן י ע ק ב ו ס ו ב ר י ם ש א י ן כאן נ ד ר י זירוזין. ותירצו שאף ר״א אבל בן י ע ק ב מ ו ד ה בה ,מ ש ו ם ש ה י א מ ד ב ר ת במזומן ש ה ד י ר א ת המזמן ש י ק ר א לו ל ו כ ל א צ ל ו . ב ת ו ס פ ת א כאן ב ר י ש א א י א פ ש ר ל פ ר ש כן ,ש ה ר י מ פ ו ר ש בה :קונם ש נ י נהנה ל ך א ם א י א ת ה בא ונוטל וכו׳ ,אלא שהבבלי יתרצה כשם שתירץ את משנתנו בפ״ח מ״ז ,ושאני הכא שיכול לומר ל ו ל א ו כ ל ב א א נ א ,ואין כאן נ ד ר י זירוזין א פ י ל ו ל ר ״ א בן י ע ק ב ע י י ״ ש ,ו מ מ י ל א א י נ ו מ ו ת ר א ל א מ ש ו ם נ ד ר י אונםין. א ב ל ב י ר ו ש ל מ י פ ״ ג ה ״ ג ,ל ״ ח ע ״ א :מ פ נ י ש ח ל ה ,ה א א ם ל א ח ל ה לא. ד ר ׳ מ א י ר היא ,ד ר ׳ מ א י ר א מ ׳ א ס ו ר ע ד שיתן. אמר ר׳ ירמיה ו ד ב ר י ר ׳ י ר מ י ה מ פ ו ר ש י ם ב ת ו ס פ ת א כאן :ו א ם ל א ו )כגי׳ כ י ״ ע ו ה ר א ש ו נ י ם ( א ס ו ר ע ד ש י פ ר א ת נ ד ר ו ע ל פ י חכם ,ד ב ר י ר׳ מ א י ר ,כ ל ו מ ר ,א ם ל א א י ר ע ו א ו נ ס אסור ,א ב ל ל ח כ מ י ם מ ו ת ר א פ י ל ו ב ל י א ו נ ם מ פ נ י ש י כ ו ל ל ו מ ר זהו כבודי. .33-32 לביתיך היה שני מסרב נכנם, בהכירו בתוך שיאכל המשתה אצלו אסור, ח ס י ר ה ב כ י ״ ע ,ו י ש נ ה להלן א ח ר י ד ב ר י ר ׳ יהודה. בתוך לאחר המשתה, המשתה ו א ף ב ד ו ב כ י ״ ו נ כ פ ל ה שם. אמ׳ מותר. קונם ב ב א זו ונראה שהנכון כ ל פ נ י נ ו )ולהלן ה י א כ פ י ל ו ת ב ט ע ו ת ,ע ״ פ נוסח אחר ,מ ט י פ ו ס כ י ״ ע ( ,ו כ ״ ה ה ס ד ר ב ח י ׳ ה ר ש ב ״ א כ ״ ד ר ע ״ ב ובמאירי כ ״ ד א׳ הנ״ל. וכן ה ב י א ו ב ב א זו גם ה ר מ ב ״ ן ,ר י ט ב ״ א ,ר ״ ן ו נ י מ ו ק י י ו ס ף , וכן ה ב י א ה ר ב י נ ו ירוחם ,אדם ,נ ת י ב י ״ ד ח ״ ה )קרוב לסופו( ו ב ש ו ״ ת ה ר ש ב ״ ש ס י ש ״ ז , םפ״ח. ד ״ ה ומה. ו ב כ י ״ ע ובקג״נ :שיאכל אצלו במשתה ובו׳. ו כ ״ ה להלן ב ה ל כ ה ה כ פ ו ל ה גם ב ד ו ב כ י ״ ו ,וכן ג ו ר ס י ם כ ל ה ר א ש ו נ י ם ה נ ״ ל )חוץ מ ה ל ל ו ש נ ב י א להלן( ,א ל א ש ב מ א י ר י ח ס ר ו ת ה מ ל י ם ״שיאכל אצלו״. וברשב״א :בבית המשתה. א ב ל ב ד כאן ו ב מ א י ר י ה נ ״ ל :ב ת ו ך ה מ ש ת ה . ו ב פ י ׳ ר ״ א מן ההר ,ע מ ׳ ק ל ״ ד ,כ ת ב ע ל י ה :מ ם ת ב ר א ד ל א ו ה ל כ ת א היא ,ד א י ת ו ך ה מ ש ת ה אסור ,אי מ ל א כ ל עמו קאמר ,לאחר המשתה אמאי יהא מותר ו כ ר ,עיי״ש. ב כ ל אופן ב ר ו ר מן ה ת ו ס פ ת א כאן ש א ס ו ר ל א כ ו ל א צ ל ו בתוך ה מ ש ת ה ,ו ע י י ן מ ״ ש ל ה ל ן לעניין כניסה. ובמשנתנו ספ״ח :היה מסרב בחברו שיאכל אצלו ,א מ ר קונם לביתך שאיני נ כ נ ס ,ט פ ת צ ו נ י ן ש א י נ י ם ו ע ם לך מ ו ת ר ל י כ נ ס ל ב י ת ו ו ל ש ת ו ת מ מ נ ו צונין ,ש ל א נ ת כ ו ן זה א ל א ל ש ו ם א כ י ל ה ושתיה. ו כ ת ב ה ר א ״ ש ב פ ס ק י ו ם פ ״ ח :וגם ב א כ י ל ה ו ש ת י י ה ה ו א מ ו ת ר ש ה ר י ל א ה ו צ י א בפיו ,ו ל א ד מ י ל ר י ש א )כלומר ,ש ל מ ש נ ת נ ו ה נ ״ ל ( ,ד א י ש ו ת ב כ ל ל ה נ א ה היא. ב ט י ו ״ ד ס ו ף סי׳ ר י ״ ח . ו ע י י ן מ ״ ש ב ב ״ י ש ם וכן מ ״ ש ב כ ״ מ פ ״ ח מ ה ׳ נ ד ר י ם ה ״ י . וכן פסק וכבר תמה נדרים פ״ד עמי 113 464 , ר ב ר ו ך ק ל ע י במקור ב ר ו ך סי׳ כ ״ ט מ ד ב ר י ר ב י נ ו ירוחם ה נ ״ ל שכתב כ ד ב ר י הרא״ש ,והוסיף בתום מיד :ועוד פשוט התוספתא לפסק הרא״ש. , היה מ ס ר ב שיאכל אצלו במשתה ו כ ו /הרי ל ך שלא ר א ה סתירה בין , שלא נתכוין הרא״ש א ל א ובשו״ת מהרי״ט ח״א ס י נ״ה וסי׳ ק ״ י , לאכילה מחוץ לביתו ,א ב ל בתוך ביתו אסור ,והוא דחוק מאד ,ועיי״ש ב ס י קל״א. ובפי׳ הרדב״ז ל ה ר ״ מ פ ״ ח מה׳ נ ד ר י ם ה ״ י הביא את הבבא שלנו ,והוסיף אח״כ :ומשמע לי דדוקא לענין אכילה ושתיה ק א מ ר שאינו נ כ נ ס ל א כ ו ל ולשתות באותה סעודה ,א ב ל ל י כ נ ס לביתו בשעת הסעודה מותר ,ואינו א ו כ ל ושותה. ואין ספק שכן משמע מלשון הרמב״ם ,ועיין מ״ש להלן .א ב ל מרן בטיו״ד ס ו ף סי׳ רי״ח ,ד״ה תניא ,פירש גם א ת התוספתא כן .ב ר ם מפשוטה , ש ל לשון התוספתא משמע שאסור ל ו להכנם לביתו .וכן כ ת ב ב ס י הר״א מן ההר ,עמ׳ ק ל ״ ד הנ״ל: ואם פ י ר ו ש התוספתא ,ת ו ך המשתה א ס ו ר ליכנם לביתו ,ל א ו הילכתא היא וכוי.״ ועיין מ״ש להלן. ובבא זו בוודאי אינה ס ו ת ר ת א ת משנתנו ,שהרי כאן בבית המשתה עסיקינן ,ואפילו בכניסה בעלמא משמח את החתן ,ולשיםת כ מ ה מן הראשונים ,אומרים ש ב ע ב ר כ ו ת בפנים חדשות אעס״י , שאינו אוכל ,עיין בשטמ״ק כתובות ז סע״ב ,ומה שהביאו שם מ פ ר ק י ד ר ״ א ספי״ז ,ו ב ח י , , , הרמב״ן שם ח א ובהגהת הרמ״א אה״ע ס י ס ״ ב ס ו ף ם״ק ד . , ו ל פ י כ ך אם א מ ר קונם לביתך שני , נכנם )והיה שם משתה( בוודאי כוונתו גם לכניסה .א ב ל להלן א מ ר ר יהודה ש א ף ב ר ג ל הדין כן. ואפשר שבסעודת מצוה שמםובים ב ה רבים ,חושש שמא ל א יהא ל ו נעים ל ס ר ב כשיכנס ,ויהא , עומד בתוך היושבים ,וממילא כוונתו בדווקא שלא יכנס כ ל ל ,כ מ ו שכתב במהרי״ט ח״א ס י ק ״ י . , ועיץ בשו״ת מקור ב ר ו ך ס י כ ״ ט הנ״ל ,ו א ף הם סוברים שלשיטת התוספתא א ס ו ר להכנם לביתו, ולאו דווקא ל א כ י ל ה ולשתייה. ועיין מה שהאריך בזה בח״ד. ושיטת הרא״ש ל כ א ו ר ה נ ס ת ר ת מ ד ב ר י התוספתא בסוף פירקין ,א ב ל הברייתא שם ל א הוזכרה בראשונים ,ו כ ת ב נ ו שם שלפי הגירסא שלפנינו אינה הלכה ,עיי״ש. , ו ב ר ״ מ פ ״ ח מ ה נ ד ר י ם ה״י :וכן הקורא ל ח ב י ר ו שיםעוד א צ ל ו ומיאן ונשבע,״ או נ ד ר ,ש ל א יכנס לביתו ו ל א ישתה ל ו ט פ ת צונן ה ר י זה מ ו ת ר להכנם לביתו ולשתות ל ו צונן ב ס ע ו ד ה זו. )כמשנתנו םפ״ח הנ״ל( ש ל א נתכוון זה א ל א ש ל א יאכל וישתה עמו וספק גדול הוא א ם הר״מ כיוון ל ת ו ס פ ת א כאן ,שהרי העתיק א ת לשון מ ש נ ת נ ו ) ו א י נ ו מ ד ב ר ל א בבית המשתה ו ל א ברגל( ,א ל א ש ד ב ר י ו מפורשים בירושלמי םס״ח ,מ״א ע״א ,שכן א מ ר ו שם ע ל משנתנו , הג״ל :א מ ר ר יוסי הדא אמרה ההן דמשבע לחבריה ,ד ל א ייכול ,ההן א ו כ ל וההן וצ״ל :וההן ח ב ר ,כ מ ו שפירש והגיה לגכון ב א ו ר שמח שם במקומו. בהגהתו ,וקצת ראייה מלשון הר״מ שאומר :ומיאן עבר, ואין ס פ ק שצדק ה ר ב ו נ ש ב ע 5 0ו כ ו /ושבועה מאן ד כ ר שמה, ובוודאי כיוון לירושלמי כאן ,ופירושו שאיגו א ס ו ר א ל א ב א ו כ ל ההוא )בסעודה זו( ומשל החבר ההוא שהשביע אותו*!. ובוודאי שהר״מ חולק ע ל הרא״ש הנ״ל ,ופירוש הרשד״ם בשו״ת יו״ד , ס י צ ״ א דחוק. .34-33ר , יהודה או׳ היה מסרב בתוך בחבירו הרגל שיאכל , ו כ ו /ב ח י הרשב״א כ ״ ד ר ע ״ ב ובמאירי שם כ ״ ד א׳ הביאו ב ב א זו בקיצור ,א ב ל ש א ר אצלו , הראשונים הנ״ל 52ל א העתיקוה .ועיין מ״ש ל ע י ל בסמוך ,ד״ה ו ב פ י הרדב״ז. .35היה מסרב בחבירו שיאכל אצלו ב מ ש ת ה וכו/ וכ״ה בכי״ע ,א ב ל ב ד ובכי״ו כ ב ר נ ש נ י ת לעיל ,ושם מקומה הנכון ,עיין מ ״ ש לעיל ,שורה ,33-32ד״ה היה. 4 8 עיי״ש שתמה ע ל הרמב״ן ל מ ה הביא תוספתא זו. עיין מ״ש להלן בפנים ע ל .ונשבע״. «0ראייה נםורה איננה ,שכן ד ר כ ו של הר״מ ל כ ת ו ב .נשבע ,או נדר״ )במקום שאין ה ב ד ל ביניהם(. !» באו״ש שם ציין גם ל ד ב ר י התוספות בשבועות כ״נ רע״ב .ועיין בטהרש״א שם. 4 8 3 5 ל ע י ל שו׳ ,33-32ד״ה היה. , נדרים פ׳׳ד-פ׳׳ה ע מ 113 .38-36 מותר קונם אמ׳ ליכנם, ),״ולרחוץ״( גם בד. לביתך ולרחוץ שני עמו א ב ל כ כ י ״ ע :קונם נכנם, בצונן, ל ע י ״ וטיםת 465 צונן ואסור שאני לוכל טועם ולשתות. שאני נכנם ו כ ר מותר ליכנם י ל ך וכ״ה ו ל ש ת ו ת>5 צ ו נ ן ו כ ר .וכן ב מ ש נ ת נ ו ס פ ״ ח :מ ו ת ר ל כ נ ס ל ב י ת ו ו ל ש ת ו ת מ מ נ ו צונין ו כ ר . לרחוץ ו ג ר א ה ש ה נ כ ו ן כ ג י ר ם ת נ ו ו כ ג י ר ם ת ד ,ו מ ו ת ר צ ו נ ן א ס ו ר ,ו כ פ י ש מ ס י י מ ת התוספתא :ו א ס ו ר ל ו כ ל ולשתות. לשתות ע מ ו בצונן ,א ב ל עמו וכן ,כ נ ר א ה ה י ת ה ה ג י ר ס א ל פ נ י כ ל ה ר א ש ו נ י ם ה נ ״ ל ,״ ו ל פ י כ ך ל א העתיקוה ,ש ה ר י ה י א ח ו ל ק ת ב מ פ ו ר ש ע ל מ ש נ ת נ ו ,ו א י נ ה הלכה. ו ב ב ״ י ט י ו ״ ד סי׳ ר י ״ ח )קרוב לסופו. , ו ע י י ן ב כ ״ מ ם ״ ח מ ה נ ד ר י ם ה ״ י ( ת מ ה מ ב ב א זו ע ל ש י ט ת ה ר א ״ ש ש פ ו ס ק ״ ש מ ו ת ר גם ב א כ י ל ה ושתייה. , ובשו״ת מהר״א ששון ס י קנ״ד ,כתב על פ ס ק ה ר א ״ ש וסייעתו :״ ל א ר א ו א ו ת ה )כלומר ,א ת התוספתא( ,א ו ש מ א ל א ה י ה כן ב נ ס ח ת ם ״ , ו ל פ י ד ב ר י ג ו אין צ ו ר ך בכך ,ו ל א השגיחו בה מ ש ו ם ש ה י א ח ו ל ק ת ע ל מ ש נ ת נ ו ,ו א י נ ה הלכה .ו ע י י ן , ב ש ו ״ ת מ ה ר י ״ ט ח ״ א סי׳ נ ״ ה ו ס י ק ״ י ה נ ״ ל )לעיל ,ש ר , 3 3 - 3 2ם ד ״ ה ב כ ל אופן( ,ו מ ״ ש ד ו ״ ז )אחי א ם אבי( ה ג ר ״ מ ה ל ו י ב ש ו ״ ת ד ב ר י מ ל כ י א ל ח ״ ב ס י ׳ ם״ח ,א ו ת י ״ ב ואילך. פ״ה .2-1הנודר בירושה, גודר, או הרי מן הבית, ש נ י ת נ ו לו זה מותר. מן העליה, במתנה, אמ׳ וכע״ז בד ובכי״ע. וקודם אילו לנדרו הייתי שנפלו נודע לו הייתי יודע שכן לא ובקג״נ :אם קודם נדרו י ד ע שנפלו וכר. ו מ ר ן ב ב ״ י ט י ו ״ ד סי׳ ר כ ״ ח ,ד ״ ה ת נ י א ,כתב :ו ל י ש נ א ד ק ו ד ם ל נ ד ר ו נ ו ד ע א י נ ו מכוון ,ו א ם כן ה י א ך י א מ ר א י ל ו ה י י ת י י ו ד ע שכן ,ו צ ר י ך ל פ ר ש נ ו ד ע ש ק ו ד ם נ ד ר ו נ פ ל ו ל ו ב י ר ו ש ה ו כ ר . ו ב מ ש נ ת נ ו פ ״ ט מ ״ ג :ר ׳ מ א י ר א ו מ ר י ש ד ב ר י ם שהן כ נ ו ל ד ו א י נ ן כ נ ו ל ד , מ ו ד י ן לו. ואין חכמים! כ י צ ד ,א מ ר קונם ש א נ י נ ו ש א א ת פ ל ו נ י ת ש א ב י ה ר ע ,א מ ר ו ל ו מ ת ו כ ר ה ר י הן כ נ ו ל ד ו א י ג ן כ ג ו ל ד ,ו א י ן חכמים! מ ו ד י ן לו. כבר מת וכר. ו ב י ר ו ש ל מ י ש ם )ה״ג ,מ ״ א ע״ג( :ש מ ו א ל א מ ׳ מ ש ם נ ד ר ט ע ו ת , ר ׳ א י ל א ב ש ם ר ׳ ל ע ז ר מ פ נ י ש ה ו א כתולה* נ ד ר ו ב ד ב ר ,כ א ר ק ו נ ם ש א י נ י נ ה נ ה ל א י ש פ ל ו נ י כ ל הזמן ש ה ו א ל ב ו ש ש ח ו ר י ם ,ל ב ש ל ב נ י ׳ מ ו ת ר כו׳. ה ו א א י נ ו צ ר י ך ה י ת ר חכם. , ר ז ע ו ר א ב ש ם ר ׳ יוחנן א ף וכן ב ב ב ל י ם ״ ה ס ע ״ א :א מ ר ר ב ה ו נ א נ ע ש ה כ ת ו ל ה נ ד ר ו ב ד ב ר , ו ר ׳ יוחנן א מ ר כ ב ר מ ת ו כ ב ר ע ש ה ת ש ו ב ה ו כ ר .ו ע י י ן ב ר א ש ו נ י ם ש ם ו ב ר ״ מ פ ״ ח מ ה ׳ נ ד ר י ם ה ״ ב , ו ב ר ד ב ״ ז ש ם ה ״ ה ו ב מ ע ש ה ר ו ק ח ש ם ב ש ם ס פ ר כ ״ י קדמון ,ו ב ר ״ מ ם ״ ו מ ה ׳ ש ב ו ע ו ת ה י ״ ב ,ו ב פ י ׳ ה ר ״ א מן ה ה ר כאן ,ע מ ׳ ק ל ״ ו . ו מ ל ש ו ן ה ת ו ס פ ת א כ א ן מ ש מ ע ש ה ו א מ ו ת ר ב ל א ה י ת ר ח כ ם ,א ב ל ק ש ה ל ו מ ר כן ,ש ה ר י במשנתנו הזכיר למה נ ד ר ,ו כ א ן נ ד ר סתם ,ו ש מ א ס ו ב ר ת ה ת ו ס פ ת א ש א נ ן ס ה ד י ש ל א נ ד ר ה נ א ה «3וכיה בקרנ .והיא ,כנראה ,ט״ס. >« א צ ל צוקרםנדל בטעות :ולרחוץ .ו א ף ב ק נ י נ : 55ל ע י ל שו׳ ,33-32ד י ה היה. «* בפסקיו כאן ט פ י ה ובפירושו כ״א א׳. ! בנוסחאות מטיפוס איי :וחכםים. » בכי״ל :תולה ,וכיף תלויה בין השורות. ו ל ש ת ו ת צ ו נ י ם. נדרים פ״ה עמי 114-113 466 משלו ,והואיל ובזמן נ ד ר ו כ ב ר היו ש ל ו ,והוא ל א י ד ע דינו כ נ ד ר י ש מ ו ת ,ע י ץ ם ״ ג םמ״ב , )בדברי ב״ה( 3.וצ״ע .ו ע י ץ בצםנת פ ע נ ח פ ״ ו מה׳ שבועות ה י א ו פ ״ ב מ ה נזירות ה״ב. .4—3מ ע ש ה והתירה על באחד נדרו, שהדיר את ושאל את ר על נדרו ועלת ובא ו כ ר . , אשתו שלא לעלות לירושלם, י ו ם ה ,א מ ׳ ל ו ו כ ר .בד :ו ב א ת ובאת והעבירוה ובכי״ע :והיתירו* ל ו א ת נ ד ר ו ועלתה ו ב א ו כ ר .ובקג״נ :ו ה ת י ר ו ) ם ו ף , שורה( א ת נ ד ר ו ועלת ,ו ב א ו כ ר . ו ב ב ב ל י כ ״ ג א :והתניא מעשה באדם אחד שהדיר א ת ועברה )וכ״ה בכי״מ ובראשונים( ועלתה ל ר ג ל ובא לרגל, אשתו מ ל ע ל ו ת , לפני ר יוםי ו כ ר . דעתו על ו נ ר א ה שהגירםא שבכי״ו נכונה ,והכוונה שוויתרה ע ל נדרו* מעצמה. ולםי הגירםא ״והעבירוה״ משמע שאחרים הםיתוה ל ע ב ו ר ע ל נדרו ,ו ל פ י זה א ץ כ ל כ ך ראייה שמותר להתיר נ ד ר שפתחו סותרו ,שהרי ב נ ד ץ שלגו ל א ע ל ה ע ל ד ע ת ו שאחרים יםיתוה ,עיי״ש בבבלי. ועיץ במאירי שם .ו ג י ד פ ת כ י ״ ע וקג״נ בוודאי ש א ץ לה קיום. ולגירםת הבבלי ״ מ ל ע ל ו ת ל ר ג ל ״ א פ ש ר ל פ ר ש ש ל א תעלה ל ר ג ל ל ב י ת אביה ,א ו למקום חכמים ,ע י ץ במשנת פ ר ה פ ״ ז מ״ו ,ו ב ב ל י יבמות ק כ ״ ב ר ע ״ א וברש״י שם .א ב ל בתוספתא ב כ ל הנוסחאות מפורש ״ ל ע ל ו ת ל י ר ו ש ל ם ״ ,ומוכח שבזמנו ש ל ר ׳ יוסי ע ל ו היהודים לירושלים ,ו ע ד ו ת א ב ו ת הכנםיה ה נ ו צ ר י ת אינה נאמנה עלינו .ו ע י ץ מ״ש מהר״צ חיות בקונטרום א ח ר ץ עבודת המקדש , )בסוף שו״ת ש ל ו ח״א( פ ר ק ג . .6-5ר מפייסך , ישמעאל הייתה בי ר׳ , יוםה אומ , א ו מ ר י ן לו, אילו אחד היה נ ו ד ר ו כ ר .בכי״ע :אילו הייתה מפייסך הייתה נ ו ד ר ו כ ר .והניקוד מוכיח , שיש כאן תיקץ ,ושמא צ״ל :א י ל ו הייתי מפייסך ו כ ר .ו ב ב ב ל י כ ״ א ב :ר ׳ ישמעאל ב ר ׳ יוסי א ו מ ר משום וכר. אביו א ו מ ר י ם ל ו ל א ד ם אילו היו עשרה ב נ י א ד ם שיפייםוך באותה שעה מי נ ד ר ת ו ע י ץ ל ע י ל ש ם ב ב ב ל י במעשה ד ר כ ה ב ר ר ב הונא ובגירםאות הראשונים שם. ועיין , בתוספות ר י ״ ד פ ״ ג םי׳ ב שפוסק שצריכים לפייסו עכשיו ,עיי״ש. .8-7ר ׳ הייתה נודר, יהודה בן ב ת י ד א א ו מ /א ו מ׳ לו, אם אמ׳ לאו, הרי זה מותר. אילו היה לך לב זה ו כ ״ ה ) ״ ל ב זה״ ,בשתי מלים( גם ו ב ב ב ל י כ ״ א ב •/ההוא דאתא ב כ י ״ ע ובראשונים שנביא להלן ,ו ב ד בטעות :לבזה )במלה אחת(. , לקמיה ד ר ב הונא ,א ״ ל ל ב ך ע ל ך ,א ״ ל ל א ,ושרייה ו כ ר ,תניא ר יהודה א ו מ ר אומרים ל ו ל א ד ם ל ב זה עליך ,אם א מ ר ל א ו ,מ ת י ד ץ אותו. ופירש במיוחס ל ר ש ״ י ובר״ן ב ל ש ץ שני ,שהכוונה היא א ם עדיץ ל ב ו ה ר א ש ץ עליו ,ו א מ ר ל א ,מ ת י ר ץ אותו ,וגרסו :ק ם ב ר םותחץ בחרטה .ובירושלמי , פ ״ ט ה״א ,מ״א ע״ב :ר יוחנן פ ת ח ו ת ה י ) כ ל ו מ ר ,ו א ת תהי(. אתמה. ואילולי ד ו ת ה א ה ו אתי ,כ ל ו מ ד , ועיץ ב ב ל י כ ״ א ב ׳ ) כ ד ו תהית( ובראשונים שם. א ב ל הרשב״א בחידושיו כ ״ א א׳ הביא ב ש ם ר ב האיי גאץ :ו א ל ו הי׳יתי באותה שעה כ מ ו שאני ע כ ש ו ל א הייתי נ ש ב ע ה״ז מותר ,כ ד א מ ר י ׳ ר ב הונא ס ב ר םותחין בחרטה «,כההוא ד א ת א 8 ו ע י י ן בירושלסי שם סה״ב ,ל״ח ע״א ,ופ״ט ה״ו ,מ״א ע״ג .ובלא היו שם א ל א אביו ,או אחיו, כולם מודים שהוא נדר שעה ,עיין במאירי שם ובמלאיש לסשנחנו שם ,ד״ה היו עסהן. * אצל צוק׳ בטעוח :החירו. ״ עיין בידיעות הסכון לחקה״ש העבריה ח״ו ,עם׳ ק״צ ואילך ,וס״ש להלן עם׳ .588 « ובםשנת א מ ת פ״ד סי״ח :ואל חשאל ל ו בשעח נדרו .ופירש בסיוחס לרש״י שם )בלשון ראשון(: ל פ י שמתוך כעסו הוא אומר ,ל א כן ,א ל א ב כ ל עניין שבעולם אני ט ר ד ,ונטצא שאינו ב א לידי חרטה לעולם .ובמגן אבות להרשב״ץ שם :ושוב ל א חמצא לו פ ח ח י ם .ובפי׳ הר״י נחמיא״ש שם ,עט׳ ט : Y שאתה גורם לו בשאלתך לפרש כ ל הדעות בענין שלא חועיל לו החרה .ולפי הפירושים ה ל ל ו משסע שאפילו אמר אח״כ .אילו הייתי באותה שעה כ מ ו ש א נ י ע כ ש י ו ל א הייתי נודר' אין םתירין לו ,סשום שאין פותחין בחרטה. נדרים פ״ה עמי 114 467 ל ק מ י ה ד ר ב הונ׳ כ ו /ו ת נ י א ר׳ י ה ו ד ה א ו ׳ א ו מ ר י ם ל ו ל א ד ם ל ב זה ע ל י ך ו כ ו /ו ל פ י זה מ ש מ ע ק צ ת ש א י ן פותחין ב ח ר ט ה פשוטה ,כ ל ו מ ר ,ש ה ו א מ ת ח ר ט ע כ ש י ו . ס י ׳ ק ״ ט ,י ״ ח ס ע ״ ב ,ס ד ״ ה תשובה. ד תוס פ ת א ולישנא א ב ל עיין ב ש ו ״ ת ה ר ש ב ״ א ח ״ ד ובחי׳ ה ר מ ב ״ ן בסוגיין :פ י ׳ לב זה עליך ,ב ש ע ה ש נ ד ר ת , ו ע י י ן גם ב מ ש פ ט ה ח ר ם א ו מ ר י ן לו א י ל ו ה י ה ל ב זה נעליך[ ה י י ת נודר. ש ל ו )קרוב ל ר א ש ו ( ש ב ס ו ף ש ו ״ ת ה מ י ו ח ס ו ת ו ב ס ו ף ס פ ר כ ל ב ו ו ב א ר ח ו ת חיים ח ״ ב ,ע מ ׳ .506 וכן ב פ י ׳ ה ר ״ א מן ההר ,ע מ ׳ מ ״ ט :ו א י ת ד מ פ ר ש י ל ב זה ע ל י ך כ ש נ ד ר ת ,ו א ם ה ו א כן ,נ מ צ א ש ל א ו ל ש ו ן התוספתא א ו מ ר י ן ל ו א י ל ו היה לב זה ע ל י ך ה י י ת נ ו ד ר ע ״ כ . נתחרטת. כ ״ א ב׳ )הוצ׳ ר ״ א לים ,ע מ ׳ ק״א( :ולשון מ ת י ר י ן אותו. לאו, הברייתא וכן מ ב י א ב מ א י ר י א ל ו היה ל ך לב זה ה י י ת נודר ,ו א ם וכן ה ב י א ו א ת ה ת ו ס פ ת א ב ר א ״ ש פ ״ ג סי׳ א ׳ ו ב ת ש ב ״ ץ ח ״ א סי׳ צ ״ ג ) ק ר ו ב לסופו(. .10—8 נדר ר׳ מן אומ׳ נתן הכלכלה שבע שבנות יש שהיו בתוכה לא נדר בנות הייתי שמקצתו שבע מותר בתוכה, נודר אלא וכן ב כ י ״ ע :והיו בה ב נ ו ת ש ב ע ,א מ ׳ א י ל ו ה י י ת י י ו ד ע ש ב נ ו ת בשאר כלכלה וכו/ ומקצתו אמ/ לשאר שוח אילו הייתי כ ל כ ל ה וכו׳. יודע ו כ ״ ה בד. בתוכה ל א ה י י ת י נ ו ד ר א ל א ואין ב נ ו ת ש ו ח ב כ י ״ ע ,א ל א ב נ ו ת שוע ,ב נ ו ת שבע. ש נ ב י א להלן :ב נ ו ת שוח ,ו ב כ י ״ מ :ב נ ו ת שבע. אסור. כיצד, ואף בברייתא שבבבלי ו ב מ ק ו ר ו ת ש ל נ ו מ צ ו י כ ת י ב זה ) ״ ב נ ו ת ש ו ח ״ ( ב מ ק ו ם ב נ ו ת ש ב ע ,עיין מ ״ ש ב צ ו פ ה ה א נ ג ל י ם ד ר א ח ד ש ה ח ל ״ ז ) , ( 1 9 4 6ע מ ׳ ,50ה ע ר ה .60ו ע ל י נ ו ת מ י ד להבחין מתוך ה ע נ י י ן א ם ה כ ו ו נ ה ל ב נ ו ת ש ו ח מ מ ש )עיין מ ״ ש ע ל י ה ם ב צ ו פ ה ה נ ״ ל ,ע מ ׳ 47 ואילך( ,א ו ש י ש ל פ נ י נ ו כ ת י ב א ח ר ש ל ב נ ו ת שבע. ומתוך ה ע נ י י ן כאן ב ר ו ר ש ה כ ו ו נ ה ל ב נ ו ת ש ב ע ,ל ת א נ י ם המשובחות. ו ב מ ש נ ת נ ו פ ״ ט מ ״ ו :פותחין בימים ט ו ב י ם ו ב ש ב ת ו ת . ב ר א ש ו נ ה ה י ו א ו מ ר י ם אותן ה י מ י ם מ ו ת ר י ן ו ש א ר כ ל ה י מ י ם אסורין ,ע ד ש ב א ר׳ ע ק י ב א ו ל מ ד ש ה נ ד ר ש ה ו ת ר מ ק צ ת ו ה ו ת ר כולו. ו ב י ר ו ש ל מ י ש ם )ה״ו ,מ ״ א ע״ג( :תני ב ש ם ר׳ נתן י ש נ ד ר ש מ ק צ ת ו ב ט ל ו כ ר ,א מ ׳ א י ל ו ה י י ת י י ו ד ע ש י ש ש ם ב נ ו ת ש ב ע ל א ה י י ת י נ ו ד ר ה ו ת ר ב ב נ ו ת שבע ,ו ל א ב ב נ ו ת ש ב ע ב ל ב ד ה ו ת ר א ל א בכל הכלכלה ,אבל אם אמ׳ אילו הייתי יודע שיש שם בנות ש ב ע לא הייתי נודר מבנות שבע, ל א ה ו ת ר א ל א ב ב נ ו ת ש ב ע בלבד. מ ק צ ת ו ב ס ל כולו. שבטל הכלכלה, ולהלן ב ת ו ס פ ת א מ ס י ק ש א ף בכגון ד א ב א ד ״ ע ו ל י מ ד ש נ ד ר אבל אם אמר :״ ל א הייתי נ ו ד ר ״ כלל כולם מודים שהותר בכל כ מ פ ו ר ש ב י ר ו ש ל מ י כאן ,ו ה ט ע ם ה ו א ש ה ו א נ ד ר שגגה ,ע י י ן ב י ר ו ש ל מ י פ ״ ג ס ה ״ ב , ל ״ ח ע״א.ל ו ב ב ב ל י כ ״ ו ס ע ״ ב :ר ׳ נתן א ו מ ר י ש נ ד ר וכו׳ ו א מ ר א י ל ו ה י י ת י י ו ד ע ש ב נ ו ת ש ו ח ב ת ו כ ה ל א ה י י ת י נ ו ד ר ,ה כ ל כ ל ה א ס ו ר ה ו כ נ ו ת ש ו ח מותרות ,ע ד ש ב א ר ׳ ע ק י ב א ו ל י מ ד ו כ ר . מאי לאו ד א מ ר אילו הייתי יודע שבנות שוח בתוכה הייתי אומר תאנים שחורות ולבנות אסורות ,בנות שוח מותרות ו כ ו /לא באומר אילו הייתי יודע שבנות שוח בתוכה הייתי אומר כל הכלכלה א ס ו ר ה ו ב נ ו ת ש ו ח מותרות. ו ב מ א י ר י ש ם )הוצ׳ ר ״ א לים ,ע מ ׳ ק י ״ ד ( :ו ה ק ש ו ל ד כ א מ ד ת נ י א כ ת ו ס פ ת א )אין כ א ן א ל א צ י ו ן ל מ ק ו ר ה ב ר י י ת א ( י ש נ ד ר ש מ ק צ ת ו א ס ו ר ו מ ק צ ת ו מ ו ת ר ,נ ד ר מן ה כ ל כ ל ה והיו בה ב נ ו ת ש ב ע ,ח ז ר ו א מ ר א ל ו ה י י ת י י ו ד ע ש כ ן ל א ה י י ת י נודר. ו ב נ ו ת ש ב ע מותרות. לסיועי וכו/ ו י ש גורסין ה י י ת י א ו מ ר ש ה כ ל כ ל ה א ס ו ר ה ואין נ ר א ה כן ,מ פ נ י ש א ם כן ה י א ך ה י ה מ ק ש ה מ מ נ ה ,ו א ד ר ב א חוה ל י ה ו ב ו ו ד א י ש ה ל ש ו ן ה ש נ י ה ק ש ה מאד ,כ ה ש ג ת ה מ א י ר י ,ו ל פ י כ ך ה כ ר י ע כ ג י ר ם א ל ועיין ביה טיויד סי׳ ר ל י ב )בדיה קג״ב ע־א( .ועיין בפי׳ הריא מן ההר ,עמ׳ נ״ט ,ובמאירי בבאורו למשניות פינ ,דיה נדרי שעות <הוצ׳ ר־א ליס ,עמי צ*ב>. נדרים פ״ה עמי 114 468 שלפנינו ,שאמר :ל א הייתי נודר ,והרי אי א פ ש ר לומר שהכוונה ל א הייתי נ ו ד ר כ ל ל ,שאם כן כולם מודים ש כ ל ה נ ד ר ב ט ל ,כמפורש בירושלמי הנ״ל ,ובעל כרזזינו הכוונה שהיה א ו מ ר ל א הייתי נ ו ד ר כ ך א ל א אחרת ,ויש מקום לשני פירושים האיך היה נ ו ד ר אחרת. מ״מ למדנו מ ד ב ר י ר ב י נ ו שהגירםא שבבבלי אינה בטוחה ,והיתה שם גם גירםא אחרת. ובשטמ״ק שם מביא בשם הרא״ם :ה״ג א ל ו הייתי יודע שבנות ש ב ע בתוכה ל א הייתי נ ו ד ר א ל א משאר הכלכלה ,והכי אית׳ דהא הכי תניא ב ת ו ס פ ת / ב ת ו ס פ ת ׳ וכר. והעיר רבינו :וקש׳ ק צ ת דמאי ס ״ ד דמקשה, ונראה שלפני ה ר א ״ ם היתה הגירםא השניה שהביא המאירי ,והגיה אותה ע ״ פ התוספתא .והרגיש רבינו שלפי גירסא זו הםוגייא מתפרשת לנכון ,ואין בה א ל א ״ ק צ ת ״ קושי ,משום שהמקשה ס ב ר שהמאמר ״ ל א הייתי נ ו ד ר א ל א משאר הכלכלה״ הוא ביטוי ל כ ו ו נ ת ו ה כ ל ל י ת שלא היה גודר א ל א מן השאר גרידא ,והיה א ו מ ר במפורש שנודר ר ק מן השחורות והלבנות ,ודחו שכוונת המאמר כפשוטו ,שהיה א ו מ ר כן :ל א הייתי נ ו ד ר א ל א משאר ה כ ל כ ל ה ועיין במשנתגו ס״ג סמ״ב ,ובסוגיית הבבלי שם ) ״ כ ל ה כ ל כ ל ה אסורה״( ובנות שוח מותרות. )הנ״ל( ,ומ״ש להלן. .12-11נ ד ר ללב לא בצלים. מן הייתי הבצלים, נודר אלא וכ״ה בד. א מ / משאר אילו בצלים, ובכי״ע :ל א הייתי נ ו ד ר א ל א הייתי יודע שהכופרי הותר בכופרי ואסור ב צ ל י ם וכר. בבני יפה בשאר עיין נלי׳ש ע ל כ ״ ז ל ע י ל פ״ג ,שו׳ ,33ד״ה מן הבצלים ,ובהערה 58שם. וברייתא זו א ף היא מדברי ר׳ נתן הנ״ל ,ויש כאן נ ד ר שמקצתו קיים ומקצתו בטל ,ע ד שבא ר ׳ עקיבא ולימד ,כלהלן. והבבלי כ״ז א׳ קיצר ,שהרי המשא והמתן שם ע ל הרישא קיים גם ע ל הסיפא ,ולעיל שם )כ״ו ב׳( הקשו ממשנתנו שנביא בסמוך. ובמשנתנו פ ״ ט מ״ח :קונם ב צ ל שאני טועם שהבצל ר ע ל ל ב ,א מ ר ו ל ו הלא ה כ פ ר י יפה ל ל ב ,הותר בכפרי ,ו ל א ב כ פ ר י ב ל ב ד הותר א ל א ב כ ל הבצלים ו כ ר . ובמשנתנו א מ ר במפורש שהוא נ ו ד ר משום שהבצל ר ע ל ל ב .ועיין מה שכתבנו ל ע י ל פ ״ ג הנ״ל. .13-12ע ד ש ב א כולו. עקיבא ר׳ ולימד שהנדר משנתנו פ ״ ט םמ״ו ,בבלי כ ״ ז א׳ )מן הברייתא שלנו(. שהותר מקצתו הותר ובמשנתנו פ ״ ג מ״ב :נ ד ר י ש מ ו ת ו כ ר ,ר א ה אותן אוכלין תאנים ואמר הרי ע ל י כ ם קרבן ,ונמצאו אביו ואחיו )כלומר ,א ף הוא נ ד ר ש מ ה ( . והיו» ע מ ק אחרים ,בית שמאי אומרים pמותרין ומה ש ע מ ק אםורץ ,ובית ה ל ל אומרים א ל ו ו א ל ו מותרין. ובירושלמי שם ה״כ ,ל ״ ח ע״א :ר׳ שמעץ ב ר לקיש כ ע א קומי 9 ר׳ ניוחנן מ ה [ בא ר ׳ עקיבה להוסיף ע ל ד ב ר י ב י ת ה ל ל ו כ ר ,א מ ר ליה מה א ם תמן נ ד ר שהוא צ ר י ך חקירת ח כ ם א ת א מ ר נ ד ר ש ב ט ל מקצתו ב ט ל כולו ,כאן שאינו צריך חקירת ח כ ם ל א כ ל שכן )כלומר ,וכולם מודים בכך(. ר ׳ יוסי כ ש ם ר ׳ הילא משם נ ד ר טעות ,שאילו הייתי יודע שאבא ואחי שם ל א הייתי נודר ,כ ל ו מ ר ,ל א הייתי נ ו ד ר כ ל ל ,עיין בירושלמי פ ״ ט ה״ו ,מ״א ע״ג, ולפ״ז אינו ע נ י ץ ל ד ב ר י ד ״ ע כאן. הנ״ל. ובירושלמי ם״א ה״א ,ל ״ ו ע״נ :מה מקיים ר ׳ עקיבה כ כ ל היוצא מפיו יעשה ,מיכן ל נ ד ר ש ב ט ל מקצתו ב ט ל כולו. ו ל י ת ליה ל ד ׳ ישמעאל כן ? כולה מן תמן ו כ ו /אית ליה מיכן ל נ ד ר ש ב ט ל מקצתו ב ט ל כולו. ו ע י ץ בירושלמי נזיר פ ״ ג ה״כ, נ ״ ב ע״ג ,ובשי״ק שם ,ד ״ ה אם ,ובשי״ק רס״א ,ד״ה מיכן. ו ע י ץ ב ר א ״ ש ם ״ ג סי׳ ח׳ ) ב נ ד ר מ ב ש ר ויין ש ל א היו לפניו(, ובירושלמי ב ר כ ו ת ם״ה ה״ב ,ט׳ ע״ב ,ת ע נ י ת ס ״ א ה״א, ם״ג ר ע ״ ד ,ומ״ש במשנה ל מ ל ך ם ״ ד מה׳ נ ד ר י ם הי״א ו ב פ ר ש ת דרכים ,ד ר ך ה׳ )השם( ,ד ר ו ש כ ״ א ,ד ״ ה וראיתי בירושלמי ,ומ״ש בגליון הש״ם ב י ר ו ש ל מ י ב ר כ ו ת ותענית. ועיץ מ ״ ש להלן בסמוך. » כלומר ,אם היו ,עיין במאירי שם וסיש מהרי־ן אפשטין במבוא לנוה״ס ,עסי .1109 9כצ״ל ,כמו שהשלים לנכון בשערי תורת א״י .ועיין בק״ע שם. נדרים פ״ה עמי 114 .14-13 הותרו אומ׳ כיצד, קונם שני כ ו ל ם .וכ״ה בד ובמשנתנו ם״ט מ״ז. ש ה י א פיםקא ממשנתנו. נהנה 469 לכלכם, והותר מהם אחד ו ב כ י ״ ע ה ס ר ה ב ב א זו ,ו א פ ש ר ש ה ש מ י ט ו ה מ ש ו ם ו ל פ י פ ש ו ט ה ש ל מ ש נ ת נ ו ו ה ת ו ס פ ת א כ א ן מ ד ב ר י ם ב נ ד ר ש ה ו ת ר ע ״ י חכם, ו כ ן מ ו כ ח מן ה י ר ו ש ל מ י ס ״ ג סה״ב ,ל ״ ח ע ״ א הנ״ל .א ב ל ב ב ב ל י כ ״ ו א ׳ מ ש מ ע ש פ י ר ש ו ה ש ה ו ת ר א ח ד מ ה ם מ פ נ י ש ה י ה כ א ן נ ד ר ט ע ו ת )כגון ש ה י ה אביו ,א ו אחיו(. ועיין היטב כמאירי שם ו ב ש ט מ ״ ק ש ם ב ש ם ה ר י ״ ץ ,ובסי׳ ה ר א ״ ש ס ״ ו א /ד ״ ה קונם ,ו ב ר ״ ן כ ״ ה ב׳ ,ד ״ ה ת נ ן התם, ו ב ר ש ב ״ א שם .ו ע י י ן בקרן א ו ר ה כ ״ ו ב׳. ובר״ן כ ״ ו םע״ב הביא בשם ״איכא מ ״ ר ׳ ש כ ל העניין ש ל מ ע מ י ד ומשנה לרבה הוא ד ו ו ק א ב ש י ש כ א ן צ ד ט ע ו ת ,כגון ש ה י ה א ב י ו א ו א ח י ו ביניהם ,א ב ל ב ש א ל ת ח כ ם כ ו ל י ע ל מ א מ ו ד י ש נ ד ר ש ב ט ל מ ק צ ת ו ב ט ל כ ו ל ו ב ל י ש ו ם הגבלות. וכן מ ש מ ע מ ד ב ר י ה ר ״ מ פ ״ ד ה י ״ א ו מ ד ב ר י ה ט ו ר בסי׳ ר כ ״ ט ,כ מ ו ש ה כ ר י ע ה ר ש ד ״ ם ב ש ר י ת י ו ״ ד ס ו ף ס י ׳ צ ״ א . מ ת פ ר ש ת כ פ ש ו ט ה ב ל י ש ו ם הגבלות. ומשנתנו והתוספתא ועיין ר ש ב ״ א כ ״ ז א ׳ ,ד ״ ה ו ר א י ת י ל א ח ד מ ג ד ו ל י הפוסקים. ו ע י י ן ב ק ר ן א ו ר ה כ ״ ו ב׳ ה נ ״ ל ,א ב ל ב י ר ו ש ל מ י ל א נ ז כ ר כ ל ל החילוק בין מ ש נ ה ו מ ע מ י ד . .15-14ש נ י מותר, הימנו לזה נהנה למעלה לזה אסור. ולזה, בד: האמצעי, והותר הימנו שאני נהנה לזה ולזה והותר וכר. כ י צ ד א מ ׳ קונם )עיין מ ״ ש ל ע י ל ,ד ״ ה כ י צ ד ( ש א נ י ל ז ה ו ל ז ה ו ל ז ה ה ו ת ר וכו׳. כ ב כ י ״ ו ,א ו כ י ״ ע ,ע י י ן מ ״ ש להלן ,ד ״ ה ו א ש ר . למטה ובכי״ע: והנכון ה ו א ו ב מ ש נ ת נ ו ס ״ ט מ ״ ז :ש א י נ י נ ה נ ה ל ז ה ולזה ,ה ו ת ר ה ר א ש ו ן ,ה ו ת ר ו כולן ,ה ו ת ר האחרון ,ה א ח ר ו ן מ ו ת ר ו כ ו ל ן אםורין ,ה ו ת ר ה א מ צ ע י ,ה י מ נ ו ו ל מ ט ה מ ו ת ר ,ה י מ נ ו ו ל מ ע ל ה אסור. ב ר ם ה ב ב א ה א ח ר ו נ ה א י נ ה מ ג ו ף ה מ ש נ ה ,ו א י נ ה ב ר ו ב הנוסחאות, ו נ ו ס פ ה ע ״ פ התוספתא ,עיין ב מ ב ו א ל נ ו ה ״ מ ל מ ה ר י ״ ן א פ ש ט ץ ,ע מ ׳ ,479ה ע ר ה .1ו כ ן ה ב י א ו ה ב י ר ו ש ל מ י פ ״ ט ה ״ ו ,מ ״ א ע ״ ג ,ב ש ם תגי. ו ע י י ן גם ב ב ב ל י כ ״ ו ב׳ ובגליון ש ם ,ס ״ ו א ׳ ו ב ג ל י ו ן ש ם .וכן ב ה ׳ ה מ י ו ח ס ו ת ל ה ר י ״ ף ס ״ ג שם :ד ק ת נ י ב ת ו ס פ ת א ה ו ת ר ה א מ צ ע י ה י מ נ ו ו ל מ ט ה מ ו ת ר ו כ ר .ו כ ן ב מ א י ר י ש ם )הוצ׳ ר ״ א לים ,ע מ ׳ קי״ג( :ו ה ו א ש א מ ר ו ב ת ו ס פ ת א ה ו ת ר ה א מ צ ע י ה י מ נ ו ו ל מ ט ה מ ו ת ר וכו׳. ו כ ו ו ג ת ר ב ו ת י ג ו היתה ל צ י י ן ש ה ב ר י י ת א ש ב ב ב ל י ה י א ב ת ו ס פ ת א למשגתגו. ו כ ן מ ו כ ח גם מן ה ת ו ס פ ת א כאן ,ש א ם ל א כן ל א ה ו ס י פ ה כ ל ו ם ע ל משגתגו. ועיין ירושלמי נזיר פ ״ ד ה ״ א ,נ ״ ג ע ״ א ,ו ב ב ל י ש ם כ ״ א א׳. ואשר ל ג י ר ם א ״ ל ז ה ל ז ה ו ל ז ה ״ כ ״ ה גם ב כ ״ י ק ו י פ מ ן ו ק ט ע י ם מ ן ה ג נ י ז ה )עיין מ ב ו א ל נ ו ה ״ מ ל מ ה ר י ״ ן א פ ש ט י ן ,ע מ ׳ .(479 ו ב ש א ר גוםחאות מ ט י פ ו ס א ״ י :ל ז ה ו ל ז ה ו ל ז ה )כגי׳ כ י ״ ע כאן( .א ב ל ל פ נ י ה ב ב ל י כ ״ ו א ׳ -ב ׳ ה י ת ה ה ג י ר ס א ב מ ש נ ת נ ו ר ק ש ת י פ ע מ י ם . ברם בתוספתא ש ש נ ת ה ״ א מ צ ע י ״ ,ה ר י ל פ נ י נ ו ש ל ש ה א נ ש י ם ,ו מ מ י ל א פ ש ו ט ש צ ״ ל ש ל ש פ ע מ י ם לזה. ועיין ב מ ב ו א ל נ ו ה ״ מ ל מ ה ר י ״ ן א פ ש ט י ן ,ע מ ׳ .478 ו ל ע צ ם ה ע נ י י ן מ ש נ ת נ ו ו ה ת ו ס פ ת א ל כ א ו ר ה מ ח ו ס ר ו ת הבנה ,ו ל מ ה א ם ה ו ת ר ה ר א ש ץ ה ו ת ר ו כולן ,ו א ם ה ו ת ר ה א ח ר ו ן א י נ ו מ ו ת ר א ל א הוא ,ו מ מ ה נ פ ש ך א ם א נ ו ד נ י ם א ת ה נ ד ר כ נ ד ר א ח ד , א י ן ה ב ד ל מ י הותר ,ו נ ד ר ש ב ט ל מ ק צ ת ו ב ט ל כולו ,ו א ם כ ל א ח ד ד י נ ו כ נ ד ר מ י ו ח ד ) מ פ נ י ש ל א א מ ר כ ו ל כ ם ,והקונם ה ו א ל כ ל א ח ד לחוד »°,ו ע י י ן מ ״ ש להלן( ,ה ר י א פ י ל ו ה ו ת ר ה ר א ש ו ן ,ל מ ה הותרו האחרונים. ו ב ב ב ל י כ ״ ו ב׳ מ ע מ י ד ה ב ת ל א ן ז ה בזה ,ו א מ ר פ ל ו נ י כ פ ל ו נ י ,ו מ מ י ל א א ם 1 הותר העיקר נ פ ל הטפל ,עיי״ש .א ב ל בירושלמי א ץ זכר לכך .׳ , ובר״מ ם״ד מ ה נדרים הי״א העתיק א ת ל ש ץ המשנה ,ולא הזכיר כ ל ל א ת פ ת ר ץ הבבלי שבתלאן זה בזה אנן קיימץ ,ו כ ב ר !0ועיין בצפנת פענח פיז מה׳ נדרים הי־א. ״ ופשיטא שאינו עניין למשנת נזיר פ י ר ם״א ,עיין בירושלמי ו ב ב ב ל י שם ,שהרי שם משמע א ף מ צ ד הלשון שיש כ א ן תליית א ח ד בשני. , נדרים פ״ה ע מ 115-114 470 , תמהו ע ל כ ך נושאי כליו .ו ע י ץ בלחם משנה במקומו .ויפה ב א ר ב מ ר כ ב ת המשנה ם״ה מ ה אישות הכ״ו שלשיטת הר״מ א ץ הבבלי מגיה א ת משנתנו ,א ל א מ פ ר ש שבכגץ דא ש ל א א מ ר קונם ל כ ל אחד ,כ ל א ח ד נ א ס ר משום יד ,והוי ל י ה כ א י ל ו א מ ר פלוגי כפלוגי .ואעפ״י שהם גדרים מיוחדים, מ״מ מ כ י ו ץ שכוונתו להתםים א ח ד בשני ,א ם ב ט ל העיקר ב ט ל הטפל. ולם״ז מ ת ב א ר ו ת המשנה והתוספתא כ ם ש ו ק ,ו א ץ כאן הגבלה ל ״ כ ג ץ ש ת ל א ך ,א ל א שהנודר ב ל ש ץ זו דינו כתלאן .ועיי״ש ו ע י ץ ב צ פ נ ת פענח שם במקומו ומ״ש שבאר א ת סוגיות התלמוד ש נ ר א ו ת כ ס ו ת ר ו ת ל פ י ר ו ש זה. ו ע י ץ בירושלמי להלן ,ש ר ,19-18ד ״ ה הותר ,וד״ה ובכי״ע ,ו ש ר ,20—19ד ״ ה ב ר ם ואילך. שבועות פ ״ ה ה״ג ,ל ״ ו ע״ב ,ונזיר פ ״ ד ה״ג ,נ ״ ג ע ״ ב ,ו ב נ ו ע ם ירושלמי שם. , .16-15ק ו נ ם ש נ י אסור הוא נהנה לפל , ומותר בראשון ושהא כדי בשיני. וחזר דבור, לפל/ ואמ׳ כ ע ״ ז להלן נזיר ם״ג ה״ב ,ב ב ל י שם כ ״ א רע״א ,עיי״ש. דבור ,כדי .17-16כ מ ה ה ו א כ ד י שאילת ל ת ל מ י ד .וכ״ה שלום הרב )״הרב לתלמיד״( גם בד ,ופירושו :א צ ל התלמיד ,ועיין להלן ,ד ״ ה ובירושלמי .א ב ל ה נ כ ץ הוא ב כ י ״ ע שחסר שם ״ ה ר ב לתלמיד״ ,וכ״ה )כגי׳ כי״ע( להלן נ ז י ר ם״ג ה ״ ב ב כ ל הגוםחאות, והכוונה ל ש א י ל ת ש ל ו ם ס ת ם ,ל ש א י ל ת שלום ב ץ א ד ם להכירו ,כ מ ש נ ת ת ע נ י ת םם״א ועוד. , ובירושלמי ב ר כ ו ת ם ״ ב ה״א ,ד ׳ ע״ב :וכמה הוא כ ד י דיבור ,ר ׳ םימץ בשם ר יהושע בן ל ו י כ ד י ש א י ל ת שלום ב ץ א ד ם לחבירו .א ב א ב ר ב ר חנה ב ש ם ר ׳ יוחנן כ ד י שאילת שלום ב ץ ה ר ב לתלמיד ,ויאמר ל ו ש ל ו ם עליך ר ב י . וכע״ז ב ש ר י ״ ר שם ,עמי ,6ש ר ,8ובמקבילות במו״ק פ ״ ג ה״ז ,פ ״ ג ע״ג ,נ ז י ר פ ״ ד ה״א ,נ ״ ג ע״א ,שבועות פ ״ ב םה״ד ,ל ״ ד ע״א». , , כ ב :וכמה כ ד י ש א ל ת שלום ,כ ד י שאומר שלום וכמה כ ד י ד ב ו ר כ ד י ש א י ל ת שלום ת ל מ י ד ל ר ב ו כ ר ,תניא נ מ י ה כ י ו כ ר , תלמיד לרב. , ו ע י ץ ב ב ל י מ כ ו ת ר א ושבועות ל ״ ב א׳, , ודק״ם שם. ובבבלי נזיר ו ב ב ב ל י ב ״ ק ע ״ ג ב :כ ד י ש א י ל ת ת ל מ י ד ל ר ב שלום ע ל י ך ד ב י ומורי. וק , מעתיק ב ר ״ ח שבועות י״ז א בשם הירושלמי שבועות הנ״ל .א ב ל המלה ״ומורי״ אינה בכמה , , כתי״י שבבבלי ב״ק ,ע י ץ דק״ם שם ,עמ׳ ,163הערה ת .וכן ב ר ש ״ י ,בתוספות ו ב פ י הרא״ש , , נזיר כ ב . , ם י מ״ג.״ ו ק פ ם ק ה ר ״ מ ב פ ״ ב מה׳ שבועות הי״ז ,ובחנם ת מ ה ע ל י ו בשו״ת מקום שמואל , , ו א ש ר לתמיהתו מ ב ב ל י ב ר כ ו ת ג א ,תשובה ל ש א ל ת ה ר ב שאני ,ע pר ״ מ פ ״ ה מה׳ ת ״ ת ה״ה. ו ע י ץ מ ״ ש מהרי״ן א פ ש ט ץ במבוא לנוה״מ ,ע מ ׳ .478 .18-17ק ו נ ס ש נ י שני קונם נהנה נ ה נ ה לו ,ה ד י לפלני ועוד לפלגי ,או שאמ׳ אילו שגי נדרים. לפלני ופלגי ע י י ן מ ״ ש להלן פ״ז ,ש ר ,26-24 ד ״ ה א מ ר ה קונם ,ו ד ״ ה ונראה .ו א ס א מ ר ״ ל פ ל נ י וםלני קונם ש נ י נהנה״ דינו כ א י ל ו א מ ר ״ ק ו נ ם שאני נהנה ל פ ל ו נ י ופלוני״. ו ק א מ ר ו בירושלמי שבועות ם ״ ה ה״ג ,ל ״ ו ע ״ ב :ד ב ר י חכמים הזכיר שבועה בתחילה ,א ו הזכיר ב ם ו ף ו ל א הזכיר תחילה ,ע ל ד ע ת ץ דרבנן מביא ק ר ב ן ע ל כ ל ועיין ב ד ש להלן בסמוך. א ח ת ואחת. , ו ע י ץ במשנתנו פ ״ ט מ ״ ז ובתוספות ם ״ ו א ,ז ~ ה ש א נ י נהנה ל ז ה קרבן. .19-18 הראשון. להשלימו הותר הראשון הותר השיני ]הותר השני[ לא הותר המושלם ב מ ר ו ב ע י ם ח ס ר בגוף כי״ו ,א ב ל ניתן ש ם סימן שיש כאן חסרון ,ו צ ר י ך ק הגליון. ובגליון :ה ו ת ) . . .השאר חתוך( ,ו ק ר ו ב ל ו ו ד א י ש צ ר י ך להשלים כנ׳-ל. ובד :ה ו ת ר ה ר א ש ר ה ו ת ר השני ,ל א ה ו ת ר ה ר א ש ץ ל א ה ו ת ר השני ,והיא בוודאי גירםא משובשת. ^ ושם :א ב א ב ר התא ,ובשרי״ר ב ר מ ת הנ״ל )בפנים( :א ב א ב ר חנה. l » אח״כ צ״ל שם :סי' ס Yב מ ק ש :סי' מיג. נדרים פ״ה עמ׳ 115 471 ו ל פ י ג י ר ס ת כ י ״ ו ב ב א זו ד ב ו ק ה ל ר י ש א ,ו ה י י נ ו כ ש א מ ר :קונם ש נ י נ ה נ ה ל פ ל נ י ו ע ו ד ל פ ל נ י , ו א ע פ ״ י ש ה ם ש נ י נ ד ר י ם ,מ ״ מ כיון ש א מ ר ״ ו ע ו ד ״ מ ש מ ע מ ל ש ו נ ו ש ת ל ה א ת ה ש נ י בראשון ,ו א ם ה ר א ש ו ן ה ו ת ר השני ,ו ד י נ ו כ א י ל ו א מ ר קונם ש נ י נ ה נ ה ל ז ה ולזה ,עיין מ ״ ש ל ע י ל , הותר ש ר ,15-14ד ״ ה ו ל ע צ ם . ו ע י י ן מ ״ ש להלן פ ״ ז ,ש ו ׳ ,26-24ד ״ ה א מ ר ה קונם ואילך .א ב ל ש ם מ ס ו ר ת ד ו כ י ״ ו ל ש י ט ת ם שגרסו :ו ע ו ד ע נ ב י ם ש נ י ט ו ע מ ת ,עיין מ ש ״ ש . ו ב כ י ״ ע :הותר ה ש י נ י ה ו ת ר הראשון ,ה ו ת ר ה ר א ש ו ן ו ל א הותר השיני. ו ג י ר ס א זו נ ר א י ת י ו ת ר מקורית ,ו ל פ י ה ב ב א זו דבוקה לסיפא ,ל א ו מ ר ״ ל פ ל נ י ו פ ל נ י קונם ש נ י נ ה נ ה ״ ,וכאן ה ר י ועיין מ ״ ש ה ש נ י ע י ק ר ו ה ר א ש ו ן ט פ ל ,ו ל פ י כ ך א ם ה ו ת ר ה ש נ י ה ו ת ר הראשון ,א ב ל ל א להפך. ל ע י ל ,ש ר ,15—14ד ״ ה ו ל ע צ ם ה נ ״ ל . .20—19ק ו נ ם לו נשאלין על שני נהנה הראשון לפלני וחוזרין ולכל ונשאלין מי לו שנשאלין על לו השיני. עליו, ו כ ״ ה בד. ו כ ן ב ב ב ל י צ ׳ א׳ :קונם ש א י נ י נהנה ל פ ל ו נ י ו ל מ י ש א ש א ל ע ל י ו ,נ ש א ל ע ל ה ר א ש ו ן ו א ח ״ כ נ ש א ל ואין ע ל השני .א ב ל ב כ י ״ ע :נ ש א ל י ן ל ו ע ל ה ר א ש ו ן נ ש א ל י ן ל ו ע ל השיני .וכן ב י ר ו ש ל מ י פ ״ ה ר ה ״ ד ,ל ״ ם ע ״ ב :קונם ש א י נ י נ ה נ ה לך ,ל נ ש א ל ל ו עליך ,נ ש א ל ע ל ה ר א ש ו ן ו א י נ ו נ ש א ל ע ל השיני.״ א י ת ת נ י י ת נ י נ ש א ל בין ע ל ה ר א ש ו ן בין ע ל השיני. ש מ ו א ל כ ר י ה ד ר ׳ י ו ס ף בי ר ׳ בון א מ ר כ מ א ן ד א מ ר ל א ח ר האיםר ,ב ר ם כ מ א ן ד א מ ר ל א ח ר ה נ ד ר ,נ ד ר ש ב ט ל מ ק צ ת ו ב ט ל כולו .ו ע י י ן ב נ ו ע ״ י ש ה פ ך א ת ה ג י ר ס א ע ״ פ הבבלי ,ו ע י י ן ב מ ח נ ה א פ ר י ם ה ׳ ש ב ו ע ו ת ס י ׳ ט׳. ב ר ם ב י ר ו ש ל מ י אין ה ש א ל ה כ ל ל ע ל ס ד ר ה ה י ת ר ו ע ל א י ז ה נ ד ר נ ש א ל תחילה ,ו ה מ ח ל ו ק ת ה י א א ם זקוק ל ה ת י ר א ת שניהם ,א ו ש מ ס פ י ק ל ה ת י ר א ת א ח ד מהם ,ו מ מ י ל א ב ט ל ה ש נ י מ ש ו ם נ ד ר ש ב ט ל מ ק צ ת ו ב ט ל כולו .א ל א ש ב י ר ו ש ל מ י ״ א ח ר ה נ ד ר ״ פ י ר ו ש ו ה ד י ב ו ר ה א ו ס ר ) ״ ק ו נ ם ״ , ״קרבך׳ וכדומה( ,ו ״ א ח ר ה א י ס ר ״ פ י ר ו ש ו ה ד ב ר ה נ א ס ר ,א ו א ח ר ח ל ו ת האיסור ,ע י י ן מ ״ ש להלן פ ״ ז ,ש ר ,32-30ד ״ ה א ש ת א י ש ,ו ד ״ ה אולם ,ו ע י י ן מ ״ ש ל ע י ל ש ם ,ש ר ,26-24ד ״ ה א מ ר ה ק ו נ ם תאינה. ומפרש הירושלמי ש ל מ ״ ד אחר הנדר ,אם אסר עליו שני דברים בדבור אחד הרי נ ד ר ש ב ט ל מ ק צ ת ו ב ט ל כולו ,א ב ל ל מ ״ ד א ח ר ה א י ם ר ה ו י ל י ה כ א י ל ו ח ז ר פ ע מ י י ם א ת ד י ב ו ר ה א ו ס ר ,ואין א נ ו א ו מ ר י ם נ ד ר ש ב ט ל מ ק צ ת ו וכוי. ושיטת התוספתא כאן היא שבכגון דא הם שני נ ד ר י ם )עיין ל ע י ל ב ה ל כ ה ש ל ע י ל ו מ ש ״ ש ( ,ו א י ן א ו מ ר י ם נ ד ר ש ב ט ל מ ק צ ת ו ב ט ל כולו ,א ל א ש ל ע י ל ת ל ה א ח ד ב ש נ י )עיין מ ״ ש לעיל( ,א ב ל כ א ן ה ר י א מ ר ב מ פ ו ר ש ש א ו ס ר ע ל ע צ מ ו גם א ת הנאת החכם הנשאל אם ישאל ע ל נדרו ,כלומר אפילו אם יותר הנדר הראשון עדיין רוצה בשני, ו מ מ י ל א א י ן ל ו מ ר כ א ן נ ד ר ש ב ט ל מ ק צ ת ו כ ט ל כולו. ובבבלי הנ״ל ר צ ו לפרש שנשאל מתחילה על הנדר לפלוני ,ואינו יכול להשאל ע ל הנדר מן החכם ,ש ה ח כ ם ע ד י י ן ל א נ א ס ר ואין נ ש א ל י ן ל פ נ י ש ח ל האיסור. ה ו כ ח ה ו א פ ש ר ל פ ר ש ה נ ש א ל י ן ר א ש ו נ ה ע ל ה א ח ד ו א ח ״ כ ע ל השני. ו ד ח ו ש מ ל ש ו ן ה ב ר י י ת א אין ובשו״ת ה ר ״ן ס י ,״ י ז פ י ר ש ש ב ב ב ל י נ ק י ט ל ה םתמא ,ו ב א מ ת ל ר ״ ש צ ״ ל ק ו נ ם פ ע מ י ם ) ב ש נ י הנדרים( ,א ל א ד ה ת ם ל א ו ב ה ה ו א ד י נ א ע ם י ק ! 5 .ברם בתוספתא כאן לפי גירםת כי״ו וד מ ש מ ע כ מ ו שרצו לפרש בבבלי שנשאלין ת ח י ל ה ע ל ה פ ל ו נ י ,א ב ל ל א ע ל החכם ,ש ע ד י י ן ל א נאסר ,ד ע י ק ר ה ב ר י י ת א כ א ן ל פ י מ ק ו מ ה ב א ל ל מ ד נ ו ,ש ב כ ג ו ן ד א י ש כ א ן ש נ י נ ד ר י ם ,ואין א ו מ ר י ן ה ו ת ר ה ר א ש ו ן ה ו ת ר ה ש נ י ,ו ד ל א כ ר ׳ ש מ ע ו ן . וגירסת כ י ״ ע היא כמסורת הירושלמי. ו א ע ״ פ שכבר הוכחנו בכמה מקומות שנוסחאות nכני׳ כי״ע בתוספתא. ־! ועיין בהנהות הרש׳ש צ׳ א׳ ,ונעלמו ממנו לפ״ש ד ב ר י הר׳ן בתשובה .ועיין בתוספות פ״ז ב׳, ד״ה ר״ש .א ב ל בתוספות רי״ד שם סי׳ ייט :והכא ל א א מ ר ה א ל א קונם א ח ד ,כיון שאמרה פעמים שאני ט ו ע מ ת פרטיהון ,ושני נדרים הן .ועיין בקרן אורה פיז רע״ב ,ד י ה אמרה. , נדרים פ״ה עמ 115 472 ה ט ו פ ס י ם ה ש ו נ י ם ש ל ה ת ו ס פ ת א מ ב ו ס ס ו ת ע ל ש ת י מ ס ו ר ו ת עתיקות <6,מ ״ מ ב נ י ד ו ן ש ל פ נ י נ ו נ ר א ה ש ה ע י ק ר כ ג י ר ם ת ד ו כ י ״ ו ,ש ה ר י ש י ט ת ה ת ו ס פ ת א ב ע נ י י נ י נ ו כאן ש ה ו ל כ י ן א ח ר ח ל ו ת ה א י ס ו ר ,ו א י ן א ו מ ר י ן ב כ ג ץ ד א נ ד ר ש ב ט ל מ ק צ ת ו ב ט ל כולו. .21 מותר. נתכוון לידור וכ״ה בד ובכי״ע. בעולה, בנזיר, ונדר ונדר בקרבן״ בשבועה, וכן ב ר ״ מ פ ״ ב מה׳ נ ד ר י ם ה ״ כ :א ב ל ה מ ת כ ו י ן ל נ ד ו ר ב נ ז י ר ,ו נ ד ר בקרבן ,בקרבן ,ו נ ד ר ב נ ז י ר ,ב ש ב ו ע ה ,ו נ ד ר ,א ו ש נ ת כ ו ו ן ל נ ד ו ר ,ו נ ש ב ע ,א ו ש נ ת כ ו ו ן ל ו מ ר ת א נ י ם , , ו ע י י ן ב מ ד ר ש ה ג ד ו ל מטות ,ע מ ש ״ ט . ו א מ ר ע נ ב י ם ,ה ר י ז ה מ ו ת ר ב ש נ י ה ם ,ואין כ א ן נדר. ו ב ש ו ״ ת ה ר ל ב ״ ח סי׳ נ ״ ו ציין ל ת ו ס פ ת א כאן. ו מ ל ש ו ן ה ר ״ מ ש צ ר ף ל ת ו ס פ ת א ש ל ג ו גם ״ נ ת כ ו ו ן ל ו מ ר ת א נ י ם ו א מ ר ע נ ב י ם ״ ב ר ו ר ש פ י ר ש ה ש נ כ ש ל בלשוגו ,ו ה ת כ ו ו ן ל ב ט א ״ ק ר ב ן ״ ,ו א מ ר ב ט ע ו ת ״ ג ז י ר ״ ,ו כ ס י שהבין לגבון ב ש ו ״ ת ה ר ל ב ״ ח ו ל פ ״ ז א ם א מ ר ב כ ו ו נ ה ״ נ ז י ר ״ ב מ ק ו ם ״ ק ר ב ן ״ ,וכיוון לקרבן ,ה ר י ה ו א אסור ,כ פ ס ק הנ״ל. , ועיין בפיה״מ ה ר ״ מ ב פ ״ א מ ה נ ז י ר ו ת ה י ״ א ,ו ע י י ״ ש ה ״ י ,בהשגות ,ב מ ג ד ל ע ו ז ו ב כ ״ מ שם. נ ז י ר פ ״ ב מ ״ א ,ועיין מ ״ ש להלן. ב ר ם ב ש י ט ת ב נ י א ״ י צ ר י ך ל פ ר ש ש א פ י ל ו א מ ר ב כ ו ו נ ה ״ נ ז י ר ״ במקום ״ ק ר ב ן ״ ,ו נ ת כ ו ו ן ל ק ר ב ן ל א א מ ר כלום. ו א מ ר ו ב מ ש נ ת ג ז י ר ם ״ ב מ ״ ג :מ ע ש ה ב א ש ה א ח ת ש ה י ת ה ש כ ו ר ת )או: שכולת(,ל! ו מ ז ג ו ל ה א ת הכום ,ו א מ ר ה ה ר י נ י נ ז י ר ה ממנו ,א מ ר ו ח כ מ י ם ל א נ ת כ ו ו נ ה א ל א ל ו מ ר ה ר י ה ו א ע ל י קרבן. , , ואמרו עליה בירושלמי שם )פ״ב ה״ג ,ג״ב ע״א( :ר ירמיה בשם ר זעירה א פ י ל ו ל ש ו ן קרבן א י נ ו ,״ ל מ ה ש א י ג ו ק ו ב ע ע ל י ו ל א ג ז י ר ו ת ב ל ש ו ן ק ר ב ן ,״ ו ל א ק ר ב ן ב ל ש ו ן נזירות. וכן א מ ר ו ל ע י ל ש ם )ה״א ,נ ״ א ע ״ ד ( :כ ל ה ל ש ו נ ו ת מ ש מ ש י ן ל ש ץ נזירות ,חוץ מ ל ש ו ן קרבן ,כ ל ה ל ש ו נ ו ת מ ש מ ש ו ת ל ש ו ן קרבן ,חרך מ ל ש ו ן נ י ו 2 0 .ו נ ר א ה ש מ ט ע ם ז ה ת פ ס ה ה ת ו ס פ ת א ז כ א ן ע ו ל ה ונזיר. י ת ו ה ו א ה ד ץ ב ש ב ו ע ה ו נ ד ר ,כ ל ו מ ר א ם נתכוון ל ה ש ב ע ו א מ ר קרבן ,א י נ ו כ ל ו ם , וכן א ם גתכוון ל א ס ו ר א ת החפץ ב א י ס ו ר ח פ צ א ג ר י ד א ,ו א מ ר ש ב ו ע ה ל א א מ ר כ ל ו ם . .22-21ב ע ו ל ה , ונדר ב כ י ״ ע )ובד י ש כאן ח ס ר ץ ושיבוש(. הרי בקרבן, ונדר בחרם, בהקדש, אסור. וכ״ה , וכן ב ר ״ מ פ י ״ ד מ ה מ ע ש ה ה ק ר ב נ ו ת ה י ״ ב :ה מ ת כ ו י ן ל ו מ ר ע ל י עולה ,ואמר שלמים ,או ש נ ת כ ו ץ לומר הרי ז ו עולה ,ואמר שלמים ,לא א מ ר כלום )משגתגו בתרומות פ ״ ג מ״ח(. נ ת כ ו ו ן ל נ ד ו ר ב ע ו ל ה ,ו א מ ר קרבן ,ל נ ד ו ר בחרם ,ו א מ ר ה ק ד ש , ד ב ר י ו ק י י מ י ם ,ש ה ע ו ל ה ק ר ב ן ו ה ח ר ם ה ק ד ש ו כ ר ,כ ל ו מ ר ,ש ה ר י אין פ י ו ס ו ת ר כ א ן א ת כווגתו, ו ה ר י א פ י ל ו ג מ ר ב ל ב ו ח י י ב ל ה ב י א א ם א י ן פ י ו ס ו ת ר א ת ל ב ו )עיין ל ה ל ן שם( ,ע י י ן ב ב ל י , שבועות כ״ו ב . ונושאי כלי ה ר ״ מ לא הראו א ת מקורו ,ולנכון העיר ה ר ש י ״ ח קניבםקי ש ל י ט ״ א ) ב ס פ ר ו ק ר י ת מ ל ך ע ל ה ר ״ מ במקומו( ,ש מ ק ו ר ו מ ן ה ת ו ס פ ת א כאן. 1 6 ו א י ן לפגעו תיקון סופרים גרידא ,עיין מ״ש ל ע י ל במבוא לח״א ,ריש עס׳ כ׳. עיין בפירושו המצויין של מהרי״ן אפשטין במבוא לנוה״מ ,עמ׳ .718 »! בגיגוד לשיטת ה ב ב ל י שם י״א א׳ ).כמאן ד א מ ר הרי ע ל י קרבן הוא״(. »» ב ס פ ר י גשא פי׳ כ״ב ,ריש עם׳ :26כ י י פ ל י א ל נ ד ו ר ג ד ר ,או אפילו גדר ב ק ר ב ן יהיה נזיר ,ת״ל נ ז י ר ,ע ד שידור בנדרו של נזיר ,ועיין ב ה ע ר ו ת שם .ובירושלמי נזיר פ״א ה״א ,ג״א ע״א :א ם בםתכוין לחור ,אפיי אמי שאזכיר פ ת א ה א נזיר ,נזיר .ושם הכוונה שהתנה ל ע צ מ ו מ ת ח י ל ה ש.פת״ א צ ל ו כינוי לנזירות ,כ פ י שמוכח מלשון הירושלםי )והוא הדין א ף אם יתנה ש״נזיר' א צ ל ו כיניו לקרבן ,יהא אסור ,אם נתכוין לקרבן ,א ב ל אשה זו א מ ר ה .נזירה׳ א ך ורק כ ד י ל ה ט ע ו ת את המפצירים ב ה לשתות יין( .ועיין בשי״ק שם ,ד״ה אפיי א ס ר שאזכיר פת. 1 7 2 0 ו ע י י ן ל ע י ל שם בירושלםי ,ו ל ה ל ן שם ב ט ו ף ה״א ,ולשיטת הירושלמי אין מ ח ל ו ק ת א ל י ב א דב״ה ב א ט ד ה ר ז י נזיר סן הגרונרות וכוי ,שאינו ל א נדור ו ל א נזור .ועיין בתיויט ר פ י ב ובשי״ק שם, ד י ה וביה. , נדרים פ״ה ע מ 115 .24-22 נדר בנזיר אם אמ׳ נדרתי כולן. לו פתח בעל אחד ובשבועה, בקרבן ואיני כולם. יודע באי 473 פותחין זה לו משניהם אחד פתח נדרתי, על פותחין ו כ ״ ה ) ״ ב א י ז ה מ ש נ י ה ם ו כ ר פ ת ח א ח ד ב ע ל כ ו ל ם ״ ( גם בד. ו ב כ י ״ ע :ו א י נ י י ו ד ע מה נ ד ר ת י פותחין ל ו ע ל כולם. ו מ ל ש ו ן ז ו ש ל כ י ״ ע מ ש מ ע ש י ש ה ב ד ל בין ה ר י ש א ובין הסיפא ,ו ב ר י ש א ״ פ ת ח א ח ד ע ל כ ו ל ם ״ ,ו ב ס י פ א ״םותחין ל ו ע ל כ ו ל ם ״ . ואעפ״י שאנו י כ ו ל י ם ל פ ר ש ג י ר ס א זו ,מ ״ מ מ ח ו ו ר י ו ת ר ש י ש כ א ן ה ש מ ט ה ב ט ״ ס ,ו צ ר י ך ל ה ש ל י ם ב כ י ״ ע גם ב ס י פ א ] :פתח אחד[ ע ל כולם. וכן ב ר ״ מ ס ״ ד מה׳ נ ד ר י ם ה י ״ ב :נ ד ר ב נ ז י ר ובקרבן ו ב ש ב ו ע ה ,א ו ש נ ד ר ואין י ד ו ע ב א י זה מהן גדר ,פ ת ח א ח ד לכולן. ו ה כ ו ו נ ה ש פ ו ת ח י ם לו בפתח א ח ד וברור שגרס כגירסא שלפנינו. 1 ל כ ו ל ם ,כ ל ו מ ר א י ל ו י ד ע ת כ ך וכך ל א ה י י ת נ ו ד ר ל א ב נ ז י ר ו ל א ב ש ב ו ע ה ו ל א בקרבן * ,ואין צ ו ר ך ב פ ת ח מ י ו ח ד ל כ ל א ח ד ואחד ,ו מ ת י ר י ם ל ו ה ת ר ה א ח ת ל כ ו ל ם .ו כ ן א ם א מ ר ש נ ד ר ב א ת ד מהם ו ש כ ח ב מ ה נ ד ר ,ו ה ו א צ ר י ך ל נ ה ו ג ב א י ס ו ר ב כ ו ל ם מ ח מ ת ספק ,פ ו ת ח י ן ל ו פ ת ח א ח ד כ נ ״ ל . ל ה ל ן פ ״ ו ,ש ו ׳ , 3 - 2ם ד ״ ה ו ב ב ב ל י ,ו ד ״ ה ו ב ש ו ״ ת המיוחסות. .26-24 נשאל שמא הנודר פי על נשאל מן עצמו. על פי ונשאל העיר, מישראל, עצמו. נשאל לחכם ועיין מ ״ ש ו ע י י ן ב ש ו ״ ת ה ר ל ב ״ ח סי׳ ק ל ״ ט . שבעיר, לחכם ואינו שבישראל, חושש ואינו שמא חושש ב ד ו ב כ י ״ ע בין ב ר י ש א ובין בסיפא :נ ש א ל ל ח כ ם וכו׳. וכל ה ב ר י י ת א ב ח י ׳ ה ר ש ב ״ א פ ״ ב ס ע ״ ב ,ו נ ש מ ט ה ש ם ה ס י פ א ע ״ י ה ד ו מ ו ת ,ו י ש נ ה לנכון ב ה ב א ה ב ש ם הרשב״א בשטמ״ק פ ״ א םע״ב. ונשאל ובכולם: ו כ ״ ה ב מ א י ר י שם )הוצ׳ ר ״ א ליס ,ע מ ׳ ר פ ״ ה ( ו ב נ ״ י ע ״ ז ב׳, לחכם שבעיר אינו חושש ובו׳ ונשאל ל ח כ ם ש ב י ש ר א ל א י נ ו ח ו ש ש וכו׳. ו ע י י ן מ ״ ש ע ״ ז להלן ,ד ״ ה ברם. ו ב י ר ו ש ל מ י פ ״ ה ה ״ ד ,ל ״ ם ע ״ ב :קונם ה נ י י ת י ע ל ב נ י ע י ר י א י נ ו נ ש א ל לזקן ש י ש ש ם , ה נ י י ת ב נ י ע י ר י ע ל י נ ש א ל לזקן ש י ש שם. נ ד ר י עצמו. אית תניי תני אפילו ע ל קדמיית׳ נשאל ,שאינו כמיפר , וכן ה ב י א ו א ת ה י ר ו ש ל מ י ב ר ש ב ״ א ו ב מ א י ר י ה ג ״ ל ו ב ת ש ב ״ ץ ח ״ ב ס י קם״ג ,ו ב ל י ״ א י ת ת נ י י ת נ י ו כ ר ״ גם ב ר מ ב ״ ן ו ר י ט ב ״ א ע ״ ט ב׳ ,ר ״ ן פ ״ א ב׳ ו ע ו ד . ק״ט ,בשאלת השואל :כדתניא בתוספת׳ ו ב ש ו ״ ת ה ר ש ב ״ א ח ״ ז סי׳ ה מ ו י ו ״ ה נ א ה א ת ב נ י ה ע י ר א י נ ו נ ש א ל לזקן ש ב ע י ר ו כ ר ,ו כ ד ת נ י א ה ת ם ה מ ו ד ר ה נ א ה מ ב נ י ה ע י ר נ ש א ל לזקן ש ב ע י ר . וכנראה ש צ ״ ל בשאלה :כדתניא ב י ר ו ש ל מ י וכו׳ ,א ו ש ה כ ו ו ג ה ל ב ר י י ת א ש ב י ר ו ש ל מ י ש ק ר א ו ה ע ״ ס מ ק ו ר ה ״ ת ו ס פ ת א ״ כ ר ג י ל א צ ל 3 הראשונים* . והשיב ה ר ש ב ״ א שמי ש נ ש ב ע שלא יתמנה גבאי ולא יהא במינוי העיר ,הוא נ ה נ ה מ ח מ ת כ ב ו ד ה ש ר ר ה ו ב נ י ה ע י ר נ ה נ י ם ש מ ל א כ ת ן נ ע ש י ת ע ל ידו ,ומסיק :ו ל פ י כ ך ה ו א נ ה נ ה ו ה ק ה ל נהנין ,ו א י נ ו נ ש א ל ל ב נ י העיר .ו פ ס ק ר ב י נ ו כ ר י ש א ש ל ה י ר ו ש ל מ י ש א ם א ס ר א ת ב נ י ה ע י ר מליהנות לו אינו נ ש א ל לחכם שבעירו. וכן מ ש מ ע מדברי הרמב״ן ה נ ״ ל ועוד שלא הביאו כ ל ל א ת ה ״ א י ת ת נ י י ת נ י ״ ש ב י ר ו ש ל מ י ,ו ל פ ״ ז ה מ ד י ר א ת ב נ י ע י ר ו א י נ ו נ ש א ל לזקן ש ב ע י ר . ו ב פ י ׳ ה ר ״ א מ ן ההר ,ע מ ׳ ק ס ״ ח :י ר ו ש ל מ י .לזקן ש י ש ש ם . נ ד ר ה כ י ר ו כ ד י ש י ה א מ ו ת ר בהנאתו. בנשאל. נ ש א ל לזקן. ד נ ד ר י ע צ מ ו נינהו ,ש ה ו א מ ת י ר שאין כאן נ ד ר י עצמו ,שהרי החכם היה מותר וכן כ ת ב ה מ א י ר י ו ה ר י ט ב ״ א ה נ ״ ל ו ה ר י ב ״ ש ב ש ו ״ ת ש ל ו סי׳ ת ״ ו ו ס י ׳ ת ם ״ א ו ס י ׳ ת ק י ״ א . ו ב מ א י ר י ש ם כתב :ו י ר א ה ל י ש א פ י ל ו א מ ר ב פ ר ט ,ה נ א ת פ ל נ י ע ל י ,י כ ו ל א ו ת ו פ ל נ י ל י ז ק ק ל ו ו כ ר , ו מ ״ מ י ר א ה ש א ף ל ד ע ת זו )כלומר ,ל א י ת ת נ י י ת נ י ש ב י ר ו ש ל מ י ( א ם נ ד ר ע ל הזקן ב פ ר ט ,ד ״ ל ׳ 2ה ס ד ר של ה ת ו ס פ ת א הוא לאו בדווקא ,עיין ירושלמי פיא ה״א ,ליו ע״ד ,ור״ן כאן י״ה א׳, והריס נקט א ת לשון התוספתא. )עיפ הצילום ש ב ד י ד ד י הרח״ז הלוי דיסיטרובסקי(. Add כ״ה בכיי בריטיש מתיאום 2 2 0 9 0 . ולפנינו :המודר .ועיין מיש ב מ ח ב ר ת י תשלום תוספתא ,סוף עם׳ .49 23עיין במחברתי הנ׳ל ,עמ׳ ,50שם ע פ ׳ 6ואילך. נדרים פ״ה ענד 115 474 , , שאמר ל ו הגאתי עליך ,א ץ אותו המודד י כ ו ל ליזקק לו .ועיין גם ב ס י הרנב״י בשטמ״ק ם״א ב ובנ״י ע״ט םע״ב ,ומ״ש להלן ,םד״ה בדם. , והר״מ ב פ ״ ד מ ה נ ד ר י ם הי״ג פסק :ה נ ו ד ר מאנשי העיר ונשאל לחכם שבעיר ,או ש נ ד ר ובפ״ז ה״ם םםק :א ס ר ע ל ע צ מ ו מישראל והרי הוא נ ש א ל לחכם ש ב י ש ר א ל הרי נ ד ר ו מותר. הניית בני ה ע י ר א ס ו ר להשאל ע ל נ ד ר ו ל ח כ ם מבני אותה העיר ההיא ,ואם נשאל והתיר ל ו ה ר י נ ד ר ו מ ו ת ר כ מ ו שבארנו. , ו ב פ י הר״א , ק ההר ,ע מ קם״ח הנ״ל ,כתב :והר״ם כ ת ב ב פ ר ק ד שכשאמר ע ל עצמו ה נ א ת בני עירו אינו נ ש א ל ל א ח ד מהם שהרי הוא נהנה עתה מהם שבא ונשאל מהם ,ואם נ ש א ל נ ד ר ו מותר. לכתחלה ל א ישאל. נ ר א ה שפירש הירושלמי נשאל ,אם נ ש א ל דיעבד ,א ב ל , , ו ע י ץ ב כ ״ מ בפ״ז ו ב ר ד ב ״ ז ם ״ ד ה נ ״ ל ובשו״ת ה ר ל ב ״ ח ס י נ ״ ו ו ס י נ״ח, , ו ב מ ר כ ב ת המשנה פ״ז מ ה נ ד ר י ם ה״ט. ב ר ם א ץ ספק שהד״מ ב פ ״ ד פסק ע ״ פ התוספתא כאן ,שהרי הבבא נ ד ר מ י ש ר א ל אינה נ מ צ א ת א ל א בתוספתא בלבד ,ו ל א ע ו ד שהי״ב והי״ג ש ל ה ר ״ מ שם הן ה״ד וה״ה ש ל התוספתא כאן, והעתיק א ת שתי ההלכות כ מ ו שהן ,א ע פ ״ י שהי״ג ל כ א ו ר ה א ץ מקומה שם ,אלא בפ״ז .ומשום כ ך חזר עליה במקומה ,ורמז ל פ ס ק ו בפ״ד. , ו כ ב ר כ ת ב נ ו במבוא לח״ג ,ע מ י״ג ,שהר״מ פוסק לפעמים ע״פ התוספתא נוסח כי״ו ,בניגוד ל כ ל הנוסחאות ה א ח ר ו ת וכתב: כנוסח ונשאל לחכם שבעיר וכר, והרי הוא נשאל כי״ו בתוספתא ,והיינו ברישא ״ונשאל״ ,ובסיפא נשאל. והר״מ דייק בלשונו ב פ ״ ד ל ח כ ם ש ב י ש ר א ל ו כ ר ,והוא וחכם עדיף מנביא ,והוא , ה ר ל ב ״ ח בשו״ת ש ל ו ם י נ״ח )קרוב לסופו( שכתב :גם עם זה נדייק ל ש ק ה ר מ ב ״ ם ז ״ ל ב ם ר ב י ע י ששנה ) ־ ש ש י נ ה ( בלשונו ש כ ש נ ד ר מאנשי העיר כ ת ב , ו נ ש א ל ל ח כ ם שבעיר ,ו כ ש נ ד ר מ י ש ר א ל כ ת ב והרי הוא נ ש א ל ו כ ר ,והכוונה שהרב העתיק בכאן שני חלוקות התוספות ,אמנם ב ר א ש ץ שנה ) -ש י נ ה ( מ ל ש ץ התוספות ש כ ת ב ונשאל ,ולא כ ת ב נ ש א ל ״ משום הירושלמי ו כ ר , pהעיר יש ל ו תיקץ ל ה ש א ל ע ל נ ד ר ו מחכם שחוץ לעיר ,ו ל ק ל כ ת ח ל ה ל א ישאל דכשנדר מחכם שבעיר ,אמנם כ ש נ ד ר הנייה מ כ ל י ש ר א ל א ץ ל ו תקץ ,ו ל ק אפילו לכתוזלה נ ש א ל מחכם שבישראל**. א ב ל ל פ י נוסח כי״ו לא שינה ה ר ״ מ כ ל ל מ ל ש ץ התוספתא. ומכאן שהדברים ברורים ,ש כ ל החשש הוא משום שמא נ ש א ל ע ל פי עצמו ,כ מ פ ו ר ש בתוספתא ,וכפי שמוכח גם מן הירושלמי ,כפי שראה בעצמו מ ק ב כ ״ מ בם״ז הנ״ל. וכן ב ר ו ר שהר״מ מ ד ב ר ר ק ע ל המודד הנייה מבני העיד ,והם מ ו ת ר י ם בהנאתו ,כ פ י שמוכיחה פשטות לשונו ב פ ״ ד ובפ״ז. הירושלמי אינו מביא כלל«.־ ואת דברי ו ל כ ת ח י ל ה ל א ישאל לחכם שבעיר ,משום שהחכם נוגע ב ד ב ר , ואינו ר ו צ ה שמי שהוא יהא מ ו ד ד הנאה ממנו ,א ב ל ב ד י ע ב ד ה ת ר ת ו קיימת. ש א ץ ל ו ב ר י ר א א ח ר ת נ ש א ל לכתחילה ,כ ל ש ץ התוספתא בכי״ו. ואם נ ד ר מ י ש ר א ל ובירושלמי ם״ט םה״א ,מ ״ א , ע״ג :ר מנא נ ד ד מן ח מ ר א דאבוהי ,אתא אבוהי סלק לגביה ,א ״ ל אילו ה י י ת י ) צ ״ ל :היית( יודע דאנא מ צ ט ע ר גודר היית. א ״ ל לא. ו ש ר א ליה .והוא כ ד ע ת הירושלמי שאפילו לכתחילה נ ש א ל לזקן שבעירו ,ואפילו אם נ ד ר ממנו ב פ ר ט מ ו ת ר ל ו ל ה ת י ר א ת נ ד ד ו ,כ ד ע ת המאירי ש כ ת ב כן , מ ד ע ת ו ) ״ ו י ר א ה לי״( ,ה ר נ ב ״ י ונ״י ,ע pמ״ש לעיל ,ד״ה ו ב פ י ה ר ״ א ק ההר. •ג הרלב״ח ל א היתה לפניו כאן א ל א נירסת הדפוסים של התוספתא ,שנקטה בשתי הבבות .נשאל״ ,כמו שכתבנו לעיל ,ד״ה ה ע ד ר . <׳ ואף בצפנת פענח פ״ז מהי נדרים ה״ט הבין כן ב ד ב ר י הרמב״ם בפ״ד, « ואין להגיה בירושלמי )כמו שהביא הרלב״ח בשרת שלו סי' נ״ח ,וכדעת ב ע ל ס ר כ ב ת המשנה פץ סה׳ גדרים ה״ט> ,שהרי הרמב״ן ,הר״א מן ההר ,הרשב״א ,הסאירי ,המיוחס להריטב״א ,הרץ, הריב״ש ,הרשב״ץ )ח״ב סי׳ קס״נ> הנ״ל כ ו ל ם גרסו בירושלסי כנירסא שלפנינו .ובפי׳ הר״א סן ההר ,עם׳ קס״ט ,סיים :ואעפ״י שלא הביא הרים קונם הנייחי ע ל בני עירי ,ודאי אסור להשאל לזקן שבאוחה העיר ,ואם נשאל אינו פותר וכוי. 2 2 , נדרים פ״ה עמ 116-115 475 ו ב צ פ נ ת פ ע נ ח פ׳יז מ ה ׳ נ ד ר י ם ה׳יט כתב :״ ו ע י י ן בהך דבדרים ד ף צ ׳ ע ״ א ד מ ו כ ח ש ם ד י כ ו ל ל ש א ו ל ,א ף ד א ס ר ע ל י ו ה נ א ה ב ע ל מ א ״ .״ ו ל א ז כ י ת י ל ר ד ת ל ס ו ף דעתו ,מ ש ו ם ש ב ג מ ר א ש ם א י נ ו מוכח כ ל ל ש נ ש א ל ל א ו ת ו ח כ ם ע ל ש נ י ה נ ד ר י ם ,ו א פ ש ר ל פ ר ש ש נ ש א ל ע ל ה ר א ש ו ן ולפי דחיית התלמוד שם ל ח כ ם אחד ,ו נ א ס ר בהנאתו ,ו א ח ״ כ נ ש א ל ל ח כ ם א ח ר ע ל ה נ ד ר השני. מ ו ת ר ל ו ל ה ש א ל ת ח י ל ה ע ל ה נ ד ר השני ,וכאן ה ר י ב ו ו ד א י אין ש ו ם נ ג י ע ה ל מ ת י ר ,ש ה ר י ה ו א מ ו ת ר בהנאתו ,בין ל פ נ י ה ש א ל ה בין לאחריה ,מ ש ו ם ש ע ד י י ן ל א נ ש א ל ע ל נ ד ר ו הראשון ,ו א ת ״ כ מ ו ת ר ל ו א פ י ל ו ל א ו ת ו ח כ ם ל ה ש א ל ע ל ה נ ד ר הראשון ,ש ה ר י כ ב ר ב ט ל נ ד ר השני ,והוא מ ו ת ר בהנאתו. .27-26ר ׳ עצמו יהודה ובכבוד בן בניו. בתירה אומ׳ לו פתח פותחין ו כ ״ ה ) ״ ו ב כ ב ו ד בניו״( גם ב ד ו ב כ י ״ ע . בכבוד לאדם ובמשנתנו פ ״ ט מ״ט: ובירושלמי ״ פ ו ת ת י ן ל א ד ם ב כ ב ו ד ע צ מ ו ו ב כ ב ו ד ב נ י ו ״ ו ל א נ ז כ ר ש מ ו ש ל ה ת נ א ב ש ו ם נוסח. ש ם ) מ ״ א ע ״ ג ( :ת נ י ר ׳ י ו ד ה בן ב ת י ר ה א ו ׳ אין פותחין ל א ד ם א ל א ב כ ב ו ד ע צ מ ו ב ל ב ד ו כ ו ׳ , ו ל פ י כ ך ק ר ו ב ב ע י נ י ש צ ״ ל לפנינו :ל ב כ ב ו ד בניו ,כ ל ו מ ר , ד ל א ת י ס ב ו ר כ ר ׳ י ו ד ה בן בתירה. ל א ב כ ב ו ד ב נ י ו ) כ מ ו ש ה ג י ה ו המפרשים( ,וכן מ צ ו י ב מ ק ו ר ו ת ש ח ב ר ו א ת ה ל מ י ״ ד ה ש ל י ל י ת ל מ ל ה ש ל א ח ר י ה ) ד ו ג מ ת לחולין = ל א חולין( ,עיין מ ״ ש ל ע י ל ,ח ״ ב ,ע מ ׳ ,794 ,726ה ע ר ה ,17ח״ג, ע מ ׳ ,498ח ״ ה ע מ ׳ ,1255ה ע ר ה ,32שם ,ע מ ׳ ,1328ועיין כ ע י ק ר מ ״ ש ל ע י ל ח ״ ב ,ע מ ׳ ,728 ה ע ר ה ,78ב ש ם ת ר ג ו מ ו היוגי ש ל םומכום .א ב ל א פ ש ר ג ״ כ ש ה ס ו פ ר י ם הוסיפו ״ ו ב כ ב ו ד ב נ י ו ״ מ ש ו ם ש ח ש ב ו ה ל פ י ס ק א ממשנתנו. .28-27א מ ׳ ר׳ לו ועניין הפתיחה ה ת ב א ר ב מ ש נ ת נ ו ה ג ״ ל . ישמעאל זכיתה בה ובכלים במשנתנו שעליה. ם פ ״ ט :ו מ ע ש ה ב א ח ד ש נ ד ר מ ב ת אחותו הנייה ,ו ה כ נ י ס ו ה ל ב י ת ר ׳ י ש מ ע א ל וייפוה ,א מ ר ל ו ר ׳ י ש מ ע א ל ,בני ,ל ז ו נ ד ר ת ,א מ ר לו ,לאו. והתירו ר׳ ישמעאל. ו א מ ר :ב נ ו ת י ש ר א ל נ א ו ת הן ,א ל א ש ה ע נ י ו ת מגולתן. ובירושלמי שם )מ״א ע״ג( :ע ש ה לה עין ש ל זהב ,ש ן ש ל זהב ,כ ל ש ו ן הזה א מ ר לו ,ז כ ה ב מ ה ש ע ל י ה . ה י ת ה ל ה ו ע ש ה ל ה ר ׳ י ש מ ע א ל ש ן ש ל זהב משלו. באותה שעה בכה ר׳ ישמעאל ו ב ב ב ל י ס ״ ו ב׳ :ת נ א שן ת ו ת ב ת ו פ י ר ש במיוחס ל ר ש ״ י ש ש ן ה ת ו ת ב ת ש ל ה ה י ת ה ע ו מ ד ת ב כ י ע ו ר ,ו ה ח ל י פ ה ר ׳ י ש מ ע א ל ב ש ן ש ל זהב ,ו ע י י ן גם ב פ י ׳ ר ״ א מ ן ה ה ר ו ב מ א י ר י . א ב ל ב כ י ״ מ ש ם :ת נ א שן ת ו ת ב ׳ ע ש ׳ ל ה ר ׳ י ש מ ע ׳ . ו ר ׳ י ש מ ע א ל ע ש ה ל ה ש ן תות 28. בת ו ל ג י ר ס א זו ה י ת ה ח ס ר ה ל ה ש ן ל א ש ה זו, ו א ש ר ל ״ ע י ן ש ל ז ה ב ״ ש ב י ר ו ש ל מ י ,ב ק ״ ע מחק אותה ,ו ע י י ן מ ״ ש ע ״ ז ד ״ ר י ו ל י ו ס פ ר ו י ם ב ס פ ר ו ב י ב ל י ש ־ ת ל מ ו ד י ש ע מ ד י צ י ן וכו׳ ,ע מ ׳ ,324והוא ה ע י ר ש ם ות ]במחיר(: Martialis 3 ) קנויות ,ו מ ה ת ע ש י ביחס לעין ,ליליאה ,א ו ת ה א י א פ ש ר לקנות. [ 2 וספק ג ד ו ל א ם ב ז מ ג ו ש ל ר ׳ י ש מ ע א ל כ ב ר ה ש ת מ ש ו בעין ש ל זהב ,עיין פ ר ו י ם ה נ ״ ל . .30—28כ ש מ ת , בכינה מה היו המלבישכם ו כ ע ״ ז גם ב מ ש נ ת נ ו ס פ ״ ט . בכיגה וגר. שני אומ׳ עם לפניו, עדנים בנות ישראל על ר׳ ישמעאל המעלה על לבושכן. עדי זהב ו ב י ר ו ש ל מ י ס פ ״ ט :כ ת י ב ) ש ״ ב א׳ ,כ ״ ד ( ב נ ו ת י ש ר א ל ע ל ש א ו ל ר ׳ י ו ד ה ו ר ׳ נחמיה ,ח ד א מ ר ב נ ו ת י ש ר א ל מ מ ש וכו׳. , ובבבלי ם״ו ב :כי שכיב ר ׳ י ש מ ע א ל פ ת ח ע ל י ה ההוא ס פ ד נ א הכי ,ב נ ו ת י ש ר א ל ע ל ר ׳ י ש מ ע א ל בכינה ,ה מ ל ב י ש כ ן ו כ ר . א ב ל ב כ י ״ מ ח ס ר כ ״ ז ,ושם :ת נ א שן ת ו ת ב ת ע ש ׳ ל ה ר ׳ י ש מ ע ׳ )עיין מ ״ ש לעיל(. וכשמת ר ׳ י ש מ ע א ל )ולא יותר( .ו ע י י ן מ ״ ש מ ה ר י ״ ן א פ ש ט י ן ב מ ב ו א ל נ ו ה ״ מ .ע מ ׳ .687 ל= כנראה שציל :דעלסא ,כלומר לכל מי שנשאל עליו. 2 8אבל ברור שנם שם ציל :שן תותבת 1של זהב! עש׳ לה ,כגירסת כל המסורות ,וכן משמע קצת מן ההספד על ר׳ ישמעאל ,שהשתמשו בפסוק של שיב א׳ ,כיד ).עדי זהב״>, , נדרים פ״ו עמ 116 476 פ״ו .1ר ׳ מעת יוםה לעת. בי ר׳ וד׳ יהודה שמעון או׳ ל ע ז ר בי ר׳ הפר ב ר ש ב ״ א ע״ג םע״א ובר׳ץ ע״ג א׳ כ ל הברייתא בשם התוספתא. , הברייתא בירושלמי פ ״ י ה״י ,מ ״ ב ע״א ,ו ב ב ב ל י שבת קנ״ז א /כאן ע ״ ו ב /ע״ז א . יש ב ד ב ר ל ה ק ל ולהחמיר ו כ ר . םפ״י :ה פ ר ת נ ד ר י ם כ ל היום. נדרים ו ק הובאה ובמשנתנו ועיין במשנת שבת פ כ ״ ד מ״ה , , ובתוספתא שם םי״ז הכ״ד ,ע מ .85ובשאילתות סי׳ ק ל ״ ו גרם ב ב ב ל י ע ״ ו ב :תניא ה פ ר ת נ ד ר י ם דברי כ ל היום רבי. , ר יוסי ב ד ׳ יהודה ו כ ר .ו ל פ ״ ז משנתנו כדבי .ו ע י ץ להלן ב ב ב ל י שם. , , ויש שגרסו שם :ה ל כ ה כאותו הזוג ,עיין ב פ י הרא״ש במקומו ,ובדק״ם שבת קנ״ז א /ע מ ,387 , , , ו ע י ץ גם הערה ד ,ובפסקי ר י ״ ד שם ,ה ו צ וורטהיימר־לים ,ע מ תקם״ה ,ובהערה 137שם. , בשו״ת הרשב״ש ם י ת ק כ ״ ד ,ק ״ ד ע״א. , ו ב ס פ ר י מטות פ י קנ״ו ,הוצ׳ ה ח ז ״ ש הודוביץ ,עמ׳ :208 מעת לעת ,ת״ל ו כ ר אל מיום .3-2 ונדרו ביום אל מיום , ר שמעון בן יוחי א ו מ ר מ ע ת לעת ,שהרי אמרה ת ו ד ה שמעו. י ו ם .ועיין ב ב ל י ע ״ ו בי .ולפ״ז הולך ר ׳ ל ע ז ר ברי ש מ ע ץ בשיטת אביו. כיצד, כולן, היו ואמי על אשתו מופר, חמשה כולן נדרים, מופרין. מופר שהיו או ליך, לא ו כ ״ ה )״כיצד״( ב כ ל הנוסחאות ו ב ר ש ב ״ א ו ב ח ץ הנ״ל ,ופירושו ,כ י צ ד ל ד ב ר י ם שלעיל. לו חמש היפד נשים א ל א לה. מ פ י ^ ואינו עניין ובכי״ו :ל א ה י פ ר אלא ,וזזםרה המלה ״לזד׳ ,א ב ל ב כ י ״ ע ל נ כ ץ :לא ה ו פ ר א ל א ל ה ) ו א צ ל צ ו ק ר מ נ ד ל משובש(. ל א ה פ ר א ל א לה. לכן י ו ם ,שומע א נ י , ו ק ב ר ש ב ״ א ע״ג א׳ ה נ ״ ל ובמאירי ש ם ) ח ו צ י ד ״ א לים ,ע מ רם׳״ג(: ו ק ב ר ץ שם :אינו מ ו פ ר א ל א לה. מוםרץ ».וצ״ל :ו א מ ר מופר, כולן ובר״ן ה נ ״ ל ב ט ע ו ת הדפום :ו א מ ר מ ו פ ר מ ו פ ר ץ ,כ מ ו שהוא לפנינו ,בד ,ובכי׳״ע )אלא ששם , , בטעות :״ מ ו ת ר ״ במקום ״מופר״( ,ו ב ר ש ב ״ א ובמאירי ובנ״י ע״ג א ובשו״ת הרשב״ש ם י שצ״ו. , ו ע י ץ רשב״א ,ר״ן ו נ ״ י ם״ז א ושו״ת י כ ץ ובועז ו ד א טי׳ קפדז .ו ע pמ״ש להלן ,ש ר ,4-3 ד״ה נ ד ר זה. , ו ב ב ב ל י ע״ג א :איבעיא ל ה ו ב ע ל מהו ש י פ ר לשתי נשיו ב ב ת אחת, דוקא. א ו ת ה דוקא ,א ו ל א ו א מ ר ר ב י נ א ת ״ ש א ץ משקץ שתי סוטות כ א ח ת מפגי שלבה גם בחבירתה ,ד ׳ יהודה א ו מ ר , ל א מן השם הוא זה ,א ל א משום ש נ א מ והשקה אותה לבדה. , מ ד ב ר י ר יהודה ,ו א ף כאן אותה לבדה. ופירש הרמב״ן שם שהראיה היא ו כ י ה ד ע ת ה ר נ ב ״ י בשטמ״ק ,הריטב״א והר׳ץ בםוגיץ. , א ב ל ה ר ״ מ בםי״ב מ ה נ ד ר י ם הי״ד פסק :ו ה ב ע ל מ פ ר נ ד ר י שתי נשיו כאחוז ו כ ר . ואשד ל ת ו ס פ ת א כאן כ ב ר כ ת ב ו כמה מן הראשונים ה נ ״ ל ש א פ ש ר ל ו מ ר עליה ד ל א מיתניא בי ר ׳ חייא , ו ר אושעיא ,שהרי ה ב ב ל י ל א הביא ר א י י ה ממנה .ועיי״ש שהביאו ע ו ד ראייות ש ה ב ע ל אינו י כ ו ל ל ה פ ר א ת נ ד ר י שתי נשיו כאחת. ועיין מ״ש באו״ש ע ל ה ר ״ מ במקומו. ובמאירי ש ם הוסיף: ו מ כ ל מקום בזו ש ל היו עליה חמש נ ד ר י ם ת א י נ ר א ה ש מ פ ר הוא א ת כלן ב ה פ ר ה א ח ת כ ד ב ר י התוספתא. ועיין מ״ש להלן בסמוך ו ל ע י ל פ״ה ,ש ר ,24-22ד״ה ו ק בד״מ. , ובשו״ת המיוחסות ס י רע״ד :שאלה א ם יכולים להתיר שנים ,א ו שלשה ,אנשים ,א ו שלשה נ ד ר י ם ב ל ש ץ אחד ,כ ג ץ שיאמרו מותרים לך ,א ו א ם צ ר י ך היתר כ ל אחד ואחד ב פ נ י עצמו. תשובה. מתירים כ מ ה נ ד ר י ם לאיש אחד ו ל כ מ ה אנשים בהיתר אחד ,שהרי ל א מצינו שהקפידה ! בכ״ם פי״ב סה׳ נדרים הי״ד העתיק בשם התוספתא :ואמר סופר ל כ ו ל כ ן פופרץ ,א ל א שמדבריו שם משמע ק צ ח שלא העתיק את לשון התוספתא ממש .ועיין ברדב״ז שם ,וברור שיש שם השמטה ,וצ״ל :ונדרו מ ל ן ואמר מופר ל כ ן !פופרין .מופר ^ 17אינו מופר א ל א ל ה .וכנראה שהעתיק עיפ הרץ בדפוסים. , נדרים פ׳׳ו ע מ 116 תורה בכך נשיו אלא וכר, לשתים נשים בשתי פרק דגרםינן אלמא אפילו לד׳ יהודה דוקא נערה משום דכתיב אותה ,הא ראינו זה, נ ד ר ה י פ ר ל א א ו ת ו א ל א שאינו צריך לומר ל ח מ ש נשיו :מופר להפר לכולן, בלבו אלא מופר לה אינו איבעיא בעל מהו להו לה, ה פ ר לכולן. משום שאמר כל נדריה מופרין, ״מופר״, עוד נ ד ר . ל כ ו ל כ ן , לעיל )שר אלא אפילו אמר ״מופר״ בלבד ,והיה והפרה אבל שבלב אם אינה אמר הפרה, ״ נ ד ר זה״, להלן עיין אעפ״י נשים שנדרו בזמנים שונים ובאשה אחת שנדרה כמה נדרים בזמנים שונים. א מ י א נ י א ף ז״ל, ר א י ת כ ל ו ם . סי״ג ור״מ ש ת י ד ו ר י , זה, מ ו פ ר ב מ ו ת י ך , ו א י ן עשית, בריטב״א שברישא אין )חוצי ר״א בריתא*, מ ב ו ט ל א ם ל א אם אלא ומכל בהן לים, כן פירש לשון עמי גדרת, את רע״א( לא ואילך כל כתב: םה״י. א י א י פ ש י זה, ז ה ה ר י ובנידון ב ט ל . א י ן א נ י , אי אין ב ת ו ס פ ו ת כאן לא נדר ספרי׳ בהם, שגורסים אשתו שגדרה של שהרי לא קיימן כלום, לאו דוקא, ולא שבסיפא, שמשמען אין גורסין אמר בהקמה, הלשוגות פי׳ גרם בה ועיין עוד בר״ן במשנה, בבבלי לא אמר כלום. והר״א אב״ד נדר״, במקומו. מה ע ש י ת , ל ה פ ר . ״אין זה ל א )הובא והלשונות ובמאירי בגמרא שנאמר שם בשם ״אלא אלא כלום, כלומר שאינה הפרה וכר ,וכמו וכיון דברים להקים שבאותם ואמר לה, שגדרה לה מיהא גדרים כל הוא רוצה בפירוש וכר ,כך אגו רגילים לפרש במשנתנו. א ם כן ו מ פ ר ש י ם הפרה, נדר, שתדורי 4 מדירך נ ד ר , י פ ה י כ ו ל א/ בחמש שתדורי אי אפשי בהם ,א ו אין כאן גדר,נ א ו אי אפשי בהם כלום. אםשי אני ר ץ כ״ז ז ה ל י ך , דבריו קיימץ. את אם כולן מדברים א י ן ק י י ם וכן להפר שלפנינו ש ת י ד ו ר י , מ ד י ר ך הברייתא וכל שאת נודרת גדרת״, בה עכשיו שלא כל אלא לכווגת קאמר וכר, גדרי׳ הקמה שתדורי אי גאמר, או אין כאן בעל ש א מ ר ו בתלמוד ה מ ע ר ב )עיין להלן( אלא נדר אפשי לכונת אמר לא ש א מ ר אין כאן אין כאן שבועה ,לא א מ ר כלום וכר. וברור ובסיפא שמן של במקום התוספתא התוספתא ״ א ף אני גרסו במותיך׳ דמי. שלא מוכח בבבלי: כפירוש ואין שבתוספתא. ואני ,אינו יכול להפר. כמותך הר״א )וכ״ה ובמשנתגו )גזיר אב״ד, בכל ס״ד כמו ג עיין הנוסחאות גזיר ם ״ ד ה״כ־, ג״ג ע״א: ב מ ב ו א לנוה׳מ של סהריין אפשטין, 3כן נרס במקום ובראשונים סמ״א( :הריגי גזירה שבדקתי(, ושמע בעלה במיוחס ש )מ(ההן עם׳ מה ואני עבד לה, את שהכוונה כאמן וקיים לך, כלומר, לתוספתא. או .970 ל ה ר י ט ב ׳ א וברים פיינ מ ה ׳ נדרים ה ״ ב בברייתא שבבבלי. .אי אפשי בהם', * כנראה תוספתא, במאירי ו פ י ר ש ו בבבלי ש ם ) כ ״ א ב׳( :כיון ד א מ ר ל ה ואני ,כמאן ד א מ ר קיים ל פ י פירוש הסאירי ,שהוא פירוש ה ר י א אביד ,עיין ב ר י ט ב י א וברין. לתוספות. שהוכיח הנ״ל. ועיין ג ם ב ב ב ל י כאן ע ׳ אי. ובירושלמי קשה נדרים נדרת ויש גדרים אמר לא אלא וכר ,ויכול עדיין להפר, מקום בהם, נדר״ מהי נ ד ר ת ואם הקמה, לאשתו כל מכאן בקיומם כ מ ו ת ך , במקומו( האומר שתדורי ליכי ה״ה. בי :ת נ י א ה א ו מ ר ל א ש ת ו כ ל נ ד ר י ם ש ת ד ו ר י א י א ם ש י ש ת ד ו ר י ,אין זה נ ד ר , שם ואמר פ״ז שכיוון םד״ה .6—4 םד״ה ואינו עניין ל נ ד ר שבטל מקצתו ע ״ י ה פ ר ה לא ב ט ל כולו ,עיין הרמב״ן מ ה ,3-2 כיצד( אבל אם אמר מופר ליך ,אפילו היתה כוונתו להפר לכולן אינו ״ליך״, מ ו פ ר א ל א זה. יפה שיפר ש ע ״ י זקן ד ״ ה מתירין א פ י ל ו וכתב ע״ז לשתי כאחת וכר. .4-3 אמר המאורסה, 477 א ב ל נ י ר ס א זו ושפא הכוונה ש א ס ר .אין כאן כ ל נדרים שתדורי אין כ א ן נדר. אבל מלשון הפאירי בסמוך .ומפרשים בה״ משסע שהכוונה ושמא ה ע ת י ק רבינו מ ס פ ר קדמון א ח ר ,ו ס ב ר שהכוונה לתוספות ,עיין פיש ב מ ח ב ר ת י תשלום עם׳ * ציון ,17 בשם ההלכה הסאירי. והפיטקא הוא בטעות, ו ה כ ל שייך להיא, כמו שהוא בד״ח. נדרים פ״ו עמי 117-116 478 , תני האשה שנזרה בנזיר ו ש מ ע יפה עשית ? נמה ביניהץ דר׳[« )ד(חייה ר ו ב ה ו ר הושעיה רובה. ב ע ל ה ו א מ ר ל ה מה ר א י ת שתזורי ,מדוע עשית שנזרת ,ו ל א הייתי ר ו צ ה שתזורי ,א ץ כאן נ ד ר , אין כאן שבועה ,ל א א מ ר כ ל ו ם .א ב ל א ם א מ ר יפה עשית שנזדת ,וכך הייתי ר ו צ ה שתזורי ,ו א י ל ו , ל א ,הייתי מזירך .ת נ י ר חייה כ ו ל ה ם אינו י כ ו ל להפר .ת נ י ר ׳ הושעיה כ ו ל ה ם י כ ו ל ל ה פ ר ע ד שיאמר באמן וקיים ל ך ,ע ת אינו י כ ו ל להפר. ו פ י ר ו ש הירושלמי הוא שאם א נ ו אומרים ״ואני״ הוא ל ש ץ קיום ממש ,ה ר י כ ו ל ם מ ת י ם שאינו י כ ו ל ל ה פ ר ,א ב ל א ם א נ ו אומרים שההן ״ ו א נ י ״ , , כוונתו ״יפה עשית״ ה ר י ל ר הושעיה י כ ו ל ל ה פ ר ,ש א ץ כאן קיום ממש ,ו ר הושעיה חולק ע ל משנתנו הנ״ל.ל , ומ״מ משמע מן הירושלמי ה נ ״ ל ש ל א ג ר ס ו בברייתא ש ל ר חייא ״ א ף א נ י במותיך״ ,שאם ל א ק ה ר י ר ׳ אושעיא חולק א ף ע ל ל ש ץ זו וםובר ש א ץ כאן היקם ,וממילא א ץ נ פ ק א מינא ב ץ ״ואני במותיך״ ו כ ץ ״יפה עשית שנזרת״. , , ולהלן בירושלמי ש ם ה״ב ,נ ״ ג ע ״ א )כאן ם ״ י ה״י ,מ ״ ב ע״א( :ר אבהו בשם ר יוחנן ה ב ע ל שאמ׳ א ץ כאן נ ד ר א ץ כאן שבועה ל א א מ ׳ כ ל ו ם וכו׳ ,ה ב ע ל א ו מ ר מ ו פ ר ל י ך ב ט ל ליך. ו כ ב ר ר א י ג ו לעיל* שכמה pהראשוגים ג ר ס ו ג ס בברייתא שבבבלי :א ץ כאן נ ד ר ,ו ל פ נ י נ ו שם: א ץ זה נ ד ר ,כגירםת התוספתא ,והיא היא .ו ב ר ״ מ פי״ג מה׳ נ ד ר י ם ה״ב ,מחלק ב ץ ״ א ץ כאן נ ד ר ״ ל ב ץ ״ א ץ זה נ ד ר כ ל ו ם ״ ,ו כ ל ש ץ א ח ר ץ ה פ ר ת ו הפרה. ו ע י ץ בםיה״מ ל ה ר ״ מ ספ״י ,ב ס פ ר י מ ט ו ת פ י ׳ קג״ג ,ע מ ׳ ,199-198ו ב ב ל י כאן ע ״ ז ב׳ ,ב ״ ב ק ״ כ ב׳. ועיין שאילתות ס י ׳ כ ״ ג ובהעמק שאלה שם ,ולהלן ש ם םי׳ קל״ו ,בה״ג ס ו ף ה׳ נדרים ,ד ״ ו ע ״ ו ע״ב ,והזהיר בחקותי, ק כ ״ ד ע״א ,ם׳ המצות ל ר ב חפץ ,הוצ׳ הלסר ,ס ו ף עמ׳ 193ואילך. .8-6 שמע ,או אימתי ששמע א ב לשמע אמרו מת והיפר ,או ושתק ,ש מ ע הבעל ששמע וקיים ,ו מ ת נתרוקנה רשות לאב, ושתק ,ש מ ע ביום בזמן והפר ומת בו שלאחריו ,אין יכול שלא ביום. להפר. ו כ ״ ה בד .ובכי״ע :אימתי ו כ ר )כגי׳ כ י ״ ו ת ( א ו שמע ושתק ,א ו ששמע ו מ ת ב ו ביום ,א ב ל ש מ ע וקיים ,שמע ושתק ו מ ת ביום שלאחריו א ץ י כ ו ל להפר .ובקג״נ p n :שלא שמע ,א ו משמע ו .פ ר . . )מטושטש כ ד י שתי אותיות( ששמע ושתק ו מ ת ב ו ביום ,א ב ל שמע וקיים ,ש מ ע ושתק ו מ ת . .ו ם שאחריו א י נ ו י כ ו ל להפר. וכע״ז ב ב ב ל י כי״מ ם״ח א ׳ ואילך ,ע ״ ב א׳ ,ע״ח ב׳ ,ו ב ה מ ר ש ל פ נ י נ ו שם ע ״ ב א׳ ,ו ב ר ״ מ פ י ״ א מה׳ נ ד ר י ם הט״ז ובכמה pהראשונים. א ב ל בהוצ׳ ש ל פ נ י נ ו ם״ח א׳, , ע ״ ח ב ,ה ס ד ר ברישא הוא :א ו ששמע ושתק ,א ו ששמע ו ה פ ר ו מ ת ב ו ביום ,עיי״ש בר׳ץ ו ע ת . ובסיפא הגירסא היא ג ס שם כגי׳ כ י ״ ע וקג״נ .וכ״ה ג ם במיוחסות ל ה ר י ״ ף ו ע ת . • כנ״ל להגיה. י או שרי הושעיה ס ו ב ר שמשנתנו ם ד ב ר ת כשנזרה בפגיו ,והוא א פ ר .ואני״ בתוך כ ד י ד י מ ר )עיין ל ה ל ן נזיר פ״ג ה״ב ובבלי שם כ׳ בי( ,והוא סובר כ ר ׳ ישסעאל ברי יוחנן בן ברוקה שבעל עוקר א ת הנדר טעיקרו )עיין ב ב ל י נזיר י״ט אי( ,ואינו יכול ל ה פ ר ,משום שאין א ד ם מיפר נדרי עצסו )כשיטת ר ו ב הראשונים ,ועיין סיש בתוספות נזיר כ״א ב׳ ,ד״ה אלא ,בשם ר׳ אליהו ובםיוחס לרש״י שם( ,ב ב ב ל י )שם( כ״א בי .א ב ל במשנה ב׳ שם :הריגי נזיר ואת ,ואפרה אמן מ פ ר א ת שלה ושלו ב ט ל )כ״ה ד׳ נפולי ,משנה שבירושלמי ,לו ,קויפטן ,פרטה ,קטעים םן הגניזה .וכן הביא ר״א סן ההר שם ,עסי רי״ד ,בשם איח דגרסי( .ופירשו בירושלסי שם :םפני שהוא כחולה נדרו בה ,באומו־ )-כאומר( ע ל מנת ואת .וכן פ ס ק הר״ם בפי״נ ס ה ׳ נדרים הי״ד .ועיין באורח מישור נזיר כ״ב ב׳, וציין לשו״ת הרפ״ע מפאט ס ו ף סי' כ״ו .ובפי׳ הר״א מן ה ה ר )הנ״ל( כ ת ב :ו כ ך נמצא ב ק צ ת ס פ ר י הר״ם בנדרים פי״נ ,ו ל א נהיר ,וודאי טעות סופר הוא ב ס פ ר י הר״ם ,שאין ט ע ם נאות לזאת הגרסא. ועיין בפיה״מ לרבינו בסשנתנו שם ,ובבבלי כ״ב ב׳ וכ״נ רע״א ,ובתוספות כ״ב ב' ובשטס״ק שם .ולפי פשוטו אין שיטח ה ב ב ל י כשיטח הירושלסי .ועיין ס ה שהאריך בזה ב מ ר כ ב ת הםשנה ע ל הר״ס הנ״ל. ועיין מ״ש להלן נזיר פ״נ ,שוי ,12-10ד״ה האום׳ ואילך. « בהעי .3 נדרים פ׳׳ו עמי 117 479 ו ג י ר ם ת ד ו כ י ״ ו ב ר י ש א ב ו ו ד א י קשה ,ו כ נ ר א ה ש ל פ נ י נ ו ש ם ת ר כ ו ב ת ש ל ש ת י נוסחאות, ו ה ו ס י פ ו ״ ש מ ע ו ה פ ר ״ ) ל פ נ י ״ ו מ ת ב ו ב י ו ם ״ ( ע ״ פ ה נ ו ס ח א ו ת ש ל נ ו ב ב ב ל י ,ו ה נ כ ו ן ב ת ו ס פ ת א הוא כ ג י ר ס ת ק ג ״ נ ו ב ב ב ל י ב כ י ״ מ ועוד. ו ל פ י פ ש ו ט ה ש ל ה ב ר י י ת א מ ד ב ר י ם כאן ב ש מ ע ה א ב ל פ נ י ש מ י ע ת הבעל ,כ פ י ר ו ש ר ״ א מן ההר ,ע מ ׳ ק מ ״ ד )וכן הוא ב ר ״ מ פ י ״ א מה׳ נ ד ר י ם הט״ז( ו ע ו ד , ב נ י ג ו ד ל ב ר י י ת א שלהלן. ו ל פ ״ ז צ ר י ך ל פ ר ש ב ס י פ א )לפי ג י ר ם ת כ י ״ ע ,ק ג ״ נ ובבלי( ״ ש מ ע ו ש ת ק ו מ ת ביום ש ל א ח ר י ו אין י כ ו ל ל ה פ ר ״ ש ה כ ו ו נ ה שאין ה א ב י כ ו ל ל ה פ ר א פ י ל ו ל פ נ י מיתתו ,אם ה ב ע ל ש ת ק ו מ ת ב י ו ם ש א ח ר ש מ י ע ת ו ,ש ה ר י כ ב ר ק י י ם א ת הנדר. ו ע י י ן ב ת ו ס פ ׳ ר י ״ ד פ ״ י סי׳ ב ׳ ׳ ו צ ״ ל שם :א י ת ל פ ר ו ש י כגון ש ה א ב ש מ ע מ א ת מ ו ל ו ה פ ר ח ל ק ו ]אינו[ ח ו ז ר ו מ י פ ר חלקו ש ל ב ע ל . ו ה ר ״ מ ב פ י ״ ב מה׳ נ ד ר י ם ה י ״ ז פסק ש א י ן ה א ב ו ה א ר ו ס מ פ י ר י ם א ל א א ם ש מ ע ו ביום א ח ד , א ב ל אם ש מ ע ה א ב והפר ,ו ל א ח ר ימים ש מ ע ה א ר ו ס ו ה פ ר אין זו הפרה 9,וכן ל ה פ ך א ם ש מ ע ה ב ע ל ו ה פ ר ,ו ל א ח ר זמן ש מ ע ה א ב והפר ,אין ה פ ר ת ו הפרה. ו ע י י ן ב מ ד ר ש ה ג ד ו ל מטות ,ע מ ׳ ש ״ ו . ו ב ס מ ״ ג ל א ו ו י ן ר מ ״ ב ,ע ״ ג ע ״ ג כתב :ה א ל מ ד ת ש א ם ה פ ר ה א ב ו ש מ ע ה א ר ו ס ה ר י זה מ פ ר ב י ו ם ש מ ו ע ה א ב )לשון ה ר ״ מ ה נ ״ ל ( ,וכן מוכיח בתוספת׳, וגם ב ג מ ר א ש ל נ ו כ פ ׳ נ ע ר ה ) ע ״ ב א׳( א ו מ ר כגון ד ל א ש מ ע ה א ד ו ם ו ש מ ע האב ,דבו ביום מ צ י ה א ר ו ס מ פ ר ,מ כ א ן ו א י ל ך ל א מ צ י מפר. ו ע י י ן ב ל ח ״ מ ע ל ה ר ״ מ ה נ ״ ל מה ש ת מ ה עליו. הנ״ל. ועיין ב מ ר כ ב ת ה מ ש נ ה ו ב א ו ר ש מ ח ע ל ה ר ״ מ א ב ל ל א נ ת ב ר ר ל י ל א י ז ו ת ו ס פ ת א כיוון ,ו ש מ א היתה ל ו כאן ג י ר ס א אחרת ,עיין ב ש ט מ ״ ק ם ״ ז ב׳ )בשם ה ר י ״ ץ ( ש כ ת ב ב ש ם ״ י ש ג י ר ם א ו ת ״ ש ג ר ס ו בסיפא :א ו ש מ ע אחריו. ו ה פ ר ו מ ת ביום ש ל 10 ו ר ו ב ה ר א ש ו נ י ם ח ו ל ק י ם ע ל ה ר ״ מ ,ע י י ן ב ר מ ב ״ ן ,ב פ י ׳ ה ר ״ א מן ההר ,ב ר ש ב ״ א ,ב פ י ׳ ה ר א ״ ש ו ב ר ״ ן במקומו ,ו ב ר ו ר מ ת ו ך פ י ר ו ש י ה ם ש כ ל א ח ד מ פ ר ביום ש מ ע ו ,ו א פ י ל ו ש מ ע ו בימים מ י ו ח ד י ם , ו ע י י ן ב ״ י ט י ו ״ ד סי׳ ר ל ״ ד ,ב ב ״ ח שם ,ו ב ב א ו ר ה ג ר ״ א ב ש ו ״ ע שם ,א ו ת י״ג .ו א ש ר ל ב ר י י ת א ש ב ב ב ל י ה נ ״ ל ,עיין כ ב א ו ר ה ג ר ״ א ה נ ״ ל . ו ב פ י ׳ ה ר ״ א מן ההר ,ע מ ׳ ק מ ״ ח ,ה ב י א ב ש ם ״ א י ת ד מ פ ר ש י ״ פ י ר ו ש ח ד ש ,ו ה י י נ ו ש ה ם נ ו ת נ י ם פ ס י ק בסיפא ש ל ה ב ר י י ת א ב ב ב ל י ,א ח ר י ה מ ל י ם ״ א ו ש ש מ ע ו ש ת ק ו מ ת ״ ,כ ל ו מ ר ,ביום ש ל א ח ר י ו א י ן י כ ו ל להפר ,ו ט ע מ ם ש א ם ש מ ע ו ש ת ק ו מ ת ב א ו ת ו יום ,אין ה א ב מ פ ר א ל א ב א ו ת ו יום ,א ב ל ביום ש ל א ח ר י ו א י נ ו י כ ו ל ל ה פ ר ) א פ י ל ו ל א ש מ ע א ל א ב י ו ם ש ל א ח ר י ו ( ,ד ק י ו ם הוא ,ה ו א י ל ומת ,ד ה א שתק. ש מ ע ביום ש ש מ ע ב ע ל ה .״ ולשיטת הר״מ אינו יכול להפר משום שלא והוא פ י ר ו ש ד ח ו ק מ א ד ,ו ל ג י ר ס ת ד ו כ י ״ ו ב ת ו ס פ ת א ב ו ו ד א י ש א י ן ל פ ר ש כן. ובתשבי׳ץ ח ״ ב ס ו ף סי׳ ר נ ״ ה :ד ה א ב ג מ ר א ד י י ק י ׳ ב נ ע ר ה ה מ א ו ר ס ה ש א ב י ה ו ב ע ל ה מ פ י ר י ן ל ה נ ד ר ה א ם ש מ ע אב ביום א ח ד ו א ר ו ס ביום א ח ר א י מ י פ ר ד ה ו י יום ש מ ו ע ד נ פ ש י ה ,א ו ל א מ פ ר , ד ה ו י ) צ ״ ל :ד ל א הוי( יום ש מ ו ע דחבריה ,וכיון ד כ ו ל י ה א י דייקינן וכו׳ ,ו ל א מ צ א ת י ב ג מ ר א ד י ו ק זה. ו ע ל ה ל ש ו ן ב מ ש נ ת נ ו וכאן ) ״ נ ת ר ו ק נ ה ר ש ו ת ל א ב ״ ( ,ע י י ן ב פ י ׳ ה ר א ״ ש ס ״ ח ס ע ״ א ו ב ש ו ״ ת י כ י ן ו ב ע ז ח ״ א סי׳ פ ״ ד . .10-9 שמע בעלה ולא הפר לה, ולא הספיק האב עד לשמוע שמת <י וכן בפירוש ר ב ע ו בחיי מטות ,קצ־ז עיא :וצריך שישמעו שניהם ביום א ח ד ויפרו בו ביום. !0א ב ל מלשונו מוכח שכן נרסו בברייתא שבבבלי .ושמא היתה לפני רבינו הנירסא ב ת ו ס פ ת א כן 1 1 אם ל א נקבל את חילוקו של הנריא ב י ר ד סי׳ רל״ד )שצויין ל ע י ל בפנים( ,ועיין רשב״א ךל ל טיח א׳ ,ד״ה או ששמע ושתק .ומדברי הריס עצמו )פייא הט״ז( אין ראייה ל ל מפורש שם ברישא ששמע א ב י ה תחילה ,ובסיפא פירושו שאין ה א ב יכול ל ה פ ר באותו יום לפני שמת, עיין מיש ל ע י ל בפנים. א כ א ן א כ א ן > ש ה ר י נדרים פ״ו ענד 117 480 זהו הבעל, הבעל שאמרו מת נתרוקנה רשות לאב .שמע וכ״ה ה ס ד ר בד ,ב כ י ״ ע ובקג״נ ,א ל א שבכי״ע :ש מ ע ב ע ל ה אביה וכד. ו ה ס ר ו כ ר ,וכע״ז בקג״נ. וכ״ה הגירסא ב ב ב ל י ם״ח ב׳ ב כ ל ה נ ו ס ח א ו ת ) ל פ י ע ד ו ת ה ר נ ב ״ י בשטמ״ק( ,א ל א ששם הסדר הפוך ,והיינו: ש מ ע אביה ו כ ר שמע בעלה. , ולגירםא זו פ י ר ש ה ר ״ מ ) ע י ץ םי״א מ ה נ ד ר י ם הי״ט( ש א ץ ה ל כ ה כ ב ב א זו ,וב״ה להלן ח ו ל ק ץ עליה ,ונקטו ״ ל א הספיק ה א ב לשמוע״ ל ר ב ו ת א ש ל ב י ת שמאי, שאפילו ל א נ ר א ו ל א ב בחיי ה ב ע ל א פ י ל ו ה כ י מ פ ר ח ל ק ו ש ל ב ע ל ,ונתרוקנה ר ש ו ת ל א ב ,עיין ב ח י , , , הרשב״א ,במאירי וברי״ץ ) ל פ י שטמ״ק( ם ״ ח ב ,ובתוספות ם ״ ט א ,ד ״ ה א ״ ר נתן ,ומ״ש , ועיין ב ב ל י ע ״ א א ומ״ש להלן ,ש ר ,15ד ״ ה ובירושלמי. ב ק ק א ו ר ה שם ,ד ״ ה והרמב״ס. , , א ב ל הרשב״א הנ״ל ,ה ר א ״ ש ם ״ ט א ,המאידי ם״ח ב ועוד חולקים ו ס ו ב ר י ם ש ב ב ב א ז ו א ף ב״ה מודים ,ודווקא א ם ה פ ר ה א ב מקלש קליש ח ל ק הבעל ,א ב ל כ ש ה פ ר ה ב ע ל ל א נחלש כ ח האב, עיי״ש ,ומ״ש ״ ו ל א הספיק ה א ב לשמוע״ ל א ו דווקא ,ו ב כ ד י נקטה ,עיי״ש ועיץ בר״ן בםוגיץ. , ו ה ר נ ב ״ י בשטמ״ק ם ״ ח ב כתב :ונמצא ל א ח ד מחכמי ה ד ו ר שהוא מחליף ש ל ש ב ב ו ת , ולא ה ל ל ו ו כ ר ,ובבבא תנינא ג ר ם י ש מ ע ב ע ל ה ה ס ר ל ה ו ל א הספיק ה א ב לשמוע ע ד ש מ ת ה ב ע ל זו היא ששנינו מ ת ה ב ע ל נ ת ר ו ק נ ה ר ש ו ת ו ל א ב ו כ ר . בשם ״מורי רבינו נ״ר״. ו ק הביא במיוחס להדיטב״א אבל ו ל פ י גירםא זו מתאימה הבבא ה נ ״ ל לתוםסתא בגידםת ד וכי׳״ו. א ץ לגירםא זו ב ב ב ל י ש ו ם יסוד בםסרים ,עיי״ש בראשונים הנ״ל ,ו ל א ע ו ד א ל א ששאר ה ב ב ו ת אינן מתאימות ל ת ו ס פ ת א בשום נוסח .א ב ל ע צ ם גירםת ד וכי״ו כ ב ב א ז ו נוחה מאד ,עיין מ״ש ב ר נ ב ״ י ,ל פ י שטמ״ק הנ״ל. , ו ע י ץ ב י ר ו ש ל מ י פ ״ י ה״ב ,מ ״ א םע״ד ,ובאו״ש פ י ״ ב מ ה נ ד ר י ם הי״ז ,ד ״ ה והנה בירושלמי. .12-10ש מ ע שמת האב, אביה זהו ולא שאמדו ה פ ר לה, מת האב ולא לא הספיק נתרוקנה הבעל רשות ו א ף כאן ב כ י ״ ע ובקג״נ :ש מ ע אביה והיפר )בקג״נ :והפר( ל ה ו כ ר . לשמוע לבעל. עד ו כ י ה בד. ו כ ״ ה ב ב ב ל י הנ״ל. וק בפירוש ר ב י נ ו ה ל ל ל ס פ ר י מטות ,ע ״ ב ע״ג :ו א י נ ד ד ה כשהיא א ר ו ס ה ושמע אביה והפיר ,ו ל א הספיק ב ע ל לשמוע ע ד ש מ ת האב ,ל א נ ת ר ו ק נ ה ר ש ו ת ל ב ע ל ל ה פ ר נ ד ר ה כ ר ,וה״ג ב נ ד ר י ם ב פ נ ע ר ה המאורסה ,והכי ת נ י ל ה ב ת ו ם פ י , נ ד ר י ם .ו א ף כאן גירםת ד וכי״ו י ו ת ר נוחה ,ו ל פ י ה מ ת ב א ר הסיום ש ל א נ ת ר ו ק נ ה ר ש ו ת ל ב ע ל א ם ל א ה פ ר האב ,א ב ל ל פ י גירםת כי״ע ,קג״נ ו ה ב ב ל י , ״ ש כ ב ר ה פ ר אביה בשמת ,מה » pל ו מ ר ט ע מ ד ל א נ ת ר ו ק נ ה ר ש ו ת ו ל ב ע ל ,והלא הרשות שהיה ל ו ל א ב עליה כ ב ר נעשה בחייו ,שהרי ה פ ר ל ה .ו י ו ת ר היה ל ו ל ו מ ר טעמא ד א ץ ה ב ע ל מ פ ר א ל א , בשותפות ,שאעפ״י ש ל א נ ש א ר ל פ נ י ה ב ע ל א ל א ח ל ק ו אינו י כ ו ל ל ה פ ר א פ י ח ל ק ו א ל א בשותפות״ ) ל ש ץ הרנב״י ,ל פ י שטמ״ק(. ב ר ש ב ״ א ובר״ן במקומו. ועיין מ ״ ש ביישוב הגירםא ש ל פ נ י נ ו ב ב ב ל י בפי׳ ה ר נ ב ״ י ה נ ״ ל , , ו ע י ץ ר ״ מ פ י ״ א מ ה נ ד ר י ם הי״ח ובלחם משנה שם. ועיין בירושלמי פ ״ י ר ה ״ ב ,מ ״ א ע״ד ,ו ב ק ״ ע ו ב פ ״ מ ש ם .13—12ש מ ע זו הרי הפרה בעלה אסורה, ו ה פ ר לה ,ו ל א שאין הבעל )״והפר לה״( ב כ ל הנוסחאות ,ל ר ב ו ת קג״נ. והפר הספיק אביה מיפר אלא לשמוע עד ב ש ו ת פ ו ת האב. שמת, וכ״ה ו ק בחידושי הרשב״א ם ״ ח םע״ב :ש מ ע ה ב ע ל ל ה ו ל א הספיק לשמוע ע ד ש מ ת ה א ב כ ר כ ך היא שנויה בתוספתא ,ו כ ך היא במקצת ה ס פ ר י ם ו כ ר .וכן מ ע י ד במאירי שם :ש מ ע ב ע ל ה מדוייקים ש ל נ ו ואף בתוספות״ ו ה פ ר ל ה ו כ ר ,כ ך היא הגירםא גורסים ב ה ק ו כ ר . בספרים ו ק מ ו כ ר ח מסיום התוספתא ״ ה ר י ז ו הסרה אסורה״. *! ד י ה שמע. המאירי מ מ ט ,עיי״ש. ויותר נראה שהכוונה לתוספתא ,כ פ י שנראה מ ד ב ר י הרשב״א שבוודאי שאב , נדרים פ״ו עמ 117 ובבבלי בשותפות. האב מת הגירםא שם: שכן ס״ח ב׳ :ש מ ע בעלה לה וכו׳ אין הבעל יכול להפר ,שאין הבעל מיפר א ל א וכתב בפירוש הרנב״י )לפי שטמ׳יק( :ודאי קשיא דכאן היה ל ו ל ו מ ר זו היא נתרוקנה לא רשות בזו ש מ ע בעלה ״ואין ספק הגירםא בהם( ו ה פ ר 481 שעיקר בספר לבעל, ו ל א דהא נשתייר לא אלא להפר חלקו של ה פ ר לה ,וכ״ה ב ס פ ר ספרדי ישן ו כ ו / הגירם׳ שמע היא ספרדי ישן״ וכר. בעלה וכן ו ל א עיי״ש. ה פ ר לה ,וכן הביאו גירםא זו אב וכו/ ברשב״א ששנינו עיקר אלא וכן בנימוקי יוסף העידו מן המפרשים )בשם :ויש ספרים ז״ל שכתוב ו ב מ א י ר י ) ״ ו מ כ ל מקום י ש גורםין״( הנ״ל. ובכי״ע על עברה ובקג״נ: נדרה אין הרי כאן זה אלא ובד: אסור, איסור זו הרי ואינה לוקה, אסורה. ולפי ולפי הבבלי מסקנת הירושלמי )פ״י םה״א, ס״ט מ״א א , אם הרי ע״ד( זו ה פ ר ה בטלה ולוקה ,א ל א שלהלן נראה שהתוספתא היא ב ש י ט ת הבבלי. .15-13 ש מ ע ) ו נ ת א ר ם ה , לאח ״( גם בד. ״וגתארסה ש ר ל א ח ר ״ ,והן דעם שהוכחגו ולא בעל יחזור באשגרה מלהלן, ש ר .19 בברייתא ועיין מפר, האחרון לא מפר בזה הםיגנון. מתוך אפי׳ וכן דברי גדרים מצאתי ל מ ד ו כן, ב״ה שגראו האב שמע לאדום והפר מיפר האב ובבבלי ל ה פ ר . א מ ׳ את לפירוש הראשונים נפלאת ובירושלמי בירושלמי, ולא הבעל לשמוע שמת הספיק ועיין שם עד וברור 19-18ואילך. ו מ ״ ש להלן, הבעל ש ר ל ה פ ר ,18-16 ד״ה עד שמת, שמע האב. ה ן ד ב ר י ה ן ב י ת אביה אלא המלים ובעלת ״נערה ע״א א/ האחרון רע״ב, ובפי מפירין המאורסה״, עיין ש מ א י , , לעיל, ה ל ל א י ג ו הרא״ם ובשיטה הנ״ל :אבל ב״ה אומרים נדריה. והמשיכו מ״ש ב י ת א ו ׳ י כ ו ל מה וכנראה שכתוב ש ר שרבותינו להלן ,15-13 הנ״ל לברייתא שמע ד״ה לא גרסו זו,״ ונסתייעו אביה. והוסיפו ולפי של התוספתא(, הנ״ל: וגם יראתי לטעות א ״ ר נתן זו דברי ב״ש, בתוספות בפירוש )כלומר, התוספתא( אבל דברי חכמי׳ אין צורך להפר. כי ואין להגיה כפי שמוכח מן העניץ שלחכמים אין צורך להפר כ ל ל אם הפר האב ולא הספיק הבעל ולא גתארםה פשוטה שלעיל, ה פ ר לה. ולעצם יכול ברייתא זו חפשתי הנ״ל :ויראתי לשנותה )כלומר ,א ת הברייתא בבבלי ע ״ א א ( ד ש מ א אחרת היא )כלומר, ממגי. ההלכה ג ת ן הבבלי ואיגה שם. להלן בסה״א יפר, , הברייתא להפר, בעל. ר ׳ להפר, בסמוך ממנה ולא כיון בתוספת׳ מ״א ע״ד :הסר האב א ת חלקו ולא הספיק וכ״ה בכל הנוסחאות ובבבלי ם״ט יכול להלן של סברא, רע״ב( לא דסברי ס ״ ט א׳ כעין גירםת כי״ע ,קג״ג ,ה ר א ״ ם והשיטה הג״ל. .15 אינו פ״י ה״א, אלא דאמאי ו מ ״ ש להלן, וכ״ה בשיטה )לפי ש ט מ ״ ק שם(. הדברים שהכווגה לברייתא שלגו ולא לתוספתא להלן ,ש ר חלקו שבבבלי ע״א ראשון. לה ה א ב ויפר חלקו ש ל ב ע ל ו כ ר )עיין ה ה מ ש ך להלן(. ובירושלמי א/ וכתב ה ר א ״ ם )לסי ש מ מ ״ ק שם( :והא ד מ פ ר ש תלמודא )ע״א אחרון דארום מצאתי ו י פ ר ח ל ק ו )״ונתארםה א ב ל בכי״ע ,בקג״נ ,בהבאות ע ״ י הראשונים )עיין להלן( ובמקבילות חסרות המלים ,15ד ״ ה ולעצם. ב״ה מן א ב י ה ל א ח ר ( , ו ה פ ר י ח ז ו ר לה, ה א ב ו ל א ה ס פ י ק ה ב ע ל ש ל ל ש מ ו ע ב ע ל ה . ע ד וכ״ה ש מ ת כמו לאחר. חולקים ועיין ב״ה היטב על שפירשו כמה מן הבבא בשטמ״ק הג״ל הסמוכה לה, הראשוגים ,עיין בשם אלא שיטה, שיש מ ״ ש לעיל, ומ״ש לפרש ש ר בהגהות יפה שהם ,10-9 חולקים ד״ה שמע עינים אף על בעלה והבבלי חולק ע ל הירושלמי. העניין פירש במיוחס לרש״י שלב״ש מיפר האב א ת חלק הבעל בלבד, ולב״ה אינו להפר א ת חלקו ש ל הבעל בלבד א ל א א ם כן חוזר ומיפר גם א ת חלקו ע ם חלק הבעל ,משום 1 !3שהרי לפניהם היתה הנירסא כאן כנירסת כייע וקנינ ,ולא נזכר כלל ברישא שנתארסה ? אחר. נדרים פ״ו עמי 117 482 שהפרת האב אינה גוזזת חלק מסויים ש ל ה נ ד ר אלא מחלישה א ת כ ל הנדר ,וכשמת הבעל ,ע ל האב ל ה פ ר שוב א ת כ ל הנדר ,כלומר ,חלקו וחלק הבעל. והפירוש קשה מאד. והרמב״ן פ י ר ש ש ל כ י ש י כ ו ל האב ל ה פ ר אפילו אם מת ה ב ע ל ל א ח ר יום שמיעת האב ,ובראשונה ה פ ר האב כ ל מה שברשותו ,וכשמת ה ב ע ל ו ל א שמע כמה ימים ,נתרוקנה רשותו ל א ב ו מ פ ר האב במקומו ,ו ל ב ״ ה איגו יכול ל ה פ ר ב כ ג ק דא ,א ב ל אם מת ה ב ע ל ביום שמיעה ש ל א ב מ י פ ר האב א ת חלקו ש ל והרא״ש ,הר׳ץ ועוד ,חולקים וסוברים שלב״ה אינו יכול האב ל ה פ ר כ ל ל , ב ע ל אפילו לב״ה. אם הסר לה ו ל א הספיק הבעל לשמוע ע ד שמת ,ו ל א נתארםה לאחר. המאורסה .16נערה ובכי״ע בטעות :ובעלה הראשק. ובעלה אביה אחרון מפירין נ ד ר י ה .וכ״ה בד. ובקג״נ ח ס ר ה המלה ״ ה א ח ר ק ״ ,וכ״ה בברייתא ש ב ב ב ל י ע ״ א ו ל ס י גירםת ד וכי״ו היא סיסקא מקוצרת מם״י מ״ג. א /והיא פיםקא ממשנתגו ר פ ״ י . ולפי , גירםת ה ר א ״ ם ושיטה ה נ ״ ל ה כ ל הוא המשך ד ב ר י ר נתן ,ו ל א גרסו א ת המלים ״ נ ע ר ה המאורסה״, ומתוך הברייתא שבבבלי הנ״ל מוכח שבבא זו אינה עיץ מ״ש לעיל ,ש ר ,15ד״ה אמ׳ ר ׳ נתן. שייכת ל ד ב ר י ר ׳ נתן ,ושמא היתה הגירםא ל פ נ י הראשונים ה נ ״ ל נאלא אביה ו ב ע ל ה ה א ח ר ק מ ס י ר ץ נדריה[ .נ ע ר ה המאורסה אביה ו ב ע ל ה ו כ ר . .18-16ש מ ע ונתארםה נדריה. אפי האב , והפר לעשרה, לה, זהו ולא שאמרו הבעל הספיק ובעלה אביה עד לשמוע האחרון שמת, מפירין , וכ״ה ב ד ובכי״ע .ו ב ב ב ל י ע״א א :כיצד ,שמע אביה והסר לה ,ו ל א הספיק ה ב ע ל לשמוע ע ד שמת ,ונתארםה ב ו ביום ,ואפי׳ מאה סעמים ,אביה ובעלה ה א ח ר ק p * wנדריה. , בראשונים מה שנתקשו ב מ ל י ם ״ ב ו ביום״ שבבבלי ,ע י ץ ב פ י הרא״ש ,בשטמ״ק ובר״ן. ועיין וגירסת התוספתא כאן קשה מאד ,שהרי להלן מפורש :יחזור ה ב ע ל השיני ד פ ר ח ל ק ו ש ל ר א ש ק ,ו ל א והמפרשים )ח״ד ומנחת בכורים( הגיהו א ת הבבא שלהלן ע ״ פ הבבלי ,ו ה פ כ ו נזכר האב כלל. א ת כ ל הבבא ,והיא הנהה בחוזק יד ,ע י ץ מ״ש להלן בסיפא. , , , א ב ל בתוספות ר י ״ ד ס״י ס י ט כ ת ב ע ל הברייתא שבבבלי :״תניא כ ת ת י דשמואל ל״ג, א ל א ה״ג תניא נ ע ר ה המאורסה אביה ו ב ע ל ה האחרון מ פ י ר ץ נדריה ,כיצד ,שמע אביה , היפר לה ,ו ל א הספיק ה ב ע ל לשמוע ע ד שמת ,ונתארםה ב ו ביום ,ו א ס י למאה ,אביה ולא ו ב ע ל ה ה א ח ר ץ מ פ י ר ץ נ ד ר י ה ו כ ר ,ו כ ך מצאתי במקצת םסדים״ .וכן הביא ב ר י ת י ע ק ב ) י ג ל יעקב, קט״ז ע״א( :כיצד שמע אביה , בתוספתא כאן.״ , ולא ה פ ר בה ו כ ר ,נ ״ א ) -נ ו ס ח אחר(.״ ונראה ש ק צ״ל ואף ב ת ו ס פ ת א הכוונה שנתארםה בו ביום ו א פ י לעשרה ,והיא סמוכה לפיםקת , המשנה ) מ ש נ ג ( ,ע י ץ מ״ש לעיל ,ש ר ,16ד״ה נערה. א ב ל א ם נתארםה ל א ב ו ביום ,ה ר י קיים ל ה האב ,ששמע ו ל א ה פ ר לה.״ והתוספתא מ פ ר ש ת א ת משנתנו בשמע האב ולא ה פ ר ל ה ,״ , ועיין ב ב ל י ע ״ ב א . , ו א ש ר ל ת נ א י ״ ו ל א הםסיק ה ב ע ל לשמוע ע ד שמת״ כ ת ב ב ת ו ם ם ר י ״ ד שם: ושמעינן מינה דווקא כ ש ל א ש מ ע ה ב ע ל אז מ י פ ר ה ב ע ל השני ,א ע ״ ס שנעשו ת ח ת ב ע ל ר א ש ק ו נ ר א ו ל ו ,א ב ל א ם ש מ ע בהם א ר ו ס ר א ש ץ ו ל א הספיק ל ה פ ר ע ד שמת ,ו ב ו ביום נ ת א ר ם ה ל ש נ י *! ולא היחה לפניו גירסח הספרים שהביא ה ר מ י א ל א ב ב ב א זו ב ל ב ד ,א ב ל להלן נרם :שסע ב ע ל ה ו ל א ה פ ר לה ,והיא כגירסח הרסב״ן והרנב״י בברייחא שבבבלי .וסכאן שיש לנו עוד עדוח לגירסא .ולא הפר" ,נוסף ע ל םקצת הספרים שהיו לפני הרי־ד. *! ושמא הונהו .ם ק צ ת הספרים״ שהיו לפני הרי״ד וועוסח שהיה לפני ב ע ל ברית יעקב ע״פ התוספתא כאן ,ונרסו ב ה :ו ל א היפר וכוי .ועיין נם בנירסת הסיפא שהביא הרי״ד בשם הספרים הללו. 1 4 ו א ף לנירסת הנוסחאות ).שסע ה א ב והפר לה״( צריך שתתארס בו ביום ,שאם נתארסה בעם שלאחריו ,הרי קיים ל ה ה א ב בשלא ה פ ר חלקו של ב ע ל אחרי שמת. « ועיין מ״ש ל ה ל ן שו׳ ,19-18דיה שסע אביה. נדרים פ״ו עמ׳ 117 א י ן י כ ו ל ל ה פ ר א ר ו ס ש נ י ,ו נ ד ר ה קיים».׳ 483 א ב ל להלן ש ם ס י ׳ י ׳ ח ז ר בו ,וכתב :ר ב ו ת א נקט, ל א מ י ב ע י א א ם ש מ ע ,ש ר א ו י ל ה פ ר א ר ו ס ר א ש ו ן ו ל א הספיק להפר ,ש מ פ ר א ד ו ם האחרון ,א ל א א פ י ל ו ל א ש מ ע ,ש ל א ה י ה ר א ו י ל ה פ ר מ פ ר א ר ו ס אחרון ,ו מ ה ש כ ת ב ת י ב מ ה ד ״ ק ) = ב מ ה ד ו ר א ק מ א ( א י נ ו כלום. והוא ההפך מ ס ב ר ת ה ב ב ל י ע ״ א א ׳ ,ע י י ״ ש בתוספ׳ ר י ״ ד . ב ק ר ן א ו ר ה ע ׳ ר ע ״ ב בסוגיית ה ב ב ל י שם. ועיין ב מ ה ש פ י ר ש ו ב כ ל אופן ש י ט ת ב נ י א ״ י ל ח ו ד ו ש י ט ת ה ב ב ל י לחוד. ו א י ן ל ה ת א י ם ב ר י י ת א זו ל ב ר י י ת ו ת ש ב ב ב ל י ע ״ א א׳ ,ש נ ת ק ש ו בהן ה ר א ש ו נ י ם מ א ד . ועיין מ ״ ש להלן. .19-18ש מ ע ונתארסה אביה לאחר, ו ה פ ר לה, יחזור הבעל ולא הספיק השיני ויפר הבעל חלקו לשמוע של עד שמת, ראשון. ולעיל, ש ר ,15-13ד ״ ה ש מ ע אביה ,מ ד ב ר י ם כ ש ל א נ ת א ר ם ה ל א ח ר ,ו ל פ י כ ך ח ו ז ר ה א ב ב ע צ מ ו ו מ פ ר ח ל ק ו ש ל בעלה ,א ב ל כ ש נ ת א ר ס ה לאחר ,ו ה א ב ל א הספיק ב נ ת י ם ל ה פ ר א ת ח ל ק ו ש ל ה ב ע ל הראשון,״! ה ב ע ל ה ש נ י י ו ר ש א ת ז כ ו ת ו ש ל ראשון ,ו ה א ב כ ב ר הפר. מ ״ א ע ״ ד :תני היפר האב את חלקו ולא הספיק הבעל להפר ובירושלמי פ ״ י סה״א, ע ד ש מ ת ,ה ב ע ל האחרון מ י פ ר ל ה ח ל ק ו ש ל ראשון .א ״ ר יוסי מ ת נ י ת א א מ ר ה כן א ב י ה ו ב ע ל ה האהרון מ פ י ר י ן נ ד ר י ה . וקרוב ל ו ו ד א י ש ה י ר ו ש ל מ י ה ב י א א ת ה ב ר י י ת א ש ל פ נ י נ ו ,ו ס ו ב ר ה י ר ו ש ל מ י ש ה ת ״ ק כ א ן חולק ע ל ר ׳ נתן להלן ,ו ד ע ת ו ש ל א נ ח ל ק ו ב ״ ש ו ב ״ ה בזה )עיין ת ו ס פ ו ת ר י ״ ד פ ״ י ס י ׳ ב׳( ,א ו ש ה ב ר י י ת א ש ל נ ו ור׳ יוסי מביא ראייה ממשנתנו, ב ״ ש ה י א ו א ל י ב א ד ר ״ ן ,ש מ ע י ד ע ל י ה שהן ד ב ר י ב״ש.״- ו מ פ ר ש ה ש ל א ה פ ר ו ל א ה א ב ו ל א הבעל,׳־ -ו ל פ י כ ך א ב י ה ו ב ע ל ה האחרון מ פ י ר י ן נ ד ר י ה ,א ב ל כ א ן כ ש כ ב ר ה י פ ר ה א ב חלקו ,ב ע ל ה האחרון מ פ י ר א ת נדריה ,כ מ פ ו ר ש ב ת ו ס פ ת א כאן. ו ב ב ב ל י ע ״ א א׳ :ש מ ע האב חוזר ומפר חלקו בעלה ו ה פ ר ל ה ו ל א הספיק ה א ב ל ש מ ו ע ע ד ש מ ת ה ב ע ל , של בעל. ו ב פ י ׳ ה ר א ״ ש ע ״ א ב׳ מ ע י ד ש כ ן ה י א ה ג י ר ם א ב כ ל ה ס פ ר י ם ,וכן מ ש מ ע מ ג י ר ס ת כ מ ה מן ה ר א ש ו נ י ם ,א ל א ש ה ר מ ב ״ ן ו ה ר נ ב ״ י ל פ י ש ט מ ״ ק ג ר ס ו בה: ש מ ע בעלה ולא ה פ ר ל ה ו כ ר ,ו כ ״ ה ב ש ם נ ״ א בס׳ ב ר י ת י ע ק ב במקומו. ועיין לעיל, ש ר ,13-12ד ״ ה ש מ ע ב ע ל ה ו מ ש ״ ש ,א ל א ש כ א ן מ ד ב ר י ם ב ש נ ת א ר ס ה ל א ח ר ,ד ו ג מ ת ה ר י ש א , ו ל ע י ל כ ש ל א נתארםה ,ו כ ו ל י ע ל מ א מ ו ד י ם בה. ו ה ר מ ב ץ ג ר ס ש ם ב מ ק ב י ל ה ש ב ב ב ל י ) ס ״ ח ב׳(: ש מ ע ב ע ל ה ו ה פ ר ל ה וכו׳ ,וכאן גרס :ו ל א ה פ ר ל ה וכו׳. ו ב פ י ׳ ה ר א ״ ש ע ״ א א ׳ מ צ י ע מ ת ח י ל ה ל ג ר ו ם שם :ש מ ע הבעל אביה ו ה פ ר לה ,ו ל א ה ס פ י ק ל ש מ ו ע ע ד ש מ ת הבעל ,ח ו ז ר ה א ב ו מ פ ר ח ל ק ו ש ל ב ע ל ,ו נ ד ח ק ל פ ר ש ה ,ו ח ז ר ב ו א ח ״ כ ) ע ״ א ב׳( מ ש ו ם ש ג י ר ס א ז ו ה י א נ ג ד נ ו ס ח א ו ת כ ל הספרים. ולפי הגירסא הראשונה של ה ר א ״ ש היא מ מ ש הברייתא שבבבלי לעיל ם״ט רע״א ,עיי״ש ברא״ש. ובתוספות ר י ״ ד פ ״ י סי׳ ט׳ ה נ ״ ל גורם כ ב ב א ז ו ) ב ש ם מ ק צ ת ספרים( :ש מ ע א ב י ה ו ה פ ר ל ה ו ל א ה ס פ י ק ה ב ע ל ל ש מ ו ע ע ד ש מ ת ה ב ע ל , ו נ ת א ר ס ה ל א ח ר ב ו ביום ,ח ו ז ר ה א ב ע ם ב ע ל ה האחרון ו מ י פ ר ח ל ק ו ש ל ב ע ל ראשון. ולפ״ז ה ה ב ד ל בין ה ב ר י י ת א ש ב ב ב ל י ס ״ ט א ׳ ו כ א ן ) ע ״ א א ׳ ( ה ו א בזה ,ש ש ם מ ד ב ר י ם ב ל א נ ת א ר ס ה ל א ח ר , ו ה א ב ל ב ד ו מ י פ ר ח ל ק ו ש ל ב ע ל ,וכאן ב ש נ ת א ר ס ה לאחר ,כ מ פ ו ר ש גם ב ת ו ס פ ת א כאן. ועיין כלומר ,והברייתא חולקת ע ל שמואל ,שהרי רבינו מ ח ק א ת הסלים .תניא כוותיה דשמואל״. ועיי״ש ב ב ב ל י ע״א בי. »! ופשיטא שאף כאן מדברים בשנתארסה ל א ח ר בו ביום ,כלעיל ,שאם ל א כ ן אין ה ב ע ל השני יכול ל ה פ ר ,משום שקיים האב ,שהיה לו ל ה פ ר א ת ח ל ק ה ב ע ל אחרי שנתרוקנה לו רשות כשמת הארום הראשון. 20א ב ל לביה ).דברי חכמים'( לשיטת הירושלמי ל ע י ל שם אין צ ו ר ך ב ה פ ר ת הארוס השני כ ל ל ,ו ה פ ר ה ה א ב לפני שסת הארוס הראשון פ ו ע ל ת מ ע צ מ ה אחרי שמת ,ונתבטל הנדר לגמרי ,עיי״ש. עיין כיש לעיל .שו׳ י י ! -י • ! ,ד י ה א ב ל בתוספות רי״ד .ועיין בירושלמי פיי ה״ב ,ס־א סע״ד. נדרים פ״ו עמ׳ 118 484 וכבר אמרנו שכמעט וודאי הוא שהגירםא בבבלי ע ״ א א ב ר ״ ן ע ״ א א /ד ״ ה ש מ ע בעלה. , ב ע ל ה ו ב ו ו ל א הספיק ה א ב כבבא זו היא :ש מ ע , , , ה ב ע ל וכו . לשמוע עד שמת , וכתב , ה מ א י ר י ע ם ע ״ א ) ה ו צ ר ״ א לים ,ע מ ר ם ״ א ( :ואין ז ו ב ר י ת א ש ה ו ז כ ר ה ל מ ע ל ה ) ס ״ ט ר ע ״ א ( , , ש א מ ר ע ל י ה ר נ ת ן הן ה ן ד ב ר י ב י ת ש מ א י ו כ ר ,ד ה ה י א ב ש מ ע א ב י ה ו כ ר ,א ב ל זו ב ש מ ע ה ב ע ל ו כ ו . , ו ה פ י ר ו ש ב ב ב ל י ק ש ה מ א ד ו נ ד ח ק ו ב ו ה ר א ש ו נ י ם ,עיין ס י כ ו ם ד ב ר י ה ם בקרן א ו ר ה ע ״ א א , ד ״ ה ת נ י א ואילך ,א ב ל ה ת ו ס פ ת א מ ת פ ר ש ת כ פ ש ו ט ה . , ועיין ב פ י ה ר א ״ ם ו ב ש י ט ה ש ה ב א נ ו ל ע י ל , ש ר ,15—13ד ״ ה ש מ ע אביה ,ו ל פ ל א ש ל א ה ע י ר ו ע ל ה ת ו ס פ ת א כ א ן כלל. .20אמי יכול ר , נתן הן הן דברי , וכ״ה בבבלי ע ״ א א . להפר. בית בית שמאי, א ו מ הלל , אין ופירושה שב״ה סוברים הואיל והאב הפר כשהיה הבעל קיים נחלש הנדר ,וכשמת הבעל אין בו כח להתרוקן לאב ,ואינו יכול להפר אפילו עם הבעל השני, , , , כ מ ו ש פ י ר ש ב ת ו ס פ ר י ״ ד פ ״ י ס י ט ,ל פ י ג י ר ם ת ו בבבלי**. , ו ר נתן מוסיף כאן ע ל הבבא ש ל ע י ל ,ש ר ,15-13ד ״ ה ש מ ע אביה ,ש א פ י ל ו א ם י ש כ א ן ב ע ל ש נ י א י ן ה נ ד ר י כ ו ל ל ה י ו ת מ ו פ ר , ו ל פ י ג י ר ם ת ה ב ב ל י כ ב ב א ש ל פ נ י ה )כנוסח ר ו ב הספרים( ו ל ה ל ן ש ם ע ״ א ב , ע ״ י האב והבעל. ה פ י ר ו ש ה ו א ש א י ן י כ ו ל ל ה פ ר לבדו ,א ב ל מ פ ר י ח ד ע ם ה ב ע ל השני. .22-20ב מ י ביום, או או דברים שגירשה בו שנים ששהת אמורים ביום בזמן שגירשה בו וגתארםה אין ע ש ר חדש, ו ע י י ן בקרן א ו ר ה ה נ ״ ל . ביום לאחר ,א ב ל אם להפר. יכול והחזירה בגרה, בו ונשאת, גראה שבבא זו מפרשת את משנתנו ם ״ י מ״ג :זה הכלל ,כ ל ש ל א י צ א ת לרשות עצמה ש ע ה אחת ,אביה ובעלה האחרון , , מ פ י ר י ן נ ד ר י ה .ו פ י ב מ י ו ח ס ל ר ש ״ י ע ״ א א :ל ר ש ו ת ע צ מ ה .ש ל א נ י ס ת ל א ח ד מהן ,א ו ש ל א בגרה. ו כ ן כ ו ו ג ת התוספתא :״ ש ל א י צ א ת ל ר ש ו ת ע צ מ ה ״ ,ו פ י ר ו ש ו ש א ר ו ס ה ג י ר ש ה ב ו ב י ו ם ש ש מ ע , א ב י ה )עיין ב ב ל י ע ״ ב א ( ו ה ח ז י ר ה ב ו ביום ,א ו ש נ ת א ר כ ה ל א ח ר ב ו ביום ,א ב ל א ם ב ג ר ה כ ג ת י ם , א ו ש נ י ש א ת ל ו ב נ ת י ם )עיין ב מ ש נ ת נ ו פ י ״ א ס מ ״ ט ו ב ב ב ל י ע ״ ב ס ע ״ א ( ,א ו ש ש ה ת ש נ י ם ע ש ר ח ד ש אחרי שנתארסה ונדרה לפני שעברו שנים ע ש ר חדש ,ושמעו אביה ובעלה אחרי שעברו י״ב ח ו ד ש ,ש נ י ה ם א י נ ם י כ ו ל י ם ל ה פ ר ,מ ש ו ם ש י צ א ה ל ר ש ו ת ע צ מ ה ש ע ה אחת ,ו א י ן ה ב ע ל מ פ ר בקודמין. , , , והברייתא כ ר אליעזר )פ״י מ״ה( ,ע י ץ בבלי ע ב . .23 י פ ר וכר. ש ו מ ר ת יבם, בין יבם פיסקא ממשנתנו פ ״ י מ״ו. , אי ,י ב מ ו ת כ ״ ט ב ,כ ש ע ש ה ב ה מ א מ ר . בין אחד שני יבמין, ר׳ ליעזר אוי והעמידוה ב י ר ו ש ל מ י ) ם ״ י ה״ז ,מ ״ ב ע״א( ובבבלי ע ״ ד ולר׳ אליעזר מיפר היבם ו כ ן מ ו כ ח ל ה ל ן בתוספתא. , , ) כ ש נ פ ל ה ל ו מן האירוסין( ב ש ו ת פ ו ת ע ם ה א ב ) ע י י ן ב ב ל י ע ״ ד ב ,ו י ב מ ו ת ה נ ״ ל ( ,ו ל ר י ה ו ש ע א ם י ש שם ע ו ד יבם שניהם אינם מפירים ,ואין לו תקנה לנדר זה א ל א בשאלת חכם. ועיין בתיו״ט פ ״ י מ ״ ו ו ב ת ו ס פ ו ת ר ע ״ א ש ם .ו ע י י ן ב ח י ׳ ה ר ש ב ״ א ע ״ ד אי. .24נ ר ׳ עקיבא ש ש ם ב ט ע ו ת :ר ׳ יעקב(. אומי לא לאחד ולא וכ״ה במשנתנו הנ״ל. ל ש נ י ם [ .כ ״ ה בכי״ע ,ו כ ״ ה ג ם ב ד ) א ל א ומסתבר ש ב כ י ״ ו נשמטה הפיםקא ע ״ י הדומות. א ב ל א פ ש ר ש י ש כאן קיצור ,ו ב ד ו ב כ י ״ ע השלימו ע ״ פ משנתגו ,כרגיל. ופסק ה ר ״ מ )פי״א מ ה , נדרים הכ״ד( שאביה מיפר ל ה לבדו ,ויבם כמאן דליתא ד מ י )הואיל ואין מאמר קונה א ל א מדרבנן( ,ונתרוקנה רשות ל א ב אפילו במקום יבם. ועיין בטיו״ד סי׳ ר ל ״ ד ו מ ״ ש בב״י שם. , ו ה ר ״ ן ע ״ ה א ,ד ״ ה כ ש ם ,נ ס ת פ ק בכך. , ובירושלמי פ ״ י רה״ו ,מ ״ ב ע ״ א :ע ל דעתיה ד ר עקיבה נמי[ מ י פ ר לה .ו ה ן ד א מ ר ו כ ר ,כ מ ו ש ה ג י ה ב ק ״ ע . וכן נכץ ,ובאת כאן םידרא ש ל שאלות, כםיגנון הירושלמי ב פ ״ ה ה ״ א ,ל ״ ט ע ״ א .ועיין ב ש י ״ ק שם ,ד ״ ה ע ״ ד . ו ע י ץ ב ק ק א ו ר ה ע ״ ה א׳, ד ״ ה ר״ן ,מ ״ ש בשיטת הירושלמי ,ובסוף דבריו הגיה כהגהת ב ע ל ס״מ. וצ״ע. » 2עיי״ש מה שנרם בבבלי ע״א ב׳ בדברי ביה. , נדרים פ״ו עמ 119—118 485 .25-24אמ׳ ר׳ ל ע ז ר ומה אם אשה שאין ל ב ה ח ל ק עד שלא ב א ת ל ר ש ו ת י וכר .בכי״ע :שאין ל ו חלק בה וכר .ובד :שאין לי בה חלק וכו .ואף ״לבה״ שלפנינו פירושו :לי בה ,עיין מ״ש על צורות כאלו לעיל ח״ג ,עמ , 3 9 6וכהערה 2 6שם, להלן שם ,עמ׳ , 4 1 7ובהערה 1 6שם ,ועוד בכ״מ .ובתוספתא בכי״ו כאן ,וכן בד ,משתמש כל הזמן בגוף ראשון ,וכ״ה במקבילה שבירושלמי פ ״ י ה״ז ,מ״ב ע״א .אבל בכי״ע משתמש בגוף שלישי ,וכ״ה במקבילה שבבבלי ע״ד ב /והצורה שלנו היא יותר מקורית ויותר ישנה ,עיין, לדוגמא ,במשגת קידושין פ״א םמ״ו ,אבל במשגיות מםיפוס א״י :אמירתי לגבוה כמסירתי להדיוס. וכע״ז בכ״מ .ולעצם ההלכה ,עיין בםיגנון משנתנו כאן פ״י מ״ו. , , . 2 5מ ש ב א ת ל ר ש ו ת י ג י ג מ ר ה ל י .וכ״ה בבבלי הנ״ל ™.והכוונה כשגתארםה לי ובירושלמי הנ״ל :מ ש נ כ ג ם ה לרשותי גיגמרה לי ,ואני מפר את נדריה יחד עם האב הוגמרה לי .ועיין ר״ן ע״ה רע״א ,ד״ה משבאת ,ובשי״ק בירושלמי הנ״ל ,ד״ה משנכגסה. . 2 6ע ד ש ל א ב א ת ל ר ש ו ת י .כלומר ,יבמה שיש לי בה חלק לפני שעשיתי בה מאמר )הראשונים(. ל ר ש ו ת י א י נ ו ד י ן וכר .ופירשו הראשונים :דהיינו שעשיתי בה משבאת מאמר ,וכן מוכרח מן הרישא .וכן הוכיחו בבבלי ע״ה א / . 3 2 - 3 1כ ש ם ש ל א ח ל ק ת ל נ ו ב י ן י ב ם א ח ד ל ב י ן ש נ י י ב מ י ן וכר. כלומר ,לעניין מיתה ,שאפילו אם אין כאן אלא יבם אחד ועשה בה מאמר אין הבא עליה חייב מיתה ,כפירוש המפרשים .ובמשגתגו פ״י מ״ו :אמר לו אין היבמה גמורה ליבם כשם שהארוסה גמורה לאישה .והיא היא. . 3 3כ ך ב נ ד ר י ם ו ב ש ב ו ע ו ת ל א ת ח ל ו ק .בירושלמי הג״ל :יכול )צ״ל :אוף, או :כך( בנדרים ובשבועות כן .ובבבלי הנ״ל :וכשאר דברים כן נדרים. . 3 4 - 3 3א מ י ל ו ה ב ל א י ל ו ה י י ת ה ב י מ י ר ׳ ל ע ז ר בן ע ר ך ו ה ש ב ת ת ש ו ב ה זו .בכי״ע :אמי לו ת ב ל שאילו הייתה בימי אלעזר** בן ערך וכר .וכן ביוחסין השלם 3 6 ,ע״א :ור׳ אלעזר בן ערך מת קודם חביריו ,כדאיתא בתוספתא בפרק ו׳ ת ד ר י ם אמר ליה ר׳ יהושע לד׳ עקיבא ח ב ל אלו היית בימי ר אלעזר בן ערך השבת תשובה זו .ובד: אמר לו א ב ל אלו היית וכר .ובירושלמי הנ״ל :אמ לו א ב ל )אמ׳ לו( אילו היית בימי ר׳ לעז׳ בן ערך נד[אמ׳)אין(״ מאמר קונה קניין גמור״ נהיה[ מודה שאינו מיפר לה עד שתיכנס לרשותו .והכוונה שאילו היית בימיו של ר״א בן ערך ,אף הוא היה מודה שלעניין הפרת נדרים אינה ברשות היבם עד שתיכנס לרשותו בביאה. , , ואעפ״י שהלשץ ״אבל״ במשמעות ״אמת״ ,״וכן הוא הדבר״ ,מצוי בברייתות שבבבלי2«, 23אלא ששם :לרשותו ננסרה לו ,עיין ס״ש לעיל שו׳ ,25-24ד״ה אס׳ ר׳ לעזר. ^ , ,ן >* בשטס״ק ע״דםע״ב ,ד״ה םשבאתה ,הביא בשם הרי״ץ :משבאת ל ו ו ל שמפר לה נדריה עם האב ,ואם אין לה אב יפר לה הוא לבדו ,כך מצאתי כתוב .ואינו מיושב כלל וכו׳ .וכנראה שהמפרש פירש שר׳ אליעזר לשיטתו ,והוא סובר כן ,כמפורש בירושלמי פיי ה״א ,עיי״ש בשייק ,דיה יתומה שמת אביה .ועיין מיש עליו בקרן אורה ס״ח א׳ ,ד״ה וסה שתמה .ועיין ספרי סטות פי׳ ק נ ^ עט׳ ,205ובהערות הרחיש הורוביץ שם. 25בלי התואר .רבי' ,וכן נכון ,שהרי ר׳ יהושע היה חבירו. ״ ש מ א ציל אף )במקום :אין( ,וכדברי הירושלמי ביבמות פיב היא ומקבילות )עיין להלן העי :(27מה קדושי אשה קונין קניין נמוד ,א ף המאמר קונה קניין נסור ביבמה. ד» בכמה מקומות בירושלמי ,עיין מיש לעיל יבמות פיו ,הע׳ ,10וםיש בפנים שם. * ג עיין עירובין ל׳ רעיב ,ל׳ח סעיא .סיא א׳ ,כתובות י״נ ב׳ ,נדה נ׳ ב׳ .שם י״ד רע״ב ,שם כ״ז אי ,עיין עכשיו בקונקורתציא של הרחיי קוסובסקי. ר ש ת א ח ר א ר ו ס ע מ ר ה נדרים פ״ו עמי 119 486 , מ״מ נראה שאץ שום הבדל בץ אבל ,הבל וחבל,״* וכוונתו :אד ,הלוואי,״ אילו הייתה וכו . , , ו ר יהושע אמר ל ר עקיבא ,חבל ,אילו היית בימי אלעזר בן ערך והשבת תשובה זו שמא היה , מקבל ממך ,אבל ר אלעזר בן ערך בשעתו שהיה סבור שמאמר קונה קניץ גמור וסוטר את הצרה מדאורייתא ,אף לעניץ הסרת נדרים ברשותו היא ,עיץ מ״ש לעיל יבמות ס״ו ,שר ,9ד״ה העושה , , , מאמר .ועיץ מ״ש ד יהושע ביחס ל ר עקיבא ו ר אליעזר בירושלמי פסחים ס״ו רה״ג ,ל״ג םע״ב. ובבבלי ע״ד םע״ב :בלשץ הזה אמר בן עזאי חבל עליך בן עזאי שלא שמשת את ר׳י׳ע .והוא לכאורה קשה מצד עצמן0.נ ושמא צ״ל שם :בלשץ הזה אמר ,בן ערך ,חבל עליך בן ערך שלא שמשך עקיבא .כלומר ,אילו היה משמש אותך ומתווכח אתך שמא היה מראה לך שאץ המאמר גמור לעניץ הפרת נדרים. קונה עיץ בבבלי ובירושלמי הנ״ל. ובבבלי תיקן מי שהוא , ע״ס הבבלי חולץ ע״א א ,״ ושם הדברים מובנים ,אבל כאן קשה :ומה עניינו של בן עזאי בהלכה שלפנינו .ופשיטא שאץ כאן אלא השערה רחוקה ,וקשה לשבש את כל הנוסחאות ,כל ז ק שלא נמצא סמך להשערה זו בנוסחאות אחרות ,או בראשונים. .35-34א מ מטומאתן , ואינו ר לו , מציל ליעזר על מקוה הטהורים , יוכיח שמעלה מלטמא. ובד :אמר )בלשץ יחיד( לו , ר אליעזר וכר .וכ״ה גם ביוחסץ השלם ,עמ ,36הנ״ל .ובכי״ע: יוכיח 32וכר .ובירושלמי פ״י ה״ז ,מ״ב ע״א: וכר. את השיב הטמאים , ר אליעזר מקוזז , ה ש י ב על דברי ר ליעזר ,והרי המקוה יוכיח והואיל ובכל הנוסחאות של התוספתא והירושלמי הגירםא היא בלשץ יחיד ,הרי ברור שצ״ל: , , , א מ ר לו נל[ר אליעזר וכר ,או :השיב נ א ר אליעזר וכר ,והכוונה ל ר עקיבא ,עיץ מ״ש להלן בשם ספרי זוטא. ובבבלי ע״ה ב׳33: אמרו לו שמעלה את הטמאץ ממומאתן ואץ מציל על הםהורים מליטמא. ובשטמ״ק שם )בשם פירוש( :פ״א גרים המורה שם. אמרו , ל ר אליעזר מקוה יוכיח , ו ק מעתיק בפי הרא״ש , ל ר אליעזר מקוה לו יוכיח שמעלה את הטומאה מטומאתו ואינו מציל על הטהר מלטמא ,אף אני אביא בעל שמפר נדרי אשה מ ש ת מ ר ואינו מפר נדריה עד שלא תדור. בתוםסתא. אמדו הלשון ובכזה מצאתי וכוונתו ,כנראה ,לעיקר הדברים ,ואץ הוכחה שהיתה לפניו הגירםא בתוספתא )במקום:אמר(. והברייתא נסמכה למשנתנו פ״י מ״ז :האומר לאשתו כל הנדרים שתדורי מכאן עד שאבוא , ממקום פלוני הרי ק קיימץ ,לא אמד כלום .הרי ק מופרץ ,ר אליעזר אומר מוסר ,וחכמים , אומרים אינו מופר .אמר ר אליעזר ,אם הסר נדרים שבאו לכלל איסור ,לא יפר נדרים שלא באו לכלל איסור .וע״ז השיבו לו :מקוה יוכיח שמעלה את הטמאים מםומאתן ואינו מציל על , הטהור הטובל שלא יבוא לכלל טומאה .ובםסרי זוטא ,עמי ,328אמר ר עקיבא מה אם טובל אני לטומאה שלא באת )צ״ל :שבאתי( לזיקתה אינו pשאטבול לטומאה שבאת )צ״ל :שלא באתי( לזיקתה ,עיץ בהערות שם ,ועיץ בסירוש הרי״ז יאסקאוויטץ שם ,בשם הדי״מ. •נ״ עיין בשנרס לסכילתא ,עסי ,174שוי ,2ולמכילתא דרשב״י ,עם׳ ,117שוי .25 ובליקסיקון של Lampe •י עיין במלונו של סופוקליס ללשון יוונית ,ערך &a/3\€וערך ללשון יוונית של א מ ת הכנסיה ,ערך .A0dLXa <>» שהרי בירושלםי ברכות פ״ט ה״ח ,י״ד רע״ג )וסקבילה בבבלי שם ס״ב אי( סשסע שבן עזאי שיםש את ר״ע .ובכל אופן לשיטת הירושלמי )שקלים פ״ג ה״א ,ס״ז ע״ב ,וסקבילות( והבבלי )ב״ב קנ״ח בי( היה בן עזאי ת ל מ י ד חבר לר״ע )וכן באמת מוכח סכמה משנעת( ,ומתחילה היה תלמידו, ואח״כ נדל ,ור״ע קבל הלכות ססנו )עיין תענית פ״ד סיד( .ועיין רשב־ם ור״ג בבבלי ב״ב קנ״ח בי. !* והרי שיטה זו )שהמאמר קתה קניין גמור( לא התכרה כלל בבבלי בשם ר׳ אלעזר בן ערך. *» ביוחסין השלם שהזכרנו בפנים חשב )בטעות( שהוא עניין אחד עם הברייחא שלפניה ,עיי״ש. « לפי גירםת מקצת ספרים ,כעדותו של הםאירי והר״ן ,ורבינו ברוך )עיין ברין(. , נדרים פ״ו עמ 119 487 ואין ספק שזו היא מסורת א ״ י ,א ב ל בבבלי היתה להם ברייתא אחרת ,והנכון הוא , כגירםת רוב הספרים שם4.י וכן מוכח מדברי הבבלי ע״ו רע״א :אימא סיפא ו כ ו ,כמו שהוכיח בפירוש הרא״ש )שבטל את גירסתו הראשונה( עיי״ש ,ועיין במאירי שקיים אותה ,אבל אף הוא כ ת ב שברוב הספרים הגירסא היא כבנוםחאות שלפנינו. תדע לך שהוא כן ,שהבבלי שם מביא ברייתא אחרת :אמר להם ר״א ומה זרעים טמאים כיון שזרען בקרקע ו כ ר ,שאין לה זכר בספרות א ״ י . .38-35 נדרי חזר עצמו עד עצמו שיפיר , ר )עד שלא נדרי ליעזר שלא ידור, אשתו ודנו ידור( שמיפר שלא קג״ג ,עמ׳ , 2 0 4ובבבלי ע״ה ב׳<.־<: דין משנדר מקום עד אתר, תדור. אם ומה )מיפו(, נדרי במקום הרי אשתו שאין מיפר הוא משנדרה, מפר נדרי אינו דין המוקף ליתא בכי״ע ,ובספרי מטות סוף פ י , ו כ צ ״ ל גם בכי״ו ,בד ובירושלמי פ״י ה״ז ,מ״ב ע״א. ו פ י ר ש במיוחס לרש״י :שאין מיפר נ ד ר י עצמו ו כ ר ,שאין אדם מיפר נדרים לעצמו אלא אם כן נ ש א ל לחכם ו כ ר ,הרי הוא מיפר נ ד ר י עצמו עד שלא ידור ,כ מ פ ו ר ש ל ע י ל במשנתנו פ״ג םמ״א, ש י כ ו ל להתנות שיהוא נ ד ר י ו בטלין להבא. ובמשנתנו ם״י מ״ז :א מ ר ר׳ א ל י ע ז ר אם הפר נ ד ר י ם והתוספתא מ ב א ר ת את החומרא של שבאו ל כ ל ל אסור ,לא יפר נדרים שלא באו ל כ ל ל אסור. ב א ו ל כ ל ל אסור. .40-38 להקים אינו ממנה. אמרו מקים, יכול. לו יפר ומה למפר נדרי נדרי אשתו עד שלא עצמו עד שלא תדור, ידור, שאם שאם רצה רצה להקים ברייתא זו חסרה בםפרי 36ובבבלי הני׳ל ,ואף ככי״ע נשמטה ונשאר ר ק שריד א ב ל היא ישנה כולה בירושלמי הנ״ל. ובתשובת הריב״ם )הצופה הצרפתי חל״ט, 1 8 9 9 , , , ע מ : ( 8 2התם כדקתני טעמא בתוספתא דאהדרו ליה רבנן ל ר אליעז׳ מה למיפר נ ד ר י עצמו ע ד שלא ידור ו כ ר . ובברייתא ובמיוחס לרש״י ע״ה ב׳: מפרש אמרו לו ל ר ״ א אם א מ ר ו ב נ ד ר י עצמו ,לכך הן בטלין כשהן באין לאחר מכאן שכן בידו להקים ,ת א מ ר כ נ ד ר י אשתו שאינו י כ ו ל לקיים ,עד שלא ת ד ו ר ו כ ר . והמלים האחרונות )״עד שלא תדור״( הן הוספת פירוש של רבינו ,וכוונתו שהרי אף ר׳ א ל י ע ז ר מודה שאינו י כ ו ל לקיים לפני שתדור ,כמפורש במשנתנו הנ״ל. וכן פירש בח״ד ועוד מדעתם. ופירוש זה קצת קשה ,ומה שייך לשון הקמה בנדרי עצמו לפני שידור. ולולא דברי ר ב י נ ו היה נ ר א ה שפירושו כפשוטו ,שבנדרי עצמו י כ ו ל לחזור בו מתנאו ,ובכוחו להקים א ח ר י ש ב ט ל , )כמפורש במשנתנו פ״ג םמ״א הנ״ל ,ועיין בבלי שם כ״ג ב ( ,מה שאין כן באשתו שאינו י כ ו ל להקים אחרי שהפר )כמפורש להלן פ״ז ,ש ר , 2 9ובמקבילה(. וממילא אין כאן ק ל וחומר ,משום שההפרה ב נ ד ר י עצמו עד שלא ידור אינה מתקיימת אלא בשעת הנדר ,ולפני כן אינה קיימת כ ל ל , ומשום כך י כ ו ל לחזור בו מה שאין כן באשתו שהפרתו קיימת מיד ולעולם ,ולפיכך אינו י כ ו ל ל ה פ ר עד שלא תדור ,שאין לה ע ל מה שתחול. , , ו ב ס פ ר י זוטא ,ע מ : 3 2 8וכשבאתי א צ ל ר יהושע א מ ר לי הרי זה תשובת צד ,ממה שזה ח מ ו ר יהא זה קל ,וממה שזה ק ל יהא זה חמור .ועיין בהערות שם .והפירוש צ״ע. .41-40 דבר אחר אישה יקימנו ואישה יפרנו, את שבא לכלל • 3עיין במיוחס לרשיי ע״ה ב׳ ,במאירי ובשטםיק שם ,בר״ן ע׳ה א׳ ,ב ב ב ל י בהוצאות שלפנינו ע׳׳ה ב׳ ובכי״מ שם .ועיין בשטמ־ק בשם הרייץ .ולפי נירסא זו נרסו שם :א מ ר לו לר׳ אליעזר <כנירסת התוספתא בנוסחאות( עיי־ש ,אלא שהק״ו שם אחר והפירוש דחוק מאד ,והמשך הבבלי סותר נירסא זו ,כסו שהעיר הרייץ. 35בפי׳ הר׳א מן ההר ,עמ׳ ק;*ח ,מוכח שנרס שם שר׳ י ה ו ש ע דן דין זה ,עיי״ש. 36ושם תשובה אחרת לדברי ר׳ אליעזר ,עיין מיש להלן ,שר ,41-40סדיה ד ב ר אחר. נדרים פ״ו עמי 120-119 488 הקם בא בירושלמי הנ״ל: ל כ ל ל ה פ ר וכר. אישה יקימנו ו כ ר . ואומר ובמשנתנו הנ״ל :א מ ר ו ל ו ה ר י הוא א ו מ ד אישה יקימנו ואישה יפרנו ,א ת ש ב א ל כ ל ל הקם ו כ ר .ועיין ב ב ל י , ע ״ ו ב /ונראה שהברייתא שלנו לקוחה מ מ ד ר ש הלכה ,וכ״ה ב ס פ ר י מטות ס ו ף פ י קנ״ג ,עמ׳ ,204 הנ״ל :א מ ר ו ל ו ,ל א א מ ר ה ת ו ר ה א ל א והפר נדדה אשר את עליה, נ ד ר י ם שעליה מיסד ,ו ל א נ ד ר י ם ש א ץ עליה .ד ׳ -א אישה יקימנו ואישה יפידנו ,א ת ש ב א ל כ ל ל הקם ו כ ר . .43-42ש ו ר ז ה זה מכור לך לכשאקחנו ,ב י ת זה הקדש לכשאקחנו ,ב י ת זה מכור לך הקדש לכשאקחנו, שוד ל כ ש א ק ח נ ו וכר .וכ״הבכי״ע, ו ב ד משובש .והלכה ז ו באה לכאן א ג ב ההלכות ש ל ע י ל ש א ץ א ד ם מ י פ ר ומקיים נ ד ר י אשתו ש ע ד י ץ ל א נדרה. , , ו ע י ץ ב ב ל י כאן פ ״ ו א׳ ו כ ת ו ב ו ת נ ״ ט א וירושלמי ש ם פ ״ ה ו ד ה ,ל ע ״ א ) ל ע נ י ץ , הקדש( »7.ו ל ע נ י ץ מ כ ר א מ ר ו בבבלי יבמות צ ״ ג א /ב ״ מ ט ״ ז ב :א מ ר ר ב הונא א מ ר ר ב האומר ל ח ב ר ו שדה שאני לוקח לכשאקחנה קנויה ל ך מעכשיו« 3קנה .וטעמו משום שסובר שאדם מ ו כ ר ד ב ר ש ל א בא ל ע ו ל ם ) ע י ץ בבלי יבמות הנ״ל( ,ו א ץ הלכה כמותו. , ובאו״ז ב ״ מ פ ״ ג ס י ג /ט ״ ז , ע״א :ו כ ת ב ה ר ב ר ׳ ב ר ו ך מ א pיון ז צ ״ ל בפ״ק )ט״ז ב ( ד ל י ת הלכתא כ ר ב ו כ ר ,ובתוספתא ת ד ר י ם תנינן ב י ת כ ו ר מ כ ו ר ל ך לכשאקחנה ל א א מ ד כ ל ו ם .״ ועיץ ד ״ מ פ כ ״ ב מה׳ מכירה גט ב ב ב ל י יבמות ה״ה. .44-43ת נ ו לאשתי לכשאקדשנה, לא אמ׳ כלום. נ ״ ב םע״א :א מ ר א ח ד ל ל ב ל ר כתוב ג ם לארוםתי לכשאכנםנה אגרשנה ה ר י זה גט מפני שבידר לגרשה )עיין בתוספות שס ,ד ״ ה לכשאכנםנה(, ולאשה ב ע ל מ א א י ן גט. ובר״מ פ״ג מה׳ גירושץ ה״ו :א מ ר ל ס ו פ ר כ ת ו ב גט ל פ ל ו נ י ת וחזיה עמי ,לכשאשאגה אגרשנה בו ,ו נ כ ת ב ונשאה וגירשה ב ו אינו גט ,מפני ש ל א היתה ב ת גירושץ ממנו כ ש נ כ ת ב גט זה ,ונמצא ש נ כ ת ב ש ל א ל ש ם גירושץ. ובגליוני הש״ם ביבמות שם העיד שמן התוספתא ש ל פ נ י נ ו ק צ ת קושיא ע ל ה ד ״ מ שהרי כאן א מ ר ״תנו״ ,ונתינה אינה צריכה לשמה )הרב ,כנראה ,הרגיש ש א ץ מכאן קושיא גמורה ,ע י ץ מ ״ ש להלן( ,ו ג ם חשיב ל ה בתוספתא ש ם ב ץ כ מ ה ד ב ר י ם דטעמם משום ד ב ר ש ל א ב א לעולם. ובתוספות יבמות ש ם נ ״ ב ב׳ ,ד ״ ה ולאשה ,ב ר א ״ ש ש ם פ ״ ה סי׳ ד ׳ ו ע ו ד כ ת ב ו שהטעם הוא משום ש א ץ בידו ל נ ר ש ה בשעה שעשאו שליח ,ו ל מ ״ ד א ד ם מקנה ד ב ר ש ל א ב ע ו ל ם הוי גט, ד ב י ד ו לגרשה ,ו ק התוספתא כאן משמע כדבריהם .ו ע pבמשנה ל מ ל ך פ ״ ו מה׳ גירושין ה״ג ו ב ק ק א ו ר ה יבמות שם ,ד ״ ה והנה .ו ע י ץ ירושלמי קידושץ פ ״ ג ה״ה ,ם ״ ד ע ״ א ,וכאן פ ״ ג ה״ו, ל ״ ח ע״א. ו ב צ פ נ ת פ ע נ ח ס ״ ג מה׳ גירושין ד ד ו כתב :ו ע pבתוספתא ת ד ר י ם פ ״ ו ד א מ ד ש ם ת נ ו גט לאשתי לכשאקדשנה ,ו ש ם משמע ד ר ״ ל ד ר ק שאומר ל ה ם עכשיו שיתנו ל ה גט ל א ח ר שיקדשה )כוונתו ,שכן משמע מן ה ל ש ץ ״לאשתי״ ,שיתנוה בשעה שהיא כ ב ד אשתו( ,ו ר ״ ל שיכתבו ג ״ כ ל א ח ר הקדושץ ,ר ק משוס דהשליחות א י נ ו מ ו ע י ל עכשיו ,ו ע pמ ש ״ כ התוםם׳ נ ז י ד ד ף י ״ ב ע״א, ד ״ ה מ א י טעמא ,ו ל כ ך בתוספתא נ ק ט ל ש ץ תנו ,משוס ד ם ״ ל דגבי כתיבה ל א ב ע י שליחות )עיץ ב ״ י ט א ו ד ע סי׳ קכ״ג ,ד ״ ה חוץ מחש״ו( ו כ ר .ועיין בפי׳ ד ״ א מן ה ה ד ליבמות במקומו ,ע מ ׳ קכ״א. ) .44ש ו ר זה מכור לי לרבות זה מכור לך דבריו קיימין(. ב כ י ״ ע ליתא ,והוא שיבוש ברור .ו א ף בגי׳ משובשת ז ו צ״ל :מ כ ו ר )לי( ל ך ,ב י ת זה ו כ ר ,והמלה ״ ל ך ״ ב א ה לתקן א ת ה מ ל ה ״ ל י ״ ,ונשתבשה ונתחברה ל מ ל ה שלאחריה ,ויצא :ל ר ב ו ת . « ועיין ר״ס פיו מהי ערכין הכ״ו והכ״ז. »» ע ל ה ס ל ה .מעכשיו״ עיץ בתוספות יבסות במקומו ,ד״ה קנויה ,וברשב״א בב״ס שם. •» רבעו קיצר ,ואין צורך להניח שוזיתה לפניו הנירסא המשובשת שבד. ושמא , נדרים פ״ו-פ״ז ע מ 120 489 הוסיף כאן סופר למדן ע ל הגליון ש א ם א מ ר ״ ש ו ר זה מ כ ו ר ל ך ״ ו כ ר י ח ד ע ם ״ ש ו ר ז ה מ כ ו ר לך ל כ ש א ק ח נ ו ״ ו כ ו /דבריו קיימין ,עיין ב מ ר ד כ י ב ״ ב ר פ ״ ט סי׳ ת ר ״ ג וכהגהת ה ר מ ״ א ח ר ׳ מ סי׳ ר׳יט ם ״ ק ד /ובשי״ק לירושלמי גזיר ס ״ ב סה״ה ,ד ״ ה העתידין. .45-44 ל א ל ך , והובא גם והובאה ש ו ר א מ ׳ ש א י ר ש ציין איסור למקורה שיוצא רבית ,כפי ב ת ס ״ ר ח ״ ב ,ע מ י .114 ועיין ע מ י ,382 עיין מ ״ ש ובתוספות ר י ״ ד שם ,ד ״ ה הולך, בגתיבות הברייתא הובאה בם׳ ועיין כלשונה: שלנו הוצ׳ ובהלכות לא אמר אסף, עמי וכל מדברי הברייתא גם בה״ג ה בבלי ש ם ם ״ ד ועיין רבית ד״ו צ״ה ע״ב, ד״ב, ובתוספי ש ם ,ד ״ ה מה, א / ירושלמי ב״מ ס ״ ד ה״ב ,ט׳ ע״ד, ומ״ש ששון ,ס ו ף עמי מ ״ ח ואילך פסוקות, הוצ׳ ר ״ ם כ ל ו ם . . .דבריו ג״ו , להלן כ ״ מ ס ״ ד ה״י, ואילך, קימים )במקום: ובתשה״ג שלו ח״ב אסור . . .מותר(. תרפ״ט(, )ירושלים והעניין מתבאר ע ״ ם מכילתא ד ר ש ב ״ י כ ״ כ ,כ ״ ד ,ע מ ׳ ,212עיי״ש. ובר״מ הרמב״ן ובה״ג הנ״ל. כ״ד ע״א. המקצועות ע מ ׳ .235 בתוספתא כאן. ברור ירושלים שם, מ ה מ צ ו ד ת י ברייתא בבבלי ב ״ מ מ ״ ז א /ובר״ח ש ם )וממגו בערוך ע ר ך כ ב ד א (, בשטמ״ק שם, שם מ א ב א לך, ש ת ע ל ה מ כ ו ר , כ ל ו ם . לעניין מ כ ו ר א ב ל השערה זו היא רחוקה מאד. מכירה ה״ה :מה פכ״ב מה׳ מצודתי מן הים שתעלה לך. ג ת ו ן תשובת ועיין ב ס פ ר ן ש ל ר א ש ו נ י ם ) ה ו צ ׳ מ ק ״ ג ת ר צ ״ ה ( ,ע מ ׳ ,99ב ם ׳ ה ת ר ו מ ו ת ש ע ר ם ״ ד ח ״ א ס י ׳ ב ׳ למלך פי״א מה׳ מכירה סהט״ז. ומשנה .46-45 ה י ו ם מ ה מ כ ו ר כתובות ש א י ר ש לך, מ א ב א ד ב ר י ו פ״ה ה״ה ,ל׳ ע״א :מה ה י ו ם ק י י מ י ן . מ כ ו ר וכ״ה מ ה לך, בתוספתא ב״מ שאירש מאבא היום מכור לך ,מ ה ש ת ע ל ה מ צ ו ד ת י הנ״ל. ובירושלמי ובבבלי שאעלה במצודתי היום מכור לך ,דבריו קיימין ו כ ו /בלווה לתכריכי אביו ,והוא שיהא חולה אביו ,א ו מסוכן ו כ ו /והוא ש ת ה א מצודה מה פ ר ו ש ה בפניו. ובבבלי ב ״ מ ט ״ ז ם ע ״ א הנ״ל :מ ה ש א י ר ש מ א ב א היום, ש ת ע ל ה מ צ ו ד ת י היום ,מ ש ו ם כ ד י חייו. )לעיל, משום כבוד אביו, והירושלמי הובא כבאור לבבלי בס׳ המקצועות הנ״ל ש ר ,45-44םד״ה ש ו ר שאירש( ,בר״ח ב ״ מ ט ״ ז א׳ הנ״ל ,ועוד בכמה ראשונים. ועיין ומ״ש ר׳ זכריה המקח גם בס׳ והממכר ש ע ר ב/ ועיין הקצרות סי׳ ר ״ א וסי׳ ר ״ ב , בתשה״ג ב ר ׳ י ה ו ד ה א ג מ א ת י ב ב ״ מ ש ם 69 ,ם ע ״ ב ואילך ,ב ש ם ר ב האיי. ועיין במכילתא ד ר ש ב ״ י הנ״ל. פ״ז .1 כ ל א ח ר י ם , י פ ר התוספתא בינו עליה. וכר. וכ״ה בד. בספר המצות ל ר ב חפץ!, לבינה ,כגון נ פ ש , ובכי׳יע: וכ״ה ו ב י ן בברייתא בינה לבין שבבבלי ס״א ב / אחרים. ב י ג ה וכן מעתיק וכו׳(, כשם ופירש הר״ן פ ״ א ב׳ :בין ד א מ ר ה קונם סירות ב ע ל ה עליה ,ובין בינה לבין אחרים ש א ס ר ה פ י ר ו ת א ח ר י ם ב ר ם ל ה ל ן ,ש ו ׳ ,4מ ו כ ח ש ה ב ר י י ת א ש ל נ ו ה י א כ ר ׳ י ו ס י ,ו ה י א ג ו ת ג ת מ י ד ד ו ג מ א )״כיצד״ מה׳ ד ב ר ש י ש ב ו ע י נ ו י ב י ן ב י נ ו ל ב י נ ה א ו ל ב י ן ולשיטתו אין כאן גדרים ה״ז וה״ח, עינוי נ פ ש א ם אסרה ובירושלמי פי״א סה״ב ,מ ״ ב ע״ג, פירות אחרים לדבריה עליה ,ע י ץ ר ״ מ ובבבלי פ ״ ב ב / סי״ב א ב ל במיוחס לרש״י פ ״ א ב׳ פ י ר ש ) ע ל פ י הבבלי ש ם ע ״ ט ב׳( שנידרי עינוי נ פ ש י פ ר בין בינו לבינה ,בין בינה לאחרים, כווגתו בין שהיא תחתיו ובין כשתתגרש ותנשא לאחרים *,א ב ל ד ב ר שאין בו עינוי נ פ ש אינו ! הוצ׳ הלפר ,עם׳ .191 ־ ולפי דברי הרםב־ם פייב מה׳ נדרים היז והרייץ )שטמיק עיט ב' סד״ה פירות( אפשר לפרש: בין כשנתן לו הוא בעצמו )או שלוחו( את הדברים שאסרה עליה ,בין נתנו לה אחרים ,עיי״ש .ולעצם שיטת הר״מ והרייץ ,עיין בפי׳ הריא מן ההר ,עם׳ קיע .ועט׳ קפ״ז. , נדרים פ״ז ע מ 120 490 מיפר אלא בינו לבינה ,כ ל ו מ ר כשהיא תחתיו ,ו ל א בינה לבין אחרים ,ואסורה כשתתגרש ממנו ותנשא לאחר .ועיין גם בירושלמי פי״א ו ד א ,נ ד ב ע״ג. ו ק הכריע ב ו ד ד . ועיץ בבלי כ ת ו ב ו ת ע ״ א ר ע ״ ב ובתוספות שם ,ד״ה ה״ג ,ובשטמ״ק כאן פ ״ א םע״א, ד״ה ר ב אדא. ובתום׳ ו ב ר י ט ב ״ א כ ת ו ב ו ת הנ״ל: ובירושלמי )כאן רפי״א( איכא בהדיא שהבעל מיםר בנדרים ש ל עינוי נפש ,וכן ד ב ר י ם של בינו לבינה ו כ ר . .3-2 כיצד, אמרה ובס׳ המצות ל ר ב חפץ הנ״ל. קונם עושה שני אבא לפי וכ״ה בד ,ב כ י ״ ע וכר. ובבבלי פ״א ב׳ :כ י צ ד אמרה קונם םירות ע ו ל ׳ ) כ ״ ה בכי״מ. בהל׳ הרמב״ן :םירות העולם( עלי ה״ז יפר ,קונם שאיני עושה לפי אבא ו כ ר . םיםקא ממשנתנו פי״א מ״ב ,והשאר הוא במשנתנו שם מ״ד. וכן ויש ל פ נ י נ ו ש ם ו ע י ץ ס פ ר י זוטא מטות ,עמ׳ ,327 ובהערה 11שם .ועיץ ל ע י ל כתובות פ״ה ,ש ר ,25ד״ה כופה לעשות. .4—3 שני לבקרך, מטילה יכול אין וכר. להפר וכ״ה ב ד ובם׳ המצות ל ר ב חפץ הנ״ל .ובכי״ע :שאני מטילה ל ם :דך ,ו צ ״ ל שם :ל פ ק ר ך ) ״ ל ב ק ר ך ( . בהוצאות שלנו :ושלא אתן הנ״ל. תבן ל פ נ י בהמתך ומים ל פ נ י בקרך ו כ ר . ובבבלי ה נ ״ ל וכ״ה בה׳ הרמב״ן א ב ל בפי׳ הר״א מן ההר ,עמ׳ קם״ז ,גרם להפך :מים ל פ נ י בהמתך ותבן ל פ נ י בקרך .וכן גרם ה ר ״ מ בפי״ב מה׳ נ ד ר י ם הי״א. וכר. ו ב ב ב ל י כי״מ :ושלא אתן תבן ל פ נ י בהמתך ולפני ב ק ר ך ו כ ״ ה במיוחסות ל ה ר י ״ ף כאן ,בתוספות ,ברשב״א ,בפי׳ הרא״שנ ובר״ן כאן ,ובתוספות כ ת ו ב ו ת ם״א רע״ב ,ו ב ר ש ב ״ א ל פ י שטמ״ק שם ,במאירי שם ,עמ׳ ,248וכאן בםוגיין. ובבבלי כתובות ם״א ב׳ :דתניא אינו כופה ל א ל ע מ ו ד ל פ נ י אביו ו ל א לעמוד ל פ נ י ב נ ו ו ל א ליתן תבן לפני בהמתו ,א ב ל כופה ליתן תבן ל פ נ י בקרו. להלן(. וכ״ה בכי״מ ו ב ס פ ר י צ ר פ ת )עיין ולפי גירםא זו א ץ ס ת י ר ה ב ץ הברייתות שבבבלי בנוסחאות שלנו ,שהרי אינה מחוייבת ליתן תבן ל פ נ י בהמתו ,ו ל א מים לפני בקרו ,ו ל פ י כ ך אינו י כ ו ל להפר .א ב ל תלמידי ר ב י נ ו יונה שם כ ת ב ו )לפי שטמ״ק( :ו ל א ליתן תבן ל פ נ י בקרו ,א ב ל כ ו פ ץ אותה ליתן ל פ נ י בהמתו ,כ ך היא הגירםא בםפרי ס פ ר ד ו ב ה ל כ ו ת הרי״ף ז ״ ל ו כ ר ,ו ב ס פ ר י צ ר פ ת הגירםא בהפך ו ל א ליתן תבן ל פ נ י בהמתו ,א ב ל כופה ליתן תבן לפגי ב ק ר ו ו כ ר .וכגירםת ס פ ר י ס פ ר ד היא גם בתוםפ׳ ר י ״ ד כ ת ו ב ו ת שם ו ב ר ״ מ פכ״א מה׳ אישות ה״ה. ו ע י ץ מאירי כתובות ,עמ׳ .247 ו כ ב ר ראינו ל ע י ל שבכי״מ ו ר ו ב הראשונים נרםו ב ב ב ל י נדרים :ושלא אתן תבן ל פ נ י בהמתך ו ל פ נ י בקרך ,והקשו מן ה ב ב ל י כ ת ו ב ו ת ע ל נ ד ר י ם שמוכח משם שאינו כופה ל ת ת תבן ל א ל פ נ י בהמתו ו ל א ל פ נ י בקרו. ותירצו ר ב י נ ו יונה )לפי שטמ״ק( ,הרא״ה והריטב״א שם שהקונם שלה מפקיע מידי שעבוד הבעל, ו ל פ י כ ך איגו י כ ו ל ל ה פ ר ,ודווקא ב מ ל א כ ו ת גדולות השנויות במשנה ,או ל מ ל א כ ו ת הצריכות יותר, אלמוה רבנן לשיעבודא ד ב ע ל )בבלי כ ת ו ב ו ת נ ״ ט ב׳( ,א ב ל שיעבוד נ ת י נ ת החבן שהוא נ ק ל מאד, הקונם מפקיע אוחו. ובתוספות כאן ם״א ב׳ )בשם הריצב״א( ,ב ר ש ב ״ א כאן ושם )בשמו( ,בפי׳ הרא״ש ובר״ן כאן מ ת ר צ י ם שהברייתא ש ל נ ו מ ד ב ר ת בהכניסה ל ו שפחות שאינה מחוייבת ל ה ט י ל תבן ל פ נ י בהמתו ,ובכתובות מ ד ב ר י ם כ ש ל א הכניסה ל ו שפחות .ועיץ ב ר ש ב ״ א כ ת ו ב ו ת ה נ ״ ל )לסי שטמ״ק( שהביא בשם תוספות ס ב ר א הסוכה ,ודחה אותה .ו ע י ץ גם מאירי כתובות ,עמ׳ 247ואילך ,ומ״ש במשגה ל מ ל ך פ כ ״ א מה׳ אישות ה״ה. ושני התירוצים ה נ ״ ל אינם א ל א ל פ י גירםת ר ו ב הראשונים ב נ ד ר י ם )״שלא אתן תבן ל פ נ י בהמתך ולפני בקרך״(, אבל לפי הגירםא בהוצאות שלנו בנדרים וגידפת ספרי צרסת ב כ ת ו ב ו ת אין מקום ל ת י ר ו צ י ם הנ״ל ,שהרי לפיהם א ץ ה ב ד ל ב ץ מים ל פ נ י בהמה ותבן ל פ נ י הבקר ,ו ל מ ה אמרו כאן דווקא :תבן ל פ נ י בהמתך ומים ל פ נ י ב ק ר ך ,ו ל א להפך. 3וכ״ה בתוספותיו לכתובות ס״א רע״ב .א ב ל ב ה ל כ ו ת שלו כאן פי״א סי׳ א' נורס כבהוצאוח שלפנינו בבבלי. נדרים פ״ז עמ׳ 120 491 ו ל פ י גירםת ה ר ״ מ ו ה ר ״ א מן ה ה ר ה נ ״ ל ) ל ע י ל ד ״ ה שני( אין כאן ק ו ש י א כ ל ל ,ש ה ר י א י נ ה מ ח ו י י ב ת ליתן מים ל פ נ י בהמתו ותבן ל פ נ י ב ק ר ו )לפי ג י ר ס ת ה ר ״ מ בכתובות( ,עיין ב כ ״ מ , ועיין מ ״ ש ב מ ק ו מ ו ב פ י ״ ב מה׳ נ ד ר י ם ה י ״ א ו מ ״ ש ב מ ש נ ה ל מ ל ך פ כ ״ א מ ה א י ש ו ת ה ״ ה ה נ ״ ל . ל ע י ל כ ת ו ב ו ת פ ״ ה ,ש ו ׳ ,25ס ד ״ ה כופה. והנה ה ת ו ס פ ת א כאן ו כ ת ו ב ו ת ה נ ״ ל א י נ ה מ ב ד י ל ה כ ל ל בין ב ה מ ת ו ובין בקרו ,ו ב ב ב ל י כאן ו ב כ ת ו ב ו ת ש נ ו א ת שניהם ,ו ה ר א ש ו נ י ם נ ח ל ק ו במהותם ל פ י גירםתם ,עיין ב ר ש ״ י ו ב ש ט מ ״ ק במקומו. ו ש מ א בהמתו ,ב נ י ג ו ד לבקר ,כ ו ו נ ת ה צאן ,ו ע י י ן ב מ ש נ ת ש ב ת ספ״ז. .4שלא והיא ושלא אכחול, אפקוס וכו׳. ו כ ״ ה בס׳ ה מ צ ו ת ל ר ב חפץ ו ב ב ב ל י ה נ ״ ל , כ ר ׳ יוסי ,ש ס ו ב ר ש א י ן בהם מ ש ו ם ע י נ ו י נ פ ש א ל א מ ש ו ם ד ב ר י ם ש ב י נ ו לבינה ,כ מ ו ש ה ו כ י ח ב ב ב ל י שם. .7-5 אין לך שלא צריך מפה> אציע, להפר, וכו׳. א ת ה מ י ט ה וכו׳. ושלא כופה א ד י ח לך אותה על רגלך, כרחה. ושלא א מ ז ו ג לך את הכום, ו כ ״ ה ה ס ד ר בד ,א ל א ש ש ם :ש ל א א צ י ע ובכי״ע :שלא אמזוג לך א ת הכוס ושלא אדיח לך א ת רגלך ושלא א צ י ע לך ו כ ״ ה בם׳ ה מ צ ו ת ל ר ב ח פ ץ ה נ ״ ל . ו ב ב ב ל י ה נ ״ ל :ש ל א א צ י ע לך מ ט ת ך ו ש ל א א מ ז ו ג ל ך א ת הכום ו ש ל א א ר ח ץ פ נ י ך י ד י ך ו ר ג ל י ך וכו׳. ופירשו המפרשים שהמלאכות האילו מ ח ו י י ב ת ל ע ש ו ת א פ י ל ו א ם הכגיםה ל ו כ מ ה שפחות ,כ מ פ ו ר ש ב ב ב ל י כ ת ו ב ו ת ס ״ א א׳. וברש״י ש ם ה ק ש ה מ מ ש נ ת נ ו ש ם ) פ ״ ה מ ״ ה ( ש מ פ ו ר ש שם ש א ם ה כ נ י ס ה ל ו ש ל ש ש פ ח ו ת איגה מ צ ע ת א ת ה מ ט ה ,ו ת י ר ץ ש מ ש נ ת נ ו מ ד ב ר ת ב ה צ ע ת ה מ ט ה מ מ ש ,והוא ד ב ר ש ל ט ו ר ח ,וכופין א ו ת ה ל ע ש ו ת כן )אם ל א ה כ נ י ס ה ש ל ש שפחות( ,א ב ל כאן מ ד ב ר י ם ב פ ר י ס ת ס ד י נ י ן ו ל ב ד י ן ש א י נ ו ד ב ר ש ל ט ו ר ח , ו ר ק מ ש ו ם חבה א ת י נ ן עלה ,ואין כופין א ו ת ה ל ע ש ו ת כן ,א ל א ע צ ה ט ו ב ה ק מ ״ ל . וכבר השיגו ה ר א ש ו נ י ם ע ל ר ש ״ י מן ה י ר ו ש ל מ י ב מ ק ו מ ו ) פ ״ ה סה״ו ,ל׳ ע ״ א ( :ר ב ה ו נ א א מ ר א פ י ל ו ה כ נ י ס ה ל ו מ א ה ש פ ח ו ת כ ו פ ה ל ע ש ו ת לו ד ב ר י ם ש ל יחיד. ו מ ר ח צ ת לו א ת ר ג ל י ו ו מ ו ז ג ת לו א ת הכוס וכו׳. סכת לו את גופו מה דברי׳ של י ח י ד ? והירושלמי מסיק שהטעם הוא משום שהיא ח י י ב ת לו ,ו ל א מ ש ו ם ש א י ן ה ד ב ר י ם ה ל ל ו ר א ו י י ן ל ה ע ש ו ת ע ״ י שפחה ,ע י י ן מ ״ ש ע ״ ז ב ב א ו ר י ל ה ל כ ו ת ה י ר ו ש ל מ י ל ה ר ״ מ ,ע מ ׳ נ ״ ו ,א ו ת צ׳. ועיין ב ת ו ס פ ו ת כ ת ו ב ו ת ד ׳ ב׳ ,ד ״ ה ו ה צ ע ת ,ו ב מ א י ר י שם ,ע מ ׳ ,248ו ע ו ד ,ש י י ש ב ו א ת ה ס ת י ר ה בין מ ש נ ת נ ו ה נ ״ ל ו ה ב ב ל י ב א ו פ נ י ם שוגים .ו ר ש ״ י ב מ ה ד ו ״ ק )לפי ש ט מ ״ ק ( ל א גרם ב ב ב ל י כ ת ו ב ו ת :ו מ צ ע ת ל ו א ת המטה. ו א ף ב י ר ו ש ל מ י ה נ ״ ל ל א חשבוה. א ב ל ק ר ו ב ל ו ו ד א י ש י ש כאן הגהה ב ב ב ל י מ פ נ י ה ק ו ש י א מ מ ש נ ת נ ו ש ם ה נ ״ ל ,ו ה ר י ר ו ב רובן ש ל ה נ ו ס ח א ו ת ג ו ר ס י ם א ו ת ה שם, וכן מ ו כ ח גם מ ס ו ג י י ת נ ו כאן. ו א פ ש ר ש ר ש ״ י ב כ ת ו ב ו ת ,ה ס ו ב ר ש א י ן כ ו פ י ן ע ל מ ל א כ ו ת א י ל ו ,פ ו ס ק כרבן ג מ ל י א ל כאן, ואין ה ל כ ה כ ת נ א קמא ,ו ע ו ב ר ת ע ל ב ל י ח ל מ ד א ו ר י י ת א )עיין ב מ י ו ח ס ל ר ש ״ י כאן. ב ה ג ה ו ת הב״ח(. א ב ל עיין ו א ף ה ר ״ מ ש פ ס ק ש ה י א מ ח ו י י ב ת ב מ ל א כ ו ת ה ל ל ו )עיין ב פ כ ״ א מה׳ א י ש ו ת ה ״ ג וה״ז( השמיט א ת ההלכה שלנו בנדרים ,ו א פ ש ר שפסק כר״ג. ועיין ב נ ק ו ד ו ת ה כ ס ף ש ה ב א נ ו ל ה ל ן בסמוך. ו ב מ א י ר י פ ״ א ב׳) ,הוצ׳ ר ״ א לים ,ע מ ׳ ר פ ״ ד ( ,ד ״ ה ש ל א א צ י ע :ו א י נ ו צ ר י ך ל ה פ ר ,ש א ף לכשיגרשנה אין ה נ ד ר ח ל בה ש ת א ם ר מ ת ו כ ו להחזירה ,ש ל א א מ ר ו כן א ל א ב מ ע ש ה י ד י ה , )משנתנו פי״א מ״ד( שהקונם חל ע ל העתיד מ צ ד שהגוף קדוש מעכשיו וכו . ו ע צ ם ה פ ס ק הוא כ ד ב ר י ה ט ״ ז ב י ו ״ ד סי׳ ר ל ״ ד ,א ו ת ס״ג ,ו ע י י ״ ש ב ש ״ ך ,א ו ת צ ״ ב ,ו ב נ ק ו ד ו ת ה כ ס ף ש ם ,ו ב ק ר ב ן , נ ת נ א ל ע ל ה ר א ״ ש פ י ״ א ס י א /א ו ת מ׳. * וברור שצ״ל שם: ס ט ה ,ופירוש בעל ה״ד אינו לפי הלשון. נדרים פ״ז עמ׳ 120 492 גמליאל .7ר ב ן יסר, אומ׳ שנ׳ משם לא , יחל וכ״ה כד, דברו. , בכי״ע ו ב ם המצות ל ר ב חפץ הנ״ל .וכ״ה בבבלי הג״ל ב ה ו צ שלגו ,בכי״מ ,במיוחסות להרי״ף, ברמב״ן ,בתוספות ,ברא״ש ובר״ן שם. להלן שם :מגי היא. רשב״ג א ב ל במיוחס לרש״י: , אומר יפר ו כ ר . רשב״ג , וכן ב פ י הר״א מן ההר ,ע מ קס״ז :רשב״ג היא. בתוספתא )שטמ״ק שם ,ד״ה שלא אציע( :ה״ג לה וכן וכן בשיטה , רשב״ג א ו מ יפר ,משום שגא׳ לא יחל דברו ,ול״ג ומכאן שאין חכם מתיר לעצמו ,והתלמוד אמרה מעצמו ,ואיגו מן הברייתא. ואף כאן אי א פ ש ר ל ד ע ת ב ב ר ו ר אם היתה לפגיו הגירםא בתוספתא ״רשב״ג״ ,או שהעתיק מן הבבלי ,ו ל א כיוון אלא ל ע י ק ר הדברים ,שבתוספתא אין הסיום שבבבלי )״דבר א ח ר לא יחל ד ב ר ו מכאן ,, לחכם שאין מ ת י ר ו כ ר ( . .8—7ג ד ר ה מאכל יפה. לטעום שלא מכל אחד וכ״ה )״מכל הסירות״( גם בכי״ע. הסירות, ובד :מ כ ל מאכל בין המיגין רע, בין ו כ ר ,וכ״ה ב כ ל הראשוגים שנביא להלן ,ועיין מ״ש ל ע י ל כתובות פ״ז ,ש ר ,5-3ד״ה הדירה .והובאה התוספתא , , ברמב״ן ,במאירי* ובמיוחם להריטב״א ע״ט ב ,ב פ י הרגב״י )בשטמ״ק( פ״ב סע״א ,בג״י פ״א , , , םע״ב ,ברא״ש פי״א ס י א ,רביגו ירוחם ,חוה ,גתיב כ״ז ח״ב .ועיין ב פ י הר״א מן ההר ,עמ׳ ק״ע. , , , , ופסקה הר״מ פי״ב מ ה גדרים ה״ה ובטיו״ד ס י רל״ד .והביאה בסתם ב פ י ר אליהו מזרחי ע ל , , התורה מטות ל ,י״ד ,ועיין ב פ י הרמב״ן שם. ומאכל ר ע פירושו שרוב בגי אדם איגם אוכלים אותו ,אלא שהוא ע ר ב לה «,כמו שהוכחגו ל ע י ל כתובות פ״ז ,הערה .12 ומאכל יפה פירש בח״ד, מ א כ ל יקר ,שבין כ ך ובין כך אין בידה להשיג אותו .ויותר גראה שגקטו מ א כ ל יפה משום ר ב ו ת א דסיפא,ל שאפילו היה מצוי לה ולא טעמה אותו מימיה ,ומכאן שאיגו ע ר ב לה ,אפילו הכי יפר. ו ב ב ב ל י פ ״ ב ב׳ :נדרה משתי כ כ ר ו ת ,באחת מתענה ובאחת אין מתענה ו כ ר . ו כ ב ר תירץ הרנב״י הנ״ל שם שבבבלי מדברים שגם אחרי נדרה טוענת שאינה מתענה ממנו ,מה שאין כן כאן שהיא טועגת שגדרה ג ר ם לה שתתאוה לו ,משום שאין לה פת בסלה )ומים גנובים ימתקו( .ועיין גם במיוחס לד״ריטב״א הג״ל. והראשוגים הג״ל מפרשים שאפילו ב מ א כ ל ר ע מ י פ ר משום גדרי עיגוי גפש. , ועיין בב״י , , בםיו״ד ס י רל״ד ,ד״ה ואפילו נדרה ,ובלחם משנה פ י ״ ב מ ה גדרים סה״ה ,ובבלי גזיר ס״ב ב , , ו ל ע י ל ה ע .6 ובירושלמי פי״א ה״ב ,מ״ב ע״ג :היו לפניו שתי חתיכות אחת יפה ואחת רעה, נתנה עיניה ביפה ו נ ד ר ה מן הרעה ,הרי זה יפר. , עינוי נפש שלה. מפני מה הוא מיפר. חברייא אמרי מפני גדרי , ר זעירא ו ר הילא תריהון אמרין מפני עינוי נפש שלו«. ולפ״ז לחברייא אפילו איגה משגיחה באותו מין ר ע גם אחרי שנדרה מיפר לה ,שמא ת צ ס ר ך ל ו להבא ,או כ ד י שיהא לה פ ת בסלה. , ולפי ר זעירא ור׳ הילא אם גדרה ממין ר ע שאיגו ע ר ב לה מיפר משום , דברים שבינו לביגה ,שלא י פ ו ל בחלקו המין הרע .ועיין מ״ש להלן ,ע מ ,533הערה .17 .9 —8א פ י אפי׳ ל א , לא טעמה אותו המין , מ י מ י ה .ב פ י ר ״ א מזרחי ע ל התורה הנ״ל: ט ע נ ה אותו המץ ו כ ר .ועיין מ״ש ע ל ״טענה״ ל ע י ל כתובות פ״ז ,הערה .9ופירושו 5הוצ׳ ר״א ליס ,עם' רפ״ב ,ד״ה אמר חריט )וצ״ל :אסר המאירי( וחזר ופירש. « ועיין בקרן אורה פ״ג רע״א שהקשה מן הבבלי שאמרו שם :סן חרצן תנ ל א ה פ ר דלית ל ה צערא ,אלמא שאינו סיפר מסין רע .ולא זכיתי ל ר ד ת לסוף דעתו ,שהרי לא אמרו כאן א ל א ש ר ש א י להפר ,א ב ל בוודאי שבסתם אין אדם רניל ל ה פ ר נדרים דלית ל ה צערא ומזיקים לה )כגון חרצנים תנים שקשים לעיכול( ,עיין מ״ש לעיל כתובות פ״ז ,הע׳ .12ועיין ספרי נשא פי׳ כ ^ עם׳ ,29 שו׳ ,16ועיין היטב ב ב ב ל י נזיר ס״ב ב׳ ,ובתוספות שם ,ד״ה ונבי. י ולא סיבעי מ א כ ל ר ע שאפשר להניח שלא השגיחה בו ,טשום שבאותה שעה היה םצוי ל ה מ א כ ל יפה ,ולפיכך לא טעמה פן הרע ,אעפ״י שאף הוא ע ר ב לה. * ועיין להלן שם בירושלמי הי״ב ,מ״ב ע׳ד. , נדרים פ״ז ע מ 121-120 493 ש א פ י ל ו ה י ה מ צ ו י לה ,ו מ ״ מ ל א ה ש ג י ח ה ב ו ו ל א ט ע מ ה א ו ת ו ,ו מ ו כ ח ש א י נ ו ע ר ב ל ה ,מ ״ מ י פ ר , ש ע כ ש י ו ש נ ד ר ה מ מ ג ו ע ר ב ה ו א לה, משום 9 ו ע י י ן מ ״ ש להלן, גלוסקין טועמת, משום מים גנובים ימתקו. ש ר ,10—9ד ״ ה א מ ׳ קונם. .10-9א מ ׳ אפי׳ pn לא קונם לה היה פלפלין המין אותו טועמת, שאגי מימיה, יפר. שני וכ״ה בד ובכל הראשונים הנ״ל, מן ה מ א י ר י שגרס :א פ י ל ו ל א ט ע מ ה א ו ת ו המין מימיה ,והוא ב א ש ג ר ה מן ה ר י ש א . לו ב כ י ״ ע לנכון :א פ י ל ו ל א ה י ה א ו ת ו המין מימיו ה ר י ז ה יפר. אבל והכווגה שאין לו ולא ה י ה ל ו מ ע ו ל ם מ א ו ת ו מין ,ובין כ ך ובין כ ך א י ן ל ה פ ת בסלה ,א פ י ל ו כ ש י ת י ר לה .ו כ ן ב י ר ו ש ל מ י לענו׳ פי״א ה״ב ,מ״ב ע״ג: ג פ ש, כגון פ י ל פ ל ש א נ י ט ו ע מ ת ,קלוסקין ש א נ י ט ו ע מ ת . לא ס ו ף ד ב ר ש י ש מ א ו ת ו המין ,א ל א א פ י ל ו א י ן ב ו מ א ו ת ו המין ,ש מ א י ב י א ל ה א ח ר מ א ו ת ו המין. ו כ ן צ ר י ך ל פ ר ש גם ל ג י ר ם א ש ל ג ו ש ל א ה י ה ל ה ואין ל ה מ א ו ת ו המין ,ב ג י ג ו ד ל ר י ש א ש ה י ה ל ה ו י ש ל ה מ א ו ת ו המין ,א ל א ש ל א ה ש ג י ח ה ב ו ו ל א ט ע מ ה אותו ,ו ע כ ש י ו כ ש נ ד ר ה ע ר ב ע ל י ה מ ש ו ם מ י ם גנובים. .11-10 יפר, אם ו ע י י ן מ ״ ש ע ל גלוסקין ,קלו־סקץ ,ל ע י ל ח ״ א )ברכות( ,ע מ ׳ .66 אמרה לאו, קונם יביא סירות ארץ י ש ר א ל עלי, אם לו , ל ה וכר .כ ל הברייתא ב מ א י ר י ) ה ו צ ׳ ר ״ א ליס ,ע מ רפ״ב( הנ״ל. ובמשנתנו פ י ״ א מ״ב :פירות מדינה עלי ,יביא לה ממדינה אחרת ו כ ר . ובספרי מטות פי׳ קנ״ה. יש בהן חלק ו כ ע ״ ז להלן ,ש ר ,13 ובר״ן שם :״ ו מ ס ת ב ר א דלר׳ יוסי נ מ י בנדרה מפירות מדינה שהיא דרה ב ו י פ ר ,ד ל א ג ר ע ה מ ד י נ ת ה מ ח נ ו נ י המקיפו ,ו כ י ק ת נ י י ב י א ל ה מ מ ד י נ ה א ח ר ת כ ש ל א נ ד ר ה מפירות מדינתה״. וכן מ ס ת ב ר ,ו ל פ ״ ז א ף ה ת ו ס פ ת א מ ד ב ר ת ב א ש ה מ ח ו ״ ל ש א מ ר ה ק ו נ ם פ י ר ו ת א ר ץ ישראל עלי ,אינו מיפר משום שיכול להביא לה פירות מ א pאחרת .ו א ף במשנתנו הפירוש ה ו א ״ פ י ר ו ת מ ד י נ ה ע ל י ״ פ י ר ו ת מ ד י ג ה פ ל ו נ י ת ,ו א ף ל פ י ה ג י ר ם א ) מ ש נ ה ש ב ב ב ל י ועוד( :מ ד י נ ה זו ,פ י ר ו ש ה :מ ד י נ ה פ ל ו נ י ת ,ו ע י י ן ב ת י ו ״ ט ו ב ש ו ש נ י ם ל ד ו ד במקומו. והתוספתא מלמדת שפירות מ ד י נ ה פ ל ו נ י ת א י נ ן כ מ ץ אחר<,״ ו א י ן ב ה ם ל א ע י נ ו י נ פ ש ו ל א ד ב ר י ם ש ב י נ ו לבינה. ואפילו פירות א ר ץ י ש ר א ל ש ה ם ח ב י ב י ם ע ל י ש ר א ל א י ן ד י נ ם כ מ י ן אחר. ו ה ב ר י י ת א ה ו ס י פ ה כאן :א ם י ש ל ו בהן ח ל ק י פ ר . ומסתבר שלתנא זה יפר משום נדרי עינוי נ פ ש )שבהן א נ ן ק י י מ י ן ל ע י ל בסמוך( ,ש פ י ר ו ת ש י ש ל ו בהן ח ל ק מ צ ו י י ם ב ב י ת בריוח ,ו א ם ל א ת ה נ ה מ ה ם ו י צ ט ר ך ל ק נ ו ת ם י ר ו ת א ח ר י ם ,ל א ת ת פ ר נ ס מ ה ם ב י ת ר מ ן ה ר א ו י לה. במיוחס וכן פ י ר ש ל ר ש ״ י ) ע ״ ס ב׳( א ת ה ת ו ס פ ת א כאן ,ע י י ן מ ״ ש להלן ,ש ר ,13ד ״ ה ו ב מ י ו ח ם ל ר ש ״ י . ו ג ד ו ל ה מ ז ו כ ת ב ו כ מ ה מן ה מ פ ר ש י ם )עיין ר מ ב ״ ן ,מ א י ר י ,ר ״ ן ו ע ו ד ( פ ״ ב ב ׳ ) ע ״ פ פ י ר ו ש ם ב ב ב ל י שם( ש ל ח כ מ י ם א פ י ל ו א ס ר ה ע ל י ו פ י ר ו ת מ ד י נ ה ז ו י כ ו ל ל ה פ ר מ ש ו ם ע י ג ו י ג פ ש ,ו א פ י ל ו א י ן ל ו ח ל ק ב ה ם ,ו מ ש נ ת נ ו ה נ ״ ל ר ׳ י ו ס י היא. ו ב ר י י ת א ז ו כ ו ל ם מ ו ד י ם בה ,ו ל ח כ מ י ם מ י פ ר ,א ם י ש ל ו ח ל ק בהם ,מ ש ו ם נ ד ר י ע י נ ו י נ פ ש , ו ל ד ׳ י ו ס י מ ש ו ם ש ה ם ד ב ר י ם ש ב י נ ו לבינה .ו א ם א י ן ל ו ח ל ק ב ה ם א י נ ו מ י פ ר ל כ ו ל י ע ל מ א ,מ ש ו ם שאין כאן לא נדרי עינוי נפש ולא נדרים שבינו לבינה.״ ולפי התוספתא הרישא ש ל מ״ב :ואלו ה ם נ ד ר י ע י נ ו י נ פ ש ו ב ו ׳ י ב י א ל ה מ מ ד י נ ה א ח ר ת כ ו ל ם מ ו ד י ם בה ,ו א י נ ה מ ש נ ת ר ׳ י ו ס י גרידא!*. » עיין מיש לעיל ,שוי ,8-7ד י ה ובבבלי ,בשם הרנב״י. !0ובוודאי מ ד ב ר י ם כ פ י ר ו ת שטעמם שווה בין ב א ר ץ ובין בחו״ל ,שאם ל א כן מ ס ת ב ר שדינם כמינים שונים .וצ־ע ביחס לזמן בישול הפירות ,עיין ב ב ל י פ ׳ ס ע י א ור״ם פי״ב ט ה ׳ נדרים ה״ד והיה. ! 1ועיין ב ב ל י פ י ב רע״ב ובמפרשים שם .ועיין ש בפי׳ ה ר י ץ בשטמ״ק ע י ט ר ע ׳ ב ,סד״ה פירות, ס׳ש ב ד ר ך אפשר לומר ,ופ״ש להלן ,שו׳ ,16-14ד י ה א ב ל . !2ואפילו אם ה ו א שנה אותה אין כ א ן א ל א לשון משנה שכולם מודים ב ה .וכן ט ש ט ע ק צ ת טן הםיננון ששנו ב ה .יביא ל ה ממדינה אחרת' ,א ב ל ב ס י פ א שנו :אינו יכול ל ה פ ר )ולא שנו :יקה סחנוני 494 , נדרים פ״ז ע מ 121 ו ע י ץ ב ד ב ר י ר ׳ הילא בירושלמי פי״א ה״א ,מ ״ ב ע ״ ג ) ״ ו א ל ו הם נ ד ר י עינוי נ פ ש ד ב ר י הכל״( ובפ״מ שם. קונם .12-11א מ ר ה ה פ ר כ י א ז ו ע ל י ו כ ר .כ ל ו מ ר שאסרה עליה א ת פירות פירות מ ד י נ ה ״ פלונית עליה ו כ ר אעפ״י כן יביא ל ה ממדינה אחרת ,אעם״י שהרומיים פ ע מ י ם הקשו ע ל הבאת פ י ר ו ת מהפרכיא להפרכיא. קונם .13אמרה סירות זו עלי, מדינה לו בהן חלק אם יש וכר. כ נ ר א ה שהיא מדינה היא הפרכיא )עיץ מ״ש ל ע י ל בסמוך( ,והתנא נ ק ט כאן א ת ל ש ץ משנתנו סי״א מ״ב. ו א ס ש ר שהכוונה למדינה באוחה הסרכיא,״ ולס״ז הסגנון כאן הוא ע ל ד ר ך זו ואין צ ר י ך ל ו מ ר זו. , ו ב ס ס ר י זוטא מטות ,ע מ :327קונס שאני ס ו ע מ ת ו א ו כ ל ת מתאני העיר הזאת, מענבי ה ע י ד הזאת ,יביא ל ה מעיר אחרת .מסירות ה ע י ר ״ ה ר י זה יסר. , ובמיוחם לרש״י ע ״ ט ב׳ :מסורש בברייתא ד ר חייא א ם יש ל ו ח ל ק בהן זהו עינוי נ פ ש ,אין ל ו ח ל ק בהן אין אילו ענוי נ ס ש ויביא ל ה ממדינה אחרת. ו ר ב י נ ו מ ס ר ר ק א ת תוכן התוספתא והכנים בה א ת סירושו ,ע י ץ מ ״ ש לעיל ,ש ר ,11-10ד ״ ה והברייתא. .16-14א מ ר ה קונם לאו, יסר. ואם יפר, היתה סירות ר , ח נ ו נ י זה עלי ,אם יש יוםה הואיל ולא לבינה. וכ״ה ב ד ובמאירי ה נ ״ ל )ושם :ממנו(, מ מ נ ו ה ר י זה יסר ,מסני סרנםתו שבינה אלא אומ׳ לבין הימנה אפי׳ חנות היו שם זה יפר, הרי אחרת מאה מפני לא חנויות, שבינו ובכי״ע :מאה חנויות ל א היתה ס ר נ ס ת ו א ל א אחרים. ובמשנתנו סי״א והוא שיבוש ב ר ו ר .״ םמ״ב :ס י ר ו ת חנוני זה ע ל י אינו י כ ו ל להסר ,ואם ל א היתה ס ר נ ם ת ו א ל א ממנו ה ר י זה י ס ר ד ב ר י ר ׳ יוסי.״ , ובבבלי פ ״ ב רע״ב :ו מ ת נ י ר ׳ יוסי היא ,ד א מ ר ר ב הונא כוליה ס י ר ק ץ ר ׳ יוסי היא, ו ר ו ב המפרשים פ י ר ש ו ומאי א ץ י כ ו ל ל ה ס ר משום עינוי נפש ,א ב ל מ פ ר נ ד ר י ם שבינו לבינה. ״ומאי א ץ ו כ ר ״ ,כתירוץ א ח ר ,ויש שגרסו כאן בסירוש :ואיבעית אימא ,ע י ץ במאירי במקומו. ולפי , המיוחם לרש״י ס״ב , ב ,״ רבינו יונה בתוםסות, סי , הרא״ש, הר״ן ועוד שם , הכוונה ש א ף ל ר יוסי בחנוני ס ת ם אינו י כ ו ל ל ה ס ר משום עינוי נפש ,א ב ל מ י פ ר משום דברים שבינו לבינה ,ומכאן ש א ם א ץ ס ר נ ם ת ו א ל א ממנו מיסד משום עינוי נסש ,וכן ס י ר ש ו , נ ו ס ף ע ל הראשונים הג״ל ,גם הר״א מן ההר ,הרנב״י בשטמ״ק )ע״ט ב ( ועוד. ובתוםסתא כאן מפורש ש ל א כדבריהם. , , א ב ל ל ת י ר ק ה ר א ש ץ בבבלי שם ה ר י החכמים חולקים ע ל ר יוסי ,ו ל ד יוםי אינו מ י פ ר כ ל ל אחר( ,משום שהסיפא היא סשנת ר׳ יוסי גרידא .אבל עיין ספרי מטות פי׳ קנ״ה ,עסי .206ושסא אין שם אלא ציטטה ממשנתנו. !3כלומר ,מדעה ,במשמעות ,bcapxtia ,provinciaעיין מיש לעיל ח״ה )תענית( ,עט׳ .1093 «» עיין לדונמא במשנת שביעית פ״ט סמ״ב ובירושלמי שם ה״ב ,ל״ח ע״ד. ! 5הרחיש הורוביץ משער שיש שם השמטה וצ״ל :מפירוח העיר ]יביא לה סעיר אחרת. מפירות העולם[ וכוי .ושפא ״העיר״ פי' העיר שדרים בה ,עיין ס״ש לעיל ,שר .11-10 •! שהרי לשון זו הוא טעם לשלילה ,עיין בסשנת עעים ספ״ב ועוד. ״ בספרי זוטא מטות ,עסי :327קונם שאני טועסת מתנותו של סלוני אינו יכול להפר לה. ר׳ י ה ו ד ה אומר אם אין פרנס 1ת1ה אלא מאותו חנות הרי זה יפר .ובדי וויניציאה ואילך של הילקוט הגיהו :אם אין לה פרנסה וכוי .ויותר מסתבר כמו שהנהנו ,והיה במשנת התנא של ספרי זוטא :ואם )או :אם( לא היתה פ ר נ ס ת ה אלא ממנו וכוי ,כסו שהביא הר״א סן ההר ,עט׳ ק״ע ,בשם :ואית דגרסי .וכ״ה ברי״ץ )לפי שטט״ק ע״ט בי( ובמיוחס להריטב״א )בד״ר אשי ה׳ ,מיז ע״א( ע״ח סע״ב. ועיין להלן העי .21 וכהגהח הב״ח שם .ועיין בפירוש המיוחס לרש״י עיט בי. , נדרים פ״ז ע מ 121 495 כ ש ל א היתה פ ר נ ס ת ו ממנו ,ו מ מ י ל א א פ ש ר ל פ ר ש ש א ם ל א ה י ת ה פ ר נ ס ת ו א ל א מ מ נ ו מ פ ר מ ש ו ם ש ב י נ ו לבינה. דברים וכן א פ ש ר ל פ ר ש גם ל פ י ה ת י ר ו ץ השני !9,א ו ל ג י ר ס א ש ל נ ו ,ש ל פ י פשוטה אין כאן א ל א תירוץ אחד. וכן כ ת ב ה ר י ״ ץ ) ל פ י ש ט מ ״ ק ( ע ״ ט ר ע ״ ב ,ס ד ״ ה פ י ר ו ת , ב ד ר ך א פ ש ר ל ו מ ר ,כ מ פ ו ר ש ב ת ו ס פ ת א כאן2°. ו ב י ר ו ש ל מ י ) פ י ״ א םה״ב ,מ ״ ב ע ״ ג ( מ פ ר ש א ת ד ב ר י ר ׳ יוסי :ד ו מ ק י ף ל ה 21,ד ו י ב ) = י ה ב ( לה ו כ ו /דו יב לה ולפי הגירסא ״ ל ה ״ משמע שמיפר משום מ ק מ ה )כלומר ,מתנה( ט ב א . נ ד ר י ע י נ ו י נ פ ש ,א ב ל ל פ י ה ת ו ס פ ת א הכוונה :ד ו מ ק י ף ל י ה ו כ ו /דו יב ליה מקמה טבא, ו ד י נ ו כ א י ל ו י ש ל ו ח ל ק כ פ י ר ו ת ,ו כ מ ו ש א מ ר ו ב ר י ש א ,ו ל ר ׳ י ו ס י מ י פ ר מ ש ו ם ד ב ר י ם ש ב י נ ו לבינה, ע י י ן מ ״ ש ל ע י ל ,ש ו ׳ ,11-10ד ״ ה ו ב ר י י ת א זו. ו ב כ ל אופן ב ת ו ס פ ת א מ ו כ ח ש ה ת ״ ק מ ח מ י ר ו א י נ ו י כ ו ל להפר ,א פ י ל ו א ם ל א ה י ת ה פ ר נ ס ת ו א ל א מן החנוני ש נ ד ר ה מ מ נ ו ,״ כ ל זמן ש י ש ש ם ח נ ו ת אחרת ,א ב ל ב ב ב ל י ה נ ״ ל מ ו כ ח ש ר ׳ יוסי ה ו א המחמיר 23,ו ה ת ״ ק מיקל. ו כ ב ר ת מ ה ע ל כ ך בקרן א ו ר ה פ ״ ג א /ד ״ ה ד ל מ א .ו א ף ב י ר ו ש ל מ י פ י ״ א סה״ב ,מ ״ ב ע ״ ג ,מ ו כ ח ש ר ׳ יוסי ה ו א המחמיר. .17-16 בלקט, קונם בשכחה, שני נהנה ובפיאה. לבריות, אין יכול וכ״ה )״יכולה״( גם בד ובכי״ע. להפר. יכולה להנות והיא פיסקא ממשנתנו פי״א מ״ג .ומסקנת ה י ר ו ש ל מ י ) ש ם רה״ג ,מ ״ ב ע״ג( וכן בבבלי פ ״ ג ב ׳ ) ל פ י ר ו ש ו ש ל עולא( שאין בעל ב כ ל ל בריות ,ו י כ ו ל ה ל י ה נ ו ת מ ב ע ל ה ,וכן י כ ו ל ה ל י ה נ ו ת מ ש כ ח ה ו פ י א ה ,כ ל ו מ ר ,א ם ה ב ע ל הוא ע נ י ,ע י י ן בם׳ ה מ צ ו ת ל ר ב , p nה ו צ ׳ הלפר ,ע מ ׳ ,262ו ב ר ״ ן כ א ן במקומו. ועיין מ ״ ש מ ה ר י ״ ן א פ ש ט י ן ב מ ב ו א ל נ ו ה ״ מ ,ע מ ׳ 584ואילך .ו ל א ב א ה פ י ס ק א ז ו א ל א ל ה ו ס י ף א ת ה ה ל כ ה ש ל ה ל ן בסמוך. ו ל פ י ה ב ב ל י פ ״ ב א ׳ ) ו ע י י ״ ש פ ״ ב ר ע ״ ב ו ב מ פ ר ש י ם שם( כ ל ה פ ר ק ה ו א כ ר ׳ יוסי ,ו א ף מ ש נ ה זו כמותו ,א ב ל ל ר ב נ ן מיפר. .18-17 ובמעשר ע גי. בירושלמי פי״א רה״ג ,מ ״ ב ע״ג :תני ובמעשר עני. כ א ן מ ע ש ר ע נ י )כלומר ,אין ה ל כ ה כ ב ר י י ת א זו(. לית מ ע ש ר ע נ י ניתן בזכייה ,ו א י ל ו בעזיבה**, כ ל ו מ ר ,ו ה ו א י ל ו מ ע ש ר ע נ י ניתן בזכייה ,ה ר י נ ה נ י ת מן ה ב ר י ו ת כ ש נ ו ט ל ת מ ע ש ר ע נ י . ובבבלי פ ״ ד א׳ :ו ל א קתני במעשר עני ,והתניא בברייתא ו ב מ ע ש ר עני .א מ ר ר ב יוסף ל א קשיא ,הא ר ׳ אליעזר ,הא רבנן ו כ ו / ו ל ה ל ן ש ם פ ״ ד ב׳ :ד כ א א ו מ ר כ א ן ב מ ע ש ר ע נ י ה מ ת ח ל ק ב ת ו ך ה ב י ת ו כ ו /כ א ן ב מ ע ש ר ע נ י ה מ ת ח ל ק ב ב י ת ה ג ר נ ו ת ,כיון ד כ ת י ב ב י ה ליה לאיתהנויי. והנחת בשעריך שרי ו ע י י ן ס פ ר י ר א ה פ י ׳ ק ״ ט ,ה ו צ ׳ ה ר ״ א פ י נ ק ל ש ט י ן ,ע מ ׳ ,170ו ב ה ע ׳ 10שם, ו ע י י ן בתוספות ,פ י ׳ ה ר א ״ ש ,ה מ א י ר י ו ה ר ״ ן כ א ן פ ״ ד ב 2 5 / »! ל פ י הנירסא .ואיבעית אימא״ שהביא במאירי .והפירוש הוא שאף ששמואל סובר כ ח כ מ י ם א ף הם סוברים שבחנוני ס ת ם אינו יכול ל ה פ ר משום עינוי נפש ,א ל א מ פ ר משום דברים שבינו לבינה, ואף לשמואל הדין כן .א ב ל ל ר ׳ יוסי בוודאי שאינו מ פ ר כ ל ל בחנוני סתם .ועיין בתוספות פ״ב ב׳. « 2ויש שפירשו כ ן נם א ת שיטת הרםב״ם ,עיין בתיו״ט במקומו וס״ש בקרן אורה פ״נ אי ,סד״ה ד ל מ א ,ולעיל שם פ״ב א׳ ,ד״ה אמר .א ב ל שיטת הר״מ אינה ברורה כ ל ל ,עיי״ש במפרשיו. 21עיין ל ע י ל ה ע ׳ .17 2 2בשטמ׳׳ק פ״ב רע״א כ ת ב :״דכיון דאין פרנסתו א ל א הימנו לכ״ע יפר״ וכו׳ .והוא לשיטת ה ב ב ל י שר׳ יוסי הוא המחמיר ביותר. 23ושמא שנו ב ת ו ס פ ת א כ א ן :א מ ר ר׳ יוםה )במקום :ר׳ יוסה אומר( אפילו היו שם מ א ה חנויות, ו ל א היתה פרנסתו )והשוה ני׳ כי״ע( וכו׳ ,והוא מפרש ,ואינו חולק ,והת״ק ל א הזכיר כ ל ל א ת ה ה ל כ ה של .ל א היתה פרנסתו א ל א מכנו״. 24ושכחה אפילו בעזיבה איננה ,עיין מיש בח״א )פיאה( ,עס׳ ,109ואילך. 2 5וציין ל ה ם הר״א פינקלשטין ב ה ע ר ה הנ״ל )בפנים( ,ועיי״ש שציין ל ע ו ד כ מ ה מן הראשונים. נדרים פ״ז עמ׳ 121 496 .19-18 לה, נדרה וסבור אשתו אשתו וסבור נ ד ר ו ה ס ר לה, נדרה ,ה ר י זה , בתו, יקיים ,ואם רצה בדר׳ בתו מיסד. להסר והסר בכי״ו יש כאן חסרון ע״י הדומות והשלמתיו ע ״ ס ד ,וכע״ז בשם התוספתא גם בחי׳ הרשב״א ס״ז א / , וכע״ז גם בכי״ע ,א ל א ששם בטעות :ס פ ק ס ב ו ר וכוי. שבתו גדרה ו כ ו ס פ ק שאשתו גדרה ו כ ר ,וצ״ל: ובמשנתנו פי״א מ״ה :נ ד ר ה אשתו וסבור שנדרה בתו ,נ ד ר ה ב ת ו וסבור שנדרה אשתו ומלשון משנתנו אינו מוכח שיכול הוא לקיים אחרי הסרה בטעות, ו כ ר ,ה ר י זה יחזור ויפר. ואפשר ל ו מ ר שהכוונה שלכתחילה צריך ל ה פ ר שוב ,ואינו סומך ע ל הפרתו הקודמת .א ב ל מתוך התוספתא כאן ב ר ו ר שהפרתו אינו כלום ,ודינו כאילו ל א ה פ ר כ ל ל ,ו ל א עוד א ל א ששמיעה ב ט ע ו ת אינה שמיעה ,ואפילו אם נודעה ל ו טעותו א ח ר כמה ימים מ ס ר ביום שנודעה ל ו האמת ,עיין , בלשון ה ר ״ מ בספי״ב מ ה נ ד ר י ם וביריד סי׳ ר ל ״ ד ס״ק ל ״ ב .וכן מפורש ברשב״א פ ״ ו רע״ב26 )ועיין גם בנ״י( ובפי׳ ה ר ״ א מן ההר ,עמי קע״ז. ו כ ל המקורות )המשגה והתוספתא( מזכירים ר ק א ת הטעות בין אשתו לבתו .וכן ב ס פ ר י מטות ס ו ף פי׳ קג״ג ,עמ׳ :204 אישה ושמע וכו׳ ו ה ח ר י ש ל ה ,ע ד שיהא מתכוין לה שאם נ ד ר ה אשתו ו א מ ר ס ב ו ר הייתי שהיא ב ת י הרי זה יחזור ויסר שגאמר והחריש ל ה ע ד שיהא מתכוין לה .וכן ל ע י ל שם ,עמ׳ :201 שאם נ ד ר ה ב ת ו עמ׳ :326 ואמר והחריש סבור הייתי לה. ל א לגדריה. והחריש שאשתי הרי זה לה א ב י ה ,ע ד שיהא מתכוין לה, יחזור ויסרל* ו כ ר . ו ב ל ר ב ״ ג מטות ,ר ״ ב ע״ד: ובם״ז והחריש ו כ ר ,ד ״ ל ששמע ענין הגדר ,א ב ל ל א ידע שבתו גדרה זה הגדר וכו׳ י כ ו ל להפר. בם׳ המצות ל ר ב חפץ הוצ׳ הלפר ,עמ׳ .260 מטות, לה ועיין ו ב ב ב ל י כאן ס ״ ו םע״ב :דיניא אותה דווקא. ומכאן שלאו דווקא א ם ט ע ה בין אשתו לבתו ,א ל א אסילו א ם היו ל ו שתי נשים ,או שתי ו כ ס ב ו ר שנדרה זו ונדרה השניה. בנות, ועיין ר״ן ס ״ ו סע״ב. ומ״מ ל א מצאתי דין זה מפורש בפוסקים הקדמונים. ו ב ב ב ל י ס ״ ז א׳ הבדילו בין ס ת ם ובין מ פ ר ש )לעניין קריעה( ,וסירשו המסרשים שהוא הדין בהפרה ,ודווקא אם הטעו אותו ,א ו טעה במפורש ,והפר ל א ש ת ו ) ב מ ק ו ם בתו( ,א ב ל בחסר סתם, א ל א שכיוון לאשתו )מפגי ש ס ב ר שהיא גדרה( הפרתו הפרה ,עיין ביו״ד סי׳ ר ל ״ ד ם״ק ל ״ ג ו ב מ פ ר ש י ם שם. א ב ל הר״מ בספי״ב מהי גדרים ל א חלק ,עיי״ש בלח״מ ובקרן אורה כאן פ ״ ז א׳ ,ומ״ש הר״א מן ההר ,עמ׳ קע״ח ואילך. .20—19נ ד ר ה אשתו ו ק י י ם לה, וסבור בתו נ ד ר ה וכר. במשנתנו ל א הוזכרה הקמה בפירוש ,ולפיכך הסתייעו מן התוספתא ב ר ש ב ״ א הג״ל )ועיי״ש גם פ ״ ו רע״ב(, מאירי שם ד״ה א מ ר המאירי ,ר״ן וג״י שם. ועיין בקרן אורה פ ״ ו ב׳ ,ד״ה גדרה אשתו ,ו ב א ו ר שמח םפי״ב מה׳ גדרים. .22—21ג ד ר ה מ ן אסור׳ לוכל התאגים בתאנים ועגבים ,הפר לתאגים ולא הפר לעגבים, ו ע נ ב י ם ו כ ר .בד :גדרה מן התאגים ועגבים ה פ ר לתאגים . 28ומסתברא ל א ח ר כ ס ה ימים ,ד ל א קרינא ביה יום שומעו ע ד שישמע אם בתו נדרה ,או אשתו נדרה־. 27בפירוש הנצי״ב שם ,עם' רפ״ד :ו ה ח ר י ש וכוי ,שאם נדרה בתו ו ה ק י ם לה ,הרי זה יחזור ויפר .פי׳ יכול ל ה פ ר עדיין ,דהקמתו אינה הקמה .והיה יכול למתני הרי זה יחזור ויקם וכר ,עיי״ש. ולא ידעתי למה הוציא את המדרש מידי פשוטו ,והכוונה שאם החריש כ ל היום משום שסבר שאשתו נדרה הרי זה יחזור ויפר )כלשון המצוי ,עיין בפי׳ הנצי״ב שם( .וכן מפורש בירושלמי פי״א ה״ו, סיב ע״ד :אפילו שמע ושתק )כלומר ,יחזור ויפר( אפילו שמע וקיים .ועיין בפי׳ הנצי״ב שם ס ה שהעיר ע ל ד ב ר י הר״ן בסוגיין פיו ב׳ ,דיה למימרא. נדרים פ״ז עמי 122-121 י ח ז ו ר ו י פ ר ל ע נ ב י ם ,ל ע נ ב י ם יחזור ו י פ ר ל ת א נ י ם . לתאנים ולא הפר לענבים( אסור וכר. 497 ולא הפר לתאנים הפר לענבים )צ״ל :הפר ו ב כ י ״ ע :א מ ר ה קונם ת א י נ י ם ו ע נ ב י ם א י ל ו ש א נ י ט ו ע מ ת ה י פ ר ל ת א י נ י ם יחזור ו י פ ר ל ע נ ב י ם ,ל ע נ ב י ם י ח ז ו ר ו י פ ר ל ת א י נ י ם . לענבים אסורה לאכול וכר. היפר לתאינים ולא היפר ו ל פ נ י ה ר ש ב ״ א ב ח י ד ו ש י ו היתה ה ג י ר ס א ב ת ו ס פ ת א כ ג י ר ם ת ד ) ו כ מ ו ש ת י ק נ ת י ( ,א ל א ש ק י צ ר ש ם קצת. ו ב מ ש נ ת נ ו פ י ״ א מ ״ ו :א מ ר ה קונם ת א נ י ם ו ע נ ב י ם א ל ו ש א י נ י ט ו ע מ ת ,ק י י ם ל ת א נ י ם כ ו ל ו קיים. הפר לתאנים אינו מופר עד שיפר אף לענבים. , וכ״ה בספרי מטות פי׳ קנ״ה ,ע מ 207 ומפשוטה של לשון מ ש מ ע שאם הפר ) ב ד ב ר י ר ׳ י ש מ ע א ל ( ו ב ב ר י י ת א ש ב ב ב ל י פ ״ ז ם ע ״ א ואילך. ל ת א נ י ם ב ל ב ד א י נ ו מ ו פ ר כ ל ל ,ו א ס ו ר ה א פ י ל ו בתאנים ,כ מ פ ו ר ש ב ת ו ס פ ת א כאן .וכן ה ס ת י י ע מ מ נ ה , ה ר ש ב ״ א ו ה מ א י ר י ו ב נ ״ י ה נ ״ ל ,וכן ה ס ת י י ע ו ב ר ש ב ״ א ל ע י ל ש ם ו ב ר ״ ן פ ״ ז ב גם מן הסיפא, ו ע י י ן להלן ,ש ר .25 ל ה ל ן ש ר .23 א ב ל ב ב ב ל י פ ״ ז ב׳ )בנוסחאות ש ל פ נ י נ ו ( :זו ד ב ר י ר ׳ י ש מ ע א ל ו ר ׳ ע ק י ב א ,א ב ל ח כ מ י ם א ו מ ר י ם מ ק י ש ה ק מ ה ל ה פ ר ה מ ה ה פ ר ה מ ה ש ה פ ר ה פ ר ,א ף ה ק מ ה מ ה ש ק י י ם קיים. ה ג י ר ם א ל פ ג י ה ר ״ מ ב ם י ״ ג מה׳ ג ד ר י ם ה ״ י ועוד. וכן ה י ת ה ו כ ע ״ ז היה גם ל פ נ י ה ה ל כ ו ת ה מ י ו ח ס ו ת ל ה ר י ״ ף . ולפי גירסא זו מוכרחים אנו לפרש במשנתנו ״ ה פ ר לתאנים אינו מופר וכו׳ ״ שהכוונה איגו מופר כ ו ל ו ) ב נ י ג ו ד לקיום( ,ע ד ש י פ ר א ף ל ע נ ב י ם ,א ב ל ב ת א נ י ם מ ו ת ר ת ,ו ד ל א כ ת ו ס פ ת א כאן. ועיין גם ב ר ״ ן ם ״ ז ב׳. ה ו כ י ח מ כ א ן ב ת ו ס פ ו ת ר י ״ ד פ י ״ א סי׳ י״ח. וכן ובחי׳ הרשב״א הנ״ל פירש ש ד ב ר י חכמים הם ד ע ת עצמן ואינם דבוקים למחלוקת ר׳ י ש מ ע א ל ור׳ עקיבא ,אלא שהם סוברים ובירושלמי פי״א ה״ו, ש ב ה פ ר ה אם ה פ ר מ ק צ ת ו מ ה ש ה פ ר הפר ,והם מ ק י ש י ם ה ק מ ה ל ה פ ר ה . מ ״ ב ע ״ ד ,ב א מ ת ה ו ב א ו א ר ב ע ד ע ו ת .א .בהקמה ו ב ה פ ר ה א ם הקים מ ק צ ת כ ו ל ו מוקם 28,ו א ם ה פ י ר ב .אם הקים מ ק צ ת א י ג ו כלום ,וכן א ם ה פ ר מ ק צ ת . מ ק צ ת כ ו ל ו מופר. ג׳ .א ם ה ק י ם מ ק צ ת כ ו ל ו מוקם ,א ם ה פ ר מ ק צ ת א י נ ו כלום .ד׳ .א ם הקים מ ק צ ת א י ג ו כלום ,ו א ם ה פ ר מ ק צ ת כ ו ל ו מופר. ו ל פ ״ ז ד ע ת חכמים שבבבלי היא דעה חמישית. ב ש נ ו ״ ם ו ב ה ע ר ו ת שם. ועיין ספרי מטות פי׳ קנ״ה ,עמ׳ ,207ועמ׳ ,208 ו ע י י ן בקרן א ו ר ה פ ״ ז ב׳ ,ד ״ ה ו א מ ר ה ,ו ד ״ ה ו ב י ר ו ש ל מ י . ועיין ספרי זוטא ,עמ׳ ,328ובהערות שם. ו ב מ י ו ח ס ל ר ש ״ י וכן ב ר מ ב ״ ן פ ״ ז ב׳ ג ר ס ו בבבלי :א ב ל ח כ מ י ם א ו מ ר י ם מ ק י ש ה ק מ ה ל ה פ ר ה , מ ה ה פ ר ה מ ה ש ה פ ר ל א ה ו פ ר א ף הקמה מ ה ש ק י י ם ל א קיים .וכן ,כ נ ר א ה ה י ת ה ה ג י ר ס א ב ב ב ל י כ י ״ מ ,א ל א ש י ש ש ם ה ש מ ט ה .ו ע י י ן ב פ י ׳ ה ר ״ א מן ההר ,ע מ ׳ ק ע ״ ט ו א י ל ך ,ו ב ר ״ ן במקומו. לענבים .22ה פ ר ת ח י ל ת ה נ ד ר ,א ו סופו. .23ה י פ ר ולא לתאנים הפר וכר. כלומר ,אין הבדל אם הפר את עיין היטב בספרי זוטא ,עמ׳ ,328ובהערות שם. ו ח ש י ב ה וכר. לתאנים ר ש ב ״ א פ ״ ז א׳ ,ר ״ ן פ ״ ז ב׳ .ו ע י י ן מ ״ ש ל ע י ל . ו כ נ ר א ה שהכוונה שאינו יכול לומר הואיל והפרתי לא הועילה א ף לתאנים ,הוי ליה כאילו הפר בטעות ,ויכול אח״כ להפר לשניהם ,אלא אסור בשניהם. .26-24 הרי אילו שירצה, אמרה קונם תאינה שני נדרים, מיםר שנ׳ אישה יקימנו שני אי לזו ט ו ע מ ת ״ ( גם ב ד ו ב ס פ ר י ה נ ״ ל ,ע מ ׳ . 2 0 8 זה טועמת ועוד מהן שירצה ואישה יפירנו ענבים ומקים לזו. שני טועמת, אי מהן זה וכ״ה )״ענבים שאני ו כ ן ב מ ש נ ת נ ו ם י ״ א מ ״ ו :א מ ר ה קונם ת א נ י ם ש א נ י ט ו ע מ ת ו ע נ ב י ם ש א י נ י ט ו ע מ ת ה ר י א ל ו ש נ י נ ד ר י ם .ו ע י ץ ב ב ל י פ ״ ז ב׳ ו מ ״ ש ל ע י ל פ ״ ה ,ה ע ר ה . 1 5 28אית תניי תני יקימינו מפינו ויפירנו ממינו וכר ,מתניתא כמאן ד א ם ר יקיסינו ממינו ויפירנו כולו, דתני קיים לתאינים קיים לכולו וכו׳ )כלשון משנתנו(. , נדרים פ״ז ע מ 122 498 א ב ל בכי״ע :א מ ר ה קונם תאינים שאני טועמת ועוד ענבים ה ר י אילו שני נדרים ו כ ר .ועיין היטב ב ס פ ר י זוטא ,עמי ,328א ל א שהנוסח שם משובש. וכן בירושלמי סי״א םה״ו ,מ ״ ב ע״ד: אמרה קונם תאינה שאיני טועמת ועוד ענב ,תפלוגת׳ ד ר ׳ ישמעאל ו ר ׳ עקיבה ,ד ר ׳ ישמעאל א ו ׳ א ח ר הנדר .ו ר ׳ עקיבה או׳ א ח ר האיםר .ו כ ל הסירושים שם דחוקים מאד. ו נ ר א ה שהכוונה היא שיש כאן ס פ ק א ם ״ ו ע ו ד -דבוק לקונם ,כ ל ו מ ר ועוד ק ו נ ם ,״ א ו א ם ״ועוד״ דבוק לתאינה ,כלומר ,תאינה ועוד ענבים ,ולזה ק א מ ר תסלוגתא ד ר ׳ ישמעאל ו ר ׳ עקיבא, ו ל ר ׳ ישמעאל ״ועוד״ הולך א ח ר הנדר ,כ ל ו מ ד הקונם ,ויש כאן קונם ,קונם ,והן ש נ י נ ד ר י ם , ולסיכך מיסד א מ ה מהן שירצה ,ואינו דומה לרישא .א ב ל ל ר ״ ע ״ועוד״ הולך א ח ר ה א ס ו ר ,״ א ח ר התאינה ,כלומר ,תאינה ו ע ת ענבים ,ו י ש כאן נ ד ר אחד ,וממילא א ם ה ס ד מקצתו כ ו ל ו מוסר ,כשיטתו ב נ ד ר אחד ,עיין בבלי ס״ז ב׳ ומ״ש לעיל .והירושלמי רומז ל מ ח ל ק ת ר ׳ ישמעאל ו ר ׳ עקיבא בירושלמי נ ז י ר ס ״ א םה״ג ,נ ״ א ע״ג 31:ל א נחלקו ר ׳ ישמעאל ו ר ׳ עקיבה ו כ ר ,ו ע ל מה נחלקו ע ל האומר הריני נ ז י ר שלשים י ו ם ועוד י ו ם אחד ,ש ר ׳ ישמעאל א מ ר נ ז י ר שתים, ו ר ׳ עקיבה א מ ר נזיר אחת .ו א ף כאן הכוונה שלד׳ ישמעאל ״ועוד״ דבוק להריני נזיר ,כ ל ו מ ר הריני נ ז י ר ועוד נזיר ,ו ל ר ׳ עקיבא דבוק ״ועוד״ לשלושים יום ,כ ל ו מ ר שלושים יום ועוד יום אחד ,עיין ל ע י ל שם בירושלמי 32.ועיין מ ״ ש ל ע י ל נדרים ס״ה ,ש ר ,17ד ״ ה קונם שני נהנה ל פ ל נ י ועוד לסלני ,ו ש ר ,19-18ד ״ ה הותר ,וד״ה ובכי״ע .ועיין ב צ ס נ ת ס ע נ ח פ ״ ד מה׳ נ ד ר י ם הי״א. ו א ף שבמקומות אחרים בירושלמי ״ א ח ר הנדר״ ״ואחר האיםר״ כוונתו ל ש ע ת ה נ ד ר ו ל ש ע ת האיםור 33,א ץ כאן א ל א מליצה ,כ ר ג י ל בירושלמי. .28-26 מקיימת חומר ואין בהקם שתיקה שאין בהסר, מבטלת. ובהסר שאין בהקם, שהשתיקה ו כ ״ ה ב ד ובכי״ע ,ו כ ע ״ ז ב ב ב ל י ע ״ ח ם ע ״ ב ואילך. ובפי׳ ר ב י נ ו ה ל ל ל ס פ ר י מטות ,ע ״ ב םע״ב :ד א י ה ס ר ב ל ב ו ל א הויה הסרה ,כ ד ת נ י בתוסס׳ ת ד ר י ם ב ס ו ף ס ר ק ב ת ר א חומר בהקם ש א ץ ב ה ס ר ו ב ה ס ר ש א ץ בהקם שהשתיק׳ מתקיימת ב ט ל השתיקה מתבטלת ו כ ר . ואץ ולהלן שם ע״ג :ת ד ע דבתוםסת׳ ת ד ר י ם נמי חומרא וקולא קאמ׳ ,דתני והנוםחא משובשת ,ו א ף אינו מובן ל מ ה הביא ר ב י נ ו א ת התוםסתא חומר בהקם שאץ ב ה ס ר כ ר . ו ל א א ת הברייתא ש ב ב ב ל י הנ״ל. ו א ש ר לפירושה ה ר י ל מ ס ק נ ת ה ב ב ל י ע ״ ס א ׳ הכוונה שהשתיקה מקיימת א ע ״ ס ש ל א שתק א ל א ע ל מ נ ת למיקט עיי״ש .ושמא א ץ הםיסא להלן א ל א סירוש לרישא. .28ה א י ש מקים בלבו, ואין האיש מבטל בלבו. ו כ י ה ב ד )אלא ששם: ואי׳ האש׳ ו כ ר ,ובד״ח הדסיםו :ו א ץ האשד( ובכי״ע .ובסי׳ ר ב י נ ו ה ל ל הנ״ל :האיש מקיים ו א ץ האיש מ ב ט ל ב ל ב . והיא היא. ו ב ב ב ל י הנ״ל :קיים ב ל ב ו קיים ,ה ס ר ב ל ב ו אינו מוסר. ועp בפיה״מ ל ה ר ״ מ פ ״ י ) ק ר ו ב לסוסו( מ ה שהביא ב ש ם ל ש ץ התוםסתא ,וכוונתו לברייתא ש ב ב ב ל י ע ״ ז ב׳ ,ע י ץ מה שכתבתי בתשלום תוספתא ,ע מ ׳ .7ולהלן ט ה ר ו ת פ ״ ו הי״ד )כגירםת ה ר ״ ש ש ם ס ״ ה מ״ט( :א מ ר ו ל ו א ש ת ך נדרה ,והוא א ו מ ר ב ל ב י ה י ה להסר 34,שומעין ל ו ו כ ר . אבל • ג ויש כ א ן שני נדרים ,כ ל ה ל ן נזיר פ״א ,שוי ,4ומקבילות. 30כצ״ל במקום ״האיסר״ ,עיין מ״ש ל ה ל ן בפנים. 31כ ס ו שהעיר לנכון בנועם ירושלמי ,א ל א שנדחק בפירושו. 33ועיין ב ב ל י שם ז׳ בי. 33עיין ס״ש להלן ,שר ,32-30ד י ה אולם ,בשיטת הירושלמי. 34ובסיפא שם ב כ ל הנוסחאות )ד ,כי״ו וריש( :וסשהניע א פ ר ,ב ל ב י ה י ה ל ה פ ר לה ,אין שוסעין לו ,כלומר ,משום שהכחיש א ת עצמו ,שהרי ס ת ח י ל ה א פ ר .ל א נדרה׳. , נדרים פ״ז ע מ 122 ב ר ״ מ פ ״ ב מה׳ שבועות הי״ג העתיק :בלבי היה להפר לה 499 וכנראה ו ה פ ר ת י 35שומעין ל ו ו כ ר . שהוא פירוש הר״מ ע ״ פ ההלכה. .29—28י ש יכול אין בהקם להפר, שאין ב ה פ ר, אין ומשהיפר ויש יכול בהפר שאין להקם. בהקם, וכ״ה בד. משהיקם ובכי״ע הסדר הפוך: מה שהקים אין יכול להפר ,ומה שהיפף 36אין יכול להקם .יש בהפר שאין בהקם ויש בהקם ו כ ר . ובברייתא שבבבלי חסרה לגמרי הבבא ״יש בהקם שאין ב ה פ ר ויש בהפר שאין בהקם״. ממקום למקוםלי־ סימן מובהק הוא להוספה. הנדידה ועצם ונראה שהוא נוסח א ח ר שנכנס שלא במקומו ,ולפי נוסח זה ל א גרסו כאן ברישא ״חומר בהקם שאין בהפר ו כ ו ״ /אלא :יש בהקם שאין בהפר ,ואין מדברים כאן כ ל ל בקולות וחומרות. שהברייתא לא הזכירה כ ל ל את החומר שבהפר. ההיקם ואין נשאלין ע ל ההפר. ו ע ל הנוסח שלנו כ ב ר הקשו בבבלי ע״ט א׳ ותירצו שהכוונה ל ד ב ר י ר׳ יוחנן שנשאלין על א ב ל בירושלמי פ ״ י ה ״ י ,מ ״ ב ע״א ,היא שאלה שלא נפשטה )והעיקר שם כפירוש ב ע ל ק״ע( .י ת ר ע ל כן כ ב ר תמה בח״ד שהעיקר ח ס ר מן הספר ,עיי״ש. ועיין ספרי מטות פי׳ קנ״ג ,סוף עמ׳ ,201ועמ׳ ,204שורה .10 .32—30א ש ת א י ש לא אומ׳ לכשאנשא, יפר, ר׳ ר׳ שאמרה עקיבא ישמעאל הריני אומ׳ נזירה יפר. אומ׳ יפר, ר׳ לכשאיגרש, אלמנה עקיבא שאמרה אומ׳ ר׳ ישמעאל הריני לא יפר. נזירה וכ״ה בד. א ב ל בכי״ע :אלמנה שאמרה לכשאינשא ר׳ ישמעאל אומ׳ לא י פ ר ר׳ עקיב׳ אומ׳ יפר .אשת איש שאמרה הריני נזירה לכשאתגרש ר ׳ ישמע׳ או׳ לא י פ ר ר׳ עקי׳ או׳ יפר. פ ״ ט א׳ )וכגי׳ ד וכי״ו(. וכ״ה הסדר גם ב ב ב ל י ו א ע פ ״ י כן מתוך הנוסח עצמו בכי״ע נראה ל כ א ו ר ה שהסדר שם מסורס, ו צ ״ ל כ מ ו בד ובכי״ו ,שהרי משום כ ך נקטו ״אלמנה שאמרה״ ולא הזכירו מה אמרה משום שסמכו ע ל הבבא הראשונה שכבר שנו בה ״שאמרה הריני נזירה״ ,וממילא מוכח שצריך לשנות שם את הסיפא ל פ נ י הרישא. ב ר ם א ם אפילו נגיה א ת הסדר הרי ל פ י גירםת כי״ע אין ה ב ד ל בין אם ח ל הנדר בשעה שהיא ב ר ש ו ת בעלה ,ובין אם יחול כשתצא מרשותו ,וכן אין הבדל בין אם היתה ברשות ב ע ל ה בשעה שנדרה ובין אם עדיין ל א היתה ברשותו בשעה שנדרה ,א ל א ש ה נ ד ר יחול אח״כ כשתהיה ברשותו ,ו ל ר ׳ ישמעאל לא י פ ר בשניהם ,ו ל ר ׳ עקיבא י פ ר בשניהם .א ב ל מסורת זו מתנגדת ל כ ל המקורות. ובמשנתנו פי״א מ״ט :אמרה הריני נזירה לאחר שלשים יום ,אעפ״י שנישאת בתוך שלשים יום אינו יכול להפר. נ ד ר ה והיא ב ר ש ו ת ה ב ע ל מ פ ר לה. כיצד ,אמרה הריני נזירה ל א ח ר שלשים ,אעפ״י שנתארמלה או נתגרשה בתוך שלשים ,הרי זה מופר. ר ב ח ס 3 8כ ר ׳ עקיבא שבתוספתא לפנינו ,וכגי׳ ד וכי״ו. דא ובבבלי פ ״ ט א׳ העמידה ו ר ״ ע הולך א ח ר אמירת הנדר39, 3 5ועיין מ״ש לעיל פ״ב ,הע׳ .19 8י• אין .מה שהקים" ו.מה שהיפר" א ל א משהקים ומשהפיר ,עיין מ׳׳ש במבוא לירושלמי כפשוטו, עמ׳ כיג. 3 7כי״ו וד מ צ ד א ח ד וכי״ע מ צ ד שני. * 3ואביי חילק שם בין נדר לכשתצא מרשותו ,או לכשתכנס לרשותו ,שאמירת הנדר וחלות הנדר הן בשתי רשויות ,ובין נדר לאחר זמן שאמירת הנדר וחלות הנדר יתכנו ברשות אחת .ובירושלמי ב כ מ ה מקומות מוכח שאין הבדלי בזה. 39וכן בספרי זוטא )שהוא מדרש מדבי ר״ע( ,עמ׳ :327אמרה ק ו ש שניסת )־שני ניסת ,שאני ניסת( משאצא ע ד נ׳ שנים ,אמר אין ,קיים לה .ועיין בהערות שם ,ולא דק .ובוודאי שיש כאן נדרי עינוי נפש להכמים ,עיין בבלי פ״ב אי ,פיר א׳ ,ובמיוחס לרש״י שם. נדרים פ״ז עמי 122 500 ולפיכך אם נדרה כשהיתה פנויה ,א ע פ ״ י ש ה נ ד ר יחול כשתהיה א ש ת איש ,אינו יכול להפר. א ב ל כ ש נ ד ר ה כ ש ה י א א ש ת א י ש מ י פ ר א ע פ ״ י ש ה נ ד ר י ח ו ל כ ש ת צ א מרשותו. , ו ל ד ישמעאל הדין להפך ,ו ה כ ל ה ו ל ך א ח ר י ח ל ו ת ה נ ד ר . ו מ ת ו ך ה ב ב ל י י ו צ א ב ר ו ר ש ה מ ס ו ר ת ש ל ה ם ה י ת ה ש ל ד ׳ ע ק י ב ה ה כ ל ה ו ל ך א ח ר י זמן א מ י ר ת ה נ ד ר ,ו ל ד ׳ י ש מ ע א ל ה כ ל ה ו ל ך א ח ר י זמן ח ל ו ת ה נ ד ר ,ו נ ת נ ו ס י מ ן ל ב ר י י ת א זו :י ל ל ״ י ,כ ל ו מ ר , , יפר ,ל א י פ ר ,ל א י פ ר ,י פ ר ,ו ש נ ו מ ת ח י ל ה ד ע ת ר י ש מ ע א ל . ה ת ו ס פ ת א ב כ י ״ ע ,א ב ל ל א כגירסתו. ואח״כ ד ע ת ר״ע ,כרגיל ,וכסדר והואיל וכן היתה מסורת הבבלי הרי בהכרח פירשו א ת ה ס י פ א ל ה ל ן ש א ח ר ה ג ד ר פ י ר ו ש ו א ח ר י ש ע ת ח ל ו ת האיסור ,ו א ח ר י האיסור ,א ח ר י הזמן ש א ס ר ה את עצמה. , אולם קרוב בעיגי שגירסת כ י ״ ע ברישא גובעת ממסורת אחרת ,ולפיה ר י ש מ ע א ל הולך א ח ר י א מ י ר ת ה נ ד ר ,ו ל פ י כ ך א ם א מ ר ה כ ש ה י א פ נ ו י ה ה ר י ג י ג ז י ר ה ל כ ש א ג ש א ל א יפר ,מ ש ו ם ה נ ד ר היה בזמן ש ל א ה י ת ה ב ר ש ו ת ו ,ו ר ״ ע ה ו ל ך א ח ר ח ל ו ת ה א י ס ו ר ,ו ל פ י כ ך י פ ר שאמירת כשתינשא. ואחרי הנדר פירושו אחרי ש ע ת הנדר ,ואחרי האיסור פירושו אחרי חלות האיסור, א ח ר י ש ה י א נ א ס ר ה מ ח מ ת ה נ ד ר ,ו כ פ ש ו ט ו ש ל לשון. וכן מ פ ו ר ש ב י ר ו ש ל מ י פ ״ ה ה ״ ד ,ל ״ ט ע ״ ב : ק ו נ ם ש א י נ י נ ה נ ה לך ,ל נ ש א ל ל ו ע ל י ך ,נ ש א ל ע ל ה ר א ש ו ן ו א י נ ו נ ש א ל ע ל השיני. נ ש א ל בין ע ל ה ר א ש ו ן בין ע ל השיני. , אית תניי תני , ש מ ו א ל ב ד י ה ד ר יוסי ב ר בון א מ ר כ מ א ן ד א מ ר ל א ח ר ה א י ם ר ,ב ר ם כ מ א ן ד א מ ר ל א ח ר ה נ ד ר ,נ ד ר ש ב ט ל מ ק צ ת ו ב ט ל כולו. ו ב ק ״ ע )אלא ,כ נ ר א ה ,ש י ש ש ם ט ע ו ת הדפוס( ו ב ג ו ע ם י ר ו ש ל מ י ה פ כ ו א ת הגירםא ,מ פ נ י ש ב ב ב ל י ״ א ח ר ה נ ד ר ״ פ י ר ו ש ו א ח ר ח ל ו ת הגדר. ו ב ם ״ מ ו ע ו ד )עיין ב ע מ ו ד י י ר ו ש ל י ם במקומו( ג ד ח ק ו ל פ ר ש . אבל ברור שאין צ ו ר ך ב ש ו ם תיקון ,ו ש י ט ת ה י ר ו ש ל מ י ה י א כ ש י ט ת ה ת ו ס פ ת א ב כ י ״ ע ב ר י ש א ,ו ר ׳ י ש מ ע א ל ס ב ר א ח ר ה נ ד ר ,כ ל ו מ ר א ח ר א מ י ר ת ה נ ח ־ ,״ ו ל פ י כ ך ג ד ר ש ב ט ל מ ק צ ת ו ב ט ל כולו. וכן ב י ר ו ש ל מ י בסוגיין ל מ ש נ ת נ ו ה נ ״ ל )ה״ט ,מ ״ ב ע ״ ד ( :ה ד א ה י א ר ׳ י ש מ ע א ל א ו ׳ א ח ר י ה נ ד ר ,ר ׳ ע ק י ב ה א ו ׳ א ח ר האיםר. ו ה כ ו ו נ ה ה י א ש מ ש נ ת נ ו כ ר ׳ י ש מ ע א ל ,ה ה פ ך מ ס ו ג י י ת הבבלי. ועיין מ ״ ש ידידי , ה ג ר ״ מ ם א ו ו י צ ק י ב ס פ ר ו ב ר י כ ת י ר ו ש ל י ם סי׳ ד ,פ ל ג ד׳—ה׳. .35-33ע ד אומ׳ על אשר נפשה. שיהא אסרה על בשעה איסור נפשה בד :ע ד ש י ה א א י ס ו ר יקום עליה, נודר ב ש ע ה ש ה י א א ל מ נ ה וכו׳. בשעה שאלמנה וגרושה ,ר׳ עקיבא אומ׳ נדר בשעה שאלמנה וגרושה. שהיא וגדר עד אלמנה אלמגה שיהא וגרושה. וגרושה אסור ר׳ עקיבא בשעה שאסרה ובכי״ע :לכשיהא איסור יקום ע ל י ה ,לכשיהא ו א ף כ א ן הסיום ב כ י ״ ע ה י א ל פ י מ ס ו ר ת ה ס י פ א ש ה י א כ ש י ט ת ה ב ב ל י , ו ה נ כ ו ן ה ו א בד :ב ש ע ה ש י ה א א י ס ו ר נודר״ בשעה שהיא א ל מ נ ה וגרושה וכו׳ ,ואח״כ צ״ל: ע ד ש י ה א א י ס ו ר ב ש ע ה ש ה י א א ל מ נ ה ו ג ר ו ש ה .וכן ב ב ב ל י ס ״ ט א׳ :א מ ר ר ׳ י ש מ ע א ל ה ר י ה ו א א ו מ ר ו נ ד ר א ל מ נ ה ו ג ר ו ש ה ו ג ו ׳ ע ד ש י ה א ג ד ר ב ש ע ת א ל מ ג ו ת וגירושין ,ר ״ ע ס ב ר ו כ ו ׳ ע ד ש י ה א איסורי נדר בשעת אלמנות וגירושץ. אלא שהבבלי לשיטתו בדעת ר׳ עקיבא פירש ״נדר״ ,חלות הנדר ,ו״איםור״ ש ע ת א מ י ר ת הנדר ,א ב ל בשיטת בני א ״ י פירושו כפשוטו ,ולהפך. י « ובירושלמי פ״ג ה״ז ,ל״ח ע״א :נדר מיורדי הים ל א ח ר שלשים יש ,נעשו בני יבשת ,תפלונתא ד ר ׳ ישמעאל ור׳ עקיבה ,ד ר ׳ ישםעאל א מ ר א ח ר הנדר ,ור׳ ע ק י ב ה א ס ר א ח ר האיסר .ופירשו הראשונים )הרמבין ,הר״א סן ההר ,המאירי ,הםיוחס להריטב״א ,הרין ונ״י ל׳ א׳ ,ל׳ ב ׳ ( שלד׳ ישמעאל פותרים ,הואיל ובשעת ח ל ו ת ה נ ד ר היו יושבי יבשה וכוי .והוא כשיטת הבבלי ,א ב ל ל פ י הירושלסי .א ח ר הנדר״ פירושו אחרי השעה שנדר ,והואיל ובשעה שנדר היו יורדי הים ל ר ׳ ישמעאל אסורים ולדי עקיבא סותרים .ועיין ר״ן פ״ד א׳. ! 4ו ה פ ל ה .נודר״ עיקרית ,והיא ה ו ס פ ה ע״פ נוסח אחר ,ונכון. נדרים פ״ז עמ׳ 123-122 501 ר׳ עקיבא אומ׳ וכר עד ו א פ ש ר ש ב כ י ״ ו צ ״ ל :ע ד ש י ה א א י ס ו ר ב ש ע ה ש א ס ר ה ע ל נפשה. ש י ה א א ס ו ר ב ש ע ה ש ה י א א ל מ נ ה וגרושה ,ו ה פ כ ו א ת ה נ ו ס ח ע ״ פ הבבלי. קונם .36-35 אומ וחכמים , שאני לא א ב ל ב ד פ ו ס ראשון: עושה כספ שנהנית , יפר. , לפיך לאבא, ו כ ״ ה בד ,א ל א ש ש ם :ש נ ה נ ל א ב , , , , ר׳ , נתן אומ יפר, , ולאביך , , ר נתן ו כ ר . , א ש א נ י ע ו ש ל ס י אם נ ה נ י ל א ב ו ל א ב י ך ר נתן א ר יפר ל א ו ח כ מ י ם א ו מ ר י ם י פ ר .ו ב כ י ״ ע :קונם ש א נ י נ ה נ י ת ל א ב א ו ל א ב י ך א ם ע ו ש ה א נ י ל ב ך ) צ ״ ל :לפיך(, , , וכן ה י ת ה הגירםא ב ק ג ״ נ . ר נ ת ן א ר ל א י פ ר ו ח כ מ א ו מ ׳ יפר. ו ע י י ן מ ״ ש להלן. וכן ב מ ש נ ת נ ו פ י ״ א מ י ״ א :קונם ש א י נ י נ ה נ י ת ל א ב א ו ל א ב י ך א ם ע ו ש ה א נ י ע ל פ י ך ו כ ר ה ר י זה יפר. , , ב פ י ה ר א ״ ש ועוד פ ״ ט ב הביאו בשם ה ר ״ א ממיץ שגרם במשנתנו ה״ז לא ובתוספות, יפר ,ו פ י ר ש ש א י ן , ו ל פ ״ ז ס ת ם מ ש נ ת ג ו כ ח כ מ י ם כאן ל פ י ג י כ י ״ ו כ א ן ל א נ ד ר י ע י נ ו י נ פ ש ו ל א ד ב ר י ם ש ב י נ ו לבינה. , אבל בירושלמי פי״א הי״ב ,מ״ב ע״ד ,ובבבלי פ ״ ט ב בברייתא שלנו וגירסת ד שבפנים. , ר נ ת ן א ו מ ר ל א י פ ר ,ו ח כ מ י ם א ו מ ר י ם יפר. ומשנתנו לפי גירםת רוב הנוסחאות היא כחכמים. , ו ה ו א י ל ו ב י ר ו ש ל מ י ל א נ ת נ ו ס ע ם כ ל ל ל ד ב ר י ר נתן ,ה ר י מ ס ת ב ר ס ע מ א ש ל ה ר ״ א מ מ י ץ ש ל ר ״ נ א י נ ו י כ ו ל ל ה פ ר כ ל ל ,ו ת ע ש ה ל פ י ו ו ל א ת ה נ ה ל א ב י ה ו ל א ב י ו ,כ ל ע י ל ר י ש פירקין ,ש ר ,3ומקבילות. , א ב ל ר ו ב ה ר א ש ו נ י ם פ י ר ש ו ב ב א זו ע ״ פ ה ס י פ א )עיין מ ״ ש ל ה ל ן בפירושה( ,ו ל פ י ר נתן ל א י פ ר מ י ד ,מ ש ו ם ש ע ד י י ן ל א ח ל נ ד ר ה ,א ב ל כ ש ת ע ש ה ל פ י ו מ פ ר ,ו ח י ל ק ו בין א ו מ ר ת סתם ״ ק ו נ ם ש א נ י ע ו ש ה ל א ב א ו כ ר ״ ובין א ם ת ל ת ה א ת א י ס ו ר ה ב ע ש י י ה ל ב ע ל ה ,ע י י ן ר ״ ן ל מ ש נ ת נ ו ו ע ו ד . נטולה .38-36 ומשמשתו. אומ נתן לא יסר, וחכמים אומ , יפר. ו כ ״ ה בד. ובכי״ע: , נ ט ו ל ה אני. וחכמים. ר , היא מן , היהודים אם משמשתך אני, יפר חלקו ו ל פ י ג י ר ס א ז ו י ש ל נ ו מ ת ח י ל ה פ י ס ק א מ מ ש נ ת נ ו ס פ י ״ א ,ו ל ה נ ס מ כ ה מ ח ל ו ק ת ר נתן א ב ל בגליון ד ״ ר ב ש ם ס פ ר א ח ר ה נ ״ ל ח ס ר ו ת ה מ ל י ם ״ י פ ר ח ל ק ו ו מ ש מ ש ת ו ״ ,וכן א י נ ן , ב כ י ״ ע ,ב ק ג ״ ג ו ב ב ב ל י פ ״ ט ב .ו ב י ר ו ש ל מ י אין ב ב א זו .ו ב ב ב ל י ת פ ס ו כ ד ב ר פ ש ו מ ש כ א ן ב ע ל ב כ ל ל , ב ר י ו ת ) ע י י ״ ש ס ״ ד א ( ,ו א ס ר ה ע ל ע צ מ ה גם ה ג א ת ב ע ל ה א ם ת ש מ ש אותו ,ו ל פ י כ ך מ ו כ ר ח י ם ל פ ר ש , ש ל ר נתן יפר מיד ,אלא משמשתו ונאסר עליה ,אבל א ח ״ כ כולם מודים שיפר. לא , ו ר נתן סובר שאינו מפיר לפני שחל הנדר ,וחכמים סוברים שמפר אפילו עדיין לא חל הנדר ,ע י י ״ ש , , ב ב ב ל י צ א ,ו ב ר ״ ן ו ב ש א ר ר א ש ו נ י ם שם. , ו ע י י ״ ש ש נ ח ל ק ו א מ ו ר א י ם א ם מ ח ל ו ק ת ז ו ש ל ר נתן ו ח כ מ י ם ה י א רק בהפרה ,א ו גם ב ש א ל ה « . ו ה נ ה ב מ ש נ ת נ ו ס פ י ״ א ה נ ״ ל א מ ר ו :ב ר א ש ו נ ה ה י ו א ו מ ר י ם ש ל ש נ ש י ם י ו צ א ו ת ו נ ו ט ל ו ת כתובה. ה א ו מ ר ת ט מ א ה א נ י לך ,ש מ י ם ב י נ י לבינך ,נ ט ו ל ה א נ י מן היהודים .ח ז ר ו ל ו מ ר ו כ ר ,נ ט ו ל ה א נ י מן ה י ה ו ד י ם י פ ר ח ל ק ו ו ת ה א מ ש מ ש ת ו ,ו ת ה א נ ט ו ל ה מן ה י ה ו ד י ם . , ובבבלי פ ״ ד א מוכח שנטולה אני מן ה י ה ו ד י ם פ י ר ו ש ו ש א ו ס ר ת ע ל י ה ת ש מ י ש ג ר י ד א ,ו ב ע ל ה ב כ ל ל ה י ה ו ד י ם ,ש ה ר י ש א ר ה י ה ו ד י ם א ס ו ר י ם בה בין כ ך ובין כך ,ו ל פ י כ ך י פ ר חלקו. ב ר ם מן ה י ר ו ש ל מ י ש ם ם פ י ״ א ) ו פ ״ א ה ״ א , ל ״ ו ע ״ ג ( מ ו כ ח ש פ י ר ש ו נ ט ו ל ה א נ י מן ה י ה ו ד י ם ש ה כ ו ו נ ה גם ל ש א ר ה ג א ו ת ) ו פ ש י ט א ש א ף ת ש מ י ש בכלל(. , ה ר ״ א מן ההר, אני ל ך, , ו ע י י ן ה י ט ב גם ב פ י ה ״ מ ל ה ר ״ מ ס פ י ״ א ו ב מ א י ר י ש ם ,ה ו צ ר ״ א לים ,ע מ ש י ״ א ,ו ב פ י , ע מ קם״ח. שמים ביני ג ט ו ל ה גם מ ב ע ל ה . , ו ה ו א י ל ו ב מ ש נ ת נ ו ש ם מ ו כ ח מ ת ו ך ה ע ג י י ן ש א מ ר ה כן ל ב ע ל ה ) ״ ט מ א ה לבינך, נ ט ו ל ה א נ י מן ה י ה ו ד י ם ״ ( ,ה ר י ד ב ו ר ה מ ו כ י ח ש מ ת כ ו ו נ ת ל ה י ו ת א ב ל ב נ י ד ץ ה ב ר י י ת א ש ל נ ו ש א מ ר ה נ ט ו ל ה א נ י מן ה י ה ו ד י ם א ם מ ש מ ש ת ך אני, ־> עיין בתשובת הרים בר׳ יצחק בשו״ת הראב״ד ,הוצ׳ הר״י ק א פ ח סי׳ כ״ז ובמקבילות שצויינו שם .ועיין ב ה ע ר ת ה ר א ב ״ ד בסוף התשובה ומ״ש רבינו ירוחם ,אדם ,נתיב י״ד ח״ז ,הרשב״ץ ח״א סי׳ קנ״ה ועוד. 502 , נדרים פ״ז ע מ 123 ה ר י הכוונה ש ל א תיהנה שום ה נ א ה « מן היהודים א ם תשמש א ת בעלה ,ו ב ע ל ה אינו ב כ ל ל היהודים ,כ ש ם שבעלה אינו ב כ ל ל ה ב ר י ו ת כשאמרה ״קונם שאני נהנה לבריות״ ,ע י ץ מ י ש לעיל, ש ר ,17-16ד ״ ה קונם שני. וכאן מעולם ל א אסרה א ת הנאת ב ע ל ה עליה. ולפיכך לחכמים י פ ר ל כ ל הפחות משום ד ב ר י ם שבינו ל ב י נ ה « ,שהרי ת ל ת ה א ת ההנאה מן היהודים בתשמישו ,א ב ל ל ד ׳ נתן א ץ כאן ל א נ ד ר י עינוי נ פ ש ו ל א ד ב ר י ם שבינו לבינה ,כשיטתו לעיל ,ש ר ,36—35בגי׳ ס פ ר א ח ר שבדפוסים ,וכני׳ כ י ״ ע וקג״נ שם ,ו כ פ י ר ו ש ה ר ״ א ממיץ שהבאנו שם. והברייתא ש ל נ ו מ ת ס ר ש ת כסשוטה ,ואינו עניין למחלוקת ר ׳ ישמעאל ו ר ׳ עקיבא אם הולכים אחרי הנדר ,א ו אחרי האיסור ,ו א ץ העיקר ח ס ר מן הםסר. 4 3 ו ל א ו דווקא חשסיש ,וכפירוש הירושלמי ,וכפירוש הר״ט בפיה״מ. עיין ס״ש לעיל ,סוף הע׳ ,39ובחיו״ט ספי״א ,ד״ה יפר חלקו. 4 4 מסכת נזירות פ״א שמיי .1ב י ת אומ , כנויי אםורין כבויין ירושלמי פ״א ה״א ,נ״א וכו/ , ע ״ א ,ב ב ל י נ ד ר י ם י ב /ו ב א ר ו ב י ר ו ש ל מ י ו ב ב ב ל י ש ם ש כ י נ ו י י כ י נ ו י י ן הם כפשוטן ,כינויין ש ל כינויין ,ש ה ח ל י פ ו א ת ה כ י נ ו י ה ר א ש ו ן ו ה ע י ק ר י ב כ י נ ו י ה ד ו מ ה לו ,ו ע י י ן מ ״ ש ב ס פ ר י י ו ו נ י ת ו י ו ו נ ו ת ב א ״ י ,ע מ ׳ ,107ו ב ה ע ר ה 175שם .ו ר ׳ יוסה ב י ר ו ש ל מ י ה נ ״ ל חולק ו ס ו ב ר ש כ י נ ו י י כ י נ ו י י ן ה ם , ״ ה ר י ע ל י צ פ ו ר י ם ״ ש נ ח ל ק ו בהם ר מ א י ר ו ח כ מ י ם ב מ ש נ ת נ ו פ ״ א מ ״ א ,כ ד ע ת ר׳ יוחנן שם .ו ע י י ן , מ׳יש מ ה ר י ״ ן א פ ש ט י ן ב ס פ ר מגנם ,ע מ ׳ , 1 3ו א י ל ך ,ו ב מ ב ו א ל נ ו ה ״ מ ,ע מ .704 , ו ב ת ו ס פ ת א להלן ר פ ״ ב :ב י ת ש מ י י א ו מ כ נ ו י י כנויין אסורין ,כ י צ ד ,א מ ׳ ה ר י נ י נ ז י ר מן הגרוגרות וכר ,עיין מש״ש. שמיי .2ב י ת א ר מעידין אין בת על , וכר .בבבלי יבמות קכ״ב א : קול א מ ר ר ב ה ב ר ש מ ו א ל ת נ א ב י ת ש מ א י א ו מ ר י ם אין מ ש י א י ן ע ל פי ב ת ק ו ל ו כ ר ,ק מ ״ ל ד א י מ ש כ ח ת ם ת מ א ד א י ן משיאין ,ב ״ ש היא .ו ב מ ש נ ת נ ו ש ם ) פ ט ״ ז מעשה באחד מ :orו מ ש י א י ן ע ״ פ ב ת קול. ש ע מ ד ע ל ר א ש ההר ,ו א מ ר א י ש פ ל ו נ י ו כ ר ,ה ל כ ו ו ל א מ צ א ו ש ם א ד ם ו ה ש י א ו א ת אשתו .ו ש ו ב ב צ ל מ ו ן ב א ח ד ש א מ ר א נ י א י ש פ ל ו נ י ו כ ר ,ו ה ל כ ו ו ל א הכירוהו ,ו ה ש י א ו א ת א ש ת ו . מעשה ו ב פ י ה ״ מ ל ה ר ״ מ שם :״ ב ת ק ו ל ה ו א א ש ר ב א ר ב מ ע ש ה ב א ח ד ו מ ע ש ה ב צ ל מ ו ך .ו מ ת ו ך פ י ר ש ״ י מ ש מ ע ש ה מ ע ש ה ה ר א ש ו ן ג ר י ד א מ ש מ ש ד ו ג מ א ל ב ת קול ,ו ע י י ן ל ע י ל י ב מ ו ת פ י ״ ד ה״ז ,ש ו ר ה ,48—47ו מ ש ״ ש . .3 שתים. האומר וכ״ה במקורות נזירות, ,, )״נזירות ( רבן גם בד שמעון ובקג״נ, בן גמליאל האומר ובכי״ע: א נ ו מ ו צ א י ם ת כ ו פ ו ת ״ נ ז י ר ו ת ״ )בלשון רבים( במקום או , הרי זה נזירייות נזירות וכר. , ״נזיריות / אבל ואשר לגירסא , , ״ נ ז י ר ו ת ש ת י ם )במקום :נ ז י ר שתים( ,נ ר א ה ש ה כ ו ו נ ה ה י א ש מ י ע ו ט נ ז י ר ו ת )נזיריות( ש ת י ם .וכן ב מ ש נ ת מ נ ח ו ת פ י ״ ג מ ״ א :ה ר י ע ל י ע ש ר ו ן י ב י א אחד ,ע ש ר ו נ ו ת י ב י א ש נ י ם ו כ ר . ובבבלי שם , ק ״ ד ב :מ י ע ו ט ע ש ר ו נ ו ת שתים .ו ע י י ן ל ה ל ן ש ם ב מ ש נ ה . ו ב י ר ו ש ל מ י פ ״ א ה ״ ב ,נ ״ א ע ״ ב :ה ר י נ י נ ז י ר ו נ ז י ר נ ז י ר שתים ,ד ה ו ה י כ י ל מ י מ ר ה ר י נ י נזיר. ה ר י נ י נ ז י ר נ ז י ר ) נ ר א ה ש צ ״ ל :נ ז י ר נ ז י ר /כ ל ו מ ר ,נ ז י ר נ ז י ר ו ת ,נזירויות( ש ת י ם . והיא ה ב ר י י ת א ש ל נ ו )עיין ה ה מ ש ך שם( ,א ל א ש ח ס ר ש ם ר ש ב ״ ג . .4ה ר י נ י ועוד הרי נזיר ואחת, שלש. הרי זה נזיר שתים , וכר .בבלי ח ב / כ ל ו מ ר ,א ם א מ ר :ה ר י נ י נ ז י ר ו א ח ת ו ע ו ד ,ועיין ב מ פ ר ש ל ב ב ל י ה נ ״ ל ,ו מ ש מ ע ק צ ת ש ג ר ס כן ב ת ל מ ו ד . .5-4אחת ושוב, ועוד הרי זה נזיר ארבע. ו ב ב ב ל י ה נ ״ ל :ושוב ,מ ו נ ה א ר ב ע ,ו ה כ ו ו נ ה ש א מ ר :ה ר י נ י נ ז י ר אחת! פ ״ א ה״ב הנ״ל :הריני נזיר , וכ״ה )״אחת״( בד ובכי״ע. ואחת ו ע ו ד ושוב. ו ש ת ש ו ב ) ו צ ״ ל :ו ע ו ד ושוב(* נ ז י ר ד / , ובירושלמי ובבבלי שם :מהו , ד ת י מ א ו ש ו ב כ י כ ו ל ה ו ו ה ו י ל י ה ש י ת ,ק מ ״ ל ד ל א .ו ע י י ן ב פ י ה ר ״ א מן ההר ,ע מ ר ״ ג ,ו א ם אין ! בק״ע ובפ״מ שם הגיהו את כ ל הברייתא בחוזק יד ,עיי״ש. 2העי״ן והוי״ו השנייה של .ועוד״ נתחברו ,ויצא שיין ,וכן נתחברו הדלי״ת )של .ועוד״( והוי״ו )של .ושובי( ה ב א ה אחריה ,ויצא תי״ו ,ומכאן ושתשוב. 503 , גדרות פ״א ע מ 124 504 שם שיבוש ,הרי מוכח שהיתה לפניו גירםא אחרת בתלמוד ,ושהוא באמת נזיר שש ,והביא כן בשם פירוש רבינו שלמה 3.ו א ם גירסת הר״א מן ה ה ר נכונה ,ה ר י היא מתאימה לגירםא שבתוספתא והיינו ,שאם א מ ר א ח ת )כלומר ,הריני נ ז י ר אחת ,כמפורש בירושלמי( ועוד ו כ ר נזיר ארבע, משום שאם א מ ר ״אחת״ נזיר אחת ,ואם הוסיף ״ועוד״ ,נזיר עוד אחת )וביחד שתים( ,ואם הוסיף ״ושוב״ נזיר כנגד מה ש כ ב ר נ ז ר ,והיינו :ארבע ,כ מ ו שרצו ל ו מ ר בבבלי ל ס י הגירםא שלנו, , וכמםקגא שם ,ל פ י גירםת הר״א מן ההר .ובירושלמי ש ם מוסיף :א ״ ר יוסי בי ר בון כחם ,שמנה כמותם שש עשרה. אומי .5ם י מ כ ו ם גזיר הריגי טטרגון ,ה ר י זה גזיר ארבע. כ״ה )״הריגי״( ב ד ובכי״ע .ובכי״ו :בטעות :ה ר י זה .ובירושלמי ס ״ א ה״ב ,ג״א ע״ב :כמוכוס )צ״ל: , , םומכוס(> טטרגון ארבע .ובבבלי ח ב ,ב ״ ב קס״ד בי :ת ״ ר הריגי גזיר ,סומכוס אומר הן אחת ו כ ר ,טטרגון ארבע5. ופירשו המפרשים לגבון שהכווגה למלה היווגית ,Ttrpkyuvosמרובע, והאומר הריגי גזיר מרובע ,גזיר ארבע. .6ד י ג י ן ,ה ר י ש ל ש . דריגון ,הרי שתים. וכע״ז בד. וכגראה שיש כאן תיקון סופרים ,שחשבו שהתנא מוגה ע ״ ס הסדר :ארבע ,שלש ,שתים .ובכי״ע :דרגון שלש טיגון שתים. ואין ל ד ע ת א ם ג ם ש ם שיבשו כגירםת ד וכי״ו ,וטעה הסופר וקרא דרגון )במקום דיגון( 6ו ״ ט י ג ו ך )במקום טריגון( ,א ו שצ״ל שם :טרגון )ואפשר שהוא דרגון הוא טרגון( שלש דיגון שתים .וכן בירושלמי הג״ל :טריגץ ג /דיגץ שתים .ובבבלי גזיר וב״ב הג״ל ע״ם הסדר: דיגון שתים ,טריגון שלש.ל ובבבלי כאן ושם הסמיכו לברייתא זו א ת התוספתא בגגעים ס ״ ו ה״ג». ופירושו ש ל טריגון ב ר ו ר והיינו משולש ) ,(rpiyuvosו א ם א מ ר הריני גזיר משולש ,גזיר שלש. ואשר לדיגון ה ר י בתוספתא גגעים המדובר הוא בבית דיגון ובוודאי פירושו ,•biyuvosב ע ל שתי זויות ,והייגו ב י ת הבגוי כחצי גורן עגולה ,שאין ל ו אלא שתי זויות .א ב ל בבבלי ב ״ ב הג״ל ) ל ע י ל שם( :ש נ ה ראשונה קורין ,hvybv6vy ,vזוג, ל ו ארכון ,שנייה ק ו ר ץ ל ו דיגץ וכר.״ ובנזיר אפשר שכווגתו: כלומר ,הריני נזיר כפול ,א ב ל ע ״ פ העניין כ א ן ) ו ב פ ר ט בבבלי :הן ,דיגון£ טריגון ,טטרגון פגטגון( משמע שמדברים כאן במלים המצייגות זויות גרידא. .7-6ה ר י ג י משפחות. גזיר אם לא אגלה משפחות ,יהא גזיר ,ו א ל יגלה , ב ת ס ״ ר ח ״ ב )ירושלים תפרח״י ,ע מ (51העירותי שנעלם ל פ י שעה מבעל ח ״ ד ו ב ע ל מצפה שמואל שברייתא ז ו הובאה בבבלי קידושץ ע ״ א א /ואח״כ מצאתי ש כ ב ר העירו ע ל כ ך הגר״י ש ו ר בספרו משנת ר ׳ יעקב ,עמי ,36ו ב ע ל דורות הראשונים .ו מ כ ו ל נ ו נ ע ל ם ש ב ע ל מצפה שמואל תיקן א ת עצמו ,ו כ ת ב בלוח השמטות והטעיות ,ם ״ ח ע״ב :״הריגי גזיר א ם ל א אגלה ועיין בחי׳ אגדות למהרש״א משפחות. צריך לציין בצדו שגמצא בקדושין ד ף ע ״ א א ׳ ״ . בקידושין. ונראה יותר שהכוונה היא שמוטב ל ו שיהא גזיר ,אעפ״י שבכגץ ד א הוא בוודאי מ נ ד ר י רשעים ,כססק ה ר ״ מ בסוף ה׳ נזירות !0,ו ל א יקיים א ת התנאי ,שהיה מ ב ט ל א ת נזירותו. 3במפרש שלפנינו ,ד״ה מהו דתימא ,םוכח שנרם כנירסא שלפנינו. * בהשמטת המלה .אומר׳ אחרי שם האוטר ,כטו שםצוי בירושלמי. « והסדר שם :א ח ת וכר ,שתים וכר ,שלש וכר ,חסש וכוי. • ע ל ה ח ל פ ת ירד ורי״ש ,עיין מ״ש בתוספת ראשונים ח״נ ,עם׳ ,124ועוד ,לעיל פסחים ,עט׳ 583 )בהערה( ,שם ,עם׳ ,607ועוד בכיס .ועיין גם להלן פ״ג הע׳ .7 ל והסדר בבבלי הוא :אחת ,שתים ,שלש ובו׳ ,ובתוספתא ובירושלסי ה ס ד ר הוא הפוך :ארבע, שלש ,שתים. 8במשנתנו שם רפי״ב ל א שנו א ל א בית עגול ,בית טרינון. <י והכוונה שם ל א נתבררה לי .ועיין במלונו של קרויס לסלים שאולות מלשון יון ,עמי .197 !0האוסר הריני נזיר אם אעשה כ ך וכך ,או אם ל א אעשה ,וכיוצא בזה ,הרי זה רשע וכוי. ו מ ר א ה שבא להוציא תנאי מעין תנאה של הילני המלכה ,עיין במשנתנו פינ ס״ו. , נזירות פ״א עמ 125-124 505 ועיין ב ה ו ש מ א אין כאן מ צ ו ה ל ה ש א ל ע ל גזירותו ,ש מ א י ג ל ה ל ח כ ם ב ש ע ת ש י ח פ ש ל ו פתח. , , גזירות ש ב ס ו ף ה ס פ ר מחגה ל ו י ה )על ה ש מ ח ו ת ל מ ה ר ״ מ מ ר ו ט נ ב ר ג ( ס ו ף סי׳ א /ו ל ה ל ן ש ם , סי כ״ד. .8-7 עשרה. הריגי גזיר כימות כשעות השבת כחדשי יום, הרי שגה, גזיר זה שתים ו כ ר .כ ל ו מ ר ,אין א נ ו א ו מ ר י ם ש כ ו ו ג ת ו ל י מ י ם ,ו ה י י נ ו ש י ה א גזיר ש נ י ם ע ש ר יום ,א ו ש ב ע ה ימים ,ואין כאן א ל א נ ז י ר ו ת א ח ת ש ל ש ל ש י ם יום )כדין ה א ו מ ר ה ר י נ י נ ז י ר יום אחד( ,א ל א א נ ו מ פ ר ש י ם כ ו ו נ ת ו ש מ ק ב ל ע ל י ו נ ז י ר י ו ת ה ר ב ה ש ל ש ל ש י ם יום כ ל אחת, כ מ נ י י ן ש ע ו ת היום )היום דווקא ,ו ל א הלילה( ,א ו כ מ נ י י ן ח ד ש י השנה ,א ו כ י מ ו ת ה ש ב ת ו כ ר . ו ע י י ן להלן בסמוך. . 1 0 —9ה ר י נ י נזריות, וכר. נזיר כמניין כימי ימות החמה, החמה. נזיר כימות שלש הלבנה, מאות וששים וחמש כמניין ימות הלבנה ב ד ו ב כ י ״ ע מ ו ס י ף א ח ר י ״ כ י מ י ה ח מ ה ״ :כ מ נ י ן י מ ו ת החמה ,וכן צ ״ ל לפניגו ,ד ו ג מ ת ה ס י פ א , )כימות הלבנה וכר(. , ועיין בבלי ח ב ,ערכין ט׳ ב /ו מ ״ ש במשנה למלך פ ״ ג מה׳ נזירות הי״ח. ו א ף כ א ן פ י ר ו ש ו ש א פ י ל ו א מ ר :כ י מ י החמה ,א ו כ י מ ו ת ה ל ב נ ה ,אין כ ו ו נ ת ו ל נ ז י ר ו ת א ח ת ש ל ש נ ה )עיין להלן ד ע ת רבי( ,א ל א ל ה ר ב ה נ ז י ר י ו ת כ מ נ י י ן י מ ו ת החמה. ואין ה ב ד ל בין ה א ו מ ר ״ כ י מ י ה ח מ ה ״ ובין ה א ו מ ר ״ כ מ נ י י ן י מ ו ת ה ח מ ה ״ ,וכן ב י מ י הלבנה. םפ״א :הריני נזיר ובמשנתנו כ מנין י מ ו ת ה ח מ ה מ ו נ ה נ ז י ר ו ת כ מ נ י י ן י מ ו ת החמה. ו ב מ ש נ י ו ת מ ט י פ ו ס א ״ י ) מ ש נ ה ש ב י ר ו ש ל מ י ,לו ,קויפמן ,פ ר מ ה ו ר מ ב ״ ם ( :כ מ נ י י ן י מ ו ת השנה. מונה נזירות כמניין ימות השנה ו א ף ב כ י ״ מ ש ל ה ב ב ל י :כ מ נ ץ י מ ר ה ח מ )ונמחק ״ ה ח מ ״ ( ה ש ר מ ו ר ו כ ר כ מ נ י ן י מ ר ה ש ר .ו ב י ר ו ש ל מ י ב ס ם ״ א ש ו א ל ע ל מ ש נ ת נ ו :מ ה נן קיימין ,א ם כ מ נ י י ן י מ ו ת ה ח מ ה ש ם ״ ה נ ז י ר י ו ת ,כ מ נ י י ן י מ ו ת החמה ,ו א ם כ מ נ י י ן י מ ו ת ה ל ב נ ה ו כ ר ,א ם כ מ נ י י ן ה ש נ ה צריכה. , ו מ ״ ש באורח ו ע י י ן ד ״ מ פ ״ ג מ ה נ ז י ר ו ת ה ״ ז ו ב נ ו ״ כ ש ם ,ו ב מ ש נ ה ל מ ל ך ה י ״ ח שם, מ י ש ו ר ח׳ ב׳!1. ו ת ״ ק כ א ן ס ו ב ר ש א פ י ל ו ל א ה ז כ י ר ״ כ מ נ י י ן ״ אין א נ ו א ו מ ר י ם ש כ ו ו נ ת ה נ ו ד ר ל ה י ו ת נ ז י ר ש נ ה א ח ת כ י מ ו ת החמה ,א ו כ י מ ו ת הלבנה ,א ל א ה ר י ה ו א נ ז י ר נ ז י ר י ו ת כ י מ ו ת ה ח מ ה ו כ ר ,ד ו ג מ ת ה ר י ש א )הריני נ ז י ר כ ש ע ו ת יום( .ו ה ט ע ם ה ו א ש א ם כ ו ו נ ת ו ל ה י ו ת נ ז י ר ש נ ה א ח ת ה י ה צ ר י ך ל ו מ ר ה ר י נ י נ ז י ר ש נ ת חמה ,א ו ש נ ת לבנה. ו כ ן ב ר י ש א ה י ה צ ר י ך ל ו מ ר ה ר י נ י נ ז י ר ש נ י ם ע ש ר יום, ש ב ע ה י מ י ם ו כ ר .ו ע י י ן בקרן א ו ר ה ח׳ ב /ד ״ ה ו ה נ ה ל מ א י . .12-11 כמניין אומ׳ ר׳ ימות עד החמה שיאמר וכר. נזיר הריני נזיריות ו כ ״ ה בד ,ו כ ע ״ ז ב ב ב ל י ח ׳ ב / כימות החמה, ו ב כ י ״ ע חסרים דברי רבי, ו כ נ ר א ה ש נ ש מ ט ו ש ם בט״ם .ו נ ח ל ק ו ה ר א ש ו נ י ם ב ד ע ת ר ב י בזמן ש ל א ה ז כ י ר נ ז י ר י ו ת ,א ל א א מ ר , ה ר י נ י נ ז י ר כ י מ ו ת החמה ,א ו כ מ נ י י ן י מ ו ת החמה. , ל ש י ט ת ה ר א ״ ש ) ח א ( ה ו א נ ז י ר ש נ ה אחת, , ו ל ש י ט ת ה ת ו ס פ ו ת )ח׳ ב /ד ״ ה ומי( ה ו א נ ז י ר ל י ו ם ) כ מ ש נ ת ג ו פ ״ א מ״ג(. ו ע י י ן גם ב מ י ו ח ס ל ר ש ״ י ח׳ ב׳ .ו כ נ ר א ה ש ר ב י ח ו ל ק א ף ע ל ה ר י ש א ) ה ר י נ י נ ז י ר כ ש ע ו ת היום( ,ו ב ר י ש א נ ז י ר ל ׳ יום .ו ע י י ן מ ״ ש ל ה ל ן ב ש י ט ת ה י ר ו ש ל מ י . .14-12 שמטה, פ״א ה״ב, ר הרי ג״א , יהודה זה ע״ב: גזיר הוסיף או׳ אמ׳ לעולם, ר , הריני ומגלח יהודה״ אם נזיר אחד אמר כהלקטי לשלשים כמלקטי קיץ, יום. קיץ !! השערתו ביחס לנירסת הרים במשנתנו אין לה יסוד בשום נוסח. !2כלומר ,ציון לתוספתא ,עיין םיש בתוספת ראשונים ה״ב ,עם׳ ,59שורה ובשבילי וכן בירושלמי וכשיבלי ,17-16 שמיטה ד״ה והדבר. , נזירות פ״א ע מ 125-124 506 , ש ב ר ק י ע ה ר י זה נ ז י ר ע ו ל ם ״ ומגלח א ח ד לשלשים יום .ו ב ב ב ל י ח׳ ב :מ י ובכוכבים , מנין ס ב ר ל ה )כלומר ,ר יהודה( כ ר ב י ,ו ה א תניא ר ׳ יהודה א ו מ ר הריני נ ז י ר הילקטי קיץ ו מ נ ץ שבלי שמיטה מונה נ ז י ר ו ת כ מ נ ץ הילקטי קיץ ו כ מ נ ץ שבלי שמיטה .מ נ ץ שאני .ו פ י ר ש , , במיוחס לרש״י :מונה כ מ נ ץ הילקטי קיץ ושבילי שמיטה .ויהא מגלח כ ל ל ו ל ל מ נ ץ הילקטי , ^ p קיץ ,כלומר ,ו א ם היו שם מ א ה הילקטץ מגלח מאה סעמים בסוף כ ל ל .א ב ל א ם ל א א מ ר הילקםי קיץ א ל א כהילקמי קיץ מונה נזירות א ר ו כ ה ש ל ש ל ש ת א ל ס י ם י ו ם )מאה סעמים ל ׳ יום(, , א ו ש ל מאה יום ,ע י ץ במיוחס ל ר ש ״ י ש ם )לסי נוסחת הריב׳ץ ,עיי״ש בגליץ א ו ת צ ( . ועp בתוספות ,פ ד ״ ה מונה. , , , ובסירוש ר ב י נ ו ע ז ר י א ל )שטמ״ק ח ב׳ ,ה ו צ ה ר ״ נ זק״ש ,ע מ ט״ז( :״מונה נזירות כ מ נ ץ בתוםסתא ת נ י ע ל ה ה ר י זה נ ז י ר הלקט. עולם״ ומגלח לשלשים יום .ואיירינן כ ג ץ ש א מ ר כ מ נ י ץ הלקטי קיץ ש ב כ ל יום )צ״ל :שבעולם( ,דאי ע ל ש ל ו ל ב ד קאמר ,א י ת ל י ה קיצותא, ונזיריות א ר י כ ו ת הד־ כ ד ל ע י ל ,מיהו יש ל ת pד מ נ ץ שאני וכו׳ ״ .והנה מתוך הירושלמי ב ר ו ר שאנו מ ד ב ר י ם ב ד ב ר ד ל י ת ל י ה קיצותא ,שהרי הזכירו ש ם גם כוכבים שברקיע ,ו ל א ע ו ד א ל א ש ב ץ בתוםסתא ו כ ץ בירושלמי ל א נ ז כ ר כאן ״ כ מ נ ץ ״ כ ל ל . ולהלן בסמוך נ ב א ר א ת שיטת הירושלמי שהיא שונה לגמרי משיטת הבבלי.״ , ו א ש ר לסירושן ש ל הילקטי קיץ ,ע י ץ מ ״ ש ל ע י ל ח ״ ב )מעשרות( ,ע מ ,709ד״ה והלקטיהן. , וביחס ל ש ב י ל י ) ש ב ל י ( שמיטה ,ע י ץ מ ״ ש ל ע י ל ח ״ ב )שביעית( ,ע מ ,581ו ב ה ע ר ו ת 35 ,34שם. .15-14 ומגלח כמלוא אחד חבית, ל ש ל ש י ם יום, וממלוא עד הקופה, הרי זה נזיר לעולם, ש י א מ ר ל ה ו ל כ ך .בכי״ע :מ ל א הבית ו מ ל א ״ הקוסה ו כ ר ע ד שיאמר ל כ ך נתכוונתי .ובד :ע ד שיאמר ל ו ל כ ך נ ת כ ו ו נ ת י ) ו ל ס נ י כן יש שם השממה(. ו ב ר ו ר שלסנינו ,וכן ב ד ו ב כ י ״ ע צ״ל :ל א ו ) א ו :לא( ל כ ך נתכוונתי ,כ מ ש נ ת מנחות פי״ג מ י ד . , ובירושלמי פ ״ א ה״ב ,נ ע״ב :דתנינן הריני נ ד ר מ ל א הבית ו כ ר ,ותני ע ל ה שהוא מגלח א ח ת לשלשים יום .והיא התוםסתא שלנו ,ע י ץ ע ל כ ״ ז להלן. ובמשנתנו ס ״ א מ״ה :הריני נ ז י ר מ ל א הבית ,א ו מ ל א ה ק ו פ ה ״ בודקץ אותו ,א ם א מ ר א ח ת גדולה נ ז ר ת י נזיר שלשים יום ,ו א ם א מ ר ס ת ם נ ז ר ת י ר ו א ץ א ת הקוסה כ א י ל ו היא מלאה ח ד ר ל , ו נ ז י ר כ ל ימיו. ובירושלמי ש ם )ס״א ה״ד ,נ ״ א ע״ג( :א ״ ר מגי מ ט י ל ץ אותו לחומרץ. בתחילה ר ו א ץ אותה כאילו מלאה אתרוגץ ,ו א ח ר כ ך דמונים ו כ ר ,ו א ח ר כ ך שומשמץ ,ואחר כ ך ח ר ד ל . , ו נ ר א ה בסירושו ש ר מ נ י מחדש שמשנתנו אינה שוגה ש ת י מ ד ו ת גרידא ,והיינו :א ו א ח ת גדולה, א ו ח ר ד ל ,א ל א כ מ ה מ ד ו ת בנתים ,ו א ם הוא א ו מ ר ש ל א נ ת כ pל א ח ת גדולה ,א ב ל ג ם ל א ל ח ר ד ל , ב ו ד ק ץ אותו מן ה ק ל א ל החמור ,ו א ם א ו מ ר p wל ס י ר ו ת גדולים דווקא ר ו א ץ א ת החבית ,א ו א ת הקוסה ,כ א י ל ו מ ל א ה אתרוגץ ,א ו קישואץ ,ו א ם הוא א ו מ ר ש ל א כ י ו ץ ל ס י ר ו ת קטנים ,ר ו א ץ אותה כ א י ל ו היא מ ל א ה דמונים ו כ ר ,א ב ל א ם הוא א ו מ ר ס ת ם נזדתי ,ו ל א היה א י כ ס ת ל י א ם הקופה מלאה ח ר ד ל ה ר י הוא נ ז י ר כ ל ימיו ,ע י ץ בס״מ .ו כ ן הסירוש ג ם בתוםסתא כאן ש א ם א מ ר ס ת ם נ ז ר ת י הוא נ ז י ר לעולם ,משום שאנו רואים א ת החבית כ א י ל ו מ ל א ה ח ר ד ל ,ע ד ש י א מ ר ל א ״ ועיין ס״ש להלן ,שו׳ ,20-18ע ל ה ה ב ד ל בין .ה ר י זה מיד לעולם״ )לפי נירסת התוספתא בנוסחאוח שלנו( ובין ״הרי זה נזיר עולם״ )לפי הירושלמי וגידפת רבינו עזריאל בתוספתא כאן(. «» עיין לעיל ,העי .13 ו ע י י ן להלן ,העי .25 •» ואף לפנינו צ״ל :וכיםלוא )במקום :וסטלוא( הקופה. ה ב י ת וסלא ק ו פ ה וכר ,ויש נורסין מ ל א ח ב י ת ,מלא ״ ב מ א י ר י שם :ס ל א ה ק פ ה וכוי ,נראה יותר לנרוס ח ב י ת שהיא דומיא דקפה .וכן ס ט ה שהקשו ט ס י )ח׳ א׳( נחזיה כאילו ס ל א ה קשואים ,ואם אתה נורס בית ,אף הקשואים שהבית פ ת ם ל א םהם מן הסתם הם יוחד מכדי חייו .ועיין ערוך ע ר ך פונדק ב ׳ ע ש ם הירושלסי(. 1 8 נזירות פ״א עמ׳ 125 507 ל כ ך נתכוונתי ,ואם הוא אומר שכיוון לאחת גדולה ,נזיר ל׳ יום ,ואם לפירות גדולים דווקא, רואין אותה כאילו היא מלאה א ת ר ו ג י ן ) א ו קישואין( ,ואינו נזיר לעולם. , , , ובבבלי ח א העמיד חזקיה את משנתנו כ ר שמעון הסובר שאדם מכניס את עצמו ל ד ב ר שםפיקו חמור מוודאו ,ור׳ יוחנן העמידה אפי׳ כר׳ יהודה ,ומשום שכבר נ ח ת לנזירות ומספק אינו יורד ממנה ,עיי״ש .א ב ל בירושלמי שיטה אחרת לגמרי בפירושי המשניות שבפירקין .וכן אמרו שם )פ״א ה״ב ,נ׳ ע״ב( ע ל מ ש נ ת נ ו ) פ ״ א מ״ב :נזיר עולם הכביד שערו מיקל בתער( :מן הכא!8 הכביד שערו רבי ,ד מ ר ר׳ ירמיה משום ר ׳ אימי דברי רבי ,נזיר עולם מגלח אחד לשנים עשר חדש ,דברי חכמים ,פעמים שהוא מגלח אחת לשלשים יום ,פעמים שהוא מגלח אחת לי״ב חדש. ופירושו שדווקא לרבי אין נזיר עולם אלא אחד ,והוא שמגלח אחת לי״ב חדש ,א ב ל ל ד ב ר י חכמים פעמים שהוא מגלח אחת לשלשים יום ואף הוא נזיר עולם ,ואינו ב כ ל ל הכביד שערו מיקל בתער. והביא הירושלמי ראייה ממשנתנו )פ״א מ״ד(] :מתניתא[ אמרה כן ,הריני נזיר כ ש ע ר ראשי ,ו כ ע פ ר הארץ ,וכחול הים ,הרי זה נזיר עולם ,ומגלח אחת לשלשים יום .ר ב י אומר אין זה מגלח אחת לשלשים יום א ל א א ח ת ל י ״ ב ח ד ש9,׳ ואי זהו שמגלח אחת לשלשים יום, האומר הרי עלי נזירות כ ש ע ר ו ת ראשי וכו׳ .ומכאן ראייה שלחכמים יש נזיר עולם שמגלח אחת לשלשים יו 20.ודחה ר׳ זעירא ראייה זו ,וטוען שאם א מ ר ״מלא שערי״ כולם מודים שמגלח ם אחת לי״ב חדש 21 ,ואם א מ ר בפירוש ״כמניין שערות ראשי״ כולם מודים שמגלח אחת לשלשים יום ,״אלא כי נן קיימין באומר כשיער ,ר ב י אומר מלא ראשי ,ורבנין אמרין כאומר כמיניין שערות ראשי״ 22.ולפי זה כ ל המחלוקת היא בפירוש ד ב ר י הנודר ,והחכמים שסוברים שהוא מגלח אחת לשלשים יום הוא משום שקיבל עליו הרבה מ י ר י ו ת כ ש ע ר ראשו ,ונזיר עולם פירושו נזיר ל כ ל ימי חייו ,כשיטת ר ב י באומר מפורש הרי ע ל י מ י ר י ו ת כ ש ע ר ראשי ,א ב ל עדיין לא שמענו שבנזיר עולם ממש סוברים החכמים שפעמים מגלח אחת לשלשים יום. וממשיך הירושלמי :ועוד מן הדא ,הוסיף ר׳ יודה אם א מ ר כמלקטי קייץ וכו׳ הרי זה נזיר עולם ,ומגלח אחת לשלשים יום. , אין תימר ר יהודה כרבנין ,כ ר ב י הוא ,הוסיף ר ׳ יהודה אבשלום נזיר עולם הוה ,ומגלח אחת לשנים ע ש ר חדש .והירושלמי מביא ראייה מן התוספתא סוטה פ״ג הט״ץ 23שר׳ יהודה סובר כ ר ב י שנזיר עולם מגלח אחת לי״ב חדש 24,ומ״מ הוא סובר «< צ״ל :ת נ א ,כמו שהגיה בס׳ ניר. !9המלים .אלא אחת לי״ב חדש״ הן הוספת פירוש של הירושלמי למשנה ,והוא שלא כשיטת המיוחס לרש״י ,ועיין במהי׳פ ,סד־׳ה הוסיף ,ובשי״ק ,ד״ה דברי ר׳ .ועיין נם בפירוש הרא״ש ח׳ א׳, ח׳ ב׳ ,ובירושלמי מפורש שלא כדבריו. 2 0הירושלמי ל א כיוון למחלוקת התנאים שבתוספתא סוטה פ״נ הט״ז והובאה בבבלי כאן ה׳ א׳ שהרי הוא אומד מפורש שאותו תנא סובר שנזיר עולם מנלח אחת לי״ב חודש ופעמים שהוא מנלח אהת לשלשים יום ,ואף הוא נזיר עולם. 21כמו שהגיהו בד׳ חדשים .ובד״ו טעות ברורה ,וצ״ל שם להפך. 2׳־ מה שכתוב בירושלמי אח״כ בסמוך .וכאן למה אין האיש נודר שאינו אלא כמזח עצמו מן האיסורין" נראה שנכנס מן הנליון שלא במקומו ,ומקומו הנכון הוא לעיל שם :נדרים חלין על איסורין, ואין שבועות חלות על האיסורין ]וכאן למה אין האיש נודר שאינו אלא כמזרז עצמו מן האיסורין[. כלומר ,וכאן באומר הריני )עיין מ״ש ר׳ מרדכי הלוי במאירי ד׳ ליוורנו פ״ז ע״ד ואילך .ולהלן שם פ״ח רע׳׳ד הביא גירסת כ״י רבנן קמאי :ה נ ו ד ר ( מיין )לפנינו בטעות :מיץ ,ונתחברו היו״ד והנו״ן הסופית לצד׳׳י סופית ,וצ״ל מיין ,כמו שהוא ברמב׳׳ן ,כ״י הנ״ל ועוד( של ערלה למה לא אמר כלום, והרי נדרים חלין ע ל האיסורין? ותירצו :שאינו אלא כמזרז עצמו מן האיסורין ,עיין היטב בירושלמי שבועות פ״נ סהי״א ,ל״ה ע׳א ,ושם פ״ה ה״ג ,ל־ו ע״ב .ופירוש המפרשים דחוק מאד .ועיין בשערי תורת א״י שהניה כע״ז. 23עיין ס״ש בתס״ר במקומו שם ,עמ׳ .59ויש להוסיף תוספות זבחים קי״ז רע״ב. 2 4כפירושו הנכון של הרידב״ז כאן במקומו. נזירות פ״א עמי 125 508 , שהאומר כמלקטי קיץ ו כ ו ,הרי הוא גזיר עולם ומגלח אחת לשלשים יום ,הרי ל ך שאף לשיטת ר ב י פעמים וגזיר עולם מגלח א ח ת לשלשים יום ,ובהכרח עליגו לומר ,שבאומר הריגי גזיר , כמלקטי קיץ 25ו כ ו הוא גזיר כ ל ימי חייו משום שחלו עליו גזירות הרבה אחת א ח ר השגיה ,ואיגו גזיר עולם ממש. ומסיק הירושלמי :ויידא אמרה ע ל רבגין שהוא מגלח א ח ת לשלשים יום ,הדא היא דתגינן הריגי גזיר מ ל א הבית או מ ל א הקופה בודקין אותו .ותגי עלה שהוא מגלח אחת לשלשים יום. והיא התוספתא שלנו כאן. והירושלמי מביא ממגה ראייה שלחכמים פעמים וגזיר עולם מגלח ,, פ ע ם לשלשים יום ,שהרי כאן א מ ר בפירוש ״ מ ל א ה ב י ת )״והא א מ ר שהוא מגלח א ח ד ל י ״ ב חדש״, כלומר ,באומר ״ מ ל א שערי״( ומכל מקום מגלח א ח ת לשלשים יום ,ונמצאנו אומרים שגזיר עולם ממש פעמים מגלח א ח ת ל י ״ ב חודש ופעמים מגלח א ח ת לשלשים י ו ם ,״ ו א ף הוא גזיר עולם, , , ואינו נזיר גזיריות .ועיין ב פ י הגצי״ב ל ס פ ר י גשא ,ע מ קט״ז ואילך ,בהגה״ה .וצ״ע. , ובספרי זומא נשא ,ע מ :247כן יעשה ע ל ת ו ר ת נזרו ,זה הנודר בנזירות כ ח ו ל הים, שבכל ש ר ו צ ה ל ה ק ל מראשו יקל .י כ ו ל האומר הרי ע ל י נזירות )צ״ל :נזיריות ,כ מ ו שעה שהגיה הרח״ש הורוביץ( כן ,א מ ר ת ל א אמרתי א ל א כן יעשה ע ל ת ו ר ת נזרו .ויפה פירש הרח״ש הורוביץ שהברייתא היא כ ר ב י במשגתגו )ם״א מ״ד( ,ובראשוגה הוא גזיר עולם שמגלח אחת , , לשנים ע ש ר חודש ובשניה הוא נזיר גזיריות .ומשמע כאן כשיטת הרא״ש שכתב )בפירושו ח א ( , , לעניין נזיר עולם :ואם ר צ ה איגו מגלח,ל־ ואינו מביא קרבן ,והעיר ע ל כ ך בקרן אורה ח ב ,ד״ה , והנה .ועיין להלן ב פ י הרא״ש שם. .16-15 זה גזיר הריני לעולם, כשער נזיר ומגלח אחד ראשי, כעפר ל ש ל ש י ם יום. הארץ, כ ח ו ל הים, הרי וכ״ה בד ,והיא פיםקא ממשנתנו פ ״ א מ״ד .ובכי״ע :וכן הוא אומ׳ הריגי גזיר כ ש ע ר ראשי ו כ ע פ ר וכחול הים .והשאר ח ס ר שם. .17-16ר ׳ עולם. אומי אין זה , מגלח אחד ל ש ל ש י ם יום, שאין זה , וכ״ה בד .ובכי״ע :ר א ו מ אין זה מגלח אחד לשלשים יום ש ז ה גזיר נזיר ל ע ו ל ם28. ובמשגתגו הג״ל :ר ב י אומר אין זה מגלח א ח ת לשלשים יום .ונמצא ש כ ל הברייתא כאן ל א באה א ל א להוסיף טעמו ש ל רבי .והנכון הוא כגירסת כי״ו וד ,ופירושה :שאין זה ,כלומר ,המגלח אחד לשלשים ,גזיר עולם ,ואין גזיר עולם א ל א המגלח א ח ת לשנים ע ש ר חודש ,עיין בירושלמי פ ״ א ה״ב ,נ ״ א ע״ב ,שהעתקנו לעיל ,שורה ,15-14ד ״ ה ובבבלי. .18-17 זה הריני נ ז י ר ע ו ל ם. נזיר מיכן ועד הארץ עד ה ת ה ו ם ,מן לרקיע, הרי בכי״ע ,מיכן ו ע ד הרקיע ,אפילו מיכן ו ע ד ס ו ף העולם ,נזיר ש ל ש י ם29 , י ו ם .וכן במשנתגו פ ״ א מ״ג :א מ ר הריגי גזיר א ח ת גדולה ו כ ו ,אפילו מכאן ו ע ד ס ו ף העולם, 25בתוספתא לעיל מפורש :הריני נזיר כהלקטי קיץ וכוי ,ולא נזכרו שם ל א .מיריות׳ ולא .כמניין' הלקטי קיץ וכוי .והירושלמי סובר שבדברים מובדלים ומורחקים זה מזה דוסיא דהלקטי קיץ ושיבלי שמיטה וכוכבים ברקיע אין צורך לומר ל א .נזיריות׳ ולא .כמניין׳ ,שהרי אינם גוש אחד ואינם דבוקים א ח ד לשני ,מה שאין כן שער הראש ועפר הארץ וחול היום שהם סמוכים א ח ד לשני, וכן ימות החמה וימות הלבנה .ועיין בבלי ז׳ אי .ובבבלי ח׳ ב׳ שיטה אחרת. 26 ו ע י י ן במאירי למשנתנו ,ד״ה הריני נזיר מ ל א חבית ,שכתב שמנלח א ח ת לייב חדש )והוא מפני שפסקו כרבי .ועיין נם בפיה״ם להרים שם( .שהכלי מצרפן׳. ל ג ובצפנת פענח פ״נ םה׳ נזירות הי״ב הבין כן ש את לשון הרים שם .ועיין בפיה״ם להרים פ״א מ״ב .ועיין מ״ש להלן ספ״ד בשם ספרי זוטא. 2 8 לנירסא זו פירושו :שזה )כלומר ,המנלח כ ל ימיו א ח ד לשלשים יום( הוא נזיר ל ע ו ל ם , ולא נזיר עולם .והוא ע״פ ה ב ב ל י ז׳ א' ,ח׳ בי .ואין זו שיטת התוספתא ,עיין מיש להלן בפנים, שוי .20—18 2 9 אצל צוקרםנדל בטעות :לשלשים .ובשרידי אותיות של קנ״נ :ש ל . . . , נזירות פ״א ע מ 125 נזיר , שלשים יום. , ואמרו בבבלי ז א 509 שכוונתו ״אריכא ל י ה ד א מילתא כמכאן ו ע ד סוף העולם״. ולפ״ז א ף ״מיכן ועד ו פ י ר ש ו הראשונים<> 3ש ע ד ס ו ף ה ע ו ל ם י ש ל ו ק י צ ו ת א ,ו ה ו א ח מ ש מ א ו ת ש נ ה . ה ת ה ו ם ״ ו כ ן ״ מ ן ה א ר ץ ע ד ל ר ק י ע ״ י ש ל ו קיצותא 31,ו א י ן ה ב ד ל ב י ן ״ מ כ א ן ו ע ד ס ו ף ה ע ו ל ם ״ ו ב י ן ״מיכן ו ע ד התהום ,מיכן ו ע ד הרקיע״. ברם קרוב לוודאי שיטת שהרי גדולה״ שגירםת משנתנו הנ״ל, כי״ע תוקנה ע ״ פ והנכון כלפנינו וכבדפוסים, , הירושלמי)פ״א ה״ג ,נ ״ א ע״ג( שלפיכך אינו נזיר א ל א ל יום משום שאמר ״אחת )״שנייא ה י א ד מ ר אחת״( ,והוא כתירוץ ר ב א בבבלי ד א /וממילא בנידון שלנו ש ל א א מ ר גזיר ״אחת״ ,ה ר י ז ה גזיר עולם ,עיין בתוספות ד א /ד ״ ה ואמאי. הריני ובד כאן: לקרוא :ו ע ד ה ת ח ו ׳ . ל ה ל ן פ ״ ו ,ש ר .42 ה ר י נ י מ א ה נ ז י ר ש נ ה , בפ״ג מה׳ גזירות הי״א. א ו י מ י , כ ל מ א ת י ם ה ר י נ י ש נ ה , נ ז י ר א י ן ז ה ל ע ו ל ם , נ ז י ר אין זה נזיר עולם ,א ל א נזיר לעולם. ו ה י ר ו ש ל מ י ובין הבבלי, נ ז י ר ז ה הר״מ וכן פסק ובירושלמי)פ״א סה״ד, , ועיין בכ״מ. ת ״ ר הריני נזיר כ ל ימי ,הריני נזיר עולם ,ה ר י זה נזיר עולם. ה ר י ע ו ל ם . ובהשגות שם :״זו הגרסא כ ך מצאתי בתוספתא נ ״ א ע״ג( ,א ב ל בגמרא שלנו אינה כן ,והיא מבולבלת מאד״. התוספתא בכי״ו כאן ה ת ח ו ם . .20-18 ע ו ל ם . מכאן ו ע ד ועיין מ ״ ש ואף אפשר ובבבלי ז׳ א /ח׳ ב : אפילו מאה ש נ ה אפילו א ל ף שנים ו כ ב ר הוכיח לנכון באורח מישור ס ם ״ א שאין ש ו ם ה ב ד ל בין והבבלי הוסיף כתוספת ביאור ש א ם ק ב ע זמן קצוב לנזירותו )נתן תקוה לנזירותו ,בלשון הירושלמי( אינו נזיר עולם שיגלח א ח ת לי״ב חודש ,א ל א נזיר נזירות א ח ת ארוכה לעולם. .20כ ש ם ו ע י י ן מ ״ ש ה נ צ י ״ ב ה נ ״ ל ) ל ע י ל ,ע מ ׳ ,508ם ד ״ ה ו מ ס י ק ( . ש כ נ ו י י נ ז י ר ו ת ירושלמי פ ״ א ה״ב ,נ״א ע״ב. כ נ ז י ר ו ת , ופירשו שם: שמשוך, כ ך כ נ ו י י שמשור, ש מ ש ו ן שמשוץ. כ ש מ ש ו ן . מ״ב: ובמשנתנו פ ״ א הריני כשמשון כבן מנוח )במשנה שבירושלמי ובכ״י פרמה :כשמשון בן מנוח( כבעל דלילה ,כמי שעקר ובבבלי ש ם )ד׳ א׳( :למה דלתות עזה ,כ מ י שנקרו פלשתים א ת עיניו ה ר י זה נזיר שמשון. ל י למיתני כ ל הלין. ומלשון זו וכו׳. בתוספות ,ד ״ ה מה , צריכי ,ד א י א מ ר הריני כשמשון הוה אמינא שמשון אחרינא ,ק מ ״ ל כבן מנוח בוודאי מוכח ש א ם א מ ר , כשמשון ,ב פ י הרא״ש ,בפי , שמשון אינו לחוד מספיק, עיין במיוחס לרש״י, ה ר ״ א מן ה ה ר ובפי׳ רבינו עזריאל ,א ב ל ה ר ״ מ בפ״ג נזירות הי״ד והט״ו פ ס ק שכשמשון לחוד מספיק ,וכן פ ס ק במאירי למשנתנו ,ותמה ע ל גירםת ש ל ג ו ו פ י ר ו ש י ה ר א ש ו ג י ם ,ו ה ס י ק :ו א י ן ג ו ר ם י ן ק מ ״ ל כ ב ן מנוח 32,א ל א ק מ ״ ל ס ת מ א ,כ ל ו מ ר הגמרא ק מ ״ ל ד א י א מ ר כשמשון לחודיה םאגי ו כ ר ,עיי״ש. שהביא א ת שיטת גדולי האחרונים. , ששער ועיין מ ה שהאריך ב ז ה באורח מישור ד , א , א ב ל ח כ ם עדיף מנביא ,והוא זקן זקני הגאון ב ע ל ק ר ן אורה, , מ ד ע ת ו ) ד ׳ א ,ד ״ ה מ ת נ י הריגי כשמשון( ,וכיוון לגירםת המאירי בגמרא ,והביא ראייה מן התוספתא כאן והירושלמי ש מ ש מ ע מ ה ם שכינויי שמשון לחוד מספיקים ,ומכל ש כ ן לעיקר השם, עיי״ש. שרית ועיין מ ״ ש ב מ ע ש ה ר ק ח ע ל ה ר ״ מ ה נ ״ ל פ ״ ג הס״ו. הרלב״ח סי , ועיין ש ו ״ ת ר ״ א מזרחי ס י , נ״א, , נ ״ ו ) ב ש ם אביו( ,ש ו ״ ת מ ה ר ״ י ב י ר ב ס י ל ״ ז ,מ ה ר י ״ ט ח ״ א ס י ׳ ק ל ״ ד ,ש ר ׳ ת , מהר״י אבן ל ב כ ל ל ש ש י ס י מ ״ ב )בד״ר( ועוד א צ ל כ מ ה מגדולי האחרונים. ובר״מ ש ם המ״ז פסק :לפיכך האומר כשמואל הרמתי ,כבן חנה ,כבן אלקנה ,כ מ י ששםף 30ע י י ן ת ו ס פ ו ת ז׳ א ׳ ,ד ״ ה ו א ס א י ,ז׳ ב ׳ ,ד ״ ה ו ל י ה ו י ,פ י ׳ ה ר א ״ ש ז' א ' ב ש ם .י ש מ פ ר ש י ם ״ . 31ע י י ן י ר ו ש ל מ י ב ר כ ו ת פ ״ א ה ״ א ,ב ׳ ס ע ״ ג ,ו ם ק ב י ל ו ת ב ס ד ר ש ו ת ,ש ם פ ״ ט ה ״ א ,י״ג ע י א ,ו ב ב ל י פ ס ח י ם צ ״ ד ב׳. 3 2ב פ י ר ו ש ה ר ״ א ס ן ה ה ר ,ע מ ׳ ר ׳ ,ה ב י א א ת ה פ י ר ו ש ש צ ר י ך לציין א ת שמשון ב כ ל תאריו כ ד י ל ה י ו ת נזיר שמשון ,ו ה ו ס י ף :כ ך ה ו א ה פ י ר ו ש ש י ד ע נם ע ל נירסא )או הנהה( א ח ר ת . ל פ י ה נ י ר ס א ה נ מ צ א ת ב ס פ ר י ם . וכנראה, , נזירות פ״א ע מ 125 510 א ת אגג בגלגל וכיוצא ב א ל ו ה ר י זה נ ז י ר עולם .ובמאירי למשנתנו ה נ ״ ל הביא כן כ ש ם המערב. ואינו בירושלמי שלפנינו. .22-21ר ׳ עצמו אמ׳ תלמוד יהודה ניטמא אומ׳ למתים. , ר שמשון נזיר אומ׳ שמעון מטמא האומ , למתים, הריני ששמשון כשמשון לא כ ל ו ם ו כ ו /ירושלמי פ ״ א םה״ב ,נ ״ א םע״ב ,ב ב ל י ד׳ ב׳ **.ובמשנתנו פ ״ א מ״ב :נ ז י ר , , , שמשון ו כ ו /ו א ם נטמא אינו מביא קרבן טומאה .והעמידוה בבבלי ד ב כ ר יהודה ,והוא ה ד ץ שמטמא לכתחילה ,א ל א נקטו ״ואם נטמא״ א ג ב נזיר ע ו ל ם ששנו בו :ואם נטמא מביא קרבן טומאה .וכן פ י ר ש ו המפרשים א ת הירושלמי הנ״ל :ל א א מ ר א ל א אינו מביא קרבן טומאה ,הא , , ל ל ק ו ת לוקה ,כלומר ,בתמיה .ותירצו מתני׳ ד ר יודה ,דתני בשם ר יודה ו כ ר .ויותר נ ״ ל שצ״ל: , מ ת נ י דנלא ט ר ׳ יודה ו כ ר . , ו ע י ץ מ ״ ש להלן ,עמ׳ ,537הערה .33והסיקו ב ב ב ל י ד ב׳ ש א ץ ראייה מן הכתובים ששמשץ עצמו היה מיטמא למתים ,א ל א שכן הוא ג מ ר א ) ק ב ל ה ( בידינו בפירוש הכתובים ,ע י ץ תוססות שם ,ד ״ ה א ל א גמרא. , , ועיין ר ״ מ פ ״ ג מ ה נזירות הי״ג ,ובםיה״מ כאן, , , ו ב ק ק א ו ר ה ד ב /ד ״ ה ובאמת .ועיין בבבלי ד ב מה שהאריכו בשיטת ר ׳ שמעץ ,ומה שהאריך , באורח מישור ד ב׳ ,ד״ה דע ,ואילך ,ובסוף ד ב ר י ו שם ,ד״ה שוב ראיתי בירושלמי. .23נ ז י ר ו ת בארץ נוהגת ובחוצה לארץ. סיה״מ ל ה ר ״ מ םס״ג ,נימוקי , , ר ב י נ ו ע ז ר י א ל בשטמ״ק מ ״ ו ב ,ד ״ ה א י ת )בשם ר ב י נ ו נתנאל( ,כ ס ו ״ ס ס״י ,ע מ קם״ג .ובם׳ , , המצות ל ר ב חסץ ,ה ו צ הלסר ,ע מ :255ומצות הנזיר אינה חובה בזמן מ ה ,וראיה ל ז ה ד ב ר י ר ב ו ת י נ ו )ס״ה מ ״ ח נ ז י ר ע ד ש ל א ח ר ב ב י ת המקדש נזיר ,משחרב ב י ת המקדש אינו נזיר. ובפיה״מ ל ה ר ״ מ ה נ ״ ל כתב :הנזירות אי א פ ש ר ב ח ק ל א pמפני הטומאה ,ומה שאמרו בתוםסתא שהנזירות נוהגת ב א pובחו״ל ,ר ״ ל ש כ ל מי שחייב עצמו נזירות ב ח ״ ל נתחייב בזה ע ל צ ד הקנס, ל פ י כ ך יעלה לא״י ויתחייב ש ם בנזירות ו כ ר ,וכע״ז כ ת ב בסיה״מ ל ע ד י ו ת ס ״ ד מי״א. ועיץ , בחיבורו ס ״ ב מ ה נ ז י ר ו ת הכ״א ,ו ב כ ״ מ שם .ומשמע מ ל ש ץ ה ר ״ מ ש א ץ נזירות נוהגת ב ח ו ״ ל עצמה כ ל ל ,ו ע י ץ מ ״ ש ב ק ק א ו ר ה י ״ ט ב /ד ״ ה א ב ל ,ובמרומי שדה שם .ו כ ב ר כ ת ב הד״מ , באיגרתו ) ה ו צ בנעט ,עמי (58שטעה בסיה״מ בכ״מ ,משום שנמשך א ח ר ר ב pnבםה״מ. והסירוש הסשוט הוא ב ק ק אורה מ ״ ו םע״א ,ד ״ ה שוב ,והיינו שברייתא זו והברייתות שלהלן מבארות שנזירות ח ל ה א ף בתנאים ש א ץ הנוזר י כ ו ל לקיים א ת כ ל דיני נ ז י ר ו ת כהלכה, ו א ץ א נ ו אומרים ש ב כ ג ץ ד א שמתחילת נזירותו ל א היה י כ ו ל לקיים דיני נזירות א ץ היא ח ל ה כ ל ל . ו מ י ש נ ז ר ב ח ו ״ ל אעס״י שאינו י כ ו ל לקיים ש ם ה ק ר ב ת הקרבנות מ״מ ח ל ה הנזירות 34,ו א ס ו ר בתגלחת ובשתיית י ץ ולהטמא למתים ,ו כ ל דקדוקי נ ז י ר ו ת עליו ,ע pר ״ מ סס״ב מה׳ נזירות. ו ע י ץ מ ״ ש להלן בסמוך .ו ע י ץ םסרי זוטא ,עמ׳ .241 ושמא היתה ב מ ש נ ת ו ש ל מ ס ד ר התוםסתא בםס״א כאן משנה ו׳ ש ל ס ״ נ שלנו ,והיינו מ ח ל ו ק ת ב״ש וב״ה ב ע נ י ץ מי ש נ ז ר ב ח ו ״ ל ו ע ל ה ל א ^ ו ד ב ר י ר ׳ יהודה שם ,ו ל ה נסמכה הברייתא שלנו ,ו ב ה מודים ב ״ ש וב״ה שיש ל ו תקנה בעלייה ל א ^ מ ה ש א ץ pב נ ז י ר ממורט, ע י ץ להלן שורה ,25ד ״ ה המורט. .25-23ב י ן את שער ראש שנ׳ונתן על לו שיש נזרו. כפי שער בין הנזיר. ובין שישלו שאין כפים לו שער, ובין שאין אע״ס לו שנ׳ כפים, ולקח אע״פ ו כ ״ ה בד .ופירושו שנזירות נוהגת וחלה ע ל נ ז י ר ב ץ שיש 33בבבלי הנירסא בדברי ר״ש היא :האומר נ ז י ר ש מ ש ו ן וכוי )שלא כתוספתא וירושלמי .הרעי כ ש מ ש ו ן ״ ( .ועיין פ״ש בצפנת פענח פ״א סה׳ נזירוח היא ולהלן שם ה״ט ,ופ״ג סהייר. >» א ב ל אינה עולה ל ו אפילו לפני שגזרו ע ל טומאת א pהעטים ,עיין בבלי תמורה י״ד ב', ל פ י שטםיק שם אוח י״ד ,ומיוחס לרבינו גרשום שם .ועיין במשך חכםה להנרם״ש נשא ,ק״ל רע״נ .ועיין היטב ל ה ל ן פ ר ה פ״ג ה״ה ,ומשמע שלחכסים היא מידה עחיקה מאד. • , נזירות פ״א ע מ 125 ל ו ש ע ר ו כ ד ובין ש י ש לו כ פ י ם ובין שאין ל ו ו כ ד . יהיה, למה נאמר ,לפי שהוא אומר גדל פרע 511 , ו ב ס פ ר י נ ש א פ י ׳ כ ״ ה ,ע מ :31 ראשו, שער ש ע ר )שתנהוג ב ו ק ד ו ש ת שער( 35,מי שאין ל ו ש ע ר מנין ,ת ״ ל , ר ׳ י א ש י ה .ר יונתן א ו מ ר א י נ ו צ ר י ך ,ש ה ר י כ ב ר נ א מ ר כי נזר קדוש אין ל י א ל א מי ש י ש לו יהיה קדוש אלהיו על מ״מ ,דברי ראשו, בין ש י ש לו ש ע ר ,בין ש א י ן לו ש ע ר ו כ ד .ה ר י לך מ פ ו ר ש ש ה נ י ד ו ן הוא שגם נ ז י ר שאין ל ו ש ע ר הוא ואין מ ד ב ר י ם כאן כ ל ל ב ת ג ל ח ת ו ו ב ת נ ו פ ת הקרבנות, ב ק ד ו ש ת ו ,ו כ ל ד ק ד ו ק י נ ז י ר ו ת חלין עליו. ו ע י י ן ס פ ר י זוטא ,ס ו ף ע מ ׳ .241 וכן ב ב ב ל י מ ״ ו ר ע ״ ב :ו מ י מ ע כ ב א )כלומר ,תנופה( ,ו ה ת נ י א תורת זאת ה נ ז י ר ,בין ש י ש לו כ פ י ם בין ש א י ן לו כ פ י ם )וסבר ה ת ל מ ו ד ש א ם ת נ ו פ ה מ ע כ ב ת ,ה ר י ל א ת ח ו ל ע ל י ו נ ז י ר ו ת כ ל ל א ם אין ל ו כפים ,כיוון ד א י נ ו ר א ו י ל ק י י ם מ צ ו ה ה מ ע כ ב ת בו( .ו ד ח ה ה ת ל מ ו ד :ו א ל א הא ד ת נ י א תורת זאת הנזיר בין ש י ש לו ש ע ר בין ש א י ן ל ו ש ע ר ,ה ״ נ ד ל א מ ע כ ב א ,ו ה ת נ י א נ ז י ר ממורט ב ״ ש אומרים אינו צריך להעביר תער על ראשו וכד ,מאי אינו צריך לבית שמאי אינו צ ר י ך ,אין ל ו תקנה ו כ ד .כ ל ו מ ר ,ה ר י מ ב ר י י ת א זו מ ו כ ח ש א פ י ל ו ב ד ב ר ה מ ע כ ב )כגון נ ז י ר מ מ ו ר ט ל ב ״ ש ( נ ז י ר ו ת ח ל ה ע ל י ו ,ו א פ י ל ו אין לו ש ע ר )ואף ב ״ ש ל א חלקו ע ל ב ר י י ת א זו .כ פ י ש מ ו כ ח ב ת ו ס פ ת א כאן( ,ו מ מ י ל א א ף ב ב ר י י ת א ה ר א ש ו נ ה ה פ י ר ו ש כן ש נ ז י ר ו ת ח ל ה א ף ע ל נ ז י ר ש א י ן ל ו כפים ,א ף אם נאמר שהתנופה מעכבת. כן פ י ר ש בקרן א ו ר ה שם ,ו ה ר א ש ו נ י ם ז ״ ל נ ד ח ק ו ש ם בסוגיין מאד .ו ע י י ״ ש בקרן א ו ר ה ש פ י ר ש גם א ת ה ל י ש נ א א ח ר י נ א ש ב ב ב ל י ש ם . ובכי״ע להלכות. ה ס ד ר הפוך ו ח ס ר ו ת שם ה מ ל י ם ״ א ע פ ״ י ״ , ו כ ״ ה שם :בין ש י ש ל ו כ פ י ם ובין ש א י ן ל ו כ פ י ם , בין ש י ש ל ו ש ע ר ובין ש א י ן ל ו ש ע ר ,ש נ , ולקח את ו ה כ ת ו ב י ם הובאו ,א י פ ו א , שנ׳ שער ונתן ראש על נזרו. כפי לראייה הנזיר, וכן ה י ה ה ס ד ר ו ה ג י ר ם א ב ת ו ס פ ת א ל פ נ י ר ב י נ ו נ ת נ א ל ש ה ב י א ר ב י נ ו ע ז ר י א ל ב נ י מ ו ק י ו מ ״ ו ב׳ ה נ ״ ל . ואף הוא פ י ר ש א ת ה ב ב ל י ע ״ פ ה ת ו ס פ ת א )אבל ב ד ר ך א ח ר ת ל ג מ ר י מהגאון ב ע ל קרן אורה( ,ו מ ת ח י ל ה ס ב ר ה ת ל מ ו ד ש ה פ י ר ו ש כאן ש ה כ ת ו ב בא ל ה ת י ר א ת מי ש א י ן ל ו כ פ י ם ״ מ ד ל א כ ת י ב ונתן ע ל כפו ,ד ה א ב נ ז י ר קאי ,ו כ ת ב הנזיר, ל מ י מ ר ה נ ז י ר מ ״ מ ,ו א פ י ל ו אין לו כ ף ו כ ד ,ל ה כ י מ י י ת י ב ר י י ת א ד ג ז י ר מ מ ו ר ט ,ד ה ו ע י א ^ גבי ב ת ר הנך ת ר ת י ד כ פ י ם ו ש ע ר ב ת ו ס פ ת א ד נ ז י ר ,ה ל כ ך ע ״ כ ה ״ פ ) = ע ל כ ר ח ך ה כ י פ י ר ו ש ו ( בין ש י ש לו ש ע ר בין אין לו ש ע ר מ ע כ ב ש צ ר י ך ל ה ע ב י ר ו כ ד ,ה כ י גמי אין ל ו צ ר י ך ל ה ע ב י ר ת ע ר ע ל ר א ש ו ,ו ה כ י נ מ י מ ש מ ע בתוספתא ,ד ת נ י א בין י ש ל ו ש ע ר בין אין , ל ו ש ע ר ] ,שנאמר[ ו ל ק ח א ת ש ע ר ר א ש נזרו ,פ י ד ה ו ה ל י ה ל מ י מ ר ו ל ק ח א ת ש ע ר ו ,ו א י י ת ר ר א ש נ ד ר ו ) צ ״ ל :נזרו( ל מ י מ ר א פ י ׳ א י ן ל ו ש ע ר ו כ ד ,ו כ ן ת פ ר ש שנאמר ונתן ע ל כ פ י ה נ ז י ר ד ת ו ם /ד ו מ י א ד מ צ ו ר ע ד א י ן ל ו בהן י ד ובהן רגל ,ד י ת ן ע ל מ ק ו מ ו ו כ ד ״ ,ע י י ״ ש ש ה ג י ה ) ו ש מ א /ז י ת ה ל ו ג י ר ס א אחרת( ל ה ל ן בבבלי .נ מ צ א נ ו ל מ ד י ם ש פ י ר ש א ת ה ת ו ס פ ת א כ א ן ע ״ פ ג י ר ם ת כ י ״ ע , ש נ ז י ר בין ש י ש לו כ פ י ם ובין ש א י ן לו כ פ י ם נתקן כדין ,מ ש ו ם ש נ ו ת ן ע ל מקומו ,ו כ ן נ ז י ר ש א י ן ל ו ש ע ר מ ע ב י ר ת ע ר ע ל בשרו. ו ה פ י ר ו ש בתוספתא ,וכן גם ב ב ב ל י שם ,דחוק. , ועיין ג י קג״נ. ו ב י ר ו ש ל מ י פ ״ ו ה ״ י ,ג ״ ה ע ״ ג :ר ב א מ ר ת נ ו פ ה מ ע כ ב ת בנזיר .ו ה ת נ י ת ו ר ת ה נ ז י ר בין ש י ש ל ו כ נ פ י ם ,בין ש א י ן לו כ נ פ י ם .נמה[ ד א מ ׳ ר ב ב נ ז י ר ש י ש לו. ו ת נ י כן ה ר א ו י ל ת נ ו פ ה ת נ ו פ ה , מ ע כ ב ת בו ,ו ש א י ן ר א ו י ל ת נ ו פ ה א ץ ת נ ו פ ה מ ע כ ב ת בו .ו ע י י ן ב ב ל י ס נ ה ד ר י ן מ ״ ה ב ,ו ב ת ו ס פ ו ת כ א ן מ ״ ו א /ד ״ ה ו פ ל י ג א ,ו מ ה ש כ ת ב בקרן א ו ר ה בסוגיין. ולהלן שם בירושלמי :שמואל א מ ר ש ע ר מ ע כ ב ב נ ז י ר ב ת נ ו פ ו ת ו כ ב ה ו נ ו ת ש ל מ צ ו ר ע ו כ ד .ו פ י ר ש בקרן א ו ר ה ה נ ״ ל ש ה כ ו ו נ ה א פ י ל ו ל מ ״ ד ש ת ג ל ח ת א י ג ה מ ע כ ב ת ,מ ״ מ בעיגן ש י ע ר ה ר א ו י ל ת ג ל ח ת ,ע י י ״ ש . 3 5המוקף חסר במדרש חכמים שם ,ואף הנר״א מחקו ,והוא באשנרה מלעיל שם ,עיין בהערות הרח״ש הורוביץ במקומו. 3 6כלומר ,רהיא תניא. נזירות פ׳׳א עמ׳ 126-125 512 .26-25 בשרו, המורט, שמיי בית בית הלל אומ׳ אין רע״ד, , אומ צריך. להעביר צריך תער כל על וכ״ה בד ,בכי״ע ,בקג״נ ובירושלמי ספ״ו ,נ״ה ואמרו שם ש ר ׳ אליעזר שהוא שמותי )מתלמידי ב״ש( ס ו ב ר שתגלחת מעכבת ,ו נ ז י ר ממורט צריך להעביר ת ע ר ע ל כ ל ב ש ר ו כב״ש ,וצריך ואין ל ו תקגה .ו א ף ב ב ב ל י יומא ם״א ב׳ הובאה הברייתא כגירסת התוספתא במחלוקת ב״ש וב״ה .וכן הגיה רביגו גתגאל )לפי גימוקי רבינו עזריאל בשטמ״ק במקומו( גם בבבלי כאן מ״ו ב׳ .א ב ל לפניגו בבבלי כאן:ל 3ב ״ ש אומרים אינו צ ר י ך להעביר ,וב״ה אומרים צריך להעביר. , והעירו בתוספות יומא שם ו ב ת ו ם ם מנחות ג״ח ם ע ״ ב שיש לפגיגו א ח ת מן הסוגיות ההפוכות שבבבלי .ב ר ם גירםת הבבלי בנזיר היא גגד וכן פ ס ק הר״מ בפ״ח מ ה הבבלי ביומא המקויים ע ״ י כ ל גוםחאות התוספתא והירושלמי. , גזירות ה״ה. .27ו כ ן וב״ה. במצורע, וכן כלומר ,א ף בהם כשהם ממורטים ,מחלוקת ב״ש ב ל ו י ם. ועיץ במשגת גגעים פי״ד מ ״ ד ובתוספתא שם ם״ח ה״ה .ובתיו״ט שם פי״ד מ״ט גםתפק , א ם מ צ ו ר ע ממורט צריך ה ע ב ר ת ת ע ר ,והעיר בקרן אורה מ״ו ב ,ד״ה שוב ,שבתוספתא כאן מ פ ו ר ש שהיא מחלוקת ב״ש וב״ה ,ועיין מ״ש ל ע י ל שם ,ד״ה וממילא .ועיין מה שהאריך בח״ד כאן ביחס לתיו״ט. .28ג ז י ר אם גילח מלאת ביום סופג את הארבעים. כלומר ,א ם גילח ביום מ ל א ת לפגי שהביא א ת קרבגותיו ,סופג א ת הארבעים ,כ מ פ ו ר ש להלן ס ״ ב הי״ד ,ש ר ,46—45 ומקבילות עיין מש״ש .ובמנחת חיגוך מצוה שע״ד כ ת ב ע ״ פ ה ר ״ מ )ם״ו מה׳ גזירות ה״ה( שאם גילח ביום מלאת קודם הבאת ק ר ב נ ו ת י ו אינו ס ו ת ר כ ל ל ,ו ה כ ל מיוסד ע ל טעות הדפום בר״מ ,ו ב ד רומי ,וויגיציא )רפ״ד( וכתי״י הגירםא היא: אילו , )במקום ״או״( גילח ו כ ר ,ו ה כ ל הוא המשך , מן ההלכה שלפניה ,וכן הגיה באו״ש במקומו מדעתו ,וכע״ז הגיה גם בקרן אורה ל ״ ט ב ,ד״ה אבל38. מה שאין כן במצורע. שהרי המצורע מגלח בשביעי וטהר ,ואין מביא ק ר ב נ ו ת י ו א ל א למחרתו ,כ ד י ש י ו כ ל ל א כ ל בקדשים .ועיין במשגת גגעים פ י ״ ד מ״ג .א ב ל גזיר ט ה ו ר מגלח ל א ח ר הקרבנות ,ואם גילח ל פ נ י כן לוקה. .29—28מ צ ו ר ע בגזיר. מגלח , ראשו , ב ס פ ר י גשא פ י כ״ח ,ע מ :35 וזקנו וגלח וגבות ראשו, עיניו, מה כן שאין ראשו הוא מגלח ואין מגלח כ ל שערו, שהיה בדין הואיל ו מ צ ו ר ע מגלח ומביא קרבן וגזיר מגלח ומביא קרבן ו כ ר .ומפורש יותר ב ס פ ר י , זוטא שם ,ע מ :242ממעט א נ י ב כ ל ש ע ר ו ו ל א אמעט ב ז ק ג ו שהוא ב כ ל ל ראשו ,אמי ראשו, וגלח פ ר ט לזקנו .וכן מפורשים סימגי הראש בתוספתא גגעים סם״ד שחייב עליו משום ת ע ר ל א י ע ב ר ע ל ר א ש ו ) כ ל ו מ ר ,ה ג ד ר ( ,ומשמע ל מ ע ט א ת הזקן. , ובתוספת ראשוגים שם ח״ג ,ע מ ,183 , העירותי ע ל ת ש ו ב ת ה ר ש ב ״ א ח ״ א ס י ת״ז 39שנשאל א ם נזיר מ ו ת ר ב ת ס פ ו ר ת זקנו ,והשיב ל« וכ״ה בכי״מ .וכן מעידים בתוספות יוסא ס״א בי ,ד״ה נזיר ,שכן היא הנירסא ב כ ל הספרים. 38ום״ש בלחם משנה במקומו ,במנחת חינוך ,בקרן אורה ובאו״ש הנ״ל )בפנים( שלדעת התוספות ליט ב׳ ,דיה וקים ,בלישנא בתרא ,אינו סותר לרבנן כ ל ל אם נילחוהו ליסטים לפני הבאת קרבנות הרי הדברים לכאורה ננד משנתנו פיו מ״י .ונראה שאף התוספות ל א אמרו א ל א בשנילחוהו אחר הבאת קרבנותיו ,ע״״ש בהנהת ריב רנשבורנ ,אות ח׳ .וסוברים החכמים שאם נילחוהו ליסטים גוים ב ע ל כרחו ל א קיים מצות תנלחת נזיר ,וצריך לגלח שוב לשם סצוה ,אעסיי שאין תנלחת מ ע כ ב ת מלשתות יין ומליטמא למתים .ועיין מיש להלן פיב ,העי .41 3 9 עכשיו ראיתי במשגת ר׳ יעקב להגר״י שור ,עמי ,36שהעיר ע ל תשובת הרשב״א והתוספתא כאן ,ויותר היה לו להעיר ע ל התוספתא בגגעים ,שהרי כאן ובספרי ל א נאמר א ל א שאיגו מגלח זקג בשעת תנלחת סצוה ,א ב ל אפשר שלפני כן אסור לו אף ל ס פ ר את הזקן. נזירות פ״א עמ׳ 126 513 מ ס ת ב ר א ש ל א ה ק פ י ד ה כ ת ו ב ב נ ז י ר א ל א ב ש ע ר ש ב ר א ש ,ו ב ש ע ת ת ג ל ח ת ל א כ ת י ב א ל א ר א ש ו וכו׳. ולא כתב רבינו אלא משום דמיון לתגלחת מצוה ,אבל שם בתוספתא נגעים מ ש מ ע שמותר בזקן«. .31—30 נזיר שיש ש ה נ ז י ר ו ת י ש נ ד ר בתוך נ ד ר . בתוך ואין נזיר, בתוך שבועה ו כ ״ ה ) ״ י ש נ ד ר בתוך נ ד ר ״ ( גם בקג״נ. י ש נ ד ר ב ת ו ך נ ד ר ,ואין ש ב ו ע ה בתוך ש ב ו ע ה . שבועה. בכי״ע: ובמשנת נדרים פ״ב מ״ג: כיצד ,אמר הריני נזיר אם אוכל ,הרי נזיר אם א ו כ ל ,ו א כ ל ,ח י י ב ע ל כ ל א ח ת ו א ח ת ו כ ר .ו ע י י ן ב ב ל י ש ם י ״ ז א ׳ ו ב ר א ש ו נ י ם שם. ובספרי זוטא נשא ,עמ׳ :240 נזיר ל ה ז י ר, נ ו ד ר ה ו א נ ז י ר ו ת ב ת ו ך נ ז י ר ו ת ,והיה ב ד י ן ש ל א יזיר ,ה ו א י ל ו ה ג ג ע י ם ג ו ר מ י ם ל ה ב א ת ק ר ב ן ו ה ג ז י ר ו ת ג ו ר מ ת ל ה ב א ת קרבן ,מ ה מ צ י נ ו ב נ ג ע י ם שאם גולד לו גגע בתוך גגעו איגו גורם לו להביא קרבן שגי ע ד ש י צ א ידי ר א ש ו ן ) ע י י ן כריתות פ ״ ב מ ״ ג ,ת ו ס פ ת א ש ם פ ״ א ה י ״ א ( ,וכן ה נ ז י ר ו ת ש א ם נ ו ל ד ה ל ו נ ז י ר ו ת ב ת י ך ג ז י ר ו ת ו ״ א י נ ו ג ו ר מ ת ל ו ש י ב י א ק ר ב ן ש נ י ע ד ש י צ א י ד י ראשון. נזירות בתוך נזירות. כלומר ,לפיכך צריך ״נזיר להזיר״ ,שגודר הוא ובירושלמי נדרים פ״א ה״א ,ל״ו ע״ג: ו ע י י ״ ש עמ׳ , 2 4 1שורה .18—17 מ ה מ ק י י ם ר ׳ י ש מ ע א ל נ ד ר נ ז י ר ל ה ז י ר ]אשכח ת נ י ר ׳ י ש מ ע א ל נ ד ר נ ז י ר להזיר[ >2,מ י כ ן ש א ד ם ק ו ב ע ע ל י ו נ ז י ר ו ת בתוך נ ז י ר ו ת ו ובו׳. , ו ע י י ״ ש ש א ף ר ע ק י ב א ס ו ב ר כן מ ח מ ת פ ס ו ק זה. וכן ב ב ר י י ת א ס ת מ י ת ש ב ב ב ל י כ א ן ה ׳ ס ע ״ א ,נ ד ר י ם ג׳ ב׳ ,י ״ ח א׳ .ו ע י י ״ ש ח׳ א׳. .31חומר מותרת. בשבועות, שבועות ששגגת אסורה, ושגגת נזירות וכן ב י ר ו ש ל מ י ג ד ר י ם פ ״ ג םה״ב ,ל ״ ח ע ״ א :זה ח ו מ ר ב ש ב ו ע ו ת מ ב נ ד ר י ן ,ש ש ג ג ת ש ב ו ע ו ת א ס ו ר ה ,ו ש ג ג ת נ ד ר י ם מותרת. א ב ל ב ב ב ל י נ ד ר י ם כ ״ ה ב ׳ ו ש ב ו ע ו ת כ ״ ח ב׳ :ת נ א כ ש ם ש נ ד ר י ש ג ג ו ת מותרין ,כ ך ש ב ו ע ו ת ש מ ו ת מותרין. ש מ ע ו ן א ם ש ג ג ת נ ז י ר ו ת אסורה ,א ו מותרת. ולהלן פ״ב ,שורה , 1 4מחלוקת ר׳ יהודה ור׳ והדבור ״ ש ג ג ה ״ שם הוא לאו בדווקא ,ובירושלמי ס ״ ב ר ה ״ ח ,ג ״ ב ע ״ א ,ו ב ב ב ל י י ״ ג א ׳ ק ר י ל ה ״ ס פ ק ג ז י ר ו ת ״ ,וכן ק ו ר א ב ב ב ל י ) ח ׳ א ׳ ו מ ק ב י ל ו ת ( לשגגת גזירות שבשורה 1 9שם ״ספק גזירות״. , ו א ף ש ג ד ר י ש מ ו ת א ף הם ב כ ל ל מ ח ל ו ק ת ר ׳ י ה ו ד ה ו ח כ מ י ם ל ד א מ י ) י ר ו ש ל מ י ו ב ב ל י נ ד ר י ם ״י• ראייה נמורה אין כאן. ואפשר שהתוספתא כיוונה ל מ ע ט א ת שערות ה ע ו ר ף והמצח ,עיין בשו״ת הרדביז גוויניציאה תק״ט( חיב טי״ תשי׳א ,א ב ל זקן הוא ב כ ל ל הראש לעניין תער ל א יעבר ע ל הראש ,עיי׳ש בתוספתא .וראיתי בתשה״נ שבננזי שכטר ח״ב )נויארק תרפ״ט( ,עמ׳ :402נזיר חייב ע ל כ ל ה ת ר א ה והתראה ,ודווקא שמרט)א( מראשו ו מ ז ק נ ו. ואסרו ח כ ס ׳ ה י א ך ה ד ב ר הזה וכו׳ )כלומר, לעניין קרחה ,עיין מכות כ׳ רעיב( .ואפילו אם נשער שיש שם השמטה ,והדברים עונים ע ל קרחה ,א ף כאן התמיהה עומדת ,היכן מצינו איסור ק ר ח ה בזקן .אמנם בנ״י למשנתנו במכות פ״נ שם :ה ק ו ד ח וכוי, תולש בידו שער ראשו במשנה. וזקנו וכוי ,א ב ל כ ב ר ת מ ה עליו בהנהות הרש״ש ל ב ב ל י מכות כ׳ א׳ ,ד״ה ואף שבהנהותיו לקידושין ליה ב׳ חזר בו ,א ב ל משם אין ה כ ר ח לשיטת ב ע ל נ״י ,עיין מ״ש בתועפות ראם לס׳ יראים השלם סי׳ שכ״נ ,עמ׳ ,362ה ע ׳ ב׳. ומצאתי מ ס ו פ ר בשטם״ק זבחים י״ח ב׳ ,אות כיה ,שרבינו אפרים שלח ל ר ׳ ת תשובות מ ל א ו ת שערות שתלש מזקנו ע ל מנהנ ה ע ו ל ם טרו ב צער. ולשיטת הר״מ ס׳ הל׳ ע /החינוך םצוה תם״ז ועוד ,שלכתחילה אסור לעשות ק ר ח ה אפילו שלא ע ל מ ת )פירוש התוספות בסנהדרין ם״ח סע״א ויבמות י״נ סע״ב ה ם לשיטה שמותר לעשות ק ר ח ה שלא ע ל מת ,עיין בטיו״ד סי׳ ק״פ( ,עשה כן משום שאין איסור ק ר ח ה בזקן .א ב ל אפשר שהוא סובר שאין איסור מן ה ת ו ר ה א ל א ע ל מת ,ומשום כ ב ו ד התורה סותר ל כ ת ח י ל ה אפילו בראש ,עיין בתוספות הנ״ל ומ״ש במנחת חינוך מצוה תס״ח. ו ב כ ל פנים משמע שאיסור תנלחת בזקן נזיר ועשיית ק ר ח ה בזקן תלוי ב כ ך אם א ף הזקן כ ל ו ל ב ת ו ך שער ראשו )ושלא כ ד ב ר י הרש״ש בקידושין ל״ה בי( ,ובתשהיג הנ״ל מפורש שאף זקן באיסור ת נ ל ח ת נזיר )או באיסור קרחה ,אם ע י ח שיש שם השמטה(. >1ואף בזה חומר בנזיר במצורע ,עיין ב ת ו ס פ ת א ל ע י ל בסמוך. *« כן צ ר י ך להשלים ,כ פ י שיוצא ברור מירושלמי נזיר פ״א היא ,נ״א רע״א. , נזירות פ״א-פ״ב ע מ 127-126 514 ר פ ״ ג ( « ,מ״מ נראה שבברייתא כאן הכוונה לדוגמא שנתנה משנתנו בנדרים ם״ג מ״ב :נ ד ר י שגגות אם א כ ל ת י ואם שתיתי ו נ ז כ ר ש א כ ל ושתה ,שאני א ו כ ל ושאני שותה ,ושכח ו א כ ל ושתה. כלומר ,א ם א מ ר ק ו נ ם כ כ ר זה עלי א ם אני א ו כ ל ואשתה היום ,ושכח ו א כ ל ושתה ,מ ו ת ר ב כ כ ר , , עיי״ש ב פ י הרא״ש והר״ן .ו ב כ ג ץ דא נ ד ר י שגגות מ ו ת ^ והוא ה pבנזירות ,אם א מ ר הריני נזיר א ם א ו כ ל ואם אשתה היום ושכח ו א כ ל ושתה א ץ הנזירות חלה עליו ,כ pנדר ,א ב ל א ם א מ ד שבועה שלא א ו כ ל כ כ ר זה אם א ו כ ל ואשתה היום ,ושכח ו א כ ל ושתה ,א ס ו ר ב כ כ ר ,ו ע י ץ מ״ש להלן פ״ג ,שורה ,26ד״ה שבועה ל ב י ת זה שני נכנסת .והתוספתא היא בשיטת הירושלמי ש ש מ ת שבועה אסורה ב כ ג ץ דא. ו א ץ הנידץ ש ל נ ו דומה ל״האדם בשבועה״ ,משום ששם שכח א ת העובדא בשעה שנשבע ,א ב ל כאן שתלה א ת שבועתו בתנאי ,אסילו אם ע ב ר ע ל התנאי בשוגג חלה שבועתו ,לשיטת התוםסתא והירושלמי .ו ע י ץ היטב בקרן א ו ר ה נ ד ר י ם כ ״ ה ב /ד״ה תנא ,ו ד ״ ה והרמב״ם. , ו ע י ץ ר ״ מ ס ״ ד מ ה שבועות הט״ז ואילך ,ב כ ״ מ ש ם ובלחם משנה ס ו ף הי״ח ,ומ״ש ב ק ק א ו ר ה הנ״ל .ב ר ם הנידץ בשבועות כ ״ ח א׳ ואילך איגו דומה ל ג מ ר י לכאן ,ושם שכח א ת התנאי ,א ו א ת השבועה ,וכאן שכח א ת העובדא שאכל. , ו ע pמאירי נ ד ר י ם ס״ג ,ד״ה נ ד ר י , שגגות ,ד׳ ליוורנו י״ח ע״ג ,ה ו צ ר ״ א לים ,ע מ צ״ג .וצ״ע. פ״ב .2-1 מן נזיר בית אומ שמיי הגרוגרות , ומן כנויין כנויי הדבילה, אםורין. שמיי בית כיצד, אומ׳ אמ , נזיר. הריני וכ״ה ב ד , ובכי״ע ,א ל א ש ב כ י ״ ע מוסיף :ו ב י ת ה י ל ל א ו מ ל א נזיר ,ו ע pבמשנתנו ר ס ״ ב ,ו ל ע י ל בתוםסתא , רס״א .ובתוםסות ט רע״א :בתוםסתא כינויי כינויץ ,ב״ש אומרים נ ד ר ,וב״ה א ו מ ר י ם אינו נזיר. כינויי איזה כינויין, האומד הריני נ ז י ר מן הדבילה .וכ״ה בתוםסות מנחות ק״ג םע״א, א ל א ששם :ו א ת ו כינויי כינויים ,האומר הריני נ ז י ר מן הגרוגרות ו pהדבילה .ו ה נ כ ץ הוא כבנוםחאות ש ל נ ו בתוםסתא ,ואינו מ פ ר ש כאן שאילו דווקא הן כינויי כינויין ,א ל א בא ל ס ר ש ש א ף א ם נ ז ר pהגרוגרות ומן הדבילה ב כ ל ל כינויי כינויין הן ,ורומז למחלוקת ש ל ע י ל ר ס ״ א ) ע p מש״ש( ,וב״ש וב״ה לשיטתם ב מ ח ל ק ת שלהם במשנתנו רס״ב. ובירושלמי רס״ב ,נ ״ א ע״ד :א ״ ר יוחנן ט ע מ א דבית שמאי משום שהוציא נ ד ר ו ת מסיו!. ר ש ב ״ ל א מ ר משום כינויי כינויין ו כ ד ,ובני א ד ם ק ו ר ץ ל ג ר ו ג ר ו ת תירוש. ועיץ מ״ש ל ע י ל נ ד ר י ם ס״ד ,ש ו ר ה , 6 - 5ד״ה ה נ ו ד ד pהתירוש. ו ב ב ב ל י י׳ א׳ :ג ר ו ג ר ו ת ו ד ב י ל ה התם הוא ד א מ ר י בית שמאי ה ד נזיר ,משום ד מ י ח ל ק ב ע נ ב י ם .ובמיוחם לרש״י :״ ד פ י ר א ב ס י ר א מיחלף ,ואית להו ל ב י ת שמאי דכינוי נ ז י ר ו ת בגזירות מ ד ת נ י ) צ ״ ל :כדתני( בברייתא״ ,והכוונה ל ת ו ס פ ת א כאן ,כ מ ו שהעיר ל נ כ ץ ב א ו ר ח מישור במקומו. .4-2 הרי וכד. זה הריני נזיר, נזיר ובטל על תנאי, מנת שאהא שהתנה על שותה מה שכת יין, , ומיטמא בתודה, למתים, המתנה וכל במשנתנו ס ״ ב מ״ד :ה ר י זה נ ז י ר ו א ס ו ר בכולן ,ו ל א נ ת ב א ר ש ס הטעם ,ו מ ס ר ש ת התוםסתא , משום שהוא מתנה ע ל מה שכתוב בתורה ,ו ת נ א ו ב ס ל .ו pא מ ר ר ב י נ א ב ב ב ל י י״א א ,והביאו שם , א ת התוםסתא ש ל נ ו כ ר א י י ה לדבריו .א ב ל ד ״ י בן ל ד חולק ,עיי״ש .ו ב ם ס ר י נשא ס י ל״ח ,ע מ 43 1 ו ע י י ן ד״ס פ״א סה׳ מידות הט״ו ובבלי כאן י־א בי. א ב ל ל א משום כינויי כינויין .ועיין בירושלמי פ״א ה״א ,נ״א סע״א. , , נזירות פ״ב ע מ 127-126 515 :41א ו א פ י ל ו א מ ר ה ר י נ י נ ז י ר ע ל מ נ ת ש א ה י ה ש ו ת ה יין ו מ ט מ א ל מ ת י ם ק ו ר א א נ י ע ל י ו נדרו, יעשה על ת״ל כ ן תורת כפי נזרו. ו ב י ר ו ש ל מ י פ ״ ב ה ״ ד ,נ ״ ב ע ״ א :מ ת נ י ת א ד ר ״ מ ? ד ר ״ מ א ו מ ׳ צ ר י ך ל כ פ ו ל ת מ ן ) צ ״ ל :תניו(2. , ד ב ר י ה כ ל ה י א ,א מ ר ל ו ש מ ו ר ושמעת*.־• מ ת נ י ת א ד ר ״ מ ו ר י ה ו ד ה בן תימא ,ד ת נ י ה ר י זה ג י ט ך , ו כ ר ,ו ע ל מ נ ת ש ת פ ר ת י ב א ו י ר ו כ ר אינו גט ,ר י ה ו ד ה בן ת י מ א א ו מ ר ג ט ו כ ר ,מ ה ט ע מ א ד ר ׳ י ו ד ה בן ת י מ א ,מ כ י ו ן ש ת ל א ה ב ד ב ר י ם ש א י נ ה י כ ו ל ה ל ע מ ו ד ,כ מ י ש נ ת ק י י ם ה ת נ א י ו כ ר .ו כ ן א מ ר ו ב י ר ו ש ל מ י ב ״ מ ספ״ז ,י ״ א ע ״ ג :ה מ ת נ ה ע ל מ ה ש כ ת ו ב ב ת ו ר ה ו כ ר ,ז ה ה כ ל ל ש ה י ה ר ׳ י ו ד ה בן ת י מ א א ו מ ׳ כ ל ש א י פ ש ר ) = ש א י אפשר( > ל ה ת ק י י ם ו ה ת נ ה ע מ ה ל א נתכוין א ל א להפליג .ו ע י י ן ב ד ב ר י ר ׳ ז ע י ר א ב י ר ו ש ל מ י בסוגיין כאן .ו כ ן א מ ר ו ב י ר ו ש ל מ י ק י ד ו ש י ן פ ״ א ה ״ ב ,נ ״ ט ע ״ ג :ו ל י ת כ ל ה מ ת נ ה ע ל מ ה ש כ ת ו ב ב ת ו ר ה ת נ א ו ב ט ל .א י ת ל י ה ת נ א י א י פ ש ר ) = א י א פ ש ר ( לו לר״מ ל ק י י מ ו בסופו ,ו ז ה א י פ ש ר ל ו ל ק י י מ ו בסופו .ו ש י ט ת ה י ר ו ש ל מ י ה י א ש ה מ ת נ ה ע ל מ ה ש כ ת ו ב ב ת ו ר ה ת נ א ו ב ט ל ה ו א מ ש ו ם ש א י א פ ש ר ל ו ל ק י י ם א ת התנאי ,ו א י נ ו א ל א כ מ פ ל י ג ב ד ב ר י ם ,ו ה ת נ א י א י נ ו , כ ל ו ם ,ו ל פ י כ ך א מ ר ו ש מ ש נ ת נ ו כ ר מ א י ר ו כ ר ״ י בן ת י מ א ,ו מ ש ו ם מ ת נ ה ע ל מ ה ש כ ת ו ב בתורה, ו ע י י ן להלן גיטין ס פ ״ ה ,ו ע י י ן ת ״ י )תוספות ה ר א ״ ש ( כ ת ו ב ו ת ו כ ב ת ו ס פ ת א כ א ן ,ו כ ר ב י ג א בבבלי. נ ״ ו א /רמב״ן ורשב״א ב ״ ב קכ״ו ב /ומ״ש הגר״מ םאוויצקי בספרו בריכת ירושלים סי׳ ד / פלג ט / .6-4י ו ד ע א נ י ש י ש שאסור ביין, פתח נזירין ,א ב ל ולטמא ל ש ת ו ת יין, איני יודע למתים, ר , שהנזירין שמעון א ו מ אםורין , א י ן לך , ב כ י ״ ע :א ב ל א י נ י י ו ד ע ש ה נ ז י ר א ס ו ר ל ש ת ו ת י י ן ו כ ו .ו ל פ נ י נ ו )וכן בד( גדול מזה. ת ע ר ו ב ת ש ל ש ת י גירםאות .ו ב מ ש נ ת נ ו פ ״ ב מ ״ ד :י ו ד ע א נ י ש י ש נזירות ,א ב ל א י נ י י ו ד ע ש ה נ ז י ר , א ס ו ר ביין ,אסור ,ו ר ש מ ע ו ן מתיר. ו פ י ר ש ו ב ב ב ל י ) י ״ א ר ע ״ ב ( ש ר ׳ ש מ ע ו ן ל ש י ט ת ו שסובר* ש א י נ ו ח י י ב ע ד ש י ד ו ר מכולם ,ו א ף כ א ן )במשנתנו( כ י ו ו ן ש ל א נ ת כ ו י ן ל ה נ ז ר מיין א י נ ו ח י י ב בנזירות. ו ע י י ן מ ״ ש מ ה ר י ק ״ ש ב ש ו ״ ת ש ל ו )אהלי יעקב( ס י ׳ ל ״ ד ,ע ״ ח ע ״ א ,ו ב ס י ׳ ב ר י כ ת י ר ו ש ל י ם ה נ ״ ל ) ל ע י ל ס ד ״ ה ובירוש׳(. ברם בירושלמי אין ז כ ר ל ד ע ת ר ׳ שמעון בברייתא ,ו ל א העירו כ ל ל ע ל משנתנו פ ״ א מ ״ ב ולכאורה היה צריך לומר שבכגון ד א ל ד ׳ שמעון אינו נזיר ,מפני ש ל א ש א י נ ה כ ר ׳ שמעון. התנדב כדרך המתנדבין )כדעתו במשנת מנחות פי״ג מ ״ י ,פי״ב מ״ג ,ועיין בבלי כאן ט ׳ א , ובמקבילות( .וכן באמת ר צ ו לומר בטעמו ש ל ר ״ ש כאן בירושלמי ב ס ו ג י י ן ) פ ״ ב ה ״ ד ,נ ״ ב ע״א(, ו ד ח ו :ש נ י י א ה י א ש ש י י ר תגלחת. ולפ״ז א ם ק ב ל עליו דין תגלחת גרידא ה ״ ז כדרך המתנדבין, ו ד י נ ו כ א י ל ו ק ב ל ע ל י ו נ ז י ר ו ת ליום א ח ד ,ש א ף ר ״ ש מ ו ד ה ב ו ש ה ו א נ ז י ר ש ל ש י ם י ו ם ,ע י י ן מ ״ ש ב ק ר ן א ו ר ה ג ׳ ב׳ ,ד ״ ה מ ה ט ע מ א ,ו צ י י ן ל ס פ ר י נ ש א ר י ש פ י ׳ כ ״ ב ,ע מ ׳ .25ו ע י י ן ב ס פ ר י ש ם ר י ש פ י ׳ כ ״ ה ,ע מ ׳ ,30ו ב ס פ ר י זוטא ,ע מ ׳ .241ו ל פ י כ ך ה ס י ק ו ב י ר ו ש ל מ י בםוגיין :ש נ י י א ה י א מ ש ו ם , פ ת י ח ת נ ד ר ,כ ל ו מ ר ,כ ב ת ו ס פ ת א כ א ן ,ו ע י י ן מ ״ ש ל ע י ל נ ד ר י ם פ ״ א ה ע .52א ב ל ע י י ן י ר ו ש ל מ י , פ ״ ד ס ה ״ ג ) ו צ ״ ל ש ם :נא[לא)חר( ע ש ר י ם יום( ו ב ם נ י ר שם. .8-6הרי ר , מאיר, ר עלי , 2ו נ ת ח ב ר ו וערן עזריאל הלוי לגלח חצי שמעון פוסר, ו ה י ד ד למי״ם, והוי׳ו גזיר, שלא נתארכה הרי זה התנדב לנין סופית, מגלח כדרך נזיר שלם דברי המתנדבין. בכי״ע: ויצא :המן. ב מ ק ו מ ו ,ה ו צ ׳ ה ר ־ נ זק״ש ,ע מ ׳ כ ״ א ,ו ב ה ע ׳ 33ש ם ,ו ב ק ר ן א ו ר ה ב מ ק ו מ ו . ועיין בנימוקי רבינו ועיין מ״ש ר ׳ מ ר ד כ י ב ה ע ר ת ו ל מ א י ר י ד ׳ ליוורנו ,צ ־ ד ע ׳ א ו א י ל ך . ג עיין מ״ש ל ע י ל נ ד ר י ם ס פ ״ א ,ה ע ׳ ׳<-־ ,ו ל ה ל ן ב ס מ ו ך ,ש ו ר ה ,6-4ד ״ ה ב ר ם . * עיין ב מ ב ו א ל נ ו ה ״ מ ,ע ם ׳ !213ו א י ל ך ,ומ״ש ב י ר ו ש ל מ י כ פ ש ו ט ו ,ע ם ׳ ,381ש ם !42־ ,ו ע ו ד בכ״מ. <־ ב ר י י ת א ב ב ב ל י ג׳ ב ׳ ומקבילות בבבלי. , נזירות פ״ב עמ 127 516 , דברי ר ׳ יהודה ,ו ר שמעון פ ו ט ר ו כ ו /ובמשנתנו ם״ב מ״ו :הרי עלי לגלח חצי נזיר ,ושמע חבירו ואמר ואגי עלי לגלח חצי גזיר ,זה מגלח גזיר שלם וזה מגלח נזיר שלם דברי ד״מ .וחכ״א זה מגלח חצי גזיר וזה מגלח חצי גזיר .ואמרו ב י ר ו ש ל מ י ) ם ״ ב ה״ו ,ג״ב ע״א( שאם גדר לגלח חצי ראש ,כ ו ל ם מודים שמגלח נזיר שלם ,ואם נ ד ר חצי חובה כולם מודים שהוא מגלח חצי חובה ,ו כ ל המחלוקת היא ב נ ז ר סתם )״חצי גזיר״( ,ל ר ׳ מאיר דיגו כאילו אמר ״חצי ראש״ •,ולחכמים כאילו , אמר ״חצי חובה״ .ועוד הסיקו שם ש ל ד מאיר מביא קרבן אחד ,שכן הגזיר מגלח ע ל קרבן אחד )עיין במשגתגו פ ״ ו מ״ז( ,א ב ל לחכמים מביא קרבן ומחצה ,חצי חובת יחיד. , ו ב ב ב ל י י״כ ב הסיקו :ר ״ מ ס ב ר כיון ד א מ ר הרי עלי ,איחייב אכולי קרבן גזירות ,וכי קאמר חצי גזירות ל א כ ל כמיגיה ,ורבגן ס ב ר י גדר ופתח עמו הוא .ועיץ שם במיוחס לרש״י ,־כתוספות. ושמא ס ו ב ר ר ׳ שמעון כחכמים ,ובמשנתגו ששגים א מ ר ו ) ב ת ו ך כדי דבור( שעליהם לגלח חצי גזיר, הרי התנדבו כ ד ר ך המתנדבים ,ושניהם מביאים את כ ל הקרבנות ,א ב ל כשאחד א מ ר חצי נזיר לא התנדב כ ד ר ך המתנדבים משום שאין נזירות לחצאים )עיין בבלי י״כ ב׳ הנ״ל( ,ו ע י ץ ר ש ״ י בלשון אחרון .ועיין מ״ש ב צ פ נ ת פ ע נ ח פ״ח מה׳ נזירות ה״כ .ודווקא ב נ ד ר מ ד ב ר אחד ס ו ב ר ר ״ ש שהוא כ ד ר ך המתגדבים מגזירת הכתוב )עיין מ״ש ל ע י ל שורה ,6-4 ,ד״ה ברם( ,א ב ל ב נ ד ר לגלח חצי נזיר לא נ ד ר כ ד ר ך המתנדבים .ועיין קרן אורה י״כ ב /ד״ה אמר דכא ואילך .ועיין מ״ש , באו״ש םי״ז מ ה מעשה הקרבנות ה״י. .9-8 גזיר, הריגי ועלי לגלח גזיר, גילח ואם לעצמו יצא. לא וכ״ה בד .ובכי״ע :אם גילח את עצמו ו כ ו /עיין ירושלמי פ ״ ב ה״ה ,ובק״ע ובם״מ שם .ודייקו כן ממשנתנו פ ״ ב מ״ה :הריני גזיר ועלי לגלח גזיר ,ושמע הכירו ו א מ ר ואגי ועלי לגלח נזיר ,אם היו פקחים מגלחים זה את זה ,ומשמע דווקא זה את זה ,א ב ל לעצמם לא ,משום ש כ ב ר נתחייבו ב ק ר ב נ ו ת כשאמרו ״הריגי גזיר״ ,ובשעה שאמרו עלי לגלח גזיר גתגדבו לגזיר אחר ,ולא יצאו בקרבנותיהם ,וטהרו מנזרן ,א ב ל לא יצאו ידי נדרן. .10-9 גלח הרי לעצמו עלי לא חצי לגלח נזיר, וחזר ואמ׳ נזיר, הריני אם י צ א .וכ״ה )״לא יצא״( גם ב ד ובכי״ע .וקשה להגיה שלש נוסחאות. ושמא סוברת התוספתא כחכמים שבמשנתנו שאינו מגלח אלא חצי גזיר ,והואיל ו א מ ר אח״כ הריני נזיר בוודאי ל א כיוץ לקיים בזה את נדרו ,ולא יצא ידי נדרו .וצ״ע. .11-10 לה , על אילו נזרו ולא קרבנות נזרו שהזיר על קרבנו. עליהן לא אמ׳ כלום, שנ קרבנו צ״ל :ש א ז י ר עליהן ו כ ו /ובכי״ע :שאזור. וכן ב ס פ ר י נשא ר י ש פי׳ ל״ח ,עמ׳ :41ק ר ב נ ו לה׳ ע ל נזרו ,ולא נ ז ר ו ע ל קרבנו. נשא פ״י ,כ״ד ,ובהגהות ה ר ד ״ ל והרש״ש שם. , ועיץ ב מ ״ ר וכן בירושלמי פ ״ ב ה״ט ,ג״ב ר ע ״ ב ,ס״ג ה״ב, נ ״ ב ע״ג ,שבועות פ ״ ד רה״ד ,ל״ה ע״נ :דתני ר ׳ חייה ק ר ב נ ו לה׳ ע ל נ ז ר ו שיקדום נ ז ר ו ל ק ר ב נ ו , ל א שיקדום ק ר ב נ ו לגזרו .ו ע י ץ גם בירושלמי כאן םפ״ד ,נ״ג ע״ג ,ובירושלמי שבועות פ״ח ה״ג, ל ״ ח ע״ד .ועיין בפי׳ ה נ צ י ״ ב ל ס פ ר י הנ״ל ,עמ׳ קמ״ז ואילך. « בפירוש ר ב נתן א ב הישיבה למשנתנו. :חצי נזיר הוא ט״ו יום" .ובהערה שם. :ולדברי רבעו מה שאמרו סתם נזירות שלשים יום אינו אלא בסתם ,א ב ל אם פירש הרי הוא נזיר לכמה זטן שפירש, ודלא כהרםב״ם פיג מה׳ נזירות ה״ב״ .וכץ היא פליטת הקולמוס ,ולא נחלק אדם מעולם שאין נזירות פחות סשלשים יום )לשון התוספתא בערכין פ״א הי״ב( .וכן מוכח ממשנתנו פ״א ס״נ )הריני נזיר ויום אחד וכוי( ,וכן בירושלמי ובבבלי בכ״מ ,וכן מפורש בספרי נשא פי׳ כ״ב ,עט׳ ,25וספרי זוטא שם, עסי 241ועוד .ור׳ נתן א ב הישיבה ל א פירש א ל א את דברי ר״ס והיינו למה פנלח נזיר שלם לדעתו, משום שאם אמר הרי עלי לנלח חצי נזיר דעו כאילו א ס ר הרי עלי לגלח אדם שנזר נזירות לט״ו יום שהוא נזיר שלם .ונקט כן ע״פ הבבלי נדרים פ״נ אי ,עיי״ש בתוספות ,בפי׳ הרא״ש ובד״ן שם .ושמא היתה לו גירסא אחרת ב ב ב ל י כאן י״ב ב׳. נזירות פ״ב עמי 127 517 ו א ף ש א מ ר ו ב מ ש ג ת נ ו פ ״ ב מ ״ ה :א ם ה י ו פ ק ח י ם מ ג ל ח י ם זה א ת זה ,כ ל ו מ ר ,ו ה ר א ש ו ן מ ג ל ח א ת ה ש נ י ,א ע פ ״ י ש ב ש ע ה ש א מ ר ה ר י ע ל י ל ג ל ח נזיר ,ע ד י י ן ל א נ ז ר ה ש נ י ,כ ב ר ע מ ד ו ע ״ ז ב י ר ו ש ל מ י פ ״ ב ה ״ ה ,נ ״ ב ע ״ א ,ו א מ ר ו שם :ב ש ע ה ש נ ז ר ) צ ״ ל :ש נ ד ב ( סתם מ ג ל ח בין נ ז י ר ש כ ב ר נ ז י ר ,בין נ ז י ר ש ע ת י ד ליזור. ועיין בבלי י ״ כ רע״ב. ו ע י י ן בקרן א ו ר ה י ״ א ב /ד ״ ה הריני. ו ב א מ ת אין מ ש נ ת נ ו ע נ י י ן ל ב ר י י ת א ש ל נ ו כאן ,ש ה ר י ב נ י ד ו ן מ ש נ ת נ ו ל א ה פ ר י ש קרבנו ,א ל א ק ב ל ע ל י ו בנדר,ל ואין כ א ן ק ר ב נ ו ק ו ד ם לנזרו ,א ב ל א ם ה פ ר י ש ק ר ב נ ו ,א פ ש ר ש א י נ ו י כ ו ל ל ה פ ר י ש ו ע ל נ ז י ר ש ע ד י י ן ל א נזר ,כ מ ו ש ה ע י ר ב ש י ״ ק פ ״ ג ה ״ ב ,ד ״ ה ו ל א ש י ק ד י ם .ו ע י י ן ב מ ה ״ פ ש ב ו ע ו ת פ ״ ד ר ה ״ ג ,ד ״ ה ה ד א היא ,ו ד ב ר י ו ל א נ ת ב ר ר ו ל י ש ה ר י ״ ק ו ב ע עליו״* פ י ר ו ש ו ש ה נ ד ר ח ל עליו, ו א י נ ו י כ ו ל ל ח ז ו ר בו ,א ב ל א י נ ו ע נ י י ן ל ה ק ד ש ולהפרשה9. ב ר ם ה ר ״ מ ה ש מ י ט א ת ה ה ל כ ה שלנו,״• ו ב פ י ׳ ה ר א ״ ש י ״ ג א ׳ כ ת ב :ו ה ו י כ א ו מ ר ה ר י א ל ו , ב ה מ ו ת ק ד ו ש י ם ל ק ר ב ן נ ז י ר ש א ק ב ל ע ל י ד מ ס ת ב ר ד ק ד ש י .״ ו ע י י ן ב ב ל י נ ד ר י ם ד א /ו י ש לחלק. ו ע י י ן מ ״ ש ב ק ר ן א ו ר ה י ״ ג א /ד ״ ה ב ע י ר ׳ אבא ,ע י י ״ ש ש ה ע י ר ע ל ה ב ב ל י חולין מ ״ א ב׳ .ו ב פ י ׳ ר ב י נ ו ה ל ל ל ס פ ר י נ ש א ,ט ׳ ע ״ א ,נדחק ל פ ר ש ב ר י י ת א זו ש ב ס פ ר י ה נ ״ ל )לעיל ,ר ד ״ ה א י ל ו קרבגות( ,ו ל א ה ש ג י ח ל א ב ת ו ס פ ת א כ א ן ו ל א ב י ר ו ש ל מ י ה נ ״ ל . ו נ ר א ה ש ר ב ו ת י נ ו ה נ ״ ל )רביגו הלל ,ה ר א ״ ש ו ה ר ״ מ ( ס ב ר ו ש א י ן ה ל כ ה כ ב ר י י ת א זו ש ל א נזכרה כלל בבבלי ,ו א פ ש ר ש פ י ר ש ו את הירושלמי ב פ ״ ב ה״ט ,נ ״ ב ר ע ״ א ,״ ל א חשון להדא דתני , , ר חייה קרבגו לה׳ ו כ ו ״ ,שהכווגה היא לא חשון לה משום שאין הלכה כמותה. אבל בפ״ג ה״ב, ג״ב ע״ג ,מ ש מ ע שהנכון הוא כפירוש המפרשים בירושלמי ,ודווקא כאן לא חששו משום ש כ ב ר ק ב ל ע ל י ו א ת גזירותו ,ע י י ״ ש . ו ל ה ל ן ב ת ו ס פ ת א ת מ ו ר ה ם ״ ג ה י ״ ב :״ ה ר י א ל ו ל ח ט א ת י ו ה ר י א ל ו ל א ש מ י ,א ם היה ח י י ב ד ב ר י ו קיימין ,ואם לאו ,ל א א מ ר כ ל ו ם .ו ל פ י פ ש ו ט ה פ י ר ו ש ה ב ס י פ א :א פ י ל ו ל ח ט א ת י ש א ת ח י י ב ב ה א ח ״ כ ,ל א ש מ י ש א ת ח י י ב בה א ח ״ כ ,א ם א י נ ו ח י י ב בהם ל א א מ ר כלום. , ה ו ב א ה ב ר י י ת א זו ,ו ש ם ה ג י ר ס א )גם ב כ י ״ מ ( :ה ר י זו ח ט א ת י ,ה ר י ז ו א ש מ י ו כ ר . , , ובבבלי)נדרים ו א ( ועיין בשו״ע , י ו ״ ד ס י ה ם ״ ק א ׳ ו ב נ ו ״ כ שם .ו נ ר א ה ש ב ח ט א ת ו ב א ש ם א ף ר ב ו ת י נ ו ה נ ״ ל מ ו ד י ם ש א י נ ו י כ ו ל להפריש לעתיד, שהרי אין בידו לשגוג ולחטוא,״ מה שאין כן בנזיר שבידו ליזור י והשאלה היא אם הוא יכול ל ה ע ב י ר ל ע צ מ ו חיובו ב ע ד חבירו בשעה שחבירו ב ע צ מ ו עדיין ל א נתחייב בו )שלא בא לעולם( ,ובנידון דידן הרי חבירו עדיין ל א נתחייב ב ק ר ב ן נזירות ,עיייש בסוניין. ובמשנת שקלים פ״ב מ״ה :מותר נזירים לנזירים ,והכוונה אפילו לנזירים שעדיין ל א נזרו בשעת הנבייה. ועיין בקרן אורה כ״ו סע״א ,ד״ה ש בלשונו. « בנינוד ל .ק ו ב ע קרבן״ ,עיין בתוספות כ״ז א׳ ,סד״ה א ל א . » שהרי הירושלמי הוציא א ת ה ה ל כ ה ממשנתנו הנ״ל )פ״ב מ״ה( ,ושם ל א אמרו א ל א שיכול לגלח א ת ח ב ר ו שעדיין ל א נזר בשעת נדרו ,ומקיים א ת נדרו בזה שמפריש ומקדיש אחרי שנזר חבירו .ת ד ע ל ך שהוא כן ,שהרי אמרו בירושלמי )פסחים פ״ח ה״א ,ל״ה ע״ד( :א ד ם ק ו ב ע ע ל חבירו ק ר ב ן נזיר שלא מדעתו ,א ב ל אינו מ פ ר י ש ו א ל א מ ד ע ת ו וכוי ,א ד ם ק ו ב ע ע ל חבירו ח ט א ת ח ל ב וכו׳ ,א ב ל אינו מפרישו וכוי .הרי ל ך ש.קובע על״ פירושו ל ק ב ל ע ל עצמו קרבן שחבירו חייב בו ,והוא גדר נסור ,ואינו יכול לחזור בו ,א ב ל אינו יכול להפרישו א ל א מ ד ע ת חבירו .ועיין להלן ,שוי ,12-11 ד״ה הרי עלי. יי! א מ ש יש שמצאו ל ה רמזים בדבריו ,א ב ל הואיל ולא פ ס ק ה במפורש ,הרי משמע ש ד ח ה אותה מן ה ה ל כ ה . ״ ומשמע שקדושים מיד ,אעפיי שעדיין ל א ק י ב ל עליו גזירות. !2והיא מעין מ ק ב י ל ה ל ה ל כ ה שלנו ,עיין ההמשך כאן ושם. !3ואפילו ב מ ק ש שחייב ש ע ל הםזיד ,אין מניחים שיעבור ע ל ד ב ר י תורה נ מ ו ד ,ולא ע ו ד א ל א שהוא ק ר ב ן ב ל א תשובה ,שמפריש א ת ה ק ר ב ן ע ל מנת ל ע ב ו ר ע ב ר ה במזיד ,עיין מ״ש ל ה ל ן בשם הירושלמי. נדרות פ״ב עמי 127 518 מיד.״ ועיץ במיוחס ל ר ש ״ י נ ד ר י ם שם ,ומ״ש בשו״ת ר מ ״ ע מםאנו םי׳ כ ״ ו )וציץ ל ו ר ״ ב רנשבורג שם(. ובירושלמי שבועות ס ״ ד רה״ד ,ל ״ ה ע״ג ,משוה הסרשת חטאת קודם החטא ,ל ה ס ר ש ת קרבן נ ז י ר ל ס נ י שנזר ,וק״ו הוא ,א ם אינו מ ו ע י ל בנזיר ,ק״ו שלא יועיל בחטאת .א ב ל א ם נ נ י ח שבנזיר י כ ו ל להסריש ע ל נזירות שעתיד ל ת ו ר ,הטעם הוא שבידו ל ת ו ר ,והוא תלוי ברצונו ,א ב ל בחטאת הרי א ס ו ר ל ו ל ח ט ו א ,״ ו ל א ו כ ל כמיניה להסריש חטאת אם אינו חייב בה ,כ מ ו ש כ ת ב נ ו ובירושלמי שבועות ס״ח ה״ג .ל״ח ע״ד :ט ע נ ו ט ע נ ת גנב ונשבע ל ו והסריש קרבן ,מ א ח ר לעיל. שאילו הודה משבאו עדים ל א קידש ,א ף כאן ל א קידש .וסירש ב פ ״ מ שם :חוששץ שמא יבואו עדים מקודם שיודה ו כ ר .ולשונו אינו מדוייק ,והסירוש בירושלמי הוא שבטוען ט ע נ ת אבידה ונשבע ל ש ק ר מתחייב מיד חטאת ו ע ל י ו להודות ולהביא קרבן ,והרי אם אסילו עדים מעידים אותו שאכלו ,חייב בקרבן אם הודה אח״כ ל ד ב ר י ה ם ,״ א ב ל כטוען ט ע נ ת גנב ו נ ש ב ע ל ש ק ר אינו מתחייב קרבן אלא דווקא א ח ר שיודה מ ע צ מ ו ) ו ה ה ו ד א ה היא משתייכת אותו קרבן( ,ואם באו עדים לסני שהודה א ץ הודאתו הודאה ,וסטור מן הקרבן ,ו ל ס י כ ך אם הסריש קרבן ל ס נ י שהודה ,אעפ״י שהודה לסני שבאו עדים ומתחייב עכשיו בקרבן ,א ץ הסרשתו שלסני הודאתו הסרשה ,שהרי באותו ז ק ע ד י ץ ל א נתחייב בקרבן. ואף שהיה בידו להודות מיד ,דינו כ pנ ז י ר שהסריש קרבן ל פ נ י שנזר ,שאף שהיה בידו ל ת ו ר ולהתחייב בקרבן ,א ץ ההקדש חל. זו היא שיטת הירושלמי ,ואם נניח ש א ץ ה ל כ ה כתוםסתא ש ל נ ו כאן ,הרי א ס ש ר ש א ף כטוען ט ע נ ת גנב ונשבע והפריש קרבן והודה ,ק ר ב נ ו קדוש ,שהרי בידו היה להודות ,ועדיף מנזיר שהפריש קרבנותיו לפני שנזר. .12-11ה ר י מדעתו לא יצא. עלי חטאתו כ ״ ה ב ד ובכי״ע. ס״ג הי״ב :הרי עלי חטאתו ואשמו של פל/ מדעתו ו ב כ י ״ ו כאן השמטה ע״י הדומות. יצא, שלא ולהלן ת מ ו ר ה ו ע ו ל ת ו ש ל סלוני ,מדעתו יצא ו כ ר .ו ב ב ב ל י ע ר כ ץ כ״א םע״א: חטאתו ואשמו ש ל סלוני עלי ,ל ד ע ת יצא ,שלא ל ד ע ת ל א יצא ,עולתו ושלמיו ש ל ס ל ו נ י עלי ,כ ץ ל ד ע ת ב ץ שלא ל ד ע ת יצא ו כ ר ,מיתיבי חטאתו ואשמו עולתו ושלמיו ש ל ס ל ו נ י עלי, ל ד ע ת יצא ,ש ל א ל ד ע ת ל א יצא ו כ ר ,הא ב ש ע ת כסרה ,הא בשעת הסרשה .ו א מ ר ו ש ם שלעולא ההבדל ב ץ חטאת ל ע ו ל ה היא ש ע ת הסרשה ,ו ב ע ו ל ה י כ ו ל להסריש ש ל א מדעתו ,א ב ל ב ש ע ת כסרח בשתיהם צריכים ד ע ת בעלים ,ולשמואל שם להסך ,ובשעת הסרשה צ ר י ך ד ע ת ב ע ל י ם ב ץ בחטאת ו ב ץ בעולה ,א ב ל א ם נ ת ר צ ה בשעת הסרשה א ץ צ ו ר ך ב ד ע ת ב ע ל י ם בעולה ובשלמים ,מה ש א ץ כן בחטאת ובאשם ש צ ר י ך ד ע ת ב ע ל י ם ג ם ב ש ע ת בסרה ,א ף שנתרצה בשעת הסרשה. ו ק הםיסא להלן מוכח שהגירםא הנכונה היא ב ד ו ב כ י ״ ע כאן ,ו ל א כגירםת התוםסתא בתמורה ,ובחטאת ו ב א ש ם גרידא עםיקינן ,ו כ ב ר י י ת א הראשונה ב ב ב ל י ע ר כ ץ הנ״ל. ובירושלמי סםחים ס ״ ח ה״א ,ל ״ ה ע״ד :ד ׳ זעירא ב ש ם ר ׳ יוחנן א ד ם ק ו ב ע ע ל ח ב י ת חטאת חלב שלא מדעתו ,א ב ל א י נ ו מפרישו א ל א מדעתו .ועיין מ״ש בפירושו ,ל ע י ל ה ע ר ה .9 ו א ם הפרישו ש ל א מ ד ע ת ו א פ י ל ו א ם נ ת ר צ ה ב ש ע ת הקרבה ל א יצא )עיין ד ״ מ פ י ״ ד מה׳ מעשה 1 4 ו ע י ץ בפאירי נדרים ו׳ א' שמביא בשם התוספות בשמועה זו של נדרים ,שאם א ס ר הרי זו ל ח ט א ח כאסח ח ל עליה שם חטאת מעכשיו לכשיצטרך לו .והוא הוסיף :ולא ד א ה כן .ועיץ בסיוחס לרש״י ,שם ,ד״ה דבריו קיימין ,ובהגהות ר״ב רנשבורג ועיץ במעשה ר ק ח ע ל הר״מ ס י ד מה׳ מעשה הקרבנות ה״ח. «» בנדון הדושלסי שם שמדברים בשבועת העדוח ,שהדבר ח ל ד ברצונו ,שהרי חייב אף ע ל ה מ ז ד ,עיין לעיל ,הע׳ .13 עיין בפה״פ שם ,ד ה בין. 1 6 , נזירות פ״ב ע מ 128-127 519 ה ק ר ב נ ו ת ה ״ י ( ,ו ל א ח ל ע ל י ו ה ה ק ד ש כלל !?.ו ע י י ן ב ב ל י נ ד ר י ם ל ״ ה בי ,ובקרן א ו ר ה שם ,ד ״ ה מהא .ו ע י י ן י ר ו ש ל מ י סוטה פ ״ ב ה ״ א ,י ״ ז ע ״ ד . .13-12ה ר י הרי לעצמו, זה הן חטאתו כחטאת ואשמו ואשם של פלוני, שכיפרו והלך הבעלים. הלה ה מ ל י ם ״ ה ר י זה ח ט א ת ו ו א ש מ ו ש ל פ ל ו נ י ״ נ ש מ ט ו ב כ י ״ ו ב ט ע ו ת ע ״ י ה ד ו מ ו ת )עיין ל ע י ל ( ו י ש נ ן ב ד ו ב כ י ״ ע . ת מ ו ר ה ה נ ״ ל ) ד ו מ י א ד ר י ש א שם ,ע י י ן מ ״ ש לעיל( :ה ר י ז ה ח ט א ת ו והביא ובתוספתא ו ע ו ל ת ו של פלוני וכר, ו צ ״ ל ש ם כ ל פ נ י נ ו ,כ פ י ש נ ר א ה מן הסיום .ו ה פ י ר ו ש ה ו א ש ק ד ו ש ת ח ט א ת ו א ש ם ח ל ה ע ל י ה ן ב ש ע ה ש נ ת ר צ ה ה מ ת כ פ ר ,א ל א ש ה מ ת כ פ ר י כ ו ל ל ח ז ו ר בו»,י ו ד י נ ו כ א י ל ו ה פ ר י ש ב ע צ מ ו ח ט א ת ו א ש ם ו נ ת כ פ ר באחרת ,כ מ ש נ ת ת מ ו ר ה פ ״ ד מ ״ א ו א י ל ך .ו כ א ן כ ש ה ב י א ל ע צ מ ו ו ה ק ד י ש א ת ה ב ה מ ה ד ח ה א ת הראשונה בידים ^,ולמיתה אזלא ,ובאשם רועה ע ד שתסתאב ותפדה ויפלו דמיה לנדבה ,משום ש כ ל ש ב ח ט א ת מ ת ה ב א ש ם רועה20. .15-14 קיימא הריני ספק ר׳ מותר, נזיר שאינו שמעון שיהא בן בן, לי קיימא, מ ח י י ב וכר. ר׳ ונולד יהודה לו ספק בן, ששגגת פוטר שהוא בן נזירות ו כ ״ ה ) ״ ש ש ג ג ת נזירות מותרת״ ,״ששגגת נזירותאסורה״( ג ם ב ב ר י י ת א שלהלן ,ו ע י י ן מ ״ ש ע ״ ז ל ע י ל ס פ ״ א .ו ב מ ש נ ת נ ו פ ״ ב מ ״ ז :ה ר י ג י נ ז י ר ל כ ש י ה י ה ל י בן ,ו נ ו ל ד ל ו בן ה ר י זה נזיר. נ ו ל ד ה ל ו בת ,ט ו מ ט ו ם ,ו א נ ד ר ו ג י נ ו ס א י נ ו נ ז י ר ו כ ר ,ה פ י ל ה א ש ת ו א י נ ו , נזיר ,ר ש מ ע ו ן א ו מ ר י א מ ר א ם ה י ה בן ק י י מ א ו כ ר . , ובתוספות שם י ״ ב סע״ב ,ובפי ה ר א ״ ש , י ״ ג א ,כתבו ש ר ״ ש חולק רק ע ל הרישא ,א ב ל בטומטום ואנדרוגינוס ,א ע פ ״ י ש א פ ש ר לומר שהם ס פ י ק ו ת בן ,מ ו ד ה ש א י נ ו נזיר .ו ב ת ו ס פ ת א כ א ן מ פ ו ר ש כ ד ב ר י ה ם .ו ע י י ן ב י ר ו ש ל מ י פ ״ ב ה ״ ז ,נ ״ ב ע ״ א ,ו ב ק ״ ע ו ב ש י ״ ק ש ם ,ד ״ ה ט ו מ ט ו ם .ו ה פ י ר ו ש ה נ כ ו ן ה ו א ב פ ״ מ ש ם .ו ב ב ב ל י בםוגיין :ה פ י ל ה , א ש ת ו א י נ ו נזיר .מ א ן ק ת נ י לה ,ר י ה ו ד ה ד כ ר י ה ו א ,כ ל ו מ ר ,ה ב ר י י ת א ש ל ה ל ן ) ש ה ו ב א ה ב ב ב ל י ב כ מ ה מקומות( ,ו מ כ א ן ש ה ב ב א ש ל נ ו ל א ה י ת ה י ד ו ע ה ל ה ם . ובירושלמי )פ״ב ה״ח ,נ ״ ב ע״א(: , , ו ח ש ל ו מ ר ש מ א בן ק י י מ א הוא .א ״ ר יוחנן ד ר י ה ו ד ה ה י א ,ד ר י ו ד ה א מ ר ס פ ק נ ז י ר ו ת מותר. ו כ ״ ה ל ע י ל ש ם פ ״ א ה ״ א ,נ ״ א ע ״ א ,ו ל ה ל ן ש ם םפ״ה ,נ ״ ד ע ״ ב . וקבלה היתה בידיהם ש מ ש נ ת , ט ה ר ו ת פ ״ ד מ י ״ ב ר י ה ו ד ה ה י א .ו ה ב ר י י ת א כאן ,ו כ ן ה ב ב א ש ל ה ל ן ,ל א ה ו ב א ה ב י ר ו ש ל מ י . , ו ב ת ו ס פ ו ת י ״ כ ב ,ד ״ ה ה פ י ל ה אשתו ,כ ת ב ו ש ה מ ח ל ו ק ת ה י א א פ י ל ו מ ת ב מ ע י א מ ו .ו ב נ י מ ו ק י , ר ע ז ר י א ל פ י ר ש שמדברים ב מ ת בתוך שלשים .וכתב בקרן אורה :ולישנא דמתניתין הפילה אשתו מ ש מ ע ק צ ת ד ה פ י ל ה מת ,כ כ ל נ פ ל ש ב ש ״ ם ,א ב ל ב ת ו ס פ ת א ת נ י ל ה ב ל י ש נ א א ח ר י ת א ,ו נ ו ל ד ל ו בן ס פ ק ש ה ו א בן ק י י מ א ס פ ק ש א י נ ו בן קיימא. .17הריני נזיר על שיהא מנת בכרי זה כור מאה וכר. בר״ש ו ב ר א ״ ש ט ה ר ו ת פ ״ ד מ י ״ ב ה ו ב א ה ב ר י י ת א זו ב ש ם ה ת ו ס פ ת א ,ו ה ו ס י ף ה ר ״ ש :ו ב נ ז י ר מ י י ת י ל ה , , , , , ב פ בית שמאי )ל״ד א ( ובסוף פ ״ ק )ח א ( ובפ״ב בנדרים )י״ט א (. וכבר כתבנו לעיל ש ב י ר ו ש ל מ י ל א ה ו ב א ה ב ר י י ת א זו. .19ששגגת נזירות מ ו ת ר ת ו כ ר .וכן מעתיקים ב ר ״ ש וברא״ש הנ״ל ,וכ״ה לעיל , , , ב ר י ש א )עיין מ ש ״ ש ( .ו ב ב ב ל י ח א )ושם ה ס ד ר א ח ר ,ר ׳ ש מ ע ו ן ל פ נ י ר יהודה( :ש ס פ ק נ ז י ר ו ת ל ה ח מ י ר ו כ ר ,ש ס פ ק נ ז י ר ו ת להקל. ובשאר המקבילות בבבלי לא נתנו ט ע ם לדבריהם בברייתא. 1 ד! ואשר ? ראשון אם יצא ידי נדרו ,עיין במיוחס לרש״י כ א ן ייב ב׳ ומ״ש ב צ פ נ ת פ ע נ ח פ״ח מה׳ נזירות ה״כ. עיין צפנת פענח הנ״ל. !9הואיל ויכול לחזור בו ח ל ה קדושת ח ט א ת ע ל השניה ,עיין בתוספות פסחים צ״ז ב׳ ,ד״ה הפריש. 20עיין ב ב ל י כ י ה ב׳ ומקבילות. , נזירות פ״ב עמ 128 520 .20-19 ובמשנתנו יאמר היו אם כדברי פ ״ ב מ ״ ח ,פ ״ ה מ״ו. הריני , ועיין בתוספות ח נזיר , חובה כלעיל ברישא וכו . א /ד ״ ה שיהא ,ו כ ד ב ר י ה ם מ פ ו ר ש כ א ן במקומו. .22-20 מונה הריני עשרים ומונה נזיר ואחד שלשים( לאחר ומונה להשלים ועשרים יום, שלשים נזירותו ע ש ר י ם )כגירםת ד( י ו ם ו כ ר מ ו נ ה ע ש ר י ם , נזיר ומספק, ראשונה. ואחר מעכשיו מונה מאה שמונים יום, )וחוזר והגירםא משובשת ,וצ״ל :לאחר מ ו נ ה ש ל ש י ם ו מ פ ס י ק )כעין כ י ״ ע ( ו כ ר , , וכן בירושלמי ס״ב םה״ט ,נ ״ ב ע״ב :תני ר חייה נזיר לאחר והמוקף ליתא ב כ י ״ ע ובמקבילות. ע ש ר י ם יום ,נ ז י ר מ ע כ ש י ו ל מ א ה יום ,ה ר י זה מ ו נ ה ע ש ר י ם י ו ם ומפסיק ,וחוזר ו מ ו נ ה ע ו ד ש ל ש י ם וכע״ז בברייתא שבבבלי י ״ ד א / יום ,ו ח ו ז ר ו מ ו נ ה ע ו ד ש מ ו נ י ם ,כ ד י ל ה ש ל י ם נ ז י ר ו ת ו ה ר א ש ו נ ה . ו פ ש ט ו מ מ נ ה ש א ל ת ר ב א )שם י ״ ג ב׳( ש מ ת ח י ל ל מ נ ו ת א ת נ ז י ר ו ת ו מיד ,ואין א ו מ ר י ם ש מ ת ח י ל ל מ נ ו ת א ת ה נ ז י ר ו ת ל א ח ר ע ש ר י ם ,ע י י ״ ש ב מ י ו ח ס ל ר ש ״ י ובתוספות. ו ל ש ו ן ה י ר ו ש ל מ י ה נ ״ ל ש ש נ ו ש ם ״ ו מ פ ס י ק ״ א ח ר י ש מ נ ה ע ש ר י ם מ ש ל מאה ,כ ו ו נ ת ו ש מ פ ס י ק , למנות את המאה ומתחיל את השלשים ,ו כ ״ ה הלשון בתוספות י ״ ג ב ,ד ״ ה או דילמא ,ו ב ר ״ מ ם ״ ד , מ ה נ ז י ר ו ת ה ״ ו )״ופוסק״(. וכן ב מ ש נ ת נ ו פ ״ ב מ ״ ט :ה ר י נ י נ ז י ר כ ש י ה י ה ל י בן ונזיר .ה ת ח י ל מניח מ ו נ ה א ת ש ל ו ו א ח ״ כ נ ו ל ד ל ו בן א ת ש ל ו ו מ ו נ ה א ת ש ל בנו ,ו א ח ״ כ מ ש ל י ם א ת שלו2!. א ב ל ב ת ו ס פ ת א כ א ן ה כ ו ו ג ה ש ל א ח ר ש ל ש י ם מ פ ס י ק ו מ ג ל ח ו ג ו מ ר א ת נזירותו ,ו ב נ י ד ו ן דידן, ש מ ו ג ה א ח ״ כ ש מ ו ג י ם יום ,מ ג ל ח א ח ר ג ז י ר ו ת ו ס ת ם ל כ ל ש י ם ו ת ה ר א ש ו ג י ם ,ע י ץ ס י כ ו ם ד ב ר י ה ם ו ל פ ״ ז ה ל ש ו ן ״ ו מ פ ס י ק ״ ש ל ס ג י ג ו ב ת ו ס פ ת א מגומגם ,ו ה י ה צ ״ ל :ומגלח, בקרן אורה י ״ ג רע״ב. כמו שהוא בר״מ הג״ל. על .24-23 אמ׳ שגדר גזיר ר , שמעון שלשים בן יום, לעזר שאם לא גחלקו גילח ביום בית שמיי שלשים , , ובית לא הלל י צ א .כסתם , , משגתגו רפ״ג .ועיין ל ע י ל מגילה ס ״ א ה ״ ט וספרי גשא ס י כ״ה ,ע מ ,30ו ע מ ,32ובבלי ה ב / , , ו ה ט ע ם הוא ה ו א י ל ו ס ת ם ג ז י ר ו ת ל יום ,ו ה ו א גקט ב פ י ר ו ש ל י ו ם כ ו ו ג ת ו ל ש ל ש י ם י ו ם ש ל מ י ם , , ע י י ן ב ב ב ל י ש ם ו ב ת ו ם פ ,ד ״ ה תגן הריגי. ואין אומרים מקצת היום ככולו. ועיין שטמ״ק שם , ותוםם ,ד ״ ה אמר ,ו מ ״ ש ע ״ ז בקרן אורה שם. , ו מ ל ש ץ ה ב ר י י ת א מ ש מ ע ש ה י ה ת ג א ש ש ג ה א ת ה מ ח ל ו ק ת ב ג ז ר ל יום ,ו א ף ש ם ה י ה מ י ש א מ ר שאם גילח ביום שלשים יצא ,והטעם משום מקצת יום ככולו ,ואפילו א מ ר שלשים מפורש, עיין בשטמ״ק ובקרן אורה הג״ל. .26—24 ביום על מה שלשים נחלקו על יצא, ובית לא שגדר הלל סתם, או , שבית אם גילח שמיי ביום אומ , אם שלשים גילח יצא. ו ל פ ״ ז הםתמות ה נ ״ ל )כאן פ ״ ג מ ״ א ו מ ״ ב ,ע ד י ו ת פ ״ ז מ ״ ה ,ת ו ס פ ת א מ ג י ל ה ו ס פ ר י ה ג ״ ל ( כ ו ל ן , א כ ל כ ד ו ב כ י ״ ע ה ג י ר ם א הפוכה ,ו ה י י נ ו ש ב ״ ש א ו מ ר י ם י צ א ,ו ב ״ ה א ו מ ל א י צ א .ו ל פ ״ ז כב״ה. , ס ו ב ר י ם ב ״ ה ש ס ת ם ג ז י ר ו ת ה י א ל י ו ם מ ן התורה 22,ו א ץ א ו מ ר י ם מ ק צ ת היום ככולו .ו א פ ש ר ש ז ו היא הגירסא הנכונה ,ולסגיגו מסורת עתיקה שלפיה החמירו ב״ה .ובירושלמי כאן פ ״ ג ה״א ,ג״ב ע״ג :זו עדות .י ו ד ע ץ הייגו שהוא אסור לגלח א ל א ש ק םבורץ אם גילח יום שלשים ל א יצא ,בא ל ה ע י ד אם גילח יום שלשים יצא .ו ל ע י ל שם פ ״ א ה״ג ,נ ״ א ע ״ ג הג״ל :ע ל דעתיה דבר קסרא אם גילח יום שלשים ל א יצא. 2 1 ו ע י ץ ב ת ו ס פ ו ת ר ם ע ״ ב ,ד ״ ה מ א י לאו ,ו ב ק ק א ו ר ה ש ם ,ד ״ ה א ץ ו ע י י ן בסיוחס לרש״י י ד א׳ ,ד״ה ל א סלקין ,ובתוספוח י״נ ב׳ ,ד״ה בעי ,ע ל החידוש בברייתא שלנו ביחס למשנתנו. עיין ס פ ר י נשא סוף פי׳ כ״ה ,עטי ,32ירושלםי פ״א ה״נ ,נ־א ע־נ ,ב ב ל י ה׳ א׳ ואילך. 2 2 נזירות פ׳׳ב עמי 129-128 גידול שער. 521 ועיין ב מ ס כ ת ש מ ח ו ת ם ״ ז ה ״ כ ,ה ו צ ׳ היגר ,ע מ ׳ ,146ו ב ש נ ו ״ ם שם .ו ע י י ן מ ״ ש ל ע י ל ח ״ ה )מגילה( ,ע מ י 1134ואילך. .29—26מ י נזירות שלשים, השגייה מגלח שנזר ביום את נזיריות, שתי מגלח ששים השגייה את ואחד. ביום ראשונה הראשונה ואם ששים גילח יצא. נזירות ביום את סתם, שלשים הראשונה בד ובכי״ע :לא ושניה ואחד יום ואת שלשים, י צ א ,והגכון כ ל פ נ י נ ו . , ו פ י ר ו ש ה ש א ע פ ״ י ש ס ת ם ג ז י ר ו ת ל י ו ם א י ג ו מ ג ל ח ל כ ת ח י ל ה א ל א ביום ל ״ א ,כ מ ש נ ת ג ו פ ״ ג מ ״ א , מ ״ ב ,ו ת ו ס פ ת א מ ג י ל ה פ ״ א ה ״ ט הג״ל. , ואעפ״י שגילח את ו ע י י ן ה ט ע ם ב ב ב ל י ה ׳ ב הנ״ל23. ה ר א ש ו נ ה ביום ל ״ א מגלח א ת ה ש ג י ה ביום ש ש י ם ואחד ,מ ש ו ם ש ס ו ף י ו ם ש ל ש י ם ו א ח ד ) א ח ר י ה ג י ל ו ח ו ה ק ר ב נ ו ת ש ל ר א ש ו נ ה ( ע ו ל ה ל מ נ י י ן השנייה ,ו מ ת ח י ל ל מ נ ו ת א ת ה ש נ י י ה מ י ו ם ש ל ש י ם ו א ח ד ,ו כ ש ה ו א מ ג ל ח ב י ו ם ש ש י ם ו א ח ד מ ג ל ח ב י ו ם ל ״ א לשגייה .ו א ם ג י ל ח א ת ה ר א ש ו נ ה יום ש ל ש י ם מ ג ל ת א ת ה ש נ י י ה ב י ו ם ש ש י ם ,נו[יצא ,מ ש ו ם ש ה ת ח ל ת יום ש ל ש י ם ע ו ל ה ל ר א ש ו ג ה ו ס ו פ ו לשנייה 24,ו נ מ צ א מ ג ל ח ל ש ג י י ה ביום ל ״ א ש ל ה ,כ ע ד ו ת ו ש ל ר ׳ פ פ י י ם ב פ ״ ג מ ״ ב ו ע ד י ו ת פ ״ ז מ ״ ה , א ל א ש ר ׳ פ פ י י ם ה ע י ד ע ל ש ת י נ ז י ר י ו ת ס ת מ י ו ת ,ו ל פ י כ ך א פ י ל ו א ם ג י ל ח ביום ש ש י ם ח ס ר א ח ד יצא ,א ב ל בנידון שלפנינו שהשנייה היא בת ל ׳ יום מ פ ו ר ש ת ל א י צ א א ל א אם כן גילח ביום ששים. .32-29 הראשונה ראשונה ביום גילח את ואחד, ואם נזירות שלשים הראשונה גילח ואחד ביום ביום שלשים, ואת שלשים, ושנייה השנייה מגלח ג ז י ר ו ת סתם, ביום את ששים השנייה מגלח ואחד, ביום את ואם ששים ש ש י ם ל א י צ א .ב ד ו ב כ י ״ ע בסיפא :ו א ם גילח א ת ה ר א ש ו ג ה ב י ו ם ) ב כ י ״ ע :ליום( ש ל ש י ם וגלח ) ב כ י ״ ע :מגלח( א ת ה ש ג י ה ב י ו ם ) ב כ י ״ ע :ליום( ש ש י ם י צ א25. ו ש מ א הנכון כ ג י ר ס א ש ל פ נ י ג ו ו ״ מ ג ל ח א ת ה ש נ י י ה ״ ה ו א ב א ש ג ר ה מ ל ע י ל ,והכווגה ,מ ג ל ח ש נ י י ה , כ ל ו מ ר שגית ,כמו שפירש בח״ד. ו ה ר י ש א כ א ן ב ר ו ר ה ש ה ר י ל כ ת ח י ל ה מ ג ל ח ביום ל ״ א בין ש נ ז ר ס ת ם ובין ש נ ז ר ש ל ש י ם ,ו י ו ם ש ל ש י ם ש ל ר א ש ו ג ה ע ו ל ה ל כ א ן ו ל כ א ן ,כ ל ע י ל . א ב ל בסיפא, ש ה ר א ש ו נ ה ה י ת ה ב ת ל ׳ י ו ם מ פ ו ר ש ת ,ה ר י א ם ג ל ח ביום ש ל ש י ם ד י ג ו כ ג י ל ח בתוך ז מ נ ו ו ס ו ת ר ל ׳ יום, כמשנתנו פ ״ ו מ״ג. , , ו ל ש י ט ת ה ר ״ מ ) פ ״ ו מ ה נ ז י ר ו ת ה ״ ב ( ו ה מ א י ר י ) ל ״ ט א ( א פ י ל ו ג י ל ח בתוך , נ ז י ר ו ת מ ר ו ב ה ,ו ע ד י י ן נ ש א ר ו ל ו י ו ת ר מ ל י ו ם ,ס ו ת ר ש ל ש י ם ,ו א י נ ם ע ו ל י ם לו ,ו א ח ״ כ מ ש ל י ם א ת מנייגו. ולפיכך א ף כאן אם גילח ביום שלשים סותר שלשים ,ומונה שלשים לגידול שער, ו ב י ו ם ש ש י ם מ ש ל י ם א ת היום ה א ח ר ו ן ש ה ח ס י ר מ ן ה נ ז י ר ו ת ה ר א ש ו נ ה ) ש ה י ת ה מ פ ו ר ש ת ל ׳ יום( ו מ ג ל ח ל י ו ם ש ש י ם ואחד ,א ב ל א ם ג י ל ח ב י ו ם ש ש י ם ה ר י ש ו ב ג י ל ח ב י ו ם מ ל א ת ש ל ו ,ו ל א י צ א . א ב ל ל ה ל ן ב ת ו ס פ ת א פ ״ ד ה ״ ה מ ו כ ח כ פ י ר ו ש ה ת ו ס פ ו ת ל ״ ט א /ד ״ ה סתם ,ו כ פ י ר ו ש ה ר א ״ ש ש ם ,ש א י נ ו ס ו ת ר ש ל ש י ם א ל א מ ש ו ם ג י ד ו ל ש ע ר ג ר י ד א ,ו א ם נ ז ר ש ש י ם יום ,ו ג י ל ח ו ה ו ב י ו ם ל ׳ א י נ ו ס ו ת ר כלום ,ו ל ש י ט ת ם א ף כ א ן ה ר י ג י ד ו ל ש ע ר ש ל ו נ ש ל ם ב י ו ם ש ש י ם ,ו א י נ ו צ ר י ך ל ה ש ל י ם א ת ה י ו ם ה א ח ר ו ן ש ג י ל ח ו ה ו בו ,ו ג מ צ א ש א ם ג י ל ח ב י ו ם ש ש י ם י צ א ,מ ש ו ם ש ב א ו ת ו י ו ם נ ש ל ם גידול ש ע ר שלו ,והוא הדין שמגלח לכתחילה ביום ששים ,ו ל א אמרו כאן ״ י צ א ״ א ל א באשגרה ממשנתנו ומלעיל םה״י. ולפ״ז גירםת ד ו כ י ״ ע נכונה כאן בסיפא ,ודלא כפירוש המפרשים ש ה ג י ה ו ב ד פ ו ס י ם ״ ל א י צ א ״ .ו ע י י ן מ ״ ש ל ה ל ן ש ם פ ״ ד ,ש ר ,22ד ״ ה א י מ ת י א מ ר ו . 23 א ם גילח 24 25 ובירושלמי פ״א ה״נ ,נ״א ע״ג :ע ד מ ל א ת הימים ,וכמה הן ימים םליאין ,שלשים יום. יום שלשים ל א יצא .איר יצחק ב ר א ל ע ז ר י מ י ם ,ימם כתיב ,ח ס ר יוד. עיין ב ב ל י ו׳ א׳. בקג״ג השמטה עיי הרוסות. מעתה נזירות פ״ב עמ׳ 129 522 .32מ י הריני שאמר וניטמא נזיר, וכ״ה בד ,והיא פיםקא ממשנתנו ס ״ ג מ״ג. שלשים ביום סותר הכל. את ובזה כ ו ל ם מודים משום שאפילו נ א מ ר מ ק צ ת היום ככולו ,הוא דווקא ש י כ ו ל לגלח ולהביא קרבנותיו ,א ב ל אם לא הביא ק ר ב נ ו ת י ו דינו כ א י ל ו נטמא בתוך מ ל א ת ו ס ו ת ר א ת הכל .ו ע י ץ ג ד ש להלן בסמוך. ו ב כ י ״ ע וקג״ג מוסיף כאן: שלשים ביום ואחד את סותר ה כ ל .ו כ י ה הגירםא לסני הריב״ן ,ר ב י נ ו ע ז ר י א ל והרא״ש .ולהלן בסמוך ) ו ק במשנתנו( :הריני נזיר מאה יום ו כ ו / , ניטמא ביום מאה ואחד ס ו ת ר שלשים .ובנוםחת הריב״ן ט״ז ב :ניטמא יום ק׳ ו א /קודם שיקריב קרבנותיו ,סותר ,לסי ש צ ר י ך תגלחת לגלח ל א ל ת ר ,ואח״כ מגלח תגלחת טומאה , טהרה בסוף ל ׳ יום ,ש א ץ ת ג ל ח ת טהרה פחות מל׳ יום ,ה ל כ ך ס ו ת ר ל יום ו ת ו לא ,משום ד ה ד נזיר ש כ ל ו ל ו ימיו. ת ני נן , והכי וה״ה כ י נטמא יום ל״א סותר א ת הכל ,ו ל ד א ל י ע ז ר ס ו ת ר ז / , ו ק כ ת ב ר ב י נ ו ע ז ר י א ל )לסי שטמ״ק ט״ז א ( :והוא ה ד ץ כי נטמא ביום ב ת ו ם ס ת א. והכי ל״א סותר את ה כ ל ״ ו כ ו / תניא ו ע י ץ גם בתוםס׳ ר י ״ ד שם .ו כ ו ל ם כתוססתא. , ל א הזכירו קרבן ,א ב ל הר״מ סםק )ס״ו מ ה נזירות ה״ד( שאם נטמא א ח ר מלאת ,לסני ה ק ר ב ת חייב קרבן טהרה, בקרבן לכשיטהר ,ומגלח ומונה ל ׳ יום בטהרה .ועיין גם טומאה במאירי למשנתנו .ו ל ס ״ ז א ץ ה ב ד ל ב ץ יום ק״א ,ק״ב ,ל״א ,ל״ב ,ו ב כ ו ל ם סותר מדאורייתא. , ו ע י ץ קרן אורה ו א /ד״ה אבל ,ו ב צ ס נ ת ס ע נ ח במקומו. א ב ל בתוםסות ט״ז ב /ד״ה נטמא ,סירשו שאינו ס ו ת ר שלשים א ל א מדרבנן ב ע ל מ א ו כ ר , והוםיסו :והוא ה ד ץ ל ע י ל הוה מצי למיתני הכי גבי הריני נזיר ,נטמא יום ל ״ א דםותר ה כ ל מדרבנן ,נאכל[ ודאי נטמא יום ק ״ ב אינו ס ו ת ר שלשים ,ר ק נשבעה[ ,שיטהר ויביא ק ר ב נ ו ת י ו )כלומר ,ש ל טהרה(. , ו ק בתוםסות ר א /ד״ה נ ט מ א ) ו צ ״ ל שם כ מ ו שהגיה ר ״ ב ר נ ש ב ו ר ג א ו ת ד ( . ו ע י ץ בתוספות ,י״ד ב /םד״ה לוקה. ובתוםסות הרא״ש )לסי ש ט נ ד ק ר םע״א( :והכי איתא בהדיא בתוססתא נ מ מ א ביום ל ״ א ס ו ת ר הכל .וסירש שם כשיטת התוססות שאינו א ל א מדרבנן, ו ק כ ת ב ר ב י נ ו בסירושו י ״ ד םע״ב :שאינו ס ו ת ר מדרבנן א ל א ביום גזירה יום ל ״ א אטו יום ל / ל״א ,א ב ל ביום ל ״ ב אינו סותר .ו ע י ץ בסירושו ס ״ ז א /ד ש ש ם ט״ם וצ״ל ,כ מ ו שתיקגו בגליץ למטה שם. ולס״ז תמוהים ד ב ר י ו ב ד ף כ ״ ח א׳ שהםתסק ב ה ס ר ל ה ה ב ע ל ל א ח ר שחיטה ,ל ר ׳ עקיבא ,ונטמאה ,א ם מביאה קרבן טומאה )ועיץ בשטמ״ק שם( ,והרי בנטמאה ל א ח ר מ ל א ת אינה מביאה קרבן טומאה לשיטתו ,ע י ץ בקרן א ו ר ה שם. .33 ר , יהודה אומ , משם ר , ליעזד סתר לא אלא וכ״ה שבעה. במשנתנו ס״ג מ״ג הנ״ל ,א ל א שלא נ ז כ ר ש ם ר ׳ יהודה ,ו ע י ץ מ״ש להלן ,ש ר ,36ד״ה ר ׳ יהודה. , ו ר ׳ יהודה שנה מ ש נ ת אביו ששנה א ת מ ש נ ת ר אליעזר ,עיץ להלן זבחים םס״ב ומקבילה ב ב ב ל י מנחות י״ח א / , ו ל ע צ ם ה ע נ י ץ א ף כאן נ ח ל ק ו הראשונים בטעמו ש ל ר אליעזר. , ובמיוחם ל ר ש ״ י ר ב׳ , ) ב ל ש ץ דאשץ( ס י ר ש ש ל ד א ל י ע ז ר מונה י ״ ד יום ,והיינו ז ימי טומאה ,ומזה בשלישי ובשביעי ומגלח ,ואח״כ מוגה כ נ ג ק ז׳ ימים כדי שיגדל ש ע ת כ ד י ל כ ו ף ר א ש ו לעיקרו ,ומגלח ת ג ל ח ת טהרה ,ע י ץ ב ב ל י ל ״ ט ב׳ ובמיוחם ל ר ש ״ י ש ם .״ א ב ל ב ל ש ק שני ס י ר ש שם שאינו מונה א ל א ז׳ ימימ כ ד י שיוכל להטהר ,ומגלח ת ג ל ח ת ט ה ר ה מ י ד א ח ת שטהר. , , ו ק ס י ר ש ו בתוםסות ר א ,ד״ה , נטמא )ועיין גם בתוםסות ל ״ ט ב ,ד ״ ה כגץ ,ו ד ״ ה וקים( ובתוםסות ר י ״ ד ט ״ ז ב ,ם ד ״ ה נ י ט מ א ,״ ו ב נ י מ ק י ר ׳ ע ז ת א ל הנ״ל. 2 8 27 עיין בהוצ׳ ה ר /זק״ש ,עם׳ ל״ר ,ובהערה 8שם. ועיין בחוספ׳ רי״ד ו׳ בי ,ד״ה ר׳ אליעזר .אבל עיי״ש טיז ב׳ ,סד״ה ניטמא. עיין לעיל ,העי .27 2 8 , נזירות פ״ב ע מ 129 523 ולהלן ,ש ר ,40מ פ ו ר ש ב ת ו ס פ ת א כ ל ש ו ן ר א ש ו ן ש ב מ י ו ח ם ל ר ש ״ י ש מ ו נ ה ז׳ י מ י ם ב ט ה ר ה חוץ מ ד י מ י םומאה .ו כ ן מ ו כ ח ב י ר ו ש ל מ י פ ״ ג ס ה ״ ה ,נ ״ ב ע ״ ד :כ מ ה ד ת י מ ר ת מ ן ע ל ד ר ׳ א ל י ע ז ר , ב ת ח י ל ה והוא ש י ה א ל ו מהיכן להפיל ,ו ב ס ו ף א ע פ ״ י ש א י ן ל ו מהיכן ל ה פ י ל ? א מ ר ר ׳ ז ע י ר קומי , , , ר מנא ולא מתני היא ניטמא יום אחד ומאה סותר שלשים ,ור׳ אליעזר א ו מ לא סותר א ל א ד . א ״ ל ש מ ע נ ו ש ה ו א סותר ,ש מ ע נ ו ש ה ו א מ ב י א ק ר ב ן )כלומר ,בתמיה(. שהירושלמי ו מ כ א ן הוכחה ג מ ו ר ה פ י ר ש ש ל ר ׳ א ל י ע ז ר סותר ש ב ע ה חוץ מ י מ י ה ט ו מ א ה ,ש א ם ל א כן ה ר י א י ן כאן ס ת י ר ה כ ל ל ,ו ב ו ו ד א י ש צ ר י ך ל מ נ ו ת ש ב ע ה ,כ ד י ש י ו כ ל ל ה ב י א ק ר ב נ ו ת י ו בטהרה ,כ מ ו ש ה ו כ י ח , , , בקרן א ו ר ה י ״ ט ב ,ד ״ ה ו ה נ ה ה ת ו ם ,ו ד ל א כ ש י ״ ק ש ם ,ד ״ ה ו ל א מ ת נ י ה י א .ו כ ן מ ב ו א ר מ ש י ט ת ו ב ה ג ה ו ת ה ר ד ״ ל י ״ ט ב׳ ה י ר ו ש ל מ י ש א י ג ו א ל א מגלח א ת ה ש ע ר ש נ ט מ א ,ו א י נ ו מ ב י א קרק29. , כ ת ב ש א י נ ו א ל א ד י ח ו י י א ב ע ל מ א ,א ב ל א י ן צ ו ר ך בזה ,ו ע י י ן מ ״ ש ב צ פ נ ת פ ע נ ח פ ״ ו מ ה נ ז י ר ו ת , ה ״ ד .ו ל פ י זה מ ו נ ה ז י מ י ם ו נ ט ה ר ו מ ג ל ח א ת ה ש ע ר ש נ ט מ א ,ו מ ו נ ה ש ב ע ה י מ י ם ב ט ה ר ה ב ש ב י ל , השער בטהרה כ ד י לכוף ראשו לעיקרו ומגלח בטהרה ,כבבלי ל ״ ט ב . שיגדל ובירושלמי , ם ״ ג ה״ג ,ג ״ ב ע״ג ,משמע שמחלוקת אמוראים היא אם מונה ל ד אליעזר ד ימים גרידא )כשיטת ר ו ב ה ר א ש ו נ י ם ( ,א ו א ר ב ע ה ע ש ר יום ,כ ש י ט ת ה מ י ו ח ס ל ר ש ״ י ב ל ש ו ן ר א ש ו ן ה ג ״ ל ,ו כ ש י ט ת התוספתא. .34-33 הכל. הריני ו כ ״ ה בד. נזיר וניטמא ש ל ש י ם יום, שלשים, יום את סותר ו ב כ י ״ ע חסר ,ו א פ ש ר ש ה ש מ י ט ו ה מ ש ו ם ש ה י א פ י ם ק א מ מ ש נ ת נ ו פ ״ ג מ ״ ג ,ו ל א , ה ו ס י פ ה ה ת ו ס פ ת א ע ל י ה כלום .ובזה א ף ר א ל י ע ז ר מ ו ד ה ש ה ר י נ ט מ א בתוך מ ל א ת .ו ע י י ן ב ת ו ס פ ו ת , , ט ״ ז א ,ד ״ ה ה ר י נ י ,ר ב ,ד ״ ה קםבר. נזיר .34ה ר י נ י יום מאה פיסקא ממשנתנו פ ״ ג מ״ד ,וסותר א ת הכל וכר. ל ח כ מ י ם מ ש ו ם ש נ ט מ א ת ו ך מלאת. .36-35ר , א ו מ יהודה , ר משם , ליעזר לא אלא סתר , שלשים. , פ י ם ק א מ מ ש נ ת נ ו ה נ ״ ל ,ו ל א נ ז כ ר ש ם ר יהודה ,ו ע י י ן ל ע י ל ,ש ר ,33ד ״ ה ר יהודה. , , כ א :תניא נמי הכי התורה ר , יהודה ובבבלי , מ ש ו ם ר א ל י ע ז ר ד א מ ר ק ר א ז א ת ת ו ר ת הנזיר, אומר א מ ר ה כ י נ ט מ א ביום מ ל א ת תן ל ו ת ו ר ת נזיר. , ועיין ל ע י ל שם ר ב . , פ ״ ג ר ה ״ ד ,נ ״ ב ע ״ ג ,מ ס ר ר ז ע י ר ה ב ש ם ר ״ ש בן ל ק י ש ט ע ם זה. ובירושלמי , ועיין ספרי נ ש א פ י ל״א, , ע מ ׳ ,36י ר ו ש ל מ י פ ״ ג ה ״ ה ,נ ״ ב ע ״ ד ה נ ״ ל ,ב ב ל י י ״ ט ב . .36ניטמא ואחד ביום מאה ש ל ש י ם .פ י ס ק א מ מ ש נ ת נ ו הג״ל .ו ע י י ן סותר מ ״ ש ל ע י ל ,ש ו ר ה ,32ד ״ ה ו ב כ י ״ ע . ר , אומ׳ יהודה משם ר , ליעז׳ א ף כאן ל א הוסיפה התוספתא ע ל וכר. , מ ש נ ת נ ו א ל א א ת ה ש ם ר יהודה ,ע י י ן מ ״ ש ל ע י ל בסמוך. .40—37ז ה ביום וכל סתר שראוי שניטמא אלא הכלל ש ר להביא ביום שבעת , יהודה בו קרבן שאין ראוי להביא חוץ , ו כ ל שניטמא ב י ר ש ל ש י שאין ראוי וכר. ואין ל ו לםפו 30. י אמ׳ ויש ימים, ש א י ן ר א ו י ל ה ב י א קרבן משם ואין לו מימי לו ר , לספור בו ליעזר, סותר קרבן ויש טומאתו בלבד. כל שניטמא שלשים לו לספור, יום, לא ו כ ״ ה בד .א ל א ש ש ם : וכע״ז בכי״ע ,א ל א ששם :י ש לו לסתור ,ובסיפא :ביום ל ס ת ו ר וכר. ו כ ל הנוסחאות משובשות. ע מ ׳ ,244ה ע ר ה ,1ה ג י ה כ א ן :כ ל ש נ י ט מ א ב י ו ם 29ועיין בקרן אורה ל״ט ב׳ ,ד״ה ונראה. 3 0הרח״ש הורוביץ מחק מלים אילו ,ואין צורך. ובקג״נ כעין גירסא שלנו ,א ב ל בסיפא: והרח״ש הורוביץ שאין בהגהותיו ל ס פ ר י זוטא, ר א ו י ל ה ב י א ב ו קרבן ו י ש ל ו ל ס פ ו ר נזירות פ״ב עמי 130-129 524 סותר נאת הכל .אין ל ו ל ס פ ו ר סותר[ שלשים יום .ו כ ל שניטמא ביום ואין קרבן להביא ב ו שראוי )כני׳ קג״נ וכי״ע( ל ו לספור ,ל א ס ת ר א ל א שבעת ימים חוץ ו כ ר . ו א ש ר ל ד ב ר י התוספתא ״חוץ מימי טומאתו״ כ ב ר הוכחנו לעיל ,שורה ,33ד״ה ולהלן, , ששיםת התוספתא והירושלמי היא ש ל ר אליעזר מונה שבעה ימי טהרה pnמ ד ימי טומאה. שהיה טמא .41-40מ י אסור ונזר, ולשתות לגלח, בבלי י י ן וכר. , ט״ז ב ,י״ז א /והרבותא היא שאעס״י ש א ץ ימי טומאתו ע ו ל ץ לו ,ואינו מתחיל ל מ נ ו ת א ל א וכאן כשיטהר מ״מ כ ל דקדוקי גזירות עליו ,עיין ב ב ל י הג״ל ,וירושלמי פ ״ ג ה״ה ,ג״ב ע״ג. מדברים אפילו בטמא בטומאה שהגזיר מגלח עליה ,א ל א הואיל וגזר כשהיה טמא איגו מביא קרבן ע ל , ועיין במשנתגו פ ״ ג מ״ה ,בםיה״מ ל ה ר ״ מ שם ובחיבורו ם״ו מ ה גזירות ה״ח וה״י, טומאתו. ומ״ש בקרן אורה ט״ז רע״ב ,ד״ה מי שנזר. גילח .41ו א ם יין ושתה למתים וניטמא וכר. וכ״ה בכי״ע ,בקג״נ ו ב ב ב ל י הג״ל ,ו ב ד גשמט בטעות ״וגיטמא למתים״. ושוגה. .42מ ז ה .43-42ו א י ן ובכי״ע. כ ״ ה בכי״ע. יום א ב ל בכי״ו ,בקג״ג ו ב ד בטעות :מזה ושותה. השביעי לו עולה המגיין. מן בקג״ג וכ״ה בד, וצ״ל :ו א ף יום השביעי )כלומר ,ו ל א ר ק יום השמיגי שהוא כ ב ר טהור אחרי ה ע ר ב שמש( עולה ל ו ו כ ר .וכן מפורש להלן בסמוך ,עיין מש״ש .א ב ל עיין כפי׳ הראב״ד ל ע ד י ו ת , פ ״ ד מי״א שהיתה ל פ נ י ו הגירםא ב ב ב ל י י״ז א )ומקבילות( להפך ממה שהיא לפגיגו ,וכמו שהוא בתוספתא כאן ב כ ל הנוסחאות. .45-43כ ל השביעי יום יום מיד, אילו עולה השביעי שיאמרו מן לו עולה מתחיל אין המניין. לו מן כל לימנות אילו המניין. עד שיאמרו שיטהר מתחיל אין מונה להלן רפ״ה :כ ל אילו שאמרן1נ אין מתחיל לימנות ע ד שיטהר ,א ם נטמא א ץ מביא קרבן מומאה ,כ ל אילו שאמרו מונה מתחיל ומונה מיד ,א ם גטמא מביא ק ר ק ט א 3 2 .ובמשגתגו ם״ז מ״ב :ע ל א ל ו ה ג ד ר מגלח ו כ ר ומ למגות מתחיל הנזיר מגלח ו כ ר אלא ומתחיל ה שיטהר עד ומוגה מיד, ומביא א ת קרבגותיו. ואינו ובמ״ג שם :ע ל א ל ו א ץ וקרבן אין לו .ואגו למדים ממשגה ג׳ שמגיץ לחוד וקרבן לחוד ,שלפ״ז א ף במשנה ב ׳ הפירוש כן :ע ד שיטהר ,ואח״כ מביא א ת קרבנותיו. , ו ב ב ב ל י ג״ד א הסתפקו בפירוש המלה ״ ע ד שיטהר״ ,א ל א שהגירסא שבהוצאות שלפנינו משובשת, , והנכון הוא בכי״מ ,וכ״ה שם :א ב ע י להו. , דקתני ע ד שיטהר בשביעי קאי 33,ומני ר אליע׳ הי3>/ , , א ו ד י ל מ ע ד שיטהר ,ע ד שיביא קרבנותיו ,ומני רבנן היא 35.ת ״ ש מדקתני סיפ׳ מ ת ח י ו מ ו ר , , , , , מיד ,הא ר י ש ע ד ד ע ב י ד ה ע ר ב שמש ה ר ,ד א נ ד ר ו ד ט ה ר ע ד שמיני ל א ח י י ל . כלומר, , ומשנתנו כרבי ,עיין ב ב ל י י״ח ב .וכן בפיה״מ ל ה ר ״ מ למשנתנו הנ״ל :ומה שאמר ע ד שיטהר, , , ד ״ ל ע ד שיעריב שמשו ,א ח ר שיטבול א ח ר ההזאה ג ח׳ 36.ו ב ס פ ר י זוטא ,ע מ :243 3 1 עס׳ ביום ו א ף לפנינו כאן אין .שיאמרו' א ל א .שאמרר״ ,עיין ס״ש םהרי״ן אפשטין במבוא לנוסח המשנה, .1243 3 2 עיין משיש בפירוש התוספחא. כלומר ,אחרי ההזייה והטבילה ,וכבר נקרא טהור ,עיין בתוספות י״ז א' ,סד״ה אין בין. > כשיטת הבבלי י״ח בי .ועיין מיש להלן פ ד ,שוי ,42-41ד״ה וכדי ל ב ר ר . 35כלוסר. ,ומביא קרבנותיר״ שבפשנה הוא פירוש ל .ע ד שיטהר׳ .ועיין בתוספות טיט ב׳ ,ד״ה ומזה ,ומ״ש עליהם בסלא״ש למשנתנו. ו ב ה ו צ א ו ת שלפנינו בבבלי הגירסא טשובשת .ועיין בתוםפות י־ח בי ,ד״ה סתחיל ,ובפירוש הראיש נ ד אי ,ומוכח סדבריהם שאף לפניהם היתה נירסא אחרת פנירסת הדפוסים וםגירסתו של המיוחס לרש״י. 3 3 3 36 , נזירות פ״ב ע מ 130 ההוא. 525 ביום שטהר .ו ה ו א כ ס ת ם מ ש נ ת נ ו ה ג ״ ל ,ו ה כ ו ו נ ה ל י ו ם ה ק ר ב ת קרבנותיו ,ל י ו ם ה ש מ י נ י , והוא כ ר ב י ה נ ״ ל ,א ו כ ח כ מ י ם ,ו ל ש נ י ה ם מ ת ח י ל ל מ נ ו ת מ י ו ם השמיני 37,ו ד ו ר ש ההוא, ביום , ביום ,ה ב א ת קרבנותין 38,א ו א ע פ ״ י ש ל א ה ב י א א ת א ש מ ו ,כ ס ד ר ה כ ת ו ב י ם שם ,עיין ב ב ל י י ״ ח ב . ל מ ד י ם ש ב כ ל מקום ש א מ ר ו ״ א י ן מ ת ח י ל ל י מ נ ו ת ע ד ש י ט ה ר ״ ה כ ו ו נ ה ל ט ה ר ה נמצאנו ג מ ו ר ה א ח ר י ה ע ר ב ש מ ש ,א ו א ח ר י ה ב א ת ק ר ב נ ו ת י ו ,ו מ ו נ ה מ י ו ם ה ש מ י נ י ,א ב ל במקום ש א מ ר ו ״ מ ו נ ה מ י ד ״ ה כ ו ו נ ה ל י ו ם ה ש ב י ע י מ י ד א ח ר י ההזאה ו ה ט ב י ל ה ,ו ב מ ק ו ם ש א י נ ו מ ב י א קרבן ,כ ו ל ם מ ו ד י ם ועיין י ר ו ש ל מ י פ ״ ב ה ״ ט ,נ ״ ב סע״א 39פ ״ ג ה ״ ד ,ג ״ ב ע ״ ג ,ו ב ב ל י ש ה ו א מ ו נ ה מיום ה ש ב י ע י . ׳ , י ״ ז א /י ״ ז ב׳ ,י ״ ח א .ו ל פ י כ ך א מ ר ו שם :א י ן בין ט מ א ש נ ז ר ל נ ז י ר ט ה ו ר ש נ ט מ א ,א ל א ש ט מ א ש נ ז ר ש ב י ע י ש ל ו ע ו ל ה ל ו מן המניין )שהרי א י נ ו מ ב י א ק ר ב ן ט ו מ א ה ,ו מ ת ח י ל ו מ ו נ ה מ י ד א ח ר י טהרתו( ,ו נ ז י ר ט ה ו ר ש נ ט מ א א י ן ש ב י ע י ש ל ו ע ו ל ה ל ו מן המניין ) ש ה ר י ח י י ב בקרבן ,ו א י נ ו מ ו נ ה א ל א מ ש מ י נ י ,כ ר ב י וכחכמים( .ו כ ן פ י ר ש א ת ה ת ו ס פ ת א ב ח ״ ד ,ו ד ל א כ ש א ר ה מ פ ר ש י ם שהגיהו. .46-45מ נ ה ולטמא יין את סופג נזירותו ולא ואם למתים, הארבעים. הביא גלח קרבגותיו, ושתה וכ״ה בכי״ע. יין אסור וניטמא לגלח, ולשתות למתים זה הרי , ו ב ב ר י י ת א ש ב ב ב ל י ט ״ ו א׳.י>> ו ב ד :ו ל ט מ א ל מ ת י . , , ולפ״ז סובר התנא שלנו ה ב י ק ר ב נ ו ת י ו ו ל א גלח ,א ס ו ר ל ש ת ו ת יין ו ל י ט מ א ל מ ת י ם ,א ם ג ל ה ו כ ו . , כ ר אליעזר )משנתגו םפ״ו ,להלן םס״ד ,ומקבילות ,עיין מש״ש( ,ומה שסיימו :ואם גלח ו ב ו , ס ו פ ג א ת ה א ר ב ע י ם ,ב ה כ ר ח ע ו נ ה ע ל ה ר י ש א ,ש ה ר י א ם ה ב י א ק ר ב נ ו ת י ו א י ן מקום ה ג ל ו ח מ ע כ ב , , ו ב כ ל מ ק ו ם ש מ ג ל ח מ ה ר ל ג מ ר י א פ י ל ו ל ד א ל י ע ז ר ,כ מ ו ש פ י ר ש בקרן א ו ר ה י ״ ד ב׳ ,ד ״ ה א מ ר ריב״ח><. , ו ה ב ר י י ת א ש ל ג ו ב ב ב ל י ט ״ ו א .ו ע י י ן ל ע י ל פ ״ א ,ש ו ר ה ,28ד ״ ה גזיר ,ו מ ש ״ ש .ו ב ס פ ר י , , ס ו ף פ י כ ״ ד ,ע מ :30 גזרו, כל ימי לעשות ימים שלאחר גזירותו כימים שבתוך גזירותו ע ד ה ב א ת קרבן ,ש י כ ו ל ל א י ה א ח י י ב ]אלא[ ע ד ש י ש ל י ם ג ז י ר ו ת ו ו כ ר « .ו כ ן מ פ ו ר ש ל ה ל ן ש ם , , , , פ י כ ״ ה ,ע מ ,32ו פ י ל ״ א ,ע מ .38ו כ ן ב י ר ו ש ל מ י פ ״ ח ה ״ א ,ג ״ ז ע ״ א : כל ימי גזרו. ל ע ש ו ת י מ י ם ש ל א ח ר מ ל א ת כ ב ת ו ך מ ל א ת ,ליין ל ט ו מ א ה ו ל ת ג ל ח ת .ו ע י י ן ב מ ש ג ת ג ו פ ״ ו מ ״ ט . .47ר לנזיר , שמעון אחד , ל ש ת ו ת י י ן ו כ ו .משנתנו פ ״ ו םמ״ט. .50-48מ י ואחר א ו מ , כיון שנזרק עליו מן הדמים הותר כך ב ר א ש ו ג ה. שנזר שתי נשאל על נזיריות ,מנה הראשונה לחכם ראשונה ולא ל ה ת י ר לו, ו כ ״ ה ) ״ ו ל א ה ב י א ק ר ב ג ו ת י ו ״ ( גם בד .א ב ל ב כ י ״ ע : הביא יצתה והביא קרבנותיו, נזירות שניה קרבנותיו .ולהלן , גראה ש כ י ״ ע הוא בשיטת הבבלי ,ו ג י כ י ״ ו ו ד כ ש י ט ת הירושלמי ,עיין מ ״ ש במבוא לח״א ,ריש , עמ׳ כ ,ועוד בכ״מ. , ומשרידי האותיות בקג״ג גראה קצת :וה ) . . .כ ג י כי״ע(. 3 7אם ה ק ר י ב קרבנותיו בו ביום .ואין בין ר ב י לחכמים א ל א אם ניטמא לפני ה ק ר ב ת הקרבנות ,שלרבי מונה מיום השמיני ,ולחכמים מונה מיום ה ק ר ב ת הקרבנות .ועיין ב ב ל י י״ח ב׳ וכריתות כיו א׳ ,ותוספות סוטה טיו א׳ ,סד״ה ט ב ר .ועיין מ״ש בשיטת הירושלמי להלן ,עמי ,552ד״ה וכדי. 38עיין ירושלמי פ״ו ה״ח ,נ״ה ע״ב ,ובבלי י׳ח א׳. 38ואף שם נשתבשה הנירסא כ פ ו לפנינו ל ה ל ן רפ״ה .ועיין בצפנת פענח פ״ו מ ה ׳ נזירות ה ד שנדחק ל ה ע מ י ד א ת הנירסא בתוספתא ובירושלמי. *0ועיין בפיה״מ להר״מ ספ״ו .ואין ״תוספתא״ שם א ל א הברייתא שבבבלי שהזכרנו בפנים ,עיין ם״ש ב מ ח ב ר ת י תשלום תוספתא ,עמי .7 ! ׳ א ב ל עיין בתוספות ל״ט ב׳ ום״ש ל ע י ל פ״א ,ה ע ׳ .38ולפי זה אם נילח ש ל א ב ת ע ר אפשר שהוא ל ו ק ה לתנא שיסבור שתנלחת מ ע כ ב ת .ושיטת הירוש׳ אינה כן ,עיין להלן ,ע ט ׳ .532 >2עיין שם בסיום הדבריס ,ום״ש הרח״ש הורוביץ בהערות. , נזירות פ״ב ע מ 130 526 ובירושלמי ס ״ ג ר ה ״ ב נ ״ ב ע״ג :מי שנזר שתי נזיריות ) כ ר ( « ,השלים נזירותו הראשונה ובא ל ה י ש ק ) -ל ה י ש א ל ( ״ ע ל השנייה ) ,ל א ( « מצאו פ ת ח לראשונה ע ד ש מ צ א ו ) כ ל ו מ ר ,ל פ נ י שיכלו למצוא( פ ת ח לשנייה ,ע ל ת ל ו שנייה ראשונה )כבתוסםתא כאן( .והעמידוה שם :ב א ו מ ר הריני נ ז י ר ונזיר .והמשיכו :ב א ו מ ר אילו ל נ ז י ר ו ת ) כ ל ו מ ר כשהפריש א ת הקרבנות אמר :אילו לנזירות( ,א ב ל א ם א מ ר אילו ל נ ז י ר ו ת י ואילו ל נ ז י ר ו ת אחרת ,ל א בדא ע ל ת ל ו שנייה ראשונה*•. , א מ ר ר ל ע ז ר השלים נזירותו לראשונה ,מ כ י ץ שהביא קרבן נלא[ל« ע ל ת ל ו ראשונה שנייה ו כ ו / ו מ ו כ ר ח pהירושלמי ש ל א עלתה ל ו שנייה ראשונה ,א ל א דווקא כ ש ע ד י ץ ל א הביא קרבנותיו. והוא כגירםת ד וכי״ו כאן. , ו ב ב ב ל י נ ד ר י ם י״ז ב /י״ח א :מי ש נ ז ר שתי ג ד ר ו ת מ נ ה א ת הראשונה קרבן והפריש ו נ ש א ל עליה ,עלתה ל ו שנייה בראשונה .ו ק הובאה הברייתא בגירםא זו ב ב ב ל י שבועות , כ ״ ח א ,ו א מ ר ו עליה שם :ה כ א במאי עםיקינן כ ש ל א כ י פ ר )כלומר ,כירושלמי ,ותוספתא ד וכי״ו(. ד א מ ר ת ג ל ח ת מ ע כ ב א .״ והתניא גילח ,א ״ ר אשי והתגיא כ י פ ר ,כ ש ל א גילח ,ו ר ״ א היא. , ו ע pר ״ מ פ ״ ג מ ה נזירות ה״י ו ב צ פ נ ת פ ע נ ח ש ם )ושם בטעות: נזירות קא ר מ י ת ו כ ד . ה ל כ ה ר ( .ו ל פ י זה גירםת כ י ״ ע כאן היא כ מ ס ק נ ת הבבלי בשבועות. .51-50מ נ ה אלא בידו שתיהם, אחת. והביא קרבנות שתיהן כאחת, לא ו ק בירושלמי הנ״ל :הסריש שתיהן כ א ח ת א ץ בידו א ל א אחת. עלת ועיץ , במיוחס ל ר ש ״ י י״ג ב ובתוםסות שם ,ד ״ ה הריני ,ו ב ק ק א ו ר ה ש ם ר ע ״ ב .ו א ף שם ל א א מ ר ו א ל א בנזירותו ונזירות בנו ,א ב ל ב נ ד ר ו ת ו בוודאי א ץ בידו א ל א אחת ,שהרי אינו מתחיל ל מ נ ו ת א ת השניה א ל א אחרי שהקריב א ת ק ר ב נ ו ת הראשונה ,ו ע ד י ץ הוא בנזירות ראשונה ,ו ע י ץ מ״ש לעיל, שורה ,32-29ד ״ ה ראשונה. ובירושלמי ס ״ ג ה״ב ,נ ״ ב ע״ג :ניחא שנייה ראשונה )כלומר ,ניחא שאסשר ל ו מ ר שיצאה שנייה בראשונה ,והיינו ש נ ש א ל ע ל השנייה א ח ר י שמנה א ת הראשונה( ,ראשונה שנייה )כלומר, א י ך א ס ש ר שתצא ר א ש ו נ ה בשנייה ,והרי אינו י כ ו ל ל מ נ ו ת א ת השנייה כ ל ז ק ש ל א ג מ ר א ת הראשונה( ,ותירצו ש ל ר ״ ש ה ר י ב ד י ע ב ד ג מ ר א ת הראשונה )כלעיל ,ש ו ר ה (47א ח ר י שהקריב קרבן אחד ,ומתחיל ל מ נ ו ת א ת השנייה ,ו א ם נ ש א ל ע ל הראשונה ע ל ה ל ו ק ר ב נ ו ה ר א ש ץ ע ל השנייה, ומשלים א ת ש א ר קרבנותיו .ואחרי pאמרו :ת י ס ת ר בנזירותו ובנזירותו ש ל בנו ,כ ד א ע ל ת ל ו שנייה ראשונה )וצ״ל :ראשונה שנייה( ,וכאן ה ר י א ס ש ר שימנה א ת נזירותו השנייה ע ד ש ל א ג מ ר א ת הראשונה ,ע י ץ מ״ש ל ע י ל בסמוך. .52-51 והקריב הסריש של זו בזו של זה בסני עצמו ושל זה בסני עצמו, והלך ל א י צ א .ירושלמי הנ״ל ,והסיקו שם שמ״מ קדשו ,אסילו הסריש א ת ק ר ב נ ו ת השנייה לסגי שגמר א ת הראשונה ,משום ש כ ב ר נ ז ר א ת השנייה. «« נ״ל למחוק .והסופר חשב שזו היא פיסקא ממשנתנו ,ואינו אלא חלק מן הברייתא שלנו. עיין ס״ש בתוספת ראשונים , Y nעסי .85 « כנ״ל להגיה. •« כלומר ,ואינו יכול להקריב לא אח הקרבנות שהפריש לראשונה משש שבטלה ,ולא את הקרבנוח שהפריש לשנייה ,סשום שאין כאן שנייה ,עיין בקרן אורה רפ״ג ,ד״ה במשנה .אבל עיין בק״ע ובפ״ס. ל* כן הניהו הספרשים ,וכן מוכח פן העניין .ופירוש הגאון בעל קרן אורה רפ״נ ,ד״ה בסשנה, קשה מאד. ו ע י י ן בירושלסי הנ״ל שאמרו שם בשם ר׳ יוחנן שלחכמים אם לא הקריב אלא קרבן אחד, עדיין עלח לו שנייה ראשונה. 4 4 48 , נזירות פ״ג ע מ 131 527 פ״ג ר .2-1א מ ׳ , ישמעאל בי יוחנן ר׳ ברוקה בן לא נחלקו , ו ב י ת ה ל ל ו כ ר .ו כ ״ ה להלן ע ד י ו ת פ ״ ב ה ״ ד ו ב ב ל י כ א ן כ ׳ א . שמיי , בית ו כ ע י ן ב ר י י ת א זו , )לעניין ד י נ י ממונות( ב ב ב ל י ב ״ ב מ ״ א ב ו ס נ ה ד ר י ן ל ״ א א ׳ ) ב ש ם ר ש מ ע ו ן בן א ל ע ז ר ( ,כ מ ו , ש צ י י נ ו בגליון ה ב ב ל י כאן .ו ב י ר ו ש ל מ י ם פ ״ ג ,נ ״ ב ם ע ״ ד :ת נ י ל א נ ח ל ק ו ר ׳ י ש מ ע א ל ו ר ע ק י ב ה ו כ ר ,ו צ ״ ל כ ל פ נ י נ ו ,כ מ ו ש ת י ק נ ו ב ד ״ ח .ו ע י י ן ב ש י ״ ק שם ,ד ״ ה א ף רב .ו ע י י ן בקרן א ו ר ה י ב מ ו ת , , פ ״ ז א ׳ ) ס ע ״ ד מן הספר( ,ד ״ ה ו ה ת ו ם ,ו מ ה ש ה א ר י ך ב א ו ר ח מ י ש ו ר כ א ן םפ״ג. , ו ב ב ב ל י כ ׳ א ׳ :מ ת נ י ׳ ד ל א כ ה א י ת נ א ו כ ר ,ו ר ׳ י ש מ ע א ל ב י ר יוחנן ב ״ ב חולק ע ל ס ת ם מ ש נ ת נ ו ם פ ״ ג ו ע ד י ו ת פ ״ ד מ י ״ א ,ו ל פ י ה ן מ ו ד י ם ב ״ ה ב כ ת אחת ,זה א ו מ ר ש ת י ם ו ז ה א ו מ ר ח מ ש ,ש נ ח ל ק ה ועיין ב ב ל י ס פ ״ ג ,כ ׳ ב /ו ב ת ו ס פ ו ת ש ם ,ד ״ ה א מ ר י ,ו מ ״ ש ב ש י ״ ק י ב מ ו ת פ ט ״ ו ה ״ ה ,ד ״ ה עדותן. ב כ ל ל ,ו ב מ ה ״ פ ש ם ,ד ״ ה אבל. .6-5מ י ואני, ואמ׳ שאמ׳ הוא הריני אסור נזיר, וחבירו ו ש מ ע ח ב י ר ו ו א מ ר ואני ,ו א נ י כ ו ל ם נ ז י ר י ם . ושהא מותר. כדי דיבור, ושמע חבירו במשנתנו ר פ ״ ד :מ י ש א מ ר הריני נזיר, ונחלקו בירושלמי ובבבלי שם אם כולם נתפסים ב ר א ש ו ן א ו כ ל א ח ד בחבירו ,א ם צ ר י ך ש י א מ ר ו כ ו ל ם בתוך כ ד י ד י ב ו ר ש ל ראשון ,א ו א פ י ל ו א ם וכולם מודים ש״ואני״ הראשון צריך כ ל א ח ד א מ ר בתוך כ ד י ד י ב ו ר ש ל ח ב י ר ו כ ו ל ם נ ז י ר י ם . ל ה י ו ת ב ת ו ך כ ד י ד י ב ו ר ש ל מ ק ב ל נזירות ,ו כ ן ה ס ת י י ע ו ב ב ב ל י כ ״ א ר ע ״ א מן ה ת ו ס פ ת א כאן: , ת נ י א נ מ י ה כ י מ י ש א מ ר ה ר י נ י נ ז י ר ו כ ו .ועיין ל ע י ל נ ד ר י ם פ ״ ה ,ש ו ר ה ,16—15ו מ ש ״ ש . , , ו ב פ י ה ר ״ א מן ה ה ר ,ע מ ר י ״ א ,ה ב י א ב ש ם ר ש ״ י :״ ד א נ י נ ז י ר כ מ ו ת ך מ ש מ ע ״ ,ו ח ל ק ע ל י ו , ו כ ת ב ש א י ן צ ו ר ך ב כ ך ,״ א ל א ה ט ע ם ש ה ר י ה ת פ י ס ע צ מ ו ל ה י ו ת כ ח ב י ר ו ש ה ר י א מ ר ואני ,ה ו א י ל ו ת ו ך כ ד י ד י ב ו ר א מ ר ואני ,ע ש ה ע צ מ ו נ ז י ר ע ל י ד י ה ת פ ס ה ו כ ר ,ד ב ה ת פ ס ה ל א צ ר י ך ל א ד כ ו ר י איסורה. ועיין בתיו״ט פ ״ ד סמ״א. ומשמע מדבריהם שאם אמר ״ואני כמותו״ הרי הוא נזיר , א פ י ל ו ל א ח ר כ ד י דיבור .ו ב ר ״ מ פ ״ ג מ ה נ ד ר י ם ה ״ ג :ש מ ע ח ב י ר ו ש נ ד ר ו א מ ר ו א נ י כ מ ו ת ך ב ת ו ך כ ד י דיבור הרי זה אסור במה שנאסר בו חבירו ו כ ר . ולכאורה מוכח מכאן ש א ף באמר ״ א נ י כ מ ו ת ך ״ ל א נ א ס ר א ל א ד ו ו ק א כ ש א מ ר כ ן ב ת ו ך כ ד י דיבור. ו ע י י ן בקרן א ו ר ה כ א ן ר פ ״ ד ,ד ״ ה , ו נ ר א ה ,ש ח י ל ק בין נ ד ר לגזיר .ו ע י י ן ב מ ע ש ה ר ו ק ה ע ל ה ר ״ מ פ ״ ג מ ה נ ד ר י ם ה ״ ג ה נ ״ ל ו ב פ ״ ב , מ ה נזירות ה״ד. .6כמה ועיין ה י ט ב ב ר י ט ב ״ א נ ד ר י ם ר פ ״ ב ,ו ב ר ״ ן ש ב ו ע ו ת פ ״ ג ס י ׳ א ל ף ק״ו. הוא כדי .8 —7ה ר י נ י זה הרי נזיר. נזיר, ד י ב ו ר וכר. ושמע עיין ל ע י ל נ ד ר י ם פ ״ ה ,ש ו ר ה ,17-16ו מ ש ״ ש . חבירו פיסקא ממשנתנו פ ״ ד מ״א. ואמ׳ פי כפיו, ושערי כשערו, ובכי״ו בטעות :ושערי כ ש ע ר ו הריני נזיר. ו ש א ל ו ב ב ב ל י ) כ ״ א ר ע ״ ב ( מן ה ב ר י י ת א ש ל ה ל ן ש מ פ ו ר ש בה :י ד י נזירה ,ר ג ל י נ ז י ר ה א י נ ו נ ז י ר , מ פ נ י ש א י ן ה נ ש מ ה ת ל ו י ה בהן ,ו ת י ר צ ו :ד א מ ר ה כ י י ע ש ה פ י כ פ י ו מיין ,ו ש ע ר י כ ש ע ר ו מלגוז. ו ב פ י ה ״ מ ל ה ר ״ מ ש ם :ו מ ״ ש פ י כפיו ,ע ל מ נ ת ש י א מ ר פ י כ פ י ו מיין ,ו ש ע ר י כ ש ע ר ו מלהגזז .ו כ ן , פסק בחיבורו פ ״ ב מ ה נזירות ה״ד. ו כ ״ ה בפירוש המיוחם ל ר ש ״ י ובמאירי ,וכן כ ת ב ה ר א ״ ש , ב פ י ראשון. , א ב ל בתוספות כ ״ א א /ס ד ״ ה דאמר ,ו ב פ י ה ר א ״ ש ש ם ובמאירי להלן ש ם )בשם התוספות( פ י ר ש ו ״ ד א מ ר ה כ י ״ ) ש ב ד ב ר י ר ב יהודה( ש כ ו ו נ ת ו כן ,כ א י ל ו א מ ר פ י כ פ י ו מיין ,ו א ע פ ״ י ש ל א א מ ר , א ל א ״ פ י כ פ י ר ׳ ג ר י ד א ה ״ ז נזיר ,מ ש ו ם ש כ י ו ו ן ליין .ו כ ו ל ם ) ת ו ס פ ו ת ש ם ,פ י ה ר א ״ ש כ ״ א ב / מאירי שם( הביאו ראייה מהמשך התוספתא שמגתה גם י ד י כידו ו כ ר ,ואח״כ חילקו בין ד ב ר , נזירות פ״ג ע מ 132-131 528 שהגשמה תלויה בו ו כ ר .ועיין גם בקרן אורה כ ״ א סע״ב ,ד״ה משום דאמר .ועיין מ״ש להלן בשם הירושלמי. .8ידי הג״ל. רגלי כידו, הרי כרגלו, זה , תוספות ,פ י הרא״ש ומאירי גזיר. ופירשו בתוספות :ידי כידו מלהטמאות למתים ,ורגלי כ ר ג ל ו מלהכגס בבית הקברות. , ו ב פ י הרא״ש שם :ר ג ל י כ ר ג ל ו וידי כידו מלטמא למתים .ובירושלמי פ ״ ד ה״א ,ג״ג ע״א :פי מן היין ,ראשי מן התגלחת ,ידי מן הטומאה ,רגלי מן הטומאה .והירושלמי מפרש א ת התוספתא, אעפ״י ש ל א העתיקה ,כ ר ג י ל בירושלמי .ומפורש כאן כפירוש התוספות הג״ל. גזירה, .9-8י ד י גזירה, ורגלי אין גזיר. גזיר ראשי וכר. ירושלמי ובבלי הג״ל ,ועיין במשגת ערכין פ ״ ה מ״ב ,להלן ב״ק פ״ז הי״ח )ומקבילות( ועוד. , .12-10ה א ו מ אםורין. הוא אם רצה והיא אסור מותרת והוא אסור. הריגי לאשתו ל ה פ ר ,מ פ ר לה, גזיר ואת, מפגי אם אמרה שקדם גדר היןשגיהם להקם. אם לאו, מ ו ת ר ת .ל פ י מסורת זו הוא אסור ב כ ל התגאים ,ואפילו ה פ ר לה ,היא ובכי״ע :ואם ר צ ה ל ה פ ר מיפר ,ואיגו חושש שמא קיים ,מסגי שקדם גדר להקם ,אם לאו ,הוא אסור ו כ ר . הקם ו ל כ א ו ר ה היה גראה שצ״ל :מסגי שקדם לגדר, , כהגהת ב ע ל ח ״ ד וקרן אורה ) כ ״ ב ב ( .ב ר ם קשה להגיה שלש גוםחאות כאן ולהלן ,ש ר .16-15 וגראה שהכווגה משום שקדם גדרו לגדרה ,והתגא קורא לגדרה ״הקם״ משום שהיא ל א נדרה, א ל א אמרה ה י ן ) א ו :אמן ,כלשון משגתגו( להדרתו ,והוא גקרא היקם ,קיום ,עיין מ״ש ל ע י ל ח״א , , )תרומות( ,ע מ ,295ש ר .14ועיין תרגום אונקלום ב מ ד ב ר ל ,ם״ו ,ל ע י ל נדרים פ״ז ש ר 19 , ואילך ,ובמקבילות .ו ב ס פ ר י זוטא גשא ,ע מ :239ו א ש ה ת ד ו ר גדר ,ל א כשידירגה כי בעלה !,ולפיכך צריכה לומר :הין ,או אמן ,כ ל ו מ ר לאמן ולקיים א ת הדרתו. ו ב מ ש נ ת ג ו ) ב ג ו ם ח א ו ת שלגו ובבבלי( פ ״ ד מ״ב :הריגי גזיר ואת ,ואמרה אמן ,מיפר א ת שלה , ושלו קיים .וגוסחא זו מתאימה לתוספתא כאן .ועיין ד ״ מ סי״ג מ ה גדרים הי״ג ואילך ,ו ב צ פ נ ת סעגח שם הי״א. ועיין מה שהאריך בזה ב מ ר כ ב ת המשגה ע ל הר״מ שם פי״ג הי״ג והי״ד. ופירושו בתוספתא כאן גראה דחוק. , ועיין ב ק ק אורה כ ״ ב ב ,ד״ה ובתוספתא ,וד״ה ו ד ב ר י הרמב״ם .ועיץ מ״ש ל ע י ל גדרים ס״ו ,ש ר , 6 - 4ד ״ ה ובירושלמי ,ובהערה 7שם. .14-13 אםורין, , האומ ואם לאו לאשתו שניהן בטעות :אם אמרה ה ץ שניהן הריגי מותרין, גזיר ואת, מסגי אם שתולה אמרה גדרו הין בגדרה. שגיהן בכי״ו מ ו ת ר י ן ,אם ר צ ה ל ה פ ר שניהן אםורין ,מפני שתולה נ ד ר ו , בגדרה ,והיא ט״ם ברורה ,ותיקגתי ע ״ ס ד וכי״ע .וכ״ה הגירסא בברייתא שלנו בבבלי כ ״ ב ב , ו ר ב יהודה הגיה אותה ע ״ פ המשגה ב ב ב ל י הג״ל :תגי מיסד א ת שלה ושלו קיים. ב ר ם במשגה שבירושלמי 2הגירסא היא :הריגי גזיר ו א ת ואמרה אמן מיפר א ת ש ל ה ושלו , , ב ט ל .וכן הביא ב פ י הר״א מן ההר ,ע מ רי״ד ,בשם ״ואית דגרםי״ ובשם ק צ ת ס פ ר י הר״מ. ו ע י ץ מ״ש להלן בסוף הדבור .ואמרו בירושלמי שם נה״ט 3:הותרה היא הותר הוא ,הותר הוא ל א הותרה היא. , ר אבהו ב ש ם ר ׳ יוחגן מסגי שהוא כתולה גדרו בה ,ב א ו מ ר ע ל מגת ואת. כ ל ו מ ר ,ויש כאן תגאי גמור כ כ ל התגאים ,ו א ם ל א גתקיים התגאי איגו גזיר כ ל ל .וכע״ז א מ ר אביי ב ב ב ל י כ ״ ב ם ע ״ ב בפירוש הברייתא שלגו כאן .ועיץ בפיה״מ ל ה ר ״ מ ס ״ ד מ ״ ב ובחיבורו , סי״ג מ ה גדרים הי״ג והי״ד ,ובלחם משגה שם ,ומ״ש ל ע י ל בסמוך ב ש ם הר״א מן ההר )״וכך גמצא בקצת ספרי ה ר ״ ם ו כ ר ״(. ועיץ מ ר כ ב ת המשגה שם וצפגת פעגח שם הי״א .ועיין מה בנזיר ! בתוספתא עדיות פ״ב ה״ב )בד ובכי׳ו( :בית שסיי או׳ אין אדם מדיר א ת א ש ת ו וכוי .ועיין בנירסת כי״ע שם ,והבאנו אותה להלן ,שוי ,52-51בפנים .ועיין להלן הע׳ .31 ־ ו ב כ ל הנוסחאות סטיפוס איי :ד׳ נפולי ,לו ,קויפםן ,פרטה ;.וכן בקטעים סן הנניזה ,ועיין להלן. כאן צ״ל ס״ש לעיל שם בד״ו :הלכי בי .הריני נזיר ואת כוי .והפיסקא נכנסה לשם בטעות. וכן הונה בד״ח. 3 , נזירות פ״ג ע מ 132-131 , 529 4 ש ה א ר י ך ב ז ה ב א ו ר ח מ י ש ו ר כ ״ ב ב ,ד ״ ה כ ת ב ה ר מ ב ״ ם ו א י ל ך ,ו מ ״ ש ל ע י ל נ ד ר י ם פ ״ ו ,ה ע ר ה ,7 הנ״ל. .16-14א מ ר ה אםורין. לו אם רצה אשתו להפר הריני יכול, אינו נזירה מפני אמר ואת, שקדם הקם הין שניהן לנדר. במשנתנו פ ״ ד מ ״ ב :ה ר י נ י נ ז י ר ה ואתה ,ו א מ ר אמן ,א י נ ו י כ ו ל להפר .ו ה ת ו ס פ ת א מ פ ר ש ת כאן :מ פ נ י ש ק ד ם ה ק ם ל נ ד ר ,כ ל ו מ ר ,מ ש ו ם ש ק ד ם הקימו ל נ ד ר ו ) ו ה מ ל ה ״ ה י ן ״ מ ק י פ ה א ת כ ל דבורה ,והיינו :תהי נזירה ,ו א ף א נ י כ מ ו ת ך ,ו י ש כ א ן היקם ל נ ד ר ה ו נ ד ר א ח ר ל ע צ מ ו ( . היא .16אם לאו, והוא אסורה שהרי היא לא תלתה את נדרה מ ו ת ר וכר. בנדרו ,ו א ם ל א ה י פ ר ל ה ב ע ל ה אסורה ,א ב ל ה ו א מותר ,ש א י נ ה י כ ו ל ה ל ה ד י ר ו . .17-16 אםורין, ואם אמרה אם היו לו לאו אשתו שניהן הריני נזירה מ ו ת ר י ן וכר. שניהן אסורין ו כ ר . ואת, בכי״ו: אם אמרו אמר שניהן הן לו אשתו הריני נזירה ותקנתי ע ״ פ ד וכי״ע .ו א ף כאן הכוונה כ מ ו לעיל ,שורה ,14—13ו ה י י נ ו ש א מ ר ה ל ו ה ר י נ י נ ז י ר ה ע ל מ נ ת ש א ף א ת ה ת ה י ה נ ז י ר ו כ ר ,ו ש נ ו ש ת י ב ב ו ת ב א מ ר , ה ו א ו ש ת י ב ב ו ת ב א מ ר ה ה י א .ו ע י י ן ב א ו ר ח מ י ש ו ר כ ״ ב ב ש מ ע ת י ק א ת ה ב ר י י ת ו ת כאן. .18ה א ו מ ׳ הריני לחבירו שניהן נזיר ואת ,אם א מ ׳ הין אסורין ו כ ר .א ף כ א ן ש נ ו ש ת י בבות ב א ו מ ר לחבירו ,מ ע י ן ש ש נ ו ל ע י ל ב א ו מ ר ל א ש ת ו ו ב א ו מ ר ת ל ו א ש ת ו , ו א ם ה ש נ י ה ס כ י ם ל ו ש נ י ה ם אםורין ,ו א ם ל א הסכים ,ה ר א ש ו ן א ס ו ר ו ה ש נ י מותר .ו כ ן א ם ת ל ה נ ד ר ו ב ה כ י ר ו א ם ל א ה ס כ י ם ח ב י ר ו ש נ י ה ם מותרין. .22-21א מ ׳ 1ה י ן[ ,ה ו א לו חבירו אסור וחבירו הרי את אמ׳ נזיר, לו את, אמ׳ אם לו מ ו ת ר .כ ״ ז חסר בד ובכי״ע ,והנכון כלפנינו ,ופירושו שאם ח ב י ר ו ה ש י ב ו ״ א ת ה ״ ,כ ל ו מ ר א ת ה ת ה א נזיר ,ו ה ו א א מ ר הין ,ה ר י ח ל ה ע ל י ו נזירות ,א ב ל ח ב י ר ו אינו נזיר שאין א ד ם מזיר א ת חבירו ש ל א מדעתו. לו .22אמ׳ הרי חבירו את נזיר, אמ׳ לו אם ואת, הין אמר ו כ ר .א ף ברייתא זו חסידה ב ד ובכי״ע .וכאן הכוונה שאמר לו ״ואת״ ,ע ל מ נ ת ש א ף אתה תהא נ ז י ר ,מ ע י ן ה ד ו ג מ א ה ש נ י י ה ש ב ש ת י ה ב ב ו ת ה ר א ש ו נ ו ת ) ה א ו מ ר ל א ש ת ו ו כ ר א מ ר ה ל ו אשתו( ,ו א ם ה ס כ י ם ה ר א ש ו ן ל כ ך ש נ י ה ם נזירין ,ו א ם ל א הסכים ,ש נ י ה ם מ ו ת ר י ם ,כ ל ע י ל . .25-23 כך בא האשה שנדרה בעלה של זו ובכי״ע :שנדרה בנדר, ושמעה ו ה י פ ר לה ,ה י א ב נ ז י ר וכר. חברתה מותרת ואמרה וחברתה ואחר ואני, א ס ו ר ה .בד ,בקג״נ ו כ ״ ה ב י ר ו ש ל מ י פ ״ ד ה ״ ג ,נ ״ ג ע ״ ב )פעמים( ,ש ב ו ע ו ת פ ״ ה ה ״ ד ,ל ״ ו ע ״ ב ,ו ב ב ל י כ ״ ב א /ו פ י ר ש ו ב ב ב ל י ש ב ע ל מ י ג ז גייז ,ו א י ן ה א ש ה נ י ת ר ת א ל א מ י כ א ן ו ל ה ב א ,ו מ מ י ל א נ ש א ר ה ג ד ר ע ל השגייה .ו ע י י ״ ש כ ״ ב ב ׳ ו ב פ י ׳ ה ר א ש ו ג י ם שם. .26-25ר ׳ כמותה, שניהן שמעון אומ׳ מותרות. אם אמרה אף אני לא נתכוונתי אלא בירושלמי כ א ן ) פ ע מ י ם ( ובירושלמי שבועות הנ״ל :אם אמרה לא נתכוונתי א ל א להיות כמותה וכיוצא בה א ף השנייה מותרת. ולהלן שם )ובשבועות הנ״ל( דייקו :מ פ נ י ש א מ ר ה ל ה י ו ת כ מ ו ת ה ו כ י ו צ א בה ,ה א א ם ל א א מ ר ה ל ה י ו ת כ מ ו ת ה ו כ י ו צ א ב ה ה ר א ש ו נ ה מ ו ת ר ת ו ה ש נ י י ה אסורה. ובבבלי ב ״ ב א׳ :ר ׳ שמעון אומר אם אמרה ל ה הריני במותיך שתיהן מותרות. ובתוספות שם ,סד״ה ת״ש ,הביאו בשם ה ר ״ ף ד ל ר ״ ש אפי׳ א ם אמרה ואני ל ב ד מפרשינן למילתא כאילו א מ ר ה ב פ י ר ו ש ל א ג ת כ ו ו ג ת י א ל א ל ה י ו ת במותיך ,ו ב ה א פ ל י ג י ר ב נ ן ו ר ׳ ש מ ע ו ן .ו ע י ץ מ ״ ש להלן. ובתוספות עצמן לעיל שם שאלו ,למה מותרת לר״ש ,והרי כ י ק שחלה נזירות ע ל השניה איך * ועיי״ש ש ס ס ך ע ל ג י ר ס ת ה ס פ ר י ם ה י ש נ י ם . ה ת ו ו כ ח ע ם הש״ך ב נ ק ו ד ו ת ה כ ס ף י ר ד ס י ׳ ר ל י ד . א ב ל ה נ כ ו ן ה ו א כ ב ד ״ ח )עיין ל ע י ל ה ע ׳ ,(3 ובחש , נדרות פ״ג ע מ 132-131 530 תסקע ,שהרי א ץ נזירות סחות משלשים יום ,ותירצו :ו א ו מ ר ד ״ י דהכי איתא אם נתכוונתי להיות א ל א במותיך שתיהן מותרות, א מ ר ה הכי, ב ת ו ס פ ת א ולא משום דמשמע ליה ל ד ׳ שמעץ ,דהכי קאמרה לה ,א ם םוסך שתהיה מ ו ת ר ת ל א יחול ע ל י נזירות כ ל עיקר ,ור״ש ל א ב א לסלוגי ע ל מ ל ת א דת״ק ,א ל א להוסיף עליה ,ו ג ם ת ״ ק מודה ליה .ו ל פ י ב ע ל י התוססות א ם א מ ר ה ואני א ף ר ״ ש מודה לת״ק ,ו ק ס י ר ש ה ר ״ א ק ההר ,עמ׳ רי״ב .ובמאירי שם :ס י ר ש ו בתוספתא שדעת ר ׳ ש מ ע ץ שכונתה ל ו מ ר איני מ כ ו נ ת א ל א להיות במותיך ,ו א ם םוסך להיות מותרת ,כ ל ל ו ר ב י נ ו הכנים א ת סירוש התוססות ל ת ו ך התוםסתא ,ואסשר ש צ ״ ל שם: ל א יחול ע ל י נזירות. סירשו ב ת ו ם ס ו ת ) ב מ ק ו ם :בתוםסתא(. והנה מלשץ התוםסתא ב ד ובכי״ו :א ם אמרה א ף א נ י ל א נתכוונתי ו כ ר מוכח בסירוש שבתחילה א מ ר ה ״ואני״ ,ועכשיו היא מ ס ר ש ת א ת דבריה וטוענת :א ף אני ל א נתכוונתי ו כ ר .ו א ף ל ס י גירםת כ י ״ ע והירושלמי שחסר שם ״ א ף אני״ ה ר י הםיגנץ ״ ל א נתכוונתי״ מוכיח שהיא מ ס ר ש ת כאן ל ש ץ אחרת *,ו pהתוםסתא והירושלמי מוכח ש א ם אמרה ״ואני״ ו ל א טענה אח״כ ל א נ ת כ ו ו נ ת י ו כ ר .א ף ר ״ ש מודה שהשנייה אסורה אסילו א ם ה ס ר בעלה לראשונה ,ש ל א כ ד ב ר י ר ב י נ ו ס pהנ״ל .ו ה ל ש ץ בתוססות ה נ ״ ל ) ״ א ם אמרה הכי״( מגומגם ,ו ל א נתחוורתי יסה בדבריהם , ז״ל .ו ע י ץ בקרן א ו ר ה ב ״ ב א ,ד ״ ה ור״ש ,ומ״ש שם ע ל הירושלמי ,א ל א שהסירוש בירושלמי שם צ ״ ע ר ב .ו ע י ץ מ״ש ו ע ר ״ מ םאוויצקי בםסרו ב ר י כ ת ירושלים סי׳ ד /ס ל ג ה׳ ואילך. .27-26 לשעבר שבועה לבית ואסורה זה שני לעתיד לבא. ושגגה נכנסת, מותרת ונכנסה ברייתא קשה מאד ,ו ג ם אינו ב ר ו ר מ ה עניינה לכאן. ו כ ל סירושי המסרשים דחוקים מאד ,ו ע י ץ ג ם ב צ ס נ ת ס ע נ ח ס ״ ג מה׳ שבועות ה״ו .ו ב ד ר ך שמא א ו ס י ף א ף א נ י השערה משלי ,ושני ,שאני ,הוא תנאי ,כ ל ו מ ר ,שבועה ש ל א א ו כ ל עגבים ,ל ב י ת ז ה שאני נ כ נ ם ת נ י [ ) ע י ץ ב ב ל י נ ד ר י ם כ ״ ד ב׳ ,ו מ ״ ש ל ע י ל נ ד ר י ם ס״א ,ה ע ר ה ,(48ושגגה ונכנסה, מ ו ת ר ת לשעבר ,כ ל ו מ ר א ם א ס ר ה א ת עצמה בשבועה ע ל שעבר ,והיינו שבועה א ם נ כ נ ס ת י ל ב י ת זה ,ושגגה שנכנסה מותר ,משום שהיא אנוסה ,כ ב ב ל י נ ד ר י ם כ ״ ה ב ׳ ומקבילות ,א ב ל א ם א ס ר ה א ת עצמה בשבועה ל ע ת י ד לבוא ,כ ל ו מ ר ,א ם א כ נ ס ל ב י ת זה ,ושגגה ו נ מ ס ה ,שבועתה קיימת, משום ששגגת שבועות אסורה ,כ ל ע י ל םס״א ,עיין מש״ש ד ״ ה ואף. .29-27ה א ש ה יהודה ור׳ ה י ס ר. שנדרה אומ׳ בנזיר, נותן הוא אצבע שיניה, בין אם רצה להיסר וכ״ה ב י ר ו ש ל מ י ס ו ף נדרים ,מ ״ ב םע״ד ,א ל א ששם בטעות :ש ק א ם ר צ ה ל ה ק ם מוקם, ו צ ״ ל כ ל ס נ י נ ו כאן ,ו כ מ ו שהגיהו בד״ח. אצבעו. ושמע בעלה ולא ה י ס ד לה ,ר ׳ מאיד ו כ ״ ה )״אצבע״( ב ב ב ל י ב כ ל מקום ,עיין להלן .ובד: וכ״ה ג ם ב י ר ו ש ל מ י כ ת ו ב ו ת ס ״ ז םה״ב ,ל ״ א ע ״ ב .ו ב ב ב ל י כ ת ו ב ו ת ע ״ א א׳ :ר ׳ מ א י ד ו ד ׳ יהודה אומרים ה י א נ ת נ ה א צ ב ע ב ץ שיניה, ל ס י כ ך א ם ר צ ה ה ב ע ל ל ה ס ר י ס ר ו כ ר ,איסוך , , ד ׳ מ א י ר ו ר יהודה א ו מ ד י ם הוא נותן ו כ ר .ועיין ב ב ל י ש ם נ ״ ב א׳ ,נ ״ ט ב . ו ק המלים ״ ש נ ד ר ה ב נ ז י ר ״ ו א י ל ך ע ד ״וביקש להעבירני״ להלן פ ״ ד ,שורה ,35ח ס ר בכי״ו, והשלמתי ע״ם כי״ע. .29א י באשה איפשי בסיפא .ובד :באשה נ ד ר נ י / .31-29ר ׳ לסיכך אם יוסי רצה ור׳ הבעל ו כ ע ״ ז בירושלמי ס ו ף נ ד ר י ם ה נ ״ ל ולהלן נ ז י ר ה וכר. , וכ״ה בבבלי כתובות ע״א א . שמעון להפר אומ׳ אינו היא נתנה י כ ו ל וכר. אצבע בין שיניה, והפירוש הוא ,כנראה ,ל ס י כ ך א ם ר צ ה ה ב ע ל ל ה ס ר נוסאינו י כ ו ל )כגון ש ע ב ד היום ו ל א ה ס ר ( א ם א מ ר א י איסשי ו כ ר ,כ מ ס ו ד ש בסיפא ,ו ה כ ל ה ו א המשך אחד ,ו ע י ץ שטמ״ק כ ת ו ב ו ת ע ״ א א ׳ הנ״ל ,ד ״ ה לסיכך. ובבבלי שם « והיינו כוונחה ב ס ל ה .ואני״ .ופה שאמרו בירושלסי .הא אם ל א א ס ר ה להיות כסוחה׳ פירושו שהיא בעצמה ל א טענה כן ,א ל א הודתה שכוונתה היחה ל ה ח פ ס ה נרידא. נזירות פ״ג עמ׳ 133-132 , 531 , )אחרי ש ה פ כ ו א ת הברייתא( :ר יוסי ו ר א ל ע ז ר א ו מ ר י ם ה י א נ ת נ ה א צ ב ע ב י ן שיניה ,ל פ י כ ך אם ר צ ה ה ב ע ל ל ה פ ר יפר .ו פ י ר ש ״ י :א ם ר צ ה ה ב ע ל ו ב ד כאן :ה א נ ת נ ה א צ ב ע ה בין ל ה פ ר יפר. מתחילה ש י נ י ו ,ש א ם ר צ ה ל ה פ ר א י נ ו י כ ו ל ו ב ו /ו א ף כאן צריך לפרש ״אינו יכול״ כ מ ו ״ואינו יכול״ ,כ מ ו שפירשנו גירסת כי״ע .ובירושלמי הנ״ל :ר׳ , יוסי ו ר ש מ ע ו ן א ו מ ר י ן ה י א נ ת נ ה .31אם אי א׳ הנ״ל :באשה נ ד ר נ י ת א צ ב ע ה בין שיניה ,ש כ ן א ם ר צ ה ל ה ק ם מוקם. איפשי נזירה, באשה תצא שלא בבבלי בכתובה. )כגירםת ד ל ע י ל ברישא( ,ו ע י י ״ ש בתוספות ,ד ״ ה ו א י א מ ר ,ו ב ש ט מ ״ ק שם 6.ו ב י ר ו ש ל מ י ה נ ״ ל :א ו ) צ ״ ל :א י = ה י א ( ש א מ ר ה א י פ ש רל ) צ ״ ל :א י פ ש י = א י אפשי( 8ש א ה א והכוונה ,כ נ ר א ה ,ש א מ ר ה ה ר י נ י נ ז י ר ה כ ל ז מ ן ש א נ י תחתיך. נ ז י ר ה ת צ א ש ל א בכתובה. ועיין בהפלאה כתובות ע ״ ז א /ד ״ ה תוספ׳ ד ״ ה שנדרה. .32-31ה א ש ה וכר. שנדרה משנתנו פ ״ ד מ״ג. היפר בנזיר, לה והיא בעלה , ידעה לא , ועיין ס פ ר י מ ט ו ת פ י ׳ ק נ ״ ג ,ע מ ,202ו ע מ ,204ס פ ר י ז ו ט א שם, ע מ ׳ .327 .33ה ר י סופגת את זו ה א ר ב ע י ם .כרי יהודה במשנתנו הנ״ל .ולכאורה נראה ש ה ל ש ו ן ״ ס ו פ ג ת א ת ה א ר ב ע י ם ״ א י נ ו מ ד ו י י ק ש ה ר י מ כ ו ת מ ר ד ו ת א י נ ן א ר ב ע י ם בדווקא ,ע י י ן ב י ר ו ש ל מ י פ ״ ד ה ״ ג ,נ ״ ג ס ע ״ א ,להלן ב ת ו ס פ ת א מ כ ו ת ס פ ״ ד ו מ ש ״ ש ב ת ו ס פ ת ר א ש ו נ י ם ח ״ ב , , ע מ 170ואילך .ו כ ן מ ו כ ח מ ל ש ו ן מ ש נ ת נ ו ה נ ״ ל )ולהלן בתוספתא( :א ם א י נ ה ס ו פ ג ת א ת ה א ר ב ע י ם ת ס פ ו ג מ כ ו ת מ ר ד ו ת ,ו מ כ א ן ש א ר ב ע י ם הן ב נ י ג ו ד ל מ כ ו ת מ ר ד ו ת .א ב ל ב פ י ה ״ מ ל ה ר ״ מ :ה י ו מ כ י ם א ו ת ה מ ל ק ו ת מ ׳ ע ל מ ה ש ע ב ר ה ק ו ד ם ההפרה ,א מ נ ם מ כ ו ת מ ר ד ו ת ב ז ה ה מ ק ו ם ו ז ו ל ת ו ע נ י י נ ם ת ל ו י ל ב ״ ד ו כ ר ,ו מ ה ש א מ ר ר ׳ י ה ו ד ה ה ל כ ה כמותו .ו ע י י ן ב כ ״ מ פ י ״ ב מ ה ׳ נ ד ר י ם ה י ״ ח .ו י ש ל ח ל ק ב י ן מ כ ו ת מ ר ד ו ת ע ל ס ר ו ב ל ק י י ם מ צ ו ת ע ש ה ,ובין מ כ ו ת מ ר ד ו ת ע ל ע ב י ר ה ל ש ע ב ר . בתוספות רע״א למשנתנו פ ״ ד אות כ״ט. ועיין ועיין בתשובת ד ״ מ ד י קאשטרו שפרסם הרח״ז ד י מ י ט ר ו ב ס ק י ב ״ ם פ ו נ ו ת ״ ח ״ י ) י ר ו ש ל י ם ת ש כ ״ ו ( ,ע מ ׳ קם״ו. .34-33 וכשהיה עקיבא ר׳ ו כ ן ב ב ב ל י כ ״ ג א ׳ ,ק י ד ו ש י ן פ ״ א בי: מגיע אשה לדבר הזה היה הפרם וה׳ יסלח לה בוכה ואמי וכר. וכוי ,ו כ ש ה י ה מ ג י ע ר ״ ע א צ ל פסוק זה ה י ה ב ו כ ה וכו׳ 9.ו ב י ר ו ש ל מ י פ ״ ד ה ״ ג ,נ ״ ג ר ע ״ ב :כ ת י ב ו ה ׳ י ס ל ח לה ,מ ג י ד ש ט ע ו נ ה סליחה ,כ ש ה י ה ר ׳ י ע ק ב ) צ ״ ל :עקיבה( מ ג י ע ל פ ס ו ק ז ה ה י ה א ו מ ר )כגי׳ ד( מ י ש ג ת כ ו ו ן וכו׳ .ו ע י י ן ב ב ל י ס נ ה ד ר י ן ם ״ ה בי ,פ ״ א א ׳ ,י ר ו ש ל מ י ח ג י ג ה פ ״ ב ה ״ א ו מ ק ב י ל ו ת . .37-36ב מ ה מפני יפר, באשה דברים שהוא מנוולת. אמורים כמיפר בתגלחת לעתיד לבא, טהרה ,א ב ל שיכול בתגלחת טומאה אי איפשי לומר לו י כ ו ל ל ו מ ר ל ו ה י א פ ע ו ל ה חוזרת ,כ ל ו מ ר י כ ו ל ל ו מ ר ל ע צ מ ו .ו ב ד :י פ ר , ש מ י פ ר לעתיד לבוא ,שיכול לומ׳ אי איפשי באש׳ מגולחת, וצ״ל :מנוולת ,כגירםת כי״ע. ו ב מ ש נ ת נ ו פ ״ ד מ ״ ה :נ ז ר ק ע ל י ה א ח ד מן ה ד מ י ם א י נ ו י כ ו ל ל ה פ ר ) כ ל ו מ ר ,ש ה ר י כ ב ר מ ו ת ר ת ביין ו ל ה ט מ א למתים(. , ר עקיבה אומר אפילו נשחטה עליה אחת מ כ ל הבהמות אינו יכול להפר ) כ ל ו מ ר ,מ ש ו ם ה פ ס ד קדשים( .ב מ ה ד ב ר י ם א מ ו ר י ם ב ת ג ל ח ת ה ט ה ר ה ,א ב ל ב ת ג ל ח ת ה ט ו מ א ה י פ ר , ש ה ו א י כ ו ל ל ו מ ר א י א פ ש י ב א ש ה מ נ ו ו ל ת .ו ב מ י ו ח ם ל ר ש ״ י כ ״ ח ס ע ״ א :והוה ל ה נ י ו ו ל ,כ ד כ ת י ב « ועיין מ״ש להלן ,שו׳ ,37-36סד״ה ולפ״ז. ובדיו :איפש׳ ,והנכון ה ו א כ מ ו שתיקנתי .ועיין מ״ש ע ל חילוף • כ״ה בכי״ל ,וכן תיקנו בדיה. רי״ש וירד ,ל ע י ל פיא ,ה ע ׳ .6 * עיין מ״ש מהרי״ן אפשטין ב מ ב ו א לנוה״מ ,עמ׳ ,1216ומ״ש בירושלמי כפשוטו ,עמ׳ ,499בשם פירוש ה ק צ ר שבירושלמי ד ׳ ק ר א ק א וקרוטושין )והרינ״א ל א דייק ב ה ע ת ק ת ו מירושלמי ד״ה. 9בקידושין בארמית :כי הוה מטי ל ה א י פסוקא הוה ב כ י ו כ י .והשוה ב ב ל י חנינה ד׳ ב׳. נזירות פ״ג עמי 133 532 )זכרי׳ םפ״ט( ותירוש יבובב מ ש ו ם ש א י נ ה י כ ו ל ה ל ש ת ו ת יין. בתולות. , ובבבלי )כ״ח א /ב ( מוכח שהניוול הוא ו ח ש ב ו ש א ש ה נ ז י ר ה מן היין ה י א צ ו נ נ ת ומנוולת.״! כ ת ו ב ו ת ם ״ ה א ׳ א מ ר ו :בום א ח ד י פ ה ל א ש ה ,ש נ י ם ניוול. ובבבלי וכנראה שביחס לבעלה הניוול הוא א ם א י נ ה ש ו ת ה א פ י ל ו כ ו ס אחד. , ו ב ב ב ל י כ ״ ח א )וכן ר ׳ א ל ע ז ר ב י ר ו ש ל מ י פ ״ ד ה ״ ה ,נ ״ ג ע ״ ג ( ה ע מ י ד ו א ת ס ת ם מ ש נ ת נ ו כ מ ״ ד ש ה י א מ ו ת ר ת ביין א ח ר י ש נ ז ר ק ע ל י ה א ח ד מן ה ד מ י ם ,א ב ל ל מ ״ ד ש א י נ ה מ ו ת ר ת ביין א ל א ע ד לאחר כל המעשים יכול להפר אפילו אחרי זריקת דמים. ברם בירושלמי)הנ״ל( מפורש :אמ׳ ר ׳ יוחנן ד ב ר י ה כ ל היא ,מ ש נ י ת ק מ ל א ת ע ש ה ל ע ש ה .ו ה כ ו ו נ ה ה י א ש א פ י ל ו ל ת נ א ה ס ו ב ר ש ע ד י י ן אינה מותרת ביין ובטומאה אלא ע ד אחר כ ל המעשים אינו יכול להפר ,משום ש כ ב ר נגמרה נ ז י ר ו ת ה ל ע נ י י ן ה ל א ו י ן ש ב ה ,ואין ה ב ע ל י כ ו ל ל ה פ ר נ ד ר ש ע ב ר .״ ו א ף ש ע ד י י ן י ש כ א ן ע י נ ו י נ פ ש ) ש א י נ ה י כ ו ל ה ל ש ת ו ת יין מ ח מ ת א י ס ו ר עשה( ,ה ר י ה פ ר ת ה ב ע ל ב נ ז י ר ו ת א י נ ה א ל א מ ג ז י ר ת ה כ ת ו ב ,״ ואין ג ז י ר ת ה כ ת ו ב א ל א א ם כ ן ע ו מ ד ת ל ג מ ר י בנזירותה ה ר א ש ו נ ה ו כ ל ה ל א ו ו י ן ע ל י ה , א ב ל מ ש נ י ת ק ו ה ל א ו ו י ן ל ע ש י ן ,אין ה ב ע ל י כ ו ל ל ה פ ר מ פ נ י ש א י נ ו מ פ ר ג ד ר ש כ ב ר עבר. ו ה פ י ר ו ש ה פ ש ו ט ה ו א ש מ ש נ ת נ ו כ מ ״ ד ש ה נ ז י ר מ ו ת ר ב כ ל א ח ר י ש נ ז ר ק ע ל י ו הדם ,כ ב ב ל י ו כ ה כ ר ע ת ה י ר ו ש ל מ י ,ו ה ט ע ם הוא מ ש ו ם ש א י ן ה ב ע ל מ י פ ר נ ד ר ש כ ב ר ע ב ר ,כ פ י ש מ ו כ ח מ ן ה י ר ו ש ל מ י ה נ ״ ל ,ו כ ן מ ש מ ע מ ל ש ו ן ה ת ו ס פ ת א כאן ) ע י ץ מ ״ ש להלן( ,ו ש ל א כ ב ב ל י כ ״ ח ב׳, ע י י ן מ ״ ש להלן ,ע מ ׳ ,533ד ״ ה ובבבלי. ב ר ם ס ח ם ג י ו ו ל ב כ מ ה מ ק ו מ ו ת ה ו א ג י ד ו ל ש ע ר ) י ר ו ש ל מ י ו ב ב ל י מ ו ״ ק ר פ ״ נ ומקבילות(, ו ב פ י ר ו ש א מ ר ו כ ן ) ב מ ״ ר פ ״ י ,י ״ א ( ע ל נזיר :ו ה ל א ג י ד ו ל ש ע ר ג י ו ו ל ה ו א ל א ד ם ,ש ה ו א א י ג ו ח ו פ ף ר א ש ו )עיין ב מ ש ר פ ״ ו מ ״ ג ( ו כ ר ,ו א ד ר ב ה א ש ה ש ש ו ת ה י ק ה י א מ נ ו ו ל ת .״ א י ן ז כ ר ל כ ך ש א ש ה ה א ס ו ר ה ביין ה י א מ נ ו ו ל ת . שם.״ ובירושלמי ועיין היטב בירוש׳ סוטה פ ״ ב ה״א ,ובפ״מ ו ב א מ ת נ ר א ה מ מ ק ו ר ו ת א ״ י )עיין מ ״ ש ל ע י ל ח ״ ב ,בכורים ,ע מ ׳ ,893ד ״ ה ו ש מ א ( ש א ף , א ש ה מ נ ו ו ל ת ה י א א ם א י נ ה י כ ו ל ה לתקן א ת ש ע ר ה ב מ ס פ ר י ם ,כ פ י ש מ ו כ ח ב מ ס ש מ ח ו ת פ ״ ז ם ה י ״ א . ואפשר שכן פירשו בא״י א ת הברייתא בתעגית י״ג רע״ב. אסורה ו מ ט ע ם זה ל מ ״ ד ש ת ג ל ח ת מ ע כ ב ת ה א ש ה לתקן א ת ש ע ר ה ב מ ס פ ר י ם ״ ו ל ה ם ת ר ק )עיין ב מ ש נ ׳ פ ״ ו מ ״ ג ( ,ו ה י א מ נ ו ו ל ת , ועדיין עומדת בתוך נזירותה. א ב ל ל מ ״ ד ש כ ב ד הותרה בכל אחר זריקת דמים ,הרי מותר לה ל ס פ ר ב מ ס פ ר י ם ו ל ה ס ת ר ק ו א י ן כ א ן גיוול. ואשר לתגלחת טהרה,״ הרי היא מצות עשה שבאה א ח ר י ה נ ז י ר ו ת ,ו ה י א מ צ ו ת ע ש ה כ כ ל ע ש י ן ש ב ת ו ר ה ,ו א י ן ה ב ע ל י כ ו ל להפר. ו ל פ ״ ז מ ד ו י י ק ל ש ו ן ה ת ו ס פ ת א כאן :ב ד ״ א ב ת ג ל ח ת טהרה ,כ ל ו מ ר בה א י נ ו י כ ו ל ל ה פ ר , ש ה ר י גזרק ע ל י ה א ח ד מן ה ד מ י ם ,ו כ ב ר ה ו ת ר ה ב כ ל ,ו א ץ ה ב ע ל מ י פ ר ג ז י ר ו ת ש כ ב ר ע ב ר ה , כשיטת ה י ר ו ש ל מ י ,״ א ב ל ב ת ג ל ח ת ט ו מ א ה י פ ר ,ש מ י פ ר ל ע ת י ד ל ב ו א ״ )כגי׳ ד( ,ש ה ר י ע ד י י ן <>» ובבבלי כ״ט א ׳ :אפילו מ ז י ר ו ת ד א י ת ל י ה ניוול .ופירש במיוחס לרש״י שבנדרים ל י ת ל י ה ניוול ,משום דמותר לשתות יין ,ומכאן שאפילו באנשים שייך לשון ניוול אם אסורים ביין .א ב ל ל ה ל ן שם ב ב ב ל י משמע יותר שניוול שם היא .תנלחת״ ,עיין שם במיוחס לרש״י ,ד״ה ק ס ב ר ,ובתוספות כ״ח ב׳ ,ד״ה ק ס ב ר . » ומה שאסרו בירושלמי שם ״הא תגלחת ט ה ר ה המשנה כ פ י שמוכח מן העניין ,עיין בשי״ק שם ,ד״ה מתני׳, עיין ס פ ר י נשא פי׳ כ״ב ,עמ׳ ,26ב ב ל י נדרים ד ׳ ועיין ב ב ל י גדרים פ״ג א׳ ,ושם מ ו כ ח ש ב ד ב ר שאינו עינוי משום שהקיש ה כ ת ו ב נזירות לנדרים ל כ ל ד ב ר . 1 2 1 3 1 6 אינה מנוולת״ אין כ א ן א ל א דיוק מלשון ובס׳ ניר שם. ב׳ ום״ש ב צ פ נ ת פענח פ״ב מה׳ נדרים הי״ט. נפש אינו מ פ ר אפילו בנזירות ,והטעם הוא עיין ב ב ל י כתובות ס״ה א׳ ,פםחים ק״ט אי ,ס ו ט ה פ״א מ ד ,ו ב מ ד ב ר ר ב ה ספ״י. המלים .מנוולת והיא״ נשטטו בירושלמי ד ׳ קרוטושין ב ט ע ו ת ה ד פ ו ס . עיין ט״ש לעיל ,עמי ,525ה ע ׳ .41 •! שאף היא ניוול ,עיין ס פ ר י ריש כ י ת צ א פי׳ רי״ב ומקבילות. , נזירות פ״ג ע מ 133 ה י א ב נ ז י ר ו ת ה הישנה. 533 ו כ ל ההלכה דנה כאן בשאלה ש ל ניוול האשה ,ש ל א יטעון הבעל אי , א פ ש י ב א ש ה מ נ ו ו ל ת ו י ו צ י א נ ה ,ע י י ן ל ע י ל ,ש ו 29ואילך.ד! ו ב ב ב ל י א י ן ז כ ר ש ג י ד ו ל ש ע ר ב א ש ה ו ח ו ס ר ת ס ר ו ק ת )כלילית( ה ו א נ י ו ו ל )עיין מ ״ ש ל ע י ל , , ח ״ ב ,ס ו ף ע מ ,838ו ב ב ל י ת ע ג י ת י ״ ג ב ( ,ו מ ש ו ם ז ה מ ו כ ר ח י ם ה י ו ל פ ר ש ש ה נ י ו ו ל ה ו א מ ש ו ם א י ס ו ר ביין. .39—38ר אי לומר , א ו מ איפשי , אף בתגלחת באשה מגולחת. טהרה עד שלא גילחה יפר, שיכול וכ״ה )״רבי״( במשנה שבמשניות ,במשניות מטיפוס א ״ י ו ב ב ב ל י כ י ״ מ ,וכן מ ו כ ח מ ס ו ג י י ת ה י ר ו ש ל מ י .א ב ל ב מ ש נ ה ש ב ב ב ל י :ר ׳ וכ״ה מ א י ר וכר. , ב מ י ו ח ס ל ר ש ״ י ,בתוספות ,ב מ א י ר י ו ב פ י ר ו ש ה ר א ״ ש ,ו ע י י ן ב ב ל י כ ״ ח ב ו ב ג ל י ו ן ש ם ,ו ב ב ר י ת מאיר י ע ק ב ) ב ש ם ל י ק ו ט י ה ג א ו ג י ם ש מ ״ כ בגיליון מ ם ׳ נזיר( ל מ ש ג ת ג ו ) ק י ״ ט ע ״ ב ( :ר ׳ אומר ו כ ר .ג ״ א ר ׳ א ו מ ר ,א ו ר ׳ יהודה ,א ו ר ׳ יוסי. ובבבלי כ ״ ח ב׳ פירשו ש ל ת ״ ק אין כאן ט ע נ ה ״ א י אפשי באשה מגולחת״ ,משום ש א פ ש ר ל ה ל ח ב ו ש פ י א ה נ כ ר י ת ,א ב ל ל ת נ א ש ל נ ו א ף פ י א ה נ כ ר י ת נ י ו ו ל ה ו א ,מ ש ו ם זוהמא ,ו ל א נ י ח א לו. ו ב י ר ו ש ל מ י א י ן ז כ ר ל כ ל זה .ב ר ם כ ב ר א מ ר נ ו ל ע י ל ,ש ו ר ה ,37—36ד ״ ה ו ה פ י ר ו ש ,ש ש י ט ת ה י ר ו ש ל מ י ה י א ש ל ת ״ ק א י ג ו מ י פ ר א ח ר ז ר י ק ת ד מ י ם ,מ ש ו ם ש כ ב ר ג ג מ ר ה נזירותה ,ואין ה ב ע ל מ י פ ר ג ד ר ש ע ב ר ) ו א פ י ל ו ל ר ׳ א ל ע ז ר בן פ ד ת ב י ר ו ש ל מ י ש ם ה ט ע ם כן ,ו כ ל ה מ ח ל ו ק ת ב י ג ו ובין ר ׳ יוחנן ה י א מ ה ו ג מ ר הנזירות( ,ו א פ י ל ו א י נ ו ר ו צ ה ב א ש ה מ ג ו ל ח ת א י נ ו י כ ו ל ל ה פ ר נ ז י ר ו ת ש כ ב ר עברה ,א ב ל רבי סובר שאפילו אם הותרה בכל ,עדיין היא בנזירותה הראשונה ,כ ל זמן ש ל א , ק י י מ ה מ צ ו ת ג י ל ו ח טהרה ,ו י כ ו ל ל ה פ ר ,מ ש ו ם ה ט ע נ ה ש ל ״ א י א פ ש י ב א ש ה מ ג ו ל ח ת /ואין א ו מ ר י ם ל ו :ה ר י ה י א כ ב ר מ ו ת ר ת ב כ ל א י ס ו ר י גזיר ,ו א ת ה מ א י א י כ פ ת ל ך ל ה פ ר ב ל י ש ו ם עניין. ורבי סובר ש כ ב ר ה ו ת ר ה ב כ ל א ח ר ז ר י ק ת ד מ י ם ,ו ל פ י כ ך א י ן כ א ן א ל א ט ע נ ה שלן א ש ה מגולחת ,א ב ל א ם ה י ה ס ו ב ר כ ח כ מ י ם ש ע ד י י ן ע ל י ה א י ס ו ר ע ש ה ב ת ס פ ו ר ת ו ב ת ס ר ו ק ת ,ה ר י י ש כ א ן א ש ה מ נ ו ו ל ת ו א ש ה מגולחת !8,כ מ ו ש ה ו כ י ח ו ב י ר ו ש ל מ י פ ״ ד ה ״ ה ,נ ״ ג ע ״ ג . .40-39מ י גשאל כך שנדר לחכם בנזיר, והתיר לו, והיה ש ו ת ה יין, איגו סופג את ומיטמא הארבעים. למתים, ואחר שהרי חכם עוקר א ת הנדר מעיקרו .ועיין בבלי שבועות כ ״ ח א /ו ב ר ״ מ םפ״ו מה׳ שבועות .ו א ע פ ״ י שאין גשאלין לו ע ד שיגהג איסור כימים שנהג בהם היתר,״ הרי אם נשאל הותר בדיעבד ,עיין בבלי נדרים , כ׳ א ובראשוגים שם .ועיין תשב״ץ ח ״ א סי׳ קג״ה. .41—40א מ ׳ מרדות. ר , יהודה אם איגו סופג את הארבעים, יספוג מכות כעין מה ש א מ ר במשנתנו פ ״ ד מ״ג .א ב ל אין ההלכות שוות לגמרי ,ובאשה שעברה ע ל נזירותה אחרי שהפר לה בעלה והיא לא ידעה ,ה ר י ל א היתה בידה עבירה כ ל ל בשעת מעשה, מ ה ש א י ן כן ב נ י ד ו ן ד י ד ן ש ע ב ר ע ב י ר ה ב ש ע ת מ ע ש ה ,א ל א ש א ח ״ כ ה ו פ ק ע ה נ ז י ר ו ת ו ל מ פ ר ע . ו מ א י ד ך גיסא ,כ א ן ה י ה ב י ד ו ל ה ש א ל ע ל נ ז י ר ו ת ו ,ו א פ ש ר ש ב ש ע ה ש ש ת ה י י ן ה י ה ב ד ע ת ו ל ה ש א ל ע ל נדרו ,ונמצא שאין כאן כווגה לעבירה ,א ב ל באשה ש ה פ ר ל ה ב ע ל ה והיא ל א ידעה ,הרי התכוונה לאכול ב ש ר חזיר א ל א ש ע ל ה בידה ב ש ר טלה ,ולפיכך לוקה מ כ ת מ ר ד ו ת ל ד ׳ יהודה. !7ו ל א נכנסו כ א ן כ ל ל לעניין עינוי נפש ,שאפילו אשד .שנשבעה ע ל ד ע ת רבים ש ל א תשתה יין ו ל א ת ט מ א למתים )והבעל קיים ל ה ( ,ואין ה פ ר ת נזירותה מועיל ל ה כ ל ל לעניין ז ה יש לדון כ א ן ע ל ה פ ר ה מ ח מ ת ניוול האשה. מ״ש לעיל ,ע מ ׳ .492 ועיין בתוספות כ״ח א׳ ,ד״ה בד״א ,בשטמ״ק ובקרן א ו ר ה שם. ועיין ואפשר שאם ה י א מ ס ת כ נ ת בשתיית יין ו נ ב ה ל ת מ ן המתים שאינו יכול ל ה פ ר ל ה . »< שאם לעניין מצות עשה של נילוח ט ה ר ה ה י א עדיין ע ו מ ד ת בנזירותה מ כ ל שכן א ם יש ע ל י ה עדיין איסור ת ס פ ו ר ת ותסרוקת. !9עיין ל ע י ל נדרים פ״א ,שו׳ ,37-36וסש״ש. נזירות פ״נ עמי 134-133 534 .42-41ה פ ר י ש דאויין שהן מעות לבוא לנזירותו, בכולן לא נהנין ולא מפני מועלין, ש ל מ י ם ו כ ר .כ ל הברייתא מ פ ו ר ש ת במשנתנו מעילה פ ״ ג מ ״ ב ,והובאה בבבלי ב מ כ י ל ת ץ כ ״ ד כ׳ ,מנחות ד ׳ ב / ו פ י ד ש ״ י במנחות שם :ל א נהבין מדרבנן .א ב ל במיוחס ל ר ש ״ י כאן כ ״ ד ב ׳ ומעילה י ״ א א ׳ מ ש מ ע ש א ץ נ ה נ ץ מדאורייתא ,ודווקא במקצתן ,א ב ל נהנה מכולן מ ו ע ל ץ מדאורייתא .ובתוספות ) כ ״ ד ב /ד ״ ה שלאחר מיתה( נםתםקי בכך ,וכתבו :שמא אפילו מדאורייתא אסור ,א ע ״ ג דקיימא לשלמים ,מ י ד י דהוה אשלמים מחיים׳ דנהי דמעילה ליכא ,איסור דאורייתא איכא .ומדברים כ א ן שהפריש מ ע ו ת ו א מ ר אילו לנזירותי ) ע י ץ בתוספות כ ״ ד ב /ד ״ ה היו לו( ,ו כ י ץ ש ל א פ י ר ש כלום ,א ם תזדמן ל ו בהמה ש מ י * 0יביא נ ה בכולן שלמים אם ירצה ,והשאר יביא מביתו ,ולפיכך א ץ מ ו ע ל ץ בהם )תוספות שם ,ד ״ ה מפני(• ו כ ל הברייתא נסמכה למשנתנו כאן פ ״ ד מ ״ ד :היו ל ה מ ע ו ת סתומים ו כ ר . .43-42נ מ ת , חטאת ילכו לים סתומין מעות המלח, לא יפלו נהנין ולא לנדבה, מועלין, מפודשין, מעו׳ דמי ימי ע ו ל ה ו כ .כ״ה י [ בד ,ובמשנת מעילה פ ״ ג הנ״ל .ו ב כ י ״ ע נשמט כ ״ ז ,ו א פ ש ר שהסופרים חשבוה לפיםקא ממשנתנו כאן פ ״ ד מ ״ ד ה נ ״ ל ) א ב ל שם ל א נזכרה מיתה( .ובתוספות כ ״ ד ב /ד ״ ה יפלו ,כתבו ש מ ע ו ת םתינדן כאן אינן כ מ ו ״ ה מ פ ר י ש מ ע ו ת ״ שברישא ,וכאן מדברים שאמר :הללו לק ר ב נ ו ת נזירותי׳ שאינו יכול להביא מכולן קרבן אחד ,ד ה א קרבנות קאמר .ו ל ע י ל ש ם חילקו ב ץ ח י למת ,ודווקא בחי א פ ש ר ל ו מ ד ש מ א ימלך ויביא בכולן שלמים ,א ב ל א ם מ ת אינו שייך ל ו מ ר ש מ א ימלו׳ וחזקתן ש י ש בהן חטאת .ו ע י ץ בקרן אורה כ ״ ה א /ו ב ד ״ מ ם ״ ט ה ״ ד :כ י צ ד הן מ ע ו ת םתומץ ,כגת שהפריש מ ק קרבניתיי ו ל א י ־ א מ ר כלום ,א ב ל אם א מ ר א י ל ו לחובתי־־ ה ר י אילו כמפורשין• והוא כאיכא ד א מ ר י בדברי ר ב א ש י כ -ו א /וכפירוש ה ר א ״ ש שם :לחובתי י ש במשמע לשת דאינה באה כ י אם חובה )מה ש א ץ pעולה ושלמים שבאים גם בנדבה( .ובמאירי ש * חטאת לחובתי ,כלומר ,ל כ ל הקרבנות שאני חייב ,והוא מתוספות שם ,ד ״ ה ולאפוקי. ובירושלמי פ ״ ד ה ״ ד ,נ ״ ג ע ״ א )שקלים ס ״ ב ה״ה ,מ ״ ו ע ״ ד ( :מתניתא וכי א לו וץ מעות סתומץ ,כ ל שדמי חטאת מיתות־־ מעורבות בהן ,ו א פ י ל ו הפריש ד מ י חטאות ) מ י ת ו ת ( -מתוכן מעות סתימץ •Fוחילק על ד כ א כ ב ב ל י כ א ן כ ״ י א י " .יעיין בתוספות שם׳ י י ד ״ ה אמר. ,ל« מועלין ,מ»י ״י! " ״ « מעילה מ״א ה-ט־ המפריש מעות לנזירותו .ל* ץ^להביא ־־יל 1שלמים .כמה יכרים אמירים בזמן שידי סתומים .״בל * 0מ־ירשין מי־למ « עילה ייח מי־לין בימי שלמים .אם הי״ה בהמה .מיעלי ,בחטאת ונעולה יאמ » ״ » * ז .מ ל « « היי ס״ימים ים* לניבה .אם היי מםירשין ימי ״מאת ילכו לים המלח .י י ^ = ^ • אם הי״ה ״־«״ .תמי״ .עילה ושלמים יקרבו .ומכאן שמםירשמ י״י ™ מפירשין ממש .יעיין ביברי רב אשי בבבלי ביי א׳. יאמת בבבלי )כ״ה א׳( שהלכה היא כנדר שבמעית םתימין ישלי לניבה .אעיי ש י י נ ה נ ץ s ״יי׳ ־־יי־ י־י » « ב־ע״י־ יק״ ב־קי־י בשם .רא ־־י יי״״י• י ב ן ™ !™ 1 « ^ • ״ י־י״״ינ״• יע״ן בקין אירה ב־י ב /ד״ ילענ-ץ• ־• מ•״ ,יביע־ w,י־״ ע׳י*י .היצ• י־־ * נזירות פ״ג עמי 134 535 חטאת מעורבין בהן 26,ונותן אותן לשופר ש ל נדבהל־ וקרבין עולות לקייץ המזבח ,וכדין משבתנו בתמורה פ ״ ג מ״ד. ביום .44נו נ א כ ל י ן אחד, ט ע ונ ין ואין וכ״ה במשנת מעילה ה נ ״ ל לחם[, ובמשנתנו כאן פ ״ ד םמ״ד .ועיין בירושלמי למשנתנו ובגליון אפרים שם .ועיין בצפנת פענח פ ״ ט מה׳ נזירות ה״ג .ואשר לזרוע עיין בקרן אורה כ ״ ד א ,ד״ה ולעניין זרוע ,ולהלן פי׳ד, שורה ,53ד ״ ה ואיבן. .47-45א י ל ו יביא עולה, נזירותו, לעולתי, והשאר דמי ומת, והשאר יפלו לשאר לנדבה. שלמים יביא נזירותי, אילו שלמים, ומת, לשלמיו, והשאר דמי והשאר יפלו עולה לשאר ל נ ד ב ה .ולהלן מעילה פ ״ א ה״י :דמי עלה יביא עלה )=עולה( ,מועלין בהן ,והשאר יפלו לנדבה ומועלין בהן, אילו לשלמי ,והשאר לשאר נזירותי ,ומת ,דמי שלמים יביא שלמים ,מועלין בהן ,והשאר יפלו ואין לנדבה ,ו א ץ מועלין בהן **.והנכון הוא ב ד שם :ד מ י שלמים יביא שלמים, מועלין בהן, והשאר יפלו לנדבה ו מ ו ע ל י ן בהן .ובבבלי כאן כ ״ ו ב׳ :דמי עולה יביאו עולה ומועלין בהן, ובהגהות הגר״א שם הגיה ע ״ פ והשאר יפלו לנדבה ,ומועלין בכולן ,ואין מועלין במקצתן. התוספתא במעילה )כגירםת ד שם( ,מפני קושיית הר״ם בתוספות כאן ,ד ״ ה ואין מועלין במקצתן. ו ב פ ״ ט מה׳ נזירות ה״ז פסק הר״מ :דמי עולה יבאו עולה ,והשאר יפלו לנדבה .ובפ״ד מה׳ מעילה ה ״ ג פסק :אם אמר אלו לעולתי והשאר לנזירותי ,ונהנה בכולן מעל ,נהנה במקצתן לא מעל ,שאין בדמי שלמים מעילה .ובקרן אורה כ ״ ו ב ׳ ) ד ״ ה והשאר ,ולהלן שם ,ד״ה דתניא( פ י ר ש שמלשון ה ר ״ מ משמע שהכוובה אם ל א מת ,עיי״ש .ועיין בהר המריה בה׳ מעילה פ ״ ד הב״ל אות י׳ ,ו ד ב ר י המיוחס ל ר ש ״ י בפירוש הברייתא בנזיר כ ״ ו ב׳ קשים מאד להולמן ,כפי שמוכח מהמשך הברייתא ,עיין מ ״ ש להלן בסמוך. אבל ה ר ״ מ פסק את ההלכה כשלא מת ,ולא כיוון לברייתא זו שבבבלי ושבתוםפתא .ועיין מ ״ ש במרומי שדה כ ״ ו ב׳ ,ד״ה תניא. .48-47א י ל ו דמי ומת, לעולתי ילכו חטאת ואילו לים לחטאתי, המלח, לא והשאר נהנין לשאר מועלין. ולא בזירותי, ובתוספות כ ״ ו ר ע ״ ב ובפי׳ ה ר א ״ ש שם הסתייעו מן התוספתא כאן שבמת עםיקיבן .ולכאורה דבריהם תמוהים, שהרי גם בבבלי שם מפורש ״ ד מ י חטאת ילכו לים המלח״ ,ואם בחי עםיקינן למה לא יקריב את חטאתו*.־־ ולהלן מעילה פ ״ א הנ״ל :אילו לחטאתי ,והשאר לשאר נזירותי ,ומת ,דמי חטאת וכו׳, והשאר רצה להביא בהן עולה יביא ,שלמים יביא ,ו מ ו ע ל ץ בכולן ואין מועלין במקצתן .וכ״ה בד שם .ובירושלמי פ ״ ד ה״ד ,נ ״ ג ע ״ ב )שקלים פ ״ ב ה״ה ,מ ״ ו ע״ד( ,ולהלן שם ,נ״ג ס ע ״ ב -ר ע ״ ג : אילו לחטאתי והשאר לנזירותי ומת מועלין בכולן ואין מועלין במקצתן .ו ב ד כאן :אלו לחטאתו והשאר לשאר נזירותו דמי חטא׳ ילכו לים המלח לא נהני׳ ולא מועלי׳ .ובבבלי כ ״ ו ב׳ :אלו לחטאתי ,והשאר ל ש א ר נזירותי ,דמי חטאת ילכו לים המלח ,והשאר יביא חציו לעולה וחציו לשלמים ,ומועלין בכולן ואין מועלין במקצתן .וכ״ה בר״מ פ ״ ד מה׳ מעילה ה״ג ,ו ע י י ״ ש פ ״ ט מה׳ גזירות ה ״ ג וגירםת התוספתא במעילה קשה ,שאם רצה להביא בכולם שלמים ,למה מועלין בהן, והרי דינו צריך להיות כלעיל ,שורה ,42-41ד״ה הפריש .ועיין בתוספות כ ״ ו ב׳ ,ד ״ ה והשאר, י ל ע י ל שם כ ״ ר א / ד ״ ה ול אפוק י 3 0 .אבל הר״מ בספ״ה מה׳ פסולי המוקדשין גרם גם בבבלי 2 8 ו ע י י ן גם בירושלמי פ Yה״ד ,נ״ג ע״א ,שקלים פיב הייה ,מ״ו עיי• עיין לעיל שקלים פ״ג ה״ז ומשיש בחיר ,עמ׳ .702 _ :״ ™, ' " " ׳ »« א צ ל צוקרמנדל שם נירסא שאינה קיימת ב ^ • עי ו * ו ע י י ן במיוחס לרש׳י שם .אבל נראה שהפירוש הנכון בדברי המפרש הוא באורח מישור במקומו ,והסכים לו גם ריב רנשברוג בהגהותיו שם ,אות אי. א ב ל עיין בפי׳ הראיש שם. 2 7 י r ב ת ס ר ח ב ע מ 2 8 9 n 29 3 0 נזירות פ״ג עמ׳ 134 536 , כ״ו א :רצה להביא בהן חטאת בהמה יביא ,עולת בהמה יביא .ובתוספתא מעילה פ״א הי״א )בכי״ו( מפורש בשניהם :ל א יביא )כנוסחאות שלנו בבבלי( ,וכן היה בתוספתא לפני הראב״ד בהשגות שם ולפני המאירי כ״ו א׳ )םד״ה חייבי קנין( .ועיין בקרן אורה כ״ו ב /ד״ה ואכתי, , , במרכבת המשגה ובהר המדיה בספ״ה מה פסולי המוקדשין ,ובמרומי שדה כ״ו א . .50-48א י ל ו זה הרי לחטאתי בהן לוקח ואילו שלש לעולתי בין בהמות, ואילו לשלמיי, אחד ממקום ונתערבו, משלש בין , מ ח ל ל ד מ י ח ט א ת ע ל ח ט א ת וכו .וכע״ז להלן מעילה ס״א הי״ב .והלכה מקומות, זו ,בכל דמי קדשים שוגים שגתערבו ,להלן זבחים פ״ח ה״ב .ובתוספות ישגים יומא ג״ה ב /ד״ה וגברור )הראשון( ,הביא הריב״א את כל הברייתא בשם תוספתא מעילה )ושם :בין ממקום אחד בין , מ ש ג י ם ושלשה מקומות( ,וכ״ה בשמו גם בתוספות סוטה י״ח א )ושם הגירםא כלפגיגו(. , ופסקה הר״מ בם״ד מה׳ מעילה ה״ג ,ולעגיין דמי שאר זבחים בפ״ו מה פסולי המוקדשין ה״ט. , ועיין בתוספות כ״ו א ,ד״ה ולאפוקי .והר״מ לא העתיק ״בין ממקום אחד בין משלש מקומות״, וכווגת התוספתא היא ,כגראה ,בין שלקח בהן ממקום אחד של התערובות ,בין שלקח בהן משלשה מקומות של התערובת לא איכפת לגו בזה ,שהרי אומר דמי קרבן זה בכל מקום שהם מחוללים על בהמה זו ,ובלבד שלא יתן לבעלים מן המעות עד שיחלל את כולן ,כמפורש להלן. יתגם .51לא ש י ח ל ל ם ע ל כ ו ל ם .וכ״ה להלן זבחים ם״ח ה״ב ל ב ע ל י ם עד הג״ל .ולהלן מעילה פ״א הי״ב הג״ל :מועלין בכולן ומועלין במקצתן ,וכ״ה בר״מ ס״ד מה , מעילה ה״ג הג״ל ,ועיין שם בכ״מ בשם מהר״י קורקום .ועיין מ״ש בזה הגצי״ב בשו״ת משיב , דבר ח״א סי ל״ד .וברור שלא יתן לבעלים עד שיחלל על כולם ,שהרי אם קגה בהמה ,ואמר דמי חטאת בכל מקום שהן מחוללין על בהמה זו ,עדיין גשארו בתערובת דמי עולה ודמי שלמים, ואיגו יכול ליתן לבעלים מדמי התערובת ,שמא גותן לו דמי עולה ,או דמי שלמים )שאף מהם אסור ליהגות לכתחילה( .ולפיכך איגו גותן לבעלים עד שחילל את כל המעות על הבהמות ,וכל הדמים הן חולין. .52-51ב י ת הילל אומ׳ שמאי מדיר. אין אומ׳ אדם מדיר את בגו בגזיר, ובית להלן עדיות פ״ב ה״ב :עשרים וארבע דברים מקולי בית שמאי , ומחומרי בית הלל ,בית שמאי אומרין אין אדם מדיר את בגו בגזיר ,ובית הילל אומ אדם מדיר את בגו בגזיר )כ״ה שם בכי״ע( 31,וכן הוא בירושלמי כאן פ״ד ה״ו ,ג״ג ע״ג .ובספרי גשא פי׳ כ״ב, עמי :26נל נ ד ו ר גדר ג ז י ר ל ה ז י ר[ ,ר׳ יהושע בן קרחה אומר להזיר אף את אחרים. , , ובבבלי כ״ח סע״ב ואילך )סוטה כ״ג ב ( אמד ר יוחנן שהלכה היא בנזיר ,וריש לקיש אומר )כ״ט א׳( שהוא משום חינוך עיי״ש .וסתם משגתגו כאן)פ״ד מ״ו( ומשגת סוטה )ספ״ג( היא כבית הלל. .53-52ה י ד י ר ו בטלה הימנו כשהוא נזירות אביו. קטן, גילח, או שהביא שתי שערות, במשנתנו ס״ד מ״ו לא גתבאר אלא שאם גילח בטלה ממנו נזירות ,אבל לא נזכר שם שאם הביא שתי שערות בטלה ממנו נזירות אביו .ומדברי , המיוחם לרש״י ל רע״א משמע שאם הזירו אביו כשהוא קטן לא פקעה ממנו נזירות אביו 32.וכן מפורש ברע״ב סוטה םפ״ג :וחלה נזירותו עליו ,ואפילו לכשיגדיל .וכבר הביאו בתוספות כ״ח ב /ד״ה ואין ,בפי׳ הרא״ש כ״ח ב /ל׳ א /נימוקי רבינו עזריאל ,הוצ׳ הר״נ זק״ש ,עמ׳ נ״ח, בכי״ו שם :בית שמיי או׳ אין אדם מדיר א ת א שח ו ,ביח הלל אום׳ אין אדס מדיר את בנו בנזיר .וכ״ה בד .ואם יש כאן ססורת אחרת ,הרי משמע קצת שהיה טי שאמר שאדם מדיר את אשתו בנזיר .ועיין מיש לעיל ,שר ,12-10סד״ה האומ׳ לאשתו. « כמו שהעיר בתירט סוטה ספ״נ ובקרן אורה כאן ל׳ א׳ ד״ה ואי אייתי .וכן לכאורה משמע מדברי רש״י במכות כ״ב א׳ ,סדיה נזיר שמשון. ׳ נזירות פ״ג עמי 134 537 ד ״ ה ש ה ד י ר ו )ועיין ל ע י ל שם ,ם ד ״ ה ע ד ( ו מ א י ר י כ ״ ח ב ׳ )במשנה( ,ס ד ״ ה ה א י ש ,כ ״ ט א /ד ״ ה , כ ב ר ,כ ״ ט ב ,ד ״ ה זהו ,א ת ה ת ו ס פ ת א כאן .ש מ פ ו ר ש ב ה ש ש ת י ש ע ר ו ת מ פ ק י ע ו ת א ת נ ז י ר ו ת ה א ב , וכן מ ו כ ח מן ה י ר ו ש ל מ י כ א ן פ ״ ד ה ״ ו ,נ ״ ג ע ״ ג ,ש נ ב י א ו להלן3.ג , ו ב ב ב ל י כ ״ ט ב :ע ד מ ת י מ ד י ר א ת בנו ,ע ד ש י ב י א ש ת י ש ע ר ו ת ד ב ר י רבי ,ר ב יוסי ב ר , י ה ו ד ה א ו מ ר ע ד ש י ג י ע ל ע ו נ ת נ ד ר י ם .ו מ ו כ ח מן ה י ר ו ש ל מ י פ ״ ד ה ״ ו ,נ ״ ג ע ״ ג ,ש ה מ ח ל ו ק ת ה י א אימתי נפקעת הנזירות,״ אבל להזירו מתחילה כולי עלמא מודים שאינו יכול משהגיע לעונת , ו מ ד ב ר י ה ת ו ס פ ו ת כ ״ ח ב ,ד ״ ה ואין ,מ ש מ ע ש פ י ר ש ו מ ח ל ו ק ת ז ו א ף ב ב ב ל י ל ע נ י י ן נדרים. ה פ ק ע ת ג ז י ר ו ת א ב י ו ) ק ר ן א ו ר ה כ ״ ח ב /ד ״ ה והך פלוגתא( .ו ב ת י ו ״ ט ס ו ט ה ם פ ״ ג כ ת ב ש א ף ד ע ת ה ר ״ מ ה י א ש א ם ה ב י א ש ת י ש ע ר ו ת נ פ ק ע ת מ מ נ ו נ ז י ר ו ת אביו ,ע י י ן ב ל ש ו ן ה ר ״ מ ב פ ״ ב מ ה ׳ ו ב פ י ה ״ מ ל מ ש נ ת נ ו )הוצ׳ ה ר ״ י קאפח( :והזמן ש ק י י מ י ן בו מ ע ש ה ה א ב כ ש מ ח י י ב נ ז י ר ו ת םהט״ו. א ת ב נ ו ב נ ז י ר ו ת ה ו א ע ד ש י ב י א ש ת י ש ע ר ו ת ,ו א ע פ ״ י ש כ ב ר ע ב ר ע ו נ ת נ ד ר י ם ו כ ר ,כיון ש ל א ה ב י א ש ת י ש ע ר ו ת מ ד י ר ו ב נ ז י ר ו כ ר .ואין כ א ן ר מ ז ל ה פ ק ע ה .ו ע י י ן בקרן א ו ר ה ה נ ״ ל . .56-53 בחיי אימתי אביו, ר׳ דברי כך בין אבל יוסי ובין ) ע ״ י גקודות(. אמרו גזר וו׳ כך האיש לאחר אלעזר אין מגלח מגלח מיתת על אביו, אביו, נזירות אין מגלח על ור׳ שמעון, ר׳ מאיר ור׳ על נזירות אביו. ו ב ת ו ך ה ש ו ר ה גוםפה ו י ״ ו ,כ ל ו מ ר ,קרי :ו ר ׳ מאיר. בזמן שנזר נזירות אביו, יהודה אומ׳ וגמחקה ה מ ל ה ״ ו ר ׳ ש מ ע ו ן ״ ו ב ד ה ג י ר ם א היא :ד ב ר י ר , מ א י ר ,ר ׳ י ה ו ד ה ו ר ׳ יוסי ו ר ׳ י ש מ ע א ל ) צ ״ ל :ש מ ע ו ן ,בגי׳ כ י ״ ע שנמחקה( א ר ב י ׳ כ ך וכו׳ .ו כ ג י ׳ כ י ״ ע ,א ח ר י התיקון ,ה ב י א ר ב י ג ו ע ז ר י א ל ב ג י מ ו ק י ו ב ם פ ״ ד ב ש ם ה ת ו ס פ ת א ,וכן ה י ה ל פ ג י ו ב ב ר י י ת א ש ב ב ב ל י שם .ו כ ״ ה ב כ י ״ מ ש ם ב ש ם ״ ל י ש נ א א ח ר י נ א ״ .ו ע י י ן מ ״ ש להלן. ו ב מ ש נ ת נ ו פ ״ ד מ ״ ז :מ י ש ה י ה א ב י ו נ ז י ר ו ה פ ר י ש מ ע ו ת ס ת ו מ י ם ע ל נ ז י ר ו ת ו ,ומת ,ו א מ ר ה ר י נ י גזיר ע ל מ ג ת ש א ג ל ח ע ל מ ע ו ת א ב א ,א מ ר ר ׳ י ו ס י ה ר י א ל ו י פ ל ו ל נ ד ב ה ,א י ן זה מ ג ל ח ע ל ג ז י ר ו ת אביו ,א י ז ה ו ש מ ג ל ח ע ל נ ז י ר ו ת אביו ,מ י ש ה י ה ה ו א ו א ב י ו נ ז י ר י ם ,ו ה פ ר י ש א ב י ו מ ע ו ת ס ת ו מ י ם ל נ ז י ר ו ת ו ,ומת ,זהו ש מ ג ל ח ע ל נ ז י ר ו ת אביו. כ ״ ה ב נ ו ס ח א ו ת ש ב י ד י נ ו ,וכן ג ר ם ב מ י ו ח ס ל ר ש ״ י ו ב נ י מ ו ק י ר ב י נ ו ע ז ר י א ל .ו כ ״ ה ב ה ו צ א ו ת ש ל פ נ י נ ו ב ב ב ל י כ ״ ז ב׳ .ו ב ק ר ן א ו ר ה ש ם ,ד ״ ה תום׳ ב ד ״ ה ואיגו יוצא ,סיים שמסוגיית הגמרא להלן שם ״ כ מ ע ט ראיה מ כ ר ח ת היא לגירסת רש״י״. וגזהר רביגו וכתב ״ כ מ ע ט ״ ,ע י י ״ ש בתוספות כ״ז סע״ב ,ד ״ ה ה״ג א ב ל יוצא במעות. ו ל נ ו ם ח א ז ו אין א ד ם נ ו ז ר ל א ח ר מ י ת ת א ב י ו ע ל מ ע ו ת םתומין ש ה ג י ח ה א ב ,ו א י מ ת י מ ג ל ח ע ל ג ז י ר ו ת א ב י ו ,ב ש ע ה ש ה י ו ה ו א ו א ב י ו גזירים ,ו כ ב ר ג ת ח י י ב ב ק ר ב ן ג ז י ר ב ח י י ה א ב ,ר ש א י ל ג ל ח ע ל מ ע ו ת ם ת ו מ י ן ש י ר ש מ א ב י ו ,ש כ ן ה ל כ ה ה י א בנזיר. ו ג י ר ס א ז ו ב מ ש נ ת ג ו מ ק ו י י מ ת גם ע ל י ד י ס ו ג י י ת ה י ר ו ש ל מ י ) ס פ ״ ד ,נ ״ ג ע ״ ג ( ש א מ ר ו שם: מ א י ט ע מ א ד ר ׳ יוסי ,ק ר ב נ ו ל ה ׳ ע ל נ ז ר ו ש י ק ד ו ם ק ר ב נ ו ל נ ז ר ו ,ו ל א ש י ק ד ו ם נ ז ר ו ל ק ר ב נ ו ,ו צ ״ ל להפך ,כמו שהגיהו המפרשים ע ״ פ המקבילות. ה ר י ל ך ב ר ו ר ש ל ד ׳ יוסי א י ג ו מ ג ל ח ע ל נ ז י ר ו ת א ב י ו א ם נ ז ר ל א ח ר מיתתו ,ו כ ב ר ה ע י ר ע ל כ ך בקרן א ו ר ה ל ׳ א׳ ,ד ״ ה ו ה ר ״ ר ע ז ר י א ל . 33ובירושלמי פ״ז סה״א ,נ׳ו ע״ב :הנע ע צ מ ך שהקדישו אביו מרחם? ופי׳ בק״ע שהכוונה ל ה ד ר ת אביו ])כסיגנון הירושלמי בפ״ד הנ״ל( ,ו ל א לנזיר מ ט מ א למתים .ובוודאי בכשהוא עכשיו נדול עסיקינן( .ב ר ם כ ב ר שערנו ל ע י ל , ס ו ב ר ת משנתנו שנזיר שמשון ל ו ק ה אם נטמא ל מ ת ; ואעפ״י שפטור מן הקרבן, יהא עדיף .ותירצו ע״פ סיננון הירושלמי בפ״א ה״ב ,נ״א סע״ב. זו תורה תו אינו תורה. שמשון ,שהרי נזיר שמשון ע ט ׳ ,510שלפי הירושלמי ה ר י א ף כ״ג פטור ,ו ל מ ה * 3כפירושו הנכון שבק״ע בלישנא אחרינא ושבקרן אורה שנביא ל ה ל ן בפנים .וכן פירש בס׳ ניר במקומו .ופירושו הראשון של ב ע ל ק״ע ופירושו של ב ע ל פ״ס תמוהים ,עיי״ש. נזירות פ״ג עמי 135-134 538 א ב ל בבבלי ד ״ ו רס״ב ,ל ׳ ב׳ 3$נכםלה המשנה שוב ,והגירםא שם :כיצד ,מי שהיה ה ר ו א ב י ו , נזירים ו כ ר ,ש א ץ זה מגלח ע ל נזירות אביו ,מי שהי׳ אביו נזיר ו כ ר .וכע״ז בתוספות ל א /ד״ה האיש ,והם מעידים :ה ״ ג בפירוש קדמונים ) א ב ל מודים שבהרבה ס פ ר י ם הגירםא להפך( ,ו כ ״ ה , , במאירי למשנתנו )ואף הוא מעיר :ויש גורסים משנתנו בהפך( ובפי׳ הרא״ש ל א ,ו ב ב ב ל י , כ ״ ז ב ׳ בכי״מ .ובפי׳ הרא״ש כ ״ ז ב הכריע כגירםא זו ,וכתב :גירםא זו עיקר ,דמםתברא ל מ י מ ר ת א מ ר הלכה היכא ד ת ח ל ת ק ב ל ת נזירותו היתה ע ל סמך מעות אביו ,א ב ל א ם בחיי אביו היה נזיר, כ ב ר הוזקק להביא ק ר ב נ ו ת משלו. נמצאנו למדים ש ל כ ל הגירםאות שנה ר ׳ יוםי במשנתנו ברישא -,אינו מגלח״ ובסיפא -,מגלח״ ,א ל א שמחלוקת הגירםאות היא מי מגלח ומי אינו מגלח .ו ב ב ב ל י ל ׳ ב ׳ שאלו א ם תימצי ל ו מ ר שהחכמים חולקים ע ל ר ׳ יוסי ,ע ל מה חולקים ׳-אדישא ,א ו אםיסא״? והואיל ו ל כ ל הנוסחאות אגו גורסים במשנתנו ברישא -,אינו מגלח״ ,ובסיפא ״מגלח״ ה ר י מ ס ת ב ר שאם חולקים ע ל הרישא )ובסיפא מודים( ,א ד ם מגלח ע ל נזירות אביו ב ץ שנזר בחיי אביו ו כ ץ ש נ ז ר א ח ר מיתתו ,ו א ם חולקים ע ל הסיפא )וברישא מודים( א ץ א ד ם מגלח ע ל נזירות אביו כ ל ל ,ו א ץ מודים בהלכה זו בגזיר שאדם מגלח ע ל נזירות א ב י ו .״ וכן פירשו? 3בתוספות ,בפי׳ הרא״ש ובפי׳ ר ב י נ ו עזריאל .וכן יוצא מ ד ב ר י המאירי ל מ ש נ ת נ ו והדמב״ם ב פ ״ ח מה׳ נזירות הט״ו שפסקו שבשניהם מגלח ,משום שהחכמים חולקים ע ל הרישא ,ובסיפא מודים )ולהלן נעתיק א ת פשיטות הבבלי(. א ב ל במיוחס ל ר ש ״ י פ י ר ש ש א ס החכמים חולקים ע ל הסיפא ,הכוונה שהם חולקים אף על הסיפא ,והם סוברים להפך ,שבסיפא אינו מגלח וברישא מגלח )ולפי זה כ ו ל ם מודים בהלכה היא בנזיר( ,וכן מוכח בירושלמי ב ס ו ף םירקץ ,כ מ ו שהעיר בשי״ק שם ,ד ״ ה אשכחית אמר. ו ב ב ב ל י ל ׳ ב ׳ הביאו ברייתא ששנתה ד ב ר י ר ׳ יוסי ב ס ד ר הפוך ממשנתנו ,והיינו ברישא -,מגלח״ ובסיפא ״ א י נ ו מגלח׳*)38כםדד התוספתא כאן( ,ו ע ל הסיפא אמרו :ר ׳ א ל י ע ז ר ו ר ׳ מאיר ו ר ׳ יהודה אמר׳ זהו שמגלח ע ל מ ע ו ת אביו .ומכאן שהם חולקים ע ל הרישא ש ל מ ש נ ת נ ו ) ל פ י ג י ר ס ת המשנה( ,ובשניהם מגלח 39,ונוםחא זו מתנגדת ל מ ס ו ר ת התוספתא ל כ ל נוסחאותיה. א ב ל בכי״מ שם :ל ׳ א ׳ ) -ל י ש נ א אחרינא( ב ז ק שנזר בחיי אביו ,א ב ל נ ז ר ל א ח ד מית׳ א ב י ו א ץ מגל׳ ע ל נ ז י ר ר א ב י ו ד ב ׳ ר ׳ יוסי ,ר ׳ א ל ע ׳ ו ר ׳ מאיר ו ר ׳ יהוד׳ א ר ב ץ כ ך ו ב ץ כ ך א ץ מגל׳ ע ל נ ז י ר ר אביו .וכן מביא ר ׳ ע ז ר י א ל שם ב ש ם ה ב ב ל י והתוספתא ,א ב ל מוסיף :ו ב ר ו ב ס פ ר י ם גדםי׳ גי׳ אחרת ,ואינו עיקר ,דהכי מוכח בתוספתא כדםרישית. ו ל פ י גירםא זו פשטו ב ב ב ל י שהחכמים חולקים ע ל הסיפא ש ל משנתנו ובשניהם אינו מגלח ע ל גזירות אביו .ו כ ל המשא והמתן ב ב ב ל י ש ם הוא ל ד ב ר י ר ׳ יוסי גרידא ,והחכמים כ ו פ ר י ם ב ה ל כ ה שאדם מגלח ע ל נזירות אביו. והגר״א ז ״ ל מחק א ת המלה ״ א ץ ״ בתוספתא .ושמא צ״ל :א ד ן )במקום :א ץ ( מגלח ו כ ר . .58-56 מעות אביו ואימתי םחומין אמרו האיש מגלח על נזירות לנזירותו ,ומת ,א ב ל אם אביו, הניח בזמן מעות שהניח מפודשין ו כ ר .וכן בברייתא שבירושלמי פ ״ ד ה״ד ,נ ״ ג ע״ב ,ו ש ב ב ב ל י כ ״ ז ם ע ״ ב )כריתות כ ״ ז ב׳(: 35 ו ע י י ן בסלא״ש למשנתנו. • 3ובפירוש הרא״ש ל' בי :ד ל י ת להו הלכה .ולפ״ז ס ת ם םשנתנו בסוטה ספ״נ וכסה סן הברייתות )עיין להלן בסמוך( הן שלא כחכסים. י כלוסר ,שהחכסים חולקים ע ל הרישא. והראשונים גרסו בברייתא בדברי ר' יוסי כשם שנרסו בדבריו במשנתנו ,א ב ל לעניץ פשיטות ה ב ב ל י אין הבדל ,וכפירוש רבינו עזריאל )לפי נירסתו( בשאלת החלסוד .והמיוחם לרש״י הוא היוצא סן ה כ ל ל היחידי בפירושו. 3 38 3 • ו ב ס י ו ח ס לרש״י דייק פן הלשון ״זהר שהם חולקים ע ל כ ל ד ב ר י ר' יוסי ,וברישא של סשנתנו סגלח ,ובסיפא אינו מגלח ,עיין ס״ש ל ע י ל בפנים. נזירות פ״ג עמ׳ 135 539 ש ה ר י א ד ם מגלח ע ל מ ע ו ת א ב י ו ב נ ז י ר ו ת בזמן ש ה ן סתומין ,ו ל א וכן יוצא מלשון משנתנו ספ״ד. ש ו ר ה .43 בזמן מ פ ו ר ש י ן. שהן ואם הניח מפורשין דינו במשנת מעילה פ ״ ג מ״ב ,וכלעיל, ו ד ו ו ק א א ם הניח סתומין ,ה ל כ ה ה י א ב נ ז י ר ש י פ ל ו ל נ ד ב ה ,ו ה ל כ ה ה י א ב נ ז י ר ש ב נ ו מגלח עליהם. בהמה, .58א ו מגלח אין נזירות על א ב י ו .וכן בברייתא הנ״ל בירושלמי ו ב ב ב ל י :א י ן א ד ם מ ג ל ח ע ל ב ה מ ת א ב י ו בנזירות .ו כ ן א מ ר ר ב ב י ר ו ש ל מ י ה נ ״ ל ו ב ב ב ל י כ ״ ו ב ׳ שבהמה היא כמפורשת. ה י א בסתומה. ואמרו בבבלי ש ל א אמרו כן א ל א בבהמה תמימה ,א ב ל ב ע ל ת מום הרי ו ב י ר ו ש ל מ י ש ם ) נ ״ ג ר ע ״ ג ( נ ח ל ק ו א מ ו ר א י ם ב ה פ ר י ש ש ו ר )שאינו ר א ו י ל ק ר ב ן נזיר( א ם ד י נ ו כ ה פ ר י ש בהמה ,א ו כ ה פ ר י ש מ ע ו ת ,ו ע י י ן ב ת ו ס פ ו ת כ ״ ו ב /ד ״ ה א ב ל ,ו ב ש י ״ ק בירושלמי שם ,ד ״ ה הפריש. .60—58מ י משעה שנדר ששאל, בנזיר ובית ונשאל לחכם ואסרו ,בית הילל א ו מ , השרידים כ ג י כי״ע .ובד :משעה שנדר. , משעה מוגה שמאי אומ׳ מונה ש ה י ת י ר .ו א ף בקג״נ מראים ו ב י ר ו ש ל מ י פ ״ ה ה ״ ד ,נ ״ ד ע ״ א :מ ש ע ה שנזר .ו פ י ר ש ו ה ש ם שאין כ א ן ו ו ד א י ש ג ל ג ל )=שזל ל( >0ב נ ז י ר ו ת ו . ז א ל א מכיוון שהיה דעתו להשאלעליה ס ו ב ר י ם ב י ת ש מ א י ש ב ו ו ד א י ז ל ז ל ! * ) ו ל א נ ז ה ר ב א י ס ו ר י ה י ו צ א י ם מ ן הגפן( ,ו ב ״ ה ס ו ב ר י ם ״ א י ל ו גלגל לא היה נשאל״. ולפ״ז סתם משנתנו פ ״ ה מ ״ ג כבית הלל. הברייתא ש ל נ ו ,ע י י ן בקרן א ו ר ה ש ם . , א ב ל בבבלי )ל״ב א ( מוכח ש ל א ידעו את ו ש מ א ג י ר ם ת י נ ו נכונה ,א ל א ש צ ״ ל :כ ש ע ה )במקום: , מ ש ע ה ( ש ה י ת י ר ,כ י מ י ם ש ו ו י ת ר ע ל נ ד ר ו )עיין מ ״ ש ל ע י ל ,ע מ ,466ה ע ׳ (5ו ש ת ה י י ן ) כ ב ב ל י , ב נ י ג ו ד ל י ר ו ש ל מ י ( ,ו ש א ר ה י מ י ם ש ל א ש ת ה ב ה ם יין ע ו ל י ן לו ,ו כ מ ס ק נ ת הבבלי. .61-60 בהמה נשאל מפורשת לחכם תצא ו ה י ת י ר ו, ותרעה אילו בעדר. ואילו מודים שאם היתה וכן מפורש במשנתנו פ ״ ה מ״ג. לו ופירשו , ב ת ו ס פ ו ת ל ״ א א /ד ״ ה מי ,ו ל ״ א ב ,ד ״ ה נ ש א ל ,ש ה ח כ ם ה ת י ר ו ,ה י י נ ו ש א מ ר ל ו ש ל א נ ד ר בלשון טוב ,ולא חלה עליו גזירות אפילו ר ג ע אחד ,ולפיכך אפילו בית שמאי שסוברים )במשנתנו רפ״ה( שהקדש בטעות הוי הקדש ,מודים כאן ב ש ל א קיבל עליו גזירות בלשון המחייבת נ ז י ר ו ת ש א י ן כ א ן כלום. ו ע י י ״ ש ב ת ו ס פ ו ת להלן ,ד ״ ה א מ ר ו להם. ועיין מ ״ ש בתוספות ל ״ ב ב / ד ״ ה ואם ,ושם דבריהם קשים. ובירושלמי פ ״ ה ה״א ,נ ״ ד ע״א :תמן א ת א מ ר תצא ותרעה בעדר ,וכא )כלומר במשנתנו ר פ ״ ה ( א ת א מ ר ה כ י ף * ) כ ל ו מ ר ,ש ה ק ד ש ט ע ו ת הקדש( .א ״ ר יוסי ב י ר ׳ בון ת מ ן ל נ ז י ר ו ת נ ש א ל , מ כ ח נ ז י ר ו ת י צ א ו ק ר ב נ ו ת י ו לחולין .ו א ף ש ב ״ ש ס ו ב ר י ם ) ב מ ש נ ת נ ו ב ס ו ף פירקין( ש א ף נ ז י ר ו ת בטעות חלה ,היינו דווקא שנתכוין לנזירות א ל א ש ט ע ה מחמת ד ב ר אחר ,א ב ל אם ט ע ה ש ל א נתכוין ליזור כלל ,א ף ב ״ ש מודים בכך ,מה שאין כן בהקדש ,עיין בירושלמי פ ״ ה רה״א, , ג ״ ג ע ״ ד ,ו כ ר ירמיה שם. , ו נ ר א ה ש ב נ ז י ר ו ת ש א י נ ה ח מ ו ר ה כ ה ק ד ש מ ו ד ה ל ר יוסי. ולפ״ז אין ב ״ ש חולקים ע ל המעשה בשמעון Pש ט ח ״ ש מ צ א פתחים לגזירים והתירם ,ו י ש ש א ל ה לגזירות, , , ש ל א כ ב ב ל י ט א /ו ע י י ן ב ב ל י ל ״ א א׳—ב . «0עיין מיש בתרביץ ח״ו )תרצ״ה( ,עט׳ ,227ואילך ,ועיין ב ה ע ׳ 25שם ,ו ב ד ב ר י ם ר ב ה הוצ׳ ליברמן ,ע מ ׳ ,83ובהע׳ 10שם. עיין מ״ש ל ע י ל ה י א )תרומות( ,ע מ ׳ ,419שו׳ ,78ד״ה הריני מניחה. *2ועיין בשי״ק שם ,ד״ה תמן. « ירושלמי ברכות פ״ז ה״ב ,י״א ע״ב ,כ א ן פ״ה ה״ה ,נ״ד ע״ב ,ב״ר פצ״א ,נ׳,עמ' ,1115קה״ר פ״ז, י״א. 540 נזירות פ״ג עמי 135 . 6 1ז ו ט ע ו ת ט ע ה נ ח ו ם ה מ ד י כ ש פ ת ח ב נ ד ר .י כ ״ ה בקג״נ .ובד :כשפתחו בנדר ,וצ״ל :כשפתחן בנדר .ובמשנתנו פ ״ ה מ ״ ד :מ י ש נ ד ר בנזיר והלך להביא א ת בהמתי ומצאה שנגנבה ,אם ע ד ש ל א גגגבה בהמתו נזר ,הרי זה נזיר ,ו א פ משנגנבה בהמתו נזר ,אינו נזיר• וזו טעות ט ע ה נחום המדי כ ש ע ל ו נזירין מן הגולה וכר .ובירושלמי כאן ה״ה ,נ״ד ,ע ״ א ׳ מוכח שפירשו את הרישא שאינו גזיר כלל ,ואינו צריך שאלה ,א ב ל בסיפא צריך שאלה .ולם״ז א פ ש ר לומר שאין הכרח כ ל ל לפרש ש י ש כאן גולד ,וגניבה מצויה היא לא פחות מגזילת המלכות ) ע י ץ ירושלמי נדרים ס״ט ,ה״ג ,מ׳יא ע״ג( .ואם נניח כן הרי משמע מ ל ש ק משנתנו )״וזו טעות״( שנחום המדי ט ע ה ואמר להם שאין הנדר ח ל כלל ,דומיא דהלך להביא את בהמתו ומצאה שגגנבה מכבר ,וכפירוש הירושלמי שם שנזר ע ל בהמה זו ,והרי גם הנזירים נ ז ע ל דעת שיקרבו קרבנות בבית המקדש ,והתיר להם בלי פתח .וכן באמת פ י ר ש ה ר ״ מ בפיה״מ כאן• י ו ולפיכך פירשה התוספתא )שלא כפירוש הנ״ל( שטעותו היתה ״ כ ש פ ת ז ז ך בפתח ,והטעות היתה שפתח בנולד ,י״זו ט ע ו ת ״ דבוקה למטה למה שאמרו להלן במשנתגו .וכן בירושלמי כאן )ה״ה׳ ג ״ ד םע״א גדריט ס ״ ט ה״ב ,מ ״ א ע״ג( :זו ט ע ו ת טעה נחום איש המדי .מה טעה? שפתח להם בנולד ,כלומר ,ולא שאמר להם ש נ ד ר ו בטעות ואין כאן נ ד ר כלל ,במשנת נדרים פ ״ ט מ״ג׳ עיין בירושלמי ובבבלי שם ס ״ ה א /ועיין מ ״ ש ידידי הגר״מ סאוויצקי בספרו בריכת ירושלים סי׳ ד /פלג ב׳ .ועיין עכשיו בפיה״מ היצ׳ ד ״ י קאפח ,ע מ ׳ קפ״ב ,ובפיה״מ נדרים פ״ט ,היצ׳ הנ״ל ,עמי קמ״ה )ובהע׳ 3שם( ,ועמי קמ״ו )ובהע׳ 6שם( .ועיין מאירי נדרים ם ״ ד א /היצ' ד ״ א לים ,עמי רל״ז. 1 .63-61ה י ו מ ה ל כ י ן ב ד ר ך ,ו א ח ד ב א כ נ ג ד ן ,א מ י א ח ד ה ר י נ י נ ז י י ש ז ה פ ל ו נ י ,ו א ח ד א ו מ י ה ר י נ י נ ז י ר ש א י ן ז ה א י ש ס ל ו נ י וכר• כל הבבא במשנתנו פ ״ ה מ״ה .ופירש במיוחס ל ר ש ) -ל״א בי( שהראשון טען שאינו איש פלוני׳ ואמר הריני נזיר אם זה פלוני ,והשני טען להפך ,שזהו איש פלוני ,ואמר הריני נזיר אם איני היא ו כ י • י ק פירש הר״מ בפ״ב מהי נזירות ה ״ ה ) -ועיין בפיה״מ( .א ב ל עיין בתוספות שם ו מ ״ ש בקרן אורה ל ״ כ ב׳ ,ד ״ ה במשנה .ועיין מ ״ ש להלן. < והכוונה ״ .63ה ר י נ י נ ז י ר ש א ח ד מ כ ם נ ז י ר ו ״ « ל ש « כן לשנים הראשונים ,כמו שפירשו דוב הראשונים .א ב ל במאירי פ י ר ש שהיא ענ ן בפג עצמי ,והייני ראה שסיעת בני אדם הולכת יאחד בא כגגדן וכוי ,וכן פ י ר ש הר׳ימ להלן א ״ ^•nmז /יבקרן אירה ל ״ כ ב׳ ,ד ״ ה הרתיע ,דייק מלשין פ י ה ״ מ ל ה ר ״ מ כאן ש א י במשנתנו פירש שהיא עניין כפני עצמו ,וכמי שמפורש במאירי ה נ ״ ל ע י י ״ ש ו כ כ ו / ב ה ש מ ת נ ו נ נ ה דבייי• ״ .65ו ב י ת ה י ל ל א ו מ י א י נ ו נ ז י ר א ל א מ מ י כג ד ו ק ג ״ נ .וכ״ה במשנתנו הב״ל .יאמרו עליה בכבלי ל ״ ב ס ע ״ ב :מי שלא נתקיימי • כ י « היה ג ך .אמר רב יהודה אימא מי שנתקיימו דבריי .אביי א מ ד כגון ד א מ י א מ ר י־ נ* לאי סלי י היא איהיי " י י .יעיין הפירוש המחידש במאירי שם. ל ש נ א ו ק ן מ י י אבל ב ריש מי פ ״ ב ה״ב ,נ ״ א סע״ד :כיני מתגיתא שם ,נ « שהיא בספ״ה> היא מ י ש ל א נ ת ק . מ ו ד ב ד , י ) ר כ צ ״ ל בם*'׳* ״ /עיץ מ״ש על כ״ז לעיל ״״ב מ ב י ״ ס ו ר ־ ש ם ^ ש ה ב י ט ו י ״שזה איש פלוני״ יכול להתפרש בשתי פנים ,והכל לפי זמנית• anהנודר ^ע • ״ ל ך ,ה ו א ראובן ,ואומר הריני נ ז י ד שזהו ראובן ,כוונתו :הריני נזיר אם אי שזהי דאיבן ,דיגמת שביעת ר ׳ טרפין באהלות ד פ ט ״ ז ועוד :אקפח את בני שזי הל ־ כ 44 ב ס ק ן ס ן ו ע י י ן בהגהות הרש׳ש ל״ד - ,׳ . _ - - L ׳ 3ב ,ד־ה גמרא• יעיין באחרונים שציין במעשה רקח ע ל ה ר נזירות פ״ג עמ׳ 136-135 541 מקופחת ,והכוונה ה י א א ם אין זו אמת שהלכה מקופחת היא ,עיין מש״ש .ואם הנודר טוען שפלוני אינו ראובן ,ואמר :הריני נזיר שזהו ראובן ,כוונתו הריני נזיר אם הוא ראובן .ובשני המקרים איננו רוצה להיות נזיר .ולבית הלל אינו נזיר א ל א מ י ש ל א נתקיימו דבריו הראשונים, ט ע נ ת ו הראשונה .ו א ם ט ע ן שהוא ראובן ,ואמר הריני נזיר שזהו ראובן )כלומר ,אם אינו אמת שזהו ראובן( ונמצא שמעון הרי הוא נזיר ,מפני שלא נתקיימו דבריו .וכן א מ ר רבן שמעון בן גמליאל )לעיל נדרים פ״א ,שורה 12ואילך( :שנים שהיו נודרין זה כנגד זה ו כ ר ,כ ל שבטלו דבריו אסור. ועיין מ ״ ש מהרי״ן אפשטין במבוא לנוה״מ ,עמ׳ 332ואילך ,ו מ ״ ש לעיל ח״ב, עמ׳ 835ואילך .ועיין לעיל ,הערה .44ועיין מ ״ ש הר״ח אלבק בהשלמותיו למשנה ,עמ׳ .375 קרבן .66ו י ב י א ו בשותפות. ופירש בקרן אורה שפיסקא זו דבוקה למשנתנו פ ״ ה מ ״ ו :הרתיע לאחוריו אינו נזיר .ר ׳ שמעון אומר יאמר אם היה כדברי הריני נזיר חובה, ואמרו בבבלי ) ל ״ ד א׳( שתי׳ק ש ל משנתנו ואם ל א ו הריני נזיר נדבה )כשיטתו בפ״ב מ״ח(. הוא ר ׳ יהודה דכרי )לעיל פ״ב ,שורה ,(18ולפיכך אינו נזיר כלל ,ואפילו ספק נזיר אינו. א ב ל התנא ש ל התוספתא סובר שהוא ספק נזיר ,ושניהם מביאים קרבן אחד בשותפות ,ומתנים שהקרבן הוא ש ל הנזיר שביניהם ,ואינם מגלחים )משום ספק הקפת הראש( ,ואחרי זריקת הדמים הותרו ביין ובטומאה ובתגלחת ,ואינם מקיימים את מצות תגלחת טהרה כדין. ור״ש אעפ״י שהוא מתיר קרבן שותפות )עיין במשנת כריתות פ ״ ה מי׳ד ואילך( ,מ כ ל מקום כאן יש לו תקנה שיהא מותר לגלח כדינו ,ע ״ י תנאי. ובירושלמי ש א ל ו ע ל משנתנו הנ״ל ,למה אינו נזיר כשהרתיע לאחוריו ,והרי ממה נפשך א ח ד מהם נזיר ,ראובן הוא נזיר ,שמעון הוא נזיר ,״ א ל א כ י נן קיימין ,בשזה אומר ראובן וזה אומ׳ שמעון ,הרתיע לאחוריו אינו ל א ראובן ולא שמעון ,אינו נזיר״. כלומר ,ומשום כ ך הוא ספק נזיר )קרן אורה ל ״ ב ב /ד ״ ה הרתיע(. .67-66ר ׳ ניתנה יהודה או׳ נזירות אלא ר׳ משום ט ר ם ו ן א י ן א ח ד מהן, לפי שלא ל ה ם ל א ה .ר ׳ יהודה משום ר ׳ ט ר פ ץ חולק ע ל בית הלל לעיל, וסובר שאין א ח ד מהם נזיר ,ואפילו זה ש ל א נתקיימו דבריו. ובמשנתנו פ ״ ה מ״ה :ור׳ טרפון אומר אין א ח ד מהם נזיר ,ובאר ר ׳ יהודה א ת דבריו ,עיין בפי׳ הרא״ש ל ״ ד א׳ .והברייתא שלנו הובאה בבבלי כאן ל ״ ד א׳ ,ם״ב א׳ ,עירובין ם ״ ב א׳ ,חגיגה י ׳ א׳ ,נדרים י ״ ט ב׳ ,כ ״ א א / סנהדרין כ ״ ה א׳ .ובבבלי כ א ן ) ל ״ ד א׳( מוכח שדברי ר ׳ יהודה ד כ ר י ) ל ע י ל פ״ב ,שורה (18לחוד ודברי ר׳ יהודה משום ר ׳ טרפון לחוד ,עיין בתוספות שם ,ד ״ ה אלא .ובירושלמי כאן בסוף פ ״ ה הביא את התוספתא כאן ,והוסיף :הדא היא ד ר ׳ יודה א מ ר )משנת טהרות פ ״ ד מי״ב( ספק נזירות ועיין מ ״ ש ל ע י ל פ ״ ב ,שורה ,14םד״ה הריני נזיר שיהא ל י בן. מותי• .68-67א מ ׳ ר ׳ יוסף ונמצא יוסי, יוסף, אומ׳ היו בית שמעון שזה שמאי ונמצא באו׳ שמעון, הריני נזיר שזה שהוא נזיר. כבר נתפרש לעיל ,שורה ,65ד ״ ה וכבר ,שאם א ח ד טוען שזה יוסף ,ואומר הריני נזיר שזה יוסף, כוונתו :הריני נזיר אם אין האמת כדבריי שזהו יוסף ,ואינו רוצה להיות נזיר א ל א דווקא אם טעה והוא אינו יוסף עיין מש״ש. וכאן מוסיף ר ׳ יוסי ואומר שלב״ש הוא וודאי נזיר אפילו אם נתקיימו דבריו וכוונתו ,שאמר הריני נזיר שזה יוסף ונמצא יוסף ,ושלא כבית הלל שאמרו לעיל :אין נזיר א ל א מ י ש ל א נתקיימו דבריו .ועיין מ ״ ש הר״ח אלבק הני׳ל ,עמ׳ .375 .69-68ר א ה הריני גזיר אגדרגינום, שאין זה איש וא׳ ו כ ו / הריני נזיר שזה איש, ואחד אומי עיין לעיל בכורים ס״ב ,ענד 290ואילך ,ומש״ש, ע מ ׳ .843ועיין בספר ״ ר ב גסים גאון״ ל ה ר ״ ש אברמםון ,ס ו ף עמי 9 9 2 ואילך .ובמשנתנו ספ״ה נשנו הדברים הללו ,ובמקום ״אנדרוגיגום״ גתנו שם דוגמא ״כוי״ .כ ע ץ משנת בכורים םפ״ב ותוספתא ה נ ״ ל שם .ופירש במיוחס ל ר ש ״ י שמשנתנו כבית שמאי ,אבל בסוף פידקין הביא כשם , נדרות פ״ג-פ״ד ע מ 136 542 המורה שמשנתנו היא כבית הלל ,ובכוי שעצם מינו הוא םםק ,אף הם מודים ,שכל אחד הכנים את עצמו לספק נזירות וכע״ז בתוספות ל״נ א ,ד״ה ראה «,ובפי הרא״ש ל״ד א .ובסיה״מ להר״מ פירש שכולם נזירים ודאיים *•,משום שבכוי יש דרכים ששוה לחיה ,לבהמה ,לשניהם, ולא לאחת מ ק ,עיץ ב ק ק אורה ל״ד א׳ ,ד״ה משנה ,וד״ה אבל .ואותה המחלוקת שייכת גם לאגדרוגינום ,עיץ ר״מ פ״ב נזירות הי״א .ולס״ז הברייתא כאן כבית הלל .ועיץ מ״ש להלן בסמוך ,ד״ה וכולם. , , , .72ש ש ג י כ ם נ ז י ר י ן .וכ״ה במשנתנו בסוף ם״ה במשניות מטיפוס א״י ,ובד׳ נפולי. ובהוצאות הרגילות ,ובמשנה שבבבלי חסרות מלים אילו. .73—72ו כ ו ל ם מ ו נ י ן ל ת ש ע נ ז י ר ו ת .וכ״ה בירושלמי בסוף פירקץ .ושאלו: והא אינץ עשר ,אי אפשר שלא נתקיימו דברי אחד מ ק .והכוונה למי שאמר ״הריני נזיר שאץ אחד מכם נזיר״ ,עיץ ב ק ק אורה בסוף פירקץ ובתוספות ד״ע איגד במשניות םס״ה .וממשיך הירושלמי :אמר ר׳ יםא דבית שמאי היא ,דבית שמאי אומר הקדש טעות הקדש .והכוונה, כנראה שמשנתנו )וכן הברייתא כאן( שנתה כבא אחת אליבא דבית שמאי ,אבל להלכה אץ כאן אלא תשע נזירות ,וכבית הלל .ועיץ בבלי ל״ד א׳. פ״ד .1נ ז י ר ש א כ ל מ כ ל דנזיר בפ׳ גזיר שאכל ה א ם ו ר י ן ל ו .ברש״י מנחות מ״ח בי ,ד״ה ושאר :בתוספתא א ח ׳ מכל האיםורץ .אבל באו״ז ח״ד ,ע״ז םי׳ רע״ד ,ל״ו ע״ג :תניא בתוספתא דנזיר בפרק נזיר שאכל מכל ה א ם ו pלו .ובד :נזיר שאכל כל האםורץ וכר .והנכץ כלפנינו ,והפירוש הוא כגירםת רש״י ד״נ״ל. .2-1ו ש ת ה מ כ ל ה א ם ו ר י ן ל ו ,ב ה ת ר א ה א ח ת א י נ ו ח י י ב א ל א א ח ת . המלים ״ושתה מכל האיםורץ לו״ חסרות בד ,אבל כן מעתיקים בשם התוספתא גם בם׳ הפרדס ריש ה׳ פסח ,הוצ׳ עהרענרייך ,מ״א ע״א ,בסי׳ רש״י ה׳ פסח סי׳ שם״ו ,עמ׳ ,178איסור והיתר לרש״י ה׳ פסח םי׳ ט״ו ,עמ׳ ,5ם׳ האורה שם סי׳ כ״ט ,עמ׳ ,187מחז״ו סי׳ ט״ו ,עמ׳ ,258 מנהיג ה׳ פסח םי׳ ל״ז ,ע״ט ע״א ,או״ז ח״ב סי׳ רנ״ו)בפירוש אלקי הרוחות לר״ש מםלייש(, נ״ט ע״ב ,ם׳ מנוח ה׳ חמץ ומצה פ״ה ,ט״ז ע״א .ועיין במשנתנו ס״ו מ״ד ,ומ״ש להלן ,שר ,8-6 ד״ה ר׳ אלעזר. .2מ ת ר י ן ב ו ו א כ ל וכר .עיץ משנתנו הנ״ל ומ״ש במקום הנ״ל. .3ו כ מ ה שיעורן ב כ ז י ת .במשנתנו ם״ו מ״א :ואינו חייב עד שיאכל ק הענבים כזית ,משנה ראשונה עד שישתה רביעית יין .ופירש רש״י)סוכה ו׳ א׳(! שלמשנה ראשונה אף אכילה ברביעית .וכן פירש הרע״ב במשנתנו .אבל להלן )שורה , 6 - 5ד״ה ר׳ אלעזר( נראה שמן התוספתא והירושלמי מוכח כפירוש רבינו תם* שבאכילה אף משנה ראשונה מודה ששיעורה בכזית .והתוספתא שלנו הובאה ברשב״א ע י ת ב ץ ד׳ א /ד״ה גפן ,ובאו״ז ע״ז סי׳ רע״ד ,ל״ו ע״ג ,ובראשונים הנ״ל. 4 5 עיי״ש בתוספות בסה שנסתפקו. ועיין ש בחיבורו פ״ב סה׳ נזירוח ח״י והי״א. ועיין בתוספוח כאן n*Vב׳ ,ד״ה ואינו. * בתוספות הרל. 46 1 נזירות פ״ד עמי 136 מצטרפין וכולן בזית. 543 ב ד :ב כ ז י ת ,ו ב ר ו ב ה ר א ש ו נ י ם ה נ ״ ל :לכזית. ר פ ״ ו :ו כ ל ה י ו צ א מן הגפן מ צ ט ר פ י ן זה ע ם זה. ובמשנתנו , ו ב ס פ ר י נ ש א ר י ש פ י כ ״ ד ,עמי :29מ כ ל א ש ר י ע ש ה מגפן היין ,ב א ה כ ת ו ב ל ל מ ד ך ש א ם א כ ל כ ז י ת מ כ ו ל ם ש ה ו א ל ו ק ה א ת ה א ר ב ע י ם .ו כ ע ״ ז ב ב ב ל י ד׳ א /ל ״ ז ם ע ״ ב ,ועיין גם ב י ר ו ש ל מ י פ ״ ו ה ״ א ,נ ״ ד ם ע ״ ג . האיםורין ב ג ז י ר מ צ ט ר פ י ן זה ע ם זה לכזית. ולהלן מעילה פ ״ א הכ״ט :כ ל ואין ל ה ו כ י ח מ ל ש ו ן ה מ ק ו ר ו ת ה ג ״ ל ש א ף א כ י ל ה ו ש ת י י ה מצטרפין 3,ו א פ ש ר ש ל א ח ש ש ו ל פ ר ט ,ו ה כ ו ו נ ה ל מ י נ י א כ י ל ה ג ר י ד א ,ו א כ י ל ה ו ש ת י י ה א י ן מ צ ט ר פ י ן ,א ע פ ״ י ש ש י ע ו ר ם שוה ,ל מ ש ג ה אחרוגה ,ע י י ן ל ה ל ן כ ר י ת ו ת פ ״ ב ה ״ ג ו מ ״ ש ל ע י ל ח ״ א , , ע מ ׳ ,398ו ח ״ ד ע מ ,483ש ו ר ה ,53שם ,ע מ ׳ ,815ש ו ר ה .14 ו א ם צ ר ף מכולן כ ז י ת לוקה מ ש ו ם אשר כל מגפן יעשה היין, ואפילו ל ד כ א אין כ א ן ל א ו ש ב כ ל ל ו ת ,ה ו א י ל ו א י נ ו ל ו ק ה א ל א ע ל ל א ו זה ג ר י ד א ,עיין מ ״ ש בקרן א ו ר ה ל ״ ח ב /ס ד ״ ה רבא. ו ש א ל ת ה י ר ו ש ל מ י פ ״ ו ה ״ א ,נ ״ ה ע ״ א ) ל ע נ י י ן צ ר ו פ י יין ביין ,ע נ ב י ם ביין ו כ ר ( ה י א ב ה ת ר ו בו מ ש ו ם מ ש ר ה ג ר י ד א . ו מ ד ב ר י ם כ א ן ב א כ ל א ת ה א י ם ו ר י ן בזה א ח ר זה ) ב כ ד י א כ י ל ת פרם( ש א ם א כ ל ן ב ב ת אחת ,ה ר י גם ה י ת ר מ צ ט ר ף ל א י ס ו ר ,כ מ ו ש א מ ר ו ב ב ב ל י ל ״ ז ם ע ״ ב . ו ע י י ן ה י ט ב ב י ר ו ש ל מ י פ ״ ו ה ״ א )קרוב לסופה( ,ג ״ ה ע ״ א ,ו ע י י ״ ש ב ש י ״ ק ,ד ״ ה ו ה ו א ד ש ר י י ה , ו ה נ כ ו ן ה ו א בם׳ נ י ר ל ה ל ן ש ם ש ״ ה ד א ד א ת א מ ר ב ש ל א ה ת ר ו בו מ ש ו ם מ ש ר ה ״ כ ו ו נ ת ו ש ב ז ה צ ר י ך כ ז י ת יין ,א ב ל כ ש ה ת ר ו בו מ ש ו ם מ ש ר ה אין צ ו ר ך ב כ ז י ת יין. ו ל פ ״ ז אין ה י ת ר מ צ ט ר ף ל א י ס ו ר א ל א א ם י ש כאן מ ש ר ה . היין כיוצא והחומץ כיצד בהן, וכר. הוא וכ״ה הנ״ל. בראשונים ו מ פ ש ו ט ה ש ל ל ש ו ן מ ש מ ע ש ש ע ו ר י היין ו ה ח ו מ ץ ה ם כ י ו צ א בהן ש ל ש א ר א י ס ו ר י נ ז י ר ,ו א ף ש ה ם מ ש ק י ן ש י ע ו ר ן בכזית ,ו ל פ י כ ך אומר :כ י צ ד ה ו א ע ו ש ה ,כ ל ו מ ר ,כ י צ ד מ ש ע ר י ן מ ש ק י ן בכזית. וכל ה ה ל כ ה ה י א ל פ י ה מ ש נ ה ה א ח ר ו נ ה )עיין מ ״ ש להלן ,ש ו ר ה , 6 - 5ד ״ ה ר ׳ א ל ע ז ר ( ,ובין א כ י ל ה ובין ש ת י י ה ש י ע ו ר ן בכזית ,ע י י ן מ ״ ש ל ע י ל בסמוך ,ש ו ר ה ,3ם ד ״ ה וכולן. ו ע י י ן במיוחס ל ר ש ״ י ב ר י ש פירקין ,בקרן א ו ר ה ל ״ ח ב /ד ״ ה ו ר א י ת י ב ד ב ר י ה ר מ ב ״ ם , ובצפנת פענח פ ״ ה מה׳ נזירות ה״ט. .4-3 נותן כיצד לתוכו הוא וכר. עושה, מביא כוס מלא יין, מביא כלומר ,כיצד משערין משקין כשיעור זית וכר. זית איגודי והתוספתא הובאה , ב א ו ״ ז ע ״ ז ו ב ר ש ב ״ א ע י ר ו ב י ן ה נ ״ ל ,ב ר ש ״ י פ ס ח י ם מ ״ ד ב ,ד ״ ה ד י ל מ א מיין ,ח ו ל י ן ק ״ ח ב / , , ד ״ ה ח צ י זית ,ת ו ס פ ו ת ע י ר ו ב י ן ד ׳ א /ד ״ ה גפן ,ס ו כ ה ר א /ד ״ ה גפן ,ת ו ם פ ר י ה ו ד ה ב ר כ ו ת מ ״ א אי ,ד ״ ה ג פ ן ) כ ״ ז ע ״ ג ו ע ״ ד ( ,ש ר י ת ח כ מ י צ ר פ ת ו ל ו ת י ר ס י ׳ גי ,ע מ י ,2ר א ב י ״ ה ח ״ ב סי׳ ת צ ״ ב , ע מ י ,116ס מ ״ ג ל א ו ו י ן ר מ ״ ג ,ע ״ ד ע ״ א ,ש ב ה ״ ל ה ׳ פ ס ח ס י ׳ ר י ״ ב ,ע מ י ,172מ א י ר י ב ר כ ו ת מ ״ א א׳ ,ד ״ ה א ע פ ״ י ,ת ו ס פ ו ת ה ר א ״ ש ס ו כ ה ו ׳ אי ,ד ״ ה גפן ,מ ה ר ״ ם ח ל א ו ה פ ס ח י ם מ ״ ח ס ע ״ א . ו ב ל י ה ז כ ר ת ש ם ה ת ו ס פ ת א ב ת ו ס פ ו ת כאן ל ״ ח בי ,ד ״ ה ו א י נ ו ,ו ע י י ן גם ב ר ש ״ י ס ו כ ה ר אי, ב מ א י ר י כאן ועוד. ועיין במשנת ערכין פ ״ ה מ״א ,כלים פי״ז מ״ו. ו ז י ת א י ג ו ד י )זית ש מ ן ש ב מ ק ר א ( ,ה ר י כן ש י ע ו ר ו ש ל ס ת ם כ ז י ת )כלים פ י ״ ז מ ״ ח ( ,ו א ש ר ל מ ו צ א ה מ ל ה ,ע י י ן מ ״ ש מ ה ר י ״ ן א פ ש ט י ן ב מ ב ו א ל נ ו ה ״ מ ,ע מ י 92ו א י ל ך . .6-5 ר׳ אלעזר עירובין וסוכה הנ״ל. בן עזריה פוטר עד שישתה רביעית יין. תוספות ו ל פ י זה ,ע ד כאן ה כ ל כ מ ש נ ה א ח ר ו נ ה ,ו ר ״ א בן ע ז ר י ה ה ו א כ מ ש נ ה ר א ש ו נ ה ) מ ש נ ת נ ו ר פ ״ ו ( ,ו א ף ה ו א ל א ח ל ק א ל א ע ל משקין ,א ב ל ב א ו כ ל י ן ש א ם ו ר י ן ב נ ז י ר א ף ה ו א מ ו ד ה ש ש י ע ו ר ן ב כ ז י ת ,כ ש י ט ת ר ״ ת ש ה ו ב א ה ב ת ו ס פ ו ת ע י ר ו ב י ן ,ס ו כ ה ה נ ״ ל ו כ א ן ל ״ ח ב /ו ע י י ן גם במאירי בסוגיין. ו ב ב ב ל י ל ״ ח ר ע ״ ב ה ג י ר ם א ו ת ח ל ו ק ו ת ,ע י י ״ ש ב מ י ו ח ס לרש״י־ ש ם ) ו מ ״ ש 3כשיטת המיוחס לרש״י כאן רפ״ו ,ל״ד סע״א. , נזירות פ״ד ע מ 137-136 544 בגליון שם( ,ב ת ו ס פ ו ת ה נ ״ ל ,ב פ י ר ו ש ה ר א ״ ש ו ב מ א י ר י בסוגיין ,א ב ל מן ה י ר ו ש ל מ י פ ״ ו ה ״ א )קרוב לסופה( ,ב״ה ע ״ א ,מ ו כ ח כ ש י ט ת ר ״ ת ,כ מ ו ש ה ע י ר ו ב ת ו ס פ ו ת ע י ר ו ב ץ ו ס ו כ ה ה נ ״ ל . ו א ש ר ל ש י ע ו ר ן ש ל ש א ר מ ש ק י ן אםורין ,ע י י ן מ ״ ש ל ע י ל ח ״ א ,ע מ ׳ .398 ועיין בקרן אורה , כ א ן ל ״ ח ב מ ה ש ה א ר י ך בזה. שמזגו .6בין ובין ושתאו, ששתאו פ ״ א ה ״ כ לעניין חילול עבודה ,ו ד ׳ אליעזר חולק שם, חצאין. וכן אמרו להלן כריתות ועיין גם במשגתגו ש ם ס ״ ג מ״ג ,ובבבלי ש ם י ״ ג ב׳ .ו ע י י ן ב צ פ נ ת פ ע נ ח ר פ ״ ה מ ה ׳ נ ז י ר ו ת ו ב א ו ר ש מ ח ש ם ה ״ ד .ו ע י י ן ס פ ר י נ ש א פ י ׳ כ ״ ג , , , ע מ ׳ ,27ו ב ס פ ר י ז ו ט א ש ם ,ע מ .240 .8—6ר ׳ כולה אומ׳ אלעזר בהתראה אחת ועיין קרן אורה ל ״ ח ב ,ד ״ ה ומה שצדדתי. גזיר איגו שהגיח פיו על פי חייב א ל א אחת, חבית של יין מתדין בו ושתאה כל ו ש ו ת ה וכו׳. ה ב ר י י ת א ל ה ל ן מ כ ו ח ר פ ״ ה )רם״ד( .ו כ ג ר א ה ש ע י ק ר מ ק ו מ ה ה ו א ב מ כ ו ת ו מ ש ם ה ו ב א ה לכאן .ו ע י י ן במשגתגו פ ״ ו מ ״ ד ומכות פ ״ ג מ״ז ,ועיין בבלי שם כ׳ ר ע ״ ב וברש״י שם ,ובתוספות שם ובבבלי כאן ל ״ ח ב׳ הובאה הברייתא שלגו בשיגוי םיגנץ ,והתחלתה היא כ ׳ א ׳ ,ד ״ ה לחייב. כ מ ו ב מ ש ג י ו ת הג״ל >.ו ע י י ן ב י ר ו ש ל מ י פ ״ ו ה ״ ה ,ג ״ ה ע ״ ב ,ו ב פ י ה ״ מ ל ה ר ״ מ מ כ ו ת ס ״ ג מ ״ ז ו מ ״ ש ב ק ר ן א ו ר ה מ ״ ב א ׳ ע ל מ ש נ ת נ ו ש ם ,ו ע י י ״ ש ,ד ״ ה ובהכי. היה .9—8ו כ ן ר׳ אומ׳ אלעזר נטל ועיין צפנת פענח פ ״ ה מה׳ נזירות ח ״ י . , א ש כ ו ל וכו . ו כ ״ ה להלן בתוספתא מ כ ו ת ,א ב ל ב ב ר י י ת א ש ב ב ב ל י ח ס ר ,ו א ף ל א ג ק ט ל ה א ל א א ג ב הסיפא. .10אכל עגבים הימגו , ו י ב ש י ם וכו . לחים וכע״ז בבבלי הג״ל בברייתא , ובירושלמי פ ״ ו ה״ב ,ג״ה ע״א :יש אוכל אשכול וכו ,עיי״ש. שלגו. .11-10א כ ל הג״ל בכי״ע: חרצגין הימגו שגי ו ז ו ג א ,ו ב ד ש ם :וזגין. מכות בכי״ו :שגי חרצגין ו ז ו ג ן ולהלן מכוח ו ז ג א .ובד :שגי חרצגין ו ז ג . וכ״ה בבבלי כאן ל ״ ח ב׳ הג״ל :חרצגים חגים. ) כ ג י ר ם ת מ ש ג ת ג ו ב ד ב ר י ר ״ א בן עזריה(. ולהלן ו ל פ י גירםא זו ,ו כ ן ל פ י ג י ר ס ת ד ו כ י ״ ע ב ת ו ס פ ת א כ א ן מ פ ו ר ש ש ר ׳ א ל ע ז ר ס ו ב ר כ ר ׳ א ל ע ז ר בן ע ז ר י ה ב מ ש ג ת ג ו פ ״ ו מ ״ ב ,כ מ ו שהעירו בקרן אורה ל ״ ח םע״ב ,ד ״ ה ו י ש לדקדק ,ובצפגת פעגח פ ״ ה מה׳ גזירות ה״ח. , ו ע י י ן ב ב ל י ל ״ ה א ,ו ב ת ו ס פ ו ת ש ם ,ד ״ ה סבר. .13-12 חייב, זה גזיר אבל שמירט, אינו שםיסםף, או אלא סותר בתער או שתלש וברוב ג ז י ר ש ג ל ח בין ב ז ו ג ב י ן ב ת ע ר ,א ו ש ם י פ ם ף כ ל ש ה ו א חייב. , )בהוצ שלגו ובכי״מ. בזוג, ראשו. כל שהו, הרי במשגתגו ס ״ ו מ״ג: , והברייתא שלנו הובאה בבבלי מ א׳ ו ב ר א ״ ש ב ש ם ״ א י ת ספרים״( ,וגרסו שם :נזיר שתלש ,מירט ,םיפםף כ ל שהוא ,א י נ ו ס ו ת ר א ל א ב ר ו ב ר א ש ו ו ב ת ע ר . ולס״ז אין מדברים שם א ל א בסתירה גרידא, , א ב ל ב פ י ר ו ש ה ר א ״ ש ש ם מ ם ע ״ א ה ס ת י י ע מ ן ה ת ו ס פ ת א כ א ן ש צ ר י ך לגרום: ח י י ב .ולא ע ת א ל א שמלשון התוספתא ״ א ב ל אינו סותר א ל א ב ת ע ר ״ מוכח ש ב ת ע ר דווקא ,בגיגוד למלקות שסופג אפילו בשאר מעבירים. דווקא ,מה ש א ץ כן למלקות. םד״ה אע״פ: אף וכ״ה בירושלמי פ ״ ו ה״ג ,נ ״ ה ע ״ א ,שאינו סותר א ל א בתער , ו ע י י ן ב ת ו ס פ ו ת ו ב פ י ר ו ש ה ר א ״ ש בסוגיין. ל ס ת י ר ה ת ע ר ד ו ק א ,ו א ף ב ת ו ס פ ת א ש נ א ו ה כן. ובמאירי ל ״ ט ב , , , ועיץ ק ק אורה מ א , ד ״ ה א מ ר ר ב חםדא. , ו ס י פ ס ף כ א ן פ י ר ו ש ו מ ח ר ך ב א ו ר א ת ה ש ע ר ,כ מ פ ו ר ש ב ס פ ר י זוטא ,ע מ :239ר י ב ה , ה מ ם פ ם ף ב א ו ר ,ע י י ן ב ה ע ר ה ש ם ב ש ם ר ״ י ל ו י ,ו ע י ץ מ ״ ש ב ת ם ״ ר ח ״ ב ,ע מ ,161ב ש ם ד ״ ח י ל ץ , , ב ל ש ו נ נ ו ש ״ א ,ע מ ,121ו ע י י ״ ש ע מ .439 * אלא שבםשניוח חסר השם .ר׳ אלעזר״. והראשץ שהעיר ע ל הפירוש הנכץ באבות דר״נ , נזירות פ״ד ע מ 137 545 ובתוספתא ) ו מ צ ט פ צ פ ץ -ו מ ם ת פ ם ס ץ ( הוא ה ר ״ ל גיבצבורג ב מ א מ ר ו Jewish C o m m e n t sחט״ו, , מ ס פ ר ה , M a y 9בלטימור )והעיר לי ע ל כ ך ידידי ס ר ו פ בועז כהן(. ואשר לםפםוף השער באור מספרים ה ק ד מ ו נ י ם ) ,Diod. Sic. X X . 6 3 . 3ו כ ן Cicero, T u s c . , V . 20.58ושוב ב ס פ ר ו ,de offic. I I . 7.25וכן (Plutarchus, D i o n 9ע ל דיאוניסיום הטירן )הזקן( שמפני פ ח ד הגלב שלא יהרוג אותו ב ם כ ץ הגילוח נהג ל ח ר ו ך א ת שערו. יש אומדים שעשה כן בקליפות אנוזים מלובנות ב א ו ר ) Cicero, Tusc.הנ״ל( ,ויש אומרים בגחלת לוחשת )Cicero ו ק מ ס פ ד sLampiridiusע ל המלך de o f f i c eהנ״ל; Plutarchusהנ״ל(. Commodusשאף הוא נהג ל ח ר ו ך א ת ש ע ר ר א ש ו וזקנו מפני פ ח ד הגלבים ו ס כ ץ בידם. מן המקורות ש ל נ ו אנו למדים שכן נהגו א ף פשוטי העם ל ח ר ו ך א ת קצוות השערות ,והטירנים ל א המציאו א ת המגהג א ל א השתמשו בו ,כ ד י לא ל ק ר ב לגופם אנשים וסכינים ב ת י ה ם . , , ועיין ב ס פ ר י זוטא הנ״ל ,ס פ ר י שם פ י כ״ה ,ע מ ,30ירושלמי פ ״ ו ה״ג ,נ ״ ה ע״א ,ב ב ל י , ל ״ ט ב ,סוטה ט״ז א / ו ״ כ ל שהוא״ כפשוטו ב ו ת א י פירושו א פ י ל ו ש ע ר ה אחת ,א ב ל בירושלמי פירשוה ל מ ״ ד ש א ף לעניין מ ל ק ו ת אינו מתחייב א ל א בשתי ש ע ר ו ת ״ כ ל שהוא מזה ו כ ל שהוא מזה״ ,ועיי״ש במה שפירשו א ת התוספתא מ כ ו ת ס״ה )פ״ד( םה״ה. .14—13ר ׳ שערות שמעון סותרות בו, יהודה בן שתי כך אומ שערות , משום ר׳ מ ע כ ב ו ת בו. ששתי שמעון כשם וכ״ה בד. אבל בירושלמי , ם״ו ה״ג ,נ ״ ה ע״ב ,ו ב ב ב ל י מ׳ א הגירםא היא להפך :כשם ששתי ש ע ר ו ת מ ע כ ב ו ת ב ו ) כ מ פ ו ר ש במשנתנו גגעים םי״ד מ״ד ,והובאה ב ב ב ל י שם ,ובירושלמי שם ,נ ״ ה ע״א( כ ך שתי ש ע ד ו ת ס ו ת ר ו ת בו .וכן מוכרח ,ו כ צ ״ ל בתוספתא כאן ,כ מ ו שהגיהו המפרשים. .15-14חומד בתגלחת, שהתגלחת אין לה שיעוד. כ ל ו מ ר ,שאפילו א ס גילח שערה אחת לוקה ,כמשנתגו ס ״ ו מ״ג ) ״ כ ל שהוא״( ,ו כ ל ע י ל ,שורה ,13-12ד״ה ״ ו כ ל א ב ל ביין אינו לוקה א ל א א ם שתה כשיעור ,וכן בטומאה אינו לוקה א ל א א ם נטמא ב ד ב ר שהוא״. שיש בו שיעור טומאה. וחילוק זה ל א נשנה במשנתנו ס ״ ו מ״ה ובשום מקום אחר. ולמ״ד ב י ר ו ש ל מ י פ ״ ו םה״ג ,נ״ה ע״ב ,ש ״ כ ל שהוא״ פירושו ״ כ ל שהוא מזה ו כ ל שהוא מזה״ א ף ת ג ל ח ת יש ל ה שיעור ,כ ל ו מ ר שתי שערות. .15 ועשה בו את המגלח כמתגלח, ש א ץ המטמא א ת הנזיר ו ל א המשקה א ת ה נ ד ר לוקץ. ל א י ע ב ו ר ע ל ראשו ,ל ע ש ו ת המגלח כמתגלח. מה שאין כן בשתיהם. כלומר, , וכן ב ס פ ר י נשא פי׳ כ״ה ,ע מ :30ת ע ר , ו ק להלן ש ם ס י ל ״ א ,עמ׳ :38ל א א ם א מ ר ת ב ת ג ל ח ת שעשה בה המגלח כמתגלח ו כ ר ת א מ ר בטומאה ,ש ל א עשה ב ו המטמא כ מ י ס מ א ו כ ר , ש ל א עשה ב ו א ת המשקה כשותה. שם«. ו ע pב ב ל י מ ״ ד א׳ ו ב ת ו ס פ ו ת שם ,ד״ה ומה ,ו ב ק ק א ו ר ה ובירושלמי פ ״ ו םה״ז ,נ״ה ע״ב :חומר ב ת ג ל ח ת שעשה בה המגלח כמתגלח ,והטמא ל א עשה ב ו המסמא כסיסמא. ולהלן מ כ ו ת ם״ג ר ה ״ י ) ב ג י ד ם ת ד( :המלביש א ת ח ב ת כלאים ,והמםמא א ת הגזיר ,א ע ״ ס שהמלביש מזיד ומסמא מזיד חייב. היו שניהם שוגגים פ ס ו ד . ו ב כ י נ ו שם )פ״ד( :המלביש א ת « .Commodus X V I I . 3ועיין ב ב ל י סנהדרין צץ א׳. 6ועיין ב ת ר כ שמעי ריש פ״ה ,נ' ע״ב ,ובפי' הראב״ד שם .א ב ל עיין ס״ש ד ״ י דטראני בשם ר׳ אברהם זעירא )לפי ר״א סזרחי בסי׳ ע ל התורה ו ק ר א י״א ,י״ג( ,ב ק ר ב ן אהרן שם ,ובמה שהאריך בתוספות העזרה ל ת ר כ שמעי ,נ״א ע״ב ואילך .ועיין מכילתא ב א פ ט /עסי 61מסה אם שרצים קלים עשה בהם א ח המאכיל כאוכל( ,ירושלמי ע ר ל ה פ״ג ה״א ,ס״ב ע״ד ,פסחים פ״ב היא ,כ״ח ע״נ, ושרי״ר ,עפ׳ .307ובבבלי יבסוח קי״ד א' שיטה אחרח ,ועיץ בקרן אורה ובערוך לנר שם. נזירות פ״ד עמ׳ 137 546 חבירו כלאים ,והמטמא א ת הנזיר ,א ע ״ פ שהמלביש מזיד ומטמא מזיד פ ט ו ר א ב ל אסור )ונמחקה המלה ״אסור׳* בנקודות ע ל התיבות( .אם היה ל ו ב ש מזיד ומטמא מזיד חייב. ובכי״ע ש ם )ס״ד(: המלביש א ת ח ב י ר ו כלאים ,המטמא א ת הנזיר ,א ף ע ל פ י שהמלביש מזיד והמטמא מזיד חייב פטור. ואפשר שגידסת כי״ו נכונה ,וברישא אם היה ל ו ב ש מזיד ומטמא מזיד חייב פטור. סטורל משום שהמלביש והמטמא גרידא היו מזידץ ,א ב ל בסיפא שגם הלובש והמטמא ) -ו ה מ י ט מ א ( היו מזידץ חייב. ו א ף גירםת כ י ״ ע מ ת פ ר ש ת ק ,וצריך למחוק שם א ת הגידםא הכפולה )חייב, ו מ כ ל הנוסחאות משמע ש ד ץ המלביש כלאים ו ד ץ המטמא א ת הגזיר ברישא ,ופטור ,בסיפא(. , א ב ל ע י ץ ד ״ מ פ ״ ה מה׳ נזירות ה״כ וס״י מה׳ כ ל א י ם ה ל ל ״ א ו ב נ ו ״ כ שם ,ומ״ש בתוספות שוה. העזרה לתו״כ ,שמיני נ ״ א ע״ג .ו ע י ץ בם׳ אתוץ דאורייתא להגר״י ענגיל כ ל ל כ / ובשטמ״ק מ״ד א׳ ,םד״ה חומר »,תמה למה ל א שנתה משנתגו א ת החומרא שבתגלחת שעשו ו ק העיר ע ל כ ך בהגהות ה ר ד ״ ל מ ״ ד א׳ ,אלא ש ד ב ר י ו נשתבשו בה א ת המגלח כמתגלח. בדפוס ,וכוונתו ,כ נ ר א ה ,שהמשנה ל א שנתה א ל א א ת החומרות שנוהגות ב נ ז י ד עצמו ,ו ל א א ת המלקות שאחרים סופגים ע ל ידו ,ע י ץ ב ק ק אורה מ ״ ד ב׳ ,ד ״ ה חומר. ובמאירי מ״ג םע״ב: יש ק צ ת ד ב ר י ם שהיו ראויים להזכיר בהם שלא הוזכרו ,והוא שהתגלחת עשו ב ה המגלח כמתגלח ו כ ר . .17—16כ י צ ד תרומה, אחת ושל ואחת. לא הותר מעשר שיני, בד :שבוע׳ מכלל שבועה שאשתה יוצא שלא מן הגפן, ישתה יין נזיר ששתה חייב ושתה, יץ ושתה הרי זה חייב ע ל כ ל אחד ואחד. יין של על כל ובמשנתנו פ ״ ו מ״ה :שהיוצא מן הגפן ל א הותר מכללו ,ומומאה ותגלחת הותרו מכללן בתגלחת מצוה .ומכאן שהיוצא מן הגפן ל א ה ו ת ר בשתיית מצוה ,ו ל א ב א ר ה משנתנו מה היא שתיית pש ל מצוה .וכן לא נ ת ב א ר בברייתא ש ב ב ב ל י מ ״ ד א׳ ומקבילות .ובתוספתא כאן ת ס ס ו בתחילה א ת הדוגמא הרגילה ל א כ י ל ה ושתייה ש ל מצוה ,והיינו תרומה ומעשר שני». ו ב ס פ ר י נשא פי׳ כ״ג ,עמ׳ :26לעשות ושכר מיין מעשר דגנך יזיר למה נאמר ,ל ס י שהוא אומר תירושך י ץ מצוה כ י ץ רשות. pמצוה כ י ץ ר ש ו ת ו כ ר ,ד ׳ יוסי הגלילי אומר ויצהרך ואכלת לפני ה׳ אלקיך וכר א ף הנזיר במשמע ו כ ר ,ת ״ ל מ pו ש כ ר יזיר ל ע ש ו ת ובתוםפ׳ ר י ״ ד פסחים ק ״ ו א ׳ ) כ ״ ג ע ״ ב pהספר(:״ דםיפא דמתניתא הכי הויא״ בספרי ,ריה״ג א ו מ ר מ י ץ ו ש כ ר יזיד ו כ ר ,מ כ ל ל דת״ק ל א איירי ב י ץ מ ע ש ר שני, ומשום הכי בעי ת ל מ ו ד א ״ מאי pמצוה ד ק א מ ר ת״ק ,א י pקידושא ו כ ר . ולפלא שרבינו לא י לפי נירסא זו בוודאי הכוונה לסלביש ולםטמא ,שהרי הלובש ותיטמא בוודאי פטודץ אם היו שועין .ועיין בהםשך הברייחוח שם ,ונחבאו־ שם שאם היה א ח ד שוע ואחד מזיד ,מזיז־ חייב ושוע פטור .ולפ״ז סלביש כלאים וסטסא נזיר שונים משאר הדברים שנשנו שם ,שאם היה הנזיד והלובש כלאים שועים אף המטמא והםלביש פטורים .והסחוור שהנידסא בתוספחא סכוח םשובשח ב כ ל הנוםחאוח. ו כ ן ע ס ד ע ל כ ך מדעתו בתוספות רע״א למשנתנו פ״ו מ״ה ,אות לץ. • עיין תו״כ אחרי מוח פרשי ה׳ ,פץ ה״נ ,פ״נ רע״א ,ירושלסי יומא פ״ח ה״א ,מ״ד ע״ד ,בבלי שם ע Yב' )כגירסת כי״י והראשונים ,עיין דק״ס שם ,עסי ,223הערות ב' ,נ׳ ,הי(. « וכל העניץ נם בסי הסכריע סי' ע״א. בסי הסכריע :דסיפא דטתניתא הכי ס י ת נ י א בספרי ,ר' יוסי הנלילי אוסר וכוי .ועיין היטב ברי״ף סוף פסחים סוף סי׳ חשצ״ח ,ולא הביא בשם הספרי א ל א ס ח שאסרו בבבלי ,ולא יותר. 3נ כאן די אי .ולעניין נירסת הבבלי שם ,עיין בסי הישר לר״ת סי' קטץ ,ד׳ וויען ,טץ ע״א ,הוצ׳ הרש״ש שלזינגר סי' ס״ב ,עם׳ ,55תוספות כאן ד׳ א׳ ובשאר הראשונים שם ,ובאוה״נ ,עס׳ ,156ואילך. ועיין בס׳ ה פ ר ד ס ה' שבח סי׳ קי״ב ,ובהוצ׳ הרח״י עהרענרייך ,עמי כ״ח. 8 1 1 547 , נזירות פ״ד ע מ 138-137 , ועיין מ ״ ש ידידי הגר״מ סאוויצקי בספרו בריכת ירושלים ס י ג / ה ז כ י ר א ת ה ת ו ס פ ת א כאן. פלג ט״ז. ו ב י ר ו ש ל מ י פ ״ ו ה ״ ז ,נ ״ ה ע ״ ב ,ב א ר ו י י ן ש ל מ צ ו ה ש נ ש ב ע ל ש ת ו ת יין. , וכ״ה בבבלי , ד א ב ש ם ד כ א ,ו מ כ א ן ל כ א ו ר ה מ ו כ ח ש ה נ כ ו ן ה ו א כ ג י ר ם ת ד ,ו נ ת נ ו כ א ן ע ו ד ד ו ג מ א ליין ש ל מ צ ו ה ,ו ה י י נ ו ש נ ש ב ע ל ש ת ו ת ,כ י ר ו ש ל מ י ו ב ב ל י ה נ ״ ל ,ו ח י י ב ע ל כ ל א ח ת ו א ח ת פ י ר ו ש ו :בין ע ל יין , ו ה ל ש ו ן ק צ ת דחוק. ש ל ת ר ו מ ה ,ובין ע ל יין ש ל מ ע ״ ש ו כ ו ,כ ל ו מ ר ,ע ל כ ל א ח ת ו א ח ת מהן. נשבועה שלא ו ש מ א י ש כ א ן ה ש מ ט ה ע ״ י ה ד ו מ ו ת ,ו צ ״ ל :ש ב ו ע ה ש א ש ת ה י י ן ו ש ת ה ה ר י ז ה חייב. , ועיין בתוספות ד א /ד ״ ה ר ״ ש ,ובמאירי שם ,ד ״ ה י ש ת ה יין ו ש ת ה ח י י ט ע ל כ ל א ח ת ואחת. , ושאלו ,ומ״ש עליו בשו״ת שמחת יו״ט להרי״ט אלגאזי ס י מ״א ,קנ״ו ע ״ א )״מתבאר מדבריו ועיין ו כ ו /ח ד ל א ס ו ר יין מ צ ו ה ,כגון א ם נ ש ב ע ש י ש ת ה ,ו ח ד ל א ם נ ש ב ע ש ל א י ש ת ה ״ ( ו א י ל ך . בקרן א ו ר ה ש ם ,ד ״ ה ו ה נ ה מ ו כ ח .״ .19—17 לומר בתגלחת בתגלתת מצורע מצוה, ליתן צרעתו ,אלא מוחלט סימן אין צריך הרי בנתקו ,אם פשה אם לא פשה.״ וכ״ה בירושלמי פ ״ ו ה״ז ,נ״ה ע״ב ,ועיי״ש בשי״ק ,ד ״ ה אלא. ם״ו ע״ב: והתגלח זה מגלח, ובתו״כ תזריע ,נגעים פ ״ ט ה״ו, ) כ ל ו מ ר א ת הנתק( א ע ״ פ ש ה ו א נ ז י ר ו כ ר . , ועיין ר ״ מ פ ״ ח מ ה טומאת , צ ר ע ת ה״ג ,במשנה למלך שם ,בצפנת פענח פ ״ ה מ ה נזירות הי״א ,ו מ ״ ש במרכבת המשנה פ ״ י , מ ה טומאת צרעת ה״א. ו ל ה ל ן נ ג ע י ם פ ״ ד ם ה ״ א :ו א ם מ ג ל ח א ת הנתק ,א פ י ל ו נ ז י ר ה ר י ז ה מגלח. ו א ש ר ל ע צ ם ה ד י ן ש נ ז י ר מ צ ו ר ע מגלח ,ע י י ן ת ו ״ כ מ צ ו ר ע פ ״ ב פ ״ ב ,ע ״ א ע ״ ג ,ס פ ר י נ ש א , , , , פ י ס כ ״ ה ,ע מ ,31ב ב ל י י ב מ ו ת ה א /כ א ן מ ״ א א ו ע ו ד . .20—19ב י ן במזיד, פ״ו מה ובין , ש נ י ט מ א הוא, באונם, גזירות ה״ג. ובין שטימאוהו ובין סותר ברצון, אחרים ,בין וחייב את הכל, בשוגג, בין בקרבן. ר״מ ו א פ ש ר ש ר ב י ג ו פ י ר ש א ח ר י ם — גוים ,ע י י ן מ ״ ש ל ע י ל ח ״ ג )שבת(, , ע מ ,294ה ע ר ה ,35ו נ ק ט ל ש ו ן ה י ת ר ש ה ר י י ש ר א ל א ס ו ר ל ו ל ט מ א נ ז י ר ) א ע פ ״ י ש א י נ ו לוקה(, , , ע י י ן מי׳ש ל ע י ל ח ״ ה )ד״ה( ,ר י ש ע מ ,1021ו ל ה ל ן בסמוך ,ש ר .21 , , ועיין ספרי נשא פ י כ״ח, , ע מ ,34י ר ו ש ל מ י פ ״ ח ה ״ א ,נ ״ ז ע ״ א ,ב ב ל י כ ר י ת ו ת ט א . .21-20ב י ן במזיד סותר וכר. ל , ד״מ פ״ו מה , ובין ובמשגתגו פ ״ ו מ״ג :גלח ,א ו שגלחוהו לסטים, גזירות ה״א. יום. .23 —22 לספור, ש נ ת ג ל ה הוא, שגילחוהו אחרים, בין בשוגג, בין אימתי אם הא יש אמרו לו תגלחת לספור, סותרת הרי זה שלשים אינו יום, סותר. בזמן שאין וכע״ז בד ובקג״נ. לו ולפי פשוטה בוודאי פירושה ש א ם אין לו לספור ,הייגו ש ל א גשארו לו שלשים יום משעה שגילח ע ד ס ו ף נזירותו ,א ב ל א ם נ ז ר מ א ה יום וגילח ביום עשרים אינו סותר כלל ,שהרי ב מ ל א ת ימיו יהא , ל ו פ ר ע ,ו כ ש י ט ת התוספות ל ״ ט א ,ד ״ ה סתם ,ו כ פ י ר ו ש ה ר א ״ ש שם. , וכבר הקשה מכאן בקרן , אורה ל ״ ט א ע ל שיטת ה ר ״ מ )פ״ו מ ה נזירות ה״ב( שאפילו אם יש לו לספור פותר. ובצפנת , פענח פ ״ א מ ה נזירות ה ״ א ופ״ו ה ״ א פירש ״שאין לו לספור״ שאין לו לספר ,כלומר שלא י ש א ר כ ד י תספורת ,והיינו ש ל א שיירו בו בכדי לכוף ר א ש ו לעיקרו ,א ב ל אם י ש לו לספר אינו סותר. א ב ל ק ש ה ל פ ר ש כן בםיגנון ה ת ו ס פ ת א ,ו ע י י ן ל ע י ל פ ״ ב ,ש ר 38ו א י ל ך ,ו ב ש נ ו ״ ם ש ם . ו ע י י ן מ ״ ש ל ע י ל ש ם ,ש ו ר ה ,32-29ד ״ ה א ב ל . !3ם״ש ע ל פ ס ק השו״ע יו״ד סי׳ רט״ו ס״ק ה׳ .ועיין בחידושי ר״ע איגר שם ,אות ג׳. Mכמשנת נגעים פ ״ י מ״ה ,עיין ויקרא מ ,ל״נ .ובפירש״י בחומש שם :שאם יפשה יעבור השערות, ויצא למקום הנילוח .ועיין בפי׳ הראב״ד לתו״כ שם ,ולהלן שם ספ״ט ,ס״ז ע״א. , נזירות פ׳׳ד ע מ 138 548 .24-23ג י ל ח ע ל ה ז ב ח ו נ מ צ א פ ס ו ל , םותר שלשים פ״ו מ״י :גלח על הזבח ונמצא פסול תגלחתו פסולה. י ו ם .בד ובמשנתנו והכוונה שיצא הדם לפני שזרקו אותו )והכהן שזרק לא ידע( .ובתוספות כאן מ״ו רע״ב פירשו :שגשפך הדם ו כ ו /וכווגתם )ב״נשפך הדם״( שתגלחתו פסולה משום שגילח לפני זריקת דם .עיין בתוספות להלן שם ,ד״ה תגלחתו!5. ובתוספות מ״ו ב /ד״ה תגלחתו :תגלחתו פסולה וכר הוי ליה כגלחוהו לסטים ,וגילחו לסטים לאחר מלאת אמריגן ריש פירקין ,לר״א סותר ז /לרבגן שלשים ,ועיין בקרן אורה מ״ו רע״ב ,בר״מ פ״ח מה׳ גזירות הי״א ,ובקרן אורה ל״ט ב /ד״ה אבל הרמב״ם. .24הכל תחת משלחין הדוד, ח ו ץ מן , הטמא ש ב מ ד י ג ה .כל הברייתא , , )בשם התוספתא( געתקה בם יחוםי תו״א ערך טבי ,הוצ הרי״ל מיימון ,עמ תמ״ה .ובמשגתגו פ״ו מ״ח :ר׳ מאיר אומר הכל משלחין תחת הדוד ,חוץ מן הטמא שבמדיגה בלבד .וכל הברייתא , , שלגו בירושלמי פ״ו ה״ט ,ג״ה ע״ג ,ובבבלי מ״ה ב /ועיין ספרי גשא סוף פי ל״ה ,עמ ,40 , ום״ז שם ,עמ .245 ופירש במאירי למשגתגו :ואם גילח במדיגה ,ד״ל בירושלס .וכן משמע , מדברי הר״מ פ״ח מה גזירות ה״ג. לירושלים. ובתוספות מ״ה ב /ד״ה לא היה ,פירשו במדינה מ ח ק ובירושלמי הנ״ל הגירסא בברייתא שלגו :חוץ מן הטמא שבגבולין ,ואף ״גבוליך פירושו ח ק למקדש ,או pnלירושלים ,עיין במלא״ש למשנתנו .ועיין מ״ש לעיל ח״ב )חלה(, , עמ .812ועיץ בספרי הנ״ל סוף פיםקא ל״ה .ובמשנת מדות פ״ב מ״ה :דרומית מזרחית )כלומר, הלשכה שבדרומית מזרחית של עזרת נשים( היא היתה לשכת הנזירים ,ששם הנזירין מבשלין את שלמיק ,ומגלחין את שערן ומשלחין תחת הדוד. ועיין בקרן אורה למשנתנו מ״ה ב / ד״ה ואם גילח ,ועיין מ״ש להלן. ואשר למלה ״משלח״ פירש במיוחס לרש״י מ״ה רע״ב :ומשלח ,ומגיח .והר״מ )פ״ח מה׳ נזירות ה״ב( :ואח״כ משליכו לאש .ושמעתי מפי פרום׳ אברהם שפירא לפני כעשרים וחמש שגה , , שמשלח פירושו ״שורף /דוגמת שימושו במקרא ״שלחו באש״ )שופטים א /ח ; שם םפ״כ: , , , תהלים ע״ד ,ז ( ״ושלחתי אש״ )יחזקאל ל״ט ,ר :הושע םפ״ח :עמוס א /ד ; שם ב /ה ( ,ועוד. וג״ל שבלשון חז״ל בוודאי שימושו כן ,שכן אמרו בתוספתא ערכין פ״א ה״י :והיו ישראל משתלזזיף! מ ש ו לה ב ין , מפגי האש .ובמקבילה במכילתא יתרו ,בחדש פ״ט ,עמ :236לפי שהיו ישראל מחמת אש של מעלן וכר. , , ובתגחומא תולדות ,הוצ בובר סי י״ג ,ם״ז ע״א: בשביל שלא ישיב ליחו מן השרב .וברור שצ״ל :שלא ישתליחול! )במלה אחת( מן השרב. מפני שגקבר. , וכ״ה בברייתא שבבבלי מ״ה ב הג״ל. ופירושו שטמא שבמדיגה בוודאי אץ מצותו לשלח תחת הדוד ,שהרי אין לו קרבן שלמים שנאכל בירושלים ,וכל קרבנותיו הם קדשי קדשים ומתבשלים בעזרה ,וממילא אץ מצוותו בשריפה אלא בקבורה ,כמשנה תמורה )ס״ז מ״ד( ,וכל הגקברין לא ישרפו )שם מ״ו(. 1 8 ועיין בירושלמי ערלה פ״ג ה״ב ,ס״ג ע״א, עיין במלא״ש למשנתנו פ״ו מ״י בשם ר׳ יהוסף אשכנזי .וכיה לשון הר״מ בפיח מה׳ נזירות ה״ב. ובמנחת חינוך מצוה שס״ח )י״ג סע״ב( הבין בו כפשוטו שמנלח מיד אחר שחיטת הזבח )אפילו לפני הזריקה( ,אבל אח״כ חזר בו והעיר על הבבלי ס׳ ב׳ )להלן פ״ה ,שוי ,27ומקבילות( ,ועיי״ש מצוה שע״ז )י״ח ע״ד( .ובאמת משנה מפורשת היא בפ״ד ס״ה ,כמו שהעיר לנכון בהנהוח הרש״ש פסחים פ״א בי .ועיין בסהרש״א שם ומ״ש עליו בהגהות הרש״ש הנ״ל ,וכן םוכח מכמה מקוסוח בירושלמי ובבבלי .ובנימוקי רבינו עזריאל )בשטס״ק( ט״ה סע״א :ומגלח עליהם .סיד לאחר זריקת הדם .ואף הר״מ הנ״ל מכוין לזריקה. י נירטא זו .טשתלחין״ בטוחה בהחלט ,שכ״ה בד ובכי״ו ,וכן מעתיקים בשם התוספתא בשרת הגאונים שערי תשובה סי׳ פיה ובפי׳ הריי ברצלוני לסי יצירה ,סוף עמי .73 בובר בהעי פ׳ שם מביא בשם כ״י פרמא :בשביל שישתלהו ס ן השרב ,ואפשר שטעה וצ״ל :ש ל א ישתלהו וכו׳ .ובליקסיקון עתיק של מלים זרות בתנחומא כ״י פריס ) 1408לפי שווב Le Ms. Hebrew No. 1408וכוי ,פריס ,1913עפ׳ (15סעתיק משם :שלא יש ת ל ה ו בשרב. 8 1 7 נזירות פ״ד עמי 138 549 , ו ב ב ל י תמורה ל ״ ד א /ומ״ש ב ק ק אורה מ״ה ב׳ ,ד ״ ה ד ״ מ אומר ,ו ב צ פ נ ת פ ע נ ח ס ״ ו מ ה נ ז י ר ו ת ועיין מ ״ ש להלן בסמוך. הי״ד. .25הטמא ד׳ מאיד. משלח תחת שבמקדש ו כ ״ ה ב ד ובם׳ יחוםי תו״א הנ״ל. הדוד של דברי חטאת ושל אשם ובירושלמי הנ״ל :והטהור )צ״ל :והטמא ,כ מ ו , שהגיהו בד״ח( שבמקדש ת ח ת הדוד ש ל א ש ם מביא ד ב ר י ר מאיר. ו ב ס פ ר י נ ש א ס ו ף פי׳ ל״ה, עמי :40א ץ ל י א ל א ת ח ת זבח השלמים ,ת ח ת חטאת ,ת ח ת א ש ם מ נ ץ ,ת ״ ל ת ח ת ז ב ח מ כ ל מקום. ו ב א ר ב ק ק א ו ר ה ה נ ״ ל ע ״ ם הירושלמי ה נ ״ ל )וכמו ו ע י ץ מ״ש להלן ,שורה ,32—30ד ״ ה כיצד. ולפיכך שהגיהו שם בד״ח( ש ד ״ מ ס ו ב ר ר א ו י אעם״י שאינו םמוך ,םמוך א ע פ ״ י שאינו ראוי. הטמא שבמקדש )כלומד ,שבירושלים( שהוא סמוך לעזרה ,א ע פ ״ י שאינו ר א ו י ל ה כ נ ם ל ע ז ר ת י ש ר א ל ״ מצותו ב ש ר י פ ת שעדו ,ושורפים א ת ש ע ר ו ב ע ז ר ה ת ח ת הדוד ש ל ח ט א ת )העוף( ,א ו ש ל , ועיין ב צ פ נ ת פ ע נ ח ם ״ ו מ ה נזירות הי״ד. האשם. .27-25ר ׳ וכאן כאן יהודה אינו אומ׳ הטמא כאן הדוד. משלח תחת וכאן משלח תחת הדוד, הטהור ו ק מעתיק ב ש ם התוספתא בם׳ יחוםי ת נ א י ם , ובוודאי ש א ץ ל פ ר ש ו א מ ו ר א י ם ע מ ת מ ״ ה הנ״ל ,ומוסיף :ו ל א איתסריש ל י שפיר הברייתא זו. א ת הברייתא כגירםת כ י ״ ע ו ב ע ל ס פ ר י יחוםי תנאים ואמוראים .א ב ל ב ר ו ר שיש כאן ס״ם, ו ה נ כ ץ הוא בד :הטמא כן וכן אין ו כ ע ״ ז בירושלמי ו ב ב ב ל י הנ״ל. מ ש ל ח ת ח ת הדוד. משלח ת ח ת הדוד ,הטהור כן וכן ו ק יוצא מסתם משנתגו ס ״ ו מ״ח ,ל פ י גירםת ד ו ב הנוסחאות. ו ב ס פ ר י זוטא ,עמ׳ :245ר ׳ יהודה א ו מ ד מגלח פ ת ח א ה ל מ ו ע ד מ ש ל ח ש ע ר ת ח ת הדוד ,והמגלח במדינה בטומאה ק ו ב ר ו במקומו. ו מ ד ב ר י ו משמע ש ד ו ק א המגלח במדינה בטומאה ק ו ב ר ו במקומו, א ב ל המגלח בירושלים א פ י ל ו ט מ א שורפו ת ח ת הדוד. , ובמשנתנו ס ו ף תמורה :ר יהודה א ו מ ד א ם ר צ ה להחמיר ע ל עצמו ל ש ר ו ף א ת ה נ ק ב ר י ם רשאי. ו ב ת ם ״ ר ח ״ ב ,ע מ ׳ ,53ציינתי ל ת ו ס פ ת א מ כ ו ת ס ״ ב )כי״ע ו כ י ״ ו פ״ג( ה״ה :א פ י ל ו הוא נ ז י ר א ץ יוצא מ ש ם )כלומד ,מ ע י ר מקלטו( ל ע ו ל ם ,א ב ל מגלח כ ל ש ע ר ו ומשלח ת ח ת הדוד. והוא כ ר ׳ יהודה שהטהור משלח ת ח ת הדוד ב ץ במקדש ו ב ץ במדינה. עכשיו ר א י ת י ש כ ב ר ק י ד מ ו א ו ת י ב ק ק א ו ר ה כאן מ״ה ב ׳ ,םד״ה ואם ,ו ב צ פ נ ת פ ע נ ח פ ״ ו מה׳ נ ז י ר ו ת םהי״ד. ו ב ס פ ר י נשא ס ו ף פי׳ ל ״ ה הנ״ל :א ץ ל י א ל א ת ח ת ז ב ח השלמים ,ת ח ת חטאת ,ת ח ת אשם מניין ,ת ״ ל ת ח ת ז ב ח מ כ ל מקום .א ץ ל י א ל א במקדש • ,נ ב ו ל י ם מ נ ץ ,ת ״ ל מ כ ל מקום. סתומה. ונתן על האש והנה הרישא היא כ ר ״ מ )עיין מ ״ ש ל ע י ל ,ש ו ר ה ,25ד ״ ה הטמא( ,א ב ל הסיפא ו א פ ש ר ל פ ר ש ה ב נ ז י ד סהור ,ותנא זה מחלק ב ץ גילח ב י ר ו ש ל י ם ו ב ץ גילח בגבולץ, ובגילח ב י ר ו ש ל י ם ב ץ ט ה ו ר ו ב ץ ס מ א מ ש ל ח ץ ת ח ת ה ד ו ד )כמפורש ברישא( ובגילח מ ח ק ל י ר ו ש ל י ם ש א ץ ל ש ו ר פ ו ש ם ת ח ת הדוד ,מגלח ו ש ו ר פ ו * ע ל האש מ כ ל מקום״ ,משום ש ש ע ר נ ז י ר ט ה ו ר מצותו בשריפה .ושמא א ף הסיפא מ ד ב ר ת ב נ ד ר טמא ,ו א ם גילח מ ח ק ל י ר ו ש ל י ם מ״מ י כ ו ל ל ש ו ר פ ו ,כ ר ׳ יהודה ב ס ו ף ת מ ו ר ה )עיין מ ״ ש לעיל ,םד׳-ה nיהודד .0ודוחק. .28-27ו ח כ מ ׳ משלחין תחת .29-28 אהל מועד. אומ׳ הטמא כאן וכאן, והטהור אין בגבולין ה ד ו ד וכו׳ .ירושלמי ו ב ב ל י הנ״ל .ועיין ב ס פ ר י זוטא ,ע מ ׳ 245הנ״ל. שגילח בטהרה ובפתח אהל ו כ ״ ה בירושלמי הנ״ל. מועד, שנ׳ וגלח הנזיד פתח ובבבלי :א ל א ט ה ו ר שבמקדש מפני שנעשה במצותו. ו פ ת ח א ה ל מועד ,ל א ו דוקא ,עיין ס פ ר י ה נ ״ ל פ י ׳ ל׳-ה ,ע מ ׳ ,39ו ב ב ל י נ ד ה א /ועיין ב ק ק א ו ר ה ל מ ש נ ת נ ו מ ״ ה ב׳ ,ד ״ ה ו א ם גילח. •! כלומר ,בשעת חגלחח הטומאה ,א ב ל בשעח השילוח ת ח ת ה ד ו ד )כלומר ,בשמעי ביום ה ב א ת קרבנותיו( כ ב ר ראוי להכנס לעזרה .ודברי הסיוחס לר&״י ט״ה א' ,ד״ה אלא ,תמוהים ,עיין בקרן אורה שם. נזירות פ״ד עמ׳ 139-138 550 .30-29ר האשה , שמעון משלחת תחת שזורי הדוד, אומ מפני , האיש פרחי משלח כהונה. תחת ואין הדוד, ב ב ב ל י פ ד ה םע״א :ר ״ ש שזורי א ו מ ר וגלח הנזיר פ ת ח א ה ל מועד ו ל א נזירה ,שמא יתגרו בה פ ר ח י כהונה. ו כ ת ב בפי׳ הרא״ש , ש ר ש מ ע ץ שזורי חולק ע ל משנת מדות ס ״ ב מ״ה ,שהרי ב ל ש כ ת הנזירים היה א פ ש ר לגלח אותה בשעה ש א ץ ש ם פ ר ח י כהונה ,ולשיטתו מגלחץ אותה פ ת ח אוהל מועד בפומבי .וכן כ ת ב ו ל פ י גירםת התוספתא צ ר י ך ל פ ר ש בנימוקי ר ב י נ ו ע ז ר י א ל )בשמכדק( מ ״ ה םע״א ) ב ד ר ך שמא(. ש ר ״ ש שזורי כחכמים הנ״ל ,ו א ץ ל ך משלח ת ח ת הדוד א ל א המגלח במצותו ,והיינו פ ת ח א ה ל מועד )כמפורש לעיל( ,ו א ץ האשה משלחת ת ח ת הדוד ,מפני שאינה מגלחת פ ת ח א ה ל מועד, משום פ ר ח י כהונה. , , , ו ב ס פ ר י זוסא ,ע מ :245וגלח הנזיר ,ר ש מ ע ץ השזורי א ו מ ר ל א הנזירה .ר א ל ע ז ר ב ר ׳ , ש מ ע ץ אומר ג ל ח וגלח א ף הנזירה .ר יוחנן ה ס נ ד ל ר א ו מ ר נ ז י ר א ל פ ת ח א ה ל מועד ,א ץ הנזירה ו ל פ י פשוטו ש ל ל ש ק משמע ש א ץ האשה פ ת ח א ה ל מועד ,ש ל א ל ה ר ג י ל פ ר ח י כהוגה לעבירה. , מגלחת כ ל ל ,ל ד ע ת ר ש מ ע ץ שזורי .ו ל א מצאתי ח ב ר ל ד ע ה זו ,עיין במשנתנו פ ״ ד מ״הי< ו ע ת . .32-30 שלמים, , נדה ב . כיצד אם משלחו, שלחו תחת נותן הדוד עליו של רוטב, חםאת משלח תחת הדוד ו ש ל א ש ם יצא. של וכ״ה בבבלי ו א מ ר ו שם :א ש ם ב נ ז י ר מי איכא .א מ ד ר ב א ו ד ק ו א ם נזיר מ מ א משלח ת ח ת ה ד ת ש ל ו ל פ י גירםא זו משמע שלכתחילה ל א ישלח ת ח ת האשם ,א ל א בדיעבד א ש ס י צ א ו כ ר ,עיי״ש. , יצא .וכן פ ס ק הר״מ ב פ ״ ו מ ה נ ז י ר ו ת םהי״ד ,ו ע י ץ בתיו״ט פ ״ ו נ ד ה ,ד ״ ה ה כ ל משלחץ ,שהעיר ש מ ק ו ר הר״מ בתוספתא כאן ,עיי״ש .א ב ל ה ל ש ץ -,יצא׳* קשה ,ו כ ב ר ע מ ד ע ל כ ך ב ק ק א ו ר ה נ ד ה ב /םד״ה א מ ר ר ב א . ובתוספתא א פ ש ר ל פ ר ש שנקט ועיין ב צ פ נ ת פ ע נ ח ע ל ה ד ״ מ שם. ״ י צ א ״ א ג ב ״חטאת״ והכוונה ל ח ט א ת ש ל גזיר טהור ,כ ל ו מ ר ,א ע ״ ג שמצותו לכתחילה לגלח ע ל השלמים ,מ כ ל מקום בדיעבד א ם גילח ע ל החטאת י צ א י ד י מצות גילוח. ובכי״מ ב ב ב ל י הג״ל ח ס ר ה המלה ״יצא״ ,ו ב ד ב ר י ד כ א הגידסא היא :ז ד ק ו א ם גזיר ממ׳ , מ ש ל תזד ה ד ת ש ל אשם .ו כ ״ ה הגירםא בנימוקי ר ב י נ ו ע ז ר י א ל שם ,הוצ׳ הר״ג זק״ש ,עמ׳ צ / ב ד ב ר י ר ב א .א ב ל בברייתא ג ר ם ״יצא״ ,ו ל פ י כ ך כתב :״והוי כ מ ו חיסורי מיחםרא ,ו ל א ניתני , י צ א בברייתא״ .ו ל פ י גירםא ז ו ) ו ק ל ס י ר ו ש נ ו לעיל ,םד״ה כיצד( ח ח ר ת הברייתא ל ד ב ר י ר מ א י ר שלעיל ,ומלמדת כ י צ ד גוהגיס נזיר ט ה ו ר ו נ ז י ר ט מ א ,והיינו שנותנים ר ו ט ב ע ל השער ,ו א ם נ ז י ר ט ה ו ר ש ל ח ת ח ת ה ד ת ש ל חטאת י צ א י ד י מצותו ,ו א ף נ ד ר ט מ א נותן ר ו מ ב ש ל א ש ם ומשלח ת ח ת ה ד ת ,ועיין ל ע י ל ,ש ו ר ה ,25ד ״ ה הטמא ומש״ש. .32א מ ׳ שמעון הצדיק מימיי לא , אכלתי אשם נזיר חוץ מאחד , ו כ ר .ו כ ״ ה ב ס פ ר י נ ש א ס ו ף פ י ב ״ ב ,ע מ ,26ו ב י ר ו ש ל מ י םפ״א ,נ ״ א ע״ג ,נ ד ר י ם ס ״ א ז ד א ,ל ״ ו ע״ד ,ובמדרש במדבר רבה פ״י ,ד . , , , ו ב ב ב ל י שם ט ב ,כאן ד ׳ ב :א ש ם נ ד ר טמא .ו ק ביוחםץ ה ש ל ם ,13 ,ע״ב :ו ב ת ו ס פ ת א ב פ ר ק ד ׳ ד נ ד ר ש א כ ל א ש ם נ ז י ד ט מ א ש ב א א ל י ו pה ד ר ו ם ו כ ר . והיא היא ,שהדי א ץ א ש ם ב ט ה ו ר א ל א בטמא. .33ו ר א י ת י ו י פ ה עינים וטוב רואי. יפה עינים וטוב רואי. בירושלמי נדרים: והוא ת א ו ר ש ל ״ ר ו ע ה ״ א ח ר )ש״א ט״ז ,י״ב(. אדמוני עם ו ב מ ד ר ש הנ״ל :אדמוני ו י פ ה עיניס ו כ ר . .35ו ב א ת י למלאות מן הנהר מים. ו ב ס פ ר י ה נ ״ ל בכי״ר :ל מ ל א ו ת מ י ס pה נ ע י י ס .״ בד: והלכתי ל מ ל א ו ת pהמעין מ י ס , ובמיוחם ל ר ש ״ י כאן די ב :ל ש א ו ב מ י ם •! ומראה שהוא סובר שאץ תגלחת סעכבת ואינה חייבח לעול עצמה כ״יפח תואר״. כסו שקרא לנכון סהרי־ן אפשטץ בתרביץ ש״ד ,עם׳ .192 8 0 נזירות פ׳׳ד עמ׳ 139 מן הגיע 551 )צ״ל :מן הניע׳ ,הניעם( 21ג ר ס י ר ,שכן ה ר לשון המשנה ,ופירוש מן המעיין. ה נ י א ב 2 3מים .וכן במדרש הנ״ל וכוונתו לתוספתא כאן.ב 2ב ר ם בירושלמי נזיר :ל מ ל א ו ת א ת בד״ק :למלאת את ה נ י א ו ב«־ מן המעיין .ונראה שכן צ ״ ל גם בתוספתא :למלאות מן ה נ י א ו ב מים. לפירוש ואשר המלה ״ניאוב״ כ ב ר העירותי ב ת ס ״ ר ח״ד ,עמ׳ ,195ע ל פיוטו ש ל ר׳ יוםה ב ר ׳ ניסן:׳ :מי בריכות ותעלות ומקוות בועבעו ,מי מי חצב וחבית ולגין הותקעו ו כ ר . ו כ ר כ י ת וניאוב לועלעו, רהט26 ו״כרכית״ היא מ ע ר ב ו ל ת ש ל מים,ל 2ואף ״רהט״ כאן אינו כלי ,אלא חפירה,י׳ 2ולפי זה א ף ״ניאוב״ אינו כלי ,והפייטן מתחיל למנות א ת הכלים להלן: מי חצב וכו׳ .וצ״ע. ונשקתיו, .38ה מ כ ת י א ת ר א ש ו וכ״ה )״ראשי״( בספרי ובמדרש הנ״ל. ו א מ ר ת י ו כ ר .ב ד ובכי״ע :א ת ר א ש י וכו׳. והנכון ,כנראה ,כ ר ו ב הנוסחאות ,שהרי שמעון הצדיק היה בוודאי גדול בקומה 2»,ולפיכך היה צריך שמעון הצדיק להרכין את עצמו כדי לנשקו. ובירושלמי נדרים הנ״ל :והרכנתיו בראשי ואמרתי לו ו כ ר .א ב ל מתאור הרועה אינו מוכח שהיה גבה קומה ,ואף הדוגמא שלו )עיין מ״ש לעיל ,שורה ,33ד״ה וראיתיו( ,כנראה לא היה גבה קומה ,דוגמת אחיו הגדול והמלך שאול0.נ .41-40 על הכל. נזיר וחזר שנטמא להלן כריתות פ״א הי״ד. וחזר ונטמא מביא ונםמא קרבן אחד ובמשנתנו שם )פ״ב מ״ג( :חמשה מביאין קרבן אחד ע ל ע ב י ר ו ת הרבה וכו׳ ,ונזיר שנטמא טומאות הרבה. ובירושלמי )ונביאו להלן בסמוך( :ניטמא וחזר וניטמא מביא קרבן ע ל כ ל אחד ואחד .ועיין מ״ש להלן. .42—41נ ט מ א מביא קרבן על ביום כל השביעי שלו אחד ואחד וחזר דברי ר׳ ם ״ ו ה״ח ,נ״ה ע״ב :ותני כן נטמא בשביעי וחזר וניטמא ובכי״ע כאן :ניטמא יום שביעי שלו וחזר וניטמא יום ואחד ו כ ר . ונטמא ביום ליעזר. וכ״ה בד .וכן בירושלמי בשמיבי31 השמיני שלו מביא קרבן ל כ ל אחד. ש ב י ע י ש ל ו מביא קרבן ע ל כ ל אחד וכ״ה להלן כריתות ה נ ״ ל בד ובכי״ו )אלא ששם :ד ב ר י רבי ,וחסר השם ״אליעזר״, ועיין בהגהות הגר״א ב ב ב ל י י״ח ב׳(. ו ב ב ב ל י י״ח ב׳ :נטמא בשביעי וחזר ונטמא בשביעי אינו מביא א ל א קרבן אחד ,נטמא בשמיני וחזר ונטמא בשמיני מביא קרבן ע ל כ ל אחד ואחד ,מתחיל ומונה מיד ד ב ר י ר׳ אליעזר ו כ ר . ! 2כמו שהגיה מהרי״ן אפשטין ה:׳ל. 22כדרכן של הראשונים לקרוא לתוספתא משנה ,עיין לדוגמא ,לעיל ה״ב )מעשרות( ,עם׳ ,669 שו׳ ,13דיה והקורנית )בשם הרד־ק( .ובמלאיש עעים פי״ד סיח :דכמה פעמים אשכחן בתלמוד בפי׳ רשיי ותוספ׳ זיל דקרו לברייתא משנה .ועיין מיש לעיל נדרים פ׳נ ,הע׳ .12 23בירושלמי נדרים :את ה ש א ו ב ,ונתחברו הנין והידד ,ויצא שי״ן. > 2במדרש כיי אוקספורד :ל מ ל א ת מים מן המעיין. 2 5ידיעות המכון ל ח ק ר השירה העברית בירושלים חיה ,עם׳ קס״ט. 28כן ק ר א לנכון ד ד י ריש שפינל בכיי מוצרי שם )ובידיעות הניל בטעות :רהב( ,עיין בשבועון הדואר גליון כינ ,ייא ניסן תשכיג ,עמ׳ ,390הע׳ .17 2:במלון ללשון סורית של פיין סמית ,עמ׳ ,1826ע ר ך כרוכתא ,מתרגםvortex aquae. : ולהלן שם :כרוכיתא הי צםרתא )כלומר ,מערבולת(. 2 8עיין פיין סמית הניל ,עס׳ ,3836ע ר ך רהטא ,ובסלונו של בן יהודה ,ע ר ך רהט .ובנוסח הארםי של מעשה ישו )עזי שכטר דיא ,עמ׳ :(333וקבורה׳ ב ר ה ט א דסיא ,בנינתא דר׳ יהודה מנא ,כלומר ,קברוהו קבורה של בזיון ,בביב המים ,כ ד ר ך הרוני מלכות שנהרנו כדין. 28עיין לעיל יומא פיא ומשיש בחיד ,עס׳ .728-727 ״ ו.סדיר )בשיא rליח( ל פ י פשוטו של מקרא כוונתם למדים של דוד ,ולא של שאול. ! 3א ל א שהדברים משובשים שם ,עיין מיש להלן ,סד״ה ברם. , נזירות פ״ד ע מ 139 552 ו כ ד י ל ב ר ר א ת ה ג י ר ם א ה נ כ ו נ ה ע ל י נ ו ל ב ר ר מ ת ח י ל ה א ת ה ה ב ד ל בין ה ב ב ל י ו ה י ר ו ש ל מ י בפירוש משנת כריתות פ״ב מ״נ הנ״ל בכוונת ״נזיר שנטמא טומאות הרבה״ שאינו מביא אלא ק ר ב ן אחד. , , , ל פ י ה ב ב ל י )כאן י ״ ח א /כ ר י ת ו ת ט ב ( מ ש נ ת נ ו ה י א כ ר ׳ יוסי ב ר י ה ו ד ה ג ר י ד א ה ס ו ב ר ש נ ז י ר ט מ א מ ת ח י ל ל מ נ ו ת נ ז י ר ו ת ט ה ר ה א ח ר י ת ג ל ח ת ו ו ה ז י י ת ו )ביום ה ש ב י ע י ( ,ו מ ש נ ת נ ו מ ח ד ש ת ש א ע פ ״ י ש ה ו א כ ב ר ע ו מ ד ב נ ז י ר ו ת ט ה ר ה ו נ ט מ א ,מ כ ל מ ק ו ם א י נ ו מ ב י א קרבן ט ו מ א ה ע ל ט ו מ א ת ו ה ח ד ש ה ,א ב ל ל ר ב י כ ל זמן ש א י נ ו ר א ו י ל ק ר ב ן א י נ ו מ ו נ ה נ ז י ר ו ת ט ה ר ה ו ע ד י י ן ע ו מ ד ב ט ו מ א ת ו ה י ש נ ה ,ו א י נ ו ש י י ך ל ו מ ר ״ נ ז י ר ש נ ט מ א ט ו מ א ו ת ה ר ב ה ״ ,ו ט ו מ א ה א ח ת א ר ו כ ה היא. ו א ם נ ט מ א ביום ש ר א ו י ל ה ב י א בו קרבן ,ה ר י צ ר י ך ב א מ ת ל ה ב י א ק ר ב ן ט ו מ א ה ל כ ל א ח ת ו א ח ת . ו פ ש י ט א ש כ ן ה ד י ן א ף ל ח כ מ י ם ה ס ו ב ר י ם ש א י נ ו מ ו נ ה א ל א מ ש ע ת ה ב א ת ק ר ב נ ו ת י ו ,ו כ ל זמן ש ל א ה ב י א ק ר ב נ ו ת י ו ע ד י י ן ט ו מ א ה א ר ו כ ה ה י א ואין כ א ן ״ ט ו מ א ו ת ה ר ב ה ״ ,ו מ ש ה ב י א ק ר ב נ ו ת י ו ב א מ ת ח י י ב ע ל כ ל א ח ת ואחת ,ו ה א ב ה א ת ל י א )עיין ב ב ל י י ״ ח ב׳(. ו מ מ י ל א אין ל ה ע מ י ד א ת מ ש נ ת , כ ר י ת ו ת א ל א כ ר יוסי ב ר ׳ י ה ו ד ה ג ר י ד א ,ש י ש כ א ן ט ו מ א ו ת ה ר ב ה ) ש נ ט מ א בזמן ש ה ת ח י ל ל מ נ ו ת ו ל פ י זה א ם נ ט מ א ב ש ב י ע י ו ח ז ר ו נ ט מ א ב ש ב י ע י א י ג ו נ ז י ר ו ת טהרה( ,ו א י נ ו ח י י ב א ל א ק ר ב ן אחד. מביא אלא קרבן אחד ,א ע פ ״ י שהתחיל למנות בטהרה ,וכמשנת כריתות הנ״ל ,אבל אם נטמא , ב ש מ י נ י ) ב י ו ם ש ר א ו י ל ה ב י א קרבן( ו ח ז ר ו נ ט מ א ב ש מ י נ י מ ב י א ע ל כ ל א ח ד ו א ח ד ל ד ב ר י ר א ל י ע ז ר , כמסורת הבבלי י״ח ב ^/ו ע י י ן מ ״ ש ל ע י ל פ ״ ב ,ש ו ר ה ,45-43ד ״ ה כ ל אילו. ב ר ם ב י ר ו ש ל מ י פ ״ ו ה ״ ח ,נ ״ ה ע ״ ב ,ה ב י א ו א ת מ ח ל ו ק ת ר ב י ו ר ב י י ו ס י ב ר ׳ יהודה ,ו א מ ר ו : ניטמא וחזר וניטמא ר , מביא קרבן כל על אחד יהודה ,ב ר ם כ ר י ה י י ד א ה ו א ע ו מ ד ב נ ז י ר ו ת טומאה. ואחד. , א מ ר ר זעירא כר׳ יוסי בי והירושלמי לא הזכיר כלל את משנת כ ר י ת ו ת ,ו ל א ח י ל ק בין ט ו מ א ה א ח ת א ר ו כ ה ו ט ו מ א ו ת הרבה ,ו ה כ ו ו נ ה ב מ ש נ ת כ ר י ת ו ת ה י א ב מ ק ו ם ש ע ד י י ן ל א ה ת ח י ל ל מ נ ו ת ב ט ה ר ה ) ו ל כ ל א ח ד ו א ח ד כדינו( ,ו ל פ י כ ך א י נ ו ח י י ב א ל א ק ר ב ן א ח ד , א ב ל א ם נ י ט מ א א ח ר ש ט ה ר ו ח ז ר ו נ י ט מ א ח י י ב ע ל כ ל א ח ת ואחת ,ו א ץ כ א ן ר ב ו ת א א ל א ל ד י י ו ס י ב ר ׳ י ה ו ד ה ג ר י ד א ש א פ י ל ו א ם נ י ט מ א ב ש ע ה ש א י נ ו ר א ו י ל ק ר ב ן )והיינו ב ש ב י ע י ( ,ה ו א י ל ו כ ב ר ג י ל ח וטבל 33ו ה ת ח י ל ל מ נ ו ת ב ט ה ר ה ,ח י י ב ק ר ב ן ע ל ה ט ו מ א ה ה ח ד ש ה . וההלכה של הברייתא של ״ נ י ט מ א ו ח ז ר ו נ י ט מ א ח י י ב ע ל כ ל א ח ת ו א ח ת ״ ק י י מ ת ל כ ו ל י ע ל מ א ,א ל א ש ל ח כ מ י ם ד י ג ו כן בשניטמא אחרי שהביא קרבנותיו ,כמפורש בירושלמי פסחים פ ״ ז ה״ז ,ל ״ ד ע ״ ד ,כאן ם ״ ט ה״ב, , נ ״ ז רע״ד34. , ו ל ה ל ן ב י ר ו ש ל מ י שם :א מ ר ר א י ל א מ ה פ ל י ג ץ ל מ נ ו ת ל נ ז י ר ו ת ב ט ה ר ה ו כ ו ,א מ ר , , , ו ר א י ל א חולק 35ע ל רבי ע ד שיביא ממש ,ר׳ יוסי בי ר יהודה א ו מ ר אפילו נראה להביא ו כ ו . , , , ר ׳ ז ע י ר א ו ר י ו ס י ל ע י ל ש ם )וכן ע ל מ ס ו ר ת הבבלי( ,ו ה ו א ס ו ב ר ש א ף ל ר י ו ס י ב ר י ה ו ד ה א י נ ו מתחיל למנות א ל א ע ד שיטהר מ מ ש )אחרי ה ע ר ב שמש( ,והוא מיום השמיני ,ו א ע פ ״ י ש ל א הביא ק ר ב נ ו ת י ו א ל א ל א ח ר זמן ,ו ל ר ב י א י נ ו מ ת ח י ל ל מ נ ו ת א ל א א ח ר י ה ב א ת ק ר ב נ ו ת י ו מ מ ש ,ו א ם ל א ה ב י א ן א ל א ב ת ש י ע י א פ י ל ו א ם ג י ל ח ו ט ב ל ב ש ב י ע י א י נ ו מ ו נ ה א ל א מן ה ת ש י ע י ,ו כ ש י ט ת ה ח כ מ י ם ב ב ב ל י ו ב ת ו ס פ ת א .ו ה מ ש ך ה י ר ו ש ל מ י ש ם ה ו א מ ש ו ב ש ,ו כ נ ר א ה ש ל ק ה גם ב ח ם ר ץ ,ו א ץ ב י ד י ל ת ק נ ו , ב ד ר ך קרובה .ו ע י י ן מ ״ ש ה נ צ י ״ ב ב פ י ר ו ש ו ל ס פ ר י נ ש א ,ע מ ק ל ״ א ו א י ל ך . , , נמצאנו למדים ששיטת רוב האמוראים בירושלמי ה נ ״ ל בדעת ר יוסי ב ר יהודה היא 3 2 ו ע י י ן ב ק ר ן אורה שם מ״ש ע ל ד ב ר י התוספות. 3 3 עיי״ש בירושלסי ו ב ב ב ל י פ״ד ב׳. כ ה ד א דתני ניטמא וחזר וניטמא הגהת ב ע ל קיע ואחרים בירוש' כ א ן פ״ו כן נראה ברור מ ת ו ך הסוגיא שם, האמוראים חולקים עליו .ועיין ס״ש בקרן מיש בצפנת פ ע נ ח פ״ו מה׳ נזירות הי״א. 3 4 3 8 ו ל פ י כ ך קשה ל ק ב ל א ת מביא ק ר ב ן ע ל כ ל א ח ד ואחד. הנ״ל. ואין ל ד ב ר ע ל שיטת ר׳ א י ל א כשיטת הירושלמי ,שהרי ר ו ב אורה י״ה ב׳ ,ד״ה ומה שהקשו ,ובמפרשי הירושלמי .ועיין , נדרות פ״ד ע מ 140-139 553 ש א ם ניטמא בשעה ש כ ב ד התחיל ל מ נ ו ת בטהרה ביום השביעי ו ח ז ר וניטמא באותו יום חייב קרבן ע ל כ ל אחד ואחד ,והוא כגירםת כ י ״ ע כאן וגירםת ד וכי״ו להלן כ ר י ת ו ת )למסכת ז ו א ץ ב ת י נ ו כי״ע( פ ״ א ה ג י ל .ו ר ׳ א ל י ע ז ר ס ו ב ר ב ה ל כ ה זו כמותו*•. .43-42ר ׳ שמעון א ו מ , קרבן אחד על הכל עד בד ,ו ק היה בתוספתא לםני המיוחם לרש״י ,עיין להלן. , בנוסחת הריב״ן ב ב ב ל י י״ח ב ,א ו ת זד. להלן כ ר י ת ו ת פ ״ א םהי״ד זע׳-ל: ובכי״ע: שיביא וח כמ׳ א ש מ ו .וכ״ה וכ״ה אובד ו כ ר . ועיין בתוספות ד י ״ ד ט ״ ז םע״ב ,םד״ה איתיביה. א ו מ ר י ם ו כ ר ע ד שיביא ח ם א ת ו. וחכמים , י״ח ב ב ר ו ב הנוסחאות ,ולהלן בסמוך ,כגירםת ד. אבל וכ״ה בבבלי ובמיוחם ל ר ש ״ י נ ״ ד א /ד ״ ה ומני :ומני ר ב נ ץ היא ו כ ר דאמרי ד א ץ מתחיל ל מ נ ו ת ע ד שיביא א ש מ ו ״ ו כ ר ,ו א י איכא ס פ ר י ם ד כ ת י ב בהו ומני ר ׳ ש מ ע ק היא ,ל א ו שבשתא היא, , וכוונתו ד ב ר י י ת א ת נ י ל ה ל ה א דרבנן כ ר שמעץ, ל ת ו ס פ ת א כאן ,ו כ ג י ר ס ת ד וכי״ו. .45-14 אומרים נוחכמים קרבן אח׳ עד על הכל[, חטאת. שיביא המוסגר הוא בד ,ו כ ״ ה בתוספתא כ ר י ת ו ת פ ״ א ,עיין מ ״ ש לעיל ,שורה ,43-42ד ״ ה ד ׳ שמעון: ו ב כ י ״ ע כאן :ר ׳ הי״ד)paft שמעון מצורע(. .47-46ו א י ן הביא אומ׳ ו כ ר . ועיין ב מ ש נ ת נגעים פ י ״ ד מי״א ,ולהלן כ ר י ת ו ת פ ״ א אשמו מתחיל מתחיל לימנות עד לימנות. חטאתו, שיביא הביא ולא חטאתו מ ל ש ץ התוספתא משמע ק צ ת שהלכה ז ו היא א פ י ל ו ^ p ל ו ~ ש ש ס ו ב ר ש א ם נטמא ל פ נ י שהביא אשמו אינו מביא ק ר ב ן א ח ר ,ו ל א א מ ר כן א ל א קרבן ,א ב ל ל ע נ י ץ » pבטהרה מתחיל ל מ נ ו ת מיד .ו ק א מ ת ב ב ב ל י כ ר י ת ו ת כ ״ ז םע״א :ד א מ ר ר ׳ יוחנן ב ש ם ר ׳ ש מ ע ץ בן יוחאי א ץ ל ך ד ב ר שהוא ב א ל ב ט ל ה א ל א א ש ם נ ז י ר ב ל ב ד ,ומוכח משם ועp שאינו מ ו ע י ל כ ל ו ם ,משום שמתחיל ל מ נ ו ת נ ז י ר ו ת בטהרה ל פ נ י שהקריב א ת האשם. בהשמסות וחידושין משסמ׳-ק כ ר י ת ו ת שם ,א ו ת כ״ה .ועיין ב ס פ ר י זוטא ,ע מ ׳ ,243ו ב ה ע ר ו ת שם. ו ע pק ק א ו ר ה י״ח םע״ב ,ד ״ ה ובתוספתא ,ו ב צ פ נ ת פ ע נ ח פ ״ ו מה׳ נ ז י ר ו ת הי״א .א ב ל מ ס ת ב ר שלשיטה זו ש ל ר ״ ש שאינו חייב בקרבן טומאה שנית ,א ל א א ח ר ש ה ק ת ב אשמו ע ל הראשונה, א ץ כאן א ש ם ל ב ט ל ה כ ל ל .״ .48-47ד ׳ מעכבתו כך ישמעאל אשמו לה׳ את ימי בי ר׳ יוחנן בדוקה בן מ ע כ ב ו .ו כ ״ ה ב ב ב ל י י ״ ח ב׳. אומ׳ כשם שחטאתו ו ב ם פ ת נשא ריש פי׳ ל״א: והזיר נ ז ר ו ,כ ל אשמות ש ב ת ו ר ה מ ע כ ב י ם א ת ה כ פ ר ה חוץ מזה .ר ׳ י ש מ ע א ל א ו מ ר א ף זה מ ע כ ב ,ש נ א מ ר ו ה ז י ר ל ה /אימתי ,מ ק שהביא כ ב ש בן ש נ ת ו לאשם .ועיין ב ב ל י י״ח ב ׳ -י ״ ט א׳ .ו ע י ץ ב ב ל י פסחים נ ״ ס א׳ ,ע ר כ ץ כ ״ א א׳ ,ו מ ״ ש ל ע י ל ח ״ ד ) פ ס ח י ם ( ,ע מ ׳ .549 .50-48מ ו ד ה ר ׳ כך הביא קרבנותיו שמעון שאם לשמן, גילח על תגלחתו חטאתו שלא פסולה, וזבחיו לשמה, לא עלו ואחר לו. במשנתנו פ ״ ו מ״י :ג ל ח ע ל החטאת ש ל א לשמה ,ו א ח ״ כ הביא ק ר ב נ ו ת י ו ל ש ק ,ת ג ל ח ת ו פ ס ו ל ה , וזבחיו ל א ע ל ו לו .ג ל ח ע ל העולה ,א ו ע ל השלמים ,ש ל א ל ש ק ו כ ר ,ר ׳ ש מ ע ץ א ו מ ר א ו ת ו הזבח ל א ע ל ה ל ו ,א ב ל ש א ר זבחים ע ל ו לו. ו מ פ ר ש ת התוספתא ש ל א נ ח ל ק ר ׳ שמעון א ל א ע ל •« ועיץ בקרן אורה שציינתי לעיל ,העי .32 « כן היחוז נירסחו ב ב ב ל י מ ז בי .ועיץ מ ו ס ח ת הריבץ שם ,ועיץ צפנת פענח פ״ו מה׳ מ ד ו ח היא. •* שהרי כ ב ר התחיל לפנות בטהרה ,ו כ ב ר הביא חטאתו ועולחו ,ואינו חייב קרבן טוסאה שניח משום שעדיץ ל א הביא אשמו ,ונמצא שאשפו שמקריב אח״כ פוטרו םקרבנות הטומאה השנייה ,ואץ כאן אשם ל ב ט ל ה כ ל ל .ועיין מ״ש לעיל ,שוי m ,42-41וכדי ,ואיטי עניץ ל כ א ן )אפילו לשיטת ה ב ב ל י ( ומשנתנו מ ד ב ר ת בשניטםא לפני ה ב א ת קרמותיו .שכולן ס כ פ ר ץ ע ל טומאות הרבה. נזירות פ״ד עמ׳ 140-139 554 הסיפא ,משום שהוא ס ו ב ר שאפילו א ם גילח ע ל שלמי נדבה יצא )ירושלמי ס ״ ו הי״א ,נ ״ ה םע״ג, בבלי מ ״ ו סע״ב( ,והרי עולה ושלמים שגזבחו ש ל א לשמן כ ש ר י ם )זבחים פ ״ א מ״א ,ועיי״ש םמ״ג( ,א ל א ש ל א ע ל ו ל ב ע ל י ם ל ש ם חובה ,ודינם כשלמי נדבה ו ב ע ו ל ת נדבה .א ב ל חטאת ששחטה ש ל א לשמה ה ר י הוא פ ס ו ל ה ל כ ו ל י ע ל מ א )משנת זבחים הנ״ל( ,וגמצא שגילח ל פ נ י שהביא קרבנותיו ,וממילא ל א ע ל ה ל ו שום קרבן שהביא א ח ר כך .וכן מוכח ממשנתנו ה נ ״ ל שחלקה א ת ד ב ר י ה ת י ק לשתי בבות ,אעפ״י ש ל ד ב ר י ו א ץ ה ב ד ל ב ץ חטאת ל ב ץ עולה ושלמים, משום ש ל א נחלק ר ׳ שמעץ א ל א ע ל הסיפא ,ע י ץ במיוחס ל ר ש ״ י שם מ ״ ו םע״ב .ו ב ד נוספה כאן הסיפא ש ל משנתנו ,והוספה ש ל א במקומה היא ,והמוסיף ביוץ להוסיפה ל פ נ י ״מודה ר ׳ ש מ ע ץ ו כ ר ״, .51-50הראוי או בן שנה, )אלא שקיצר(. לבוא בן ש נ ה שהיה אחד מהן בן והביא ר ו ב ע וכר. שתים, בן והביא שתים, ר ש ״ י מנחות מ ״ ח ב׳ ב ש ם התוספתא ו ל פ י פשוטה משמע ש א ם הביא הנזיר כ ב ש בן שנה )במקום איל( לשלמיו ,או בן שתים לעולתו ,פסולים ,דוגמת ש א ר הפסולים שנמנו בברייתא שלנו ,וברייתא זו חולקת ע ל , תוספתא זבחים פ ״ א ה״ג ,בבלי מנחות מ״ח ב ,ושלמי חובה ועולות חובה פסולים א ם הביאן ב כ ג ץ דא. , ואפילו ר ש מ ע ץ מודה ב כ ג ץ ד א שתגלחתו ל א ע ל ת ה לו ,כ ש ם שהוא מודה ברישא. .53-52ו ש א ר ולילה וכר. שלמי שהביאן נזיר , כמצותן שלא נאכלין , ב ב ב ל י כ ״ ד ב ,מנחות מ״ח ב )בשם ת נ י לוי( :ו ש א ר שלמי נזיר ש ל א כמצוותן ו כ ר . ליום ששחטן וברש״י מנחות )שם רע״ב( פ י ר ש ב ש ם המורה ו ר ו ב הגאונים בברייתא ש ל כבשי ע צ ר ת ש ש ח ק ש ל א כמצותן :ש ל א כמצותן ,ש ל א לשמן. ו ב ל ש ץ א ח ר פירש :שדינן בני ש נ ה והביא ב נ י שתים ,והוסיף :ו ל ש ק א ח ר ץ אינו כלום ,ד א ם כן מאי ש ש ח ק ,שהביאן מיבעי ליה. ובתוספות שם ,ד ״ ה כבשי ,פ י ר ש ו כ ל ש ץ א ח ר ץ שברש״י ,והםתייעו מלשון התוספתא כאן ששנו ב ה ״שהביאן״ ,אעפ״י שהבבלי ש ם מביאה ב ל ש ץ ״ ש ש ח ק ש ל א כ מ צ ו ו ת ך . ובמיוחם ל ר ש ״ י כאן כ ״ ד ס ע ״ ב צ י ץ ל ת ו ס פ ת א כאן ,וכן צ י ץ בנימוקי ר ׳ ע ז ר י א ל שם. , ורש״י במנחות מ ״ ח ב ,ד״ה ושאר ,כ ת ב ע ל התוספתא כאן :ש ש ח ק ש ל א כמצותן ,שלא ל ש ק ,ולאידך לישנא ) ע י ץ מ ״ ש לעיל( בן שנה ,דשלמי נ ד ר א י ל כ ת י ב בהו ,ו א י ל בן ש ת י שנים. ו א ף ר ׳ עזריאל ה נ ״ ל הביא פירוש זה .א ב ל מלשון התוספתא ״ ו ש א ר שלמי נ ז י ר ״ משמע שבא להוציא כ ל השלמים הפסולים שמנתה ל ע י ל ,שהם פסולים לגמרי ,וכאן הכוונה ר ק ל כ ש ר י ם שהביאן שלא לשמן ,כ ל ש ק ראשון שברש״י ,שהם כ ש ר ץ ,א ל א ש ל א ע ל ו ל ב ע ל י ם ל ש ם חובה. .53ו א י נ ן ז ר ו ע .ו כ ״ ה ב ב ב ל י כ ״ ד ב ׳ ומנחות מ ״ ח ב / טעונין לא לחם ולא ו ע pמ ״ ש ל ע י ל ם״ג ,שורה ,44ד ״ ה ו נ א כ ל ץ . .55-53מ י םותד את שנזרק הכל, ע ל י ו א ח ד מן וחכמים אומ׳ הדמים י ב י א וכר. הוסיפה התוספתא א ל א ט ע ם החכמים ,ע pלהלן. ונטמא, ר׳ ליעזד אומ׳ פיםקא ממשנתנו פ ״ ו מי״א ,ו ל א ופירשו בירושלמי ו ב ב ב ל י בםוף פ ״ ו ש ״ ם ו ת ר , א ת ה כ ל ״ פירושו כ ל ק ר ב נ ו ת י ו שהביא ,שהרי ר א ל י ע ז ר ס ו ב ר ) פ ״ ג מ״ד( שאינו ס ו ת ר א ל א שבעה ,ובהכרח ש ב ק ר ב נ ו ת אנן קיימץ ,ו ר ׳ א ל י ע ז ר ס ו ב ר ש ל א ה ו ת ר הנזיר ב pו כ ר א ל א א ח ר י המעשים כולם ,ו כ ל זמן ש ל א הקריב א ת כ ו ל ם אינו ר א ו י לתגלחת ,ו א ם נטמא ל פ נ י ה ק ר ק ה א ח ר ץ ד ץ הקרבנות שהקריב כ א י ל ו הקריבן ת ו ך מ ל א ת ופםולץ ,ע pבתוספות מ ״ ז א׳ ,ד ״ ה ונממא, ו ב ק ק אורה י ״ ד ב /ד ״ ה א מ ר ר ב חםדא .ו ע pמ ״ ש להלן ,שורה ,61-60ד ״ ה ניממא. ובירושלמי פ ״ ט דה״ב ,נ ״ ז ע״ג :טעמא ד ר ׳ א ל י ע ז ר ו ג י ל ח נזרו, התורה ת ל ת לנזירותו בשערו. זוםא ,עמ׳ :242 כי נזר אלקיו הנזיר את שער כ ל ו מ ר ,כ ל ז ק שהשער ב ר א ש ו ה ר י הוא נזיר. על ר א ש ו ,מ ג ת שהנזירות בראש. ראש ובספרי ובמדרש במ״ר ש ם )ס״י ,י״א( :כ י נ ז ר א ל ק י ו ע ל ראשו .להגיד מ ה ג ר ם ,ו ע pב ה ע ר ו ת ה ר ח ״ ש הורוביץ ל ס פ ר י נזירות פ׳׳ד עמ׳ 140 555 ז ו ט א שם .א ב ל ב ב ב ל י ) מ ״ ו א ׳ ומקבילות( א מ ר ו :ת ״ ר ו א ח ר י ש ת ה ה נ ז י ר יין ,א ח ר ה מ ע ש י ם כ ו ל ן , דברי ר אליעזר. שקדש ש ע ר בדם. .55מפני בירושלמי פ ״ ו ה״ג ,נ ״ ה ע״ב :נזיר טהור מגלח לאחר זריקה ,כיון ש ק ד ש ש ל מ ה נ ז ר ו ב ר ם כ נ ש ו ר ה ו א ,ו צ ״ ל :כיון ש ק ד ש )־נזירותו(, כ נ ש ו ר הוא. ש ע ר ו בדם שלמה נזרו והוא ט ע ם ה ח כ מ י ם כאן ,מ ש ו ם ש נ ז ר ק ע ל י ו א ח ד מן הדמים ,ק ד ש ש ע ר ו ב ד ם ו כ נ ש ו ר הוא ,ו ד י נ ו כ א י ל ו ה ק ר י ב א ת ק ר ב נ ו ו ג י ל ח עליו .ו ל פ י כ ך כשיטהר9נ י ב י א ש א ר ק ר ב נ ו ת י ו ש נ ש א ר ו ע ל י ו חובה. .56—55 מעשה ועיין הלשון בבבלי י ״ ד ב / במרים שנזרק התדמרית מ ש נ ת נ ו סם״ו ,ו ל א ע ל י ה וכר. ה ו ס י פ ה ה ת ו ס פ ת א א ל א ט ע ם החכמים ״ מ פ נ י ש ק ד ש ש ע ר ב ד ם ״ ,כ ל ע י ל ,עיין מ ש ״ ש . .57ו נ ט מ א ת עליה. ב מ ש נ ה חסר ,מ פ נ י ש ה ע נ י י ן מ ו כ ח מ ע צ מ ו ,ע י י ן ב מ י ו ח ס ל ר ש ״ י מ ״ ז ר ע ״ א ,ו נ ר א ה שהיה מ ו ת ר ל ה ל ה ט מ א ל ב ת ה ל כ ת ח י ל ה ,כ ל ש ו ן מ ש נ ת נ ו פ ״ ו ם מ ״ ט . ועיין בקרן א ו ר ה מ ״ ה ס ע ״ ב ,ד ״ ה והנה ה ר מ ב ״ ם . .59—58מ י אסור שנזר שתי ל ג ל ח וכר. נזיריות, ראשונה ולא מנה הביא קרבנותיו, ה ד ב ר י ם פ ש ו ט י ם ,ש ה ר י ל פ נ י ש נ ז ר ק ע ל י ו א ח ד מן ה ד מ י ם כ ו ל ם מ ו ד י ם ש א ס ו ר ב ת ג ל ח ת וביין ו כ ר ,ו ל א נ ש נ י ת ה ל כ ה ז ו א ל א כ פ ת י ח ה ל ס י פ א .ו ב כ י ״ ע ח ס ר ״ א ס ו ר ל ג ל ח ו ל ש ת ו ת יין ו ל י ט מ א ל מ ת י ם ״ ,ו י ש כ א ן ב ב א אחת. .61-60 טומאה, השנייה ר׳ ניטמא עד שלא יוסה אומ׳ אין בכי״ע :ר׳ ל א בא. ם ה י ״ ח ו מ ״ ש ב צ פ נ ת פ ע נ ח שם. גילח, צריך, יהושע ר , ליעזר אומ מפני שיצא , צריך מכלל אומ׳ אין צריך ו כ ר . להביא ראשנה, קרבן ולכלל , ועיין ר ״ מ פ ״ ג מ ה נ ז י ר ו ת ולפי הגירסא ״ ר ׳ א ל י ע ז ר ״ הברייתא קשה ,עיין באור ש מ ח פ ״ ג מ ה ׳ נ ז י ר ו ת ה ״ י ) א ב ל ע י י ן קרן א ו ר ה מ ״ ז ר ע ״ א ( ,ו ע י י ן מ ה ש ה ק ש ה בקרן א ו ר ה ט ״ ז ב / ד ״ ה ו ר א י ת י בתוספתא ,ו מ ה להלן ש ם י ״ ח ב /ד ״ ה ת ו ס ׳ ב ד ״ ה מ ת ח י ל ו מ ו נ ה מ י ד . ולפי תירוצו שם אם ניטמא אחרי שגילח אינו מביא קרבן טומאה לר׳ אליעזר מחמת נזירות שנייה מ ש ו ם ש א י ן ל ו מ ה ל ס ת ו ר מ ת ח י ל ת נזירותו .ב ר ם ל פ י ג י ר ס ת כ י ״ ו ו ד ) ״ ר ׳ יוםה״( ,ה ר י ק ש ה ל ה נ י ח , ש ב ע ל מ ח ל ו ק ת ו ה ו א ר א ל י ע ז ר הגדול ,ו ב ו ו ד א י צ ״ ל כאן :ר ׳ א ל ע ז ר, כמו שהגיה באו״ש ה נ ״ ל ,ו פ י ר ש ש ם ש ר ׳ א ל ע ז ר ס ו ב ר ש ת ג ל ח ת איגה מ ע כ ב ת ,ו מ ב י א קרבן ט ו מ א ה ,מ ש ו ם ש ח ל ה ע ל י ו נ ז י ר ו ת שנייה .ו א ף ר ׳ י ו ס י ס ו ב ר ש א י ן ת ג ל ח ת מ ע כ ב ת ,א ב ל מ כ י ו ו ן ש ע ד י י ן י ש ע ל י ו מ צ ו ת ג י ל ו ח ו מ ו ת ר ב ג י ל ו ח מ צ ו ה ,ל א ח ל ה ע ל י ו נ ז י ר ו ת ש נ י י ה ל ח צ א י ן ,ע י י ״ ש ש ה א ר י ך בזה. ב מ נ ח ת חינוך ,מ צ ו ה ש ם ״ ח ,ש ת מ ה ע ל ה ר ״ מ פ ״ ג ה י ״ ח ה ג ״ ל 4 0 ועיין כיצד יכול לגלח בין נזירות ל נ ז י ר ו ת ,ה ו א י ל ואין ת ג ל ח ת מ ע כ ב ת ,ה ר י א ח ר י ש נ ז ר ק ע ל י ו ה ד ם מ ת ג ל ח ת ר א ש ו נ ה כ ב ר ח ל ה ע ל י ו ה ש נ י ה ,ו י ה א א ס ו ר בתגלחת ,מ ש ו ם נ ז י ר ו ת ש נ י י ה . ואין כ א ן ק ו ש י ש ב ו ו ד א י ל א א ס ר ה ה ת ו ר ה ת ג ל ח ת נ ז י ר ש כ ב ר נ ת ח י י ב בה ,ו מ ס י י ם א ת נ ז י ר ו ת ו ה ר א ש ו נ ה כמצוותה!.׳ ובספרי זוטא נשא, 39עיין קרן אורה מיז א׳ ,ד י ה תוס׳ ב ד י ה וחכיא. <« ובאמת אין קושייתו ע ל הריס ,שהרי כן ס ו כ ה ב כ מ ה מקומות ,עיין במשנתנו פינ ס י ב ומקבילות ועוד ,ובוודאי שקעה לפרש שכולן כ ר ׳ אליעזר הסובר שתנלחת מ ע כ ב ת .ו א ד ר ב ה ע ל הרים עצםו אין הקושי כ ל כ ך נדול ,שהרי פ ס ק )בפיח מה׳ נזירות היה( שאם ל א נילח אינו שותה יין ומטמא למתים ע ד ה ע ר ב )והביאו במנחת חינוך בעצמו סצוה שעיז ,ייט עיא ,ותמה עליו( ,ונמצא שעדיין ע ו מ ד ב מ ק צ ת בנזירותו הראשונה ע ד הערב ,אעפיי שכבר הקריב קרבנותיו )כמו שהעיר הגריי הוטנר ב ס פ ר ו תורת הנזיר פינ הין( ,א ל א שאין כאן קושי כ ל ל ,וכמו שכתבנו ל ה ל ן בפנים .ו ע ל חידוש הרים בפיח הנ״ל, עיין ם״ש הנריס סאוויצקי ב ס פ ר ו ב ר י כ ת ירושלים סי׳ ו׳ ,פ ל נ ט׳ ,וכיוון לאמת. <« בספרי נשא פי׳ ליח ,עמ׳ :41או אפילו א מ ר הרי ע ל י חמש נזיריות ע ל םנת שאנלח תנלחת א ח ת ותעלה לכולם קורא אני עליו כ פ י נ ד ר ו ,תיל כ ן י ע ש ה ע ל ת ו ר ת נ ז ר ו .וכאן נזירות פ״ד-פ״ה עמי 141-140 556 , עמ :241מי שאמר הריני נזיר על מנת שאגלח בין נזירות לגזירות,״ הואיל והרשות בידו לגלח ,יכול תהא הרשות בידו לשתות יין ,ת״ל י מ י נ ז ר ו ,לא ישתה יין עד מלאת הימים. ועיין בתוספות י׳יד םע״א ,םד״ה פשוט ,ובגליוני הש״ם לר״י ענגיל שם. פיה .3—1כ ל א י ל ו ש א מ ר ו א י ן מ ת ח י ל ל י מ ג ו ת ע ד ש י ט ה ר ,א ם ג ט מ א א י ן מ ב י א ק ר ב ן טומאה ,כ ל א י ל ו ש א מ ר ו מ ו ג ה מ ת ח י ל ו מ ו ג ה מיד ,אם ג ט מ א מ ב י א ק ר ב ן ט ו מ א .כלומר ,כל אילו שאמרו במשגתגו ס״ז מ״ב ״ואין מתחיל למנות עד שיטהר״ אם נטמא בנתים ,לפני שטהר ,אינו מביא קרבן טומאה ,כמשנת כריתות פ״ב מ״ג »,אבל כל אילו שאמרו במשגתגו שם )מ״ג( ״ומתחיל ומונה מיד״ אם נטמא בנתים )בטומאה שהגזיר מגלח עליה( מביא קרבן טומאה ,עיין ד״מ פ״ו מה גזירות םה״י *.ועיין לעיל ם״ב, שו ,43ד״ה כל אילו שיאמרו ,ומה שכתבנו שם .ובמנ״ב הפך את ד״גירםא ,ובח״ד התחיל לפרש כמו שפירשנו ,אבל נטה לדרך אחרת ,ונדחק מאד. . 3ט ו מ א ה ש ג ת ו ג ה ע ל ג ב י כ ו ת ל ,א פ י מ ח צ ה ע ל מ ח צ ה .בכי״ע: טומאה שנתונה בכותל וכר .וכ״ה להלן אהלות רפ״ט :טומאה שהיא גתוגה בכותל וכו .וכן העתיק משם הר״ש אהלות פ״ח מ״ב ,עיין מ״ש בתם״ר ח״ג ,עמ .120ובמשגת אהלות פ״ו מ״ג :מחצה למחצה הבית טמא וכר ,ר יהודה אומר כל הכותל לבית .וכנראה ,שהברייתא שלגו היא כר׳ יהודה, ולא מיבעי אם הטומאה היא מחציו ולחק שאין הגזיר מגלח ,אלא אפילו אם היא מחצה על מחצה. ועיין ירושלמי פ״ז ה״ג ,ג״ו ע״ג ,בשי״ק שם ,ד״ה טומאה .וכגראה שיש שם ט״ם בירושלמי, ועיי״ש בס גיר .ועיין להלן בתוספתא אהלות פ״ז ה״ח. וטומאה זו שגשגית כאן והטומאות שלהלן בסמוך ,אעפ״י שהן טומאות גמורות ,ומזים עליהן בשלישי ובשביעי ,והגזיר לוקה עליהן לשיטת הר״מ )ט״ה מה גזירות הט״ו( ,מ״מ אינו מגלח ואיגו מביא קרבן עליהן ,ואיגו חייב קרבן עליהן לעגיין טומאת מקדש וקדשין 3,מפגי שאיגן מפורשות בתורה )עיין מ״ש להלן בסמוך( ,והן מהלכה .ועיין קרן אורה ג״ד ב ,ד״ה והרמב״ם ,ובצפגת פעגח פ״ה מה גזירות הט״ו. ו כ ן ע ר ך ב ה מ ה .בד ,כי״ע ומקבילות :וכן עדר בהמה .ועיין ר״ש אהלות ס״ח מ״א. , , , , , , , , , , , אפשר היה לפרש שהכוונה לקרבנות ,כפי שסוכה םן הלשון .כפי נדרו״ ,אבל מן ההמשך שם בספרי מוכח שמדברים בתגלחת גרידא ,והוא מביא קרבגות לכל אחת ואחת ,ורוצה לגלח בסוף אחר הנזירות האחרונה .ואפשר שתנא זה סובר שתגלחת מעכבת .ועיין להלן ,העי .42 >2נראה שתנא זה סובר שבסתם אינו מנלח בין נזירות לנזירות )עיין ירושלמי ספ״ב ,וס״ש להלן פ־ה ,שו׳ ,(30-29וחולק על הספרי הנ״ל )לעיל ,העי ,(41אבל אם התנה במפורש שמקבל עליו שתי מיריות נפרדות בקיום מצות תגלחח על כל אחת ואחת ,הרשות בדו לגלח ,אעס״י שתגלחת אינה מעכבת .ומכל מקום אם שתה יין ביום התנלחת בין שתי הנזיריות לוקה ,כפסק הר״ם בפ״ג סה׳ נזירות סהי״ח תיל )בכל שתי מיריות( .ועיין במחלוקת הראשונים בעניין הריני נזיר ונזיר כשיהא לי בן ,עיין סיכום דבריהם בקרן אורה י״ג ב׳ ,ד״ה םשנה ואילך .ועיין בתוספ׳ רי״ד י״ג ב׳ ,סד״ה הריני. ועיין מ״ש לעיל פ״ד ,שו׳ ,41-40ד״ה נזיר ,ושוי ,42-41ד״ה נטמא ואילך. ועיין קרן אורה טיז ב׳ ,םד״ה ואכתי. עיין ירושלמי פ״ז ה״נ ,נ״ו ע״נ ,ובשי״ק שם ,ד״ה סככות וד״ה תני .ועיין בתופפתא ובר״ש שצוינו להלן בסמוך ,שוי ,3ד״ה וכן ערך. 1 2 3 נדרות פ״ה עמ׳ 142-141 .5-4ח י ה זה בין מקדש ועוף שהיו חיין ר ג ל י ו ש ל זה ,א י ן 557 מ ה ל כ י ן ז ה א ח ר זה, מגלח נזיר ואין עליהן אפילו ראשו חייבין על של טומאת ו ק ד ש י ו .כ ״ ה ב כ י ״ ע .ו ב ד :ש ה י ו מ ה ל כ ץ ז ה א ח ר זה ,א פ י ל ו ר א ש ו ש ל ז ה ו ר א ש ו ולהלן אהלות פ״ש םה״א :אפילו ראשו ש ל זה ב ץ רגליו ש ל זה וראשו ש ל ז ה ב ץ ר ג ל ו ש ל זה. ש ל זה ב ץ רגליו ש ל זה וכד. ו כ ״ ה ב ר א ש ו ג י ם ש ם ,ע י י ן ת ם ״ ר ח ״ ג ,ע מ ׳ .120 ו ה מ ל י ם ׳-אפילו ר א ש ו ש ל ז ה ב ץ ר ג ל י ו ש ל זה׳ -נ ש מ ט ו ב כ י ״ ו כ א ן .ו כ ל א י ל ו א ע פ ״ י ש ה ן מ ב י א ץ א ת ה ט ו מ א ה , כ מ פ ו ר ש ב מ ש ג ת א ה ל ו ת פ ״ ח מ ״ א ,מ ״ מ א ץ ה מ י ר מ ג ל ח ע ל י ה ן ו א י נ ו ח י י ב ע ל י ה ן קרבן ,ו ק < p « r iט ו מ א ת מ ק ד ש ו ק ד ש י ו .ו ש נ י נ ו ל ה ל ן ש ב ו ע ו ת פ׳י׳א ה ״ ז :מ ה ה פ ר ט מ פ ו ר ש ט מ א ו ת מ פ ו ר ש ו ת מ ן התורה ,י צ א ע ד ר גמלים ו ע ד ר רחלים ומכונת חיה ו ע ו ף ששכנו, מן p s nס ״ ז חוקת ,ע מ ׳ .310 התורה. טמאות שאין מפורשות ועיין להלן אהלות פ ״ א ה״ב ,ו ב ר ״ ש שם פ ״ א מ״ב. , ו ב כ י ״ ע מוסיף כאן :ד ׳ אליעזר א ו מ הגזיר והמת ת ח ת כריסו ש ל ג מ ל א ץ נזיר מגלח עליהן, א ץ ח י י ב ץ ע ל י ה ן ע ל ב י א ת המקדש«. ולהלן אהלות רפ״ס: אליעזר ר׳ אומר וכו׳ ו א ץ , ח י י ב ץ ע ל י ה ן מ ש ו ס ט ו מ א ת מ ק ד ש p i n . r w pל ה ל ן ש ם ס י ״ ג ה ״ ו ו מ ״ ש ב ת ם ״ ר ח ״ ג ,ע מ ,120 נ .7-5ר ׳ ח ליעזר מ אומ׳ רביעית דם, אומר וכר. ובכי״ע :אמ׳ ד ׳ אלעזר וכר. ר׳ ורובע ד 3 n בראשונה היו עצמות, ומקצתן ,ט ו מ א ת אוהל ,ם״ק נ ״ ב ואילך. זקנים א ו מ ׳ ח צ י ק ב וכו׳. וכ״ה להלן אהלות ס ״ ד הי״ג. א ל י ע ז ר זקנים הראשונים ו כ ר ,א ב ל בכי״מ שם :ר ׳ ג ״ ו ע״ג ,משובש. .8 חלוקין, מקצתן בד:ד׳ אומ׳ אלעזד ובבבלי ב״ג א׳ :א מ ר א ל ע ׳ ו כ ר .ובירושלמי פ ״ ז םה״ב, p nבשו״ת ה ר מ ״ ע מפנו טי׳ ה׳ ,ט ׳ ע״א. ו ל ק ד ש י ם .כ ל ו מ ר שנשרפין בכך. ו ע י י ן ב ם ׳ ״ ר ב גסים ג א ק ״ ל ה ד ״ ש לתרומתן א ב ר מ ם ץ ,ס ו ף ע מ ׳ .293ו ב ב ב ל י ה ס י ו ם ה ו א :א ב ל ל א ל נ ז י ר ו ע ו ש ה פ ס ח .ועיץ ב ק ק אורה שם. .9א מ ׳ ר׳ לעזר כ ש ה ל כ ת י וכר. ו ב ב ל י כ א ן נ׳-ו ב ׳ ) ו ש ם ב ט ע ו ת ב ה ו צ ׳ ש ל נ ו :ד ׳ כ ל הברייתא להלן אהלות ס ״ ד הי״ד הנ״ל, א ל י ע ז ר ,א ב ל ב כ י ״ מ לנכץ :ר ׳ אלע׳(. וכל הברייתא ב ש ם התוספתא נעתקה בם׳ יחוםי תנאים ואמוראים כ ת ״ י ע ר ך יהודה בן פ ת י הראש, ו ב י ו ח ם י ן ה ש ל ם 35 ,ע ״ א ,ו א ף ב ש נ י ה ם :ר ׳ א ל ע ז ד . מ א י ד וכר. וכע״ז להלן אהלות ויוחםץ הנ״ל. ו ב ד ובבבלי :לערדםקיא .ובם׳ יחוםי ח ו ״ א הנ״ל :כ ש ה ל כ ת י ל ע ו ס ק י א וכר .ובבבלי בכי״מ: מצאתי לערדםקים את ר׳ ל ע י ר ק י ם י ׳ ו כ ר .ו ה נ כ ק ,כ נ ר א ה ,ל פ נ י נ ו ,ע י י ן ל ע י ל ע י ר ו ב ץ ס ״ ו ה ״ ד ,ו מ ש ״ ש )ח״ג( ,ע מ ׳ ,418 ש ו ר ה .11—10 .10-9ו א ת ד׳ יהודה בן בתידה ה ר א ש וכר. וכ״ה בם׳ יתזםץ הנ״ל. ובבבלי הנ״ל בכי״מ חסרה המלה ״הראש״ ,ו ק אינה גם בכי״ע כאן )אלא ששם :ויהודה פתירא(. בכי״ע: ובד p ובם׳יחוםי תו״א הנ״ל :ויהודה בן פ ת י ר א ש ו כ ר ,יהודה pפ ת י ר א ש אומר וכר .ולהלן pפתירש. ובאהלות ס ״ ד זע״ל :יהודה בן סתירוש ,ובפתיחת המאידי לאבות ,י ״ ג ע״א, ג ר ם באהלות שם :ר ׳ יאודה pפתירום. ובהוצ׳ שלפנינו בבבלי כאן :ר ׳ יהושע pפ ת ר ראש, ו כ ״ ה במיוחס ל ר ש ״ י ובתוספות שם .ובפירוש ה ר א ״ ש שם p :פ ת ר הראש .ובמיוחם ל ר ש ״ י פ י ר ש : כ ך ש מ ו .ו ב ת ו ס פ ו ת ו ב פ י ׳ ה ר א ״ ש כ ת ב ו :כ ך ש ם א ב י ו .ו ע י י ן מ ״ ש ל ע י ל ח ״ א ) ב ר כ ו ת ( ,ד י ש ע מ ׳ .108 .11-10ר ׳ עליה וכר. יהודה וכ״הלהל7 בן פתירה אמ׳ רביעית דם אין גזיר מגלח אהלות פ ״ ד ובם׳ יחוםי ת ו ״ א ובם׳ י ו ח ם ץ הנ״ל» )בשנויים כ ש ם פתירה, « ו ח ס ר מ ם .ו ק ח ז י ר .ועיין ס״ש לה^ן w ,׳ ,17ד ה • בסי יוחסץ ח ס ר כ א ן ,ב ן פתירה״. ביאת הםקדעג נזירות פ״ה עמי 142-141 558 ו ב ב ב ל י נ ״ ו ב׳ הנ״ל :״ כ ל טומאה מן ה מ ת שהגזיר מגלח עליה חייבץ ע י ץ מ י ש ל ע י ל בסמוך(. עליה משום ביאת מקדש ,ו כ ל טומאה מן ה מ ת ש א ץ הגזיר מגלח עליה אין חייבץ עליה משום ביאת ו ע י ץ גם במשנתנו ש ם פ ״ ז מ י ד ,ועיי״ש בתוספות מקדש״ ,כ ד ב ר י יהושע בן מ מ ל להלן בסמוך. נ ״ ו םע״א ,ו ב ר ״ ש אהלות פ ״ א מ ״ ב ,ו ב ר ״ מ ס ״ ג מה׳ ביאת מקדש הי״ג ובהשגות שם. אהלות הג״ל כתב :ובתוספתא דגזיר משמע דםליגי ב ר ב י ע י ת ד ם ,דהכי ת נ י א יהודה בן ובר״ש פרחיה אומ׳ ר ב י ע י ת ד ם וכו׳ .ו ל א ג ת ב א ר כאן א ם מ ד ב ר י ם ב ר ב י ע י ת ד ם באהל ,א ו במגע ובמשא. , ועיין ר ״ מ ם ״ ג מ ה טומאת מ ת ה״ג ובהשגות שם. חייבין .11ו א י ן על עליה מקדש ביאת וכ״ה ב כ י ״ ע ובם׳ וקדשיו. יחוםי תו״א ה ג ״ ל ) א ל א שבשגיהם ח ס ר ״וקדשיו״( ,ועיין מ ״ ש ל ע י ל בסמוך .א ב ל בד :ע ל טומאת ו כ ״ ה להלן א ה ל ו ת ם ״ ד הי״ד. מקדש וקדשיו. ו ע י ץ מ״ש להלן ,שורה ל ,1ד ״ ה ע ל ביאת. זו ק ל ה מן .12מ ה ת ה א במשנתנו פ ״ ז מ ״ ד א מ ר ר ׳ מ א י ר pל ד ׳ ה ש ר ץ וכו׳. א ל ע ז ר ) כ צ ״ ל ש ם במקום ״ ר ׳ אליעזר״ ,ו כ ״ ה ב כ מ ה נוסחאות(. עליו .13ו ח י י ב י ן על ביאת ובכי״ע .א ב ל ב ם ׳ יוזוםי ת ו ״ א הנ״ל :ע ל מקדש וקדשיו. המלה ״וקדשיו״ חסרה ב ד ט ו מ א ת מקדש ו ק ד ש י ו .וכ״ה להלן א ה ל ו ת פ״ד. ו ע י ץ להלן ,שורה 17ד ״ ה ע ל ביאת. רביעית ח מ ו ר ה .כ ל ו מ ר שטומאתה שבעה וטעונה הזייה בשלישי וברביעי. דם .15-14ש ת ק יהודה ר׳ פתירה בן אהלות ח ס ר ״לפניו״ .ובם׳ יחוםי ת ו ״ א הנ״ל: .15ב ק י ה י ה ל ך אהלות פ״ד. לפניו. וכ״ה )״לפגיו״( גם בד .ולהלן מלפניו. ב י ה ו ש ע ב ן מ מ ל .ו כ ״ ה ביחוםי ת נ א י ם ואמוראים ה נ ״ ל ולהלן ו כ ע ״ ז ל ע י ל יבמות ס י ״ ב הי״א ,ו ב ב ב ל י כ א ן הנ״ל. ובכי״ע :בקיא ה ו א ביהושע וכו׳. .17ע ל המקדש ביאת נ ״ ו ב ׳ ובמשנתנו פ ״ ז מ״ד. ו כ ״ ה בד ,בכי״ע ,בם׳ יחוםי ת ו ״ א הנ״ל ,ב ב ב ל י וכו׳. טומאת ולהלן אהלות ס ״ ד הי״ד הנ״ל :חייבץ ע ל ו ק ד ש י ו ,ו כ ל טומאה pה מ ת ש א ץ הנזיר מגלח עליה א ץ ח י י ב ץ עליה ע ל וקדשיו. מקדש ט ו מ א ת מקדש ו ע י ץ מ ״ ש ל ע י ל ,ש ו ר ה ,11ד ״ ה ו א ץ חייבץ ,ומ״ש בתוםפ׳ ר י ״ ד נ ״ ו ב ׳ בשם ר ב י נ ו נסים ,ו מ ״ ש ב ת ם ״ ר ח״ג ,עמ׳ .96 ו ע י ץ בירושלמי פ ״ ז ה״ג ,נ ״ ו ע״ג ,נ ״ ו ע ״ ד ,ובשי״ק ה ״ ג שם ,ד ״ ה ת נ י ר ׳ יוסי ציידנייא. .20-19 מהו שאלו שיגלח את ר׳ שמעון תגלחת אחת ש א ל ו א ת ר ׳ ש מ ע ץ ה ר י שהיה ו כ ר . וכר. וכו׳. ו כ ״ ה בירושלמי םס״ב ,נ ״ ב ע ״ ב . ו ב ב ב ל י ם׳ ב׳ :שאלו ו pב ד ובכי״ע: ת ל מ י ד י ו א ת ר ׳ ש מ ע ץ בן יוחי ו ב ס פ ר י נ ש א ס י ׳ ל ״ ח ,ע מ ׳ :41א ו א פ י ל ו א מ ד ה ד י ע ל י ח מ ש נ ז י ר ו ת ע ל מ נ ת שאגלח תגלחת אחת ותעלה לכולם קורא אני עליו שאלו בן יוחי, הרי שהיה נזיר ומצורע, ר׳ א ל ע ז ר בן נזיר ומצורע ו כ ר . שמוע ור׳ כפי יוחנן נ ד ר ו ,ת״ל כן יעשה ע ל ת ו ר ת נזרו. ה ס נ ד ל ר א ת ר ׳ ש מ ע ץ pיוחי ה ר י שהיה ועיין מ ״ ש ע ״ ז להלן ,ש ו ר ה ,30-29םד״ה ב ר ם . והשאלה היא בנזיר ש נ צ ט ר ע א ח ר שהשלים ימי נזירותו ,מהו שישלח א ת קרבנותיו •,ו י מ ת ץ ע ד שיתרפא ,ויגלח • בברייתא שבבבלי סו״ק ט״ו בי ספורש שלר״ש אין סצורע סשלח קרבנותיו ,ו כ ב ר חסהו ע ל כ ך בהגהוח הרש״ש כאן ם' ב׳ ועוד )עיין להלן( .א ב ל ברש״י נדה לץ א׳ ,ד״ה ולא מננעה ,ובתוספות ב כ מ ה מקומות )עיין תוספות יבמות ק״ד סע״ב ובמקבילות שצוינו שם( סוברים שאף סצורע משלח קרבנוחיו )אעפ״י שמן המקודוח ,ח ר כ זבים רפ״ה ורפ״ט והמקבילוח ב ב ב ל י מנילה ח׳ א׳ ונדה לץ א׳ אין ה כ ר ח לפירושם ,עיי״ש במפרשים ובפי׳ רש״י עצםו במגילה ח' אי( .ובתוספות מ ר ק שם ,ד״ה ואחרי, פירשוה בקרבנות ט ה ר ה של פצורע מ ג צ ט ר ע שוב אחרי טהרתו( ,ועיין בתוספוח כאן Y Dב׳ סד״ה נזירות פ״ה עמי 143-142 559 , ת ג ל ח ת א ח ת ו ת ע ל ה ל ו ל נ ז י ר ו ת ו ו ל צ ר ע ת ו ל ) ל פ נ י י מ י ספרו( ,ו ה י י נ ו ש י ג ל ח א ף א ת זקנו ו כ ו . , , , , ועיין ו ע י י ן ב פ י ה ר א ״ ש ס ב ו מ ״ ש בקרן א ו ר ה ש ם ,ד ״ ה ש א ל ו ,ו ב ר ״ מ ר פ ״ י מ ה נזירות. מ ״ ש להלן. מגלח .22-21ג ז י ר ומצורע להעביר שער, ל ג ד ל ש ע ר .ופירשו מגלח בתוספות ס׳ רע״ב :כלומר ,נזיר להעביר ש ע ר מ כ ל ו כ ל שאינו צריך ע ו ד ל ש ע ר שיגדלנו לשום מצוה ,א ב ל תגלחת ראשונה ש ל מצורע לגדל ש ע ר ,לגלחו שנית לפני יום הבאת קרבנותיו. .23תעלה בימי לו כלומר ,נזיר שהוחלט אחרי שהשלים נזירותו ולא שלח ספרו. א ת קרבנותיו ,ונתרפא וגילח במצורע ,ו א ח ״ כ המתין שלשים יום )שהרי ימי ספרו אינם פחות מ ש ב ע ה ימים ,א ב ל י כ ו ל ל ה ו ס י ף ע ד עולם( ,מ ה ו ש י ש ל ח ק ר ב נ ו ת נזיר »,ו א ח ר י ה ה ק ר ב ה י ג ל ח ר א ש ו וזקנו וגבות עיניו ,ותעלה לו לנזירותו וצרעתו. גמרו. ו ק ו ר א ש ם ״ ב י מ י ס פ י ר ו ״ ת ג ל ח ת ל ש ם ס פ י ר ה ,ו ״ י מ י ג מ ר ו ״ ה ם ה י מ י ם א ח ר י הספירה, שמגלח להעביר שער. והנכון כ ל פ נ י נ ו ,כ ס י ש מ ו כ ח מ ן ה מ ש נ ה ,ה י ר ו ש ל מ י והבבלי. .24 —23א מ ׳ ל ה ם מים ו ב ק ג ״ נ :ל א ע ו ל ה ב י מ י םפירו ,ע ו ל ה ב י מ י אתם יפה אומ א י ל ו זה , וכר. מגלח לאחר וכ״ה בד ובכי״ע. , ט ה ו ר א נ ן קיימין ,ואין כ א ן ב י א ת מים. ביאת מים וזה לאחר ביאת ו ג י ר ם א זו ב ל ת י א פ ש ר י ת ,ש ה ר י ב נ ז י ר , ובבבלי ס ב הגירםא היא :אילו זה לפני זריקת דמים וזה לפני זריקת דמים יפה אתם אומרים ,א ל א מצורע לפני זריקת דמים ונזיר לאחר זריקת דמים, ולפנינו כאן עירבוב לשונות ,והיתה כאן השאלה שלאח״כ :לא תעלה לו בטהור ע י י ן להלן. ת ע ל ה ל ו ב ט מ א ,ש ה ר י ט מ א מ ג ל ח ל ג ד ל ש ע ר ,ב מ צ ו ר ע מ ו ח ל ט ל פ נ י ספרו .ו ע י י ן ב ל י ש נ א א ח ר י נ א , , ש ב ב ב ל י ס ב׳ ו ב ת ו ס פ ו ת שם ,ם ד ״ ה ו ת ע ל ה .ו כ ן ב ב ב ל י ס ״ א אי :ת נ י ר ח י י א ז ה ל פ נ י ב י א ת מ י ם ו ז ה ל א ח ר ב י א ת מים ,זה ל פ נ י ז ר י ק ת ד מ י ם ו ז ה ל א ח ר ז ר י ק ת ד מ י ם .ו ע י י ן גם ב ס פ ר י ה נ ״ ל ובשנו״ם שם. ובירושלמי םפ״ב הגירםא מעורבבת. זה .26אילו לאחר מגלח ב ב ב ל י ה נ ״ ל :א י ל ו זה ל פ נ י ב י א ת מ י ם ד מ י ם וכר. ו כ ר ,עיין מ ״ ש ל ע י ל כסמוך. .29-28ל א לו בטהור תעלה תעלה לו לו בימי בטמא. גמרו תעלה לו כימי ספרו, לא תעלה ו כ ע ״ ז ב כ י ״ ע ,ו ב ר ו ב נ ו ס ח א ו ת ה ס פ ר י ,ע י י ן ב ש נ ו ״ ם שם. ו ב ד ו ב י ר ו ש ל מ י ס פ ״ ב בכולם :ל א ת ע ל ה .ו כ ח צ י ו ה ר א ש ו ן ש ל ה מ א מ ר ה פ י ר ו ש ה ו א בניחותא, ו ב ש נ י ב ת מ י ה ,ו כ ן ב מ א מ ר השני. .30-29 נזיר שנצטרע והוא כלפנינו. ומצורע שנזר מגלח תגלחת אחת על ו כ ע ״ ז ב ד ו ב כ י ״ ע .ו ב ד ב ש ם ס ״ א :א ב ל א ם ה י ה נ ז י ר מ ג ל ח ת ג ל ח ת א ח ת ע ל שתיהן. שתיהן. ונראה שזו ה י א ה ו ס פ ה ע ״ פ ה י ר ו ש ל מ י ם ס ״ ב ,ש ה ס י ק ו ש ם מ ד ב ר י ר ״ ש בן יוחי :א ב ל א ם ה י ה נ ז י ר ו נ ז י ר מ ג ל ח ת ג ל ח ת א ח ת ע ל שתיהן. איל ,וד״ה הא ,והוא דווקא בקרבנות ט ה ר ה של צרעת ,א ב ל שאר קרבנות יכול לשלוח .ועיין בתוספות חנינה ד׳ ב׳ ,ד י ה דכתיב ,ובשיטה למו״ק חיב ,עם׳ כיח ,וכן ס ו כ ח מלשון השאלה ב ב ב ל י .שישלח קרבנותיו׳ ,ועיין בשיטה שם .ואף שהרימ בפ־ב ס ה ׳ ביאת מקדש הי״א פ ס ק שמצורע ששלח קרבנותיו אפילו ב ד י ע ב ד ל א יצא ,הוא משום שפסק ע י פ ה ב ב ל י סויק הניל .ומה ש כ ת ב הר״מ ברפיי מה׳ נזירות: .אין א ד ם םנלח תנלחת א ח ת ועולה לו לנזירותו וצרעהו׳ ,אין כ א ן א ל א ה ק ד מ ה ל ה ל כ ו ת הבאות אח״כ, וכוונתו לנזיר ט מ א ומצורע ששניהם מנלחים לפני זריקת דמים ,עיי״ש פ׳י ה״ב ובפיה״מ שלו פיח מ״ב. ועיין ב מ ר כ ב ת המשנה פיי מ ה ׳ נזירות ה י ב וה״ז ובאו״ש פ״ב מה׳ ביאת ה מ ק ד ש הי״א הניל .ובר סן דין, ברייתא זו שבבבלי סו־ק אינה נמצאת בשום מקור של איי .ועיין ירוש׳ חנינה פ״א היא ,ובתוספות חנינה הניל .ואני מ ב ט ל א ת פירושי ל ע י ל חיד ,עמ׳ ,585ועיין מיש ל ה ל ן פיו ,שו׳ ,40סד״ה והפירוש. ל ויקיים מצות גילוח מ ב ל י ל ה ק י ף א ת ראשו פעמיים. 8עיין לעיל ,ה ע ׳ .6 נזירות פ״ה עמ׳ 143 560 ב ר ם קשה לשבש א ת ר ו ב הנוסחאות שבספרי ושבתוסםתא לעיל ,ו כ ל הנוסחאות כאן. ונראה שחבריו ק ב ל ו א ת תשובת ר ׳ שמעון בן יוחי בהבדל בין ה ע ב ר ת ש ע ר וגידול ש ע ר ל ש ם מצוה ,א ב ל ל א ק ב ל ו א ת תשובתו ב ה ב ד ל בין לפני זריקת דמים ו ל א ח ר זריקת דמים ובין ל פ נ י ביאת מים ו ל א ח ר ביאת מים ,ולפיכך אמרו :ת ע ל ה ל ו בימי ספרו* ותעלה ל ו בטמא ,והסיקו :נ ז י ר שנצטרע ו מ צ ו ר ע10 שנזר )כגירםת ם ״ א ״ והירושלמי( מגלח תגלחת א ח ת ע ל שתיהן. ובירושלמי ם פ ״ ב מוכח שהסיום היה ח ס ר לפניהם בברייתות ,והם בעצמם הסיקו ממנה :א ב ל אם היה נזיר וגזיר ו כ ר .ו א ף ל פ י גירםת הירושלמי ל א הסכימו השואלים״ לנימוקיו ש ל ר ׳ שמעון בן יוחאי. , ו א פ ש ר ש ר יוחנן המתרץ שחולקין הן ע ל ר ״ ש בן יוחאי כוונתו לת״ק שבספרי הג״ל )לעיל ש ר ,20—19ד ״ ה שאלו(. נזירין .30ש נ י ראיתי את אחד מכם שאמ׳ להם אחד, כ ל הברייתא )עד ש ר :42״שלשים יום״( היא פיםקא ממשנתנו פ ״ ח מ״א. ש נ ט מ א וכר. ולפנינו שני נזירין שקבלו ס ת ם נ ז י ר ו ת באותו יום ,ועומדים בנזירותם ,ואחד מהם בוודאי טמא ,והשני בוודאי טהור, ולפיכך אין יכולים לגלח א ח ר שבעה ימים ש ל טומאה ,ל א תגלחת טומאה ואיגו ידוע מי הוא. , )שמא טהור הוא ,ועדיין ל א גשלמו ל ו ל יום( ו ל א תגלחת טהרה )שמא טמא הוא(. ומלמד התגא כ י צ ד יעשו ו ל א יפסידו כלום .ועיין בפירוש ר ׳ יהוםף אשכגזי שהביא במלא״ש למשגתגו. .31ס ו פ ר י ן שלשי , ומביאין יום ק ר ב ן וכר. וכ״ה בד. ובכי״ע :מביאין , קרבן ו כ ר ,ואין שם ״סופרין שלשים יום״ ,וכ״ה במשגתגו הג״ל ב ד גפולי ובמשגיות מטיפוס , א ״ י .ובהוצאות שלגו :מגלחין ומביאץ ו כ ר ,ועיי״ש בשגו״ם במשגה ה ו צ ר א ם . ולעגייגיגו ה כ ל אחד ,ומתחילה משלימים שלשים יום לגזירותן )לסי הימים ש כ ב ר מגה( ,כ ד י שיוכלו לגלח ממה גפשך ,בין א ם הוא טהור ,בין אם הוא טמא. ובירושלמי ס״ח ה״א ,ג״ז ע״א ,אמרו ע ל מ ש נ ת נ ו ) ש ל א נ ז כ ר ש ם ״סופרין שלשים יום״( :בעומד בסוף שלשים ,א ב ל בעומד בתוך שלשים ממתינין ל ו ע ד שלשים. ובנתים שניהם מזין ושונין וטובלין ומעריבין והוא כבתוספתא כאן. שמשן. ומביאין קרבן טומאה וקרבן ט ה ר ה .ומגלחין בין קרבן טהרה לקרבן טומאה, והטהור שכיגיהן ש ל א גיטמא גילח כדין אחרי זריקת דמים ש ל קרבן טהרה ,והנטמא שביגיהן גילח לפני קרבן טומאה ,ש ק ר ב ביום שלאחריו. וכאן התגלחת היא ב ל י ס פ ק ,שהרי בין הטהור , ש ל א גטמא ובין הגטמא חייבין לגלח .ועיין ב ב ל י ג״ז ב ומ״ש להלן ,והקושיא שם היא מן הסיפא. .34-33 ומביאין )טומאה קרבן וקרבן( טהרה. וכ״ה ב ד ובכי״ע. והוא באשגרה מלעיל ,שהרי קרבן טומאה כ ב ר ק ר ב ,ו ל פ נ י נ ו שני אנשים ,א ח ד עומד בסוף נ ז י ר ו ת טהרה )זה שהיה טמא( ,ואחד )זה ש ל א נטמא( שאינו נזיר כ ל ל ,ו כ ב ר יצא ידי נזירותו ל פ נ י שלשים יום. ובמשנתנו ב כ ל הנוסחאות ל א נ ז כ ר כאן קרבן טומאה כ ל ל . כאן ו ל א בתוספתא כאן. ותגלחת ל א נ ז כ ר ה ל א במשנתנו ושיםת התוספתא היא שאיגם מגלחים כ ל ל ,משום ס פ ק הקסת הראש, שהרי אחד מהם )מי ש ל א נטמא כ ל ל ( אינו גזיר עכשיו ,ו א ס ו ר ל ו ל ה ק י ף א ת ראשו ,ותגלחת טהרה אינה מעכבת ,ו מ ו ת ר ל ש ת ו ת יין ו כ ר ,ו ע י ץ בתוספות ר ע ״ א למשנתנו ס ״ ח מ״א .א ב ל ב ב ב ל י , , , )נ״ז ב ( סמכו ע ל הברייתא שם ) ם א ( ששנתה: ארבע תגלחיות,״ ו פ י ר ש ו גם א ת משנתנו שיש כאן תגלחת בסוף ,והקשו ממנה ,ואח״כ הקשו מן הברייתא שם. • כלומר ,בנזיר טהור ,ובימי נטרו בנזיר טמא. צ״ל :ונזיר ,שהרי םצורע שנזר אינו םתחיל לםנות יטי מירותו א ל א אחר שטהר. » והיינו :א ב ל אם היה נזיר ]ונזרן .ועיין ס״ש לעיל ס פ ד ,הע׳ .42 עיין מ״ש לעיל ,שו׳ .29-28 א ב ל במקבילה שבתוספתא פ״ו ל א מ כ ר ה חגלחת רביעית ,עיין ם״ש ל ה ל ן פ״ו ,שר ,32ד״ה וחטאת העוף ,ולעיל שם ,סוף שו׳ ,30-29ד״ה ובתוספתא. 1 0 ז 1 2 1 8 נדרות פ״ה עמי 144-143 561 .36מ ת א ח ד מ ה ן ו כ ר .ה כ ל מ מ ש נ ת נ ו הנ״ל .ובכי׳-ע המשנה מקוצרת. ה י י ת י ו כ ר .כ ל ו מ ר ,ואיני י כ ו ל ל ג ל ח ע כ ש י ו ת ג ל ח ת מהרה. .37א ם ט מ א נזיר .38-37ה ר י א ת ה ש ל ש י ם י ו ם .ו א ם ה ר א ש ק ט מ א ,ל פ נ י נ ו שני לאחר נזירים ,א ח ד ט מ א ואחד טהור ,ו א ם היה ה ר א ש ק טהור ,שניהם נ ד ר י ם טהורים ,א ל א ש א ץ הנזירות ח ל ה ע ל השני א ל א אחדי שכלתה נ ד ד ו ת ו ש ל ה ר א ש ק . ו ״ ל א ח ר שלשים׳ -ל א ו דווקא ,א ל א הרי א ת ה נ ד ר ל א ח ד שאני משלים א ת נזירותי. שלשים .38ם ו ם ר י ן כ ל ו מ ר משלימץ א ת ימי הנזירות ש ל הראשץ, י ו ם וכר. ו ב נ ח י ם ה ר א ש ץ מזה ושונה ו ט ו ב ל ו מ ע ר י ב שמשו ,ועכשיו מ ו ת ר ל ו לגלח ממה נ פ ש ך כ ץ א ם ה ו א טהור ו ב ץ א ם היה טמא ,ו ל פ נ י נ ו ק ר ק ט ה ר ה וודאי ,שהרי א ח ד מ ה ם וודאי נ ד ר טהור, ו ח ט א ת העוף ב א ה ע ל הספק כקרבן טומאה,״ ועיין מ׳-ש להלן בסמוך. .40ו ק ר ב ן טומאה ש ל ך ספק. השני הוא ט ה ו ר ת ד א י . המלה ״שלך׳ -היא באשגרה מ ל ע י ל ומלהלן ,שהדי ובמשנתנו חסרה מ ל ה זו. ובמשנתנו ,ו ק כאן ,ל א נ ז כ ר מהו הקרבן טומאה ,ו ס מ כ ו ע ל הידוע שהכוונה לחטאת העוף ש ר ק היא ב א ה ע ל הספק ואינה נ א כ ל ת )עיץ ו א ס ש ר שמביא ג ם ע ו ל ת העוף ומחנה עליה שתהא נ ד ב ה א ם אינו טמא ,עיין במיוחס להלן(. , , , ל ר ש ״ י נ׳-ט ב ,בתוספות ם א׳ ,ד ״ ה תגלחת ,במאירי ל מ ש נ ת נ ו ולהלן ם׳ א .״ םוסדין ש ל ש י ם י ו ם ו כ ר .שהרי שניהם ס פ ק נ ד ר י ם וודאי טהורים .הראשון שמא והשני היה ט מ א בתחילה ,וטהר ,ו ס ת ר א ת מ ה שמנה ,ועכשיו צ ר י ך ל ס פ ו ר בטהרה שלשים יום. ש מ א היה ה ר א ש ץ ט ה ו ר בתחילה ,וחלה ע ל י ו עכשיו נ ז י ר ו ת ש ל שלשים יום .א ב ל וודאי שיש ל פ נ י נ ו נ ז י ר ט ה ו ר א ח ד שחייב בקרבן ט ה ר ה כדינו. .41-40 מביאין קרבן )טומאה ט ה ר ה ו כ ר .א ף כאן ״קרבן טומאה׳- וקרבן( הוא באשגרה מ ל ע י ל )עיץ לעיל ,ש ו ר ה ,33ד -ה ומביאץ ,ומש׳-ש(. ובמשנתנו ליתא ,ו א ץ כאן ק ר ק טומאה ש כ ב ר ק ר פ .41ו ק ר ב ן טהרה שלך. כ ל ו מ ר הקרבן שהקרבנו ל פ נ י שלשים ,ועכשיו הוא ק ר ב ן טהרתי ,ו ק מ פ ו ר ש במשנתנו הנ׳-ל .והשני מגלח עכשיו ממה נפשך )עיין מ׳-ש ל ע י ל ,הערה ,(14 והראשון אינו מגלח מספק ,ש ה ד י ת ג ל ח ת ט ה ר ה אינה מ ע כ ב ת ,עיין מ ״ ש ל ע י ל ,ש ו ר ה ,33 ד -ה ומביאץ. .42ו ק ר ב ן ט ו מ א ה ש ל ך .צ׳-ל :וקרבן טומאה .43—12ש ל ש י ם לגלח, ולשתות יום יין, הראשנים וליטמא ב ס פ ק ,כ מ ו שהוא במשנתנו הנ״ל. ושלשים למתים. האחרונים יום כ ל ו מ ד ,שניהם אסור כ ש ל ש י ם יום הראשונים ,ואפילו השני שמא היה הראשון ס מ א וחלה ע ל י ו נ ד ת ת ,ושניהם א ס ו ר י ם כ ש ל ש י ם יום האחרונים ,הראשון ש מ א היה ט מ א ,ועכשיו מונה נ ז י ר ו ת בטהרה ,והשני שמא היה ה ר א ש ץ טהור, ו ח ל ה ע ל י ו נ ד ת ת כ ש ל ש י ם האחרונים .ועיין מ ״ ש להלן ב ש ם הירושלמי. . 4 4 —13א ם גילח, ו ש ת ה יין, וכ׳-ה ב ד ו ב כ י ״ ע )ושם :ה ד י ז ה ל ו ק ה ו כ ר ( . וניטמא והכוונה שגילח פעמיים ,בראשונים ובאחרונים, ו ל ו ק ה ממה נפשך ,ו כ מ ״ ד ש ה ת ר א ת ס פ ק שמה התראה. p למתים, סופג את הארבעים. ו ב י ר ו ש ל מ י ס ״ ח ה״א ,נ ״ ז ע״א :שתה ב ת ו ך שלשים י ו ם הראשונים ו כ ר ,ה ת ר ו ב ו ע ל שניהם כאחד ,ס ל ו ג ת א ד ר ׳ יוחנן ו כ ר ,ד ׳ יוחנן א מ ר מ ק ב ל ץ התרייה ע ל ס פ ק ו כ ר . ובשי״ק שם ,ד ״ ה א ״ ל ,הגיה כ ת ו ס פ ת א כאן: אינו סופג וכר. «! והשני מנלח בסוף שלשים האחרונים ,שהרי הוא מ ד טהור וודאי ,ואם הראשון היה טמא, ע מ ד ה מ ד ו ת השני כשלשים הראשונים ומרק הדם ,וסקיים מצות גילוח עכשיו )לאחר שלשים יום( ,ואם הראשון היה טהור סקיים בסוף שלשים האחרונים מ ע ת גילוח מ ס ע . !5ועיין ל ה ל ן פ״ו ,העי .18 נזירות פ״ה-פ״ו עמי 144 562 .45-^4ה ו א על עצמו חייב הראשנים השניים ועל פטור. כלומר, השני פ ט ו ר ממלקות ב ץ ע ל הראשונים ו ב ץ ע ל האחרונים )אם ה ת ר ו בו ע ל אחד מ ק ( ,א ב ל ה ר א ש ץ )הוא עצמו( לוקה ע ל הראשונים ממה נפשך ,ואפילו אם היה נ ד ר טמא ונטמא ש ו ב לוקה, ע י ץ ל ע י ל ם ״ ב הי״ד ,שורה .46 ובירושלמי ם״ח ה״א ,נ״ז ע״א :שתה יין בתוך שלשים יום הראשונים אינו לוקה ,ב ת ו ך , שלשים יום האחרונים לוקה )צ״ל להפך :לוקה ו כ ו אינו לוקה ,כהגהת המפרשים(. הבא ק השוק אינו לוקה ל א ע ל השניים )צ״ל :הראשונים( ו ל א ע ל האחרונים. פ״ו נזיר .1םפק ספק טמא, טהור נזיר וכר. כ ל ה ה ל כ ו ת כאן ע ד ה ״ ב ) ״ כ ל ק ר ב נ ו ת צ ב ו ר והיחיד ו כ ר ״ ( נ ע ת ק ו בתוספות זבחים ע ״ ו א /ד״ה ל מ ח ר ת ,מנחות ק״ה א / , , ו ע י ץ ר ש ״ י מנחות ד״ה ל מ ח ר ת ) ו ע י ץ שטמ״ק שם( ,ורובן גם בתוספות נדה ע א ,ד״ה למחרת. ק ״ ה םע״א. ובמשנתנו פ ״ ח מ״ב :נ ז י ר שהיה טמא בספק ו מ ו ח ל ס בספק א ו כ ל בקדשים א ח ר ששים ו כ ר , ומיסמא למתים א ח ר מאה ועשרים יום ,שתגלחת הנגע דוחה א ת ת ג ל ח ת הנזיר ב ז ק שהוא ודאי, ו מ ס ר ש ת התוספתא כ י צ ד יעשה ,שהרי אם בא ל ג ל ח ל א ח ר שבעה א ב ל ב ז ק שהוא ס פ ק א י נ ו דוחה. כ נ ז י ר ממא ,א ו מ ר י ם ל ו שמא טהור אתה ,ועליך ל ח כ ו ת ע ד שתשלים שלשים יום ,ומשלים שלשים יום ,ואם בא ל ג ל ח כ ס ה ו ר ע ל ק ר ב נ ו ת מהרה ,אומרים ל ו שמא טמא היית ו כ ר ,ומגלח ומונה שלשים יום ומגלח ו כ ר ,ו ע ד י ץ יש לחשוש ,שמא מ צ ו ר ע מוחלט היה ,ושתי התגלחות ל א ע ל ו ל ו כ ל ל ל ש ם נזירות ,ו כ ל הימים ש ס פ ר ל א ע ל ו ל ש ם נזירות ,א פ י ל ו אם היה נזיר ט ה ו ר )כמשנתנו ס״ז מ״ג(, ועכשיו שטהר מ צ ר ע ת ו צ ר י ך ל מ נ ו ת מחדש ,ומונה שלשים יום )שמא היה ט ה ו ר ו א ס ו ר ל ו לגלח( ומגלח נ ז י ר ו ת מומאה )שמא ממא היה( ,ו א ח ״ כ מונה ע ו ד שלשים יום ל נ ז י ר ו ת טהרה ,ומביא א ת קרבנותיו. , ו ת ג ל ח ת ר ב י ע י ת ל א נ ז כ ר ה בתוספתא!. א ר ב ע תגלחיות, א ב ל ב ב ב ל י ם׳ א מפורש: ו ל פ י ה גמצא מגלח א ר ב ע פעמים ,פ ע ם ל כ ל שלשים יום ,ויוצא מ כ ל ל מ צ ו ר ע ו נ ז י ד א ח ד מאה ו ע ש ר י ם יום. ו ד ץ ה ק ר ב נ ו ת שמביא ב ץ ת ג ל ח ת ותגלחת מ ב ו א ר ב ת ו ס פ ת א להלן. , ו ע י ץ בפיה״מ , ל מ ש נ ת נ ו פ ״ ח מ״ב ,ו ב פ י ר ו ש ו מהדו״ק שהביא ה ר ״ י קאפח שם ,ע מ קצ״ח ,ו ב פ י ר ׳ יהוםף אשכנזי שהביא ב מ ל א ״ ש שם. ב ב ב ל י ו פ י ר ו ש ה ת ל מ ו ד שם. , ו ע י ץ ד ״ מ פ ״ י מ ה נ ז י ר ו ת ה״א ואילך ,ו ה ר ״ מ פ ס ק ל פ י הברייתא , ו ע pב ש ו ״ ת הרדב״ז ,ל ל ש ו נ ו ת ה ר מ ב ״ ם ז ״ ל ס י ר פ ״ ו ,ע ל כ ל ה פ ר ק ב ר מ ב ״ ם שם. .2-1 ספק ספק מצורע נזיד טהור, טהור, אבל אבל מצורע נזיד ודיי ודיי היה היה, וכר. ספק מצורע טמא ב כ י ״ ע ח ס ר ה המלה ״היה״ א צ ל נזיר ו א צ ל מ צ ו ר ע ,א ב ל היא ישנה שם גם ב ד ו ב ת ו ס פ ו ת זבחים ,מנחות ו נ ד ה הנ״ל* ו ב י ר ו ש ל מ י שנביא להלן ,והיא גירםא נכונה. והברייתא ש ל נ ו מ ב א ר ת א ת מ ש נ ת נ ו פ ״ ח מ ״ ב ה נ ״ ל ,שהיא קשה ,שהרי מ פ ו ר ש במשנתנונ ש ס פ ק נגעים ע ד ש ל א נזקק לטומאה ט ה ו ר ) ו א ם נזקק לטומאה ה ר י א ץ כאן ספק ,וחייב ל ג ל ח ולהביא ק ר ב נ ו ת כשנטהר( ,כ מ ו שהקשה כפיי ה ר א ״ ש נ ״ ה ב>/ 1 עיין ס״ש לעיל פ״ה ,העי .13 ו ר ש ״ י בטנחות ק״ה סע״א קיצר ,עיי״ש. פ״ט )יד ,נגעים רפ״ה ,שם פיה ) י ד ,טהרות פ״ד סי״ב. * ודברי התוספות שם ,ד״ה אוכל ,תמוהים ,עיין בקרן אורה שם. 8 8 וק נזירות פ״ו עמ׳ 145-144 563 ב א ר ו ב י ר ו ש ל מ י ) פ ״ ח ר ה ״ ב ,נ ״ ז ע ״ א ( א ת מ ש נ ת נ ו :א י זהו מ ו ח ל ט מספק ,ש נ י ם ש ב א ו א צ ל ו ו ה ח ל י ט א ת א ח ד מהן ,ו ל א ה ס פ י ק ל ה ח ל י ט א ת ה ש נ י ע ד ש נ ח ל פ ו ל ו ) כ ל ו מ ר ,ו ע כ ש י ו נ ת ר פ א ו שניהם( זהו מ ו ח ל ט מספק. , ה ד א ה י א ד ת נ י ר ח י י א ספק נ ז י ר ט מ א ספק נ ז י ר ט ה ו ר ,א ב ל נ ז י ר ו ד א י ס פ ק מ צ ו ר ע ט מ א ספק מ צ ו ר ע ט ה ו ר ,א ב ל מ צ ו ר ע ו ד א י ה י ה. ה י ה, ופירושו שהיה לפנינו מצורע וודאי שנתרפא ,אלא שנתחלף־ באחר שלא נחלט מעולם. .3—2 בקדשים אוכל ו מ נ ח ו ת ה נ ״ ל ל ע י ל ,ש ו ר ה .1 ה ת ו ס פ ת א :א ח ר ס ״ א יום. שם. ו ב כ י ״ ו כאן: ששים אחר ו כ ״ ה בד ,ב כ י ״ ע ,ב ת ו ס פ ו ת ז ב ח י ם יום. וכ״ה במשנתנו פ ״ ח מ ״ ב הנ״ל. ובתוספות נדה הנ״ל העתיקו בשם ו ע י י ן בתוספות כאן נ ״ ה ב׳ ,ד ״ ה ו מ ד ק ד ק ה ר ״ ם ,ו מ ״ ש בהגהות ה ר ש ״ ש אוכל , בקדשים אוכל והשארתיה בקדשים וכו , בפנים במוקפות, ה א פ ש ר ו ת ל ק ר א :ה י ה א ו כ ל בקדשים ,א ו כ ל ב ק ד ש י ם ו כ ו /ש ה ר י ה פ י ס ו ק ש ל י הוא. ל ע י ל בסמוך ,ש ו ר ה .5—4 הזה משום ועיין מ ״ ש .2-1 ושנה, היזה ושנה גילח ו כ ו / גילח קרבן והביא ועיין בתוספות הנ״ל. כ ו ל ם צ י ו ו י הם ,וכן מ נ ו ק ד ב כ י ״ ע : וכו/ ו כ ל ה ב ר י י ת א ב י ר ו ש ל מ י פ ״ ח ה ״ ב )ואילך ב ד , , ישנים( ,נ״ז ע ״ א ואילך ,ובקיצור בבבלי ס א /עיי״ש. .6 מנה צא ושלשה עשרים להשלים שלשים. שהרי לא נתנו לו לגלח כ נ ז י ר טמא ,ו י ש ל ו ש ל ש י ם ל ג י ד ו ל ש ע ר . .7ג י ל ח .&-8 זו חובה הקרבן, 6 והביא מביא וכר. קרבן. עולת א ף כ א ן צ י ו ו י הוא ,כ ל ע י ל . בהמה ומתנה בכי״ו ובכי״ע :אם ט מ א עליה, ואומ׳ מנחות ונדה הנ״ל :אם טהור .9ו א ם לאו, הרי זו ו ה נ כ ו ן ה ו א בד ,ב ת ו ס פ ו ת זבחים, , , וכן י ו צ א מן ה י ר ו ש ל מ י ה נ ״ ל ומן ה ב ב ל י ס א )ואי ל א ו מ צ ו ר ע ה ו א ו ל א ו ט מ א ה ו א ו כ ר ע ו ל ת ב ה מ ה ה ו י א חובתו(. נדבה. אם אני אני ,ו ה ו א ש י ב ו ש ב ר ו ר ,ש א ם ט מ א ה ו א מ ג ל ח ל פ נ י וכאן הוא מגלח אחרי העולה ,ולפני חטאת העוף. אני וכר. ו ב כ י ״ ע ליתא. טהור הרי , ו כ ״ ה ב ר ״ מ פ ״ י מ ה נ ז י ר ו ת ה״ו. כ ל ו מ ר ,א ם א נ י ט מ א )עיין מ ״ ש ל ע י ל ( ,ו ע ל י ל ג ל ח ל פ נ י הקרבן,ל ה ר י זו נ ד ב ה ,ו ע כ ש י ו אם ה ו א נ ז י ר ט ה ו ר ו א י נ ו מ צ ו ר ע י כ ו ל ל ג ל ח ע ל ה ע ו ל ה י• ועל פי הירושלמי פירש ר׳ יהוסף אשכנזי בסלא״ש למשנתנו .ועיין היטב בתוספות זבחים ע־ו ב׳ ומנחות ק״ה ב׳ .ולפי מה שרצו ל פ ר ש מ ת ח י ל ה .נזיר ודאי היה׳ ,כ ל ו מ ר שהיה מתחילה ,ועכשיו יש ס פ ק שאינו נזיר כ ל ל ,הרי אפשר לפרש נם במצורע שהיה מ ת ח י ל ה מ צ ו ר ע וודאי ,א ל א שנולד לו ס פ ק בתנלחת שלו ,שמא שייר ב ה שתי שערות )עיין עעים פייר סיד( ,והוא עכשיו ס פ ק מצורע ,שהיה מ צ ו ר ע וודאי שנזקק לטומאה .ו ל כ ל הפירושים .ודאי נזיר היה׳ אינו ד ו מ ה ל .מ צ ו ר ע ודאי היה״. ובתוספות הנ״ל ד ח ו את פירושם לעניין נזיר בראיות מכריעות .ובמאירי למשנתנו כ ת ב :מ ו ח ל ט ב ס פ ק . ר״ל כמן שנסתפק אם החליטו כהן וכר ,ועכשיו נתרפא מצרעתו. « עיין מ״ש להלן ,הע׳ .7 ל ואם נילח אחרי ה ק ר ב ן ל א יצא ,כמפורש ב ס פ ר י נשא פי׳ כיח ,עמ׳ ,35והביאו בס׳ ה מ צ ו ת ל ר ב חפץ ,הוצ׳ ה ל פ ר ,עמ׳ ,170שר <־» .1וכן כ ת ב הרלבינ נשא ,ק פ ׳ א עינ :למדנו שהתגלחת קודם ל ה ב א ת הקרבן ,כי הוא בא ל ק ד ש א ת ראשו שנטמא ,ו ל א יתכן שיקדש ראשו אם ל א יוסר ת ח ל ה השער שנטמא .וכן משמע מפשוטה של משנתנו )פיו מיו( .וכן ת פ ט בקרן אורה נ״ז ב׳ )דיה א ב ל הרםב״ם( כ ד ב ר פשוט .והריס פ ס ק בפיי מה׳ נזירות )ועיייש ב ל ח י מ היט> שגילוח טומאה אינו מ ע כ ב ,והוא כשיטת ה ב ב ל י שהעמידו את הברייתא שלנו באשה וקטן שמותר ל ה ם ל נ ל ח )עיין מיש להלן ,שו׳ ,17 דיה ובבלי( ,א ב ל בירושלמי ה ע מ י ד ו ה בנזיר נדול )עיין מיש ל ה ל ן שם ,ד י ה ומגלח( ,ואם נאמר שנילוח ט ו מ א ה אינו מ ע כ ב ,ל ס ה לו ל נ ל ח א ח ׳ כ נילוח שלישי ,יקריב ק ר ב ן ט ה ר ה וטומאה ב ל י גילוח כ ל ל , ולא יעבור בלי צ ו ר ך ע ל ה ק פ ת הראש .ועיין בבלי ס פ י ח סיא א׳ ,בפירוש הרא״ש ובקרן אורה שם. ובסיוחס לרשיי ניט ב ׳ :ועולה זו לנדבה ,ת ז י ר ט מ א ל א מייתי ע ו ל ת בהמה .ועיין בפירושו ל ע י ל כ״ו א׳ ,דיה עיא )-עניין אחר( .א ב ל עיין ל ע י ל שקלים פינ ה כ ׳ א וסש״ש ב ח ^ עמ׳ .711ועיין בהנהות הרשיש ניט ב׳ .ובכים פיי מה׳ נזירות ה י ד כ ת ב :שנזיר ט ס א אינו צ ר י ך ל ה ב י א ע ו ל ת בהמה. , נזירות פ׳׳ו ע מ 145 564 )עיין במשנתנו פ ״ ו מ״ז( .ושלמים אינו מביא משום הבאה ל ב י ת הסםול ומשום שצריכים תנוםה», ואינו י כ ו ל להניף משום ספק מצורע ,וחטאת בהמה אינה באה ע ל הספק. .10-9 תיעשה כיצד להחמיר לו וכר. עליו וכ״ה בירושלמי הנ״ל. והכווגה ,שהרי הוא גם ספק מוחלט ,ועליו להביא צםורים ולגלח אח״כ תגלחת ראשונה ש ל ימי , ו ב ב ב ל י ם׳ א :תגלחת ראשוגה מביא צםורים וחטאת העוף ו ע ו ל ת בהמה. החלטו. .10מ ב י א של פילי חרם וכר. חדשה ה כ ל כמשנת נגעים רםי״ד. ופילי , הוא ןז\10.ק> ,כלומר ,קערה »,עיין ב ס פ ר ו החשוב ש ל ר ״ י ב ר א נ ד ״ כ ל י ח ר ם ב ס פ ר ו ת התלמוד׳ , עמ׳ תכ״ד ,ה ע ר ו ת .30-29 .12-11ח פ ר וקברה וכ״ה במשנתנו הנ״ל ,ועיין ת מ ו ר ה ס ״ ז בדד. בפניו. ומ״ש ו ק ב ר ה בפניו ,כ ת ב בתיו״ט בגגעים שם :מפני החשד ,ש ל א יחשדנו שיאכלהו. .12ו מ ב י א חטאת העוף ע ל י ה וכר. ומתנה וחטאת העוף היא משום ספק טומאת גזיר ,שהרי בתגלחת ראשונה ש ל מצורע אין קרבן ,ומשום תגלחת נזיר טהור ,כ ב ר הקריב א ת עולתו והתנה עליה שאם הוא נזיר טהור ואינו מצורע ,העולה לחובתו ,ומותר ל ו עכשיו לגלח. וכאן אינו צריך ל ה פ ק י ר נכסיו ,שהרי אמרגו שבתגלחת ראשונה חטאת העוף אינה באה א ל א משום ס פ ק נזיר טמא ,ודינו בחטאת העוף אפילו הוא עשיר ,כמפורש בכתוב. .13-12 ואומ׳ אם טמא אני מ ח ו ב ת ו וכר. חטאת והוא מתנה עכשיו ,א ב ל עדיין אינו מקריבה א ל א ל א ח ר תגלחתו. .14ו מ ג ל ח ראשו וזקנו ונכות ע י נ י ו וכר. , כ ל ש ץ המקרא ויקרא י״ד ,ט . ועיין מ״ש להלן ,שורה ,17ד ״ ה ומגלח ראשו ,כיצד מגלח א ת זקנו מספק ,ושמא אינו מצורע. א ב ל א ת ר א ש ו מגלח כאן ממה נפשך ,ואפילו אם אינו מ צ ו ר ע ואינו נזיר טמא ,שהרי תגלחת ראשוגה וודאית היא. ולאחר התגלחת מקריב א ת חטאת העוף ,ונמצא שתגלחת הראשונה היתה כדין ,שהרי גילח ל א ח ר זריקת ד ם העולה ,ו א ם הוא גזיר טהור יצא .ואם הוא טמא ,הרי העולה שהקריב היא , , נדבה ,והוא כ ב ר ט ב ל מזמן אחרי ההזייה )עיין ב מ ד ב ר ר ,ט ,ו ב ר ״ מ ס ״ ו מ ה נזירות הי״א(, , ומגלח עכשיו ואח״כ מקריב חטאת העוף באותו יום ,ו כ ר עקיבא במשנתנו פ ״ ו מ״ו ,עיין בתוספות זבחים מנחות ונדה הנ״ל. נ מ צ א נ ו למדים שאפילו אם ל א היה מ צ ו ר ע גילח כדין ,בין שהיה גזיר טהור )שהרי גילח אחרי עולתו( ובין שהיה גזיר טמא )שהרי גילח והביא אח״כ חטאת העוף(. ו א ש ר לאשמו עיין להלן. , ועדיין הוא ס פ ק נזיר ,שמא היה טמא ,וצריך עכשיו למנות ל יום בטהרה ,ואם היה מ צ ו ר ע יצא ידי תגלחתו הראשוגה ,וקרבן ה ר י אין ל ו בתגלחת ראשונה ,ו ע ד י ץ הוא מ צ ו ר ע בימי ספרו ,וגזיר ס פ ק טמא ס פ ק טהור. ומביא ומוגה ל׳ עולת ב ה מ ה וכר. וכ״ה ב כ י ״ ע ובתוספות ה נ ״ ל )לעיל ש ר .(1א ב ל בד: ומביא ע ו ל ת בהמה ו כ ר ,וכן הגירםא בירושלמי .וכן כ ת ב ו בתוספות זבחים ונדה הנ״ל :ונראה שחסר מן התוספתא ו ס ו פ ר שלשים יום ,וגרסי׳ ו ס ו פ ר שלשים יום ומביא ע ו ל ת בהמה .וכן ב ר ו ר ,שהרי עדיין בספק הוא עומד ,ושמא היה גזיר טמא ,ו ב ת ג ל ח ת ראשונה טהר, וצריך למגות שלשים יום בטהרה .ו ב ב ב ל י ם׳ א׳] :תגלחת[ שנייה ,מביא חטאת העוף ו ע ו ל ת בהמה. וחטאת העוף היא משום ת ג ל ח ת מצורע ,עיין בתוספות שם ,ד ״ ה ה״ג. , .16-15 ומתנה עליה ואומ נדבה וחטאת העוף מ ח ו ב ת ו וכר. וזו אם טמא הייתי עולה הראשונה חובה בכי״ו ובכי״ע :א ם ט מ א א נ י ו כ ר .ו ב ד * ויביאם אח״כ ,עיין ס״ש להלן ,שו .30-29ועיין בתוספות זבחים ,פנחוח ונדה הנ״ל שהבאנו בפנים בראש פירקין .ועיין בתוספות כאן ס׳ א׳ ,דיה תנלחת. ו כ ן השתסשו היונים )לאחר תקופת הוסירוס( ב מ ל ה זו למזרק רחב. 8 גדרות פיו עמי 145 בטעות :אם 565 ט ה ו ר הייתי ,א ב ל בתוספות זבחים ,מנחות ונדה הנ״ל :א ם ס מ א הנוסחאות ) ל ר ב ו ת קג״נ( עולה הראשונה חובה ו כ ר ,כלפנינו. נ ד ב ה ו ז ו חובה ,וכ״ה בתוספות זבחים ,מנחות ונדה הנ״ל. ובכל ה י י ת י.״ ו צ ״ ל להסך :העולה הראשונה ו כ ״ ה בירושלמי. , ו ע י ץ ב ב ל י ם ב׳ ו ר ״ מ פ ״ י מה׳ נזירות ו ד ו ,ו ק מוכרח. וכאן א נ ו חוששין שמא היה נ ז י ד טמא ,והעולה הראשונה שהקריב הקריבה ל פ נ י תגלחתו )משום ס פ ק נזיר טהור( ,ו ל א rא ב ה משום נ ז י ד ס מ א » ,ו ל פ י כ ך מתנה עכשיו ו א ו מ ד שאם היה ט מ א העולה ראשונה נדבה,״ ה ו חובה ל נ ז י ר ו ת טהרה. וחטאת ה ע ו ף שהקריב א ח ר י ת נ ל ח ת ו הראשונה היא מחובתו ,ו כ ב ר ה נ י א חטאת ה ע ו ף )ואשד לאשם ,עיין להלן( ,ו ט ה ר מטומאתו. .17-16ו א ם ספק. העוף טהור אני, עולה הראשונה וכ״ה ב כ ל הנוסחאות ,ל ר ב ו ת קג״נ. נדבה וזו חובה, וחטאת וצ״ל :עולה הראשונה חובה ו ז ו נדבה ו כ ר , כ מ ו שהוא בתוספות זבחים ,מנחות ונדה ה נ ״ ל ) ל ע י ל ש ר .(1 ו כ י ה בירושלמי ,ועיין מ י ש לעיל, ש ו ר ה ,16-15ד ״ ה ומתנה ,ו ק מוכרח ,שאם היה ט ה ו ר העולה הראשונה שגילח אחריה היא ע ו ל ת חובה ,ח ו היא נדבה ,וחטאת העוף שהקריב היא ס פ ק ,שהרי ט ה ו ר מביא חטאת בהמה .וכאן אינו מביא קרבן טומאה ,שהרי בוודאי ט ה ר ל פ נ י ק מטומאתו ,ו א ם היה מצורע ,ה ר י ג ם עכשיו ל א ת ו ע י ל לו ,עיין מ ״ ש לעיל ,שורה ,14םד״ה ומביא. א ב ל עדיין א ג ו חוששים שמא היה מ צ ו ר ע מוחלם ,ו א ץ ל ו כ ל ל ק ר ק בתגלחת ראשונה, ו ת ג ל ח ת זו היא ת ג ל ח ת שגייה א ח ר י ס פ ר ו ,ו ל א י צ א כ ל ל ב ת ג ל ח ת ר א ש ו נ ה משום נזירות ,וימי גמרו ד מ י ספרו א ץ עולץ .17ו מ ג ל ח ^ pנזירות .ו כ י צ ד יעשה ז ראשו וזקנו וגבות ע י נ י ו וכר. וכאן מ ת ע ו ר ר ת השאלה שמא כ ב ר י צ א י ד י נ ד ר ו ח ו ) ש ל א היה מ צ ו ר ע כ ל ל ( וכשמגלח ע ו ב ר ג ם ע ל הקסת ה ר א ש ״ ו ג ם ע ל השחתת ז ק .״ והתנינן ו כ ב ר ש א ל ו ש א ל ה ז ו ב י ר ו ש ל מ י בםס״ח ,ו ת י ר צ ו שמדברים בסדים. ושאלו: ז ק ן ,א י ת ל ך מימד ס ר י ם ? ״ והתירוץ ש ם אינו ב ר ו ד בוודאות ,א ב ל כ נ ר א ה שהמםקנא היא שתנא ז ה ס ו ב ר ש א ף סמק צ ר ע ת דוחה א ת לאווין ה ל ל ו ,״ ועיי״ש במה״פ ,ד ״ ה ל א שנייא. , ו ב ת ו ס פ ו ת זבחים ע ״ ה א׳ ,מנחות ם ״ ב ב׳ ,ד ״ ה ו ק ,ב כ ו ר ו ת ם ״ א א ,ד ״ ה והא ) ^ pסמיכה( כתבו :ו ב ג ב ר א איירי כ ד מ ו כ ח בתוספתא. ו ב ב ב ל י נ ״ ז ב׳ :ומגלח ד׳ תגלחות .והא ק ע ב י ד השחתה ) כ ״ ה בכי״מ ,במיוחס לדש׳-י <>» ועל פיהם תיסנתי .הייתי" ,וועירםא .הייתי" סקוייםת א ף ע״י ד. »! עיין מ״ 0לעיל ,העי .7א ב ל סשוזם עולת בהסה אין ב כ ך כלום ,עיין ס״ש שם. וכבר התנה כן בתנלחת ראשונה. •» א ב ל מ ה נראה שהתנא שלט סובר שהקפת כ ל הראש לאו שטה הקפה ,עיין ב ב ל י ני? אי, וס״ש להלן בפנים ,ד״ה ובבבלי ,וס״ש בקרן אורה שם .ועיין להלן ,העי .21 «! והוא הדין שנם בתנלחת ראשונה יש ס פ ק ע ל השחתה זקן ,שהרי מ ד אינו מגלח א ח זקנו, עיין ם״ש לעיל ספ״א ,שוי ,29-28ד״ה מ מ ד ע סנלח. «» ס פ ד ו ש הספרשים סוכח שסדשו :איח ל ך סיסר סריס ,והרי אין ל ו זקן .ו פ ד ו ש זה הסוה, שהרי ב פ ד ו ש אמרו ל ה ל ן ננעיס » Yדרי :זקן האשה ז ק ן ה ס ר י ס ו מ י הרי הן מ ק ן ל כ ל ד ב ר . והמונה אף לעניין טהרת מ ג ד ע ,כ ס ו ש ה ע ס ד ו ה ב ב ב ל י קדושין ל״ה ב׳ ,ועיץ בסדש״י ובתוספי רי״ד שם ,ועיין שם בתוספות ד ה הרי ,ובתוספי יבסות ס' בי ,ד״ה דהביא .ת ר א ה שהפדוש בדושלםי הוא, והתנינן זקן אית ל ך סיפר סריס ,כלומד ,סריס שאין לו זקן ,והרי כאן יש ל ו זקן ,ואף הוא עובר )שלא באשה( ,עיין ב ב ל י הנ־ל ,ועיץ במל״ס ומנסנת פענח פי״ב פה׳ עץ ה״ב ,וס״ש ב פ ח ד יצחק )בס׳ מעשה רק״ם( קדושין ל״ה בי ,סד״ה והרםב״ם. • נ כלוסר ,ה ק ס ת הראש והשחתת זקן ,א ב ל אינה ח ח ה איסור תנלחת מיד ,כ ל ע י ל וכסשנתנו םפ״ח .ודווקא ס פ ק צ ר ע ת )שהדושלסי קורא ל ה .חנלחת מנוה־( ,א ב ל חנלחת מ ד ו ת אינה דוחה א ת לאו ה ק פ ת הראש כסדרו. , נזירות פ״ו ע מ 146-145 566 ובתוספות( ,ועיי״ש ב ק ק אורה. , ו ק פ ס ק הר״מ בס״י מ ה נ ז י ר ו ת והעמידוה באשה ,א ו ב ק ק . , ו ד ם .ו ע י ץ להלן נגעים פ ״ ד ד ד י ו ב ב ל י קידושץ ל ״ ה ב . .18-17ר ׳ אומ שמעון , למחרת אשמו מביא ירושלמי ו ל ו ג ו וכר. , ס ״ ח ה ״ ב )בד״י בםעות :ו ד ד ( ,נ ״ ז םע״א ,ב ב ל י זבחים ע ״ ו םע״א ,מנחות ק ״ ה םע״א ,נ ד ה ע א / ו פ י ר ש ״ י ) מ נ ח ו ת ק ״ ה רע״ב( :ל מ ח ר ת ש ל יום ששים ,ועיי״ש בתוספות ונרמזה ב מ כ י ל ת ץ ם׳ א / , ק ״ ה א ,ד ״ ה למחרת ,והכווגה גם ל א ח ר התגלחת .והוא הקרבן הראשץ. ו ר ״ ש לשימתו במשנת זבחים פ ״ ח מ ״ ג ) ו ע י ץ במשנת פסחים פ ״ מ מ״ח( ,ואיגו חושש שמביא קדשים ל ב י ת הפסול ,שהוא ממעם ב א כ י ל ת הקרבן.״ ועיין ר ״ ש נגעים םי״ד מי״ג. .20ו ט ע ו ן מ ת ן .21ו ל א ב ה ו נ ו ת וכר. הודו לו כמשגת זבחים ס ״ ח מ״ג. כחומרי א ש ם מ צ ו ר ע ושלמים )חזה ושוק(. שמעון, חכמים לד׳ שמביא ועיין בירושלמי ,ו צ ״ ל שם כ ל פ נ י נ ו קדשים )ולא לבית הפסול. הודו( ,ו כ מ ו שתיקנו המפרשים .וכן מסורש ב ב ב ל י גדה ע ׳ ב / .22-21 להביא חמאת י כ ו ל וכר. בהמה אין כ י צ ד יעשה ל מ ח ר א ח ר תגלחתו ב ק ר ב נ ו ת מ צ ו ר ע ל א ח ר ספרו. עכשיו ח ח ר התנא קמא ו מ ס ר ש ו ל ר ״ ש ל ע י ל הקרבן ה ר א ש ץ הוא כ ד י נ ו ) א ש ם ( ,ו ל ת נ א ש ל ג ו ) ב ן זומא( האשם איגו מעכב. .23ש ה ע ש י ר כיצד שהביא עושה הוא ק ר ב ן ע נ י ל א י צ א .כ מ פ ו ר ש במשנת נגעים ס י ״ ד מי״ב. , וכר. ו כ ל הברייתא במיוחס ל ר ש ״ י ם׳ א בשם התוספתא. , בירושלמי פ״ח ,נ ״ ז ע״ב .ו ע י ץ במשנה ס ו ף נגעים ובתוםסתא שם ,ו ב ב ב ל י נ ד ה ע א׳. .24מ ב י א .25-24 חטאת ואומ , ה ע ו ף .כ ל ו מ ר ,למחרתו ,כ pמצורע. אם אני מצורע הרי זה , בתוספות זבחים ,מגחות וגדה ה נ ״ ל ״ ובירושלמי. והיא היא ,שהרי מ צ ו ר ע עגי מביא ח ט א ת העוף. ח ו ב ת י .כ ״ ה )״חובתי״( בכי״ע, ובכי״ו בטעות :אשמו .ובד :ה ר י זה ח ט א . , ו ל ד ׳ א ל י ע ז ר בן י ע ק ב ) ע ר כ ץ י״ז ב ומקבילות( , , מ פ ק י ר א ת נכסיו ל פ נ י שהביא א ת צסודיו .ו ע י ץ בתוםסות זבחים ע ״ ו א ,מגחות ק ״ ה ב . .25ו א ם ל א ו , הדי זה סםיקי. כ ל ו מ ר ,א ם אינני מ צ ו ר ע ,א ץ כאן א ל א ח מ א ת הבאה ע ל הםסק.״ .26-25א ב ל ל ש ת ו ת יין, למתים ,אין וליסמא י כ ו ל וכר. שהריאפשר שהיה מצורע ,ושתי התגלחות ל א ע ל ו כ ל ל ל ש ם נזירות ,ו א ף הימים שםסר ל א ע ל ו לו. .27כ י צ ד תעשה לו כדברי בן זומא. סירשו ב ת ו ס פ ו ת זבחים ומנחות ה נ ״ ל ) ל ע י ל ש ר :(1ל ד ב ר י בן זומא שאינו מ צ ר י ך ל ב ק ש א ח ד pהשוק ל י ד ו ר כנגדו בנזיר ,כ מ ו , ש מ צ ר י ך ר יהושע ב פ ר ק ש נ י נ ז י ר ץ )משנתנו פ ״ ח מ״א( .ופירוש זה ק ש ה ק צ ת ,שהרי ר ׳ יהושע ל א נחלק עליו מעולם ,ו א ף הוא ס ו ב ר ש נ ז י ר מביא ק ר ב נ ו ת י ו לחצאים ,כ מ פ ו ר ש ב י ר ו ש ל מ י , , פ ״ ח ה״א ,נ ״ ז ע״א :ש ל א ת נ ע ו ל תשובה מבית ה ת ע ה וכן ב ב ב ל י נ ״ ט ב :ל א א מ ר ר יהושע א ל א ל ח ד ד ב ה א ת ה ת ל מ י ד י ם .״ ו pא מ ר ו ב מ ש נ ת נ ו הנ״ל :א ב ל הודו ל ו חכמים לבן זומא. , ב ר ם בירושלמי ם ״ ח ה ״ ב )בד״י ה״י( ,נ ״ ז ע״ב :א מ ר ר יוחנן ז ו ד ב ר י בן זומא ,א ב ל ד ב ר י חכמים ל ע ו ל ם הוא בחליטו ע ד שיניף האשם ו כ ר . והכוונה היא שהירושלמי ס ב ר ש כ ל ה פ ר ק , במשנתנו הוא מ ד ב ר י בן זומא ,ו ד ב ר י ר יהושע הוא מ א מ ר המוסגר ,והברייתא ש ל נ ו מ פ ר ש ת א ת 1 7 שהרי נאכל ליום ולילה ולזכרי כהונה ,ואם ה ם שלסים דינם שיאכלו לשני יסים ולילה א ח ד ל כ ל אדם .ובירושלמי ו ב ב ב ל י ספורש ב ד ב ר י ר״ש להלן :ונאכל ליום ולילה. 1 8 לעיל ,שו׳ ,1ד״ה ס פ ק . •» ועולה ל א הזכיר כאן כ ל ל ,ועיין בכ״ס פ״י סה׳ מירוח ה״ח ובלחם סשנה שם ,וס״ש ל ע י ל פ״ה ,העי .15 א ב ל עיין בניסוקי רבינו עזריאל ם׳ סע״א ,הוצ' הר״נ זק״ש ,עסי ק״י ,ובהע׳ 25שם. 3 0 נזירות פ׳׳ו עמי 146 567 ד ב ר י בן זומא ב מ ש נ ת נ ו פ ״ ח מ ״ ב .ובן ז ו מ א ח ו ל ק ע ל ר ׳ ש מ ע ו ן ל ע י ל ,ו ע ו ש ה ל ו תקנה ב ל י א ש ם ,ו כ ב ר תיקן א ת צ ר ע ת ו ב ח ט א ת ה ע ו ף ,כ מ פ ו ר ש ל ע י ל . ובתיו״ט שם. ו ע י י ן ב מ ש נ ת נ ו ס ו ף נגעים ,ב ר ״ ש ועיין בשי״ק כאן ם״ח ה״ב ,ד ״ ה א ב ל דברי חכמים. ה ש א ל ה כ י צ ד יתקן א ת ע צ מ ו מ ס פ ק נזירות ,ש ה ר י א פ ש ר ש ה י ה מ צ ו ר ע ו ש ת י ועכשיו ה ת ג ל ח ו ת ל א ע ל ו ל ו ל ש ם נזירות ,ו א ף ה י מ י ם ש מ נ ה ל א ע ל ו לו ,ו א ף ש ע כ ש י ו ב ו ו ד א י תיקן א ת צ ר ע ת ו ,מ ״ מ ע כ ש י ו ה ו א ס פ ק נ ז י ר ט ה ו ר ס פ ק נ ז י ר ט מ א ,ס פ ק ש א י נ ו גזיר כ ל ל ) ש ל א ה י ה מצורע(. ש ל ש י ם יום. סופר ומביא עולת .29—28 ומביא מחובתי חטאת כלומר ,שמא נזיר טהור הוא ואסור לו לגלח ע ד שלשים. ו מ ג ל ח .כ ל ו מ ר ,א ח ר י ז ר י ק ת ה ד ם .ו ז ו ה י א ת ג ל ח ת שלישית.נ2 בהמה חטאת ועולה ומתנה העוף נ ד ב ה וכר. עליה, ואומ , אט אני טמא , ואם כלומר ,אחרי שגלח מביא חטאת העוף ובו . ה י ה נ ז י ר ט מ א )והוא כ ב ר ה ז ה ו ש נ ה ו ט ב ל ל פ ג י ת ג ל ח ת ה ר א ש ו נ ה ,ו ע כ ש י ו ה ו א טהור( ו ג י ל ח א ח ר ע ו ל ת הבהמה ,ה ר י ה ע ו ל ה ה י ת ה נ ד ב ה ,ו ג י ל ח ל פ נ י ה ח ט א ת ה ע ו ף ,ו י כ ו ל ל ה ק ר י ב ה ב ו ביום שגילח, , , ועיין בכ״מ פ ״ י מ ה נזירות ה״ד ,ולא זכיתי להתחוור בדבריו כ ר עקיבא במשנתנו פ ״ ו מ״ו. ב מ ״ ש ע ל תגלחת שלישית. טהור .29אם אני עולה מ ח ו ב ת י וכר. והרי גילח אחרי עולת הבהמה ויצא י ד י נזירותו ,כ מ ש נ ת נ ו ם ״ ו מ ״ ז ,ו ה ו א ה ד י ן ש צ ר י ך ל ה ת נ ו ת ע ל ק ר ב נ ו ת ה ר א ש ו נ י ם )אם ל א ה י ה מ צ ו ר ע ( ,א ל א ש ק י צ ר התנא ,כ מ ו ש פ י ר ש ו ב ת ו ס פ ו ת ז ב ח י ם ו מ נ ח ו ת ה נ ״ ל ) ל ע י ל ש ר .(1 שלשים וסופר יום. שמא היה מצורע ומוחלט ונזיר םמא ,ועכשיו עליו למנות נ ז י ר ו ת ב ם ה ר ה ש ל ש י ם יום. .30-29 ומביא קרבנותיו שלמים, ומביא עולת בהמה ב ת ו ס פ ו ת זבחים ע ״ ו ם ע ״ א ו מ נ ח ו ת ק ״ ה ב ׳ ה נ ״ ל :ו מ ב י א ק ר ב נ ו ת י ו ש ל מ י ם ספ יק ו )במנחות :ספק( ,ו מ ת נ ה ע ל י ה ו כ ר . ע כ ש י ו ה ו א ב ו ו ד א י נ ז י ר טהור. ומתנה ודאי, עליה. עולת בהמה ושאלו שם ל מ ה ל א הזכיר התנא חטאת ,והרי ועיין בתוספות נדה ע ׳ ב / ו נ ר א ה ש ה מ ל י ם ״ ו ד א י ״ ״ ם פ י ק ר ׳ הן מ ב ע ל י ה ת ו ס פ ו ת עצמן ,ו א י נ ן ב ש ו ם נוסח ה ת ו ס פ ת א ,א ב ל ב ר ו ר ש ה ם פ י ר ש ו ״ ש ל מ י ם ״ :ק ר ב ן ש ל מ י ם . ש ל מ י ן ומתנה עליהן, אבל בירושלמי ס״ח ה ״ ב )בד״י ה״ז( ,נ ״ ז ע״ב :ומביא קרבנותיו ו א ו מ ר א ם ט מ א ה י י ת י ה ע ו ל ה ה ר א ש ו נ ה ח ו ב ה ו כ ר ) צ ״ ל :נ ד ב ה ,כ מ ו ש ת י ק נ ו בד״ח(. 22 ואף ש ב כ ת י ב ה י ר ו ש ל מ י פ ע מ י ם ואין ה ב ד ל בין ש ל מ י ם ובין ש ל מ י ן ,מ ״ מ מ ו ט ב ל ל כ ת א ח ר הרוב, ו ק ר ב נ ו ת י ו ש ל מ י ן פ י ר ו ש ו ק ר ב נ ו ת י ו שלימין 23כ ל ק ר ב נ ו ת י ו ,ו כ פ י ר ו ש ב ע ל ק ״ ע ו פ ״ מ . ׳ 2 4 ואף שבמשנתנו פ ״ ח םמ״א קראו לכך ״קרבנותיו חציים״ )כגירםא שבמשנה שבירושלמי( ,שאני ה כ א ש ב ש ל ש תגלחות הראשונות הביא קרבנותיו חציים ,וכאן מביא א ת כ ל הקרבנות בלי שום ת נ א י )חוץ מן העולה( ,ו א ף ב ע ו ל ה י ת כ ן ש ה י ה מ צ ו ר ע מ ו ח ל ט ו נ ז י ר ט מ א ,ו ע כ ש י ו ה ו א מ ב י א א ת כ ל הקרבנות כולם בלי יוצא מן הכלל. ובתוספתא ש ו ר ה .32 , ו ע י י ן ב ב ל י ם׳ ב׳ ו ר ״ מ פ ״ י מ ה נ ז י ר ו ת ס ה ״ ד . 2 כ י ״ ו ו כ י ״ ע ו ב ע ל י ה ת ו ס פ ו ת ל א נ ז כ ר ה ת ג ל ח ת ר ב י ע י ת * ,ע י י ן מ ״ ש להלן, ו א פ ש ר ש כ א ן א י ג ו מ ג ל ח כ ל ל ,כ מ ו ש כ ת ב נ ו ל ע י ל פ ״ ה ,ש ו ר ה ,33ד ״ ה ו מ ב י א י ן , ! 2וסובר תנא זה שמנלח מספק )ובאיש נדול עסיקינן לשיטת הירושלמי ,עיין ם״ש לעיל שו׳ ,17 דיה ומנלח( נזירות ,משום שהקפת כל הראש לאו שמה הקפה ,עיין לעיל ,הע׳ .13 2 2אלא שיש שם סירוס בהלכות ,עיין במפרשים שם. 23ואף סן הלשון .ומתנה עליהן׳ מוכח שאין מדברים בשלמים גרידא ,שהרי עליהם אינו צריך להתנות כלל .אבל אם מדברים בכל הקרבנות הכוונה שמתנה עליהם בשעה שמקריב את העולה. 2 4ועיין בשייק שם ,דיה ומונה ,שהעיר על התוספות בזבחים. 25ועיין מיש להלן ,הע׳ ,27בשם הירושלמי. נזירות פ׳׳ו עמ׳ 147-146 568 ו א ע פ ״ י שהתנא ש ל התוספתא ס ו ב ר שהקפת כ ל הראש ל א ו שמה הקפה ,מ כ ל ובהערה 13שם. מקום אסור ל ע ש ו ת כן מדרבנן ,ובמקום ש א ץ הכרח לתקנו ,אינו מגלח. טמא .31 —30א ם עולה אני ובירושלמי ה נ ״ ל )בד״י( ,והוא שיבוש. הראשונה , בתוספות זבחים ומנחות הנ״ל. וכן יוצא מן הבבלי ם ב / .32 —31א ם ובירושלמי ה נ ״ ל )בד״י(. וכ״ה ועיין ד ״ מ ס ״ י מה׳ נ ז י ר ו ת ה״ז. והוא הדין שצריך להתנות ע ל ש א ר ק ר ב נ ו ת שהביא מכבר ,א ל א שקיצר התנא ,ובתוספות הנ״ל. אני וזו והנכון בכי״ע :עולה הראשונה נדבה וזו חובה. והכוונה :אם טמא הייתי בתחילה ו כ ר . טהור חובה נדבה. וכ״ה בד ועיין ד ״ מ הנ״ל. עולה ובכי״ע :העולה הראשונה והאשם נדבה חובה. וזו וכ״ה בד נדבה ו כ ר ,ו צ ״ ל שם :העולה הראשונה נדבה ו כ ר .והנכון הוא :עולה הראשונה חובה וזו נדבה ,כ מ ו שהוא בתוספות זבחים ומנחות הנ״ל. , ועיין ב ב ל י ם ר ע ״ ב ו ר ״ מ הנ״ל. העוף .32ו ח ט א ת ם פ י ק י .בד :והחטאת העוף ספקי העוף ספיקו ושותה יין ו כ ר ,ע י ץ להלן. ובכי״ע :וחטאת ומגלח. ו ה נ כ ץ כ ל פ נ י נ ו ו כ י ״ ע ,״ ש ל א הזכירו תגלחת ,וכאן 2 , , אינו מגלח ,ע י ץ מ ״ ש לעיל ,שורה ,30—29ד״ה ובתוספתא,ל ושלא כשיטת הברייתא ב ב ב ל י ם א : תגלחיות. ארבע בקדשים ואוכל ששים לאחר וכ״ה בד ,והוא שיבוש ב ר ו ר ואינו יום. ב כ י ״ ע ובתוספות זבחים ומנחות הג״ל. .34-33ב מ ה שנים דברים ע ש ר ח ד ש וכר. אמורים בזמן שנזר שלשים , יום, אבל נזר , ב ב ל י ם א /נ ״ ו א /ובמיוחם ל ר ש ״ י נ ״ ו א :ותני עלה ,בתוספתא. ועיין בירושלמי פ ״ ח ה״ב )ה״ט בד״י( ,נ ״ ז ע״ב ,ויש שם חסרון ,ו א ף שם הביאו א ת התוספתא כאן, , , עיי״ש במפרשים ,ועיין ד ״ מ פ ״ י מ ה גזירות ה״ב ,בהשגות ו ב ל ח ם משנה שם ובקרן אורה ם א / .36-35ט מ א ימים. בספק וכ״ה ב ב ב ל י ם׳ ב / ומוחלט בודיי, אוכל בקדשים לאחר ו פ י ר ו ש ו ש א ץ כאן ס פ ק ב צ ר ע ת ,ותגלחת מ צ ו ר ע דוחה תגלחת גזירות ,ו ל פ י כ ך גוהג מתחילה כדין מצורע ,ו א ח ״ כ כ ד ץ גזיר ס פ ק טמא ס פ ק מהור. זבחים ומנחות הנ״ל. שמנה ועיין בתוספות והברייתא ש ל נ ו גם בירושלמי םם״ח ,ג״ז ע ״ ב ,ושם משובש ,עיי״ש במפרשים. .36שותה ובקג״נ :ל א ח ר יין שלשים ומיטמא ושבעה יום. למתים לאחר ששים ושבעה יום. בכי״ע וכ״ה בתוספות זבחים ומנחות ה נ ״ ל ) ל ע י ל ש ר ,(1א ל א ש כ ת ב ו שם :ו נ ר א ה ד ג ר ס )דגרסינן .כ ״ ה בתוסס׳ מנחות( ששים ו ש ב ע ל ס י שיטה שפירשנו. וכ״ה בבבלי הנ״ל ,וכן נכון ,והיינו שמונה ש ל צרעת ,ושלשים שלשים ש ל ס פ ק נ ז י ר ו ת טומאה ס פ ק טהרה 2».ו ב ד גרם :ל א ח ר ששים ל מ ג ו ת ביום שמיגי ,ו מ ק צ ת היום ככולו. ו ש מ ו ג ה יום ,והיא היא ,ו ל פ י גירםא ש ל פ נ י נ ו מתחיל ובירושלמי הג״ל משובש. 2 « וכן ל א היתה המלה .ומגלח״ ש לפני התוספות זבחים עיו רע״ב ,מנחות ק״ה ב' הנ״ל ,אלא שהם נקטו שם בדבריהם .תגלחת רביעית״ ע״פ שיטת הבבלי כאן ם׳ א׳ ,א ב ל בתוספתא עצמה ח ס ר ה לפניהם מ ל ה זו ,כ פ י שנראה מהעתקתם של נוסח התוספתא. 27 ו ב י ר ו ש ל מ י שהזכרנו בפנים בד״ח :ואם טהור הייתי העולה ראשונה נדבה ו ה ח ט א ת ס פ ק )עיי״ש בפ־ם( ו ס נ ל ח .א ב ל כץ הוא תיקון הספדשים בד״ח .ובד״י שם :וםנלח ראשו חקנו וגבות עיניו כ ר .ובד׳ קרוטושין הקיפו א ת המלים .ראשו תקנו ונבוח עיניו׳ ,והניחו א ת המלה .וםנלח״ .ובאמת היו צריכים להקיף א ף את ה ט ל ה .ומגלח״ ,כמו שעשו בסוף ה״ב )בדי ישנים( ,נ״ז ע״א ,עיי״ש. 2 8 ונוהנ כמו ב כ ל ס פ ק נזיר טהור או נזיר טמא ,ואחר שלשים יום הראשונים מביא עולה ומתנה עליה ,פנלח )םסה נפשך( ,ואח״כ סביא חטאת העוף סספק ,ומונה ל׳ יום ומביא קרבנות טהרה וםתנה עליהם )ואינו סביא אשם סשום ס פ ק טוסאה ,שהרי אינו ס ע כ ב ( ואינו מנלח ,שהרי עכשיו הוא טהור וודאי ,ואין תגלחת טעכבת ,עיין ס״ש לעיל ,שוי ,30-29ד״ה ובתוספתא. נזירות פ״ו עמי 147 .37-36ט מ א ושבעה יום. ומוחלט בודאי בםםק, 569 אוכל ו כ ״ ה ב ה ב כ י ״ ע ובתוספות ו ב ב ב ל י הנ״ל. בקדשים לאחר שלשים והכוונה שמונה שבעה ימים )ומזה ושונה בנתים ,שהרי הוא ס מ א ת ד א י ( ומגלח ל א ח ר שבעה ימים ממה נפשך ,ש א ם הוא מ צ ו ר ע ע ו ל ה ל ו תגלחתו לימי ח ל ו ט ו ,״ ואזז״כ מונה ל ׳ י ו ם )שמא אינו מ צ ו ר ע ,ועכשיו הוא נ ז י ד טהור, ו א י נ ו י כ ו ל לגלח ל פ נ י ל ׳ יום( ומגלח ת ג ל ח ת ש נ י י ה ,״ ו ט ה ר מצרעתו ,ומותר בקדשים ,כ ס י ד ו ש המיוחם ל ר ש ״ י ועוד .ועיין ד ״ מ פ ״ י מה׳ נ ז י ר ו ת הי״א ,ו פ י ר ו ש ו קשה מאד .ו ע י ץ י ר ו ש ל מ י םפ״ח, וד״גירםא ש ם משובשת. .38—37ש ו ת ה י י ן ב ב ב ל י הנ״ל. ומטמא למתים לאחר שבעים ו א ר ב ע ה י ו ם .וכ״ה ופירש במיוחס ל ר ש ״ י ש מ א היה מ צ ו ר ע ו ל א ע ל ו ל ו כ ל ל הימים שמנה ,ומונה ש ב ע ה ימים,״ ל ת ג ל ח ת ט ו מ א ה ,״ ואוז״כ מונה ל ׳ ת ם נ ז י ר ו ת ב ט ה ר ה ,״ וביחד ל ״ ז ול״ז ,ע׳-ד יום, ו ב י ר ו ש ל מ י םפ״ח משובש. .39-38ט מ א ימים. ומוחלט בודאי אוכל בודיי, בקדשים לאחר שמונה שהרי ת ג ל ח ת מ צ ו ר ע קודמת ,ו א ח ר שמונה ימים נ ט ה ר ו א ו כ ל בקדשים. .39ו ש ו ת ה י י ן ומיטמא למתים לאחר ב ד ,בקג״נ ,בתוספות ,בירושלמי םפ״ח ו ב ב ב ל י הנ״ל. ארבעים ו א ר ב ע ה י ו ס .וכ״ה ו ב כ י ״ ע בטעות :ל א ח ר א ר ב ע י ם ת מ . ואף כ א ן מוסיף ע ל ימי צרעתו ,שבעה ימים ל נ ז י ר ו ת בטומאה ושלשים ל נ ז י ר ו ת טהרה ,ב ס ך ה כ ל מ ״ ד ת ם .ועיין מ ״ ש לעיל ,הערה .32 .40כ ל טומאת קרבנות ה ג ו ף וכד. צבור והיחיד הציץ מרצה על טומאת הדם ועל ו כ ״ ה בד ,ב כ י ״ ע בקג״ג כאן ,ו ל ע י ל פסחים ס ״ ו ה ״ ה ב כ ל הגוםחאות. , ו ב ת ו ס פ ו ת ד י ״ ד פסחים פ ״ א ב )י״ט ע ״ ב מן הספר( :ו ז ו היא ששניגו ב פ ׳ ב ת ר א דתוםפתא דנזיר ,כ ל ק ר ב ג ו ת ה צ י ב ו ר והיחיד הציץ מ ר צ ה ע ל ט ו מ א ת הדם ,ו א ץ הציץ מ ר צ ה ע ל טומאת הגוף ו א ם ניטמא טומאת התהום ו כ ד ,ו ב ד ו ד מתוך פ י ר ו ש ו שיש ש ם השממה ע ״ י הדומות ,וצ״ל: ע ל טומאת ה ד ם נועל טומאת הגוף ,ח ק מגזיד ועושה פ ס ח שהציץ מ ר צ ה ע ל ט ו מ א ת הדם[ ו א ץ הציץ מ ר צ ה ו כ ד .עיין מ ״ ש ב ב א ו ר ה ל ע י ל ה ״ ד ,ע מ ׳ .584 ו ה ל כ ה ז ו תמוהה מ א ד שהרי ב פ י ר ו ש ש נ י נ ו להלן מנחות ט ״ א ה״ו :א ץ הציץ מ ר צ ה ע ל ט ו מ א ת הגוף ,ע ל מ ה הציץ מ ר צ ה ע ל ט ו מ א ת הדם. ו ק מוכח מכמה מקומות ,עיין מ ״ ש ל ע י ל ח ״ ד הנ״ל ,ע מ ׳ .585 והסירוש ה נ כ ץ הוא בתוספות ר י ״ ד ה נ ״ ל ש ה כ ת נ ה ה ו א ל ס ו מ א ת הגוף ש ל הבעלים ,ו ל א ״ ואם אינו מצורע הרי הוא מ ד ט ס א וודאי וסנלח .ואף שכאן סנלח ש א ת זקנו סשום ס פ ק מצורע ,הרי כ ב ר אמרנו ששיטת הירושלסי היא שתגלחת ס פ ק סצודע דוחה לאווץ של השחתת זקן, עיין ס״ש לעיל ,שוי ,17ד״ה ומגלת ראשו .ולפי הבבלי מדברים mכאן )כסו ברישא( באשה ,או בקטן, תקן ל א נזכר שם כ ל ל ,עיין סש״ש ,ד״ה ובבבלי. 30והיא סותרת מ ס ה נפשך שאם ל א היה מצורע יש כאן תגלחת טהרה של מיד ,ואם היה סצורע יש כאן חנלחת של סצודע ל א ח ר ספרו .ואף שסגלח ש א ת זקנו ,לשיטת התוספתא אין ב כ ך כלום ,עיין ס״ש לעיל ,העי .29 »• ויסי צרעתו ל א ע ל ו ל ו אפילו ליםי טוסאה ,עיין ר״ס פ״י ס ה ׳ מירוח הי״נ ,ו ל א עוד א ל א שצריך לםנות ז׳ יסים ,כ ד י שיהא בשערו כ ד י ל כ ו ף ראשו ל ע ק ר ו .ועיין בידושלסי ספ״ח. ! 3וכן בפירוש הרא״ש שם :ולסוף ז' יגלח נ' )כלומר ,ב פ ע ם שלישית( לטומאתו וכוי .וסותר ל ו ל נ ל ח ל א ח ר ז׳ מ פ ה נפשך שאם היה סצורע הרי הוא מ ד ט ס א ודאי שלא סנה ו ל א נילח ,ואם ל א ואשר ל ה ק פ ת הראש ,סובר תנא זה שהקפח כ ל היה מצורע הרי כ ב ר שלסה ח ד ו ת ו ואינו מ ד הראש לאו שמה הקפה .ולשיטת ה ב ב ל י סדברים באשה ,או קטן ,עיין םיש לעיל ,העי .21וכאן הוא םוכרח לגלח ס ס פ ק ,שסא היה סצורע ,ואם ל א יגלח חנלחת שלישית ל א יוכל למנות מ ד ו ת בטהרה לשיטת התוספתא ,עיץ לעיל העי .7 » 3ואינו מגלח ,כמו שכתבנו לעיל ,שוי ,30-29ד״ה ובתוספתא. נזירות פ״ו עמי 14&-147 570 של העובד ,וכל ברייתא וברייתא מעניינה ,ובנזיר ועושה םםח רוב השאלות pבטומאת בעלים, ואמרו שבכל הקרבנות ,בץ בקרבנות ציבור ובץ בקרבנות יחיד הורצו הקרבנות אעס״י שהבעלים טמאימ ,ובהמ באמת אץ צריכימ להרצאת ציץ ״שהרי גם הערל נמי משלח קרבנותיו)סםחים ם״ב א ( ואץ לומר שהציץ מרצה על הערלה״ אלא שגקטו ריצוי ציץ אגב םיםא .ואגי מבטל בזה את פירושי בח״ד ,עמי ,585משוט שלשיטת בגי א״י בוודאי שכל הטמאימ משלחימ את קרבנותיהם ,ואץ צורך בריצוי ציץ ,עיין מ״ש לעיל פ״ה ,הערה .6 .41ח ו ץ מ נ ז י ר ו ע ו ש ה פ ס ח ש מ ר צ ה ל ט ו מ א ת ה ד ם ,ו א י ן מ ר צ ה ע ל ט ו מ א ת ה ג ו ף .כלומר ,אמ הבעלימ טמאימ טומאת מת אין הציץ מרצה עליהמ ,מפני ששגיהמ מחוסרי ז ק הם ,ואיגם חייבים בקרבן כלל .ועיין במשגת פםחיפ פ״ז מ״ז .ובשאר קדשים אץ צורך בריצוי ציץ כלל כסירוש הרי״ד הג״ל .ועיץ מ״ש לעיל ח״ד ,עמ 585הג״ל. .42ו א ם נ ט מ א ט ו מ א ת ה ת ה ו ם ה ר י ז ה מ ר צ ה .בד :ו א י ן נממ׳ סומא׳ התחום וכד .ואץ ״ואץ״ אלא ״ואם״ ,עיין מ״ש לעיל ח״ג ,עמי ,466שורה ,62ועוד בכ״מ. ואשד לכתיב ״התחומ״ הרי גמ בכת״י שלגו אפשר לקרוא כן ,ועיץ מ״ש לעיל ס״א ,שד ,18-17 ד״ה ובד .ועיץ להלן שורה .45וכ״ה לעיל סםחים ס״ו ,עמ׳ ,172שורה ,26ובד שם בכל הבבות .ועיין במשגת סםחיפ ס״ז מ״ז הג״ל וכאן ס״ט מ״ב .ועיץ מ״ש לעיל ח״ד ,עמי .586 עכשיו מצאתי שפירוש רב צמח נמצא בשלימותו בשו״ת יכץ ובעז ח״א סי׳ ק״ד בשם ״י״מ״. .44ו ב י ן ע ד ש ל א ע ש ה פ ס ח ו .כ״ה בכל הגוםחאות ,ובכי״ו גשמטה המלה ״עשה״ בטעות. .47—46ע ד ש ל א ע ש ה ס ם ח ו ,צ ר י ך ל ע ש ו ת פ ס ח ש נ י ,מ ש ע ש ה פ ס ח ו , א י ן צ ר י ך ל ע ש ו ת פ ס ח ש נ י .לעיל ח״ד ,עמי ,586הבאתי את הציונים לראשונים ואחרונימ ,וכתבתי :וברור מתוך הירושלמי שהכוונה לשחיטןן 34וכד .וסמכתי על הגירםא המשובשת שבירושלמי סםחים ס״ז ה״ז ,ל״ד ע״ד ,שאמרו שמ :קל שאת מיקיל ביחיד ,שאם נתוודע לו לפני זריקה יעשה כמי שניממא לאחר זריקה ,בשביל שלא יחזה לפסח שני .אבל עכשיו אגי מקבל את הגהת בעל או״ש* שהגיה שם :שאפ נתוודע לו ל א ח ר ״ זריקה יעשה כמי שניםמא לאחר זריקה ,בשביל שלא ידחה לפסח שני ,את מחמיר עליו בציבור שאמ נתוודע לו לאחר זריקה ,ייעשה כמי שנםמא לפני)צ״ל :ל א ח ר ( זריקה בשביל שלא יאכל הבשר .ו ק מוכח pהמקבילה להלן 37.ולפ״ז ״משעשה סםח״ הכוונה לעשייה ממש ,לזריקת הדם 38.ושלא כמסקנת הבבלי פ״א בי ,עיין מ״ש לעיל ח״ד הנ״ל ,עמ׳ ,586בשם ראשונים ואחרונים .ועיין מ״ש להלן שורה .52—50ו ע pבפירוש הנצי״ב לספרי נשא ,עמי קי״ט ואילך. .49—48ו נ ו ד ע ל ו ב י ן מ ש ה ב י א ק ר ב נ ו ת י ו ו ב י ן ע ד ש ל א ה ב י א וכד. בכי״ו יש כאן השמטה ע״י הדומות ,וגרם שם :ונודע לו עד שלא הביא קרבנותיו צריך וכד, והשלמתי ע״פ ד )ושם חסרה המלה ״עד״( ,כי״ע ותוספי רי״ד פסחים ס״א ב׳ הנ״ל והמקבילה בפסחים פ״ו הנ״ל בכל הנוסחאות. .52-50ו נ ו ד ע ל ו ע ד ש ל א ה ב י א ק ר ב נ ו ת י ו ,צ ר י ך ל ה ב י א ק ר ב ן ט ו מ א ה ,מ ש ה ב י א ק ר ב נ ו ת י ו ,א י ן צ ר י ך ל ה ב י א ק ר ב ן ט ו מ א ה .אף כאן לפי דברי התוספות כאן ם״ג אי ,םד״ה מאן ,צריך לפרש שהכוונה לשחיטת קרבנותיו .ברם , , 8 8 4 וכן פירשו כסה סן הראשונים את התוספתא ,עיין בתוספוח פסחים פ״א ב׳ ,דיה וטםא ,עיין ס״ש לעיל חיה עט׳ .586 פ״ו סה׳ קרבן פסח הי״ב ,וציינתי לו בפסחים שם ,עטי ,586שר .30 וכיה הנירסא בנזיד פ״ט ה״ב ,נ״ו סע״ג ״ ודוחק בעיני לחלק בין עושה פסח ונזיר ,עיין בחוספוח כאן ס״נ א' ,ד*ה פאן. כסו שכתב בהנהוח סלא הרועים בפסחים פ״א בי. 8 6 86 8 8 נזירות פ׳׳ו עמ׳ 148 571 ב מ ש נ ת נ ו כאן ס ״ ט מ ״ ב :אם ע ד ש ל א גלח בין כך ובין כ ך )כלומר ,א פ י ל ו נ ו ד ע ל ו ש נ ט מ א ואמרו עלה ב ט ו מ א ת התהום( סותר ,כ ל ו מ ר ,ו א פ י ל ו ה ב י א כ ב ר א ת ק ר ב נ ו ת י ו ו נ ז ר ק ע ל י ו הדם. ב י ר ו ש ל מ י ב מ ק ו מ ו ) פ ״ ט ה״ב ,ג ״ ז ע״ג( :מ א ן ת נ א א ם ג י ל ח ו א ם ל א ג י ל ח ר ׳ א ל י ע ז ר ,ב ר ם , וכן א מ ר ו ב ב ב ל י ס ״ ג א ׳ ש מ ש נ ת נ ו כ ר א ל י ע ז ר . כ ר ב נ י ן ע ד ש ל א נ ז ר ק ה ד ם עליו. מ פ ו ר ש ש א ם נ ו ד ע לו ל פ נ י ש נ ז ר ק ה ד ם ס ו ת ר א פ י ל ו ב ט ו מ א ת התהום. שם :ק ל ש א ת מ י ק ל ב נ ז י ר טהור ,ש א ם נ ת ו ו ד ע לו ז ר י ק ה ב ש ב י ל ש י ב י א )צ״ל: שלא לאחר ו ל פ י זה וכן ב י ר ו ש ל מ י ה נ ״ ל להלן לאחר זריקה יעשה כמי שניטמא יביא ,כ מ ו ש ה ו א ב מ ק ב י ל ה ב פ ס ח י ם פ״ז( ק ר ב ן ט ו מ א ה , א ת מ ח מ י ר ב נ ז י ר ט מ א ש א ם נ ו ד ע לו ל א ח ר ז ר י ק ה י ע ש ה כ מ י ש נ ט מ א ו ח ז ר ו נ י ט מ א ב ש ב י ל ש י ב י א קרבן טומאה על כל אחד ואחד וכר. נ מ צ א מ פ ו ר ש גם כאן ״ ש א ם נ ת ו ו ד ע ל ו זריקה״, לאחר ו ל א ח ר ז ר י ק ה דווקא. אבל בירושלמי בד״ח :קל שאת מיקל בנזיר טהור שאם נתוודע לו כמי שניטמא לאחר זריקה וכר. לפני והגיהו ע ל פי ה מ ק ב י ל ה בפסחים ,והוא ש י ב ו ש ברור ,ש ה ר י ב י ר ו ש ל מ י ל ע י ל מ פ ו ר ש ש א פ י ל ו ל ח כ מ י ם אם נ ת ו ו ד ע ל ו ל פ נ י ז ר י ק ה סותר. לתרץ זריקה ,י ע ש ה ו ב מ ה ״ פ כאן כ ת ב ע ״ ס ד ב ר י ה ת ו ס פ ו ת ס ״ ג א /ם ד ״ ה מאן ,ש ל א ח ר ז ר י ק ה א י נ ו ס ו ת ר מ ה ל כ ה )כלומר, ה ל כ ה ה י א בנזיר( ,א ב ל ל פ נ י ז ר י ק ה א י נ ו סותר ,מ ש ו ם ר י צ ו י ציץ. ו ה ו א דוחק מ ד ו ח ק 9 .נ וברור ש ה י ר ו ש ל מ י חולק ע ל ה ב ב ל י בפסחים ס ״ א ב /ו מ ס ת ב ר שגם הםוגיא ב ב ב ל י נ ז י ר ח ו ל ק ת ע ל ה ס ו ג י א בפסחים.י« ו ע י י ן בפי׳ ה נ צ י ״ ב ה נ ״ ל ) ל ע י ל ,ע מ ׳ ,570ם ד ״ ה עד(. .55-52 שאין יין, כוםן חומר באשתו וליטמא לשתות באשתו ובתו, שאשתו למתים, יין, ובתו אבל וליטמא שאין ובתו עבדו למתים. בעבדו מפר ושפחתו, את ושפחתו גדרן, אין בעבדו ואין מפר ושפחתו כופן את לשתות נדרן, אבל כ ל ו מ ר ,ב א ש ת ו ו ב ת ו ר ש א י ל ה פ ר א ת נזירותן, ו ה י י נ ו ל ו מ ר להן ״ מ ו פ ר ל כ ן ״ ,ו ה ו ת ר ו ל ש ת ו ת ביין ו ל י ט מ א ל מ ת י ם א ם י ר צ ו ,ו א ם ר ו צ ו ת מ ק י י מ ו ת א ת נזירותן ,ו א י נ ו י כ ו ל ל כ ו פ ן ל ש ת ו ת ביין ו ל י ט מ א ל מ ת י ם ,מה ש א י ן כן ב ע ב ד ו ש א ם א מ ר ל ו ״ מ ו פ ר ל ך ״ ל א א מ ר כלום,י « א ב ל ר ש א י ל כ ו פ ו ל ש ת ו ת יין ו ל י ט מ א ל מ ת י ם . ומכאן שנזירות חלה ע ל ה ע ב ד ,א ל א ש ר ש א י ל כ ו ס ו ל ש ת ו ת יין וכו׳. ובירושלמי פ ״ ט ה״א ,נ״ז ע״ג ,תפסו כדבר פשוט שנזירות חלה ע ל עבדים ,כמפורש ב מ ש נ ת נ ו ר פ ״ ט ) ש א י נ ו ג ר ו ע מאשה( ,א ל א ש ש א ל ו :״ ו ל א י כ ו ף א ת ע ב ד ו ? שנייא היא דכתיב כ י נ ז ר א ל ה י ו ע ל ר א ש ו ,א ת ש א י ן לו א ד ו ן אחר ,י צ א ע ב ד ש י ש ל ו א ד ו ן א ח ר ״ . והכוונה ש ה ב ע ל י ם י ש להם ר ש ו ת למחות ,אם א י נ ם ר ו צ י ם ש י ה א ל ה ם ע ב ד נ ז י ר ,ו נ ז ר א ל ק י ו ע ל ר א ש ו . ו ל פ י זה א פ י ל ו א ם אין ה ד ב ר נ ו ג ע לרבו ,ו ל א א י כ פ ת ל ו כ ל ל א ם ל א י ש ת ה יין ו ל א י ט מ א ל מ ת י ם , י כ ו ל ל מ ח ו ת בידו ,מ פ נ י ש א י נ ו ר ו צ ה ב ע ב ד ו נ ז ר ע ל ר א ש ו . ולהלן בירושלמי שם מוכח שאין כ א ן א ל א א ס מ כ ת א ,ו ה ל כ ה ה י א ב נ ז י ר ש ר ב ו י כ ו ל למחות. ו ב ס פ ר י ז ו ט א נשא ,ע מ ׳ :239ב נ י י ש ר א ל נ ו ד ר י ן נ ז י ר ו ת ,אין ה ע ב ד י ם נ ו ד ר י ן נ ז י ר ו ת , מ פ נ י ש ר ב ו כ ו פ ה ו ו א ו מ ר ל ו ל ש ת ו ת י ץ ו ה ו א שותה, לגלח והוא מגלח, ליטמא למתים 3 9ואף ד ב ר י התוספות עצמן קשים ,שאם אין כאן ה ל כ ה בנזיר ,מ ה שייך בזה ריצוי ציץ? ודווקא בחייבי קרבן .אם הציין מ ר צ ה את ה ק ר ב ן כ ב ר נפטרו הבעלים ,א ב ל נזיר שנודע לו שניטמא בטומאת התהום לפגי זריקה .כ ה יועיל לו ריצוי ציץ שלא יסתור מ ה שמנה ,שאפילו אם נתקבל קרבנו ברצון ולא נפסל ,מ כ ל מקום נזיר ט מ א הוא ,והיכן סצינו ריצוי ציץ ב כ ה א י נוונא ,אם אין כ א ן ה ל כ ה בנזיר .ועיין בתוספות פסחים עיא ב :דיה אלא ,בתוספות הריש שם ובהנהות הרשיש שם. י« ועיין בםי־כבת המשנה פיר מה׳ ביאת המקדש ה /בקרן אורה בסוניין ובצפנת פ ע נ ח פיו מה׳ נזירות הטין ועוד .וסהוורתא שיש כאן מחלוקת. ! 4ל פ י פירושם של רוב הראשונים .ועיין ל ה ל ן ע ל שיטת הר־ס. , נזירות פ״ו ע מ 148 572 והוא מיטמא .ומפשוטה של לשונה משמע לכאורה שאין הנזירות חלה עליו כלל כשהוא עבד, אבל בוודאי שאף לפיה חייב להשלים נזירותו כשיצא לחרות )כמשנתנו פ״ט מ״א ,עיין מיש להלן( ,ודינו כאומר הריני נזיר כשאצא לחרות ,עיין בהשגות הראב״ד פ״ב מה׳ נזירות הי״ח«2, והיא איגה חולקת על סתם משגתגו רפ״ט :ועבדים יש להם גזירות .ועיין מ״ש הגר״מ סאוויצקי בספרו בריכת ירושלים סי׳ ו׳ סוף פלג א׳. ובבבלי ם״א א׳ הביאו ברייתא שמרבה מן הכתוב שיש לעבדים גזירות ,ואמרו שם שהייתי סבור לומר שעבד גרוע כאן מאשה ,ואץ גזירות חלה עליו כלל ,משום שכתוב ״לאסור איםר על נפשו״ ועבד אין נפשו קנויה לו אלא לבעליו ,ולא תחול עליו גזירות ,לפיכך למדגו מריבוי הכתוב שנזירות חלה עליו .ולהלן שם ם״ב ב׳ מוכח שמאותו פסוק אנו למדים שיכול לכופו לדברים שהבעלים שייכים בהם ,כלומר בדברים שמכחישים את כוחו של העבד ,אבל לתגלחת שאין הבעלים שייכים בה כלל גראה שאיגו יכול לכוסו .ובתוספתא כאן מפורש שיכול לכוםו לטמא למתים ,וכן מפורש בירושלמי פ״ט ה״א ,ג״ז ע״ג .וכן פסק הר״מ בס״ב מה׳ גזירות הי״ז .ובקרן אורה ם״ב ב ,ד״ה גבי גדרים ,כתב :״ואם כן היה גראה דאיגו כופהו אלא לשתיית יץ ,אבל לא לטומאה ,דאין כאן עיגוי גפש״ גבי עבד ,דאין בזה היזק לרבו ,וכן משמע קצת לשון הרא״ש ז״ל בגדרים שם )םפ״י( ,אבל הרמב״ם כתב דכופהו ליין ולטומאה ,והכי מבואר בתוספתא, וצ״ל כיק דיכול לכפותו לחד מילתא דגזירות ממילא יש לו רשות לכוםו לכל מילי וכו׳ ״ .אבל ברור שלשיטת הירושלמי )עיין מ״ש לעיל ,ד״ה ובירושלמי( כל עיקר מחאתו היא שאיגו רוצה שיתגהג בגזירות )ולא מחמת שהדבר מזיק לעבד ,או לתועלת בעליו ,שאיגו יכול להשכירו לקבור מתים(,״ ויכול לכופו להטמא ו ל ג ל ח ב ת ו ך ג ז י ר ו ת ו ,כמפורש בספרי זוטא שהבאנו לעיל .ושאלת הירושלמי ס״ט ה״א ,נ״ז ע״ג :״כפפו רבו לדבר אחד .מהו שיכוף אותו לשאר הדברים״« הכוונה בה אם צריך לכוסו לשאר הדברים ,או שמספיק אם כפה אותו לשתות יין ,וגלה דעתו שאינו רוצה בגזירותו ,ממילא מותר גם ליטמא למתים ולגלח ,מבלי שרבו יכסהו במפורש לכך .ומאידך גיסא אפשר לומר שצריך לכסותו במסורש לשאר דברים ,מפגי שרבו גילה דעתו שלא יראה כמתגהג בנזירות ,ואם מיטמא למתים ,כבר גראה לעולם שאיגו נזיר, ואין גזר אלקיו על ראשו ,אבל עדיין אסור לשתות יץ ולהתגלח ,מפגי שלא איכפת לו לבעליו אם לא ישתה יין ולא יתגלח .ופירוש זה גראה יותר מפשיטות הירושלמי שם .וגראה שכן היא שיטת התוספתא ,וממילא אץ ראייה מן התוספתא והירושלמי על שיטת הבבלי כץ על טומאה למתים ובין על תגלחת. סוף דבר ,לפי הבבלי אץ הבעלים כופים אותו לשתות יין אלא משום שיש במגיעת יץ , >2ובירושלמי פיט היא ,נ״ז ע־נ :אפר ר׳ יוסי עבד שאסר הריני נזיר לכשאצא לחרות כופו לנזירות .ושם ,כנראה ,הכוונה שאסר הריני נזיר מעכשיו כשאצא לחרות ,ובאותו זמן כבר לא יהא לו אדון אחר וכר .וצ״ע שם. כשיטת הריי מעש ,עיין מיש בבאורי לה׳ הירושלמי להר״ס ,עטי ניט אות א׳ .אבל עיין בבלי נדרים פינ ב׳ ,וכן פסקו רוב הפוסקים ,עיין שרע ירד סי' רליד ס״ק סיב .ועיין בטירד סוף סי׳ דליה, בתיויט כאן פ״ד מיה וםיש בתוספות ר״ע אינו־ שם םינ ,אות כיח .ועיין םיש לעיל כתובות פיז ,שו׳ ,13-12דיה ובירושלמי .ואף עבד רוצה שיטסאו לו ויספדו אותו ,לדעת ר׳ יוסי בבבלי ברכות טיז בי .ועיין פסי שמחות פ״א ה״ט ,הוצ' היגר ,עמי .100 שאם אוסנותו בכך ,בוודאי לא יחלוק ר״פ ויסבור שאינו מטמא למתים שלא בפניו ,עיין להלן ,שר ,56-55ד״ה שאין שותין .ולא עוד אלא שרי יוםה סובר להלן )שוי (57שסטםא לםתים אפי׳ שלא בפניו ,ולר׳ יוסה בוודאי שאין כאן עינוי נפש ,עיין בקרן אורה נדרים פינ רעיב. סלשון זו משסע שאעפ״י שכפאהו לדבר אחד עדיין חלים עליו .שאר דברים' ,וםכאן שבכל שלשת הדברים שהנזיר אסור בהן כופהו ,ואף תגלחת בכלל. 4 3 4 4 4 5 כדרות פ״ו עמ׳ 148 573 משום עינוי נפש ,ועינוי נ פ ש מחליש א ת ה ע ב ד ממלאכתו ,ו ב ר ש ו ת הבעלים ל כ ס ו ת ו מפני ש א ץ נ פ ש ו ש ל ע ב ד קנויה לעצמו ,א ב ל ב ש א ר ד ב ר י ם ש א ץ ה ב ד ל ל ב ע ל י ם ב כ ך אינן יכולים לכפותו. א ב ל בירושלמי ל א נ ז כ ר ו כאן כ ל ל ל א עינוי נ ס ש ו ל א החלשת העבד ,ו ל א איכסת ל ה ם כ ל ל ל ב ע ל י ם א ם ע ב ת ל א י ר ק ד ב ץ החביות ויענה א ת נסשו מן היין ,ו ק עינוי נ ס ש שאינו מונע אותו מ מ ל א כ ת ו ממש ,ל א א י כ פ ת ל ה ם לבעלים ,ו ב נ ז י ר ו ת כוסהו א ך ו ר ק משום שאינו ר ו צ ה ש ע ב ד ו יתהלך ו נ ז ר אלקיו ע ל ראשו ,ו כ מ ו ש כ ת ב נ ו ל ע י ל ,וכופהו ב ץ בשתיית יין ו כ ץ בטומאת מתים ובין בתגלחת, כ מ פ ו ר ש ב ס פ ר י זוטא הנ״ל. והתוספתא ל א הזכירה ת ג ל ח ת משומ שיש כאן הקבלה ב ץ אשתו ובתו ל ב ץ עבדו ושפחתו שבאשתו ובתו מ פ ר א ת נ ד ק ,ואינו י כ ו ל לכופן ל ש ת ו ת יין ,א ו ליטמא למתים•* אחרי הפרתו ,א ב ל בתגלחת שהיא משופ ניוולל* י כ ו ל ל כ ו פ ה גם א ח ר י ה פ ר ת ו ) ד ו מ י א דעבד( ,ואם ל א ו ת צ א ש ל א בכתובה. ובמשנתנו רפ״ט :נשים ועבדים יש ל ה ם נזירות. ע ב ד ו ,ואינו כופה א ת אשתו. ח ו מ ד בנשימ מבעבדים ,שהוא כופה א ת ח ו מ ר ב ע ב ד י ם מבנשים ,שהוא מ פ ר נ ד ר י אשתו ,ואינו מ פ ר נ ד ר י עבדו .ה פ ר ל א ש ת ו ה פ ר עולמית ,ה פ ר ל ע ב ד ו י צ א ל ח ר ו ת מ ש ל י ם « נזירותו. ו נ ח ל ק ו הראשונים , בפירושה ,ו ל פ י ר ו ש ה ר א ״ ש )ם״א א ( י ש ל פ נ י נ ו במשנתנו שלשה הבדלים ,והיינו א .שאינו כ ו פ ה א ת אשתו א ם ל א ש א מ ר ב ל ש ץ הפרה ,ו כ ו פ ה א ת ע ב ד ו )ועיין בהגהות ר צ ״ ה ק ל י ש ר , במשניות ד ׳ ר א ם בסופן( .ב .ש מ פ ר ל א ש ת ו ו ה פ ר ת ו הפרה ,ואינו י כ ו ל ל ח ז ו ר ב ו אח״כ ,ואינו מ פ ר נ ד ר י עבדו ,ו א פ י ל ו א ם ה פ ר ל ו בכפייה ,י כ ו ל א ח ״ כ ל ח ז ו ר בו ,והעבד חייב לנהוג נזירות. ג .ש א ם ה פ ר ל א ש ת ו ה מ ר ל ע ו ל ם ,ו מ ו ת ר ת א פ י ל ו כשיצאה מרשותו ,א ב ל ה ע ב ד משלים א ת נ ז י ר ו ת ו כשיצא לחרות .ו א ף ל פ י פ י ר ו ש זה כ ל ו ל ה ה ב ד ל השלישי בשני. ו ל פ י הפירוש המיוחם ל ר ש ״ י א ץ כאן א ל א ש נ י הבדלים ,והסיפא )׳-הפר עולמית״( היא פירושה ש ל הרישא. ב פ י ר ו ש ה ר ״ א מן ההר ,ע מ ׳ ר מ ״ ב ואילך ,ו ב מ א י ר י למשנתנו. ועיין גם ו ה ר ״ מ בפיה״מ כאן ו ב ח ב ו ר ו פ ״ ב מה׳ נ ז י ר ו ת הי״ח ו פ ״ ח מה׳ עבדים הי״ז פ י ר ש א ת הסיפא :ה פ ר ל ע ב ד ו י צ א ל ח ר ו ת ,כ ל ו מ ד א ם ל א ב ט ל א ת נזירותו ב ד ר ך כפייה ,כאדון ל ע ב ד ,א ל א א מ ר ל ו ״ מ ו פ ר ל ך ״ ,י צ א ל ח ר ו ת ,משום ש נ ו ע ב ו מנהג ק ח ו ק ,ודיגו כ א י ל ו הניח ל ו ר ב ו ת פ י ל ץ ) ב ב ל י גיטץ מ׳ א׳ ,כ ת ו ב ו ת כ ״ ח ב׳(, ואזז״כ כשיצא ל ח ר ו ת משלים א ת עיי״ש בה׳ ע ב ד י ם הנ״ל. ועיין בהשגות ה ר א ב ״ ד ש ם ושם. נזירותו•* ונוהג בנזירות. ולס״ז א ץ הםיסא » pכ ל ל לרישא ,ו נ ש נ ו ב מ ש נ ת נ ו ש נ י הבדלים כבתוםפתא כאן .ועיין מ ״ ש ע ״ ז להלן ,שורה ,59-58ד ״ ה ו ל ס י פירושנו. .56-55ש א י ן שותין אלא בד :ו א ץ ש ו ת ץ א ל א ו כ ר . בפניו, ובכי״ע :א ץ שותה ואין מיטמין למתים אלא בפניו. pא ל א ו כ ר .ו א ף ל פ נ י נ ו ״ ש א ץ ״ הוא כ מ ו ״ ו א ץ ״ ,ו ה ר ב ה כ א ל ה במשנתנו ,ע י ץ מ ״ ש מהרי״ן אפשטין במבוא לנוה״מ ,ע מ ׳ 652ואילך. ו ס ו ב ר התנא ש ל נ ו ש א ץ ב ע ל ת מקםידין א ל א א ם ה ע ב ד מתנהג כ נ ד ר ו ת בפניו ,כ א ד ם ש נ ז ר א ל ק י ו בראשו ,א ב ל ש ל א ב פ נ י ו ל א א י כ ס ת לו. כ ל ש א מ ר ל ו ״ ט ו ל ושתה״•* חייב לשמוע לו. וכסייה ב ע ב ד אינה כסייח בשוטים ,א ל א ו ק א מ ת בירושלמי ס ״ ט ה ״ א ,נ ״ ז ע ״ ג ,ש א פ י ל ו •« כלומר ,ל ס ת פלמי ,או אלסוני׳ עיץ לעיל ,עסי ,289 עסי .832 *7עיץ ם״ש •« בסשנה שבבבלי :ומשלים ,עיץ ס״ש ע״ו להלן ,העי .*9 •« ורבעו נרם בםשנחנו כבהוצאות ה ב ב ל י : בהשנות הראביד שם .ואין ה ב ד ל בין .סשלים' םהרי״ן אפשטין בםבוא לנוהים ,עסי ,1077ואילך. •• ואין כאן לשון ה פ ר ה אם ל א ביטל א ת mובירושלסי. וםשלים )בוי׳ו( ,וכיה בס״ר פ ״ י ,ז׳ ) ב ד ר ( ,ועיין לבין .וסשלים״ ,ו ה ר ב ה כ א ל ה בפשנתנו ,עיין פ״ש ו ל פ ל א שלא העיר ע ל סשנתנו כאן. ת ד ר ,עיין ב ב ל י נדרים עץ בי. , נזירות פ״ו ע מ 149-148 574 היה בידו למחות ולא לשמוע לבעליו אומרים לו :״הלכה היא ,שמע לדברי רכך׳ .-ולפיכך אנו מניחיפ שפקודה זו של רבו אינה מתייחסת אלא כשהוא בפני רבו .עיץ כדש ע״ז להלן. .57-56ר י ו ם ה א ו מ ׳ ע ב ד ש א מ ל ו ר ב ו ,ה ו י ש ו ת ה י י ן ש ת י ש נ י ם ,ו מ ט מ א ל מ ת י ם ש ת י ש נ י פ ,ש ו ת ה י י ן ב פ נ י ו ו ש ל א ב פ נ י ו וכד. מלשץ זו משמע שלת״ק אפילו אם אמר לו בפירוש שישחה יץ שתי שנים אינו שומע לו כשהוא שלא בפניו ,והוא לכאורה נגד הירושלמי שהבאנו לעיל בסמוך. ובמשגתגו ס״ט מ״א :עבר מכגגד פניו .ר׳ מאיר אומר לא ישתה ור׳ יוסי אומר ישתה. ופירשו בבבלי ם׳יב ב׳ ש״עבר מכנגד פניו״ הייגו שברח ,ומאן דסבר שלא ישתה הטעם הוא כדי שיצטער בנזירותו ויחזור לבעליו ,ומאן דםבר ישתה הוא משום שהוא ברשות הבעלים ,וישתה שלא יכחש כוחו כשיחזור לבעליו .אבל בירושלמי ס״ט םה״א ,ג״ז ע״ג ,קבלוה כפשוטה, וש״עבר מכגגד פניו״ פירושו ״שלא בסגיו״ 5!,ואמרו :מה אנן קיימץ ,אם כשאמר בץ בפניי בץ שלא בפניי שתה ,אוף ר מאיר מודה ,אמ באומר בפניי שתה שלא בפגיי אל תשתה ,אוף ר׳ יוסי מודה ,אלא כן אנן קיימץ באומר שתה ,ר מאיר אומר בפני שתה ושלא בפני אל תשתה ,ר׳ יוסי אומר באומר 52בץ בפניי בץ שלא בפניי שתה .ולס״ז אפשר שאף בתוספתא הכוונה היא שר יוסי מלמד את ההלכה שהבעלים יכולץ לכופו שלא לשתות אפילו שלא בפניו ,וממילא אפילו אם פקד עליו סתם ״שתה״ ,כאילו אמר לו הוי שותה יק שלא בפניי .ברם קשה לדחוק כן בלשץ התוספתא ,ומלשונה משמע שלת״ק אפילו בכגץ דא אינו שותה שלא בפניו .או שר׳ יוםה אינו חולק כלל על הת״ק של התוספתא .ובכל אופן ברור שבירושלמי פירשו את משנתנו כפשוטה, וכתוםסתא כאן. .58ל מ ה ר ב ו כ ו ס ו ,ל נ ז י ר ,א ב ל ל א ל נ ד ר י ם ,ו ל א ל ש ב ו ע ו ת .וכ״ה בירושלמי פ״ט ה״א ,ג״ז ע״ג .ולסי סשומו משמע שם שהכוונה ,למה רבו כוםו לשתות יץ ליממא למתימ נולתגלחת[ ,דווקא בנזירות ,משום שיש לו רשות למחות שלא יתהלך ונזר אלקיו בראשו)וכמו שכתבנו לעיל ,שורה ,55—52ד״ה סוף דבר ,ולעיל שם( ,אבל אם נדר מן היין, או שאםר עליו סירות אם יסמא למתימ ,או שנשבע שלא ישתה יץ ולא יממא למתים ,אץ הבעלים יכולים לכפותו שיעבוד על איסור ,והרי לא איכפת להם לבעלים כלל אם לא ישתה pולא יטמא למתים .ובדבר שיש להמ עניץ )כגץ שהיה אומנותו קובר מתים ,או שאינו יכול לחיות בלי cpבוודאי שלא חל נדרו ,ולאו כל כמיניה להסקיע את עצמו מידי שעבוד הבעלימ, אבל כאן אץ מדברים בהלכה זו כלל. ובבבלי ם״ב ב׳ :ת״ר למה רבו כוסו לנזירות ,אבל לא לנדרים ו ל ע ר כ י ן ,ורב ששת שם אף הוא פירש כפשוטו ,שלנדרים אינו יכול לכסותו .אבל הבבלי לשיסתו שסירש שאף בנזירות אינו יכול לכוסו אלא בדבר שיש בו עינוי נסש ושהבעלים נוגעים בדבר ,שלא יחלש עבדו ,וממילא אץ הבדל בץ נזירות לבץ נדרים ,והסיק אביי שם שהפירוש הוא שבנזירות צריך , , , , , 53 « ובמשנת נימין פץ ם״ז :כל זסן שאעבר מכננד פניך שלשים יש וכוי .ובירושלמי שם )ה״ז, בד״ה ה״ה( ,ס״ט ע״א ,פירשוה כפשוטה שלא אראה את פניך ,והואיל ולא ראה את פניה ולא נתייחד עסה אין חוששין שמא פייס ,אעפ״י שאח״כ קיים את תנאו שלא ראה את פניה שלשים יש ,עיין בקיע שם )בפירושו למשנתנו( ובשי״ק שם ,ד״ה ואסור .אבל בבבלי שם ע״ו ב׳ ראו בדיבור זה )״שאעבר םכנגד פניך״( לשון םשונה ,ופירשה רב הונא :לישנא סעליא ,עיי״ש. כלוסר ,נעשה כאופר ,עיין ר״ן נדרש י״נ ב׳ ומליון הש״ס לריע אינו־ שם .ואפשר שצ״ל בירושלמי :כ א ו ס ר . עיין מ״ש לעיל ,שוי ,55-52ד״ה ובבבלי ,וד״ה סוף דבר. 8 2 8 3 , נזירות פ׳׳ו ע מ 149 ובשבועות לכפותו אבל בנדרים 575 אינו )ערכין לא נזכרו בדבריו( צריך לכפותו ,ולא , ח ל ה נ ד ר כלל .וכי פ י ר ש ה ר ״ מ ב פ י ה ״ מ מ ה ד ו ״ ק ר פ ״ ט ,ה ו צ ד ״ י קאפח ,ה ע ר ה .4ו ע י י ן ב ח י ב ו ר ו , ם י ״ ב מ ה ש ב ו ע ו ת ה״ו ,ב ה ש ג ו ת שם ,ו מ ״ ש ב צ פ נ ת פ ע נ ח במקומו ,ו מ ״ ש י ד י ד י ה ג ר ״ מ ם א ו ו י צ ק י , ב ם פ ר ו ב ר י כ ת י ר ו ש ל י ם ס י ג /פ ל ג ד׳. .59 —58ע ב ד לחרות, לא שנזר יצא. וגילח ו כ ״ ה בד. ועיין ר א ״ ש נדרים םפ״י. ויצא לחרות יצא, גזר גילח ולא וכן ב מ א י ר י ס ״ ב ב׳ ,ד ״ ה ע ב ר מ כ נ ג ד פניו: ויצא ובבריתא א מ ר ו ב ס ר ק א ח ר ו ן ב ע ב ד ש נ ז ר ו ה ש ל י ם נ ז י ר ו ת ו וגלח ,ר ״ ל ב ל א י ד י ע ת רבו ,ו א ח ר כ ך י צ א ל ח י ר ו ת ש י צ א י ד י נזירות ,א ב ל א ם ק ו ד ם ג ל ו ח ו י צ א ל ח י ר ו ת ל א יצא. מה , נזירות הי״ט. וכן פ ס ק ה ר ״ מ ב פ ״ ב ו ה ר א ב ״ ד שם חולק ע ל י ו ,ו מ פ ר ש ב י ד ע ר ב ו ו כ פ ה אותו ,וכן כ ת ב ב מ א י ר י ה נ ״ ל :ו י ש מ פ ר ש י ם בו ד ו ק א כ ש כ פ א ו ר ב ו ק ו ד ם ג ל ו ח וכו׳. ו ל פ י פ י ר ו ש נ ו ל ע י ל ב ש י ט ת ה י ר ו ש ל מ י ו ה ת ו ס פ ת א מ ד ב ר י ם כאן כ ש ר ב ו א מ ר ל ו ל ש ת ו ת ו ב ו / ומן ה ד י ן ע ל י ו ל ש מ ו ע ל ר ב ו ו ל ש ת ו ת בין ב פ נ י ו ובין ש ל א ב פ נ י ו ) כ ר ׳ יוסי( ,ו ל פ י כ ך א פ י ל ו א ם ש מ ר א ת נ ז י ר ו ת ו ל א ע ל ת ה לו ,ו ד י נ ו כ ז י ל ז ל ב נ ז י ר ו ת ו א פ י ל ו ל ב י ת ה ל ל ,״ ו מ ש ו ם ה כ י כ ש י צ א ל ח ר ו ת מ ש ל י ם א ת נזירותןנג ו נ ו ה ג בנזירות ,כ ס ת ם מ ש נ ת נ ו ם ״ ט מ ״ א . אבל אם השלים נזירותו, ו א ח ר י ם ה ב י א ו א ת ק ר ב נ ו ת י ו ״ וגילח ,ו כ ב ר נ ס ת י י מ ה נזירותו ,י צ א ,ו מ א י ד ה ו ה הוה. א ב ל אם ע ד י י ן ל א ג י ל ח ו ל א ה ו ק ר ב ו ק ר ב נ ו ת י ו ,ל א י צ א ,ו נ ו ה ג כ ד י ן מ ש נ ת ג ו ,ו צ ר י ך ל ה ש ל י ם א ת נדרו. ו ב כ י ״ ע כאן גורם ב ס י פ א :ו י צ א ל ח י ר ו ת צריך לגלח, וכן ,כ נ ר א ה ,ה י ת ה ה ג י ר ם א ל פ נ י ה ר א ב ״ ד ,עיין ב ה ש ג ו ת פ ״ ב מה׳ נ ז י ר ו ת ה י ״ ט ע י י ״ ש ,ו ע י י ן ב כ ״ מ שם. .60 —59נ ט מ א ויצא לחירות, מונה משעה שנטמא. מ ע ת י ק ה מ א י ר י ה נ ״ ל ב ש ם התוספתא ,וכן פ ס ק ה ר ״ מ ב פ ״ ב מה׳ נ ז י ר ו ת ה י ״ ט . וכ״ה בכי״ע ,וכן ובפירושו נראה ש ה ב ר י י ת א מ ל מ ד ת ש א ם נ ט מ א והזה ו ש נ ה ו י צ א ל ח ר ו ת מ ג ל ח מ י ד ,ו מ ב י א קרבן ט ו מ א ה ,ו מ ו נ ה ימי ט ו מ א ה מ ש ע ה ש נ ט מ א ,ו מ ת ח י ל ל מ נ ו ת נ ז י ר ו ת ב ט ה ר ה מ י ד כ ש י צ א ל ח ר ו ת ו ה ב י א קרבן ט ו מ א ה .ו א ע פ ״ י ש א מ ר נ ו ל ע י ל ש כ ל זמן ש ל א י צ א ל ח ר ו ת ה ר י ה ו א כ מ ז ל ז ל ב נ ז י ר ו ת ו ו ח ו ש ש י ם ש מ א נ י ט מ א ל מ ת י ם ,ו ל פ י זה אם מ נ ה י מ י ט ו מ א ה ב ע ב ד ו ת ו ל א י ע ל ו ל ו כ ל ל ,כ א י ל ו ש ו ב נ ט מ א ב א ו ת ם הימים ,ו י צ ט ר ך ל מ נ ו ת י מ י ט ו מ א ה מ ש ע ה ש י צ א ל ח ר ו ת ,מ כ ל מקום ל א ג ז ר ו כ ל כך ש א ף י מ י ט ו מ א ה ל א י ע ל ו לו ,ה ו א י ל והיזה ו ש נ ה כ ד י ל ה ט ה ר ,ו מ ו נ ה מ ש ע ה ש נ ט מ א . ופשיטא שאח״כ ח ו ז ר ו מ ו נ ה כ ל ה נ ז י ר ו ת ב ט ה ר ה ,ש ה ר י א פ י ל ו נ ז י ר בן ח ו ר י ן ס ו ת ר א ת ה י מ י ם ש מ נ ה כ ש נ י ט מ א . ובירושלמי פ ״ ט ה״א ,נ״ז ע״ג ,שאלו אם ניטמא כשכפאו רבו אם מביא קרבן טומאה ,או אם הוא סותר את הימים שלפניו ,הואיל וניטמא ברשות .ופשטו :וכי נזיר הוא לא את הוא שגזרת עליו שיטמא,ל 5את אמר מביא קרבן טומאה ,וכא מביא קרבן טומאה. שיסתור? כפפו רבו וניטמא מהו ו כ י נ ז י ר ה ו א )א(לא א ת ה ו א ש ג ז ר ת ע ל י ו ו כ ו /ו פ י ר ו ש ו כ ל ע י ל . ושוב אמרו שם 5 4עיין ל ע י ל פ׳נ ,שו׳ ,60-58ומשיש ב ד י ה טי שנדר. ״ כ ל המפרשים קראו במשנתנו רפיט :משלים )בהפעיל ,מלשון השלמה( את נזירותו ,ודייקו מ כ א ן שסה שמנה ע ל ה לו .א ב ל אפשר ל ק ר ו א שם :משלים )או :וסבלים( ,ואין ה י ר ד א ל א במקום צירה ,והוא רגיל במשנתנו ,עיין במבוא לנוה׳מ למהרי׳ן אפשטין ,עם׳ .1243ולפ״ז משלם א ת נזירותו הוא עיפ לשון ה מ ק ר א :משלם א ת נדרו. 6ל כמו שנהנו לנדור לגלח נזירים ,עיין במשנתנו פ״ב מיו ועוד. לי• כלומר ,וכי נזיר לנכון בס׳ נועם ירושלמי ש ה ה ל כ ה במשנתנו )רפ״ז> )ולא שיש בו חוסרא ,שכן בן חורין שמטמא ל מ ת מצוה ,ל א א ת ה נזרת עליו שיטמא ,כמו שפירשו ובס׳ ניר .ועיין בהנהות הרש״ש ס״ב רעיב ,ד״ה במשנה ,א ב ל אין ס פ ק .ו א ל יטמא נזיר שמביא קרבן״ כוונתה שאם ניטםא ל ס ת מצוה מביא קרבן מביא קרבן אם ניטמא ל ס ת שאינו מ ת מצוה ,עיין ברש׳ש שם(. נזירות פ׳׳ו עמי 149 576 , ל ה ל ן בסמוך :פ ש י ט א ד א מ י ל ת א נ י ט מ א ו א ח ר כ ך י צ א ל ח י ר ו ת מ ב י א קרבן ט ו מ א ה ו כ ו /א מ ר ר י ו ס י כ ש כ ס פ ו ר ב ו א נ ן קיימין ,ש ל א ת א מ ר ה ו א י ל ו י צ א ל ח י ר ו ת ת י ם ק ע מ מ נ ו נ ז י ר ו ת ב ט ו מ א ה ,ל ס ו ס כן צ ר ך מ י מ ר מ ו נ ה ל נ ז י ר ו ת ב ט ו מ א ה58. ופירושו ,ש ל א תאמר הואיל ויצא לחירות נסקעת מ מ נ ו נ ז י ר ו ת ו ה י ש נ ה ,ו ח ל ה ע ל י ו נ ז י ר ו ת חדשה ,ו י ה א ד י נ ו כ א י ל ו נ ז ר ב ט ו מ א ה ש א י נ ו מ ב י א ק ר ב ן טומאה,׳** ק א מ ש מ ע לן ש מ ו נ ה נ ז י ר ו ת בטומאה ,ו ה י י נ ו נ ז י ר ו ת ו ה י ש נ ה ו ס ו ת ר א ת ש ל פ נ י ו ,ו מ ב י א קרבן טומאה. ו ע ד י י ן צ ״ ע ש ם ב פ י ר ו ש ה י ר ו ש ל מ י ,ו נ ר א ה ש י ש ש ם ח ם ר ק ,ח ד י ג ל ה עינינו. 5 8 המלה .בטומאה״ נשסטה בהוצאות שלנו ,אבל כן מעתיק בשם הירושלטי במגדל עת פ״ב מהי נזירות הי״ט. 5 9 עיין במשנתנו פינ מיה ובירושלמי שם היה ,נ״ב ע״ד ,ובבבלי י״ז ב׳ ועוד .ועיין סיש לעיל פ״ב ,שוי ,45-43ד״ה נמצאנו. נספח )ראה מבוא לח״ו סוף עמוד ט״ז ואילך( , פרק מפירושו של הגאון ר יצחק מלעמגא לכל התוספתא יבמות פרק ג )א( שניות מדברי סופרים. , , ברייתא נישנית ב ג מ )דף כ״א( ק צ ת בשינוי מלות, ובירושלמי בס״ב נישנית נמי כלשונה כאן ,ו ק היא במם׳ ד ר ך א ) pס״א>. ו ע כ ״ ס חשיב תנא ד י ק ח׳ נשים ,ולאו משום דליכא תו ,דאיהו מודי באחריני ,א ל א ד ל א חש למיחשבינהו בפני עצמן, כ מ ״ ש הראב׳ץ ז״ל »,ח ״ ל :דשניות ד ר ׳ חייא ב כ ל ל הנהי שניות הוו ד כ י ץ דאורי לן ב ק ר י ב ת עצמו ב ל א קידושץ ,כ א ם אמו ואם אביו ,ה״ה ל ב ת ב ת ו ו ב ת ב נ ו דהוי ק ו ר ב ת עצמו ב ל א קידושץ, וכיון דגלי באשת אבי אביו ואמו ד מ ק ר ב י לי׳ בחד קידושץ ,ה״ה ל ב ת ב ת בתה ו ב ת ב ת בנה דמקרבי׳ לי׳ נמי בחד קידושץ שקידש אשתו ,וה״ה נמי אמ אמ ח מ ת ואם אמ חמותו מה״ט כ ד ה ה יצדק לשיטתו ז ״ ל ולשיטת הרא״ש* ודעימי׳ דםםקו דשניות ד ר ׳ חייא נמי א ץ להמ עכ״ל. הפסק ,ל כ ך שמיר נ כ ל ל ו מ ע י דהכא ,א ב ל ל ש י ט ת ה ר מ ב ״ ם ך-לנ דםםק שניות ד ר ״ ח יש להמ הםםק ל א אתי ש פ י ר ת כ ל ל ו מ ע ך ,דהרי ל א דמו ,ח ז נ י יש להם הפסק והנהו דהכא רובן א ץ להם הפסק .ולשיטת הרמב׳ץ* ד ם ״ ל דהאיבעי׳ ל א קאי א ל א ע ל ק ו ר ב ה דאשתו ,א ב ל שלישי ש כ ב נ ו ושבבתו ודאי א ץ להם הםםק עדיין אתי שפיר ,דהנך ש כ ב נ ו ו כ ב ת ו ישנם ב כ ל ל ד א ם אמו ואם אביו ,ו כ ו ל ם א ץ להט הפסק .ח ע ך קורבה דאשתו ,אי נקטינן האיבעי׳ לחומדא ,ד א ץ להם הפסק, ישנם ב כ ל ל דאשת אבי אביו ו כ ל ת בנו ,ואי נקטינן לקולא ,דיש להם הפסק כ נ ר א ה ק צ ת מ ל ש ו נ ו ז ״ ל ,ישנם ב כ ל ל א דאשת אחי אביו מאם ואשת אחי אמו מאב ,דודאי יש ל ה ם הםםק .א ב ל להרמב״מ קשיא. מיהו י ״ ל כיון דאםרינן נמי כ א ם אבי אביו ואם אבי א מ ו כ ב ד ק ם ר א בירושלמי ,ו ע ״ כ צ ״ ל דאינהו נמי נ כ ל ל ו ב כ ל ל א ד א ס אמו ואמ אביו ,והרמב״מ לשיטתי׳ דבהנהו ת ר ת י פ ס ק דיש ל ה ם הםםק ,א ״ כ כ י ק דמצינו כאן נ ר מ ז ב ב ר י י ת א ת ר י ק ו ר ב י דידי׳ ש ל א ע ״ י ק י ד ו ש ץ ויש להם הפסק ,י ״ ל נמי ד ב כ ל ל זה יש שלישי ש כ ב נ ו ושבבתו כ מ ו הנהו ,ח ז ם נמי שלישי ממנו. )ב( אם אמו. אסרוה משום ג ד ר ת אמו ,ואגב דידה א ס ר ו נמי אם אביו ,דתרווייהו אימא ר ב ת י נקראות ,ו א ץ להן הסםק ,ד א ם ו ד ו ת ל מ ע ל ה ע ד ש ר ה אמנו. ומבואר מדבריגו הג״ל ד ל ה ר מ ב ״ ם דוקא ו ד כ א ד ל א מפסיק צ ד א ם ביניהם ,א ב ל כשמפםיק ,כגון א ם א ב י א מ ו ו א ם א ב י אביו ,דוקא אינהו א ס י ק א ב ל אימותיהם ש ת . ובם׳ עצי אלמוגים* האריך ל ב א ר הירושלמי לשיטה זו ,ו ת ו ק ד ב ר י ו ד ב ר ק ם ד א קאי ב ד ו ר ו ת א ח ת נ י ם . והב״ח ז ״ ל )סי׳ ט״ו( פי׳ ד ב ר ק ם ר א מוסיף הנהו ת ר ת י דיש ל ק הפסק ,ומשוס דמייתי מימרא ד ר ב דד׳ יש להן הפסק ,ואיהו א מ ר כ ו ל ה ו יש ל ק הסםק ,ובודאי כ א ם א ם א מ ו מודי דלא ,א ל א היינו א ם אבי אמו. ובגמ׳ דידן א פ ש ר ד ר ב נמי ם ״ ל הכי ,א ל א ד ל א חשיב לה ,כיון דליתא ב כ ו ל ה ו ד ו ת ת ד א ם אמו .א ב ל ר ש ״ י ! נ « * « ד׳ פראג ,קי״ח y״j יבסות פ״ב סי' אי. פ״א פה' אישות ודו. בחידושיו בסקוסו כ״א בי. רל״ד ע״א. 577 578 נספח ז ״ ל כ ׳ דאם אבי אביו נמי א ץ ל ה ם הפסק. ו נ ר א ה דמכ״ש כ א ם אבי אמו כמ״ש בב״ח .ולשיטה , זו נמי כ הוא ז ״ ל ד ו ד ם משום ד ב ר קםרא בירושלמי מוסיף א ד ר ב דהנהו נ מ י יש ל ה ם הפסק, א ב ל בגמ׳ דידן פליגי א ב ר ק פ ר א כ ר ,ע ״ כ ת ו ר ף דבריו. ו א ף שדבריו ז ״ ל ניראים םובים ונכוחימ מ״מ א ח ר בקשת המחילה הם רחוקים מ ד ר ך הנכונה ,דהרי במם׳ ד ר ך א ח )שם( ת נ י א סתם חך ברייתא ו ת י כ ף ב ת ר הני תמני׳ ת נ א ב ר ק ס ר א מוסיף כ ר ו ק העתיק הגאץ בה״ג ז ״ ל ב ר י ש הל׳ עריות. ה ר י עיני כ ל יבימו דודאי א ״ א ל ו מ ר ד ב ר ק ס ר א מוסיף א ד ר ב א ל א דמוםיף אהנהו דברייתא ,וממילא נ ס ת ר ו נמי ד ב ר י ה ר ׳ עצי אלמוגים דמשמע ודאי ד ב ״ ק מוסיף אבריית׳ ותני כ ך בברייתא דידי׳ ,דאיהו הוה ב ז ק ר ב י ו ל א שהוםיסו ק ב ד ו ר ו ת אחרונימ. ו ל ע נ ד ״ נ סי׳ הירושלמי בזה כפשםי׳ משום ד ר ׳ ח נ ץ א מ ר כולהו א ץ ל ק הסםק ד ^ ח ו מ ד ב ר ק ס ר א דיש להן הסםק מדמוםיף הנהו ,והנהו סשיםא להו שיש ל ק הסםק ,א ״ כ כ ו ל ה ו דמו ח ז נ י ,דיש ל כ ו ל ן הפסק. ו כ ״ ג ק צ ת מפי׳ הר׳ פגי משה. בגמ׳ והשתא בהא פליגי ד ה ר מ ב ״ ם וסייעתו ם ״ ל דאע״ג ד ם ״ ל כ ר ב ד י ק ד ד ׳ מ ק א ץ ל ק הסםק ,מ״מ במאי ד ל א סליג גמ׳ אירושלמי נקסינן כירושלמי, דבהנך ד ב ר ק ס ר א יש הסםק ,ואתי ש פ י ר נמי כיון ד ב ה נ ך ד׳ דברייתא נמי יש הפסק ,בהנך ד ב ר ק פ ר א נמי יש הפסק ,ו כ ״ ס ה ט ו ר והש״ע )סי׳ מ״ו( .א ב ל ד ע ת ר ש ״ י ז ״ ל כיון דנקםינן כ ר ב דאם אמו ואם א ב י ו א ץ ל ק הפסק ממילא הנך ת ר ת י ב כ ל ל ,ו ל כ ך ל א ה ח כ ר ב ר ק פ ר א בגמ׳ דידן, דבכולהם)?(* א ץ הפסק. והיש״של פ ס ק ה ל כ ה למעשה כ ר ש ״ י דכולהי א ץ ל ק הפסק. ואני מצאתי ל ה ר א ב ״ ף ד ם ״ ל נמי הכי שכ׳ ו כ ל ש ל מ ע ל ה הימנה ,כגון אם אבי אביו ואם אם אבי אביו, דמיתקרי אימא ר ב ת א גזרינן ב כ ו ל ה ו אטו א ם אמו דמיתקרי אימא רבתי ,ולהכי א ץ ל ק הפסק כ ר ע כ ״ ל ,ועיי״ש נולשיםתו ה נ ״ ל שכתבתי )סי׳ א׳(» יש ראי׳ נמי לפסוק ק ,כיון ד ב ת ב ת ב נ ו ו ב ת ב ת בתו ה ס ב כ ל ל א דאם אביו ואם אמו ,דאגן קיימא לן ב ב ת בנו ו ב ת ו ד א ץ ל ק הפסק מ כ ל צד ,ממילא נ ר א ה דה״ה הנד^ נמי לא[ .ו ד ע דבשילםי גבורים פ ס ק בהנהו ת ר ת י ד ב ר ק ס ר א ד ל ג מ ר י שריין ,ו כ ״ כ ה ג א ץ בה״ג בהדי׳ ד ל י ת הילכתא כ ב ר ק ס ר א ה נ ״ ל ,״ ד ם ״ ל כ י ץ ד ל א הובא בגמ׳ דידן נדחה ל ג מ ר י מהלכה. )ג( ו כ ב ר מ ב ו א ר ד כ ל ש א ר הפוסקים ל א ם ״ ל הכי. ואשת אבי אביו. גזירה אמו א ש ת א ב י ו דמדאורייתא ,ו א ץ ל ה הפסק ע ד עולם, ד א ש ת אבי א ב י אבי אביו נ מ י אסורה ,ד כ ו ל ה י אשת א ב א ד כ א ק ר י לה ,א ב ל אמ א ש ת א ב י ו מותרת ,ד ל א שייכא כ ל ל גזירה לגבה ,ואינגה כ ל ל מ צ ד משמחתו. ובאותו הדף כ ׳ שהיא מ ו ת ר ת .״ ם״ם ג פ ל ו שם ,ו ל י ת מאן דחש לה. בגמ׳ והגאץ בה״ג כ ׳ » שהיא ג ד ר ה , ו כ ב ר השיגו ע ל י ו דמנה ה ר ב ה שלא נ ז כ ר ו בגמ׳3,נ ובוודאי והר׳ עצי א ל מ ו ג י ם ״ הקשה דלדידן ד ל א ם ״ ל ה כ י ליחשבה דתימא לי׳ א נ י מ ו ת ר ת ל ך ובתי א ס ו ר ה ל ך ״ ו כ ר שזה ר א י ת בה״ג ז ״ ל ועי״ש מה שיישב בזה ל ד י ק -ו ל ע נ ״ ד א ץ ב ו קושיא ד ל א חשיב בגמ׳ א ל א הגך דיש ל ק צ ד ק ו ר ב ה א צ ל ו מ ש א ״ כ זו ,ד א ״ כ ליחשבי׳ ל א ש ת אחיו ו א ש ת אחי א ב י ו דכולן אמותיהן מותרות ,ו י ו ת ר מזה י התיבה םטושטשת ומתוקה. פ״ב סי׳ זי. > ד׳ פראג ,קי״ח ע״ב. י לעיל בפירקין בה״א בדבריו. ׳» ה׳ עריות ,ד״ו נ״ב סע״א. »:שם ,נ״ג סע״ב. י לעיל שם נ״ג ע״א. ׳» יש־ש פ״ב סוף סי׳ זי .ועיין אוה״ג ,עסי .32 רל״ד ע״ב. » בםכילתין כיא אי. 1 1 נספח 579 כ ל א ש ת א י ש א מ ה מותרת ,א ל א זה ל א ש י י ך ל מ י ח ש י ב כיון ד ל י ת ה כ ל ל ב צ ד קורבתו. וקרוב לזה כ ת ב גם ב מ ה ד ו ר א ב ת ר א עיי״ש !6.ו ע מ ״ ש ע ו ד בזה לקמן )סי׳ י ״ א ( ב ס ״ ד . )ד( אבי אמו. ואשת גזירה א ט ו א ש ת א ב י אביו ,ו א ע ״ ג ד ה י א גופה גזירה ,כ ו ל ה ו ח ד א גזירה ד א י ל א הא ל א ק י י מ א הא ,ד כ ו ל ה ו א ש ת א ב א ר ב א ק ר י לה כ מ ב ו א ר בגמ׳6.י" מ י ה ו ל מ ע ל ה מ מ נ ה ,כגון א ש ת א ב י א ב י א מ ו ו א ש ת א ב י א ם אמו ,שריין ,כ ד מ פ ר ש זעירי !?,ד ב ה ו ל א ג ז ר י נ ן א ט ו הני ד מ צ ד אביו ,ד ל א ש כ י ח כ ל כך ד א ז י ל ל ג ב י ק ו ר ב ת אמו ,ו ל כ ך ל א מ י ח ל פ א ק ו ר ב ו ת ה ב ק ו ד מ ת אביו. ו א ע ״ ג ד ר ב ל א ר צ ה ל ה ח ל י ט ו ל ו מ ר ד א ש ת א ב י א מ ו י ש לה הפסק ,ו ל כ ך פסק ר א ב י ״ ה ז ״ ל ל א ס ו ר ,מ ״ מ כ ל ש א ר הפוסקים פסקו כ ז ע י ר י ד ש ר י ד ל א מ י ח ל פ א ב ק ו ר ב ת אביו!8. מ י ה ו ב י ר ו ש ל מ י ת מ פ ר ש ר ׳ חונא ט ע מ א ד א י ס ו ר א ד א ש ת אבי א ב י ו מ ש ו ם א ם א ב י ו ו א ש ת א ב י א מ ו ו ל פ ״ ז הי׳ נ ר א ה ל ו מ ר כיון ד ה ג ז י ר ה ה י א א ט ו מ ש פ ח ת א מ ו גופה ,א ״ כ כ מ ו מ ש ו ם א ם אמו. ד א ם א מ ו אין לה הפסק ה ״ נ זו אין לה הפסק .ו כ ב ר ה ז כ י ר מזה ג ״ כ ה ר ׳ ע צ י אלמוגים<> 2ו כ ׳ ד ה ״ ט ד ר א ב י ״ ה דאוסר .א כ ן ל ד י ד י קשה ,ד ה ר י מ י ק מ י ה כ י מ ב ו א ר ש ם ב י ר ו ש ל מ י ד ל כ ״ ע זו י ש ל ה הפסק, ד א פ י ל ו ר ׳ חנין ד מ ח מ י ר ק א מ ר ל כ ו ל ן אין ה פ ס ק p nמ א ש ת א ב י אמו ,א ״ כ ה י א גופה ק ש י א מ ״ ט ה ק י ל ו בה. אך ל ש י ט ת הפוסקים ה נ ״ ל )סי׳ ב׳( ד ס ״ ל ד א ם א ב י א מ ו ו א ם א ב י א ב י ו י ש להן ה פ ס ק א ת י ש פ י ר ,כיון ד ה י א ג ז י ר ה מ ש ו ם א ם אמו ,וחזינן ד ל מ ע ל ה מ א ם א ב י א מ ו ל א ג ז ר ו מ ש ו ם ל ת א ד י ד ה ,מ מ י ל א נ מ י א ש ת א ב י א ב י א מ ו ש ר י ,דאין בה ט ע ם ל א ס ו ר א ל א מ ש ו ם א ם א ב י אמו ,ו ה ר י ל א ג ז ר ו מ ש ו ם ל ת א דידה. ו א ע ״ ג ד מ צ ד א ב נ מ י ש ר י ל מ ע ל ה מ א ם א ב י אביו ,ו א פ ״ ה ולדברי א ס ו ר ב א ש ת א ב י א ב י א ב י ו ו ל מ ע ל ה ,ה י י נ ו מ ש ו ם ד ע כ ״ ם י ש נ מ י ל ג ז ו ר א ט ו א ש ת אביו. ה ר א ב ״ ן ז ״ ל א ת י ש פ י ר ט פ י ש פ י ׳ ד מ צ ד א ם ל א גזרינן ל מ ע ל ה מ ק ר ו ב ו ת י ׳ א ט ו ש נ י י ׳ ע צ מ ה , ה ו א י ל ו א י נ ו מ כ י ר בהן כ ל כ ך בו׳ 21ע כ ״ ל ,ע כ ״ פ מ מ י ל א י ש ל ח ל ק כאן נמי ,ד ל כ ך ה ת י ר ו ל מ ע ל ה מ א ש ת א ב י אמו. גזירה אלא משום אבי מ י ה ו מסוגי׳ ד ג מ ׳ ד י ל ן מ ב ו א ר ד ל א ס ״ ל הך גזירה ,ואין ב א ש ת א ב י א מ ו אביו וכדאמר׳, ותניא נמי בירושלמי שם22, ולכך שרי כל ל מ ע ל ה דידה. )ה( ואשת בגמ׳ ובמס׳ דרך אחי אביו מאמו ואשת אחי אמו מאבי/ נראה דכלם כמו שהוא א ^ וכן ה ע ת י ק ו כ ל המעתיקים 23וכן בדין ,ד ה א י ע י ק ר ה ג ז י ר ה ה י ׳ ב א ש ת ׳ א ח י אביו ,ו מ ש ו ם ל ת א ד י ד ה ג ז ר ו ב א ש ת א ח י א מ ו כ מ ב ו א ר בגמ׳. איברא דבירושלמי גרסי׳ נמי ת ח ל ה א ש ת א ח י אמו ,ד א ך ה ת ם ט ע מ א א י כ א ,ד מ ש מ ע ד א ם ר ב א ח י א מ ו ה כ ל א ף מן ה א ם ,ו י ש ב כ ל ל הזה ב׳ ש נ י ו ת ,ל כ ך ח ש ב ל ה מ ק מ י א ש ת א ח י אביו ,ד ל י ת א א ל א ח ד א מהאם ,ד מ ן ה א ב ה ו י ע ר ו ה . ו ב ל א ו ה כ י ל א ג ר י ר ת נ א ד י ד ן א ס ד ר ה י ר ו ש ל מ י ד ח ש י ב ה ת ם ה ק ד ם ב נ ו תחלה ,ע י י ״ ש . ועכ״פ ג ז י ר ה זו מ ש ו ם א ש ת א ח י א ב י ו מ ה א ב ד ה ו י ע ר ו ה ,ל כ ך ג ז ר ו ב א י ד ך א ש ת אחי א ב ד מ ן האם .ו א י י ד י ד ה א א י ת ב י ה ח ד צ ד א ם ג ז ר ו נ מ י ב א ש ת א ח י ה א ם ד מ ן ה א ב ד א י כ א נ מ י ח ד צ ד אב. •» הכוונה לםהרש־א ,עיי״ש במהדו׳ב כ״א רעיא. « ג" כ״א בי. ל! כ״א א׳. עיין ישיש פ״ב סי׳ וי. »! פ׳ב ה״ד ,נ׳ ע״ד ,ומקבילה. 0־ רל״ה ע״א. ד׳ פראנ ,קייח רע״נ. 22לעיל יבמות שם )ראה הע׳ .(!9 23הרב סניה את הסדר ע־פ הבבלי )כ״א א׳( ,מס׳ ד׳א וכל הפוסקים זו )הרייף ועוד( ,ומפרשה ע־פ הבבלי כ״א בי .ואף הנר״א הגיה את הסדר. ומסקי׳ ש ה ע ת י ק ו הלכה 580 נספח 2 בגמ׳* דאסרו נמי אשת אחי האם מן האם כיון דבנקיבה הויא ערוה דהיינו אחות האם מן האם, לכך הזכיר כאחי האם מן האם גזרו ע ל אשתו משום ש נ י י /וכולן יש להן הפסק דלמעלה מהן שרי, י י ש א ג י ר ם א ' ב ס מ ״ ג ״ דאשת אחי האם מן האם אין לה הפסק. 2 , , ו כ הב״ח ז ״ ל ״ קצת להחזיק 2 וכי ה ת ו ם ג י ר ם זו א ב ל מהרש״ל כתב בביאוריול ו ב ס פ ר ו ׳ דהוא ט״ס ,דודאי יש לה הפסק. , ז״ל•* דמדיגא דברייתא לא גזרו עלה ,אלא בדורות האתרוגים גזרו משום דבגקיבה הוי ערוה והראב״ן בי *°הסעם משום דהיא נמי דבי דודי מיקרא כמו אינך. כר. ולס״ז הא דצריכנא ב ג מ , למעמא דבנקיבה ערוה משום דאי לאו הכי ל א הוו גזרו בה ,אע״ג דמיקריא בי דודי דאס״ה יש היכר ,כיון ד ל י ת בה צד אב ,אלא משום דבגקיבה ערוד .כמו צד אב ,לכך גזרו נמי בזו .ועכ״ס אף לפי מה שנתבאר דהנך דר׳ חייא ישגן ב כ ל ל ח ז ך ברייתא ,א״כ להמתירין באשת אחי אבי , האב ואחות אבי האב ,א״כ למה לא תנא תנא ב ה ד י הך דאשת אחי האם מן האם ,דלא תנא ושייר, דמה שייר דהאי שייר ,אלא משום דעדיין ל א גזרו עלה עד דורות האחרונים ל כ ך לא מצי , למיתניי וכמ״ש התום׳ ז״ל 31.מיהו ל פ י ר י ב ״ ם שהביאן 32נראה דהא גמי ת י כ ף גזרו עלה מהגי טעמי ,והא דלא חשיב היינו משום דהיא ב כ ל ל אשת אחי האם מן האב. ) 0ואשת בן בנו. גזירה אטו אשת בנו שהיא כלתו ,דהך נמי מיקריא קצת כלתו .ואין ו כ כ ל ת בת בגו פסק לה הפסק דאפילו כ ל ת בן בן בנו ויותר כולן אסורות משום הך טעמא. , היש״ש ד ש ר י כיון ד ל א שכיחא ג ב י בירושה כיון דבאה מצד בת ,ועיי״ש עוד בדבריו )סי׳ ו׳(. , , א ב ל הב״ש 33כ דלפמ״ש התרומת הדשן ל א ס ו ר באשת אבי אם אביו הואיל ו ל ד י ד י הוא מצד האב כ ו /והביא רמ״א דבריו בהגה ,ה״ג יש לאסור בזו עכ״ל. , והגה ב ג מ דכריתות )דף י״ד( , כ ד מייתי ברייתא דבלה ג ר ם י בה כ ל ת בגו ש ג י י /וכן אתה אומר בבת בגו ו ב ב ת בן בגו עד סוף כ ר . וע״כ אין ל ו מ ר דבת בגו ממש קאמר ,דהרי היא ערוה 34,א ע ״ כ הייגו כלה של בת בגו ו ש ל בת בן בגו. איברא במכילתין ל״ג הכי ,אלא וכן אתה אומר בבנו ובבן בנו5,נ וכן העתיקוה גדולי הפוסקים ז״ל. מיהו ע ״ כ צריך לדייק בה מאי וכן בבגו דקתגי הרי כ ב ר א מ ר כ ל ת בגו, ו ע ״ כ צ״ל דבא ל ר ב ו ת כ ל ת בן בגו ,א״כ ה״ג משמע ב כ ל ל הזה כ ל ת בת בגו ,ו ל כ ך גמי הוצרך , למיהדר ב י ממאי דמפרש ד ב ר י ר ב ב כ ל ת בגו ,ואמאי אכתי גימא דקאי עלה ג״כ ,והייגו ד כ ל ת , בת בגו מותרת ובהא יש לה הפסק )וכן הקשה ב ס בית יהודא ,והקשה עוד דליחשוב ה׳ גשים , יש הפסק עיי״ש( ,אלא משום ד כ ל שבא מצד בגו אץ לה הפסק .איברא ד ר א י זו יש לדחות ,דדומי׳ , , דאחריגי קאמר רב ,ועכ״פ הגי שלפנינו בכריתות היא המחזקת לזה )שוב ראיתי ל ה ר פני משה , , ב פ י הירושלמי שהזכיר ג״כ קצת מסוגי ד כ ר י ת ו ת עיי״ש(. , ואף אם שגיות ד ר חייא יש להן , הפסק ,ובת בת בן ב נ ו ש ר י /א פ ש ר ד כ ל מצד כ ל ו ת אסירי טפי ,וכמ״ש ה ר המגיד )בפ״א( מ ה ל , , אישות ד א ץ ד נ ץ בהן מצד סברא ,ומכ״ש ל ד ע ת האוסרים בשניות ד ר חייא ,ו ק ל וחומר עוד 4נ כ ״ א ב י . 2 8 לאווין סוף סי' ק״י ,ד״ו מוז ,ל״ה רע״ד. טור אה־ע סי׳ ט״ו ,ד׳ וורשא ,כץ ע״א. עמודי שלמה בסקוסו ,ד׳ בסיליאה ,ע״ח ע״ד. יש״ש כאן פ״ב סי׳ ז׳. כ״א ב׳ ,ד״ה לא. 3°ד' פראג ,קי״ח ע״ג. הנ״ל ,לעיל ,העי .29 32כ״א ב׳ ,ד״ה מאי. 33אה״ע סי׳ ט״ו ס״ק י׳. ** עיי״ש בשטס״ק י״ד ב׳ ,אות חי. « כ״א בי .ועיין שטס״ק הג״ל. 2 8 2 7 28 2 9 8 1 3 נספח 581 ל ד ע ת הרמב׳ץ והרשב״א שכתבו ד כ ל םסיקא בשניות ד ר ׳ חייא ודינו ב ז ר ע אשתו ו ל מ ע ל ה ממנה, א ב ל ז ר ע ו ל ע ו ל ם א ס ו ר ודאי ,א ״ כ םשיטא דיש להחמיר כאן. ו ב ל א ו הכי יש מברא להחמיר ב צ ד כ ל ו ת יותר ,דהרי למעלה מדאורייתא מ ו ת ר באם אמו ובאם אביו ,ואמור כ א ם א ם אשתו ובאמ , , א ב י ׳ והיא בשריפה ,ואם אם א ב י הויא ש נ י י ,והרי היא ל מ ע ל ה כ מ ו כ ל ת ב ת בנו למטה. ו א ע ״ ג דליחה גבי׳ כירושה כיון שבאת מ כ ח בת ,א פ ש ר ד ל א כ ת ב ו ה ת ו ם ׳ ״ מברא דירושה א ל א ל ג ב י ב ת עצמה ,דמה לה אצלו ,דאפילו ת י ר ש זכאי ב ע ל ה בו ,א ב ל pב ת בגו שכיח גבי׳ ד ל פ ע מ י ם יורש ,כגון ש א ץ לאבי אמו בנים יותר ,ואפילו יש להזקן כ ת הוא קודמה בירושה ,ל כ ך שכיח גבי׳. מיהו לסמ״ש כמי׳ ש א ח ״ ד י בשם הראב׳ץ יש ל ד ץ בה נמי ק צ ת להתירא ,ודוק. ו א ץ להאריך יותר. )ז( ואשת בן בתו. כחץ דהוצרכו ל ג ד ר כ ב ל ת בנו ג ז ת נמי ב כ ל ת בתו ,א ב ל משומ כ ל ת ו ל א ג ז ת ד ב ב ת ו ליכא צ ד כ ל ה דאורייתא כ מ ו כ ב נ ו ,דאשת כ נ ו היא כ ל ת ו אסורה מדאורייתא א ל א דאי ל א הא ל א קיימא הא ,דהעולס ישא א ו ק ל כ ך א ם ת ה ,מיהו יש ל ה הסםק ,ד כ ל ת ב ת ב ת ו ו כ ל ת pכ ת ו ש ת י ן .וכ׳ הראב׳ץ ז״ל»» הטעם ל ח ל ק ביניהם ,ד כ ל כ ל ו ת שמצד בגו מ י ק ת י ן ע ל שמו ,כ ל ת ב נ ו ו כ ל ת pכ נ ו כולו* מ י ק ת י ן ע ל שם כנו ,ואתי לאחלוסי ב כ ל ו ת בנו ,א ב ל כ ל ת ב ת ו ל א ו כ ל ת ו מ י ק ת א ,א ל א כ ל ו ת ד ב י חתנו ,ו ל א מיחלפי בכלתו ,ואפילו ע ל כ ל ת בתו ל א הוו ג ז ת ,א ל א דאי ל א הא כ ר עכ״ל. וכ׳ השלטי ג כ ו ת ס ״ בשם ריא״ז ד ל א א ס ר ו כ ל ת ב ת ו א ל א ו ד כ א דאיכא נמי כ ל ת ב נ ו משום דאתי לאחלוטי א כ ל מי שיש ל ו כ ל ת הבת ל ב ד ש ת ׳ לי׳ ל א ח ר ש ת ת א ל pאו תתגרש עכ׳-ל. וכ׳ העצי אלמוגים•* דדוקא מדינא ד ד ו ת ת ראשונים ק א מ ד הכי ,א ב ל ב ש ג ז ת ב ד ו ת ת א ח ת נ י ס היא נמי אסורה ,ד כ ל שבנקיבה ע ת ה גזרו ע ל אשת ה ז כ ר וזה פ ש ו ט עכ״ל. ו א ף דלדיד׳ סשיטא ,לדידן ל א סשיטא ,ו א ד ר ב ה מ ד ב ר י הש״ג נ ר א ה להיפוך ד א ת י למיפםק דינא לדידן. ומ״ש הוא משום כ ל שבנקיבה ע ת ה כ ר יש ליישב ל פ מ ״ ש ל ע י ל )סי׳ ה׳( ,דטעם זה מהני ד ל כ ך מ ת אי איכא נמי ג ד ר ה א ח ת נ א ,כגון ה נ ך ד מ י ק ת דבי דודי ,א ״ כ כאן ד ל א שייך בה כ ל ל אחלופי בדליכא כ ל ת הבן נמי ,א ״ כ משום הך ל ח ו ד דבנקיבה ע ר ו ה ל א אםתה. וכהני דמייתא בגמ׳ כגון אשת חמיו ו א מ ך נמי שייכי ג ד ר ה אטו חמותו ,ו כ ד כ ת ב ו התום ״ א ק כ ע י ק ר דיגא דהש״ג דטעמו מ ד א מ ר אביי א ס כ ר ה ל ך כגון כ ל ת א , מהיתשלמי.״ ד ב י ב ר ציתאי ,ופרש״י דהיו ל ו כ ל ת הבן ו כ ל ת הבת ואתי לאחלופי ,ומשמע לי׳ דדוקא בדאיכא תרוויהו וכמ״ש הר׳ עצי אלמוגים ) א ב ל אישתמיטתי׳ ד ב ר י הב״ח ז ״ ל ״ ד כ ׳ ק ב פ י ת ש ,והתמיה מזה למה גאםור ב כ ל ת הבת ל ב ד עיי״ש( ,ולממ״ש הראב׳ץ ז״ל** א ץ כאן קושיא ,דמםרש דקאי א ד ר ׳ חסדא ד א מ ר ל א א ם ת כ ל ת כ ת ו א ל א משום כ ל ת ב נ ו א כ ל ל א משום כלתו ,דאיהי ל א מ י ק ת א כלתו. ו א מ ר אביי א ס כ ר ה ל ך ד ל א מ י ק ת כ ל ת ו כגון ד ב י ב ר ציתאי ,ד כ ל ו ת בניהן נ ק ר א ץ ע ל שמם ו ל א ע ל שם אביהן ש ל נשי בניהם ,א ל א ה כ ל ו ת נ ק ר א ץ דבי כ ר ציתאי ו כ ר , ומהם אתה ל מ ד ד כ ל ו ת ב נ י ס א י ק ת כ ל ו ת י ו ו ל א כ ל ו ת ש ל ב נ ו ת כו׳ עכ״ל ,ולס״ז כיון ש ג ז ת עליה ,א פ י ל ו ב ד ל י כ א א ל א היא גמי א ם ת . •• כ י ב א׳ ,ד־ה שניות. ז• -שאחר זה׳ עיץ ל ה ל ן סי' זי. •• ד׳ פ ר א ג קי־ח ע״ג •« בפ״ב בםוגיץ. •* רל״ז ע״א. »* כ״א אי ,ד״ה וסוחר. •* כסקוסו כאן. •« סי׳ מ״ו. *« י ך ח ע״ג ה ל ל . 582 נספח מותר אדם באשת חמיו. )ח( , ולא ג ז ר י אמו חמותו ,אע״ג ד כ ל שבנקיבה עררה , גזרו באשת הזכר ,מ״מ ל א גזרו בה כ י ץ דלא מיקרבא ל י א ל א ע ל ידי ת ר י קידושץ ,דהוא קידש אשתו וחמיו קידש א ת אשתו. ו ק באשת חורגו גמי מה״ט ל א גזרו ,א ב ל בירושלמי א מ ר ו ד א ם ו ק מסגי מ ר א י ת העץ ,ולדינא יש מחלוקת ב ץ הםוםקים אית דמקילי כגמ׳ דידן ,ואית דמחמירי ,דאח״כ א ם ר ו ה « . ואסור בבת חוועו. )מ( , מדאורייתא דכתיב א ת בת בנה ו ג ר ,ודקתני ל י הכא , משום םיסא ד ב ע י למיתני אני מ ו ת ר ת ל ך כ ר .גמ .״« וחורגו מותר באשתו ובבתו. )י( אשתו היא לחורגו אשת ב ע ל אמו. אלמוגים נםתסקל> להאוםרים באשת הורגו אי א ס ר י גמ בהא. יאסרו באשת חורגו ועיי״ש. , ו ה ר עצי מיהו מעיקרא דמילתא תמה למה ובאמת בירושלמי משמע דודאי שריא. ובתו הייגו שיש ל ו מאשה אחרת דשרי ,ולא חיישינן ל מ ר א י ת ה ע ץ שיאמרו שהיא אחותו ,דקלא אית לה. , , והא , ד א ס ר ו ל ה בירושלמי מסגי מ ר א י ת העץ ,הייגו מימרא ד ר י ר מ י משומ ר ל ע ז ר ,״ והייגו הך , , מימרא ד ב ג מ ד ם ו ם ה ) ד ף מג( ,ד א מ ר הכי ר יוחנן משום ר א ב ״ י והרי מםקינן עלה ,ו ל א היא ,דקלא אית לה. )י״א( זאת אומרת אני מותרת ובתי׳ כר. ע ״ כ לא מצי קאי אמה דםליק מינה, ד ל י כ א איסור בבתה ,א ל א אמה שלסגיו ד מ ו ת ר באשת חורגו -ע ל ה קאי דהיא מ ו ת ר ת ל ו , אע״ג , דבתה אסורה ל ו דאורייתא כ נ ״ ל ) ס י ט ( ,אס״ה בדידה ל א גזרו , רבגן-גמ ״- , ו כ ד מ ס ר ש אח״כ מעמא ,ד כ י ץ ד ל א מקרבא ל י א ל א בתרי קידושץ ,הוא לאשתו וחורגו לאשתו, ל כ ך ל א גזרו בה. , , , , ו כ ב ר הזכרתי ל ע י ל ) ס י ג ( קושית ה ר עצי אלמוגימ למאי ד ש ר י אמ ו מ ל ב ד מ״ש בזה שם ,נ ל ע ״ ד בשנדקדק עוד דאכתי אשת אביו ליתני נמי דהיא א ו מ ר ת כך. , מאי קמל״ן תנא בהך מילתא ,הרי כ ב ר תגא דאשת חורגו ש ר י ובתה אסורה ,ותו ,מאי ר ב ו ת א דידה יותר מ ש א ר אימהות שבנותיהן אסורות ,וכמ״ש לעיל. דלעניין עדות תגן )בס״ג( א ל א נ ל ע ״ ד דהיינו ר ב ו ת א משומ דםגהדרץ והורגו לבדו ,״ דבן חורגו ו ב נ ו כ ש י ר ץ ל ו לעדות, , ובאשת חורגו סםקינן בש״ע ח״מ ) ס י ל״ג( דסםול לעדות ,ד כ ל דסםול ל ו ס ם ו ל לאשתו, , , כמ״ש הרמב״ם ב ה ד י )בסי״ג( מ ה ל ע ד ו ת ד ל א יעיד ל ב ע ל ב ת אשתו ,והיינו ממש באשת והיינו ר כ ו ת ה דקאמרה א ף דלגבי עדות אני י ו ת ר קרובה מבתי ,דאגי סםולה ובתי כשירה, חורגו. מ״מ כאן ד א ף דבתי אסורה מדאורייתא ,בדידי לא גזור רבגן. ו ל כ ך ממילא ל א חש למיתגי אמ אשת אביו ואיגך כיון דבהו א ץ רבותא ,דהערוה סםולה ל ע ד ו ת והיא כשירה. ודסריך ב ג מ , מאשת חמיו 5!,י ״ ל דשסיד ס ר י ך גמי בכה״ג ,דהרי אשתו ארוסה אע״ג דסםול לה ל ע ד ו ת , והיא לו ,אפ״ה כ ש ר ל ק ר ו ב י ם שלה ,ו ק ק ר ו ב י לו ,ו ל כ ך ס ר י ך ת י ת נ י נמי ,דאע״ג דאחות אשתו ארוסה שכשירה ל ו ל ע ד ו ת א ף מדרבנן אס״ה הוי ע ר ו ה דאורייתא נדבץ ב ע ר ו ה כ ץ כ ש נ ע ת א ץ , חילוק ב ץ ארוסה לנשואה[ ,ו א ף באשתו הנשואה א ץ ק ר ו ב י סםולים ל ו ל ע ד ו ת מדאורייתא א ל א מדרבנן בעלמא, כמ״ש הרמב״ם שם , בהדי , ובערוה לעולם אחוחה א ס ו ר ה מדאורייתא, ואס״ה באשת חמיו דסםולה ל ו נמי ל ע ד ו ת מדרבנן עכ״פ ,כמ״ש הרמב״ם ו ה מ ו ר )שמ( ב ה ד י 4 5 עיין לעיל העי .42-41 כ״א אי. רל״ט ע״ב. « סיב ה״ד ,ג׳ ע ^ כ״א אי. •״ ס״נ ס ^ ״ כ״א א׳. 4 6 4 7 4 9 , נספח 583 ד פ ם ו ל ל ב ע ל אם אשתו ,דהיינו כ מ ו א ש ת חמיו ,ו א פ ״ ה ל א גזרו בה רבנן. פםיקא לי׳ ,ד ע כ ״ פ מ ו ת ר ת א ח ו ת א ש ת ו ל א ח ר מיתה. , ומשני הגמ דלא וכיון ד א ת י נ ן ל ה כ י א פ ש ר יובנו ד ב ר י התום׳״ בגי׳ מ ה ר ש ״ ל ,א ך ב ס ב ר ו ת ה מ ס י י ע י ם לזה. מקשים, ו ד א י ע ל ע י ק ר א ד מ י ל ת א י ״ ל ד ל א ח ש ב א ל א הך ד ל ג ב י ע ד ו ת ל ע ו ל ם ה י א ח מ י ר א , ו א פ י ל ו ה כ י כאן ל א ה ח מ י ר ו בה. מ א ש ת חמיו, דפריך ונפלטנו מקושיית מהרש״א ז״ל ,דהכי וזה ל א ש י י ך גבי א ם א ם א ם חמיו ,ל כ ך צ י י נ ו ע ל המקשן, שוותה לבתה לעניין א ע ״ ג דבנשואה היא ע ד ו ת ו א פ ״ ה מקשה, א״כ ל י ק ש י ד נ י ת נ י נ מ י הא ,ד ה ר י חמותו ש ל א י ר ו ס י ן נ מ י מ ו ת ר ת ל ג מ ר י ל ע ד ו ת ,ו א ם ח מ י ו ו ח מ ו ת ו ל ע ו ל ם כ ש י ר ה לו א ף בנשואה ,כ ד כ ׳ שם ב ה ד י ׳ ה ט ו ר ו ה ב ״ ח ו ה ד ר י ש ה ד א ב י ח מ י ו כ ש ר ל ע ד ו ת , ו א ס ״ ה הוו ע ר ו ה ד א ו ר י י ת א ,ה ״ נ היה להם ל ג ז ו ר ב׳ ד ו ר ו ת ל מ ע ל ה ,כיון ד מ ד א ו ר י י ת א ב׳ ד ו ר ו ת אף שכשירין אםורין לגמרי לעדות, אם אם אם חמותו וחמיו. כלם, ואפ״ה התירו ה ״ נ היו ר א ו י ן לגזור ע ו ד ב׳ ד ו ר ו ת , ו ל כ ך ת י ר צ ו ד ב ע י ׳ ה י א לקמן ,ו א פ ש ר ד ב א מ ת אין להם הפסק ,ו א ס ו ר י ן ל כ ך ל א פ ר י ך מינה. ו ה ש ת א ל ״ ק ק ו ש י ת מ ה ר ש ״ א ד ת י פ ש ט מ י נ ה דאין להן הפסק, ך ץ ״ א ״ כיון ד כ ל זה א י נ ו א ל א מ ק ו ש י ת המקשן ,ד א ב ר י י ת א גופה ל ק ״ מ ,ד י ״ ל ד א י נ ו ח ו ש ב א ל א הך ד ל ע נ י י ן ע ד ו ת ח מ י ר א מבתה ,מ ש א ״ כ זו. אלא דניגזור שני׳ משום ערוה דאורייתא. ו ל פ ״ ז נ מ י אין ה ג ז י ר ה ד נ ג ז ו ר ש נ י י ׳ מ ש ו ם ש נ י י ׳ ו מ ה ש ה ק ש ה ע ו ד מ ה ר ש ״ א ד א כ ת י כיון ד ק י ״ ל אין להן הפסק ל י ת נ י כ ל ת בת ב ת ו ד מ ו ת ר ת ו ב ת ה אסורה ,נ מ י ל ק ״ מ ,ל א מ י ב ע י ׳ ל ד ע ת רשב״ם54 דס״ל דבן בנו א פ י ל ו ל ע ו ל ם פ ס ו ל ל ע ד ו ת , מ ש א ״ כ בחותנו, א ״ כ ודאי לא מצי למיתניי׳ ד ב ד י ן הוא דבתה חמירא ,א ל א א פ י ל ו ל ד י ד ן ד מ כ ש ר י נ י ן ר א ש ו ן ב ר ב י ע י א פ ״ ה א ״ ש 5 ,ג ד ה ר י עררה נ מ י י ש חילוק, בהאיסור ד ב ת ו פ ס ו ל ה ל ע ד ו ת מ ד א ו ר י י ת א ,ל כ ך ג ז ר י ׳ ב כ ל ב ת ובן שמכחה, מ ש א ״ כ כלתו דמדאורייתא כשירה לעדות ,לכך לא גזרו בכלת בת בתו -ותו לא מידי . - ו מ מ י ל א ל ״ ק נ מ י מה ש ה ק ש ה ד ב ת ב ת בתו ו ב נ ו י א ס ר ו ל ע ו ל ם ב פ ש י ט ו ת ,ד ז ״ א היא, כשירים. דבעדות גם ה ר ׳ ע צ י א ל מ ו ג י ם 56 כ ׳ א י ז ה פ נ י ם ל י י ש ב ד ב ר י התוס׳ אלו ,ע י י ״ ש . ו ע כ ״ ם כיון דהא ד ל א ת נ י ה כ י ב א ש ת ח מ י ו מ ש ו ם ד ל א פ ס י ק א לי׳ ,מיהו מ ש כ ח ת לה ,ל כ ך םתים ת נ א ד י ד ן ו ת נ א ז א ת א ו מ ר ת ל ה ו ר ו ת ד ק א י נ מ י א א ש ת ח מ י ו ד מ ש כ ח ת ע כ ״ פ בה נמי. )י״ב( אחותה שהיא יבמתה כו׳ מתייבמת כיצד. ק א י א ס ד ר מ ת נ י ׳ דתנן ב ת ר חך ד ש נ י י ׳ ,א ח ו ת ה ש ה י א כו׳ ,ו ה י י נ ו כ ש נ פ ל ו ל פ נ י ו ב׳ י ב מ ו ת א ח י ו ת מ ב ׳ אחין דתנן )בפ״ג( שחולצות נמי ו ל א מתייבמות, ד כ ל א ח ת א ס ו ר ה לו מ ש ו ם א ח ו ת זקוקתו ,ו ל ד ׳ שמעון פטורות מ ח ל י צ ה כ ד ל ק מ ן ) פ ״ ה סי׳( ,א ב ל א ם ה א ח ת ה י א ע ל י ו ע ר ו ה מאותן ה ט ״ ו נ ש י ם ד ר י ש מכילתין ,ה ר י א י נ ה זקוקה ל ו כלל ,ל כ ך י כ ו ל ל י י ב ם א ת אחותה ,ד א י נ נ ה א ח ו ת זקוקה. ת נ א ד י ד ן ל פ ר ו ש י ח י כ י מ ש כ ח ת לה ב כ ל ה ט ״ ו נשים. ונחית ו ד ת נ א בכולן ו מ ת ה י י נ ו ד ש נ י האחים מתו, א ל א ד ל א ח ש ל מ י נ ק ט א ל א ב ע ל ה א ש ה זו ,ש ע ל י ׳ א נ ו ד נ י ן ש ה י א א ח ו ת ה ע ר ו ה ו ש ר י ל ה ת י י ב ם . )י״ג( בתו מאנוםתו נשואה לאחיו כו׳. דאילו בתו מנשואתו לא משכחת ש ת ה א א ח ו ת ה מ א מ ה ש ר י א לו ,ד ה ר י ה י א ב ת א ש ת ו ,א ל א ש א נ ס א ש ה ו ל ה ב ת מ א י ש א ח ר , ו ל ק ח ה א ח י ו ה ש נ י /כ ש מ ת ו ש נ י ה א ח י ם ר ש א י ל י י ב ם א ת זו ד א י נ נ ה א ח ו ת זקוקתו ,ש ה א ח ר ת ה י א ב ת ו ממש ,וזו מ ו ת ר ת לו ,ד ל כ ״ ע ר ש א י ל י ש א א ת ב ת אנוסתו ,א ב ל ב כ ל חני ד ל ק מ ן מ ש כ ח י נ ן ל ה ו מן ה נ ש ו א י ן נמי. 5 מ י ה ו בת בתו ו ב ת בנו א י י ר י מאונסין נמי. ל שם ,דיה איה .ועיין ב ח כ מ ת שלמה ובמהרשיא שם. ״ -ח ה אינו. ביב ק כ י ח אי. גי• -אתי שפיר. •» רל״ד עיב ואילך. 584 נספח )י״ד( בת בתו כו׳ ובת אשתו כו׳ ובת בת אשתו. או ,א ו תנא ,ד א ח ת מ א ל ו נ ש ו א ה לאחיו ,ו י ש ל ה א ח ו ת ש נ ו ל ד ה ל א ב י ה מ א ש ה אחרת ,ש ה י א א י נ נ ה ק ר ו ב ה א י ל י ו כ ל ל , ונישאת ל א ח י ו ה ש נ י ו מ ת ו אחיו ,א ו ת ה ה א ח ו ת מ ו ת ר ת ל ו להתייבם ,ש א י נ נ ה א ח ו ת זקוקה ש ה ר י ה ר א ש ו נ ה א י נ ה זקוקה ל ו ש א ס ו ר ה עליו. ו ל א כ י י ל הבא נ מ י ב ת בנו ו ב ת בן א ש ת ו — כיון ד ה א ח ו ת ה י א מ צ ד אב ,ו כ ה נ י ה ר י ה י א נ מ י ל ו בת בנו ו ב ת בן אשתו ,ל כ ך ת נ א להו ב ב א ב פ ״ ע כדבםמוך. <ט״0 ה״ג בת בנו נשואה לאחיו ובת בן אשתו נשואה לאחיו כצ״ל.״ ו ב ת ר ו ו י י ה ו מ ש כ ח ת ב כ ה ״ ג ד י ש לה א ח ו ת ש י ל ד ת ה א מ ה מ א י ש אחר ,ד ה י א ל ו נ כ ר י ת ו כ ש נ י ש א ת ל א ח י ו ה ש נ י ו מ ת ו ש נ י א ח י ו ש ר י ל י י ב ם א ת זו ה א ח ו ת כ י ץ ש ה א ח ר ת א י נ נ ה זקוקה ל ו כ נ ״ ל , ו ב כ ה ״ ג ל א מ ש כ ח ת בהנך ד ב ב א ש ל ס נ י זו ,ד א ם י ל ד ת ה נ מ י א מ ה ל א ח ו ת הלזו ,ה ר י ה י א ל ו נ מ י ב ת בתו ו ב ת א ש ת ו ו ב ת בתה ,ל כ ך ת נ א ר י ש א ב ג ו ו נ א אחריגי. <ט״ז( חמותו ואם חמותו ואם חמיו כר, אחות בין מאב בין מאם כי. ד א ס י ל ו ה י א א ח ו ת ה לגמרי ,ע כ ״ ס ל ו ה י א נ כ ר י ת ,ו ש ר י ל י ב מ ה ד א י נ נ ה אחות זקוקה ,ד ה ר א ש ו נ ה ה י א ל ו ע ר ו ה ו א י נ נ ה זקוקתו. )י״ז( אחותו מאמו אחות אמו מאמה ואחות אשתו מאמה כר ,אחות מאב. ב א ח ו ת ו מ א מ ו ל א מ ש כ ח ת בגוונא א ח ר י נ י ,ד א ם ה י א ל ה א ח ו ת מאם ,ה ר י ה י א ל ו נ מ י אחותו מ א מ ו , ו ש נ י ה ם א ס ו ר ו ת לו ,ו ל א מ ש כ ח ת ל ה א ל א ד ה י א א ח ו ת ה מאב ,וכיון ד ה ר א ש ו ג ה ל ו ק ר ו ב ה מ צ ד א ם לחוד ,ה ר י ה ש נ י י ׳ א י נ נ ה ק ר ו ב ה ל ו כלל ,ו ש ר י ל י י ב מ ה מ ט ע ם ה נ ״ ל . א ש ת ו גמי. וכן ב א ח ו ת א מ ו ו א ח ו ת מ י ה ו בהגך ת ר ת י מ ש כ ח ת להו גמי בגוונא א ח ר י נ י כ ד ת נ א בסמוך ,מ י ה ו ל א מ צ י ל כ י י ל י ג ה ו ב ח ד בבא ,ד ה י א א ח ו ת ה בין מ א ב כ ץ מאם ,ד א ״ כ ע ד י י ן ה י א ל ו גמי קרובה ,ל כ ך ת נ י ל ה ו ב א ג פ י גפשה. )י״ח( אחות אמו מאבי׳ ואחות אשתו מאבי׳ כר ,אחות מאם מאיש אחר. כגון ל א ה י ל ד ה ל י ע ק ב א ת ד י נ ה בתו ,ו כ ש מ ת י ע ק ב נ י ש א ת ל א ה ל צ ל פ ח ד ו ת ל ד ל ו א ת מחלה, ויש ל צ ל פ ח ד כ ב ר ב ת מ א ש ה א ח ר ת ו ש מ ה נועה ,ו ה י א אמו ,א ו א ש ת ו ,ש ל ראובן ,ו ג ש א א ח י ו ש מ ע ו ן א ת מ ח ל ה ו ל ו י א ח י ו ג ש א א ת דיגה ,ו מ ת ו ש מ ע ץ ולוי ,א ע ״ ג ש מ ח ל ה ו ד י נ ה הן א ח י ו ת מ א ם שהן ב נ ו ת לאה ,א ם ״ ה ר ש א י ל י י ב ם א ת דיגה ש א י ג ג ה א ח ו ת זקוקתו ,כ י ץ ש מ ח ל ה ו נ ו ע ה א מ ו ,א ו א ש ת ו ,ש ת י ה ן ב ג ו ת צלםחד ,ה ר י מ ח ל ה ע ל י ו ערוה ,ואיגה זקוקה לו ,ו כ ה ״ ג ב ג ו ו נ א דלעיל. )י״ם( אשת אחיו מאמו ואש״א שלא הי׳ בעולמו וכלתו כר ,בין מן האם. ב ה ג ה ו מ ש כ ח ת א פ י ל ו ה י א א ח ו ת ה ל ג מ ר י מן ה א ב ומן האם ,ד ה ר י ה י א ע צ מ ה ש א ס ו ר ה א י ג ה מ צ ד ק ו ר ב ה א ל א מ ח מ ת ק י ד ו ש י א ח י ו ובגו ,כגון צ ל פ ח ד י ש ל ו ש ת י בגות מ א ש ת ו מ ח ל ה וגועה, ו ל א ה י ל ד ה ל י ע ק ב א ת ר א ו ב ן ו ש מ ע ו ן ,ו י ש ל ה ג ״ כ בן מ א י ש א ח ר ו ש מ ו מ ר ד כ י ,ו ר ח ל י ל ד ה א ת י ו ס ף ובנימין ,ו ג ש א מ ר ד כ י א ת מ ח ל ה ומת ,ה ר י ה י א ל ר א ו ב ן א ״ א מ א מ ו ,ו ג י ש א ת ליעקב ל י ו ס ף ,ו ב נ י מ ץ נ ש א א ת נועה ,ו מ ת ו י ו ס ף ו ב נ י מ ץ ,ר ש א י ר א ו ב ן ל י י ב ם א ת נועה ,ו א ץ מ ח ל ה א ח ו ת ה אוסרתה ,כ י ץ ש א י נ נ ה זקוקה לראובן ,ש ה י א ל ו א ״ א מאמו .ו כ ן א ם ל א נ י ש א ת מ ח ל ה ל מ ר ד כ י אלא ל ש מ ע ץ ,והוא כבר מת קודם שנולד ראובן וייבמה יוסף שהוא הי׳ בעולמו ש ל ש מ ע ק ,ו ש ו ב מ ת ה ו א ו ב נ י מ י ן א ח י ו ב ע ל נועה ,ה ר י מ ח ל ה א ס ו ר ה ל ר א ו ב ן מ ש ו ם א ש ״ א ש ל א ה י ׳ בעולמו, ש ה י ת ה כ ב ר א ש ת ש מ ע ץ ,ל כ ך א י נ ה זקוקה ל ו ו א י נ ה א ו ס ר ת ל ו א ת נ ו ע ה אחותה. ל* ה ר ב ז״ל כיוון לנירסת כתיי ווינא ,א ב ל ועיה מסברא ,וכן הגיה מ ד ע ת ו במנחת בכורים ,עיי״ש טעמו. נספח 585 ו ק אם נישאת מחלה מתחלה לחנוך בן ראובן ,ומת ,ונשאה שמעץ ,או יוסף אתיו ,ושוב מ ת הוא ובנימץ ,י כ ו ל ראובן לייבם א ת נועה ,דהרי מחלה היא כ ל ת ר א ו ק ואיננה זקוקה לו. והך בבא כיון דאיתא באחות pהאב ו ק האם הרי מצי לכיילינהו בהדי חמותו וחבידותיה, דמשכחת ל ח ו נמי בכה״ג א ל א דנקט םידרא דמתני׳. ממזר מהו לירש , )כ ( שזוקק כ ר .כ ב ר כ׳ מהרש״א ז ״ ל ביומא )דף ם״ו( דהשיב להמ כשם , ליבומ כך נמי יורש ,דיבום ונחלה כ י הדדי נינהו ע כ ״ ל ,ו כ ד א מ ר י כ ב ב א ב ת ר א )דף ק״מ( ,מדלעניין יבום כי הדדי נינהו לעניין נחלה נמי. והתמ ביומא גרמי׳ שהשיב להמ , מהו ליבם ,ו ג י דידן עדיפא שהרי באמת א ס ו ר לייבמ כ כ ל איסור מצוה המבואר ל ע י ל )בס״ב>. ו נ ר א ה עוד ל ו מ ר לגרםתינו כאן דבדיוק השיב להמ שהמ שאלוהו מהו לירש ,והשיבמ ת ה ו לא , מיבעיא כ ל כך ,כיון ד ב נ ו הוא ל כ ל ד ב ר מ ס ת ב ר דיירש וכמ״ש ה ת ו ם )דף כ״ב( ,בד״ה ובן א ץ לו ,ד ל י ר ש ל ״ צ קרא ,וממי הוי ל כ ו למיבעי מהו לחלוץ ,דאסשר ל מ י ל ף גז״ש אחוה ו ה ד ר שאלוהו ע ל ה ד ב ר הזה מהו אחוה מבני יעקב ,דדוקא כשירים זוקקימ לייבום וחליצה. ל ח ל ק ,והשיבמ מהו לירש ,ל ר מ ז כ מ ו דגליתי דעתי דמשיטא שיורש ממילא נמי שזוקק ליבומ, , , , כחץ ת ב ו מ בנחלה ת ל ה רחמנא .ועמ״ש בביאורינו ל ת ו ם ס ד ב ב א ב ת ר א )פ״ז מ י ח ( בעזה״י. )כ״א( מהו לסוד את ביתו ,א״ל מהו לסוד את קברו , כר .להבץ דברי , חכמים וחידותפ גלע״ד עפ״י מה דתניא כ ב ב א ב ת ר א )דף ם ( ובשבת )דף פ ( ל א י מ ת את ביתו , בסיד ,ואמ ע י ר ב ב ו תבן או ח ו ל מ ו ת ר נשמשחיר[ ו ר יהודה א ו מ ר ח ו ל אסור ,מפני שהוא טרכםיד נחזק יותר[ ע״כ .ו כ ב ר ידענו דציון ק ב ר ו ת הוא בסיד כ ד ת נ ן ) ב ר פ ״ ה ( ד מ ע ש ר שני ,ו ב י , איכא לםםוקי אי ע ת ף כ ש א ץ בו ח ו ל כדי שיהא לבן י ו ת ר ו נ י כ ר מרחוק ,דמה״ט תנן התם נמי וממחה ושופך ,או ע ד י ף שיתן בו ח ו ל כ ת שיתקיים יותר. ו ל פ ״ ז יובן ח ז ם ש א ל ו ל ו אם יש היתר לםוד ביתו ,והיינו כשיש ב ו חול ,והשיב להם מהו ל ס ו ד בו קברו ,דלציון ק ב ר ו ת נמי שרי. ושוב שאלוהו ,מהו לסוד קברו ,היינו ב ש א ץ בו חול ,והשיב להם מהו ל ס ו ד ביתו ,דאםור, כ ש ל א שייר בו אמה ע ל אמה ,ולגבי ק ב ר נמי מיד הוא וראוי לכך. רמז ,משום שלא א מ ר ד ב ר שלא שמע מרבו. , ו כ ל זה אינו א ל א ד ר ך ו א פ ש ר ל צ ד ד ו ל פ ר ש בהיפוך לחומרא בכה״ג. , , , ועמ״ש בביאורינו ל ת ו ם פ דשבת )מ״מ סי׳ מ״ו( ו ב ת ו ם מ דמומה ) פ ט ״ ו מ י ל ״ ו 0בעזה״י. )כ״ב( מהו לגדל כלבים א״ל מהו לגדל חדרים. ר מ ז להם ,כ מ ו ת מ י ר י ם ודאי אסור ,דגזרו עליהם כ ש צ ר ו בית חשמנאי זה ע ל זה ,כדתניא ב ב ״ ק )דף מ״ב( ,ה ״ נ א ס ו ר בכלבימ, , כדתנן התם במתגי ,ל א יגדל א ת הכלב ,א א ״ כ ק ש ו ר בשלשלת. ותניא התם )דף פ״ג( ר , , א ל י ע ז ר ה ג ת ל א ו מ ר המגדל ה כ ל ב כ מ ג ד ל חזירים ,למאי נ״מ ,למיקס ע ל י ב א ר ו ר ,דגזרו א ר ו ר שיגדל חזירים וה״נ ב מ ג ד ל כ ל ב . א ס ו ר ה״ג בכלבים. והיינו נמי ר ״ א דהכא ,ו ל כ ך תלאן זו בזו ,כ מ ו דחזירים , והתם א מ ר י ד כ ל ב י ם מ ו ת ר ל ג ד ל ב ע י ר הסמוכה לםםר ,ל כ ך ש א ל ו לו, מהו ל ג ד ל חזירימ היינו נמי ב ע י ר הסמוכה ל ס פ ר ,כיון דמשווית להו אהדדי. ל כ ך השיבם ברמז ,מהו ל ג ד ל תרנגולים ,דתנן התם ד ל א יגדלום כהנימ ב כ ל א ח ישראל ,מסני הטהרות, חה אפילו סמוך ל ס פ ר אמור ,ה ״ נ בחזירים. , ו ה ד ו ד ב ע ו מ י נ י מה ל ג ד ל תרנגולים ,היינו במדברות ,א ו בחוצה ל א ח ,אי א ס י ד נמי כ מ ו ב כ ל ב י ם וחזירים. והשיבם ב ר מ ז מהו ל ג ד ל בהמה דקה ,כ מ ו דבהמה דקה אינו א ס ו ר א ל א ב א ח ישראל ,ה ״ נ בתרנגולימ. )כ״ג> מהו לגדל בהמה דקה א״ל כ ר .שאלוהו א ם מוסרה ל ר ו ע ה אי ש ר י לגדלה, כ י ץ ד ל י כ א למיזזש שתרעה בשדות אחרים ,ד א ץ א ד ם חוטא ו ל א לו. ב״ק ע״ט ב' ,ד״ה אץ. , ו כ ב ר סליגי בזה התום •* 586 נספח והרא״ש•* עמ הרשב״א״• דאינהו אסרי ואיהו שרי ,ו כ ב ר סםקינף• ב כ ל מקומ ד ב ל ר ו ע י בהמה דקה שורץ .ו ק השיב להמ ברמז ,ת ה ודאי אמור ,אלא דהםםק הוא אם להציל הרועה מ ת הזאב. מ ו ר י ק ,״ א ״ כ ברועה כ ז ה והיינו כ י ץ דקיל״ן העכו״ם ורועה בהמה דקה ל א מ ע ל ץ ו ל א א פ ש ר יש םםק אם י כ ו ל להצילו ,אמ רשאי ,א ו מצווה עליו להצילו. ל ר מ ז להם ויש מקומ אתי ל ו מ ר דכיון pא ח ר והוא מה דתנן )בפ״ז( דבבא מציעא ת א ב א׳ אינו אונם וחייב הרועה ל ש ל מ משומ דהי׳ ל ו ל ע מ ו ד גגד הזאב להציל השה ,והיינו דקאמר ת ד א י א ס ו ר לגדל ,א ל א ת ש םסק בכה״ג ,אמ בא זאב ל י מ ו ל א ת השה ,אמ חייב הרועה ל ע מ ו ד כנגדו ,או ג ו כ ל ל ה צ י ל ד ל ״ צ ו פ ט ו ר מלשלם ,כ י ץ דבעלים גמי הרועה, ע ב ת איםורא. , ג ר ם י כאן מה להציל הרועה מן הארי ,ולגבי א ר י ל א שייך זה. מיהו בגמ׳ ת ו מ א )שמ( א י ב ר א ד ב ל א ״ ה נישתגית הגירםא שמ הרבה מדידן דהתס היא שאלה בפ״ע ,ו כ ל הגך שאלות ותשובות ד ל ג ד ל ליתגיהו התם ,מיהו ע ד י ף לן ל פ ר ש מה דשייך ל כ ל הגירםאות. , א ב ל פ י קמא דפרישגא א״ש א ף אי נ ג ת ם כאן גמי ארי. מהו להציל את הרועה )כ״ד( כ ר .ה ד ׳ שיח יצחק מריש שמ ביומא בשם ה ר ׳ המאירי דשאלוהו עיקר ת נ א ד ם כ נ ת נפשות ,אי י כ ו ל ל ה צ י ל א ף שיכול הוא ל ה צ י ל א ת עצמו ב ל י שיעזרוהו אחרימ ,והשיב להמ ת ה ודאי שרי ,ולא מיבעיא ,א ל א אפשר ד ש א ל ת כ ם להציל הכבשה ו ל כ ך שאלוהו ע ל הכבשה ,א ם יש םםידא ת ו ע ה כי האי ,אי ש ר י בשבת. והשיב ת ה מיבעי׳ ,ד ת א י אסור ,ואינו ראוי לספק ,ומפי יש ל ס פ ק ע ל הרועה עכ״ל. ולס״ז להם כבשה דגקמ ל א דוקא ,דה״מ למיבעי ע ל כבש ,א ו סתם בהמה ,ומכ״ש כאן דגרםי׳ ברישא והתום׳ והערוך פירשו שמ בשמ ד ״ ח דמיבעיא לי׳ אי להציל אורי׳ מ ת ד ת , בהמה דקה. ל ו מ ר דאורי׳ ל א חמא במה ד א מ ר הרב ,א ו לא ,וחטא אורי׳. ואדוני יואב, משומ דחולקץ כ ב ת ל ת ל מ י ד במקום והפליגמ בדברימ .ו א ת ך בעי׳ היא להציל הכבשה ,היינו להציל ב ת שבע מ ת ד ת ,ל ו מ ר ד כ ל היוצא במלחמת בית ד ת גט כ ר י ת ו ת כ ו ת ב לאשתו «3,א ״ כ ל א היתה אשת איש ,א ו ל א עכ״ל. ו ל ס ״ ז א״ש ל ש ץ כבשה ד נ ק מ משומ דנתן הנביא גמי משלה בכבשה. מיהו בהך ד ת ן ל א א״ש אמאי ק ר י לאורי׳ רועה ,ו כ ב ר הרגישו בזה ב ע ץ יעקב ,ופירשו איידי ל ב ת שבע כבשה ק ר י גמי לאורי׳ רועה ,ח ה א״ש לגי׳ הגמ׳ דגרים תחלה האיבעי׳ דקרי ד ל ה צ י ל הכבשה ,ו א י י ת הא גקם גם רועה ,א ב ל כאן הרי גקמ תחלה הרועה ,ולמה ק ר א ו רועה. מיהו ו א ״ ל דכאן הגי׳ ט ״ ם ת ״ א ד ת א י כ ״ ה דהקשו ע ל תשובתו דהשיבמ מהרועה כנ״ל. כ ת לקיימ ד ב ר י הגאץ ז ״ ל א פ ש ר לדחוק ו ל ו מ ר דאעם״כ א י ת י ד ב ע ו למינקט כבשה ק ר א ו גמי לאורי׳ רועה ,ו ע ת משומ שהיו ר ו צ ץ לישאל ממגו שאלה זו ,והוא השיבמ עכשיו ל ה צ י ל הרועה מן הזאב ,נקמו גמי לשון זה בשאלתמ. בשמ זאב. א י ב ר א דפירש״י ז ״ ל א ״ ש לגי׳ הגמ׳ דגרםי׳ ארי ,ושפיר כינהו pל ד ת דכתיב גור ארי׳ י ה ת א . א ב ל זאב למה ,גמ ל א ידעתי מה הצלה יש שגציל ל א ו ר י ׳ מ ת ד ת ,ד א ד ר ב ה אז נחייבו ל ד ת ,ד א ״ כ הוא חטא. הך מיהו ל א יתיישב הימב למה ק ר א ו ל ד ת א ב ל א ץ א נ ו ר ו צ ץ ל ס ת ו ר ח״ו ד ב ר י הגאץ ז״ל ,א pהאמת ל פ י ד ל פ נ י נ ו בתוםפ׳ בהנך דרישא ,וכסי מה דסרישנא בהו ,נ ו כ ל גם כאן להניח הדברימ כפשיק, משום דהשיב ל ה ם ת ש ל ס פ ק א ם ל ה צ י ל הרועה ,ו ל כ ך שאלוהו ע ל זה מה ת נ ו , ו כ pשלא ר צ ה ל ו מ ר מה ש ל א שמע ,א מ ר ל ה ם ת ש ל ס פ ק ג ״ כ ע ל הכבשה ,כגון זו שהבעלים שם פ״ז סי' י״ג •• בחיי שם ע״ט בי. טור ח ר ס ריש סי' ח״ט. « סנהדרין נ״ז א' ו מ ק ב י ל ו ת שבת נ״ו אי ,כתובות ט׳ בי. 8 1 נספח 587 הם ע ו ב ר י עבירה ,א ם בא ע ל י ׳ זאב א ם מ צ ו ה ע ל כ ל א ד ם ל ה צ י ל ממון ב ע ל הבהמה ,א ו לא. ו כ מ ד ו מ ה ש ז ה ו ע י ק ר ש א ל ת ם ו כ ש ח ז ר ו ש א ל ו ה ו ע ל זה ה ש י ב להם ד ע ד י י ן ל א ה ש י ב ם ע ל ה ר ו ע ה ל ה צ י ל ו ו א ״ כ ע ד י י ן י ש להם ספק בזה ,ו כ מ ד ו מ ה ד ב ס פ ק זה י ס ת פ ק ו יותר ,כיון דהוא ש א ל ת ם הראשונה. ומתוך פ י ר ״ ח ז ״ ל ל מ ד נ ו ל פ ר ש ק צ ת כ ד ר ך פ י ר ש ״ י ז ״ ל ל פ י גי׳ ש ל פ נ י נ ו ,א ל א ד ה א י ב ע י ׳ ק מ י י ת א ק א י ב מ י ל י א ו ח ר י ו ש י י ך ל מ ה דקמי׳ ,ו ה ״ פ ל מ ה דמסיק ד ר ו ע ה בהמה דקה א ף ש ל א ח ר י ם ל א ו ש פ י ר עביד ,ל כ ך ש א ל ו ה ו מ ה ו ל ה צ י ל ה ר ו ע ה זה דוד ,שהי׳ ר ו ע ה ל א ב י ו בצאן ,מ י ד זאב ,זה ש א ו ל ד כ ת י ב ע ל י ו בנימין ז א ב י ט ר ף, א ם י ש תירוץ ל ש א ו ל ל ו מ ר ש ח ש ב ל ד ו ד ש א י נ ו ר א ו י ל מ ל ו כ ה ב ש ב י ל שהי׳ ר ו ע ה ב ש ד ו ת אחרים ,א ף ד ב א מ ת ו ד א י נקי הי׳ ד ו ד מזה ,ו ל א ר ע ה א ל א במדבר. ושאול והוא ה ש י ב להם ב ר מ ז דזה א י נ ו שאלה ,ד ד ו ד ו ד א י כדין ע ב י ד , בלא״ה שנא אותו על שאמרו: שאול באלפיו ודוד ברבבותיו, וחלקו כ ב ו ד ל ת ל מ י ד י ו ת ר מן הרב ,ודומה ש ע י ק ר ש א ל ת כ ם ע ל מ ע ש ה ד ב ת שבע ,ו ה י י נ ו א ם ח ט א א ו ר י ׳ כ מ ה דחלק כ ב ו ד ל י ו א ב ב פ נ י דוד ,והם ה ב י נ ו דהספק הוא ע ל ח ט א ד ב ת ש ב ע ,ו ל כ ך ש א ל ו ל ה צ י ל ה כ ב ש ה אם הי׳ לה גט כריתות ,ו ה ש י ב להם ד ל א לזה כיון ש י ש א ל ו ד ו ד א י הי׳ ל ה גט, א ל א ה ש א ל ה ל ה צ י ל ה י י נ ו דוד ,ל ו מ ר ד ל א ח ט א ל א ב ב ת ש ב ע ו ל א ב א ו ר י ׳ ,מ ש ו ם שהוא מ ר ד ב מ ל כ ו ת שחלק כ ב ו ד ל ת ל מ י ד במקום הרב .ו ל ג י ׳ הגמ׳ ד ה ש י ב ע ל כ ל ש א ל ה ב ש א ל ת ם ,ד ע ל ש א ל ת ה ר ו ע ה ה ש י ב ם ל א ש א ל ת ו נ י ] כ ל ו מ ר ל א הי׳ ל כ ם לשאול[ א ל א ע ל הרועה ,וכן ב כ ב ש ה פ ש י ט א ד נ ו כ ל ל פ ר ש הכי. )כ״ה( פלוני מהו לעולם הבא ופלוני כו׳. כבר פירשו ז״ל דחד הוא אבשלום ש ב א ע ל י ׳ םלגשי אביו ,א ם נ י מ א ד פ ל ג ש י ם הן ב ל א ק י ד ו ש י ן ו י ש ל ו חלק ל ע ו ה ״ ב ,א ו י ש להן ק י ד ו ש י ן ואין ל ו חלק ,ו א י ד ך הוא שלמה ,א י י ש ל ו חלק ל ע ו ה ״ ב ,ש כ ל ה א ו מ ר ש ח ם א א י נ ו א ל א פ ו ע ה כ ד א מ ר י ׳ בפ׳ במה בהמה ש ל א ע ב ד ע ״ ז א ל א ש ל א מ י ח ה ב נ ש י ו ,״ א ו לא ,ו כ ד א מ ר י ׳ בפ׳ חלק-יי ש ב י ק ש ו ל מ נ ו ת ו בהדי א י נ ך ד ה ת ם ע ד ש י צ ת ה בת קול ,ע י י ״ ש ,ו מ ג י ׳ ש ל פ נ י נ ו נ ר א ה , 6 ש ע ל ש נ י ה ם ש א ל ו ה ו ו ב ג מ ׳ ג ר ס ׳ * כ ל ח ד ב א פ י נפשי׳. ו ה ש י ב להם ש מ א ש א ל ת ם ע ל א ב ש ל ו ם כו׳. ופירשו בעין יעקב ד ש א ל ו על שלמה והתום׳ ז ״ ל כ ת ב ו ב׳ פ י ר ש י ם ,א י ד ש א ל ו ע ל א ב ש ל ו ם ,א י ד ש א ל ו ע ל ש ל מ ה ,ו ס י י מ ו ש ם ד כ ן ה ו א ב ת ו ס פ ת א ד י ב מ ו ת ,ו ב א מ ת אין מ פ ו ר ש כ א ן יותר מהתם ,א ל א ד כ ו ו נ ת ם ד כ א ן מ פ ו ר ש ש ע ל ש נ י ה ם ש א ל ו ה ו ,ו ד ח ה א ו ת ם ל ו מ ר ,ו כ י אין ל ש א ו ל א ל א ש א ל ה כזו. )כ orלא שהי׳ ר״א מפליג. ש ל א הי׳ י ו ד ע ל ה ש י ב ש ו ד א י ה י ׳ י ו ד ע ,א ל א ש ל א א מ ר ד ב ר ש ל א ש מ ע מ פ י ר ב ו כ ד מ ש ב ח ע צ מ ו בזה בסוכה פ ׳ ה י ש ן .״ וכבר אמרנו ש א ע פ ״ כ ה ש י ב להם ב ר מ ז ל ל מ ו ד מ ד ב ר י ו היכן ד ע ת ו נוטה ,וכן כ ת ב ו ה מ פ ר ש י ם ב כ ל כ י ו צ א בזה. א ו ד ה א ל מ ר י ם ר א ש י — כ י ה ג ד י ל ח ל ש י — ל פ ר ש גם פ ר ק ש ל י ש י . «« שבת נ״ו בי. סנהדרין ק״ד ב׳. «« כלומר ,ביומא ס״ו ב׳. «7כ״ז ב׳. הוספות ח״ו ,עמ׳ ,129 הערה :20 ״המזומזמת, שמזמזמים כ ל ו מ ר אשה ומרננים כ ת נוצרית ידועה ת א ר ה א ת האווםטה כ ס פ ר שאין מבינים אותו ,״זהו זמזום׳* אנשי כת שלמה סורתוםטרא םינס, מזמזמץ א ת המלים )של האווסטה( אחריה׳׳. )XCiyj מבלי להבין א ת פירושן )לסי Proceedings of the Israel A c a d e m y o f Sciences and H u m a n i t i e s כ ר ך ב׳ ,י״ג ,ענד ,67מתוך ם׳ מושלימי( .ק ר ו ב לוודאי בעיני שלכך כיוון ר ב נחמן ב ר יצחק , בבבלי סוטה כ ״ ב א :דאמרי אינשי ר ט ץ מנושא ו ל א ידע מאי אמר ,תני ת נ א ו ל א ידע מאי מנושא זה אינו א ל א ה״תגא״ ש ל האווסטה ,הוא אינו מבין אותה א ל א מזמזם ורוטן. אמר. וכן כ ת ב ר ב האיי ג א ץ )אוה״ג שבת, ישמעאל א ל זמזמה, בלשץ הסירושים ,עמ׳ :(34 א מג ו ש ת א הנודעת היא , שהמגושין בזמן סעודתן וכו׳ מוציאין קול שאץ מחותך וכו . וכגראה שבזמגו ש ל ר ב האיי כ ב ר גשכח מוצא הכיגוי; המגושץ ל א זמזמו עוד א ת הםסר הקדוש שלהן ,א ל א שגו אותו. ח״ז ,עמ׳ ,466הערה .5 פרשתי בפגים שם ״והתירה ע ל גדרו״ ,וויתרה ע ל גדרו, עברה ע ל גדרו ,דוגמת והמוותר ע ל דברי נביא )משנ׳ םנהדרץ פי״א מ״ה( שפירושו :והעובר ע ל ד ב ר י גביא. ו כ ב ר הראה ד ״ מ זולאי• ע ל כמה מקומות שבהם משמש ״התיר״ במקום 2 וכן להלן נזיר ,עמ׳ ,539הבאנו מכ״י ע ר ס ו ר ט :משעה שהתיר ,ו א ץ ל פ ר ש גירסא ״ותר״. זו ,אלא ״כשעה שוויתר״ ,עיין מש״ש .וכן בירושלמי סנהדרין ס״ב סה״ב ,כ׳ ע״ג: במה היה. א ב ל במקבילה ב ר ו ת ר ב ה רס״ה: והיתר ו ו י ת ו ר במה היה .ויש להוסיף א ת הדוגמאוח הנ״ל ל ד ב ר י זולאי. , ובמכילתא בא סי״ג ,הוצ׳ הורוביץ ,ס ו ף עמ׳ ,45בכ״י אוקספורד 3:היו א ו ארבעה חמשה בגים לאחד מהם ,ואחד מהם מ ת והן םבורין ש כ ל מי שיש ל ו ד׳ או ה׳ הותרה, בגים אין מת אלא הבכור שבהם ,והם ל א י ו ד ע ץ שגשיהן חשודות ע ל העריות ,והיו כולן ושם ״הותרה״ סירושו הא ותרה, בכורות מרווקים אחרים*. שאפשר לוותר עליו ,עיין להלן. כ ל ו מ ר זה הוא מן הדברים ולהלן במכילתא שם ,שירה ס״ז ,עמ׳ :139כ י ץ שראו מקצת העם שאבדו ממוגם מועט א מ ר ו הוותרה, לא גרדוף אחרי ישראל. ובמקבילה במכילתא דרשב״י ,הוצ׳ א פ ש ט ץ ־ מ ל מ ד ,עמ׳ ) 89לסי גי׳ מ ד ר ש הגדול( :הא ו ת ך א ,ובגליץ , שם :״ פ מםאמח״ ,כ ל ו מ ר מוחל*. ובמכילתא, שירה הג״ל ,ב כ ״ י מיגכן :אמרו פירושו :א ) = ה א ( וותרה. שמא א ת תורתי שמרו. ״אוותרה״ א ו ו ת ר ה, ו א ץ שום ספק שאף אוותרה וכן בירושלמי חגיגה פ ״ א ה״ז ,ע ״ ו ע״ג :אותי עזבו ובסיגגון חז״ל א ץ ל פ ר ש אוותרה-אוותר. א ו ו ת ר ה, ו א ץ ספק ש א ף כאן פירושו :הותרה ,כ ב מ כ י ל ת א הג״ל כ ״ י מיגכן ,ו כ פ י שיוצא משאר הגוםחאות שם, ו כ מ ו שהוא במכילתא בא פי״ג בכי״א הג״ל«. ! ידיעות ה ס מ ן ל ח ק ר השירה העבריה חיו ,עסי ק״צ ואילך. ו כ ן נראה גם משרידי האותיות בקטעים םן ת נ ח ה . ו ה ו א הכ־י המשובח ביותר של המכילתא. 2 3 * עיייש בשנרס אצל הורוביץ. עיין בשנרס שם .וכן פירש רח״ש הורוביץ במקומו ורד״צ הופסן בהוצ' שלו של מכילתא דרשביי ,עסי .65ועיין ש ספרי דברים פי׳ א׳ ,הוצ׳ הר״א פינקלשטין ,עם׳ ,6ובהע׳ 1שם. • ועיין טכילתא דרשב״י ,הוצ׳ אפשטיךסלםד ,עם׳ ,30שוי ,25והוא עניין אחר .ועיין ל כ מיש זאב בן חיים ב ס פ ר ו עברית וארסית ע ס ה שוסרון ח״ב ,עסי ,532העי .344 5 588 תקונים והוספות לח״ג-ח״ה• ה״ג ,מבוא ,עמ׳ י״ג ,שורה 4מלמטה :״עיין מ״ש להלן ,עמ׳ 360׳.- , ש ס )שבת( ,ע מ ,2ש ר :3״ ו ק נ כ ץ שסלטיא ב ל ב ד ״ ו כ ר . צ׳-ל :עמ׳ .356 עיץ בקונמרם תיקובימ, עמ׳ .1 שם ,עמי ,2ומר :6״ ד ב צ ר ה ביממא ר ש ו ת הרבימ ,ו ב ל י ל ה דאיכא חראםי )כלומר, כ ר מ ל י ת היא׳.- חרםימ( , שאלני פ ר ו פ יחזקאל קוטשר ) ב ע ל פה( מיד אחרי הופעת הממד, למה ל א פירשתי ״חראסי״ שומרים *,והשיבותי ל ו שלא השגחתי בפירוש זה *,משום שלא נתקבל מ ד ב ר י הגאץ מוכח שאלמלי ה״חראםי״ היתה ב צ ר ה ר ש ו ת הרבים א ף ע ל דעתי. בלילה ,ו א ף שבלילה בוודאי א ץ שש מ א ו ת א ל ף ד ג ל י מצויים ברחובות ע י ר זו ,מ׳-מ הואיל וביום מצויים שם ששים ריבוא )משום שהרבה אנשים היו באימ מחוץ לעיר( ,הרי ל א א י כ פ ת ל נ ו אם בלילה ,בשעה שבני א ד ס ישנים ,הרחובות ריקים ,משום ש א ץ צ ו ר ך בם׳ ר ב ו א ב כ ל רגע ,כדי ל ע ש ו ת א ת הרחוב ר ש ו ת הרבים גמורה. ומכאן שהחראםי הסכו א ת העיר ל כ ר מ ל י ת , ל א משוס שלא היו ב ל י ל ה ששים רבוא ,א ל א משום שנעשה מעשה במחיצות העיד. ולפיכך שברי כ ל י חרם. ושברי א ת סירושו ש ל ד ״ ע הילדימהיימר» שתירגם קבלתי חרםאי>: כ ל י חרם מסביב ה ע י ד מונעים בלילה א ת ד ר י ס ת הרגל ,ונעשים כעין מחיצה ממשית ,והוסכים א ת העיר ל כ ר מ ל י ת . תעה בה״ג ס ו ף ה׳ ע י ת ב ץ ,ד ״ ו כ״ז ע״ד :ובלילא דאיכא חראמי ו כ ר , בם׳ העתים שהבאנו שם. היא. א ב ל בה״ג ד״כ ,עמ׳ :131בליליא ד א י ת להון ו ק מעתיק חרםאי כ ר מ ל י ת ו ק הלשון ״דאית ל ה ו ך בוודאי משמע ש א ץ הכוונה ל ש ב ר י כ ל י חרם. ו נ ר א ה שצדקו המפרשים שפירשו ״חראםי״ שומרים ,והיינו שיש להמ ל ב נ י ה ע י ר שומרים ,שאינם מניחים לאנשים להכנם ל ע י ר בלילה ,והואיל ואי א פ ש ר שיכנםו בלילה אנשים pהחוץ ,ה ד י משחשיכה עושים השומרים א ת ה ע י ד ל כ ר מ ל י ת ,מה ש א ץ השינה ב ל י ל ה שאינה מ ע ל ה ואינה מורידה. ולפירוש זה א ץ סםק בה״ג ס ו ת ר א ת ד ב ר י הגאץ שהביא בם׳ העתימ ,עמ׳ ,306ושמידת השומרים מתחדשת ב כ ל לילה ,ו ב ע ם אינה קיימת ,ולפיכך אינה מ ב ם ל ת א ת ר ש ו ת ה ר ב י ם בעם, ק מה ש א ץ pד ל ת ו ת פתוחות שהן קיימות גם ביום ,א ל א שאינן נ ו ע ל ץ אותן ביומ, מ ב ם ל ו ת א ת ר ש ו ת ה ר ב י ם ל ג מ ר י ל ד ע ת הגאץ. ו ל פ ״ ז כ ל מה שכתבתי בח״ג ,עמ׳ ,2 הע׳ ,6ב ט ל ומבוטל. שם ,עמ׳ ,5ש ר ) 5מלמעלה( :״בירושלמי םה״א ,ד׳ ע״א״. שמ ,עמ׳ ,73שו׳ :12״ נ ו ס ל ה ומכסה״ ו כ ר . צ״ל :ג׳ ע״א. עיין בקונםרם ת י ק ת י ם ,עמ׳ .1 * בשנת תשכיב פרסמתי חוברת מיוחדת .קונטרס תיקונים והשלמות לתוספתא כפשוטה ס ד ר החיקונים שלהלן ל א נכנסו לשם. סועדי. ואני מניין כאן בקיצור לקונטרס חנ־ל בשם :קונטרס תיקונים. » במדרש תנאים ,סוף עס״ :42בסגלת )העי ט׳(. :אולי הוא סלשון ערבית תריסים וכוי. mע Tהרד״צ הופסן במקוסו שסר ,ותריסים כסו שוסריס ,או צופים״ .והשערה רחוקה היא. • פירוש זה ל ב ו ת ידוע לי םתשה״נ אסף .ה מ י מק״ג ירושלים תשיב ,ע ס י .39 « כמפתח ל ה ל כ ו ת גדולות ,עם״ .151 « כ״ה הגידםא בהוצאה שלו ,עס״ .131 589 תקונים והוספות לח״נ-ח״ה 590 , שמ ,ע מ ,81ד ״ ה ואשר לבלורית :״ א מ ר ו בפירוש במדרש ה נ ״ ל שהוא מגדלה לע״ז״ בפי׳ ה ר א ב ״ ד למכילתא דעריות בתו״כ אחרי מות ,םה״ם ,הוצ׳ ווייס ,ס ״ ו ע״ב :ו א ץ וכו׳. צ ״ ל גידול בלורית ,שהוא מעשה הגויס ,והוא אסור ,שאפי׳ לגויפ ע צ ק י ש ר א ל מוזהרין וכמדומה לי שהן מגדלץ אותו לע״ז מלעשותו )כמסורש להלן ע ״ ז ס ״ ג ה״ו ובמקבילות(. שגה ,א ו שגתים ,ולבסוף מגלחין אותו ומחרימץ אותו לגוי ע״ז. שמ ,עמ׳ ,90ש ר :39״שהמקדש א ת האשה, או בשמאל, גרידא״ ו כ ר . ב״פרקים״ ח״א, , תשכ״ז ,ע מ ,100העירותי ע ל הבבלי או מסחד להשתמש בימץ, מגרשה, הוצ׳ מ כ ץ שוקן ל מ ח ק ר היהדות, ירושלימ כ ״ מ א׳ :א ל א זימנין דגיםא גמי ל א הוי ,דגעשה כמי שאמר ל ו )כלומר ,לשליח( ו כ ר א ל תגרשה א ל א בימץ ,וגירשה בשמאל. ו א ץ כאן ציור היסותימי ,א ל א הקסדה שגהגה למעשה ב ז ק ההוא ,כ ס י שמוכח מן התוספתא. ע י ץ קוגסרם תיקוגימ ,עמ׳ .1 שמ ,ע מ ׳ ,95ש ר :13״ ע ל כ ל חבית וחבית״ ו כ ר . שמ ,עמ׳ ,237ש ר :44״ומ״ש ל ע י ל ח״ב ,ר י ש עמ׳ 588״ .ר י ש עמ׳ .558 , שם ,עמ׳ ,242ש ר :1״והאיסור הוא משומ מוקצה״ ו כ ו . עיין מ״ש הגר״מ אריק בםסרו מגחת סתים ליו״ד ,בשירי מגחה )השמםות והוםסות למנחת סתימ או״ח( לאו״ח מי׳ ש״ה, ג״ד רע״א .ועיין מ״ש בקוגםרם תיקוגימ ,עמ׳ .1 שמ ,עמ׳ ,287ס ו ף ש ר :23״ א ב ל ב ר ״ מ ס כ ״ ד מה׳ ש ב ת הכ״ד מ ו ת ר לאדמ״ ו כ ר . עיץ ק ו נ ם ר ם תיקוגימ ,עמ׳ .2 שם ,עמ׳ ,293ד ״ ה ב ר פ :ה ר י ל ך שפירשו שהרישא אינה מ ד ב ר ת כ ל ל במסקיד״ ו כ ר . עיין בקונסרמ הנ״ל ,עמ׳ .2 שמ ,ע מ ׳ ,317ש ר :49—48״ומותר ל ס ל ס ל ב ץ ה ס ם י ך ו כ ר . ע pבקונסרם הנ״ל, עמ׳ .2 שמ ,עמ׳ ,339ש ר :3-2״ א ת הברייתא ש ל א״י״ ו כ ר .צ״ל :ש ל איו. שמ ,עמ׳ ,353ש ר :47—46נחשבת ל ו כולה כ ד י אמות .צ״ל :כ ד ׳ אמות. שמ ,עמ׳ ,400ש ר :39-38״ ה ר י ששכח ו ל א עירב״ ו כ ר .עיין בקונםרם תיקונים ,עמ׳ .3 שמ ,עמ׳ ,423ש ר :24-23״במשנתנו רפ״ח :כ י צ ד משתתסין כ י צ ד משתתפין ב מ ב ו י ״ וכר. צ״ל: ב ת ח ו מ י ן וכר. להלן שם ,ש ר :24״ כ ש י ס ת ר ב ו ר ׳ יוחנן בירושלמי״ ו כ ר .עיין בקונםרם תיקונים ,עמ׳ .3 שמ ,ע מ ׳ ,436ש ר :83״באמה ש ל פרםלים״ ו כ ר . בסי׳ למלים קשות ש ל התוםסתא בכ״י עתיק *:באמה שלימראפולים. שמ ,עמ׳ ,437ש ר :91-90״ ו ב כ י ״ ל המשקססימ״ ו כ ר .בכ״י הנ״ל :ב ב ץ המשוקטמין. שמ ,ע מ ׳ ,455ש ר :19-18״ א פ ו ס נ י כ ל י מ ״ ו כ ר . בכ״י הנ״ל :אובטני כלימ ,אבואב אלכילים )כלומר ,סיות כלים( .ו ע י ץ מש״ש במקומו בפירוש המלה. ח״ד ,עמ׳ ,494ש ר :27״ י ש ר א ל וגוי שהיו ב א ץ בםסינה״ ו כ ר .ע ח ק ו נ ם ר ם תיקונימ ,עמ׳ .3 שמ ,ע מ ׳ ,497ש ר ,31ד ״ ה ברם :״והסיר ) צ ״ ל ואסיר( ל י ש ר א ל להשכיר״ ו כ ר . עיין קוגסרם הג״ל ,ע מ ׳ .3 שם ,מ ו ף עמ׳ :497״ א ב ל בכי״ע: ואסילו ממקום למקום״ ו כ ר . עיין ק ו נ ט ר ס הנ״ל ,עמ׳ .3 שם ,ע מ ׳ ,510ש ר :66״ ל פ י נוסח התוספתא והירושלמי ששנו פ ס ח באחרונה״ ו כ ר . עיין ק ו נ ט ר ס הנ״ל ,ע מ ׳ .3 5 עיין מבוא לחץ ,עסי ט״ו ואילך. תקונים והוספות לח״ג-ח״ה 591 , שם ,ע מ ׳ ,563ש ו ׳ :72-71״ ל ה ר ג י ל ב ס ו ר י ת פ י ר ו ש ו ל ה ז ר י ם ׳ ו כ ו / עיין מ ״ ש ה ר ״ ל ג י נ צ ב ו ר ג בגנזי ש כ ט ר ה ״ ב ,ע מ ׳ .261 שם ,ע מ ׳ ,632ש ר :18-16״ י פ ה ש ת י ק ה ל ח כ מ י ם ״ ו כ ר .נ ש מ ט הציון ל א ב ו ת ד ר ״ ן סםכ״ב ,ל ״ ח ע ״ א . שם ,ע מ ׳ ,669ש ר :39-38 ״ ה ש ו ק ל ש ק ל ו זוזיו מ ן ה ה ק ד ש ״ ו כ ר . עיין ב ק ו נ ט ר ס תיקונים ,ע מ ׳ .3 שם ,ע מ ׳ ,702ש ר ,25-24ד ״ ה ובהר :״ ו ב ח י ב ו ר ו ס ס ״ ג מ ה ׳ ש ק ל י ם ״ ו כ ו / עיין ב ק ו נ ט ר ס שם ,ע מ ׳ ,704ש ר :32—31״ ו ע י י ן ב א ו ״ ש ס ״ ב מ ה ׳ מ ע י ל ה ה ״ א ״ ו כ ר . כבר עמד על תיקונים ,ע מ ׳ .5 כ ך ר ב י נ ו ת ם בס׳ ה י ש ר ס י ׳ י ״ ט ,ו ׳ ע ״ ד ,ה ו צ ׳ ה ר ש ״ ש ש ל ז י נ ג ר ס י ׳ מ ״ ו ,ע מ ׳ ,45והביא ר א י י ה מן ה ת ו ״ כ ש ה ב א נ ו בפנים. שם ,ע מ ׳ ,717ש ר . 2 - 1 שם ,ע מ ׳ ,720ש ו ׳ מה׳ בית הבחירה ה״ז. עיין ב ק ו נ ט ר ס תיקונים ,ע מ ׳ .5 :8-6 בעיטור ״ועיין בכורים ,ד ״ ה ד ״ י א ו מ ר , ובאו״ש פ״ה וכבר ראינו ש כ ל הפירושים הללו מיוסדים על טעות סופר״ ו כ ו / במיוחס ל ה ר ש ב ״ א מ נ ח ו ת כ ״ א א /ד ״ ה יש ,מ ו כ ח ש ס ב ר ש ה ע ז ר ה ה י א ר ש ו ת ה ר ב י ם ל ש ב ת . ו ש מ א ה י ת ה ל פ נ י ו ג י ר ס ת ד בתוספתא. וצ״ע. שם ,ע מ ׳ ,741ש ר :77—76״ ש ל י ה ו ש ע בן ג מ ל א ה נ נ ס ״ וכר. עיין ק ו נ ט ר ס תיקונים, ע מ ׳ .5 שם ,ע מ ׳ ,743ש ר ,82-81ד ״ ה ו ב י ר ו ש ל מ י :״ ו מ כ א ן ב ר ו ר ש פ י ר ש ו ״ ה פ ל י ג ״ ש ה פ ל י ג את דעתו״ וכר. עיין ק ו נ ס ר ם ה נ ״ ל ,ע מ ׳ 5ואילך. שם ,ע מ ׳ ,744ש ר ,83-82ד ״ ה ברם :״ ו ש נ י ה ם צ ר י כ י ם ש י ע ו ר ״ ו כ ר . עיין ק ו נ ט ר ס ה נ ״ ל ,ע מ ׳ .7 שם ,ע מ ׳ ,745ש ר ,86ד ״ ה ברם. עיין ק ו נ ט ר ס ה נ ״ ל ,ע מ ׳ .7 שם ,ע מ ׳ ,747ש ר ,97-96ד ״ ה ובס׳ ה ע ב ו ד ה :״ ו ק ר ו ב ל ו ו ד א י ב ע י נ י ש ג ר ס ב מ ש נ ת נ ו פ״ז מ״ד״ וכר. עיין ק ו נ ט ר ס ה נ ״ ל ,ע מ ׳ .7 שם ,ע מ ׳ :752״ ו כ ב ר א מ ר נ ו ל ע י ל ש ל פ י מ ס ו ר ת ה ת ו ס פ ת א ו ה י ר ו ש ל מ י מ ד ב ר י ם כ א ן בעבודת יוה״כ ,ובעבודה ש ל שחרית בבגדי לבן שהקריב את האימורים ש ל פר ושעיר )פ״ו מ״ז(״ ו כ ו / ולהלן ש ם )לשו׳ :(102״ ו ה י ה ע ו מ ד ו מ ק ר י ב ע ל ג ב י ה מ ז ב ח ו כ ר .ו כ ן ב י ר ו ש ל מ י ה נ ״ ל :ו ע ל ה ו ה ק ר י ב ע ל גבי המזבח ו כ ר . ו ב ע ב ו ד ה ש ל ש ח ר י ו ה ״ כ עסיקינן ,ו כ מ ״ ש ל ע י ל , א ב ל ב ב ב ל י הנ״ל 6:ש ע ש ת ה ל ו א מ ו כ ת ו נ ת מ ש ת י ר י ב ו א ו ל א הניחוהו א ח י ו ה כ ה נ י ם ל ל ו ב ש ה , מפני שנראה כערום וכר ,והכוונה לעבודת יוה״כ ש ל שחרית״ ל ו כ ו / א מ נ ם ה ד ג ש ת י ש ם ש פ י ר ו ש י ה ו א ל ש י ט ת ה י ר ו ש ל מ י ו ה ת ו ס פ ת א גרידא ,א ב ל ק י צ ר ת י ו ל א ב א ר ת י א ת הסוגיא ש מ ו כ י ח ה ע ל ה ה ב ד ל בין ש י ט ת ב נ י א ״ י לבין הבבלי ב ה ק ט ר ת ח ל ב י ם ואימורים ש ל פ ר ושעיר הנשרפין ביוה״כ. ב ב ב ל י ע ׳ א ׳ ו א י ל ך ה ב י א ו ב ר י י ת ו ת ש מ פ ו ר ש בהן ש כ ה ״ ג ה י ה מ ק ר י ב א ת ה א מ ו ר י ם ב ב ג ד י זהב א ח ר ק ר י א ת ה פ ר ש ה .ו כ ן בסוגיין ס ״ ז ב ׳ פ י ר ש ו א ת מ ש נ ת נ ו ) פ ״ ו מ ״ ז ( ש ש נ ת ה :נתנן במגים והקטירן ע ל ג ב י המזבח ,ש כ ו ו נ ת ה להק ט ירן ע ל ג ב י המזבח ,כ ל ו מ ר ל ה ק ט י ר ן א ח ״ כ ב ב ג ד י ז ה ב ע ל גבי המזבח ,ע י י ן ב פ י ר ש ״ י במקומו*. • ליה ב׳. י כלומר בבנדי לבן. « אמנם רשיי הגיה שם א ת הנירסא הישנה ,עיין בדק״ס ,עם׳ ,191העי ט' ,בראשונים במקומו ובמבוא לנוהימ למהריין אפשטין ,עמ׳ 514ואילך ,א ב ל א ף לפירושי שאר הראשונים הכוונה שמקטירן אח״כ בבנדי זהב כמפורש ל ה ל ן ב ב ב ל י ע׳ א׳. תקונים והוספות לחי׳ג-ח״ה 592 ו כ ב ר העיר רצ״מ סינילייש בדרכה של תורה ,עמ׳ :35״אמנם בירושלמי לא העיר כלל ,וכן בתוספתא ל א נמצא זכר לאימורי חטאת בין בדברי ר׳ אליעזר ובין בדברי ר״ע״ .והסיק הירושלמי והתוספתא משנתנו מתפרשת כפשוטה שהקטירן מיד אחרי שהוציא. שלפי במקרא )ויקרא ט״ז ,כ ״ ד ו א י ל ף : שכתוב החטאת ואת יקטיר שעיר החטאת מחוץ למחנה והשורף, והקדים העבודה סדרי המזבחה. וכפר והמשלח הובא אשר בעדו את את ובעד השעיר דמם העם. וכר, לכפר ואת ואת פר בקדש ומה חלב החטאת יוציא אל ו כ ר ,היא חזרה ל ב א ר תשלום פ ר ט י העבודה בבגדי לבן ,ודיני המשלח הקטרת האימורין מסתיימים במקרא לשריסת ב״וכםר הבשר, כסדר משנתנו לפי בעדו ובעד העם״. פשוטה. ואעם״י שלא וכללות הביא ראייה ל ד ב ר י ו נראה להלן שצדק בהנחתו. והנה פר ושעיר תיקן ל א מצאתי בשום ס ד ר עבודה קדום מפייטני א״י זכר להקטרת האימורים ש ל הגשרפין איש מועד המדבר ביוה״כ לשלחו בבגדי זהב». ועלה ובסדר והקםיר משכוהו לשנן בחוקי עשור. חלב העבודה ש ל שחרית פ ר ושעיר וכר, ליוסי בן יוםי10. תאר שעיר לראש ו ב ס ד ר אתה כוגגת עולם ב ר ו ב חסדי• ליוסי בן יוסי: קרעם והוציא חלבם והקטיר ,פרחי כהונה יסבלום במוטות ו כ ר ,פשט שעיר ל ר א ש המדבר ו כ ר . וכן בפיוט א״י שפרסם עלבוגען: 12 pמהיר למלאכתו ולא קם, ר צ ץ חלבים פ ר ושעיר הקמיר ,רישפם כ ל י ל בדשן ולא במחתה ,שיגן ס ד ר לעם וטבל וקידש. העתיק בשבילי קטע מ ס ד ר העבודה ליוסי כן יוםי:נ< שפיגל חלב, הקטיר חגיכיו ישרפו ועטה שמוגה ו כ ר . והקטיר ,או הקטיר.״ המשנה!*, ב ח ק ע ו ר ובשר ופרש, וידידי פרופ׳ שלום ר ג י ל שילחו לצוק pושיגן כסדר, וציר וקידש וטבל וכן הודיע לי ידידי הג״ל שבעוד ארבעה פיוטים מן הגגיזה הלשץ הוא: ואם בכמה פיוטים א פ ש ר ל פ ר ש את הלשץ ״והקטירן״ ע״פ אשגרת ל ש ק בהשערת ב ע ל תוספות ישנים )יומא ם״ז םע״ב( ,הרי הלשון ״וציר הקטיר חלב״ אין ל פ ר ש כן. ואף הלשץ ״ועלה והקטיר חלב״ אין ל פ ר ש ו אלא עלה ע ל נבי המזבח והקטיר, כ ל ש ץ הירושלמי הג״ל :ועלה והקריב ע ל גבי המזבח. » ובקשתי את ד ד י פרופ׳ שלום שפעל ל ב ד ו ק בכת״י הנניזה ש ב ד ו וקיים את דברי .אבל סדרי העבודה הבבליים הלכו בשיטת הבבלי .וכן בסדר .אתה כוננת עולם מראש׳ לפייטן בלתי ידוע )סדור ר ב סעדיה ,עמ׳ ריפ( :קרען והוציא את אסוריהן נתנן במגיס והקטירן על גבי המזבח )בקטע מן הגניזה :ונתנם בפנס ל ה ק ט י ר ם ע ל נבי וכוי .והוא תיקון ע״פ הבבלי ס״ז בי .ועיין גם להלן ,הע׳ (14וכוי ,הביאו לו בנדי זהב ולבש וכו׳ ועשה את אילו ואת איל העם ואת א י מ ו ר י וכר ,ועיי״ש בשנו״ס .וכן בפיוט ר ב סעדיה עצמו )שם עם׳ רפיז ,שו׳ :(160-159 חטאתו )כציל ט י ר ס ת רוב הנוטחאות, ברשף המשנים והכרים והמוספים עמם ישף ריח ניחוח ו ס ד ר י ם עיי״ש בשנוים( וכו׳ .וכן בפיוט לר׳ משולם בר׳ קלוניסוס )עלבונען ,שטודיען וכוי ,עמ׳ :(130 טס כנשר ונבור כארי ,טול א מ ר י ׳ צ פ י ר ו מ ר י ,חניכיו ישרפו חוצה לחומים וכו׳ ו ע ד ה וכו׳ הקריב אילו ושל עדת אהובים ,הםוספים וחלבי חטאת להובים .וכעץ בסדרי זהבים העבודה הבבליים המאוחרים. 1 0 .אזכיר נבורות״ ,בסדור ר ב סעדיה ,עפ׳ רעיד. קובץ מעשה ד י גאונים קדמונים ,עם׳ .116 שטודיען וכוי ,עם׳ .164 .אספר גדולות לעושה גדולות" ,עיין שטודיען הנ״ל ,עם׳ 81ועם׳ .118 ו ע י י ן שטודיען הנ״ל ,עמ׳ .180 ,111אמנם ב ס ד ר עבודה קדום )ע״ס המשנה( ס ד ר )שטדיען הנ״ל ,עמ׳ :(112קרען והוציא את איסורדן ל ה ק ט י ר ן ע ל גבי המזבח .א ב ל אין פ ס ק שיש כאן תיקון של חזן םאוחר עיפ הבבלי ,עיין לעיל הע׳ ,9ואין ססש בעדות בודדת זו עד הסון הפיוטים הקרטונים של איי. 1 1 1 3 14 וכן מוכרחים לפרש את סדרי העבודה של הבבליים. תקונים והוספות לח״ג-ח׳׳ה 593 ו ל א ע ו ד ש א פ י ל ו הםייטגים האתרוגים נ ג ר ר ו א ח ר י פ י י ט נ י א ״ י ו ת פ ש ו א ת לשונם .ו כ ן בסליחות ה ר א ב ״ ן ל מ ו ס ף ש ל יוה״כ«:י בא ל מ ז ב ח ה ס ג ו ר ו ט י ה ר ו ו כ ל ל קרנותיו, , ובו . צת חלביםל! ו ב ר ו ר שבא״י ת פ ס ו כ ד ב ר פ ש ו ט ש ש ו ר פ י ן א ת ה פ ר ו ה ש ע י ר א ח ר י ה ק ט ר א י מ ו ר י ם , כ ד י ן סרים ה נ ש ר פ י ן ש ל ה ע ל ם ד ב ר ו פ ר כהן המשיח ,כ ס ד ר ה מ ק ר א )ויקרא ד /י״ט—כ״א( ,ו כ מ ו , ו ל ם ״ ז אם מ ו צ י א י ם א ת ה פ ר ו ה ש ע י ר ל פ נ י ש פ ס ק ה ר ״ מ כ פ ״ ז מ ה מ ע ש ה ה ק ר ב נ ו ת ה״ב. ק ר י א ת הפרשה ,ה ר י פ ש ו ט הוא ש כ ב ר ה ק ט י ר ו א ת ה א י מ ו ר י ם ,והכהן ה ג ד ו ל עדיין ב ב ג ד י לבן. ולפ״ז, מ ת ב א ר ה י ר ו ש ל מ י ב י ו מ א פ ״ ו ה״ה ,מ ״ ג ע ״ ד :אנן תנינן בא ל ו ורק לפ״ז, א צ ל הפר ,א י ת ת נ י י תני בא ל ו כהן ג ד ו ל לקרות. והמשלח החטאת את השעיר שעיר ואת לעזאזל החטאת ש ו נ י ם ב מ ש נ ת נ ו בא ל ו א צ ל ה פ ר ו כ ר והיינו יכבס א מ ר ר ׳ ח נ ג י ה ק ר א מ ס י י ע למתניתן. בנדיו. אל ]יוציא מה כ ת י ב בתריה, למחנה[. מחוץ ואת פר ופירושו: אנו ו ה ק ט י ר ן ע ל גבי המזבח ו כ ר והוציאן ל ב י ת ה ש ר י פ ה , ש ה ק ט י ר א ת החלבים בבגדי לבן»,׳ ו מ י ד ה ו צ י א ו א ת ה פ ר ו ה ש ע י ר ל ש ר י פ ה ,ו א ח ״ כ קרא א ת הפרשה ,כ ס ד ר ה מ ק ר א ו ת ה נ ״ ל ,ש מ ו נ י ם א ת ת ש ל ו ם ה ע ב ו ד ו ת )ויקרא ט ״ ז כ״ה(: ואת )כלומר ,מ י ד א ח ר ש י ל ו ח השעיר( ,ו כ ש ג מ ר החטאת חלב המזבחה יקטיר ל ה ק ט י ר כ ב ר י צ א ה ש ע י ר א ת ח ו מ ת י ר ו ש ל י ם )וטימא א ת ה מ ש ל ח ובגדיו ,כ מ ש נ ת נ ו פ ״ ו מ״ז(, )שם כ״ו(: ולפיכך )כלומר, ואת וכר. והמשלח א ח ר י ה ק ם ר ת החלבים( החטאת פר ואת השעיר את לעזאזל יכבס מוציאים את הפר והשעיר לשריפה, החטאת שעיר וכר יוציא בגדיו, ואח״כ ו ל פ י כ ך )שם כ״ז(: מחוץ אל למחנה ולזה כיוון ר ׳ ח נ נ י ה ש א מ ר :ק ר א מ ס י י ע למתניתן ,ש ה ר י מ י ד א ח ר י ט ו מ א ת ה מ ש ל ח )כלומר, כ ש י ו צ א מ י ר ו ש ל י ם ( כתובה ה ו צ א ת ה פ ר ו ה ש ע י ר ,ו ה א י מ ו ר י ם כ ב ר ה ו ק ט ר ו כ מ פ ו ר ש ב פ ס ו ק )ט״ז ,כ״ה( הנ״ל. ברם ה א י ת ת נ י י ת נ י )תנייא ברייא( ש נ ה במקום ״ ב א ל ו א צ ל ה פ ר ו כ ר ו ה ק ט י ר ן ע ל גבי ה מ ז ב ח ״ :״ ב א ל ו כהן ג ד ו ל ל ק ר ו ת ״ ,וחולק ע ל מ ש ג ת ג ו )ם״ז מ״ב( :״ ה ר ו א ה כהן ג ד ו ל כ ש ה ו א ק ו ר א א י נ ו ר ו א ה פ ר ו ש ע י ר ה נ ש ר פ י ן ו כ ר ו מ ל א כ ת שניהן ש ו ה כ א ח ת ״ ,ש ה ר י ל ד י ד י ה ע ד י י ן לא ה ו צ י א א ת אימוריהן ,ו א י א פ ש ר ל ש ר ו ף אותן ל כ ו ל י ע ל מ א . ו ת נ א זה ס ו ב ר כ ש י ט ת ה ב ר י י ת ו ת שבבבלי ,ש ה ק ר י ב ו א ת ח ל ב י ה פ ר ו ה ש ע י ר ב ב ג ד י זהב ,ו ל א ש נ ה כ ל ל מ ש נ ה ב , בם״ז ,ו ש נ ה ב מ ש נ ה ג׳ :א ם ב ב ג ד י בוץ ק ו ר א ו כ ר ה ב י א ו ל ו בגדי זהב ו כ ר ,ב א ל ו א צ ל ה פ ר ו ה ש ע י ר הגשרסין ק ר ע ן ו כ ר והקמירן ע ל גבי ה מ ז ב ח ו כ ר ו ה ו צ י א ן ל ב י ת ה ש ר י פ ה ,ו ה ש ר י פ ה ה י א א ח ר י ה ק ט ר ת האימורין ,כ ד י ן ש ר י פ ת פ ר ה ע ל ם ד ב ר וכהן המשיח. ס ד ר הכתובים ,ש ה י ה צ ר י ך ל ו מ ר : ואת החטאת חלב וכר החטאת יוציא והמשלח יקטיר אל את המזבחה, מחוץ למחנה השעיר ואת וכר. סר אבל לשיטתו קשה לעזאזל החטאת יכבס בגדיו, ואת שעיר ו ל ז ה ת י ח ר ׳ מ נ א שם :ו א פ י ל ו כהן )כאהן דתנינן( ת נ י י א ב ר י י א אתיא היא ,כ א נ ש ד ס ל ק מ ט ב ר י א ל צ י פ ו ר ץ ,ע ד ד ה ו א ב ט י ב ר י א •» .א כ פ ר ה פני פ ל ך רב״. ל! וכבר תמה עליו הנאון ר׳ יצחק סלעמנע בפירושו ל ת ו ס פ ת א יומא ,ב ס פ ר לקוטי צבי, אמשטרדם תקס־ט ,עם׳ . : 1והרי צ ת חלבים היינו ה ק ט ר ת איסורין ,והיאך ס ד ר אותם בבגדי לבן קודם שילוח השעיר ,ולית פאן ד ס ב י ר א לי׳ הכי .וציע״. «י ב ב ב ל י ס׳ סע״א :א״ר יהודה וכו׳ דברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ וכוי .ופירש־י :גבנון הגרלה ,וידוי ושפיכת שירים וכוי .ובר״ח שם :כסו שחיטה והגדלה וכוי .ופשיטא שלשיטת ה ב ב ל י אי אפשר היה ל כ ל ו ל ה ק ט ר ת חלבים של פ ר ושעיר בבגדי לבן שהרי לשיטתו ה ק ט ר ת חלביהם היא בבנדי זהב ,כ פ ו שכתבנו ל ע י ל בפגים. תקונים והוספות לח״ג-ח״ה 594 א מ ר ץ ^ » ־ pהוא יתיב. ופירושו ,כנראה ,שאמרו בתחילה ״ואת ח ל ב החטאת יקטיר המזבחה״ ע ל שם העתיד ,והקדימה משומ שהיא עבודה שבמקדש ,וכאילו כ ב ר קיימ אותה. ועיין בבלי ע ״ א א /א ל א שהכל לשימתפ ,שהוציאו א ת ה פ ר והשעיר לשריפה ל פ נ י הקטרת האימורימ. נמצאנו למדים ש א ף הירושלמי י ד ע ע ל ברייתא שסברה שהקפדת חלבי פ ר ושעיר הנשרסין היא בבגדי זהב ,א ל א ש א ף ת נ א זה הצריך הוצאת ה ס ר והשעיר ל א ח ר הקרבת האימון ו ל פ י זה ס ת ם משנתנו ,התוםסתא וםתמ הירושלמי סוברים שהקריבו א ת האיסורים בשחרית בבגדי לבן, עומד ומקריב ולסיכך ש נ ו בתוספתא :שעשתה ל ו א מ ו כ ת נ ת משתי רבוא ,והיה ע ל ג ב י המזבח *•,והורידוהו אחיו הכהגים ,מסגי שגראה מתוכה ערום. ובהכרח שהמעשה היה ביוה״כ ,שהרי ב ש א ר הימימ כה״ג מקריב בשמוגה בגדימ ,והמעיל מכסה א ת הכתונת ,ו ל א היה גראה ערומ ,ומן העגיץ בתוםסתא ב ר ו ר שעבד בכהוגה גדולה ביוה״כ. והיה ו ק ל ע י ל בסמוך שס :מעשה בישמעאל בן סיאבי שעשתה ל ו א מ ו כ ת נ ת ממאה מנה, עומד ומקריב על גבי המזבח. ו ק בירושלמי שם: ועלה והקריב ע ל גבי המזבח .ו א ץ ״הקרבה׳ -בבגדי לבן א ל א באימוריפ ש ל פ ר ושעיר הגשרפין ,כשימת התוספתא ,הירושלמי והמשנה )לפי פירושן ש ל בני א״י( שהבאנו לעיל. א ב ל ב ב ב ל י ל ״ ה ב׳ :א מ ר ו עליו ע ל ר ׳ ישמעאל בן סאבי ו כ ר ,ולובשה ועובד בה עבודת י ח י ד ״ ו כ ר ,א מ ר ו עליו ע ל ר ׳ א ל ע ז ר בן חרסום שעשתה ל ו אמו כתונת משתי ריבוא ,ו ל א הניחוהו אחיו ללובשה ,מסני שנראה כערום. והכוונה שם ש ל א הניחו ל ו ללובשה ל ע ב ו ד ת שחרית בבגדי לבן ) ל ה מ ם לסניי לסנים ,להזות ע ל ה ס ר ו כ ת ו ע ל מזבח הזהב( ,ו ל א שנו ״ ל ה ק ר י ב ״ מסגי שלשימתמ א ץ הקרבה בבגדי לבן ,והקמרת האימורץ ש ל ה ס ר והשעיר געשתה א ח ״ כ בבגדי זהב .ו ב ץ התוםסתא והירושלמי ו ב ץ הבבלי מודימ שמדברימ בעבודת שחרית בבגדי ל ק ,כ ס י שמוכח מסמיכות התוםסתא למשנתנו ,א ל א שבני א ״ י ובני ב ב ל גחלקו במהות העבודה .ו כ ל מה שכתבתי שמ בח״ד ,עמ׳ ,752מדוייק ל ס י שיסתי. ו ל ע צ ם העניץ נראה שמסורת ז ו מ ל מ ד ת שישמעאל בן סיאבי הקריב ב כ ת ו נ ת שעשתה ל ו אמו ,ו ל א חשדו ב ו כ צ ד ק י ,״ משום מעשה שהיה,״ מסגי שכהן גדול כ ש ר ה י ה ,״ ו מ ס ר , א ת הכתונת לציבור ,כמפורש ב ב ב ל י ל ״ ה ב . שמ ,עמי ,759ש ר :20-19״שנימ כהנימ מקדשין הימנו״. עיין מ״ש בקונםרם תיקונימ, עמי 7ואילך. שמ ,מוף עמי :784״אית ועיי ת נ י צ ד דרומי״ .צ״ל :צ ד דרומי נוכר[. שמ ,עמי ,788ש ר :39-38״ונחלקו בזה אמוראימ בירושלמי״ ו כ ר . עיין בקונטרס תיקונימ ,עמי .8 שמ ,ר י ש עמי :792״ואינו ק ר ב בעצמו בשום סניס״. עיין בקונםרם תיקונים, ע מ י .8 • נ בירושלסי :ו ע ל ה ו ה ק ר י ב ע ל נבי הסזבח. •°ופירש״י :הוצאח כ ף וםחחה .ועיץ ס״ש שם ,עם׳ ,760פירושים אחרים. ו ה צ ד ו ק י ם הרי סוברים שאפילו בקרבן ח ס ד י ח ד סחנדב וסביא ,עיין בריש םנילח תענית ובבבלי מנחות ס״ה אי .ואפשר שסשום כ ך היה קיים חשש .שםא ל א יססרנה יפה יפה־ <עיץ ס״ש בעם׳ ,(750שאעפ״י שלמעשה שמעו ל ד ב ר י חכסים <עיץ ס״ש ביומא .עסי ,731שו׳ (43פ״מ יש מקום לחשוש ע ל דברים שבלב. 81 ״ עיץ תוספחא פ ר ה פ״נ ה״ו. ״ עיץ תוספתא פ ר ה ה ד ל ובבלי יוסא ט' אי. תקונים והוספות לח׳׳ג־ח׳׳ה 595 , שם ,ע מ ׳ ,798ש ר ,74ד ״ ה ר ״ ש :״ ו ל ד ע ת ר ש מ ע ו ן א י נ ם מ ט מ א י ם ב ג ד י ם ״ ו כ ר . עיין ב ק ו נ ט ר ס ה נ ״ ל ,ע מ ׳ .8 שם ,ע מ ׳ ,799ה ע ׳ .54 כל צריכה ההערה עיין מ ״ ש מחיקה, תיקונים, בקונטרס ע מ ׳ .8 שם ,ע מ ׳ ,851ש ר :10״ ו ב י ר ו ש ל מ י ו כ ר ,ו ב ב ל י ג׳ א ׳ ,פ ס ק ו כ ב ״ ה ״ .צ ״ ל :כ ב ״ ש . שם ,ש ר :12-10 עשרה טפחים״ וכר. ״ מ ע ש ה באנשי ירושלם שהיו משלשלין מטותיהן בחלונות שגבוהין ובמשנת כלים פי״ט מ״ב: עיין מ ״ ש ב ק ו נ ט ר ס תיקונים ,ע מ ׳ 8ואילך. ה ח ב ל ה י ו צ א מן ה מ ט ה ו כ ר ,ש ב ו ק ו ש ר י ן א ת הפסחים> 2ו מ ש ל ש ל י ן א ת המטות. , שם ,ע מ ׳ ,852ד ״ ה וכבר :״ ש ב י ר ו ש ל מ י א י ן ז כ ר ל ט ע ם ש נ ת נ ו ב מ ש נ ת נ ו ל ש י ט ת ר י ה ו ד ה ״ ו כ ר .עיין ב ק ו נ ט ר ס תיקונים ,ע מ ׳ .9 שם ,ע מ ׳ ,859ש ר :52-51״ ה ד ם ו ע ר ב ה ש נ ק ט מ ו ת י מ ר ו ת ה ע ו ל ו ת ״ ו כ ר . עיין ב ק ו נ ס ר ם ה נ ״ ל ,ע מ ׳ .9 ל ה ל ן שם ,ה ע ׳ .21 עיין מ ״ ש ב ק ו נ ט ר ס ה נ ״ ל ,ע מ ׳ .10 עיין ק ו נ ט ר ס שם ,ע מ ׳ ,906ש ר ,66ד ״ ה ו ל ע צ ם :״ ש נ ה ג ו בלחם ה פ נ י ם ב ר ג ל ״ ו כ ר . ה נ ״ ל ,ע מ ׳ .10 , עיין ו י ק ר א ר ב ה פ י ״ ב ,ה ,ה ו צ שם ,ע מ ׳ ,909ש ר :77-76״ ה ל כ ה ו ט פ ח ה ב ס נ ד ל ה ״ ו כ ר . , ר ״ מ מרגליות ,ע מ ׳ ר ס ״ ה ,ו ב מ ק ב י ל ו ת )עיין ב ה ע ר ו ת שם(. ח ״ ה ,ע מ ׳ ,924ש ר ) 3מלמעלה( :״ ש ס ת ם ס ו ל ם ש ל שובך ,ה ו א סולם צ ו ר י ״ ו כ ר . עלייה ש ס ת ם סולם ש ל צ״ל: וכר. י צ ה י ב ו ״ וכו׳. שם ,ע מ ׳ ,949ש ו ׳ :22״ ו ב ד :ש מ א כת״י למלים קשות ו כ ״ ה בפי׳ שבתוספתא-.׳ 2 שם ,ע מ ׳ ,956ש ר :49״ ו ב מ ש נ ת נ ו פ ״ ד מ ״ ז ״ .צ ״ ל :פ ״ ב מ ״ ז . שם ,ע מ ׳ ,959 ״דדוקא גדי ש ו ׳ :61—60 מקולס שהוא נצלה שלם״ כולו וכר. בם׳ ח צ י מ נ ש ה ל ר ״ מ ג ר א ס ב ע ר ג 2 « ,ע מ ׳ :50ה ת י ר ל א כ ו ל ב ל י ל י פ ס ח י ם ג ד י מקולס ,ל א א מ ר כ ש ב מקולס ,ל פ י ש י ש ל ו אליה ,ו א ל י ה ל מ ז ב ח ק ר ב . ו א ף שם ,כ נ ר א ה ,ה כ ו ו נ ה ש ל א ח ל ק ו ע ל ת ו ד ו ם א י ש ר ו מ י א ל א ב ה ת ר ל א כ ו ל גדי ,א ב ל ב כ ש ב מ ק ו ל ס א ף ה ם ה ו ד ו ש מ ו ת ר ,עיין מ ש ״ ש ב ת ו ס פ ת א כ פ ש ו ט ה במקומו. שם ,ע מ ׳ דאורייתא״. ,962 שר :2-1 צידה ״מלאכת ביו״ט היא לשיטת כמה מן הראשונים עיין ק ו נ ט ר ס תיקונים ,ע מ ׳ .10 שם ,ע מ ׳ ,966ד ״ ה המקויימת״ וכר. ובירושלמי: באמת ״אבל שבתוספתא הלשון בגירםת ד וכי״ל עיין ק ו נ ט ר ס ה נ ״ ל ,ע מ ׳ .10 שם ,ע מ ׳ ,972 שר ,29-28 ד״ה ובירושלמי: ״ר׳ ח נ י נ ה בן עקביה אומר״ וכר. ע י י ן ק ו נ ט ר ס ה נ ״ ל ,ע מ ׳ .11—10 שם ,ע מ ׳ ,985ש ר :54״ ש ש י ט ת ב נ י א ״ י ה י א ש א ף כ י ב ו י ה ו ת ר ״ ו כ ר . עיין קונטרס ה נ ״ ל ,ע מ ׳ .11 שם ,ס ו ף ש ר :56—55״ ע י ץ ב פ י ר ש ״ י ״ . צ ״ ל :ב פ י ר ש ״ י ל מ ש נ ת נ ו ל ״ ב ב׳. 4ג עיין מ י ש ל ע י ל י ב מ ו ת ,ע מ ׳ .23 י 2 .עיין ל ע י ל ,ה ע ׳ .5 6נ פירושיט ע ל ליידען וםינכען ע ם התורה הערות. מחכמי ספרד צרפת ואשכנז נעתקו מכתבי יד לונדון, אוקספורד, תקועים והוספות לח״ג-ח״ה 596 , , , המלים שם ,ע מ ,988ה ע :49״ ו כ ן א מ ר ר א ל י ע ז ר בן י ע ק ב ל ר ׳ ש מ ע ו ן ב ר כ ה נ א ״ . , ״ ב ן י ע ק ב ״ נ ש ת ר ב ב ו ל כ א ן מ ה ע ר ה ,48ו כ א ן צ ״ ל :ר א ל י ע ז ר ל ר ׳ ש מ ע ו ן ו כ ר . ש ם ,ע מ ׳ ,991ד ״ ה ב ר ם :״ ו מ ת ו ך ג י ר ס א ז ו מ ש מ ע ש ה י ר ו ש ל מ י ה ב י א ב ר י י ת א ל מ ש נ ת נ ו ע י י ן ב ק ו נ ט ר ס תיקונים ,ע מ ׳ .11 ששנתה״ וכר. שם ,ע מ , :1011 ״הנהרות והמעיינות נשמט המושכיך וכר. לירושלמי הציץ כאן פ ״ ה סה״א ,ס ״ ג ע״א. ש ם ,ע מ י :1012״ ו ע י י ן מ ״ ש ל ע י ל ס י ״ ז ה י ״ ז ״ ו כ ר . ש ם ,ע מ י ,1013ש ר :47 בטורלם, ״אגוזץ וקליות ע י י ן ב ק ו נ ט ר ס תיקונים ,ע מ ׳ .11 וטרולוס״ בפירוש וכר. כת״י:ל2 א ל ע ו ר ם )כלומר ,חתונה( .ו ע י ץ מ ״ ש ל ע י ל ח ״ ו ,מבוא ,ע מ י ט ״ ז . ש ם ,ע מ י ,1015ש ר :50—49״ ו א י ן ש פ ץ כ ל י כ ס ף ב ק ר ק ט י ך . וכ״ה )״בקרקטיך( בפירוש כת״י הנ״ל. ש ם ,ע מ י ,1017ס ו ף ש ר :1״ ו ב א ר ו ב י ר ו ש ל מ י ו כ ו ׳ ו ב ב ב ל י ש ב ש ט ר ו ת ״ ו כ ר . עיין ב ק ו נ ט ר ס תיקונים ,ע מ י .12 , ש ם ,ע מ ,1022ש ר ,37—36ד ״ ה ב ר ם :״ כ ב ר ש ע ר מ ד ע ת ו ב ר י ל ל ״ ו כ ר . עיין בקונטרס ה נ ״ ל ,ע מ י .12 להלן שם: ״ ו ב כ ״ י ק ו י פ מ ן גורס באמת :כ ב נ ו מ ר ץ ״ . ב כ ״ י קויפמן ה ג י ר ם א ה י א כ ב נ ו מ ר ו ן )בשתי מלים(. ש ם ,ע מ י ,1044ש ר :20-19 ״אנדרוגיגוס מוציא את עיץ מיגו״ וכר. בקוגטרס תיקונים ,ע מ י .12 ש ם ,ע מ י ,1048ה ע י :41 ״ ו מ ״ ש ב י ר ו ש ל מ י ו ד י יוחנן בן ז כ א י מ ת ק ץ ״ ו כ ר . עיץ ב ק ו נ ט ר ס ת י ק ו נ י ם שם. ״אבל בירוש׳ כתיבת י ד ״ וכר. ע י ץ בקונטרס ש ם ,ע מ י ,1065ס ו ף ש ר :11—10 ש ם ,ר י ש ע מ י :1072״ ו ל מ ה גותגין א ס ר מ ק ל ה ע ל ג ב י ה ת י ב ה ״ ו כ ר . ע י י ן בם׳ יחוםי ה נ ״ ל ,ע מ י .12 ת ג א י ם ו א מ ו ר א י ם ע ר ך ז ו ט ר א ,ה ו צ ׳ ר י ״ ל מימון ,ע מ י ק ״ ג . ו ל ה ל ן ש ם ה ב י א )ממקור ב ל ת י י ד ו ע לנו( :כ ע נ י י ן ש ע ש ו ל א ר ו ן ה ק ו ד ש ,ש כ ש ב ר ח ד ו ד מ פ ג י א ב ש ל ו ם ו כ ו ׳ כ ת ׳ ) ש ״ ב ט ״ ו ,כ ״ ד ( ויציקו א ר ו ן הי, מ ל מ ד שגתגו עליו א פ ר מקלה וכר. ומפי הקבלה משמיה דגמרא קבלתי כ י ב א ג ד ה מ פ ו ר ש ו י צ י ק ו ל א ר ץ ,ש כ ל ה פ ו ת ר י ם ס י ׳ כ מ ו ויציגו ,א ב ל ה ק ב ל ה ל ש ץ ציקה, כ מ ו שכתבתי. ש ם ,ע מ י ,1093ה ע י :46 ״אלא ש ה ר ״ מ גתן ה ג ד ר ה ל ז ק נ י ם ״ ו כ ר . ע י ץ בקונםרם תיקוגים ,ע מ י .12 שם ,ע מ ׳ ,1097שוי :87״ ו ע י ץ מ ״ ש ה ר ״ ל ג י ג צ ב ו ר ג ב מ א מ ר ו מ ב ו ל ש ל א ש ״ ו כ ר . ע י ץ ב א י ג ר ת ת י מ ן ה ו צ ׳ ר ״ א הלקין ,ע מ י 72ו א י ל ך ,ו ב מ ב ו א ש ם ,ע מ י , X X Vה ע ר ה .244 ו ע י י ן ב ״ ר פ ל ״ ט ,ר ,ה ו צ ׳ ת י א ו ד ו ר ,ע מ י ,368ש ר ,6ו ב ה ע ר ו ת שם. שם ,ע מ י ,1120ש ר :67-66״ ת ש ע ה ב א ב ש ח ל ל ה י ו ת ב ש ב ת ״ ו כ ר . ס ו ף ה פ ר ק ב י ל ק ו ט ה מ כ י ר י ז כ ר י ׳ ,ס ו ף ע מ י 73ואילך. כ ל הברייתות עד והסדר ש ם כגי׳ כ י ״ ע ו כ י ״ ל )אלא ש י ש ש ם ה ש מ ט ה קטנה(. ש ם ,ע מ י ,1129ד ״ ה ו ב ב ב ל י :״ ו ב ה ג ה ו ת ח ש ק ש ל מ ה ״ ו כ ר . ע מ ׳ .12 ז ג עיין לעיל ,ה ע ׳ .5 ע י ץ ב ק ו נ ט ר ס תיקוגים, הקונים והוספות לח״ג-ח״ה שם ,עמי ,1139ש ר :55-53 597 אפילו״ וכוי. ״ ו ש א ר ח ו ב ו ת ) מ ץ חטאות ואשמות( ע י ץ בקונטרס הנ״ל ,עמ׳ .13-12 , שם ,ע מ ,1158ש ר :54-53״ואם נעשו מחחילה ל ש ם הדיוט א ץ משתמשץ בהן״ ל כ ל י שרת( ו כ ר . )כלומר בהוספה ל מ ד ר ש תהלים סקי״ט ,ה ו צ , בובר ,ר י ש ע מ ׳ :497 קדירה שאכלתי בה ח ו ל ץ ל א אכלתי בה קדשים. שמ ,עמי ,1161ד״ה והרמב״ן :״ ר צ ה להשוות בזה pבית הכנסת״ ו כ ר .ע י ץ ב א ו ר שמ ,ר י ש עמי :1176״ ו ק סםקו הר״מ בסי״ב״ ו כ ר . ו ק סםק ב ש ו ״ ת הראב״י סי׳ נ״ב. ג ד ו ל שבמשניות הוצ׳ ר א מ יומא םס״ז. שמ ,ש ר :34-33״אשה ל א ת ק ר א ב ת ו ר ה מפני כ ב ו ד צבור״. , ע י ץ ב ם מ צ ל מאש ח ״ א מי׳ י״א. , שמ ,ע מ :1217״אילו הן מעשה ע ג ל השני״ ו כ ר . שמ ,עמ׳ :1229״ ב ר ם מ ס ת ב ר שהנכץ הוא בכי״ע: בסירוש כת״י:״ מוכר , עיין בקונטרמ תיקונימ ,ע מ .13 עונתו, ו כ צ ״ ל בשאר הגוםחאות״. עונתו. שם ,עמי ,1230ש ר :14—13״במשנתנו פ ״ א מ ״ ד צ ד ץ א ת האישות משדה הלבן״ ו כ ר . צ ״ ל :א ת האישות ו א ת העכברים משדה ה ל ק . להלן שם: ״מירםת הםסרים שלנו שבירושלמי במשנה במשנה ושבבבלי״ .צ״ל: שבמשניות ושבבבלי. להלן שם, םד״ה והתוםסתא: ״שהחכמים חולקימ א ף בשביעית״. הכוונה לחכמימ שבמשנה שבמשניות ושבבבלי ) -ר ׳ יהודה ש ל ש א ר הנוסחאות והתוםסתא(. עיין באוה״ג כ ת ו מ ת , שמ ,עמי ,1234ש ר :27״ ז ו היא נ כ ר כ ת ו ז ו היא בקיע״ ו כ ר . הסירושים ,ס ו ף עמי .9 שם ,עמי ,1235ד״ה ופירוש :״ ו א ש ר ל ר ז י ם ,א ר ז ץ ראזין״ ו כ ר . ה נ כ ץ הוא מ״ש ב ק ו נ ס ר ם תיקונים ,עמי .13 שם ,עמי ,1259ש ר :35 ״ומפרקץ מנעל pהאמום״ ו כ ר . עיין ק ו נ ט ר ס הנ״ל, עמי .13 שמ ,עמי ,1267ד״ה ובירושלמי :״והסומא .מאן ת נ א סומא ר ׳ יודה״ ו כ ר . עp קונםדם הנ״ל ,עמי .13 שם ,עמ׳ ,1268ש ר :5 ״ומביאים ראייה משמואל ש ל א העלו אותו לירושלים״. צ״ל :לשילו ,ו כ צ ״ ל בפירוש הקצר. שמ ,עמי ,1277ש ר ,28-27ד״ה וההבדל :״ ו א פ י ל ו נ ד ר ונדבה יוצא ב ו ״ ו כ ר . עיין קונםרם תיקונימ ,עמי .13 שמ ,עמי ,1281ש ר :37—36 ״ומדברימ כאן ב א כ י ל ת קרבן שמחה, דוגמת כהנים בחטאת ואשמ״ ו כ ר .עיין בקונטרמ תיקונימ ,עמי .14—13 שם ,עמ׳ ,1291ש ר :24-23״מה עליו ע ל א ד ם להציץ ו ב ל ב ד ש ל א י ז ץ א ת עיניו״ ו כ ר . , עיין ב ״ ר פם״ה ,יי ,ה ו צ תיאודור״אלבק ,עמי .720 שם ,ש ר :26-25 ״נכוה באור״ ו כ ר . עיין אבות דר״ן נו״א םפכ״ח ,עמי ,86 מ כ י ל ת א י ת ר ו בחדש דמ״ד ,הוצ׳ הרח״ש הורוביץ ,עמי ,215ס פ ר י וזאת הברכה ס ו ף פ י ׳ שמ״ג, הוצ׳ ה ר ״ א פינקלשטץ ,עמי .400 שם ,ס ו ף עמי :1299״ ו כ ב ר פירשתי בםסרי היליניםמום״ ו כ ר . עבר .14 8נ עיץ לעיל העי .5 עיין קוגםרם תיקוגים, תקונים והוספות לח׳׳ג-ח״ה 598 , שם ,ע מ ,1333םד״ה ולפיכך :״וגרסו בה כבנוםחאות שלנו״ .נשמט :ו ע ל הלשון ״אע״ם״ לפי גירםא זו ,עיץ מ״ש ל ע י ל ח״א )תרומות( ,עמ׳ ,429ש ד ,16ובהערה 27שם. שם ,ש ר :71״מעשה ב ר ׳ מ ר ס ק ו כ ר . לא מצאתי מעשה זה בשום מקום אחר״. כל , המעשה הובא )בשם התוספתא( בם׳ יחוםי תו״א ,ע ר ך ר׳ מ ר פ ק הוצ׳ ר י ״ ל מימק ,ע מ תם״ב, והבאתיו מכת״י בתוספת ראשוגים ח״ב )כתובות( ,עמ׳ .33 שמ, עמ׳ ,1340 ש ר ) 9מלמטה( :״מביא בשם , התוספתא: במשגה הוצ׳ ל ו ובם׳ השמדות ל ר ״ י הברצלוגי ,םוף ע מ .70 ר׳ חוספית״. כ״ה גם מפתחות 1 מקורות )פירושים והגהות( משנה תוספתא מדרשי הלכה ירושלמי בבלי מם׳ קטנות מדרשי אגדה רמב״ם פיה״מ להרמב׳ים מחברים קדמונים )ע״פ ס ד ר א״ב( II מפתח העניינים 111 מפתח המלים 599 600 מפתח המקורות 1 מקורות )פירושים והגהות( ן משנה אמור וכוי(. ן יבמות פי״א ם״ה )ומוכרין פי״ד מ״ד )קטנה את התרומה שחלצה וכו׳ פ י ה ה״ז ,צ ׳ ז ע״ב ספרי .127 יבמות פסולה(. כתובות פייא וכוי(. ניטין .136 ,118-117 פ״ט מ״ח נדרים )שום הדיינין )עשה שישראל מה לך אומרים )ר׳ להדיר את פ ״ ד מ״ה פ״ט מ״א .(VflTn יעקב אומר ח ב י ת ומי(. עליה אף .416-413 פ״ט ם״א פנחס ל ח ר ו ת משלים מטות מאיר אומר בין ל א ח ר ס י ת ת אביו וכו׳(. מכות מ״ד פ״א שחומו א ת עצמן(. שבועות פ״ז מ ״ ח הבית(. כריתות וכוי(. .47 עם׳ )בנדרים 199 .40 כנודר ק״צ, להטא עמ׳ )כל זמן דין שבית .200 )משלחה הוא ליבם(. נעשין עד זומסין כ י ת צ א פ י ׳ ר פ ״ ט ,ע ם ׳ ) 308נ א מ ר כ ן ש ם ו נ א מ ר מ ב ו א ,ע מ ׳ י״ד. ל ה ל ן שם וכו׳(. בתוך .47 כ י ת צ א פ י ׳ ר צ ״ א ,ע מ ׳ ) 310א ש ר ל א ב נ ה ו כ ו י ( . .45 שנטמא )נזיר טוםאות הרבה כי .552 רצ״א, ת צ א פי׳ עמ׳ 310 ורקיקה כדי שכבת זרע(. בשכיבה )חליצה .149 ה א ז י נ ו פ י ׳ ש ל י ד ,ע מ ׳ ) 384ש צ פ ת ד ע ת ו ( . תוספתא מ ע ש ר ו ת פ״נ ה י ״ ב בחיי .4 1 842 230 כ י ת צ א פ י ׳ ר מ ״ ה ,ע מ ׳ 275 .33546,335 פ״ב )נאמר כ א ן שם ונאמר .230 )והאשה הנושאת והנותנת מ״נ קנ״נ, פי׳ צריכים ס נ ה ד ר י ן פ״ז מ ״ ד ) ו מ ש ו ם א ש ת א י ש ב י ן ב ח י י א ב י ו )אין פי׳ שופטים .574 .560-558 פ י ׳ ק ל ״ נ ,ע מ ׳ 177 ה מ ל ך וכוי(. העדים .516 ל ה ל ן שם וכו׳(. ) ע ב ר מ כ נ נ ד פניו ר ׳ )קרבנו לה׳ ו ר ׳ יוחנן ה ס נ ד ל ר ו כ ו ׳ ( . א ח ד ס ן ה ד מ י ם אינו ל ע ב ד ו יצא ע ל נזרו ו ל א נ ש א פ י ׳ ל ״ ח ,ע מ ׳ ) 41ש א ל ו ר ׳ א ל ע ז ר ב ן ש ס ו ע *.57556 ,57349 ל א ישתה וכו׳(. יצא(. 7 .563 נ ש א פ י ׳ ל ״ ח ,ע מ ׳ 41 .532-531 )הפר .547-546 נזרו ע ל ק ר ב נ ו ( . אליעזר בן )נזרק ) ל ע ש ו ת יין מ צ ו ה כ י י ן ר ש ו ת נ ש א ס ו ף ס י ׳ כ ״ ח ,ע מ ׳ ) 35ו א ם ה ב י א ו א ח ״ כ נ י ל ח לא יכול ל ה פ ר וכו׳(. נזיר שפחתו וכוי(. .143-141 פ ׳ נ מ׳׳א הרוצה נזיר I .362-361 וכשר(. נזיר ם״ה נ ש א פ י ׳ כ״ג ,ע מ ׳ 26 שתות i הפסול .84 וכו׳(! . חליצתה )שמדת מרובה )אסיפת תאנים וכו׳(. 3 14 .174 ירושלמי .455 ס ו כ ה פ ״ ב ה״נ ) מ ע ש ה ב א נ ש י י ר ו ש ל ם ש ה י ו ס ש ל ש ל י ן מטותיהן וכו׳(. ב ״ מ פ״ג ה י י ט )לא פ י א ה ספ״נ )תהא ל י ל ה י ו ת ו ל ע מ ו ד וכוי(. .595 ימכרנה לא ל ת נ ר ע ס ׳ י״ח. וכו׳(. שביעית ספ״ו .419 ב״ב פ י ח היי )אי ז ו היא ל ע מ ו ד ולהיות וכו׳(. מ כ ו ת פ״ג ח ד י דייתיקי דא תהא )אסור א ף לי פסחים מ ב ו א ,ע מ ׳ י״ה. פ״ז נתוודע ה״ז בירקות שדה(. .546-545 )קל )אנן תנינן תניי תני וכוי(. I שאת מיקיל ל ו ל פ נ י ז ר י ק ה וכו׳(. יומא פ״ו ה י ה ביחד * הסספר הקטן מםסן את סספר ההערה. שאם .571-570 בא לו אצל ה פ ר אית .594-593 ח נ י נ ה פ ״ א ה״ז )אותי ע ז ב ו א ו ו ת ר ה ( . י ב מ ו ת פ״נ ה״י <כל ש א י ן א ת מ י י ב ס י נ י ו כ ו י ( . .588 ש ם י נ י ר פ ״ ה ,נ׳ ע ״ ב ) ל ח י י ב א ת ה מ א כ י ל ב א ו כ ל ו ( .ו י ב ט ו ת פ ״ ד ה ״ א ) ח ל ץ ל ה מ ע ו ב ר ת ו כ ו י ( . «.545 -450 .451 )המלביש א ת ח ב ר ו כ ל א י ם וכו׳(. תר׳כ מבוא, י ב מ ו ת פ״ו ה ) Yא ב ל נושא א ת ה מ מ א נ ת ( . .39 .45 .67-66 מפתח המקורות יבמות פ״ז ה״ה )בת כהן שנישאת לישראל והלך ב ע ל ה למדינת הים ו מ י ( .«8»1,55 . יבטות פ״ח ה״ב )שבכרות שפכה אינו חחר(. יבטות ספ״ח ) ק ד ש איגן חוששין לקדושיו(.9627 . יבטות פ״י רה״ז )אלא לאחר טאםרו א ב ל לאחר ביאתו וכוי(.119 . יבמות פי״ב היא )אמר ר׳ לעזר יש מהן שאםרו חליצתה פסולה וכוי(.138«8,133 . יבמות פי״ג ה״ז )והקטגה תמתין ע ד שתגדיל ותגיע ל פ ר ק ותגשא(.159-158 . יבמות פט״ו סה״ת )תיפחר שהיה חסיה כן וסיימה(. .171 יבמות פט״ז ה״ב )םה טעמי דרי לעזר טשו׳ שאינה חשודה ל ק ל ק ל צרחה כ ל עיקר וכוי(.172 . יבמות ספט״ז )עשו אוחה כחיה שהיא נאמנת על אתר(.184 . כתובות פ״ב ה״י )מהו בקציצה וכוי(.220 . כתובות פיו ה ד )לא עשה כן א ל א עשה אותו א ל ף וכוי(.279-278 . כתובות פ״ו ה ד )וקופת בשמים ה כ ל מנה(-276 . .27728 ,277 )הגיית פריה ורביה כהניית כספים(.27726 . כתובות פ״ו ה״ז )בפסק סן האירוסין וכוי(-282 . .283 כתובות פ ץ ה״ז )חגי ר׳ חנין בשם ר׳ שםואל ומי(. .293-292 כתובות פ״ט ה״י )אשכחת אטד חנן ור' שטעון אמרו ד ב ר אחד(.334 . כתובוח פי״א דרו )אחא עובדא קוםי ר ב י בעא סיעבד כרבגן וכוי(.363-362 . כתובות ספי״ג )הדא ססייעא למאן דאטר כתובת אשה ס ד ב ר י תורה וכו׳(.390 . גדרים פ״א רה״ב )סהו שיקדיש לשמים בלשון קונם וכוי(.460 . גדרים רפ״ב )הוון בעי סיטר כגון הקרבן בשבועה וכוי(.459-458 . גדרים פ״ג ה״א )מאן תגא נ ד ר י זירחין ר׳ טרפון ומי(. נדרים פי״א סה״ו )קוש תאינה שאיני טועמת ועוד ענב וכוי(.498 . נזיר פ״א ה״ב )סן ה כ א ה כ ב ד שערו וכוי(.507 . נזיר פ״א ה״ב )לא אמר א ל א אימ מביא ק ר ב ן טומאה וכוי(.53738,810 . מ ד פ״ב ה ד )דרי אוט׳ צריך ל כ פ ו ל תמן דברי ה כ ל היא וכוי(.515 . נזיר ספ״ב )לא חעלה לו ימי גםרו ל א העלה ל ו יפי ס פ ד ו ל א חעלה לו וכוי(.560 ,559 . נזיר פ״נ רהיב )סי שנזר שתי נזיריוח וכוי השלים נזירותו וכוי(.526 . נזיר פ ד ה״ב )מההן ואני מה את ע ב ד ל ה וכוי(. .478-477 נזיר פ״ד ה״ה )דברי ה כ ל היא משניתק מ ל א תעשה לעשה(.532 . גזיר פ״ה ה ד )הרי שגזר והיה מגלגל בנזרו וכו׳(. .409-408 נזיר פ״ו ה״נ )כיון שקדש שלמה נזרו ב ד ם כנשור הוא(.555 . גזיר פ״ו ה״ח מיטמא וחזר וניטמא מביא קרבן וכוי(.552 . גזיר פ״ח ה״ב )ואם טהור הייחי העולה ראשונה נדבה והחטאת ס פ ק ו מ ג ל ח ( .568 . נזיר ספיח )והתנינן זקן .איה ל ך םיסר סריס(. מ .56516 גזיר פ״ט ה״א )כי נזר אלקיו ע ל ראשו א ת שאין לו אדון א ח ר וכוי(.572 ,571 . קדושין ס״ג ה״ב )אם היו שניהן מודין שניהן יכולין לעקור קדושין(.164 . קדושין פ״ד ה״א )וצריכין קירוב פ ע ם שנייה(. .31 ב״ק פ״ד ה״א )והתני באילו אבנים ונגנבו וכו׳(. .348-347 סנהדרין פ״א ה״ב )ולא מפני הנחלץ ו ל א מפני החלב(.454 . .414-413 נדרים פ״ג ה״ו )וגקרעה לםפריען קדשו ומי(. .42151 נדרים פיה ה״א )לא ע ל ה ד א איתאפרת א ל א ע ל ה ד א וכו׳(.435 . נדרים פ״ה ה ד )קונם שאיני נהנה ל ך לנשאל לו עליך וכו׳>.471 . נדרים ס״ו רהי״א )חני ר׳ שםעון בן אלעזר אוס׳ קונם כ ל ד ב ר ש ד ר מ לאוכלו ו מ י ( -444 . .446 נדרים פ״ז ה״נ )ר׳ שמעון בן אלעזר אופר קונם כ ל ד ב ר שדרכו להתכסות וכוי(.447-446 . נדרים פ״ח סה״ג )מה פליגין בפרום ה פ ס ח וכוי(. .461 .102-101 כתובות פ״ו ה״ד 601 ירושלמי ,תלמוד המערב )שאמו לפנינו( «.510 323g f בבלי יוםא ל״ה ב׳ )אמרו עליו ע ל ר' ישמעאל בן פאבי ו מ י ( .594 . יבמות פ״נ ב׳ )חייבין עליו ס ק י ל ה משחי מקוטוח(. .96-95 602 מפתח המקורות יבמות קכ״ב ב׳ )אין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה וכוי(.183-182 . כתובות כ״ב א׳ )באשה אחת גדולה שהיתה גדולה בנוי.(210 W . כתובות כ״ג א׳ )ואח״כ באו עדים ואמרו לא דענו וכוי(.212 . כתובות כ״ג ב׳ <ואיכא עד אחד דקא אפיך וכוי(. .214 מסכתות קטנות אבות דר״ן פל״ח )ביתר שלא נמלט סמנה נשםה>. .179 אבות דר״ן נו״ב פ״כ )ויינפו את הדין(.290 . ר״א רבה פ״ו )והיו נודרין בתורה וטבדין וכוי(. .415 טסי גרים פ״ג )אלו שלי ואלו כתובתי וכוי(.353 . גטרא של םס' כלה ספ״ט )לית דחש לה לדר׳ אליעזר בן יעקב וכוי(.416 . כתובות ג״ו ב׳ )אין עושין כתובת אשה מטלטלין מפני תיקון העולם(.370 . כתובות פ״ח א׳ )כל זמן שתובעת כתובתה ,אם תובעת כתובתה וכו׳(.333 . מדרשי אגדה גיטין כ״ט א׳ )אל תגרשה אלא בימין וגירשה בשמאל(.590 . תגחומא תולדות סי' י״ג )שלא ישיב ליחו טן השרב(. דמי שגתן אלא שגו לא רבא )אמר קדושין כ״ז א׳ .54817 כולן וכוי(.210-208 . פרקי דר״א פפט״ז )החתן דוטה למלך וכוי(.189 . קדושין ע״א א׳ )אם לא אגלה משפחות וכו׳( .סדר אליהו זוטא פט״ז )מעשה באדם אחד שירד .504 מגליל העליון וכוי(.409 . יעקב בן ר״א אסר כן על )יתר סע״א ד כ גדרים מדרש אגדה ) ו י צ י ק ו א ר ו ן ה ׳ וכו׳ מלמד .412-411 וכוי(. שגתנו עליו אפר מקלה(.596 . גזיר ל׳ ב' )כיצד טי שהיה הו׳ ואביו מידים וכוי(. .538 רמב״ם גזיר מ״ו רע״ב )ומי סעכבה ,והתגיא זאת תורת המיר וכו׳(.511 . גזיר ניד א׳ )איבעי׳ להו דקתגי עד שיטהר בשביעי פט״ו מה׳ אישות הט״ז.68 . פי״ג מה׳ גירושין הכ״ג.180 . קאי וכוי(.525-524 . פי״ג מה׳ גירושין הכ״ז.182,181 ,180 . גזיר ג״ז ב׳ )וםגלח ד׳ תגלחות והא ק ע ב ד הקפה פי״ג מה׳ גירושין הכ״ח.205 . וכוי(.560 . פי״ד מה׳ יכום היד.139 . גזיר ס׳ א׳ )ומגלח ארבע תגלחיות וכוי(,560 . פט״ז סה׳ איסורי ביאה הי״א.70 . .568 ,567 ,562 פי״ח םה׳ איסורי ביאה ה״א.51 . סוטה כ״ב א׳ ט־טין מגושא ולא ד ע מאי אמר פכ״א מה׳ איסורי ביאה הכ״ו.68 . וכוי(.588 . פ״ג מהי גדרים היו.405 . ב״ק ל״ח א׳ )שאפילו מקיימין אותן אין מקבלין פ ד סה' גדרים הי״נ.474 . עליהן שכר(.32396 . פיח מה׳ גדרים היי.464 . ב״ם י״ט א׳ )אחו היא דייתיקי דא תהא לסיקם פ״ג מהי גזירות ה י ד והט״ו.509 . ולהיות וכוי( .מבוא ,עט׳ י״ח. פ״ג מה׳ גזירות הט״ז.510-509 . ב״ם ל״ח א׳ )וסורדין קרוב לנכטי שבוי תנאי היא פ״ג מהי גזירות הי״ח.55540-555 . וכוי(.316 ,314 . פיו מהי תרומה ה ד .86 . ב״מ ל״ט א' )לאיתויי הא דאםר רב נחמן וכוי(. reמה׳ תרומה ח״י.93!9 . .316 פ״ב מהי זכייה ופועה הי״ח.253 . ב״ס ג״ב א' )לא יםכרגה לא ל ת ג ר וכוי(.419 . ב״מ ס״ו ב׳ )דאי שפיט ואכיל וכוי(.326 . וכוי(. ב״ם פ׳ א' )ואסר לו שפחה זו שוטה היא פיה״מ להר״מ .299-297 ב״ב קל״ח ב' )והא תניא שמין את המחובר ללוקח וכוי(.321-320 . בכורות סר? א׳ )אין מזהטין את הולד וכוי(.65 . ערכין כ״א ב' )מאי עד שיאמר עד שיבטל ליה למודעיה(.144 . יבמות פ״ג מ״ז.37! ,37 . יבמות פ״ד מי״ג .58 יבםות פ״י מ״ז.11965 . נזיר ספיג.510 . נזיר פ״ז מ״ב.524 . מפתח המקורות 603 פיה״מ מהדו״ק י ב מ ו ת פ ״ ב ס־ג. ח .19 נזיר פ׳׳ט מ׳׳א. ר ׳ ח נ ו ך ) א ר ח ו ת ח י י ם ח ״ ב ,ע מ ׳ .(603 .575 ר״ח כתובותכ״ד ב׳. מ כ ו ת ר פ ״ ג )אינו ל פ נ י נ ו ( . כ ר י ת ו ת פ׳׳נ מ ״ ה . .202 ע״ב ב׳. .40 ;215ע ״ ד א ׳ . .15 84 ב״ק ; 140 מ ב ו א ,ע מ ׳ י ״ ד ; ס נ ה ד ר י ן ל ״ א ב ׳ ;202 . סכות ה׳ אי. מ ב ו א ,ע מ ׳ י״ד. מחברים קדמונים )ע״פ סדר א״ב( םהרי״ק א ראב־ן טי׳ כ ף . רי״ף או״ז ח ״ א ס י ׳ )שו״ת ס י ׳ ע ״ ר ( . ;11ס ו ף י ב מ ו ת . י ב מ ו ת פ ״ ה ס י ׳ ע״נ. כ ת ו ב ו ת פ ״ ב סי׳ ר״א. .350 ,354 תרצ׳׳ה. .1094 ,222 15 תשס״ה. ;222ס י ׳ .199 רבינו ר ׳ א ל י ה ו מ ז ר ח י ,שו״ת ס י ׳ כ י ד ) ב ש ם ה ר ש ב ״ א ( . .21066 ר י ״ ץ ן׳ ג י א ת ק י ד ו ש י ן כ״ז א ׳ . ירוחם ) א ד ם ;206 וחוד!( .209 נ ת י ב כ ״ נ ח״ג. ,200 :20635מ י ש ר י ם נכ״ג ח״ז.32 085 . .200 ראבי״ה ח״ר סי׳ ת ת ׳ ׳ ק ;.222ס י ׳ א ר ח ו ת ח י י ם ח ״ ב ,ע מ ׳ 3״.0 .15 רבינו בחיי ,פירושו ל מ ט ו ת . .479 ת ת ק י ״ ט .8x3 . מ מ א י ר י ב ״ ב ,ע מ ׳ דאי.. מ ח ז ו ר ו י ט ר י ,ע מ ׳ .333 ;344ע״ז נ׳ א י • .32396 .131 מ ה ר ״ מ ב ״ ב גהוצ׳ מק״נ( ,ע מ ׳ *.27 ב י ת יוסף 9 ט י ר ד ס י ׳ רי״ח. ט א ה ״ ע ס י ׳ י״ז. ;405 .346!2 נ .200 5 3 ר״ן )שו״ת ס י ׳ ל ״ ר ( . ג גאונים: ר ב האיי י ב מ ו ת ,ע מ ׳ .(99 .29863 .106 .202 הקצרות סי׳ 6 .77 6 .588ר ב נ ס י ם . ;40 .161 תשה׳׳נ תשה״ג א ס ף תשה״ג גאונים קורוניל סי׳ רס״ז. נאונים מבוא, »16־. ע .202תשה״ג א ס ף ) י ר ו ש ל י ם ע מ ׳ .131 תשה״נ ש ב ו ע ו ת ש״ה>. ל ש ב ת ע״ה א׳. ס ב ו א ,ע מ ׳ י׳׳נ ,י״ד, תרפ״ט(, ר ׳ נ ת ן א ב ה י ש י ב ה ) פ י ר ו ש ו ל מ ש נ ת נזיר פ ״ ב מ״נ(. )משפטי ע מ ׳ י״ד; פ י ׳ ;201 ,200ס י ׳ מ׳׳ז. .201 גיאוניקה, עמ׳ קדמונים סי׳ נ״ח. קי״ב. .144 !08 )פירושים )אוה״נ .143 נאונים. זרים(. תשה״נ ,43 מבוא, ע י ט ו ר ח ״ ב ,ס ו ף ה ׳ מ ל ו ה ע ל המשכון ,כ ״ ד ע״א. ;23840ש ם ל״ז ע ״ ב . ;350כ ת ו ב ו ת ,ל ׳ ס ע ״ ד . ;251 ,24269קידושין ,ע י ט ס ע ״ נ . .211 ,77 ש עמ׳ י״נ-י״ד. שאילתות ו י ר א י״ב. ;410-409 קנ״ד. ד ב ר י ם ל כ י א ל ח״נ ס י ׳ פ ״ ח . ; 100ס י ׳ ק כ ״ ד . .7-0 ה ה ל כ ו ת נ ד ו ל ו ח ד י ו נ־נ ע״נ. ע ״ ב ע׳׳ג. .131 ;20! ,26ק י ״ ט ע ״ א . ;589ע מ ׳ .259 ע ם ׳ .498 ; 12נ״ח ע ״ א . .218 .352-350 )שו״ת ח ״ ב ם י ׳ ר נ ״ ב ( . .591 להרשב״א מנחות כ״א א׳. ; !65,12 ת ; 165 ,12 .202 ה ל כ ו ת פ ס ו ק ו ת מ ן הנאונים )הוצ׳ מ י ל ל ע ר ( טי׳ צ׳. .15 .554 .202ד ״ ב ,ע מ ׳ ; 12ע מ ׳ .279 ;202כ י ת צ א ס י ׳ .143 ,141ה ו צ ׳ ר ש ״ ק מ י ר ס ק י ס י ׳ כ״ז, ע ס ׳ קפ״ח. מיוחס 3 ויקרא סי׳ ס״ט. רש״י מ נ ח ו ת מ ״ ח ב ׳ . רשב״א 9צ,5 49 ;52 שמות סי׳ מ׳. תוספות יבמות ס״ה א׳. ;247 7כ ר י ת ו ת ד ׳ א י . 8 4 7 ,74ד; ב ״ מ ק ״ ד א י . 4 .202 ת ו ס פ ו ת ישנים י ב מ ו ת ב ׳ ב ׳ . ;58ש ם ס ״ ז א י . .80 604 מפתח העניינים II מפתח העניינים )ראה נם מפתח המלים( ד א אביו )הכהו ביחד עם אחר(.128 . איסורי פר ושעיר של יוה־כ )אימתי קריבים(. .594-591 אין אנו יודעים )עדים שאמרו כן ,אם יכולין לחזור בהן(.20216 . אין אפוטרופוס לעריות.19740 . איסור .ראה :נדר. ,316 , 31340 ,31230 אכל )אם הוא בדווקא(. .326 אטתלא )אם אסר בב״ד>.211 . אמתלא )כשאמר פשטה הייתי(.212 . ארי )בבבלי במקום זאב בירושלמי(.23 . ארץ העמים )טומאתה נזירה עתיקה(.510 4 . אשה )הנושא לשם ממון(.58-57 . אשה )אם אדם יכול להדיר את אשתו(,528 . 3 דברי חכסים )-פסק הלכה(.139 . דון וידאל קרישקאש.332 . ר׳ דן אשכנזי )פירוש משונה(.264 . ה הזכרה .ראה :זכר. היתר אינו חל על איסור.40 . הפרה )ביחס לחכם(.459 . הפרה )בעל ואב מפירים דווקא אם שסעו ביום אחד(.479 . הפרה )הפר לאשתו אחת ,וכסבור שהיא אשתו אחרת(.496 . ז !.53631 ,528 אשה )אינה מנלחת בנזיר(.520 . אשה )שהותרה בב״ד חנתה אם מותרת לבעלה(. .109 אשת אח מאם )אם חייבין עליה כרת(.20 ,18 . ב בזבז )אם לשון זו דווקא במטלטלי(.351 . בן ציצית הכסף.270 . ביאה נרועה ביבמה )אבל לא ביבם(.89 . ביאת בן תשע ביבמתו.121-120 . בעל התרומה )-בעל ספר התרומות(.355 . ברייתות בבליות בפי ר׳ אילא )הילא(.105 . ג זיקה )שיטת התוספתא(.60 . זכר )הזכרה בין המתיט(.176 . זטן מועט ,זטן מרובה.40868 . זקן )לייבום(.2130,21 . ןקן )אם נזיר מותר להעביר(. ןקן )אם מותר בקרחה(.51340 . .51340 ,513-512 ח ר׳ חוספית )-ר' חוצפית(.598 . חופה ביבמה.90 . חופה לשם נישואין. 9 0 , 9 0 . חוץ לארץ )אם ישיבת חו״ל עולה למניין(.71 . חוץ לארץ )נזירות בחו״ל(.510 . חוק התיישנות .ראה :ישן. חייבי לאווין )באבילות(.14 . חייבי לאווין )אם סיטסא להן(.15 . חייבי לאורן )אם חליצתן פוטרת צרותיהן(. 5 16 גוי שנשא בת ישראל ונתגייר )שיעור הכתובה(. .191 גמלא פרחא.4 1 7 6 . גר שטת בלי יורשים )אם מטלטליו משועבדים לחובותיו(.351-350 . גר שמת בלי יורשים )המחזיק זוכה בגכםיו קודם יציאת גשםת הגר(.35259 . 3 .49 חייבי לאווין )צרתה לייבום(.4 . חליצה )בשכיבה(.149 . חליצה )מוטעית(.140-139 . חליצה )ססירת טודעא( .ראה :סודעא. מפתח העניינים חרשת קטנה שהשיאה אביה )אם אוכלת בתרופה(. .86 605 רמב״ן )משפחתו(.11382 . .55132 ,441!2 J t t f D ^ I W נ טמא )אם סשלח את קרבגותיו(.570 ,5596 . טען ,נטען סן האשה )לייבום(.32 . טפח בסנדל.595 . יכום )אם יש צורך בעדים(.64!2 . יבם )אם הוא יורש יחדי(.48 ,47 . יבסה שנאסרה עליו שעה אתת )אם צרחה צריכה תליצה(.37! . יום שני.88 . ר' יונה ברי יוסף.351 ,350 . ר׳ יצחק לעסגא .סבוא ,עט׳ ט״ז-י״ז.687-577 , ישן ,חוק התיישגות.374 . נדה )אס בנה ממזר מדרבנן(.59 . נדר )סתם נדר שלשים יום(.408-407 . נדר )אחר הנדר ,אחר האיסור(.500 ,471 . נזירות ב ח ח לארץ .ראה :חוץ לארץ. ניוול באשה.533-532 . נישואי מינות.7447 . נכסים )אם כוללין טטלטלין(.328 . סוטה )אם בנה ממזר סדרבנן(.6964,59 . סנדל בבבלי.136 . סנדל )לטפוח בו( .ראה :טפח. ספסוף השער באור.545 . סרוס )בסקום שאין סצוח פריה ורביה(.7024 . סריס חסה )סהוחו(.103 . כיון שועד שוב אינו חחר ומגד )בדברים שאין צריכים דרישה וחקדה(.201-200 . כיון שהנד שוב אינו חחר ומגד )אם הוא בביד עבד של שני כהנים )אם אוכל בחרוסה(.81 . דווקא(.203 . עזרה )אם היא רשות הרבים(.591 . כריסה בין שניה.197» . עין של זהב.475 . כרכום )ירדה לכרכום(.179 . עקרה )אם היא טתייבפת(.19 . כשפים.187 . ערלה )עליה נתחתם מר דינן של גויס(.423 . כתובת שבויה .ראה :שבויה. עשרת הדברות )קונטרס סיוחד שהיו פשביעין בו את היהודים(.40334 . ל-לא.166 . לבד ,ובלבד ש )-ובלבד שלא(.363 . ל ד ה בפערוח .ראה :סערות. מ פאה נכרית )אם יש בה םשום זיהש(.533 . פלוני.410 ,24 . פרודוקסים.3 . פשיטי )בירושלפי(.274 . סאסר יבסין בשטר.11 . סגושפזסזם.588 . סודעא )סםדת םודעא בחליצה(.144108 . סחילה של דגים.178 . צדדין )לצדדין היא טתניתא(.3244 . סינות. סינות .ראה :נישואי צרעת )אם היא מום באשד•(.29656 . סערות ) ל ד ה בסערות(.124 . צרח חייבי לאורן .ראה :חייבי לאווין. טשה )השבועה במשה(.396 . צרת יבסה שנאסרה עליו שעה אחת .ראה :יבמה םהז־רק(. בפיה״ס הגאונים רטבים ממשך אחרי שנאסרה עליו שעה אחת. םבוא ,עסי י״ד.510 ,202 ,40 , צרת שנייה .ראה :שנייה. מפתח המלים 606 ק קבורת קרובים.232 . ק ד ם )מקדיטין ל ב י ת ה ס ק י ל ה ( .196 . קטנה שחלצה.136 ,118 ,117 . קטנה שהשיאוה אמה ,או אחיה ,ואביה בסדינת הים. של-שלא.67 . שסד )בשעת השמד ל א כ ת ב ו בא״י שטרי ח ל י צ ה ומיאונין(.152 ,147 ,146 . שמש )נשבע כשסש(.396 . שנייה )צרתה לייבום(.4 . .154-153 ק ל וחוםר )־םמה נפשך(.85 . ק ל וחופר ) -פ ה פצינו(.853» . ק ר ב ן כבשר אימא.402-401 . קרבן )הפרשתו לפני ק ב ל ת הנזירות(.517 . ק ר ב ן )הפרשתו לפני ה ח ט א ( .518 . ק ר ב ן )אם ט מ א משלח א ת קרבנותיו( .ר א ה :טמא. ר ר ב י ת בכתובה.276,77! . רוק היבמה. ת תגלחת נזיר )אחרי ק ר ב ן טומאה ,אם מ ע כ ב ת ( . .5637 .12 ת ו ס פ ת כ ת ו ב ה בעריות. תוספתא: גירסאות צרפתיות וספרדיות.300 ,125 . ״וכוי״ בתוספתא.268 ,266 . טופסים שוגים ב ד י הרשב״א.332 . מסורות שונות בהתאם לירושלמי ולבבלי,118 . .472-471 ,227 .149-148 .150-149 רוק ה י ב מ ה )שיעורו(. ש מפרשים לתופפתא .מבוא ,עמי ט״ו ,ט״ז-י״ז. פיסקאות קטועות.285,266 . פ ר ק ה ת ו ס פ ת א ע״פ המשנה.26527,219! . תורה )שבועה בתורה(.415 , 402 4 . תנא )ברייתא מפרשת א ת המשנה(.380 . תנאי ב ל ב בנדרים.414 . תנאי בשבועות.416 ,414 . התרוסה .ר א ה :ב ע ל התרומה. 8 ש מ י ה )כתובתה(.23840 . שטרי ח ל י צ ה ומיאון .ר א ה :שמד. של )כשהיא מ ח ו ב ר ת ל מ ל ה שלאחריה לפירושים שונים(.»840 . נרמה III מפתח המלים )ראה נם מפתח העניינים( א בקורת )אגרת כ ק ו ד ח ( .360 . בשקר.36025 . אבל ,הבל ,חבל. אגרת בקורת. איטריות. .486 ר א ה :בקורת. .441-440 אין )-אם(.423 . אלקה. גדול ) ה ס פ ד גדול(.175 . .456 ג ד ה פ ו ס ק .100 . אמצע ,ל א מ צ ע .446 . א ס י פ ת תאנים. אפוטני. ג 3 גלגל-זלזל. .539 .455 מבוא ,עמי ט״ז. אשקלוניים. ה ר א ה :ב צ ל י ם אשקלוניים. מ י בצלים.452 . בצלים אשקלוניים. הבל. 57 .452 ב צ ל י ם כופריים.45257 . הלזה. ראה :אבל. ראה :לקה. ה ס פ ד גדול. ר א ה :גדול. מפתח המלים נ ה ס פ ד קשור .ר א ה :קשר. התיר .ר א ה :נתר. נהמא ו ותרא ,הוותרה ,אוותרה. .441 דהנדקא. ניאוב. .551 נעיים. .551-550 נ ת ר )התר ,ותר(. .588 .588 ,539 ,406 ם ז זמזום ,זמזם• סוסורנה. »20צ.588 ,1 סכנה. חנר. .419 מקטרא. חלבא חלזון. .545-544 סקיבס. ן סרח. ח ל ב ) ט ל ה חלב>. .186 ספסף. ח .447 מ ב ו א ,ע מ ׳ ט״ז. .263-262 .474 .442 ע .217 ח ר ג .4 19 . \ עונה )של מ י ם ( . .589! ,589 חריסין ,חראסי. מ ב ו א ,ע מ ׳ ט״ז. | ע פ ר פרין .ר א ה :שועל ע פ ר פרין. ו ט פ ט ו ף ) ט פ ה ד ע ת ו ( .17 4 40 . טיסני. ו פ ו ל י פ ו ס ) -ר י ח רע>. .450!0 טען )-טעם(. .305 ,פ ט ו ר ה )נפטרה ,מ ת ה ( . 9 .280 טרולוס ,טורלס. פרוס מ ב ו א ,ע ס ׳ ט״ז. )-לפני(. .461 פשטא ת הרנל. .379 .3 I ד יאש ) ל ה ת ר פ ו ת ( . צ .31872 | צ ו ף ) צ פ ה דעתו( .ר א ה :טוף. jצפן )-ספן(. .290 כ כופריים .ר א ה :בצלים כופריים. כיתנא רומאה. כןןף. !.2632 כרכום כרכית. .551 כשירה. .192,58 | ! קומנטריםין. .270 )כרקום(. ק Iקיים .179 .176 )ילהשבע(. קיצה. .39714 .245 | ק מ ץ )מקמץ ,ק מ צ א ה ( . ק ש ר ) ה ס פ ד קשור(. .175 ל ליזה )לוזה(. ר .217 ראוי .395 .591 ר ד ן .317 . מ ו ק .131 . מהוא ,מחוה )-הנון(. ר נ ל )להרניל(. מ ר ה ט .55128 . )-מחבא ,מחבה(. .303 .124 ן רפחין. מ ב ו א ,ע מ ׳ ט״ו. מפתח המלים 608 שפל. שכר )־זכר(. .34 ש שועל עפר פרין.288 . שמלת.472 . שלח )-שרף(.548 . שען )-שאל(.526 . שפי.152 . .375,374 ,374 12 ת )-תהום(. תחום תרז ע ת ח ( . 38 .570 .174 9,174 3 , תיקון לח״ו ע מ ,247שר :35-34 ״עיין הי״ב , במשנת ב״מ פ ״ ט מ״ג ובירושלמי״ וכו . צ ״ ל :פ ״ ט מ ״ ג ובתוספתא שם פ ״ ט ) ו מ ״ ש ב ת ו ס פ ת ר א ש ו נ י ם ש ם ח ״ כ ,ע מ ׳ ,126ש ר 30ו ש ר ,34ב ש ם ג נ ז י ק ד ם ש ל ר ב ״ מ ל ו ץ ם ״ ה ,ע מ ׳ (100—99ו ב י ר ו ש ל מ י ו כ ר . * הספתח הלועזי יינתן אייה בסוף ס ד ר נשים. THE JEWISH THEOLOGICAL SEMINARY OF AMERICA Library of Congnm Catalogue Card Number: 55-8788 TOSEFTA KI-FSHUTAH A COMPREHENSIVE COMMENTARY ON T H E TOSEFTA PART V I I O R D E R NASHIM by SAUL L I E B E R M A N Published by T H E JEWISH T H E O L O G I C A L S E M I N A R Y OF A M E R I C A WITH T H E HELP OF T H E GUSTAV WURZVVEILER F O U N D A T I O N N E W Y O R K , 5727 — 1967
© Copyright 2024