‫תוספתא כפשוטה‬
‫באור‬
‫לתוספתא‬
‫ארוך‬
‫מאת‬
‫שאול‬
‫בהר״ר משה ז״ל‬
‫ליברמן‬
‫חלק ז‬
‫סדר‬
‫נשים‬
‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬
‫‪www.hebre wb ooks. org‬‬
‫ע״י חיים תשס״ט‬
‫הוצאת בית המדרש לרבנים שבאמריקה‬
‫בסיוע קרן משה )גוסטאוו( וורצוויילער‬
‫נויארק‬
‫תשכ״ז‬
‫חלק ז‬
‫סדר נשים‬
‫נדרים‬
‫‪502-393‬‬
‫נזירות‬
‫‪57&-503‬‬
‫נספח‬
‫‪587-577‬‬
‫הוספות‬
‫‪588‬‬
‫תקונים והוספות לח״ג‪-‬ח״ה‬
‫‪598-589‬‬
‫מפתחות‬
‫‪608-599‬‬
‫מסכת נדרים‬
‫פ״א‬
‫‪ .1‬ה א ו מ ׳‬
‫הרי‬
‫ימינה‪,‬‬
‫שבועה‪,‬‬
‫זו‬
‫הרי‬
‫שמאלה‪,‬‬
‫שבועה‪.‬‬
‫זו‬
‫ב י ר ו ש ל מ י פ ״ א ם ה ״ ב ‪ ,‬ל ״ ז ע ״ א ‪ :‬י מ י נ א ה ר י זו ש ב ו ע ה ‪ ,‬ש מ א ל א ה ר י זו ש ב ו ע ה ‪.‬‬
‫וירם‬
‫דכתיב‬
‫ימינו‬
‫ושמאלו‬
‫וישבע‬
‫השמים‬
‫עולם‬
‫בחיי‬
‫וכן‬
‫אמר ר׳ מתניה‬
‫) ד נ י א ל י ״ ב ‪ ,‬ז׳(‪.‬‬
‫ו ב א ״ י ה ב ד י ל ו בין ימין‪ ,‬ש מ א ל לבין ״ י מ י נ א ״ ״ ש מ א ל ה ״ ‪ ,‬ו א ף ב ד י ב ו ר ה ה מ ו נ י ה ב ד י ל ו בכך‪ !.‬ו ל פ ״ ז‬
‫היה‬
‫א פ ש ר ל ו מ ר ש י מ י נ א )ימינה( פ י ר ו ש ו הימין ה י ד ו ע ‪ ,‬ו ש מ א ל ה — ה ש מ א ל הידוע‪ 2,‬ו ה י י נ ו‬
‫ל י מ י נ ו ש ל ה מ ל א ך ‪ ,‬ו ש מ א ל ו ש ל ה מ ל א ך ‪ ,‬ו מ ח מ ת כ י נ ו י י כ י נ ו י י ם א ת י נ ן עלה‪ 3,‬ו ה ו א ״ ד ס מ י ך ל י ה ״‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ש ב ב ב ל י נ ז י ר ג׳ ב ‪ /‬ועיין ב ״ ר פ מ ״ ג ‪ ,‬ט ‪ /‬ה ו צ ת י א ד ו ר ‪ ,‬ע מ ‪ ,423‬ו ב מ ק ב י ל ו ת ש צ ו י נ ו שם‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ימין‬
‫ובבבלי נזיר ג ב ‪ :‬והתניא האומר‬
‫משו׳‬
‫ה ר י זה ש ב ו ע ה ‪ ,‬מ ״ ט ל א ו‬
‫דם מי ך‬
‫) כ ״ ה ב כ י ״ מ ( ‪ ,‬ד כ ת י ב ו י ר ם י מ י נ ו ו ש מ א ל ו ו כ ר ‪ ,‬לא‪ ,‬מ ש ו ם ד י מ י ן ג ו פ י ה א י ק ר י ש ב ו ע ה ‪ ,‬ד ת נ י א‬
‫מנין‬
‫לאומר‬
‫ימין ש ה י א ש ב ו ע ה ‪ ,‬ש נ‬
‫לאומר ש מ א ל שהיא שבועה‪ ,‬שנאמר‬
‫לבין ״ י מ י נ א ״ ‪ ,‬ו ה י א היא‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נשבע‬
‫ובזרוע‬
‫בימינו‬
‫ה׳‬
‫‪,‬‬
‫) י ש ע י ׳ ם״ב‪ ,‬ח ( ו מ נ י ן‬
‫ע ו ז ו )שם(‪ .‬ו ב ב ב ל ה ר י ל א ה ב ד י ל ו בין ״ י מ י ן ״‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ב מ כ י ל ת א בשלח‪ ,‬ש י ר ה ‪ ,‬פ ר ש ׳ ט ‪ ,‬ע מ ‪ :145‬ואין ימין א ל א ש ב ו ע ה ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ש נ ׳ נ ש ב ע ה בימינו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ב מ א י ר י ב׳ א ‪ ,‬ד ״ ה ויש‪ ,‬ה ו צ ר ״ א לים‪ ,‬ע מ י ״ ב ‪ :‬וכן א ם א מ ר ימין ו ש מ א ל ו נ ת כ ו ן בהם‬
‫לימין ושמאל האמור בהקב״ה כדכתיב‬
‫ה‬
‫נשבע‬
‫‪,‬‬
‫בימינו‬
‫ובזרוע‬
‫קדשו‪«,‬‬
‫וכמו‬
‫ש א מ ר ו ב ת ו ס פ ת א ה א ו מ ר י מ י נ ה ש ב ו ע ה ‪ ,‬ש מ א ל ה ש ב ו ע ה ‪ ,‬א י נ ו צ ר י ך ה ז כ ר ת ה ש ם כלל‪ ,‬ו מ כ ל‬
‫מקום א ף הם ל א א מ ר ו ה א ל א לקרבן‪ ,‬ב ש ב ו ע ת ב ט ו י ש י ש ק ר ב ן בשגגתה‪ ,‬א ב ל ל מ ל ק ו ת א י נ ו ח י י ב‬
‫א ל א ב ה ז כ ר ת ה ש ם וכוי‪.‬‬
‫ו ע י י ן ר ״ מ פ ״ ב מה׳ ש ב ו ע ו ת ה ״ ו ו ה ״ ד ו ב ה ש ג ו ת ה ר א ב ״ ד ש ם ה ״ ג ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ע י י ן מ ״ ש ע ל ה ר א ב ״ ד ב ש ״ ך י ו ״ ד סי׳ ר ל ״ ז ם ״ ק ח א ו ת י ״ ד )וציין ל ו ב ח ״ ד במקומו‪ ,‬ע י י ״ ש ( ‪.‬‬
‫ו ב ל ש ו ן ב נ י א ד ם ״ י מ י נ א ״ )הימין( כ ו ו נ ת ו ל ה ק ב ״ ה ‪ ,‬א ל א ש ח ז ״ ל ס מ כ ו א ו ת ו ל מ ק ר א ‪ ,‬ו כ ן‬
‫א מ ר ו ב י ר ו ש ל מ י ת ע נ י ת פ ״ ד ה ״ ח ‪ ,‬ם ״ ח ע ״ ג ‪ :‬הוא ש ה כ ת ו ב מ ש ב ח ו ב ס ו ף ו א ו מ ר‬
‫החזקה‬
‫)דברים ל״ד‪ ,‬י״ב(‪ ,‬ייא שלמא ע ל ידא דגברת‬
‫ע ל ה י ד ש ג ב ר ה ע ל הימין‪.‬‬
‫‪.1—2‬‬
‫בשם‪,‬‬
‫הרי‬
‫על‬
‫י מ י נ א‪5,‬‬
‫ולכל‬
‫היד‬
‫כלומר‪ ,‬יהא השלום‬
‫ה ר י לך ש כ י ו ו נ ו ב ״ י מ י נ א ״ ל י מ י נ ו ש ל כביכול‪6.‬‬
‫זו‬
‫שבועה‪.‬‬
‫כ״ה )״בשם״( בד ובכי״ע‪.‬‬
‫ובכי״ו בט״ס‪ :‬כשם‪.‬‬
‫ו ב פ פ י ר ו ס י ם ש ל ס פ ר י קוסמים מ מ ו צ א י ה ו ד י א נ ו מ ו צ א י ם ת כ ו פ ו ת א ת ה ה ש ב ע ה ב מ ל ה ‪PaavfifjL‬‬
‫< כמו שהוכח בתרביץ ש״נ ס״ד‪ ,‬תמוז תרצ״ב‪ ,‬עמ׳ ‪ ,456‬מעדותו של הירושלמי עצמו‪.‬‬
‫‪ 2‬וכן נחלקו בירושלמי כאן פ״א ה״ג‪ ,‬ל״ז ע״א‪ ,‬ע ל ‪.‬כאימרא" שקי משנתנו‪ ,‬לאיזה אימר ידוע כיוון‪.‬‬
‫‪ 3‬עיין ירושלמי נזיר פ״א ה״א‪ ,‬נ׳א ע״ב‪.‬‬
‫* וכ״ה גם ב ס פ ר ו לשבועות‪ ,‬עמ׳ ‪ .115‬וצ״ל‪ :‬ובזרוע עחו‪ ,‬כמו שהוא ב ב ב ל י נזיר הגילי‪ .‬וכן מעתיק‬
‫רבינו ב ע צ מ ו בנזיר שם‪.‬‬
‫* כ״ה בשרי״ר‪ ,‬עמ׳ ‪ ,183‬בעין יעקב לשקליים סי׳ מיג )בדפוסים ישנים(‪ ,‬ובמתנ״כ שמו״ר רפכ־ח‪,‬‬
‫כמו שציין באהצו־י‪ ,‬עמ׳ ‪ .101‬וליפנינו בירושלמי בכי׳׳ל ‪ :‬עליי׳ מינא‪ ,‬והמלה ‪.‬עליי׳״ כתובה עלי הגרר‪,‬‬
‫וכנראה שיש כאן ‪.‬תיקון״ במקום ‪.‬עלי ימינא״‪ .‬ובדפוסים‪ :‬עלייה מינא‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫« עיין בהשגות ה ר א ב ״ ד שהבאנו לעיל" בפנים‪ ,‬סד״ה ובמאירי‪ .‬א ב ל עיין ס״ש ב‪.‬פרקים״‪ ,‬ח״א‪,‬‬
‫הוצ׳ מכון שוקן ירושליים תשכ״ז‪ ,‬עמ׳ ‪.100‬‬
‫‪393‬‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ״א ע מ ‪100‬‬
‫‪394‬‬
‫)בשם(‪) ,Paana ,‬בשמא(‪.‬ל‬
‫ומי שאומר‪ :‬בשם שאיני אוכל ככר זו‪ ,‬כאילו אומר‪ :‬אני נשבע‬
‫בשם שאיני אוכל‪ ,‬דוגמת חוני המעגל שאמר‪ :‬נשבע אני כשמך הגדול שאיני זז וכו׳)תענית ס״ג‬
‫מ״ח ומקבילות(‪.‬‬
‫‪ .2‬ל ש ם‪,‬‬
‫הרי‬
‫זו‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ק ר ב ן ‪ .‬בריש תו״כ )סרש ב ה״ד‪ ,‬ד ע״ג(‪ :‬אמר ר שמעון מנין‬
‫שלא יאמר לה׳ עולה‪ ,‬לה׳ מנחה‪ ,‬לה׳ שלמים‪ ,‬אלא יאמר עולה לה׳ וכר ת״ל קרבן ל ה ‪ /‬והלא‬
‫דברים קל וחומר‪ ,‬ומה אם מי שהוא עתיד להתקדש אמרה תורה לא יזכיר שם שמים אלא על‬
‫וכ״ה בספרי האזינו םי׳ ש״ו‪,‬‬
‫הקרבן‪ ,‬על אחת כמה וכמה שאץ מזכירין שם שמים לבטלה‪.‬‬
‫הוצ׳ הר׳׳א פינקלשטץ‪ ,‬עמ׳ ‪ ,342‬ובמקבילות שצוינו שם‪ .‬ואמרו בבבלי י׳ םע׳י׳א שמטעם זה‬
‫תיקנו כינויים‪ ,‬שאם ישתמש במלה קרבן‪ ,‬יבא לומר לה׳ קרבן‪ ,‬ודילמא אמר לה׳‪ ,‬ולא אמר‬
‫קרבן‪ ,‬וקא מפיק שם שמים לבטלה‪ .‬ולפ״ז כשפסקו להשתמש בשם ה׳‪ ,‬ואמרו במקומו‪-.‬לשם״׳‪,‬‬
‫ועיין במשנת יומא רפ׳‪-‬ד‪,‬‬
‫הרי אפשר היה לומר‪ :‬לשם קרבן‪ ,‬ולפיכך הוי ״לשם״ יד לקרבן‪.‬‬
‫ופדש לעיל ח״ד)יומא(‪ ,‬עמ׳ ‪.768‬‬
‫‪.3—2‬‬
‫רשעים‪,‬‬
‫כנדבת‬
‫לא‬
‫אמ׳‬
‫שאין‬
‫כלום‪,‬‬
‫רשעים‬
‫מתנדבין‪.‬‬
‫במשנתנו פ׳׳א מ״א‪ :‬כנדרי רשעים‪ ,‬נדר בנזיר ובקרבן ובשבועה‪.‬״ ובירושלמי שם‪ ,‬ל״ו ע״ד‪:‬‬
‫תני וכנדבותם לא אמר כלום‪ .‬ושאל הירושלמי‪ :‬הדא אמרה שהרשעים מתנדבים‪ ,‬כלומר‪ ,‬אתמה‪.‬‬
‫‪s‬‬
‫‪ : p m‬מכיץ שהתנדב אץ זה רשע‪ ,‬כלומר‪ ,‬והואיל ואמר מפורש ״כנדבות רשעים׳* הרי בהכרח‬
‫שאץ נדבתם נדבה‪ .‬וכן בתוספות י׳ א׳‪ ,‬ד״ה דנזירות‪ :‬דנדר משמע מה שאדם נודר מדאגת‬
‫יםורים מעונותיהם‪ ,‬ולא מאהבת המקום‪ ,‬אבל כשרים תופס שפיר‪ ,‬דנדבה משמע מאהבה‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫דכתיב )הושע י״ד ה (‬
‫נדבה‪,‬‬
‫אהבם‬
‫אלמא נדבה משמע מאהבה‪ ,‬וכן‬
‫בתוםפ׳‬
‫קתני‬
‫כנדבת רשעים לא אמר כלום‪ ,‬לפי שאץ הרשעים מתנדבץ כלל‪ ,‬ואע״ג דכמה מתנדבים בלשץ‬
‫נדבה ואומרים הרי זו עולה‪ ,‬מ״מ לא מיקרי נדבה‪ ,‬משום שאץ עושץ מנדבת לבם מאהבה‪,‬‬
‫רק מדאגת יםורים מעונותיהם‪.‬‬
‫ועיץ בפיוטי יניי‪ ,‬עמ׳ קם״ד‪.‬‬
‫ועיץ ר״מ ם״א מה׳ נדרים‬
‫הכ״ו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫וכן הובאה התוספתא ברשב״א ט׳ א׳ במשנה‪ ,‬במאירי ב א׳ )וכתבו כעץ דברי התוספות‬
‫הנ׳י׳ל(‪ ,‬ב ר ץ ובניי ט׳ א ‪ /‬ד״ה כנדרי כשרים‪.‬‬
‫‪ .3‬כ נ ד ב ת‬
‫כשדין‪,‬‬
‫ר׳‬
‫יהודה‬
‫או‬
‫‪,‬‬
‫נדר‬
‫ב נ ז י ר וכר‪ .‬במשנתנו ם״א נדא‪:‬‬
‫כנדרי כשרים לא אמר כלום‪ .‬כנדבותם נדר בנזיר ובקרבן‪ •.‬ולפי פשוטו פירושו‪ ,‬כמו שכתב‬
‫‪,‬‬
‫בתוספ רי״ד פ׳׳א סי׳ כ׳‪-‬א‪ ,‬שאפילו אמר כן‪ ,‬בשעה שלא היתה לפניו הבהמה בעזרה‪ ,‬נדד בקרבן‪,‬‬
‫שהרי כשרים מתנדבים לפעמים בקרבן)וכגץ שהיתה לפניו הבהמה בעזרה(‪ ,‬וממילא נתחייב אף‬
‫ומ״מ תיקן הבבלי )ט׳ רע׳י׳ב(‪ :‬תני נדב‪ ,‬הואיל ואמר כנדבת הכשרים‪ ,‬כוונתו‬
‫הוא בקרבן‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫היתה רצויה‪ ,‬עיי״ש‪ .‬ועיץ גם בתוספות י׳ א ‪ ,‬םד״ה דנזירות‪.‬‬
‫ולם׳י׳ז לא חלק ר׳ יהודה בקרבן‪ ,‬אלא בא להוציא מן התנא שלהלן‪ ,‬שחולק על נזירות‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ומשנתנו כ ר יהודה‪ ,‬כמו שהעמידוה בירושלמי פ״א ודא‪ ,‬ל״ו ע״ד‪ .‬ור׳ יהודה סובר שמצוה‬
‫לתור‪ ,‬וכמו שאמרו בירושלמי נזיר פ׳׳א ה״ו‪ ,‬נ״א ע״ג‪ :‬תני בשם ר׳ יודה ראוי היה זה למיתה‪,‬‬
‫אלא שתלת לו נזירותו‪.‬‬
‫מתניתא דר׳ יודה וכו׳ )כלומר‪ ,‬משנת נדרים שלנו וכר(‪.‬‬
‫ובתוספת‬
‫* עיין ס״ש ג׳ אלון בתרביץ שכ״א‪ ,‬ירושלים תש״י‪ ,‬עסי ‪ 32‬ואילך‪ ,‬וט״ש בתרביץ שכ״ז‪ ,‬טבת‬
‫תשי״ח‪ ,‬עמי ‪.184‬‬
‫י עיין בירושלמי במקומו‪ ,‬בבבלי ט׳ א׳ וברשב״א שם‪ ,‬ום״ש בקרן אורה שם בבאור שיטות‬
‫הראשונים‪.‬‬
‫• א ב ל לא בשבועה‪ ,‬שאין הכשרין נשבעין אלא שמעות ?ירחץ )של מצוה>‪ ,‬עיין רשב״א טי א׳‪,‬‬
‫סד״ה מתני‪ /‬בר״ן שם‪ ,‬ובשטם״ק ט׳ רע״א‪ .‬ועיין בסה״ס להר״ט עשין ז‪ /‬בהשגות הרמב״ן שם‪ ,‬ובהערות‬
‫הר״ח הילד ז״ל לסה״מ הנ״ל‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ״א ע מ ‪101-100‬‬
‫‪395‬‬
‫‪,‬‬
‫ר א ש ו נ י ם ח ״ ב )חולין(‪ ,‬ע מ י ‪ ,226‬ה ר א י ת י ש מ ס ו ר ו ת ח ל ו ק ו ת הן ב מ ח ל ו ק ת ר י ה ו ד ה י ד ׳ מ א י ר ;‬
‫מ ס ו ר ת ה י ר ו ש ל מ י כ א ן ו מ ד ר ש ו י ״ ר ר פ ל ״ ז ‪ ,‬ו מ ד ר ש ת ה ל י ם ק ט ״ ז ‪ ,‬ד ‪ /‬הוצ׳ בובר‪ ,‬ר ל ״ ט ע ״ א ‪,‬‬
‫ה י א ש ר ׳ י ה ו ד ה סובר‪ :‬ט ו ב מ ז ה ו מ ז ה ש א י נ ו נ ו ד ר כ ל ע י ק ר ) א ב ל מ ת נ ד ב כ ש מ ב י א א ת כ ב ש ת ו‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ל ע ז ר ה ומקדישה(‪ ,‬ו ר מ א י ר ס ו ב ר ט ו ב מ ז ה ו מ ז ה נ ו ד ר ו מ ש ל ם ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫אבל בספרי האזינו פ י ש ״ ו‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫)הוצ׳ ה ר ״ א פ י נ ק ל ש ט י ן ‪ ,‬ע מ ‪ ,(286‬ו ב ב ב ל י כ א ן ט ׳ א ‪ ,‬חולין ב׳ א ו ב ת נ ח ו מ א ו י ש ל ח ס י ח ‪,‬‬
‫ו ש י ט ת ה ת ו ס פ ת א ה י א כ ש י ט ת ה י ר ו ש ל מ י ‪ ,‬עיין מ ״ ש ב ת ס ״ ר ה נ ״ ל ‪ ,‬ו מ ״ ש‬
‫ה מ ס ו ר ת ה י א הפוכה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫מ ה ר י ״ ן א פ ש ט י ן ב מ ב ו א ל נ ו ה ״ מ ‪ ,‬ע מ ‪ ,580‬ואילך‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ע י י ן ב ב ב ל י כ א ן ט א ׳ ואילך‪.‬‬
‫ועיין ב ״ ר‬
‫פ מ ״ ח ‪ ,‬ט ״ ז ‪ ,‬ה ו צ ׳ ת י א ו ד ו ר ‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,493‬ו מ ״ ש ב ם ה ״ י ל כ ב ו ד ח נ ו ך ילון‪ ,‬ע מ ׳ ‪.176‬‬
‫‪.4—3‬‬
‫שחםידין‬
‫להביא‬
‫מספיק‬
‫הראשונים‬
‫שגגה‬
‫ו ב כ י ״ ו ו ב ד ב ט ע ו ת ‪ :‬מפסיק‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫בבלי י א ‪.‬‬
‫מתנדבין‬
‫היו‬
‫‪,‬‬
‫י ד י ה ן וכו ‪.‬‬
‫על‬
‫וברייתא זו בירושלמי פ ״ א ה״א‪ ,‬ל ״ ו ע ״ ד ‪ ,‬נזיר םפ״א‪ ,‬נ ״ א ע״ג‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ועיין‬
‫ובקג״נ‪ :‬שהנזירין הראויין ו כ ו ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫מ ״ ש ב ח ״ א ‪ ,‬ע מ ‪.158‬‬
‫‪ .5‬ר ב ן‬
‫שאין‬
‫ו כ ״ ה ) ״ מ ס פ י ק ״ ( בכיי׳ע‪ ,‬ב ק ג ״ נ ו ב י ר ו ש ל מ י ‪.‬‬
‫ועיין להלן נ ז י ר פ ״ ד ה ״ ז ומקבילות‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נזירות‪,‬‬
‫המקום‬
‫ו ע י י ן ר ״ מ פ ״ ב מ ה ס נ ה ד ר י ן ם ה י ״ ג ו מ כ י ל ת א ד ר ש ב ״ י ‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,135‬ש ו ׳ ‪.25‬‬
‫בן‬
‫שמעון‬
‫או‬
‫גמליאל‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫כנדבת‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫כ ש ר י ן ‪ ,‬וכו ‪.‬‬
‫אבל‬
‫ו כ ״ ה בד‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ב כ י ״ ע ‪ ,‬ב ק ג ״ נ ‪ ,‬ב י ר ו ש ל מ י ו ב ב ב ל י ה נ ״ ל ‪ :‬ר ש מ ע ו ן א ו מ ו כ ו ‪ ,‬ו ה ו א ר ׳ ש מ ע ו ן בן יוחאי‪.‬‬
‫ירצה‬
‫‪ .7-6‬ש א ם‬
‫עולה‪,‬‬
‫להביא‬
‫‪,‬‬
‫וכו ‪.‬‬
‫יביא‬
‫אבל‬
‫וכע״ז בבבלי הנ״ל‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫בירושלמי‪ :‬ר שמעון אומר חוטאים היו ו כ ו ‪/‬‬
‫‪ .9—8‬מ א ש ר‬
‫היין‪.‬‬
‫חטא‬
‫הנפש‪.‬‬
‫על‬
‫ב י ר ו ש ל מ י מסיים‪ :‬ח ט ז ה ע ל נ פ ש ו ש מ נ ע ע צ מ ו מן‬
‫ו ה נ כ ו ן כ ל פ נ י נ ו ‪ ,‬ו ה ד ר ש ה ו א מן‬
‫ו ב נ ז י ר שם‪ :‬ח ט א זה ע ל ע צ מ ו ש מ נ ע ע צ מ ו מ ן היין‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ה מ ל ה ״ נ פ ש ״ ‪ ,‬ש ח ט א ע ל ע צ מ ו ב ע י נ ו י נפש‪!°.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ב ב ב ל י י א ׳ מ ב י א פ י ר ו ש זה ב ש ם ר א ל ע ז ר‬
‫‪,‬‬
‫ה ק פ ר )ספרי נ ש א פ י ל ‪ /‬ע מ ׳ ‪ ,36‬ב מ ״ ר פ ״ י ‪ ,‬ט ״ ו ( ‪ ,‬ו ע י י ״ ש בגליון ש צ ו י נ ו ה מ ק ב י ל ו ת בבבלי‪.‬‬
‫‪ .9‬ה א ו מ י‬
‫אסור‪.‬‬
‫איני‬
‫נודר‪,‬‬
‫הרי‬
‫מותר‪,‬‬
‫זה‬
‫כבר‬
‫נודר‪,‬‬
‫הייתי‬
‫הרי‬
‫זה‬
‫ב ח ״ ד ו ב ע ט ו ר ב כ ו ר י ם הגיהו ״ א נ י נ ו ד ר ״ ו פ י ר ש ו ה ע ״ פ ה ר א ״ ש ש א י ן נ ד ר ב ל ש ו ן‬
‫שבועה‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫א ב ל ה ג י ר ם א ״ א י נ י ״ ה י א ג ם ב ד ו ב כ י ״ ע ‪ ,‬ו ק ש ה ל ה ג י ה ש ל ש נוסחאות‪.‬‬
‫ע ו ד א ל א שיפה ציווה בעטור בכורים לעיין בירושלמי נזיר פ ״ א ה״כ‪.‬‬
‫ל א נ ז ר ת י מ ו ת ר ‪ ,‬כ ב ר ה ו י ת י נ ז י ר ה ר י ז ה אסור‪.‬‬
‫ש נ ש נ י ת ש ם ל ע נ י י ן נזירות‪.‬‬
‫ולא‬
‫וכ״ה שם )נ״א ע״ב(‪:‬‬
‫ואין ספק ש ז ו ה י א ה ה ל כ ה ש ל פ נ י נ ו ‪ ,‬א ל א‬
‫ונראה בפירושו שהיה מסרב לאכול א ת הככר‪ ,‬ואמר איני נודר‬
‫ו ל א א כ ל ‪ ,‬ע ד י י ן מ ו ת ר בו‪ ,‬ואין א נ ו א ו מ ר י ם ה ו א י ל ו ל א א כ ל ‪ ,‬ו ה ז כ י ר נ ד ר ‪ ,‬י ה א א ס ו ר בו‪.‬‬
‫וכן‬
‫א ם מ ז ג ו ל ו א ת הכום‪ ,‬ו ל א ש ת ה ‪ ,‬ו א מ ר ל א נ ז ר ת י ‪ ,‬ו ל א ש ת ה ‪ ,‬א י נ ו נ ז י ר )עיין ב מ ש נ ת נ ז י ר‬
‫פ ״ ב מ״ג(‪ .‬א ב ל אם אמר‪ :‬כ ב ר הייתי נודר‪ ,‬או כ ב ר הייתי נזיר‪ ,‬א ע פ ״ י ש ל א נ ד ר ו ל א נזר‪ ,‬אסור‪,‬‬
‫ש ה ר י כוונתו‪ :‬א פ י ל ו ל א נ ד ר ת י ‪ ,‬כ ב ר ה י י ת י נ ו ד ר ע כ ש י ו ‪ ,‬כ ב ר ה י י ת י נ ז י ר ע כ ש י ו ‪.‬‬
‫אם‬
‫‪ .10‬ק ר ב ן‬
‫ו כ ״ ה בד‪ .‬ו ב כ י ״ ע ‪:‬‬
‫ט ו ע מ ו אני‪,‬‬
‫איני‬
‫מותר‪.‬‬
‫קרבן אם ט ו ע מ ו‬
‫לא‬
‫אתה‬
‫קרבן‬
‫ולא‬
‫ה ר י זה אסור‪.‬‬
‫ט ע מ ו אני‪,‬‬
‫אסור‪.‬‬
‫פירושי המפרשים לא‬
‫נ ת ח ו ו ר ו א צ ל י ‪ ,‬ו ש מ א כ ת ב ה ס ו פ ר ב א ש ג ר ה ע ״ פ ה ס ד ר ש ל ה ר י ש א ‪ :‬מ ו ת ר ‪ . . .‬א ס ו ר ‪ ,‬וכאן צ ״ ל ‪:‬‬
‫א ס ו ר ‪ . . .‬מותר‪.‬‬
‫ו א ם א מ ר ‪ :‬קרבן א ם ט ו ע מ ו א נ י ‪ ,‬ה ר י כ ו ו נ ת ו ש א ם י ט ע ם מ מ נ ו נ ע ש ה ע ל י ו‬
‫ש א ר ה כ כ ר קרבן‪ ,‬ו א ס ו ר ב ש א ר ה כ כ ר ‪.‬‬
‫א ב ל א ם א מ ר ‪ :‬ל א קרבן‪ ,‬ו ל א ט ע מ ו א נ י ‪ ,‬מ ו ת ר ‪ ,‬ו ד י נ ו‬
‫כברישא‪ ,‬כאמר איני נודר‪ ,‬ולא טעמו‪ ,‬וכמו שפירשנו לעיל‪.‬‬
‫ו ש מ א צ ״ ל ‪ :‬נלא[ ק ר ב ן א ם ט ו ע מ ו‬
‫ו כ ו ‪ /‬ע י י ן מ ״ ש להלן‪ ,‬ש ו ׳ ‪ , 1 4 - 1 1‬ד ״ ה ו כ ן היה‪.‬‬
‫‪ .11-10‬ר ב ן‬
‫שמעון‬
‫בן‬
‫גמליאל‬
‫אומ׳‬
‫האומ‬
‫‪,‬‬
‫מוחי‪,‬‬
‫ודאמ׳‬
‫מוהי‪,‬‬
‫‪ !°‬עיין תו״כ אחרי מות פרש׳ ה׳‪ ,‬פ״ז סה׳׳ג והיד‪ ,‬פ״ג ע״א‪ ,‬ירושלמי יומא פ״ח ה״א‪ ,‬מ י ד ע״ד‪,‬‬
‫ובבלי שם ע״ד ב׳‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ״א ע מ ‪101-100‬‬
‫‪396‬‬
‫אילו‬
‫הרי‬
‫כנוין‬
‫לשבועה‪.‬‬
‫ו צ ״ ל ש ם ‪ :‬ו ד א ׳ ) ב מ ק ו ם ‪ :‬ודאי(‪.‬‬
‫ב כ י ״ ע ‪ :‬ה א ו מ ׳ מ ח ז ה ו ד א י מ ו ח ו ה ר י א י ל ו כינויין וכוי‪.‬‬
‫ו ב מ ש נ ת נ ו פ ״ א ם מ ״ ב ‪ :‬נ ד ר ב מ ו ח י ״ ה ר י א ל ו כנויין ל ש ב ו ע ה ‪.‬‬
‫ו ב ב ב ל י יי ב ׳ ) ב ה ו צ א ו ת ש ל פ נ י נ ו ( ‪ :‬ת נ י א‬
‫ב מ ו מ ת א ד א מ ר מ ו ה י ה ר י א ל ו כנויין ל ש ב ו ע ה ‪.‬‬
‫ר ש ב ״ ג א ו מ ר ה א ו מ ד ב מ ו ה י ל א א מ ר כלום‪,‬‬
‫ופירש הר״ן שרשב״ג מפרש את משנתנו הנ״ל‪,‬‬
‫ו מ צ ר י ך ש י א מ ר ב פ י ר ו ש ב מ ו מ ת א ד א מ ר מוחי‪ ,‬כ ל ו מ ר ב ש ב ו ע ה ש נ ש ב ע מ ש ה ‪.‬‬
‫ש ל מ ה ס י ׳ מ ״ ג ‪ ,‬מ ״ א ע ״ א ‪ :‬א י כ א דגרםי‪,‬‬
‫דלא‬
‫מתניתין‬
‫כי‬
‫האי‬
‫ובתשה״ג קהלת‬
‫תנא‪,‬‬
‫דתניא‬
‫ר ב ן ש מ ע ו ן בן ג מ ל י א ל א ו מ ר נ ד ר ב מ ו ח י ל א א מ ר כ ל ו ם ‪ ,‬ב מ ו מ ת א ד נ ד ר מ ו ה י ה ר י א ל ו כנויין‬
‫ל ש ב ו ע ה ‪ ,‬ו א י כ א ד ל א ג ר ם י מ ת נ י ת י ן ד ל א כ י ה א י ת נ א ‪ ,‬א ל א א מ ר ץ ת נ י א ר ב ן ש מ ע ו ן בן ג מ ל י א ל‬
‫א ו מ ר וכו׳‪.‬‬
‫ו ב כ י ״ מ ש ם ‪ :‬ת נ י ׳ א ׳ ר ש ב ״ ג א ׳ כ מ ו א י כ מ ו מ ת ׳ ל א א ׳ כלום‪ ,‬א ׳ מואי‪ ,‬מ ו מ ת ׳ ה ר י א ל ו‬
‫כינויין לשבועה‪.‬‬
‫ו כ ן ה י ת ה ה ג י ר ם א ) א ל א ש ל פ נ י ה ם ב ב י ״ ת ‪ :‬במוחי‪ ,‬במומתא( ל פ נ י כ מ ה מן‬
‫ה ר א ש ו נ י ם ‪ ,‬עיין בתוספות‪ ,‬ב פ י ׳ ה ר א ״ ש ‪ ,‬ב ר ״ ן י ׳ ב ׳ ) ב ש ם א י ת דגרםי( ו ע ו ד ‪ .‬ו כ ל ה ג י ר ם א ו ת‬
‫שבבבלי אינן סותרות א ת מסורת התוספתא‪ ,‬א ל א שעלינו ל ב ר ר מתחילה מה זה ״במוהי״‪.‬‬
‫וכבר‬
‫העירו הראשונים במקומם ע ל הירושלמי ס ״ א ה״ב‪ ,‬ל ״ ז ע ״ א )אלא שנשתבש‬
‫ל פ נ י נ ו ‪ ,‬ו ה נ כ ק ה ו א ב ת ש ה ״ ג ק ה ל ת ש ל מ ה ש ה ז כ ר נ ו ל ע י ל בפנים(‪ :‬ו ב ת ל מ ו ד א ‪ p‬י ש ר א ל ט פ י‬
‫ויואל‬
‫משה‪.‬‬
‫ולפ״ז ברור ש״מוהי״ הוא כינוי‬
‫מפרש‪.‬‬
‫נ ד ר במוהי‪ ,‬ב מ ו מ י א ד נ ד ר מ ש ה‬
‫למשה‪.‬‬
‫ואומר ר ש ב ״ ג ש א ם א מ ר ״ ב מ ו ה י ״ אינו כלום‪ ,‬ודינו כאילו א מ ר ״ ב מ ש ה ״‬
‫ואין ערך‬
‫ל ש ב ו ע ה כ ז ו ‪ ,‬א ב ל א ם א מ ר מ ש ה ה ו י ל י ה כ א י ל ו א מ ר ב מ י ש ש ל ח א ת מ ש ה ‪ ,‬ו ה ו א כ י נ ו י לשבועה‪!2.‬‬
‫ו כ ן א ם א מ ר ״ ד א מ ר מ ו ח י ״ כ ו ו נ ת ו ל ש ב ו ע ת מ ש ה ‪ ,‬ע י י ן ע ״ ז להלן‪.‬‬
‫במאי‬
‫ו ב ב ב ל י כ ״ ב ב׳‪ :‬א מ ר ל ה‬
‫נ ד ר ת ? א ״ ל )כ״ה בכי״מ‪ ,‬הגאונים והראשונים( באלקי י ש ר א ל ‪ ,‬״ א מ ר לה אי נדרת‬
‫ב מ ו ה י ו כ ו ׳ ‪ .‬ו ע י י ן ת ש ה ״ ג ק ה ל ת ש ל מ ה ה נ ״ ל ו ב א ו ה ״ ג ‪ ,‬ע מ י ‪.19-18‬‬
‫ובהגהות מהר״ץ חיות י׳ ב׳ כתב‪ :‬״הרבה פעמים מצינו בש״ם מ ש ה שפיר קאמרת‪ ,‬והכוונה‬
‫שנשבעו ביקרו ש ל משה‪.‬‬
‫ו ע י י ן ר מ ב ״ ם ם ה ״ מ מ ״ ע ז׳‪ ,‬ו ז ״ ל ו מ ז ה ה צ ד ת ש ב ע א ו מ ת י נ ו ב ש ם‬
‫משה רבינו‪ ,‬מה נכבד ש מ ו כאילו הנשבע‪ ,‬נשבע באדון משה״‪ ,‬עיי״ש‪ .‬ובסה״מ הוצ׳ הר״ח הילר‪,‬‬
‫ל ״ ז ע ״ א ‪ :‬ו ע ל הדרך הזה תשבע אומתנו ב ש ם מ ש ה רבנו‪ ,‬וזה ידוע שהנשבע ירצה לומר באלקי‬
‫מ ש ה ‪ ,‬א ו ב מ י ש ש ל ח א ת מ ש ה ובו׳‪.‬‬
‫ו ע י י ״ ש ה ע ר ה ‪.7‬‬
‫ר ׳ חגי( ו ה ב ב ל י ) ש ב ו ע ת ר ב ספרא(‪ ,‬ע י י ״ ש ב ה ע ר ה ה נ ״ ל ‪.‬‬
‫ומקור הר״מ הוא הירושלמי )שבועת‬
‫ו ל ש י ט ת ה ר ״ מ א י ן ז ו ש ב ו ע ה גמורה‪,‬‬
‫שהרי השוה אותה ש ם ל נ ש ב ע בשמש‪ ,‬ועיין מ ״ ש בחיבורו פי״ב מה׳ שבועות ה״ג‪ ,‬ועיין מ ״ ש‬
‫ב ס פ ר י י ו ו נ י ת ו י ו ו נ ו ת ב א ״ י ‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,106-105‬ו ב ה ע ר ה ‪ 173‬ש ם ‪ .‬ו מ ה ש א מ ר ו כ א ן ״ מ ו ה י ״ כ י נ ו י‬
‫ל ש ב ו ע ה ה ו א מ ש ו ם ש ה ו א במקום מ ו מ א ‪ ,‬מ ו מ ת א ‪ ,‬ש ב ו ע ה ב א ר מ י ת ‪ ,‬כ מ ו ש פ י ר ש ב פ י ה ״ מ ו ב ח י ב ו ר ו‬
‫פ ״ ב מה׳ שבועות ה״ה‪.‬‬
‫א ב ל לשיםת הירושלמי וכמה מן הראשונים היא שבועה מ מ ש ‪ ,‬״ ור׳ חגי ורב ספרא נשבעו‬
‫‪ n‬כ״ה במשנה שבירושלמי‪ ,‬שבבבלי‪ ,‬כת״י פ ר מ א ועוד‪ .‬בכיי קויפםן‪ :‬בסו הן‪ ,‬ובדי יון‪ :‬ס״א‬
‫בםוהא‪ .‬וכיה )‪.‬בסוהא״( בהוצ' לו‪ .‬ובסי המצות ל ר ב ח פ ץ ‪ ,‬הוצ׳ ה ל פ ר ‪ ,‬עם׳ ‪ :182‬נדרה)!( בםוהה‪.‬‬
‫ובמשנה ד ׳ גפולי ואילך‪ :‬בסותא‪ .‬ובפיה״ט להר״מ שם‪ :‬בסותא‪ ,‬כינוי פוםתא‪ ,‬שהוא תרגום שבועה‪.‬‬
‫וכנראה שצ״ל גם במשנה שם‪ :‬בסוהא‪ ,‬ותוקן בטעות ‪.‬בסותא״ בהשפעת פירוש הריס שם‪ .‬ועיין ש בתשהיג‬
‫שנביא להלן‪ ,‬ובאוה״נ‪ ,‬עסי ‪ ,19 ,18‬ובריס פ״ב ס ה ׳ שבועות ה״ה‪ ,‬ובפיהים הוצ' ר״י קאפח‪ ,‬עמ׳ קט״ז‪.‬‬
‫‪ !2‬עיין מ״ש ל ה ל ן בשם סה״ס להר״מ‪.‬‬
‫‪ !3‬ועיין ירושלמי פי״א ה״א‪ ,‬ס י ב ע״ג‪ ,‬וס״ש ב ס פ ר י יוונית ויוונות בא״י‪ ,‬ע ס ׳ ‪ ,92‬העי ‪ ,39-38‬ובכייט‬
‫ו א צ ל הנאונים הנירסא ב ב ב ל י הנ״ל‪. :‬ההוא״ )ולא ‪.‬ההיא״(‪ ,‬ובגבר עסיקינן‪.‬‬
‫>! ואפשר ש״סשה׳ ה ו א י ד ל ‪ .‬ת ו ר ת סשה״‪ ,‬והנשבע בתורה חייב‪ ,‬כ ת ו ס פ ת א שבועות ספ״ב )כנירסת‬
‫הרשב״א‪ ,‬המאירי ונ״י שם(‪ ,‬עיין ם״ש להלן‪ ,‬ה ע ׳ ‪ ,34‬ו ב ב ב ל י זבחים עץ אי‪ :‬תורה‪ ,‬תורה‪ ,‬איסרי ב ד כ ר י‬
‫נדרים פ״א עמ׳ ‪101‬‬
‫‪397‬‬
‫ש ב ו ע ה מ מ ש ‪ ,‬ד ו ג מ ת כ מ ה מן ה א מ ו ר א י ם ש ה י ו ר ג י ל י ם ל ו מ ר ‪ :‬האלקים‪ ,‬והאלקים‪ ,‬עיין ב ק ו נ ק ו ר ד נ צ י א‬
‫וכן א מ ר ו‬
‫ש ל קוםובםקי ל ת ל מ ו ד ה ב ב ל י ‪ ,‬ע מ ׳ ‪ 1126‬ו א י ל ך ‪ ,‬ע ר ך ה א ל ק י ם )שבועה(‪ ,‬והאלקים‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ל פ ע מ י ם ‪ :‬״ ש ב ו ע ת ה ״ ‪ ,‬עיין ב ב ל י ש ב ו ע ו ת כ ״ ו א ‪ /‬״ מ ר י ה כ ו ל א ״ )בבלי כ א ן כ ״ ב ב ( ‪ ,‬״ מ ר י ה‬
‫ד א ב ר ה ם ״ )שבת כ ״ ב א ׳ וש״ב( ו כ ד ו מ ה ‪.‬‬
‫ועדיין צריך ברור מה היא כוונת השבועה ״ ד א מ ר מוהי״‪.‬‬
‫הירושלמי שהכוונה היא ״במומיא ד נ ד ר משה‬
‫ויואל‬
‫לינן א מ ר י ן ב מ ו מ י ד נ ד ר ש א ו ל ‪,‬‬
‫ויואל‬
‫שאול‪!*.‬‬
‫וכבר העתקנו לעיל את דברי‬
‫ושאלו שם בירושלמי‪ :‬ולמה‬
‫משה״‪.‬‬
‫ו נ ש א ר בקושיא‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫אבל בשטמ״ק י‬
‫ב‪/‬‬
‫ס ד ״ ה ח ר ק י א ‪ ,‬מ ב י א ב ש ם ש י ט ה ) ו נ ש מ ט ה ל ע י ל ש ם ה מ ל ה ״ י ר ו ש ל מ י ״ ( ו ל מ ה ל א תנינץ נ ד ר‬
‫ב מ א ו ל‪,‬‬
‫במאור‪,‬‬
‫ויואל‬
‫נדר במומי דשאול‪ ,‬דכתי׳‬
‫‪,‬‬
‫וכן ב מ א י ר י ב ׳ א )הוצ׳‬
‫שאול‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ר ״ א ליס‪ ,‬ע מ י ״ א ( ‪ :‬והוא ש א מ ר ו ב ת ל מ ו ד ה מ ע ר ב נ ד ר ב מ ו א י ה ר י זה נ ד ר ‪ ,‬ש נ א מ ר‬
‫ויואל‬
‫ה ר י זה נ ד ר ‪ ,‬ד כ ת י ב‬
‫ויואל‬
‫כ ל ו מ ר ו כ ו נ ת ו ב מ א י ד א י ש ת ב ע משה‪.‬‬
‫משה‪,‬‬
‫ו כ ו ו נ ת ו ב מ א י ד א י ש ת ב ע שאול‪.‬‬
‫שאול‪,‬‬
‫במאול‬
‫נדר‬
‫ו ה ד ב ר י ם תמוהים‪ ,‬ו ה ר י מ צ י נ ו ב מ ק ר א כ מ ה מ א ב ו ת י נ ו‬
‫ש נ ש ב ע ו ) א ב ר ה ם ‪ ,‬יצחק ועוד( ולמה נטפלו דווקא למשה ולשאול‪.‬‬
‫ו נ ר א ה ש ל א ד ב ר ו א ל א בהווה‪ ,‬ו ר ו ב ה נ ד ר י ם ש ט י פ ל ו בהם הם ה מ ד י ר א ת ח ב י ר ו ש י א כ ל‬
‫‪,‬‬
‫אצלו‪ ,‬הנודר שלא יאכל )״מרי כולא לא טעימנא ליה״‪ ,‬בבלי כ ״ ב ב (‪ ,‬והנה א צ ל משה כתוב‬
‫‪,‬‬
‫) ש מ ו ת ב ‪ ,‬כ—כ״א(‪:‬‬
‫קראן‬
‫ש נ ש ב ע ל ו ש א י נ ו זז מ א צ ל ו ‪.‬‬
‫לאמר‬
‫האיש‬
‫ארור‬
‫ויאכל‬
‫לו‬
‫ויואל‬
‫לחם‪.‬‬
‫משה‬
‫ובשאול כתיב )ש״א י״ד‪ ,‬כ״ד(‪:‬‬
‫אשר‬
‫לחם‬
‫יאכל‬
‫וכר‪.‬‬
‫לשבת‪.‬‬
‫ויאל‬
‫ופירשו‬
‫שאול‬
‫חז‬
‫״ל‪16‬‬
‫את‬
‫העם‬
‫לפיכך כשאדם מבטיח שיאכל אצל‬
‫ח ב ר ו נ ש ב ע ב ש ב ו ע ת משה‪ ,‬ו מ ש ו ם זה ש א ל ה י ר ו ש ל מ י ל מ ה ל א ש נ י נ ו כ י נ ו י י ם ל ש ב ו ע ת ש א ו ל ‪,‬‬
‫ו ה י י נ ו א ם א ד ם מ ס ר ב ל א כ ו ל א צ ל ח ב ר ו ה ו א נ ש ב ע ב ש ב ו ע ת שאול‪.‬‬
‫‪ .14-11‬ו כ ן‬
‫זה‬
‫נ ג ד זה‪,‬‬
‫לו‬
‫חבירו‬
‫אמ׳‬
‫לו‬
‫אמ׳‬
‫אין‬
‫הכירו‬
‫היה‬
‫רבן‬
‫אחד‬
‫שמעון‬
‫מהן‬
‫קרבן‬
‫אם‬
‫איני‬
‫נזיר‬
‫בן‬
‫להכירו‬
‫טועמו‬
‫אם‬
‫גמליאל‬
‫ככר‬
‫אתה‪,‬‬
‫אכלנו‪,‬‬
‫זה‬
‫אומ׳‬
‫קרבן‬
‫הריני‬
‫כל‬
‫שנים‬
‫אם‬
‫נזיר‬
‫שבטלו‬
‫שהיו‬
‫טועמו‬
‫אוכל‬
‫אם‬
‫דבריו‬
‫נודרין‬
‫אני‪,‬‬
‫ככר‬
‫אמ׳‬
‫זו‪,‬‬
‫א ס ו ר ‪ .‬ופירושו‪,‬‬
‫ש נ י ם ש ה י ו מ ת ע צ מ י ן זה נ ג ד זה‪ ,‬א ח ד א ו מ ר ש ל א י א כ ל ‪ ,‬ו ה ש נ י א ו מ ר ש י א כ ל )כלהלן ר פ ״ ב ( ‪ ,‬ו א מ ר‬
‫ה ר א ש ו ן כ כ ר זה קרבן א ם א ט ע ו ם ממנו‪ !?,‬ו ה ש י ב ל ו ח ב י ר ו ״ א י ן ק ר ב ן א ם ט ו ע מ ו א ת ה ״ ‪ ,‬כ ל ו מ ר ‪,‬‬
‫א ב ל א ם ל א ת ט ע ו ם ‪ ,‬ה ר י ה כ כ ר הזה קרבן ע ל י ) ו מ כ ל ל ל א ו א ת ש ו מ ע הן(‪ ,‬א ו ש א מ ר א ח ד ה ר י נ י‬
‫נ ז י ר א ם א ו כ ל כ כ ר זה‪ ,‬ו ה ש י ב ל ו ח ב י ר ו א י נ י נ ז י ר א ם נת[אכלנו‪ ,‬א ב ל א ם ל א ת א כ ל נ ו ה ר י א נ י‬
‫נ ז י ר ) ו כ ד ל ע י ל ( ‪ ,‬כ ל ש ב ט ל ו ד ב ר י ו אסור‪.‬‬
‫והיינו אם הראשון ויתר ו ב ס ל א ת הבטחתו‪ ,‬הרי הוא‬
‫אסור בשאר הככר‪ ,‬והשני מותר בככר‪.‬‬
‫אבל אם לא טעם ונתבטלה הפצרת השני‪ ,‬השני אסור‬
‫בככר‪.‬‬
‫וכן ל ע נ י י ן נ ז י ר א ם א כ ל ה ר א ש ו ן ‪ ,‬ה ר א ש ו ן נ ז י ר ‪ ,‬ו א ם ל א א כ ל ‪ ,‬ה ש נ י נזיר‪ .‬וכן פ י ר ש ב ח ״ ד ‪,‬‬
‫ו ה ו ס י ף ״ כ ך נ ר ׳ ל פ ׳ ע ״ פ הדוחק‪ ,‬ו א י ל א ו ה כ י א י נ י י ו ד ע ל י ה פ י ׳ א ח ר ״ ‪.‬‬
‫ואין כ א ן ש ו ם ד ו ח ק ‪,‬‬
‫א ל א ש ה ר ב ז ״ ל ה י ת ה ד ע ת ו ע ל ה ב ב ל י ב נ ז י ר ל ״ ב ב׳‪ ,‬עיין ב ע ט ו ר ב כ ו ר י ם ‪ ,‬ד ״ ה כ ל ‪ ,‬ש צ י י ן ג ם‬
‫מ י ח ל פ י ל ך ‪ .‬א ב ל רש״י שם ל א פירש כן‪ .‬ועיין ב ב ל י עירובין י״ז א׳‪ .‬ובתוספתא ח ל ה פ״א ודי‪,‬‬
‫עמ׳ ‪ :277‬א מ ר ל ה ם )כלומר‪ ,‬ר׳ ישמעאל( לבוש שלבש בו אבא‪ ,‬ו צ י ץ שנתן בין עיניו‪ .‬ושבועה‬
‫בציץ היא‪ .‬כנראה שבועה ממש‪ ,‬בשם שעל הציץ‪ .‬וכן ב ב ב ל י קידושין ס״ו א ׳ ‪ :‬ה ק ם ל ה ם בציץ‬
‫שבין עיניך וכר‪ .‬וכבר פירש לנכון א ב ר ה ם ק ר ו כ מ ל )פירושים והארות ל ת ל מ ו ד בבלי‪ ,‬ל ב ו ב תרס״א‪,‬‬
‫עמ׳ ‪ (218‬שהכוונה השביע אותן וכו׳‪ .‬ועיין ם״ש פירליס בסה״י ל כ ב ו ד ‪ ,F. H o m m e l‬אוריענטאליסטישע‬
‫שטודיען‪ ,‬ח״ב )לייפציג ‪ ,(1918‬עס׳ ‪ ,135‬ומ״ש ג' אלון בתרביץ שי״ב )ירושלים תש״א(‪ ,‬עמ׳ ‪.271‬‬
‫ג! וכעץ מביא בשם הירושלמי בתשה״ג ק ה ל ת שלמה סי׳ מיג הנ״ל‪.‬‬
‫«! ס פ ר י ואתחנן פי׳ כ ‪ /‬הוצ׳ הר״א פינקלשטין‪ ,‬עם׳ ‪ ,41‬ובמקבילות‪ ,‬עיין ב ה ע ר ו ת שם‪.‬‬
‫ל! כלומר‪ ,‬אחרי טעימה ראשונה יאסר עלי השאר בקרבן‪ ,‬עיין ס״ש לעיל‪ ,‬שו׳ ‪ ,10‬ד״ה קרבן‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ״א ע מ ‪101‬‬
‫‪398‬‬
‫לתוספתא נזיר פ״ג הי״ט ששנינו כעץ זו‪ ,‬ואמרו שם‪ :‬ובית הלל אומר אץ נזיר אלא מי‬
‫נתקיימו‬
‫דבריו‪ .‬והיא ״בטלו דבריו״ היא ״שלא נתקיימו דבריו״‪ ,‬עיץ מש״ש‪.‬‬
‫‪ .15‬ר ׳‬
‫וידור‬
‫שלא‬
‫יהודה‬
‫כנגד‬
‫או׳‬
‫האומ׳‬
‫ירושלם‪.‬‬
‫ירושלם‬
‫אמ׳‬
‫לא‬
‫כלום‪,‬‬
‫שיתכוין‬
‫עד‬
‫בכי״ע‪ :‬שלא נתכוץ לדור אלא דבר הקרב לירושלם‪ 18.‬ועיין‬
‫מ״ש להלן‪ .‬ובמשנתנו פ״א םמ״ג‪ :‬ר׳ יהודה אומר האומר ירושלם לא אמר כלום‪ .‬וכ״ה ברוב‬
‫רובן של הנוסחאות‪ .‬ובכ״י קויפק‪ :‬א ף האומר ירושלם וכו׳ )וכ״ה במיוחס לרש״י י״א א ‪/‬‬
‫ד״ה אימא סיפא(‪.‬‬
‫ישנים(‪ :‬האומר‬
‫ועיץ בשטמ״ק י׳ םע״א‪.‬‬
‫כירושלים‬
‫וכד‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ובד נפולי של משנתנו )וממנו בשאר דפוסים‬
‫ובבבלי י״א א׳ מוכח שלפיכך‬
‫והיא נוםחא משובשת‪.‬‬
‫לא אמר כלום לר׳ יהודה‪ ,‬משום שאמר ירושלם בלי כ״ף הדמיץ‪ ,‬ושאלו‪ :‬וכי אמר כירושלים‬
‫כ י ר ו ש ל י ם לא אמר כלום עד שידור בדבר‬
‫לר״י מי מיתםר ? והתניא ר׳ יהודה אומר האומר‬
‫הקרב בירושלים וכד‪ ,‬תרי תנאי אליבא דר׳ יהודה‪ .‬וכן הסיקו בבבלי קידושץ נ״ד א ‪ /‬ומבואר‬
‫שם שלפיכך לא אמר כלום‪ ,‬אפילו אמר ״כירושלים״‪ ,‬משום שאץ מועלץ בדברים שבאו משיירי‬
‫‪,‬‬
‫הלשכה‪ .‬ועיץ בקרן אורה כאן י״א א ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ובירושלמי פ״א ה״ג‪ ,‬ל״ז ע״א‪ :‬ר יודה אומר האומ‬
‫נתכוץ זה אלא לעצים ואבנים שבה‪.‬‬
‫שברשב״א‪ :‬האומר י ר ו ש ל ם‬
‫‪,‬‬
‫כ י ר ו ש ל י ם לא אמר כלום שלא‬
‫‪,‬‬
‫וכן מעתיק הרשב״א י םע״א בשם הירושלמי‪ ,‬אלא‬
‫)ולא‪ :‬כירושלם( לא אמר כלום וכד‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ובמאירי ב א )הוצ׳‬
‫‪,‬‬
‫ר״א לים‪ ,‬עמ י״ד(‪ :‬ור׳ יהודה אומר האומר י ר ו ש ל ס לא אמר כלום‪ ,‬ופירשוה בגמרא אפי׳‬
‫אמר‬
‫כ י ד ו ש ל ם‪,‬‬
‫שלא נתכוץ אלא לעצים ולבנים שבה‬
‫שאינן קדושות‪.‬‬
‫וחומותיה‪,‬‬
‫וכנראה‪ ,‬שכיוץ כאן לירושלמי)עיץ לעיל בסמוך שם(‪ ,‬וצרף לה פירוש ע״ם הבבלי‪ .‬ובירושלמי‬
‫לא נזכרו ״וחומותיה״ כלל‪.‬‬
‫והפירוש הפשוט הוא שלא נתכוץ לדבר הקרב בירושלים‪ ,‬אלא‬
‫לעצים ואבנים שבתוך העיר״ )וחומות ירושלים‪ ,‬מאן דכר שמן(‪.‬״* ובתוספתא שלפנינו‪ ,‬כנראה‪,‬‬
‫צ״ל‪ :‬עד שיתכוץ וידור כנגד נקרבנוום ירושלים‪ *!.‬ובכי״ע שמא צ״ל‪ :‬נעד[ שלא י ת כ ‪ p‬לדור‬
‫אלא וכד‪ ,‬כעץ מסורת הבבלי הנ״ל‪.‬‬
‫‪ .17—16‬מ ו ד י ם‬
‫חטאת‪,‬‬
‫אלא‬
‫תודה‪,‬‬
‫לקרבן‬
‫חכמים‬
‫ושלמים‪,‬‬
‫עצמו‪.‬‬
‫לד׳‬
‫שני‬
‫יהודה‬
‫לך‬
‫אוכל‬
‫וכ״ה בד‪ ,‬אלא ששם‪:‬‬
‫באומ׳‬
‫קרבן‪,‬‬
‫שמותר‪,‬‬
‫שלא‬
‫שאיני‬
‫עולה‪,‬‬
‫מנחה‪,‬‬
‫נתכוין‬
‫לידור‬
‫אוכל לך וכד‪.‬‬
‫ובכי״ע‪ :‬מודים‬
‫‪,‬‬
‫חכמים ל ר יהודה באומר קרבן עולה ומנחה חטאת עולה )צ״ל‪ :‬תודה( ושלמים‬
‫שהוא מותר‪ ,‬שלא נתכוץ לידור אלא קרבן עצמו‪ .‬וצ״ל שם‪:‬‬
‫ש א ו כ ל לך‬
‫ל ק ר ב ן )למי״ד במקום בי״ת‪,‬‬
‫כמו שהוא מצוי במשנה ובתוספתא( עצמו‪ .‬ואצל צוקרמנדל נשמטה בבא שלימה‪.‬‬
‫ובמשנתנו ם״א מ״ד‪ :‬האומר קרבן עולה מנחה חטאת תודה שלמים שאיני )נו״א‪ :‬שאני(‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫אוכל לך אסור‪ .‬ר׳ יהודה מתיר‪ .‬ובבבלי י״ג א ‪ :‬והתניא מודים חכמים ל ד יהודה באומר הא‬
‫קרבן והא עולה וכד שאוכל לך שמותר‪ ,‬שלא נדר זה אלא בחיי קרבן‪ .‬ובירושלמי פ״א ה״ד‪,‬‬
‫ל״ז ע״א‪ :‬כל עמא מודיץ‬
‫הקרבן‬
‫‪,‬‬
‫מ ו ת ר ‪ ,‬כקרבן אסור‪ ,‬מה פליגץ קרבן‪ ,‬ר יהודה אומר‬
‫האומר קרבן כאומר הקרבן‪ ,‬והוא מותר‪ ,‬ורבנץ אמרץ קרבן כאומר כקרבן‪ ,‬והוא אסור‪.‬‬
‫ולכאורה צריך להגיה בתוספתא‪ :‬באומ׳ הקרבן‪ ,‬העולה וכד‪ ,‬אבל קשה להגיה שלש‬
‫נוסחאות‪.‬‬
‫ושמא מבדילה כאן התוספתא בץ ״שאני אוכל ל ך ׳ לבץ ״שאיני אוכל ל ך ׳ ‪ ,‬ואם‬
‫‪ !8‬אצל צוקרמנדל נשמטה כאן בבא שלמה עיי הדוםוח‪.‬‬
‫»! וכן במאירי קידושין‪ ,‬ריש עם׳ ‪ :267‬וכן כהיכל‪ ,‬כירושלם‪ ,‬שםשםען של אלו כדבר הקרב‬
‫בהן‪ ,‬ולא כעצים ואבנים ש ב ה ‪ .‬ועיין בתוספות רי״ד פ״א סוף סי' כץ‪.‬‬
‫‪ 20‬ובירושלמי לעיל שם מבאר את סשנתנו‪ :‬כירושלם‪ .‬כקרבנות ירושלם‪.‬‬
‫עיין לשון הירושלמי שהבאנו לעיל‪ ,‬העי ‪.20‬‬
‫נדרים פ״א עמי ‪102-101‬‬
‫‪399‬‬
‫א מ ר ״ ק ו נ ם ״ א ס ו ר בין כ ך ובין כך‪ ,‬ו ת ו פ ס י ם א ו ת ו מ ש ו ם י ד ל ש ב ו ע ה ‪ ,‬כ ש י ט ת ר ו ב ה ר א ש ו נ י ם )עיין‬
‫ר ״ ן ב ׳ ב׳ ועוד(‪.‬‬
‫ב ר ם א ם א מ ר קרבן ש א י נ י א ו כ ל ל ך א נ ו א ו מ ר י ם ש נ ש ב ע בחיי ה ק ר ב ן ‪,‬‬
‫ו ה ג י ר ס א ה נ כ ו נ ה ה י א בד‪:‬‬
‫עיין בח״ד‪.‬‬
‫שאיני‬
‫‪22‬‬
‫א ו כ ל לך‪ ,‬ו א ף ב כ י ״ ו ״ ש נ י ״ ה ו א ק י צ ו ר במקום ״ ש א י נ י ״ ‪,‬‬
‫ועיין בפ״ב מ ״ ב ו ב ר ״ מ פ ״ א‬
‫ו ע י י ן מ ״ ש להלן‪ ,‬ש ו ר ה ‪ ,32-31‬ד ״ ה ב נ ד ר י ם ‪.‬‬
‫מ ה ׳ נ ד ר י ם ה י ״ ט ו ב כ ״ מ ש ם ‪ ,‬ו ל ה ל ן ב ת ו ס פ ת א בסמוך‪.‬‬
‫‪.21-17‬‬
‫מזבח‪,‬‬
‫ירושלם‪,‬‬
‫למזבח‪,‬‬
‫כדיריים‪,‬‬
‫במזבח‪,‬‬
‫עצים‪,‬‬
‫לבזכין‪,‬‬
‫לירושל׳‪,‬‬
‫אימרא‪,‬‬
‫לעצים‪,‬‬
‫כולן‬
‫בבזכין‪,‬‬
‫בעצים‪,‬‬
‫שני‬
‫כירושלם‬
‫וכו׳‬
‫וכו׳‬
‫כדיריים‪,‬‬
‫אסור‪.‬‬
‫שאני‬
‫לך‬
‫לאישים‪,‬‬
‫אסור‪,‬‬
‫אוכל לך אסר‪.‬‬
‫כ מ ז ב ח וכו׳‬
‫בזיקים ל ב ז י ק י ם‬
‫באימרא‪,‬‬
‫דיריים‪,‬‬
‫לדירים‪,‬‬
‫אישים‪,‬‬
‫אוכל‬
‫ה מ ו ס ג ר הוא בד‪ ,‬א ל א ש ש ם מ פ ו ר ש ‪:‬‬
‫כ ה י כ ל וכו׳‬
‫בירושלם‪,‬‬
‫לאימרא‪,‬‬
‫היכל‪,‬‬
‫להיכל‪,‬‬
‫בהיכל‪,‬‬
‫נלא‬
‫כ ב ז יק י ם‬
‫כולם‬
‫לך‬
‫אוכל‬
‫אבל בכי״ע‪ :‬ירושלם לירושלם‬
‫כ א י ש י ם וכו׳‬
‫אף‬
‫באישים‪,‬‬
‫בזכין‪,‬‬
‫מותר[‪.‬‬
‫כ ע צ י ם וכו׳‬
‫על‬
‫שלא‬
‫פי‬
‫כאימרא‬
‫אוכל‬
‫לך‬
‫וכן ג ר ס ו ) ב כ ״ ף ( ב ב ב ל י י ״ ג א׳‪ ,‬והסיום ש ם כ ג י ר ס ת ד‪ .‬ו ש ם מ ס ו ר ת אחרת‪ .‬ו ל פ י גירםת‬
‫ד וכי״ו הפירוש‪ ,‬כמו שפירשנו ברישא‪ ,‬שאם א מ ר ״ ל א אוכל ל ך ״ הוא נשבע בכל הנמנים‬
‫ל יל ‪ 23‬ו ל א א מ ר כלום‪.‬‬
‫ע‬
‫׳‬
‫ו ע י י ן ב מ ש נ ת נ ו פ ״ ב מ ״ ב ו פ ״ א מ ״ ג ‪ ,‬ו ד ו ו ק א א ם א מ ר ב כ ״ ף הדמיון‪:‬‬
‫כ י ר ו ש ל י ם ‪ ,‬כ ה י כ ל כ מ ז ב ח כ א י מ ר א ‪ ,‬כ ד י ר י ן ו כ ו ׳ אסור‪ ,‬א ב ל א מ ר סתם‪ ,‬א ו ב ל מ י ״ ד ‪ ,‬א ו ב ב י ״ ת‬
‫) ל מ י ״ ד = ב י ״ ת ‪ ,‬כ מ צ ו י ב מ ש נ ה ובתוספתא( ה ו א ל ש ו ן ש ב ו ע ה ‪ ,‬עיין מ ״ ש ב ס פ ר י י ו ו נ י ת ו י ו ו נ ו ת בא״י‪,‬‬
‫ע מ ׳ ‪ ,100‬ה ע ר ה ‪ ) 129‬ע י י ״ ש מ ״ ש ע ל ה ב ב ל י י ו מ א פ ״ ד א ׳ ומקבילה(‪ .‬א ב ל ה ו א י ל ו ב כ י ״ י אין‬
‫להבחין ל פ ע מ י ם בין ב י ״ ת ו כ ״ ף ‪ ,‬ה ר י א פ ש ר ש צ ר י ך ל ה ג י ה ע ״ פ ה ב ב ל י י ״ ג א׳‪.‬‬
‫‪.23-21‬‬
‫לך‪,‬‬
‫לך‪,‬‬
‫חולין‪,‬‬
‫מותר‪] .‬לא[‬
‫מותר‪.‬‬
‫לא‬
‫לחולין‪,‬‬
‫חולין‬
‫א ו כ ל לך‪,‬‬
‫בחולין‪,‬‬
‫ש א ו כ ל לך‪,‬‬
‫בין‬
‫אסור‪,‬‬
‫שאוכל‬
‫חולין‬
‫לך‬
‫וצ״ע‪.‬‬
‫שלא‬
‫אוכל‬
‫ש א ו כ ל לך‪ ,‬ל א‬
‫יאכל‬
‫ובין‬
‫מ ו ת ר ‪ .‬ב ד גורם ב ר י ש א ב ט ע ו ת ‪ :‬ובין ש ל א א ו כ ל ל ך א ם ו ׳‪.‬‬
‫וכן ב כ י ״ ע ‪ :‬חולין החולין לחולין כחולין בין ש א ו כ ל ל ך ובין ש ל א א ו כ ל ל ך אסור‪.‬‬
‫ש א ו כ ל ל ך אסור‪ ,‬ל א י א כ ל ל ך מותר‪.‬‬
‫ובד‪ :‬חולין ש א ו כ ל לך‬
‫ו ה ש ל מ ת י ב מ ר ו ב ע י ם ‪ :‬נלא[ חולין ע ״ פ ד ו כ י ״ ע ‪.‬‬
‫אסור‪.‬‬
‫ל א ו חולין‬
‫לא יאכל לך וכר‪.‬‬
‫ו ג י ר ס ת כ י ״ ו מ ש ו ב ח ת מ כ ל הנוסחאות‪.‬‬
‫ובשטמ״ק‬
‫י ״ א ב ׳ ) ב ש ם שיטה(‪ :‬כן מ צ א ת י כ פ ׳ א ח ר ה ג י ר ׳ ) כ ל ו מ ר ‪ ,‬בבבלי( ב ס י פ א לחולין ש א ו כ ל ל ך אסור‪,‬‬
‫מ כ ל ל ל א ו א ת ה ש ו מ ע הן‪ ,‬כ ל ו מ ר ‪ ,‬ל א חולין ל י ה ו י א ל א קרבן ו כ ו ׳ ‪ ,‬א ם כן ת י ק ש י ל י ה ר י ש א‬
‫ד ק ת נ י לחולין ש א ו כ ל ל ך אסור‪.‬‬
‫ו נ ר ׳ ל ר ׳ ד ל א ג ר ׳ ליה‪,‬‬
‫דבתוספת׳‬
‫א י נ ו ‪ .‬ה ״ ג ל א לחולין‬
‫ל א א ו כ ל ל ך מותר‪ ,‬ד ל א א י י ר י כ ל ל ב ש ל ח ב י ר ו )עיין ל ע י ל ש ם ב ש ט מ ״ ק ב ש ם ה ר י ״ ץ ( ‪ ,‬ו מ כ ל ל‬
‫ל א ו א ת ה ש ו מ ע הן ל א א מ ר י נ ן ‪,‬‬
‫והכי‬
‫תניא‬
‫בתוספתא‪.‬‬
‫ו נ ר א ה ש ג ר ם כ ג י ׳ כ י ״ ע בסיפא‪:‬‬
‫ל א ו חולין ש א ו כ ל ל ך א ס ו ר ‪ ,‬ל א י א כ ל )כלומר‪ ,‬א ם א מ ר ‪ :‬ל א ו ח ו ל י ן ל א א ו כ ל לך( ל ך מ ו ת ר ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ע י י ן ר ״ ן י ״ א ב ‪ ,‬ד ״ ה לחולין‪.‬‬
‫ו ב י ר ו ש ל מ י פ ״ א ה ״ ד ‪ ,‬ל ״ ז ע ״ א ‪ :‬חליל‪ ,‬החליל‪ ,‬ל ח ל י ל ‪ ,‬ב ח ל י ל ‪ ,‬בין ש א ו כ ל ל ך בין ש ל א א ו כ ל‬
‫לך‪ ,‬מותר‪.‬‬
‫ל ח ו ל י ן ש א ו כ ל ל ך אסור‪ ,‬חולין ש א ו כ ל ל ך מותר‪.‬‬
‫ואשר לרישא‪ ,‬אפשר שאין זה עניין‬
‫כ ל ל ל ב ר י י ת א ש ל נ ו ‪ ,‬ו ש ם ה כ ו ו נ ה ל ח ל י ל ש ל קרבן‪ ,‬כ מ ו ש ר צ ה ל פ ר ש ב ש י ״ ק ד ״ ה ח ל י ל ‪ ,‬ו א ם‬
‫‪,‬‬
‫א מ ר כ ח ל י ל ) ב כ ״ ף הדמיון( אסור‪ ,‬מ ש ו ם ש ח ל י ל ה ו א כ ל י ש ר ת )עיין ב ב ל י ס ו כ ה נ ׳ ב ( ‪ ,‬ו ה ו י‬
‫כ נ ד ר ב א ח ד מ מ ש מ ש י המזבח‪ ,‬ו א ס ו ר ‪ ,‬כ מ ש נ ת נ ו פ ״ א מ ״ ג ‪ .‬א ב ל א ם א מ ר ח ל י ל ‪ ,‬ה ח ל י ל ו כ ו ׳ מ ו ת ר ‪,‬‬
‫‪ 2 2‬עיין מ״ש ע ל כ״ז ב ס פ ר י יוונית ויוונות בא׳׳י‪ ,‬עמ׳ ‪ 99‬ואילך‪.‬‬
‫‪ 23‬ע ל השבועה בהיכל‪ ,‬עיין ב ב ל י קידושין ע״א א׳‪ ,‬ומ״ש ב ס פ ר י הנ״ל‪ ,‬עמ׳ ‪ 107‬ב ה ע ר ה ‪ .‬ועיין‬
‫במשנת כתובות פ״ב מ״ט וכריתות ספ״א‪ .‬ועל השבועה ב כ ל י שרת )בגדי כהונה(‪ ,‬עיין מ״ש ל ע י ל ח״ב‬
‫)חלה(‪ ,‬עמ׳ ‪ ,800‬ה ע ׳ ‪.45‬‬
‫נדרים פ״א עמ׳ ‪102‬‬
‫‪400‬‬
‫מ ש ו ם ש נ ש ב ע ב ח ל י ל ‪ ,‬כ ל ע י ל ‪ ,‬ש ר ‪ ,16‬ואילך‪.‬‬
‫א ב ל מ ס ת ב ר י ו ת ר ש י ש כאן ט ״ ם ‪ :‬ו צ ״ ל ‪ :‬ח ל י ן‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ה ח ל ץ ו ‪ 2 4 /‬ו ע י י ן ב מ ל ו נ ו ש ל בן יהודה‪ ,‬ע מ ‪ ,1574‬ה ע ‪ ) 2‬ח ל י ל ה ־ ל ח ל י ל ( ‪.‬‬
‫כו‬
‫‪,‬‬
‫ו ב מ ש נ ת נ ו פ ״ א מ ״ ג ‪ :‬ה א ו מ ר ל א ח ו ל י ן ל א א ו כ ל ל ך ו כ ו אסור‪.‬‬
‫שאוכל לך ו כ ו ‪/‬‬
‫ו ב כ י ״ מ ‪ :‬ל א חולין ש א ו כ ל ל ך ו כ ר ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ובמשנה שבבבלי‪ :‬לחולין‬
‫‪,‬‬
‫ו ב ב ב ל י ש ם י ״ א א ‪ :‬םברוה מ א י לחולין ל א‬
‫‪,‬‬
‫ל ח ו ל י ן ל י ה ו י א ל א קרבן‪ ,‬מ נ י מ ת נ י א י ר מ א י ר ‪ ,‬ל י ת ל י ה מ כ ל ל ל א ו א ת ה ש ו מ ע הן ו כ ו ‪/‬‬
‫ו ב מ י ו ח ם ל ה ר י ט ב ״ א ש ם מגיה‪ ,‬ו ה ד ב ר י ם ש ם מ ש ו ב ש י ם ‪ ,‬א ל א ש כ ו ו נ ת ו ב ר ו ר ה ‪ ,‬ו ה י י נ ו ש ה ת ל מ ו ד‬
‫ג ר ס ב מ ש נ ת נ ו כ מ ו ש ה ו א ב ר ו ב הנוסחאות‪ :‬ל א ח ו ל י ן ל א א ו כ ל ל ך ‪ ,‬ו ד י י ק ״ מ ה ש ל א א ו כ ל י ה א‬
‫‪,‬‬
‫חולין‪ ,‬א ב ל מ ה ש א ו כ ל ‪ ,‬ק ר ב ן ‪ /‬ו מ כ א ן ש א נ ו א ו מ ר י ם מ כ ל ל ל א ו א ת ה ש ו מ ע הן‪.‬‬
‫ועיין ירושלמי‬
‫‪,‬‬
‫פ ״ א ר ה ״ ג ו ה ״ ד ‪ ,‬ל ״ ז ע ״ א ‪ ,‬ו א ״ צ ל ה ג י ה שם‪ .‬א ב ל ה ד י ב ו ר ״ ל א ח ו ל י ן ש א ו כ ל ״ כ מ פ ר ש ״ ק ר ב ן ‪/‬‬
‫‪,‬‬
‫ע נ י י ן ל מ כ ל ל ל א ו א ת ה ש ו מ ע ןץ‪ 25.‬ו ב ת ו ס פ ו ת ר י ״ ד פ ״ א ס י כ ״ ז פ י ר ש ש ״ ם ב ר ו ה ״‬
‫ואינו‬
‫ש ל ת ח י ל ת ה ס ו ג י א א י ן ל ה עמידה ‪ 26‬ו ל א ו מ י ל ת א היא‪ ,‬כ ר ו ב ״ ס ב ר ו ה ״ שבתלמוד‪,‬ל* ו ב מ ס ק נ א‬
‫׳‬
‫‪,‬‬
‫ס ו ב ר ה ת ל מ ו ד ש ל א חולין ה ו א כ מ פ ר ש ״ ק ר ב ן ‪ /‬ו א י נ ו ע נ י י ן ל מ כ ל ל ל א ו א ת ה ש ו מ ע הן‪.‬‬
‫ולהלן ש ם י ״ א ר ע ״ ב ‪ :‬ת נ י א חולין החולין כחולין בין ש א ו כ ל ל ך ובין ש ל א א ו כ ל ל ך מותר‪.‬‬
‫ל ח ו ל י ן ש א ו כ ל ל ך אסור‪ 28,‬ל ח ו ל י ן ל א א ו כ ל ל ך מותר‪.‬‬
‫ולפי רב א ש י במסקנה שם סוברת ברייתא‬
‫ז ו ש א י ן א ו מ ר י ם מ כ ל ל ל א ו א ו ת ה ש ו מ ע הן‪ ,‬ו ב ר י ש א א פ י ל ו א מ ר ח ו ל י ן ש ל א א ו כ ל ל ך מותר‪ ,‬א ף‬
‫ש מ ו כ ח מ ד ב ר י ו ש ד ו ו ק א מ ה ש ל א י א כ ל י ה א חולין‪ ,‬א ב ל מ ה ש י א כ ל י ה א קרבן‪ ,‬ל א א מ ר כלום‪,‬‬
‫ו א י ן א ו מ ר י ם מ כ ל ל ל א ו א ת ה ש ו מ ע הן‪ .‬ו א ם א מ ר ‪ :‬ל ח ו ל י ן ) = ל א חולין( ש א ו כ ל ל ך א ס ו ר ‪ ,‬ד ה ו י‬
‫ל י ה כ א ו מ ר ב מ פ ו ר ש ‪ :‬ק ר ב ן ש א ו כ ל לך‪.‬‬
‫ו ב ס י פ א כ ש א מ ר ‪ :‬ל ח ו ל ץ ל א א ו כ ל ל ך ‪ ,‬מותר‪ ,‬א ף ש מ ש מ ע‬
‫מ ד ב ר י ו ש מ ה ש י א כ ל י ה א קרבן‪ ,‬א י נ ו כלום‪ ,‬ש א י ן א נ ו א ו מ ר י ם מ כ ל ל ל א ו א ת ה ש ו מ ע הן‪.‬‬
‫ובמציעתא‬
‫ולפ״ז מתאימה גירסת הרישא ש ל התוספתא בכי״ו לברייתא שבבבלי הנ״ל‪.‬‬
‫צ ר י ך לתקן ב כ י ״ ו ע ״ פ ד ו כ י ״ ע ‪ :‬ל א ח ו ל י ן ש א ו כ ל ל ך אסור‪ ,‬ו ה א ו מ ר ״ ל א ח ו ל י ן ״ כ א ו מ ר קרבן‪,‬‬
‫בפירוש‪.‬‬
‫ו ה ס י פ א ה י א כ ע י ן ה ר י ש א ‪ ,‬ו ה י א מ ב א ר ת ש א ם א מ ר ״ ח ו ל י ן ״ א י ן ה ב ד ל בין א ם ס י י ם‬
‫״ ש א ו כ ל ל ך ״ לבין ״ ל א ‪ .‬י א כ ל ל ך ״ ו ל ב י ן ״ ל א א ו כ ל ל ך ״ ‪ ,‬ו ה כ ל מ ו ת ר כ ב ר י ש א ‪ .‬ו ע י י ן מ ״ ש מ ה ר י ״ ן‬
‫א פ ש ט י ן ב מ ב ו א ל נ ו ה ״ מ ‪ ,‬ע מ ׳ ‪ 622‬ו א י ל ך ‪ ,‬ו ד ב ר י ו ז ״ ל ל א נ ת ח ו ו ר ו א צ ל י ‪.‬‬
‫‪ .23‬ל א‬
‫לא‬
‫עולה‬
‫אוכל‬
‫לך‪,‬‬
‫ר׳‬
‫יעקב‬
‫לא לעולה עולה אוכל לך ו כ ו ‪ /‬וצ״ל‪ :‬לא לעולה‬
‫אוסר‪,‬‬
‫שלא‬
‫וחכמים‬
‫אוכל וכר‪.‬‬
‫מתירין‪.‬‬
‫בד‪:‬‬
‫ובכי״ע‪ :‬לעולה לא יאכל‬
‫‪,‬‬
‫לך ו כ ו ‪ /‬ו א ף שם לעולה היא ל ע ו ל ה ‪ ,‬ל א עולה‪ .‬ו ר ׳ יעקב ששונה תכופות משנת ר מאיר סובר‬
‫ש מ כ ל ל ל א ו א ת ה ש ו מ ע הן‪ ,‬ו א ם א מ ר ל א ע ו ל ה ל א א ו כ ל ל ך ‪ ,‬ה ר י מ ש מ ע ש מ ה ש י א כ ל ה י א ע ו ל ה ‪,‬‬
‫ואסור‪.‬‬
‫ו ח כ מ י ם חולקין ו ס ו ב ר י ן ש א י ן א ו מ ר י ן מ כ ל ל ל א ו א ת ה ש ו מ ע הן‪ ,‬ו כ ב ר י ש א ל ע י ל ‪,‬‬
‫עיין מש״ש‪.‬‬
‫‪.24‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ב מ ש נ ת נ ו ם פ ״ א ‪ :‬ל א ק ר ב ן ל א א ו כ ל ל ך ר מ א י ר אוסר‪.‬‬
‫האומ׳‬
‫הרי‬
‫הוא‬
‫‪,‬‬
‫עלי‪,‬‬
‫אע״פ‬
‫שלא‬
‫‪,‬‬
‫הזכיר‬
‫קרבן‬
‫וכו‪/‬‬
‫כ״ה בד‬
‫‪,‬‬
‫) א ל א ש ש ם חסר‪ :‬ה א ו מ ( ‪ ,‬ב ק ג ״ נ ו ב כ י ״ ע )ושם‪ :‬א ם א מ ה ר י ו כ ו ( ‪ .‬ו ב כ י ״ ו ב ט ע ו ת ‪ :‬א ע ״ פ ש ה ו א‬
‫ה ז כ י ר )והמלה ״ ק ר ב ן ״ ח ס ר ה שם(‪.‬‬
‫ו ע י י ן ב ל ש ו ן מ ש נ ת נ ו ס ״ א ס מ ״ ג ו מ ״ ש ל ה ל ן בסמוך‪.‬‬
‫‪ 24‬כלומר‪ ,‬חולין‪ ,‬החולין וכוי‪ .‬ועיין ר״ן י״א ב׳‪ ,‬סד״ה לחולין‪ ,‬מ״ש בשם הראב״ד‪ ,‬ושמא היתה‬
‫הנירסא לפניו כן )חלין במקום‪ :‬חולין(‪ ,‬ו ל פ י כ ך פירש מ ה שפירש‪.‬‬
‫‪ 25‬ונסתלקה קושיית הר״ן י״א ב׳‪ ,‬ד״ה לחולין‪.‬‬
‫ועיין במעשה ר ו ק ח ע ל הר״מ פ״א מה׳ נדרים ה״כ מ״ש בשם כ״י שהביא בשם שערי נדרים ל ר '‬
‫מ ר ד כ י ב ר ׳ יוסף‪.‬‬
‫ל* עיין בתוספות כ א ן י״א רעיא‪ ,‬ד״ה סברוה‪ ,‬ובתוספי ב״ב ב' א'‪ ,‬ד״ה סברוה‪ ,‬ובר״ן כ א ן ובהנהות‬
‫ר״ב רנשבורג להר״ן שם‪.‬‬
‫‪ 28‬ומעיד הר״ן שם‪ :‬כ ך היא הגירסא ברוב הנוסחאות‪ .‬יאף בתוספות רי״ד פ״א סי׳ כ ץ מ ע י ד ‪:‬‬
‫כ ך מצאתי כתוב בספרים‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ״א עמ ‪102‬‬
‫זה‬
‫הרי‬
‫נדר‪.‬‬
‫וכ״ה בד‪.‬‬
‫ובכי״ע‪ :‬הרי הוא‬
‫המלה ״קרבך׳ שלהלן לכאן‪ ,‬כלומר‪ ,‬הרי זה נ ד ר קרבן‪.‬‬
‫זה‬
‫אסור‪,‬‬
‫)כ״ה בכי״מ ובראשונים( עלי‬
‫‪401‬‬
‫ו כ ל המפרשים המשיכו את‬
‫נזיר‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫א ב ל בבבלי ו א ‪ :‬הרי הוא עלי‪ ,‬הרי‬
‫מפני שהוא יד לקרבן ו כ ו ‪ /‬טעמא דאמר עלי‪ ,‬הוא‬
‫ועיין גם‬
‫א ס ו ר וחברו מותר‪ ,‬א ב ל אמר הרי הוא‪ ,‬שניהן אםורין‪ ,‬דדילמא הרי הוא הקדש קאמר‪.‬‬
‫בר״ן ט׳ א ‪ /‬ד״ה כנדבותם‪ ,‬ובתוספות שם‪ ,‬ד״ה כנדרי‪ ,‬ומ״ש בשם הרשב״ם שם‪.‬‬
‫שדווקא אם הזכיר כנדרי רשעים‪ ,‬או כנדבות כשרים‪ ,‬חייב בקרבן‪.‬‬
‫ומכאן‬
‫ועיין גם להלן פ ״ ב ה״ט‪,‬‬
‫ובירושלמי פ ״ ד ה״ב‪ ,‬ל״ח ע״ג‪ ,‬כתובות פי״ג ה״ב‪ ,‬ל״ה ע״ד‪ ,‬והשוה הלשון בבבלי כאן ל״ה א׳‬
‫ושבועות כ״ב סע״א‪.‬‬
‫ומטעם זה מחק הגר״א ז״ל א ת המלה ״קרבן״‪.‬‬
‫ושמא צ״ל‪ :‬נ ד ר נטקרבן‪,‬‬
‫כמשנתנו פ״א םמ״ג‪ ,‬והתוספתא כאן נקטה את לשון משנתנו‪.‬‬
‫ו נ ״ ל יותר שצריך למשוך א ת המלה ״קרבך׳ לבבא שלהלן‪ ,‬וכן מוכח שם מן הלשון‪ ,‬עיין‬
‫מ״ש להלן בסמוך‪.‬‬
‫‪ .25—24‬ק ר ב ן‬
‫מותר‪,‬‬
‫שלא‬
‫כבשר‬
‫הקדיש‬
‫ובכי״ו בטעות‪ :‬בערלה‪.‬‬
‫אמי‪,‬‬
‫כלום‪.‬‬
‫וכבשר‬
‫כערלה‪,‬‬
‫אחותי‪,‬‬
‫הכרם‪,‬‬
‫וכלאי‬
‫כ״ה )״כערלה״( בד‪ ,‬בכי״ע ובקג״נ )ובשניהם‪ :‬כעורלה(‪,‬‬
‫ובכי״ע הסיום הוא‪ :‬שלא‬
‫זה כלום‪.‬‬
‫נתנדב‬
‫ז ה ‪ . . .‬ובמשנתנו רפ״ב‪ :‬ואלו מותרין ו כ ר כ ב ש ר חזיר ו כ ו ‪/‬‬
‫כאמא‪ ,‬פותחין לו פתח ממקום אחר‪ ,‬שלא י ק ל ראשו לכך‪.‬‬
‫ובקג״נ‪ :‬שלא התנדב‬
‫האומר לאשתו הרי את עלי‬
‫‪,‬‬
‫ובבבלי י״ד א ‪ :‬ורמינהו הרי את‬
‫עלי כבשר אימא‪ ,‬כ ב ש ר אחותי‪ ,‬כערלה‪ ,‬ובכלאי הכרם‪ ,‬לא אמר כלום‪ .‬ובירושלמי פ ״ ב ה״א‪,‬‬
‫ל״ז ע״ב‪ :‬האומר לאשתו הרי את עלי כאימא‪ ,‬ביאתך ע ל י כביאת אימא‪ ,‬כ ב ש ר אימא לא א מ ר‬
‫כלום‪ .‬א מ ר ה כ כ ר הזה עלי כביאת אימא מהו ו כ ו ‪ /‬עיי״ש במפרשים‪.‬‬
‫ומלשון התוספתא‪ :‬מותר‪ ,‬שלא הקדיש כלום נאו שלא נ ת נ ד ב )התנדב( זה כלום[ נראה‬
‫שאין כאן הכוונה שאמר כן לאשתו‪ ,‬אלא שאמר כן ע ל כ כ ר ‪ ,‬או ע ל בהמה‪ ,‬ואמר במפורש‪ :‬קרבן‬
‫כ ב ש ר אמי ו כ ו ‪ /‬מותר‪ ,‬מפני שאין כאן הקדש‪ ,‬ודינו כ א ו מ ר בקרבן‪ ,‬בשעה שלא נ ד ר אלא ב ק ר ב נ ו ת‬
‫ש ל מלכים )עיין פ ״ ב מ״ה(‪ ,‬וקרבן כ ב ש ר אימא‪ ,‬אינו כלום‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ובמיוחם להריטב״א רפ״ב‪ :‬כ ב ש ר חזיר‪ ,‬כע״ז‪ ,‬כ ע ו ר ו ת לבובין ו כ ו ‪ /‬פ י שאומר מה ש א ו כ ל‬
‫יהא‬
‫משלך‬
‫אסור‬
‫כאחד מ כ ל אלו‪ ,‬שהן דברים האסורים‪ ,‬לא א מ ר כ ל ו ם ו כ ו ‪/‬‬
‫עלי‬
‫ואע״ג‬
‫דכי א מ ר ד ב ר זה עלי אסור לחוד‪ ,‬מיחייב משום ידות‪ ,‬התם משום דאמרינן מסתמא דאסור‬
‫בקרבן קאמר‪ ,‬א ב ל השתא דפריש כחזיר הפסיד דברו‪ 29‬ה א ׳ ) = ה ר א ש ו ן ( ו כ ו ‪ /‬וא״כ קונם דהוי‬
‫איסור חפצא היכי שייך לומר שיהא איסור כנבלה‪30.‬‬
‫‪,‬‬
‫ובתשב״ץ ח״ב סוף ס י כ״ה פקפק בזה‪ ,‬ובשו״ת מהרלב״ח סי׳ כ״ז‪ ,‬ל ״ ד ר ע ״ ב ‪ ,‬נטה‬
‫‪,‬‬
‫ל א ס ו ר )ועיין במל״מ פ״א מה׳ נדרים ה״ז(‪ ,‬א ב ל במחנה אפרים ה נ ד ר י ם סי׳ י״א הוכיח מ ד ב ר י‬
‫הראשונים שאפילו בכגון דא מותר‪ ,‬ומוכח מדבריו שאפילו הזכיר קרבן מפורש אינו כלום‪,‬‬
‫הואיל וסיים ״ כ ב ש ר אימא״‪ ,‬עיי״ש ד״ה איברא‪ ,‬מ״ש ע ל משנת מנחות פי״ב מ״ג ו ב ב ל י שם‬
‫ק״ג א ‪/‬‬
‫ואף בכנה״ג בהגהות הטור יו״ד סי׳ ר״ה‪ ,‬אות ד ‪ /‬הכריע כן‪ ,‬ולפי פ י ר ו ש נ ו ה כ ל‬
‫מפורש בתוספתא כאן‪.‬‬
‫ועיין בם׳ חקרי לב יו״ד ח״ב סי׳ ל״ג‪ ,‬ם״א ע״ד‪ ,‬שהעיר ע ל הרשב״ש‬
‫סי׳ קמ״ז‪ :‬ועמד ואמר לו הרי בתך‬
‫א מ ר ו ל ו שהיא מותרת ו כ ר ‪.‬‬
‫אסורה‬
‫לי‬
‫כ ב ש ר חזיר‪ ,‬וקצת מהחכמים‬
‫בעיניהם‬
‫תשובה א ל ו התלמידים שלא שמשו כ ל צ ר כ ם ו כ ו ‪ /‬ו א ס ר משום‬
‫‪ 29‬וכן ברמב״ן כאן י״ד א׳‪ :‬דאי נדרא לאו במידי דתפיס הוא‪ ,‬כי אמר הרי עלי שלא אוכל בשר‬
‫כיום שנדור בו אמאי מתפיס‪ ,‬הו״ל כמאן דאמר כיום אסור‪ ,‬דלאו כלום הוא וכו׳‪ ,‬עיי״ש‪ .‬וכן בחידושיו‬
‫לשבועות כ׳ ב׳‪ :‬אבל פירשו ותלאו ב ד ב ר האסור‪ ,‬כגון שאמר הרי עלי שלא אוכל בשר כיום הכפורים‬
‫מותר‪ .‬ועיין בבלי שבועות כ׳ ב׳ וברש׳׳י ובתוספות שם‪ ,‬ד״ה דכי‪ ,‬ובלשון תשובת ר ב האיי שהביא הרמב״ן‬
‫כ׳ ס ע ׳ ב וברשב״א שם‪.‬‬
‫‪ 30‬ועיין להלן בסמיר מה שכתב בשם רבו‪ ,‬והשוה לשון הריטב״א בקידושין ג״ד א׳ )בשם רבו(‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ״א ע מ ‪102‬‬
‫‪402‬‬
‫שמחמידץ ע ל ע״ה‪.‬‬
‫ו ל ש י ט ת א ב י ו י ש כ א ן ח ש ש נ ד ר גמור‪.‬‬
‫ו ע י י ״ ש בחקרי ל ב מ י ש בשם‬
‫הרדב״ז ו ע ת ‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫‪.26-25‬‬
‫מן‬
‫הנודר מן‬
‫התורה ומן‬
‫בתורה‬
‫התורה‪ ,‬ה ר י זה‬
‫הכתוב‬
‫אסור‪.‬‬
‫ו ב כ ת ו ב ב ה אםור‪.‬‬
‫ובכתוב ב ה וכו׳‪.‬‬
‫ב ק ד ו ש ת תורה‪3!.‬‬
‫בתורה‬
‫אסור‪.‬‬
‫מותר‪ ,‬מן‬
‫הכת׳‬
‫ו כ ״ ה ב ד ‪ ,‬א ל א ש ש ם ‪ :‬ו מ ן ה כ ת ו ב ב ה אםור‪.‬‬
‫ובכי״ע‪:‬‬
‫וכנראה שצ״ל‪ :‬הנודר בתורה וכו׳ בכתוב בתורה וכו׳ בתורה‬
‫כםיגנק התלמודים‪.‬‬
‫ו ב י ר ו ש ל מ י ס ״ א ה ״ ג ‪ ,‬ל׳׳ז ע ״ א ‪ :‬בתורה‪ ,‬ה ד י ז ה מותר‪.‬‬
‫ב כ ת ו ב ב ה ‪ ,‬ה ר י ז ה אסור‪.‬‬
‫בקרבנות הכתובץ שבה‪ .‬א י ת תניי ת נ י בתורה‬
‫ו ב כ ת ו ב ב ה ‪ ,‬ה ר י ז ה מ ו ת ר ‪ .‬ר ׳ א ב ק ב ד כ ה נ א א מ ר ד ר ׳ ש מ ע ק ה י א ‪ ,‬א מ ר ר ׳ יוחנן ד ב ר י ר ׳ ש מ ע ו ן‬
‫נמצא ש א ץ בידו ח י ט ץ ופטור ע ל השאר‪ .‬א מ ר ר ׳ יוסי דברי ה כ ל היא‪ ,‬בתורה בקדושת תורה‪,‬‬
‫ב כ ת ו ב ב ה ‪ ,‬ב ק ד ו ש ת כתוביא‪32.‬‬
‫ולפי ר ׳ יוסי הואיל והזכיר גם ״ ב ת ו ר ת י א נ ו מניחץ ש כ י ו ץ‬
‫ל ק ד ו ש ת ה ת ו ר ה ו ל ק ד ו ש ת ה כ ת ו ב בה‪ ,‬ו א ף ה ח כ מ י ם מ ו ד י ם ש ה ו א מותר‪.‬‬
‫ו ה ר א ב ״ ד ה ב י א ר א י ה מ ן ה י ר ו ש ל מ י ש ב מ ת ס י ם ב נ ד ר א נ ן ק י י מ ץ ) ״ ב ק ר ב נ ו ת ה כ ת ו ב ץ בה״(‪,‬‬
‫ע י י י ש ב ה ש ג ו ת ה נ ״ ל ) ל ע י ל ס ו ף ה ע ר ה ‪ (31‬ו ב ר א ש ו נ י ם ה נ י ל ) ל ע י ל ה ע ר ה ‪ 33,(32‬ו ה ר י מ פ י י ב‬
‫מ ה ׳ ש ב ו ע ו ת ה ״ ד ו ה ״ ה פ ס ק ה ל ע נ י ץ ש ב ו ע ה בתורה‪ 34,‬ו ב ם ״ א מ ה ׳ נ ד ר י ם ה כ ״ ז ו א י ל ך פ ס ק ה‬
‫ל ע נ י י ן נ ד ר ) ע ‪ p‬מ ״ ש ל ה ל ן ב ש ם הבבלי(‪.‬‬
‫הסלים ‪.‬בקדושת תורה״ חסרות בכי״ל‪ ,‬והושלמו בגליון ע״י ה ס ו פ ר עצמו‪ .‬ובאמת קיימת שם‬
‫השמטה יותר גדולה‪ ,‬וצ״ל‪! :‬בתורה‪ ,‬ה ר י ז ה סותר‪ .‬ב כ ת ו ב בה‪ ,‬ה ר י זה אסור! בתורה‪ ,‬ה ר י ז ה מותר‪,‬‬
‫בקדושת תורה וכוי‪ ,‬וכן םעתיקים בשם הירושלםי הרםב״ן י״ד סע״א‪ ,‬הרשב״א י״ד ב׳ ועוד‪ .‬ועיין טאירי‬
‫ור״ן י״ד בי‪ ,‬ד״ה ה״ג‪ .‬ובהשגות פי״ב םה׳ שבועות סה״ד העתיק ר ק א ת ס ו ף ד ב ר י הירושלסי‪.‬‬
‫« עיין בשי״ק‪ ,‬ד״ה א״ר יוסי‪ ,‬ס ה שתסה ע ל הרשב״א‪ .‬ב ר ם הרשב״א היתה ל ו גירסא א ח ר ת‬
‫בירושלסי‪ ,‬ו ל א גרס שם ‪ .‬ד ב ר י ה כ ל היא״ )הגירסא הגכונה ברשב״א היא בשטס״ק‪ ,‬עיי״ש י״ד ב׳ ב ה ע ר ת‬
‫הםרל(‪ .‬ופירש שדברי ר ׳ יוסי עונים ע ל הרישא‪ ,‬והוא םפרש ל ם ה בתורה סותר ובכתוב ב ה אסור‪,‬‬
‫וחולק ע ל באור ס ת ם ה ת ל ס ו ד ל ע י ל שם‪ .‬ועיין ש בסאירי י״ד בי‪ ,‬הוצ׳ ר״א ליס‪ ,‬ע ס י נ״ז‪ ,‬ושבועות‬
‫ע ם ׳ ‪.45‬‬
‫‪ »3‬ובמאירי כ א ן ושבועות הנ״ל םעתיק בשם הירושלסי‪ :‬כ כ ר י כ ת ו ר ה וכוי‪ ,‬והוא‪ ,‬כנראה‪,‬‬
‫ה ו ס פ ח פירוש של רבעו‪ ,‬כרגיל אצלו‪ ,‬ועיין ל ה ל ן פ״ב‪ ,‬ה ע ׳ ‪.34‬‬
‫** ועיי״ש ם ה שחילק בין התורה ושאר הסקרא‪ ,‬ועיין רשב״א י״ד ב׳‪ .‬ובח״ד כ ת ב ע ל ס ר ן ב כ י ס‬
‫שכיוון ל ת ו ס פ ת א כאן‪ ,‬ונדחק ליישב א ת הגירסא שלפנינו )‪.‬סן התורה״(‪ .‬ב ר ם ב כ י ס שם ל א כיוון‬
‫ל ת ו ס פ ת א כ א ן )עיין ס״ש ס ר ן ב ב ד ק ה ב י ת ט י ח ־ ס י ׳ רי״ב( א ל א ל ת ו ס פ ת א שבועות ספ״ב‪ ,‬וכגירסת‬
‫הרשב״א‪ ,‬הסאירי ונ״י כ א ן )י״ד ב י ( עיי״ש‪ ,‬ובםאירי שבועות‪ ,‬ע ס ׳ ‪ ,45‬ולפנינו ב ת ו ס פ ת א סשובש‪ ,‬עיין‬
‫ס״ש בחס״ר בםקוסו‪ ,‬ע ס ׳ ‪ ,176‬ועיין לעיל‪ ,‬ה ע ׳ ‪ .14‬והריס שהזכרנו בפנים פ ס ק שאינו חייב א ל א דווקא‬
‫א ם נשבע ב ס ה שכתוב בה‪ ,‬א ב ל א ם נשבע בתורה ס ת ם ד ע ת ו ע ל המילין‪ ,‬וטעמו ה ו א סשום שפירש א ת‬
‫ה ב ב ל י כ א ן ש בשבועה‪ ,‬והבבלי ח ו ל ק ע ל התוספתא‪ ,‬עיין בראשונים בסוגיין‪ .‬א ב ל א ם נפרש א ת‬
‫ה ב ב ל י בנדר גרידא‪ ,‬ה ר י אפשר שבשבועה חייב אפילו בנשבע בתורה סתם‪ ,‬ועיין בשרת סהר״ס ב״ב‬
‫ס י ׳ קכ״ב שנביא ל ה ל ן ‪ .‬ועיין סאירי שבועוח‪ ,‬ע ם ׳ ‪ ,46‬ד״ה יראה לי‪.‬‬
‫וראיחי כ א ן ערבוביא ב ס פ ר י הסחברים‪ .‬ו ב א ס ח יש בעניין ז ה שלש הלכוח‪ .‬א‪ .‬ה ש ב ע ח הדיינים‬
‫בנקיטת ח פ ץ ‪ ,‬והפקודות נאספו בשקידה ר ב ה ונתבארו ע״י ד ד י פרופ׳ בועז כ ה ן ב ס פ ר ו הגדול ‪Jewish‬‬
‫‪ a n d R o m a n L a w etc.‬מיורק ‪ ,(1966‬עטי ‪ 725‬ואילך‪ ,‬ובהוספות לשם ב ס ו ף ה ס פ ר ‪ .‬ו ה ל כ ה זו אינו‬
‫עניין ל נ ד ו ן שלפנינו כאן‪ .‬ב ‪ .‬נשבע בחורה‪ ,‬או בעשרח הדברוח‪ ,‬או ב ס פ ר י קודש אחרים‪ ,‬וסחזיק אותם‬
‫ב ד ו ‪ ,‬והוא דין ה ב ב ל י כ א ן הנ״ל‪ ,‬ועיין אוה״נ ס ו ף עסי ‪ .12-10‬ג‪ .‬הנשבע בתורה סחם‪ ,‬כלוסר‪ ,‬שאפר‬
‫אני נשבע בתורה ואינה לפניו‪ .‬ובתוספתא שבועות ספ״ב הנ״ל ) כ ג ד ס ת כ ל הראשונים שהביאוה( מפורש‬
‫בתורה‬
‫שהיא שבועה גמורה‪ .‬ובסם׳ ד ר ך א ר ץ ר ב ה פ״ו הוצ׳ היגר‪ ,‬עסי ‪ : 198‬והיו נ ו ד ר י ן‬
‫ופבדין‪ ,‬ו כ ך שמעתי ס פ י ח כ ס י ם כ ל הנודר בתורה ו פ ב ד ה ל ו ק ה ארבעים‪ .‬וכיה בטסי כ ל ה ר ב ת י פ״ט‪,‬‬
‫הוצ׳ ה ע ר )פ״ח(‪ ,‬עסי ‪ .322‬והארכנו בזה ל ה ל ן רפ״ב‪ ,‬שוי ‪ ,2-1‬ד״ה וע״פ הסבואר‪ ,‬וד״ה ואעפ״י‪ ,‬ועיין‬
‫ה ע ׳ ‪ 26‬שם‪ .‬וכן נהגו בני ד ח מ ח ס ד ל ה ש ב ע בסי הקורן‪ ,‬ע י ץ ס״ש פ ר ו פ ׳ כ ה ן הנ״ל‪ ,‬ע ס ׳ ‪ ,727‬ה ע ׳ ‪.70‬‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ״א עמ ‪102‬‬
‫‪403‬‬
‫‪,‬‬
‫בה‬
‫ו ב ב ב ל י י ״ ד ב ‪ :‬ת נ י א ה נ ו ד ר ב ת ו ר ה ל א א מ ר כלום ‪ 33‬ב מ ה ש כ ת ו ב בה‪ ,‬ד ב ר י ו קיימין‪.‬‬
‫׳‬
‫ו ב מ ה ש כ ת ו ב בה‪ ,‬ד ב ר י ו קיימין‪.‬‬
‫ק ת נ י ב מ ה ש כ ת ו ב בה ד ב ר י ו קיימין‪ ,‬בה ו ב מ ה ש כ ת ו ב ב ה‬
‫ומן ה י ר ו ש ל מ י ה נ ״ ל א נ ו ר ו א י ם ש ר ב ו ת א ג ד ו ל ה ה י א‬
‫צ ר י ך ל מ י מ ר ו כ ר ‪ ,‬ע י י ״ ש מה שתירצו‪36.‬‬
‫ב ב ר י י ת א זו‪ ,‬ש ה ר י י ש ב ר י י ת א א ח ר ת ש ח ו ל ק ת ע ל י ה ‪ ,‬עיין מ ״ ש ל ע י ל ו ב ק ר ן א ו ר ה בסוגיין י ״ ד בי‪,‬‬
‫ואין להסיק ש ה ת ו ס פ ת א ש ל נ ו ה י א ב ר י י ת א ב ב ל י ת ‪ ,‬ש ה ר י ב י ר ו ש ל מ י א מ ר ו ‪ :‬א י ת‬
‫ד ״ ה הנודר‪.‬‬
‫ת נ י י ת נ י ו כ ו ׳ ה ר י זה מ ו ת ר ‪ ,‬ו מ כ א ן ש ה י ה ת נ א ש ש נ ה ‪ :‬ה ר י זה א ס ו ר ‪ ,‬כ ל פ נ י נ ו בתוספתא‪.‬‬
‫ש כ ן היה מ פ ו ר ש ב י ר ו ש ל מ י ‪ :‬א י ת ת נ י י ת נ י ב ת ו ר ה ו ב כ ת ו ב בה ה ר י זה נאסור‪.‬‬
‫ואפשר‬
‫ואית תניי תני‬
‫ה ר י זה[ מ ו ת ר ‪ ,‬כםיגנון ה י ר ו ש ל מ י ב כ מ ה מקומות‪.‬‬
‫‪ .28-27‬א י‬
‫זהו‬
‫אסור‬
‫ושלא‬
‫לשתות‬
‫יין‬
‫בשר‬
‫שנהרג‬
‫פלני‪,‬‬
‫בו‬
‫ו ב כ י ״ ו ב ט ע ו ת ‪ :‬וביום‪.‬ל‪3‬‬
‫אסור‪.‬‬
‫הכת‬
‫כיום‬
‫‪,‬‬
‫בתורה‪,‬‬
‫האומ׳‬
‫את‬
‫שראיתי‬
‫ו כ ״ ה ) ״ ו כ י ו ם ״ ( בד‪.‬‬
‫הרי‬
‫ירושלם‬
‫וכן ב כ י ״ ע ‪:‬‬
‫עלי‬
‫שלא‬
‫חריכה‪,‬‬
‫כיום‬
‫לוכל‬
‫וכיום‬
‫‪,‬‬
‫שנהרג וכו ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ב י ר ו ש ל מ י פ ״ א ה ״ א ‪ ,‬ל ״ ו ע ״ ג ‪ :‬ר יוחנן א מ ר לוקין ע ל ה א י ס ר ו ת ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ר ׳ א ל ע ז ר א מ ר אין לוקין ו כ ו ‪ .‬א י זהו א י ם ר ) ב מ ד ב ר ל ‪ ,‬ג (‪ ,‬כ כ ר זה ע ל י כ י ו ם ש מ ת ב ו אבא‪38,‬‬
‫כיום שנהרג בו‬
‫‪,‬‬
‫פלו ‪,‬‬
‫כ י ו ם ש ר א י ת י י ר ו ש ל ם ח ר י כ ה ‪ ,‬זהו א י ס ר ש א מ ר ה התורה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ר יוחנן ו ר ב ת ר י ה ו ן א מ ר י ן ו ה ו א ש י ה א נ ד ו ר ב א ו ת ו היום‪.‬‬
‫ה י ו ם ל מ ה ל י איםר‪ ,‬ו י מ ר ב א ו ת ו היום‪39,‬‬
‫‪,‬‬
‫ר בא ב ש ם‬
‫ר ׳ יוסי ב ע י א ם כ ש י ה א נ ד ו ר ב א ו ת ו‬
‫‪,‬‬
‫א י ס ר זו ש ב ו ע ה ו כ ו ‪ ,‬א מ ר ו ב ל ש ו ן נ ד ר א ת ת ו פ ס ו‬
‫‪,‬‬
‫בלשון נדר‪ ,‬אמרו בלשון שבועה‪ ,‬א ת תופסו בלשון שבועה וכו ‪.‬‬
‫והרמב״ן )שבועות כ‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫א(‬
‫ה ע ת י ק א ת כ ל הפיםקא ה נ ״ ל מן ה י ר ו ש ל מ י ‪ ,‬והוסיף‪ :‬כ ת ב ת י זה ה י ר ו ש ל מ י ‪ ,‬ל פ י ש ה ו א מ ע נ י י ן‬
‫ה ל כ ה זו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ע י י ן להלן ש ם ב ד ב ר י ר ׳ יוסי ב י ר ו ש ל מ י ‪ ,‬ו ה ב י א ו ה ר מ ב ״ ן ‪ ,‬ה ר י ט ב ״ א ו נ ״ י כ א ן ט ״ ז ב ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ה ל ש ו ן ה מ ת ו ק נ ת ב י ר ו ש ל מ י ה י א ב נ ״ י שם‪ :‬״ א י ם ר ש ב ו ע ה ‪ ,‬מ ב ט א ש ב ו ע ה נוכו [‪.‬‬
‫לה‬
‫כולה‬
‫) כ ״ ה ב כ ל ה ר א ש ו נ י ם ה נ ״ ל ( באיםר‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ר יוסי פ ת ר‬
‫א י ס ר ה ר י ע ל י ‪ ,‬א י ס ו ר ) צ ״ ל ‪ :‬אסור(‪.‬‬
‫הרי‬
‫ואשר לעשרת הדברות‪ ,‬הרי רוב המקורות מדברים כשעשרת ה ד ב ר ו ת הם בידו‪ ,‬או ל כ ל ה פ ח ו ת לפניו‪,‬‬
‫עיין אוה׳׳ג הנ״ל‪ ,‬עמ׳ ‪ ,12-11‬ובמקורות שבהערות שם‪ .‬א ב ל הלשון ב ח מ ד ה גנוזה סי׳ ע״ה )בשם ר ב שר‬
‫שלום( ‪,‬הנשבע בעשרת ה ד ב ר ו ת ובספר תורה אין לו ה פ ר ה לעולם׳׳ משמעותה שהשבועה מחייבת אפילו‬
‫אם ל א היו בידו‪ .‬וכן הבין בשרת מהר״מ ב״ב‪ ,‬ד׳ פראג סי׳ קכ׳׳ב )שרת הרשב׳׳א ח׳׳א סי׳ תתנ״ד>‪ .‬וכן‬
‫נהגו אנוסי ס פ ר ד ל ה ש ב ע בתורה ובעשרת הדברות‪ ,‬עיין מ׳׳ש ד׳׳ר חיים ביינארט ב ס פ ר ו אנוסים בדין‬
‫האינקויזיציה‪ ,‬עמ׳ ‪ ,225‬ובהע׳ ‪ 190‬שם‪ .‬וקרוב לוודאי שהמדובר הוא בשבועות שבינם לבין עצמם‪,‬‬
‫ובדיבור הרגיל‪ .‬ובשרת הרשב״א ח׳׳ג סי׳ רי׳׳ח מוכח ש ב ס פ ר ד נהגו להשביע ב ע ר כ א ו ת בעשרת הדברות‪,‬‬
‫בקונטרס מיוחד‪ ,‬עיי׳׳ש‪ .‬ותעודה מן הגניזה שגילה ד ׳ ר נורמן גולב‪ ,‬מ ע ד ה שהיהודים בסירקוז )באי‬
‫סיציליה( נהגו בתחילת ה מ א ה ה א ח ת עשרה ל מ ס פ ר ם ל ק ר ו א עשרת ה ד ב ר ו ת בשבועה‪ .‬ונ״ל שהכוונה‬
‫היתה ל פ ס ו ק ‪ :‬ל א ת ש א וכוי‪ ,‬כ י ל א י נ ק ה וכו׳‪ .‬וכן נהגו בני ד ת מ ח מ ד לקרוא את ה פ ס ו ק‬
‫בקורן המזהיר ע ל שבועת שקר שאין לו ח ל ק ל ע ו ל ם הבא‪ ,‬ועיין רבינו בחיי יתרו ל פ ס ו ק ל א תשא‪ :‬ו כ ל‬
‫ה ע ו ב ר ע ל השבועה הוא מ ע י ד ע ל עצמו שאין לו ח ל ק ל ע ו ל ם הבא‪ .‬ועיין מ׳׳ש כ ה ן הנ׳ל‪ ,‬עמ׳ ‪,728‬‬
‫ה ע ׳ ‪ .75‬וכע״ז נהגו נם הנוצרים‪ ,‬עיי״ש‪ ,‬עמ׳ ‪ ,725‬עמ׳ ‪.799‬‬
‫‪ 3 5‬עיין מ״ש לעיל‪ ,‬הע׳ ‪.34‬‬
‫«‪ 3‬ודברי ה ב ב ל י שם אפשר ל פ ר ש בין בנדר ובין בשבועה‪ ,‬עיין מ״ש ל ע י ל הע׳ ‪ .34‬ועיין בראשונים‬
‫י׳׳ד ב׳ ובשרת הריטב״א סי׳ מ״ג‪ ,‬הוצ׳ הר״י קאפח‪ ,‬עמ׳ מ״נ‪.‬‬
‫ב י ו ם וכוי‪ ,‬עיין מ״ש ל ה ל ן בפנים‪ ,‬ד״ה‬
‫ב י ו ם וכו׳‬
‫די• א ב ל גם בס׳ המצות ל ר ב ח פ ץ ‪:‬‬
‫ובס׳ המצות‪ .‬וכן בקג׳׳נ‪ . . . :‬שהיא ח ר י ב ה ו ב י ו ם שנהר ‪. . .‬‬
‫‪ 38‬ומכאן שנהנו לצום‪ .‬ועיין בירושלמי מ ר ק פ״ג ה״ז‪ ,‬פ״נ עיב‪ ,‬בשרי״ר שם‪ ,‬עמ׳ ‪ ,203‬שו׳ ‪ ,8‬וכאן‬
‫פ״ח ה׳׳א‪ ,‬מ׳ ע״ד‪ .‬א ב ל ל פ י גירסת ה ת ו ס פ ת א והבבלי )עיין להלן( הכוונה לבשר ויין גרידא‪ ,‬עיין ר״ח‬
‫שבועות כ׳ ב׳‪ .‬ואעפ״י ששנו ב ב ב ל י ‪ :‬כיום שנהרג בו גדליה בן אחיקם‪ ,‬ל א נקטוהו א ל א אגב אחריני‪.‬‬
‫‪ 3 9‬כלומר‪ ,‬ולמה לו לומר בפירוש כ כ ר זה‬
‫׳״ד א׳ ושבועות כ׳ א׳ ורשב״א שם‪.‬‬
‫עלי‪,‬‬
‫עיי״ש במה״פ‪ ,‬ד״ה וימר‪ .‬ועיין ברמב׳׳ן כאן‬
‫נדרים פ״א עמי ‪103-102‬‬
‫‪404‬‬
‫ע ל י א י ס ר ‪ ,‬אסור‪ .‬ש ב ו ע ה ה ר י זה ע ל י אסור‪ .‬ה ר י ע ל י ש ב ו ע ה אסור‪.‬‬
‫ב ל ש ו ן ע ל י ‪ ,‬אםור״‪>°.‬‬
‫כלומר‪ ,‬דאפי׳ אמר שבועה‬
‫ו ה ד ב ר י ם ל ק ו ח י ם מ ן ה ר מ ב ״ ן כ מ ו ש כ ת ב ר ב י נ ו ל ע י ל שם‪ ,‬ע י י ״ ש ב ר מ ב ״ ן‬
‫ובמיוחם ל ר י ט ב ״ א בםוגייא זו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ל ש י ט ת ר י ו ס י ב י ר ו ש ל מ י ה נ ״ ל א י ן צ ו ר ך ש י ה א נ ד ו ר ב א ו ת ו היום‪ ,‬ו ם ב י ר א ל י ה כ מ ״ ד‬
‫לוקין ע ל ה א י ט ר ו ת א פ י ׳ ב ל א התפסה‪ «»,‬ו ה ב ר י י ת א ש ם מ ל מ ד ת ש א ם ל א א כ ל ב ש ר ו ל א ש ת ה יין‬
‫ביום ש מ ת ב ו אביו‪ ,‬א ו ביום ש נ ה ר ג פ ל ו נ י אוהבו‪ ,‬ו א מ ר א ח ״ כ ‪ :‬ה ר י ע ל י ש ל א ל ו כ ל ב ש ר כ י ו ם‬
‫ו א י נ ו ד ו מ ה ל ר י ש א ‪ ,‬למתםים ב ב ש ר ח ז י ר ו כ ד ו מ ה ‪ ,‬ו ש ם ב י ט ל ד ב ו ר ו ה א ח ר ו ן‬
‫ו כ ו ‪ /‬ח ל האיסור‪.‬‬
‫א ת ה ר א ש ץ ‪ ,‬ו ל א א מ ר כלום‪ ,‬מ ש ו ם ש ה א י ס ו ר א י נ ו ש ל ו ‪ ,‬א ל א ה ת ו ר ה ה י א ש א ס ר ה ‪ ,‬ואין א ד ם י כ ו ל‬
‫ל א ס ו ר ע ל ע צ מ ו כ א י ס ו ר י תורה‪ ,‬א ב ל א ם א מ ר ה ר י ע ל י ש ל א ל ו כ ל ב ש ר ‪ ,‬כ י ו ם פ ל ו נ י ש ל א א כ ל ת י‬
‫ב ו ב ש ר ‪ ,‬ז ה ו א י ס ו ר ה א מ ו ר בתורה‪ ,‬ו ד י נ ו כ א י ל ו א מ ר ס ת ם ה ר י ע ל י ש ל א ל ו כ ל ב ש ר ‪ ,‬ש א ס ו ר‬
‫‪,‬‬
‫מ ש ו ם י ד ‪ ,‬ל ש י ט ת ר יוסי‪ .‬א ל א ש ה ב ר י י ת א מ ש מ י ע ה ל נ ו ש א פ י ל ו א ם א מ ר כיום ש נ ה ר ג ב ו ס ל ו נ י ‪,‬‬
‫א ץ ד י נ ו כ מ ת פ י ם ב ה י ת ר ‪ ,‬״ ה ו א י ל ו א מ ר מ פ ו ר ש ‪ :‬ה ר י ע ל י ש ל א ו כ ו ‪ ) /‬א ו כ כ ר זה ע ל י ‪ ,‬ל ג י ר ם ת‬
‫ה י ר ו ש ל מ י ( ‪ ,‬ו כ ו ו נ ת ו ברורה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ב ם ה מ צ ו ת ל ר ב חפץ‪ ,‬ה ו צ ה ל פ ר ‪ ,‬ע מ ‪ :182‬ל ק ו )כלומר‪ ,‬כ מ ו ש א מ ר ו ( א י ז ה ה ו א א י ם ר‬
‫ביום‬
‫בית‬
‫שחרב‬
‫‪,‬‬
‫ב י ו ם שמת בו ר פלוני הרי עלי שלא לאכל בשר ושלא‬
‫המקדש‬
‫ל ש ת ו ת יין‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ובבבלי י ״ ב א ‪ :‬מתיבי איזה איסר האמור בתורה א מ ר הריני ש ל א אוכל ב ש ר ושלא אשתה‬
‫יין כ י ו ם ש מ ת ב ו אביו‪ ,‬כ י ו ם ש מ ת ב י ר ב ו ‪ ,‬״ כ י ו ם ש נ ה ר ג ב ו ג ד ל י ה בן אחיקם‪ ,‬כ י ו ם ש ר א י ת י‬
‫‪,‬‬
‫י ר ו ש ל י ם בחורבנה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו א מ ר ש מ ו א ל ו ה ו א ש נ ד ו ר ב א ו ת ו היום‪ .‬ו ע י י ן ש ב ו ע ו ת כ א ‪ /‬כ ב ‪ /‬ברש״י‪,‬‬
‫ב ר מ ב ״ ן ‪ ,‬ב ר ש ב ״ א ו ע ו ד שם‪.‬‬
‫ו מ כ ל מקום ל א ה ז כ י ר ו ל א ב ת ו ס פ ת א ו ל א ב י ר ו ש ל מ י ו ל א ב פ י ס ק א‬
‫‪,‬‬
‫ש ל ר ב ח פ ץ ה נ ״ ל א ת ג ד ל י ה בן אחיקם‪ ,‬ו ל פ י זה א ץ מקום ל ת י ר ק ה ב ב ל י כ ב ‪ /‬ב ר ם ל ג י ר ם ת‬
‫ה ג א ו ן ) ה ו ב א ב ר מ ב ״ ן ו ר ש ב ״ א שם(‪ ,‬א ץ ה ק ו ש י א נ ו ג ע ת ל ע צ ם ה ע נ י י ן ש ל נ ד ו ר ו ב א מ א ו ת ו היום‪.‬‬
‫ועיין ב ר י ח שם‪ .‬וצ״ע‪.‬‬
‫‪ .30—28‬ח ו מ ר‬
‫נוהגין‬
‫ברשות‬
‫ד ו ג מ א ו ת לכך‪.‬‬
‫בנדרים‬
‫ובמצוה‪,‬‬
‫מבשבועות‬
‫שאין‬
‫מה‬
‫ובשבועות‬
‫כן‬
‫מבנדרין‪,‬‬
‫בשבועות‪.‬‬
‫שהנדרים‬
‫ו ל ה ל ן ב ת ו ס פ ת א נותן ה ת נ א‬
‫ובמשנתנו פ ״ ב מ״ב‪ :‬וחומר בנדרים מבשבועות כיצד‪ ,‬א מ ר קונם סוכה ש א נ י‬
‫ע ו ש ה וכוי‪ ,‬ב נ ד ר י ם אסור‪ ,‬ב ש ב ו ע ו ת מ ו ת ר ו כ ו ‪ /‬ו ע י י ן להלן ש ב ו ע ו ת פ ״ ד ה ״ ב ו ב מ ש נ ה ש ם‬
‫‪,‬‬
‫ם ״ ג מ י ו ו ב י ר ו ש ל מ י ו ב ב ב ל י ש ם וכאן‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫פ י קנ״ג‪ ,‬ירושלמי פ ״ ב ה״ב‪ ,‬ל ״ ז ב ‪/‬‬
‫‪.31-30‬‬
‫ובדבר‬
‫חומר‬
‫שאין‬
‫בשבועי‪/‬‬
‫בו‬
‫ממש‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ע י י ן ת ו ״ כ ‪ ,‬חובה‪ ,‬פ ר ש ט ה ״ ו ‪ ,‬כ ״ ג ע ״ ג ‪ ,‬ס פ ר י מ ט ו ת‬
‫ו ה ב ר י י ת א ש ל נ ו ב ב ב ל י י ״ ג ב ‪ /‬ט׳יו א ‪ /‬ש ב ו ע ו ת כ ״ ה א ‪/‬‬
‫שהשבועות‬
‫נוהגות‬
‫ו ל ה ל ן נ י ת נ ו ד ו ג מ א ו ת לכך‪.‬‬
‫בדבר‬
‫שיש‬
‫בו‬
‫ממש‬
‫ובמשנתנו פ ״ ב מ״ב‪ :‬זה חומר‬
‫ב ש ב ו ע ו ת מ ב נ ד ר י ם ‪ ,‬ו ע י י ן ב ם מ ״ א ש ם ‪ .‬ועיין ש ב ו ע ו ת פ ״ ג מ ״ ה ‪ .‬ו א ף ב ב א ז ו ב ב ב ל י כ א ן ו ש ב ו ע ו ת‬
‫ועיין בתוספתא שבועות פ ״ ד ה״כ—ה״ה הנ״ל‪.‬‬
‫הנ״ל‪.‬‬
‫‪ .32—31‬ב נ ד ר י ם‬
‫תסלין‬
‫נוטל‪,‬‬
‫כיצד‪ ,‬אמ׳‬
‫שאיני‬
‫נותן‪,‬‬
‫‪4 0‬‬
‫קונם‬
‫אסור‬
‫סוכה‬
‫בנדרי׳‬
‫שאיני‬
‫ומות‬
‫עושה‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫לולב‬
‫בשבועו‪/‬‬
‫שאיני‬
‫כ ״ ה בד‪,‬‬
‫עיין ב ב ב ל י שבועות כ׳ א ׳ כ׳ ב׳‪.‬‬
‫עיין בק״ע ובשי״ק כאן‪ ,‬ד״ה לוקין‪ .‬ועיין בפירושו ליבמות פי״ג סה״ב ובפ״ם שם‪.‬‬
‫« וחולקת ע ל ה ב ב ל י ייב א׳‪ .‬ובירושלמי ל א נזכר כ ל ל כ ל העניין ההוא‪ .‬וסובר ר׳ יוסי שאם‬
‫א מ ר מפורש ‪ .‬ה ר י ע ל י שלא ל ו כ ל בשר כיום פלוני שלא א כ ל ת י בו בשר״ )מדעתי(‪ ,‬ה ו א מ ק ב ל עכשיו‬
‫בנדר‪ ,‬ואסור‪ .‬ועיין מיש ל ע י ל ס ו ף שוי ‪ ,25-24‬ד י ה ובתשב״ץ‪.‬‬
‫»• בשבועות כ׳ א ׳ ‪ :‬שםת בו פ ל ו נ י ‪ ,‬ולהלן שם כ ׳ ב ׳ ‪ :‬כיום שנהרג בו פלוני‪ ,‬כלשון ה ת ו ס פ ת א‬
‫והירושלמי‪.‬‬
‫׳‬
‫‪4 1‬‬
‫נדרים פ״א עמ׳ ‪103‬‬
‫ו כ ע ״ ז גם ב כ י ״ ע ו ב ק ג ״ נ ‪ ,‬ו ב כ י ״ ו נ ש מ ט כ ״ ז ע ״ י ה ד ו מ ו ת ‪.‬‬
‫וזו היא פיסקא ממשנתנו פ ״ ב מ״ב‪ ,‬ושם‪ :‬תפילין שאני‬
‫נ ו ת ן‪5.‬‬
‫‪4‬‬
‫‪405‬‬
‫ו ב כ י ״ ע ו ב ק ג ״ נ ‪ :‬ש א נ י ) ב מ ק ו ם ‪ :‬שאיני(‪.‬‬
‫מ נ י ח ‪ .‬אבל במשניות מטיפוס א ״ י ‪:‬‬
‫‪4 4‬‬
‫‪,‬‬
‫ו א ש ר ל ״ ש א נ י ״ ה ר י ב ד ׳ נ פ ו ל י ‪ ,‬ב מ ש נ ה ש ב י ר ו ש ל מ י ו ע ו ד ‪ :‬ש א י נ י ‪ ,‬ו ב ה ו צ קויפמן‪ :‬ש נ י‬
‫וכן גם בכ״י פ ר מ ה ‪ ,‬א ל א ש ש ם ת ל ו י ה א ל ״ ף בין ה ש ו ר ו ת ‪ ,‬ו ע י י ן גם ל ע י ל ‪ ,‬ש ר ‪.20‬‬
‫ו ח י ל ו ף זה‪:‬‬
‫ש א נ י ‪ ,‬ש א י נ י ‪ ,‬ש נ י ‪ ,‬מ צ ו י ב כ ל ה מ ס כ ת ב מ ש נ ה ‪ ,‬ב ת ו ס פ ת א ‪ ,‬ב י ר ו ש ל מ י ו ב ב ב ל י ‪ ,‬וכן ב מ ק ו מ ו ת אחרים‪,‬‬
‫ע י י ן ה ד ו ג מ א ו ת ה מ ר ו ב ו ת ש ב מ ב ו א ל נ ו ה ״ מ ל מ ה ר י ״ ן א פ ש ט י ן ‪ ,‬ס ו ף ע מ ׳ ‪ ,505—496‬ו ע י י ״ ש ש ה ב י א‬
‫גם א ת ד ב ר י ה ר א ש ו נ י ם ביחס ל נ ו ס ח א ו ת אלו‪ .‬ו א ף כ א ן ה ע י ק ר הוא‪ :‬ש א נ י ע ו ש ה ‪ ,‬כ ל ו מ ר ‪ ,‬ה ס ו כ ה‬
‫ש א נ י ע ו ש ה ‪ ,‬ה ל ו ל ב ש א נ י נ ו ט ל ו כ ו ׳ הן קרבן ע ל י ‪ ,‬עיין ב מ ב ו א ל נ ו ה ״ מ ש ם ‪ ,‬ע מ ׳ ‪.504‬‬
‫ובירושלמי‬
‫פ ״ ב םה״ב‪ ,‬ל ״ ז ע ״ ב ‪ :‬ש כ ן א ד ם מ ק ד י ש ס ו כ ת ו ל ש מ י ם ‪ ,‬כ ל ו מ ר ‪ ,‬ו מ מ י ל א ב א י ס ו ר ח פ צ א ח ל ה נ ד ר‬
‫‪,‬‬
‫ו ב ב ב ל י ט ״ ז ב ‪ :‬ד א מ ר י ש י ב ת סוכה ע ל י ‪ ,‬ועיין ב ר ״ ן ב מ ק ו מ ו‬
‫א פ י ל ו במקום ש מ ב ט ל א ת המצוה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ב ת ו ס פ ו ת ש ם ו ב ת ו ס פ ו ת ש ב ו ע ו ת כ ״ ה א ד ״ ה מה‪.‬‬
‫ו ע י י ן ב ת נ ח ו מ א ר י ש פ ר ש ת מטות‪6.‬״‬
‫ו ה ר ״ מ ב פ ״ ג מ ה ׳ נ ד ר י ם ה ״ ו פ ס ק כ פ י ר ו ש ה ב ב ל י ‪ ,‬והוסיף‪ :‬ואין צ ר י ך ל ו מ ר ב מ י ש א מ ר ה ר י‬
‫ע ל י קרבן א ם א ו כ ל מ צ ה ב ל י ל י הפסח‪ ,‬ש ה ו א ח י י ב בקרבן‪ ,‬וכן כ ל כ י ו צ א בזה‪.‬‬
‫ו ע י י ן גם ב פ י ה ״ מ‬
‫כאן‪ .‬ו מ ק ו ר ו ה ו א פ י ר ו ש ג א ו נ י ם ל מ ש נ ת נ ו ‪ ,‬ו כ ״ ה ב ס ׳ ה פ ר ד ס ל ר ש ״ י ‪ ,‬כ ״ ה ע ״ ד )ממקור גאונים(‪,‬‬
‫א ו ה ״ ג ‪ ,‬ע מ ׳ ‪ :10‬ד ת נ י א ח ו מ ר ב נ ד ר י ם מ ב ש ב ו ע ו ת וכו׳‪ ,‬כגון ה א ו מ ר א ם ל א א ע ש ה ס ו כ ה א נ י נותן‬
‫ז ה ו ב ל צ ד ק ה ‪ ,‬א ע פ ״ י ש ה ו א ע ו ש ה ס ו כ ה חייב ל ת ת זהוב ל צ ד ק ה ‪ .‬ובס׳ ה ת ר ו מ ו ת ש ם ״ ב ח ״ א סי׳ ד ׳‬
‫ולעניין‬
‫) ו ה ע י ר ע ל י ו בתוםפ׳ ר ע ״ א ל מ ש נ ת נ ו ( ‪:‬‬
‫ש ש א ל ת ם ״ שאם לא ילך שיהיה עליו‬
‫להקדש כך וכך ו כ ו ‪ /‬ודבר זה שנוי במשנתנו חומר בנדרים מבשבועות‪ ,‬א מ ר סוכה שאני עושה‪,‬‬
‫ל ו ל ב ש א נ י נ ו ט ל ‪ ,‬ב נ ד ר י ם א ס ו ר ו כ ר ‪ ,‬ו ז ה ש ש נ י נ ו ב נ ד ר י ם אסור‪ ,‬זה ר ״ ל כ מ ו זה ש א מ ר נ ו ‪ ,‬ש א ם‬
‫נדר לצדקה‬
‫בקיום‬
‫מ צ ו ת חייב ל א ו ת ה צ ד ק ה ‪ ,‬ו ב ״ ד מ ו צ י א י ן מ י ד ו ע ״ כ ‪.‬‬
‫ואין ס פ ק ש א ף‬
‫ה ג א ו נ י ם גרסו ב מ ש נ ת נ ו ״ ק ו נ ם ס ו כ ה ״ ו כ ר ‪ ,‬ו א ף ל פ י ה ל ש ו ן בם׳ ה פ ר ד ס ה נ ״ ל א פ ש ר ש ג ר ס ו‬
‫‪4‬‬
‫״ ק ו נ ם ס ו כ ה ש א נ י ע ו ש ה ״ ו פ י ר ש ו ‪ :‬קרבן ע ל י א ם א י נ נ י ע ו ש ה סוכה‪ *,‬ח י י ב ל ה ב י א קרבן‪ ,‬בין א ם‬
‫ע ו ש ה ובין ש א י נ ו ע ו ש ה סוכה‪.‬‬
‫ו ל פ י ה ל ש ו ן ב ס ׳ ה ת ר ו מ ו ת מ ש מ ע ש פ י ר ש ו ‪ :‬קרבן ע ל י ש א נ י ע ו ש ה‬
‫ו ה ו צ י א ו מ מ נ ה גם ה ה ל כ ה ש ל נ ו ד ר ל צ ד ק ה ‪.‬‬
‫סוכה‪ ,‬כ ל ו מ ר ‪ ,‬א ם א ע ש ה סוכה‪.‬‬
‫א ת ע צ ם ה ה ל כ ה ע ״ פ פ י ר ו ש הגאונים‪ ,‬א ע פ ״ י ש א פ ש ר ל פ ר ש א ת ה מ ש נ ה אחרת‪.‬‬
‫והר״מ הנ״ל פסק‬
‫ועיין באור גדול‬
‫ל מ ש נ ת נ ו מ ה ש ת מ ה ע ל פ י ר ו ש זה‪.‬‬
‫‪.34-33‬‬
‫אסור‬
‫כיצד‬
‫בשבועות‪,‬‬
‫א מ׳‬
‫קונם‬
‫ומותר‬
‫שאני‬
‫בנדרים‪.‬‬
‫ש ב ו ע ה ש א י נ י ישן‪ ,‬ו ש א י נ י מ ד ב ר ו ש א י נ י ו כ ו ‪/‬‬
‫ו ב מ ש נ ת נ ו פ ״ ב מ ״ א ‪ :‬קונם‬
‫ושאני(‪.‬‬
‫ישן‪,‬‬
‫וכ״ה כד‪.‬‬
‫שאני‬
‫מדבר‪,‬‬
‫שאני‬
‫מהלך‪,‬‬
‫והנכון בקג״נ‪ :‬בשבועה כיצד‪ ,‬אמ׳‬
‫וכע״ז בכי״ע )אלא ששם‪ :‬ש א נ י ‪ . . .‬ו ש א נ י ‪. . .‬‬
‫ש א נ י י ש ן ו כ ר ‪ ,‬ה ר י ז ה ב ל א י ח ל דברו‪ ,‬ש ב ו ע ה ש א י נ י‬
‫י ש ן ‪ ,‬ש א י נ י מ ד ב ר ‪ ,‬ש א י נ י מ ה ל ך אסור‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו פ י ר ש ר ב י נ א )בבלי ט ״ ו א ( ‪ :‬ו מ א י ב ל י ח ל ‪ ,‬דרבנן‪.‬‬
‫״ משנה שבירושלמי‪ ,‬הוצ׳ לו‪ ,‬קויפמן ופרמה‪ .‬וכ״ה נם במשנה בקטעים סן הננחה‪.‬‬
‫‪ *5‬עיין להלן‪ ,‬ה ע ר ה ‪ ,46‬בשם התנחומא‪.‬‬
‫‪ >6‬ב ד ׳ קושטא שם‪ :‬כ ך שנו רבותינו קונם שאיני ישן‪ ,‬קונם שאיני מ ד ב ר ‪ ,‬קונם שאיני מ ה ל ך ‪ ,‬שאומר‬
‫)צ״ל‪ :‬האוסר( לאשתו ק ו ש שאיני משמשך‪ ,‬ה ר י הוא ל א יחל דברו‪ .‬שבועה שאיני ישן‪ ,‬קונם שאיני עושה‬
‫סוכה‪ ,‬קונם שאיני עושה לולב‪ ,‬איני עושה תפלין )איני נוטל(‪ ,‬בנדרים אסור לעשותן אע״פ שהם מצוה‪,‬‬
‫ובשבועו׳ מות׳‪ ,‬שאין נשבעין ע ל המצות לעבור‪ .‬ועיין ב מ ה ד ו ר ת בובר שם‪ ,‬ואין להשגיח בהשלסותיו‪.‬‬
‫י* מלשון זו מ ו כ ח שיש כאן תשובת גאון‪ ,‬כסיגנון הרגיל של הגאונים‪.‬‬
‫א ת תשובת הרי״ף‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫ולעיל ב ס מ ו ך שם ה ב י א‬
‫« וכן במשנת ניטין פ״ד מ״ז‪ :‬שאמר לאשתו ק ו ש ש א נ י )כגירסת הוצ׳ לו‪ ,‬רי׳׳ף ועוד‪ .‬קויפמן‬
‫ו פ ר מ ה ‪ :‬שני( מנרשך וכו׳‪ .‬ובבבלי שם מ״ו רע״ב‪ :‬מאי ק ו ש )ופירש הר״ן‪ :‬היכי שייך למימר ק ו ש‬
‫ש א נ י מנרשך(‪ .‬א מ ר ר ב הונא באומר יאסרו כ ל פירות שבעולם ע ל י אם איני מנרשך‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ׳׳א ע מ ‪103‬‬
‫‪406‬‬
‫ובירושלמי ם׳יב ה״א‪ ,‬ל״ז ע״ב‪ :‬״מה מקיים שמואל בלא יחל‬
‫ועיין שם במיוחס להריטב׳יא‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫דברו‪ ,‬כאילו בל יחל דברו״‪ «.‬ועיין בבלי םפ״א י״ג ב ומ״ש מהרי״ן אפשטין במבוא לנוה״מ‪,‬‬
‫עמ׳ ‪ 501‬ואילך‪ .‬ועיין בבלי ט״ז רע״ב‪ ,‬ובמיוחם לרש״י שם‪ ,‬ד״ה אםיפא‪.‬‬
‫‪.34‬קונם‬
‫פ י מ ד ב ר ע מ ך ‪ ,‬י ד י ע ו ש ה ע מ ך וכר‪ .‬פיםקא ממשנתנו םם״א‪ ,‬ושם‪:‬‬
‫אסור )ולא יותר(‪ .‬ועיין בעטור בכורים‪ ,‬ד״ה קונם‪.‬‬
‫בנדרים‬
‫‪ .35—34‬א ס ו ר‬
‫ואסור‬
‫ב ש ב ו ע ו ת ‪ .‬כ״ה בד‪ ,‬בכי״ע ובקג״נ‪.‬‬
‫ובכי״ו‬
‫בטעות‪ :‬ומותר בשבועות‪ .‬ועיין בחזון יחזקאל בחידושים‪ ,‬ד״ה קונם‪.‬‬
‫‪ .36—35‬ס ת ם‬
‫שראיתי‬
‫אלא‬
‫ובכי״ו‪:‬‬
‫נדרים‬
‫חבירי‬
‫ל ה ח מ י ר ‪ .‬מה‬
‫שהיו‬
‫ראית‬
‫נ ו ד ר י ן כך‪,‬‬
‫איני‬
‫לידור‪ ,‬אמ׳‬
‫יודע‪,‬‬
‫א ס ו ר ‪ .‬כ״ה )״שהיו״( בנוסחאות הנ״ל‪.‬‬
‫ש א י ן נודרין ו כ ו ‪ /‬וכנראה שצ״ל‪ :‬שהין‪ .‬ובמשנתנו פ״ב מ״ד‪ :‬סתם נדרים להחמיר‪,‬‬
‫ופרושם להקל‪ .‬כיצד‪ ,‬אמר הרי עלי כבשר מליח‪ ,‬כיין נסך‪ ,‬אם של שמים נדר אסור‪ ,‬אם של‬
‫‪,‬‬
‫ע״ז נדר מותר‪ ,‬ואם סתם אסור‪ .‬וכתב הרא״ש בפםקיו ס״א סי׳ י ‪ :‬ויש מפרשים אעפ״י שסתם‬
‫נדרים להחמיר‪ ,‬היינו כשלא פירש מה היה בלבו‪ ,‬אלא אמר כך נדרתי כמו שפירשוה חכמים וכר‪.‬‬
‫ובפי׳ ר״א מן ההר‪ ,‬סוף עמ׳ מ״א‪ :‬ואם סתם‪ ,‬שהוא‬
‫בקרן אורה י״ח ע״ב‪.‬‬
‫אינו‬
‫ז כ ו ר לאי זה דבר כיון‪ .‬ועיין‬
‫ופירוש התוספתא מחוור מאד‪ ,‬והיינו סתם נדרים להחמיר‪ ,‬ומבררים‬
‫בעקיפים למה נתכוץ‪ ,‬ושואלים אותו מה ראיתה לידור ? ואם יאמר שלא נתכוון כלל לנדר‪ ,‬ונדר‬
‫במליח של ע״ז‪ ,‬הרי פירושו להקל‪ ,‬ואם אמר שכיוון למליח של מזבח‪ ,‬הרי בוודאי אסור‪ ,‬אבל‬
‫אם אמר סתם נדרתי‪ ,‬ואיני יודע כלל פירושו של מליח וכר‪ ,‬אלא שראיתי חבירי עושים כן‪,‬‬
‫ונתכוונתי לנדר איסור‪ ,‬סתמא אסור‪.‬‬
‫ונראה שכן הפירוש גם בירושלמי נזיר ס״א ה״א‪ ,‬נ״א ע״א‪ :‬אלא כי נך‪ 5‬קיימין באומר‬
‫אחד של הלשונות הללו נזרתי )כלומר‪ ,‬שראיתי חבירי עושין כן(‪ 5<,‬אם תופש אחד מהן נזירות‬
‫תחול עליו נזירות וכו‪52 /‬‬
‫‪ .39-36‬נ ד ר‬
‫כימים‬
‫אמורים‬
‫דיו‬
‫ועבר על‬
‫שנהג בהן‬
‫בזמן‬
‫היתר‪,‬‬
‫שנדרו‬
‫נדרו‪ ,‬אין‬
‫דברי‬
‫לזמן‬
‫ר‬
‫‪,‬‬
‫נ ש א ל י ן לו‪,‬‬
‫מאיר‪ .‬א מ‬
‫מרובה‪ ,‬א ב ל‬
‫ש ל ש י ם י ו ם ‪ .‬וכ״ה בד‪ .‬אבל בכי״ע‪ :‬דברי ר׳‬
‫אמורים בזמן שנדרו זמן‬
‫דברי ר‬
‫‪,‬‬
‫מ ו ע ט ‪ ,‬אבל נדרו זמן‬
‫‪,‬‬
‫י ה ו ד ה ר׳ יוסי אומ ו כ ר בזמן שנדרו זמן‬
‫‪,‬‬
‫בזמן‬
‫עד‬
‫ר׳‬
‫שינהוג‬
‫יוםה במי‬
‫שנדרו‬
‫לזמן‬
‫אסור‬
‫דברים‬
‫מועט‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫י ה ו ד ה ‪ .‬א מ ר׳ יוסי במה דברים‬
‫מ ר ו ב ה דיו שלשים יום‪ .‬וכן בקג״נ‪:‬‬
‫מ ו ע ט אבל נדרו זמן ה ר ‪ . .‬ה‪ .‬וכן היתה‬
‫הגירסא בתוספתא בץ בשמות התנאים‪ ,‬וכץ בגירסא בדברי ר׳ יוסי ) מ ו ע ט ‪ . . .‬מרובה( לפני‬
‫בעלי התוספות כאן כ׳ א ‪ /‬ד״ה אבל נזירות‪.‬‬
‫ועיין מ״ש להלן בשם הרדב״ז‪.‬‬
‫ועיין במיוחס‬
‫לרש״י נזיר ל״ב א ‪ /‬ד״ה ואיבעית אימא )בלישנא אחרינא(‪ ,‬מה שהביא בשם התוספתא‪ .‬ויותר‬
‫‪49‬‬
‫ועיין לעיל‪ ,‬הע׳ ‪ ,46‬בשם התנחומא‪ .‬ועיין ס״ש להלן פ״ד‪ ,‬שר ‪ ,17-15‬דיה ולעיל‪ .‬ועיין ס״ש‬
‫הר״ח אלבק בספרו מחקרים בברייתא ובתוספתא‪ ,‬עם׳ ‪.156‬‬
‫‪ «°‬צ״ל‪ :‬כינן )בסלה אחת(‪-‬כן אנן‪.‬‬
‫!« כלוסר‪ ,‬כסו בתוספתא כאן‪ ,‬ואני םתכוין לנזירות‪ ,‬אלא שאיני יודע את משמעות הדבור‬
‫שאפרתי‪ .‬ועיין היטב בירושלמי שם פ״ב ה״ב‪ ,‬נ״א ע״ד‪ ,‬ויתבאר אי״ה במקום אחר‪.‬‬
‫« ופירוש המפרשים דחוק סאד‪ .‬וםסיק הירושלסי שבכגון דא אומרים לו ״שמור ושמעת״‪ .‬ועיי״ש‬
‫בגליון הש״ס‪ ,‬בנועם ירושלסי ובצפנת פענח פ״א סה׳ נזירות ה״ח מיש על ‪.‬שמור ושמעת״‪ .‬ובמכילתא‬
‫לדברים שפרסם שכטר בצופה האנגלי‪ ,‬סדרא ישנה חט״ז )‪ ,(1904‬עסי ‪) 450‬םדרש תנאים של רד״צ‬
‫הופסן‪ ,‬עט׳ ‪ :(61‬ש מ ו ר ו ש ם ע ת‪ .‬אסר הרי אני נזיר על מנת שאהא שותה ביין וםטסא לסתים‬
‫וכוי‪ ,‬שומע אני יהא פטור‪ ,‬תל׳ לו׳ ש ס ו ד ו ש ם ע ת‪ ,‬שסוד מה שבידך‪ ,‬וסופך ללמוד לעתיד‪.‬‬
‫ועיין לעיל שם‪.‬‬
‫נדרים פ״א עמ׳ ‪103‬‬
‫‪407‬‬
‫‪,‬‬
‫נ ר א ה ש כ י ו ו ן ל ב ר י י ת א ש ב ב ב ל י כ א ן כ א ‪ /‬ו ק ר א ל ה ״ ת ו ס פ ת א ״ ‪ ,‬כ ר ג י ל א צ ל ה ר א ש ו נ י ם ‪ ,‬עיין מ ״ ש‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫בתשלום תוספתא‪ ,‬ע מ ‪ 6‬ואילך‪.‬‬
‫והנה‬
‫ו ע י י ן בהגהות מ ה ר ״ ב ר נ ש ב ו ר ג ל מ י ו ח ס ל ר ש ״ י ה נ ״ ל ‪ ,‬א ו ת ב ‪.‬‬
‫ב י ח ס ל ש מ ו ת ה ת נ א י ם מ ס ו ר ת ה י ר ו ש ל מ י ו ה ב ב ל י כ א ן שווה‪ ,‬ו ה י א כ ג י ר ס ת כ י ״ ע ‪,‬‬
‫ק ג ״ נ ו ת ו ס פ ו ת )ובבבלי נ ז י ר ל ״ ב א ׳ ק ו ר א ל ת ״ ק ״ ר ב נ ן ״ ‪ .‬ו ע י י ן להלן ה ע ר ה ‪ ,(67‬א ל א ש ב ש נ י ה ם‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫)ירושלמי נזיר פ ״ ה ה״ד‪ ,‬נ ״ ד א ‪ ,‬בבלי כאן כ א ‪ /‬נזיר ל ״ ב א ( המחלוקת היא לעניין‬
‫ועיין ר ד ב ״ ז בפירושו ל ה ר ״ מ פ ״ ד מה׳ נזירות הט״ו‪ ,‬שהביא בשם התוספתא‪:‬״‬
‫מועטת‪ 54‬ובו׳‪.‬‬
‫ו א פ ש ר ש ה ו א נ י ס ו ח ה ר ב ע ל פ י הבבלי‪ 55,‬ע י י ״ ש ‪.‬‬
‫נזירות‪.‬‬
‫בנזירות‬
‫ו א ש ר ל ג י ר ס א ב ד ב ר י ר ׳ יוסי‪,‬‬
‫ה ר י ג י ר ס ת ה י ר ו ש ל מ י )הנ״ל( ה י א כ ג י ר ם ת ד ו כ י ״ ו ב ת ו ס פ ת א ‪ ,‬ו ג י ר ם ת ה ב ב ל י ) כ א ן כ ׳ א׳‪.‬‬
‫ועיין‬
‫גם ב נ ז י ר ה נ ״ ל ( ה י א ב ג י ׳ כ י ״ ע ‪ ,‬ק ג ״ נ ותוספות‪.‬‬
‫ו כ ב ר א מ ר נ ו ל ע י ל ב ס מ ו ך ש מ ח ל ו ק ת זו בין ב ב ב ל י ובין ב י ר ו ש ל מ י ה י א ב נ ז י ר ו ת ) ו נ ד ר ל א‬
‫נ ז כ ר שם(‪.‬‬
‫ו כ ת ב ב ק ו נ ט ר י ם י ם ) מ ש פ ט י ה ח ר ם והנדוי( ש ע ר ו ׳ ב ש ם ה ר א ב ״ ד ) ״ ו כ ת ב ו ב ש ם‬
‫ה ר א ב ״ ד ״ ( וכן כ ת ב ב מ א י ר י כ ׳ א ׳ )הוצ׳ ר ״ א לים‪ ,‬ע מ ׳ פ ״ א ( ב ש ם ת ש ו ב ת ג ד ו ל י המפרשים‪56‬‬
‫ש ה מ ח ל ו ק ת ה י א ב נ ז י ר ו ת ד ו ו ק א ‪ ,‬מ ש ו ם ש ס ת ם נ ז י ר ו ת ש ל ש י ם יום‪ ,‬א ב ל ב נ ד ר י ם א ף ר ׳ יוסי מ ו ד ה‬
‫ש א י ן נזקקין ל ו ע ד ש י נ ה ו ג א י ס ו ר כ י מ י ם ש נ ה ג בהם היתר‪ .‬וכן ה ב י א ר ״ א מן ההר‪ ,‬ע מ ׳ מ ״ ד ‪ ,‬ב ש ם‬
‫״ א י כ א מ א ן ד א מ ר ״ ‪ ,‬ו ב ת ש ב ״ ץ ח ״ ב סי׳ כ ״ א ‪ ,‬ח׳ ע ״ א ‪ ,‬ב ש ם ״ פ י ר ש ו ה ר א ש ו נ י ם ז ״ ל ״ ‪ ,‬וכן ב ש ו ״ ת‬
‫‪,‬‬
‫ה ר י ב ״ ש סי׳ ש צ ״ ה ב ש ם ר ׳ מ ש ה נחלאווד‪ .[.‬וכן כ ת ב ו ב ת ו ס פ ו ת כ א׳‪ ,‬ד ״ ה א ב ל ‪ ,‬ב ד ר ך ״ א פ ש ר ״ ‪,‬‬
‫א ב ל הוסיפו‪ :‬ו מ י ה ו‬
‫בתוספתא‬
‫ק ת נ י ה א י פ ל ו ג ת א ד ר ׳ יוסי ו ר‬
‫‪,‬‬
‫יהודה‬
‫בלשון נ ד ר ‪ ,‬ו ל א‬
‫ב ל ש ו ן נ ז י ר ו ת ‪ ,‬ו א פ י ל ו ה כ י א ״ ר יוסי ב נ ד ר מ ר ו ב ה ש ל ש י ם יום‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫והוסיפו שם בתוםפ הנ״ל‪ :‬ותימה מה עניין ל׳ יום לנדר‪ ,‬ויש רוצים לדקדק מזה דםתם‬
‫‪,‬‬
‫נ ד ר ל ׳ יום‪ ,‬ו ל ״ נ ) = ו ל א נראה(‪ ,‬ד ה א א מ ר ב פ ר ק ק מ א )ד׳ ב ( נ ד ר ל י ת ל י ה קיצותא‪.‬לג ל כ ״ נ‬
‫‪ 53‬כ״ה )‪.‬ובתוספתא תני ל ה הכי״( ברדב״ז מכ״י)?( שברמב׳ם בד׳ חדשים‪ ,‬א ב ל ב ‪ .‬י ק ר תפארת״‬
‫‪ .‬ו ב ת ו ס פ ו ת ת נ ו ל ה הכי״‪ ,‬ו ב ע ל כרחינו אנו אוסרים שכיוון‬
‫)איזמיר תקי״ז( הנירסא היא‪:‬‬
‫לתוספתא‪ ,‬ולא לתוספות כאן כ׳ א׳‪ ,‬שהרי התוספות ל א הוסיפו כלום ע ל הברייתא שבבבלי כאן‪ ,‬ולא‬
‫ע ו ד א ל א שהעירו שבתוספתא ה מ ד ו ב ר הוא בנדר‪ ,‬ולא בנזירות‪ ,‬בניגוד ל ב ב ל י ‪ .‬ועיין גם להלן‪ ,‬הע׳ ‪.54‬‬
‫ב ב ר י י ת א ר׳‬
‫״ והרדב״ז שם כיוון לתוספתא‪ ,‬ולא לברייתא שבבבלי‪ ,‬שהרי כ ת ב ‪ :‬ש ם‬
‫יוסי אומר דיו שלשים יום‪ ,‬ובתוספתא תני ל ה ה כ י )עיין ל ע י ל הע׳ ‪ ,(53‬ר׳ יוסי אומר בד׳׳א דינהוג איסור‬
‫ב נ ז י ר ו ת מועטת‪ ,‬א ב ל ב נ ז י ר ו ת מרובה‪ ,‬אם נדר מ א ה וזלזל‬
‫כימים אשר נהג בהם היתר‪,‬‬
‫חמשים‪ ,‬דיו שינהוג איסור שלשים יום‪ .‬ועיין בתוספות ישנים שיצאו מחדש‪ ,‬ע מ ׳ פ״ה‪.‬‬
‫«* ברם בידי הרדב״ז היו כתב״י של ה ת ו ס פ ת א בנירסאות משונות‪ ,‬ננד כ ל הנוסחאות והראשונים‪,‬‬
‫עיין מ״ש ל ע י ל ח״ה )מנילה(‪ ,‬עמ׳ ‪ ,1124‬ד״ה ברם‪.‬‬
‫‪ 56‬בשו״ת הראב״ד הוצ׳ הר״י ק א פ ח סי׳ מ״ג‪ ,‬עמ׳ קכ״ו )באחד שנשבע שלא ת ה י ה ל ו אשה‬
‫א ח ר ת זולת פלונית‪ ,‬ואח״כ א ר ס אשה א ח ר ת ( ‪ :‬וקנסגו אותו ל פ י ר א י י ת ג ו שלשים יום‪ .‬ומן הלשון‬
‫‪ .‬ל פ י ראייתנו״ משמע שלא מן הדין קנס אותו )אלא ל פ י ראות הדיין(‪ ,‬ואפשר שעדיין ל א עברו עליהם‬
‫ל׳ יום מזמן האירוסין‪ ,‬ואין מ ד ב ר י ו ראייה ל א ל כ א ן ולא לכאן‪ .‬ובב״י יו״ד סי׳ ר״ח ה ב י א א ת ד ב ר י‬
‫הרשב״א בתשובה )והיא בח״ה סי׳ רנ״ח( ודברי הרמב״ן )המיוחסות לו סי׳ רנ״ה( שאין ה ב ד ל בין נדר‬
‫לנזירות לעניין שלשים יום ב נ ד ו ן שלנו‪ ,‬שלא כ ד ב ר י ה ר א ב י ד ‪ .‬ועיין מ״ש דו״ז בשו״ת ד ב ר י מ ל כ י א ל‬
‫ח״א סי׳ ע״ו ונתחלף לו ז״ל משפט ה ח ר ם של הרמב״ן בזה של הקונטריסין שמרן רגיל ל ה ב י א אותם‬
‫)ונדפו בחייו‪ ,‬בקושטא רע״ו‪ ,‬ואח״כ בס׳ אוריין תליתאי‪ ,‬ק ר א ק א תרנ״ד>‪ .‬ודברי המעיר למאירי שם‬
‫צריכים תיקון רב‪.‬‬
‫« וכן הביאו ראייה זו בהגהות מ ר ד כ י ס ו ף שבועות‪ ,‬ס ו ף סי׳ תשפ״ח‪ ,‬בהנהות ר״פ בתשביץ קטן‬
‫סי׳ ת״י‪ .‬וכן הביאו בשמו ב כ ל בו סי׳ פ״ח ובא׳ח ח״ב‪ ,‬עמ׳ ‪ .498‬ואף התוספות כאן נערכו‪ ,‬כנראה‪,‬‬
‫ע״י ת ל מ ד ו של רבינו פרץ‪ ,‬עיין בס׳ ב ע ל י התוספות לר״א אורבך‪ ,‬עמ׳ ‪ 494‬ואילך‪ .‬ברם בראייה זו‬
‫יש ל פ ק פ ק ‪ ,‬שכן אמרו ב ב ב ל י שם‪ :‬ד י ל מ א גבי נדרים הוא דמיפר‪ ,‬משום ד ל א אית ל ה קיצותא‪ ,‬א ב ל‬
‫נבי נזירות ד א י ת ליה קיצותא‪ ,‬ד ס ת ם נזירות ל׳ יום‪ ,‬אימא ל א )כלומר‪ ,‬שאין ה ב ע ל מיפר(‪ ,‬קמ״ל‪ .‬ולפי‬
‫נדרים פ״א עמי ‪103‬‬
‫‪408‬‬
‫) ‪ -‬ל ק נראה( דאע״ג דםתם נדר לעולם‪ ,‬מ״מ אץ להחמיר בנדר יותר מבנזירות‪ ,‬שיש בה קרבן‪.‬‬
‫ועיין בשו״ת הרשב״א ח״א סי׳ תרם״ז‪ ,‬בשאלה ובתשובה שם‪.‬‬
‫ברם גירםת התוספתא )לפי ד וכי״ו( בדברי ר׳ יוסי קשה מאד‪ ,‬ואיך אסשר לומר שאם‬
‫נדרו הוא לזמן מועט‪ ,‬והוא לשלשים יום‪ ,‬או פחות מ ק )לפי פירוש רוב המפרשים(‪ ,‬ועבר על‬
‫נדרו ״דיו שלשים יום׳‪ ,-‬והרי אינו יכול לעבוד על נדרו יותר משלשים יום‪ ,‬ואף לתיק אינו‬
‫‪,‬‬
‫יכול לנהוג איסור יותר מ ל יום‪ ,‬ואם עבר על נדרו פחות מל׳ יום אינו נוהג איסור אלא כימים‬
‫שעבר בהם‪ ,‬לת״ק‪ ,‬ונמצא שר׳ יוסי מחמיר‪ ,‬ואיך אפשר לומר‪ :‬ד י ו ל׳ יום‪»• .‬‬
‫והמפרשים כאן הגיהו בתוספתא ע״פ הבבלי‪ :‬בזמן שנדרו ל ז ק מועט‪ ,‬אבל בזמן שנדרו‬
‫לזמן מרובה דיו שלשים יום‪ ,‬כעין גי׳ כי״ע וקגיג‪ .‬ברם קשה מאד להגיה נגד כייו וד המקויים‬
‫גם עיי הירושלמי וסדר אליהו זוטא והוספה שבשאילתות )עיץ להלן(‪.‬‬
‫ולא עוד שהגידםא‬
‫שלנו היא הקשה והמקורית‪ ,‬ומסתבר שבכי״ע וקגינ הגיהו על פי הבבלי‪.‬‬
‫ובירושלמי )נזיר פיה ה״ד‪ ,‬נ׳י׳ד עיא הניל(‪ :‬הרי שנזר והיה מגלגל״ בנזרו אץ נשאלץ‬
‫‪,‬‬
‫לו אלא אם כן נהג בהן באיסור כימים שנהג בהן בהיתר דברי ר יודה‪.‬‬
‫אמר ר׳ יםא במה‬
‫דברים אמורים בנזרו מרובה‪ ,‬אבל בנזרו ממועט ד י ו«• שלשים יום‪ .‬ומה בץ נזרו מרובה לנזרו‬
‫ממועט ? אלא אכן הוא‪ ,‬במה דברים אמורים בזמן שגילגל בנזרו זמן מרובה אבל גילגל בנזרו‬
‫)זמן(״ ממועט‬
‫ד י י ו שלשים‪ .‬מה נן קיימץ‪ ,‬בשגילגל בטומאה כל עמא מודיי שסתר הכל‪.‬‬
‫אם כשלא גלגל נאלא[ בתגלחת‪ ,‬כל עמא מודויי שלא סתר אלא שלשים יוס‪ «.‬אלא כן אנן‬
‫קיימץ בשגילגל ביץ‪ .‬בעומד בתוך נזירותו אבל בעומד לאחר נזירותו)אכל(« סתר‪.‬‬
‫פירוש המפרשים היא סתם הלכה‪ ,‬שיש מ ה סה שאין בזה‪ .‬אבל בארש פי״ב מה׳ נדרים חייט פירש‪,‬‬
‫שהכוונה היא שנבי נדרים יכולים הבעל והאב להפר‪ ,‬משש שבנדרים אין להם קיצותא‪ ,‬והיא יכולה‬
‫ל ד ו ר אפילו ליש אחד‪ ,‬וסמילא תתכן כאן הפרה‪ ,‬אעפ״י שאינם עוקרים את הנדר‪ ,‬אלא חותכים אותו‬
‫מכאן ולהבא‪ ,‬אבל בנזירוח הואיל ויש לה קצבה‪ ,‬ואינה פתוחה סל׳ יש‪ ,‬ואפילו אמרה הרעי נזירה יש‬
‫אחד היא נזירה ל' יש )כמשנתנו בנזיר פיא סיג ועוד בכ״ס(‪ ,‬הייתי סבור לוםר שאינם יכולים להפר‪,‬‬
‫הואיל ואינם עוקרים את הנזירות‪ ,‬והיסים שלפני ההפרה עוסדים באיסורם‪ ,‬ססילא סתפשטת המירות‬
‫שוב לשלשים יש )עיין בבלי כאן פ״ג אי(‪ ,‬ואין כאן הפרה‪ ,‬קס״ל שאף במידות ספירים‪ .‬ואף שאפשר‬
‫לערער בין כך ובין כ ך על הראייה סן התלסוד‪ ,‬סיס עצם הדין הוא דין אסת‪ ,‬כפסק רוב הפוסקים‪,‬‬
‫ועיין בבלי כאן כיח א' ובשרח הראנ״ח סי' ק״כ‪ ,‬קע״ח ע״ד•‬
‫« ועיין מיש להלן הע׳ ‪ .60‬ופירוש הנצי״ב זיל בשאילתות סי' ס'‪ ,‬אוח ה'‪ ,‬דחוק פאד‪ .‬ואעפ״י‬
‫שבאסת לא נתברר סהו ‪.‬זמן מרובה׳ וסהו ‪.‬זסן ססועט' סיס ססתבר כפירושן של רוב הראשונש שזםן‬
‫מועט הוא שלשים יש חמן מרובה הוא יותר סשלשים יש‪ .‬ועיין בבלי מרק כינ אי‪ ,‬קדושין ע׳ אי‪ .‬ובפי׳‬
‫הר״א סן ההר נזד‪ ,‬עס׳ רי״ט‪ ,‬ס ע ד ‪ :‬ובנדרש פרק ואלו סוחרין פדש רבעו שלסה מדוח מועטח חדש‪,‬‬
‫או שני ח ד ש י ם ‪ .‬ועיין ש בפדוש הריא סן ההר כאן‪ ,‬עס׳ ס ד ‪ .‬ולפי פדוש זה יתכן שיעבור על‬
‫נדרו חסשש יש בנדר םועט‪ ,‬ור׳ ישי אוסר שבכנון דא ד י ו שלשש יש‪ .‬אבל הפירוש הנ״ל משונה‬
‫מאד‪ ,‬ונתת את דבריך לשיעדין‪ .‬ושסא פירש״י ע״פ סשנת כתובות רפ״ז‪ ,‬ולפעסש אף שני חדשש הוא‬
‫זסן מועט‪ .‬ודחוק‪.‬‬
‫•« כלוסר‪ ,‬מזלזל‪ ,‬עיין מיש בהערותי לדביר שהוצאתי לאור )דושלש תיש(‪ ,‬עסי ‪ ,83‬העי ‪.11‬‬
‫״« בגוף כייל בירושלסי‪ :‬ד י ן )ותוקן‪ :‬דיו( שלשש יש )וכן גרם בבבלי בםאדי בסקוסו‪ ,‬פ׳‬
‫ע״ב‪ .‬ובקונטרשין סוף שער וי‪ :‬כ י ו ן שמהר האשור ל׳ יש(‪ .‬ולפי נדםא זו סרו כל הקושיש‪ ,‬ודי‬
‫ישי מחסיר )עיין לעיל‪ ,‬הע׳ ‪ (58‬שובר שאפילו זלזל פחות סל' יש אץ נשאלץ לו עד שימזג באשור‬
‫ל׳ יש‪ ,‬כדין סתם מדות‪ .‬אבל ברור שהחיקון בדושלמי נכון‪ ,‬וכן םוכח סהסשך הירושלסי‪ ,‬ואף הסימון‬
‫״דין שלשש ישי סגוסנם קצת‪.‬‬
‫»« כנ״ל להגד‪ ,‬והמשיף לא הבין את העניין‪ ,‬וחשב שההבדל הוא מסן הגלגול‪ ,‬אבל האמת היא‬
‫שהמונה היא אם גלגל זסן םרובה ב מ ת ממועט‪ ,‬עיין ס״ש להלן‪ ,‬הע׳ ‪.64‬‬
‫« ולפ״ז אפילו אם לא זלזל אלא פעם אחת סותר שלשש יש‪ ,‬ועיין בשי־ק‪ ,‬ד ה אם‪.‬‬
‫״ נראה שצ״ל‪ :‬אינו סותר‪ ,‬כהגהת בעל ק״ע‪ ,‬אבל לא כפדושו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ׳׳א ע מ ‪103‬‬
‫‪409‬‬
‫ונראה בפירוש הירושלמי שאינו מגיה את הברייתא אלא מפרשה‪ .‬ומתחילה סבר הירושלמי‬
‫שזלזל בכל ימי נזירותו וכבר עברה‪ ,‬ולפיכך שאל מה בין נזירות מרובה לנזירות ממועטת‪.‬‬
‫ותירץ שעדיין הוא עומד בתוך נזירותו‪ ,‬ור׳ יוסי סובר שאם זלזל זמן מרובה בנזרו מרובה אין‬
‫נשאלין לו עד שינהוג איסור כימים שנהג בהם היתר‪ ,‬אבל אם גילגל זמן מרובה בנזרו ממועט‪64,‬‬
‫דיו שלשים‪ ,‬ואין מחמירין עליו שינהג איסור יותר מעיקר הנדר‪ .‬והוסיפו בירושלמי שדין זה הוא‬
‫דווקא בעומד בתוך נזירותו‪ ,‬אבל בעומד לאחר נזירותו‪ ,‬כלומר שכבר הקריב קרבנותיו‪ ,‬ורוצה‬
‫עכשיו להשאל על נזרו‪ ,‬כדי לתקן את הלאוין שעבר עליהן בשתיית יין אינו סותר כלום‪ ,‬ומאי‬
‫דהוי הוי‪ ,‬וכבר קיים את נדרו‪ ,‬ולא עוד אלא שנמצא מקריב חולין בעזרה אם ישאל על נדרו‪.‬‬
‫ועיין בצפנת פענח פ״ד מה׳ נזירות הי״ג שפירש את הירושלמי אחרת‪.‬‬
‫ולפ״ז נ״ל שבתוספתא שלפנינו מדברים בכל נדר‪ ,‬ואף נזירות בכלל )ועיין מ״ש לעיל‬
‫‪,‬‬
‫הע ‪ ,(55—54‬שגם נזירות נדר הוא‪ ,‬והיא נסמכה למשנתנו כאן ספ״ב‪ ,‬כשם שהבבלי הסמיכה‬
‫לשם‪ ,‬ובנזירות יתכן שנהג היתר זמן מרובה‪ ,‬אעפ״י שעיקר הנזירות לא היתה אלא שלשים יום‪,‬‬
‫ונקטו בירושלמי ובבבלי ״״נזירות״ משום דברי‬
‫כמו שכתבנו לעיל‪ 6=,‬ובה חולק ר׳ יוסי‪.‬‬
‫ר׳ יוסי שלא יתכנו אלא בנזירות‪.‬‬
‫ובסדר אליהו זוטא פט״ ‪ 66‬מובא )בשינויים( הסיפור שבבבלי שבת קכ״ז ב׳‪ :‬מעשה באדם‬
‫ז‬
‫‪,‬‬
‫אחד שירד מגליל העליון לעשות מלאכה בדרום וכו ‪ ,‬ומסיים שם‪ :‬וכשבקשת ממני תבואה‬
‫ואמרתי לך אין לי‪ ,‬במה חשדתני ? אמר לו‪ ,‬אמרתי שמא כל נכסיך הקדשת לשמים‪ .‬אמר לו‪,‬‬
‫העבודה‪,‬‬
‫כן היה‪ ,‬שנדרתי כל נכסי מפני הורקנום בני כדי שיעסוק בתורה‪ ,‬עד שבאתי‬
‫לחכמים והתירו לי נדרי‪ ,‬שכל‬
‫נדרו אין נזקקין נלו ע ח שהוא נהג כדרך שהוא‬
‫המאחר‬
‫‪,‬‬
‫נהוג בהיתר דברי ר׳ א ל ע ז ר‪.‬ל‪ 6‬אמר ר יוסי במה דברים אמורים במרובה אבל בנדר מועט‬
‫‪,‬‬
‫דיו שלשים יום‪ .‬וכן בשאילתות סי׳ מ ד״ו ט״ו ע״ג‪ :‬שכל מי‬
‫‪,‬‬
‫ש י א ח ר נדרו אין נזקקין לו‬
‫שנוהג באיסור‪ ,‬כדרך שנוהג בהיתר דברי ר א ל ע ז ר‪ ,‬ואמר ר׳ יוסי בד״א בנדר‬
‫אבל בנדר‬
‫מרובה‪,‬‬
‫מ ו ע ט שלשים יום‪.‬‬
‫ואעפ״י שההוספה מ״שכל מי שיאחר״ וכו׳ אינה בשום כ״י של השאילתות‪ ,‬אלא בגליון‬
‫כי״ך ‪ 68‬ואין ספק שהיא הוספה מאוחרת‪ ,‬וכן הפרקים שם בסדר אליהו זוטא מלוקטים מכמה‬
‫׳‬
‫מקומות‪ ,‬מ״מ ברור שהמלקט לא בדא את הדברים מלבו‪ ,‬ויש לנו עוד מקור המקיים גי׳ כי״ו וד‪.‬‬
‫ולא עוד אלא שהלשון ״שכל ה מ א ח ר נדרו״‪ ,‬״שכל מי‬
‫מקור מקביל לברייתא זו‪.‬‬
‫ש י א ח ר ״ נדרו״ אינו נמצא בשום‬
‫וכנראה שיש כאן נםיון לפירוש‪.‬‬
‫והמפרש פירש שהמדובר הוא‬
‫בנדר )ולא בנזירות( ושהנודר נדר לזמן קצוב‪ ,‬ולא פירש מתי יתחיל לקיים את נדרו‪ ,‬ומן הדין‬
‫‪ 64‬וכל זםן שלא הקריב קרבנותיו אם שתה יין לוקה )עיין להלן נזיר פ״ב‪ ,‬שו׳ ‪ ,46‬ומש׳׳ש(‪ ,‬אפילו‬
‫אם כבר השלים נזירותו‪ ,‬וממילא יתכן זלזול של מאה יום בנזירות של ל׳ יום‪ .‬ועליה אמר ר׳ יוסי שאין‬
‫מחמירין עליו שינהוג בנזירות יותר מעיקר נזירותו‪ ,‬כמו שכתבנו להלן בפנים‪ .‬ובקונטריםין הנ״ל )לעיל‬
‫הע׳ ‪ :(60‬בנזירו׳ מועט‪ ,‬ר״ל ש ל א נ כ ש ל בנדרו יותר מל׳ יום‪ ,‬אבל בנזירו׳ מרובה‪ ,‬ר״ל שנכשל‬
‫בנזירותו יותר וכוי‪ .‬ואף שפירוש זה הוא לנירסת הבבלי‪ ,‬מ״מ נראה שפירש מעין פירושנו בירושלמי‪,‬‬
‫אף שהשיטה בבבלי היא אחרת‪ .‬אבל במיוחס לרש״י פירש נזירות מועטת שקיבל עליו נזירות ל׳ יום‪,‬‬
‫וכן משמע מפירוש שאר הראשונים‪.‬‬
‫הע׳ ‪.64‬‬
‫‪ 6 6‬פרקי דרך ארץ‪ ,‬הוצ׳ רמא״ש‪ ,‬עמ׳ ‪ 6‬ואילך‪.‬‬
‫‪ 67‬כבר ראינו שלא היתה מסורת קבועה בשמו של התיק‪ :‬ר׳ מאיר )תוספתא ד וכי״ה‪ ,‬ר׳ יהודה‬
‫)כי״ע‪ ,‬קנ״נ‪ ,‬ירושלמי נזיר ובבלי כאן(‪ ,‬חכמים )בבלי נזיר ל״ב א׳(‪.‬‬
‫* עיין בשאילתות הוצ׳ רש״ק מירסקי סי׳ מ״ב‪ ,‬עמ׳ כ׳‪ ,‬ובשנויס שם‪.‬‬
‫ו א ף ‪.‬שיאחר״ אינו אלא ‪,‬שאחר״‪ ,‬עיין במבוא לנוה״מ למהרי״ן אפשטין‪ ,‬עמ׳ ‪ ,1243‬ומ״ש בתסיר‬
‫ח״ב )חולין(‪ ,‬עמ׳ ‪ ,227‬שו׳ ‪.22‬‬
‫‪6 5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪6 9‬‬
‫‪410‬‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ״א ע מ ‪103‬‬
‫‪,‬‬
‫עליו להתחיל לקיימו מיד‪,‬י>ל אעפ״י שלא קבע את זמן התחלת הנדר‪ !.‬ל וכן מפורש בס המצות‬
‫לרב חפץ‪ ,‬הוצ׳ הלפר עמ׳ ‪ :258‬״ואם סתם דבריו צריך להקדים ולעשותו כדי שלא יעצרנו‬
‫שום מעצור״‪ .‬ולפ״ז בנדר מרובה שיש כאן פשיעה גדולה שלא חשש שמא ימות בתוך הזמן ולא‬
‫יוכל לקיים את נדרו‪ ,‬אין מתירין לו עד שינהג באיסור כימים שנהג בהיתר )והיינו כימים שלא‬
‫התחיל לקיים נדרו(‪ ,‬אבל בנדר ממועט‪ ,‬שאין כאן פשיעה גדולה בדחיית הנדר לא גזרו עליו‬
‫שינהג איסור כימים שאחר את נדרו‪ ,‬ודיו שלשים יום‪ .‬והמחוור הוא כמו שכתבנו לעיל‪ ,‬ובסדר‬
‫אליהו זוטא ובהוספת שבשאילתות העתיקו את הברייתא שלנו כעין ג׳ ד‪ ,‬כי״ו וירושלמי‪,‬‬
‫ופירשוה לעניין נדר גרידא‪.‬‬
‫וברייתא זו הובאה בסדר אליהו זוטא ובהוםפה שבשאילתות כדי להסביר למה לא התיר בעל‬
‫הבית את נדרו בערב יוה״כ כשתבע הפועל את שכרו‪ ,‬והטעם הוא שעבר על נדרו‪ ,‬ולא התירו‬
‫לו חכמים את נדרו עד שינהוג איסור כימים שנהג בהם היתר‪ .‬וזמן זה נשלם אחר החג‪ .‬ואעפ״י‬
‫שבסדר אליהו זוטא אמרו עליו על בעל הבית שמאנשי מעשה היה אבל העידו עליו שלא קרא‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ולא שנה‪ ,‬ואפשר שטעה ודמה שאינו נדר‪ ,‬שאף בזה קונסים אותו‪ ,‬עיין במיוחס לרש״י כ א ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ד״ה ועבר‪ ,‬וכן פסק הר״מ בפ״ד מה גזירות הי״ג‪ ,‬וכפי שמשמע מפשוטה של משנתנו‪ ,‬עיין‬
‫בלחם משנה במקומו‪ .‬ועיין במשנה למלך שם‪ ,‬ונעלמו ממנו לרגע דברי התשב״ץ ח״ב סוף סי׳‬
‫קל״א‪ .‬וכנראה שיש כאן מחלוקת הפוסקים‪.‬‬
‫ובשאילתות הנ״ל המסורת היא‪ :‬ומעשה‬
‫ר‬
‫‪,‬‬
‫בר‬
‫‪,‬‬
‫עקיבא‬
‫‪,‬‬
‫א ל י ע ז ר בן‬
‫בן‬
‫י ו ס ף שהיה מושכר אצל‬
‫‪,‬‬
‫ה ו ר ק נ ו ם וכו ‪ ,‬ולפ״ז בעל הבית הוא ר אליעזר‪ ,‬והפועל הוא ר׳ עקיבא‪.‬‬
‫ברם נוםחא זו היא בשאילתות דפוס וגליון כי״ו גרידא‪ ,‬ואינה בשום נוסח‪ ,‬עיין מ״ש רש״ז‬
‫שכטר בהערות לאבות דר״ן נו״ב םפי״ט‪ ,‬כ״א ע״ב‪ ,‬הערה ח ‪ /‬ובהוצ׳ רש״ק מירםקי הנ״ל‪ ,‬וכן‬
‫אינה גם בסדר אליהו זוטא ובהבאות המרובות שציין בדק״ם לשבת במקומו‪ ,‬ויש להוסיף עליהן‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫גם פרקי דרבי הוצ שענבלום‪ ,‬י״ד ע״א‪ ,‬מדרש הגדול ויקרא‪ ,‬עמ ‪ ,483‬ום׳ המעשיות הוצ גסטר‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫עמ ‪.53‬‬
‫אבל אין לבטל בהחלט מסורת זו‪ ,‬ואפשר שנקטו ברוב המקורות ״בעל הבית אחד‬
‫בדרום״‪ ,‬מפני כבודו של ר׳ אליעזר‪ ,‬שהרי ממש כעין זה אמרו בתוספתא חלה פ״א ה״י‪ :‬והלא‬
‫יש‬
‫פלני‬
‫‪,‬‬
‫ב ד ר ו ם ‪ ,‬ומשמע מן העניין שם שהכוונה ל ד אליעזר בן הורקנום‪ ,‬עיין מש״ש‬
‫‪,‬‬
‫לעיל ח״ב‪ ,‬עמי ‪ ,800‬שר ‪ .31‬וכן השבועה ״העבודה כך היה״ היתה שגורה גם בפי ר אליעזר‪2,‬ל‬
‫‪,‬‬
‫עיין תוספתא כלים ם״א ה״ו‪ ,‬מדרש תנאים‪ ,‬עמ ‪ ,92‬שם עמ׳ ‪3129‬ל ואף הלשון בבבלי‪ :‬״וכשבאתי‬
‫אצל‬
‫חברי‬
‫בדרום״>ל מוכיח שבעל הבית אדם גדול היה‪.‬‬
‫וגם השם ״מפני הורקנום בני״‬
‫מוכיח כן‪ ,‬עיין בהקדמת הרד״ל לפרקי דר״א‪ ,‬י״א ע״א‪ .‬ועיין בירושלמי פסחים פ״ו רה״ג‪ ,‬ל״ג‬
‫‪70‬‬
‫ועיין בס׳ מוצל מאש ח״ב סי׳ ט״נ שהקשה למה סותר ללוות את התענית )בבלי תענית י״ב‬
‫ב׳ ושו״ע ארח סי׳ תקסיח ס״ק ב׳(‪ ,‬ולא חיישינן שמא ימות‪ .‬ועיין במחנה אפרים ה׳ נדרים סי׳ ט״ו ובה׳‬
‫שבועות סי׳ י״ד‪.‬‬
‫עיין בבלי כאן ג׳ בי‪ ,‬בתוספות שם סע״ב ובשרת הריב״ש סי׳ קצ״ח‪ .‬וכיה שיטת הירושלמי‪,‬‬
‫עיין ר״ה פ״א ה״א‪ ,‬נ״ו ע־ג‪ ,‬וםיש הגרי״א מסלונים בספרו נחלת יהושע סי׳ ה׳‪ ,‬ט״ו ע״ב‪ ,‬ט״ז ע״א‪.‬‬
‫‪ 2‬ל אעפ״י שהיתה שנורה ש בפי חכמים אחרים‪ ,‬כנון ר׳ טרפון‪ ,‬ר׳ סאיר‪ ,‬ר״ג‪ ,‬ר׳ חייא ועוד‪.‬‬
‫‪3‬ל במקבילה שבירושלמי ב״ב פ״ח ה״ד‪ ,‬ט״ז רע״ב‪ :‬ר׳ לעזר <‪-‬ר׳ אלעזר(‪ .‬ואין כאן אלא מטבע‬
‫של לשון‪. ,‬העבודה שהוא יכול אלא שאמו רשאי״‪ ,‬ור׳ יהושע בן קרחה גםדרש תנאים שם‪ ,‬עס׳ ‪ (51‬אינו‬
‫מזכיר ‪.‬העבודה״‪.‬‬
‫«ל ונירפא זו סקוייסת ש ע״י כל כתהיי והראשונים‪ ,‬וכיה בפרקי דרבי ובמדרש הנדול שהבאנו‬
‫לעיל בפנים‪ .‬אמש בסדר אליהו זוטא הלשון הוא ‪.‬עד שבאתי לחכסים״‪ .‬אבל זהו ‪.‬תיקון״ ברור‪ ,‬סשום‬
‫שאמרו לעיל שם על בעל הבית זה ‪.‬שלא קרא ולא שנה״‪ ,‬ומטעם זה תיקנו שם ‪.‬לחכמים״‪ .‬ובשאילתות‬
‫בכסה נוסחאות חסר סיום זה‪ ,‬ובדפוסים הרי כל הסיש נוסף ע״פ אותו סקש של סדר אליהו זוטא‪.‬‬
‫ועיין בהוצ׳ רש״ק סירסקי‪ ,‬עס׳ כ׳ בשנו״ס‪ ,‬ובכי׳א שם עשף בין השורות(‪ :‬אצל ר ב ו ת י שבדרש‪.‬‬
‫‪7 1‬‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ״א־פ״ב ע מ ‪104-103‬‬
‫ע״ב‪.‬‬
‫‪411‬‬
‫ו א ש ר ל כ מ ה מן ה ק ו ש י ו ת ש ל ה ר ד ״ ל ש ם ו ה נ צ י ״ ב ב ה ע מ ק ש א ל ה ש ם א ו ת א ‪ /‬ה ר י פ ל א‬
‫ה ו א ש ל א ה ז כ י ר ו א ת ד ב ר י ה ר ״ מ ומיוחם ל ר ש ״ י ה נ ״ ל ש א ף א ם ט ע ה ו ד מ ה ש א י נ ו נ ד ר מ ח מ י ר י ן‬
‫ע ל י ו ‪ ,‬ו ל א ד ו ו ק א א ם ז ל ז ל ב נ ד ר ו במזיד‪.‬‬
‫‪.39‬ר‬
‫‪,‬‬
‫יהודה‬
‫אומ׳ סתם‬
‫ביהודה‬
‫תרומה‬
‫במשנתנו פ ״ ב מ״ד‪:‬‬
‫אסורה‪.‬‬
‫ה ר י ע ל י כ ת ר ו מ ה ‪ ,‬א ם כ ת ר ו מ ת ה ל ש כ ה נ ד ר ‪ ,‬א ס ו ר ‪ ,‬ו א ם ש ל גורן מותר‪.‬‬
‫ד ב ר י ר ׳ מאיר‪.‬‬
‫יהודה‬
‫ר׳‬
‫ואם סתם אסור‬
‫אומרגל ס ת ם ת ר ו מ ה ב י ה ו ד ה אסורה‪ ,‬ב ג ל י ל מ ו ת ר ת ‪ ,‬ש א י ן א נ ש י‬
‫ו ב ת ו ס פ ת א ה ג י ר ם א ״ ר ׳ י ה ו ד ה ״ ה י א ב כ ל הנוסחאות‪ ,‬ו כ ן‬
‫ה ג ל י ל מ כ י ר י ן א ת ת ר ו מ ת הלשכה‪6.‬ל‬
‫ג ר ם ה ב ב ל י גם ב ת ו ס פ ת א ‪ ,‬ע י י ן ל ה ל ן בסמוך‪.‬‬
‫‪ .40-39‬ר ׳‬
‫בי‬
‫לעזר‬
‫ר‬
‫‪,‬‬
‫צדוק‬
‫ו כ ן ב כ י ״ ע ‪ :‬ס ת ם ח ר מ י ם ב ג ל י ל מותרין‪.‬‬
‫מותרין‪.‬‬
‫מותרין‬
‫‪,‬‬
‫א ו מ‬
‫סתם‬
‫חרמין‬
‫מותרין‬
‫בגליל‪.‬‬
‫ו ה נ כ ו ן ה ו א ב ד ‪ :‬ס ת ם ח ר מ י ם ב ג ל י ל אםורין‪ ,‬ו ב י ה ו ד ה‬
‫ו כ צ ״ ל ל פ נ י נ ו ‪ ,‬ו כ ן ה ו א ב ב ב ל י ש נ ב י א להלן‪.‬‬
‫ובמשנתנו הנ״ל‪ :‬סתם חרמין ביהודה‬
‫ושאלו בירושלמי‬
‫ו ב ג ל י ל אסורין‪ ,‬ש א י ן א נ ש י ה ג ל י ל מ כ י ר י ן א ת ח ר מ י הכהנים‪.‬לל‬
‫‪,‬‬
‫) פ ״ ב ה ״ ד ‪ ,‬ל ״ ז ר ע ״ ג ( ו ב ב ב ל י ) י ״ ט ב ( ש י ש כ א ן ס ת י ר ה ב מ ש נ ת נ ו בין ה ר י ש א ובין הסיפא‪ ,‬ש ה ר י‬
‫ברישא אמרו שלפיכך אמרו סתם תרומה בגליל מותרת משום שאין מכירין תרומת הלשכה‪,‬‬
‫א ב ל א ם ה י ו מ כ י ר י ן ג ם א ו ת ה ה י ו אםורין מספק‪ ,‬ו ב ס י פ א א נ ו א ו מ ר י ם ש ס ת ם ח ר מ י ן ב ג ל י ל אסורין‪,‬‬
‫מ פ נ י ש א י ן א נ ש י ה ג ל י ל מ כ י ר י ן א ת ח ר מ י הכהנים‪ ,‬ו מ ש מ ע ש א ם ה י ו מ כ י ר י ם א ת ש נ י ה ם ה י ו‬
‫‪,‬‬
‫ר א ל ע ז ר ב י ר ו ש ל מ י ה נ ״ ל ‪ :‬ת ר י ן תניין א י נ ו ן וכו‪8/‬ל ו כ ן ב ב ב ל י ש ם ‪ :‬א מ ר א ב י י‬
‫מותרין‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫סיפא ר ׳ א ל ע ז ר ב ר צדוק היא‪ ,‬דתניא ר יהודה אומר סתם תרומה ביהודה אסורה‪ ,‬ר ׳ א ל ע ז ר‬
‫והכוונה שרבי שנה א ת משנתנו כשני תנאים‪,‬‬
‫ב ר צ ד ו ק א ו מ ר ס ת ם ח ר מ י ם ב ג ל י ל אםורין‪.‬‬
‫ו ל ד ׳ י ה ו ד ה ב מ ק ו ם ש מ כ י ר י ם א ת שניהם‪ ,‬ו א מ ר ס ת ם א ס ו ר מספק‪ ,‬ו ב ג ל י ל מ ו ת ר י ן א ם נ ד ר ו‬
‫‪,‬‬
‫בתרומה‪ ,‬מפני שאין מכירין א ת תרומת הלשכה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫והסיפא בנדר בחרם היא כ ר אלעזר ב ר צדוק‬
‫ש מ ת י ר מספק‪ ,‬ו ב מ ק ו ם ש מ כ י ר א ת ש נ י ה ן ו א מ ר ס ת ם מ ו ת ר ‪ ,‬א ב ל א ם נ ד ר ב ח ר ם ב ג ל י ל ס ת ם‬
‫ועיין מ ״ ש מהרי״ן אפשטין במבוא לנוה״מ‪,‬‬
‫אסור‪ ,‬מ פ נ י ש א י ן מ כ י ר י ן ש ם א ת ח ר מ י כ ה נ י ם ‪.‬‬
‫ע מ ׳ ‪.298‬‬
‫פ״ב‬
‫‪ .2-1‬ר ׳‬
‫אצלו‪,‬‬
‫זה‪,‬‬
‫והלה‬
‫הרי‬
‫ליעזר‬
‫נדר‬
‫אילו‬
‫יעקב א ו מ‬
‫בן‬
‫שלא‬
‫נדרי‬
‫יאכל‬
‫זירוזין‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫הרוצה‬
‫אע״פ‬
‫אצלו‪,‬‬
‫ו כ ע ״ ז בד‪.‬‬
‫להדיר‬
‫את‬
‫ששניהן‬
‫חבירו‬
‫שיאכל‬
‫נודרין‬
‫נגד‬
‫‪,‬‬
‫ו ב כ י ״ ע ‪ :‬ר א ל י ע ז ר בן י ע ק ב א ו מ ׳‬
‫הרוצה לדור א ת חבירו וכר‪.‬‬
‫ש א ף א י ל ו הן נ ד ר י זרוזין‪.‬‬
‫ובתוספתא המלה ״ א ף ל א מעלה ולא מורידה שהרי מפורש כאן‬
‫ו ב מ ש נ ת נ ו פ ״ ג מ ״ א ‪ :‬ר א ל י ע ז ר בן י ע ק ב א ו מ ר א ף‬
‫את חבירו שיאכל אצלו ו כ ו ‪,‬‬
‫א ף‬
‫‪, ,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫זה‬
‫הרוצה להדיר‬
‫ו ל ה ל ן ב ס מ ו ך נ ד ו ן ב פ י ר ו ש ה ו ב ג י ר ם א ״ א ף ״ שבה‪.‬‬
‫ובבבלי כ ״ ד םע״א‪ :‬ת ״ ש‬
‫יתר‬
‫על‬
‫כ ן א מ ר ר ״ א בן י ע ק ב ה א ו מ ר ל ח ב י ר ו ק ו נ ם ש א נ י‬
‫נ ה נ ה ל ך א ם א י א ת ה מ ת א ר ח א צ ל י ו ת א כ ל ע מ י פ ת ח מ ה ו ת ש ת ה ע מ י כ ו ס חמין‪,‬‬
‫והלה‬
‫הקפיד‬
‫»ל כ״ה במשנה ד ׳ נפולי ואילך‪ ,‬משנה שבבבלי ו ב ה ב א ה שבבבלי י״ט ב׳‪ .‬א ב ל במשנה שבירושלמי‬
‫ו ב כ ל המשניות מטיפוס א״י‪ :‬ו ח כ מ י ם אומרים וכוי‪ ,‬וכ״ה ב ה ב א ה שבירושלמי במקומו‪.‬‬
‫‪ 6‬ל וכשהם אומרים ‪.‬כתרומה״ כוונתם לתרומת הגורן שהנודר ב ה מותר‪ ,‬כמפורש במשנתנו רפ״ב‪,‬‬
‫שאין כ א ן מתפיס ב ד ב ר הנדור‪.‬‬
‫ל ל כלומר‪ ,‬והם מכוונים ל ח ר ם ל מ ק ד ש )לבדק הבית(‪.‬‬
‫‪8‬ל ור׳ ירמיה שם תירץ‪ :‬ח ד תניי ה ו א וכר‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ״ב ע מ ‪104‬‬
‫‪412‬‬
‫כנגדו‪,‬‬
‫א ף א ל ו נ ד ר י זירוזץ‪ ,‬ו ל א הודו ל ו חכמים‪.‬‬
‫הקפיד כנגדן״ נ‬
‫ונחלקו המפרשים בפירוש הדבור ״והלה‬
‫ו כ ת ב ה פ י ר ו ש * ) ל פ י שטמ״ק שם(‪ :‬והלה הקפיד כנגדו‪ ,‬ו נ ד ר שלא ל א כ ו ל עמו‪,‬‬
‫והכי עיקר‪ ,‬דהכי מפרש‬
‫בברייתא‪.‬‬
‫ותסס המפרש שהיא התוספתא ש ל נ ו ) ש ה ר י הוא אומר‪:‬‬
‫דהכי מ פ ר ש בברייתא(‪ ,‬ו ל כ א ו ר ה הדברים תמוהים‪ ,‬שהרי התלמוד א ו מ ר להלן בסמוך שם‪ :‬מאי‬
‫ל א החיו ל ו חכמים‪ ,‬ל א ו דאםילו בקמייתא ו כ ר ‪.‬‬
‫ו פ י ר ש ה ד ש ב י א ‪ :‬אפילו בקמייתא‪ ,‬והיינו מה‬
‫‪,‬‬
‫ששנינו במשנתנו ר ׳ א ל י ע ז ר אומר הרוצה שידיר ח ב ר ו ו כ ר ‪ .‬ועיץ ב פ י ד י ג )עיין בתוך המיוחם‬
‫ל ר ש ״ י כ׳‪-‬ב ב ‪ /‬כ י ה ב׳ םד״ה ב י ש ( ובשטמ״ק שם‪ .‬ו ל פ י ז מוכח ש א ץ זו הברייתא שבתוספתא כאן‪,‬‬
‫שלפי פשוטה היא ההלכה שבמשנה בתוספת פירוש‪.‬‬
‫וכן כ ת ב מ ה ר י י ן אסשטץ במבוא ל נ ו ה י מ ‪,‬‬
‫עמ׳ ‪ :115‬״תוספתא זו משלימה בוודאי א ת משנתנו ו מ פ ר ש ת אותה‪ ,‬ואינה כ ל ל הלכה חדשה‪ ,‬ברייתא‬
‫דומה ל ה הובאה גם ב ב ב ל י כ י ד א׳ ו כ ר ‪ ,‬י ת ר ע ל ‪ p‬אינו י ת ר ע ל ד ב ר י ר א ב ״ י שבמשנה‪ ,‬א ע י פ‬
‫ש כ ך הבינוהו ב ב ב ל )לאו דאפילו בקמייתא(‪ ,‬אלא כ ם ש ו ק ש ל דברים‪ ,‬י ת ר ע ל ד ב ר י ה ת י ק ׳ ‪ .‬ו כ ב ר‬
‫ר א י נ ו שבעיקר הדברים כ י ו ץ מדעתו ל ב ע ל השיטה שבשטמ׳‪-‬ק שראה שזו היא התוספתא שלפנינו‪.‬‬
‫ב ר ם א ץ צ ו ר ך כ ל ל להניח שהבבלי הוציאה מידי פשוטה‪ ,‬שהרי בברייתא זו כ ל ו ל ו ת שתי הלכות‪,‬‬
‫שהמזמץ מדיר א ת המזומן‪ ,‬והמזומן נ ו ד ר שלא יאכל‪ ,‬וע״ז א מ ר ו מאי ל א ו אפילו בקמייתא‪,‬‬
‫והיינו ב נ ד ר המזמץ‪ ,‬והיא ההלכה שנקטו במשנתנו במפורש‪ .‬ומתרץ‪ :‬ל א בבתרייתא )כגירםת כמה‬
‫מן הראשונים(‪ ,‬כ ל ו מ ר ב ד ץ השני‪ ,‬ב נ ד ר ה מ ז ו ק ‪ ,‬ובזה ל א הודו ל ו חכמים‪,‬׳ כ מ ו שפירש ב ק ק אורה‬
‫במקומו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ל פ י ז ר א ל י ע ז ר בן יעקב עצמו מ ד ב ר גם ב נ ד ר ו ‪ p r o‬זה כנגד זה‪ ,‬כ מ פ ו ר ש בתוספתא‬
‫כאן‪.‬‬
‫ו ק כ ת ב במאירי ב ר ם ״ ג ) ה ו צ ׳ ר י א לים‪ ,‬עמ׳ פיו(‪ :‬ופירוש הדברים‪ ,‬הרוצה שיאכל חבירו‬
‫ו כ ר הרי א ל ו נ ד ר י זרוזץ‪ ,‬ד י ל שאם היה מ ס ר ב בו שיאכל עמו‪ ,‬והלה אומר קונם ע ל י כ כ ר זה‬
‫אם ל א ת א כ ל עמי‪ ,‬והלה משיב קונם ע ל י כ ך וכך אם אוכל‪ ,‬ב ץ א כ ל ב ץ ל א א כ ל שניהם םםררץ‬
‫וכר‪.‬‬
‫ו כ י ה ב ר י מ פ י ד מה׳ נ ד ר י ם ה י ג ‪ ,‬והוא ע י ס התוספתא שלנו‪ ,‬ועיץ מ י ש להלן בסמוך‪.‬‬
‫ו מ ל ש ץ התוספתא ״ששניהן נ ת ר ץ זה נ ג ד ז ה י משמע שאפילו ב מ ע מ י ‪ p‬א ת דבריהם‬
‫)כלומר‪ ,‬ש כ ל אחד חושב שחבירו יתרצה לו( ה ד ץ ק ‪ ,‬וכמו שאמרו ל ע י ל ם׳‪-‬א‪ ,‬ש ר ‪ ,12‬״שנים‬
‫שהיו‬
‫‪ p r n‬זה נגד זה׳‪ ,-‬שפירושו מעמידץ‪ ,‬ע י ץ משיש‪ ,‬והוא כ מ ו ש א מ ר ו להלן בנזיר ספיג‪*,‬‬
‫ועלה א ו מ ר ר ׳ ט ר ם ץ שם‪ :‬א ץ אחד מהן נזיר‪ ,‬שלא ניתנה נזירות א ל א בהםלאה )והוא ה ד ץ‬
‫ואינה דומה ל נ ד ר י ז ר ח ץ ש ל מקח ו מ מ כ ר‬
‫בנדרים‪ ,‬כמפורש בירושלמי ובבבלי‪ ,‬ע י ץ להלן(‪.‬‬
‫ששנו במשנתנו‪ :‬קונם שאיני פוחת ל ך ‪ p‬הסלע‪ ,‬והלה אומר ק ו נ ם שאץ מוסיף ל ך ע ל השקל‪,‬‬
‫ש א פ ש ר להעמידה כשאינם מעמידים‪ ,‬משום ששניהם מתחילה מכוונים לשלשה דינרים‪ ,‬ע י ץ מ י ש‬
‫להלן‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ועיץ בירושלמי ר ם י ג ו ב ב ב ל י שם כ״א א ‪ ,‬ו ב ש א ל ת ר ב י נ א שם ובמפרשים שם‪,‬‬
‫וק‬
‫התוספתא משמע ש ב ץ מעמידץ ו כ ץ א ץ מעמידין נ ד ר י ז ר ו ז ץ הן‪ ,‬כ פ ס ק ה ר י מ ב פ י ד ם ה י ג ה נ י ל ‪,‬‬
‫וכתב‪ :‬ל פ י ש כ ל אחד מהם לא ג מ ר ב ל ב ו ו ל א נ ד ר א ל א כדי ל ז ר ז א ת חבירו‪ ,‬ו ל א ג מ ר בלבו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ובמשנתנו פ י ג נ ד א ‪ :‬נ י ד ר י ז ד ח ץ כיצד‪ ,‬היה מ ו כ ר חפץ ו א מ ר ק ו נ ם ו כ ר ‪ ,‬ר א ל י ע ז ר בן‬
‫יעקב אומר א ף‬
‫הרוצה להדיר א ת ח ב י ת ש י א כ ל א צ ל ו א ו מ ר ׳ כ ל נ ד ר שאני עתיד ל י ד ו ר הוא‬
‫» עיין במיוחס לרש״י ובשטם־ק כ ד סע״א‪.‬‬
‫‪ 2‬עיין מ״ש עליו בהקדמה לשטמ״ק‪.‬‬
‫» והשאלה שאם ב ט ל אצל זה בטל ט אצל זה )ירושלמי פ״נ ודא‪ ,‬ל״ז ע״ד> ל א מ כ ר ה כ ל ל‬
‫בבבלי‪.‬‬
‫« ועיין במשנה שם פ״ה מ״ה‪.‬‬
‫« במשנה שבירושלמי כי״ל‪ :‬ו א ס ר ‪ ,‬וכיה ב כ ל המשניות מטיפוס א״י‪ ,‬אלא שבגליון ירושלמי‬
‫כ״י ל י ד ן נוספה ע״י אחר ה ס ל ה ‪ .‬ל ר ‪ .‬ובמשנה שבבבלי בכי״ם ובכמה מן הראשונים‪ :‬י א מ ר ‪ ,‬ובהתג׳‬
‫שלנו‪ :‬יאמר לו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ״ב ע מ ‪104‬‬
‫בטל‪ ,‬ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר‪.‬‬
‫והמשנה קשה מאד‪.‬‬
‫‪413‬‬
‫ואמרו בבבלי כ״ג םע״א‪ :‬וכיון‬
‫דאמר כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל לא שמע ליה ולא אתי בהדיה )ועיין בר״ן שם(‪.‬‬
‫הסורי מיחםרא‪ ,‬והכי קתני‪ ,‬הרוצה שיאכל אצלו חבירו ומסרב בו‪ ,‬ומדירו‪ ,‬נדרי זירוזין הן‪,‬‬
‫והרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה יעמוד בר״ה ויאמר כל נדר שאני עתיד לידור וכר‪.‬‬
‫ברם הירושלמי לא פירש כלל את משנתנו אעפ״י שנשא ונתן בה‪ ,‬והואיל ונשתבשו הרבה‬
‫בפירושו‪ ,‬נעתיק אותו ונפרשו‪.‬‬
‫וכ״ה שם )פ״ג ה״א‪ ,‬ל״ז ע״ד(‪ :‬אמר ר׳ אמי מאן תנא נידרי‬
‫זירוזין ר׳ טרפון‪ ,‬דו פתר לה ב יךין‪ 6.‬אמר ר׳ בא תיפתר דברי הכל‪ ,‬שאין מעמידין)כלומר‪,‬‬
‫מעמ‬
‫שמתחילה כיוונו שניהם לשלשה דינרים(‪ ,‬אין תימר במעמידין ניתני ]אף[‪,‬ל ר׳ אליעזר* בן‬
‫יעקמ! ור׳ טרפוף! שניהם אמרו דבר אחד‪.‬׳! אית תניי תני הרוצה‪ ,‬אית תניי תני א ף הרוצה‪.‬‬
‫מאן דמר הרוצה )כלומר‪ ,‬שלא שנה ״אף״( מסייע לר׳ בא )בהוכחת ר׳ בא בעצמו לעיל(‪ .‬מאן‬
‫‪,‬‬
‫דמר אף הרוצה מסייע ל ר אמי )כלומר‪ ,‬מן המלה ״אף״ משמע שנדרי בעה״ב המארח הם‬
‫מעניין נדרי מקח וממכר‪ ,‬וממילא שניהם במעמידין‪ ,‬כלעיל(‪ .‬ועכשיו נשאלת השאלה למ״ד ששנה‬
‫״אף״ כיצד פירש את המשך משנתנו‪.‬‬
‫ונראה שהוא פירש כעין מה שאמרו בבבלי‪ ,‬והיינו‪:‬‬
‫ר״א בן יעקב אומר אף הרוצה להדיר את הכירו שיאכל אצלו‪ ,‬כלומר אף אילו הן נדרי זירוזין‪,‬‬
‫ואף אם שניהם נדרו זה כנגד זה‪ ,‬נידרי זירוזין הן‪ ,‬ומותרץ‪ !2.‬ואח״כ מתחילה הלכה חדשה‪:‬‬
‫אומר^! כל נדר שאני עתיד לידור‪ ,‬הוא בטל‪ ,‬ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר‪ .‬וכוונת המשנה‪:‬‬
‫רשאי אדם לומר‪ ,‬אומר אדם וכר‪ ,‬אדם שרוצה שלא יתקיים נדרו״ יאמר לעצמו וכר‪ ,‬כלומר‬
‫שיבטל את נדרו‪ .‬ו״אומר״ לאו דווקא אמירה בעל פה‪ ,‬אלא אפילו בלבו יכול לבטל‪ !5.‬והירושלמי‬
‫‪ 6‬כלומר‪ ,‬הנדרים שנשנו במשנה שם לעניין מקח וממכר הם אפילו כשהמוכר והלוקח מעמידים‬
‫את דבריהם‪ ,‬שמתחילה חשב כל אחד מהם שישינ את שלו‪ ,‬ומ׳׳מ מותרים הן‪ ,‬משום שמשנתנו כר׳ טרפון‬
‫הסובר )נזיר פ׳׳ה מ׳׳ה( שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה‪ .‬ופירש׳׳ )עירובין פ״ב אי(‪ :‬שיהא נדרו מפורש‬
‫על הודאי‪ ,‬ולא בתורת ספק‪ .‬וכן אמר ר׳ אמי גם בבבלי כאן כ׳׳א א׳ על משנתנו‪ .‬ועיי׳׳ש י״ט ב׳ ובנ״ש‪.‬‬
‫י כנ״ל להגיה‪ .‬והירושלמי לא נרס בדברי ר׳ אליעזר בן יעקב במשנתנו ‪.‬אף״‪ ,‬כמפורש‬
‫בירושלמי שנביא להלן‪ .‬וכן ליתא ״אף״ נם בשני כתי״י המשנה עם פירוש המשניות להר״מ שבביה״מ‬
‫כאן )ענעלאו וזולצבכר(‪ ,‬ואינה בה׳׳נ ה׳ נדרים‪ ,‬ד״ו ע״ה ע״ד‪ ,‬ובקטע מה׳ נאונים באוה׳׳ג‪ ,‬עמ׳ ‪ ,118‬ועיי׳׳ש‬
‫נם בגירסת הבבלי‪ .‬וכן לא העתיקו מלה זו כמה מן הראשונים‪ ,‬אבל אפשר שהם קיצרו‪ ,‬עיי״ש בדבריהם‪.‬‬
‫ובאמת אין הוכחה מוחלטת מן המלה ‪.‬אף״ בין שנורסים אותה‪ ,‬ובין שאין נורסים אותה‪ ,‬עיין מ״ש מהריץ‬
‫אפשטין במבוא לנוה״מ‪ ,‬עמ׳ ‪ 1007‬ואילך‪.‬‬
‫« שמא צ״ל‪] :‬ד‪1‬ר׳ אליעזר וכוי‪ ,‬כלומר‪ ,‬שהרי ר׳ אליעזר‪ ,‬אבל פירושנו יתכן נם בלי הגהה‪,‬‬
‫והכוונה אחת‪.‬‬
‫» כלומר‪ ,‬שהוא עוסק בנדרי בעה״ב המארח‪ ,‬שהן נדרי מעמידין דווקא‪ ,‬כפי שמוכח מן התוספתא‬
‫כאן‪ ,‬עיין מ״ש לעיל בסמוך בפנים‪ ,‬ד״ה ומלשון‪ .‬ולדברי ר׳ בא חולקת המשנה על התוספתא‪ ,‬וסוברת‬
‫שבמעמידין אין הן נדרי זירוזין‪ ,‬כמפורש בסיפא של משנתנו‪ ,‬עיין להלן‪.‬‬
‫‪ !0‬כלומר‪ ,‬הרישא שעוסקת בנדרי מקח וממכר‪ ,‬שאף היא במעמידין‪ ,‬והיא כר׳ טרפון לדבריך‪,‬‬
‫ור׳ אליעזר בן יעקב אינו אלא מוסיף דונמא אחרת‪.‬‬
‫!! כלומר‪ ,‬ולמה לא אמרו‪ :‬א ף הרוצה וכו׳‪ .‬ובעל כרחינו אנו אומרים‪ ,‬שהרישא היא כשאינם‬
‫מעמידים‪ ,‬וכולם מודים בה‪ ,‬אבל ר׳ אליעזר בן יעקב מדבר במעמידין‪ ,‬וסובר שאין כאן נדרי זירוזין‬
‫)שלא כבתוספתא כאן(‪ ,‬והוא מייעץ לבעה״ב לומר‪ :‬כל נדר שאני עתיד לידור וכו׳‪ ,‬וממילא אין לשנות‬
‫‪.‬אף״ בדבריו‪.‬‬
‫כשיטת התוספתא כאן‪.‬‬
‫‪3‬׳ כלומר‪ ,‬אומר ‪1‬אדם‪ .1‬ולפי הנירסא ‪.‬אומר לו׳ הכוונה היא אומר לעצמו‪ ,‬והיא פעולה חוזרת‪,‬‬
‫דונמת הלך לו‪.‬‬
‫«! והכוונה‪ ,‬כמובן‪ ,‬לנדרים שאינם נונעים לבין אדם לחבירו בדבר של ממש‪ ,‬אלא לנדרים דונמת‬
‫נדרי מארחים וכדומה‪ ,‬שהם באמת נדרים שבין אדם למקום‪.‬‬
‫זו היא שיטת בני א״י לפי פשוטן של הברייתות‪ ,‬עיין מ״ש להלן בפנים‪ .‬אבל להלכה פסקו‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ״ב ע מ ‪104‬‬
‫‪414‬‬
‫מ מ ש י ך ל פ ר ש א ת מ ש נ ת נ ו ‪ :‬ו ב ל ב ד ש י ה א ז כ ו ר ב ש ע ת ה נ ד ר ‪ ,‬כ ש ל א התנה‪ !«,‬א ב ל א ם התנהל• א ף ע ל‬
‫תניי בנדרים‪ ,‬ואין תניי בשבועות‪.‬‬
‫פי שאינו זכור‪.‬״‬
‫כהדא דתני שבועת הדיינין כתניין שבלבינו‪,‬‬
‫ל א כ ת נ י י ן ש ב ל ב כ ם ו כ ר ‪ .‬ו ש י ט ת ה י ר ו ש ל מ י ש ב ש ב ו ע ו ת א י נ ו י כ ו ל ל א ל ה ת נ ו ת ו ל א ל ב ט ל בלבו‪ .‬ו כ ן‬
‫אמרו בירושלמי נזיר פ״ח ה״א‪ ,‬נ״ז ע״א‪ :‬תנאי היה‬
‫תחול עלי נזירות אחרת‪.‬‬
‫בדברים‬
‫בלבי‪,‬‬
‫ב ש ב י ע י ת ) צ ״ ל ‪ :‬ב ש ב ו ע ו ת ( מה א י ת ל ך ? ש ו ג ג חייב‪ ,‬מ ז י ד חייב‪ ,‬ת נ י‬
‫) צ ״ ל ‪ :‬ב נ ד ר י ם ( אין ת נ י י ב ש ב י ע י ת ) צ ״ ל ‪ :‬בשבועות(‪.‬‬
‫ת נ א י הוא‬
‫בלבי‬
‫לכשאטמא תיםקע נזירותי ממני‪,‬‬
‫ש ו מ ע י ן לו‪!».‬‬
‫ובתוספתא טהרות פ ״ ו הי״ד‪:‬‬
‫ועיין מ ״ ש בתס״ר ח״ד‪ ,‬ע מ‬
‫‪,‬‬
‫‪.73‬‬
‫ומכאן מוכח שהתנאי‬
‫מ ו ע י ל ב נ ד ר י ם א ף א ם ה ו א בלב‪ ,‬מ ש ו ם ש א י ן פ י ו ו ל ב ו שוים‪ ,‬א ב ל ב ש ב ו ע ו ת אין ת נ א י מ ו ע י ל ל א‬
‫בלב ולא בפה לשיטת הירושלמי‪.‬‬
‫ו ע י י ן מ ״ ש ל ה ל ן ב ס מ ו ך ב ש י ט ת ה ר ״ מ ו ש א ר פוסקים‪.‬‬
‫ועיין‬
‫מ ״ ש מ ה ר י ״ ן א פ ש ט י ן ב מ ב ו א ל נ ו ה ״ מ ‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,115‬ש ם עמי ‪ ,370‬ש ם ‪ ,643‬ו ד ב ר י ו ז ״ ל ל א נ ת ח ו ו ר ו‬
‫לי‪ ,‬ואין ל ה כ נ י ס ל י ר ו ש ל מ י א ת ד ב ר י ה ב ב ל י ש ל א נ ז כ ר ו בו כלל‪.‬‬
‫ס ו ף ד ב ר ‪ ,‬כ ל נ ו ס ח א ו ת ה מ ש נ ה ש ב י ד י נ ו ג ו ר ס י ם ב ד ב ר י ר ׳ א ל י ע ז ר בן י ע ק ב ״ א ף ״ ‪ 2 °‬ה ר ו צ ה‬
‫ו כ ר ‪ ,‬ו א ף ה נ ד ר ה ה ו א מ נ ד ר י זירוזין הן‪ ,‬ובין כ מ ע מ י ד ובין כ ש א י נ ו מ ע מ י ד ‪ ,‬כ מ פ ו ר ש ב ת ו ס פ ת א‬
‫כאן‪ ,‬ו מ מ י ל א ס ו ף ה מ ש נ ה ״ א ו מ ר כ ל נ ד ר ו כ ר ״ ה ל כ ה ח ד ש ה היא‪ ,‬ש א ד ם י כ ו ל ל ב ט ל א ת נדרו‪2•,‬‬
‫או להתנות עליו מקודם‪?.‬‬
‫עתיד‬
‫‪2‬‬
‫ו ב פ י ה ״ מ ל ה ר ״ מ ס מ ״ א כתב‪ :‬ו כ מ ו כן י כ ו ל ל ו מ ר כ ל נ ד ר ש א נ י‬
‫ל י ד ו ר ו כ ר ‪ ,‬ו כ מ ו כן זה ה ד י ן ב ש ב ו ע ו ת ‪ ,‬ו ע י י ן ב ח י ב ו ר ו ם ״ ב מ ה ׳ נ ד ר י ם ה ״ ו ‪ ,‬ו פ ״ ב‬
‫‪,‬‬
‫מ ה שבועות‬
‫הי״ ‪23.‬‬
‫ב‬
‫‪,‬‬
‫ובסוף משנה ג כתב ר ב י נ ו ) ל פ י ד ״ ג בהגד״נ(‪ :‬ודע שאלו הארבעה נדרים‬
‫כ ו ל ם א י ן ה פ ר ש בהם בין נ ד ר ו ש ב ו ע ה ‪,‬‬
‫מותר בשבועות‪.‬‬
‫כולן‬
‫ו כ ע י ן ז ה גם ב פ י ה ״ מ ש ב מ א י ר י ‪.‬‬
‫א י נ ן צ ר י כ ץ הפרה‪ ,‬א ל א נ ד ר י ז ר ו ז ץ‬
‫ש א י ן זה‬
‫ו ל פ י פ ס ק ר ב י נ ו ג ם ב ש ב ו ע ו ת )כין א ד ם ל מ ק ו ם (‬
‫מ ו ע י ל ת נ א י ו ב ט ו ל ‪ ,‬ו א ף ב ש ב ו ע ו ת י ש ש ב ו ע ו ת ז י ר ו ז י ן א ל א ״ ש א י ן זה מ ו ת ר ב ש ב ו ע ו ת ״ ‪ ,‬ו ה כ ו ו נ ה‬
‫ש י ש כאן שבועת שוא‪.‬‬
‫ו א פ ש ר ש ג ם כ ו ו נ ת ה י ר ו ש ל מ י ש א י ן ת נ א י ב ש ב ו ע ו ת ‪ ,‬בזמן ש א ד ם נ ש ב ע‬
‫ל ע צ מ ו ) כ ד ו ג מ א ש ש נ ו ב י ר ו ש ל מ י נ ז י ר ם ״ ח ה נ ״ ל ( לוקה מ ש ו ם ש ב ו ע ת ש ו א ‪.‬‬
‫ואשר לשבועות‬
‫הפוסקים שצריך להוציא בשפתיו‪ ,‬עיין שו״ע ירד סי׳ רי״א ס״ק א׳‪ ,‬ובש׳־ך שם אות ב׳‪ .‬ועיין ס״ש להלן‪,‬‬
‫העי ‪ ,19‬בשם מרן בכ״ס‪ .‬ועיין בתוספ׳ רי״ד פ״נ סי׳ ח׳‪ ,‬ד״ה רבא‪ ,‬ואילך‪ ,‬ואף לשיטתו צ ר י ך להתנות‬
‫בפיו‪ ,‬א ל א שאח״כ יכול ל ס מ ו ך ב ל ב ו ע ל תנאי זה‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫«! כלומר‪ ,‬שלא התנה תנאי טפורש מ ת ח י ל ה ל כ ל הנדרים ש ד ו ר ‪ ,‬א ל א כיוון ל מ ק ר ה ידוע שהיה‬
‫ב ד ע ת ו ל ה ד י ר א ת פלוני‪ ,‬בזה צ ר י ך שיזכור בשעת ה נ ד ר שבטל אותו נדר‪.‬‬
‫ל• כלומר‪ ,‬תנאי מפורש ל כ ל הנדרים ש ד ו ר ‪.‬‬
‫»! שהרי זו היתה כוונתו מ ת ח י ל ה שאם ישכח א ת התנאי ו ד ו ר ‪ ,‬שיהיו נדרים בטלים‪.‬‬
‫‪1 9‬‬
‫ועיין תו״כ‪ ,‬חובה‪ ,‬פרש׳ ה׳ פ״ז ה״ה‪ ,‬ובטיוחס להריש שם‪ ,‬כ׳ סע״א ואילך‪.‬‬
‫ה ר א ב ״ ד שם )כ׳ סע״א ואילך(‪ :‬והאי דקתני תנאי היה בלבי‪ ,‬כלומר‪,‬‬
‫ונשאלתי‬
‫לחכם‬
‫א ב ל בפירוש‬
‫והתירני‬
‫ע ל ד ע ת אותו התנאי וכוי‪ ,‬והסתייע מסוניית ה ב ב ל י בכריתות י״ב בי‪ ,‬עיי״ש‪ .‬ועיין בכ״מ פ״ב מה׳ שבועות‬
‫סה״י ש כ ת ב ‪ :‬ה״ק תנאי ה י ה ב ל ב י והוצאתי בשפתי בלחש‪ .‬ועיין במחנה אפרים ה׳ נדרים סי׳ וי‪ .‬ועיין‬
‫מ״ש ל ה ל ן פ ‪ /‬שו׳ ‪ ,28‬סד״ה האיש מקים‪ ,‬ובהערות שם מסשמע משם ש‪.‬בלבי״ לאו דווקא‪ ,‬א ב ל אפשר‬
‫שנקטו ‪ .‬ב ל ב י ׳ ב ס י פ א אנב הרישא(‪ .‬ועיין ס״ש ל ה ל ן בפנים‪ ,‬סד״ה ואעפ״י‪ ,‬בשם כ ל ה רבתי פ״ב‪ ,‬ובסוף‬
‫ה ד י ב ו ר שם בשם ם ד ר ש משלי‪.‬‬
‫‪ *°‬חוץ מ א ל ו שהבאנו לעיל‪ ,‬ה ע ׳ ‪.7‬‬
‫‪2 1‬‬
‫עיין מ״ש להלן‪.‬‬
‫‪ 22‬בנדרים שבין א ד ם למקום‪ ,‬עיין מיש לעיל‪ ,‬ה ע ׳ ‪.14‬‬
‫‪2 3‬‬
‫ו ע י י ן אוה״נ‪ ,‬עמי ‪ ,24‬ומה שהביא ב ה ע ר ו ת שם משרת הרשב״א ו ע ד אינו עניין לכאן‪ ,‬ושם ה ט ע ם‬
‫הוא סשום שאין םתירין שבועות לשיטת הנאונים‪.‬‬
‫ואף מ ה שהכניס שם ב ה ב א ה סן הרסב״ם פ״ב מהי‬
‫נדרים ‪).‬אסירת כ ל נדרי ונסלח(״ הוא שלא בדיוק‪ ,‬והכוונה שם לתנאי בשבועות‪ ,‬כ פ י שיוצא סן העניין‪,‬‬
‫וכסו שמפורש בפיה״ס‪.‬‬
‫ועיין בשו״ת הר״י ווייל ס ו ף סי׳ בי‪.‬‬
‫אלגאזי ס ו ף סי׳ ה׳‪ ,‬ודבריו צ״ע‪.‬‬
‫ועיין ה י ט ב בשו״ת שםחת ירט להרי״ט‬
‫נדרים פ״ב עמי ‪104‬‬
‫‪415‬‬
‫זירוזין א מ ר ו בירושלמי )פ״ג ה״כ‪ ,‬ל״ח ע״א‪ ,‬שבועות פ״ג‪ ,‬ה״י‪ ,‬ל ״ ד ע״ד(‪ :‬כשם ש נ ד ר י‬
‫זירוזין מותרין‪ ,‬כך שבועות זירוזין מותרות‪.‬‬
‫עלי נכסיו אםורין‪ ,‬הא ל ל ק ו ת אינו לוקה‪.‬‬
‫כ״ט א׳‪.‬‬
‫עוד הוא במיחל שבועה ע ל נכסיו‪ ,‬שבועת נ כ ס י‬
‫וכן העתיק בשם הירושלמי בחי׳ הרמב״ן שבועות‬
‫ועצם ההלכה ש ל הירושלמי ״כשם שנדרי זרוזין מותרין כ ך שבועות זירוזין מותרות״‬
‫הביאו בשם הירושלמי‪ 24‬הרשב״א כ״ה ב ‪ /‬ד״ה תנא כשם שנדרי שגגות‪ ,‬ובשו״ת שלו ח״ג‬
‫סי׳ ש״ב‪ ,‬והר״ן שם‪ ,‬והמאירי ר פ ״ ג )הוצ׳ ר ״ א לים‪ ,‬עמ׳ פ״ו(‪ ,‬א ב ל ל א הביאו א ת המשך‬
‫הירושלמי‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫והרשב״א )כ״ד ב ( הביא את הירושלמי שם בעניין שבועות הבאי וגם א ת המשך‬
‫הירושלמי שם‪ ,‬וכתב‪ :‬ונראה שיש שבוש בנוסחאות ו כ ך היה ראוי להיות בה ו כ ו ‪ /‬במיחל‬
‫שבועה ע ל נכסיו‪ ,‬נכסיו‬
‫מותרים‪,‬‬
‫הא ל ל ק ו ת‬
‫כ ל פ י הירושלמי שלנו‪ ,‬עיין בשו״ת שלו הנ״ל‪.‬‬
‫לוקה‬
‫וכו‪/‬‬
‫ו נ ר א ה שהגהה זו קיימת גם‬
‫ולס״ז בשבועות זרוזין מ ו ת ר לאכול‪ ,‬מפני‬
‫שפיו ולבו לא היו שוין‪ ,‬א ב ל לוקה משום שבועת שוא‪.‬‬
‫ובחי׳ הרמב״ן קיים א ת הגירסא שלנו‪,‬‬
‫ואף הוא פירש שאם לא היה מעמיד‪ ,‬הנכסים מותרים ולוקה משום שבועת שוא‪25.‬‬
‫ו ע ״ פ המבואר ל ע י ל יתפרש ל נ ו מקום סתום מאד במסכתות קטנות‪.‬‬
‫וכן אמרו בד״א‬
‫ר ב ה פ ״ ו )הוצ׳ היגר‪ ,‬עמ׳ ‪ :(193‬ומעשה ב ר ׳ שמעון בן אנטיפרם שהיו אורחין נכנסין א צ ל ו‬
‫וכו׳ ובשעת פטירתן היה מלקה אותן ו כ ו ‪/‬‬
‫שיאכלו ושישתו והיו נודרין‬
‫ומבדה לוקה ארבעים‪.‬‬
‫ב ת ו ר ה‪26‬‬
‫א״ל‪ ,‬ר ב י ו כ ו ‪ /‬בני אדם הנכנסין אצלי גזרתי עליהם‬
‫ומבדין‪ ,‬ו כ ך שמעתי מפי חכמים כ ל הנודר‬
‫וכע״ז גם במם׳ כ ל ה רבתי פ ״ ט )הוצ׳ היגר פ״ח‪ ,‬עמ׳ ‪.(322‬‬
‫בתורה‬
‫וברור‬
‫שהיו נודרין בתורה כוונתו שהיו נשבעים בתורה‪ 27,‬כ מ פ ו ר ש במדה״ג ובס׳ המעשיות )לעיל‪,‬‬
‫הערה ‪.(26‬‬
‫ו כ ב ר הבאנו ל ע י ל פ״א‪ ,‬הערה ‪ ,34‬שיש סוברים שהנשבע בתורה סתם היא שבועה‬
‫ממש‪ 28,‬כפי שמשמע מפשוטה ש ל התוספתא בשבועות ספ״ב‪.‬‬
‫ור׳ שמעון בן אנטיפרם שמע‬
‫מפי חכמים ש כ ל ה נ ו ד ר ) = נ ש ב ע ( בתורה ובידה לוקה‪ ,‬אפילו אם לא הזכיר את השם‪ ,‬כשיטת‬
‫ר ו ב הראשונים‪ ,‬עיין ר״ן ב׳ א ‪ /‬ד״ה ושבועות כשבועות‪.‬‬
‫ואעפ״י שאין מקשין בהגדות הרי הגדה שהולכת ונשנית והובאה ע״י הראשונים )טור‬
‫או״ח סי׳ ק״ע ועוד( ונשאו ונתנו בה ב״גמרא״ ש ל מם׳ כ ל ה )עיין להלן( בוודאי שאין‬
‫לבטלה לגמרי‪.‬‬
‫והקושי מובן מאליו‪ ,‬שר׳ שמעון בן אנטיפרם שחכם וירא שמים היה )עיי״ש‬
‫‪ 24‬ובתוספות רי״ד פ״נ סי׳ י׳‪ :‬יש לומר שנם נדרי זרוזין השבועות שוות להן ומותרות‪ ,‬ואין ל ח ל ה‬
‫ביניהן‪ ,‬ונלי ל ך תנא נבי הבאי ושננות‪ ,‬והוא הדין נבי זרוזין ואונסין‪.‬‬
‫‪ 2 5‬עיין מ׳׳ש להלן בפנים‪ ,‬שו׳ ‪ ,5‬ד׳ה ובירושלמי‪ .‬ואף שפירוש הרמב״ן בנדרי זרוזין אינו ברור‬
‫לנמרי‪ ,‬משום שהדברים משובשים שם‪ ,‬עיין בחידושיו לשבועות כ״ט א׳ הנ״ל בד׳ ראשון‪ ,‬אבל פירושו‬
‫בעניין מעמידין ברור‪ ,‬ועיין נם במיוחס להריטב׳־א כאן כ״ד ב׳‪ ,‬ד״ה ובירושלמי‪ .‬ובמאירי רפ״נ‪ ,‬הוצ׳‬
‫ריא ליס‪ ,‬עמ׳ פ׳׳ו‪ :‬אלא שיש מפרשין שאין דין זירוזין בשבועה וכו׳‪ ,‬עיי״ש‪ .‬ולפ״ז ברור שבאינו מעמיד‬
‫נכסיו מותרין ולוקה משום שבועת שוא בין בשבועות הבאי ובין בשבועות זירחין‪ .‬ועיין בטל תורה לר״מ‬
‫אריק לירושלמי כאן פ״נ ה״ב שכתב‪ :‬לכאורה הכוונה וכו׳ אין שבועת זירוזין ח ל ה וכוי‪ ,‬ולוקה‪ .‬והירושלמי‬
‫לא הזכיר כ ל ל בעניין שבועות זירחין את דברי ר׳ פ ר ת שם‪ ,‬משום שכבר דנו שם לעיל בה״א בעניין‬
‫מעמידין בשבועות זירחין‪.‬‬
‫‪ 26‬וכן להלן בסמוך שם‪ .‬וכ״ה במחז׳׳ו‪ ,‬עמ׳ ‪ ,729‬ובמנחדם ה״ד‪ ,‬עמ׳ ‪ ,418‬שו׳ ‪ !9‬ואילך‪ .‬ובמה״נ‬
‫מטות‪ ,‬עמ׳ ש׳׳נ‪ :‬אנשים שהיו נכנסין אצלי נודרין בתורה ומבדין‪ ,‬ו נ ש ב ע ין ע ל ישיבה‪ ,‬ע ל כוס‪,‬‬
‫על מאכל‪ ,‬וכך שמעתי שכל הנודר ומבדה וכוי‪ .‬וכלשון זו ש בס׳ המעשיות הוצ׳ גסטר‪ ,‬עמ׳ ‪ ,71‬אלא‬
‫ששם נם בסיום לנכון‪ :‬שכל הנודר ב ת ו ר ה ומבדה וכוי‪.‬‬
‫‪ 27‬על ‪.‬נדר״ שכוונתו שבועה‪ ,‬עיין בבלי פ׳ ב׳‪ ,‬ר״ן י ד ב׳ ד״ה הנודר‪ ,‬ועוד בכ׳׳מ‪ ,‬עיין מ״ש‬
‫בספרי יוונית ויוונות בא״י‪ ,‬עמ׳ ‪ ,89‬ועמ׳ ‪.91‬‬
‫‪ 2 8‬שלא כשיטת הרימ בפי״ב מה׳ שבועות היד וה״ה שפירש את הבבלי י״ד ב׳ ש בשבועה‪ ,‬והנשבע‬
‫בתורה סתם‪ ,‬דעתו על הנוילין‪ ,‬עיין מ״ש לעיל פ״א‪ ,‬העי ‪.34‬‬
‫נדרים פ״ב ענד ‪104‬‬
‫‪416‬‬
‫במקורות הנ״ל( כ י צ ד נתן ל ה ם ל א כ ו ל אחרי שנשבעו‪ ,‬והרי הכשיל אותם ו ע ב ר ע ל ל פ נ י ע ו ר ל א‬
‫תתן מכשול‪.‬‬
‫ו ל א ע ו ד א ל א שבגמרא ש ל מם׳ כ ל ה )הוצ׳ היגר‪ ,‬עמ׳ ‪ (322‬שאלו ע ל מעשה זה‪:‬‬
‫איני‪ ,‬והתנן ר ׳ א ל י ע ז ר בן יעקב א ו מ ר‬
‫א ף‬
‫הרוצה להדיר א ת ח ב י ר ו ש י א כ ל אצלו‪ ,‬י א מ ר כ ל‬
‫נ ד ר שאני עתיד ל י ד ו ר ה ר י הן מוםרץ‪ ,‬וליחוש דילמא הני בטילי‪ ,‬וקא מלקי להו ו פ ט י ר י ‪ .‬״‬
‫ותירצו שם‪ :‬״ ל י ת דחש ל ה ל ד ר ׳ א ל י ע ז ר בן יעקב‪ ,‬התם נ מ י ב ב ע ל הבית קא מיידי‪ ,‬והכא כ ל‬
‫מה שגזר עליו״‪.‬‬
‫והתירוץ תמוה‪ ,‬והרי ב ב ב ל י כ ״ ד ב׳ פ ס ק ו ה ל כ ה כ ר ׳ א ל י ע ז ר בן יעקב‪ ,‬ואיך‬
‫א פ ש ר ל ו מ ר ע ל י ו ״ ל י ת דחש לה ל ד ר ׳ א ל י ע ז ר בן יעקב״‪.‬‬
‫הבית וכו׳״ אינו מובן‪.‬‬
‫ו א ף ה ת י ר ק השני ״התם נמי ב ב ע ל‬
‫ו ל פ י כ ך נ ר א ה ש ה כ ל הוא בשיטת הירושלמי הנ״ל‪ ,‬ו ת י ר צ ו שם ש א ץ מי‬
‫שחש ל ד ר ׳ א ל י ע ז ר בן יעקב בשבועה‪ ,‬והיינו ששבועות ז י ר ו ז ץ מ ו ת ר ץ )כלומר‪ ,‬מ ו ת ר ל ו לאכול(‪,‬‬
‫א ב ל לוקה משום ש ב ו ע ת שןא ‪ 30‬ושמא ת א מ ר שהם ב ט ל ו ב ל ב ם א ת השבועה‪ ,‬הרי א ץ ו ע י י‬
‫׳‬
‫בשבועות‪.‬‬
‫ואפילו א ם ת א מ ר שבשעת הצורך א פ ש ר ל ב ט ל בלב‪ ,‬כמעשה ש ל ד ״ ע במם׳ כ ל ה‬
‫ר ב ת י ם״ב‪ ,‬הוצ׳ היגר‪ ,‬עמ׳ ‪ ,192‬וכמו שפירשו בתוספות כאן כ ״ ח א׳‪ ,‬םד״ה במוכס‪ ,‬ותשב״ץ‬
‫ח ״ א סי׳ צ״ג‪ ,‬מ ״ ח ע״ג‪ ,‬ל א א מ ר ו כן א ל א ב ב ע ל הבית שרוצה לקיים מ צ ו ת ה כ נ ס ת אורחים‪,‬‬
‫ו נ ש ב ע ל ש ם מצוה‪ ,‬א ב ל ״הכא כ ל מה שגזר ע ל י ו ״ ו א ס ר ל ו ל ס ר ב ‪ ,‬ואם נשבע‪ ,‬א פ י ל ו א ם ב ט ל‬
‫בלבו‪ ,‬א ץ כאן א ל א ד ב ר י ם שבלב‪ ,‬ולוקה משוס שבועת שוא‪ .‬א ב ל מ ו ת ר להם ל א כ ל ‪ ,‬״ ומשום כן‬
‫נתן להם ר ׳ ש מ ע ץ בן א נ ט י ס ר ם ל א כ ו ל ‪ ,‬ו א ח ״ כ הלקה א ו ת ם משום ש ע ב ר ו ע ל שבועת שוא‪.‬‬
‫ו ב מ ד ר ש משלי םי״א‪ ,‬כ״א‪ :‬א ד ם שיש בו ד ב ר‬
‫ומבטלו‬
‫‪.4—3‬‬
‫עשרת‬
‫בלבו‪,‬‬
‫אמ׳‬
‫בינו‬
‫ח ב י ר ו‪,‬‬
‫לבין‬
‫הוא נ ש ב ע מפיו‬
‫ת א מ ר שהוא מנוקה‪ ,‬ת ״ ל ו כ ו ‪/‬‬
‫קונם‬
‫ליטרין‪,‬‬
‫אם‬
‫אם‬
‫לא‬
‫נמניתי‬
‫לא‬
‫שתיתי‬
‫יין‬
‫על‬
‫שלוגו‬
‫םםח‬
‫יפה‬
‫א מ ר קונם־נ ו כ ר ‪ ,‬ובכי״ע‪ :‬אילו הן נ י ד ר י הבאי‪ ,‬ק ו נ ם ו כ ר ‪.‬‬
‫והוא הוא‪ ,‬והברייתא דבוקה ל מ ש נ ת נ ו פ ״ ג מ״ב‪.‬‬
‫שאליה‬
‫דינר‬
‫שלו‬
‫שוקלת‬
‫ז ה ב ‪ .‬בד‪ :‬נ ד ר י הבאי‪,‬‬
‫ו ב כ י ״ ו ח ם ת ת המלים ״ נ ד ר י הבאי״‪.‬‬
‫ובסי׳ ה ר א ״ ם )לפי שטמ״ק כ ״ ד ב ‪ /‬םד״ה‬
‫בקורות(‪ :‬וכן מוכיח בתוספתא שאינו מ ד ב ר א ל א ב ד ב ר י ם שמקצתן א מ ת ומוסיף עליהם‪ ,‬כהוויות‬
‫ו ר ג י ל ו ת העולם שמגזמץ‪ ,‬דתני בתוספת׳ ק ו נ ס נ ׳ א ם ל א נמניתי ע ל הפסח שאליה ש ל ו ש ו ק ל ת‬
‫י׳ ל י ט ר ץ ‪ ,‬אם ל א שתיתי י ץ שלוגו שוה ד י נ ר זהב‪ ,‬כ ל ו מ ׳ ש ק ה ר ב ה ) ה י י נ ו שהפסח היה ש ק מאד(‬
‫ו ח ר י ף הרבה )שהיץ היה ח ר י ף מאד(‪.‬‬
‫ו ק ב מ א י ר י ל מ ש נ ת נ ו ה נ ״ ל )הוצ׳ ר ״ א לים‪ ,‬עמ׳ צ׳(‪:‬‬
‫ש א ץ הבאי א ל א ברואה מקצת ומוסיף בו ד ר ך גוזמא‪ ,‬כ ג ץ א ל ו שכתבנו‪ ,‬וכגון מה ש א מ ר ו‬
‫ב ת ו ס פ ת א קונם א ם ל א נמניתי ע ל סםח שמשקל א ל י ה ש ל ו‬
‫שלוגו יפה ד י נ ר )וחסרה ל פ נ י ו המלה ״זהב״(‪.‬‬
‫ש א מ ד ו בתוספתא ק נ ם‬
‫ככר‬
‫ששה‬
‫ל ט ‪ p‬ואם ל א שתיתי י ץ‬
‫ו ק בבית הבחירה ש ל ו לשבועות‪ ,‬עמ׳ ‪ :90‬והוא‬
‫ז ה ע ל י‪ »4‬אם ל א נמניתי ע ל פ ס ח שאליה ש ל ו מ ש ק ל ר ל י ט ר ץ ‪,‬‬
‫•* כלומר‪ ,‬שמא הנדרים שלהם בטלים‪ ,‬או משום שהם נדרי זירתץ‪ ,‬או שסא בטלו אותם והתנו‬
‫עליהם לפני הנדר‪ ,‬כמשנתנו הנ״ל‪ ,‬תמצא שהלקה אותם שלא כדץ‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫״ ואעפ״י שאמר בשם החכסים ‪.‬הנודר בחורה ו ם ב ד ה לוסה" אף הוא ל א הביא א ל א את‬
‫עצם ה ה ל כ ה כלשונה‪ ,‬וכוונתה שאף הנשבע בתורה בלי הזכרת השם לוקה משום שבועה )כמו שכחבנו‬
‫לעיל בפנים(‪ ,‬ובנידון שלו לוקה משש שבועת שוא‪.‬‬
‫משש שלא נתכוונו שלא לאכול‪ ,‬ונשבעו משש נימוס בעלמא‪ ,‬וכמפורש בירושלמי לעניץ שבועות‬
‫זירתין‪ ,‬וכפירוש הרמב״ן‪ ,‬או כהגהת הרשב״א שהבאנו לעיל בפנש‪ ,‬סד״ה סוף דבר‪ ,‬א ב ל אם ס ר ב ו ולא‬
‫רצו לאכול‪ ,‬הרי הוכיח סופן ע ל חחילתן‪ ,‬שנשבעו כדי לקיש‪ ,‬ואין כאן שבועת שוא‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫* בד״ח של התוספתא‪ :‬שאליה שלו שוקלת‬
‫ע ש ר ה ליטרין‪.‬‬
‫‪3 3‬‬
‫ע ש ר י ם ליטרץ‪ ,‬והיא טעוח הדפוס‪ ,‬ובד״ר לנכון‪:‬‬
‫ו מ ר א ה שאף לפניו חסרו ה ם ל ש נדרי הבאי‪ ,‬וכני׳ כ ת ‪ .‬ועיין ם״ש להלן‪ ,‬העי ‪.35‬‬
‫«׳ וכ״ז היא ח ש פ ת פירוש של רבינו‪ ,‬עיין ס״ש ל ע י ל פ״א‪ ,‬העי ‪.33‬‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ״ב עמ ‪104‬‬
‫ו א ם ל א ש ת י ת י יין ש ל ו ג ו י פ ה דינר‪ ,‬מו ‪33.‬‬
‫תר‬
‫‪417‬‬
‫ו ה י ת ה ל פ נ י ו ב ת ו ס פ ת א ג ו ז מ א י ו ת ר קטנה‪ :‬ש ש ה‬
‫)במקום‪ :‬ע ש ר ה ( ל י ט ר י ן ו ל ו ג יין י פ ה ד י נ ר )במקום‪ :‬ד י נ ר זהב(‪ .‬והנכון כ ל פ נ י נ ו ‪.‬‬
‫ו ב מ ש נ ת נ ו פ ״ ג מ ״ ב ‪ :‬נ ד ר י הבאי‪ ,‬א מ ר קונם אם ל א ר א י ת י ב ד ר ך הזה כ י ו צ א י מ צ ר י ם א ם‬
‫ל א ר א י ת י נ ח ש כ ק ו ר ת ב י ת הבד‪.‬‬
‫ובשבועות פ ״ ג מ״ח‪ :‬איזו היא שבועת שוא ו כ ר ע ל העמוד ש ל‬
‫אבן ש ה ו א ש ל זהב ו כ ר ‪ ,‬אם ל א ר א י ת י ג מ ל ש פ ו ר ח ב א ו י ר ו א ם ל א ר א י ת י נחש כ ק ו ר ת ב י ת הבד‪.‬‬
‫ו ב ת ו ס פ ו ת ש ם ) כ ״ ט א ׳ ד ״ ה אם( ת מ ה ו ל מ ה נ ק ט ה ה מ ש נ ה א צ ל נ ד ר י ם ״ כ ע ו ל י מ צ ר י ם ״ ‪ ,‬ו א צ ל‬
‫שבועות שוא ״גמל פורח באויר״‪.‬‬
‫וכתב הריטב״א בשם ״ י ש מרבותינו״‪ :‬״דתנא בחדא וה״ה‬
‫ב א י ד ך ‪ ,‬ו י ג י ד ע ל י ו רעו‪ ,‬דהא ק ת נ י ב ת ר ו ו י י ה ו כ ק ו ר ת ב י ת ה ב ד ״ ‪.‬‬
‫ו ע י י ן גם ב מ י ו ח ס ל ר י ט ב ״ א כאן‬
‫‪,‬‬
‫כ ״ ד ב׳ ו ב ח י ׳ ה ר מ ב ״ ן ב ש ב ו ע ו ת שם‪ ,‬ו ב מ א י ר י כאן ושם‪ ,‬ו ב ד ק ״ ס ש ב ו ע ו ת ‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,53‬ה ע ר ה נ ‪.‬‬
‫נ ח ש כ ק ו ר ת ב י ת ה ב ד ו ג מ ל ה פ ו ר ח ב א ו י ר הוא ל ש ו ן גוזמא‪36.‬‬
‫ואף‬
‫ועיין בתוספות ה ר א ״ ש שבועות‬
‫כ ״ ט א ׳ ד ‪ 3‬ו ב ת ו ס פ ו ת כאן כ ״ ד ב׳‪.‬‬
‫א ב ל כ מ ה מ ר ב ו ת י נ ו ח ל ק ו בין ״ כ ע ו ל י מ צ ר י ם ״ ובין ״ נ ח ש כ ק ו ר ת ב י ת ה ב ד ״ ‪ ,‬מ ש ו ם ש ב ע ם‬
‫ר ב כ ע ו ל י מ צ ר י ם ש י י כ ת לשון גוזמא‪ ,‬ו ב נ י א ד ם מ ד ב ר י ם כן‪ ,‬א ב ל נ ח ש כ ק ו ר ת בית ה ב ד ש ה ע מ י ד ו ה ו‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ב י ר ו ש ל מ י כאן ו ש ם ב מ ר ו ב ע כ ק ו ר ת ב י ת הבד‪ ,‬ו ב ב ב ל י כאן ) כ ״ ה א ( ושם ) כ ״ ט ב ( כ ש ג ב ו‬
‫ב ד ב ר כ ז ה א י נ ו ש י י ך גוזמא‪.‬‬
‫טרוף‪,‬‬
‫וכן ג מ ל ה פ ו ר ח ב א ו י ר אין ב נ י א ד ם מ ד ב ר י ם כן א פ י ל ו‬
‫ב ג ו ז מ א ‪ 3 8‬ו מ מ י ל א ב נ ד ר י ם ב ש נ י ה מ ק ר י ם ה פ י ר ו ת מ ו ת ר י ם ; ב מ ק ר ה הראשון‪ ,‬מ ש ו ם ש ה נ ד ר ה ו א‬
‫׳‬
‫א מ ת והוא ב א מ ת ר א ה עם רב‪ ,‬ולשון גוזמא תפס‪ ,‬ו ב מ ק ר ה ה ש נ י ה פ י ר ו ת מ ו ת ר י ם ‪ ,‬מ ש ו ם ש ב ר ו ר‬
‫ש ל א כיוון ל א ס ו ר א ת ה פ י ר ו ת ‪ ,‬ואין א ד ם לוקה מ ש ו ם נ ד ר שוא‪39.‬‬
‫אבל במשנת שבועות תפסו‬
‫ג מ ל ה פ ו ר ח ב א ו י ר ו נ ח ש כ ק ו ר ת ב י ת הבד‪ ,‬ש ה ו א ד ב ר ב ל ת י א פ ש ר י ל ג מ ר י ‪ ,‬ו ח פ י ר ו ת מ ו ת ר י ם ‪,‬‬
‫א ב ל לוקה מ ש ו ם ש ב ו ע ת שוא‪.‬‬
‫ב ש ב ו ע ו ת שם‪.‬‬
‫‪.4‬אם‬
‫עיין ב ר א ש ו נ י ם ה נ ״ ל ‪ ,‬ו ב ר ״ ן כ א ן כ ״ ד ב׳ ו ב פ י ר ו ש ו ע ל ה ר י ״ ף‬
‫ו ע י י ן מ ״ ש להלן בסמוך‪ ,‬ד ״ ה א ם ל א ר א י ת י ‪ ,‬ו ד ״ ה כשם‪.‬‬
‫לא‬
‫ראיתי‬
‫נחש‬
‫שעוביו‬
‫כקורת‬
‫בית‬
‫הבד‪.‬‬
‫ו כ ״ ה בד‪.‬‬
‫אבל‬
‫ב כ י ״ ע ח ס ר ה ה מ ל ה ״ ש ע ו ב י ו ״ ‪ ,‬ו כ ״ ה ב כ ל נ ו ס ח א ו ת ה מ ש נ ה כאן פ ״ ג מ ״ ב ו ש ב ו ע ו ת פ ״ ג מ ״ ח ‪ .‬ו כ ן‬
‫מ ו כ ח מן ה ס ו ג י ו ת ש ב י ר ו ש ל מ י ו ש ב ב ב ל י כאן ושם‪ ,‬ש א מ ר ו ש ב ו ו ד א י י ש נ ם נ ח ש י ם ע ב י ם מ א ד ‪,‬‬
‫א ל א ש ה ל ה נ ד ר ‪ ,‬א ו נ ש ב ע ‪ ,‬א ם ל א ר א ה נ ח ש מ ר ו ב ע כ ק ו ר ת ב י ת ה ב ד )לפי ה י ר ו ש ל מ י ( ‪ ,‬א ו ג ב ו‬
‫ט ר ו ף )לפי הבבלי(‪.‬‬
‫בית הבד וצורתה‪,‬‬
‫ו מ ש ו ם כן כ ת ב ה ר ע ״ ב ) ב ש ב ו ע ו ת שם(‪ :‬כ ק ו ר ת ב י ת הבד‪.‬‬
‫דאילו‬
‫כעובי‬
‫קורת‬
‫בית‬
‫כתבנית קורת‬
‫ה ב ד לא הוי ש ב ו ע ת שוא‪ ,‬דאיכא טובא‪.‬‬
‫ו א ף ל ש ו ן ה ת ו ס פ ת א ב ד ו ב כ י ״ ו א פ ש ר ל פ ר ש כן‪ ,‬ו ה י י נ ו ש ע ו ב י ו כ צ ו ר ת ק ו ר ת ב י ת הבד‪ ,‬ו ב א ל מ ע ט‬
‫ארכו‪ ,‬משום ש א ר כ ו כאורך קורת בית הבד שכיחי טובא‪.‬‬
‫א ב ל ב ר א ״ ם ש ב ש ט מ ״ ק ה נ ״ ל וכן‬
‫ב מ א י ר י כ א ן ו ש ם ל א ה ע ת י ק ו כ ל ל ב ב א ז ו מן ה ת ו ס פ ת א ‪ ,‬ו א פ ש ר ש ל א ה י ת ה ב ב א זו ל פ נ י ה ם ‪ .‬״‬
‫‪4‬‬
‫‪ 3 5‬עיין מ״ש לעיל‪ ,‬הע׳ ‪ .33‬ונם מ ה ו ס פ ת רבינו ‪.‬מותר״ משמע ק צ ת שלפניו חסרו ב ת ח י ל ת ה ה ל כ ה‬
‫המלים ‪.‬נדרי הבאי״‪ ,‬ו ל פ י כ ך הוסיף‪ :‬מותר‪ ,‬א ב ל לנירםת ד וכי״ע אין כאן א ל א הגדרה נוספת של נדרי‬
‫הבאי‪ ,‬וכבר מבואר במשנתנו שהן מותרין‪ .‬ואני מעיר ע ל כ״ז כ ד י ל ל מ ד ע ד כ מ ה עלינו ל ה ז ה ר שלא‬
‫להוסיף בפנים ע״פ כת״י אחרים‪ ,‬בשעה שאין ה כ ר ח נמור ב ד ב ר ‪.‬‬
‫‪ 3 6‬גמלא פ ר ח א )יבמות קט״ז א׳‪ ,‬מ כ ו ת ה׳ א׳‪ ,‬עיין ברשב״א שבועות כ״ט א׳ ועוד בשם התוספות(‪,‬‬
‫‪KafirjXos‬‬
‫‪.dpofxas‬‬
‫‪3 7‬‬
‫ועיין בפסקיו כאן פ״ג סי׳ ו׳‪ .‬ולשיטת תוספות הרא״ש ה ל כ ו בנדרים א ח ר לשון בני אדם‪,‬‬
‫ו ד ר כ ם להגזים אפילו ב ד ב ר שאינו מצוי‪ ,‬א ב ל בשבועות ל א ה ל כ ו א ח ר לשון בני אדם‪ .‬ועיין ר״מ פ״ה‬
‫מה׳ שבועות הכ״א‪ ,‬ברדב״ז שם ובפיסקי הרא״ש שבועות פ״נ סי׳ כ״א‪.‬‬
‫‪ 3 8‬עיין ל ע י ל ה ע ׳ ‪ .36‬וכנראה שאמרו ‪.‬נמלא פרחא״‪ ,‬א ב ל ל א ‪ .‬נ מ ל א פ ר ח א באוירא"‪.‬‬
‫‪ 3 9‬ולשיטת כ מ ה מן הראשונים מותר לנמרי‪ ,‬עיין בתוספות שבועות כ״ט א׳‪ ,‬ד״ה באומר )בשם‬
‫ר״ת(‪ .‬ועיין ב ל ח ם משנה פיה מה׳ שבועות סהכ״א‪.‬‬
‫‪0‬י• ואפשר שהמעתיקים השמיטוה‪ ,‬משום שהיא מפורשת במשנתנו‪.‬‬
‫נדרים פ״ב עמי ‪104‬‬
‫‪418‬‬
‫‪.5‬כשם‬
‫גם ב ד ו ב כ י ״ ע ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫שנדרי‬
‫הבאיי‬
‫מותרין‪,‬‬
‫כך‬
‫הבאיי‬
‫שבועת‬
‫וכע״ז‬
‫מותרת‪.‬‬
‫וכן מ ע י ד י ם ע ל ג י ר ס ת ה ת ו ס פ ת א ב ר ש ב ״ א כאן כ ״ ד ב׳‪ ,‬ד ״ ה ג מ ‪ /‬ב מ א י ר י ש ם‬
‫‪,‬‬
‫) ה ו צ ר ״ א לים‪ ,‬ע מ צ ״ א ( ‪ ,‬ב ר א ״ ש ס ״ ג סי׳ ו ‪ /‬ב ת ו ס פ ו ת ש ב ו ע ו ת כ ״ ט א ‪ /‬ס ד ״ ה ב א ו מ ר ‪ ,‬ב ר מ ב ״ ן ‪,‬‬
‫ב ר י ט ב ״ א ו ב ת ו ס פ ו ת ה ר א ״ ש שם‪.‬‬
‫ב פ ״ ג מ ה ׳ ש ב ו ע ו ת ה״ה‪.‬‬
‫וכן פ ס ק ה ר ״ מ‬
‫ו כ ן מ ע י ד גם ב ם מ ״ ג ל א ו ו י ן ר מ ״ א ‪ ,‬ם ״ ט ע ״ ד ‪.‬‬
‫נ מ צ א נ ו ל מ ד י ם ש ג י ר ם ת ה ת ו ס פ ת א ה י א ל מ ע ל ה מ כ ל ספק‪.‬‬
‫ובירושלמי פ״ג ה״ב‪ ,‬ל״ח ע״א‪ ,‬שבועות פ ״ ג ה ״ י ‪ ,‬ל ״ ד ע״ד‪ :‬תני כשם שנדרי הבאי‬
‫מ ו ת ר י ן כ ך ש ב ו ע ו ת ה ב א י מותרות‪.‬‬
‫במעמידין וכאן כשאינן מעמידין‪.‬‬
‫ו ה ת נ י ש ב ו ע ו ת ה ב א י אסורות‪.‬‬
‫ר׳ ירמיה בשם ר׳ פ ד ת כאן‬
‫‪,‬‬
‫א מ ר ר ב א א פ י ל ו ת י מ א כאן ו כ א ן ב מ ע מ י ד י ן כ א ן ו כ א ן כ ש א י ן‬
‫מ ע מ י ד י ן ‪ ,‬כאן ב מ י ח ל ש ב ו ע ה ע ל נכסיו‪ ,‬ש ב ו ע ת נ כ ס י ע ל י נ כ ס י ו אסורין‪ ,‬ה א ל ל ק ו ת א י נ ו לוקה‪.‬‬
‫ו ע י י ן ב ר ש ב ״ א כ א ן כ ״ ד ב ׳ ש ה ב י א א ת ה י ר ו ש ל מ י ‪ ,‬והגיה‪ :‬נ כ ס י ו מ ו ת ר ץ ‪ ,‬ה א ל ל ק ו ת לוקה‪.‬‬
‫ובחי׳‬
‫הרמב״ן שם קיים א ת הגירסא שלנו ופירש א ת דברי ר׳ פ ד ת שאם אינו מעמיד‪ ,‬וברור ש ל א‬
‫ר צ ה ל א ס ו ר א ת ה ס י ר ו ת ע ל י ו ‪ ,‬נ כ ס י ו מ ו ת ר י ן ו ל ו ק ה מ ש ו ם ש ב ו ע ת שוא‪.‬‬
‫כ א ן כ ״ ד ב׳‪ ,‬ד ״ ה ו ב י ר ו ש ל מ י ‪.‬‬
‫זירחין‪,‬‬
‫ו כ ״ ה במיוחס ל ה ד י ט ב ״ א‬
‫א ב ל ביחס ל פ י ר ו ש ו ב ד ב ר י ר ׳ בא‪ ,‬ו כ ן פ י ר ו ש ו ב ע נ י י ן ש ב ו ע ו ת‬
‫הדברים משובשים שם )עיי״ש בד״ר(‪ ,‬אבל מ כ ל מקום מפורש בדבריו שאם אינן‬
‫מעמידין הנכסים מותרים ולוקה משום שבועת שוא‪.‬״‬
‫וכן הביא את הירושלמי בסמ״ג הנ״ל‪,‬‬
‫ם ״ ט ע ״ ד ‪ ,‬ומסיים‪ :‬ו ל פ י ׳ זה מ ו ת ר ו ת ד ת ו ם פ ת א א פ י ר ו ת קאי‪.‬‬
‫ועיין בהשגות הראב״ד ס״ג מה׳‬
‫ש ב ו ע ו ת ה״ה‪.‬‬
‫ו כ ״ ה גם ב כ י ״ מ ‪,‬‬
‫ו ב ב ב ל י כ א ן כ ״ ד ב׳‪ :‬ת נ א נ ד ר י ה ב א י מותרין‪ ,‬ש ב ו ע ו ת ה ב א י אםורין‪.‬‬
‫ב ה ל כ ו ת ה מ י ו ח ס ו ת ל ה ר י ״ ף ‪ ,‬בם׳ ה י ש ר ל ר ״ ת ה ו צ ׳ ה ר ש ״ ש ש ל ז י ג ג ר סי׳ ע ״ ט ‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,61‬ו ב ת ו ס פ ו ת‬
‫ש ב ו ע ו ת כ ״ ט א׳‪ ,‬ד ״ ה ב א ו מ ר ו ע ו ד ‪ ,‬ו כ ן ה י ה ש ם ל פ נ י כ מ ה מן ה ר א ש ו נ י ם ה נ ״ ל ו ה ג י ה ו ע ״ פ‬
‫ה ת ו ס פ ת א כאן‪ ,‬ו ת י ר צ ו ב ת ו ס פ ו ת ה נ ״ ל ‪ :‬ו ה א ד ת נ י ב ת ו ס פ ת א ו כ ו ׳ ש ב ו ע ו ת ה ב א י מותרין‪ ,‬ה י י נ ו‬
‫מדאורייתא‪.‬‬
‫ו ב ס פ ר י מ ט ו ת פ י ׳ ק נ ״ ג ‪ ,‬ה ו צ ׳ הורוביץ‪ ,‬ע מ ׳ ‪ :199‬א ו כ ש ם ש ב נ ד ר י ם א ת ש ה ס מ י ך נ ד ר ו‬
‫ל ד ב ר ש א י פ ש ר ל ו ה ר י זה נ ד ר ‪ ,‬ו א ם ל א ו א י נ ו נ ד ר ‪ ,‬כ ך א ף ב ש ב ו ע ו ת ‪ ,‬ת ״ ל ל א ס ו ר א ס ר מ כ ל מקום‪.‬‬
‫מ ה ה פ ר ש בין נ ד ר י ם ל ש ב ו ע ו ת ‪ ,‬ב נ ד ר י ם כ נ ו ד ר ב ח י י ה מ ל ך ‪ ,‬ב ש ב ו ע ו ת כ נ ש ב ע ב מ ל ך ע צ מ ו ‪« .‬‬
‫ו ה ב י א ו ה ב ר מ ב ״ ן ‪ ,‬ב ר ש ב ״ א ‪ ,‬ב ר י ט ב ״ א ‪ ,‬ו ב מ א י ר י ש ב ו ע ו ת כ ״ ט א ׳ ו ב פ י ׳ ר נ ב ״ י )לפי ש ט מ ״ ק (‬
‫ו ב ר י ט ב ״ א כ א ן כ ״ ד ב׳‪ ,‬ו ה ו כ י ח ו מ כ א ן ש ש ב ו ע ו ת ה ב א י אסורות‪ .‬וכן ב פ י ר ו ש ר ב י נ ו ה ל ל ש ם ‪,‬‬
‫ע ״ א ר ע ״ ב ‪ ,‬ה ב י א א ת ה ב ר י י ת א ש ב ב ב ל י כאן‪ :‬ת נ א ב ד ״ א ב נ ד ר הבאי‪ ,‬א ב ל ב ש ב ו ע ו ת ה ב א י א ס ו ר‬
‫א ב ל ה ר א ש ו נ י ם ה נ ״ ל ת י ר צ ו ה ו ע ״ ס ה י ר ו ש ל מ י ה נ ״ ל ‪ ,‬ש פ ת ר ש א ץ ס ת י ר ה בין ה ב ר י י ת ו ת ‪.‬‬
‫וכו‪/‬‬
‫ו ה ב ר י י ת א ש ב ס פ ר י ה ג ״ ל ה ו ב א ה בהוםס׳ ש ב ה ״ ג ד ״ ב ס ו ף ע מ ׳ ‪ ,482‬ב פ י ׳ ה ר מ ב ״ ן מ ט ו ת ל ‪ /‬ג ‪/‬‬
‫ב ח ז ק ו נ י ו ב ר י ק נ ט י ש ם ‪ ,‬ו ב ט ע מ י ה מ צ ו ו ת שלו‪ ,‬י ״ ח ע ״ ב ‪ ,‬ב פ י ׳ ר ב י נ ו בחיי י ת ר ו כ ‪ /‬ז׳ ו ע ו ד ‪.‬‬
‫‪.6—5‬‬
‫המלך‪.‬‬
‫תולין‬
‫לחרגין‪,‬‬
‫בד ובכי״ע‪ :‬תולץ‬
‫ברשב״א כ״ז ב ‪/‬‬
‫לחרמין‪,‬‬
‫למוכםי‪/‬‬
‫לתרומה‪,‬‬
‫ל ה ר ג י ן )בד‪ :‬ל ה ד ג י ם ( ו ל ח ר מ ץ ו כ ר ‪.‬‬
‫ובמשנתנו פ ״ ג מ״ד‪ :‬נודרין‬
‫להרגין‬
‫ולגוי‪,‬‬
‫ו ל ח ר מ ץ ולמוכםין שהיא תרומה א ף‬
‫ע ל פ י ש א י נ ה ת ר ו מ ה ‪ ,‬שהן ש ל ב י ת ה מ ל ך א ע פ ״ י ש א י ג ן ש ל ב י ת המלך‪.‬‬
‫וכ״ה )״להרגץ״( בכל‬
‫הנוסחאות שבדקתי‪ ,‬ו כ ״ ה בהבאה שבבבלי ב״ק קי״ג א׳ ב כ ת ב ה ״ י ובראשונים‪.‬‬
‫ר ה ״ ה ‪ ,‬ל ״ ח ע ״ א ‪ :‬ל ה ד ג י ם בהרגה‪.‬‬
‫לחרמים ב ש ע ת החרם‪.‬‬
‫ולבית‬
‫וכן מעתיק בשם התוספתא‬
‫ובירושלמי פ״ג‬
‫והכוונה ש א ץ נ ו ד ר ץ ל ח ר מ ץ ש ל א‬
‫ב ש ע ת החרם משום ח ש ש גרידא‪ ,‬שמא תבוא ש ע ת החרם וירצה להחרים את התבואה אלא ב ש ע ת‬
‫ה ח ר ם מ מ ש ‪ ,‬א ב ל ה ה ל כ ה ״ ל ה ד ג י ם ב ה ר ג ה ״ קשה‪ ,‬ו כ י י ש ש ע ת ה ר ג ה מ י ו ח ד ת ל ר ו צ ח ץ ‪.‬‬
‫‪4 1‬‬
‫ו ע י י ן ל ע י ל העי ‪.25‬‬
‫נ * והרשב״א בשרת ח י ד סי׳ ק־ט‪ ,‬ד״ה ולעניין‪ ,‬הביאו בשם ירושלמי‪ .‬ועיין ם״ש ע ל ה ה ב ד ל בין‬
‫חיי ה ס ל ך ו ה מ ל ך עצמו ב ס פ ר י יוונית ויוונות בא״י‪ ,‬עם׳ ‪ 89‬ואילך‪ ,‬ובהע׳ ‪ 21‬שם‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ״ב ע מ ‪104‬‬
‫‪419‬‬
‫ב ר ם הגירםא ש ל נ ו ) ״ ל ה ר נ י ן ״ ( ה י א ב ל י ס פ ק ה נ כ ו נ ה ‪ ,‬ו ה י א פ ו ת ר ת א ת כ ל הקושיים‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫וכן‬
‫‪,‬‬
‫כ ו ת ב ה ר א ב ״ ד ב ת מ י ם ד ע י ם ס י נ ״ ט ‪ :‬ו ע ו ד ש א ל ת ע ל ה י ר ו ש מ ה ו להורגין ב ה ו ר ג ו ל ח ר מ י ן ב ש ע ת‬
‫ח ת ם שנו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫אתה כתבת בהורג ‪ ,‬ובספרים שלנו‬
‫ל ח ר ג י ן וכר‪.‬‬
‫כחורג‬
‫‪,‬‬
‫וכר‪.‬‬
‫וכן מצאתי‬
‫וכן ב ע ר ו ך ע ר ך ח ר ם ) ד פ ״ ר ‪ ,‬פ י ז א ר ו ‪ ,‬וויניציאה(‪ :‬נ ו ד ר י ן‬
‫בתוספת‬
‫לחרגין‬
‫‪,‬‬
‫וכר‪.‬‬
‫א מ נ ם ב ע ל ה ע ר ו ך ה ב י א ו גם ב ע ר ך הרג‪ ,‬א ב ל אין כ א ן א ל א פ י ר ו ש ‪ ,‬ו ר ב י נ ו פ י ר ש חרגין — הרגין‪,‬‬
‫ו ל פ י כ ך ה ב י א ו ב ע ר ך הרגין‪ .‬וכן להלן ב ת ו ס פ ת א ב ״ מ ם ״ ג ה י ״ ט ב כ י ״ ו ‪ :‬ל א י מ כ ר נ ה ל א ל ת ג ר‬
‫ל ח ר ג )בד ו ב כ י ״ ע ‪ :‬להרג( ו ל א לחרם‪ ,‬מ פ נ י ש מ ר מ י ן בהן א ת האחרים‪.‬‬
‫ולא‬
‫ובכתובת‬
‫אחרים‪,‬‬
‫נ ב ט י ת מ פ ט ר ה ״ נ ז כ ר ו ״ ח ר ג ו ח ר ם ״ כאחד‪.‬‬
‫מתברר‬
‫שחרג‬
‫מתוך כ ת ו ב ת זו‪ ,‬וכן מ מ ק ו ר ו ת‬
‫וחרם הם ב ע ל י ת פ ק י ד י ם דומים‪ ,‬עיין מ ״ ש ד ״ י ק ו ט ש ר ב ל ש ו נ נ ו‬
‫‪,‬‬
‫ח כ ״ ז ) י ר ו ש ל י ם ת ש כ ״ ג ( ‪ ,‬ע מ ‪ 35‬ואילך‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ו א ש ר ל ח ר ם ה ר י כ ב ר פ י ר ש ר ב נחשון גאון ) ת ש ״ ג ק ד מ ו נ י ם ‪ ,‬ה ו צ קאםםעל‪ ,‬ס ו ף ע מ ׳ מ ( ‪:‬‬
‫גוי שממונה ע ל מכם ש ל מלך‪.‬‬
‫וכן י ו צ א מ כ מ ה מקורות‪ ,‬עיין ל ד ו ג מ א להלן ע ״ ז ם ״ ח ) כ י ״ ע‬
‫פ ״ ז ( ה ״ ו ‪ :‬ח ר ם ״ ש פ ש ט י ד ו ל ח ב י ת ו כ ר ‪ ,‬אגרונימוף‪ 4‬ג ו י ש ט ע ם מן הכוס ו כ ר ‪ .‬ושניהם‪ ,‬ה ח ר ם‬
‫‪,‬‬
‫‪ ! 1 0 s‬פ ק י ד י ה מ ל כ ו ת הם‪ .‬ו כ ן ב מ ד ר ש ת ה ל י ם קי״ח‪ ,‬י ״ ח ) ה ו צ כ ו ב ד ‪,‬‬
‫‪(ayopavb‬‬
‫‪,‬‬
‫ע מ ר מ ״ ג ( ‪ :‬ל א ד ם ש ה י ה מ ה ל ך ב ד ר ך וםחורתו בידו‪ ,‬ה ג י ע‬
‫להורגים‬
‫נתן ל ה ם מ ה שנתן‪,‬‬
‫ה ג י ע ל ח ר מ י ם נתן ל ה ם מ ה שנתן‪ ,‬כיון ש ה ג י ע ל ש ע ר י ה מ ד י נ ה א מ ר ו ל ו ה ז ה ר ש א פ ר כ ו ם ב מ ד י נ ה ‪,‬‬
‫א ם א י נ ך מ ו כ ס כ ל ס ח ו ר ת ך א י נ ך י ו צ א ב י ד ך כלום‪ .‬ו מ ו כ ח מתוך ה ע נ י י ן ש ב פ ק י ד י מ ל כ ו ת עםיקינן‬
‫שלוקחים שוחד‪ ,‬ומזהירים את ב ע ל הסחורה מפני האפרכוס במדינה ש ל א יבשל שם ויאבד א ת‬
‫כ ל הסחורה‪.‬‬
‫ו ל פ ״ ז ב ר ו ר ש ג ם ב מ ד ר ש ה נ ״ ל צ ״ ל ‪ :‬ל ה ד ג י ם )במקום‪ :‬להורגים(‪.‬‬
‫עכשיו נשוב לתוספתא ב ״ מ פ ״ ג הי״ט ה נ ״ ל שהזהירו שם ש ל א ימכור מטבע שנפחת‬
‫משקלה לא‬
‫ל ת ג ר ו ל א ל ח ר ג ו ל א ל ח ר ם מ פ נ י ש מ ר מ י ן ב ה א ת אחרים‪.‬‬
‫ולכאורה קשה מאד‬
‫מ ה ל ו ל ת ג ר ב י ן החרגין ו ה ח ר מ י ם ‪ ,‬ו כ י ס ת ם ת ג ר ר מ א י ה ו א « ע ד כ ד י ל ת ת מ ט ב ע פ ח ו ת ה ב מ ק ו ם‬
‫יפה?‬
‫‪,‬‬
‫ו ע י י ן גם ב ב ב ל י ש ם נ ״ ב א ו ב ד ק ״ ם שם‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ב ל ש ו נ נ ו )חכ״ז‪ ,‬ע מ ‪ 36‬ואילך( ה נ ״ ל ה צ ב י ע‬
‫קוטשר ע ל העובדא שאנו מוצאים בערבית גם א ת השם ״ ח ג ר ״ בהוראה קרובה ל״חרג״ הנ״ל‪.‬‬
‫ולפ״ז‬
‫אולי מותר לשער שבתוספתא ב״מ ובבבלי שם צ״ל‪ :‬לא ימכרנה לא‬
‫לחגר‬
‫ולא‬
‫ל ח ר ג ו כ ר ‪ ,‬ו ל פ נ י נ ו ש נ י ש מ ו ת נ ר ד פ י ם ‪ ,‬ו ה ו א חגר‪ ,‬ה ו א חרג‪ ,‬פ ק י ד ה מ ל כ ו ת ש ב ר ש ו ת ו ל ה ח ר י ם‬
‫ס ח ו ר ה ב ש ע ת ה ח ר ג ה‪,‬‬
‫כ י ר ו ש ל מ י ה נ ״ ל במקומו‪.‬‬
‫ו פ י ר ו ש ה ת ו ס פ ת א ה ו א ש ת ו ל י ן א ת הסחורה‪ ,‬א ו א ת התבואה‪ ,‬ב ת ר ו מ ה ‪ ,‬א ו בגוי‬
‫או בבית‬
‫ה מ ל ך ‪ ,‬ו נ ו ד ר י ן ל פ ק י ד י ם ה ל ל ו ש כ ן ה ו א ה ד ב ר ‪ ,‬כ ד י ש ל א י ח ר י מ ו א ת ה ס ח ו ר ה א ו א ת התבואה‪.‬‬
‫ו ב כ י ״ ע ה ג י ר ס א היא‪ :‬ו ל ג ו י ו ל ת ר ו מ ה ו כ ר ‪ ,‬ו ל פ ״ ז ד ב ו ק ה ה מ ל ה ״ ו ל ג ו י ״ ל מ ע ל ה ‪ ,‬לחרגין ו כ ר ‪,‬‬
‫ו ה כ ו ו נ ה ש ת ו ל י ן ל ו ב ת ר ו מ ה ו כ ר ‪ .‬והנכון כ ל פ נ י נ ו ‪ ,‬עיין להלן‪.‬‬
‫‪.6‬ואין‬
‫תולין‬
‫להן‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ל י ש ר א ל ‪ .‬ב ח י ה ר ש ב ״ א כ ״ ז ב ה נ ״ ל ‪ :‬ואין ת ו ל י ן ל י ש ר א ל ‪,‬‬
‫« עיין ב־ ‪ N o r t h - S e m i t i c Inscr.‬של ‪ ,Cooke‬עמ׳ ‪ ,241‬מ ס פ ר ‪ ,94‬ועיי״ש‪ ,‬עס׳ ‪.243‬‬
‫« ב״ה בכי״ע ובבבלי שם נ״ח א׳‪ .‬ואצל צוקרמנדל בטעות‪ :‬חרס‪ .‬ובכי״ו בטעות ח ד ס ‪.‬‬
‫»* כ״ה בכי״ע‪ .‬ו ב ד ובכי״ו כעין נוסח ה ב ב ל י שם נ״ח א׳‪ .‬ובירושלמי שם פ״ד סה״ח‪ ,‬מ י ד רע״ב‪:‬‬
‫אגרוניסוס‪ ,‬וצ״ל‪ :‬אנרונימוס‪.‬‬
‫ושמא הכניסו ‪.‬תנר״ ע״פ משנת ב״מ פ״ד סמי״א‪ .‬ב ר ם שם הוא ל ו ק ח ה ר ב ה ב ב ת א ח ת )עיין‬
‫רש״י(‪ ,‬ודינו כ מ ע ר ב ב ת ח י ל ה מים ביין ע״מ ל מ כ ו ר ולהודיע‪ ,‬שאסור לעשות כן‪ ,‬וממילא כ ב ר נחשד‪.‬‬
‫ועיין בפרישה בטחו״מ סי׳ רכ״ח שנדחק‪.‬‬
‫למי״ד במקום בי״ת‪ ,‬כ ת י ל במשנה ובתוספתא‪ ,‬ו‪.‬לתרומה ולנוי ולבית המלך״ פירושו‪ :‬בתרומה‬
‫ובנוי ובבית ה מ ל ך ‪ .‬ועיין ס״ש ל ה ל ן בפנים בשם הירושלמי‪ .‬ובכי״ע‪ :‬ולנוי ולתרומה )במקום‪:‬‬
‫לתרומה ולנוי(‪ ,‬וצ״ל כלפנינו )או‪ :‬לנוי ולתרומה(‪ ,‬וכפי שיוצא ממשנתנו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ״ב ע מ ‪104‬‬
‫‪420‬‬
‫א ב ל בשטמ״ק ש ם בשמו‪ :‬ו א ץ ת ו ל ץ‬
‫להם‬
‫והכוונה ש א ץ ת ו ל ץ להם‪ ,‬לפקידים‬
‫לישראל‪.‬‬
‫שנשנו ל ע י ל ‪ ,‬שהתבואה היא ש ל י ש ר א ל ‪ « ,‬א ע ״ ס שישראל זה ת ק י ף הוא‪ ,‬והם מפחדים ממנו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ב ר ש ב ״ א שם הביא גם א ת הירושלמי ם״ג ה״ה‪ ,‬ל ״ ח ע״א‪ :‬תני תולים בגוים ו ב מ ל כ ו ‪ ,‬א ב ל ל א‬
‫ו ע י ץ ירושלמי שביעית‬
‫בישראל‪ ,‬ש ב ע ל י זרוע מצויץ ליפול‪ ,‬ד ל א יםל ויגלגל עלוהי קדמיתא‪.‬‬
‫פ ״ י ה״א‪ ,‬ל ״ ט ע״ב‪.‬‬
‫‪.8—7‬‬
‫שתשרף‪,‬‬
‫וכיון‬
‫הרי‬
‫נטיעות‬
‫זו‬
‫פרה‬
‫שנשחטה‪,‬‬
‫האילו‬
‫קרבן‬
‫עד‬
‫שתשחט‪,‬‬
‫קרבן‬
‫יצאו‬
‫לחולין‪.‬‬
‫עד‬
‫שיקצצו‪,‬‬
‫כיון‬
‫טלית‬
‫שנקצצו‪,‬‬
‫זו‬
‫וכיון‬
‫קרבן‬
‫עד‬
‫שנשרפה‪,‬‬
‫בכי״ו הגירםא מעורבבת‪ ,‬וכ״ה שם‪ :‬עד שיקצצו‬
‫ע ד ש ת ש ר ף ע ד שתישחט‪ ,‬ט ל י ת זו קרבן ש ת ש ר ף ס ר ה זו קרבן שתשחט כיון שנקצצו ו כ ו ‪/‬‬
‫ותיקנתי ע״ס ד וכי״ע‪.‬‬
‫ובמשנתנו ס ״ ג מ״ה‪ :‬הרי נטיעות האלו קרבן עד שיקצצו‪ ,‬ט ל י ת זו קרבן ע ד שתשרף‪ ,‬א ץ‬
‫להם סדיץ‪.‬‬
‫ונחלקו בפירושה ב ב ב ל י ב״ח ב׳; ב ד סדא מסרש ש א ץ להם ס ד י ק כוונתו‪ ,‬ש כ ל ז ק‬
‫שלא נקצצו הנטיעות‪ ,‬ו ל א נשרסה הטלית‪ ,‬א ץ להן סדיץ כ ל ל ‪ ,‬ואם ס ד ה אותם חוזרות וקדושות‪,‬‬
‫שהרי א מ ר שהן קרבן ע ד שיקצצו‪ ,‬ואם נ ק צ צ ו סודן‪ ,‬ודיו‪.‬‬
‫א ב ל עולא מ ס ר ש ״ א ץ להם ס ד י ץ ״‬
‫שאם נקצצו הנטיעות‪ ,‬ונשרסה הטלית‪ ,‬אינה צריכה סדיץ‪ ,‬ובתוםסתא כאן מסורש כדבריו‪.‬‬
‫ל א נ ת ב א ר ה שם ד ע ת ו ש ל עולא מה דינן א ם ס ד י ץ ל פ נ י שנקצצו‪.‬‬
‫אבל‬
‫ובירושלמי כאן ס״ג ה״ו‪ ,‬ל ״ ח‬
‫ע״א‪ ,‬וקידושץ ס״ג ה״ה‪ ,‬ם״ד ע״א‪ ,‬מחלוקת חזקיה ור׳ יוחנן בסדיין קודם שנקצצו‪ ,‬לחזקיה ס ד י ץ‬
‫ח ז ר ו לקדושתן‪ ,‬ו ל ד ׳ יוחנן ס ד י ץ סדויץ‪.‬‬
‫ואמרו שם‪ :‬מתניתא סליגא ע ל ר ׳ יוחנן א ץ ל ה סדיץ‪.‬‬
‫ס ת ר לה לכשיקצצו א ץ ל ק סדיון )כלומר‪ ,‬אינן צריכות סדיץ(‪««.‬‬
‫ו ע ‪ p‬בר״ן כ ״ ט א׳ שהביא‬
‫בשם ר ׳ משה ק ר ט ב י ששתי המחלוקות תלויות זו בזו‪ ,‬ו ב ר סדא שהוא ס ו ב ר שאם נקצצו צ ר י כ ו ת‬
‫ס ד י ץ מ ו כ ר ח ל ס ר ש ״ א ץ ל ק ס ד י ו ך ע ל ה ז ק שלא נקצצו ש א ץ ל ק סדיון כ ל ל וחוזרות ק ד ו ש ו ת ‪,‬‬
‫א ב ל עולא שהוא מסרש ״ א ץ ל ק סדיץ״ אינן צ ר י כ ו ת ס ד י ק ‪ ,‬הרי הוא דווקא בשנקצצו‪ ,‬א ב ל א ם‬
‫ל א נ ק צ צ ו צ ר י כ ו ת סדיץ‪ ,‬ואם סדאן סדויץ‪ ,‬והסתייע ק הירושלמי הנ״ל‪.‬‬
‫ו ב ק ק א ו ר ה שם ה ע י ר ע ל הירושלמי בקידושץ ס׳״ג ה״א‪ ,‬ם״ג ע״ג‪ ,‬ש א מ ר ו שם‪ :‬ר ׳ אבהו‬
‫בשם ר ׳ יוחנן הרי זו עולה שלשים יום כ ל שלשים הרי זו עולה‪ ,‬ל א ח ד שלשים יום י צ א ת ל ח ו ל ץ‬
‫מאליה ו כ ר ‪ ,‬מצינו הקדש יוצא ב ל א ס ד י ץ ו כ ר ‪.‬‬
‫ו א ף חזקיה אינו חולק שם‪ ,‬וא״כ יש ל ו מ ד‬
‫דסלוגתא דחזקיה ו ר ׳ יוחנן ב ח ח ר ו ת ק ד ו ש ו ת סלוגתא אחריתא היא‪ ,‬ד ל א ח ר קציצה כ ו ל י ע ל מ א‬
‫מודים ד ל א בעי פדייה‪ ,‬ובחוזרות ק ד ו ש ו ת סליגי‪ ,‬ו ב ד ס ד א ו ע ו ל א דש״ם דילן סלוגתא אחריתא‬
‫היא‪ ,‬ו כ ל א ח ר קציצה סליגי‪ ,‬אי סקעה קדושה בכדי‪ ,‬א ב ל תרווייהו מודי דחוזרות ק ד ו ש ו ת ) כ ש י ט ת‬
‫ה ר ש ב ״ א בםוגיץ(‪.‬‬
‫ו ע ‪ p‬ר ש ב ״ א ומאירי כ ״ ט ב׳ שהביאו א ת הירושלמי בקידושץ הנ״ל‪.‬‬
‫ב ר ם ברישא ש ל משנתנו שנינו‪ :‬הרי נ ט י ע ו ת האלו ק ר ק אם אינן נקצצות‪ ,‬ט ל י ת זו ק ר ק‬
‫א ם אינה נשרסת‪ ,‬יש להם סדיון‪ ,‬ולשיטת ר ׳ יוחנן בירושלמי ש ב ץ ברישא ו ב ץ בםיסא יש ל ה ם‬
‫פ ד י ץ ל ס נ י הקציצה‪ ,‬קשה ההקבלה ב ץ הרישא ל ב ץ הסיפא‪.‬‬
‫ו כ ר ‪ ,‬ב א ו מ ר אם אינן‬
‫נקצצות‬
‫ו ב ב ב ל י ב״ח ב׳‪ :‬וליתני ק ד ו ש ו ת ״‬
‫ה י ו ם ו כ ר ‪ .‬ובירושלמי א ץ כ ל ז כ ר לכך‪.‬‬
‫ומתוך סוגיית הירושלמי ה נ ״ ל משמע שנקטו חכמים ד ב ר שבהוה‪ ,‬והיינו‪ :‬ר א ה ק צ ו ע ו ת‬
‫ה מ ל ף ‪ 5‬ממשמשץ ו ב א ץ ‪ ,‬ר א ה דליקה ממשמשת ו ב א ה ) ע י י ן כ ב ל י כ ״ ח ב׳( ו א מ ר ה ר י נטיעות האילו‬
‫ק ר ב ן א ם אינן ו כ ר ‪.‬‬
‫ו א ד ם זה ר צ ה ל כ ל הסחות לקיים מצוה א ם י נ צ ל רכושו‪ ,‬ושמא תגן ע ל י ו‬
‫«> עיץ לעיל‪ ,‬הע׳ ‪.47‬‬
‫»* והוא הדין אם נשרפה הטלית‪ .‬ואפילו היתה ס י ר ק ץ של זהב גמרוקםח בחוטי זהב(‪ ,‬או שהיחה‬
‫אולופרנליטון‪ ,‬שיש ל ה ע ר ך ש אחרי שנשרפה‪.‬‬
‫עיין בראשתש שם ביחס לגירסא בקושיא זו‪.‬‬
‫׳» כלוסר‪ ,‬שקוצצין נטיעות סשש שצריכש ל ע צ ש ואינם משניחש בזה שועטיעות עושות פרי‪.‬‬
‫‪5 0‬‬
‫נדרים פ״ב עמי ‪104‬‬
‫זכות ההקדש‪.‬‬
‫‪421‬‬
‫וכן צ ר י ך ל פ ר ש ב ס י פ א ש ל מ ש נ ת נ ו ו ב ת ו ס פ ת א כ א ן ש ר צ ה ל ה פ ט ר מן ה נ ט י ע ו ת‬
‫ו מ ן ה ט ל י ת ומן ה ב ה מ ה ש ל א מ צ א ו חן בעיניו‪ 52,‬ו א מ ר שהן ה ק ד ש ‪ ,‬ו א ף ע ל ה ב ה מ ה א מ ר ש ה י א ק ר ב ן‬
‫ע ד ש ת ש ח ט ‪ ,‬ו מ מ י ל א ל א י ו כ ל ו ל י ה נ ו ת מהם‪ ,‬ו נ י ק צ צ ו ה נ ט י ע ו ת ו נ ש ר פ ה ה ט ל י ת ‪ ,‬ו נ ש ח ט ה הבהמה‪,‬‬
‫י צ א ו לחולין‪.‬‬
‫ושיטת התוספתא כשיטת הירושלמי בקידושין פ ״ ג ה נ ״ ל שקדושת הגוף פקעה‬
‫ב כ ד י ‪ ,‬ו כ פ ש ו ט ה ש ל ה ב ר י י ת א ב ב ב ל י כ ״ ט א ‪ /‬ו א ף ה ב ה מ ה ה י א חולין ג מ ו ר י ן כ ש נ ש ח ט ו ז ‪ .‬״‬
‫ולעיל‬
‫ש ם א מ ר ו ע ל מ ש נ ת נ ו ב י ר ו ש ל מ י כאן ו ק י ד ו ש י ן פ ״ ג ה נ ״ ל ‪ :‬ונשרפה‪ 54,‬ל מ פ ר י ע ן ק ד ש ו ‪ ,‬א ו מ י כ ן‬
‫ו ל ב א ? מה נ פ י ק מביניהון‪.‬‬
‫נ ה נ ה מהן‪.‬‬
‫אין ת י מ ר ל מ פ ר י ע ן ק ד ש ו מ ע ל ‪.‬‬
‫אין ת י מ ר מ י כ ן ו ל ב א‬
‫ל א מעל‪ 55.‬ח ז ק י ה א מ ר פ ד י י ן ח ז ר ו ל ק ד ו ש ת ן ו כ ר ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו נ ר א ה ש ר יוחנן מ פ ר ש ה ש ק ד ש ו ל מ פ ר ע ‪ ,‬א ע פ ״ י ש א מ ר א ם א י נ ן נ ק צ צ ו ת ‪ ,‬ש א פ ש ר ל פ ר ש‬
‫״ א ם ״ ‪ ,‬ל א ח ר ש י ע ב ר ו ק צ ו ע ו ת ה מ ל ך ו ל כ ש ת ע ב ו ר הדליקה‪ 56,‬מ ״ מ ה כ ו ו נ ה ה י א ש כ ש ת ח ל ו ף ה ס כ נ ה‬
‫ו מ ל מ ד ת מ ש נ ת נ ו ש י ש להם פ ד י ו ן מ י ד ‪ ,‬א ע פ ״ י ש ע ד י י ן ל א ק ד ש ו ע כ ש י ו ‪.‬‬
‫קדושות למפרע‪.‬‬
‫והרי‬
‫ברישא של משנתנו אדם רוצה בנטיעותיו ובטליתו‪ ,‬ואינו מקדישן אלא שמא תעמוד לו זכות‬
‫ההקדש וינצלו‪ ,‬ויקיים מצוה‪ ,‬ולפיכך מקדישן‪ ,‬ויכול לפדותן מיד‪ ,‬שאם יוקצצו הנטיעות‪ ,‬ותשרף‬
‫ה ט ל י ת ‪ ,‬ל א ח ל ה ה ק ד ש מ ע ו ל ם ‪ ,‬ו ה פ ד י ו ן ה ו א חולין‪ ,‬ו א ם ל א י ק צ צ ו ו כ ר ‪ ,‬ח ל ה ה ק ד ש ל מ פ ר ע ‪ ,‬ו ח ל‬
‫הפדיון למפרע‪.‬‬
‫ו ל פ י כ ך א ו מ ר ת ה מ ש נ ה ״ י ש להן פ ד י ו ן ״ א ע פ ״ י ש ע ד י י ן ל א ק ד ש ו ‪ ,‬מ ה ש א י ן כן‬
‫ב ס י פ א ‪ ,‬אין להן פדיון‪ ,‬מ פ נ י ש ק ד ש ו ו פ ק ע ה ק ד ו ש ת ן מהן‪.‬‬
‫‪.9‬‬
‫הנודר‬
‫מישראל‬
‫אסור‬
‫מן‬
‫בגרים‪.‬‬
‫הגרים‪,‬‬
‫בישראל‬
‫מותר‬
‫וכר‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫כ ל הברייתא )עד ״ מ א ו כ ל י השום״( בהלכות המיוחסות ל ה ר י ״ ף פ״ג‪ ,‬הוצ׳ ראם‪ ,‬י ע״ב‪ ,‬רמב״ן‬
‫‪,‬‬
‫ל ״ א א ‪ /‬ר נ ב ״ י ) ב ש ט מ ״ ק ( ‪ ,‬ה ר ״ א מן ה ה ר ) ע מ ׳ ע ( ‪ ,‬מ א י ר י )הוצ׳ ר ״ א לים‪ ,‬ע מ ׳ ק ״ ל ( ומיוחם‬
‫ל ה ר י ט ב ״ א שם‪ ,‬ר א ״ ש פ ״ ג ס י ׳ ט ״ ז ו ר ׳ י ר ו ח ם ם׳ א ד ם נ ת י ב י ״ ד ח ״ ה ‪ ,‬כ ו ל ם ב ש ם ה ת ו ס פ ת א ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ופסקה ה ר ״ מ בםפ״ט מ ה גדרים ובטיו״ד סוף סי׳ רי״ז‪.‬‬
‫ו ב מ ש נ ת נ ו פ ״ ג מ י ״ א ‪ :‬ש א י נ י )שאני( נ ה נ ה ל ז ר ע א ב ר ה ם א ס ו ר ב י ש ר א ל ו מ ו ת ר ב א ו מ ו ת‬
‫ה ע ו ל ם ו כ ר ‪ ,‬ש י ש ר א ל נהנין ל י ו כ ר ‪ ,‬ש א י נ י נ ה נ ה להן והן ל י י ה נ ה לגוים‪.‬‬
‫מ ש מ ע ‪ ,‬ש א ם נ ד ר מ י ש ר א ל א ס ו ר בגרים‪.‬‬
‫ואף ממשנתנו הנ״ל‬
‫‪,‬‬
‫ובאו״ש פ ״ ט מ ה נדרים הכ״א דייק מלשון משנתנו‬
‫ה נ ״ ל ששינתה א ת לשונה והניחה את לשון הרישא )״זרע אברהם״( ונקטה ״ י ש ר א ל ״ ‪ ,‬משום‬
‫ש ב ר י ש א ) ״ ז ר ע א ב ר ה ם ״ ( מ ו ת ר בגרים‪ ,‬א ב ל ב ס י פ א ) ״ י ש ר א ל ״ ( א ס ו ר בגרים‪ ,‬כ מ פ ו ר ש ב ת ו ס פ ת א ‪,‬‬
‫ו ה ס ת י י ע מ ד ב ר י ה ר י ט ב ״ א ש ה ב י א ב נ ״ י ל ״ א א ׳ ) א ש י ה ‪ /‬ם׳ ע ״ א ( ש כ ת ב ‪ :‬ו מ ם ת ב ר א ד א פ י ׳ ה ג ר י ם‬
‫א י נ ם ב כ ל ל ז ר ע א ב ר ה ם ‪ ,‬א ב ל י ש נ ן ב כ ל ל ב נ י א ב ר ה ם ‪ ,‬ד ה א ק י י ״ ל כ ר ׳ יהן ‪ 57,‬ד א מ ׳ ש ה ג ר י ם‬
‫דה‬
‫א ו מ ׳ ב ת פ ל ה א ל ק י אבותינן‪58.‬‬
‫וסובר הגרמ״ש שם ש א ף הר״מ שם שכתב‪ :‬״ נ ד ר מזרע אברהם‬
‫מ ו ת ר ב ב נ י י ש מ ע א ל ו כ ר ‪ ,‬ו א י נ ו א ס ו ר א ל א ב י ש ר א ל ״ ‪ ,‬ה י י נ ו ב י ש ר א ל דווקא‪ ,‬ו ל א בגרים‪.‬‬
‫ובאמת‬
‫אין ה כ ר ח מ ל ש ו ן ה ר ״ מ ‪ ,‬ש ה ר י ב א ר ל ה ל ן ש ם בסמוך‪ ,‬ש א ף ה ג ר י ם ב כ ל ל י ש ר א ל ‪ ,‬ו א ד ר ב ה כ ל כ י‬
‫‪,‬‬
‫ה א י י גוונא ה י ה צ ר י ך ל פ ר ש ש מ ו ת ר ב ג ר י ם ‪ .‬ו ב א מ ת ב ט ו ר י ו ״ ד ס ו ף ס י ר י ״ ז ו ב ש ו ״ ע ש ם ם ״ ק מ ׳‬
‫פסקו שאם נדר מזרע אברהם אסור בגרים‪.‬‬
‫ו כ ן ב פ י ׳ ה ר א ״ ש ל ׳ ב׳‪ :‬א ס ו ר ב י ש ר א ל ‪ ,‬ו ג ר י ם נ מ י‬
‫א ב ל בני ביתו מיהו בו ולא נתנו לו לקצוץ א ת הנטיעות וכו׳‪.‬‬
‫״ וקדושתה נ פ ק ע ת מסנה ב ת ח י ל ת השחיטה‪ .‬א ב ל לס״ד שאפילו א ח ר ה ק צ י צ ה צריכות פדיון‪,‬‬
‫הרי אם הקדיש ב ה מ ה תמימה ל ק ר ב ן ממש‪ ,‬אפילו א מ ר ע ד שתשחט‪ ,‬הרי שוחט קדשים בחוץ‪ ,‬ואין ל ה ם‬
‫פדיון‪.‬‬
‫>« כ״ה בקדושין‪ ,‬וצ״ל‪ :‬לנשרפה‪ ,‬ל א נשרפה‪ ,‬כ ת י ב מצוי בירושלמי‪ ,‬עיין מ״ש ל ע י ל ח״ב )חלה(‪,‬‬
‫עמ׳ ‪ ,794‬ה ע ׳ ‪ ,17‬ובירושלמי נדרים ב ט ע ו ת ‪ :‬ונקרעה‪.‬‬
‫״ כ ת ו ס פ ת א תמורה פ״ג ה״כ‪ ,‬ר״מ פ״ו מה׳ ערכין ה״ט‪.‬‬
‫‪ *6‬עיין ירושלמי עירובין פ״נ ה״ה‪ ,‬כ״א ע״ב‪ ,‬ק ד ו ש י ן פ״נ ה״נ‪ ,‬ס״ד ע׳א‪.‬‬
‫ז ‪ 5‬עיין ס״ש ל ע י ל ח״ב )בכורים(‪ ,‬עמ׳ ‪ 824‬ואילך‪.‬‬
‫בסיוחס להריטב״א שלפנינו ליתא‪.‬‬
‫נדרים פ״ב עמי ‪104‬‬
‫‪422‬‬
‫כ כ ל ל ז ר ע א ב ר ה ם נינהו‪ ,‬ד כ ל שומרי התורה ב כ ל ל זרעו הם‪ ,‬כי הוא היה תחילה לגרים‪ ,‬ו כ ת י ב‬
‫‪,‬‬
‫ועיץ בהגהות מהר׳יץ חיות ל׳ ב ‪ ,‬ד״ה רא״ש‪.‬‬
‫כ י א כ המץ גויס נתתיך ו כ ר ‪.‬‬
‫ועיין ירושלמי‬
‫אבל כבד‬
‫ב כ ו ר י ם ס״א ה״ה‪ ,‬ם ״ ד א׳ )ובמקבילה ב ק ת ו ש ץ ס״ד(‪ ,‬ו ב ב ל י קידושץ ע״ח םע״א‪.‬‬
‫כ ת ב ו הראשונים ה נ ״ ל שטעם כ ל הברייתא שלנו הוא משום שבנדרים הלכו א ח ר ל ש ק בני אדם‪.‬‬
‫ו מ ד ת הברייתא ש ל נ ו היא‪ ,‬שהסרט הוא בתוך הכלל‪ ,‬א ב ל א ץ ה כ ל ל בתוך הסרט‪.‬‬
‫הכהנים‬
‫‪ .11-10‬ה נ ו ד ר מ ן‬
‫ב ל ו י ם ‪ .‬מן‬
‫מותר‬
‫מותר‬
‫הלוים‪,‬‬
‫בכהנים‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫כ ל הראשונים ה נ ״ ל )לעיל ש ר ‪ ,9‬ד״ה הנודר(‪ ,‬נ ״ י ל״א א׳‪ ,‬ד״ה מ ת נ י ‪ ,‬וצדה ל ד ר ך מ א מ ר ב‬
‫כ ל ל ה׳ םס״ב‪ ,‬קי״ז ע״ב‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו כ ת ב במיוחס להריטב״א הנ״ל‪ :‬ואע״ג דבעשרים ו א ר ב ע ה מקומות‬
‫‪,‬‬
‫נ ק ר א ו הכהנים לויים‪ ,‬כדאית׳ ביבמות )ס״ו ב ( ‪ ,‬ל א ק ר ו אינשי לויים א ל א ללויים ממש‪,‬‬
‫ו ב נ ד ר י ם הלך א ח ר ל ש ץ בני א ד ם ) ו ק הביא בנ״י בשמו(‪.‬‬
‫ק הכהנים א ס ו ר‬
‫ומםתברא ד נ ו ד ר‬
‫בחללי כהונה‪ ,‬דהני נמי כהנים מיקרו‪ ,‬והיינו ד ל א נקט א ל א מ ו ת ר בלויים‪ ,‬ו ק ד ע ת מ ו ר י נ״ר‪.‬‬
‫ועיין בצסנת סענח סוף ס״ט מה׳ נדרים‪.‬‬
‫ובהלכות המיוחסות ל ה ר י ״ ף ה נ ״ ל ממשיך מ ת א ח ר ה ל כ ה זו‪ :‬ת ״ ר הנודר הנאה מבני ה ע י ר‬
‫כ ל ששהה ב ע י ר י ״ ב חדש א ס ו ר ליהנות ממנו‪.‬‬
‫וכנראה‬
‫ה נ ו ד ד הנאה מבנים מ ו ת ר מבני בנים‪.‬‬
‫שיש כאן השמטה ע ״ י הדומות‪ ,‬ו צ ״ ל כ מ ו שהוא ברמב״ן שם הנ״ל‪ :‬א ס ו ר ליהנות ממנו ומיושבי‬
‫ה ע י ר ע ד שלשים יום מ ו ת ר ליהנות ממנו‪.‬‬
‫וכר‪.‬‬
‫מכאן ואילך א ס ו ר ליהנות ממנו[ ה נ ו ד ר הנאה מבנים‬
‫וכן הביאו ברייתא זו הראשונים הנ״ל‪.‬‬
‫ו כ ב ר ר א י נ ו שבמיוחםות ל ה ר י ״ ף סתח ב ״ ת ״ ר ״ ‪,‬‬
‫וברמב״ן‪ :‬תנא‪ ,‬ובסירוש ה ד נ ב ״ י ‪ ,‬בריטב״א ו ב ר א ״ ש הנ״ל‪ :‬תניא‪ ,‬ו א ץ שם הוכחה כ ל ל שחשבו‬
‫שזו היא תוספתא‪ .‬ובם׳ אדם ל ר ב י נ ו ירוחם ה נ ״ ל העתיק א ת הרישא‪ ,‬וסיים‪ :‬כ ך סשוט בתוססתא‪.‬‬
‫המודד הנא׳ מבני ה ע י ר ו כ ר ) כ ל ש ץ הרמב׳ץ(‪ ,‬ומוסיף‪ :‬ו ב ת ר א )כלומר‪ ,‬ב ״ ב ח׳ א׳( ו ק בירושלמי‬
‫)נדרים ס״ה ה״ד‪ ,‬ל ״ ט ע״ב(‪ .‬המודד הנאה מבנים מ ו ת ר מבני בנים‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫א ב ל ב ס י ר ״ א ק ההד‪ ,‬עמ׳ ע הנ״ל‪:‬‬
‫ק י ״ ב א׳( וס״ק ד ב ״ ב )ח׳ א׳(‪.‬‬
‫התוססתא‪.‬‬
‫ממשיך‪ :‬ו ק‬
‫ה מ ו ד ד ‪ .‬זה תוםסתא ומייתינן ל ה בחלק )םנהדרץ‬
‫ב ב נ י בנים‪.‬‬
‫ד ב נ ד ר י ם הלך א ח ד ל ש ץ בן אדם‪.‬‬
‫כאן‬
‫עד‬
‫‪,‬‬
‫ו ק בנ״י ל ״ א א )בשם הריטב״א( אחרי שהביא א ת התוספתא ו פ י ר ש אותה‪,‬‬
‫אמרו‬
‫)כלומד‪ ,‬בתוםסתא( מזה הטעם )כלומר‪ ,‬ש ב נ ד ר י ם ה ו ל כ ץ א ח ר ל ש ץ‬
‫שם‬
‫בני אדם( שהנודר ‪ p‬הבנים מ ו ת ר מבני בניס‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ק במאירי ל ״ א ב ) ה ו צ ר ״ א לים‪ ,‬ע מ ק״ל(‪:‬‬
‫וגדולי המחברים )ר״מ םס״ט מה׳ נדרים( הביאו גם ק שהנודר מבניו מ ו ת ר מבני ב נ ע ‪ ,‬ו ק היא‬
‫בתוםסתא‪.‬‬
‫ו ק מ ע ת ה ר ד ב ״ ז ע ל ה ר ״ מ שם ש ק הוא בתוםסתא‪.‬‬
‫ו כ ר ע ד סוף הפרק‪.‬‬
‫ועל‬
‫תוםסתא ס״ב‪.‬‬
‫ו ק ב כ ״ מ שם‪ :‬ה נ ו ד ר מ י ש ר א ל‬
‫א ב ל ב ש ו ״ ת ה ר ל ב ״ ח סי׳ ט׳‪ ,‬כ ׳ ר ע ״ ב ‪ ,‬צ י ץ לתוםסתא‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ה נ ת ר מבניו כתב‪ :‬ב ת ר ה ס מי שמת‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ב ת ם ״ ר ח״ב‪ ,‬ע מ ‪ ,46‬כ ת ב ת י שהמאירי כיוון‬
‫‪,‬‬
‫ל ב ר י י ת א שבבבלי ב ״ ב קמ״ג ב ‪ ,‬ש ק ד ר כ ם ש ל הראשונים ל ק ר ו א ל ב ר י י ת ו ת ש ב ב ב ל י ״תוםסתא״‪,‬‬
‫א ב ל ל א ו ר כ ל ה נ ״ ל ה ד ב ר י ם מםוסקים אם כ ו ל ם שאבו‬
‫ק ההלכות המיוחסות להרי׳״ף ו ס ב ר ו‬
‫ש ה כ ל נמצא בתוםסתא‪ ,‬א ו ש ב א מ ת היו לסניהם שתי הבדייתות בתוספתא כאן‪ ,‬א ו להלן ב ס ו ף‬
‫פ י ר ק ץ ‪ .‬וצ״ע‪.‬‬
‫‪.11‬‬
‫גם בד‪.‬‬
‫מאוכלי‬
‫א ב ל בכי״ע‪ :‬א ף‬
‫‪,‬‬
‫שמקיים ג י כי״ע‪.‬‬
‫ד׳נסולי‪:‬‬
‫השום‪,‬‬
‫ר‬
‫‪,‬‬
‫בבחנים‪.‬‬
‫יהודה‬
‫אוסר‬
‫ו נ ר א ה שהיא ט״ם‪.‬‬
‫אף‬
‫ועיין באו״ש ס ״ ם מהי נ ד ר י ם ה ״ כ‬
‫ובמשנתנו ס״ג מ״י‪ :‬מ א ו כ ל י השום א ס ו ר ב י ש ר א ל ו א ס ו ר בכותים‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו מ ו ת ר בכותים‪.‬‬
‫כ ת ב עליה שהיא עיקר‪.‬‬
‫וכ״הבכמהדסוסיםשנדסםוע״סד נפולי‪.‬‬
‫ובמשנה‬
‫‪,‬‬
‫ובב״יבטירתסי רי״ז‬
‫ו כ ב ר תמהו ע ל ע בתיו״ט ו ב מ ל א ״ ש למשנתנו‪ ,‬ו ב ל ח ״ מ ס ״ ט מה׳ נ ד ר י ם‬
‫‪,‬‬
‫ה ״ כ מסוגיית ה ב ב ל י ל ״ א א ‪.‬‬
‫ו ב כ ל נוסחאות המשנה שבדקתי‪ ,‬וביניהן שלשה כ ת ״ י ע ם סי׳‬
‫המשניות להר״מ‪ ,‬ו ק ב כ ל הראשונים שהביאו משנה זו‪:‬‬
‫ר ׳ י ה ת ה היא‪.‬‬
‫בכותים‪.‬‬
‫ו כ ״ ה )״בכותים׳‪(-‬‬
‫ואסור‬
‫בכותים‪.‬‬
‫ולס״ז משנתנו‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ״ב עמ ‪105‬‬
‫‪.12‬שישראל‬
‫נוהנין‬
‫ש ש ם ‪ :‬נהנין ל י ו כ ר ‪.‬‬
‫לו‪,‬‬
‫לוקח‬
‫והנכון ב כ י ״ ע ‪ :‬לוקח‬
‫לוקח ב פ ח ו ת ו מ ו כ ר ביתר‪.‬‬
‫ביתר‬
‫ומוכר‬
‫בפחות‬
‫וכ״ה במשנתנו פ״ג מי״א‪.‬‬
‫‪423‬‬
‫ומוכר‬
‫בפחות‪.‬‬
‫ביוקר‪.‬‬
‫ו כ ״ ה בד‪ ,‬א ל א‬
‫ואף לפנינו צ״ל‪:‬‬
‫מהנין‬
‫ושמא צ ״ ל בכי״ו‪ :‬שישראל‬
‫לי‬
‫‪,‬‬
‫ו ל פ ״ ז א י ן ד ב ר י ד יוסי ש ל ה ל ן ק ש ו ר י ם ב ב ב א זו‪ ,‬א ל א הם ד ב ו ק י ם ל ס י פ א ש ל מ ש נ ת נ ו ‪,‬‬
‫וכר‪.‬‬
‫עיין מ ״ ש להלן בסמוך בפירושה‪.‬‬
‫ר׳‬
‫ומוכר‬
‫יוםה‬
‫ביותר‬
‫או׳‬
‫אם‬
‫אין‬
‫שומעין‬
‫ש ו מ ע י ן לו‪.‬‬
‫ו ב מ ש נ ה שבבבלי‪:‬‬
‫ו ב כ ל ה מ ש נ י ו ת מ ט י פ ו ס א ״ י )משנה ש ב י ר ו ש ל מ י ‪ ,‬ה ו צ ׳ לו‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫קויפמן‪ ,‬פרמה(‪ :‬אין ש ו מ ע י ן לו‪.‬‬
‫ואין‬
‫לו‪.‬‬
‫ב מ ש נ ת נ ו ה נ ״ ל ‪ :‬ש י ש ר א ל נהנין ל י לוקח ב פ ח ו ת‬
‫ו כ ״ ה גם ב מ ש נ ה ד נ פ ו ל י ו ב ר מ ב ״ ן ו ב מ ש נ ה ש ב מ א י ר י ‪.‬‬
‫ש ו מ ע י ן לו‪.‬‬
‫ובכי״מ‬
‫ו ב ר ו ר ש ה ג י ר ם א ה נ כ ו נ ה היא‪ :‬אין ש ו מ ע י ן לו‪ ,‬כ ג י ר ם ת‬
‫ה ת ו ס פ ת א ו ר ו ב נ ו ס ח א ו ת ה מ ש נ ה ‪ ,‬ו פ י ר ו ש ו ‪ :‬א ם ש ו מ ע י ן לו‪ ,‬עיין ב ר ״ ן במקומו‪ ,‬ו ה ו א כ ת י ב ר ג י ל‬
‫‪,‬‬
‫ב ס פ ר ו ת התנאים‪ ,‬ע י י ן מ ״ ש ל ע י ל ח ״ א ) ד מ א י ( ‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,221‬ה ע ר ה ‪ ,46‬ח ״ ב ) ח ל ה ( ‪ ,‬ע מ ‪ ,808‬ה ע ר ה ‪,28‬‬
‫‪,‬‬
‫ח ״ ג ) ש ב ת ( ‪ ,‬ע מ ‪ ,202‬ה ע ר ה ‪ ,4‬ו ע ו ד ב כ ״ מ ‪ .‬ו כ ת ב ב ת י ו ״ ט במקומו‪ :‬א ם ש ו מ ע י ן לו‪.‬‬
‫כי היכי דלא‬
‫ל מ ת פ י ם ת נ א ב ל י ש נ א ד ת י מ ר ל י ה א ט ו ב ש ו פ ט נ י עסקינן‪ ,‬ה ל כ ך ק א מ ר ת נ א ג ו פ א א ם ש ו מ ע י ן לו‪.‬‬
‫ו ב ר ״ מ פ ״ ז מה׳ נ ד ר י ם ה״ז‪ :‬א ס ר ה נ י י ת ו ע ל י ה ם ‪ ,‬אם ש ו מ ע י ן לו ש י ק ה מהן ב פ ח ו ת ו י מ כ ו ר ב י ו ת ר‬
‫מותר‪ ,‬ואין גוזרין כאן ש ל א י מ כ ו ר ‪ ,‬ג ז י ר ה ש מ א י ק ח ו כ ר ‪.‬‬
‫ושני‬
‫ועיין בח״ד‪.‬‬
‫הפירושים מסתברים במשנה שהתנא בעצמו ששנה ״לוקח בפחות ומוכר ביותר״‬
‫הוסיף‪ :‬אין ) = א ם ( ש ו מ ע י ן לו‪ .‬א ב ל ב ת ו ס פ ת א כאן‪ ,‬ש מ ש מ ע מ מ נ ה ש ר ׳ יוסי הוא ש ה ו ס י ף ‪ :‬א י ן‬
‫ו ש מ א כ ו ו נ ת ר ׳ יוסי ש א י ן ש ו מ ע י ן ל ו ואין מ ר ח מ י ן ע ל י ו ‪ ,‬ש ה ר י‬
‫ש ו מ ע י ן לו‪ ,‬ה פ י ר ו ש מגומגם‪.‬‬
‫ו ע י י ן ב מ א מ ר ר ׳ יוסי ל ע י ל ת ע נ י ת פ ״ ב ם ה י ״ ב ו ב ב ל י ש ם‬
‫הוא גרם ל ע צ מ ו שהדיר את ישראל‪.‬‬
‫ב ״ כ ב׳‪ ,‬ו ק ״ ו ה ו א ש א ם מ פ ט ם א ת ע צ מ ו ש א י ן מ ר ח מ י ן עליו‪.‬‬
‫ו ב ב ב ל י ל ״ א ב׳ ה ע מ י ד ו ה ב ז ב י נ א מ י צ ע א ‪ ,‬ו ל פ י כ ך א ס ו ר ל ק נ ו ת ו ל מ כ ו ר ש ו ה בשוה‪ ,‬א ב ל‬
‫ב ז ב י נ א ח ר י פ א מ ו ת ר ל ו ל ק נ ו ת א פ י ל ו ש ו ה בשוה‪ ,‬ש א י ן ה מ ו כ ר נ ה נ ה ממנו‪ ,‬ו ה ר ב ה ק ו פ צ י ם ע ל‬
‫ה ס ח ו ר ה חוץ ממנו‪ ,‬ע י י ״ ש ‪.‬‬
‫‪ .15—12‬א י נ ו‬
‫ע״ ז‬
‫מגלי‬
‫שלא‬
‫נתחתם‬
‫ע ר לין‬
‫ערלים‬
‫אומ׳‬
‫עריות‬
‫גזר‬
‫נפלים‬
‫דינן‬
‫בחרב‪.‬‬
‫נופלים‬
‫)שם כ ״ ה ( ‪ :‬כ ל ם ע ר ל י ם‬
‫כי‬
‫שופכי‬
‫אתה‬
‫הולך‬
‫דמים‪,‬‬
‫לא‬
‫של‬
‫אומות‬
‫וכן ב ד ‪ :‬כ ו ל ם‬
‫בחרב‪.‬‬
‫לקחת‬
‫נאמ׳‬
‫העול׳‬
‫ערלים‬
‫אשה‬
‫אלא‬
‫אלא‬
‫על‬
‫נופלים‬
‫חללי‬
‫וכן‬
‫הערלה‪,‬‬
‫בחרב‪.‬‬
‫ו ב מ ק ר א )יחזקאל ל ״ ב ‪ ,‬כ״ג(‪ :‬כ ל ם‬
‫חרב‪.‬‬
‫מפלשתים‬
‫הערלים‪,‬‬
‫ועיי״ש ביחזקאל ל״ב‪ ,‬כ״ב‪ ,‬כ״ד‪.‬‬
‫מצינו‬
‫שנ׳‬
‫ובכי״ע‪:‬‬
‫חללים‬
‫עובדי‬
‫כולם‬
‫כי‬
‫כולם‬
‫נ פ ל י ם בחרב‪ ,‬א ו‬
‫ובמשנתנו פ״ג מי״א‪:‬‬
‫קונם ש א י נ י נ ה נ ה ל מ ו ל י ם א ס ו ר ב ע ר ל י י ש ר א ל ו מ ו ת ר ב מ ו ל י ה א ו מ ו ת ‪ ,‬ש א י ן ה ע ר ל ה ק ר ו י ה א ל א‬
‫ל ש ם הגוים ו כ ר ‪.‬‬
‫ו ב ח ״ ד ה ק ש ה ל מ ה נ ת ח ת ם ג ז ר ד י נ ן ע ל ה ע ר ל ה ‪ ,‬ו ה ר י א י נ ם מ צ ו ו י ם עליה‪.‬‬
‫ברם הדברים נתבארו במדרש ילמדנו )ילקוט ירמי׳ רמז רפ״ה‪ ,‬ערוך ערך קטדק וערך מ ל ר(‬
‫‪ < 5 u c 7 7‬ג ז ר דין( ע ל ש מ ש כ ו ב ע ר ל ת ן ‪ ,‬ע י י ״ ש ‪.‬‬
‫ם קטדיקי)‪,Kara‬‬
‫ו ב כ י ״ ע מ ו ס י ף ‪ :‬ו א ו מ ׳ כ י כ ל הגוים ע ר ל י ם ו כ ל ב י ת י ש ר א ל ע ר ל י לב‪.‬‬
‫וכ״ה במשנתנו הנ״ל‪,‬‬
‫ו ע י י ״ ש ב ר ״ ן ל ״ א ב׳‪.‬‬
‫‪.16‬‬
‫נקרא‬
‫אומ׳‬
‫ר׳‬
‫שלם‬
‫ובכי״מ שם‪.‬‬
‫להר״מ‪,‬‬
‫וכר‪.‬‬
‫גדולה‬
‫שכל‬
‫מילה‪,‬‬
‫ו כ ״ ה ב מ ש נ ת נ ו ב מ ש נ ה ש ב מ ש נ י ו ת )ד׳ נ פ ו ל י ואילך(‪ ,‬ב מ ש נ ה ש ב ב ב ל י‬
‫א ב ל ב מ ש נ ה ה ו צ ׳ לו‪ ,‬קויפמן‪ ,‬מ ש נ ה מן ה ג נ י ז ה ‪,‬‬
‫עין י ע ק ב ו א ג ד ו ת ה ת ל מ ו ד ‪:‬‬
‫ר‬
‫‪,‬‬
‫מאיר‬
‫מצויים מאד בספרות התנאים‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫מצות‬
‫שעשה‬
‫אברהם‬
‫אבינו‬
‫לא‬
‫י בשנתון של ביה״מ בצינצינטי חי״ב‪ ,‬עמ׳ ‪.284‬‬
‫‪59‬‬
‫אומר וכר‪.‬‬
‫במשנה כ ת ״ י תימן עם פיה״מ‬
‫ו ה ח י ל ו פ י ם בין ר ׳ מ א י ר ו ר‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ׳׳ב ע מ ‪105‬‬
‫‪424‬‬
‫ו ב ב ב ל י לי׳ב א׳‪ :‬ת נ י א ר ב י א ו מ ר ג ד ו ל ה מ ל ה ש א י ן ל ך מי ש נ ת ע ס ק ב מ צ ו ת כ א ב ר ה ם א ב י נ ו‬
‫תמים‬
‫ולא נקרא‬
‫אלא על שם מילה וכר‪.‬‬
‫ש א י ן לך מ י ש נ ת ע ס ק ב מ צ ו ת‬
‫ובאגדות התלמוד‪ :‬תניא ר׳‬
‫בעולם‬
‫מאיר‬
‫ו ב כ י ״ מ שם‪ :‬ת נ י ׳ ר ׳‬
‫כאבדה׳ אבי׳ ולא נקר׳‬
‫‪,‬‬
‫מאיר‬
‫תמים‬
‫אומ׳ גדול מילה‬
‫אל׳ על שום מ י ל ‪/‬‬
‫אומ׳ גדולה מילה ו כ ו ‪ /‬כגירםת הבבלי בהוצאות שלפנינו‪.‬‬
‫ו ב ע י ן יעקב‪ :‬ת נ י א ר ׳ א ו מ ר ג ד ו ל ה מ ל ה ש א י ן לך‬
‫גמור‬
‫צדיק‬
‫כאברהם אבינו‪,‬‬
‫בעולם‬
‫‪,‬‬
‫ת מ י ם ו כ ר ‪ .‬ו ב כ ל ל י ה מ י ל ה ל ד ׳ י ע ק ב הגוזר‪ ,‬ע מ ׳ ‪ :7‬מ ם נ ד ר י ם ‪ .‬ר ב י א ו מ ר ג ד ו ל ה‬
‫ולא נקרא‬
‫מצות מילה שכל מצוה ש ע ש ה א ״ א לא נקרא שלם ע ד שמל עצמו ו כ ו ‪ /‬ותניא ר׳‬
‫ג ד ו ל ה מ י ל ה ל פ נ י ה מ ק ו ם שאין‬
‫לך‬
‫‪,‬‬
‫גירםת ע ״ י הג״ל ו ג י כי״מ( ולא נקרא‬
‫גמור‬
‫צדיק‬
‫תמים‬
‫אבינו‬
‫כאברהם‬
‫מאיר‬
‫בעולם‬
‫אומר‬
‫)השוה‬
‫אלא ע ״ ש המילה וכר‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ה ר י לך ש ב ע י ן י ע ק ב גרם ב מ ש נ ה ״ ר מ א י ר א ו מ ר ‪ /‬ו ב ב ב ל י ״ ר ׳ א ו מ ר ‪ /‬ו ר י ע ק ב ה ג ו ז ר‬
‫‪, ,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫גרם ב מ ש נ ה ״ ר א ו מ ר ו ב ב ב ל י ״ ר מ א י ר א ו מ ר ‪ /‬כ ג י ר ם ת כ י ״ מ ‪ ,‬ו ב א ג ד ו ת ה ת ל מ ו ד גרס ב ש נ י ה ם‬
‫״ר‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫מאיר אומר״‪ ,‬ולפנינו בשניהם‪ :‬ר אומר‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫שלם ‪/‬‬
‫‪, ,‬‬
‫ובכל נוסחאות הברייתא בבבלי ״ולא נקרא‬
‫קושטא(‪:‬‬
‫בך‬
‫ובכל נוסחאות המשנה והתוספתא ״ ל א נקרא‬
‫והיה‬
‫עוד‬
‫תמים ‪.‬‬
‫ובפרקי ד ר ״ א ר פ כ ״ ט )בד׳‬
‫ת מ י ם וכו׳ שהערלה טמאה היא מכל הטמאות שנאמ׳‬
‫ערל‬
‫לא‬
‫יוסיף‬
‫יבוא‬
‫ו ט מ א ) י ש ע י ׳ נ ״ ב א׳(‪ ,‬ש ה ע ר ל ה מום ה י א מ כ ל מומים‪ ,‬מ ו ל א ת ב ש ר ע ר ל ת ך‬
‫ו ע י י ן בם׳ ה א ש כ ו ל ח ״ ב ‪ ,‬ה ו צ ׳ ר ״ ח א ל ב ק ‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,12‬ו ב כ ל ל י ה מ י ל ה‬
‫ו ה ת ה ל ך ל פ נ י ו ה י ה תמים‪.‬‬
‫ל ר ׳ י ע ק ב הגוזר‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,8‬ועוד‪.‬‬
‫וכן ב ב ״ ר פ מ ״ ו ‪ ,‬ד ‪ /‬ע מ ׳ ‪ :461‬ה ע ב ר א ו ת ה ו ב ט ל‬
‫ולשון המשנה יותר מדוייקת‪ ,‬שאין ערלה לא מ ו ם‬
‫‪6 0‬‬
‫ולא טומאה מדאורייתא‪ ,‬ע י ץ בתוספות‬
‫ת ע נ י ת י ״ ז ב ‪ /‬ד ״ ה ד ב ר ‪ ,‬זבחים ט ״ ו ב ‪ /‬ד ״ ה ט ב ו ל יום‪ ,‬ש ם ט ״ ז א ‪ /‬ד ״ ה א ף ‪.‬‬
‫ח ״ ד )פסחים(‪ ,‬ע מ ׳ ‪.614‬‬
‫המום‬
‫וכר‪.‬‬
‫ועיין מ ״ ש לעיל‬
‫ו ע י י ן ב י ל מ ד נ ו בם׳ ה ל י ק ו ט י ם ש ל ג ר י נ ה ו ט ח ״ ו ‪ ,‬ע מ ׳ מ ״ ח )בשם ה י ל ק ו ט‬
‫ו ק ו נ ט ר ס א ח ר ו ן שם( ו ב מ ע ש ה ר ו ק ח ל ר ״ א ב ר ״ י ב ר ׳ קלונימום‪ ,‬ע מ ׳ נ ״ ב ‪ ,‬ס י ׳ ד ״ ח ו ס י ׳ ר ״ ו‬
‫) ב ש ם הילמדנו(‪.‬‬
‫‪ .18—17‬ד ב ר‬
‫הנה‬
‫שנ׳‬
‫ששקולה‬
‫דם‬
‫כנגד כל‬
‫אחר‬
‫הברית‬
‫מעשה‬
‫גדולה‬
‫אשר‬
‫מילה‪,‬‬
‫כרת‬
‫כראשית‬
‫ששקולה‬
‫ה‪/‬‬
‫כנגד‬
‫כל‬
‫ב ד ח ס ר ה ב ב א זו‪.‬‬
‫שבתורה וכר‪.‬‬
‫המצות‬
‫שבתורה‪,‬‬
‫ובכי״ע‪ :‬דבר אחר וכר‬
‫ונוםחא זו ) ״ כ ל מ ע ש ה ב ר א ש י ת‬
‫ש ב ת ו ר ה ״ ( ל א מ צ א ת י ב ש ו ם מקום‪ ,‬ו ה י א מ ג ו מ ג מ ת מ א ד ‪ ,‬ו ל א מ צ א ת י במקום א ח ר ״ מ ע ש ה ב ר א ש י ת‬
‫ש ב ת ו ר ה ״ ‪ ,‬ו ש מ א ה ו א גליון ש נ כ נ ס ש ל א במקומו‪ ,‬ו צ ״ ל כ ל פ נ י נ ו ‪ ,‬ו כ כ ל הגוםחאות ה מ ק ב י ל ו ת ‪,‬‬
‫ו ה מ ל י ם ״ מ ע ש ה ב ר א ש י ת ״ ש י י כ ו ת ל כ ב א ש ל ה ל ן ‪ ,‬ע י י ן מ ״ ש להלן‪ ,‬ש ר ‪ ,19‬ד ״ ח ו ש מ א ‪.‬‬
‫ועיין‬
‫מ כ י ל ת א ב א פ י ״ ח ‪ ,‬ה ו צ ׳ הורוביץ‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,72‬ש ר ‪.15‬‬
‫ו ב מ ש נ ה ב ״ י ק ו י פ מ ן נ מ צ א ת ב ב א זו ב ס ו ף ה פ ר ק ב ל י ה צ י ו ן ״ ד ב ר א ח ר ״ ‪ ,‬ו כ ״ ה ב ה ו צ ׳ ל ו‬
‫בסוף הפרק‪ «,‬אלא ששם‪ :‬דבר אחר גדולה וכר‪.‬‬
‫ו ב מ ש נ ה מן ה ג נ ת ה ) ע י ץ ל ע י ל ( ב ס ו ף ה פ ר ק ‪:‬‬
‫גדולה מילה שהיא שקולה וכר‪.‬‬
‫ו כ ״ ה במשנה כת״י תימן עם פיה״מ להר״מ‬
‫אומר‬
‫רבי‬
‫ו ב ג ל י ץ כ ת ״ י המשנה עם פיה״מ ל ה ר ״ מ )כת״י זולצבכר(‪.‬‬
‫ש ב י ר ו ש ל מ י ) א ל א ש ש ם ‪ :‬ד ב ר אחר(‪.‬‬
‫ובכולן הוא בסוף הפרק‪ ,‬ו כ ״ ה במשנה‬
‫א ב ל ב כ י ״ ל ח ס ר ה ב ב א ז ו ו ה ו ש ל מ ה ב ג ל י ץ ‪ ,‬ו א י נ ה גם‬
‫במשנה שבבבלי בד׳ נפולי ועוד‪ ,‬במשנה כי״מ ובכ״י פרמה‪.‬‬
‫לפני הר״ן‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫וכן ה י ת ה ב ב א זו ב ס ו ף ה ס ר ק גם‬
‫ובעין יעקב בסוף הפרק‪ :‬ר׳ אומר גדולה היא מילה שהיא שקולה ו כ ר ‪.‬‬
‫<>« וכנראה שמטעם זה כ ת ב ר ״ י הברצלוני בפירושו לס׳ יצירה‪ ,‬ר ש עם׳ ‪ :59‬וכן א ב ר ה ם אבינו‬
‫נקרא ת מ י ם בשעה שצוהו המקום ע ל ה ס י ל ה וכוי‪ ,‬ולשון תמים הוא לשון ס ה ו ל וכרות‪ ,‬כענין שכתו׳‬
‫נ כ ר ת ו )יהושע ני‪ ,‬ט״ז(‪ ,‬ואוסר ו י ח ד י ו י ה י ו ת מ י ם ע ל ראשו )שסות כיו‪ ,‬ביר(‪.‬‬
‫תמו‬
‫וכוונתו להוציא ס ן הפירוש שתסים פירושו כ א ן שאינו ב ע ל סוס‪ .‬ועיין ה י ט ב ב ב ב ל י ס ו ט ה י ׳ בי‪.‬‬
‫א ל א שלעיל שם צויין בםפורש‪ :‬תוספה‪ ,‬עיין להלן‪.‬‬
‫‪9 1‬‬
‫נדרים פ״ב עמי ‪105‬‬
‫התלמוד שם‪:‬‬
‫ובאגדות‬
‫‪,‬‬
‫ו״ש«‬
‫‪,‬‬
‫אומ וכו ‪.‬‬
‫‪425‬‬
‫ובמשנה שבמאירי הבבא שלנו באה בתחילת‬
‫‪,‬‬
‫ה ה ו ס פ ו ת ) כ ס ד ר שבתוספתא(‪ ,‬וגורס‪ :‬ר א ו מ ר ‪ .‬ו כ ן ג ר ס ו )ר׳ א ו מ ר ( גם ה ר מ ב ״ ן ו ה ר י ט ב ״ א ש ם ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ב כ ל ה נ ו ס ח א ו ת ה נ ״ ל ה ר א י ה ה י א מן הפסוק ב ש מ ו ת כ ״ ד ‪ ,‬ח ‪ .‬וכן ה י ה גם ל פ נ י ב ע ל י ה ת ו ס פ ו ת‬
‫‪,‬‬
‫והר״ן ושטמ״ק ל ״ א ב ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ובבבלי ל ״ ב א ‪ :‬ד ״ א גדולה מילה ששקולה כנגד כ ל המצות שבתורה ש נ א‬
‫‪,‬‬
‫ה א ל ה ו ג ו ) ש מ ו ת ל ״ ד ‪ ,‬כ״ז(‪.‬‬
‫הדברים‬
‫הנה‬
‫ו כ ״ ה בעין יעקב ובאגדות התלמוד‪.‬‬
‫האלה‬
‫אשר‬
‫כרתי‬
‫כרת‬
‫אתך‬
‫ה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ע מ כ ם ‪ .‬ד ״ א גדולה מילה ו כ ו ש נ א‬
‫ואת‬
‫ברית‬
‫ת ר י ״ ב )כלומר‪ ,‬חוץ מ מ צ ו ת מילה( ו כ ר ‪ ,‬ע י י ״ ש ‪.‬‬
‫שהיתה לפניו במשנה‪.‬‬
‫ובכי״מ שם‬
‫‪.19‬דבר‬
‫אחר‬
‫וכר‪.‬‬
‫ישראל‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫על‬
‫כי‬
‫‪,‬‬
‫פי‬
‫והוא מפרש‪ :‬וברית בגמטריא‬
‫ונהג כ ל ע י ל והביא א ת הברייתא כנגד ההוספה‬
‫ו א נ ו ר ו א י ם )מן ה ר א י י ה ש ה ב י א ו ( ש ה ה ו ס פ ה ש ב מ ש נ ה ה י א ע ״ פ התוספתא‪,‬‬
‫ו ל א ע׳יפ ה ב ר י י ת א ש ב ב ב ל י ‪.‬‬
‫וארץ‬
‫על‬
‫ו ב כ ל ל י ה מ י ל ה ל ר ״ י הגוזר‪ ,‬ע מ ‪ :10‬ד ״ א ג ד ו ל ה מ י ל ה ש ש ק ו ל ה ו כ ו ‪ /‬ש נ א‬
‫הברית‬
‫הדברים‬
‫כי‬
‫פי‬
‫‪,‬‬
‫ח ס ר ה ב ב א זו‪.‬‬
‫דם‬
‫‪,‬‬
‫ו ע י י ן ל ה ל ן בסמוך‪ ,‬ם ד ״ ה אבל‪.‬‬
‫מילה‪,‬‬
‫גדולה‬
‫וכ״ה בד ובכי״ע‪.‬‬
‫שאילמלי‬
‫לא‬
‫היא‬
‫שמים‬
‫נתקיימו‬
‫א ב ל במשנה שבירושלמי ושבבבלי‪ :‬ד ב ר אחר גדולה מילה‬
‫‪,‬‬
‫ו כ ע ״ ז ב ד נפולי‪ ,‬במשנה כי״מ‪,‬‬
‫שאילולא היא לא ב ר א הקדוש ברוך הוא א ת עולמו ו כ ר ‪.‬‬
‫ב כ ״ י קויפמן‪ ,‬פ ר מ ה ‪ ,‬מ ש נ ה ש ב ג נ י ז ה ‪ ,‬מ ש נ ה ש ב מ א י ר י ‪ ,‬ב מ ש נ ה כ ת ״ י ע ם פ י ה ״ מ ל ה ר ״ מ ו ע ו ד ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ב ה ו צ לו‪ :‬ת ו ם פ ה ‪ 6 3 .‬ד ב ר א ח ר ג ד ו ל ה מ י ל ה ש א י ל ו ל י ה י א ל א ב ר א ה ב ״ ה א ת ע ו ל מ ו ו כ ר ‪.‬‬
‫נמצאנו למדים שבכל ההוספות שבמשנה הגירסא שוה ) ל א‬
‫ברא ובו‬
‫‪,‬‬
‫אבל בבבלי ל ״ ב א ‪ :‬דבר אחר גדולה מילה שאילמלא מילה‬
‫וכר‪.‬‬
‫וארץ‬
‫‪,‬‬
‫וכ״ה בכי״מ שם‪ ,‬בעין יעקב ובאגדות התלמוד‪.‬‬
‫לא‬
‫את‬
‫עולמו(‪.‬‬
‫שמים‬
‫נתקיימו‬
‫ו ע י י ן ל ע י ל ב ר כ ו ת פ ״ ו ‪ ,‬ע מ ׳ ‪,37‬‬
‫‪,‬‬
‫ועיין‬
‫ש ר ‪ ,65‬ב ש נ ו ״ ם ו ב ב ב ל י ש ב ת ק ל ״ ז ב ‪ /‬ו מ ״ ש ל ע י ל ח ״ א ‪ ,‬ע מ ‪ ,115‬ד ״ ה כ ו ר ת ה ב ר י ת ‪.‬‬
‫ב מ ל א ״ ש בספ״ג‪ .‬ו א ף מכאן מוכח שההוספה שבמשנתנו היא ע ״ פ התוספתא‪ ,‬ו ל א ע ״ פ הברייתא‬
‫ש ב ב ב ל י ‪ ,‬ו ע י י ן מ ״ ש ל ע י ל ‪ ,‬ס ד ״ ה ובבבלי‪.‬‬
‫ושמא היתה הגירםא כאן בטופס קדום שממנו נעתק כי״ע‪ :‬שאילמלא היא ל א נתקיימו‬
‫מעשה‬
‫ב ר א ש י ת ‪ ,‬ע י י ן מ ״ ש ל ע י ל ‪ ,‬ש ו ר ה ‪ ,18—17‬ם ד ״ ה ד ב ר אחר‪.‬‬
‫‪ .22—21‬א י ן‬
‫מאכל‪,‬‬
‫אלא‬
‫בין‬
‫דריסת‬
‫המודר‬
‫מן‬
‫וכלים‬
‫הרגל‬
‫ר פ ״ ד ומגילה פ ״ א מ״ו‪ ,‬תוספתא שם פ ״ א ה״ח‪.‬‬
‫מחבירו‬
‫הנאה‬
‫שאין‬
‫סתם‬
‫עושין בהן‬
‫הימנו‬
‫למודר‬
‫אוכל נפש‪.‬‬
‫משנתנו‬
‫ובמשנתנו חסרה המלה ״סתם״‪ ,‬ומלשון התוספתא‬
‫מ ו כ ח י ו ת ר ש מ ד ב ר י ם ב ש נ י מ י נ י הנאות‪ ,‬ה נ א ה ס ת ם ו ה נ א ת מ א כ ל ) ו ל א ש נ ד ר מ מ א כ ל מ מ ש ( ‪ ,‬וכן‬
‫‪,‬‬
‫הסיקו ב י ר ו ש ל מ י ו ב ב ב ל י ‪ ,‬ע י י ן מ ״ ש ל ע י ל )מגילה(‪ ,‬ע מ ‪ .1134‬א ב ל ע י י ״ ש ו כ א ן ב ש נ ו ״ ם ‪.‬‬
‫‪.23-22‬‬
‫חלילין‬
‫המיוחסות‬
‫המודר‬
‫ומקוננות‪,‬‬
‫מחבירו‬
‫הנאה‬
‫שאין‬
‫להרי״ף פ ״ ד )ד״ר‪,‬‬
‫הנאה‬
‫ומת‪,‬‬
‫למתים‪.‬‬
‫מביא‬
‫ארון‬
‫לו‬
‫ותכריכין‪,‬‬
‫וכן מעתיקים בשם התוספתא בהלכות‬
‫‪,‬‬
‫פרעשבורג‪ ,‬כ ״ א ע״ב‪ ,‬ה ו צ ראם‪ ,‬י״ג רע״א(‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫רמב״ן שם‬
‫‪,‬‬
‫)אשי ה ‪ /‬ה ע״ד(‪ ,‬תלמידו הרנב״י בשטמ״ק ל ״ ט ב ‪ /‬סד״ה מ ת נ י קשיתיה‪ ,‬מאירי ש ם )הוצ‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ר ״ א לים‪ ,‬ע מ קנ״ד(‪ ,‬ר י ט ב ״ א שם‪ ,‬ד ״ ה תוספתא‪ ,‬ר א ״ ש פ ״ ד ס ו ף ס י ז ‪ /‬רבינו ירוחם‪ ,‬אדם‪,‬‬
‫נתיב י ״ ד ח״ה‪.‬‬
‫למתים״‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ופסקה בטיו״ד ס י ר כ ״ א ו ש ו ״ ע שם ם״ק ד ‪ /‬בלי הזכרת הטעם ש ל ״אין הנאה‬
‫ו ע י י ן מ ״ ש ע ״ ז להלן‪.‬‬
‫ומתוך הלשון ״ ה מ ו ד ד ה נ א ה ״ אין ל ד ע ת א ם הכוונה לאדם ש נ ד ר הנאה מחבירו‪ ,‬והוא חטא‬
‫ע ל נ פ ש י ה )עיין ל ה ל ן בסיפא(‪ ,‬א ו ש ח ב י ר ו ה ד י ר ו מ ה נ א ה ‪ ,‬ו ה ו א מ ו ד ד ע ל י ד י ח ב י ר ו ‪.‬‬
‫ובהגהות‬
‫‪ »2‬בד״ח המצולמים מטושטש קצת‪ ,‬א ב ל ב ד פ ו ס ראשון ברור‪ .‬ו ל א מצאתי ח ב ר לנירסא זו‪.‬‬
‫‪ 63‬עיין תס״ר ח״ב‪ ,‬עמי ‪.46‬‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ״ב ע מ ‪105‬‬
‫‪426‬‬
‫המיוחסות להגר״א הגיהו‪:‬‬
‫ה נ ו ד ר הנאה ו כ ר ‪ ,‬וספק גדול בעיני א ם הגהות אילו יצאו מפי רבינו‪,‬‬
‫שהרי ר ו ב הראשונים ה נ ״ ל היו כ ב ר ל פ נ י רבינו‪ ,‬ואף הסיפא קשה לפירושו‪.‬‬
‫בסמוך‪ ,‬ד״ה מעידו‪.‬‬
‫ועיץ מ״ש להלן‬
‫וראיתי ל ח כ ם א ח ד שמיישבו ד ר ך פ ל פ ו ל ‪ ,‬ונעלמו ממנו כ ל הראשונים‬
‫הנ״ל‪ ,‬ו ב ע י ק ר ד ב ר י הטור והשו״ע הנ״ל‪ ,‬שבוודאי א ץ להכניס ל ת ו ך פסק ההלכה שלהם א ת‬
‫פ ל פ ו ל הנ״ל‪.‬‬
‫ו ל פ י פשוטה נ ר א י ם ד ב ר י הגדמ״ש באו״ש ס״ה מה׳ נ ד ר י ם ה״ב שהכוונה ל מ ד י ד א ת‬
‫חבירו מנכסיו‪ ,‬ונמצא ח ב י ר ו מ ו ד ד הנאה‪ ,‬ומת המודד‪ ,‬מביא ל ו המדיר א ר ק ו כ ר ‪ .‬ו ל פ י פ ס ק‬
‫ה ר ״ מ )בפ״י מה׳ נ ד ר י ם הי״ב( הרי ה מ ד י ר לוקה אם ההנה א ת ה מ ו ד ד ‪ ,‬״ מ״מ כאן מ ו ת ר ל ו‬
‫להביא ל מ ת א ר ק ותכריכים‪ ,‬משוס ש א ץ הנאה למתים‪ ,‬ו א ץ המודד נהנה כלל‪.‬‬
‫א ב ל א ם היה‬
‫המודד נהנה‪ ,‬אעפ״י שאינו ע ו ב ר כ ל ל )שהרי במתים חפשי( מ״מ עובר המדיר‪ ,‬לשיטת הד״מ‪.‬‬
‫ו ב ב ב ל י ל ״ ז א׳‪ :‬ג ד ו ל ב ד שימור הוא ז ב ק ק ‪.‬‬
‫עיי״ש‪ ,‬ו ע י ץ ב ר ש ב ״ א‬
‫ו ב ר ש ב ״ א ובד״ן שם הקשו‪ ,‬א ת ה א י ס ו ר יש ב ק ק‬
‫‪ p w‬בשתי פנים‪ ,‬ו נ ר א ה שלא היתה ד ע ת ו נוחה בשתיהן‪.‬‬
‫א ו ר ה שם כתב‪ :‬ו ל ה ר מ ב ״ ם ז ״ ל ש כ ת ב דהמדיר ע ו ב ר אם מהנהו אתי שפיר‪.‬‬
‫לשיטת הר״מ באו״ש הנ״ל‪.‬‬
‫שום איסור‪.‬‬
‫אבל ב ק ק‬
‫ו ק הביא ראייה משם‬
‫ומכאן שתפסו כ ד ב ר פשוט שהמדיר ע ו ב ר אעם״י ש א ץ ע ל המודר‬
‫ו א פ ש ר שמשום כ ך השמיטו ב ט ו ר ובשו״ע א ת ט ע ם ה ת ו ס פ ת א ‪ ,‬״ שהרי לשיטתם א ץ‬
‫המדיר ע ו ב ר א ל א המודד גרידא‪ ,‬וםשיטא שמביא ל ו א ר ק ותכריכים‪ ,‬שהרי כ ב ר נ פ ט ר מן המצות‪,‬‬
‫ו א פ י ל ו אם היתה הנאה למתים‪ ,‬א ץ א י ס ו ר ע ל ה מ ד י ר כלל‪ ••,‬בשעה ש א ץ ה מ ו ד ד עובר‪.‬‬
‫‪ .24—23‬מ ע י ד ו‬
‫עדות‬
‫ממון‬
‫ועדות‬
‫נפשות‪.‬‬
‫וכ״ה ב ד )אלא ששם בטעות‪:‬‬
‫מ ע י ד ר ( וכ״ה ב כ ל הראשונים הנ״ל‪ ,‬ו ק פ ס ק ו בטיו״ד ובשו״ע הנ״ל‪.‬‬
‫עדות מ מ ק‬
‫ולא‬
‫ע ד ו ת נפשות‪.‬‬
‫ו ב כ י ״ ע בטעות‪ :‬ומעידו‬
‫ובהגהות המיוחסות להגר״א‪ :‬מעיד ל ו ע ד ו ת נפשות ו ל א‬
‫ע ד ו ת מ מ ק ‪ .‬״ ו א ף כאן ל א יתכן ל ק ב ל שהגהה זו יצאה מפי ר ב י נ ו נגד כ ל הראשונים•• ה נ ״ ל ונגד‬
‫פםק ההלכה‪ ,‬והרי ר ב י נ ו ב ב א ו ר ו ל ש ו ״ ע ה נ ״ ל שתק ו ל א א מ ר כלום‪.‬‬
‫ו כ נ ר א ה שהמגיה הגיה ע ל‬
‫פ י משנתנו פ ״ ד מ״ד‪ :‬ומרפאהו ר פ ו א ת נפש‪ ,‬א ב ל לא ר פ ו א ת מ מ ק ‪ ,‬ופשיטא שאינו‬
‫ובפי׳ ר ״ א‬
‫« ‪ p‬לכאן‪.‬‬
‫ק ההד‪ ,‬עמ׳ פ״ב‪ :‬תוספתא מ ע ת ו )ולא הזכיר ל א מ מ ק ‪ ,‬ו ל א נפשות(‪ ,‬שהדי הוא‬
‫חייב ל ה ע ת מה ש י ת ע ‪ • • .‬ו ב ב ״ ח יו״ד סי׳ רכ״א‪ :‬דמצוה קא ע ב ת ‪ ,‬ולא נתכוון להנאתו‪.‬‬
‫‪pin‬‬
‫ב ר י ט ב ״ א הנ״ל‪.‬‬
‫‪ .24‬ח ל ה ‪,‬‬
‫נכנם‬
‫לבקרו‪,‬‬
‫היה‬
‫המיוחסות ל ה ר י ״ ף הנ״ל‪ :‬חלה נ כ נ ם לבקרו‪,‬‬
‫לבקרו‪.‬‬
‫לו‬
‫חלה‬
‫חלה‪,‬‬
‫אינו‬
‫נכנם‬
‫ומבקרו‪.‬‬
‫בהלכות‬
‫ב נ ו‪°‬ל )וממנו גם ב ר א ״ ש הנ״ל( א י נ ו נ כ נ ם‬
‫וכגירםא ש ל פ נ י נ ו כ ״ ה ג ס ב ר מ ב ץ ‪ ,‬ברנב״י‪ ,‬במאירי ו ב ר י ט ב ״ א הנ״ל‪.‬‬
‫«• ועיי׳ש שתירץ את קושיות הרשב״א ווזר״ן <טיו אי( ע ל הר״ס‪.‬‬
‫*« שאר הראשונים הביאו את התוספתא כלשונה‪ ,‬ואעס״י שלכאורה םוכת מסנה כשיטת הר״ט‪,‬‬
‫אין ה ל כ ה כסותה‪ ,‬אלא כסו שמוכח מן הבבלי‪ ,‬א ב ל הטור הרי פ ס ק הלכה‪ ,‬ושם אין מקום לטעם‬
‫התוספתא שאינו מתבאר א ל א לשיטת הר״פ גרידא‪.‬‬
‫ועיין בתשה״נ ליק סי' כ״א‪ ,‬אוומ‪ ,‬עפ׳ ‪.47‬‬
‫• בירושלסי פ ד דדה‪ ,‬ל״ח ע ד ‪ :‬ע ל דעתיה דר׳ סאיר אסור ל ל ס ד עליו ז מ ת ‪ .‬ו מ ר א ה שהכוונה‬
‫ז מ ת ‪ ,‬והוא הדין שלר׳ מ א ד א ס ד ל ו לחתום‬
‫היא שלא יהא סניגור עליו‪ ,‬שיצא בייחוד כדי‬
‫ע ל שטרותיו כעד‪ ,‬שהרי לשיטת הרשב״א סותר ל ו ל ק ב ל שכר ב מ ו ן דא‪ ,‬עיץ ס״ש בתס״ר ח״ב‪ ,‬עם׳‬
‫‪ 268‬ואילך‪ .‬ועיין סאירי סנהדרין‪ ,‬עס׳ ‪ .98‬ובש״ך ירד סי׳ רכ״א סוף אות ל׳ כ ת ב שסותר‪ ,‬והיינו כחכסים‬
‫שחולקים על ר׳ סאיר‪.‬‬
‫ו ע י י ן בקרן אורה ם״א בי‪ ,‬ד״ה הראיש‪ ,‬שאף הוא רצה לוסר כן‪ ,‬א ב ל דחאה‪.‬‬
‫להלן שבועות פ״נ ה״ב ו ה ד ‪ ,‬בבלי שם ל׳ ב׳‪ ,‬ב״ק נ״ה ב׳ ועוד‪ .‬ועיין ו ק ר א ה' א׳ ובשאילתות‬
‫סי׳ ס״ט‪.‬‬
‫™ והוא ע״פ ה ב ב ל י ל״ט א׳‪ ,‬עיץ מ״ש להלן בפנים‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫‪88‬‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ״ב עמ ‪105‬‬
‫‪427‬‬
‫ולפי פשוטה של הברייתא הכוונה היא שאם חלה המודד נכנס המדיר לבקרו‪ ,‬דוגמת‬
‫הבבות שלעיל‪ ,‬והיינו ״מביא לו״‪ ,‬כלומר‪ ,‬המדיר למודר‪ ,‬״מעידו״‪ ,‬כלומר‪ ,‬המדיר למודד‪ ,‬ואף‬
‫כאן נכנם המדיר למודד לבקרו‪ ,‬אם חלה‪ .‬ואף שהדירו לחולה שלא יהנה ממנחל )ולאו דווקא‬
‫מנכסיו( כלל‪ ,‬וכשנכנס לבקרו הוא נהנה ממנו‪ ,‬מ״מ הקילו כאן בבקור חולים‪ ,‬מפני דרכי‬
‫שלום‪,‬״ שלא יאמרו ״עד מות שנא״‪ ,‬ולפיכך התירו לו לבקרו‪ ,‬כדי להוכיח שאעפ״י שהדירו‬
‫מהנאה‪ ,‬מ״מ רוצה בהבראתו‪ .‬אבל אם היה לו חולה בתוך ביתו‪ ,‬לא התירו לו לבקר בתוך ביתו‬
‫של המודד וליהנות אותו‪ ,‬שאין בזה מדרכי שלום שילך לתוך ביתו כדי לבקר את קרוביו‪,‬‬
‫ומספיק אם שואל בשלומם‪ ,‬כמפורש להלן‪.‬‬
‫ואשר ״לקרוב עצמו שחלה״ הרי אותו לא הדיר‬
‫בהנאה‪ ,‬ואם אינו יכול לבקר אותו מחמת שהדיר הנאה מאחר‪ ,‬ולא ממנו‪ ,‬אין כאן דרכי שלום‪,‬‬
‫ולא יקפיד עליו‪.‬‬
‫ובמשנתנו פ״ד מ״ד‪ :‬המודר הנאה מחבירו ונכנס לבקרו‪ ,‬עומד אבל לא יושב‪.‬‬
‫חולקת על ברייתא שלנו שהתירה לבקר‪ ,‬ולא חילקה בין עומד ליושב‪.‬‬
‫והיא‬
‫‪,‬‬
‫ובבבלי ל״ט א ‪ :‬חלה‬
‫הוא נכנס לבקרו חלה בנו שואלו בשוק‪ .‬ובחי׳ הרשב״א שם‪ :‬חלה הוא נכנם לבקרו‪ ,‬חלה בנו‬
‫אינו נכנס לבקרו‪.‬‬
‫וכע״ז מעתיק גם בפי׳ הרנב״י שם‪ ,‬אבל לא היתה להם שום גירסא אחרת‬
‫בבבלי‪ ,‬אלא שדייקו כן מן הלשון ״שואלו בשוק״‪ ,‬כלומר‪ ,‬אבל לא יכנס‪ .‬ובבבלי שם העמידוה‬
‫בשנכםי חולה אסורין על המ ק ‪ 73‬ולפי פירוש זה עלינו לפרש את התוספתא כאן‪ :‬חלה המדיר‬
‫ב‬
‫ר׳‬
‫נכנם המודר לבקרו‪ ,‬אעפ״י שהוא נהנה מביתו כשנכנס אליו‪ ,‬משום שלא כיוון המדיר להדירו‬
‫מחיותיה‪ ,‬שלא יוכל להכנס לביתו אם יחלה‪ ,‬אבל אם חלה בנו‪ ,‬לא יכנס לביתו‪ ,‬שאין כאן‬
‫חיותיה דמדיר‪ .‬וכבר אמרנו לעיל שמפשוטה של לשון התוספתא משמע שהכל כמדיד עםיקינן‪,‬‬
‫והוא המביא ארון למת‪ ,‬הוא המעיד והוא הנכנס‪ ,‬ומותר לו להכנם אעפ״י שהוא מהנה אותו‬
‫בכניסתו‪ ,‬עיין מ״ש לעיל‪ ,‬והתוספתא לא גזרה משום שמא ישהא בישיבה‪ ,‬עיין מ״ש להלן‪,‬‬
‫שו׳ ‪ ,29—27‬ד״ה ובבבלי‪.‬‬
‫ושואל‬
‫וברמב״ן שם‪:‬‬
‫בשלומו‪.‬‬
‫וכ״ה בד‪ ,‬בקג״נ‪ ,‬במיוחסות לרי״ף‪ ,‬ברא״ש ובפי׳ הרנב״י הנ״ל‪.‬‬
‫א ב ל שואל בשלומו‪ .‬ובריטב״א שם‪:‬‬
‫א ל א שואל בשלומו‪ .‬ופירש הרנב״י שם‪:‬‬
‫ושואל בשלומו‪ ,‬פי׳ של אותו חולה‪ ,‬כי הא דאמרי׳ לעיל )בבלי שם( ושואלו בשוק‪.‬‬
‫וכע״ז‬
‫בריטב״א שם‪ .‬והתוספתא מלמדת שאעפ״י שאסור לו להכנס לביתו של המודר לבקר את קרובו‬
‫החולה‪ ,‬מ״מ מותר לו לשאול את המודד לשלומו של קרובו החולה‪.‬‬
‫שואל בשלומו‪.‬‬
‫וכן כתב במאירי )עמ׳ קנ״ד( הנ״ל על הברייתא‬
‫שבבבלי הנ״ל‪ :‬אלא שואלו בשוק עליו‪.‬‬
‫ומה שאמרו במקום אחר בתוספתא המודר הנאה‬
‫אבל בכי״ע‪:‬‬
‫ולא‬
‫מחבירו ומת וכו׳ אבל אם היה לו חולה אינו נכנם לבקרו ו ל א‬
‫שואל בשלומו‪ ,‬שפשוט הוא‬
‫שאין הדבור אסור אלא באומר קונם פיו וכר‪ ,‬כמו שנתבאר )משנתנו ספ״א(‪ ,‬אלא ששאר‬
‫הדברים שהזכרנו בה בארון ותכריכין ובעדו׳ הלכה הם‪ .‬ומתוך דבריו משמע שכל הבבא שלנו‬
‫אינה הלכה‪ ,‬שהרי הלכה כשמואל שם‪ ,‬והוא פירש את הברייתא ״חלה הוא נכנס לבקרו‪ ,‬ר״ל‬
‫‪1‬ל ועיין היטב בפיה״מ להר״מ למשנתנו פ״ד מ״ד‪.‬‬
‫׳‪-‬ל כמפורש להלן בתוספתא‪ ,‬עיין מ׳׳ש להלן שר ‪ ,25‬ד״ה נמצאנו‪.‬‬
‫ופתרון זה בברייתא הוא לכולי עלמא‪ ,‬ולא נחלקו שמואל ועולא אלא בפירוש משנתנו‪ ,‬ועולא‬
‫סובר ‪.‬הברייתא פירושא דהא מתני׳ היא׳ )לשון הרשב״א שם( ומעמיד אף את משנתנו בשנכסי חולה‬
‫אסורין על המבקר‪ ,‬והחולה לא כיוון להדירו מחיותיה‪ ,‬כלומר‪ ,‬שלא יוכל לבקרו כשיחלה‪ ,‬ולפיכך‬
‫מותר לו למבקר ליהנות מצל ביתו‪ ,‬ובלבד שלא ישב שמא ישהא יותר מדאי‪ ,‬אלא שהברייתא כאן לא‬
‫נזרה על כך וסתמה את דבריה והתירה אפילו בישיבה‪ ,‬עיין מ׳׳ש להלן בפנים‪ .‬ושמואל מעמיד את משנתנו‬
‫בשנכסי מבקר אסורין על החולה עיייש‪ ,‬אבל מודה שהברייתא מדברת בשנכסי חולה אסורין על המבקר‬
‫עיי׳׳ש‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ״ב ע מ ‪105‬‬
‫‪428‬‬
‫ה מ ו ד ר מ ב ק ר א ת ה מ ד י ר ‪ ,‬ו ל א ח ל ק ב ה בין ע ו מ ד ל י ו ש ב ״ ) ל ש ץ ה מ א י ר י ע י י ״ ש ( ‪ ,‬א ב ל ה מ ד י ר‬
‫אסור לו לבקר את ה מ ו ד ד בישיבה‪ ,‬והרי מלשון הברייתא מ ש מ ע שהמדיר מבקר א ת המודד‪ ,‬ומותר‬
‫ל ו ל ב ק ר א פ י ל ו בישיבה‪ ,‬ו ל פ י כ ך כ ת ב ש א י ן ה ל כ ה כ מ ו ת ה א ל א ב ש א ר דברים‪.‬‬
‫ואשר לגירםת כ י ״ ע שהרב המאירי בטלה לגמרי‪ ,‬כבר כתבנו שמלשון התוספתא מוכח‬
‫ש ה ד י ר ו ה נ א ה מ ג ו פ ו ו מ נ כ ס י ו ) ש ל א י ה נ ה מ מ נ ו כלל(‪ ,‬ו ל פ י כ ך א מ ר ו ב ת ו ס פ ת א )לסי ג י ר ם ת כ י ״ ע (‬
‫ש א י נ ו ש ו א ל ב ש ל ו ם קרובו‪ ,‬מ ש ו ם ש מ ה נ ה ו ‪ ,‬ו א ץ כאן מ פ נ י ד ר כ י שלום‪ ,‬א ם א י נ ו ש ו א ל ע ל‬
‫א ב ל הגכון ה ו א כ ג י ר ם א ש ל נ ו ו כ ג י ר ס ת כ ל ה ר א ש ו נ י ם ה נ ״ ל ‪ ,‬ו ל א ה ת י ר ו ל ו ל ב ק ר ב ב י ת‬
‫קרובו‪.‬‬
‫ה מ ו ד ד א ת ק ר ו ב ו החולה‪ ,‬א ב ל מ ו ת ר ל ש א ו ל א ת ה מ ו ד ר ל ש ל ו ם ק ר ו ב ו החולה‪ ,‬מ פ נ י ד ר כ י ש ל ו ם ‪.‬‬
‫ו נ ר א ה ש ה ו א ה ד י ן ש מ ו ת ר ל ש א ו ל גם ב ש ל ו מ ו ש ל ה מ ו ד ד ע צ מ ו ‪ ,‬ו א פ י ל ו א י נ ו חולה‪ ,‬ו א ץ ל ך‬
‫‪,‬‬
‫ד ר כ י ש ל ו ם ג ד ו ל מזה‪ ,‬ו כ ש ם ש א מ ר ר ׳ ע ק י ב א )בבלי מ ׳ א ( כ ל מ י ש א י ן מ ב ק ר ח ו ל י ם כ א י ל ו‬
‫ש ו פ ך ד מ י ם ‪ ,‬ו כ ך א מ ר ר ׳ י ש מ ע א ל ב מ כ י ל ת א ל ד ב ר י ם )לפי מ ד ר ש ת ג א י ם ש ל ר ד ״ ץ הופמן‪,‬‬
‫ר י ש ע מ ׳ ‪ :(114‬כ ל ש ל א ד ב ר ע ם ח ב ר ו ש ל ש ה י מ י ם מ ש ו ם א י ב ה )ועיין ב מ ש נ ת ס נ ה ד ר י ן ס ״ ג מ ״ ה (‬
‫ה ר י זה ש ו פ ך ד מ י ם ‪ .‬ו א נ ו ת ו ל י ם ש ה מ ד י ר ל א נ ת כ ו ץ ל ש א י ל ת ש ל ו ם א ל א לסתם שיחה‪ ,‬ע י י ן מ ״ ש‬
‫‪,‬‬
‫להלן‪ ,‬ש ו ‪ ,25‬ד ״ ה נ מ צ א נ ו ‪.‬‬
‫‪.25‬היה‬
‫זורק‬
‫כהן‪,‬‬
‫דם‬
‫עליו‬
‫חטאתו‪,‬‬
‫ודם‬
‫אשמו‪.‬‬
‫במשנתנו‬
‫פ״ד‬
‫מ ״ ב ‪ -‬מ ״ ג ‪ :‬ה מ ו ד ד ה נ א ה מ ח ב י ר ו ו כ ר ‪ ,‬ו מ ק ר י ב ע ל י ו ק י נ י ז ב ץ ‪ ,‬ק י נ י זבות‪ ,‬ק י נ י י ו ל ד ו ת ח ט א ו ת‬
‫ואשמות וכר‪.‬‬
‫ממנו‪.‬‬
‫ו פ י ר ש ו ב ב ב ל י ל ״ ה ב ׳ ש ה כ ו ו נ ה ל כ ה ן מקריב‪ ,‬א ע פ ״ י ש ב ע ל הקרבן מ ו ד ד ה נ א ה‬
‫ו ל ה ל ן ש ם ל ״ ו ר ע ״ א ‪ :‬מ ת י ב ר ב ש י מ י ב ר א ב א א ם ה י ה כהן י ז ר ו ק ע ל י ו ד ם ח ט א ת ו ו ד ם‬
‫אשמו‪*.‬‬
‫‪7‬‬
‫ותירצוה‪ :‬דם חטאתו ש ל מצורע ודם אשמו ש ל מצורע‪ ,‬כלומר‪ ,‬ודווקא במחוסרי‬
‫כ פ ר ה ש א פ ש ר ל ה ק ר י ב ע ל י ה ן ש ל א מ ד ע ת ן ‪ ,‬הכהן א י נ ו ש ל ו ח ן ש ל ה ב ע ל י ם ‪ ,‬א ל א ש ל י ח א ד ש מ י א ‪,‬‬
‫א ב ל ב ש א ר ק ר ב נ ו ת א פ ש ר ש א י נ ו י כ ו ל ל ה ק ר י ב ע ל בן א ד ם ש ה ו א מ ו ד ר ה נ א ה ממנו‪.‬‬
‫ועיין מ ״ ש‬
‫להלן בסמוך בשם הירושלמי‪.‬‬
‫מפני‬
‫דרכי‬
‫שלום‪.‬‬
‫ל ע י ל בסמוך ה ב א נ ו א ת פ י ר ו ש ה ב ב ל י ל מ ש נ ת נ ו ו ל ת ו ס ס ת א כאן‪,‬‬
‫ומוכח מפורש ממנו שאין הטעם מפני דרכי שלום‪.‬‬
‫והעיר בקרן אורה ל ״ ה ר ע ״ ב )ולעיל ש ם‬
‫‪,‬‬
‫ל ״ ג א ‪ ,‬ד ״ ה ושוקל( ש ה י ר ו ש ל מ י פ י ר ש א ת מ ש נ ת נ ו ה נ ״ ל ״ ו מ ק ר י ב ע ל י ו ק י נ י ז ב ץ ו כ ר ח ט א ו ת‬
‫ואשמות״ ש י ש ר א ל המדיר הנאה מותר לו להביא בשביל המודד את הקרבנות הללו‪ ,‬משום ש ל א‬
‫נ כ נ ם ) ש ל א נתן( ל י ד ו כלום‪ ,‬ע י י ״ ש ב י ר ו ש ל מ י כ א ן פ ״ ד ה ״ כ ‪ ,‬ל ״ ח ע ״ ג ‪ ,‬פ ס ח י ם ם ״ ח ה ״ ג ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ובתוספות ר י ״ ד ס ״ ד סי׳ ט פירש שלתירוץ הבבלי‬
‫ל ״ ו ע״א‪ ,‬וכתובות פי״ג ה״ב‪ ,‬ל״ה ע״ד‪.‬‬
‫״ א ל א מחוסרי כפרה ש א נ י ״ הכוונה גם ל י ש ר א ל שיכול להביא קרבן בשביל המודד הנאה ממנו‪,‬‬
‫כשיטת הירושלמי‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫ולפי פירושו מתורצת קושיית ה ר ש ב ״ א והר״ן ל ״ ו ר ע ״ א ‪ ,‬ד ״ ה מתיב‪,‬‬
‫ו א י ן ל ה ק ש ו ת כ ל ל מ מ ש נ ת נ ו ‪ ,‬ו ש א ל ר ק מ ן ה ת ו ס פ ת א כ א ן ש מ פ ו ר ש ב ה א ם ה י ה כהן ו כ ר ‪ ,‬ו ב כ ה ן‬
‫מה לי חטאת חלב ומה לי חטאת מצורע‪.‬‬
‫ו ת י ר צ ו ש מ ״ מ ב ח ט א ת מ צ ו ר ע עםיקינן‪.‬‬
‫נמצאנו למדים שאין משנתנו ה נ ״ ל עניין לברייתא שלנו לשיטת הירושלמי‪ ,‬וממילא א ף‬
‫ט ע ם ה ה י ת ר ל א נ ת ב א ר שם‪.‬‬
‫ו נ ר א ה ש ה ס ע ם ״ מ פ נ י ד ר כ י ש ל ו ם ״ ד ב ו ק גם ל ר י ש א ל ״ ח ל ה נ כ נ ם‬
‫לבקרו״ וכר‪.‬‬
‫וכן מ פ ו ר ש ב י ר ו ש ל מ י כ א ן פ ״ א ה ״ א ‪ ,‬ל ״ ו ע ״ ג ‪ :‬ע ל ד ע ת ך ד א ת א מ ר )אין( ל ו ק ץ‬
‫ע ל האיםרות‪.‬‬
‫ל א יכנס‪.‬‬
‫ו ה א ת נ י נ ן ) מ ש נ ת נ ו פ ״ ד מ ״ ד ( ה מ ו ד ר ה נ י י ח מ ח ב י ת ו נ כ נ ס לבקרו‪.‬‬
‫א מ ר ר׳ ירמיה שנייה היא תמן‬
‫מפני‬
‫דרכי‬
‫שלום‪.‬‬
‫ר׳ יוסי ב ע י אם מפני ד ר כ י שלום‪,‬‬
‫א פ י ל ו ב ש ב ו ע ו ת י ה א מ ו ת ר ‪ ,‬ו ת נ י נ ן נ ד ר י ם א ס ו ר ו ש ב ו ע ו ת מותר‪.‬‬
‫ו ש ב ו ע ו ת אסור‪5.‬ל‬
‫‪7 4‬‬
‫‪,‬‬
‫מ ״ מ מפורש כאן ש ר ירמיה סובר שטעם משנתנו שמתירה בקור חולים‬
‫כלופר‪ ,‬התוספתא שלגו‪.‬‬
‫* עיין תשה״ג ליק סי׳ כ״א‪ ,‬אוה״ג‪ ,‬עם׳ ‪.47‬‬
‫‪7‬‬
‫ו ב ק ״ ע הגיה‪ :‬נ ד ר י ם מ ו ת ר‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ״ב ע מ ‪106‬‬
‫כ מ ו ד ד ה נ א ה ה ו א מ ש ו ם ד ר כ י שלום‪.‬‬
‫‪429‬‬
‫ו כ נ ר א ה ש מ ט ע ם ד ר כ י ש ל ו ם א נ ו ת ו ל י ם ש ל א התכוון ב נ ד ר ו‬
‫ל מ צ ו ת בקור חולים‪ ,‬ש ה ר י ה י ר ו ש ל מ י ר צ ה ל ה ת י ר מ ט ע ם זה גם ב ש ב ו ע ו ת ‪ ,‬ו ע י י ן מ א י ר י גיטין‬
‫‪,‬‬
‫ס ב׳‪ ,‬ד ״ ה א מ ר ה מ א י ר י פ י ר ש ו ב י ר ו ש ל מ י ‪ .‬ו ע ד י י ן צ ״ ע בדבר‪.‬‬
‫‪.27-25‬‬
‫הקטנה‬
‫ורוחץ‬
‫בימות‬
‫עמו‬
‫החמה‪,‬‬
‫במרחץ‪,‬‬
‫ועל‬
‫וישן‬
‫הגדולה‬
‫עמו‬
‫במטה‪.‬‬
‫בימות‬
‫ר‬
‫‪,‬‬
‫הגשמים‪.‬‬
‫פ ״ ד מ ״ ד ‪ :‬ורוחץ ע מ ו ב א מ ב ט י גדולה‪ ,‬א ב ל ל א בקטנה‪ ,‬ו י ש ן ע מ ו במטה‪.‬‬
‫החמה‪ ,‬א ב ל ל א ב י מ ו ת הגשמים‪ ,‬מ פ נ י ש ה ו א מהנהו‪.‬‬
‫ד ב ר י ה ת ״ ק ‪ ,‬ו כ ו ל ה ר ׳ י ה ו ד ה היא‪.‬‬
‫או‬
‫יהודה‬
‫ו כ ״ ה בד‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫על‬
‫ובמשנתנו‬
‫‪,‬‬
‫ר יהודה אומר בימות‬
‫‪,‬‬
‫ופירשו המפרשים ש ר יהודה מפרש את‬
‫‪,‬‬
‫ו ר יהודה מפרש שלא התירו לו לישן עמו במטה אלא בימות‬
‫ועיין בפי׳ ה ר א ״ ש למשנתנו‬
‫החמה ש א י נ ו מ ה נ ה לו‪ ,‬א ב ל ב י מ ו ת ה ג ש מ י ם הוא מ ח מ מ ו ו מ ה נ ה לו‪.‬‬
‫ו מ ״ ש בקרן אורה‪ ,‬מ ״ א ב׳‪ ,‬ד ״ ה ש ם ר א ״ ש ‪ ,‬ו ב ה ג ה ו ת ה ר ש ״ ש מ ״ א ם ע ״ ב ‪.‬‬
‫ו ב כ י ״ ע ‪ :‬וישן ע מ ו ע ל ה מ י ט ה ד ב ר י‬
‫החמה ו כ ר ‪.‬‬
‫שהוא‬
‫ו כ ״ ה גם ב ק ג ״ נ ‪.‬‬
‫ר‬
‫‪,‬‬
‫וחכמ‬
‫מאיר‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫אומ‬
‫‪,‬‬
‫על הקטנה בימות‬
‫ו ל פ ״ ז מ ת י ר ר ׳ מ א י ר גם ב י מ ו ת ה ג ש מ י ם ‪ ,‬א פ י ל ו ע ל הקטנה‪ ,‬מ ש ו ם‬
‫מ צ ר לו‪ ,‬ו א ע פ ״ י ש מ ח מ מ ו י צ א ש כ ר ו ב ה פ ס ד ו ‪ ,‬א ו ש א נ ו א ו מ ר י ם ש ל ה נ א ת ע צ מ ו הוא‬
‫מתכוין‪ ,‬ו ל א א ד ר י ה מחיותיה‪ ,‬ו ל פ ״ ז מ ת י ר גם ב א מ ב ט י קטנה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫א ב ל ב ב ב ל י מ ״ א ב שנו‪ :‬ת נ י א‬
‫‪,‬‬
‫ל א י ר ח ץ ע מ ו ב א מ ב ט י ו ל א ישן ע מ ו ב מ ט ה בין ג ד ו ל ה ובין ק ט נ ה ד ב ר י ר מאיר‪*.‬ל‬
‫ר׳ יהודה‬
‫אומר גדולה בימות הגשמים‪ ,‬וקטנה בימות החמה מותר וכר‪.‬‬
‫‪.27‬רוחץ‬
‫עמו‬
‫באבטי‬
‫גדול‪,‬‬
‫עמו‬
‫מזיע‬
‫במרחץ‬
‫וכ״ה בד‬
‫קטנה‪.‬‬
‫ו ב כ י ״ ע ‪ ,‬א ל א ש ש ם ‪ :‬ב א מ ב ט י גדולה‪ ,‬ו ה י א א ב ט י ה י א א מ ב ט י ‪ ,‬ע י י ן ב מ ל ו נ ו ש ל ק ר ו י ם ל מ ל י ם‬
‫ש א ו ל ו ת מ ל ש ו ן יוון ו ר ו מ י ‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,59‬ע ר ך א מ ב ט י ‪.‬‬
‫א ב ל ב ק ג ״ נ ‪ :‬ורוחץ ע י מ ו ב מ ר ח ץ ב א ב ט י ק ט נ ה ו מ ז י ע ע צ מ ו ב מ ר ח ץ קטנה‪.‬‬
‫ו ל פ י גירםא זו‬
‫‪,‬‬
‫ב ב א ז ו ה י א מ ד ב ר י ר מ א י ר ש ל ה ת ו ס פ ת א ‪ ,‬ל פ י ג י ר ס ת ו ו ג י ד פ ת כ י ״ ע ‪ .‬ו ע י י ן להלן ג י ר ם ת ה י ר ו ש ל מ י ‪.‬‬
‫ובבבלי‬
‫‪,‬‬
‫מ ״ א ב ‪ :‬רוחץ עמו באמבטי גדולה ומזיע עמו בקטנה‪ ,‬ובירושלמי פ ״ ד ה״ד‪,‬‬
‫ל ״ ח םע״ג‪ ,‬מ פ ר ש א ת משנתנו‪ :‬א ב ל לא באמבטי קטנה‪.‬‬
‫ב מ ר ח ץ קטנה‪ ,‬ד י נ ס ב א ש ו נ ה ‪.‬‬
‫ד ה ו א מ פ ת ח ליה‪.‬לל‬
‫רוחץ‬
‫תני‬
‫ובגליון כ ת ״ י ל י י ד ן ה ע י ר ס ו פ ר כ י ״ ל ‪ :‬נ ״ ל א י ש ת א ‪.‬‬
‫עמו‬
‫ובאמת הוא‬
‫תיקון ק ל מ א ד ‪ ,‬ו ה ת י ״ ו נ פ ר ד ה ל ו י ״ ו ו נ ו ״ ן ‪ ,‬והכוונה‪ ,‬א י פ ו א ‪ ,‬ש ה ו א נ ו ט ל מ מ נ ו א ת החום‪.‬‬
‫אבל‬
‫ע ד י י ן ספק ה ו א א ם י ש כאן צ ו ר ך בתיקון‪ ,‬ו ה פ י ר ו ש ה ו א ש ה ו א נ ו ט ל מ מ נ ו א ת ה ע צ מ ה נשל החום[‪,‬‬
‫עיין ב מ ל ו נ ו ת ע ר ך ע ש ן ו ע ר ך ע ש ו נ ה ‪.‬‬
‫ועיין מ ״ ש במבוא לירושלמי כפשוטו‪ ,‬עמ׳ י״א‪ ,‬ו מ ״ ש‬
‫‪,‬‬
‫ה ר ״ ל ג י נ צ ב ו ר ג ב ה ו ס פ ו ת י ו ל ת ו ס פ ו ת ע ר ו ך ה ש ל ם ש ל קרוים‪ ,‬ע מ ׳ ת ל ״ ו ‪ ,‬ע ר ך א ש ן ב ‪.‬‬
‫ו ה נ ה ב י ר ו ש ל מ י ה ג י ר ס א ה י א ר ו ח ץ ע מ ו ו כ ר )במקום‪ :‬מזיע(‪.‬‬
‫אלא‬
‫ל ר ח י צ ה ו ש ט י פ ה ב מ י ם חמים‪.‬‬
‫ש ב כ ר כ י ן מ ט י ל י ן בהן בשבת‪.‬‬
‫נ פי ש‬
‫ה ב ל י י ה ו‪.‬‬
‫והכוונה היא לא לאמבטי‬
‫ו ל ע י ל ש ב ת פ ״ ג םה״ג‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,12‬ש נ י נ ו ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ב ב ב ל י ש ם מ ר ע ״ ב ‪ :‬א ב ל ד כ פ ר י ם לא‪ ,‬מ ״ ט כיון‬
‫‪,‬‬
‫ו ע י י ן מ ״ ש ש ם ב ח ״ ג ‪ ,‬עמועמ‪46 ,‬‬
‫‪,‬‬
‫האבטאות‬
‫דזוטרין‬
‫‪ .277‬ו א ף ב י ו ו נ י ת ‪ ar3/e/x!7‬פ י ר ו ש ה‬
‫גם ב י ת מ ר ח ץ וגם א מ ב ס י ה ‪ ,‬ו ב ת ו ס פ ת א כאן מ ש מ ע ש א ב ט י )אמבטי( ל ח ו ד ו מ ר ח ץ ל ח ו ד ‪ ,‬ו כ ן‬
‫מ ו כ ח ב י ר ו ש ל מ י ה נ ״ ל ש ה ב ד י ל בין ״ א מ ב ט י ק ט נ ה ״ ובין ״ מ ר ח ץ ק ט נ ה ״ ‪ ,‬א ב ל ב ת ו ס פ ת א ש ב ת‬
‫א ב ט י )אמבטי( ה ו א ב י ת ה מ ר ח ץ ‪.‬‬
‫ו א פ ש ר שבקג״נ המלה במרחץ הוא פירוש ל״באבטי״‪ ,‬והכוונה‬
‫שהוא רוחץ עמו במרחץ קטנה וכר‪ ,‬והיא כמסורת הירושלמי הנ״ל‪.‬‬
‫ועיין בגירסת הבבלי הנ״ל‪,‬‬
‫«ל מפני שר׳ מאיר נחר אמבטי נדולה אטו קטנה וסטה נדולה אטו קטנה בימות הנשמים‪ ,‬כשם‬
‫שהוא נחר באומן במשנה ל ה ל ן שם‪.‬‬
‫לל מ ל י ו ן הירושלמי כ ״ י ליידן כ ת ב ה ס ו פ ר )עיין מ״ש ב מ ב ו א לירושלמי כפשוטו‪ ,‬עמ׳ ט״ו>‪ :‬נ״ל‬
‫מרתח‪ .‬ואין צ ו ר ך בתיקון‪ ,‬ומפתח‪ ,‬הוא מפתי‪ ,‬מרווח ליה‪ ,‬ע ״ י שהמים עולים עליו‪ ,‬כפירוש המפרשים‬
‫במשנתנו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ״ב ע מ ‪106‬‬
‫‪430‬‬
‫ובפי׳ הרא״ש שם‪ ,‬ב ק ק אורה ובהגדות הרש״ש שם‪.‬‬
‫ו ע י ץ מ״ש בפירוש התוספתא והירושלמי‬
‫ב מ ר כ ב ת המשנה ם ״ ו מה׳ נ ד ר י ם ה״ט‪.‬‬
‫‪ .29-27‬ה מ ו ד ד‬
‫ואינו‬
‫מן‬
‫א ו כ ל מן‬
‫הנטיעות‪.‬‬
‫הנאה‬
‫מחבירו‬
‫הנטיעות‪.‬‬
‫וכ״ה בד‪.‬‬
‫בפני‬
‫בשביעית‪,‬‬
‫שביעית‪ ,‬לא‬
‫לתוך‬
‫יורד‬
‫יורד‬
‫ל ת ו ך שדהו‪,‬‬
‫שדהו‪,‬‬
‫הוא‬
‫ואוכל‬
‫ובכי״ע‪ :‬המודד הנאה מזזבירו מפני שביעית ונכנסה שביעית ל א‬
‫‪,‬‬
‫י ר ד ל ת ו ך שדהו ו כ ו ‪ .‬וכע״ז גם בקג״נ‪.‬‬
‫ובמשנתנו פ ״ ד מ י ה ‪ :‬המודד הנאה מחברו לפני שביעית‬
‫ל א יורד לתוך שדהו ואינו א ו כ ל מן הנוטות‪.‬״‬
‫ובשביעית‬
‫א י נ ו יורד לתוך שדהו‪ ,‬א ב ל א ו כ ל‬
‫הוא מן הנוטות‪ .‬ובמשנתנו ל א נ ת ב א ר מ ה פירושו ש ל ״ובשביעית׳‪ ,-‬א ם הכוונה כשהניעה שביעית‬
‫אינו י ו ר ד א ב ל אוכל‪ ,‬א ו שהכוונה היא ״ובשביעית׳‪ -‬א ם נ ד ד בשביעית‪ ,‬א ב ל א ם נ ד ר ל פ נ י‬
‫שביעית והגיעה שביעית אינו יורד ואינו אוכל‪ .‬ו ל פ י גירםת כי״ע וקג״נ כ א ן ) ״ ו נ כ נ ס ה שביעית״(‬
‫ה ר י ב ר ו ר שאם נ ד ר ל פ נ י שביעית והניעה שביעית אינו י ו ר ד ואינו אוכל‪«,‬ל וממילא א נ ו מוכרחים‬
‫ובירושלמי פ ״ ד ה״ו‪,‬‬
‫ל פ ר ש ש״שביעית״ פירושו א ם נ ד ר בשביעית‪ ,‬ובכגון ד א יורד ואוכל‪.‬‬
‫ל ״ ח ע ״ ד ‪ ,‬ו ב ב ב ל י מ ״ ב א׳ נחלקו אמוראים בפירושה‪ ,‬וכמו שכתבנו לעיל‪.‬‬
‫ולשני הפירושים יש‬
‫כאן מחלוקת ב ץ הסיפא )״ובשביעית״( ש ל מ ש נ ת נ ו ) א י נ ו יורד( ו כ ץ הסיפא ש ל התוספתא )יורד(‪.‬‬
‫ו ב ב ב ל י מ ״ ב ב ׳ שאלו‪ :‬ובשביעית א ץ י ו ר ד ל ת ו ך שדהו ו כ ר ‪ ,‬מאי ש נ א ד א ו כ ל ‪ p‬הנוטות‪,‬‬
‫ד פ י ר י דהפקירא א י נ ק ‪ ,‬א ר ע א נ מ י אםקרא‪ .‬א מ ר עולא ב ע ו מ ‪ p‬א י ל נ ו ת ע ל ה ג מ ל י ם ‪ .‬״ ר ׳ ש מ ע ק‬
‫בן אליקים א מ ר גזירה שמא ישהא בעמידה‪ .‬וכן בירושלמי פ ״ ד רה״ו‪ ,‬ל ״ ח ע״ד‪ :‬וירד‪.‬‬
‫כדאמ׳‬
‫ר ׳ ש מ ע ץ בן יקים ש ל א ישהא‪ .‬ו א ף בירושלמי הקושיא היא ע ל הסיפא‪ ,‬כ מ ו שפירש בם״מ‪ ,‬ו ר ג י ל‬
‫הוא בירושלמי ל פ ר ש בקיצור א ת הסיפא‪ ,‬ולישא וליתן אח״כ ב ד ב ר י הרישא‪.‬‬
‫ו כ ב ר ר א י נ ו לעיל‪,‬‬
‫ש ר ‪ ,24‬םד״ה ו ב מ ש נ ת נ ו ) ל ע נ י י ן ב ק ו ר חולים( שהתוספתא ל א גזרה משום שמא ישהא‪ ,‬וממילא‬
‫א ם נ ד ר בשביעית מ ו ת ר ל ו ל ר ד ת ל ת ו ך שדהו‪ ,‬שגם השדה היא ה פ ק ר ל צ ו ר ך הלקיטה‪ ,‬ו ע י ץ מ״ש‬
‫‪,‬‬
‫ולפירושו ש ל עולא ב ב ב ל י ה נ ״ ל בוודאי‬
‫ל ע י ל ח ״ ב )שביעית(‪ ,‬ע מ ‪ ,583—582‬ובהערה ‪ 2‬שם‪.‬‬
‫ש א ץ כאן קושי כ ל ל ממשנתנו‪ ,‬שהרי בתוספתא ל א נ ז כ ר ו ״נוטות״ ) ע ‪ p‬מ ע ש ר ו ת פ ״ ג מ״ד(‪,‬‬
‫וב״נטיעות״ שבתוך השדה עםיקינן‪ ,‬ו ב כ ג ץ ד א מ ו ת ר ל ו ל ר ד ת ל ת ו ך השדה א פ י ל ו למשנתנו‪ ,‬ו א ץ‬
‫כאן מחלוקת ב ץ המשנה ו כ ץ התוספתא‪.‬‬
‫‪ .30-29‬כ כ ר ז ה‬
‫יש‬
‫לפיכך‬
‫לה‬
‫הקדש‪,‬‬
‫ואכלה בין הוא בין‬
‫חבירו‪ ,‬ה ר י זה‬
‫מעל‪,‬‬
‫פדיון‪.‬‬
‫וכ״ה בירושלמי ם ״ ד םה״ב‪ ,‬ל ״ ח ע״ג‪ ,‬כ ת ו ב ו ת פ י ״ ג ה״ב‪ ,‬ל ״ ה‬
‫ע ״ ד ‪ .‬ו ב כ י ״ ע בטעות‪ :‬ה ר י זה‬
‫ק ו נ ם כ כ ר זו‬
‫ל א מ ע ל לפיכך ו כ ר ‪.‬‬
‫ו ב ב ב ל י כאן ל ״ ה א׳‪:‬‬
‫הקדש ו כ ר ‪ .‬א ב ל ב כ י ״ מ ופי׳ ה ר א ״ ש חסרה המלה ״קונם״‪.‬‬
‫ו ק כ ש מ ע ו ת כ ״ ב םע״א‪ :‬כ כ ר זו‬
‫הקדש ו כ ר ‪ ,‬ו א ף בדק״ם שם ל א העיר ע ל גירםא אחרת‪ .‬ו ק היתה הגירםא ש ם ל פ נ י הר״י מיגש‬
‫ו ש א ר הראשונים‪.‬‬
‫והגירםא ב נ ד ר י ם בהוצאות ש ל פ נ י נ ו מקויימת ע ״ י כ מ ה ‪ p‬הראשונים כאן‪.‬״‬
‫א ב ל בתוספות ר י ״ ד ם ״ ד םי׳ זד‪ :‬ק ו נ ם כ כ ר זו ואכלה‪ ,‬ב ץ הוא ב ץ ח ב י ר ו מ ע ל ‪.‬‬
‫ו ק מעיד‬
‫בחי׳ הרמב״ן ל ש ב ו ע ו ת כ ״ ב א׳‪ :‬ובם׳ א ץ ב ץ המודד גרםי׳ ל ה ל ה ך ב ר י י ת א בלישנא אחרינא‪,‬‬
‫כ כ ר זה ב ץ הוא ב ץ ח ב י ר ו מ ע ל ו כ ר ‪.‬‬
‫קונם‬
‫נוסחאות‬
‫ויש‬
‫ו ק בריטב״א שם‪ :‬והתם במם׳ נ ד ר י ם מייתי׳ לה‪,‬‬
‫ש ג ו ר ם ץ בה ברישא כ כ ר זה‬
‫ק ו נ ם וכר‪.‬‬
‫ה ״ ג כ כ ר זה הקדש ו כ ר ‪ ,‬ויש ג ר ס א ו ת דגרםי ב ץ ברישא ו כ ץ בסיפא‬
‫ובשמ״ק כאן ב ש ם הרי״ץ‪:‬‬
‫ק ו נ ם ו כ ר ‪ ,‬ברישא לא‬
‫י ת ק ל ג ר ו ס אותו‪ ,‬ד א ״ כ שמעינן מינה דאליבא ד כ ״ ע קונם כהקדש ו כ ר ‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫ו ל פ ״ ז נ ר א ה שבהוצ׳‬
‫ל כלומר‪ ,‬הנטיעות הנוטוח ע ל ה ד ר ך סמוך לשדה‪ .‬ועיין בשנו״ם למשנתנו במשנה חוצי ראם‪.‬‬
‫»ל ספני שכבר ח ל הנדר לפני שביעית‪ ,‬עיין ב ב ל י ס״ב א׳ וברין שם‪.‬‬
‫‪ »°‬כלומר‪ ,‬ויכול ללקוט מבחוץ‪ ,‬א מ י באמח םוחר לו ל ה מ ם אף ל ח ו ך השדה כ ד י ללקוט סן‬
‫האילנות שבפנים‪.‬‬
‫» וכיה בתוספות שמעוח כ י ב ב׳‪ ,‬סד״ה וחכסים‪ ,‬ויבסוח פ״ח א׳‪ ,‬סד״ה אי ק ס ב ר ‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ״ב ע מ ‪106‬‬
‫‪431‬‬
‫שלפנינו בנדרים )וכן לפני הרשב״א‪ ,‬המיוחס לרש״י והר״ן( היא תרכובת של שתי נוסחאות הנ״ל‪,‬‬
‫כלומר‪ ,‬קונם ככר זה‪ ,‬ככר זה הקדש‪ ,‬וצרפו אח״כ את שתיהן יחד‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ובחי הרשב״א שבועות‬
‫‪,‬‬
‫כ״ב א ‪ :‬איכא מאן דגריס ככר זה הקדש אכלו בין הוא בין חברו מעל‪ ,‬לפיכך יש לה פדיון‪ ,‬וזו‬
‫הוקדשה לשמים‪ ,‬והקדש בדק הבית הוא‪ ,‬ולפיכך לכ״ע יש לה מעילה ויש לה פדיון וכר‪ ,‬ויש‬
‫מי שגורם ברישא ככר זו בהקדש )צ״ל‪ :‬כהקדש(‪ ,‬כלו׳ לא עשאה הקדש ממש‪ ,‬אלא עשאה לכל‬
‫בקונם כהקדש‪ ,‬ובזה אומר ד״מ דיש מעילה וכר‪ .‬וכוונת הרשב״א לםוגיא בשבועות שם שלא‬
‫היתה בסוגייא ההיא הגירסא ״קונם״ בשום נוסח‪ ,‬ולפיכך תיקנו‪ :‬נטהקדש‪ ,‬עיין בתוספות שם‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ד״ה וחכ״א‪ ,‬ובתוספות יבמות פ״ח א ‪ ,‬ד״ה אי קסבר‪ .‬ועיין בתוספות כאן ל״ד ב׳‪ ,‬ד״ה היתה לפניו‪.‬‬
‫סוף דבר‪ ,‬בתוספתא ובירושלמי ובבבלי שבועות הגירסא ״הקדש״ היא בטוחה‪ ,‬ואפשר‬
‫לפרשה כפירוש הרא״ש כאן‪ :‬ומילתא דפשיטא היא‪ ,‬ולא איצטריך להך בבא כלל‪ ,‬אלא אגב‬
‫סיפא נקט‪.‬‬
‫אבל רוב הראשונים‬
‫ועיין בחי׳ הרמב״ן בשבועות ומ״ש בשם רש״י לנדרים‪.‬‬
‫פירשו אף את הגירסא ״הקדש״ כמו קונם‪ ,‬והיינו שהיה ברור מתוך דבריו שלא כיוון להקדיש‬
‫לשמים‪ 82,‬אלא לאסור את הככר על כל העולם‪ ,‬עיין היטב בחי׳ הר״י מיגש לשבועות‪ ,‬והוא‬
‫משום שהיתה להם הגירםא בסיפא שהחכמים חולקים גם על הרישא‪ ,‬והרי בהקדש ממש כולם‬
‫מודים שיש מעילה ויש פדיון‪ ,‬עיין מ״ש להלן‪ ,‬שו׳ ‪ ,32‬סד״ה ר׳ שמעון‪.‬‬
‫אחר‪,‬‬
‫‪ .32-30‬א ם‬
‫אמ׳‬
‫זה‬
‫לא‬
‫הרי‬
‫הרי‬
‫מעל‪,‬‬
‫הוא‬
‫עלי‬
‫לפיכך‬
‫ואכלה‪,‬‬
‫אין‬
‫לה‬
‫מעל‬
‫בטובת‬
‫פדיון‪.‬‬
‫הנאתו‪,‬‬
‫אכלה‬
‫וכ״ה בד ובכי״ע וכע״ז‬
‫בירושלמי ןע״ל‪ 83.‬ובבבלי כאן ושבועות‪ :‬ככר זו עלי הקדש )בנדרים‪ :‬להקדש‪.‬‬
‫ובכי״מ שם‬
‫חסרה המלה ״להקדש״( ואכלה הוא מעל‪ ,‬חבירו‪ ,‬לא מעל‪ ,‬לפיכך אין לו פדיון‪ .‬ואשר לגירםא‬
‫״מעל בטובת הנאתו״ הכוונה היא שלא מעל בכל הככר אם אכלה‪ ,‬שהרי לא היתה הקדש לכל‬
‫והיתה מותרת להכירו )כפירוש בעל פ״מ בכתובות(‪ ,‬ולפיכך לא מעל אלא בטובת ןעא ‪ 84,‬ועיין‬
‫ה‬
‫היטב בתוספות ל״ד ב׳‪ ,‬ד״ה ואמר )בלשון ראשון שם(‪ ,‬וד״ה נטלה‪.‬‬
‫ופירש רש״י בשבועות‬
‫שלפיכך אין כאן מעילה ואין כאן פדיון משום שאסרה רק על עצמו‪ ,‬״ואין לה פדיון להתירה לו‪,‬‬
‫שלא נאמר פדיון באיסוריך‪ .‬ואפילו אם אנו אומרים שיש מעילה בקונמות היינו בקונם כללי‪,‬‬
‫אבל לא בקונם פרטי‪ ,‬עיין בתוספות שבועות כ״ב ב׳‪ ,‬ד״ה וחכמים‪ ,‬ויבמות פ״ח א׳‪ ,‬ד״ה אי קסבר‪.‬‬
‫ובספרי זוטא מטות‪ ,‬הוצ׳ הורוביץ‪ ,‬עמ׳ ‪:326‬‬
‫ה ל ל היה אומר הרי מי שאמר קונם לבית‬
‫הזה שאני נכנס‪ ,‬ככר זה שאני טועם‪ ,‬יכול יתן הנייתו של בית ויכנס לו‪ ,‬דמי ככר ויאכלנו‪,‬‬
‫ת״ל ככל היוצא מפיו יעשה‪ .‬ועיין להלן בסמוך‪.‬‬
‫‪ .32‬ד ב ר י‬
‫ר׳‬
‫מאיר‪.‬‬
‫וכ״ה בד ובירושלמי״ ובבבלי הנ״ל‪.‬‬
‫אבל בכי״ע‪ :‬דברי‬
‫‪ 82‬עיין מ״ש להלן‪ ,‬הע׳ ן‪ ,8:‬בשם הירושלמי‪.‬‬
‫‪ «3‬עיין להלן‪ ,‬הע׳ ל‪ .8.‬ובירושלמי העמידו את הסיפא כשאמר בפירוש ‪.‬לא אוכלנו ולא אטעמנר‪.‬‬
‫ונראה שאף ברישא פירשו שהיה מוכח מדבריו שלא כיוון להקדש ממש‪ .‬ובקרן אורה ל״ר ב׳‪ ,‬ד״ה ככרי‪,‬‬
‫תפס כדבר פשוט שהירושלמי מעמיד כן אף את הרישא )אעפ״י ששם מפורש ‪.‬ככר זו הקדש״(‪ .‬וטעמו‪,‬‬
‫כנראה‪ ,‬משום שדייקו שם מן המלה ‪.‬ואכלו״ ש‪.‬אכלו" דווקא‪ ,‬ודיוק זה הרי שייך נם ברישא‪ .‬ושמא הביאו‬
‫הראשונים )עיין להלן הע׳ ״ ‪ ( 8‬את כל הפיסקא מן הירושלמי הנ׳׳ל‪ ,‬כדי להסתייע בו לפירושם בבבלי‬
‫ש‪.‬הקדש" לאו דווקא‪ ,‬אלא קונם כהקדש‪ ,‬עיין מ״ש לעיל בפנים‪.‬‬
‫*» עיין בס׳ מצל מאש ח״ב סי׳ כ״ד שנסתפק בנדר מן הככר בקונם אם מותר בהנאתו‪ .‬ולעיל‬
‫שם םי׳ כ״נ פירש את הירושלמי הנ׳׳ל )‪.‬מהו לחמם בו״(‪ ,‬משום שאינו כדרך הנאתו‪ ,‬וציין לתוספות פסחים‬
‫כיו א׳‪ ,‬דיה שאני‪ .‬ועיין משנה למלך פ״ד מה׳ מעילה ה״ט‪ .‬וצ״ע‪ .‬ועיין במצל מאש הנ״ל סי׳ י״נ‪ .‬ועיין‬
‫במחנה אפרים ה׳ נדרים סי׳ כ״ז‪ ,‬ועיין בחי׳ הרשב״א עירובין ל׳ א׳ ומש״ש בשם הראב״ד‪ .‬ועיין בשו״ת‬
‫דברי מלכיאל חיד סי׳ קנ״ב‪.‬‬
‫‪ 85‬בהוצ׳ שלנו‪ ,‬בין כאן ובין בכתובות‪ :‬אם אמר הרי הוא עלי‪ ,‬אכלו מעל בו בטובת הנייה דברי‬
‫ר׳ מאיר‪ .‬אחרים לא מעלו‪ ,‬לפיכך אין לו פדיון‪ .‬וכן מעתיק בשם הירושלמי בכלבו בשית שבסוף‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ׳׳ב ע מ ‪106‬‬
‫‪432‬‬
‫‪,‬‬
‫ר‬
‫ו ב ב ב ל י ש ב ו ע ו ת כ ״ ב ב ׳ ה ג י ה ו א ת ה ב ר י י ת א ו ה פ כ ו א ת ש מ ו ת ה א ו מ ר י ם ‪ ,‬וגרסו‪:‬‬
‫יהודה‪.‬‬
‫וחכמים אומרים הוא מ ע ל והכירו לא מעל‪.‬‬
‫ועיין מ ״ ש‬
‫והוא מתאים בעיקרו לגירםת כי״ע‪.‬‬
‫ל ע י ל ב ש ם ס פ ר י זוטא‪ ,‬ו ל ה ל ן בסמוך‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ר‬
‫ובין‬
‫שמעון‬
‫כך‬
‫או‬
‫‪,‬‬
‫וזה‬
‫זה‬
‫לא‬
‫ב ב ב ל י כאן‪ :‬ו ח כ מ י ם א ו מ ר י ם‬
‫מעלו‪.‬‬
‫כך‬
‫בין‬
‫ל א מ ע ל ‪ ,‬ל פ י ש א י ן מ ע י ל ה בקונמות‪ .‬א ב ל ב ש ב ו ע ו ת כ ״ ב ב ׳ ‪ :‬ו ח כ מ י ם א ו מ ר י ם א ח ד‬
‫ועיין בתוספות שם‪ ,‬ד ״ ה וחכמים‪ ,‬וביבמות‬
‫ז ה ו א ח ד ז ה ל א מעל‪,‬״* ל פ י ש א ץ מ ע י ל ה בקוגמות‪.‬‬
‫ומפרשים רבותיגו א ת הגירםא ״בין כך‬
‫ס ״ ח א ׳ ‪ ,‬ד ״ ה א י קםבר‪ ,‬בחי׳ ה ר מ ב ״ ן ‪ ,‬ב ר י ט ב ״ א ו ע ו ד ‪.‬‬
‫ובין כ ך ״ בין א ר י ש א ו ב י ן א ם י פ א ‪ ,‬כ ל ו מ ר ‪ ,‬ב י ן ש א ס ר ה ע ל ע צ מ ו ב ק ו נ ם ב י ן ש א ס ר ה ל כ ו ל י ע ל מ א ‪,‬‬
‫מפני ש א ץ מעילה בקונמות לחכמים‪.‬‬
‫ש ה כ ו ו נ ה ב י ן ל ר י ש א ובין ל ס י פ א ‪.‬‬
‫ו ב ר י ט ב ״ א ש ם פ י ר ש כן גם א ת הנוםחא ״ א ח ד ז ה ו א ח ד ז ה ״‬
‫ומשום כך ל א יכלו ל פ ר ש ברישא ״ ה ק ד ש ״ כפשוטו‪ ,‬עיין מ ״ ש‬
‫ל ע י ל ‪ ,‬ש ו ׳ ‪ ,30-29‬ד ״ ה ס ו ף ד ב ר ‪.‬‬
‫א ב ל ב ל ש ו ן ה ת ו ס פ ת א ) ״ ז ה ו ז ה ל א מ ע ל ו ״ ( ק ש ה ל פ ר ש כן‪ ,‬ו ב ו ו ד א י ש ק ש ה ל פ ר ש כ ן א ת‬
‫ג י ר ם ת ה ב ב ל י ב ה ו צ א ו ת ש ל פ נ י נ ו ב ש ב ו ע ו ת ‪ :‬ב י ן ה ו א ב י ן ח ב י ר ו ל א מ ע ל וכו׳‪ .‬ו כ ן כ ת ב ה ר ש ב ״ א‬
‫‪,‬‬
‫ש ם ‪ :‬ו ל פ י זה ) כ ל ו מ ר ‪ ,‬ל ס י ה ג י ר ם א ב ר י ש א ‪ :‬כ כ ר זה ה ק ד ש ש פ י ר ש ו ה ו ה ק ד ש מ מ ש ( ה א ד א מ‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ח כ מ י ם ב י ן ה ו א ב ץ ח ב י ר ו ל א מ ע ל ‪ ,‬א ס י פ א ק א י ‪ .‬א ב ל ב ח י ה ר ״ י מ י ג א ש שם‪ :‬ו ח כ ״ א כ ץ ה ו א כ ץ‬
‫ח ב י ר ו ל א מ ע ל ‪ ,‬ל פ י ש א ץ מ ע י ל ה בקונמות‪ ,‬ו ז ה ה ב כ ר ש א ס ר ה ע ל ע צ מ ו‬
‫ופירש גם גירסא זו א ף ע ל הרישא‪.‬‬
‫כקונמות דמיא‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ועל‬
‫אחרים‬
‫וכ״ה בתוספות ובתוספות ה ר א ״ ש שם‬
‫ובתוספות יבמות פ ״ ח א הג״ל‪.‬‬
‫ו ע י י ן מ ״ ש ל ע י ל ‪ ,‬ה ע ר ה ‪ ,85‬ב ש ם ה ר ש ב ״ א ו ג י ר ם ת ו ב י ר ו ש ל מ י ‪.‬‬
‫נוטל‬
‫גדרו‬
‫‪ .33—32‬ו ה ל ה‬
‫ר׳‬
‫‪,‬‬
‫להפקירו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ואוכל‪.‬‬
‫יוסח‬
‫א ו מ ‪/‬‬
‫שקדם‬
‫מסגי‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ו כ ״ ה בד‪ .‬א ב ל ב כ י ״ ע ‪ :‬ו ר י ו ס י א ו ם ר‪,‬לי מ פ ג י ו כ ו ‪ ,‬ו כ צ ״ ל גם ל פ נ י נ ו ‪ :‬ר י ו ס ח‬
‫‪,‬‬
‫א ו ם ) ו ל א א ו מ ( ‪ .‬ו ע ד כ א ן ה י א פ י ס ק א מ מ ש נ ת ג ו ם פ ״ ד ‪ :‬ה י ו מ ה ל כ י ן ב ד ר ך )ואחד מהן מ ו ד ר מ ח ב ר ו (‬
‫‪,‬‬
‫ואין ל ו מה י א כ ל ו כ ו מגיח ע ל הסלע‪ ,‬א ו ע ל הגדר‪ ,‬ואומר ה ר י הן מ ו פ ק ר ץ ל כ ל מי שיחפוץ‪,‬‬
‫והלה נוטל ואוכל‪.‬‬
‫ד ר‬
‫טעמא‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ר ׳ י ו ס י אוסר‪ .‬ו כ ן ב י ר ו ש ל מ י כ א ן ס ס ״ ד ‪ ,‬ל ״ ח ע ״ ד ‪ :‬ו ר י ו ס י אוסר‪.‬‬
‫מפני שקדם נ ד ר ו להבקירו‪.‬‬
‫יוסי‪,‬‬
‫דעתו לאסור מה שהבקיר‪.‬‬
‫‪88‬‬
‫הא הבקירו לנדרו ל א וכר‪ ,‬לא ע ל ת ע ל‬
‫‪,‬‬
‫ו כ ן ב י ר ו ש ל מ י סםזזים ס ״ ד ה ״ ט ‪ ,‬ל ״ א ע ״ ב ‪ :‬ד מ ר ר יוחנן ד ב ר י‬
‫‪,‬‬
‫ר יוסח מפני שקדם נ ד ר ו להבקרו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫מא י‬
‫‪,‬‬
‫ו כ ״ ה בירושלמי סיאה סס״ז‪ ,‬כ ע״ג‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ובבבלי כאן מ ״ ג א ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫א מ ר ר יוחנן מ ״ ט ד ר י ו ס י ק ס ב ר ה פ ק ר כ מ ת נ ה ‪ ,‬מ ה מ ת נ ה ע ד ד א ת י א מ ר ש ו ת נותן ל ר ש ו ת‬
‫מ ק ב ל ‪ ,‬א ף ה פ ק ר ע ד ד א ת י ל ר ש ו ת זוכה‪.‬‬
‫יוסי‬
‫‪8 9‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫מ ת י ב ר א ב א ו ה ל ה נ ו ט ל ו א ו כ ל ‪ ,‬ו ר י ו ס י אוסר‪.‬‬
‫א״ר‬
‫אימתי בזמן שנדרו קודם להפקירו‪ ,‬א ב ל א ם היה הפקירו קודם ל נ ד ר ו ה ר י זה מותר ו כ ר ‪.‬‬
‫כ ל הנודר אין דעתו ע ל מה שהפקיר‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו מ ת ו ך ה י ר ו ש ל מ י א נ ו ר ו א י ם ש ג י ר ם ת ה ת ו ס פ ת א נ כ ו נ ה ‪ ,‬ו ר י ו ס י נותן ט ע ם ל ד ב ר י ו ‪ ,‬מ ס נ י‬
‫א ב ל ברשב״א ל י ה א׳ ה ע ת י ק בשם הירושלמי‪ :‬מ ע ל בו‬
‫הםפר‪.‬‬
‫ר׳ מאיר‪.‬‬
‫לרבינו‪.‬‬
‫אחרים‬
‫אומרים‬
‫ל א מ ע ל ‪ ,‬ל פ י כ ך אין לו פדיון‪.‬‬
‫אפילו‬
‫ב ט ו ב ת הנאה שבו ד ב ר י‬
‫וכנראה שנירסה משובשת נזדמנה לו‬
‫ואם ה י א נכונה‪ ,‬צ ר י ך ל פ ר ש שדברי אחרים הוא מ א ס ר המוסנר‪ ,‬והם חולקים ע ל ר׳ מאיר‬
‫וסוברים שאף ה ו א ל א מ ע ל ‪ ,‬ואח״כ ח ת ר ל ד ב ר י ר׳ מאיר‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫« כ י ה בכתי־י‪ ,‬בר״ח ועוד‪ ,‬עיין דק*ס‪ .‬וכ״ה ב״איפוך' ש בהוצאות שלפנינו‪ .‬ולפנינו שם‪ ,‬וכן‬
‫בחי׳ הריי סינאש‪ :‬בין הוא ובין חבירו ל א מ ע ל ‪.‬‬
‫‪8 7‬‬
‫‪8 8‬‬
‫א צ ל צ ו ק ר פ נ ד ל ב ט ע ו ת ‪ :‬ור' יוסי‬
‫אומר‪.‬‬
‫ואף ב ק נ י נ ‪ . . . :‬א ש ר ם פ‬
‫כלומר‪ ,‬אעפיי שרי יוסי ס ו ב ר שאין ה פ ק ר יוצא מ ד י ב ע ל ש ע ד ד א ת י לרשות זוכה‪ ,‬ו כ ל זמן‬
‫ש ל א ז כ ה אחר‪ ,‬עדיין ברשותו הוא‪ ,‬עיין בירושלמי שם בריש ה ה ל כ ה ‪ ,‬פ א ה פיו היא‪ ,‬ייט עיב‪ ,‬ד מ א י‬
‫פ״נ ה״כ‪ ,‬כינ ע״ב‪ ,‬פםחים פ״ב היב‪ ,‬ביט עיא‪ ,‬ב ב ל י כ א ן סיג א׳‪.‬‬
‫‪8 9‬‬
‫‪ .‬א י ר י ש י ׳ ח ס ר בכייס‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ״ב ע מ ‪107-106‬‬
‫‪433‬‬
‫ש ק ד ם נ ד ר ו להבקרו‪ ,‬ו נ א ס ר ו ע ל י ו כ ל נכסיו‪ ,‬ו ה ר י גם מ ה ש ה פ ק י ר ע ד י י ן נ כ ס י ו הם‪ ,‬ו ע ו מ ד י ן‬
‫באיסורן‪ .‬א ב ל א ם ה פ ק ר ו ק ד ם א י ן א ד ם א ו ס ר א ת נ כ ס י ו שהפקירן‪.‬‬
‫ששניהן‬
‫‪ .34—33‬כ ש ם‬
‫לדור‬
‫אםורין‬
‫בחצר‪,‬‬
‫שניהן‬
‫כך‬
‫אסורין‬
‫‪,‬‬
‫ב מ ב ו י ‪ .‬כ ל ה ב ר י י ת ו ת ב ר ש ב ״ א מ ״ ו ב ‪ ,‬ס ד ״ ה ו א מ ר ‪ ,‬ב מ א י ר י מ ״ ו ם ע ״ א ) ע מ ׳ קם״ח(‬
‫לדור‬
‫וריטב״א שם‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ב ר מ ב ״ ן מ ״ ו א ‪ :‬ר י ש א ד ת ו ם פ ת א כ ש ם ש ש נ י ה ן ו כ ו ׳ ) ש ת י הבבות(‪ .‬ו ב פ י ׳ ר ״ א‬
‫ובמשנתנו רפ״ה‪:‬‬
‫מן ה ה ר ‪ ,‬ע מ ׳ צ ״ ג ‪ :‬ת ו ס פ ת א כ ש ם ו כ ר ‪ ,‬ו ק י צ ר ב ב א ז ו מ ש ו ם פ ש י ט ו ת ה ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ה ש ו ת פ י ן ש נ ד ר ו ה נ א ה ז ה מ ז ה אםורין ל כ נ ס לחצר‪ .‬ר א ל י ע ז ר בן י ע ק ב א ו מ ר זה נ כ נ ם ל ת ו ך ש ל ו ‪,‬‬
‫ו ז ה נ כ נ ס לתוך ש ל ו ‪.‬‬
‫ו ב י ר ו ש ל מ י ר פ ״ ה ‪ ,‬לי׳ט ע ״ א ‪ :‬ר ב נ י ן א מ ר י כ ל ט פ ח ו ט פ ח ש ל ש ו ת פ י ן הוא‪.‬‬
‫ר ׳ ל י ע ז ר בן י ע ק ב א ו מ ר ז ה נ כ נ ם ל ת ו ך ש ל ו ו ז ה נ כ נ ם ל ת ו ך ש ל ו ‪ .‬א ם ה י ת ה ח צ ר ח ל ו ק ה פםיםפם‬
‫א ף רבנן מודיי‪.‬‬
‫ו פ י ר ו ש ה ‪ ,‬א ע פ ״ י ש ה ש ו ת פ ו ת ל א נ ת ב ט ל ה מ ״ מ י ש כ א ן סימן ה מ י י ח ד א ת ה ש י מ ו ש‬
‫ל כ ל א ח ד מ ה ם ‪ ,‬ע י י ן מ ״ ש ל ע י ל ח ״ ג )עירובין(‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,450‬ה ע ר ה ‪.20‬‬
‫ועיין בצפנת פענה פ״ז‬
‫‪,‬‬
‫מ ה נדרים ה״ד‪.‬‬
‫ובפי׳‬
‫ה ת ו ס פ ת א נ ר א ה ש מ ד ב ר י ם כ א ן ש א י ן ל ה ם כ נ י ס ה ל ב ת י ה ם א ל א ד ר ך ה ח צ ר ומחוץ‬
‫ל ד ׳ א מ ו ת ש ל פ נ י הפתחים‪ ,‬ו א י נ ם י כ ו ל י ם ל ה כ נ ם ל ב ת י ה ן א ל א א ם י ה ל כ ו ב ח צ ר ‪ ,‬ו ל פ י כ ך א י נ ם‬
‫יכולים לדור בבתיהם שבחצר‪.‬‬
‫ש ל א י ו כ ל ל ה כ נ ם לביתו‪.‬‬
‫ועיי״ש‬
‫‪,‬‬
‫ועיין בשו״ת הר״ן ס י ל ״ ה ‪ ,‬ו א ף ש ם לא א ס ר א ל א א ת החצר כדי‬
‫ו ע י י ן להלן ש ם ס י ׳ ל ״ ז ‪ ,‬ו מ ש ם מ ש מ ע ק צ ת ש א ס ר ג ם א ת הבית‪ ,‬ע י י ״ ש ‪.‬‬
‫ש כ ת ב ה ש ו א ל ) ש א ף ל ר ״ א בן יעקב(‪ :‬״ א י נ ו י כ ו ל ל א ס ו ר ד ו ו ק א ב ח צ ר ש א י נ ו ע ש ו י‬
‫ל ת ש מ י ש גדול‪ ,‬א ל א ל ע ב ו ר ל י כ נ ם ל ב י ת ו ״ ‪ .‬ו כ ן ה ד י ן ב מ ב ו י ‪ ,‬ש ל ש נ י ה ם י ש ח ל ק בו‪ ,‬ו ה ו א ד ב ר‬
‫ש ל א ו ת ה העיר‪ 90,‬ו א ם א י נ ם י כ ו ל י ם ל ה כ נ ם ל ב ת י ה ם א ל א ד ר ך המבוי‪ ,‬א י נ ם י כ ו ל י ם ל ד ו ר ש ם ‪,‬‬
‫ו ב ר י ט ב ״ א ה נ ״ ל ‪ :‬כ ך ש נ י ה ם אםורין ל ד ו ר במבוי‪ .‬פ י ׳ ב מ ב ו י ה מ ש ו ת ף בין שניהם‪.‬‬
‫לת״ק‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ועיין ב ב ל י כ א ן מ ״ ו ב׳‪ ,‬ב י צ ה ל ״ ט ב׳‪ ,‬ב ״ ק נ ״ א ב ׳ ו ב ״ ב נ ״ ז ב ו ב ר א ש ו נ י ם כ א ן ו ש ם‬
‫ו ב ק ר ן א ו ר ה ב ר י ש פירקין‪ .‬א ב ל ב י ר ו ש ל מ י ל א ח י ל ק ו בין ח צ ר ש י ש ב ה ד י ן ח ל ו ק ה ובין ח צ ר ש א י ן‬
‫בה‪ ,‬ו ל א א מ ר ו א ל א מ ה ש ה ע ת ק נ ו ל ע י ל ‪ ,‬ע י י ן ב צ פ נ ת פ ע נ ח ה נ ״ ל ‪ ,‬ו ע י י ן מ ״ ש ל ע י ל ח ״ א )דמאי(‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ע מ ‪.271‬‬
‫ו ה ד י ב ו ר ״ ב ר י ר א ״ ל א נ ז כ ר ב י ר ו ש ל מ י ב ש ו ם מ ק ו ם )חוץ מן ה ה ו ס פ ה ב ש ק ל י ם ( ‪,‬‬
‫ע י י ן מ ״ ש ל ע י ל ח ״ ד )שקלים(‪ ,‬ע מ ׳ ‪.699‬‬
‫‪ .35-34‬כ ש ם‬
‫לגדל‬
‫ששניהן‬
‫בהמה דקה‪.‬‬
‫אםורין‬
‫לגדל‬
‫תרנגלין‪,‬‬
‫רמב״ן‪ ,‬רשב״א‪ ,‬מאירי וריטב״א הנ״ל‪.‬‬
‫כך‬
‫שניהן‬
‫אסורין‬
‫ו ע י י ן מ ״ ש להלן ב ש ם ה ר א ״ ם ‪.‬‬
‫ובמשנתנו פ ״ ה מ״א‪ :‬ושניהם אסורים להעמיד ש ם רחיים ותנור ולגדל תרנגולים‪.‬‬
‫ופירשו‬
‫ה ר א ש ו נ י ם ש א ף ר ׳ א ל י ע ז ר בן י ע ק ב מ ו ד ה בזה‪ ,‬ש ה ר י ל ת ״ ק א פ י ל ו ד ר י ס ת ה ר ג ל א ס ו ר ה ‪.‬‬
‫ו ב י ר ו ש ל מ י פ ״ ה ה ״ א ‪ ,‬ל ״ ט ע ״ א ‪ :‬ש נ י ה ן א ס ו ר י ם מ ל ה ע מ י ד ר י ח י י ם ו ת נ ו ר ו מ ל ג ד ל ת ר נ ג ו ל י ם ‪ .‬נלמי[‬
‫נ צ ר כ ה ל ר ׳ א ל י ע ז ר בן יעקב‪9!.‬‬
‫אסור‬
‫חזקה‪.‬‬
‫והוסיפו בתוספתא ש א ף בהמה דקה שאין מגדלין אותה בשדה‪,‬‬
‫ל ה ע מ י ד ה ב ח צ ר א ם נ ד ר ו הנאה‪.‬‬
‫היה מעמיד‬
‫בהמה‬
‫בחצר‪,‬‬
‫ובמשנתנו )ב״ב פ ״ ג מ״ה(‪ :‬ואלו דברים שאין להם‬
‫תנור וכירים וריחים ומגדל תרנגולין ו כ ר ‪.‬‬
‫)בבלי ב ״ ב נ ״ ז ב׳( ב ח צ ר ה ש ו ת פ י ן ‪ ,‬ו ס ת ם ש ו ת פ י ן א י ן מ ק פ י ד י ן ב ד ב ר י ם הללו‪.‬‬
‫והעמידוה‬
‫והוא דווקא שהם‬
‫ב ש ל ו ם ‪ ,‬א ב ל א ם נ ד ר ו ה נ א ה ב ו ו ד א י אסורין‪ ,‬ש ה ר י י כ ו ל י ם למחות‪ ,‬ע י י ן ב ב ל י ש ם ו ב ר א ש ו נ י ם כ א ן‬
‫ל מ ש נ ת נ ו ‪ .‬ו כ ן מ ש מ ע ג ם מן ה י ר ו ש ל מ י כ א ן פ ״ ה ה ״ א ‪ ,‬ל ״ ט ע ״ א ‪ .‬ו ע י י ן ג ם ב ״ ב פ ״ ג ה ״ ז ‪ ,‬י ״ ד ע ״ א ‪.‬‬
‫ו ה ת ו ס פ ת א ה ו ס י פ ה כ א ן ע ״ ם ה מ ט ב ע ש ל מ ש נ ת ב ״ ב ה נ ״ ל ״ ב ה מ ה ד ק ה ״ ) ו מ כ ל ש כ ן גסה(‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫י>» עיין במשנתנו פ״ה מ״ה‪ :‬והרחבה‪ ,‬ועיין ? הלן בסמוך‪.‬‬
‫!‪ 9‬ועיין להלן‪ ,‬סוף ה ע ׳ ‪.101‬‬
‫נדרים פ״ב עמ׳ ‪107‬‬
‫‪434‬‬
‫‪,‬‬
‫ובפי׳ ה ר א ״ ם )לפי שטמ״ק ב ד ו א (‪ :‬וי״מ מטעם שהתרנגולץ הולכי׳ ב כ ל מקום‪ ,‬ה ס )צ״ל‪:‬‬
‫גם( בתוך ביתו‪ ,‬ו א ו כ ל ץ פ י ר ו ת ביתו‪ ,‬וגם לפעמים מצויץ פ י ת ח ח ב י ת בחצר‪.‬‬
‫בתוספת׳‬
‫והכי מוכיח‬
‫דקאמ׳ כשם שאסור ל ג ד ל ב ח צ ר ת ר נ ג ו ל ץ ‪ ,‬כ ך א ס ו ר ל ג ד ל בהמה דקה‪ ,‬א ל א ט ע מ א‬
‫משום דאינו י כ ו ל ל ש מ ק שלא י ל כ ו א ח ד מזונותיהן אפי׳ בבית ח ב י ת ‪.‬‬
‫‪ .3&-35‬ה י ה‬
‫הרגיל‬
‫את‬
‫אחד‬
‫למכור‬
‫מהן‬
‫את‬
‫ראוי‬
‫חלקו‪.‬‬
‫להדיר‬
‫אחדים‬
‫ו כ ״ ה )״ראוי״( גם בד‪.‬‬
‫א ת אחדים הנאה וכו׳‪ ,‬והמלה ״ ר א ו י ״ חסרה שם‪•«.‬‬
‫להדיר וכר‪.‬‬
‫רגיל‬
‫בסי׳ ר ״ א‬
‫הנאה‬
‫על‬
‫כוסין‬
‫חלקו‪,‬‬
‫א ב ל בכי״ע‪ :‬היה א ח ת ס ל ד ו ר‬
‫ו ב כ ל הראשונים הנ״ל‪:‬נ• היה אחד מהן‬
‫ו ק ח ת ר עליה הרשב״א ל ע י ל שם מ ״ ו א׳‪ ,‬םד״ה ה״ג‪ ,‬ו כ ״ ה בשם התוספתא‬
‫ק ההר‪ ,‬עמ׳ צ״ג‪ ,‬בפי׳ ה ר נ ב ״ י ) ב ש ט מ ״ ק ( מ ״ ו א ‪ /‬ב ר א ״ ש ם״ה סי׳ א ‪ /‬ובם׳ א ד ם‬
‫ל ר ב י נ ו ירוחם נתיב י ״ ד ח״ה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫וכ״ה בר״ן מ״ו א ‪ ,‬ד״ה אי אמרת‪ ,‬ובנימוקי יוסף שם )אשי ה ‪,‬‬
‫ם״ד ע״ג(‪ ,‬א ל א שבשניהם חסרה המלה ״אחרים״‪ ,‬ו נ ר א ה ש ק י צ ת ‪.‬‬
‫ו כ ת ב הרא״ש שם‪ :‬סי׳‬
‫הרגיל‪.‬‬
‫שניהם‬
‫הדירו‬
‫זה‬
‫אח‬
‫זה‪,‬‬
‫ואחד מהן רגיל‪ ,‬כ ו ס ץ א ת‬
‫ו ק סירש בח״ד ובמנחת בכורים‪ .‬ו ל ס י זה מ ס ר ש ת ב ב א זו א ת ה ת ש א ש ל מ ש נ ת נ ו ) ר ס ״ ה ( ‪,‬‬
‫והיינו ״השותסץ ש נ ד ר ו הנאה זה מזה״‪.‬‬
‫וסירשו ב א ״ י ) ע ‪ p‬מ״ש להלן בשם ה י ת ש ל מ י ( ש כ ל‬
‫אחד ״ נ ד ר ש ל א יהנה ל ו חבירו״ ) כ ס י ת ש ה ר ״ מ בסיה״מ‪ ,‬ועיין מ״ש להלן‪ ,‬ד ״ ה והר״מ‪.‬‬
‫ועיין‬
‫ב ב ל י מ״ו א׳ ומ״ש ה ר א ״ ש בסםקיו רס״ה‪ .‬ו ע י ץ בתוםסוח‪ ,‬בר׳ץ ועוד מה שהקשו מס״ה מ״ד(‪,‬‬
‫כ ל ו מ ר ‪ ,‬הדירו אחד א ת השני‪.‬‬
‫והתוםסתא מחדשת שאעס״י ששניהם הדירו זה א ת זה‪ ,‬מ״מ א ם‬
‫היה אחד מהם ר ג י ל ל ה ד י ר )כלומר‪ ,‬שהיה נ ד ק ‪ ,‬והיה ר ג י ל ל ה ד י ר ב נ י אדם( כ ו ס ץ א ת הרגיל‬
‫ל מ כ ו ר חלקו‪.‬‬
‫ו ק משמע ל כ א ו ר ה ‪ p‬הלשץ ״ א ח ד מ ק ״ ‪ ,‬כ ל ו מ ר ‪ ,‬אחד מ ה ל ל ו ש ה ד י ת זה א ת זה‪.‬‬
‫ב ר ם בירושלמי )ס״ה רה״ב‪ ,‬ל ״ ט ע״א( משמע שברייתא זו ש ל התוססתא מ ס ר ש ת א ת‬
‫משנה ב׳ שס‪ »«,‬ש ה ת ‪ p‬א מ ר ו שם ע ל משנה זו‪ :‬ו ל א תנינן כוסץ‪ •».‬ת נ י ר ׳ חייה אם היה נ ו ד ק‬
‫כוסץ‪ ,‬דו א מ ד ליה אתיית קדמוהי ע ב ד ת ליה ק ‪ ,‬תיניינא ו ע ב ד ת ליה ק ‪.‬‬
‫ש ת נ ד ר ך ‪ ,‬או ז ב ץ חולקך‪.‬‬
‫מ י ק ואילך‪,‬״• א ו‬
‫ה ת ל ך ב ר ו ר שסירשוהו ב ז ק שאחד מהן ה ד י ר א ת אחד‬
‫ק השק‬
‫מחלקו‪ ,‬שאץ כ ו ס ץ אותו ל מ כ ו ר ‪ ,‬א ב ל א ם היה ר ג י ל בכך‪,‬ל• והיה נ ד ק ‪ ,‬כ ו ס ץ אותו‪ ,‬משום‬
‫שמכריח א ת האנשים גם‬
‫ק השותף השני‪••,‬‬
‫א ב ל אם שותף א ח ד ה ד י ר א ת השני כ ו ס ץ א ו ת ו‬
‫אסילו בסעם ראשונה‪ ,‬כ מ ס ו ר ש במשנתנו במ״א‪.‬‬
‫ואם שניהם הדירו זה א ת זה עדיין ל א שמענו‬
‫ש כ ו ס ץ א ת האחד אסילו א ם היה נ ד ק ‪ ,‬ש ה ת גם השני נהג כמותו‪.‬‬
‫ומתוך ש א ר כ ל הראשונים ל א נ ת ב ר ר כ ל ל שהם מסרשים א ת ה ב ת י ת א ש ל נ ו ע ל ה ת ש א ‪,‬‬
‫אלא ש ד ב ת ה ם צ ת כ י ם ברור‪.‬‬
‫והנה ב ב ב ל י מ ״ ו א׳ נ ט ו ל ו מ ר שאימתי כ ו ס ץ )במשנתנו( א ת‬
‫ה נ ו ד ר ל מ כ ו ר א ת ח ל ק ו דווקא כ ש נ ד ר הנאה מ ח ב י ת ‪ ,‬א ב ל א ם ח ב י ת ה ד י ר ו הנאה ממנו א ץ‬
‫»• צוקרמנדל הוסיפה מדעתו‪ ,‬כנראה‪ ,‬ע״פ ד וכי״ו‪.‬‬
‫»• לעיל שוי ‪ ,34-33‬דיה כשם‪.‬‬
‫י ‪ .‬ה י ה א ח ד סן השוק מודד מאחד מהם הנאה ל א י מ ם לחצר‪ .‬ר׳ אליעזר בן יעקב אומר יכול‬
‫הוא לומר לו ל ח ו ך של ח ב ר ך אני נ מ ס ‪ ,‬ואיני נ מ ס לתוך ש ל ך ‪.‬‬
‫*» כלוםר‪ ,‬כשם ששנינו בסיא לעניץ שותף שהיה אחד מהן סודר מחברו‪.‬‬
‫•• והרשביא )וסמנו‪ ,‬מ ר א ה ‪ ,‬ש ברין ומיי( דייק סכאן שבתרי זימני נקרא רגיל‪ ,‬ובפעם שלישית‬
‫מ פ י ן אותו‪.‬‬
‫• ונקט התנא של התוספתא את הלשץ ‪ .‬א ח ד מהך עיפ לשון המשנה שהשיף עליה )‪.‬מודד ס א ח ד‬
‫מהן הנאה״(‪ ,‬והכוונה שאם היה ה״אחד מהך שהזכירה הסשנה רגיל ל ח ד ד מ פ ץ אותו וכר‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫ד‬
‫»» ואפילו לר׳ אליעזר בן יעקב‪ ,‬סשש שלאו כולי עלסא בקיאש בדץ; ובפרט לשיטח הרשביא‬
‫שלא החיר ר׳ אליעזר בן יעקב א ל א אם נ מ ס ל ח צ ר באתה יחם לשוחף השני‪ ,‬א ב ל אסור לו לסודר‬
‫ל ה מ ס לצורך עצםו‪ ,‬הרי מ ו ד א י יכול השני לטעון שהוא סבריח אנשש טסנו שיחשבו א ח ד ש שגם סחסחו‬
‫נפנעש ל ה מ ס לחצר‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ״ב ע מ ‪107‬‬
‫‪435‬‬
‫כופין אף את המדיר‪ .‬ופירשו הראשונים שאם נדר הוא ראוי לכופו משום שאנו אומרים מה הנאה‬
‫לו לדור הנאה‪ ,‬וחוששים שמא יפשע ויעבור על נדרו‪ ^.‬אבל המדיר בוודאי היתה לו סיבה‬
‫לעשות כן‪ ,‬ואין כופין אותו‪.‬‬
‫אבל בירושלמי )ה״א‪ ,‬ל״ט ע״א( אמרו‪ :‬בתוך שלי אני נכנם ולא‬
‫בתוך שלך‪ ,‬ואת אמר כופין‪0.‬י><‬
‫לא על הדא איתאמרת אלא על הדא‪ ,‬בתוך של חבירך אני‬
‫‪10‬‬
‫)נ״ל שצ״ל‪ :‬את( נכנם‪ ,‬לא לתוך שלך‪ ,‬עליה!‪ »°‬כופין את המוכר* שימכור את חלקו‪.‬‬
‫באומר‬
‫הנייתי עליך‪ ,‬אבל באומר הנייתך עלי לא בדא‪ .‬ולפי הירושלמי דווקא אם אסר את הנייתו על‬
‫השני כופין את המדיר למכור את חלקו‪ ,‬אבל אם הוא אסר את חלק חברו על עצמו‪ ,‬אין כופין‬
‫אותו למכור‪ ,‬ולא יכנס‪ ,‬או ישאל על נדרו‪ .‬והוא שלא כתלמוד שלנו‪.‬י‪10-‬‬
‫‪,‬‬
‫והר״מ בפ״ז מה נדרים ה״ה פסק‪ :‬שנים שהיו שותפין בחצר ונדר אחד מהן שלא יהנה בו‬
‫כופין את הנודר למכור חלקו‪.‬‬
‫השני‪,‬‬
‫וכו׳ )כר׳ אליעזר בן יעקב(‪.‬‬
‫נדר שלא יהנה הוא בשני הרי זה מותר להכנם לביתו‬
‫והשיג עליו הראב״ד‪ :‬נראה לי שנשתבש בשמועה זו‪ ,‬כי היא‬
‫בהפך וכר‪ ,‬אבל אם הוא נדר מעצמו ואסר את עצמו בנכסי חבירו‪ ,‬כופין אותו למכור‪ ,‬ואפילו‬
‫לראב״י‪ ,‬שמא ישתמש בה תשמיש האסור )כלומר‪ ,‬העמדת תנור וריחיים וכר(‪ ,‬ומפרש בירושלמי‬
‫דוקא אם היה נדרן וכו׳‪ .‬וכוונתו בעניין הירושלמי אינה ברורה‪ .‬אבל גם הרמב״ן הנ״ל מ״ו א׳‬
‫השיג על הר״מ )״חד מרבוותא״( מן הבבלי‪ ,‬וכתב‪ :‬ואנן לא סמכינן אלא אגמרא דילץ‪ ,‬אלא מיהו‬
‫אשכחן דתניא בתוספתא היה אחד מהן רגיל להדיר אחרים וכר‪ ,‬ובהא איכא למימר מתרצתא היא‪,‬‬
‫ורגיל שאני‪ .‬וכע״ז כתבו ברשב״א‪ ,‬בפי׳ הרנב״י‪ ,‬בריטב״א‪ ,‬בר״ן ובנ״י שם‪ .‬והכוונה שאמנם‬
‫אין הלכה כירושלמי שכופין את המדיר למכור את חלקו )אלא דווקא בנדר הוא מחלקו של‬
‫חבירו‪ ,‬כשיטת הבבלי(‪ ,‬אבל אם היה רגיל להדיר כופין את המדיר למכור את חלקו‪ ,‬שהרי בזה‬
‫אין לנו הוכחה שהבבלי חולק על כך‪ .‬וכ״ה במאירי שם )הוצ׳ ר״א ליס‪ ,‬עמ׳ קס״ז(‪ ,‬אלא שהוא‬
‫כתב‪ :‬״ומכל מקום אם היה המדיר נדרן‪ ,‬ורגיל להדיר הנאתו על אחרים כופין אותו‪ ,‬והוא‬
‫בתלמוד‬
‫שאמרו‬
‫‪,‬‬
‫ה מ ע ר ב תני ר׳ חייא אם היה נדרן כופין אותו למכור וכו״ ‪.‬‬
‫וכנראה‪,‬‬
‫שזו היא כוונת הראב״ד הנ״ל‪ ,‬שדווקא אם היה נדרן כופין גם את המדיר‪ ,‬ובזה אפשר שהלכה‬
‫היא‪.‬‬
‫‪ 09‬עיין להלן‪ ,‬הע׳ »‪.10‬‬
‫״י>! כלומר‪ ,‬שהרי ״וכופין את הנודר למכור־ נאמר מיד אחרי דברי ר׳ אליעזר בן יעקב‪ ,‬ומשמע‬
‫שהוא הוא שאמר כן‪ ,‬וזה קשה שהרי לשיטתו כל אחד מותר להכנס לחלקו‪ ,‬ולמה כופין‪.‬‬
‫״׳! המלים ״בתוך של חבירך אני נכנס לא לתוך שלך עליה״ חסרות ברשב״א וברא״ש הנ׳׳ל‬
‫)בפנים‪ ,‬ד׳׳ה היה(‪ .‬וברמב׳ין הנ״ל )וממנו נם בפי׳ תלמידו הרנב׳׳י בשטמ׳׳ק שם( נתערבו שתי גירסאות‪,‬‬
‫ובנירסא ראשונה צ׳׳ל‪ :‬בתוך של חבירך את )במקום‪ :‬אני( נכנס‪ ,‬ואינך )במקום‪ :‬ואיני( נכנס לתוך‬
‫שלך‪ .‬ומסתבר שהנכון הוא כנירסת הרשב״א‪ ,‬הרא׳׳ש והנירסא השנייה שברמב׳׳ן‪ ,‬והיינו‪ :‬״לא על הדא‬
‫איתאמרת אלא על הדא׳׳‪ ,‬ולא יותר‪ ,‬והכוונה שבבא זו )כלומר‪ ,‬כופין וכו׳( אינה מדברי ר׳ אליעזר‬
‫בן יעקב‪ ,‬אלא מדברי חכמים‪ ,‬כמו שפירש במיוחס לרש״י במשנתנו‪ ,‬הר״א מן ההר‪ ,‬עמ׳ צ׳׳ב‪ ,‬והרי״ץ‬
‫)בשטמ׳׳ק( מ״ה ב׳ )בלשון ראשון(‪ ,‬ולפנינו בירושלמי תוספת פירוש‪ .‬וכן פירש את הירושלמי הר׳׳א מן‬
‫ההר‪ ,‬עמ׳ צ׳׳ג‪ ,‬וצריך היה להדפיס שם את המלים ״דתני בתוך שלי וכו׳ ״ באותיות נדולות‪ ,‬והיא הבאה‬
‫מן הירושלמי הנ״ל‪ ,‬אלא שיש שם חסרון‪ ,‬עיי״ש בהע׳ *‪ .8‬ומ״ש ברשב״א מ׳׳ה ב׳‪. :‬והכי נמי משמע‬
‫בירושלמי דאף ר׳ אליעזר בן יעקב היא"‪ .‬אפשר שכוונתו לקושיית הירושלמי‪ .‬ושמא כוונתו שהבבא‬
‫של ״ריחים ותנור״ היא נם לר׳ אליעזר בן יעקב‪ ,‬שהרי אמרו עלה בירושלמי לעיל שם‪] :‬למי[ נצרכה‬
‫לר׳ אליעזר בן יעקב‪ ,‬עיי״ש היטב ברשב׳׳א‪ ,‬ועיין לעיל העי ‪ .01‬ועיין במרכבת המשנה על הר״מ בפ׳׳ז‬
‫מה׳ נדרים ה״ה‪ ,‬ופירושו בירושלמי דחוק מאד‪.‬‬
‫‪ ! 2‬צ״ל‪ :‬את הנודר‪ ,‬כסו שמעתיקים בשם הירושלמי ברסב־׳ן‪ ,‬בפי׳ הרנב״י‪ ,‬ברשב׳׳א‪ ,‬במאירי‪,‬‬
‫במיוחס להריטב״א‪ ,‬ברא״ש ובנ״י שצוינו לעיל בפנים‪.‬‬
‫‪3‬״י ועיין ברא״ש פיה סי׳ א' שנדחק להשלים בין התלמודים‪ .‬ועיין נם בפי׳ הר״א מי ההר שהסיק‬
‫שלעניין דינא אינם חולקים‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫״‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ״ב ע מ ‪107‬‬
‫‪436‬‬
‫ס ו ף ד ב ר ‪ ,‬מדברי ר ו ב הראשונים ה נ ״ ל למדנו שלא אמרו כופין את ה נ ד ק א ל א כ ש א ח ד‬
‫מן השותפין היה נדרן והוא הוא שהדיר א ת חבירו‪ ,‬א ב ל הם לא אמרו כלום מה דינן ש ל שותסין‬
‫והרי מן הירושלמי‬
‫ששניהם נ ד ר ו זה מזה‪ ,‬ואחד מהם היה נדרן שכופין א ת הנדרן למכור‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫מוכח שהברייתא ש ל נ ו מ פ ר ש ת א ת משנה ב באחד מן השותםין שהדיר א ת א ח ד מן השוק‪,‬‬
‫ואם הדיר א ת שותפו כופין אותו ל מ כ ו ר א ת חלקו‪ ,‬ואפילו אם לא היה נדרן‪ »>*,‬כ מ פ ו ר ש‬
‫במשנתנו‪,‬‬
‫וכפירוש הירושלמי‪.‬‬
‫הראשונים‬
‫ברם‬
‫למדו ממנו אף ל פ י‬
‫הבבלי( שאם היה א ח ד מן השותפין נדרן כופין גם א ת המדיר למכור‪.‬‬
‫ההלכה‬
‫שלנו‬
‫)של‬
‫א ב ל בשניהם אסורים‬
‫)שאין כאן חשש ש ל פשיעה ושכחה(‪ ,‬ושניהם הדירו אחד א ת השני אין כ ל ל ראייה שאם היה‬
‫אחד מהם נדרן שכופין אותו למכור‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ולפיכך פירשתי א ת התוספתא שהיא מוסיפה ע ל משנה ב ‪,‬‬
‫וכפירוש הירושלמי‪.‬‬
‫‪ .37—36‬ר ח ב ה‬
‫הרבים‬
‫דרך‬
‫שדרך‬
‫מפסקתה הרי היא של‬
‫הרבים‬
‫מפסקתה‪ ,‬הרי היא של‬
‫אנשי‬
‫אותה‬
‫עולי בבל‪,‬‬
‫העיר‪.‬‬
‫אין‬
‫במשנתנו ם״ה מ ״ ד‬
‫ואילך‪ :‬הריני עליך ו א ת ע ל י שניהם אסורין‪ ,‬ושניהם מ ו ת ר ץ ב ד ב ר ש ל עולי ב ב ל )ובזה אין אחד‬
‫י כ ו ל ל א ס ו ר א ת חבירו(‪ ,‬ואםורין ב ד ב ר ש ל אותה העיר ו כ ר ‪.‬‬
‫הרחבה ו כ ר ‪.‬‬
‫ואיזהו ד ב ר ש ל אותה העיר‪ ,‬כ ג ץ‬
‫ובירושלמי שם )פ״ה ה״ה‪ ,‬ל ״ ט ע״ב(‪ :‬כיגי מתגיתא רחבה שדרך הרבים מפסקתה‬
‫ונראה שרחבה באה כאן בניגוד לאיםטרטיא‪ ,‬ד ר ך שהרבים משתמשים בו‪,‬‬
‫כעולי ב ב ל היא‪.‬‬
‫שהרי א מ ר ו במשנתנו הנ״ל‪ :‬ואיזהו ד ב ר ש ל עולי ב ב ל ו כ ר והבור שבאמצע הדרך‪.‬‬
‫ולהלן‬
‫בתוספתא ב״ק פ ״ ו הט״ו‪ :‬ב ו ר שבאמצע הדרך הרי זה ש ל עולי ב ב ל עד שיתודע שהוא ש ל‬
‫אנשי אותה העיר‪,‬‬
‫שברחבה‪1°5‬‬
‫שהיא ש ל עולי בבל‪.‬‬
‫ו ש ב כ ר מ ל י ת הרי היא ש ל אנשי אותה העיר ע ד שיתודע‬
‫וסתם רחבה היא רכושם הפרטי ש ל אנשי העיר‪ ,‬ויכולין ל מ כ ו ר אותה‪,‬‬
‫עיין במשנת מגילה ר פ ״ ג ובתוספתא שם ס ״ ב הי״ב ומ״ש שם בח״ה‪ ,‬עמ׳ ‪.1151‬‬
‫‪.39-38‬‬
‫שלשים‬
‫יום‪,‬‬
‫המודר‬
‫יום‪,‬‬
‫הנאה‬
‫מותר‬
‫בו‪.‬‬
‫או‬
‫מעירו‪,‬‬
‫מיושבי‬
‫מבני‬
‫עירו‪,‬‬
‫עירו‪,‬‬
‫ובא‬
‫אחר‬
‫ובא‬
‫אחר‬
‫וישב‬
‫שם‬
‫וישב‬
‫שם‬
‫שלשים‬
‫א ס ו ר ב ו ‪ .‬כ ״ ה ב ד ובכי״ע‪ .‬וכן העתיקו בשם התוספתא ברשב״א מ״ו בי‪ ,‬ס ״ ב םע״ב‪,‬‬
‫מאירי םפ״ג‪ ,‬נ ״ י ל ״ א א ‪ /‬ד״ה מ ת נ י ‪/‬‬
‫ובכי״ו נשמטו המלים ״ מ ו ת ר בו מיושבי עירו‪ ,‬ובא‬
‫‪,‬‬
‫א ח ר וישב שם שלשים יום״ ע״י הדומות‪ ,‬והשמטה ב ר ו ר ה היא‪ .‬ועיץ ב ה המיוחסות ל ה ר י ״ ף‬
‫‪,‬‬
‫פ ״ ג )ד׳ פרעםבורג‪ ,‬י״ז ע״א‪ ,‬ה ו צ ר א ם ‪ ,‬י׳ ע״ב(‪ ,‬ושם גשמטה בבא‪ ,‬והגכון הוא ברמב״ן שם‬
‫ל ״ א ב ‪ /‬ברא״ש םפ״ג‪ ,‬בריטב״א ועוד‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ב פ י ר ״ א מן ההר‪ ,‬עמ׳ ע ‪ /‬כ ת ב עלה‪ :‬זה‬
‫תוספתא‪,‬‬
‫ומייתינן לה בחלק )קי״ב אי( ופ״ק דבבא ב ת ר א ח׳ א ‪ /‬ע י ץ מ״ש לעיל‪ ,‬ש ר ‪ ,11-10‬ד״ה ובהלכות‪.‬‬
‫והברייתא שלגו גם בירושלמי ס״ה ה״ד‪ ,‬ל ״ ט ע״ב‪ ,‬כלשון התוספתא‪ ,‬ו ל א נ ת ב א ר שם מתי‬
‫נ א ס ר מיושבי ה ע י ר כ ש נ ד ר מבגי עירו‪.‬‬
‫הנאה מאנשי‬
‫ה ע‬
‫י ‪106‬‬
‫י‬
‫ובא‬
‫אחר‬
‫ו ב ב ב ל י הג״ל )שציין ל ו ר ״ א מן ההר(‪ :‬כדתגיא המודד‬
‫וישב‬
‫שם‪,‬ל‪»0‬‬
‫כ ל ששהא שם שנים ע ש ר חודש א ס ו ר‬
‫«״» ודווקא כששניהם אסורין אין כופין למכור משש ששניהם נזהרים ומזהירים זה את זה‪ ,‬כפירוש‬
‫הרשביא מיה ב׳‪ ,‬ד״ה היה‪ ,‬או משש שאין כאן קנאת א ח ד בהכירו‪ ,‬כפירוש הר״ן במקומו‪.‬‬
‫ו א י נ ו עניין ל ר ח ב ה ש ל א ח ר הבתש‪ ,‬עיין בפי׳ הריא סן ההר‪ ,‬סוף עם׳ ציא‪ ,‬וכוונת רבעו‬
‫היא ל ב ב ל י ב״ב ו׳ בי‪ ,‬נ״ז בי‪ .‬ובפיה״ס להרים )לפי הנשח הסונה בהנדינ(‪ :‬חצר נקרא ר ח ב ה של בית‪.‬‬
‫ואלו השני שותפין אמנם הם שותפין בזה החצר‪ ,‬ו ל כ ל א ח ד ואחד סהם בית ידוע‪ ,‬והם סשותפין בזאת‬
‫הרחבה ש ל פ נ י הבתים‪ ,‬והיא הנקראת חצר‪.‬‬
‫‪1 0 8‬‬
‫ני‬
‫בכיי פ ר ש‬
‫העיר‪,‬‬
‫» כיה בכייי וברייף הנ״ל‪ .‬וכעיז ש בכייס‪ ,‬עיין דקים ביב‪ ,‬עס׳ ‪ ,31‬הע׳ כי‪ .‬וכעיז נם ברין‬
‫כאן ‪ T o‬א׳ ובתשהינ‪ ,‬עיין אוה״נ כאן‪ ,‬עמ׳ ‪ .52‬ועיין ש בריס פיט סה׳ נדרים הי״ז‪ .‬ועיין ם״ש להלן‬
‫בפנים‪ ,‬ד״ה ובסאירי‪ .‬ובהוצאות שלפנינו בביב חסרות ה מ ל ש ‪.‬ובא אחר וישב שם״‪.‬‬
‫‪07‬‬
‫נדרים פ״ב עמי ‪107‬‬
‫ל י ה נ ו ת ממנו‪ ,‬פ ח ו ת מ כ א ן מ ו ת ר ל י ה נ ו ת ממנו‪ ,‬מ י ו ש ב י ה ע י ר ‪,‬‬
‫‪437‬‬
‫ובא‬
‫א‬
‫‪,‬‬
‫וישב‬
‫ש ש ה א ש ם ש ל ש י ם י ו ם א ס ו ר ל י ה נ ו ת ממנו‪ ,‬פ ח ו ת מכאן‪ ,‬מ ו ת ר ל י ה נ ו ת ממנו‪.‬‬
‫ב פ ״ ט מ ה ׳ נ ד ר י ם הי״ז‪.‬‬
‫שם‪108,‬‬
‫כל‬
‫וכן פסק ה ר ״ מ‬
‫ועיין במשנת ב ״ ב פ ״ א מ ״ ה וירושלמי פיאה פ ״ ח ה״ז‪ ,‬כ ״ א ע״א‪,‬‬
‫ב״ב פ ״ א ה״ו‪ ,‬י״ב ע״ד‪.‬‬
‫ובמאירי ספ״ג הנ״ל‪ :‬ובא אחר וישב שם‪ ,‬ו ר ״ ל שהיה‬
‫בשעת‬
‫שם‬
‫ה נ ד ר ‪ ,‬אפילו עמד‬
‫ש ם כ ל ש ל ש י ם א ם ב ת ו ר ת ד י ר ה מ ו ת ר בו‪ ,‬כ ל ו מ ר ע ד ש י ע מ ו ד ש ם ש נ י ם ע ש ר ח ד ש ‪ ,‬א ב ל א ם‬
‫נ ד ר מ י ו ש ב י ה ע י ר ‪ ,‬א פ י ל ו ל א היה ש ם ב ש ע ת ה נ ד ר ‪ ,‬כ ל ש ע מ ד ש ם ש ל ש י ם י ו ם בתו‪1‬ר[ת ד י ר ה‬
‫א ס ו ר בו‪.‬‬
‫‪00‬‬
‫וחילוק ר ב י נ ו ל א מ צ א ת י במקום א ח ר ‪! .‬‬
‫שאנו הולכים אחר ש ע ת הנדר‪!.‬״‬
‫‪0‬‬
‫ודין הראשון ל כ א ו ר ה ״ הוא לפי השיטה‬
‫ומלשון התוספתא והירושלמי והבבלי בכי״י מוכח שאפילו‬
‫נ ת י י ש ב א ח ר י ה נ ד ר א ס ו ר בו‪ .‬וכן כ ת ב ב ר י ט ב ״ א ב ״ ב ‪ ,‬ע מ ׳ ‪ :16‬נ ר א י ן ד ב ר י ם א פ י ל ו כ ש ש ה א ש ם‬
‫אחר נדרו ו כ ו ‪ /‬וכן הוא בירושלמי‪.‬‬
‫והכא נמי איכא נוסחי דגרםי ובא אדם ונשתהה שם‪.‬‬
‫וכן‬
‫‪,‬‬
‫מ ו כ ח מ ת ש ה ״ ג ״ ! ב א ו ה ״ ג כאן‪ ,‬ע מ ‪.52‬‬
‫‪.41—39‬‬
‫שלא‬
‫המודד‬
‫בפניו‪,‬‬
‫הנאה‬
‫נ ש א ל י ן לו‬
‫פ ״ ה ה״ד‪ ,‬ל ״ ט ע״ב‪.‬‬
‫מחבירו‬
‫בפניו‬
‫בפניו‪,‬‬
‫ושלא‬
‫אין‬
‫נשאלין‬
‫ב פ נ י ו ‪ .‬ב״ה בד ובכי״ע‪ ,‬וכע״ז בירושלמי‬
‫ו ב כ י ״ ו ב ט ע ו ת ‪ :‬נ ש א ל י ן ל ו ו ש ל א בפניו‪.‬‬
‫ה נ א ה מ ח ב י ר ו א י ן מ ת י ר י ן ל ו א ל א בפניו‪.‬‬
‫לו‬
‫אלא‬
‫בפניו‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ובבבלי ם״ה א ‪ :‬תניא המודד‬
‫ו כ ״ ה ב כ י ״ מ ו ב ה ״ ג ה ׳ נ ד ר י ם ‪ ,‬ע ״ ה ר ע ״ ב ‪ ,‬ובס׳‬
‫ו ה ז ה י ר ח ״ ב ‪ ,‬ק כ ״ ז ע ״ א ‪ ,‬ובה׳ ה מ י ו ח ס ו ת ל ה ר י ״ ף פ ״ ט ו ב פ י ה ״ מ ל ה ר ״ מ פ ״ ט מ ״ ד ועוד‪.‬‬
‫ולפי‬
‫ג י ר ם א זו מ ש מ ע ש א פ י ל ו נ ד ר ש ל א ב פ נ י ו א י ן מ ת י ר י ן ל ו א ל א בפניו‪ ,‬ו מ ע ש ה מ ש ה ו צ ד ק י ה ו‬
‫ש ה ב י א ו ש ם ה ו א מ ש ו ם מ ע ש ה ש ה י ה כ ך היה‪.‬‬
‫והטעם הוא משום חשד‪ ,‬שלא יחשדהו חברו‬
‫ש ע ב ר ע ל נ ד ר ו ‪ ,‬ו ל פ ״ ז א ם ה ו ד י ע ל ו ש ה ת י ר א ת נ ד ר ו מותר‪.‬‬
‫אבל אפשר לומר שאם נדר‬
‫מ נ כ ס י ו א ם ל א י ע ש ה ט ו ב ה לחברו‪ ,‬ב ו ו ד א י ש א י ן מ ת י ר י ן ל ו א ל א ב פ נ י ח ב ר ו ‪ ,‬ש ה ר י ה ו א נ ו ג ע‬
‫ב ד ב ר ‪ ,‬ו ה ו ד ע ה ל א מ ע ל ה ו ל א מ ו ר י ד ה ‪ ,‬ע י י ן להלן‪.‬‬
‫ו ה ר א ב ״ ד ס ו ב ר ש א פ י ל ו ב ד י ע ב ד אין ה ת ר ה‬
‫מ ו ע י ל ה ‪ ,‬עיין ב ש ו ״ ת ת מ י ם ד ע י ם ס י ׳ ר ל ״ ט ‪ ,‬ג ״ ח ע ״ ד )השגות ל ר י ״ ף גיטין פ ״ ד ס י ׳ ת נ ״ ז ( ‪,‬‬
‫ו ה ב י א ו ה ו כ מ ה מן ה ר א ש ו נ י ם ‪ ,‬ו ר ו ב ם ח ו ל ק י ם ע ל י ו ע י י ״ ש ‪.‬‬
‫א ב ל ב ר מ ב ״ ן כ א ן ם ״ ד ב׳‪ :‬ת נ י א ה מ ו ד ר ה נ א ה מ ח ב י ר ו‬
‫בפניו‪.‬‬
‫בפניו‬
‫אין מתירין לו אלא‬
‫ו כ ״ ה ב ר ש ב ״ א ם ״ ה ר ע ״ א ו ב מ א י ר י ש ם ו ב ש ו ״ ת ה ד י ט ב ״ א ס י ׳ מ ״ ג ) ב ש ם נ ו ס ח י דוקני(‬
‫ו ב ר ״ ן גיטין פ ״ ד ס י ׳ ת ״ ‪ 3 .‬״‬
‫נ‬
‫ז‬
‫ו ב ר מ ב ״ ן גיטין ל ״ ה ב׳‪ :‬ו ז ה נ כ ו ן ל ד ב ר י מ י ש ג ו ר ם ה מ ו ד ר ה נ א ה‬
‫‪ !08‬כ״ה בכ״י פריס‪ ,‬רומי ורי״ף כ״י הנ׳ל‪ .‬ולפנינו‪ :‬מיושבי העיר ונשתהה שם‪ .‬וכע״ז בכי״ם ובר״מ‬
‫הנ״ל‪.‬‬
‫‪ 109‬ואף בספרו לב״ב‪ ,‬עמי ‪ ,53‬וסנהדרין‪ ,‬עמ׳ ‪ ,339‬ל א חילק כלום‪.‬‬
‫‪ !!0‬עיין או״ש פ״ט מה׳ נדרים הי״ז‪.‬‬
‫‪ m‬עיין בירושלמי פ״נ ה״ז )היו(‪ ,‬ל״ח ע״א ומקבילות‪ ,‬והביאוהו הראשונים כאן ל׳ אי‪ ,‬ועיין בר״ן‬
‫שם ובטיו״ד סי׳ רי״ז‪ .‬ובירושלמי פ״ה ה״ד‪ ,‬ל י ט ע׳ב‪ ,‬הביאו מ ח ל ו ק ת זו )אם הולכין א ח ר הנדר‪ ,‬או א ח ר‬
‫האיסור(‪ ,‬ו מ ד אח״כ ב א ה הברייתא שלנו‪ .‬והיה אפשר ל פ ר ש ש ה ה ל כ ה שלנו תלויה ב מ ח ל ו ק ת הנ״ל‪,‬‬
‫א ב ל ל ה ל ן פ״ה‪ ,‬שוי ‪ ,20-19‬פירשנו אותו אחרת‪.‬‬
‫־!! עיין במשנת ר׳ יעקב להנר״י שור‪ ,‬י״ח ע״נ‪ ,‬שהניד‪ .‬א ת ה ת ו ס פ ת א ע״פ נוסחת הגאון‪ ,‬וסבר‬
‫שהנאון כיוון לתוספתא‪ ,‬א ב ל אין ה ד ב ר כן‪ ,‬וכוונתו היא לברייתא שבבבלי ב״ב‪ ,‬ונרס שם כנירסת כתה״י‪,‬‬
‫הר״מ ועוד‪ ,‬עיין מ״ש ל ע י ל ה ע ׳ ‪ .107‬וס״ש שם בשם הר״ן אינו כן‪ ,‬משום שכיוון לר״ן ל׳ א׳‪ ,‬ונעלמו ממנו‬
‫לפ״ש ד ב ר י ה ר ץ פ ד א׳‪ .‬והנאון‪ ,‬הרי״ף‪ ,‬הרמב״ם‪ ,‬המיוחס להריטב״א והר״ן כולם אוסרים אפילו נתיישב‬
‫אח״כ‪.‬‬
‫‪ !!3‬ועיין בר״ן כ א ן סיה א׳‪ .‬ובשרת הרין סי׳ י״ז כ ת ב ‪ :‬ו ע ד ששם בנדרים יש מי שנורס ה מ ד ר‬
‫הנאה מ ח ב ר ו ב פ נ י ו וכוי‪ ,‬משסע ד ה א שלא בפניו מתירין אותו אפי׳ שלא בפניו‪ ,‬וסמכתי ל פ י נירסא‬
‫זו ספני שאסרו בירוש׳ ת ד ר י ם ב פ ר ק השותפים והביאוהו בתוספות ניטין סתו״ך )עיין ב ס ׳ ‪ .‬ב ע ל י התוספות״‬
‫נדרים פ״ב ענד ‪107‬‬
‫‪438‬‬
‫מחבירו א ץ מ ת י ר ץ ל ו א ל א בפניו‪.‬‬
‫ו ל ד ב ר י הגורם המודד הנאה מחבירו‬
‫ל ו אלא בפניו‪ ,‬הא שלא בפניו מ ת י ר ץ בפניו ושלא בפניו‪ ,‬וכדאיתא‬
‫וכר‪.‬‬
‫ו ק הביא הרשב״א שם בשמו ש ל הרמב׳ץ‪.‬‬
‫בשם הרמב״ן‪.‬‬
‫בפניו‬
‫אץ מתירץ‬
‫בתוספתא‬
‫ובירושלמי‬
‫‪,‬‬
‫וכע״ז בנ״י גיטץ‪ ,‬הוצ׳ ר ״ מ ש ט ק ‪ ,‬ע מ ם״ז‬
‫ו ק כ ו ת ב הרשב״א בתשובה ח״ג סי׳ ש כ י ד ‪ :‬וגרםינן בברייתא המודד הנאה‬
‫מחברו בפניו‪ ,‬ו ה כ ץ איתא‬
‫בתוספתא‬
‫ובירושלמי‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ובפי׳ ה ר ״ א‬
‫ועיי״ש ה״ה ם י קכ״ד‪.‬‬
‫מן ההר כאן‪ ,‬עמ׳ קל״ז‪ ,‬גרם כלפנינו‪ ,‬אלא שפירש שהכוונה היא ש נ ד ר בפניו‪ ,‬דומיא דמשה‬
‫ליתרו‪ ,‬והסיק‪ :‬א ב ל שלא בפניו מ ת י ר ץ ל ו א פ י ל ו שלא בפניו‪ ,‬וכ״ה‬
‫ובמאירי‬
‫בתוספתא‪.‬‬
‫גיטץ ל ״ ה ב ‪ /‬עמי ‪ ,145‬הביא כגירסתנו בנדרים )״בפניו׳‪ ,(-‬א כ ל הוסיף‪ :‬ו מ כ ל מקום יש ג ו ר ס ץ‬
‫‪,‬‬
‫המודד הנאה מחבירו א ץ מ ת י ר ץ )אלו( ל ו אלא בפניו‪ ,‬ורוצה לומר‪ ,‬א פ י הודר שלא בפניו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫הדברים נראץ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ואץ‬
‫ו ע י ץ ר ״ מ פ ״ ו מ ה שבועות ה״ז ובפיה״מ פ ״ ט מ״ד ובשו״ת ה ר ד ״ ך בית י״ז‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫חדרים ב —ד ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ובקטעי מ ד ר ש והגדה שבגנזי ש כ ט ר ח״א‪ ,‬ע מ ‪ :47‬הלכה המודד מחבירו הניה בפניו‬
‫מהוא שיתירנו ש ל א בפניו‪.‬‬
‫שנו המודד הניא מחבירו‬
‫ב פ נ י ו•״ ל א יתירנו ש ל א בפניו ש ל א‬
‫י ח ש ד אותו ע ל שבועת שוא‪ ,‬מניץ‪ ,‬אלא בשעה שהלך משה א צ ל יתרו ו כ ר ‪ ,‬ומי מפייס א ת יתדו‪,‬‬
‫חושד‬
‫ש ל א יהא‬
‫אתי ע ל השבועה‪ ,‬צריך א נ י ל ל ך וליטול‬
‫וסיים בנטילת רשות‪.‬‬
‫רשות‬
‫פתח בחשד‬
‫הימנו‪.‬‬
‫מ״מ שמענו מ ל ש ץ המדרש ״ צ ר י ך אני ל ל ך וליטול ד ש ו ת הימנו״‬
‫שהודעה בעלמא שהתיר שבועתו אינה מספיקה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ק משמע בשמו״ר פ ״ ד סוף ס י א )שגם י ת ר ו‬
‫‪,‬‬
‫התיר ל ו שבועתו( ועיי״ש סוף ם י ב ‪ .‬והוא כשיטת הר״א ממיץ שאם נ ד ר לטובת ח ב י ר ו ) ו ל ד ע ת ו (‬
‫אץ‬
‫‪,‬‬
‫™ ‪ p‬ל ו אלא מ ד ע ת חבירו‪ ,‬ע י ץ בפירוש הרא״ש כאן ם״ה א »»» ועוד‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫הרשב״א ח״ג ם ש כ ״ ד הנ״ל‪ ,‬ש כ ת ב שבפניו ל א ו דווקא אלא מדעתו‪•.‬״‬
‫‪,‬‬
‫ס י ר מ ״ ח וסי׳ רמ״ט‪.‬‬
‫ו ע י ץ בשו״ת‬
‫ו ע ‪ p‬בשו״ת המיוחסות‬
‫א ב ל בתוספות שם )ועוד( הסיקו שהעיקר הוא מפני החשד‪ ,‬ו א ץ צ ר י ך‬
‫ד ע ת ו ש ל חבירו‪ ,‬והודעה בעלמא מספיקה‪ ,‬כדי שלא יחשדנו‪ ,‬והוסיפו‪ :‬ו ק משמע‪ ,‬ב מ ד ץ ל ך‬
‫‪,‬‬
‫והתיר נדרך‪ ,‬א פ י ל ו ב ע ״ כ דיתרו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו כ ד ב ר י התוספות משמע בשמות ר ב ה פ ״ ד ס י ד ‪.‬‬
‫ועיי״ש‬
‫פ ״ ה סי׳ ד׳‪.‬‬
‫ובירושלמי ה נ ״ ל נחלקו בטעמו ש ל ד ב ר ל מ ה א ץ‬
‫ר‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫™ ‪ p‬ל ו א ל א בפני ח ב י ת ‪ ,‬ו א מ ר ו שם‪:‬‬
‫יוחנן א מ ר מפני הבושה‪ ,‬ר יהושע בן לוי א מ ר מפני החשד‪.‬‬
‫ו ד ב ר י ד ״ י בן לוי ב ת ת ם ‪,‬‬
‫ולשיטתו א ם הודיע ל מ ו ד ד שהתירו ל ו א ת נ ד ר ו ‪ ,‬או שהתירו ל ו בפרהסיא‪ ,‬מספיק‪ ,‬כ מ ו שהסיקו‬
‫הראשונים ל ט ע ם זה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫א ב ל ד ב ת ר יוחנן ״מפני הבושה״ סתומים‪ ,‬ונחלקו הראשונים ב ם י ת ש ו ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ב פ י הרנב״י )לפי שטמ״ק( פירש‪ :‬מפני הבושה‪ ,‬שלא )צ״ל‪ :‬שמא( יתבייש כשיהא בפני‬
‫ח ב ר ו ולא יהא נשאל‪.‬‬
‫וכ״ה ב ר י ט ב ״ א שם ובשו״ת ש ל ו סי׳ מ״ג הנ״ל‪.‬‬
‫ו ק ב מ א י ת כאן‪ :‬מפני‬
‫הבושה‪ ,‬ר ״ ל שאנו ר ו צ י ם שיתבייש בפניו‪ ,‬שמא לפעמים א ץ בשאלתו עיקר‪ ,‬ו ל א צ ו ר ך מצרה‪,‬‬
‫לראיא אורבך‪ ,‬עסי ‪ (494‬כלשון הזה וכוי‪ ,‬והיא שיטה מחוורת אע״פ שאינה מ ס כ מ ת עם מה שכתבתי‬
‫בפרישתי מנדרי׳‪ ,‬לפי שכתבתיה ע״פ ספרינו‪ ,‬ו ע ד י ן ל א ב א ו ל י ד י ה ת ו ס פ ו ת מ ח ו י ך ‪,‬‬
‫א פ ש ר ש א ת ק ן ש ם מ ע ט וכר‪.‬‬
‫«» לפי גירםת הרסב״ן ועוד הנ״ל‪ ,‬הרי ש בבבלי הנוסחא היא ‪.‬בפניו״‪ ,‬והלכה זו היא לכולי‬
‫עלסא‪.‬‬
‫ו ע י י ן בפסקיו כאן פיט סי׳ ב׳‪ .‬א ב ל בניטץ פ ‪ Y‬סי׳ ט׳ כתב‪ :‬וטעםא ת פ ר א דידן ע ק ר ‪,‬‬
‫ואין להתיר לו א ל א בפניו‪ ,‬פירוש ב י ד י ע ת ו ‪ ,‬כסו אץ חבין לאדם אלא בפניו‪ .‬וכנראה שציד‪:‬‬
‫פירוש סדעתו )בםקש‪ :‬בידיעתו(‪ ,‬כ פ י שסוכה סן הדוגסא שהביא‪ ,‬שהרי אץ חבץ לאדם שלא בפניו‬
‫מ ו ר א י פירושו‪ :‬שלא סדעתו‪ ,‬שאם פודיעש לו ואינו פתרצה‪ ,‬פשיטא שאין חבין לו‪ .‬ועיין תיש בסקוסו‪.‬‬
‫‪1 1 5‬‬
‫• » וכן צריך לפרש לשיטת ר״ת שהביאו הראשונש‪ ,‬מ י ל ‪ ,‬עיין בארז לשבועות ל״ה ב׳ שהיי‬
‫ל כ ב ו ד דיי לוי‪ ,‬עמי ‪ ,15‬ועיייש ריש עם׳ ‪ ,(16‬ורסז לו בשרת סהרים אלאשקר סי' צ״ז‪ .‬ועיין בשו״ת‬
‫הריטביא סי' מיג שהזכרנו בפנש‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ״ב‪-‬פ״ג ע מ ‪107‬‬
‫‪439‬‬
‫ו י ש ב ה ה ע ב ר ה א צ ל מ י ש ה ש ב י ע ו ‪ ? ,‬״ ומתוך ה ב ו ש ה י ע מ ו ד בשבועתו‪.‬‬
‫ועוד‪.‬‬
‫ו כ ע ״ ז גם ב ר ״ ן בםוגיין‬
‫א ב ל ב ת ו ס פ ו ת גיטין ל ״ ה ב ‪ /‬ד ״ ה ליחוש‪ ,‬ו כ א ן ס ״ ה א ‪ /‬וכן ב ר ״ ן גיטין פ ״ ד ס י ׳ ת נ ״ ז ‪,‬‬
‫כ ת ב ו ש ה ט ע ם ה ו א ש י ת ב י י ש ל פ נ י ו ב מ ה ש נ ד ר ה נ א ה ממנו‪ .‬וכן ב ש ו ״ ת ה ר ש ב ״ א ח ״ ג ס י ׳ ש כ ״ ד‬
‫ה נ ״ ל ‪ :‬ו י ש מ פ ר ש י ם ש צ ר י ך ל ה ת ב י י ש ב ה ת ר ת ו ב פ נ י ו מ מ ש ‪ ,‬כ ד ר ך ש נ ת ב י י ש ב פ נ י ו באיסורו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ע י י ן גם ב פ י ה ר א ״ ש בםוגיין‪ .‬וכן ב ת ו ס פ ו ת כ א ן ז ב )לעניין נדוי(‪ ,‬ד ״ ה נדהו‪ :‬ד כ מ ו ש ב י י ש ו‬
‫‪,‬‬
‫לפניו‪ ,‬כ ך י ש ל פ י י ס ו לפניו‪*,‬״ ו כ ע ״ ז גם ב פ י ה ר א ״ ש שם‪ ,‬ד ״ ה נדהו‪.‬‬
‫ולפ״ז שני הטעמים‬
‫א י נ ם א ל א א ח ד ‪ ,‬ו א ם נ ד ר ל ט ו ב ת ו ש ל ה ב י ד ו י אין מ ת י ר י ן ל ו א ל א ב פ נ י חבירו‪ ,‬כ ד י ש י ת ב י י ש‬
‫ו ל א י ש א ל ‪ ,‬ו א ם ה ד י ר ו מ ה נ א ה וביישו‪ ,‬מ פ י י ס י ם א ת ח ב י ר ו בזה ש מ כ ר י ח י ם א ת ה נ ו ד ר ל ה ש א ל‬
‫ב פ נ י ה מ ב ו י י ש ‪ .‬א ב ל מ ד ב ר י ה ר א ש ו נ י ם ע צ מ ם א י נ ו מ ש מ ע כן‪ .‬וכן כ ת ב ב נ י מ ו ק י י ו ס ף בםוגיין‪:‬‬
‫ו י ש ש מ ח מ י ר י ן ל ה צ ר י כ ו גם ל ז ה )כלומר‪ ,‬בזמן ש ה נ ד ר ל א ה י ה ל ט ו ב ת ו ש ל חבירו( ש י ה י ה בפניו‪,‬‬
‫כדי שיתבייש‬
‫מ מ נ ו ו ל א י א מ ר בסבת ש א ל ת ו ד ב ר י ם שאינן‪.‬‬
‫ו מ כ א ן ש ה ט ע ם ה ר א ש ו ן קיים בין‬
‫ב נ ד ר ל ט ו ב ת ו ש ל ח ב י ר ו בין ב נ ד ר ל ר ע ת ו ‪ ,‬ו ב ש נ י ה ם ה ט ע ם ה ו א ש י ת ב י י ש ממנו‪ ,‬ו י ד י י ק בשאלתו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ט ע ם ש ל י ש י ב ר א ״ ש גיטין פ ״ ד ס י ט ‪ :‬״ ש ה נ ו ד ר מ ת ב י י ש מ א ו ת ו ש נ ד ר בפניו‪ ,‬כ י ה ו א‬
‫ס ב ר ש ח י ל ל גדרו‪ ,‬ו ל ה נ י ט ע מ י א ף ל כ ת ח י ל ה מ ת י ר י ן א ת ה נ ד ר ש ל א בפניו‪ ,‬ר ק ש מ ו ד י ע ל ו‬
‫‪,‬‬
‫ההיתר״‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫וכן ב מ א י ר י ש ם ) ל ״ ה ב ( ‪ ,‬ע מ ‪ : 1 4 5‬״ ש ל א נ א מ ר א ל א מ פ נ י ה ב ו ש ה ו ה ח ש ד ו מ פ נ י ח ל ו ל‬
‫ה ש ם ‪ ,‬וכן ה י א ב ת ל מ ו ד ה מ ע ר ב ‪ ,‬כ ל ו מ ר ‪,‬‬
‫ויביישנו‪,‬‬
‫יחשדנו‬
‫שכשרואהו המדיר עובר על שבועתו‬
‫ו א י כ א ח י ל ו ל השם‪ ,‬ו מ ש ה ת י ר ו ה ו ב פ נ י ו ב ט ל ו כולם‪ ,‬א ע ״ פ ש ע ל כ ר ח ו הותר‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ו מ ע ת ה א ף ש ל א ב פ נ י ו מ ת י ר י ן ל ו ב ה ו ד ע ה למדיר״‪ !20.‬ו ל פ י ז ה אין ה ב ד ל בין ר יוחנן ובין‬
‫‪,‬‬
‫ר י ה ו ש ע בן ל ו י א ל א בלשון‪ ,‬והוא ח ש ד ה ו א בושה‪.‬‬
‫לבסס את שיטותיהם‪,‬‬
‫ונזקקו רבותינו ל כ ל הפירושים ה נ ״ ל כדי‬
‫שבדיעבד מועיל ההיתר א ע פ ״ י שלא התירו לו בפניו )שלא כשיטת‬
‫ה ר א ב ״ ד ( ‪ ,‬א ו ש מ ס פ י ק א ם מ ו ד י ע י ם ל ח ב ר ו ש ה ו ת ר ה נ ד ר ‪ ,‬בין ל מ י ש א ו מ ר מ פ נ י ה ח ש ד ובין ל מ י‬
‫‪,‬‬
‫ש א ו מ ר מ פ נ י הבושה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ועיין ב ש ו ״ ת ה ר י ב ״ ש ס י ש ״ ע ו ת ש ב ״ ץ ח ״ א ס י צ ״ ג ‪ ,‬מ ״ ט ע ״ ב ‪ ,‬ו ב ש ו ״ ע‬
‫‪,‬‬
‫י ו ״ ד ס י ר כ ״ ח ס ״ ק כ ‪ ,‬ב ב א ר הגולה ו ב ב א ו ר ה ג ר ״ א שם‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫וכל הדברים סוכמו וסודרו יפה בתשובת ר יוסף טאיטאצק ב ש ו ״ ת תמת ישרים ס י רי״ג‪,‬‬
‫ו ע י י ״ ש ב ט ב ל א ו ת ‪ ,‬ק ״ ט ע״א—ע״ב‪.‬‬
‫פ״ג‬
‫‪.1‬הנודר‬
‫מן‬
‫התבשיל‪,‬‬
‫אסור‬
‫בצלי‪,‬‬
‫ובשלוק‪,‬‬
‫פ ״ ו ה ״ א ‪ ,‬ל ״ ט ע ״ ג ‪ :‬מ ה א ם ת ב ש י ל ש ה ו א נ א ס ר ב צ ל ו י ו ב ש ל ו ק וכוי‪.‬‬
‫ובמבושל‪.‬‬
‫בירושלמי‬
‫‪,‬‬
‫ובבבלי מ ״ ט א ‪ :‬והתניא‬
‫ה נ ו ד ר מן ה ת ב ש י ל א ס ו ר ב כ ל מ י נ י ת ב ש י ל ‪ ,‬ו א ס ו ר ב צ ל ו י ו ב ש ל ו ק ו ב מ ב ו ש ל ‪.‬‬
‫ובמשנתנו רפ״ו‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫ה נ ו ד ר מן ה מ ב ו ש ל מ ו ת ר ב צ ל ו י ו ב ש ל ו ק ו ב ו ‪ ,‬ו ה מ ש נ ה מ ח ל ק ת ל ה ל ן ש ם בין מ ב ו ש ל ו ב י ן ת ב ש י ל ‪,‬‬
‫‪7‬ח כלומר‪ ,‬שבשאלתו על נדרו הוא מעביר את הדרך‪ ,‬או את הדין‪ ,‬על חברו‪ ,‬והיא מליצה‬
‫חביבה על רבינו‪ ,‬עיין בבית הבחירה סנהדרין‪ ,‬עמ׳ ‪ ,06‬ועוד )ע׳׳פ הבבלי שם ל״א ב׳‪ ,‬ועיין מ״ש לעיל‬
‫ח״נ‪ ,‬עירובין‪ ,‬עמ׳ ‪ ,346‬הע׳ ‪.(23‬‬
‫‪ !!8‬ופירשו כן לפי הלשון שבמקורות ‪.‬המודר הנאה מחבירו" ומשמע שעשה כן מחמת כעס‪ ,‬ולא‬
‫לטובת חבירו‪ .‬אבל עיין להלן הע׳ ‪.110‬‬
‫‪ 10‬נ כנון שהיה רניל ליהנות מחבירו והדיר את עצמו בהנאה אם אף הוא לא יעשה לטובת חבירו‬
‫כך וכך )וכגון שלא היה כאן נדרי זרוזין(‪ ,‬ועכשיו הוא מתחרט‪ ,‬ורוצה להתיר את נדרו‪.‬‬
‫‪ !20‬ועיין מאירי כתובות ריש עמ׳ ‪.111‬‬
‫נדרים פ׳׳ג עמי ‪107‬‬
‫‪440‬‬
‫‪,‬‬
‫עיין מ ״ ש ל ה ל ן בסמוך‪.‬‬
‫ע מ י ‪ ,693‬ה ע ר ה ‪.1‬‬
‫‪ .2—1‬ו א ס ו ר‬
‫בד‪ :‬ואסור‬
‫ו ע י י ן מ ״ ש ל ע י ל ח ״ א )תרומות(‪ ,‬ע מ ‪ ,446‬ה ע ר ה ‪ ,60‬ו ח ״ ב ) מ ע ש ר ו ת ( ‪,‬‬
‫ו ע י י ן מ כ י ל ת א ב א פ ״ ז ‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,21‬ו ב י ר ו ש ל מ י ו ב ב ב ל י ה נ ״ ל ‪.‬‬
‫בסיטרות‬
‫באימרות‬
‫רכות‪,‬‬
‫רכות וכר‪.‬‬
‫מפני‬
‫ובכי״ע‪ :‬אסור‬
‫‪,‬‬
‫מבוא לח״ו‪ ,‬ע מ ט״ו(‪ :‬בהטריות הרכות‪.‬‬
‫אוכלין‬
‫שהחולין‬
‫רכות‪.‬‬
‫בטריות‬
‫בהן‬
‫פיתן‪.‬‬
‫ובמלון כ ״ י )עיין‬
‫ו א ף ל פ נ י נ ו ו ב ד צ ״ ל ‪ :‬ב א י ט ר ו ת רכות‪.‬‬
‫וכן בבבלי‬
‫מ ״ ם אי‪ :‬ו א ס ו ר ב ה י ט ר י ו ת ר כ ו ת ‪ ,‬ש ה ח ו ל י ן א ו כ ל י ן ב ה ן פיתן‪ .‬א ב ל ב י ר ו ש ל מ י פ ״ ו ה ״ א ‪ ,‬ל ״ ט ע ״ ג ‪:‬‬
‫תני אסור ב ה ט ר י ר רכות‪ ,‬שכן ד ר ך‬
‫ל ו כ ל פ ת ו בהן‪.‬‬
‫הרופא‬
‫ו נ ר א ה ש ב ר י י ת א זו מ ו ס י פ ה‬
‫ע ל מ ש נ ת נ ו פ ״ ו מ ״ א ‪ :‬קונם ת ב ש י ל ש א י נ י ט ו ע ם א ס ו ר ב מ ע ש ה ק ד ר ה ר ך ‪,‬‬
‫ו מ ו ת ר בעבה‪.‬‬
‫ו א י ט ר י ו ת ר כ ו ת ד י נ ן כ מ ע ש ה ק ד י ר ה ר ך ‪ ,‬ו א י ט ר י ו ת י ב ש ו ת דינן כ מ ע ש ה ק ד י ד ה עבה‪.‬‬
‫ובמשנת‬
‫ומעשיה‬
‫קשים‪.‬‬
‫מנחות פ ״ ה מ״ח‪ :‬מרחשת עמוקה‬
‫ואיטריות‪,‬‬
‫ומעשיה‬
‫רוחשים‪!,‬‬
‫ומחבת צפה‬
‫‪ ,trpia.‬ה י ה ש ם כ ו ל ל ל כ ל מ י נ י ר ק י ק י ם ש א כ ל ו א ו ת ם ב ק י נ ו ח ס ע ו ד ה ו ש ה כ י ל ו‬
‫ש ו מ ש מ ץ ‪ ,‬ד ב ש ושומן‪ ,‬ע י י ן ב מ ל ו נ ו ת ל ל ש ו ן יוון ע ר ך ‪*Zrpiov‬‬
‫ומתוך מקורות הקדמונים אנו‬
‫י ו ד ע י ם ש ה י ו ע ו ש י ם מ י ג י ם ש ו ג י ם ש ל א י ט ר י ו ת ו מ ק ג ם בחלב‪ ,‬ש מ ן ‪ ,‬ג ב י נ ה ועוד‪.‬‬
‫ע ל י ה ן כ ת ר ו פ ו ת ל מ ח ל ו ת ש ו ג ו ת ו כ ת ז ו ג ה ל ח ו ל י ם ולבריאים‪3.‬‬
‫החמיצו‪,‬‬
‫ו ה י ו נ א פ ו ת ב מ ח ב ת מיוחדת‪«.‬‬
‫הרופאים דברו‬
‫האיטריות היו רקיקי מצות שלא‬
‫ויש מהן שהיו מפררין אותן אחרי האפייה וחוזרין‬
‫ו מ ב ש ל י ן אותן ב ק ד י ר ה היטב‪ .‬ה א י ט ר י ו ן ה ר ך )׳‪ (J6XC7TT‬ה י ה מ ת ע כ ל יפה* ו ל א כן העבה)‪6).7rax6‬‬
‫ו ל פ ״ ז ה י ו משתמשים באיטריות הרכות לשם רפואה ולשם תזונה יפה‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫והנודר מן התבשיל אסור‬
‫באיטריות שנתבשלו בקדירה אחרי האפייה‪.‬‬
‫ו מ ן ה מ ק ו ר ו ת ה ס ו ר י י ם א נ ו ל מ ד י ם ש ה י ו ע ו ש י ם אותן מ ס ו ל ת מ ש ו ב ח ת ‪ ,‬מ ח ל ק י ם א ת ה ע י ס ה‬
‫‪,‬‬
‫ל מ נ ו ת ק ט נ ו ת ו מ ב ש ל י ן אותן‪ ,‬ע י י ן בליקםיקון ל ל ש ו ן ס ו ר י ת ש ל פ י י ן םמית‪ ,‬ע מ ‪ ,134‬ע ר ך א ט ר י ן ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ל ה ל ן ש ם ‪ ,‬ע מ ‪ ,146‬ע ר ך א י ט ר י א ו ע ר ך איטרין‪.‬‬
‫כ ל זה מתאים למקורות שלנו‪ ,‬עיין ירושלמי‬
‫ח ל ה ס ״ א ר ה ״ ו ‪ ,‬ג ״ ז ם ע ״ ד ‪ :‬ב ג ץ ד א נ א ב ע י ל מ י ע ב ד א צ ו ו ת י א ט ר י )משום ש א נ י ר ו צ ה ל ע ש ו ת‬
‫ע י ס ת י איםרין(‪ .‬ו כ ן ב י ר ו ש ל מ י ב י צ ה פ ׳ ׳ א ם ה ״ ט ‪ ,‬ם ׳ ע ״ ד ‪ :‬ה ד א א ט ר י ת א ‪ ,‬ל י ב ש א ס ו ר ‪ ,‬ל ק ד י ר ה‬
‫מותר‪ ,‬ע ל י ד ע ל י ד צריכה‪.‬‬
‫והכווגה שאסור לעשות א ט ר ץ יבשץ‪ ,‬כ ד י לפוררן ולבשלן אח״כ‪,‬‬
‫מ ש ו ם ט ר ח א יתירה‪ *,‬ו מ ו ת ר ל ע ש ו ת א י ט ר י ו ת ל ק ד י ר ה ‪ ,‬ו ה י י נ ו ח ו ט י ה ב צ ק ל ב ש ל ן ‪ ,‬א ב ל ה ס ת פ ק ו‬
‫אם מותר לעשות יבשות ע ל י ד ע ל יד‪ ,‬כלומר‪ ,‬כדי לאוכלן מיד‪.‬‬
‫ו א י ט ר י ו ת הן ל מ ע ש ה מ י ן מ ע ש ה‬
‫ק ד י ר ה ‪ ,‬ע י י ן מ ״ ש ל ה ל ן פ ״ ד ‪ ,‬ש ו ר ה ‪ ,9‬ד ״ ה ו כ ב ר ‪ ,‬ואילך‪.‬‬
‫ו ב ב ב ל י ב ר כ ו ת ל ״ ז ב ׳ א מ ר ו ‪ :‬ו א מ ר א ב י י ט ר י ת א פ ט ו ר ה מן החלה‪ .‬מ א י ט ר י ת א ‪ ,‬א י כ א ד א מ ר י‬
‫» במשנה ש ב ב ב ל י ‪ :‬ומעשיה רוחשין רכין‪.‬‬
‫ובכי״ט‪ ,‬בכי״ר ובפיה״ם להר״ס‪ :‬ומעשיה רכין‪ ,‬עיין‬
‫דק״ס שם‪ ,‬עסי ‪ ,153‬ה ע י ‪ ,8‬והיא היא‪.‬‬
‫‪a‬‬
‫ו ע י י ן מיש אתיניוס ב ס פ ר ו ח כ ם י הסשתה ס י ^ ‪.646>1‬‬
‫* עיין מ״ש ‪) Oribasius‬שהיה רופאו של יוליאנוס קיסר( ב ס פ ר ו ‪ Collect. M e d .‬ס״א סיז‪ ,‬נ'‬
‫ואילך‪ ,‬הוצ׳ ‪ Bussemaker-Daremberg‬ח״א‪ ,‬עמי ‪ .20‬ובהערות שם‪ ,‬עסי ‪ ,562‬א ס ף א ת המקומות‬
‫ם ס פ ר י ה ר פ ו א ה הקדסונים שהזכירו א ת האיטריות כ ת ר ו פ ה וכסזונות לחולים‪ ,‬וציין שם לשאר הסקוסוח‬
‫שהזכירן ‪ ,Oribasius‬עיייש‪.‬‬
‫* שהיו םרתידזין אותה סתחילה‪ ,‬ואח״כ םדביקין ב ה ש כ ב ה ד ק ה של ע י ס ת הרקיק‪ ,‬עיייש ב ה ע ר ו ת‬
‫הנ״ל בשם נליעס‪ .‬ועיין ב ב ל י פ ס ח י ם ל״ז אי‪.‬‬
‫* ואפשר שמשום כ ך אסרו בירושלמי‪ :‬שכן ד ר ך ה ר ו פ א ל ו כ ל פ ת ו בהן‪ ,‬ספני שהרופאים נזהרו‬
‫ש ל א ל א כ ו ל איטריות עבות‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫עיי״ש ב ם פ ר ו של אוריבסיוס הנ״ל )לעיל ה ע י ‪ (3‬ס ״ ד פי״א‪ ,‬ט'‪ ,‬ע פ ׳ ‪.304‬‬
‫ו ע י י ן ב ב ל י ב ר כ ו ת ל״ח א ׳ ‪ :‬שתיתא וכוי‪ ,‬ע ב ה ‪ ,‬ל א כ י ל ה ע ב ד י ל ה ‪ ,‬ר כ ה ‪ ,‬ל ר פ ו א ה ע ב ד י ל ה ‪.‬‬
‫ו א ף שתיתא ה ו א סין ס ע ש ה קדירה‪ ,‬סעין איטריות‪ ,‬עיין ס״ש ל ה ל ן בפנים‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫עיין בםשנה שם פ״ב סס״ו ו ב ב ל י שם כ״ב בי‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ״ג ע מ ‪107‬‬
‫‪441‬‬
‫ג ב י ל מ ר ת ח ‪ ,‬ו א י כ א ד א מ ר י נ ה מ ה ד ה נ ד ק א ‪ ,‬ו א י כ א ד א מ ר י לחם ה ע ש ו י לכותח‪.‬‬
‫ושאלת הבבלי היא‬
‫ל א י ז ו ט ר י ת א נתכוין אביי‪ ,‬ש ה ר י היו כ מ ה מ י נ י ן ש ל א י ט ר י ן ‪ ,‬כ מ ו ש ה ר א י נ ו ל ע י ל ‪.‬‬
‫בטיבה ש ל הטריתא‪.‬‬
‫ולפיכך נחלקו‬
‫ל פ י מ ס ו ר ת א ח ת מין זה ה ו א גביל‪ 9‬מרתח‪ ,‬ו ה ו א מ ע י ן ש א מ ר ו ב מ ש נ ת נ ו כאץ‬
‫פ ״ ו מ ״ ב ‪ :‬ה נ ו ד ר מ מ ע ש ה ק ד י ר ה אין א ס ו ר א ל א מ מ ע ש ה‬
‫ש ו ר ה ‪ ,9‬ד ״ ה ו ב מ ש נ ת נ ו ‪.‬‬
‫עיין מ ״ ש להלן פ ״ ד ‪,‬‬
‫רתחתה‪,‬‬
‫ולפי מסורת אחרת היא נהמא דהנדקא‪ ,‬ונראה שהכוונה לאיטרין‬
‫ש ה ו ס י פ ו בהן ה ר ב ה ש ו מ ש מ י ן ) ש ו מ ש מ י ן נ ז כ ר ו ב ר ו ב ה מ ק ו ר ו ת ה נ ״ ל ביחס לאיטרין(‪ ,‬ו ק ר א ו ל ה‬
‫דו‬
‫‪ , ( S 6 L K ) a p r o s‬ד ו ג מ ת‪177)$‬ע‪ 7 7>ap70>1‬ז > ן ‪ < s‬״ ש ה ר י ה ש ו מ ש ו ם מ ו צ א ו מ ה ו ד ו‬
‫‪'IV8‬‬
‫׳‬
‫) ‪ ,(Sesamum i n d i c u m‬ו ע ו ג ו ת ש ו מ ש מ י ן ה י ו לחם י ו מ י ל ת ו ש ב י ה ו ד ו ‪ ,‬״ עיין מ ״ ש ל ע ף ב פ ל ו ר ה‬
‫ח״ג‪ ,‬ע מ ׳ ‪. 1 0‬‬
‫״פי‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ל פ י מ ס ו ר ת א ח ר ת ה י א לחם ה ע ש ו י לכותח‪ .‬ו כ ת ב ב פ י ס ק י ר י ״ ד )בית נתן‪ ,‬נ ע ״ ב ( ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫לכותשו ולשים אותו מפורר לכותח״‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ע י י ן ב פ י ר י ״ ד ה ו צ ׳ ו ו ר ט ה י י מ ר ולים‪ ,‬ע מ ק ״ י ‪.‬‬
‫ו א ף ה ו א מין ט ר י ת א ‪ ,‬ש ה ר י ר א י נ ו ל ע י ל ש נ ת נ ו ב א י ט ר י ן ח ל ב א ו גביגה‪.‬‬
‫ואעפ״י שבגמרא שם‬
‫ה ג י ר ם א א י נ ה בטוחה‪ ,‬ו ר ב ו בה ה ג י ר ם א ו ת ו ה פ י ר ו ש י ם )עיין ד ק ״ ם שם‪ ,‬ע מ ׳ ‪ , 2 0 5‬בהגהות(‪ ,‬מ ״ מ‬
‫ב ר ו ר ש ה ת ל מ ו ד י ד ע י פ ה א ת ט י ב ה ש ל ה ט ר י ת א ‪ ,‬ו ה י א ט ר י ת א ש ל ה ב ב ל י ש ם הן הן ה א י ט ר י ו ת ש ל נ ו‬
‫כ א ן ב ת ו ס פ ת א ו ב ב ב ל י כאן‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ב ס ה נ ר ל ר ז כ ר י ה א ג מ א ת י ל ב ר כ ו ת שם‪ ,‬ע מ ‪ , 7 5‬פ י ר ש א ת ה נ ה מ א ד ה נ ד ק א ב ש ם י ש‬
‫מ פ ר ש י ם ‪ :‬ש ע ו ש י ן מן ה ב צ ק ח ת י כ ו ת ו מ ב ש ל י ן אותן‪ ,‬ו ה י א ה נ ק ר א ת א ט ר י ה ‪.‬‬
‫ד ב ר י ג א ו נ י ם הם‪ ,‬ה ר י מ ס ת ב ר ש א ף כ א ן הוא פ י ר ו ש ו ש ל גאון‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫שם )פ״ו סוף ס י קמ״א(‪ :‬ומזה הטעם יש להתיר‬
‫הרי״ף‬
‫המשגה‬
‫א ט ר י ה ‪ ,‬ו ב ל ע ז ו י ר מ ז י ל י ו י ש )‪.(vermicelles‬‬
‫והואיל וכמה מדבריו‬
‫ובפירוש תלמידי רבינו יונה על‬
‫חוטי‬
‫הבצק‬
‫שנקראין בלשון‬
‫ו ב ג ל י ו ן ש ם הגיהו‪ :‬ב ל ש ו ן ה י ר ו ש ל מ י‬
‫)במקום‪ :‬מ ל ש ו ן המשנה(‪ ,‬ו ה ו א ב ל י יסוד‪ ,‬ש כ ן ר ג י ל י ם ה ר א ש ו נ י ם ל ק ר ו א ל ב ר י י ת ו ת ב ש ם ״משנה״*!‬
‫)בניגוד ללשון תורה ולשון האמוראים(‪.‬‬
‫והכוונה לברייתא שלנו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫מ ע ת ה ת מ ו ה ה מ א ד ה ס ו ג י י א ב ב ב ל י כ א ן מ ״ ט א ש מ ו כ ח מ מ נ ה ש פ י ר ש ו ש ה ט ר י ו ת הן ד י ל ו ע י ן ‪ .‬״‬
‫‪,‬‬
‫ו ש מ א י ש ש ם חסרון‪ ,‬א ו ש י ב ו ש ‪ ,‬כ מ ו ש מ צ ו י ב מ ס נ ד ר י ם ש ל א נ ש נ י ת ה ר ב ה ש נ י ם ב י ש י ב ו ת‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫הגאונים‪ ,‬ע י י ן ב ה ק ד מ ה ל א ו ה ״ ג ‪ ,‬ע מ ‪ ,5‬ו ע מ ‪.8‬‬
‫ו צ ״ ע רב‪.‬‬
‫ובערוך ערך הטריות כתב שבם״א‬
‫גרסו בבבלי‪ :‬קטריות‪.‬‬
‫‪ .3-2‬ה נ ו ד ר‬
‫לאילפם‪,‬‬
‫אסור‬
‫מן‬
‫היורד‬
‫ביורד‬
‫לקדירה‪,‬‬
‫לקדירה‪.‬‬
‫מותר‬
‫ו כ ״ ה בד‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫וכ״ה בירושלמי ם״ו ה״ב‪ ,‬ל ״ ט ע״ג‪ ,‬ובבבלי נ ״ א א ‪.‬‬
‫ביורד‬
‫לאילפס‪,‬‬
‫ביורד‬
‫א ב ל ב כ י ״ ע לנכון‪ :‬א ס ו ר ‪ . . .‬מ ו ת ר ‪.‬‬
‫והברייתא שבבבלי נתנה טעם לדבריה‪:‬‬
‫אסור ביורד לאלפס‪ ,‬שכבר ירד לקדרה קודם שיורד לאלפס‪.‬‬
‫ובנדרים הלכו אחר לשון בני‬
‫אדם וקראו ״ י ו ר ד לקדירה״‪ ,‬״ י ו ר ד לאילפס״‪ ,‬דברים שתוקנו סופית לאכילה בקדירה‪ ,‬או באילפם‪.‬‬
‫ו ה ו א י ל ו ה א י ל פ ם ה י ו ד פ נ ו ת י ו ד ק ו ת ה ר י ח י מ מ ו בו א ת ה מ ב ו ש ל מ כ ב ר ‪ ,‬ו נ ת נ ו בו ת ב ל י ן ט ר י י ן ‪,‬‬
‫ו ב ד ר ך כ ל ל ה י ה נוח ל ח מ ם ב ו מ ה ר ד ב ר מ ו ע ט )עיין ב מ ש נ ת ש ב ת פ ״ ח םמ״ה(‪.‬‬
‫ל ק ד י ר ה ה ר י ר א ו י ה ו א גם ל י ו ר ד ל ל פ ם א ם ר צ ו ל א כ ו ל מ י ד ד ב ר מ ו ע ט ‪.‬‬
‫» מתהווה ועבל‪ ,‬ועיין מיש סהרי״ן אפשטין ע ל‬
‫ומשום כך ה י ו ר ד‬
‫ובירושלמי נתנו טעם‪:‬‬
‫‪.‬גבל״ ב צ ו פ ה ה א ע ל י ס ד ר א ח ד ש ה כי״ב‬
‫)‪ ,(1921-22‬עמ׳ ‪.354‬‬
‫‪ !0‬עיין במלונות ללשון יון‪ ,‬ע ר ך ‪777‬־‪7?a/u7<s‬־‪.0‬‬
‫!! בפירוש תלמידי רבינו יונה לרי״ף ב ר כ ו ת פ״ו סי׳ ק מ י א ‪ :‬ויש מי שהוא אומר ש ל ח מ א ד ה נ ד ק א‬
‫הוא פ ת ידוע שעושין ממנו תיקוני הנשים‪ .‬ועיין מ״ש ל ע י ל ח״ד )פסחים(‪ ,‬עמ׳ ‪ .515‬והרופא נלינוס‬
‫;‬
‫‪S‬‬
‫‪6‬‬
‫‪K‬‬
‫‪8‬‬
‫‪1‬‬
‫‪V‬‬
‫‪I‬‬
‫‪v‬‬
‫‪h‬‬
‫‪u‬‬
‫‪b‬‬
‫'‪v‬‬
‫־! וביחוד ר״י ן׳ נ׳נח‪ ,‬הרד״ק‪ ,‬רש״י ועוד‪ .‬עיין מ״ש ל ה ל ן נזיר פ״ד‪ ,‬ה ע ׳ ‪.22‬‬
‫במדרשות‪ ,‬עיין מ״ש מהרי״ן אפשטין ב מ ב ו א לנוה״מ‪ ,‬עמ׳ ‪.805‬‬
‫‪ !3‬עיין ם״ש ר״ע ל ע ף ב פ ל ו ר ה ח״א‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,545‬בשם ר׳ ישראל לוי‪.‬‬
‫ו כ ב ר נמצא כן‬
‫נדרים פ״ג ענד ‪108-107‬‬
‫‪442‬‬
‫ש כ ל היורד לקדירה י ו ר ד ללפם‪ ,‬ויש שיורד ללםם‪ ,‬ואינו י ו ר ד לקדירה‪ .‬מה א י ת ל ך כ ג ץ וכוי‪.‬‬
‫ופירושו כ ע ץ מה שאמרו בבבלי‪ ,‬והכוונה ש כ ל מה שיורד לקדירה ע ל ו ל ל ר ד ת ל ל פ ם )אם‬
‫מכינים מעט ורוצים שיתבשל מהר(‪ ,‬א ב ל יש ד ב ר י ם שמתקנים בלפם גרידא ו ל א בקדירה‪ ,‬ו ל פ י כ ך‬
‫י ו ר ד ללםם הוא ב כ ל ל יורד לקדירה‪ ,‬א ב ל א ץ י ו ר ד לקדירה ב כ ל ל י ו ר ד ללםם‪.‬‬
‫ובמשנתנו פ ״ ו מ״ב‪ :‬קונם היורד לקדירה שאיני טועם‪ ,‬א ס ו ר ב כ ל המתבשלץ בקדירה‪.‬‬
‫ובמשנה שבבבלי נ ״ א א׳‪ :‬א ס ו ר ב כ ל‬
‫‪3‬־‪ .4r‬מ ן‬
‫באלפס‪,‬‬
‫הנעשין‬
‫מותר‬
‫ה נ ע ש ה בקדרה‪ .‬ועיין להלן בסמוך‪.‬‬
‫בקדירה‪,‬‬
‫בנעשין‬
‫מותר‬
‫בקדירה‪.‬‬
‫הנעשה בקדרה מ ו ת ר בנעשה באלםם ו כ ר ‪.‬‬
‫בנעשין‬
‫וכ״ה בד‪.‬‬
‫מן‬
‫כאילםם‪.‬‬
‫הנעשין‬
‫וכע״ז בכי״ע‪ .‬וכן ב ב ב ל י הנ״ל‪ :‬מן‬
‫והטעם ש ב ל ש ץ בן א ד ם הבדילו ב ץ ״מעשה ק ד י ר ה ״‬
‫)ברכות פ ״ ו מ״ה‪ ,‬כאן רם״ו‪ ,‬ט ב ו ל י ו ם פ ״ ב מ״ה( ו ב ץ ״מעשה אילסם״ )בבלי פסחים ל ״ ז א ‪/‬‬
‫‪,‬‬
‫ובירושלמי חסרה ב ב א זו‪ .‬ועיין מ״ש ל ע י ל‬
‫ל ״ ז ב ( ‪ ,‬ומעשה קדירה לחוד ומעשה אילסם לחוד‪.‬‬
‫בסמוך םד״ה ובמשנתנו‪.‬‬
‫‪ .6-5‬מ ן‬
‫בתנור‪,‬‬
‫לתנור‪ ,‬אין‬
‫היורד‬
‫אסור בכל‬
‫האפוי‬
‫ששם ״מן‬
‫הנעשין‬
‫א ס ו ר א ל א מן ה פ ת‬
‫בלבד‪ .‬מן‬
‫הנעשין‬
‫ב ת נ ו ר ‪ .‬וכ״ה ב ד ובכי״ע‪ .‬וכ״ה בירושלמי הנ״ל‪ ,‬א ל א‬
‫ב ת נ ו ר ״ )במקום ״מן היורד בתנור״( ו כ ר ‪.‬‬
‫ומכאן ש ב ל ש ץ ב נ י א ד ם‬
‫‪,‬‬
‫״היורד ל ת נ ו ר ״ פירושו ״האפוי ב ת נ ו ר ״ )מאפה תנור‪ ,‬ויקרא ב׳‪ ,‬ד ( ‪ ,‬והכוונה ל פ ת גרידא‪ ,‬א ב ל‬
‫א ם נ ד ר ‪ p‬הנעשץ ב ת נ ו ר א ס ו ר ב כ ל מעשי תנור‪.‬‬
‫ו ב ב ב ל י הנ״ל‪ :‬ה נ ו ד ר מן היורד ל ת נ ו ר א ץ‬
‫א ס ו ר א ל א בפת‪ .‬ואם א מ ר כ ל מעשה ת נ ו ר ע ל י אסור ב כ ל הנעשים בתנור‪.‬‬
‫ע ״ ז בתוספות שם‪.‬‬
‫ו ע י ץ מה שתמהו‬
‫ובמיחזם להריטב״א שם מביא גירםת ה ב ב ל י ש ל נ ו בשם ההלכות )כלומר‪,‬‬
‫הרמב״ן(‪ ,‬ו מ פ ר ש כ ל מ ע ש י ם בתנור‪ :‬כגון גדי שצלאו בתנור‪ ,‬וכיוצא בו‪ .‬א ב ל מוסיף‪ :‬״והאי‬
‫גירםא ל א נהירא ו כ ר ‪ ,‬ואיכא נםחי דגרסי איםכא‪ ,‬קונם יורד ל ת נ ו ר ע ל י א ס ו ר ב כ ל הנעשין‬
‫בתנור‪ ,‬א ב ל מעשה ת נ ו ר עלי אינו א ס ו ר א ל א בפת‪ ,‬והאי נוםחא דייק טסי״‪.‬‬
‫‪.7—6‬‬
‫הנודר‬
‫בד‪ :‬מן הנבנה‬
‫הקיים‪,‬‬
‫מן‬
‫מותר‬
‫מן‬
‫בגבנה‪,‬‬
‫אסור‬
‫הגבינה‪,‬‬
‫בקיים‪.‬‬
‫מ ו ת ר בקיים‪ .‬ו כ ״ ה )״מותר״( ב כ י ״ ע )ובקג״נ‪ :‬מ ו ת ר ‪ p‬הקים(‪ .‬ובמשנתנו ס ״ ו‬
‫מ״ה‪ :‬הנודר ‪ p‬החלב מ ו ת ר בקום‪ .‬ו ר ׳ יוסי אוסר‪.‬‬
‫‪ p‬הקום מותר ב ח ל ב ) ו א ף שם יש גורסים‪ :‬קים‪,‬‬
‫א ו ק ם ( ‪ .‬״ ו ע י ץ ב ב ל י נ ״ ב ב ‪ /‬ו א מ ר ו בירושלמי ס ״ ו רה״ח‪ ,‬ל ״ ט ע״ד‪ :‬מהו בקם‪ .‬ח ל ב א מקטרא‪.‬‬
‫ובליקםיקץ ל ל ש ץ ם ו ר י ת ש ל ס י ץ םמית‪ ,‬עמ׳ ‪ ,1273‬ע ר ך חלב‪ :‬חלבא קסירא‪, L a c coagulatum ,‬‬
‫ולהלן שם‪ :‬ח ל ב א קטירא‪ ,‬א ו ח ל ב א דאתגבן‪.‬‬
‫כ ל ו מ ר ‪ ,‬ח ל ב קסוא‪ ,‬קרוש‪.‬‬
‫ו ק סירש ה ר א ב ״ ד‬
‫בהשגות ס ״ ט מה׳ נ ד ר י ם ה״ח‪ .‬א ב ל ה ר ״ מ ש ם סירש‪ :‬המים ה מ ו ב ד ל ץ ‪ p‬החלב‪.‬‬
‫ו ק בערוך ערך‬
‫ק ם פי׳‪ :‬נםיובי דחלבא )‪ .(serum‬ו ק פירשו ר ו ב הראשונים ב ב ב ל י נ ״ א ב ‪ /‬נ ״ ב ב׳‪.‬‬
‫והלכה ש ל התוספתא ל א מצאתי בפוסקים ובראשוני המפרשים‪ ,‬ו כ נ ר א ה שהגירםא ה נ כ ו נ ה‬
‫ב ש א ר הנוסחאות‪ ,‬וקום לחוד וגבינה לחוד‪.‬‬
‫בגבינה‪,‬‬
‫הנ״ל‪.‬‬
‫‪p‬‬
‫ושמא צ ״ ל ל פ נ י נ ו להפך‪ :‬ה נ ו ד ר ‪ p‬הקיים א ס ו ר‬
‫‪ p‬הגבינה מ ו ת ר בקיים‪ ,‬ו ר ׳ יוסי היא‪,‬‬
‫א ב ל ע י ץ ב ב ב ל י הנ״ל‪.‬‬
‫וטעמו משום ששם אביו עליו‪ ,‬עיין בירושלמי‬
‫ו ב ב ב ל י שם‪ p :‬החלב מ ו ת ר בגבינה‪.‬‬
‫ו ע י ץ במלא״ש למשנתנו‪.‬‬
‫הגבינה מ ו ת ר בחלב‪ ,‬ו ל א הזכירו מה דינו בקום‪ ,‬א ם נ ד ר ‪ p‬הגבינה‪ ,‬ומה דינו בגבינה א ם‬
‫נ ד ר ‪ p‬הקום‪.‬‬
‫‪ .7‬ה נ ו ד ר מ ן‬
‫הרוטב‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫מותר‬
‫ב ד ו ב כ י ״ ע ו ב ב ב ל י נ ״ ב ב ‪ ,‬ובכולם‪:‬‬
‫בקופה‪ .‬מן‬
‫בקיפה‬
‫וכר‬
‫הקום‪/‬‬
‫הקיפה‪.‬‬
‫מותר‬
‫ב ר ו ט ב ‪ .‬וכ״ה‬
‫ו ה נ כ ץ כלפנינו‪ ,‬ו כ ״ ה ב כ ל‬
‫מקום במשנתנו במשניות מטיפוס א ״ י ) ב כ ״ י ק ו י פ ‪ p‬ו פ ר מ ה כאן פ ״ ו מ״ו‪ :‬ובקופא(‪ ,‬ו כ ״ ה במשנה‬
‫כאן ם ״ ו מ ״ ו בקטעים מן הגנתה‪ ,‬ו ק גורסים הגאונים‪ ,‬עיין בםיה״ג לטהרות‪ ,‬ה ח ד מהרי״ן‬
‫‪14‬‬
‫ו ע י י ן בשטס״ק נ״א סע״ב‪.‬‬
‫נדרים פ׳יג עמי ‪108‬‬
‫אפשטין‪,‬‬
‫בשר‬
‫‪,125‬‬
‫עמ׳‬
‫הערה‬
‫ועיי״ש‬
‫וכ״ה‬
‫‪,32‬‬
‫ובפיה״מ‬
‫להר״מ‬
‫מתבלין)והוא‬
‫מזה‬
‫פ״ו‬
‫כערוך‬
‫פרמא ב׳‬
‫‪,‬‬
‫מצומק שנמחה בקדירה )״פירמה״‬
‫מ״ו‪:‬‬
‫ערך‬
‫‪443‬‬
‫ש ב ב ב ל י חולין ק ״ כ א (‪.‬‬
‫ק ו פ ה ‪.‬‬
‫תבלין‪.‬‬
‫ע ״ פ רב פפא בחולין הנ״ל(‪.‬‬
‫וכע״ז‬
‫ק ף ג׳‪.‬‬
‫לרש״י‬
‫במיוחס‬
‫רע״א‪:‬‬
‫נ״ב‬
‫עבה‬
‫מקפה‬
‫ואף בלשון בני אדם רוטב לחוד וקופה לחוד‪ ,‬והנודר‬
‫מ ו ת ר בזה‪.‬‬
‫‪.8‬‬
‫י ה ו ד ה‬
‫ר ׳‬
‫ו ב ה ק י פ ו ‪.‬‬
‫וכ״ה‬
‫א ו מ ‪/‬‬
‫א מ ׳‬
‫ק ו נ ם‬
‫גם‬
‫בכי״ע‪.‬‬
‫)״ובהקיפו״(‬
‫ב ש ר‬
‫ש נ י‬
‫ובד‪:‬‬
‫ט ו ע ם ‪,‬‬
‫ובקיפה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫אמר‬
‫ע״פ‬
‫מ ש נ ת נ ו פ ״ ו מ ״ ו ‪ :‬ה נ ו ד ר מן ה ב ש ר מ ו ת ר ב ר ו ט ב ובקופה‪!*.‬‬
‫ואסר עלי ר׳ טרפון ביצים שנתבשלו עמו‪.‬‬
‫מעשה‬
‫עלי‪,‬‬
‫ל״ט‬
‫הדבר‬
‫שהנודר מן‬
‫באחר‪,‬‬
‫ונתערב‬
‫אם‬
‫א ס ו ר‬
‫ובמקבילה‬
‫ב ש ר זה ע ל י אסור ב ו וברוטבו ובקיפו‪ ,‬ולא נזכר ש ם ר‬
‫זה‬
‫וערך‬
‫ופירש שם‪:‬‬
‫וכן פירשו כמה מן הראשונים‪.‬‬
‫יהודה‪.‬‬
‫ור‬
‫‪,‬‬
‫יש בו בנותן‬
‫בו‪,‬‬
‫נ ״ ב ב׳‪:‬‬
‫שבבבלי‬
‫והברייתא כבר תוקנה ש ם‬
‫יהודה אוסר‪.‬‬
‫א מ ר ו לו וכן הדבר‪.‬‬
‫טעם‬
‫ב ר ו ט ב ו ‪,‬‬
‫אם‬
‫אמר ר‬
‫‪,‬‬
‫יהודה‬
‫אימתי בזמן ש י א מ ר ב ש ר‬
‫ובירושלמי‬
‫אסור‪.‬‬
‫שם ה״ט‪,‬‬
‫ע ״ ד ‪ :‬מכיון ש א מ ר זה אסרו עליו הוא והנייתו‪.‬‬
‫ובכי״ע‬
‫ע״פ‬
‫כאן‪ :‬קונם‬
‫והכוונה‬
‫ההלכה‪,‬‬
‫בשר שאני טועם‬
‫שהראה‬
‫אבל‬
‫ממשנתנו‬
‫עמו(‬
‫ומכיוון‬
‫רוטב‬
‫וקופה יש בהם‬
‫ועיין‬
‫מ ״ ש ל ע י ל ח ״ ד )יומא(‪ ,‬ע מ ׳ ‪.818‬‬
‫ומ״מ‬
‫ממשנתנו‬
‫מוכח‬
‫הנ״ל‬
‫על‬
‫טעם‬
‫)אפילו‬
‫בשר‪,‬‬
‫ואמר‬
‫שאסור‬
‫קונם‬
‫משום נותן‬
‫ב ו‬
‫טועם‬
‫ביצים‬
‫שנתבשלו‬
‫לא‬
‫הבבלי‬
‫ידע‬
‫אעפ״י שאינן‬
‫עיי״ש‬
‫ב ר י י ת א זו‪,‬‬
‫ב ש ר לעניין טומאת נבילה‪,‬‬
‫נ״ב‬
‫בשאלת‬
‫ב׳‬
‫בר‬
‫רמי‬
‫כמשנת חולין רפ״ט‪.‬‬
‫חמא‬
‫שפשטו‬
‫ומה‬
‫שם‬
‫הנ״ל‪ ,‬וכבר עמד ע״ז בח״ד‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫‪.9‬‬
‫‪.10—9‬‬
‫ו מ ק ו ם‬
‫זית‪,‬‬
‫מ ו ת ר‬
‫ש ו מ ש מ י ן ‪.‬‬
‫ב ש מ ן‬
‫ב ש מ ן‬
‫ש מ ס ת פ ק י ן‬
‫פיםקא ממשנתנו פ״ו מ״ט‪.‬‬
‫ש ו מ ש מ י ן ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ש ו מ ש מ י ן‪.‬‬
‫בבבלי נ״ג א ‪ :‬תניא הנודר מן השמן‬
‫בארץ‬
‫ל א צ ר י כ ה ד ר ו ב א מן ח ד מסתפקין וכו׳‪.‬‬
‫א ס ו ר‬
‫ב ש מ ן‬
‫א ף‬
‫ישראל מותר בשמן שומשמין ואסור‬
‫ובבבל אסור בשמן שומשמין ומותר בשמן זית‪ ,‬מקום‬
‫פשיטא‪.‬‬
‫ומש״ש‬
‫יהודה סובר‬
‫טעם בשר‪,‬‬
‫מ ן‬
‫ובזה‪.‬‬
‫של‬
‫בשר‬
‫שאני‬
‫וכר‪.‬‬
‫ש א מ ר ב ש ר ש א נ י ט ו ע ם )בגי׳ התוספתא( ה ר י א ס ר ע ל י ו ב מ פ ו ר ש ט ע ם ב ש ר ‪ ,‬וסתם‬
‫ה ש מ ן ‪,‬‬
‫בשמן‬
‫שר׳‬
‫הקיפה‬
‫ב ו‬
‫אסור בו ברוטבו וכר‪.‬‬
‫ונראה ש י ש כאן תיקון‬
‫ועיין‬
‫שמסתפקין מזה ומזה אסור בזה‬
‫לעיל‬
‫ובמקבילות‬
‫שבת פ״ב ה״ג‬
‫ב ח ״ ג ‪ ,‬ע מ ׳ ‪.26‬‬
‫‪.11-10‬‬
‫ו נ ד ר‬
‫ר ׳‬
‫מ מ נ ו ‪,‬‬
‫אבל‬
‫בכי״ע‪,‬‬
‫י ה ו ד ה‬
‫א ס ו ר‬
‫בכי״ו‬
‫ובד‬
‫ב ת י ר ה‬
‫בן‬
‫ב י ו צ א‬
‫בטעות‪:‬‬
‫מ ן‬
‫בו‪.‬‬
‫כיוצא‪.‬‬
‫כ ל‬
‫א ו ׳‬
‫ה י ו צ א‬
‫ובקג״נ‪:‬‬
‫ת ו ל ד ת ו‬
‫ש ש ם‬
‫מ מ נ ו ‪,‬‬
‫ונדר‬
‫הימנו‬
‫א ס ו ר‬
‫אסור‪.‬‬
‫ק ר ו י ה‬
‫בו‪.‬‬
‫וכן‬
‫ע ל י ו‬
‫ב״ה )״ביוצא״(‬
‫היוצא‬
‫הימנו‬
‫אסור‬
‫בו‪.‬‬
‫ובמשנתנו‬
‫םתוניות‪.‬‬
‫הימנו‪.‬‬
‫מאי‬
‫מתירין‪.‬‬
‫ולא‬
‫נתבאר‬
‫בבבלי‬
‫מהו‬
‫״שם‬
‫תולדתו‬
‫קרויה‬
‫עליו״‬
‫ומסוגיית הבבלי ש ם נ״ג א׳ מ ש מ ע כדבריהם‪.‬‬
‫ש ם אביו קרוי עליו‪,‬‬
‫בתירה ש ם בנו‬
‫עליו‪.‬‬
‫מסתברא‬
‫וכר‪,‬‬
‫ר ׳ יודה בן‬
‫בתירה יודה‬
‫מאי‬
‫ט ע מ א ד ר ׳ יהודה בן‬
‫ל ד ׳ יוסי‪,‬‬
‫ש ם בנו לא‬
‫כל שכן‬
‫יוסי ל א יודה ל ד ׳ יהודה בן בתירה‪ ,‬ל א א מ ר א ל א ש ם אביו‪ ,‬הא ש ם בנו לא‪.‬‬
‫)ה״ח‬
‫משנה‬
‫בד״ח(‬
‫ז׳‪,‬‬
‫ועיין‬
‫במפרשים‬
‫ברם בירושלמי רהי״ב‪ ,‬ל״ט ע״ד‪ ,‬אמרו‪:‬‬
‫ט ע מ א ד ר ׳ יוסי )פ״ו מ״ה(‬
‫קרוי‬
‫ר׳‬
‫מ״ח‪:‬‬
‫מותר‬
‫ר׳ יהודה בן בתירא א ו מ ר כ ל ש ש ם תולדתו קרויה עליו ונודר הימנו אסור א ף ביוצא‬
‫וחכמים‬
‫שנדחקו‪,‬‬
‫פ״ו‬
‫הנודר מן‬
‫התמרים‬
‫בדבש‬
‫תמרים‪,‬‬
‫מן‬
‫הםתוניות‬
‫מותר‬
‫בחומץ‬
‫ובשי״ק‪ ,‬ד״ה מ״ט‪.‬‬
‫וסובר‬
‫שהנודר מן‬
‫ש ם אביו‪.‬‬
‫ועיין בק״ע ש ם‬
‫א ב ל נ ר א ה לי קרוב לוודאי ש ר ׳ יהודה בן ב ת י ר א ח ו ל ק גם ע ל‬
‫ה ע נ ב י ם א ס ו ר ביין‪ ,‬ומן הזיתים א ס ו ר בשמן‪,‬‬
‫»! עיין מ״ש לעיל בפנים‪ ,‬שו׳ ‪ ,7‬ד״ה הנודר‪.‬‬
‫משום‬
‫ש ש ם בנו קרוי‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ׳׳ג ע מ ‪108‬‬
‫‪444‬‬
‫עליו‪,‬‬
‫הוצ‬
‫וקורים‬
‫‪,‬‬
‫לענבים‬
‫ולזיתים שמן‪,‬‬
‫תירוש«!‬
‫דגן‬
‫ויצהר‬
‫תירוש‬
‫לפעמים‬
‫הכוונה‬
‫‪,‬‬
‫ל״א‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ה )ויגד עליו רעו‪ :‬דבש(‪ ,‬ירמיה מ ‪,‬‬
‫וכן‬
‫סובר‬
‫מפורש‬
‫שהנודר‬
‫להלן‬
‫מן‬
‫בירושלמי‬
‫הזיתים ומן‬
‫)לפי‬
‫הענבים‬
‫‪,‬‬
‫גירםת‬
‫אסור‬
‫ובצדק‬
‫מעיר הרי״ץ )לפי ש ט מ ״ ק ג״ג א׳‪,‬‬
‫הבבלי‪,‬‬
‫מ ״ ש להלן‪,‬‬
‫ועיין‬
‫וכן להפך‪,‬‬
‫יהודה‬
‫בן‬
‫‪ ,15—11‬ד ״ ה ב ר ם ‪ ,‬א ב ל ב ב ב ל י א ץ ר מ ז ל מ ח ל ו ק ת ע ל מ ש נ ה ז ‪,‬‬
‫םד״ה מתני׳(‪:‬‬
‫ד״ה‬
‫‪,15—11‬‬
‫אבל ברישא דיין ושמן מודה ר ׳ יהודה‬
‫י ץ םתם‪«,‬י ו ה ש מ ן — ש מ ן םתם‪*0.‬‬
‫ובבבלי‪.‬‬
‫גקטה כאן‬
‫ולפ״ז‬
‫והוא לפי שיטת‬
‫התוספתא הלכה כללית‪,‬‬
‫יהודה בן בתירא חולק גם ע ל משגה ז וגם ע ל משגה ח ‪/‬‬
‫‪.15-11‬‬
‫מ מ נ ו‬
‫ר ׳‬
‫ל ו כ ל‬
‫בו‪.‬‬
‫א ת‬
‫מ ו ת ר‬
‫וכע״ז‬
‫ש ד ר כ ו‬
‫ה י מ ג ו ‪,‬‬
‫א ס ו ר‬
‫ב י ו צ א‬
‫ל ו כ ל‬
‫ה י מ נ ו ‪.‬‬
‫ו א י ן‬
‫מ ן‬
‫ממנו לאכל ונדר הימנו‬
‫והמציעתא‬
‫וכר‪.‬‬
‫הדומות‪,‬‬
‫״אסור״(‪,‬‬
‫ונוסח‬
‫ד ר ך‬
‫ה י ו צ א‬
‫א ת‬
‫ה י מ ג ו ‪.‬‬
‫ה י ו צ א‬
‫ה י מ נ ו ‪,‬‬
‫מ ן‬
‫הרי‬
‫או‬
‫אין‬
‫שגשמט‬
‫מ ו ת ר‬
‫)הסיפא‬
‫לדעת‬
‫גשמטה‬
‫חסרה‬
‫שם‬
‫ש ם חלק מן הרישא ומן‬
‫שם‪.‬‬
‫המציעתא‪,‬‬
‫המציעתא‪,‬‬
‫שלנו(‪,‬‬
‫הרישא‪,‬‬
‫ויגיד עליו‬
‫אבל‬
‫רעו‬
‫בקג״נ גרס‬
‫דברי‬
‫ברישא‬
‫ר‬
‫‪,‬‬
‫ש מ ע ץ בן‬
‫ה י ו צ א‬
‫ל ו כ ל‬
‫ו נ ד ר‬
‫א ת‬
‫בו‪.‬‬
‫ש א י ן‬
‫א ס ו ר‬
‫ה י מ נ ו ‪,‬‬
‫וכר‪.‬‬
‫ד ר כ ו‬
‫ובד כאן‪ :‬א ת ש ד ר כ ו ל א כ ל ודרך‬
‫והואיל‬
‫וגרסו‬
‫ומסתבר‬
‫שם‬
‫״מותר״‬
‫)במקום‬
‫ברישא כגי׳ כי״ו‪.‬‬
‫והואיל‬
‫שם‬
‫וגרסו ש ם‬
‫את שאץ דרכו‬
‫השמטה‬
‫שיש‬
‫ברישא‬
‫אלעזר בכסות שלהלן‪.‬‬
‫כגירםת כי״ו‪.‬‬
‫ה י ו צ א‬
‫ה י מ ג ו ‪,‬‬
‫ב י ו צ א הימנו‪ ,‬מן היוצא הימנו מ ו ת ר בו‪.‬‬
‫שהעתקנו כאן(‬
‫אם‬
‫ל ו כ ל‬
‫מ מ נ ו‬
‫מ ו ת ר‬
‫ו ד ר ך‬
‫הדפוסים וגוםח כ י ״ ו שגיהם מ מ ש פ ח ה אחת‪ ,‬ה ר י מ ס ת ב ר ש א ף ש ם צ ״ ל כגי׳‬
‫השניה‬
‫היא‬
‫ו ג ד ר‬
‫בן‬
‫ל ע ז ר‬
‫א ו מ ׳‬
‫ש ד ר כ ו‬
‫מ מ ש ג ם להלן בסמוך ) ל ע נ י ץ כסות( בין ב ד ובין בכי״ו‪.‬‬
‫לאכל‬
‫ע״י‬
‫ש מ ע ו ן‬
‫ב י ו צ א‬
‫היוצא‬
‫ולפ״ז אין‬
‫ספק‬
‫כי״ו)וכהשערה‬
‫ובכי״ע‬
‫שמסורת‬
‫נשמטה כאן‬
‫התוספתא‬
‫ברישא‬
‫כגירסת כי״ו‪.‬‬
‫אבל‬
‫לאוכלו‪,‬‬
‫בירושלמי פ ״ ו רהי״א‪ ,‬ל ״ ט ע״ד‪ :‬תגי ר‬
‫היוצא‬
‫דרך‬
‫א י ת לך‪ ,‬כגון‬
‫בו‬
‫מ ו ת ר‬
‫ליאכל‪,‬‬
‫ז ת י ם‬
‫ובבבלי‬
‫נדר‬
‫בו‬
‫ו ע נ ב י ם ‪.‬‬
‫מ ו ת ר‬
‫‪,‬‬
‫ש מ ע ץ בן אלעזר אומ׳ קוגם כ ל דבר שדרכו‬
‫ביוצא‬
‫ממנו‪,‬‬
‫ביוצא‬
‫נדר‬
‫ממגו‬
‫מ ו ת ר‬
‫בו‪.‬‬
‫וכל דבר שדרכן ליאכל ואץ דרך היוצא ממנו ליאכל נדר‬
‫ביוצא ממנו ננדר ביוצא ממגו‬
‫«! ע י י ן ל ה ל ן פ ״ ד ‪ ,‬ש ו ׳‬
‫מ ו ת ר‬
‫‪ ,6-5‬ד י ה ה נ ו ד ר ‪ ,‬ו ס ש ״ ש ‪.‬‬
‫בו[‪*!.‬‬
‫מה אית לך‪,‬‬
‫ועיין ט״ש ב ה ע ר ו ת‬
‫‪,‬‬
‫כ ג ץ א י ל ץ תותייא‪22.‬‬
‫ל מ א י ר י מ ס ׳ נ ד ה ‪ ,‬ע ט י ‪,329‬‬
‫ע ׳ ז ס י ו ר ע י א ‪ ,‬ו מ י ש ל ה ל ן ה ע ׳ ‪.17‬‬
‫‪1 7‬‬
‫ואפשר‬
‫ומקבילות‪,‬‬
‫שהוא םובר‬
‫*! ו ע י י ן נ ם‬
‫רעיא‪.‬‬
‫שבנדרים‬
‫הלכו‬
‫אחר‬
‫לשון תורה‪.‬‬
‫ועיין‬
‫בירושלמי פ״ו ה״א‪,‬‬
‫ל ״ ט ע״ג‪,‬‬
‫ו ב ב ל י ס״ט אי‪.‬‬
‫ב ת ו ס פ ו ת נ״ג א י ‪ ,‬ד ״ ה ח כ מ י ם ה י י נ ו ת ״ ק ‪.‬‬
‫»! ו פ י ר ש ב מ ש נ ת נ ו‬
‫‪.‬שם‬
‫תולדתו' כפו שם‬
‫״יולדתו'‪,‬‬
‫שם אמו‪ ,‬עיין במיוחס‬
‫ל ר ש ״ י ל מ ש נ ת נ ו נ״נ‬
‫ובסי׳ ה ר י א ס ן ה ה ר ‪ ,‬ע ם ׳ ק י ח ‪ ,‬פ י ר ש ‪.‬שם ת ו ל ד ת ו ' ש ה ת ו ל ד ה מ ת י י ח ס ת ע ל י ו ‪ ,‬כגון ד ב ש ש י ו צ א‬
‫מתמרים‬
‫כבר‬
‫כל‬
‫וביץ‪,‬‬
‫שהביאו אותו(‬
‫והוא‬
‫ש ר ״ ש בן‬
‫כדברי ר׳‬
‫אלעזר‬
‫‪,‬‬
‫ור׳‬
‫מה‬
‫הראשוגים‬
‫בשמן‬
‫ש ע ל ד ר ך רוב היין גקרא‬
‫ש ר‬
‫תירוש‬
‫דברי‬
‫‪,‬‬
‫בחירה‬
‫בתירא[‪ »8,‬ל פ י‬
‫לעץ‬
‫ויצהר‪,‬‬
‫ולפרי‪,‬‬
‫עיין‬
‫הימים‬
‫ב‬
‫‪,‬‬
‫י ‪ /‬י״ב‪.‬‬
‫כאן‪ ,‬עיין מ ״ ש להלן‪ ,‬ש ו‬
‫כל‬
‫ולתמרים‬
‫עיץ‬
‫תבוא פי׳‬
‫‪,‬‬
‫ובמקרא‬
‫נבן‬
‫דבש‪,‬ל!‬
‫ספרי כי‬
‫רצ״ז‪,‬‬
‫ה ר ״ א פ י נ ק ל ש ט י ן ‪ ,‬ס ו ף ע מ ׳ ‪ ,316‬י ר ו ש ל מ י ב כ ו ר י ם פ ״ א ה ״ ג ‪ ,‬ם ״ ג ע ״ ד ‪ ,‬ב ב ל י ב ר כ ו ת מ ״ א ב ‪.‬‬
‫שנקרא דבש תמרים‪.‬‬
‫ועיייש ש ס ב א ר א ת ה ה ב ד ל בין ר ׳ י ה ו ד ה ב ן ב ת י ר ה ל ב י ן ר ׳ יוסי‪.‬‬
‫אבל‬
‫ה ר א י נ ו ב פ נ י ם ש ב י ר ו ש ל מ י מ פ ו ר ש ששם ת ו ל ד ת ו ה ו א ש ם בנו‪ ,‬ו ל ר ׳ יוסי ה ו א ע ל ש ם אביו‪.‬‬
‫‪2 0‬‬
‫‪2 1‬‬
‫א ס ו ר‬
‫‪2 2‬‬
‫כלומר‪,‬‬
‫ל ה ו צ י א יין ת פ ו ח י ם ו ש מ ן ש ו פ ש ם י ן ‪ ,‬כ מ ש נ ת נ ו פ י ו מ ״ ט ‪.‬‬
‫ל ה ר י ט ב ״ א ניג א ׳‬
‫ובפי'‬
‫הרנביי שם‪.‬‬
‫כיה‬
‫במיוחס‬
‫בו‪.‬‬
‫ולפנינו ה ש מ ט ה עיי הרוסות‪ ,‬עיין מיש ל ה ל ן בפנים‪.‬‬
‫כ ל ו מ ר ‪ ,‬שאין ד ר כ ן ל ט ח י ט ה ל ש ם שתיית םיםיהן‪.‬‬
‫ה י ו צ א ס ס נ ו ה י א ש ל א כ ד ר ך ה נ א ת ן )עיין ב ב ל י פ ס ח י ם‬
‫הכיב(‪,‬‬
‫שכן ב ב ב ל י‬
‫ובחי׳‬
‫ה ר ש ב ״ א נינ ב ׳ ‪:‬‬
‫נדר‬
‫ביוצא םםנו‬
‫א ב ל אין ל פ ר ש ש ה ט ע ם הוא סשום ש א כ י ל ת‬
‫כ ‪ Y‬ב׳ ובלחם סשנה פיי סה׳ םאכלות אסורות‬
‫)שם( ס ו כ ח ש א ף ד ב ש ת ס ר י ם ה ו א ש ל א כ ד ר ך הנאחן‪.‬‬
‫נדרים פ״ג עמי ‪108‬‬
‫‪445‬‬
‫והנה הגירסא בהוצאות שלפנינו בירושלמי יחד עם ההשלמה ע״פ הריטב״א והרנב״י בוודאי‬
‫בלתי אפשרית‪ ,‬ולפיה הרי דין הרישא והמציעתא אחד‪ ,‬ולמה לא כ ל ל ה א ת שתי הבבות באחת‪.‬‬
‫ואם נ ק ב ל את גירסת הרשב״א‪ 23‬בירושלמי במציעתא‪, :‬׳נדר ביוצא ממנו‬
‫הירושלמי בהוצאות שלנו ברישא‬
‫״מותר‬
‫ממנו‪...‬מותר‬
‫ביוצא‬
‫אסור‬
‫בו״‪ ,‬וגירםת‬
‫בו״‪ ,‬אין קושי בםיגנון‬
‫שהרי שונה הרישא מן המציעתא‪ 24,‬ולא עוד א ל א ש כ ל דברי ר׳ שמעון בן א ל ע ז ר בהלכה שלנו‬
‫‪,‬‬
‫יתאימו ל ד ב ר י ו בכסות לפי גירסת הירושלמי פ״ז ה״ג‪ ,‬מ ע״ג‪ ,‬והיינו ברישא‪ :‬מותר ביוצא מ מ נ ו ‪. . .‬‬
‫מותר בו‪ ,‬ובמציעתא‪ :‬מותר ביוצא מ מ נ ו ‪ . . .‬א ס ו ר בו‪.‬‬
‫ברם הרשב״א‪ ,‬הרנב״י והריטב״א ה נ ״ ל גורסים בירושלמי בדברי ר׳ שמעון בן אלעזר כאן‬
‫נ ד ר בו‬
‫ברישא‪:‬‬
‫אסור‬
‫התוספתא ב כ ל הנוסחאות‪.‬‬
‫נ ד ר ביוצא ממנו‬
‫ביוצא ממנו‪.‬‬
‫בו‪ 25,‬והוא כגירםת‬
‫אסור‬
‫ולא עוד אלא שבאור הירושלמי ״כגון זתים וענבים״ הוא גם ב כ ל‬
‫‪,‬‬
‫הראשונים הנ״ל‪ ,‬וכן מוכרח מן העניין‪ ,‬שהרי הירושלמי הביא ברייתא זו למשנה ז ‪ :‬הנודר מן‬
‫הענבים מותר בייף‪ 2‬ו כ ר ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ונמצאנו למדים ש ל ד שמעון בן אלעזר אם נ ד ר מן הזיתים והענבים‬
‫אסור גם בשמן ויין‪ ,‬וכן להפך‪ .‬והוא נגד משנתנו פ ״ ו מ״ז‪ ,‬ור׳ שמעון ב״א ס ו ב ר כ ר ׳ יהודה בן‬
‫בתירא לפי פירוש הירושלמי בדברי ר׳ יהודה בן בתירא‪ ,‬עיין מ״ש לעיל‪ ,‬ש ר ‪ , 1 1 — 1 0‬ד״ה‬
‫ובמשנתנו וד״ה וכן‪.‬ל‪2‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ב ב ב ל י נ״ג א‪ •/‬דתניא כ ל ל זה א מ ר ר שמעון בן א ל ע ז ר כ ל ש ד ר כ ו ל א כ ו ל ו ד ר ך היוצא‬
‫ממנו לאכול‪,‬‬
‫מיוצא ממנו‬
‫כגון‬
‫תמרים‬
‫א ס ו ר בו‪.‬‬
‫ודבש‬
‫תמרים ‪28‬‬
‫׳‬
‫נ ד ר בו‬
‫אסור‬
‫ביוצא ממנו‪ ,‬נ ד ר‬
‫וכ״ה הגירסא ברישא כאן בכי״מ ו ב כ ל הראשונים שבדקתי‪ 29.‬נמצאנו‬
‫למדים שבין ה י ר ו ש ל מ י ) ל פ י גירסת הרשב״א‪ ,‬ה ר נ ב ״ י והריטב״א( ובין הבבלי מקיימים את גירםת‬
‫כ ל נוסחאות התוספתא ברישא‪ ,‬והיינו ״אסור״ באב וכתולדה‪ ,‬אפילו אם לא נ ד ר אלא מאחד‬
‫והתוספתא לא גתגה דוגמא ל ד ב ר ‪ ,‬ובה נחלקו בירושלמי ובבבלי‪.‬‬
‫מהם‪.‬‬
‫לפי הירושלמי הכוונה‬
‫אפילו לזתים וענבים )עיין מ״ש לעיל(‪ ,‬א ב ל לפי הבבלי הכוונה ״כגון תמרים ודבש תמרים״‪,‬‬
‫והיינו דווקא ב ד ב ר ששם האם )שם יולדתו( קרויה עליו‪ ,‬משום שאומרים דבש ת מ ר י ם )לאפוקי‬
‫מסתם דבש שהוא דבש דבורים בלשון בני אדם(‪.‬‬
‫ואשר למציע א‪ 30,‬הרי כ ב ר ראינו שבדפוסים ישנה השמטה‪.‬‬
‫ת‬
‫אסור‬
‫הימנו‪ ,‬ומן היוצא הימנו מ ו ת ר בו‪.‬‬
‫ובקג״נ גורם‪ :‬ו נ ד ר הימנו‬
‫ובכי״ע‪ :‬נ ד ר הימנו א ס ו ר ביוצא הימנו‪ ,‬מן היוצא‬
‫‪ 23‬עיין לעיל‪ ,‬הע׳ ‪.21‬‬
‫‪ 24‬הסיפא באה להלן‪ :‬את שאין דרכו לוכל‪ ,‬א ב ל ד ר ך היוצא ממנו ל א כ ל ‪.‬‬
‫‪ 2 5‬ומסתבר שבירושלמי בהוצאות שלפנינו הוא תיקון סופרים ע״פ שיטת הבבלי‪ ,‬והוא מחמת‬
‫הדוגמא שנתן הירושלמי ״כנון זתים וענבים״‪ ,‬ודונמא זו מוכיחה שצ״ל‪ :‬מ ו ת ר ‪ . . .‬מ ו ת ר ‪ ,‬כ ס ת ם משנתנו‬
‫פ״ו מ״ז‪ ,‬שאין חולק עליה בבבלי‪.‬‬
‫‪ 26‬ולא כ ב ב ל י נ״ג א׳ שהביא ברייתא זו למשנה ח׳‪ :‬הנודר מן התמרים מותר בדבש תמרים‪.‬‬
‫עיין מ״ש להלן בפנים‪ ,‬ד״ה ובבבלי‪.‬‬
‫‪ 27‬א ב ל אין ה כ ר ח לומר שר׳ שמעון בן אלעזר סובר כר״י בן בתירא ש בטעמו‪ .‬ועיין מ״ש להלן‪,‬‬
‫שוי ‪ ,19-17‬ד״ה ולפי נירסת התוספתא‪.‬‬
‫‪ 28‬עיין לעיל‪ ,‬העי ‪.26‬‬
‫‪ 29‬ומ״ש הר״ן שם‪ ,‬ד״ה חכמים‪ :‬כ ך נרסינן בה׳ הרמב״ן ז״ל וכוי‪ ,‬ומכאן שלפניו היתד‪ .‬נירסא‬
‫אחרת‪ ,‬אפשר שכוונתו להמשך התוספתא‪ ,‬שהיו בה נירסאות שונות‪ ,‬עיין מ״ש להלן בפנים‪ .‬ברם בפי׳‬
‫הר״א מן ההר‪ ,‬ריש עמ׳ ק״ט‪ :‬ע נ ב י ם ‪ .‬דרכן ל א כ ל ודרך היוצא מטנו לשתות‪ .‬שאין ד ר כ ו לאכול‪.‬‬
‫סתוניות‪ .‬ודרך היוצא מפנו ל א כ ל ‪ .‬החומץ‪ .‬והוא קשה מאד‪ ,‬וענבים מאן ד כ ר שמיה‪ .‬ואין לומר שהיתה‬
‫לפניו הגירסא בבבלי כמו בירושלמי‪ :‬כנון ענבים וזתים‪ ,‬שהרי מהמשך דבריו שם משסע שהיה לפניו‬
‫ביחס ל ד ב ר י ר״ש בן אלעזר תמרים ודבש‪ .‬וצ״ע‪.‬‬
‫‪ 30‬עיין לעיל‪ ,‬העי ‪.24‬‬
‫נדרים פ״ג עמי ‪109-108‬‬
‫‪446‬‬
‫הימנו מ ו ת ר בו‪ .‬ו ק כנראה צ״ל גם בקג״נ‪ .‬וגירםא זו היא בוודאי נגד הירושלמי הנ״ל‬
‫בץ לגירםת הדפוסים וכץ לגירםת הראשונים‪ .‬ובבבלי בהוצאות שלפנינו חסרה בבא זו‪.‬‬
‫ונראה שאף במציעתא הנכץ כלפנינו‪ ,‬ואם נדר הימנו מותר ביוצא ממנו‪ ,‬ו ק להפך‪ .‬חו‬
‫היא גירםת הירושלמי הנ״ל ב מ צ י ע ת א‪ ,‬לפי הרנב״י והריטב״א )עיץ מ״ש לעיל ד״ה אבל‬
‫בירושלמי(‪ ,‬ובשיטתו של ר׳ שמעץ בן אלעזר )לפי התוספתא( להלן בסמוך לעניין כסות‪ .‬וכן‬
‫גרסו הראשוגים גם בבבלי‪ ,‬ש ק מעתיק בשטמ״ק נ״ג א ד״ה גמרא )בשם הרי״ץ(‪ :‬כל שדרכו‬
‫לאכול‪ ,‬כגץ תותי ‪ ,‬ואץ דרך היוצא ממנו‪ ,‬כגץ מי תותץ‪ ,‬כל שאץ דרכו לאכול‪ ,‬כגץ סתמיות‬
‫וכיוצא בהן‪ ,‬ודרך היוצא ממנו לאכול‪ ,‬דחומץ םתוגיות ראוי וכר‪ ,‬וחכמים םבירא להו בתותים‬
‫דאם נדר בו מותר ביוצא ממנו‪ ,‬ואם נדר ביוצא ממנו מותר בו וכר‪ .‬וכאן ברור שלא העתיק מן‬
‫הירושלמי שהרי מפרש את הסיפא בםתוניות וחומץ סתוניות‪ ,‬ובירושלמי אינו מפרש בך‪ ,‬ו ק‬
‫במאירי נ״ג א ‪ ,‬ד״ה במשנתנו)הוצ׳ ר״א לים‪ ,‬עמ קצ״ה(‪ :‬דתניא כלל אמר ר׳ שמעץ בן אלעזר‬
‫כל שדרכו ליאכל וכן דרך היוצא ממנו ליאכל‪ ,‬כגץ ת מ ר י ם ו ד ב ש ש ל ה ן ‪ ,‬אם נדר בו‬
‫אסור ביוצא ממנו ואם נדר ביוצא ממנו אסור בו‪ ,‬אבל כל שדרכו ליאכל ואץ דרך היוצא ממנו‬
‫ליאכל‪ ,‬כגץ תותי ומשקה היוצא מק‪ ,‬אם נדר הימנו מותר ביוצא ממנו‪ ,‬ואם נדר ביוצא ממנו‬
‫מותר בו וכר‪ .‬ואלמלא דברי הרי״ץ הנ״ל היה אפשר לומר שהרב צרף כאן את דברי הירושלמי‬
‫לדברי הבבלי‪ ,‬אבל מדברי הרי״ץ משמע שהיה לפניו כן גם בבבלי‪ .‬והדוגמאות שניתנו שם‪,‬‬
‫כנראה‪ ,‬אינן מן הבבלי‪ ,‬אלא תוספת פירוש הראשונים ק ‪.‬‬
‫‪ .16-15‬א ת ש א י ן ד ר כ ו ל ו כ ל א ב ל ד ר ך ה י ו צ א מ מ נ ו ל א כ ל ו נ ד ד‬
‫מ מ נ ו ‪ ,‬ל א נ ת כ ו י ן ז ה א ל א ל י ו צ א מ מ נ ו ‪ .‬וכ״ה גם בירושלמי ובבבלי הנ״ל‪.‬‬
‫ופירשו רוב הראשונים‪ 31‬שהכוונה לםתווניות שאץ דרכם ליאכל‪ ,‬אבל דרך היוצא מהם ליאכל‪.‬‬
‫וכבר הקשינו על פירוש זה לעיל ח״א )ברכות(‪ ,‬עמ׳ ‪ .57—56‬ובירושלמי כאן מפורש‪ :‬א״ר יוסי‬
‫בר בץ ‪1‬כגץ[‪ 32‬זירעוני גינה שאינן נאכלץ‪ .‬ו ק פירש במאירי הנ״ל‪.‬‬
‫‪ .17-16‬ה נ ו ד ר מן ה צ מ ר ‪ ,‬מ ו ת ר ב פ ש ת ן ‪ ,‬מן ה פ ש ת ן ‪ ,‬מ ו ת ר ב צ מ ר ‪.‬‬
‫הלכה תמוהה‪ ,‬ופשיםא היא‪ ,‬וכיצד היה עולה על הדעת לאסור‪ .‬ופירושי המפרשים חזקים‪.‬‬
‫ושמא נסמכה הברייתא בעיקרה למשנתנו ם״ז םמ״ג‪ 33‬טען והזיע והיה ריחו קשה‪ ,‬אמר קונם צמר‬
‫ופשתים עולים עלי וכר‪ ,‬אסור להפשיל לאחוריו‪ .‬ומלמדת התוספתא שאינו אסור אלא אם נדר‬
‫בפירוש משניהם‪ ,‬אבל אם לא הזכיר אלא אחד מהם אינו אסור בשני‪ ,‬אעפ״י שהייתי סבור לומר‬
‫שדעתו בוודאי היתה על כל אחד מהם‪ ,‬מ״מ מותר בשני משום שהם דברים שבלב‪ .‬וברייתא זו‬
‫היא פתיחה לדברי ר שמעץ בן אלעזר בסמוך‪ ,‬עיין מ״ש להלן‪ ,‬שר ‪ ,19-17‬ד״ה ולפי‪ ,‬ולעיל‬
‫הערה ‪.33‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪ .19-17‬ר ׳ ש מ ע ו ן ב ן ל ע ז ר א ו מ ׳ א ת ש ד ר כ ו ל ה ת כ ס ו ת ו ד ר ך‬
‫ה י ו צ א מ מ נ ו ל ה ת כ ס ו ת ו נ ד ר מ מ נ ו ‪ ,‬א ס ו ר ב י ו צ א בו‪ .‬מן ה י ו צ א מ מ נ ו ‪,‬‬
‫א ס ו ר בו‪ .‬וכ״ה בד )ובכי״ו‪ :‬כיוצא(‪ .‬ובכי״ע ובקג״נ ישנה השמטה‪ ,‬והדברים מעורבבים שם‪.‬‬
‫ובירושלמי פ״ז ה״ג‪ ,‬מ ע״ג‪ :‬ר׳ שמעץ בן אלעזר וכר כדרכו״ מ ו ת ר ביוצא ממנו‪ .‬נדר‬
‫ביוצא ממנו מ ו ת ר בו‪ .‬מה אית לך כגון אילץ שלחיה‪ 35 .‬וגורם כאן בדברי ר שמעץ בן‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪8 1‬‬
‫עיין בםיודוס לרש״י‪ ,‬בתוספות )בשם הר״ם(‪ ,‬בפי' הרא״ש‪ ,‬ברי״ץ שבשטס״ק ועוד‪.‬‬
‫״ כ״ה ברשב״א‪ ,‬בפי' הרנב״י ובסיוחס להריטב״א נ״נ אי‪.‬‬
‫‪ 33‬והובאה לכאן כפתיחה לדברי ר׳ שסעון בר׳ אלעזר שלהלן‪ ,‬שהוא חתר כאן על שיטתו לעיל‬
‫בססוך )בעניין נדר מן האוכל ולא סן היוצא סמנו(‪ .‬וסן הירושלםי שנביא להלן מוכח שדברי ר' שםעון‬
‫בן אלעזר נססכו לסשנה הנ״ל‪.‬‬
‫** צ״ל‪ :‬נדר בו‪ ,‬כהנהת המפרשים‪.‬‬
‫כלוסר‪ ,‬העורות הללו‪ .‬ושלח הוא עור שאינו עבוד לנסרי‪ ,‬ופעסים עדיין נחות הצפר עליו‬
‫‪8 6‬‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ״ג ע מ ‪109‬‬
‫אלעזר כגירסתו בדבריו לעיל שם פ״ו הי״א‪.‬‬
‫שהראשונים גרסו בירושלמי שם‪:‬‬
‫‪447‬‬
‫וכבר ראינו לעיל‪ ,‬שר ‪ , 1 5 - 1 1‬ד״ה ברם‪,‬‬
‫א ס ו ר ביוצא מ מ נ ו ‪ . . .‬א ס ו ר בו‪ ,‬כגירסת כל הנוסחאות‬
‫בתוספתא ובבבלי‪ ,‬עיין מש״ש‪ .‬ושמא שאני הכא משום שאין כאן לא שם אביו על בנו ולא שם‬
‫ה ק על אביו‪ 36,‬ולפיכך אם נדר מזה מותר מזה‪ .‬אבל אפשר שבירושלמי כאן תוקן ע״פ הירושלמי‬
‫שבפ״ו‪ ,‬או שתוקן מסברא‪ ,‬כי למה יאםר‪ ,‬והרי אין שמותיהם שוים כלל‪ ,‬ועור לחוד וגיזי צמר‬
‫לחוד‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ולפי גירסת התוספתא מוכח שר׳ שמעון בן אלעזר חולק על ר יהודה בן בתירא‪ 37,‬וטעמו‬
‫הוא הואיל ודרך העולם להתכסות בין בשלחים ובין בשמיכות של צמר ‪ 38‬כיוון שנדר באב אסור‬
‫׳‬
‫גם בתולדה‪ ,‬וכן להפך‪ ,‬ואעפ״י שאין שם האב נקרא על בנו ולא שם הבן על האב‪ .‬ומטעם זה‬
‫פתחו את הברייתא‪ :‬הנודר מן הצמר מותר בפשתן וכר‪ ,‬כלומר אעפ״י ששניהם משמשים לדבר‬
‫אחד‪ ,‬מ״מ הרי הם עצמים נפרדים לגמרי‪ ,‬מה שאין כן שלחים וצמר‪ ,‬שמתחילת ברייתן הם דבר אחד‪,‬‬
‫ולפיכך הנודר מזה אסור בזה‪.‬‬
‫‪ .20—19‬א ת‬
‫הימנו‪,‬‬
‫ונדר‬
‫שדרכו‬
‫מותר‬
‫להתכסות‬
‫ב י ו צ א בו‪.‬‬
‫ואין דרך‬
‫מן‬
‫היוצא‬
‫היוצא‬
‫ממנו‪,‬‬
‫ממנו‬
‫להתכסות‬
‫מ ו ת ר בו‪.‬‬
‫וכ״ה בד‬
‫)ובכי״ו‪ :‬כיוצא(‪ .‬ובירושלמי הנ״ל‪ :‬נדר בו מותר ביוצא ממנו‪ .‬נדר ביוצא ממנו אסור בו‪ 39.‬מה‬
‫אית לך‪ ,‬כגון אילין סוסרנה‪ ,‬כלומר ‪ ,alauppa‬עורות עזים בשערן‪ ,‬והיו מתכסים בהן בלילה‬
‫ולובשים אותן ביום‪ ,‬עיין במלונות ללשון יוון ערך ‪ alavpva‬וערך ‪ .auTvpa‬ואשר לכתיב‬
‫״סוםרנה״ אף הוא אינו שיבוש שכן כותב ‪ A m m i a n u s Marcellinus‬בסט״ז פ״ה סי׳ ה׳‪sisyra, :‬‬
‫‪appellat‬‬
‫‪ , q u a m vulgaris simplicitas susurnam‬ולפ״ז בלשון ההמון הפשוט היו קוראים‬
‫לשמיכות הגסות האילו סוםורנה‪ .‬וההבדל בין השלחים והסוסרנה הוא בזה שבשמיכות של צמר‬
‫‪40‬‬
‫היו מתכסים‪ ,‬אבל לא היו עושים שמיכות משער ומשטף עזים‪ ,‬אלא היו עושים מן השער שקים‪,‬‬
‫ומנוצתה בגדים יקרים‪ ,‬עיין בתוספות שבת כ״ז א׳‪ ,‬ד״ה ונוצה‪ ,‬ובתו״כ תזריע רפי״ג‪ ,‬ס״ח ע״ב‪.‬‬
‫ובח״ד העיר על ב״ר פ״כ‪ ,‬י״ב )הוצ׳ תיאודור‪ ,‬עמ׳ ‪ ( 1 9 7‬שאמרו שם על כתנות עור שהן‬
‫סיםרנון‪.‬‬
‫ולעיל שם אמרו שהן איגיאה‪ ,atyeia ,‬כלומר נעורות[ עזים‪ .‬ונראה שנחלקו שם אם‬
‫הבגדים הללו)כתנות העור( היו יקרים‪ ,‬או זולים‪ ,‬והםוסרנה היו עורות גסים ופשוטים‪ ,‬עיין מ״ש‬
‫‪ A m m i a n u s M a r c‬במקום הנ״ל‪ ,‬וכן יוצא ברור גם מדברי אריםטופנס‪ ,‬צפרדעים‪. 1 4 5 9 ,‬‬
‫ובסכוליאון שם מבאר שםיסרנה הוא משל ל־‪15‬ןדל\‪0‬־‪1‬ל‬
‫‪ ,X^VP°S6‬אזרח טרדן‪ .‬ולפיכך אמרו‬
‫בב״ר להלן שם‪ :‬פרה מן מה דאת לביש‪ ,‬כלומר ופחות ממה שאתה נבערכך[ לבוש‪ ,‬עיין בהערות‬
‫שם‪ .‬ועיין בהערתי בםה״י לכבוד גינצבורג )החלק העברי(‪ ,‬עמ׳ קי״ב‪ ,‬הערה ‪. 1 6 4‬‬
‫‪ .21-20‬את שאין‬
‫דרכו‬
‫להתכסות אבל דרך‬
‫היוצא ממנו‬
‫להתכסות‬
‫וכו׳‪ .‬וכ״ה בד‪ ,‬בכי״ע ובירושלמי הנ״ל‪ .‬ובכי״ו בטעות‪ :‬אבל אין דרך וכו׳‪ .‬ופירשו בירושלמי‪:‬‬
‫כגון הדין צמר גפן‪ ,‬כלומר‪ ,‬שאין מתכסין בצמר גפן‪ ,‬אבל מתכסין בשמיכה של צמר גפן‪«.‬‬
‫)עיין מ״ש לעיל ח״נ‪ ,‬שבת‪ ,‬עמ׳ ‪ .(232‬ואם נדר מן השלח מותר להתכסות בבנדי צמר‪ ,‬וכן להפך‪.‬‬
‫ואפשר שהכוונה לגיזי צמר שמותר להתכסות בהם‪ ,‬עיין במשנתנו פ״ז מיג‪.‬‬
‫‪ 3 6‬ור׳ שמעון בן אלעזר סובר כר׳ יהודה בן בתירה ולפיכך אוסר לעיל‪ ,‬אבל כאן מתיר‪.‬‬
‫‪ 3 7‬עיין מ״ש לעיל‪ ,‬העי ‪.27‬‬
‫‪ s3‬ואפשר שהכוונה לגיזי צמר‪ ,‬עיין מ״ש לעיל‪ ,‬העי‬
‫‪ 3 9‬ועיין לעיל בתוספתא‪ ,‬שו׳ ‪ ,15-13‬ובמקבילה בירושלמי פ״ו הי״א‪ ,‬ל״ט ע״ד‪ ,‬ומ״ש לעיל‬
‫הע׳ ‪ ,21‬בשם הרשב״א‪.‬‬
‫‪ 40‬ואפשר שהכוונה היא שמתכסים בניזי צמר )עיין לעיל העי ‪ ,(35‬ואין מתכסים בשער של עזים‪.‬‬
‫‪ 41‬ואפשר שהכוונה היא שאין מתכסין בקנים של צמר גפן‪ ,‬אלא בצמר היוצא ממנו‪ ,‬עיין לעיל‬
‫הט׳ ‪ ,35‬והעי ‪!0‬־‪.‬‬
‫‪35.‬‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ״ג ע מ ‪109‬‬
‫‪448‬‬
‫‪.22-21‬‬
‫ועיין‬
‫ה נ ו ד ר‬
‫מ ן‬
‫במשנה ש ם רפ״ח‪.‬‬
‫ה ב ש ר ‪,‬‬
‫ב כ ל‬
‫א ס ו ר‬
‫ב ש ר ‪.‬‬
‫מ י ן‬
‫ה״ב‪.‬‬
‫להלן חולין פ ״ ח‬
‫‪,‬‬
‫בבלי נ ״ ד כ ‪,‬‬
‫וכל הברייתא שלנו בירושלמי כאן פ ״ ז ה״א‪ ,‬מ׳ ע״ב‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫מעילה כ׳ ב ‪.‬‬
‫‪.22‬‬
‫בקגה‬
‫א ס ו ר‬
‫ו ב ר ג ל י ם ‪,‬‬
‫ב ר א ש ‪,‬‬
‫)בכי״ע‪ :‬בקרבים ובקגים( ובעופות‪.‬‬
‫ב ק נ ה ‪,‬‬
‫)ועיין להלן‬
‫ובעופות‬
‫בבבלי‬
‫גזברו‬
‫א ב ל בבבלי כי״מ כאן‪ :‬ובכבד ובלב‬
‫ר ש ב ״ ג לעניין קרבים(‪.‬‬
‫מקיימת א ת גירםת ד וכי״ע ש ל התוספתא‪.‬‬
‫בהוצאות‬
‫ו ב ע ו פ ו ת ‪.‬‬
‫ובכי״ע‪:‬‬
‫ובבבלי‪ :‬וברגלים ובקנה ובכבד ובלב ובעופות‪.‬‬
‫במעילה הנ״ל‪ ,‬א ל א ששם‪ :‬ובלב ואסור בעופות‪.‬‬
‫בדברי‬
‫בד‬
‫שלגו כאן ומעילה )אף‬
‫נמצאנו למדים‬
‫שגירסת כי״מ כאן‬
‫בכי״מ שם( לא אצל ת״ק ולא אצל‬
‫ובר״מ‬
‫פ ״ ט ה״ו‪.‬‬
‫ובשטמ״ק‬
‫ויש‬
‫בשם הריטב״א‪.‬‬
‫שקרבים‬
‫ובם‬
‫לכולי‬
‫ומעיים‬
‫המצות לרב חפץ‪ ,‬הוצ‬
‫כמו שאמרו ו כ ר ואסור ב ר א ש וברגלים ובקגה ובכבד‪,‬‬
‫מן ההר‪ ,‬עמ׳‬
‫כל‬
‫לפני‬
‫קי״ב‪ :‬א ב ל‬
‫רבותיגו ז ״ ל‬
‫ה ק ר ב י ם‬
‫קרבין‬
‫קרבין‬
‫והסלת והיין‬
‫שבבבלי‪.‬‬
‫ועיין‬
‫בשנים שנים‪.‬‬
‫עלמא‬
‫‪,‬‬
‫רשב״ג‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ברשב״א‬
‫עיין‬
‫במקומו‪,‬‬
‫‪ :257‬א ס ו ר ג ם ב כ ב ד ו כ ו ‪,‬‬
‫קרבים וכר‪.‬‬
‫הקרבין‪.‬‬
‫ועיין‬
‫ובפי‬
‫‪,‬‬
‫ומכאן ש ל א‬
‫ובמשגת יומא פ ״ ב מ״ו‪:‬‬
‫במלא״ש שם‪.‬‬
‫ובמיוחם‬
‫‪,‬‬
‫ש ה ן‬
‫הדין ל כ ל‬
‫לא‬
‫ובשטמ״ק בשם הרי״ץ‪,‬‬
‫מותר‪,‬‬
‫הלפר‪ ,‬ע מ‬
‫מ פ ג י‬
‫חייגו קגה ולב‪ ,‬וכן‬
‫בברייתא‬
‫בבבלי‬
‫וכן‬
‫והראשוגים ז ״ ל גחלקו מה דיגם ש ל קרביים‪.‬‬
‫ל ר ש ״ י כאן כ ת ב שקרביים לכולי ע ל מ א ב כ ל ל ב ש ר ‪ ,‬ועיין ברמב״ן כאן‪,‬‬
‫אומרים‬
‫ו ב ק ר י ב י ׳‬
‫ב ר ם אין ס פ ק שגירםת כ י ״ ו גכוגה‪ ,‬וקרבים ל א גזכרו‬
‫ב ה ל כ ו ת המיוחסות ל ה ר י ״ ף בםוגיין‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ב ק ר ב י ם‬
‫וכ״ה‬
‫ה ב ש ר‬
‫ביצה ז‬
‫בבלי‬
‫‪,‬‬
‫הר״א‬
‫גזכרו‬
‫בחמשה‪.‬‬
‫א ׳ )לעניין‬
‫ב נ י מעיין וקורקבן(‪.‬‬
‫ובירושלמי‬
‫נזכרו‬
‫כאן‬
‫א ם ו ר «‬
‫הנ״ל‪:‬‬
‫ובכרעים‬
‫בראש‬
‫ובקנה‬
‫ובכבד‪.‬‬
‫ובלב״‬
‫לא‬
‫ואף שם‬
‫״קרבים״‪.‬‬
‫ו מ ו ת ר‬
‫‪.23—22‬‬
‫ד ג י ם ‪,‬‬
‫ב ב ש ר‬
‫משנתנו חולין רפ״ח‪,‬‬
‫ו ח ג ב י ם ‪.‬‬
‫תוספתא ש ם ס״ח‬
‫ה״ב‪ ,‬ירושלמי ובבלי כאן ומעילה הג״ל‪.‬‬
‫‪.25-23‬‬
‫א ס ו ר‬
‫) ר ב ן‬
‫ב כ ל‬
‫ו מ ו ת ר‬
‫ב ב ש ר‬
‫ו מ ו ת ר‬
‫מ י ן‬
‫ו ב ח ג ב י ם ‪.‬‬
‫אחר‬
‫ואינה‬
‫ב ן‬
‫ש מ ע ו ן‬
‫ו מ ו ת ר‬
‫וכ״ה בד‪ ,‬ולא‬
‫שנזכרו‬
‫בראש‬
‫וברגלים‬
‫בראש‬
‫‪,‬‬
‫א ו ת ב (‪.‬‬
‫בדברי‬
‫ובכי״ע‪:‬‬
‫וכגראה‬
‫ומותר‬
‫וברגלים‬
‫ובקגה‬
‫ובקנה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ובכבד וכר‪.‬‬
‫ובכבד )ב״ה‬
‫‪,‬‬
‫בבשר דגי וחגבי ‪.‬‬
‫וקרבים‬
‫בכי״מ ש ם‬
‫עיין מ ״ ש‬
‫לעיל‪,‬‬
‫ש ר ‪ ,22‬ד ״ ה‬
‫א ס ו ר‬
‫ב כ ל‬
‫ו ב ע ו פ ו ת ‪,‬‬
‫ו ב ד ג י ם ‪,‬‬
‫שמשום כך באה‬
‫כפילות זו‬
‫בראש‬
‫וברגלים‬
‫ב ק ר ב י ם‬
‫‪,‬‬
‫ו ב ק ר ב י ׳‬
‫ובהוצ׳ שלפנינו‪ :‬אסור ב כ ל מיני כ ש ר‬
‫לא‬
‫ובמיוחם‬
‫אסור‪.‬‬
‫להלן בסמוך‪.‬‬
‫ה ב ש ר ‪,‬‬
‫ו ב ק ג ה ‪,‬‬
‫״קרבים״‪.‬‬
‫קרבים‪.‬‬
‫מ ן‬
‫לגכון‪:‬‬
‫נזכרו שם‪.‬‬
‫לרביגו‬
‫ובמעילה‪:‬‬
‫גרשום‪.‬‬
‫ועיין‬
‫רשב״ג‬
‫מתיר‬
‫בשטמ״ק‬
‫שם‬
‫ואף ש ם ל א נזכרו ״קרבים״‬
‫גשמטו‬
‫ובירושלמי‬
‫דברי‬
‫רשב״ג‬
‫ע״י‬
‫ועיין מ ״ ש להלן‪ ,‬ש ר ‪ ,27-26‬ד ״ ה ומלשוגו ש ל רשב״ג‪.‬‬
‫ובמשנתנו‬
‫אדם‬
‫רפ״ז‪ :‬הנודר מן הירק מותר בדלועץ‪.‬‬
‫לשלוחו קח לי ירק‪,‬‬
‫> כ י ה בכי״ל‪.‬‬
‫«‬
‫ה נ ו ד ר‬
‫ו ב ר ג ל י ם ‪,‬‬
‫כבבא זו‬
‫בקג״ג‪,‬‬
‫ובהוצאות שלפנינו ש ם נוסף‪ :‬ובעופות ובדגים ובחגבים‪.‬‬
‫רשב״ג‪,‬‬
‫הדומות‪.‬‬
‫א ו מ‬
‫‪,‬‬
‫ועיין מ ״ ש‬
‫וכ״ה בבבלי כאן בכי״מ‪ :‬הגודר מן הבשר מותר בראש ובקר וברגלי‬
‫ובלב ובעופות‪ ,‬ואין צ ר י ל ו מ‬
‫ומותר‬
‫כפילות‬
‫א ו מ ׳‬
‫מיותרת זו היא גם בד‪ ,‬אלא ש ש ם‬
‫וכגראה ש ל א היתה גם‬
‫בו‬
‫‪,‬‬
‫ובכבד‬
‫ו ב ר ג ל י ם‬
‫ג מ ל י א ל‬
‫גזכרו‬
‫ראשון‬
‫ב ן‬
‫ב ר א ש‬
‫בכי״ע‪,‬‬
‫ב ר א ש ‪,‬‬
‫לנוסח‬
‫ובקנים וכר‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫ד ג י ם‬
‫ו ח ג ב י ם ( ‪.‬‬
‫ר ב ן‬
‫ב ש ר ‪,‬‬
‫אומר‬
‫ב ש ר‬
‫ו א ס ו ר‬
‫בראש וכר‪.‬‬
‫‪.26-25‬‬
‫כנוסח‬
‫ש מ ע ו ן‬
‫מ י ן‬
‫ש מ ע ו ן‬
‫ג מ ל י א ל‬
‫ה ג ו ד ר‬
‫ב ק ר ב י ם‬
‫מ ן‬
‫ב ק נ ה‬
‫ה ב ש ר‬
‫ו ב ע ו פ ו ת‬
‫והוא אומר ל א‬
‫ור״ע אוסר‪.‬‬
‫מצאתי אלא‬
‫אמרו לו לר׳ עקיבא והלא‬
‫דלועין‪.‬‬
‫אמר‬
‫והמגיה ה ג י ה בגליון‪ :‬מ ו ת ר ‪ ,‬ו ע ל פ י ו ה ד פ י ס ו ב י ר ו ש ל מ י ד״ו‪.‬‬
‫מ ל ה ז ו א י ג ה בכי״ל‪ ,‬ו ה ו ש ל ט ה ע־י ה מ ג י ה בגליון‪.‬‬
‫ל ק כן‬
‫הדבר‪,‬‬
‫או‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ״ג ע מ ‪109‬‬
‫אומר לו לא‬
‫שמא הוא‬
‫במצאתי‬
‫המחלוקת‬
‫ולא‬
‫הברייתא הוא כר״ע‪.‬‬
‫ואומר לא‬
‫לפעמים‬
‫לא‬
‫ואומר‬
‫שלוקין‬
‫שהת״ק‬
‫שהדלועין‬
‫של‬
‫בכלל ירק‪.‬‬
‫משנתנו הוא‬
‫ובבבלי תלו‬
‫את‬
‫והת״ק‬
‫של‬
‫כרשב״ג כאן‪,‬‬
‫ושאלו א ם כן למה אסור לת״ק ש ל הברייתא בעופות משום שהשליח נמלך‬
‫מצאתי אלא עוף‪,‬‬
‫מצאתי אלא‬
‫דגים‪,‬‬
‫ולפ״ז יהא‬
‫ומתרצים‬
‫אסור א ף‬
‫ביום‬
‫שמדברים‬
‫בדגים שהרי‬
‫שנמלך‬
‫הקזה‪,‬‬
‫השליח נמלך‬
‫בעופות‬
‫לפעמים‬
‫אותן‬
‫שאוכלים‬
‫אפילו ביום הקזה‪ ,‬א ב ל דגים מזיקים ביום הקזה‪ ,‬ו א ם ל א מ צ א ב ש ר ל א יקנה דגים‪.‬‬
‫)במעילה‬
‫הוא בשם רב פפא(‬
‫ולפיכך‬
‫ליום‬
‫מצאתי אלא‬
‫מצאתי‪,‬‬
‫קטנית?‬
‫ואמרו‬
‫אלא‬
‫‪449‬‬
‫נמלך‬
‫בעופות אבל ל א‬
‫הקזה‪ ,‬א ו‬
‫בתוספות‬
‫מעמידה‬
‫למקרה ש ל‬
‫בשכואבות לו העינים‪,‬‬
‫בדגים‪.‬‬
‫שלשיטת‬
‫נמצא‬
‫מחלת עינים‪ ,‬א ב ל‬
‫ודגים‬
‫הבבלי‬
‫ואביי‬
‫מזיקים לו בתחילת מחלתו‪,‬‬
‫הברייתא‬
‫בשאר ימים אסור א ף‬
‫מוגבלת‬
‫דווקא‬
‫בבשר דגים לת״ק‪.‬‬
‫ועיין‬
‫שלנו‬
‫חולין ק ״ ד א ‪ /‬ד ״ ה הנודר‪.‬‬
‫בירושלמי רפ״ז‪ ,‬מ ׳ ע״ב‪ ,‬שאלו אותה הקושיא‪ ,‬ו ל ר ״ ע יהא אסור בבשר דגים וחגבים‬
‫אבל‬
‫) ש ל א כ מ ש נ ת חולין רפ״ח(‪ ,‬ומסיקים‪ :‬א ל א ד ״ ע ס ב ר מימר הדילועין בכלל ירק‪ ,‬ורבנין אומרין‬
‫הדילועין‬
‫אין‬
‫של‬
‫והת״ק‬
‫המחלוקת‬
‫בכלל‬
‫בכלל ירק‪.‬‬
‫משנתנו‬
‫ואח״כ תלו א ת‬
‫סובר‬
‫כרשב״ג כאן‪,‬‬
‫כאן היא אם ראש‬
‫ב ש ר הן‪,‬‬
‫ואין ה ו א‬
‫‪.27-26‬‬
‫א כ ל י ה ו ן‬
‫אוכליהן‬
‫במעילה כ ב ‪.‬‬
‫גם‬
‫מצאתי‪.‬‬
‫במצאתי ולא‬
‫דגים‬
‫ולפ״ז דין‬
‫וחגבים‬
‫משנתנו‬
‫בוודאי‬
‫לאו‬
‫והברייתא‬
‫היא‬
‫ש מ ע ו ן‬
‫ר ב ן‬
‫ג מ ל י א ל‬
‫ב ן‬
‫וכע״ז בירושלמי ובבבלי הנ״ל‪.‬‬
‫א ו ׳‬
‫ל א‬
‫ובבבלי כאן בהוצאות שלפניגו הוסיפו‪:‬‬
‫ועיין במיוחס לרש״י‪.‬‬
‫ובשטמ״ק כתב בשם הרא״ם‪:‬‬
‫ק ר ב י י ן‬
‫ב ש ר ‪,‬‬
‫א ב ל בכי״מ ח ס ר כ״ז‪ ,‬ואינו‬
‫״ומצאתי זה הפי‬
‫‪,‬‬
‫שבוש הוא‪ ,‬ואינו מן הספר‪,‬‬
‫דהוא פירשו כן‪ ,‬לפי שהיה ת מ ה ע ל כ מ ה בני א ד ם חשובין ואוכלין מהן‪ ,‬ח ה הכריחו ל פ ר ש‬
‫ו כ ת ב ו בגיליון‪,‬‬
‫לומר‬
‫והוא‬
‫‪,‬‬
‫הכווגה‬
‫של‬
‫רשב״ג לפי‬
‫פשוטו‬
‫משמע‬
‫מה‬
‫ששנה‬
‫״קרבים״‬
‫יצטרכו‬
‫על‬
‫שכוונתו‬
‫לתרץ‬
‫‪,‬‬
‫לעניין‬
‫״אוכליהן‬
‫‪.29-27‬‬
‫ב ג ד ו ל י ם ‪,‬‬
‫ב ג ד ו ל י ם ‪.‬‬
‫ר‬
‫‪,‬‬
‫ש מ ע ו ן‬
‫ו מ ו ת ר‬
‫כ״ה‬
‫הפחות‬
‫שלכל‬
‫ולשיטת‬
‫זביני‪,‬‬
‫ב ן‬
‫ל ע ז ר‬
‫בקטנים״(‬
‫הסיפא בטעות ע ״ י הדומות‪.‬‬
‫שבירושלמי הסדר שונה‪,‬‬
‫ו ע י י ן ב א ו ה ״ ג ‪ « ,‬ע מ ‪.95‬‬
‫לשיטתו אין‬
‫הסוברים‬
‫המוסיף‬
‫שמעתא‬
‫קרביים‬
‫שקרבים‬
‫בכלל‬
‫בכלל‬
‫בתלמוד‬
‫אחריתי היא‪.‬‬
‫בשר‪«,‬‬
‫אפילו‬
‫בשר‬
‫בהוצאות שלנו‪.‬‬
‫אינן יפין‬
‫א ו מ‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ד ג ה‬
‫ש נ י‬
‫בד‬
‫ובכי״ע‪.‬‬
‫ק ו נ ם‬
‫ד ג‬
‫ש א ג י‬
‫ט ו ע ם ‪,‬‬
‫א ס ו ר‬
‫ובכי״ו‬
‫בטעות‪:‬‬
‫ט ו ע ם ‪,‬‬
‫ב ק ט נ י ם‬
‫לאכל‬
‫ומותר‬
‫א ס ו ר‬
‫ו מ ו ת ר‬
‫בקרביים‪.‬‬
‫ובד‬
‫אבל ישנה גם בבבלי נ ״ א ב׳ ובירושלמי פ״ו ה״ג‪ ,‬ל ״ ט סע״ג‪,‬‬
‫והבבא‬
‫שלהלן בסמוך‬
‫נשנית לפני ״דגה שאיני טועם״ וכר‪.‬‬
‫בלשון ב נ י א ד ם « ובלשון חכמים דגה ה ו א ד ג קטן‪ ,‬עיין מ ״ ש ל ע י ל ח ״ א )פאה(‪ ,‬ע מ‬
‫«‬
‫וכפירוש‬
‫ועיין במיוחס ל ר ש ״ י שם‪.‬‬
‫ב ק ט נ י ם ‪.‬‬
‫)״ומותר‬
‫כלומר‬
‫וכוונתו ש א י‬
‫בתורת בשר‪,‬‬
‫אפשר‬
‫‪,‬‬
‫וכפירושו ש ל‬
‫קי״ב‪ ,‬כתב‪ :‬קרבין לאו בשר‪.‬‬
‫אע״ג דלענין נדרים הוו כבשר‪.‬‬
‫נשמטה‬
‫כבשר״‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫לעיל‪.‬‬
‫ר ״ א מן ההר‪ ,‬ע מ‬
‫כבשר‪,‬‬
‫אינש‪ ,‬א ל א‬
‫א ב ל הפירוש ה ו א פ י ר ו ש נכון‪,‬‬
‫לרבינו גרשום במעילה כ ב ‪ :‬כ ל האוכלן במקום בשר‪.‬‬
‫מוסיף‬
‫לרשב״ג‪,‬‬
‫מבפנים״‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ומלשונו‬
‫ובפי‬
‫והסופר ע ש ה‬
‫אוכליהן לאו ב ר‬
‫המיוחם‬
‫אלא‬
‫הברייתא‪.‬‬
‫בכלל ב ש ר הן‪ ,‬א ב ל ב ש ר‬
‫כ ב ש ר לעניין זביני ל א ו ב ר אינש‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫סובר‬
‫של‬
‫ור״ע‬
‫ואין להכניס בירושלמי א ת ש י ט ת הבבלי‪.‬‬
‫ה י ה‬
‫א נ ש ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ומאן‬
‫כן‪,‬‬
‫ל א‬
‫ורגלים ו כ ר‬
‫תלוי כ ל ל‬
‫ב כ ל הימים ובכל המקרים‪.‬‬
‫ו כ ן‬
‫מחלוקת‬
‫ור״ע‬
‫הת״ק של‬
‫כת״ק‬
‫משנתנו‬
‫בברייתא‬
‫ולפי‬
‫שלנו‪,‬‬
‫הירושלמי‬
‫ומה שהביא שם בשם האגודה שכתב‪:‬‬
‫‪.‬מכאן הוכיחו‬
‫גאו׳‬
‫‪,‬‬
‫וכן‬
‫‪ ,183‬ש ר ‪,25‬‬
‫דקרביים טריפות בטלין ברוב‬
‫וכו׳ ״ א י ן ה כ ו ו נ ה כ ל ל לגאונים‪ ,‬א ל א ל ה ר י צ ב ״ א ש ה ו ב א ב ש ט מ ״ ק מ ע י ל ה כ ׳ ב ‪ /‬א ו ת כ ״ א ‪ ,‬ובסמ״ג לאווין‬
‫ק מ ״ א ‪ ,‬נ ״ ב ע״נ‪.‬‬
‫ה״ד‬
‫י ה ו ד ה‬
‫ו כ נ ר א ה ש ב ט ו ר י ר ד ס י ׳ ק״י צ ״ ל ‪ :‬הר״י ה ו ר ה ו כ ו ‪/‬‬
‫וכוי(‪.‬‬
‫ע י י ן מ ״ ש ל ע י ל ‪ ,‬ש ו ׳ ‪ ,22‬ד ״ ה א ס ו ר ‪ ,‬ו ש ו י ‪ ,26-25‬ד ״ ה ר ש ב ״ נ ‪.‬‬
‫‪ >8‬ב ב ב ל י נ ׳ א ב ׳ ה ו כ י ח ו ש ב ל ש ו ן מ ק ר א א ע ו כ ן ‪.‬‬
‫וכוונתו‬
‫להריצביא‬
‫)לפנינו ש ם ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ״ג ע מ ‪109‬‬
‫‪450‬‬
‫ובירושלמי שם א מ ר ו שדג קטן הו‬
‫וח״ד )סוכה(‪ ,‬עמי ‪ ,895‬ועיץ במשנת ע״ז פ״ב מ ״ ו ומ״ז‪.‬‬
‫פחות מליטרא‪ .‬והביאוהו הראשונים כאן נ ״ א בי‪ .‬ו ה כ ל ל פ י המקום ולפי ט י ב הדגים במקום‪ ,‬שהד‬
‫ב נ ד ר י ם אנו ה ו ל כ ץ א ח ר לשון בני אדם‪ .‬ועיץ בהמשך הירושלמי‪ .‬ועיין מ״ש להלן בסמוך ע‬
‫משנתנו‪.‬‬
‫‪ .29‬ד ג י ם ש נ י ט ו ע ם ‪,‬‬
‫בכי״ע‪.‬‬
‫אסור‬
‫ואסור‬
‫בגדולים‬
‫בקטנים‪.‬‬
‫וכ״הבד‪,‬וכע׳‬
‫וכ״ה בירושלמי‪ ,‬אלא ששם נשנית בבא זו כמציעתא‪ .‬א כ ל בבבלי הנ״ל‪:‬‬
‫דג‬
‫דג‬
‫שאגי טועם אסור בין בגדולים ב ץ בקטנים‪ .‬וכ״ה בכי״מ שם ובראשונים‪ .‬ובמשנתנו ם ״ ו מ״׳‬
‫דג דגים שאיני טועם אסור בהן בין גדולים כ ץ קטנים וכוי‪.‬‬
‫ונחלקו הראשונים בפירושה‪.‬‬
‫ל‬
‫המיוחם לרש״י‪ ,‬פי׳ הרנב״י‪ ,‬הר״א ‪ p‬ההד‪ ,‬הריטב״א והר״ן נ ״ א ב׳ הכוונה במשנתנו שאנ‬
‫שניהם ״דג דגים״‪ ,‬ו ד ג משמע גדול ודגים משמע קטנים‪,‬״ ולפיכך א ם א מ ר א ת שניהם אם‬
‫בין בגדולים ובין בקטנים‪ ,‬ו ל א אמדינן שבטל האחרון א ת ה ד א ש ק ‪ ,‬ואסור ר ק בקטנים‪.‬‬
‫ולם‬
‫אין משנתגו חולקת ע ל רשב״א‪ ,‬ור״ש בן אלעזר מפרש א ת דבריה‪ ,‬ודג דגים ש ל משגתגו ו‬
‫״ ד ג דגה״ ש ל הברייתא שם‪ .‬א ב ל ל פ י גירםת התוספתא והירושלמי ש״דגים״ משמעותם ב‬
‫גדולים כ ץ קטנים חולק ר ״ ש בן א ל ע ז ר ע ל משנתנו‪ ,‬ואפילו אומר דגים גרידא א ס ו ר כ‬
‫ובדוחק אפשר ל ו מ ר שמשנתנו רבותא קתני‪ ,‬ואפילו א מ ר ד ג דגים‪ ,‬די‬
‫בגדולים כ ץ בקטנים‪.‬‬
‫כאילו א מ ר דגים‪ ,‬ואסור ב ץ בגדולים ו ב ץ בקטנים‪ .‬א ב ל בתוספות ובפי׳ ה ר א ״ ש ״ )וכן הב‬
‫במאירי בשם גדולי הדורות( ועוד‪ ,‬פירשו במשנתנו ה נ ״ ל ״ ד ג דגים״ שכוונתה או‪ ,‬א ו ‪ ,‬ש א נ‬
‫דג׳ א ו שאמר דגים‪ ,‬ובשניהם אסור בין בגדולים ו כ ץ בקטנים‪ ,‬ועיין ב ם י ג נ ק המשנה סם׳‬
‫ובמפרשים שם‪ ,‬ובברייתא שם נ ״ ג ם ע ״ ב ‪ « .‬ולפ״ז מתאימה המשגה לסיפא ש ל ד ב ר י ר ׳ שמן‬
‫בן א ל ע ז ר ) ל פ י גירםת התוספתא(‪ ,‬א ב ל חולקת ע ל הרישא ש ל ד ב ר י ו ב כ ל הנוסחאות‪.‬‬
‫‪ .30‬ה נ ו ד ר‬
‫הירק‬
‫מן‬
‫בשביעית‪,‬‬
‫אסור‬
‫ב י ר ק ו ת שדה‪.‬‬
‫ב מ ש נ ת נ ו פ׳‬
‫מ״ט‪ :‬מן הירק‪ ,‬מ ו ת ר בירקות השדה‪ ,‬מפני שהוא ש ם לוי‪ .‬ובירושלמי שם‪ ,‬ל ״ ט ע״ד‪ :‬ו ת נ י עלד‬
‫הנודר מן הירק בשביעית א ם ו ר בירקות שדה‪ .‬ו ל א נ ת ב ד ר בירושלמי מה ד י נ ו ב י ר ק ו ת גי‬
‫)שעלו מאליהן( בשביעית )םפיחץ ל פ נ י זמן הבעור(‪.‬‬
‫בירקות השדה‬
‫א ם‬
‫אף‬
‫יי‬
‫ב י ר ק ו ת הגינה‪.‬‬
‫ומותר‬
‫ב י ר ק ו ת שדה‪.‬‬
‫ו ב ב ב ל י נ ״ ג א׳ מפורש‪ :‬ובשביעית אכ‬
‫ב ר ם בירושלמי שביעית םפ״ו‪ ,‬ל ״ ז ע ״ א ‪ ,‬הגירכ‬
‫ולפ״ז מפורש שלשיטת הידושק‬
‫ו כ ״ ה )״אף״( ג ם ב כ י ״ ד ש ם ‪» .‬‬
‫א ם נ ד ר מירק ב ש ב י ע י ת א ם ו ר ב ץ ב י ר ק גינה ו ב ץ ב י ר ק שדה‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫‪,‬‬
‫« וכפיה״מ להר״מ פירש ש ת דנים הוא דוגמת שיד השירים‪ ,‬הבל הבלים‪ ,‬והוא‬
‫והפלגה‪ ,‬והכניס בלשון זו את כ ל מין הדנים‪ ,‬ואפילו קטנים‪ .‬ופירוש רבעו קשה מאד‪ ,‬משום שמשמע‬
‫של ״דג דגים״ לפי הדוגמא שנתן הוא דג המיוחד בין הדנים‪ ,‬כלומר גדול ומשובח יייקא‪ .‬ולא עוד‬
‫נעשה בדג דגה של ריש בן אלעזר בברייתא שבבבלי‪ .‬ובמשנתנו ספ״ו‪ :‬חטה חטין שאני ט ו ע ם ‪ . . .‬נד‬
‫ץ שאני טועם וכוי‪ ,‬ואף שם כתב רביע בפיח״מ )לפי הנד״נ‪ ,‬פי׳ הר״א מן ההר והנוסח שבפאיד‬
‫על הגודל והרמי‪ .‬ועיין עכשיו בהוצ׳ הר״י קאס‬
‫^ ‪,‬י ק‬
‫כבד‬
‫ג ר י ס‬
‫ב י‬
‫א ס ר נ ן‬
‫‪n‬‬
‫ם ס י ב ן ת‬
‫ב ן צ ן‬
‫א‬
‫י ן ר ה‬
‫ב‬
‫ס‬
‫ע ׳ קל״ה‪ .‬ועיין בברייתא שבבבלי ספ״ו‪ ,‬נ״ג ע״ •‬
‫אבל בפי׳ הרא־ש נ״ג ב׳ פירש‪ :‬חטה ח ט י ם ‪ . . .‬שאמר שניהם‪ ,‬עיין פ״ש להלן בסוף פירל‬
‫‪4 8‬‬
‫סד״ה ברם‪.‬‬
‫‪j, 9‬‬
‫‪4‬‬
‫ל ה‬
‫ו ‪,‬‬
‫‪v‬‬
‫ב‬
‫ב ן ז ן צ א ן ת‬
‫ט‬
‫ע‬
‫ן‬
‫ת‬
‫ב‬
‫שס‬
‫ר‬
‫׳‬
‫ש מ ע ו‬
‫‪.‬‬
‫ן בן גסליאל‪ ,‬מ״ל‪ :‬ר׳ שטעון בן א ל ע ז ר‬
‫ל ן י הע׳ ‪ .(63‬ושנו שם‪ :‬ח ט ה ‪ . . .‬ה ט י ן ‪ . . .‬וזטח הטין; נ ר י ם ‪ . . .‬נ ר י ס ץ ‪ . . .‬נרים גריסין‪.‬‬
‫״ • ו ו‬
‫ו ‪• »Vil‬‬
‫יי‬
‫־‬
‫^ ־ ; י ^ ^ י ^ • ־ ^‬
‫™ ‪ .‬״״דה‬
‫)עיין כ‬
‫‪451‬‬
‫נדרים פ״ג עמי ‪110-109‬‬
‫והגירסא‬
‫א ב ל במקום‬
‫שמביאין ירק‬
‫שאסור גם‬
‫כמו‬
‫בירקות שדה‪,‬‬
‫בשאר‬
‫השנים‪,‬‬
‫ובירושלמי‬
‫שבוע‪.‬‬
‫לארץ אסור‪,‬‬
‫בזמן‬
‫שאפילו‬
‫ושביעית(‪ :‬א ב ל‬
‫ממנו‬
‫והוכיחו‬
‫הירקות‬
‫שדה״‬
‫בברייתא‬
‫ומכל שכן‬
‫וכבר מן‬
‫ומתיר‬
‫שלפנינו‪ ,‬ה ר י‬
‫שאסור בהן‬
‫הברייתא‬
‫הרשב״א‬
‫בירקות‬
‫והבבלי‬
‫לשיטתו‬
‫מחוצה‬
‫הנ״ל‬
‫בשאר שני‬
‫במקום‬
‫שמביאין‪,‬‬
‫בנודר מן הירק‬
‫לארץ‬
‫אסור בין‬
‫והמאירי‬
‫ופירשו רוב‬
‫בירקות‬
‫גינה‬
‫שאין‬
‫כפירוש‬
‫בשביעית‪,‬‬
‫לשיטתו‪.‬‬
‫שבמקום‬
‫שבוע‪.‬‬
‫במקום‬
‫ומכאן ש ל א‬
‫שדה‪.‬‬
‫שביעית היא‬
‫מחוצה‬
‫הגירסא ״ א ף‬
‫מחו״ל אסור גם‬
‫לארץ‬
‫בירקות‬
‫בירקות גינה‪,‬‬
‫נ י ת ר‬
‫בירקות שדה‪.‬‬
‫והרי הבבלי חולק‬
‫במפורש‬
‫וממילא אין ש ו ם‬
‫היתה‬
‫ובין‬
‫שמביאין י ר ק‬
‫שמביאין‬
‫הראשונים‪,‬‬
‫בירקות‬
‫לארץ היא‬
‫ברם לפי‬
‫מביאין י ר ק‬
‫ובעל כרחינו‬
‫עצמה כאן מוכח ש ל א‬
‫ירקות גינה‬
‫והירושלמי‬
‫במקום‬
‫בירקות גינה‪.‬‬
‫הראשונים‬
‫לארץ אין י ר ק גינה מצוי‬
‫משהתיר ר ב י להביא י ר ק מחוץ‬
‫בירקות ש ד ה א ם נ ד ר מ ן הירק‪ ,‬כ מ ו‬
‫אפילו‬
‫כלומר‬
‫שמביאים ירק‬
‫ולפיכך א ם נ ד ר מן‬
‫הנ״ל )כאן‬
‫שאר שני‬
‫מותר‬
‫״אף״ ל א היתה ידועה גם‬
‫מחוצה‬
‫ל ה ר ש ב ״ א והמאירי בספ״ו‪ ,‬ש כ ן אמרו בבבלי נ ״ ג ב׳‪:‬‬
‫ראייה גם מן‬
‫ידועה להם‬
‫עליה‬
‫הברייתא‬
‫לרבותינו‬
‫השניה‪,‬‬
‫הגירסא‬
‫״אף‬
‫שדה״ בבבא שלנו בירושלמי‪.‬‬
‫מ ן‬
‫‪.31-30‬‬
‫ה ד ל ו ע י ן ‪,‬‬
‫כלאים פ ״ א סה״ו‪,‬‬
‫בדלועין‪ ,‬ו ר‬
‫‪,‬‬
‫א י ן‬
‫א ס ו ר‬
‫ירושלמי ש ם םפ״ב‪ ,‬כ ״ ח ע״ב‪.‬‬
‫ב ד ל ע ת‬
‫ובמשנתנו כאן רפ״ז‪:‬‬
‫ב ל ב ד ‪.‬‬
‫הנודר מן הירק מותר‬
‫‪,‬‬
‫ובירושלמי ש ם ה ״ א ‪ ,‬מ ע ״ ב ‪ :‬מ ה פליגי בדלעת מצרית‪ ,‬א ב ל בדלעת‬
‫עקיבא אוסר‪.‬‬
‫יונית כ ל ע מ א מודיי שהוא כירק‪.‬‬
‫מסכת‬
‫א ל א‬
‫י ו נ י ת‬
‫לעיל‬
‫ובכפו״פ םפ״כ‪ :‬וסתם‬
‫נדרים פ ״ ג הנודר מן הדלועים אין אסור א ל א‬
‫ד ל ע ת ה י א היונית‪,‬‬
‫בדלעת יונית לבד‪.‬‬
‫וכדאיתא בתוספתא‬
‫ועיין מ ״ ש ל ע י ל ח ״ כ ‪,‬‬
‫ע מ ׳ ‪.599‬‬
‫‪.32-31‬‬
‫פיסקא‬
‫ה כ ר ו ב ‪,‬‬
‫מ ן‬
‫ממשנתנו פ ״ ו מ״י‪.‬‬
‫ולהשליך‬
‫וכר‪.‬‬
‫ופירש רב‬
‫וכו׳‪.‬‬
‫א ס ו ר‬
‫ולעיל‬
‫ב א ס פ ר ג י ס ‪.‬‬
‫דמאי פ ״ ד‬
‫מ ן‬
‫רה״ה‪:‬‬
‫ה א ס פ ד ג י ‪/‬‬
‫שלקטו‬
‫כרוב‬
‫מ ו ת ר‬
‫לקנב א ת‬
‫ב כ ר ו ב ‪.‬‬
‫שבו‬
‫האספרגוס‬
‫ס ע ד י ׳ ) א ו ה ״ ג כ א ן ‪ ,‬ע מ ׳ ‪ :(50‬י ש ב כ ר ו ב ד ב ר ע ג ו ל ו ה ו א נ ק ר א א ם פ ר ג ם‬
‫ו ר ״ ע ל ע ף ) פ ל ו ר ה ח ״ א ‪ ,‬ע מ ׳ ‪ (484‬ה ע י ר ל נ כ ו ן ש ה כ ו ו נ ה ל ח ל ק ה כ ר ו ב ש ה י ו נ י ם ק ו ר א י ם ל ו‬
‫‪,Kpa^oawdpayov‬‬
‫קלחים רכים שיוצאים משרשי הכרוב‪ .‬ולפ״ז הכרוב הוא עיקר והאיספרגום‬
‫טפילה לו‪ ,‬והנודר מן העיקר אסור בטפילה‪ ,‬הנודד מן הטפילה מותר בעיקר )ירושלמי פ ״ ז ודא‪,‬‬
‫מ׳ ע״ב(‪.‬‬
‫ה כ ר י ש י ן‪.‬‬
‫‪ .32‬מ ן‬
‫פיםקאות‬
‫ועיין מ ״ ש ע ל‬
‫פיםקא קטועה‬
‫קטועות‬
‫כאילו‬
‫ממשנתנו פ ״ ו מ״ט‪ :‬מן‬
‫מותר‬
‫הכרישים‬
‫בקפלוטות‪.‬‬
‫‪,17-16‬‬
‫ל ע י ל ח ״ א ‪ ,‬ר י ש ע מ ׳ ‪ ,6‬ח ״ כ ‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,552‬ש ו ׳‬
‫ש ם ‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,653‬ש ו ׳ ‪ ,29—28‬ו ע ו ד ב כ ״ מ ‪.‬‬
‫מ ק ו ם‬
‫״ ו‬
‫פ‬
‫רהי״ג‬
‫אבל‬
‫במקום‬
‫ש‬
‫מן‬
‫כ‬
‫י‬
‫ר‬
‫ץ ‪,‬‬
‫קפלוטין‪,‬‬
‫ו ה ק פ‬
‫‪3‬‬
‫‪3‬‬
‫ש ק ו ר י ן‬
‫)רה״ח(‪ ,‬ל ״ ט ע ״ ד‬
‫שקורץ‬
‫הכרישין‬
‫פי׳‬
‫ל‬
‫לוטות‬
‫מן‬
‫מ‬
‫‪,‬‬
‫מותר‬
‫כרישין ל א בדא‪.‬‬
‫לקפלוטות‪.‬‬
‫‪5 2‬‬
‫כרשץ שיש להם ראש‪,‬‬
‫ו א י ל ך ‪ ,‬ו ע מ ׳ ‪.137‬‬
‫‪.33-32‬‬
‫ק פ‬
‫לקפלוטות‬
‫הנ״ל(‪:‬‬
‫א ס ו ר‬
‫מתניתא‬
‫לכן‬
‫ובירושלמי‬
‫מקום‬
‫צריכא‬
‫שאין‬
‫אפילו‬
‫ע‬
‫״‬
‫‪8‬‬
‫במקום‬
‫שקורץ‬
‫כ ל א י ם פ׳יא ה ״ כ ‪ ,‬כ ״ ז ע ״ א ‪:‬‬
‫מ ן‬
‫כרישין‪,‬‬
‫‪,K&pa\ur6v‬‬
‫עיין מ ״ ש ר ״ ע ל ע ף‬
‫לקפלוטות‬
‫שדה‪.‬‬
‫כרתי‬
‫ה ק פ ל ו ט ו ת ‪,‬‬
‫משום‬
‫‪ ,‬ע ל משנתנו ש ם‬
‫בפלורה ח״ב‪,‬‬
‫עמ׳‬
‫ו כ ר ש י ן ה ו א ח צ י ר ׳ ע י י ן ל ע ף ה נ י ׳ ל ‪ ,‬ע מ ׳ ‪.132‬‬
‫שכרישין‪,‬‬
‫מ ו ת ר‬
‫ב כ ר י ש י ן ‪.‬‬
‫חציר‪ ,‬הוא ש ם‬
‫כילל‪,‬‬
‫כלומר‪,‬‬
‫וכולל ג ם‬
‫ה כ ר י ש ץ כ ל ל ג ם קפלוטות‪ ,‬א ב ל קפלוטות אינו כ י ל ל כרישין‪.‬‬
‫ב‬
‫קורץ‬
‫לקפלוטות כרישין‪,‬‬
‫ו ב ת ש ה ״ ג א ס ף ) ה ו צ ׳ מ ק ״ נ ‪ ,‬י ר ו ש ל י ם ת ש ״ ב ‪ ,‬ע מ ׳ ‪ :(165‬ק פ ל י ט כ ר ת י ‪ ,‬ו ב ע ר ו ך ע ר ך ק פ ל ס ‪:‬‬
‫לוטות‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫ל ק פ ל ו ט ו ת‬
‫)למשנתנו‬
‫כ ר י ש י ן ‪,‬‬
‫כ ק פ ל ו ט ו ת ‪.‬‬
‫ובירושלמי‬
‫רפ״ז)הנודר מן הירק מותר כדילועים‪.‬‬
‫ואפילו‬
‫קפלוטות‪,‬‬
‫במקום‬
‫שקורץ‬
‫ולפיכך אם נדר‬
‫יכן אמרו בירושלמי פ״ז ה״א‪,‬‬
‫ו י ׳‬
‫עקיבא אוסר(‪ :‬ה כ ל מודין‬
‫‪ 5‬ועיין בעיטור בכורים שהגיה‪ :‬מן הקפלוטות מותר בכרישיו׳ עיי״ש‪ ,‬והיא הסיפא שלהלן‪.‬‬
‫נדרים פ׳׳ג עמי ‪110‬‬
‫‪452‬‬
‫בנודר מ ן הדילועין שמותר בירק‪ ,‬כהדא דתני הנודר מ ן העיקר אסור בטפילה‪ ,‬הנודר מ ן הטפילה‬
‫מותר‬
‫ב ע‬
‫יק ‪53.‬‬
‫י‬
‫‪ .33‬מ ן‬
‫בצלים ל א‬
‫והכוונה א ע פ ״ י ש ד י ל ו ע י ןה ם ב כ ל ל י ר ק ‪ ,‬א ב ל א י ןי ר ק ב כ ל ל דילועין‪.‬‬
‫ה ב צ ל י ם ‪,‬‬
‫נתבררה‬
‫א ס ו ר‬
‫אצלי‪.‬‬
‫ב ב נ י‬
‫והמפרשים‬
‫ב צ ל י ם ‪,‬‬
‫למשנת‬
‫י ו ם ה‬
‫ור ׳‬
‫עוקציןפ ״ במ ״ ח‬
‫מ ת י ר ‪.‬‬
‫נחלקו‬
‫מהותן ש ל בני‬
‫ולפי‬
‫בפירושו‪.‬‬
‫כל‬
‫ה מ פ ר ש י ם ה ו א ח ל ק ה י ו צ א מ ן ה ב צ ל ‪ ,‬ד ו ג מ ת ע ל י בצלים>‪ 5‬ש נ ש נ ו י ח ד ע ם ב נ י בצלים‪ 55‬ב מ ש נ ת נ ו‬
‫לאיםפרגום‪ ,‬וקשה‪,‬‬
‫ש ם ‪ .‬ולפי ז ה היחסב י ן בצלים לבין ב נ י בצלים ה ו א כעין היחסב י ן כרוב‬
‫איפוא‪ ,‬ל מ ה מ ת י ר ר ׳ יוסי‪ .‬ו ל א ע ו ד א ם ב נ י בצלים יוצאים מבצלים‪ ,‬ו ש ם אביהם נ ק ר א עליהם‪,‬‬
‫הרי בזה‬
‫מחמיר ר ׳‬
‫ד ״ ה ובמשנתנו‪,‬‬
‫יוסי‬
‫מת״ק‪,‬‬
‫יותר‬
‫ובירושלמיפ ״ ו‬
‫במשנתנו פ ״ ו מ״ה‪,‬‬
‫עיין‬
‫סהי״ג )ה״ט(‪ ,‬מ ׳ ע ״ א ‪,‬‬
‫ומ״ש‬
‫לעיל‪ ,‬ש ו ׳‬
‫ולפיכך‬
‫ובבבלינ ״ ב ב ‪/‬‬
‫‪,11—10‬‬
‫שבני‬
‫נראה‬
‫בצלים ה ו אמ י ן מיוחד ש ל בצלים‪ ,‬ולת״קמ י ן ז ה כלול בתוך ש א ר הבצלים‪ ,‬והנודר מ ן העיקר‬
‫בטפילה‪ ,‬ו ר‬
‫אסור‬
‫‪,‬‬
‫יוסי ח ו ל ק ואיגו ע ו ש ה ב ג י ב צ ל י ם טפילה‪ ,‬והוא מ י ןא ח רש לב צ ל ‪ ,‬ד ו ג מ ת ב צ ל‬
‫ובצלצול‪56.‬‬
‫‪,‬‬
‫ולהלן פ ״ ה ‪ ,‬ש ו‬
‫נודר א ל א‬
‫וכר‪.‬‬
‫ב ב נ י‬
‫ב כ י ״ ע ‪ :‬א מ‬
‫‪,13—11‬‬
‫ב צ ל י ם‪*8,‬‬
‫ו ב ד ובכי״ו ש ם‬
‫‪,‬‬
‫א י ל ו ה י י ת י י ו ד ע שהכופףין‪ 57‬י פ ה ל ל ב ל א ה י י ת י‬
‫הותר בכופרין ואסור‬
‫הגירםא ה י א‬
‫״שאר‬
‫ב צ ל י ם ‪ ,‬ע דש ב א ר ׳ עקיבא‬
‫ב ב נ י‬
‫ומסתבר שהוא תיקון‬
‫בצלים״ במקום ״בני בצלים״‪,‬‬
‫ע ״ פ משנתנופ ״ טמ ״ ח ‪ ,‬ובכי״ע נשתמרה המשנה הראשונה )שלפניד ״ ע ( בלשונה‪.‬‬
‫הנ״ל‬
‫״בני בצלים״ה ו אח ל ק משאר מיני בצלים‪.‬‬
‫‪ .34‬מ ב נ י‬
‫מותר‬
‫ולפי פירושנו‬
‫ב צ ל י ם ‪,‬‬
‫מ ו ת ר‬
‫ב ב צ ל י ם ‪.‬‬
‫ע ד ש י ם ‪,‬‬
‫א ס ו ר‬
‫ב א ש י ש י ם ‪ ,‬ו ד י‬
‫שהנודר מ ן הטפילה‬
‫כלומר‪ ,‬לכולי עלמא‪,‬‬
‫בעיקר‪ ,‬וכדלעיל‪.‬‬
‫‪ .35-34‬מ ן‬
‫ב ע ד ש י‬
‫מ ו ת ר‬
‫‪,‬‬
‫במשנתגו פ ״ ומ ״ י ‪,‬‬
‫וכ״הב ד ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫והתוספתא‬
‫י ו ם ה‬
‫מ ת י ר ‪ .‬מ ן‬
‫ובכי״ע וקג״נחסר‪ ,‬ונראה שהסופרים‬
‫איגה‬
‫מוסיפה‬
‫עליה כלום‪.‬‬
‫ומפרש‬
‫ה א ש י ש י ם ‪,‬‬
‫משום‬
‫השמיטוה‬
‫בירושלמי )ספ״ו‪ ,‬מ ׳‬
‫שכ״ה‬
‫םע״א(‬
‫ש א ש י ש י ם ה ם ע ד ש י ם קלויים וטחונים מגובלים ב ד ב ש ומטוגנין‪.‬‬
‫‪ .36-35‬מ ן‬
‫ב ש ו ם ‪.‬‬
‫א ס ו ר‬
‫ו כ ״ הב ד ‪ .‬ו א ףב ב א ז ו ח ס ר ה‬
‫הגירםא‬
‫השום‬
‫ה ש ו ם ‪,‬‬
‫ב מ ק ס ה ‪ ,‬ו ו ׳‬
‫מ ת י ר ‪ .‬מ ן‬
‫י ו ם ה‬
‫ב כ י ״ ע וקג״נ )עיין מ ״ ש לעיל(‪.‬‬
‫מ ו ת ר‬
‫ה מ ק פ ח ‪,‬‬
‫וכנראה שהיתה‬
‫שם‬
‫להפך‪ ,‬כ ש ם שהיא במשנתנו פ ״ ו מ ״ י הנ״ל‪ :‬מ ן המקפח אסור בשום‪ ,‬ו ר ׳ יוםה מתיר‪ .‬מן‬
‫מותר במקפה )וכן הגיהו המפרשים בתוספתא(‪ ,‬ולפיכך השמיטוהש ם ‪ ,‬כ ש ם‬
‫הרישא‪,‬‬
‫משום שהתוספתא אינה מוסיפה כלום ע ל משנתגו‪.‬‬
‫אבל ק ש ה‬
‫‪3‬‬
‫שהשמיטו את‬
‫‪8‬‬
‫להניח‬
‫שלפנינוש ת י‬
‫בבות ש ל‬
‫משנתנוש ל א‬
‫הוסיפו‬
‫כלום‪,‬‬
‫עליהן‬
‫ואפשר‬
‫ע י י ן מ ״ ש ל ע י ל ‪ ,‬ה ע י ‪ ,52‬ב ש ם ע י ט ו ר ב כ ו ר י ם ‪.‬‬
‫>« ע י י ן ב ת י ו ״ ט ש ב ת פ ״ ז ‪. Y D‬‬
‫‪8‬‬
‫‪8‬‬
‫והשוה הכינוי ‪ .‬ב ר ת ע ל י‬
‫כ״ג ע ‪ . ) Y‬ב ת ע ל י בצלים״(‪.‬‬
‫« עיין מ ״ ש ל ע י ל ח ״ ב‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫בצלים״‬
‫בירושלמי חגיגה פ ״ ב ה ׳ ב ‪ ,‬ע״ז ע ‪, Y‬‬
‫סנהדרין פ ״ ו ה״ט‪,‬‬
‫ועיין מ ״ ש ע״ז ב ס ה ״ י ל כ ב ו ד ה ר ״ ל גינצבורג‪ ,‬ע ״ מ רנ״ד‪.‬‬
‫)כלאים(‪,‬ע ם ׳‬
‫‪.597‬‬
‫ב מ א י ר י כ ״ ו ב ׳ )הוצ׳ ר י א ל י ס ‪ ,‬ע ס י קי״ד(‪ :‬הכופרי‪ ,‬ד ״ ל ב צ ל שהוא ד ק במינו‪ .‬ו כ ן בפי׳‬
‫הר״א ס ןה ה ר ‪ ,‬ע מ י קמ״א‪ :‬כופרי‬
‫ב צ ל י ם‬
‫‪,‬‬
‫אשקלוניים‬
‫ק ט נ י ם ‪,‬‬
‫אשקלונש בלעז‪.‬‬
‫‪ , AaKaXawa‬ע י י ן ב מ ל ו נ ו ש ל ‪L i d d e l l - S c o t t‬‬
‫ובספרו ש ל‬
‫דרמשטטר‬
‫פ ל ו ר ה ח ״ ב ‪ ,‬ע מ י ‪.128‬‬
‫בערכו‪.‬‬
‫ועיין ע ר ו ך ה ש ל ם ע ר ך ס ז א א'‬
‫ו ב ל ו נ ד ה י י ם ‪ Les Gloses Frangaises‬ו כ י ‪ ,‬ע ט י‬
‫ו ע י י ״ ש ‪ ,‬ע מ י ‪ ,129‬ע ל‬
‫בצלים כופריים‪.‬‬
‫ולפ״ז הכוונה ה י א ל ב צ ל י ם‬
‫‪4 9‬‬
‫׳י׳ע'‬
‫‪3 7 5‬‬
‫•‬
‫יעיין‬
‫לעף‬
‫ועיין ה י ט ב ב א ב ו ת ד ר ״ ן נו״ב פ מ ״ ח ‪,‬‬
‫ע ס י ‪ ,132‬ו א ף ש ם מ ש מ ע ש ב צ ל ג ד ו ל ו ב צ ל ק ט ן ה ם ש נ י ט ע י ם ‪.‬‬
‫«‬
‫לפירוש הר״ש‬
‫בעוקצין פ ״ ב מ ״ ח שבני ב צ ל י ם ה ו א ה ע מ ו ד ה א מ צ ע י‬
‫ל ה ר ״ ס ש ם ( ‪ ,‬ה ר י ב ו ו ד א י שאינו י פ ה‬
‫כ ״ ט ב ׳ ‪ ,‬ע מ י ‪ ,20‬ו ב פ י ׳ ה ר ״ ח ש ם ‪.‬‬
‫שבבצל‬
‫)ועיין ב פ י ה ״ מ‬
‫ל א כ י ל ה ‪ ,‬ו ע י י ן ב פ י ה ״ ג ל ט ה ר ו ת ‪ ,‬ר י ש ע ט ׳ ‪ ,138‬ו ב א ו ה ״ נ ע י ר ו ב י ן‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ״ג ע מ ‪110‬‬
‫‪453‬‬
‫שהנכון הוא כ ל פ נ י נ ו ובד‪ ,‬והפיסקא ש ל הרישא באה אגב הבבא שלנו‪ ,‬והיא חולקת ע ל משנתנו‪.‬‬
‫והרי היו מקפאות שרובן היה שום )כמשנה ט ב ו ל יום פ ״ ב מ״ג(‪ ,‬ולפיכך אם נ ד ר מן השום א ס ו ר‬
‫גם במקפה שדובה שום‪ ,‬ור׳ יוםה מתיר‪ ,‬משום שלא נתכוין אלא לשום חי‪) 59‬עיין בשטמ״ק‬
‫ו ב נ ״ י ועוד(‪ .‬ואם נ ד ר מן המקפה מותר בשום כשהוא ל ב ד ו ל כ ו ל י עלמא‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ובירושלמי פ״ו הי״ד )ה״ט(‪ ,‬מ ע״א‪ :‬מן הגריםין א ס ו ר במקפה‪ ,‬והוא שיהא רובן גריםין‪.‬‬
‫מן המקפה א ס ו ר בשום‪ ,‬והוא שיהא רובן שוט‪ ,‬והכא א ת מהלך אחר הטעם‪ ,‬וכא א ת מהלך אחר‬
‫ונראה שזו היא שאלה‪ ,‬אם גם ״במקפה א ס ו ר בשום״ צריך שיהא ר ו ב ו שום‪ ,‬או שבשום‬
‫הרוב‪.‬‬
‫ונשאר‬
‫הולך א ח ר הטעם‪ ,‬ואפילו אם הוא מיעוטו של מקפה אסור‪ ,‬ובגריסין הולכין א ח ר הרוב‪.‬‬
‫בשאלה‪.‬‬
‫‪ .38—36‬ר ׳‬
‫במבושלין‪.‬‬
‫טועם‪,‬‬
‫שני‬
‫ואסור‬
‫יהודה אומ ‪ ,‬ק וגם‬
‫גריםין‬
‫מותר‬
‫לאפות‪.‬‬
‫כגי׳ כי״ו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫גרים‬
‫שני‬
‫טועם‪,‬‬
‫אסור‬
‫לכוס‬
‫ואסור‬
‫לאפות‪.‬‬
‫שגי טועם‪,‬‬
‫בחיים‬
‫הטין‬
‫מותר‬
‫ומותר‬
‫שני‬
‫בחיים‬
‫ואסור‬
‫במבושלין‪.‬‬
‫אסור‬
‫טועם‪,‬‬
‫חטה‬
‫לכוס‬
‫הבבא ״גריםץ שני טועם אסור בחיים ו מ ו ת ר ב מ ב ו ש ל י ך חסרה בד‪ ,‬והשאר‬
‫ובכי״ע הגירסא ברישא הפוכה‪ :‬גרים שאגי טועם אסור בחיץ ומותר במבושלים‪,‬‬
‫גריםין שאני טועם מותר בחיין ואסור במבושלץ‪.‬״* ובסיפא )חטה שאני טועם ובו׳( כ ל הנוסחאות‬
‫נמצאנו למדים מ כ ל נוסחאות התוספתא שיש הפרש בין נ ד ר מן הגריסין ל נ ד ר מן החטין‪,‬‬
‫שוות‪.‬‬
‫ובגריסין מבדילין בין חיים למבושלים‪ ,‬מה שאין כן בחטים‪.‬‬
‫ואסור ״לאפות״ פירושו א ס ו ר‬
‫באפויה‪ ,‬כפירוש הראשוגים במשנתנו‪.‬‬
‫ובמשנתנו םפ״ו‪ :‬חטה חטים שאיגי טועם א ס ו ר בהן בין קמח בין פת‪ ,‬גריס גריםין שאיני‬
‫טועם א ס ו ר בהן בין חיין בין מבושלים‪.‬‬
‫ל כ ו ס חיים‪6!.‬‬
‫ר׳ יהודה אומר קונם גרים‪ ,‬או חטה‪ ,‬שאיני טועם מותר‬
‫ולפי גירסת כי״ו וד אין שום סתירה בין ד ב ר י ר׳ יהודה במשנתנו ובין ד ב ר י ו‬
‫בתוספתא‪ ,‬ובין שאמר גרים שאני טועם ובין שאמר חטה שאני ט ו ע ם מ ו ת ר ל א כ ו ל גריסים חיים‬
‫ו מ ו ת ר ל כ ו ס חטים חיות‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫א ב ל ל פ י כי״ע אם א מ ר גריס שאני טועם א ס ו ר בגריםים חיים‪ ,‬בניגוד‬
‫ל ד ב ר י ר יהודה במשנתנו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ופירשו במיוחס ל ר ש ״ י למשנתנו ובפי׳ ה ר א ״ ש ש ר יהודה אינו חולק‬
‫ע ל הת״ק‪ ,‬ולא א ס ר הת״ק א ל א בשאמר שתיהן חטה חסים‪ ,‬א ו גריס גריסין‪.‬‬
‫וכן בפיה״מ ל ה ר ״ מ‬
‫פ י ר ש שאמר שניהם‪ ,‬והכווגה ע ל ד ר ך שיר השירים‪ ,‬ה ב ל הבלים‪ ,‬וכמו שכתב בפיה״מ פ ״ ו מ ״ ד‬
‫)בעניין‬
‫״דג דגים״(‪62.‬‬
‫א ב ל אם נ פ ר ש במשנתנו חטה‬
‫ח ט י ם ‪ . . .‬גרים גריםין‪ ,‬שאמר קונם‬
‫חטה‪ ,‬א ו שאמר קונם חטים ו כ ר ‪ ,‬הרי המשנה ח ו ל ק ת בפירוש ע ל ר ׳ יהודה‪ ,‬עיין מ״ש לעיל‪,‬‬
‫ש ר ‪ ,29‬םד״ה דגים‪ .‬ולהלן‪ ,‬םד״ה ברם‪ ,‬נ ר א ה שבמשנתנו כאן אי א פ ש ר ל פ ר ש כן‪.‬‬
‫ו ב ב ב ל י נ ״ ג ב׳‪ :‬תניא ר׳ שמעץ בן א ל ע ז ‪« n‬‬
‫א ו מ ר חטה שאני טועם אסור ל א פ ו ת ו מ ו ת ר‬
‫לבום‪ ,‬חטים שאני טועם א ס ו ר לבום ו מ ו ת ר לאפות‪ ,‬חטה חטץ שאני ט ו ע ם אסור בין ל כ ו ס בין‬
‫לאפות‪.‬‬
‫גרים שאני טועם א ס ו ר ל ב ש ל ו מ ו ת ר לכוס‪ ,‬גריםין שאני ט ו ע ם אסור ל כ ו ס ו מ ו ת ר‬
‫ל ב ש ל ‪ ,‬גרים גריםין שאני טועם א ס ו ר בין ל ב ש ל כ ץ לכוס‪.‬‬
‫ולפי גירסא זו‪ ,‬בגריסין מתאימים‬
‫‪,‬‬
‫ד ב ר י ר ׳ שמעון בן א ל ע ז ר ל ד ב ר י ר יהודה בתוספתא ל פ י גירסת כי״ו וד‪ ,‬וחלוקץ בחטין‪ ,‬ש ל פ י‬
‫‪ 59‬ועיין להלן פ״ד‪ ,‬שוי ‪ ,6‬ד״ה הנודר מן התבלין‪ ,‬וסש״ש‪ ,‬ובב״י טיו״ד סי׳ רי״ז‪ ,‬ד״ה מן התבלין‪.‬‬
‫»« וכן‪ ,‬כנראה‪ ,‬היתה הנירסא בקנ״נ‪ ,‬שכן הוא שם‪ :‬גריסין שאינו • ‪ . .‬מותר ב ה ‪. . .‬‬
‫!‪ 8‬ועיין ב ב ל י שבועות כ״נ סע״א‪ ,‬בחי׳ הר״י מינאש שם ובמאירי שם‪ ,‬עם׳ ‪ 55‬ואילך‪.‬‬
‫‪ «2‬עיין לעיל הע׳ ‪.47‬‬
‫‪ «3‬כ״ה בכי״מ‪ ,‬בתוספות רי״ד ספ״ו‪ ,‬בפי' הרנב״י שבשטמ״ק שם‪ ,‬בסיוחס להריטב״א ובפי׳ הרא״ש‬
‫ב ב ל י ד״ו רפ״ב )‪.‬כדמפ׳ ר ש ב ״ א בברית׳(‪ .‬וכן צ״ל בנימוקי יוסף שם שהתחיל‪ :‬תנא ר ש ב ״ ג‬
‫או׳ וכו׳‪ ,‬וסיים‪ :‬והכי ק״ל‪ ,‬דר׳ יהודה ו ר ש ב ״ א לפרושי מתני׳ וכוי‪ .‬והכל כסיננונו של ר״ש בן‬
‫אלעזר ב ב ב ל י נ״א ב׳‪ ,‬וכעין התוספתא לעיל‪ ,‬שוי ‪ 27‬ואליך‪ ,‬עיין מש״ש‪ ,‬ועיי״ש העי ‪.49‬‬
‫נדרים פ״ג‪-‬פ״ד עמי ‪111-110‬‬
‫‪454‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ד יהודה אם א מ ר קונם חטץ שאני טועם א ס ו ר לכוס ו א ס ו ר לאפות‪ ,‬ולפי ד שמעון בן א ל ע ז ר‬
‫מ ו ת ר לאפות‪.‬‬
‫ולפי גירםת כ י ״ ע ח ל ו ק ץ דברי ר ׳ יהודה ו ד ב ר י ר ׳ שמעץ בן א ל ע ז ר ב ץ ב א מ ר‬
‫קונם גרים ו ב ץ ב א מ ר קונם ג ר י ס ץ ו ב ץ ב א מ ר קונם חטץ‪ ,‬ואינם מתאימים אלא ב ד ב ר אחד‪ ,‬באמר‪:‬‬
‫קונם חטה שאני טועם‪ .‬וקשה כאן ל ה כ ר י ע ב ץ הנוסחאות‪.‬‬
‫ב ר ם עלינו להוסיף שבברייתא ש ב ב ב ל י כאן נקט ר ״ ש בן א ל ע ז ר בסיפא‪ :‬חטה ח ט י ם ‪. . .‬‬
‫גרים גריםץ‪ ,‬ממש כ ל ש ץ משנתנו כאן בםפ״ו‪ ,‬וממילא אין ל פ ר ש במשנתנו ״חטה חטים״ שאמר‬
‫‪,‬‬
‫קונם חטה שאני טועם‪ ,‬או ש א מ ד קונם חטים שאני טועם‪ ,‬ושהת״ק חולק ע ל ר יהודה להלן‬
‫שם במשנה‪ ,‬שהרי ב ד ב ר י ר ״ ש בן א ל ע ז ר )בברייתא שבבבלי( אין ל פ ר ש כן‪ ,‬וממילא מוכיח‬
‫‪,‬‬
‫א ב ל בברייתא שבבבלי נ״א ב נקט ר ש ב ״ א בסיפא‪ :‬״ ד ג דגה״‪,‬‬
‫סגנונו גם ע ל םגנץ משנתנו‪.‬‬
‫ובמשנתגו שם ״ ד ג דגים״‪ ,‬ולפיכך היה א פ ש ר ל פ ר ש במשנה שם ״דג דגים״‪ :‬או דג‪ ,‬או דגים‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ומשום כ ך פ י ר ש כאן בפירוש הרא״ש א ת משנתנו א ח ר ת‬
‫ע י ץ מ״ש לעיל‪ ,‬ש ו ‪ ,29‬םד״ה דגים‪.‬‬
‫א ב ל םשיטא שאף שם דוחק הוא ל פ ר ש‬
‫ממה שפירש משנה ד׳ שם‪ ,‬עיי״ש בפירושו נ״א ב ‪/‬‬
‫״ ד ג דגים״ ו״דג דגה״ בשתי פנים‪ .‬ועיין בקרן אודה םפ״ו‪.‬‬
‫פ״ד‬
‫הנודר‬
‫‪.2-1‬‬
‫ובגדיים‬
‫כבשה!‬
‫מ פ י ר ו ת שנה‪,‬‬
‫ובטלאים‪,‬‬
‫אסור‬
‫ובחלב‪,‬‬
‫מכל‬
‫מ ו ת ר בגדיים ו ב נ ו ז ל י ובחלב‪.‬‬
‫ומותר‬
‫‪,‬‬
‫ובגוזלות‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ם י ר ו ת שנה‪,‬‬
‫בירושלמי ם״ז ה״א‪ ,‬מ ע״ב‪ :‬הנודר ‪p‬‬
‫‪,‬‬
‫וטלאים ל א נ ז כ ר ו שם‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ב ב ב ל י נ״ה ב ‪ :‬ה נ ו ד ר‬
‫פ י ר ו ת השנה ו כ ו ומותר בגדיים ובטלאים ו ב ח ל ב ובביצים ובגוזלות‪.‬‬
‫ובשאילתות נשא ם י קכ״א‪ :‬ומותר‬
‫‪,‬‬
‫‪p‬‬
‫ו ק מעתיק בה׳ המיוחסות‬
‫‪,‬‬
‫ל ה ר י ״ ף ובכמה מן הראשונים שם‪.‬‬
‫בעגלים‪,‬‬
‫כעגלי‬
‫‪,‬‬
‫)כגי׳‬
‫‪,‬‬
‫התוספתא( ובגדיים ו ב ט ל א י ) צ ״ ל ‪ :‬ובטלאי ( בחלב* ובביצים ובגזולות ו כ ו ‪ .‬ו א ש ד להמלה ״ ו ב ח ל ב ״‬
‫הרי ב ב ב ל י כ נ ר א ה הכוונה ל ח ל ב ממש‪ ,‬והזכירו ח ל ב כשם שהזכירו ביצים‪.‬‬
‫נ ז כ ר ו טלאים כ ל ל ‪ ,‬והוא תמוה‪.‬‬
‫ובירושלמי ל א‬
‫ו ל פ י כ ך ק ר ו ב בעיני ש״חלב״ פירושו בירושלמי שם ט ל א י‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ח ל ב )כלומר‪ ,‬יונקץ‪ ,‬ע י ץ ש״א ז ‪ ,‬ט ( ‪.‬‬
‫והרי ממש קבוצה זו בירושלמי ם נ ה ד ר ץ פ ״ א ה״ב‪ ,‬י״ח‬
‫ע״ד‪ :‬אין מעברין ל א מפני הגדיים ו ל א מפני ה ג ח ל ץ ולא מפני‬
‫‪,‬‬
‫ה ח ל ב ‪ ,‬ו כ ו ל ם ם ע ד לשנה ו כ ו ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ובמקבילה בתוספתא שם )פ״ב ה״ד( ו ב ב ב ל י שם )י״א א ( ״הטלאים״ במקום ״החלב״ שבירושלמי‪.‬‬
‫ובתוספתא כאן ספק הוא אם ״ ו ב ח ל ב ״ כוונתו ו ב י ו נ ק י ם ) ט ל א י ם יונקים(‪ ,‬או ח ל ב ממש‪ .‬ועיץ מ״ש‬
‫לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,2‬בשם ש א י ל ת ו ת ד״ח‪.‬‬
‫‪ .2‬א ם‬
‫‪.4-3‬‬
‫שמעון‬
‫מפירות‬
‫אומ‬
‫‪,‬‬
‫גידולי‬
‫הנודר‬
‫בן‬
‫מן‬
‫גמליאל‬
‫‪,‬‬
‫ש נ ה ו כ ו ‪ .‬ירושלמי ו ב ב ל י נ ד ר י ם הנ״ל‪.‬‬
‫הקיץ‪,‬‬
‫אין‬
‫אומ׳‬
‫ענבים‬
‫הקיץ ו כ ו ‪ ,‬ע נ ב י ם ב כ ל ל‬
‫ענבים לא מיקצצן בידא‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫אסור‬
‫בכלל‬
‫אלא‬
‫מן‬
‫הקיץ‪.‬‬
‫התאנה‬
‫בלבד‪.‬‬
‫רבן‬
‫‪,‬‬
‫ב ב ב ל י ם״א ב ‪ :‬תניא ה נ ו ד ר‬
‫ת א נ י ם ‪ .‬מאי טעמא ד ת ״ ק ק ם ב ר ת א נ י ם‬
‫ר ש ב ״ ג ס ב ר ע נ ב י ם נמי כי מירדדן מיקצצן בידא‪.‬‬
‫מ י ק צ צ ן בידא‪,‬‬
‫ו ב צ פ נ ת פענח פ ״ ט‬
‫‪,‬‬
‫מ ה נ ד ר י ם ה י ״ ב ה ע י ר ע ל התוספתא ב ״ מ פ ״ ט ה״ה‪ ,‬ו א ף שם משמע ש ל ר ש ב ״ ג דווקא תפוחים‬
‫ורמונים א י נ ם ב כ ל ל שדה קיץ‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫! המפרשים הניהו‪ :‬ספירות שנה‪ ,‬ולא נראה‪ .‬א ב ל מוצא ה פ ל ה ל א נ ת ב ר ר לי‪ ,‬וכנראה‪ ,‬שיש כאן‬
‫דיבור חקלאי שאינו ידוע לנו‪ ,‬דוסיא ד״חפירא״‪ ,‬עיין ס״ש להלן שוי ‪ ,6-4‬ד״ה הנודר‪ .‬ו כ ל הברייחא‬
‫ח ס ר ה בירושלםי כי״ל‪ ,‬ונוספה מ ל י ו ן ע״י המניה‪.‬‬
‫בד״דו‪ :‬בטלאי חלב‪ ,‬ואין לנירסא זו יסוד‪ .‬ועיין מ״ש להלן בפנים‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ׳יד ע מ ‪111‬‬
‫‪455‬‬
‫‪, ,‬‬
‫ולא מצאתי ל א במקרא ולא במשנה וברייתות ולא בתלמוד ״ ק י ץ א ל א לתאנים בלבד ג‬
‫׳‬
‫ושמא במקומו ש ל רשב״ג קראו א ף לענבים ״ ק י ץ ׳ ‪ /‬ובנדרים הלכו אחר לשון בני אדם‪ ,‬והוא‬
‫‪,‬‬
‫ה ד י ן ל ע נ י י ן מ ק ח ו מ מ כ ר ‪ ,‬עיין ב י ר ו ש ל מ י כ א ן ר פ ״ ז ‪ ,‬מ ע ״ ב ‪.‬‬
‫כלכלות‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ובירושלמי פ ״ ח ה״ה‪ ,‬מ״א ע״א‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫מ ה כ ל כ ל ו ש ל ת א י נ י ‪ /‬כ ל כ ל ו ש ל ע נ ב י ? נ י ש מ ע י נ ה מן ה ד א ‪ .‬ע ד ש י ק פ ל ו ה מ ק צ ו ע ו ת ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ב ב ב ל י ס ״ א ב׳‪ :‬ת נ א כ ל כ ל ה ש א מ ר ו‬
‫א י ת ל ך מ י מ ר מ ק צ ע ו ת ת א נ י ׳ )ולא(‪ 4‬מ ק צ ו ע ו ע נ ב י ו כ ר ‪.‬‬
‫כ ל כ ל ה ש ל ת א נ י ם ו ל א כ ל כ ל ה ש ל ע נ ב י ם ‪ ,‬ו מ י ד ב ס מ ו ך ה ב י א ו א ת ה ב ר י י ת א שלנו‪.‬‬
‫‪ .5—4‬ה נ ו ד ר‬
‫ומותר‬
‫מן‬
‫כפירות‬
‫הפיאה‪,‬‬
‫אילן‪.‬‬
‫אסור‬
‫ב ד ‪ :‬מן‬
‫בקשואין‪,‬‬
‫הפירי‬
‫ובדלועין‪,‬‬
‫)בקג״נ‪ :‬הפירות( ו כ ר ‪.‬‬
‫ובמלפפונות‪,‬‬
‫ו ב כ י ״ ע ‪ :‬מן ה ח פ י ר א‬
‫‪,‬‬
‫ו כ ר ‪ ,‬״ ו ב מ ל פ פ ו נ ו ת ״ ח ס ר )וכן בקג״נ(‪ .‬ו ב י ר ו ש ל מ י פ ״ ז ה ״ א ‪ ,‬מ ע ״ ב ‪ :‬ה נ ו ד ר מן‬
‫ה א פ י י ה אסור‬
‫‪,‬‬
‫ו א ס ו ר ב כ ל פ י ר ו ת האילן‪ 5 :‬ו ב ת ם ״ ר ח ״ ב ‪ ,‬ע מ ‪,47‬‬
‫בקישואין ובדילועין ובאבטיחין ובמלפפניות‪,‬‬
‫ה כ ר ע ת י ש ה ג י ר ם א ה נ כ ו נ ה ה י א ב כ י ״ ע ‪ ,‬ו צ י י נ ת י ל ק ד מ ו נ י ו ת ה ת ל מ ו ד ש ל קרוים* ח ״ ב ‪ ,‬ע מ ׳ ‪,583‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ר ״ ע ל ע ף ב פ ל ו ר ה ח ״ א ‪ ,‬ע מ ‪ ,738‬ה ס מ י כ ו ל ח פ ו ר ה ש ב ב ב ל י י ב מ ו ת ם ״ ג אי‪ ,‬ב ״ ב‬
‫ה ע ר ה ‪.339‬‬
‫‪,‬‬
‫ק כ ״ ד א ‪ ,‬ו ל ״ ח ו ר פ א ״ ש ה ב י א פיין ס מ י ת בלקסיקון ל ל ש ו ן סורית‪ ,‬ע מ ׳ ‪.1380‬‬
‫א ב ל לפי העניין‬
‫כ א ן ב ר ו ר ש י ש ל פ נ י נ ו מ ו נ ח חקלאי‪ ,‬ו א פ ש ר ש ה כ ו ו נ ה ל ־ ‪ ,herba t u b e r o s a‬ל צ מ ח י ם ה ד ו מ י ם‬
‫לפקעת‪ ,‬ואינו עניין לבבלי יבמות ו ב ״ ב הנ״ל‪.‬‬
‫‪.6-5‬‬
‫הנודר‬
‫‪,‬‬
‫מן‬
‫התירוש‪,‬‬
‫אסור‬
‫מיני‬
‫בכל‬
‫מתיקה‪,‬‬
‫ומותר‬
‫ביין‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ר מ ב ״ ן נ ״ ה ב ‪ ,‬ר ש ב ״ א נ ״ ה א ‪ ,‬ד ״ ה ת ו ס פ ת א ‪ ,‬מ א י ר י ש ם )הוצ׳ ר ״ א ל י ס ‪ ,‬ע מ ׳ ר ״ ג ( ‪ ,‬ר י ט ב ״ א ש ם‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫)אשי ה ‪ /‬ל ״ ח ע״ד(‪ ,‬ר א ״ ש פ ״ ז ס י ב ‪ ,‬ר״ן נ״ה ב ‪ /‬ל‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ב פ י ר ״ א מן ההר‪ ,‬ע מ ק י ״ ד ‪ :‬ת ו ס פ ת א ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ת י ר ו ש מ ש מ ע ל ה ו כ ל ד ב ר מתוק‪ ,‬ו ב ר י י ת א זו ה ו ב א ה גם ב י ר ו ש ל מ י פ ״ ז ס ה ״ א ‪ ,‬מ ם ע ״ ב ‪ ,‬ו ב ב ל י‬
‫יומא ע ״ ו ב‪ «/‬והסיקו בירושלמי ובבבלי ש ם שבנדרים הלכו א ח ר לשון בני אדם‪.‬‬
‫ובירושלמי נזיר פ ״ ב ה״א‪ ,‬נ ״ א ע ״ ד ‪ :‬תורה קראת‬
‫לגרוגרות‬
‫תירוש‪.‬‬
‫תירוש‪ ,‬ובני א ד ם קורין‬
‫לאשכול‬
‫ו כ ל מ י נ י מ ת י ק ה ה כ ו ו נ ה כ א ן ל פ י ר ו ת מתוקים‪ ,‬כגון ג ר ו ג ר ו ת ו ת מ ר י ם ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ע י י ן מ ״ ש ל ע י ל ח ״ א )ברכות(‪ ,‬ע מ ‪ ,79‬ה ע ר ו ת ‪ .20—19‬ו כ ן נ י ס ח ה ר ״ מ ב ר פ ״ ט מ ה ש כ י ר ו ת א ת‬
‫״ מ ת י ק ה ״ ש ל מ ש נ ת ב ״ מ ר פ ״ ז ‪ :‬ב ג ר ו ג ר ו ת ‪ ,‬א ו ב ת מ ר י ם ‪ ,‬ו כ י ו צ א בהן‪.‬‬
‫ב כ ל מ י נ י מתיקה‪.‬‬
‫‪ .6‬ה נ ו ד ר‬
‫כפירות חדשים‪ ,‬בתפוחים‬
‫מן‬
‫התבלין‪,‬‬
‫אסור‬
‫ו ר ש ״ י ביומא הנ״ל פירש‪:‬‬
‫בענבים‪.‬‬
‫ומותר‬
‫בחיים‪,‬‬
‫ב מ ב ו ש ל י ץ וכר‪.‬‬
‫וכ״ה‬
‫‪,‬‬
‫) ״ ו מ ו ת ר ״ ( ב ד ו ב ק ג ״ נ ‪ .‬ו כ ן מ ע ת י ק ה ר מ ב ״ ן ‪ ,‬ה ר י ט ב ״ א ו ה ר א ״ ש ה נ ״ ל ‪ .‬ו כ ן ב פ י ה ר ״ א מן ה ה ר ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ע מ ק י ״ ד הנ״ל‪ :‬תבלין חיים מ ש מ ע א ב ל לא מבושלין‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫וכן ב נ ״ י נ ״ ה ב ) ב ל י צ י ו ן התוספתא(‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫ה נ ו ד ר מן ה ת ב ל י ן א ס ו ר בחיין ו מ ו ת ר ב מ ב ו ש ל י ן ‪ .‬ו כ ן פ ס ק ב ט י ו ״ ד ס י ר י ״ ז ו ב ש ו ״ ע ש ם ס ״ ק י ‪/‬‬
‫א ב ל ב כ י ״ ע גורם‪ :‬מ ו ת ר ב ח י ץ ו א ס ו ר‬
‫במבושלין‪.‬‬
‫וכן הוא‬
‫ברשב״א‬
‫ובמאירי הנ״ל‪.‬‬
‫‪ 3‬ב מ י כ ה ז׳‪ ,‬א ׳ ‪ :‬כ א ס פ י קיץ כ ע ל ל ו ת בציר‪ .‬ובת׳׳י כסיופי קיטא‪ ,‬כ ע ו ל ל ן ב ת ר בציר‪ .‬ובתוספתא‬
‫מעשרות פ״ג הי״ב‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,240‬ובמקבילות‪ :‬א ס י פ ת תאנים ומשמר שדהו מפני ענבים וכוי‪ .‬ובח״ב שם‪ ,‬ס ו ף‬
‫עמ׳ ‪ ,704‬כ ת ב ת י ‪ :‬ושמא אין א ס י פ ת א ל א ס י פ ת וכוי‪ ,‬כ ל ו מ ר העונה שלא נשארו בשדה א ל א סייפות וכו׳‪.‬‬
‫״ פ י קיץ" שבמיכה הנ״ל‪.‬‬
‫ועכשיו נ״ל שאין ‪ .‬א ס י פ ת תאנים״ א‬
‫? ‪ 1‬א‬
‫א ס‬
‫« נ״ל ל מ ח ו ק א ת ה מ ל ה ‪.‬ולא״‪ ,‬שכן ‪ .‬א י ת ל ך מימר" בירושלמי ה ו א בתמיה‪.‬‬
‫‪ 5‬בירושלמי כי״ל‪ :‬ואסור ב כ ל מיני מתיקה ומותר ביין‪ ,‬ובנליון הושלם כבדפוסים‪ .‬וברור שיש‬
‫שם השמטה ע ״ י הדומות‪ ,‬ואין ל ד ע ת בברור היכן היתה ההשמטה ומה ה י ה שם‪ .‬א ב ל מ ס ת ב ר שהמגיה‬
‫השלים כ א ן כהונן ע״פ כ ״ י א ח ר ‪ .‬ועיין ב ב ל י נ״ה ב׳‪ ,‬והיא ברייתא אחרת‪ ,‬ואינה עניין ל כ א ן ‪.‬‬
‫« ומה שציין שם לחפוריות שבפסיקתא עשר תעשר אינו עניין כ ל ל לכאן‪ ,‬עיין מ״ש ל ע י ל ח״ב‬
‫)מעשרות(‪ ,‬ע מ ׳ ‪.673‬‬
‫י הר״ן ל א ה ב י א א ל א ב ב א זו ב ל ב ד ‪ ,‬א ב ל שאר הראשונים ה ב י א ו ה ע ד ‪ .‬מ ח מ ש ת המינין״‪.‬‬
‫‪ 8‬בתס״ר ח״ב במקומו תמהתי שלא העירו שברייתא זו ה י א ב ב ב ל י יומא‪ .‬ואח״כ ראיתי ש כ ב ר‬
‫ה ע י ר ע״ז בהנהות הרש״ש כ א ן ע ל הר״ן במקומו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ״ד ע מ ‪111‬‬
‫‪456‬‬
‫‪,‬‬
‫ובשטמ״ק שם הביא א ת הרשב״א‪ ,‬ואח״כ א ת פירוש הרנב״י‪ :‬״תוספתא ו כ ו ככתו׳ לעיל״‪ .‬ומשמע‬
‫שגם הרנב״י גרם בתוספתא כגירםת הרשב״א‪ .‬ועיין מ״ש לעיל פ״ג‪ ,‬הערה ‪.59‬‬
‫‪,‬‬
‫‪ .7-6‬א ם א מ ׳ ה ר י ה ן ע ל פ י וכו ‪.‬‬
‫הראשוגים הג״ל‪.‬‬
‫ובפי׳ ר ״ א מן ההר הנ״ל‪:‬‬
‫א ב ל אי א מ ר ע ל פי‪ ,‬א ו עלי‪ ,‬משמע ו ל א יהיה )יהגה?( מהם כלל‪.‬‬
‫‪ .8—7‬ה נ ו ד ר מ ן ה פ ת ‪ ,‬א י ן‬
‫בלבד‪.‬‬
‫א ס ו ר א ל א מן ה פ ת ה ב א‬
‫מחמשת‬
‫המיגין‬
‫‪9‬‬
‫והעירו הראשונים ה נ ״ ל ע ל מ ש נ ת חלה‬
‫הראשונים הנ״ל‪ ,‬פי׳ הרנב״י בשטמ״ק הנ״ל‪.‬‬
‫פ ״ א מ״ב‪ :‬הנודר מן ה פ ת ומן התבואה אסור בהם )כלומר‪ ,‬בחמשת המינין(‪.‬‬
‫וכן הביאו א ת‬
‫הירושלמים! )שם ה״ג‪ ,‬ג״ז ע״ג‪ ,‬כאן ם״ז ה״ב‪ ,‬מ׳ ע״ג(‪ :‬אם באומר פ ת סתם‪ ,‬אין ל ך ק ר ו י פ ת סתם‬
‫א ל א חיטין ושעורין בלבד‪ .‬א ״ ר יוסי קיימתיה במקום שאוכלין כ ל פת‪ ,‬אין קרוי פ ת ס ת ם א ל א‬
‫חמשה המיגין בלבד‪.‬‬
‫‪ .9—8‬ה ג ו ד ר מ ן‬
‫הדגן‪,‬‬
‫אסור‬
‫בפול‬
‫ה מ צ ר י לח‪,‬‬
‫בד‪ .‬א ב ל בכי״ע לנכון‪ :‬אסור בפול המצרי יבש ומותר בלח‪.‬‬
‫אסור בפול המצרי‬
‫ו מ ו ת ר בלח‪.‬‬
‫המצרי ל ח ומותר ביבש‪.‬‬
‫ומותר‬
‫וכ״ה בבבלי ג״ה ב ‪ /‬וכן בקג״נ‪:‬‬
‫ובמשנתנו רפ״ז‪ :‬הנודר מן‬
‫ומכאן כנראה השיבוש ב ד וככי״ו‪.‬‬
‫ביבש‪.‬‬
‫וכ״ה‬
‫ה י ר ק ו כ ר ‪ ,‬ואסור בפול‬
‫ובירושלמי שם‪ :‬ל א א מ ר א ל א פ ו ל‬
‫מצרי ד ב ר שיש ל ו גורן )כלומר‪ ,‬דווקא בו אם נ ד ר מן הירק מותר ביבש(‪ ,‬הא ד ב ר שאין ל ו‬
‫גורן א ס ו ר אפילו יבש‪ .‬ולפ״ז ב נ ד ר מן הדגן מותר בשאר מיני פ ו ל אפילו יבשין‪ ,‬מפני שאין להם‬
‫ועיין מ״ש ל ע י ל ח״ב )שביעית(‪ ,‬עמ׳ ‪ ,499‬ש ר ‪ ,10‬שם עמ׳ ‪ ,508‬ש ר ‪ .48‬ועיין בירושלמי‬
‫גורן‪.‬‬
‫כלאים פ ״ ח ה״ג )ה״ד(‪ ,‬ל ״ א ע״ג‪ ,‬שבת רפ״ה‪ ,‬ז׳ ע״ב‪ ,‬ובם׳ המפתח לר״ן‪ ,‬באוה״ג‪ ,‬עמ׳ ‪.113‬‬
‫‪.9‬ומותר‬
‫באורז‪,‬‬
‫ובחליקה‪,‬‬
‫ובטרגים‪,‬‬
‫ובטיםגי‪.‬‬
‫וכ״ה )״ובחליקה״(‬
‫בד‪ .‬א ב ל בכי״ע‪ :‬ו ב ח י ל ק א )בדרך כ ל ל גיקוד סימן להגהה(‪ .‬וכ״ה ב ב ב ל י ג״ה ב׳ הג״ל בברייתא‬
‫ובקג״ג כאן‪ :‬באלקה‪.‬‬
‫שלנו‪.‬‬
‫ובירושלמי כפשוסו‪ ,‬עמ׳ ‪ ,44‬העירותי שבא״י ק ר א ו חליקה‪,‬‬
‫ו ב ב ב ל חילקא‪ ,‬א ל א שבירושלמי שלפנינו כתבו לפעמים הסופרים ״חילקא״ ע ״ פ כתיב הבבלי‪,‬‬
‫עיין מ״ש שם‪ ,‬ועיין להלן הערה ‪ .18‬ובקג״נ נשתמר הכתיב הנכץ‪ ,‬עיין מ״ש להלן‪.‬‬
‫ואמרו ב י ר ו ש ל מ י ) ס ו ט ה פ ״ ב םה״א‪ ,‬י״ז ע״ד(‪ :‬תמן א מ ר ר ׳ יונה ח ל י ק ה )כ״ה ב כ י ״ ר‬
‫שם‪ ,‬ולפנינו‪ :‬חילקא( לשגים‪ ,‬טרגים לשלשה‪ ,‬טיסני לארבעה‪ .‬וכן בבבלי מו״ק י״ג ב׳‪ ,‬וזו‬
‫היתה מלאכתן ש ל הדוששין ש נ ז כ ר ו במשנה שם םפ״ב‪.‬‬
‫ו ב ר ו ר שיש ל פ נ י נ ו פירושים עממיים‬
‫שדרשו ״חליקה״ מ ל ש ק חלוק‪,‬״ וטרגיס מלשון ס ר י ס )‪ xrpiis‬שלשה‪ ,‬ומכאן טיסני לארבעה‪.‬‬
‫א ב ל כ ב ר ב ב ב ל י שם א מ ר ו ב ש ם ר ב דימי‪ :‬כוגתא‪ .‬ובמיוחם לרש״י שם‪ :‬כוגתא‪.‬‬
‫אותה‪.‬‬
‫כ ו ס מ ת שלותתין‬
‫הייגו חילקא‪ .‬וכן בירושלמי שבת פ ״ ז ה״כ‪ ,‬י׳ ע״א‪ :‬ההן דכתית אורז שערין ח ל י ק ה‬
‫חייב משום ד ש‪.‬‬
‫ו כ ב ר ר א ו החכמים שהמאכלים הללו היו ידועים בעולם העתיק בשמות ‪a\t/ca ,halica‬‬
‫‪) alica‬חליקה(‪rpbyos ,‬‬
‫׳‬
‫)טרגים(‪) ^Tiakvi] ,‬טיסני(‪,‬״ עיין מ״ש קרוים בקדמוניות ה ת ל מ ו ד‬
‫)עברית( כ ר ך ב׳ ח״א‪ ,‬עמ׳ ‪ 164‬ואילך‪.‬‬
‫׳« חוץ מן הרשב״א והמאירי‪.‬‬
‫״! בפי הר״א מן ה ה ר ל א הביא את הירושלמי‪.‬‬
‫»! ואפשר היה לומר שגם ‪.‬חליטין״‪. ,‬חליטא״‪ ,‬שבירושלמי עירובין פ״ג היא‪ ,‬כ' ‪ , Y y‬כאן פיו ה״א‪,‬‬
‫ל״ט עיג‪ ,‬גזיר פ״ו ה״י‪ ,‬גיד! ע״ג‪ ,‬אינו א ל א ‪) HXrjTov‬בב״ר פצ״ד‪ ,‬ב׳‪ ,‬עט׳ ‪ :1172‬אליטין( שהוא מעשה‬
‫קדירה ססוית‪ ,‬עיין בהערות ל פ פ ר ו של ‪) Oribasius‬עיין לעיל פיג הע׳ ‪ (3‬היא‪ ,‬עט׳ ‪ .555‬ועיין‬
‫מ״ש לעיל היא )ברכות(‪ ,‬עם׳ ‪ ,65‬ושני מעשים היו בר׳ יוחנן‪ ,‬או שיש לפנינו שתי םסורות‪ ,‬עיין מש״ש‪.‬‬
‫ב ר ם נראה שסולת חלוטה הוא סזון ש בלשון בני אדם‪.‬‬
‫ג‬
‫» ב ס פ ר ו של פליניאוס הוצ׳ ‪ sillig‬הכתיב הוא בקביעות ‪ ,tisana‬ועיין בםפתחות שט‪,‬‬
‫ע ר ך ‪•tisanae‬‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ׳יד ע מ ‪111‬‬
‫‪457‬‬
‫והגוף‬
‫ו א ש ר ל ט י ב ה מ א כ ל י ם הללו‪ ,‬ה ר י ה כ ג ת ה ח ל י ק ה מ ת ו א ר ת ב פ ר ו ט ר ו ט ע ״ י פ ל י נ י א ו ם ‪ .‬״‬
‫ה ע י ק ר י ש ל ה ח ל י ק ה ה י ה ע ״ פ ר ו ב כוםמין )כונתא(‪ ,‬ש ה י ו כ ו ת ש י ן א ו ת ה ב מ כ ת ש ת ש ל ע ץ ‪ ,‬ו א ח ר י‬
‫ש ה ו ס ר ה הקליפה‪ ,‬נ ו פ צ ו ) ‪ ( c o n c i d i t u r‬ב מ כ ת ש ת ל כ מ ה ח ל ק י ם ‪ ,‬ע י י ״ ש ש ת א ר ש ל ש ה מ י נ י ם ש ל‬
‫חליקה‪ .‬א ב ל ע ש ו א ת ה ח ל י ק ה א ף מ ח ט י ם א ו מ א ו ר ז ‪ .‬״‬
‫מתאר‬
‫ב ש ל ו א ו ת ה ו א כ ל ו א ו ת ה כדייםא‪!5,‬‬
‫וכן‬
‫פ ל י נ י א ו ם א ת ט י ס נ י וטרגים‪ 16,‬ט י ס נ י מ כ י ג י ם מ ש ע ו ר י ם ו ט ר ג י ם — מכוםמין ) ב ק מ פ נ י א ה‬
‫ובמצרים(‪.‬‬
‫ו ל מ ע ש ה ה ר ח י ב ו א ת ה ש ם ט ר ג י ס ל ד י י ם א ו ת מ כ ל ה מ י נ י ן ה ד ו מ י ן לכוםמין‪.‬ל‪1‬‬
‫ובירושלמי‬
‫ו ב מ ש נ ת נ ו פ ״ ו מ ״ ב ‪ :‬ה נ ו ד ר מ מ ע ש ה ק ד י ר ה א י ן א ס ו ר א ל א מ מ ע ש ה רתחתה‪.‬‬
‫ש ם ר ה ״ ב ‪ ,‬ל ״ ט ע ״ ג ‪ :‬א י ז ו ה י א מ ע ש ה ר ו ת ח נ ה כגון חילקא‪ !8‬ט ר ג י ס ו ט י ם נ י ס ו ל ת א ו ר ז ז ר י ד‬
‫ו כ ״ ה ב ב ב ל י ב ר כ ו ת ל ״ ז א׳‪.‬‬
‫וערםן‪.‬‬
‫‪ .11—9‬ה נ ו ד ר מ ן‬
‫באנפיליא‪,‬‬
‫הכסות‪,‬‬
‫ובפלמיא‪,‬‬
‫אסור‬
‫במכנסים‪,‬‬
‫בפונדא‪,‬‬
‫וכובע‪.‬‬
‫ופסקיא‪,‬‬
‫ומותר‬
‫וכע״ז בד‪ ,‬ב כ י ״ ע ובקג״נ‪.‬‬
‫פ ״ ז מ ״ ג ‪ :‬ה נ ו ד ר מ ן ה כ ס ו ת מותר״*! ב ש ק ב י ר י ע ה ובחמיל ‪20,‬‬
‫ה‬
‫בםקרטיא‪,‬‬
‫ובמשנתנו‬
‫ובירושלמי ש ם ה״ג‪ ,‬מ ׳ ע״ג‪ :‬הנודר‬
‫מ ן ה כ ס ו ת מ ו ת ר ב ש ק ב י ר י ע ה ו ב ח מ י ל ה ו ב ס ק ו ר ט י ה ו ב פ מ ל י י ה ‪ ,‬ו א ס ו ר בפםיקיא ו ב פ ו ג ד ה ‪.‬‬
‫מן ה מ ל ב ו ש א ס ו ר ב כ ל מ י נ י מ ל ב ו ש ו מ ו ת ר באילו‪.‬‬
‫הנודר‬
‫נמצאנו למדים שהירושלמי מקיים א ת גירםת‬
‫ה ת ו ס פ ת א ב ר י ש א ‪ ,‬א ב ל א י נ ו מ ז כ י ר מ כ נ ס י ם ו כ ו ב ע ‪ .‬ו ע י י ן מ ״ ש להלן‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ובבבלי נ ״ ה ב ‪ :‬תניא הנודר מן הכסות מותר ב ש ק וביריעה ובחמילה‬
‫ובפםקיא‬
‫לברר‬
‫ו ב ם ק ו ר ט י א ובקטבליא‬
‫ואנפליא‬
‫ופליניא‬
‫ומכנסים‬
‫ואסור‬
‫בפונדא‬
‫ו כ ו ב ע ‪ .‬ועלינו‬
‫מ ת ח י ל ה א ת ט י ב ה ב ג ד י ם ש נ ז כ ר ו כ א ן ‪ ,‬ו ה ם פ ו נ ד א )חגורה‪ ,(funda ,‬פ ס ק י א )‪,(paada‬‬
‫‪ ,fascia‬ו א ף ה י א מ ע י ן פ ו נ ד א ( ‪ ,‬ם ק ר ט י א ) ל ב ו ש ש ל ע ו ר ‪ ,‬ע י י ן מ ״ ש ל ע י ל ש ב ת ‪ ,‬ס ו ף ע מ י ‪ 7 8‬ו א י ל ך (‬
‫אנפיליא‬
‫) ‪ i n p i l i a‬נ ע ל י ל ב ד ( ו פ ל מ י א ) כ נ ר א ה ‪ (pe/xivd\ia‬מ כ נ ס י ם קצרות(‪21.‬‬
‫‪t‬‬
‫וקבוצה זו‬
‫ב מ ש נ ת נ ו )כלים פ כ ״ ז מ״ו(‪ :‬א ל ו נ מ ד ד י ן כ פ ו ל י ן ‪ ,‬א מ פ י ל י א ו פ מ ו ל י נ י א ו מ כ נ ס י ם ו כ ו ב ע ו כ י ם ש ל‬
‫פ נ ד י א ‪ ,‬ו ע י י ן ב פ י ה ״ ג שם‪ ,‬ס ו ף ע מ ׳ ‪ 7 0‬ו א י ל ך ‪ ,‬ו ב ה ע ר ו ת מ ה ר י ״ ן א פ ש ט י ן שם‪.‬‬
‫ו ה מ פ ר ש י ם ה ג י ה ו א ת ה ת ו ס פ ת א ע ״ פ הבבלי‪.‬‬
‫ברם קשה מ א ד להגיה נ ג ד א ר ב ע נוסחאות ש ל‬
‫התוספתא‪ .‬ו ל א ע ו ד א ל א שגם הירושלמי מקיים א ת נוסח התוספתא‪ ,‬ולפיו הנודר מן הכסות‬
‫מותר בפמלייה‪ ,‬ו מ ה ל י מכנסים קצרות מ ה ל י ארוכות‪.‬‬
‫א ד ם ש ב א ״ י ל א ק ר א ו ל מ י נ י ם ה ל ל ו מלבושים‪22.‬‬
‫‪.13-11‬‬
‫וחצר‪,‬‬
‫א מ ׳‬
‫לבוש‬
‫צ מ ר‬
‫כיצד היה ר׳‬
‫קונם צ מ ר‬
‫וחצר‪,‬‬
‫ואמי‬
‫ובעל כרחינו א נ ו אומרים שבלשון בני‬
‫‪,‬‬
‫ו ע י י ן מ ״ ש ל ע י ל ח ״ ב )שבת(‪ ,‬ע מ ‪.79—78‬‬
‫יהודה א מ ׳ ה כ ל ל פ י‬
‫עולה עלי‪,‬‬
‫קונם צ מ ר‬
‫אסור‬
‫הנדר‪ ,‬ה י ה‬
‫לטעון‬
‫עולה עלי‪,‬‬
‫ומותר‬
‫אסור‬
‫צמר‬
‫טעון‬
‫ללבוש‪.‬‬
‫ללבוש‬
‫היה‬
‫ומותר‬
‫‪ !3‬תולדות ה ט ב ע סי״ח פי״א סי׳ ק״ט ואילך‪.‬‬
‫>! עיין ל ה ל ן שם סכ״ב פכ״ה ס י ׳ קל״ו‪.‬‬
‫‪ !5‬עיין ב ס פ ר ו של ‪ Oribasius‬הנ״ל )לעיל פ״ג‪ ,‬ה ע י ‪ (3‬ס״א פ״ו‪ ,‬ובהערות שם‪ ,‬ע ט ׳ ‪ 559‬ואילך‪.‬‬
‫שם‪ ,‬ע מ ׳ ‪ 619‬ואילך‪.‬‬
‫‪ !8‬תולדות ה ט ב ע סי״ח פ״ז סי׳ ע״ד‪-‬ע״ו‪.‬‬
‫ל! עיין ב ה ע ר ו ת ^ ‪ O r i b a s i u s‬הנ״ל )לעיל ה ע י ‪ , ( 1 5‬עמי ‪.567‬‬
‫‪ !8‬ברמב״ן מ״ט א׳ לנכון‪ :‬ח ל י ק א ‪ ,‬וברשב״א שם‪ :‬חלוקה‪ .‬ובר״ן נ״א א ׳ )בד״ר(‪ :‬ח ל ק א ‪,‬‬
‫וכ״ה בנ״י ועוד‪ ,‬עיין מ״ש ל ע י ל בפנים‪ ,‬סד״ה ומותר‪.‬‬
‫»י ל פ י פשוטו פירושו שמותר ללבוש‪ .‬ועיין במאירי ובנ״י מ ה שהביאו בשם יש מפרשים‪.‬‬
‫‪ 20‬ב נ ד ע ב ה וזול‪ ,‬עיין תוספתא כ ל י ם ב״ב פ י ה הי״א‪ ,‬ותסיר שם ח״נ‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,87‬ומ״ש ל ע י ל ה״ג‬
‫)שבת(‪ ,‬עמי ‪ .78‬ועיין ב ל ק ס י ק ו ן ללשון סורית של פיין סמית‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,1305‬ע ר ך חמילתא‪ .‬ועיי״ש‪,‬‬
‫ע מ ׳ ‪ ,1304‬ע ר ך ח מ ל ‪ ,3‬ואנו רואים שפועל ז ה פירושו ש לכרוך‪ ,‬ל ע ט ו ף ‪ ,‬לחגור‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫!‪ 2‬עיין ב״ר הוצ׳ תיאודור־אלבק‪ ,‬ע ס י ‪ ,1019‬בשנו״ם ו ב ה ע ר ו ת שם‪.‬‬
‫‪ 22‬וכמו שאמרו בירושלמי שם בפירוש‪ :‬הנודר מ ן ה מ ל ב ו ש ‪ . . .‬מ ו ת ר באילו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ״ד ע מ ‪112-111‬‬
‫‪458‬‬
‫‪,‬‬
‫ל ט ע ו ן ‪ .‬וכ״ה)״ר יהודה״( גם בכי״ע ובקג״נ ובבבלי נ״ה ב׳)וכן מוכח ממשנתנו שנביא להלן(‪.‬‬
‫ובד בטעות‪ :‬ר׳ מאיר‪ .‬ובד‪ :‬והצר ‪ . . .‬והצר‪ .‬ובכי״ע‪ :‬והוצר ‪ . . .‬והוצר‪ .‬ובקג״נ‪ :‬ו ה צ ד ‪. . .‬‬
‫וחצד‪ ,‬ואף וחצר־והצר‪ ,‬והצטער‪.‬‬
‫ובמשנתנו פ״ז מ״ג‪ :‬אמר קוגם צמר עולה עלי מותר להתכסות בגיזי צמר וכו ‪ ,‬ר׳ יהודה‬
‫אומר הכל לפי הנודר‪ ,‬טען והזיע והיה ריחו קשה‪ ,‬אמד קונם צמר ופשתים עולה עלי מותר‬
‫להתכסות ואסור להפשיל לאחוריו‪ .‬ובבבלי נ״ה ב הביאו את הברייתא שלנו בשינוי סדר‪,‬‬
‫וגרסו ״והצר״ אצל לבישת צמר‪ ,‬״והזיע״ אצל טעיגת פשתן‪ .‬ובירושלמי םה״ג‪ ,‬מ׳ ע״ג‪ ,‬פירשו‬
‫את משנתנו הנ״ל ע״ם הברייתא כאן‪ ,‬אלא שגשמט שם חלק ע״י הדומות‪ ,‬עיי״ש‪ .‬ובשטמ״ק נ״ה‬
‫ב כתב בשם הרא״ם‪ :‬ו ב ת ו ס פ ת א ליתא חך סיפא‪ .‬וכנראה שכוונתו שלא שנו שם‪ :‬היה‬
‫טעץ פ ש ת ן וכר‪ .‬ואפשר שהיה לפניו הסרק ברישא של התוספתא שהיא הסיפא של הבבלי‪.‬‬
‫ובר״ן נטה לומר שר׳ יהודה של משנתנו ור יהודה של הברייתא חולקים‪ ,‬ואץ כן דעת רוב‬
‫הראשונים‪ .‬ועיץ בצפנת פענח פ״ח מה נדרים ה״ח‪ .‬ובםיה״מ להר״מ מוכח שר יהודה חולק‬
‫על הת״ק‪ ,‬וכן משמע קצת מדברי הירושלמי םם״ח‪ ,‬מ״א ע״א‪ ,‬כמו שהעיר הרשב״א נ״ה ב ‪.‬‬
‫אבל דעת הרמב״ן‪ ,‬הרנב״י‪ ,‬הריטב״א ועוד‪ ,‬שאץ ר יהודה חולק על הת״ק אלא מפרש יותר‪.‬‬
‫ועיץ בפי הר״א מן ההר‪ ,‬עמ קט״ו‪.‬‬
‫‪ .15-13‬ק ו נ ם כ כ ר ז ה ש נ י ט ו ע ם א ם א ל ך ל מ ק ו ם ם ל נ י ל מ ח ר ‪ ,‬א ם‬
‫א כ ל ה ר י ה ו א ב ל א י ל ך ‪ ,‬א ם ה ל ך ה ר י ה ו א ב ל א י ח ל ד ב ר ו ‪ .‬בבלי ט״ו‬
‫ב ‪ .‬ובמאירי שם )י״ג ע״א מן הספר( ט״ם‪ ,‬וצ״ל שם כמו שהוא בבבלי שלפנינו ובתוספתא )וכן‬
‫תוקן בהוצ ר״א לים‪ ,‬עמ ם״ג(‪ ,‬וכן מוכח מפירושו שם‪ .‬ופירשו בבבלי שם )לרב יהודה(‬
‫שבאמת אסור לו לאכול שמא ילך‪ ,‬אלא שאם עבר ואכל‪ ,‬אסור לו ללכת‪ ,‬ואם הלך אחרי שאכל‬
‫הרי הוא בבל יחל‪ .‬והברייתא נסמכה למשנתנו םפ״ז‪ .‬ומכאן ואילך הן שתי הוספות מופשטות‪.‬‬
‫‪ .17-15‬א ף נ ד ר י ם ש א מ ר נ ו מ ו ת ר י ן ‪ ,‬מ נ י י ן ש ל א י ה א א ד ם נ ו ד ר‬
‫בהן על מ נ ת לבטלן‪ ,‬ת ״ ל לא י ח ל דברו‪ ,‬שלא יעשה ד ב ר י ו חולין‪.‬‬
‫ד ב ר א ח ר וכר‪ .‬הרשב״א‪,‬״ המאירי‪ *«,‬הרא״ש‪ ,‬הר״ן ובעל נימוקי יוסף הביאו תוספתא זו‬
‫ברפ״ג)כ״א א ( בקשר עם ארבעת הנדרים שהתירו החכמים‪ .‬וכן בר״מ ס״ד מה נדרים ה״ד‪:‬‬
‫ומנין שאפילו ארבעה מיני נדרים אלו שהן מותרץ שאסור לו לאדם להיות נודר בהן על מגת‬
‫לבטלן‪ .‬תלמוד לומר וכר‪ .‬ובםמ״ג לאוץ רמ״ב‪ ,‬ע״א ע״ב‪ :‬וגרםינן בירושלמי בפ״ב דנדרים‬
‫ובתוספתא מניץ שאפילו ארבעה מיני נדרים אלו שהן מותרץ שאסור וכר‪ .‬והעתיק את לשק‬
‫הר״מ‪ ,‬ופתח במקור ההלכה‪ ,‬כדרכו תמיד‪ ,‬עיץ מ״ש לעיל ח״ב )בכורים(‪ ,‬עמ ‪ ,846‬ובהערה ‪56‬‬
‫שם‪ .‬וכן במה״ג מטות‪ ,‬עמ ש ‪ :‬ד״א לא יחל דברו‪ ,‬מניץ שאפילו ארבעה נדרים שהתירו חכמים‪,‬‬
‫והן נדרי זירוזץ ונדרי הבאי‪ ,‬ונדרי שגגות‪ ,‬ונדרי אונםץ‪ ,‬שאסור לו לאדם וכר‪ ,‬כלשץ הר״מ‪.‬‬
‫ודווקא כשנשבע לכתחילה על מנת לבטלן‪ ,‬עיץ בחי הרשב״א רם״ג הנ״ל‪ .‬ועיץ בטיו״ד סי׳ רי״ד‬
‫ובב״י שם‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ברם בירושלמי רם״ב )שציץ לו בםמ״ג הנ״ל(‪ ,‬ל״ז ע״ב‪ :‬אלו נדרים מותדץ כר )כלומר‪,‬‬
‫משנתנו רפ״ב בעניין הנודר בדבר האסור(‪ .‬לה ‪ .‬אץ אדם אוסר עליו אלא דבר שהוא לה ‪ .‬תני‬
‫דבית רב פליג‪ ,‬מניין לנדרים שהן מותרץ לך מן השמים‪ ,‬ובני אדם נוהגץ בהן באיסור שלא‬
‫תהא נודר ומבטל‪ ,‬תלמוד לומר לא יחל דברו‪ ,‬שלא יעשה דבריו חולץ‪ .‬הוץ בעיי מימר כגון‬
‫הקרבן בשבועה‪ ,‬הא שאר כל הדברים לא‪ ,‬אתא מימר לך אפילו בשאר כל הדברים‪ .‬ונתפרש‪25‬‬
‫‪,‬‬
‫‪2 3‬‬
‫ברשב״א‪ :‬נודר בהם ע ו ל ס י ת לבטלן‪ ,‬וציל‪ :‬על מנת לבטלן‪.‬‬
‫ושם בטעות‪ :‬בתוספתא שבפרק ראשון‪ ,‬אבל ברשב״א לנכון‪ :‬תוספתא בפ״ד דםכלתין‪.‬‬
‫יוונית ויוונות בא״י‪ ,‬עמ׳ ‪ 104‬ואילך‪.‬‬
‫‪24‬‬
‫‪26‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ״ד ע מ ‪112‬‬
‫‪459‬‬
‫שכוונת הירושלמי היא לאדם שנשבע בחיי הקרבן נ״הקרבן ב ש ב ו ע ה ׳ ‪ /‬א ב ל קרבן ב נ ד ר הרי‬
‫אסור מן התורה(‪ ,‬שבועה רגילה בפי האנשים כשבועה גמור ‪ 26.‬והסיקו שכן הדין ב כ ל הדברים‬
‫ה‬
‫שגהגו בהן איסור‪.‬‬
‫ולהלן שם‬
‫ונראה שאפילו בחיי הקייץ א ס ו ר להשבע ע ל מנת לב ל‪27.‬‬
‫ט‬
‫בירושלמי‪ :‬ר ב כדעתיה ו כ ר מניין ל נ ד ר י ם שהן מותרין ל ך מן השמים ו כ ר ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ובבבלי פ״א ב ‪ :‬דתניא דברים המותרים ואחרים נהגו בהן איסור אי אתה רשאי לנהוג בהם‬
‫היתר כדי לבטלן‪ ,‬משום שנאמר לא יחל דברו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫הברייתא שלפנינו יחד עם ה״דבר א ח ר ‪/‬‬
‫ד ב ר אחר לא יחל ד ב ר ו ו כ ר מני ר״ג היא‪ .‬והיא‬
‫דאמר‬
‫ופירש במיוחס לרש״י‪ :‬מני רשב״ג‪ 28‬היא‪.‬‬
‫לעיל י פ ר לה הואיל ונהגה בו איסור‪ ,‬והיא סבורה שתהא אסורה להציע לו מטתו ולמזוג בום‬
‫אינו רשאי לנהוג בהן היתר אלא אם כן מ פ ר לה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ל ע י ל שם בבבלי ט״ו א ‪ :‬רבינא א מ ר ל ע ו ל ם כדקתני )כלומר‪ ,‬קונם שאני ישן ו כ ר ‪,‬‬
‫ו א ע פ ״ י שאין נ ד ר ח ל ע ל ד ב ר שאין בו ממש(‪ ,‬ומאי ב ל יחל מדרבנן‪ .‬ומי איכא ב ל יחל מדרבנן ?‬
‫אין‪ ,‬והתניא דברים המותרין‪ ,‬ואחרים נהגו בהן איסור אי אתה רשאי להתירן בפניהם‪ ,‬שנאמר‬
‫ו כ ב ר כתבו בתוספות שם‪ :‬תימה מה עניין זה לנהגו בו איסור‪.‬‬
‫לא יחל דברו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫אי אתה רשאי לגהוג בהן היתר בפניהן כדי לבטלן ש נ לא יחל דברו‪.‬‬
‫אבל בכי״מ שם‪:‬‬
‫ונראה שהיא הברייתא‬
‫שלפנינו‪ ,‬והמלה ״בפניהן״ היא באשגרה מפסחים וממגילת )עיין להלן(‪ ,‬וצריך למוחקה‪ ,‬ואינה‬
‫‪,‬‬
‫עניין לכאן‪.‬‬
‫מניין אתה אומר דברים המותרין‬
‫וכן במה״ג מטות‪ ,‬עמ׳ ש ‪ :‬ד״א לא יחלל דברו‪.‬‬
‫ואחרים נהגו בהן איסור‪ ,‬אין אתה רשאי לנהוג בהן היתר כדי לבטלן‪ ,‬ת ״ ל לא י ח ל ל דברו‪.‬‬
‫מכאן א מ ר ו האומר קונם שאיני ישן שאיני מ ד ב ר שאיני מהלך א ע ״ פ שאין כאן נ ד ר אין מ ו ר ץ‬
‫‪,‬‬
‫לו לנהוג בהן היתר ו כ ר ‪ ,‬כלשון הר״מ בםפ״ג מ ה נדרים‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ובבבלי פסחים ג םע״ב‪ :‬איתיביה אביי דברים המותרים ואחרים גהגו בהן איסור אי אתה‬
‫רשאי להתירן בפניהם ו כ ר ‪ ,‬בכותאי‪.‬‬
‫וכן הובאה ברייתא זו בבבלי מגילה ה׳ ב ‪ /‬וכגירםת כי״ל‪,‬‬
‫עיי״ש בדק״ם‪ ,‬עמ׳ ‪ , 1 4‬הערה ל ‪ /‬ואינה עניין לברייתא שלפנינו כלל‪.‬‬
‫‪.18-17‬‬
‫לעצמו‪.‬‬
‫אחר‬
‫דבר‬
‫יחל‬
‫לא‬
‫שאפי‬
‫דברו‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫חכם‬
‫אין‬
‫מפר‬
‫וכע״ז בהמשך הברייתא בבבלי פ״א ב ‪ /‬א ב ל בכי״מ שם חסרה בבא זו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫וכן בספרי‬
‫‪,‬‬
‫מטות פ י קנ״ג‪ ,‬ע מ ‪ : 2 0 0‬לא יחל דברו‪ ,‬שלא יעשה דבריו חולין‪ ,‬הרי שהיה חכם לא‬
‫לעצמו‪.‬‬
‫והדין נותן אם‬
‫מי פ ר‬
‫לאחרים לא‬
‫יפר‬
‫נדרו‬
‫יפר‬
‫לעצמו‪ ,‬ת ״ ל ל א יחל ד ב ר ו ו כ ר ‪.‬‬
‫לו‬
‫ונקטו‬
‫‪,‬‬
‫לשון ״הפרה״ משום ש ב כ ל הפרשה בספרי שם מדברים ב ״ ה פ ר ה ‪ /‬והוא ר ג י ל בלשון תנאים‬
‫אפילו א צ ל ה ת ר ת חכם‪ ,‬עיין בתוספות ב כ ו ר ו ת ל״ז רע״א‪29.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ב ב ב ל י פ״א ב )לעיל מן הברייתא‬
‫שלנו(‪ :‬ד ב ר אחר לא יחל ד ב ר ו מכאן ל ח כ ם שאין מתיר נ ד ר י עצמו‪.‬‬
‫הנדרים אדם מתיר חוץ מ נ ד ר י עצמו‪.‬‬
‫וכן בנגעים ספ״ב‪ :‬כ ל‬
‫‪,‬‬
‫ו ב ס יחוסי תו״א כ ת ״ י ‪ ,‬ע ר ך ר ב יעקב אחוה ד ר ב אחא ב ר‬
‫יעקב‪ :‬וכן לא יחל ד ב ר ו לא יעשה ד ב ר ו חולין‪ ,‬כדדריש בתוספתא פ ר ק ה נ ו ד ר מן הפירות ובירושלמי‬
‫דאילו מותרין‪ ,‬כמו שכתבתי למעלה ב ס ד ר ה ל ל בנו של ר״ג‪.‬‬
‫‪.19-18‬‬
‫נכסים‬
‫קונם‬
‫אמ׳‬
‫עלי‬
‫אם‬
‫השאילני‬
‫לו‬
‫יש‬
‫לי‬
‫קרדומך‪,‬‬
‫קרדום‪,‬‬
‫אמ׳‬
‫בידוע‬
‫קרדום‬
‫שאין‬
‫לו‬
‫שאני‬
‫קנוי‪,‬‬
‫קרדום‪.‬‬
‫קונם‬
‫בכי״ע‪ :‬אמ׳‬
‫ק ר ד ו ם שאני קנוי ו כ ר ‪ ,‬וכ״ה הפירוש גם ל פ נ י נ ו שאמר קונם קרדום ו כ ר ‪.‬‬
‫ופירוש‬
‫התוספתא הוא שכיוון שאמר קונם ק ר ד ו ם שאני קנוי‪ ,‬הרי נ א ס ר עליו הקרדום בהנאה‪ ,‬ו כ ב ר אין‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫שם‪.‬‬
‫עיי״ש‪ ,‬עמ׳ ‪ 99‬ואילך‪.‬‬
‫עיי״ש‪ ,‬עמ׳ ‪.107‬‬
‫המפרש נרס רשב״ג נם לעיל בסונייא שם‪ ,‬במקום ר״נ שלפנינו‪.‬‬
‫ועיין במשנתנו פ״ח מ״ז ולהלן שו׳ ‪ 28‬ואילך ועוד‪ .‬וכן משתמשים נם האמוראים‪ ,‬עיין בכורות‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ׳׳ד ע מ ‪112‬‬
‫‪460‬‬
‫ל ו קרדום‪ ,‬וממילא א ם חזר ואמר קונם נ כ ס י ם ע ל י א ם יש ל י קרדום‪ ,‬בידוע שאין ל ו קרדום‪,‬‬
‫ונכסיו מותרין‪.‬‬
‫וכן בירושלמי פ ״ א רה״ב‪ ,‬ל ״ ו ע״ד‪ ,‬א ל א שהמפרשים ז ״ ל נשתבשו מאד כפירושו‪ ,‬והנכון‬
‫כ מ ו שפירש בח״ד כאן‪ ,‬וכ״ה שם‪ :‬ע ד כדון ע צ מ ו ) כ ל ו מ ר ‪ ,‬אם א מ ר בפירוש‪ :‬קונם נכסי‬
‫א מ ר ל ו השאילני קרדומך‪.‬‬
‫אמר‬
‫קונם קורדום יש ל י קונם נכסיי ע ל י ויש ל ו קורדום נכסיו א ם ו ר ץ ‪ ,‬נ נ ש א ץ לזה קורדום‪.‬‬
‫והיא‬
‫מהו שיקדיש לשמים בלשון קונם‪30.‬‬
‫שלפנינו‪.‬‬
‫התוספתא‬
‫נישמעינה מן הדא‪.‬‬
‫עלי(‪,‬‬
‫ומכאן ראייה שאדם מקדיש לשמים ב ל ש ץ קונם‪ ,‬ו ל פ י כ ך כ ב ר א ץ ל ו‬
‫קורדום‪ ,‬ודחה הירושלמי‪ :‬שנייא היא ש ב ו ב ל ש ץ שהתפיס א ת הקרדום ב ו ב ל ש ץ התפיס ב ו א ת‬
‫‪3‬‬
‫מה נפשך ק ד ש קורדום‪] ,‬לא[־ קדשו נ כ ס י ם )שהרי אין ל ו קורדום(‪ .‬ל א קדש ק ו ר ד ו ם‬
‫הנכסים‪.‬‬
‫)משום שהקדיש לשמים ב ל ש ץ קונם‪ ,‬ואינו תופס( אפילו נכסים ל א קדשו‪33.‬‬
‫מברייתא זו ל א לכאן ו ל א לכאן‪.‬‬
‫וממשיך הירושלמי‪ :‬אילו א מ ר קונם קורדום יש לי‪ ,‬וחזר ו א מ ר‬
‫ק ו נ ם נכסיי ) ע ל י ( ״ ויש ל ו ק ו ר ד ו ם נ כ ס י ו אםורין‪ ,‬יאות‪.‬‬
‫שנכסיו‬
‫וממילא אין ראייה‬
‫כ ל ו מ ר ‪ ,‬אילו אמרה הברייתא להפך‪,‬‬
‫אסורץ‪ ,‬יאות הייתי פושט ממנה שאדם מקדיש לשמים ב ל ש ץ קונס‪ ,‬ו ל פ י כ ך נכסיו‬
‫‪3‬‬
‫אסורין‪ *,‬שהרי שיקר‪ ,‬והיה ל ו קורדום‪ ,‬א ב ל עכשיו שהוא א ו מ ר נ כ ס י ו מותרץ‪ ,‬א ץ ראייה ל א‬
‫וחוזר הירושלמי ודן‪ :‬אילו א מ ר נכסינו[ מותרין‪ ,‬וקם ליה‪ ,‬יאות‪6.‬נ‬
‫לכאן ו ל א לכאן כלעיל‪.‬‬
‫לא‬
‫א מ ר א ל א שאין לזה קורדום )כלומר‪ ,‬הרי נתנה ט ע ם לדבריה(‪ ,‬הא א ם יש ל ו ק ו ר ד ו ם נ כ ס י ו‬
‫הדא אמרה שקדש ק ו ר ד ו ם )ולפיכך א ץ ל ו קורדום(‪ .‬הדא אמרה שקדשו נ כ ס י ם •‬
‫אסורץ‪.‬״‬
‫‪3‬‬
‫)כלומר‪ ,‬א ם א מ ר ב ל ש ץ קונם(‪ ,‬הדא א מ ר ה שאדם מקדיש לשמים בלשון קונם‪.‬‬
‫ו ב ב ב ל י ל ״ ה ר ע ״ א הובאה ברייתא כ ע ץ זו‪ ,‬והיא ברייתא אחרת‪ ,‬ואין להכניס א ת עניינה‬
‫ל ת ו ס פ ת א שלנו‪.‬‬
‫‪.20-19‬‬
‫הקייץ‬
‫מן‬
‫הגודר‬
‫בעמקים‪,‬‬
‫הקייץ‬
‫עד‬
‫אסור‬
‫בגליל‬
‫שיגיעו‬
‫וירד‬
‫לעמקים‪,‬‬
‫הקייץ‬
‫בגליל‪.‬‬
‫אע״ס‬
‫שהגיעו‬
‫וכ״ה )״מן״( גם בד‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫בכי״ע ובירושלמי פ ״ ח םה״ה )םה״ד(‪ ,‬מ״א ע״א‪ .‬א ב ל ב ב ב ל י ם ״ ב ב ‪ :‬תגיא הגודר ע ד‬
‫הקיץ‬
‫בגליל ו כ ר ‪ ,‬ו כ צ ״ ל גם לפניגו‪.‬‬
‫‪ .22-20‬א מ ׳‬
‫סתם‬
‫כל‬
‫עד‬
‫הפסח‪,‬‬
‫ר‬
‫‪,‬‬
‫יוםה‬
‫אסור‬
‫עד‬
‫בראשוגה‬
‫היו‬
‫שחיטת‬
‫הפסח‪,‬‬
‫א ו מ׳‬
‫הגאה‬
‫המודד‬
‫משחרב בית‬
‫מחבירו‬
‫המקדש‪,‬‬
‫אסרו‬
‫‪,‬‬
‫ה י ו ם כ ו ל ו ‪ .‬במשגתגו פ ״ ח מ״ב‪ :‬ע ד הפסח א ס ו ר ע ד שיגיע‪ .‬ו מ פ ר ש ר יוסי שהלכה זו קיימת‬
‫ר ק אחרי שחרב הבית‪ ,‬שאין שם קרבן פסח‪ ,‬א ב ל בשעה שיש שם קרבן פסח‪ ,‬ודרכן ש ל בגי א ד ם‬
‫״‪ 3‬כלומר‪ ,‬אם ל א א ס ר ‪.‬עלי׳ א ל א סתם ‪.‬קונם ד ב ר זה״‪ ,‬אם יש כאן כינוי להקדש ב ד ק הבית‪.‬‬
‫ועיין בח״ד שקשר את הסוניא עם המחלוקת אם יש מעילה בקונסות‪ ,‬ועיין ס״ש לעיל פ״ב‪ ,‬שוי ‪,32‬‬
‫ד״ה ר׳ שמעון‪.‬‬
‫!‪ 3‬ברור שציל‪ :‬מותרין‪ ,‬כהנהח ב ע ל ח״ד‪ ,‬עיין להלן‪.‬‬
‫‪3 2‬‬
‫כצ״ל‪ ,‬כםו שהגיה בח״ד‪.‬‬
‫‪3 3‬‬
‫ו א ע פ ״ י ש ט כ ס י ם אמר קונם עלי‪ ,‬ט״ס אנו אוסרים שגתכוון להתסיס נכסים בקורדום‪ ,‬כלשון‬
‫הירושלמי‪ :‬התפיס ב ו את הנכסים‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫« כלומר‪ ,‬אם שקדתי‪ .‬וכאן אני נוטה מפירושו של ב ע ל ח״ד‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬אעפ״י שלא אמר ‪.‬עלי״‪.‬‬
‫‪3 5‬‬
‫‪3‬‬
‫« כלומר‪ ,‬אילו ה ס ת פ ק ה הברייתא ב ה ל כ ה ‪ ,tern‬ולא היתה נותנת טעם לדבריה יפה היית‬
‫אומר שיש כאן ממה נפשך‪.‬‬
‫‪3 7‬‬
‫כלופר‪ ,‬םכאן שאם היען־ אומרים שאף שחל ההקדש עדיין יש לו קורדום היו הנכסים אסורין‪,‬‬
‫שהרי יש לו קורדום‪.‬‬
‫« בח״ד מגיה‪] :‬שלא[ קדשו נכסים‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ׳׳ד עמ ‪112‬‬
‫להשתתף‬
‫בחבורות‬
‫הפםח‪>°.‬‬
‫וכן א מ ר ו ב מ ש נ ת נ ו ס ״ ח ם מ ״ ה ‪ :‬ק ו נ ם יין ש א י נ י ט ו ע ם ע ד ש י ה א הפסח‪ ,‬א י נ ו א ס ו ר א ל א‬
‫עד‬
‫חביריהם‬
‫עם‬
‫ולעזור‬
‫א ס ו ר‬
‫ז ה‬
‫ע ד‬
‫והנכון‬
‫ה כ ל ל ‪,‬‬
‫ש י ג י ע ‪,‬‬
‫כ ל‬
‫ר ׳‬
‫ש ז מ נ ו‬
‫פגי )וצ״ל‪ :‬פני( וכר‪.‬‬
‫נוסחאות‬
‫שיצא כר‪.‬‬
‫הפסח״‬
‫י ו ס ח‬
‫ו א מ ר‬
‫ובכי״ע‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫א ס ו ר‬
‫א ס ו ר‬
‫ע ד‬
‫א מ ר (‬
‫עד וכר‪.‬‬
‫ע ד‬
‫ש י צ א ‪.‬‬
‫עד‬
‫ועיין מ ״ ש להלן בסמוך‪.‬‬
‫פניו‪,‬‬
‫עד וכר‪.‬‬
‫מ א י ר‬
‫ר ׳‬
‫א ו ׳‬
‫וכ״ה )״קבוע אסור״( בד‪.‬‬
‫וכן בבבלי ס ״ א ב׳ וקידושין‬
‫ואשר לגירסא ״ ע ד פניו״‪ ,‬הרי בד הגירסא‬
‫עד לפני וכר‪ ,‬וכ״ה‬
‫שבבבלי כאן ס ״ א ב׳ וברוב‬
‫בברייתא‬
‫‪,‬‬
‫פ ״ ח מ ״ ב ‪ :‬ע ד לפני»> ה פ ס ח ‪.‬‬
‫ר׳ מאיר אומר אסור ע ד שיגיע‪ ,‬ר יוסי אומר אסור‬
‫זה ה כ ל ל כ ל שזמנו קבוע‪ ,‬ואמר ע ד שיגיע‪ ,‬אסור ע ד שיגיע‪.‬‬
‫״ ע ד פני הפסח״‪ ,‬ולר׳‬
‫ע ד זמן שיגיע‪.‬‬
‫ולפ״ז באמר ״עד‬
‫ולא נחלקו ר׳ מאיר ור‬
‫מאיר כוונתו ע ד פרום הפסח‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫יוסי אלא‬
‫ע ד שיגיע ע ר ב הפסח )עיין להלן(‬
‫יוסי כוונתו ע ד פינויו‪.‬״‬
‫ולעיל‬
‫עד‬
‫‪,‬‬
‫ק ב ו ע‬
‫)כלומר‪,‬‬
‫כולי עלמא מודי שאינו אסור אלא‬
‫באומר‬
‫עד‬
‫נתכוין‬
‫אלא‬
‫זמן‬
‫שחיטת‬
‫ה מ ש ג ה )עיין להלן בסמוך(‪.‬‬
‫ובמשנתנו‬
‫ולר׳‬
‫א ו מ‬
‫הוא בכי״ע‪ :‬כל שזמנו קבוע א‬
‫ם ״ ד ב׳‪ :‬זה ה כ ל ל כ ל שזמנו קבוע‬
‫עד‬
‫להכירו‪39,‬‬
‫זה‬
‫ל י ל ה פ ס ח ‪ ,‬ש ל א נ ת כ ו ן ז ה א ל א ע ד ש ע ה ש ד ר ך ב נ י א ד ם ל ש ת ו ת יין‪.‬‬
‫‪.23-22‬‬
‫עד‬
‫איש‬
‫לא‬
‫‪461‬‬
‫א מ ר ר׳ יוסי בפירוש ש א ם א מ ר ע ד הפסח )שלא בזמן הבית( הרי הוא אסור‬
‫בסמוך‬
‫ש י צ א כ ל היום ש ל ע ר ב פסח‪ ,‬וכאן הוא סובר שאם א מ ר ע ד פ נ י ו ) כ ל ו מ ר ש ל היום הנ״ל( אסור‬
‫שיצא‪ ,‬והיינו ע ר ב הפסח‪ ,‬ש א נ ו עוסקים בו‪ ,‬ולד׳ יוסי אין ה ב ד ל בין א ם א מ ר ע ד הפסח ) ש ל א‬
‫בזמן‬
‫הבית(‪ ,‬לבין א מ ר ע ד פני הפסח‪ ,‬ובשניהם אסור ב ע ר ב ה פ ס ח כ ל היום כולו‪ ,‬א ב ל ל ר ״ מ א ם‬
‫אמר‬
‫ע ד פני הפסח מותר ב ע ר ב הפסח‪ ,‬ואם א מ ר ״ ע ד הפסח״ )שלא בזמן הבית( כולי ע ל מ א מודים‬
‫אסור ע ד שיגיע הפסח ממש‪ ,‬וכסתם משנתנו‪.‬‬
‫שהוא‬
‫ובירושלמי‬
‫בפסח‬
‫שהוא מותר‪,‬‬
‫הוכח״‬
‫גרידא‪ ,‬וכמו שמוכח מן התוספתא כאן‪«.‬‬
‫‪ 68‬ו א י ל ך ‪ ,‬ו ע נ ד‬
‫‪.24‬עד‬
‫במשגתגו‬
‫עד‬
‫רע״א‪,‬‬
‫ע ד שיגיע וההין א מ ר ע ד שיצא‪.‬‬
‫וכבר‬
‫מכמה מקומות שאין פרוס הפסח אלא ערב הפסח מ מ ש ‪ ,‬״ ולפ״ז כל המחלוקת היא בערב‬
‫הפסח‬
‫עמ׳‬
‫)ס״ח םה״ג‪,‬‬
‫מ״א‬
‫ובמקבילה‬
‫מה פליגין בפרום הפסח‪ ,‬ההין א מ‬
‫שבקידושץ‬
‫‪,‬‬
‫הנ״ל(‪:‬‬
‫א ״ ר אבין‬
‫הכל‬
‫מודין‬
‫ועיין עכשיו במבוא לגוה״מ ש ל מהרי״ן אפשטין‪,‬‬
‫‪.1305‬‬
‫ג ש מ י ם ‪,‬‬
‫ש י פ ס ק ו‬
‫ל י ל י‬
‫ע ד‬
‫ט ו ב‬
‫י ו ם‬
‫ה ר א ש ו ן‬
‫פ ״ ח מ״ה‪ :‬ע ד שיפסקו הגשמים‪ ,‬ע ד ש י צ א גיסן כולו‪ ,‬ד ב ר י ר‬
‫שיעבור‬
‫עומדים‬
‫הפסח‪.‬‬
‫בשיטתם‬
‫ובירושלמי‬
‫במשנת‬
‫תענית‬
‫כאן‬
‫ס״א‬
‫םה״ז‬
‫)םה״ה(‪,‬‬
‫אבל‬
‫םמ״ב‪.‬‬
‫מ״א‬
‫ע״א‪,‬‬
‫ברישא‬
‫‪,‬‬
‫פירשו‬
‫של‬
‫מאיר‪.‬‬
‫שר‬
‫משנתגו‬
‫‪,‬‬
‫ש ל‬
‫פסח‪.‬‬
‫ר׳ יהודה אומר‬
‫מאיר‬
‫ור׳‬
‫יהודה‬
‫בתעגית‬
‫שם‬
‫אמרו‪:‬‬
‫ר׳ יהודה אומר העובר לפני התיבה ו כ ר ביום טוב הראשון ש ל פסח‪ ,‬הראשון מזכיר‪ ,‬ה א ח ר ק אינו‬
‫ובבבלי ש ם ד׳ ב׳‪ :‬ת ר י תנאי א ל י ב א ד ר‬
‫מזכיר‪.‬‬
‫והתוספתא‬
‫ועיין‬
‫‪,‬‬
‫יהודה‪.‬‬
‫ועיין ירושלמי ש ם פ ״ א ה״ב‪ ,‬ס ״ ד ע״א‪.‬‬
‫שלנו היא כאידך תגא דר׳ יהודה הסובר שמפםיקין לשאול ע ל הגשמים בתחילת הפסח‪.‬‬
‫שי״ק‪ ,‬ד״ה ר״מ‪ ,‬ומ״ש באור שמח ס״י מה‬
‫‪,‬‬
‫נדרים הי״א‪ ,‬ד ״ ה מחלוקת‪.‬‬
‫»‪ 3‬ע י י ן ב מ ש נ ת פ ס ח י ם פ ״ ה ט י ט ‪.‬‬
‫‪ *0‬ו ע י י ן ב ב ל י ת ע נ י ת ד ׳ ב ׳ ‪ ,‬ו א י נ ו ע נ י י ן ל כ א ן ‪.‬‬
‫!> ב מ ש נ ה ש ב ב ב ל י כ י ״ ם ו ב מ ש נ י ו ת כ ״ י ע ם ס י ה ״ מ ל ה ר ״ ם ו ב ה ׳ ה מ י ו ח ס ו ת ל ה ר י ״ ף ‪ ,‬ב ת ו ס פ ׳ ר י ״ ד ‪,‬‬
‫במיוחס‬
‫עד‬
‫ל ר ש ־ י ‪ ,‬ב ר י ט ב ׳ א ‪ ,‬ר א י ש ‪ .‬ר י ן ‪ ,‬נ״י ו ע ו ד ‪ .‬ו ב ר ם ב ״ ם ס י י מ ה ׳ נ ד ר י ם דדז‬
‫ו ב ב ב ל י קידושין ס ״ ד ב ׳ ‪:‬‬
‫פני‪.‬‬
‫‪ 4 2‬ע י י ן י ר ו ש ל מ י כ א ן פ י ח ה״נ‪ ,‬ס ״ א ר ע י א ‪ ,‬ק י ד ו ש י ן פ ״ ג ה י ״ א ‪,‬‬
‫‪ •3‬ס פ ר ה י ו ב ל ל כ ב ו ד ר ״ א מ ר כ ס ‪ ,‬ע ם ׳ ר צ י ח ‪ ,‬ו א י ל ך ‪.‬‬
‫** ו א י ן ל כ ך ס ת י ר ה מ מ ק ו ר ו ת א ח ר י ם ‪ ,‬ע י י ן מ ש י ש ‪.‬‬
‫»« ע י י ן ם י ש ב ס ה י י ה נ י ל ‪.‬‬
‫ס ‪ Y‬סע״ב‪ ,‬ובבלי שם ס״ה א׳‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ״ד ע מ ‪113-112‬‬
‫‪462‬‬
‫‪ .25-24‬ע ד‬
‫ח ג‪.‬‬
‫שייעקרו‬
‫סוכות‪,‬‬
‫לילי יום טוב‬
‫אסור עד‬
‫של‬
‫האחרון‬
‫כ ל ו מ ר ‪ ,‬אעם״י ש א ץ עוקרין ו ם ו ת ר ץ א ת הסוכות א ל א ע ד א ח ר י י ו ם ט ו ב האחרץ ש ל חג‪,‬‬
‫שהרי אין ם ו ת ר ץ אהלים ב י ו ״ ט ‪ « ,‬מ ״ מ ל א נ ת כ ו ץ זה א ל א לזמן שבני א ד ם חייבים לישב בסוכה‪,‬‬
‫ובלילי יום ט ו ב האחרץ‪ ,‬כ ב ר ע ק ר ד י ר ת ו מן הסוכה‪ ,‬והתנא בא״י קאי‪.‬‬
‫ה ר א ש ו ן ‪ .‬ו כ ״ ה בד‪ .‬ובכי״ע‪ :‬ע ד א ד ר ע ד א ד ר ‪ ,‬ו צ ״ ל שם‪ :‬ע ד א ד ר ‪ ,‬ע ד‬
‫‪ .25‬ע ד א ד ר ‪,‬‬
‫א ד ר נהראשון[‪ .‬ו א ף ל פ נ י נ ו הכוונה כן‪ .‬ו א ם נ ד ר ו נ ת ע ב ר ה השנה אינו א ס ו ר א ל א ע ד א ד ר הראשץ‪.‬‬
‫ובמשנתנו פ ״ ח מ״ה‪ :‬ע ד ר א ש א ד ר ‪ ,‬ע ד ר א ש א ד ר הראשץ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ב ב ב ל י ם״ג ב הביאו א ת הברייתא‬
‫ש ל נ ו והוכיחו מן הסיפא‪ ,‬שמדברים כאן ב ל א י ד ע ב ש ע ת נ ד ר ו ש ת ת ע ב ר השנה‪.‬‬
‫‪ .26-25‬ו א ם‬
‫היתה שנה‬
‫אסור‬
‫מעוברת‪,‬‬
‫עד אדר‬
‫וכ״ה ב כ י ״ ע‬
‫שיני‪.‬‬
‫ופירושו‬
‫ו ב ב ב ל י ה נ ״ ל )בבבלי‪ :‬ע ד ד ״ ח אדר(‪ ,‬א ל א שבשניהם חסרה המלה ״אסור״‪ ,‬והיא היא‪.‬‬
‫שאם בשעת נ ד ר ו כ ב ר ידעו שהשנה מ ע ו ב ר ת א ס ו ר ע ד א ד ר השיני‪ ,‬כ מ ו שפירשו ב ב ב ל י ה נ ״ ל ‪,‬‬
‫ועיין גם בירושלמי ם ״ ח ה ״ ז ) ה ״ ו ( ‪ ,‬מ ״ א ע״א‪.‬‬
‫ובד‪ :‬א ם היתה ש נ ה מ ע ו ב ר ת‬
‫בספר אחד אסור עד אדר‬
‫נ ו ת נ י ן לו עד א ד ר שני‪.‬‬
‫שני‪ .‬ו ל פ י גירםת ד עוסקת הברייתא ש ל נ ו בשטרות‪ ,‬כ ל ע י ל מגילה ם ״ א םה״ו ומקבילות )עיין‬
‫מש״ש(‪ ,‬ו א ם כ ת ב ב ש ט ר ש י פ ר ע ל ו ב א ד ר ואח״כ נ ת ע ב ר ה השנה פ ו ר ע ל ו ב א ד ר ראשץ‪ ,‬א ב ל א ם‬
‫כ ב ר ידעו שהיא מ ע ו ב ר ת ב ש ע ת כ ת י ב ת השטר נ ו ת נ ץ ל ו ל ל ו ה זמן ע ד א ד ר שני‪ .‬ו ע י ץ בירושלמי‬
‫הנ״ל‪.‬‬
‫‪.28-26‬‬
‫לבניך‬
‫אונם‪,‬‬
‫האומר‬
‫קונם שני‬
‫לחבירו‬
‫כור אחד‬
‫של‬
‫חטים‪,‬‬
‫משתה‪,‬‬
‫או‬
‫גשמים‪,‬‬
‫או‬
‫א ם ל א ו אסור‪.‬‬
‫ושתי‬
‫נהנה לך אם אי אתה בא‬
‫חביות‬
‫מותר‪,‬‬
‫ש ל יין‪,‬‬
‫ולעולם‬
‫ונוטל‬
‫וארעו אבל‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫א ס ו ר וכו ‪.‬‬
‫או‬
‫בכי״ע‪ :‬מותר‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ק מעתיקים בשם התוספתא ב ר ש ב ״ א כ ״ ד רע״בל> ובמאירי כ ״ ד א ) ה ו צ ר ״ א‬
‫‪,‬‬
‫לים‪ ,‬ס ו ף ע מ ק״ח(‪ :‬ו א ם ל א ו אסור‪ .‬ובד‪ :‬ו א ם ל א ו ל ע ו ל ם אסור‪.‬‬
‫ש ת י נוסחאות‪ ,‬נוסחת כ י ״ ע )והראשונים הנ״ל( ונוסחת כי״ו‪.‬‬
‫ו נ ר א ה שיש כאן ת ר כ ו ב ת ש ל‬
‫ו ל פ י נוסח כ י ״ ו פירושו שאם‬
‫א י ר ע ו אונם ו ל א היה י כ ו ל ל י ט ו ל א ת המתנה ל ב נ י ו מ ו ת ר ליהנות ממנו כ ל ז ק ש ל א ע ב ר האונס‪,‬‬
‫ו ל ע ו ל ם )כלומר‪ ,‬כ ש ע ב ר האונס( אסור‪ ,‬ואין אומרים כ י ו ץ שלא היה י כ ו ל לקיים מ י ד א ח ר י ה נ ד ר‬
‫כ ב ר ב ט ל הגדר‪ .‬וגירםת כ י ״ ע מחוורת יותר‪ .‬ו כ ל העניץ יתפרש להלן בסמוך‪.‬‬
‫‪ .32-28‬ע ד‬
‫אומ‬
‫‪,‬‬
‫אף זה‬
‫אלא‬
‫אמרת‬
‫נהנה‬
‫אתה‬
‫חביות‬
‫שיפר את‬
‫יכול‬
‫מפני‬
‫לי‬
‫ש ל יין‪.‬‬
‫אם‬
‫נדרו‬
‫להפר את‬
‫נדרו שלא‬
‫כבודי‪ ,‬זהו‬
‫אי א ת ה‬
‫וכע״ז בד‪.‬‬
‫על פי חכם‪,‬‬
‫דברי‬
‫על פי חכם‪,‬‬
‫כבודי‪ .‬וכן‬
‫נותן‬
‫ר׳‬
‫לבניי‬
‫האומ‬
‫כור‬
‫‪,‬‬
‫מאיר‪.‬‬
‫יאמר‬
‫לחבירו‬
‫אחד‬
‫של‬
‫וחכמים‬
‫לו‬
‫קונם‬
‫שאין‬
‫חטים‪,‬‬
‫ושתי‬
‫‪-‬‬
‫ובכי״ע‪ :‬״וכן האומר ל ח ב י ר ו ק ו נ ס שאתה נהנה ל י ׳ ‪.‬‬
‫חםר‪.‬‬
‫ופירושו‪ ,‬ו ק היא המחלוקת ב א ו מ ר ״ א ם א ת ה‬
‫הנ״ל‪.‬‬
‫ו ב ר ש ב ״ א ו ב מ א י ר י ח ס ר מה שהעתקנו כאן‪.‬‬
‫נותך‪,‬‬
‫כלום‬
‫והשאר‬
‫כ מ פ ו ר ש בסיפא ש ל מ ש נ ת נ ו‬
‫ו א ץ שם השמטה בדבריהם‪ ,‬א ו ק י צ ו ר‬
‫ב כ ו ו נ ה ע ד הבבא הבאה‪ ,‬א ל א ש כ ל זה היה ח ס ר ב ס פ ר י התוספתא שלפניהם‪ ,‬ע י ץ מ ״ ש להלן‪.‬‬
‫ובמשנתנו פ ״ ח מ״ז‪ :‬האומר ל ח ב ר ו קונם שאני נהנה ל ך א ם אין א ת ה ב א ו נ ו ט ל ל ב נ י ך כ ו ר‬
‫א ח ד ש ל ח ט ץ ושתי חביות ש ל י ץ ‪ ,‬ה ר י זה י כ ו ל ל ה פ ר א ת נ ד ר ו ש ל א ע ל פ י חכם‪ ,‬ו י א מ ר ל ו‬
‫כ ל ו ם א מ ר ת א ל א מפני כבודי‪ ,‬זהו כבודי‪.‬‬
‫ו ק האומר ל ח ב י ר ו קונם שאתה נהנה ל י א ם א ץ אתה‬
‫‪,‬‬
‫ב א ונותן לבני כ ו ר א ח ד ש ל ח ט ץ ושתי חביות ש ל י ץ ‪ ,‬ר מ א י ר א ו מ ר א ס ו ר ע ד שיתן‪ ,‬וחכמים‬
‫א ו מ ר י ם א ף זה י כ ו ל ל ה פ ר א ת נ ד ר ו ש ל א ע ל פ י ח כ ם ‪ ,‬ו י א מ ר ל ו ה ר י א נ י כ א ל ו התקבלתי‪.‬‬
‫‪4 8‬‬
‫עיין מיש ל ע י ל ח ״ ד )סוכה(‪ ,‬ס ו ף ע ט ׳ ‪.840‬‬
‫ל> בחי׳ הרשב״א שלפנינו ה ס ר ו ח ה ס ל י ם ‪ .‬א ב ל אר‪ ,‬א ב ל ה ן ישנן ב ה ב א ה שבשטסיק בשם‬
‫הרשב״א‪.‬‬
‫נדרים פ״ד ענד ‪113‬‬
‫‪463‬‬
‫ו ל א נ ת ב א ר ב מ ש נ ת נ ו א ם ר׳ מ א י ר חולק גם ע ל ה ר י ש א ‪ ,‬ו ב ב ב ל י כ ״ ד א ׳ מ ש מ ע ש ר ״ מ‬
‫‪,‬‬
‫א י נ ו חולק ע ל ה ר י ש א ‪ ,‬עיין ב ת ו ס פ ו ת ם ״ ג ב ‪ /‬ד ״ ה ר ״ מ אמר‪ ,‬ו ב ר ש ב ״ א ו מ א י ר י ו ר ״ ן כ ״ ד א ‪,‬‬
‫ועיין ב מ ע ש ה רוקח ע ל ה ר ״ מ ס פ ״ ח מ ה ׳ נ ד ר י ם ‪ ,‬ו ע י י ן ב ב ל י גיטין ע ״ ד ב ‪/‬‬
‫ע י י ״ ש ההסברים‪.‬‬
‫א ב ל ב י ר ו ש ל מ י כאן פ ״ ח ה י ״ א ‪ ,‬מ ״ א ע ״ א ‪ :‬ר ׳ ח י י א ב ש ם ר ׳ יוחנן א ף‬
‫ו ב י ר ו ש ל מ י בסוגיין‪.‬‬
‫ה ר א ש ו ן במחלוקת‪ .‬א ״ ר ז ע י ר א בסתם חלוקין ו כ ר ‪ .‬ו א פ י ל ו ר ׳ ז ע י ר א מ ו ד ה שאין ה ב ד ל בין ה ר י ש א‬
‫ובין הסיפא‪ ,‬ו ה מ ח ל ו ק ת בין ד ״ מ ובין ה ח כ מ י ם א ם ס ת מ ו מ ע מ י ד ‪ ,‬ו ר ״ מ סובר ס ת מ ו מ ע מ י ד ‪ ,‬ו כ ל‬
‫אחד‬
‫א מ ר מ פ נ י כ ב ו ד ו דווקא‪ ,‬ו ח כ מ י ם ס ו ב ר י ם ש ס ת מ ו א י נ ו מ ע מ י ד ‪.‬‬
‫הירושלמי‬
‫והראשונים הביאו את‬
‫ש ס ו ב ר ש ר ׳ מ א י ר חולק א ף ב ר י ש א ‪ ,‬ו ל א ר מ ז ו כ ל ל ל ת ו ס פ ת א כאן ש מ פ ו ר ש בה‬
‫ש ר ׳ מ א י ר חולק ע ל ה ר י ש א ‪ ,‬והיה א פ ש ר ל ו מ ר ש ל א ר א ו א ת התוספתא‪ ,‬א ב ל ה ר ש ב ״ א ו ה מ א י ר י‬
‫ה ר י ה ב י א ו א ו ת ה ו נ ז ד ק ק ו ל י ר ו ש ל מ י ‪ ,‬ו ל מ ה ל א ה ב י א ו א ת ה מ ש ך ה ת ו ס פ ת א ש מ פ ו ר ש בה כ ד ב ר י‬
‫ה י ר ו ש ל מ י ‪ ,‬ו ב ע ל כ ר ח נ ו א נ ו א ו מ ר י ם ש כ ל זה היה ח ס ר ל פ נ י ה ם ‪ ,‬כ פ י ש מ ו כ ח מן ה ה ע ת ק ה ש ל ה ם‬
‫ש ד ל ג ו עליה‪ ,‬ו ה מ ש י כ ו ל ה ע ת י ק א ת ד ב ר י ה ת ו ס פ ת א שלהלן‪.‬‬
‫ו א ש ר ל ר י ש א ש ל ה ת ו ס פ ת א ה ר י מ פ ו ר ש בה ש א ם א י ר ע ו א ב ל ו כ ו ׳ מ ו ת ר א פ י ל ו ל ר ׳ מ א י ר‬
‫ו ט ע מ ו מ ש ו ם שהן נ ד ר י אונסים‪ .‬וכן ב מ ש נ ת נ ו פ ״ ג מ ״ ג ‪ :‬נ ד ר י א ו נ ס י ם ‪.‬‬
‫ו ח ל ה הוא‪ ,‬א ו ש ח ל ה בנו‪ ,‬א ו ש ע כ ב ו נהר‪ ,‬ה ר י א י ל ו נ ד ר י אונסין‪.‬‬
‫הדירו חבירו שיאכל אצלו‬
‫ובבבלי כ ״ ד א׳ הוכיחו ממנה‬
‫ש ה ח כ מ י ם ח ו ל ק י ם ע ל ר׳ א ל י ע ז ר בן י ע ק ב ו ס ו ב ר י ם ש א י ן כאן נ ד ר י זירוזין‪.‬‬
‫ותירצו שאף ר״א‬
‫אבל‬
‫בן י ע ק ב מ ו ד ה בה‪ ,‬מ ש ו ם ש ה י א מ ד ב ר ת במזומן ש ה ד י ר א ת המזמן ש י ק ר א לו ל ו כ ל א צ ל ו ‪.‬‬
‫ב ת ו ס פ ת א כאן ב ר י ש א א י א פ ש ר ל פ ר ש כן‪ ,‬ש ה ר י מ פ ו ר ש בה‪ :‬קונם ש נ י נהנה ל ך א ם א י א ת ה בא‬
‫ונוטל וכו׳‪ ,‬אלא שהבבלי יתרצה כשם שתירץ את משנתנו בפ״ח מ״ז‪ ,‬ושאני הכא שיכול לומר‬
‫ל ו ל א ו כ ל ב א א נ א ‪ ,‬ואין כאן נ ד ר י זירוזין א פ י ל ו ל ר ״ א בן י ע ק ב ע י י ״ ש ‪ ,‬ו מ מ י ל א א י נ ו מ ו ת ר א ל א‬
‫מ ש ו ם נ ד ר י אונםין‪.‬‬
‫א ב ל ב י ר ו ש ל מ י פ ״ ג ה ״ ג ‪ ,‬ל ״ ח ע ״ א ‪ :‬מ פ נ י ש ח ל ה ‪ ,‬ה א א ם ל א ח ל ה לא‪.‬‬
‫ד ר ׳ מ א י ר היא‪ ,‬ד ר ׳ מ א י ר א מ ׳ א ס ו ר ע ד שיתן‪.‬‬
‫אמר ר׳ ירמיה‬
‫ו ד ב ר י ר ׳ י ר מ י ה מ פ ו ר ש י ם ב ת ו ס פ ת א כאן‪ :‬ו א ם‬
‫ל א ו )כגי׳ כ י ״ ע ו ה ר א ש ו נ י ם ( א ס ו ר ע ד ש י פ ר א ת נ ד ר ו ע ל פ י חכם‪ ,‬ד ב ר י ר׳ מ א י ר ‪ ,‬כ ל ו מ ר ‪ ,‬א ם‬
‫ל א א י ר ע ו א ו נ ס אסור‪ ,‬א ב ל ל ח כ מ י ם מ ו ת ר א פ י ל ו ב ל י א ו נ ם מ פ נ י ש י כ ו ל ל ו מ ר זהו כבודי‪.‬‬
‫‪.33-32‬‬
‫לביתיך‬
‫היה‬
‫שני‬
‫מסרב‬
‫נכנם‪,‬‬
‫בהכירו‬
‫בתוך‬
‫שיאכל‬
‫המשתה‬
‫אצלו‬
‫אסור‪,‬‬
‫ח ס י ר ה ב כ י ״ ע ‪ ,‬ו י ש נ ה להלן א ח ר י ד ב ר י ר ׳ יהודה‪.‬‬
‫בתוך‬
‫לאחר‬
‫המשתה‪,‬‬
‫המשתה‬
‫ו א ף ב ד ו ב כ י ״ ו נ כ פ ל ה שם‪.‬‬
‫אמ׳‬
‫מותר‪.‬‬
‫קונם‬
‫ב ב א זו‬
‫ונראה שהנכון‬
‫כ ל פ נ י נ ו )ולהלן ה י א כ פ י ל ו ת ב ט ע ו ת ‪ ,‬ע ״ פ נוסח אחר‪ ,‬מ ט י פ ו ס כ י ״ ע ( ‪ ,‬ו כ ״ ה ה ס ד ר ב ח י ׳ ה ר ש ב ״ א‬
‫כ ״ ד ר ע ״ ב ובמאירי כ ״ ד א׳ הנ״ל‪.‬‬
‫וכן ה ב י א ו ב ב א זו גם ה ר מ ב ״ ן ‪ ,‬ר י ט ב ״ א ‪ ,‬ר ״ ן ו נ י מ ו ק י י ו ס ף‬
‫‪,‬‬
‫וכן ה ב י א ה ר ב י נ ו ירוחם‪ ,‬אדם‪ ,‬נ ת י ב י ״ ד ח ״ ה )קרוב לסופו( ו ב ש ו ״ ת ה ר ש ב ״ ש ס י ש ״ ז ‪,‬‬
‫םפ״ח‪.‬‬
‫ד ״ ה ומה‪.‬‬
‫ו ב כ י ״ ע ובקג״נ‪ :‬שיאכל אצלו‬
‫במשתה‬
‫ובו׳‪.‬‬
‫ו כ ״ ה להלן ב ה ל כ ה ה כ פ ו ל ה גם ב ד‬
‫ו ב כ י ״ ו ‪ ,‬וכן ג ו ר ס י ם כ ל ה ר א ש ו נ י ם ה נ ״ ל )חוץ מ ה ל ל ו ש נ ב י א להלן(‪ ,‬א ל א ש ב מ א י ר י ח ס ר ו ת ה מ ל י ם‬
‫״שיאכל אצלו״‪.‬‬
‫וברשב״א‪ :‬בבית המשתה‪.‬‬
‫א ב ל ב ד כאן ו ב מ א י ר י ה נ ״ ל ‪ :‬ב ת ו ך ה מ ש ת ה ‪.‬‬
‫ו ב פ י ׳ ר ״ א מן ההר‪ ,‬ע מ ׳ ק ל ״ ד ‪ ,‬כ ת ב ע ל י ה ‪ :‬מ ם ת ב ר א ד ל א ו ה ל כ ת א היא‪ ,‬ד א י ת ו ך ה מ ש ת ה‬
‫אסור‪ ,‬אי מ ל א כ ל עמו קאמר‪ ,‬לאחר המשתה אמאי יהא מותר ו כ ר ‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫ב כ ל אופן ב ר ו ר מן ה ת ו ס פ ת א כאן ש א ס ו ר ל א כ ו ל א צ ל ו בתוך ה מ ש ת ה ‪ ,‬ו ע י י ן מ ״ ש ל ה ל ן‬
‫לעניין‬
‫כניסה‪.‬‬
‫ובמשנתנו ספ״ח‪ :‬היה מסרב בחברו שיאכל אצלו‪ ,‬א מ ר קונם לביתך שאיני‬
‫נ כ נ ס ‪ ,‬ט פ ת צ ו נ י ן ש א י נ י ם ו ע ם לך מ ו ת ר ל י כ נ ס ל ב י ת ו ו ל ש ת ו ת מ מ נ ו צונין‪ ,‬ש ל א נ ת כ ו ן זה א ל א‬
‫ל ש ו ם א כ י ל ה ושתיה‪.‬‬
‫ו כ ת ב ה ר א ״ ש ב פ ס ק י ו ם פ ״ ח ‪ :‬וגם ב א כ י ל ה ו ש ת י י ה ה ו א מ ו ת ר ש ה ר י ל א‬
‫ה ו צ י א בפיו‪ ,‬ו ל א ד מ י ל ר י ש א )כלומר‪ ,‬ש ל מ ש נ ת נ ו ה נ ״ ל ( ‪ ,‬ד א י ש ו ת ב כ ל ל ה נ א ה היא‪.‬‬
‫ב ט י ו ״ ד ס ו ף סי׳ ר י ״ ח ‪.‬‬
‫ו ע י י ן מ ״ ש ב ב ״ י ש ם וכן מ ״ ש ב כ ״ מ פ ״ ח מ ה ׳ נ ד ר י ם ה ״ י ‪.‬‬
‫וכן פסק‬
‫וכבר תמה‬
‫נדרים פ״ד עמי ‪113‬‬
‫‪464‬‬
‫‪,‬‬
‫ר ב ר ו ך ק ל ע י במקור ב ר ו ך סי׳ כ ״ ט מ ד ב ר י ר ב י נ ו ירוחם ה נ ״ ל שכתב כ ד ב ר י הרא״ש‪ ,‬והוסיף‬
‫בתום‬
‫מיד‪ :‬ועוד פשוט‬
‫התוספתא לפסק הרא״ש‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫היה מ ס ר ב שיאכל אצלו במשתה ו כ ו ‪ /‬הרי ל ך שלא ר א ה סתירה בין‬
‫‪,‬‬
‫שלא נתכוין הרא״ש א ל א‬
‫ובשו״ת מהרי״ט ח״א ס י נ״ה וסי׳ ק ״ י‬
‫‪,‬‬
‫לאכילה מחוץ לביתו‪ ,‬א ב ל בתוך ביתו אסור‪ ,‬והוא דחוק מאד‪ ,‬ועיי״ש ב ס י קל״א‪.‬‬
‫ובפי׳ הרדב״ז ל ה ר ״ מ פ ״ ח מה׳ נ ד ר י ם ה ״ י הביא את הבבא שלנו‪ ,‬והוסיף אח״כ‪ :‬ומשמע‬
‫לי דדוקא לענין אכילה ושתיה ק א מ ר שאינו נ כ נ ס ל א כ ו ל ולשתות באותה סעודה‪ ,‬א ב ל ל י כ נ ס‬
‫לביתו בשעת הסעודה מותר‪ ,‬ואינו א ו כ ל ושותה‪.‬‬
‫ואין ספק שכן משמע מלשון הרמב״ם‪ ,‬ועיין‬
‫מ״ש להלן‪ .‬א ב ל מרן בטיו״ד ס ו ף סי׳ רי״ח‪ ,‬ד״ה תניא‪ ,‬פירש גם א ת התוספתא כן‪ .‬ב ר ם מפשוטה‬
‫‪,‬‬
‫ש ל לשון התוספתא משמע שאסור ל ו להכנם לביתו‪ .‬וכן כ ת ב ב ס י הר״א מן ההר‪ ,‬עמ׳ ק ל ״ ד הנ״ל‪:‬‬
‫ואם פ י ר ו ש התוספתא‪ ,‬ת ו ך המשתה א ס ו ר ליכנם לביתו‪ ,‬ל א ו הילכתא היא וכוי‪.‬״ ועיין מ״ש להלן‪.‬‬
‫ובבא זו בוודאי אינה ס ו ת ר ת א ת משנתנו‪ ,‬שהרי כאן בבית המשתה עסיקינן‪ ,‬ואפילו בכניסה‬
‫בעלמא משמח את החתן‪ ,‬ולשיםת כ מ ה מן הראשונים‪ ,‬אומרים ש ב ע ב ר כ ו ת בפנים חדשות אעס״י‬
‫‪,‬‬
‫שאינו אוכל‪ ,‬עיין בשטמ״ק כתובות ז סע״ב‪ ,‬ומה שהביאו שם מ פ ר ק י ד ר ״ א ספי״ז‪ ,‬ו ב ח י‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫הרמב״ן שם ח א ובהגהת הרמ״א אה״ע ס י ס ״ ב ס ו ף ם״ק ד ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ל פ י כ ך אם א מ ר קונם לביתך שני‬
‫‪,‬‬
‫נכנם )והיה שם משתה( בוודאי כוונתו גם לכניסה‪ .‬א ב ל להלן א מ ר ר יהודה ש א ף ב ר ג ל הדין כן‪.‬‬
‫ואפשר שבסעודת מצוה שמםובים ב ה רבים‪ ,‬חושש שמא ל א יהא ל ו נעים ל ס ר ב כשיכנס‪ ,‬ויהא‬
‫‪,‬‬
‫עומד בתוך היושבים‪ ,‬וממילא כוונתו בדווקא שלא יכנס כ ל ל ‪ ,‬כ מ ו שכתב במהרי״ט ח״א ס י ק ״ י ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ועיץ בשו״ת מקור ב ר ו ך ס י כ ״ ט הנ״ל‪ ,‬ו א ף הם סוברים שלשיטת התוספתא א ס ו ר להכנם לביתו‪,‬‬
‫ולאו דווקא ל א כ י ל ה ולשתייה‪.‬‬
‫ועיין מה שהאריך בזה בח״ד‪.‬‬
‫ושיטת הרא״ש ל כ א ו ר ה נ ס ת ר ת‬
‫מ ד ב ר י התוספתא בסוף פירקין‪ ,‬א ב ל הברייתא שם ל א הוזכרה בראשונים‪ ,‬ו כ ת ב נ ו שם שלפי‬
‫הגירסא שלפנינו אינה הלכה‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ב ר ״ מ פ ״ ח מ ה נ ד ר י ם ה״י‪ :‬וכן הקורא ל ח ב י ר ו שיםעוד א צ ל ו ומיאן‬
‫ונשבע‪,‬״‬
‫או‬
‫נ ד ר ‪ ,‬ש ל א יכנס לביתו ו ל א ישתה ל ו ט פ ת צונן ה ר י זה מ ו ת ר להכנם לביתו ולשתות ל ו צונן‬
‫ב ס ע ו ד ה זו‪.‬‬
‫)כמשנתנו םפ״ח הנ״ל( ש ל א נתכוון זה א ל א ש ל א יאכל וישתה עמו‬
‫וספק גדול‬
‫הוא א ם הר״מ כיוון ל ת ו ס פ ת א כאן‪ ,‬שהרי העתיק א ת לשון מ ש נ ת נ ו ) ו א י נ ו מ ד ב ר ל א בבית המשתה‬
‫ו ל א ברגל(‪ ,‬א ל א ש ד ב ר י ו מפורשים בירושלמי םס״ח‪ ,‬מ״א ע״א‪ ,‬שכן א מ ר ו שם ע ל משנתנו‬
‫‪,‬‬
‫הג״ל‪ :‬א מ ר ר יוסי הדא אמרה ההן‬
‫דמשבע‬
‫לחבריה‪ ,‬ד ל א ייכול‪ ,‬ההן א ו כ ל וההן‬
‫וצ״ל‪ :‬וההן ח ב ר ‪ ,‬כ מ ו שפירש והגיה לגכון ב א ו ר שמח שם במקומו‪.‬‬
‫בהגהתו‪ ,‬וקצת ראייה מלשון הר״מ שאומר‪ :‬ומיאן‬
‫עבר‪,‬‬
‫ואין ס פ ק שצדק ה ר ב‬
‫ו נ ש ב ע ‪ 5 0‬ו כ ו ‪ /‬ושבועה מאן ד כ ר שמה‪,‬‬
‫ובוודאי כיוון לירושלמי כאן‪ ,‬ופירושו שאיגו א ס ו ר א ל א ב א ו כ ל ההוא )בסעודה זו( ומשל החבר‬
‫ההוא שהשביע אותו‪*!.‬‬
‫ובוודאי שהר״מ חולק ע ל הרא״ש הנ״ל‪ ,‬ופירוש הרשד״ם בשו״ת יו״ד‬
‫‪,‬‬
‫ס י צ ״ א דחוק‪.‬‬
‫‪ .34-33‬ר‬
‫‪,‬‬
‫יהודה‬
‫או׳‬
‫היה‬
‫מסרב‬
‫בתוך‬
‫בחבירו‬
‫הרגל‬
‫שיאכל‬
‫‪,‬‬
‫ו כ ו ‪ /‬ב ח י הרשב״א כ ״ ד ר ע ״ ב ובמאירי שם כ ״ ד א׳ הביאו ב ב א זו בקיצור‪ ,‬א ב ל ש א ר‬
‫אצלו‬
‫‪,‬‬
‫הראשונים הנ״ל‪ 52‬ל א העתיקוה‪ .‬ועיין מ״ש ל ע י ל בסמוך‪ ,‬ד״ה ו ב פ י הרדב״ז‪.‬‬
‫‪.35‬היה‬
‫מסרב‬
‫בחבירו‬
‫שיאכל‬
‫אצלו‬
‫ב מ ש ת ה וכו‪/‬‬
‫וכ״ה בכי״ע‪ ,‬א ב ל‬
‫ב ד ובכי״ו כ ב ר נ ש נ י ת לעיל‪ ,‬ושם מקומה הנכון‪ ,‬עיין מ ״ ש לעיל‪ ,‬שורה ‪ ,33-32‬ד״ה היה‪.‬‬
‫‪4 8‬‬
‫עיי״ש שתמה ע ל הרמב״ן ל מ ה הביא תוספתא זו‪.‬‬
‫עיין מ״ש להלן בפנים ע ל ‪.‬ונשבע״‪.‬‬
‫‪ «0‬ראייה נםורה איננה‪ ,‬שכן ד ר כ ו של הר״מ ל כ ת ו ב ‪.‬נשבע‪ ,‬או נדר״ )במקום שאין ה ב ד ל ביניהם(‪.‬‬
‫!» באו״ש שם ציין גם ל ד ב ר י התוספות בשבועות כ״נ רע״ב‪ .‬ועיין בטהרש״א שם‪.‬‬
‫‪4 8‬‬
‫‪3‬‬
‫‪5‬‬
‫ל ע י ל שו׳ ‪ ,33-32‬ד״ה היה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ׳׳ד‪-‬פ׳׳ה ע מ ‪113‬‬
‫‪.38-36‬‬
‫מותר‬
‫קונם‬
‫אמ׳‬
‫ליכנם‪,‬‬
‫)‪,‬״ולרחוץ״( גם בד‪.‬‬
‫לביתך‬
‫ולרחוץ‬
‫שני‬
‫עמו‬
‫א ב ל כ כ י ״ ע ‪ :‬קונם‬
‫נכנם‪,‬‬
‫בצונן‪,‬‬
‫ל ע י ״‬
‫וטיםת‬
‫‪465‬‬
‫צונן‬
‫ואסור‬
‫שאני‬
‫לוכל‬
‫טועם‬
‫ולשתות‪.‬‬
‫שאני נכנם ו כ ר מותר ליכנם‬
‫י‬
‫ל ך‬
‫וכ״ה‬
‫ו ל ש ת ו ת>‪5‬‬
‫צ ו נ ן ו כ ר ‪ .‬וכן ב מ ש נ ת נ ו ס פ ״ ח ‪ :‬מ ו ת ר ל כ נ ס ל ב י ת ו ו ל ש ת ו ת מ מ נ ו צונין ו כ ר ‪.‬‬
‫לרחוץ‬
‫ו ג ר א ה ש ה נ כ ו ן כ ג י ר ם ת נ ו ו כ ג י ר ם ת ד‪ ,‬ו מ ו ת ר‬
‫צ ו נ ן א ס ו ר ‪ ,‬ו כ פ י ש מ ס י י מ ת התוספתא‪ :‬ו א ס ו ר ל ו כ ל ולשתות‪.‬‬
‫לשתות‬
‫ע מ ו בצונן‪ ,‬א ב ל‬
‫עמו‬
‫וכן‪ ,‬כ נ ר א ה ה י ת ה ה ג י ר ס א ל פ נ י כ ל‬
‫ה ר א ש ו נ י ם ה נ ״ ל ‪ ,‬״ ו ל פ י כ ך ל א העתיקוה‪ ,‬ש ה ר י ה י א ח ו ל ק ת ב מ פ ו ר ש ע ל מ ש נ ת נ ו ‪ ,‬ו א י נ ה הלכה‪.‬‬
‫ו ב ב ״ י ט י ו ״ ד סי׳ ר י ״ ח )קרוב לסופו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ע י י ן ב כ ״ מ ם ״ ח מ ה נ ד ר י ם ה ״ י ( ת מ ה מ ב ב א זו ע ל‬
‫ש י ט ת ה ר א ״ ש ש פ ו ס ק ״ ש מ ו ת ר גם ב א כ י ל ה ושתייה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ובשו״ת מהר״א ששון ס י קנ״ד‪ ,‬כתב על‬
‫פ ס ק ה ר א ״ ש וסייעתו‪ :‬״ ל א ר א ו א ו ת ה )כלומר‪ ,‬א ת התוספתא(‪ ,‬א ו ש מ א ל א ה י ה כן ב נ ס ח ת ם ״ ‪,‬‬
‫ו ל פ י ד ב ר י ג ו אין צ ו ר ך בכך‪ ,‬ו ל א השגיחו בה מ ש ו ם ש ה י א ח ו ל ק ת ע ל מ ש נ ת נ ו ‪ ,‬ו א י נ ה הלכה‪ .‬ו ע י י ן‬
‫‪,‬‬
‫ב ש ו ״ ת מ ה ר י ״ ט ח ״ א סי׳ נ ״ ה ו ס י ק ״ י ה נ ״ ל )לעיל‪ ,‬ש ר ‪ , 3 3 - 3 2‬ם ד ״ ה ב כ ל אופן(‪ ,‬ו מ ״ ש ד ו ״ ז‬
‫)אחי א ם אבי( ה ג ר ״ מ ה ל ו י ב ש ו ״ ת ד ב ר י מ ל כ י א ל ח ״ ב ס י ׳ ם״ח‪ ,‬א ו ת י ״ ב ואילך‪.‬‬
‫פ״ה‬
‫‪ .2-1‬הנודר‬
‫בירושה‪,‬‬
‫גודר‪,‬‬
‫או‬
‫הרי‬
‫מן‬
‫הבית‪,‬‬
‫ש נ י ת נ ו לו‬
‫זה‬
‫מותר‪.‬‬
‫מן‬
‫העליה‪,‬‬
‫במתנה‪,‬‬
‫אמ׳‬
‫וכע״ז בד ובכי״ע‪.‬‬
‫וקודם‬
‫אילו‬
‫לנדרו‬
‫הייתי‬
‫שנפלו‬
‫נודע‬
‫לו‬
‫הייתי‬
‫יודע‬
‫שכן‬
‫לא‬
‫ובקג״נ‪ :‬אם קודם נדרו‬
‫י ד ע‬
‫שנפלו וכר‪.‬‬
‫ו מ ר ן ב ב ״ י ט י ו ״ ד סי׳ ר כ ״ ח ‪ ,‬ד ״ ה ת נ י א ‪ ,‬כתב‪ :‬ו ל י ש נ א ד ק ו ד ם ל נ ד ר ו נ ו ד ע א י נ ו מכוון‪ ,‬ו א ם כן‬
‫ה י א ך י א מ ר א י ל ו ה י י ת י י ו ד ע שכן‪ ,‬ו צ ר י ך ל פ ר ש נ ו ד ע ש ק ו ד ם נ ד ר ו נ פ ל ו ל ו ב י ר ו ש ה ו כ ר ‪.‬‬
‫ו ב מ ש נ ת נ ו פ ״ ט מ ״ ג ‪ :‬ר ׳ מ א י ר א ו מ ר י ש ד ב ר י ם שהן כ נ ו ל ד ו א י נ ן כ נ ו ל ד ‪,‬‬
‫מ ו ד י ן לו‪.‬‬
‫ואין‬
‫חכמים!‬
‫כ י צ ד ‪ ,‬א מ ר קונם ש א נ י נ ו ש א א ת פ ל ו נ י ת ש א ב י ה ר ע ‪ ,‬א מ ר ו ל ו מ ת ו כ ר ה ר י הן כ נ ו ל ד‬
‫ו א י ג ן כ ג ו ל ד ‪ ,‬ו א י ן חכמים! מ ו ד י ן לו‪.‬‬
‫כבר מת וכר‪.‬‬
‫ו ב י ר ו ש ל מ י ש ם )ה״ג‪ ,‬מ ״ א ע״ג(‪ :‬ש מ ו א ל א מ ׳ מ ש ם נ ד ר ט ע ו ת ‪,‬‬
‫ר ׳ א י ל א ב ש ם ר ׳ ל ע ז ר מ פ נ י ש ה ו א כתולה* נ ד ר ו ב ד ב ר ‪ ,‬כ א ר ק ו נ ם ש א י נ י נ ה נ ה‬
‫ל א י ש פ ל ו נ י כ ל הזמן ש ה ו א ל ב ו ש ש ח ו ר י ם ‪ ,‬ל ב ש ל ב נ י ׳ מ ו ת ר כו׳‪.‬‬
‫ה ו א א י נ ו צ ר י ך ה י ת ר חכם‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ר ז ע ו ר א ב ש ם ר ׳ יוחנן א ף‬
‫וכן ב ב ב ל י ם ״ ה ס ע ״ א ‪ :‬א מ ר ר ב ה ו נ א נ ע ש ה כ ת ו ל ה נ ד ר ו ב ד ב ר ‪,‬‬
‫ו ר ׳ יוחנן א מ ר כ ב ר מ ת ו כ ב ר ע ש ה ת ש ו ב ה ו כ ר ‪ .‬ו ע י י ן ב ר א ש ו נ י ם ש ם ו ב ר ״ מ פ ״ ח מ ה ׳ נ ד ר י ם ה ״ ב ‪,‬‬
‫ו ב ר ד ב ״ ז ש ם ה ״ ה ו ב מ ע ש ה ר ו ק ח ש ם ב ש ם ס פ ר כ ״ י קדמון‪ ,‬ו ב ר ״ מ ם ״ ו מ ה ׳ ש ב ו ע ו ת ה י ״ ב ‪ ,‬ו ב פ י ׳‬
‫ה ר ״ א מן ה ה ר כאן‪ ,‬ע מ ׳ ק ל ״ ו ‪.‬‬
‫ו מ ל ש ו ן ה ת ו ס פ ת א כ א ן מ ש מ ע ש ה ו א מ ו ת ר ב ל א ה י ת ר ח כ ם ‪ ,‬א ב ל ק ש ה ל ו מ ר כן‪ ,‬ש ה ר י‬
‫במשנתנו הזכיר‬
‫למה‬
‫נ ד ר ‪ ,‬ו כ א ן נ ד ר סתם‪ ,‬ו ש מ א ס ו ב ר ת ה ת ו ס פ ת א ש א נ ן ס ה ד י ש ל א נ ד ר ה נ א ה‬
‫‪ «3‬וכיה בקרנ‪ .‬והיא‪ ,‬כנראה‪ ,‬ט״ס‪.‬‬
‫>« א צ ל צוקרםנדל בטעות‪ :‬ולרחוץ‪ .‬ו א ף ב ק נ י נ ‪:‬‬
‫‪ 55‬ל ע י ל שו׳ ‪ ,33-32‬ד י ה היה‪.‬‬
‫«* בפסקיו כאן ט פ י ה ובפירושו כ״א א׳‪.‬‬
‫! בנוסחאות מטיפוס איי‪ :‬וחכםים‪.‬‬
‫» בכי״ל‪ :‬תולה‪ ,‬וכיף תלויה בין השורות‪.‬‬
‫ו ל ש ת ו ת צ ו נ י ם‪.‬‬
‫נדרים פ״ה עמי ‪114-113‬‬
‫‪466‬‬
‫משלו‪ ,‬והואיל ובזמן נ ד ר ו כ ב ר היו ש ל ו ‪ ,‬והוא ל א י ד ע דינו כ נ ד ר י ש מ ו ת ‪ ,‬ע י ץ ם ״ ג םמ״ב‬
‫‪,‬‬
‫)בדברי ב״ה(‪ 3.‬וצ״ע‪ .‬ו ע י ץ בצםנת פ ע נ ח פ ״ ו מה׳ שבועות ה י א ו פ ״ ב מ ה נזירות ה״ב‪.‬‬
‫‪ .4—3‬מ ע ש ה‬
‫והתירה‬
‫על‬
‫באחד‬
‫נדרו‪,‬‬
‫שהדיר את‬
‫ושאל את ר‬
‫על נדרו ועלת ובא ו כ ר ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫אשתו שלא‬
‫לעלות‬
‫לירושלם‪,‬‬
‫י ו ם ה ‪ ,‬א מ ׳ ל ו ו כ ר ‪ .‬בד‪ :‬ו ב א ת‬
‫ובאת‬
‫והעבירוה‬
‫ובכי״ע‪ :‬והיתירו* ל ו א ת נ ד ר ו ועלתה ו ב א ו כ ר ‪ .‬ובקג״נ‪ :‬ו ה ת י ר ו ) ם ו ף‬
‫‪,‬‬
‫שורה( א ת נ ד ר ו ועלת‪ ,‬ו ב א ו כ ר ‪.‬‬
‫ו ב ב ב ל י כ ״ ג א ‪ :‬והתניא מעשה באדם אחד שהדיר א ת‬
‫ועברה‬
‫)וכ״ה בכי״מ ובראשונים( ועלתה ל ר ג ל ובא‬
‫לרגל‪,‬‬
‫אשתו מ ל ע ל ו ת‬
‫‪,‬‬
‫לפני ר יוםי ו כ ר ‪.‬‬
‫דעתו‬
‫על‬
‫ו נ ר א ה שהגירםא שבכי״ו נכונה‪ ,‬והכוונה שוויתרה ע ל נדרו* מעצמה‪.‬‬
‫ולםי‬
‫הגירםא ״והעבירוה״ משמע שאחרים הםיתוה ל ע ב ו ר ע ל נדרו‪ ,‬ו ל פ י זה א ץ כ ל כ ך ראייה שמותר‬
‫להתיר נ ד ר שפתחו סותרו‪ ,‬שהרי ב נ ד ץ שלגו ל א ע ל ה ע ל ד ע ת ו שאחרים יםיתוה‪ ,‬עיי״ש בבבלי‪.‬‬
‫ועיץ במאירי שם‪ .‬ו ג י ד פ ת כ י ״ ע וקג״נ בוודאי ש א ץ לה קיום‪.‬‬
‫ולגירםת הבבלי ״ מ ל ע ל ו ת ל ר ג ל ״ א פ ש ר ל פ ר ש ש ל א תעלה ל ר ג ל ל ב י ת אביה‪ ,‬א ו למקום‬
‫חכמים‪ ,‬ע י ץ במשנת פ ר ה פ ״ ז מ״ו‪ ,‬ו ב ב ל י יבמות ק כ ״ ב ר ע ״ א וברש״י שם‪ .‬א ב ל בתוספתא ב כ ל‬
‫הנוסחאות מפורש ״ ל ע ל ו ת ל י ר ו ש ל ם ״ ‪ ,‬ומוכח שבזמנו ש ל ר ׳ יוסי ע ל ו היהודים לירושלים‪ ,‬ו ע ד ו ת‬
‫א ב ו ת הכנםיה ה נ ו צ ר י ת אינה נאמנה עלינו‪ .‬ו ע י ץ מ״ש מהר״צ חיות בקונטרום א ח ר ץ עבודת המקדש‬
‫‪,‬‬
‫)בסוף שו״ת ש ל ו ח״א( פ ר ק ג ‪.‬‬
‫‪ .6-5‬ר‬
‫מפייסך‬
‫‪,‬‬
‫ישמעאל‬
‫הייתה‬
‫בי‬
‫ר׳‬
‫‪,‬‬
‫יוםה אומ ‪,‬‬
‫א ו מ ר י ן לו‪,‬‬
‫אילו אחד‬
‫היה‬
‫נ ו ד ר ו כ ר ‪ .‬בכי״ע‪ :‬אילו הייתה מפייסך הייתה נ ו ד ר ו כ ר ‪ .‬והניקוד מוכיח‬
‫‪,‬‬
‫שיש כאן תיקץ‪ ,‬ושמא צ״ל‪ :‬א י ל ו הייתי מפייסך ו כ ר ‪ .‬ו ב ב ב ל י כ ״ א ב ‪ :‬ר ׳ ישמעאל ב ר ׳ יוסי א ו מ ר‬
‫משום‬
‫וכר‪.‬‬
‫אביו‬
‫א ו מ ר י ם ל ו ל א ד ם אילו היו עשרה ב נ י א ד ם שיפייםוך באותה שעה מי נ ד ר ת‬
‫ו ע י ץ ל ע י ל ש ם ב ב ב ל י במעשה ד ר כ ה ב ר ר ב הונא ובגירםאות הראשונים שם‪.‬‬
‫ועיין‬
‫‪,‬‬
‫בתוספות ר י ״ ד פ ״ ג םי׳ ב שפוסק שצריכים לפייסו עכשיו‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫‪ .8-7‬ר ׳‬
‫הייתה‬
‫נודר‪,‬‬
‫יהודה‬
‫בן‬
‫ב ת י ד א א ו מ ‪ /‬א ו מ׳ לו‪,‬‬
‫אם אמ׳ לאו‪,‬‬
‫הרי‬
‫זה‬
‫מותר‪.‬‬
‫אילו היה‬
‫לך‬
‫לב‬
‫זה‬
‫ו כ ״ ה ) ״ ל ב זה״‪ ,‬בשתי מלים( גם‬
‫ו ב ב ב ל י כ ״ א ב‪ •/‬ההוא דאתא‬
‫ב כ י ״ ע ובראשונים שנביא להלן‪ ,‬ו ב ד בטעות‪ :‬לבזה )במלה אחת(‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫לקמיה ד ר ב הונא‪ ,‬א ״ ל ל ב ך ע ל ך ‪ ,‬א ״ ל ל א ‪ ,‬ושרייה ו כ ר ‪ ,‬תניא ר יהודה א ו מ ר אומרים ל ו ל א ד ם‬
‫ל ב זה עליך‪ ,‬אם א מ ר ל א ו ‪ ,‬מ ת י ד ץ אותו‪.‬‬
‫ופירש במיוחס ל ר ש ״ י ובר״ן ב ל ש ץ שני‪ ,‬שהכוונה‬
‫היא א ם עדיץ ל ב ו ה ר א ש ץ עליו‪ ,‬ו א מ ר ל א ‪ ,‬מ ת י ר ץ אותו‪ ,‬וגרסו‪ :‬ק ם ב ר םותחץ בחרטה‪ .‬ובירושלמי‬
‫‪,‬‬
‫פ ״ ט ה״א‪ ,‬מ״א ע״ב‪ :‬ר יוחנן פ ת ח ו ת ה י ) כ ל ו מ ר ‪ ,‬ו א ת תהי(‪.‬‬
‫אתמה‪.‬‬
‫ואילולי ד ו ת ה א ה ו אתי‪ ,‬כ ל ו מ ד ‪,‬‬
‫ועיץ ב ב ל י כ ״ א ב ׳ ) כ ד ו תהית( ובראשונים שם‪.‬‬
‫א ב ל הרשב״א בחידושיו כ ״ א א׳ הביא ב ש ם ר ב האיי גאץ‪ :‬ו א ל ו הי׳יתי באותה שעה כ מ ו‬
‫שאני ע כ ש ו ל א הייתי נ ש ב ע ה״ז מותר‪ ,‬כ ד א מ ר י ׳ ר ב הונא ס ב ר םותחין בחרטה‪ «,‬כההוא ד א ת א‬
‫‪8‬‬
‫ו ע י י ן בירושלסי שם סה״ב‪ ,‬ל״ח ע״א‪ ,‬ופ״ט ה״ו‪ ,‬מ״א ע״ג‪ .‬ובלא היו שם א ל א אביו‪ ,‬או אחיו‪,‬‬
‫כולם מודים שהוא נדר שעה‪ ,‬עיין במאירי שם ובמלאיש לסשנחנו שם‪ ,‬ד״ה היו עסהן‪.‬‬
‫* אצל צוק׳ בטעוח‪ :‬החירו‪.‬‬
‫״ עיין בידיעות הסכון לחקה״ש העבריה ח״ו‪ ,‬עם׳ ק״צ ואילך‪ ,‬וס״ש להלן עם׳ ‪.588‬‬
‫« ובםשנת א מ ת פ״ד סי״ח‪ :‬ואל חשאל ל ו בשעח נדרו‪ .‬ופירש בסיוחס לרש״י שם )בלשון ראשון(‪:‬‬
‫ל פ י שמתוך כעסו הוא אומר‪ ,‬ל א כן‪ ,‬א ל א ב כ ל עניין שבעולם אני ט ר ד ‪ ,‬ונטצא שאינו ב א לידי חרטה‬
‫לעולם‪ .‬ובמגן אבות להרשב״ץ שם‪ :‬ושוב ל א חמצא לו פ ח ח י ם ‪ .‬ובפי׳ הר״י נחמיא״ש שם‪ ,‬עט׳ ט ‪: Y‬‬
‫שאתה גורם לו בשאלתך לפרש כ ל הדעות בענין שלא חועיל לו החרה‪ .‬ולפי הפירושים ה ל ל ו משסע‬
‫שאפילו אמר אח״כ ‪.‬אילו הייתי באותה שעה כ מ ו ש א נ י ע כ ש י ו ל א הייתי נודר' אין םתירין‬
‫לו‪ ,‬סשום שאין פותחין בחרטה‪.‬‬
‫נדרים פ״ה עמי ‪114‬‬
‫‪467‬‬
‫ל ק מ י ה ד ר ב הונ׳ כ ו ‪ /‬ו ת נ י א ר׳ י ה ו ד ה א ו ׳ א ו מ ר י ם ל ו ל א ד ם ל ב זה ע ל י ך ו כ ו ‪ /‬ו ל פ י זה מ ש מ ע ק צ ת‬
‫ש א י ן פותחין ב ח ר ט ה פשוטה‪ ,‬כ ל ו מ ר ‪ ,‬ש ה ו א מ ת ח ר ט ע כ ש י ו ‪.‬‬
‫ס י ׳ ק ״ ט ‪ ,‬י ״ ח ס ע ״ ב ‪ ,‬ס ד ״ ה תשובה‪.‬‬
‫ד תוס פ ת א‬
‫ולישנא‬
‫א ב ל עיין ב ש ו ״ ת ה ר ש ב ״ א ח ״ ד‬
‫ובחי׳ ה ר מ ב ״ ן בסוגיין‪ :‬פ י ׳ לב זה עליך‪ ,‬ב ש ע ה ש נ ד ר ת ‪,‬‬
‫ו ע י י ן גם ב מ ש פ ט ה ח ר ם‬
‫א ו מ ר י ן לו א י ל ו ה י ה ל ב זה נעליך[ ה י י ת נודר‪.‬‬
‫ש ל ו )קרוב ל ר א ש ו ( ש ב ס ו ף ש ו ״ ת ה מ י ו ח ס ו ת ו ב ס ו ף ס פ ר כ ל ב ו ו ב א ר ח ו ת חיים ח ״ ב ‪ ,‬ע מ ׳ ‪.506‬‬
‫וכן ב פ י ׳ ה ר ״ א מן ההר‪ ,‬ע מ ׳ מ ״ ט ‪ :‬ו א י ת ד מ פ ר ש י ל ב זה ע ל י ך כ ש נ ד ר ת ‪ ,‬ו א ם ה ו א כן‪ ,‬נ מ צ א ש ל א‬
‫ו ל ש ו ן התוספתא א ו מ ר י ן ל ו א י ל ו היה לב זה ע ל י ך ה י י ת נ ו ד ר ע ״ כ ‪.‬‬
‫נתחרטת‪.‬‬
‫כ ״ א ב׳ )הוצ׳ ר ״ א לים‪ ,‬ע מ ׳ ק״א(‪ :‬ולשון‬
‫מ ת י ר י ן אותו‪.‬‬
‫לאו‪,‬‬
‫הברייתא‬
‫וכן מ ב י א ב מ א י ר י‬
‫א ל ו היה ל ך לב זה ה י י ת נודר‪ ,‬ו א ם‬
‫וכן ה ב י א ו א ת ה ת ו ס פ ת א ב ר א ״ ש פ ״ ג סי׳ א ׳ ו ב ת ש ב ״ ץ ח ״ א סי׳ צ ״ ג‬
‫) ק ר ו ב לסופו(‪.‬‬
‫‪.10—8‬‬
‫נדר‬
‫ר׳‬
‫מן‬
‫אומ׳‬
‫נתן‬
‫הכלכלה‬
‫שבע‬
‫שבנות‬
‫יש‬
‫שהיו‬
‫בתוכה‬
‫לא‬
‫נדר‬
‫בנות‬
‫הייתי‬
‫שמקצתו‬
‫שבע‬
‫מותר‬
‫בתוכה‪,‬‬
‫נודר‬
‫אלא‬
‫וכן ב כ י ״ ע ‪ :‬והיו בה ב נ ו ת ש ב ע ‪ ,‬א מ ׳ א י ל ו ה י י ת י י ו ד ע ש ב נ ו ת‬
‫בשאר כלכלה וכו‪/‬‬
‫ומקצתו‬
‫אמ‪/‬‬
‫לשאר‬
‫שוח‬
‫אילו‬
‫הייתי‬
‫כ ל כ ל ה וכו׳‪.‬‬
‫יודע‬
‫ו כ ״ ה בד‪.‬‬
‫בתוכה ל א ה י י ת י נ ו ד ר א ל א‬
‫ואין ב נ ו ת ש ו ח ב כ י ״ ע ‪ ,‬א ל א ב נ ו ת שוע‪ ,‬ב נ ו ת שבע‪.‬‬
‫ש נ ב י א להלן‪ :‬ב נ ו ת שוח‪ ,‬ו ב כ י ״ מ ‪ :‬ב נ ו ת שבע‪.‬‬
‫אסור‪.‬‬
‫כיצד‪,‬‬
‫ואף בברייתא שבבבלי‬
‫ו ב מ ק ו ר ו ת ש ל נ ו מ צ ו י כ ת י ב זה ) ״ ב נ ו ת ש ו ח ״ (‬
‫ב מ ק ו ם ב נ ו ת ש ב ע ‪ ,‬עיין מ ״ ש ב צ ו פ ה ה א נ ג ל י ם ד ר א ח ד ש ה ח ל ״ ז ) ‪ , ( 1 9 4 6‬ע מ ׳ ‪ ,50‬ה ע ר ה ‪ .60‬ו ע ל י נ ו‬
‫ת מ י ד להבחין מתוך ה ע נ י י ן א ם ה כ ו ו נ ה ל ב נ ו ת ש ו ח מ מ ש )עיין מ ״ ש ע ל י ה ם ב צ ו פ ה ה נ ״ ל ‪ ,‬ע מ ׳ ‪47‬‬
‫ואילך(‪ ,‬א ו ש י ש ל פ נ י נ ו כ ת י ב א ח ר ש ל ב נ ו ת שבע‪.‬‬
‫ומתוך ה ע נ י י ן כאן ב ר ו ר ש ה כ ו ו נ ה ל ב נ ו ת‬
‫ש ב ע ‪ ,‬ל ת א נ י ם המשובחות‪.‬‬
‫ו ב מ ש נ ת נ ו פ ״ ט מ ״ ו ‪ :‬פותחין בימים ט ו ב י ם ו ב ש ב ת ו ת ‪.‬‬
‫ב ר א ש ו נ ה ה י ו א ו מ ר י ם אותן ה י מ י ם‬
‫מ ו ת ר י ן ו ש א ר כ ל ה י מ י ם אסורין‪ ,‬ע ד ש ב א ר׳ ע ק י ב א ו ל מ ד ש ה נ ד ר ש ה ו ת ר מ ק צ ת ו ה ו ת ר כולו‪.‬‬
‫ו ב י ר ו ש ל מ י ש ם )ה״ו‪ ,‬מ ״ א ע״ג(‪ :‬תני ב ש ם ר׳ נתן י ש נ ד ר ש מ ק צ ת ו ב ט ל ו כ ר ‪ ,‬א מ ׳ א י ל ו ה י י ת י‬
‫י ו ד ע ש י ש ש ם ב נ ו ת ש ב ע ל א ה י י ת י נ ו ד ר ה ו ת ר ב ב נ ו ת שבע‪ ,‬ו ל א ב ב נ ו ת ש ב ע ב ל ב ד ה ו ת ר א ל א‬
‫בכל הכלכלה‪ ,‬אבל אם אמ׳ אילו הייתי יודע שיש שם בנות ש ב ע לא הייתי נודר מבנות שבע‪,‬‬
‫ל א ה ו ת ר א ל א ב ב נ ו ת ש ב ע בלבד‪.‬‬
‫מ ק צ ת ו ב ס ל כולו‪.‬‬
‫שבטל‬
‫הכלכלה‪,‬‬
‫ולהלן ב ת ו ס פ ת א מ ס י ק ש א ף בכגון ד א ב א ד ״ ע ו ל י מ ד ש נ ד ר‬
‫אבל אם אמר‪ :‬״ ל א הייתי נ ו ד ר ״ כלל כולם מודים שהותר בכל‬
‫כ מ פ ו ר ש ב י ר ו ש ל מ י כאן‪ ,‬ו ה ט ע ם ה ו א ש ה ו א נ ד ר שגגה‪ ,‬ע י י ן ב י ר ו ש ל מ י פ ״ ג ס ה ״ ב ‪,‬‬
‫ל ״ ח ע״א‪.‬ל‬
‫ו ב ב ב ל י כ ״ ו ס ע ״ ב ‪ :‬ר ׳ נתן א ו מ ר י ש נ ד ר וכו׳ ו א מ ר א י ל ו ה י י ת י י ו ד ע ש ב נ ו ת ש ו ח ב ת ו כ ה‬
‫ל א ה י י ת י נ ו ד ר ‪ ,‬ה כ ל כ ל ה א ס ו ר ה ו כ נ ו ת ש ו ח מותרות‪ ,‬ע ד ש ב א ר ׳ ע ק י ב א ו ל י מ ד ו כ ר ‪.‬‬
‫מאי לאו‬
‫ד א מ ר אילו הייתי יודע שבנות שוח בתוכה הייתי אומר תאנים שחורות ולבנות אסורות‪ ,‬בנות‬
‫שוח מותרות ו כ ו ‪ /‬לא באומר אילו הייתי יודע שבנות שוח בתוכה הייתי אומר כל הכלכלה‬
‫א ס ו ר ה ו ב נ ו ת ש ו ח מותרות‪.‬‬
‫ו ב מ א י ר י ש ם )הוצ׳ ר ״ א לים‪ ,‬ע מ ׳ ק י ״ ד ( ‪ :‬ו ה ק ש ו ל ד כ א מ ד ת נ י א כ ת ו ס פ ת א )אין כ א ן א ל א‬
‫צ י ו ן ל מ ק ו ר ה ב ר י י ת א ( י ש נ ד ר ש מ ק צ ת ו א ס ו ר ו מ ק צ ת ו מ ו ת ר ‪ ,‬נ ד ר מן ה כ ל כ ל ה והיו בה ב נ ו ת‬
‫ש ב ע ‪ ,‬ח ז ר ו א מ ר א ל ו ה י י ת י י ו ד ע ש כ ן ל א ה י י ת י נודר‪.‬‬
‫ו ב נ ו ת ש ב ע מותרות‪.‬‬
‫לסיועי‬
‫וכו‪/‬‬
‫ו י ש גורסין ה י י ת י א ו מ ר ש ה כ ל כ ל ה א ס ו ר ה‬
‫ואין נ ר א ה כן‪ ,‬מ פ נ י ש א ם כן ה י א ך ה י ה מ ק ש ה מ מ נ ה ‪ ,‬ו א ד ר ב א חוה ל י ה‬
‫ו ב ו ו ד א י ש ה ל ש ו ן ה ש נ י ה ק ש ה מאד‪ ,‬כ ה ש ג ת ה מ א י ר י ‪ ,‬ו ל פ י כ ך ה כ ר י ע כ ג י ר ם א‬
‫ל ועיין ביה טיויד סי׳ ר ל י ב )בדיה קג״ב ע־א(‪ .‬ועיין בפי׳ הריא מן ההר‪ ,‬עמ׳ נ״ט‪ ,‬ובמאירי‬
‫בבאורו למשניות פינ‪ ,‬דיה נדרי שעות <הוצ׳ ר־א ליס‪ ,‬עמי צ*ב>‪.‬‬
‫נדרים פ״ה עמי ‪114‬‬
‫‪468‬‬
‫שלפנינו‪ ,‬שאמר‪ :‬ל א הייתי נודר‪ ,‬והרי אי א פ ש ר לומר שהכוונה ל א הייתי נ ו ד ר כ ל ל ‪ ,‬שאם כן‬
‫כולם מודים ש כ ל ה נ ד ר ב ט ל ‪ ,‬כמפורש בירושלמי הנ״ל‪ ,‬ובעל כרזזינו הכוונה שהיה א ו מ ר ל א‬
‫הייתי נ ו ד ר כ ך א ל א אחרת‪ ,‬ויש מקום לשני פירושים האיך היה נ ו ד ר אחרת‪.‬‬
‫מ״מ למדנו מ ד ב ר י ר ב י נ ו שהגירםא שבבבלי אינה בטוחה‪ ,‬והיתה שם גם גירםא אחרת‪.‬‬
‫ובשטמ״ק שם מביא בשם הרא״ם‪ :‬ה״ג א ל ו הייתי יודע שבנות ש ב ע בתוכה ל א הייתי נ ו ד ר א ל א‬
‫משאר הכלכלה‪ ,‬והכי אית׳‬
‫דהא הכי תניא ב ת ו ס פ ת ‪/‬‬
‫ב ת ו ס פ ת ׳ וכר‪.‬‬
‫והעיר רבינו‪ :‬וקש׳ ק צ ת דמאי ס ״ ד דמקשה‪,‬‬
‫ונראה שלפני ה ר א ״ ם היתה הגירםא השניה שהביא המאירי‪ ,‬והגיה‬
‫אותה ע ״ פ התוספתא‪ .‬והרגיש רבינו שלפי גירסא זו הםוגייא מתפרשת לנכון‪ ,‬ואין בה א ל א ״ ק צ ת ״‬
‫קושי‪ ,‬משום שהמקשה ס ב ר שהמאמר ״ ל א הייתי נ ו ד ר א ל א משאר הכלכלה״ הוא ביטוי ל כ ו ו נ ת ו‬
‫ה כ ל ל י ת שלא היה גודר א ל א מן השאר גרידא‪ ,‬והיה א ו מ ר במפורש שנודר ר ק מן השחורות‬
‫והלבנות‪ ,‬ודחו שכוונת המאמר כפשוטו‪ ,‬שהיה א ו מ ר כן‪ :‬ל א הייתי נ ו ד ר א ל א משאר ה כ ל כ ל ה‬
‫ועיין במשנתגו ס״ג סמ״ב‪ ,‬ובסוגיית הבבלי שם‬
‫) ״ כ ל ה כ ל כ ל ה אסורה״( ובנות שוח מותרות‪.‬‬
‫)הנ״ל(‪ ,‬ומ״ש להלן‪.‬‬
‫‪ .12-11‬נ ד ר‬
‫ללב לא‬
‫בצלים‪.‬‬
‫מן‬
‫הייתי‬
‫הבצלים‪,‬‬
‫נודר אלא‬
‫וכ״ה בד‪.‬‬
‫א מ ‪/‬‬
‫משאר‬
‫אילו‬
‫בצלים‪,‬‬
‫ובכי״ע‪ :‬ל א הייתי נ ו ד ר א ל א‬
‫הייתי‬
‫יודע‬
‫שהכופרי‬
‫הותר‬
‫בכופרי‬
‫ואסור‬
‫ב צ ל י ם וכר‪.‬‬
‫בבני‬
‫יפה‬
‫בשאר‬
‫עיין נלי׳ש ע ל‬
‫כ ״ ז ל ע י ל פ״ג‪ ,‬שו׳ ‪ ,33‬ד״ה מן הבצלים‪ ,‬ובהערה ‪ 58‬שם‪.‬‬
‫וברייתא זו א ף היא מדברי ר׳ נתן הנ״ל‪ ,‬ויש כאן נ ד ר שמקצתו קיים ומקצתו בטל‪ ,‬ע ד‬
‫שבא ר ׳ עקיבא ולימד‪ ,‬כלהלן‪.‬‬
‫והבבלי כ״ז א׳ קיצר‪ ,‬שהרי המשא והמתן שם ע ל הרישא קיים‬
‫גם ע ל הסיפא‪ ,‬ולעיל שם )כ״ו ב׳( הקשו ממשנתנו שנביא בסמוך‪.‬‬
‫ובמשנתנו פ ״ ט מ״ח‪ :‬קונם ב צ ל שאני טועם שהבצל ר ע ל ל ב ‪ ,‬א מ ר ו ל ו הלא ה כ פ ר י יפה‬
‫ל ל ב ‪ ,‬הותר בכפרי‪ ,‬ו ל א ב כ פ ר י ב ל ב ד הותר א ל א ב כ ל הבצלים ו כ ר ‪.‬‬
‫ובמשנתנו א מ ר במפורש‬
‫שהוא נ ו ד ר משום שהבצל ר ע ל ל ב ‪ .‬ועיין מה שכתבנו ל ע י ל פ ״ ג הנ״ל‪.‬‬
‫‪ .13-12‬ע ד ש ב א‬
‫כולו‪.‬‬
‫עקיבא‬
‫ר׳‬
‫ולימד‬
‫שהנדר‬
‫משנתנו פ ״ ט םמ״ו‪ ,‬בבלי כ ״ ז א׳ )מן הברייתא שלנו(‪.‬‬
‫שהותר‬
‫מקצתו‬
‫הותר‬
‫ובמשנתנו פ ״ ג מ״ב‪ :‬נ ד ר י‬
‫ש מ ו ת ו כ ר ‪ ,‬ר א ה אותן אוכלין תאנים ואמר הרי ע ל י כ ם קרבן‪ ,‬ונמצאו אביו ואחיו )כלומר‪ ,‬א ף‬
‫הוא נ ד ר ש מ ה ( ‪.‬‬
‫והיו» ע מ ק אחרים‪ ,‬בית שמאי אומרים ‪ p‬מותרין ומה ש ע מ ק אםורץ‪ ,‬ובית‬
‫ה ל ל אומרים א ל ו ו א ל ו מותרין‪.‬‬
‫ובירושלמי שם ה״כ‪ ,‬ל ״ ח ע״א‪ :‬ר׳ שמעץ ב ר לקיש כ ע א קומי‬
‫‪9‬‬
‫ר׳ ניוחנן מ ה [ בא ר ׳ עקיבה להוסיף ע ל ד ב ר י ב י ת ה ל ל ו כ ר ‪ ,‬א מ ר ליה מה א ם תמן נ ד ר שהוא‬
‫צ ר י ך חקירת ח כ ם א ת א מ ר נ ד ר ש ב ט ל מקצתו ב ט ל כולו‪ ,‬כאן שאינו צריך חקירת ח כ ם ל א כ ל‬
‫שכן )כלומר‪ ,‬וכולם מודים בכך(‪.‬‬
‫ר ׳ יוסי כ ש ם ר ׳ הילא משם נ ד ר טעות‪ ,‬שאילו הייתי יודע‬
‫שאבא ואחי שם ל א הייתי נודר‪ ,‬כ ל ו מ ר ‪ ,‬ל א הייתי נ ו ד ר כ ל ל ‪ ,‬עיין בירושלמי פ ״ ט ה״ו‪ ,‬מ״א ע״ג‪,‬‬
‫ולפ״ז אינו ע נ י ץ ל ד ב ר י ד ״ ע כאן‪.‬‬
‫הנ״ל‪.‬‬
‫ובירושלמי ם״א ה״א‪ ,‬ל ״ ו ע״נ‪ :‬מה מקיים ר ׳ עקיבה‬
‫כ כ ל היוצא מפיו יעשה‪ ,‬מיכן ל נ ד ר ש ב ט ל מקצתו ב ט ל כולו‪.‬‬
‫ו ל י ת ליה ל ד ׳ ישמעאל כן ?‬
‫כולה‬
‫מן תמן ו כ ו ‪ /‬אית ליה מיכן ל נ ד ר ש ב ט ל מקצתו ב ט ל כולו‪.‬‬
‫ו ע י ץ בירושלמי נזיר פ ״ ג ה״כ‪,‬‬
‫נ ״ ב ע״ג‪ ,‬ובשי״ק שם‪ ,‬ד ״ ה אם‪ ,‬ובשי״ק רס״א‪ ,‬ד״ה מיכן‪.‬‬
‫ו ע י ץ ב ר א ״ ש ם ״ ג סי׳ ח׳ ) ב נ ד ר‬
‫מ ב ש ר ויין ש ל א‬
‫היו‬
‫לפניו(‪,‬‬
‫ובירושלמי ב ר כ ו ת ם״ה ה״ב‪ ,‬ט׳ ע״ב‪ ,‬ת ע נ י ת ס ״ א ה״א‪,‬‬
‫ם״ג ר ע ״ ד ‪ ,‬ומ״ש במשנה ל מ ל ך ם ״ ד מה׳ נ ד ר י ם הי״א ו ב פ ר ש ת דרכים‪ ,‬ד ר ך ה׳ )השם(‪ ,‬ד ר ו ש‬
‫כ ״ א ‪ ,‬ד ״ ה וראיתי בירושלמי‪ ,‬ומ״ש בגליון הש״ם ב י ר ו ש ל מ י ב ר כ ו ת ותענית‪.‬‬
‫ועיץ מ ״ ש להלן‬
‫בסמוך‪.‬‬
‫» כלומר‪ ,‬אם היו‪ ,‬עיין במאירי שם וסיש מהרי־ן אפשטין במבוא לנוה״ס‪ ,‬עסי ‪.1109‬‬
‫‪ 9‬כצ״ל‪ ,‬כמו שהשלים לנכון בשערי תורת א״י‪ .‬ועיין בק״ע שם‪.‬‬
‫נדרים פ״ה עמי ‪114‬‬
‫‪.14-13‬‬
‫הותרו‬
‫אומ׳‬
‫כיצד‪,‬‬
‫קונם‬
‫שני‬
‫כ ו ל ם ‪ .‬וכ״ה בד ובמשנתנו ם״ט מ״ז‪.‬‬
‫ש ה י א פיםקא ממשנתנו‪.‬‬
‫נהנה‬
‫‪469‬‬
‫לכלכם‪,‬‬
‫והותר‬
‫מהם‬
‫אחד‬
‫ו ב כ י ״ ע ה ס ר ה ב ב א זו‪ ,‬ו א פ ש ר ש ה ש מ י ט ו ה מ ש ו ם‬
‫ו ל פ י פ ש ו ט ה ש ל מ ש נ ת נ ו ו ה ת ו ס פ ת א כ א ן מ ד ב ר י ם ב נ ד ר ש ה ו ת ר ע ״ י חכם‪,‬‬
‫ו כ ן מ ו כ ח מן ה י ר ו ש ל מ י ס ״ ג סה״ב‪ ,‬ל ״ ח ע ״ א הנ״ל‪ .‬א ב ל ב ב ב ל י כ ״ ו א ׳ מ ש מ ע ש פ י ר ש ו ה ש ה ו ת ר‬
‫א ח ד מ ה ם מ פ נ י ש ה י ה כ א ן נ ד ר ט ע ו ת )כגון ש ה י ה אביו‪ ,‬א ו אחיו(‪.‬‬
‫ועיין היטב כמאירי שם‬
‫ו ב ש ט מ ״ ק ש ם ב ש ם ה ר י ״ ץ ‪ ,‬ובסי׳ ה ר א ״ ש ס ״ ו א ‪ /‬ד ״ ה קונם‪ ,‬ו ב ר ״ ן כ ״ ה ב׳‪ ,‬ד ״ ה ת נ ן התם‪,‬‬
‫ו ב ר ש ב ״ א שם‪ .‬ו ע י י ן בקרן א ו ר ה כ ״ ו ב׳‪.‬‬
‫ובר״ן כ ״ ו םע״ב הביא בשם ״איכא מ ״ ר ׳ ש כ ל העניין ש ל מ ע מ י ד ומשנה לרבה הוא‬
‫ד ו ו ק א ב ש י ש כ א ן צ ד ט ע ו ת ‪ ,‬כגון ש ה י ה א ב י ו א ו א ח י ו ביניהם‪ ,‬א ב ל ב ש א ל ת ח כ ם כ ו ל י ע ל מ א‬
‫מ ו ד י ש נ ד ר ש ב ט ל מ ק צ ת ו ב ט ל כ ו ל ו ב ל י ש ו ם הגבלות‪.‬‬
‫וכן מ ש מ ע מ ד ב ר י ה ר ״ מ פ ״ ד ה י ״ א‬
‫ו מ ד ב ר י ה ט ו ר בסי׳ ר כ ״ ט ‪ ,‬כ מ ו ש ה כ ר י ע ה ר ש ד ״ ם ב ש ר י ת י ו ״ ד ס ו ף ס י ׳ צ ״ א ‪.‬‬
‫מ ת פ ר ש ת כ פ ש ו ט ה ב ל י ש ו ם הגבלות‪.‬‬
‫ומשנתנו והתוספתא‬
‫ועיין ר ש ב ״ א כ ״ ז א ׳ ‪ ,‬ד ״ ה ו ר א י ת י ל א ח ד מ ג ד ו ל י הפוסקים‪.‬‬
‫ו ע י י ן ב ק ר ן א ו ר ה כ ״ ו ב׳ ה נ ״ ל ‪ ,‬א ב ל ב י ר ו ש ל מ י ל א נ ז כ ר כ ל ל החילוק בין מ ש נ ה ו מ ע מ י ד ‪.‬‬
‫‪ .15-14‬ש נ י‬
‫מותר‪,‬‬
‫הימנו‬
‫לזה‬
‫נהנה‬
‫למעלה‬
‫לזה‬
‫אסור‪.‬‬
‫ולזה‪,‬‬
‫בד‪:‬‬
‫האמצעי‪,‬‬
‫והותר‬
‫הימנו‬
‫שאני נהנה לזה ולזה והותר וכר‪.‬‬
‫כ י צ ד א מ ׳ קונם )עיין מ ״ ש ל ע י ל ‪ ,‬ד ״ ה כ י צ ד ( ש א נ י ל ז ה ו ל ז ה ו ל ז ה ה ו ת ר וכו׳‪.‬‬
‫כ ב כ י ״ ו ‪ ,‬א ו כ י ״ ע ‪ ,‬ע י י ן מ ״ ש להלן‪ ,‬ד ״ ה ו א ש ר ‪.‬‬
‫למטה‬
‫ובכי״ע‪:‬‬
‫והנכון ה ו א‬
‫ו ב מ ש נ ת נ ו ס ״ ט מ ״ ז ‪ :‬ש א י נ י נ ה נ ה ל ז ה ולזה‪ ,‬ה ו ת ר‬
‫ה ר א ש ו ן ‪ ,‬ה ו ת ר ו כולן‪ ,‬ה ו ת ר האחרון‪ ,‬ה א ח ר ו ן מ ו ת ר ו כ ו ל ן אםורין‪ ,‬ה ו ת ר ה א מ צ ע י ‪ ,‬ה י מ נ ו ו ל מ ט ה‬
‫מ ו ת ר ‪ ,‬ה י מ נ ו ו ל מ ע ל ה אסור‪.‬‬
‫ב ר ם ה ב ב א ה א ח ר ו נ ה א י נ ה מ ג ו ף ה מ ש נ ה ‪ ,‬ו א י נ ה ב ר ו ב הנוסחאות‪,‬‬
‫ו נ ו ס פ ה ע ״ פ התוספתא‪ ,‬עיין ב מ ב ו א ל נ ו ה ״ מ ל מ ה ר י ״ ן א פ ש ט ץ ‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,479‬ה ע ר ה ‪ .1‬ו כ ן ה ב י א ו ה‬
‫ב י ר ו ש ל מ י פ ״ ט ה ״ ו ‪ ,‬מ ״ א ע ״ ג ‪ ,‬ב ש ם תגי‪.‬‬
‫ו ע י י ן גם ב ב ב ל י כ ״ ו ב׳ ובגליון ש ם ‪ ,‬ס ״ ו א ׳ ו ב ג ל י ו ן‬
‫ש ם ‪ .‬וכן ב ה ׳ ה מ י ו ח ס ו ת ל ה ר י ״ ף ס ״ ג שם‪ :‬ד ק ת נ י ב ת ו ס פ ת א ה ו ת ר ה א מ צ ע י ה י מ נ ו ו ל מ ט ה מ ו ת ר‬
‫ו כ ר ‪ .‬ו כ ן ב מ א י ר י ש ם )הוצ׳ ר ״ א לים‪ ,‬ע מ ׳ קי״ג(‪ :‬ו ה ו א ש א מ ר ו ב ת ו ס פ ת א ה ו ת ר ה א מ צ ע י ה י מ נ ו‬
‫ו ל מ ט ה מ ו ת ר וכו׳‪.‬‬
‫ו כ ו ו ג ת ר ב ו ת י ג ו היתה ל צ י י ן ש ה ב ר י י ת א ש ב ב ב ל י ה י א ב ת ו ס פ ת א למשגתגו‪.‬‬
‫ו כ ן מ ו כ ח גם מן ה ת ו ס פ ת א כאן‪ ,‬ש א ם ל א כן ל א ה ו ס י פ ה כ ל ו ם ע ל משגתגו‪.‬‬
‫ועיין ירושלמי נזיר‬
‫פ ״ ד ה ״ א ‪ ,‬נ ״ ג ע ״ א ‪ ,‬ו ב ב ל י ש ם כ ״ א א׳‪.‬‬
‫ואשר‬
‫ל ג י ר ם א ״ ל ז ה ל ז ה ו ל ז ה ״ כ ״ ה גם ב כ ״ י ק ו י פ מ ן ו ק ט ע י ם מ ן ה ג נ י ז ה )עיין מ ב ו א‬
‫ל נ ו ה ״ מ ל מ ה ר י ״ ן א פ ש ט י ן ‪ ,‬ע מ ׳ ‪.(479‬‬
‫ו ב ש א ר גוםחאות מ ט י פ ו ס א ״ י ‪ :‬ל ז ה ו ל ז ה ו ל ז ה )כגי׳ כ י ״ ע‬
‫כאן(‪ .‬א ב ל ל פ נ י ה ב ב ל י כ ״ ו א ׳ ‪ -‬ב ׳ ה י ת ה ה ג י ר ס א ב מ ש נ ת נ ו ר ק ש ת י פ ע מ י ם ‪.‬‬
‫ברם בתוספתא‬
‫ש ש נ ת ה ״ א מ צ ע י ״ ‪ ,‬ה ר י ל פ נ י נ ו ש ל ש ה א נ ש י ם ‪ ,‬ו מ מ י ל א פ ש ו ט ש צ ״ ל ש ל ש פ ע מ י ם לזה‪.‬‬
‫ועיין‬
‫ב מ ב ו א ל נ ו ה ״ מ ל מ ה ר י ״ ן א פ ש ט י ן ‪ ,‬ע מ ׳ ‪.478‬‬
‫ו ל ע צ ם ה ע נ י י ן מ ש נ ת נ ו ו ה ת ו ס פ ת א ל כ א ו ר ה מ ח ו ס ר ו ת הבנה‪ ,‬ו ל מ ה א ם ה ו ת ר ה ר א ש ץ ה ו ת ר ו‬
‫כולן‪ ,‬ו א ם ה ו ת ר ה א ח ר ו ן א י נ ו מ ו ת ר א ל א הוא‪ ,‬ו מ מ ה נ פ ש ך א ם א נ ו ד נ י ם א ת ה נ ד ר כ נ ד ר א ח ד ‪,‬‬
‫א י ן ה ב ד ל מ י הותר‪ ,‬ו נ ד ר ש ב ט ל מ ק צ ת ו ב ט ל כולו‪ ,‬ו א ם כ ל א ח ד ד י נ ו כ נ ד ר מ י ו ח ד ) מ פ נ י ש ל א‬
‫א מ ר כ ו ל כ ם ‪ ,‬והקונם ה ו א ל כ ל א ח ד לחוד‪ »°,‬ו ע י י ן מ ״ ש להלן(‪ ,‬ה ר י א פ י ל ו ה ו ת ר ה ר א ש ו ן ‪ ,‬ל מ ה‬
‫הותרו האחרונים‪.‬‬
‫ו ב ב ב ל י כ ״ ו ב׳ מ ע מ י ד ה ב ת ל א ן ז ה בזה‪ ,‬ו א מ ר פ ל ו נ י כ פ ל ו נ י ‪ ,‬ו מ מ י ל א א ם‬
‫‪1‬‬
‫הותר העיקר נ פ ל הטפל‪ ,‬עיי״ש‪ .‬א ב ל בירושלמי א ץ זכר לכך‪ .‬׳‬
‫‪,‬‬
‫ובר״מ ם״ד מ ה נדרים הי״א‬
‫העתיק א ת ל ש ץ המשנה‪ ,‬ולא הזכיר כ ל ל א ת פ ת ר ץ הבבלי שבתלאן זה בזה אנן קיימץ‪ ,‬ו כ ב ר‬
‫‪ !0‬ועיין בצפנת פענח פיז מה׳ נדרים הי־א‪.‬‬
‫״ ופשיטא שאינו עניין למשנת נזיר פ י ר ם״א‪ ,‬עיין בירושלמי ו ב ב ב ל י שם‪ ,‬שהרי שם משמע א ף‬
‫מ צ ד הלשון שיש כ א ן תליית א ח ד בשני‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ״ה ע מ ‪115-114‬‬
‫‪470‬‬
‫‪,‬‬
‫תמהו ע ל כ ך נושאי כליו‪ .‬ו ע י ץ בלחם משנה במקומו‪ .‬ויפה ב א ר ב מ ר כ ב ת המשנה ם״ה מ ה אישות‬
‫הכ״ו שלשיטת הר״מ א ץ הבבלי מגיה א ת משנתנו‪ ,‬א ל א מ פ ר ש שבכגץ דא ש ל א א מ ר קונם ל כ ל‬
‫אחד‪ ,‬כ ל א ח ד נ א ס ר משום יד‪ ,‬והוי ל י ה כ א י ל ו א מ ר פלוגי כפלוגי‪ .‬ואעפ״י שהם גדרים מיוחדים‪,‬‬
‫מ״מ מ כ י ו ץ שכוונתו להתםים א ח ד בשני‪ ,‬א ם ב ט ל העיקר ב ט ל הטפל‪.‬‬
‫ולם״ז מ ת ב א ר ו ת המשנה‬
‫והתוספתא כ ם ש ו ק ‪ ,‬ו א ץ כאן הגבלה ל ״ כ ג ץ ש ת ל א ך ‪ ,‬א ל א שהנודר ב ל ש ץ זו דינו כתלאן‪ .‬ועיי״ש‬
‫ו ע י ץ ב צ פ נ ת פענח שם במקומו ומ״ש‬
‫שבאר א ת סוגיות התלמוד ש נ ר א ו ת כ ס ו ת ר ו ת ל פ י ר ו ש זה‪.‬‬
‫ו ע י ץ בירושלמי‬
‫להלן‪ ,‬ש ר ‪ ,19-18‬ד ״ ה הותר‪ ,‬וד״ה ובכי״ע‪ ,‬ו ש ר ‪ ,20—19‬ד ״ ה ב ר ם ואילך‪.‬‬
‫שבועות פ ״ ה ה״ג‪ ,‬ל ״ ו ע״ב‪ ,‬ונזיר פ ״ ד ה״ג‪ ,‬נ ״ ג ע ״ ב ‪ ,‬ו ב נ ו ע ם ירושלמי שם‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪ .16-15‬ק ו נ ם ש נ י‬
‫אסור‬
‫הוא‬
‫נהנה לפל ‪,‬‬
‫ומותר‬
‫בראשון‬
‫ושהא כדי‬
‫בשיני‪.‬‬
‫וחזר‬
‫דבור‪,‬‬
‫לפל‪/‬‬
‫ואמ׳‬
‫כ ע ״ ז להלן נזיר ם״ג ה״ב‪ ,‬ב ב ל י שם כ ״ א‬
‫רע״א‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫דבור‪ ,‬כדי‬
‫‪ .17-16‬כ מ ה ה ו א כ ד י‬
‫שאילת‬
‫ל ת ל מ י ד ‪ .‬וכ״ה‬
‫שלום הרב‬
‫)״הרב לתלמיד״( גם בד‪ ,‬ופירושו‪ :‬א צ ל התלמיד‪ ,‬ועיין להלן‪ ,‬ד ״ ה ובירושלמי‪ .‬א ב ל ה נ כ ץ הוא‬
‫ב כ י ״ ע שחסר שם ״ ה ר ב לתלמיד״‪ ,‬וכ״ה )כגי׳ כי״ע( להלן נ ז י ר ם״ג ה ״ ב ב כ ל הגוםחאות‪,‬‬
‫והכוונה ל ש א י ל ת ש ל ו ם ס ת ם ‪ ,‬ל ש א י ל ת שלום ב ץ א ד ם להכירו‪ ,‬כ מ ש נ ת ת ע נ י ת םם״א ועוד‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ובירושלמי ב ר כ ו ת ם ״ ב ה״א‪ ,‬ד ׳ ע״ב‪ :‬וכמה הוא כ ד י דיבור‪ ,‬ר ׳ םימץ בשם ר יהושע בן‬
‫ל ו י כ ד י ש א י ל ת שלום ב ץ א ד ם לחבירו‪ .‬א ב א ב ר ב ר חנה ב ש ם ר ׳ יוחנן כ ד י שאילת שלום ב ץ‬
‫ה ר ב לתלמיד‪ ,‬ויאמר ל ו ש ל ו ם עליך ר ב י ‪.‬‬
‫וכע״ז ב ש ר י ״ ר שם‪ ,‬עמי ‪ ,6‬ש ר ‪ ,8‬ובמקבילות במו״ק‬
‫פ ״ ג ה״ז‪ ,‬פ ״ ג ע״ג‪ ,‬נ ז י ר פ ״ ד ה״א‪ ,‬נ ״ ג ע״א‪ ,‬שבועות פ ״ ב םה״ד‪ ,‬ל ״ ד ע״א‪».‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫כ ב ‪ :‬וכמה כ ד י ש א ל ת שלום‪ ,‬כ ד י שאומר שלום‬
‫וכמה כ ד י ד ב ו ר כ ד י ש א י ל ת שלום‬
‫ת ל מ י ד ל ר ב ו כ ר ‪ ,‬תניא נ מ י ה כ י ו כ ר ‪,‬‬
‫תלמיד לרב‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ע י ץ ב ב ל י מ כ ו ת ר א ושבועות ל ״ ב א׳‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ודק״ם שם‪.‬‬
‫ובבבלי נזיר‬
‫ו ב ב ב ל י ב ״ ק ע ״ ג ב ‪ :‬כ ד י ש א י ל ת ת ל מ י ד ל ר ב שלום ע ל י ך ד ב י‬
‫ומורי‪.‬‬
‫וק‬
‫‪,‬‬
‫מעתיק ב ר ״ ח שבועות י״ז א בשם הירושלמי שבועות הנ״ל‪ .‬א ב ל המלה ״ומורי״ אינה בכמה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫כתי״י שבבבלי ב״ק‪ ,‬ע י ץ דק״ם שם‪ ,‬עמ׳ ‪ ,163‬הערה ת ‪ .‬וכן ב ר ש ״ י ‪ ,‬בתוספות ו ב פ י הרא״ש‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫נזיר כ ב ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ם י מ״ג‪.‬״‬
‫ו ק פ ם ק ה ר ״ מ ב פ ״ ב מה׳ שבועות הי״ז‪ ,‬ובחנם ת מ ה ע ל י ו בשו״ת מקום שמואל‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ו א ש ר לתמיהתו מ ב ב ל י ב ר כ ו ת ג א ‪ ,‬תשובה ל ש א ל ת ה ר ב שאני‪ ,‬ע ‪ p‬ר ״ מ פ ״ ה מה׳‬
‫ת ״ ת ה״ה‪.‬‬
‫ו ע י ץ מ ״ ש מהרי״ן א פ ש ט ץ במבוא לנוה״מ‪ ,‬ע מ ׳ ‪.478‬‬
‫‪ .18-17‬ק ו נ ס ש נ י‬
‫שני‬
‫קונם‬
‫נהנה‬
‫נ ה נ ה לו‪ ,‬ה ד י‬
‫לפלני ועוד לפלגי‪ ,‬או שאמ׳‬
‫אילו שגי‬
‫נדרים‪.‬‬
‫לפלני ופלגי‬
‫ע י י ן מ ״ ש להלן פ״ז‪ ,‬ש ר ‪,26-24‬‬
‫ד ״ ה א מ ר ה קונם‪ ,‬ו ד ״ ה ונראה‪ .‬ו א ס א מ ר ״ ל פ ל נ י וםלני קונם ש נ י נהנה״ דינו כ א י ל ו א מ ר ״ ק ו נ ם‬
‫שאני נהנה ל פ ל ו נ י ופלוני״‪.‬‬
‫ו ק א מ ר ו בירושלמי שבועות ם ״ ה ה״ג‪ ,‬ל ״ ו ע ״ ב ‪ :‬ד ב ר י חכמים‬
‫הזכיר שבועה בתחילה‪ ,‬א ו הזכיר ב ם ו ף ו ל א הזכיר תחילה‪ ,‬ע ל ד ע ת ץ דרבנן מביא ק ר ב ן ע ל כ ל‬
‫ועיין ב ד ש להלן בסמוך‪.‬‬
‫א ח ת ואחת‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ע י ץ במשנתנו פ ״ ט מ ״ ז ובתוספות ם ״ ו א ‪ ,‬ז ~ ה ש א נ י‬
‫נהנה ל ז ה קרבן‪.‬‬
‫‪.19-18‬‬
‫הראשון‪.‬‬
‫להשלימו‬
‫הותר‬
‫הראשון‬
‫הותר‬
‫השיני‬
‫]הותר‬
‫השני[‬
‫לא‬
‫הותר‬
‫המושלם ב מ ר ו ב ע י ם ח ס ר בגוף כי״ו‪ ,‬א ב ל ניתן ש ם סימן שיש כאן חסרון‪ ,‬ו צ ר י ך‬
‫ק הגליון‪.‬‬
‫ובגליון‪ :‬ה ו ת ‪) . . .‬השאר חתוך(‪ ,‬ו ק ר ו ב ל ו ו ד א י ש צ ר י ך להשלים כנ׳‪-‬ל‪.‬‬
‫ובד‪ :‬ה ו ת ר ה ר א ש ר ה ו ת ר השני‪ ,‬ל א ה ו ת ר ה ר א ש ץ ל א ה ו ת ר השני‪ ,‬והיא בוודאי גירםא משובשת‪.‬‬
‫^ ושם‪ :‬א ב א ב ר התא‪ ,‬ובשרי״ר ב ר מ ת הנ״ל )בפנים(‪ :‬א ב א ב ר חנה‪.‬‬
‫‪l‬‬
‫» אח״כ צ״ל שם‪ :‬סי' ס ‪ Y‬ב מ ק ש ‪ :‬סי' מיג‪.‬‬
‫נדרים פ״ה עמ׳ ‪115‬‬
‫‪471‬‬
‫ו ל פ י ג י ר ס ת כ י ״ ו ב ב א זו ד ב ו ק ה ל ר י ש א ‪ ,‬ו ה י י נ ו כ ש א מ ר ‪ :‬קונם ש נ י נ ה נ ה ל פ ל נ י ו ע ו ד ל פ ל נ י ‪,‬‬
‫ו א ע פ ״ י ש ה ם ש נ י נ ד ר י ם ‪ ,‬מ ״ מ כיון ש א מ ר ״ ו ע ו ד ״ מ ש מ ע מ ל ש ו נ ו ש ת ל ה א ת ה ש נ י בראשון‪ ,‬ו א ם‬
‫ה ר א ש ו ן ה ו ת ר השני‪ ,‬ו ד י נ ו כ א י ל ו א מ ר קונם ש נ י נ ה נ ה ל ז ה ולזה‪ ,‬עיין מ ״ ש ל ע י ל ‪,‬‬
‫הותר‬
‫ש ר ‪ ,15-14‬ד ״ ה ו ל ע צ ם ‪.‬‬
‫ו ע י י ן מ ״ ש להלן פ ״ ז ‪ ,‬ש ו ׳ ‪ ,26-24‬ד ״ ה א מ ר ה קונם ואילך‪ .‬א ב ל ש ם‬
‫מ ס ו ר ת ד ו כ י ״ ו ל ש י ט ת ם שגרסו‪ :‬ו ע ו ד ע נ ב י ם ש נ י ט ו ע מ ת ‪ ,‬עיין מ ש ״ ש ‪.‬‬
‫ו ב כ י ״ ע ‪ :‬הותר ה ש י נ י ה ו ת ר הראשון‪ ,‬ה ו ת ר ה ר א ש ו ן ו ל א הותר השיני‪.‬‬
‫ו ג י ר ס א זו נ ר א י ת‬
‫י ו ת ר מקורית‪ ,‬ו ל פ י ה ב ב א זו דבוקה לסיפא‪ ,‬ל א ו מ ר ״ ל פ ל נ י ו פ ל נ י קונם ש נ י נ ה נ ה ״ ‪ ,‬וכאן ה ר י‬
‫ועיין מ ״ ש‬
‫ה ש נ י ע י ק ר ו ה ר א ש ו ן ט פ ל ‪ ,‬ו ל פ י כ ך א ם ה ו ת ר ה ש נ י ה ו ת ר הראשון‪ ,‬א ב ל ל א להפך‪.‬‬
‫ל ע י ל ‪ ,‬ש ר ‪ ,15—14‬ד ״ ה ו ל ע צ ם ה נ ״ ל ‪.‬‬
‫‪ .20—19‬ק ו נ ם‬
‫לו‬
‫נשאלין‬
‫על‬
‫שני‬
‫נהנה‬
‫הראשון‬
‫לפלני‬
‫וחוזרין‬
‫ולכל‬
‫ונשאלין‬
‫מי‬
‫לו‬
‫שנשאלין‬
‫על‬
‫לו‬
‫השיני‪.‬‬
‫עליו‪,‬‬
‫ו כ ״ ה בד‪.‬‬
‫ו כ ן ב ב ב ל י צ ׳ א׳‪ :‬קונם ש א י נ י נהנה ל פ ל ו נ י ו ל מ י ש א ש א ל ע ל י ו ‪ ,‬נ ש א ל ע ל ה ר א ש ו ן ו א ח ״ כ נ ש א ל‬
‫ואין‬
‫ע ל השני‪ .‬א ב ל ב כ י ״ ע ‪ :‬נ ש א ל י ן ל ו ע ל ה ר א ש ו ן‬
‫נ ש א ל י ן ל ו ע ל השיני‪ .‬וכן ב י ר ו ש ל מ י‬
‫פ ״ ה ר ה ״ ד ‪ ,‬ל ״ ם ע ״ ב ‪ :‬קונם ש א י נ י נ ה נ ה לך‪ ,‬ל נ ש א ל ל ו עליך‪ ,‬נ ש א ל ע ל ה ר א ש ו ן ו א י נ ו נ ש א ל ע ל‬
‫השיני‪.‬״‬
‫א י ת ת נ י י ת נ י נ ש א ל בין ע ל ה ר א ש ו ן בין ע ל השיני‪.‬‬
‫ש מ ו א ל כ ר י ה ד ר ׳ י ו ס ף בי ר ׳ בון‬
‫א מ ר כ מ א ן ד א מ ר ל א ח ר האיםר‪ ,‬ב ר ם כ מ א ן ד א מ ר ל א ח ר ה נ ד ר ‪ ,‬נ ד ר ש ב ט ל מ ק צ ת ו ב ט ל כולו‪ .‬ו ע י י ן‬
‫ב נ ו ע ״ י ש ה פ ך א ת ה ג י ר ס א ע ״ פ הבבלי‪ ,‬ו ע י י ן ב מ ח נ ה א פ ר י ם ה ׳ ש ב ו ע ו ת ס י ׳ ט׳‪.‬‬
‫ב ר ם ב י ר ו ש ל מ י אין ה ש א ל ה כ ל ל ע ל ס ד ר ה ה י ת ר ו ע ל א י ז ה נ ד ר נ ש א ל תחילה‪ ,‬ו ה מ ח ל ו ק ת‬
‫ה י א א ם זקוק ל ה ת י ר א ת שניהם‪ ,‬א ו ש מ ס פ י ק ל ה ת י ר א ת א ח ד מהם‪ ,‬ו מ מ י ל א ב ט ל ה ש נ י מ ש ו ם‬
‫נ ד ר ש ב ט ל מ ק צ ת ו ב ט ל כולו‪ .‬א ל א ש ב י ר ו ש ל מ י ״ א ח ר ה נ ד ר ״ פ י ר ו ש ו ה ד י ב ו ר ה א ו ס ר ) ״ ק ו נ ם ״ ‪,‬‬
‫״קרבך׳‬
‫וכדומה(‪ ,‬ו ״ א ח ר ה א י ס ר ״ פ י ר ו ש ו ה ד ב ר ה נ א ס ר ‪ ,‬א ו א ח ר ח ל ו ת האיסור‪ ,‬ע י י ן מ ״ ש‬
‫להלן פ ״ ז ‪ ,‬ש ר ‪ ,32-30‬ד ״ ה א ש ת א י ש ‪ ,‬ו ד ״ ה אולם‪ ,‬ו ע י י ן מ ״ ש ל ע י ל ש ם ‪ ,‬ש ר ‪ ,26-24‬ד ״ ה א מ ר ה‬
‫ק ו נ ם תאינה‪.‬‬
‫ומפרש הירושלמי ש ל מ ״ ד אחר הנדר‪ ,‬אם אסר עליו שני דברים בדבור אחד הרי‬
‫נ ד ר ש ב ט ל מ ק צ ת ו ב ט ל כולו‪ ,‬א ב ל ל מ ״ ד א ח ר ה א י ם ר ה ו י ל י ה כ א י ל ו ח ז ר פ ע מ י י ם א ת ד י ב ו ר‬
‫ה א ו ס ר ‪ ,‬ואין א נ ו א ו מ ר י ם נ ד ר ש ב ט ל מ ק צ ת ו וכוי‪.‬‬
‫ושיטת התוספתא כאן היא שבכגון דא הם שני‬
‫נ ד ר י ם )עיין ל ע י ל ב ה ל כ ה ש ל ע י ל ו מ ש ״ ש ( ‪ ,‬ו א י ן א ו מ ר י ם נ ד ר ש ב ט ל מ ק צ ת ו ב ט ל כולו‪ ,‬א ל א‬
‫ש ל ע י ל ת ל ה א ח ד ב ש נ י )עיין מ ״ ש לעיל(‪ ,‬א ב ל כ א ן ה ר י א מ ר ב מ פ ו ר ש ש א ו ס ר ע ל ע צ מ ו גם א ת‬
‫הנאת החכם הנשאל אם ישאל ע ל נדרו‪ ,‬כלומר אפילו אם יותר הנדר הראשון עדיין רוצה בשני‪,‬‬
‫ו מ מ י ל א א י ן ל ו מ ר כ א ן נ ד ר ש ב ט ל מ ק צ ת ו כ ט ל כולו‪.‬‬
‫ובבבלי הנ״ל ר צ ו לפרש שנשאל מתחילה על הנדר לפלוני‪ ,‬ואינו יכול להשאל ע ל הנדר‬
‫מן החכם‪ ,‬ש ה ח כ ם ע ד י י ן ל א נ א ס ר ואין נ ש א ל י ן ל פ נ י ש ח ל האיסור‪.‬‬
‫ה ו כ ח ה ו א פ ש ר ל פ ר ש ה נ ש א ל י ן ר א ש ו נ ה ע ל ה א ח ד ו א ח ״ כ ע ל השני‪.‬‬
‫ו ד ח ו ש מ ל ש ו ן ה ב ר י י ת א אין‬
‫ובשו״ת‬
‫ה ר‬
‫״ן‬
‫ס י‬
‫‪ ,‬״‬
‫י‬
‫ז‬
‫פ‬
‫י‬
‫ר‬
‫ש‬
‫ש ב ב ב ל י נ ק י ט ל ה םתמא‪ ,‬ו ב א מ ת ל ר ״ ש צ ״ ל ק ו נ ם פ ע מ י ם ) ב ש נ י הנדרים(‪ ,‬א ל א ד ה ת ם ל א ו ב ה ה ו א‬
‫ד‬
‫י‬
‫נ‬
‫א‬
‫ע ם‬
‫י ק ‪ ! 5 .‬ברם בתוספתא כאן לפי גירםת כי״ו וד מ ש מ ע כ מ ו שרצו לפרש בבבלי שנשאלין‬
‫ת ח י ל ה ע ל ה פ ל ו נ י ‪ ,‬א ב ל ל א ע ל החכם‪ ,‬ש ע ד י י ן ל א נאסר‪ ,‬ד ע י ק ר ה ב ר י י ת א כ א ן ל פ י מ ק ו מ ה ב א‬
‫ל ל מ ד נ ו ‪ ,‬ש ב כ ג ו ן ד א י ש כ א ן ש נ י נ ד ר י ם ‪ ,‬ואין א ו מ ר י ן ה ו ת ר ה ר א ש ו ן ה ו ת ר ה ש נ י ‪ ,‬ו ד ל א כ ר ׳ ש מ ע ו ן ‪.‬‬
‫וגירסת‬
‫כ י ״ ע היא כמסורת הירושלמי‪.‬‬
‫ו א ע ״ פ שכבר הוכחנו בכמה מקומות שנוסחאות‬
‫‪ n‬כני׳ כי״ע בתוספתא‪.‬‬
‫־! ועיין בהנהות הרש׳ש צ׳ א׳‪ ,‬ונעלמו ממנו לפ״ש ד ב ר י הר׳ן בתשובה‪ .‬ועיין בתוספות פ״ז ב׳‪,‬‬
‫ד״ה ר״ש‪ .‬א ב ל בתוספות רי״ד שם סי׳ ייט‪ :‬והכא ל א א מ ר ה א ל א קונם א ח ד ‪ ,‬כיון שאמרה פעמים שאני‬
‫ט ו ע מ ת פרטיהון‪ ,‬ושני נדרים הן‪ .‬ועיין בקרן אורה פיז רע״ב‪ ,‬ד י ה אמרה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ״ה עמ ‪115‬‬
‫‪472‬‬
‫ה ט ו פ ס י ם ה ש ו נ י ם ש ל ה ת ו ס פ ת א מ ב ו ס ס ו ת ע ל ש ת י מ ס ו ר ו ת עתיקות‪ <6,‬מ ״ מ ב נ י ד ו ן ש ל פ נ י נ ו נ ר א ה‬
‫ש ה ע י ק ר כ ג י ר ם ת ד ו כ י ״ ו ‪ ,‬ש ה ר י ש י ט ת ה ת ו ס פ ת א ב ע נ י י נ י נ ו כאן ש ה ו ל כ י ן א ח ר ח ל ו ת ה א י ס ו ר ‪ ,‬ו א י ן‬
‫א ו מ ר י ן ב כ ג ץ ד א נ ד ר ש ב ט ל מ ק צ ת ו ב ט ל כולו‪.‬‬
‫‪.21‬‬
‫מותר‪.‬‬
‫נתכוון‬
‫לידור‬
‫וכ״ה בד ובכי״ע‪.‬‬
‫בעולה‪,‬‬
‫בנזיר‪,‬‬
‫ונדר‬
‫ונדר‬
‫בקרבן״‬
‫בשבועה‪,‬‬
‫וכן ב ר ״ מ פ ״ ב מה׳ נ ד ר י ם ה ״ כ ‪ :‬א ב ל ה מ ת כ ו י ן ל נ ד ו ר ב נ ז י ר ‪ ,‬ו נ ד ר‬
‫בקרבן‪ ,‬בקרבן‪ ,‬ו נ ד ר ב נ ז י ר ‪ ,‬ב ש ב ו ע ה ‪ ,‬ו נ ד ר ‪ ,‬א ו ש נ ת כ ו ו ן ל נ ד ו ר ‪ ,‬ו נ ש ב ע ‪ ,‬א ו ש נ ת כ ו ו ן ל ו מ ר ת א נ י ם ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ע י י ן ב מ ד ר ש ה ג ד ו ל מטות‪ ,‬ע מ ש ״ ט ‪.‬‬
‫ו א מ ר ע נ ב י ם ‪ ,‬ה ר י ז ה מ ו ת ר ב ש נ י ה ם ‪ ,‬ואין כ א ן נדר‪.‬‬
‫ו ב ש ו ״ ת ה ר ל ב ״ ח סי׳ נ ״ ו ציין ל ת ו ס פ ת א כאן‪.‬‬
‫ו מ ל ש ו ן ה ר ״ מ ש צ ר ף ל ת ו ס פ ת א ש ל ג ו גם ״ נ ת כ ו ו ן ל ו מ ר ת א נ י ם ו א מ ר ע נ ב י ם ״ ב ר ו ר ש פ י ר ש ה‬
‫ש נ כ ש ל בלשוגו‪ ,‬ו ה ת כ ו ו ן ל ב ט א ״ ק ר ב ן ״ ‪ ,‬ו א מ ר ב ט ע ו ת ״ ג ז י ר ״ ‪ ,‬ו כ ס י שהבין לגבון ב ש ו ״ ת ה ר ל ב ״ ח‬
‫ו ל פ ״ ז א ם א מ ר ב כ ו ו נ ה ״ נ ז י ר ״ ב מ ק ו ם ״ ק ר ב ן ״ ‪ ,‬וכיוון לקרבן‪ ,‬ה ר י ה ו א אסור‪ ,‬כ פ ס ק‬
‫הנ״ל‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ועיין בפיה״מ‬
‫ה ר ״ מ ב פ ״ א מ ה נ ז י ר ו ת ה י ״ א ‪ ,‬ו ע י י ״ ש ה ״ י ‪ ,‬בהשגות‪ ,‬ב מ ג ד ל ע ו ז ו ב כ ״ מ שם‪.‬‬
‫נ ז י ר פ ״ ב מ ״ א ‪ ,‬ועיין מ ״ ש להלן‪.‬‬
‫ב ר ם ב ש י ט ת ב נ י א ״ י צ ר י ך ל פ ר ש ש א פ י ל ו א מ ר ב כ ו ו נ ה ״ נ ז י ר ״ במקום ״ ק ר ב ן ״ ‪ ,‬ו נ ת כ ו ו ן‬
‫ל ק ר ב ן ל א א מ ר כלום‪.‬‬
‫ו א מ ר ו ב מ ש נ ת ג ז י ר ם ״ ב מ ״ ג ‪ :‬מ ע ש ה ב א ש ה א ח ת ש ה י ת ה ש כ ו ר ת )או‪:‬‬
‫שכולת(‪,‬ל! ו מ ז ג ו ל ה א ת הכום‪ ,‬ו א מ ר ה ה ר י נ י נ ז י ר ה ממנו‪ ,‬א מ ר ו ח כ מ י ם ל א נ ת כ ו ו נ ה א ל א ל ו מ ר‬
‫ה ר י ה ו א ע ל י קרבן‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ואמרו עליה בירושלמי שם )פ״ב ה״ג‪ ,‬ג״ב ע״א(‪ :‬ר ירמיה בשם ר זעירה‬
‫א פ י ל ו ל ש ו ן קרבן א י נ ו ‪ ,‬״ ל מ ה ש א י ג ו ק ו ב ע ע ל י ו ל א ג ז י ר ו ת ב ל ש ו ן ק ר ב ן ‪ ,‬״ ו ל א ק ר ב ן ב ל ש ו ן‬
‫נזירות‪.‬‬
‫וכן א מ ר ו ל ע י ל ש ם )ה״א‪ ,‬נ ״ א ע ״ ד ( ‪ :‬כ ל ה ל ש ו נ ו ת מ ש מ ש י ן ל ש ץ נזירות‪ ,‬חוץ מ ל ש ו ן‬
‫קרבן‪ ,‬כ ל ה ל ש ו נ ו ת מ ש מ ש ו ת ל ש ו ן קרבן‪ ,‬חרך מ ל ש ו ן נ י ו ‪ 2 0 .‬ו נ ר א ה ש מ ט ע ם ז ה ת פ ס ה ה ת ו ס פ ת א‬
‫ז‬
‫כ א ן ע ו ל ה ונזיר‪.‬‬
‫י‬
‫ת‬
‫ו ה ו א ה ד ץ ב ש ב ו ע ה ו נ ד ר ‪ ,‬כ ל ו מ ר א ם נתכוון ל ה ש ב ע ו א מ ר קרבן‪ ,‬א י נ ו כ ל ו ם ‪,‬‬
‫וכן א ם גתכוון ל א ס ו ר א ת החפץ ב א י ס ו ר ח פ צ א ג ר י ד א ‪ ,‬ו א מ ר ש ב ו ע ה ל א א מ ר כ ל ו ם ‪.‬‬
‫‪ .22-21‬ב ע ו ל ה ‪,‬‬
‫ונדר‬
‫ב כ י ״ ע )ובד י ש כאן ח ס ר ץ ושיבוש(‪.‬‬
‫הרי‬
‫בקרבן‪,‬‬
‫ונדר‬
‫בחרם‪,‬‬
‫בהקדש‪,‬‬
‫אסור‪.‬‬
‫וכ״ה‬
‫‪,‬‬
‫וכן ב ר ״ מ פ י ״ ד מ ה מ ע ש ה ה ק ר ב נ ו ת ה י ״ ב ‪ :‬ה מ ת כ ו י ן ל ו מ ר‬
‫ע ל י עולה‪ ,‬ואמר שלמים‪ ,‬או ש נ ת כ ו ץ לומר הרי ז ו עולה‪ ,‬ואמר שלמים‪ ,‬לא א מ ר כלום‬
‫)משגתגו בתרומות פ ״ ג מ״ח(‪.‬‬
‫נ ת כ ו ו ן ל נ ד ו ר ב ע ו ל ה ‪ ,‬ו א מ ר קרבן‪ ,‬ל נ ד ו ר בחרם‪ ,‬ו א מ ר ה ק ד ש ‪,‬‬
‫ד ב ר י ו ק י י מ י ם ‪ ,‬ש ה ע ו ל ה ק ר ב ן ו ה ח ר ם ה ק ד ש ו כ ר ‪ ,‬כ ל ו מ ר ‪ ,‬ש ה ר י אין פ י ו ס ו ת ר כ א ן א ת כווגתו‪,‬‬
‫ו ה ר י א פ י ל ו ג מ ר ב ל ב ו ח י י ב ל ה ב י א א ם א י ן פ י ו ס ו ת ר א ת ל ב ו )עיין ל ה ל ן שם(‪ ,‬ע י י ן ב ב ל י‬
‫‪,‬‬
‫שבועות כ״ו ב ‪.‬‬
‫ונושאי כלי ה ר ״ מ לא הראו א ת מקורו‪ ,‬ולנכון העיר ה ר ש י ״ ח קניבםקי ש ל י ט ״ א‬
‫) ב ס פ ר ו ק ר י ת מ ל ך ע ל ה ר ״ מ במקומו(‪ ,‬ש מ ק ו ר ו מ ן ה ת ו ס פ ת א כאן‪.‬‬
‫‪1 6‬‬
‫ו א י ן לפגעו תיקון סופרים גרידא‪ ,‬עיין מ״ש ל ע י ל במבוא לח״א‪ ,‬ריש עס׳ כ׳‪.‬‬
‫עיין בפירושו המצויין של מהרי״ן אפשטין במבוא לנוה״מ‪ ,‬עמ׳ ‪.718‬‬
‫»! בגיגוד לשיטת ה ב ב ל י שם י״א א׳ )‪.‬כמאן ד א מ ר הרי ע ל י קרבן הוא״(‪.‬‬
‫»» ב ס פ ר י גשא פי׳ כ״ב‪ ,‬ריש עם׳ ‪ :26‬כ י י פ ל י א ל נ ד ו ר ג ד ר ‪ ,‬או אפילו גדר ב ק ר ב ן‬
‫יהיה נזיר‪ ,‬ת״ל נ ז י ר ‪ ,‬ע ד שידור בנדרו של נזיר‪ ,‬ועיין ב ה ע ר ו ת שם‪ .‬ובירושלמי נזיר פ״א ה״א‪ ,‬ג״א‬
‫ע״א‪ :‬א ם בםתכוין לחור‪ ,‬אפיי אמי שאזכיר פ ת א ה א נזיר‪ ,‬נזיר‪ .‬ושם הכוונה שהתנה ל ע צ מ ו מ ת ח י ל ה‬
‫ש‪.‬פת״ א צ ל ו כינוי לנזירות‪ ,‬כ פ י שמוכח מלשון הירושלםי )והוא הדין א ף אם יתנה ש״נזיר' א צ ל ו כיניו‬
‫לקרבן‪ ,‬יהא אסור‪ ,‬אם נתכוין לקרבן‪ ,‬א ב ל אשה זו א מ ר ה ‪.‬נזירה׳ א ך ורק כ ד י ל ה ט ע ו ת את המפצירים‬
‫ב ה לשתות יין(‪ .‬ועיין בשי״ק שם‪ ,‬ד״ה אפיי א ס ר שאזכיר פת‪.‬‬
‫‪1 7‬‬
‫‪2 0‬‬
‫ו ע י י ן ל ע י ל שם בירושלםי‪ ,‬ו ל ה ל ן שם ב ט ו ף ה״א‪ ,‬ולשיטת הירושלמי אין מ ח ל ו ק ת א ל י ב א‬
‫דב״ה ב א ט ד ה ר ז י נזיר סן הגרונרות וכוי‪ ,‬שאינו ל א נדור ו ל א נזור‪ .‬ועיין בתיויט ר פ י ב ובשי״ק שם‪,‬‬
‫ד י ה וביה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ״ה ע מ ‪115‬‬
‫‪.24-22‬‬
‫נדר‬
‫בנזיר‬
‫אם‬
‫אמ׳‬
‫נדרתי‬
‫כולן‪.‬‬
‫לו‬
‫פתח‬
‫בעל‬
‫אחד‬
‫ובשבועה‪,‬‬
‫בקרבן‬
‫ואיני‬
‫כולם‪.‬‬
‫יודע‬
‫באי‬
‫‪473‬‬
‫פותחין‬
‫זה‬
‫לו‬
‫משניהם‬
‫אחד‬
‫פתח‬
‫נדרתי‪,‬‬
‫על‬
‫פותחין‬
‫ו כ ״ ה ) ״ ב א י ז ה מ ש נ י ה ם ו כ ר פ ת ח א ח ד ב ע ל כ ו ל ם ״ ( גם בד‪.‬‬
‫ו ב כ י ״ ע ‪ :‬ו א י נ י י ו ד ע מה נ ד ר ת י פותחין ל ו ע ל כולם‪.‬‬
‫ו מ ל ש ו ן ז ו ש ל כ י ״ ע מ ש מ ע ש י ש ה ב ד ל בין‬
‫ה ר י ש א ובין הסיפא‪ ,‬ו ב ר י ש א ״ פ ת ח א ח ד ע ל כ ו ל ם ״ ‪ ,‬ו ב ס י פ א ״םותחין ל ו ע ל כ ו ל ם ״ ‪.‬‬
‫ואעפ״י שאנו‬
‫י כ ו ל י ם ל פ ר ש ג י ר ס א זו‪ ,‬מ ״ מ מ ח ו ו ר י ו ת ר ש י ש כ א ן ה ש מ ט ה ב ט ״ ס ‪ ,‬ו צ ר י ך ל ה ש ל י ם ב כ י ״ ע גם‬
‫ב ס י פ א ‪] :‬פתח אחד[ ע ל כולם‪.‬‬
‫וכן ב ר ״ מ ס ״ ד מה׳ נ ד ר י ם ה י ״ ב ‪ :‬נ ד ר ב נ ז י ר ובקרבן ו ב ש ב ו ע ה ‪ ,‬א ו ש נ ד ר ואין י ד ו ע ב א י זה‬
‫מהן גדר‪ ,‬פ ת ח א ח ד לכולן‪.‬‬
‫ו ה כ ו ו נ ה ש פ ו ת ח י ם לו בפתח א ח ד‬
‫וברור שגרס כגירסא שלפנינו‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫ל כ ו ל ם ‪ ,‬כ ל ו מ ר א י ל ו י ד ע ת כ ך וכך ל א ה י י ת נ ו ד ר ל א ב נ ז י ר ו ל א ב ש ב ו ע ה ו ל א בקרבן‪ * ,‬ואין צ ו ר ך‬
‫ב פ ת ח מ י ו ח ד ל כ ל א ח ד ואחד‪ ,‬ו מ ת י ר י ם ל ו ה ת ר ה א ח ת ל כ ו ל ם ‪ .‬ו כ ן א ם א מ ר ש נ ד ר ב א ת ד מהם ו ש כ ח‬
‫ב מ ה נ ד ר ‪ ,‬ו ה ו א צ ר י ך ל נ ה ו ג ב א י ס ו ר ב כ ו ל ם מ ח מ ת ספק‪ ,‬פ ו ת ח י ן ל ו פ ת ח א ח ד כ נ ״ ל ‪.‬‬
‫ל ה ל ן פ ״ ו ‪ ,‬ש ו ׳ ‪ , 3 - 2‬ם ד ״ ה ו ב ב ב ל י ‪ ,‬ו ד ״ ה ו ב ש ו ״ ת המיוחסות‪.‬‬
‫‪.26-24‬‬
‫נשאל‬
‫שמא‬
‫הנודר‬
‫פי‬
‫על‬
‫נשאל‬
‫מן‬
‫עצמו‪.‬‬
‫על‬
‫פי‬
‫ונשאל‬
‫העיר‪,‬‬
‫מישראל‪,‬‬
‫עצמו‪.‬‬
‫נשאל‬
‫לחכם‬
‫ועיין מ ״ ש‬
‫ו ע י י ן ב ש ו ״ ת ה ר ל ב ״ ח סי׳ ק ל ״ ט ‪.‬‬
‫שבעיר‪,‬‬
‫לחכם‬
‫ואינו‬
‫שבישראל‪,‬‬
‫חושש‬
‫ואינו‬
‫שמא‬
‫חושש‬
‫ב ד ו ב כ י ״ ע בין ב ר י ש א ובין בסיפא‪ :‬נ ש א ל ל ח כ ם וכו׳‪.‬‬
‫וכל‬
‫ה ב ר י י ת א ב ח י ׳ ה ר ש ב ״ א פ ״ ב ס ע ״ ב ‪ ,‬ו נ ש מ ט ה ש ם ה ס י פ א ע ״ י ה ד ו מ ו ת ‪ ,‬ו י ש נ ה לנכון ב ה ב א ה ב ש ם‬
‫הרשב״א‬
‫בשטמ״ק פ ״ א םע״ב‪.‬‬
‫ונשאל‬
‫ובכולם‪:‬‬
‫ו כ ״ ה ב מ א י ר י שם )הוצ׳ ר ״ א ליס‪ ,‬ע מ ׳ ר פ ״ ה ( ו ב נ ״ י ע ״ ז ב׳‪,‬‬
‫לחכם שבעיר אינו חושש ובו׳‬
‫ונשאל‬
‫ל ח כ ם ש ב י ש ר א ל א י נ ו ח ו ש ש וכו׳‪.‬‬
‫ו ע י י ן מ ״ ש ע ״ ז להלן‪ ,‬ד ״ ה ברם‪.‬‬
‫ו ב י ר ו ש ל מ י פ ״ ה ה ״ ד ‪ ,‬ל ״ ם ע ״ ב ‪ :‬קונם ה נ י י ת י ע ל ב נ י ע י ר י א י נ ו נ ש א ל לזקן ש י ש ש ם ‪,‬‬
‫ה נ י י ת ב נ י ע י ר י ע ל י נ ש א ל לזקן ש י ש שם‪.‬‬
‫נ ד ר י עצמו‪.‬‬
‫אית תניי תני אפילו ע ל קדמיית׳ נשאל‪ ,‬שאינו כמיפר‬
‫‪,‬‬
‫וכן ה ב י א ו א ת ה י ר ו ש ל מ י ב ר ש ב ״ א ו ב מ א י ר י ה ג ״ ל ו ב ת ש ב ״ ץ ח ״ ב ס י קם״ג‪ ,‬ו ב ל י‬
‫״ א י ת ת נ י י ת נ י ו כ ר ״ גם ב ר מ ב ״ ן ו ר י ט ב ״ א ע ״ ט ב׳‪ ,‬ר ״ ן פ ״ א ב׳ ו ע ו ד ‪.‬‬
‫ק״ט‪ ,‬בשאלת השואל‪ :‬כדתניא בתוספת׳‬
‫ו ב ש ו ״ ת ה ר ש ב ״ א ח ״ ז סי׳‬
‫ה מ ו י ו ״ ה נ א ה א ת ב נ י ה ע י ר א י נ ו נ ש א ל לזקן ש ב ע י ר‬
‫ו כ ר ‪ ,‬ו כ ד ת נ י א ה ת ם ה מ ו ד ר ה נ א ה מ ב נ י ה ע י ר נ ש א ל לזקן ש ב ע י ר ‪.‬‬
‫וכנראה ש צ ״ ל בשאלה‪ :‬כדתניא‬
‫ב י ר ו ש ל מ י וכו׳‪ ,‬א ו ש ה כ ו ו ג ה ל ב ר י י ת א ש ב י ר ו ש ל מ י ש ק ר א ו ה ע ״ ס מ ק ו ר ה ״ ת ו ס פ ת א ״ כ ר ג י ל א צ ל‬
‫‪3‬‬
‫הראשונים‪* .‬‬
‫והשיב ה ר ש ב ״ א שמי ש נ ש ב ע שלא יתמנה גבאי ולא יהא במינוי העיר‪ ,‬הוא‬
‫נ ה נ ה מ ח מ ת כ ב ו ד ה ש ר ר ה ו ב נ י ה ע י ר נ ה נ י ם ש מ ל א כ ת ן נ ע ש י ת ע ל ידו‪ ,‬ומסיק‪ :‬ו ל פ י כ ך ה ו א נ ה נ ה‬
‫ו ה ק ה ל נהנין‪ ,‬ו א י נ ו נ ש א ל ל ב נ י העיר‪ .‬ו פ ס ק ר ב י נ ו כ ר י ש א ש ל ה י ר ו ש ל מ י ש א ם א ס ר א ת ב נ י ה ע י ר‬
‫מליהנות לו אינו נ ש א ל לחכם שבעירו‪.‬‬
‫וכן מ ש מ ע מדברי הרמב״ן ה נ ״ ל ועוד שלא הביאו כ ל ל‬
‫א ת ה ״ א י ת ת נ י י ת נ י ״ ש ב י ר ו ש ל מ י ‪ ,‬ו ל פ ״ ז ה מ ד י ר א ת ב נ י ע י ר ו א י נ ו נ ש א ל לזקן ש ב ע י ר ‪.‬‬
‫ו ב פ י ׳ ה ר ״ א מ ן ההר‪ ,‬ע מ ׳ ק ס ״ ח ‪ :‬י ר ו ש ל מ י ‪ .‬לזקן ש י ש ש ם ‪.‬‬
‫נ ד ר ה כ י ר ו כ ד י ש י ה א מ ו ת ר בהנאתו‪.‬‬
‫בנשאל‪.‬‬
‫נ ש א ל לזקן‪.‬‬
‫ד נ ד ר י ע צ מ ו נינהו‪ ,‬ש ה ו א מ ת י ר‬
‫שאין כאן נ ד ר י עצמו‪ ,‬שהרי החכם היה מותר‬
‫וכן כ ת ב ה מ א י ר י ו ה ר י ט ב ״ א ה נ ״ ל ו ה ר י ב ״ ש ב ש ו ״ ת ש ל ו סי׳ ת ״ ו ו ס י ׳ ת ם ״ א ו ס י ׳ ת ק י ״ א ‪.‬‬
‫ו ב מ א י ר י ש ם כתב‪ :‬ו י ר א ה ל י ש א פ י ל ו א מ ר ב פ ר ט ‪ ,‬ה נ א ת פ ל נ י ע ל י ‪ ,‬י כ ו ל א ו ת ו פ ל נ י ל י ז ק ק ל ו ו כ ר ‪,‬‬
‫ו מ ״ מ י ר א ה ש א ף ל ד ע ת זו )כלומר‪ ,‬ל א י ת ת נ י י ת נ י ש ב י ר ו ש ל מ י ( א ם נ ד ר ע ל הזקן ב פ ר ט ‪ ,‬ד ״ ל‬
‫׳ ‪ 2‬ה ס ד ר של ה ת ו ס פ ת א הוא לאו בדווקא‪ ,‬עיין ירושלמי פיא ה״א‪ ,‬ליו ע״ד‪ ,‬ור״ן כאן י״ה א׳‪,‬‬
‫והריס נקט א ת לשון התוספתא‪.‬‬
‫)עיפ הצילום ש ב ד י ד ד י הרח״ז הלוי דיסיטרובסקי(‪.‬‬
‫‪Add‬‬
‫כ״ה בכיי בריטיש מתיאום ‪2 2 0 9 0 .‬‬
‫ולפנינו‪ :‬המודר‪ .‬ועיין מיש ב מ ח ב ר ת י תשלום תוספתא‪ ,‬סוף עם׳ ‪.49‬‬
‫‪ 23‬עיין במחברתי הנ׳ל‪ ,‬עמ׳ ‪ ,50‬שם ע פ ׳ ‪ 6‬ואילך‪.‬‬
‫נדרים פ״ה ענד ‪115‬‬
‫‪474‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫שאמר ל ו הגאתי עליך‪ ,‬א ץ אותו המודד י כ ו ל ליזקק לו‪ .‬ועיין גם ב ס י הרנב״י בשטמ״ק ם״א ב‬
‫ובנ״י ע״ט םע״ב‪ ,‬ומ״ש להלן‪ ,‬םד״ה בדם‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫והר״מ ב פ ״ ד מ ה נ ד ר י ם הי״ג פסק‪ :‬ה נ ו ד ר מאנשי העיר ונשאל לחכם שבעיר‪ ,‬או ש נ ד ר‬
‫ובפ״ז ה״ם םםק‪ :‬א ס ר ע ל ע צ מ ו‬
‫מישראל והרי הוא נ ש א ל לחכם ש ב י ש ר א ל הרי נ ד ר ו מותר‪.‬‬
‫הניית בני ה ע י ר א ס ו ר להשאל ע ל נ ד ר ו ל ח כ ם מבני אותה העיר ההיא‪ ,‬ואם נשאל והתיר ל ו ה ר י‬
‫נ ד ר ו מ ו ת ר כ מ ו שבארנו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ב פ י הר״א‬
‫‪,‬‬
‫ק ההר‪ ,‬ע מ קם״ח הנ״ל‪ ,‬כתב‪ :‬והר״ם כ ת ב ב פ ר ק ד‬
‫שכשאמר ע ל עצמו ה נ א ת בני עירו אינו נ ש א ל ל א ח ד מהם שהרי הוא נהנה עתה מהם שבא‬
‫ונשאל מהם‪ ,‬ואם נ ש א ל נ ד ר ו מותר‪.‬‬
‫לכתחלה ל א ישאל‪.‬‬
‫נ ר א ה שפירש הירושלמי נשאל‪ ,‬אם נ ש א ל דיעבד‪ ,‬א ב ל‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ע י ץ ב כ ״ מ בפ״ז ו ב ר ד ב ״ ז ם ״ ד ה נ ״ ל ובשו״ת ה ר ל ב ״ ח ס י נ ״ ו ו ס י נ״ח‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ב מ ר כ ב ת המשנה פ״ז מ ה נ ד ר י ם ה״ט‪.‬‬
‫ב ר ם א ץ ספק שהד״מ ב פ ״ ד פסק ע ״ פ התוספתא כאן‪ ,‬שהרי הבבא נ ד ר מ י ש ר א ל אינה נ מ צ א ת‬
‫א ל א בתוספתא בלבד‪ ,‬ו ל א ע ו ד שהי״ב והי״ג ש ל ה ר ״ מ שם הן ה״ד וה״ה ש ל התוספתא כאן‪,‬‬
‫והעתיק א ת שתי ההלכות כ מ ו שהן‪ ,‬א ע פ ״ י שהי״ג ל כ א ו ר ה א ץ מקומה שם‪ ,‬אלא בפ״ז‪ .‬ומשום כ ך‬
‫חזר עליה במקומה‪ ,‬ורמז ל פ ס ק ו בפ״ד‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו כ ב ר כ ת ב נ ו במבוא לח״ג‪ ,‬ע מ י״ג‪ ,‬שהר״מ פוסק‬
‫לפעמים ע״פ התוספתא נוסח כי״ו‪ ,‬בניגוד ל כ ל הנוסחאות ה א ח ר ו ת‬
‫וכתב‪:‬‬
‫כנוסח‬
‫ונשאל‬
‫לחכם שבעיר וכר‪,‬‬
‫והרי‬
‫הוא‬
‫נשאל‬
‫כי״ו בתוספתא‪ ,‬והיינו ברישא ״ונשאל״‪ ,‬ובסיפא נשאל‪.‬‬
‫והר״מ דייק בלשונו ב פ ״ ד‬
‫ל ח כ ם ש ב י ש ר א ל ו כ ר ‪ ,‬והוא‬
‫וחכם עדיף מנביא‪ ,‬והוא‬
‫‪,‬‬
‫ה ר ל ב ״ ח בשו״ת ש ל ו ם י נ״ח )קרוב לסופו( שכתב‪ :‬גם עם זה נדייק ל ש ק ה ר מ ב ״ ם ז ״ ל ב ם‬
‫ר ב י ע י ששנה ) ־ ש ש י נ ה ( בלשונו ש כ ש נ ד ר מאנשי העיר כ ת ב‬
‫‪,‬‬
‫ו נ ש א ל ל ח כ ם שבעיר‪ ,‬ו כ ש נ ד ר‬
‫מ י ש ר א ל כ ת ב והרי הוא נ ש א ל ו כ ר ‪ ,‬והכוונה שהרב העתיק בכאן שני חלוקות התוספות‪ ,‬אמנם‬
‫ב ר א ש ץ שנה ) ‪ -‬ש י נ ה ( מ ל ש ץ התוספות ש כ ת ב ונשאל‪ ,‬ולא כ ת ב נ ש א ל ״ משום הירושלמי ו כ ר ‪,‬‬
‫‪ p‬העיר יש ל ו תיקץ ל ה ש א ל ע ל נ ד ר ו מחכם שחוץ לעיר‪ ,‬ו ל ק ל כ ת ח ל ה ל א ישאל‬
‫דכשנדר‬
‫מחכם שבעיר‪ ,‬אמנם כ ש נ ד ר הנייה מ כ ל י ש ר א ל א ץ ל ו תקץ‪ ,‬ו ל ק אפילו לכתוזלה נ ש א ל מחכם‬
‫שבישראל‪**.‬‬
‫א ב ל ל פ י נוסח כי״ו לא שינה ה ר ״ מ כ ל ל מ ל ש ץ התוספתא‪.‬‬
‫ומכאן שהדברים‬
‫ברורים‪ ,‬ש כ ל החשש הוא משום שמא נ ש א ל ע ל פי עצמו‪ ,‬כ מ פ ו ר ש בתוספתא‪ ,‬וכפי שמוכח גם‬
‫מן הירושלמי‪ ,‬כפי שראה בעצמו מ ק ב כ ״ מ בם״ז הנ״ל‪.‬‬
‫וכן ב ר ו ר שהר״מ מ ד ב ר ר ק ע ל המודד‬
‫הנייה מבני העיד‪ ,‬והם מ ו ת ר י ם בהנאתו‪ ,‬כ פ י שמוכיחה פשטות לשונו ב פ ״ ד ובפ״ז‪.‬‬
‫הירושלמי אינו מביא כלל‪«.‬־‬
‫ואת דברי‬
‫ו ל כ ת ח י ל ה ל א ישאל לחכם שבעיר‪ ,‬משום שהחכם נוגע ב ד ב ר ‪,‬‬
‫ואינו ר ו צ ה שמי שהוא יהא מ ו ד ד הנאה ממנו‪ ,‬א ב ל ב ד י ע ב ד ה ת ר ת ו קיימת‪.‬‬
‫ש א ץ ל ו ב ר י ר א א ח ר ת נ ש א ל לכתחילה‪ ,‬כ ל ש ץ התוספתא בכי״ו‪.‬‬
‫ואם נ ד ר מ י ש ר א ל‬
‫ובירושלמי ם״ט םה״א‪ ,‬מ ״ א‬
‫‪,‬‬
‫ע״ג‪ :‬ר מנא נ ד ד מן ח מ ר א דאבוהי‪ ,‬אתא אבוהי סלק לגביה‪ ,‬א ״ ל אילו ה י י ת י ) צ ״ ל ‪ :‬היית( יודע‬
‫דאנא מ צ ט ע ר גודר היית‪.‬‬
‫א ״ ל לא‪.‬‬
‫ו ש ר א ליה‪ .‬והוא כ ד ע ת הירושלמי שאפילו לכתחילה נ ש א ל‬
‫לזקן שבעירו‪ ,‬ואפילו אם נ ד ר ממנו ב פ ר ט מ ו ת ר ל ו ל ה ת י ר א ת נ ד ד ו ‪ ,‬כ ד ע ת המאירי ש כ ת ב כן‬
‫‪,‬‬
‫מ ד ע ת ו ) ״ ו י ר א ה לי״(‪ ,‬ה ר נ ב ״ י ונ״י‪ ,‬ע ‪ p‬מ״ש לעיל‪ ,‬ד״ה ו ב פ י ה ר ״ א ק ההר‪.‬‬
‫•ג הרלב״ח ל א היתה לפניו כאן א ל א נירסת הדפוסים של התוספתא‪ ,‬שנקטה בשתי הבבות‬
‫‪.‬נשאל״‪ ,‬כמו שכתבנו לעיל‪ ,‬ד״ה ה ע ד ר ‪.‬‬
‫<׳ ואף בצפנת פענח פ״ז מהי נדרים ה״ט הבין כן ב ד ב ר י הרמב״ם בפ״ד‪,‬‬
‫« ואין להגיה בירושלמי )כמו שהביא הרלב״ח בשרת שלו סי' נ״ח‪ ,‬וכדעת ב ע ל ס ר כ ב ת המשנה‬
‫פץ סה׳ גדרים ה״ט>‪ ,‬שהרי הרמב״ן‪ ,‬הר״א מן ההר‪ ,‬הרשב״א‪ ,‬הסאירי‪ ,‬המיוחס להריטב״א‪ ,‬הרץ‪,‬‬
‫הריב״ש‪ ,‬הרשב״ץ )ח״ב סי׳ קס״נ> הנ״ל כ ו ל ם גרסו בירושלסי כנירסא שלפנינו‪ .‬ובפי׳ הר״א סן ההר‪ ,‬עם׳‬
‫קס״ט‪ ,‬סיים‪ :‬ואעפ״י שלא הביא הרים קונם הנייחי ע ל בני עירי‪ ,‬ודאי אסור להשאל לזקן שבאוחה‬
‫העיר‪ ,‬ואם נשאל אינו פותר וכוי‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ״ה עמ ‪116-115‬‬
‫‪475‬‬
‫ו ב צ פ נ ת פ ע נ ח פ׳יז מ ה ׳ נ ד ר י ם ה׳יט כתב‪ :‬״ ו ע י י ן בהך דבדרים ד ף צ ׳ ע ״ א ד מ ו כ ח ש ם‬
‫ד י כ ו ל ל ש א ו ל ‪ ,‬א ף ד א ס ר ע ל י ו ה נ א ה ב ע ל מ א ״ ‪ .‬״ ו ל א ז כ י ת י ל ר ד ת ל ס ו ף דעתו‪ ,‬מ ש ו ם ש ב ג מ ר א‬
‫ש ם א י נ ו מוכח כ ל ל ש נ ש א ל ל א ו ת ו ח כ ם ע ל ש נ י ה נ ד ר י ם ‪ ,‬ו א פ ש ר ל פ ר ש ש נ ש א ל ע ל ה ר א ש ו ן‬
‫ולפי דחיית התלמוד שם‬
‫ל ח כ ם אחד‪ ,‬ו נ א ס ר בהנאתו‪ ,‬ו א ח ״ כ נ ש א ל ל ח כ ם א ח ר ע ל ה נ ד ר השני‪.‬‬
‫מ ו ת ר ל ו ל ה ש א ל ת ח י ל ה ע ל ה נ ד ר השני‪ ,‬וכאן ה ר י ב ו ו ד א י אין ש ו ם נ ג י ע ה ל מ ת י ר ‪ ,‬ש ה ר י ה ו א‬
‫מ ו ת ר בהנאתו‪ ,‬בין ל פ נ י ה ש א ל ה בין לאחריה‪ ,‬מ ש ו ם ש ע ד י י ן ל א נ ש א ל ע ל נ ד ר ו הראשון‪ ,‬ו א ת ״ כ‬
‫מ ו ת ר ל ו א פ י ל ו ל א ו ת ו ח כ ם ל ה ש א ל ע ל ה נ ד ר הראשון‪ ,‬ש ה ר י כ ב ר ב ט ל נ ד ר השני‪ ,‬והוא מ ו ת ר‬
‫בהנאתו‪.‬‬
‫‪ .27-26‬ר ׳‬
‫עצמו‬
‫יהודה‬
‫ובכבוד‬
‫בן‬
‫בניו‪.‬‬
‫בתירה‬
‫אומ׳‬
‫לו פתח‬
‫פותחין‬
‫ו כ ״ ה ) ״ ו ב כ ב ו ד בניו״( גם ב ד ו ב כ י ״ ע ‪.‬‬
‫בכבוד‬
‫לאדם‬
‫ובמשנתנו פ ״ ט מ״ט‪:‬‬
‫ובירושלמי‬
‫״ פ ו ת ת י ן ל א ד ם ב כ ב ו ד ע צ מ ו ו ב כ ב ו ד ב נ י ו ״ ו ל א נ ז כ ר ש מ ו ש ל ה ת נ א ב ש ו ם נוסח‪.‬‬
‫ש ם ) מ ״ א ע ״ ג ( ‪ :‬ת נ י ר ׳ י ו ד ה בן ב ת י ר ה א ו ׳ אין פותחין ל א ד ם א ל א ב כ ב ו ד ע צ מ ו ב ל ב ד ו כ ו ׳ ‪,‬‬
‫ו ל פ י כ ך ק ר ו ב ב ע י נ י ש צ ״ ל לפנינו‪ :‬ל ב כ ב ו ד בניו‪ ,‬כ ל ו מ ר ‪,‬‬
‫ד ל א ת י ס ב ו ר כ ר ׳ י ו ד ה בן בתירה‪.‬‬
‫ל א ב כ ב ו ד ב נ י ו ) כ מ ו ש ה ג י ה ו המפרשים(‪ ,‬וכן מ צ ו י ב מ ק ו ר ו ת ש ח ב ר ו א ת ה ל מ י ״ ד ה ש ל י ל י ת ל מ ל ה‬
‫ש ל א ח ר י ה ) ד ו ג מ ת לחולין = ל א חולין(‪ ,‬עיין מ ״ ש ל ע י ל ‪ ,‬ח ״ ב ‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,794 ,726‬ה ע ר ה ‪ ,17‬ח״ג‪,‬‬
‫ע מ ׳ ‪ ,498‬ח ״ ה ע מ ׳ ‪ ,1255‬ה ע ר ה ‪ ,32‬שם‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,1328‬ועיין כ ע י ק ר מ ״ ש ל ע י ל ח ״ ב ‪ ,‬ע מ ׳ ‪,728‬‬
‫ה ע ר ה ‪ ,78‬ב ש ם ת ר ג ו מ ו היוגי ש ל םומכום‪ .‬א ב ל א פ ש ר ג ״ כ ש ה ס ו פ ר י ם הוסיפו ״ ו ב כ ב ו ד ב נ י ו ״‬
‫מ ש ו ם ש ח ש ב ו ה ל פ י ס ק א ממשנתנו‪.‬‬
‫‪ .28-27‬א מ ׳‬
‫ר׳‬
‫לו‬
‫ועניין הפתיחה ה ת ב א ר ב מ ש נ ת נ ו ה ג ״ ל ‪.‬‬
‫ישמעאל‬
‫זכיתה‬
‫בה‬
‫ובכלים‬
‫במשנתנו‬
‫שעליה‪.‬‬
‫ם פ ״ ט ‪ :‬ו מ ע ש ה ב א ח ד ש נ ד ר מ ב ת אחותו הנייה‪ ,‬ו ה כ נ י ס ו ה ל ב י ת ר ׳ י ש מ ע א ל וייפוה‪ ,‬א מ ר ל ו‬
‫ר ׳ י ש מ ע א ל ‪ ,‬בני‪ ,‬ל ז ו נ ד ר ת ‪ ,‬א מ ר לו‪ ,‬לאו‪.‬‬
‫והתירו ר׳ ישמעאל‪.‬‬
‫ו א מ ר ‪ :‬ב נ ו ת י ש ר א ל נ א ו ת הן‪ ,‬א ל א ש ה ע נ י ו ת מגולתן‪.‬‬
‫ובירושלמי שם )מ״א ע״ג(‪ :‬ע ש ה לה עין‬
‫ש ל זהב‪ ,‬ש ן ש ל זהב‪ ,‬כ ל ש ו ן הזה א מ ר לו‪ ,‬ז כ ה ב מ ה ש ע ל י ה ‪.‬‬
‫ה י ת ה ל ה ו ע ש ה ל ה ר ׳ י ש מ ע א ל ש ן ש ל זהב משלו‪.‬‬
‫באותה שעה בכה ר׳ ישמעאל‬
‫ו ב ב ב ל י ס ״ ו ב׳‪ :‬ת נ א שן ת ו ת ב ת‬
‫ו פ י ר ש במיוחס ל ר ש ״ י ש ש ן ה ת ו ת ב ת ש ל ה‬
‫ה י ת ה ע ו מ ד ת ב כ י ע ו ר ‪ ,‬ו ה ח ל י פ ה ר ׳ י ש מ ע א ל ב ש ן ש ל זהב‪ ,‬ו ע י י ן גם ב פ י ׳ ר ״ א מ ן ה ה ר ו ב מ א י ר י ‪.‬‬
‫א ב ל ב כ י ״ מ ש ם ‪ :‬ת נ א שן ת ו ת ב ׳ ע ש ׳ ל ה ר ׳ י ש מ ע ׳ ‪.‬‬
‫ו ר ׳ י ש מ ע א ל ע ש ה ל ה ש ן תות ‪28.‬‬
‫בת‬
‫ו ל ג י ר ס א זו ה י ת ה ח ס ר ה ל ה ש ן ל א ש ה זו‪,‬‬
‫ו א ש ר ל ״ ע י ן ש ל ז ה ב ״ ש ב י ר ו ש ל מ י ‪ ,‬ב ק ״ ע מחק אותה‪ ,‬ו ע י י ן‬
‫מ ״ ש ע ״ ז ד ״ ר י ו ל י ו ס פ ר ו י ם ב ס פ ר ו ב י ב ל י ש ־ ת ל מ ו ד י ש ע מ ד י צ י ן וכו׳‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,324‬והוא ה ע י ר ש ם‬
‫ות‬
‫]במחיר(‪:‬‬
‫‪Martialis‬‬
‫‪3‬‬
‫)‬
‫קנויות‪ ,‬ו מ ה ת ע ש י ביחס לעין‪ ,‬ליליאה‪ ,‬א ו ת ה א י א פ ש ר לקנות‪.‬‬
‫[‬
‫‪2‬‬
‫וספק ג ד ו ל א ם ב ז מ ג ו ש ל‬
‫ר ׳ י ש מ ע א ל כ ב ר ה ש ת מ ש ו בעין ש ל זהב‪ ,‬עיין פ ר ו י ם ה נ ״ ל ‪.‬‬
‫‪ .30—28‬כ ש מ ת ‪,‬‬
‫בכינה‬
‫מה היו‬
‫המלבישכם‬
‫ו כ ע ״ ז גם ב מ ש נ ת נ ו ס פ ״ ט ‪.‬‬
‫בכיגה וגר‪.‬‬
‫שני‬
‫אומ׳‬
‫עם‬
‫לפניו‪,‬‬
‫עדנים‬
‫בנות‬
‫ישראל על ר׳‬
‫ישמעאל‬
‫המעלה‬
‫על‬
‫לבושכן‪.‬‬
‫עדי‬
‫זהב‬
‫ו ב י ר ו ש ל מ י ס פ ״ ט ‪ :‬כ ת י ב ) ש ״ ב א׳‪ ,‬כ ״ ד ( ב נ ו ת י ש ר א ל ע ל ש א ו ל‬
‫ר ׳ י ו ד ה ו ר ׳ נחמיה‪ ,‬ח ד א מ ר ב נ ו ת י ש ר א ל מ מ ש וכו׳‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ובבבלי ם״ו ב ‪ :‬כי שכיב‬
‫ר ׳ י ש מ ע א ל פ ת ח ע ל י ה ההוא ס פ ד נ א הכי‪ ,‬ב נ ו ת י ש ר א ל ע ל ר ׳ י ש מ ע א ל בכינה‪ ,‬ה מ ל ב י ש כ ן ו כ ר ‪.‬‬
‫א ב ל ב כ י ״ מ ח ס ר כ ״ ז ‪ ,‬ושם‪ :‬ת נ א שן ת ו ת ב ת ע ש ׳ ל ה ר ׳ י ש מ ע ׳ )עיין מ ״ ש לעיל(‪.‬‬
‫וכשמת‬
‫ר ׳ י ש מ ע א ל )ולא יותר(‪ .‬ו ע י י ן מ ״ ש מ ה ר י ״ ן א פ ש ט י ן ב מ ב ו א ל נ ו ה ״ מ ‪ .‬ע מ ׳ ‪.687‬‬
‫ל= כנראה שציל‪ :‬דעלסא‪ ,‬כלומר לכל מי שנשאל עליו‪.‬‬
‫‪ 2 8‬אבל ברור שנם שם ציל‪ :‬שן תותבת ‪1‬של זהב! עש׳ לה‪ ,‬כגירסת כל המסורות‪ ,‬וכן משמע‬
‫קצת מן ההספד על ר׳ ישמעאל‪ ,‬שהשתמשו בפסוק של שיב א׳‪ ,‬כיד )‪.‬עדי זהב״>‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ״ו עמ ‪116‬‬
‫‪476‬‬
‫פ״ו‬
‫‪ .1‬ר ׳‬
‫מעת‬
‫יוםה‬
‫לעת‪.‬‬
‫בי‬
‫ר׳‬
‫וד׳‬
‫יהודה‬
‫שמעון או׳‬
‫ל ע ז ר בי ר׳‬
‫הפר‬
‫ב ר ש ב ״ א ע״ג םע״א ובר׳ץ ע״ג א׳ כ ל הברייתא בשם התוספתא‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫הברייתא בירושלמי פ ״ י ה״י‪ ,‬מ ״ ב ע״א‪ ,‬ו ב ב ב ל י שבת קנ״ז א ‪ /‬כאן ע ״ ו ב ‪ /‬ע״ז א ‪.‬‬
‫יש ב ד ב ר ל ה ק ל ולהחמיר ו כ ר ‪.‬‬
‫םפ״י‪ :‬ה פ ר ת נ ד ר י ם כ ל היום‪.‬‬
‫נדרים‬
‫ו ק הובאה‬
‫ובמשנתנו‬
‫ועיין במשנת שבת פ כ ״ ד מ״ה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ובתוספתא שם םי״ז הכ״ד‪ ,‬ע מ ‪ .85‬ובשאילתות סי׳ ק ל ״ ו גרם ב ב ב ל י ע ״ ו ב ‪ :‬תניא ה פ ר ת נ ד ר י ם‬
‫דברי‬
‫כ ל היום‬
‫רבי‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ר יוסי ב ד ׳ יהודה ו כ ר ‪ .‬ו ל פ ״ ז משנתנו כדבי‪ .‬ו ע י ץ להלן ב ב ב ל י שם‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ויש שגרסו שם‪ :‬ה ל כ ה כאותו הזוג‪ ,‬עיין ב פ י הרא״ש במקומו‪ ,‬ובדק״ם שבת קנ״ז א ‪ /‬ע מ ‪,387‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ע י ץ גם‬
‫הערה ד ‪ ,‬ובפסקי ר י ״ ד שם‪ ,‬ה ו צ וורטהיימר־לים‪ ,‬ע מ תקם״ה‪ ,‬ובהערה ‪ 137‬שם‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫בשו״ת הרשב״ש ם י ת ק כ ״ ד ‪ ,‬ק ״ ד ע״א‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ב ס פ ר י מטות פ י קנ״ו‪ ,‬הוצ׳ ה ח ז ״ ש הודוביץ‪ ,‬עמ׳ ‪:208‬‬
‫מעת לעת‪ ,‬ת״ל ו כ ר‬
‫אל‬
‫מיום‬
‫‪.3-2‬‬
‫ונדרו‬
‫ביום‬
‫אל‬
‫מיום‬
‫‪,‬‬
‫ר שמעון בן יוחי א ו מ ר מ ע ת לעת‪ ,‬שהרי אמרה ת ו ד ה‬
‫שמעו‪.‬‬
‫י ו ם ‪ .‬ועיין ב ב ל י ע ״ ו בי‪ .‬ולפ״ז הולך ר ׳ ל ע ז ר ברי ש מ ע ץ בשיטת אביו‪.‬‬
‫כיצד‪,‬‬
‫כולן‪,‬‬
‫היו‬
‫ואמי‬
‫על‬
‫אשתו‬
‫מופר‪,‬‬
‫חמשה‬
‫כולן‬
‫נדרים‪,‬‬
‫מופרין‪.‬‬
‫מופר‬
‫שהיו‬
‫או‬
‫ליך‪,‬‬
‫לא‬
‫ו כ ״ ה )״כיצד״( ב כ ל הנוסחאות ו ב ר ש ב ״ א ו ב ח ץ הנ״ל‪ ,‬ופירושו‪ ,‬כ י צ ד‬
‫ל ד ב ר י ם שלעיל‪.‬‬
‫לו‬
‫חמש‬
‫היפד‬
‫נשים‬
‫א ל א לה‪.‬‬
‫מ פ י ^ ואינו עניין‬
‫ובכי״ו‪ :‬ל א ה י פ ר אלא‪ ,‬וזזםרה המלה ״לזד׳‪ ,‬א ב ל ב כ י ״ ע ל נ כ ץ ‪ :‬לא ה ו פ ר א ל א‬
‫ל ה ) ו א צ ל צ ו ק ר מ נ ד ל משובש(‪.‬‬
‫ל א ה פ ר א ל א לה‪.‬‬
‫לכן‬
‫י ו ם ‪ ,‬שומע א נ י‬
‫‪,‬‬
‫ו ק ב ר ש ב ״ א ע״ג א׳ ה נ ״ ל ובמאירי ש ם ) ח ו צ י ד ״ א לים‪ ,‬ע מ רם׳״ג(‪:‬‬
‫ו ק ב ר ץ שם‪ :‬אינו מ ו פ ר א ל א לה‪.‬‬
‫מוםרץ‪ ».‬וצ״ל‪ :‬ו א מ ר מופר‪,‬‬
‫כולן‬
‫ובר״ן ה נ ״ ל ב ט ע ו ת הדפום‪ :‬ו א מ ר מ ו פ ר‬
‫מ ו פ ר ץ ‪ ,‬כ מ ו שהוא לפנינו‪ ,‬בד‪ ,‬ובכי׳״ע )אלא ששם‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫בטעות‪ :‬״ מ ו ת ר ״ במקום ״מופר״(‪ ,‬ו ב ר ש ב ״ א ובמאירי ובנ״י ע״ג א ובשו״ת הרשב״ש ם י שצ״ו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ע י ץ רשב״א‪ ,‬ר״ן ו נ ״ י ם״ז א ושו״ת י כ ץ ובועז ו ד א טי׳ קפדז‪ .‬ו ע ‪ p‬מ״ש להלן‪ ,‬ש ר ‪,4-3‬‬
‫ד״ה נ ד ר זה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ב ב ב ל י ע״ג א ‪ :‬איבעיא ל ה ו ב ע ל מהו ש י פ ר לשתי נשיו ב ב ת אחת‪,‬‬
‫דוקא‪.‬‬
‫א ו ת ה דוקא‪ ,‬א ו ל א ו‬
‫א מ ר ר ב י נ א ת ״ ש א ץ משקץ שתי סוטות כ א ח ת מפגי שלבה גם בחבירתה‪ ,‬ד ׳ יהודה א ו מ ר‬
‫‪,‬‬
‫ל א מן השם הוא זה‪ ,‬א ל א משום ש נ א מ והשקה אותה לבדה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫מ ד ב ר י ר יהודה‪ ,‬ו א ף כאן אותה לבדה‪.‬‬
‫ופירש הרמב״ן שם שהראיה היא‬
‫ו כ י ה ד ע ת ה ר נ ב ״ י בשטמ״ק‪ ,‬הריטב״א והר׳ץ בםוגיץ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫א ב ל ה ר ״ מ בםי״ב מ ה נ ד ר י ם הי״ד פסק‪ :‬ו ה ב ע ל מ פ ר נ ד ר י שתי נשיו כאחוז ו כ ר ‪.‬‬
‫ואשד‬
‫ל ת ו ס פ ת א כאן כ ב ר כ ת ב ו כמה מן הראשונים ה נ ״ ל ש א פ ש ר ל ו מ ר עליה ד ל א מיתניא בי ר ׳ חייא‬
‫‪,‬‬
‫ו ר אושעיא‪ ,‬שהרי ה ב ב ל י ל א הביא ר א י י ה ממנה‪ .‬ועיי״ש שהביאו ע ו ד ראייות ש ה ב ע ל אינו י כ ו ל‬
‫ל ה פ ר א ת נ ד ר י שתי נשיו כאחת‪.‬‬
‫ועיין מ״ש באו״ש ע ל ה ר ״ מ במקומו‪.‬‬
‫ובמאירי ש ם הוסיף‪:‬‬
‫ו מ כ ל מקום בזו ש ל היו עליה חמש נ ד ר י ם ת א י נ ר א ה ש מ פ ר הוא א ת כלן ב ה פ ר ה א ח ת כ ד ב ר י‬
‫התוספתא‪.‬‬
‫ועיין מ״ש להלן בסמוך ו ל ע י ל פ״ה‪ ,‬ש ר ‪ ,24-22‬ד״ה ו ק בד״מ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ובשו״ת המיוחסות ס י רע״ד‪ :‬שאלה א ם יכולים להתיר שנים‪ ,‬א ו שלשה‪ ,‬אנשים‪ ,‬א ו‬
‫שלשה נ ד ר י ם ב ל ש ץ אחד‪ ,‬כ ג ץ שיאמרו מותרים לך‪ ,‬א ו א ם צ ר י ך היתר כ ל אחד ואחד ב פ נ י עצמו‪.‬‬
‫תשובה‪.‬‬
‫מתירים כ מ ה נ ד ר י ם לאיש אחד ו ל כ מ ה אנשים בהיתר אחד‪ ,‬שהרי ל א מצינו שהקפידה‬
‫! בכ״ם פי״ב סה׳ נדרים הי״ד העתיק בשם התוספתא‪ :‬ואמר סופר ל כ ו ל כ ן פופרץ‪ ,‬א ל א‬
‫שמדבריו שם משמע ק צ ח שלא העתיק את לשון התוספתא ממש‪ .‬ועיין ברדב״ז שם‪ ,‬וברור שיש שם‬
‫השמטה‪ ,‬וצ״ל‪ :‬ונדרו מ ל ן ואמר מופר ל כ ן !פופרין‪ .‬מופר ^‪ 17‬אינו מופר א ל א ל ה ‪ .‬וכנראה‬
‫שהעתיק עיפ הרץ בדפוסים‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ׳׳ו ע מ ‪116‬‬
‫תורה‬
‫בכך‬
‫נשיו‬
‫אלא‬
‫וכר‪,‬‬
‫לשתים‬
‫נשים‬
‫בשתי‬
‫פרק‬
‫דגרםינן‬
‫אלמא אפילו לד׳ יהודה דוקא‬
‫נערה‬
‫משום‬
‫דכתיב אותה‪ ,‬הא‬
‫ראינו‬
‫זה‪,‬‬
‫נ ד ר‬
‫ה י פ ר‬
‫ל א‬
‫א ו ת ו‬
‫א ל א‬
‫שאינו צריך לומר ל ח מ ש נשיו‪ :‬מופר‬
‫להפר לכולן‪,‬‬
‫בלבו‬
‫אלא‬
‫מופר‬
‫לה‬
‫אינו‬
‫איבעיא‬
‫בעל מהו‬
‫להו‬
‫לה‪,‬‬
‫ה פ ר לכולן‪.‬‬
‫משום‬
‫שאמר‬
‫כל‬
‫נדריה‬
‫מופרין‪,‬‬
‫״מופר״‪,‬‬
‫עוד‬
‫נ ד ר ‪.‬‬
‫ל כ ו ל כ ן ‪,‬‬
‫לעיל‬
‫)שר‬
‫אלא אפילו אמר ״מופר״ בלבד‪ ,‬והיה‬
‫והפרה‬
‫אבל‬
‫שבלב‬
‫אם‬
‫אינה‬
‫אמר‬
‫הפרה‪,‬‬
‫״ נ ד ר זה״‪,‬‬
‫להלן‬
‫עיין‬
‫אעפ״י‬
‫נשים‬
‫שנדרו בזמנים שונים ובאשה אחת שנדרה כמה נדרים בזמנים שונים‪.‬‬
‫א מ י‬
‫א נ י‬
‫א ף‬
‫ז״ל‪,‬‬
‫ר א י ת‬
‫כ ל ו ם ‪.‬‬
‫סי״ג‬
‫ור״מ‬
‫ש ת י ד ו ר י ‪,‬‬
‫זה‪,‬‬
‫מ ו פ ר‬
‫ב מ ו ת י ך ‪,‬‬
‫ו א י ן‬
‫עשית‪,‬‬
‫בריטב״א‬
‫שברישא‬
‫אין‬
‫)חוצי‬
‫ר״א‬
‫בריתא‪*,‬‬
‫מ ב ו ט ל‬
‫א ם‬
‫ל א‬
‫אם‬
‫אלא‬
‫ומכל‬
‫בהן‬
‫לים‪,‬‬
‫כן‬
‫פירש‬
‫לשון‬
‫עמי‬
‫גדרת‪,‬‬
‫את‬
‫רע״א(‬
‫לא‬
‫ואילך‬
‫כל‬
‫כתב‪:‬‬
‫םה״י‪.‬‬
‫א י‬
‫א י פ ש י‬
‫זה‪,‬‬
‫ז ה‬
‫ה ר י‬
‫ובנידון‬
‫ב ט ל ‪.‬‬
‫א י ן‬
‫א נ י ‪,‬‬
‫אי‬
‫אין‬
‫ב ת ו ס פ ו ת‬
‫כאן‬
‫לא‬
‫נדר‬
‫ספרי׳‬
‫בהם‪,‬‬
‫שגורסים‬
‫אשתו‬
‫שגדרה‬
‫של‬
‫שהרי לא קיימן‬
‫כלום‪,‬‬
‫לאו דוקא‪,‬‬
‫ולא‬
‫שבסיפא‪,‬‬
‫שמשמען‬
‫אין גורסין‬
‫אמר‬
‫בהקמה‪,‬‬
‫הלשוגות‬
‫פי׳‬
‫גרם בה‬
‫ועיין‬
‫עוד‬
‫בר״ן‬
‫במשנה‪,‬‬
‫בבבלי‬
‫לא אמר כלום‪.‬‬
‫והר״א‬
‫אב״ד‬
‫נדר״‪,‬‬
‫במקומו‪.‬‬
‫מה‬
‫ע ש י ת ‪,‬‬
‫ל ה פ ר ‪.‬‬
‫״אין זה‬
‫ל א‬
‫)הובא‬
‫והלשונות‬
‫ובמאירי‬
‫בגמרא‬
‫שנאמר‬
‫שם‬
‫בשם‬
‫״אלא‬
‫אלא‬
‫כלום‪,‬‬
‫כלומר שאינה הפרה וכר‪ ,‬וכמו‬
‫וכיון‬
‫דברים‬
‫להקים‬
‫שבאותם‬
‫ואמר‬
‫לה‪,‬‬
‫שגדרה‬
‫לה‬
‫מיהא‬
‫גדרים‬
‫כל‬
‫הוא‬
‫רוצה‬
‫בפירוש וכר‪ ,‬כך אגו רגילים לפרש במשנתנו‪.‬‬
‫א ם כן‬
‫ו מ פ ר ש י ם‬
‫הפרה‪,‬‬
‫נדר‪,‬‬
‫שתדורי‬
‫‪4‬‬
‫מדירך‬
‫נ ד ר ‪,‬‬
‫י פ ה‬
‫י כ ו ל‬
‫א‪/‬‬
‫בחמש‬
‫שתדורי אי אפשי בהם‪ ,‬א ו אין כאן גדר‪,‬נ א ו אי אפשי בהם‬
‫כלום‪.‬‬
‫אםשי‬
‫אני‬
‫ר ץ כ״ז‬
‫ז ה‬
‫ל י ך ‪,‬‬
‫דבריו קיימץ‪.‬‬
‫את‬
‫אם‬
‫כולן‬
‫מדברים‬
‫א י ן‬
‫ק י י ם‬
‫וכן‬
‫להפר‬
‫שלפנינו‬
‫ש ת י ד ו ר י ‪,‬‬
‫מ ד י ר ך‬
‫הברייתא‬
‫וכל‬
‫שאת נודרת‬
‫גדרת״‪,‬‬
‫בה‬
‫עכשיו‬
‫שלא‬
‫כל‬
‫אלא‬
‫לכווגת‬
‫קאמר וכר‪,‬‬
‫גדרי׳‬
‫הקמה‬
‫שתדורי אי‬
‫גאמר‪,‬‬
‫או אין כאן‬
‫בעל‬
‫ש א מ ר ו בתלמוד ה מ ע ר ב )עיין להלן(‬
‫אלא‬
‫נדר‬
‫אפשי‬
‫לכונת‬
‫אמר‬
‫לא‬
‫ש א מ ר אין כאן‬
‫אין כאן שבועה‪ ,‬לא א מ ר כלום וכר‪.‬‬
‫וברור‬
‫ובסיפא‬
‫שמן‬
‫של‬
‫במקום‬
‫התוספתא‬
‫התוספתא‬
‫״ א ף אני‬
‫גרסו‬
‫במותיך׳‬
‫דמי‪.‬‬
‫שלא‬
‫מוכח‬
‫בבבלי‪:‬‬
‫כפירוש‬
‫ואין‬
‫שבתוספתא‪.‬‬
‫ואני‪ ,‬אינו יכול להפר‪.‬‬
‫כמותך‬
‫הר״א‬
‫)וכ״ה‬
‫ובמשנתגו )גזיר‬
‫אב״ד‪,‬‬
‫בכל‬
‫ס״ד‬
‫כמו‬
‫ג עיין‬
‫הנוסחאות‬
‫גזיר‬
‫ם ״ ד ה״כ־‪,‬‬
‫ג״ג ע״א‪:‬‬
‫ב מ ב ו א לנוה׳מ של סהריין אפשטין‪,‬‬
‫‪ 3‬כן נרס‬
‫במקום‬
‫ובראשונים‬
‫סמ״א(‪ :‬הריגי‬
‫גזירה‬
‫שבדקתי(‪,‬‬
‫ושמע‬
‫בעלה‬
‫במיוחס‬
‫ש‬
‫)מ(ההן‬
‫עם׳‬
‫מה‬
‫ואני‬
‫עבד לה‪,‬‬
‫את‬
‫שהכוונה‬
‫כאמן וקיים לך‪,‬‬
‫כלומר‪,‬‬
‫לתוספתא‪.‬‬
‫או‬
‫‪.970‬‬
‫ל ה ר י ט ב ׳ א וברים פיינ מ ה ׳ נדרים ה ״ ב בברייתא שבבבלי‪.‬‬
‫‪.‬אי אפשי בהם'‪,‬‬
‫* כנראה‬
‫תוספתא‪,‬‬
‫במאירי‬
‫ו פ י ר ש ו בבבלי ש ם ) כ ״ א ב׳(‪ :‬כיון ד א מ ר ל ה ואני‪ ,‬כמאן ד א מ ר קיים‬
‫ל פ י פירוש הסאירי‪ ,‬שהוא פירוש ה ר י א אביד‪ ,‬עיין ב ר י ט ב י א וברין‪.‬‬
‫לתוספות‪.‬‬
‫שהוכיח‬
‫הנ״ל‪.‬‬
‫ועיין ג ם ב ב ב ל י כאן ע ׳ אי‪.‬‬
‫ובירושלמי‬
‫קשה‬
‫נדרים‬
‫נדרת‬
‫ויש‬
‫גדרים‬
‫אמר‬
‫לא‬
‫אלא‬
‫וכר‪ ,‬ויכול עדיין להפר‪,‬‬
‫מקום‬
‫בהם‪,‬‬
‫נדר״‬
‫מהי‬
‫נ ד ר ת‬
‫ואם‬
‫הקמה‪,‬‬
‫לאשתו כל‬
‫מכאן‬
‫בקיומם‬
‫כ מ ו ת ך ‪,‬‬
‫במקומו(‬
‫האומר‬
‫שתדורי‬
‫ליכי‬
‫ה״ה‪.‬‬
‫בי‪ :‬ת נ י א ה א ו מ ר ל א ש ת ו כ ל נ ד ר י ם ש ת ד ו ר י א י א ם ש י ש ת ד ו ר י ‪ ,‬אין זה נ ד ר ‪,‬‬
‫שם‬
‫ואמר‬
‫פ״ז‬
‫שכיוון‬
‫םד״ה‬
‫‪.6—4‬‬
‫םד״ה‬
‫ואינו עניין ל נ ד ר שבטל מקצתו ע ״ י ה פ ר ה לא ב ט ל כולו‪ ,‬עיין‬
‫הרמב״ן‬
‫מ ה‬
‫‪,3-2‬‬
‫כיצד(‬
‫אבל אם אמר מופר ליך‪ ,‬אפילו היתה כוונתו להפר לכולן אינו‬
‫״ליך״‪,‬‬
‫מ ו פ ר א ל א זה‪.‬‬
‫יפה‬
‫שיפר‬
‫ש ע ״ י זקן ד ״ ה מתירין א פ י ל ו‬
‫וכתב‬
‫ע״ז‬
‫לשתי‬
‫כאחת וכר‪.‬‬
‫‪.4-3‬‬
‫אמר‬
‫המאורסה‪,‬‬
‫‪477‬‬
‫א ב ל נ י ר ס א זו‬
‫ושפא הכוונה ש א ס ר ‪.‬אין כאן‬
‫כ ל נדרים שתדורי אין כ א ן נדר‪.‬‬
‫אבל‬
‫מלשון‬
‫הפאירי‬
‫בסמוך‬
‫‪.‬ומפרשים‬
‫בה״‬
‫משסע‬
‫שהכוונה‬
‫ושמא ה ע ת י ק רבינו מ ס פ ר קדמון א ח ר ‪ ,‬ו ס ב ר שהכוונה לתוספות‪ ,‬עיין פיש ב מ ח ב ר ת י תשלום‬
‫עם׳‬
‫* ציון‬
‫‪,17‬‬
‫בשם‬
‫ההלכה‬
‫הסאירי‪.‬‬
‫והפיטקא הוא בטעות‪,‬‬
‫ו ה כ ל שייך להיא‪,‬‬
‫כמו שהוא בד״ח‪.‬‬
‫נדרים פ״ו עמי ‪117-116‬‬
‫‪478‬‬
‫‪,‬‬
‫תני האשה שנזרה בנזיר ו ש מ ע‬
‫יפה עשית ? נמה ביניהץ דר׳[« )ד(חייה ר ו ב ה ו ר הושעיה רובה‪.‬‬
‫ב ע ל ה ו א מ ר ל ה מה ר א י ת שתזורי‪ ,‬מדוע עשית שנזרת‪ ,‬ו ל א הייתי ר ו צ ה שתזורי‪ ,‬א ץ כאן נ ד ר ‪,‬‬
‫אין כאן שבועה‪ ,‬ל א א מ ר כ ל ו ם ‪ .‬א ב ל א ם א מ ר יפה עשית שנזדת‪ ,‬וכך הייתי ר ו צ ה שתזורי‪ ,‬ו א י ל ו‬
‫‪,‬‬
‫ל א ‪ ,‬הייתי מזירך‪ .‬ת נ י ר חייה כ ו ל ה ם אינו י כ ו ל להפר‪ .‬ת נ י ר ׳ הושעיה כ ו ל ה ם י כ ו ל ל ה פ ר ע ד‬
‫שיאמר באמן וקיים ל ך ‪ ,‬ע ת אינו י כ ו ל להפר‪.‬‬
‫ו פ י ר ו ש הירושלמי הוא שאם א נ ו אומרים ״ואני״‬
‫הוא ל ש ץ קיום ממש‪ ,‬ה ר י כ ו ל ם מ ת י ם שאינו י כ ו ל ל ה פ ר ‪ ,‬א ב ל א ם א נ ו אומרים שההן ״ ו א נ י ״‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫כוונתו ״יפה עשית״ ה ר י ל ר הושעיה י כ ו ל ל ה פ ר ‪ ,‬ש א ץ כאן קיום ממש‪ ,‬ו ר הושעיה חולק ע ל‬
‫משנתנו הנ״ל‪.‬ל‬
‫‪,‬‬
‫ומ״מ משמע מן הירושלמי ה נ ״ ל ש ל א ג ר ס ו בברייתא ש ל ר חייא ״ א ף א נ י‬
‫במותיך״‪ ,‬שאם ל א ק ה ר י ר ׳ אושעיא חולק א ף ע ל ל ש ץ זו וםובר ש א ץ כאן היקם‪ ,‬וממילא א ץ‬
‫נ פ ק א מינא ב ץ ״ואני במותיך״ ו כ ץ ״יפה עשית שנזרת״‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ולהלן בירושלמי ש ם ה״ב‪ ,‬נ ״ ג ע ״ א )כאן ם ״ י ה״י‪ ,‬מ ״ ב ע״א(‪ :‬ר אבהו בשם ר יוחנן‬
‫ה ב ע ל שאמ׳ א ץ כאן נ ד ר א ץ כאן שבועה ל א א מ ׳ כ ל ו ם וכו׳‪ ,‬ה ב ע ל א ו מ ר מ ו פ ר ל י ך ב ט ל ליך‪.‬‬
‫ו כ ב ר ר א י ג ו לעיל* שכמה ‪ p‬הראשוגים ג ר ס ו ג ס בברייתא שבבבלי‪ :‬א ץ כאן נ ד ר ‪ ,‬ו ל פ נ י נ ו שם‪:‬‬
‫א ץ זה נ ד ר ‪ ,‬כגירםת התוספתא‪ ,‬והיא היא‪ .‬ו ב ר ״ מ פי״ג מה׳ נ ד ר י ם ה״ב‪ ,‬מחלק ב ץ ״ א ץ כאן נ ד ר ״‬
‫ל ב ץ ״ א ץ זה נ ד ר כ ל ו ם ״ ‪ ,‬ו כ ל ש ץ א ח ר ץ ה פ ר ת ו הפרה‪.‬‬
‫ו ע י ץ בםיה״מ ל ה ר ״ מ ספ״י‪ ,‬ב ס פ ר י‬
‫מ ט ו ת פ י ׳ קג״ג‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,199-198‬ו ב ב ל י כאן ע ״ ז ב׳‪ ,‬ב ״ ב ק ״ כ ב׳‪.‬‬
‫ועיין שאילתות ס י ׳ כ ״ ג‬
‫ובהעמק שאלה שם‪ ,‬ולהלן ש ם םי׳ קל״ו‪ ,‬בה״ג ס ו ף ה׳ נדרים‪ ,‬ד ״ ו ע ״ ו ע״ב‪ ,‬והזהיר בחקותי‪,‬‬
‫ק כ ״ ד ע״א‪ ,‬ם׳ המצות ל ר ב חפץ‪ ,‬הוצ׳ הלסר‪ ,‬ס ו ף עמ׳ ‪ 193‬ואילך‪.‬‬
‫‪.8-6‬‬
‫שמע‪ ,‬או‬
‫אימתי‬
‫ששמע‬
‫א ב לשמע‬
‫אמרו מת‬
‫והיפר‪ ,‬או‬
‫ושתק‪ ,‬ש מ ע‬
‫הבעל‬
‫ששמע‬
‫וקיים‪ ,‬ו מ ת‬
‫נתרוקנה‬
‫רשות לאב‪,‬‬
‫ושתק‪ ,‬ש מ ע‬
‫ביום‬
‫בזמן‬
‫והפר ומת בו‬
‫שלאחריו‪ ,‬אין‬
‫יכול‬
‫שלא‬
‫ביום‪.‬‬
‫להפר‪.‬‬
‫ו כ ״ ה בד‪ .‬ובכי״ע‪ :‬אימתי ו כ ר )כגי׳ כ י ״ ו ת ( א ו שמע ושתק‪ ,‬א ו ששמע ו מ ת ב ו ביום‪ ,‬א ב ל ש מ ע‬
‫וקיים‪ ,‬שמע ושתק ו מ ת ביום שלאחריו א ץ י כ ו ל להפר‪ .‬ובקג״נ‪ p n :‬שלא שמע‪ ,‬א ו משמע ו ‪ .‬פ ר ‪. .‬‬
‫)מטושטש כ ד י שתי אותיות( ששמע ושתק ו מ ת ב ו ביום‪ ,‬א ב ל שמע וקיים‪ ,‬ש מ ע ושתק ו מ ת ‪ . .‬ו ם‬
‫שאחריו א י נ ו י כ ו ל להפר‪.‬‬
‫וכע״ז ב ב ב ל י כי״מ ם״ח א ׳ ואילך‪ ,‬ע ״ ב א׳‪ ,‬ע״ח ב׳‪ ,‬ו ב ה מ ר ש ל פ נ י נ ו‬
‫שם ע ״ ב א׳‪ ,‬ו ב ר ״ מ פ י ״ א מה׳ נ ד ר י ם הט״ז ובכמה ‪ p‬הראשונים‪.‬‬
‫א ב ל בהוצ׳ ש ל פ נ י נ ו ם״ח א׳‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ע ״ ח ב ‪ ,‬ה ס ד ר ברישא הוא‪ :‬א ו ששמע ושתק‪ ,‬א ו ששמע ו ה פ ר ו מ ת ב ו ביום‪ ,‬עיי״ש בר׳ץ ו ע ת ‪.‬‬
‫ובסיפא הגירסא היא ג ס שם כגי׳ כ י ״ ע וקג״נ‪ .‬וכ״ה ג ם במיוחסות ל ה ר י ״ ף ו ע ת ‪.‬‬
‫• כנ״ל להגיה‪.‬‬
‫י או שרי הושעיה ס ו ב ר שמשנתנו ם ד ב ר ת כשנזרה בפגיו‪ ,‬והוא א פ ר ‪.‬ואני״ בתוך כ ד י ד י מ ר‬
‫)עיין ל ה ל ן נזיר פ״ג ה״ב ובבלי שם כ׳ בי(‪ ,‬והוא סובר כ ר ׳ ישסעאל ברי יוחנן בן ברוקה שבעל עוקר‬
‫א ת הנדר טעיקרו )עיין ב ב ל י נזיר י״ט אי(‪ ,‬ואינו יכול ל ה פ ר ‪ ,‬משום שאין א ד ם מיפר נדרי עצסו‬
‫)כשיטת ר ו ב הראשונים‪ ,‬ועיין סיש בתוספות נזיר כ״א ב׳‪ ,‬ד״ה אלא‪ ,‬בשם ר׳ אליהו ובםיוחס לרש״י‬
‫שם(‪ ,‬ב ב ב ל י )שם( כ״א בי‪ .‬א ב ל במשנה ב׳ שם‪ :‬הריגי נזיר ואת‪ ,‬ואפרה אמן מ פ ר א ת שלה ושלו‬
‫ב ט ל )כ״ה ד׳ נפולי‪ ,‬משנה שבירושלמי‪ ,‬לו‪ ,‬קויפטן‪ ,‬פרטה‪ ,‬קטעים םן הגניזה‪ .‬וכן הביא ר״א סן ההר‬
‫שם‪ ,‬עסי רי״ד‪ ,‬בשם איח דגרסי(‪ .‬ופירשו בירושלסי שם‪ :‬םפני שהוא כחולה נדרו בה‪ ,‬באומו־‬
‫)‪-‬כאומר( ע ל מנת ואת‪ .‬וכן פ ס ק הר״ם בפי״נ ס ה ׳ נדרים הי״ד‪ .‬ועיין באורח מישור נזיר כ״ב ב׳‪,‬‬
‫וציין לשו״ת הרפ״ע מפאט ס ו ף סי' כ״ו‪ .‬ובפי׳ הר״א מן ה ה ר )הנ״ל( כ ת ב ‪ :‬ו כ ך נמצא ב ק צ ת ס פ ר י‬
‫הר״ם בנדרים פי״נ‪ ,‬ו ל א נהיר‪ ,‬וודאי טעות סופר הוא ב ס פ ר י הר״ם‪ ,‬שאין ט ע ם נאות לזאת הגרסא‪.‬‬
‫ועיין בפיה״מ לרבינו בסשנתנו שם‪ ,‬ובבבלי כ״ב ב׳ וכ״נ רע״א‪ ,‬ובתוספות כ״ב ב' ובשטס״ק שם‪ .‬ולפי‬
‫פשוטו אין שיטח ה ב ב ל י כשיטח הירושלסי‪ .‬ועיין ס ה שהאריך בזה ב מ ר כ ב ת הםשנה ע ל הר״ס הנ״ל‪.‬‬
‫ועיין מ״ש להלן נזיר פ״נ‪ ,‬שוי ‪ ,12-10‬ד״ה האום׳ ואילך‪.‬‬
‫« בהעי ‪.3‬‬
‫נדרים פ׳׳ו עמי ‪117‬‬
‫‪479‬‬
‫ו ג י ר ם ת ד ו כ י ״ ו ב ר י ש א ב ו ו ד א י קשה‪ ,‬ו כ נ ר א ה ש ל פ נ י נ ו ש ם ת ר כ ו ב ת ש ל ש ת י נוסחאות‪,‬‬
‫ו ה ו ס י פ ו ״ ש מ ע ו ה פ ר ״ ) ל פ נ י ״ ו מ ת ב ו ב י ו ם ״ ( ע ״ פ ה נ ו ס ח א ו ת ש ל נ ו ב ב ב ל י ‪ ,‬ו ה נ כ ו ן ב ת ו ס פ ת א הוא‬
‫כ ג י ר ס ת ק ג ״ נ ו ב ב ב ל י ב כ י ״ מ ועוד‪.‬‬
‫ו ל פ י פ ש ו ט ה ש ל ה ב ר י י ת א מ ד ב ר י ם כאן ב ש מ ע ה א ב ל פ נ י‬
‫ש מ י ע ת הבעל‪ ,‬כ פ י ר ו ש ר ״ א מן ההר‪ ,‬ע מ ׳ ק מ ״ ד )וכן הוא ב ר ״ מ פ י ״ א מה׳ נ ד ר י ם הט״ז( ו ע ו ד ‪,‬‬
‫ב נ י ג ו ד ל ב ר י י ת א שלהלן‪.‬‬
‫ו ל פ ״ ז צ ר י ך ל פ ר ש ב ס י פ א )לפי ג י ר ם ת כ י ״ ע ‪ ,‬ק ג ״ נ ובבלי( ״ ש מ ע ו ש ת ק‬
‫ו מ ת ביום ש ל א ח ר י ו אין י כ ו ל ל ה פ ר ״ ש ה כ ו ו נ ה שאין ה א ב י כ ו ל ל ה פ ר א פ י ל ו ל פ נ י מיתתו‪ ,‬אם ה ב ע ל‬
‫ש ת ק ו מ ת ב י ו ם ש א ח ר ש מ י ע ת ו ‪ ,‬ש ה ר י כ ב ר ק י י ם א ת הנדר‪.‬‬
‫ו ע י י ן ב ת ו ס פ ׳ ר י ״ ד פ ״ י סי׳ ב ׳‬
‫׳‬
‫ו צ ״ ל שם‪ :‬א י ת ל פ ר ו ש י כגון ש ה א ב ש מ ע מ א ת מ ו ל ו ה פ ר ח ל ק ו ]אינו[ ח ו ז ר ו מ י פ ר חלקו ש ל ב ע ל ‪.‬‬
‫ו ה ר ״ מ ב פ י ״ ב מה׳ נ ד ר י ם ה י ״ ז פסק ש א י ן ה א ב ו ה א ר ו ס מ פ י ר י ם א ל א א ם ש מ ע ו ביום א ח ד ‪,‬‬
‫א ב ל אם ש מ ע ה א ב והפר‪ ,‬ו ל א ח ר ימים ש מ ע ה א ר ו ס ו ה פ ר אין זו הפרה‪ 9,‬וכן ל ה פ ך א ם ש מ ע ה ב ע ל‬
‫ו ה פ ר ‪ ,‬ו ל א ח ר זמן ש מ ע ה א ב והפר‪ ,‬אין ה פ ר ת ו הפרה‪.‬‬
‫ו ע י י ן ב מ ד ר ש ה ג ד ו ל מטות‪ ,‬ע מ ׳ ש ״ ו ‪.‬‬
‫ו ב ס מ ״ ג ל א ו ו י ן ר מ ״ ב ‪ ,‬ע ״ ג ע ״ ג כתב‪ :‬ה א ל מ ד ת ש א ם ה פ ר ה א ב ו ש מ ע ה א ר ו ס ה ר י זה מ פ ר ב י ו ם‬
‫ש מ ו ע ה א ב )לשון ה ר ״ מ ה נ ״ ל ( ‪ ,‬וכן מוכיח‬
‫בתוספת׳‪,‬‬
‫וגם ב ג מ ר א ש ל נ ו כ פ ׳ נ ע ר ה ) ע ״ ב א׳(‬
‫א ו מ ר כגון ד ל א ש מ ע ה א ד ו ם ו ש מ ע האב‪ ,‬דבו ביום מ צ י ה א ר ו ס מ פ ר ‪ ,‬מ כ א ן ו א י ל ך ל א מ צ י מפר‪.‬‬
‫ו ע י י ן ב ל ח ״ מ ע ל ה ר ״ מ ה נ ״ ל מה ש ת מ ה עליו‪.‬‬
‫הנ״ל‪.‬‬
‫ועיין ב מ ר כ ב ת ה מ ש נ ה ו ב א ו ר ש מ ח ע ל ה ר ״ מ‬
‫א ב ל ל א נ ת ב ר ר ל י ל א י ז ו ת ו ס פ ת א כיוון‪ ,‬ו ש מ א היתה ל ו כאן ג י ר ס א אחרת‪ ,‬עיין ב ש ט מ ״ ק‬
‫ם ״ ז ב׳ )בשם ה ר י ״ ץ ( ש כ ת ב ב ש ם ״ י ש ג י ר ם א ו ת ״ ש ג ר ס ו בסיפא‪ :‬א ו ש מ ע‬
‫אחריו‪.‬‬
‫ו ה פ ר ו מ ת ביום ש ל‬
‫‪10‬‬
‫ו ר ו ב ה ר א ש ו נ י ם ח ו ל ק י ם ע ל ה ר ״ מ ‪ ,‬ע י י ן ב ר מ ב ״ ן ‪ ,‬ב פ י ׳ ה ר ״ א מן ההר‪ ,‬ב ר ש ב ״ א ‪ ,‬ב פ י ׳ ה ר א ״ ש‬
‫ו ב ר ״ ן במקומו‪ ,‬ו ב ר ו ר מ ת ו ך פ י ר ו ש י ה ם ש כ ל א ח ד מ פ ר ביום ש מ ע ו ‪ ,‬ו א פ י ל ו ש מ ע ו בימים מ י ו ח ד י ם ‪,‬‬
‫ו ע י י ן ב ״ י ט י ו ״ ד סי׳ ר ל ״ ד ‪ ,‬ב ב ״ ח שם‪ ,‬ו ב ב א ו ר ה ג ר ״ א ב ש ו ״ ע שם‪ ,‬א ו ת י״ג‪ .‬ו א ש ר ל ב ר י י ת א‬
‫ש ב ב ב ל י ה נ ״ ל ‪ ,‬עיין כ ב א ו ר ה ג ר ״ א ה נ ״ ל ‪.‬‬
‫ו ב פ י ׳ ה ר ״ א מן ההר‪ ,‬ע מ ׳ ק מ ״ ח ‪ ,‬ה ב י א ב ש ם ״ א י ת‬
‫ד מ פ ר ש י ״ פ י ר ו ש ח ד ש ‪ ,‬ו ה י י נ ו ש ה ם נ ו ת נ י ם פ ס י ק בסיפא ש ל ה ב ר י י ת א ב ב ב ל י ‪ ,‬א ח ר י ה מ ל י ם ״ א ו‬
‫ש ש מ ע ו ש ת ק ו מ ת ״ ‪ ,‬כ ל ו מ ר ‪ ,‬ביום ש ל א ח ר י ו א י ן י כ ו ל להפר‪ ,‬ו ט ע מ ם ש א ם ש מ ע ו ש ת ק ו מ ת ב א ו ת ו‬
‫יום‪ ,‬אין ה א ב מ פ ר א ל א ב א ו ת ו יום‪ ,‬א ב ל ביום ש ל א ח ר י ו א י נ ו י כ ו ל ל ה פ ר ) א פ י ל ו ל א ש מ ע א ל א‬
‫ב י ו ם ש ל א ח ר י ו ( ‪ ,‬ד ק י ו ם הוא‪ ,‬ה ו א י ל ומת‪ ,‬ד ה א שתק‪.‬‬
‫ש מ ע ביום ש ש מ ע ב ע ל ה ‪ .‬״‬
‫ולשיטת הר״מ אינו יכול להפר משום שלא‬
‫והוא פ י ר ו ש ד ח ו ק מ א ד ‪ ,‬ו ל ג י ר ס ת ד ו כ י ״ ו ב ת ו ס פ ת א ב ו ו ד א י ש א י ן‬
‫ל פ ר ש כן‪.‬‬
‫ובתשבי׳ץ ח ״ ב ס ו ף סי׳ ר נ ״ ה ‪ :‬ד ה א ב ג מ ר א ד י י ק י ׳ ב נ ע ר ה ה מ א ו ר ס ה ש א ב י ה ו ב ע ל ה מ פ י ר י ן‬
‫ל ה נ ד ר ה א ם ש מ ע אב ביום א ח ד ו א ר ו ס ביום א ח ר א י מ י פ ר ד ה ו י יום ש מ ו ע ד נ פ ש י ה ‪ ,‬א ו ל א מ פ ר ‪,‬‬
‫ד ה ו י ) צ ״ ל ‪ :‬ד ל א הוי( יום ש מ ו ע דחבריה‪ ,‬וכיון ד כ ו ל י ה א י דייקינן וכו׳‪ ,‬ו ל א מ צ א ת י ב ג מ ר א‬
‫ד י ו ק זה‪.‬‬
‫ו ע ל ה ל ש ו ן ב מ ש נ ת נ ו וכאן ) ״ נ ת ר ו ק נ ה ר ש ו ת ל א ב ״ ( ‪ ,‬ע י י ן ב פ י ׳ ה ר א ״ ש ס ״ ח ס ע ״ א ו ב ש ו ״ ת‬
‫י כ י ן ו ב ע ז ח ״ א סי׳ פ ״ ד ‪.‬‬
‫‪.10-9‬‬
‫שמע‬
‫בעלה‬
‫ולא‬
‫הפר‬
‫לה‪,‬‬
‫ולא‬
‫הספיק‬
‫האב‬
‫עד‬
‫לשמוע‬
‫שמת‬
‫<י וכן בפירוש ר ב ע ו בחיי מטות‪ ,‬קצ־ז עיא‪ :‬וצריך שישמעו שניהם ביום א ח ד ויפרו בו ביום‪.‬‬
‫‪ !0‬א ב ל מלשונו מוכח שכן נרסו בברייתא שבבבלי‪ .‬ושמא היתה לפני רבינו הנירסא ב ת ו ס פ ת א‬
‫כן‬
‫‪1 1‬‬
‫אם ל א נקבל את חילוקו של הנריא ב י ר ד סי׳ רל״ד )שצויין ל ע י ל בפנים(‪ ,‬ועיין רשב״א‬
‫ךל ל‬
‫טיח א׳‪ ,‬ד״ה או ששמע ושתק‪ .‬ומדברי הריס עצמו )פייא הט״ז( אין ראייה ל ל‬
‫מפורש שם ברישא ששמע א ב י ה תחילה‪ ,‬ובסיפא פירושו שאין ה א ב יכול ל ה פ ר באותו יום לפני שמת‪,‬‬
‫עיין מיש ל ע י ל בפנים‪.‬‬
‫א‬
‫כ א ן‬
‫א‬
‫כ א ן >‬
‫ש‬
‫ה‬
‫ר‬
‫י‬
‫נדרים פ״ו ענד ‪117‬‬
‫‪480‬‬
‫זהו‬
‫הבעל‪,‬‬
‫הבעל‬
‫שאמרו מת‬
‫נתרוקנה‬
‫רשות לאב‪ .‬שמע‬
‫וכ״ה ה ס ד ר בד‪ ,‬ב כ י ״ ע ובקג״נ‪ ,‬א ל א שבכי״ע‪ :‬ש מ ע ב ע ל ה‬
‫אביה‬
‫וכד‪.‬‬
‫ו ה ס ר ו כ ר ‪ ,‬וכע״ז בקג״נ‪.‬‬
‫וכ״ה‬
‫הגירסא ב ב ב ל י ם״ח ב׳ ב כ ל ה נ ו ס ח א ו ת ) ל פ י ע ד ו ת ה ר נ ב ״ י בשטמ״ק(‪ ,‬א ל א ששם הסדר הפוך‪ ,‬והיינו‪:‬‬
‫ש מ ע אביה ו כ ר שמע בעלה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ולגירםא זו פ י ר ש ה ר ״ מ ) ע י ץ םי״א מ ה נ ד ר י ם הי״ט( ש א ץ ה ל כ ה‬
‫כ ב ב א זו‪ ,‬וב״ה להלן ח ו ל ק ץ עליה‪ ,‬ונקטו ״ ל א הספיק ה א ב לשמוע״ ל ר ב ו ת א ש ל ב י ת שמאי‪,‬‬
‫שאפילו ל א נ ר א ו ל א ב בחיי ה ב ע ל א פ י ל ו ה כ י מ פ ר ח ל ק ו ש ל ב ע ל ‪ ,‬ונתרוקנה ר ש ו ת ל א ב ‪ ,‬עיין ב ח י‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫הרשב״א‪ ,‬במאירי וברי״ץ ) ל פ י שטמ״ק( ם ״ ח ב ‪ ,‬ובתוספות ם ״ ט א ‪ ,‬ד ״ ה א ״ ר נתן‪ ,‬ומ״ש‬
‫‪,‬‬
‫ועיין ב ב ל י ע ״ א א ומ״ש להלן‪ ,‬ש ר ‪ ,15‬ד ״ ה ובירושלמי‪.‬‬
‫ב ק ק א ו ר ה שם‪ ,‬ד ״ ה והרמב״ס‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫א ב ל הרשב״א הנ״ל‪ ,‬ה ר א ״ ש ם ״ ט א ‪ ,‬המאידי ם״ח ב ועוד חולקים ו ס ו ב ר י ם ש ב ב ב א ז ו א ף ב״ה‬
‫מודים‪ ,‬ודווקא א ם ה פ ר ה א ב מקלש קליש ח ל ק הבעל‪ ,‬א ב ל כ ש ה פ ר ה ב ע ל ל א נחלש כ ח האב‪,‬‬
‫עיי״ש‪ ,‬ומ״ש ״ ו ל א הספיק ה א ב לשמוע״ ל א ו דווקא‪ ,‬ו ב כ ד י נקטה‪ ,‬עיי״ש ועיץ בר״ן בםוגיץ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ה ר נ ב ״ י בשטמ״ק ם ״ ח ב כתב‪ :‬ונמצא ל א ח ד מחכמי ה ד ו ר שהוא מחליף ש ל ש ב ב ו ת‬
‫‪,‬‬
‫ולא‬
‫ה ל ל ו ו כ ר ‪ ,‬ובבבא תנינא ג ר ם י ש מ ע ב ע ל ה‬
‫ה ס ר ל ה ו ל א הספיק ה א ב לשמוע ע ד‬
‫ש מ ת ה ב ע ל זו היא ששנינו מ ת ה ב ע ל נ ת ר ו ק נ ה ר ש ו ת ו ל א ב ו כ ר ‪.‬‬
‫בשם ״מורי רבינו נ״ר״‪.‬‬
‫ו ק הביא במיוחס להדיטב״א‬
‫אבל‬
‫ו ל פ י גירםא זו מתאימה הבבא ה נ ״ ל לתוםסתא בגידםת ד וכי׳״ו‪.‬‬
‫א ץ לגירםא זו ב ב ב ל י ש ו ם יסוד בםסרים‪ ,‬עיי״ש בראשונים הנ״ל‪ ,‬ו ל א ע ו ד א ל א ששאר ה ב ב ו ת‬
‫אינן מתאימות ל ת ו ס פ ת א בשום נוסח‪ .‬א ב ל ע צ ם גירםת ד וכי״ו כ ב ב א ז ו נוחה מאד‪ ,‬עיין מ״ש‬
‫ב ר נ ב ״ י ‪ ,‬ל פ י שטמ״ק הנ״ל‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ע י ץ ב י ר ו ש ל מ י פ ״ י ה״ב‪ ,‬מ ״ א םע״ד‪ ,‬ובאו״ש פ י ״ ב מ ה נ ד ר י ם‬
‫הי״ז‪ ,‬ד ״ ה והנה בירושלמי‪.‬‬
‫‪ .12-10‬ש מ ע‬
‫שמת האב‪,‬‬
‫אביה‬
‫זהו‬
‫ולא‬
‫שאמדו‬
‫ה פ ר לה‪,‬‬
‫מת האב‬
‫ולא‬
‫לא‬
‫הספיק‬
‫נתרוקנה‬
‫הבעל‬
‫רשות‬
‫ו א ף כאן ב כ י ״ ע ובקג״נ‪ :‬ש מ ע אביה והיפר )בקג״נ‪ :‬והפר( ל ה ו כ ר ‪.‬‬
‫לשמוע‬
‫לבעל‪.‬‬
‫עד‬
‫ו כ י ה בד‪.‬‬
‫ו כ ״ ה ב ב ב ל י הנ״ל‪.‬‬
‫וק‬
‫בפירוש ר ב י נ ו ה ל ל ל ס פ ר י מטות‪ ,‬ע ״ ב ע״ג‪ :‬ו א י נ ד ד ה כשהיא א ר ו ס ה ושמע אביה והפיר‪ ,‬ו ל א‬
‫הספיק ב ע ל לשמוע ע ד ש מ ת האב‪ ,‬ל א נ ת ר ו ק נ ה ר ש ו ת ל ב ע ל ל ה פ ר נ ד ר ה כ ר ‪ ,‬וה״ג ב נ ד ר י ם ב פ‬
‫נ ע ר ה המאורסה‪ ,‬והכי ת נ י ל ה ב ת ו ם פ י‬
‫‪,‬‬
‫נ ד ר י ם ‪ .‬ו א ף כאן גירםת ד וכי״ו י ו ת ר נוחה‪ ,‬ו ל פ י ה‬
‫מ ת ב א ר הסיום ש ל א נ ת ר ו ק נ ה ר ש ו ת ל ב ע ל א ם ל א ה פ ר האב‪ ,‬א ב ל ל פ י גירםת כי״ע‪ ,‬קג״נ ו ה ב ב ל י‬
‫‪,‬‬
‫״ ש כ ב ר ה פ ר אביה בשמת‪ ,‬מה » ‪ p‬ל ו מ ר ט ע מ ד ל א נ ת ר ו ק נ ה ר ש ו ת ו ל ב ע ל ‪ ,‬והלא הרשות שהיה‬
‫ל ו ל א ב עליה כ ב ר נעשה בחייו‪ ,‬שהרי ה פ ר ל ה ‪ .‬ו י ו ת ר היה ל ו ל ו מ ר טעמא ד א ץ ה ב ע ל מ פ ר א ל א‬
‫‪,‬‬
‫בשותפות‪ ,‬שאעפ״י ש ל א נ ש א ר ל פ נ י ה ב ע ל א ל א ח ל ק ו אינו י כ ו ל ל ה פ ר א פ י ח ל ק ו א ל א בשותפות״‬
‫) ל ש ץ הרנב״י‪ ,‬ל פ י שטמ״ק(‪.‬‬
‫ב ר ש ב ״ א ובר״ן במקומו‪.‬‬
‫ועיין מ ״ ש ביישוב הגירםא ש ל פ נ י נ ו ב ב ב ל י בפי׳ ה ר נ ב ״ י ה נ ״ ל ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ע י ץ ר ״ מ פ י ״ א מ ה נ ד ר י ם הי״ח ובלחם משנה שם‪.‬‬
‫ועיין בירושלמי‬
‫פ ״ י ר ה ״ ב ‪ ,‬מ ״ א ע״ד‪ ,‬ו ב ק ״ ע ו ב פ ״ מ ש ם‬
‫‪ .13—12‬ש מ ע‬
‫זו‬
‫הרי‬
‫הפרה‬
‫בעלה‬
‫אסורה‪,‬‬
‫ו ה פ ר לה‪ ,‬ו ל א‬
‫שאין‬
‫הבעל‬
‫)״והפר לה״( ב כ ל הנוסחאות‪ ,‬ל ר ב ו ת קג״נ‪.‬‬
‫והפר‬
‫הספיק‬
‫אביה‬
‫מיפר אלא‬
‫לשמוע עד‬
‫ב ש ו ת פ ו ת האב‪.‬‬
‫שמת‪,‬‬
‫וכ״ה‬
‫ו ק בחידושי הרשב״א ם ״ ח םע״ב‪ :‬ש מ ע ה ב ע ל‬
‫ל ה ו ל א הספיק לשמוע ע ד ש מ ת ה א ב כ ר כ ך היא שנויה בתוספתא‪ ,‬ו כ ך היא במקצת‬
‫ה ס פ ר י ם ו כ ר ‪ .‬וכן מ ע י ד במאירי שם‪ :‬ש מ ע ב ע ל ה‬
‫מדוייקים‬
‫ש ל נ ו ואף‬
‫בתוספות״‬
‫ו ה פ ר ל ה ו כ ר ‪ ,‬כ ך היא הגירםא‬
‫גורסים ב ה ק ו כ ר ‪.‬‬
‫בספרים‬
‫ו ק מ ו כ ר ח מסיום התוספתא‬
‫״ ה ר י ז ו הסרה אסורה״‪.‬‬
‫*! ד י ה שמע‪.‬‬
‫המאירי מ מ ט ‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫ויותר נראה שהכוונה לתוספתא‪ ,‬כ פ י שנראה מ ד ב ר י הרשב״א שבוודאי שאב‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ״ו עמ ‪117‬‬
‫ובבבלי‬
‫בשותפות‪.‬‬
‫האב‬
‫מת‬
‫הגירםא‬
‫שם‪:‬‬
‫שכן‬
‫ס״ח ב׳‪ :‬ש מ ע בעלה‬
‫לה וכו׳ אין הבעל יכול להפר‪ ,‬שאין הבעל מיפר א ל א‬
‫וכתב בפירוש הרנב״י )לפי שטמ׳יק(‪ :‬ודאי קשיא דכאן היה ל ו ל ו מ ר זו היא‬
‫נתרוקנה‬
‫לא‬
‫רשות‬
‫בזו ש מ ע בעלה‬
‫״ואין‬
‫ספק‬
‫הגירםא‬
‫בהם(‬
‫ו ה פ ר‬
‫‪481‬‬
‫שעיקר‬
‫בספר‬
‫לבעל‪,‬‬
‫ו ל א‬
‫דהא‬
‫נשתייר‬
‫לא‬
‫אלא‬
‫להפר‬
‫חלקו של‬
‫ה פ ר לה‪ ,‬וכ״ה ב ס פ ר ספרדי ישן ו כ ו ‪/‬‬
‫הגירם׳‬
‫שמע‬
‫היא‬
‫ספרדי ישן״ וכר‪.‬‬
‫בעלה‬
‫וכן‬
‫ו ל א‬
‫עיי״ש‪.‬‬
‫ה פ ר לה‪ ,‬וכן‬
‫הביאו גירםא זו‬
‫אב וכו‪/‬‬
‫ברשב״א‬
‫ששנינו‬
‫עיקר‬
‫אלא‬
‫וכן בנימוקי יוסף‬
‫העידו מן‬
‫המפרשים‬
‫)בשם‪ :‬ויש ספרים‬
‫ז״ל‬
‫שכתוב‬
‫ו ב מ א י ר י ) ״ ו מ כ ל מקום י ש גורםין״( הנ״ל‪.‬‬
‫ובכי״ע‬
‫על‬
‫עברה‬
‫ובקג״נ‪:‬‬
‫נדרה אין‬
‫הרי‬
‫כאן‬
‫זה‬
‫אלא‬
‫ובד‪:‬‬
‫אסור‪,‬‬
‫איסור‬
‫זו‬
‫הרי‬
‫ואינה לוקה‪,‬‬
‫אסורה‪.‬‬
‫ולפי‬
‫ולפי‬
‫הבבלי‬
‫מסקנת‬
‫הירושלמי )פ״י םה״א‪,‬‬
‫ס״ט‬
‫מ״א‬
‫א‬
‫‪,‬‬
‫אם‬
‫הרי‬
‫ע״ד(‬
‫זו ה פ ר ה בטלה ולוקה‪ ,‬א ל א שלהלן נראה שהתוספתא היא ב ש י ט ת הבבלי‪.‬‬
‫‪.15-13‬‬
‫ש מ ע‬
‫) ו נ ת א ר ם ה‬
‫‪,‬‬
‫לאח ״(‬
‫גם בד‪.‬‬
‫״וגתארסה‬
‫ש ר‬
‫ל א ח ר ״ ‪ ,‬והן‬
‫דעם‬
‫שהוכחגו‬
‫ולא‬
‫בעל‬
‫יחזור‬
‫באשגרה מלהלן‪,‬‬
‫ש ר ‪.19‬‬
‫בברייתא‬
‫ועיין‬
‫מפר‪,‬‬
‫האחרון‬
‫לא‬
‫מפר‬
‫בזה הםיגנון‪.‬‬
‫מתוך‬
‫אפי׳‬
‫וכן‬
‫דברי‬
‫גדרים‬
‫מצאתי‬
‫ל מ ד ו כן‪,‬‬
‫ב״ה‬
‫שגראו‬
‫האב‬
‫שמע‬
‫לאדום‬
‫והפר‬
‫מיפר‬
‫האב‬
‫ובבבלי‬
‫ל ה פ ר ‪.‬‬
‫א מ ׳‬
‫את‬
‫לפירוש‬
‫הראשונים‬
‫נפלאת‬
‫ובירושלמי‬
‫בירושלמי‪,‬‬
‫ולא‬
‫הבעל‬
‫לשמוע‬
‫שמת‬
‫הספיק‬
‫ועיין‬
‫שם‬
‫עד‬
‫וברור‬
‫‪ 19-18‬ואילך‪.‬‬
‫ו מ ״ ש להלן‪,‬‬
‫הבעל‬
‫ש ר‬
‫ל ה פ ר‬
‫‪,18-16‬‬
‫ד״ה‬
‫עד שמת‪,‬‬
‫שמע‬
‫האב‪.‬‬
‫ה ן‬
‫ד ב ר י‬
‫ה ן‬
‫ב י ת‬
‫אביה‬
‫אלא‬
‫המלים‬
‫ובעלת‬
‫״נערה‬
‫ע״א‬
‫א‪/‬‬
‫האחרון‬
‫רע״ב‪,‬‬
‫ובפי‬
‫מפירין‬
‫המאורסה״‪,‬‬
‫עיין‬
‫ש מ א י ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫לעיל‪,‬‬
‫ה ל ל‬
‫א י ג ו‬
‫הרא״ם ובשיטה הנ״ל‪ :‬אבל ב״ה אומרים‬
‫נדריה‪.‬‬
‫והמשיכו‬
‫מ״ש‬
‫ב י ת‬
‫א ו ׳‬
‫י כ ו ל‬
‫מה‬
‫וכנראה‬
‫שכתוב‬
‫ש ר‬
‫שרבותינו‬
‫להלן‬
‫‪,15-13‬‬
‫הנ״ל‬
‫לברייתא‬
‫שמע‬
‫ד״ה‬
‫לא‬
‫גרסו‬
‫זו‪,‬״‬
‫ונסתייעו‬
‫אביה‪.‬‬
‫והוסיפו‬
‫ולפי‬
‫של‬
‫התוספתא(‪,‬‬
‫הנ״ל‪:‬‬
‫וגם‬
‫יראתי‬
‫לטעות‬
‫א ״ ר נתן זו דברי ב״ש‪,‬‬
‫בתוספות‬
‫בפירוש‬
‫)כלומר‪,‬‬
‫התוספתא(‬
‫אבל דברי חכמי׳ אין צורך להפר‪.‬‬
‫כי‬
‫ואין להגיה‬
‫כפי שמוכח מן העניץ שלחכמים אין צורך להפר כ ל ל אם הפר האב ולא הספיק הבעל‬
‫ולא‬
‫גתארםה‬
‫פשוטה‬
‫שלעיל‪,‬‬
‫ה פ ר לה‪.‬‬
‫ולעצם‬
‫יכול‬
‫ברייתא זו‬
‫חפשתי‬
‫הנ״ל‪ :‬ויראתי לשנותה )כלומר‪ ,‬א ת הברייתא בבבלי ע ״ א א ( ד ש מ א אחרת היא )כלומר‪,‬‬
‫ממגי‪.‬‬
‫ההלכה‬
‫ג ת ן‬
‫הבבלי‬
‫ואיגה‬
‫שם‪.‬‬
‫להלן‬
‫בסה״א‬
‫יפר‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫הברייתא‬
‫להפר‪,‬‬
‫בעל‪.‬‬
‫ר ׳‬
‫להפר‪,‬‬
‫בסמוך‬
‫ממנה‬
‫ולא‬
‫כיון‬
‫בתוספת׳‬
‫מ״א ע״ד‪ :‬הסר האב א ת חלקו ולא הספיק‬
‫וכ״ה בכל הנוסחאות ובבבלי ם״ט‬
‫יכול‬
‫להלן‬
‫של‬
‫סברא‪,‬‬
‫רע״ב(‬
‫לא‬
‫דסברי‬
‫ס ״ ט א׳ כעין גירםת כי״ע‪ ,‬קג״ג‪ ,‬ה ר א ״ ם והשיטה הג״ל‪.‬‬
‫‪.15‬‬
‫אינו‬
‫פ״י ה״א‪,‬‬
‫אלא‬
‫דאמאי‬
‫ו מ ״ ש להלן‪,‬‬
‫וכ״ה בשיטה )לפי ש ט מ ״ ק שם(‪.‬‬
‫הדברים שהכווגה לברייתא שלגו ולא לתוספתא להלן‪ ,‬ש ר‬
‫חלקו‬
‫שבבבלי ע״א‬
‫ראשון‪.‬‬
‫לה‬
‫ה א ב ויפר חלקו ש ל ב ע ל ו כ ר )עיין ה ה מ ש ך להלן(‪.‬‬
‫ובירושלמי‬
‫א‪/‬‬
‫וכתב ה ר א ״ ם )לסי ש מ מ ״ ק שם(‪ :‬והא ד מ פ ר ש תלמודא )ע״א‬
‫אחרון‬
‫דארום‬
‫מצאתי‬
‫ו י פ ר‬
‫ח ל ק ו‬
‫)״ונתארםה‬
‫א ב ל בכי״ע‪ ,‬בקג״נ‪ ,‬בהבאות ע ״ י הראשונים )עיין להלן( ובמקבילות חסרות המלים‬
‫‪ ,15‬ד ״ ה ולעצם‪.‬‬
‫ב״ה‬
‫מן‬
‫א ב י ה‬
‫ל א ח ר ( ‪,‬‬
‫ו ה פ ר‬
‫י ח ז ו ר‬
‫לה‪,‬‬
‫ה א ב‬
‫ו ל א‬
‫ה ס פ י ק‬
‫ה ב ע ל‬
‫ש ל‬
‫ל ש מ ו ע‬
‫ב ע ל ה ‪.‬‬
‫ע ד‬
‫וכ״ה‬
‫ש מ ת‬
‫כמו‬
‫לאחר‪.‬‬
‫חולקים‬
‫ועיין‬
‫ב״ה‬
‫היטב‬
‫על‬
‫שפירשו כמה מן‬
‫הבבא‬
‫בשטמ״ק‬
‫הג״ל‬
‫הסמוכה לה‪,‬‬
‫הראשוגים‪ ,‬עיין‬
‫בשם‬
‫אלא‬
‫שיטה‪,‬‬
‫שיש‬
‫מ ״ ש לעיל‪,‬‬
‫ומ״ש‬
‫לפרש‬
‫ש ר‬
‫בהגהות יפה‬
‫שהם‬
‫‪,10-9‬‬
‫חולקים‬
‫ד״ה‬
‫שמע‬
‫עינים‬
‫אף‬
‫על‬
‫בעלה‬
‫והבבלי חולק ע ל הירושלמי‪.‬‬
‫העניין פירש במיוחס‬
‫לרש״י‬
‫שלב״ש מיפר האב א ת חלק הבעל בלבד‪,‬‬
‫ולב״ה אינו‬
‫להפר א ת חלקו ש ל הבעל בלבד א ל א א ם כן חוזר ומיפר גם א ת חלקו ע ם חלק הבעל‪ ,‬משום‬
‫‪1‬‬
‫‪ !3‬שהרי לפניהם היתה הנירסא כאן כנירסת כייע וקנינ‪ ,‬ולא נזכר כלל ברישא שנתארסה ? אחר‪.‬‬
‫נדרים פ״ו עמי ‪117‬‬
‫‪482‬‬
‫שהפרת האב אינה גוזזת חלק מסויים ש ל ה נ ד ר אלא מחלישה א ת כ ל הנדר‪ ,‬וכשמת הבעל‪ ,‬ע ל‬
‫האב ל ה פ ר שוב א ת כ ל הנדר‪ ,‬כלומר‪ ,‬חלקו וחלק הבעל‪.‬‬
‫והפירוש קשה מאד‪.‬‬
‫והרמב״ן פ י ר ש‬
‫ש ל כ י ש י כ ו ל האב ל ה פ ר אפילו אם מת ה ב ע ל ל א ח ר יום שמיעת האב‪ ,‬ובראשונה ה פ ר האב כ ל מה‬
‫שברשותו‪ ,‬וכשמת ה ב ע ל ו ל א שמע כמה ימים‪ ,‬נתרוקנה רשותו ל א ב ו מ פ ר האב במקומו‪ ,‬ו ל ב ״ ה‬
‫איגו יכול ל ה פ ר ב כ ג ק דא‪ ,‬א ב ל אם מת ה ב ע ל ביום שמיעה ש ל א ב מ י פ ר האב א ת חלקו ש ל‬
‫והרא״ש‪ ,‬הר׳ץ ועוד‪ ,‬חולקים וסוברים שלב״ה אינו יכול האב ל ה פ ר כ ל ל ‪,‬‬
‫ב ע ל אפילו לב״ה‪.‬‬
‫אם הסר לה ו ל א הספיק הבעל לשמוע ע ד שמת‪ ,‬ו ל א נתארםה לאחר‪.‬‬
‫המאורסה‬
‫‪.16‬נערה‬
‫ובכי״ע בטעות‪ :‬ובעלה הראשק‪.‬‬
‫ובעלה‬
‫אביה‬
‫אחרון‬
‫מפירין‬
‫נ ד ר י ה ‪ .‬וכ״ה בד‪.‬‬
‫ובקג״נ ח ס ר ה המלה ״ ה א ח ר ק ״ ‪ ,‬וכ״ה בברייתא ש ב ב ב ל י ע ״ א‬
‫ו ל ס י גירםת ד וכי״ו היא סיסקא מקוצרת מם״י מ״ג‪.‬‬
‫א ‪ /‬והיא פיםקא ממשנתגו ר פ ״ י ‪.‬‬
‫ולפי‬
‫‪,‬‬
‫גירםת ה ר א ״ ם ושיטה ה נ ״ ל ה כ ל הוא המשך ד ב ר י ר נתן‪ ,‬ו ל א גרסו א ת המלים ״ נ ע ר ה המאורסה״‪,‬‬
‫ומתוך הברייתא שבבבלי הנ״ל מוכח שבבא זו אינה‬
‫עיץ מ״ש לעיל‪ ,‬ש ר ‪ ,15‬ד״ה אמ׳ ר ׳ נתן‪.‬‬
‫שייכת ל ד ב ר י ר ׳ נתן‪ ,‬ושמא היתה הגירםא ל פ נ י הראשונים ה נ ״ ל נאלא אביה ו ב ע ל ה ה א ח ר ק‬
‫מ ס י ר ץ נדריה[‪ .‬נ ע ר ה המאורסה אביה ו ב ע ל ה ו כ ר ‪.‬‬
‫‪ .18-16‬ש מ ע‬
‫ונתארםה‬
‫נדריה‪.‬‬
‫אפי‬
‫האב‬
‫‪,‬‬
‫והפר‬
‫לעשרה‪,‬‬
‫לה‪,‬‬
‫זהו‬
‫ולא‬
‫שאמרו‬
‫הבעל‬
‫הספיק‬
‫ובעלה‬
‫אביה‬
‫עד‬
‫לשמוע‬
‫האחרון‬
‫שמת‪,‬‬
‫מפירין‬
‫‪,‬‬
‫וכ״ה ב ד ובכי״ע‪ .‬ו ב ב ב ל י ע״א א ‪ :‬כיצד‪ ,‬שמע אביה והסר לה‪ ,‬ו ל א הספיק ה ב ע ל לשמוע‬
‫ע ד שמת‪ ,‬ונתארםה ב ו ביום‪ ,‬ואפי׳ מאה סעמים‪ ,‬אביה ובעלה ה א ח ר ק‬
‫‪ p * w‬נדריה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫בראשונים מה שנתקשו ב מ ל י ם ״ ב ו ביום״ שבבבלי‪ ,‬ע י ץ ב פ י הרא״ש‪ ,‬בשטמ״ק ובר״ן‪.‬‬
‫ועיין‬
‫וגירסת‬
‫התוספתא כאן קשה מאד‪ ,‬שהרי להלן מפורש‪ :‬יחזור ה ב ע ל השיני ד פ ר ח ל ק ו ש ל ר א ש ק ‪ ,‬ו ל א‬
‫והמפרשים )ח״ד ומנחת בכורים( הגיהו א ת הבבא שלהלן ע ״ פ הבבלי‪ ,‬ו ה פ כ ו‬
‫נזכר האב כלל‪.‬‬
‫א ת כ ל הבבא‪ ,‬והיא הנהה בחוזק יד‪ ,‬ע י ץ מ״ש להלן בסיפא‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫א ב ל בתוספות ר י ״ ד ס״י ס י ט כ ת ב ע ל הברייתא שבבבלי‪ :‬״תניא כ ת ת י דשמואל ל״ג‪,‬‬
‫א ל א ה״ג תניא נ ע ר ה המאורסה אביה ו ב ע ל ה‬
‫האחרון‬
‫מ פ י ר ץ נדריה‪ ,‬כיצד‪ ,‬שמע אביה‬
‫‪,‬‬
‫היפר לה‪ ,‬ו ל א הספיק ה ב ע ל לשמוע ע ד שמת‪ ,‬ונתארםה ב ו ביום‪ ,‬ו א ס י למאה‪ ,‬אביה‬
‫ולא‬
‫ו ב ע ל ה ה א ח ר ץ מ פ י ר ץ נ ד ר י ה ו כ ר ‪ ,‬ו כ ך מצאתי במקצת םסדים״‪ .‬וכן הביא ב ר י ת י ע ק ב ) י ג ל יעקב‪,‬‬
‫קט״ז ע״א(‪ :‬כיצד שמע אביה‬
‫‪,‬‬
‫בתוספתא כאן‪.‬״‬
‫‪,‬‬
‫ולא‬
‫ה פ ר בה ו כ ר ‪ ,‬נ ״ א ) ‪ -‬נ ו ס ח אחר(‪.‬״‬
‫ונראה ש ק צ״ל‬
‫ואף ב ת ו ס פ ת א הכוונה שנתארםה בו ביום ו א פ י לעשרה‪ ,‬והיא סמוכה לפיםקת‬
‫‪,‬‬
‫המשנה ) מ ש נ ג (‪ ,‬ע י ץ מ״ש לעיל‪ ,‬ש ר ‪ ,16‬ד״ה נערה‪.‬‬
‫א ב ל א ם נתארםה ל א ב ו ביום‪ ,‬ה ר י‬
‫קיים ל ה האב‪ ,‬ששמע ו ל א ה פ ר לה‪.‬״ והתוספתא מ פ ר ש ת א ת משנתנו בשמע האב ולא ה פ ר ל ה ‪ ,‬״‬
‫‪,‬‬
‫ועיין ב ב ל י ע ״ ב א ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו א ש ר ל ת נ א י ״ ו ל א הםסיק ה ב ע ל לשמוע ע ד שמת״ כ ת ב ב ת ו ם ם ר י ״ ד שם‪:‬‬
‫ושמעינן מינה דווקא כ ש ל א ש מ ע ה ב ע ל אז מ י פ ר ה ב ע ל השני‪ ,‬א ע ״ ס שנעשו ת ח ת ב ע ל ר א ש ק‬
‫ו נ ר א ו ל ו ‪ ,‬א ב ל א ם ש מ ע בהם א ר ו ס ר א ש ץ ו ל א הספיק ל ה פ ר ע ד שמת‪ ,‬ו ב ו ביום נ ת א ר ם ה ל ש נ י‬
‫*! ולא היחה לפניו גירסח הספרים שהביא ה ר מ י א ל א ב ב ב א זו ב ל ב ד ‪ ,‬א ב ל להלן נרם‪ :‬שסע‬
‫ב ע ל ה ו ל א ה פ ר לה‪ ,‬והיא כגירסח הרסב״ן והרנב״י בברייחא שבבבלי‪ .‬וסכאן שיש לנו עוד עדוח‬
‫לגירסא ‪.‬ולא הפר"‪ ,‬נוסף ע ל םקצת הספרים שהיו לפני הרי־ד‪.‬‬
‫*! ושמא הונהו ‪ .‬ם ק צ ת הספרים״ שהיו לפני הרי״ד וועוסח שהיה לפני ב ע ל ברית יעקב ע״פ‬
‫התוספתא כאן‪ ,‬ונרסו ב ה ‪ :‬ו ל א היפר וכוי‪ .‬ועיין נם בנירסת הסיפא שהביא הרי״ד בשם הספרים‬
‫הללו‪.‬‬
‫‪1 4‬‬
‫ו א ף לנירסת הנוסחאות )‪.‬שסע ה א ב והפר לה״( צריך שתתארס בו ביום‪ ,‬שאם נתארסה בעם‬
‫שלאחריו‪ ,‬הרי קיים ל ה ה א ב בשלא ה פ ר חלקו של ב ע ל אחרי שמת‪.‬‬
‫« ועיין מ״ש ל ה ל ן שו׳ ‪ ,19-18‬דיה שסע אביה‪.‬‬
‫נדרים פ״ו עמ׳ ‪117‬‬
‫א י ן י כ ו ל ל ה פ ר א ר ו ס ש נ י ‪ ,‬ו נ ד ר ה קיים‪».‬׳‬
‫‪483‬‬
‫א ב ל להלן ש ם ס י ׳ י ׳ ח ז ר בו‪ ,‬וכתב‪ :‬ר ב ו ת א נקט‪,‬‬
‫ל א מ י ב ע י א א ם ש מ ע ‪ ,‬ש ר א ו י ל ה פ ר א ר ו ס ר א ש ו ן ו ל א הספיק להפר‪ ,‬ש מ פ ר א ד ו ם האחרון‪ ,‬א ל א‬
‫א פ י ל ו ל א ש מ ע ‪ ,‬ש ל א ה י ה ר א ו י ל ה פ ר מ פ ר א ר ו ס אחרון‪ ,‬ו מ ה ש כ ת ב ת י ב מ ה ד ״ ק ) = ב מ ה ד ו ר א‬
‫ק מ א ( א י נ ו כלום‪.‬‬
‫והוא ההפך מ ס ב ר ת ה ב ב ל י ע ״ א א ׳ ‪ ,‬ע י י ״ ש בתוספ׳ ר י ״ ד ‪.‬‬
‫ב ק ר ן א ו ר ה ע ׳ ר ע ״ ב בסוגיית ה ב ב ל י שם‪.‬‬
‫ועיין ב מ ה ש פ י ר ש‬
‫ו ב כ ל אופן ש י ט ת ב נ י א ״ י ל ח ו ד ו ש י ט ת ה ב ב ל י לחוד‪.‬‬
‫ו א י ן ל ה ת א י ם ב ר י י ת א זו ל ב ר י י ת ו ת ש ב ב ב ל י ע ״ א א׳‪ ,‬ש נ ת ק ש ו בהן ה ר א ש ו נ י ם מ א ד ‪.‬‬
‫ועיין מ ״ ש‬
‫להלן‪.‬‬
‫‪ .19-18‬ש מ ע‬
‫ונתארסה‬
‫אביה‬
‫לאחר‪,‬‬
‫ו ה פ ר לה‪,‬‬
‫יחזור‬
‫הבעל‬
‫ולא‬
‫הספיק‬
‫השיני‬
‫ויפר‬
‫הבעל‬
‫חלקו‬
‫לשמוע‬
‫של‬
‫עד‬
‫שמת‪,‬‬
‫ראשון‪.‬‬
‫ולעיל‪,‬‬
‫ש ר ‪ ,15-13‬ד ״ ה ש מ ע אביה‪ ,‬מ ד ב ר י ם כ ש ל א נ ת א ר ם ה ל א ח ר ‪ ,‬ו ל פ י כ ך ח ו ז ר ה א ב ב ע צ מ ו ו מ פ ר‬
‫ח ל ק ו ש ל בעלה‪ ,‬א ב ל כ ש נ ת א ר ס ה לאחר‪ ,‬ו ה א ב ל א הספיק ב נ ת י ם ל ה פ ר א ת ח ל ק ו ש ל ה ב ע ל‬
‫הראשון‪,‬״! ה ב ע ל ה ש נ י י ו ר ש א ת ז כ ו ת ו ש ל ראשון‪ ,‬ו ה א ב כ ב ר הפר‪.‬‬
‫מ ״ א ע ״ ד ‪ :‬תני היפר האב את חלקו ולא הספיק הבעל‬
‫להפר‬
‫ובירושלמי פ ״ י סה״א‪,‬‬
‫ע ד ש מ ת ‪ ,‬ה ב ע ל האחרון מ י פ ר‬
‫ל ה ח ל ק ו ש ל ראשון‪ .‬א ״ ר יוסי מ ת נ י ת א א מ ר ה כן א ב י ה ו ב ע ל ה האהרון מ פ י ר י ן נ ד ר י ה ‪.‬‬
‫וקרוב‬
‫ל ו ו ד א י ש ה י ר ו ש ל מ י ה ב י א א ת ה ב ר י י ת א ש ל פ נ י נ ו ‪ ,‬ו ס ו ב ר ה י ר ו ש ל מ י ש ה ת ״ ק כ א ן חולק ע ל ר ׳ נתן‬
‫להלן‪ ,‬ו ד ע ת ו ש ל א נ ח ל ק ו ב ״ ש ו ב ״ ה בזה )עיין ת ו ס פ ו ת ר י ״ ד פ ״ י ס י ׳ ב׳(‪ ,‬א ו ש ה ב ר י י ת א ש ל נ ו‬
‫ור׳ יוסי מביא ראייה ממשנתנו‪,‬‬
‫ב ״ ש ה י א ו א ל י ב א ד ר ״ ן ‪ ,‬ש מ ע י ד ע ל י ה שהן ד ב ר י ב״ש‪.‬״‪-‬‬
‫ו מ פ ר ש ה ש ל א ה פ ר ו ל א ה א ב ו ל א הבעל‪,‬׳־‪ -‬ו ל פ י כ ך א ב י ה ו ב ע ל ה האחרון מ פ י ר י ן נ ד ר י ה ‪ ,‬א ב ל‬
‫כ א ן כ ש כ ב ר ה י פ ר ה א ב חלקו‪ ,‬ב ע ל ה האחרון מ פ י ר א ת נדריה‪ ,‬כ מ פ ו ר ש ב ת ו ס פ ת א כאן‪.‬‬
‫ו ב ב ב ל י ע ״ א א׳‪ :‬ש מ ע‬
‫האב‬
‫חוזר‬
‫ומפר‬
‫חלקו‬
‫בעלה‬
‫ו ה פ ר ל ה ו ל א הספיק ה א ב ל ש מ ו ע ע ד ש מ ת ה ב ע ל ‪,‬‬
‫של בעל‪.‬‬
‫ו ב פ י ׳ ה ר א ״ ש ע ״ א ב׳ מ ע י ד ש כ ן ה י א ה ג י ר ם א ב כ ל‬
‫ה ס פ ר י ם ‪ ,‬וכן מ ש מ ע מ ג י ר ס ת כ מ ה מן ה ר א ש ו נ י ם ‪ ,‬א ל א ש ה ר מ ב ״ ן ו ה ר נ ב ״ י ל פ י ש ט מ ״ ק ג ר ס ו בה‪:‬‬
‫ש מ ע בעלה‬
‫ולא‬
‫ה פ ר ל ה ו כ ר ‪ ,‬ו כ ״ ה ב ש ם נ ״ א בס׳ ב ר י ת י ע ק ב במקומו‪.‬‬
‫ועיין לעיל‪,‬‬
‫ש ר ‪ ,13-12‬ד ״ ה ש מ ע ב ע ל ה ו מ ש ״ ש ‪ ,‬א ל א ש כ א ן מ ד ב ר י ם ב ש נ ת א ר ס ה ל א ח ר ‪ ,‬ד ו ג מ ת ה ר י ש א ‪,‬‬
‫ו ל ע י ל כ ש ל א נתארםה‪ ,‬ו כ ו ל י ע ל מ א מ ו ד י ם בה‪.‬‬
‫ו ה ר מ ב ץ ג ר ס ש ם ב מ ק ב י ל ה ש ב ב ב ל י ) ס ״ ח ב׳(‪:‬‬
‫ש מ ע ב ע ל ה ו ה פ ר ל ה וכו׳‪ ,‬וכאן גרס‪ :‬ו ל א ה פ ר ל ה וכו׳‪.‬‬
‫ו ב פ י ׳ ה ר א ״ ש ע ״ א א ׳ מ צ י ע מ ת ח י ל ה ל ג ר ו ם שם‪ :‬ש מ ע‬
‫הבעל‬
‫אביה‬
‫ו ה פ ר לה‪ ,‬ו ל א ה ס פ י ק‬
‫ל ש מ ו ע ע ד ש מ ת הבעל‪ ,‬ח ו ז ר ה א ב ו מ פ ר ח ל ק ו ש ל ב ע ל ‪ ,‬ו נ ד ח ק ל פ ר ש ה ‪ ,‬ו ח ז ר ב ו א ח ״ כ‬
‫) ע ״ א ב׳( מ ש ו ם ש ג י ר ס א ז ו ה י א נ ג ד נ ו ס ח א ו ת כ ל הספרים‪.‬‬
‫ולפי הגירסא הראשונה של ה ר א ״ ש‬
‫היא מ מ ש הברייתא שבבבלי לעיל ם״ט רע״א‪ ,‬עיי״ש ברא״ש‪.‬‬
‫ובתוספות ר י ״ ד פ ״ י סי׳ ט׳ ה נ ״ ל‬
‫גורם כ ב ב א ז ו ) ב ש ם מ ק צ ת ספרים(‪ :‬ש מ ע א ב י ה ו ה פ ר ל ה ו ל א ה ס פ י ק ה ב ע ל ל ש מ ו ע ע ד ש מ ת ה ב ע ל ‪,‬‬
‫ו נ ת א ר ס ה ל א ח ר ב ו ביום‪ ,‬ח ו ז ר ה א ב ע ם ב ע ל ה האחרון ו מ י פ ר ח ל ק ו ש ל ב ע ל ראשון‪.‬‬
‫ולפ״ז‬
‫ה ה ב ד ל בין ה ב ר י י ת א ש ב ב ב ל י ס ״ ט א ׳ ו כ א ן ) ע ״ א א ׳ ( ה ו א בזה‪ ,‬ש ש ם מ ד ב ר י ם ב ל א נ ת א ר ס ה ל א ח ר ‪,‬‬
‫ו ה א ב ל ב ד ו מ י פ ר ח ל ק ו ש ל ב ע ל ‪ ,‬וכאן ב ש נ ת א ר ס ה לאחר‪ ,‬כ מ פ ו ר ש גם ב ת ו ס פ ת א כאן‪.‬‬
‫ועיין‬
‫כלומר‪ ,‬והברייתא חולקת ע ל שמואל‪ ,‬שהרי רבינו מ ח ק א ת הסלים ‪.‬תניא כוותיה דשמואל״‪.‬‬
‫ועיי״ש ב ב ב ל י ע״א בי‪.‬‬
‫»! ופשיטא שאף כאן מדברים בשנתארסה ל א ח ר בו ביום‪ ,‬כלעיל‪ ,‬שאם ל א כ ן אין ה ב ע ל השני‬
‫יכול ל ה פ ר ‪ ,‬משום שקיים האב‪ ,‬שהיה לו ל ה פ ר א ת ח ל ק ה ב ע ל אחרי שנתרוקנה לו רשות כשמת‬
‫הארום הראשון‪.‬‬
‫‪ 20‬א ב ל לביה )‪.‬דברי חכמים'( לשיטת הירושלמי ל ע י ל שם אין צ ו ר ך ב ה פ ר ת הארוס השני‬
‫כ ל ל ‪ ,‬ו ה פ ר ה ה א ב לפני שסת הארוס הראשון פ ו ע ל ת מ ע צ מ ה אחרי שמת‪ ,‬ונתבטל הנדר לגמרי‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫עיין כיש לעיל‪ .‬שו׳ י י ! ‪ -‬י • ! ‪ ,‬ד י ה א ב ל בתוספות רי״ד‪ .‬ועיין בירושלמי פיי ה״ב‪ ,‬ס־א סע״ד‪.‬‬
‫נדרים פ״ו עמ׳ ‪118‬‬
‫‪484‬‬
‫וכבר אמרנו שכמעט וודאי הוא שהגירםא בבבלי ע ״ א א‬
‫ב ר ״ ן ע ״ א א ‪ /‬ד ״ ה ש מ ע בעלה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ב ע ל ה ו ב ו ו ל א הספיק ה א ב‬
‫כבבא זו היא‪ :‬ש מ ע‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ה ב ע ל וכו ‪.‬‬
‫לשמוע עד שמת‬
‫‪,‬‬
‫וכתב‬
‫‪,‬‬
‫ה מ א י ר י ע ם ע ״ א ) ה ו צ ר ״ א לים‪ ,‬ע מ ר ם ״ א ( ‪ :‬ואין ז ו ב ר י ת א ש ה ו ז כ ר ה ל מ ע ל ה ) ס ״ ט ר ע ״ א (‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ש א מ ר ע ל י ה ר נ ת ן הן ה ן ד ב ר י ב י ת ש מ א י ו כ ר ‪ ,‬ד ה ה י א ב ש מ ע א ב י ה ו כ ר ‪ ,‬א ב ל זו ב ש מ ע ה ב ע ל ו כ ו ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ה פ י ר ו ש ב ב ב ל י ק ש ה מ א ד ו נ ד ח ק ו ב ו ה ר א ש ו נ י ם ‪ ,‬עיין ס י כ ו ם ד ב ר י ה ם בקרן א ו ר ה ע ״ א א ‪,‬‬
‫ד ״ ה ת נ י א ואילך‪ ,‬א ב ל ה ת ו ס פ ת א מ ת פ ר ש ת כ פ ש ו ט ה ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ועיין ב פ י ה ר א ״ ם ו ב ש י ט ה ש ה ב א נ ו ל ע י ל ‪,‬‬
‫ש ר ‪ ,15—13‬ד ״ ה ש מ ע אביה‪ ,‬ו ל פ ל א ש ל א ה ע י ר ו ע ל ה ת ו ס פ ת א כ א ן כלל‪.‬‬
‫‪.20‬אמי‬
‫יכול‬
‫ר‬
‫‪,‬‬
‫נתן‬
‫הן‬
‫הן‬
‫דברי‬
‫‪,‬‬
‫וכ״ה בבבלי ע ״ א א ‪.‬‬
‫להפר‪.‬‬
‫בית‬
‫בית‬
‫שמאי‪,‬‬
‫א ו מ‬
‫הלל‬
‫‪,‬‬
‫אין‬
‫ופירושה שב״ה סוברים הואיל והאב הפר כשהיה הבעל‬
‫קיים נחלש הנדר‪ ,‬וכשמת הבעל אין בו כח להתרוקן לאב‪ ,‬ואינו יכול להפר אפילו עם הבעל השני‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫כ מ ו ש פ י ר ש ב ת ו ס פ ר י ״ ד פ ״ י ס י ט ‪ ,‬ל פ י ג י ר ם ת ו בבבלי‪**.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ר נתן מוסיף כאן ע ל הבבא‬
‫ש ל ע י ל ‪ ,‬ש ר ‪ ,15-13‬ד ״ ה ש מ ע אביה‪ ,‬ש א פ י ל ו א ם י ש כ א ן ב ע ל ש נ י א י ן ה נ ד ר י כ ו ל ל ה י ו ת מ ו פ ר‬
‫‪,‬‬
‫ו ל פ י ג י ר ם ת ה ב ב ל י כ ב ב א ש ל פ נ י ה )כנוסח ר ו ב הספרים( ו ל ה ל ן ש ם ע ״ א ב ‪,‬‬
‫ע ״ י האב והבעל‪.‬‬
‫ה פ י ר ו ש ה ו א ש א י ן י כ ו ל ל ה פ ר לבדו‪ ,‬א ב ל מ פ ר י ח ד ע ם ה ב ע ל השני‪.‬‬
‫‪ .22-20‬ב מ י‬
‫ביום‪,‬‬
‫או‬
‫או‬
‫דברים‬
‫שגירשה בו‬
‫שנים‬
‫ששהת‬
‫אמורים‬
‫ביום‬
‫בזמן‬
‫שגירשה בו‬
‫וגתארםה‬
‫אין‬
‫ע ש ר חדש‪,‬‬
‫ו ע י י ן בקרן א ו ר ה ה נ ״ ל ‪.‬‬
‫ביום‬
‫לאחר‪ ,‬א ב ל אם‬
‫להפר‪.‬‬
‫יכול‬
‫והחזירה‬
‫בגרה‪,‬‬
‫בו‬
‫ונשאת‪,‬‬
‫גראה שבבא זו מפרשת את‬
‫משנתנו ם ״ י מ״ג‪ :‬זה הכלל‪ ,‬כ ל ש ל א י צ א ת לרשות עצמה ש ע ה אחת‪ ,‬אביה ובעלה האחרון‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫מ פ י ר י ן נ ד ר י ה ‪ .‬ו פ י ב מ י ו ח ס ל ר ש ״ י ע ״ א א ‪ :‬ל ר ש ו ת ע צ מ ה ‪ .‬ש ל א נ י ס ת ל א ח ד מהן‪ ,‬א ו ש ל א בגרה‪.‬‬
‫ו כ ן כ ו ו ג ת התוספתא‪ :‬״ ש ל א י צ א ת ל ר ש ו ת ע צ מ ה ״ ‪ ,‬ו פ י ר ו ש ו ש א ר ו ס ה ג י ר ש ה ב ו ב י ו ם ש ש מ ע‬
‫‪,‬‬
‫א ב י ה )עיין ב ב ל י ע ״ ב א ( ו ה ח ז י ר ה ב ו ביום‪ ,‬א ו ש נ ת א ר כ ה ל א ח ר ב ו ביום‪ ,‬א ב ל א ם ב ג ר ה כ ג ת י ם ‪,‬‬
‫א ו ש נ י ש א ת ל ו ב נ ת י ם )עיין ב מ ש נ ת נ ו פ י ״ א ס מ ״ ט ו ב ב ב ל י ע ״ ב ס ע ״ א ( ‪ ,‬א ו ש ש ה ת ש נ י ם ע ש ר‬
‫ח ד ש אחרי שנתארסה ונדרה לפני שעברו שנים ע ש ר חדש‪ ,‬ושמעו אביה ובעלה אחרי שעברו י״ב‬
‫ח ו ד ש ‪ ,‬ש נ י ה ם א י נ ם י כ ו ל י ם ל ה פ ר ‪ ,‬מ ש ו ם ש י צ א ה ל ר ש ו ת ע צ מ ה ש ע ה אחת‪ ,‬ו א י ן ה ב ע ל מ פ ר בקודמין‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫והברייתא כ ר אליעזר )פ״י מ״ה(‪ ,‬ע י ץ בבלי ע ב ‪.‬‬
‫‪.23‬‬
‫י פ ר וכר‪.‬‬
‫ש ו מ ר ת יבם‪,‬‬
‫בין‬
‫יבם‬
‫פיסקא ממשנתנו פ ״ י מ״ו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫אי‪ ,‬י ב מ ו ת כ ״ ט ב ‪ ,‬כ ש ע ש ה ב ה מ א מ ר ‪.‬‬
‫בין‬
‫אחד‬
‫שני‬
‫יבמין‪,‬‬
‫ר׳‬
‫ליעזר‬
‫אוי‬
‫והעמידוה ב י ר ו ש ל מ י ) ם ״ י ה״ז‪ ,‬מ ״ ב ע״א( ובבבלי ע ״ ד‬
‫ולר׳ אליעזר מיפר היבם‬
‫ו כ ן מ ו כ ח ל ה ל ן בתוספתא‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫) כ ש נ פ ל ה ל ו מן האירוסין( ב ש ו ת פ ו ת ע ם ה א ב ) ע י י ן ב ב ל י ע ״ ד ב ‪ ,‬ו י ב מ ו ת ה נ ״ ל ( ‪ ,‬ו ל ר י ה ו ש ע א ם י ש‬
‫שם ע ו ד יבם שניהם אינם מפירים‪ ,‬ואין לו תקנה לנדר זה א ל א בשאלת חכם‪.‬‬
‫ועיין בתיו״ט פ ״ י‬
‫מ ״ ו ו ב ת ו ס פ ו ת ר ע ״ א ש ם ‪ .‬ו ע י י ן ב ח י ׳ ה ר ש ב ״ א ע ״ ד אי‪.‬‬
‫‪ .24‬נ ר ׳‬
‫עקיבא‬
‫ש ש ם ב ט ע ו ת ‪ :‬ר ׳ יעקב(‪.‬‬
‫אומי לא‬
‫לאחד ולא‬
‫וכ״ה במשנתנו הנ״ל‪.‬‬
‫ל ש נ י ם [ ‪ .‬כ ״ ה בכי״ע‪ ,‬ו כ ״ ה ג ם ב ד ) א ל א‬
‫ומסתבר ש ב כ י ״ ו נשמטה הפיםקא ע ״ י הדומות‪.‬‬
‫א ב ל א פ ש ר ש י ש כאן קיצור‪ ,‬ו ב ד ו ב כ י ״ ע השלימו ע ״ פ משנתגו‪ ,‬כרגיל‪.‬‬
‫ופסק ה ר ״ מ )פי״א מ ה‬
‫‪,‬‬
‫נדרים הכ״ד( שאביה מיפר ל ה לבדו‪ ,‬ויבם כמאן דליתא ד מ י )הואיל ואין מאמר קונה א ל א‬
‫מדרבנן(‪ ,‬ונתרוקנה רשות ל א ב אפילו במקום יבם‪.‬‬
‫ועיין בטיו״ד סי׳ ר ל ״ ד ו מ ״ ש בב״י שם‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ה ר ״ ן ע ״ ה א ‪ ,‬ד ״ ה כ ש ם ‪ ,‬נ ס ת פ ק בכך‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ובירושלמי פ ״ י רה״ו‪ ,‬מ ״ ב ע ״ א ‪ :‬ע ל דעתיה ד ר עקיבה‬
‫נמי[ מ י פ ר לה‪ .‬ו ה ן ד א מ ר ו כ ר ‪ ,‬כ מ ו ש ה ג י ה ב ק ״ ע ‪.‬‬
‫וכן נכץ‪ ,‬ובאת כאן םידרא ש ל שאלות‪,‬‬
‫כםיגנון הירושלמי ב פ ״ ה ה ״ א ‪ ,‬ל ״ ט ע ״ א ‪ .‬ועיין ב ש י ״ ק שם‪ ,‬ד ״ ה ע ״ ד ‪.‬‬
‫ו ע י ץ ב ק ק א ו ר ה ע ״ ה א׳‪,‬‬
‫ד ״ ה ר״ן‪ ,‬מ ״ ש בשיטת הירושלמי‪ ,‬ובסוף דבריו הגיה כהגהת ב ע ל ס״מ‪.‬‬
‫וצ״ע‪.‬‬
‫»‪ 2‬עיי״ש מה שנרם בבבלי ע״א ב׳ בדברי ביה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ״ו עמ ‪119—118‬‬
‫‪485‬‬
‫‪ .25-24‬אמ׳ ר׳ ל ע ז ר ומה אם אשה שאין ל ב ה ח ל ק עד שלא ב א ת‬
‫ל ר ש ו ת י וכר‪ .‬בכי״ע‪ :‬שאין ל ו חלק בה וכר‪ .‬ובד‪ :‬שאין לי בה חלק וכו ‪ .‬ואף ״לבה״‬
‫שלפנינו פירושו‪ :‬לי בה‪ ,‬עיין מ״ש על צורות כאלו לעיל ח״ג‪ ,‬עמ ‪ , 3 9 6‬וכהערה ‪ 2 6‬שם‪,‬‬
‫להלן שם‪ ,‬עמ׳ ‪ , 4 1 7‬ובהערה ‪ 1 6‬שם‪ ,‬ועוד בכ״מ‪ .‬ובתוספתא בכי״ו כאן‪ ,‬וכן בד‪ ,‬משתמש כל‬
‫הזמן בגוף ראשון‪ ,‬וכ״ה במקבילה שבירושלמי פ ״ י ה״ז‪ ,‬מ״ב ע״א‪ .‬אבל בכי״ע משתמש בגוף‬
‫שלישי‪ ,‬וכ״ה במקבילה שבבבלי ע״ד ב ‪ /‬והצורה שלנו היא יותר מקורית ויותר ישנה‪ ,‬עיין‪,‬‬
‫לדוגמא‪ ,‬במשגת קידושין פ״א םמ״ו‪ ,‬אבל במשגיות מםיפוס א״י‪ :‬אמירתי לגבוה כמסירתי להדיוס‪.‬‬
‫וכע״ז בכ״מ‪ .‬ולעצם ההלכה‪ ,‬עיין בםיגנון משנתנו כאן פ״י מ״ו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪ . 2 5‬מ ש ב א ת ל ר ש ו ת י ג י ג מ ר ה ל י ‪ .‬וכ״ה בבבלי הנ״ל‪ ™.‬והכוונה כשגתארםה לי‬
‫ובירושלמי הנ״ל‪ :‬מ ש נ כ ג ם ה לרשותי‬
‫גיגמרה לי‪ ,‬ואני מפר את נדריה יחד עם האב‬
‫הוגמרה לי‪ .‬ועיין ר״ן ע״ה רע״א‪ ,‬ד״ה משבאת‪ ,‬ובשי״ק בירושלמי הנ״ל‪ ,‬ד״ה משנכגסה‪.‬‬
‫‪ . 2 6‬ע ד ש ל א ב א ת ל ר ש ו ת י ‪ .‬כלומר‪ ,‬יבמה שיש לי בה חלק לפני שעשיתי בה מאמר‬
‫)הראשונים(‪.‬‬
‫ל ר ש ו ת י א י נ ו ד י ן וכר‪ .‬ופירשו הראשונים‪ :‬דהיינו שעשיתי בה‬
‫משבאת‬
‫מאמר‪ ,‬וכן מוכרח מן הרישא‪ .‬וכן הוכיחו בבבלי ע״ה א ‪/‬‬
‫‪ . 3 2 - 3 1‬כ ש ם ש ל א ח ל ק ת ל נ ו ב י ן י ב ם א ח ד ל ב י ן ש נ י י ב מ י ן וכר‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬לעניין מיתה‪ ,‬שאפילו אם אין כאן אלא יבם אחד ועשה בה מאמר אין הבא עליה חייב‬
‫מיתה‪ ,‬כפירוש המפרשים‪ .‬ובמשגתגו פ״י מ״ו‪ :‬אמר לו אין היבמה גמורה ליבם כשם שהארוסה‬
‫גמורה לאישה‪ .‬והיא היא‪.‬‬
‫‪ . 3 3‬כ ך ב נ ד ר י ם ו ב ש ב ו ע ו ת ל א ת ח ל ו ק ‪ .‬בירושלמי הג״ל‪ :‬יכול )צ״ל‪ :‬אוף‪,‬‬
‫או‪ :‬כך( בנדרים ובשבועות כן‪ .‬ובבבלי הנ״ל‪ :‬וכשאר דברים כן נדרים‪.‬‬
‫‪ . 3 4 - 3 3‬א מ י ל ו ה ב ל א י ל ו ה י י ת ה ב י מ י ר ׳ ל ע ז ר בן ע ר ך ו ה ש ב ת‬
‫ת ש ו ב ה זו‪ .‬בכי״ע‪ :‬אמי לו ת ב ל שאילו הייתה בימי אלעזר** בן ערך וכר‪ .‬וכן ביוחסין‬
‫השלם‪ 3 6 ,‬ע״א‪ :‬ור׳ אלעזר בן ערך מת קודם חביריו‪ ,‬כדאיתא בתוספתא בפרק ו׳ ת ד ר י ם אמר‬
‫ליה ר׳ יהושע לד׳ עקיבא ח ב ל אלו היית בימי ר אלעזר בן ערך השבת תשובה זו‪ .‬ובד‪:‬‬
‫אמר לו א ב ל אלו היית וכר‪ .‬ובירושלמי הנ״ל‪ :‬אמ לו א ב ל )אמ׳ לו( אילו היית בימי‬
‫ר׳ לעז׳ בן ערך נד[אמ׳)אין(״ מאמר קונה קניין גמור״ נהיה[ מודה שאינו מיפר לה עד שתיכנס‬
‫לרשותו‪ .‬והכוונה שאילו היית בימיו של ר״א בן ערך‪ ,‬אף הוא היה מודה שלעניין הפרת נדרים‬
‫אינה ברשות היבם עד שתיכנס לרשותו בביאה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ואעפ״י שהלשץ ״אבל״ במשמעות ״אמת״‪ ,‬״וכן הוא הדבר״‪ ,‬מצוי בברייתות שבבבלי‪2«,‬‬
‫‪ 23‬אלא ששם‪ :‬לרשותו ננסרה לו‪ ,‬עיין ס״ש לעיל שו׳ ‪ ,25-24‬ד״ה אס׳ ר׳ לעזר‪.‬‬
‫^‬
‫‪, ,‬ן‬
‫>* בשטס״ק ע״דםע״ב‪ ,‬ד״ה םשבאתה‪ ,‬הביא בשם הרי״ץ‪ :‬משבאת ל ו ו ל‬
‫שמפר לה נדריה עם האב‪ ,‬ואם אין לה אב יפר לה הוא לבדו‪ ,‬כך מצאתי כתוב‪ .‬ואינו מיושב כלל‬
‫וכו׳‪ .‬וכנראה שהמפרש פירש שר׳ אליעזר לשיטתו‪ ,‬והוא סובר כן‪ ,‬כמפורש בירושלמי פיי ה״א‪ ,‬עיי״ש‬
‫בשייק‪ ,‬דיה יתומה שמת אביה‪ .‬ועיין מיש עליו בקרן אורה ס״ח א׳‪ ,‬ד״ה וסה שתמה‪ .‬ועיין ספרי סטות‬
‫פי׳ ק נ ^ עט׳ ‪ ,205‬ובהערות הרחיש הורוביץ שם‪.‬‬
‫‪ 25‬בלי התואר ‪.‬רבי'‪ ,‬וכן נכון‪ ,‬שהרי ר׳ יהושע היה חבירו‪.‬‬
‫״ ש מ א ציל אף )במקום‪ :‬אין(‪ ,‬וכדברי הירושלמי ביבמות פיב היא ומקבילות )עיין להלן‬
‫העי ‪ :(27‬מה קדושי אשה קונין קניין נמוד‪ ,‬א ף המאמר קונה קניין נסור ביבמה‪.‬‬
‫ד» בכמה מקומות בירושלמי‪ ,‬עיין מיש לעיל יבמות פיו‪ ,‬הע׳ ‪ ,10‬וםיש בפנים שם‪.‬‬
‫* ג עיין עירובין ל׳ רעיב‪ ,‬ל׳ח סעיא‪ .‬סיא א׳‪ ,‬כתובות י״נ ב׳‪ ,‬נדה נ׳ ב׳‪ .‬שם י״ד רע״ב‪ ,‬שם‬
‫כ״ז אי‪ ,‬עיין עכשיו בקונקורתציא של הרחיי קוסובסקי‪.‬‬
‫ר ש‬
‫ת‬
‫א ח ר א‬
‫ר ו ס‬
‫ע‬
‫מ‬
‫ר‬
‫ה‬
‫נדרים פ״ו עמי ‪119‬‬
‫‪486‬‬
‫‪,‬‬
‫מ״מ נראה שאץ שום הבדל בץ אבל‪ ,‬הבל וחבל‪,‬״* וכוונתו‪ :‬אד‪ ,‬הלוואי‪,‬״ אילו הייתה וכו ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ר יהושע אמר ל ר עקיבא‪ ,‬חבל‪ ,‬אילו היית בימי אלעזר בן ערך והשבת תשובה זו שמא היה‬
‫‪,‬‬
‫מקבל ממך‪ ,‬אבל ר אלעזר בן ערך בשעתו שהיה סבור שמאמר קונה קניץ גמור וסוטר את הצרה‬
‫מדאורייתא‪ ,‬אף לעניץ הסרת נדרים ברשותו היא‪ ,‬עיץ מ״ש לעיל יבמות ס״ו‪ ,‬שר ‪ ,9‬ד״ה העושה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫מאמר‪ .‬ועיץ מ״ש ד יהושע ביחס ל ר עקיבא ו ר אליעזר בירושלמי פסחים ס״ו רה״ג‪ ,‬ל״ג םע״ב‪.‬‬
‫ובבבלי ע״ד םע״ב‪ :‬בלשץ הזה אמר בן עזאי חבל עליך בן עזאי שלא שמשת את ר׳י׳ע‪ .‬והוא‬
‫לכאורה קשה מצד עצמן‪0.‬נ ושמא צ״ל שם‪ :‬בלשץ הזה אמר‪ ,‬בן ערך‪ ,‬חבל עליך בן ערך שלא‬
‫שמשך עקיבא‪ .‬כלומר‪ ,‬אילו היה משמש אותך ומתווכח אתך שמא היה מראה לך שאץ המאמר‬
‫גמור לעניץ הפרת נדרים‪.‬‬
‫קונה‬
‫עיץ בבבלי ובירושלמי הנ״ל‪.‬‬
‫ובבבלי תיקן מי שהוא‬
‫‪,‬‬
‫ע״ס הבבלי חולץ ע״א א ‪,‬״ ושם הדברים מובנים‪ ,‬אבל כאן קשה‪ :‬ומה עניינו של בן עזאי בהלכה‬
‫שלפנינו‪ .‬ופשיטא שאץ כאן אלא השערה רחוקה‪ ,‬וקשה לשבש את כל הנוסחאות‪ ,‬כל ז ק שלא‬
‫נמצא סמך להשערה זו בנוסחאות אחרות‪ ,‬או בראשונים‪.‬‬
‫‪ .35-34‬א מ‬
‫מטומאתן‬
‫‪,‬‬
‫ואינו‬
‫ר‬
‫לו‬
‫‪,‬‬
‫מציל‬
‫ליעזר‬
‫על‬
‫מקוה‬
‫הטהורים‬
‫‪,‬‬
‫יוכיח‬
‫שמעלה‬
‫מלטמא‪.‬‬
‫ובד‪ :‬אמר )בלשץ יחיד( לו‬
‫‪,‬‬
‫ר אליעזר וכר‪ .‬וכ״ה גם ביוחסץ השלם‪ ,‬עמ ‪ ,36‬הנ״ל‪ .‬ובכי״ע‪:‬‬
‫יוכיח‪ 32‬וכר‪ .‬ובירושלמי פ״י ה״ז‪ ,‬מ״ב ע״א‪:‬‬
‫וכר‪.‬‬
‫את‬
‫השיב‬
‫הטמאים‬
‫‪,‬‬
‫ר אליעזר מקוזז‬
‫‪,‬‬
‫ה ש י ב על דברי ר ליעזר‪ ,‬והרי המקוה יוכיח‬
‫והואיל ובכל הנוסחאות של התוספתא והירושלמי הגירםא היא בלשץ יחיד‪ ,‬הרי ברור‬
‫שצ״ל‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫א מ ר לו נל[ר אליעזר וכר‪ ,‬או‪ :‬השיב נ א ר אליעזר וכר‪ ,‬והכוונה ל ר עקיבא‪ ,‬עיץ‬
‫מ״ש להלן בשם ספרי זוטא‪.‬‬
‫ובבבלי ע״ה ב׳‪33:‬‬
‫אמרו‬
‫לו‬
‫שמעלה את הטמאץ ממומאתן ואץ מציל על הםהורים מליטמא‪.‬‬
‫ובשטמ״ק שם )בשם פירוש(‪ :‬פ״א גרים המורה‬
‫שם‪.‬‬
‫אמרו‬
‫‪,‬‬
‫ל ר אליעזר מקוה יוכיח‬
‫‪,‬‬
‫ו ק מעתיק בפי הרא״ש‬
‫‪,‬‬
‫ל ר אליעזר מקוה‬
‫לו‬
‫יוכיח שמעלה את הטומאה מטומאתו ואינו מציל על הטהר מלטמא‪ ,‬אף אני אביא בעל‬
‫שמפר נדרי אשה מ ש ת מ ר ואינו מפר נדריה עד שלא תדור‪.‬‬
‫בתוםסתא‪.‬‬
‫אמדו‬
‫הלשון‬
‫ובכזה‬
‫מצאתי‬
‫וכוונתו‪ ,‬כנראה‪ ,‬לעיקר הדברים‪ ,‬ואץ הוכחה שהיתה לפניו הגירםא בתוספתא‬
‫)במקום‪:‬אמר(‪.‬‬
‫והברייתא נסמכה למשנתנו פ״י מ״ז‪ :‬האומר לאשתו כל הנדרים שתדורי מכאן עד שאבוא‬
‫‪,‬‬
‫ממקום פלוני הרי ק קיימץ‪ ,‬לא אמד כלום‪ .‬הרי ק מופרץ‪ ,‬ר אליעזר אומר מוסר‪ ,‬וחכמים‬
‫‪,‬‬
‫אומרים אינו מופר‪ .‬אמר ר אליעזר‪ ,‬אם הסר נדרים שבאו לכלל איסור‪ ,‬לא יפר נדרים שלא‬
‫באו לכלל איסור‪ .‬וע״ז השיבו לו‪ :‬מקוה יוכיח שמעלה את הטמאים מםומאתן ואינו מציל על‬
‫‪,‬‬
‫הטהור הטובל שלא יבוא לכלל טומאה‪ .‬ובםסרי זוטא‪ ,‬עמי ‪ ,328‬אמר ר עקיבא מה אם טובל‬
‫אני לטומאה שלא באת )צ״ל‪ :‬שבאתי( לזיקתה אינו‬
‫‪ p‬שאטבול לטומאה שבאת )צ״ל‪ :‬שלא‬
‫באתי( לזיקתה‪ ,‬עיץ בהערות שם‪ ,‬ועיץ בסירוש הרי״ז יאסקאוויטץ שם‪ ,‬בשם הדי״מ‪.‬‬
‫•נ״ עיין בשנרס לסכילתא‪ ,‬עסי ‪ ,174‬שוי ‪ ,2‬ולמכילתא דרשב״י‪ ,‬עם׳ ‪ ,117‬שוי ‪.25‬‬
‫ובליקסיקון של ‪Lampe‬‬
‫•י עיין במלונו של סופוקליס ללשון יוונית‪ ,‬ערך ‪ &a/3\€‬וערך‬
‫ללשון יוונית של א מ ת הכנסיה‪ ,‬ערך ‪.A0dLXa‬‬
‫<>» שהרי בירושלםי ברכות פ״ט ה״ח‪ ,‬י״ד רע״ג )וסקבילה בבבלי שם ס״ב אי( סשסע שבן עזאי‬
‫שיםש את ר״ע‪ .‬ובכל אופן לשיטת הירושלמי )שקלים פ״ג ה״א‪ ,‬ס״ז ע״ב‪ ,‬וסקבילות( והבבלי )ב״ב‬
‫קנ״ח בי( היה בן עזאי ת ל מ י ד חבר לר״ע )וכן באמת מוכח סכמה משנעת(‪ ,‬ומתחילה היה תלמידו‪,‬‬
‫ואח״כ נדל‪ ,‬ור״ע קבל הלכות ססנו )עיין תענית פ״ד סיד(‪ .‬ועיין רשב־ם ור״ג בבבלי ב״ב קנ״ח בי‪.‬‬
‫!* והרי שיטה זו )שהמאמר קתה קניין גמור( לא התכרה כלל בבבלי בשם ר׳ אלעזר בן ערך‪.‬‬
‫*» ביוחסין השלם שהזכרנו בפנים חשב )בטעות( שהוא עניין אחד עם הברייחא שלפניה‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫« לפי גירםת מקצת ספרים‪ ,‬כעדותו של הםאירי והר״ן‪ ,‬ורבינו ברוך )עיין ברין(‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ״ו עמ ‪119‬‬
‫‪487‬‬
‫ואין ספק שזו היא מסורת א ״ י ‪ ,‬א ב ל בבבלי היתה להם ברייתא אחרת‪ ,‬והנכון הוא‬
‫‪,‬‬
‫כגירםת רוב הספרים שם‪4.‬י וכן מוכח מדברי הבבלי ע״ו רע״א‪ :‬אימא סיפא ו כ ו ‪ ,‬כמו שהוכיח‬
‫בפירוש הרא״ש )שבטל את גירסתו הראשונה( עיי״ש‪ ,‬ועיין במאירי שקיים אותה‪ ,‬אבל אף הוא‬
‫כ ת ב שברוב הספרים הגירסא היא כבנוםחאות שלפנינו‪.‬‬
‫תדע לך שהוא כן‪ ,‬שהבבלי שם מביא‬
‫ברייתא אחרת‪ :‬אמר להם ר״א ומה זרעים טמאים כיון שזרען בקרקע ו כ ר ‪ ,‬שאין לה זכר‬
‫בספרות א ״ י ‪.‬‬
‫‪.38-35‬‬
‫נדרי‬
‫חזר‬
‫עצמו‬
‫עד‬
‫עצמו‬
‫שיפיר‬
‫‪,‬‬
‫ר‬
‫)עד‬
‫שלא‬
‫נדרי‬
‫ליעזר‬
‫שלא‬
‫ידור‪,‬‬
‫אשתו‬
‫ודנו‬
‫ידור(‬
‫שמיפר‬
‫שלא‬
‫קג״ג‪ ,‬עמ׳ ‪ , 2 0 4‬ובבבלי ע״ה ב׳‪<.‬־<‪:‬‬
‫דין‬
‫משנדר‬
‫מקום‬
‫עד‬
‫אתר‪,‬‬
‫תדור‪.‬‬
‫אם‬
‫ומה‬
‫)מיפו(‪,‬‬
‫נדרי‬
‫במקום‬
‫הרי‬
‫אשתו‬
‫שאין‬
‫מיפר‬
‫הוא‬
‫משנדרה‪,‬‬
‫מפר‬
‫נדרי‬
‫אינו‬
‫דין‬
‫המוקף ליתא בכי״ע‪ ,‬ובספרי מטות סוף פ י‬
‫‪,‬‬
‫ו כ צ ״ ל גם בכי״ו‪ ,‬בד ובירושלמי פ״י ה״ז‪ ,‬מ״ב ע״א‪.‬‬
‫ו פ י ר ש במיוחס לרש״י‪ :‬שאין מיפר נ ד ר י עצמו ו כ ר ‪ ,‬שאין אדם מיפר נדרים לעצמו אלא אם כן‬
‫נ ש א ל לחכם ו כ ר ‪ ,‬הרי הוא מיפר נ ד ר י עצמו עד שלא ידור‪ ,‬כ מ פ ו ר ש ל ע י ל במשנתנו פ״ג םמ״א‪,‬‬
‫ש י כ ו ל להתנות שיהוא נ ד ר י ו בטלין להבא‪.‬‬
‫ובמשנתנו ם״י מ״ז‪ :‬א מ ר ר׳ א ל י ע ז ר אם הפר נ ד ר י ם‬
‫והתוספתא מ ב א ר ת את החומרא של‬
‫שבאו ל כ ל ל אסור‪ ,‬לא יפר נדרים שלא באו ל כ ל ל אסור‪.‬‬
‫ב א ו ל כ ל ל אסור‪.‬‬
‫‪.40-38‬‬
‫להקים‬
‫אינו‬
‫ממנה‪.‬‬
‫אמרו‬
‫מקים‪,‬‬
‫יכול‪.‬‬
‫לו‬
‫יפר‬
‫ומה‬
‫למפר‬
‫נדרי‬
‫נדרי‬
‫אשתו‬
‫עד‬
‫שלא‬
‫עצמו‬
‫עד‬
‫שלא‬
‫תדור‪,‬‬
‫ידור‪,‬‬
‫שאם‬
‫שאם‬
‫רצה‬
‫רצה‬
‫להקים‬
‫ברייתא זו חסרה בםפרי‪ 36‬ובבבלי הני׳ל‪ ,‬ואף ככי״ע נשמטה ונשאר ר ק שריד‬
‫א ב ל היא ישנה כולה בירושלמי הנ״ל‪.‬‬
‫ובתשובת הריב״ם )הצופה הצרפתי חל״ט‪, 1 8 9 9 ,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ע מ ‪ : ( 8 2‬התם כדקתני טעמא בתוספתא דאהדרו ליה רבנן ל ר אליעז׳ מה למיפר נ ד ר י עצמו‬
‫ע ד שלא ידור ו כ ר ‪.‬‬
‫ובברייתא‬
‫ובמיוחס לרש״י ע״ה ב׳‪:‬‬
‫מפרש אמרו לו ל ר ״ א אם א מ ר ו‬
‫ב נ ד ר י עצמו‪ ,‬לכך הן בטלין כשהן באין לאחר מכאן שכן בידו להקים‪ ,‬ת א מ ר כ נ ד ר י אשתו שאינו‬
‫י כ ו ל לקיים‪ ,‬עד שלא ת ד ו ר ו כ ר ‪.‬‬
‫והמלים האחרונות )״עד שלא תדור״( הן הוספת פירוש של‬
‫רבינו‪ ,‬וכוונתו שהרי אף ר׳ א ל י ע ז ר מודה שאינו י כ ו ל לקיים לפני שתדור‪ ,‬כמפורש במשנתנו‬
‫הנ״ל‪.‬‬
‫וכן פירש בח״ד ועוד מדעתם‪.‬‬
‫ופירוש זה קצת קשה‪ ,‬ומה שייך לשון הקמה בנדרי עצמו לפני שידור‪.‬‬
‫ולולא דברי ר ב י נ ו‬
‫היה נ ר א ה שפירושו כפשוטו‪ ,‬שבנדרי עצמו י כ ו ל לחזור בו מתנאו‪ ,‬ובכוחו להקים א ח ר י ש ב ט ל‬
‫‪,‬‬
‫)כמפורש במשנתנו פ״ג םמ״א הנ״ל‪ ,‬ועיין בבלי שם כ״ג ב (‪ ,‬מה שאין כן באשתו שאינו י כ ו ל‬
‫להקים אחרי שהפר )כמפורש להלן פ״ז‪ ,‬ש ר ‪ , 2 9‬ובמקבילה(‪.‬‬
‫וממילא אין כאן ק ל וחומר‪ ,‬משום‬
‫שההפרה ב נ ד ר י עצמו עד שלא ידור אינה מתקיימת אלא בשעת הנדר‪ ,‬ולפני כן אינה קיימת כ ל ל ‪,‬‬
‫ומשום כך י כ ו ל לחזור בו מה שאין כן באשתו שהפרתו קיימת מיד ולעולם‪ ,‬ולפיכך אינו י כ ו ל‬
‫ל ה פ ר עד שלא תדור‪ ,‬שאין לה ע ל מה שתחול‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ב ס פ ר י זוטא‪ ,‬ע מ ‪ : 3 2 8‬וכשבאתי א צ ל ר יהושע א מ ר לי הרי זה תשובת צד‪ ,‬ממה שזה‬
‫ח מ ו ר יהא זה קל‪ ,‬וממה שזה ק ל יהא זה חמור‪ .‬ועיין בהערות שם‪ .‬והפירוש צ״ע‪.‬‬
‫‪.41-40‬‬
‫דבר‬
‫אחר‬
‫אישה‬
‫יקימנו‬
‫ואישה‬
‫יפרנו‪,‬‬
‫את‬
‫שבא‬
‫לכלל‬
‫•‪ 3‬עיין במיוחס לרשיי ע״ה ב׳‪ ,‬במאירי ובשטםיק שם‪ ,‬בר״ן ע׳ה א׳‪ ,‬ב ב ב ל י בהוצאות שלפנינו‬
‫ע׳׳ה ב׳ ובכי״מ שם‪ .‬ועיין בשטמ־ק בשם הרייץ‪ .‬ולפי נירסא זו נרסו שם‪ :‬א מ ר לו לר׳ אליעזר‬
‫<כנירסת התוספתא בנוסחאות( עיי־ש‪ ,‬אלא שהק״ו שם אחר והפירוש דחוק מאד‪ ,‬והמשך הבבלי סותר‬
‫נירסא זו‪ ,‬כסו שהעיר הרייץ‪.‬‬
‫‪ 35‬בפי׳ הר׳א מן ההר‪ ,‬עמ׳ ק;*ח‪ ,‬מוכח שנרס שם שר׳ י ה ו ש ע דן דין זה‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫‪ 36‬ושם תשובה אחרת לדברי ר׳ אליעזר‪ ,‬עיין מיש להלן‪ ,‬שר ‪ ,41-40‬סדיה ד ב ר אחר‪.‬‬
‫נדרים פ״ו עמי ‪120-119‬‬
‫‪488‬‬
‫הקם בא‬
‫בירושלמי הנ״ל‪:‬‬
‫ל כ ל ל ה פ ר וכר‪.‬‬
‫אישה יקימנו ו כ ר ‪.‬‬
‫ואומר‬
‫ובמשנתנו‬
‫הנ״ל‪ :‬א מ ר ו ל ו ה ר י הוא א ו מ ד אישה יקימנו ואישה יפרנו‪ ,‬א ת ש ב א ל כ ל ל הקם ו כ ר ‪ .‬ועיין ב ב ל י‬
‫‪,‬‬
‫ע ״ ו ב ‪ /‬ונראה שהברייתא שלנו לקוחה מ מ ד ר ש הלכה‪ ,‬וכ״ה ב ס פ ר י מטות ס ו ף פ י קנ״ג‪ ,‬עמ׳ ‪,204‬‬
‫הנ״ל‪ :‬א מ ר ו ל ו ‪ ,‬ל א א מ ר ה ת ו ר ה א ל א‬
‫והפר‬
‫נדדה אשר‬
‫את‬
‫עליה‪,‬‬
‫נ ד ר י ם שעליה‬
‫מיסד‪ ,‬ו ל א נ ד ר י ם ש א ץ עליה‪ .‬ד ׳‪ -‬א אישה יקימנו ואישה יפידנו‪ ,‬א ת ש ב א ל כ ל ל הקם ו כ ר ‪.‬‬
‫‪ .43-42‬ש ו ר ז ה‬
‫זה‬
‫מכור לך‬
‫לכשאקחנו‪ ,‬ב י ת זה‬
‫הקדש‬
‫לכשאקחנו‪ ,‬ב י ת זה‬
‫מכור לך‬
‫הקדש‬
‫לכשאקחנו‪,‬‬
‫שוד‬
‫ל כ ש א ק ח נ ו וכר‪ .‬וכ״הבכי״ע‪,‬‬
‫ו ב ד משובש‪ .‬והלכה ז ו באה לכאן א ג ב ההלכות ש ל ע י ל ש א ץ א ד ם מ י פ ר ומקיים נ ד ר י אשתו ש ע ד י ץ‬
‫ל א נדרה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ע י ץ ב ב ל י כאן פ ״ ו א׳ ו כ ת ו ב ו ת נ ״ ט א וירושלמי ש ם פ ״ ה ו ד ה ‪ ,‬ל ע ״ א ) ל ע נ י ץ‬
‫‪,‬‬
‫הקדש(‪ »7.‬ו ל ע נ י ץ מ כ ר א מ ר ו בבבלי יבמות צ ״ ג א ‪ /‬ב ״ מ ט ״ ז ב ‪ :‬א מ ר ר ב הונא א מ ר ר ב האומר‬
‫ל ח ב ר ו שדה שאני לוקח לכשאקחנה קנויה ל ך מעכשיו«‪ 3‬קנה‪ .‬וטעמו משום שסובר שאדם מ ו כ ר‬
‫ד ב ר ש ל א בא ל ע ו ל ם ) ע י ץ בבלי יבמות הנ״ל(‪ ,‬ו א ץ הלכה כמותו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ובאו״ז ב ״ מ פ ״ ג ס י ג ‪ /‬ט ״ ז‬
‫‪,‬‬
‫ע״א‪ :‬ו כ ת ב ה ר ב ר ׳ ב ר ו ך מ א ‪ p‬יון ז צ ״ ל בפ״ק )ט״ז ב ( ד ל י ת הלכתא כ ר ב ו כ ר ‪ ,‬ובתוספתא‬
‫ת ד ר י ם תנינן ב י ת כ ו ר‬
‫מ כ ו ר ל ך לכשאקחנה ל א א מ ד כ ל ו ם ‪ .‬״ ועיץ ד ״ מ פ כ ״ ב מה׳ מכירה‬
‫גט‬
‫ב ב ב ל י יבמות‬
‫ה״ה‪.‬‬
‫‪ .44-43‬ת נ ו‬
‫לאשתי‬
‫לכשאקדשנה‪,‬‬
‫לא‬
‫אמ׳‬
‫כלום‪.‬‬
‫נ ״ ב םע״א‪ :‬א מ ר א ח ד ל ל ב ל ר כתוב ג ם לארוםתי לכשאכנםנה אגרשנה ה ר י זה גט מפני שבידר‬
‫לגרשה )עיין בתוספות שס‪ ,‬ד ״ ה לכשאכנםנה(‪,‬‬
‫ולאשה‬
‫ב ע ל מ א א י ן גט‪.‬‬
‫ובר״מ פ״ג‬
‫מה׳ גירושץ ה״ו‪ :‬א מ ר ל ס ו פ ר כ ת ו ב גט ל פ ל ו נ י ת וחזיה עמי‪ ,‬לכשאשאגה אגרשנה בו‪ ,‬ו נ כ ת ב‬
‫ונשאה וגירשה ב ו אינו גט‪ ,‬מפני ש ל א היתה ב ת גירושץ ממנו כ ש נ כ ת ב גט זה‪ ,‬ונמצא ש נ כ ת ב‬
‫ש ל א ל ש ם גירושץ‪.‬‬
‫ובגליוני הש״ם ביבמות שם העיד שמן התוספתא ש ל פ נ י נ ו ק צ ת קושיא ע ל‬
‫ה ד ״ מ שהרי כאן א מ ר ״תנו״‪ ,‬ונתינה אינה צריכה לשמה )הרב‪ ,‬כנראה‪ ,‬הרגיש ש א ץ מכאן‬
‫קושיא גמורה‪ ,‬ע י ץ מ ״ ש להלן(‪ ,‬ו ג ם חשיב ל ה בתוספתא ש ם ב ץ כ מ ה ד ב ר י ם דטעמם משום ד ב ר‬
‫ש ל א ב א לעולם‪.‬‬
‫ובתוספות יבמות ש ם נ ״ ב ב׳‪ ,‬ד ״ ה ולאשה‪ ,‬ב ר א ״ ש ש ם פ ״ ה סי׳ ד ׳ ו ע ו ד כ ת ב ו שהטעם הוא‬
‫משום ש א ץ בידו ל נ ר ש ה בשעה שעשאו שליח‪ ,‬ו ל מ ״ ד א ד ם מקנה ד ב ר ש ל א ב ע ו ל ם הוי גט‪,‬‬
‫ד ב י ד ו לגרשה‪ ,‬ו ק התוספתא כאן משמע כדבריהם‪ .‬ו ע ‪ p‬במשנה ל מ ל ך פ ״ ו מה׳ גירושין ה״ג‬
‫ו ב ק ק א ו ר ה יבמות שם‪ ,‬ד ״ ה והנה‪ .‬ו ע י ץ ירושלמי קידושץ פ ״ ג ה״ה‪ ,‬ם ״ ד ע ״ א ‪ ,‬וכאן פ ״ ג ה״ו‪,‬‬
‫ל ״ ח ע״א‪.‬‬
‫ו ב צ פ נ ת פ ע נ ח ס ״ ג מה׳ גירושין ד ד ו כתב‪ :‬ו ע ‪ p‬בתוספתא ת ד ר י ם פ ״ ו ד א מ ד ש ם ת נ ו גט‬
‫לאשתי לכשאקדשנה‪ ,‬ו ש ם משמע ד ר ״ ל ד ר ק שאומר ל ה ם עכשיו שיתנו ל ה גט ל א ח ר שיקדשה‬
‫)כוונתו‪ ,‬שכן משמע מן ה ל ש ץ ״לאשתי״‪ ,‬שיתנוה בשעה שהיא כ ב ד אשתו(‪ ,‬ו ר ״ ל שיכתבו ג ״ כ‬
‫ל א ח ר הקדושץ‪ ,‬ר ק משוס דהשליחות א י נ ו מ ו ע י ל עכשיו‪ ,‬ו ע ‪ p‬מ ש ״ כ התוםם׳ נ ז י ד ד ף י ״ ב ע״א‪,‬‬
‫ד ״ ה מ א י טעמא‪ ,‬ו ל כ ך בתוספתא נ ק ט ל ש ץ תנו‪ ,‬משוס ד ם ״ ל דגבי כתיבה ל א ב ע י שליחות )עיץ‬
‫ב ״ י ט א ו ד ע סי׳ קכ״ג‪ ,‬ד ״ ה חוץ מחש״ו( ו כ ר ‪ .‬ועיין בפי׳ ד ״ א מן ה ה ד ליבמות במקומו‪ ,‬ע מ ׳ קכ״א‪.‬‬
‫‪ ) .44‬ש ו ר‬
‫זה‬
‫מכור‬
‫לי‬
‫לרבות‬
‫זה‬
‫מכור‬
‫לך‬
‫דבריו‬
‫קיימין(‪.‬‬
‫ב כ י ״ ע ליתא‪ ,‬והוא שיבוש ברור‪ .‬ו א ף בגי׳ משובשת ז ו צ״ל‪ :‬מ כ ו ר )לי( ל ך ‪ ,‬ב י ת זה ו כ ר ‪ ,‬והמלה‬
‫״ ל ך ״ ב א ה לתקן א ת ה מ ל ה ״ ל י ״ ‪ ,‬ונשתבשה ונתחברה ל מ ל ה שלאחריה‪ ,‬ויצא‪ :‬ל ר ב ו ת ‪.‬‬
‫« ועיין ר״ס פיו מהי ערכין הכ״ו והכ״ז‪.‬‬
‫»» ע ל ה ס ל ה ‪.‬מעכשיו״ עיץ בתוספות יבסות במקומו‪ ,‬ד״ה קנויה‪ ,‬וברשב״א בב״ס שם‪.‬‬
‫•» רבעו קיצר‪ ,‬ואין צורך להניח שוזיתה לפניו הנירסא המשובשת שבד‪.‬‬
‫ושמא‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ״ו‪-‬פ״ז ע מ ‪120‬‬
‫‪489‬‬
‫הוסיף כאן סופר למדן ע ל הגליון ש א ם א מ ר ״ ש ו ר זה מ כ ו ר ל ך ״ ו כ ר י ח ד ע ם ״ ש ו ר ז ה מ כ ו ר לך‬
‫ל כ ש א ק ח נ ו ״ ו כ ו ‪ /‬דבריו קיימין‪ ,‬עיין ב מ ר ד כ י ב ״ ב ר פ ״ ט סי׳ ת ר ״ ג וכהגהת ה ר מ ״ א ח ר ׳ מ סי׳ ר׳יט‬
‫ם ״ ק ד ‪ /‬ובשי״ק לירושלמי גזיר ס ״ ב סה״ה‪ ,‬ד ״ ה העתידין‪.‬‬
‫‪.45-44‬‬
‫ל א‬
‫ל ך ‪,‬‬
‫והובא‬
‫גם‬
‫והובאה‬
‫ש ו ר‬
‫א מ ׳‬
‫ש א י ר ש‬
‫ציין‬
‫איסור‬
‫למקורה‬
‫שיוצא‬
‫רבית‪ ,‬כפי‬
‫ב ת ס ״ ר ח ״ ב ‪ ,‬ע מ י ‪.114‬‬
‫ועיין‬
‫ע מ י ‪,382‬‬
‫עיין מ ״ ש‬
‫ובתוספות‬
‫ר י ״ ד שם‪ ,‬ד ״ ה הולך‪,‬‬
‫בגתיבות‬
‫הברייתא‬
‫הובאה‬
‫בם׳‬
‫ועיין‬
‫כלשונה‪:‬‬
‫שלנו‬
‫הוצ׳‬
‫ובהלכות‬
‫לא אמר‬
‫אסף‪,‬‬
‫עמי‬
‫וכל‬
‫מדברי‬
‫הברייתא גם‬
‫בה״ג ה‬
‫בבלי ש ם ם ״ ד‬
‫ועיין‬
‫רבית ד״ו צ״ה ע״ב‪,‬‬
‫ד״ב‪,‬‬
‫ובתוספי ש ם ‪ ,‬ד ״ ה מה‪,‬‬
‫א ‪/‬‬
‫ירושלמי ב״מ ס ״ ד ה״ב‪ ,‬ט׳ ע״ד‪,‬‬
‫ומ״ש‬
‫ששון‪ ,‬ס ו ף עמי מ ״ ח‬
‫ואילך‬
‫פסוקות‪,‬‬
‫הוצ׳ ר ״ ם‬
‫כ ל ו ם ‪ . . .‬דבריו‬
‫ג״ו‬
‫‪,‬‬
‫להלן כ ״ מ ס ״ ד‬
‫ה״י‪,‬‬
‫ואילך‪,‬‬
‫קימים‬
‫)במקום‪:‬‬
‫ובתשה״ג שלו ח״ב‬
‫אסור ‪ . . .‬מותר(‪.‬‬
‫תרפ״ט(‪,‬‬
‫)ירושלים‬
‫והעניין מתבאר ע ״ ם מכילתא ד ר ש ב ״ י כ ״ כ ‪ ,‬כ ״ ד ‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,212‬עיי״ש‪.‬‬
‫ובר״מ‬
‫הרמב״ן‬
‫ובה״ג הנ״ל‪.‬‬
‫כ״ד ע״א‪.‬‬
‫המקצועות‬
‫ע מ ׳ ‪.235‬‬
‫בתוספתא כאן‪.‬‬
‫ברור‬
‫ירושלים שם‪,‬‬
‫מ ה‬
‫מ צ ו ד ת י‬
‫ברייתא בבבלי ב ״ מ מ ״ ז א ‪ /‬ובר״ח ש ם )וממגו בערוך ע ר ך כ ב ד א (‪,‬‬
‫בשטמ״ק שם‪,‬‬
‫שם‬
‫מ א ב א‬
‫לך‪,‬‬
‫ש ת ע ל ה‬
‫מ כ ו ר‬
‫‪,‬‬
‫כ ל ו ם ‪.‬‬
‫לעניין‬
‫מ כ ו ר‬
‫א ב ל השערה זו היא רחוקה מאד‪.‬‬
‫מכירה ה״ה‪ :‬מה‬
‫פכ״ב מה׳‬
‫מצודתי מן הים‬
‫שתעלה‬
‫לך‪.‬‬
‫ג ת ו ן‬
‫תשובת‬
‫ועיין‬
‫ב ס פ ר ן ש ל ר א ש ו נ י ם ) ה ו צ ׳ מ ק ״ ג ת ר צ ״ ה ( ‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,99‬ב ם ׳ ה ת ר ו מ ו ת ש ע ר ם ״ ד ח ״ א ס י ׳ ב ׳‬
‫למלך פי״א מה׳ מכירה סהט״ז‪.‬‬
‫ומשנה‬
‫‪.46-45‬‬
‫ה י ו ם‬
‫מ ה‬
‫מ כ ו ר‬
‫כתובות‬
‫ש א י ר ש‬
‫לך‪,‬‬
‫מ א ב א‬
‫ד ב ר י ו‬
‫פ״ה ה״ה‪ ,‬ל׳ ע״א‪ :‬מה‬
‫ה י ו ם‬
‫ק י י מ י ן ‪.‬‬
‫מ כ ו ר‬
‫וכ״ה‬
‫מ ה‬
‫לך‪,‬‬
‫בתוספתא ב״מ‬
‫שאירש מאבא היום מכור לך‪ ,‬מ ה‬
‫ש ת ע ל ה‬
‫מ צ ו ד ת י‬
‫הנ״ל‪.‬‬
‫ובירושלמי‬
‫ובבבלי‬
‫שאעלה‬
‫במצודתי היום‬
‫מכור‬
‫לך‪ ,‬דבריו קיימין ו כ ו ‪ /‬בלווה לתכריכי אביו‪ ,‬והוא שיהא חולה אביו‪ ,‬א ו מסוכן ו כ ו ‪ /‬והוא ש ת ה א‬
‫מצודה‬
‫מה‬
‫פ ר ו ש ה בפניו‪.‬‬
‫ובבבלי ב ״ מ ט ״ ז ם ע ״ א הנ״ל‪ :‬מ ה ש א י ר ש מ א ב א היום‪,‬‬
‫ש ת ע ל ה מ צ ו ד ת י היום‪ ,‬מ ש ו ם כ ד י חייו‪.‬‬
‫)לעיל‪,‬‬
‫משום כבוד אביו‪,‬‬
‫והירושלמי הובא כבאור לבבלי בס׳ המקצועות הנ״ל‬
‫ש ר ‪ ,45-44‬םד״ה ש ו ר שאירש(‪ ,‬בר״ח ב ״ מ ט ״ ז א׳ הנ״ל‪ ,‬ועוד בכמה ראשונים‪.‬‬
‫ועיין‬
‫ומ״ש ר׳‬
‫זכריה‬
‫המקח‬
‫גם בס׳‬
‫והממכר ש ע ר‬
‫ב‪/‬‬
‫ועיין‬
‫הקצרות סי׳ ר ״ א וסי׳ ר ״ ב ‪,‬‬
‫בתשה״ג‬
‫ב ר ׳ י ה ו ד ה א ג מ א ת י ב ב ״ מ ש ם ‪ 69 ,‬ם ע ״ ב ואילך‪ ,‬ב ש ם ר ב האיי‪.‬‬
‫ועיין במכילתא ד ר ש ב ״ י הנ״ל‪.‬‬
‫פ״ז‬
‫‪.1‬‬
‫כ ל‬
‫א ח ר י ם ‪,‬‬
‫י פ ר‬
‫התוספתא‬
‫בינו‬
‫עליה‪.‬‬
‫וכר‪.‬‬
‫וכ״ה בד‪.‬‬
‫בספר המצות ל ר ב חפץ‪!,‬‬
‫לבינה‪ ,‬כגון‬
‫נ פ ש ‪,‬‬
‫ובכי׳יע‪:‬‬
‫וכ״ה‬
‫ו ב י ן‬
‫בברייתא‬
‫בינה‬
‫לבין‬
‫שבבבלי ס״א ב ‪/‬‬
‫אחרים‪.‬‬
‫ב י ג ה‬
‫וכן‬
‫מעתיק‬
‫וכו׳(‪,‬‬
‫כשם‬
‫ופירש הר״ן פ ״ א ב׳‪ :‬בין‬
‫ד א מ ר ה קונם סירות ב ע ל ה עליה‪ ,‬ובין בינה לבין אחרים ש א ס ר ה פ י ר ו ת א ח ר י ם‬
‫ב ר ם ל ה ל ן ‪ ,‬ש ו ׳ ‪ ,4‬מ ו כ ח ש ה ב ר י י ת א ש ל נ ו ה י א כ ר ׳ י ו ס י ‪ ,‬ו ה י א ג ו ת ג ת מ י ד ד ו ג מ א‬
‫)״כיצד״‬
‫מה׳‬
‫ד ב ר‬
‫ש י ש‬
‫ב ו‬
‫ע י נ ו י‬
‫ב י ן‬
‫ב י נ ו‬
‫ל ב י נ ה‬
‫א ו‬
‫ל ב י ן‬
‫ולשיטתו אין כאן‬
‫גדרים ה״ז וה״ח‪,‬‬
‫עינוי נ פ ש א ם‬
‫אסרה‬
‫ובירושלמי פי״א סה״ב‪ ,‬מ ״ ב ע״ג‪,‬‬
‫פירות‬
‫אחרים‬
‫לדבריה‬
‫עליה‪ ,‬ע י ץ ר ״ מ‬
‫ובבבלי פ ״ ב ב ‪/‬‬
‫סי״ב‬
‫א ב ל במיוחס לרש״י‬
‫פ ״ א ב׳ פ י ר ש ) ע ל פ י הבבלי ש ם ע ״ ט ב׳( שנידרי עינוי נ פ ש י פ ר בין בינו לבינה‪ ,‬בין בינה לאחרים‪,‬‬
‫כווגתו בין‬
‫שהיא‬
‫תחתיו ובין‬
‫כשתתגרש‬
‫ותנשא‬
‫לאחרים‪ *,‬א ב ל ד ב ר‬
‫שאין בו‬
‫עינוי נ פ ש‬
‫אינו‬
‫! הוצ׳ הלפר‪ ,‬עם׳ ‪.191‬‬
‫־ ולפי דברי הרםב־ם פייב מה׳ נדרים היז והרייץ )שטמיק עיט ב' סד״ה פירות( אפשר לפרש‪:‬‬
‫בין כשנתן לו הוא בעצמו )או שלוחו( את הדברים שאסרה עליה‪ ,‬בין נתנו לה אחרים‪ ,‬עיי״ש‪ .‬ולעצם‬
‫שיטת הר״מ והרייץ‪ ,‬עיין בפי׳ הריא מן ההר‪ ,‬עם׳ קיע‪ .‬ועט׳ קפ״ז‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ״ז ע מ ‪120‬‬
‫‪490‬‬
‫מיפר אלא בינו לבינה‪ ,‬כ ל ו מ ר כשהיא תחתיו‪ ,‬ו ל א בינה לבין אחרים‪ ,‬ואסורה כשתתגרש ממנו‬
‫ותנשא לאחר‪ .‬ועיין גם בירושלמי פי״א ו ד א ‪ ,‬נ ד ב ע״ג‪.‬‬
‫ו ק הכריע ב ו ד ד ‪.‬‬
‫ועיץ בבלי כ ת ו ב ו ת ע ״ א ר ע ״ ב ובתוספות שם‪ ,‬ד״ה ה״ג‪ ,‬ובשטמ״ק כאן פ ״ א םע״א‪,‬‬
‫ד״ה ר ב אדא‪.‬‬
‫ובתום׳‬
‫ו ב ר י ט ב ״ א כ ת ו ב ו ת הנ״ל‪:‬‬
‫ובירושלמי )כאן רפי״א( איכא בהדיא‬
‫שהבעל מיםר בנדרים ש ל עינוי נפש‪ ,‬וכן ד ב ר י ם של בינו לבינה ו כ ר ‪.‬‬
‫‪.3-2‬‬
‫כיצד‪,‬‬
‫אמרה‬
‫ובס׳ המצות ל ר ב חפץ הנ״ל‪.‬‬
‫קונם‬
‫עושה‬
‫שני‬
‫אבא‬
‫לפי‬
‫וכ״ה בד‪ ,‬ב כ י ״ ע‬
‫וכר‪.‬‬
‫ובבבלי פ״א ב׳‪ :‬כ י צ ד אמרה קונם םירות ע ו ל ׳ ) כ ״ ה בכי״מ‪.‬‬
‫בהל׳ הרמב״ן‪ :‬םירות העולם( עלי ה״ז יפר‪ ,‬קונם שאיני עושה לפי אבא ו כ ר ‪.‬‬
‫םיםקא ממשנתנו פי״א מ״ב‪ ,‬והשאר הוא במשנתנו שם מ״ד‪.‬‬
‫וכן‬
‫ויש ל פ נ י נ ו ש ם‬
‫ו ע י ץ ס פ ר י זוטא מטות‪ ,‬עמ׳ ‪,327‬‬
‫ובהערה ‪ 11‬שם‪ .‬ועיץ ל ע י ל כתובות פ״ה‪ ,‬ש ר ‪ ,25‬ד״ה כופה לעשות‪.‬‬
‫‪.4—3‬‬
‫שני‬
‫לבקרך‪,‬‬
‫מטילה‬
‫יכול‬
‫אין‬
‫וכר‪.‬‬
‫להפר‬
‫וכ״ה ב ד ובם׳ המצות‬
‫ל ר ב חפץ הנ״ל‪ .‬ובכי״ע‪ :‬שאני מטילה ל ם ‪ :‬דך‪ ,‬ו צ ״ ל שם‪ :‬ל פ ק ר ך ) ״ ל ב ק ר ך ( ‪.‬‬
‫בהוצאות שלנו‪ :‬ושלא אתן‬
‫הנ״ל‪.‬‬
‫תבן‬
‫ל פ נ י בהמתך‬
‫ומים‬
‫ל פ נ י בקרך ו כ ר ‪.‬‬
‫ובבבלי ה נ ״ ל‬
‫וכ״ה בה׳ הרמב״ן‬
‫א ב ל בפי׳ הר״א מן ההר‪ ,‬עמ׳ קם״ז‪ ,‬גרם להפך‪ :‬מים ל פ נ י בהמתך ותבן ל פ נ י בקרך‪ .‬וכן‬
‫גרם ה ר ״ מ בפי״ב מה׳ נ ד ר י ם הי״א‪.‬‬
‫וכר‪.‬‬
‫ו ב ב ב ל י כי״מ‪ :‬ושלא אתן תבן ל פ נ י בהמתך ולפני ב ק ר ך‬
‫ו כ ״ ה במיוחסות ל ה ר י ״ ף כאן‪ ,‬בתוספות‪ ,‬ברשב״א‪ ,‬בפי׳ הרא״שנ ובר״ן כאן‪ ,‬ובתוספות‬
‫כ ת ו ב ו ת ם״א רע״ב‪ ,‬ו ב ר ש ב ״ א ל פ י שטמ״ק שם‪ ,‬במאירי שם‪ ,‬עמ׳ ‪ ,248‬וכאן בםוגיין‪.‬‬
‫ובבבלי כתובות ם״א ב׳‪ :‬דתניא אינו כופה ל א ל ע מ ו ד ל פ נ י אביו ו ל א לעמוד ל פ נ י ב נ ו‬
‫ו ל א ליתן תבן לפני בהמתו‪ ,‬א ב ל כופה ליתן תבן ל פ נ י בקרו‪.‬‬
‫להלן(‪.‬‬
‫וכ״ה בכי״מ ו ב ס פ ר י צ ר פ ת )עיין‬
‫ולפי גירםא זו א ץ ס ת י ר ה ב ץ הברייתות שבבבלי בנוסחאות שלנו‪ ,‬שהרי אינה מחוייבת‬
‫ליתן תבן ל פ נ י בהמתו‪ ,‬ו ל א מים לפני בקרו‪ ,‬ו ל פ י כ ך אינו י כ ו ל להפר‪ .‬א ב ל תלמידי ר ב י נ ו יונה שם‬
‫כ ת ב ו )לפי שטמ״ק(‪ :‬ו ל א ליתן תבן ל פ נ י בקרו‪ ,‬א ב ל כ ו פ ץ אותה ליתן ל פ נ י בהמתו‪ ,‬כ ך היא‬
‫הגירםא בםפרי ס פ ר ד ו ב ה ל כ ו ת הרי״ף ז ״ ל ו כ ר ‪ ,‬ו ב ס פ ר י צ ר פ ת הגירםא בהפך ו ל א ליתן תבן ל פ נ י‬
‫בהמתו‪ ,‬א ב ל כופה ליתן תבן לפגי ב ק ר ו ו כ ר ‪ .‬וכגירםת ס פ ר י ס פ ר ד היא גם בתוםפ׳ ר י ״ ד כ ת ו ב ו ת‬
‫שם ו ב ר ״ מ פכ״א מה׳ אישות ה״ה‪.‬‬
‫ו ע י ץ מאירי כתובות‪ ,‬עמ׳ ‪.247‬‬
‫ו כ ב ר ראינו ל ע י ל שבכי״מ‬
‫ו ר ו ב הראשונים נרםו ב ב ב ל י נדרים‪ :‬ושלא אתן תבן ל פ נ י בהמתך ו ל פ נ י בקרך‪ ,‬והקשו מן ה ב ב ל י‬
‫כ ת ו ב ו ת ע ל נ ד ר י ם שמוכח משם שאינו כופה ל ת ת תבן ל א ל פ נ י בהמתו ו ל א ל פ נ י בקרו‪.‬‬
‫ותירצו‬
‫ר ב י נ ו יונה )לפי שטמ״ק(‪ ,‬הרא״ה והריטב״א שם שהקונם שלה מפקיע מידי שעבוד הבעל‪,‬‬
‫ו ל פ י כ ך איגו י כ ו ל ל ה פ ר ‪ ,‬ודווקא ב מ ל א כ ו ת גדולות השנויות במשנה‪ ,‬או ל מ ל א כ ו ת הצריכות יותר‪,‬‬
‫אלמוה רבנן לשיעבודא ד ב ע ל )בבלי כ ת ו ב ו ת נ ״ ט ב׳(‪ ,‬א ב ל שיעבוד נ ת י נ ת החבן שהוא נ ק ל מאד‪,‬‬
‫הקונם מפקיע אוחו‪.‬‬
‫ובתוספות כאן ם״א ב׳ )בשם הריצב״א(‪ ,‬ב ר ש ב ״ א כאן ושם )בשמו(‪ ,‬בפי׳ הרא״ש ובר״ן‬
‫כאן מ ת ר צ י ם שהברייתא ש ל נ ו מ ד ב ר ת בהכניסה ל ו שפחות שאינה מחוייבת ל ה ט י ל תבן ל פ נ י‬
‫בהמתו‪ ,‬ובכתובות מ ד ב ר י ם כ ש ל א הכניסה ל ו שפחות‪ .‬ועיץ ב ר ש ב ״ א כ ת ו ב ו ת ה נ ״ ל )לסי שטמ״ק(‬
‫שהביא בשם תוספות ס ב ר א הסוכה‪ ,‬ודחה אותה‪ .‬ו ע י ץ גם מאירי כתובות‪ ,‬עמ׳ ‪ 247‬ואילך‪ ,‬ומ״ש‬
‫במשגה ל מ ל ך פ כ ״ א מה׳ אישות ה״ה‪.‬‬
‫ושני התירוצים ה נ ״ ל אינם א ל א ל פ י גירםת ר ו ב הראשונים ב נ ד ר י ם )״שלא אתן תבן ל פ נ י‬
‫בהמתך‬
‫ולפני‬
‫בקרך״(‪,‬‬
‫אבל‬
‫לפי‬
‫הגירםא‬
‫בהוצאות‬
‫שלנו‬
‫בנדרים‬
‫וגידפת‬
‫ספרי‬
‫צרסת‬
‫ב כ ת ו ב ו ת אין מקום ל ת י ר ו צ י ם הנ״ל‪ ,‬שהרי לפיהם א ץ ה ב ד ל ב ץ מים ל פ נ י בהמה ותבן ל פ נ י‬
‫הבקר‪ ,‬ו ל מ ה אמרו כאן דווקא‪ :‬תבן ל פ נ י בהמתך ומים ל פ נ י ב ק ר ך ‪ ,‬ו ל א להפך‪.‬‬
‫‪ 3‬וכ״ה בתוספותיו לכתובות ס״א רע״ב‪ .‬א ב ל ב ה ל כ ו ת שלו כאן פי״א סי׳ א' נורס כבהוצאוח‬
‫שלפנינו בבבלי‪.‬‬
‫נדרים פ״ז עמ׳ ‪120‬‬
‫‪491‬‬
‫ו ל פ י גירםת ה ר ״ מ ו ה ר ״ א מן ה ה ר ה נ ״ ל ) ל ע י ל ד ״ ה שני( אין כאן ק ו ש י א כ ל ל ‪ ,‬ש ה ר י‬
‫א י נ ה מ ח ו י י ב ת ליתן מים ל פ נ י בהמתו ותבן ל פ נ י ב ק ר ו )לפי ג י ר ס ת ה ר ״ מ בכתובות(‪ ,‬עיין ב כ ״ מ‬
‫‪,‬‬
‫ועיין מ ״ ש‬
‫ב מ ק ו מ ו ב פ י ״ ב מה׳ נ ד ר י ם ה י ״ א ו מ ״ ש ב מ ש נ ה ל מ ל ך פ כ ״ א מ ה א י ש ו ת ה ״ ה ה נ ״ ל ‪.‬‬
‫ל ע י ל כ ת ו ב ו ת פ ״ ה ‪ ,‬ש ו ׳ ‪ ,25‬ס ד ״ ה כופה‪.‬‬
‫והנה ה ת ו ס פ ת א כאן ו כ ת ו ב ו ת ה נ ״ ל א י נ ה מ ב ד י ל ה כ ל ל בין ב ה מ ת ו ובין בקרו‪ ,‬ו ב ב ב ל י כאן‬
‫ו ב כ ת ו ב ו ת ש נ ו א ת שניהם‪ ,‬ו ה ר א ש ו נ י ם נ ח ל ק ו במהותם ל פ י גירםתם‪ ,‬עיין ב ר ש ״ י ו ב ש ט מ ״ ק במקומו‪.‬‬
‫ו ש מ א בהמתו‪ ,‬ב נ י ג ו ד לבקר‪ ,‬כ ו ו נ ת ה צאן‪ ,‬ו ע י י ן ב מ ש נ ת ש ב ת ספ״ז‪.‬‬
‫‪.4‬שלא‬
‫והיא‬
‫ושלא‬
‫אכחול‪,‬‬
‫אפקוס‬
‫וכו׳‪.‬‬
‫ו כ ״ ה בס׳ ה מ צ ו ת ל ר ב חפץ ו ב ב ב ל י ה נ ״ ל ‪,‬‬
‫כ ר ׳ יוסי‪ ,‬ש ס ו ב ר ש א י ן בהם מ ש ו ם ע י נ ו י נ פ ש א ל א מ ש ו ם ד ב ר י ם ש ב י נ ו לבינה‪ ,‬כ מ ו‬
‫ש ה ו כ י ח ב ב ב ל י שם‪.‬‬
‫‪.7-5‬‬
‫אין‬
‫לך‬
‫שלא‬
‫צריך‬
‫מפה>‬
‫אציע‪,‬‬
‫להפר‪,‬‬
‫וכו׳‪.‬‬
‫א ת ה מ י ט ה וכו׳‪.‬‬
‫ושלא‬
‫כופה‬
‫א ד י ח לך‬
‫אותה‬
‫על‬
‫רגלך‪,‬‬
‫כרחה‪.‬‬
‫ושלא‬
‫א מ ז ו ג לך‬
‫את‬
‫הכום‪,‬‬
‫ו כ ״ ה ה ס ד ר בד‪ ,‬א ל א ש ש ם ‪ :‬ש ל א א צ י ע‬
‫ובכי״ע‪ :‬שלא אמזוג לך א ת הכוס ושלא אדיח לך א ת רגלך ושלא א צ י ע לך‬
‫ו כ ״ ה בם׳ ה מ צ ו ת ל ר ב ח פ ץ ה נ ״ ל ‪.‬‬
‫ו ב ב ב ל י ה נ ״ ל ‪ :‬ש ל א א צ י ע לך מ ט ת ך ו ש ל א‬
‫א מ ז ו ג ל ך א ת הכום ו ש ל א א ר ח ץ פ נ י ך י ד י ך ו ר ג ל י ך וכו׳‪.‬‬
‫ופירשו המפרשים שהמלאכות האילו‬
‫מ ח ו י י ב ת ל ע ש ו ת א פ י ל ו א ם הכגיםה ל ו כ מ ה שפחות‪ ,‬כ מ פ ו ר ש ב ב ב ל י כ ת ו ב ו ת ס ״ א א׳‪.‬‬
‫וברש״י‬
‫ש ם ה ק ש ה מ מ ש נ ת נ ו ש ם ) פ ״ ה מ ״ ה ( ש מ פ ו ר ש שם ש א ם ה כ נ י ס ה ל ו ש ל ש ש פ ח ו ת איגה מ צ ע ת א ת‬
‫ה מ ט ה ‪ ,‬ו ת י ר ץ ש מ ש נ ת נ ו מ ד ב ר ת ב ה צ ע ת ה מ ט ה מ מ ש ‪ ,‬והוא ד ב ר ש ל ט ו ר ח ‪ ,‬וכופין א ו ת ה ל ע ש ו ת כן‬
‫)אם ל א ה כ נ י ס ה ש ל ש שפחות(‪ ,‬א ב ל כאן מ ד ב ר י ם ב פ ר י ס ת ס ד י נ י ן ו ל ב ד י ן ש א י נ ו ד ב ר ש ל ט ו ר ח ‪,‬‬
‫ו ר ק מ ש ו ם חבה א ת י נ ן עלה‪ ,‬ואין כופין א ו ת ה ל ע ש ו ת כן‪ ,‬א ל א ע צ ה ט ו ב ה ק מ ״ ל ‪.‬‬
‫וכבר השיגו‬
‫ה ר א ש ו נ י ם ע ל ר ש ״ י מן ה י ר ו ש ל מ י ב מ ק ו מ ו ) פ ״ ה סה״ו‪ ,‬ל׳ ע ״ א ( ‪ :‬ר ב ה ו נ א א מ ר א פ י ל ו ה כ נ י ס ה‬
‫ל ו מ א ה ש פ ח ו ת כ ו פ ה ל ע ש ו ת לו ד ב ר י ם ש ל יחיד‪.‬‬
‫ו מ ר ח צ ת לו א ת ר ג ל י ו ו מ ו ז ג ת לו א ת הכוס וכו׳‪.‬‬
‫סכת לו את גופו‬
‫מה דברי׳ של י ח י ד ?‬
‫והירושלמי מסיק שהטעם הוא משום שהיא‬
‫ח י י ב ת לו‪ ,‬ו ל א מ ש ו ם ש א י ן ה ד ב ר י ם ה ל ל ו ר א ו י י ן ל ה ע ש ו ת ע ״ י שפחה‪ ,‬ע י י ן מ ״ ש ע ״ ז ב ב א ו ר י‬
‫ל ה ל כ ו ת ה י ר ו ש ל מ י ל ה ר ״ מ ‪ ,‬ע מ ׳ נ ״ ו ‪ ,‬א ו ת צ׳‪.‬‬
‫ועיין ב ת ו ס פ ו ת כ ת ו ב ו ת ד ׳ ב׳‪ ,‬ד ״ ה ו ה צ ע ת ‪ ,‬ו ב מ א י ר י שם‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,248‬ו ע ו ד ‪ ,‬ש י י ש ב ו א ת‬
‫ה ס ת י ר ה בין מ ש נ ת נ ו ה נ ״ ל ו ה ב ב ל י ב א ו פ נ י ם שוגים‪ .‬ו ר ש ״ י ב מ ה ד ו ״ ק )לפי ש ט מ ״ ק ( ל א גרם ב ב ב ל י‬
‫כ ת ו ב ו ת ‪ :‬ו מ צ ע ת ל ו א ת המטה‪.‬‬
‫ו א ף ב י ר ו ש ל מ י ה נ ״ ל ל א חשבוה‪.‬‬
‫א ב ל ק ר ו ב ל ו ו ד א י ש י ש כאן‬
‫הגהה ב ב ב ל י מ פ נ י ה ק ו ש י א מ מ ש נ ת נ ו ש ם ה נ ״ ל ‪ ,‬ו ה ר י ר ו ב רובן ש ל ה נ ו ס ח א ו ת ג ו ר ס י ם א ו ת ה שם‪,‬‬
‫וכן מ ו כ ח גם מ ס ו ג י י ת נ ו כאן‪.‬‬
‫ו א פ ש ר ש ר ש ״ י ב כ ת ו ב ו ת ‪ ,‬ה ס ו ב ר ש א י ן כ ו פ י ן ע ל מ ל א כ ו ת א י ל ו ‪ ,‬פ ו ס ק כרבן ג מ ל י א ל כאן‪,‬‬
‫ואין ה ל כ ה כ ת נ א קמא‪ ,‬ו ע ו ב ר ת ע ל ב ל י ח ל מ ד א ו ר י י ת א )עיין ב מ י ו ח ס ל ר ש ״ י כאן‪.‬‬
‫ב ה ג ה ו ת הב״ח(‪.‬‬
‫א ב ל עיין‬
‫ו א ף ה ר ״ מ ש פ ס ק ש ה י א מ ח ו י י ב ת ב מ ל א כ ו ת ה ל ל ו )עיין ב פ כ ״ א מה׳ א י ש ו ת ה ״ ג‬
‫וה״ז( השמיט א ת ההלכה שלנו בנדרים‪ ,‬ו א פ ש ר שפסק כר״ג‪.‬‬
‫ועיין ב נ ק ו ד ו ת ה כ ס ף ש ה ב א נ ו ל ה ל ן‬
‫בסמוך‪.‬‬
‫ו ב מ א י ר י פ ״ א ב׳‪) ,‬הוצ׳ ר ״ א לים‪ ,‬ע מ ׳ ר פ ״ ד ( ‪ ,‬ד ״ ה ש ל א א צ י ע ‪ :‬ו א י נ ו צ ר י ך ל ה פ ר ‪ ,‬ש א ף‬
‫לכשיגרשנה‬
‫אין ה נ ד ר ח ל בה ש ת א ם ר מ ת ו כ ו להחזירה‪ ,‬ש ל א א מ ר ו כן א ל א ב מ ע ש ה י ד י ה‬
‫‪,‬‬
‫)משנתנו פי״א מ״ד( שהקונם חל ע ל העתיד מ צ ד שהגוף קדוש מעכשיו וכו ‪.‬‬
‫ו ע צ ם ה פ ס ק הוא‬
‫כ ד ב ר י ה ט ״ ז ב י ו ״ ד סי׳ ר ל ״ ד ‪ ,‬א ו ת ס״ג‪ ,‬ו ע י י ״ ש ב ש ״ ך ‪ ,‬א ו ת צ ״ ב ‪ ,‬ו ב נ ק ו ד ו ת ה כ ס ף ש ם ‪ ,‬ו ב ק ר ב ן‬
‫‪,‬‬
‫נ ת נ א ל ע ל ה ר א ״ ש פ י ״ א ס י א ‪ /‬א ו ת מ׳‪.‬‬
‫* וברור שצ״ל שם‪:‬‬
‫ס ט ה ‪ ,‬ופירוש בעל ה״ד אינו לפי הלשון‪.‬‬
‫נדרים פ״ז עמ׳ ‪120‬‬
‫‪492‬‬
‫גמליאל‬
‫‪ .7‬ר ב ן‬
‫יסר‪,‬‬
‫אומ׳‬
‫שנ׳‬
‫משם‬
‫לא‬
‫‪,‬‬
‫יחל‬
‫וכ״ה כד‪,‬‬
‫דברו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫בכי״ע ו ב ם המצות ל ר ב חפץ הנ״ל‪ .‬וכ״ה בבבלי הג״ל ב ה ו צ שלגו‪ ,‬בכי״מ‪ ,‬במיוחסות להרי״ף‪,‬‬
‫ברמב״ן‪ ,‬בתוספות‪ ,‬ברא״ש ובר״ן שם‪.‬‬
‫להלן שם‪ :‬מגי‬
‫היא‪.‬‬
‫רשב״ג‬
‫א ב ל במיוחס לרש״י‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫אומר יפר ו כ ר ‪.‬‬
‫רשב״ג‬
‫‪,‬‬
‫וכן ב פ י הר״א מן ההר‪ ,‬ע מ קס״ז‪ :‬רשב״ג היא‪.‬‬
‫בתוספתא‬
‫)שטמ״ק שם‪ ,‬ד״ה שלא אציע(‪ :‬ה״ג לה‬
‫וכן‬
‫וכן בשיטה‬
‫‪,‬‬
‫רשב״ג א ו מ יפר‪ ,‬משום שגא׳ לא יחל‬
‫דברו‪ ,‬ול״ג ומכאן שאין חכם מתיר לעצמו‪ ,‬והתלמוד אמרה מעצמו‪ ,‬ואיגו מן הברייתא‪.‬‬
‫ואף כאן‬
‫אי א פ ש ר ל ד ע ת ב ב ר ו ר אם היתה לפגיו הגירםא בתוספתא ״רשב״ג״‪ ,‬או שהעתיק מן הבבלי‪ ,‬ו ל א‬
‫כיוון אלא ל ע י ק ר הדברים‪ ,‬שבתוספתא אין הסיום שבבבלי )״דבר א ח ר לא יחל ד ב ר ו מכאן‬
‫‪,,‬‬
‫לחכם שאין מ ת י ר ו כ ר ( ‪.‬‬
‫‪ .8—7‬ג ד ר ה‬
‫מאכל‬
‫יפה‪.‬‬
‫לטעום‬
‫שלא‬
‫מכל‬
‫אחד‬
‫וכ״ה )״מכל הסירות״( גם בכי״ע‪.‬‬
‫הסירות‪,‬‬
‫ובד‪ :‬מ כ ל‬
‫מאכל‬
‫בין‬
‫המיגין‬
‫רע‪,‬‬
‫בין‬
‫ו כ ר ‪ ,‬וכ״ה ב כ ל‬
‫הראשוגים שנביא להלן‪ ,‬ועיין מ״ש ל ע י ל כתובות פ״ז‪ ,‬ש ר ‪ ,5-3‬ד״ה הדירה‪ .‬והובאה התוספתא‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ברמב״ן‪ ,‬במאירי* ובמיוחם להריטב״א ע״ט ב ‪ ,‬ב פ י הרגב״י )בשטמ״ק( פ״ב סע״א‪ ,‬בג״י פ״א‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫םע״ב‪ ,‬ברא״ש פי״א ס י א ‪ ,‬רביגו ירוחם‪ ,‬חוה‪ ,‬גתיב כ״ז ח״ב‪ .‬ועיין ב פ י הר״א מן ההר‪ ,‬עמ׳ ק״ע‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ופסקה הר״מ פי״ב מ ה גדרים ה״ה ובטיו״ד ס י רל״ד‪ .‬והביאה בסתם ב פ י ר אליהו מזרחי ע ל‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫התורה מטות ל ‪ ,‬י״ד‪ ,‬ועיין ב פ י הרמב״ן שם‪.‬‬
‫ומאכל ר ע פירושו שרוב בגי אדם איגם אוכלים‬
‫אותו‪ ,‬אלא שהוא ע ר ב לה‪ «,‬כמו שהוכחגו ל ע י ל כתובות פ״ז‪ ,‬הערה ‪.12‬‬
‫ומאכל יפה פירש בח״ד‪,‬‬
‫מ א כ ל יקר‪ ,‬שבין כ ך ובין כך אין בידה להשיג אותו‪ .‬ויותר גראה שגקטו מ א כ ל יפה משום ר ב ו ת א‬
‫דסיפא‪,‬ל שאפילו היה מצוי לה ולא טעמה אותו מימיה‪ ,‬ומכאן שאיגו ע ר ב לה‪ ,‬אפילו הכי יפר‪.‬‬
‫ו ב ב ב ל י פ ״ ב ב׳‪ :‬נדרה משתי כ כ ר ו ת ‪ ,‬באחת מתענה ובאחת אין מתענה ו כ ר ‪.‬‬
‫ו כ ב ר תירץ‬
‫הרנב״י הנ״ל שם שבבבלי מדברים שגם אחרי נדרה טוענת שאינה מתענה ממנו‪ ,‬מה שאין כן כאן‬
‫שהיא טועגת שגדרה ג ר ם לה שתתאוה לו‪ ,‬משום שאין לה פת בסלה )ומים גנובים ימתקו(‪ .‬ועיין‬
‫גם במיוחס לד״ריטב״א הג״ל‪.‬‬
‫והראשוגים הג״ל מפרשים שאפילו ב מ א כ ל ר ע מ י פ ר משום גדרי עיגוי גפש‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ועיין בב״י‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫בםיו״ד ס י רל״ד‪ ,‬ד״ה ואפילו נדרה‪ ,‬ובלחם משנה פ י ״ ב מ ה גדרים סה״ה‪ ,‬ובבלי גזיר ס״ב ב ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ל ע י ל ה ע ‪.6‬‬
‫ובירושלמי פי״א ה״ב‪ ,‬מ״ב ע״ג‪ :‬היו לפניו שתי חתיכות אחת יפה ואחת רעה‪,‬‬
‫נתנה עיניה ביפה ו נ ד ר ה מן הרעה‪ ,‬הרי זה יפר‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫עינוי נפש שלה‪.‬‬
‫מפני מה הוא מיפר‪.‬‬
‫חברייא אמרי מפני גדרי‬
‫‪,‬‬
‫ר זעירא ו ר הילא תריהון אמרין מפני עינוי נפש שלו‪«.‬‬
‫ולפ״ז לחברייא‬
‫אפילו איגה משגיחה באותו מין ר ע גם אחרי שנדרה מיפר לה‪ ,‬שמא ת צ ס ר ך ל ו להבא‪ ,‬או כ ד י‬
‫שיהא לה פ ת בסלה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ולפי ר זעירא ור׳ הילא אם גדרה ממין ר ע שאיגו ע ר ב לה מיפר משום‬
‫‪,‬‬
‫דברים שבינו לביגה‪ ,‬שלא י פ ו ל בחלקו המין הרע‪ .‬ועיין מ״ש להלן‪ ,‬ע מ ‪ ,533‬הערה ‪.17‬‬
‫‪ .9 —8‬א פ י‬
‫אפי׳ ל א‬
‫‪,‬‬
‫לא‬
‫טעמה‬
‫אותו‬
‫המין‬
‫‪,‬‬
‫מ י מ י ה ‪ .‬ב פ י ר ״ א מזרחי ע ל התורה הנ״ל‪:‬‬
‫ט ע נ ה אותו המץ ו כ ר ‪ .‬ועיין מ״ש ע ל ״טענה״ ל ע י ל כתובות פ״ז‪ ,‬הערה ‪ .9‬ופירושו‬
‫‪ 5‬הוצ׳ ר״א ליס‪ ,‬עם' רפ״ב‪ ,‬ד״ה אמר חריט )וצ״ל‪ :‬אסר המאירי( וחזר ופירש‪.‬‬
‫« ועיין בקרן אורה פ״ג רע״א שהקשה מן הבבלי שאמרו שם‪ :‬סן חרצן תנ ל א ה פ ר דלית ל ה‬
‫צערא‪ ,‬אלמא שאינו סיפר מסין רע‪ .‬ולא זכיתי ל ר ד ת לסוף דעתו‪ ,‬שהרי לא אמרו כאן א ל א‬
‫ש ר ש א י להפר‪ ,‬א ב ל בוודאי שבסתם אין אדם רניל ל ה פ ר נדרים דלית ל ה צערא ומזיקים לה )כגון‬
‫חרצנים תנים שקשים לעיכול(‪ ,‬עיין מ״ש לעיל כתובות פ״ז‪ ,‬הע׳ ‪ .12‬ועיין ספרי נשא פי׳ כ ^ עם׳ ‪,29‬‬
‫שו׳ ‪ ,16‬ועיין היטב ב ב ב ל י נזיר ס״ב ב׳‪ ,‬ובתוספות שם‪ ,‬ד״ה ונבי‪.‬‬
‫י ולא סיבעי מ א כ ל ר ע שאפשר להניח שלא השגיחה בו‪ ,‬טשום שבאותה שעה היה םצוי ל ה מ א כ ל‬
‫יפה‪ ,‬ולפיכך לא טעמה פן הרע‪ ,‬אעפ״י שאף הוא ע ר ב לה‪.‬‬
‫* ועיין להלן שם בירושלמי הי״ב‪ ,‬מ״ב ע׳ד‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ״ז ע מ ‪121-120‬‬
‫‪493‬‬
‫ש א פ י ל ו ה י ה מ צ ו י לה‪ ,‬ו מ ״ מ ל א ה ש ג י ח ה ב ו ו ל א ט ע מ ה א ו ת ו ‪ ,‬ו מ ו כ ח ש א י נ ו ע ר ב ל ה ‪ ,‬מ ״ מ י פ ר ‪,‬‬
‫ש ע כ ש י ו ש נ ד ר ה מ מ ג ו ע ר ב ה ו א לה‪,‬‬
‫משום‬
‫‪9‬‬
‫ו ע י י ן מ ״ ש להלן‪,‬‬
‫גלוסקין‬
‫טועמת‪,‬‬
‫משום מים גנובים ימתקו‪.‬‬
‫ש ר ‪ ,10—9‬ד ״ ה א מ ׳ קונם‪.‬‬
‫‪ .10-9‬א מ ׳‬
‫אפי׳‬
‫‪pn‬‬
‫לא‬
‫קונם‬
‫לה‬
‫היה‬
‫פלפלין‬
‫המין‬
‫אותו‬
‫טועמת‪,‬‬
‫שאגי‬
‫מימיה‪,‬‬
‫יפר‪.‬‬
‫שני‬
‫וכ״ה בד ובכל הראשונים הנ״ל‪,‬‬
‫מן ה מ א י ר י שגרס‪ :‬א פ י ל ו ל א ט ע מ ה א ו ת ו המין מימיה‪ ,‬והוא ב א ש ג ר ה מן ה ר י ש א ‪.‬‬
‫לו‬
‫ב כ י ״ ע לנכון‪ :‬א פ י ל ו ל א ה י ה‬
‫א ו ת ו המין‬
‫מימיו‬
‫ה ר י ז ה יפר‪.‬‬
‫אבל‬
‫והכווגה שאין לו ולא‬
‫ה י ה ל ו מ ע ו ל ם מ א ו ת ו מין‪ ,‬ובין כ ך ובין כ ך א י ן ל ה פ ת בסלה‪ ,‬א פ י ל ו כ ש י ת י ר לה‪ .‬ו כ ן ב י ר ו ש ל מ י‬
‫לענו׳‬
‫פי״א ה״ב‪ ,‬מ״ב ע״ג‪:‬‬
‫ג פ ש‪,‬‬
‫כגון פ י ל פ ל ש א נ י ט ו ע מ ת ‪ ,‬קלוסקין ש א נ י ט ו ע מ ת ‪.‬‬
‫לא‬
‫ס ו ף ד ב ר ש י ש מ א ו ת ו המין‪ ,‬א ל א א פ י ל ו א י ן ב ו מ א ו ת ו המין‪ ,‬ש מ א י ב י א ל ה א ח ר מ א ו ת ו המין‪.‬‬
‫ו כ ן צ ר י ך ל פ ר ש גם ל ג י ר ם א ש ל ג ו ש ל א ה י ה ל ה ואין ל ה מ א ו ת ו המין‪ ,‬ב ג י ג ו ד ל ר י ש א ש ה י ה ל ה‬
‫ו י ש ל ה מ א ו ת ו המין‪ ,‬א ל א ש ל א ה ש ג י ח ה ב ו ו ל א ט ע מ ה אותו‪ ,‬ו ע כ ש י ו כ ש נ ד ר ה ע ר ב ע ל י ה מ ש ו ם‬
‫מ י ם גנובים‪.‬‬
‫‪.11-10‬‬
‫יפר‪,‬‬
‫אם‬
‫ו ע י י ן מ ״ ש ע ל גלוסקין‪ ,‬קלו־סקץ‪ ,‬ל ע י ל ח ״ א )ברכות(‪ ,‬ע מ ׳ ‪.66‬‬
‫אמרה‬
‫לאו‪,‬‬
‫קונם‬
‫יביא‬
‫סירות ארץ‬
‫י ש ר א ל עלי‪,‬‬
‫אם‬
‫לו‬
‫‪,‬‬
‫ל ה וכר‪ .‬כ ל הברייתא ב מ א י ר י ) ה ו צ ׳ ר ״ א ליס‪ ,‬ע מ רפ״ב( הנ״ל‪.‬‬
‫ובמשנתנו פ י ״ א מ״ב‪ :‬פירות מדינה עלי‪ ,‬יביא לה ממדינה אחרת ו כ ר ‪.‬‬
‫ובספרי מטות פי׳ קנ״ה‪.‬‬
‫יש‬
‫בהן‬
‫חלק‬
‫ו כ ע ״ ז להלן‪ ,‬ש ר ‪,13‬‬
‫ובר״ן שם‪ :‬״ ו מ ס ת ב ר א דלר׳ יוסי נ מ י בנדרה מפירות מדינה שהיא דרה‬
‫ב ו י פ ר ‪ ,‬ד ל א ג ר ע ה מ ד י נ ת ה מ ח נ ו נ י המקיפו‪ ,‬ו כ י ק ת נ י י ב י א ל ה מ מ ד י נ ה א ח ר ת כ ש ל א נ ד ר ה‬
‫מפירות מדינתה״‪.‬‬
‫וכן מ ס ת ב ר ‪ ,‬ו ל פ ״ ז א ף ה ת ו ס פ ת א מ ד ב ר ת ב א ש ה מ ח ו ״ ל ש א מ ר ה ק ו נ ם פ י ר ו ת‬
‫א ר ץ ישראל עלי‪ ,‬אינו מיפר משום שיכול להביא לה פירות מ א ‪ p‬אחרת‪ .‬ו א ף במשנתנו הפירוש‬
‫ה ו א ״ פ י ר ו ת מ ד י נ ה ע ל י ״ פ י ר ו ת מ ד י ג ה פ ל ו נ י ת ‪ ,‬ו א ף ל פ י ה ג י ר ם א ) מ ש נ ה ש ב ב ב ל י ועוד(‪ :‬מ ד י נ ה‬
‫זו‪ ,‬פ י ר ו ש ה ‪ :‬מ ד י נ ה פ ל ו נ י ת ‪ ,‬ו ע י י ן ב ת י ו ״ ט ו ב ש ו ש נ י ם ל ד ו ד במקומו‪.‬‬
‫והתוספתא מלמדת שפירות‬
‫מ ד י נ ה פ ל ו נ י ת א י נ ן כ מ ץ אחר‪<,‬״ ו א י ן ב ה ם ל א ע י נ ו י נ פ ש ו ל א ד ב ר י ם ש ב י נ ו לבינה‪.‬‬
‫ואפילו פירות‬
‫א ר ץ י ש ר א ל ש ה ם ח ב י ב י ם ע ל י ש ר א ל א י ן ד י נ ם כ מ י ן אחר‪.‬‬
‫ו ה ב ר י י ת א ה ו ס י פ ה כאן‪ :‬א ם י ש ל ו בהן ח ל ק י פ ר ‪.‬‬
‫ומסתבר שלתנא זה יפר משום נדרי עינוי‬
‫נ פ ש )שבהן א נ ן ק י י מ י ן ל ע י ל בסמוך(‪ ,‬ש פ י ר ו ת ש י ש ל ו בהן ח ל ק מ צ ו י י ם ב ב י ת בריוח‪ ,‬ו א ם ל א‬
‫ת ה נ ה מ ה ם ו י צ ט ר ך ל ק נ ו ת ם י ר ו ת א ח ר י ם ‪ ,‬ל א ת ת פ ר נ ס מ ה ם ב י ת ר מ ן ה ר א ו י לה‪.‬‬
‫במיוחס‬
‫וכן פ י ר ש‬
‫ל ר ש ״ י ) ע ״ ס ב׳( א ת ה ת ו ס פ ת א כאן‪ ,‬ע י י ן מ ״ ש להלן‪ ,‬ש ר ‪ ,13‬ד ״ ה ו ב מ י ו ח ם ל ר ש ״ י ‪.‬‬
‫ו ג ד ו ל ה מ ז ו כ ת ב ו כ מ ה מן ה מ פ ר ש י ם )עיין ר מ ב ״ ן ‪ ,‬מ א י ר י ‪ ,‬ר ״ ן ו ע ו ד ( פ ״ ב ב ׳ ) ע ״ פ פ י ר ו ש ם‬
‫ב ב ב ל י שם( ש ל ח כ מ י ם א פ י ל ו א ס ר ה ע ל י ו פ י ר ו ת מ ד י נ ה ז ו י כ ו ל ל ה פ ר מ ש ו ם ע י ג ו י ג פ ש ‪ ,‬ו א פ י ל ו‬
‫א י ן ל ו ח ל ק ב ה ם ‪ ,‬ו מ ש נ ת נ ו ה נ ״ ל ר ׳ י ו ס י היא‪.‬‬
‫ו ב ר י י ת א ז ו כ ו ל ם מ ו ד י ם בה‪ ,‬ו ל ח כ מ י ם מ י פ ר ‪ ,‬א ם י ש ל ו ח ל ק בהם‪ ,‬מ ש ו ם נ ד ר י ע י נ ו י נ פ ש ‪,‬‬
‫ו ל ד ׳ י ו ס י מ ש ו ם ש ה ם ד ב ר י ם ש ב י נ ו לבינה‪ .‬ו א ם א י ן ל ו ח ל ק ב ה ם א י נ ו מ י פ ר ל כ ו ל י ע ל מ א ‪ ,‬מ ש ו ם‬
‫שאין כאן לא נדרי עינוי נפש ולא נדרים שבינו לבינה‪.‬״‬
‫ולפי התוספתא הרישא ש ל מ״ב‪ :‬ואלו‬
‫ה ם נ ד ר י ע י נ ו י נ פ ש ו ב ו ׳ י ב י א ל ה מ מ ד י נ ה א ח ר ת כ ו ל ם מ ו ד י ם בה‪ ,‬ו א י נ ה מ ש נ ת ר ׳ י ו ס י גרידא‪!*.‬‬
‫» עיין מיש לעיל‪ ,‬שוי ‪ ,8-7‬ד י ה ובבבלי‪ ,‬בשם הרנב״י‪.‬‬
‫‪ !0‬ובוודאי מ ד ב ר י ם כ פ י ר ו ת שטעמם שווה בין ב א ר ץ ובין בחו״ל‪ ,‬שאם ל א כן מ ס ת ב ר שדינם‬
‫כמינים שונים‪ .‬וצ־ע ביחס לזמן בישול הפירות‪ ,‬עיין ב ב ל י פ ׳ ס ע י א ור״ם פי״ב ט ה ׳ נדרים ה״ד והיה‪.‬‬
‫‪ ! 1‬ועיין ב ב ל י פ י ב רע״ב ובמפרשים שם‪ .‬ועיין ש בפי׳ ה ר י ץ בשטמ״ק ע י ט ר ע ׳ ב ‪ ,‬סד״ה פירות‪,‬‬
‫ס׳ש ב ד ר ך אפשר לומר‪ ,‬ופ״ש להלן‪ ,‬שו׳ ‪ ,16-14‬ד י ה א ב ל ‪.‬‬
‫‪ !2‬ואפילו אם ה ו א שנה אותה אין כ א ן א ל א לשון משנה שכולם מודים ב ה ‪ .‬וכן ט ש ט ע ק צ ת טן‬
‫הםיננון ששנו ב ה ‪.‬יביא ל ה ממדינה אחרת'‪ ,‬א ב ל ב ס י פ א שנו‪ :‬אינו יכול ל ה פ ר )ולא שנו‪ :‬יקה סחנוני‬
‫‪494‬‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ״ז ע מ ‪121‬‬
‫ו ע י ץ ב ד ב ר י ר ׳ הילא בירושלמי פי״א ה״א‪ ,‬מ ״ ב ע ״ ג ) ״ ו א ל ו הם נ ד ר י עינוי נ פ ש ד ב ר י הכל״(‬
‫ובפ״מ שם‪.‬‬
‫קונם‬
‫‪ .12-11‬א מ ר ה‬
‫ה פ ר כ י א ז ו ע ל י ו כ ר ‪ .‬כ ל ו מ ר שאסרה עליה א ת‬
‫פירות‬
‫פירות מ ד י נ ה ״ פלונית עליה ו כ ר אעפ״י כן יביא ל ה ממדינה אחרת‪ ,‬אעם״י שהרומיים פ ע מ י ם‬
‫הקשו ע ל הבאת פ י ר ו ת מהפרכיא להפרכיא‪.‬‬
‫קונם‬
‫‪.13‬אמרה‬
‫סירות‬
‫זו עלי‪,‬‬
‫מדינה‬
‫לו בהן חלק‬
‫אם יש‬
‫וכר‪.‬‬
‫כ נ ר א ה שהיא מדינה היא הפרכיא )עיץ מ״ש ל ע י ל בסמוך(‪ ,‬והתנא נ ק ט כאן א ת ל ש ץ משנתנו‬
‫סי״א מ״ב‪.‬‬
‫ו א ס ש ר שהכוונה למדינה באוחה הסרכיא‪,‬״ ולס״ז הסגנון כאן הוא ע ל ד ר ך זו ואין‬
‫צ ר י ך ל ו מ ר זו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ב ס ס ר י זוטא מטות‪ ,‬ע מ ‪ :327‬קונס שאני ס ו ע מ ת ו א ו כ ל ת מתאני העיר הזאת‪,‬‬
‫מענבי ה ע י ד הזאת‪ ,‬יביא ל ה מעיר אחרת‪ .‬מסירות ה ע י ר ״ ה ר י זה יסר‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ובמיוחם לרש״י ע ״ ט ב׳‪ :‬מסורש בברייתא ד ר חייא א ם יש ל ו ח ל ק בהן זהו עינוי נ פ ש ‪ ,‬אין‬
‫ל ו ח ל ק בהן אין אילו ענוי נ ס ש ויביא ל ה ממדינה אחרת‪.‬‬
‫ו ר ב י נ ו מ ס ר ר ק א ת תוכן התוספתא‬
‫והכנים בה א ת סירושו‪ ,‬ע י ץ מ ״ ש לעיל‪ ,‬ש ר ‪ ,11-10‬ד ״ ה והברייתא‪.‬‬
‫‪ .16-14‬א מ ר ה‬
‫קונם‬
‫לאו‪,‬‬
‫יסר‪.‬‬
‫ואם‬
‫יפר‪,‬‬
‫היתה‬
‫סירות‬
‫ר‬
‫‪,‬‬
‫ח נ ו נ י זה עלי‪ ,‬אם יש‬
‫יוםה‬
‫הואיל‬
‫ולא‬
‫לבינה‪.‬‬
‫וכ״ה ב ד ובמאירי ה נ ״ ל )ושם‪ :‬ממנו(‪,‬‬
‫מ מ נ ו ה ר י זה יסר‪ ,‬מסני‬
‫סרנםתו‬
‫שבינה‬
‫אלא‬
‫אומ׳‬
‫לבין‬
‫הימנה‬
‫אפי׳‬
‫חנות‬
‫היו‬
‫שם‬
‫זה‬
‫יפר‪,‬‬
‫הרי‬
‫אחרת‬
‫מאה‬
‫מפני‬
‫לא‬
‫חנויות‪,‬‬
‫שבינו‬
‫ובכי״ע‪ :‬מאה חנויות ל א היתה ס ר נ ס ת ו א ל א‬
‫אחרים‪.‬‬
‫ובמשנתנו סי״א‬
‫והוא שיבוש ב ר ו ר ‪ .‬״‬
‫םמ״ב‪ :‬ס י ר ו ת חנוני זה ע ל י אינו י כ ו ל להסר‪ ,‬ואם ל א היתה ס ר נ ם ת ו א ל א ממנו ה ר י זה י ס ר ד ב ר י‬
‫ר ׳ יוסי‪.‬״‬
‫‪,‬‬
‫ובבבלי פ ״ ב רע״ב‪ :‬ו מ ת נ י ר ׳ יוסי היא‪ ,‬ד א מ ר ר ב הונא כוליה ס י ר ק ץ ר ׳ יוסי היא‪,‬‬
‫ו ר ו ב המפרשים פ י ר ש ו‬
‫ומאי א ץ י כ ו ל ל ה ס ר משום עינוי נפש‪ ,‬א ב ל מ פ ר נ ד ר י ם שבינו לבינה‪.‬‬
‫״ומאי א ץ ו כ ר ״ ‪ ,‬כתירוץ א ח ר ‪ ,‬ויש שגרסו כאן בסירוש‪ :‬ואיבעית אימא‪ ,‬ע י ץ במאירי במקומו‪.‬‬
‫ולפי‬
‫‪,‬‬
‫המיוחם‬
‫לרש״י ס״ב‬
‫‪,‬‬
‫ב ‪,‬״‬
‫רבינו‬
‫יונה‬
‫בתוםסות‪,‬‬
‫סי‬
‫‪,‬‬
‫הרא״ש‪,‬‬
‫הר״ן‬
‫ועוד‬
‫שם‬
‫‪,‬‬
‫הכוונה ש א ף ל ר יוסי בחנוני ס ת ם אינו י כ ו ל ל ה ס ר משום עינוי נפש‪ ,‬א ב ל מ י פ ר משום‬
‫דברים שבינו לבינה‪ ,‬ומכאן ש א ם א ץ ס ר נ ם ת ו א ל א ממנו מיסד משום עינוי נסש‪ ,‬וכן ס י ר ש ו‬
‫‪,‬‬
‫נ ו ס ף ע ל הראשונים הג״ל‪ ,‬גם הר״א מן ההר‪ ,‬הרנב״י בשטמ״ק )ע״ט ב ( ועוד‪.‬‬
‫ובתוםסתא כאן‬
‫מפורש ש ל א כדבריהם‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫א ב ל ל ת י ר ק ה ר א ש ץ בבבלי שם ה ר י החכמים חולקים ע ל ר יוסי‪ ,‬ו ל ד יוםי אינו מ י פ ר כ ל ל‬
‫אחר(‪ ,‬משום שהסיפא היא סשנת ר׳ יוסי גרידא‪ .‬אבל עיין ספרי מטות פי׳ קנ״ה‪ ,‬עסי ‪ .206‬ושסא אין‬
‫שם אלא ציטטה ממשנתנו‪.‬‬
‫‪ !3‬כלומר‪ ,‬מדעה‪ ,‬במשמעות ‪ ,bcapxtia ,provincia‬עיין מיש לעיל ח״ה )תענית(‪ ,‬עט׳ ‪.1093‬‬
‫«» עיין לדונמא במשנת שביעית פ״ט סמ״ב ובירושלמי שם ה״ב‪ ,‬ל״ח ע״ד‪.‬‬
‫‪ ! 5‬הרחיש הורוביץ משער שיש שם השמטה וצ״ל‪ :‬מפירוח העיר ]יביא לה סעיר אחרת‪.‬‬
‫מפירות העולם[ וכוי‪ .‬ושפא ״העיר״ פי' העיר שדרים בה‪ ,‬עיין ס״ש לעיל‪ ,‬שר ‪.11-10‬‬
‫•! שהרי לשון זו הוא טעם לשלילה‪ ,‬עיין בסשנת עעים ספ״ב ועוד‪.‬‬
‫״ בספרי זוטא מטות‪ ,‬עסי ‪ :327‬קונם שאני טועסת מתנותו של סלוני אינו יכול להפר לה‪.‬‬
‫ר׳ י ה ו ד ה אומר אם אין פרנס ‪1‬ת‪1‬ה אלא מאותו חנות הרי זה יפר‪ .‬ובדי וויניציאה ואילך של הילקוט‬
‫הגיהו‪ :‬אם אין לה פרנסה וכוי‪ .‬ויותר מסתבר כמו שהנהנו‪ ,‬והיה במשנת התנא של ספרי זוטא‪ :‬ואם‬
‫)או‪ :‬אם( לא היתה פ ר נ ס ת ה אלא ממנו וכוי‪ ,‬כסו שהביא הר״א סן ההר‪ ,‬עט׳ ק״ע‪ ,‬בשם‪ :‬ואית‬
‫דגרסי‪ .‬וכ״ה ברי״ץ )לפי שטט״ק ע״ט בי( ובמיוחס להריטב״א )בד״ר אשי ה׳‪ ,‬מיז ע״א( ע״ח סע״ב‪.‬‬
‫ועיין להלן העי ‪.21‬‬
‫וכהגהח הב״ח שם‪ .‬ועיין בפירוש המיוחס לרש״י עיט בי‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ״ז ע מ ‪121‬‬
‫‪495‬‬
‫כ ש ל א היתה פ ר נ ס ת ו ממנו‪ ,‬ו מ מ י ל א א פ ש ר ל פ ר ש ש א ם ל א ה י ת ה פ ר נ ס ת ו א ל א מ מ נ ו מ פ ר מ ש ו ם‬
‫ש ב י נ ו לבינה‪.‬‬
‫דברים‬
‫וכן א פ ש ר ל פ ר ש גם ל פ י ה ת י ר ו ץ השני‪ !9,‬א ו ל ג י ר ס א ש ל נ ו ‪ ,‬ש ל פ י‬
‫פשוטה אין כאן א ל א תירוץ אחד‪.‬‬
‫וכן כ ת ב ה ר י ״ ץ ) ל פ י ש ט מ ״ ק ( ע ״ ט ר ע ״ ב ‪ ,‬ס ד ״ ה פ י ר ו ת ‪,‬‬
‫ב ד ר ך א פ ש ר ל ו מ ר ‪ ,‬כ מ פ ו ר ש ב ת ו ס פ ת א כאן‪2°.‬‬
‫ו ב י ר ו ש ל מ י ) פ י ״ א םה״ב‪ ,‬מ ״ ב ע ״ ג ( מ פ ר ש א ת ד ב ר י ר ׳ יוסי‪ :‬ד ו מ ק י ף ל ה‪ 21,‬ד ו י ב ) = י ה ב (‬
‫לה‬
‫ו כ ו ‪ /‬דו יב‬
‫לה‬
‫ולפי הגירסא ״ ל ה ״ משמע שמיפר משום‬
‫מ ק מ ה )כלומר‪ ,‬מתנה( ט ב א ‪.‬‬
‫נ ד ר י ע י נ ו י נ פ ש ‪ ,‬א ב ל ל פ י ה ת ו ס פ ת א הכוונה‪ :‬ד ו מ ק י ף‬
‫ל י ה ו כ ו ‪ /‬דו יב‬
‫ליה‬
‫מקמה טבא‪,‬‬
‫ו ד י נ ו כ א י ל ו י ש ל ו ח ל ק כ פ י ר ו ת ‪ ,‬ו כ מ ו ש א מ ר ו ב ר י ש א ‪ ,‬ו ל ר ׳ י ו ס י מ י פ ר מ ש ו ם ד ב ר י ם ש ב י נ ו לבינה‪,‬‬
‫ע י י ן מ ״ ש ל ע י ל ‪ ,‬ש ו ׳ ‪ ,11-10‬ד ״ ה ו ב ר י י ת א זו‪.‬‬
‫ו ב כ ל אופן ב ת ו ס פ ת א מ ו כ ח ש ה ת ״ ק מ ח מ י ר ו א י נ ו י כ ו ל להפר‪ ,‬א פ י ל ו א ם ל א ה י ת ה פ ר נ ס ת ו‬
‫א ל א מן החנוני ש נ ד ר ה מ מ נ ו ‪ ,‬״ כ ל זמן ש י ש ש ם ח נ ו ת אחרת‪ ,‬א ב ל ב ב ב ל י ה נ ״ ל מ ו כ ח ש ר ׳ יוסי‬
‫ה ו א המחמיר‪ 23,‬ו ה ת ״ ק מיקל‪.‬‬
‫ו כ ב ר ת מ ה ע ל כ ך בקרן א ו ר ה פ ״ ג א ‪ /‬ד ״ ה ד ל מ א ‪ .‬ו א ף ב י ר ו ש ל מ י‬
‫פ י ״ א סה״ב‪ ,‬מ ״ ב ע ״ ג ‪ ,‬מ ו כ ח ש ר ׳ יוסי ה ו א המחמיר‪.‬‬
‫‪.17-16‬‬
‫בלקט‪,‬‬
‫קונם‬
‫בשכחה‪,‬‬
‫שני‬
‫נהנה‬
‫ובפיאה‪.‬‬
‫לבריות‪,‬‬
‫אין‬
‫יכול‬
‫וכ״ה )״יכולה״( גם בד ובכי״ע‪.‬‬
‫להפר‪.‬‬
‫יכולה‬
‫להנות‬
‫והיא פיסקא ממשנתנו פי״א‬
‫מ״ג‪ .‬ומסקנת ה י ר ו ש ל מ י ) ש ם רה״ג‪ ,‬מ ״ ב ע״ג( וכן בבבלי פ ״ ג ב ׳ ) ל פ י ר ו ש ו ש ל עולא( שאין בעל‬
‫ב כ ל ל בריות‪ ,‬ו י כ ו ל ה ל י ה נ ו ת מ ב ע ל ה ‪ ,‬וכן י כ ו ל ה ל י ה נ ו ת מ ש כ ח ה ו פ י א ה ‪ ,‬כ ל ו מ ר ‪ ,‬א ם ה ב ע ל הוא‬
‫ע נ י ‪ ,‬ע י י ן בם׳ ה מ צ ו ת ל ר ב ‪ , p n‬ה ו צ ׳ הלפר‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,262‬ו ב ר ״ ן כ א ן במקומו‪.‬‬
‫ועיין מ ״ ש מ ה ר י ״ ן‬
‫א פ ש ט י ן ב מ ב ו א ל נ ו ה ״ מ ‪ ,‬ע מ ׳ ‪ 584‬ואילך‪ .‬ו ל א ב א ה פ י ס ק א ז ו א ל א ל ה ו ס י ף א ת ה ה ל כ ה ש ל ה ל ן‬
‫בסמוך‪.‬‬
‫ו ל פ י ה ב ב ל י פ ״ ב א ׳ ) ו ע י י ״ ש פ ״ ב ר ע ״ ב ו ב מ פ ר ש י ם שם( כ ל ה פ ר ק ה ו א כ ר ׳ יוסי‪ ,‬ו א ף‬
‫מ ש נ ה זו כמותו‪ ,‬א ב ל ל ר ב נ ן מיפר‪.‬‬
‫‪.18-17‬‬
‫ובמעשר‬
‫ע גי‪.‬‬
‫בירושלמי פי״א רה״ג‪ ,‬מ ״ ב ע״ג‪ :‬תני ובמעשר עני‪.‬‬
‫כ א ן מ ע ש ר ע נ י )כלומר‪ ,‬אין ה ל כ ה כ ב ר י י ת א זו(‪.‬‬
‫לית‬
‫מ ע ש ר ע נ י ניתן בזכייה‪ ,‬ו א י ל ו בעזיבה‪**,‬‬
‫כ ל ו מ ר ‪ ,‬ו ה ו א י ל ו מ ע ש ר ע נ י ניתן בזכייה‪ ,‬ה ר י נ ה נ י ת מן ה ב ר י ו ת כ ש נ ו ט ל ת מ ע ש ר ע נ י ‪.‬‬
‫ובבבלי‬
‫פ ״ ד א׳‪ :‬ו ל א קתני במעשר עני‪ ,‬והתניא בברייתא ו ב מ ע ש ר עני‪ .‬א מ ר ר ב יוסף ל א קשיא‪ ,‬הא‬
‫ר ׳ אליעזר‪ ,‬הא רבנן ו כ ו ‪/‬‬
‫ו ל ה ל ן ש ם פ ״ ד ב׳‪ :‬ד כ א א ו מ ר כ א ן ב מ ע ש ר ע נ י ה מ ת ח ל ק ב ת ו ך ה ב י ת‬
‫ו כ ו ‪ /‬כ א ן ב מ ע ש ר ע נ י ה מ ת ח ל ק ב ב י ת ה ג ר נ ו ת ‪ ,‬כיון ד כ ת י ב ב י ה‬
‫ליה לאיתהנויי‪.‬‬
‫והנחת‬
‫בשעריך‬
‫שרי‬
‫ו ע י י ן ס פ ר י ר א ה פ י ׳ ק ״ ט ‪ ,‬ה ו צ ׳ ה ר ״ א פ י נ ק ל ש ט י ן ‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,170‬ו ב ה ע ׳ ‪ 10‬שם‪,‬‬
‫ו ע י י ן בתוספות‪ ,‬פ י ׳ ה ר א ״ ש ‪ ,‬ה מ א י ר י ו ה ר ״ ן כ א ן פ ״ ד ב ‪2 5 /‬‬
‫»! ל פ י הנירסא ‪.‬ואיבעית אימא״ שהביא במאירי‪ .‬והפירוש הוא שאף ששמואל סובר כ ח כ מ י ם‬
‫א ף הם סוברים שבחנוני ס ת ם אינו יכול ל ה פ ר משום עינוי נפש‪ ,‬א ל א מ פ ר משום דברים שבינו לבינה‪,‬‬
‫ואף לשמואל הדין כן‪ .‬א ב ל ל ר ׳ יוסי בוודאי שאינו מ פ ר כ ל ל בחנוני סתם‪ .‬ועיין בתוספות פ״ב ב׳‪.‬‬
‫«‪ 2‬ויש שפירשו כ ן נם א ת שיטת הרםב״ם‪ ,‬עיין בתיו״ט במקומו וס״ש בקרן אורה פ״נ אי‪ ,‬סד״ה‬
‫ד ל מ א ‪ ,‬ולעיל שם פ״ב א׳‪ ,‬ד״ה אמר‪ .‬א ב ל שיטת הר״מ אינה ברורה כ ל ל ‪ ,‬עיי״ש במפרשיו‪.‬‬
‫‪ 21‬עיין ל ע י ל ה ע ׳ ‪.17‬‬
‫‪ 2 2‬בשטמ׳׳ק פ״ב רע״א כ ת ב ‪ :‬״דכיון דאין פרנסתו א ל א הימנו לכ״ע יפר״ וכו׳‪ .‬והוא לשיטת‬
‫ה ב ב ל י שר׳ יוסי הוא המחמיר ביותר‪.‬‬
‫‪ 23‬ושמא שנו ב ת ו ס פ ת א כ א ן ‪ :‬א מ ר ר׳ יוםה )במקום‪ :‬ר׳ יוסה אומר( אפילו היו שם מ א ה חנויות‪,‬‬
‫ו ל א היתה פרנסתו )והשוה ני׳ כי״ע( וכו׳‪ ,‬והוא מפרש‪ ,‬ואינו חולק‪ ,‬והת״ק ל א הזכיר כ ל ל א ת ה ה ל כ ה‬
‫של ‪ .‬ל א היתה פרנסתו א ל א מכנו״‪.‬‬
‫‪ 24‬ושכחה אפילו בעזיבה איננה‪ ,‬עיין מיש בח״א )פיאה(‪ ,‬עס׳ ‪ ,109‬ואילך‪.‬‬
‫‪ 2 5‬וציין ל ה ם הר״א פינקלשטין ב ה ע ר ה הנ״ל )בפנים(‪ ,‬ועיי״ש שציין ל ע ו ד כ מ ה מן הראשונים‪.‬‬
‫נדרים פ״ז עמ׳ ‪121‬‬
‫‪496‬‬
‫‪.19-18‬‬
‫לה‪,‬‬
‫נדרה‬
‫וסבור‬
‫אשתו‬
‫אשתו‬
‫וסבור נ ד ר‬
‫ו ה ס ר לה‪,‬‬
‫נדרה‪ ,‬ה ר י זה‬
‫‪,‬‬
‫בתו‪,‬‬
‫יקיים‪ ,‬ואם רצה‬
‫בדר׳ בתו‬
‫מיסד‪.‬‬
‫להסר‬
‫והסר‬
‫בכי״ו‬
‫יש כאן חסרון ע״י הדומות והשלמתיו ע ״ ס ד‪ ,‬וכע״ז בשם התוספתא גם בחי׳ הרשב״א ס״ז א ‪/‬‬
‫‪,‬‬
‫וכע״ז גם בכי״ע‪ ,‬א ל א ששם בטעות‪ :‬ס פ ק‬
‫ס ב ו ר וכוי‪.‬‬
‫שבתו גדרה ו כ ו ס פ ק‬
‫שאשתו גדרה ו כ ר ‪ ,‬וצ״ל‪:‬‬
‫ובמשנתנו פי״א מ״ה‪ :‬נ ד ר ה אשתו וסבור שנדרה בתו‪ ,‬נ ד ר ה ב ת ו וסבור שנדרה אשתו‬
‫ומלשון משנתנו אינו מוכח שיכול הוא לקיים אחרי הסרה בטעות‪,‬‬
‫ו כ ר ‪ ,‬ה ר י זה יחזור ויפר‪.‬‬
‫ואפשר ל ו מ ר שהכוונה שלכתחילה צריך ל ה פ ר שוב‪ ,‬ואינו סומך ע ל הפרתו הקודמת‪ .‬א ב ל מתוך‬
‫התוספתא כאן ב ר ו ר שהפרתו אינו כלום‪ ,‬ודינו כאילו ל א ה פ ר כ ל ל ‪ ,‬ו ל א עוד א ל א ששמיעה ב ט ע ו ת‬
‫אינה שמיעה‪ ,‬ואפילו אם נודעה ל ו טעותו א ח ר כמה ימים מ ס ר ביום שנודעה ל ו האמת‪ ,‬עיין‬
‫‪,‬‬
‫בלשון ה ר ״ מ בספי״ב מ ה נ ד ר י ם וביריד סי׳ ר ל ״ ד ס״ק ל ״ ב ‪ .‬וכן מפורש ברשב״א פ ״ ו רע״ב‪26‬‬
‫)ועיין גם בנ״י( ובפי׳ ה ר ״ א מן ההר‪ ,‬עמי קע״ז‪.‬‬
‫ו כ ל המקורות )המשגה והתוספתא( מזכירים ר ק א ת הטעות בין אשתו לבתו‪ .‬וכן ב ס פ ר י‬
‫מטות ס ו ף פי׳ קג״ג‪ ,‬עמ׳ ‪:204‬‬
‫אישה‬
‫ושמע‬
‫וכו׳‬
‫ו ה ח ר י ש ל ה ‪ ,‬ע ד שיהא מתכוין‬
‫לה שאם נ ד ר ה אשתו ו א מ ר ס ב ו ר הייתי שהיא ב ת י הרי זה יחזור ויסר שגאמר והחריש ל ה ע ד‬
‫שיהא מתכוין לה‪ .‬וכן ל ע י ל שם‪ ,‬עמ׳ ‪:201‬‬
‫שאם נ ד ר ה ב ת ו‬
‫עמ׳ ‪:326‬‬
‫ואמר‬
‫והחריש‬
‫סבור‬
‫הייתי‬
‫לה‪.‬‬
‫ל א לגדריה‪.‬‬
‫והחריש‬
‫שאשתי הרי זה‬
‫לה‬
‫א ב י ה ‪ ,‬ע ד שיהא מתכוין לה‪,‬‬
‫יחזור ויסרל* ו כ ר ‪.‬‬
‫ו ב ל ר ב ״ ג מטות‪ ,‬ר ״ ב ע״ד‪:‬‬
‫ובם״ז‬
‫והחריש‬
‫ו כ ר ‪ ,‬ד ״ ל ששמע ענין הגדר‪ ,‬א ב ל ל א ידע שבתו גדרה זה הגדר וכו׳ י כ ו ל להפר‪.‬‬
‫בם׳ המצות ל ר ב חפץ הוצ׳ הלפר‪ ,‬עמ׳ ‪.260‬‬
‫מטות‪,‬‬
‫לה‬
‫ועיין‬
‫ו ב ב ב ל י כאן ס ״ ו םע״ב‪ :‬דיניא אותה דווקא‪.‬‬
‫ומכאן שלאו דווקא א ם ט ע ה בין אשתו לבתו‪ ,‬א ל א אסילו א ם היו ל ו שתי נשים‪ ,‬או שתי‬
‫ו כ ס ב ו ר שנדרה זו ונדרה השניה‪.‬‬
‫בנות‪,‬‬
‫ועיין ר״ן ס ״ ו סע״ב‪.‬‬
‫ומ״מ ל א מצאתי דין זה‬
‫מפורש בפוסקים הקדמונים‪.‬‬
‫ו ב ב ב ל י ס ״ ז א׳ הבדילו בין ס ת ם ובין מ פ ר ש )לעניין קריעה(‪ ,‬וסירשו המסרשים שהוא הדין‬
‫בהפרה‪ ,‬ודווקא אם הטעו אותו‪ ,‬א ו טעה במפורש‪ ,‬והפר ל א ש ת ו ) ב מ ק ו ם בתו(‪ ,‬א ב ל בחסר סתם‪,‬‬
‫א ל א שכיוון לאשתו )מפגי ש ס ב ר שהיא גדרה( הפרתו הפרה‪ ,‬עיין ביו״ד סי׳ ר ל ״ ד ם״ק ל ״ ג‬
‫ו ב מ פ ר ש י ם שם‪.‬‬
‫א ב ל הר״מ בספי״ב מהי גדרים ל א חלק‪ ,‬עיי״ש בלח״מ ובקרן אורה כאן‬
‫פ ״ ז א׳‪ ,‬ומ״ש הר״א מן ההר‪ ,‬עמ׳ קע״ח ואילך‪.‬‬
‫‪ .20—19‬נ ד ר ה‬
‫אשתו‬
‫ו ק י י ם לה‪,‬‬
‫וסבור‬
‫בתו‬
‫נ ד ר ה וכר‪.‬‬
‫במשנתנו ל א‬
‫הוזכרה הקמה בפירוש‪ ,‬ולפיכך הסתייעו מן התוספתא ב ר ש ב ״ א הג״ל )ועיי״ש גם פ ״ ו רע״ב(‪,‬‬
‫מאירי שם ד״ה א מ ר המאירי‪ ,‬ר״ן וג״י שם‪.‬‬
‫ועיין בקרן אורה פ ״ ו ב׳‪ ,‬ד״ה גדרה אשתו‪ ,‬ו ב א ו ר‬
‫שמח םפי״ב מה׳ גדרים‪.‬‬
‫‪ .22—21‬ג ד ר ה מ ן‬
‫אסור׳‬
‫לוכל‬
‫התאגים‬
‫בתאנים‬
‫ועגבים‪ ,‬הפר‬
‫לתאגים ולא הפר‬
‫לעגבים‪,‬‬
‫ו ע נ ב י ם ו כ ר ‪ .‬בד‪ :‬גדרה מן התאגים ועגבים ה פ ר לתאגים‬
‫‪. 28‬ומסתברא ל א ח ר כ ס ה ימים‪ ,‬ד ל א קרינא ביה יום שומעו ע ד שישמע אם בתו נדרה‪ ,‬או אשתו‬
‫נדרה־‪.‬‬
‫‪ 27‬בפירוש הנצי״ב שם‪ ,‬עם' רפ״ד‪ :‬ו ה ח ר י ש וכוי‪ ,‬שאם נדרה בתו ו ה ק י ם לה‪ ,‬הרי זה יחזור‬
‫ויפר‪ .‬פי׳ יכול ל ה פ ר עדיין‪ ,‬דהקמתו אינה הקמה‪ .‬והיה יכול למתני הרי זה יחזור ויקם וכר‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫ולא ידעתי למה הוציא את המדרש מידי פשוטו‪ ,‬והכוונה שאם החריש כ ל היום משום שסבר שאשתו‬
‫נדרה הרי זה יחזור ויפר )כלשון המצוי‪ ,‬עיין בפי׳ הנצי״ב שם(‪ .‬וכן מפורש בירושלמי פי״א ה״ו‪,‬‬
‫סיב ע״ד‪ :‬אפילו שמע ושתק )כלומר‪ ,‬יחזור ויפר( אפילו שמע וקיים‪ .‬ועיין בפי׳ הנצי״ב שם ס ה שהעיר‬
‫ע ל ד ב ר י הר״ן בסוגיין פיו ב׳‪ ,‬דיה למימרא‪.‬‬
‫נדרים פ״ז עמי ‪122-121‬‬
‫י ח ז ו ר ו י פ ר ל ע נ ב י ם ‪ ,‬ל ע נ ב י ם יחזור ו י פ ר ל ת א נ י ם ‪.‬‬
‫לתאנים ולא הפר לענבים( אסור וכר‪.‬‬
‫‪497‬‬
‫ולא הפר לתאנים הפר לענבים )צ״ל‪ :‬הפר‬
‫ו ב כ י ״ ע ‪ :‬א מ ר ה קונם ת א י נ י ם ו ע נ ב י ם א י ל ו ש א נ י ט ו ע מ ת‬
‫ה י פ ר ל ת א י נ י ם יחזור ו י פ ר ל ע נ ב י ם ‪ ,‬ל ע נ ב י ם י ח ז ו ר ו י פ ר ל ת א י נ י ם ‪.‬‬
‫לענבים אסורה לאכול וכר‪.‬‬
‫היפר לתאינים ולא היפר‬
‫ו ל פ נ י ה ר ש ב ״ א ב ח י ד ו ש י ו היתה ה ג י ר ס א ב ת ו ס פ ת א כ ג י ר ם ת ד ) ו כ מ ו‬
‫ש ת י ק נ ת י ( ‪ ,‬א ל א ש ק י צ ר ש ם קצת‪.‬‬
‫ו ב מ ש נ ת נ ו פ י ״ א מ ״ ו ‪ :‬א מ ר ה קונם ת א נ י ם ו ע נ ב י ם א ל ו ש א י נ י ט ו ע מ ת ‪ ,‬ק י י ם ל ת א נ י ם כ ו ל ו‬
‫קיים‪.‬‬
‫הפר לתאנים אינו מופר עד שיפר אף לענבים‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫וכ״ה בספרי מטות פי׳ קנ״ה‪ ,‬ע מ ‪207‬‬
‫ומפשוטה של לשון מ ש מ ע שאם הפר‬
‫) ב ד ב ר י ר ׳ י ש מ ע א ל ( ו ב ב ר י י ת א ש ב ב ב ל י פ ״ ז ם ע ״ א ואילך‪.‬‬
‫ל ת א נ י ם ב ל ב ד א י נ ו מ ו פ ר כ ל ל ‪ ,‬ו א ס ו ר ה א פ י ל ו בתאנים‪ ,‬כ מ פ ו ר ש ב ת ו ס פ ת א כאן‪ .‬וכן ה ס ת י י ע מ מ נ ה‬
‫‪,‬‬
‫ה ר ש ב ״ א ו ה מ א י ר י ו ב נ ״ י ה נ ״ ל ‪ ,‬וכן ה ס ת י י ע ו ב ר ש ב ״ א ל ע י ל ש ם ו ב ר ״ ן פ ״ ז ב גם מן הסיפא‪,‬‬
‫ו ע י י ן להלן‪ ,‬ש ר ‪.25‬‬
‫ל ה ל ן ש ר ‪.23‬‬
‫א ב ל ב ב ב ל י פ ״ ז ב׳ )בנוסחאות ש ל פ נ י נ ו ( ‪ :‬זו ד ב ר י ר ׳ י ש מ ע א ל ו ר ׳ ע ק י ב א ‪ ,‬א ב ל ח כ מ י ם‬
‫א ו מ ר י ם מ ק י ש ה ק מ ה ל ה פ ר ה מ ה ה פ ר ה מ ה ש ה פ ר ה פ ר ‪ ,‬א ף ה ק מ ה מ ה ש ק י י ם קיים‪.‬‬
‫ה ג י ר ם א ל פ ג י ה ר ״ מ ב ם י ״ ג מה׳ ג ד ר י ם ה ״ י ועוד‪.‬‬
‫וכן ה י ת ה‬
‫ו כ ע ״ ז היה גם ל פ נ י ה ה ל כ ו ת ה מ י ו ח ס ו ת ל ה ר י ״ ף ‪.‬‬
‫ולפי גירסא זו מוכרחים אנו לפרש במשנתנו ״ ה פ ר לתאנים אינו מופר וכו׳ ״ שהכוונה איגו מופר‬
‫כ ו ל ו ) ב נ י ג ו ד לקיום(‪ ,‬ע ד ש י פ ר א ף ל ע נ ב י ם ‪ ,‬א ב ל ב ת א נ י ם מ ו ת ר ת ‪ ,‬ו ד ל א כ ת ו ס פ ת א כאן‪.‬‬
‫ועיין גם ב ר ״ ן ם ״ ז ב׳‪.‬‬
‫ה ו כ י ח מ כ א ן ב ת ו ס פ ו ת ר י ״ ד פ י ״ א סי׳ י״ח‪.‬‬
‫וכן‬
‫ובחי׳ הרשב״א הנ״ל פירש‬
‫ש ד ב ר י חכמים הם ד ע ת עצמן ואינם דבוקים למחלוקת ר׳ י ש מ ע א ל ור׳ עקיבא‪ ,‬אלא שהם סוברים‬
‫ובירושלמי פי״א ה״ו‪,‬‬
‫ש ב ה פ ר ה אם ה פ ר מ ק צ ת ו מ ה ש ה פ ר הפר‪ ,‬והם מ ק י ש י ם ה ק מ ה ל ה פ ר ה ‪.‬‬
‫מ ״ ב ע ״ ד ‪ ,‬ב א מ ת ה ו ב א ו א ר ב ע ד ע ו ת ‪ .‬א‪ .‬בהקמה ו ב ה פ ר ה א ם הקים מ ק צ ת כ ו ל ו מוקם‪ 28,‬ו א ם ה פ י ר‬
‫ב‪ .‬אם הקים מ ק צ ת א י ג ו כלום‪ ,‬וכן א ם ה פ ר מ ק צ ת ‪.‬‬
‫מ ק צ ת כ ו ל ו מופר‪.‬‬
‫ג׳‪ .‬א ם ה ק י ם מ ק צ ת‬
‫כ ו ל ו מוקם‪ ,‬א ם ה פ ר מ ק צ ת א י נ ו כלום‪ .‬ד׳‪ .‬א ם הקים מ ק צ ת א י ג ו כלום‪ ,‬ו א ם ה פ ר מ ק צ ת כ ו ל ו מופר‪.‬‬
‫ו ל פ ״ ז ד ע ת חכמים שבבבלי היא דעה חמישית‪.‬‬
‫ב ש נ ו ״ ם ו ב ה ע ר ו ת שם‪.‬‬
‫ועיין ספרי מטות פי׳ קנ״ה‪ ,‬עמ׳ ‪ ,207‬ועמ׳ ‪,208‬‬
‫ו ע י י ן בקרן א ו ר ה פ ״ ז ב׳‪ ,‬ד ״ ה ו א מ ר ה ‪ ,‬ו ד ״ ה ו ב י ר ו ש ל מ י ‪.‬‬
‫ועיין ספרי‬
‫זוטא‪ ,‬עמ׳ ‪ ,328‬ובהערות שם‪.‬‬
‫ו ב מ י ו ח ס ל ר ש ״ י וכן ב ר מ ב ״ ן פ ״ ז ב׳ ג ר ס ו בבבלי‪ :‬א ב ל ח כ מ י ם א ו מ ר י ם מ ק י ש ה ק מ ה ל ה פ ר ה ‪,‬‬
‫מ ה ה פ ר ה מ ה ש ה פ ר ל א ה ו פ ר א ף הקמה מ ה ש ק י י ם ל א קיים‪ .‬וכן‪ ,‬כ נ ר א ה ה י ת ה ה ג י ר ס א ב ב ב ל י‬
‫כ י ״ מ ‪ ,‬א ל א ש י ש ש ם ה ש מ ט ה ‪ .‬ו ע י י ן ב פ י ׳ ה ר ״ א מן ההר‪ ,‬ע מ ׳ ק ע ״ ט ו א י ל ך ‪ ,‬ו ב ר ״ ן במקומו‪.‬‬
‫לענבים‬
‫‪ .22‬ה פ ר‬
‫ת ח י ל ת ה נ ד ר ‪ ,‬א ו סופו‪.‬‬
‫‪ .23‬ה י פ ר‬
‫ולא‬
‫לתאנים‬
‫הפר‬
‫וכר‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬אין הבדל אם הפר את‬
‫עיין היטב בספרי זוטא‪ ,‬עמ׳ ‪ ,328‬ובהערות שם‪.‬‬
‫ו ח ש י ב ה וכר‪.‬‬
‫לתאנים‬
‫ר ש ב ״ א פ ״ ז א׳‪ ,‬ר ״ ן פ ״ ז ב׳‪ .‬ו ע י י ן מ ״ ש ל ע י ל ‪.‬‬
‫ו כ נ ר א ה שהכוונה שאינו יכול לומר הואיל והפרתי לא הועילה א ף לתאנים‪ ,‬הוי ליה כאילו הפר‬
‫בטעות‪ ,‬ויכול אח״כ להפר לשניהם‪ ,‬אלא אסור בשניהם‪.‬‬
‫‪.26-24‬‬
‫הרי‬
‫אילו‬
‫שירצה‪,‬‬
‫אמרה‬
‫קונם‬
‫תאינה‬
‫שני‬
‫נדרים‪,‬‬
‫מיםר‬
‫שנ׳‬
‫אישה‬
‫יקימנו‬
‫שני‬
‫אי‬
‫לזו‬
‫ט ו ע מ ת ״ ( גם ב ד ו ב ס פ ר י ה נ ״ ל ‪ ,‬ע מ ׳ ‪. 2 0 8‬‬
‫זה‬
‫טועמת‬
‫ועוד‬
‫מהן‬
‫שירצה‬
‫ואישה‬
‫יפירנו‬
‫ענבים‬
‫ומקים‬
‫לזו‪.‬‬
‫שני‬
‫טועמת‪,‬‬
‫אי‬
‫מהן‬
‫זה‬
‫וכ״ה )״ענבים שאני‬
‫ו כ ן ב מ ש נ ת נ ו ם י ״ א מ ״ ו ‪ :‬א מ ר ה קונם ת א נ י ם ש א נ י‬
‫ט ו ע מ ת ו ע נ ב י ם ש א י נ י ט ו ע מ ת ה ר י א ל ו ש נ י נ ד ר י ם ‪ .‬ו ע י ץ ב ב ל י פ ״ ז ב׳ ו מ ״ ש ל ע י ל פ ״ ה ‪ ,‬ה ע ר ה ‪. 1 5‬‬
‫‪ 28‬אית תניי תני יקימינו מפינו ויפירנו ממינו וכר‪ ,‬מתניתא כמאן ד א ם ר יקיסינו ממינו ויפירנו כולו‪,‬‬
‫דתני קיים לתאינים קיים לכולו וכו׳ )כלשון משנתנו(‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ״ז ע מ ‪122‬‬
‫‪498‬‬
‫א ב ל בכי״ע‪ :‬א מ ר ה קונם תאינים שאני טועמת ועוד ענבים ה ר י אילו שני נדרים ו כ ר ‪ .‬ועיין היטב‬
‫ב ס פ ר י זוטא‪ ,‬עמי ‪ ,328‬א ל א שהנוסח שם משובש‪.‬‬
‫וכן בירושלמי סי״א םה״ו‪ ,‬מ ״ ב ע״ד‪:‬‬
‫אמרה קונם תאינה שאיני טועמת ועוד ענב‪ ,‬תפלוגת׳ ד ר ׳ ישמעאל ו ר ׳ עקיבה‪ ,‬ד ר ׳ ישמעאל א ו ׳‬
‫א ח ר הנדר‪ .‬ו ר ׳ עקיבה או׳ א ח ר האיםר‪ .‬ו כ ל הסירושים שם דחוקים מאד‪.‬‬
‫ו נ ר א ה שהכוונה היא שיש כאן ס פ ק א ם ״ ו ע ו ד ‪ -‬דבוק לקונם‪ ,‬כ ל ו מ ר ועוד ק ו נ ם ‪ ,‬״ א ו א ם‬
‫״ועוד״ דבוק לתאינה‪ ,‬כלומר‪ ,‬תאינה ועוד ענבים‪ ,‬ולזה ק א מ ר תסלוגתא ד ר ׳ ישמעאל ו ר ׳ עקיבא‪,‬‬
‫ו ל ר ׳ ישמעאל ״ועוד״ הולך א ח ר הנדר‪ ,‬כ ל ו מ ד הקונם‪ ,‬ויש כאן קונם‪ ,‬קונם‪ ,‬והן ש נ י נ ד ר י ם ‪,‬‬
‫ולסיכך מיסד א מ ה מהן שירצה‪ ,‬ואינו דומה לרישא‪ .‬א ב ל ל ר ״ ע ״ועוד״ הולך א ח ר ה א ס ו ר ‪ ,‬״‬
‫א ח ר התאינה‪ ,‬כלומר‪ ,‬תאינה ו ע ת ענבים‪ ,‬ו י ש כאן נ ד ר אחד‪ ,‬וממילא א ם ה ס ד מקצתו כ ו ל ו‬
‫מוסר‪ ,‬כשיטתו ב נ ד ר אחד‪ ,‬עיין בבלי ס״ז ב׳ ומ״ש לעיל‪ .‬והירושלמי רומז ל מ ח ל ק ת ר ׳ ישמעאל‬
‫ו ר ׳ עקיבא בירושלמי נ ז י ר ס ״ א םה״ג‪ ,‬נ ״ א ע״ג‪ 31:‬ל א נחלקו ר ׳ ישמעאל ו ר ׳ עקיבה ו כ ר ‪ ,‬ו ע ל‬
‫מה נחלקו ע ל האומר הריני נ ז י ר שלשים י ו ם ועוד י ו ם אחד‪ ,‬ש ר ׳ ישמעאל א מ ר נ ז י ר שתים‪,‬‬
‫ו ר ׳ עקיבה א מ ר נזיר אחת‪ .‬ו א ף כאן הכוונה שלד׳ ישמעאל ״ועוד״ דבוק להריני נזיר‪ ,‬כ ל ו מ ר‬
‫הריני נ ז י ר ועוד נזיר‪ ,‬ו ל ר ׳ עקיבא דבוק ״ועוד״ לשלושים יום‪ ,‬כ ל ו מ ר שלושים יום ועוד יום‬
‫אחד‪ ,‬עיין ל ע י ל שם בירושלמי‪ 32.‬ועיין מ ״ ש ל ע י ל נדרים ס״ה‪ ,‬ש ר ‪ ,17‬ד ״ ה קונם שני נהנה‬
‫ל פ ל נ י ועוד לסלני‪ ,‬ו ש ר ‪ ,19-18‬ד ״ ה הותר‪ ,‬וד״ה ובכי״ע‪ .‬ועיין ב צ ס נ ת ס ע נ ח פ ״ ד מה׳ נ ד ר י ם‬
‫הי״א‪.‬‬
‫ו א ף שבמקומות אחרים בירושלמי ״ א ח ר הנדר״ ״ואחר האיםר״ כוונתו ל ש ע ת ה נ ד ר ו ל ש ע ת‬
‫האיםור‪ 33,‬א ץ כאן א ל א מליצה‪ ,‬כ ר ג י ל בירושלמי‪.‬‬
‫‪.28-26‬‬
‫מקיימת‬
‫חומר‬
‫ואין‬
‫בהקם‬
‫שתיקה‬
‫שאין‬
‫בהסר‪,‬‬
‫מבטלת‪.‬‬
‫ובהסר‬
‫שאין‬
‫בהקם‪,‬‬
‫שהשתיקה‬
‫ו כ ״ ה ב ד ובכי״ע‪ ,‬ו כ ע ״ ז ב ב ב ל י ע ״ ח ם ע ״ ב ואילך‪.‬‬
‫ובפי׳ ר ב י נ ו ה ל ל ל ס פ ר י מטות‪ ,‬ע ״ ב םע״ב‪ :‬ד א י ה ס ר ב ל ב ו ל א הויה הסרה‪ ,‬כ ד ת נ י בתוסס׳ ת ד ר י ם‬
‫ב ס ו ף ס ר ק ב ת ר א חומר בהקם ש א ץ ב ה ס ר ו ב ה ס ר ש א ץ בהקם שהשתיק׳ מתקיימת ב ט ל‬
‫השתיקה מתבטלת ו כ ר ‪.‬‬
‫ואץ‬
‫ולהלן שם ע״ג‪ :‬ת ד ע דבתוםסת׳ ת ד ר י ם נמי חומרא וקולא קאמ׳‪ ,‬דתני‬
‫והנוםחא משובשת‪ ,‬ו א ף אינו מובן ל מ ה הביא ר ב י נ ו א ת התוםסתא‬
‫חומר בהקם שאץ ב ה ס ר כ ר ‪.‬‬
‫ו ל א א ת הברייתא ש ב ב ב ל י הנ״ל‪.‬‬
‫ו א ש ר לפירושה ה ר י ל מ ס ק נ ת ה ב ב ל י ע ״ ס א ׳ הכוונה שהשתיקה מקיימת א ע ״ ס ש ל א שתק‬
‫א ל א ע ל מ נ ת למיקט עיי״ש‪ .‬ושמא א ץ הםיסא להלן א ל א סירוש לרישא‪.‬‬
‫‪ .28‬ה א י ש‬
‫מקים‬
‫בלבו‪,‬‬
‫ואין‬
‫האיש‬
‫מבטל‬
‫בלבו‪.‬‬
‫ו כ י ה ב ד )אלא ששם‪:‬‬
‫ואי׳ האש׳ ו כ ר ‪ ,‬ובד״ח הדסיםו‪ :‬ו א ץ האשד( ובכי״ע‪ .‬ובסי׳ ר ב י נ ו ה ל ל הנ״ל‪ :‬האיש מקיים ו א ץ‬
‫האיש מ ב ט ל ב ל ב ‪.‬‬
‫והיא היא‪.‬‬
‫ו ב ב ב ל י הנ״ל‪ :‬קיים ב ל ב ו קיים‪ ,‬ה ס ר ב ל ב ו אינו מוסר‪.‬‬
‫וע‪p‬‬
‫בפיה״מ ל ה ר ״ מ פ ״ י ) ק ר ו ב לסוסו( מ ה שהביא ב ש ם ל ש ץ התוםסתא‪ ,‬וכוונתו לברייתא ש ב ב ב ל י‬
‫ע ״ ז ב׳‪ ,‬ע י ץ מה שכתבתי בתשלום תוספתא‪ ,‬ע מ ׳ ‪ .7‬ולהלן ט ה ר ו ת פ ״ ו הי״ד )כגירםת ה ר ״ ש ש ם‬
‫ס ״ ה מ״ט(‪ :‬א מ ר ו ל ו א ש ת ך נדרה‪ ,‬והוא א ו מ ר‬
‫ב ל ב י ה י ה להסר‪ 34,‬שומעין ל ו ו כ ר ‪.‬‬
‫אבל‬
‫• ג ויש כ א ן שני נדרים‪ ,‬כ ל ה ל ן נזיר פ״א‪ ,‬שוי ‪ ,4‬ומקבילות‪.‬‬
‫‪ 30‬כצ״ל במקום ״האיסר״‪ ,‬עיין מ״ש ל ה ל ן בפנים‪.‬‬
‫‪ 31‬כ ס ו שהעיר לנכון בנועם ירושלמי‪ ,‬א ל א שנדחק בפירושו‪.‬‬
‫‪ 33‬ועיין ב ב ל י שם ז׳ בי‪.‬‬
‫‪ 33‬עיין ס״ש להלן‪ ,‬שר ‪ ,32-30‬ד י ה אולם‪ ,‬בשיטת הירושלמי‪.‬‬
‫‪ 34‬ובסיפא שם ב כ ל הנוסחאות )ד‪ ,‬כי״ו וריש(‪ :‬וסשהניע א פ ר ‪ ,‬ב ל ב י ה י ה ל ה פ ר לה‪ ,‬אין שוסעין‬
‫לו‪ ,‬כלומר‪ ,‬משום שהכחיש א ת עצמו‪ ,‬שהרי ס ת ח י ל ה א פ ר ‪ .‬ל א נדרה׳‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ״ז ע מ ‪122‬‬
‫ב ר ״ מ פ ״ ב מה׳ שבועות הי״ג העתיק‪ :‬בלבי היה להפר לה‬
‫‪499‬‬
‫וכנראה‬
‫ו ה פ ר ת י‪ 35‬שומעין ל ו ו כ ר ‪.‬‬
‫שהוא פירוש הר״מ ע ״ פ ההלכה‪.‬‬
‫‪ .29—28‬י ש‬
‫יכול‬
‫אין‬
‫בהקם‬
‫להפר‪,‬‬
‫שאין‬
‫ב ה פ ר‪,‬‬
‫אין‬
‫ומשהיפר‬
‫ויש‬
‫יכול‬
‫בהפר‬
‫שאין‬
‫להקם‪.‬‬
‫בהקם‪,‬‬
‫וכ״ה בד‪.‬‬
‫משהיקם‬
‫ובכי״ע הסדר הפוך‪:‬‬
‫מה שהקים אין יכול להפר‪ ,‬ומה שהיפף‪ 36‬אין יכול להקם‪ .‬יש בהפר שאין בהקם ויש בהקם ו כ ר ‪.‬‬
‫ובברייתא שבבבלי חסרה לגמרי הבבא ״יש בהקם שאין ב ה פ ר ויש בהפר שאין בהקם״‪.‬‬
‫ממקום למקוםלי־ סימן מובהק הוא להוספה‪.‬‬
‫הנדידה‬
‫ועצם‬
‫ונראה שהוא נוסח א ח ר שנכנס שלא‬
‫במקומו‪ ,‬ולפי נוסח זה ל א גרסו כאן ברישא ״חומר בהקם שאין בהפר ו כ ו ״ ‪ /‬אלא‪ :‬יש בהקם שאין‬
‫בהפר‪ ,‬ואין מדברים כאן כ ל ל בקולות וחומרות‪.‬‬
‫שהברייתא לא הזכירה כ ל ל את החומר שבהפר‪.‬‬
‫ההיקם ואין נשאלין ע ל ההפר‪.‬‬
‫ו ע ל הנוסח שלנו כ ב ר הקשו בבבלי ע״ט א׳‬
‫ותירצו שהכוונה ל ד ב ר י ר׳ יוחנן שנשאלין על‬
‫א ב ל בירושלמי פ ״ י ה ״ י ‪ ,‬מ ״ ב ע״א‪ ,‬היא שאלה שלא נפשטה‬
‫)והעיקר שם כפירוש ב ע ל ק״ע(‪ .‬י ת ר ע ל כן כ ב ר תמה בח״ד שהעיקר ח ס ר מן הספר‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫ועיין ספרי מטות פי׳ קנ״ג‪ ,‬סוף עמ׳ ‪ ,201‬ועמ׳ ‪ ,204‬שורה ‪.10‬‬
‫‪ .32—30‬א ש ת א י ש‬
‫לא‬
‫אומ׳‬
‫לכשאנשא‪,‬‬
‫יפר‪,‬‬
‫ר׳‬
‫ר׳‬
‫שאמרה‬
‫עקיבא‬
‫ישמעאל‬
‫הריני‬
‫אומ׳‬
‫נזירה‬
‫יפר‪.‬‬
‫אומ׳ יפר‪,‬‬
‫ר׳‬
‫לכשאיגרש‪,‬‬
‫אלמנה‬
‫עקיבא‬
‫שאמרה‬
‫אומ׳‬
‫ר׳‬
‫ישמעאל‬
‫הריני‬
‫לא יפר‪.‬‬
‫נזירה‬
‫וכ״ה בד‪.‬‬
‫א ב ל בכי״ע‪ :‬אלמנה שאמרה לכשאינשא ר׳ ישמעאל אומ׳ לא י פ ר ר׳ עקיב׳ אומ׳ יפר‪ .‬אשת איש‬
‫שאמרה הריני נזירה לכשאתגרש ר ׳ ישמע׳ או׳ לא י פ ר ר׳ עקי׳ או׳ יפר‪.‬‬
‫פ ״ ט א׳ )וכגי׳ ד וכי״ו(‪.‬‬
‫וכ״ה הסדר גם ב ב ב ל י‬
‫ו א ע פ ״ י כן מתוך הנוסח עצמו בכי״ע נראה ל כ א ו ר ה שהסדר שם מסורס‪,‬‬
‫ו צ ״ ל כ מ ו בד ובכי״ו‪ ,‬שהרי משום כ ך נקטו ״אלמנה שאמרה״ ולא הזכירו מה אמרה משום שסמכו‬
‫ע ל הבבא הראשונה שכבר שנו בה ״שאמרה הריני נזירה״‪ ,‬וממילא מוכח שצריך לשנות שם את‬
‫הסיפא ל פ נ י הרישא‪.‬‬
‫ב ר ם א ם אפילו נגיה א ת הסדר הרי ל פ י גירםת כי״ע אין ה ב ד ל בין אם ח ל הנדר בשעה שהיא‬
‫ב ר ש ו ת בעלה‪ ,‬ובין אם יחול כשתצא מרשותו‪ ,‬וכן אין הבדל בין אם היתה ברשות ב ע ל ה בשעה‬
‫שנדרה ובין אם עדיין ל א היתה ברשותו בשעה שנדרה‪ ,‬א ל א ש ה נ ד ר יחול אח״כ כשתהיה‬
‫ברשותו‪ ,‬ו ל ר ׳ ישמעאל לא י פ ר בשניהם‪ ,‬ו ל ר ׳ עקיבא י פ ר בשניהם‪ .‬א ב ל מסורת זו מתנגדת ל כ ל‬
‫המקורות‪.‬‬
‫ובמשנתנו פי״א מ״ט‪ :‬אמרה הריני נזירה לאחר שלשים יום‪ ,‬אעפ״י שנישאת בתוך שלשים‬
‫יום אינו יכול להפר‪.‬‬
‫נ ד ר ה והיא ב ר ש ו ת ה ב ע ל מ פ ר לה‪.‬‬
‫כיצד‪ ,‬אמרה הריני נזירה ל א ח ר‬
‫שלשים‪ ,‬אעפ״י שנתארמלה או נתגרשה בתוך שלשים‪ ,‬הרי זה מופר‪.‬‬
‫ר ב ח ס ‪ 3 8‬כ ר ׳ עקיבא שבתוספתא לפנינו‪ ,‬וכגי׳ ד וכי״ו‪.‬‬
‫דא‬
‫ובבבלי פ ״ ט א׳ העמידה‬
‫ו ר ״ ע הולך א ח ר אמירת הנדר‪39,‬‬
‫‪ 3 5‬ועיין מ״ש לעיל פ״ב‪ ,‬הע׳ ‪.19‬‬
‫‪ 8‬י• אין ‪.‬מה שהקים" ו‪.‬מה שהיפר" א ל א משהקים ומשהפיר‪ ,‬עיין מ׳׳ש במבוא לירושלמי כפשוטו‪,‬‬
‫עמ׳ כיג‪.‬‬
‫‪ 3 7‬כי״ו וד מ צ ד א ח ד וכי״ע מ צ ד שני‪.‬‬
‫*‪ 3‬ואביי חילק שם בין נדר לכשתצא מרשותו‪ ,‬או לכשתכנס לרשותו‪ ,‬שאמירת הנדר וחלות הנדר‬
‫הן בשתי רשויות‪ ,‬ובין נדר לאחר זמן שאמירת הנדר וחלות הנדר יתכנו ברשות אחת‪ .‬ובירושלמי ב כ מ ה‬
‫מקומות מוכח שאין הבדלי בזה‪.‬‬
‫‪ 39‬וכן בספרי זוטא )שהוא מדרש מדבי ר״ע(‪ ,‬עמ׳ ‪ :327‬אמרה ק ו ש שניסת )־שני ניסת‪ ,‬שאני‬
‫ניסת( משאצא ע ד נ׳ שנים‪ ,‬אמר אין‪ ,‬קיים לה‪ .‬ועיין בהערות שם‪ ,‬ולא דק‪ .‬ובוודאי שיש כאן נדרי‬
‫עינוי נפש להכמים‪ ,‬עיין בבלי פ״ב אי‪ ,‬פיר א׳‪ ,‬ובמיוחס לרש״י שם‪.‬‬
‫נדרים פ״ז עמי ‪122‬‬
‫‪500‬‬
‫ולפיכך אם נדרה כשהיתה פנויה‪ ,‬א ע פ ״ י ש ה נ ד ר יחול כשתהיה א ש ת איש‪ ,‬אינו יכול להפר‪.‬‬
‫א ב ל כ ש נ ד ר ה כ ש ה י א א ש ת א י ש מ י פ ר א ע פ ״ י ש ה נ ד ר י ח ו ל כ ש ת צ א מרשותו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ל ד ישמעאל הדין‬
‫להפך‪ ,‬ו ה כ ל ה ו ל ך א ח ר י ח ל ו ת ה נ ד ר ‪.‬‬
‫ו מ ת ו ך ה ב ב ל י י ו צ א ב ר ו ר ש ה מ ס ו ר ת ש ל ה ם ה י ת ה ש ל ד ׳ ע ק י ב ה ה כ ל ה ו ל ך א ח ר י זמן א מ י ר ת‬
‫ה נ ד ר ‪ ,‬ו ל ד ׳ י ש מ ע א ל ה כ ל ה ו ל ך א ח ר י זמן ח ל ו ת ה נ ד ר ‪ ,‬ו נ ת נ ו ס י מ ן ל ב ר י י ת א זו‪ :‬י ל ל ״ י ‪ ,‬כ ל ו מ ר ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫יפר‪ ,‬ל א י פ ר ‪ ,‬ל א י פ ר ‪ ,‬י פ ר ‪ ,‬ו ש נ ו מ ת ח י ל ה ד ע ת ר י ש מ ע א ל ‪.‬‬
‫ה ת ו ס פ ת א ב כ י ״ ע ‪ ,‬א ב ל ל א כגירסתו‪.‬‬
‫ואח״כ ד ע ת ר״ע‪ ,‬כרגיל‪ ,‬וכסדר‬
‫והואיל וכן היתה מסורת הבבלי הרי בהכרח פירשו א ת‬
‫ה ס י פ א ל ה ל ן ש א ח ר ה ג ד ר פ י ר ו ש ו א ח ר י ש ע ת ח ל ו ת האיסור‪ ,‬ו א ח ר י האיסור‪ ,‬א ח ר י הזמן ש א ס ר ה‬
‫את עצמה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫אולם קרוב בעיגי שגירסת כ י ״ ע ברישא גובעת ממסורת אחרת‪ ,‬ולפיה ר י ש מ ע א ל הולך‬
‫א ח ר י א מ י ר ת ה נ ד ר ‪ ,‬ו ל פ י כ ך א ם א מ ר ה כ ש ה י א פ נ ו י ה ה ר י ג י ג ז י ר ה ל כ ש א ג ש א ל א יפר‪ ,‬מ ש ו ם‬
‫ה נ ד ר היה בזמן ש ל א ה י ת ה ב ר ש ו ת ו ‪ ,‬ו ר ״ ע ה ו ל ך א ח ר ח ל ו ת ה א י ס ו ר ‪ ,‬ו ל פ י כ ך י פ ר‬
‫שאמירת‬
‫כשתינשא‪.‬‬
‫ואחרי הנדר פירושו אחרי ש ע ת הנדר‪ ,‬ואחרי האיסור פירושו אחרי חלות האיסור‪,‬‬
‫א ח ר י ש ה י א נ א ס ר ה מ ח מ ת ה נ ד ר ‪ ,‬ו כ פ ש ו ט ו ש ל לשון‪.‬‬
‫וכן מ פ ו ר ש ב י ר ו ש ל מ י פ ״ ה ה ״ ד ‪ ,‬ל ״ ט ע ״ ב ‪:‬‬
‫ק ו נ ם ש א י נ י נ ה נ ה לך‪ ,‬ל נ ש א ל ל ו ע ל י ך ‪ ,‬נ ש א ל ע ל ה ר א ש ו ן ו א י נ ו נ ש א ל ע ל השיני‪.‬‬
‫נ ש א ל בין ע ל ה ר א ש ו ן בין ע ל השיני‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫אית תניי תני‬
‫‪,‬‬
‫ש מ ו א ל ב ד י ה ד ר יוסי ב ר בון א מ ר כ מ א ן ד א מ ר ל א ח ר‬
‫ה א י ם ר ‪ ,‬ב ר ם כ מ א ן ד א מ ר ל א ח ר ה נ ד ר ‪ ,‬נ ד ר ש ב ט ל מ ק צ ת ו ב ט ל כולו‪.‬‬
‫ו ב ק ״ ע )אלא‪ ,‬כ נ ר א ה ‪ ,‬ש י ש‬
‫ש ם ט ע ו ת הדפוס( ו ב ג ו ע ם י ר ו ש ל מ י ה פ כ ו א ת הגירםא‪ ,‬מ פ נ י ש ב ב ב ל י ״ א ח ר ה נ ד ר ״ פ י ר ו ש ו א ח ר‬
‫ח ל ו ת הגדר‪.‬‬
‫ו ב ם ״ מ ו ע ו ד )עיין ב ע מ ו ד י י ר ו ש ל י ם במקומו( ג ד ח ק ו ל פ ר ש ‪.‬‬
‫אבל ברור שאין‬
‫צ ו ר ך ב ש ו ם תיקון‪ ,‬ו ש י ט ת ה י ר ו ש ל מ י ה י א כ ש י ט ת ה ת ו ס פ ת א ב כ י ״ ע ב ר י ש א ‪ ,‬ו ר ׳ י ש מ ע א ל ס ב ר‬
‫א ח ר ה נ ד ר ‪ ,‬כ ל ו מ ר א ח ר א מ י ר ת ה נ ח ־ ‪ ,‬״ ו ל פ י כ ך ג ד ר ש ב ט ל מ ק צ ת ו ב ט ל כולו‪.‬‬
‫וכן ב י ר ו ש ל מ י‬
‫בסוגיין ל מ ש נ ת נ ו ה נ ״ ל )ה״ט‪ ,‬מ ״ ב ע ״ ד ( ‪ :‬ה ד א ה י א ר ׳ י ש מ ע א ל א ו ׳ א ח ר י ה נ ד ר ‪ ,‬ר ׳ ע ק י ב ה א ו ׳‬
‫א ח ר האיםר‪.‬‬
‫ו ה כ ו ו נ ה ה י א ש מ ש נ ת נ ו כ ר ׳ י ש מ ע א ל ‪ ,‬ה ה פ ך מ ס ו ג י י ת הבבלי‪.‬‬
‫ועיין מ ״ ש ידידי‬
‫‪,‬‬
‫ה ג ר ״ מ ם א ו ו י צ ק י ב ס פ ר ו ב ר י כ ת י ר ו ש ל י ם סי׳ ד ‪ ,‬פ ל ג ד׳—ה׳‪.‬‬
‫‪ .35-33‬ע ד‬
‫אומ׳‬
‫על‬
‫אשר‬
‫נפשה‪.‬‬
‫שיהא‬
‫אסרה‬
‫על‬
‫בשעה‬
‫איסור‬
‫נפשה‬
‫בד‪ :‬ע ד ש י ה א א י ס ו ר‬
‫יקום‬
‫עליה‪,‬‬
‫נודר‬
‫ב ש ע ה ש ה י א א ל מ נ ה וכו׳‪.‬‬
‫בשעה שאלמנה וגרושה‪ ,‬ר׳ עקיבא אומ׳‬
‫נדר בשעה שאלמנה וגרושה‪.‬‬
‫שהיא‬
‫וגדר‬
‫עד‬
‫אלמנה‬
‫אלמגה‬
‫שיהא‬
‫וגרושה‪.‬‬
‫וגרושה‬
‫אסור‬
‫ר׳‬
‫עקיבא‬
‫בשעה‬
‫שאסרה‬
‫ובכי״ע‪ :‬לכשיהא איסור‬
‫יקום‬
‫ע ל י ה ‪ ,‬לכשיהא‬
‫ו א ף כ א ן הסיום ב כ י ״ ע ה י א ל פ י מ ס ו ר ת ה ס י פ א ש ה י א כ ש י ט ת ה ב ב ל י ‪,‬‬
‫ו ה נ כ ו ן ה ו א בד‪ :‬ב ש ע ה ש י ה א א י ס ו ר‬
‫נודר״‬
‫בשעה שהיא א ל מ נ ה וגרושה וכו׳‪ ,‬ואח״כ צ״ל‪:‬‬
‫ע ד ש י ה א א י ס ו ר ב ש ע ה ש ה י א א ל מ נ ה ו ג ר ו ש ה ‪ .‬וכן ב ב ב ל י ס ״ ט א׳‪ :‬א מ ר ר ׳ י ש מ ע א ל ה ר י ה ו א א ו מ ר‬
‫ו נ ד ר א ל מ נ ה ו ג ר ו ש ה ו ג ו ׳ ע ד ש י ה א ג ד ר ב ש ע ת א ל מ ג ו ת וגירושין‪ ,‬ר ״ ע ס ב ר ו כ ו ׳ ע ד ש י ה א‬
‫איסורי נדר בשעת אלמנות וגירושץ‪.‬‬
‫אלא שהבבלי לשיטתו בדעת ר׳ עקיבא פירש ״נדר״‪ ,‬חלות‬
‫הנדר‪ ,‬ו״איםור״ ש ע ת א מ י ר ת הנדר‪ ,‬א ב ל בשיטת בני א ״ י פירושו כפשוטו‪ ,‬ולהפך‪.‬‬
‫י « ובירושלמי פ״ג ה״ז‪ ,‬ל״ח ע״א‪ :‬נדר מיורדי הים ל א ח ר שלשים יש‪ ,‬נעשו בני יבשת‪ ,‬תפלונתא‬
‫ד ר ׳ ישמעאל ור׳ עקיבה‪ ,‬ד ר ׳ ישםעאל א מ ר א ח ר הנדר‪ ,‬ור׳ ע ק י ב ה א ס ר א ח ר האיסר‪ .‬ופירשו‬
‫הראשונים )הרמבין‪ ,‬הר״א סן ההר‪ ,‬המאירי‪ ,‬הםיוחס להריטב״א‪ ,‬הרין ונ״י ל׳ א׳‪ ,‬ל׳ ב ׳ ( שלד׳‬
‫ישמעאל פותרים‪ ,‬הואיל ובשעת ח ל ו ת ה נ ד ר היו יושבי יבשה וכוי‪ .‬והוא כשיטת הבבלי‪ ,‬א ב ל ל פ י‬
‫הירושלסי ‪ .‬א ח ר הנדר״ פירושו אחרי השעה שנדר‪ ,‬והואיל ובשעה שנדר היו יורדי הים ל ר ׳ ישמעאל‬
‫אסורים ולדי עקיבא סותרים‪ .‬ועיין ר״ן פ״ד א׳‪.‬‬
‫!‪ 4‬ו ה פ ל ה ‪.‬נודר״ עיקרית‪ ,‬והיא ה ו ס פ ה ע״פ נוסח אחר‪ ,‬ונכון‪.‬‬
‫נדרים פ״ז עמ׳ ‪123-122‬‬
‫‪501‬‬
‫ר׳ עקיבא אומ׳ וכר עד‬
‫ו א פ ש ר ש ב כ י ״ ו צ ״ ל ‪ :‬ע ד ש י ה א א י ס ו ר ב ש ע ה ש א ס ר ה ע ל נפשה‪.‬‬
‫ש י ה א א ס ו ר ב ש ע ה ש ה י א א ל מ נ ה וגרושה‪ ,‬ו ה פ כ ו א ת ה נ ו ס ח ע ״ פ הבבלי‪.‬‬
‫קונם‬
‫‪.36-35‬‬
‫אומ‬
‫וחכמים‬
‫‪,‬‬
‫שאני‬
‫לא‬
‫א ב ל ב ד פ ו ס ראשון‪:‬‬
‫עושה‬
‫כספ‬
‫שנהנית‬
‫‪,‬‬
‫יפר‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫לפיך‬
‫לאבא‪,‬‬
‫ו כ ״ ה בד‪ ,‬א ל א ש ש ם ‪ :‬ש נ ה נ ל א ב‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ר׳‬
‫‪,‬‬
‫נתן‬
‫אומ‬
‫יפר‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ולאביך‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ר נתן ו כ ר ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫א ש א נ י ע ו ש ל ס י אם נ ה נ י ל א ב ו ל א ב י ך ר נתן א ר‬
‫יפר‬
‫ל א‬
‫ו ח כ מ י ם א ו מ ר י ם י פ ר‪ .‬ו ב כ י ״ ע ‪ :‬קונם ש א נ י נ ה נ י ת ל א ב א ו ל א ב י ך א ם ע ו ש ה א נ י ל ב ך ) צ ״ ל ‪ :‬לפיך(‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫וכן ה י ת ה הגירםא ב ק ג ״ נ ‪.‬‬
‫ר נ ת ן א ר ל א י פ ר ו ח כ מ א ו מ ׳ יפר‪.‬‬
‫ו ע י י ן מ ״ ש להלן‪.‬‬
‫וכן ב מ ש נ ת נ ו‬
‫פ י ״ א מ י ״ א ‪ :‬קונם ש א י נ י נ ה נ י ת ל א ב א ו ל א ב י ך א ם ע ו ש ה א נ י ע ל פ י ך ו כ ר ה ר י זה יפר‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ב פ י ה ר א ״ ש ועוד פ ״ ט ב הביאו בשם ה ר ״ א ממיץ שגרם במשנתנו ה״ז‬
‫לא‬
‫ובתוספות‪,‬‬
‫יפר‪ ,‬ו פ י ר ש ש א י ן‬
‫‪,‬‬
‫ו ל פ ״ ז ס ת ם מ ש נ ת ג ו כ ח כ מ י ם כאן ל פ י ג י כ י ״ ו‬
‫כ א ן ל א נ ד ר י ע י נ ו י נ פ ש ו ל א ד ב ר י ם ש ב י נ ו לבינה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫אבל בירושלמי פי״א הי״ב‪ ,‬מ״ב ע״ד‪ ,‬ובבבלי פ ״ ט ב בברייתא שלנו‬
‫וגירסת ד שבפנים‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ר נ ת ן א ו מ ר ל א י פ ר ‪ ,‬ו ח כ מ י ם א ו מ ר י ם יפר‪.‬‬
‫ומשנתנו לפי גירםת רוב הנוסחאות היא כחכמים‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ה ו א י ל ו ב י ר ו ש ל מ י ל א נ ת נ ו ס ע ם כ ל ל ל ד ב ר י ר נתן‪ ,‬ה ר י מ ס ת ב ר ס ע מ א ש ל ה ר ״ א מ מ י ץ ש ל ר ״ נ‬
‫א י נ ו י כ ו ל ל ה פ ר כ ל ל ‪ ,‬ו ת ע ש ה ל פ י ו ו ל א ת ה נ ה ל א ב י ה ו ל א ב י ו ‪ ,‬כ ל ע י ל ר י ש פירקין‪ ,‬ש ר ‪ ,3‬ומקבילות‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫א ב ל ר ו ב ה ר א ש ו נ י ם פ י ר ש ו ב ב א זו ע ״ פ ה ס י פ א )עיין מ ״ ש ל ה ל ן בפירושה(‪ ,‬ו ל פ י ר נתן ל א י פ ר‬
‫מ י ד ‪ ,‬מ ש ו ם ש ע ד י י ן ל א ח ל נ ד ר ה ‪ ,‬א ב ל כ ש ת ע ש ה ל פ י ו מ פ ר ‪ ,‬ו ח י ל ק ו בין א ו מ ר ת סתם ״ ק ו נ ם ש א נ י‬
‫ע ו ש ה ל א ב א ו כ ר ״ ובין א ם ת ל ת ה א ת א י ס ו ר ה ב ע ש י י ה ל ב ע ל ה ‪ ,‬ע י י ן ר ״ ן ל מ ש נ ת נ ו ו ע ו ד ‪.‬‬
‫נטולה‬
‫‪.38-36‬‬
‫ומשמשתו‪.‬‬
‫אומ‬
‫נתן‬
‫לא‬
‫יסר‪,‬‬
‫וחכמים‬
‫אומ‬
‫‪,‬‬
‫יפר‪.‬‬
‫ו כ ״ ה בד‪.‬‬
‫ובכי״ע‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫נ ט ו ל ה אני‪.‬‬
‫וחכמים‪.‬‬
‫ר‬
‫‪,‬‬
‫היא‬
‫מן‬
‫‪,‬‬
‫היהודים‬
‫אם‬
‫משמשתך‬
‫אני‪,‬‬
‫יפר‬
‫חלקו‬
‫ו ל פ י ג י ר ס א ז ו י ש ל נ ו מ ת ח י ל ה פ י ס ק א מ מ ש נ ת נ ו ס פ י ״ א ‪ ,‬ו ל ה נ ס מ כ ה מ ח ל ו ק ת ר נתן‬
‫א ב ל בגליון ד ״ ר ב ש ם ס פ ר א ח ר ה נ ״ ל ח ס ר ו ת ה מ ל י ם ״ י פ ר ח ל ק ו ו מ ש מ ש ת ו ״ ‪ ,‬וכן א י נ ן‬
‫‪,‬‬
‫ב כ י ״ ע ‪ ,‬ב ק ג ״ ג ו ב ב ב ל י פ ״ ט ב ‪ .‬ו ב י ר ו ש ל מ י אין ב ב א זו‪ .‬ו ב ב ב ל י ת פ ס ו כ ד ב ר פ ש ו מ ש כ א ן ב ע ל ב כ ל ל‬
‫‪,‬‬
‫ב ר י ו ת ) ע י י ״ ש ס ״ ד א ( ‪ ,‬ו א ס ר ה ע ל ע צ מ ה גם ה ג א ת ב ע ל ה א ם ת ש מ ש אותו‪ ,‬ו ל פ י כ ך מ ו כ ר ח י ם ל פ ר ש‬
‫‪,‬‬
‫ש ל ר נתן‬
‫יפר מיד‪ ,‬אלא משמשתו ונאסר עליה‪ ,‬אבל א ח ״ כ כולם מודים שיפר‪.‬‬
‫לא‬
‫‪,‬‬
‫ו ר נתן‬
‫סובר שאינו מפיר לפני שחל הנדר‪ ,‬וחכמים סוברים שמפר אפילו עדיין לא חל הנדר‪ ,‬ע י י ״ ש‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ב ב ב ל י צ א ‪ ,‬ו ב ר ״ ן ו ב ש א ר ר א ש ו נ י ם שם‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ע י י ״ ש ש נ ח ל ק ו א מ ו ר א י ם א ם מ ח ל ו ק ת ז ו ש ל ר נתן‬
‫ו ח כ מ י ם ה י א רק בהפרה‪ ,‬א ו גם ב ש א ל ה ‪« .‬‬
‫ו ה נ ה ב מ ש נ ת נ ו ס פ י ״ א ה נ ״ ל א מ ר ו ‪ :‬ב ר א ש ו נ ה ה י ו א ו מ ר י ם ש ל ש נ ש י ם י ו צ א ו ת ו נ ו ט ל ו ת כתובה‪.‬‬
‫ה א ו מ ר ת ט מ א ה א נ י לך‪ ,‬ש מ י ם ב י נ י לבינך‪ ,‬נ ט ו ל ה א נ י מן היהודים‪ .‬ח ז ר ו ל ו מ ר ו כ ר ‪ ,‬נ ט ו ל ה א נ י מן‬
‫ה י ה ו ד י ם י פ ר ח ל ק ו ו ת ה א מ ש מ ש ת ו ‪ ,‬ו ת ה א נ ט ו ל ה מן ה י ה ו ד י ם ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ובבבלי פ ״ ד א מוכח שנטולה אני‬
‫מן ה י ה ו ד י ם פ י ר ו ש ו ש א ו ס ר ת ע ל י ה ת ש מ י ש ג ר י ד א ‪ ,‬ו ב ע ל ה ב כ ל ל ה י ה ו ד י ם ‪ ,‬ש ה ר י ש א ר ה י ה ו ד י ם‬
‫א ס ו ר י ם בה בין כ ך ובין כך‪ ,‬ו ל פ י כ ך י פ ר חלקו‪.‬‬
‫ב ר ם מן ה י ר ו ש ל מ י ש ם ם פ י ״ א ) ו פ ״ א ה ״ א ‪,‬‬
‫ל ״ ו ע ״ ג ( מ ו כ ח ש פ י ר ש ו נ ט ו ל ה א נ י מן ה י ה ו ד י ם ש ה כ ו ו נ ה גם ל ש א ר ה ג א ו ת ) ו פ ש י ט א ש א ף ת ש מ י ש‬
‫בכלל(‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ה ר ״ א מן ההר‪,‬‬
‫אני‬
‫ל ך‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ע י י ן ה י ט ב גם ב פ י ה ״ מ ל ה ר ״ מ ס פ י ״ א ו ב מ א י ר י ש ם ‪ ,‬ה ו צ ר ״ א לים‪ ,‬ע מ ש י ״ א ‪ ,‬ו ב פ י‬
‫‪,‬‬
‫ע מ קם״ח‪.‬‬
‫שמים ביני‬
‫ג ט ו ל ה גם מ ב ע ל ה ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ה ו א י ל ו ב מ ש נ ת נ ו ש ם מ ו כ ח מ ת ו ך ה ע ג י י ן ש א מ ר ה כן ל ב ע ל ה ) ״ ט מ א ה‬
‫לבינך‪,‬‬
‫נ ט ו ל ה א נ י מן ה י ה ו ד י ם ״ ( ‪ ,‬ה ר י ד ב ו ר ה מ ו כ י ח ש מ ת כ ו ו נ ת ל ה י ו ת‬
‫א ב ל ב נ י ד ץ ה ב ר י י ת א ש ל נ ו ש א מ ר ה נ ט ו ל ה א נ י מן ה י ה ו ד י ם א ם מ ש מ ש ת ך אני‪,‬‬
‫־> עיין בתשובת הרים בר׳ יצחק בשו״ת הראב״ד‪ ,‬הוצ׳ הר״י ק א פ ח סי׳ כ״ז ובמקבילות שצויינו‬
‫שם‪ .‬ועיין ב ה ע ר ת ה ר א ב ״ ד בסוף התשובה ומ״ש רבינו ירוחם‪ ,‬אדם‪ ,‬נתיב י״ד ח״ז‪ ,‬הרשב״ץ ח״א סי׳ קנ״ה‬
‫ועוד‪.‬‬
‫‪502‬‬
‫‪,‬‬
‫נדרים פ״ז ע מ ‪123‬‬
‫ה ר י הכוונה ש ל א תיהנה שום ה נ א ה « מן היהודים א ם תשמש א ת בעלה‪ ,‬ו ב ע ל ה אינו ב כ ל ל‬
‫היהודים‪ ,‬כ ש ם שבעלה אינו ב כ ל ל ה ב ר י ו ת כשאמרה ״קונם שאני נהנה לבריות״‪ ,‬ע י ץ מ י ש לעיל‪,‬‬
‫ש ר ‪ ,17-16‬ד ״ ה קונם שני‪.‬‬
‫וכאן מעולם ל א אסרה א ת הנאת ב ע ל ה עליה‪.‬‬
‫ולפיכך לחכמים‬
‫י פ ר ל כ ל הפחות משום ד ב ר י ם שבינו ל ב י נ ה ‪ « ,‬שהרי ת ל ת ה א ת ההנאה מן היהודים בתשמישו‪ ,‬א ב ל‬
‫ל ד ׳ נתן א ץ כאן ל א נ ד ר י עינוי נ פ ש ו ל א ד ב ר י ם שבינו לבינה‪ ,‬כשיטתו לעיל‪ ,‬ש ר ‪ ,36—35‬בגי׳‬
‫ס פ ר א ח ר שבדפוסים‪ ,‬וכני׳ כ י ״ ע וקג״נ שם‪ ,‬ו כ פ י ר ו ש ה ר ״ א ממיץ שהבאנו שם‪.‬‬
‫והברייתא ש ל נ ו‬
‫מ ת ס ר ש ת כסשוטה‪ ,‬ואינו עניין למחלוקת ר ׳ ישמעאל ו ר ׳ עקיבא אם הולכים אחרי הנדר‪ ,‬א ו אחרי‬
‫האיסור‪ ,‬ו א ץ העיקר ח ס ר מן הםסר‪.‬‬
‫‪4 3‬‬
‫ו ל א ו דווקא חשסיש‪ ,‬וכפירוש הירושלמי‪ ,‬וכפירוש הר״ט בפיה״מ‪.‬‬
‫עיין ס״ש לעיל‪ ,‬סוף הע׳ ‪ ,39‬ובחיו״ט ספי״א‪ ,‬ד״ה יפר חלקו‪.‬‬
‫‪4 4‬‬
‫מסכת נזירות‬
‫פ״א‬
‫שמיי‬
‫‪ .1‬ב י ת‬
‫אומ‬
‫‪,‬‬
‫כנויי‬
‫אםורין‬
‫כבויין‬
‫ירושלמי פ״א ה״א‪ ,‬נ״א‬
‫וכו‪/‬‬
‫‪,‬‬
‫ע ״ א ‪ ,‬ב ב ל י נ ד ר י ם י ב ‪ /‬ו ב א ר ו ב י ר ו ש ל מ י ו ב ב ב ל י ש ם ש כ י נ ו י י כ י נ ו י י ן הם כפשוטן‪ ,‬כינויין ש ל‬
‫כינויין‪ ,‬ש ה ח ל י פ ו א ת ה כ י נ ו י ה ר א ש ו ן ו ה ע י ק ר י ב כ י נ ו י ה ד ו מ ה לו‪ ,‬ו ע י י ן מ ״ ש ב ס פ ר י י ו ו נ י ת ו י ו ו נ ו ת‬
‫ב א ״ י ‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,107‬ו ב ה ע ר ה ‪ 175‬שם‪ .‬ו ר ׳ יוסה ב י ר ו ש ל מ י ה נ ״ ל חולק ו ס ו ב ר ש כ י נ ו י י כ י נ ו י י ן ה ם‬
‫‪,‬‬
‫״ ה ר י ע ל י צ פ ו ר י ם ״ ש נ ח ל ק ו בהם ר מ א י ר ו ח כ מ י ם ב מ ש נ ת נ ו פ ״ א מ ״ א ‪ ,‬כ ד ע ת ר׳ יוחנן שם‪ .‬ו ע י י ן‬
‫‪,‬‬
‫מ׳יש מ ה ר י ״ ן א פ ש ט י ן ב ס פ ר מגנם‪ ,‬ע מ ׳ ‪ , 1 3‬ו א י ל ך ‪ ,‬ו ב מ ב ו א ל נ ו ה ״ מ ‪ ,‬ע מ ‪.704‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ב ת ו ס פ ת א להלן ר פ ״ ב ‪ :‬ב י ת ש מ י י א ו מ כ נ ו י י כנויין אסורין‪ ,‬כ י צ ד ‪ ,‬א מ ׳ ה ר י נ י נ ז י ר מן‬
‫הגרוגרות וכר‪ ,‬עיין מש״ש‪.‬‬
‫שמיי‬
‫‪ .2‬ב י ת‬
‫א ר‬
‫מעידין‬
‫אין‬
‫בת‬
‫על‬
‫‪,‬‬
‫וכר‪ .‬בבבלי יבמות קכ״ב א ‪:‬‬
‫קול‬
‫א מ ר ר ב ה ב ר ש מ ו א ל ת נ א ב י ת ש מ א י א ו מ ר י ם אין מ ש י א י ן ע ל פי ב ת ק ו ל ו כ ר ‪ ,‬ק מ ״ ל ד א י מ ש כ ח ת‬
‫ם ת מ א ד א י ן משיאין‪ ,‬ב ״ ש היא‪ .‬ו ב מ ש נ ת נ ו ש ם ) פ ט ״ ז‬
‫מעשה באחד‬
‫מ‪ :or‬ו מ ש י א י ן ע ״ פ ב ת קול‪.‬‬
‫ש ע מ ד ע ל ר א ש ההר‪ ,‬ו א מ ר א י ש פ ל ו נ י ו כ ר ‪ ,‬ה ל כ ו ו ל א מ צ א ו ש ם א ד ם ו ה ש י א ו א ת אשתו‪ .‬ו ש ו ב‬
‫ב צ ל מ ו ן ב א ח ד ש א מ ר א נ י א י ש פ ל ו נ י ו כ ר ‪ ,‬ו ה ל כ ו ו ל א הכירוהו‪ ,‬ו ה ש י א ו א ת א ש ת ו ‪.‬‬
‫מעשה‬
‫ו ב פ י ה ״ מ ל ה ר ״ מ שם‪ :‬״ ב ת ק ו ל ה ו א א ש ר ב א ר ב מ ע ש ה ב א ח ד ו מ ע ש ה ב צ ל מ ו ך ‪ .‬ו מ ת ו ך פ י ר ש ״ י‬
‫מ ש מ ע ש ה מ ע ש ה ה ר א ש ו ן ג ר י ד א מ ש מ ש ד ו ג מ א ל ב ת קול‪ ,‬ו ע י י ן ל ע י ל י ב מ ו ת פ י ״ ד ה״ז‪ ,‬ש ו ר ה‬
‫‪ ,48—47‬ו מ ש ״ ש ‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫שתים‪.‬‬
‫האומר‬
‫וכ״ה‬
‫במקורות‬
‫נזירות‪,‬‬
‫‪,,‬‬
‫)״נזירות (‬
‫רבן‬
‫גם‬
‫בד‬
‫שמעון‬
‫ובקג״נ‪,‬‬
‫בן‬
‫גמליאל‬
‫האומר‬
‫ובכי״ע‪:‬‬
‫א נ ו מ ו צ א י ם ת כ ו פ ו ת ״ נ ז י ר ו ת ״ )בלשון רבים( במקום‬
‫או‬
‫‪,‬‬
‫הרי‬
‫זה‬
‫נזירייות‬
‫נזירות‬
‫וכר‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫״נזיריות ‪/‬‬
‫אבל‬
‫ואשר לגירסא‬
‫‪, ,‬‬
‫״ נ ז י ר ו ת ש ת י ם )במקום‪ :‬נ ז י ר שתים(‪ ,‬נ ר א ה ש ה כ ו ו נ ה ה י א ש מ י ע ו ט נ ז י ר ו ת )נזיריות( ש ת י ם ‪ .‬וכן‬
‫ב מ ש נ ת מ נ ח ו ת פ י ״ ג מ ״ א ‪ :‬ה ר י ע ל י ע ש ר ו ן י ב י א אחד‪ ,‬ע ש ר ו נ ו ת י ב י א ש נ י ם ו כ ר ‪.‬‬
‫ובבבלי שם‬
‫‪,‬‬
‫ק ״ ד ב ‪ :‬מ י ע ו ט ע ש ר ו נ ו ת שתים‪ .‬ו ע י י ן ל ה ל ן ש ם ב מ ש נ ה ‪.‬‬
‫ו ב י ר ו ש ל מ י פ ״ א ה ״ ב ‪ ,‬נ ״ א ע ״ ב ‪ :‬ה ר י נ י נ ז י ר ו נ ז י ר נ ז י ר שתים‪ ,‬ד ה ו ה י כ י ל מ י מ ר ה ר י נ י‬
‫נזיר‪.‬‬
‫ה ר י נ י נ ז י ר נ ז י ר ) נ ר א ה ש צ ״ ל ‪ :‬נ ז י ר נ ז י ר ‪ /‬כ ל ו מ ר ‪ ,‬נ ז י ר נ ז י ר ו ת ‪ ,‬נזירויות( ש ת י ם ‪.‬‬
‫והיא‬
‫ה ב ר י י ת א ש ל נ ו )עיין ה ה מ ש ך שם(‪ ,‬א ל א ש ח ס ר ש ם ר ש ב ״ ג ‪.‬‬
‫‪ .4‬ה ר י נ י‬
‫ועוד‬
‫הרי‬
‫נזיר‬
‫ואחת‪,‬‬
‫שלש‪.‬‬
‫הרי‬
‫זה‬
‫נזיר‬
‫שתים‬
‫‪,‬‬
‫וכר‪ .‬בבלי ח ב ‪/‬‬
‫כ ל ו מ ר ‪ ,‬א ם א מ ר ‪ :‬ה ר י נ י נ ז י ר ו א ח ת ו ע ו ד ‪ ,‬ועיין ב מ פ ר ש ל ב ב ל י‬
‫ה נ ״ ל ‪ ,‬ו מ ש מ ע ק צ ת ש ג ר ס כן ב ת ל מ ו ד ‪.‬‬
‫‪ .5-4‬אחת‬
‫ושוב‪,‬‬
‫ועוד‬
‫הרי‬
‫זה‬
‫נזיר‬
‫ארבע‪.‬‬
‫ו ב ב ב ל י ה נ ״ ל ‪ :‬ושוב‪ ,‬מ ו נ ה א ר ב ע ‪ ,‬ו ה כ ו ו נ ה ש א מ ר ‪ :‬ה ר י נ י נ ז י ר‬
‫אחת!‬
‫פ ״ א ה״ב הנ״ל‪ :‬הריני נזיר‬
‫‪,‬‬
‫וכ״ה )״אחת״( בד ובכי״ע‪.‬‬
‫ואחת‬
‫ו ע ו ד ושוב‪.‬‬
‫ו ש ת ש ו ב ) ו צ ״ ל ‪ :‬ו ע ו ד ושוב(* נ ז י ר ד ‪/‬‬
‫‪,‬‬
‫ובירושלמי‬
‫ובבבלי שם‪ :‬מהו‬
‫‪,‬‬
‫ד ת י מ א ו ש ו ב כ י כ ו ל ה ו ו ה ו י ל י ה ש י ת ‪ ,‬ק מ ״ ל ד ל א ‪ .‬ו ע י י ן ב פ י ה ר ״ א מן ההר‪ ,‬ע מ ר ״ ג ‪ ,‬ו א ם אין‬
‫! בק״ע ובפ״מ שם הגיהו את כ ל הברייתא בחוזק יד‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫‪ 2‬העי״ן והוי״ו השנייה של ‪.‬ועוד״ נתחברו‪ ,‬ויצא שיין‪ ,‬וכן נתחברו הדלי״ת )של ‪.‬ועוד״( והוי״ו‬
‫)של ‪.‬ושובי( ה ב א ה אחריה‪ ,‬ויצא תי״ו‪ ,‬ומכאן ושתשוב‪.‬‬
‫‪503‬‬
‫‪,‬‬
‫גדרות פ״א ע מ ‪124‬‬
‫‪504‬‬
‫שם שיבוש‪ ,‬הרי מוכח שהיתה לפניו גירםא אחרת בתלמוד‪ ,‬ושהוא באמת נזיר שש‪ ,‬והביא כן בשם‬
‫פירוש רבינו שלמה‪ 3.‬ו א ם גירסת הר״א מן ה ה ר נכונה‪ ,‬ה ר י היא מתאימה לגירםא שבתוספתא‬
‫והיינו‪ ,‬שאם א מ ר א ח ת )כלומר‪ ,‬הריני נ ז י ר אחת‪ ,‬כמפורש בירושלמי( ועוד ו כ ר נזיר ארבע‪,‬‬
‫משום שאם א מ ר ״אחת״ נזיר אחת‪ ,‬ואם הוסיף ״ועוד״‪ ,‬נזיר עוד אחת )וביחד שתים(‪ ,‬ואם הוסיף‬
‫״ושוב״ נזיר כנגד מה ש כ ב ר נ ז ר ‪ ,‬והיינו‪ :‬ארבע‪ ,‬כ מ ו שרצו ל ו מ ר בבבלי ל ס י הגירםא שלנו‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫וכמםקגא שם‪ ,‬ל פ י גירםת הר״א מן ההר‪ .‬ובירושלמי ש ם מוסיף‪ :‬א ״ ר יוסי בי ר בון כחם‪ ,‬שמנה‬
‫כמותם שש עשרה‪.‬‬
‫אומי‬
‫‪ .5‬ם י מ כ ו ם‬
‫גזיר‬
‫הריגי‬
‫טטרגון‪ ,‬ה ר י זה‬
‫גזיר‬
‫ארבע‪.‬‬
‫כ״ה‬
‫)״הריגי״( ב ד ובכי״ע‪ .‬ובכי״ו‪ :‬בטעות‪ :‬ה ר י זה‪ .‬ובירושלמי ס ״ א ה״ב‪ ,‬ג״א ע״ב‪ :‬כמוכוס )צ״ל‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫םומכוס(> טטרגון ארבע‪ .‬ובבבלי ח ב ‪ ,‬ב ״ ב קס״ד בי‪ :‬ת ״ ר הריגי גזיר‪ ,‬סומכוס אומר הן אחת‬
‫ו כ ר ‪ ,‬טטרגון ארבע‪5.‬‬
‫ופירשו המפרשים לגבון שהכווגה למלה היווגית‬
‫‪ ,Ttrpkyuvos‬מרובע‪,‬‬
‫והאומר הריגי גזיר מרובע‪ ,‬גזיר ארבע‪.‬‬
‫‪ .6‬ד י ג י ן ‪ ,‬ה ר י ש ל ש ‪.‬‬
‫דריגון‪ ,‬הרי‬
‫שתים‪.‬‬
‫וכע״ז בד‪.‬‬
‫וכגראה שיש כאן‬
‫תיקון סופרים‪ ,‬שחשבו שהתנא מוגה ע ״ ס הסדר‪ :‬ארבע‪ ,‬שלש‪ ,‬שתים‪ .‬ובכי״ע‪ :‬דרגון שלש טיגון‬
‫שתים‪.‬‬
‫ואין ל ד ע ת א ם ג ם ש ם שיבשו כגירםת ד וכי״ו‪ ,‬וטעה הסופר וקרא דרגון )במקום‬
‫דיגון(‪ 6‬ו ״ ט י ג ו ך )במקום טריגון(‪ ,‬א ו שצ״ל שם‪ :‬טרגון )ואפשר שהוא דרגון הוא טרגון( שלש‬
‫דיגון שתים‪ .‬וכן בירושלמי הג״ל‪ :‬טריגץ ג ‪ /‬דיגץ שתים‪ .‬ובבבלי גזיר וב״ב הג״ל ע״ם הסדר‪:‬‬
‫דיגון שתים‪ ,‬טריגון שלש‪.‬ל ובבבלי כאן ושם הסמיכו לברייתא זו א ת התוספתא בגגעים ס ״ ו ה״ג‪».‬‬
‫ופירושו ש ל טריגון ב ר ו ר והיינו משולש )‪ ,(rpiyuvos‬ו א ם א מ ר הריני גזיר משולש‪ ,‬גזיר שלש‪.‬‬
‫ואשר לדיגון ה ר י בתוספתא גגעים המדובר הוא בבית דיגון ובוודאי פירושו ‪ ,•biyuvos‬ב ע ל שתי‬
‫זויות‪ ,‬והייגו ב י ת הבגוי כחצי גורן עגולה‪ ,‬שאין ל ו אלא שתי זויות‪ .‬א ב ל בבבלי ב ״ ב הג״ל ) ל ע י ל‬
‫שם(‪ :‬ש נ ה ראשונה קורין‬
‫‪,hvybv6vy‬‬
‫‪,v‬זוג‪,‬‬
‫ל ו ארכון‪ ,‬שנייה ק ו ר ץ ל ו דיגץ וכר‪.‬״‬
‫ובנזיר אפשר שכווגתו‪:‬‬
‫כלומר‪ ,‬הריני נזיר כפול‪ ,‬א ב ל ע ״ פ העניין כ א ן ) ו ב פ ר ט בבבלי‪ :‬הן‪ ,‬דיגון‪£‬‬
‫טריגון‪ ,‬טטרגון פגטגון( משמע שמדברים כאן במלים המצייגות זויות גרידא‪.‬‬
‫‪ .7-6‬ה ר י ג י‬
‫משפחות‪.‬‬
‫גזיר אם לא‬
‫אגלה‬
‫משפחות‪ ,‬יהא‬
‫גזיר‪ ,‬ו א ל‬
‫יגלה‬
‫‪,‬‬
‫ב ת ס ״ ר ח ״ ב )ירושלים תפרח״י‪ ,‬ע מ ‪ (51‬העירותי שנעלם ל פ י שעה מבעל ח ״ ד ו ב ע ל‬
‫מצפה שמואל שברייתא ז ו הובאה בבבלי קידושץ ע ״ א א ‪ /‬ואח״כ מצאתי ש כ ב ר העירו ע ל כ ך‬
‫הגר״י ש ו ר בספרו משנת ר ׳ יעקב‪ ,‬עמי ‪ ,36‬ו ב ע ל דורות הראשונים‪ .‬ו מ כ ו ל נ ו נ ע ל ם ש ב ע ל מצפה‬
‫שמואל תיקן א ת עצמו‪ ,‬ו כ ת ב בלוח השמטות והטעיות‪ ,‬ם ״ ח ע״ב‪ :‬״הריגי גזיר א ם ל א אגלה‬
‫ועיין בחי׳ אגדות למהרש״א‬
‫משפחות‪.‬‬
‫צריך לציין בצדו שגמצא בקדושין ד ף ע ״ א א ׳ ״ ‪.‬‬
‫בקידושין‪.‬‬
‫ונראה יותר שהכוונה היא שמוטב ל ו שיהא גזיר‪ ,‬אעפ״י שבכגץ ד א הוא בוודאי‬
‫מ נ ד ר י רשעים‪ ,‬כססק ה ר ״ מ בסוף ה׳ נזירות‪ !0,‬ו ל א יקיים א ת התנאי‪ ,‬שהיה מ ב ט ל א ת נזירותו‪.‬‬
‫‪ 3‬במפרש שלפנינו‪ ,‬ד״ה מהו דתימא‪ ,‬םוכח שנרם כנירסא שלפנינו‪.‬‬
‫* בהשמטת המלה ‪.‬אומר׳ אחרי שם האוטר‪ ,‬כטו שםצוי בירושלמי‪.‬‬
‫« והסדר שם‪ :‬א ח ת וכר‪ ,‬שתים וכר‪ ,‬שלש וכר‪ ,‬חסש וכוי‪.‬‬
‫• ע ל ה ח ל פ ת ירד ורי״ש‪ ,‬עיין מ״ש בתוספת ראשונים ח״נ‪ ,‬עם׳ ‪ ,124‬ועוד‪ ,‬לעיל פסחים‪ ,‬עט׳ ‪583‬‬
‫)בהערה(‪ ,‬שם‪ ,‬עם׳ ‪ ,607‬ועוד בכיס‪ .‬ועיין גם להלן פ״ג הע׳ ‪.7‬‬
‫ל והסדר בבבלי הוא‪ :‬אחת‪ ,‬שתים‪ ,‬שלש ובו׳‪ ,‬ובתוספתא ובירושלסי ה ס ד ר הוא הפוך‪ :‬ארבע‪,‬‬
‫שלש‪ ,‬שתים‪.‬‬
‫‪ 8‬במשנתנו שם רפי״ב ל א שנו א ל א בית עגול‪ ,‬בית טרינון‪.‬‬
‫<י והכוונה שם ל א נתבררה לי‪ .‬ועיין במלונו של קרויס לסלים שאולות מלשון יון‪ ,‬עמי ‪.197‬‬
‫‪ !0‬האוסר הריני נזיר אם אעשה כ ך וכך‪ ,‬או אם ל א אעשה‪ ,‬וכיוצא בזה‪ ,‬הרי זה רשע וכוי‪.‬‬
‫ו מ ר א ה שבא להוציא תנאי מעין תנאה של הילני המלכה‪ ,‬עיין במשנתנו פינ ס״ו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נזירות פ״א עמ ‪125-124‬‬
‫‪505‬‬
‫ועיין ב ה‬
‫ו ש מ א אין כאן מ צ ו ה ל ה ש א ל ע ל גזירותו‪ ,‬ש מ א י ג ל ה ל ח כ ם ב ש ע ת ש י ח פ ש ל ו פתח‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫גזירות ש ב ס ו ף ה ס פ ר מחגה ל ו י ה )על ה ש מ ח ו ת ל מ ה ר ״ מ מ ר ו ט נ ב ר ג ( ס ו ף סי׳ א ‪ /‬ו ל ה ל ן ש ם‬
‫‪,‬‬
‫סי כ״ד‪.‬‬
‫‪.8-7‬‬
‫עשרה‪.‬‬
‫הריגי‬
‫גזיר‬
‫כימות‬
‫כשעות‬
‫השבת‬
‫כחדשי‬
‫יום‪,‬‬
‫הרי‬
‫שגה‪,‬‬
‫גזיר‬
‫זה‬
‫שתים‬
‫ו כ ר ‪ .‬כ ל ו מ ר ‪ ,‬אין א נ ו א ו מ ר י ם ש כ ו ו ג ת ו ל י מ י ם ‪ ,‬ו ה י י נ ו ש י ה א גזיר‬
‫ש נ י ם ע ש ר יום‪ ,‬א ו ש ב ע ה ימים‪ ,‬ואין כאן א ל א נ ז י ר ו ת א ח ת ש ל ש ל ש י ם יום )כדין ה א ו מ ר ה ר י נ י‬
‫נ ז י ר יום אחד(‪ ,‬א ל א א נ ו מ פ ר ש י ם כ ו ו נ ת ו ש מ ק ב ל ע ל י ו נ ז י ר י ו ת ה ר ב ה ש ל ש ל ש י ם יום כ ל אחת‪,‬‬
‫כ מ נ י י ן ש ע ו ת היום )היום דווקא‪ ,‬ו ל א הלילה(‪ ,‬א ו כ מ נ י י ן ח ד ש י השנה‪ ,‬א ו כ י מ ו ת ה ש ב ת ו כ ר ‪.‬‬
‫ו ע י י ן להלן בסמוך‪.‬‬
‫‪ . 1 0 —9‬ה ר י נ י‬
‫נזריות‪,‬‬
‫וכר‪.‬‬
‫נזיר‬
‫כמניין‬
‫כימי‬
‫ימות‬
‫החמה‪,‬‬
‫החמה‪.‬‬
‫נזיר‬
‫כימות‬
‫שלש‬
‫הלבנה‪,‬‬
‫מאות‬
‫וששים‬
‫וחמש‬
‫כמניין‬
‫ימות‬
‫הלבנה‬
‫ב ד ו ב כ י ״ ע מ ו ס י ף א ח ר י ״ כ י מ י ה ח מ ה ״ ‪ :‬כ מ נ י ן י מ ו ת החמה‪ ,‬וכן צ ״ ל לפניגו‪ ,‬ד ו ג מ ת ה ס י פ א‬
‫‪,‬‬
‫)כימות הלבנה וכר(‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ועיין בבלי ח ב ‪ ,‬ערכין ט׳ ב ‪ /‬ו מ ״ ש במשנה למלך פ ״ ג מה׳ נזירות הי״ח‪.‬‬
‫ו א ף כ א ן פ י ר ו ש ו ש א פ י ל ו א מ ר ‪ :‬כ י מ י החמה‪ ,‬א ו כ י מ ו ת ה ל ב נ ה ‪ ,‬אין כ ו ו נ ת ו ל נ ז י ר ו ת א ח ת ש ל ש נ ה‬
‫)עיין להלן ד ע ת רבי(‪ ,‬א ל א ל ה ר ב ה נ ז י ר י ו ת כ מ נ י י ן י מ ו ת החמה‪.‬‬
‫ואין ה ב ד ל בין ה א ו מ ר ״ כ י מ י‬
‫ה ח מ ה ״ ובין ה א ו מ ר ״ כ מ נ י י ן י מ ו ת ה ח מ ה ״ ‪ ,‬וכן ב י מ י הלבנה‪.‬‬
‫םפ״א‪ :‬הריני נזיר‬
‫ובמשנתנו‬
‫כ מנין‬
‫י מ ו ת ה ח מ ה מ ו נ ה נ ז י ר ו ת כ מ נ י י ן י מ ו ת החמה‪.‬‬
‫ו ב מ ש נ י ו ת מ ט י פ ו ס א ״ י ) מ ש נ ה ש ב י ר ו ש ל מ י ‪ ,‬לו‪ ,‬קויפמן‪ ,‬פ ר מ ה ו ר מ ב ״ ם ( ‪ :‬כ מ נ י י ן י מ ו ת‬
‫השנה‪.‬‬
‫מונה נזירות כמניין ימות‬
‫השנה‬
‫ו א ף ב כ י ״ מ ש ל ה ב ב ל י ‪ :‬כ מ נ ץ י מ ר ה ח מ )ונמחק ״ ה ח מ ״ (‬
‫ה ש ר מ ו ר ו כ ר כ מ נ י ן י מ ר ה ש ר ‪ .‬ו ב י ר ו ש ל מ י ב ס ם ״ א ש ו א ל ע ל מ ש נ ת נ ו ‪ :‬מ ה נן קיימין‪ ,‬א ם כ מ נ י י ן‬
‫י מ ו ת ה ח מ ה ש ם ״ ה נ ז י ר י ו ת ‪ ,‬כ מ נ י י ן י מ ו ת החמה‪ ,‬ו א ם כ מ נ י י ן י מ ו ת ה ל ב נ ה ו כ ר ‪ ,‬א ם כ מ נ י י ן ה ש נ ה‬
‫צריכה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו מ ״ ש באורח‬
‫ו ע י י ן ד ״ מ פ ״ ג מ ה נ ז י ר ו ת ה ״ ז ו ב נ ו ״ כ ש ם ‪ ,‬ו ב מ ש נ ה ל מ ל ך ה י ״ ח שם‪,‬‬
‫מ י ש ו ר ח׳ ב׳‪!1.‬‬
‫ו ת ״ ק כ א ן ס ו ב ר ש א פ י ל ו ל א ה ז כ י ר ״ כ מ נ י י ן ״ אין א נ ו א ו מ ר י ם ש כ ו ו נ ת ה נ ו ד ר ל ה י ו ת נ ז י ר‬
‫ש נ ה א ח ת כ י מ ו ת החמה‪ ,‬א ו כ י מ ו ת הלבנה‪ ,‬א ל א ה ר י ה ו א נ ז י ר נ ז י ר י ו ת כ י מ ו ת ה ח מ ה ו כ ר ‪ ,‬ד ו ג מ ת‬
‫ה ר י ש א )הריני נ ז י ר כ ש ע ו ת יום(‪ .‬ו ה ט ע ם ה ו א ש א ם כ ו ו נ ת ו ל ה י ו ת נ ז י ר ש נ ה א ח ת ה י ה צ ר י ך ל ו מ ר‬
‫ה ר י נ י נ ז י ר ש נ ת חמה‪ ,‬א ו ש נ ת לבנה‪.‬‬
‫ו כ ן ב ר י ש א ה י ה צ ר י ך ל ו מ ר ה ר י נ י נ ז י ר ש נ י ם ע ש ר יום‪,‬‬
‫ש ב ע ה י מ י ם ו כ ר ‪ .‬ו ע י י ן בקרן א ו ר ה ח׳ ב ‪ /‬ד ״ ה ו ה נ ה ל מ א י ‪.‬‬
‫‪.12-11‬‬
‫כמניין‬
‫אומ׳‬
‫ר׳‬
‫ימות‬
‫עד‬
‫החמה‬
‫שיאמר‬
‫וכר‪.‬‬
‫נזיר‬
‫הריני‬
‫נזיריות‬
‫ו כ ״ ה בד‪ ,‬ו כ ע ״ ז ב ב ב ל י ח ׳ ב ‪/‬‬
‫כימות‬
‫החמה‪,‬‬
‫ו ב כ י ״ ע חסרים דברי רבי‪,‬‬
‫ו כ נ ר א ה ש נ ש מ ט ו ש ם בט״ם‪ .‬ו נ ח ל ק ו ה ר א ש ו נ י ם ב ד ע ת ר ב י בזמן ש ל א ה ז כ י ר נ ז י ר י ו ת ‪ ,‬א ל א א מ ר‬
‫‪,‬‬
‫ה ר י נ י נ ז י ר כ י מ ו ת החמה‪ ,‬א ו כ מ נ י י ן י מ ו ת החמה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ל ש י ט ת ה ר א ״ ש ) ח א ( ה ו א נ ז י ר ש נ ה אחת‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ל ש י ט ת ה ת ו ס פ ו ת )ח׳ ב ‪ /‬ד ״ ה ומי( ה ו א נ ז י ר ל י ו ם ) כ מ ש נ ת ג ו פ ״ א מ״ג(‪.‬‬
‫ו ע י י ן גם ב מ י ו ח ס‬
‫ל ר ש ״ י ח׳ ב׳‪ .‬ו כ נ ר א ה ש ר ב י ח ו ל ק א ף ע ל ה ר י ש א ) ה ר י נ י נ ז י ר כ ש ע ו ת היום(‪ ,‬ו ב ר י ש א נ ז י ר ל ׳‬
‫יום‪ .‬ו ע י י ן מ ״ ש ל ה ל ן ב ש י ט ת ה י ר ו ש ל מ י ‪.‬‬
‫‪.14-12‬‬
‫שמטה‪,‬‬
‫פ״א‬
‫ה״ב‪,‬‬
‫ר‬
‫הרי‬
‫ג״א‬
‫‪,‬‬
‫יהודה‬
‫זה‬
‫ע״ב‪:‬‬
‫גזיר‬
‫הוסיף‬
‫או׳‬
‫אמ׳‬
‫לעולם‪,‬‬
‫ר‬
‫‪,‬‬
‫הריני‬
‫ומגלח‬
‫יהודה״‬
‫אם‬
‫נזיר‬
‫אחד‬
‫אמר‬
‫כהלקטי‬
‫לשלשים‬
‫כמלקטי‬
‫קיץ‪,‬‬
‫יום‪.‬‬
‫קיץ‬
‫!! השערתו ביחס לנירסת הרים במשנתנו אין לה יסוד בשום נוסח‪.‬‬
‫‪ !2‬כלומר‪ ,‬ציון לתוספתא‪ ,‬עיין םיש בתוספת ראשונים ה״ב‪ ,‬עם׳ ‪ ,59‬שורה‬
‫ובשבילי‬
‫וכן בירושלמי‬
‫וכשיבלי‬
‫‪,17-16‬‬
‫שמיטה‬
‫ד״ה והדבר‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נזירות פ״א ע מ ‪125-124‬‬
‫‪506‬‬
‫‪,‬‬
‫ש ב ר ק י ע ה ר י זה נ ז י ר ע ו ל ם ״ ומגלח א ח ד לשלשים יום‪ .‬ו ב ב ב ל י ח׳ ב ‪ :‬מ י‬
‫ובכוכבים‬
‫‪,‬‬
‫מנין‬
‫ס ב ר ל ה )כלומר‪ ,‬ר יהודה( כ ר ב י ‪ ,‬ו ה א תניא ר ׳ יהודה א ו מ ר הריני נ ז י ר‬
‫הילקטי קיץ‬
‫ו מ נ ץ שבלי שמיטה מונה נ ז י ר ו ת כ מ נ ץ הילקטי קיץ ו כ מ נ ץ שבלי שמיטה‪ .‬מ נ ץ שאני‪ .‬ו פ י ר ש‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫במיוחס לרש״י‪ :‬מונה כ מ נ ץ הילקטי קיץ ושבילי שמיטה‪ .‬ויהא מגלח כ ל ל ו ל ל מ נ ץ הילקטי‬
‫‪,‬‬
‫^ ‪p‬‬
‫קיץ‪ ,‬כלומר‪ ,‬ו א ם היו שם מ א ה הילקטץ מגלח מאה סעמים בסוף כ ל ל ‪ .‬א ב ל א ם ל א א מ ר‬
‫הילקםי קיץ א ל א כהילקמי קיץ מונה נזירות א ר ו כ ה ש ל ש ל ש ת א ל ס י ם י ו ם )מאה סעמים ל ׳ יום(‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫א ו ש ל מאה יום‪ ,‬ע י ץ במיוחס ל ר ש ״ י ש ם )לסי נוסחת הריב׳ץ‪ ,‬עיי״ש בגליץ א ו ת צ ( ‪.‬‬
‫וע‪p‬‬
‫בתוספות‪ ,‬פ ד ״ ה מונה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ובסירוש ר ב י נ ו ע ז ר י א ל )שטמ״ק ח ב׳‪ ,‬ה ו צ ה ר ״ נ זק״ש‪ ,‬ע מ ט״ז(‪ :‬״מונה נזירות כ מ נ ץ‬
‫בתוםסתא ת נ י ע ל ה ה ר י זה נ ז י ר‬
‫הלקט‪.‬‬
‫עולם״‬
‫ומגלח לשלשים יום‪ .‬ואיירינן כ ג ץ ש א מ ר‬
‫כ מ נ י ץ הלקטי קיץ ש ב כ ל יום )צ״ל‪ :‬שבעולם(‪ ,‬דאי ע ל ש ל ו ל ב ד קאמר‪ ,‬א י ת ל י ה קיצותא‪,‬‬
‫ונזיריות א ר י כ ו ת הד־ כ ד ל ע י ל ‪ ,‬מיהו יש ל ת ‪ p‬ד מ נ ץ שאני וכו׳ ״‪ .‬והנה מתוך הירושלמי ב ר ו ר‬
‫שאנו מ ד ב ר י ם ב ד ב ר ד ל י ת ל י ה קיצותא‪ ,‬שהרי הזכירו ש ם גם כוכבים שברקיע‪ ,‬ו ל א ע ו ד א ל א‬
‫ש ב ץ בתוםסתא ו כ ץ בירושלמי ל א‬
‫נ ז כ ר כאן ״ כ מ נ ץ ״ כ ל ל ‪.‬‬
‫ולהלן בסמוך נ ב א ר א ת שיטת‬
‫הירושלמי שהיא שונה לגמרי משיטת הבבלי‪.‬״‬
‫‪,‬‬
‫ו א ש ר לסירושן ש ל הילקטי קיץ‪ ,‬ע י ץ מ ״ ש ל ע י ל ח ״ ב )מעשרות(‪ ,‬ע מ ‪ ,709‬ד״ה והלקטיהן‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫וביחס ל ש ב י ל י ) ש ב ל י ( שמיטה‪ ,‬ע י ץ מ ״ ש ל ע י ל ח ״ ב )שביעית(‪ ,‬ע מ ‪ ,581‬ו ב ה ע ר ו ת ‪ 35 ,34‬שם‪.‬‬
‫‪.15-14‬‬
‫ומגלח‬
‫כמלוא‬
‫אחד‬
‫חבית‪,‬‬
‫ל ש ל ש י ם יום‪,‬‬
‫וממלוא‬
‫עד‬
‫הקופה‪,‬‬
‫הרי‬
‫זה‬
‫נזיר‬
‫לעולם‪,‬‬
‫ש י א מ ר ל ה ו ל כ ך ‪ .‬בכי״ע‪ :‬מ ל א הבית ו מ ל א ״‬
‫הקוסה ו כ ר ע ד שיאמר ל כ ך נתכוונתי‪ .‬ובד‪ :‬ע ד שיאמר ל ו ל כ ך נ ת כ ו ו נ ת י ) ו ל ס נ י כן יש שם השממה(‪.‬‬
‫ו ב ר ו ר שלסנינו‪ ,‬וכן ב ד ו ב כ י ״ ע צ״ל‪ :‬ל א ו ) א ו ‪ :‬לא( ל כ ך נתכוונתי‪ ,‬כ מ ש נ ת מנחות פי״ג מ י ד ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ובירושלמי פ ״ א ה״ב‪ ,‬נ ע״ב‪ :‬דתנינן הריני נ ד ר מ ל א הבית ו כ ר ‪ ,‬ותני ע ל ה שהוא מגלח א ח ת‬
‫לשלשים יום‪ .‬והיא התוםסתא שלנו‪ ,‬ע י ץ ע ל כ ״ ז להלן‪.‬‬
‫ובמשנתנו ס ״ א מ״ה‪ :‬הריני נ ז י ר מ ל א הבית‪ ,‬א ו מ ל א ה ק ו פ ה ״ בודקץ אותו‪ ,‬א ם א מ ר א ח ת‬
‫גדולה נ ז ר ת י נזיר שלשים יום‪ ,‬ו א ם א מ ר ס ת ם נ ז ר ת י ר ו א ץ א ת הקוסה כ א י ל ו היא מלאה ח ד ר ל ‪,‬‬
‫ו נ ז י ר כ ל ימיו‪.‬‬
‫ובירושלמי ש ם )ס״א ה״ד‪ ,‬נ ״ א ע״ג(‪ :‬א ״ ר מגי מ ט י ל ץ אותו לחומרץ‪.‬‬
‫בתחילה‬
‫ר ו א ץ אותה כאילו מלאה אתרוגץ‪ ,‬ו א ח ר כ ך דמונים ו כ ר ‪ ,‬ו א ח ר כ ך שומשמץ‪ ,‬ואחר כ ך ח ר ד ל ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו נ ר א ה בסירושו ש ר מ נ י מחדש שמשנתנו אינה שוגה ש ת י מ ד ו ת גרידא‪ ,‬והיינו‪ :‬א ו א ח ת גדולה‪,‬‬
‫א ו ח ר ד ל ‪ ,‬א ל א כ מ ה מ ד ו ת בנתים‪ ,‬ו א ם הוא א ו מ ר ש ל א נ ת כ ‪ p‬ל א ח ת גדולה‪ ,‬א ב ל ג ם ל א ל ח ר ד ל ‪,‬‬
‫ב ו ד ק ץ אותו מן ה ק ל א ל החמור‪ ,‬ו א ם א ו מ ר‬
‫‪ p w‬ל ס י ר ו ת גדולים דווקא ר ו א ץ א ת החבית‪ ,‬א ו‬
‫א ת הקוסה‪ ,‬כ א י ל ו מ ל א ה אתרוגץ‪ ,‬א ו קישואץ‪ ,‬ו א ם הוא א ו מ ר ש ל א כ י ו ץ ל ס י ר ו ת קטנים‪ ,‬ר ו א ץ‬
‫אותה כ א י ל ו היא מ ל א ה דמונים ו כ ר ‪ ,‬א ב ל א ם הוא א ו מ ר ס ת ם נזדתי‪ ,‬ו ל א היה א י כ ס ת ל י א ם‬
‫הקופה מלאה ח ר ד ל ה ר י הוא נ ז י ר כ ל ימיו‪ ,‬ע י ץ בס״מ‪ .‬ו כ ן הסירוש ג ם בתוםסתא כאן ש א ם א מ ר‬
‫ס ת ם נ ז ר ת י הוא נ ז י ר לעולם‪ ,‬משום שאנו רואים א ת החבית כ א י ל ו מ ל א ה ח ר ד ל ‪ ,‬ע ד ש י א מ ר ל א‬
‫״ ועיין ס״ש להלן‪ ,‬שו׳ ‪ ,20-18‬ע ל ה ה ב ד ל בין ‪ .‬ה ר י זה מיד לעולם״ )לפי נירסת התוספתא‬
‫בנוסחאוח שלנו( ובין ״הרי זה נזיר עולם״ )לפי הירושלמי וגידפת רבינו עזריאל בתוספתא כאן(‪.‬‬
‫«» עיין לעיל‪ ,‬העי ‪.13‬‬
‫ו ע י י ן להלן‪ ,‬העי ‪.25‬‬
‫•» ואף לפנינו צ״ל‪ :‬וכיםלוא )במקום‪ :‬וסטלוא( הקופה‪.‬‬
‫ה ב י ת וסלא‬
‫ק ו פ ה וכר‪ ,‬ויש נורסין מ ל א‬
‫ח ב י ת ‪ ,‬מלא‬
‫״ ב מ א י ר י שם‪ :‬ס ל א‬
‫ה ק פ ה וכוי‪ ,‬נראה יותר לנרוס ח ב י ת שהיא דומיא דקפה‪ .‬וכן ס ט ה שהקשו ט ס י )ח׳ א׳(‬
‫נחזיה כאילו ס ל א ה קשואים‪ ,‬ואם אתה נורס בית‪ ,‬אף הקשואים שהבית פ ת ם ל א םהם מן הסתם הם יוחד‬
‫מכדי חייו‪ .‬ועיין ערוך ע ר ך פונדק ב ׳ ע ש ם הירושלסי(‪.‬‬
‫‪1 8‬‬
‫נזירות פ״א עמ׳ ‪125‬‬
‫‪507‬‬
‫ל כ ך נתכוונתי‪ ,‬ואם הוא אומר שכיוון לאחת גדולה‪ ,‬נזיר ל׳ יום‪ ,‬ואם לפירות גדולים דווקא‪,‬‬
‫רואין אותה כאילו היא מלאה א ת ר ו ג י ן ) א ו קישואין(‪ ,‬ואינו נזיר לעולם‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ובבבלי ח א העמיד חזקיה את משנתנו כ ר שמעון הסובר שאדם מכניס את עצמו ל ד ב ר‬
‫שםפיקו חמור מוודאו‪ ,‬ור׳ יוחנן העמידה אפי׳ כר׳ יהודה‪ ,‬ומשום שכבר נ ח ת לנזירות ומספק אינו‬
‫יורד ממנה‪ ,‬עיי״ש‪ .‬א ב ל בירושלמי שיטה אחרת לגמרי בפירושי המשניות שבפירקין‪ .‬וכן אמרו‬
‫שם )פ״א ה״ב‪ ,‬נ׳ ע״ב( ע ל מ ש נ ת נ ו ) פ ״ א מ״ב‪ :‬נזיר עולם הכביד שערו מיקל בתער(‪ :‬מן הכא‪!8‬‬
‫הכביד שערו רבי‪ ,‬ד מ ר ר׳ ירמיה משום ר ׳ אימי דברי רבי‪ ,‬נזיר עולם מגלח אחד לשנים עשר‬
‫חדש‪ ,‬דברי חכמים‪ ,‬פעמים שהוא מגלח אחת לשלשים יום‪ ,‬פעמים שהוא מגלח אחת לי״ב חדש‪.‬‬
‫ופירושו שדווקא לרבי אין נזיר עולם אלא אחד‪ ,‬והוא שמגלח אחת לי״ב חדש‪ ,‬א ב ל ל ד ב ר י‬
‫חכמים פעמים שהוא מגלח אחת לשלשים יום ואף הוא נזיר עולם‪ ,‬ואינו ב כ ל ל הכביד שערו מיקל‬
‫בתער‪.‬‬
‫והביא הירושלמי ראייה ממשנתנו )פ״א מ״ד(‪] :‬מתניתא[ אמרה כן‪ ,‬הריני נזיר כ ש ע ר‬
‫ראשי‪ ,‬ו כ ע פ ר הארץ‪ ,‬וכחול הים‪ ,‬הרי זה נזיר‬
‫עולם‪ ,‬ומגלח אחת לשלשים יום‪ .‬ר ב י אומר אין‬
‫זה מגלח אחת לשלשים יום א ל א א ח ת ל י ״ ב ח ד ש‪9,‬׳ ואי זהו שמגלח אחת לשלשים יום‪,‬‬
‫האומר הרי עלי נזירות כ ש ע ר ו ת ראשי וכו׳‪ .‬ומכאן ראייה שלחכמים יש נזיר עולם שמגלח אחת‬
‫לשלשים יו ‪ 20.‬ודחה ר׳ זעירא ראייה זו‪ ,‬וטוען שאם א מ ר ״מלא שערי״ כולם מודים שמגלח‬
‫ם‬
‫אחת לי״ב חדש‪ 21 ,‬ואם א מ ר בפירוש ״כמניין שערות ראשי״ כולם מודים‬
‫שמגלח אחת‬
‫לשלשים יום‪ ,‬״אלא כי נן קיימין באומר כשיער‪ ,‬ר ב י אומר מלא ראשי‪ ,‬ורבנין אמרין כאומר‬
‫כמיניין שערות ראשי״‪ 22.‬ולפי זה כ ל המחלוקת היא בפירוש ד ב ר י הנודר‪ ,‬והחכמים שסוברים‬
‫שהוא מגלח אחת לשלשים יום הוא משום שקיבל עליו הרבה מ י ר י ו ת כ ש ע ר ראשו‪ ,‬ונזיר עולם‬
‫פירושו נזיר ל כ ל ימי חייו‪ ,‬כשיטת ר ב י באומר מפורש הרי ע ל י מ י ר י ו ת כ ש ע ר ראשי‪ ,‬א ב ל עדיין‬
‫לא שמענו שבנזיר עולם ממש סוברים החכמים שפעמים מגלח אחת לשלשים יום‪.‬‬
‫וממשיך הירושלמי‪ :‬ועוד מן הדא‪ ,‬הוסיף ר׳ יודה אם א מ ר כמלקטי קייץ וכו׳ הרי זה נזיר‬
‫עולם‪ ,‬ומגלח אחת לשלשים יום‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫אין תימר ר יהודה כרבנין‪ ,‬כ ר ב י הוא‪ ,‬הוסיף ר ׳ יהודה‬
‫אבשלום נזיר עולם הוה‪ ,‬ומגלח אחת לשנים ע ש ר חדש‪ .‬והירושלמי מביא ראייה מן התוספתא‬
‫סוטה פ״ג הט״ץ‪ 23‬שר׳ יהודה סובר כ ר ב י שנזיר עולם מגלח אחת לי״ב חדש‪ 24,‬ומ״מ הוא סובר‬
‫«< צ״ל‪ :‬ת נ א ‪ ,‬כמו שהגיה בס׳ ניר‪.‬‬
‫‪ !9‬המלים ‪.‬אלא אחת לי״ב חדש״ הן הוספת פירוש של הירושלמי למשנה‪ ,‬והוא שלא כשיטת‬
‫המיוחס לרש״י‪ ,‬ועיין במהי׳פ‪ ,‬סד־׳ה הוסיף‪ ,‬ובשי״ק‪ ,‬ד״ה דברי ר׳‪ .‬ועיין נם בפירוש הרא״ש ח׳ א׳‪,‬‬
‫ח׳ ב׳‪ ,‬ובירושלמי מפורש שלא כדבריו‪.‬‬
‫‪ 2 0‬הירושלמי ל א כיוון למחלוקת התנאים שבתוספתא סוטה פ״נ הט״ז והובאה בבבלי כאן‬
‫ה׳ א׳ שהרי הוא אומד מפורש שאותו תנא סובר שנזיר עולם מנלח אחת לי״ב חודש ופעמים שהוא מנלח‬
‫אהת לשלשים יום‪ ,‬ואף הוא נזיר עולם‪.‬‬
‫‪ 21‬כמו שהגיהו בד׳ חדשים‪ .‬ובד״ו טעות ברורה‪ ,‬וצ״ל שם להפך‪.‬‬
‫‪2‬׳־ מה שכתוב בירושלמי אח״כ בסמוך ‪.‬וכאן למה אין האיש נודר שאינו אלא כמזח עצמו מן‬
‫האיסורין" נראה שנכנס מן הנליון שלא במקומו‪ ,‬ומקומו הנכון הוא לעיל שם‪ :‬נדרים חלין על איסורין‪,‬‬
‫ואין שבועות חלות על האיסורין ]וכאן למה אין האיש נודר שאינו אלא כמזרז עצמו מן האיסורין[‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬וכאן באומר הריני )עיין מ״ש ר׳ מרדכי הלוי במאירי ד׳ ליוורנו פ״ז ע״ד ואילך‪ .‬ולהלן שם‬
‫פ״ח רע׳׳ד הביא גירסת כ״י רבנן קמאי‪ :‬ה נ ו ד ר ( מיין )לפנינו בטעות‪ :‬מיץ‪ ,‬ונתחברו היו״ד והנו״ן‬
‫הסופית לצד׳׳י סופית‪ ,‬וצ״ל מיין‪ ,‬כמו שהוא ברמב׳׳ן‪ ,‬כ״י הנ״ל ועוד( של ערלה למה לא אמר כלום‪,‬‬
‫והרי נדרים חלין ע ל האיסורין? ותירצו‪ :‬שאינו אלא כמזרז עצמו מן האיסורין‪ ,‬עיין היטב בירושלמי‬
‫שבועות פ״נ סהי״א‪ ,‬ל״ה ע׳א‪ ,‬ושם פ״ה ה״ג‪ ,‬ל־ו ע״ב‪ .‬ופירוש המפרשים דחוק מאד‪ .‬ועיין בשערי תורת‬
‫א״י שהניה כע״ז‪.‬‬
‫‪ 23‬עיין ס״ש בתס״ר במקומו שם‪ ,‬עמ׳ ‪ .59‬ויש להוסיף תוספות זבחים קי״ז רע״ב‪.‬‬
‫‪ 2 4‬כפירושו הנכון של הרידב״ז כאן במקומו‪.‬‬
‫נזירות פ״א עמי ‪125‬‬
‫‪508‬‬
‫‪,‬‬
‫שהאומר כמלקטי קיץ ו כ ו ‪ ,‬הרי הוא גזיר עולם ומגלח אחת לשלשים יום‪ ,‬הרי ל ך שאף לשיטת‬
‫ר ב י פעמים וגזיר עולם מגלח א ח ת לשלשים יום‪ ,‬ובהכרח עליגו לומר‪ ,‬שבאומר הריגי גזיר‬
‫‪,‬‬
‫כמלקטי קיץ‪ 25‬ו כ ו הוא גזיר כ ל ימי חייו משום שחלו עליו גזירות הרבה אחת א ח ר השגיה‪ ,‬ואיגו‬
‫גזיר עולם ממש‪.‬‬
‫ומסיק הירושלמי‪ :‬ויידא אמרה ע ל רבגין שהוא מגלח א ח ת לשלשים יום‪ ,‬הדא היא דתגינן‬
‫הריגי גזיר מ ל א הבית או מ ל א הקופה בודקין אותו‪ .‬ותגי עלה שהוא מגלח אחת לשלשים יום‪.‬‬
‫והיא התוספתא שלנו כאן‪.‬‬
‫והירושלמי מביא ממגה ראייה שלחכמים פעמים וגזיר עולם מגלח‬
‫‪,,‬‬
‫פ ע ם לשלשים יום‪ ,‬שהרי כאן א מ ר בפירוש ״ מ ל א ה ב י ת )״והא א מ ר שהוא מגלח א ח ד ל י ״ ב חדש״‪,‬‬
‫כלומר‪ ,‬באומר ״ מ ל א שערי״( ומכל מקום מגלח א ח ת לשלשים יום‪ ,‬ונמצאנו אומרים שגזיר עולם‬
‫ממש פעמים מגלח א ח ת ל י ״ ב חודש ופעמים מגלח א ח ת לשלשים י ו ם ‪ ,‬״ ו א ף הוא גזיר עולם‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ואינו נזיר גזיריות‪ .‬ועיין ב פ י הגצי״ב ל ס פ ר י גשא‪ ,‬ע מ קט״ז ואילך‪ ,‬בהגה״ה‪ .‬וצ״ע‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ובספרי זומא נשא‪ ,‬ע מ ‪ :247‬כן יעשה ע ל ת ו ר ת נזרו‪ ,‬זה הנודר בנזירות כ ח ו ל הים‪,‬‬
‫שבכל‬
‫ש ר ו צ ה ל ה ק ל מראשו יקל‪ .‬י כ ו ל האומר הרי ע ל י נזירות )צ״ל‪ :‬נזיריות‪ ,‬כ מ ו‬
‫שעה‬
‫שהגיה הרח״ש הורוביץ( כן‪ ,‬א מ ר ת ל א אמרתי א ל א כן יעשה ע ל ת ו ר ת נזרו‪ .‬ויפה פירש הרח״ש‬
‫הורוביץ שהברייתא היא כ ר ב י במשגתגו )ם״א מ״ד(‪ ,‬ובראשוגה הוא גזיר עולם שמגלח אחת‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫לשנים ע ש ר חודש ובשניה הוא נזיר גזיריות‪ .‬ומשמע כאן כשיטת הרא״ש שכתב )בפירושו ח א (‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫לעניין נזיר עולם‪ :‬ואם ר צ ה איגו מגלח‪,‬ל־ ואינו מביא קרבן‪ ,‬והעיר ע ל כ ך בקרן אורה ח ב ‪ ,‬ד״ה‬
‫‪,‬‬
‫והנה‪ .‬ועיין להלן ב פ י הרא״ש שם‪.‬‬
‫‪.16-15‬‬
‫זה‬
‫גזיר‬
‫הריני‬
‫לעולם‪,‬‬
‫כשער‬
‫נזיר‬
‫ומגלח אחד‬
‫ראשי‪,‬‬
‫כעפר‬
‫ל ש ל ש י ם יום‪.‬‬
‫הארץ‪,‬‬
‫כ ח ו ל הים‪,‬‬
‫הרי‬
‫וכ״ה בד‪ ,‬והיא פיםקא ממשנתנו‬
‫פ ״ א מ״ד‪ .‬ובכי״ע‪ :‬וכן הוא אומ׳ הריגי גזיר כ ש ע ר ראשי ו כ ע פ ר וכחול הים‪ .‬והשאר ח ס ר שם‪.‬‬
‫‪ .17-16‬ר ׳‬
‫עולם‪.‬‬
‫אומי אין זה‬
‫‪,‬‬
‫מגלח‬
‫אחד‬
‫ל ש ל ש י ם יום‪,‬‬
‫שאין זה‬
‫‪,‬‬
‫וכ״ה בד‪ .‬ובכי״ע‪ :‬ר א ו מ אין זה מגלח אחד לשלשים יום ש ז ה‬
‫גזיר‬
‫נזיר‬
‫ל ע ו ל ם‪28.‬‬
‫ובמשגתגו הג״ל‪ :‬ר ב י אומר אין זה מגלח א ח ת לשלשים יום‪ .‬ונמצא ש כ ל הברייתא כאן ל א באה‬
‫א ל א להוסיף טעמו ש ל רבי‪ .‬והנכון הוא כגירסת כי״ו וד‪ ,‬ופירושה‪ :‬שאין זה‪ ,‬כלומר‪ ,‬המגלח אחד‬
‫לשלשים‪ ,‬גזיר עולם‪ ,‬ואין גזיר עולם א ל א המגלח א ח ת לשנים ע ש ר חודש‪ ,‬עיין בירושלמי‬
‫פ ״ א ה״ב‪ ,‬נ ״ א ע״ב‪ ,‬שהעתקנו לעיל‪ ,‬שורה ‪ ,15-14‬ד ״ ה ובבבלי‪.‬‬
‫‪.18-17‬‬
‫זה‬
‫הריני‬
‫נ ז י ר ע ו ל ם‪.‬‬
‫נזיר‬
‫מיכן ועד‬
‫הארץ עד‬
‫ה ת ה ו ם ‪ ,‬מן‬
‫לרקיע‪,‬‬
‫הרי‬
‫בכי״ע‪ ,‬מיכן ו ע ד הרקיע‪ ,‬אפילו מיכן ו ע ד ס ו ף העולם‪ ,‬נזיר ש ל ש י ם‪29‬‬
‫‪,‬‬
‫י ו ם‪ .‬וכן במשנתגו פ ״ א מ״ג‪ :‬א מ ר הריגי גזיר א ח ת גדולה ו כ ו ‪ ,‬אפילו מכאן ו ע ד ס ו ף העולם‪,‬‬
‫‪ 25‬בתוספתא לעיל מפורש‪ :‬הריני נזיר כהלקטי קיץ וכוי‪ ,‬ולא נזכרו שם ל א ‪.‬מיריות׳ ולא‬
‫‪.‬כמניין' הלקטי קיץ וכוי‪ .‬והירושלמי סובר שבדברים מובדלים ומורחקים זה מזה דוסיא דהלקטי‬
‫קיץ ושיבלי שמיטה וכוכבים ברקיע אין צורך לומר ל א ‪.‬נזיריות׳ ולא ‪.‬כמניין׳‪ ,‬שהרי אינם גוש אחד‬
‫ואינם דבוקים א ח ד לשני‪ ,‬מה שאין כן שער הראש ועפר הארץ וחול היום שהם סמוכים א ח ד לשני‪,‬‬
‫וכן ימות החמה וימות הלבנה‪ .‬ועיין בבלי ז׳ אי‪ .‬ובבבלי ח׳ ב׳ שיטה אחרת‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫ו ע י י ן במאירי למשנתנו‪ ,‬ד״ה הריני נזיר מ ל א חבית‪ ,‬שכתב שמנלח א ח ת לייב חדש )והוא מפני‬
‫שפסקו כרבי‪ .‬ועיין נם בפיה״ם להרים שם( ‪.‬שהכלי מצרפן׳‪.‬‬
‫ל ג ובצפנת פענח פ״נ םה׳ נזירות הי״ב הבין כן ש את לשון הרים שם‪ .‬ועיין בפיה״ם להרים‬
‫פ״א מ״ב‪ .‬ועיין מ״ש להלן ספ״ד בשם ספרי זוטא‪.‬‬
‫‪2 8‬‬
‫לנירסא זו פירושו‪ :‬שזה )כלומר‪ ,‬המנלח כ ל ימיו א ח ד לשלשים יום( הוא נזיר ל ע ו ל ם ‪,‬‬
‫ולא נזיר עולם‪ .‬והוא ע״פ ה ב ב ל י ז׳ א'‪ ,‬ח׳ בי‪ .‬ואין זו שיטת התוספתא‪ ,‬עיין מיש להלן בפנים‪,‬‬
‫שוי ‪.20—18‬‬
‫‪2 9‬‬
‫אצל צוקרםנדל בטעות‪ :‬לשלשים‪ .‬ובשרידי אותיות של קנ״נ‪ :‬ש ל ‪. . .‬‬
‫‪,‬‬
‫נזירות פ״א ע מ ‪125‬‬
‫נזיר‬
‫‪,‬‬
‫שלשים יום‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ואמרו בבבלי ז א‬
‫‪509‬‬
‫שכוונתו ״אריכא ל י ה ד א מילתא כמכאן ו ע ד סוף העולם״‪.‬‬
‫ולפ״ז א ף ״מיכן ועד‬
‫ו פ י ר ש ו הראשונים<>‪ 3‬ש ע ד ס ו ף ה ע ו ל ם י ש ל ו ק י צ ו ת א ‪ ,‬ו ה ו א ח מ ש מ א ו ת ש נ ה ‪.‬‬
‫ה ת ה ו ם ״ ו כ ן ״ מ ן ה א ר ץ ע ד ל ר ק י ע ״ י ש ל ו קיצותא‪ 31,‬ו א י ן ה ב ד ל ב י ן ״ מ כ א ן ו ע ד ס ו ף ה ע ו ל ם ״ ו ב י ן‬
‫״מיכן ו ע ד התהום‪ ,‬מיכן ו ע ד הרקיע״‪.‬‬
‫ברם קרוב לוודאי‬
‫שיטת‬
‫שהרי‬
‫גדולה״‬
‫שגירםת‬
‫משנתנו הנ״ל‪,‬‬
‫כי״ע תוקנה ע ״ פ‬
‫והנכון‬
‫כלפנינו‬
‫וכבדפוסים‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫הירושלמי)פ״א ה״ג‪ ,‬נ ״ א ע״ג( שלפיכך אינו נזיר א ל א ל יום משום שאמר ״אחת‬
‫)״שנייא ה י א ד מ ר אחת״(‪ ,‬והוא כתירוץ ר ב א בבבלי ד א ‪ /‬וממילא בנידון שלנו ש ל א א מ ר‬
‫גזיר ״אחת״‪ ,‬ה ר י ז ה גזיר עולם‪ ,‬עיין בתוספות ד א ‪ /‬ד ״ ה ואמאי‪.‬‬
‫הריני‬
‫ובד כאן‪:‬‬
‫לקרוא‪ :‬ו ע ד‬
‫ה ת ח ו ׳ ‪.‬‬
‫ל ה ל ן פ ״ ו ‪ ,‬ש ר ‪.42‬‬
‫ה ר י נ י‬
‫מ א ה‬
‫נ ז י ר‬
‫ש נ ה ‪,‬‬
‫בפ״ג מה׳ גזירות הי״א‪.‬‬
‫א ו‬
‫י מ י ‪,‬‬
‫כ ל‬
‫מ א ת י ם‬
‫ה ר י נ י‬
‫ש נ ה ‪,‬‬
‫נ ז י ר‬
‫א י ן‬
‫ז ה‬
‫ל ע ו ל ם ‪,‬‬
‫נ ז י ר‬
‫אין זה נזיר עולם‪ ,‬א ל א נזיר לעולם‪.‬‬
‫ו ה י ר ו ש ל מ י ובין הבבלי‪,‬‬
‫נ ז י ר‬
‫ז ה‬
‫הר״מ‬
‫וכן פסק‬
‫ובירושלמי)פ״א סה״ד‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ועיין בכ״מ‪.‬‬
‫ת ״ ר הריני נזיר כ ל ימי‪ ,‬הריני נזיר עולם‪ ,‬ה ר י זה נזיר עולם‪.‬‬
‫ה ר י‬
‫ע ו ל ם ‪.‬‬
‫ובהשגות שם‪ :‬״זו הגרסא כ ך מצאתי בתוספתא‬
‫נ ״ א ע״ג(‪ ,‬א ב ל בגמרא שלנו אינה כן‪ ,‬והיא מבולבלת מאד״‪.‬‬
‫התוספתא‬
‫בכי״ו כאן‬
‫ה ת ח ו ם ‪.‬‬
‫‪.20-18‬‬
‫ע ו ל ם ‪.‬‬
‫מכאן ו ע ד‬
‫ועיין מ ״ ש‬
‫ואף‬
‫אפשר‬
‫ובבבלי ז׳ א ‪ /‬ח׳ ב ‪:‬‬
‫אפילו מאה ש נ ה אפילו א ל ף שנים‬
‫ו כ ב ר הוכיח לנכון באורח מישור ס ם ״ א שאין ש ו ם ה ב ד ל בין‬
‫והבבלי הוסיף כתוספת ביאור ש א ם ק ב ע זמן קצוב‬
‫לנזירותו‬
‫)נתן תקוה לנזירותו‪ ,‬בלשון הירושלמי( אינו נזיר עולם שיגלח א ח ת לי״ב חודש‪ ,‬א ל א נזיר נזירות‬
‫א ח ת ארוכה לעולם‪.‬‬
‫‪ .20‬כ ש ם‬
‫ו ע י י ן מ ״ ש ה נ צ י ״ ב ה נ ״ ל ) ל ע י ל ‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,508‬ם ד ״ ה ו מ ס י ק ( ‪.‬‬
‫ש כ נ ו י י‬
‫נ ז י ר ו ת‬
‫ירושלמי פ ״ א ה״ב‪ ,‬נ״א ע״ב‪.‬‬
‫כ נ ז י ר ו ת ‪,‬‬
‫ופירשו שם‪:‬‬
‫שמשוך‪,‬‬
‫כ ך‬
‫כ נ ו י י‬
‫שמשור‪,‬‬
‫ש מ ש ו ן‬
‫שמשוץ‪.‬‬
‫כ ש מ ש ו ן ‪.‬‬
‫מ״ב‪:‬‬
‫ובמשנתנו פ ״ א‬
‫הריני‬
‫כשמשון כבן מנוח )במשנה שבירושלמי ובכ״י פרמה‪ :‬כשמשון בן מנוח( כבעל דלילה‪ ,‬כמי‬
‫שעקר‬
‫ובבבלי ש ם )ד׳ א׳(‪ :‬למה‬
‫דלתות עזה‪ ,‬כ מ י שנקרו פלשתים א ת עיניו ה ר י זה נזיר שמשון‪.‬‬
‫ל י למיתני כ ל הלין‪.‬‬
‫ומלשון זו‬
‫וכו׳‪.‬‬
‫בתוספות‪ ,‬ד ״ ה‬
‫מה‬
‫‪,‬‬
‫צריכי‪ ,‬ד א י א מ ר הריני כשמשון הוה אמינא שמשון אחרינא‪ ,‬ק מ ״ ל כבן מנוח‬
‫בוודאי‬
‫מוכח ש א ם א מ ר‬
‫‪,‬‬
‫כשמשון‪ ,‬ב פ י‬
‫הרא״ש‪ ,‬בפי‬
‫‪,‬‬
‫שמשון‬
‫אינו‬
‫לחוד‬
‫מספיק‪,‬‬
‫עיין‬
‫במיוחס‬
‫לרש״י‪,‬‬
‫ה ר ״ א מן ה ה ר ובפי׳ רבינו עזריאל‪ ,‬א ב ל ה ר ״ מ בפ״ג‬
‫נזירות הי״ד והט״ו פ ס ק שכשמשון לחוד מספיק‪ ,‬וכן פ ס ק במאירי למשנתנו‪ ,‬ותמה ע ל גירםת‬
‫ש ל ג ו ו פ י ר ו ש י ה ר א ש ו ג י ם ‪ ,‬ו ה ס י ק ‪ :‬ו א י ן ג ו ר ם י ן ק מ ״ ל כ ב ן מנוח‪ 32,‬א ל א ק מ ״ ל ס ת מ א ‪ ,‬כ ל ו מ ר‬
‫הגמרא‬
‫ק מ ״ ל ד א י א מ ר כשמשון לחודיה םאגי ו כ ר ‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫שהביא א ת שיטת גדולי האחרונים‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ששער‬
‫ועיין מ ה שהאריך ב ז ה באורח מישור ד‬
‫‪,‬‬
‫א‬
‫‪,‬‬
‫א ב ל ח כ ם עדיף מנביא‪ ,‬והוא זקן זקני הגאון ב ע ל ק ר ן אורה‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫מ ד ע ת ו ) ד ׳ א ‪ ,‬ד ״ ה מ ת נ י הריגי כשמשון(‪ ,‬וכיוון לגירםת המאירי בגמרא‪ ,‬והביא ראייה מן‬
‫התוספתא כאן והירושלמי ש מ ש מ ע מ ה ם שכינויי שמשון לחוד מספיקים‪ ,‬ומכל ש כ ן לעיקר השם‪,‬‬
‫עיי״ש‪.‬‬
‫שרית‬
‫ועיין מ ״ ש ב מ ע ש ה ר ק ח ע ל ה ר ״ מ ה נ ״ ל פ ״ ג הס״ו‪.‬‬
‫הרלב״ח סי‬
‫‪,‬‬
‫ועיין ש ו ״ ת ר ״ א מזרחי ס י‬
‫‪,‬‬
‫נ״א‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫נ ״ ו ) ב ש ם אביו(‪ ,‬ש ו ״ ת מ ה ר ״ י ב י ר ב ס י ל ״ ז ‪ ,‬מ ה ר י ״ ט ח ״ א ס י ׳ ק ל ״ ד ‪ ,‬ש ר ׳ ת‬
‫‪,‬‬
‫מהר״י אבן ל ב כ ל ל ש ש י ס י מ ״ ב )בד״ר( ועוד א צ ל כ מ ה מגדולי האחרונים‪.‬‬
‫ובר״מ‬
‫ש ם המ״ז פסק‪ :‬לפיכך האומר‬
‫כשמואל הרמתי‪ ,‬כבן חנה‪ ,‬כבן אלקנה‪ ,‬כ מ י‬
‫ששםף‬
‫‪ 30‬ע י י ן ת ו ס פ ו ת ז׳ א ׳ ‪ ,‬ד ״ ה ו א ס א י ‪ ,‬ז׳ ב ׳ ‪ ,‬ד ״ ה ו ל י ה ו י ‪ ,‬פ י ׳ ה ר א ״ ש ז' א ' ב ש ם ‪ .‬י ש מ פ ר ש י ם ״ ‪.‬‬
‫‪ 31‬ע י י ן י ר ו ש ל מ י ב ר כ ו ת פ ״ א ה ״ א ‪ ,‬ב ׳ ס ע ״ ג ‪ ,‬ו ם ק ב י ל ו ת ב ס ד ר ש ו ת ‪ ,‬ש ם פ ״ ט ה ״ א ‪ ,‬י״ג ע י א ‪ ,‬ו ב ב ל י‬
‫פ ס ח י ם צ ״ ד ב׳‪.‬‬
‫‪ 3 2‬ב פ י ר ו ש ה ר ״ א ס ן ה ה ר ‪ ,‬ע מ ׳ ר ׳ ‪ ,‬ה ב י א א ת ה פ י ר ו ש ש צ ר י ך לציין א ת שמשון ב כ ל תאריו כ ד י‬
‫ל ה י ו ת נזיר שמשון‪ ,‬ו ה ו ס י ף ‪ :‬כ ך ה ו א ה פ י ר ו ש‬
‫ש י ד ע נם ע ל נירסא )או הנהה( א ח ר ת ‪.‬‬
‫ל פ י‬
‫ה נ י ר ס א‬
‫ה נ מ צ א ת‬
‫ב ס פ ר י ם ‪.‬‬
‫וכנראה‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫נזירות פ״א ע מ ‪125‬‬
‫‪510‬‬
‫א ת אגג בגלגל וכיוצא ב א ל ו ה ר י זה נ ז י ר עולם‪ .‬ובמאירי למשנתנו ה נ ״ ל הביא כן כ ש ם‬
‫המערב‪.‬‬
‫ואינו בירושלמי שלפנינו‪.‬‬
‫‪ .22-21‬ר ׳‬
‫עצמו‬
‫אמ׳‬
‫תלמוד‬
‫יהודה‬
‫ניטמא‬
‫אומ׳‬
‫למתים‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ר‬
‫שמשון‬
‫נזיר‬
‫אומ׳‬
‫שמעון‬
‫מטמא‬
‫האומ‬
‫‪,‬‬
‫למתים‪,‬‬
‫הריני‬
‫ששמשון‬
‫כשמשון‬
‫לא‬
‫כ ל ו ם ו כ ו ‪ /‬ירושלמי פ ״ א םה״ב‪ ,‬נ ״ א םע״ב‪ ,‬ב ב ל י ד׳ ב׳‪ **.‬ובמשנתנו פ ״ א מ״ב‪ :‬נ ז י ר‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫שמשון ו כ ו ‪ /‬ו א ם נטמא אינו מביא קרבן טומאה‪ .‬והעמידוה בבבלי ד ב כ ר יהודה‪ ,‬והוא ה ד ץ‬
‫שמטמא לכתחילה‪ ,‬א ל א נקטו ״ואם נטמא״ א ג ב נזיר ע ו ל ם ששנו בו‪ :‬ואם נטמא מביא קרבן‬
‫טומאה‪ .‬וכן פ י ר ש ו המפרשים א ת הירושלמי הנ״ל‪ :‬ל א א מ ר א ל א אינו מביא קרבן טומאה‪ ,‬הא‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ל ל ק ו ת לוקה‪ ,‬כלומר‪ ,‬בתמיה‪ .‬ותירצו מתני׳ ד ר יודה‪ ,‬דתני בשם ר יודה ו כ ר ‪ .‬ויותר נ ״ ל שצ״ל‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫מ ת נ י דנלא ט ר ׳ יודה ו כ ר ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ע י ץ מ ״ ש להלן‪ ,‬עמ׳ ‪ ,537‬הערה ‪ .33‬והסיקו ב ב ב ל י ד ב׳ ש א ץ‬
‫ראייה מן הכתובים ששמשץ עצמו היה מיטמא למתים‪ ,‬א ל א שכן הוא ג מ ר א ) ק ב ל ה ( בידינו בפירוש‬
‫הכתובים‪ ,‬ע י ץ תוססות שם‪ ,‬ד ״ ה א ל א גמרא‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ועיין ר ״ מ פ ״ ג מ ה נזירות הי״ג‪ ,‬ובםיה״מ כאן‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ב ק ק א ו ר ה ד ב ‪ /‬ד ״ ה ובאמת‪ .‬ועיין בבבלי ד ב מה שהאריכו בשיטת ר ׳ שמעץ‪ ,‬ומה שהאריך‬
‫‪,‬‬
‫באורח מישור ד ב׳‪ ,‬ד״ה דע‪ ,‬ואילך‪ ,‬ובסוף ד ב ר י ו שם‪ ,‬ד״ה שוב ראיתי בירושלמי‪.‬‬
‫‪ .23‬נ ז י ר ו ת‬
‫בארץ‬
‫נוהגת‬
‫ובחוצה‬
‫לארץ‪.‬‬
‫סיה״מ ל ה ר ״ מ םס״ג‪ ,‬נימוקי‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ר ב י נ ו ע ז ר י א ל בשטמ״ק מ ״ ו ב ‪ ,‬ד ״ ה א י ת )בשם ר ב י נ ו נתנאל(‪ ,‬כ ס ו ״ ס ס״י‪ ,‬ע מ קם״ג‪ .‬ובם׳‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫המצות ל ר ב חסץ‪ ,‬ה ו צ הלסר‪ ,‬ע מ ‪ :255‬ומצות הנזיר אינה חובה בזמן מ ה ‪ ,‬וראיה ל ז ה ד ב ר י‬
‫ר ב ו ת י נ ו )ס״ה מ ״ ח נ ז י ר ע ד ש ל א ח ר ב ב י ת המקדש נזיר‪ ,‬משחרב ב י ת המקדש אינו נזיר‪.‬‬
‫ובפיה״מ ל ה ר ״ מ ה נ ״ ל כתב‪ :‬הנזירות אי א פ ש ר ב ח ק ל א ‪ p‬מפני הטומאה‪ ,‬ומה שאמרו בתוםסתא‬
‫שהנזירות נוהגת ב א ‪ p‬ובחו״ל‪ ,‬ר ״ ל ש כ ל מי שחייב עצמו נזירות ב ח ״ ל נתחייב בזה ע ל צ ד הקנס‪,‬‬
‫ל פ י כ ך יעלה לא״י ויתחייב ש ם בנזירות ו כ ר ‪ ,‬וכע״ז כ ת ב בסיה״מ ל ע ד י ו ת ס ״ ד מי״א‪.‬‬
‫ועיץ‬
‫‪,‬‬
‫בחיבורו ס ״ ב מ ה נ ז י ר ו ת הכ״א‪ ,‬ו ב כ ״ מ שם‪ .‬ומשמע מ ל ש ץ ה ר ״ מ ש א ץ נזירות נוהגת ב ח ו ״ ל‬
‫עצמה כ ל ל ‪ ,‬ו ע י ץ מ ״ ש ב ק ק א ו ר ה י ״ ט ב ‪ /‬ד ״ ה א ב ל ‪ ,‬ובמרומי שדה שם‪ .‬ו כ ב ר כ ת ב הד״מ‬
‫‪,‬‬
‫באיגרתו ) ה ו צ בנעט‪ ,‬עמי ‪ (58‬שטעה בסיה״מ בכ״מ‪ ,‬משום שנמשך א ח ר ר ב‬
‫‪ pn‬בםה״מ‪.‬‬
‫והסירוש הסשוט הוא ב ק ק אורה מ ״ ו םע״א‪ ,‬ד ״ ה שוב‪ ,‬והיינו שברייתא זו והברייתות‬
‫שלהלן מבארות שנזירות ח ל ה א ף בתנאים ש א ץ הנוזר י כ ו ל לקיים א ת כ ל דיני נ ז י ר ו ת כהלכה‪,‬‬
‫ו א ץ א נ ו אומרים ש ב כ ג ץ ד א שמתחילת נזירותו ל א היה י כ ו ל לקיים דיני נזירות א ץ היא ח ל ה כ ל ל ‪.‬‬
‫ו מ י ש נ ז ר ב ח ו ״ ל אעס״י שאינו י כ ו ל לקיים ש ם ה ק ר ב ת הקרבנות מ״מ ח ל ה הנזירות‪ 34,‬ו א ס ו ר‬
‫בתגלחת ובשתיית י ץ ולהטמא למתים‪ ,‬ו כ ל דקדוקי נ ז י ר ו ת עליו‪ ,‬ע ‪ p‬ר ״ מ סס״ב מה׳ נזירות‪.‬‬
‫ו ע י ץ מ ״ ש להלן בסמוך‪ .‬ו ע י ץ םסרי זוטא‪ ,‬עמ׳ ‪.241‬‬
‫ושמא היתה ב מ ש נ ת ו ש ל מ ס ד ר התוםסתא בםס״א כאן משנה ו׳ ש ל ס ״ נ שלנו‪ ,‬והיינו‬
‫מ ח ל ו ק ת ב״ש וב״ה ב ע נ י ץ מי ש נ ז ר ב ח ו ״ ל ו ע ל ה ל א ^ ו ד ב ר י ר ׳ יהודה שם‪ ,‬ו ל ה נסמכה‬
‫הברייתא שלנו‪ ,‬ו ב ה מודים ב ״ ש וב״ה שיש ל ו תקנה בעלייה ל א ^ מ ה ש א ץ ‪ p‬ב נ ז י ר ממורט‪,‬‬
‫ע י ץ להלן שורה ‪ ,25‬ד ״ ה המורט‪.‬‬
‫‪ .25-23‬ב י ן‬
‫את‬
‫שער ראש‬
‫שנ׳ונתן‬
‫על‬
‫לו‬
‫שיש‬
‫נזרו‪.‬‬
‫כפי‬
‫שער‬
‫בין‬
‫הנזיר‪.‬‬
‫ובין‬
‫שישלו‬
‫שאין‬
‫כפים‬
‫לו שער‪,‬‬
‫ובין‬
‫שאין‬
‫אע״ס‬
‫לו‬
‫שנ׳‬
‫כפים‪,‬‬
‫ולקח‬
‫אע״פ‬
‫ו כ ״ ה בד‪ .‬ופירושו שנזירות נוהגת וחלה ע ל נ ז י ר ב ץ שיש‬
‫‪ 33‬בבבלי הנירסא בדברי ר״ש היא‪ :‬האומר נ ז י ר ש מ ש ו ן וכוי )שלא כתוספתא וירושלמי‬
‫‪.‬הרעי כ ש מ ש ו ן ״ ( ‪ .‬ועיין פ״ש בצפנת פענח פ״א סה׳ נזירוח היא ולהלן שם ה״ט‪ ,‬ופ״ג סהייר‪.‬‬
‫>» א ב ל אינה עולה ל ו אפילו לפני שגזרו ע ל טומאת א ‪ p‬העטים‪ ,‬עיין בבלי תמורה י״ד ב'‪,‬‬
‫ל פ י שטםיק שם אוח י״ד‪ ,‬ומיוחס לרבינו גרשום שם‪ .‬ועיין במשך חכםה להנרם״ש נשא‪ ,‬ק״ל רע״נ‪ .‬ועיין‬
‫היטב ל ה ל ן פ ר ה פ״ג ה״ה‪ ,‬ומשמע שלחכסים היא מידה עחיקה מאד‪.‬‬
‫•‬
‫‪,‬‬
‫נזירות פ״א ע מ ‪125‬‬
‫ל ו ש ע ר ו כ ד ובין ש י ש לו כ פ י ם ובין שאין ל ו ו כ ד ‪.‬‬
‫יהיה‪,‬‬
‫למה נאמר‪ ,‬לפי שהוא אומר‬
‫גדל‬
‫פרע‬
‫‪511‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ב ס פ ר י נ ש א פ י ׳ כ ״ ה ‪ ,‬ע מ ‪:31‬‬
‫ראשו‪,‬‬
‫שער‬
‫ש ע ר )שתנהוג ב ו ק ד ו ש ת שער(‪ 35,‬מי שאין ל ו ש ע ר מנין‪ ,‬ת ״ ל‬
‫‪,‬‬
‫ר ׳ י א ש י ה ‪ .‬ר יונתן א ו מ ר א י נ ו צ ר י ך ‪ ,‬ש ה ר י כ ב ר נ א מ ר‬
‫כי‬
‫נזר‬
‫קדוש‬
‫אין ל י א ל א מי ש י ש לו‬
‫יהיה‬
‫קדוש‬
‫אלהיו‬
‫על‬
‫מ״מ‪ ,‬דברי‬
‫ראשו‪,‬‬
‫בין‬
‫ש י ש לו ש ע ר ‪ ,‬בין ש א י ן לו ש ע ר ו כ ד ‪ .‬ה ר י לך מ פ ו ר ש ש ה נ י ד ו ן הוא שגם נ ז י ר שאין ל ו ש ע ר הוא‬
‫ואין מ ד ב ר י ם כאן כ ל ל ב ת ג ל ח ת ו ו ב ת נ ו פ ת הקרבנות‪,‬‬
‫ב ק ד ו ש ת ו ‪ ,‬ו כ ל ד ק ד ו ק י נ ז י ר ו ת חלין עליו‪.‬‬
‫ו ע י י ן ס פ ר י זוטא‪ ,‬ס ו ף ע מ ׳ ‪.241‬‬
‫וכן ב ב ב ל י מ ״ ו ר ע ״ ב ‪ :‬ו מ י מ ע כ ב א )כלומר‪ ,‬תנופה(‪ ,‬ו ה ת נ י א‬
‫תורת‬
‫זאת‬
‫ה נ ז י ר‪ ,‬בין‬
‫ש י ש לו כ פ י ם בין ש א י ן לו כ פ י ם )וסבר ה ת ל מ ו ד ש א ם ת נ ו פ ה מ ע כ ב ת ‪ ,‬ה ר י ל א ת ח ו ל ע ל י ו נ ז י ר ו ת‬
‫כ ל ל א ם אין ל ו כפים‪ ,‬כיוון ד א י נ ו ר א ו י ל ק י י ם מ צ ו ה ה מ ע כ ב ת בו(‪ .‬ו ד ח ה ה ת ל מ ו ד ‪ :‬ו א ל א הא ד ת נ י א‬
‫תורת‬
‫זאת‬
‫הנזיר‬
‫בין ש י ש לו ש ע ר בין ש א י ן ל ו ש ע ר ‪ ,‬ה ״ נ ד ל א מ ע כ ב א ‪ ,‬ו ה ת נ י א נ ז י ר‬
‫ממורט ב ״ ש אומרים אינו צריך להעביר תער על ראשו וכד‪ ,‬מאי אינו צריך לבית שמאי אינו‬
‫צ ר י ך ‪ ,‬אין ל ו תקנה ו כ ד ‪ .‬כ ל ו מ ר ‪ ,‬ה ר י מ ב ר י י ת א זו מ ו כ ח ש א פ י ל ו ב ד ב ר ה מ ע כ ב )כגון נ ז י ר מ מ ו ר ט‬
‫ל ב ״ ש ( נ ז י ר ו ת ח ל ה ע ל י ו ‪ ,‬ו א פ י ל ו אין לו ש ע ר )ואף ב ״ ש ל א חלקו ע ל ב ר י י ת א זו‪ .‬כ פ י ש מ ו כ ח‬
‫ב ת ו ס פ ת א כאן(‪ ,‬ו מ מ י ל א א ף ב ב ר י י ת א ה ר א ש ו נ ה ה פ י ר ו ש כן ש נ ז י ר ו ת ח ל ה א ף ע ל נ ז י ר ש א י ן ל ו‬
‫כפים‪ ,‬א ף אם נאמר שהתנופה מעכבת‪.‬‬
‫כן פ י ר ש בקרן א ו ר ה שם‪ ,‬ו ה ר א ש ו נ י ם ז ״ ל נ ד ח ק ו ש ם‬
‫בסוגיין מאד‪ .‬ו ע י י ״ ש בקרן א ו ר ה ש פ י ר ש גם א ת ה ל י ש נ א א ח ר י נ א ש ב ב ב ל י ש ם ‪.‬‬
‫ובכי״ע‬
‫להלכות‪.‬‬
‫ה ס ד ר הפוך ו ח ס ר ו ת שם ה מ ל י ם ״ א ע פ ״ י ״ ‪,‬‬
‫ו כ ״ ה שם‪ :‬בין ש י ש ל ו כ פ י ם ובין ש א י ן ל ו כ פ י ם ‪,‬‬
‫בין ש י ש ל ו ש ע ר ובין ש א י ן ל ו ש ע ר ‪ ,‬ש נ‬
‫‪,‬‬
‫ולקח‬
‫את‬
‫ו ה כ ת ו ב י ם הובאו‪ ,‬א י פ ו א ‪,‬‬
‫שנ׳‬
‫שער‬
‫ונתן‬
‫ראש‬
‫על‬
‫נזרו‪.‬‬
‫כפי‬
‫לראייה‬
‫הנזיר‪,‬‬
‫וכן ה י ה ה ס ד ר‬
‫ו ה ג י ר ם א ב ת ו ס פ ת א ל פ נ י ר ב י נ ו נ ת נ א ל ש ה ב י א ר ב י נ ו ע ז ר י א ל ב נ י מ ו ק י ו מ ״ ו ב׳ ה נ ״ ל ‪.‬‬
‫ואף הוא‬
‫פ י ר ש א ת ה ב ב ל י ע ״ פ ה ת ו ס פ ת א )אבל ב ד ר ך א ח ר ת ל ג מ ר י מהגאון ב ע ל קרן אורה(‪ ,‬ו מ ת ח י ל ה ס ב ר‬
‫ה ת ל מ ו ד ש ה פ י ר ו ש כאן ש ה כ ת ו ב בא ל ה ת י ר א ת מי ש א י ן ל ו כ פ י ם ״ מ ד ל א כ ת י ב ונתן ע ל כפו‪ ,‬ד ה א‬
‫ב נ ז י ר קאי‪ ,‬ו כ ת ב‬
‫הנזיר‪,‬‬
‫ל מ י מ ר ה נ ז י ר מ ״ מ ‪ ,‬ו א פ י ל ו אין לו כ ף ו כ ד ‪ ,‬ל ה כ י מ י י ת י ב ר י י ת א‬
‫ד ג ז י ר מ מ ו ר ט ‪ ,‬ד ה ו ע י א ^ גבי ב ת ר הנך ת ר ת י ד כ פ י ם ו ש ע ר ב ת ו ס פ ת א ד נ ז י ר ‪ ,‬ה ל כ ך ע ״ כ ה ״ פ‬
‫) = ע ל כ ר ח ך ה כ י פ י ר ו ש ו ( בין ש י ש לו ש ע ר בין אין לו ש ע ר מ ע כ ב ש צ ר י ך ל ה ע ב י ר ו כ ד ‪ ,‬ה כ י גמי‬
‫אין ל ו צ ר י ך ל ה ע ב י ר ת ע ר ע ל ר א ש ו ‪ ,‬ו ה כ י נ מ י מ ש מ ע בתוספתא‪ ,‬ד ת נ י א בין י ש ל ו ש ע ר בין אין‬
‫‪,‬‬
‫ל ו ש ע ר ‪] ,‬שנאמר[ ו ל ק ח א ת ש ע ר ר א ש נזרו‪ ,‬פ י ד ה ו ה ל י ה ל מ י מ ר ו ל ק ח א ת ש ע ר ו ‪ ,‬ו א י י ת ר ר א ש‬
‫נ ד ר ו ) צ ״ ל ‪ :‬נזרו( ל מ י מ ר א פ י ׳ א י ן ל ו ש ע ר ו כ ד ‪ ,‬ו כ ן ת פ ר ש‬
‫שנאמר‬
‫ונתן ע ל כ פ י ה נ ז י ר‬
‫ד ת ו ם ‪ /‬ד ו מ י א ד מ צ ו ר ע ד א י ן ל ו בהן י ד ובהן רגל‪ ,‬ד י ת ן ע ל מ ק ו מ ו ו כ ד ״ ‪ ,‬ע י י ״ ש ש ה ג י ה ) ו ש מ א‬
‫‪ /‬ז י ת ה ל ו ג י ר ס א אחרת( ל ה ל ן בבבלי‪ .‬נ מ צ א נ ו ל מ ד י ם ש פ י ר ש א ת ה ת ו ס פ ת א כ א ן ע ״ פ ג י ר ם ת כ י ״ ע ‪,‬‬
‫ש נ ז י ר בין ש י ש לו כ פ י ם ובין ש א י ן לו כ פ י ם נתקן כדין‪ ,‬מ ש ו ם ש נ ו ת ן ע ל מקומו‪ ,‬ו כ ן נ ז י ר ש א י ן‬
‫ל ו ש ע ר מ ע ב י ר ת ע ר ע ל בשרו‪.‬‬
‫ו ה פ י ר ו ש בתוספתא‪ ,‬וכן גם ב ב ב ל י שם‪ ,‬דחוק‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ועיין ג י קג״נ‪.‬‬
‫ו ב י ר ו ש ל מ י פ ״ ו ה ״ י ‪ ,‬ג ״ ה ע ״ ג ‪ :‬ר ב א מ ר ת נ ו פ ה מ ע כ ב ת בנזיר‪ .‬ו ה ת נ י ת ו ר ת ה נ ז י ר בין ש י ש‬
‫ל ו כ נ פ י ם ‪ ,‬בין ש א י ן לו כ נ פ י ם ‪ .‬נמה[ ד א מ ׳ ר ב ב נ ז י ר ש י ש לו‪.‬‬
‫ו ת נ י כן ה ר א ו י ל ת נ ו פ ה ת נ ו פ ה‬
‫‪,‬‬
‫מ ע כ ב ת בו‪ ,‬ו ש א י ן ר א ו י ל ת נ ו פ ה א ץ ת נ ו פ ה מ ע כ ב ת בו‪ .‬ו ע י י ן ב ב ל י ס נ ה ד ר י ן מ ״ ה ב ‪ ,‬ו ב ת ו ס פ ו ת‬
‫כ א ן מ ״ ו א ‪ /‬ד ״ ה ו פ ל י ג א ‪ ,‬ו מ ה ש כ ת ב בקרן א ו ר ה בסוגיין‪.‬‬
‫ולהלן שם בירושלמי‪ :‬שמואל א מ ר‬
‫ש ע ר מ ע כ ב ב נ ז י ר ב ת נ ו פ ו ת ו כ ב ה ו נ ו ת ש ל מ צ ו ר ע ו כ ד ‪ .‬ו פ י ר ש בקרן א ו ר ה ה נ ״ ל ש ה כ ו ו נ ה א פ י ל ו‬
‫ל מ ״ ד ש ת ג ל ח ת א י ג ה מ ע כ ב ת ‪ ,‬מ ״ מ בעיגן ש י ע ר ה ר א ו י ל ת ג ל ח ת ‪ ,‬ע י י ״ ש ‪.‬‬
‫‪ 3 5‬המוקף חסר במדרש חכמים שם‪ ,‬ואף הנר״א מחקו‪ ,‬והוא באשנרה מלעיל שם‪ ,‬עיין בהערות‬
‫הרח״ש הורוביץ במקומו‪.‬‬
‫‪ 3 6‬כלומר‪ ,‬רהיא תניא‪.‬‬
‫נזירות פ׳׳א עמ׳ ‪126-125‬‬
‫‪512‬‬
‫‪.26-25‬‬
‫בשרו‪,‬‬
‫המורט‪,‬‬
‫שמיי‬
‫בית‬
‫בית הלל אומ׳ אין‬
‫רע״ד‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫אומ‬
‫צריך‪.‬‬
‫להעביר‬
‫צריך‬
‫תער‬
‫כל‬
‫על‬
‫וכ״ה בד‪ ,‬בכי״ע‪ ,‬בקג״נ ובירושלמי ספ״ו‪ ,‬נ״ה‬
‫ואמרו שם ש ר ׳ אליעזר שהוא שמותי )מתלמידי ב״ש( ס ו ב ר שתגלחת מעכבת‪ ,‬ו נ ז י ר‬
‫ממורט צריך להעביר ת ע ר ע ל כ ל ב ש ר ו כב״ש‪ ,‬וצריך ואין ל ו תקגה‪ .‬ו א ף ב ב ב ל י יומא ם״א ב׳‬
‫הובאה הברייתא כגירסת התוספתא במחלוקת ב״ש וב״ה‪ .‬וכן הגיה רביגו גתגאל )לפי גימוקי‬
‫רבינו עזריאל בשטמ״ק במקומו( גם בבבלי כאן מ״ו ב׳‪ .‬א ב ל לפניגו בבבלי כאן‪:‬ל‪ 3‬ב ״ ש אומרים‬
‫אינו צ ר י ך להעביר‪ ,‬וב״ה אומרים צריך להעביר‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫והעירו בתוספות יומא שם ו ב ת ו ם ם מנחות‬
‫ג״ח ם ע ״ ב שיש לפגיגו א ח ת מן הסוגיות ההפוכות שבבבלי‪ .‬ב ר ם גירםת הבבלי בנזיר היא גגד‬
‫וכן פ ס ק הר״מ בפ״ח מ ה‬
‫הבבלי ביומא המקויים ע ״ י כ ל גוםחאות התוספתא והירושלמי‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫גזירות ה״ה‪.‬‬
‫‪ .27‬ו כ ן‬
‫וב״ה‪.‬‬
‫במצורע‪,‬‬
‫וכן‬
‫כלומר‪ ,‬א ף בהם כשהם ממורטים‪ ,‬מחלוקת ב״ש‬
‫ב ל ו י ם‪.‬‬
‫ועיץ במשגת גגעים פי״ד מ ״ ד ובתוספתא שם ם״ח ה״ה‪ .‬ובתיו״ט שם פי״ד מ״ט גםתפק‬
‫‪,‬‬
‫א ם מ צ ו ר ע ממורט צריך ה ע ב ר ת ת ע ר ‪ ,‬והעיר בקרן אורה מ״ו ב ‪ ,‬ד״ה שוב‪ ,‬שבתוספתא כאן‬
‫מ פ ו ר ש שהיא מחלוקת ב״ש וב״ה‪ ,‬ועיין מ״ש ל ע י ל שם‪ ,‬ד״ה וממילא‪ .‬ועיין מה שהאריך בח״ד‬
‫כאן ביחס לתיו״ט‪.‬‬
‫‪ .28‬ג ז י ר‬
‫אם‬
‫גילח‬
‫מלאת‬
‫ביום‬
‫סופג את‬
‫הארבעים‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬א ם גילח‬
‫ביום מ ל א ת לפגי שהביא א ת קרבגותיו‪ ,‬סופג א ת הארבעים‪ ,‬כ מ פ ו ר ש להלן ס ״ ב הי״ד‪ ,‬ש ר ‪,46—45‬‬
‫ומקבילות עיין מש״ש‪ .‬ובמנחת חיגוך מצוה שע״ד כ ת ב ע ״ פ ה ר ״ מ )ם״ו מה׳ גזירות ה״ה( שאם‬
‫גילח ביום מלאת קודם הבאת ק ר ב נ ו ת י ו אינו ס ו ת ר כ ל ל ‪ ,‬ו ה כ ל מיוסד ע ל טעות הדפום בר״מ‪ ,‬ו ב ד‬
‫רומי‪ ,‬וויגיציא )רפ״ד( וכתי״י הגירםא היא‪:‬‬
‫אילו‬
‫‪,‬‬
‫)במקום ״או״( גילח ו כ ר ‪ ,‬ו ה כ ל הוא המשך‬
‫‪,‬‬
‫מן ההלכה שלפניה‪ ,‬וכן הגיה באו״ש במקומו מדעתו‪ ,‬וכע״ז הגיה גם בקרן אורה ל ״ ט ב ‪ ,‬ד״ה‬
‫אבל‪38.‬‬
‫מה‬
‫שאין‬
‫כן‬
‫במצורע‪.‬‬
‫שהרי המצורע מגלח בשביעי וטהר‪ ,‬ואין מביא ק ר ב נ ו ת י ו‬
‫א ל א למחרתו‪ ,‬כ ד י ש י ו כ ל ל א כ ל בקדשים‪ .‬ועיין במשגת גגעים פ י ״ ד מ״ג‪ .‬א ב ל גזיר ט ה ו ר מגלח‬
‫ל א ח ר הקרבנות‪ ,‬ואם גילח ל פ נ י כן לוקה‪.‬‬
‫‪ .29—28‬מ צ ו ר ע‬
‫בגזיר‪.‬‬
‫מגלח‬
‫‪,‬‬
‫ראשו‬
‫‪,‬‬
‫ב ס פ ר י גשא פ י כ״ח‪ ,‬ע מ ‪:35‬‬
‫וזקנו‬
‫וגלח‬
‫וגבות‬
‫ראשו‪,‬‬
‫עיניו‪,‬‬
‫מה‬
‫כן‬
‫שאין‬
‫ראשו הוא מגלח ואין מגלח כ ל שערו‪,‬‬
‫שהיה בדין הואיל ו מ צ ו ר ע מגלח ומביא קרבן וגזיר מגלח ומביא קרבן ו כ ר ‪ .‬ומפורש יותר ב ס פ ר י‬
‫‪,‬‬
‫זוטא שם‪ ,‬ע מ ‪ :242‬ממעט א נ י ב כ ל ש ע ר ו ו ל א אמעט ב ז ק ג ו שהוא ב כ ל ל ראשו‪ ,‬אמי‬
‫ראשו‪,‬‬
‫וגלח‬
‫פ ר ט לזקנו‪ .‬וכן מפורשים סימגי הראש בתוספתא גגעים סם״ד שחייב עליו משום ת ע ר‬
‫ל א י ע ב ר ע ל ר א ש ו ) כ ל ו מ ר ‪ ,‬ה ג ד ר ( ‪ ,‬ומשמע ל מ ע ט א ת הזקן‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ובתוספת ראשוגים שם ח״ג‪ ,‬ע מ ‪,183‬‬
‫‪,‬‬
‫העירותי ע ל ת ש ו ב ת ה ר ש ב ״ א ח ״ א ס י ת״ז‪ 39‬שנשאל א ם נזיר מ ו ת ר ב ת ס פ ו ר ת זקנו‪ ,‬והשיב‬
‫ל« וכ״ה בכי״מ‪ .‬וכן מעידים בתוספות יוסא ס״א בי‪ ,‬ד״ה נזיר‪ ,‬שכן היא הנירסא ב כ ל הספרים‪.‬‬
‫‪ 38‬ום״ש בלחם משנה במקומו‪ ,‬במנחת חינוך‪ ,‬בקרן אורה ובאו״ש הנ״ל )בפנים( שלדעת‬
‫התוספות ליט ב׳‪ ,‬דיה וקים‪ ,‬בלישנא בתרא‪ ,‬אינו סותר לרבנן כ ל ל אם נילחוהו ליסטים לפני הבאת‬
‫קרבנות הרי הדברים לכאורה ננד משנתנו פיו מ״י‪ .‬ונראה שאף התוספות ל א אמרו א ל א בשנילחוהו‬
‫אחר הבאת קרבנותיו‪ ,‬ע״״ש בהנהת ריב רנשבורנ‪ ,‬אות ח׳‪ .‬וסוברים החכמים שאם נילחוהו ליסטים‬
‫גוים ב ע ל כרחו ל א קיים מצות תנלחת נזיר‪ ,‬וצריך לגלח שוב לשם סצוה‪ ,‬אעסיי שאין תנלחת מ ע כ ב ת‬
‫מלשתות יין ומליטמא למתים‪ .‬ועיין מיש להלן פיב‪ ,‬העי ‪.41‬‬
‫‪3 9‬‬
‫עכשיו ראיתי במשגת ר׳ יעקב להגר״י שור‪ ,‬עמי ‪ ,36‬שהעיר ע ל תשובת הרשב״א והתוספתא‬
‫כאן‪ ,‬ויותר היה לו להעיר ע ל התוספתא בגגעים‪ ,‬שהרי כאן ובספרי ל א נאמר א ל א שאיגו מגלח זקג‬
‫בשעת תנלחת סצוה‪ ,‬א ב ל אפשר שלפני כן אסור לו אף ל ס פ ר את הזקן‪.‬‬
‫נזירות פ״א עמ׳ ‪126‬‬
‫‪513‬‬
‫מ ס ת ב ר א ש ל א ה ק פ י ד ה כ ת ו ב ב נ ז י ר א ל א ב ש ע ר ש ב ר א ש ‪ ,‬ו ב ש ע ת ת ג ל ח ת ל א כ ת י ב א ל א ר א ש ו וכו׳‪.‬‬
‫ולא כתב רבינו אלא משום דמיון לתגלחת מצוה‪ ,‬אבל שם בתוספתא נגעים מ ש מ ע שמותר בזקן‪«.‬‬
‫‪.31—30‬‬
‫נזיר‬
‫שיש‬
‫ש ה נ ז י ר ו ת י ש נ ד ר בתוך נ ד ר ‪.‬‬
‫בתוך‬
‫ואין‬
‫נזיר‪,‬‬
‫בתוך‬
‫שבועה‬
‫ו כ ״ ה ) ״ י ש נ ד ר בתוך נ ד ר ״ ( גם בקג״נ‪.‬‬
‫י ש נ ד ר ב ת ו ך נ ד ר ‪ ,‬ואין ש ב ו ע ה בתוך ש ב ו ע ה ‪.‬‬
‫שבועה‪.‬‬
‫בכי״ע‪:‬‬
‫ובמשנת נדרים פ״ב מ״ג‪:‬‬
‫כיצד‪ ,‬אמר הריני נזיר אם אוכל‪ ,‬הרי נזיר אם‬
‫א ו כ ל ‪ ,‬ו א כ ל ‪ ,‬ח י י ב ע ל כ ל א ח ת ו א ח ת ו כ ר ‪ .‬ו ע י י ן ב ב ל י ש ם י ״ ז א ׳ ו ב ר א ש ו נ י ם שם‪.‬‬
‫ובספרי זוטא נשא‪ ,‬עמ׳ ‪:240‬‬
‫נזיר‬
‫ל ה ז י ר‪,‬‬
‫נ ו ד ר ה ו א נ ז י ר ו ת ב ת ו ך נ ז י ר ו ת ‪ ,‬והיה ב ד י ן‬
‫ש ל א יזיר‪ ,‬ה ו א י ל ו ה ג ג ע י ם ג ו ר מ י ם ל ה ב א ת ק ר ב ן ו ה ג ז י ר ו ת ג ו ר מ ת ל ה ב א ת קרבן‪ ,‬מ ה מ צ י נ ו ב נ ג ע י ם‬
‫שאם גולד לו גגע בתוך גגעו איגו גורם לו להביא קרבן שגי ע ד ש י צ א ידי ר א ש ו ן ) ע י י ן כריתות‬
‫פ ״ ב מ ״ ג ‪ ,‬ת ו ס פ ת א ש ם פ ״ א ה י ״ א ( ‪ ,‬וכן ה נ ז י ר ו ת ש א ם נ ו ל ד ה ל ו נ ז י ר ו ת ב ת י ך ג ז י ר ו ת ו ״ א י נ ו‬
‫ג ו ר מ ת ל ו ש י ב י א ק ר ב ן ש נ י ע ד ש י צ א י ד י ראשון‪.‬‬
‫נזירות בתוך נזירות‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬לפיכך צריך ״נזיר להזיר״‪ ,‬שגודר הוא‬
‫ובירושלמי נדרים פ״א ה״א‪ ,‬ל״ו ע״ג‪:‬‬
‫ו ע י י ״ ש עמ׳ ‪ , 2 4 1‬שורה ‪.18—17‬‬
‫מ ה מ ק י י ם ר ׳ י ש מ ע א ל נ ד ר נ ז י ר ל ה ז י ר ]אשכח ת נ י ר ׳ י ש מ ע א ל נ ד ר נ ז י ר להזיר[‪ >2,‬מ י כ ן ש א ד ם‬
‫ק ו ב ע ע ל י ו נ ז י ר ו ת בתוך נ ז י ר ו ת ו ובו׳‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ע י י ״ ש ש א ף ר ע ק י ב א ס ו ב ר כן מ ח מ ת פ ס ו ק זה‪.‬‬
‫וכן‬
‫ב ב ר י י ת א ס ת מ י ת ש ב ב ב ל י כ א ן ה ׳ ס ע ״ א ‪ ,‬נ ד ר י ם ג׳ ב׳‪ ,‬י ״ ח א׳‪ .‬ו ע י י ״ ש ח׳ א׳‪.‬‬
‫‪.31‬חומר‬
‫מותרת‪.‬‬
‫בשבועות‪,‬‬
‫שבועות‬
‫ששגגת‬
‫אסורה‪,‬‬
‫ושגגת‬
‫נזירות‬
‫וכן ב י ר ו ש ל מ י ג ד ר י ם פ ״ ג םה״ב‪ ,‬ל ״ ח ע ״ א ‪ :‬זה ח ו מ ר ב ש ב ו ע ו ת מ ב נ ד ר י ן ‪ ,‬ש ש ג ג ת‬
‫ש ב ו ע ו ת א ס ו ר ה ‪ ,‬ו ש ג ג ת נ ד ר י ם מותרת‪.‬‬
‫א ב ל ב ב ב ל י נ ד ר י ם כ ״ ה ב ׳ ו ש ב ו ע ו ת כ ״ ח ב׳‪ :‬ת נ א כ ש ם‬
‫ש נ ד ר י ש ג ג ו ת מותרין‪ ,‬כ ך ש ב ו ע ו ת ש מ ו ת מותרין‪.‬‬
‫ש מ ע ו ן א ם ש ג ג ת נ ז י ר ו ת אסורה‪ ,‬א ו מותרת‪.‬‬
‫ולהלן פ״ב‪ ,‬שורה ‪ , 1 4‬מחלוקת ר׳ יהודה ור׳‬
‫והדבור ״ ש ג ג ה ״ שם הוא לאו בדווקא‪ ,‬ובירושלמי‬
‫ס ״ ב ר ה ״ ח ‪ ,‬ג ״ ב ע ״ א ‪ ,‬ו ב ב ב ל י י ״ ג א ׳ ק ר י ל ה ״ ס פ ק ג ז י ר ו ת ״ ‪ ,‬וכן ק ו ר א ב ב ב ל י ) ח ׳ א ׳ ו מ ק ב י ל ו ת (‬
‫לשגגת גזירות שבשורה ‪ 1 9‬שם ״ספק גזירות״‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו א ף ש ג ד ר י ש מ ו ת א ף הם ב כ ל ל מ ח ל ו ק ת ר ׳ י ה ו ד ה ו ח כ מ י ם ל ד א מ י ) י ר ו ש ל מ י ו ב ב ל י נ ד ר י ם‬
‫״י• ראייה נמורה אין כאן‪.‬‬
‫ואפשר שהתוספתא כיוונה ל מ ע ט א ת שערות ה ע ו ר ף והמצח‪ ,‬עיין‬
‫בשו״ת הרדביז גוויניציאה תק״ט( חיב טי״ תשי׳א‪ ,‬א ב ל זקן הוא ב כ ל ל הראש לעניין תער ל א יעבר ע ל‬
‫הראש‪ ,‬עיי׳ש בתוספתא‪ .‬וראיתי בתשה״נ שבננזי שכטר ח״ב )נויארק תרפ״ט(‪ ,‬עמ׳ ‪ :402‬נזיר חייב ע ל‬
‫כ ל ה ת ר א ה והתראה‪ ,‬ודווקא שמרט)א( מראשו ו מ ז ק נ ו‪.‬‬
‫ואסרו ח כ ס ׳ ה י א ך ה ד ב ר הזה וכו׳ )כלומר‪,‬‬
‫לעניין קרחה‪ ,‬עיין מכות כ׳ רעיב(‪ .‬ואפילו אם נשער שיש שם השמטה‪ ,‬והדברים עונים ע ל קרחה‪ ,‬א ף‬
‫כאן התמיהה עומדת‪ ,‬היכן מצינו איסור ק ר ח ה בזקן‪ .‬אמנם בנ״י למשנתנו במכות פ״נ שם‪ :‬ה ק ו ד ח וכוי‪,‬‬
‫תולש בידו שער ראשו‬
‫במשנה‪.‬‬
‫וזקנו‬
‫וכוי‪ ,‬א ב ל כ ב ר ת מ ה עליו בהנהות הרש״ש ל ב ב ל י מכות כ׳ א׳‪ ,‬ד״ה‬
‫ואף שבהנהותיו לקידושין ליה ב׳ חזר בו‪ ,‬א ב ל משם אין ה כ ר ח לשיטת ב ע ל נ״י‪ ,‬עיין מ״ש‬
‫בתועפות ראם לס׳ יראים השלם סי׳ שכ״נ‪ ,‬עמ׳ ‪ ,362‬ה ע ׳ ב׳‪.‬‬
‫ומצאתי מ ס ו פ ר בשטם״ק זבחים י״ח ב׳‪ ,‬אות כיה‪ ,‬שרבינו אפרים שלח ל ר ׳ ת תשובות מ ל א ו ת‬
‫שערות‬
‫שתלש‬
‫מזקנו‬
‫ע ל מנהנ ה ע ו ל ם‬
‫טרו ב‬
‫צער‪.‬‬
‫ולשיטת הר״מ ס׳ הל׳‬
‫ע ‪ /‬החינוך‬
‫םצוה תם״ז ועוד‪ ,‬שלכתחילה אסור לעשות ק ר ח ה אפילו שלא ע ל מ ת )פירוש התוספות בסנהדרין‬
‫ם״ח סע״א ויבמות י״נ סע״ב ה ם לשיטה שמותר לעשות ק ר ח ה שלא ע ל מת‪ ,‬עיין בטיו״ד סי׳ ק״פ(‪ ,‬עשה‬
‫כן משום שאין איסור ק ר ח ה בזקן‪ .‬א ב ל אפשר שהוא סובר שאין איסור מן ה ת ו ר ה א ל א ע ל מת‪ ,‬ומשום‬
‫כ ב ו ד התורה סותר ל כ ת ח י ל ה אפילו בראש‪ ,‬עיין בתוספות הנ״ל ומ״ש במנחת חינוך מצוה תס״ח‪.‬‬
‫ו ב כ ל פנים משמע שאיסור תנלחת בזקן נזיר ועשיית ק ר ח ה בזקן תלוי ב כ ך אם א ף הזקן כ ל ו ל‬
‫ב ת ו ך שער ראשו )ושלא כ ד ב ר י הרש״ש בקידושין ל״ה בי(‪ ,‬ובתשהיג הנ״ל מפורש שאף זקן באיסור‬
‫ת נ ל ח ת נזיר )או באיסור קרחה‪ ,‬אם ע י ח שיש שם השמטה(‪.‬‬
‫‪ >1‬ואף בזה חומר בנזיר במצורע‪ ,‬עיין ב ת ו ס פ ת א ל ע י ל בסמוך‪.‬‬
‫*« כן צ ר י ך להשלים‪ ,‬כ פ י שיוצא ברור מירושלמי נזיר פ״א היא‪ ,‬נ״א רע״א‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נזירות פ״א‪-‬פ״ב ע מ ‪127-126‬‬
‫‪514‬‬
‫ר פ ״ ג ( ‪ « ,‬מ״מ נראה שבברייתא כאן הכוונה לדוגמא שנתנה משנתנו בנדרים ם״ג מ״ב‪ :‬נ ד ר י‬
‫שגגות אם א כ ל ת י ואם שתיתי ו נ ז כ ר ש א כ ל ושתה‪ ,‬שאני א ו כ ל ושאני שותה‪ ,‬ושכח ו א כ ל ושתה‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬א ם א מ ר ק ו נ ם כ כ ר זה עלי א ם אני א ו כ ל ואשתה היום‪ ,‬ושכח ו א כ ל ושתה‪ ,‬מ ו ת ר ב כ כ ר ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫עיי״ש ב פ י הרא״ש והר״ן‪ .‬ו ב כ ג ץ דא נ ד ר י שגגות מ ו ת ^ והוא ה ‪ p‬בנזירות‪ ,‬אם א מ ר הריני‬
‫נזיר א ם א ו כ ל ואם אשתה היום ושכח ו א כ ל ושתה א ץ הנזירות חלה עליו‪ ,‬כ ‪ p‬נדר‪ ,‬א ב ל א ם א מ ד‬
‫שבועה שלא א ו כ ל כ כ ר זה אם א ו כ ל ואשתה היום‪ ,‬ושכח ו א כ ל ושתה‪ ,‬א ס ו ר ב כ כ ר ‪ ,‬ו ע י ץ מ״ש‬
‫להלן פ״ג‪ ,‬שורה ‪ ,26‬ד״ה שבועה ל ב י ת זה שני נכנסת‪ .‬והתוספתא היא בשיטת הירושלמי ש ש מ ת‬
‫שבועה אסורה ב כ ג ץ דא‪.‬‬
‫ו א ץ הנידץ ש ל נ ו דומה ל״האדם בשבועה״‪ ,‬משום ששם שכח א ת‬
‫העובדא בשעה שנשבע‪ ,‬א ב ל כאן שתלה א ת שבועתו בתנאי‪ ,‬אסילו אם ע ב ר ע ל התנאי בשוגג חלה‬
‫שבועתו‪ ,‬לשיטת התוםסתא והירושלמי‪ .‬ו ע י ץ היטב בקרן א ו ר ה נ ד ר י ם כ ״ ה ב ‪ /‬ד״ה תנא‪ ,‬ו ד ״ ה‬
‫והרמב״ם‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ע י ץ ר ״ מ ס ״ ד מ ה שבועות הט״ז ואילך‪ ,‬ב כ ״ מ ש ם ובלחם משנה ס ו ף הי״ח‪ ,‬ומ״ש‬
‫ב ק ק א ו ר ה הנ״ל‪ .‬ב ר ם הנידץ בשבועות כ ״ ח א׳ ואילך איגו דומה ל ג מ ר י לכאן‪ ,‬ושם שכח א ת‬
‫התנאי‪ ,‬א ו א ת השבועה‪ ,‬וכאן שכח א ת העובדא שאכל‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ע ‪ p‬מאירי נ ד ר י ם ס״ג‪ ,‬ד״ה נ ד ר י‬
‫‪,‬‬
‫שגגות‪ ,‬ד׳ ליוורנו י״ח ע״ג‪ ,‬ה ו צ ר ״ א לים‪ ,‬ע מ צ״ג‪ .‬וצ״ע‪.‬‬
‫פ״ב‬
‫‪.2-1‬‬
‫מן‬
‫נזיר‬
‫בית‬
‫אומ‬
‫שמיי‬
‫הגרוגרות‬
‫‪,‬‬
‫ומן‬
‫כנויין‬
‫כנויי‬
‫הדבילה‪,‬‬
‫אםורין‪.‬‬
‫שמיי‬
‫בית‬
‫כיצד‪,‬‬
‫אומ׳‬
‫אמ‬
‫‪,‬‬
‫נזיר‪.‬‬
‫הריני‬
‫וכ״ה ב ד‬
‫‪,‬‬
‫ובכי״ע‪ ,‬א ל א ש ב כ י ״ ע מוסיף‪ :‬ו ב י ת ה י ל ל א ו מ ל א נזיר‪ ,‬ו ע ‪ p‬במשנתנו ר ס ״ ב ‪ ,‬ו ל ע י ל בתוםסתא‬
‫‪,‬‬
‫רס״א‪ .‬ובתוםסות ט רע״א‪ :‬בתוםסתא כינויי כינויץ‪ ,‬ב״ש אומרים נ ד ר ‪ ,‬וב״ה א ו מ ר י ם אינו נזיר‪.‬‬
‫כינויי‬
‫איזה‬
‫כינויין‪,‬‬
‫האומד הריני נ ז י ר מן הדבילה‪ .‬וכ״ה בתוםסות מנחות ק״ג םע״א‪,‬‬
‫א ל א ששם‪ :‬ו א ת ו כינויי כינויים‪ ,‬האומר הריני נ ז י ר מן‬
‫הגרוגרות‬
‫ו ‪ p‬הדבילה‪ .‬ו ה נ כ ץ הוא‬
‫כבנוםחאות ש ל נ ו בתוםסתא‪ ,‬ואינו מ פ ר ש כאן שאילו דווקא הן כינויי כינויין‪ ,‬א ל א בא ל ס ר ש ש א ף‬
‫א ם נ ז ר ‪ p‬הגרוגרות ומן הדבילה ב כ ל ל כינויי כינויין הן‪ ,‬ורומז למחלוקת ש ל ע י ל ר ס ״ א ) ע ‪p‬‬
‫מש״ש(‪ ,‬וב״ש וב״ה לשיטתם ב מ ח ל ק ת שלהם במשנתנו רס״ב‪.‬‬
‫ובירושלמי רס״ב‪ ,‬נ ״ א ע״ד‪ :‬א ״ ר יוחנן ט ע מ א דבית שמאי משום שהוציא נ ד ר ו ת מסיו‪!.‬‬
‫ר ש ב ״ ל א מ ר משום כינויי כינויין ו כ ד ‪ ,‬ובני א ד ם ק ו ר ץ ל ג ר ו ג ר ו ת תירוש‪.‬‬
‫ועיץ מ״ש ל ע י ל‬
‫נ ד ר י ם ס״ד‪ ,‬ש ו ר ה ‪ , 6 - 5‬ד״ה ה נ ו ד ד ‪ p‬התירוש‪.‬‬
‫ו ב ב ב ל י י׳ א׳‪ :‬ג ר ו ג ר ו ת ו ד ב י ל ה התם הוא ד א מ ר י בית שמאי ה ד נזיר‪ ,‬משום ד מ י ח ל ק‬
‫ב ע נ ב י ם ‪ .‬ובמיוחם לרש״י‪ :‬״ ד פ י ר א ב ס י ר א מיחלף‪ ,‬ואית להו ל ב י ת שמאי דכינוי נ ז י ר ו ת בגזירות‬
‫מ ד ת נ י ) צ ״ ל ‪ :‬כדתני( בברייתא״‪ ,‬והכוונה ל ת ו ס פ ת א כאן‪ ,‬כ מ ו שהעיר ל נ כ ץ ב א ו ר ח מישור במקומו‪.‬‬
‫‪.4-2‬‬
‫הרי‬
‫וכד‪.‬‬
‫זה‬
‫הריני‬
‫נזיר‪,‬‬
‫נזיר‬
‫ובטל‬
‫על‬
‫תנאי‪,‬‬
‫מנת‬
‫שאהא‬
‫שהתנה‬
‫על‬
‫שותה‬
‫מה‬
‫שכת‬
‫יין‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ומיטמא‬
‫בתודה‪,‬‬
‫למתים‪,‬‬
‫המתנה‬
‫וכל‬
‫במשנתנו ס ״ ב מ״ד‪ :‬ה ר י זה נ ז י ר ו א ס ו ר בכולן‪ ,‬ו ל א נ ת ב א ר ש ס הטעם‪ ,‬ו מ ס ר ש ת התוםסתא‬
‫‪,‬‬
‫משום שהוא מתנה ע ל מה שכתוב בתורה‪ ,‬ו ת נ א ו ב ס ל ‪ .‬ו ‪ p‬א מ ר ר ב י נ א ב ב ב ל י י״א א ‪ ,‬והביאו שם‬
‫‪,‬‬
‫א ת התוםסתא ש ל נ ו כ ר א י י ה לדבריו‪ .‬א ב ל ד ״ י בן ל ד חולק‪ ,‬עיי״ש‪ .‬ו ב ם ס ר י נשא ס י ל״ח‪ ,‬ע מ‬
‫‪43‬‬
‫‪1‬‬
‫ו ע י י ן ד״ס פ״א סה׳ מידות הט״ו ובבלי כאן י־א בי‪.‬‬
‫א ב ל ל א משום כינויי כינויין‪ .‬ועיין בירושלמי פ״א ה״א‪ ,‬נ״א סע״א‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫נזירות פ״ב ע מ ‪127-126‬‬
‫‪515‬‬
‫‪ :41‬א ו א פ י ל ו א מ ר ה ר י נ י נ ז י ר ע ל מ נ ת ש א ה י ה ש ו ת ה יין ו מ ט מ א ל מ ת י ם ק ו ר א א נ י ע ל י ו‬
‫נדרו‪,‬‬
‫יעשה על‬
‫ת״ל כ ן‬
‫תורת‬
‫כפי‬
‫נזרו‪.‬‬
‫ו ב י ר ו ש ל מ י פ ״ ב ה ״ ד ‪ ,‬נ ״ ב ע ״ א ‪ :‬מ ת נ י ת א ד ר ״ מ ? ד ר ״ מ א ו מ ׳ צ ר י ך ל כ פ ו ל ת מ ן ) צ ״ ל ‪ :‬תניו(‪2.‬‬
‫‪,‬‬
‫ד ב ר י ה כ ל ה י א ‪ ,‬א מ ר ל ו ש מ ו ר ושמעת‪*.‬־• מ ת נ י ת א ד ר ״ מ ו ר י ה ו ד ה בן תימא‪ ,‬ד ת נ י ה ר י זה ג י ט ך‬
‫‪,‬‬
‫ו כ ר ‪ ,‬ו ע ל מ נ ת ש ת פ ר ת י ב א ו י ר ו כ ר אינו גט‪ ,‬ר י ה ו ד ה בן ת י מ א א ו מ ר ג ט ו כ ר ‪ ,‬מ ה ט ע מ א ד ר ׳‬
‫י ו ד ה בן ת י מ א ‪ ,‬מ כ י ו ן ש ת ל א ה ב ד ב ר י ם ש א י נ ה י כ ו ל ה ל ע מ ו ד ‪ ,‬כ מ י ש נ ת ק י י ם ה ת נ א י ו כ ר ‪ .‬ו כ ן א מ ר ו‬
‫ב י ר ו ש ל מ י ב ״ מ ספ״ז‪ ,‬י ״ א ע ״ ג ‪ :‬ה מ ת נ ה ע ל מ ה ש כ ת ו ב ב ת ו ר ה ו כ ר ‪ ,‬ז ה ה כ ל ל ש ה י ה ר ׳ י ו ד ה בן‬
‫ת י מ א א ו מ ׳ כ ל ש א י פ ש ר ) = ש א י אפשר( > ל ה ת ק י י ם ו ה ת נ ה ע מ ה ל א נתכוין א ל א להפליג‪ .‬ו ע י י ן‬
‫ב ד ב ר י ר ׳ ז ע י ר א ב י ר ו ש ל מ י בסוגיין כאן‪ .‬ו כ ן א מ ר ו ב י ר ו ש ל מ י ק י ד ו ש י ן פ ״ א ה ״ ב ‪ ,‬נ ״ ט ע ״ ג ‪ :‬ו ל י ת‬
‫כ ל ה מ ת נ ה ע ל מ ה ש כ ת ו ב ב ת ו ר ה ת נ א ו ב ט ל ‪ .‬א י ת ל י ה ת נ א י א י פ ש ר ) = א י א פ ש ר ( לו‬
‫לר״מ‬
‫ל ק י י מ ו בסופו‪ ,‬ו ז ה א י פ ש ר ל ו ל ק י י מ ו בסופו‪ .‬ו ש י ט ת ה י ר ו ש ל מ י ה י א ש ה מ ת נ ה ע ל מ ה ש כ ת ו ב ב ת ו ר ה‬
‫ת נ א ו ב ט ל ה ו א מ ש ו ם ש א י א פ ש ר ל ו ל ק י י ם א ת התנאי‪ ,‬ו א י נ ו א ל א כ מ פ ל י ג ב ד ב ר י ם ‪ ,‬ו ה ת נ א י א י נ ו‬
‫‪,‬‬
‫כ ל ו ם ‪ ,‬ו ל פ י כ ך א מ ר ו ש מ ש נ ת נ ו כ ר מ א י ר ו כ ר ״ י בן ת י מ א ‪ ,‬ו מ ש ו ם מ ת נ ה ע ל מ ה ש כ ת ו ב בתורה‪,‬‬
‫ו ע י י ן להלן גיטין ס פ ״ ה ‪ ,‬ו ע י י ן ת ״ י )תוספות ה ר א ״ ש ( כ ת ו ב ו ת‬
‫ו כ ב ת ו ס פ ת א כ א ן ‪ ,‬ו כ ר ב י ג א בבבלי‪.‬‬
‫נ ״ ו א ‪ /‬רמב״ן ורשב״א ב ״ ב קכ״ו ב ‪ /‬ומ״ש הגר״מ םאוויצקי בספרו בריכת ירושלים סי׳ ד ‪/‬‬
‫פלג ט ‪/‬‬
‫‪ .6-4‬י ו ד ע א נ י ש י ש‬
‫שאסור‬
‫ביין‪,‬‬
‫פתח‬
‫נזירין‪ ,‬א ב ל‬
‫ולטמא‬
‫ל ש ת ו ת יין‪,‬‬
‫איני‬
‫יודע‬
‫למתים‪,‬‬
‫ר‬
‫‪,‬‬
‫שהנזירין‬
‫שמעון א ו מ‬
‫אםורין‬
‫‪,‬‬
‫א י ן לך‬
‫‪,‬‬
‫ב כ י ״ ע ‪ :‬א ב ל א י נ י י ו ד ע ש ה נ ז י ר א ס ו ר ל ש ת ו ת י י ן ו כ ו ‪ .‬ו ל פ נ י נ ו )וכן בד(‬
‫גדול מזה‪.‬‬
‫ת ע ר ו ב ת ש ל ש ת י גירםאות‪ .‬ו ב מ ש נ ת נ ו פ ״ ב מ ״ ד ‪ :‬י ו ד ע א נ י ש י ש נזירות‪ ,‬א ב ל א י נ י י ו ד ע ש ה נ ז י ר‬
‫‪,‬‬
‫א ס ו ר ביין‪ ,‬אסור‪ ,‬ו ר ש מ ע ו ן מתיר‪.‬‬
‫ו פ י ר ש ו ב ב ב ל י ) י ״ א ר ע ״ ב ( ש ר ׳ ש מ ע ו ן ל ש י ט ת ו שסובר*‬
‫ש א י נ ו ח י י ב ע ד ש י ד ו ר מכולם‪ ,‬ו א ף כ א ן )במשנתנו( כ י ו ו ן ש ל א נ ת כ ו י ן ל ה נ ז ר מיין א י נ ו ח י י ב‬
‫בנזירות‪.‬‬
‫ו ע י י ן מ ״ ש מ ה ר י ק ״ ש ב ש ו ״ ת ש ל ו )אהלי יעקב( ס י ׳ ל ״ ד ‪ ,‬ע ״ ח ע ״ א ‪ ,‬ו ב ס י ׳ ב ר י כ ת‬
‫י ר ו ש ל י ם ה נ ״ ל ) ל ע י ל ס ד ״ ה ובירוש׳(‪.‬‬
‫ברם בירושלמי אין ז כ ר ל ד ע ת ר ׳ שמעון בברייתא‪ ,‬ו ל א העירו כ ל ל ע ל משנתנו פ ״ א מ ״ ב‬
‫ולכאורה היה צריך לומר שבכגון ד א ל ד ׳ שמעון אינו נזיר‪ ,‬מפני ש ל א‬
‫ש א י נ ה כ ר ׳ שמעון‪.‬‬
‫התנדב כדרך המתנדבין )כדעתו במשנת מנחות פי״ג מ ״ י ‪ ,‬פי״ב מ״ג‪ ,‬ועיין בבלי כאן ט ׳ א‬
‫‪,‬‬
‫ובמקבילות(‪ .‬וכן באמת ר צ ו לומר בטעמו ש ל ר ״ ש כאן בירושלמי ב ס ו ג י י ן ) פ ״ ב ה ״ ד ‪ ,‬נ ״ ב ע״א(‪,‬‬
‫ו ד ח ו ‪ :‬ש נ י י א ה י א ש ש י י ר תגלחת‪.‬‬
‫ולפ״ז א ם ק ב ל עליו דין תגלחת גרידא ה ״ ז כדרך המתנדבין‪,‬‬
‫ו ד י נ ו כ א י ל ו ק ב ל ע ל י ו נ ז י ר ו ת ליום א ח ד ‪ ,‬ש א ף ר ״ ש מ ו ד ה ב ו ש ה ו א נ ז י ר ש ל ש י ם י ו ם ‪ ,‬ע י י ן מ ״ ש‬
‫ב ק ר ן א ו ר ה ג ׳ ב׳‪ ,‬ד ״ ה מ ה ט ע מ א ‪ ,‬ו צ י י ן ל ס פ ר י נ ש א ר י ש פ י ׳ כ ״ ב ‪ ,‬ע מ ׳ ‪ .25‬ו ע י י ן ב ס פ ר י ש ם ר י ש‬
‫פ י ׳ כ ״ ה ‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,30‬ו ב ס פ ר י זוטא‪ ,‬ע מ ׳ ‪ .241‬ו ל פ י כ ך ה ס י ק ו ב י ר ו ש ל מ י בםוגיין‪ :‬ש נ י י א ה י א מ ש ו ם‬
‫‪,‬‬
‫פ ת י ח ת נ ד ר ‪ ,‬כ ל ו מ ר ‪ ,‬כ ב ת ו ס פ ת א כ א ן ‪ ,‬ו ע י י ן מ ״ ש ל ע י ל נ ד ר י ם פ ״ א ה ע ‪ .52‬א ב ל ע י י ן י ר ו ש ל מ י‬
‫‪,‬‬
‫פ ״ ד ס ה ״ ג ) ו צ ״ ל ש ם ‪ :‬נא[לא)חר( ע ש ר י ם יום( ו ב ם נ י ר שם‪.‬‬
‫‪ .8-6‬הרי‬
‫ר‬
‫‪,‬‬
‫מאיר‪,‬‬
‫ר‬
‫עלי‬
‫‪,‬‬
‫‪ 2‬ו נ ת ח ב ר ו וערן‬
‫עזריאל‬
‫הלוי‬
‫לגלח חצי‬
‫שמעון‬
‫פוסר‪,‬‬
‫ו ה י ד ד למי״ם‪,‬‬
‫והוי׳ו‬
‫גזיר‪,‬‬
‫שלא‬
‫נתארכה‬
‫הרי‬
‫זה‬
‫התנדב‬
‫לנין סופית‪,‬‬
‫מגלח‬
‫כדרך‬
‫נזיר שלם‬
‫דברי‬
‫המתנדבין‪.‬‬
‫בכי״ע‪:‬‬
‫ויצא‪ :‬המן‪.‬‬
‫ב מ ק ו מ ו ‪ ,‬ה ו צ ׳ ה ר ־ נ זק״ש‪ ,‬ע מ ׳ כ ״ א ‪ ,‬ו ב ה ע ׳ ‪ 33‬ש ם ‪ ,‬ו ב ק ר ן א ו ר ה ב מ ק ו מ ו ‪.‬‬
‫ועיין‬
‫בנימוקי‬
‫רבינו‬
‫ועיין מ״ש ר ׳ מ ר ד כ י‬
‫ב ה ע ר ת ו ל מ א י ר י ד ׳ ליוורנו‪ ,‬צ ־ ד ע ׳ א ו א י ל ך ‪.‬‬
‫ג עיין מ״ש ל ע י ל נ ד ר י ם ס פ ״ א ‪ ,‬ה ע ׳ ׳‪<-‬־‪ ,‬ו ל ה ל ן ב ס מ ו ך ‪ ,‬ש ו ר ה ‪ ,6-4‬ד ״ ה ב ר ם ‪.‬‬
‫* עיין ב מ ב ו א ל נ ו ה ״ מ ‪ ,‬ע ם ׳ ‪ !213‬ו א י ל ך ‪ ,‬ומ״ש ב י ר ו ש ל מ י כ פ ש ו ט ו ‪ ,‬ע ם ׳ ‪ ,381‬ש ם ‪!42‬־‪ ,‬ו ע ו ד בכ״מ‪.‬‬
‫<־ ב ר י י ת א ב ב ב ל י ג׳ ב ׳‬
‫ומקבילות בבבלי‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נזירות פ״ב עמ ‪127‬‬
‫‪516‬‬
‫‪,‬‬
‫דברי ר ׳ יהודה‪ ,‬ו ר שמעון פ ו ט ר ו כ ו ‪ /‬ובמשנתנו ם״ב מ״ו‪ :‬הרי עלי לגלח חצי נזיר‪ ,‬ושמע חבירו‬
‫ואמר ואגי עלי לגלח חצי גזיר‪ ,‬זה מגלח גזיר שלם וזה מגלח נזיר שלם דברי ד״מ‪ .‬וחכ״א זה‬
‫מגלח חצי גזיר וזה מגלח חצי גזיר‪ .‬ואמרו ב י ר ו ש ל מ י ) ם ״ ב ה״ו‪ ,‬ג״ב ע״א( שאם גדר לגלח חצי‬
‫ראש‪ ,‬כ ו ל ם מודים שמגלח נזיר שלם‪ ,‬ואם נ ד ר חצי חובה כולם מודים שהוא מגלח חצי חובה‪ ,‬ו כ ל‬
‫המחלוקת היא ב נ ז ר סתם )״חצי גזיר״(‪ ,‬ל ר ׳ מאיר דיגו כאילו אמר ״חצי ראש״‪ •,‬ולחכמים כאילו‬
‫‪,‬‬
‫אמר ״חצי חובה״‪ .‬ועוד הסיקו שם ש ל ד מאיר מביא קרבן אחד‪ ,‬שכן הגזיר מגלח ע ל קרבן אחד‬
‫)עיין במשגתגו פ ״ ו מ״ז(‪ ,‬א ב ל לחכמים מביא קרבן ומחצה‪ ,‬חצי חובת יחיד‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ב ב ב ל י י״כ ב הסיקו‪ :‬ר ״ מ ס ב ר כיון ד א מ ר הרי עלי‪ ,‬איחייב אכולי קרבן גזירות‪ ,‬וכי קאמר‬
‫חצי גזירות ל א כ ל כמיגיה‪ ,‬ורבגן ס ב ר י גדר ופתח עמו הוא‪ .‬ועיץ שם במיוחס לרש״י‪ ,‬־כתוספות‪.‬‬
‫ושמא ס ו ב ר ר ׳ שמעון כחכמים‪ ,‬ובמשנתגו ששגים א מ ר ו ) ב ת ו ך כדי דבור( שעליהם לגלח חצי גזיר‪,‬‬
‫הרי התנדבו כ ד ר ך המתנדבים‪ ,‬ושניהם מביאים את כ ל הקרבנות‪ ,‬א ב ל כשאחד א מ ר חצי נזיר לא‬
‫התנדב כ ד ר ך המתנדבים משום שאין נזירות לחצאים )עיין בבלי י״כ ב׳ הנ״ל(‪ ,‬ו ע י ץ ר ש ״ י‬
‫בלשון אחרון‪ .‬ועיין מ״ש ב צ פ נ ת פ ע נ ח פ״ח מה׳ נזירות ה״כ‪ .‬ודווקא ב נ ד ר מ ד ב ר אחד ס ו ב ר ר ״ ש‬
‫שהוא כ ד ר ך המתגדבים מגזירת הכתוב )עיין מ״ש ל ע י ל שורה‪ ,6-4 ,‬ד״ה ברם(‪ ,‬א ב ל ב נ ד ר לגלח‬
‫חצי נזיר לא נ ד ר כ ד ר ך המתנדבים‪ .‬ועיין קרן אורה י״כ ב ‪ /‬ד״ה אמר דכא ואילך‪ .‬ועיין מ״ש‬
‫‪,‬‬
‫באו״ש םי״ז מ ה מעשה הקרבנות ה״י‪.‬‬
‫‪.9-8‬‬
‫גזיר‪,‬‬
‫הריגי‬
‫ועלי‬
‫לגלח‬
‫גזיר‪,‬‬
‫גילח‬
‫ואם‬
‫לעצמו‬
‫יצא‪.‬‬
‫לא‬
‫וכ״ה בד‪ .‬ובכי״ע‪ :‬אם גילח את עצמו ו כ ו ‪ /‬עיין ירושלמי פ ״ ב ה״ה‪ ,‬ובק״ע ובם״מ שם‪ .‬ודייקו‬
‫כן ממשנתנו פ ״ ב מ״ה‪ :‬הריני גזיר ועלי לגלח גזיר‪ ,‬ושמע הכירו ו א מ ר ואגי ועלי לגלח נזיר‪ ,‬אם‬
‫היו פקחים מגלחים זה את זה‪ ,‬ומשמע דווקא זה את זה‪ ,‬א ב ל לעצמם לא‪ ,‬משום ש כ ב ר נתחייבו‬
‫ב ק ר ב נ ו ת כשאמרו ״הריגי גזיר״‪ ,‬ובשעה שאמרו עלי לגלח גזיר גתגדבו לגזיר אחר‪ ,‬ולא יצאו‬
‫בקרבנותיהם‪ ,‬וטהרו מנזרן‪ ,‬א ב ל לא יצאו ידי נדרן‪.‬‬
‫‪.10-9‬‬
‫גלח‬
‫הרי‬
‫לעצמו‬
‫עלי‬
‫לא‬
‫חצי‬
‫לגלח‬
‫נזיר‪,‬‬
‫וחזר‬
‫ואמ׳‬
‫נזיר‪,‬‬
‫הריני‬
‫אם‬
‫י צ א ‪ .‬וכ״ה )״לא יצא״( גם ב ד ובכי״ע‪ .‬וקשה להגיה שלש נוסחאות‪.‬‬
‫ושמא סוברת התוספתא כחכמים שבמשנתנו שאינו מגלח אלא חצי גזיר‪ ,‬והואיל ו א מ ר אח״כ‬
‫הריני נזיר בוודאי ל א כיוץ לקיים בזה את נדרו‪ ,‬ולא יצא ידי נדרו‪ .‬וצ״ע‪.‬‬
‫‪.11-10‬‬
‫לה‬
‫‪,‬‬
‫על‬
‫אילו‬
‫נזרו‬
‫ולא‬
‫קרבנות‬
‫נזרו‬
‫שהזיר‬
‫על‬
‫קרבנו‪.‬‬
‫עליהן‬
‫לא‬
‫אמ׳‬
‫כלום‪,‬‬
‫שנ‬
‫קרבנו‬
‫צ״ל‪ :‬ש א ז י ר עליהן ו כ ו ‪ /‬ובכי״ע‪ :‬שאזור‪.‬‬
‫וכן ב ס פ ר י נשא ר י ש פי׳ ל״ח‪ ,‬עמ׳ ‪ :41‬ק ר ב נ ו לה׳ ע ל נזרו‪ ,‬ולא נ ז ר ו ע ל קרבנו‪.‬‬
‫נשא פ״י‪ ,‬כ״ד‪ ,‬ובהגהות ה ר ד ״ ל והרש״ש שם‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ועיץ ב מ ״ ר‬
‫וכן בירושלמי פ ״ ב ה״ט‪ ,‬ג״ב ר ע ״ ב ‪ ,‬ס״ג ה״ב‪,‬‬
‫נ ״ ב ע״ג‪ ,‬שבועות פ ״ ד רה״ד‪ ,‬ל״ה ע״נ‪ :‬דתני ר ׳ חייה ק ר ב נ ו לה׳ ע ל נ ז ר ו שיקדום נ ז ר ו ל ק ר ב נ ו ‪,‬‬
‫ל א שיקדום ק ר ב נ ו לגזרו‪ .‬ו ע י ץ גם בירושלמי כאן םפ״ד‪ ,‬נ״ג ע״ג‪ ,‬ובירושלמי שבועות פ״ח ה״ג‪,‬‬
‫ל ״ ח ע״ד‪ .‬ועיין בפי׳ ה נ צ י ״ ב ל ס פ ר י הנ״ל‪ ,‬עמ׳ קמ״ז ואילך‪.‬‬
‫« בפירוש ר ב נתן א ב הישיבה למשנתנו‪. :‬חצי נזיר הוא ט״ו יום"‪ .‬ובהערה שם‪. :‬ולדברי רבעו‬
‫מה שאמרו סתם נזירות שלשים יום אינו אלא בסתם‪ ,‬א ב ל אם פירש הרי הוא נזיר לכמה זטן שפירש‪,‬‬
‫ודלא כהרםב״ם פיג מה׳ נזירות ה״ב״‪ .‬וכץ היא פליטת הקולמוס‪ ,‬ולא נחלק אדם מעולם שאין נזירות‬
‫פחות סשלשים יום )לשון התוספתא בערכין פ״א הי״ב(‪ .‬וכן מוכח ממשנתנו פ״א ס״נ )הריני נזיר ויום‬
‫אחד וכוי(‪ ,‬וכן בירושלמי ובבבלי בכ״מ‪ ,‬וכן מפורש בספרי נשא פי׳ כ״ב‪ ,‬עט׳ ‪ ,25‬וספרי זוטא שם‪,‬‬
‫עסי ‪ 241‬ועוד‪ .‬ור׳ נתן א ב הישיבה ל א פירש א ל א את דברי ר״ס והיינו למה פנלח נזיר שלם לדעתו‪,‬‬
‫משום שאם אמר הרי עלי לנלח חצי נזיר דעו כאילו א ס ר הרי עלי לגלח אדם שנזר נזירות לט״ו יום‬
‫שהוא נזיר שלם‪ .‬ונקט כן ע״פ הבבלי נדרים פ״נ אי‪ ,‬עיי״ש בתוספות‪ ,‬בפי׳ הרא״ש ובד״ן שם‪ .‬ושמא‬
‫היתה לו גירסא אחרת ב ב ב ל י כאן י״ב ב׳‪.‬‬
‫נזירות פ״ב עמי ‪127‬‬
‫‪517‬‬
‫ו א ף ש א מ ר ו ב מ ש ג ת נ ו פ ״ ב מ ״ ה ‪ :‬א ם ה י ו פ ק ח י ם מ ג ל ח י ם זה א ת זה‪ ,‬כ ל ו מ ר ‪ ,‬ו ה ר א ש ו ן מ ג ל ח‬
‫א ת ה ש נ י ‪ ,‬א ע פ ״ י ש ב ש ע ה ש א מ ר ה ר י ע ל י ל ג ל ח נזיר‪ ,‬ע ד י י ן ל א נ ז ר ה ש נ י ‪ ,‬כ ב ר ע מ ד ו ע ״ ז‬
‫ב י ר ו ש ל מ י פ ״ ב ה ״ ה ‪ ,‬נ ״ ב ע ״ א ‪ ,‬ו א מ ר ו שם‪ :‬ב ש ע ה ש נ ז ר ) צ ״ ל ‪ :‬ש נ ד ב ( סתם מ ג ל ח בין נ ז י ר ש כ ב ר‬
‫נ ז י ר ‪ ,‬בין נ ז י ר ש ע ת י ד ליזור‪.‬‬
‫ועיין בבלי י ״ כ רע״ב‪.‬‬
‫ו ע י י ן בקרן א ו ר ה י ״ א ב ‪ /‬ד ״ ה הריני‪.‬‬
‫ו ב א מ ת אין מ ש נ ת נ ו ע נ י י ן ל ב ר י י ת א ש ל נ ו כאן‪ ,‬ש ה ר י ב נ י ד ו ן מ ש נ ת נ ו ל א ה פ ר י ש קרבנו‪ ,‬א ל א ק ב ל‬
‫ע ל י ו בנדר‪,‬ל ואין כ א ן ק ר ב נ ו ק ו ד ם לנזרו‪ ,‬א ב ל א ם ה פ ר י ש ק ר ב נ ו ‪ ,‬א פ ש ר ש א י נ ו י כ ו ל ל ה פ ר י ש ו‬
‫ע ל נ ז י ר ש ע ד י י ן ל א נזר‪ ,‬כ מ ו ש ה ע י ר ב ש י ״ ק פ ״ ג ה ״ ב ‪ ,‬ד ״ ה ו ל א ש י ק ד י ם ‪ .‬ו ע י י ן ב מ ה ״ פ ש ב ו ע ו ת‬
‫פ ״ ד ר ה ״ ג ‪ ,‬ד ״ ה ה ד א היא‪ ,‬ו ד ב ר י ו ל א נ ת ב ר ר ו ל י ש ה ר י ״ ק ו ב ע עליו״* פ י ר ו ש ו ש ה נ ד ר ח ל עליו‪,‬‬
‫ו א י נ ו י כ ו ל ל ח ז ו ר בו‪ ,‬א ב ל א י נ ו ע נ י י ן ל ה ק ד ש ולהפרשה‪9.‬‬
‫ב ר ם ה ר ״ מ ה ש מ י ט א ת ה ה ל כ ה שלנו‪,‬״• ו ב פ י ׳ ה ר א ״ ש י ״ ג א ׳ כ ת ב ‪ :‬ו ה ו י כ א ו מ ר ה ר י א ל ו‬
‫‪,‬‬
‫ב ה מ ו ת ק ד ו ש י ם ל ק ר ב ן נ ז י ר ש א ק ב ל ע ל י ד מ ס ת ב ר ד ק ד ש י ‪ .‬״ ו ע י י ן ב ב ל י נ ד ר י ם ד א ‪ /‬ו י ש לחלק‪.‬‬
‫ו ע י י ן מ ״ ש ב ק ר ן א ו ר ה י ״ ג א ‪ /‬ד ״ ה ב ע י ר ׳ אבא‪ ,‬ע י י ״ ש ש ה ע י ר ע ל ה ב ב ל י חולין מ ״ א ב׳‪ .‬ו ב פ י ׳‬
‫ר ב י נ ו ה ל ל ל ס פ ר י נ ש א ‪ ,‬ט ׳ ע ״ א ‪ ,‬נדחק ל פ ר ש ב ר י י ת א זו ש ב ס פ ר י ה נ ״ ל )לעיל‪ ,‬ר ד ״ ה א י ל ו‬
‫קרבגות(‪ ,‬ו ל א ה ש ג י ח ל א ב ת ו ס פ ת א כ א ן ו ל א ב י ר ו ש ל מ י ה נ ״ ל ‪.‬‬
‫ו נ ר א ה ש ר ב ו ת י נ ו ה נ ״ ל )רביגו הלל‪ ,‬ה ר א ״ ש ו ה ר ״ מ ( ס ב ר ו ש א י ן ה ל כ ה כ ב ר י י ת א זו ש ל א‬
‫נזכרה כלל בבבלי‪ ,‬ו א פ ש ר ש פ י ר ש ו את הירושלמי ב פ ״ ב ה״ט‪ ,‬נ ״ ב ר ע ״ א ‪ ,‬״ ל א חשון להדא דתני‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ר חייה קרבגו לה׳ ו כ ו ״ ‪ ,‬שהכווגה היא לא חשון לה משום שאין הלכה כמותה‪.‬‬
‫אבל בפ״ג ה״ב‪,‬‬
‫ג״ב ע״ג‪ ,‬מ ש מ ע שהנכון הוא כפירוש המפרשים בירושלמי‪ ,‬ודווקא כאן לא חששו משום ש כ ב ר‬
‫ק ב ל ע ל י ו א ת גזירותו‪ ,‬ע י י ״ ש ‪.‬‬
‫ו ל ה ל ן ב ת ו ס פ ת א ת מ ו ר ה ם ״ ג ה י ״ ב ‪ :‬״ ה ר י א ל ו ל ח ט א ת י ו ה ר י א ל ו ל א ש מ י ‪ ,‬א ם היה ח י י ב‬
‫ד ב ר י ו קיימין‪ ,‬ואם לאו‪ ,‬ל א א מ ר כ ל ו ם ‪ .‬ו ל פ י פ ש ו ט ה פ י ר ו ש ה ב ס י פ א ‪ :‬א פ י ל ו ל ח ט א ת י ש א ת ח י י ב‬
‫ב ה א ח ״ כ ‪ ,‬ל א ש מ י ש א ת ח י י ב בה א ח ״ כ ‪ ,‬א ם א י נ ו ח י י ב בהם ל א א מ ר כלום‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ה ו ב א ה ב ר י י ת א זו‪ ,‬ו ש ם ה ג י ר ס א )גם ב כ י ״ מ ( ‪ :‬ה ר י זו ח ט א ת י ‪ ,‬ה ר י ז ו א ש מ י ו כ ר ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ובבבלי)נדרים ו א (‬
‫ועיין בשו״ע‬
‫‪,‬‬
‫י ו ״ ד ס י ה ם ״ ק א ׳ ו ב נ ו ״ כ שם‪ .‬ו נ ר א ה ש ב ח ט א ת ו ב א ש ם א ף ר ב ו ת י נ ו ה נ ״ ל מ ו ד י ם ש א י נ ו י כ ו ל‬
‫להפריש‬
‫לעתיד‪,‬‬
‫שהרי‬
‫אין‬
‫בידו‬
‫לשגוג‬
‫ולחטוא‪,‬״‬
‫מה‬
‫שאין‬
‫כן‬
‫בנזיר‬
‫שבידו‬
‫ליזור‬
‫י והשאלה היא אם הוא יכול ל ה ע ב י ר ל ע צ מ ו חיובו ב ע ד חבירו בשעה שחבירו ב ע צ מ ו עדיין ל א‬
‫נתחייב בו )שלא בא לעולם(‪ ,‬ובנידון דידן הרי חבירו עדיין ל א נתחייב ב ק ר ב ן נזירות‪ ,‬עיייש בסוניין‪.‬‬
‫ובמשנת שקלים פ״ב מ״ה‪ :‬מותר נזירים לנזירים‪ ,‬והכוונה אפילו לנזירים שעדיין ל א נזרו בשעת הנבייה‪.‬‬
‫ועיין בקרן אורה כ״ו סע״א‪ ,‬ד״ה ש בלשונו‪.‬‬
‫« בנינוד ל ‪ .‬ק ו ב ע קרבן״‪ ,‬עיין בתוספות כ״ז א׳‪ ,‬סד״ה א ל א ‪.‬‬
‫» שהרי הירושלמי הוציא א ת ה ה ל כ ה ממשנתנו הנ״ל )פ״ב מ״ה(‪ ,‬ושם ל א אמרו א ל א שיכול לגלח‬
‫א ת ח ב ר ו שעדיין ל א נזר בשעת נדרו‪ ,‬ומקיים א ת נדרו בזה שמפריש ומקדיש אחרי שנזר חבירו‪ .‬ת ד ע‬
‫ל ך שהוא כן‪ ,‬שהרי אמרו בירושלמי )פסחים פ״ח ה״א‪ ,‬ל״ה ע״ד(‪ :‬א ד ם ק ו ב ע ע ל חבירו ק ר ב ן‬
‫נזיר שלא מדעתו‪ ,‬א ב ל אינו מ פ ר י ש ו א ל א מ ד ע ת ו וכוי‪ ,‬א ד ם ק ו ב ע ע ל חבירו ח ט א ת ח ל ב‬
‫וכו׳‪ ,‬א ב ל אינו מפרישו וכוי‪ .‬הרי ל ך ש‪.‬קובע על״ פירושו ל ק ב ל ע ל עצמו קרבן שחבירו חייב בו‪ ,‬והוא‬
‫גדר נסור‪ ,‬ואינו יכול לחזור בו‪ ,‬א ב ל אינו יכול להפרישו א ל א מ ד ע ת חבירו‪ .‬ועיין להלן‪ ,‬שוי ‪,12-11‬‬
‫ד״ה הרי עלי‪.‬‬
‫יי! א מ ש יש שמצאו ל ה רמזים בדבריו‪ ,‬א ב ל הואיל ולא פ ס ק ה במפורש‪ ,‬הרי משמע ש ד ח ה‬
‫אותה מן ה ה ל כ ה ‪.‬‬
‫״ ומשמע שקדושים מיד‪ ,‬אעפיי שעדיין ל א ק י ב ל עליו גזירות‪.‬‬
‫‪ !2‬והיא מעין מ ק ב י ל ה ל ה ל כ ה שלנו‪ ,‬עיין ההמשך כאן ושם‪.‬‬
‫‪ !3‬ואפילו ב מ ק ש שחייב ש ע ל הםזיד‪ ,‬אין מניחים שיעבור ע ל ד ב ר י תורה נ מ ו ד ‪ ,‬ולא ע ו ד א ל א‬
‫שהוא ק ר ב ן ב ל א תשובה‪ ,‬שמפריש א ת ה ק ר ב ן ע ל מנת ל ע ב ו ר ע ב ר ה במזיד‪ ,‬עיין מ״ש ל ה ל ן בשם‬
‫הירושלמי‪.‬‬
‫נדרות פ״ב עמי ‪127‬‬
‫‪518‬‬
‫מיד‪.‬״ ועיץ במיוחס ל ר ש ״ י נ ד ר י ם שם‪ ,‬ומ״ש בשו״ת ר מ ״ ע מםאנו םי׳ כ ״ ו )וציץ ל ו ר ״ ב‬
‫רנשבורג שם(‪.‬‬
‫ובירושלמי שבועות ס ״ ד רה״ד‪ ,‬ל ״ ה ע״ג‪ ,‬משוה הסרשת חטאת קודם החטא‪ ,‬ל ה ס ר ש ת‬
‫קרבן נ ז י ר ל ס נ י שנזר‪ ,‬וק״ו הוא‪ ,‬א ם אינו מ ו ע י ל בנזיר‪ ,‬ק״ו שלא יועיל בחטאת‪ .‬א ב ל א ם נ נ י ח‬
‫שבנזיר י כ ו ל להסריש ע ל נזירות שעתיד ל ת ו ר ‪ ,‬הטעם הוא שבידו ל ת ו ר ‪ ,‬והוא תלוי ברצונו‪ ,‬א ב ל‬
‫בחטאת הרי א ס ו ר ל ו ל ח ט ו א ‪ ,‬״ ו ל א ו כ ל כמיניה להסריש חטאת אם אינו חייב בה‪ ,‬כ מ ו ש כ ת ב נ ו‬
‫ובירושלמי שבועות ס״ח ה״ג‪ .‬ל״ח ע״ד‪ :‬ט ע נ ו ט ע נ ת גנב ונשבע ל ו והסריש קרבן‪ ,‬מ א ח ר‬
‫לעיל‪.‬‬
‫שאילו הודה משבאו עדים ל א קידש‪ ,‬א ף כאן ל א קידש‪ .‬וסירש ב פ ״ מ שם‪ :‬חוששץ שמא יבואו‬
‫עדים מקודם שיודה ו כ ר ‪ .‬ולשונו אינו מדוייק‪ ,‬והסירוש בירושלמי הוא שבטוען ט ע נ ת אבידה‬
‫ונשבע ל ש ק ר מתחייב מיד חטאת ו ע ל י ו להודות ולהביא קרבן‪ ,‬והרי אם אסילו עדים מעידים אותו‬
‫שאכלו‪ ,‬חייב בקרבן אם הודה אח״כ ל ד ב ר י ה ם ‪ ,‬״ א ב ל כטוען ט ע נ ת גנב ו נ ש ב ע ל ש ק ר אינו‬
‫מתחייב קרבן אלא דווקא א ח ר שיודה מ ע צ מ ו ) ו ה ה ו ד א ה היא משתייכת אותו קרבן(‪ ,‬ואם באו עדים‬
‫לסני שהודה א ץ הודאתו הודאה‪ ,‬וסטור מן הקרבן‪ ,‬ו ל ס י כ ך אם הסריש קרבן ל ס נ י שהודה‪ ,‬אעפ״י‬
‫שהודה לסני שבאו עדים ומתחייב עכשיו בקרבן‪ ,‬א ץ הסרשתו שלסני הודאתו הסרשה‪ ,‬שהרי‬
‫באותו ז ק ע ד י ץ ל א נתחייב בקרבן‪.‬‬
‫ואף שהיה בידו להודות מיד‪ ,‬דינו‬
‫כ ‪ p‬נ ז י ר שהסריש‬
‫קרבן ל פ נ י שנזר‪ ,‬שאף שהיה בידו ל ת ו ר ולהתחייב בקרבן‪ ,‬א ץ ההקדש חל‪.‬‬
‫זו היא שיטת‬
‫הירושלמי‪ ,‬ואם נניח ש א ץ ה ל כ ה כתוםסתא ש ל נ ו כאן‪ ,‬הרי א ס ש ר ש א ף כטוען ט ע נ ת גנב ונשבע‬
‫והפריש קרבן והודה‪ ,‬ק ר ב נ ו קדוש‪ ,‬שהרי בידו היה להודות‪ ,‬ועדיף מנזיר שהפריש קרבנותיו‬
‫לפני שנזר‪.‬‬
‫‪ .12-11‬ה ר י‬
‫מדעתו‬
‫לא‬
‫יצא‪.‬‬
‫עלי‬
‫חטאתו‬
‫כ ״ ה ב ד ובכי״ע‪.‬‬
‫ס״ג הי״ב‪ :‬הרי עלי חטאתו‬
‫ואשמו‬
‫של‬
‫פל‪/‬‬
‫מדעתו‬
‫ו ב כ י ״ ו כאן השמטה ע״י הדומות‪.‬‬
‫יצא‪,‬‬
‫שלא‬
‫ולהלן ת מ ו ר ה‬
‫ו ע ו ל ת ו ש ל סלוני‪ ,‬מדעתו יצא ו כ ר ‪ .‬ו ב ב ב ל י ע ר כ ץ כ״א םע״א‪:‬‬
‫חטאתו ואשמו ש ל סלוני עלי‪ ,‬ל ד ע ת יצא‪ ,‬שלא ל ד ע ת ל א יצא‪ ,‬עולתו ושלמיו ש ל ס ל ו נ י עלי‪ ,‬כ ץ‬
‫ל ד ע ת ב ץ שלא ל ד ע ת יצא ו כ ר ‪ ,‬מיתיבי חטאתו ואשמו‬
‫עולתו‬
‫ושלמיו‬
‫ש ל ס ל ו נ י עלי‪,‬‬
‫ל ד ע ת יצא‪ ,‬ש ל א ל ד ע ת ל א יצא ו כ ר ‪ ,‬הא ב ש ע ת כסרה‪ ,‬הא בשעת הסרשה‪ .‬ו א מ ר ו ש ם שלעולא‬
‫ההבדל ב ץ חטאת ל ע ו ל ה היא ש ע ת הסרשה‪ ,‬ו ב ע ו ל ה י כ ו ל להסריש ש ל א מדעתו‪ ,‬א ב ל ב ש ע ת כסרח‬
‫בשתיהם צריכים ד ע ת בעלים‪ ,‬ולשמואל שם להסך‪ ,‬ובשעת הסרשה צ ר י ך ד ע ת ב ע ל י ם ב ץ בחטאת‬
‫ו ב ץ בעולה‪ ,‬א ב ל א ם נ ת ר צ ה בשעת הסרשה א ץ צ ו ר ך ב ד ע ת ב ע ל י ם בעולה ובשלמים‪ ,‬מה ש א ץ‬
‫כן בחטאת ובאשם ש צ ר י ך ד ע ת ב ע ל י ם ג ם ב ש ע ת בסרה‪ ,‬א ף שנתרצה בשעת הסרשה‪.‬‬
‫ו ק הםיסא‬
‫להלן מוכח שהגירםא הנכונה היא ב ד ו ב כ י ״ ע כאן‪ ,‬ו ל א כגירםת התוםסתא בתמורה‪ ,‬ובחטאת‬
‫ו ב א ש ם גרידא עםיקינן‪ ,‬ו כ ב ר י י ת א הראשונה ב ב ב ל י ע ר כ ץ הנ״ל‪.‬‬
‫ובירושלמי סםחים ס ״ ח ה״א‪ ,‬ל ״ ה ע״ד‪ :‬ד ׳ זעירא ב ש ם ר ׳ יוחנן א ד ם ק ו ב ע ע ל ח ב י ת‬
‫חטאת חלב שלא מדעתו‪ ,‬א ב ל א י נ ו מפרישו א ל א מדעתו‪ .‬ועיין מ״ש בפירושו‪ ,‬ל ע י ל ה ע ר ה ‪.9‬‬
‫ו א ם הפרישו ש ל א מ ד ע ת ו א פ י ל ו א ם נ ת ר צ ה ב ש ע ת הקרבה ל א יצא )עיין ד ״ מ פ י ״ ד מה׳ מעשה‬
‫‪1 4‬‬
‫ו ע י ץ בפאירי נדרים ו׳ א' שמביא בשם התוספות בשמועה זו של נדרים‪ ,‬שאם א ס ר הרי זו‬
‫ל ח ט א ח כאסח ח ל עליה שם חטאת מעכשיו לכשיצטרך לו‪ .‬והוא הוסיף‪ :‬ולא ד א ה כן‪ .‬ועיץ בסיוחס‬
‫לרש״י‪ ,‬שם‪ ,‬ד״ה דבריו קיימין‪ ,‬ובהגהות ר״ב רנשבורג ועיץ במעשה ר ק ח ע ל הר״מ ס י ד מה׳ מעשה‬
‫הקרבנות ה״ח‪.‬‬
‫«» בנדון הדושלסי שם שמדברים בשבועת העדוח‪ ,‬שהדבר ח ל ד ברצונו‪ ,‬שהרי חייב אף ע ל‬
‫ה מ ז ד ‪ ,‬עיין לעיל‪ ,‬הע׳ ‪.13‬‬
‫עיין בפה״פ שם‪ ,‬ד ה בין‪.‬‬
‫‪1 6‬‬
‫‪,‬‬
‫נזירות פ״ב ע מ ‪128-127‬‬
‫‪519‬‬
‫ה ק ר ב נ ו ת ה ״ י ( ‪ ,‬ו ל א ח ל ע ל י ו ה ה ק ד ש כלל‪ !?.‬ו ע י י ן ב ב ל י נ ד ר י ם ל ״ ה בי‪ ,‬ובקרן א ו ר ה שם‪ ,‬ד ״ ה‬
‫מהא‪ .‬ו ע י י ן י ר ו ש ל מ י סוטה פ ״ ב ה ״ א ‪ ,‬י ״ ז ע ״ ד ‪.‬‬
‫‪ .13-12‬ה ר י‬
‫הרי‬
‫לעצמו‪,‬‬
‫זה‬
‫הן‬
‫חטאתו‬
‫כחטאת‬
‫ואשמו‬
‫ואשם‬
‫של‬
‫פלוני‪,‬‬
‫שכיפרו‬
‫והלך‬
‫הבעלים‪.‬‬
‫הלה‬
‫ה מ ל י ם ״ ה ר י זה ח ט א ת ו‬
‫ו א ש מ ו ש ל פ ל ו נ י ״ נ ש מ ט ו ב כ י ״ ו ב ט ע ו ת ע ״ י ה ד ו מ ו ת )עיין ל ע י ל ( ו י ש נ ן ב ד ו ב כ י ״ ע ‪.‬‬
‫ת מ ו ר ה ה נ ״ ל ) ד ו מ י א ד ר י ש א שם‪ ,‬ע י י ן מ ״ ש לעיל(‪ :‬ה ר י ז ה ח ט א ת ו‬
‫והביא‬
‫ובתוספתא‬
‫ו ע ו ל ת ו של פלוני וכר‪,‬‬
‫ו צ ״ ל ש ם כ ל פ נ י נ ו ‪ ,‬כ פ י ש נ ר א ה מן הסיום‪ .‬ו ה פ י ר ו ש ה ו א ש ק ד ו ש ת ח ט א ת ו א ש ם ח ל ה ע ל י ה ן ב ש ע ה‬
‫ש נ ת ר צ ה ה מ ת כ פ ר ‪ ,‬א ל א ש ה מ ת כ פ ר י כ ו ל ל ח ז ו ר בו‪»,‬י ו ד י נ ו כ א י ל ו ה פ ר י ש ב ע צ מ ו ח ט א ת ו א ש ם‬
‫ו נ ת כ פ ר באחרת‪ ,‬כ מ ש נ ת ת מ ו ר ה פ ״ ד מ ״ א ו א י ל ך ‪ .‬ו כ א ן כ ש ה ב י א ל ע צ מ ו ו ה ק ד י ש א ת ה ב ה מ ה ד ח ה‬
‫א ת הראשונה בידים‪ ^,‬ולמיתה אזלא‪ ,‬ובאשם רועה ע ד שתסתאב ותפדה ויפלו דמיה לנדבה‪ ,‬משום‬
‫ש כ ל ש ב ח ט א ת מ ת ה ב א ש ם רועה‪20.‬‬
‫‪.15-14‬‬
‫קיימא‬
‫הריני‬
‫ספק‬
‫ר׳‬
‫מותר‪,‬‬
‫נזיר‬
‫שאינו‬
‫שמעון‬
‫שיהא‬
‫בן‬
‫בן‪,‬‬
‫לי‬
‫קיימא‪,‬‬
‫מ ח י י ב וכר‪.‬‬
‫ר׳‬
‫ונולד‬
‫יהודה‬
‫לו‬
‫ספק‬
‫בן‪,‬‬
‫ששגגת‬
‫פוטר‬
‫שהוא‬
‫בן‬
‫נזירות‬
‫ו כ ״ ה ) ״ ש ש ג ג ת נזירות מותרת״‪ ,‬״ששגגת נזירותאסורה״(‬
‫ג ם ב ב ר י י ת א שלהלן‪ ,‬ו ע י י ן מ ״ ש ע ״ ז ל ע י ל ס פ ״ א ‪ .‬ו ב מ ש נ ת נ ו פ ״ ב מ ״ ז ‪ :‬ה ר י ג י נ ז י ר ל כ ש י ה י ה ל י‬
‫בן‪ ,‬ו נ ו ל ד ל ו בן ה ר י זה נזיר‪.‬‬
‫נ ו ל ד ה ל ו בת‪ ,‬ט ו מ ט ו ם ‪ ,‬ו א נ ד ר ו ג י נ ו ס א י נ ו נ ז י ר ו כ ר ‪ ,‬ה פ י ל ה א ש ת ו א י נ ו‬
‫‪,‬‬
‫נזיר‪ ,‬ר ש מ ע ו ן א ו מ ר י א מ ר א ם ה י ה בן ק י י מ א ו כ ר ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ובתוספות שם י ״ ב סע״ב‪ ,‬ובפי ה ר א ״ ש‬
‫‪,‬‬
‫י ״ ג א ‪ ,‬כתבו ש ר ״ ש חולק רק ע ל הרישא‪ ,‬א ב ל בטומטום ואנדרוגינוס‪ ,‬א ע פ ״ י ש א פ ש ר לומר שהם‬
‫ס פ י ק ו ת בן‪ ,‬מ ו ד ה ש א י נ ו נזיר‪ .‬ו ב ת ו ס פ ת א כ א ן מ פ ו ר ש כ ד ב ר י ה ם ‪ .‬ו ע י י ן ב י ר ו ש ל מ י פ ״ ב ה ״ ז ‪ ,‬נ ״ ב‬
‫ע ״ א ‪ ,‬ו ב ק ״ ע ו ב ש י ״ ק ש ם ‪ ,‬ד ״ ה ט ו מ ט ו ם ‪ .‬ו ה פ י ר ו ש ה נ כ ו ן ה ו א ב פ ״ מ ש ם ‪ .‬ו ב ב ב ל י בםוגיין‪ :‬ה פ י ל ה‬
‫‪,‬‬
‫א ש ת ו א י נ ו נזיר‪ .‬מ א ן ק ת נ י לה‪ ,‬ר י ה ו ד ה ד כ ר י ה ו א ‪ ,‬כ ל ו מ ר ‪ ,‬ה ב ר י י ת א ש ל ה ל ן ) ש ה ו ב א ה ב ב ב ל י‬
‫ב כ מ ה מקומות(‪ ,‬ו מ כ א ן ש ה ב ב א ש ל נ ו ל א ה י ת ה י ד ו ע ה ל ה ם ‪.‬‬
‫ובירושלמי )פ״ב ה״ח‪ ,‬נ ״ ב ע״א(‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ח ש ל ו מ ר ש מ א בן ק י י מ א הוא‪ .‬א ״ ר יוחנן ד ר י ה ו ד ה ה י א ‪ ,‬ד ר י ו ד ה א מ ר ס פ ק נ ז י ר ו ת מותר‪.‬‬
‫ו כ ״ ה ל ע י ל ש ם פ ״ א ה ״ א ‪ ,‬נ ״ א ע ״ א ‪ ,‬ו ל ה ל ן ש ם םפ״ה‪ ,‬נ ״ ד ע ״ ב ‪.‬‬
‫וקבלה היתה בידיהם ש מ ש נ ת‬
‫‪,‬‬
‫ט ה ר ו ת פ ״ ד מ י ״ ב ר י ה ו ד ה ה י א ‪ .‬ו ה ב ר י י ת א כאן‪ ,‬ו כ ן ה ב ב א ש ל ה ל ן ‪ ,‬ל א ה ו ב א ה ב י ר ו ש ל מ י ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ב ת ו ס פ ו ת י ״ כ ב ‪ ,‬ד ״ ה ה פ י ל ה אשתו‪ ,‬כ ת ב ו ש ה מ ח ל ו ק ת ה י א א פ י ל ו מ ת ב מ ע י א מ ו ‪ .‬ו ב נ י מ ו ק י‬
‫‪,‬‬
‫ר ע ז ר י א ל פ י ר ש שמדברים ב מ ת בתוך שלשים‪ .‬וכתב בקרן אורה‪ :‬ולישנא דמתניתין הפילה אשתו‬
‫מ ש מ ע ק צ ת ד ה פ י ל ה מת‪ ,‬כ כ ל נ פ ל ש ב ש ״ ם ‪ ,‬א ב ל ב ת ו ס פ ת א ת נ י ל ה ב ל י ש נ א א ח ר י ת א ‪ ,‬ו נ ו ל ד ל ו בן‬
‫ס פ ק ש ה ו א בן ק י י מ א ס פ ק ש א י נ ו בן קיימא‪.‬‬
‫‪.17‬הריני‬
‫נזיר‬
‫על‬
‫שיהא‬
‫מנת‬
‫בכרי‬
‫זה‬
‫כור‬
‫מאה‬
‫וכר‪.‬‬
‫בר״ש‬
‫ו ב ר א ״ ש ט ה ר ו ת פ ״ ד מ י ״ ב ה ו ב א ה ב ר י י ת א זו ב ש ם ה ת ו ס פ ת א ‪ ,‬ו ה ו ס י ף ה ר ״ ש ‪ :‬ו ב נ ז י ר מ י י ת י ל ה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ב פ בית שמאי )ל״ד א ( ובסוף פ ״ ק )ח א ( ובפ״ב בנדרים )י״ט א (‪.‬‬
‫וכבר כתבנו לעיל‬
‫ש ב י ר ו ש ל מ י ל א ה ו ב א ה ב ר י י ת א זו‪.‬‬
‫‪.19‬ששגגת‬
‫נזירות‬
‫מ ו ת ר ת ו כ ר ‪ .‬וכן מעתיקים ב ר ״ ש וברא״ש הנ״ל‪ ,‬וכ״ה לעיל‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ב ר י ש א )עיין מ ש ״ ש ( ‪ .‬ו ב ב ב ל י ח א )ושם ה ס ד ר א ח ר ‪ ,‬ר ׳ ש מ ע ו ן ל פ נ י ר יהודה(‪ :‬ש ס פ ק נ ז י ר ו ת‬
‫ל ה ח מ י ר ו כ ר ‪ ,‬ש ס פ ק נ ז י ר ו ת להקל‪.‬‬
‫ובשאר המקבילות בבבלי לא נתנו ט ע ם לדבריהם בברייתא‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫ד! ואשר ? ראשון אם יצא ידי נדרו‪ ,‬עיין במיוחס לרש״י כ א ן ייב ב׳ ומ״ש ב צ פ נ ת פ ע נ ח פ״ח מה׳‬
‫נזירות ה״כ‪.‬‬
‫עיין צפנת פענח הנ״ל‪.‬‬
‫‪ !9‬הואיל ויכול לחזור בו ח ל ה קדושת ח ט א ת ע ל השניה‪ ,‬עיין בתוספות פסחים צ״ז ב׳‪ ,‬ד״ה‬
‫הפריש‪.‬‬
‫‪ 20‬עיין ב ב ל י כ י ה ב׳ ומקבילות‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נזירות פ״ב עמ ‪128‬‬
‫‪520‬‬
‫‪.20-19‬‬
‫ובמשנתנו‬
‫יאמר‬
‫היו‬
‫אם‬
‫כדברי‬
‫פ ״ ב מ ״ ח ‪ ,‬פ ״ ה מ״ו‪.‬‬
‫הריני‬
‫‪,‬‬
‫ועיין בתוספות ח‬
‫נזיר‬
‫‪,‬‬
‫חובה‬
‫כלעיל ברישא‬
‫וכו ‪.‬‬
‫א ‪ /‬ד ״ ה שיהא‪ ,‬ו כ ד ב ר י ה ם מ פ ו ר ש כ א ן‬
‫במקומו‪.‬‬
‫‪.22-20‬‬
‫מונה‬
‫הריני‬
‫עשרים‬
‫ומונה‬
‫נזיר‬
‫ואחד‬
‫שלשים(‬
‫לאחר‬
‫ומונה‬
‫להשלים‬
‫ועשרים‬
‫יום‪,‬‬
‫שלשים‬
‫נזירותו‬
‫ע ש ר י ם )כגירםת ד( י ו ם ו כ ר מ ו נ ה ע ש ר י ם ‪,‬‬
‫נזיר‬
‫ומספק‪,‬‬
‫ראשונה‪.‬‬
‫ואחר‬
‫מעכשיו‬
‫מונה‬
‫מאה‬
‫שמונים‬
‫יום‪,‬‬
‫)וחוזר‬
‫והגירםא משובשת‪ ,‬וצ״ל‪ :‬לאחר‬
‫מ ו נ ה ש ל ש י ם ו מ פ ס י ק )כעין כ י ״ ע ( ו כ ר ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫וכן בירושלמי ס״ב םה״ט‪ ,‬נ ״ ב ע״ב‪ :‬תני ר חייה נזיר לאחר‬
‫והמוקף ליתא ב כ י ״ ע ובמקבילות‪.‬‬
‫ע ש ר י ם יום‪ ,‬נ ז י ר מ ע כ ש י ו ל מ א ה יום‪ ,‬ה ר י זה מ ו נ ה ע ש ר י ם י ו ם ומפסיק‪ ,‬וחוזר ו מ ו נ ה ע ו ד ש ל ש י ם‬
‫וכע״ז בברייתא שבבבלי י ״ ד א ‪/‬‬
‫יום‪ ,‬ו ח ו ז ר ו מ ו נ ה ע ו ד ש מ ו נ י ם ‪ ,‬כ ד י ל ה ש ל י ם נ ז י ר ו ת ו ה ר א ש ו נ ה ‪.‬‬
‫ו פ ש ט ו מ מ נ ה ש א ל ת ר ב א )שם י ״ ג ב׳( ש מ ת ח י ל ל מ נ ו ת א ת נ ז י ר ו ת ו מיד‪ ,‬ואין א ו מ ר י ם ש מ ת ח י ל‬
‫ל מ נ ו ת א ת ה נ ז י ר ו ת ל א ח ר ע ש ר י ם ‪ ,‬ע י י ״ ש ב מ י ו ח ס ל ר ש ״ י ובתוספות‪.‬‬
‫ו ל ש ו ן ה י ר ו ש ל מ י ה נ ״ ל ש ש נ ו ש ם ״ ו מ פ ס י ק ״ א ח ר י ש מ נ ה ע ש ר י ם מ ש ל מאה‪ ,‬כ ו ו נ ת ו ש מ פ ס י ק‬
‫‪,‬‬
‫למנות את המאה ומתחיל את השלשים‪ ,‬ו כ ״ ה הלשון בתוספות י ״ ג ב ‪ ,‬ד ״ ה או דילמא‪ ,‬ו ב ר ״ מ ם ״ ד‬
‫‪,‬‬
‫מ ה נ ז י ר ו ת ה ״ ו )״ופוסק״(‪.‬‬
‫וכן ב מ ש נ ת נ ו פ ״ ב מ ״ ט ‪ :‬ה ר י נ י נ ז י ר כ ש י ה י ה ל י בן ונזיר‪ .‬ה ת ח י ל‬
‫מניח‬
‫מ ו נ ה א ת ש ל ו ו א ח ״ כ נ ו ל ד ל ו בן‬
‫א ת ש ל ו ו מ ו נ ה א ת ש ל בנו‪ ,‬ו א ח ״ כ מ ש ל י ם א ת שלו‪2!.‬‬
‫א ב ל ב ת ו ס פ ת א כ א ן ה כ ו ו ג ה ש ל א ח ר ש ל ש י ם מ פ ס י ק ו מ ג ל ח ו ג ו מ ר א ת נזירותו‪ ,‬ו ב נ י ד ו ן דידן‪,‬‬
‫ש מ ו ג ה א ח ״ כ ש מ ו ג י ם יום‪ ,‬מ ג ל ח א ח ר ג ז י ר ו ת ו ס ת ם ל כ ל ש י ם ו ת ה ר א ש ו ג י ם ‪ ,‬ע י ץ ס י כ ו ם ד ב ר י ה ם‬
‫ו ל פ ״ ז ה ל ש ו ן ״ ו מ פ ס י ק ״ ש ל ס ג י ג ו ב ת ו ס פ ת א מגומגם‪ ,‬ו ה י ה צ ״ ל ‪ :‬ומגלח‪,‬‬
‫בקרן אורה י ״ ג רע״ב‪.‬‬
‫כמו שהוא בר״מ הג״ל‪.‬‬
‫על‬
‫‪.24-23‬‬
‫אמ׳‬
‫שגדר‬
‫גזיר‬
‫ר‬
‫‪,‬‬
‫שמעון‬
‫שלשים‬
‫בן‬
‫יום‪,‬‬
‫לעזר‬
‫שאם‬
‫לא‬
‫גחלקו‬
‫גילח‬
‫ביום‬
‫בית‬
‫שמיי‬
‫שלשים‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ובית‬
‫לא‬
‫הלל‬
‫י צ א ‪ .‬כסתם‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫משגתגו רפ״ג‪ .‬ועיין ל ע י ל מגילה ס ״ א ה ״ ט וספרי גשא ס י כ״ה‪ ,‬ע מ ‪ ,30‬ו ע מ ‪ ,32‬ובבלי ה ב ‪/‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ה ט ע ם הוא ה ו א י ל ו ס ת ם ג ז י ר ו ת ל יום‪ ,‬ו ה ו א גקט ב פ י ר ו ש ל י ו ם כ ו ו ג ת ו ל ש ל ש י ם י ו ם ש ל מ י ם ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ע י י ן ב ב ב ל י ש ם ו ב ת ו ם פ ‪ ,‬ד ״ ה תגן הריגי‪.‬‬
‫ואין אומרים מקצת היום ככולו‪.‬‬
‫ועיין שטמ״ק שם‬
‫‪,‬‬
‫ותוםם ‪ ,‬ד ״ ה אמר‪ ,‬ו מ ״ ש ע ״ ז בקרן אורה שם‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו מ ל ש ץ ה ב ר י י ת א מ ש מ ע ש ה י ה ת ג א ש ש ג ה א ת ה מ ח ל ו ק ת ב ג ז ר ל יום‪ ,‬ו א ף ש ם ה י ה מ י‬
‫ש א מ ר שאם גילח ביום שלשים יצא‪ ,‬והטעם משום מקצת יום ככולו‪ ,‬ואפילו א מ ר שלשים מפורש‪,‬‬
‫עיין בשטמ״ק ובקרן אורה הג״ל‪.‬‬
‫‪.26—24‬‬
‫ביום‬
‫על מה‬
‫שלשים‬
‫נחלקו‬
‫על‬
‫יצא‪,‬‬
‫ובית‬
‫לא‬
‫שגדר‬
‫הלל‬
‫סתם‪,‬‬
‫או‬
‫‪,‬‬
‫שבית‬
‫אם‬
‫גילח‬
‫שמיי‬
‫ביום‬
‫אומ‬
‫‪,‬‬
‫אם‬
‫שלשים‬
‫גילח‬
‫יצא‪.‬‬
‫ו ל פ ״ ז הםתמות ה נ ״ ל )כאן פ ״ ג מ ״ א ו מ ״ ב ‪ ,‬ע ד י ו ת פ ״ ז מ ״ ה ‪ ,‬ת ו ס פ ת א מ ג י ל ה ו ס פ ר י ה ג ״ ל ( כ ו ל ן‬
‫‪,‬‬
‫א כ ל כ ד ו ב כ י ״ ע ה ג י ר ם א הפוכה‪ ,‬ו ה י י נ ו ש ב ״ ש א ו מ ר י ם י צ א ‪ ,‬ו ב ״ ה א ו מ ל א י צ א ‪ .‬ו ל פ ״ ז‬
‫כב״ה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ס ו ב ר י ם ב ״ ה ש ס ת ם ג ז י ר ו ת ה י א ל י ו ם מ ן התורה‪ 22,‬ו א ץ א ו מ ר י ם מ ק צ ת היום ככולו‪ .‬ו א פ ש ר ש ז ו‬
‫היא הגירסא הנכונה‪ ,‬ולסגיגו מסורת עתיקה שלפיה החמירו ב״ה‪ .‬ובירושלמי כאן פ ״ ג ה״א‪ ,‬ג״ב‬
‫ע״ג‪ :‬זו עדות‪ .‬י ו ד ע ץ הייגו שהוא אסור לגלח א ל א ש ק םבורץ אם גילח יום שלשים ל א יצא‪ ,‬בא‬
‫ל ה ע י ד אם גילח יום שלשים יצא‪ .‬ו ל ע י ל שם פ ״ א ה״ג‪ ,‬נ ״ א ע ״ ג הג״ל‪ :‬ע ל דעתיה דבר קסרא אם‬
‫גילח יום שלשים ל א יצא‪.‬‬
‫‪2 1‬‬
‫ו ע י ץ ב ת ו ס פ ו ת ר ם ע ״ ב ‪ ,‬ד ״ ה מ א י לאו‪ ,‬ו ב ק ק א ו ר ה ש ם ‪ ,‬ד ״ ה א ץ‬
‫ו ע י י ן בסיוחס לרש״י י ד א׳‪ ,‬ד״ה ל א סלקין‪ ,‬ובתוספוח י״נ ב׳‪ ,‬ד״ה בעי‪ ,‬ע ל החידוש בברייתא‬
‫שלנו ביחס למשנתנו‪.‬‬
‫עיין ס פ ר י נשא סוף פי׳ כ״ה‪ ,‬עטי ‪ ,32‬ירושלםי פ״א ה״נ‪ ,‬נ־א ע־נ‪ ,‬ב ב ל י ה׳ א׳ ואילך‪.‬‬
‫‪2 2‬‬
‫נזירות פ׳׳ב עמי ‪129-128‬‬
‫גידול שער‪.‬‬
‫‪521‬‬
‫ועיין ב מ ס כ ת ש מ ח ו ת ם ״ ז ה ״ כ ‪ ,‬ה ו צ ׳ היגר‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,146‬ו ב ש נ ו ״ ם שם‪ .‬ו ע י י ן מ ״ ש ל ע י ל‬
‫ח ״ ה )מגילה(‪ ,‬ע מ י ‪ 1134‬ואילך‪.‬‬
‫‪ .29—26‬מ י‬
‫נזירות‬
‫שלשים‪,‬‬
‫השגייה‬
‫מגלח‬
‫שנזר‬
‫ביום‬
‫את‬
‫נזיריות‪,‬‬
‫שתי‬
‫מגלח‬
‫ששים‬
‫השגייה‬
‫את‬
‫ואחד‪.‬‬
‫ביום‬
‫ראשונה‬
‫הראשונה‬
‫ואם‬
‫ששים‬
‫גילח‬
‫יצא‪.‬‬
‫נזירות‬
‫ביום‬
‫את‬
‫סתם‪,‬‬
‫שלשים‬
‫הראשונה‬
‫בד ובכי״ע‪ :‬לא‬
‫ושניה‬
‫ואחד‬
‫יום‬
‫ואת‬
‫שלשים‪,‬‬
‫י צ א ‪ ,‬והגכון כ ל פ נ י נ ו ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו פ י ר ו ש ה ש א ע פ ״ י ש ס ת ם ג ז י ר ו ת ל י ו ם א י ג ו מ ג ל ח ל כ ת ח י ל ה א ל א ביום ל ״ א ‪ ,‬כ מ ש נ ת ג ו פ ״ ג מ ״ א ‪,‬‬
‫מ ״ ב ‪ ,‬ו ת ו ס פ ת א מ ג י ל ה פ ״ א ה ״ ט הג״ל‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ואעפ״י שגילח את‬
‫ו ע י י ן ה ט ע ם ב ב ב ל י ה ׳ ב הנ״ל‪23.‬‬
‫ה ר א ש ו נ ה ביום ל ״ א מגלח א ת ה ש ג י ה ביום ש ש י ם ואחד‪ ,‬מ ש ו ם ש ס ו ף י ו ם ש ל ש י ם ו א ח ד ) א ח ר י‬
‫ה ג י ל ו ח ו ה ק ר ב נ ו ת ש ל ר א ש ו נ ה ( ע ו ל ה ל מ נ י י ן השנייה‪ ,‬ו מ ת ח י ל ל מ נ ו ת א ת ה ש נ י י ה מ י ו ם ש ל ש י ם‬
‫ו א ח ד ‪ ,‬ו כ ש ה ו א מ ג ל ח ב י ו ם ש ש י ם ו א ח ד מ ג ל ח ב י ו ם ל ״ א לשגייה‪ .‬ו א ם ג י ל ח א ת ה ר א ש ו נ ה יום‬
‫ש ל ש י ם מ ג ל ת א ת ה ש נ י י ה ב י ו ם ש ש י ם ‪ ,‬נו[יצא‪ ,‬מ ש ו ם ש ה ת ח ל ת יום ש ל ש י ם ע ו ל ה ל ר א ש ו ג ה ו ס ו פ ו‬
‫לשנייה‪ 24,‬ו נ מ צ א מ ג ל ח ל ש ג י י ה ביום ל ״ א ש ל ה ‪ ,‬כ ע ד ו ת ו ש ל ר ׳ פ פ י י ם ב פ ״ ג מ ״ ב ו ע ד י ו ת פ ״ ז מ ״ ה ‪,‬‬
‫א ל א ש ר ׳ פ פ י י ם ה ע י ד ע ל ש ת י נ ז י ר י ו ת ס ת מ י ו ת ‪ ,‬ו ל פ י כ ך א פ י ל ו א ם ג י ל ח ביום ש ש י ם ח ס ר א ח ד‬
‫יצא‪ ,‬א ב ל בנידון שלפנינו שהשנייה היא בת ל ׳ יום מ פ ו ר ש ת ל א י צ א א ל א אם כן גילח ביום‬
‫ששים‪.‬‬
‫‪.32-29‬‬
‫הראשונה‬
‫ראשונה‬
‫ביום‬
‫גילח‬
‫את‬
‫ואחד‪,‬‬
‫ואם‬
‫נזירות‬
‫שלשים‬
‫הראשונה‬
‫גילח‬
‫ואחד‬
‫ביום‬
‫ביום‬
‫שלשים‪,‬‬
‫ואת‬
‫שלשים‪,‬‬
‫ושנייה‬
‫השנייה‬
‫מגלח‬
‫ג ז י ר ו ת סתם‪,‬‬
‫ביום‬
‫את‬
‫ששים‬
‫השנייה‬
‫מגלח‬
‫ואחד‪,‬‬
‫ביום‬
‫את‬
‫ואם‬
‫ששים‬
‫ש ש י ם ל א י צ א ‪ .‬ב ד ו ב כ י ״ ע בסיפא‪ :‬ו א ם גילח א ת ה ר א ש ו ג ה‬
‫ב י ו ם ) ב כ י ״ ע ‪ :‬ליום( ש ל ש י ם וגלח ) ב כ י ״ ע ‪ :‬מגלח( א ת ה ש ג י ה ב י ו ם ) ב כ י ״ ע ‪ :‬ליום( ש ש י ם י צ א‪25.‬‬
‫ו ש מ א הנכון כ ג י ר ס א ש ל פ נ י ג ו ו ״ מ ג ל ח א ת ה ש נ י י ה ״ ה ו א ב א ש ג ר ה מ ל ע י ל ‪ ,‬והכווגה‪ ,‬מ ג ל ח ש נ י י ה ‪,‬‬
‫כ ל ו מ ר שגית‪ ,‬כמו שפירש בח״ד‪.‬‬
‫ו ה ר י ש א כ א ן ב ר ו ר ה ש ה ר י ל כ ת ח י ל ה מ ג ל ח ביום ל ״ א בין ש נ ז ר‬
‫ס ת ם ובין ש נ ז ר ש ל ש י ם ‪ ,‬ו י ו ם ש ל ש י ם ש ל ר א ש ו ג ה ע ו ל ה ל כ א ן ו ל כ א ן ‪ ,‬כ ל ע י ל ‪.‬‬
‫א ב ל בסיפא‪,‬‬
‫ש ה ר א ש ו נ ה ה י ת ה ב ת ל ׳ י ו ם מ פ ו ר ש ת ‪ ,‬ה ר י א ם ג ל ח ביום ש ל ש י ם ד י ג ו כ ג י ל ח בתוך ז מ נ ו ו ס ו ת ר ל ׳ יום‪,‬‬
‫כמשנתנו פ ״ ו מ״ג‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ל ש י ט ת ה ר ״ מ ) פ ״ ו מ ה נ ז י ר ו ת ה ״ ב ( ו ה מ א י ר י ) ל ״ ט א ( א פ י ל ו ג י ל ח בתוך‬
‫‪,‬‬
‫נ ז י ר ו ת מ ר ו ב ה ‪ ,‬ו ע ד י י ן נ ש א ר ו ל ו י ו ת ר מ ל י ו ם ‪ ,‬ס ו ת ר ש ל ש י ם ‪ ,‬ו א י נ ם ע ו ל י ם לו‪ ,‬ו א ח ״ כ מ ש ל י ם‬
‫א ת מנייגו‪.‬‬
‫ולפיכך א ף כאן אם גילח ביום שלשים סותר שלשים‪ ,‬ומונה שלשים לגידול שער‪,‬‬
‫ו ב י ו ם ש ש י ם מ ש ל י ם א ת היום ה א ח ר ו ן ש ה ח ס י ר מ ן ה נ ז י ר ו ת ה ר א ש ו נ ה ) ש ה י ת ה מ פ ו ר ש ת ל ׳ יום(‬
‫ו מ ג ל ח ל י ו ם ש ש י ם ואחד‪ ,‬א ב ל א ם ג י ל ח ב י ו ם ש ש י ם ה ר י ש ו ב ג י ל ח ב י ו ם מ ל א ת ש ל ו ‪ ,‬ו ל א י צ א ‪.‬‬
‫א ב ל ל ה ל ן ב ת ו ס פ ת א פ ״ ד ה ״ ה מ ו כ ח כ פ י ר ו ש ה ת ו ס פ ו ת ל ״ ט א ‪ /‬ד ״ ה סתם‪ ,‬ו כ פ י ר ו ש ה ר א ״ ש‬
‫ש ם ‪ ,‬ש א י נ ו ס ו ת ר ש ל ש י ם א ל א מ ש ו ם ג י ד ו ל ש ע ר ג ר י ד א ‪ ,‬ו א ם נ ז ר ש ש י ם יום‪ ,‬ו ג י ל ח ו ה ו ב י ו ם ל ׳‬
‫א י נ ו ס ו ת ר כלום‪ ,‬ו ל ש י ט ת ם א ף כ א ן ה ר י ג י ד ו ל ש ע ר ש ל ו נ ש ל ם ב י ו ם ש ש י ם ‪ ,‬ו א י נ ו צ ר י ך ל ה ש ל י ם‬
‫א ת ה י ו ם ה א ח ר ו ן ש ג י ל ח ו ה ו בו‪ ,‬ו ג מ צ א ש א ם ג י ל ח ב י ו ם ש ש י ם י צ א ‪ ,‬מ ש ו ם ש ב א ו ת ו י ו ם נ ש ל ם‬
‫גידול ש ע ר שלו‪ ,‬והוא הדין שמגלח לכתחילה ביום ששים‪ ,‬ו ל א אמרו כאן ״ י צ א ״ א ל א באשגרה‬
‫ממשנתנו ומלעיל םה״י‪.‬‬
‫ולפ״ז גירםת ד ו כ י ״ ע נכונה כאן בסיפא‪ ,‬ודלא כפירוש המפרשים‬
‫ש ה ג י ה ו ב ד פ ו ס י ם ״ ל א י צ א ״ ‪ .‬ו ע י י ן מ ״ ש ל ה ל ן ש ם פ ״ ד ‪ ,‬ש ר ‪ ,22‬ד ״ ה א י מ ת י א מ ר ו ‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫א ם גילח‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫ובירושלמי פ״א ה״נ‪ ,‬נ״א ע״ג‪ :‬ע ד מ ל א ת הימים‪ ,‬וכמה הן ימים םליאין‪ ,‬שלשים יום‪.‬‬
‫יום שלשים ל א יצא‪ .‬איר יצחק ב ר א ל ע ז ר י מ י ם ‪ ,‬ימם כתיב‪ ,‬ח ס ר יוד‪.‬‬
‫עיין ב ב ל י ו׳ א׳‪.‬‬
‫בקג״ג השמטה עיי הרוסות‪.‬‬
‫מעתה‬
‫נזירות פ״ב עמ׳ ‪129‬‬
‫‪522‬‬
‫‪ .32‬מ י‬
‫הריני‬
‫שאמר‬
‫וניטמא‬
‫נזיר‪,‬‬
‫וכ״ה בד‪ ,‬והיא פיםקא ממשנתנו ס ״ ג מ״ג‪.‬‬
‫שלשים‬
‫ביום‬
‫סותר‬
‫הכל‪.‬‬
‫את‬
‫ובזה כ ו ל ם מודים משום שאפילו נ א מ ר מ ק צ ת היום‬
‫ככולו‪ ,‬הוא דווקא ש י כ ו ל לגלח ולהביא קרבנותיו‪ ,‬א ב ל אם לא הביא ק ר ב נ ו ת י ו דינו כ א י ל ו נטמא‬
‫בתוך מ ל א ת ו ס ו ת ר א ת הכל‪ .‬ו ע י ץ ג ד ש להלן בסמוך‪.‬‬
‫ו ב כ י ״ ע וקג״ג מוסיף כאן‪:‬‬
‫שלשים‬
‫ביום‬
‫ואחד‬
‫את‬
‫סותר‬
‫ה כ ל ‪ .‬ו כ י ה הגירםא‬
‫לסני הריב״ן‪ ,‬ר ב י נ ו ע ז ר י א ל והרא״ש‪ .‬ולהלן בסמוך ) ו ק במשנתנו(‪ :‬הריני נזיר מאה יום ו כ ו ‪/‬‬
‫‪,‬‬
‫ניטמא ביום מאה ואחד ס ו ת ר שלשים‪ .‬ובנוםחת הריב״ן ט״ז ב ‪ :‬ניטמא יום ק׳ ו א ‪ /‬קודם שיקריב‬
‫קרבנותיו‪ ,‬סותר‪ ,‬לסי ש צ ר י ך‬
‫תגלחת‬
‫לגלח‬
‫ל א ל ת ר ‪ ,‬ואח״כ מגלח תגלחת‬
‫טומאה‬
‫‪,‬‬
‫טהרה בסוף ל ׳ יום‪ ,‬ש א ץ ת ג ל ח ת טהרה פחות מל׳ יום‪ ,‬ה ל כ ך ס ו ת ר ל יום ו ת ו לא‪ ,‬משום ד ה ד‬
‫נזיר ש כ ל ו ל ו ימיו‪.‬‬
‫ת ני נן‬
‫‪,‬‬
‫והכי‬
‫וה״ה כ י נטמא יום ל״א סותר א ת הכל‪ ,‬ו ל ד א ל י ע ז ר ס ו ת ר ז ‪/‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ק כ ת ב ר ב י נ ו ע ז ר י א ל )לסי שטמ״ק ט״ז א (‪ :‬והוא ה ד ץ כי נטמא ביום‬
‫ב ת ו ם ס ת א‪.‬‬
‫והכי‬
‫ל״א סותר את ה כ ל ״ ו כ ו ‪/‬‬
‫תניא‬
‫ו ע י ץ גם בתוםס׳ ר י ״ ד שם‪ .‬ו כ ו ל ם‬
‫כתוססתא‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ל א הזכירו קרבן‪ ,‬א ב ל הר״מ סםק )ס״ו מ ה נזירות ה״ד( שאם נטמא א ח ר מלאת‪ ,‬לסני ה ק ר ב ת‬
‫חייב‬
‫קרבן טהרה‪,‬‬
‫בקרבן‬
‫לכשיטהר‪ ,‬ומגלח ומונה ל ׳ יום בטהרה‪ .‬ועיין גם‬
‫טומאה‬
‫במאירי למשנתנו‪ .‬ו ל ס ״ ז א ץ ה ב ד ל ב ץ יום ק״א‪ ,‬ק״ב‪ ,‬ל״א‪ ,‬ל״ב‪ ,‬ו ב כ ו ל ם סותר מדאורייתא‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ע י ץ קרן אורה ו א ‪ /‬ד״ה אבל‪ ,‬ו ב צ ס נ ת ס ע נ ח במקומו‪.‬‬
‫א ב ל בתוםסות ט״ז ב ‪ /‬ד״ה נטמא‪ ,‬סירשו שאינו ס ו ת ר שלשים א ל א מדרבנן ב ע ל מ א ו כ ר ‪,‬‬
‫והוםיסו‪ :‬והוא ה ד ץ ל ע י ל הוה מצי למיתני הכי גבי הריני נזיר‪ ,‬נטמא יום ל ״ א דםותר ה כ ל‬
‫מדרבנן‪ ,‬נאכל[ ודאי נטמא יום ק ״ ב אינו ס ו ת ר שלשים‪ ,‬ר ק נשבעה[‪ ,‬שיטהר ויביא ק ר ב נ ו ת י ו‬
‫)כלומר‪ ,‬ש ל טהרה(‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ק בתוםסות ר א ‪ /‬ד״ה נ ט מ א ) ו צ ״ ל שם כ מ ו שהגיה ר ״ ב ר נ ש ב ו ר ג א ו ת ד ( ‪.‬‬
‫ו ע י ץ בתוספות‪ ,‬י״ד ב ‪ /‬םד״ה לוקה‪.‬‬
‫ובתוםסות הרא״ש )לסי ש ט נ ד ק ר םע״א(‪ :‬והכי איתא‬
‫בהדיא בתוססתא נ מ מ א ביום ל ״ א ס ו ת ר הכל‪ .‬וסירש שם כשיטת התוססות שאינו א ל א מדרבנן‪,‬‬
‫ו ק כ ת ב ר ב י נ ו בסירושו י ״ ד םע״ב‪ :‬שאינו ס ו ת ר מדרבנן א ל א ביום‬
‫גזירה יום ל ״ א אטו יום ל ‪/‬‬
‫ל״א‪ ,‬א ב ל ביום ל ״ ב אינו סותר‪ .‬ו ע י ץ בסירושו ס ״ ז א ‪ /‬ד ש ש ם ט״ם וצ״ל‪ ,‬כ מ ו שתיקגו בגליץ‬
‫למטה שם‪.‬‬
‫ולס״ז תמוהים ד ב ר י ו ב ד ף כ ״ ח א׳ שהםתסק ב ה ס ר ל ה ה ב ע ל ל א ח ר שחיטה‪ ,‬ל ר ׳‬
‫עקיבא‪ ,‬ונטמאה‪ ,‬א ם מביאה קרבן טומאה )ועיץ בשטמ״ק שם(‪ ,‬והרי בנטמאה ל א ח ר מ ל א ת אינה‬
‫מביאה קרבן טומאה לשיטתו‪ ,‬ע י ץ בקרן א ו ר ה שם‪.‬‬
‫‪.33‬‬
‫ר‬
‫‪,‬‬
‫יהודה‬
‫אומ‬
‫‪,‬‬
‫משם‬
‫ר‬
‫‪,‬‬
‫ליעזד‬
‫סתר‬
‫לא‬
‫אלא‬
‫וכ״ה‬
‫שבעה‪.‬‬
‫במשנתנו ס״ג מ״ג הנ״ל‪ ,‬א ל א שלא נ ז כ ר ש ם ר ׳ יהודה‪ ,‬ו ע י ץ מ״ש להלן‪ ,‬ש ר ‪ ,36‬ד״ה ר ׳ יהודה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ר ׳ יהודה שנה מ ש נ ת אביו ששנה א ת מ ש נ ת ר אליעזר‪ ,‬עיץ להלן זבחים םס״ב ומקבילה ב ב ב ל י‬
‫מנחות י״ח א ‪/‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ל ע צ ם ה ע נ י ץ א ף כאן נ ח ל ק ו הראשונים בטעמו ש ל ר אליעזר‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ובמיוחם ל ר ש ״ י ר ב׳‬
‫‪,‬‬
‫) ב ל ש ץ דאשץ( ס י ר ש ש ל ד א ל י ע ז ר מונה י ״ ד יום‪ ,‬והיינו ז ימי טומאה‪ ,‬ומזה בשלישי ובשביעי‬
‫ומגלח‪ ,‬ואח״כ מוגה כ נ ג ק ז׳ ימים כדי שיגדל ש ע ת כ ד י ל כ ו ף ר א ש ו לעיקרו‪ ,‬ומגלח ת ג ל ח ת‬
‫טהרה‪ ,‬ע י ץ ב ב ל י ל ״ ט ב׳ ובמיוחם ל ר ש ״ י ש ם ‪ .‬״ א ב ל ב ל ש ק שני ס י ר ש שם שאינו מונה א ל א ז׳‬
‫ימימ כ ד י שיוכל להטהר‪ ,‬ומגלח ת ג ל ח ת ט ה ר ה מ י ד א ח ת שטהר‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ק ס י ר ש ו בתוםסות ר א ‪ ,‬ד״ה‬
‫‪,‬‬
‫נטמא )ועיין גם בתוםסות ל ״ ט ב ‪ ,‬ד ״ ה כגץ‪ ,‬ו ד ״ ה וקים( ובתוםסות ר י ״ ד ט ״ ז ב ‪ ,‬ם ד ״ ה נ י ט מ א ‪ ,‬״‬
‫ו ב נ י מ ק י ר ׳ ע ז ת א ל הנ״ל‪.‬‬
‫‪2 8‬‬
‫‪27‬‬
‫עיין בהוצ׳ ה ר ‪ /‬זק״ש‪ ,‬עם׳ ל״ר‪ ,‬ובהערה ‪ 8‬שם‪.‬‬
‫ועיין בחוספ׳ רי״ד ו׳ בי‪ ,‬ד״ה ר׳ אליעזר‪ .‬אבל עיי״ש טיז ב׳‪ ,‬סד״ה ניטמא‪.‬‬
‫עיין לעיל‪ ,‬העי ‪.27‬‬
‫‪2 8‬‬
‫‪,‬‬
‫נזירות פ״ב ע מ ‪129‬‬
‫‪523‬‬
‫ולהלן‪ ,‬ש ר ‪ ,40‬מ פ ו ר ש ב ת ו ס פ ת א כ ל ש ו ן ר א ש ו ן ש ב מ י ו ח ם ל ר ש ״ י ש מ ו נ ה ז׳ י מ י ם ב ט ה ר ה‬
‫חוץ מ ד י מ י םומאה‪ .‬ו כ ן מ ו כ ח ב י ר ו ש ל מ י פ ״ ג ס ה ״ ה ‪ ,‬נ ״ ב ע ״ ד ‪ :‬כ מ ה ד ת י מ ר ת מ ן ע ל ד ר ׳ א ל י ע ז ר‬
‫‪,‬‬
‫ב ת ח י ל ה והוא ש י ה א ל ו מהיכן להפיל‪ ,‬ו ב ס ו ף א ע פ ״ י ש א י ן ל ו מהיכן ל ה פ י ל ? א מ ר ר ׳ ז ע י ר קומי‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ר מנא ולא מתני היא ניטמא יום אחד ומאה סותר שלשים‪ ,‬ור׳ אליעזר א ו מ לא סותר א ל א ד ‪.‬‬
‫א ״ ל ש מ ע נ ו ש ה ו א סותר‪ ,‬ש מ ע נ ו ש ה ו א מ ב י א ק ר ב ן )כלומר‪ ,‬בתמיה(‪.‬‬
‫שהירושלמי‬
‫ו מ כ א ן הוכחה ג מ ו ר ה‬
‫פ י ר ש ש ל ר ׳ א ל י ע ז ר סותר ש ב ע ה חוץ מ י מ י ה ט ו מ א ה ‪ ,‬ש א ם ל א כן ה ר י א י ן כאן‬
‫ס ת י ר ה כ ל ל ‪ ,‬ו ב ו ו ד א י ש צ ר י ך ל מ נ ו ת ש ב ע ה ‪ ,‬כ ד י ש י ו כ ל ל ה ב י א ק ר ב נ ו ת י ו בטהרה‪ ,‬כ מ ו ש ה ו כ י ח‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫בקרן א ו ר ה י ״ ט ב ‪ ,‬ד ״ ה ו ה נ ה ה ת ו ם ‪ ,‬ו ד ל א כ ש י ״ ק ש ם ‪ ,‬ד ״ ה ו ל א מ ת נ י ה י א ‪ .‬ו כ ן מ ב ו א ר מ ש י ט ת‬
‫ו ב ה ג ה ו ת ה ר ד ״ ל י ״ ט ב׳‬
‫ה י ר ו ש ל מ י ש א י ג ו א ל א מגלח א ת ה ש ע ר ש נ ט מ א ‪ ,‬ו א י נ ו מ ב י א קרק‪29.‬‬
‫‪,‬‬
‫כ ת ב ש א י נ ו א ל א ד י ח ו י י א ב ע ל מ א ‪ ,‬א ב ל א י ן צ ו ר ך בזה‪ ,‬ו ע י י ן מ ״ ש ב צ פ נ ת פ ע נ ח פ ״ ו מ ה נ ז י ר ו ת‬
‫‪,‬‬
‫ה ״ ד ‪ .‬ו ל פ י זה מ ו נ ה ז י מ י ם ו נ ט ה ר ו מ ג ל ח א ת ה ש ע ר ש נ ט מ א ‪ ,‬ו מ ו נ ה ש ב ע ה י מ י ם ב ט ה ר ה ב ש ב י ל‬
‫‪,‬‬
‫השער בטהרה כ ד י לכוף ראשו לעיקרו ומגלח בטהרה‪ ,‬כבבלי ל ״ ט ב ‪.‬‬
‫שיגדל‬
‫ובירושלמי‬
‫‪,‬‬
‫ם ״ ג ה״ג‪ ,‬ג ״ ב ע״ג‪ ,‬משמע שמחלוקת אמוראים היא אם מונה ל ד אליעזר ד ימים גרידא )כשיטת‬
‫ר ו ב ה ר א ש ו נ י ם ( ‪ ,‬א ו א ר ב ע ה ע ש ר יום‪ ,‬כ ש י ט ת ה מ י ו ח ס ל ר ש ״ י ב ל ש ו ן ר א ש ו ן ה ג ״ ל ‪ ,‬ו כ ש י ט ת‬
‫התוספתא‪.‬‬
‫‪.34-33‬‬
‫הכל‪.‬‬
‫הריני‬
‫ו כ ״ ה בד‪.‬‬
‫נזיר‬
‫וניטמא‬
‫ש ל ש י ם יום‪,‬‬
‫שלשים‪,‬‬
‫יום‬
‫את‬
‫סותר‬
‫ו ב כ י ״ ע חסר‪ ,‬ו א פ ש ר ש ה ש מ י ט ו ה מ ש ו ם ש ה י א פ י ם ק א מ מ ש נ ת נ ו פ ״ ג מ ״ ג ‪ ,‬ו ל א‬
‫‪,‬‬
‫ה ו ס י פ ה ה ת ו ס פ ת א ע ל י ה כלום‪ .‬ובזה א ף ר א ל י ע ז ר מ ו ד ה ש ה ר י נ ט מ א בתוך מ ל א ת ‪ .‬ו ע י י ן ב ת ו ס פ ו ת‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ט ״ ז א ‪ ,‬ד ״ ה ה ר י נ י ‪ ,‬ר ב ‪ ,‬ד ״ ה קםבר‪.‬‬
‫נזיר‬
‫‪ .34‬ה ר י נ י‬
‫יום‬
‫מאה‬
‫פיסקא ממשנתנו פ ״ ג מ״ד‪ ,‬וסותר א ת הכל‬
‫וכר‪.‬‬
‫ל ח כ מ י ם מ ש ו ם ש נ ט מ א ת ו ך מלאת‪.‬‬
‫‪ .36-35‬ר‬
‫‪,‬‬
‫א ו מ‬
‫יהודה‬
‫‪,‬‬
‫ר‬
‫משם‬
‫‪,‬‬
‫ליעזר‬
‫לא‬
‫אלא‬
‫סתר‬
‫‪,‬‬
‫שלשים‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫פ י ם ק א מ מ ש נ ת נ ו ה נ ״ ל ‪ ,‬ו ל א נ ז כ ר ש ם ר יהודה‪ ,‬ו ע י י ן ל ע י ל ‪ ,‬ש ר ‪ ,33‬ד ״ ה ר יהודה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫כ א ‪ :‬תניא נמי הכי‬
‫התורה‬
‫ר‬
‫‪,‬‬
‫יהודה‬
‫ובבבלי‬
‫‪,‬‬
‫מ ש ו ם ר א ל י ע ז ר ד א מ ר ק ר א ז א ת ת ו ר ת הנזיר‪,‬‬
‫אומר‬
‫א מ ר ה כ י נ ט מ א ביום מ ל א ת תן ל ו ת ו ר ת נזיר‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ועיין ל ע י ל שם ר ב ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫פ ״ ג ר ה ״ ד ‪ ,‬נ ״ ב ע ״ ג ‪ ,‬מ ס ר ר ז ע י ר ה ב ש ם ר ״ ש בן ל ק י ש ט ע ם זה‪.‬‬
‫ובירושלמי‬
‫‪,‬‬
‫ועיין ספרי נ ש א פ י ל״א‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ע מ ׳ ‪ ,36‬י ר ו ש ל מ י פ ״ ג ה ״ ה ‪ ,‬נ ״ ב ע ״ ד ה נ ״ ל ‪ ,‬ב ב ל י י ״ ט ב ‪.‬‬
‫‪.36‬ניטמא‬
‫ואחד‬
‫ביום מאה‬
‫ש ל ש י ם ‪ .‬פ י ס ק א מ מ ש נ ת נ ו הג״ל‪ .‬ו ע י י ן‬
‫סותר‬
‫מ ״ ש ל ע י ל ‪ ,‬ש ו ר ה ‪ ,32‬ד ״ ה ו ב כ י ״ ע ‪.‬‬
‫ר‬
‫‪,‬‬
‫אומ׳‬
‫יהודה‬
‫משם‬
‫ר‬
‫‪,‬‬
‫ליעז׳‬
‫א ף כאן ל א הוסיפה התוספתא ע ל‬
‫וכר‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫מ ש נ ת נ ו א ל א א ת ה ש ם ר יהודה‪ ,‬ע י י ן מ ״ ש ל ע י ל בסמוך‪.‬‬
‫‪ .40—37‬ז ה‬
‫ביום‬
‫וכל‬
‫סתר‬
‫שראוי‬
‫שניטמא‬
‫אלא‬
‫הכלל‬
‫ש ר‬
‫להביא‬
‫ביום‬
‫שבעת‬
‫‪,‬‬
‫יהודה‬
‫בו‬
‫קרבן‬
‫שאין‬
‫ראוי‬
‫להביא‬
‫חוץ‬
‫‪,‬‬
‫ו כ ל שניטמא ב י ר ש ל ש י שאין ראוי וכר‪.‬‬
‫ואין‬
‫ל ו לםפו ‪30.‬‬
‫י‬
‫אמ׳‬
‫ויש‬
‫ימים‪,‬‬
‫ש א י ן ר א ו י ל ה ב י א קרבן‬
‫משם‬
‫ואין‬
‫לו‬
‫מימי‬
‫לו‬
‫ר‬
‫‪,‬‬
‫לספור‬
‫בו‬
‫ליעזר‪,‬‬
‫סותר‬
‫קרבן ויש‬
‫טומאתו‬
‫בלבד‪.‬‬
‫כל‬
‫שניטמא‬
‫שלשים‬
‫לו‬
‫לספור‪,‬‬
‫יום‪,‬‬
‫לא‬
‫ו כ ״ ה בד‪ .‬א ל א ש ש ם ‪:‬‬
‫וכע״ז בכי״ע‪ ,‬א ל א ששם‪ :‬י ש לו לסתור‪ ,‬ובסיפא‪ :‬ביום‬
‫ל ס ת ו ר וכר‪.‬‬
‫ו כ ל הנוסחאות משובשות‪.‬‬
‫ע מ ׳ ‪ ,244‬ה ע ר ה ‪ ,1‬ה ג י ה כ א ן ‪ :‬כ ל ש נ י ט מ א ב י ו ם‬
‫‪ 29‬ועיין בקרן אורה ל״ט ב׳‪ ,‬ד״ה ונראה‪.‬‬
‫‪ 3 0‬הרח״ש הורוביץ מחק מלים אילו‪ ,‬ואין צורך‪.‬‬
‫ובקג״נ כעין גירסא שלנו‪ ,‬א ב ל בסיפא‪:‬‬
‫והרח״ש הורוביץ‬
‫שאין‬
‫בהגהותיו‬
‫ל ס פ ר י זוטא‪,‬‬
‫ר א ו י ל ה ב י א ב ו קרבן ו י ש ל ו ל ס פ ו ר‬
‫נזירות פ״ב עמי ‪130-129‬‬
‫‪524‬‬
‫סותר נאת הכל‪ .‬אין ל ו ל ס פ ו ר סותר[ שלשים יום‪ .‬ו כ ל שניטמא ביום‬
‫ואין‬
‫קרבן‬
‫להביא ב ו‬
‫שראוי‬
‫)כני׳ קג״נ וכי״ע( ל ו לספור‪ ,‬ל א ס ת ר א ל א שבעת ימים חוץ ו כ ר ‪.‬‬
‫ו א ש ר ל ד ב ר י התוספתא ״חוץ מימי טומאתו״ כ ב ר הוכחנו לעיל‪ ,‬שורה ‪ ,33‬ד״ה ולהלן‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ששיםת התוספתא והירושלמי היא ש ל ר אליעזר מונה שבעה ימי טהרה ‪ pn‬מ ד ימי טומאה‪.‬‬
‫שהיה טמא‬
‫‪ .41-40‬מ י‬
‫אסור‬
‫ונזר‪,‬‬
‫ולשתות‬
‫לגלח‪,‬‬
‫בבלי‬
‫י י ן וכר‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ט״ז ב ‪ ,‬י״ז א ‪ /‬והרבותא היא שאעס״י ש א ץ ימי טומאתו ע ו ל ץ לו‪ ,‬ואינו מתחיל ל מ נ ו ת א ל א‬
‫וכאן‬
‫כשיטהר מ״מ כ ל דקדוקי גזירות עליו‪ ,‬עיין ב ב ל י הג״ל‪ ,‬וירושלמי פ ״ ג ה״ה‪ ,‬ג״ב ע״ג‪.‬‬
‫מדברים אפילו בטמא בטומאה שהגזיר מגלח עליה‪ ,‬א ל א הואיל וגזר כשהיה טמא איגו מביא קרבן ע ל‬
‫‪,‬‬
‫ועיין במשנתגו פ ״ ג מ״ה‪ ,‬בםיה״מ ל ה ר ״ מ שם ובחיבורו ם״ו מ ה גזירות ה״ח וה״י‪,‬‬
‫טומאתו‪.‬‬
‫ומ״ש בקרן אורה ט״ז רע״ב‪ ,‬ד״ה מי שנזר‪.‬‬
‫גילח‬
‫‪ .41‬ו א ם‬
‫יין‬
‫ושתה‬
‫למתים‬
‫וניטמא‬
‫וכר‪.‬‬
‫וכ״ה בכי״ע‪ ,‬בקג״נ‬
‫ו ב ב ב ל י הג״ל‪ ,‬ו ב ד גשמט בטעות ״וגיטמא למתים״‪.‬‬
‫ושוגה‪.‬‬
‫‪ .42‬מ ז ה‬
‫‪ .43-42‬ו א י ן‬
‫ובכי״ע‪.‬‬
‫כ ״ ה בכי״ע‪.‬‬
‫יום‬
‫א ב ל בכי״ו‪ ,‬בקג״ג ו ב ד בטעות‪ :‬מזה ושותה‪.‬‬
‫השביעי‬
‫לו‬
‫עולה‬
‫המגיין‪.‬‬
‫מן‬
‫בקג״ג‬
‫וכ״ה בד‪,‬‬
‫וצ״ל‪ :‬ו א ף יום השביעי )כלומר‪ ,‬ו ל א ר ק יום השמיגי שהוא כ ב ר טהור אחרי ה ע ר ב‬
‫שמש( עולה ל ו ו כ ר ‪ .‬וכן מפורש להלן בסמוך‪ ,‬עיין מש״ש‪ .‬א ב ל עיין כפי׳ הראב״ד ל ע ד י ו ת‬
‫‪,‬‬
‫פ ״ ד מי״א שהיתה ל פ נ י ו הגירםא ב ב ב ל י י״ז א )ומקבילות( להפך ממה שהיא לפגיגו‪ ,‬וכמו שהוא‬
‫בתוספתא כאן ב כ ל הנוסחאות‪.‬‬
‫‪ .45-43‬כ ל‬
‫השביעי‬
‫יום‬
‫יום‬
‫מיד‪,‬‬
‫אילו‬
‫עולה‬
‫השביעי‬
‫שיאמרו‬
‫מן‬
‫לו‬
‫עולה‬
‫מתחיל‬
‫אין‬
‫המניין‪.‬‬
‫לו‬
‫מן‬
‫כל‬
‫לימנות‬
‫אילו‬
‫המניין‪.‬‬
‫עד‬
‫שיאמרו‬
‫שיטהר‬
‫מתחיל‬
‫אין‬
‫מונה‬
‫להלן רפ״ה‪ :‬כ ל אילו שאמרן‪1‬נ אין‬
‫מתחיל לימנות ע ד שיטהר‪ ,‬א ם נטמא א ץ מביא קרבן מומאה‪ ,‬כ ל אילו שאמרו מונה מתחיל ומונה‬
‫מיד‪ ,‬א ם גטמא מביא ק ר ק ט א ‪ 3 2 .‬ובמשגתגו ם״ז מ״ב‪ :‬ע ל א ל ו ה ג ד ר מגלח ו כ ר‬
‫ומ‬
‫למגות‬
‫מתחיל‬
‫הנזיר מגלח ו כ ר‬
‫אלא‬
‫ומתחיל‬
‫ה‬
‫שיטהר‬
‫עד‬
‫ומוגה מיד‪,‬‬
‫ומביא א ת קרבגותיו‪.‬‬
‫ואינו‬
‫ובמ״ג שם‪ :‬ע ל א ל ו א ץ‬
‫וקרבן אין לו‪ .‬ואגו למדים ממשגה ג׳ שמגיץ‬
‫לחוד וקרבן לחוד‪ ,‬שלפ״ז א ף במשנה ב ׳ הפירוש כן‪ :‬ע ד שיטהר‪ ,‬ואח״כ מביא א ת קרבנותיו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ב ב ב ל י ג״ד א הסתפקו בפירוש המלה ״ ע ד שיטהר״‪ ,‬א ל א שהגירסא שבהוצאות שלפנינו משובשת‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫והנכון הוא בכי״מ‪ ,‬וכ״ה שם‪ :‬א ב ע י להו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫דקתני ע ד שיטהר בשביעי קאי‪ 33,‬ומני ר אליע׳ הי‪3>/‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫א ו ד י ל מ ע ד שיטהר‪ ,‬ע ד שיביא קרבנותיו‪ ,‬ומני רבנן היא‪ 35.‬ת ״ ש מדקתני סיפ׳ מ ת ח י ו מ ו ר‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫מיד‪ ,‬הא ר י ש ע ד ד ע ב י ד ה ע ר ב שמש ה ר ‪ ,‬ד א נ ד ר ו ד ט ה ר ע ד שמיני ל א ח י י ל ‪.‬‬
‫כלומר‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ומשנתנו כרבי‪ ,‬עיין ב ב ל י י״ח ב ‪ .‬וכן בפיה״מ ל ה ר ״ מ למשנתנו הנ״ל‪ :‬ומה שאמר ע ד שיטהר‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ד ״ ל ע ד שיעריב שמשו‪ ,‬א ח ר שיטבול א ח ר ההזאה ג ח׳‪ 36.‬ו ב ס פ ר י זוטא‪ ,‬ע מ ‪:243‬‬
‫‪3 1‬‬
‫עס׳‬
‫ביום‬
‫ו א ף לפנינו כאן אין ‪.‬שיאמרו' א ל א ‪.‬שאמרר״‪ ,‬עיין ס״ש םהרי״ן אפשטין במבוא לנוסח המשנה‪,‬‬
‫‪.1243‬‬
‫‪3 2‬‬
‫עיין משיש בפירוש התוספחא‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬אחרי ההזייה והטבילה‪ ,‬וכבר נקרא טהור‪ ,‬עיין בתוספות י״ז א'‪ ,‬סד״ה אין בין‪.‬‬
‫> כשיטת הבבלי י״ח בי‪ .‬ועיין מיש להלן פ ד ‪ ,‬שוי ‪ ,42-41‬ד״ה וכדי ל ב ר ר ‪.‬‬
‫‪ 35‬כלוסר‪. ,‬ומביא קרבנותיר״ שבפשנה הוא פירוש ל ‪ .‬ע ד שיטהר׳‪ .‬ועיין בתוספות טיט ב׳‪ ,‬ד״ה‬
‫ומזה‪ ,‬ומ״ש עליהם בסלא״ש למשנתנו‪.‬‬
‫ו ב ה ו צ א ו ת שלפנינו בבבלי הגירסא טשובשת‪ .‬ועיין בתוםפות י־ח בי‪ ,‬ד״ה סתחיל‪ ,‬ובפירוש‬
‫הראיש נ ד אי‪ ,‬ומוכח סדבריהם שאף לפניהם היתה נירסא אחרת פנירסת הדפוסים וםגירסתו של‬
‫המיוחס לרש״י‪.‬‬
‫‪3 3‬‬
‫‪3‬‬
‫‪36‬‬
‫‪,‬‬
‫נזירות פ״ב ע מ ‪130‬‬
‫ההוא‪.‬‬
‫‪525‬‬
‫ביום שטהר‪ .‬ו ה ו א כ ס ת ם מ ש נ ת נ ו ה ג ״ ל ‪ ,‬ו ה כ ו ו נ ה ל י ו ם ה ק ר ב ת קרבנותיו‪ ,‬ל י ו ם ה ש מ י נ י ‪,‬‬
‫והוא כ ר ב י ה נ ״ ל ‪ ,‬א ו כ ח כ מ י ם ‪ ,‬ו ל ש נ י ה ם מ ת ח י ל ל מ נ ו ת מ י ו ם השמיני‪ 37,‬ו ד ו ר ש‬
‫ההוא‪,‬‬
‫ביום‬
‫‪,‬‬
‫ביום‪ ,‬ה ב א ת קרבנותין‪ 38,‬א ו א ע פ ״ י ש ל א ה ב י א א ת א ש מ ו ‪ ,‬כ ס ד ר ה כ ת ו ב י ם שם‪ ,‬עיין ב ב ל י י ״ ח ב ‪.‬‬
‫ל מ ד י ם ש ב כ ל מקום ש א מ ר ו ״ א י ן מ ת ח י ל ל י מ נ ו ת ע ד ש י ט ה ר ״ ה כ ו ו נ ה ל ט ה ר ה‬
‫נמצאנו‬
‫ג מ ו ר ה א ח ר י ה ע ר ב ש מ ש ‪ ,‬א ו א ח ר י ה ב א ת ק ר ב נ ו ת י ו ‪ ,‬ו מ ו נ ה מ י ו ם ה ש מ י נ י ‪ ,‬א ב ל במקום ש א מ ר ו ״ מ ו נ ה‬
‫מ י ד ״ ה כ ו ו נ ה ל י ו ם ה ש ב י ע י מ י ד א ח ר י ההזאה ו ה ט ב י ל ה ‪ ,‬ו ב מ ק ו ם ש א י נ ו מ ב י א קרבן‪ ,‬כ ו ל ם מ ו ד י ם‬
‫ועיין י ר ו ש ל מ י פ ״ ב ה ״ ט ‪ ,‬נ ״ ב סע״א ‪ 39‬פ ״ ג ה ״ ד ‪ ,‬ג ״ ב ע ״ ג ‪ ,‬ו ב ב ל י‬
‫ש ה ו א מ ו נ ה מיום ה ש ב י ע י ‪.‬‬
‫׳‬
‫‪,‬‬
‫י ״ ז א ‪ /‬י ״ ז ב׳‪ ,‬י ״ ח א ‪ .‬ו ל פ י כ ך א מ ר ו שם‪ :‬א י ן בין ט מ א ש נ ז ר ל נ ז י ר ט ה ו ר ש נ ט מ א ‪ ,‬א ל א ש ט מ א‬
‫ש נ ז ר ש ב י ע י ש ל ו ע ו ל ה ל ו מן המניין )שהרי א י נ ו מ ב י א ק ר ב ן ט ו מ א ה ‪ ,‬ו מ ת ח י ל ו מ ו נ ה מ י ד א ח ר י‬
‫טהרתו(‪ ,‬ו נ ז י ר ט ה ו ר ש נ ט מ א א י ן ש ב י ע י ש ל ו ע ו ל ה ל ו מן המניין ) ש ה ר י ח י י ב בקרבן‪ ,‬ו א י נ ו מ ו נ ה‬
‫א ל א מ ש מ י נ י ‪ ,‬כ ר ב י וכחכמים(‪ .‬ו כ ן פ י ר ש א ת ה ת ו ס פ ת א ב ח ״ ד ‪ ,‬ו ד ל א כ ש א ר ה מ פ ר ש י ם שהגיהו‪.‬‬
‫‪ .46-45‬מ נ ה‬
‫ולטמא‬
‫יין‬
‫את‬
‫סופג‬
‫נזירותו ולא‬
‫ואם‬
‫למתים‪,‬‬
‫הארבעים‪.‬‬
‫הביא‬
‫גלח‬
‫קרבגותיו‪,‬‬
‫ושתה‬
‫וכ״ה בכי״ע‪.‬‬
‫יין‬
‫אסור‬
‫וניטמא‬
‫לגלח‪,‬‬
‫ולשתות‬
‫למתים‬
‫זה‬
‫הרי‬
‫‪,‬‬
‫ו ב ב ר י י ת א ש ב ב ב ל י ט ״ ו א׳‪.‬י>> ו ב ד ‪ :‬ו ל ט מ א ל מ ת י ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ולפ״ז סובר התנא שלנו‬
‫ה ב י ק ר ב נ ו ת י ו ו ל א גלח‪ ,‬א ס ו ר ל ש ת ו ת יין ו ל י ט מ א ל מ ת י ם ‪ ,‬א ם ג ל ה ו כ ו ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫כ ר אליעזר )משנתגו םפ״ו‪ ,‬להלן םס״ד‪ ,‬ומקבילות‪ ,‬עיין מש״ש(‪ ,‬ומה שסיימו‪ :‬ואם גלח ו ב ו‬
‫‪,‬‬
‫ס ו פ ג א ת ה א ר ב ע י ם ‪ ,‬ב ה כ ר ח ע ו נ ה ע ל ה ר י ש א ‪ ,‬ש ה ר י א ם ה ב י א ק ר ב נ ו ת י ו א י ן מקום ה ג ל ו ח מ ע כ ב ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ב כ ל מ ק ו ם ש מ ג ל ח מ ה ר ל ג מ ר י א פ י ל ו ל ד א ל י ע ז ר ‪ ,‬כ מ ו ש פ י ר ש בקרן א ו ר ה י ״ ד ב׳‪ ,‬ד ״ ה א מ ר‬
‫ריב״ח‪><.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ה ב ר י י ת א ש ל ג ו ב ב ב ל י ט ״ ו א ‪ .‬ו ע י י ן ל ע י ל פ ״ א ‪ ,‬ש ו ר ה ‪ ,28‬ד ״ ה גזיר‪ ,‬ו מ ש ״ ש ‪ .‬ו ב ס פ ר י‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ס ו ף פ י כ ״ ד ‪ ,‬ע מ ‪:30‬‬
‫גזרו‪,‬‬
‫כל ימי‬
‫לעשות ימים שלאחר גזירותו כימים שבתוך גזירותו‬
‫ע ד ה ב א ת קרבן‪ ,‬ש י כ ו ל ל א י ה א ח י י ב ]אלא[ ע ד ש י ש ל י ם ג ז י ר ו ת ו ו כ ר ‪ « .‬ו כ ן מ פ ו ר ש ל ה ל ן ש ם‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫פ י כ ״ ה ‪ ,‬ע מ ‪ ,32‬ו פ י ל ״ א ‪ ,‬ע מ ‪ .38‬ו כ ן ב י ר ו ש ל מ י פ ״ ח ה ״ א ‪ ,‬ג ״ ז ע ״ א ‪:‬‬
‫כל‬
‫ימי‬
‫גזרו‪.‬‬
‫ל ע ש ו ת י מ י ם ש ל א ח ר מ ל א ת כ ב ת ו ך מ ל א ת ‪ ,‬ליין ל ט ו מ א ה ו ל ת ג ל ח ת ‪ .‬ו ע י י ן ב מ ש ג ת ג ו פ ״ ו מ ״ ט ‪.‬‬
‫‪.47‬ר‬
‫לנזיר‬
‫‪,‬‬
‫שמעון‬
‫אחד‬
‫‪,‬‬
‫ל ש ת ו ת י י ן ו כ ו ‪ .‬משנתנו פ ״ ו םמ״ט‪.‬‬
‫‪ .50-48‬מ י‬
‫ואחר‬
‫א ו מ‬
‫‪,‬‬
‫כיון‬
‫שנזרק‬
‫עליו‬
‫מן‬
‫הדמים‬
‫הותר‬
‫כך‬
‫ב ר א ש ו ג ה‪.‬‬
‫שנזר שתי‬
‫נשאל‬
‫על‬
‫נזיריות‪ ,‬מנה‬
‫הראשונה‬
‫לחכם‬
‫ראשונה ולא‬
‫ל ה ת י ר לו‪,‬‬
‫ו כ ״ ה ) ״ ו ל א ה ב י א ק ר ב ג ו ת י ו ״ ( גם בד‪ .‬א ב ל ב כ י ״ ע ‪:‬‬
‫הביא‬
‫יצתה‬
‫והביא‬
‫קרבנותיו‪,‬‬
‫נזירות‬
‫שניה‬
‫קרבנותיו‪ .‬ולהלן‬
‫‪,‬‬
‫גראה ש כ י ״ ע הוא בשיטת הבבלי‪ ,‬ו ג י כ י ״ ו ו ד כ ש י ט ת הירושלמי‪ ,‬עיין מ ״ ש במבוא לח״א‪ ,‬ריש‬
‫‪,‬‬
‫עמ׳ כ ‪ ,‬ועוד בכ״מ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ומשרידי האותיות בקג״ג גראה קצת‪ :‬וה ‪ ) . . .‬כ ג י כי״ע(‪.‬‬
‫‪ 3 7‬אם ה ק ר י ב קרבנותיו בו ביום‪ .‬ואין בין ר ב י לחכמים א ל א אם ניטמא לפני ה ק ר ב ת‬
‫הקרבנות‪ ,‬שלרבי מונה מיום השמיני‪ ,‬ולחכמים מונה מיום ה ק ר ב ת הקרבנות‪ .‬ועיין ב ב ל י י״ח ב׳ וכריתות‬
‫כיו א׳‪ ,‬ותוספות סוטה טיו א׳‪ ,‬סד״ה ט ב ר ‪ .‬ועיין מ״ש בשיטת הירושלמי להלן‪ ,‬עמי ‪ ,552‬ד״ה וכדי‪.‬‬
‫‪ 38‬עיין ירושלמי פ״ו ה״ח‪ ,‬נ״ה ע״ב‪ ,‬ובבלי י׳ח א׳‪.‬‬
‫‪ 38‬ואף שם נשתבשה הנירסא כ פ ו לפנינו ל ה ל ן רפ״ה‪ .‬ועיין בצפנת פענח פ״ו מ ה ׳ נזירות ה ד‬
‫שנדחק ל ה ע מ י ד א ת הנירסא בתוספתא ובירושלמי‪.‬‬
‫‪ *0‬ועיין בפיה״מ להר״מ ספ״ו‪ .‬ואין ״תוספתא״ שם א ל א הברייתא שבבבלי שהזכרנו בפנים‪ ,‬עיין‬
‫ם״ש ב מ ח ב ר ת י תשלום תוספתא‪ ,‬עמי ‪.7‬‬
‫! ׳ א ב ל עיין בתוספות ל״ט ב׳ ום״ש ל ע י ל פ״א‪ ,‬ה ע ׳ ‪ .38‬ולפי זה אם נילח ש ל א ב ת ע ר אפשר‬
‫שהוא ל ו ק ה לתנא שיסבור שתנלחת מ ע כ ב ת ‪ .‬ושיטת הירוש׳ אינה כן‪ ,‬עיין להלן‪ ,‬ע ט ׳ ‪.532‬‬
‫‪ >2‬עיין שם בסיום הדבריס‪ ,‬ום״ש הרח״ש הורוביץ בהערות‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נזירות פ״ב ע מ ‪130‬‬
‫‪526‬‬
‫ובירושלמי ס ״ ג ר ה ״ ב נ ״ ב ע״ג‪ :‬מי שנזר שתי נזיריות ) כ ר ( ‪ « ,‬השלים נזירותו הראשונה‬
‫ובא ל ה י ש ק ) ‪ -‬ל ה י ש א ל ( ״ ע ל השנייה‪ ) ,‬ל א ( « מצאו פ ת ח לראשונה ע ד ש מ צ א ו ) כ ל ו מ ר ‪ ,‬ל פ נ י‬
‫שיכלו למצוא( פ ת ח לשנייה‪ ,‬ע ל ת ל ו שנייה ראשונה )כבתוסםתא כאן(‪ .‬והעמידוה שם‪ :‬ב א ו מ ר‬
‫הריני נ ז י ר ונזיר‪ .‬והמשיכו‪ :‬ב א ו מ ר אילו ל נ ז י ר ו ת ) כ ל ו מ ר כשהפריש א ת הקרבנות אמר‪ :‬אילו‬
‫לנזירות(‪ ,‬א ב ל א ם א מ ר אילו ל נ ז י ר ו ת י ואילו ל נ ז י ר ו ת אחרת‪ ,‬ל א בדא ע ל ת ל ו שנייה ראשונה‪*•.‬‬
‫‪,‬‬
‫א מ ר ר ל ע ז ר השלים נזירותו לראשונה‪ ,‬מ כ י ץ שהביא קרבן נלא[ל« ע ל ת ל ו ראשונה שנייה ו כ ו ‪/‬‬
‫ו מ ו כ ר ח ‪ p‬הירושלמי ש ל א עלתה ל ו שנייה ראשונה‪ ,‬א ל א דווקא כ ש ע ד י ץ ל א הביא קרבנותיו‪.‬‬
‫והוא כגירםת ד וכי״ו כאן‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ב ב ב ל י נ ד ר י ם י״ז ב ‪ /‬י״ח א ‪ :‬מי ש נ ז ר שתי ג ד ר ו ת מ נ ה א ת הראשונה‬
‫קרבן‬
‫והפריש‬
‫ו נ ש א ל עליה‪ ,‬עלתה ל ו שנייה בראשונה‪ .‬ו ק הובאה הברייתא בגירםא זו ב ב ב ל י שבועות‬
‫‪,‬‬
‫כ ״ ח א ‪ ,‬ו א מ ר ו עליה שם‪ :‬ה כ א במאי עםיקינן כ ש ל א כ י פ ר )כלומר‪ ,‬כירושלמי‪ ,‬ותוספתא ד‬
‫וכי״ו(‪.‬‬
‫ד א מ ר ת ג ל ח ת מ ע כ ב א ‪ .‬״ והתניא גילח‪ ,‬א ״ ר אשי‬
‫והתגיא כ י פ ר ‪ ,‬כ ש ל א גילח‪ ,‬ו ר ״ א היא‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ע ‪ p‬ר ״ מ פ ״ ג מ ה נזירות ה״י ו ב צ פ נ ת פ ע נ ח ש ם )ושם בטעות‪:‬‬
‫נזירות קא ר מ י ת ו כ ד ‪.‬‬
‫ה ל כ ה ר ( ‪ .‬ו ל פ י זה גירםת כ י ״ ע כאן היא כ מ ס ק נ ת הבבלי בשבועות‪.‬‬
‫‪ .51-50‬מ נ ה‬
‫אלא‬
‫בידו‬
‫שתיהם‪,‬‬
‫אחת‪.‬‬
‫והביא‬
‫קרבנות‬
‫שתיהן‬
‫כאחת‪,‬‬
‫לא‬
‫ו ק בירושלמי הנ״ל‪ :‬הסריש שתיהן כ א ח ת א ץ בידו א ל א אחת‪.‬‬
‫עלת‬
‫ועיץ‬
‫‪,‬‬
‫במיוחס ל ר ש ״ י י״ג ב ובתוםסות שם‪ ,‬ד ״ ה הריני‪ ,‬ו ב ק ק א ו ר ה ש ם ר ע ״ ב ‪ .‬ו א ף שם ל א א מ ר ו א ל א‬
‫בנזירותו ונזירות בנו‪ ,‬א ב ל ב נ ד ר ו ת ו בוודאי א ץ בידו א ל א אחת‪ ,‬שהרי אינו מתחיל ל מ נ ו ת א ת‬
‫השניה א ל א אחרי שהקריב א ת ק ר ב נ ו ת הראשונה‪ ,‬ו ע ד י ץ הוא בנזירות ראשונה‪ ,‬ו ע י ץ מ״ש לעיל‪,‬‬
‫שורה ‪ ,32-29‬ד ״ ה ראשונה‪.‬‬
‫ובירושלמי ס ״ ג ה״ב‪ ,‬נ ״ ב ע״ג‪ :‬ניחא שנייה ראשונה )כלומר‪ ,‬ניחא שאסשר ל ו מ ר שיצאה‬
‫שנייה בראשונה‪ ,‬והיינו ש נ ש א ל ע ל השנייה א ח ר י שמנה א ת הראשונה(‪ ,‬ראשונה שנייה )כלומר‪,‬‬
‫א י ך א ס ש ר שתצא ר א ש ו נ ה בשנייה‪ ,‬והרי אינו י כ ו ל ל מ נ ו ת א ת השנייה כ ל ז ק ש ל א ג מ ר א ת‬
‫הראשונה(‪ ,‬ותירצו ש ל ר ״ ש ה ר י ב ד י ע ב ד ג מ ר א ת הראשונה )כלעיל‪ ,‬ש ו ר ה ‪ (47‬א ח ר י שהקריב‬
‫קרבן אחד‪ ,‬ומתחיל ל מ נ ו ת א ת השנייה‪ ,‬ו א ם נ ש א ל ע ל הראשונה ע ל ה ל ו ק ר ב נ ו ה ר א ש ץ ע ל השנייה‪,‬‬
‫ומשלים א ת ש א ר קרבנותיו‪ .‬ואחרי ‪ p‬אמרו‪ :‬ת י ס ת ר בנזירותו ובנזירותו ש ל בנו‪ ,‬כ ד א ע ל ת ל ו‬
‫שנייה ראשונה )וצ״ל‪ :‬ראשונה שנייה(‪ ,‬וכאן ה ר י א ס ש ר שימנה א ת נזירותו השנייה ע ד ש ל א‬
‫ג מ ר א ת הראשונה‪ ,‬ע י ץ מ״ש ל ע י ל בסמוך‪.‬‬
‫‪.52-51‬‬
‫והקריב‬
‫הסריש‬
‫של זו‬
‫בזו‬
‫של‬
‫זה‬
‫בסני‬
‫עצמו‬
‫ושל‬
‫זה‬
‫בסני‬
‫עצמו‪,‬‬
‫והלך‬
‫ל א י צ א ‪ .‬ירושלמי הנ״ל‪ ,‬והסיקו שם שמ״מ קדשו‪ ,‬אסילו הסריש‬
‫א ת ק ר ב נ ו ת השנייה לסגי שגמר א ת הראשונה‪ ,‬משום ש כ ב ר נ ז ר א ת השנייה‪.‬‬
‫«« נ״ל למחוק‪ .‬והסופר חשב שזו היא פיסקא ממשנתנו‪ ,‬ואינו אלא חלק מן הברייתא שלנו‪.‬‬
‫עיין ס״ש בתוספת ראשונים ‪ , Y n‬עסי ‪.85‬‬
‫« כנ״ל להגיה‪.‬‬
‫•« כלומר‪ ,‬ואינו יכול להקריב לא אח הקרבנות שהפריש לראשונה משש שבטלה‪ ,‬ולא את‬
‫הקרבנוח שהפריש לשנייה‪ ,‬סשום שאין כאן שנייה‪ ,‬עיין בקרן אורה רפ״ג‪ ,‬ד״ה במשנה‪ .‬אבל עיין בק״ע‬
‫ובפ״ס‪.‬‬
‫ל* כן הניהו הספרשים‪ ,‬וכן מוכח פן העניין‪ .‬ופירוש הגאון בעל קרן אורה רפ״נ‪ ,‬ד״ה בסשנה‪,‬‬
‫קשה מאד‪.‬‬
‫ו ע י י ן בירושלסי הנ״ל שאמרו שם בשם ר׳ יוחנן שלחכמים אם לא הקריב אלא קרבן אחד‪,‬‬
‫עדיין עלח לו שנייה ראשונה‪.‬‬
‫‪4 4‬‬
‫‪48‬‬
‫‪,‬‬
‫נזירות פ״ג ע מ ‪131‬‬
‫‪527‬‬
‫פ״ג‬
‫ר‬
‫‪ .2-1‬א מ ׳‬
‫‪,‬‬
‫ישמעאל‬
‫בי‬
‫יוחנן‬
‫ר׳‬
‫ברוקה‬
‫בן‬
‫לא‬
‫נחלקו‬
‫‪,‬‬
‫ו ב י ת ה ל ל ו כ ר ‪ .‬ו כ ״ ה להלן ע ד י ו ת פ ״ ב ה ״ ד ו ב ב ל י כ א ן כ ׳ א ‪.‬‬
‫שמיי‬
‫‪,‬‬
‫בית‬
‫ו כ ע י ן ב ר י י ת א זו‬
‫‪,‬‬
‫)לעניין ד י נ י ממונות( ב ב ב ל י ב ״ ב מ ״ א ב ו ס נ ה ד ר י ן ל ״ א א ׳ ) ב ש ם ר ש מ ע ו ן בן א ל ע ז ר ( ‪ ,‬כ מ ו‬
‫‪,‬‬
‫ש צ י י נ ו בגליון ה ב ב ל י כאן‪ .‬ו ב י ר ו ש ל מ י ם פ ״ ג ‪ ,‬נ ״ ב ם ע ״ ד ‪ :‬ת נ י ל א נ ח ל ק ו ר ׳ י ש מ ע א ל ו ר ע ק י ב ה‬
‫ו כ ר ‪ ,‬ו צ ״ ל כ ל פ נ י נ ו ‪ ,‬כ מ ו ש ת י ק נ ו ב ד ״ ח ‪ .‬ו ע י י ן ב ש י ״ ק שם‪ ,‬ד ״ ה א ף רב‪ .‬ו ע י י ן בקרן א ו ר ה י ב מ ו ת‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫פ ״ ז א ׳ ) ס ע ״ ד מן הספר(‪ ,‬ד ״ ה ו ה ת ו ם ‪ ,‬ו מ ה ש ה א ר י ך ב א ו ר ח מ י ש ו ר כ א ן םפ״ג‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ב ב ב ל י כ ׳ א ׳ ‪ :‬מ ת נ י ׳ ד ל א כ ה א י ת נ א ו כ ר ‪ ,‬ו ר ׳ י ש מ ע א ל ב י ר יוחנן ב ״ ב חולק ע ל ס ת ם מ ש נ ת נ ו‬
‫ם פ ״ ג ו ע ד י ו ת פ ״ ד מ י ״ א ‪ ,‬ו ל פ י ה ן מ ו ד י ם ב ״ ה ב כ ת אחת‪ ,‬זה א ו מ ר ש ת י ם ו ז ה א ו מ ר ח מ ש ‪ ,‬ש נ ח ל ק ה‬
‫ועיין ב ב ל י ס פ ״ ג ‪ ,‬כ ׳ ב ‪ /‬ו ב ת ו ס פ ו ת ש ם ‪ ,‬ד ״ ה א מ ר י ‪ ,‬ו מ ״ ש ב ש י ״ ק י ב מ ו ת פ ט ״ ו ה ״ ה ‪ ,‬ד ״ ה‬
‫עדותן‪.‬‬
‫ב כ ל ל ‪ ,‬ו ב מ ה ״ פ ש ם ‪ ,‬ד ״ ה אבל‪.‬‬
‫‪ .6-5‬מ י‬
‫ואני‪,‬‬
‫ואמ׳‬
‫שאמ׳‬
‫הוא‬
‫הריני‬
‫אסור‬
‫נזיר‪,‬‬
‫וחבירו‬
‫ו ש מ ע ח ב י ר ו ו א מ ר ואני‪ ,‬ו א נ י כ ו ל ם נ ז י ר י ם ‪.‬‬
‫ושהא‬
‫מותר‪.‬‬
‫כדי‬
‫דיבור‪,‬‬
‫ושמע‬
‫חבירו‬
‫במשנתנו ר פ ״ ד ‪ :‬מ י ש א מ ר הריני נזיר‪,‬‬
‫ונחלקו בירושלמי ובבבלי שם אם כולם נתפסים‬
‫ב ר א ש ו ן א ו כ ל א ח ד בחבירו‪ ,‬א ם צ ר י ך ש י א מ ר ו כ ו ל ם בתוך כ ד י ד י ב ו ר ש ל ראשון‪ ,‬א ו א פ י ל ו א ם‬
‫וכולם מודים ש״ואני״ הראשון צריך‬
‫כ ל א ח ד א מ ר בתוך כ ד י ד י ב ו ר ש ל ח ב י ר ו כ ו ל ם נ ז י ר י ם ‪.‬‬
‫ל ה י ו ת ב ת ו ך כ ד י ד י ב ו ר ש ל מ ק ב ל נזירות‪ ,‬ו כ ן ה ס ת י י ע ו ב ב ב ל י כ ״ א ר ע ״ א מן ה ת ו ס פ ת א כאן‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫ת נ י א נ מ י ה כ י מ י ש א מ ר ה ר י נ י נ ז י ר ו כ ו ‪ .‬ועיין ל ע י ל נ ד ר י ם פ ״ ה ‪ ,‬ש ו ר ה ‪ ,16—15‬ו מ ש ״ ש ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ב פ י ה ר ״ א מן ה ה ר ‪ ,‬ע מ ר י ״ א ‪ ,‬ה ב י א ב ש ם ר ש ״ י ‪ :‬״ ד א נ י נ ז י ר כ מ ו ת ך מ ש מ ע ״ ‪ ,‬ו ח ל ק ע ל י ו ‪,‬‬
‫ו כ ת ב ש א י ן צ ו ר ך ב כ ך ‪ ,‬״ א ל א ה ט ע ם ש ה ר י ה ת פ י ס ע צ מ ו ל ה י ו ת כ ח ב י ר ו ש ה ר י א מ ר ואני‪ ,‬ה ו א י ל‬
‫ו ת ו ך כ ד י ד י ב ו ר א מ ר ואני‪ ,‬ע ש ה ע צ מ ו נ ז י ר ע ל י ד י ה ת פ ס ה ו כ ר ‪ ,‬ד ב ה ת פ ס ה ל א צ ר י ך ל א ד כ ו ר י‬
‫איסורה‪.‬‬
‫ועיין בתיו״ט פ ״ ד סמ״א‪.‬‬
‫ומשמע מדבריהם שאם אמר ״ואני כמותו״ הרי הוא נזיר‬
‫‪,‬‬
‫א פ י ל ו ל א ח ר כ ד י דיבור‪ .‬ו ב ר ״ מ פ ״ ג מ ה נ ד ר י ם ה ״ ג ‪ :‬ש מ ע ח ב י ר ו ש נ ד ר ו א מ ר ו א נ י כ מ ו ת ך ב ת ו ך‬
‫כ ד י דיבור הרי זה אסור במה שנאסר בו חבירו ו כ ר ‪.‬‬
‫ולכאורה מוכח מכאן ש א ף באמר ״ א נ י‬
‫כ מ ו ת ך ״ ל א נ א ס ר א ל א ד ו ו ק א כ ש א מ ר כ ן ב ת ו ך כ ד י דיבור‪.‬‬
‫ו ע י י ן בקרן א ו ר ה כ א ן ר פ ״ ד ‪ ,‬ד ״ ה‬
‫‪,‬‬
‫ו נ ר א ה ‪ ,‬ש ח י ל ק בין נ ד ר לגזיר‪ .‬ו ע י י ן ב מ ע ש ה ר ו ק ה ע ל ה ר ״ מ פ ״ ג מ ה נ ד ר י ם ה ״ ג ה נ ״ ל ו ב פ ״ ב‬
‫‪,‬‬
‫מ ה נזירות ה״ד‪.‬‬
‫‪.6‬כמה‬
‫ועיין ה י ט ב ב ר י ט ב ״ א נ ד ר י ם ר פ ״ ב ‪ ,‬ו ב ר ״ ן ש ב ו ע ו ת פ ״ ג ס י ׳ א ל ף ק״ו‪.‬‬
‫הוא כדי‬
‫‪ .8 —7‬ה ר י נ י‬
‫זה‬
‫הרי‬
‫נזיר‪.‬‬
‫נזיר‪,‬‬
‫ד י ב ו ר וכר‪.‬‬
‫ושמע‬
‫עיין ל ע י ל נ ד ר י ם פ ״ ה ‪ ,‬ש ו ר ה ‪ ,17-16‬ו מ ש ״ ש ‪.‬‬
‫חבירו‬
‫פיסקא ממשנתנו פ ״ ד מ״א‪.‬‬
‫ואמ׳‬
‫פי‬
‫כפיו‪,‬‬
‫ושערי‬
‫כשערו‪,‬‬
‫ובכי״ו בטעות‪ :‬ושערי כ ש ע ר ו הריני נזיר‪.‬‬
‫ו ש א ל ו ב ב ב ל י ) כ ״ א ר ע ״ ב ( מן ה ב ר י י ת א ש ל ה ל ן ש מ פ ו ר ש בה‪ :‬י ד י נזירה‪ ,‬ר ג ל י נ ז י ר ה א י נ ו נ ז י ר ‪,‬‬
‫מ פ נ י ש א י ן ה נ ש מ ה ת ל ו י ה בהן‪ ,‬ו ת י ר צ ו ‪ :‬ד א מ ר ה כ י י ע ש ה פ י כ פ י ו מיין‪ ,‬ו ש ע ר י כ ש ע ר ו מלגוז‪.‬‬
‫ו ב פ י ה ״ מ ל ה ר ״ מ ש ם ‪ :‬ו מ ״ ש פ י כפיו‪ ,‬ע ל מ נ ת ש י א מ ר פ י כ פ י ו מיין‪ ,‬ו ש ע ר י כ ש ע ר ו מלהגזז‪ .‬ו כ ן‬
‫‪,‬‬
‫פסק בחיבורו פ ״ ב מ ה נזירות ה״ד‪.‬‬
‫ו כ ״ ה בפירוש המיוחם ל ר ש ״ י ובמאירי‪ ,‬וכן כ ת ב ה ר א ״ ש‬
‫‪,‬‬
‫ב פ י ראשון‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫א ב ל בתוספות כ ״ א א ‪ /‬ס ד ״ ה דאמר‪ ,‬ו ב פ י ה ר א ״ ש ש ם ובמאירי להלן ש ם )בשם התוספות(‬
‫פ י ר ש ו ״ ד א מ ר ה כ י ״ ) ש ב ד ב ר י ר ב יהודה( ש כ ו ו נ ת ו כן‪ ,‬כ א י ל ו א מ ר פ י כ פ י ו מיין‪ ,‬ו א ע פ ״ י ש ל א א מ ר‬
‫‪,‬‬
‫א ל א ״ פ י כ פ י ר ׳ ג ר י ד א ה ״ ז נזיר‪ ,‬מ ש ו ם ש כ י ו ו ן ליין‪ .‬ו כ ו ל ם ) ת ו ס פ ו ת ש ם ‪ ,‬פ י ה ר א ״ ש כ ״ א ב ‪/‬‬
‫מאירי שם( הביאו ראייה מהמשך התוספתא שמגתה גם י ד י כידו ו כ ר ‪ ,‬ואח״כ חילקו בין ד ב ר‬
‫‪,‬‬
‫נזירות פ״ג ע מ ‪132-131‬‬
‫‪528‬‬
‫שהגשמה תלויה בו ו כ ר ‪ .‬ועיין גם בקרן אורה כ ״ א סע״ב‪ ,‬ד״ה משום דאמר‪ .‬ועיין מ״ש להלן‬
‫בשם הירושלמי‪.‬‬
‫‪.8‬ידי‬
‫הג״ל‪.‬‬
‫רגלי‬
‫כידו‪,‬‬
‫הרי‬
‫כרגלו‪,‬‬
‫זה‬
‫‪,‬‬
‫תוספות‪ ,‬פ י הרא״ש ומאירי‬
‫גזיר‪.‬‬
‫ופירשו בתוספות‪ :‬ידי כידו מלהטמאות למתים‪ ,‬ורגלי כ ר ג ל ו מלהכגס בבית הקברות‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ב פ י הרא״ש שם‪ :‬ר ג ל י כ ר ג ל ו וידי כידו מלטמא למתים‪ .‬ובירושלמי פ ״ ד ה״א‪ ,‬ג״ג ע״א‪ :‬פי מן‬
‫היין‪ ,‬ראשי מן התגלחת‪ ,‬ידי מן הטומאה‪ ,‬רגלי מן הטומאה‪ .‬והירושלמי מפרש א ת התוספתא‪,‬‬
‫אעפ״י ש ל א העתיקה‪ ,‬כ ר ג י ל בירושלמי‪ .‬ומפורש כאן כפירוש התוספות הג״ל‪.‬‬
‫גזירה‪,‬‬
‫‪ .9-8‬י ד י‬
‫גזירה‪,‬‬
‫ורגלי‬
‫אין‬
‫גזיר‪.‬‬
‫גזיר‬
‫ראשי‬
‫וכר‪.‬‬
‫ירושלמי ובבלי הג״ל‪ ,‬ועיין במשגת ערכין פ ״ ה מ״ב‪ ,‬להלן ב״ק פ״ז הי״ח )ומקבילות( ועוד‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪ .12-10‬ה א ו מ‬
‫אםורין‪.‬‬
‫הוא‬
‫אם רצה‬
‫והיא‬
‫אסור‬
‫מותרת והוא אסור‪.‬‬
‫הריגי‬
‫לאשתו‬
‫ל ה פ ר ‪ ,‬מ פ ר לה‪,‬‬
‫גזיר ואת‪,‬‬
‫מפגי‬
‫אם‬
‫אמרה‬
‫שקדם גדר‬
‫היןשגיהם‬
‫להקם‪.‬‬
‫אם‬
‫לאו‪,‬‬
‫מ ו ת ר ת ‪ .‬ל פ י מסורת זו הוא אסור ב כ ל התגאים‪ ,‬ואפילו ה פ ר לה‪ ,‬היא‬
‫ובכי״ע‪ :‬ואם ר צ ה ל ה פ ר מיפר‪ ,‬ואיגו חושש שמא קיים‪ ,‬מסגי שקדם גדר‬
‫להקם‪ ,‬אם לאו‪ ,‬הוא אסור ו כ ר ‪.‬‬
‫הקם‬
‫ו ל כ א ו ר ה היה גראה שצ״ל‪ :‬מסגי שקדם‬
‫לגדר‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫כהגהת ב ע ל ח ״ ד וקרן אורה ) כ ״ ב ב ( ‪ .‬ב ר ם קשה להגיה שלש גוםחאות כאן ולהלן‪ ,‬ש ר ‪.16-15‬‬
‫וגראה שהכווגה משום שקדם גדרו לגדרה‪ ,‬והתגא קורא לגדרה ״הקם״ משום שהיא ל א נדרה‪,‬‬
‫א ל א אמרה ה י ן ) א ו ‪ :‬אמן‪ ,‬כלשון משגתגו( להדרתו‪ ,‬והוא גקרא היקם‪ ,‬קיום‪ ,‬עיין מ״ש ל ע י ל ח״א‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫)תרומות(‪ ,‬ע מ ‪ ,295‬ש ר ‪ .14‬ועיין תרגום אונקלום ב מ ד ב ר ל ‪ ,‬ם״ו‪ ,‬ל ע י ל נדרים פ״ז ש ר ‪19‬‬
‫‪,‬‬
‫ואילך‪ ,‬ובמקבילות‪ .‬ו ב ס פ ר י זוטא גשא‪ ,‬ע מ ‪ :239‬ו א ש ה‬
‫ת ד ו ר גדר‪ ,‬ל א כשידירגה‬
‫כי‬
‫בעלה‪ !,‬ולפיכך צריכה לומר‪ :‬הין‪ ,‬או אמן‪ ,‬כ ל ו מ ר לאמן ולקיים א ת הדרתו‪.‬‬
‫ו ב מ ש נ ת ג ו ) ב ג ו ם ח א ו ת שלגו ובבבלי( פ ״ ד מ״ב‪ :‬הריגי גזיר ואת‪ ,‬ואמרה אמן‪ ,‬מיפר א ת שלה‬
‫‪,‬‬
‫ושלו קיים‪ .‬וגוסחא זו מתאימה לתוספתא כאן‪ .‬ועיין ד ״ מ סי״ג מ ה גדרים הי״ג ואילך‪ ,‬ו ב צ פ נ ת‬
‫סעגח שם הי״א‪.‬‬
‫ועיין מה שהאריך בזה ב מ ר כ ב ת המשגה ע ל הר״מ שם פי״ג הי״ג והי״ד‪.‬‬
‫ופירושו בתוספתא כאן גראה דחוק‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ועיין ב ק ק אורה כ ״ ב ב ‪ ,‬ד״ה ובתוספתא‪ ,‬וד״ה ו ד ב ר י‬
‫הרמב״ם‪ .‬ועיץ מ״ש ל ע י ל גדרים ס״ו‪ ,‬ש ר ‪ , 6 - 4‬ד ״ ה ובירושלמי‪ ,‬ובהערה ‪ 7‬שם‪.‬‬
‫‪.14-13‬‬
‫אםורין‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫האומ‬
‫ואם‬
‫לאו‬
‫לאשתו‬
‫שניהן‬
‫בטעות‪ :‬אם אמרה ה ץ שניהן‬
‫הריגי‬
‫מותרין‪,‬‬
‫גזיר ואת‪,‬‬
‫מסגי‬
‫אם‬
‫שתולה‬
‫אמרה‬
‫גדרו‬
‫הין‬
‫בגדרה‪.‬‬
‫שגיהן‬
‫בכי״ו‬
‫מ ו ת ר י ן‪ ,‬אם ר צ ה ל ה פ ר שניהן אםורין‪ ,‬מפני שתולה נ ד ר ו‬
‫‪,‬‬
‫בגדרה‪ ,‬והיא ט״ם ברורה‪ ,‬ותיקגתי ע ״ ס ד וכי״ע‪ .‬וכ״ה הגירסא בברייתא שלנו בבבלי כ ״ ב ב ‪,‬‬
‫ו ר ב יהודה הגיה אותה ע ״ פ המשגה ב ב ב ל י הג״ל‪ :‬תגי מיסד א ת שלה ושלו קיים‪.‬‬
‫ב ר ם במשגה שבירושלמי‪ 2‬הגירסא היא‪ :‬הריגי גזיר ו א ת ואמרה אמן מיפר א ת ש ל ה ושלו‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ב ט ל ‪ .‬וכן הביא ב פ י הר״א מן ההר‪ ,‬ע מ רי״ד‪ ,‬בשם ״ואית דגרםי״ ובשם ק צ ת ס פ ר י הר״מ‪.‬‬
‫ו ע י ץ מ״ש להלן בסוף הדבור‪ .‬ואמרו בירושלמי שם נה״ט‪ 3:‬הותרה היא הותר הוא‪ ,‬הותר הוא‬
‫ל א הותרה היא‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ר אבהו ב ש ם ר ׳ יוחגן מסגי שהוא כתולה גדרו בה‪ ,‬ב א ו מ ר ע ל מגת ואת‪.‬‬
‫כ ל ו מ ר ‪ ,‬ויש כאן תגאי גמור כ כ ל התגאים‪ ,‬ו א ם ל א גתקיים התגאי איגו גזיר כ ל ל ‪ .‬וכע״ז א מ ר‬
‫אביי ב ב ב ל י כ ״ ב ם ע ״ ב בפירוש הברייתא שלגו כאן‪ .‬ועיץ בפיה״מ ל ה ר ״ מ ס ״ ד מ ״ ב ובחיבורו‬
‫‪,‬‬
‫סי״ג מ ה גדרים הי״ג והי״ד‪ ,‬ובלחם משגה שם‪ ,‬ומ״ש ל ע י ל בסמוך ב ש ם הר״א מן ההר )״וכך‬
‫גמצא בקצת ספרי ה ר ״ ם ו כ ר ״(‪.‬‬
‫ועיץ מ ר כ ב ת המשגה שם וצפגת פעגח שם הי״א‪ .‬ועיין מה‬
‫בנזיר‬
‫! בתוספתא עדיות פ״ב ה״ב )בד ובכי׳ו(‪ :‬בית שסיי או׳ אין אדם מדיר א ת א ש ת ו‬
‫וכוי‪ .‬ועיין בנירסת כי״ע שם‪ ,‬והבאנו אותה להלן‪ ,‬שוי ‪ ,52-51‬בפנים‪ .‬ועיין להלן הע׳ ‪.31‬‬
‫־ ו ב כ ל הנוסחאות סטיפוס איי‪ :‬ד׳ נפולי‪ ,‬לו‪ ,‬קויפםן‪ ,‬פרטה‪ ;.‬וכן בקטעים סן הנניזה‪ ,‬ועיין להלן‪.‬‬
‫כאן צ״ל ס״ש לעיל שם בד״ו‪ :‬הלכי בי‪ .‬הריני נזיר ואת כוי‪ .‬והפיסקא נכנסה לשם בטעות‪.‬‬
‫וכן הונה בד״ח‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫‪,‬‬
‫נזירות פ״ג ע מ ‪132-131‬‬
‫‪,‬‬
‫‪529‬‬
‫‪4‬‬
‫ש ה א ר י ך ב ז ה ב א ו ר ח מ י ש ו ר כ ״ ב ב ‪ ,‬ד ״ ה כ ת ב ה ר מ ב ״ ם ו א י ל ך ‪ ,‬ו מ ״ ש ל ע י ל נ ד ר י ם פ ״ ו ‪ ,‬ה ע ר ה ‪,7‬‬
‫הנ״ל‪.‬‬
‫‪ .16-14‬א מ ר ה‬
‫אםורין‪.‬‬
‫לו‬
‫אם רצה‬
‫אשתו‬
‫להפר‬
‫הריני‬
‫יכול‪,‬‬
‫אינו‬
‫נזירה‬
‫מפני‬
‫אמר‬
‫ואת‪,‬‬
‫שקדם הקם‬
‫הין‬
‫שניהן‬
‫לנדר‪.‬‬
‫במשנתנו‬
‫פ ״ ד מ ״ ב ‪ :‬ה ר י נ י נ ז י ר ה ואתה‪ ,‬ו א מ ר אמן‪ ,‬א י נ ו י כ ו ל להפר‪ .‬ו ה ת ו ס פ ת א מ פ ר ש ת כאן‪ :‬מ פ נ י ש ק ד ם‬
‫ה ק ם ל נ ד ר ‪ ,‬כ ל ו מ ר ‪ ,‬מ ש ו ם ש ק ד ם הקימו ל נ ד ר ו ) ו ה מ ל ה ״ ה י ן ״ מ ק י פ ה א ת כ ל דבורה‪ ,‬והיינו‪ :‬תהי‬
‫נזירה‪ ,‬ו א ף א נ י כ מ ו ת ך ‪ ,‬ו י ש כ א ן היקם ל נ ד ר ה ו נ ד ר א ח ר ל ע צ מ ו ( ‪.‬‬
‫היא‬
‫‪.16‬אם לאו‪,‬‬
‫והוא‬
‫אסורה‬
‫שהרי היא לא תלתה את נדרה‬
‫מ ו ת ר וכר‪.‬‬
‫בנדרו‪ ,‬ו א ם ל א ה י פ ר ל ה ב ע ל ה אסורה‪ ,‬א ב ל ה ו א מותר‪ ,‬ש א י נ ה י כ ו ל ה ל ה ד י ר ו ‪.‬‬
‫‪.17-16‬‬
‫אםורין‪,‬‬
‫ואם‬
‫אמרה‬
‫אם‬
‫היו‬
‫לו‬
‫לאו‬
‫אשתו‬
‫שניהן‬
‫הריני‬
‫נזירה‬
‫מ ו ת ר י ן וכר‪.‬‬
‫שניהן אסורין ו כ ר ‪.‬‬
‫ואת‪,‬‬
‫בכי״ו‪:‬‬
‫אם‬
‫אמרו‬
‫אמר‬
‫שניהן‬
‫הן‬
‫לו אשתו הריני נזירה‬
‫ותקנתי ע ״ פ ד וכי״ע‪ .‬ו א ף כאן הכוונה כ מ ו לעיל‪ ,‬שורה‬
‫‪ ,14—13‬ו ה י י נ ו ש א מ ר ה ל ו ה ר י נ י נ ז י ר ה ע ל מ נ ת ש א ף א ת ה ת ה י ה נ ז י ר ו כ ר ‪ ,‬ו ש נ ו ש ת י ב ב ו ת ב א מ ר‬
‫‪,‬‬
‫ה ו א ו ש ת י ב ב ו ת ב א מ ר ה ה י א ‪ .‬ו ע י י ן ב א ו ר ח מ י ש ו ר כ ״ ב ב ש מ ע ת י ק א ת ה ב ר י י ת ו ת כאן‪.‬‬
‫‪ .18‬ה א ו מ ׳‬
‫הריני‬
‫לחבירו‬
‫שניהן‬
‫נזיר ואת‪ ,‬אם א מ ׳ הין‬
‫אסורין‬
‫ו כ ר ‪ .‬א ף כ א ן ש נ ו ש ת י בבות ב א ו מ ר לחבירו‪ ,‬מ ע י ן ש ש נ ו ל ע י ל ב א ו מ ר ל א ש ת ו ו ב א ו מ ר ת ל ו א ש ת ו ‪,‬‬
‫ו א ם ה ש נ י ה ס כ י ם ל ו ש נ י ה ם אםורין‪ ,‬ו א ם ל א הסכים‪ ,‬ה ר א ש ו ן א ס ו ר ו ה ש נ י מותר‪ .‬ו כ ן א ם ת ל ה‬
‫נ ד ר ו ב ה כ י ר ו א ם ל א ה ס כ י ם ח ב י ר ו ש נ י ה ם מותרין‪.‬‬
‫‪ .22-21‬א מ ׳‬
‫‪1‬ה י ן[‪ ,‬ה ו א‬
‫לו‬
‫חבירו‬
‫אסור וחבירו‬
‫הרי‬
‫את‬
‫אמ׳‬
‫נזיר‪,‬‬
‫לו‬
‫את‪,‬‬
‫אמ׳‬
‫אם‬
‫לו‬
‫מ ו ת ר ‪ .‬כ ״ ז חסר בד ובכי״ע‪ ,‬והנכון כלפנינו‪ ,‬ופירושו שאם‬
‫ח ב י ר ו ה ש י ב ו ״ א ת ה ״ ‪ ,‬כ ל ו מ ר א ת ה ת ה א נזיר‪ ,‬ו ה ו א א מ ר הין‪ ,‬ה ר י ח ל ה ע ל י ו נזירות‪ ,‬א ב ל ח ב י ר ו‬
‫אינו נזיר שאין א ד ם מזיר א ת חבירו ש ל א מדעתו‪.‬‬
‫לו‬
‫‪.22‬אמ׳‬
‫הרי‬
‫חבירו‬
‫את‬
‫נזיר‪,‬‬
‫אמ׳‬
‫לו‬
‫אם‬
‫ואת‪,‬‬
‫הין‬
‫אמר‬
‫ו כ ר ‪ .‬א ף ברייתא זו חסידה ב ד ובכי״ע‪ .‬וכאן הכוונה שאמר לו ״ואת״‪ ,‬ע ל מ נ ת ש א ף אתה תהא‬
‫נ ז י ר ‪ ,‬מ ע י ן ה ד ו ג מ א ה ש נ י י ה ש ב ש ת י ה ב ב ו ת ה ר א ש ו נ ו ת ) ה א ו מ ר ל א ש ת ו ו כ ר א מ ר ה ל ו אשתו(‪ ,‬ו א ם‬
‫ה ס כ י ם ה ר א ש ו ן ל כ ך ש נ י ה ם נזירין‪ ,‬ו א ם ל א הסכים‪ ,‬ש נ י ה ם מ ו ת ר י ם ‪ ,‬כ ל ע י ל ‪.‬‬
‫‪.25-23‬‬
‫כך‬
‫בא‬
‫האשה‬
‫שנדרה‬
‫בעלה של זו‬
‫ובכי״ע‪ :‬שנדרה‬
‫בנדר‪,‬‬
‫ושמעה‬
‫ו ה י פ ר לה‪ ,‬ה י א‬
‫ב נ ז י ר וכר‪.‬‬
‫חברתה‬
‫מותרת‬
‫ואמרה‬
‫וחברתה‬
‫ואחר‬
‫ואני‪,‬‬
‫א ס ו ר ה ‪ .‬בד‪ ,‬בקג״נ‬
‫ו כ ״ ה ב י ר ו ש ל מ י פ ״ ד ה ״ ג ‪ ,‬נ ״ ג ע ״ ב )פעמים(‪ ,‬ש ב ו ע ו ת פ ״ ה‬
‫ה ״ ד ‪ ,‬ל ״ ו ע ״ ב ‪ ,‬ו ב ב ל י כ ״ ב א ‪ /‬ו פ י ר ש ו ב ב ב ל י ש ב ע ל מ י ג ז גייז‪ ,‬ו א י ן ה א ש ה נ י ת ר ת א ל א מ י כ א ן‬
‫ו ל ה ב א ‪ ,‬ו מ מ י ל א נ ש א ר ה ג ד ר ע ל השגייה‪ .‬ו ע י י ״ ש כ ״ ב ב ׳ ו ב פ י ׳ ה ר א ש ו ג י ם שם‪.‬‬
‫‪ .26-25‬ר ׳‬
‫כמותה‪,‬‬
‫שניהן‬
‫שמעון‬
‫אומ׳‬
‫מותרות‪.‬‬
‫אם‬
‫אמרה‬
‫אף‬
‫אני‬
‫לא‬
‫נתכוונתי‬
‫אלא‬
‫בירושלמי כ א ן ) פ ע מ י ם ( ובירושלמי שבועות הנ״ל‪ :‬אם אמרה‬
‫לא נתכוונתי א ל א להיות כמותה וכיוצא בה א ף השנייה מותרת‪.‬‬
‫ולהלן שם )ובשבועות הנ״ל(‬
‫דייקו‪ :‬מ פ נ י ש א מ ר ה ל ה י ו ת כ מ ו ת ה ו כ י ו צ א בה‪ ,‬ה א א ם ל א א מ ר ה ל ה י ו ת כ מ ו ת ה ו כ י ו צ א ב ה‬
‫ה ר א ש ו נ ה מ ו ת ר ת ו ה ש נ י י ה אסורה‪.‬‬
‫ובבבלי ב ״ ב א׳‪ :‬ר ׳ שמעון אומר אם אמרה ל ה הריני במותיך שתיהן מותרות‪.‬‬
‫ובתוספות‬
‫שם‪ ,‬סד״ה ת״ש‪ ,‬הביאו בשם ה ר ״ ף ד ל ר ״ ש אפי׳ א ם אמרה ואני ל ב ד מפרשינן למילתא כאילו‬
‫א מ ר ה ב פ י ר ו ש ל א ג ת כ ו ו ג ת י א ל א ל ה י ו ת במותיך‪ ,‬ו ב ה א פ ל י ג י ר ב נ ן ו ר ׳ ש מ ע ו ן ‪ .‬ו ע י ץ מ ״ ש להלן‪.‬‬
‫ובתוספות עצמן לעיל שם שאלו‪ ,‬למה מותרת לר״ש‪ ,‬והרי כ י ק שחלה נזירות ע ל השניה איך‬
‫* ועיי״ש ש ס ס ך ע ל ג י ר ס ת ה ס פ ר י ם ה י ש נ י ם ‪.‬‬
‫ה ת ו ו כ ח ע ם הש״ך ב נ ק ו ד ו ת ה כ ס ף י ר ד ס י ׳ ר ל י ד ‪.‬‬
‫א ב ל ה נ כ ו ן ה ו א כ ב ד ״ ח )עיין ל ע י ל ה ע ׳ ‪,(3‬‬
‫ובחש‬
‫‪,‬‬
‫נדרות פ״ג ע מ ‪132-131‬‬
‫‪530‬‬
‫תסקע‪ ,‬שהרי א ץ נזירות סחות משלשים יום‪ ,‬ותירצו‪ :‬ו א ו מ ר ד ״ י דהכי איתא‬
‫אם‬
‫נתכוונתי להיות א ל א במותיך שתיהן מותרות‪,‬‬
‫א מ ר ה הכי‪,‬‬
‫ב ת ו ס פ ת א ולא‬
‫משום דמשמע ליה ל ד ׳‬
‫שמעץ‪ ,‬דהכי קאמרה לה‪ ,‬א ם םוסך שתהיה מ ו ת ר ת ל א יחול ע ל י נזירות כ ל עיקר‪ ,‬ור״ש ל א ב א‬
‫לסלוגי ע ל מ ל ת א דת״ק‪ ,‬א ל א להוסיף עליה‪ ,‬ו ג ם ת ״ ק מודה ליה‪ .‬ו ל פ י ב ע ל י התוססות א ם א מ ר ה‬
‫ואני א ף ר ״ ש מודה לת״ק‪ ,‬ו ק ס י ר ש ה ר ״ א ק ההר‪ ,‬עמ׳ רי״ב‪ .‬ובמאירי שם‪ :‬ס י ר ש ו‬
‫בתוספתא‬
‫שדעת ר ׳ ש מ ע ץ שכונתה ל ו מ ר איני מ כ ו נ ת א ל א להיות במותיך‪ ,‬ו א ם םוסך להיות מותרת‪ ,‬כ ל ל‬
‫ו ר ב י נ ו הכנים א ת סירוש התוססות ל ת ו ך התוםסתא‪ ,‬ואסשר ש צ ״ ל שם‪:‬‬
‫ל א יחול ע ל י נזירות‪.‬‬
‫סירשו ב ת ו ם ס ו ת ) ב מ ק ו ם ‪ :‬בתוםסתא(‪.‬‬
‫והנה מלשץ התוםסתא ב ד ובכי״ו‪ :‬א ם אמרה א ף א נ י ל א נתכוונתי ו כ ר מוכח בסירוש‬
‫שבתחילה א מ ר ה ״ואני״‪ ,‬ועכשיו היא מ ס ר ש ת א ת דבריה וטוענת‪ :‬א ף אני ל א נתכוונתי ו כ ר ‪ .‬ו א ף‬
‫ל ס י גירםת כ י ״ ע והירושלמי שחסר שם ״ א ף אני״ ה ר י הםיגנץ ״ ל א נתכוונתי״ מוכיח שהיא מ ס ר ש ת‬
‫כאן ל ש ץ אחרת‪ *,‬ו ‪ p‬התוםסתא והירושלמי מוכח ש א ם אמרה ״ואני״ ו ל א טענה אח״כ ל א‬
‫נ ת כ ו ו נ ת י ו כ ר ‪ .‬א ף ר ״ ש מודה שהשנייה אסורה אסילו א ם ה ס ר בעלה לראשונה‪ ,‬ש ל א כ ד ב ר י‬
‫ר ב י נ ו ס ‪ p‬הנ״ל‪ .‬ו ה ל ש ץ בתוססות ה נ ״ ל ) ״ א ם אמרה הכי״( מגומגם‪ ,‬ו ל א נתחוורתי יסה בדבריהם‬
‫‪,‬‬
‫ז״ל‪ .‬ו ע י ץ בקרן א ו ר ה ב ״ ב א ‪ ,‬ד ״ ה ור״ש‪ ,‬ומ״ש שם ע ל הירושלמי‪ ,‬א ל א שהסירוש בירושלמי‬
‫שם צ ״ ע ר ב ‪ .‬ו ע י ץ מ״ש ו ע ר ״ מ םאוויצקי בםסרו ב ר י כ ת ירושלים סי׳ ד ‪ /‬ס ל ג ה׳ ואילך‪.‬‬
‫‪.27-26‬‬
‫לשעבר‬
‫שבועה‬
‫לבית‬
‫ואסורה‬
‫זה‬
‫שני‬
‫לעתיד לבא‪.‬‬
‫ושגגה‬
‫נכנסת‪,‬‬
‫מותרת‬
‫ונכנסה‬
‫ברייתא קשה מאד‪ ,‬ו ג ם אינו ב ר ו ר מ ה עניינה לכאן‪.‬‬
‫ו כ ל סירושי המסרשים דחוקים מאד‪ ,‬ו ע י ץ ג ם ב צ ס נ ת ס ע נ ח ס ״ ג מה׳ שבועות ה״ו‪ .‬ו ב ד ר ך שמא‬
‫א ו ס י ף א ף א נ י השערה משלי‪ ,‬ושני‪ ,‬שאני‪ ,‬הוא תנאי‪ ,‬כ ל ו מ ר ‪ ,‬שבועה ש ל א א ו כ ל עגבים‪ ,‬ל ב י ת‬
‫ז ה שאני נ כ נ ם ת נ י [ ) ע י ץ ב ב ל י נ ד ר י ם כ ״ ד ב׳‪ ,‬ו מ ״ ש ל ע י ל נ ד ר י ם ס״א‪ ,‬ה ע ר ה ‪ ,(48‬ושגגה ונכנסה‪,‬‬
‫מ ו ת ר ת לשעבר‪ ,‬כ ל ו מ ר א ם א ס ר ה א ת עצמה בשבועה ע ל שעבר‪ ,‬והיינו שבועה א ם נ כ נ ס ת י ל ב י ת‬
‫זה‪ ,‬ושגגה שנכנסה מותר‪ ,‬משום שהיא אנוסה‪ ,‬כ ב ב ל י נ ד ר י ם כ ״ ה ב ׳ ומקבילות‪ ,‬א ב ל א ם א ס ר ה‬
‫א ת עצמה בשבועה ל ע ת י ד לבוא‪ ,‬כ ל ו מ ר ‪ ,‬א ם א כ נ ס ל ב י ת זה‪ ,‬ושגגה ו נ מ ס ה ‪ ,‬שבועתה קיימת‪,‬‬
‫משום ששגגת שבועות אסורה‪ ,‬כ ל ע י ל םס״א‪ ,‬עיין מש״ש ד ״ ה ואף‪.‬‬
‫‪ .29-27‬ה א ש ה‬
‫יהודה‬
‫ור׳‬
‫ה י ס ר‪.‬‬
‫שנדרה‬
‫אומ׳‬
‫בנזיר‪,‬‬
‫נותן‬
‫הוא‬
‫אצבע‬
‫שיניה‪,‬‬
‫בין‬
‫אם‬
‫רצה להיסר‬
‫וכ״ה ב י ר ו ש ל מ י ס ו ף נדרים‪ ,‬מ ״ ב םע״ד‪ ,‬א ל א ששם בטעות‪ :‬ש ק א ם ר צ ה ל ה ק ם מוקם‪,‬‬
‫ו צ ״ ל כ ל ס נ י נ ו כאן‪ ,‬ו כ מ ו שהגיהו בד״ח‪.‬‬
‫אצבעו‪.‬‬
‫ושמע‬
‫בעלה ולא‬
‫ה י ס ד לה‪ ,‬ר ׳‬
‫מאיד‬
‫ו כ ״ ה )״אצבע״( ב ב ב ל י ב כ ל מקום‪ ,‬עיין להלן‪ .‬ובד‪:‬‬
‫וכ״ה ג ם ב י ר ו ש ל מ י כ ת ו ב ו ת ס ״ ז םה״ב‪ ,‬ל ״ א ע ״ ב ‪ .‬ו ב ב ב ל י כ ת ו ב ו ת ע ״ א א׳‪ :‬ר ׳ מ א י ד ו ד ׳‬
‫יהודה אומרים ה י א‬
‫נ ת נ ה א צ ב ע ב ץ שיניה‪,‬‬
‫ל ס י כ ך א ם ר צ ה ה ב ע ל ל ה ס ר י ס ר ו כ ר ‪ ,‬איסוך‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ד ׳ מ א י ר ו ר יהודה א ו מ ד י ם הוא נותן ו כ ר ‪ .‬ועיין ב ב ל י ש ם נ ״ ב א׳‪ ,‬נ ״ ט ב ‪.‬‬
‫ו ק המלים ״ ש נ ד ר ה ב נ ז י ר ״ ו א י ל ך ע ד ״וביקש להעבירני״ להלן פ ״ ד ‪ ,‬שורה ‪ ,35‬ח ס ר בכי״ו‪,‬‬
‫והשלמתי ע״ם כי״ע‪.‬‬
‫‪ .29‬א י‬
‫באשה‬
‫איפשי‬
‫בסיפא‪ .‬ובד‪ :‬באשה נ ד ר נ י ‪/‬‬
‫‪ .31-29‬ר ׳‬
‫לסיכך‬
‫אם‬
‫יוסי‬
‫רצה‬
‫ור׳‬
‫הבעל‬
‫ו כ ע ״ ז בירושלמי ס ו ף נ ד ר י ם ה נ ״ ל ולהלן‬
‫נ ז י ר ה וכר‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫וכ״ה בבבלי כתובות ע״א א ‪.‬‬
‫שמעון‬
‫להפר‬
‫אומ׳‬
‫אינו‬
‫היא‬
‫נתנה‬
‫י כ ו ל וכר‪.‬‬
‫אצבע‬
‫בין‬
‫שיניה‪,‬‬
‫והפירוש הוא‪ ,‬כנראה‪ ,‬ל ס י כ ך‬
‫א ם ר צ ה ה ב ע ל ל ה ס ר נוסאינו י כ ו ל )כגון ש ע ב ד היום ו ל א ה ס ר ( א ם א מ ר א י איסשי ו כ ר ‪ ,‬כ מ ס ו ד ש‬
‫בסיפא‪ ,‬ו ה כ ל ה ו א המשך אחד‪ ,‬ו ע י ץ שטמ״ק כ ת ו ב ו ת ע ״ א א ׳ הנ״ל‪ ,‬ד ״ ה לסיכך‪.‬‬
‫ובבבלי שם‬
‫« והיינו כוונחה ב ס ל ה ‪.‬ואני״‪ .‬ופה שאמרו בירושלסי ‪.‬הא אם ל א א ס ר ה להיות כסוחה׳ פירושו‬
‫שהיא בעצמה ל א טענה כן‪ ,‬א ל א הודתה שכוונתה היחה ל ה ח פ ס ה נרידא‪.‬‬
‫נזירות פ״ג עמ׳ ‪133-132‬‬
‫‪,‬‬
‫‪531‬‬
‫‪,‬‬
‫)אחרי ש ה פ כ ו א ת הברייתא(‪ :‬ר יוסי ו ר א ל ע ז ר א ו מ ר י ם ה י א נ ת נ ה א צ ב ע ב י ן שיניה‪ ,‬ל פ י כ ך אם‬
‫ר צ ה ה ב ע ל ל ה פ ר יפר‪ .‬ו פ י ר ש ״ י ‪ :‬א ם ר צ ה ה ב ע ל‬
‫ו ב ד כאן‪ :‬ה א נ ת נ ה‬
‫א צ ב ע ה בין‬
‫ל ה פ ר יפר‪.‬‬
‫מתחילה‬
‫ש י נ י ו ‪ ,‬ש א ם ר צ ה ל ה פ ר א י נ ו י כ ו ל ו ב ו ‪ /‬ו א ף כאן‬
‫צריך לפרש ״אינו יכול״ כ מ ו ״ואינו יכול״‪ ,‬כ מ ו שפירשנו גירסת כי״ע‪ .‬ובירושלמי הנ״ל‪ :‬ר׳‬
‫‪,‬‬
‫יוסי ו ר ש מ ע ו ן א ו מ ר י ן ה י א נ ת נ ה‬
‫‪.31‬אם‬
‫אי‬
‫א׳‬
‫הנ״ל‪ :‬באשה נ ד ר נ י ת‬
‫א צ ב ע ה בין שיניה‪ ,‬ש כ ן א ם ר צ ה ל ה ק ם מוקם‪.‬‬
‫איפשי‬
‫נזירה‪,‬‬
‫באשה‬
‫תצא‬
‫שלא‬
‫בבבלי‬
‫בכתובה‪.‬‬
‫)כגירםת ד ל ע י ל ברישא(‪ ,‬ו ע י י ״ ש בתוספות‪ ,‬ד ״ ה ו א י א מ ר ‪ ,‬ו ב ש ט מ ״ ק‬
‫שם‪ 6.‬ו ב י ר ו ש ל מ י ה נ ״ ל ‪ :‬א ו ) צ ״ ל ‪ :‬א י = ה י א ( ש א מ ר ה א י פ ש רל ) צ ״ ל ‪ :‬א י פ ש י = א י אפשי(‪ 8‬ש א ה א‬
‫והכוונה‪ ,‬כ נ ר א ה ‪ ,‬ש א מ ר ה ה ר י נ י נ ז י ר ה כ ל ז מ ן ש א נ י תחתיך‪.‬‬
‫נ ז י ר ה ת צ א ש ל א בכתובה‪.‬‬
‫ועיין‬
‫בהפלאה כתובות ע ״ ז א ‪ /‬ד ״ ה תוספ׳ ד ״ ה שנדרה‪.‬‬
‫‪ .32-31‬ה א ש ה‬
‫וכר‪.‬‬
‫שנדרה‬
‫משנתנו פ ״ ד מ״ג‪.‬‬
‫היפר‬
‫בנזיר‪,‬‬
‫לה‬
‫והיא‬
‫בעלה‬
‫‪,‬‬
‫ידעה‬
‫לא‬
‫‪,‬‬
‫ועיין ס פ ר י מ ט ו ת פ י ׳ ק נ ״ ג ‪ ,‬ע מ ‪ ,202‬ו ע מ ‪ ,204‬ס פ ר י ז ו ט א שם‪,‬‬
‫ע מ ׳ ‪.327‬‬
‫‪ .33‬ה ר י‬
‫סופגת את‬
‫זו‬
‫ה א ר ב ע י ם ‪ .‬כרי יהודה במשנתנו הנ״ל‪ .‬ולכאורה נראה‬
‫ש ה ל ש ו ן ״ ס ו פ ג ת א ת ה א ר ב ע י ם ״ א י נ ו מ ד ו י י ק ש ה ר י מ כ ו ת מ ר ד ו ת א י נ ן א ר ב ע י ם בדווקא‪ ,‬ע י י ן‬
‫ב י ר ו ש ל מ י פ ״ ד ה ״ ג ‪ ,‬נ ״ ג ס ע ״ א ‪ ,‬להלן ב ת ו ס פ ת א מ כ ו ת ס פ ״ ד ו מ ש ״ ש ב ת ו ס פ ת ר א ש ו נ י ם ח ״ ב ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ע מ ‪ 170‬ואילך‪ .‬ו כ ן מ ו כ ח מ ל ש ו ן מ ש נ ת נ ו ה נ ״ ל )ולהלן בתוספתא(‪ :‬א ם א י נ ה ס ו פ ג ת א ת ה א ר ב ע י ם‬
‫ת ס פ ו ג מ כ ו ת מ ר ד ו ת ‪ ,‬ו מ כ א ן ש א ר ב ע י ם הן ב נ י ג ו ד ל מ כ ו ת מ ר ד ו ת ‪ .‬א ב ל ב פ י ה ״ מ ל ה ר ״ מ ‪ :‬ה י ו מ כ י ם‬
‫א ו ת ה מ ל ק ו ת מ ׳ ע ל מ ה ש ע ב ר ה ק ו ד ם ההפרה‪ ,‬א מ נ ם מ כ ו ת מ ר ד ו ת ב ז ה ה מ ק ו ם ו ז ו ל ת ו ע נ י י נ ם ת ל ו י‬
‫ל ב ״ ד ו כ ר ‪ ,‬ו מ ה ש א מ ר ר ׳ י ה ו ד ה ה ל כ ה כמותו‪ .‬ו ע י י ן ב כ ״ מ פ י ״ ב מ ה ׳ נ ד ר י ם ה י ״ ח ‪ .‬ו י ש ל ח ל ק‬
‫ב י ן מ כ ו ת מ ר ד ו ת ע ל ס ר ו ב ל ק י י ם מ צ ו ת ע ש ה ‪ ,‬ובין מ כ ו ת מ ר ד ו ת ע ל ע ב י ר ה ל ש ע ב ר ‪.‬‬
‫בתוספות‬
‫רע״א למשנתנו פ ״ ד אות כ״ט‪.‬‬
‫ועיין‬
‫ועיין בתשובת ד ״ מ ד י קאשטרו שפרסם הרח״ז‬
‫ד י מ י ט ר ו ב ס ק י ב ״ ם פ ו נ ו ת ״ ח ״ י ) י ר ו ש ל י ם ת ש כ ״ ו ( ‪ ,‬ע מ ׳ קם״ו‪.‬‬
‫‪.34-33‬‬
‫וכשהיה‬
‫עקיבא‬
‫ר׳‬
‫ו כ ן ב ב ב ל י כ ״ ג א ׳ ‪ ,‬ק י ד ו ש י ן פ ״ א בי‪:‬‬
‫מגיע‬
‫אשה‬
‫לדבר הזה היה‬
‫הפרם‬
‫וה׳‬
‫יסלח‬
‫לה‬
‫בוכה‬
‫ואמי‬
‫וכר‪.‬‬
‫וכוי‪ ,‬ו כ ש ה י ה מ ג י ע‬
‫ר ״ ע א צ ל פסוק זה ה י ה ב ו כ ה וכו׳‪ 9.‬ו ב י ר ו ש ל מ י פ ״ ד ה ״ ג ‪ ,‬נ ״ ג ר ע ״ ב ‪ :‬כ ת י ב ו ה ׳ י ס ל ח לה‪ ,‬מ ג י ד‬
‫ש ט ע ו נ ה סליחה‪ ,‬כ ש ה י ה ר ׳‬
‫י ע ק ב ) צ ״ ל ‪ :‬עקיבה( מ ג י ע ל פ ס ו ק ז ה ה י ה א ו מ ר )כגי׳ ד( מ י‬
‫ש ג ת כ ו ו ן וכו׳‪ .‬ו ע י י ן ב ב ל י ס נ ה ד ר י ן ם ״ ה בי‪ ,‬פ ״ א א ׳ ‪ ,‬י ר ו ש ל מ י ח ג י ג ה פ ״ ב ה ״ א ו מ ק ב י ל ו ת ‪.‬‬
‫‪ .37-36‬ב מ ה‬
‫מפני‬
‫יפר‪,‬‬
‫באשה‬
‫דברים‬
‫שהוא‬
‫מנוולת‪.‬‬
‫אמורים‬
‫כמיפר‬
‫בתגלחת‬
‫לעתיד לבא‪,‬‬
‫טהרה‪ ,‬א ב ל‬
‫שיכול‬
‫בתגלחת‬
‫טומאה‬
‫אי‬
‫איפשי‬
‫לומר לו‬
‫י כ ו ל ל ו מ ר ל ו ה י א פ ע ו ל ה חוזרת‪ ,‬כ ל ו מ ר י כ ו ל ל ו מ ר ל ע צ מ ו ‪ .‬ו ב ד ‪ :‬י פ ר ‪,‬‬
‫ש מ י פ ר לעתיד לבוא‪ ,‬שיכול לומ׳ אי איפשי באש׳‬
‫מגולחת‪,‬‬
‫וצ״ל‪ :‬מנוולת‪ ,‬כגירםת כי״ע‪.‬‬
‫ו ב מ ש נ ת נ ו פ ״ ד מ ״ ה ‪ :‬נ ז ר ק ע ל י ה א ח ד מן ה ד מ י ם א י נ ו י כ ו ל ל ה פ ר ) כ ל ו מ ר ‪ ,‬ש ה ר י כ ב ר מ ו ת ר ת ביין‬
‫ו ל ה ט מ א למתים(‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ר עקיבה אומר אפילו נשחטה עליה אחת מ כ ל הבהמות אינו יכול להפר‬
‫) כ ל ו מ ר ‪ ,‬מ ש ו ם ה פ ס ד קדשים(‪ .‬ב מ ה ד ב ר י ם א מ ו ר י ם ב ת ג ל ח ת ה ט ה ר ה ‪ ,‬א ב ל ב ת ג ל ח ת ה ט ו מ א ה י פ ר ‪,‬‬
‫ש ה ו א י כ ו ל ל ו מ ר א י א פ ש י ב א ש ה מ נ ו ו ל ת ‪ .‬ו ב מ י ו ח ם ל ר ש ״ י כ ״ ח ס ע ״ א ‪ :‬והוה ל ה נ י ו ו ל ‪ ,‬כ ד כ ת י ב‬
‫« ועיין מ״ש להלן‪ ,‬שו׳ ‪ ,37-36‬סד״ה ולפ״ז‪.‬‬
‫ובדיו‪ :‬איפש׳‪ ,‬והנכון ה ו א כ מ ו שתיקנתי‪ .‬ועיין מ״ש ע ל חילוף‬
‫• כ״ה בכי״ל‪ ,‬וכן תיקנו בדיה‪.‬‬
‫רי״ש וירד‪ ,‬ל ע י ל פיא‪ ,‬ה ע ׳ ‪.6‬‬
‫* עיין מ״ש מהרי״ן אפשטין ב מ ב ו א לנוה״מ‪ ,‬עמ׳ ‪ ,1216‬ומ״ש בירושלמי כפשוטו‪ ,‬עמ׳ ‪ ,499‬בשם‬
‫פירוש ה ק צ ר שבירושלמי ד ׳ ק ר א ק א וקרוטושין )והרינ״א ל א דייק ב ה ע ת ק ת ו מירושלמי ד״ה‪.‬‬
‫‪ 9‬בקידושין בארמית‪ :‬כי הוה מטי ל ה א י פסוקא הוה ב כ י ו כ י ‪ .‬והשוה ב ב ל י חנינה ד׳ ב׳‪.‬‬
‫נזירות פ״ג עמי ‪133‬‬
‫‪532‬‬
‫)זכרי׳ םפ״ט(‬
‫ותירוש‬
‫יבובב‬
‫מ ש ו ם ש א י נ ה י כ ו ל ה ל ש ת ו ת יין‪.‬‬
‫בתולות‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ובבבלי )כ״ח א ‪ /‬ב ( מוכח שהניוול הוא‬
‫ו ח ש ב ו ש א ש ה נ ז י ר ה מן היין ה י א צ ו נ נ ת ומנוולת‪.‬״!‬
‫כ ת ו ב ו ת ם ״ ה א ׳ א מ ר ו ‪ :‬בום א ח ד י פ ה ל א ש ה ‪ ,‬ש נ י ם ניוול‪.‬‬
‫ובבבלי‬
‫וכנראה שביחס לבעלה הניוול הוא‬
‫א ם א י נ ה ש ו ת ה א פ י ל ו כ ו ס אחד‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ב ב ב ל י כ ״ ח א )וכן ר ׳ א ל ע ז ר ב י ר ו ש ל מ י פ ״ ד ה ״ ה ‪ ,‬נ ״ ג ע ״ ג ( ה ע מ י ד ו א ת ס ת ם מ ש נ ת נ ו‬
‫כ מ ״ ד ש ה י א מ ו ת ר ת ביין א ח ר י ש נ ז ר ק ע ל י ה א ח ד מן ה ד מ י ם ‪ ,‬א ב ל ל מ ״ ד ש א י נ ה מ ו ת ר ת ביין א ל א‬
‫ע ד לאחר כל המעשים יכול להפר אפילו אחרי זריקת דמים‪.‬‬
‫ברם בירושלמי)הנ״ל( מפורש‪ :‬אמ׳‬
‫ר ׳ יוחנן ד ב ר י ה כ ל היא‪ ,‬מ ש נ י ת ק מ ל א ת ע ש ה ל ע ש ה ‪ .‬ו ה כ ו ו נ ה ה י א ש א פ י ל ו ל ת נ א ה ס ו ב ר ש ע ד י י ן‬
‫אינה מותרת ביין ובטומאה אלא ע ד אחר כ ל המעשים אינו יכול להפר‪ ,‬משום ש כ ב ר נגמרה‬
‫נ ז י ר ו ת ה ל ע נ י י ן ה ל א ו י ן ש ב ה ‪ ,‬ואין ה ב ע ל י כ ו ל ל ה פ ר נ ד ר ש ע ב ר ‪ .‬״ ו א ף ש ע ד י י ן י ש כ א ן ע י נ ו י נ פ ש‬
‫) ש א י נ ה י כ ו ל ה ל ש ת ו ת יין מ ח מ ת א י ס ו ר עשה(‪ ,‬ה ר י ה פ ר ת ה ב ע ל ב נ ז י ר ו ת א י נ ה א ל א מ ג ז י ר ת‬
‫ה כ ת ו ב ‪ ,‬״ ואין ג ז י ר ת ה כ ת ו ב א ל א א ם כ ן ע ו מ ד ת ל ג מ ר י בנזירותה ה ר א ש ו נ ה ו כ ל ה ל א ו ו י ן ע ל י ה ‪,‬‬
‫א ב ל מ ש נ י ת ק ו ה ל א ו ו י ן ל ע ש י ן ‪ ,‬אין ה ב ע ל י כ ו ל ל ה פ ר מ פ נ י ש א י נ ו מ פ ר ג ד ר ש כ ב ר עבר‪.‬‬
‫ו ה פ י ר ו ש ה פ ש ו ט ה ו א ש מ ש נ ת נ ו כ מ ״ ד ש ה נ ז י ר מ ו ת ר ב כ ל א ח ר י ש נ ז ר ק ע ל י ו הדם‪ ,‬כ ב ב ל י‬
‫ו כ ה כ ר ע ת ה י ר ו ש ל מ י ‪ ,‬ו ה ט ע ם הוא מ ש ו ם ש א י ן ה ב ע ל מ י פ ר נ ד ר ש כ ב ר ע ב ר ‪ ,‬כ פ י ש מ ו כ ח מ ן‬
‫ה י ר ו ש ל מ י ה נ ״ ל ‪ ,‬ו כ ן מ ש מ ע מ ל ש ו ן ה ת ו ס פ ת א כאן ) ע י ץ מ ״ ש להלן(‪ ,‬ו ש ל א כ ב ב ל י כ ״ ח ב׳‪,‬‬
‫ע י י ן מ ״ ש להלן‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,533‬ד ״ ה ובבבלי‪.‬‬
‫ב ר ם ס ח ם ג י ו ו ל ב כ מ ה מ ק ו מ ו ת ה ו א ג י ד ו ל ש ע ר ) י ר ו ש ל מ י ו ב ב ל י מ ו ״ ק ר פ ״ נ ומקבילות(‪,‬‬
‫ו ב פ י ר ו ש א מ ר ו כ ן ) ב מ ״ ר פ ״ י ‪ ,‬י ״ א ( ע ל נזיר‪ :‬ו ה ל א ג י ד ו ל ש ע ר ג י ו ו ל ה ו א ל א ד ם ‪ ,‬ש ה ו א א י ג ו‬
‫ח ו פ ף ר א ש ו )עיין ב מ ש ר פ ״ ו מ ״ ג ( ו כ ר ‪ ,‬ו א ד ר ב ה א ש ה ש ש ו ת ה י ק ה י א מ נ ו ו ל ת ‪ .‬״‬
‫א י ן ז כ ר ל כ ך ש א ש ה ה א ס ו ר ה ביין ה י א מ נ ו ו ל ת ‪.‬‬
‫שם‪.‬״‬
‫ובירושלמי‬
‫ועיין היטב בירוש׳ סוטה פ ״ ב ה״א‪ ,‬ובפ״מ‬
‫ו ב א מ ת נ ר א ה מ מ ק ו ר ו ת א ״ י )עיין מ ״ ש ל ע י ל ח ״ ב ‪ ,‬בכורים‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,893‬ד ״ ה ו ש מ א ( ש א ף‬
‫‪,‬‬
‫א ש ה מ נ ו ו ל ת ה י א א ם א י נ ה י כ ו ל ה לתקן א ת ש ע ר ה ב מ ס פ ר י ם ‪ ,‬כ פ י ש מ ו כ ח ב מ ס ש מ ח ו ת פ ״ ז ם ה י ״ א ‪.‬‬
‫ואפשר שכן פירשו בא״י א ת הברייתא בתעגית י״ג רע״ב‪.‬‬
‫אסורה‬
‫ו מ ט ע ם זה ל מ ״ ד ש ת ג ל ח ת מ ע כ ב ת‬
‫ה א ש ה לתקן א ת ש ע ר ה ב מ ס פ ר י ם ״ ו ל ה ם ת ר ק )עיין ב מ ש נ ׳ פ ״ ו מ ״ ג ( ‪ ,‬ו ה י א מ נ ו ו ל ת ‪,‬‬
‫ועדיין עומדת בתוך נזירותה‪.‬‬
‫א ב ל ל מ ״ ד ש כ ב ד הותרה בכל אחר זריקת דמים‪ ,‬הרי מותר לה‬
‫ל ס פ ר ב מ ס פ ר י ם ו ל ה ס ת ר ק ו א י ן כ א ן גיוול‪.‬‬
‫ואשר לתגלחת טהרה‪,‬״ הרי היא מצות עשה שבאה‬
‫א ח ר י ה נ ז י ר ו ת ‪ ,‬ו ה י א מ צ ו ת ע ש ה כ כ ל ע ש י ן ש ב ת ו ר ה ‪ ,‬ו א י ן ה ב ע ל י כ ו ל להפר‪.‬‬
‫ו ל פ ״ ז מ ד ו י י ק ל ש ו ן ה ת ו ס פ ת א כאן‪ :‬ב ד ״ א ב ת ג ל ח ת טהרה‪ ,‬כ ל ו מ ר בה א י נ ו י כ ו ל ל ה פ ר ‪,‬‬
‫ש ה ר י גזרק ע ל י ה א ח ד מן ה ד מ י ם ‪ ,‬ו כ ב ר ה ו ת ר ה ב כ ל ‪ ,‬ו א ץ ה ב ע ל מ י פ ר ג ז י ר ו ת ש כ ב ר ע ב ר ה ‪,‬‬
‫כשיטת‬
‫ה י ר ו ש ל מ י ‪ ,‬״ א ב ל ב ת ג ל ח ת ט ו מ א ה י פ ר ‪ ,‬ש מ י פ ר ל ע ת י ד ל ב ו א ״ )כגי׳ ד(‪ ,‬ש ה ר י ע ד י י ן‬
‫<>» ובבבלי כ״ט א ׳ ‪ :‬אפילו מ ז י ר ו ת ד א י ת ל י ה ניוול‪ .‬ופירש במיוחס לרש״י שבנדרים ל י ת ל י ה‬
‫ניוול‪ ,‬משום דמותר לשתות יין‪ ,‬ומכאן שאפילו באנשים שייך לשון ניוול אם אסורים ביין‪ .‬א ב ל ל ה ל ן‬
‫שם ב ב ב ל י משמע יותר שניוול שם היא ‪.‬תנלחת״‪ ,‬עיין שם במיוחס לרש״י‪ ,‬ד״ה ק ס ב ר ‪ ,‬ובתוספות כ״ח‬
‫ב׳‪ ,‬ד״ה ק ס ב ר ‪.‬‬
‫» ומה שאסרו בירושלמי שם ״הא תגלחת ט ה ר ה‬
‫המשנה כ פ י שמוכח מן העניין‪ ,‬עיין בשי״ק שם‪ ,‬ד״ה מתני׳‪,‬‬
‫עיין ס פ ר י נשא פי׳ כ״ב‪ ,‬עמ׳ ‪ ,26‬ב ב ל י נדרים ד ׳‬
‫ועיין ב ב ל י גדרים פ״ג א׳‪ ,‬ושם מ ו כ ח ש ב ד ב ר שאינו עינוי‬
‫משום שהקיש ה כ ת ו ב נזירות לנדרים ל כ ל ד ב ר ‪.‬‬
‫‪1 2‬‬
‫‪1 3‬‬
‫‪1 6‬‬
‫אינה מנוולת״ אין כ א ן א ל א דיוק מלשון‬
‫ובס׳ ניר שם‪.‬‬
‫ב׳ ום״ש ב צ פ נ ת פענח פ״ב מה׳ נדרים הי״ט‪.‬‬
‫נפש אינו מ פ ר אפילו בנזירות‪ ,‬והטעם הוא‬
‫עיין ב ב ל י כתובות ס״ה א׳‪ ,‬פםחים ק״ט אי‪ ,‬ס ו ט ה פ״א מ ד ‪ ,‬ו ב מ ד ב ר ר ב ה ספ״י‪.‬‬
‫המלים ‪.‬מנוולת והיא״ נשטטו בירושלמי ד ׳ קרוטושין ב ט ע ו ת ה ד פ ו ס ‪.‬‬
‫עיין ט״ש לעיל‪ ,‬עמי ‪ ,525‬ה ע ׳ ‪.41‬‬
‫•! שאף היא ניוול‪ ,‬עיין ס פ ר י ריש כ י ת צ א פי׳ רי״ב ומקבילות‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נזירות פ״ג ע מ ‪133‬‬
‫ה י א ב נ ז י ר ו ת ה הישנה‪.‬‬
‫‪533‬‬
‫ו כ ל ההלכה דנה כאן בשאלה ש ל ניוול האשה‪ ,‬ש ל א יטעון הבעל אי‬
‫‪,‬‬
‫א פ ש י ב א ש ה מ נ ו ו ל ת ו י ו צ י א נ ה ‪ ,‬ע י י ן ל ע י ל ‪ ,‬ש ו ‪ 29‬ואילך‪.‬ד!‬
‫ו ב ב ב ל י א י ן ז כ ר ש ג י ד ו ל ש ע ר ב א ש ה ו ח ו ס ר ת ס ר ו ק ת )כלילית( ה ו א נ י ו ו ל )עיין מ ״ ש ל ע י ל‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ח ״ ב ‪ ,‬ס ו ף ע מ ‪ ,838‬ו ב ב ל י ת ע ג י ת י ״ ג ב ( ‪ ,‬ו מ ש ו ם ז ה מ ו כ ר ח י ם ה י ו ל פ ר ש ש ה נ י ו ו ל ה ו א מ ש ו ם‬
‫א י ס ו ר ביין‪.‬‬
‫‪ .39—38‬ר‬
‫אי‬
‫לומר‬
‫‪,‬‬
‫א ו מ‬
‫איפשי‬
‫‪,‬‬
‫אף‬
‫בתגלחת‬
‫באשה‬
‫מגולחת‪.‬‬
‫טהרה‬
‫עד‬
‫שלא‬
‫גילחה יפר‪,‬‬
‫שיכול‬
‫וכ״ה )״רבי״( במשנה שבמשניות‪ ,‬במשניות מטיפוס‬
‫א ״ י ו ב ב ב ל י כ י ״ מ ‪ ,‬וכן מ ו כ ח מ ס ו ג י י ת ה י ר ו ש ל מ י ‪ .‬א ב ל ב מ ש נ ה ש ב ב ב ל י ‪ :‬ר ׳‬
‫וכ״ה‬
‫מ א י ר וכר‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ב מ י ו ח ס ל ר ש ״ י ‪ ,‬בתוספות‪ ,‬ב מ א י ר י ו ב פ י ר ו ש ה ר א ״ ש ‪ ,‬ו ע י י ן ב ב ל י כ ״ ח ב ו ב ג ל י ו ן ש ם ‪ ,‬ו ב ב ר י ת‬
‫מאיר‬
‫י ע ק ב ) ב ש ם ל י ק ו ט י ה ג א ו ג י ם ש מ ״ כ בגיליון מ ם ׳ נזיר( ל מ ש ג ת ג ו ) ק י ״ ט ע ״ ב ( ‪ :‬ר ׳‬
‫אומר‬
‫ו כ ר ‪ .‬ג ״ א ר ׳ א ו מ ר ‪ ,‬א ו ר ׳ יהודה‪ ,‬א ו ר ׳ יוסי‪.‬‬
‫ובבבלי כ ״ ח ב׳ פירשו ש ל ת ״ ק אין כאן ט ע נ ה ״ א י אפשי באשה מגולחת״‪ ,‬משום ש א פ ש ר‬
‫ל ה ל ח ב ו ש פ י א ה נ כ ר י ת ‪ ,‬א ב ל ל ת נ א ש ל נ ו א ף פ י א ה נ כ ר י ת נ י ו ו ל ה ו א ‪ ,‬מ ש ו ם זוהמא‪ ,‬ו ל א נ י ח א לו‪.‬‬
‫ו ב י ר ו ש ל מ י א י ן ז כ ר ל כ ל זה‪ .‬ב ר ם כ ב ר א מ ר נ ו ל ע י ל ‪ ,‬ש ו ר ה ‪ ,37—36‬ד ״ ה ו ה פ י ר ו ש ‪ ,‬ש ש י ט ת‬
‫ה י ר ו ש ל מ י ה י א ש ל ת ״ ק א י ג ו מ י פ ר א ח ר ז ר י ק ת ד מ י ם ‪ ,‬מ ש ו ם ש כ ב ר ג ג מ ר ה נזירותה‪ ,‬ואין ה ב ע ל‬
‫מ י פ ר ג ד ר ש ע ב ר ) ו א פ י ל ו ל ר ׳ א ל ע ז ר בן פ ד ת ב י ר ו ש ל מ י ש ם ה ט ע ם כן‪ ,‬ו כ ל ה מ ח ל ו ק ת ב י ג ו ובין‬
‫ר ׳ יוחנן ה י א מ ה ו ג מ ר הנזירות(‪ ,‬ו א פ י ל ו א י נ ו ר ו צ ה ב א ש ה מ ג ו ל ח ת א י נ ו י כ ו ל ל ה פ ר נ ז י ר ו ת ש כ ב ר‬
‫עברה‪ ,‬א ב ל רבי סובר שאפילו אם הותרה בכל‪ ,‬עדיין היא בנזירותה הראשונה‪ ,‬כ ל זמן ש ל א‬
‫‪,‬‬
‫ק י י מ ה מ צ ו ת ג י ל ו ח טהרה‪ ,‬ו י כ ו ל ל ה פ ר ‪ ,‬מ ש ו ם ה ט ע נ ה ש ל ״ א י א פ ש י ב א ש ה מ ג ו ל ח ת ‪ /‬ואין א ו מ ר י ם‬
‫ל ו ‪ :‬ה ר י ה י א כ ב ר מ ו ת ר ת ב כ ל א י ס ו ר י גזיר‪ ,‬ו א ת ה מ א י א י כ פ ת ל ך ל ה פ ר ב ל י ש ו ם עניין‪.‬‬
‫ורבי‬
‫סובר ש כ ב ר ה ו ת ר ה ב כ ל א ח ר ז ר י ק ת ד מ י ם ‪ ,‬ו ל פ י כ ך א י ן כ א ן א ל א ט ע נ ה שלן א ש ה‬
‫מגולחת‪ ,‬א ב ל א ם ה י ה ס ו ב ר כ ח כ מ י ם ש ע ד י י ן ע ל י ה א י ס ו ר ע ש ה ב ת ס פ ו ר ת ו ב ת ס ר ו ק ת ‪ ,‬ה ר י י ש‬
‫כ א ן א ש ה מ נ ו ו ל ת ו א ש ה מגולחת‪ !8,‬כ מ ו ש ה ו כ י ח ו ב י ר ו ש ל מ י פ ״ ד ה ״ ה ‪ ,‬נ ״ ג ע ״ ג ‪.‬‬
‫‪ .40-39‬מ י‬
‫גשאל‬
‫כך‬
‫שנדר‬
‫לחכם‬
‫בנזיר‪,‬‬
‫והתיר‬
‫לו‪,‬‬
‫והיה‬
‫ש ו ת ה יין‪,‬‬
‫איגו‬
‫סופג‬
‫את‬
‫ומיטמא‬
‫הארבעים‪.‬‬
‫למתים‪,‬‬
‫ואחר‬
‫שהרי חכם עוקר‬
‫א ת הנדר מעיקרו‪ .‬ועיין בבלי שבועות כ ״ ח א ‪ /‬ו ב ר ״ מ םפ״ו מה׳ שבועות‪ .‬ו א ע פ ״ י שאין גשאלין‬
‫לו ע ד שיגהג איסור כימים שנהג בהם היתר‪,‬״ הרי אם נשאל הותר בדיעבד‪ ,‬עיין בבלי נדרים‬
‫‪,‬‬
‫כ׳ א ובראשוגים שם‪ .‬ועיין תשב״ץ ח ״ א סי׳ קג״ה‪.‬‬
‫‪ .41—40‬א מ ׳‬
‫מרדות‪.‬‬
‫ר‬
‫‪,‬‬
‫יהודה‬
‫אם‬
‫איגו‬
‫סופג‬
‫את‬
‫הארבעים‪,‬‬
‫יספוג‬
‫מכות‬
‫כעין מה ש א מ ר במשנתנו פ ״ ד מ״ג‪ .‬א ב ל אין ההלכות שוות לגמרי‪ ,‬ובאשה שעברה‬
‫ע ל נזירותה אחרי שהפר לה בעלה והיא לא ידעה‪ ,‬ה ר י ל א היתה בידה עבירה כ ל ל בשעת מעשה‪,‬‬
‫מ ה ש א י ן כן ב נ י ד ו ן ד י ד ן ש ע ב ר ע ב י ר ה ב ש ע ת מ ע ש ה ‪ ,‬א ל א ש א ח ״ כ ה ו פ ק ע ה נ ז י ר ו ת ו ל מ פ ר ע ‪.‬‬
‫ו מ א י ד ך גיסא‪ ,‬כ א ן ה י ה ב י ד ו ל ה ש א ל ע ל נ ז י ר ו ת ו ‪ ,‬ו א פ ש ר ש ב ש ע ה ש ש ת ה י י ן ה י ה ב ד ע ת ו ל ה ש א ל‬
‫ע ל נדרו‪ ,‬ונמצא שאין כאן כווגה לעבירה‪ ,‬א ב ל באשה ש ה פ ר ל ה ב ע ל ה והיא ל א ידעה‪ ,‬הרי‬
‫התכוונה לאכול ב ש ר חזיר א ל א ש ע ל ה בידה ב ש ר טלה‪ ,‬ולפיכך לוקה מ כ ת מ ר ד ו ת ל ד ׳ יהודה‪.‬‬
‫‪ !7‬ו ל א נכנסו כ א ן כ ל ל לעניין עינוי נפש‪ ,‬שאפילו אשד‪ .‬שנשבעה ע ל ד ע ת רבים ש ל א תשתה יין‬
‫ו ל א ת ט מ א למתים )והבעל קיים ל ה ( ‪ ,‬ואין ה פ ר ת נזירותה מועיל ל ה כ ל ל לעניין ז ה יש לדון כ א ן‬
‫ע ל ה פ ר ה מ ח מ ת ניוול האשה‪.‬‬
‫מ״ש לעיל‪ ,‬ע מ ׳ ‪.492‬‬
‫ועיין בתוספות כ״ח א׳‪ ,‬ד״ה בד״א‪ ,‬בשטמ״ק ובקרן א ו ר ה שם‪.‬‬
‫ועיין‬
‫ואפשר שאם ה י א מ ס ת כ נ ת בשתיית יין ו נ ב ה ל ת מ ן המתים שאינו יכול ל ה פ ר ל ה ‪.‬‬
‫»< שאם לעניין מצות עשה של נילוח ט ה ר ה ה י א עדיין ע ו מ ד ת בנזירותה מ כ ל שכן א ם יש ע ל י ה‬
‫עדיין איסור ת ס פ ו ר ת ותסרוקת‪.‬‬
‫‪ !9‬עיין ל ע י ל נדרים פ״א‪ ,‬שו׳ ‪ ,37-36‬וסש״ש‪.‬‬
‫נזירות פ״נ עמי ‪134-133‬‬
‫‪534‬‬
‫‪ .42-41‬ה פ ר י ש‬
‫דאויין‬
‫שהן‬
‫מעות‬
‫לבוא‬
‫לנזירותו‪,‬‬
‫בכולן‬
‫לא‬
‫נהנין‬
‫ולא‬
‫מפני‬
‫מועלין‪,‬‬
‫ש ל מ י ם ו כ ר ‪ .‬כ ל הברייתא מ פ ו ר ש ת במשנתנו מעילה‬
‫פ ״ ג מ ״ ב ‪ ,‬והובאה בבבלי ב מ כ י ל ת ץ כ ״ ד כ׳‪ ,‬מנחות ד ׳ ב ‪/‬‬
‫ו פ י ד ש ״ י במנחות שם‪ :‬ל א נהבין‬
‫מדרבנן‪ .‬א ב ל במיוחס ל ר ש ״ י כאן כ ״ ד ב ׳ ומעילה י ״ א א ׳ מ ש מ ע ש א ץ נ ה נ ץ מדאורייתא‪ ,‬ודווקא‬
‫במקצתן‪ ,‬א ב ל נהנה מכולן מ ו ע ל ץ מדאורייתא‪ .‬ובתוספות ) כ ״ ד ב ‪ /‬ד ״ ה שלאחר מיתה( נםתםקי‬
‫בכך‪ ,‬וכתבו‪ :‬שמא אפילו מדאורייתא אסור‪ ,‬א ע ״ ג דקיימא לשלמים‪ ,‬מ י ד י דהוה אשלמים מחיים׳‬
‫דנהי דמעילה ליכא‪ ,‬איסור דאורייתא איכא‪ .‬ומדברים כ א ן שהפריש מ ע ו ת ו א מ ר אילו לנזירותי‬
‫) ע י ץ בתוספות כ ״ ד ב ‪ /‬ד ״ ה היו לו(‪ ,‬ו כ י ץ ש ל א פ י ר ש כלום‪ ,‬א ם תזדמן ל ו בהמה‬
‫ש מ‬
‫י ‪ * 0‬יביא‬
‫נ ה‬
‫בכולן שלמים אם ירצה‪ ,‬והשאר יביא מביתו‪ ,‬ולפיכך א ץ מ ו ע ל ץ בהם )תוספות שם‪ ,‬ד ״ ה מפני(•‬
‫ו כ ל הברייתא נסמכה למשנתנו כאן פ ״ ד מ ״ ד ‪ :‬היו ל ה מ ע ו ת סתומים ו כ ר ‪.‬‬
‫‪ .43-42‬נ מ ת ‪,‬‬
‫חטאת‬
‫ילכו לים‬
‫סתומין‬
‫מעות‬
‫המלח‪,‬‬
‫לא‬
‫יפלו‬
‫נהנין ולא‬
‫לנדבה‪,‬‬
‫מועלין‪,‬‬
‫מפודשין‪,‬‬
‫מעו׳‬
‫דמי‬
‫ימי‬
‫ע ו ל ה ו כ ‪ .‬כ״ה‬
‫י [‬
‫בד‪ ,‬ובמשנת מעילה פ ״ ג הנ״ל‪ .‬ו ב כ י ״ ע נשמט כ ״ ז ‪ ,‬ו א פ ש ר שהסופרים חשבוה לפיםקא ממשנתנו‬
‫כאן פ ״ ד מ ״ ד ה נ ״ ל ) א ב ל שם ל א נזכרה מיתה(‪ .‬ובתוספות כ ״ ד ב ‪ /‬ד ״ ה יפלו‪ ,‬כתבו ש מ ע ו ת םתינדן‬
‫כאן אינן כ מ ו ״ ה מ פ ר י ש מ ע ו ת ״ שברישא‪ ,‬וכאן מדברים שאמר‪ :‬הללו‬
‫לק ר ב נ ו ת‬
‫נזירותי׳‬
‫שאינו יכול להביא מכולן קרבן אחד‪ ,‬ד ה א קרבנות קאמר‪ .‬ו ל ע י ל ש ם חילקו ב ץ ח י למת‪ ,‬ודווקא‬
‫בחי א פ ש ר ל ו מ ד ש מ א ימלך ויביא בכולן שלמים‪ ,‬א ב ל א ם מ ת אינו שייך ל ו מ ר ש מ א‬
‫ימלו׳‬
‫וחזקתן ש י ש בהן חטאת‪ .‬ו ע י ץ בקרן אורה כ ״ ה א ‪ /‬ו ב ד ״ מ ם ״ ט ה ״ ד ‪ :‬כ י צ ד הן מ ע ו ת םתומץ‪ ,‬כגת‬
‫שהפריש מ ק קרבניתיי‬
‫ו ל א י ־ א מ ר כלום‪ ,‬א ב ל אם א מ ר א י ל ו לחובתי־־ ה ר י אילו כמפורשין•‬
‫והוא כאיכא ד א מ ר י בדברי ר ב א ש י כ ‪ -‬ו א ‪ /‬וכפירוש ה ר א ״ ש שם‪ :‬לחובתי י ש במשמע לשת‬
‫דאינה באה כ י אם חובה )מה ש א ץ ‪ p‬עולה ושלמים שבאים גם בנדבה(‪ .‬ובמאירי ש *‬
‫חטאת‬
‫לחובתי‪ ,‬כלומר‪ ,‬ל כ ל הקרבנות שאני חייב‪ ,‬והוא מתוספות שם‪ ,‬ד ״ ה ולאפוקי‪.‬‬
‫ובירושלמי פ ״ ד ה ״ ד ‪ ,‬נ ״ ג ע ״ א )שקלים ס ״ ב ה״ה‪ ,‬מ ״ ו ע ״ ד ( ‪ :‬מתניתא וכי‬
‫א לו וץ מעות סתומץ‪ ,‬כ ל שדמי חטאת מיתות־־ מעורבות בהן‪ ,‬ו א פ י ל ו הפריש ד מ י חטאות‬
‫) מ י ת ו ת ( ‪ -‬מתוכן מעות סתימץ ‪ •F‬וחילק על ד כ א כ ב ב ל י כ א ן כ ״ י א י ‪ " .‬יעיין בתוספות שם׳‬
‫י‬
‫י‬
‫ד ״ ה אמר‪.‬‬
‫‪,‬ל« מועלין‪ ,‬מ»י ״י!‬
‫" ״ « מעילה מ״א ה‪-‬ט־ המפריש מעות לנזירותו‪ .‬ל*‬
‫ץ^להביא ־־יל‪ 1‬שלמים‪ .‬כמה יכרים אמירים בזמן שידי סתומים‪ .‬״בל * ‪ 0‬מ־ירשין מי־למ‬
‫« עילה ייח מי־לין בימי שלמים‪ .‬אם הי״ה בהמה‪ .‬מיעלי‪ ,‬בחטאת ונעולה יאמ‬
‫»‬
‫״‬
‫» * ז ‪ .‬מ ל « « היי ס״ימים ים* לניבה‪ .‬אם היי מםירשין ימי ״מאת ילכו לים המלח‪ .‬י י‬
‫^ = ^ • אם הי״ה ״־«״‪ .‬תמי״‪ .‬עילה ושלמים יקרבו‪ .‬ומכאן שמםירשמ י״י‬
‫™‬
‫מפירשין ממש‪ .‬יעיין ביברי רב אשי בבבלי ביי א׳‪.‬‬
‫יאמת בבבלי )כ״ה א׳( שהלכה היא כנדר שבמעית םתימין ישלי לניבה‪ .‬אעיי ש י י‬
‫נ ה נ ץ‬
‫‪s‬‬
‫״יי׳ ־־יי־ י־י » « ב־ע״י־ יק״ ב־קי־י בשם ‪.‬רא ־־י יי״״י•‬
‫י ב ן‬
‫™‬
‫!‪™ 1‬‬
‫«‬
‫^‬
‫•‬
‫״ י־י״״ינ״• יע״ן בקין אירה ב־י ב‪ /‬ד״ ילענ‪-‬ץ•‬
‫־• מ•״‪ ,‬יביע־ ‪w,‬י־״ ע׳י*י‪ .‬היצ• י־־‬
‫*‬
‫נזירות פ״ג עמי ‪134‬‬
‫‪535‬‬
‫חטאת מעורבין בהן‪ 26,‬ונותן אותן לשופר ש ל נדבהל־ וקרבין עולות לקייץ המזבח‪ ,‬וכדין משבתנו‬
‫בתמורה פ ״ ג מ״ד‪.‬‬
‫ביום‬
‫‪ .44‬נו נ א כ ל י ן‬
‫אחד‪,‬‬
‫ט ע ונ ין‬
‫ואין‬
‫וכ״ה במשנת מעילה ה נ ״ ל‬
‫לחם[‪,‬‬
‫ובמשנתנו כאן פ ״ ד םמ״ד‪ .‬ועיין בירושלמי למשנתנו ובגליון אפרים שם‪ .‬ועיין בצפנת פענח‬
‫פ ״ ט מה׳ נזירות ה״ג‪ .‬ואשר לזרוע עיין בקרן אורה כ ״ ד א‪ ,‬ד״ה ולעניין זרוע‪ ,‬ולהלן פי׳ד‪,‬‬
‫שורה ‪ ,53‬ד ״ ה ואיבן‪.‬‬
‫‪ .47-45‬א י ל ו‬
‫יביא‬
‫עולה‪,‬‬
‫נזירותו‪,‬‬
‫לעולתי‪,‬‬
‫והשאר‬
‫דמי‬
‫ומת‪,‬‬
‫והשאר‬
‫יפלו‬
‫לשאר‬
‫לנדבה‪.‬‬
‫שלמים‬
‫יביא‬
‫נזירותי‪,‬‬
‫אילו‬
‫שלמים‪,‬‬
‫ומת‪,‬‬
‫לשלמיו‪,‬‬
‫והשאר‬
‫דמי‬
‫והשאר‬
‫יפלו‬
‫עולה‬
‫לשאר‬
‫ל נ ד ב ה ‪ .‬ולהלן‬
‫מעילה פ ״ א ה״י‪ :‬דמי עלה יביא עלה )=עולה(‪ ,‬מועלין בהן‪ ,‬והשאר יפלו לנדבה ומועלין בהן‪,‬‬
‫אילו לשלמי‪ ,‬והשאר לשאר נזירותי‪ ,‬ומת‪ ,‬דמי שלמים יביא שלמים‪ ,‬מועלין בהן‪ ,‬והשאר יפלו‬
‫ואין‬
‫לנדבה‪ ,‬ו א ץ מועלין בהן‪ **.‬והנכון הוא ב ד שם‪ :‬ד מ י שלמים יביא שלמים‪,‬‬
‫מועלין בהן‪,‬‬
‫והשאר יפלו לנדבה ו מ ו ע ל י ן בהן‪ .‬ובבבלי כאן כ ״ ו ב׳‪ :‬דמי עולה יביאו עולה ומועלין בהן‪,‬‬
‫ובהגהות הגר״א שם הגיה ע ״ פ‬
‫והשאר יפלו לנדבה‪ ,‬ומועלין בכולן‪ ,‬ואין מועלין במקצתן‪.‬‬
‫התוספתא במעילה )כגירםת ד שם(‪ ,‬מפני קושיית הר״ם בתוספות כאן‪ ,‬ד ״ ה ואין מועלין במקצתן‪.‬‬
‫ו ב פ ״ ט מה׳ נזירות ה״ז פסק הר״מ‪ :‬דמי עולה יבאו עולה‪ ,‬והשאר יפלו לנדבה‪ .‬ובפ״ד מה׳‬
‫מעילה ה ״ ג פסק‪ :‬אם אמר אלו לעולתי והשאר לנזירותי‪ ,‬ונהנה בכולן מעל‪ ,‬נהנה במקצתן לא‬
‫מעל‪ ,‬שאין בדמי שלמים מעילה‪ .‬ובקרן אורה כ ״ ו ב ׳ ) ד ״ ה והשאר‪ ,‬ולהלן שם‪ ,‬ד״ה דתניא( פ י ר ש‬
‫שמלשון ה ר ״ מ משמע שהכוובה אם‬
‫ל א מת‪ ,‬עיי״ש‪ .‬ועיין בהר המריה בה׳ מעילה פ ״ ד הב״ל‬
‫אות י׳‪ ,‬ו ד ב ר י המיוחס ל ר ש ״ י בפירוש הברייתא בנזיר כ ״ ו ב׳ קשים מאד להולמן‪ ,‬כפי שמוכח‬
‫מהמשך הברייתא‪ ,‬עיין מ ״ ש להלן בסמוך‪.‬‬
‫אבל ה ר ״ מ פסק את ההלכה כשלא מת‪ ,‬ולא כיוון‬
‫לברייתא זו שבבבלי ושבתוםפתא‪ .‬ועיין מ ״ ש במרומי שדה כ ״ ו ב׳‪ ,‬ד״ה תניא‪.‬‬
‫‪ .48-47‬א י ל ו‬
‫דמי‬
‫ומת‪,‬‬
‫לעולתי‬
‫ילכו‬
‫חטאת‬
‫ואילו‬
‫לים‬
‫לחטאתי‪,‬‬
‫המלח‪,‬‬
‫לא‬
‫והשאר‬
‫נהנין‬
‫לשאר‬
‫מועלין‪.‬‬
‫ולא‬
‫בזירותי‪,‬‬
‫ובתוספות‬
‫כ ״ ו ר ע ״ ב ובפי׳ ה ר א ״ ש שם הסתייעו מן התוספתא כאן שבמת עםיקיבן‪ .‬ולכאורה דבריהם תמוהים‪,‬‬
‫שהרי גם בבבלי שם מפורש ״ ד מ י חטאת ילכו לים המלח״‪ ,‬ואם בחי עםיקינן למה לא יקריב את‬
‫חטאתו‪*.‬־־ ולהלן מעילה פ ״ א הנ״ל‪ :‬אילו לחטאתי‪ ,‬והשאר לשאר נזירותי‪ ,‬ומת‪ ,‬דמי חטאת וכו׳‪,‬‬
‫והשאר רצה להביא בהן עולה יביא‪ ,‬שלמים יביא‪ ,‬ו מ ו ע ל ץ בכולן ואין מועלין במקצתן‪ .‬וכ״ה בד‬
‫שם‪ .‬ובירושלמי פ ״ ד ה״ד‪ ,‬נ ״ ג ע ״ ב )שקלים פ ״ ב ה״ה‪ ,‬מ ״ ו ע״ד(‪ ,‬ולהלן שם‪ ,‬נ״ג ס ע ״ ב ‪ -‬ר ע ״ ג ‪:‬‬
‫אילו לחטאתי והשאר לנזירותי ומת מועלין בכולן ואין מועלין במקצתן‪ .‬ו ב ד כאן‪ :‬אלו לחטאתו‬
‫והשאר לשאר נזירותו דמי חטא׳ ילכו לים המלח לא נהני׳ ולא מועלי׳‪ .‬ובבבלי כ ״ ו ב׳‪ :‬אלו‬
‫לחטאתי‪ ,‬והשאר ל ש א ר נזירותי‪ ,‬דמי חטאת ילכו לים המלח‪ ,‬והשאר יביא חציו לעולה וחציו‬
‫לשלמים‪ ,‬ומועלין בכולן ואין מועלין במקצתן‪ .‬וכ״ה בר״מ פ ״ ד מה׳ מעילה ה״ג‪ ,‬ו ע י י ״ ש פ ״ ט מה׳‬
‫גזירות ה ״ ג וגירםת התוספתא במעילה קשה‪ ,‬שאם רצה להביא בכולם שלמים‪ ,‬למה מועלין בהן‪,‬‬
‫והרי דינו צריך להיות כלעיל‪ ,‬שורה ‪ ,42-41‬ד״ה הפריש‪ .‬ועיין בתוספות כ ״ ו ב׳‪ ,‬ד ״ ה והשאר‪,‬‬
‫י ל ע י ל שם‬
‫כ‬
‫״‬
‫ר‬
‫א‬
‫‪/‬‬
‫ד‬
‫״‬
‫ה‬
‫ול‬
‫אפוק‬
‫י ‪ 3 0 .‬אבל הר״מ בספ״ה מה׳ פסולי המוקדשין גרם גם בבבלי‬
‫‪2 8‬‬
‫ו ע י י ן גם בירושלמי פ ‪ Y‬ה״ד‪ ,‬נ״ג ע״א‪ ,‬שקלים פיב הייה‪ ,‬מ״ו עיי•‬
‫עיין לעיל שקלים פ״ג ה״ז ומשיש בחיר‪ ,‬עמ׳ ‪.702‬‬
‫‪ _ :‬״ ‪™,‬‬
‫'‬
‫" " ׳‬
‫»« א צ ל צוקרמנדל שם נירסא שאינה קיימת ב ^ • עי ו *‬
‫ו ע י י ן במיוחס לרש׳י שם‪ .‬אבל נראה שהפירוש הנכון בדברי המפרש הוא באורח מישור‬
‫במקומו‪ ,‬והסכים לו גם ריב רנשברוג בהגהותיו שם‪ ,‬אות אי‪.‬‬
‫א ב ל עיין בפי׳ הראיש שם‪.‬‬
‫‪2 7‬‬
‫י‬
‫‪r‬‬
‫ב ת ס‬
‫ר‬
‫ח‬
‫ב‬
‫ע מ‬
‫‪2 8 9‬‬
‫‪n‬‬
‫‪29‬‬
‫‪3 0‬‬
‫נזירות פ״ג עמ׳ ‪134‬‬
‫‪536‬‬
‫‪,‬‬
‫כ״ו א ‪ :‬רצה להביא בהן חטאת בהמה יביא‪ ,‬עולת בהמה יביא‪ .‬ובתוספתא מעילה פ״א הי״א‬
‫)בכי״ו( מפורש בשניהם‪ :‬ל א יביא )כנוסחאות שלנו בבבלי(‪ ,‬וכן היה בתוספתא לפני הראב״ד‬
‫בהשגות שם ולפני המאירי כ״ו א׳ )םד״ה חייבי קנין(‪ .‬ועיין בקרן אורה כ״ו ב ‪ /‬ד״ה ואכתי‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫במרכבת המשגה ובהר המדיה בספ״ה מה פסולי המוקדשין‪ ,‬ובמרומי שדה כ״ו א ‪.‬‬
‫‪ .50-48‬א י ל ו‬
‫זה‬
‫הרי‬
‫לחטאתי‬
‫בהן‬
‫לוקח‬
‫ואילו‬
‫שלש‬
‫לעולתי‬
‫בין‬
‫בהמות‪,‬‬
‫ואילו‬
‫לשלמיי‪,‬‬
‫אחד‬
‫ממקום‬
‫ונתערבו‪,‬‬
‫משלש‬
‫בין‬
‫‪,‬‬
‫מ ח ל ל ד מ י ח ט א ת ע ל ח ט א ת וכו ‪ .‬וכע״ז להלן מעילה ס״א הי״ב‪ .‬והלכה‬
‫מקומות‪,‬‬
‫זו‪ ,‬בכל דמי קדשים שוגים שגתערבו‪ ,‬להלן זבחים פ״ח ה״ב‪ .‬ובתוספות ישגים יומא ג״ה ב ‪ /‬ד״ה‬
‫וגברור )הראשון(‪ ,‬הביא הריב״א את כל הברייתא בשם תוספתא מעילה )ושם‪ :‬בין ממקום אחד‬
‫בין‬
‫‪,‬‬
‫מ ש ג י ם ושלשה מקומות(‪ ,‬וכ״ה בשמו גם בתוספות סוטה י״ח א )ושם הגירםא כלפגיגו(‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ופסקה הר״מ בם״ד מה׳ מעילה ה״ג‪ ,‬ולעגיין דמי שאר זבחים בפ״ו מה פסולי המוקדשין ה״ט‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ועיין בתוספות כ״ו א ‪ ,‬ד״ה ולאפוקי‪ .‬והר״מ לא העתיק ״בין ממקום אחד בין משלש מקומות״‪,‬‬
‫וכווגת התוספתא היא‪ ,‬כגראה‪ ,‬בין שלקח בהן ממקום אחד של התערובות‪ ,‬בין שלקח בהן משלשה‬
‫מקומות של התערובת לא איכפת לגו בזה‪ ,‬שהרי אומר דמי קרבן זה בכל מקום שהם מחוללים על‬
‫בהמה זו‪ ,‬ובלבד שלא יתן לבעלים מן המעות עד שיחלל את כולן‪ ,‬כמפורש להלן‪.‬‬
‫יתגם‬
‫‪.51‬לא‬
‫ש י ח ל ל ם ע ל כ ו ל ם ‪ .‬וכ״ה להלן זבחים ם״ח ה״ב‬
‫ל ב ע ל י ם עד‬
‫הג״ל‪ .‬ולהלן מעילה פ״א הי״ב הג״ל‪ :‬מועלין בכולן ומועלין במקצתן‪ ,‬וכ״ה בר״מ ס״ד מה‬
‫‪,‬‬
‫מעילה ה״ג הג״ל‪ ,‬ועיין שם בכ״מ בשם מהר״י קורקום‪ .‬ועיין מ״ש בזה הגצי״ב בשו״ת משיב‬
‫‪,‬‬
‫דבר ח״א סי ל״ד‪ .‬וברור שלא יתן לבעלים עד שיחלל על כולם‪ ,‬שהרי אם קגה בהמה‪ ,‬ואמר‬
‫דמי חטאת בכל מקום שהן מחוללין על בהמה זו‪ ,‬עדיין גשארו בתערובת דמי עולה ודמי שלמים‪,‬‬
‫ואיגו יכול ליתן לבעלים מדמי התערובת‪ ,‬שמא גותן לו דמי עולה‪ ,‬או דמי שלמים )שאף מהם‬
‫אסור ליהגות לכתחילה(‪ .‬ולפיכך איגו גותן לבעלים עד שחילל את כל המעות על הבהמות‪ ,‬וכל‬
‫הדמים הן חולין‪.‬‬
‫‪ .52-51‬ב י ת‬
‫הילל‬
‫אומ׳‬
‫שמאי‬
‫מדיר‪.‬‬
‫אין‬
‫אומ׳‬
‫אדם‬
‫מדיר‬
‫את‬
‫בגו‬
‫בגזיר‪,‬‬
‫ובית‬
‫להלן עדיות פ״ב ה״ב‪ :‬עשרים וארבע דברים מקולי בית שמאי‬
‫‪,‬‬
‫ומחומרי בית הלל‪ ,‬בית שמאי אומרין אין אדם מדיר את בגו בגזיר‪ ,‬ובית הילל אומ אדם מדיר את‬
‫בגו בגזיר )כ״ה שם בכי״ע(‪ 31,‬וכן הוא בירושלמי כאן פ״ד ה״ו‪ ,‬ג״ג ע״ג‪ .‬ובספרי גשא פי׳ כ״ב‪,‬‬
‫עמי ‪ :26‬נל נ ד ו ר‬
‫גדר‬
‫ג ז י ר ל ה ז י ר[‪ ,‬ר׳ יהושע בן קרחה אומר להזיר אף את אחרים‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ובבבלי כ״ח סע״ב ואילך )סוטה כ״ג ב ( אמד ר יוחנן שהלכה היא בנזיר‪ ,‬וריש לקיש אומר‬
‫)כ״ט א׳( שהוא משום חינוך עיי״ש‪ .‬וסתם משגתגו כאן)פ״ד מ״ו( ומשגת סוטה )ספ״ג( היא כבית‬
‫הלל‪.‬‬
‫‪ .53-52‬ה י ד י ר ו‬
‫בטלה‬
‫הימנו‬
‫כשהוא‬
‫נזירות‬
‫אביו‪.‬‬
‫קטן‪,‬‬
‫גילח‪,‬‬
‫או‬
‫שהביא‬
‫שתי‬
‫שערות‪,‬‬
‫במשנתנו ס״ד מ״ו לא גתבאר אלא שאם גילח בטלה‬
‫ממנו נזירות‪ ,‬אבל לא נזכר שם שאם הביא שתי שערות בטלה ממנו נזירות אביו‪ .‬ומדברי‬
‫‪,‬‬
‫המיוחם לרש״י ל רע״א משמע שאם הזירו אביו כשהוא קטן לא פקעה ממנו נזירות אביו‪ 32.‬וכן‬
‫מפורש ברע״ב סוטה םפ״ג‪ :‬וחלה נזירותו עליו‪ ,‬ואפילו לכשיגדיל‪ .‬וכבר הביאו בתוספות כ״ח‬
‫ב ‪ /‬ד״ה ואין‪ ,‬בפי׳ הרא״ש כ״ח ב ‪ /‬ל׳ א ‪ /‬נימוקי רבינו עזריאל‪ ,‬הוצ׳ הר״נ זק״ש‪ ,‬עמ׳ נ״ח‪,‬‬
‫בכי״ו שם‪ :‬בית שמיי או׳ אין אדם מדיר א ת א שח ו‪ ,‬ביח הלל אום׳ אין אדס מדיר את‬
‫בנו בנזיר‪ .‬וכ״ה בד‪ .‬ואם יש כאן ססורת אחרת‪ ,‬הרי משמע קצת שהיה טי שאמר שאדם מדיר את‬
‫אשתו בנזיר‪ .‬ועיין מיש לעיל‪ ,‬שר ‪ ,12-10‬סד״ה האומ׳ לאשתו‪.‬‬
‫« כמו שהעיר בתירט סוטה ספ״נ ובקרן אורה כאן ל׳ א׳ ד״ה ואי אייתי‪ .‬וכן לכאורה משמע‬
‫מדברי רש״י במכות כ״ב א׳‪ ,‬סדיה נזיר שמשון‪.‬‬
‫׳‬
‫נזירות פ״ג עמי ‪134‬‬
‫‪537‬‬
‫ד ״ ה ש ה ד י ר ו )ועיין ל ע י ל שם‪ ,‬ם ד ״ ה ע ד ( ו מ א י ר י כ ״ ח ב ׳ )במשנה(‪ ,‬ס ד ״ ה ה א י ש ‪ ,‬כ ״ ט א ‪ /‬ד ״ ה‬
‫‪,‬‬
‫כ ב ר ‪ ,‬כ ״ ט ב ‪ ,‬ד ״ ה זהו‪ ,‬א ת ה ת ו ס פ ת א כאן‪ .‬ש מ פ ו ר ש ב ה ש ש ת י ש ע ר ו ת מ פ ק י ע ו ת א ת נ ז י ר ו ת ה א ב ‪,‬‬
‫וכן מ ו כ ח מן ה י ר ו ש ל מ י כ א ן פ ״ ד ה ״ ו ‪ ,‬נ ״ ג ע ״ ג ‪ ,‬ש נ ב י א ו להלן‪3.‬ג‬
‫‪,‬‬
‫ו ב ב ב ל י כ ״ ט ב ‪ :‬ע ד מ ת י מ ד י ר א ת בנו‪ ,‬ע ד ש י ב י א ש ת י ש ע ר ו ת ד ב ר י רבי‪ ,‬ר ב יוסי ב ר‬
‫‪,‬‬
‫י ה ו ד ה א ו מ ר ע ד ש י ג י ע ל ע ו נ ת נ ד ר י ם ‪ .‬ו מ ו כ ח מן ה י ר ו ש ל מ י פ ״ ד ה ״ ו ‪ ,‬נ ״ ג ע ״ ג ‪ ,‬ש ה מ ח ל ו ק ת ה י א‬
‫אימתי נפקעת הנזירות‪,‬״ אבל להזירו מתחילה כולי עלמא מודים שאינו יכול משהגיע לעונת‬
‫‪,‬‬
‫ו מ ד ב ר י ה ת ו ס פ ו ת כ ״ ח ב ‪ ,‬ד ״ ה ואין‪ ,‬מ ש מ ע ש פ י ר ש ו מ ח ל ו ק ת ז ו א ף ב ב ב ל י ל ע נ י י ן‬
‫נדרים‪.‬‬
‫ה פ ק ע ת ג ז י ר ו ת א ב י ו ) ק ר ן א ו ר ה כ ״ ח ב ‪ /‬ד ״ ה והך פלוגתא(‪ .‬ו ב ת י ו ״ ט ס ו ט ה ם פ ״ ג כ ת ב ש א ף ד ע ת‬
‫ה ר ״ מ ה י א ש א ם ה ב י א ש ת י ש ע ר ו ת נ פ ק ע ת מ מ נ ו נ ז י ר ו ת אביו‪ ,‬ע י י ן ב ל ש ו ן ה ר ״ מ ב פ ״ ב מ ה ׳‬
‫ו ב פ י ה ״ מ ל מ ש נ ת נ ו )הוצ׳ ה ר ״ י קאפח(‪ :‬והזמן ש ק י י מ י ן בו מ ע ש ה ה א ב כ ש מ ח י י ב‬
‫נ ז י ר ו ת םהט״ו‪.‬‬
‫א ת ב נ ו ב נ ז י ר ו ת ה ו א ע ד ש י ב י א ש ת י ש ע ר ו ת ‪ ,‬ו א ע פ ״ י ש כ ב ר ע ב ר ע ו נ ת נ ד ר י ם ו כ ר ‪ ,‬כיון ש ל א‬
‫ה ב י א ש ת י ש ע ר ו ת מ ד י ר ו ב נ ז י ר ו כ ר ‪ .‬ואין כ א ן ר מ ז ל ה פ ק ע ה ‪ .‬ו ע י י ן בקרן א ו ר ה ה נ ״ ל ‪.‬‬
‫‪.56-53‬‬
‫בחיי‬
‫אימתי‬
‫אביו‪,‬‬
‫ר׳‬
‫דברי‬
‫כך‬
‫בין‬
‫אבל‬
‫יוסי‬
‫ובין‬
‫) ע ״ י גקודות(‪.‬‬
‫אמרו‬
‫גזר‬
‫וו׳‬
‫כך‬
‫האיש‬
‫לאחר‬
‫אלעזר‬
‫אין‬
‫מגלח‬
‫מגלח‬
‫מיתת‬
‫על‬
‫אביו‪,‬‬
‫אביו‪,‬‬
‫נזירות‬
‫אין‬
‫מגלח‬
‫על‬
‫ור׳‬
‫שמעון‪,‬‬
‫ר׳‬
‫מאיר‬
‫ור׳‬
‫על‬
‫נזירות‬
‫אביו‪.‬‬
‫ו ב ת ו ך ה ש ו ר ה גוםפה ו י ״ ו ‪ ,‬כ ל ו מ ר ‪ ,‬קרי‪ :‬ו ר ׳ מאיר‪.‬‬
‫בזמן‬
‫שנזר‬
‫נזירות‬
‫אביו‪,‬‬
‫יהודה‬
‫אומ׳‬
‫וגמחקה ה מ ל ה ״ ו ר ׳ ש מ ע ו ן ״‬
‫ו ב ד ה ג י ר ם א היא‪ :‬ד ב ר י ר‬
‫‪,‬‬
‫מ א י ר ‪ ,‬ר ׳ י ה ו ד ה ו ר ׳ יוסי ו ר ׳ י ש מ ע א ל ) צ ״ ל ‪ :‬ש מ ע ו ן ‪ ,‬בגי׳ כ י ״ ע שנמחקה( א ר ב י ׳ כ ך וכו׳‪ .‬ו כ ג י ׳‬
‫כ י ״ ע ‪ ,‬א ח ר י התיקון‪ ,‬ה ב י א ר ב י ג ו ע ז ר י א ל ב ג י מ ו ק י ו ב ם פ ״ ד ב ש ם ה ת ו ס פ ת א ‪ ,‬וכן ה י ה ל פ ג י ו ב ב ר י י ת א‬
‫ש ב ב ב ל י שם‪ .‬ו כ ״ ה ב כ י ״ מ ש ם ב ש ם ״ ל י ש נ א א ח ר י נ א ״ ‪ .‬ו ע י י ן מ ״ ש להלן‪.‬‬
‫ו ב מ ש נ ת נ ו פ ״ ד מ ״ ז ‪ :‬מ י ש ה י ה א ב י ו נ ז י ר ו ה פ ר י ש מ ע ו ת ס ת ו מ י ם ע ל נ ז י ר ו ת ו ‪ ,‬ומת‪ ,‬ו א מ ר‬
‫ה ר י נ י גזיר ע ל מ ג ת ש א ג ל ח ע ל מ ע ו ת א ב א ‪ ,‬א מ ר ר ׳ י ו ס י ה ר י א ל ו י פ ל ו ל נ ד ב ה ‪ ,‬א י ן זה מ ג ל ח ע ל‬
‫ג ז י ר ו ת אביו‪ ,‬א י ז ה ו ש מ ג ל ח ע ל נ ז י ר ו ת אביו‪ ,‬מ י ש ה י ה ה ו א ו א ב י ו נ ז י ר י ם ‪ ,‬ו ה פ ר י ש א ב י ו מ ע ו ת‬
‫ס ת ו מ י ם ל נ ז י ר ו ת ו ‪ ,‬ומת‪ ,‬זהו ש מ ג ל ח ע ל נ ז י ר ו ת אביו‪.‬‬
‫כ ״ ה ב נ ו ס ח א ו ת ש ב י ד י נ ו ‪ ,‬וכן ג ר ם ב מ י ו ח ס‬
‫ל ר ש ״ י ו ב נ י מ ו ק י ר ב י נ ו ע ז ר י א ל ‪ .‬ו כ ״ ה ב ה ו צ א ו ת ש ל פ נ י נ ו ב ב ב ל י כ ״ ז ב׳‪ .‬ו ב ק ר ן א ו ר ה ש ם ‪ ,‬ד ״ ה‬
‫תום׳ ב ד ״ ה ואיגו יוצא‪ ,‬סיים שמסוגיית הגמרא להלן שם ״ כ מ ע ט ראיה מ כ ר ח ת היא לגירסת‬
‫רש״י״‪.‬‬
‫וגזהר רביגו וכתב ״ כ מ ע ט ״ ‪ ,‬ע י י ״ ש בתוספות כ״ז סע״ב‪ ,‬ד ״ ה ה״ג א ב ל יוצא במעות‪.‬‬
‫ו ל נ ו ם ח א ז ו אין א ד ם נ ו ז ר ל א ח ר מ י ת ת א ב י ו ע ל מ ע ו ת םתומין ש ה ג י ח ה א ב ‪ ,‬ו א י מ ת י מ ג ל ח ע ל‬
‫ג ז י ר ו ת א ב י ו ‪ ,‬ב ש ע ה ש ה י ו ה ו א ו א ב י ו גזירים‪ ,‬ו כ ב ר ג ת ח י י ב ב ק ר ב ן ג ז י ר ב ח י י ה א ב ‪ ,‬ר ש א י ל ג ל ח ע ל‬
‫מ ע ו ת ם ת ו מ י ן ש י ר ש מ א ב י ו ‪ ,‬ש כ ן ה ל כ ה ה י א בנזיר‪.‬‬
‫ו ג י ר ס א ז ו ב מ ש נ ת ג ו מ ק ו י י מ ת גם ע ל י ד י ס ו ג י י ת ה י ר ו ש ל מ י ) ס פ ״ ד ‪ ,‬נ ״ ג ע ״ ג ( ש א מ ר ו שם‪:‬‬
‫מ א י ט ע מ א ד ר ׳ יוסי‪ ,‬ק ר ב נ ו ל ה ׳ ע ל נ ז ר ו ש י ק ד ו ם ק ר ב נ ו ל נ ז ר ו ‪ ,‬ו ל א ש י ק ד ו ם נ ז ר ו ל ק ר ב נ ו ‪ ,‬ו צ ״ ל‬
‫להפך‪ ,‬כמו שהגיהו המפרשים ע ״ פ המקבילות‪.‬‬
‫ה ר י ל ך ב ר ו ר ש ל ד ׳ יוסי א י ג ו מ ג ל ח ע ל נ ז י ר ו ת‬
‫א ב י ו א ם נ ז ר ל א ח ר מיתתו‪ ,‬ו כ ב ר ה ע י ר ע ל כ ך בקרן א ו ר ה ל ׳ א׳‪ ,‬ד ״ ה ו ה ר ״ ר ע ז ר י א ל ‪.‬‬
‫‪ 33‬ובירושלמי פ״ז סה״א‪ ,‬נ׳ו ע״ב‪ :‬הנע ע צ מ ך שהקדישו אביו מרחם?‬
‫ופי׳ בק״ע שהכוונה ל ה ד ר ת אביו ])כסיגנון הירושלמי בפ״ד הנ״ל(‪ ,‬ו ל א לנזיר‬
‫מ ט מ א למתים‪ .‬ובוודאי בכשהוא עכשיו נדול עסיקינן(‪ .‬ב ר ם כ ב ר שערנו ל ע י ל ‪,‬‬
‫ס ו ב ר ת משנתנו שנזיר שמשון ל ו ק ה אם נטמא ל מ ת ; ואעפ״י שפטור מן הקרבן‪,‬‬
‫יהא עדיף‪ .‬ותירצו ע״פ סיננון הירושלמי בפ״א ה״ב‪ ,‬נ״א סע״ב‪.‬‬
‫זו תורה תו אינו תורה‪.‬‬
‫שמשון‪ ,‬שהרי נזיר שמשון‬
‫ע ט ׳ ‪ ,510‬שלפי הירושלמי‬
‫ה ר י א ף כ״ג פטור‪ ,‬ו ל מ ה‬
‫*‪ 3‬כפירושו הנכון שבק״ע בלישנא אחרינא ושבקרן אורה שנביא ל ה ל ן בפנים‪ .‬וכן פירש בס׳ ניר‬
‫במקומו‪ .‬ופירושו הראשון של ב ע ל ק״ע ופירושו של ב ע ל פ״ס תמוהים‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫נזירות פ״ג עמי ‪135-134‬‬
‫‪538‬‬
‫א ב ל בבבלי ד ״ ו רס״ב‪ ,‬ל ׳ ב׳‪ 3$‬נכםלה המשנה שוב‪ ,‬והגירםא שם‪ :‬כיצד‪ ,‬מי שהיה ה ר ו א ב י ו‬
‫‪,‬‬
‫נזירים ו כ ר ‪ ,‬ש א ץ זה מגלח ע ל נזירות אביו‪ ,‬מי שהי׳ אביו נזיר ו כ ר ‪ .‬וכע״ז בתוספות ל א ‪ /‬ד״ה‬
‫האיש‪ ,‬והם מעידים‪ :‬ה ״ ג בפירוש קדמונים ) א ב ל מודים שבהרבה ס פ ר י ם הגירםא להפך(‪ ,‬ו כ ״ ה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫במאירי למשנתנו )ואף הוא מעיר‪ :‬ויש גורסים משנתנו בהפך( ובפי׳ הרא״ש ל א ‪ ,‬ו ב ב ב ל י‬
‫‪,‬‬
‫כ ״ ז ב ׳ בכי״מ‪ .‬ובפי׳ הרא״ש כ ״ ז ב הכריע כגירםא זו‪ ,‬וכתב‪ :‬גירםא זו עיקר‪ ,‬דמםתברא ל מ י מ ר‬
‫ת א מ ר הלכה היכא ד ת ח ל ת ק ב ל ת נזירותו היתה ע ל סמך מעות אביו‪ ,‬א ב ל א ם בחיי אביו היה נזיר‪,‬‬
‫כ ב ר הוזקק להביא ק ר ב נ ו ת משלו‪.‬‬
‫נמצאנו למדים ש ל כ ל הגירםאות שנה ר ׳ יוםי במשנתנו ברישא ‪-,‬אינו מגלח״ ובסיפא‬
‫‪-,‬מגלח״‪ ,‬א ל א שמחלוקת הגירםאות היא מי מגלח ומי אינו מגלח‪ .‬ו ב ב ב ל י ל ׳ ב ׳ שאלו א ם תימצי‬
‫ל ו מ ר שהחכמים חולקים ע ל ר ׳ יוסי‪ ,‬ע ל מה חולקים ׳‪-‬אדישא‪ ,‬א ו אםיסא״?‬
‫והואיל ו ל כ ל‬
‫הנוסחאות אגו גורסים במשנתנו ברישא ‪-,‬אינו מגלח״‪ ,‬ובסיפא ״מגלח״ ה ר י מ ס ת ב ר שאם חולקים‬
‫ע ל הרישא )ובסיפא מודים(‪ ,‬א ד ם מגלח ע ל נזירות אביו ב ץ שנזר בחיי אביו ו כ ץ ש נ ז ר א ח ר‬
‫מיתתו‪ ,‬ו א ם חולקים ע ל הסיפא )וברישא מודים( א ץ א ד ם מגלח ע ל נזירות אביו כ ל ל ‪ ,‬ו א ץ מודים‬
‫בהלכה זו בגזיר שאדם מגלח ע ל נזירות א ב י ו ‪ .‬״ וכן פירשו?‪ 3‬בתוספות‪ ,‬בפי׳ הרא״ש ובפי׳ ר ב י נ ו‬
‫עזריאל‪ .‬וכן יוצא מ ד ב ר י המאירי ל מ ש נ ת נ ו והדמב״ם ב פ ״ ח מה׳ נזירות הט״ו שפסקו שבשניהם‬
‫מגלח‪ ,‬משום שהחכמים חולקים ע ל הרישא‪ ,‬ובסיפא מודים )ולהלן נעתיק א ת פשיטות הבבלי(‪.‬‬
‫א ב ל במיוחס ל ר ש ״ י פ י ר ש ש א ס החכמים חולקים ע ל הסיפא‪ ,‬הכוונה שהם חולקים‬
‫אף‬
‫על‬
‫הסיפא‪ ,‬והם סוברים להפך‪ ,‬שבסיפא אינו מגלח וברישא מגלח )ולפי זה כ ו ל ם מודים בהלכה היא‬
‫בנזיר(‪ ,‬וכן מוכח בירושלמי ב ס ו ף םירקץ‪ ,‬כ מ ו שהעיר בשי״ק שם‪ ,‬ד ״ ה אשכחית אמר‪.‬‬
‫ו ב ב ב ל י ל ׳ ב ׳ הביאו ברייתא ששנתה ד ב ר י ר ׳ יוסי ב ס ד ר הפוך ממשנתנו‪ ,‬והיינו ברישא‬
‫‪-,‬מגלח״ ובסיפא ״ א י נ ו מגלח׳*‪)38‬כםדד התוספתא כאן(‪ ,‬ו ע ל הסיפא אמרו‪ :‬ר ׳ א ל י ע ז ר ו ר ׳ מאיר‬
‫ו ר ׳ יהודה אמר׳ זהו שמגלח ע ל מ ע ו ת אביו‪ .‬ומכאן שהם חולקים ע ל הרישא ש ל מ ש נ ת נ ו ) ל פ י‬
‫ג י ר ס ת המשנה(‪ ,‬ובשניהם מגלח‪ 39,‬ונוםחא זו מתנגדת ל מ ס ו ר ת התוספתא ל כ ל נוסחאותיה‪.‬‬
‫א ב ל בכי״מ שם‪ :‬ל ׳ א ׳ ) ‪ -‬ל י ש נ א אחרינא( ב ז ק שנזר בחיי אביו‪ ,‬א ב ל נ ז ר ל א ח ד מית׳ א ב י ו‬
‫א ץ מגל׳ ע ל נ ז י ר ר א ב י ו ד ב ׳ ר ׳ יוסי‪ ,‬ר ׳ א ל ע ׳ ו ר ׳ מאיר ו ר ׳ יהוד׳ א ר ב ץ כ ך ו ב ץ כ ך א ץ מגל׳‬
‫ע ל נ ז י ר ר אביו‪ .‬וכן מביא ר ׳ ע ז ר י א ל שם ב ש ם ה ב ב ל י והתוספתא‪ ,‬א ב ל מוסיף‪ :‬ו ב ר ו ב ס פ ר י ם‬
‫גדםי׳ גי׳ אחרת‪ ,‬ואינו עיקר‪ ,‬דהכי מוכח בתוספתא כדםרישית‪.‬‬
‫ו ל פ י גירםא זו פשטו ב ב ב ל י‬
‫שהחכמים חולקים ע ל הסיפא ש ל משנתנו ובשניהם אינו מגלח ע ל גזירות אביו‪ .‬ו כ ל המשא והמתן‬
‫ב ב ב ל י ש ם הוא ל ד ב ר י ר ׳ יוסי גרידא‪ ,‬והחכמים כ ו פ ר י ם ב ה ל כ ה שאדם מגלח ע ל נזירות אביו‪.‬‬
‫והגר״א ז ״ ל מחק א ת המלה ״ א ץ ״ בתוספתא‪ .‬ושמא צ״ל‪ :‬א ד ן )במקום‪ :‬א ץ ( מגלח ו כ ר ‪.‬‬
‫‪.58-56‬‬
‫מעות‬
‫אביו‬
‫ואימתי‬
‫םחומין‬
‫אמרו‬
‫האיש‬
‫מגלח על‬
‫נזירות‬
‫לנזירותו‪ ,‬ומת‪ ,‬א ב ל אם‬
‫אביו‪,‬‬
‫הניח‬
‫בזמן‬
‫מעות‬
‫שהניח‬
‫מפודשין‬
‫ו כ ר ‪ .‬וכן בברייתא שבירושלמי פ ״ ד ה״ד‪ ,‬נ ״ ג ע״ב‪ ,‬ו ש ב ב ב ל י כ ״ ז ם ע ״ ב )כריתות כ ״ ז ב׳(‪:‬‬
‫‪35‬‬
‫ו ע י י ן בסלא״ש למשנתנו‪.‬‬
‫• ‪ 3‬ובפירוש הרא״ש ל' בי‪ :‬ד ל י ת להו הלכה‪ .‬ולפ״ז ס ת ם םשנתנו בסוטה ספ״נ וכסה סן הברייתות‬
‫)עיין להלן בסמוך( הן שלא כחכסים‪.‬‬
‫י כלוסר‪ ,‬שהחכסים חולקים ע ל הרישא‪.‬‬
‫והראשונים גרסו בברייתא בדברי ר' יוסי כשם שנרסו בדבריו במשנתנו‪ ,‬א ב ל לעניץ פשיטות‬
‫ה ב ב ל י אין הבדל‪ ,‬וכפירוש רבינו עזריאל )לפי נירסתו( בשאלת החלסוד‪ .‬והמיוחם לרש״י הוא היוצא‬
‫סן ה כ ל ל היחידי בפירושו‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫‪38‬‬
‫‪3‬‬
‫• ו ב ס י ו ח ס לרש״י דייק פן הלשון ״זהר שהם חולקים ע ל כ ל ד ב ר י ר' יוסי‪ ,‬וברישא של‬
‫סשנתנו סגלח‪ ,‬ובסיפא אינו מגלח‪ ,‬עיין ס״ש ל ע י ל בפנים‪.‬‬
‫נזירות פ״ג עמ׳ ‪135‬‬
‫‪539‬‬
‫ש ה ר י א ד ם מגלח ע ל מ ע ו ת א ב י ו ב נ ז י ר ו ת בזמן ש ה ן סתומין‪ ,‬ו ל א‬
‫וכן יוצא מלשון משנתנו ספ״ד‪.‬‬
‫ש ו ר ה ‪.43‬‬
‫בזמן‬
‫מ פ ו ר ש י ן‪.‬‬
‫שהן‬
‫ואם הניח מפורשין דינו במשנת מעילה פ ״ ג מ״ב‪ ,‬וכלעיל‪,‬‬
‫ו ד ו ו ק א א ם הניח סתומין‪ ,‬ה ל כ ה ה י א ב נ ז י ר ש י פ ל ו ל נ ד ב ה ‪ ,‬ו ה ל כ ה ה י א ב נ ז י ר ש ב נ ו‬
‫מגלח עליהם‪.‬‬
‫בהמה‪,‬‬
‫‪ .58‬א ו‬
‫מגלח‬
‫אין‬
‫נזירות‬
‫על‬
‫א ב י ו ‪ .‬וכן בברייתא הנ״ל בירושלמי‬
‫ו ב ב ב ל י ‪ :‬א י ן א ד ם מ ג ל ח ע ל ב ה מ ת א ב י ו בנזירות‪ .‬ו כ ן א מ ר ר ב ב י ר ו ש ל מ י ה נ ״ ל ו ב ב ב ל י כ ״ ו ב ׳‬
‫שבהמה היא כמפורשת‪.‬‬
‫ה י א בסתומה‪.‬‬
‫ואמרו בבבלי ש ל א אמרו כן א ל א בבהמה תמימה‪ ,‬א ב ל ב ע ל ת מום הרי‬
‫ו ב י ר ו ש ל מ י ש ם ) נ ״ ג ר ע ״ ג ( נ ח ל ק ו א מ ו ר א י ם ב ה פ ר י ש ש ו ר )שאינו ר א ו י ל ק ר ב ן‬
‫נזיר( א ם ד י נ ו כ ה פ ר י ש בהמה‪ ,‬א ו כ ה פ ר י ש מ ע ו ת ‪ ,‬ו ע י י ן ב ת ו ס פ ו ת כ ״ ו ב ‪ /‬ד ״ ה א ב ל ‪ ,‬ו ב ש י ״ ק‬
‫בירושלמי שם‪ ,‬ד ״ ה הפריש‪.‬‬
‫‪ .60—58‬מ י‬
‫משעה‬
‫שנדר‬
‫ששאל‪,‬‬
‫בנזיר‬
‫ובית‬
‫ונשאל לחכם ואסרו‪ ,‬בית‬
‫הילל א ו מ‬
‫‪,‬‬
‫השרידים כ ג י כי״ע‪ .‬ובד‪ :‬משעה שנדר‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫משעה‬
‫מוגה‬
‫שמאי‬
‫אומ׳‬
‫מונה‬
‫ש ה י ת י ר ‪ .‬ו א ף בקג״נ מראים‬
‫ו ב י ר ו ש ל מ י פ ״ ה ה ״ ד ‪ ,‬נ ״ ד ע ״ א ‪ :‬מ ש ע ה שנזר‪ .‬ו פ י ר ש ו ה‬
‫ש ם שאין כ א ן ו ו ד א י ש ג ל ג ל )=שזל ל(‪ >0‬ב נ ז י ר ו ת ו ‪.‬‬
‫ז‬
‫א ל א מכיוון שהיה דעתו‬
‫להשאלעליה‬
‫ס ו ב ר י ם ב י ת ש מ א י ש ב ו ו ד א י ז ל ז ל ! * ) ו ל א נ ז ה ר ב א י ס ו ר י ה י ו צ א י ם מ ן הגפן(‪ ,‬ו ב ״ ה ס ו ב ר י ם ״ א י ל ו‬
‫גלגל לא היה נשאל״‪.‬‬
‫ולפ״ז סתם משנתנו פ ״ ה מ ״ ג כבית הלל‪.‬‬
‫הברייתא‬
‫ש ל נ ו ‪ ,‬ע י י ן בקרן א ו ר ה ש ם ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫א ב ל בבבלי )ל״ב א ( מוכח ש ל א ידעו את‬
‫ו ש מ א ג י ר ם ת י נ ו נכונה‪ ,‬א ל א ש צ ״ ל ‪ :‬כ ש ע ה )במקום‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫מ ש ע ה ( ש ה י ת י ר ‪ ,‬כ י מ י ם ש ו ו י ת ר ע ל נ ד ר ו )עיין מ ״ ש ל ע י ל ‪ ,‬ע מ ‪ ,466‬ה ע ׳ ‪ (5‬ו ש ת ה י י ן ) כ ב ב ל י ‪,‬‬
‫ב נ י ג ו ד ל י ר ו ש ל מ י ( ‪ ,‬ו ש א ר ה י מ י ם ש ל א ש ת ה ב ה ם יין ע ו ל י ן לו‪ ,‬ו כ מ ס ק נ ת הבבלי‪.‬‬
‫‪.61-60‬‬
‫בהמה‬
‫נשאל‬
‫מפורשת‬
‫לחכם‬
‫תצא‬
‫ו ה י ת י ר ו‪,‬‬
‫ותרעה‬
‫אילו‬
‫בעדר‪.‬‬
‫ואילו‬
‫מודים שאם‬
‫היתה‬
‫וכן מפורש במשנתנו פ ״ ה מ״ג‪.‬‬
‫לו‬
‫ופירשו‬
‫‪,‬‬
‫ב ת ו ס פ ו ת ל ״ א א ‪ /‬ד ״ ה מי‪ ,‬ו ל ״ א ב ‪ ,‬ד ״ ה נ ש א ל ‪ ,‬ש ה ח כ ם ה ת י ר ו ‪ ,‬ה י י נ ו ש א מ ר ל ו ש ל א נ ד ר‬
‫בלשון טוב‪ ,‬ולא חלה עליו גזירות אפילו ר ג ע אחד‪ ,‬ולפיכך אפילו בית שמאי שסוברים‬
‫)במשנתנו רפ״ה( שהקדש בטעות הוי הקדש‪ ,‬מודים כאן ב ש ל א קיבל עליו גזירות בלשון המחייבת‬
‫נ ז י ר ו ת ש א י ן כ א ן כלום‪.‬‬
‫ו ע י י ״ ש ב ת ו ס פ ו ת להלן‪ ,‬ד ״ ה א מ ר ו להם‪.‬‬
‫ועיין מ ״ ש בתוספות ל ״ ב ב ‪/‬‬
‫ד ״ ה ואם‪ ,‬ושם דבריהם קשים‪.‬‬
‫ובירושלמי פ ״ ה ה״א‪ ,‬נ ״ ד ע״א‪ :‬תמן א ת א מ ר תצא ותרעה בעדר‪ ,‬וכא )כלומר במשנתנו‬
‫ר פ ״ ה ( א ת א מ ר ה כ י ף * ) כ ל ו מ ר ‪ ,‬ש ה ק ד ש ט ע ו ת הקדש(‪ .‬א ״ ר יוסי ב י ר ׳ בון ת מ ן ל נ ז י ר ו ת נ ש א ל ‪,‬‬
‫מ כ ח נ ז י ר ו ת י צ א ו ק ר ב נ ו ת י ו לחולין‪ .‬ו א ף ש ב ״ ש ס ו ב ר י ם ) ב מ ש נ ת נ ו ב ס ו ף פירקין( ש א ף נ ז י ר ו ת‬
‫בטעות חלה‪ ,‬היינו דווקא שנתכוין לנזירות א ל א ש ט ע ה מחמת ד ב ר אחר‪ ,‬א ב ל אם ט ע ה ש ל א‬
‫נתכוין ליזור כלל‪ ,‬א ף ב ״ ש מודים בכך‪ ,‬מה שאין כן בהקדש‪ ,‬עיין בירושלמי פ ״ ה רה״א‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ג ״ ג ע ״ ד ‪ ,‬ו כ ר ירמיה שם‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו נ ר א ה ש ב נ ז י ר ו ת ש א י נ ה ח מ ו ר ה כ ה ק ד ש מ ו ד ה ל ר יוסי‪.‬‬
‫ולפ״ז אין‬
‫ב ״ ש חולקים ע ל המעשה בשמעון ‪ P‬ש ט ח ״ ש מ צ א פתחים לגזירים והתירם‪ ,‬ו י ש ש א ל ה לגזירות‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ש ל א כ ב ב ל י ט א ‪ /‬ו ע י י ן ב ב ל י ל ״ א א׳—ב ‪.‬‬
‫‪ «0‬עיין מיש בתרביץ ח״ו )תרצ״ה(‪ ,‬עט׳ ‪ ,227‬ואילך‪ ,‬ועיין ב ה ע ׳ ‪ 25‬שם‪ ,‬ו ב ד ב ר י ם ר ב ה הוצ׳‬
‫ליברמן‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,83‬ובהע׳ ‪ 10‬שם‪.‬‬
‫עיין מ״ש ל ע י ל ה י א )תרומות(‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,419‬שו׳ ‪ ,78‬ד״ה הריני מניחה‪.‬‬
‫‪ *2‬ועיין בשי״ק שם‪ ,‬ד״ה תמן‪.‬‬
‫« ירושלמי ברכות פ״ז ה״ב‪ ,‬י״א ע״ב‪ ,‬כ א ן פ״ה ה״ה‪ ,‬נ״ד ע״ב‪ ,‬ב״ר פצ״א‪ ,‬נ׳‪,‬עמ' ‪ ,1115‬קה״ר פ״ז‪,‬‬
‫י״א‪.‬‬
‫‪540‬‬
‫נזירות פ״ג עמי ‪135‬‬
‫‪ . 6 1‬ז ו ט ע ו ת ט ע ה נ ח ו ם ה מ ד י כ ש פ ת ח ב נ ד ר ‪ .‬י כ ״ ה בקג״נ‪ .‬ובד‪ :‬כשפתחו‬
‫בנדר‪ ,‬וצ״ל‪ :‬כשפתחן בנדר‪ .‬ובמשנתנו פ ״ ה מ ״ ד ‪ :‬מ י ש נ ד ר בנזיר והלך להביא א ת בהמתי‬
‫ומצאה שנגנבה‪ ,‬אם ע ד ש ל א גגגבה בהמתו נזר‪ ,‬הרי זה נזיר‪ ,‬ו א פ משנגנבה בהמתו נזר‪ ,‬אינו נזיר•‬
‫וזו טעות ט ע ה נחום המדי כ ש ע ל ו נזירין מן הגולה וכר‪ .‬ובירושלמי כאן ה״ה‪ ,‬נ״ד‪ ,‬ע ״ א ׳‬
‫מוכח שפירשו את הרישא שאינו גזיר כלל‪ ,‬ואינו צריך שאלה‪ ,‬א ב ל בסיפא צריך שאלה‪ .‬ולם״ז‬
‫א פ ש ר לומר שאין הכרח כ ל ל לפרש ש י ש כאן גולד‪ ,‬וגניבה מצויה היא לא פחות מגזילת המלכות‬
‫) ע י ץ ירושלמי נדרים ס״ט‪ ,‬ה״ג‪ ,‬מ׳יא ע״ג(‪ .‬ואם נניח כן הרי משמע מ ל ש ק משנתנו )״וזו‬
‫טעות״( שנחום המדי ט ע ה ואמר להם שאין הנדר ח ל כלל‪ ,‬דומיא דהלך להביא את בהמתו ומצאה‬
‫שגגנבה מכבר‪ ,‬וכפירוש הירושלמי שם שנזר ע ל בהמה זו‪ ,‬והרי גם הנזירים נ ז ע ל דעת‬
‫שיקרבו קרבנות בבית המקדש‪ ,‬והתיר להם בלי פתח‪ .‬וכן באמת פ י ר ש ה ר ״ מ בפיה״מ כאן•‬
‫י ו‬
‫ולפיכך פירשה התוספתא )שלא כפירוש הנ״ל( שטעותו היתה ״ כ ש פ ת ז ז ך בפתח‪ ,‬והטעות היתה‬
‫שפתח בנולד‪ ,‬י״זו ט ע ו ת ״ דבוקה למטה למה שאמרו להלן במשנתגו‪ .‬וכן בירושלמי כאן )ה״ה׳‬
‫ג ״ ד םע״א גדריט ס ״ ט ה״ב‪ ,‬מ ״ א ע״ג(‪ :‬זו ט ע ו ת טעה נחום איש המדי‪ .‬מה טעה? שפתח להם‬
‫בנולד‪ ,‬כלומר‪ ,‬ולא שאמר להם ש נ ד ר ו בטעות ואין כאן נ ד ר כלל‪ ,‬במשנת נדרים פ ״ ט מ״ג׳‬
‫עיין בירושלמי ובבבלי שם ס ״ ה א ‪ /‬ועיין מ ״ ש ידידי הגר״מ סאוויצקי בספרו בריכת ירושלים‬
‫סי׳ ד ‪ /‬פלג ב׳‪ .‬ועיין עכשיו בפיה״מ היצ׳ ד ״ י קאפח‪ ,‬ע מ ׳ קפ״ב‪ ,‬ובפיה״מ נדרים פ״ט‪ ,‬היצ׳‬
‫הנ״ל‪ ,‬עמי קמ״ה )ובהע׳ ‪ 3‬שם(‪ ,‬ועמי קמ״ו )ובהע׳ ‪ 6‬שם(‪ .‬ועיין מאירי נדרים ם ״ ד א ‪ /‬היצ'‬
‫ד ״ א לים‪ ,‬עמי רל״ז‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪ .63-61‬ה י ו מ ה ל כ י ן ב ד ר ך ‪ ,‬ו א ח ד ב א כ נ ג ד ן ‪ ,‬א מ י א ח ד ה ר י נ י נ ז י י‬
‫ש ז ה פ ל ו נ י ‪ ,‬ו א ח ד א ו מ י ה ר י נ י נ ז י ר ש א י ן ז ה א י ש ס ל ו נ י וכר• כל‬
‫הבבא במשנתנו פ ״ ה מ״ה‪ .‬ופירש במיוחס ל ר ש ‪) -‬ל״א בי( שהראשון טען שאינו איש פלוני׳‬
‫ואמר הריני נזיר אם זה פלוני‪ ,‬והשני טען להפך‪ ,‬שזהו איש פלוני‪ ,‬ואמר הריני נזיר אם איני‬
‫היא ו כ י • י ק פירש הר״מ בפ״ב מהי נזירות ה ״ ה ‪) -‬ועיין בפיה״מ(‪ .‬א ב ל עיין בתוספות שם‬
‫ו מ ״ ש בקרן אורה ל ״ כ ב׳‪ ,‬ד ״ ה במשנה‪ .‬ועיין מ ״ ש להלן‪.‬‬
‫< והכוונה‬
‫״‬
‫‪ .63‬ה ר י נ י נ ז י ר ש א ח ד מ כ ם נ ז י ר ו‬
‫״ « ל ש « כן לשנים הראשונים‪ ,‬כמו שפירשו דוב הראשונים‪ .‬א ב ל במאירי פ י ר ש שהיא‬
‫ענ ן בפג עצמי‪ ,‬והייני ראה שסיעת בני אדם הולכת יאחד בא כגגדן וכוי‪ ,‬וכן פ י ר ש הר׳ימ‬
‫להלן א ״ ^‪•nm‬ז‪ /‬יבקרן אירה ל ״ כ ב׳‪ ,‬ד ״ ה הרתיע‪ ,‬דייק מלשין פ י ה ״ מ ל ה ר ״ מ כאן ש א י‬
‫במשנתנו פירש שהיא עניין כפני עצמו‪ ,‬וכמי שמפורש במאירי ה נ ״ ל ע י י ״ ש‬
‫ו כ‬
‫כ ו ‪/‬‬
‫ב‬
‫ה‬
‫ש‬
‫מ‬
‫ת‬
‫נ‬
‫ו‬
‫נ‬
‫נ‬
‫ה‬
‫דבייי•‬
‫״‬
‫‪ .65‬ו ב י ת ה י ל ל א ו מ י א י נ ו נ ז י ר א ל א מ מ י‬
‫כג ד ו ק ג ״ נ ‪ .‬וכ״ה במשנתנו הב״ל‪ .‬יאמרו עליה בכבלי ל ״ ב ס ע ״ ב ‪ :‬מי שלא נתקיימי‬
‫• כ י‬
‫« היה ג ך ‪ .‬אמר רב יהודה אימא מי שנתקיימו דבריי‪ .‬אביי א מ ד כגון ד א מ י א‬
‫מ ר י־‬
‫נ* לאי סלי י היא איהיי " י י ‪ .‬יעיין הפירוש המחידש במאירי שם‪.‬‬
‫ל‬
‫ש‬
‫נ‬
‫א‬
‫ו‬
‫ק‬
‫ן‬
‫מ‬
‫י‬
‫י‬
‫אבל ב ריש מי פ ״ ב ה״ב‪ ,‬נ ״ א סע״ד‪ :‬כיני מתגיתא‬
‫שם‪ ,‬נ « שהיא בספ״ה> היא‬
‫מ‬
‫י‬
‫ש‬
‫ל‬
‫א‬
‫נ‬
‫ת‬
‫ק‬
‫‪.‬‬
‫מ‬
‫ו‬
‫ד ב ד‬
‫‪,‬‬
‫י ) ר כ צ‬
‫״ ל בם*'׳*‬
‫״ ‪ /‬עיץ מ״ש על כ״ז לעיל ״״ב‬
‫מ ב י ״ ס ו ר ־ ש ם ^ ש ה ב י ט ו י ״שזה איש פלוני״ יכול להתפרש בשתי פנים‪ ,‬והכל לפי זמנית•‬
‫‪ an‬הנודר ^ע • ״ ל ך ‪ ,‬ה ו א ראובן‪ ,‬ואומר הריני נ ז י ד שזהו ראובן‪ ,‬כוונתו‪ :‬הריני נזיר אם אי‬
‫שזהי דאיבן‪ ,‬דיגמת שביעת ר ׳ טרפין באהלות ד פ ט ״ ז ועוד‪ :‬אקפח את בני שזי הל ־‬
‫כ‬
‫‪44‬‬
‫ב ס ק ן ס ן‬
‫ו ע י י ן בהגהות הרש׳ש‬
‫ל״ד‬
‫‪ - ,‬׳ ‪. _ - -‬‬
‫‪L‬‬
‫׳ ‪ 3‬ב ‪ ,‬ד־ה גמרא• יעיין באחרונים שציין במעשה רקח ע ל‬
‫ה ר‬
‫נזירות פ״ג עמ׳ ‪136-135‬‬
‫‪541‬‬
‫מקופחת‪ ,‬והכוונה ה י א א ם אין זו אמת שהלכה מקופחת היא‪ ,‬עיין מש״ש‪ .‬ואם הנודר טוען‬
‫שפלוני אינו ראובן‪ ,‬ואמר‪ :‬הריני נזיר שזהו ראובן‪ ,‬כוונתו הריני נזיר אם הוא ראובן‪ .‬ובשני‬
‫המקרים איננו רוצה להיות נזיר‪ .‬ולבית הלל אינו נזיר א ל א מ י ש ל א נתקיימו דבריו הראשונים‪,‬‬
‫ט ע נ ת ו הראשונה‪ .‬ו א ם ט ע ן שהוא ראובן‪ ,‬ואמר הריני נזיר שזהו ראובן )כלומר‪ ,‬אם אינו אמת‬
‫שזהו ראובן( ונמצא שמעון הרי הוא נזיר‪ ,‬מפני שלא נתקיימו דבריו‪ .‬וכן א מ ר רבן שמעון בן‬
‫גמליאל )לעיל נדרים פ״א‪ ,‬שורה ‪ 12‬ואילך(‪ :‬שנים שהיו נודרין זה כנגד זה ו כ ר ‪ ,‬כ ל שבטלו‬
‫דבריו אסור‪.‬‬
‫ועיין מ ״ ש מהרי״ן אפשטין במבוא לנוה״מ‪ ,‬עמ׳ ‪ 332‬ואילך‪ ,‬ו מ ״ ש לעיל ח״ב‪,‬‬
‫עמ׳ ‪ 835‬ואילך‪ .‬ועיין לעיל‪ ,‬הערה ‪ .44‬ועיין מ ״ ש הר״ח אלבק בהשלמותיו למשנה‪ ,‬עמ׳ ‪.375‬‬
‫קרבן‬
‫‪ .66‬ו י ב י א ו‬
‫בשותפות‪.‬‬
‫ופירש בקרן אורה שפיסקא זו דבוקה למשנתנו‬
‫פ ״ ה מ ״ ו ‪ :‬הרתיע לאחוריו אינו נזיר‪ .‬ר ׳ שמעון אומר יאמר אם היה כדברי הריני נזיר חובה‪,‬‬
‫ואמרו בבבלי ) ל ״ ד א׳( שתי׳ק ש ל משנתנו‬
‫ואם ל א ו הריני נזיר נדבה )כשיטתו בפ״ב מ״ח(‪.‬‬
‫הוא ר ׳ יהודה דכרי )לעיל פ״ב‪ ,‬שורה ‪ ,(18‬ולפיכך אינו נזיר כלל‪ ,‬ואפילו ספק נזיר אינו‪.‬‬
‫א ב ל התנא ש ל התוספתא סובר שהוא ספק נזיר‪ ,‬ושניהם מביאים קרבן אחד בשותפות‪ ,‬ומתנים‬
‫שהקרבן הוא ש ל הנזיר שביניהם‪ ,‬ואינם מגלחים )משום ספק הקפת הראש(‪ ,‬ואחרי זריקת הדמים‬
‫הותרו ביין ובטומאה ובתגלחת‪ ,‬ואינם מקיימים את מצות תגלחת טהרה כדין‪.‬‬
‫ור״ש אעפ״י‬
‫שהוא מתיר קרבן שותפות )עיין במשנת כריתות פ ״ ה מי׳ד ואילך(‪ ,‬מ כ ל מקום כאן יש לו תקנה‬
‫שיהא מותר לגלח כדינו‪ ,‬ע ״ י תנאי‪.‬‬
‫ובירושלמי ש א ל ו ע ל משנתנו הנ״ל‪ ,‬למה אינו נזיר כשהרתיע לאחוריו‪ ,‬והרי ממה נפשך‬
‫א ח ד מהם נזיר‪ ,‬ראובן הוא נזיר‪ ,‬שמעון הוא נזיר‪ ,‬״ א ל א כ י נן קיימין‪ ,‬בשזה אומר ראובן וזה‬
‫אומ׳ שמעון‪ ,‬הרתיע לאחוריו אינו ל א ראובן ולא שמעון‪ ,‬אינו נזיר״‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬ומשום כ ך הוא‬
‫ספק נזיר )קרן אורה ל ״ ב ב ‪ /‬ד ״ ה הרתיע(‪.‬‬
‫‪ .67-66‬ר ׳‬
‫ניתנה‬
‫יהודה או׳‬
‫נזירות אלא‬
‫ר׳‬
‫משום‬
‫ט‬
‫ר‬
‫ם‬
‫ו‬
‫ן א י ן א ח ד מהן‪,‬‬
‫לפי‬
‫שלא‬
‫ל ה ם ל א ה ‪ .‬ר ׳ יהודה משום ר ׳ ט ר פ ץ חולק ע ל בית הלל לעיל‪,‬‬
‫וסובר שאין א ח ד מהם נזיר‪ ,‬ואפילו זה ש ל א נתקיימו דבריו‪.‬‬
‫ובמשנתנו פ ״ ה מ״ה‪ :‬ור׳ טרפון‬
‫אומר אין א ח ד מהם נזיר‪ ,‬ובאר ר ׳ יהודה א ת דבריו‪ ,‬עיין בפי׳ הרא״ש ל ״ ד א׳‪ .‬והברייתא שלנו‬
‫הובאה בבבלי כאן ל ״ ד א׳‪ ,‬ם״ב א׳‪ ,‬עירובין ם ״ ב א׳‪ ,‬חגיגה י ׳ א׳‪ ,‬נדרים י ״ ט ב׳‪ ,‬כ ״ א א ‪/‬‬
‫סנהדרין כ ״ ה א׳‪ .‬ובבבלי כ א ן ) ל ״ ד א׳( מוכח שדברי ר ׳ יהודה ד כ ר י ) ל ע י ל פ״ב‪ ,‬שורה ‪ (18‬לחוד‬
‫ודברי ר׳ יהודה משום ר ׳ טרפון לחוד‪ ,‬עיין בתוספות שם‪ ,‬ד ״ ה אלא‪ .‬ובירושלמי כאן בסוף פ ״ ה‬
‫הביא את התוספתא כאן‪ ,‬והוסיף‪ :‬הדא היא ד ר ׳ יודה א מ ר )משנת טהרות פ ״ ד מי״ב( ספק נזירות‬
‫ועיין מ ״ ש ל ע י ל פ ״ ב ‪ ,‬שורה ‪ ,14‬םד״ה הריני נזיר שיהא ל י בן‪.‬‬
‫מותי•‬
‫‪ .68-67‬א מ ׳ ר ׳‬
‫יוסף‬
‫ונמצא‬
‫יוסי‪,‬‬
‫יוסף‪,‬‬
‫אומ׳ היו בית‬
‫שמעון‬
‫שזה‬
‫שמאי‬
‫ונמצא‬
‫באו׳‬
‫שמעון‪,‬‬
‫הריני‬
‫נזיר‬
‫שזה‬
‫שהוא‬
‫נזיר‪.‬‬
‫כבר‬
‫נתפרש לעיל‪ ,‬שורה ‪ ,65‬ד ״ ה וכבר‪ ,‬שאם א ח ד טוען שזה יוסף‪ ,‬ואומר הריני נזיר שזה יוסף‪,‬‬
‫כוונתו‪ :‬הריני נזיר אם אין האמת כדבריי שזהו יוסף‪ ,‬ואינו רוצה להיות נזיר א ל א דווקא אם‬
‫טעה והוא אינו יוסף עיין מש״ש‪.‬‬
‫וכאן מוסיף ר ׳ יוסי ואומר שלב״ש הוא וודאי נזיר אפילו‬
‫אם נתקיימו דבריו וכוונתו‪ ,‬שאמר הריני נזיר שזה יוסף ונמצא יוסף‪ ,‬ושלא כבית הלל שאמרו‬
‫לעיל‪ :‬אין נזיר א ל א מ י ש ל א נתקיימו דבריו‪ .‬ועיין מ ״ ש הר״ח אלבק הני׳ל‪ ,‬עמ׳ ‪.375‬‬
‫‪ .69-68‬ר א ה‬
‫הריני‬
‫גזיר‬
‫אגדרגינום‪,‬‬
‫שאין זה איש‬
‫וא׳‬
‫ו‬
‫כ‬
‫ו‬
‫‪/‬‬
‫הריני‬
‫נזיר שזה איש‪,‬‬
‫ואחד‬
‫אומי‬
‫עיין לעיל בכורים ס״ב‪ ,‬ענד ‪ 290‬ואילך‪ ,‬ומש״ש‪,‬‬
‫ע מ ׳ ‪ .843‬ועיין בספר ״ ר ב גסים גאון״ ל ה ר ״ ש אברמםון‪ ,‬ס ו ף עמי‬
‫‪9‬‬
‫‪9‬‬
‫‪2‬‬
‫ואילך‪ .‬ובמשנתנו ספ״ה‬
‫נשנו הדברים הללו‪ ,‬ובמקום ״אנדרוגיגום״ גתנו שם דוגמא ״כוי״‪ .‬כ ע ץ משנת בכורים םפ״ב‬
‫ותוספתא ה נ ״ ל שם‪ .‬ופירש במיוחס ל ר ש ״ י שמשנתנו כבית שמאי‪ ,‬אבל בסוף פידקין הביא כשם‬
‫‪,‬‬
‫נדרות פ״ג‪-‬פ״ד ע מ ‪136‬‬
‫‪542‬‬
‫המורה שמשנתנו היא כבית הלל‪ ,‬ובכוי שעצם מינו הוא םםק‪ ,‬אף הם מודים‪ ,‬שכל אחד הכנים‬
‫את עצמו לספק נזירות וכע״ז בתוספות ל״נ א ‪ ,‬ד״ה ראה‪ «,‬ובפי הרא״ש ל״ד א ‪ .‬ובסיה״מ‬
‫להר״מ פירש שכולם נזירים ודאיים‪ *•,‬משום שבכוי יש דרכים ששוה לחיה‪ ,‬לבהמה‪ ,‬לשניהם‪,‬‬
‫ולא לאחת מ ק ‪ ,‬עיץ ב ק ק אורה ל״ד א׳‪ ,‬ד״ה משנה‪ ,‬וד״ה אבל‪ .‬ואותה המחלוקת שייכת גם‬
‫לאגדרוגינום‪ ,‬עיץ ר״מ פ״ב נזירות הי״א‪ .‬ולס״ז הברייתא כאן כבית הלל‪ .‬ועיץ מ״ש להלן‬
‫בסמוך‪ ,‬ד״ה וכולם‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪ .72‬ש ש ג י כ ם נ ז י ר י ן‪ .‬וכ״ה במשנתנו בסוף ם״ה במשניות מטיפוס א״י‪ ,‬ובד׳ נפולי‪.‬‬
‫ובהוצאות הרגילות‪ ,‬ובמשנה שבבבלי חסרות מלים אילו‪.‬‬
‫‪ .73—72‬ו כ ו ל ם מ ו נ י ן ל ת ש ע נ ז י ר ו ת ‪ .‬וכ״ה בירושלמי בסוף פירקץ‪ .‬ושאלו‪:‬‬
‫והא אינץ עשר‪ ,‬אי אפשר שלא נתקיימו דברי אחד מ ק ‪ .‬והכוונה למי שאמר ״הריני נזיר שאץ‬
‫אחד מכם נזיר״‪ ,‬עיץ ב ק ק אורה בסוף פירקץ ובתוספות ד״ע איגד במשניות םס״ה‪ .‬וממשיך‬
‫הירושלמי‪ :‬אמר ר׳ יםא דבית שמאי היא‪ ,‬דבית שמאי אומר הקדש טעות הקדש‪ .‬והכוונה‪,‬‬
‫כנראה שמשנתנו )וכן הברייתא כאן( שנתה כבא אחת אליבא דבית שמאי‪ ,‬אבל להלכה אץ כאן‬
‫אלא תשע נזירות‪ ,‬וכבית הלל‪ .‬ועיץ בבלי ל״ד א׳‪.‬‬
‫פ״ד‬
‫‪ .1‬נ ז י ר ש א כ ל מ כ ל‬
‫דנזיר בפ׳ גזיר שאכל‬
‫ה א ם ו ר י ן ל ו ‪ .‬ברש״י מנחות מ״ח בי‪ ,‬ד״ה ושאר‪ :‬בתוספתא‬
‫א ח ׳ מכל האיםורץ‪ .‬אבל באו״ז ח״ד‪ ,‬ע״ז םי׳ רע״ד‪ ,‬ל״ו ע״ג‪ :‬תניא‬
‫בתוספתא דנזיר בפרק נזיר שאכל מכל ה א ם ו ‪ p‬לו‪ .‬ובד‪ :‬נזיר שאכל כל האםורץ וכר‪ .‬והנכץ‬
‫כלפנינו‪ ,‬והפירוש הוא כגירםת רש״י ד״נ״ל‪.‬‬
‫‪ .2-1‬ו ש ת ה מ כ ל ה א ם ו ר י ן ל ו ‪ ,‬ב ה ת ר א ה א ח ת א י נ ו ח י י ב א ל א א ח ת ‪.‬‬
‫המלים ״ושתה מכל האיםורץ לו״ חסרות בד‪ ,‬אבל כן מעתיקים בשם התוספתא גם בם׳ הפרדס‬
‫ריש ה׳ פסח‪ ,‬הוצ׳ עהרענרייך‪ ,‬מ״א ע״א‪ ,‬בסי׳ רש״י ה׳ פסח סי׳ שם״ו‪ ,‬עמ׳ ‪ ,178‬איסור והיתר‬
‫לרש״י ה׳ פסח םי׳ ט״ו‪ ,‬עמ׳ ‪ ,5‬ם׳ האורה שם סי׳ כ״ט‪ ,‬עמ׳ ‪ ,187‬מחז״ו סי׳ ט״ו‪ ,‬עמ׳ ‪,258‬‬
‫מנהיג ה׳ פסח םי׳ ל״ז‪ ,‬ע״ט ע״א‪ ,‬או״ז ח״ב סי׳ רנ״ו)בפירוש אלקי הרוחות לר״ש מםלייש(‪,‬‬
‫נ״ט ע״ב‪ ,‬ם׳ מנוח ה׳ חמץ ומצה פ״ה‪ ,‬ט״ז ע״א‪ .‬ועיין במשנתנו ס״ו מ״ד‪ ,‬ומ״ש להלן‪ ,‬שר ‪,8-6‬‬
‫ד״ה ר׳ אלעזר‪.‬‬
‫‪ .2‬מ ת ר י ן ב ו ו א כ ל וכר‪ .‬עיץ משנתנו הנ״ל ומ״ש במקום הנ״ל‪.‬‬
‫‪ .3‬ו כ מ ה‬
‫שיעורן‬
‫ב כ ז י ת ‪ .‬במשנתנו ם״ו מ״א‪ :‬ואינו חייב עד שיאכל ק הענבים‬
‫כזית‪ ,‬משנה ראשונה עד שישתה רביעית יין‪ .‬ופירש רש״י)סוכה ו׳ א׳(! שלמשנה ראשונה אף‬
‫אכילה ברביעית‪ .‬וכן פירש הרע״ב במשנתנו‪ .‬אבל להלן )שורה ‪ , 6 - 5‬ד״ה ר׳ אלעזר( נראה‬
‫שמן התוספתא והירושלמי מוכח כפירוש רבינו תם* שבאכילה אף משנה ראשונה מודה ששיעורה‬
‫בכזית‪ .‬והתוספתא שלנו הובאה ברשב״א ע י ת ב ץ ד׳ א ‪ /‬ד״ה גפן‪ ,‬ובאו״ז ע״ז סי׳ רע״ד‪ ,‬ל״ו‬
‫ע״ג‪ ,‬ובראשונים הנ״ל‪.‬‬
‫‪4 5‬‬
‫עיי״ש בתוספות בסה שנסתפקו‪.‬‬
‫ועיין ש בחיבורו פ״ב סה׳ נזירוח ח״י והי״א‪.‬‬
‫ועיין בתוספוח כאן ‪ n*V‬ב׳‪ ,‬ד״ה ואינו‪.‬‬
‫* בתוספות הרל‪.‬‬
‫‪46‬‬
‫‪1‬‬
‫נזירות פ״ד עמי ‪136‬‬
‫מצטרפין‬
‫וכולן‬
‫בזית‪.‬‬
‫‪543‬‬
‫ב ד ‪ :‬ב כ ז י ת ‪ ,‬ו ב ר ו ב ה ר א ש ו נ י ם ה נ ״ ל ‪ :‬לכזית‪.‬‬
‫ר פ ״ ו ‪ :‬ו כ ל ה י ו צ א מן הגפן מ צ ט ר פ י ן זה ע ם זה‪.‬‬
‫ובמשנתנו‬
‫‪,‬‬
‫ו ב ס פ ר י נ ש א ר י ש פ י כ ״ ד ‪ ,‬עמי ‪ :29‬מ כ ל א ש ר‬
‫י ע ש ה מגפן היין‪ ,‬ב א ה כ ת ו ב ל ל מ ד ך ש א ם א כ ל כ ז י ת מ כ ו ל ם ש ה ו א ל ו ק ה א ת ה א ר ב ע י ם ‪ .‬ו כ ע ״ ז ב ב ב ל י‬
‫ד׳‬
‫א ‪ /‬ל ״ ז ם ע ״ ב ‪ ,‬ועיין גם ב י ר ו ש ל מ י פ ״ ו ה ״ א ‪ ,‬נ ״ ד ם ע ״ ג ‪.‬‬
‫האיםורין ב ג ז י ר מ צ ט ר פ י ן זה ע ם זה לכזית‪.‬‬
‫ולהלן מעילה פ ״ א הכ״ט‪ :‬כ ל‬
‫ואין ל ה ו כ י ח מ ל ש ו ן ה מ ק ו ר ו ת ה ג ״ ל ש א ף א כ י ל ה‬
‫ו ש ת י י ה מצטרפין‪ 3,‬ו א פ ש ר ש ל א ח ש ש ו ל פ ר ט ‪ ,‬ו ה כ ו ו נ ה ל מ י נ י א כ י ל ה ג ר י ד א ‪ ,‬ו א כ י ל ה ו ש ת י י ה א י ן‬
‫מ צ ט ר פ י ן ‪ ,‬א ע פ ״ י ש ש י ע ו ר ם שוה‪ ,‬ל מ ש ג ה אחרוגה‪ ,‬ע י י ן ל ה ל ן כ ר י ת ו ת פ ״ ב ה ״ ג ו מ ״ ש ל ע י ל ח ״ א ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ע מ ׳ ‪ ,398‬ו ח ״ ד ע מ ‪ ,483‬ש ו ר ה ‪ ,53‬שם‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,815‬ש ו ר ה ‪.14‬‬
‫ו א ם צ ר ף מכולן כ ז י ת לוקה מ ש ו ם‬
‫אשר‬
‫כל‬
‫מגפן‬
‫יעשה‬
‫היין‪,‬‬
‫ואפילו ל ד כ א אין‬
‫כ א ן ל א ו ש ב כ ל ל ו ת ‪ ,‬ה ו א י ל ו א י נ ו ל ו ק ה א ל א ע ל ל א ו זה ג ר י ד א ‪ ,‬עיין מ ״ ש בקרן א ו ר ה ל ״ ח ב ‪ /‬ס ד ״ ה‬
‫רבא‪.‬‬
‫ו ש א ל ת ה י ר ו ש ל מ י פ ״ ו ה ״ א ‪ ,‬נ ״ ה ע ״ א ) ל ע נ י י ן צ ר ו פ י יין ביין‪ ,‬ע נ ב י ם ביין ו כ ר ( ה י א‬
‫ב ה ת ר ו בו מ ש ו ם מ ש ר ה ג ר י ד א ‪.‬‬
‫ו מ ד ב ר י ם כ א ן ב א כ ל א ת ה א י ם ו ר י ן בזה א ח ר זה ) ב כ ד י א כ י ל ת‬
‫פרם( ש א ם א כ ל ן ב ב ת אחת‪ ,‬ה ר י גם ה י ת ר מ צ ט ר ף ל א י ס ו ר ‪ ,‬כ מ ו ש א מ ר ו ב ב ב ל י ל ״ ז ם ע ״ ב ‪.‬‬
‫ו ע י י ן ה י ט ב ב י ר ו ש ל מ י פ ״ ו ה ״ א )קרוב לסופה(‪ ,‬ג ״ ה ע ״ א ‪ ,‬ו ע י י ״ ש ב ש י ״ ק ‪ ,‬ד ״ ה ו ה ו א ד ש ר י י ה ‪,‬‬
‫ו ה נ כ ו ן ה ו א בם׳ נ י ר ל ה ל ן ש ם ש ״ ה ד א ד א ת א מ ר ב ש ל א ה ת ר ו בו מ ש ו ם מ ש ר ה ״ כ ו ו נ ת ו ש ב ז ה‬
‫צ ר י ך כ ז י ת יין‪ ,‬א ב ל כ ש ה ת ר ו בו מ ש ו ם מ ש ר ה אין צ ו ר ך ב כ ז י ת יין‪.‬‬
‫ו ל פ ״ ז אין ה י ת ר מ צ ט ר ף‬
‫ל א י ס ו ר א ל א א ם י ש כאן מ ש ר ה ‪.‬‬
‫היין‬
‫כיוצא‬
‫והחומץ‬
‫כיצד‬
‫בהן‪,‬‬
‫וכר‪.‬‬
‫הוא‬
‫וכ״ה‬
‫הנ״ל‪.‬‬
‫בראשונים‬
‫ו מ פ ש ו ט ה ש ל ל ש ו ן מ ש מ ע ש ש ע ו ר י היין ו ה ח ו מ ץ ה ם כ י ו צ א בהן ש ל ש א ר א י ס ו ר י נ ז י ר ‪ ,‬ו א ף ש ה ם‬
‫מ ש ק י ן ש י ע ו ר ן בכזית‪ ,‬ו ל פ י כ ך אומר‪ :‬כ י צ ד ה ו א ע ו ש ה ‪ ,‬כ ל ו מ ר ‪ ,‬כ י צ ד מ ש ע ר י ן מ ש ק י ן בכזית‪.‬‬
‫וכל‬
‫ה ה ל כ ה ה י א ל פ י ה מ ש נ ה ה א ח ר ו נ ה )עיין מ ״ ש להלן‪ ,‬ש ו ר ה ‪ , 6 - 5‬ד ״ ה ר ׳ א ל ע ז ר ( ‪ ,‬ובין א כ י ל ה ובין‬
‫ש ת י י ה ש י ע ו ר ן בכזית‪ ,‬ע י י ן מ ״ ש ל ע י ל בסמוך‪ ,‬ש ו ר ה ‪ ,3‬ם ד ״ ה וכולן‪.‬‬
‫ו ע י י ן במיוחס ל ר ש ״ י ב ר י ש פירקין‪ ,‬בקרן א ו ר ה ל ״ ח ב ‪ /‬ד ״ ה ו ר א י ת י ב ד ב ר י ה ר מ ב ״ ם ‪,‬‬
‫ובצפנת פענח פ ״ ה מה׳ נזירות ה״ט‪.‬‬
‫‪.4-3‬‬
‫נותן‬
‫כיצד‬
‫לתוכו‬
‫הוא‬
‫וכר‪.‬‬
‫עושה‪,‬‬
‫מביא‬
‫כוס‬
‫מלא‬
‫יין‪,‬‬
‫מביא‬
‫כלומר‪ ,‬כיצד משערין משקין כשיעור זית וכר‪.‬‬
‫זית‬
‫איגודי‬
‫והתוספתא הובאה‬
‫‪,‬‬
‫ב א ו ״ ז ע ״ ז ו ב ר ש ב ״ א ע י ר ו ב י ן ה נ ״ ל ‪ ,‬ב ר ש ״ י פ ס ח י ם מ ״ ד ב ‪ ,‬ד ״ ה ד י ל מ א מיין‪ ,‬ח ו ל י ן ק ״ ח ב ‪/‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ד ״ ה ח צ י זית‪ ,‬ת ו ס פ ו ת ע י ר ו ב י ן ד ׳ א ‪ /‬ד ״ ה גפן‪ ,‬ס ו כ ה ר א ‪ /‬ד ״ ה גפן‪ ,‬ת ו ם פ ר י ה ו ד ה ב ר כ ו ת‬
‫מ ״ א אי‪ ,‬ד ״ ה ג פ ן ) כ ״ ז ע ״ ג ו ע ״ ד ( ‪ ,‬ש ר י ת ח כ מ י צ ר פ ת ו ל ו ת י ר ס י ׳ גי‪ ,‬ע מ י ‪ ,2‬ר א ב י ״ ה ח ״ ב סי׳ ת צ ״ ב ‪,‬‬
‫ע מ י ‪ ,116‬ס מ ״ ג ל א ו ו י ן ר מ ״ ג ‪ ,‬ע ״ ד ע ״ א ‪ ,‬ש ב ה ״ ל ה ׳ פ ס ח ס י ׳ ר י ״ ב ‪ ,‬ע מ י ‪ ,172‬מ א י ר י ב ר כ ו ת‬
‫מ ״ א א׳‪ ,‬ד ״ ה א ע פ ״ י ‪ ,‬ת ו ס פ ו ת ה ר א ״ ש ס ו כ ה ו ׳ אי‪ ,‬ד ״ ה גפן‪ ,‬מ ה ר ״ ם ח ל א ו ה פ ס ח י ם מ ״ ח ס ע ״ א ‪.‬‬
‫ו ב ל י ה ז כ ר ת ש ם ה ת ו ס פ ת א ב ת ו ס פ ו ת כאן ל ״ ח בי‪ ,‬ד ״ ה ו א י נ ו ‪ ,‬ו ע י י ן גם ב ר ש ״ י ס ו כ ה ר אי‪,‬‬
‫ב מ א י ר י כאן ועוד‪.‬‬
‫ועיין במשנת ערכין פ ״ ה מ״א‪ ,‬כלים פי״ז מ״ו‪.‬‬
‫ו ז י ת א י ג ו ד י )זית ש מ ן ש ב מ ק ר א ( ‪ ,‬ה ר י כן ש י ע ו ר ו ש ל ס ת ם כ ז י ת )כלים פ י ״ ז מ ״ ח ( ‪ ,‬ו א ש ר‬
‫ל מ ו צ א ה מ ל ה ‪ ,‬ע י י ן מ ״ ש מ ה ר י ״ ן א פ ש ט י ן ב מ ב ו א ל נ ו ה ״ מ ‪ ,‬ע מ י ‪ 92‬ו א י ל ך ‪.‬‬
‫‪.6-5‬‬
‫ר׳‬
‫אלעזר‬
‫עירובין וסוכה הנ״ל‪.‬‬
‫בן‬
‫עזריה‬
‫פוטר‬
‫עד‬
‫שישתה‬
‫רביעית‬
‫יין‪.‬‬
‫תוספות‬
‫ו ל פ י זה‪ ,‬ע ד כאן ה כ ל כ מ ש נ ה א ח ר ו נ ה ‪ ,‬ו ר ״ א בן ע ז ר י ה ה ו א כ מ ש נ ה ר א ש ו נ ה‬
‫) מ ש נ ת נ ו ר פ ״ ו ( ‪ ,‬ו א ף ה ו א ל א ח ל ק א ל א ע ל משקין‪ ,‬א ב ל ב א ו כ ל י ן ש א ם ו ר י ן ב נ ז י ר א ף ה ו א מ ו ד ה‬
‫ש ש י ע ו ר ן ב כ ז י ת ‪ ,‬כ ש י ט ת ר ״ ת ש ה ו ב א ה ב ת ו ס פ ו ת ע י ר ו ב י ן ‪ ,‬ס ו כ ה ה נ ״ ל ו כ א ן ל ״ ח ב ‪ /‬ו ע י י ן גם‬
‫במאירי‬
‫בסוגיין‪.‬‬
‫ו ב ב ב ל י ל ״ ח ר ע ״ ב ה ג י ר ם א ו ת ח ל ו ק ו ת ‪ ,‬ע י י ״ ש ב מ י ו ח ס לרש״י־ ש ם ) ו מ ״ ש‬
‫‪ 3‬כשיטת המיוחס לרש״י כאן רפ״ו‪ ,‬ל״ד סע״א‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נזירות פ״ד ע מ ‪137-136‬‬
‫‪544‬‬
‫בגליון שם(‪ ,‬ב ת ו ס פ ו ת ה נ ״ ל ‪ ,‬ב פ י ר ו ש ה ר א ״ ש ו ב מ א י ר י בסוגיין‪ ,‬א ב ל מן ה י ר ו ש ל מ י פ ״ ו ה ״ א‬
‫)קרוב לסופה(‪ ,‬ב״ה ע ״ א ‪ ,‬מ ו כ ח כ ש י ט ת ר ״ ת ‪ ,‬כ מ ו ש ה ע י ר ו ב ת ו ס פ ו ת ע י ר ו ב ץ ו ס ו כ ה ה נ ״ ל ‪.‬‬
‫ו א ש ר ל ש י ע ו ר ן ש ל ש א ר מ ש ק י ן אםורין‪ ,‬ע י י ן מ ״ ש ל ע י ל ח ״ א ‪ ,‬ע מ ׳ ‪.398‬‬
‫ועיין בקרן אורה‬
‫‪,‬‬
‫כ א ן ל ״ ח ב מ ה ש ה א ר י ך בזה‪.‬‬
‫שמזגו‬
‫‪.6‬בין‬
‫ובין‬
‫ושתאו‪,‬‬
‫ששתאו‬
‫פ ״ א ה ״ כ לעניין חילול עבודה‪ ,‬ו ד ׳ אליעזר חולק שם‪,‬‬
‫חצאין‪.‬‬
‫וכן אמרו להלן כריתות‬
‫ועיין גם במשגתגו ש ם ס ״ ג מ״ג‪ ,‬ובבבלי‬
‫ש ם י ״ ג ב׳‪ .‬ו ע י י ן ב צ פ נ ת פ ע נ ח ר פ ״ ה מ ה ׳ נ ז י ר ו ת ו ב א ו ר ש מ ח ש ם ה ״ ד ‪ .‬ו ע י י ן ס פ ר י נ ש א פ י ׳ כ ״ ג ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ע מ ׳ ‪ ,27‬ו ב ס פ ר י ז ו ט א ש ם ‪ ,‬ע מ ‪.240‬‬
‫‪ .8—6‬ר ׳‬
‫כולה‬
‫אומ׳‬
‫אלעזר‬
‫בהתראה אחת‬
‫ועיין קרן אורה ל ״ ח ב ‪ ,‬ד ״ ה ומה שצדדתי‪.‬‬
‫גזיר‬
‫איגו‬
‫שהגיח פיו על פי‬
‫חייב א ל א אחת‪,‬‬
‫חבית של יין‬
‫מתדין‬
‫בו‬
‫ושתאה‬
‫כל‬
‫ו ש ו ת ה וכו׳‪.‬‬
‫ה ב ר י י ת א ל ה ל ן מ כ ו ח ר פ ״ ה )רם״ד(‪ .‬ו כ ג ר א ה ש ע י ק ר מ ק ו מ ה ה ו א ב מ כ ו ת ו מ ש ם ה ו ב א ה לכאן‪ .‬ו ע י י ן‬
‫במשגתגו פ ״ ו מ ״ ד ומכות פ ״ ג מ״ז‪ ,‬ועיין בבלי שם כ׳ ר ע ״ ב וברש״י שם‪ ,‬ובתוספות שם‬
‫ובבבלי כאן ל ״ ח ב׳ הובאה הברייתא שלגו בשיגוי םיגנץ‪ ,‬והתחלתה היא‬
‫כ ׳ א ׳ ‪ ,‬ד ״ ה לחייב‪.‬‬
‫כ מ ו ב מ ש ג י ו ת הג״ל‪ >.‬ו ע י י ן ב י ר ו ש ל מ י פ ״ ו ה ״ ה ‪ ,‬ג ״ ה ע ״ ב ‪ ,‬ו ב פ י ה ״ מ ל ה ר ״ מ מ כ ו ת ס ״ ג מ ״ ז ו מ ״ ש‬
‫ב ק ר ן א ו ר ה מ ״ ב א ׳ ע ל מ ש נ ת נ ו ש ם ‪ ,‬ו ע י י ״ ש ‪ ,‬ד ״ ה ובהכי‪.‬‬
‫היה‬
‫‪ .9—8‬ו כ ן‬
‫ר׳‬
‫אומ׳‬
‫אלעזר‬
‫נטל‬
‫ועיין צפנת פענח פ ״ ה מה׳ נזירות ח ״ י ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫א ש כ ו ל וכו ‪.‬‬
‫ו כ ״ ה להלן בתוספתא‬
‫מ כ ו ת ‪ ,‬א ב ל ב ב ר י י ת א ש ב ב ב ל י ח ס ר ‪ ,‬ו א ף ל א ג ק ט ל ה א ל א א ג ב הסיפא‪.‬‬
‫‪.10‬אכל‬
‫עגבים‬
‫הימגו‬
‫‪,‬‬
‫ו י ב ש י ם וכו ‪.‬‬
‫לחים‬
‫וכע״ז בבבלי הג״ל בברייתא‬
‫‪,‬‬
‫ובירושלמי פ ״ ו ה״ב‪ ,‬ג״ה ע״א‪ :‬יש אוכל אשכול וכו ‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫שלגו‪.‬‬
‫‪ .11-10‬א כ ל‬
‫הג״ל בכי״ע‪:‬‬
‫חרצגין‬
‫הימגו שגי‬
‫ו ז ו ג א ‪ ,‬ו ב ד ש ם ‪ :‬וזגין‪.‬‬
‫מכות בכי״ו‪ :‬שגי חרצגין ו ז ו ג ן‬
‫ולהלן מכוח‬
‫ו ז ג א ‪ .‬ובד‪ :‬שגי חרצגין ו ז ג ‪.‬‬
‫וכ״ה בבבלי כאן ל ״ ח ב׳ הג״ל‪ :‬חרצגים חגים‪.‬‬
‫) כ ג י ר ם ת מ ש ג ת ג ו ב ד ב ר י ר ״ א בן עזריה(‪.‬‬
‫ולהלן‬
‫ו ל פ י גירםא זו‪ ,‬ו כ ן‬
‫ל פ י ג י ר ס ת ד ו כ י ״ ע ב ת ו ס פ ת א כ א ן מ פ ו ר ש ש ר ׳ א ל ע ז ר ס ו ב ר כ ר ׳ א ל ע ז ר בן ע ז ר י ה ב מ ש ג ת ג ו פ ״ ו‬
‫מ ״ ב ‪ ,‬כ מ ו שהעירו בקרן אורה ל ״ ח םע״ב‪ ,‬ד ״ ה ו י ש לדקדק‪ ,‬ובצפגת פעגח פ ״ ה מה׳ גזירות ה״ח‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ע י י ן ב ב ל י ל ״ ה א ‪ ,‬ו ב ת ו ס פ ו ת ש ם ‪ ,‬ד ״ ה סבר‪.‬‬
‫‪.13-12‬‬
‫חייב‪,‬‬
‫זה‬
‫גזיר‬
‫אבל‬
‫שמירט‪,‬‬
‫אינו‬
‫שםיסםף‪,‬‬
‫או‬
‫אלא‬
‫סותר‬
‫בתער‬
‫או‬
‫שתלש‬
‫וברוב‬
‫ג ז י ר ש ג ל ח בין ב ז ו ג ב י ן ב ת ע ר ‪ ,‬א ו ש ם י פ ם ף כ ל ש ה ו א חייב‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫)בהוצ שלגו ובכי״מ‪.‬‬
‫בזוג‪,‬‬
‫ראשו‪.‬‬
‫כל שהו‪,‬‬
‫הרי‬
‫במשגתגו ס ״ ו מ״ג‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫והברייתא שלנו הובאה בבבלי מ א׳‬
‫ו ב ר א ״ ש ב ש ם ״ א י ת ספרים״(‪ ,‬וגרסו שם‪ :‬נזיר שתלש‪ ,‬מירט‪ ,‬םיפםף‬
‫כ ל שהוא‪ ,‬א י נ ו ס ו ת ר א ל א ב ר ו ב ר א ש ו ו ב ת ע ר ‪.‬‬
‫ולס״ז אין מדברים שם א ל א בסתירה גרידא‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫א ב ל ב פ י ר ו ש ה ר א ״ ש ש ם מ ם ע ״ א ה ס ת י י ע מ ן ה ת ו ס פ ת א כ א ן ש צ ר י ך לגרום‪:‬‬
‫ח י י ב ‪ .‬ולא ע ת‬
‫א ל א שמלשון התוספתא ״ א ב ל אינו סותר א ל א ב ת ע ר ״ מוכח ש ב ת ע ר דווקא‪ ,‬בגיגוד למלקות‬
‫שסופג אפילו בשאר מעבירים‪.‬‬
‫דווקא‪ ,‬מה ש א ץ כן למלקות‪.‬‬
‫םד״ה‬
‫אע״פ‪:‬‬
‫אף‬
‫וכ״ה בירושלמי פ ״ ו ה״ג‪ ,‬נ ״ ה ע ״ א ‪ ,‬שאינו סותר א ל א בתער‬
‫‪,‬‬
‫ו ע י י ן ב ת ו ס פ ו ת ו ב פ י ר ו ש ה ר א ״ ש בסוגיין‪.‬‬
‫ל ס ת י ר ה ת ע ר ד ו ק א ‪ ,‬ו א ף ב ת ו ס פ ת א ש נ א ו ה כן‪.‬‬
‫ובמאירי ל ״ ט ב ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ועיץ ק ק אורה מ א ‪,‬‬
‫ד ״ ה א מ ר ר ב חםדא‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ס י פ ס ף כ א ן פ י ר ו ש ו מ ח ר ך ב א ו ר א ת ה ש ע ר ‪ ,‬כ מ פ ו ר ש ב ס פ ר י זוטא‪ ,‬ע מ ‪ :239‬ר י ב ה‬
‫‪,‬‬
‫ה מ ם פ ם ף ב א ו ר ‪ ,‬ע י י ן ב ה ע ר ה ש ם ב ש ם ר ״ י ל ו י ‪ ,‬ו ע י ץ מ ״ ש ב ת ם ״ ר ח ״ ב ‪ ,‬ע מ ‪ ,161‬ב ש ם ד ״ ח י ל ץ‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ב ל ש ו נ נ ו ש ״ א ‪ ,‬ע מ ‪ ,121‬ו ע י י ״ ש ע מ ‪.439‬‬
‫* אלא שבםשניוח חסר השם ‪.‬ר׳ אלעזר״‪.‬‬
‫והראשץ שהעיר ע ל הפירוש הנכץ באבות דר״נ‬
‫‪,‬‬
‫נזירות פ״ד ע מ ‪137‬‬
‫‪545‬‬
‫ובתוספתא ) ו מ צ ט פ צ פ ץ ‪ -‬ו מ ם ת פ ם ס ץ ( הוא ה ר ״ ל גיבצבורג ב מ א מ ר ו ‪ Jewish C o m m e n t s‬חט״ו‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫מ ס פ ר ה ‪ , M a y 9‬בלטימור )והעיר לי ע ל כ ך ידידי ס ר ו פ בועז כהן(‪.‬‬
‫ואשר לםפםוף השער באור מספרים ה ק ד מ ו נ י ם ) ‪ ,Diod. Sic. X X . 6 3 . 3‬ו כ ן ‪Cicero, T u s c .‬‬
‫‪ , V . 20.58‬ושוב ב ס פ ר ו ‪ ,de offic. I I . 7.25‬וכן ‪ (Plutarchus, D i o n 9‬ע ל דיאוניסיום הטירן‬
‫)הזקן( שמפני פ ח ד הגלב שלא יהרוג אותו ב ם כ ץ הגילוח נהג ל ח ר ו ך א ת שערו‪.‬‬
‫יש אומדים‬
‫שעשה כן בקליפות אנוזים מלובנות ב א ו ר )‪ Cicero, Tusc.‬הנ״ל(‪ ,‬ויש אומרים בגחלת לוחשת‬
‫)‪Cicero‬‬
‫ו ק מ ס פ ד ‪ sLampiridius‬ע ל המלך‬
‫‪ de o f f i c e‬הנ״ל; ‪ Plutarchus‬הנ״ל(‪.‬‬
‫‪ Commodus‬שאף הוא נהג ל ח ר ו ך א ת ש ע ר ר א ש ו וזקנו מפני פ ח ד הגלבים ו ס כ ץ בידם‪.‬‬
‫מן‬
‫המקורות ש ל נ ו אנו למדים שכן נהגו א ף פשוטי העם ל ח ר ו ך א ת קצוות השערות‪ ,‬והטירנים‬
‫ל א המציאו א ת המגהג א ל א השתמשו בו‪ ,‬כ ד י לא ל ק ר ב לגופם אנשים וסכינים ב ת י ה ם ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ועיין ב ס פ ר י זוטא הנ״ל‪ ,‬ס פ ר י שם פ י כ״ה‪ ,‬ע מ ‪ ,30‬ירושלמי פ ״ ו ה״ג‪ ,‬נ ״ ה ע״א‪ ,‬ב ב ל י‬
‫‪,‬‬
‫ל ״ ט ב ‪ ,‬סוטה ט״ז א ‪/‬‬
‫ו ״ כ ל שהוא״ כפשוטו ב ו ת א י פירושו א פ י ל ו ש ע ר ה אחת‪ ,‬א ב ל בירושלמי פירשוה ל מ ״ ד‬
‫ש א ף לעניין מ ל ק ו ת אינו מתחייב א ל א בשתי ש ע ר ו ת ״ כ ל שהוא מזה ו כ ל שהוא מזה״‪ ,‬ועיי״ש‬
‫במה שפירשו א ת התוספתא מ כ ו ת ס״ה )פ״ד( םה״ה‪.‬‬
‫‪ .14—13‬ר ׳‬
‫שערות‬
‫שמעון‬
‫סותרות‬
‫בו‪,‬‬
‫יהודה‬
‫בן‬
‫שתי‬
‫כך‬
‫אומ‬
‫שערות‬
‫‪,‬‬
‫משום‬
‫ר׳‬
‫מ ע כ ב ו ת בו‪.‬‬
‫ששתי‬
‫שמעון‬
‫כשם‬
‫וכ״ה בד‪.‬‬
‫אבל בירושלמי‬
‫‪,‬‬
‫ם״ו ה״ג‪ ,‬נ ״ ה ע״ב‪ ,‬ו ב ב ב ל י מ׳ א הגירםא היא להפך‪ :‬כשם ששתי ש ע ר ו ת מ ע כ ב ו ת ב ו ) כ מ פ ו ר ש‬
‫במשנתנו גגעים םי״ד מ״ד‪ ,‬והובאה ב ב ב ל י שם‪ ,‬ובירושלמי שם‪ ,‬נ ״ ה ע״א( כ ך שתי ש ע ד ו ת‬
‫ס ו ת ר ו ת בו‪ .‬וכן מוכרח‪ ,‬ו כ צ ״ ל בתוספתא כאן‪ ,‬כ מ ו שהגיהו המפרשים‪.‬‬
‫‪.15-14‬חומד‬
‫בתגלחת‪,‬‬
‫שהתגלחת‬
‫אין‬
‫לה‬
‫שיעוד‪.‬‬
‫כ ל ו מ ר ‪ ,‬שאפילו א ס‬
‫גילח שערה אחת לוקה‪ ,‬כמשנתגו ס ״ ו מ״ג ) ״ כ ל שהוא״(‪ ,‬ו כ ל ע י ל ‪ ,‬שורה ‪ ,13-12‬ד״ה ״ ו כ ל‬
‫א ב ל ביין אינו לוקה א ל א א ם שתה כשיעור‪ ,‬וכן בטומאה אינו לוקה א ל א א ם נטמא ב ד ב ר‬
‫שהוא״‪.‬‬
‫שיש בו שיעור טומאה‪.‬‬
‫וחילוק זה ל א נשנה במשנתנו ס ״ ו מ״ה ובשום מקום אחר‪.‬‬
‫ולמ״ד‬
‫ב י ר ו ש ל מ י פ ״ ו םה״ג‪ ,‬נ״ה ע״ב‪ ,‬ש ״ כ ל שהוא״ פירושו ״ כ ל שהוא מזה ו כ ל שהוא מזה״ א ף‬
‫ת ג ל ח ת יש ל ה שיעור‪ ,‬כ ל ו מ ר שתי שערות‪.‬‬
‫‪.15‬‬
‫ועשה‬
‫בו‬
‫את‬
‫המגלח‬
‫כמתגלח‪,‬‬
‫ש א ץ המטמא א ת הנזיר ו ל א המשקה א ת ה נ ד ר לוקץ‪.‬‬
‫ל א י ע ב ו ר ע ל ראשו‪ ,‬ל ע ש ו ת המגלח כמתגלח‪.‬‬
‫מה‬
‫שאין‬
‫כן‬
‫בשתיהם‪.‬‬
‫כלומר‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫וכן ב ס פ ר י נשא פי׳ כ״ה‪ ,‬ע מ ‪ :30‬ת ע ר‬
‫‪,‬‬
‫ו ק להלן ש ם ס י ל ״ א ‪ ,‬עמ׳ ‪ :38‬ל א א ם א מ ר ת‬
‫ב ת ג ל ח ת שעשה בה המגלח כמתגלח ו כ ר ת א מ ר בטומאה‪ ,‬ש ל א עשה ב ו המטמא כ מ י ס מ א ו כ ר ‪,‬‬
‫ש ל א עשה ב ו א ת המשקה כשותה‪.‬‬
‫שם‪«.‬‬
‫ו ע ‪ p‬ב ב ל י מ ״ ד א׳ ו ב ת ו ס פ ו ת שם‪ ,‬ד״ה ומה‪ ,‬ו ב ק ק א ו ר ה‬
‫ובירושלמי פ ״ ו םה״ז‪ ,‬נ״ה ע״ב‪ :‬חומר ב ת ג ל ח ת שעשה בה המגלח כמתגלח‪ ,‬והטמא ל א עשה‬
‫ב ו המסמא כסיסמא‪.‬‬
‫ולהלן מ כ ו ת ם״ג ר ה ״ י ) ב ג י ד ם ת ד(‪ :‬המלביש א ת ח ב ת כלאים‪ ,‬והמםמא א ת הגזיר‪ ,‬א ע ״ ס‬
‫שהמלביש מזיד ומסמא מזיד חייב‪.‬‬
‫היו שניהם שוגגים פ ס ו ד ‪.‬‬
‫ו ב כ י נ ו שם )פ״ד(‪ :‬המלביש א ת‬
‫« ‪ .Commodus X V I I . 3‬ועיין ב ב ל י סנהדרין צץ א׳‪.‬‬
‫‪ 6‬ועיין ב ת ר כ שמעי ריש פ״ה‪ ,‬נ' ע״ב‪ ,‬ובפי' הראב״ד שם‪ .‬א ב ל עיין ס״ש ד ״ י דטראני בשם‬
‫ר׳ אברהם זעירא )לפי ר״א סזרחי בסי׳ ע ל התורה ו ק ר א י״א‪ ,‬י״ג(‪ ,‬ב ק ר ב ן אהרן שם‪ ,‬ובמה שהאריך‬
‫בתוספות העזרה ל ת ר כ שמעי‪ ,‬נ״א ע״ב ואילך‪ .‬ועיין מכילתא ב א פ ט ‪ /‬עסי ‪ 61‬מסה אם שרצים קלים‬
‫עשה בהם א ח המאכיל כאוכל(‪ ,‬ירושלמי ע ר ל ה פ״ג ה״א‪ ,‬ס״ב ע״ד‪ ,‬פסחים פ״ב היא‪ ,‬כ״ח ע״נ‪,‬‬
‫ושרי״ר‪ ,‬עפ׳ ‪ .307‬ובבבלי יבסוח קי״ד א' שיטה אחרח‪ ,‬ועיץ בקרן אורה ובערוך לנר שם‪.‬‬
‫נזירות פ״ד עמ׳ ‪137‬‬
‫‪546‬‬
‫חבירו כלאים‪ ,‬והמטמא א ת הנזיר‪ ,‬א ע ״ פ שהמלביש מזיד ומטמא מזיד פ ט ו ר א ב ל אסור )ונמחקה‬
‫המלה ״אסור׳* בנקודות ע ל התיבות(‪ .‬אם היה ל ו ב ש מזיד ומטמא מזיד חייב‪.‬‬
‫ובכי״ע ש ם )ס״ד(‪:‬‬
‫המלביש א ת ח ב י ר ו כלאים‪ ,‬המטמא א ת הנזיר‪ ,‬א ף ע ל פ י שהמלביש מזיד והמטמא מזיד חייב‬
‫פטור‪.‬‬
‫ואפשר שגידסת כי״ו נכונה‪ ,‬וברישא‬
‫אם היה ל ו ב ש מזיד ומטמא מזיד חייב פטור‪.‬‬
‫סטורל משום שהמלביש והמטמא גרידא היו מזידץ‪ ,‬א ב ל בסיפא שגם הלובש והמטמא ) ‪ -‬ו ה מ י ט מ א (‬
‫היו מזידץ חייב‪.‬‬
‫ו א ף גירםת כ י ״ ע מ ת פ ר ש ת ק ‪ ,‬וצריך למחוק שם א ת הגידםא הכפולה )חייב‪,‬‬
‫ו מ כ ל הנוסחאות משמע ש ד ץ המלביש כלאים ו ד ץ המטמא א ת הגזיר‬
‫ברישא‪ ,‬ופטור‪ ,‬בסיפא(‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫א ב ל ע י ץ ד ״ מ פ ״ ה מה׳ נזירות ה״כ וס״י מה׳ כ ל א י ם ה ל ל ״ א ו ב נ ו ״ כ שם‪ ,‬ומ״ש בתוספות‬
‫שוה‪.‬‬
‫העזרה לתו״כ‪ ,‬שמיני נ ״ א ע״ג‪ .‬ו ע י ץ בם׳ אתוץ דאורייתא להגר״י ענגיל כ ל ל כ ‪/‬‬
‫ובשטמ״ק מ״ד א׳‪ ,‬םד״ה חומר‪ »,‬תמה למה ל א שנתה משנתגו א ת החומרא שבתגלחת שעשו‬
‫ו ק העיר ע ל כ ך בהגהות ה ר ד ״ ל מ ״ ד א׳‪ ,‬אלא ש ד ב ר י ו נשתבשו‬
‫בה א ת המגלח כמתגלח‪.‬‬
‫בדפוס‪ ,‬וכוונתו‪ ,‬כ נ ר א ה ‪ ,‬שהמשנה ל א שנתה א ל א א ת החומרות שנוהגות ב נ ז י ד עצמו‪ ,‬ו ל א א ת‬
‫המלקות שאחרים סופגים ע ל ידו‪ ,‬ע י ץ ב ק ק אורה מ ״ ד ב׳‪ ,‬ד ״ ה חומר‪.‬‬
‫ובמאירי מ״ג םע״ב‪:‬‬
‫יש ק צ ת ד ב ר י ם שהיו ראויים להזכיר בהם שלא הוזכרו‪ ,‬והוא שהתגלחת עשו ב ה המגלח‬
‫כמתגלח ו כ ר ‪.‬‬
‫‪ .17—16‬כ י צ ד‬
‫תרומה‪,‬‬
‫אחת‬
‫ושל‬
‫ואחת‪.‬‬
‫לא‬
‫הותר‬
‫מעשר‬
‫שיני‪,‬‬
‫בד‪ :‬שבוע׳‬
‫מכלל‬
‫שבועה‬
‫שאשתה‬
‫יוצא‬
‫שלא‬
‫מן‬
‫הגפן‪,‬‬
‫ישתה‬
‫יין‬
‫נזיר‬
‫ששתה‬
‫חייב‬
‫ושתה‪,‬‬
‫יץ ושתה הרי זה חייב ע ל כ ל אחד ואחד‪.‬‬
‫יין‬
‫של‬
‫על‬
‫כל‬
‫ובמשנתנו‬
‫פ ״ ו מ״ה‪ :‬שהיוצא מן הגפן ל א הותר מכללו‪ ,‬ומומאה ותגלחת הותרו מכללן בתגלחת מצוה‪ .‬ומכאן‬
‫שהיוצא מן הגפן ל א ה ו ת ר בשתיית מצוה‪ ,‬ו ל א ב א ר ה משנתנו מה היא שתיית ‪ p‬ש ל מצוה‪ .‬וכן‬
‫לא נ ת ב א ר בברייתא ש ב ב ב ל י מ ״ ד א׳ ומקבילות‪ .‬ובתוספתא כאן ת ס ס ו בתחילה א ת הדוגמא הרגילה‬
‫ל א כ י ל ה ושתייה ש ל מצוה‪ ,‬והיינו תרומה ומעשר שני‪».‬‬
‫ו ב ס פ ר י נשא פי׳ כ״ג‪ ,‬עמ׳ ‪ :26‬לעשות‬
‫ושכר‬
‫מיין‬
‫מעשר‬
‫דגנך‬
‫יזיר‬
‫למה נאמר‪ ,‬ל ס י שהוא אומר‬
‫תירושך‬
‫י ץ מצוה כ י ץ רשות‪.‬‬
‫‪ p‬מצוה כ י ץ ר ש ו ת ו כ ר ‪ ,‬ד ׳ יוסי הגלילי אומר‬
‫ויצהרך‬
‫ואכלת‬
‫לפני‬
‫ה׳‬
‫אלקיך‬
‫וכר‬
‫א ף הנזיר במשמע ו כ ר ‪ ,‬ת ״ ל מ ‪ p‬ו ש כ ר יזיר ל ע ש ו ת‬
‫ובתוםפ׳ ר י ״ ד פסחים ק ״ ו א ׳ ) כ ״ ג ע ״ ב ‪ p‬הספר(‪:‬״ דםיפא דמתניתא הכי‬
‫הויא״ בספרי‪ ,‬ריה״ג א ו מ ר מ י ץ ו ש כ ר יזיד ו כ ר ‪ ,‬מ כ ל ל דת״ק ל א איירי ב י ץ מ ע ש ר שני‪,‬‬
‫ומשום הכי בעי ת ל מ ו ד א ״ מאי‬
‫‪ p‬מצוה ד ק א מ ר ת״ק‪ ,‬א י‬
‫‪ p‬קידושא ו כ ר ‪.‬‬
‫ולפלא שרבינו לא‬
‫י לפי נירסא זו בוודאי הכוונה לסלביש ולםטמא‪ ,‬שהרי הלובש ותיטמא בוודאי פטודץ אם היו‬
‫שועין‪ .‬ועיין בהםשך הברייחוח שם‪ ,‬ונחבאו־ שם שאם היה א ח ד שוע ואחד מזיד‪ ,‬מזיז־ חייב ושוע‬
‫פטור‪ .‬ולפ״ז סלביש כלאים וסטסא נזיר שונים משאר הדברים שנשנו שם‪ ,‬שאם היה הנזיד והלובש‬
‫כלאים שועים אף המטמא והםלביש פטורים‪ .‬והסחוור שהנידסא בתוספחא סכוח םשובשח ב כ ל‬
‫הנוםחאוח‪.‬‬
‫ו כ ן ע ס ד ע ל כ ך מדעתו בתוספות רע״א למשנתנו פ״ו מ״ה‪ ,‬אות לץ‪.‬‬
‫• עיין תו״כ אחרי מוח פרשי ה׳‪ ,‬פץ ה״נ‪ ,‬פ״נ רע״א‪ ,‬ירושלסי יומא פ״ח ה״א‪ ,‬מ״ד ע״ד‪ ,‬בבלי שם‬
‫ע ‪ Y‬ב' )כגירסת כי״י והראשונים‪ ,‬עיין דק״ס שם‪ ,‬עסי ‪ ,223‬הערות ב'‪ ,‬נ׳‪ ,‬הי(‪.‬‬
‫« וכל העניץ נם בסי הסכריע סי' ע״א‪.‬‬
‫בסי הסכריע‪ :‬דסיפא דטתניתא הכי ס י ת נ י א בספרי‪ ,‬ר' יוסי הנלילי אוסר וכוי‪ .‬ועיין‬
‫היטב ברי״ף סוף פסחים סוף סי׳ חשצ״ח‪ ,‬ולא הביא בשם הספרי א ל א ס ח שאסרו בבבלי‪ ,‬ולא יותר‪.‬‬
‫‪ 3‬נ כאן די אי‪ .‬ולעניין נירסת הבבלי שם‪ ,‬עיין בסי הישר לר״ת סי' קטץ‪ ,‬ד׳ וויען‪ ,‬טץ ע״א‪ ,‬הוצ׳‬
‫הרש״ש שלזינגר סי' ס״ב‪ ,‬עם׳ ‪ ,55‬תוספות כאן ד׳ א׳ ובשאר הראשונים שם‪ ,‬ובאוה״נ‪ ,‬עס׳ ‪ ,156‬ואילך‪.‬‬
‫ועיין בס׳ ה פ ר ד ס ה' שבח סי׳ קי״ב‪ ,‬ובהוצ׳ הרח״י עהרענרייך‪ ,‬עמי כ״ח‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫‪1 1‬‬
‫‪547‬‬
‫‪,‬‬
‫נזירות פ״ד ע מ ‪138-137‬‬
‫‪,‬‬
‫ועיין מ ״ ש ידידי הגר״מ סאוויצקי בספרו בריכת ירושלים ס י ג ‪/‬‬
‫ה ז כ י ר א ת ה ת ו ס פ ת א כאן‪.‬‬
‫פלג ט״ז‪.‬‬
‫ו ב י ר ו ש ל מ י פ ״ ו ה ״ ז ‪ ,‬נ ״ ה ע ״ ב ‪ ,‬ב א ר ו י י ן ש ל מ צ ו ה ש נ ש ב ע ל ש ת ו ת יין‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫וכ״ה בבבלי‬
‫‪,‬‬
‫ד א ב ש ם ד כ א ‪ ,‬ו מ כ א ן ל כ א ו ר ה מ ו כ ח ש ה נ כ ו ן ה ו א כ ג י ר ם ת ד‪ ,‬ו נ ת נ ו כ א ן ע ו ד ד ו ג מ א ליין ש ל‬
‫מ צ ו ה ‪ ,‬ו ה י י נ ו ש נ ש ב ע ל ש ת ו ת ‪ ,‬כ י ר ו ש ל מ י ו ב ב ל י ה נ ״ ל ‪ ,‬ו ח י י ב ע ל כ ל א ח ת ו א ח ת פ י ר ו ש ו ‪ :‬בין ע ל יין‬
‫‪,‬‬
‫ו ה ל ש ו ן ק צ ת דחוק‪.‬‬
‫ש ל ת ר ו מ ה ‪ ,‬ובין ע ל יין ש ל מ ע ״ ש ו כ ו ‪ ,‬כ ל ו מ ר ‪ ,‬ע ל כ ל א ח ת ו א ח ת מהן‪.‬‬
‫נשבועה שלא‬
‫ו ש מ א י ש כ א ן ה ש מ ט ה ע ״ י ה ד ו מ ו ת ‪ ,‬ו צ ״ ל ‪ :‬ש ב ו ע ה ש א ש ת ה י י ן ו ש ת ה ה ר י ז ה חייב‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ועיין בתוספות ד א ‪ /‬ד ״ ה ר ״ ש ‪ ,‬ובמאירי שם‪ ,‬ד ״ ה‬
‫י ש ת ה יין ו ש ת ה ח י י ט ע ל כ ל א ח ת ואחת‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ושאלו‪ ,‬ומ״ש עליו בשו״ת שמחת יו״ט להרי״ט אלגאזי ס י מ״א‪ ,‬קנ״ו ע ״ א )״מתבאר מדבריו‬
‫ועיין‬
‫ו כ ו ‪ /‬ח ד ל א ס ו ר יין מ צ ו ה ‪ ,‬כגון א ם נ ש ב ע ש י ש ת ה ‪ ,‬ו ח ד ל א ם נ ש ב ע ש ל א י ש ת ה ״ ( ו א י ל ך ‪.‬‬
‫בקרן א ו ר ה ש ם ‪ ,‬ד ״ ה ו ה נ ה מ ו כ ח ‪ .‬״‬
‫‪.19—17‬‬
‫לומר‬
‫בתגלחת‬
‫בתגלתת‬
‫מצורע‬
‫מצוה‪,‬‬
‫ליתן‬
‫צרעתו‪ ,‬אלא‬
‫מוחלט‬
‫סימן‬
‫אין‬
‫צריך‬
‫הרי‬
‫בנתקו‪ ,‬אם פשה אם לא‬
‫פשה‪.‬״‬
‫וכ״ה בירושלמי פ ״ ו ה״ז‪ ,‬נ״ה ע״ב‪ ,‬ועיי״ש בשי״ק‪ ,‬ד ״ ה אלא‪.‬‬
‫ם״ו ע״ב‪:‬‬
‫והתגלח‬
‫זה‬
‫מגלח‪,‬‬
‫ובתו״כ תזריע‪ ,‬נגעים פ ״ ט ה״ו‪,‬‬
‫) כ ל ו מ ר א ת הנתק( א ע ״ פ ש ה ו א נ ז י ר ו כ ר ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ועיין ר ״ מ פ ״ ח מ ה טומאת‬
‫‪,‬‬
‫צ ר ע ת ה״ג‪ ,‬במשנה למלך שם‪ ,‬בצפנת פענח פ ״ ה מ ה נזירות הי״א‪ ,‬ו מ ״ ש במרכבת המשנה פ ״ י‬
‫‪,‬‬
‫מ ה טומאת צרעת ה״א‪.‬‬
‫ו ל ה ל ן נ ג ע י ם פ ״ ד ם ה ״ א ‪ :‬ו א ם מ ג ל ח א ת הנתק‪ ,‬א פ י ל ו נ ז י ר ה ר י ז ה מגלח‪.‬‬
‫ו א ש ר ל ע צ ם ה ד י ן ש נ ז י ר מ צ ו ר ע מגלח‪ ,‬ע י י ן ת ו ״ כ מ צ ו ר ע פ ״ ב פ ״ ב ‪ ,‬ע ״ א ע ״ ג ‪ ,‬ס פ ר י נ ש א‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫פ י ס כ ״ ה ‪ ,‬ע מ ‪ ,31‬ב ב ל י י ב מ ו ת ה א ‪ /‬כ א ן מ ״ א א ו ע ו ד ‪.‬‬
‫‪ .20—19‬ב י ן‬
‫במזיד‪,‬‬
‫פ״ו מה‬
‫ובין‬
‫‪,‬‬
‫ש נ י ט מ א הוא‪,‬‬
‫באונם‪,‬‬
‫גזירות ה״ג‪.‬‬
‫ובין‬
‫שטימאוהו‬
‫ובין‬
‫סותר‬
‫ברצון‪,‬‬
‫אחרים‪ ,‬בין‬
‫וחייב‬
‫את הכל‪,‬‬
‫בשוגג‪,‬‬
‫בין‬
‫בקרבן‪.‬‬
‫ר״מ‬
‫ו א פ ש ר ש ר ב י ג ו פ י ר ש א ח ר י ם — גוים‪ ,‬ע י י ן מ ״ ש ל ע י ל ח ״ ג )שבת(‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ע מ ‪ ,294‬ה ע ר ה ‪ ,35‬ו נ ק ט ל ש ו ן ה י ת ר ש ה ר י י ש ר א ל א ס ו ר ל ו ל ט מ א נ ז י ר ) א ע פ ״ י ש א י נ ו לוקה(‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ע י י ן מי׳ש ל ע י ל ח ״ ה )ד״ה(‪ ,‬ר י ש ע מ ‪ ,1021‬ו ל ה ל ן בסמוך‪ ,‬ש ר ‪.21‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ועיין ספרי נשא פ י כ״ח‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ע מ ‪ ,34‬י ר ו ש ל מ י פ ״ ח ה ״ א ‪ ,‬נ ״ ז ע ״ א ‪ ,‬ב ב ל י כ ר י ת ו ת ט א ‪.‬‬
‫‪ .21-20‬ב י ן‬
‫במזיד‬
‫סותר‬
‫וכר‪.‬‬
‫ל‬
‫‪,‬‬
‫ד״מ פ״ו מה‬
‫‪,‬‬
‫ובין‬
‫ובמשגתגו פ ״ ו מ״ג‪ :‬גלח‪ ,‬א ו שגלחוהו לסטים‪,‬‬
‫גזירות ה״א‪.‬‬
‫יום‪.‬‬
‫‪.23 —22‬‬
‫לספור‪,‬‬
‫ש נ ת ג ל ה הוא‪,‬‬
‫שגילחוהו‬
‫אחרים‪,‬‬
‫בין‬
‫בשוגג‪,‬‬
‫בין‬
‫אימתי‬
‫אם‬
‫הא‬
‫יש‬
‫אמרו‬
‫לו‬
‫תגלחת‬
‫לספור‪,‬‬
‫סותרת‬
‫הרי‬
‫זה‬
‫שלשים‬
‫אינו‬
‫יום‪,‬‬
‫סותר‪.‬‬
‫בזמן‬
‫שאין‬
‫וכע״ז בד ובקג״נ‪.‬‬
‫לו‬
‫ולפי‬
‫פשוטה בוודאי פירושה ש א ם אין לו לספור‪ ,‬הייגו ש ל א גשארו לו שלשים יום משעה שגילח ע ד‬
‫ס ו ף נזירותו‪ ,‬א ב ל א ם נ ז ר מ א ה יום וגילח ביום עשרים אינו סותר כלל‪ ,‬שהרי ב מ ל א ת ימיו יהא‬
‫‪,‬‬
‫ל ו פ ר ע ‪ ,‬ו כ ש י ט ת התוספות ל ״ ט א ‪ ,‬ד ״ ה סתם‪ ,‬ו כ פ י ר ו ש ה ר א ״ ש שם‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫וכבר הקשה מכאן בקרן‬
‫‪,‬‬
‫אורה ל ״ ט א ע ל שיטת ה ר ״ מ )פ״ו מ ה נזירות ה״ב( שאפילו אם יש לו לספור פותר‪.‬‬
‫ובצפנת‬
‫‪,‬‬
‫פענח פ ״ א מ ה נזירות ה ״ א ופ״ו ה ״ א פירש ״שאין לו לספור״ שאין לו לספר‪ ,‬כלומר שלא‬
‫י ש א ר כ ד י תספורת‪ ,‬והיינו ש ל א שיירו בו בכדי לכוף ר א ש ו לעיקרו‪ ,‬א ב ל אם י ש לו לספר אינו‬
‫סותר‪.‬‬
‫א ב ל ק ש ה ל פ ר ש כן בםיגנון ה ת ו ס פ ת א ‪ ,‬ו ע י י ן ל ע י ל פ ״ ב ‪ ,‬ש ר ‪ 38‬ו א י ל ך ‪ ,‬ו ב ש נ ו ״ ם ש ם ‪.‬‬
‫ו ע י י ן מ ״ ש ל ע י ל ש ם ‪ ,‬ש ו ר ה ‪ ,32-29‬ד ״ ה א ב ל ‪.‬‬
‫‪ !3‬ם״ש ע ל פ ס ק השו״ע יו״ד סי׳ רט״ו ס״ק ה׳‪ .‬ועיין בחידושי ר״ע איגר שם‪ ,‬אות ג׳‪.‬‬
‫‪ M‬כמשנת נגעים פ ״ י מ״ה‪ ,‬עיין ויקרא מ ‪ ,‬ל״נ‪ .‬ובפירש״י בחומש שם‪ :‬שאם יפשה יעבור השערות‪,‬‬
‫ויצא למקום הנילוח‪ .‬ועיין בפי׳ הראב״ד לתו״כ שם‪ ,‬ולהלן שם ספ״ט‪ ,‬ס״ז ע״א‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נזירות פ׳׳ד ע מ ‪138‬‬
‫‪548‬‬
‫‪ .24-23‬ג י ל ח ע ל ה ז ב ח ו נ מ צ א פ ס ו ל ‪,‬‬
‫םותר שלשים‬
‫פ״ו מ״י‪ :‬גלח על הזבח ונמצא פסול תגלחתו פסולה‪.‬‬
‫י ו ם ‪ .‬בד ובמשנתנו‬
‫והכוונה שיצא הדם לפני שזרקו אותו‬
‫)והכהן שזרק לא ידע(‪ .‬ובתוספות כאן מ״ו רע״ב פירשו‪ :‬שגשפך הדם ו כ ו ‪ /‬וכווגתם )ב״נשפך‬
‫הדם״( שתגלחתו פסולה משום שגילח לפני זריקת דם‪ .‬עיין בתוספות להלן שם‪ ,‬ד״ה תגלחתו‪!5.‬‬
‫ובתוספות מ״ו ב ‪ /‬ד״ה תגלחתו‪ :‬תגלחתו פסולה וכר הוי ליה כגלחוהו לסטים‪ ,‬וגילחו‬
‫לסטים לאחר מלאת אמריגן ריש פירקין‪ ,‬לר״א סותר ז ‪ /‬לרבגן שלשים‪ ,‬ועיין בקרן אורה מ״ו‬
‫רע״ב‪ ,‬בר״מ פ״ח מה׳ גזירות הי״א‪ ,‬ובקרן אורה ל״ט ב ‪ /‬ד״ה אבל הרמב״ם‪.‬‬
‫‪.24‬הכל‬
‫תחת‬
‫משלחין‬
‫הדוד‪,‬‬
‫ח ו ץ מן‬
‫‪,‬‬
‫הטמא‬
‫ש ב מ ד י ג ה ‪ .‬כל הברייתא‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫)בשם התוספתא( געתקה בם יחוםי תו״א ערך טבי‪ ,‬הוצ הרי״ל מיימון‪ ,‬עמ תמ״ה‪ .‬ובמשגתגו‬
‫פ״ו מ״ח‪ :‬ר׳ מאיר אומר הכל משלחין תחת הדוד‪ ,‬חוץ מן הטמא שבמדיגה בלבד‪ .‬וכל הברייתא‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫שלגו בירושלמי פ״ו ה״ט‪ ,‬ג״ה ע״ג‪ ,‬ובבבלי מ״ה ב ‪ /‬ועיין ספרי גשא סוף פי ל״ה‪ ,‬עמ ‪,40‬‬
‫‪,‬‬
‫ום״ז שם‪ ,‬עמ ‪.245‬‬
‫ופירש במאירי למשגתגו‪ :‬ואם גילח במדיגה‪ ,‬ד״ל בירושלס‪ .‬וכן משמע‬
‫‪,‬‬
‫מדברי הר״מ פ״ח מה גזירות ה״ג‪.‬‬
‫לירושלים‪.‬‬
‫ובתוספות מ״ה ב ‪ /‬ד״ה לא היה‪ ,‬פירשו במדינה מ ח ק‬
‫ובירושלמי הנ״ל הגירסא בברייתא שלגו‪ :‬חוץ מן הטמא שבגבולין‪ ,‬ואף ״גבוליך‬
‫פירושו ח ק למקדש‪ ,‬או ‪ pn‬לירושלים‪ ,‬עיין במלא״ש למשנתנו‪ .‬ועיין מ״ש לעיל ח״ב )חלה(‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫עמ ‪ .812‬ועיץ בספרי הנ״ל סוף פיםקא ל״ה‪ .‬ובמשנת מדות פ״ב מ״ה‪ :‬דרומית מזרחית )כלומר‪,‬‬
‫הלשכה שבדרומית מזרחית של עזרת נשים( היא היתה לשכת הנזירים‪ ,‬ששם הנזירין מבשלין‬
‫את שלמיק‪ ,‬ומגלחין את שערן ומשלחין תחת הדוד‪.‬‬
‫ועיין בקרן אורה למשנתנו מ״ה ב ‪/‬‬
‫ד״ה ואם גילח‪ ,‬ועיין מ״ש להלן‪.‬‬
‫ואשר למלה ״משלח״ פירש במיוחס לרש״י מ״ה רע״ב‪ :‬ומשלח‪ ,‬ומגיח‪ .‬והר״מ )פ״ח מה׳‬
‫נזירות ה״ב(‪ :‬ואח״כ משליכו לאש‪ .‬ושמעתי מפי פרום׳ אברהם שפירא לפני כעשרים וחמש שגה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫שמשלח פירושו ״שורף ‪ /‬דוגמת שימושו במקרא ״שלחו באש״ )שופטים א ‪ /‬ח ; שם םפ״כ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫תהלים ע״ד‪ ,‬ז ( ״ושלחתי אש״ )יחזקאל ל״ט‪ ,‬ר‪ :‬הושע םפ״ח‪ :‬עמוס א ‪ /‬ד ; שם ב ‪ /‬ה (‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫וג״ל שבלשון חז״ל בוודאי שימושו כן‪ ,‬שכן אמרו בתוספתא ערכין פ״א ה״י‪ :‬והיו ישראל‬
‫משתלזזיף!‬
‫מ ש ו לה ב ין‬
‫‪,‬‬
‫מפגי האש‪ .‬ובמקבילה במכילתא יתרו‪ ,‬בחדש פ״ט‪ ,‬עמ ‪ :236‬לפי שהיו ישראל‬
‫מחמת אש של מעלן וכר‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ובתגחומא תולדות‪ ,‬הוצ בובר סי י״ג‪ ,‬ם״ז ע״א‪:‬‬
‫בשביל שלא ישיב ליחו מן השרב‪ .‬וברור שצ״ל‪ :‬שלא ישתליחול! )במלה אחת( מן השרב‪.‬‬
‫מפני‬
‫שגקבר‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫וכ״ה בברייתא שבבבלי מ״ה ב הג״ל‪.‬‬
‫ופירושו שטמא שבמדיגה‬
‫בוודאי אץ מצותו לשלח תחת הדוד‪ ,‬שהרי אין לו קרבן שלמים שנאכל בירושלים‪ ,‬וכל קרבנותיו‬
‫הם קדשי קדשים ומתבשלים בעזרה‪ ,‬וממילא אץ מצוותו בשריפה אלא בקבורה‪ ,‬כמשנה תמורה‬
‫)ס״ז מ״ד(‪ ,‬וכל הגקברין לא ישרפו )שם מ״ו(‪.‬‬
‫‪1 8‬‬
‫ועיין בירושלמי ערלה פ״ג ה״ב‪ ,‬ס״ג ע״א‪,‬‬
‫עיין במלא״ש למשנתנו פ״ו מ״י בשם ר׳ יהוסף אשכנזי‪ .‬וכיה לשון הר״מ בפיח מה׳ נזירות ה״ב‪.‬‬
‫ובמנחת חינוך מצוה שס״ח )י״ג סע״ב( הבין בו כפשוטו שמנלח מיד אחר שחיטת הזבח )אפילו לפני‬
‫הזריקה(‪ ,‬אבל אח״כ חזר בו והעיר על הבבלי ס׳ ב׳ )להלן פ״ה‪ ,‬שוי ‪ ,27‬ומקבילות(‪ ,‬ועיי״ש מצוה‬
‫שע״ז )י״ח ע״ד(‪ .‬ובאמת משנה מפורשת היא בפ״ד ס״ה‪ ,‬כמו שהעיר לנכון בהנהוח הרש״ש פסחים‬
‫פ״א בי‪ .‬ועיין בסהרש״א שם ומ״ש עליו בהגהות הרש״ש הנ״ל‪ ,‬וכן םוכח מכמה מקוסוח בירושלמי‬
‫ובבבלי‪ .‬ובנימוקי רבינו עזריאל )בשטס״ק( ט״ה סע״א‪ :‬ומגלח עליהם‪ .‬סיד לאחר זריקת הדם‪ .‬ואף‬
‫הר״מ הנ״ל מכוין לזריקה‪.‬‬
‫י נירטא זו ‪.‬טשתלחין״ בטוחה בהחלט‪ ,‬שכ״ה בד ובכי״ו‪ ,‬וכן מעתיקים בשם התוספתא בשרת‬
‫הגאונים שערי תשובה סי׳ פיה ובפי׳ הריי ברצלוני לסי יצירה‪ ,‬סוף עמי ‪.73‬‬
‫בובר בהעי פ׳ שם מביא בשם כ״י פרמא‪ :‬בשביל שישתלהו ס ן השרב‪ ,‬ואפשר שטעה‬
‫וצ״ל‪ :‬ש ל א ישתלהו וכו׳‪ .‬ובליקסיקון עתיק של מלים זרות בתנחומא כ״י פריס ‪) 1408‬לפי שווב ‪Le‬‬
‫‪ Ms. Hebrew No. 1408‬וכוי‪ ,‬פריס ‪ ,1913‬עפ׳ ‪ (15‬סעתיק משם‪ :‬שלא יש ת ל ה ו בשרב‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫‪1 7‬‬
‫נזירות פ״ד עמי ‪138‬‬
‫‪549‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ב ב ל י תמורה ל ״ ד א ‪ /‬ומ״ש ב ק ק אורה מ״ה ב׳‪ ,‬ד ״ ה ד ״ מ אומר‪ ,‬ו ב צ פ נ ת פ ע נ ח ס ״ ו מ ה נ ז י ר ו ת‬
‫ועיין מ ״ ש להלן בסמוך‪.‬‬
‫הי״ד‪.‬‬
‫‪.25‬הטמא‬
‫ד׳‬
‫מאיד‪.‬‬
‫משלח תחת‬
‫שבמקדש‬
‫ו כ ״ ה ב ד ובם׳ יחוםי תו״א הנ״ל‪.‬‬
‫הדוד של‬
‫דברי‬
‫חטאת ושל אשם‬
‫ובירושלמי הנ״ל‪ :‬והטהור )צ״ל‪ :‬והטמא‪ ,‬כ מ ו‬
‫‪,‬‬
‫שהגיהו בד״ח( שבמקדש ת ח ת הדוד ש ל א ש ם מביא ד ב ר י ר מאיר‪.‬‬
‫ו ב ס פ ר י נ ש א ס ו ף פי׳ ל״ה‪,‬‬
‫עמי ‪ :40‬א ץ ל י א ל א ת ח ת זבח השלמים‪ ,‬ת ח ת חטאת‪ ,‬ת ח ת א ש ם מ נ ץ ‪ ,‬ת ״ ל ת ח ת ז ב ח מ כ ל מקום‪.‬‬
‫ו ב א ר ב ק ק א ו ר ה ה נ ״ ל ע ״ ם הירושלמי ה נ ״ ל )וכמו‬
‫ו ע י ץ מ״ש להלן‪ ,‬שורה ‪ ,32—30‬ד ״ ה כיצד‪.‬‬
‫ולפיכך‬
‫שהגיהו שם בד״ח( ש ד ״ מ ס ו ב ר ר א ו י אעם״י שאינו םמוך‪ ,‬םמוך א ע פ ״ י שאינו ראוי‪.‬‬
‫הטמא שבמקדש )כלומד‪ ,‬שבירושלים( שהוא סמוך לעזרה‪ ,‬א ע פ ״ י שאינו ר א ו י ל ה כ נ ם ל ע ז ר ת‬
‫י ש ר א ל ״ מצותו ב ש ר י פ ת שעדו‪ ,‬ושורפים א ת ש ע ר ו ב ע ז ר ה ת ח ת הדוד ש ל ח ט א ת )העוף(‪ ,‬א ו ש ל‬
‫‪,‬‬
‫ועיין ב צ פ נ ת פ ע נ ח ם ״ ו מ ה נזירות הי״ד‪.‬‬
‫האשם‪.‬‬
‫‪ .27-25‬ר ׳‬
‫וכאן‬
‫כאן‬
‫יהודה‬
‫אינו‬
‫אומ׳‬
‫הטמא כאן‬
‫הדוד‪.‬‬
‫משלח תחת‬
‫וכאן‬
‫משלח תחת‬
‫הדוד‪,‬‬
‫הטהור‬
‫ו ק מעתיק ב ש ם התוספתא בם׳ יחוםי ת נ א י ם‬
‫‪,‬‬
‫ובוודאי ש א ץ ל פ ר ש‬
‫ו א מ ו ר א י ם ע מ ת מ ״ ה הנ״ל‪ ,‬ומוסיף‪ :‬ו ל א איתסריש ל י שפיר הברייתא זו‪.‬‬
‫א ת הברייתא כגירםת כ י ״ ע ו ב ע ל ס פ ר י יחוםי תנאים ואמוראים‪ .‬א ב ל ב ר ו ר שיש כאן ס״ם‪,‬‬
‫ו ה נ כ ץ הוא בד‪ :‬הטמא כן וכן‬
‫אין‬
‫ו כ ע ״ ז בירושלמי ו ב ב ב ל י הנ״ל‪.‬‬
‫מ ש ל ח ת ח ת הדוד‪.‬‬
‫משלח ת ח ת הדוד‪ ,‬הטהור כן וכן‬
‫ו ק יוצא מסתם משנתגו ס ״ ו מ״ח‪ ,‬ל פ י גירםת ד ו ב הנוסחאות‪.‬‬
‫ו ב ס פ ר י זוטא‪ ,‬עמ׳ ‪ :245‬ר ׳ יהודה א ו מ ד מגלח פ ת ח א ה ל מ ו ע ד מ ש ל ח ש ע ר ת ח ת הדוד‪ ,‬והמגלח‬
‫במדינה בטומאה ק ו ב ר ו במקומו‪.‬‬
‫ו מ ד ב ר י ו משמע ש ד ו ק א המגלח במדינה בטומאה ק ו ב ר ו במקומו‪,‬‬
‫א ב ל המגלח בירושלים א פ י ל ו ט מ א שורפו ת ח ת הדוד‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ובמשנתנו ס ו ף תמורה‪ :‬ר יהודה א ו מ ד‬
‫א ם ר צ ה להחמיר ע ל עצמו ל ש ר ו ף א ת ה נ ק ב ר י ם רשאי‪.‬‬
‫ו ב ת ם ״ ר ח ״ ב ‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,53‬ציינתי ל ת ו ס פ ת א מ כ ו ת ס ״ ב )כי״ע ו כ י ״ ו פ״ג( ה״ה‪ :‬א פ י ל ו הוא‬
‫נ ז י ר א ץ יוצא מ ש ם )כלומד‪ ,‬מ ע י ר מקלטו( ל ע ו ל ם ‪ ,‬א ב ל מגלח כ ל ש ע ר ו ומשלח ת ח ת הדוד‪.‬‬
‫והוא כ ר ׳ יהודה שהטהור משלח ת ח ת הדוד ב ץ במקדש ו ב ץ במדינה‪.‬‬
‫עכשיו ר א י ת י ש כ ב ר ק י ד מ ו‬
‫א ו ת י ב ק ק א ו ר ה כאן מ״ה ב ׳ ‪ ,‬םד״ה ואם‪ ,‬ו ב צ פ נ ת פ ע נ ח פ ״ ו מה׳ נ ז י ר ו ת םהי״ד‪.‬‬
‫ו ב ס פ ר י נשא ס ו ף פי׳ ל ״ ה הנ״ל‪ :‬א ץ ל י א ל א ת ח ת ז ב ח השלמים‪ ,‬ת ח ת חטאת‪ ,‬ת ח ת אשם‬
‫מניין‪ ,‬ת ״ ל ת ח ת ז ב ח מ כ ל מקום‪ .‬א ץ ל י א ל א במקדש‪ • ,‬נ ב ו ל י ם מ נ ץ ‪ ,‬ת ״ ל‬
‫מ כ ל מקום‪.‬‬
‫סתומה‪.‬‬
‫ונתן‬
‫על‬
‫האש‬
‫והנה הרישא היא כ ר ״ מ )עיין מ ״ ש ל ע י ל ‪ ,‬ש ו ר ה ‪ ,25‬ד ״ ה הטמא(‪ ,‬א ב ל הסיפא‬
‫ו א פ ש ר ל פ ר ש ה ב נ ז י ד סהור‪ ,‬ותנא זה מחלק ב ץ גילח ב י ר ו ש ל י ם ו ב ץ גילח בגבולץ‪,‬‬
‫ובגילח ב י ר ו ש ל י ם ב ץ ט ה ו ר ו ב ץ ס מ א מ ש ל ח ץ ת ח ת ה ד ו ד )כמפורש ברישא( ובגילח מ ח ק‬
‫ל י ר ו ש ל י ם ש א ץ ל ש ו ר פ ו ש ם ת ח ת הדוד‪ ,‬מגלח ו ש ו ר פ ו * ע ל האש מ כ ל מקום״‪ ,‬משום ש ש ע ר‬
‫נ ז י ר ט ה ו ר מצותו בשריפה‪ .‬ושמא א ף הסיפא מ ד ב ר ת ב נ ד ר טמא‪ ,‬ו א ם גילח מ ח ק ל י ר ו ש ל י ם מ״מ‬
‫י כ ו ל ל ש ו ר פ ו ‪ ,‬כ ר ׳ יהודה ב ס ו ף ת מ ו ר ה )עיין מ ״ ש לעיל‪ ,‬םד׳‪-‬ה ‪ n‬יהודד‪ .0‬ודוחק‪.‬‬
‫‪ .28-27‬ו ח כ מ ׳‬
‫משלחין‬
‫תחת‬
‫‪.29-28‬‬
‫אהל‬
‫מועד‪.‬‬
‫אומ׳‬
‫הטמא‬
‫כאן‬
‫וכאן‪,‬‬
‫והטהור‬
‫אין‬
‫בגבולין‬
‫ה ד ו ד וכו׳‪ .‬ירושלמי ו ב ב ל י הנ״ל‪ .‬ועיין ב ס פ ר י זוטא‪ ,‬ע מ ׳ ‪ 245‬הנ״ל‪.‬‬
‫שגילח‬
‫בטהרה‬
‫ובפתח אהל‬
‫ו כ ״ ה בירושלמי הנ״ל‪.‬‬
‫מועד‪,‬‬
‫שנ׳‬
‫וגלח‬
‫הנזיד‬
‫פתח‬
‫ובבבלי‪ :‬א ל א ט ה ו ר שבמקדש מפני שנעשה במצותו‪.‬‬
‫ו פ ת ח א ה ל מועד‪ ,‬ל א ו דוקא‪ ,‬עיין ס פ ר י ה נ ״ ל פ י ׳ ל׳‪-‬ה‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,39‬ו ב ב ל י נ ד ה א ‪ /‬ועיין ב ק ק א ו ר ה‬
‫ל מ ש נ ת נ ו מ ״ ה ב׳‪ ,‬ד ״ ה ו א ם גילח‪.‬‬
‫•! כלומר‪ ,‬בשעת חגלחח הטומאה‪ ,‬א ב ל בשעח השילוח ת ח ת ה ד ו ד )כלומר‪ ,‬בשמעי ביום‬
‫ה ב א ת קרבנותיו( כ ב ר ראוי להכנס לעזרה‪ .‬ודברי הסיוחס לר&״י ט״ה א'‪ ,‬ד״ה אלא‪ ,‬תמוהים‪ ,‬עיין‬
‫בקרן אורה שם‪.‬‬
‫נזירות פ״ד עמ׳ ‪139-138‬‬
‫‪550‬‬
‫‪ .30-29‬ר‬
‫האשה‬
‫‪,‬‬
‫שמעון‬
‫משלחת תחת‬
‫שזורי‬
‫הדוד‪,‬‬
‫אומ‬
‫מפני‬
‫‪,‬‬
‫האיש‬
‫פרחי‬
‫משלח‬
‫כהונה‪.‬‬
‫תחת‬
‫ואין‬
‫הדוד‪,‬‬
‫ב ב ב ל י פ ד ה םע״א‪ :‬ר ״ ש שזורי‬
‫א ו מ ר וגלח הנזיר פ ת ח א ה ל מועד ו ל א נזירה‪ ,‬שמא יתגרו בה פ ר ח י כהונה‪.‬‬
‫ו כ ת ב בפי׳ הרא״ש‬
‫‪,‬‬
‫ש ר ש מ ע ץ שזורי חולק ע ל משנת מדות ס ״ ב מ״ה‪ ,‬שהרי ב ל ש כ ת הנזירים היה א פ ש ר לגלח‬
‫אותה בשעה ש א ץ ש ם פ ר ח י כהונה‪ ,‬ולשיטתו מגלחץ אותה פ ת ח אוהל מועד בפומבי‪ .‬וכן כ ת ב‬
‫ו ל פ י גירםת התוספתא צ ר י ך ל פ ר ש‬
‫בנימוקי ר ב י נ ו ע ז ר י א ל )בשמכדק( מ ״ ה םע״א ) ב ד ר ך שמא(‪.‬‬
‫ש ר ״ ש שזורי כחכמים הנ״ל‪ ,‬ו א ץ ל ך משלח ת ח ת הדוד א ל א המגלח במצותו‪ ,‬והיינו פ ת ח א ה ל‬
‫מועד )כמפורש לעיל(‪ ,‬ו א ץ האשה משלחת ת ח ת הדוד‪ ,‬מפני שאינה מגלחת פ ת ח א ה ל מועד‪,‬‬
‫משום פ ר ח י כהונה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ב ס פ ר י זוסא‪ ,‬ע מ ‪ :245‬וגלח הנזיר‪ ,‬ר ש מ ע ץ השזורי א ו מ ר ל א הנזירה‪ .‬ר א ל ע ז ר ב ר ׳‬
‫‪,‬‬
‫ש מ ע ץ אומר ג ל ח וגלח א ף הנזירה‪ .‬ר יוחנן ה ס נ ד ל ר א ו מ ר נ ז י ר א ל פ ת ח א ה ל מועד‪ ,‬א ץ הנזירה‬
‫ו ל פ י פשוטו ש ל ל ש ק משמע ש א ץ האשה‬
‫פ ת ח א ה ל מועד‪ ,‬ש ל א ל ה ר ג י ל פ ר ח י כהוגה לעבירה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫מגלחת כ ל ל ‪ ,‬ל ד ע ת ר ש מ ע ץ שזורי‪ .‬ו ל א מצאתי ח ב ר ל ד ע ה זו‪ ,‬עיין במשנתנו פ ״ ד מ״הי< ו ע ת ‪.‬‬
‫‪.32-30‬‬
‫שלמים‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫נדה ב ‪.‬‬
‫כיצד‬
‫אם‬
‫משלחו‪,‬‬
‫שלחו תחת‬
‫נותן‬
‫הדוד‬
‫עליו‬
‫של‬
‫רוטב‪,‬‬
‫חםאת‬
‫משלח‬
‫תחת‬
‫הדוד‬
‫ו ש ל א ש ם יצא‪.‬‬
‫של‬
‫וכ״ה בבבלי‬
‫ו א מ ר ו שם‪ :‬א ש ם ב נ ז י ר מי איכא‪ .‬א מ ד ר ב א ו ד ק ו א ם נזיר מ מ א משלח ת ח ת ה ד ת ש ל‬
‫ו ל פ י גירםא זו משמע שלכתחילה ל א ישלח ת ח ת האשם‪ ,‬א ל א בדיעבד‬
‫א ש ס י צ א ו כ ר ‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫יצא‪ .‬וכן פ ס ק הר״מ ב פ ״ ו מ ה נ ז י ר ו ת םהי״ד‪ ,‬ו ע י ץ בתיו״ט פ ״ ו נ ד ה ‪ ,‬ד ״ ה ה כ ל משלחץ‪ ,‬שהעיר‬
‫ש מ ק ו ר הר״מ בתוספתא כאן‪ ,‬עיי״ש‪ .‬א ב ל ה ל ש ץ ‪-,‬יצא׳* קשה‪ ,‬ו כ ב ר ע מ ד ע ל כ ך ב ק ק א ו ר ה‬
‫נ ד ה ב ‪ /‬םד״ה א מ ר ר ב א ‪.‬‬
‫ובתוספתא א פ ש ר ל פ ר ש שנקט‬
‫ועיין ב צ פ נ ת פ ע נ ח ע ל ה ד ״ מ שם‪.‬‬
‫״ י צ א ״ א ג ב ״חטאת״ והכוונה ל ח ט א ת ש ל גזיר טהור‪ ,‬כ ל ו מ ר ‪ ,‬א ע ״ ג שמצותו לכתחילה לגלח ע ל‬
‫השלמים‪ ,‬מ כ ל מקום בדיעבד א ם גילח ע ל החטאת י צ א י ד י מצות גילוח‪.‬‬
‫ובכי״מ ב ב ב ל י הג״ל ח ס ר ה המלה ״יצא״‪ ,‬ו ב ד ב ר י ד כ א הגידסא היא‪ :‬ז ד ק ו א ם גזיר ממ׳‬
‫‪,‬‬
‫מ ש ל תזד ה ד ת ש ל אשם‪ .‬ו כ ״ ה הגירםא בנימוקי ר ב י נ ו ע ז ר י א ל שם‪ ,‬הוצ׳ הר״ג זק״ש‪ ,‬עמ׳ צ ‪/‬‬
‫ב ד ב ר י ר ב א ‪ .‬א ב ל בברייתא ג ר ם ״יצא״‪ ,‬ו ל פ י כ ך כתב‪ :‬״והוי כ מ ו חיסורי מיחםרא‪ ,‬ו ל א ניתני‬
‫‪,‬‬
‫י צ א בברייתא״‪ .‬ו ל פ י גירםא ז ו ) ו ק ל ס י ר ו ש נ ו לעיל‪ ,‬םד״ה כיצד( ח ח ר ת הברייתא ל ד ב ר י ר מ א י ר‬
‫שלעיל‪ ,‬ומלמדת כ י צ ד גוהגיס נזיר ט ה ו ר ו נ ז י ר ט מ א ‪ ,‬והיינו שנותנים ר ו ט ב ע ל השער‪ ,‬ו א ם נ ז י ר‬
‫ט ה ו ר ש ל ח ת ח ת ה ד ת ש ל חטאת י צ א י ד י מצותו‪ ,‬ו א ף נ ד ר ט מ א נותן ר ו מ ב ש ל א ש ם ומשלח ת ח ת‬
‫ה ד ת ‪ ,‬ועיין ל ע י ל ‪ ,‬ש ו ר ה ‪ ,25‬ד ״ ה הטמא ומש״ש‪.‬‬
‫‪ .32‬א מ ׳‬
‫שמעון‬
‫הצדיק‬
‫מימיי לא‬
‫‪,‬‬
‫אכלתי אשם‬
‫נזיר חוץ‬
‫מאחד‬
‫‪,‬‬
‫ו כ ר ‪ .‬ו כ ״ ה ב ס פ ר י נ ש א ס ו ף פ י ב ״ ב ‪ ,‬ע מ ‪ ,26‬ו ב י ר ו ש ל מ י םפ״א‪ ,‬נ ״ א ע״ג‪ ,‬נ ד ר י ם ס ״ א ז ד א ‪ ,‬ל ״ ו‬
‫ע״ד‪ ,‬ובמדרש במדבר רבה פ״י‪ ,‬ד ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ב ב ב ל י שם ט ב ‪ ,‬כאן ד ׳ ב ‪ :‬א ש ם נ ד ר טמא‪ .‬ו ק ביוחםץ‬
‫ה ש ל ם ‪ ,13 ,‬ע״ב‪ :‬ו ב ת ו ס פ ת א ב פ ר ק ד ׳ ד נ ד ר ש א כ ל א ש ם נ ז י ד ט מ א ש ב א א ל י ו ‪ p‬ה ד ר ו ם ו כ ר ‪.‬‬
‫והיא היא‪ ,‬שהדי א ץ א ש ם ב ט ה ו ר א ל א בטמא‪.‬‬
‫‪ .33‬ו ר א י ת י ו‬
‫י פ ה עינים וטוב רואי‪.‬‬
‫יפה‬
‫עינים‬
‫וטוב‬
‫רואי‪.‬‬
‫בירושלמי נדרים‪:‬‬
‫והוא ת א ו ר ש ל ״ ר ו ע ה ״ א ח ר )ש״א ט״ז‪ ,‬י״ב(‪.‬‬
‫אדמוני‬
‫עם‬
‫ו ב מ ד ר ש הנ״ל‪ :‬אדמוני‬
‫ו י פ ה עיניס ו כ ר ‪.‬‬
‫‪ .35‬ו ב א ת י‬
‫למלאות‬
‫מן‬
‫הנהר‬
‫מים‪.‬‬
‫ו ב ס פ ר י ה נ ״ ל בכי״ר‪ :‬ל מ ל א ו ת מ י ס ‪ p‬ה נ ע י י ס ‪ .‬״‬
‫בד‪:‬‬
‫והלכתי ל מ ל א ו ת‬
‫‪ p‬המעין מ י ס‬
‫‪,‬‬
‫ובמיוחם ל ר ש ״ י כאן די ב ‪ :‬ל ש א ו ב מ י ם‬
‫•! ומראה שהוא סובר שאץ תגלחת סעכבת ואינה חייבח לעול עצמה כ״יפח תואר״‪.‬‬
‫כסו שקרא לנכון סהרי־ן אפשטץ בתרביץ ש״ד‪ ,‬עם׳ ‪.192‬‬
‫‪8 0‬‬
‫נזירות פ׳׳ד עמ׳ ‪139‬‬
‫מן‬
‫הגיע‬
‫‪551‬‬
‫)צ״ל‪ :‬מן הניע׳‪ ,‬הניעם(‪ 21‬ג ר ס י ר ‪ ,‬שכן ה ר לשון המשנה‪ ,‬ופירוש מן המעיין‪.‬‬
‫ה נ י א ב ‪ 2 3‬מים‪ .‬וכן במדרש הנ״ל‬
‫וכוונתו לתוספתא כאן‪.‬ב‪ 2‬ב ר ם בירושלמי נזיר‪ :‬ל מ ל א ו ת א ת‬
‫בד״ק‪ :‬למלאת את ה נ י א ו ב«־ מן המעיין‪ .‬ונראה שכן צ ״ ל גם בתוספתא‪ :‬למלאות מן ה נ י א ו ב‬
‫מים‪.‬‬
‫לפירוש‬
‫ואשר‬
‫המלה ״ניאוב״ כ ב ר העירותי ב ת ס ״ ר ח״ד‪ ,‬עמ׳ ‪ ,195‬ע ל פיוטו ש ל‬
‫ר׳ יוםה ב ר ׳ ניסן‪:‬׳‪ :‬מי בריכות ותעלות ומקוות בועבעו‪ ,‬מי‬
‫מי חצב וחבית ולגין הותקעו ו כ ר ‪.‬‬
‫ו כ ר כ י ת וניאוב לועלעו‪,‬‬
‫רהט‪26‬‬
‫ו״כרכית״ היא מ ע ר ב ו ל ת ש ל מים‪,‬ל‪ 2‬ואף ״רהט״ כאן אינו‬
‫כלי‪ ,‬אלא חפירה‪,‬י׳‪ 2‬ולפי זה א ף ״ניאוב״ אינו כלי‪ ,‬והפייטן מתחיל למנות א ת הכלים להלן‪:‬‬
‫מי חצב וכו׳‪ .‬וצ״ע‪.‬‬
‫ונשקתיו‪,‬‬
‫‪.38‬ה מ כ ת י א ת ר א ש ו‬
‫וכ״ה )״ראשי״( בספרי ובמדרש הנ״ל‪.‬‬
‫ו א מ ר ת י ו כ ר ‪ .‬ב ד ובכי״ע‪ :‬א ת‬
‫ר א ש י וכו׳‪.‬‬
‫והנכון‪ ,‬כנראה‪ ,‬כ ר ו ב הנוסחאות‪ ,‬שהרי שמעון הצדיק‬
‫היה בוודאי גדול בקומה‪ 2»,‬ולפיכך היה צריך שמעון הצדיק להרכין את עצמו כדי לנשקו‪.‬‬
‫ובירושלמי נדרים הנ״ל‪ :‬והרכנתיו בראשי ואמרתי לו ו כ ר ‪ .‬א ב ל מתאור הרועה אינו מוכח שהיה‬
‫גבה קומה‪ ,‬ואף הדוגמא שלו )עיין מ״ש לעיל‪ ,‬שורה ‪ ,33‬ד״ה וראיתיו(‪ ,‬כנראה לא היה גבה‬
‫קומה‪ ,‬דוגמת אחיו הגדול והמלך שאול‪0.‬נ‬
‫‪.41-40‬‬
‫על‬
‫הכל‪.‬‬
‫נזיר‬
‫וחזר‬
‫שנטמא‬
‫להלן כריתות פ״א הי״ד‪.‬‬
‫וחזר‬
‫ונטמא‬
‫מביא‬
‫ונםמא‬
‫קרבן‬
‫אחד‬
‫ובמשנתנו שם )פ״ב מ״ג(‪ :‬חמשה מביאין קרבן אחד ע ל‬
‫ע ב י ר ו ת הרבה וכו׳‪ ,‬ונזיר שנטמא טומאות הרבה‪.‬‬
‫ובירושלמי )ונביאו להלן בסמוך(‪ :‬ניטמא וחזר‬
‫וניטמא מביא קרבן ע ל כ ל אחד ואחד‪ .‬ועיין מ״ש להלן‪.‬‬
‫‪ .42—41‬נ ט מ א‬
‫מביא‬
‫קרבן‬
‫על‬
‫ביום‬
‫כל‬
‫השביעי שלו‬
‫אחד‬
‫ואחד‬
‫וחזר‬
‫דברי‬
‫ר׳‬
‫ם ״ ו ה״ח‪ ,‬נ״ה ע״ב‪ :‬ותני כן נטמא בשביעי וחזר וניטמא‬
‫ובכי״ע כאן‪ :‬ניטמא יום שביעי שלו וחזר וניטמא יום‬
‫ואחד ו כ ר ‪.‬‬
‫ונטמא‬
‫ביום‬
‫ליעזר‪.‬‬
‫וכ״ה בד‪ .‬וכן בירושלמי‬
‫בשמיבי‪31‬‬
‫השמיני‬
‫שלו‬
‫מביא קרבן ל כ ל אחד‪.‬‬
‫ש ב י ע י ש ל ו מביא קרבן ע ל כ ל אחד‬
‫וכ״ה להלן כריתות ה נ ״ ל בד ובכי״ו )אלא ששם‪ :‬ד ב ר י רבי‪ ,‬וחסר השם ״אליעזר״‪,‬‬
‫ועיין בהגהות הגר״א ב ב ב ל י י״ח ב׳(‪.‬‬
‫ו ב ב ב ל י י״ח ב׳‪ :‬נטמא בשביעי וחזר ונטמא בשביעי אינו‬
‫מביא א ל א קרבן אחד‪ ,‬נטמא בשמיני וחזר ונטמא בשמיני מביא קרבן ע ל כ ל אחד ואחד‪ ,‬מתחיל‬
‫ומונה מיד ד ב ר י ר׳ אליעזר ו כ ר ‪.‬‬
‫!‪ 2‬כמו שהגיה מהרי״ן אפשטין ה‪:‬׳ל‪.‬‬
‫‪ 22‬כדרכן של הראשונים לקרוא לתוספתא משנה‪ ,‬עיין לדוגמא‪ ,‬לעיל ה״ב )מעשרות(‪ ,‬עם׳ ‪,669‬‬
‫שו׳ ‪ ,13‬דיה והקורנית )בשם הרד־ק(‪ .‬ובמלאיש עעים פי״ד סיח‪ :‬דכמה פעמים אשכחן בתלמוד בפי׳‬
‫רשיי ותוספ׳ זיל דקרו לברייתא משנה‪ .‬ועיין מיש לעיל נדרים פ׳נ‪ ,‬הע׳ ‪.12‬‬
‫‪ 23‬בירושלמי נדרים‪ :‬את ה ש א ו ב ‪ ,‬ונתחברו הנין והידד‪ ,‬ויצא שי״ן‪.‬‬
‫>‪ 2‬במדרש כיי אוקספורד‪ :‬ל מ ל א ת מים מן המעיין‪.‬‬
‫‪ 2 5‬ידיעות המכון ל ח ק ר השירה העברית בירושלים חיה‪ ,‬עם׳ קס״ט‪.‬‬
‫‪ 28‬כן ק ר א לנכון ד ד י ריש שפינל בכיי מוצרי שם )ובידיעות הניל בטעות‪ :‬רהב(‪ ,‬עיין‬
‫בשבועון הדואר גליון כינ‪ ,‬ייא ניסן תשכיג‪ ,‬עמ׳ ‪ ,390‬הע׳ ‪.17‬‬
‫‪ 2:‬במלון ללשון סורית של פיין סמית‪ ,‬עמ׳ ‪ ,1826‬ע ר ך כרוכתא‪ ,‬מתרגם‪vortex aquae. :‬‬
‫ולהלן שם‪ :‬כרוכיתא הי צםרתא )כלומר‪ ,‬מערבולת(‪.‬‬
‫‪ 2 8‬עיין פיין סמית הניל‪ ,‬עס׳ ‪ ,3836‬ע ר ך רהטא‪ ,‬ובסלונו של בן יהודה‪ ,‬ע ר ך רהט‪ .‬ובנוסח‬
‫הארםי של מעשה ישו )עזי שכטר דיא‪ ,‬עמ׳ ‪ :(333‬וקבורה׳ ב ר ה ט א דסיא‪ ,‬בנינתא דר׳ יהודה‬
‫מנא‪ ,‬כלומר‪ ,‬קברוהו קבורה של בזיון‪ ,‬בביב המים‪ ,‬כ ד ר ך הרוני מלכות שנהרנו כדין‪.‬‬
‫‪ 28‬עיין לעיל יומא פיא ומשיש בחיד‪ ,‬עס׳ ‪.728-727‬‬
‫״ ו‪.‬סדיר )בשיא ‪ r‬ליח( ל פ י פשוטו של מקרא כוונתם למדים של דוד‪ ,‬ולא של שאול‪.‬‬
‫!‪ 3‬א ל א שהדברים משובשים שם‪ ,‬עיין מיש להלן‪ ,‬סד״ה ברם‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נזירות פ״ד ע מ ‪139‬‬
‫‪552‬‬
‫ו כ ד י ל ב ר ר א ת ה ג י ר ם א ה נ כ ו נ ה ע ל י נ ו ל ב ר ר מ ת ח י ל ה א ת ה ה ב ד ל בין ה ב ב ל י ו ה י ר ו ש ל מ י‬
‫בפירוש משנת כריתות פ״ב מ״נ הנ״ל בכוונת ״נזיר שנטמא טומאות הרבה״ שאינו מביא אלא‬
‫ק ר ב ן אחד‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ל פ י ה ב ב ל י )כאן י ״ ח א ‪ /‬כ ר י ת ו ת ט ב ( מ ש נ ת נ ו ה י א כ ר ׳ יוסי ב ר י ה ו ד ה ג ר י ד א‬
‫ה ס ו ב ר ש נ ז י ר ט מ א מ ת ח י ל ל מ נ ו ת נ ז י ר ו ת ט ה ר ה א ח ר י ת ג ל ח ת ו ו ה ז י י ת ו )ביום ה ש ב י ע י ( ‪ ,‬ו מ ש נ ת נ ו‬
‫מ ח ד ש ת ש א ע פ ״ י ש ה ו א כ ב ר ע ו מ ד ב נ ז י ר ו ת ט ה ר ה ו נ ט מ א ‪ ,‬מ כ ל מ ק ו ם א י נ ו מ ב י א קרבן ט ו מ א ה ע ל‬
‫ט ו מ א ת ו ה ח ד ש ה ‪ ,‬א ב ל ל ר ב י כ ל זמן ש א י נ ו ר א ו י ל ק ר ב ן א י נ ו מ ו נ ה נ ז י ר ו ת ט ה ר ה ו ע ד י י ן ע ו מ ד‬
‫ב ט ו מ א ת ו ה י ש נ ה ‪ ,‬ו א י נ ו ש י י ך ל ו מ ר ״ נ ז י ר ש נ ט מ א ט ו מ א ו ת ה ר ב ה ״ ‪ ,‬ו ט ו מ א ה א ח ת א ר ו כ ה היא‪.‬‬
‫ו א ם נ ט מ א ביום ש ר א ו י ל ה ב י א בו קרבן‪ ,‬ה ר י צ ר י ך ב א מ ת ל ה ב י א ק ר ב ן ט ו מ א ה ל כ ל א ח ת ו א ח ת ‪.‬‬
‫ו פ ש י ט א ש כ ן ה ד י ן א ף ל ח כ מ י ם ה ס ו ב ר י ם ש א י נ ו מ ו נ ה א ל א מ ש ע ת ה ב א ת ק ר ב נ ו ת י ו ‪ ,‬ו כ ל זמן ש ל א‬
‫ה ב י א ק ר ב נ ו ת י ו ע ד י י ן ט ו מ א ה א ר ו כ ה ה י א ואין כ א ן ״ ט ו מ א ו ת ה ר ב ה ״ ‪ ,‬ו מ ש ה ב י א ק ר ב נ ו ת י ו ב א מ ת‬
‫ח י י ב ע ל כ ל א ח ת ואחת‪ ,‬ו ה א ב ה א ת ל י א )עיין ב ב ל י י ״ ח ב׳(‪.‬‬
‫ו מ מ י ל א אין ל ה ע מ י ד א ת מ ש נ ת‬
‫‪,‬‬
‫כ ר י ת ו ת א ל א כ ר יוסי ב ר ׳ י ה ו ד ה ג ר י ד א ‪ ,‬ש י ש כ א ן ט ו מ א ו ת ה ר ב ה ) ש נ ט מ א בזמן ש ה ת ח י ל ל מ נ ו ת‬
‫ו ל פ י זה א ם נ ט מ א ב ש ב י ע י ו ח ז ר ו נ ט מ א ב ש ב י ע י א י ג ו‬
‫נ ז י ר ו ת טהרה(‪ ,‬ו א י נ ו ח י י ב א ל א ק ר ב ן אחד‪.‬‬
‫מביא אלא קרבן אחד‪ ,‬א ע פ ״ י שהתחיל למנות בטהרה‪ ,‬וכמשנת כריתות הנ״ל‪ ,‬אבל אם נטמא‬
‫‪,‬‬
‫ב ש מ י נ י ) ב י ו ם ש ר א ו י ל ה ב י א קרבן( ו ח ז ר ו נ ט מ א ב ש מ י נ י מ ב י א ע ל כ ל א ח ד ו א ח ד ל ד ב ר י ר א ל י ע ז ר ‪,‬‬
‫כמסורת הבבלי י״ח‬
‫ב‪ ^/‬ו ע י י ן מ ״ ש ל ע י ל פ ״ ב ‪ ,‬ש ו ר ה ‪ ,45-43‬ד ״ ה כ ל אילו‪.‬‬
‫ב ר ם ב י ר ו ש ל מ י פ ״ ו ה ״ ח ‪ ,‬נ ״ ה ע ״ ב ‪ ,‬ה ב י א ו א ת מ ח ל ו ק ת ר ב י ו ר ב י י ו ס י ב ר ׳ יהודה‪ ,‬ו א מ ר ו ‪:‬‬
‫ניטמא וחזר וניטמא‬
‫ר‬
‫‪,‬‬
‫מביא‬
‫קרבן‬
‫כל‬
‫על‬
‫אחד‬
‫יהודה‪ ,‬ב ר ם כ ר י ה י י ד א ה ו א ע ו מ ד ב נ ז י ר ו ת טומאה‪.‬‬
‫ואחד‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫א מ ר ר זעירא כר׳ יוסי בי‬
‫והירושלמי לא הזכיר כלל את משנת‬
‫כ ר י ת ו ת ‪ ,‬ו ל א ח י ל ק בין ט ו מ א ה א ח ת א ר ו כ ה ו ט ו מ א ו ת הרבה‪ ,‬ו ה כ ו ו נ ה ב מ ש נ ת כ ר י ת ו ת ה י א ב מ ק ו ם‬
‫ש ע ד י י ן ל א ה ת ח י ל ל מ נ ו ת ב ט ה ר ה ) ו ל כ ל א ח ד ו א ח ד כדינו(‪ ,‬ו ל פ י כ ך א י נ ו ח י י ב א ל א ק ר ב ן א ח ד ‪,‬‬
‫א ב ל א ם נ י ט מ א א ח ר ש ט ה ר ו ח ז ר ו נ י ט מ א ח י י ב ע ל כ ל א ח ת ואחת‪ ,‬ו א ץ כ א ן ר ב ו ת א א ל א ל ד י י ו ס י‬
‫ב ר ׳ י ה ו ד ה ג ר י ד א ש א פ י ל ו א ם נ י ט מ א ב ש ע ה ש א י נ ו ר א ו י ל ק ר ב ן )והיינו ב ש ב י ע י ( ‪ ,‬ה ו א י ל ו כ ב ר‬
‫ג י ל ח וטבל‪ 33‬ו ה ת ח י ל ל מ נ ו ת ב ט ה ר ה ‪ ,‬ח י י ב ק ר ב ן ע ל ה ט ו מ א ה ה ח ד ש ה ‪.‬‬
‫וההלכה של הברייתא של‬
‫״ נ י ט מ א ו ח ז ר ו נ י ט מ א ח י י ב ע ל כ ל א ח ת ו א ח ת ״ ק י י מ ת ל כ ו ל י ע ל מ א ‪ ,‬א ל א ש ל ח כ מ י ם ד י ג ו כן‬
‫בשניטמא אחרי שהביא קרבנותיו‪ ,‬כמפורש בירושלמי פסחים פ ״ ז ה״ז‪ ,‬ל ״ ד ע ״ ד ‪ ,‬כאן ם ״ ט ה״ב‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫נ ״ ז רע״ד‪34.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ל ה ל ן ב י ר ו ש ל מ י שם‪ :‬א מ ר ר א י ל א מ ה פ ל י ג ץ ל מ נ ו ת ל נ ז י ר ו ת ב ט ה ר ה ו כ ו ‪ ,‬א מ ר‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ר א י ל א חולק‪ 35‬ע ל‬
‫רבי ע ד שיביא ממש‪ ,‬ר׳ יוסי בי ר יהודה א ו מ ר אפילו נראה להביא ו כ ו ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ר ׳ ז ע י ר א ו ר י ו ס י ל ע י ל ש ם )וכן ע ל מ ס ו ר ת הבבלי(‪ ,‬ו ה ו א ס ו ב ר ש א ף ל ר י ו ס י ב ר י ה ו ד ה א י נ ו‬
‫מתחיל למנות א ל א ע ד שיטהר מ מ ש )אחרי ה ע ר ב שמש(‪ ,‬והוא מיום השמיני‪ ,‬ו א ע פ ״ י ש ל א הביא‬
‫ק ר ב נ ו ת י ו א ל א ל א ח ר זמן‪ ,‬ו ל ר ב י א י נ ו מ ת ח י ל ל מ נ ו ת א ל א א ח ר י ה ב א ת ק ר ב נ ו ת י ו מ מ ש ‪ ,‬ו א ם ל א‬
‫ה ב י א ן א ל א ב ת ש י ע י א פ י ל ו א ם ג י ל ח ו ט ב ל ב ש ב י ע י א י נ ו מ ו נ ה א ל א מן ה ת ש י ע י ‪ ,‬ו כ ש י ט ת ה ח כ מ י ם‬
‫ב ב ב ל י ו ב ת ו ס פ ת א ‪ .‬ו ה מ ש ך ה י ר ו ש ל מ י ש ם ה ו א מ ש ו ב ש ‪ ,‬ו כ נ ר א ה ש ל ק ה גם ב ח ם ר ץ ‪ ,‬ו א ץ ב י ד י ל ת ק נ ו‬
‫‪,‬‬
‫ב ד ר ך קרובה‪ .‬ו ע י י ן מ ״ ש ה נ צ י ״ ב ב פ י ר ו ש ו ל ס פ ר י נ ש א ‪ ,‬ע מ ק ל ״ א ו א י ל ך ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫נמצאנו למדים ששיטת רוב האמוראים בירושלמי ה נ ״ ל בדעת ר יוסי ב ר יהודה היא‬
‫‪3 2‬‬
‫ו ע י י ן ב ק ר ן אורה שם מ״ש ע ל ד ב ר י התוספות‪.‬‬
‫‪3 3‬‬
‫עיי״ש בירושלסי ו ב ב ב ל י פ״ד ב׳‪.‬‬
‫כ ה ד א דתני ניטמא וחזר וניטמא‬
‫הגהת ב ע ל קיע ואחרים בירוש' כ א ן פ״ו‬
‫כן נראה ברור מ ת ו ך הסוגיא שם‪,‬‬
‫האמוראים חולקים עליו‪ .‬ועיין ס״ש בקרן‬
‫מיש בצפנת פ ע נ ח פ״ו מה׳ נזירות הי״א‪.‬‬
‫‪3 4‬‬
‫‪3 8‬‬
‫ו ל פ י כ ך קשה ל ק ב ל א ת‬
‫מביא ק ר ב ן ע ל כ ל א ח ד ואחד‪.‬‬
‫הנ״ל‪.‬‬
‫ואין ל ד ב ר ע ל שיטת ר׳ א י ל א כשיטת הירושלמי‪ ,‬שהרי ר ו ב‬
‫אורה י״ה ב׳‪ ,‬ד״ה ומה שהקשו‪ ,‬ובמפרשי הירושלמי‪ .‬ועיין‬
‫‪,‬‬
‫נדרות פ״ד ע מ ‪140-139‬‬
‫‪553‬‬
‫ש א ם ניטמא בשעה ש כ ב ד התחיל ל מ נ ו ת בטהרה ביום השביעי ו ח ז ר וניטמא באותו יום חייב‬
‫קרבן ע ל כ ל אחד ואחד‪ ,‬והוא כגירםת כ י ״ ע כאן וגירםת ד וכי״ו להלן כ ר י ת ו ת )למסכת ז ו א ץ‬
‫ב ת י נ ו כי״ע( פ ״ א ה ג י ל ‪ .‬ו ר ׳ א ל י ע ז ר ס ו ב ר ב ה ל כ ה זו כמותו‪*•.‬‬
‫‪ .43-42‬ר ׳‬
‫שמעון א ו מ‬
‫‪,‬‬
‫קרבן אחד על הכל עד‬
‫בד‪ ,‬ו ק היה בתוספתא לםני המיוחם לרש״י‪ ,‬עיין להלן‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫בנוסחת הריב״ן ב ב ב ל י י״ח ב ‪ ,‬א ו ת זד‪.‬‬
‫להלן כ ר י ת ו ת פ ״ א םהי״ד זע׳‪-‬ל‪:‬‬
‫ובכי״ע‪:‬‬
‫שיביא‬
‫וח כמ׳‬
‫א ש מ ו ‪ .‬וכ״ה‬
‫וכ״ה‬
‫אובד ו כ ר ‪.‬‬
‫ועיין בתוספות ד י ״ ד ט ״ ז םע״ב‪ ,‬םד״ה איתיביה‪.‬‬
‫א ו מ ר י ם ו כ ר ע ד שיביא ח ם א ת ו‪.‬‬
‫וחכמים‬
‫‪,‬‬
‫י״ח ב ב ר ו ב הנוסחאות‪ ,‬ולהלן בסמוך‪ ,‬כגירםת ד‪.‬‬
‫אבל‬
‫וכ״ה בבבלי‬
‫ובמיוחם ל ר ש ״ י נ ״ ד א ‪ /‬ד ״ ה ומני‪ :‬ומני‬
‫ר ב נ ץ היא ו כ ר דאמרי ד א ץ מתחיל ל מ נ ו ת ע ד שיביא א ש מ ו ״ ו כ ר ‪ ,‬ו א י איכא ס פ ר י ם ד כ ת י ב בהו‬
‫ומני ר ׳ ש מ ע ק היא‪ ,‬ל א ו שבשתא היא‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫וכוונתו‬
‫ד ב ר י י ת א ת נ י ל ה ל ה א דרבנן כ ר שמעץ‪,‬‬
‫ל ת ו ס פ ת א כאן‪ ,‬ו כ ג י ר ס ת ד וכי״ו‪.‬‬
‫‪.45-14‬‬
‫אומרים‬
‫נוחכמים‬
‫קרבן אח׳‬
‫עד‬
‫על הכל[‪,‬‬
‫חטאת‪.‬‬
‫שיביא‬
‫המוסגר הוא בד‪ ,‬ו כ ״ ה בתוספתא כ ר י ת ו ת פ ״ א ‪ ,‬עיין מ ״ ש לעיל‪ ,‬שורה ‪ ,43-42‬ד ״ ה ד ׳ שמעון‪:‬‬
‫ו ב כ י ״ ע כאן‪ :‬ר ׳‬
‫הי״ד)‪paft‬‬
‫שמעון‬
‫מצורע(‪.‬‬
‫‪ .47-46‬ו א י ן‬
‫הביא‬
‫אומ׳ ו כ ר ‪.‬‬
‫ועיין ב מ ש נ ת נגעים פ י ״ ד מי״א‪ ,‬ולהלן כ ר י ת ו ת פ ״ א‬
‫אשמו‬
‫מתחיל‬
‫מתחיל‬
‫לימנות עד‬
‫לימנות‪.‬‬
‫חטאתו‪,‬‬
‫שיביא‬
‫הביא‬
‫ולא‬
‫חטאתו‬
‫מ ל ש ץ התוספתא משמע ק צ ת שהלכה ז ו היא א פ י ל ו‬
‫^ ‪p‬‬
‫ל ו ~ ש ש ס ו ב ר ש א ם נטמא ל פ נ י שהביא אשמו אינו מביא ק ר ב ן א ח ר ‪ ,‬ו ל א א מ ר כן א ל א‬
‫קרבן‪ ,‬א ב ל ל ע נ י ץ » ‪ p‬בטהרה מתחיל ל מ נ ו ת מיד‪ .‬ו ק א מ ת ב ב ב ל י כ ר י ת ו ת כ ״ ז םע״א‪ :‬ד א מ ר‬
‫ר ׳ יוחנן ב ש ם ר ׳ ש מ ע ץ בן יוחאי א ץ ל ך ד ב ר שהוא ב א ל ב ט ל ה א ל א א ש ם נ ז י ר ב ל ב ד ‪ ,‬ומוכח משם‬
‫וע‪p‬‬
‫שאינו מ ו ע י ל כ ל ו ם ‪ ,‬משום שמתחיל ל מ נ ו ת נ ז י ר ו ת בטהרה ל פ נ י שהקריב א ת האשם‪.‬‬
‫בהשמסות וחידושין משסמ׳‪-‬ק כ ר י ת ו ת שם‪ ,‬א ו ת כ״ה‪ .‬ועיין ב ס פ ר י זוטא‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,243‬ו ב ה ע ר ו ת שם‪.‬‬
‫ו ע ‪ p‬ק ק א ו ר ה י״ח םע״ב‪ ,‬ד ״ ה ובתוספתא‪ ,‬ו ב צ פ נ ת פ ע נ ח פ ״ ו מה׳ נ ז י ר ו ת הי״א‪ .‬א ב ל מ ס ת ב ר‬
‫שלשיטה זו ש ל ר ״ ש שאינו חייב בקרבן טומאה שנית‪ ,‬א ל א א ח ר ש ה ק ת ב אשמו ע ל הראשונה‪,‬‬
‫א ץ כאן א ש ם ל ב ט ל ה כ ל ל ‪ .‬״‬
‫‪ .48-47‬ד ׳‬
‫מעכבתו‬
‫כך‬
‫ישמעאל‬
‫אשמו‬
‫לה׳ את ימי‬
‫בי‬
‫ר׳‬
‫יוחנן‬
‫בדוקה‬
‫בן‬
‫מ ע כ ב ו ‪ .‬ו כ ״ ה ב ב ב ל י י ״ ח ב׳‪.‬‬
‫אומ׳ כשם‬
‫שחטאתו‬
‫ו ב ם פ ת נשא ריש פי׳ ל״א‪:‬‬
‫והזיר‬
‫נ ז ר ו ‪ ,‬כ ל אשמות ש ב ת ו ר ה מ ע כ ב י ם א ת ה כ פ ר ה חוץ מזה‪ .‬ר ׳ י ש מ ע א ל א ו מ ר‬
‫א ף זה מ ע כ ב ‪ ,‬ש נ א מ ר‬
‫ו ה ז י ר ל ה ‪ /‬אימתי‪ ,‬מ ק שהביא כ ב ש בן ש נ ת ו לאשם‪ .‬ועיין ב ב ל י‬
‫י״ח ב ׳ ‪ -‬י ״ ט א׳‪ .‬ו ע י ץ ב ב ל י פסחים נ ״ ס א׳‪ ,‬ע ר כ ץ כ ״ א א׳‪ ,‬ו מ ״ ש ל ע י ל ח ״ ד ) פ ס ח י ם ( ‪ ,‬ע מ ׳ ‪.549‬‬
‫‪ .50-48‬מ ו ד ה ר ׳‬
‫כך‬
‫הביא‬
‫קרבנותיו‬
‫שמעון שאם‬
‫לשמן‪,‬‬
‫גילח על‬
‫תגלחתו‬
‫חטאתו שלא‬
‫פסולה‪,‬‬
‫וזבחיו‬
‫לשמה‪,‬‬
‫לא‬
‫עלו‬
‫ואחר‬
‫לו‪.‬‬
‫במשנתנו פ ״ ו מ״י‪ :‬ג ל ח ע ל החטאת ש ל א לשמה‪ ,‬ו א ח ״ כ הביא ק ר ב נ ו ת י ו ל ש ק ‪ ,‬ת ג ל ח ת ו פ ס ו ל ה ‪,‬‬
‫וזבחיו ל א ע ל ו לו‪ .‬ג ל ח ע ל העולה‪ ,‬א ו ע ל השלמים‪ ,‬ש ל א ל ש ק ו כ ר ‪ ,‬ר ׳ ש מ ע ץ א ו מ ר א ו ת ו‬
‫הזבח ל א ע ל ה ל ו ‪ ,‬א ב ל ש א ר זבחים ע ל ו לו‪.‬‬
‫ו מ פ ר ש ת התוספתא ש ל א נ ח ל ק ר ׳ שמעון א ל א ע ל‬
‫•« ועיץ בקרן אורה שציינתי לעיל‪ ,‬העי ‪.32‬‬
‫« כן היחוז נירסחו ב ב ב ל י מ ז בי‪ .‬ועיץ מ ו ס ח ת הריבץ שם‪ ,‬ועיץ צפנת פענח פ״ו מה׳ מ ד ו ח‬
‫היא‪.‬‬
‫•* שהרי כ ב ר התחיל לפנות בטהרה‪ ,‬ו כ ב ר הביא חטאתו ועולחו‪ ,‬ואינו חייב קרבן טוסאה שניח‬
‫משום שעדיץ ל א הביא אשמו‪ ,‬ונמצא שאשפו שמקריב אח״כ פוטרו םקרבנות הטומאה השנייה‪ ,‬ואץ כאן‬
‫אשם ל ב ט ל ה כ ל ל ‪ .‬ועיין מ״ש לעיל‪ ,‬שוי ‪ m ,42-41‬וכדי‪ ,‬ואיטי עניץ ל כ א ן )אפילו לשיטת ה ב ב ל י (‬
‫ומשנתנו מ ד ב ר ת בשניטםא לפני ה ב א ת קרמותיו‪ .‬שכולן ס כ פ ר ץ ע ל טומאות הרבה‪.‬‬
‫נזירות פ״ד עמ׳ ‪140-139‬‬
‫‪554‬‬
‫הסיפא‪ ,‬משום שהוא ס ו ב ר שאפילו א ם גילח ע ל שלמי נדבה יצא )ירושלמי ס ״ ו הי״א‪ ,‬נ ״ ה םע״ג‪,‬‬
‫בבלי מ ״ ו סע״ב(‪ ,‬והרי עולה ושלמים שגזבחו ש ל א לשמן כ ש ר י ם )זבחים פ ״ א מ״א‪ ,‬ועיי״ש‬
‫םמ״ג(‪ ,‬א ל א ש ל א ע ל ו ל ב ע ל י ם ל ש ם חובה‪ ,‬ודינם כשלמי נדבה ו ב ע ו ל ת נדבה‪ .‬א ב ל חטאת‬
‫ששחטה ש ל א לשמה ה ר י הוא פ ס ו ל ה ל כ ו ל י ע ל מ א )משנת זבחים הנ״ל(‪ ,‬וגמצא שגילח ל פ נ י‬
‫שהביא קרבנותיו‪ ,‬וממילא ל א ע ל ה ל ו שום קרבן שהביא א ח ר כך‪ .‬וכן מוכח ממשנתנו ה נ ״ ל‬
‫שחלקה א ת ד ב ר י ה ת י ק לשתי בבות‪ ,‬אעפ״י ש ל ד ב ר י ו א ץ ה ב ד ל ב ץ חטאת ל ב ץ עולה ושלמים‪,‬‬
‫משום ש ל א נחלק ר ׳ שמעץ א ל א ע ל הסיפא‪ ,‬ע י ץ במיוחס ל ר ש ״ י שם מ ״ ו םע״ב‪ .‬ו ב ד נוספה‬
‫כאן הסיפא ש ל משנתנו‪ ,‬והוספה ש ל א במקומה היא‪ ,‬והמוסיף ביוץ להוסיפה ל פ נ י ״מודה‬
‫ר ׳ ש מ ע ץ ו כ ר ״‪,‬‬
‫‪.51-50‬הראוי‬
‫או‬
‫בן שנה‪,‬‬
‫)אלא שקיצר(‪.‬‬
‫לבוא‬
‫בן ש נ ה‬
‫שהיה אחד מהן‬
‫בן‬
‫והביא‬
‫ר ו ב ע וכר‪.‬‬
‫שתים‪,‬‬
‫בן‬
‫והביא‬
‫שתים‪,‬‬
‫ר ש ״ י מנחות מ ״ ח ב׳ ב ש ם התוספתא‬
‫ו ל פ י פשוטה משמע ש א ם הביא הנזיר כ ב ש בן שנה )במקום איל( לשלמיו‪ ,‬או‬
‫בן שתים לעולתו‪ ,‬פסולים‪ ,‬דוגמת ש א ר הפסולים שנמנו בברייתא שלנו‪ ,‬וברייתא זו חולקת ע ל‬
‫‪,‬‬
‫תוספתא זבחים פ ״ א ה״ג‪ ,‬בבלי מנחות מ״ח ב ‪ ,‬ושלמי חובה ועולות חובה פסולים א ם הביאן‬
‫ב כ ג ץ דא‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ואפילו ר ש מ ע ץ מודה ב כ ג ץ ד א שתגלחתו ל א ע ל ת ה לו‪ ,‬כ ש ם שהוא מודה ברישא‪.‬‬
‫‪ .53-52‬ו ש א ר‬
‫ולילה‬
‫וכר‪.‬‬
‫שלמי‬
‫שהביאן‬
‫נזיר‬
‫‪,‬‬
‫כמצותן‬
‫שלא‬
‫נאכלין‬
‫‪,‬‬
‫ב ב ב ל י כ ״ ד ב ‪ ,‬מנחות מ״ח ב )בשם ת נ י לוי(‪ :‬ו ש א ר שלמי נזיר‬
‫ש ל א כמצוותן ו כ ר ‪.‬‬
‫ליום‬
‫ששחטן‬
‫וברש״י מנחות )שם רע״ב( פ י ר ש ב ש ם המורה ו ר ו ב הגאונים בברייתא ש ל‬
‫כבשי ע צ ר ת ש ש ח ק ש ל א כמצותן‪ :‬ש ל א כמצותן‪ ,‬ש ל א לשמן‪.‬‬
‫ו ב ל ש ץ א ח ר פירש‪ :‬שדינן בני‬
‫ש נ ה והביא ב נ י שתים‪ ,‬והוסיף‪ :‬ו ל ש ק א ח ר ץ אינו כלום‪ ,‬ד א ם כן מאי ש ש ח ק ‪ ,‬שהביאן מיבעי ליה‪.‬‬
‫ובתוספות שם‪ ,‬ד ״ ה כבשי‪ ,‬פ י ר ש ו כ ל ש ץ א ח ר ץ שברש״י‪ ,‬והםתייעו מלשון התוספתא כאן ששנו‬
‫ב ה ״שהביאן״‪ ,‬אעפ״י שהבבלי ש ם מביאה ב ל ש ץ ״ ש ש ח ק ש ל א כ מ צ ו ו ת ך ‪.‬‬
‫ובמיוחם ל ר ש ״ י‬
‫כאן כ ״ ד ס ע ״ ב צ י ץ ל ת ו ס פ ת א כאן‪ ,‬וכן צ י ץ בנימוקי ר ׳ ע ז ר י א ל שם‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ורש״י במנחות מ ״ ח ב ‪ ,‬ד״ה ושאר‪ ,‬כ ת ב ע ל התוספתא כאן‪ :‬ש ש ח ק ש ל א כמצותן‪ ,‬שלא‬
‫ל ש ק ‪ ,‬ולאידך לישנא ) ע י ץ מ ״ ש לעיל( בן שנה‪ ,‬דשלמי נ ד ר א י ל כ ת י ב בהו‪ ,‬ו א י ל בן ש ת י שנים‪.‬‬
‫ו א ף ר ׳ עזריאל ה נ ״ ל הביא פירוש זה‪ .‬א ב ל מלשון התוספתא ״ ו ש א ר שלמי נ ז י ר ״ משמע שבא‬
‫להוציא כ ל השלמים הפסולים שמנתה ל ע י ל ‪ ,‬שהם פסולים לגמרי‪ ,‬וכאן הכוונה ר ק ל כ ש ר י ם‬
‫שהביאן שלא לשמן‪ ,‬כ ל ש ק ראשון שברש״י‪ ,‬שהם כ ש ר ץ ‪ ,‬א ל א ש ל א ע ל ו ל ב ע ל י ם ל ש ם חובה‪.‬‬
‫‪ .53‬ו א י נ ן‬
‫ז ר ו ע ‪ .‬ו כ ״ ה ב ב ב ל י כ ״ ד ב ׳ ומנחות מ ״ ח ב ‪/‬‬
‫טעונין לא לחם ולא‬
‫ו ע ‪ p‬מ ״ ש ל ע י ל ם״ג‪ ,‬שורה ‪ ,44‬ד ״ ה ו נ א כ ל ץ ‪.‬‬
‫‪ .55-53‬מ י‬
‫םותד‬
‫את‬
‫שנזרק‬
‫הכל‪,‬‬
‫ע ל י ו א ח ד מן‬
‫וחכמים‬
‫אומ׳‬
‫הדמים‬
‫י ב י א וכר‪.‬‬
‫הוסיפה התוספתא א ל א ט ע ם החכמים‪ ,‬ע ‪ p‬להלן‪.‬‬
‫ונטמא‪,‬‬
‫ר׳‬
‫ליעזד‬
‫אומ׳‬
‫פיםקא ממשנתנו פ ״ ו מי״א‪ ,‬ו ל א‬
‫ופירשו בירושלמי ו ב ב ב ל י בםוף פ ״ ו ש ״ ם ו ת ר‬
‫‪,‬‬
‫א ת ה כ ל ״ פירושו כ ל ק ר ב נ ו ת י ו שהביא‪ ,‬שהרי ר א ל י ע ז ר ס ו ב ר ) פ ״ ג מ״ד( שאינו ס ו ת ר א ל א‬
‫שבעה‪ ,‬ובהכרח ש ב ק ר ב נ ו ת אנן קיימץ‪ ,‬ו ר ׳ א ל י ע ז ר ס ו ב ר ש ל א ה ו ת ר הנזיר ב ‪ p‬ו כ ר א ל א א ח ר י‬
‫המעשים כולם‪ ,‬ו כ ל זמן ש ל א הקריב א ת כ ו ל ם אינו ר א ו י לתגלחת‪ ,‬ו א ם נטמא ל פ נ י ה ק ר ק ה א ח ר ץ‬
‫ד ץ הקרבנות שהקריב כ א י ל ו הקריבן ת ו ך מ ל א ת ופםולץ‪ ,‬ע ‪ p‬בתוספות מ ״ ז א׳‪ ,‬ד ״ ה ונממא‪,‬‬
‫ו ב ק ק אורה י ״ ד ב ‪ /‬ד ״ ה א מ ר ר ב חםדא‪ .‬ו ע ‪ p‬מ ״ ש להלן‪ ,‬שורה ‪ ,61-60‬ד ״ ה ניממא‪.‬‬
‫ובירושלמי פ ״ ט דה״ב‪ ,‬נ ״ ז ע״ג‪ :‬טעמא ד ר ׳ א ל י ע ז ר ו ג י ל ח‬
‫נזרו‪,‬‬
‫התורה ת ל ת לנזירותו בשערו‪.‬‬
‫זוםא‪ ,‬עמ׳ ‪:242‬‬
‫כי‬
‫נזר‬
‫אלקיו‬
‫הנזיר את שער‬
‫כ ל ו מ ר ‪ ,‬כ ל ז ק שהשער ב ר א ש ו ה ר י הוא נזיר‪.‬‬
‫על‬
‫ר א ש ו ‪ ,‬מ ג ת שהנזירות בראש‪.‬‬
‫ראש‬
‫ובספרי‬
‫ובמדרש במ״ר‬
‫ש ם )ס״י‪ ,‬י״א(‪ :‬כ י נ ז ר א ל ק י ו ע ל ראשו‪ .‬להגיד מ ה ג ר ם ‪ ,‬ו ע ‪ p‬ב ה ע ר ו ת ה ר ח ״ ש הורוביץ ל ס פ ר י‬
‫נזירות פ׳׳ד עמ׳ ‪140‬‬
‫‪555‬‬
‫ז ו ט א שם‪ .‬א ב ל ב ב ב ל י ) מ ״ ו א ׳ ומקבילות( א מ ר ו ‪ :‬ת ״ ר ו א ח ר י ש ת ה ה נ ז י ר יין‪ ,‬א ח ר ה מ ע ש י ם כ ו ל ן‬
‫‪,‬‬
‫דברי ר אליעזר‪.‬‬
‫שקדש ש ע ר בדם‪.‬‬
‫‪.55‬מפני‬
‫בירושלמי פ ״ ו ה״ג‪ ,‬נ ״ ה ע״ב‪ :‬נזיר טהור מגלח לאחר‬
‫זריקה‪ ,‬כיון ש ק ד ש ש ל מ ה נ ז ר ו ב ר ם כ נ ש ו ר ה ו א ‪ ,‬ו צ ״ ל ‪ :‬כיון ש ק ד ש‬
‫)־נזירותו(‪,‬‬
‫כ נ ש ו ר הוא‪.‬‬
‫ש ע ר ו בדם שלמה נזרו‬
‫והוא ט ע ם ה ח כ מ י ם כאן‪ ,‬מ ש ו ם ש נ ז ר ק ע ל י ו א ח ד מן הדמים‪ ,‬ק ד ש‬
‫ש ע ר ו ב ד ם ו כ נ ש ו ר הוא‪ ,‬ו ד י נ ו כ א י ל ו ה ק ר י ב א ת ק ר ב נ ו ו ג י ל ח עליו‪ .‬ו ל פ י כ ך כשיטהר‪9‬נ י ב י א ש א ר‬
‫ק ר ב נ ו ת י ו ש נ ש א ר ו ע ל י ו חובה‪.‬‬
‫‪.56—55‬‬
‫מעשה‬
‫ועיין הלשון בבבלי י ״ ד ב ‪/‬‬
‫במרים‬
‫שנזרק‬
‫התדמרית‬
‫מ ש נ ת נ ו סם״ו‪ ,‬ו ל א‬
‫ע ל י ה וכר‪.‬‬
‫ה ו ס י פ ה ה ת ו ס פ ת א א ל א ט ע ם החכמים ״ מ פ נ י ש ק ד ש ש ע ר ב ד ם ״ ‪ ,‬כ ל ע י ל ‪ ,‬עיין מ ש ״ ש ‪.‬‬
‫‪ .57‬ו נ ט מ א ת‬
‫עליה‪.‬‬
‫ב מ ש נ ה חסר‪ ,‬מ פ נ י ש ה ע נ י י ן מ ו כ ח מ ע צ מ ו ‪ ,‬ע י י ן ב מ י ו ח ס ל ר ש ״ י‬
‫מ ״ ז ר ע ״ א ‪ ,‬ו נ ר א ה שהיה מ ו ת ר ל ה ל ה ט מ א ל ב ת ה ל כ ת ח י ל ה ‪ ,‬כ ל ש ו ן מ ש נ ת נ ו פ ״ ו ם מ ״ ט ‪.‬‬
‫ועיין‬
‫בקרן א ו ר ה מ ״ ה ס ע ״ ב ‪ ,‬ד ״ ה והנה ה ר מ ב ״ ם ‪.‬‬
‫‪ .59—58‬מ י‬
‫אסור‬
‫שנזר שתי‬
‫ל ג ל ח וכר‪.‬‬
‫נזיריות‪,‬‬
‫ראשונה ולא‬
‫מנה‬
‫הביא‬
‫קרבנותיו‪,‬‬
‫ה ד ב ר י ם פ ש ו ט י ם ‪ ,‬ש ה ר י ל פ נ י ש נ ז ר ק ע ל י ו א ח ד מן ה ד מ י ם כ ו ל ם מ ו ד י ם‬
‫ש א ס ו ר ב ת ג ל ח ת וביין ו כ ר ‪ ,‬ו ל א נ ש נ י ת ה ל כ ה ז ו א ל א כ פ ת י ח ה ל ס י פ א ‪ .‬ו ב כ י ״ ע ח ס ר ״ א ס ו ר ל ג ל ח‬
‫ו ל ש ת ו ת יין ו ל י ט מ א ל מ ת י ם ״ ‪ ,‬ו י ש כ א ן ב ב א אחת‪.‬‬
‫‪.61-60‬‬
‫טומאה‪,‬‬
‫השנייה‬
‫ר׳‬
‫ניטמא‬
‫עד שלא‬
‫יוסה‬
‫אומ׳ אין‬
‫בכי״ע‪ :‬ר׳‬
‫ל א בא‪.‬‬
‫ם ה י ״ ח ו מ ״ ש ב צ פ נ ת פ ע נ ח שם‪.‬‬
‫גילח‪,‬‬
‫צריך‪,‬‬
‫יהושע‬
‫ר‬
‫‪,‬‬
‫ליעזר אומ‬
‫מפני‬
‫שיצא‬
‫‪,‬‬
‫צריך‬
‫מכלל‬
‫אומ׳ אין צריך ו כ ר ‪.‬‬
‫להביא‬
‫ראשנה‪,‬‬
‫קרבן‬
‫ולכלל‬
‫‪,‬‬
‫ועיין ר ״ מ פ ״ ג מ ה נ ז י ר ו ת‬
‫ולפי הגירסא ״ ר ׳ א ל י ע ז ר ״ הברייתא קשה‪ ,‬עיין באור ש מ ח פ ״ ג‬
‫מ ה ׳ נ ז י ר ו ת ה ״ י ) א ב ל ע י י ן קרן א ו ר ה מ ״ ז ר ע ״ א ( ‪ ,‬ו ע י י ן מ ה ש ה ק ש ה בקרן א ו ר ה ט ״ ז ב ‪/‬‬
‫ד ״ ה ו ר א י ת י בתוספתא‪ ,‬ו מ ה‬
‫להלן ש ם י ״ ח ב ‪ /‬ד ״ ה ת ו ס ׳ ב ד ״ ה מ ת ח י ל ו מ ו נ ה מ י ד ‪.‬‬
‫ולפי‬
‫תירוצו שם אם ניטמא אחרי שגילח אינו מביא קרבן טומאה לר׳ אליעזר מחמת נזירות שנייה‬
‫מ ש ו ם ש א י ן ל ו מ ה ל ס ת ו ר מ ת ח י ל ת נזירותו‪ .‬ב ר ם ל פ י ג י ר ס ת כ י ״ ו ו ד ) ״ ר ׳ יוםה״(‪ ,‬ה ר י ק ש ה ל ה נ י ח‬
‫‪,‬‬
‫ש ב ע ל מ ח ל ו ק ת ו ה ו א ר א ל י ע ז ר הגדול‪ ,‬ו ב ו ו ד א י צ ״ ל כאן‪ :‬ר ׳‬
‫א ל ע ז ר‪,‬‬
‫כמו שהגיה באו״ש‬
‫ה נ ״ ל ‪ ,‬ו פ י ר ש ש ם ש ר ׳ א ל ע ז ר ס ו ב ר ש ת ג ל ח ת איגה מ ע כ ב ת ‪ ,‬ו מ ב י א קרבן ט ו מ א ה ‪ ,‬מ ש ו ם ש ח ל ה‬
‫ע ל י ו נ ז י ר ו ת שנייה‪ .‬ו א ף ר ׳ י ו ס י ס ו ב ר ש א י ן ת ג ל ח ת מ ע כ ב ת ‪ ,‬א ב ל מ כ י ו ו ן ש ע ד י י ן י ש ע ל י ו מ צ ו ת‬
‫ג י ל ו ח ו מ ו ת ר ב ג י ל ו ח מ צ ו ה ‪ ,‬ל א ח ל ה ע ל י ו נ ז י ר ו ת ש נ י י ה ל ח צ א י ן ‪ ,‬ע י י ״ ש ש ה א ר י ך בזה‪.‬‬
‫ב מ נ ח ת חינוך‪ ,‬מ צ ו ה ש ם ״ ח ‪ ,‬ש ת מ ה ע ל ה ר ״ מ פ ״ ג ה י ״ ח ה ג ״ ל‬
‫‪4 0‬‬
‫ועיין‬
‫כיצד יכול לגלח בין נזירות‬
‫ל נ ז י ר ו ת ‪ ,‬ה ו א י ל ואין ת ג ל ח ת מ ע כ ב ת ‪ ,‬ה ר י א ח ר י ש נ ז ר ק ע ל י ו ה ד ם מ ת ג ל ח ת ר א ש ו נ ה כ ב ר ח ל ה ע ל י ו‬
‫ה ש נ י ה ‪ ,‬ו י ה א א ס ו ר בתגלחת‪ ,‬מ ש ו ם נ ז י ר ו ת ש נ י י ה ‪.‬‬
‫ואין כ א ן ק ו ש י ש ב ו ו ד א י ל א א ס ר ה ה ת ו ר ה‬
‫ת ג ל ח ת נ ז י ר ש כ ב ר נ ת ח י י ב בה‪ ,‬ו מ ס י י ם א ת נ ז י ר ו ת ו ה ר א ש ו נ ה כמצוותה‪!.‬׳‬
‫ובספרי זוטא נשא‪,‬‬
‫‪ 39‬עיין קרן אורה מיז א׳‪ ,‬ד י ה תוס׳ ב ד י ה וחכיא‪.‬‬
‫<« ובאמת אין קושייתו ע ל הריס‪ ,‬שהרי כן ס ו כ ה ב כ מ ה מקומות‪ ,‬עיין במשנתנו פינ ס י ב ומקבילות‬
‫ועוד‪ ,‬ובוודאי שקעה לפרש שכולן כ ר ׳ אליעזר הסובר שתנלחת מ ע כ ב ת ‪ .‬ו א ד ר ב ה ע ל הרים עצםו אין‬
‫הקושי כ ל כ ך נדול‪ ,‬שהרי פ ס ק )בפיח מה׳ נזירות היה( שאם ל א נילח אינו שותה יין ומטמא למתים ע ד‬
‫ה ע ר ב )והביאו במנחת חינוך בעצמו סצוה שעיז‪ ,‬ייט עיא‪ ,‬ותמה עליו(‪ ,‬ונמצא שעדיין ע ו מ ד ב מ ק צ ת‬
‫בנזירותו הראשונה ע ד הערב‪ ,‬אעפיי שכבר הקריב קרבנותיו )כמו שהעיר הגריי הוטנר ב ס פ ר ו תורת‬
‫הנזיר פינ הין(‪ ,‬א ל א שאין כאן קושי כ ל ל ‪ ,‬וכמו שכתבנו ל ה ל ן בפנים‪ .‬ו ע ל חידוש הרים בפיח הנ״ל‪,‬‬
‫עיין ם״ש הנריס סאוויצקי ב ס פ ר ו ב ר י כ ת ירושלים סי׳ ו׳‪ ,‬פ ל נ ט׳‪ ,‬וכיוון לאמת‪.‬‬
‫<« בספרי נשא פי׳ ליח‪ ,‬עמ׳ ‪ :41‬או אפילו א מ ר הרי ע ל י חמש נזיריות ע ל םנת שאנלח תנלחת‬
‫א ח ת ותעלה לכולם קורא אני עליו כ פ י נ ד ר ו ‪ ,‬תיל כ ן י ע ש ה ע ל ת ו ר ת נ ז ר ו ‪ .‬וכאן‬
‫נזירות פ״ד‪-‬פ״ה עמי ‪141-140‬‬
‫‪556‬‬
‫‪,‬‬
‫עמ ‪ :241‬מי שאמר הריני נזיר על מנת שאגלח בין נזירות לגזירות‪,‬״ הואיל והרשות בידו‬
‫לגלח‪ ,‬יכול תהא הרשות בידו לשתות יין‪ ,‬ת״ל י מ י נ ז ר ו ‪ ,‬לא ישתה יין עד מלאת הימים‪.‬‬
‫ועיין בתוספות י׳יד םע״א‪ ,‬םד״ה פשוט‪ ,‬ובגליוני הש״ם לר״י ענגיל שם‪.‬‬
‫פיה‬
‫‪ .3—1‬כ ל א י ל ו ש א מ ר ו א י ן מ ת ח י ל ל י מ ג ו ת ע ד ש י ט ה ר ‪ ,‬א ם ג ט מ א‬
‫א י ן מ ב י א ק ר ב ן טומאה‪ ,‬כ ל א י ל ו ש א מ ר ו מ ו ג ה מ ת ח י ל ו מ ו ג ה מיד‪ ,‬אם‬
‫ג ט מ א מ ב י א ק ר ב ן ט ו מ א ‪ .‬כלומר‪ ,‬כל אילו שאמרו במשגתגו ס״ז מ״ב ״ואין מתחיל‬
‫למנות עד שיטהר״ אם נטמא בנתים‪ ,‬לפני שטהר‪ ,‬אינו מביא קרבן טומאה‪ ,‬כמשנת כריתות פ״ב‬
‫מ״ג‪ »,‬אבל כל אילו שאמרו במשגתגו שם )מ״ג( ״ומתחיל ומונה מיד״ אם נטמא בנתים )בטומאה‬
‫שהגזיר מגלח עליה( מביא קרבן טומאה‪ ,‬עיין ד״מ פ״ו מה גזירות םה״י‪ *.‬ועיין לעיל ם״ב‪,‬‬
‫שו ‪ ,43‬ד״ה כל אילו שיאמרו‪ ,‬ומה שכתבנו שם‪ .‬ובמנ״ב הפך את ד״גירםא‪ ,‬ובח״ד התחיל לפרש‬
‫כמו שפירשנו‪ ,‬אבל נטה לדרך אחרת‪ ,‬ונדחק מאד‪.‬‬
‫‪ . 3‬ט ו מ א ה ש ג ת ו ג ה ע ל ג ב י כ ו ת ל ‪ ,‬א פ י מ ח צ ה ע ל מ ח צ ה ‪ .‬בכי״ע‪:‬‬
‫טומאה שנתונה בכותל וכר‪ .‬וכ״ה להלן אהלות רפ״ט‪ :‬טומאה שהיא גתוגה בכותל וכו ‪ .‬וכן העתיק‬
‫משם הר״ש אהלות פ״ח מ״ב‪ ,‬עיין מ״ש בתם״ר ח״ג‪ ,‬עמ ‪ .120‬ובמשגת אהלות פ״ו מ״ג‪ :‬מחצה‬
‫למחצה הבית טמא וכר‪ ,‬ר יהודה אומר כל הכותל לבית‪ .‬וכנראה‪ ,‬שהברייתא שלגו היא כר׳ יהודה‪,‬‬
‫ולא מיבעי אם הטומאה היא מחציו ולחק שאין הגזיר מגלח‪ ,‬אלא אפילו אם היא מחצה על מחצה‪.‬‬
‫ועיין ירושלמי פ״ז ה״ג‪ ,‬ג״ו ע״ג‪ ,‬בשי״ק שם‪ ,‬ד״ה טומאה‪ .‬וכגראה שיש שם ט״ם בירושלמי‪,‬‬
‫ועיי״ש בס גיר‪ .‬ועיין להלן בתוספתא אהלות פ״ז ה״ח‪.‬‬
‫וטומאה זו שגשגית כאן והטומאות שלהלן בסמוך‪ ,‬אעפ״י שהן טומאות גמורות‪ ,‬ומזים‬
‫עליהן בשלישי ובשביעי‪ ,‬והגזיר לוקה עליהן לשיטת הר״מ )ט״ה מה גזירות הט״ו(‪ ,‬מ״מ אינו‬
‫מגלח ואיגו מביא קרבן עליהן‪ ,‬ואיגו חייב קרבן עליהן לעגיין טומאת מקדש וקדשין‪ 3,‬מפגי‬
‫שאיגן מפורשות בתורה )עיין מ״ש להלן בסמוך(‪ ,‬והן מהלכה‪ .‬ועיין קרן אורה ג״ד ב ‪ ,‬ד״ה‬
‫והרמב״ם‪ ,‬ובצפגת פעגח פ״ה מה גזירות הט״ו‪.‬‬
‫ו כ ן ע ר ך ב ה מ ה ‪ .‬בד‪ ,‬כי״ע ומקבילות‪ :‬וכן עדר בהמה‪ .‬ועיין ר״ש אהלות ס״ח מ״א‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫אפשר היה לפרש שהכוונה לקרבנות‪ ,‬כפי שסוכה םן הלשון ‪.‬כפי נדרו״‪ ,‬אבל מן ההמשך שם בספרי‬
‫מוכח שמדברים בתגלחת גרידא‪ ,‬והוא מביא קרבגות לכל אחת ואחת‪ ,‬ורוצה לגלח בסוף אחר הנזירות‬
‫האחרונה‪ .‬ואפשר שתנא זה סובר שתגלחת מעכבת‪ .‬ועיין להלן‪ ,‬העי ‪.42‬‬
‫‪ >2‬נראה שתנא זה סובר שבסתם אינו מנלח בין נזירות לנזירות )עיין ירושלמי ספ״ב‪ ,‬וס״ש להלן‬
‫פ־ה‪ ,‬שו׳ ‪ ,(30-29‬וחולק על הספרי הנ״ל )לעיל‪ ,‬העי ‪ ,(41‬אבל אם התנה במפורש שמקבל עליו שתי‬
‫מיריות נפרדות בקיום מצות תגלחח על כל אחת ואחת‪ ,‬הרשות בדו לגלח‪ ,‬אעס״י שתגלחת אינה‬
‫מעכבת‪ .‬ומכל מקום אם שתה יין ביום התנלחת בין שתי הנזיריות לוקה‪ ,‬כפסק הר״ם בפ״ג סה׳ נזירות‬
‫סהי״ח תיל )בכל שתי מיריות(‪ .‬ועיין במחלוקת הראשונים בעניין הריני נזיר ונזיר כשיהא לי בן‪ ,‬עיין‬
‫סיכום דבריהם בקרן אורה י״ג ב׳‪ ,‬ד״ה םשנה ואילך‪ .‬ועיין בתוספ׳ רי״ד י״ג ב׳‪ ,‬סד״ה הריני‪.‬‬
‫ועיין מ״ש לעיל פ״ד‪ ,‬שו׳ ‪ ,41-40‬ד״ה נזיר‪ ,‬ושוי ‪ ,42-41‬ד״ה נטמא ואילך‪.‬‬
‫ועיין קרן אורה טיז ב׳‪ ,‬םד״ה ואכתי‪.‬‬
‫עיין ירושלמי פ״ז ה״נ‪ ,‬נ״ו ע״נ‪ ,‬ובשי״ק שם‪ ,‬ד״ה סככות וד״ה תני‪ .‬ועיין בתופפתא ובר״ש שצוינו‬
‫להלן בסמוך‪ ,‬שוי ‪ ,3‬ד״ה וכן ערך‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫נדרות פ״ה עמ׳ ‪142-141‬‬
‫‪ .5-4‬ח י ה‬
‫זה‬
‫בין‬
‫מקדש‬
‫ועוף‬
‫שהיו‬
‫חיין‬
‫ר ג ל י ו ש ל זה‪ ,‬א י ן‬
‫‪557‬‬
‫מ ה ל כ י ן ז ה א ח ר זה‪,‬‬
‫מגלח‬
‫נזיר‬
‫ואין‬
‫עליהן‬
‫אפילו‬
‫ראשו‬
‫חייבין על‬
‫של‬
‫טומאת‬
‫ו ק ד ש י ו ‪ .‬כ ״ ה ב כ י ״ ע ‪ .‬ו ב ד ‪ :‬ש ה י ו מ ה ל כ ץ ז ה א ח ר זה‪ ,‬א פ י ל ו ר א ש ו ש ל ז ה ו ר א ש ו‬
‫ולהלן אהלות פ״ש םה״א‪ :‬אפילו ראשו ש ל זה ב ץ רגליו ש ל זה וראשו‬
‫ש ל ז ה ב ץ ר ג ל ו ש ל זה‪.‬‬
‫ש ל זה ב ץ רגליו ש ל זה וכד‪.‬‬
‫ו כ ״ ה ב ר א ש ו ג י ם ש ם ‪ ,‬ע י י ן ת ם ״ ר ח ״ ג ‪ ,‬ע מ ׳ ‪.120‬‬
‫ו ה מ ל י ם ׳‪-‬אפילו‬
‫ר א ש ו ש ל ז ה ב ץ ר ג ל י ו ש ל זה׳‪ -‬נ ש מ ט ו ב כ י ״ ו כ א ן ‪ .‬ו כ ל א י ל ו א ע פ ״ י ש ה ן מ ב י א ץ א ת ה ט ו מ א ה ‪,‬‬
‫כ מ פ ו ר ש ב מ ש ג ת א ה ל ו ת פ ״ ח מ ״ א ‪ ,‬מ ״ מ א ץ ה מ י ר מ ג ל ח ע ל י ה ן ו א י נ ו ח י י ב ע ל י ה ן קרבן‪ ,‬ו ק‬
‫< ‪ p « r i‬ט ו מ א ת מ ק ד ש ו ק ד ש י ו ‪ .‬ו ש נ י נ ו ל ה ל ן ש ב ו ע ו ת פ׳י׳א ה ״ ז ‪ :‬מ ה ה פ ר ט מ פ ו ר ש ט מ א ו ת מ פ ו ר ש ו ת מ ן‬
‫התורה‪ ,‬י צ א ע ד ר גמלים ו ע ד ר רחלים ומכונת חיה ו ע ו ף ששכנו‪,‬‬
‫מן‬
‫‪ p s n‬ס ״ ז חוקת‪ ,‬ע מ ׳ ‪.310‬‬
‫התורה‪.‬‬
‫טמאות‬
‫שאין‬
‫מפורשות‬
‫ועיין להלן אהלות פ ״ א ה״ב‪ ,‬ו ב ר ״ ש שם פ ״ א מ״ב‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ב כ י ״ ע מוסיף כאן‪ :‬ד ׳ אליעזר א ו מ הגזיר והמת ת ח ת כריסו ש ל ג מ ל א ץ נזיר מגלח עליהן‪,‬‬
‫א ץ ח י י ב ץ ע ל י ה ן ע ל ב י א ת המקדש‪«.‬‬
‫ולהלן אהלות רפ״ס‪:‬‬
‫אליעזר‬
‫ר׳‬
‫אומר וכו׳ ו א ץ‬
‫‪,‬‬
‫ח י י ב ץ ע ל י ה ן מ ש ו ס ט ו מ א ת מ ק ד ש ‪ p i n . r w p‬ל ה ל ן ש ם ס י ״ ג ה ״ ו ו מ ״ ש ב ת ם ״ ר ח ״ ג ‪ ,‬ע מ ‪,120‬‬
‫נ‬
‫‪ .7-5‬ר ׳‬
‫ח‬
‫ליעזר‬
‫מ‬
‫אומ׳‬
‫רביעית‬
‫דם‪,‬‬
‫אומר וכר‪.‬‬
‫ובכי״ע‪ :‬אמ׳ ד ׳ אלעזר וכר‪.‬‬
‫ר׳‬
‫ורובע‬
‫ד‬
‫‪3‬‬
‫‪n‬‬
‫בראשונה היו‬
‫עצמות‪,‬‬
‫ומקצתן‬
‫‪ ,‬ט ו מ א ת אוהל‪ ,‬ם״ק נ ״ ב ואילך‪.‬‬
‫זקנים‬
‫א ו מ ׳ ח צ י ק ב וכו׳‪.‬‬
‫וכ״ה להלן אהלות ס ״ ד הי״ג‪.‬‬
‫א ל י ע ז ר זקנים הראשונים ו כ ר ‪ ,‬א ב ל בכי״מ שם‪ :‬ר ׳‬
‫ג ״ ו ע״ג‪ ,‬משובש‪.‬‬
‫‪.8‬‬
‫חלוקין‪,‬‬
‫מקצתן‬
‫בד‪:‬ד׳‬
‫אומ׳‬
‫אלעזד‬
‫ובבבלי ב״ג א׳‪ :‬א מ ר‬
‫א ל ע ׳ ו כ ר ‪ .‬ובירושלמי פ ״ ז םה״ב‪,‬‬
‫‪ p n‬בשו״ת ה ר מ ״ ע מפנו טי׳ ה׳‪ ,‬ט ׳ ע״א‪.‬‬
‫ו ל ק ד ש י ם ‪ .‬כ ל ו מ ר שנשרפין בכך‪.‬‬
‫ו ע י י ן ב ם ׳ ״ ר ב גסים ג א ק ״ ל ה ד ״ ש‬
‫לתרומתן‬
‫א ב ר מ ם ץ ‪ ,‬ס ו ף ע מ ׳ ‪ .293‬ו ב ב ב ל י ה ס י ו ם ה ו א ‪ :‬א ב ל ל א ל נ ז י ר‬
‫ו ע ו ש ה פ ס ח ‪ .‬ועיץ ב ק ק אורה‬
‫שם‪.‬‬
‫‪ .9‬א מ ׳‬
‫ר׳‬
‫לעזר‬
‫כ ש ה ל כ ת י וכר‪.‬‬
‫ו ב ב ל י כ א ן נ׳‪-‬ו ב ׳ ) ו ש ם ב ט ע ו ת ב ה ו צ ׳ ש ל נ ו ‪ :‬ד ׳‬
‫כ ל הברייתא להלן אהלות ס ״ ד הי״ד הנ״ל‪,‬‬
‫א ל י ע ז ר ‪ ,‬א ב ל ב כ י ״ מ לנכץ‪ :‬ר ׳ אלע׳(‪.‬‬
‫וכל‬
‫הברייתא ב ש ם התוספתא נעתקה בם׳ יחוםי תנאים ואמוראים כ ת ״ י ע ר ך יהודה בן פ ת י הראש‪,‬‬
‫ו ב י ו ח ם י ן ה ש ל ם ‪ 35 ,‬ע ״ א ‪ ,‬ו א ף ב ש נ י ה ם ‪ :‬ר ׳ א ל ע ז ד ‪.‬‬
‫מ א י ד וכר‪.‬‬
‫וכע״ז להלן אהלות ויוחםץ הנ״ל‪.‬‬
‫ו ב ד ובבבלי‪ :‬לערדםקיא‪ .‬ובם׳ יחוםי ח ו ״ א הנ״ל‪ :‬כ ש ה ל כ ת י‬
‫ל ע ו ס ק י א וכר‪ .‬ובבבלי בכי״מ‪:‬‬
‫מצאתי‬
‫לערדםקים‬
‫את‬
‫ר׳‬
‫ל ע י ר ק י ם י ׳ ו כ ר ‪ .‬ו ה נ כ ק ‪ ,‬כ נ ר א ה ‪ ,‬ל פ נ י נ ו ‪ ,‬ע י י ן ל ע י ל ע י ר ו ב ץ ס ״ ו ה ״ ד ‪ ,‬ו מ ש ״ ש )ח״ג(‪ ,‬ע מ ׳ ‪,418‬‬
‫ש ו ר ה ‪.11—10‬‬
‫‪ .10-9‬ו א ת‬
‫ד׳‬
‫יהודה‬
‫בן‬
‫בתידה‬
‫ה ר א ש וכר‪.‬‬
‫וכ״ה בם׳ יתזםץ הנ״ל‪.‬‬
‫ובבבלי הנ״ל בכי״מ חסרה המלה ״הראש״‪ ,‬ו ק אינה גם בכי״ע כאן )אלא ששם‪ :‬ויהודה‬
‫פתירא(‪.‬‬
‫בכי״ע‪:‬‬
‫ובד‬
‫‪p‬‬
‫ובם׳יחוםי תו״א הנ״ל‪ :‬ויהודה בן פ ת י ר א ש ו כ ר ‪ ,‬יהודה ‪ p‬פ ת י ר א ש אומר וכר‪ .‬ולהלן‬
‫‪ p‬פתירש‪.‬‬
‫ובאהלות ס ״ ד זע״ל‪ :‬יהודה בן סתירוש‪ ,‬ובפתיחת המאידי לאבות‪ ,‬י ״ ג ע״א‪,‬‬
‫ג ר ם באהלות שם‪ :‬ר ׳ יאודה ‪ p‬פתירום‪.‬‬
‫ובהוצ׳ שלפנינו בבבלי כאן‪ :‬ר ׳ יהושע ‪ p‬פ ת ר ראש‪,‬‬
‫ו כ ״ ה במיוחס ל ר ש ״ י ובתוספות שם‪ .‬ובפירוש ה ר א ״ ש שם‪ p :‬פ ת ר הראש‪ .‬ובמיוחם ל ר ש ״ י פ י ר ש ‪:‬‬
‫כ ך ש מ ו ‪ .‬ו ב ת ו ס פ ו ת ו ב פ י ׳ ה ר א ״ ש כ ת ב ו ‪ :‬כ ך ש ם א ב י ו ‪ .‬ו ע י י ן מ ״ ש ל ע י ל ח ״ א ) ב ר כ ו ת ( ‪ ,‬ד י ש ע מ ׳ ‪.108‬‬
‫‪ .11-10‬ר ׳‬
‫עליה‬
‫וכר‪.‬‬
‫יהודה‬
‫וכ״הלהל‪7‬‬
‫בן‬
‫פתירה‬
‫אמ׳‬
‫רביעית‬
‫דם‬
‫אין‬
‫גזיר‬
‫מגלח‬
‫אהלות פ ״ ד ובם׳ יחוםי ת ו ״ א ובם׳ י ו ח ם ץ הנ״ל» )בשנויים כ ש ם פתירה‪,‬‬
‫« ו ח ס ר מ ם ‪ .‬ו ק ח ז י ר ‪ .‬ועיין ס״ש לה^ן‪ w ,‬׳ ‪ ,17‬ד ה‬
‫• בסי יוחסץ ח ס ר כ א ן ‪ ,‬ב ן פתירה״‪.‬‬
‫ביאת הםקדעג‬
‫נזירות פ״ה עמי ‪142-141‬‬
‫‪558‬‬
‫ו ב ב ב ל י נ ״ ו ב׳ הנ״ל‪ :‬״ כ ל טומאה מן ה מ ת שהגזיר מגלח עליה חייבץ‬
‫ע י ץ מ י ש ל ע י ל בסמוך(‪.‬‬
‫עליה משום ביאת מקדש‪ ,‬ו כ ל טומאה מן ה מ ת ש א ץ הגזיר מגלח עליה אין חייבץ עליה משום ביאת‬
‫ו ע י ץ גם במשנתנו ש ם פ ״ ז מ י ד ‪ ,‬ועיי״ש בתוספות‬
‫מקדש״‪ ,‬כ ד ב ר י יהושע בן מ מ ל להלן בסמוך‪.‬‬
‫נ ״ ו םע״א‪ ,‬ו ב ר ״ ש אהלות פ ״ א מ ״ ב ‪ ,‬ו ב ר ״ מ ס ״ ג מה׳ ביאת מקדש הי״ג ובהשגות שם‪.‬‬
‫אהלות הג״ל כתב‪ :‬ובתוספתא דגזיר משמע דםליגי ב ר ב י ע י ת ד ם ‪ ,‬דהכי ת נ י א יהודה בן‬
‫ובר״ש‬
‫פרחיה‬
‫אומ׳ ר ב י ע י ת ד ם וכו׳‪ .‬ו ל א ג ת ב א ר כאן א ם מ ד ב ר י ם ב ר ב י ע י ת ד ם באהל‪ ,‬א ו במגע ובמשא‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ועיין ר ״ מ ם ״ ג מ ה טומאת מ ת ה״ג ובהשגות שם‪.‬‬
‫חייבין‬
‫‪ .11‬ו א י ן‬
‫על‬
‫עליה‬
‫מקדש‬
‫ביאת‬
‫וכ״ה ב כ י ״ ע ובם׳‬
‫וקדשיו‪.‬‬
‫יחוםי תו״א ה ג ״ ל ) א ל א שבשגיהם ח ס ר ״וקדשיו״(‪ ,‬ועיין מ ״ ש ל ע י ל בסמוך‪ .‬א ב ל בד‪ :‬ע ל‬
‫טומאת‬
‫ו כ ״ ה להלן א ה ל ו ת ם ״ ד הי״ד‪.‬‬
‫מקדש וקדשיו‪.‬‬
‫ו ע י ץ מ״ש להלן‪ ,‬שורה ל‪ ,1‬ד ״ ה ע ל‬
‫ביאת‪.‬‬
‫זו ק ל ה מן‬
‫‪ .12‬מ ה ת ה א‬
‫במשנתנו פ ״ ז מ ״ ד א מ ר ר ׳ מ א י ר ‪ p‬ל ד ׳‬
‫ה ש ר ץ וכו׳‪.‬‬
‫א ל ע ז ר ) כ צ ״ ל ש ם במקום ״ ר ׳ אליעזר״‪ ,‬ו כ ״ ה ב כ מ ה נוסחאות(‪.‬‬
‫עליו‬
‫‪ .13‬ו ח י י ב י ן‬
‫על‬
‫ביאת‬
‫ובכי״ע‪ .‬א ב ל ב ם ׳ יוזוםי ת ו ״ א הנ״ל‪ :‬ע ל‬
‫מקדש‬
‫וקדשיו‪.‬‬
‫המלה ״וקדשיו״ חסרה ב ד‬
‫ט ו מ א ת מקדש ו ק ד ש י ו‪ .‬וכ״ה להלן א ה ל ו ת פ״ד‪.‬‬
‫ו ע י ץ להלן‪ ,‬שורה ‪ 17‬ד ״ ה ע ל ביאת‪.‬‬
‫רביעית‬
‫ח מ ו ר ה ‪ .‬כ ל ו מ ר שטומאתה שבעה וטעונה הזייה בשלישי וברביעי‪.‬‬
‫דם‬
‫‪ .15-14‬ש ת ק‬
‫יהודה‬
‫ר׳‬
‫פתירה‬
‫בן‬
‫אהלות ח ס ר ״לפניו״‪ .‬ובם׳ יחוםי ת ו ״ א הנ״ל‪:‬‬
‫‪ .15‬ב ק י ה י ה ל ך‬
‫אהלות פ״ד‪.‬‬
‫לפניו‪.‬‬
‫וכ״ה )״לפגיו״( גם בד‪ .‬ולהלן‬
‫מלפניו‪.‬‬
‫ב י ה ו ש ע ב ן מ מ ל ‪ .‬ו כ ״ ה ביחוםי ת נ א י ם ואמוראים ה נ ״ ל ולהלן‬
‫ו כ ע ״ ז ל ע י ל יבמות ס י ״ ב הי״א‪ ,‬ו ב ב ב ל י כ א ן הנ״ל‪.‬‬
‫ובכי״ע‪ :‬בקיא ה ו א‬
‫ביהושע‬
‫וכו׳‪.‬‬
‫‪ .17‬ע ל‬
‫המקדש‬
‫ביאת‬
‫נ ״ ו ב ׳ ובמשנתנו פ ״ ז מ״ד‪.‬‬
‫ו כ ״ ה בד‪ ,‬בכי״ע‪ ,‬בם׳ יחוםי ת ו ״ א הנ״ל‪ ,‬ב ב ב ל י‬
‫וכו׳‪.‬‬
‫טומאת‬
‫ולהלן אהלות ס ״ ד הי״ד הנ״ל‪ :‬חייבץ ע ל‬
‫ו ק ד ש י ו‪ ,‬ו כ ל טומאה ‪ p‬ה מ ת ש א ץ הנזיר מגלח עליה א ץ ח י י ב ץ עליה ע ל‬
‫וקדשיו‪.‬‬
‫מקדש‬
‫ט ו מ א ת מקדש‬
‫ו ע י ץ מ ״ ש ל ע י ל ‪ ,‬ש ו ר ה ‪ ,11‬ד ״ ה ו א ץ חייבץ‪ ,‬ומ״ש בתוםפ׳ ר י ״ ד נ ״ ו ב ׳ בשם‬
‫ר ב י נ ו נסים‪ ,‬ו מ ״ ש ב ת ם ״ ר ח״ג‪ ,‬עמ׳ ‪.96‬‬
‫ו ע י ץ בירושלמי פ ״ ז ה״ג‪ ,‬נ ״ ו ע״ג‪ ,‬נ ״ ו ע ״ ד ‪ ,‬ובשי״ק‬
‫ה ״ ג שם‪ ,‬ד ״ ה ת נ י ר ׳ יוסי ציידנייא‪.‬‬
‫‪.20-19‬‬
‫מהו‬
‫שאלו‬
‫שיגלח‬
‫את‬
‫ר׳‬
‫שמעון‬
‫תגלחת אחת‬
‫ש א ל ו א ת ר ׳ ש מ ע ץ ה ר י שהיה ו כ ר ‪.‬‬
‫וכר‪.‬‬
‫וכו׳‪.‬‬
‫ו כ ״ ה בירושלמי םס״ב‪ ,‬נ ״ ב ע ״ ב ‪.‬‬
‫ו ב ב ב ל י ם׳ ב׳‪ :‬שאלו‬
‫ו ‪ p‬ב ד ובכי״ע‪:‬‬
‫ת ל מ י ד י ו א ת ר ׳ ש מ ע ץ בן יוחי‬
‫ו ב ס פ ר י נ ש א ס י ׳ ל ״ ח ‪ ,‬ע מ ׳ ‪ :41‬א ו א פ י ל ו א מ ד ה ד י ע ל י ח מ ש נ ז י ר ו ת ע ל מ נ ת שאגלח‬
‫תגלחת אחת ותעלה לכולם קורא אני עליו‬
‫שאלו‬
‫בן‬
‫יוחי‪,‬‬
‫הרי‬
‫שהיה‬
‫נזיר‬
‫ומצורע‪,‬‬
‫ר׳‬
‫א ל ע ז ר בן‬
‫נזיר ומצורע ו כ ר ‪.‬‬
‫שמוע ור׳‬
‫כפי‬
‫יוחנן‬
‫נ ד ר ו ‪ ,‬ת״ל‬
‫כן‬
‫יעשה ע ל ת ו ר ת נזרו‪.‬‬
‫ה ס נ ד ל ר א ת ר ׳ ש מ ע ץ ‪ p‬יוחי ה ר י שהיה‬
‫ועיין מ ״ ש ע ״ ז להלן‪ ,‬ש ו ר ה ‪ ,30-29‬םד״ה ב ר ם ‪.‬‬
‫והשאלה היא בנזיר‬
‫ש נ צ ט ר ע א ח ר שהשלים ימי נזירותו‪ ,‬מהו שישלח א ת קרבנותיו‪ •,‬ו י מ ת ץ ע ד שיתרפא‪ ,‬ויגלח‬
‫• בברייתא שבבבלי סו״ק ט״ו בי ספורש שלר״ש אין סצורע סשלח קרבנותיו‪ ,‬ו כ ב ר חסהו ע ל‬
‫כ ך בהגהוח הרש״ש כאן ם' ב׳ ועוד )עיין להלן(‪ .‬א ב ל ברש״י נדה לץ א׳‪ ,‬ד״ה ולא מננעה‪ ,‬ובתוספות‬
‫ב כ מ ה מקומות )עיין תוספות יבמות ק״ד סע״ב ובמקבילות שצוינו שם( סוברים שאף סצורע משלח‬
‫קרבנוחיו )אעפ״י שמן המקודוח‪ ,‬ח ר כ זבים רפ״ה ורפ״ט והמקבילוח ב ב ב ל י מנילה ח׳ א׳ ונדה לץ א׳‬
‫אין ה כ ר ח לפירושם‪ ,‬עיי״ש במפרשים ובפי׳ רש״י עצםו במגילה ח' אי(‪ .‬ובתוספות מ ר ק שם‪ ,‬ד״ה ואחרי‪,‬‬
‫פירשוה בקרבנות ט ה ר ה של פצורע מ ג צ ט ר ע שוב אחרי טהרתו(‪ ,‬ועיין בתוספוח כאן ‪ Y D‬ב׳ סד״ה‬
‫נזירות פ״ה עמי ‪143-142‬‬
‫‪559‬‬
‫‪,‬‬
‫ת ג ל ח ת א ח ת ו ת ע ל ה ל ו ל נ ז י ר ו ת ו ו ל צ ר ע ת ו ל ) ל פ נ י י מ י ספרו(‪ ,‬ו ה י י נ ו ש י ג ל ח א ף א ת זקנו ו כ ו ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ועיין‬
‫ו ע י י ן ב פ י ה ר א ״ ש ס ב ו מ ״ ש בקרן א ו ר ה ש ם ‪ ,‬ד ״ ה ש א ל ו ‪ ,‬ו ב ר ״ מ ר פ ״ י מ ה נזירות‪.‬‬
‫מ ״ ש להלן‪.‬‬
‫מגלח‬
‫‪ .22-21‬ג ז י ר‬
‫ומצורע‬
‫להעביר שער‪,‬‬
‫ל ג ד ל ש ע ר ‪ .‬ופירשו‬
‫מגלח‬
‫בתוספות ס׳ רע״ב‪ :‬כלומר‪ ,‬נזיר להעביר ש ע ר מ כ ל ו כ ל שאינו צריך ע ו ד ל ש ע ר שיגדלנו לשום‬
‫מצוה‪ ,‬א ב ל תגלחת ראשונה ש ל מצורע לגדל ש ע ר ‪ ,‬לגלחו שנית לפני יום הבאת קרבנותיו‪.‬‬
‫‪.23‬תעלה‬
‫בימי‬
‫לו‬
‫כלומר‪ ,‬נזיר שהוחלט אחרי שהשלים נזירותו ולא שלח‬
‫ספרו‪.‬‬
‫א ת קרבנותיו‪ ,‬ונתרפא וגילח במצורע‪ ,‬ו א ח ״ כ המתין שלשים יום )שהרי ימי ספרו אינם פחות‬
‫מ ש ב ע ה ימים‪ ,‬א ב ל י כ ו ל ל ה ו ס י ף ע ד עולם(‪ ,‬מ ה ו ש י ש ל ח ק ר ב נ ו ת נזיר‪ »,‬ו א ח ר י ה ה ק ר ב ה י ג ל ח‬
‫ר א ש ו וזקנו וגבות עיניו‪ ,‬ותעלה לו לנזירותו וצרעתו‪.‬‬
‫גמרו‪.‬‬
‫ו ק ו ר א ש ם ״ ב י מ י ס פ י ר ו ״ ת ג ל ח ת ל ש ם ס פ י ר ה ‪ ,‬ו ״ י מ י ג מ ר ו ״ ה ם ה י מ י ם א ח ר י הספירה‪,‬‬
‫שמגלח להעביר שער‪.‬‬
‫והנכון כ ל פ נ י נ ו ‪ ,‬כ ס י ש מ ו כ ח מ ן ה מ ש נ ה ‪ ,‬ה י ר ו ש ל מ י והבבלי‪.‬‬
‫‪ .24 —23‬א מ ׳ ל ה ם‬
‫מים‬
‫ו ב ק ג ״ נ ‪ :‬ל א ע ו ל ה ב י מ י םפירו‪ ,‬ע ו ל ה ב י מ י‬
‫אתם‬
‫יפה‬
‫אומ‬
‫א י ל ו זה‬
‫‪,‬‬
‫וכר‪.‬‬
‫מגלח‬
‫לאחר‬
‫וכ״ה בד ובכי״ע‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ט ה ו ר א נ ן קיימין‪ ,‬ואין כ א ן ב י א ת מים‪.‬‬
‫ביאת מים וזה‬
‫לאחר‬
‫ביאת‬
‫ו ג י ר ם א זו ב ל ת י א פ ש ר י ת ‪ ,‬ש ה ר י ב נ ז י ר‬
‫‪,‬‬
‫ובבבלי ס ב הגירםא היא‪ :‬אילו זה לפני זריקת דמים‬
‫וזה לפני זריקת דמים יפה אתם אומרים‪ ,‬א ל א מצורע לפני זריקת דמים ונזיר לאחר זריקת דמים‪,‬‬
‫ולפנינו כאן עירבוב לשונות‪ ,‬והיתה כאן השאלה שלאח״כ‪ :‬לא תעלה לו בטהור‬
‫ע י י ן להלן‪.‬‬
‫ת ע ל ה ל ו ב ט מ א ‪ ,‬ש ה ר י ט מ א מ ג ל ח ל ג ד ל ש ע ר ‪ ,‬ב מ צ ו ר ע מ ו ח ל ט ל פ נ י ספרו‪ .‬ו ע י י ן ב ל י ש נ א א ח ר י נ א‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ש ב ב ב ל י ס ב׳ ו ב ת ו ס פ ו ת שם‪ ,‬ם ד ״ ה ו ת ע ל ה ‪ .‬ו כ ן ב ב ב ל י ס ״ א אי‪ :‬ת נ י ר ח י י א ז ה ל פ נ י ב י א ת מ י ם‬
‫ו ז ה ל א ח ר ב י א ת מים‪ ,‬זה ל פ נ י ז ר י ק ת ד מ י ם ו ז ה ל א ח ר ז ר י ק ת ד מ י ם ‪ .‬ו ע י י ן גם ב ס פ ר י ה נ ״ ל‬
‫ובשנו״ם שם‪.‬‬
‫ובירושלמי םפ״ב הגירםא מעורבבת‪.‬‬
‫זה‬
‫‪.26‬אילו‬
‫לאחר‬
‫מגלח‬
‫ב ב ב ל י ה נ ״ ל ‪ :‬א י ל ו זה ל פ נ י ב י א ת מ י ם‬
‫ד מ י ם וכר‪.‬‬
‫ו כ ר ‪ ,‬עיין מ ״ ש ל ע י ל כסמוך‪.‬‬
‫‪ .29-28‬ל א‬
‫לו‬
‫בטהור‬
‫תעלה‬
‫תעלה‬
‫לו‬
‫לו‬
‫בימי‬
‫בטמא‪.‬‬
‫גמרו‬
‫תעלה‬
‫לו‬
‫כימי‬
‫ספרו‪,‬‬
‫לא‬
‫תעלה‬
‫ו כ ע ״ ז ב כ י ״ ע ‪ ,‬ו ב ר ו ב נ ו ס ח א ו ת ה ס פ ר י ‪ ,‬ע י י ן ב ש נ ו ״ ם שם‪.‬‬
‫ו ב ד ו ב י ר ו ש ל מ י ס פ ״ ב בכולם‪ :‬ל א ת ע ל ה ‪ .‬ו כ ח צ י ו ה ר א ש ו ן ש ל ה מ א מ ר ה פ י ר ו ש ה ו א בניחותא‪,‬‬
‫ו ב ש נ י ב ת מ י ה ‪ ,‬ו כ ן ב מ א מ ר השני‪.‬‬
‫‪.30-29‬‬
‫נזיר‬
‫שנצטרע‬
‫והוא כלפנינו‪.‬‬
‫ומצורע‬
‫שנזר‬
‫מגלח‬
‫תגלחת אחת על‬
‫ו כ ע ״ ז ב ד ו ב כ י ״ ע ‪ .‬ו ב ד ב ש ם ס ״ א ‪ :‬א ב ל א ם ה י ה נ ז י ר מ ג ל ח ת ג ל ח ת א ח ת ע ל שתיהן‪.‬‬
‫שתיהן‪.‬‬
‫ונראה‬
‫שזו‬
‫ה י א ה ו ס פ ה ע ״ פ ה י ר ו ש ל מ י ם ס ״ ב ‪ ,‬ש ה ס י ק ו ש ם מ ד ב ר י ר ״ ש בן יוחי‪ :‬א ב ל א ם ה י ה נ ז י ר ו נ ז י ר‬
‫מ ג ל ח ת ג ל ח ת א ח ת ע ל שתיהן‪.‬‬
‫איל‪ ,‬וד״ה הא‪ ,‬והוא דווקא בקרבנות ט ה ר ה של צרעת‪ ,‬א ב ל שאר קרבנות יכול לשלוח‪ .‬ועיין בתוספות‬
‫חנינה ד׳ ב׳‪ ,‬ד י ה דכתיב‪ ,‬ובשיטה למו״ק חיב‪ ,‬עם׳ כיח‪ ,‬וכן ס ו כ ח מלשון השאלה ב ב ב ל י ‪.‬שישלח‬
‫קרבנותיו׳‪ ,‬ועיין בשיטה שם‪ .‬ואף שהרימ בפ־ב ס ה ׳ ביאת מקדש הי״א פ ס ק שמצורע ששלח קרבנותיו‬
‫אפילו ב ד י ע ב ד ל א יצא‪ ,‬הוא משום שפסק ע י פ ה ב ב ל י סויק הניל‪ .‬ומה ש כ ת ב הר״מ ברפיי מה׳ נזירות‪:‬‬
‫‪.‬אין א ד ם םנלח תנלחת א ח ת ועולה לו לנזירותו וצרעהו׳‪ ,‬אין כ א ן א ל א ה ק ד מ ה ל ה ל כ ו ת הבאות אח״כ‪,‬‬
‫וכוונתו לנזיר ט מ א ומצורע ששניהם מנלחים לפני זריקת דמים‪ ,‬עיי״ש פ׳י ה״ב ובפיה״מ שלו פיח מ״ב‪.‬‬
‫ועיין ב מ ר כ ב ת המשנה פיי מ ה ׳ נזירות ה י ב וה״ז ובאו״ש פ״ב מה׳ ביאת ה מ ק ד ש הי״א הניל‪ .‬ובר סן דין‪,‬‬
‫ברייתא זו שבבבלי סו־ק אינה נמצאת בשום מקור של איי‪ .‬ועיין ירוש׳ חנינה פ״א היא‪ ,‬ובתוספות חנינה‬
‫הניל‪ .‬ואני מ ב ט ל א ת פירושי ל ע י ל חיד‪ ,‬עמ׳ ‪ ,585‬ועיין מיש ל ה ל ן פיו‪ ,‬שו׳ ‪ ,40‬סד״ה והפירוש‪.‬‬
‫ל ויקיים מצות גילוח מ ב ל י ל ה ק י ף א ת ראשו פעמיים‪.‬‬
‫‪ 8‬עיין לעיל‪ ,‬ה ע ׳ ‪.6‬‬
‫נזירות פ״ה עמ׳ ‪143‬‬
‫‪560‬‬
‫ב ר ם קשה לשבש א ת ר ו ב הנוסחאות שבספרי ושבתוסםתא לעיל‪ ,‬ו כ ל הנוסחאות כאן‪.‬‬
‫ונראה שחבריו ק ב ל ו א ת תשובת ר ׳ שמעון בן יוחי בהבדל בין ה ע ב ר ת ש ע ר וגידול ש ע ר ל ש ם‬
‫מצוה‪ ,‬א ב ל ל א ק ב ל ו א ת תשובתו ב ה ב ד ל בין לפני זריקת דמים ו ל א ח ר זריקת דמים ובין ל פ נ י ביאת‬
‫מים ו ל א ח ר ביאת מים‪ ,‬ולפיכך אמרו‪ :‬ת ע ל ה ל ו בימי ספרו* ותעלה ל ו בטמא‪ ,‬והסיקו‪ :‬נ ז י ר‬
‫שנצטרע‬
‫ו‬
‫מ‬
‫צ‬
‫ו‬
‫ר‬
‫ע‪10‬‬
‫שנזר )כגירםת ם ״ א ״ והירושלמי( מגלח תגלחת א ח ת ע ל שתיהן‪.‬‬
‫ובירושלמי‬
‫ם פ ״ ב מוכח שהסיום היה ח ס ר לפניהם בברייתות‪ ,‬והם בעצמם הסיקו ממנה‪ :‬א ב ל אם היה נזיר‬
‫וגזיר ו כ ר ‪ .‬ו א ף ל פ י גירםת הירושלמי ל א הסכימו השואלים״ לנימוקיו ש ל ר ׳ שמעון בן יוחאי‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו א פ ש ר ש ר יוחנן המתרץ שחולקין הן ע ל ר ״ ש בן יוחאי כוונתו לת״ק שבספרי הג״ל )לעיל‬
‫ש ר ‪ ,20—19‬ד ״ ה שאלו(‪.‬‬
‫נזירין‬
‫‪ .30‬ש נ י‬
‫ראיתי את אחד מכם‬
‫שאמ׳ להם אחד‪,‬‬
‫כ ל הברייתא )עד ש ר ‪ :42‬״שלשים יום״( היא פיםקא ממשנתנו פ ״ ח מ״א‪.‬‬
‫ש נ ט מ א וכר‪.‬‬
‫ולפנינו שני נזירין‬
‫שקבלו ס ת ם נ ז י ר ו ת באותו יום‪ ,‬ועומדים בנזירותם‪ ,‬ואחד מהם בוודאי טמא‪ ,‬והשני בוודאי טהור‪,‬‬
‫ולפיכך אין יכולים לגלח א ח ר שבעה ימים ש ל טומאה‪ ,‬ל א תגלחת טומאה‬
‫ואיגו ידוע מי הוא‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫)שמא טהור הוא‪ ,‬ועדיין ל א גשלמו ל ו ל יום( ו ל א תגלחת טהרה )שמא טמא הוא(‪.‬‬
‫ומלמד התגא‬
‫כ י צ ד יעשו ו ל א יפסידו כלום‪ .‬ועיין בפירוש ר ׳ יהוםף אשכגזי שהביא במלא״ש למשגתגו‪.‬‬
‫‪ .31‬ס ו פ ר י ן‬
‫שלשי‬
‫‪,‬‬
‫ומביאין‬
‫יום‬
‫ק ר ב ן וכר‪.‬‬
‫וכ״ה בד‪.‬‬
‫ובכי״ע‪ :‬מביאין‬
‫‪,‬‬
‫קרבן ו כ ר ‪ ,‬ואין שם ״סופרין שלשים יום״‪ ,‬וכ״ה במשגתגו הג״ל ב ד גפולי ובמשגיות מטיפוס‬
‫‪,‬‬
‫א ״ י ‪ .‬ובהוצאות שלגו‪ :‬מגלחין ומביאץ ו כ ר ‪ ,‬ועיי״ש בשגו״ם במשגה ה ו צ ר א ם ‪.‬‬
‫ולעגייגיגו‬
‫ה כ ל אחד‪ ,‬ומתחילה משלימים שלשים יום לגזירותן )לסי הימים ש כ ב ר מגה(‪ ,‬כ ד י שיוכלו לגלח‬
‫ממה גפשך‪ ,‬בין א ם הוא טהור‪ ,‬בין אם הוא טמא‪.‬‬
‫ובירושלמי ס״ח ה״א‪ ,‬ג״ז ע״א‪ ,‬אמרו ע ל‬
‫מ ש נ ת נ ו ) ש ל א נ ז כ ר ש ם ״סופרין שלשים יום״(‪ :‬בעומד בסוף שלשים‪ ,‬א ב ל בעומד בתוך שלשים‬
‫ממתינין ל ו ע ד שלשים‪.‬‬
‫ובנתים שניהם מזין ושונין וטובלין ומעריבין‬
‫והוא כבתוספתא כאן‪.‬‬
‫שמשן‪.‬‬
‫ומביאין‬
‫קרבן‬
‫טומאה‬
‫וקרבן‬
‫ט ה ר ה ‪ .‬ומגלחין בין קרבן טהרה לקרבן טומאה‪,‬‬
‫והטהור שכיגיהן ש ל א גיטמא גילח כדין אחרי זריקת דמים ש ל קרבן טהרה‪ ,‬והנטמא שביגיהן‬
‫גילח לפני קרבן טומאה‪ ,‬ש ק ר ב ביום שלאחריו‪.‬‬
‫וכאן התגלחת היא ב ל י ס פ ק ‪ ,‬שהרי בין הטהור‬
‫‪,‬‬
‫ש ל א גטמא ובין הגטמא חייבין לגלח‪ .‬ועיין ב ב ל י ג״ז ב ומ״ש להלן‪ ,‬והקושיא שם היא מן הסיפא‪.‬‬
‫‪.34-33‬‬
‫ומביאין‬
‫)טומאה‬
‫קרבן‬
‫וקרבן(‬
‫טהרה‪.‬‬
‫וכ״ה ב ד ובכי״ע‪.‬‬
‫והוא‬
‫באשגרה מלעיל‪ ,‬שהרי קרבן טומאה כ ב ר ק ר ב ‪ ,‬ו ל פ נ י נ ו שני אנשים‪ ,‬א ח ד עומד בסוף נ ז י ר ו ת טהרה‬
‫)זה שהיה טמא(‪ ,‬ואחד )זה ש ל א נטמא( שאינו נזיר כ ל ל ‪ ,‬ו כ ב ר יצא ידי נזירותו ל פ נ י שלשים יום‪.‬‬
‫ובמשנתנו ב כ ל הנוסחאות ל א נ ז כ ר כאן קרבן טומאה כ ל ל ‪.‬‬
‫כאן ו ל א בתוספתא כאן‪.‬‬
‫ותגלחת ל א נ ז כ ר ה ל א במשנתנו‬
‫ושיםת התוספתא היא שאיגם מגלחים כ ל ל ‪ ,‬משום ס פ ק הקסת הראש‪,‬‬
‫שהרי אחד מהם )מי ש ל א נטמא כ ל ל ( אינו גזיר עכשיו‪ ,‬ו א ס ו ר ל ו ל ה ק י ף א ת ראשו‪ ,‬ותגלחת‬
‫טהרה אינה מעכבת‪ ,‬ו מ ו ת ר ל ש ת ו ת יין ו כ ר ‪ ,‬ו ע י ץ בתוספות ר ע ״ א למשנתנו ס ״ ח מ״א‪ .‬א ב ל ב ב ב ל י‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫)נ״ז ב ( סמכו ע ל הברייתא שם ) ם א ( ששנתה‪:‬‬
‫ארבע‬
‫תגלחיות‪,‬״ ו פ י ר ש ו גם א ת משנתנו‬
‫שיש כאן תגלחת בסוף‪ ,‬והקשו ממנה‪ ,‬ואח״כ הקשו מן הברייתא שם‪.‬‬
‫• כלומר‪ ,‬בנזיר טהור‪ ,‬ובימי נטרו בנזיר טמא‪.‬‬
‫צ״ל‪ :‬ונזיר‪ ,‬שהרי םצורע שנזר אינו םתחיל לםנות יטי מירותו א ל א אחר שטהר‪.‬‬
‫» והיינו‪ :‬א ב ל אם היה נזיר ]ונזרן‪ .‬ועיין ס״ש לעיל ס פ ד ‪ ,‬הע׳ ‪.42‬‬
‫עיין מ״ש לעיל‪ ,‬שו׳ ‪.29-28‬‬
‫א ב ל במקבילה שבתוספתא פ״ו ל א מ כ ר ה חגלחת רביעית‪ ,‬עיין ם״ש ל ה ל ן פ״ו‪ ,‬שר ‪ ,32‬ד״ה‬
‫וחטאת העוף‪ ,‬ולעיל שם‪ ,‬סוף שו׳ ‪ ,30-29‬ד״ה ובתוספתא‪.‬‬
‫‪1 0‬‬
‫ז‬
‫‪1 2‬‬
‫‪1 8‬‬
‫נדרות פ״ה עמי ‪144-143‬‬
‫‪561‬‬
‫‪ .36‬מ ת א ח ד מ ה ן ו כ ר ‪ .‬ה כ ל מ מ ש נ ת נ ו הנ״ל‪ .‬ובכי׳‪-‬ע המשנה מקוצרת‪.‬‬
‫ה י י ת י ו כ ר ‪ .‬כ ל ו מ ר ‪ ,‬ואיני י כ ו ל ל ג ל ח ע כ ש י ו ת ג ל ח ת מהרה‪.‬‬
‫‪ .37‬א ם ט מ א‬
‫נזיר‬
‫‪ .38-37‬ה ר י א ת ה‬
‫ש ל ש י ם י ו ם ‪ .‬ו א ם ה ר א ש ק ט מ א ‪ ,‬ל פ נ י נ ו שני‬
‫לאחר‬
‫נזירים‪ ,‬א ח ד ט מ א ואחד טהור‪ ,‬ו א ם היה ה ר א ש ק טהור‪ ,‬שניהם נ ד ר י ם טהורים‪ ,‬א ל א ש א ץ הנזירות‬
‫ח ל ה ע ל השני א ל א אחדי שכלתה נ ד ד ו ת ו ש ל ה ר א ש ק ‪.‬‬
‫ו ״ ל א ח ר שלשים׳‪ -‬ל א ו דווקא‪ ,‬א ל א הרי‬
‫א ת ה נ ד ר ל א ח ד שאני משלים א ת נזירותי‪.‬‬
‫שלשים‬
‫‪ .38‬ם ו ם ר י ן‬
‫כ ל ו מ ר משלימץ א ת ימי הנזירות ש ל הראשץ‪,‬‬
‫י ו ם וכר‪.‬‬
‫ו ב נ ח י ם ה ר א ש ץ מזה ושונה ו ט ו ב ל ו מ ע ר י ב שמשו‪ ,‬ועכשיו מ ו ת ר ל ו לגלח ממה נ פ ש ך כ ץ א ם‬
‫ה ו א טהור ו ב ץ א ם היה טמא‪ ,‬ו ל פ נ י נ ו ק ר ק ט ה ר ה וודאי‪ ,‬שהרי א ח ד מ ה ם וודאי נ ד ר טהור‪,‬‬
‫ו ח ט א ת העוף ב א ה ע ל הספק כקרבן טומאה‪,‬״ ועיין מ׳‪-‬ש להלן בסמוך‪.‬‬
‫‪ .40‬ו ק ר ב ן‬
‫טומאה ש ל ך ספק‪.‬‬
‫השני הוא ט ה ו ר ת ד א י ‪.‬‬
‫המלה ״שלך׳‪ -‬היא באשגרה מ ל ע י ל ומלהלן‪ ,‬שהדי‬
‫ובמשנתנו חסרה מ ל ה זו‪.‬‬
‫ובמשנתנו‪ ,‬ו ק כאן‪ ,‬ל א נ ז כ ר מהו הקרבן‬
‫טומאה‪ ,‬ו ס מ כ ו ע ל הידוע שהכוונה לחטאת העוף ש ר ק היא ב א ה ע ל הספק ואינה נ א כ ל ת )עיץ‬
‫ו א ס ש ר שמביא ג ם ע ו ל ת העוף ומחנה עליה שתהא נ ד ב ה א ם אינו טמא‪ ,‬עיין במיוחס‬
‫להלן(‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ל ר ש ״ י נ׳‪-‬ט ב ‪ ,‬בתוספות ם א׳‪ ,‬ד ״ ה תגלחת‪ ,‬במאירי ל מ ש נ ת נ ו ולהלן ם׳ א ‪ .‬״‬
‫םוסדין‬
‫ש ל ש י ם י ו ם ו כ ר ‪ .‬שהרי שניהם ס פ ק נ ד ר י ם וודאי טהורים‪ .‬הראשון שמא‬
‫והשני‬
‫היה ט מ א בתחילה‪ ,‬וטהר‪ ,‬ו ס ת ר א ת מ ה שמנה‪ ,‬ועכשיו צ ר י ך ל ס פ ו ר בטהרה שלשים יום‪.‬‬
‫ש מ א היה ה ר א ש ץ ט ה ו ר בתחילה‪ ,‬וחלה ע ל י ו עכשיו נ ז י ר ו ת ש ל שלשים יום‪ .‬א ב ל וודאי שיש‬
‫ל פ נ י נ ו נ ז י ר ט ה ו ר א ח ד שחייב בקרבן ט ה ר ה כדינו‪.‬‬
‫‪.41-40‬‬
‫מביאין‬
‫קרבן‬
‫)טומאה‬
‫ט ה ר ה ו כ ר ‪ .‬א ף כאן ״קרבן טומאה׳‪-‬‬
‫וקרבן(‬
‫הוא באשגרה מ ל ע י ל )עיץ לעיל‪ ,‬ש ו ר ה ‪ ,33‬ד ‪ -‬ה ומביאץ‪ ,‬ומש׳‪-‬ש(‪.‬‬
‫ובמשנתנו ליתא‪ ,‬ו א ץ כאן‬
‫ק ר ק טומאה ש כ ב ר ק ר פ‬
‫‪ .41‬ו ק ר ב ן‬
‫טהרה שלך‪.‬‬
‫כ ל ו מ ר הקרבן שהקרבנו ל פ נ י שלשים‪ ,‬ועכשיו הוא ק ר ב ן‬
‫טהרתי‪ ,‬ו ק מ פ ו ר ש במשנתנו הנ׳‪-‬ל‪ .‬והשני מגלח עכשיו ממה נפשך )עיין מ׳‪-‬ש ל ע י ל ‪ ,‬הערה ‪,(14‬‬
‫והראשון אינו מגלח מספק‪ ,‬ש ה ד י ת ג ל ח ת ט ה ר ה אינה מ ע כ ב ת ‪ ,‬עיין מ ״ ש ל ע י ל ‪ ,‬ש ו ר ה ‪,33‬‬
‫ד ‪ -‬ה ומביאץ‪.‬‬
‫‪ .42‬ו ק ר ב ן‬
‫ט ו מ א ה ש ל ך ‪ .‬צ׳‪-‬ל‪ :‬וקרבן טומאה‬
‫‪ .43—12‬ש ל ש י ם‬
‫לגלח‪,‬‬
‫ולשתות‬
‫יום‬
‫יין‪,‬‬
‫הראשנים‬
‫וליטמא‬
‫ב ס פ ק ‪ ,‬כ מ ו שהוא במשנתנו הנ״ל‪.‬‬
‫ושלשים‬
‫למתים‪.‬‬
‫האחרונים‬
‫יום‬
‫כ ל ו מ ד ‪ ,‬שניהם‬
‫אסור‬
‫כ ש ל ש י ם יום‬
‫הראשונים‪ ,‬ואפילו השני שמא היה הראשון ס מ א וחלה ע ל י ו נ ד ת ת ‪ ,‬ושניהם א ס ו ר י ם כ ש ל ש י ם יום‬
‫האחרונים‪ ,‬הראשון ש מ א היה ט מ א ‪ ,‬ועכשיו מונה נ ז י ר ו ת בטהרה‪ ,‬והשני שמא היה ה ר א ש ץ טהור‪,‬‬
‫ו ח ל ה ע ל י ו נ ד ת ת כ ש ל ש י ם האחרונים‪ .‬ועיין מ ״ ש להלן ב ש ם הירושלמי‪.‬‬
‫‪ . 4 4 —13‬א ם‬
‫גילח‪,‬‬
‫ו ש ת ה יין‪,‬‬
‫וכ׳‪-‬ה ב ד ו ב כ י ״ ע )ושם‪ :‬ה ד י ז ה ל ו ק ה ו כ ר ( ‪.‬‬
‫וניטמא‬
‫והכוונה שגילח פעמיים‪ ,‬בראשונים ובאחרונים‪,‬‬
‫ו ל ו ק ה ממה נפשך‪ ,‬ו כ מ ״ ד ש ה ת ר א ת ס פ ק שמה התראה‪.‬‬
‫‪p‬‬
‫למתים‪,‬‬
‫סופג את‬
‫הארבעים‪.‬‬
‫ו ב י ר ו ש ל מ י ס ״ ח ה״א‪ ,‬נ ״ ז ע״א‪ :‬שתה‬
‫ב ת ו ך שלשים י ו ם הראשונים ו כ ר ‪ ,‬ה ת ר ו ב ו ע ל שניהם כאחד‪ ,‬ס ל ו ג ת א ד ר ׳ יוחנן ו כ ר ‪ ,‬ד ׳ יוחנן‬
‫א מ ר מ ק ב ל ץ התרייה ע ל ס פ ק ו כ ר ‪.‬‬
‫ובשי״ק שם‪ ,‬ד ״ ה א ״ ל ‪ ,‬הגיה כ ת ו ס פ ת א כאן‪:‬‬
‫אינו‬
‫סופג‬
‫וכר‪.‬‬
‫«! והשני מנלח בסוף שלשים האחרונים‪ ,‬שהרי הוא מ ד טהור וודאי‪ ,‬ואם הראשון היה טמא‪,‬‬
‫ע מ ד ה מ ד ו ת השני כשלשים הראשונים ומרק הדם‪ ,‬וסקיים מצות גילוח עכשיו )לאחר שלשים יום(‪ ,‬ואם‬
‫הראשון היה טהור סקיים בסוף שלשים האחרונים מ ע ת גילוח מ ס ע ‪.‬‬
‫‪ !5‬ועיין ל ה ל ן פ״ו‪ ,‬העי ‪.18‬‬
‫נזירות פ״ה‪-‬פ״ו עמי ‪144‬‬
‫‪562‬‬
‫‪ .45-^4‬ה ו א‬
‫על‬
‫עצמו‬
‫חייב‬
‫הראשנים‬
‫השניים‬
‫ועל‬
‫פטור‪.‬‬
‫כלומר‪,‬‬
‫השני פ ט ו ר ממלקות ב ץ ע ל הראשונים ו ב ץ ע ל האחרונים )אם ה ת ר ו בו ע ל אחד מ ק ( ‪ ,‬א ב ל‬
‫ה ר א ש ץ )הוא עצמו( לוקה ע ל הראשונים ממה נפשך‪ ,‬ואפילו אם היה נ ד ר טמא ונטמא ש ו ב לוקה‪,‬‬
‫ע י ץ ל ע י ל ם ״ ב הי״ד‪ ,‬שורה ‪.46‬‬
‫ובירושלמי ם״ח ה״א‪ ,‬נ״ז ע״א‪ :‬שתה יין בתוך שלשים יום הראשונים אינו לוקה‪ ,‬ב ת ו ך‬
‫‪,‬‬
‫שלשים יום האחרונים לוקה )צ״ל להפך‪ :‬לוקה ו כ ו אינו לוקה‪ ,‬כהגהת המפרשים(‪.‬‬
‫הבא‬
‫ק‬
‫השוק אינו לוקה ל א ע ל השניים )צ״ל‪ :‬הראשונים( ו ל א ע ל האחרונים‪.‬‬
‫פ״ו‬
‫נזיר‬
‫‪.1‬םפק‬
‫ספק‬
‫טמא‪,‬‬
‫טהור‬
‫נזיר‬
‫וכר‪.‬‬
‫כ ל ה ה ל כ ו ת כאן ע ד ה ״ ב ) ״ כ ל‬
‫ק ר ב נ ו ת צ ב ו ר והיחיד ו כ ר ״ ( נ ע ת ק ו בתוספות זבחים ע ״ ו א ‪ /‬ד״ה ל מ ח ר ת ‪ ,‬מנחות ק״ה א ‪/‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ע י ץ ר ש ״ י מנחות‬
‫ד״ה ל מ ח ר ת ) ו ע י ץ שטמ״ק שם(‪ ,‬ורובן גם בתוספות נדה ע א ‪ ,‬ד״ה למחרת‪.‬‬
‫ק ״ ה םע״א‪.‬‬
‫ובמשנתנו פ ״ ח מ״ב‪ :‬נ ז י ר שהיה טמא בספק ו מ ו ח ל ס בספק א ו כ ל בקדשים א ח ר ששים ו כ ר ‪,‬‬
‫ומיסמא למתים א ח ר מאה ועשרים יום‪ ,‬שתגלחת הנגע דוחה א ת ת ג ל ח ת הנזיר ב ז ק שהוא ודאי‪,‬‬
‫ו מ ס ר ש ת התוספתא כ י צ ד יעשה‪ ,‬שהרי אם בא ל ג ל ח ל א ח ר שבעה‬
‫א ב ל ב ז ק שהוא ס פ ק א י נ ו דוחה‪.‬‬
‫כ נ ז י ר ממא‪ ,‬א ו מ ר י ם ל ו שמא טהור אתה‪ ,‬ועליך ל ח כ ו ת ע ד שתשלים שלשים יום‪ ,‬ומשלים שלשים‬
‫יום‪ ,‬ואם בא ל ג ל ח כ ס ה ו ר ע ל ק ר ב נ ו ת מהרה‪ ,‬אומרים ל ו שמא טמא היית ו כ ר ‪ ,‬ומגלח ומונה שלשים‬
‫יום ומגלח ו כ ר ‪ ,‬ו ע ד י ץ יש לחשוש‪ ,‬שמא מ צ ו ר ע מוחלט היה‪ ,‬ושתי התגלחות ל א ע ל ו ל ו כ ל ל ל ש ם‬
‫נזירות‪ ,‬ו כ ל הימים ש ס פ ר ל א ע ל ו ל ש ם נזירות‪ ,‬א פ י ל ו אם היה נזיר ט ה ו ר )כמשנתנו ס״ז מ״ג(‪,‬‬
‫ועכשיו שטהר מ צ ר ע ת ו צ ר י ך ל מ נ ו ת מחדש‪ ,‬ומונה שלשים יום )שמא היה ט ה ו ר ו א ס ו ר ל ו לגלח(‬
‫ומגלח נ ז י ר ו ת מומאה )שמא ממא היה(‪ ,‬ו א ח ״ כ מונה ע ו ד שלשים יום ל נ ז י ר ו ת טהרה‪ ,‬ומביא א ת‬
‫קרבנותיו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ת ג ל ח ת ר ב י ע י ת ל א נ ז כ ר ה בתוספתא‪!.‬‬
‫א ר ב ע תגלחיות‪,‬‬
‫א ב ל ב ב ב ל י ם׳ א מפורש‪:‬‬
‫ו ל פ י ה גמצא מגלח א ר ב ע פעמים‪ ,‬פ ע ם ל כ ל שלשים יום‪ ,‬ויוצא מ כ ל ל מ צ ו ר ע ו נ ז י ד א ח ד מאה‬
‫ו ע ש ר י ם יום‪.‬‬
‫ו ד ץ ה ק ר ב נ ו ת שמביא ב ץ ת ג ל ח ת ותגלחת מ ב ו א ר ב ת ו ס פ ת א להלן‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ע י ץ בפיה״מ‬
‫‪,‬‬
‫ל מ ש נ ת נ ו פ ״ ח מ״ב‪ ,‬ו ב פ י ר ו ש ו מהדו״ק שהביא ה ר ״ י קאפח שם‪ ,‬ע מ קצ״ח‪ ,‬ו ב פ י ר ׳ יהוםף‬
‫אשכנזי שהביא ב מ ל א ״ ש שם‪.‬‬
‫ב ב ב ל י ו פ י ר ו ש ה ת ל מ ו ד שם‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ע י ץ ד ״ מ פ ״ י מ ה נ ז י ר ו ת ה״א ואילך‪ ,‬ו ה ר ״ מ פ ס ק ל פ י הברייתא‬
‫‪,‬‬
‫ו ע ‪ p‬ב ש ו ״ ת הרדב״ז‪ ,‬ל ל ש ו נ ו ת ה ר מ ב ״ ם ז ״ ל ס י ר פ ״ ו ‪ ,‬ע ל כ ל ה פ ר ק‬
‫ב ר מ ב ״ ם שם‪.‬‬
‫‪.2-1‬‬
‫ספק‬
‫ספק‬
‫מצורע‬
‫נזיד‬
‫טהור‪,‬‬
‫טהור‪,‬‬
‫אבל‬
‫אבל‬
‫מצורע‬
‫נזיד‬
‫ודיי‬
‫ודיי‬
‫היה‬
‫היה‪,‬‬
‫וכר‪.‬‬
‫ספק‬
‫מצורע‬
‫טמא‬
‫ב כ י ״ ע ח ס ר ה המלה ״היה״‬
‫א צ ל נזיר ו א צ ל מ צ ו ר ע ‪ ,‬א ב ל היא ישנה שם גם ב ד ו ב ת ו ס פ ו ת זבחים‪ ,‬מנחות ו נ ד ה הנ״ל* ו ב י ר ו ש ל מ י‬
‫שנביא להלן‪ ,‬והיא גירםא נכונה‪.‬‬
‫והברייתא ש ל נ ו מ ב א ר ת א ת מ ש נ ת נ ו פ ״ ח מ ״ ב ה נ ״ ל ‪ ,‬שהיא‬
‫קשה‪ ,‬שהרי מ פ ו ר ש במשנתנונ ש ס פ ק נגעים ע ד ש ל א נזקק לטומאה ט ה ו ר ) ו א ם נזקק לטומאה ה ר י‬
‫א ץ כאן ספק‪ ,‬וחייב ל ג ל ח ולהביא ק ר ב נ ו ת כשנטהר(‪ ,‬כ מ ו שהקשה כפיי ה ר א ״ ש נ ״ ה ב‪>/‬‬
‫‪1‬‬
‫עיין ס״ש לעיל פ״ה‪ ,‬העי ‪.13‬‬
‫ו ר ש ״ י בטנחות ק״ה סע״א קיצר‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫פ״ט )יד‪ ,‬נגעים רפ״ה‪ ,‬שם פיה ) י ד ‪ ,‬טהרות פ״ד סי״ב‪.‬‬
‫* ודברי התוספות שם‪ ,‬ד״ה אוכל‪ ,‬תמוהים‪ ,‬עיין בקרן אורה שם‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫‪8‬‬
‫וק‬
‫נזירות פ״ו עמ׳ ‪145-144‬‬
‫‪563‬‬
‫ב א ר ו ב י ר ו ש ל מ י ) פ ״ ח ר ה ״ ב ‪ ,‬נ ״ ז ע ״ א ( א ת מ ש נ ת נ ו ‪ :‬א י זהו מ ו ח ל ט מספק‪ ,‬ש נ י ם ש ב א ו א צ ל ו ו ה ח ל י ט‬
‫א ת א ח ד מהן‪ ,‬ו ל א ה ס פ י ק ל ה ח ל י ט א ת ה ש נ י ע ד ש נ ח ל פ ו ל ו ) כ ל ו מ ר ‪ ,‬ו ע כ ש י ו נ ת ר פ א ו שניהם( זהו‬
‫מ ו ח ל ט מספק‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ה ד א ה י א ד ת נ י ר ח י י א ספק נ ז י ר ט מ א ספק נ ז י ר ט ה ו ר ‪ ,‬א ב ל נ ז י ר ו ד א י‬
‫ס פ ק מ צ ו ר ע ט מ א ספק מ צ ו ר ע ט ה ו ר ‪ ,‬א ב ל מ צ ו ר ע ו ד א י ה י ה‪.‬‬
‫ה י ה‪,‬‬
‫ופירושו שהיה לפנינו מצורע וודאי‬
‫שנתרפא‪ ,‬אלא שנתחלף־ באחר שלא נחלט מעולם‪.‬‬
‫‪.3—2‬‬
‫בקדשים‬
‫אוכל‬
‫ו מ נ ח ו ת ה נ ״ ל ל ע י ל ‪ ,‬ש ו ר ה ‪.1‬‬
‫ה ת ו ס פ ת א ‪ :‬א ח ר ס ״ א יום‪.‬‬
‫שם‪.‬‬
‫ו ב כ י ״ ו כאן‪:‬‬
‫ששים‬
‫אחר‬
‫ו כ ״ ה בד‪ ,‬ב כ י ״ ע ‪ ,‬ב ת ו ס פ ו ת ז ב ח י ם‬
‫יום‪.‬‬
‫וכ״ה במשנתנו פ ״ ח מ ״ ב הנ״ל‪.‬‬
‫ובתוספות נדה הנ״ל העתיקו בשם‬
‫ו ע י י ן בתוספות כאן נ ״ ה ב׳‪ ,‬ד ״ ה ו מ ד ק ד ק ה ר ״ ם ‪ ,‬ו מ ״ ש בהגהות ה ר ש ״ ש‬
‫אוכל‬
‫‪,‬‬
‫בקדשים אוכל‬
‫והשארתיה‬
‫בקדשים וכו ‪,‬‬
‫בפנים‬
‫במוקפות‪,‬‬
‫ה א פ ש ר ו ת ל ק ר א ‪ :‬ה י ה א ו כ ל בקדשים‪ ,‬א ו כ ל ב ק ד ש י ם ו כ ו ‪ /‬ש ה ר י ה פ י ס ו ק ש ל י הוא‪.‬‬
‫ל ע י ל בסמוך‪ ,‬ש ו ר ה‬
‫‪.5—4‬‬
‫הזה‬
‫משום‬
‫ועיין מ ״ ש‬
‫‪.2-1‬‬
‫ושנה‪,‬‬
‫היזה ושנה גילח ו כ ו ‪/‬‬
‫גילח‬
‫קרבן‬
‫והביא‬
‫ועיין בתוספות הנ״ל‪.‬‬
‫כ ו ל ם צ י ו ו י הם‪ ,‬וכן מ נ ו ק ד ב כ י ״ ע ‪:‬‬
‫וכו‪/‬‬
‫ו כ ל ה ב ר י י ת א ב י ר ו ש ל מ י פ ״ ח ה ״ ב )ואילך ב ד‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ישנים(‪ ,‬נ״ז ע ״ א ואילך‪ ,‬ובקיצור בבבלי ס א ‪ /‬עיי״ש‪.‬‬
‫‪.6‬‬
‫מנה‬
‫צא‬
‫ושלשה‬
‫עשרים‬
‫להשלים‬
‫שלשים‪.‬‬
‫שהרי לא נתנו לו לגלח‬
‫כ נ ז י ר טמא‪ ,‬ו י ש ל ו ש ל ש י ם ל ג י ד ו ל ש ע ר ‪.‬‬
‫‪ .7‬ג י ל ח‬
‫‪.&-8‬‬
‫זו‬
‫חובה‬
‫הקרבן‪,‬‬
‫‪6‬‬
‫והביא‬
‫מביא‬
‫וכר‪.‬‬
‫קרבן‪.‬‬
‫עולת‬
‫א ף כ א ן צ י ו ו י הוא‪ ,‬כ ל ע י ל ‪.‬‬
‫בהמה‬
‫ומתנה‬
‫בכי״ו ובכי״ע‪ :‬אם ט מ א‬
‫עליה‪,‬‬
‫ואומ׳‬
‫מנחות ונדה הנ״ל‪ :‬אם‬
‫טהור‬
‫‪ .9‬ו א ם‬
‫לאו‪,‬‬
‫הרי‬
‫זו‬
‫ו ה נ כ ו ן ה ו א בד‪ ,‬ב ת ו ס פ ו ת זבחים‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫וכן י ו צ א מן ה י ר ו ש ל מ י ה נ ״ ל ומן ה ב ב ל י ס א )ואי‬
‫ל א ו מ צ ו ר ע ה ו א ו ל א ו ט מ א ה ו א ו כ ר ע ו ל ת ב ה מ ה ה ו י א חובתו(‪.‬‬
‫נדבה‪.‬‬
‫אם‬
‫אני‬
‫אני‪ ,‬ו ה ו א ש י ב ו ש ב ר ו ר ‪ ,‬ש א ם ט מ א ה ו א מ ג ל ח ל פ נ י‬
‫וכאן הוא מגלח אחרי העולה‪ ,‬ולפני חטאת העוף‪.‬‬
‫אני וכר‪.‬‬
‫ו ב כ י ״ ע ליתא‪.‬‬
‫טהור‬
‫הרי‬
‫‪,‬‬
‫ו כ ״ ה ב ר ״ מ פ ״ י מ ה נ ז י ר ו ת ה״ו‪.‬‬
‫כ ל ו מ ר ‪ ,‬א ם א נ י ט מ א )עיין מ ״ ש ל ע י ל ( ‪ ,‬ו ע ל י ל ג ל ח‬
‫ל פ נ י הקרבן‪,‬ל ה ר י זו נ ד ב ה ‪ ,‬ו ע כ ש י ו אם ה ו א נ ז י ר ט ה ו ר ו א י נ ו מ צ ו ר ע י כ ו ל ל ג ל ח ע ל ה ע ו ל ה‬
‫י• ועל פי הירושלמי פירש ר׳ יהוסף אשכנזי בסלא״ש למשנתנו‪ .‬ועיין היטב בתוספות זבחים‬
‫ע־ו ב׳ ומנחות ק״ה ב׳‪ .‬ולפי מה שרצו ל פ ר ש מ ת ח י ל ה ‪.‬נזיר ודאי היה׳‪ ,‬כ ל ו מ ר שהיה מתחילה‪ ,‬ועכשיו‬
‫יש ס פ ק שאינו נזיר כ ל ל ‪ ,‬הרי אפשר לפרש נם במצורע שהיה מ ת ח י ל ה מ צ ו ר ע וודאי‪ ,‬א ל א שנולד לו‬
‫ס פ ק בתנלחת שלו‪ ,‬שמא שייר ב ה שתי שערות )עיין עעים פייר סיד(‪ ,‬והוא עכשיו ס פ ק מצורע‪ ,‬שהיה‬
‫מ צ ו ר ע וודאי שנזקק לטומאה‪ .‬ו ל כ ל הפירושים ‪.‬ודאי נזיר היה׳ אינו ד ו מ ה ל ‪ .‬מ צ ו ר ע ודאי היה״‪.‬‬
‫ובתוספות הנ״ל ד ח ו את פירושם לעניין נזיר בראיות מכריעות‪ .‬ובמאירי למשנתנו כ ת ב ‪ :‬מ ו ח ל ט ב ס פ ק ‪.‬‬
‫ר״ל כמן שנסתפק אם החליטו כהן וכר‪ ,‬ועכשיו נתרפא מצרעתו‪.‬‬
‫« עיין מ״ש להלן‪ ,‬הע׳ ‪.7‬‬
‫ל ואם נילח אחרי ה ק ר ב ן ל א יצא‪ ,‬כמפורש ב ס פ ר י נשא פי׳ כיח‪ ,‬עמ׳ ‪ ,35‬והביאו בס׳ ה מ צ ו ת‬
‫ל ר ב חפץ‪ ,‬הוצ׳ ה ל פ ר ‪ ,‬עמ׳ ‪ ,170‬שר <־»‪ .1‬וכן כ ת ב הרלבינ נשא‪ ,‬ק פ ׳ א עינ‪ :‬למדנו שהתגלחת קודם‬
‫ל ה ב א ת הקרבן‪ ,‬כי הוא בא ל ק ד ש א ת ראשו שנטמא‪ ,‬ו ל א יתכן שיקדש ראשו אם ל א יוסר ת ח ל ה השער‬
‫שנטמא‪ .‬וכן משמע מפשוטה של משנתנו )פיו מיו(‪ .‬וכן ת פ ט בקרן אורה נ״ז ב׳ )דיה א ב ל הרםב״ם(‬
‫כ ד ב ר פשוט‪ .‬והריס פ ס ק בפיי מה׳ נזירות )ועיייש ב ל ח י מ היט> שגילוח טומאה אינו מ ע כ ב ‪ ,‬והוא‬
‫כשיטת ה ב ב ל י שהעמידו את הברייתא שלנו באשה וקטן שמותר ל ה ם ל נ ל ח )עיין מיש להלן‪ ,‬שו׳ ‪,17‬‬
‫דיה ובבלי(‪ ,‬א ב ל בירושלמי ה ע מ י ד ו ה בנזיר נדול )עיין מיש ל ה ל ן שם‪ ,‬ד י ה ומגלח(‪ ,‬ואם נאמר שנילוח‬
‫ט ו מ א ה אינו מ ע כ ב ‪ ,‬ל ס ה לו ל נ ל ח א ח ׳ כ נילוח שלישי‪ ,‬יקריב ק ר ב ן ט ה ר ה וטומאה ב ל י גילוח כ ל ל ‪,‬‬
‫ולא יעבור בלי צ ו ר ך ע ל ה ק פ ת הראש‪ .‬ועיין בבלי ס פ י ח סיא א׳‪ ,‬בפירוש הרא״ש ובקרן אורה שם‪.‬‬
‫ובסיוחס לרשיי ניט ב ׳ ‪ :‬ועולה זו לנדבה‪ ,‬ת ז י ר ט מ א ל א מייתי ע ו ל ת בהמה‪ .‬ועיין בפירושו ל ע י ל‬
‫כ״ו א׳‪ ,‬דיה עיא )‪-‬עניין אחר(‪ .‬א ב ל עיין ל ע י ל שקלים פינ ה כ ׳ א וסש״ש ב ח ^ עמ׳ ‪ .711‬ועיין בהנהות‬
‫הרשיש ניט ב׳‪ .‬ובכים פיי מה׳ נזירות ה י ד כ ת ב ‪ :‬שנזיר ט ס א אינו צ ר י ך ל ה ב י א ע ו ל ת בהמה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נזירות פ׳׳ו ע מ ‪145‬‬
‫‪564‬‬
‫)עיין במשנתנו פ ״ ו מ״ז(‪ .‬ושלמים אינו מביא משום הבאה ל ב י ת הסםול ומשום שצריכים תנוםה‪»,‬‬
‫ואינו י כ ו ל להניף משום ספק מצורע‪ ,‬וחטאת בהמה אינה באה ע ל הספק‪.‬‬
‫‪.10-9‬‬
‫תיעשה‬
‫כיצד‬
‫להחמיר‬
‫לו‬
‫וכר‪.‬‬
‫עליו‬
‫וכ״ה‬
‫בירושלמי‬
‫הנ״ל‪.‬‬
‫והכווגה‪ ,‬שהרי הוא גם ספק מוחלט‪ ,‬ועליו להביא צםורים ולגלח אח״כ תגלחת ראשונה ש ל ימי‬
‫‪,‬‬
‫ו ב ב ב ל י ם׳ א ‪ :‬תגלחת ראשוגה מביא צםורים וחטאת העוף ו ע ו ל ת בהמה‪.‬‬
‫החלטו‪.‬‬
‫‪ .10‬מ ב י א‬
‫של‬
‫פילי‬
‫חרם‬
‫וכר‪.‬‬
‫חדשה‬
‫ה כ ל כמשנת נגעים רםי״ד‪.‬‬
‫ופילי‬
‫‪,‬‬
‫הוא ןז\‪10.‬ק>‪ ,‬כלומר‪ ,‬קערה‪ »,‬עיין ב ס פ ר ו החשוב ש ל ר ״ י ב ר א נ ד ״ כ ל י ח ר ם ב ס פ ר ו ת התלמוד׳ ‪,‬‬
‫עמ׳ תכ״ד‪ ,‬ה ע ר ו ת ‪.30-29‬‬
‫‪ .12-11‬ח פ ר‬
‫וקברה‬
‫וכ״ה במשנתנו הנ״ל‪ ,‬ועיין ת מ ו ר ה ס ״ ז בדד‪.‬‬
‫בפניו‪.‬‬
‫ומ״ש‬
‫ו ק ב ר ה בפניו‪ ,‬כ ת ב בתיו״ט בגגעים שם‪ :‬מפני החשד‪ ,‬ש ל א יחשדנו שיאכלהו‪.‬‬
‫‪ .12‬ו מ ב י א‬
‫חטאת‬
‫העוף‬
‫ע ל י ה וכר‪.‬‬
‫ומתנה‬
‫וחטאת העוף היא משום ספק‬
‫טומאת גזיר‪ ,‬שהרי בתגלחת ראשונה ש ל מצורע אין קרבן‪ ,‬ומשום תגלחת נזיר טהור‪ ,‬כ ב ר הקריב‬
‫א ת עולתו והתנה עליה שאם הוא נזיר טהור ואינו מצורע‪ ,‬העולה לחובתו‪ ,‬ומותר ל ו עכשיו לגלח‪.‬‬
‫וכאן אינו צריך ל ה פ ק י ר נכסיו‪ ,‬שהרי אמרגו שבתגלחת ראשונה חטאת העוף אינה באה א ל א משום‬
‫ס פ ק נזיר טמא‪ ,‬ודינו בחטאת העוף אפילו הוא עשיר‪ ,‬כמפורש בכתוב‪.‬‬
‫‪.13-12‬‬
‫ואומ׳ אם טמא אני‬
‫מ ח ו ב ת ו וכר‪.‬‬
‫חטאת‬
‫והוא מתנה עכשיו‪ ,‬א ב ל‬
‫עדיין אינו מקריבה א ל א ל א ח ר תגלחתו‪.‬‬
‫‪ .14‬ו מ ג ל ח‬
‫ראשו‬
‫וזקנו‬
‫ונכות‬
‫ע י נ י ו וכר‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫כ ל ש ץ המקרא ויקרא י״ד‪ ,‬ט ‪.‬‬
‫ועיין מ״ש להלן‪ ,‬שורה ‪ ,17‬ד ״ ה ומגלח ראשו‪ ,‬כיצד מגלח א ת זקנו מספק‪ ,‬ושמא אינו מצורע‪.‬‬
‫א ב ל א ת ר א ש ו מגלח כאן ממה נפשך‪ ,‬ואפילו אם אינו מ צ ו ר ע ואינו נזיר טמא‪ ,‬שהרי תגלחת‬
‫ראשוגה וודאית היא‪.‬‬
‫ולאחר התגלחת מקריב א ת חטאת העוף‪ ,‬ונמצא שתגלחת הראשונה היתה כדין‪ ,‬שהרי גילח‬
‫ל א ח ר זריקת ד ם העולה‪ ,‬ו א ם הוא גזיר טהור יצא‪ .‬ואם הוא טמא‪ ,‬הרי העולה שהקריב היא‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫נדבה‪ ,‬והוא כ ב ר ט ב ל מזמן אחרי ההזייה )עיין ב מ ד ב ר ר ‪ ,‬ט ‪ ,‬ו ב ר ״ מ ס ״ ו מ ה נזירות הי״א(‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ומגלח עכשיו ואח״כ מקריב חטאת העוף באותו יום‪ ,‬ו כ ר עקיבא במשנתנו פ ״ ו מ״ו‪ ,‬עיין בתוספות‬
‫זבחים מנחות ונדה הנ״ל‪.‬‬
‫נ מ צ א נ ו למדים שאפילו אם‬
‫ל א היה מ צ ו ר ע גילח כדין‪ ,‬בין שהיה‬
‫גזיר טהור )שהרי גילח אחרי עולתו( ובין שהיה גזיר טמא )שהרי גילח והביא אח״כ חטאת העוף(‪.‬‬
‫ו א ש ר לאשמו עיין להלן‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ועדיין הוא ס פ ק נזיר‪ ,‬שמא היה טמא‪ ,‬וצריך עכשיו למנות ל יום‬
‫בטהרה‪ ,‬ואם היה מ צ ו ר ע יצא ידי תגלחתו הראשוגה‪ ,‬וקרבן ה ר י אין ל ו בתגלחת ראשונה‪ ,‬ו ע ד י ץ‬
‫הוא מ צ ו ר ע בימי ספרו‪ ,‬וגזיר ס פ ק טמא ס פ ק טהור‪.‬‬
‫ומביא‬
‫ומוגה‬
‫ל׳‬
‫עולת‬
‫ב ה מ ה וכר‪.‬‬
‫וכ״ה ב כ י ״ ע ובתוספות ה נ ״ ל )לעיל ש ר ‪ .(1‬א ב ל בד‪:‬‬
‫ומביא ע ו ל ת בהמה ו כ ר ‪ ,‬וכן הגירםא בירושלמי‪ .‬וכן כ ת ב ו בתוספות זבחים ונדה‬
‫הנ״ל‪ :‬ונראה שחסר מן התוספתא ו ס ו פ ר שלשים יום‪ ,‬וגרסי׳ ו ס ו פ ר שלשים יום ומביא ע ו ל ת‬
‫בהמה‪ .‬וכן ב ר ו ר ‪ ,‬שהרי עדיין בספק הוא עומד‪ ,‬ושמא היה גזיר טמא‪ ,‬ו ב ת ג ל ח ת ראשונה טהר‪,‬‬
‫וצריך למגות שלשים יום בטהרה‪ .‬ו ב ב ב ל י ם׳ א׳‪] :‬תגלחת[ שנייה‪ ,‬מביא חטאת העוף ו ע ו ל ת בהמה‪.‬‬
‫וחטאת העוף היא משום ת ג ל ח ת מצורע‪ ,‬עיין בתוספות שם‪ ,‬ד ״ ה ה״ג‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪.16-15‬‬
‫ומתנה‬
‫עליה‬
‫ואומ‬
‫נדבה‬
‫וחטאת‬
‫העוף‬
‫מ ח ו ב ת ו וכר‪.‬‬
‫וזו‬
‫אם טמא‬
‫הייתי‬
‫עולה‬
‫הראשונה‬
‫חובה‬
‫בכי״ו ובכי״ע‪ :‬א ם ט מ א א נ י ו כ ר ‪ .‬ו ב ד‬
‫* ויביאם אח״כ‪ ,‬עיין ס״ש להלן‪ ,‬שו ‪ .30-29‬ועיין בתוספות זבחים‪ ,‬פנחוח ונדה הנ״ל שהבאנו‬
‫בפנים בראש פירקין‪ .‬ועיין בתוספות כאן ס׳ א׳‪ ,‬דיה תנלחת‪.‬‬
‫ו כ ן השתסשו היונים )לאחר תקופת הוסירוס( ב מ ל ה זו למזרק רחב‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫גדרות פיו עמי ‪145‬‬
‫בטעות‪ :‬אם‬
‫‪565‬‬
‫ט ה ו ר הייתי‪ ,‬א ב ל בתוספות זבחים‪ ,‬מנחות ונדה הנ״ל‪ :‬א ם ס מ א‬
‫הנוסחאות ) ל ר ב ו ת קג״נ( עולה הראשונה חובה ו כ ר ‪ ,‬כלפנינו‪.‬‬
‫נ ד ב ה ו ז ו חובה‪ ,‬וכ״ה בתוספות זבחים‪ ,‬מנחות ונדה הנ״ל‪.‬‬
‫ובכל‬
‫ה י י ת י‪.‬״‬
‫ו צ ״ ל להסך‪ :‬העולה הראשונה‬
‫ו כ ״ ה בירושלמי‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ע י ץ ב ב ל י ם ב׳‬
‫ו ר ״ מ פ ״ י מה׳ נזירות ו ד ו ‪ ,‬ו ק מוכרח‪.‬‬
‫וכאן א נ ו חוששין שמא היה נ ז י ד טמא‪ ,‬והעולה הראשונה שהקריב הקריבה ל פ נ י תגלחתו‬
‫)משום ס פ ק נזיר טהור(‪ ,‬ו ל א ‪ r‬א ב ה משום נ ז י ד ס מ א ‪ » ,‬ו ל פ י כ ך מתנה עכשיו ו א ו מ ד שאם היה‬
‫ט מ א העולה ראשונה נדבה‪,‬״ ה ו חובה ל נ ז י ר ו ת טהרה‪.‬‬
‫וחטאת ה ע ו ף שהקריב א ח ר י ת נ ל ח ת ו‬
‫הראשונה היא מחובתו‪ ,‬ו כ ב ר ה נ י א חטאת ה ע ו ף )ואשד לאשם‪ ,‬עיין להלן(‪ ,‬ו ט ה ר מטומאתו‪.‬‬
‫‪ .17-16‬ו א ם‬
‫ספק‪.‬‬
‫העוף‬
‫טהור אני‪,‬‬
‫עולה‬
‫הראשונה‬
‫וכ״ה ב כ ל הנוסחאות‪ ,‬ל ר ב ו ת קג״נ‪.‬‬
‫נדבה וזו‬
‫חובה‪,‬‬
‫וחטאת‬
‫וצ״ל‪ :‬עולה הראשונה חובה ו ז ו נדבה ו כ ר ‪,‬‬
‫כ מ ו שהוא בתוספות זבחים‪ ,‬מנחות ונדה ה נ ״ ל ) ל ע י ל ש ר ‪.(1‬‬
‫ו כ י ה בירושלמי‪ ,‬ועיין מ י ש לעיל‪,‬‬
‫ש ו ר ה ‪ ,16-15‬ד ״ ה ומתנה‪ ,‬ו ק מוכרח‪ ,‬שאם היה ט ה ו ר העולה הראשונה שגילח אחריה היא ע ו ל ת‬
‫חובה‪ ,‬ח ו היא נדבה‪ ,‬וחטאת העוף שהקריב היא ס פ ק ‪ ,‬שהרי ט ה ו ר מביא חטאת בהמה‪ .‬וכאן אינו‬
‫מביא קרבן טומאה‪ ,‬שהרי בוודאי ט ה ר ל פ נ י ק מטומאתו‪ ,‬ו א ם היה מצורע‪ ,‬ה ר י ג ם עכשיו ל א‬
‫ת ו ע י ל לו‪ ,‬עיין מ ״ ש לעיל‪ ,‬שורה ‪ ,14‬םד״ה ומביא‪.‬‬
‫א ב ל עדיין א ג ו חוששים שמא היה מ צ ו ר ע מוחלם‪ ,‬ו א ץ ל ו כ ל ל ק ר ק בתגלחת ראשונה‪,‬‬
‫ו ת ג ל ח ת זו היא ת ג ל ח ת שגייה א ח ר י ס פ ר ו ‪ ,‬ו ל א י צ א כ ל ל ב ת ג ל ח ת ר א ש ו נ ה משום נזירות‪ ,‬וימי‬
‫גמרו ד מ י ספרו א ץ עולץ‬
‫‪ .17‬ו מ ג ל ח‬
‫^ ‪ p‬נזירות‪ .‬ו כ י צ ד יעשה ז‬
‫ראשו‬
‫וזקנו‬
‫וגבות‬
‫ע י נ י ו וכר‪.‬‬
‫וכאן מ ת ע ו ר ר ת השאלה שמא‬
‫כ ב ר י צ א י ד י נ ד ר ו ח ו ) ש ל א היה מ צ ו ר ע כ ל ל ( וכשמגלח ע ו ב ר ג ם ע ל הקסת ה ר א ש ״ ו ג ם ע ל‬
‫השחתת ז ק ‪ .‬״‬
‫והתנינן‬
‫ו כ ב ר ש א ל ו ש א ל ה ז ו ב י ר ו ש ל מ י בםס״ח‪ ,‬ו ת י ר צ ו שמדברים בסדים‪.‬‬
‫ושאלו‪:‬‬
‫ז ק ן‪ ,‬א י ת ל ך מימד ס ר י ם ? ״ והתירוץ ש ם אינו ב ר ו ד בוודאות‪ ,‬א ב ל כ נ ר א ה שהמםקנא‬
‫היא שתנא ז ה ס ו ב ר ש א ף סמק צ ר ע ת דוחה א ת לאווין ה ל ל ו ‪ ,‬״ ועיי״ש במה״פ‪ ,‬ד ״ ה ל א שנייא‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ב ת ו ס פ ו ת זבחים ע ״ ה א׳‪ ,‬מנחות ם ״ ב ב׳‪ ,‬ד ״ ה ו ק ‪ ,‬ב כ ו ר ו ת ם ״ א א ‪ ,‬ד ״ ה והא ) ^ ‪ p‬סמיכה(‬
‫כתבו‪ :‬ו ב ג ב ר א איירי כ ד מ ו כ ח בתוספתא‪.‬‬
‫ו ב ב ב ל י נ ״ ז ב׳‪ :‬ומגלח ד׳ תגלחות‪ .‬והא ק ע ב י ד השחתה ) כ ״ ה בכי״מ‪ ,‬במיוחס לדש׳‪-‬י‬
‫<>» ועל פיהם תיסנתי ‪.‬הייתי"‪ ,‬וועירםא ‪.‬הייתי" סקוייםת א ף ע״י ד‪.‬‬
‫»! עיין מ״‪ 0‬לעיל‪ ,‬העי ‪ .7‬א ב ל סשוזם עולת בהסה אין ב כ ך כלום‪ ,‬עיין ס״ש שם‪.‬‬
‫וכבר התנה כן בתנלחת ראשונה‪.‬‬
‫•» א ב ל מ ה נראה שהתנא שלט סובר שהקפת כ ל הראש לאו שטה הקפה‪ ,‬עיין ב ב ל י ני? אי‪,‬‬
‫וס״ש להלן בפנים‪ ,‬ד״ה ובבבלי‪ ,‬וס״ש בקרן אורה שם‪ .‬ועיין להלן‪ ,‬העי ‪.21‬‬
‫«! והוא הדין שנם בתנלחת ראשונה יש ס פ ק ע ל השחתה זקן‪ ,‬שהרי מ ד אינו מגלח א ח זקנו‪,‬‬
‫עיין ם״ש לעיל ספ״א‪ ,‬שוי ‪ ,29-28‬ד״ה מ מ ד ע סנלח‪.‬‬
‫«» ס פ ד ו ש הספרשים סוכח שסדשו‪ :‬איח ל ך סיסר סריס‪ ,‬והרי אין ל ו זקן‪ .‬ו פ ד ו ש זה הסוה‪,‬‬
‫שהרי ב פ ד ו ש אמרו ל ה ל ן ננעיס » ‪ Y‬דרי‪ :‬זקן האשה ז ק ן ה ס ר י ס ו מ י הרי הן מ ק ן ל כ ל ד ב ר ‪.‬‬
‫והמונה אף לעניין טהרת מ ג ד ע ‪ ,‬כ ס ו ש ה ע ס ד ו ה ב ב ב ל י קדושין ל״ה ב׳‪ ,‬ועיץ בסדש״י ובתוספי רי״ד‬
‫שם‪ ,‬ועיין שם בתוספות ד ה הרי‪ ,‬ובתוספי יבסות ס' בי‪ ,‬ד״ה דהביא‪ .‬ת ר א ה שהפדוש בדושלםי הוא‪,‬‬
‫והתנינן זקן אית ל ך סיפר סריס‪ ,‬כלומד‪ ,‬סריס שאין לו זקן‪ ,‬והרי כאן יש ל ו זקן‪ ,‬ואף הוא עובר )שלא‬
‫באשה(‪ ,‬עיין ב ב ל י הנ־ל‪ ,‬ועיץ במל״ס ומנסנת פענח פי״ב פה׳ עץ ה״ב‪ ,‬וס״ש ב פ ח ד יצחק )בס׳ מעשה‬
‫רק״ם( קדושין ל״ה בי‪ ,‬סד״ה והרםב״ם‪.‬‬
‫• נ כלוסר‪ ,‬ה ק ס ת הראש והשחתת זקן‪ ,‬א ב ל אינה ח ח ה איסור תנלחת מיד‪ ,‬כ ל ע י ל וכסשנתנו‬
‫םפ״ח‪ .‬ודווקא ס פ ק צ ר ע ת )שהדושלסי קורא ל ה ‪.‬חנלחת מנוה־(‪ ,‬א ב ל חנלחת מ ד ו ת אינה דוחה א ת‬
‫לאו ה ק פ ת הראש כסדרו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נזירות פ״ו ע מ ‪146-145‬‬
‫‪566‬‬
‫ובתוספות(‪ ,‬ועיי״ש ב ק ק אורה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ק פ ס ק הר״מ בס״י מ ה נ ז י ר ו ת‬
‫והעמידוה באשה‪ ,‬א ו ב ק ק ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ד ם ‪ .‬ו ע י ץ להלן נגעים פ ״ ד ד ד י ו ב ב ל י קידושץ ל ״ ה ב ‪.‬‬
‫‪ .18-17‬ר ׳‬
‫אומ‬
‫שמעון‬
‫‪,‬‬
‫למחרת‬
‫אשמו‬
‫מביא‬
‫ירושלמי‬
‫ו ל ו ג ו וכר‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ס ״ ח ה ״ ב )בד״י בםעות‪ :‬ו ד ד ( ‪ ,‬נ ״ ז םע״א‪ ,‬ב ב ל י זבחים ע ״ ו םע״א‪ ,‬מנחות ק ״ ה םע״א‪ ,‬נ ד ה ע א ‪/‬‬
‫ו פ י ר ש ״ י ) מ נ ח ו ת ק ״ ה רע״ב(‪ :‬ל מ ח ר ת ש ל יום ששים‪ ,‬ועיי״ש בתוספות‬
‫ונרמזה ב מ כ י ל ת ץ ם׳ א ‪/‬‬
‫‪,‬‬
‫ק ״ ה א ‪ ,‬ד ״ ה למחרת‪ ,‬והכווגה גם ל א ח ר התגלחת‪ .‬והוא הקרבן הראשץ‪.‬‬
‫ו ר ״ ש לשימתו במשנת‬
‫זבחים פ ״ ח מ ״ ג ) ו ע י ץ במשנת פסחים פ ״ מ מ״ח(‪ ,‬ואיגו חושש שמביא קדשים ל ב י ת הפסול‪ ,‬שהוא‬
‫ממעם ב א כ י ל ת הקרבן‪.‬״ ועיין ר ״ ש נגעים םי״ד מי״ג‪.‬‬
‫‪ .20‬ו ט ע ו ן מ ת ן‬
‫‪ .21‬ו ל א‬
‫ב ה ו נ ו ת וכר‪.‬‬
‫הודו לו‬
‫כמשגת זבחים ס ״ ח מ״ג‪.‬‬
‫כחומרי א ש ם מ צ ו ר ע ושלמים )חזה ושוק(‪.‬‬
‫שמעון‪,‬‬
‫חכמים לד׳‬
‫שמביא‬
‫ועיין בירושלמי‪ ,‬ו צ ״ ל שם כ ל פ נ י נ ו‬
‫קדשים‬
‫)ולא‬
‫לבית הפסול‪.‬‬
‫הודו(‪ ,‬ו כ מ ו שתיקנו‬
‫המפרשים‪ .‬וכן מסורש ב ב ב ל י גדה ע ׳ ב ‪/‬‬
‫‪.22-21‬‬
‫להביא‬
‫חמאת‬
‫י כ ו ל וכר‪.‬‬
‫בהמה אין‬
‫כ י צ ד יעשה ל מ ח ר א ח ר תגלחתו ב ק ר ב נ ו ת מ צ ו ר ע ל א ח ר ספרו‪.‬‬
‫עכשיו ח ח ר התנא קמא ו מ ס ר ש‬
‫ו ל ר ״ ש ל ע י ל הקרבן ה ר א ש ץ הוא‬
‫כ ד י נ ו ) א ש ם ( ‪ ,‬ו ל ת נ א ש ל ג ו ) ב ן זומא( האשם איגו מעכב‪.‬‬
‫‪ .23‬ש ה ע ש י ר‬
‫כיצד‬
‫שהביא‬
‫עושה‬
‫הוא‬
‫ק ר ב ן ע נ י ל א י צ א ‪ .‬כ מ פ ו ר ש במשנת נגעים ס י ״ ד מי״ב‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫וכר‪.‬‬
‫ו כ ל הברייתא‬
‫במיוחס ל ר ש ״ י ם׳ א בשם התוספתא‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫בירושלמי פ״ח‪ ,‬נ ״ ז ע״ב‪ .‬ו ע י ץ במשנה ס ו ף נגעים ובתוםסתא שם‪ ,‬ו ב ב ב ל י נ ד ה ע א׳‪.‬‬
‫‪ .24‬מ ב י א‬
‫‪.25-24‬‬
‫חטאת‬
‫ואומ‬
‫‪,‬‬
‫ה ע ו ף ‪ .‬כ ל ו מ ר ‪ ,‬למחרתו‪ ,‬כ ‪ p‬מצורע‪.‬‬
‫אם‬
‫אני‬
‫מצורע‬
‫הרי‬
‫זה‬
‫‪,‬‬
‫בתוספות זבחים‪ ,‬מגחות וגדה ה נ ״ ל ״ ובירושלמי‪.‬‬
‫והיא היא‪ ,‬שהרי מ צ ו ר ע עגי מביא ח ט א ת העוף‪.‬‬
‫ח ו ב ת י ‪ .‬כ ״ ה )״חובתי״( בכי״ע‪,‬‬
‫ובכי״ו בטעות‪ :‬אשמו‪ .‬ובד‪ :‬ה ר י זה ח ט א ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ל ד ׳ א ל י ע ז ר בן י ע ק ב ) ע ר כ ץ י״ז ב ומקבילות(‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫מ פ ק י ר א ת נכסיו ל פ נ י שהביא א ת צסודיו‪ .‬ו ע י ץ בתוםסות זבחים ע ״ ו א ‪ ,‬מגחות ק ״ ה ב ‪.‬‬
‫‪ .25‬ו א ם ל א ו ‪,‬‬
‫הדי‬
‫זה‬
‫סםיקי‪.‬‬
‫כ ל ו מ ר ‪ ,‬א ם אינני מ צ ו ר ע ‪ ,‬א ץ כאן א ל א ח מ א ת‬
‫הבאה ע ל הםסק‪.‬״‬
‫‪ .26-25‬א ב ל‬
‫ל ש ת ו ת יין‪,‬‬
‫למתים‪ ,‬אין‬
‫וליסמא‬
‫י כ ו ל וכר‪.‬‬
‫שהריאפשר‬
‫שהיה מצורע‪ ,‬ושתי התגלחות ל א ע ל ו כ ל ל ל ש ם נזירות‪ ,‬ו א ף הימים שםסר ל א ע ל ו לו‪.‬‬
‫‪ .27‬כ י צ ד‬
‫תעשה‬
‫לו‬
‫כדברי‬
‫בן‬
‫זומא‪.‬‬
‫סירשו ב ת ו ס פ ו ת זבחים ומנחות ה נ ״ ל‬
‫) ל ע י ל ש ר ‪ :(1‬ל ד ב ר י בן זומא שאינו מ צ ר י ך ל ב ק ש א ח ד ‪ p‬השוק ל י ד ו ר כנגדו בנזיר‪ ,‬כ מ ו‬
‫‪,‬‬
‫ש מ צ ר י ך ר יהושע ב פ ר ק ש נ י נ ז י ר ץ )משנתנו פ ״ ח מ״א(‪ .‬ופירוש זה ק ש ה ק צ ת ‪ ,‬שהרי ר ׳ יהושע‬
‫ל א נחלק עליו מעולם‪ ,‬ו א ף הוא ס ו ב ר ש נ ז י ר מביא ק ר ב נ ו ת י ו לחצאים‪ ,‬כ מ פ ו ר ש ב י ר ו ש ל מ י‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫פ ״ ח ה״א‪ ,‬נ ״ ז ע״א‪ :‬ש ל א ת נ ע ו ל תשובה מבית ה ת ע ה וכן ב ב ב ל י נ ״ ט ב ‪ :‬ל א א מ ר ר יהושע‬
‫א ל א ל ח ד ד ב ה א ת ה ת ל מ י ד י ם ‪ .‬״ ו ‪ p‬א מ ר ו ב מ ש נ ת נ ו הנ״ל‪ :‬א ב ל הודו ל ו חכמים לבן זומא‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ב ר ם בירושלמי ם ״ ח ה ״ ב )בד״י ה״י(‪ ,‬נ ״ ז ע״ב‪ :‬א מ ר ר יוחנן ז ו ד ב ר י בן זומא‪ ,‬א ב ל ד ב ר י‬
‫חכמים ל ע ו ל ם הוא בחליטו ע ד שיניף האשם ו כ ר ‪.‬‬
‫והכוונה היא שהירושלמי ס ב ר ש כ ל ה פ ר ק‬
‫‪,‬‬
‫במשנתנו הוא מ ד ב ר י בן זומא‪ ,‬ו ד ב ר י ר יהושע הוא מ א מ ר המוסגר‪ ,‬והברייתא ש ל נ ו מ פ ר ש ת א ת‬
‫‪1 7‬‬
‫שהרי נאכל ליום ולילה ולזכרי כהונה‪ ,‬ואם ה ם שלסים דינם שיאכלו לשני יסים ולילה א ח ד‬
‫ל כ ל אדם‪ .‬ובירושלמי ו ב ב ב ל י ספורש ב ד ב ר י ר״ש להלן‪ :‬ונאכל ליום ולילה‪.‬‬
‫‪1 8‬‬
‫לעיל‪ ,‬שו׳ ‪ ,1‬ד״ה ס פ ק ‪.‬‬
‫•» ועולה ל א הזכיר כאן כ ל ל ‪ ,‬ועיין בכ״ס פ״י סה׳ מירוח ה״ח ובלחם סשנה שם‪ ,‬וס״ש ל ע י ל‬
‫פ״ה‪ ,‬העי ‪.15‬‬
‫א ב ל עיין בניסוקי רבינו עזריאל ם׳ סע״א‪ ,‬הוצ' הר״נ זק״ש‪ ,‬עסי ק״י‪ ,‬ובהע׳ ‪ 25‬שם‪.‬‬
‫‪3 0‬‬
‫נזירות פ׳׳ו עמי ‪146‬‬
‫‪567‬‬
‫ד ב ר י בן זומא ב מ ש נ ת נ ו פ ״ ח מ ״ ב ‪ .‬ובן ז ו מ א ח ו ל ק ע ל ר ׳ ש מ ע ו ן ל ע י ל ‪ ,‬ו ע ו ש ה ל ו תקנה ב ל י‬
‫א ש ם ‪ ,‬ו כ ב ר תיקן א ת צ ר ע ת ו ב ח ט א ת ה ע ו ף ‪ ,‬כ מ פ ו ר ש ל ע י ל ‪.‬‬
‫ובתיו״ט שם‪.‬‬
‫ו ע י י ן ב מ ש נ ת נ ו ס ו ף נגעים‪ ,‬ב ר ״ ש‬
‫ועיין בשי״ק כאן ם״ח ה״ב‪ ,‬ד ״ ה א ב ל דברי חכמים‪.‬‬
‫ה ש א ל ה כ י צ ד יתקן א ת ע צ מ ו מ ס פ ק נזירות‪ ,‬ש ה ר י א פ ש ר ש ה י ה מ צ ו ר ע ו ש ת י‬
‫ועכשיו‬
‫ה ת ג ל ח ו ת ל א ע ל ו ל ו ל ש ם נזירות‪ ,‬ו א ף ה י מ י ם ש מ נ ה ל א ע ל ו לו‪ ,‬ו א ף ש ע כ ש י ו ב ו ו ד א י תיקן א ת‬
‫צ ר ע ת ו ‪ ,‬מ ״ מ ע כ ש י ו ה ו א ס פ ק נ ז י ר ט ה ו ר ס פ ק נ ז י ר ט מ א ‪ ,‬ס פ ק ש א י נ ו גזיר כ ל ל ) ש ל א ה י ה‬
‫מצורע(‪.‬‬
‫ש ל ש י ם יום‪.‬‬
‫סופר‬
‫ומביא‬
‫עולת‬
‫‪.29—28‬‬
‫ומביא‬
‫מחובתי‬
‫חטאת‬
‫כלומר‪ ,‬שמא נזיר טהור הוא ואסור לו לגלח ע ד שלשים‪.‬‬
‫ו מ ג ל ח ‪ .‬כ ל ו מ ר ‪ ,‬א ח ר י ז ר י ק ת ה ד ם ‪ .‬ו ז ו ה י א ת ג ל ח ת שלישית‪.‬נ‪2‬‬
‫בהמה‬
‫חטאת‬
‫ועולה‬
‫ומתנה‬
‫העוף‬
‫נ ד ב ה וכר‪.‬‬
‫עליה‪,‬‬
‫ואומ‬
‫‪,‬‬
‫אט‬
‫אני‬
‫טמא‬
‫‪,‬‬
‫ואם‬
‫כלומר‪ ,‬אחרי שגלח מביא חטאת העוף ובו ‪.‬‬
‫ה י ה נ ז י ר ט מ א )והוא כ ב ר ה ז ה ו ש נ ה ו ט ב ל ל פ ג י ת ג ל ח ת ה ר א ש ו נ ה ‪ ,‬ו ע כ ש י ו ה ו א טהור( ו ג י ל ח א ח ר‬
‫ע ו ל ת הבהמה‪ ,‬ה ר י ה ע ו ל ה ה י ת ה נ ד ב ה ‪ ,‬ו ג י ל ח ל פ נ י ה ח ט א ת ה ע ו ף ‪ ,‬ו י כ ו ל ל ה ק ר י ב ה ב ו ביום שגילח‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ועיין בכ״מ פ ״ י מ ה נזירות ה״ד‪ ,‬ולא זכיתי להתחוור בדבריו‬
‫כ ר עקיבא במשנתנו פ ״ ו מ״ו‪.‬‬
‫ב מ ״ ש ע ל תגלחת שלישית‪.‬‬
‫טהור‬
‫‪.29‬אם‬
‫אני‬
‫עולה‬
‫מ ח ו ב ת י וכר‪.‬‬
‫והרי גילח אחרי עולת הבהמה ויצא‬
‫י ד י נזירותו‪ ,‬כ מ ש נ ת נ ו ם ״ ו מ ״ ז ‪ ,‬ו ה ו א ה ד י ן ש צ ר י ך ל ה ת נ ו ת ע ל ק ר ב נ ו ת ה ר א ש ו נ י ם )אם ל א ה י ה‬
‫מ צ ו ר ע ( ‪ ,‬א ל א ש ק י צ ר התנא‪ ,‬כ מ ו ש פ י ר ש ו ב ת ו ס פ ו ת ז ב ח י ם ו מ נ ח ו ת ה נ ״ ל ) ל ע י ל ש ר ‪.(1‬‬
‫שלשים‬
‫וסופר‬
‫יום‪.‬‬
‫שמא היה מצורע ומוחלט ונזיר םמא‪ ,‬ועכשיו עליו למנות‬
‫נ ז י ר ו ת ב ם ה ר ה ש ל ש י ם יום‪.‬‬
‫‪.30-29‬‬
‫ומביא‬
‫קרבנותיו‬
‫שלמים‪,‬‬
‫ומביא‬
‫עולת‬
‫בהמה‬
‫ב ת ו ס פ ו ת זבחים ע ״ ו ם ע ״ א ו מ נ ח ו ת ק ״ ה ב ׳ ה נ ״ ל ‪ :‬ו מ ב י א ק ר ב נ ו ת י ו ש ל מ י ם‬
‫ספ יק ו‬
‫)במנחות‪ :‬ספק(‪ ,‬ו מ ת נ ה ע ל י ה ו כ ר ‪.‬‬
‫ע כ ש י ו ה ו א ב ו ו ד א י נ ז י ר טהור‪.‬‬
‫ומתנה‬
‫ודאי‪,‬‬
‫עליה‪.‬‬
‫עולת בהמה‬
‫ושאלו שם ל מ ה ל א הזכיר התנא חטאת‪ ,‬והרי‬
‫ועיין בתוספות נדה ע ׳ ב ‪/‬‬
‫ו נ ר א ה ש ה מ ל י ם ״ ו ד א י ״ ״ ם פ י ק ר ׳ הן‬
‫מ ב ע ל י ה ת ו ס פ ו ת עצמן‪ ,‬ו א י נ ן ב ש ו ם נוסח ה ת ו ס פ ת א ‪ ,‬א ב ל ב ר ו ר ש ה ם פ י ר ש ו ״ ש ל מ י ם ״ ‪ :‬ק ר ב ן ש ל מ י ם ‪.‬‬
‫ש ל מ י ן ומתנה עליהן‪,‬‬
‫אבל בירושלמי ס״ח ה ״ ב )בד״י ה״ז(‪ ,‬נ ״ ז ע״ב‪ :‬ומביא קרבנותיו‬
‫ו א ו מ ר א ם ט מ א ה י י ת י ה ע ו ל ה ה ר א ש ו נ ה ח ו ב ה ו כ ר ) צ ״ ל ‪ :‬נ ד ב ה ‪ ,‬כ מ ו ש ת י ק נ ו בד״ח(‪.‬‬
‫‪22‬‬
‫ואף‬
‫ש ב כ ת י ב ה י ר ו ש ל מ י פ ע מ י ם ואין ה ב ד ל בין ש ל מ י ם ובין ש ל מ י ן ‪ ,‬מ ״ מ מ ו ט ב ל ל כ ת א ח ר הרוב‪,‬‬
‫ו ק ר ב נ ו ת י ו ש ל מ י ן פ י ר ו ש ו ק ר ב נ ו ת י ו שלימין ‪ 23‬כ ל ק ר ב נ ו ת י ו ‪ ,‬ו כ פ י ר ו ש ב ע ל ק ״ ע ו פ ״ מ ‪.‬‬
‫׳‬
‫‪2 4‬‬
‫ואף‬
‫שבמשנתנו פ ״ ח םמ״א קראו לכך ״קרבנותיו חציים״ )כגירםא שבמשנה שבירושלמי(‪ ,‬שאני‬
‫ה כ א ש ב ש ל ש תגלחות הראשונות הביא קרבנותיו חציים‪ ,‬וכאן מביא א ת כ ל הקרבנות בלי שום‬
‫ת נ א י )חוץ מן העולה(‪ ,‬ו א ף ב ע ו ל ה י ת כ ן ש ה י ה מ צ ו ר ע מ ו ח ל ט ו נ ז י ר ט מ א ‪ ,‬ו ע כ ש י ו ה ו א מ ב י א א ת‬
‫כ ל הקרבנות כולם בלי יוצא מן הכלל‪.‬‬
‫ובתוספתא‬
‫ש ו ר ה ‪.32‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ע י י ן ב ב ל י ם׳ ב׳ ו ר ״ מ פ ״ י מ ה נ ז י ר ו ת ס ה ״ ד ‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫כ י ״ ו ו כ י ״ ע ו ב ע ל י ה ת ו ס פ ו ת ל א נ ז כ ר ה ת ג ל ח ת ר ב י ע י ת ‪ * ,‬ע י י ן מ ״ ש להלן‪,‬‬
‫ו א פ ש ר ש כ א ן א י ג ו מ ג ל ח כ ל ל ‪ ,‬כ מ ו ש כ ת ב נ ו ל ע י ל פ ״ ה ‪ ,‬ש ו ר ה ‪ ,33‬ד ״ ה ו מ ב י א י ן ‪,‬‬
‫!‪ 2‬וסובר תנא זה שמנלח מספק )ובאיש נדול עסיקינן לשיטת הירושלמי‪ ,‬עיין ם״ש לעיל שו׳ ‪,17‬‬
‫דיה ומנלח( נזירות‪ ,‬משום שהקפת כל הראש לאו שמה הקפה‪ ,‬עיין לעיל‪ ,‬הע׳ ‪.13‬‬
‫‪ 2 2‬אלא שיש שם סירוס בהלכות‪ ,‬עיין במפרשים שם‪.‬‬
‫‪ 23‬ואף סן הלשון ‪.‬ומתנה עליהן׳ מוכח שאין מדברים בשלמים גרידא‪ ,‬שהרי עליהם אינו צריך‬
‫להתנות כלל‪ .‬אבל אם מדברים בכל הקרבנות הכוונה שמתנה עליהם בשעה שמקריב את העולה‪.‬‬
‫‪ 2 4‬ועיין בשייק שם‪ ,‬דיה ומונה‪ ,‬שהעיר על התוספות בזבחים‪.‬‬
‫‪ 25‬ועיין מיש להלן‪ ,‬הע׳ ‪ ,27‬בשם הירושלמי‪.‬‬
‫נזירות פ׳׳ו עמ׳ ‪147-146‬‬
‫‪568‬‬
‫ו א ע פ ״ י שהתנא ש ל התוספתא ס ו ב ר שהקפת כ ל הראש ל א ו שמה הקפה‪ ,‬מ כ ל‬
‫ובהערה ‪ 13‬שם‪.‬‬
‫מקום אסור ל ע ש ו ת כן מדרבנן‪ ,‬ובמקום ש א ץ הכרח לתקנו‪ ,‬אינו מגלח‪.‬‬
‫טמא‬
‫‪ .31 —30‬א ם‬
‫עולה‬
‫אני‬
‫ובירושלמי ה נ ״ ל )בד״י(‪ ,‬והוא שיבוש‪.‬‬
‫הראשונה‬
‫‪,‬‬
‫בתוספות זבחים ומנחות הנ״ל‪.‬‬
‫וכן יוצא מן הבבלי ם ב ‪/‬‬
‫‪ .32 —31‬א ם‬
‫ובירושלמי ה נ ״ ל )בד״י(‪.‬‬
‫וכ״ה‬
‫ועיין ד ״ מ ס ״ י מה׳ נ ז י ר ו ת ה״ז‪.‬‬
‫והוא הדין שצריך להתנות ע ל ש א ר ק ר ב נ ו ת שהביא‬
‫מכבר‪ ,‬א ל א שקיצר התנא‪ ,‬ובתוספות הנ״ל‪.‬‬
‫אני‬
‫וזו‬
‫והנכון בכי״ע‪ :‬עולה הראשונה נדבה וזו חובה‪.‬‬
‫והכוונה‪ :‬אם טמא הייתי בתחילה ו כ ר ‪.‬‬
‫טהור‬
‫חובה‬
‫נדבה‪.‬‬
‫וכ״ה בד‬
‫ועיין ד ״ מ הנ״ל‪.‬‬
‫עולה‬
‫ובכי״ע‪ :‬העולה‬
‫הראשונה‬
‫והאשם‬
‫נדבה‬
‫חובה‪.‬‬
‫וזו‬
‫וכ״ה בד‬
‫נדבה ו כ ר ‪ ,‬ו צ ״ ל שם‪ :‬העולה הראשונה‬
‫נדבה ו כ ר ‪ .‬והנכון הוא‪ :‬עולה הראשונה חובה וזו נדבה‪ ,‬כ מ ו שהוא בתוספות זבחים ומנחות הנ״ל‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ועיין ב ב ל י ם ר ע ״ ב ו ר ״ מ הנ״ל‪.‬‬
‫העוף‬
‫‪ .32‬ו ח ט א ת‬
‫ם פ י ק י ‪ .‬בד‪ :‬והחטאת העוף ספקי‬
‫העוף ספיקו ושותה יין ו כ ר ‪ ,‬ע י ץ להלן‪.‬‬
‫ובכי״ע‪ :‬וחטאת‬
‫ומגלח‪.‬‬
‫ו ה נ כ ץ כ ל פ נ י נ ו ו כ י ״ ע ‪ ,‬״ ש ל א הזכירו תגלחת‪ ,‬וכאן‬
‫‪2‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫אינו מגלח‪ ,‬ע י ץ מ ״ ש לעיל‪ ,‬שורה ‪ ,30—29‬ד״ה ובתוספתא‪,‬ל ושלא כשיטת הברייתא ב ב ב ל י ם א ‪:‬‬
‫תגלחיות‪.‬‬
‫ארבע‬
‫בקדשים‬
‫ואוכל‬
‫ששים‬
‫לאחר‬
‫וכ״ה בד‪ ,‬והוא שיבוש ב ר ו ר ואינו‬
‫יום‪.‬‬
‫ב כ י ״ ע ובתוספות זבחים ומנחות הג״ל‪.‬‬
‫‪ .34-33‬ב מ ה‬
‫שנים‬
‫דברים‬
‫ע ש ר ח ד ש וכר‪.‬‬
‫אמורים‬
‫בזמן‬
‫שנזר‬
‫שלשים‬
‫‪,‬‬
‫יום‪,‬‬
‫אבל‬
‫נזר‬
‫‪,‬‬
‫ב ב ל י ם א ‪ /‬נ ״ ו א ‪ /‬ובמיוחם ל ר ש ״ י נ ״ ו א ‪ :‬ותני עלה‪ ,‬בתוספתא‪.‬‬
‫ועיין בירושלמי פ ״ ח ה״ב )ה״ט בד״י(‪ ,‬נ ״ ז ע״ב‪ ,‬ויש שם חסרון‪ ,‬ו א ף שם הביאו א ת התוספתא כאן‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫עיי״ש במפרשים‪ ,‬ועיין ד ״ מ פ ״ י מ ה גזירות ה״ב‪ ,‬בהשגות ו ב ל ח ם משנה שם ובקרן אורה ם א ‪/‬‬
‫‪ .36-35‬ט מ א‬
‫ימים‪.‬‬
‫בספק‬
‫וכ״ה ב ב ב ל י ם׳ ב ‪/‬‬
‫ומוחלט‬
‫בודיי‪,‬‬
‫אוכל‬
‫בקדשים‬
‫לאחר‬
‫ו פ י ר ו ש ו ש א ץ כאן ס פ ק ב צ ר ע ת ‪ ,‬ותגלחת מ צ ו ר ע דוחה תגלחת‬
‫גזירות‪ ,‬ו ל פ י כ ך גוהג מתחילה כדין מצורע‪ ,‬ו א ח ״ כ כ ד ץ גזיר ס פ ק טמא ס פ ק מהור‪.‬‬
‫זבחים ומנחות הנ״ל‪.‬‬
‫שמנה‬
‫ועיין בתוספות‬
‫והברייתא ש ל נ ו גם בירושלמי םם״ח‪ ,‬ג״ז ע ״ ב ‪ ,‬ושם משובש‪ ,‬עיי״ש‬
‫במפרשים‪.‬‬
‫‪.36‬שותה‬
‫ובקג״נ‪ :‬ל א ח ר‬
‫יין‬
‫שלשים‬
‫ומיטמא‬
‫ושבעה יום‪.‬‬
‫למתים‬
‫לאחר‬
‫ששים‬
‫ושבעה‬
‫יום‪.‬‬
‫בכי״ע‬
‫וכ״ה בתוספות זבחים ומנחות ה נ ״ ל ) ל ע י ל ש ר ‪ ,(1‬א ל א‬
‫ש כ ת ב ו שם‪ :‬ו נ ר א ה ד ג ר ס )דגרסינן‪ .‬כ ״ ה בתוסס׳ מנחות(‬
‫ששים‬
‫ו ש ב ע ל ס י שיטה שפירשנו‪.‬‬
‫וכ״ה בבבלי הנ״ל‪ ,‬וכן נכון‪ ,‬והיינו שמונה ש ל צרעת‪ ,‬ושלשים שלשים ש ל ס פ ק נ ז י ר ו ת טומאה‬
‫ס פ ק טהרה‪ 2».‬ו ב ד גרם‪ :‬ל א ח ר ששים‬
‫ל מ ג ו ת ביום שמיגי‪ ,‬ו מ ק צ ת היום ככולו‪.‬‬
‫ו ש מ ו ג ה יום‪ ,‬והיא היא‪ ,‬ו ל פ י גירםא ש ל פ נ י נ ו מתחיל‬
‫ובירושלמי הג״ל משובש‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫« וכן ל א היתה המלה ‪.‬ומגלח״ ש לפני התוספות זבחים עיו רע״ב‪ ,‬מנחות ק״ה ב' הנ״ל‪ ,‬אלא‬
‫שהם נקטו שם בדבריהם ‪.‬תגלחת רביעית״ ע״פ שיטת הבבלי כאן ם׳ א׳‪ ,‬א ב ל בתוספתא עצמה ח ס ר ה‬
‫לפניהם מ ל ה זו‪ ,‬כ פ י שנראה מהעתקתם של נוסח התוספתא‪.‬‬
‫‪27‬‬
‫ו ב י ר ו ש ל מ י שהזכרנו בפנים בד״ח‪ :‬ואם טהור הייתי העולה ראשונה נדבה ו ה ח ט א ת ס פ ק‬
‫)עיי״ש בפ־ם( ו ס נ ל ח ‪ .‬א ב ל כץ הוא תיקון הספדשים בד״ח‪ .‬ובד״י שם‪ :‬וםנלח ראשו חקנו וגבות‬
‫עיניו כ ר ‪ .‬ובד׳ קרוטושין הקיפו א ת המלים ‪.‬ראשו תקנו ונבוח עיניו׳‪ ,‬והניחו א ת המלה ‪.‬וםנלח״‪ .‬ובאמת‬
‫היו צריכים להקיף א ף את ה ט ל ה ‪.‬ומגלח״‪ ,‬כמו שעשו בסוף ה״ב )בדי ישנים(‪ ,‬נ״ז ע״א‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫‪2 8‬‬
‫ונוהנ כמו ב כ ל ס פ ק נזיר טהור או נזיר טמא‪ ,‬ואחר שלשים יום הראשונים מביא עולה‬
‫ומתנה עליה‪ ,‬פנלח )םסה נפשך(‪ ,‬ואח״כ סביא חטאת העוף סספק‪ ,‬ומונה ל׳ יום ומביא קרבנות טהרה‬
‫וםתנה עליהם )ואינו סביא אשם סשום ס פ ק טוסאה‪ ,‬שהרי אינו ס ע כ ב ( ואינו מנלח‪ ,‬שהרי עכשיו הוא‬
‫טהור וודאי‪ ,‬ואין תגלחת טעכבת‪ ,‬עיין ס״ש לעיל‪ ,‬שוי ‪ ,30-29‬ד״ה ובתוספתא‪.‬‬
‫נזירות פ״ו עמי ‪147‬‬
‫‪ .37-36‬ט מ א‬
‫ושבעה‬
‫יום‪.‬‬
‫ומוחלט‬
‫בודאי‬
‫בםםק‪,‬‬
‫‪569‬‬
‫אוכל‬
‫ו כ ״ ה ב ה ב כ י ״ ע ובתוספות ו ב ב ב ל י הנ״ל‪.‬‬
‫בקדשים‬
‫לאחר‬
‫שלשים‬
‫והכוונה שמונה שבעה ימים )ומזה‬
‫ושונה בנתים‪ ,‬שהרי הוא ס מ א ת ד א י ( ומגלח ל א ח ר שבעה ימים ממה נפשך‪ ,‬ש א ם הוא מ צ ו ר ע‬
‫ע ו ל ה ל ו תגלחתו לימי ח ל ו ט ו ‪ ,‬״ ואזז״כ מונה ל ׳ י ו ם )שמא אינו מ צ ו ר ע ‪ ,‬ועכשיו הוא נ ז י ד טהור‪,‬‬
‫ו א י נ ו י כ ו ל לגלח ל פ נ י ל ׳ יום( ומגלח ת ג ל ח ת ש נ י י ה ‪ ,‬״ ו ט ה ר מצרעתו‪ ,‬ומותר בקדשים‪ ,‬כ ס י ד ו ש‬
‫המיוחם ל ר ש ״ י ועוד‪ .‬ועיין ד ״ מ פ ״ י מה׳ נ ז י ר ו ת הי״א‪ ,‬ו פ י ר ו ש ו קשה מאד‪ .‬ו ע י ץ י ר ו ש ל מ י םפ״ח‪,‬‬
‫וד״גירםא ש ם משובשת‪.‬‬
‫‪ .38—37‬ש ו ת ה י י ן‬
‫ב ב ב ל י הנ״ל‪.‬‬
‫ומטמא‬
‫למתים‬
‫לאחר‬
‫שבעים‬
‫ו א ר ב ע ה י ו ם ‪ .‬וכ״ה‬
‫ופירש במיוחס ל ר ש ״ י ש מ א היה מ צ ו ר ע ו ל א ע ל ו ל ו כ ל ל הימים שמנה‪ ,‬ומונה‬
‫ש ב ע ה ימים‪,‬״ ל ת ג ל ח ת ט ו מ א ה ‪ ,‬״ ואוז״כ מונה ל ׳ ת ם נ ז י ר ו ת ב ט ה ר ה ‪ ,‬״ וביחד ל ״ ז ול״ז‪ ,‬ע׳‪-‬ד יום‪,‬‬
‫ו ב י ר ו ש ל מ י םפ״ח משובש‪.‬‬
‫‪ .39-38‬ט מ א‬
‫ימים‪.‬‬
‫ומוחלט‬
‫בודאי‬
‫אוכל‬
‫בודיי‪,‬‬
‫בקדשים‬
‫לאחר‬
‫שמונה‬
‫שהרי ת ג ל ח ת מ צ ו ר ע קודמת‪ ,‬ו א ח ר שמונה ימים נ ט ה ר ו א ו כ ל בקדשים‪.‬‬
‫‪ .39‬ו ש ו ת ה י י ן‬
‫ומיטמא‬
‫למתים‬
‫לאחר‬
‫ב ד ‪ ,‬בקג״נ‪ ,‬בתוספות‪ ,‬בירושלמי םפ״ח ו ב ב ב ל י הנ״ל‪.‬‬
‫ארבעים‬
‫ו א ר ב ע ה י ו ס ‪ .‬וכ״ה‬
‫ו ב כ י ״ ע בטעות‪ :‬ל א ח ר א ר ב ע י ם ת מ ‪.‬‬
‫ואף‬
‫כ א ן מוסיף ע ל ימי צרעתו‪ ,‬שבעה ימים ל נ ז י ר ו ת בטומאה ושלשים ל נ ז י ר ו ת טהרה‪ ,‬ב ס ך ה כ ל מ ״ ד‬
‫ת ם ‪ .‬ועיין מ ״ ש לעיל‪ ,‬הערה ‪.32‬‬
‫‪ .40‬כ ל‬
‫טומאת‬
‫קרבנות‬
‫ה ג ו ף וכד‪.‬‬
‫צבור‬
‫והיחיד‬
‫הציץ‬
‫מרצה‬
‫על‬
‫טומאת הדם‬
‫ועל‬
‫ו כ ״ ה בד‪ ,‬ב כ י ״ ע בקג״ג כאן‪ ,‬ו ל ע י ל פסחים ס ״ ו ה ״ ה ב כ ל הגוםחאות‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ב ת ו ס פ ו ת ד י ״ ד פסחים פ ״ א ב )י״ט ע ״ ב מן הספר(‪ :‬ו ז ו היא ששניגו ב פ ׳ ב ת ר א דתוםפתא‬
‫דנזיר‪ ,‬כ ל ק ר ב ג ו ת ה צ י ב ו ר והיחיד הציץ מ ר צ ה ע ל ט ו מ א ת הדם‪ ,‬ו א ץ הציץ מ ר צ ה ע ל טומאת‬
‫הגוף ו א ם ניטמא טומאת התהום ו כ ד ‪ ,‬ו ב ד ו ד מתוך פ י ר ו ש ו שיש ש ם השממה ע ״ י הדומות‪ ,‬וצ״ל‪:‬‬
‫ע ל טומאת ה ד ם נועל טומאת הגוף‪ ,‬ח ק מגזיד ועושה פ ס ח שהציץ מ ר צ ה ע ל ט ו מ א ת הדם[ ו א ץ‬
‫הציץ מ ר צ ה ו כ ד ‪ .‬עיין מ ״ ש ב ב א ו ר ה ל ע י ל ה ״ ד ‪ ,‬ע מ ׳ ‪.584‬‬
‫ו ה ל כ ה ז ו תמוהה מ א ד שהרי ב פ י ר ו ש‬
‫ש נ י נ ו להלן מנחות ט ״ א ה״ו‪ :‬א ץ הציץ מ ר צ ה ע ל ט ו מ א ת הגוף‪ ,‬ע ל מ ה הציץ מ ר צ ה ע ל ט ו מ א ת הדם‪.‬‬
‫ו ק מוכח מכמה מקומות‪ ,‬עיין מ ״ ש ל ע י ל ח ״ ד הנ״ל‪ ,‬ע מ ׳ ‪.585‬‬
‫והסירוש ה נ כ ץ הוא בתוספות ר י ״ ד ה נ ״ ל ש ה כ ת נ ה ה ו א ל ס ו מ א ת הגוף ש ל הבעלים‪ ,‬ו ל א‬
‫״ ואם אינו מצורע הרי הוא מ ד ט ס א וודאי וסנלח‪ .‬ואף שכאן סנלח ש א ת זקנו סשום ס פ ק‬
‫מצורע‪ ,‬הרי כ ב ר אמרנו ששיטת הירושלסי היא שתגלחת ס פ ק סצודע דוחה לאווץ של השחתת זקן‪,‬‬
‫עיין ס״ש לעיל‪ ,‬שוי ‪ ,17‬ד״ה ומגלת ראשו‪ .‬ולפי הבבלי מדברים ‪ m‬כאן )כסו ברישא( באשה‪ ,‬או בקטן‪,‬‬
‫תקן ל א נזכר שם כ ל ל ‪ ,‬עיין סש״ש‪ ,‬ד״ה ובבבלי‪.‬‬
‫‪ 30‬והיא סותרת מ ס ה נפשך שאם ל א היה מצורע יש כאן תגלחת טהרה של מיד‪ ,‬ואם היה‬
‫סצורע יש כאן חנלחת של סצודע ל א ח ר ספרו‪ .‬ואף שסגלח ש א ת זקנו‪ ,‬לשיטת התוספתא אין ב כ ך‬
‫כלום‪ ,‬עיין ס״ש לעיל‪ ,‬העי ‪.29‬‬
‫»• ויסי צרעתו ל א ע ל ו ל ו אפילו ליםי טוסאה‪ ,‬עיין ר״ס פ״י ס ה ׳ מירוח הי״נ‪ ,‬ו ל א עוד א ל א‬
‫שצריך לםנות ז׳ יסים‪ ,‬כ ד י שיהא בשערו כ ד י ל כ ו ף ראשו ל ע ק ר ו ‪ .‬ועיין בידושלסי ספ״ח‪.‬‬
‫!‪ 3‬וכן בפירוש הרא״ש שם‪ :‬ולסוף ז' יגלח נ' )כלומר‪ ,‬ב פ ע ם שלישית( לטומאתו וכוי‪ .‬וסותר‬
‫ל ו ל נ ל ח ל א ח ר ז׳ מ פ ה נפשך שאם היה סצורע הרי הוא מ ד ט ס א ודאי שלא סנה ו ל א נילח‪ ,‬ואם ל א‬
‫ואשר ל ה ק פ ת הראש‪ ,‬סובר תנא זה שהקפח כ ל‬
‫היה מצורע הרי כ ב ר שלסה ח ד ו ת ו ואינו מ ד‬
‫הראש לאו שמה הקפה‪ .‬ולשיטת ה ב ב ל י סדברים באשה‪ ,‬או קטן‪ ,‬עיין םיש לעיל‪ ,‬העי ‪ .21‬וכאן הוא‬
‫םוכרח לגלח ס ס פ ק ‪ ,‬שסא היה סצורע‪ ,‬ואם ל א יגלח חנלחת שלישית ל א יוכל למנות מ ד ו ת בטהרה‬
‫לשיטת התוספתא‪ ,‬עיץ לעיל העי ‪.7‬‬
‫»‪ 3‬ואינו מגלח‪ ,‬כמו שכתבנו לעיל‪ ,‬שוי ‪ ,30-29‬ד״ה ובתוספתא‪.‬‬
‫נזירות פ״ו עמי ‪14&-147‬‬
‫‪570‬‬
‫של העובד‪ ,‬וכל ברייתא וברייתא מעניינה‪ ,‬ובנזיר ועושה םםח רוב השאלות ‪ p‬בטומאת בעלים‪,‬‬
‫ואמרו שבכל הקרבנות‪ ,‬בץ בקרבנות ציבור ובץ בקרבנות יחיד הורצו הקרבנות אעס״י שהבעלים‬
‫טמאימ‪ ,‬ובהמ באמת אץ צריכימ להרצאת ציץ ״שהרי גם הערל נמי משלח קרבנותיו)סםחים‬
‫ם״ב א ( ואץ לומר שהציץ מרצה על הערלה״ אלא שגקטו ריצוי ציץ אגב םיםא‪ .‬ואגי מבטל‬
‫בזה את פירושי בח״ד‪ ,‬עמי ‪ ,585‬משוט שלשיטת בגי א״י בוודאי שכל הטמאימ משלחימ את‬
‫קרבנותיהם‪ ,‬ואץ צורך בריצוי ציץ‪ ,‬עיין מ״ש לעיל פ״ה‪ ,‬הערה ‪.6‬‬
‫‪ .41‬ח ו ץ מ נ ז י ר ו ע ו ש ה פ ס ח ש מ ר צ ה ל ט ו מ א ת ה ד ם ‪ ,‬ו א י ן מ ר צ ה‬
‫ע ל ט ו מ א ת ה ג ו ף ‪ .‬כלומר‪ ,‬אמ הבעלימ טמאימ טומאת מת אין הציץ מרצה עליהמ‪ ,‬מפני‬
‫ששגיהמ מחוסרי ז ק הם‪ ,‬ואיגם חייבים בקרבן כלל‪ .‬ועיין במשגת פםחיפ פ״ז מ״ז‪ .‬ובשאר קדשים‬
‫אץ צורך בריצוי ציץ כלל כסירוש הרי״ד הג״ל‪ .‬ועיץ מ״ש לעיל ח״ד‪ ,‬עמ ‪ 585‬הג״ל‪.‬‬
‫‪ .42‬ו א ם נ ט מ א ט ו מ א ת ה ת ה ו ם ה ר י ז ה מ ר צ ה ‪ .‬בד‪ :‬ו א י ן נממ׳ סומא׳‬
‫התחום וכד‪ .‬ואץ ״ואץ״ אלא ״ואם״‪ ,‬עיין מ״ש לעיל ח״ג‪ ,‬עמי ‪ ,466‬שורה ‪ ,62‬ועוד בכ״מ‪.‬‬
‫ואשד לכתיב ״התחומ״ הרי גמ בכת״י שלגו אפשר לקרוא כן‪ ,‬ועיץ מ״ש לעיל ס״א‪ ,‬שד ‪,18-17‬‬
‫ד״ה ובד‪ .‬ועיץ להלן שורה ‪ .45‬וכ״ה לעיל סםחים ס״ו‪ ,‬עמ׳ ‪ ,172‬שורה ‪ ,26‬ובד שם בכל‬
‫הבבות‪ .‬ועיין במשגת סםחיפ ס״ז מ״ז הג״ל וכאן ס״ט מ״ב‪ .‬ועיץ מ״ש לעיל ח״ד‪ ,‬עמי ‪.586‬‬
‫עכשיו מצאתי שפירוש רב צמח נמצא בשלימותו בשו״ת יכץ ובעז ח״א סי׳ ק״ד בשם ״י״מ״‪.‬‬
‫‪ .44‬ו ב י ן ע ד ש ל א ע ש ה פ ס ח ו ‪ .‬כ״ה בכל הגוםחאות‪ ,‬ובכי״ו גשמטה המלה ״עשה״‬
‫בטעות‪.‬‬
‫‪ .47—46‬ע ד ש ל א ע ש ה ס ם ח ו ‪ ,‬צ ר י ך ל ע ש ו ת פ ס ח ש נ י ‪ ,‬מ ש ע ש ה פ ס ח ו ‪,‬‬
‫א י ן צ ר י ך ל ע ש ו ת פ ס ח ש נ י ‪ .‬לעיל ח״ד‪ ,‬עמי ‪ ,586‬הבאתי את הציונים לראשונים‬
‫ואחרונימ‪ ,‬וכתבתי‪ :‬וברור מתוך הירושלמי שהכוונה לשחיטןן‪ 34‬וכד‪ .‬וסמכתי על הגירםא‬
‫המשובשת שבירושלמי סםחים ס״ז ה״ז‪ ,‬ל״ד ע״ד‪ ,‬שאמרו שמ‪ :‬קל שאת מיקיל ביחיד‪ ,‬שאם‬
‫נתוודע לו לפני זריקה יעשה כמי שניממא לאחר זריקה‪ ,‬בשביל שלא יחזה לפסח שני‪ .‬אבל עכשיו‬
‫אגי מקבל את הגהת בעל או״ש* שהגיה שם‪ :‬שאפ נתוודע לו ל א ח ר ״ זריקה יעשה כמי‬
‫שניםמא לאחר זריקה‪ ,‬בשביל שלא ידחה לפסח שני‪ ,‬את מחמיר עליו בציבור שאמ נתוודע לו‬
‫לאחר זריקה‪ ,‬ייעשה כמי שנםמא לפני)צ״ל‪ :‬ל א ח ר ( זריקה בשביל שלא יאכל הבשר‪ .‬ו ק‬
‫מוכח ‪ p‬המקבילה להלן‪ 37.‬ולפ״ז ״משעשה סםח״ הכוונה לעשייה ממש‪ ,‬לזריקת הדם‪ 38.‬ושלא‬
‫כמסקנת הבבלי פ״א בי‪ ,‬עיין מ״ש לעיל ח״ד הנ״ל‪ ,‬עמ׳ ‪ ,586‬בשם ראשונים ואחרונים‪ .‬ועיין‬
‫מ״ש להלן שורה ‪ .52—50‬ו ע ‪ p‬בפירוש הנצי״ב לספרי נשא‪ ,‬עמי קי״ט ואילך‪.‬‬
‫‪ .49—48‬ו נ ו ד ע ל ו ב י ן מ ש ה ב י א ק ר ב נ ו ת י ו ו ב י ן ע ד ש ל א ה ב י א וכד‪.‬‬
‫בכי״ו יש כאן השמטה ע״י הדומות‪ ,‬וגרם שם‪ :‬ונודע לו עד שלא הביא קרבנותיו צריך וכד‪,‬‬
‫והשלמתי ע״פ ד )ושם חסרה המלה ״עד״(‪ ,‬כי״ע ותוספי רי״ד פסחים ס״א ב׳ הנ״ל והמקבילה‬
‫בפסחים פ״ו הנ״ל בכל הנוסחאות‪.‬‬
‫‪ .52-50‬ו נ ו ד ע ל ו ע ד ש ל א ה ב י א ק ר ב נ ו ת י ו ‪ ,‬צ ר י ך ל ה ב י א ק ר ב ן‬
‫ט ו מ א ה ‪ ,‬מ ש ה ב י א ק ר ב נ ו ת י ו ‪ ,‬א י ן צ ר י ך ל ה ב י א ק ר ב ן ט ו מ א ה ‪ .‬אף כאן‬
‫לפי דברי התוספות כאן ם״ג אי‪ ,‬םד״ה מאן‪ ,‬צריך לפרש שהכוונה לשחיטת קרבנותיו‪ .‬ברם‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪8‬‬
‫‪8 4‬‬
‫וכן פירשו כסה סן הראשונים את התוספתא‪ ,‬עיין בתוספוח פסחים פ״א ב׳‪ ,‬דיה וטםא‪ ,‬עיין‬
‫ס״ש לעיל חיה עט׳ ‪.586‬‬
‫פ״ו סה׳ קרבן פסח הי״ב‪ ,‬וציינתי לו בפסחים שם‪ ,‬עטי ‪ ,586‬שר ‪.30‬‬
‫וכיה הנירסא בנזיד פ״ט ה״ב‪ ,‬נ״ו סע״ג‬
‫״ ודוחק בעיני לחלק בין עושה פסח ונזיר‪ ,‬עיין בחוספוח כאן ס״נ א'‪ ,‬ד*ה פאן‪.‬‬
‫כסו שכתב בהנהוח סלא הרועים בפסחים פ״א בי‪.‬‬
‫‪8 6‬‬
‫‪86‬‬
‫‪8 8‬‬
‫נזירות פ׳׳ו עמ׳ ‪148‬‬
‫‪571‬‬
‫ב מ ש נ ת נ ו כאן ס ״ ט מ ״ ב ‪ :‬אם ע ד ש ל א גלח בין כך ובין כ ך )כלומר‪ ,‬א פ י ל ו נ ו ד ע ל ו ש נ ט מ א‬
‫ואמרו עלה‬
‫ב ט ו מ א ת התהום( סותר‪ ,‬כ ל ו מ ר ‪ ,‬ו א פ י ל ו ה ב י א כ ב ר א ת ק ר ב נ ו ת י ו ו נ ז ר ק ע ל י ו הדם‪.‬‬
‫ב י ר ו ש ל מ י ב מ ק ו מ ו ) פ ״ ט ה״ב‪ ,‬ג ״ ז ע״ג(‪ :‬מ א ן ת נ א א ם ג י ל ח ו א ם ל א ג י ל ח ר ׳ א ל י ע ז ר ‪ ,‬ב ר ם‬
‫‪,‬‬
‫וכן א מ ר ו ב ב ב ל י ס ״ ג א ׳ ש מ ש נ ת נ ו כ ר א ל י ע ז ר ‪.‬‬
‫כ ר ב נ י ן ע ד ש ל א נ ז ר ק ה ד ם עליו‪.‬‬
‫מ פ ו ר ש ש א ם נ ו ד ע לו ל פ נ י ש נ ז ר ק ה ד ם ס ו ת ר א פ י ל ו ב ט ו מ א ת התהום‪.‬‬
‫שם‪ :‬ק ל ש א ת מ י ק ל ב נ ז י ר טהור‪ ,‬ש א ם נ ת ו ו ד ע לו‬
‫ז ר י ק ה ב ש ב י ל ש י ב י א )צ״ל‪:‬‬
‫שלא‬
‫לאחר‬
‫ו ל פ י זה‬
‫וכן ב י ר ו ש ל מ י ה נ ״ ל להלן‬
‫לאחר‬
‫זריקה יעשה כמי שניטמא‬
‫יביא‪ ,‬כ מ ו ש ה ו א ב מ ק ב י ל ה ב פ ס ח י ם פ״ז( ק ר ב ן ט ו מ א ה ‪,‬‬
‫א ת מ ח מ י ר ב נ ז י ר ט מ א ש א ם נ ו ד ע לו ל א ח ר ז ר י ק ה י ע ש ה כ מ י ש נ ט מ א ו ח ז ר ו נ י ט מ א ב ש ב י ל ש י ב י א‬
‫קרבן טומאה על כל אחד ואחד וכר‪.‬‬
‫נ מ צ א מ פ ו ר ש גם כאן ״ ש א ם נ ת ו ו ד ע ל ו‬
‫זריקה״‪,‬‬
‫לאחר‬
‫ו ל א ח ר ז ר י ק ה דווקא‪.‬‬
‫אבל בירושלמי בד״ח‪ :‬קל שאת מיקל בנזיר טהור שאם נתוודע לו‬
‫כמי שניטמא לאחר זריקה וכר‪.‬‬
‫לפני‬
‫והגיהו ע ל פי ה מ ק ב י ל ה בפסחים‪ ,‬והוא ש י ב ו ש ברור‪ ,‬ש ה ר י‬
‫ב י ר ו ש ל מ י ל ע י ל מ פ ו ר ש ש א פ י ל ו ל ח כ מ י ם אם נ ת ו ו ד ע ל ו ל פ נ י ז ר י ק ה סותר‪.‬‬
‫לתרץ‬
‫זריקה‪ ,‬י ע ש ה‬
‫ו ב מ ה ״ פ כאן כ ת ב‬
‫ע ״ ס ד ב ר י ה ת ו ס פ ו ת ס ״ ג א ‪ /‬ם ד ״ ה מאן‪ ,‬ש ל א ח ר ז ר י ק ה א י נ ו ס ו ת ר מ ה ל כ ה )כלומר‪,‬‬
‫ה ל כ ה ה י א בנזיר(‪ ,‬א ב ל ל פ נ י ז ר י ק ה א י נ ו סותר‪ ,‬מ ש ו ם ר י צ ו י ציץ‪.‬‬
‫ו ה ו א דוחק מ ד ו ח ק ‪ 9 .‬נ‬
‫וברור‬
‫ש ה י ר ו ש ל מ י חולק ע ל ה ב ב ל י בפסחים ס ״ א ב ‪ /‬ו מ ס ת ב ר שגם הםוגיא ב ב ב ל י נ ז י ר ח ו ל ק ת ע ל‬
‫ה ס ו ג י א בפסחים‪.‬י« ו ע י י ן בפי׳ ה נ צ י ״ ב ה נ ״ ל ) ל ע י ל ‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,570‬ם ד ״ ה עד(‪.‬‬
‫‪.55-52‬‬
‫שאין‬
‫יין‪,‬‬
‫כוםן‬
‫חומר‬
‫באשתו‬
‫וליטמא‬
‫לשתות‬
‫באשתו‬
‫ובתו‪,‬‬
‫שאשתו‬
‫למתים‪,‬‬
‫יין‪,‬‬
‫ובתו‬
‫אבל‬
‫וליטמא‬
‫שאין‬
‫ובתו‬
‫עבדו‬
‫למתים‪.‬‬
‫בעבדו‬
‫מפר‬
‫ושפחתו‪,‬‬
‫את‬
‫ושפחתו‬
‫גדרן‪,‬‬
‫אין‬
‫בעבדו‬
‫ואין‬
‫מפר‬
‫ושפחתו‬
‫כופן‬
‫את‬
‫לשתות‬
‫נדרן‪,‬‬
‫אבל‬
‫כ ל ו מ ר ‪ ,‬ב א ש ת ו ו ב ת ו ר ש א י ל ה פ ר א ת נזירותן‪,‬‬
‫ו ה י י נ ו ל ו מ ר להן ״ מ ו פ ר ל כ ן ״ ‪ ,‬ו ה ו ת ר ו ל ש ת ו ת ביין ו ל י ט מ א ל מ ת י ם א ם י ר צ ו ‪ ,‬ו א ם ר ו צ ו ת מ ק י י מ ו ת‬
‫א ת נזירותן‪ ,‬ו א י נ ו י כ ו ל ל כ ו פ ן ל ש ת ו ת ביין ו ל י ט מ א ל מ ת י ם ‪ ,‬מה ש א י ן כן ב ע ב ד ו ש א ם א מ ר ל ו‬
‫״ מ ו פ ר ל ך ״ ל א א מ ר כלום‪,‬י « א ב ל ר ש א י ל כ ו פ ו ל ש ת ו ת יין ו ל י ט מ א ל מ ת י ם ‪.‬‬
‫ומכאן שנזירות חלה‬
‫ע ל ה ע ב ד ‪ ,‬א ל א ש ר ש א י ל כ ו ס ו ל ש ת ו ת יין וכו׳‪.‬‬
‫ובירושלמי‬
‫פ ״ ט ה״א‪ ,‬נ״ז ע״ג‪ ,‬תפסו כדבר פשוט שנזירות חלה ע ל עבדים‪ ,‬כמפורש‬
‫ב מ ש נ ת נ ו ר פ ״ ט ) ש א י נ ו ג ר ו ע מאשה(‪ ,‬א ל א ש ש א ל ו ‪ :‬״ ו ל א י כ ו ף א ת ע ב ד ו ?‬
‫שנייא היא דכתיב‬
‫כ י נ ז ר א ל ה י ו ע ל ר א ש ו ‪ ,‬א ת ש א י ן לו א ד ו ן אחר‪ ,‬י צ א ע ב ד ש י ש ל ו א ד ו ן א ח ר ״ ‪.‬‬
‫והכוונה‬
‫ש ה ב ע ל י ם י ש להם ר ש ו ת למחות‪ ,‬אם א י נ ם ר ו צ י ם ש י ה א ל ה ם ע ב ד נ ז י ר ‪ ,‬ו נ ז ר א ל ק י ו ע ל ר א ש ו ‪.‬‬
‫ו ל פ י זה א פ י ל ו א ם אין ה ד ב ר נ ו ג ע לרבו‪ ,‬ו ל א א י כ פ ת ל ו כ ל ל א ם ל א י ש ת ה יין ו ל א י ט מ א ל מ ת י ם ‪,‬‬
‫י כ ו ל ל מ ח ו ת בידו‪ ,‬מ פ נ י ש א י נ ו ר ו צ ה ב ע ב ד ו נ ז ר ע ל ר א ש ו ‪.‬‬
‫ולהלן בירושלמי שם מוכח שאין‬
‫כ א ן א ל א א ס מ כ ת א ‪ ,‬ו ה ל כ ה ה י א ב נ ז י ר ש ר ב ו י כ ו ל למחות‪.‬‬
‫ו ב ס פ ר י ז ו ט א נשא‪ ,‬ע מ ׳ ‪ :239‬ב נ י י ש ר א ל נ ו ד ר י ן נ ז י ר ו ת ‪ ,‬אין ה ע ב ד י ם נ ו ד ר י ן נ ז י ר ו ת ‪,‬‬
‫מ פ נ י ש ר ב ו כ ו פ ה ו ו א ו מ ר ל ו ל ש ת ו ת י ץ ו ה ו א שותה‪,‬‬
‫לגלח‬
‫והוא‬
‫מגלח‪,‬‬
‫ליטמא למתים‬
‫‪ 3 9‬ואף ד ב ר י התוספות עצמן קשים‪ ,‬שאם אין כאן ה ל כ ה בנזיר‪ ,‬מ ה שייך בזה ריצוי ציץ?‬
‫ודווקא בחייבי קרבן‪ .‬אם הציין מ ר צ ה את ה ק ר ב ן כ ב ר נפטרו הבעלים‪ ,‬א ב ל נזיר שנודע לו שניטמא‬
‫בטומאת התהום לפגי זריקה‪ .‬כ ה יועיל לו ריצוי ציץ שלא יסתור מ ה שמנה‪ ,‬שאפילו אם נתקבל‬
‫קרבנו ברצון ולא נפסל‪ ,‬מ כ ל מקום נזיר ט מ א הוא‪ ,‬והיכן סצינו ריצוי ציץ ב כ ה א י נוונא‪ ,‬אם אין כ א ן‬
‫ה ל כ ה בנזיר‪ .‬ועיין בתוספות פסחים עיא ב ‪ :‬דיה אלא‪ ,‬בתוספות הריש שם ובהנהות הרשיש שם‪.‬‬
‫י« ועיין בםי־כבת המשנה פיר מה׳ ביאת המקדש ה ‪ /‬בקרן אורה בסוניין ובצפנת פ ע נ ח פיו‬
‫מה׳ נזירות הטין ועוד‪ .‬וסהוורתא שיש כאן מחלוקת‪.‬‬
‫!‪ 4‬ל פ י פירושם של רוב הראשונים‪ .‬ועיין ל ה ל ן ע ל שיטת הר־ס‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נזירות פ״ו ע מ ‪148‬‬
‫‪572‬‬
‫והוא מיטמא‪ .‬ומפשוטה של לשונה משמע לכאורה שאין הנזירות חלה עליו כלל כשהוא עבד‪,‬‬
‫אבל בוודאי שאף לפיה חייב להשלים נזירותו כשיצא לחרות )כמשנתנו פ״ט מ״א‪ ,‬עיין מיש‬
‫להלן(‪ ,‬ודינו כאומר הריני נזיר כשאצא לחרות‪ ,‬עיין בהשגות הראב״ד פ״ב מה׳ נזירות הי״ח‪«2,‬‬
‫והיא איגה חולקת על סתם משגתגו רפ״ט‪ :‬ועבדים יש להם גזירות‪ .‬ועיין מ״ש הגר״מ סאוויצקי‬
‫בספרו בריכת ירושלים סי׳ ו׳ סוף פלג א׳‪.‬‬
‫ובבבלי ם״א א׳ הביאו ברייתא שמרבה מן הכתוב שיש לעבדים גזירות‪ ,‬ואמרו שם שהייתי‬
‫סבור לומר שעבד גרוע כאן מאשה‪ ,‬ואץ גזירות חלה עליו כלל‪ ,‬משום שכתוב ״לאסור איםר על‬
‫נפשו״ ועבד אין נפשו קנויה לו אלא לבעליו‪ ,‬ולא תחול עליו גזירות‪ ,‬לפיכך למדגו מריבוי‬
‫הכתוב שנזירות חלה עליו‪ .‬ולהלן שם ם״ב ב׳ מוכח שמאותו פסוק אנו למדים שיכול לכופו‬
‫לדברים שהבעלים שייכים בהם‪ ,‬כלומר בדברים שמכחישים את כוחו של העבד‪ ,‬אבל לתגלחת‬
‫שאין הבעלים שייכים בה כלל גראה שאיגו יכול לכוסו‪ .‬ובתוספתא כאן מפורש שיכול לכוםו‬
‫לטמא למתים‪ ,‬וכן מפורש בירושלמי פ״ט ה״א‪ ,‬ג״ז ע״ג‪ .‬וכן פסק הר״מ בס״ב מה׳ גזירות‬
‫הי״ז‪ .‬ובקרן אורה ם״ב ב ‪ ,‬ד״ה גבי גדרים‪ ,‬כתב‪ :‬״ואם כן היה גראה דאיגו כופהו אלא לשתיית‬
‫יץ‪ ,‬אבל לא לטומאה‪ ,‬דאין כאן עיגוי גפש״ גבי עבד‪ ,‬דאין בזה היזק לרבו‪ ,‬וכן משמע קצת לשון‬
‫הרא״ש ז״ל בגדרים שם )םפ״י(‪ ,‬אבל הרמב״ם כתב דכופהו ליין ולטומאה‪ ,‬והכי מבואר בתוספתא‪,‬‬
‫וצ״ל כיק דיכול לכפותו לחד מילתא דגזירות ממילא יש לו רשות לכוםו לכל מילי וכו׳ ״‪ .‬אבל‬
‫ברור שלשיטת הירושלמי )עיין מ״ש לעיל‪ ,‬ד״ה ובירושלמי( כל עיקר מחאתו היא שאיגו רוצה‬
‫שיתגהג בגזירות )ולא מחמת שהדבר מזיק לעבד‪ ,‬או לתועלת בעליו‪ ,‬שאיגו יכול להשכירו‬
‫לקבור מתים(‪,‬״ ויכול לכופו להטמא ו ל ג ל ח ב ת ו ך ג ז י ר ו ת ו ‪ ,‬כמפורש בספרי זוטא‬
‫שהבאנו לעיל‪ .‬ושאלת הירושלמי ס״ט ה״א‪ ,‬נ״ז ע״ג‪ :‬״כפפו רבו לדבר אחד‪ .‬מהו שיכוף אותו‬
‫לשאר הדברים״« הכוונה בה אם צריך לכוסו לשאר הדברים‪ ,‬או שמספיק אם כפה אותו לשתות‬
‫יין‪ ,‬וגלה דעתו שאינו רוצה בגזירותו‪ ,‬ממילא מותר גם ליטמא למתים ולגלח‪ ,‬מבלי שרבו יכסהו‬
‫במפורש לכך‪ .‬ומאידך גיסא אפשר לומר שצריך לכסותו במסורש לשאר דברים‪ ,‬מפגי שרבו‬
‫גילה דעתו שלא יראה כמתגהג בנזירות‪ ,‬ואם מיטמא למתים‪ ,‬כבר גראה לעולם שאיגו נזיר‪,‬‬
‫ואין גזר אלקיו על ראשו‪ ,‬אבל עדיין אסור לשתות יץ ולהתגלח‪ ,‬מפגי שלא איכפת לו לבעליו‬
‫אם לא ישתה יין ולא יתגלח‪ .‬ופירוש זה גראה יותר מפשיטות הירושלמי שם‪ .‬וגראה שכן היא‬
‫שיטת התוספתא‪ ,‬וממילא אץ ראייה מן התוספתא והירושלמי על שיטת הבבלי כץ על טומאה‬
‫למתים ובין על תגלחת‪.‬‬
‫סוף דבר‪ ,‬לפי הבבלי אץ הבעלים כופים אותו לשתות יין אלא משום שיש במגיעת יץ‬
‫‪,‬‬
‫‪ >2‬ובירושלמי פיט היא‪ ,‬נ״ז ע־נ‪ :‬אפר ר׳ יוסי עבד שאסר הריני נזיר לכשאצא לחרות כופו‬
‫לנזירות‪ .‬ושם‪ ,‬כנראה‪ ,‬הכוונה שאסר הריני נזיר מעכשיו כשאצא לחרות‪ ,‬ובאותו זמן כבר לא יהא לו‬
‫אדון אחר וכר‪ .‬וצ״ע שם‪.‬‬
‫כשיטת הריי מעש‪ ,‬עיין מיש בבאורי לה׳ הירושלמי להר״ס‪ ,‬עטי ניט אות א׳‪ .‬אבל עיין בבלי‬
‫נדרים פינ ב׳‪ ,‬וכן פסקו רוב הפוסקים‪ ,‬עיין שרע ירד סי' רליד ס״ק סיב‪ .‬ועיין בטירד סוף סי׳ דליה‪,‬‬
‫בתיויט כאן פ״ד מיה וםיש בתוספות ר״ע אינו־ שם םינ‪ ,‬אות כיח‪ .‬ועיין םיש לעיל כתובות פיז‪ ,‬שו׳‬
‫‪ ,13-12‬דיה ובירושלמי‪ .‬ואף עבד רוצה שיטסאו לו ויספדו אותו‪ ,‬לדעת ר׳ יוסי בבבלי ברכות‬
‫טיז בי‪ .‬ועיין פסי שמחות פ״א ה״ט‪ ,‬הוצ' היגר‪ ,‬עמי ‪.100‬‬
‫שאם אוסנותו בכך‪ ,‬בוודאי לא יחלוק ר״פ ויסבור שאינו מטמא למתים שלא בפניו‪ ,‬עיין‬
‫להלן‪ ,‬שר ‪ ,56-55‬ד״ה שאין שותין‪ .‬ולא עוד אלא שרי יוםה סובר להלן )שוי ‪ (57‬שסטםא לםתים אפי׳‬
‫שלא בפניו‪ ,‬ולר׳ יוסה בוודאי שאין כאן עינוי נפש‪ ,‬עיין בקרן אורה נדרים פינ רעיב‪.‬‬
‫סלשון זו משסע שאעפ״י שכפאהו לדבר אחד עדיין חלים עליו ‪.‬שאר דברים'‪ ,‬וםכאן שבכל‬
‫שלשת הדברים שהנזיר אסור בהן כופהו‪ ,‬ואף תגלחת בכלל‪.‬‬
‫‪4 3‬‬
‫‪4 4‬‬
‫‪4 5‬‬
‫כדרות פ״ו עמ׳ ‪148‬‬
‫‪573‬‬
‫משום עינוי נפש‪ ,‬ועינוי נ פ ש מחליש א ת ה ע ב ד ממלאכתו‪ ,‬ו ב ר ש ו ת הבעלים ל כ ס ו ת ו מפני ש א ץ‬
‫נ פ ש ו ש ל ע ב ד קנויה לעצמו‪ ,‬א ב ל ב ש א ר ד ב ר י ם ש א ץ ה ב ד ל ל ב ע ל י ם ב כ ך אינן יכולים לכפותו‪.‬‬
‫א ב ל בירושלמי ל א נ ז כ ר ו כאן כ ל ל ל א עינוי נ ס ש ו ל א החלשת העבד‪ ,‬ו ל א איכסת ל ה ם כ ל ל ל ב ע ל י ם‬
‫א ם ע ב ת ל א י ר ק ד ב ץ החביות ויענה א ת נסשו מן היין‪ ,‬ו ק עינוי נ ס ש שאינו מונע אותו‬
‫מ מ ל א כ ת ו ממש‪ ,‬ל א א י כ פ ת ל ה ם לבעלים‪ ,‬ו ב נ ז י ר ו ת כוסהו א ך ו ר ק משום שאינו ר ו צ ה ש ע ב ד ו‬
‫יתהלך ו נ ז ר אלקיו ע ל ראשו‪ ,‬ו כ מ ו ש כ ת ב נ ו ל ע י ל ‪ ,‬וכופהו ב ץ בשתיית יין ו כ ץ בטומאת מתים‬
‫ובין‬
‫בתגלחת‪,‬‬
‫כ מ פ ו ר ש ב ס פ ר י זוטא הנ״ל‪.‬‬
‫והתוספתא ל א הזכירה ת ג ל ח ת משומ שיש כאן‬
‫הקבלה ב ץ אשתו ובתו ל ב ץ עבדו ושפחתו שבאשתו ובתו מ פ ר א ת נ ד ק ‪ ,‬ואינו י כ ו ל לכופן ל ש ת ו ת‬
‫יין‪ ,‬א ו ליטמא למתים•* אחרי הפרתו‪ ,‬א ב ל בתגלחת שהיא משופ ניוולל* י כ ו ל ל כ ו פ ה גם‬
‫א ח ר י ה פ ר ת ו ) ד ו מ י א דעבד(‪ ,‬ואם ל א ו ת צ א ש ל א בכתובה‪.‬‬
‫ובמשנתנו רפ״ט‪ :‬נשים ועבדים יש ל ה ם נזירות‪.‬‬
‫ע ב ד ו ‪ ,‬ואינו כופה א ת אשתו‪.‬‬
‫ח ו מ ד בנשימ מבעבדים‪ ,‬שהוא כופה א ת‬
‫ח ו מ ר ב ע ב ד י ם מבנשים‪ ,‬שהוא מ פ ר נ ד ר י אשתו‪ ,‬ואינו מ פ ר נ ד ר י‬
‫עבדו‪ .‬ה פ ר ל א ש ת ו ה פ ר עולמית‪ ,‬ה פ ר ל ע ב ד ו י צ א ל ח ר ו ת מ ש ל י ם « נזירותו‪.‬‬
‫ו נ ח ל ק ו הראשונים‬
‫‪,‬‬
‫בפירושה‪ ,‬ו ל פ י ר ו ש ה ר א ״ ש )ם״א א ( י ש ל פ נ י נ ו במשנתנו שלשה הבדלים‪ ,‬והיינו א‪ .‬שאינו‬
‫כ ו פ ה א ת אשתו א ם ל א ש א מ ר ב ל ש ץ הפרה‪ ,‬ו כ ו פ ה א ת ע ב ד ו )ועיין בהגהות ר צ ״ ה ק ל י ש ר ‪,‬‬
‫במשניות ד ׳ ר א ם בסופן(‪ .‬ב‪ .‬ש מ פ ר ל א ש ת ו ו ה פ ר ת ו הפרה‪ ,‬ואינו י כ ו ל ל ח ז ו ר ב ו אח״כ‪ ,‬ואינו‬
‫מ פ ר נ ד ר י עבדו‪ ,‬ו א פ י ל ו א ם ה פ ר ל ו בכפייה‪ ,‬י כ ו ל א ח ״ כ ל ח ז ו ר בו‪ ,‬והעבד חייב לנהוג נזירות‪.‬‬
‫ג‪ .‬ש א ם ה פ ר ל א ש ת ו ה מ ר ל ע ו ל ם ‪ ,‬ו מ ו ת ר ת א פ י ל ו כשיצאה מרשותו‪ ,‬א ב ל ה ע ב ד משלים א ת‬
‫נ ז י ר ו ת ו כשיצא לחרות‪ .‬ו א ף ל פ י פ י ר ו ש זה כ ל ו ל ה ה ב ד ל השלישי בשני‪.‬‬
‫ו ל פ י הפירוש המיוחם‬
‫ל ר ש ״ י א ץ כאן א ל א ש נ י הבדלים‪ ,‬והסיפא )׳‪-‬הפר עולמית״( היא פירושה ש ל הרישא‪.‬‬
‫ב פ י ר ו ש ה ר ״ א מן ההר‪ ,‬ע מ ׳ ר מ ״ ב ואילך‪ ,‬ו ב מ א י ר י למשנתנו‪.‬‬
‫ועיין גם‬
‫ו ה ר ״ מ בפיה״מ כאן ו ב ח ב ו ר ו פ ״ ב‬
‫מה׳ נ ז י ר ו ת הי״ח ו פ ״ ח מה׳ עבדים הי״ז פ י ר ש א ת הסיפא‪ :‬ה פ ר ל ע ב ד ו י צ א ל ח ר ו ת ‪ ,‬כ ל ו מ ד א ם‬
‫ל א ב ט ל א ת נזירותו ב ד ר ך כפייה‪ ,‬כאדון ל ע ב ד ‪ ,‬א ל א א מ ר ל ו ״ מ ו פ ר ל ך ״ ‪ ,‬י צ א ל ח ר ו ת ‪ ,‬משום‬
‫ש נ ו ע ב ו מנהג ק ח ו ק ‪ ,‬ודיגו כ א י ל ו הניח ל ו ר ב ו ת פ י ל ץ ) ב ב ל י גיטץ מ׳ א׳‪ ,‬כ ת ו ב ו ת כ ״ ח ב׳(‪,‬‬
‫ואזז״כ כשיצא ל ח ר ו ת משלים א ת‬
‫עיי״ש בה׳ ע ב ד י ם הנ״ל‪.‬‬
‫ועיין בהשגות ה ר א ב ״ ד ש ם ושם‪.‬‬
‫נזירותו•* ונוהג בנזירות‪.‬‬
‫ולס״ז א ץ הםיסא » ‪ p‬כ ל ל לרישא‪ ,‬ו נ ש נ ו ב מ ש נ ת נ ו ש נ י הבדלים‬
‫כבתוםפתא כאן‪ .‬ועיין מ ״ ש ע ״ ז להלן‪ ,‬שורה ‪ ,59-58‬ד ״ ה ו ל ס י פירושנו‪.‬‬
‫‪ .56-55‬ש א י ן‬
‫שותין אלא‬
‫בד‪ :‬ו א ץ ש ו ת ץ א ל א ו כ ר ‪.‬‬
‫בפניו‪,‬‬
‫ובכי״ע‪ :‬א ץ שותה‬
‫ואין‬
‫מיטמין‬
‫למתים אלא‬
‫בפניו‪.‬‬
‫‪ p‬א ל א ו כ ר ‪ .‬ו א ף ל פ נ י נ ו ״ ש א ץ ״ הוא כ מ ו‬
‫״ ו א ץ ״ ‪ ,‬ו ה ר ב ה כ א ל ה במשנתנו‪ ,‬ע י ץ מ ״ ש מהרי״ן אפשטין במבוא לנוה״מ‪ ,‬ע מ ׳ ‪ 652‬ואילך‪.‬‬
‫ו ס ו ב ר התנא ש ל נ ו ש א ץ ב ע ל ת מקםידין א ל א א ם ה ע ב ד מתנהג כ נ ד ר ו ת בפניו‪ ,‬כ א ד ם‬
‫ש נ ז ר א ל ק י ו בראשו‪ ,‬א ב ל ש ל א ב פ נ י ו ל א א י כ ס ת לו‪.‬‬
‫כ ל ש א מ ר ל ו ״ ט ו ל ושתה״•* חייב לשמוע לו‪.‬‬
‫וכסייה ב ע ב ד אינה כסייח בשוטים‪ ,‬א ל א‬
‫ו ק א מ ת בירושלמי ס ״ ט ה ״ א ‪ ,‬נ ״ ז ע ״ ג ‪ ,‬ש א פ י ל ו‬
‫•« כלומר‪ ,‬ל ס ת פלמי‪ ,‬או אלסוני׳ עיץ לעיל‪ ,‬עסי ‪,289‬‬
‫עסי ‪.832‬‬
‫‪ *7‬עיץ ם״ש‬
‫•« בסשנה שבבבלי‪ :‬ומשלים‪ ,‬עיץ ס״ש ע״ו להלן‪ ,‬העי ‪.*9‬‬
‫•« ורבעו נרם בםשנחנו כבהוצאות ה ב ב ל י ‪:‬‬
‫בהשנות הראביד שם‪ .‬ואין ה ב ד ל בין ‪.‬סשלים'‬
‫םהרי״ן אפשטין בםבוא לנוהים‪ ,‬עסי ‪ ,1077‬ואילך‪.‬‬
‫•• ואין כאן לשון ה פ ר ה אם ל א ביטל א ת‬
‫‪ m‬ובירושלסי‪.‬‬
‫וםשלים )בוי׳ו(‪ ,‬וכיה בס״ר פ ״ י ‪ ,‬ז׳ ) ב ד ר ( ‪ ,‬ועיין‬
‫לבין ‪.‬וסשלים״‪ ,‬ו ה ר ב ה כ א ל ה בפשנתנו‪ ,‬עיין פ״ש‬
‫ו ל פ ל א שלא העיר ע ל סשנתנו כאן‪.‬‬
‫ת ד ר ‪ ,‬עיין ב ב ל י נדרים עץ בי‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נזירות פ״ו ע מ ‪149-148‬‬
‫‪574‬‬
‫היה בידו למחות ולא לשמוע לבעליו אומרים לו‪ :‬״הלכה היא‪ ,‬שמע לדברי רכך׳‪ .-‬ולפיכך אנו‬
‫מניחיפ שפקודה זו של רבו אינה מתייחסת אלא כשהוא בפני רבו‪ .‬עיץ כדש ע״ז להלן‪.‬‬
‫‪ .57-56‬ר י ו ם ה א ו מ ׳ ע ב ד ש א מ ל ו ר ב ו ‪ ,‬ה ו י ש ו ת ה י י ן ש ת י‬
‫ש נ י ם ‪ ,‬ו מ ט מ א ל מ ת י ם ש ת י ש נ י פ ‪ ,‬ש ו ת ה י י ן ב פ נ י ו ו ש ל א ב פ נ י ו וכד‪.‬‬
‫מלשץ זו משמע שלת״ק אפילו אם אמר לו בפירוש שישחה יץ שתי שנים אינו שומע לו כשהוא‬
‫שלא בפניו‪ ,‬והוא לכאורה נגד הירושלמי שהבאנו לעיל בסמוך‪.‬‬
‫ובמשגתגו ס״ט מ״א‪ :‬עבר מכגגד פניו‪ .‬ר׳ מאיר אומר לא ישתה ור׳ יוסי אומר ישתה‪.‬‬
‫ופירשו בבבלי ם׳יב ב׳ ש״עבר מכנגד פניו״ הייגו שברח‪ ,‬ומאן דסבר שלא ישתה הטעם הוא כדי‬
‫שיצטער בנזירותו ויחזור לבעליו‪ ,‬ומאן דםבר ישתה הוא משום שהוא ברשות הבעלים‪ ,‬וישתה‬
‫שלא יכחש כוחו כשיחזור לבעליו‪ .‬אבל בירושלמי ס״ט םה״א‪ ,‬ג״ז ע״ג‪ ,‬קבלוה כפשוטה‪,‬‬
‫וש״עבר מכגגד פניו״ פירושו ״שלא בסגיו״‪ 5!,‬ואמרו‪ :‬מה אנן קיימץ‪ ,‬אם כשאמר בץ בפניי בץ‬
‫שלא בפניי שתה‪ ,‬אוף ר מאיר מודה‪ ,‬אמ באומר בפניי שתה שלא בפגיי אל תשתה‪ ,‬אוף ר׳ יוסי‬
‫מודה‪ ,‬אלא כן אנן קיימץ באומר שתה‪ ,‬ר מאיר אומר בפני שתה ושלא בפני אל תשתה‪ ,‬ר׳ יוסי‬
‫אומר באומר‪ 52‬בץ בפניי בץ שלא בפניי שתה‪ .‬ולס״ז אפשר שאף בתוספתא הכוונה היא שר יוסי‬
‫מלמד את ההלכה שהבעלים יכולץ לכופו שלא לשתות אפילו שלא בפניו‪ ,‬וממילא אפילו אם‬
‫פקד עליו סתם ״שתה״‪ ,‬כאילו אמר לו הוי שותה יק שלא בפניי‪ .‬ברם קשה לדחוק כן בלשץ‬
‫התוספתא‪ ,‬ומלשונה משמע שלת״ק אפילו בכגץ דא אינו שותה שלא בפניו‪ .‬או שר׳ יוםה אינו‬
‫חולק כלל על הת״ק של התוספתא‪ .‬ובכל אופן ברור שבירושלמי פירשו את משנתנו כפשוטה‪,‬‬
‫וכתוםסתא כאן‪.‬‬
‫‪ .58‬ל מ ה ר ב ו כ ו ס ו ‪ ,‬ל נ ז י ר ‪ ,‬א ב ל ל א ל נ ד ר י ם ‪ ,‬ו ל א ל ש ב ו ע ו ת ‪ .‬וכ״ה‬
‫בירושלמי פ״ט ה״א‪ ,‬ג״ז ע״ג‪ .‬ולסי סשומו משמע שם שהכוונה‪ ,‬למה רבו כוםו לשתות יץ‬
‫ליממא למתימ נולתגלחת[‪ ,‬דווקא בנזירות‪ ,‬משום שיש לו רשות למחות שלא יתהלך ונזר אלקיו‬
‫בראשו)וכמו שכתבנו לעיל‪ ,‬שורה ‪ ,55—52‬ד״ה סוף דבר‪ ,‬ולעיל שם(‪ ,‬אבל אם נדר מן היין‪,‬‬
‫או שאםר עליו סירות אם יסמא למתימ‪ ,‬או שנשבע שלא ישתה יץ ולא יממא למתים‪ ,‬אץ‬
‫הבעלים יכולים לכפותו שיעבוד על איסור‪ ,‬והרי לא איכפת להם לבעלים כלל אם לא ישתה‬
‫‪ p‬ולא יטמא למתים‪ .‬ובדבר שיש להמ עניץ )כגץ שהיה אומנותו קובר מתים‪ ,‬או שאינו יכול‬
‫לחיות בלי ‪ cp‬בוודאי שלא חל נדרו‪ ,‬ולאו כל כמיניה להסקיע את עצמו מידי שעבוד הבעלימ‪,‬‬
‫אבל כאן אץ מדברים בהלכה זו כלל‪.‬‬
‫ובבבלי ם״ב ב׳‪ :‬ת״ר למה רבו כוסו לנזירות‪ ,‬אבל לא לנדרים ו ל ע ר כ י ן‪ ,‬ורב ששת‬
‫שם אף הוא פירש כפשוטו‪ ,‬שלנדרים אינו יכול לכסותו‪ .‬אבל הבבלי לשיסתו שסירש שאף‬
‫בנזירות אינו יכול לכוסו אלא בדבר שיש בו עינוי נסש ושהבעלים נוגעים בדבר‪ ,‬שלא יחלש‬
‫עבדו‪ ,‬וממילא אץ הבדל בץ נזירות לבץ נדרים‪ ,‬והסיק אביי שם שהפירוש הוא שבנזירות צריך‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪53‬‬
‫« ובמשנת נימין פץ ם״ז‪ :‬כל זסן שאעבר מכננד פניך שלשים יש וכוי‪ .‬ובירושלמי שם )ה״ז‪,‬‬
‫בד״ה ה״ה(‪ ,‬ס״ט ע״א‪ ,‬פירשוה כפשוטה שלא אראה את פניך‪ ,‬והואיל ולא ראה את פניה ולא נתייחד‬
‫עסה אין חוששין שמא פייס‪ ,‬אעפ״י שאח״כ קיים את תנאו שלא ראה את פניה שלשים יש‪ ,‬עיין בקיע שם‬
‫)בפירושו למשנתנו( ובשי״ק שם‪ ,‬ד״ה ואסור‪ .‬אבל בבבלי שם ע״ו ב׳ ראו בדיבור זה )״שאעבר‬
‫םכנגד פניך״( לשון םשונה‪ ,‬ופירשה רב הונא‪ :‬לישנא סעליא‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫כלוסר‪ ,‬נעשה כאופר‪ ,‬עיין ר״ן נדרש י״נ ב׳ ומליון הש״ס לריע אינו־ שם‪ .‬ואפשר שצ״ל‬
‫בירושלמי‪ :‬כ א ו ס ר ‪.‬‬
‫עיין מ״ש לעיל‪ ,‬שוי ‪ ,55-52‬ד״ה ובבבלי‪ ,‬וד״ה סוף דבר‪.‬‬
‫‪8 2‬‬
‫‪8 3‬‬
‫‪,‬‬
‫נזירות פ׳׳ו ע מ ‪149‬‬
‫ובשבועות‬
‫לכפותו אבל בנדרים‬
‫‪575‬‬
‫אינו‬
‫)ערכין לא נזכרו בדבריו(‬
‫צריך‬
‫לכפותו‪ ,‬ולא‬
‫‪,‬‬
‫ח ל ה נ ד ר כלל‪ .‬וכי פ י ר ש ה ר ״ מ ב פ י ה ״ מ מ ה ד ו ״ ק ר פ ״ ט ‪ ,‬ה ו צ ד ״ י קאפח‪ ,‬ה ע ר ה ‪ .4‬ו ע י י ן ב ח י ב ו ר ו‬
‫‪,‬‬
‫ם י ״ ב מ ה ש ב ו ע ו ת ה״ו‪ ,‬ב ה ש ג ו ת שם‪ ,‬ו מ ״ ש ב צ פ נ ת פ ע נ ח במקומו‪ ,‬ו מ ״ ש י ד י ד י ה ג ר ״ מ ם א ו ו י צ ק י‬
‫‪,‬‬
‫ב ם פ ר ו ב ר י כ ת י ר ו ש ל י ם ס י ג ‪ /‬פ ל ג ד׳‪.‬‬
‫‪ .59 —58‬ע ב ד‬
‫לחרות‪,‬‬
‫לא‬
‫שנזר‬
‫יצא‪.‬‬
‫וגילח‬
‫ו כ ״ ה בד‪.‬‬
‫ועיין ר א ״ ש נדרים םפ״י‪.‬‬
‫ויצא‬
‫לחרות‬
‫יצא‪,‬‬
‫גזר‬
‫גילח‬
‫ולא‬
‫וכן ב מ א י ר י ס ״ ב ב׳‪ ,‬ד ״ ה ע ב ר מ כ נ ג ד פניו‪:‬‬
‫ויצא‬
‫ובבריתא‬
‫א מ ר ו ב ס ר ק א ח ר ו ן ב ע ב ד ש נ ז ר ו ה ש ל י ם נ ז י ר ו ת ו וגלח‪ ,‬ר ״ ל ב ל א י ד י ע ת רבו‪ ,‬ו א ח ר כ ך י צ א‬
‫ל ח י ר ו ת ש י צ א י ד י נזירות‪ ,‬א ב ל א ם ק ו ד ם ג ל ו ח ו י צ א ל ח י ר ו ת ל א יצא‪.‬‬
‫מה‬
‫‪,‬‬
‫נזירות הי״ט‪.‬‬
‫וכן פ ס ק ה ר ״ מ ב פ ״ ב‬
‫ו ה ר א ב ״ ד שם חולק ע ל י ו ‪ ,‬ו מ פ ר ש ב י ד ע ר ב ו ו כ פ ה אותו‪ ,‬וכן כ ת ב ב מ א י ר י‬
‫ה נ ״ ל ‪ :‬ו י ש מ פ ר ש י ם בו ד ו ק א כ ש כ פ א ו ר ב ו ק ו ד ם ג ל ו ח וכו׳‪.‬‬
‫ו ל פ י פ י ר ו ש נ ו ל ע י ל ב ש י ט ת ה י ר ו ש ל מ י ו ה ת ו ס פ ת א מ ד ב ר י ם כאן כ ש ר ב ו א מ ר ל ו ל ש ת ו ת ו ב ו ‪/‬‬
‫ומן ה ד י ן ע ל י ו ל ש מ ו ע ל ר ב ו ו ל ש ת ו ת בין ב פ נ י ו ובין ש ל א ב פ נ י ו ) כ ר ׳ יוסי(‪ ,‬ו ל פ י כ ך א פ י ל ו א ם‬
‫ש מ ר א ת נ ז י ר ו ת ו ל א ע ל ת ה לו‪ ,‬ו ד י נ ו כ ז י ל ז ל ב נ ז י ר ו ת ו א פ י ל ו ל ב י ת ה ל ל ‪ ,‬״ ו מ ש ו ם ה כ י כ ש י צ א‬
‫ל ח ר ו ת מ ש ל י ם א ת נזירותןנג ו נ ו ה ג בנזירות‪ ,‬כ ס ת ם מ ש נ ת נ ו ם ״ ט מ ״ א ‪.‬‬
‫אבל אם השלים נזירותו‪,‬‬
‫ו א ח ר י ם ה ב י א ו א ת ק ר ב נ ו ת י ו ״ וגילח‪ ,‬ו כ ב ר נ ס ת י י מ ה נזירותו‪ ,‬י צ א ‪ ,‬ו מ א י ד ה ו ה הוה‪.‬‬
‫א ב ל אם‬
‫ע ד י י ן ל א ג י ל ח ו ל א ה ו ק ר ב ו ק ר ב נ ו ת י ו ‪ ,‬ל א י צ א ‪ ,‬ו נ ו ה ג כ ד י ן מ ש נ ת ג ו ‪ ,‬ו צ ר י ך ל ה ש ל י ם א ת נדרו‪.‬‬
‫ו ב כ י ״ ע כאן גורם ב ס י פ א ‪ :‬ו י צ א ל ח י ר ו ת‬
‫צריך‬
‫לגלח‪,‬‬
‫וכן‪ ,‬כ נ ר א ה ‪ ,‬ה י ת ה ה ג י ר ם א ל פ נ י‬
‫ה ר א ב ״ ד ‪ ,‬עיין ב ה ש ג ו ת פ ״ ב מה׳ נ ז י ר ו ת ה י ״ ט ע י י ״ ש ‪ ,‬ו ע י י ן ב כ ״ מ שם‪.‬‬
‫‪ .60 —59‬נ ט מ א‬
‫ויצא‬
‫לחירות‪,‬‬
‫מונה‬
‫משעה‬
‫שנטמא‪.‬‬
‫מ ע ת י ק ה מ א י ר י ה נ ״ ל ב ש ם התוספתא‪ ,‬וכן פ ס ק ה ר ״ מ ב פ ״ ב מה׳ נ ז י ר ו ת ה י ״ ט ‪.‬‬
‫וכ״ה בכי״ע‪ ,‬וכן‬
‫ובפירושו נראה‬
‫ש ה ב ר י י ת א מ ל מ ד ת ש א ם נ ט מ א והזה ו ש נ ה ו י צ א ל ח ר ו ת מ ג ל ח מ י ד ‪ ,‬ו מ ב י א קרבן ט ו מ א ה ‪ ,‬ו מ ו נ ה‬
‫ימי‬
‫ט ו מ א ה מ ש ע ה ש נ ט מ א ‪ ,‬ו מ ת ח י ל ל מ נ ו ת נ ז י ר ו ת ב ט ה ר ה מ י ד כ ש י צ א ל ח ר ו ת ו ה ב י א קרבן‬
‫ט ו מ א ה ‪ .‬ו א ע פ ״ י ש א מ ר נ ו ל ע י ל ש כ ל זמן ש ל א י צ א ל ח ר ו ת ה ר י ה ו א כ מ ז ל ז ל ב נ ז י ר ו ת ו ו ח ו ש ש י ם‬
‫ש מ א נ י ט מ א ל מ ת י ם ‪ ,‬ו ל פ י זה אם מ נ ה י מ י ט ו מ א ה ב ע ב ד ו ת ו ל א י ע ל ו ל ו כ ל ל ‪ ,‬כ א י ל ו ש ו ב נ ט מ א‬
‫ב א ו ת ם הימים‪ ,‬ו י צ ט ר ך ל מ נ ו ת י מ י ט ו מ א ה מ ש ע ה ש י צ א ל ח ר ו ת ‪ ,‬מ כ ל מקום ל א ג ז ר ו כ ל כך ש א ף‬
‫י מ י ט ו מ א ה ל א י ע ל ו לו‪ ,‬ה ו א י ל והיזה ו ש נ ה כ ד י ל ה ט ה ר ‪ ,‬ו מ ו נ ה מ ש ע ה ש נ ט מ א ‪.‬‬
‫ופשיטא שאח״כ‬
‫ח ו ז ר ו מ ו נ ה כ ל ה נ ז י ר ו ת ב ט ה ר ה ‪ ,‬ש ה ר י א פ י ל ו נ ז י ר בן ח ו ר י ן ס ו ת ר א ת ה י מ י ם ש מ נ ה כ ש נ י ט מ א ‪.‬‬
‫ובירושלמי פ ״ ט ה״א‪ ,‬נ״ז ע״ג‪ ,‬שאלו אם ניטמא כשכפאו רבו אם מביא קרבן טומאה‪ ,‬או‬
‫אם הוא סותר את הימים שלפניו‪ ,‬הואיל וניטמא ברשות‪ .‬ופשטו‪ :‬וכי נזיר הוא לא את הוא שגזרת‬
‫עליו שיטמא‪,‬ל‪ 5‬את אמר מביא קרבן טומאה‪ ,‬וכא מביא קרבן טומאה‪.‬‬
‫שיסתור?‬
‫כפפו רבו וניטמא מהו‬
‫ו כ י נ ז י ר ה ו א )א(לא א ת ה ו א ש ג ז ר ת ע ל י ו ו כ ו ‪ /‬ו פ י ר ו ש ו כ ל ע י ל ‪.‬‬
‫ושוב אמרו שם‬
‫‪ 5 4‬עיין ל ע י ל פ׳נ‪ ,‬שו׳ ‪ ,60-58‬ומשיש ב ד י ה טי שנדר‪.‬‬
‫״ כ ל המפרשים קראו במשנתנו רפיט‪ :‬משלים )בהפעיל‪ ,‬מלשון השלמה( את נזירותו‪ ,‬ודייקו‬
‫מ כ א ן שסה שמנה ע ל ה לו‪ .‬א ב ל אפשר ל ק ר ו א שם‪ :‬משלים )או‪ :‬וסבלים(‪ ,‬ואין ה י ר ד א ל א במקום‬
‫צירה‪ ,‬והוא רגיל במשנתנו‪ ,‬עיין במבוא לנוה׳מ למהרי׳ן אפשטין‪ ,‬עם׳ ‪ .1243‬ולפ״ז משלם א ת נזירותו‬
‫הוא עיפ לשון ה מ ק ר א ‪ :‬משלם א ת נדרו‪.‬‬
‫‪6‬ל כמו שנהנו לנדור לגלח נזירים‪ ,‬עיין במשנתנו פ״ב מיו ועוד‪.‬‬
‫לי• כלומר‪ ,‬וכי נזיר‬
‫לנכון בס׳ נועם ירושלמי‬
‫ש ה ה ל כ ה במשנתנו )רפ״ז>‬
‫)ולא שיש בו חוסרא‪ ,‬שכן‬
‫בן חורין שמטמא ל מ ת מצוה‪ ,‬ל א א ת ה נזרת עליו שיטמא‪ ,‬כמו שפירשו‬
‫ובס׳ ניר‪ .‬ועיין בהנהות הרש״ש ס״ב רעיב‪ ,‬ד״ה במשנה‪ ,‬א ב ל אין ס פ ק‬
‫‪ .‬ו א ל יטמא נזיר שמביא קרבן״ כוונתה שאם ניטםא ל ס ת מצוה מביא קרבן‬
‫מביא קרבן אם ניטמא ל ס ת שאינו מ ת מצוה‪ ,‬עיין ברש׳ש שם(‪.‬‬
‫נזירות פ׳׳ו עמי ‪149‬‬
‫‪576‬‬
‫‪,‬‬
‫ל ה ל ן בסמוך‪ :‬פ ש י ט א ד א מ י ל ת א נ י ט מ א ו א ח ר כ ך י צ א ל ח י ר ו ת מ ב י א קרבן ט ו מ א ה ו כ ו ‪ /‬א מ ר ר י ו ס י‬
‫כ ש כ ס פ ו ר ב ו א נ ן קיימין‪ ,‬ש ל א ת א מ ר ה ו א י ל ו י צ א ל ח י ר ו ת ת י ם ק ע מ מ נ ו נ ז י ר ו ת ב ט ו מ א ה ‪ ,‬ל ס ו ס‬
‫כן צ ר ך מ י מ ר מ ו נ ה ל נ ז י ר ו ת‬
‫ב ט ו מ א ה‪58.‬‬
‫ופירושו‪ ,‬ש ל א תאמר הואיל ויצא לחירות נסקעת‬
‫מ מ נ ו נ ז י ר ו ת ו ה י ש נ ה ‪ ,‬ו ח ל ה ע ל י ו נ ז י ר ו ת חדשה‪ ,‬ו י ה א ד י נ ו כ א י ל ו נ ז ר ב ט ו מ א ה ש א י נ ו מ ב י א ק ר ב ן‬
‫טומאה‪,‬׳** ק א מ ש מ ע לן ש מ ו נ ה נ ז י ר ו ת בטומאה‪ ,‬ו ה י י נ ו נ ז י ר ו ת ו ה י ש נ ה ו ס ו ת ר א ת ש ל פ נ י ו ‪ ,‬ו מ ב י א‬
‫קרבן טומאה‪.‬‬
‫ו ע ד י י ן צ ״ ע ש ם ב פ י ר ו ש ה י ר ו ש ל מ י ‪ ,‬ו נ ר א ה ש י ש ש ם ח ם ר ק ‪ ,‬ח ד י ג ל ה עינינו‪.‬‬
‫‪5 8‬‬
‫המלה ‪.‬בטומאה״ נשסטה בהוצאות שלנו‪ ,‬אבל כן מעתיק בשם הירושלטי במגדל עת פ״ב מהי‬
‫נזירות הי״ט‪.‬‬
‫‪5 9‬‬
‫עיין במשנתנו פינ מיה ובירושלמי שם היה‪ ,‬נ״ב ע״ד‪ ,‬ובבבלי י״ז ב׳ ועוד‪ .‬ועיין סיש לעיל‬
‫פ״ב‪ ,‬שוי ‪ ,45-43‬ד״ה נמצאנו‪.‬‬
‫נספח )ראה מבוא לח״ו סוף עמוד ט״ז ואילך(‬
‫‪,‬‬
‫פרק מפירושו של הגאון ר יצחק מלעמגא‬
‫לכל התוספתא‬
‫יבמות פרק ג‬
‫)א(‬
‫שניות מדברי סופרים‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ברייתא נישנית ב ג מ )דף כ״א( ק צ ת בשינוי מלות‪,‬‬
‫ובירושלמי בס״ב נישנית נמי כלשונה כאן‪ ,‬ו ק היא במם׳ ד ר ך א ‪) p‬ס״א>‪.‬‬
‫ו ע כ ״ ס חשיב תנא‬
‫ד י ק ח׳ נשים‪ ,‬ולאו משום דליכא תו‪ ,‬דאיהו מודי באחריני‪ ,‬א ל א ד ל א חש למיחשבינהו בפני עצמן‪,‬‬
‫כ מ ״ ש הראב׳ץ ז״ל‪ »,‬ח ״ ל ‪ :‬דשניות ד ר ׳ חייא ב כ ל ל הנהי שניות הוו ד כ י ץ דאורי לן ב ק ר י ב ת עצמו‬
‫ב ל א קידושץ‪ ,‬כ א ם אמו ואם אביו‪ ,‬ה״ה ל ב ת ב ת ו ו ב ת ב נ ו דהוי ק ו ר ב ת עצמו ב ל א קידושץ‪,‬‬
‫וכיון דגלי באשת אבי אביו ואמו ד מ ק ר ב י לי׳ בחד קידושץ‪ ,‬ה״ה ל ב ת ב ת בתה ו ב ת ב ת בנה‬
‫דמקרבי׳ לי׳ נמי בחד קידושץ שקידש אשתו‪ ,‬וה״ה נמי אמ אמ ח מ ת ואם אמ חמותו מה״ט כ ד‬
‫ה ה יצדק לשיטתו ז ״ ל ולשיטת הרא״ש* ודעימי׳ דםםקו דשניות ד ר ׳ חייא נמי א ץ להמ‬
‫עכ״ל‪.‬‬
‫הפסק‪ ,‬ל כ ך שמיר נ כ ל ל ו מ ע י דהכא‪ ,‬א ב ל ל ש י ט ת ה ר מ ב ״ ם ך‪-‬לנ דםםק שניות ד ר ״ ח יש להמ‬
‫הםםק ל א אתי ש פ י ר ת כ ל ל ו מ ע ך ‪ ,‬דהרי ל א דמו‪ ,‬ח ז נ י יש להם הפסק והנהו דהכא רובן א ץ‬
‫להם הפסק‪ .‬ולשיטת הרמב׳ץ* ד ם ״ ל דהאיבעי׳ ל א קאי א ל א ע ל ק ו ר ב ה דאשתו‪ ,‬א ב ל שלישי ש כ ב נ ו‬
‫ושבבתו ודאי א ץ להם הםםק עדיין אתי שפיר‪ ,‬דהנך ש כ ב נ ו ו כ ב ת ו ישנם ב כ ל ל ד א ם אמו ואם‬
‫אביו‪ ,‬ו כ ו ל ם א ץ להט הפסק‪ .‬ח ע ך קורבה דאשתו‪ ,‬אי נקטינן האיבעי׳ לחומדא‪ ,‬ד א ץ להם הפסק‪,‬‬
‫ישנם ב כ ל ל דאשת אבי אביו ו כ ל ת בנו‪ ,‬ואי נקטינן לקולא‪ ,‬דיש להם הפסק כ נ ר א ה ק צ ת מ ל ש ו נ ו‬
‫ז ״ ל ‪ ,‬ישנם ב כ ל ל א דאשת אחי אביו מאם ואשת אחי אמו מאב‪ ,‬דודאי יש ל ה ם הםםק‪ .‬א ב ל‬
‫להרמב״מ‬
‫קשיא‪.‬‬
‫מיהו י ״ ל כיון דאםרינן נמי כ א ם אבי אביו ואם אבי א מ ו כ ב ד ק ם ר א‬
‫בירושלמי‪ ,‬ו ע ״ כ צ ״ ל דאינהו נמי נ כ ל ל ו ב כ ל ל א ד א ס אמו ואמ אביו‪ ,‬והרמב״מ לשיטתי׳ דבהנהו‬
‫ת ר ת י פ ס ק דיש ל ה ם הםםק‪ ,‬א ״ כ כ י ק דמצינו כאן נ ר מ ז ב ב ר י י ת א ת ר י ק ו ר ב י דידי׳ ש ל א ע ״ י‬
‫ק י ד ו ש ץ ויש להם הפסק‪ ,‬י ״ ל נמי ד ב כ ל ל זה יש שלישי ש כ ב נ ו ושבבתו כ מ ו הנהו‪ ,‬ח ז ם נמי‬
‫שלישי ממנו‪.‬‬
‫)ב(‬
‫אם‬
‫אמו‪.‬‬
‫אסרוה משום ג ד ר ת אמו‪ ,‬ואגב דידה א ס ר ו נמי אם אביו‪ ,‬דתרווייהו‬
‫אימא ר ב ת י נקראות‪ ,‬ו א ץ להן הסםק‪ ,‬ד א ם ו ד ו ת ל מ ע ל ה ע ד ש ר ה אמנו‪.‬‬
‫ומבואר מדבריגו הג״ל‬
‫ד ל ה ר מ ב ״ ם דוקא ו ד כ א ד ל א מפסיק צ ד א ם ביניהם‪ ,‬א ב ל כשמפםיק‪ ,‬כגון א ם א ב י א מ ו ו א ם א ב י‬
‫אביו‪ ,‬דוקא אינהו א ס י ק א ב ל אימותיהם ש ת ‪.‬‬
‫ובם׳ עצי אלמוגים* האריך ל ב א ר הירושלמי‬
‫לשיטה זו‪ ,‬ו ת ו ק ד ב ר י ו ד ב ר ק ם ד א קאי ב ד ו ר ו ת א ח ת נ י ם ‪.‬‬
‫והב״ח ז ״ ל )סי׳ ט״ו( פי׳ ד ב ר‬
‫ק ם ר א מוסיף הנהו ת ר ת י דיש ל ק הפסק‪ ,‬ומשוס דמייתי מימרא ד ר ב דד׳ יש להן הפסק‪ ,‬ואיהו‬
‫א מ ר כ ו ל ה ו יש ל ק הסםק‪ ,‬ובודאי כ א ם א ם א מ ו מודי דלא‪ ,‬א ל א היינו א ם אבי אמו‪.‬‬
‫ובגמ׳ דידן‬
‫א פ ש ר ד ר ב נמי ם ״ ל הכי‪ ,‬א ל א ד ל א חשיב לה‪ ,‬כיון דליתא ב כ ו ל ה ו ד ו ת ת ד א ם אמו‪ .‬א ב ל ר ש ״ י‬
‫!‬
‫נ‬
‫«‬
‫*‬
‫«‬
‫ד׳ פראג‪ ,‬קי״ח ‪y‬״‪j‬‬
‫יבסות פ״ב סי' אי‪.‬‬
‫פ״א פה' אישות ודו‪.‬‬
‫בחידושיו בסקוסו כ״א בי‪.‬‬
‫רל״ד ע״א‪.‬‬
‫‪577‬‬
‫‪578‬‬
‫נספח‬
‫ז ״ ל כ ׳ דאם אבי אביו נמי א ץ ל ה ם הפסק‪.‬‬
‫ו נ ר א ה דמכ״ש כ א ם אבי אמו כמ״ש בב״ח‪ .‬ולשיטה‬
‫‪,‬‬
‫זו נמי כ הוא ז ״ ל ד ו ד ם משום ד ב ר קםרא בירושלמי מוסיף א ד ר ב דהנהו נ מ י יש ל ה ם הפסק‪,‬‬
‫א ב ל בגמ׳ דידן פליגי א ב ר ק פ ר א כ ר ‪ ,‬ע ״ כ ת ו ר ף דבריו‪.‬‬
‫ו א ף שדבריו ז ״ ל ניראים םובים‬
‫ונכוחימ מ״מ א ח ר בקשת המחילה הם רחוקים מ ד ר ך הנכונה‪ ,‬דהרי במם׳ ד ר ך א ח )שם( ת נ י א‬
‫סתם חך ברייתא ו ת י כ ף ב ת ר הני תמני׳ ת נ א ב ר ק ס ר א מוסיף כ ר ו ק העתיק הגאץ בה״ג ז ״ ל‬
‫ב ר י ש הל׳ עריות‪.‬‬
‫ה ר י עיני כ ל יבימו דודאי א ״ א ל ו מ ר ד ב ר ק ס ר א מוסיף א ד ר ב א ל א דמוםיף‬
‫אהנהו דברייתא‪ ,‬וממילא נ ס ת ר ו נמי ד ב ר י ה ר ׳ עצי אלמוגים דמשמע ודאי ד ב ״ ק מוסיף אבריית׳‬
‫ותני כ ך בברייתא דידי׳‪ ,‬דאיהו הוה ב ז ק ר ב י ו ל א שהוםיסו ק ב ד ו ר ו ת אחרונימ‪.‬‬
‫ו ל ע נ ד ״ נ סי׳‬
‫הירושלמי בזה כפשםי׳ משום ד ר ׳ ח נ ץ א מ ר כולהו א ץ ל ק הסםק ד ^ ח ו מ ד ב ר ק ס ר א דיש להן‬
‫הסםק מדמוםיף הנהו‪ ,‬והנהו סשיםא להו שיש ל ק הסםק‪ ,‬א ״ כ כ ו ל ה ו דמו ח ז נ י ‪ ,‬דיש ל כ ו ל ן הפסק‪.‬‬
‫ו כ ״ ג ק צ ת מפי׳ הר׳ פגי משה‪.‬‬
‫בגמ׳‬
‫והשתא בהא פליגי ד ה ר מ ב ״ ם וסייעתו ם ״ ל דאע״ג ד ם ״ ל כ ר ב‬
‫ד י ק ד ד ׳ מ ק א ץ ל ק הסםק‪ ,‬מ״מ במאי ד ל א סליג גמ׳ אירושלמי נקסינן כירושלמי‪,‬‬
‫דבהנך ד ב ר ק ס ר א יש הסםק‪ ,‬ואתי ש פ י ר נמי כיון ד ב ה נ ך ד׳ דברייתא נמי יש הפסק‪ ,‬בהנך ד ב ר‬
‫ק פ ר א נמי יש הפסק‪ ,‬ו כ ״ ס ה ט ו ר והש״ע )סי׳ מ״ו(‪ .‬א ב ל ד ע ת ר ש ״ י ז ״ ל כיון דנקםינן כ ר ב‬
‫דאם אמו ואם א ב י ו א ץ ל ק הפסק ממילא הנך ת ר ת י ב כ ל ל ‪ ,‬ו ל כ ך ל א ה ח כ ר ב ר ק פ ר א בגמ׳ דידן‪,‬‬
‫דבכולהם)?(* א ץ הפסק‪.‬‬
‫והיש״של פ ס ק ה ל כ ה למעשה כ ר ש ״ י דכולהי א ץ‬
‫ל ק הפסק‪.‬‬
‫ואני‬
‫מצאתי ל ה ר א ב ״ ף ד ם ״ ל נמי הכי שכ׳ ו כ ל ש ל מ ע ל ה הימנה‪ ,‬כגון אם אבי אביו ואם אם אבי אביו‪,‬‬
‫דמיתקרי אימא ר ב ת א גזרינן ב כ ו ל ה ו אטו א ם אמו דמיתקרי אימא רבתי‪ ,‬ולהכי א ץ ל ק הפסק כ ר‬
‫ע כ ״ ל ‪ ,‬ועיי״ש נולשיםתו ה נ ״ ל שכתבתי )סי׳ א׳(» יש ראי׳ נמי לפסוק ק ‪ ,‬כיון ד ב ת ב ת ב נ ו‬
‫ו ב ת ב ת בתו ה ס ב כ ל ל א דאם אביו ואם אמו‪ ,‬דאגן קיימא לן ב ב ת בנו ו ב ת ו ד א ץ ל ק הפסק מ כ ל‬
‫צד‪ ,‬ממילא נ ר א ה דה״ה הנד^ נמי לא[‪ .‬ו ד ע דבשילםי גבורים פ ס ק בהנהו ת ר ת י ד ב ר ק ס ר א ד ל ג מ ר י‬
‫שריין‪ ,‬ו כ ״ כ ה ג א ץ בה״ג בהדי׳ ד ל י ת הילכתא כ ב ר ק ס ר א ה נ ״ ל ‪ ,‬״ ד ם ״ ל כ י ץ ד ל א הובא בגמ׳‬
‫דידן נדחה ל ג מ ר י מהלכה‪.‬‬
‫)ג(‬
‫ו כ ב ר מ ב ו א ר ד כ ל ש א ר הפוסקים ל א ם ״ ל הכי‪.‬‬
‫ואשת אבי אביו‪.‬‬
‫גזירה אמו א ש ת א ב י ו דמדאורייתא‪ ,‬ו א ץ ל ה הפסק ע ד עולם‪,‬‬
‫ד א ש ת אבי א ב י אבי אביו נ מ י אסורה‪ ,‬ד כ ו ל ה י אשת א ב א ד כ א ק ר י לה‪ ,‬א ב ל אמ א ש ת א ב י ו‬
‫מותרת‪ ,‬ד ל א שייכא כ ל ל גזירה לגבה‪ ,‬ואינגה כ ל ל מ צ ד משמחתו‪.‬‬
‫ובאותו הדף כ ׳ שהיא מ ו ת ר ת ‪ .‬״‬
‫ם״ם ג פ ל ו שם‪ ,‬ו ל י ת מאן דחש לה‪.‬‬
‫בגמ׳‬
‫והגאץ בה״ג כ ׳ » שהיא ג ד ר ה ‪,‬‬
‫ו כ ב ר השיגו ע ל י ו דמנה ה ר ב ה שלא נ ז כ ר ו בגמ׳‪3,‬נ ובוודאי‬
‫והר׳ עצי א ל מ ו ג י ם ״ הקשה דלדידן ד ל א ם ״ ל ה כ י ליחשבה‬
‫דתימא לי׳ א נ י מ ו ת ר ת ל ך ובתי א ס ו ר ה ל ך ״ ו כ ר שזה ר א י ת בה״ג ז ״ ל ועי״ש מה‬
‫שיישב בזה ל ד י ק‬
‫‪ -‬ו ל ע נ ״ ד א ץ ב ו קושיא ד ל א חשיב בגמ׳ א ל א הגך דיש ל ק צ ד ק ו ר ב ה א צ ל ו‬
‫מ ש א ״ כ זו‪ ,‬ד א ״ כ ליחשבי׳ ל א ש ת אחיו ו א ש ת אחי א ב י ו דכולן אמותיהן מותרות‪ ,‬ו י ו ת ר מזה‬
‫י התיבה םטושטשת ומתוקה‪.‬‬
‫פ״ב סי׳ זי‪.‬‬
‫> ד׳ פראג‪ ,‬קי״ח ע״ב‪.‬‬
‫י לעיל בפירקין בה״א בדבריו‪.‬‬
‫׳» ה׳ עריות‪ ,‬ד״ו נ״ב סע״א‪.‬‬
‫‪ »:‬שם‪ ,‬נ״ג סע״ב‪.‬‬
‫י לעיל שם נ״ג ע״א‪.‬‬
‫׳» יש־ש פ״ב סוף סי׳ זי‪ .‬ועיין אוה״ג‪ ,‬עסי ‪.32‬‬
‫רל״ד ע״ב‪.‬‬
‫» בםכילתין כיא אי‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫נספח‬
‫‪579‬‬
‫כ ל א ש ת א י ש א מ ה מותרת‪ ,‬א ל א זה ל א ש י י ך ל מ י ח ש י ב כיון ד ל י ת ה כ ל ל ב צ ד קורבתו‪.‬‬
‫וקרוב‬
‫לזה כ ת ב גם ב מ ה ד ו ר א ב ת ר א עיי״ש‪ !6.‬ו ע מ ״ ש ע ו ד בזה לקמן )סי׳ י ״ א ( ב ס ״ ד ‪.‬‬
‫)ד(‬
‫אבי אמו‪.‬‬
‫ואשת‬
‫גזירה א ט ו א ש ת א ב י אביו‪ ,‬ו א ע ״ ג ד ה י א גופה גזירה‪ ,‬כ ו ל ה ו‬
‫ח ד א גזירה ד א י ל א הא ל א ק י י מ א הא‪ ,‬ד כ ו ל ה ו א ש ת א ב א ר ב א ק ר י לה כ מ ב ו א ר בגמ׳‪6.‬י" מ י ה ו‬
‫ל מ ע ל ה מ מ נ ה ‪ ,‬כגון א ש ת א ב י א ב י א מ ו ו א ש ת א ב י א ם אמו‪ ,‬שריין‪ ,‬כ ד מ פ ר ש זעירי‪ !?,‬ד ב ה ו ל א‬
‫ג ז ר י נ ן א ט ו הני ד מ צ ד אביו‪ ,‬ד ל א ש כ י ח כ ל כך ד א ז י ל ל ג ב י ק ו ר ב ת אמו‪ ,‬ו ל כ ך ל א מ י ח ל פ א‬
‫ק ו ר ב ו ת ה ב ק ו ד מ ת אביו‪.‬‬
‫ו א ע ״ ג ד ר ב ל א ר צ ה ל ה ח ל י ט ו ל ו מ ר ד א ש ת א ב י א מ ו י ש לה הפסק‪ ,‬ו ל כ ך‬
‫פסק ר א ב י ״ ה ז ״ ל ל א ס ו ר ‪ ,‬מ ״ מ כ ל ש א ר הפוסקים פסקו כ ז ע י ר י ד ש ר י ד ל א מ י ח ל פ א ב ק ו ר ב ת אביו‪!8.‬‬
‫מ י ה ו ב י ר ו ש ל מ י ת מ פ ר ש ר ׳ חונא ט ע מ א ד א י ס ו ר א ד א ש ת אבי א ב י ו מ ש ו ם א ם א ב י ו ו א ש ת א ב י א מ ו‬
‫ו ל פ ״ ז הי׳ נ ר א ה ל ו מ ר כיון ד ה ג ז י ר ה ה י א א ט ו מ ש פ ח ת א מ ו גופה‪ ,‬א ״ כ כ מ ו‬
‫מ ש ו ם א ם אמו‪.‬‬
‫ד א ם א מ ו אין לה הפסק ה ״ נ זו אין לה הפסק‪ .‬ו כ ב ר ה ז כ י ר מזה ג ״ כ ה ר ׳ ע צ י אלמוגים<>‪ 2‬ו כ ׳ ד ה ״ ט‬
‫ד ר א ב י ״ ה דאוסר‪ .‬א כ ן ל ד י ד י קשה‪ ,‬ד ה ר י מ י ק מ י ה כ י מ ב ו א ר ש ם ב י ר ו ש ל מ י ד ל כ ״ ע זו י ש ל ה הפסק‪,‬‬
‫ד א פ י ל ו ר ׳ חנין ד מ ח מ י ר ק א מ ר ל כ ו ל ן אין ה פ ס ק ‪ p n‬מ א ש ת א ב י אמו‪ ,‬א ״ כ ה י א גופה ק ש י א‬
‫מ ״ ט ה ק י ל ו בה‪.‬‬
‫אך ל ש י ט ת הפוסקים ה נ ״ ל )סי׳ ב׳( ד ס ״ ל ד א ם א ב י א מ ו ו א ם א ב י א ב י ו י ש להן‬
‫ה פ ס ק א ת י ש פ י ר ‪ ,‬כיון ד ה י א ג ז י ר ה מ ש ו ם א ם אמו‪ ,‬וחזינן ד ל מ ע ל ה מ א ם א ב י א מ ו ל א ג ז ר ו‬
‫מ ש ו ם ל ת א ד י ד ה ‪ ,‬מ מ י ל א נ מ י א ש ת א ב י א ב י א מ ו ש ר י ‪ ,‬דאין בה ט ע ם ל א ס ו ר א ל א מ ש ו ם א ם א ב י‬
‫אמו‪ ,‬ו ה ר י ל א ג ז ר ו מ ש ו ם ל ת א דידה‪.‬‬
‫ו א ע ״ ג ד מ צ ד א ב נ מ י ש ר י ל מ ע ל ה מ א ם א ב י אביו‪ ,‬ו א פ ״ ה‬
‫ולדברי‬
‫א ס ו ר ב א ש ת א ב י א ב י א ב י ו ו ל מ ע ל ה ‪ ,‬ה י י נ ו מ ש ו ם ד ע כ ״ ם י ש נ מ י ל ג ז ו ר א ט ו א ש ת אביו‪.‬‬
‫ה ר א ב ״ ן ז ״ ל א ת י ש פ י ר ט פ י ש פ י ׳ ד מ צ ד א ם ל א גזרינן ל מ ע ל ה מ ק ר ו ב ו ת י ׳ א ט ו ש נ י י ׳ ע צ מ ה ‪,‬‬
‫ה ו א י ל ו א י נ ו מ כ י ר בהן כ ל כ ך בו׳ ‪ 21‬ע כ ״ ל ‪ ,‬ע כ ״ פ מ מ י ל א י ש ל ח ל ק כאן נמי‪ ,‬ד ל כ ך ה ת י ר ו‬
‫ל מ ע ל ה מ א ש ת א ב י אמו‪.‬‬
‫גזירה‬
‫אלא‬
‫משום‬
‫אבי‬
‫מ י ה ו מסוגי׳ ד ג מ ׳ ד י ל ן מ ב ו א ר ד ל א ס ״ ל הך גזירה‪ ,‬ואין ב א ש ת א ב י א מ ו‬
‫אביו‬
‫וכדאמר׳‪,‬‬
‫ותניא‬
‫נמי‬
‫בירושלמי‬
‫שם‪22,‬‬
‫ולכך‬
‫שרי‬
‫כל‬
‫ל מ ע ל ה דידה‪.‬‬
‫)ה(‬
‫ואשת‬
‫בגמ׳ ובמס׳ דרך‬
‫אחי אביו‬
‫מאמו ואשת‬
‫אחי‬
‫אמו‬
‫מאבי‪/‬‬
‫נראה דכלם כמו שהוא‬
‫א ^ וכן ה ע ת י ק ו כ ל המעתיקים ‪ 23‬וכן בדין‪ ,‬ד ה א י ע י ק ר ה ג ז י ר ה ה י ׳ ב א ש ת‬
‫׳‬
‫א ח י אביו‪ ,‬ו מ ש ו ם ל ת א ד י ד ה ג ז ר ו ב א ש ת א ח י א מ ו כ מ ב ו א ר בגמ׳‪.‬‬
‫איברא דבירושלמי גרסי׳ נמי‬
‫ת ח ל ה א ש ת א ח י אמו‪ ,‬ד א ך ה ת ם ט ע מ א א י כ א ‪ ,‬ד מ ש מ ע ד א ם ר ב א ח י א מ ו ה כ ל א ף מן ה א ם ‪ ,‬ו י ש ב כ ל ל‬
‫הזה ב׳ ש נ י ו ת ‪ ,‬ל כ ך ח ש ב ל ה מ ק מ י א ש ת א ח י אביו‪ ,‬ד ל י ת א א ל א ח ד א מהאם‪ ,‬ד מ ן ה א ב ה ו י ע ר ו ה ‪.‬‬
‫ו ב ל א ו ה כ י ל א ג ר י ר ת נ א ד י ד ן א ס ד ר ה י ר ו ש ל מ י ד ח ש י ב ה ת ם ה ק ד ם ב נ ו תחלה‪ ,‬ע י י ״ ש ‪.‬‬
‫ועכ״פ‬
‫ג ז י ר ה זו מ ש ו ם א ש ת א ח י א ב י ו מ ה א ב ד ה ו י ע ר ו ה ‪ ,‬ל כ ך ג ז ר ו ב א י ד ך א ש ת אחי א ב ד מ ן האם‪ .‬ו א י י ד י‬
‫ד ה א א י ת ב י ה ח ד צ ד א ם ג ז ר ו נ מ י ב א ש ת א ח י ה א ם ד מ ן ה א ב ד א י כ א נ מ י ח ד צ ד אב‪.‬‬
‫•» הכוונה לםהרש־א‪ ,‬עיי״ש במהדו׳ב כ״א רעיא‪.‬‬
‫« ג" כ״א בי‪.‬‬
‫ל! כ״א א׳‪.‬‬
‫עיין ישיש פ״ב סי׳ וי‪.‬‬
‫»! פ׳ב ה״ד‪ ,‬נ׳ ע״ד‪ ,‬ומקבילה‪.‬‬
‫‪ 0‬־ רל״ה ע״א‪.‬‬
‫ד׳ פראנ‪ ,‬קייח רע״נ‪.‬‬
‫‪ 22‬לעיל יבמות שם )ראה הע׳ ‪.(!9‬‬
‫‪ 23‬הרב סניה את הסדר ע־פ הבבלי )כ״א א׳(‪ ,‬מס׳ ד׳א וכל הפוסקים‬
‫זו )הרייף ועוד(‪ ,‬ומפרשה ע־פ הבבלי כ״א בי‪ .‬ואף הנר״א הגיה את הסדר‪.‬‬
‫ומסקי׳‬
‫ש ה ע ת י ק ו הלכה‬
‫‪580‬‬
‫נספח‬
‫‪2‬‬
‫בגמ׳* דאסרו נמי אשת אחי האם מן האם כיון דבנקיבה הויא ערוה דהיינו אחות האם מן האם‪,‬‬
‫לכך הזכיר כאחי האם מן האם גזרו ע ל אשתו משום ש נ י י ‪ /‬וכולן יש להן הפסק דלמעלה מהן שרי‪,‬‬
‫י‬
‫י ש‬
‫א‬
‫ג י ר ם א‬
‫' ב ס מ ״ ג ״ דאשת אחי האם מן האם אין לה הפסק‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ו כ הב״ח ז ״ ל ״ קצת להחזיק‬
‫‪2‬‬
‫וכי ה ת ו ם‬
‫ג י ר ם זו א ב ל מהרש״ל כתב בביאוריול ו ב ס פ ר ו ׳ דהוא ט״ס‪ ,‬דודאי יש לה הפסק‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ז״ל•* דמדיגא דברייתא לא גזרו עלה‪ ,‬אלא בדורות האתרוגים גזרו משום דבגקיבה הוי ערוה‬
‫והראב״ן בי‪ *°‬הסעם משום דהיא נמי דבי דודי מיקרא כמו אינך‪.‬‬
‫כר‪.‬‬
‫ולס״ז הא דצריכנא ב ג מ‬
‫‪,‬‬
‫למעמא דבנקיבה ערוה משום דאי לאו הכי ל א הוו גזרו בה‪ ,‬אע״ג דמיקריא בי דודי דאס״ה‬
‫יש היכר‪ ,‬כיון ד ל י ת בה צד אב‪ ,‬אלא משום דבגקיבה ערוד‪ .‬כמו צד אב‪ ,‬לכך גזרו נמי בזו‪ .‬ועכ״ס‬
‫אף לפי מה שנתבאר דהנך דר׳ חייא ישגן ב כ ל ל ח ז ך ברייתא‪ ,‬א״כ להמתירין באשת אחי אבי‬
‫‪,‬‬
‫האב ואחות אבי האב‪ ,‬א״כ למה לא תנא תנא ב ה ד י הך דאשת אחי האם מן האם‪ ,‬דלא תנא ושייר‪,‬‬
‫דמה שייר דהאי שייר‪ ,‬אלא משום דעדיין ל א גזרו עלה עד דורות האחרונים ל כ ך לא מצי‬
‫‪,‬‬
‫למיתניי וכמ״ש התום׳ ז״ל‪ 31.‬מיהו ל פ י ר י ב ״ ם שהביאן‪ 32‬נראה דהא גמי ת י כ ף גזרו עלה מהגי‬
‫טעמי‪ ,‬והא דלא חשיב היינו משום דהיא ב כ ל ל אשת אחי האם מן האב‪.‬‬
‫)‪ 0‬ואשת בן בנו‪.‬‬
‫גזירה אטו אשת בנו שהיא כלתו‪ ,‬דהך נמי מיקריא קצת כלתו‪ .‬ואין‬
‫ו כ כ ל ת בת בגו פסק‬
‫לה הפסק דאפילו כ ל ת בן בן בנו ויותר כולן אסורות משום הך טעמא‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫היש״ש ד ש ר י כיון ד ל א שכיחא ג ב י בירושה כיון דבאה מצד בת‪ ,‬ועיי״ש עוד בדבריו )סי׳ ו׳(‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫א ב ל הב״ש‪ 33‬כ דלפמ״ש התרומת הדשן ל א ס ו ר באשת אבי אם אביו הואיל ו ל ד י ד י הוא מצד‬
‫האב כ ו ‪ /‬והביא רמ״א דבריו בהגה‪ ,‬ה״ג יש לאסור בזו עכ״ל‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫והגה ב ג מ דכריתות )דף י״ד(‬
‫‪,‬‬
‫כ ד מייתי ברייתא דבלה ג ר ם י בה כ ל ת בגו ש ג י י ‪ /‬וכן אתה אומר בבת בגו ו ב ב ת בן בגו עד‬
‫סוף כ ר ‪.‬‬
‫וע״כ אין ל ו מ ר דבת בגו ממש קאמר‪ ,‬דהרי היא ערוה‪ 34,‬א ע ״ כ הייגו כלה של בת בגו‬
‫ו ש ל בת בן בגו‪.‬‬
‫איברא במכילתין ל״ג הכי‪ ,‬אלא וכן אתה אומר בבנו ובבן בנו‪5,‬נ וכן העתיקוה‬
‫גדולי הפוסקים ז״ל‪.‬‬
‫מיהו ע ״ כ צריך לדייק בה מאי וכן בבגו דקתגי הרי כ ב ר א מ ר כ ל ת בגו‪,‬‬
‫ו ע ״ כ צ״ל דבא ל ר ב ו ת כ ל ת בן בגו‪ ,‬א״כ ה״ג משמע ב כ ל ל הזה כ ל ת בת בגו‪ ,‬ו ל כ ך גמי הוצרך‬
‫‪,‬‬
‫למיהדר ב י ממאי דמפרש ד ב ר י ר ב ב כ ל ת בגו‪ ,‬ואמאי אכתי גימא דקאי עלה ג״כ‪ ,‬והייגו ד כ ל ת‬
‫‪,‬‬
‫בת בגו מותרת ובהא יש לה הפסק )וכן הקשה ב ס בית יהודא‪ ,‬והקשה עוד דליחשוב ה׳ גשים‬
‫‪,‬‬
‫יש הפסק עיי״ש(‪ ,‬אלא משום ד כ ל שבא מצד בגו אץ לה הפסק‪ .‬איברא ד ר א י זו יש לדחות‪ ,‬דדומי׳‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫דאחריגי קאמר רב‪ ,‬ועכ״פ הגי שלפנינו בכריתות היא המחזקת לזה )שוב ראיתי ל ה ר פני משה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ב פ י הירושלמי שהזכיר ג״כ קצת מסוגי ד כ ר י ת ו ת עיי״ש(‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ואף אם שגיות ד ר חייא יש להן‬
‫‪,‬‬
‫הפסק‪ ,‬ובת בת בן ב נ ו ש ר י ‪ /‬א פ ש ר ד כ ל מצד כ ל ו ת אסירי טפי‪ ,‬וכמ״ש ה ר המגיד )בפ״א( מ ה ל‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫אישות ד א ץ ד נ ץ בהן מצד סברא‪ ,‬ומכ״ש ל ד ע ת האוסרים בשניות ד ר חייא‪ ,‬ו ק ל וחומר עוד‬
‫‪4‬נ כ ״ א ב י ‪.‬‬
‫‪2 8‬‬
‫לאווין סוף סי' ק״י‪ ,‬ד״ו מוז‪ ,‬ל״ה רע״ד‪.‬‬
‫טור אה־ע סי׳ ט״ו‪ ,‬ד׳ וורשא‪ ,‬כץ ע״א‪.‬‬
‫עמודי שלמה בסקוסו‪ ,‬ד׳ בסיליאה‪ ,‬ע״ח ע״ד‪.‬‬
‫יש״ש כאן פ״ב סי׳ ז׳‪.‬‬
‫כ״א ב׳‪ ,‬ד״ה לא‪.‬‬
‫‪ 3°‬ד' פראג‪ ,‬קי״ח ע״ג‪.‬‬
‫הנ״ל‪ ,‬לעיל‪ ,‬העי ‪.29‬‬
‫‪ 32‬כ״א ב׳‪ ,‬ד״ה מאי‪.‬‬
‫‪ 33‬אה״ע סי׳ ט״ו ס״ק י׳‪.‬‬
‫** עיי״ש בשטס״ק י״ד ב׳‪ ,‬אות חי‪.‬‬
‫« כ״א בי‪ .‬ועיין שטס״ק הג״ל‪.‬‬
‫‪2 8‬‬
‫‪2 7‬‬
‫‪28‬‬
‫‪2 9‬‬
‫‪8 1‬‬
‫‪3‬‬
‫נספח‬
‫‪581‬‬
‫ל ד ע ת הרמב׳ץ והרשב״א שכתבו ד כ ל םסיקא בשניות ד ר ׳ חייא ודינו ב ז ר ע אשתו ו ל מ ע ל ה ממנה‪,‬‬
‫א ב ל ז ר ע ו ל ע ו ל ם א ס ו ר ודאי‪ ,‬א ״ כ םשיטא דיש להחמיר כאן‪.‬‬
‫ו ב ל א ו הכי יש מברא להחמיר‬
‫ב צ ד כ ל ו ת יותר‪ ,‬דהרי למעלה מדאורייתא מ ו ת ר באם אמו ובאם אביו‪ ,‬ואמור כ א ם א ם אשתו ובאמ‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫א ב י ׳ והיא בשריפה‪ ,‬ואם אם א ב י הויא ש נ י י ‪ ,‬והרי היא ל מ ע ל ה כ מ ו כ ל ת ב ת בנו למטה‪.‬‬
‫ו א ע ״ ג דליחה גבי׳ כירושה כיון שבאת מ כ ח בת‪ ,‬א פ ש ר ד ל א כ ת ב ו ה ת ו ם ׳ ״ מברא דירושה א ל א‬
‫ל ג ב י ב ת עצמה‪ ,‬דמה לה אצלו‪ ,‬דאפילו ת י ר ש זכאי ב ע ל ה בו‪ ,‬א ב ל ‪ p‬ב ת בגו שכיח גבי׳‬
‫ד ל פ ע מ י ם יורש‪ ,‬כגון ש א ץ לאבי אמו בנים יותר‪ ,‬ואפילו יש להזקן כ ת הוא קודמה בירושה‪ ,‬ל כ ך‬
‫שכיח גבי׳‪.‬‬
‫מיהו לסמ״ש כמי׳ ש א ח ״ ד י בשם הראב׳ץ יש ל ד ץ בה נמי ק צ ת להתירא‪ ,‬ודוק‪.‬‬
‫ו א ץ להאריך יותר‪.‬‬
‫)ז(‬
‫ואשת בן בתו‪.‬‬
‫כחץ דהוצרכו ל ג ד ר כ ב ל ת בנו ג ז ת נמי ב כ ל ת בתו‪ ,‬א ב ל משומ‬
‫כ ל ת ו ל א ג ז ת ד ב ב ת ו ליכא צ ד כ ל ה דאורייתא כ מ ו כ ב נ ו ‪ ,‬דאשת כ נ ו היא כ ל ת ו אסורה מדאורייתא‬
‫א ל א דאי ל א הא ל א קיימא הא‪ ,‬דהעולס ישא א ו ק ל כ ך א ם ת ה ‪ ,‬מיהו יש ל ה הסםק‪ ,‬ד כ ל ת ב ת‬
‫ב ת ו ו כ ל ת ‪ p‬כ ת ו ש ת י ן ‪ .‬וכ׳ הראב׳ץ ז״ל»» הטעם ל ח ל ק ביניהם‪ ,‬ד כ ל כ ל ו ת שמצד בגו מ י ק ת י ן‬
‫ע ל שמו‪ ,‬כ ל ת ב נ ו ו כ ל ת ‪ p‬כ נ ו כולו* מ י ק ת י ן ע ל שם כנו‪ ,‬ואתי לאחלוסי ב כ ל ו ת בנו‪ ,‬א ב ל‬
‫כ ל ת ב ת ו ל א ו כ ל ת ו מ י ק ת א ‪ ,‬א ל א כ ל ו ת ד ב י חתנו‪ ,‬ו ל א מיחלפי בכלתו‪ ,‬ואפילו ע ל כ ל ת בתו ל א‬
‫הוו ג ז ת ‪ ,‬א ל א דאי ל א הא כ ר עכ״ל‪.‬‬
‫וכ׳ השלטי ג כ ו ת ס ״ בשם ריא״ז ד ל א א ס ר ו כ ל ת ב ת ו‬
‫א ל א ו ד כ א דאיכא נמי כ ל ת ב נ ו משום דאתי לאחלוטי א כ ל מי שיש ל ו כ ל ת הבת ל ב ד ש ת ׳ לי׳‬
‫ל א ח ר ש ת ת א ל ‪ p‬או תתגרש עכ׳‪-‬ל‪.‬‬
‫וכ׳ העצי אלמוגים•* דדוקא מדינא ד ד ו ת ת ראשונים ק א מ ד‬
‫הכי‪ ,‬א ב ל ב ש ג ז ת ב ד ו ת ת א ח ת נ י ס היא נמי אסורה‪ ,‬ד כ ל שבנקיבה ע ת ה גזרו ע ל אשת ה ז כ ר‬
‫וזה פ ש ו ט עכ״ל‪.‬‬
‫ו א ף דלדיד׳ סשיטא‪ ,‬לדידן ל א סשיטא‪ ,‬ו א ד ר ב ה מ ד ב ר י הש״ג נ ר א ה להיפוך‬
‫ד א ת י למיפםק דינא לדידן‪.‬‬
‫ומ״ש הוא משום כ ל שבנקיבה ע ת ה כ ר יש ליישב ל פ מ ״ ש ל ע י ל‬
‫)סי׳ ה׳(‪ ,‬דטעם זה מהני ד ל כ ך מ ת אי איכא נמי ג ד ר ה א ח ת נ א ‪ ,‬כגון ה נ ך ד מ י ק ת דבי דודי‪ ,‬א ״ כ‬
‫כאן ד ל א שייך בה כ ל ל אחלופי בדליכא כ ל ת הבן נמי‪ ,‬א ״ כ משום הך ל ח ו ד דבנקיבה ע ר ו ה ל א‬
‫אםתה‪.‬‬
‫וכהני דמייתא בגמ׳ כגון אשת חמיו ו א מ ך נמי שייכי ג ד ר ה אטו חמותו‪ ,‬ו כ ד כ ת ב ו‬
‫התום ״‬
‫א ק כ ע י ק ר דיגא דהש״ג דטעמו מ ד א מ ר אביי א ס כ ר ה ל ך כגון כ ל ת א‬
‫‪,‬‬
‫מהיתשלמי‪.‬״‬
‫ד ב י ב ר ציתאי‪ ,‬ופרש״י דהיו ל ו כ ל ת הבן ו כ ל ת הבת ואתי לאחלופי‪ ,‬ומשמע לי׳ דדוקא בדאיכא‬
‫תרוויהו וכמ״ש הר׳ עצי אלמוגים ) א ב ל אישתמיטתי׳ ד ב ר י הב״ח ז ״ ל ״ ד כ ׳ ק ב פ י ת ש ‪ ,‬והתמיה‬
‫מזה למה גאםור ב כ ל ת הבת ל ב ד עיי״ש(‪ ,‬ולממ״ש הראב׳ץ ז״ל** א ץ כאן קושיא‪ ,‬דמםרש דקאי‬
‫א ד ר ׳ חסדא ד א מ ר ל א א ם ת כ ל ת כ ת ו א ל א משום כ ל ת ב נ ו א כ ל ל א משום כלתו‪ ,‬דאיהי ל א‬
‫מ י ק ת א כלתו‪.‬‬
‫ו א מ ר אביי א ס כ ר ה ל ך ד ל א מ י ק ת כ ל ת ו כגון ד ב י ב ר ציתאי‪ ,‬ד כ ל ו ת בניהן‬
‫נ ק ר א ץ ע ל שמם ו ל א ע ל שם אביהן ש ל נשי בניהם‪ ,‬א ל א ה כ ל ו ת נ ק ר א ץ דבי כ ר ציתאי ו כ ר ‪,‬‬
‫ומהם אתה ל מ ד ד כ ל ו ת ב נ י ס א י ק ת כ ל ו ת י ו ו ל א כ ל ו ת ש ל ב נ ו ת כו׳ עכ״ל‪ ,‬ולס״ז כיון ש ג ז ת‬
‫עליה‪ ,‬א פ י ל ו ב ד ל י כ א א ל א היא גמי א ם ת ‪.‬‬
‫•• כ י ב א׳‪ ,‬ד־ה שניות‪.‬‬
‫ז• ‪ -‬שאחר זה׳ עיץ ל ה ל ן סי' זי‪.‬‬
‫•• ד׳ פ ר א ג קי־ח ע״ג‬
‫•« בפ״ב בםוגיץ‪.‬‬
‫•* רל״ז ע״א‪.‬‬
‫»* כ״א אי‪ ,‬ד״ה וסוחר‪.‬‬
‫•* כסקוסו כאן‪.‬‬
‫•« סי׳ מ״ו‪.‬‬
‫*« י ך ח ע״ג ה ל ל ‪.‬‬
‫‪582‬‬
‫נספח‬
‫מותר אדם באשת חמיו‪.‬‬
‫)ח(‬
‫‪,‬‬
‫ולא ג ז ר י אמו חמותו‪ ,‬אע״ג ד כ ל שבנקיבה עררה‬
‫‪,‬‬
‫גזרו באשת הזכר‪ ,‬מ״מ ל א גזרו בה כ י ץ דלא מיקרבא ל י א ל א ע ל ידי ת ר י קידושץ‪ ,‬דהוא‬
‫קידש אשתו וחמיו קידש א ת אשתו‪.‬‬
‫ו ק באשת חורגו גמי מה״ט ל א גזרו‪ ,‬א ב ל בירושלמי א מ ר ו‬
‫ד א ם ו ק מסגי מ ר א י ת העץ‪ ,‬ולדינא יש מחלוקת ב ץ הםוםקים אית דמקילי כגמ׳ דידן‪ ,‬ואית‬
‫דמחמירי‪ ,‬דאח״כ א ם ר ו ה ‪« .‬‬
‫ואסור בבת חוועו‪.‬‬
‫)מ(‬
‫‪,‬‬
‫מדאורייתא דכתיב א ת בת בנה ו ג ר ‪ ,‬ודקתני ל י הכא‬
‫‪,‬‬
‫משום םיסא ד ב ע י למיתני אני מ ו ת ר ת ל ך כ ר ‪ .‬גמ ‪.‬״«‬
‫וחורגו מותר באשתו ובבתו‪.‬‬
‫)י(‬
‫אשתו היא לחורגו אשת ב ע ל אמו‪.‬‬
‫אלמוגים נםתסקל> להאוםרים באשת הורגו אי א ס ר י גמ בהא‪.‬‬
‫יאסרו באשת חורגו ועיי״ש‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ה ר עצי‬
‫מיהו מעיקרא דמילתא תמה למה‬
‫ובאמת בירושלמי משמע דודאי שריא‪.‬‬
‫ובתו הייגו שיש ל ו‬
‫מאשה אחרת דשרי‪ ,‬ולא חיישינן ל מ ר א י ת ה ע ץ שיאמרו שהיא אחותו‪ ,‬דקלא אית לה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫והא‬
‫‪,‬‬
‫ד א ס ר ו ל ה בירושלמי מסגי מ ר א י ת העץ‪ ,‬הייגו מימרא ד ר י ר מ י משומ ר ל ע ז ר ‪ ,‬״ והייגו הך‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫מימרא ד ב ג מ ד ם ו ם ה ) ד ף מג(‪ ,‬ד א מ ר הכי ר יוחנן משום ר א ב ״ י והרי מםקינן עלה‪ ,‬ו ל א היא‪ ,‬דקלא‬
‫אית לה‪.‬‬
‫)י״א(‬
‫זאת אומרת אני מותרת ובתי׳‬
‫כר‪.‬‬
‫ע ״ כ לא מצי קאי אמה דםליק מינה‪,‬‬
‫ד ל י כ א איסור בבתה‪ ,‬א ל א אמה שלסגיו ד מ ו ת ר באשת חורגו ‪ -‬ע ל ה קאי דהיא מ ו ת ר ת ל ו‬
‫‪,‬‬
‫אע״ג‬
‫‪,‬‬
‫דבתה אסורה ל ו דאורייתא כ נ ״ ל ) ס י ט (‪ ,‬אס״ה בדידה ל א גזרו‬
‫‪,‬‬
‫רבגן‪-‬גמ ״‪-‬‬
‫‪,‬‬
‫ו כ ד מ ס ר ש אח״כ מעמא‪ ,‬ד כ י ץ ד ל א מקרבא ל י א ל א בתרי קידושץ‪ ,‬הוא לאשתו וחורגו לאשתו‪,‬‬
‫ל כ ך ל א גזרו בה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ו כ ב ר הזכרתי ל ע י ל ) ס י ג ( קושית ה ר עצי אלמוגימ למאי ד ש ר י אמ‬
‫ו מ ל ב ד מ״ש בזה שם‪ ,‬נ ל ע ״ ד בשנדקדק עוד דאכתי‬
‫אשת אביו ליתני נמי דהיא א ו מ ר ת כך‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫מאי קמל״ן תנא בהך מילתא‪ ,‬הרי כ ב ר תגא דאשת חורגו ש ר י ובתה אסורה‪ ,‬ותו‪ ,‬מאי ר ב ו ת א‬
‫דידה יותר מ ש א ר אימהות שבנותיהן אסורות‪ ,‬וכמ״ש לעיל‪.‬‬
‫דלעניין‬
‫עדות תגן )בס״ג(‬
‫א ל א נ ל ע ״ ד דהיינו ר ב ו ת א משומ‬
‫דםגהדרץ והורגו לבדו‪ ,‬״ דבן חורגו ו ב נ ו כ ש י ר ץ ל ו לעדות‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ובאשת חורגו סםקינן בש״ע ח״מ ) ס י ל״ג( דסםול לעדות‪ ,‬ד כ ל דסםול ל ו ס ם ו ל לאשתו‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫כמ״ש הרמב״ם ב ה ד י )בסי״ג( מ ה ל ע ד ו ת ד ל א יעיד ל ב ע ל ב ת אשתו‪ ,‬והיינו ממש באשת‬
‫והיינו ר כ ו ת ה דקאמרה א ף דלגבי עדות אני י ו ת ר קרובה מבתי‪ ,‬דאגי סםולה ובתי כשירה‪,‬‬
‫חורגו‪.‬‬
‫מ״מ כאן ד א ף דבתי אסורה מדאורייתא‪ ,‬בדידי לא גזור רבגן‪.‬‬
‫ו ל כ ך ממילא ל א חש למיתגי אמ‬
‫אשת אביו ואיגך כיון דבהו א ץ רבותא‪ ,‬דהערוה סםולה ל ע ד ו ת והיא כשירה‪.‬‬
‫ודסריך ב ג מ‬
‫‪,‬‬
‫מאשת חמיו‪ 5!,‬י ״ ל דשסיד ס ר י ך גמי בכה״ג‪ ,‬דהרי אשתו ארוסה אע״ג דסםול לה ל ע ד ו ת‬
‫‪,‬‬
‫והיא לו‪ ,‬אפ״ה כ ש ר ל ק ר ו ב י ם שלה‪ ,‬ו ק ק ר ו ב י לו‪ ,‬ו ל כ ך ס ר י ך ת י ת נ י נמי‪ ,‬דאע״ג דאחות אשתו‬
‫ארוסה שכשירה ל ו ל ע ד ו ת א ף מדרבנן אס״ה הוי ע ר ו ה דאורייתא נדבץ ב ע ר ו ה כ ץ כ ש נ ע ת א ץ‬
‫‪,‬‬
‫חילוק ב ץ ארוסה לנשואה[‪ ,‬ו א ף באשתו הנשואה א ץ ק ר ו ב י סםולים ל ו ל ע ד ו ת מדאורייתא א ל א‬
‫מדרבנן‬
‫בעלמא‪,‬‬
‫כמ״ש‬
‫הרמב״ם‬
‫שם‬
‫‪,‬‬
‫בהדי ‪,‬‬
‫ובערוה‬
‫לעולם‬
‫אחוחה א ס ו ר ה‬
‫מדאורייתא‪,‬‬
‫ואס״ה באשת חמיו דסםולה ל ו נמי ל ע ד ו ת מדרבנן עכ״פ‪ ,‬כמ״ש הרמב״ם ו ה מ ו ר )שמ( ב ה ד י‬
‫‪4 5‬‬
‫עיין לעיל העי ‪.42-41‬‬
‫כ״א אי‪.‬‬
‫רל״ט ע״ב‪.‬‬
‫« סיב ה״ד‪ ,‬ג׳ ע ^‬
‫כ״א אי‪.‬‬
‫•״ ס״נ ס ^‬
‫״ כ״א א׳‪.‬‬
‫‪4 6‬‬
‫‪4 7‬‬
‫‪4 9‬‬
‫‪,‬‬
‫נספח‬
‫‪583‬‬
‫ד פ ם ו ל ל ב ע ל אם אשתו‪ ,‬דהיינו כ מ ו א ש ת חמיו‪ ,‬ו א פ ״ ה ל א גזרו בה רבנן‪.‬‬
‫פםיקא לי׳‪ ,‬ד ע כ ״ פ מ ו ת ר ת א ח ו ת א ש ת ו ל א ח ר מיתה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ומשני הגמ דלא‬
‫וכיון ד א ת י נ ן ל ה כ י א פ ש ר יובנו ד ב ר י‬
‫התום׳״‬
‫בגי׳ מ ה ר ש ״ ל ‪ ,‬א ך ב ס ב ר ו ת ה מ ס י י ע י ם לזה‪.‬‬
‫מקשים‪,‬‬
‫ו ד א י ע ל ע י ק ר א ד מ י ל ת א י ״ ל ד ל א ח ש ב א ל א הך ד ל ג ב י ע ד ו ת ל ע ו ל ם ה י א ח מ י ר א ‪,‬‬
‫ו א פ י ל ו ה כ י כאן ל א ה ח מ י ר ו בה‪.‬‬
‫מ א ש ת חמיו‪,‬‬
‫דפריך‬
‫ונפלטנו מקושיית מהרש״א ז״ל‪ ,‬דהכי‬
‫וזה ל א ש י י ך גבי א ם א ם א ם חמיו‪ ,‬ל כ ך צ י י נ ו ע ל המקשן‪,‬‬
‫שוותה לבתה לעניין‬
‫א ע ״ ג דבנשואה היא‬
‫ע ד ו ת ו א פ ״ ה מקשה‪,‬‬
‫א״כ‬
‫ל י ק ש י ד נ י ת נ י נ מ י הא‪ ,‬ד ה ר י חמותו ש ל א י ר ו ס י ן נ מ י מ ו ת ר ת ל ג מ ר י ל ע ד ו ת ‪ ,‬ו א ם ח מ י ו ו ח מ ו ת ו‬
‫ל ע ו ל ם כ ש י ר ה לו א ף בנשואה‪ ,‬כ ד כ ׳ שם ב ה ד י ׳ ה ט ו ר ו ה ב ״ ח ו ה ד ר י ש ה ד א ב י ח מ י ו כ ש ר ל ע ד ו ת ‪,‬‬
‫ו א ס ״ ה הוו ע ר ו ה ד א ו ר י י ת א ‪ ,‬ה ״ נ היה להם ל ג ז ו ר ב׳ ד ו ר ו ת ל מ ע ל ה ‪ ,‬כיון ד מ ד א ו ר י י ת א ב׳ ד ו ר ו ת‬
‫אף שכשירין‬
‫אםורין‬
‫לגמרי לעדות‪,‬‬
‫אם אם אם חמותו וחמיו‪.‬‬
‫כלם‪,‬‬
‫ואפ״ה התירו‬
‫ה ״ נ היו ר א ו י ן לגזור ע ו ד ב׳ ד ו ר ו ת ‪,‬‬
‫ו ל כ ך ת י ר צ ו ד ב ע י ׳ ה י א לקמן‪ ,‬ו א פ ש ר ד ב א מ ת אין להם הפסק‪ ,‬ו א ס ו ר י ן‬
‫ל כ ך ל א פ ר י ך מינה‪.‬‬
‫ו ה ש ת א ל ״ ק ק ו ש י ת מ ה ר ש ״ א ד ת י פ ש ט מ י נ ה דאין להן הפסק‪,‬‬
‫ך ץ ״ א ״ כיון ד כ ל זה א י נ ו א ל א מ ק ו ש י ת המקשן‪ ,‬ד א ב ר י י ת א גופה ל ק ״ מ ‪ ,‬ד י ״ ל ד א י נ ו ח ו ש ב א ל א‬
‫הך ד ל ע נ י י ן ע ד ו ת ח מ י ר א מבתה‪ ,‬מ ש א ״ כ זו‪.‬‬
‫אלא דניגזור שני׳ משום ערוה דאורייתא‪.‬‬
‫ו ל פ ״ ז נ מ י אין ה ג ז י ר ה ד נ ג ז ו ר ש נ י י ׳ מ ש ו ם ש נ י י ׳‬
‫ו מ ה ש ה ק ש ה ע ו ד מ ה ר ש ״ א ד א כ ת י כיון ד ק י ״ ל אין‬
‫להן הפסק ל י ת נ י כ ל ת בת ב ת ו ד מ ו ת ר ת ו ב ת ה אסורה‪ ,‬נ מ י ל ק ״ מ ‪ ,‬ל א מ י ב ע י ׳ ל ד ע ת רשב״ם‪54‬‬
‫דס״ל‬
‫דבן בנו א פ י ל ו ל ע ו ל ם פ ס ו ל ל ע ד ו ת ‪,‬‬
‫מ ש א ״ כ בחותנו‪,‬‬
‫א ״ כ ודאי לא מצי למיתניי׳‬
‫ד ב ד י ן הוא דבתה חמירא‪ ,‬א ל א א פ י ל ו ל ד י ד ן ד מ כ ש ר י נ י ן ר א ש ו ן ב ר ב י ע י א פ ״ ה א ״ ש ‪ 5 ,‬ג ד ה ר י‬
‫עררה נ מ י י ש חילוק‪,‬‬
‫בהאיסור‬
‫ד ב ת ו פ ס ו ל ה ל ע ד ו ת מ ד א ו ר י י ת א ‪ ,‬ל כ ך ג ז ר י ׳ ב כ ל ב ת ובן‬
‫שמכחה‪,‬‬
‫מ ש א ״ כ כלתו דמדאורייתא כשירה לעדות‪ ,‬לכך לא גזרו בכלת בת בתו ‪ -‬ותו לא‬
‫מידי ‪. -‬‬
‫ו מ מ י ל א ל ״ ק נ מ י מה ש ה ק ש ה ד ב ת ב ת בתו ו ב נ ו י א ס ר ו ל ע ו ל ם ב פ ש י ט ו ת ‪ ,‬ד ז ״ א היא‪,‬‬
‫כשירים‪.‬‬
‫דבעדות‬
‫גם ה ר ׳ ע צ י א ל מ ו ג י ם‬
‫‪56‬‬
‫כ ׳ א י ז ה פ נ י ם ל י י ש ב ד ב ר י התוס׳ אלו‪ ,‬ע י י ״ ש ‪.‬‬
‫ו ע כ ״ ם כיון דהא ד ל א ת נ י ה כ י ב א ש ת ח מ י ו מ ש ו ם ד ל א פ ס י ק א לי׳‪ ,‬מיהו מ ש כ ח ת לה‪ ,‬ל כ ך‬
‫םתים ת נ א ד י ד ן ו ת נ א ז א ת א ו מ ר ת ל ה ו ר ו ת ד ק א י נ מ י א א ש ת ח מ י ו ד מ ש כ ח ת ע כ ״ פ בה נמי‪.‬‬
‫)י״ב(‬
‫אחותה שהיא יבמתה‬
‫כו׳‬
‫מתייבמת כיצד‪.‬‬
‫ק א י א ס ד ר מ ת נ י ׳ דתנן ב ת ר‬
‫חך ד ש נ י י ׳ ‪ ,‬א ח ו ת ה ש ה י א כו׳‪ ,‬ו ה י י נ ו כ ש נ פ ל ו ל פ נ י ו ב׳ י ב מ ו ת א ח י ו ת מ ב ׳ אחין דתנן )בפ״ג(‬
‫שחולצות‬
‫נמי‬
‫ו ל א מתייבמות‪,‬‬
‫ד כ ל א ח ת א ס ו ר ה לו מ ש ו ם א ח ו ת זקוקתו‪ ,‬ו ל ד ׳‬
‫שמעון פטורות‬
‫מ ח ל י צ ה כ ד ל ק מ ן ) פ ״ ה סי׳(‪ ,‬א ב ל א ם ה א ח ת ה י א ע ל י ו ע ר ו ה מאותן ה ט ״ ו נ ש י ם ד ר י ש‬
‫מכילתין‪ ,‬ה ר י א י נ ה זקוקה ל ו כלל‪ ,‬ל כ ך י כ ו ל ל י י ב ם א ת אחותה‪ ,‬ד א י נ נ ה א ח ו ת זקוקה‪.‬‬
‫ת נ א ד י ד ן ל פ ר ו ש י ח י כ י מ ש כ ח ת לה ב כ ל ה ט ״ ו נשים‪.‬‬
‫ונחית‬
‫ו ד ת נ א בכולן ו מ ת ה י י נ ו ד ש נ י האחים מתו‪,‬‬
‫א ל א ד ל א ח ש ל מ י נ ק ט א ל א ב ע ל ה א ש ה זו‪ ,‬ש ע ל י ׳ א נ ו ד נ י ן ש ה י א א ח ו ת ה ע ר ו ה ו ש ר י ל ה ת י י ב ם ‪.‬‬
‫)י״ג(‬
‫בתו מאנוםתו נשואה לאחיו‬
‫כו׳‪.‬‬
‫דאילו‬
‫בתו‬
‫מנשואתו‬
‫לא‬
‫משכחת‬
‫ש ת ה א א ח ו ת ה מ א מ ה ש ר י א לו‪ ,‬ד ה ר י ה י א ב ת א ש ת ו ‪ ,‬א ל א ש א נ ס א ש ה ו ל ה ב ת מ א י ש א ח ר ‪,‬‬
‫ו ל ק ח ה א ח י ו ה ש נ י ‪ /‬כ ש מ ת ו ש נ י ה א ח י ם ר ש א י ל י י ב ם א ת זו ד א י נ נ ה א ח ו ת זקוקתו‪ ,‬ש ה א ח ר ת ה י א‬
‫ב ת ו ממש‪ ,‬וזו מ ו ת ר ת לו‪ ,‬ד ל כ ״ ע ר ש א י ל י ש א א ת ב ת אנוסתו‪ ,‬א ב ל ב כ ל חני ד ל ק מ ן מ ש כ ח י נ ן‬
‫ל ה ו מן ה נ ש ו א י ן נמי‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫מ י ה ו בת בתו ו ב ת בנו א י י ר י מאונסין נמי‪.‬‬
‫ל שם‪ ,‬דיה איה‪ .‬ועיין ב ח כ מ ת שלמה ובמהרשיא שם‪.‬‬
‫״ ‪ -‬ח ה אינו‪.‬‬
‫ביב ק כ י ח אי‪.‬‬
‫גי• ‪ -‬אתי שפיר‪.‬‬
‫•» רל״ד עיב ואילך‪.‬‬
‫‪584‬‬
‫נספח‬
‫)י״ד(‬
‫בת בתו‬
‫כו׳‬
‫ובת אשתו‬
‫כו׳‬
‫ובת בת אשתו‪.‬‬
‫או‪ ,‬א ו תנא‪ ,‬ד א ח ת מ א ל ו‬
‫נ ש ו א ה לאחיו‪ ,‬ו י ש ל ה א ח ו ת ש נ ו ל ד ה ל א ב י ה מ א ש ה אחרת‪ ,‬ש ה י א א י נ נ ה ק ר ו ב ה א י ל י ו כ ל ל ‪,‬‬
‫ונישאת‬
‫ל א ח י ו ה ש נ י ו מ ת ו אחיו‪ ,‬א ו ת ה ה א ח ו ת מ ו ת ר ת ל ו להתייבם‪ ,‬ש א י נ נ ה א ח ו ת זקוקה‬
‫ש ה ר י ה ר א ש ו נ ה א י נ ה זקוקה ל ו ש א ס ו ר ה עליו‪.‬‬
‫ו ל א כ י י ל הבא נ מ י ב ת בנו ו ב ת בן א ש ת ו —‬
‫כיון ד ה א ח ו ת ה י א מ צ ד אב‪ ,‬ו כ ה נ י ה ר י ה י א נ מ י ל ו בת בנו ו ב ת בן אשתו‪ ,‬ל כ ך ת נ א להו ב ב א‬
‫ב פ ״ ע כדבםמוך‪.‬‬
‫<ט״‪0‬‬
‫ה״ג‬
‫בת בנו נשואה לאחיו ובת בן אשתו נשואה לאחיו‬
‫כצ״ל‪.‬״‬
‫ו ב ת ר ו ו י י ה ו מ ש כ ח ת ב כ ה ״ ג ד י ש לה א ח ו ת ש י ל ד ת ה א מ ה מ א י ש אחר‪ ,‬ד ה י א ל ו נ כ ר י ת ו כ ש נ י ש א ת‬
‫ל א ח י ו ה ש נ י ו מ ת ו ש נ י א ח י ו ש ר י ל י י ב ם א ת זו ה א ח ו ת כ י ץ ש ה א ח ר ת א י נ נ ה זקוקה ל ו כ נ ״ ל ‪,‬‬
‫ו ב כ ה ״ ג ל א מ ש כ ח ת בהנך ד ב ב א ש ל ס נ י זו‪ ,‬ד א ם י ל ד ת ה נ מ י א מ ה ל א ח ו ת הלזו‪ ,‬ה ר י ה י א ל ו נ מ י‬
‫ב ת בתו ו ב ת א ש ת ו ו ב ת בתה‪ ,‬ל כ ך ת נ א ר י ש א ב ג ו ו נ א אחריגי‪.‬‬
‫<ט״ז(‬
‫חמותו ואם חמותו ואם חמיו‬
‫כר‪,‬‬
‫אחות בין מאב בין מאם‬
‫כי‪.‬‬
‫ד א ס י ל ו ה י א א ח ו ת ה לגמרי‪ ,‬ע כ ״ ס ל ו ה י א נ כ ר י ת ‪ ,‬ו ש ר י ל י ב מ ה ד א י נ נ ה אחות זקוקה‪ ,‬ד ה ר א ש ו נ ה‬
‫ה י א ל ו ע ר ו ה ו א י נ נ ה זקוקתו‪.‬‬
‫)י״ז( אחותו מאמו אחות אמו מאמה ואחות אשתו מאמה כר‪ ,‬אחות מאב‪.‬‬
‫ב א ח ו ת ו מ א מ ו ל א מ ש כ ח ת בגוונא א ח ר י נ י ‪ ,‬ד א ם ה י א ל ה א ח ו ת מאם‪ ,‬ה ר י ה י א ל ו נ מ י אחותו מ א מ ו ‪,‬‬
‫ו ש נ י ה ם א ס ו ר ו ת לו‪ ,‬ו ל א מ ש כ ח ת ל ה א ל א ד ה י א א ח ו ת ה מאב‪ ,‬וכיון ד ה ר א ש ו ג ה ל ו ק ר ו ב ה מ צ ד א ם‬
‫לחוד‪ ,‬ה ר י ה ש נ י י ׳ א י נ נ ה ק ר ו ב ה ל ו כלל‪ ,‬ו ש ר י ל י י ב מ ה מ ט ע ם ה נ ״ ל ‪.‬‬
‫א ש ת ו גמי‪.‬‬
‫וכן ב א ח ו ת א מ ו ו א ח ו ת‬
‫מ י ה ו בהגך ת ר ת י מ ש כ ח ת להו גמי בגוונא א ח ר י נ י כ ד ת נ א בסמוך‪ ,‬מ י ה ו ל א מ צ י‬
‫ל כ י י ל י ג ה ו ב ח ד בבא‪ ,‬ד ה י א א ח ו ת ה בין מ א ב כ ץ מאם‪ ,‬ד א ״ כ ע ד י י ן ה י א ל ו גמי קרובה‪ ,‬ל כ ך‬
‫ת נ י ל ה ו ב א ג פ י גפשה‪.‬‬
‫)י״ח( אחות אמו מאבי׳ ואחות אשתו מאבי׳ כר‪ ,‬אחות מאם מאיש אחר‪.‬‬
‫כגון ל א ה י ל ד ה ל י ע ק ב א ת ד י נ ה בתו‪ ,‬ו כ ש מ ת י ע ק ב נ י ש א ת ל א ה ל צ ל פ ח ד ו ת ל ד ל ו א ת מחלה‪,‬‬
‫ויש‬
‫ל צ ל פ ח ד כ ב ר ב ת מ א ש ה א ח ר ת ו ש מ ה נועה‪ ,‬ו ה י א אמו‪ ,‬א ו א ש ת ו ‪ ,‬ש ל ראובן‪ ,‬ו ג ש א‬
‫א ח י ו ש מ ע ו ן א ת מ ח ל ה ו ל ו י א ח י ו ג ש א א ת דיגה‪ ,‬ו מ ת ו ש מ ע ץ ולוי‪ ,‬א ע ״ ג ש מ ח ל ה ו ד י נ ה הן‬
‫א ח י ו ת מ א ם שהן ב נ ו ת לאה‪ ,‬א ם ״ ה ר ש א י ל י י ב ם א ת דיגה ש א י ג ג ה א ח ו ת זקוקתו‪ ,‬כ י ץ ש מ ח ל ה ו נ ו ע ה‬
‫א מ ו ‪ ,‬א ו א ש ת ו ‪ ,‬ש ת י ה ן ב ג ו ת צלםחד‪ ,‬ה ר י מ ח ל ה ע ל י ו ערוה‪ ,‬ואיגה זקוקה לו‪ ,‬ו כ ה ״ ג ב ג ו ו נ א‬
‫דלעיל‪.‬‬
‫)י״ם( אשת אחיו מאמו ואש״א שלא הי׳ בעולמו וכלתו כר‪ ,‬בין מן האם‪.‬‬
‫ב ה ג ה ו מ ש כ ח ת א פ י ל ו ה י א א ח ו ת ה ל ג מ ר י מן ה א ב ומן האם‪ ,‬ד ה ר י ה י א ע צ מ ה ש א ס ו ר ה א י ג ה מ צ ד‬
‫ק ו ר ב ה א ל א מ ח מ ת ק י ד ו ש י א ח י ו ובגו‪ ,‬כגון צ ל פ ח ד י ש ל ו ש ת י בגות מ א ש ת ו מ ח ל ה וגועה‪,‬‬
‫ו ל א ה י ל ד ה ל י ע ק ב א ת ר א ו ב ן ו ש מ ע ו ן ‪ ,‬ו י ש ל ה ג ״ כ בן מ א י ש א ח ר ו ש מ ו מ ר ד כ י ‪ ,‬ו ר ח ל י ל ד ה‬
‫א ת י ו ס ף ובנימין‪ ,‬ו ג ש א מ ר ד כ י א ת מ ח ל ה ומת‪ ,‬ה ר י ה י א ל ר א ו ב ן א ״ א מ א מ ו ‪ ,‬ו ג י ש א ת‬
‫ליעקב‬
‫ל י ו ס ף ‪ ,‬ו ב נ י מ ץ נ ש א א ת נועה‪ ,‬ו מ ת ו י ו ס ף ו ב נ י מ ץ ‪ ,‬ר ש א י ר א ו ב ן ל י י ב ם א ת נועה‪ ,‬ו א ץ מ ח ל ה‬
‫א ח ו ת ה אוסרתה‪ ,‬כ י ץ ש א י נ נ ה זקוקה לראובן‪ ,‬ש ה י א ל ו א ״ א מאמו‪ .‬ו כ ן א ם ל א נ י ש א ת מ ח ל ה‬
‫ל מ ר ד כ י אלא ל ש מ ע ץ ‪ ,‬והוא כבר מת קודם שנולד ראובן וייבמה יוסף שהוא הי׳ בעולמו ש ל‬
‫ש מ ע ק ‪ ,‬ו ש ו ב מ ת ה ו א ו ב נ י מ י ן א ח י ו ב ע ל נועה‪ ,‬ה ר י מ ח ל ה א ס ו ר ה ל ר א ו ב ן מ ש ו ם א ש ״ א ש ל א ה י ׳‬
‫בעולמו‪,‬‬
‫ש ה י ת ה כ ב ר א ש ת ש מ ע ץ ‪ ,‬ל כ ך א י נ ה זקוקה ל ו ו א י נ ה א ו ס ר ת ל ו א ת נ ו ע ה אחותה‪.‬‬
‫ל* ה ר ב ז״ל כיוון לנירסת כתיי ווינא‪ ,‬א ב ל ועיה מסברא‪ ,‬וכן הגיה מ ד ע ת ו במנחת בכורים‪ ,‬עיי״ש‬
‫טעמו‪.‬‬
‫נספח‬
‫‪585‬‬
‫ו ק אם נישאת מחלה מתחלה לחנוך בן ראובן‪ ,‬ומת‪ ,‬ונשאה שמעץ‪ ,‬או יוסף אתיו‪ ,‬ושוב מ ת‬
‫הוא ובנימץ‪ ,‬י כ ו ל ראובן לייבם א ת נועה‪ ,‬דהרי מחלה היא כ ל ת ר א ו ק ואיננה זקוקה לו‪.‬‬
‫והך בבא כיון דאיתא באחות‬
‫‪ p‬האב ו ק האם הרי מצי לכיילינהו בהדי חמותו וחבידותיה‪,‬‬
‫דמשכחת ל ח ו נמי בכה״ג א ל א דנקט םידרא דמתני׳‪.‬‬
‫ממזר מהו לירש‬
‫‪,‬‬
‫)כ (‬
‫שזוקק‬
‫כ ר ‪ .‬כ ב ר כ׳ מהרש״א ז ״ ל ביומא )דף ם״ו( דהשיב להמ כשם‬
‫‪,‬‬
‫ליבומ כך נמי יורש‪ ,‬דיבום ונחלה כ י הדדי נינהו ע כ ״ ל ‪ ,‬ו כ ד א מ ר י כ ב ב א ב ת ר א‬
‫)דף ק״מ(‪ ,‬מדלעניין יבום כי הדדי נינהו לעניין נחלה נמי‪.‬‬
‫והתמ ביומא גרמי׳ שהשיב להמ‬
‫‪,‬‬
‫מהו ליבם‪ ,‬ו ג י דידן עדיפא שהרי באמת א ס ו ר לייבמ כ כ ל איסור מצוה המבואר ל ע י ל )בס״ב>‪.‬‬
‫ו נ ר א ה עוד ל ו מ ר לגרםתינו כאן דבדיוק השיב להמ שהמ שאלוהו מהו לירש‪ ,‬והשיבמ ת ה ו לא‬
‫‪,‬‬
‫מיבעיא כ ל כך‪ ,‬כיון ד ב נ ו הוא ל כ ל ד ב ר מ ס ת ב ר דיירש וכמ״ש ה ת ו ם )דף כ״ב(‪ ,‬בד״ה ובן‬
‫א ץ לו‪ ,‬ד ל י ר ש ל ״ צ קרא‪ ,‬וממי הוי ל כ ו למיבעי מהו לחלוץ‪ ,‬דאסשר ל מ י ל ף גז״ש אחוה‬
‫ו ה ד ר שאלוהו ע ל ה ד ב ר הזה מהו‬
‫אחוה מבני יעקב‪ ,‬דדוקא כשירים זוקקימ לייבום וחליצה‪.‬‬
‫ל ח ל ק ‪ ,‬והשיבמ מהו לירש‪ ,‬ל ר מ ז כ מ ו דגליתי דעתי דמשיטא שיורש ממילא נמי שזוקק ליבומ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫כחץ ת ב ו מ בנחלה ת ל ה רחמנא‪ .‬ועמ״ש בביאורינו ל ת ו ם ס ד ב ב א ב ת ר א )פ״ז מ י ח ( בעזה״י‪.‬‬
‫)כ״א(‬
‫מהו לסוד את ביתו‪ ,‬א״ל מהו לסוד את קברו‬
‫‪,‬‬
‫כר‪ .‬להבץ דברי‬
‫‪,‬‬
‫חכמים וחידותפ גלע״ד עפ״י מה דתניא כ ב ב א ב ת ר א )דף ם ( ובשבת )דף פ ( ל א י מ ת את ביתו‬
‫‪,‬‬
‫בסיד‪ ,‬ואמ ע י ר ב ב ו תבן או ח ו ל מ ו ת ר נשמשחיר[ ו ר יהודה א ו מ ר ח ו ל אסור‪ ,‬מפני שהוא‬
‫טרכםיד נחזק יותר[ ע״כ‪ .‬ו כ ב ר ידענו דציון ק ב ר ו ת הוא בסיד כ ד ת נ ן ) ב ר פ ״ ה ( ד מ ע ש ר שני‪ ,‬ו ב י‬
‫‪,‬‬
‫איכא לםםוקי אי ע ת ף כ ש א ץ בו ח ו ל כדי שיהא לבן י ו ת ר ו נ י כ ר מרחוק‪ ,‬דמה״ט תנן התם נמי‬
‫וממחה ושופך‪ ,‬או ע ד י ף שיתן בו ח ו ל כ ת שיתקיים יותר‪.‬‬
‫ו ל פ ״ ז יובן ח ז ם ש א ל ו ל ו אם יש‬
‫היתר לםוד ביתו‪ ,‬והיינו כשיש ב ו חול‪ ,‬והשיב להם מהו ל ס ו ד בו קברו‪ ,‬דלציון ק ב ר ו ת נמי שרי‪.‬‬
‫ושוב שאלוהו‪ ,‬מהו לסוד קברו‪ ,‬היינו ב ש א ץ בו חול‪ ,‬והשיב להם מהו ל ס ו ד ביתו‪ ,‬דאםור‪,‬‬
‫כ ש ל א שייר בו אמה ע ל אמה‪ ,‬ולגבי ק ב ר נמי מיד הוא וראוי לכך‪.‬‬
‫רמז‪ ,‬משום שלא א מ ר ד ב ר שלא שמע מרבו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו כ ל זה אינו א ל א ד ר ך‬
‫ו א פ ש ר ל צ ד ד ו ל פ ר ש בהיפוך לחומרא בכה״ג‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ועמ״ש בביאורינו ל ת ו ם פ דשבת )מ״מ סי׳ מ״ו( ו ב ת ו ם מ דמומה ) פ ט ״ ו מ י ל ״ ו ‪ 0‬בעזה״י‪.‬‬
‫)כ״ב(‬
‫מהו לגדל כלבים א״ל מהו לגדל חדרים‪.‬‬
‫ר מ ז להם‪ ,‬כ מ ו ת מ י ר י ם ודאי‬
‫אסור‪ ,‬דגזרו עליהם כ ש צ ר ו בית חשמנאי זה ע ל זה‪ ,‬כדתניא ב ב ״ ק )דף מ״ב(‪ ,‬ה ״ נ א ס ו ר בכלבימ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫כדתנן התם במתגי ‪ ,‬ל א יגדל א ת הכלב‪ ,‬א א ״ כ ק ש ו ר בשלשלת‪.‬‬
‫ותניא התם )דף פ״ג( ר‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫א ל י ע ז ר ה ג ת ל א ו מ ר המגדל ה כ ל ב כ מ ג ד ל חזירים‪ ,‬למאי נ״מ‪ ,‬למיקס ע ל י ב א ר ו ר ‪ ,‬דגזרו א ר ו ר‬
‫שיגדל חזירים וה״נ ב מ ג ד ל כ ל ב ‪.‬‬
‫א ס ו ר ה״ג בכלבים‪.‬‬
‫והיינו נמי ר ״ א דהכא‪ ,‬ו ל כ ך תלאן זו בזו‪ ,‬כ מ ו דחזירים‬
‫‪,‬‬
‫והתם א מ ר י ד כ ל ב י ם מ ו ת ר ל ג ד ל ב ע י ר הסמוכה לםםר‪ ,‬ל כ ך ש א ל ו לו‪,‬‬
‫מהו ל ג ד ל חזירימ היינו נמי ב ע י ר הסמוכה ל ס פ ר ‪ ,‬כיון דמשווית להו אהדדי‪.‬‬
‫ל כ ך השיבם‬
‫ברמז‪ ,‬מהו ל ג ד ל תרנגולים‪ ,‬דתנן התם ד ל א יגדלום כהנימ ב כ ל א ח ישראל‪ ,‬מסני הטהרות‪,‬‬
‫חה‬
‫אפילו סמוך ל ס פ ר אמור‪ ,‬ה ״ נ בחזירים‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ה ד ו ד ב ע ו מ י נ י מה ל ג ד ל תרנגולים‪ ,‬היינו‬
‫במדברות‪ ,‬א ו בחוצה ל א ח ‪ ,‬אי א ס י ד נמי כ מ ו ב כ ל ב י ם וחזירים‪.‬‬
‫והשיבם ב ר מ ז מהו ל ג ד ל‬
‫בהמה דקה‪ ,‬כ מ ו דבהמה דקה אינו א ס ו ר א ל א ב א ח ישראל‪ ,‬ה ״ נ בתרנגולימ‪.‬‬
‫)כ״ג>‬
‫מהו לגדל בהמה דקה א״ל‬
‫כ ר ‪ .‬שאלוהו א ם מוסרה ל ר ו ע ה אי ש ר י לגדלה‪,‬‬
‫כ י ץ ד ל י כ א למיזזש שתרעה בשדות אחרים‪ ,‬ד א ץ א ד ם חוטא ו ל א לו‪.‬‬
‫ב״ק ע״ט ב'‪ ,‬ד״ה אץ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו כ ב ר סליגי בזה התום •*‬
‫‪586‬‬
‫נספח‬
‫והרא״ש•* עמ הרשב״א״• דאינהו אסרי ואיהו שרי‪ ,‬ו כ ב ר סםקינף• ב כ ל מקומ ד ב ל ר ו ע י בהמה‬
‫דקה שורץ‪ .‬ו ק השיב להמ ברמז‪ ,‬ת ה ודאי אמור‪ ,‬אלא דהםםק הוא אם להציל הרועה מ ת הזאב‪.‬‬
‫מ ו ר י ק ‪ ,‬״ א ״ כ ברועה כ ז ה‬
‫והיינו כ י ץ דקיל״ן העכו״ם ורועה בהמה דקה ל א מ ע ל ץ ו ל א‬
‫א פ ש ר יש םםק אם י כ ו ל להצילו‪ ,‬אמ רשאי‪ ,‬א ו מצווה עליו להצילו‪.‬‬
‫ל ר מ ז להם‬
‫ויש מקומ אתי ל ו מ ר דכיון‬
‫‪ p‬א ח ר והוא מה דתנן )בפ״ז( דבבא מציעא ת א ב א׳ אינו אונם וחייב הרועה‬
‫ל ש ל מ משומ דהי׳ ל ו ל ע מ ו ד גגד הזאב להציל השה‪ ,‬והיינו דקאמר ת ד א י א ס ו ר לגדל‪ ,‬א ל א‬
‫ת ש םסק בכה״ג‪ ,‬אמ בא זאב ל י מ ו ל א ת השה‪ ,‬אמ חייב הרועה ל ע מ ו ד כנגדו‪ ,‬או ג ו כ ל ל ה צ י ל‬
‫ד ל ״ צ ו פ ט ו ר מלשלם‪ ,‬כ י ץ דבעלים גמי‬
‫הרועה‪,‬‬
‫ע ב ת איםורא‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ג ר ם י כאן מה להציל הרועה מן הארי‪ ,‬ולגבי א ר י ל א שייך זה‪.‬‬
‫מיהו בגמ׳‬
‫ת ו מ א )שמ(‬
‫א י ב ר א ד ב ל א ״ ה נישתגית‬
‫הגירםא שמ הרבה מדידן דהתס היא שאלה בפ״ע‪ ,‬ו כ ל הגך שאלות ותשובות ד ל ג ד ל ליתגיהו‬
‫התם‪ ,‬מיהו ע ד י ף לן ל פ ר ש מה דשייך ל כ ל הגירםאות‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫א ב ל פ י קמא דפרישגא א״ש א ף אי‬
‫נ ג ת ם כאן גמי ארי‪.‬‬
‫מהו להציל את הרועה‬
‫)כ״ד(‬
‫כ ר ‪ .‬ה ד ׳ שיח‬
‫יצחק‬
‫מריש שמ‬
‫ביומא‬
‫בשם‬
‫ה ר ׳ המאירי דשאלוהו עיקר ת נ א ד ם כ נ ת נפשות‪ ,‬אי י כ ו ל ל ה צ י ל א ף שיכול הוא ל ה צ י ל א ת‬
‫עצמו ב ל י שיעזרוהו אחרימ‪ ,‬והשיב להמ ת ה ודאי שרי‪ ,‬ולא מיבעיא‪ ,‬א ל א אפשר ד ש א ל ת כ ם‬
‫להציל הכבשה ו ל כ ך שאלוהו ע ל הכבשה‪ ,‬א ם יש םםידא ת ו ע ה כי האי‪ ,‬אי ש ר י בשבת‪.‬‬
‫והשיב‬
‫ת ה מיבעי׳‪ ,‬ד ת א י אסור‪ ,‬ואינו ראוי לספק‪ ,‬ומפי יש ל ס פ ק ע ל הרועה עכ״ל‪.‬‬
‫ולס״ז‬
‫להם‬
‫כבשה דגקמ ל א דוקא‪ ,‬דה״מ למיבעי ע ל כבש‪ ,‬א ו סתם בהמה‪ ,‬ומכ״ש כאן דגרםי׳ ברישא‬
‫והתום׳ והערוך פירשו שמ בשמ ד ״ ח דמיבעיא לי׳ אי להציל אורי׳ מ ת ד ת ‪,‬‬
‫בהמה דקה‪.‬‬
‫ל ו מ ר דאורי׳ ל א חמא במה ד א מ ר‬
‫הרב‪ ,‬א ו לא‪ ,‬וחטא אורי׳‪.‬‬
‫ואדוני‬
‫יואב‪,‬‬
‫משומ דחולקץ כ ב ת ל ת ל מ י ד במקום‬
‫והפליגמ בדברימ‪ .‬ו א ת ך בעי׳ היא להציל הכבשה‪ ,‬היינו להציל‬
‫ב ת שבע מ ת ד ת ‪ ,‬ל ו מ ר ד כ ל היוצא במלחמת בית ד ת גט כ ר י ת ו ת כ ו ת ב לאשתו‪ «3,‬א ״ כ ל א היתה‬
‫אשת איש‪ ,‬א ו ל א עכ״ל‪.‬‬
‫ו ל ס ״ ז א״ש ל ש ץ כבשה ד נ ק מ משומ דנתן הנביא גמי משלה בכבשה‪.‬‬
‫מיהו בהך ד ת ן ל א א״ש אמאי ק ר י לאורי׳ רועה‪ ,‬ו כ ב ר הרגישו בזה ב ע ץ יעקב‪ ,‬ופירשו איידי‬
‫ל ב ת שבע כבשה ק ר י גמי לאורי׳ רועה‪ ,‬ח ה א״ש לגי׳ הגמ׳ דגרים תחלה האיבעי׳‬
‫דקרי‬
‫ד ל ה צ י ל הכבשה‪ ,‬ו א י י ת הא גקם גם רועה‪ ,‬א ב ל כאן הרי גקמ תחלה הרועה‪ ,‬ולמה ק ר א ו‬
‫רועה‪.‬‬
‫מיהו‬
‫ו א ״ ל דכאן הגי׳ ט ״ ם ת ״ א ד ת א י כ ״ ה דהקשו ע ל תשובתו דהשיבמ מהרועה כנ״ל‪.‬‬
‫כ ת לקיימ ד ב ר י הגאץ ז ״ ל א פ ש ר לדחוק ו ל ו מ ר דאעם״כ א י ת י ד ב ע ו למינקט כבשה‬
‫ק ר א ו גמי לאורי׳ רועה‪ ,‬ו ע ת משומ שהיו ר ו צ ץ לישאל ממגו שאלה זו‪ ,‬והוא השיבמ עכשיו‬
‫ל ה צ י ל הרועה מן הזאב‪ ,‬נקמו גמי לשון זה בשאלתמ‪.‬‬
‫בשמ זאב‪.‬‬
‫א י ב ר א דפירש״י ז ״ ל א ״ ש לגי׳ הגמ׳ דגרםי׳ ארי‪ ,‬ושפיר כינהו ‪ p‬ל ד ת דכתיב גור‬
‫ארי׳ י ה ת א ‪.‬‬
‫א ב ל זאב למה‪ ,‬גמ ל א ידעתי מה הצלה יש שגציל ל א ו ר י ׳ מ ת ד ת ‪ ,‬ד א ד ר ב ה‬
‫אז נחייבו ל ד ת ‪ ,‬ד א ״ כ הוא חטא‪.‬‬
‫הך‬
‫מיהו ל א יתיישב הימב למה ק ר א ו ל ד ת‬
‫א ב ל א ץ א נ ו ר ו צ ץ ל ס ת ו ר ח״ו ד ב ר י הגאץ ז״ל‪ ,‬א ‪ p‬האמת ל פ י‬
‫ד ל פ נ י נ ו בתוםפ׳ בהנך דרישא‪ ,‬וכסי מה דסרישנא בהו‪ ,‬נ ו כ ל גם כאן להניח הדברימ‬
‫כפשיק‪,‬‬
‫משום דהשיב ל ה ם‬
‫ת ש ל ס פ ק א ם ל ה צ י ל הרועה‪ ,‬ו ל כ ך שאלוהו ע ל זה מה ת נ ו ‪,‬‬
‫ו כ ‪ p‬שלא ר צ ה ל ו מ ר מה ש ל א שמע‪ ,‬א מ ר ל ה ם ת ש ל ס פ ק ג ״ כ ע ל הכבשה‪ ,‬כגון זו שהבעלים‬
‫שם פ״ז סי' י״ג‬
‫•• בחיי שם ע״ט בי‪.‬‬
‫טור ח ר ס ריש סי' ח״ט‪.‬‬
‫« סנהדרין נ״ז א' ו מ ק ב י ל ו ת‬
‫שבת נ״ו אי‪ ,‬כתובות ט׳ בי‪.‬‬
‫‪8 1‬‬
‫נספח‬
‫‪587‬‬
‫הם ע ו ב ר י עבירה‪ ,‬א ם בא ע ל י ׳ זאב א ם מ צ ו ה ע ל כ ל א ד ם ל ה צ י ל ממון ב ע ל הבהמה‪ ,‬א ו לא‪.‬‬
‫ו כ מ ד ו מ ה ש ז ה ו ע י ק ר ש א ל ת ם ו כ ש ח ז ר ו ש א ל ו ה ו ע ל זה ה ש י ב להם ד ע ד י י ן ל א ה ש י ב ם ע ל ה ר ו ע ה‬
‫ל ה צ י ל ו ו א ״ כ ע ד י י ן י ש להם ספק בזה‪ ,‬ו כ מ ד ו מ ה ד ב ס פ ק זה י ס ת פ ק ו יותר‪ ,‬כיון דהוא ש א ל ת ם‬
‫הראשונה‪.‬‬
‫ומתוך פ י ר ״ ח ז ״ ל ל מ ד נ ו ל פ ר ש ק צ ת כ ד ר ך פ י ר ש ״ י ז ״ ל ל פ י גי׳ ש ל פ נ י נ ו ‪ ,‬א ל א‬
‫ד ה א י ב ע י ׳ ק מ י י ת א ק א י ב מ י ל י א ו ח ר י ו ש י י ך ל מ ה דקמי׳‪ ,‬ו ה ״ פ ל מ ה דמסיק ד ר ו ע ה בהמה דקה‬
‫א ף ש ל א ח ר י ם ל א ו ש פ י ר עביד‪ ,‬ל כ ך ש א ל ו ה ו מ ה ו ל ה צ י ל ה ר ו ע ה זה דוד‪ ,‬שהי׳ ר ו ע ה ל א ב י ו‬
‫בצאן‪ ,‬מ י ד זאב‪ ,‬זה ש א ו ל ד כ ת י ב ע ל י ו בנימין ז א ב י ט ר ף‪,‬‬
‫א ם י ש תירוץ ל ש א ו ל ל ו מ ר ש ח ש ב‬
‫ל ד ו ד ש א י נ ו ר א ו י ל מ ל ו כ ה ב ש ב י ל שהי׳ ר ו ע ה ב ש ד ו ת אחרים‪ ,‬א ף ד ב א מ ת ו ד א י נקי הי׳ ד ו ד‬
‫מזה‪ ,‬ו ל א ר ע ה א ל א במדבר‪.‬‬
‫ושאול‬
‫והוא ה ש י ב להם ב ר מ ז דזה א י נ ו שאלה‪ ,‬ד ד ו ד ו ד א י כדין ע ב י ד ‪,‬‬
‫בלא״ה שנא אותו על שאמרו‪:‬‬
‫שאול‬
‫באלפיו‬
‫ודוד‬
‫ברבבותיו‪,‬‬
‫וחלקו‬
‫כ ב ו ד ל ת ל מ י ד י ו ת ר מן הרב‪ ,‬ודומה ש ע י ק ר ש א ל ת כ ם ע ל מ ע ש ה ד ב ת שבע‪ ,‬ו ה י י נ ו א ם ח ט א‬
‫א ו ר י ׳ כ מ ה דחלק כ ב ו ד ל י ו א ב ב פ נ י דוד‪ ,‬והם ה ב י נ ו דהספק הוא ע ל ח ט א ד ב ת ש ב ע ‪ ,‬ו ל כ ך ש א ל ו‬
‫ל ה צ י ל ה כ ב ש ה אם הי׳ לה גט כריתות‪ ,‬ו ה ש י ב להם ד ל א לזה כיון ש י ש א ל ו ד ו ד א י הי׳ ל ה גט‪,‬‬
‫א ל א ה ש א ל ה ל ה צ י ל ה י י נ ו דוד‪ ,‬ל ו מ ר ד ל א ח ט א ל א ב ב ת ש ב ע ו ל א ב א ו ר י ׳ ‪ ,‬מ ש ו ם שהוא מ ר ד‬
‫ב מ ל כ ו ת שחלק כ ב ו ד ל ת ל מ י ד במקום הרב‪ .‬ו ל ג י ׳ הגמ׳ ד ה ש י ב ע ל כ ל ש א ל ה ב ש א ל ת ם ‪ ,‬ד ע ל ש א ל ת‬
‫ה ר ו ע ה ה ש י ב ם ל א ש א ל ת ו נ י ] כ ל ו מ ר ל א הי׳ ל כ ם לשאול[ א ל א ע ל הרועה‪ ,‬וכן ב כ ב ש ה פ ש י ט א‬
‫ד נ ו כ ל ל פ ר ש הכי‪.‬‬
‫)כ״ה(‬
‫פלוני מהו לעולם הבא ופלוני‬
‫כו׳‪.‬‬
‫כבר פירשו ז״ל דחד הוא אבשלום‬
‫ש ב א ע ל י ׳ םלגשי אביו‪ ,‬א ם נ י מ א ד פ ל ג ש י ם הן ב ל א ק י ד ו ש י ן ו י ש ל ו חלק ל ע ו ה ״ ב ‪ ,‬א ו י ש להן‬
‫ק י ד ו ש י ן ואין ל ו חלק‪ ,‬ו א י ד ך הוא שלמה‪ ,‬א י י ש ל ו חלק ל ע ו ה ״ ב ‪ ,‬ש כ ל ה א ו מ ר ש ח ם א א י נ ו‬
‫א ל א פ ו ע ה כ ד א מ ר י ׳ בפ׳ במה בהמה ש ל א ע ב ד ע ״ ז א ל א ש ל א מ י ח ה ב נ ש י ו ‪ ,‬״ א ו לא‪ ,‬ו כ ד א מ ר י ׳‬
‫בפ׳‬
‫חלק‪-‬יי‬
‫ש ב י ק ש ו ל מ נ ו ת ו בהדי א י נ ך ד ה ת ם ע ד ש י צ ת ה בת קול‪ ,‬ע י י ״ ש ‪ ,‬ו מ ג י ׳ ש ל פ נ י נ ו נ ר א ה‬
‫‪,‬‬
‫‪6‬‬
‫ש ע ל ש נ י ה ם ש א ל ו ה ו ו ב ג מ ׳ ג ר ס ׳ * כ ל ח ד ב א פ י נפשי׳‪.‬‬
‫ו ה ש י ב להם ש מ א ש א ל ת ם ע ל א ב ש ל ו ם כו׳‪.‬‬
‫ופירשו בעין יעקב ד ש א ל ו על שלמה‬
‫והתום׳ ז ״ ל כ ת ב ו ב׳ פ י ר ש י ם ‪ ,‬א י ד ש א ל ו ע ל‬
‫א ב ש ל ו ם ‪ ,‬א י ד ש א ל ו ע ל ש ל מ ה ‪ ,‬ו ס י י מ ו ש ם ד כ ן ה ו א ב ת ו ס פ ת א ד י ב מ ו ת ‪ ,‬ו ב א מ ת אין מ פ ו ר ש כ א ן‬
‫יותר‬
‫מהתם‪ ,‬א ל א ד כ ו ו נ ת ם ד כ א ן מ פ ו ר ש ש ע ל ש נ י ה ם ש א ל ו ה ו ‪ ,‬ו ד ח ה א ו ת ם ל ו מ ר ‪ ,‬ו כ י אין‬
‫ל ש א ו ל א ל א ש א ל ה כזו‪.‬‬
‫)כ ‪ or‬לא שהי׳ ר״א מפליג‪.‬‬
‫ש ל א הי׳ י ו ד ע ל ה ש י ב ש ו ד א י ה י ׳ י ו ד ע ‪ ,‬א ל א ש ל א‬
‫א מ ר ד ב ר ש ל א ש מ ע מ פ י ר ב ו כ ד מ ש ב ח ע צ מ ו בזה בסוכה פ ׳ ה י ש ן ‪ .‬״‬
‫וכבר אמרנו ש א ע פ ״ כ‬
‫ה ש י ב להם ב ר מ ז ל ל מ ו ד מ ד ב ר י ו היכן ד ע ת ו נוטה‪ ,‬וכן כ ת ב ו ה מ פ ר ש י ם ב כ ל כ י ו צ א בזה‪.‬‬
‫א ו ד ה א ל מ ר י ם ר א ש י — כ י ה ג ד י ל ח ל ש י — ל פ ר ש גם פ ר ק ש ל י ש י ‪.‬‬
‫«« שבת נ״ו בי‪.‬‬
‫סנהדרין ק״ד ב׳‪.‬‬
‫«« כלומר‪ ,‬ביומא ס״ו ב׳‪.‬‬
‫‪ «7‬כ״ז ב׳‪.‬‬
‫הוספות‬
‫ח״ו‪ ,‬עמ׳‬
‫‪,129‬‬
‫הערה‬
‫‪:20‬‬
‫״המזומזמת‪,‬‬
‫שמזמזמים‬
‫כ ל ו מ ר אשה‬
‫ומרננים‬
‫כ ת נוצרית ידועה ת א ר ה א ת האווםטה כ ס פ ר שאין מבינים אותו‪ ,‬״זהו זמזום׳*‬
‫אנשי‬
‫כת‬
‫שלמה‬
‫סורתוםטרא‬
‫םינס‪,‬‬
‫מזמזמץ א ת המלים )של האווסטה(‬
‫אחריה׳׳‪.‬‬
‫)‪XCiyj‬‬
‫מבלי להבין א ת פירושן‬
‫)לסי‬
‫‪Proceedings of the Israel A c a d e m y o f Sciences and H u m a n i t i e s‬‬
‫כ ר ך ב׳‪ ,‬י״ג‪ ,‬ענד ‪ ,67‬מתוך ם׳ מושלימי(‪ .‬ק ר ו ב לוודאי בעיני שלכך כיוון ר ב נחמן ב ר יצחק‬
‫‪,‬‬
‫בבבלי סוטה כ ״ ב א ‪ :‬דאמרי אינשי ר ט ץ מנושא ו ל א ידע מאי אמר‪ ,‬תני ת נ א ו ל א ידע מאי‬
‫מנושא זה אינו א ל א ה״תגא״ ש ל האווסטה‪ ,‬הוא אינו מבין אותה א ל א מזמזם ורוטן‪.‬‬
‫אמר‪.‬‬
‫וכן כ ת ב ר ב האיי ג א ץ )אוה״ג שבת‪,‬‬
‫ישמעאל א ל זמזמה‪,‬‬
‫בלשץ‬
‫הסירושים‪ ,‬עמ׳ ‪:(34‬‬
‫א מג ו ש ת א‬
‫הנודעת‬
‫היא‬
‫‪,‬‬
‫שהמגושין בזמן סעודתן וכו׳ מוציאין קול שאץ מחותך‬
‫וכו ‪.‬‬
‫וכגראה שבזמגו ש ל ר ב האיי כ ב ר גשכח מוצא הכיגוי; המגושץ ל א זמזמו עוד א ת‬
‫הםסר‬
‫הקדוש שלהן‪ ,‬א ל א שגו אותו‪.‬‬
‫ח״ז‪ ,‬עמ׳ ‪ ,466‬הערה ‪.5‬‬
‫פרשתי בפגים שם ״והתירה ע ל גדרו״‪ ,‬וויתרה ע ל גדרו‪,‬‬
‫עברה ע ל גדרו‪ ,‬דוגמת והמוותר ע ל דברי נביא )משנ׳ םנהדרץ פי״א מ״ה( שפירושו‪ :‬והעובר‬
‫ע ל ד ב ר י גביא‪.‬‬
‫ו כ ב ר הראה ד ״ מ זולאי• ע ל כמה מקומות שבהם משמש ״התיר״ במקום‬
‫‪2‬‬
‫וכן להלן נזיר‪ ,‬עמ׳ ‪ ,539‬הבאנו מכ״י ע ר ס ו ר ט ‪ :‬משעה שהתיר‪ ,‬ו א ץ ל פ ר ש גירסא‬
‫״ותר״‪.‬‬
‫זו‪ ,‬אלא ״כשעה שוויתר״‪ ,‬עיין מש״ש‪ .‬וכן בירושלמי סנהדרין ס״ב סה״ב‪ ,‬כ׳ ע״ג‪:‬‬
‫במה היה‪.‬‬
‫א ב ל במקבילה ב ר ו ת ר ב ה רס״ה‪:‬‬
‫והיתר‬
‫ו ו י ת ו ר במה היה‪ .‬ויש להוסיף א ת הדוגמאוח‬
‫הנ״ל ל ד ב ר י זולאי‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ובמכילתא בא סי״ג‪ ,‬הוצ׳ הורוביץ‪ ,‬ס ו ף עמ׳ ‪ ,45‬בכ״י אוקספורד‪ 3:‬היו א ו ארבעה‬
‫חמשה בגים לאחד מהם‪ ,‬ואחד מהם מ ת‬
‫והן םבורין ש כ ל מי שיש ל ו ד׳ או ה׳‬
‫הותרה‪,‬‬
‫בגים אין מת אלא הבכור שבהם‪ ,‬והם ל א י ו ד ע ץ שגשיהן חשודות ע ל העריות‪ ,‬והיו כולן‬
‫ושם ״הותרה״ סירושו הא ותרה‪,‬‬
‫בכורות‬
‫מרווקים אחרים‪*.‬‬
‫שאפשר‬
‫לוותר עליו‪ ,‬עיין להלן‪.‬‬
‫כ ל ו מ ר זה הוא מן הדברים‬
‫ולהלן במכילתא שם‪ ,‬שירה ס״ז‪ ,‬עמ׳ ‪ :139‬כ י ץ שראו‬
‫מקצת העם שאבדו ממוגם מועט א מ ר ו‬
‫הוותרה‪,‬‬
‫לא גרדוף אחרי ישראל‪.‬‬
‫ובמקבילה‬
‫במכילתא דרשב״י‪ ,‬הוצ׳ א פ ש ט ץ ־ מ ל מ ד ‪ ,‬עמ׳ ‪) 89‬לסי גי׳ מ ד ר ש הגדול(‪ :‬הא ו ת ך א ‪ ,‬ובגליץ‬
‫‪,‬‬
‫שם‪ :‬״ פ מםאמח״‪ ,‬כ ל ו מ ר מוחל‪*.‬‬
‫ובמכילתא‪,‬‬
‫שירה הג״ל‪ ,‬ב כ ״ י מיגכן‪ :‬אמרו‬
‫פירושו‪ :‬א ) = ה א ( וותרה‪.‬‬
‫שמא א ת תורתי שמרו‪.‬‬
‫״אוותרה״‬
‫א ו ו ת ר ה‪,‬‬
‫ו א ץ שום ספק שאף אוותרה‬
‫וכן בירושלמי חגיגה פ ״ א ה״ז‪ ,‬ע ״ ו ע״ג‪ :‬אותי עזבו‬
‫ובסיגגון חז״ל א ץ ל פ ר ש‬
‫אוותרה‪-‬אוותר‪.‬‬
‫א ו ו ת ר ה‪,‬‬
‫ו א ץ ספק ש א ף כאן‬
‫פירושו‪ :‬הותרה‪ ,‬כ ב מ כ י ל ת א הג״ל כ ״ י מיגכן‪ ,‬ו כ פ י שיוצא משאר הגוםחאות שם‪,‬‬
‫ו כ מ ו שהוא במכילתא בא פי״ג בכי״א הג״ל‪«.‬‬
‫! ידיעות ה ס מ ן ל ח ק ר השירה העבריה חיו‪ ,‬עסי ק״צ ואילך‪.‬‬
‫ו כ ן נראה גם משרידי האותיות בקטעים םן ת נ ח ה ‪.‬‬
‫ו ה ו א הכ־י המשובח ביותר של המכילתא‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫* עיייש בשנרס אצל הורוביץ‪.‬‬
‫עיין בשנרס שם‪ .‬וכן פירש רח״ש הורוביץ במקומו ורד״צ הופסן בהוצ' שלו של מכילתא‬
‫דרשביי‪ ,‬עסי ‪ .65‬ועיין ש ספרי דברים פי׳ א׳‪ ,‬הוצ׳ הר״א פינקלשטין‪ ,‬עם׳ ‪ ,6‬ובהע׳ ‪ 1‬שם‪.‬‬
‫• ועיין טכילתא דרשב״י‪ ,‬הוצ׳ אפשטיךסלםד‪ ,‬עם׳ ‪ ,30‬שוי ‪ ,25‬והוא עניין אחר‪ .‬ועיין ל כ‬
‫מיש זאב בן חיים ב ס פ ר ו עברית וארסית ע ס ה שוסרון ח״ב‪ ,‬עסי ‪ ,532‬העי ‪.344‬‬
‫‪5‬‬
‫‪588‬‬
‫תקונים והוספות לח״ג‪-‬ח״ה•‬
‫ה״ג‪ ,‬מבוא‪ ,‬עמ׳ י״ג‪ ,‬שורה ‪ 4‬מלמטה‪ :‬״עיין מ״ש להלן‪ ,‬עמ׳ ‪360‬׳‪.-‬‬
‫‪,‬‬
‫ש ס )שבת(‪ ,‬ע מ ‪ ,2‬ש ר ‪ :3‬״ ו ק נ כ ץ שסלטיא ב ל ב ד ״ ו כ ר ‪.‬‬
‫צ׳‪-‬ל‪ :‬עמ׳ ‪.356‬‬
‫עיץ בקונמרם תיקובימ‪,‬‬
‫עמ׳ ‪.1‬‬
‫שם‪ ,‬עמי ‪ ,2‬ומר ‪ :6‬״ ד ב צ ר ה ביממא ר ש ו ת הרבימ‪ ,‬ו ב ל י ל ה דאיכא חראםי )כלומר‪,‬‬
‫כ ר מ ל י ת היא׳‪.-‬‬
‫חרםימ(‬
‫‪,‬‬
‫שאלני פ ר ו פ יחזקאל קוטשר ) ב ע ל פה( מיד אחרי הופעת הממד‪,‬‬
‫למה ל א פירשתי ״חראסי״ שומרים‪ *,‬והשיבותי ל ו שלא השגחתי בפירוש זה‪ *,‬משום שלא‬
‫נתקבל‬
‫מ ד ב ר י הגאץ מוכח שאלמלי ה״חראםי״ היתה ב צ ר ה ר ש ו ת הרבים א ף‬
‫ע ל דעתי‪.‬‬
‫בלילה‪ ,‬ו א ף שבלילה בוודאי א ץ שש מ א ו ת א ל ף ד ג ל י מצויים ברחובות ע י ר זו‪ ,‬מ׳‪-‬מ הואיל‬
‫וביום מצויים שם ששים ריבוא )משום שהרבה אנשים היו באימ מחוץ לעיר(‪ ,‬הרי ל א א י כ פ ת‬
‫ל נ ו אם בלילה‪ ,‬בשעה שבני א ד ס ישנים‪ ,‬הרחובות ריקים‪ ,‬משום ש א ץ צ ו ר ך בם׳ ר ב ו א ב כ ל‬
‫רגע‪ ,‬כדי ל ע ש ו ת א ת הרחוב ר ש ו ת הרבים גמורה‪.‬‬
‫ומכאן שהחראםי הסכו א ת העיר ל כ ר מ ל י ת ‪,‬‬
‫ל א משוס שלא היו ב ל י ל ה ששים רבוא‪ ,‬א ל א משום שנעשה מעשה במחיצות העיד‪.‬‬
‫ולפיכך‬
‫שברי כ ל י חרם‪.‬‬
‫ושברי‬
‫א ת סירושו ש ל ד ״ ע הילדימהיימר» שתירגם‬
‫קבלתי‬
‫חרםאי‪>:‬‬
‫כ ל י חרם מסביב ה ע י ד מונעים בלילה א ת ד ר י ס ת הרגל‪ ,‬ונעשים כעין מחיצה ממשית‪ ,‬והוסכים‬
‫א ת העיר ל כ ר מ ל י ת ‪.‬‬
‫תעה‬
‫בה״ג ס ו ף ה׳ ע י ת ב ץ ‪ ,‬ד ״ ו כ״ז ע״ד‪ :‬ובלילא דאיכא חראמי ו כ ר ‪,‬‬
‫בם׳ העתים שהבאנו שם‪.‬‬
‫היא‪.‬‬
‫א ב ל בה״ג ד״כ‪ ,‬עמ׳ ‪ :131‬בליליא ד א י ת‬
‫להון‬
‫ו ק מעתיק‬
‫חרםאי כ ר מ ל י ת‬
‫ו ק הלשון ״דאית ל ה ו ך בוודאי משמע ש א ץ הכוונה ל ש ב ר י כ ל י חרם‪.‬‬
‫ו נ ר א ה שצדקו‬
‫המפרשים שפירשו ״חראםי״ שומרים‪ ,‬והיינו שיש להמ ל ב נ י ה ע י ר שומרים‪ ,‬שאינם מניחים‬
‫לאנשים להכנם ל ע י ר בלילה‪ ,‬והואיל ואי א פ ש ר שיכנםו בלילה אנשים ‪ p‬החוץ‪ ,‬ה ד י משחשיכה‬
‫עושים השומרים א ת ה ע י ד ל כ ר מ ל י ת ‪ ,‬מה ש א ץ השינה ב ל י ל ה שאינה מ ע ל ה ואינה מורידה‪.‬‬
‫ולפירוש זה א ץ סםק בה״ג ס ו ת ר א ת ד ב ר י הגאץ שהביא בם׳ העתימ‪ ,‬עמ׳ ‪ ,306‬ושמידת‬
‫השומרים מתחדשת ב כ ל לילה‪ ,‬ו ב ע ם אינה קיימת‪ ,‬ולפיכך אינה מ ב ם ל ת א ת ר ש ו ת ה ר ב י ם‬
‫בעם‪,‬‬
‫ק‬
‫מה ש א ץ‬
‫‪ p‬ד ל ת ו ת פתוחות שהן קיימות גם ביום‪ ,‬א ל א שאינן נ ו ע ל ץ אותן ביומ‪,‬‬
‫מ ב ם ל ו ת א ת ר ש ו ת ה ר ב י ם ל ג מ ר י ל ד ע ת הגאץ‪.‬‬
‫ו ל פ ״ ז כ ל מה שכתבתי בח״ג‪ ,‬עמ׳ ‪,2‬‬
‫הע׳ ‪ ,6‬ב ט ל ומבוטל‪.‬‬
‫שם‪ ,‬עמ׳ ‪ ,5‬ש ר ‪) 5‬מלמעלה(‪ :‬״בירושלמי םה״א‪ ,‬ד׳ ע״א״‪.‬‬
‫שמ‪ ,‬עמ׳ ‪ ,73‬שו׳ ‪ :12‬״ נ ו ס ל ה ומכסה״ ו כ ר ‪.‬‬
‫צ״ל‪ :‬ג׳ ע״א‪.‬‬
‫עיין בקונםרם ת י ק ת י ם ‪ ,‬עמ׳ ‪.1‬‬
‫* בשנת תשכיב פרסמתי חוברת מיוחדת ‪.‬קונטרס תיקונים והשלמות לתוספתא כפשוטה ס ד ר‬
‫החיקונים שלהלן ל א נכנסו לשם‪.‬‬
‫סועדי‪.‬‬
‫ואני מניין כאן בקיצור לקונטרס חנ־ל בשם‪ :‬קונטרס‬
‫תיקונים‪.‬‬
‫» במדרש תנאים‪ ,‬סוף עס״ ‪ :42‬בסגלת‬
‫)העי ט׳(‪. :‬אולי הוא סלשון ערבית‬
‫תריסים‬
‫וכוי‪.‬‬
‫‪ m‬ע ‪ T‬הרד״צ הופסן במקוסו‬
‫שסר‪ ,‬ותריסים כסו שוסריס‪ ,‬או צופים״‪ .‬והשערה רחוקה‬
‫היא‪.‬‬
‫• פירוש זה ל ב ו ת ידוע לי םתשה״נ אסף‪ .‬ה מ י מק״ג ירושלים תשיב‪ ,‬ע ס י ‪.39‬‬
‫« כמפתח ל ה ל כ ו ת גדולות‪ ,‬עם״ ‪.151‬‬
‫« כ״ה הגידםא בהוצאה שלו‪ ,‬עס״ ‪.131‬‬
‫‪589‬‬
‫תקונים והוספות לח״נ‪-‬ח״ה‬
‫‪590‬‬
‫‪,‬‬
‫שמ‪ ,‬ע מ ‪ ,81‬ד ״ ה ואשר לבלורית‪ :‬״ א מ ר ו בפירוש במדרש ה נ ״ ל שהוא מגדלה לע״ז״‬
‫בפי׳ ה ר א ב ״ ד למכילתא דעריות בתו״כ אחרי מות‪ ,‬םה״ם‪ ,‬הוצ׳ ווייס‪ ,‬ס ״ ו ע״ב‪ :‬ו א ץ‬
‫וכו׳‪.‬‬
‫צ ״ ל גידול בלורית‪ ,‬שהוא מעשה הגויס‪ ,‬והוא אסור‪ ,‬שאפי׳ לגויפ ע צ ק י ש ר א ל מוזהרין‬
‫וכמדומה לי שהן מגדלץ אותו לע״ז‬
‫מלעשותו )כמסורש להלן ע ״ ז ס ״ ג ה״ו ובמקבילות(‪.‬‬
‫שגה‪ ,‬א ו שגתים‪ ,‬ולבסוף מגלחין אותו ומחרימץ אותו לגוי ע״ז‪.‬‬
‫שמ‪ ,‬עמ׳ ‪ ,90‬ש ר ‪ :39‬״שהמקדש א ת האשה‪,‬‬
‫או בשמאל‪,‬‬
‫גרידא״ ו כ ר ‪.‬‬
‫ב״פרקים״ ח״א‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫תשכ״ז‪ ,‬ע מ ‪ ,100‬העירותי ע ל הבבלי‬
‫או‬
‫מסחד להשתמש בימץ‪,‬‬
‫מגרשה‪,‬‬
‫הוצ׳ מ כ ץ שוקן ל מ ח ק ר היהדות‪,‬‬
‫ירושלימ‬
‫כ ״ מ א׳‪ :‬א ל א זימנין דגיםא גמי ל א הוי‪ ,‬דגעשה כמי‬
‫שאמר ל ו )כלומר‪ ,‬לשליח( ו כ ר א ל תגרשה א ל א בימץ‪ ,‬וגירשה בשמאל‪.‬‬
‫ו א ץ כאן ציור‬
‫היסותימי‪ ,‬א ל א הקסדה שגהגה למעשה ב ז ק ההוא‪ ,‬כ ס י שמוכח מן התוספתא‪.‬‬
‫ע י ץ קוגסרם תיקוגימ‪ ,‬עמ׳ ‪.1‬‬
‫שמ‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,95‬ש ר ‪ :13‬״ ע ל כ ל חבית וחבית״ ו כ ר ‪.‬‬
‫שמ‪ ,‬עמ׳ ‪ ,237‬ש ר ‪ :44‬״ומ״ש ל ע י ל ח״ב‪ ,‬ר י ש עמ׳ ‪588‬״‪ .‬ר י ש עמ׳ ‪.558‬‬
‫‪,‬‬
‫שם‪ ,‬עמ׳ ‪ ,242‬ש ר ‪ :1‬״והאיסור הוא משומ מוקצה״ ו כ ו ‪.‬‬
‫עיין מ״ש הגר״מ אריק בםסרו‬
‫מגחת סתים ליו״ד‪ ,‬בשירי מגחה )השמםות והוםסות למנחת סתימ או״ח( לאו״ח מי׳ ש״ה‪,‬‬
‫ג״ד רע״א‪ .‬ועיין מ״ש בקוגםרם תיקוגימ‪ ,‬עמ׳ ‪.1‬‬
‫שמ‪ ,‬עמ׳ ‪ ,287‬ס ו ף ש ר ‪ :23‬״ א ב ל ב ר ״ מ ס כ ״ ד מה׳ ש ב ת הכ״ד מ ו ת ר לאדמ״ ו כ ר ‪.‬‬
‫עיץ‬
‫ק ו נ ם ר ם תיקוגימ‪ ,‬עמ׳ ‪.2‬‬
‫שם‪ ,‬עמ׳ ‪ ,293‬ד ״ ה ב ר פ ‪ :‬ה ר י ל ך שפירשו שהרישא אינה מ ד ב ר ת כ ל ל במסקיד״ ו כ ר ‪.‬‬
‫עיין בקונסרמ הנ״ל‪ ,‬עמ׳ ‪.2‬‬
‫שמ‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,317‬ש ר ‪ :49—48‬״ומותר ל ס ל ס ל ב ץ ה ס ם י ך ו כ ר ‪.‬‬
‫ע ‪ p‬בקונסרם הנ״ל‪,‬‬
‫עמ׳ ‪.2‬‬
‫שמ‪ ,‬עמ׳ ‪ ,339‬ש ר ‪ :3-2‬״ א ת הברייתא ש ל א״י״ ו כ ר ‪ .‬צ״ל‪ :‬ש ל איו‪.‬‬
‫שמ‪ ,‬עמ׳ ‪ ,353‬ש ר ‪ :47—46‬נחשבת ל ו כולה כ ד י אמות‪ .‬צ״ל‪ :‬כ ד ׳ אמות‪.‬‬
‫שמ‪ ,‬עמ׳ ‪ ,400‬ש ר ‪ :39-38‬״ ה ר י ששכח ו ל א עירב״ ו כ ר ‪ .‬עיין בקונםרם תיקונים‪ ,‬עמ׳ ‪.3‬‬
‫שמ‪ ,‬עמ׳ ‪ ,423‬ש ר ‪ :24-23‬״במשנתנו רפ״ח‪ :‬כ י צ ד משתתסין‬
‫כ י צ ד משתתפין‬
‫ב מ ב ו י ״ וכר‪.‬‬
‫צ״ל‪:‬‬
‫ב ת ח ו מ י ן וכר‪.‬‬
‫להלן שם‪ ,‬ש ר ‪ :24‬״ כ ש י ס ת ר ב ו ר ׳ יוחנן בירושלמי״ ו כ ר ‪ .‬עיין בקונםרם תיקונים‪ ,‬עמ׳ ‪.3‬‬
‫שמ‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,436‬ש ר ‪ :83‬״באמה ש ל פרםלים״ ו כ ר ‪.‬‬
‫בסי׳ למלים קשות ש ל התוםסתא‬
‫בכ״י עתיק‪ *:‬באמה שלימראפולים‪.‬‬
‫שמ‪ ,‬עמ׳ ‪ ,437‬ש ר ‪ :91-90‬״ ו ב כ י ״ ל המשקססימ״ ו כ ר ‪ .‬בכ״י הנ״ל‪ :‬ב ב ץ המשוקטמין‪.‬‬
‫שמ‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,455‬ש ר ‪ :19-18‬״ א פ ו ס נ י כ ל י מ ״ ו כ ר ‪.‬‬
‫בכ״י הנ״ל‪ :‬אובטני כלימ‪ ,‬אבואב‬
‫אלכילים )כלומר‪ ,‬סיות כלים(‪ .‬ו ע י ץ מש״ש במקומו בפירוש המלה‪.‬‬
‫ח״ד‪ ,‬עמ׳ ‪ ,494‬ש ר ‪ :27‬״ י ש ר א ל וגוי שהיו ב א ץ בםסינה״ ו כ ר ‪ .‬ע ח ק ו נ ם ר ם תיקונימ‪ ,‬עמ׳ ‪.3‬‬
‫שמ‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,497‬ש ר ‪ ,31‬ד ״ ה ברם‪ :‬״והסיר ) צ ״ ל ואסיר(‬
‫ל י ש ר א ל להשכיר״ ו כ ר ‪.‬‬
‫עיין קוגסרם הג״ל‪ ,‬ע מ ׳ ‪.3‬‬
‫שם‪ ,‬מ ו ף עמ׳ ‪ :497‬״ א ב ל בכי״ע‪:‬‬
‫ואסילו‬
‫ממקום למקום״ ו כ ר ‪.‬‬
‫עיין ק ו נ ט ר ס‬
‫הנ״ל‪ ,‬עמ׳ ‪.3‬‬
‫שם‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,510‬ש ר ‪ :66‬״ ל פ י נוסח התוספתא והירושלמי ששנו פ ס ח באחרונה״ ו כ ר ‪.‬‬
‫עיין ק ו נ ט ר ס הנ״ל‪ ,‬ע מ ׳ ‪.3‬‬
‫‪5‬‬
‫עיין מבוא לחץ‪ ,‬עסי ט״ו ואילך‪.‬‬
‫תקונים והוספות לח״ג‪-‬ח״ה‬
‫‪591‬‬
‫‪,‬‬
‫שם‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,563‬ש ו ׳ ‪ :72-71‬״ ל ה ר ג י ל ב ס ו ר י ת פ י ר ו ש ו ל ה ז ר י ם ׳ ו כ ו ‪/‬‬
‫עיין מ ״ ש ה ר ״ ל‬
‫ג י נ צ ב ו ר ג בגנזי ש כ ט ר ה ״ ב ‪ ,‬ע מ ׳ ‪.261‬‬
‫שם‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,632‬ש ר ‪ :18-16‬״ י פ ה ש ת י ק ה ל ח כ מ י ם ״ ו כ ר ‪ .‬נ ש מ ט הציון ל א ב ו ת ד ר ״ ן‬
‫סםכ״ב‪ ,‬ל ״ ח ע ״ א ‪.‬‬
‫שם‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,669‬ש ר ‪:39-38‬‬
‫״ ה ש ו ק ל ש ק ל ו זוזיו מ ן ה ה ק ד ש ״ ו כ ר ‪.‬‬
‫עיין ב ק ו נ ט ר ס‬
‫תיקונים‪ ,‬ע מ ׳ ‪.3‬‬
‫שם‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,702‬ש ר ‪ ,25-24‬ד ״ ה ובהר‪ :‬״ ו ב ח י ב ו ר ו ס ס ״ ג מ ה ׳ ש ק ל י ם ״ ו כ ו ‪/‬‬
‫עיין ב ק ו נ ט ר ס‬
‫שם‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,704‬ש ר ‪ :32—31‬״ ו ע י י ן ב א ו ״ ש ס ״ ב מ ה ׳ מ ע י ל ה ה ״ א ״ ו כ ר ‪.‬‬
‫כבר עמד על‬
‫תיקונים‪ ,‬ע מ ׳ ‪.5‬‬
‫כ ך ר ב י נ ו ת ם בס׳ ה י ש ר ס י ׳ י ״ ט ‪ ,‬ו ׳ ע ״ ד ‪ ,‬ה ו צ ׳ ה ר ש ״ ש ש ל ז י נ ג ר ס י ׳ מ ״ ו ‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,45‬והביא ר א י י ה‬
‫מן ה ת ו ״ כ ש ה ב א נ ו בפנים‪.‬‬
‫שם‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,717‬ש ר ‪. 2 - 1‬‬
‫שם‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,720‬ש ו ׳‬
‫מה׳ בית הבחירה ה״ז‪.‬‬
‫עיין ב ק ו נ ט ר ס תיקונים‪ ,‬ע מ ׳ ‪.5‬‬
‫‪:8-6‬‬
‫בעיטור‬
‫״ועיין‬
‫בכורים‪ ,‬ד ״ ה ד ״ י א ו מ ר ‪,‬‬
‫ובאו״ש‬
‫פ״ה‬
‫וכבר ראינו ש כ ל הפירושים הללו מיוסדים על טעות סופר״ ו כ ו ‪/‬‬
‫במיוחס ל ה ר ש ב ״ א מ נ ח ו ת כ ״ א א ‪ /‬ד ״ ה יש‪ ,‬מ ו כ ח ש ס ב ר ש ה ע ז ר ה ה י א ר ש ו ת ה ר ב י ם ל ש ב ת ‪.‬‬
‫ו ש מ א ה י ת ה ל פ נ י ו ג י ר ס ת ד בתוספתא‪.‬‬
‫וצ״ע‪.‬‬
‫שם‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,741‬ש ר ‪ :77—76‬״ ש ל י ה ו ש ע בן ג מ ל א‬
‫ה נ נ ס ״ וכר‪.‬‬
‫עיין ק ו נ ט ר ס תיקונים‪,‬‬
‫ע מ ׳ ‪.5‬‬
‫שם‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,743‬ש ר ‪ ,82-81‬ד ״ ה ו ב י ר ו ש ל מ י ‪ :‬״ ו מ כ א ן ב ר ו ר ש פ י ר ש ו ״ ה פ ל י ג ״ ש ה פ ל י ג‬
‫את דעתו״ וכר‪.‬‬
‫עיין ק ו נ ס ר ם ה נ ״ ל ‪ ,‬ע מ ׳ ‪ 5‬ואילך‪.‬‬
‫שם‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,744‬ש ר ‪ ,83-82‬ד ״ ה ברם‪ :‬״ ו ש נ י ה ם צ ר י כ י ם ש י ע ו ר ״ ו כ ר ‪.‬‬
‫עיין ק ו נ ט ר ס‬
‫ה נ ״ ל ‪ ,‬ע מ ׳ ‪.7‬‬
‫שם‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,745‬ש ר ‪ ,86‬ד ״ ה ברם‪.‬‬
‫עיין ק ו נ ט ר ס ה נ ״ ל ‪ ,‬ע מ ׳ ‪.7‬‬
‫שם‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,747‬ש ר ‪ ,97-96‬ד ״ ה ובס׳ ה ע ב ו ד ה ‪ :‬״ ו ק ר ו ב ל ו ו ד א י ב ע י נ י ש ג ר ס ב מ ש נ ת נ ו‬
‫פ״ז מ״ד״ וכר‪.‬‬
‫עיין ק ו נ ט ר ס ה נ ״ ל ‪ ,‬ע מ ׳ ‪.7‬‬
‫שם‪ ,‬ע מ ׳ ‪ :752‬״ ו כ ב ר א מ ר נ ו ל ע י ל ש ל פ י מ ס ו ר ת ה ת ו ס פ ת א ו ה י ר ו ש ל מ י מ ד ב ר י ם כ א ן‬
‫בעבודת יוה״כ‪ ,‬ובעבודה ש ל שחרית בבגדי לבן שהקריב את האימורים ש ל פר ושעיר )פ״ו‬
‫מ״ז(״ ו כ ו ‪/‬‬
‫ולהלן ש ם )לשו׳ ‪ :(102‬״ ו ה י ה ע ו מ ד ו מ ק ר י ב ע ל ג ב י ה מ ז ב ח ו כ ר ‪ .‬ו כ ן ב י ר ו ש ל מ י‬
‫ה נ ״ ל ‪ :‬ו ע ל ה ו ה ק ר י ב ע ל גבי המזבח ו כ ר ‪.‬‬
‫ו ב ע ב ו ד ה ש ל ש ח ר י ו ה ״ כ עסיקינן‪ ,‬ו כ מ ״ ש ל ע י ל ‪,‬‬
‫א ב ל ב ב ב ל י הנ״ל‪ 6:‬ש ע ש ת ה ל ו א מ ו כ ת ו נ ת מ ש ת י ר י ב ו א ו ל א הניחוהו א ח י ו ה כ ה נ י ם ל ל ו ב ש ה ‪,‬‬
‫מפני שנראה כערום וכר‪ ,‬והכוונה לעבודת יוה״כ ש ל שחרית״ ל ו כ ו ‪/‬‬
‫א מ נ ם ה ד ג ש ת י ש ם ש פ י ר ו ש י ה ו א ל ש י ט ת ה י ר ו ש ל מ י ו ה ת ו ס פ ת א גרידא‪ ,‬א ב ל ק י צ ר ת י ו ל א‬
‫ב א ר ת י א ת הסוגיא ש מ ו כ י ח ה ע ל ה ה ב ד ל בין ש י ט ת ב נ י א ״ י לבין הבבלי ב ה ק ט ר ת ח ל ב י ם‬
‫ואימורים ש ל פ ר ושעיר הנשרפין ביוה״כ‪.‬‬
‫ב ב ב ל י ע ׳ א ׳ ו א י ל ך ה ב י א ו ב ר י י ת ו ת ש מ פ ו ר ש בהן‬
‫ש כ ה ״ ג ה י ה מ ק ר י ב א ת ה א מ ו ר י ם ב ב ג ד י זהב א ח ר ק ר י א ת ה פ ר ש ה ‪ .‬ו כ ן בסוגיין ס ״ ז ב ׳ פ י ר ש ו א ת‬
‫מ ש נ ת נ ו ) פ ״ ו מ ״ ז ( ש ש נ ת ה ‪ :‬נתנן במגים‬
‫והקטירן‬
‫ע ל ג ב י המזבח‪ ,‬ש כ ו ו נ ת ה‬
‫להק ט ירן‬
‫ע ל ג ב י המזבח‪ ,‬כ ל ו מ ר ל ה ק ט י ר ן א ח ״ כ ב ב ג ד י ז ה ב ע ל גבי המזבח‪ ,‬ע י י ן ב פ י ר ש ״ י במקומו‪*.‬‬
‫• ליה ב׳‪.‬‬
‫י כלומר בבנדי לבן‪.‬‬
‫« אמנם רשיי הגיה שם א ת הנירסא הישנה‪ ,‬עיין בדק״ס‪ ,‬עם׳ ‪ ,191‬העי ט'‪ ,‬בראשונים במקומו‬
‫ובמבוא לנוהימ למהריין אפשטין‪ ,‬עמ׳ ‪ 514‬ואילך‪ ,‬א ב ל א ף לפירושי שאר הראשונים הכוונה שמקטירן‬
‫אח״כ בבנדי זהב כמפורש ל ה ל ן ב ב ב ל י ע׳ א׳‪.‬‬
‫תקונים והוספות לחי׳ג‪-‬ח״ה‬
‫‪592‬‬
‫ו כ ב ר העיר רצ״מ סינילייש בדרכה של תורה‪ ,‬עמ׳ ‪ :35‬״אמנם בירושלמי לא העיר‬
‫כלל‪ ,‬וכן בתוספתא ל א נמצא זכר לאימורי חטאת בין בדברי ר׳ אליעזר ובין בדברי ר״ע״‪ .‬והסיק‬
‫הירושלמי והתוספתא משנתנו מתפרשת כפשוטה שהקטירן מיד אחרי שהוציא‪.‬‬
‫שלפי‬
‫במקרא )ויקרא ט״ז‪ ,‬כ ״ ד ו א י ל ף ‪:‬‬
‫שכתוב‬
‫החטאת‬
‫ואת‬
‫יקטיר‬
‫שעיר‬
‫החטאת‬
‫מחוץ‬
‫למחנה‬
‫והשורף‪,‬‬
‫והקדים‬
‫העבודה‬
‫סדרי‬
‫המזבחה‪.‬‬
‫וכפר‬
‫והמשלח‬
‫הובא‬
‫אשר‬
‫בעדו‬
‫את‬
‫את‬
‫ובעד‬
‫השעיר‬
‫דמם‬
‫העם‪.‬‬
‫וכר‪,‬‬
‫לכפר‬
‫ואת‬
‫ואת‬
‫פר‬
‫בקדש‬
‫ומה‬
‫חלב‬
‫החטאת‬
‫יוציא‬
‫אל‬
‫ו כ ר ‪ ,‬היא חזרה ל ב א ר תשלום פ ר ט י העבודה בבגדי לבן‪ ,‬ודיני המשלח‬
‫הקטרת האימורין‬
‫מסתיימים‬
‫במקרא‬
‫לשריסת‬
‫ב״וכםר‬
‫הבשר‪,‬‬
‫כסדר‬
‫משנתנו לפי‬
‫בעדו ובעד העם״‪.‬‬
‫פשוטה‪.‬‬
‫ואעם״י שלא‬
‫וכללות‬
‫הביא ראייה‬
‫ל ד ב ר י ו נראה להלן שצדק בהנחתו‪.‬‬
‫והנה‬
‫פר‬
‫ושעיר‬
‫תיקן‬
‫ל א מצאתי בשום ס ד ר עבודה קדום מפייטני א״י זכר להקטרת האימורים ש ל‬
‫הגשרפין‬
‫איש מועד‬
‫המדבר‬
‫ביוה״כ‬
‫לשלחו‬
‫בבגדי זהב‪».‬‬
‫ועלה‬
‫ובסדר‬
‫והקםיר‬
‫משכוהו לשנן בחוקי עשור‪.‬‬
‫חלב‬
‫העבודה‬
‫ש ל שחרית‬
‫פ ר ושעיר‬
‫וכר‪,‬‬
‫ליוסי בן יוםי‪10.‬‬
‫תאר‬
‫שעיר‬
‫לראש‬
‫ו ב ס ד ר אתה כוגגת עולם ב ר ו ב חסדי• ליוסי בן יוסי‪:‬‬
‫קרעם והוציא חלבם והקטיר‪ ,‬פרחי כהונה יסבלום במוטות ו כ ר ‪ ,‬פשט שעיר ל ר א ש המדבר ו כ ר ‪.‬‬
‫וכן‬
‫בפיוט א״י שפרסם‬
‫עלבוגען‪:‬‬
‫‪12‬‬
‫‪ p‬מהיר למלאכתו ולא קם‪,‬‬
‫ר צ ץ חלבים פ ר ושעיר‬
‫הקמיר‪ ,‬רישפם כ ל י ל בדשן ולא במחתה‪ ,‬שיגן ס ד ר לעם וטבל וקידש‪.‬‬
‫העתיק בשבילי קטע מ ס ד ר העבודה ליוסי כן יוםי‪:‬נ<‬
‫שפיגל‬
‫חלב‪,‬‬
‫הקטיר‬
‫חגיכיו ישרפו‬
‫ועטה שמוגה ו כ ר ‪.‬‬
‫והקטיר‪ ,‬או הקטיר‪.‬״‬
‫המשנה‪!*,‬‬
‫ב ח ק ע ו ר ובשר ופרש‪,‬‬
‫וידידי פרופ׳ שלום‬
‫ר ג י ל שילחו לצוק‬
‫‪ p‬ושיגן‬
‫כסדר‪,‬‬
‫וציר‬
‫וקידש וטבל‬
‫וכן הודיע לי ידידי הג״ל שבעוד ארבעה פיוטים מן הגגיזה הלשץ הוא‪:‬‬
‫ואם בכמה פיוטים א פ ש ר ל פ ר ש את הלשץ ״והקטירן״ ע״פ אשגרת ל ש ק‬
‫בהשערת ב ע ל תוספות ישנים )יומא ם״ז םע״ב(‪ ,‬הרי הלשון ״וציר הקטיר חלב״‬
‫אין ל פ ר ש כן‪.‬‬
‫ואף הלשץ ״ועלה והקטיר חלב״ אין ל פ ר ש ו אלא עלה ע ל נבי המזבח והקטיר‪,‬‬
‫כ ל ש ץ הירושלמי הג״ל‪ :‬ועלה והקריב ע ל גבי המזבח‪.‬‬
‫» ובקשתי את ד ד י פרופ׳ שלום שפעל ל ב ד ו ק בכת״י הנניזה ש ב ד ו וקיים את דברי‪ .‬אבל‬
‫סדרי העבודה הבבליים הלכו בשיטת הבבלי‪ .‬וכן בסדר ‪.‬אתה כוננת עולם מראש׳ לפייטן בלתי‬
‫ידוע )סדור ר ב סעדיה‪ ,‬עמ׳ ריפ(‪ :‬קרען והוציא את אסוריהן נתנן במגיס והקטירן על גבי המזבח‬
‫)בקטע מן הגניזה‪ :‬ונתנם בפנס ל ה ק ט י ר ם ע ל נבי וכוי‪ .‬והוא תיקון ע״פ הבבלי ס״ז בי‪ .‬ועיין‬
‫גם להלן‪ ,‬הע׳ ‪ (14‬וכוי‪ ,‬הביאו לו בנדי זהב ולבש וכו׳ ועשה את אילו ואת איל העם ואת א י מ ו ר י‬
‫וכר‪ ,‬ועיי״ש בשנו״ס‪ .‬וכן בפיוט ר ב סעדיה עצמו )שם עם׳ רפיז‪ ,‬שו׳ ‪:(160-159‬‬
‫חטאתו‬
‫)כציל ט י ר ס ת רוב הנוטחאות‪,‬‬
‫ברשף המשנים והכרים והמוספים עמם ישף ריח ניחוח ו ס ד ר י ם‬
‫עיי״ש בשנוים( וכו׳‪ .‬וכן בפיוט לר׳ משולם בר׳ קלוניסוס )עלבונען‪ ,‬שטודיען וכוי‪ ,‬עמ׳ ‪:(130‬‬
‫טס כנשר ונבור כארי‪ ,‬טול א מ ר י ׳ צ פ י ר ו מ ר י ‪ ,‬חניכיו ישרפו חוצה לחומים וכו׳ ו ע ד ה‬
‫וכו׳ הקריב אילו ושל עדת אהובים‪ ,‬הםוספים וחלבי חטאת להובים‪ .‬וכעץ בסדרי‬
‫זהבים‬
‫העבודה הבבליים המאוחרים‪.‬‬
‫‪1 0‬‬
‫‪.‬אזכיר נבורות״‪ ,‬בסדור ר ב סעדיה‪ ,‬עפ׳ רעיד‪.‬‬
‫קובץ מעשה ד י גאונים קדמונים‪ ,‬עם׳ ‪.116‬‬
‫שטודיען וכוי‪ ,‬עם׳ ‪.164‬‬
‫‪.‬אספר גדולות לעושה גדולות"‪ ,‬עיין שטודיען הנ״ל‪ ,‬עם׳ ‪ 81‬ועם׳ ‪.118‬‬
‫ו ע י י ן שטודיען הנ״ל‪ ,‬עמ׳ ‪ .180 ,111‬אמנם ב ס ד ר עבודה קדום )ע״ס המשנה( ס ד ר )שטדיען‬
‫הנ״ל‪ ,‬עמ׳ ‪ :(112‬קרען והוציא את איסורדן ל ה ק ט י ר ן ע ל גבי המזבח‪ .‬א ב ל אין פ ס ק שיש כאן‬
‫תיקון של חזן םאוחר עיפ הבבלי‪ ,‬עיין לעיל הע׳ ‪ ,9‬ואין ססש בעדות בודדת זו עד הסון הפיוטים‬
‫הקרטונים של איי‪.‬‬
‫‪1 1‬‬
‫‪1 3‬‬
‫‪14‬‬
‫וכן מוכרחים לפרש את סדרי העבודה של הבבליים‪.‬‬
‫תקונים והוספות לח״ג‪-‬ח׳׳ה‬
‫‪593‬‬
‫ו ל א ע ו ד ש א פ י ל ו הםייטגים האתרוגים נ ג ר ר ו א ח ר י פ י י ט נ י א ״ י ו ת פ ש ו א ת לשונם‪ .‬ו כ ן‬
‫בסליחות ה ר א ב ״ ן ל מ ו ס ף ש ל יוה״כ‪«:‬י בא ל מ ז ב ח ה ס ג ו ר ו ט י ה ר ו ו כ ל ל קרנותיו‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ובו ‪.‬‬
‫צת‬
‫חלביםל!‬
‫ו ב ר ו ר שבא״י ת פ ס ו כ ד ב ר פ ש ו ט ש ש ו ר פ י ן א ת ה פ ר ו ה ש ע י ר א ח ר י ה ק ט ר א י מ ו ר י ם ‪,‬‬
‫כ ד י ן סרים ה נ ש ר פ י ן ש ל ה ע ל ם ד ב ר ו פ ר כהן המשיח‪ ,‬כ ס ד ר ה מ ק ר א )ויקרא ד ‪ /‬י״ט—כ״א(‪ ,‬ו כ מ ו‬
‫‪,‬‬
‫ו ל ם ״ ז אם מ ו צ י א י ם א ת ה פ ר ו ה ש ע י ר ל פ נ י‬
‫ש פ ס ק ה ר ״ מ כ פ ״ ז מ ה מ ע ש ה ה ק ר ב נ ו ת ה״ב‪.‬‬
‫ק ר י א ת הפרשה‪ ,‬ה ר י פ ש ו ט הוא ש כ ב ר ה ק ט י ר ו א ת ה א י מ ו ר י ם ‪ ,‬והכהן ה ג ד ו ל עדיין ב ב ג ד י לבן‪.‬‬
‫ולפ״ז‪,‬‬
‫מ ת ב א ר ה י ר ו ש ל מ י ב י ו מ א פ ״ ו ה״ה‪ ,‬מ ״ ג ע ״ ד ‪ :‬אנן תנינן בא ל ו‬
‫ורק לפ״ז‪,‬‬
‫א צ ל הפר‪ ,‬א י ת ת נ י י תני בא ל ו כהן ג ד ו ל לקרות‪.‬‬
‫והמשלח‬
‫החטאת‬
‫את‬
‫השעיר‬
‫שעיר‬
‫ואת‬
‫לעזאזל‬
‫החטאת‬
‫ש ו נ י ם ב מ ש נ ת נ ו בא ל ו א צ ל ה פ ר ו כ ר‬
‫והיינו‬
‫יכבס‬
‫א מ ר ר ׳ ח נ ג י ה ק ר א מ ס י י ע למתניתן‪.‬‬
‫בנדיו‪.‬‬
‫אל‬
‫]יוציא‬
‫מה כ ת י ב בתריה‪,‬‬
‫למחנה[‪.‬‬
‫מחוץ‬
‫ואת‬
‫פר‬
‫ופירושו‪:‬‬
‫אנו‬
‫ו ה ק ט י ר ן ע ל גבי המזבח ו כ ר והוציאן ל ב י ת ה ש ר י פ ה ‪,‬‬
‫ש ה ק ט י ר א ת החלבים בבגדי לבן‪»,‬׳ ו מ י ד ה ו צ י א ו א ת ה פ ר ו ה ש ע י ר ל ש ר י פ ה ‪ ,‬ו א ח ״ כ‬
‫קרא‬
‫א ת הפרשה‪ ,‬כ ס ד ר ה מ ק ר א ו ת ה נ ״ ל ‪ ,‬ש מ ו נ י ם א ת ת ש ל ו ם ה ע ב ו ד ו ת )ויקרא ט ״ ז כ״ה(‪:‬‬
‫ואת‬
‫)כלומר‪ ,‬מ י ד א ח ר ש י ל ו ח השעיר(‪ ,‬ו כ ש ג מ ר‬
‫החטאת‬
‫חלב‬
‫המזבחה‬
‫יקטיר‬
‫ל ה ק ט י ר כ ב ר י צ א ה ש ע י ר א ת ח ו מ ת י ר ו ש ל י ם )וטימא א ת ה מ ש ל ח ובגדיו‪ ,‬כ מ ש נ ת נ ו פ ״ ו מ״ז(‪,‬‬
‫)שם כ״ו(‪:‬‬
‫ולפיכך‬
‫)כלומר‪,‬‬
‫ואת‬
‫וכר‪.‬‬
‫והמשלח‬
‫א ח ר י ה ק ם ר ת החלבים(‬
‫החטאת‬
‫פר‬
‫ואת‬
‫השעיר‬
‫את‬
‫לעזאזל‬
‫יכבס‬
‫מוציאים את הפר והשעיר לשריפה‪,‬‬
‫החטאת‬
‫שעיר‬
‫וכר‬
‫יוציא‬
‫בגדיו‪,‬‬
‫ואח״כ‬
‫ו ל פ י כ ך )שם כ״ז(‪:‬‬
‫מחוץ‬
‫אל‬
‫למחנה‬
‫ולזה כיוון ר ׳ ח נ נ י ה ש א מ ר ‪ :‬ק ר א מ ס י י ע למתניתן‪ ,‬ש ה ר י מ י ד א ח ר י ט ו מ א ת ה מ ש ל ח‬
‫)כלומר‪,‬‬
‫כ ש י ו צ א מ י ר ו ש ל י ם ( כתובה ה ו צ א ת ה פ ר ו ה ש ע י ר ‪ ,‬ו ה א י מ ו ר י ם כ ב ר ה ו ק ט ר ו כ מ פ ו ר ש‬
‫ב פ ס ו ק )ט״ז‪ ,‬כ״ה( הנ״ל‪.‬‬
‫ברם ה א י ת ת נ י י ת נ י )תנייא ברייא( ש נ ה במקום ״ ב א ל ו א צ ל ה פ ר ו כ ר ו ה ק ט י ר ן ע ל גבי‬
‫ה מ ז ב ח ״ ‪ :‬״ ב א ל ו כהן ג ד ו ל ל ק ר ו ת ״ ‪ ,‬וחולק ע ל מ ש ג ת ג ו )ם״ז מ״ב(‪ :‬״ ה ר ו א ה כהן ג ד ו ל כ ש ה ו א‬
‫ק ו ר א א י נ ו ר ו א ה פ ר ו ש ע י ר ה נ ש ר פ י ן ו כ ר ו מ ל א כ ת שניהן ש ו ה כ א ח ת ״ ‪ ,‬ש ה ר י ל ד י ד י ה ע ד י י ן‬
‫לא‬
‫ה ו צ י א א ת אימוריהן‪ ,‬ו א י א פ ש ר ל ש ר ו ף אותן ל כ ו ל י ע ל מ א ‪.‬‬
‫ו ת נ א זה ס ו ב ר כ ש י ט ת‬
‫ה ב ר י י ת ו ת שבבבלי‪ ,‬ש ה ק ר י ב ו א ת ח ל ב י ה פ ר ו ה ש ע י ר ב ב ג ד י זהב‪ ,‬ו ל א ש נ ה כ ל ל מ ש נ ה ב‬
‫‪,‬‬
‫בם״ז‪ ,‬ו ש נ ה ב מ ש נ ה ג׳‪ :‬א ם ב ב ג ד י בוץ ק ו ר א ו כ ר ה ב י א ו ל ו בגדי זהב ו כ ר ‪ ,‬ב א ל ו א צ ל ה פ ר‬
‫ו ה ש ע י ר הגשרסין ק ר ע ן ו כ ר והקמירן ע ל גבי ה מ ז ב ח ו כ ר ו ה ו צ י א ן ל ב י ת ה ש ר י פ ה ‪ ,‬ו ה ש ר י פ ה‬
‫ה י א א ח ר י ה ק ט ר ת האימורין‪ ,‬כ ד י ן ש ר י פ ת פ ר ה ע ל ם ד ב ר וכהן המשיח‪.‬‬
‫ס ד ר הכתובים‪ ,‬ש ה י ה צ ר י ך ל ו מ ר ‪:‬‬
‫ואת‬
‫החטאת‬
‫חלב‬
‫וכר‬
‫החטאת‬
‫יוציא‬
‫והמשלח‬
‫יקטיר‬
‫אל‬
‫את‬
‫המזבחה‪,‬‬
‫מחוץ‬
‫למחנה‬
‫השעיר‬
‫ואת‬
‫וכר‪.‬‬
‫סר‬
‫אבל לשיטתו קשה‬
‫לעזאזל‬
‫החטאת‬
‫יכבס‬
‫בגדיו‪,‬‬
‫ואת‬
‫שעיר‬
‫ו ל ז ה ת י ח ר ׳ מ נ א שם‪ :‬ו א פ י ל ו‬
‫כהן )כאהן דתנינן( ת נ י י א ב ר י י א אתיא היא‪ ,‬כ א נ ש ד ס ל ק מ ט ב ר י א ל צ י פ ו ר ץ ‪ ,‬ע ד ד ה ו א ב ט י ב ר י א‬
‫•» ‪ .‬א כ פ ר ה פני פ ל ך רב״‪.‬‬
‫ל! וכבר תמה עליו הנאון ר׳ יצחק סלעמנע בפירושו ל ת ו ס פ ת א יומא‪ ,‬ב ס פ ר לקוטי צבי‪,‬‬
‫אמשטרדם תקס־ט‪ ,‬עם׳ ‪. : 1‬והרי צ ת חלבים היינו ה ק ט ר ת איסורין‪ ,‬והיאך ס ד ר אותם בבגדי לבן קודם‬
‫שילוח השעיר‪ ,‬ולית פאן ד ס ב י ר א לי׳ הכי‪ .‬וציע״‪.‬‬
‫«י ב ב ב ל י ס׳ סע״א‪ :‬א״ר יהודה וכו׳ דברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ וכוי‪ .‬ופירש־י‪ :‬גבנון‬
‫הגרלה‪ ,‬וידוי ושפיכת שירים וכוי‪ .‬ובר״ח שם‪ :‬כסו שחיטה והגדלה וכוי‪ .‬ופשיטא שלשיטת ה ב ב ל י‬
‫אי אפשר היה ל כ ל ו ל ה ק ט ר ת חלבים של פ ר ושעיר בבגדי לבן שהרי לשיטתו ה ק ט ר ת חלביהם‬
‫היא בבנדי זהב‪ ,‬כ פ ו שכתבנו ל ע י ל בפגים‪.‬‬
‫תקונים והוספות לח״ג‪-‬ח״ה‬
‫‪594‬‬
‫א מ ר ץ ^ » ־ ‪ p‬הוא יתיב‪.‬‬
‫ופירושו‪ ,‬כנראה‪ ,‬שאמרו בתחילה ״ואת ח ל ב החטאת יקטיר‬
‫המזבחה״ ע ל שם העתיד‪ ,‬והקדימה משומ שהיא עבודה שבמקדש‪ ,‬וכאילו כ ב ר קיימ אותה‪.‬‬
‫ועיין בבלי ע ״ א א ‪ /‬א ל א שהכל לשימתפ‪ ,‬שהוציאו א ת ה פ ר והשעיר לשריפה ל פ נ י הקטרת‬
‫האימורימ‪.‬‬
‫נמצאנו‬
‫למדים ש א ף הירושלמי י ד ע ע ל ברייתא שסברה שהקפדת חלבי פ ר ושעיר‬
‫הנשרסין היא בבגדי זהב‪ ,‬א ל א ש א ף ת נ א זה הצריך הוצאת ה ס ר והשעיר ל א ח ר הקרבת‬
‫האימון‬
‫ו ל פ י זה ס ת ם משנתנו‪ ,‬התוםסתא וםתמ הירושלמי סוברים שהקריבו א ת האיסורים‬
‫בשחרית‬
‫בבגדי לבן‪,‬‬
‫עומד‬
‫ומקריב‬
‫ולסיכך ש נ ו בתוספתא‪ :‬שעשתה ל ו א מ ו כ ת נ ת משתי רבוא‪ ,‬והיה‬
‫ע ל ג ב י המזבח‪ *•,‬והורידוהו אחיו הכהגים‪ ,‬מסגי שגראה מתוכה ערום‪.‬‬
‫ובהכרח שהמעשה היה ביוה״כ‪ ,‬שהרי ב ש א ר הימימ כה״ג מקריב בשמוגה בגדימ‪ ,‬והמעיל‬
‫מכסה א ת הכתונת‪ ,‬ו ל א היה גראה ערומ‪ ,‬ומן העגיץ בתוםסתא ב ר ו ר שעבד בכהוגה גדולה‬
‫ביוה״כ‪.‬‬
‫והיה‬
‫ו ק ל ע י ל בסמוך שס‪ :‬מעשה בישמעאל בן סיאבי שעשתה ל ו א מ ו כ ת נ ת ממאה מנה‪,‬‬
‫עומד‬
‫ומקריב‬
‫על‬
‫גבי‬
‫המזבח‪.‬‬
‫ו ק בירושלמי שם‪:‬‬
‫ועלה‬
‫והקריב‬
‫ע ל גבי המזבח‪ .‬ו א ץ ״הקרבה׳‪ -‬בבגדי לבן א ל א באימוריפ ש ל פ ר ושעיר הגשרפין‪ ,‬כשימת‬
‫התוספתא‪ ,‬הירושלמי והמשנה )לפי פירושן ש ל בני א״י( שהבאנו לעיל‪.‬‬
‫א ב ל ב ב ב ל י ל ״ ה ב׳‪ :‬א מ ר ו עליו ע ל ר ׳ ישמעאל בן סאבי ו כ ר ‪ ,‬ולובשה ועובד בה‬
‫עבודת‬
‫י ח י ד ״ ו כ ר ‪ ,‬א מ ר ו עליו ע ל ר ׳ א ל ע ז ר בן חרסום שעשתה ל ו אמו כתונת משתי ריבוא‪ ,‬ו ל א‬
‫הניחוהו אחיו ללובשה‪ ,‬מסני שנראה כערום‪.‬‬
‫והכוונה שם ש ל א הניחו ל ו ללובשה ל ע ב ו ד ת‬
‫שחרית בבגדי לבן ) ל ה מ ם לסניי לסנים‪ ,‬להזות ע ל ה ס ר ו כ ת ו ע ל מזבח הזהב(‪ ,‬ו ל א‬
‫שנו‬
‫״ ל ה ק ר י ב ״ מסגי שלשימתמ א ץ הקרבה בבגדי לבן‪ ,‬והקמרת האימורץ ש ל ה ס ר והשעיר געשתה‬
‫א ח ״ כ בבגדי זהב‪ .‬ו ב ץ התוםסתא והירושלמי ו ב ץ הבבלי מודימ שמדברימ בעבודת שחרית בבגדי‬
‫ל ק ‪ ,‬כ ס י שמוכח מסמיכות התוםסתא למשנתנו‪ ,‬א ל א שבני א ״ י ובני ב ב ל גחלקו במהות‬
‫העבודה‪ .‬ו כ ל מה שכתבתי שמ בח״ד‪ ,‬עמ׳ ‪ ,752‬מדוייק ל ס י שיסתי‪.‬‬
‫ו ל ע צ ם העניץ נראה שמסורת ז ו מ ל מ ד ת שישמעאל בן סיאבי הקריב ב כ ת ו נ ת שעשתה‬
‫ל ו אמו‪ ,‬ו ל א חשדו ב ו כ צ ד ק י ‪ ,‬״ משום מעשה שהיה‪,‬״ מסגי שכהן גדול כ ש ר ה י ה ‪ ,‬״ ו מ ס ר‬
‫‪,‬‬
‫א ת הכתונת לציבור‪ ,‬כמפורש ב ב ב ל י ל ״ ה ב ‪.‬‬
‫שמ‪ ,‬עמי ‪ ,759‬ש ר ‪ :20-19‬״שנימ כהנימ מקדשין הימנו״‪.‬‬
‫עיין מ״ש בקונםרם תיקונימ‪,‬‬
‫עמי ‪ 7‬ואילך‪.‬‬
‫שמ‪ ,‬מוף עמי ‪ :784‬״אית ועיי ת נ י צ ד דרומי״‪ .‬צ״ל‪ :‬צ ד דרומי נוכר[‪.‬‬
‫שמ‪ ,‬עמי ‪ ,788‬ש ר ‪ :39-38‬״ונחלקו בזה אמוראימ בירושלמי״ ו כ ר ‪.‬‬
‫עיין בקונטרס‬
‫תיקונימ‪ ,‬עמי ‪.8‬‬
‫שמ‪ ,‬ר י ש עמי ‪ :792‬״ואינו ק ר ב‬
‫בעצמו‬
‫בשום סניס״‪.‬‬
‫עיין בקונםרם תיקונים‪,‬‬
‫ע מ י ‪.8‬‬
‫• נ בירושלסי‪ :‬ו ע ל ה ו ה ק ר י ב ע ל נבי הסזבח‪.‬‬
‫‪ •°‬ופירש״י‪ :‬הוצאח כ ף וםחחה‪ .‬ועיץ ס״ש שם‪ ,‬עם׳ ‪ ,760‬פירושים אחרים‪.‬‬
‫ו ה צ ד ו ק י ם הרי סוברים שאפילו בקרבן ח ס ד י ח ד סחנדב וסביא‪ ,‬עיין בריש םנילח תענית‬
‫ובבבלי מנחות ס״ה אי‪ .‬ואפשר שסשום כ ך היה קיים חשש ‪.‬שםא ל א יססרנה יפה יפה־ <עיץ ס״ש‬
‫בעם׳ ‪ ,(750‬שאעפ״י שלמעשה שמעו ל ד ב ר י חכסים <עיץ ס״ש ביומא‪ .‬עסי ‪ ,731‬שו׳ ‪ (43‬פ״מ יש‬
‫מקום לחשוש ע ל דברים שבלב‪.‬‬
‫‪81‬‬
‫״ עיץ תוספחא פ ר ה פ״נ ה״ו‪.‬‬
‫״ עיץ תוספתא פ ר ה ה ד ל ובבלי יוסא ט' אי‪.‬‬
‫תקונים והוספות לח׳׳ג־ח׳׳ה‬
‫‪595‬‬
‫‪,‬‬
‫שם‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,798‬ש ר ‪ ,74‬ד ״ ה ר ״ ש ‪ :‬״ ו ל ד ע ת ר ש מ ע ו ן א י נ ם מ ט מ א י ם ב ג ד י ם ״ ו כ ר ‪.‬‬
‫עיין‬
‫ב ק ו נ ט ר ס ה נ ״ ל ‪ ,‬ע מ ׳ ‪.8‬‬
‫שם‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,799‬ה ע ׳ ‪.54‬‬
‫כל‬
‫צריכה‬
‫ההערה‬
‫עיין מ ״ ש‬
‫מחיקה‪,‬‬
‫תיקונים‪,‬‬
‫בקונטרס‬
‫ע מ ׳ ‪.8‬‬
‫שם‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,851‬ש ר ‪ :10‬״ ו ב י ר ו ש ל מ י ו כ ר ‪ ,‬ו ב ב ל י ג׳ א ׳ ‪ ,‬פ ס ק ו כ ב ״ ה ״ ‪ .‬צ ״ ל ‪ :‬כ ב ״ ש ‪.‬‬
‫שם‪ ,‬ש ר ‪:12-10‬‬
‫עשרה טפחים״ וכר‪.‬‬
‫״ מ ע ש ה באנשי ירושלם שהיו משלשלין מטותיהן בחלונות שגבוהין‬
‫ובמשנת כלים פי״ט מ״ב‪:‬‬
‫עיין מ ״ ש ב ק ו נ ט ר ס תיקונים‪ ,‬ע מ ׳ ‪ 8‬ואילך‪.‬‬
‫ה ח ב ל ה י ו צ א מן ה מ ט ה ו כ ר ‪ ,‬ש ב ו ק ו ש ר י ן א ת הפסחים>‪ 2‬ו מ ש ל ש ל י ן א ת המטות‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫שם‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,852‬ד ״ ה וכבר‪ :‬״ ש ב י ר ו ש ל מ י א י ן ז כ ר ל ט ע ם ש נ ת נ ו ב מ ש נ ת נ ו ל ש י ט ת ר י ה ו ד ה ״‬
‫ו כ ר ‪ .‬עיין ב ק ו נ ט ר ס תיקונים‪ ,‬ע מ ׳ ‪.9‬‬
‫שם‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,859‬ש ר ‪ :52-51‬״ ה ד ם ו ע ר ב ה ש נ ק ט מ ו ת י מ ר ו ת ה ע ו ל ו ת ״ ו כ ר ‪.‬‬
‫עיין ב ק ו נ ס ר ם‬
‫ה נ ״ ל ‪ ,‬ע מ ׳ ‪.9‬‬
‫ל ה ל ן שם‪ ,‬ה ע ׳ ‪.21‬‬
‫עיין מ ״ ש ב ק ו נ ט ר ס ה נ ״ ל ‪ ,‬ע מ ׳ ‪.10‬‬
‫עיין ק ו נ ט ר ס‬
‫שם‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,906‬ש ר ‪ ,66‬ד ״ ה ו ל ע צ ם ‪ :‬״ ש נ ה ג ו בלחם ה פ נ י ם ב ר ג ל ״ ו כ ר ‪.‬‬
‫ה נ ״ ל ‪ ,‬ע מ ׳ ‪.10‬‬
‫‪,‬‬
‫עיין ו י ק ר א ר ב ה פ י ״ ב ‪ ,‬ה ‪ ,‬ה ו צ‬
‫שם‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,909‬ש ר ‪ :77-76‬״ ה ל כ ה ו ט פ ח ה ב ס נ ד ל ה ״ ו כ ר ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ר ״ מ מרגליות‪ ,‬ע מ ׳ ר ס ״ ה ‪ ,‬ו ב מ ק ב י ל ו ת )עיין ב ה ע ר ו ת שם(‪.‬‬
‫ח ״ ה ‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,924‬ש ר ‪) 3‬מלמעלה(‪ :‬״ ש ס ת ם ס ו ל ם ש ל שובך‪ ,‬ה ו א סולם צ ו ר י ״ ו כ ר ‪.‬‬
‫עלייה‬
‫ש ס ת ם סולם ש ל‬
‫צ״ל‪:‬‬
‫וכר‪.‬‬
‫י צ ה י ב ו ״ וכו׳‪.‬‬
‫שם‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,949‬ש ו ׳ ‪ :22‬״ ו ב ד ‪ :‬ש מ א‬
‫כת״י למלים קשות‬
‫ו כ ״ ה בפי׳‬
‫שבתוספתא‪-.‬׳ ‪2‬‬
‫שם‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,956‬ש ר ‪ :49‬״ ו ב מ ש נ ת נ ו פ ״ ד מ ״ ז ״ ‪ .‬צ ״ ל ‪ :‬פ ״ ב מ ״ ז ‪.‬‬
‫שם‪ ,‬ע מ ׳‬
‫‪,959‬‬
‫״דדוקא גדי‬
‫ש ו ׳ ‪:61—60‬‬
‫מקולס‬
‫שהוא‬
‫נצלה‬
‫שלם״‬
‫כולו‬
‫וכר‪.‬‬
‫בם׳ ח צ י מ נ ש ה ל ר ״ מ ג ר א ס ב ע ר ג ‪ 2 « ,‬ע מ ׳ ‪ :50‬ה ת י ר ל א כ ו ל ב ל י ל י פ ס ח י ם ג ד י מקולס‪ ,‬ל א א מ ר‬
‫כ ש ב מקולס‪ ,‬ל פ י ש י ש ל ו אליה‪ ,‬ו א ל י ה ל מ ז ב ח ק ר ב ‪.‬‬
‫ו א ף שם‪ ,‬כ נ ר א ה ‪ ,‬ה כ ו ו נ ה ש ל א ח ל ק ו‬
‫ע ל ת ו ד ו ם א י ש ר ו מ י א ל א ב ה ת ר ל א כ ו ל גדי‪ ,‬א ב ל ב כ ש ב מ ק ו ל ס א ף ה ם ה ו ד ו ש מ ו ת ר ‪ ,‬עיין מ ש ״ ש‬
‫ב ת ו ס פ ת א כ פ ש ו ט ה במקומו‪.‬‬
‫שם‪ ,‬ע מ ׳‬
‫דאורייתא״‪.‬‬
‫‪,962‬‬
‫שר‬
‫‪:2-1‬‬
‫צידה‬
‫״מלאכת‬
‫ביו״ט היא‬
‫לשיטת כמה מן‬
‫הראשונים‬
‫עיין ק ו נ ט ר ס תיקונים‪ ,‬ע מ ׳ ‪.10‬‬
‫שם‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,966‬ד ״ ה‬
‫המקויימת״ וכר‪.‬‬
‫ובירושלמי‪:‬‬
‫באמת‬
‫״אבל‬
‫שבתוספתא‬
‫הלשון‬
‫בגירםת‬
‫ד‬
‫וכי״ל‬
‫עיין ק ו נ ט ר ס ה נ ״ ל ‪ ,‬ע מ ׳ ‪.10‬‬
‫שם‪ ,‬ע מ ׳ ‪,972‬‬
‫שר‬
‫‪,29-28‬‬
‫ד״ה‬
‫ובירושלמי‪:‬‬
‫״ר׳‬
‫ח נ י נ ה בן‬
‫עקביה‬
‫אומר״‬
‫וכר‪.‬‬
‫ע י י ן ק ו נ ט ר ס ה נ ״ ל ‪ ,‬ע מ ׳ ‪.11—10‬‬
‫שם‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,985‬ש ר ‪ :54‬״ ש ש י ט ת ב נ י א ״ י ה י א ש א ף כ י ב ו י ה ו ת ר ״ ו כ ר ‪.‬‬
‫עיין קונטרס‬
‫ה נ ״ ל ‪ ,‬ע מ ׳ ‪.11‬‬
‫שם‪ ,‬ס ו ף ש ר ‪ :56—55‬״ ע י ץ ב פ י ר ש ״ י ״ ‪.‬‬
‫צ ״ ל ‪ :‬ב פ י ר ש ״ י ל מ ש נ ת נ ו ל ״ ב ב׳‪.‬‬
‫‪ 4‬ג עיין מ י ש ל ע י ל י ב מ ו ת ‪ ,‬ע מ ׳ ‪.23‬‬
‫י‪ 2 .‬עיין ל ע י ל ‪ ,‬ה ע ׳ ‪.5‬‬
‫‪ 6‬נ פירושיט ע ל‬
‫ליידען‬
‫וםינכען ע ם‬
‫התורה‬
‫הערות‪.‬‬
‫מחכמי‬
‫ספרד‬
‫צרפת‬
‫ואשכנז‬
‫נעתקו‬
‫מכתבי יד‬
‫לונדון‪,‬‬
‫אוקספורד‪,‬‬
‫תקועים והוספות לח״ג‪-‬ח״ה‬
‫‪596‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫המלים‬
‫שם‪ ,‬ע מ ‪ ,988‬ה ע ‪ :49‬״ ו כ ן א מ ר ר א ל י ע ז ר בן י ע ק ב ל ר ׳ ש מ ע ו ן ב ר כ ה נ א ״ ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫״ ב ן י ע ק ב ״ נ ש ת ר ב ב ו ל כ א ן מ ה ע ר ה ‪ ,48‬ו כ א ן צ ״ ל ‪ :‬ר א ל י ע ז ר ל ר ׳ ש מ ע ו ן ו כ ר ‪.‬‬
‫ש ם ‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,991‬ד ״ ה ב ר ם ‪ :‬״ ו מ ת ו ך ג י ר ס א ז ו מ ש מ ע ש ה י ר ו ש ל מ י ה ב י א ב ר י י ת א ל מ ש נ ת נ ו‬
‫ע י י ן ב ק ו נ ט ר ס תיקונים‪ ,‬ע מ ׳ ‪.11‬‬
‫ששנתה״ וכר‪.‬‬
‫שם‪ ,‬ע מ‬
‫‪,‬‬
‫‪:1011‬‬
‫״הנהרות‬
‫והמעיינות‬
‫נשמט‬
‫המושכיך וכר‪.‬‬
‫לירושלמי‬
‫הציץ‬
‫כאן‬
‫פ ״ ה סה״א‪ ,‬ס ״ ג ע״א‪.‬‬
‫ש ם ‪ ,‬ע מ י ‪ :1012‬״ ו ע י י ן מ ״ ש ל ע י ל ס י ״ ז ה י ״ ז ״ ו כ ר ‪.‬‬
‫ש ם ‪ ,‬ע מ י ‪ ,1013‬ש ר ‪:47‬‬
‫בטורלם‪,‬‬
‫״אגוזץ‬
‫וקליות‬
‫ע י י ן ב ק ו נ ט ר ס תיקונים‪ ,‬ע מ ׳ ‪.11‬‬
‫וטרולוס״‬
‫בפירוש‬
‫וכר‪.‬‬
‫כת״י‪:‬ל‪2‬‬
‫א ל ע ו ר ם )כלומר‪ ,‬חתונה(‪ .‬ו ע י ץ מ ״ ש ל ע י ל ח ״ ו ‪ ,‬מבוא‪ ,‬ע מ י ט ״ ז ‪.‬‬
‫ש ם ‪ ,‬ע מ י ‪ ,1015‬ש ר ‪ :50—49‬״ ו א י ן ש פ ץ כ ל י כ ס ף ב ק ר ק ט י ך ‪.‬‬
‫וכ״ה‬
‫)״בקרקטיך(‬
‫בפירוש כת״י הנ״ל‪.‬‬
‫ש ם ‪ ,‬ע מ י ‪ ,1017‬ס ו ף ש ר ‪ :1‬״ ו ב א ר ו ב י ר ו ש ל מ י ו כ ו ׳ ו ב ב ב ל י ש ב ש ט ר ו ת ״ ו כ ר ‪.‬‬
‫עיין‬
‫ב ק ו נ ט ר ס תיקונים‪ ,‬ע מ י ‪.12‬‬
‫‪,‬‬
‫ש ם ‪ ,‬ע מ ‪ ,1022‬ש ר ‪ ,37—36‬ד ״ ה ב ר ם ‪ :‬״ כ ב ר ש ע ר מ ד ע ת ו ב ר י ל ל ״ ו כ ר ‪.‬‬
‫עיין בקונטרס‬
‫ה נ ״ ל ‪ ,‬ע מ י ‪.12‬‬
‫להלן שם‪:‬‬
‫״ ו ב כ ״ י ק ו י פ מ ן גורס באמת‪ :‬כ ב נ ו מ ר ץ ״ ‪.‬‬
‫ב כ ״ י קויפמן ה ג י ר ם א ה י א כ ב נ ו‬
‫מ ר ו ן )בשתי מלים(‪.‬‬
‫ש ם ‪ ,‬ע מ י ‪ ,1044‬ש ר ‪:20-19‬‬
‫״אנדרוגיגוס‬
‫מוציא את‬
‫עיץ‬
‫מיגו״ וכר‪.‬‬
‫בקוגטרס‬
‫תיקונים‪ ,‬ע מ י ‪.12‬‬
‫ש ם ‪ ,‬ע מ י ‪ ,1048‬ה ע י ‪:41‬‬
‫״ ו מ ״ ש ב י ר ו ש ל מ י ו ד י יוחנן בן ז כ א י מ ת ק ץ ״ ו כ ר ‪.‬‬
‫עיץ‬
‫ב ק ו נ ט ר ס ת י ק ו נ י ם שם‪.‬‬
‫״אבל בירוש׳ כתיבת י ד ״ וכר‪.‬‬
‫ע י ץ בקונטרס‬
‫ש ם ‪ ,‬ע מ י ‪ ,1065‬ס ו ף ש ר ‪:11—10‬‬
‫ש ם ‪ ,‬ר י ש ע מ י ‪ :1072‬״ ו ל מ ה גותגין א ס ר מ ק ל ה ע ל ג ב י ה ת י ב ה ״ ו כ ר ‪.‬‬
‫ע י י ן בם׳ יחוםי‬
‫ה נ ״ ל ‪ ,‬ע מ י ‪.12‬‬
‫ת ג א י ם ו א מ ו ר א י ם ע ר ך ז ו ט ר א ‪ ,‬ה ו צ ׳ ר י ״ ל מימון‪ ,‬ע מ י ק ״ ג ‪.‬‬
‫ו ל ה ל ן ש ם ה ב י א )ממקור ב ל ת י י ד ו ע‬
‫לנו(‪ :‬כ ע נ י י ן ש ע ש ו ל א ר ו ן ה ק ו ד ש ‪ ,‬ש כ ש ב ר ח ד ו ד מ פ ג י א ב ש ל ו ם ו כ ו ׳ כ ת ׳ ) ש ״ ב ט ״ ו ‪ ,‬כ ״ ד (‬
‫ויציקו‬
‫א ר ו ן הי‪,‬‬
‫מ ל מ ד שגתגו עליו א פ ר מקלה וכר‪.‬‬
‫ומפי הקבלה משמיה דגמרא קבלתי‬
‫כ י ב א ג ד ה מ פ ו ר ש ו י צ י ק ו ל א ר ץ ‪ ,‬ש כ ל ה פ ו ת ר י ם ס י ׳ כ מ ו ויציגו‪ ,‬א ב ל ה ק ב ל ה ל ש ץ ציקה‪,‬‬
‫כ מ ו שכתבתי‪.‬‬
‫ש ם ‪ ,‬ע מ י ‪ ,1093‬ה ע י ‪:46‬‬
‫״אלא‬
‫ש ה ר ״ מ גתן ה ג ד ר ה ל ז ק נ י ם ״ ו כ ר ‪.‬‬
‫ע י ץ בקונםרם‬
‫תיקוגים‪ ,‬ע מ י ‪.12‬‬
‫שם‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,1097‬שוי ‪ :87‬״ ו ע י ץ מ ״ ש ה ר ״ ל ג י ג צ ב ו ר ג ב מ א מ ר ו מ ב ו ל ש ל א ש ״ ו כ ר ‪.‬‬
‫ע י ץ ב א י ג ר ת ת י מ ן ה ו צ ׳ ר ״ א הלקין‪ ,‬ע מ י ‪ 72‬ו א י ל ך ‪ ,‬ו ב מ ב ו א ש ם ‪ ,‬ע מ י ‪ , X X V‬ה ע ר ה ‪.244‬‬
‫ו ע י י ן ב ״ ר פ ל ״ ט ‪ ,‬ר ‪ ,‬ה ו צ ׳ ת י א ו ד ו ר ‪ ,‬ע מ י ‪ ,368‬ש ר ‪ ,6‬ו ב ה ע ר ו ת שם‪.‬‬
‫שם‪ ,‬ע מ י ‪ ,1120‬ש ר ‪ :67-66‬״ ת ש ע ה ב א ב ש ח ל ל ה י ו ת ב ש ב ת ״ ו כ ר ‪.‬‬
‫ס ו ף ה פ ר ק ב י ל ק ו ט ה מ כ י ר י ז כ ר י ׳ ‪ ,‬ס ו ף ע מ י ‪ 73‬ואילך‪.‬‬
‫כ ל הברייתות עד‬
‫והסדר ש ם כגי׳ כ י ״ ע ו כ י ״ ל )אלא‬
‫ש י ש ש ם ה ש מ ט ה קטנה(‪.‬‬
‫ש ם ‪ ,‬ע מ י ‪ ,1129‬ד ״ ה ו ב ב ב ל י ‪ :‬״ ו ב ה ג ה ו ת ח ש ק ש ל מ ה ״ ו כ ר ‪.‬‬
‫ע מ ׳ ‪.12‬‬
‫ז ג עיין לעיל‪ ,‬ה ע ׳ ‪.5‬‬
‫ע י ץ ב ק ו נ ט ר ס תיקוגים‪,‬‬
‫הקונים והוספות לח״ג‪-‬ח״ה‬
‫שם‪ ,‬עמי ‪ ,1139‬ש ר ‪:55-53‬‬
‫‪597‬‬
‫אפילו״ וכוי‪.‬‬
‫״ ו ש א ר ח ו ב ו ת ) מ ץ חטאות ואשמות(‬
‫ע י ץ בקונטרס הנ״ל‪ ,‬עמ׳ ‪.13-12‬‬
‫‪,‬‬
‫שם‪ ,‬ע מ ‪ ,1158‬ש ר ‪ :54-53‬״ואם נעשו מחחילה ל ש ם הדיוט א ץ משתמשץ בהן״‬
‫ל כ ל י שרת( ו כ ר ‪.‬‬
‫)כלומר‬
‫בהוספה ל מ ד ר ש תהלים סקי״ט‪ ,‬ה ו צ‬
‫‪,‬‬
‫בובר‪ ,‬ר י ש ע מ ׳ ‪:497‬‬
‫קדירה שאכלתי בה ח ו ל ץ ל א אכלתי בה קדשים‪.‬‬
‫שמ‪ ,‬עמי ‪ ,1161‬ד״ה והרמב״ן‪ :‬״ ר צ ה להשוות בזה‬
‫‪ p‬בית הכנסת״ ו כ ר ‪ .‬ע י ץ ב א ו ר‬
‫שמ‪ ,‬ר י ש עמי ‪ :1176‬״ ו ק סםקו הר״מ בסי״ב״ ו כ ר ‪.‬‬
‫ו ק סםק ב ש ו ״ ת הראב״י סי׳ נ״ב‪.‬‬
‫ג ד ו ל שבמשניות הוצ׳ ר א מ יומא םס״ז‪.‬‬
‫שמ‪ ,‬ש ר ‪ :34-33‬״אשה ל א ת ק ר א ב ת ו ר ה מפני כ ב ו ד צבור״‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ע י ץ ב ם מ צ ל מאש‬
‫ח ״ א מי׳ י״א‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫שמ‪ ,‬ע מ ‪ :1217‬״אילו הן מעשה ע ג ל השני״ ו כ ר ‪.‬‬
‫שמ‪ ,‬עמ׳ ‪ :1229‬״ ב ר ם מ ס ת ב ר שהנכץ הוא בכי״ע‪:‬‬
‫בסירוש כת״י‪:‬״ מוכר‬
‫‪,‬‬
‫עיין בקונטרמ תיקונימ‪ ,‬ע מ ‪.13‬‬
‫עונתו‪,‬‬
‫ו כ צ ״ ל בשאר הגוםחאות״‪.‬‬
‫עונתו‪.‬‬
‫שם‪ ,‬עמי ‪ ,1230‬ש ר ‪ :14—13‬״במשנתנו פ ״ א מ ״ ד צ ד ץ א ת האישות משדה הלבן״ ו כ ר ‪.‬‬
‫צ ״ ל ‪ :‬א ת האישות ו א ת העכברים משדה ה ל ק ‪.‬‬
‫להלן שם‪:‬‬
‫״מירםת‬
‫הםסרים‬
‫שלנו‬
‫שבירושלמי‬
‫במשנה‬
‫במשנה‬
‫ושבבבלי״‪ .‬צ״ל‪:‬‬
‫שבמשניות ושבבבלי‪.‬‬
‫להלן שם‪,‬‬
‫םד״ה‬
‫והתוםסתא‪:‬‬
‫״שהחכמים‬
‫חולקימ א ף‬
‫בשביעית״‪.‬‬
‫הכוונה‬
‫לחכמימ‬
‫שבמשנה שבמשניות ושבבבלי ) ‪ -‬ר ׳ יהודה ש ל ש א ר הנוסחאות והתוםסתא(‪.‬‬
‫עיין באוה״ג כ ת ו מ ת ‪,‬‬
‫שמ‪ ,‬עמי ‪ ,1234‬ש ר ‪ :27‬״ ז ו היא נ כ ר כ ת ו ז ו היא בקיע״ ו כ ר ‪.‬‬
‫הסירושים‪ ,‬ס ו ף עמי ‪.9‬‬
‫שם‪ ,‬עמי ‪ ,1235‬ד״ה ופירוש‪ :‬״ ו א ש ר ל ר ז י ם ‪ ,‬א ר ז ץ ראזין״ ו כ ר ‪.‬‬
‫ה נ כ ץ הוא מ״ש‬
‫ב ק ו נ ס ר ם תיקונים‪ ,‬עמי ‪.13‬‬
‫שם‪ ,‬עמי ‪ ,1259‬ש ר ‪:35‬‬
‫״ומפרקץ מנעל‬
‫‪ p‬האמום״ ו כ ר ‪.‬‬
‫עיין ק ו נ ט ר ס הנ״ל‪,‬‬
‫עמי ‪.13‬‬
‫שמ‪ ,‬עמי ‪ ,1267‬ד״ה ובירושלמי‪ :‬״והסומא‪ .‬מאן ת נ א סומא ר ׳ יודה״ ו כ ר ‪.‬‬
‫ע‪p‬‬
‫קונםדם הנ״ל‪ ,‬עמי ‪.13‬‬
‫שם‪ ,‬עמ׳ ‪ ,1268‬ש ר ‪:5‬‬
‫״ומביאים‬
‫ראייה‬
‫משמואל ש ל א‬
‫העלו‬
‫אותו‬
‫לירושלים״‪.‬‬
‫צ״ל‪ :‬לשילו‪ ,‬ו כ צ ״ ל בפירוש הקצר‪.‬‬
‫שמ‪ ,‬עמי ‪ ,1277‬ש ר ‪ ,28-27‬ד״ה וההבדל‪ :‬״ ו א פ י ל ו נ ד ר ונדבה יוצא ב ו ״ ו כ ר ‪.‬‬
‫עיין קונםרם תיקונימ‪ ,‬עמי ‪.13‬‬
‫שמ‪ ,‬עמי ‪ ,1281‬ש ר ‪:37—36‬‬
‫״ומדברימ כאן‬
‫ב א כ י ל ת קרבן שמחה‪,‬‬
‫דוגמת כהנים‬
‫בחטאת ואשמ״ ו כ ר ‪ .‬עיין בקונטרמ תיקונימ‪ ,‬עמי ‪.14—13‬‬
‫שם‪ ,‬עמ׳ ‪ ,1291‬ש ר ‪ :24-23‬״מה עליו ע ל א ד ם להציץ ו ב ל ב ד ש ל א י ז ץ א ת עיניו״ ו כ ר ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫עיין ב ״ ר פם״ה‪ ,‬יי‪ ,‬ה ו צ תיאודור״אלבק‪ ,‬עמי ‪.720‬‬
‫שם‪ ,‬ש ר‬
‫‪:26-25‬‬
‫״נכוה‬
‫באור״ ו כ ר ‪.‬‬
‫עיין‬
‫אבות‬
‫דר״ן‬
‫נו״א‬
‫םפכ״ח‪ ,‬עמי ‪,86‬‬
‫מ כ י ל ת א י ת ר ו בחדש דמ״ד‪ ,‬הוצ׳ הרח״ש הורוביץ‪ ,‬עמי ‪ ,215‬ס פ ר י וזאת הברכה ס ו ף פ י ׳ שמ״ג‪,‬‬
‫הוצ׳ ה ר ״ א פינקלשטץ‪ ,‬עמי ‪.400‬‬
‫שם‪ ,‬ס ו ף עמי ‪ :1299‬״ ו כ ב ר פירשתי בםסרי היליניםמום״ ו כ ר ‪.‬‬
‫עבר ‪.14‬‬
‫‪8‬נ עיץ לעיל העי ‪.5‬‬
‫עיין קוגםרם תיקוגים‪,‬‬
‫תקונים והוספות לח׳׳ג‪-‬ח״ה‬
‫‪598‬‬
‫‪,‬‬
‫שם‪ ,‬ע מ ‪ ,1333‬םד״ה ולפיכך‪ :‬״וגרסו בה כבנוםחאות שלנו״‪ .‬נשמט‪ :‬ו ע ל הלשון ״אע״ם״‬
‫לפי גירםא זו‪ ,‬עיץ מ״ש ל ע י ל ח״א )תרומות(‪ ,‬עמ׳ ‪ ,429‬ש ד ‪ ,16‬ובהערה ‪ 27‬שם‪.‬‬
‫שם‪ ,‬ש ר ‪ :71‬״מעשה ב ר ׳ מ ר ס ק ו כ ר ‪.‬‬
‫לא מצאתי מעשה זה בשום מקום אחר״‪.‬‬
‫כל‬
‫‪,‬‬
‫המעשה הובא )בשם התוספתא( בם׳ יחוםי תו״א‪ ,‬ע ר ך ר׳ מ ר פ ק הוצ׳ ר י ״ ל מימק‪ ,‬ע מ תם״ב‪,‬‬
‫והבאתיו מכת״י בתוספת ראשוגים ח״ב )כתובות(‪ ,‬עמ׳ ‪.33‬‬
‫שמ‪,‬‬
‫עמ׳‬
‫‪,1340‬‬
‫ש ר ‪) 9‬מלמטה(‪ :‬״מביא‬
‫בשם‬
‫‪,‬‬
‫התוספתא‪:‬‬
‫במשגה הוצ׳ ל ו ובם׳ השמדות ל ר ״ י הברצלוגי‪ ,‬םוף ע מ ‪.70‬‬
‫ר׳ חוספית״‪.‬‬
‫כ״ה גם‬
‫מפתחות‬
‫‪1‬‬
‫מקורות )פירושים והגהות(‬
‫משנה‬
‫תוספתא‬
‫מדרשי הלכה‬
‫ירושלמי‬
‫בבלי‬
‫מם׳ קטנות‬
‫מדרשי אגדה‬
‫רמב״ם‬
‫פיה״מ להרמב׳ים‬
‫מחברים קדמונים )ע״פ ס ד ר א״ב(‬
‫‪II‬‬
‫מפתח העניינים‬
‫‪111‬‬
‫מפתח המלים‬
‫‪599‬‬
‫‪600‬‬
‫מפתח המקורות‬
‫‪1‬‬
‫מקורות )פירושים והגהות(‬
‫ן‬
‫משנה‬
‫אמור‬
‫וכוי(‪.‬‬
‫ן‬
‫יבמות‬
‫פי״א‬
‫ם״ה‬
‫)ומוכרין‬
‫פי״ד‬
‫מ״ד‬
‫)קטנה‬
‫את‬
‫התרומה‬
‫שחלצה‬
‫וכו׳‬
‫פ י ה ה״ז‪ ,‬צ ׳ ז‬
‫ע״ב‬
‫ספרי‬
‫‪.127‬‬
‫יבמות‬
‫פסולה(‪.‬‬
‫כתובות‬
‫פייא‬
‫וכוי(‪.‬‬
‫ניטין‬
‫‪.136 ,118-117‬‬
‫פ״ט מ״ח‬
‫נדרים‬
‫)שום‬
‫הדיינין‬
‫)עשה‬
‫שישראל‬
‫מה‬
‫לך‬
‫אומרים‬
‫)ר׳‬
‫להדיר את‬
‫פ ״ ד מ״ה‬
‫פ״ט מ״א‬
‫‪.(VflTn‬‬
‫יעקב אומר‬
‫ח ב י ת ומי(‪.‬‬
‫עליה‬
‫אף‬
‫‪.416-413‬‬
‫פ״ט ם״א‬
‫פנחס‬
‫ל ח ר ו ת משלים‬
‫מטות‬
‫מאיר אומר‬
‫בין ל א ח ר ס י ת ת אביו וכו׳(‪.‬‬
‫מכות‬
‫מ״ד‬
‫פ״א‬
‫שחומו א ת עצמן(‪.‬‬
‫שבועות‬
‫פ״ז מ ״ ח‬
‫הבית(‪.‬‬
‫כריתות‬
‫וכוי(‪.‬‬
‫‪.47‬‬
‫עם׳‬
‫)בנדרים‬
‫‪199‬‬
‫‪.40‬‬
‫כנודר‬
‫ק״צ‪,‬‬
‫להטא‬
‫עמ׳‬
‫)כל‬
‫זמן‬
‫דין‬
‫שבית‬
‫‪.200‬‬
‫)משלחה הוא ליבם(‪.‬‬
‫נעשין‬
‫עד‬
‫זומסין‬
‫כ י ת צ א פ י ׳ ר פ ״ ט ‪ ,‬ע ם ׳ ‪ ) 308‬נ א מ ר כ ן ש ם ו נ א מ ר‬
‫מ ב ו א ‪ ,‬ע מ ׳ י״ד‪.‬‬
‫ל ה ל ן שם וכו׳(‪.‬‬
‫בתוך‬
‫‪.47‬‬
‫כ י ת צ א פ י ׳ ר צ ״ א ‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ) 310‬א ש ר ל א ב נ ה ו כ ו י ( ‪.‬‬
‫‪.45‬‬
‫שנטמא‬
‫)נזיר‬
‫טוםאות‬
‫הרבה‬
‫כי‬
‫‪.552‬‬
‫רצ״א‪,‬‬
‫ת צ א פי׳‬
‫עמ׳‬
‫‪310‬‬
‫ורקיקה כדי שכבת זרע(‪.‬‬
‫בשכיבה‬
‫)חליצה‬
‫‪.149‬‬
‫ה א ז י נ ו פ י ׳ ש ל י ד ‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ) 384‬ש צ פ ת ד ע ת ו ( ‪.‬‬
‫תוספתא‬
‫מ ע ש ר ו ת פ״נ ה י ״ ב‬
‫בחיי‬
‫‪.4 1 842‬‬
‫‪230‬‬
‫כ י ת צ א פ י ׳ ר מ ״ ה ‪ ,‬ע מ ׳ ‪275‬‬
‫‪.33546,335‬‬
‫פ״ב‬
‫)נאמר כ א ן שם ונאמר‬
‫‪.230‬‬
‫)והאשה הנושאת והנותנת‬
‫מ״נ‬
‫קנ״נ‪,‬‬
‫פי׳‬
‫צריכים‬
‫ס נ ה ד ר י ן פ״ז מ ״ ד ) ו מ ש ו ם א ש ת א י ש ב י ן ב ח י י א ב י ו‬
‫)אין‬
‫פי׳‬
‫שופטים‬
‫‪.574‬‬
‫‪.560-558‬‬
‫פ י ׳ ק ל ״ נ ‪ ,‬ע מ ׳ ‪177‬‬
‫ה מ ל ך וכוי(‪.‬‬
‫העדים‬
‫‪.516‬‬
‫ל ה ל ן שם וכו׳(‪.‬‬
‫) ע ב ר מ כ נ נ ד פניו ר ׳‬
‫)קרבנו לה׳‬
‫ו ר ׳ יוחנן ה ס נ ד ל ר ו כ ו ׳ ( ‪.‬‬
‫א ח ד ס ן ה ד מ י ם אינו‬
‫ל ע ב ד ו יצא‬
‫ע ל נזרו ו ל א‬
‫נ ש א פ י ׳ ל ״ ח ‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ) 41‬ש א ל ו ר ׳ א ל ע ז ר ב ן ש ס ו ע‬
‫‪*.57556 ,57349‬‬
‫ל א ישתה וכו׳(‪.‬‬
‫יצא(‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫‪.563‬‬
‫נ ש א פ י ׳ ל ״ ח ‪ ,‬ע מ ׳ ‪41‬‬
‫‪.532-531‬‬
‫)הפר‬
‫‪.547-546‬‬
‫נזרו ע ל ק ר ב נ ו ( ‪.‬‬
‫אליעזר בן‬
‫)נזרק‬
‫) ל ע ש ו ת יין מ צ ו ה כ י י ן ר ש ו ת‬
‫נ ש א ס ו ף ס י ׳ כ ״ ח ‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ) 35‬ו א ם ה ב י א ו א ח ״ כ נ י ל ח‬
‫לא‬
‫יכול ל ה פ ר וכו׳(‪.‬‬
‫נזיר‬
‫שפחתו‬
‫וכוי(‪.‬‬
‫‪.143-141‬‬
‫פ ׳ נ מ׳׳א‬
‫הרוצה‬
‫נזיר‬
‫‪I‬‬
‫‪.362-361‬‬
‫וכשר(‪.‬‬
‫נזיר‬
‫ם״ה‬
‫נ ש א פ י ׳ כ״ג‪ ,‬ע מ ׳ ‪26‬‬
‫שתות ‪i‬‬
‫הפסול‬
‫‪.84‬‬
‫וכו׳(‪! .‬‬
‫חליצתה‬
‫)שמדת‬
‫מרובה‬
‫)אסיפת תאנים וכו׳(‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫‪14‬‬
‫‪.174‬‬
‫ירושלמי‬
‫‪.455‬‬
‫ס ו כ ה פ ״ ב ה״נ ) מ ע ש ה ב א נ ש י י ר ו ש ל ם ש ה י ו ס ש ל ש ל י ן‬
‫מטותיהן וכו׳(‪.‬‬
‫ב ״ מ פ״ג ה י י ט‬
‫)לא‬
‫פ י א ה ספ״נ )תהא ל י ל ה י ו ת ו ל ע מ ו ד וכוי(‪.‬‬
‫‪.595‬‬
‫ימכרנה‬
‫לא‬
‫ל ת נ ר‬
‫ע ס ׳ י״ח‪.‬‬
‫וכו׳(‪.‬‬
‫שביעית ספ״ו‬
‫‪.419‬‬
‫ב״ב‬
‫פ י ח היי‬
‫)אי ז ו‬
‫היא‬
‫ל ע מ ו ד ולהיות וכו׳(‪.‬‬
‫מ כ ו ת פ״ג ח ד י‬
‫דייתיקי‬
‫דא‬
‫תהא‬
‫)אסור‬
‫א ף‬
‫לי‬
‫פסחים‬
‫מ ב ו א ‪ ,‬ע מ ׳ י״ה‪.‬‬
‫פ״ז‬
‫נתוודע‬
‫ה״ז‬
‫בירקות שדה(‪.‬‬
‫‪.546-545‬‬
‫)קל‬
‫)אנן תנינן‬
‫תניי תני וכוי(‪.‬‬
‫‪I‬‬
‫שאת‬
‫מיקיל‬
‫ל ו ל פ נ י ז ר י ק ה וכו׳(‪.‬‬
‫יומא פ״ו ה י ה‬
‫ביחד‬
‫* הסספר הקטן מםסן את סספר ההערה‪.‬‬
‫שאם‬
‫‪.571-570‬‬
‫בא לו אצל‬
‫ה פ ר אית‬
‫‪.594-593‬‬
‫ח נ י נ ה פ ״ א ה״ז‬
‫)אותי ע ז ב ו א ו ו ת ר ה ( ‪.‬‬
‫י ב מ ו ת פ״נ ה״י‬
‫<כל ש א י ן א ת מ י י ב ס י נ י ו כ ו י ( ‪.‬‬
‫‪.588‬‬
‫ש ם י נ י ר פ ״ ה ‪ ,‬נ׳ ע ״ ב ) ל ח י י ב א ת ה מ א כ י ל ב א ו כ ל ו ( ‪ .‬ו י ב ט ו ת פ ״ ד ה ״ א ) ח ל ץ ל ה מ ע ו ב ר ת ו כ ו י ( ‪.‬‬
‫«‪.545‬‬
‫‪-450‬‬
‫‪.451‬‬
‫)המלביש א ת ח ב ר ו כ ל א י ם וכו׳(‪.‬‬
‫תר׳כ‬
‫מבוא‪,‬‬
‫י ב מ ו ת פ״ו ה ‪ ) Y‬א ב ל נושא א ת ה מ מ א נ ת ( ‪.‬‬
‫‪.39‬‬
‫‪.45‬‬
‫‪.67-66‬‬
‫מפתח המקורות‬
‫יבמות פ״ז ה״ה )בת כהן שנישאת לישראל והלך‬
‫ב ע ל ה למדינת הים ו מ י ( ‪.«8»1,55 .‬‬
‫יבטות פ״ח ה״ב )שבכרות שפכה אינו חחר(‪.‬‬
‫יבטות ספ״ח ) ק ד ש איגן חוששין לקדושיו(‪.9627 .‬‬
‫יבטות פ״י רה״ז )אלא לאחר טאםרו א ב ל לאחר‬
‫ביאתו וכוי(‪.119 .‬‬
‫יבמות פי״ב היא )אמר ר׳ לעזר יש מהן שאםרו‬
‫חליצתה פסולה וכוי(‪.138«8,133 .‬‬
‫יבמות פי״ג ה״ז )והקטגה תמתין ע ד שתגדיל ותגיע‬
‫ל פ ר ק ותגשא(‪.159-158 .‬‬
‫יבמות פט״ו סה״ת )תיפחר שהיה חסיה כן וסיימה(‪.‬‬
‫‪.171‬‬
‫יבמות פט״ז ה״ב )םה טעמי דרי לעזר טשו׳ שאינה‬
‫חשודה ל ק ל ק ל צרחה כ ל עיקר וכוי(‪.172 .‬‬
‫יבמות ספט״ז )עשו אוחה כחיה שהיא נאמנת על‬
‫אתר(‪.184 .‬‬
‫כתובות פ״ב ה״י )מהו בקציצה וכוי(‪.220 .‬‬
‫כתובות פיו ה ד )לא עשה כן א ל א עשה אותו‬
‫א ל ף וכוי(‪.279-278 .‬‬
‫כתובות פ״ו ה ד )וקופת בשמים ה כ ל מנה(‪-276 .‬‬
‫‪.27728 ,277‬‬
‫)הגיית פריה ורביה כהניית‬
‫כספים(‪.27726 .‬‬
‫כתובות פ״ו ה״ז )בפסק סן האירוסין וכוי(‪-282 .‬‬
‫‪.283‬‬
‫כתובות פ ץ ה״ז )חגי ר׳ חנין בשם ר׳ שםואל ומי(‪.‬‬
‫‪.293-292‬‬
‫כתובות פ״ט ה״י )אשכחת אטד חנן ור' שטעון‬
‫אמרו ד ב ר אחד(‪.334 .‬‬
‫כתובוח פי״א דרו )אחא עובדא קוםי ר ב י בעא‬
‫סיעבד כרבגן וכוי(‪.363-362 .‬‬
‫כתובות ספי״ג )הדא ססייעא למאן דאטר כתובת‬
‫אשה ס ד ב ר י תורה וכו׳(‪.390 .‬‬
‫גדרים פ״א רה״ב )סהו שיקדיש לשמים בלשון‬
‫קונם וכוי(‪.460 .‬‬
‫גדרים רפ״ב )הוון בעי סיטר כגון הקרבן בשבועה‬
‫וכוי(‪.459-458 .‬‬
‫גדרים פ״ג ה״א )מאן תגא נ ד ר י זירחין ר׳ טרפון‬
‫ומי(‪.‬‬
‫נדרים פי״א סה״ו )קוש תאינה שאיני טועמת ועוד‬
‫ענב וכוי(‪.498 .‬‬
‫נזיר פ״א ה״ב )סן ה כ א ה כ ב ד שערו וכוי(‪.507 .‬‬
‫נזיר פ״א ה״ב )לא אמר א ל א אימ מביא ק ר ב ן‬
‫טומאה וכוי(‪.53738,810 .‬‬
‫מ ד פ״ב ה ד )דרי אוט׳ צריך ל כ פ ו ל תמן דברי‬
‫ה כ ל היא וכוי(‪.515 .‬‬
‫נזיר ספ״ב )לא חעלה לו ימי גםרו ל א העלה ל ו‬
‫יפי ס פ ד ו ל א חעלה לו וכוי(‪.560 ,559 .‬‬
‫נזיר פ״נ רהיב )סי שנזר שתי נזיריוח וכוי השלים‬
‫נזירותו וכוי(‪.526 .‬‬
‫נזיר פ ד ה״ב )מההן ואני מה את ע ב ד ל ה וכוי(‪.‬‬
‫‪.478-477‬‬
‫נזיר פ״ד ה״ה )דברי ה כ ל היא משניתק מ ל א תעשה‬
‫לעשה(‪.532 .‬‬
‫גזיר פ״ה ה ד )הרי שגזר והיה מגלגל בנזרו וכו׳(‪.‬‬
‫‪.409-408‬‬
‫נזיר פ״ו ה״נ )כיון שקדש שלמה נזרו ב ד ם כנשור‬
‫הוא(‪.555 .‬‬
‫גזיר פ״ו ה״ח מיטמא וחזר וניטמא מביא קרבן‬
‫וכוי(‪.552 .‬‬
‫גזיר פ״ח ה״ב )ואם טהור הייחי העולה ראשונה‬
‫נדבה והחטאת ס פ ק ו מ ג ל ח ( ‪.568 .‬‬
‫נזיר ספיח )והתנינן זקן‪ .‬איה ל ך םיסר סריס(‪.‬‬
‫מ‬
‫‪.56516‬‬
‫גזיר פ״ט ה״א )כי נזר אלקיו ע ל ראשו א ת שאין‬
‫לו אדון א ח ר וכוי(‪.572 ,571 .‬‬
‫קדושין ס״ג ה״ב )אם היו שניהן מודין שניהן יכולין‬
‫לעקור קדושין(‪.164 .‬‬
‫קדושין פ״ד ה״א )וצריכין קירוב פ ע ם שנייה(‪.‬‬
‫‪.31‬‬
‫ב״ק פ״ד ה״א )והתני באילו אבנים ונגנבו וכו׳(‪.‬‬
‫‪.348-347‬‬
‫סנהדרין פ״א ה״ב )ולא מפני הנחלץ ו ל א מפני‬
‫החלב(‪.454 .‬‬
‫‪.414-413‬‬
‫נדרים פ״ג ה״ו )וגקרעה לםפריען קדשו ומי(‪.‬‬
‫‪.42151‬‬
‫נדרים פיה ה״א )לא ע ל ה ד א איתאפרת א ל א ע ל‬
‫ה ד א וכו׳(‪.435 .‬‬
‫נדרים פ״ה ה ד )קונם שאיני נהנה ל ך לנשאל לו‬
‫עליך וכו׳>‪.471 .‬‬
‫נדרים ס״ו רהי״א )חני ר׳ שםעון בן אלעזר אוס׳‬
‫קונם כ ל ד ב ר ש ד ר מ לאוכלו ו מ י ( ‪-444 .‬‬
‫‪.446‬‬
‫נדרים פ״ז ה״נ )ר׳ שמעון בן אלעזר אופר קונם‬
‫כ ל ד ב ר שדרכו להתכסות וכוי(‪.447-446 .‬‬
‫נדרים פ״ח סה״ג )מה פליגין בפרום ה פ ס ח וכוי(‪.‬‬
‫‪.461‬‬
‫‪.102-101‬‬
‫כתובות פ״ו ה״ד‬
‫‪601‬‬
‫ירושלמי‪ ,‬תלמוד המערב‬
‫)שאמו לפנינו(‬
‫«‪.510 323g‬‬
‫‪f‬‬
‫בבלי‬
‫יוםא ל״ה ב׳ )אמרו עליו ע ל ר' ישמעאל בן‬
‫פאבי ו מ י ( ‪.594 .‬‬
‫יבמות פ״נ ב׳ )חייבין עליו ס ק י ל ה משחי מקוטוח(‪.‬‬
‫‪.96-95‬‬
‫‪602‬‬
‫מפתח המקורות‬
‫יבמות קכ״ב ב׳ )אין בודקין עדי נשים בדרישה‬
‫וחקירה וכוי(‪.183-182 .‬‬
‫כתובות כ״ב א׳ )באשה אחת גדולה שהיתה גדולה‬
‫בנוי‪.(210‬‬
‫‪W‬‬
‫‪.‬‬
‫כתובות כ״ג א׳ )ואח״כ באו עדים ואמרו לא‬
‫דענו וכוי(‪.212 .‬‬
‫כתובות כ״ג ב׳ <ואיכא עד אחד דקא אפיך וכוי(‪.‬‬
‫‪.214‬‬
‫מסכתות קטנות‬
‫אבות דר״ן פל״ח )ביתר שלא נמלט סמנה נשםה>‪.‬‬
‫‪.179‬‬
‫אבות דר״ן נו״ב פ״כ )ויינפו את הדין(‪.290 .‬‬
‫ר״א רבה פ״ו )והיו נודרין בתורה וטבדין וכוי(‪.‬‬
‫‪.415‬‬
‫טסי גרים פ״ג )אלו שלי ואלו כתובתי וכוי(‪.353 .‬‬
‫גטרא של םס' כלה ספ״ט )לית דחש לה לדר׳‬
‫אליעזר בן יעקב וכוי(‪.416 .‬‬
‫כתובות ג״ו ב׳ )אין עושין כתובת אשה מטלטלין‬
‫מפני תיקון העולם(‪.370 .‬‬
‫כתובות פ״ח א׳ )כל זמן שתובעת כתובתה‪ ,‬אם‬
‫תובעת כתובתה וכו׳(‪.333 .‬‬
‫מדרשי אגדה‬
‫גיטין כ״ט א׳ )אל תגרשה אלא בימין וגירשה‬
‫בשמאל(‪.590 .‬‬
‫תגחומא תולדות סי' י״ג )שלא ישיב ליחו טן השרב(‪.‬‬
‫דמי‬
‫שגתן‬
‫אלא‬
‫שגו‬
‫לא‬
‫רבא‬
‫)אמר‬
‫קדושין כ״ז א׳‬
‫‪.54817‬‬
‫כולן וכוי(‪.210-208 .‬‬
‫פרקי דר״א פפט״ז )החתן דוטה למלך וכוי(‪.189 .‬‬
‫קדושין ע״א א׳ )אם לא אגלה משפחות וכו׳(‪ .‬סדר אליהו זוטא פט״ז )מעשה באדם אחד שירד‬
‫‪.504‬‬
‫מגליל העליון וכוי(‪.409 .‬‬
‫יעקב‬
‫בן‬
‫ר״א‬
‫אסר‬
‫כן‬
‫על‬
‫)יתר‬
‫סע״א‬
‫ד‬
‫כ‬
‫גדרים‬
‫מדרש אגדה ) ו י צ י ק ו א ר ו ן ה ׳ וכו׳ מלמד‬
‫‪.412-411‬‬
‫וכוי(‪.‬‬
‫שגתנו עליו אפר מקלה(‪.596 .‬‬
‫גזיר ל׳ ב' )כיצד טי שהיה הו׳ ואביו מידים וכוי(‪.‬‬
‫‪.538‬‬
‫רמב״ם‬
‫גזיר מ״ו רע״ב )ומי סעכבה‪ ,‬והתגיא זאת תורת‬
‫המיר וכו׳(‪.511 .‬‬
‫גזיר ניד א׳ )איבעי׳ להו דקתגי עד שיטהר בשביעי פט״ו מה׳ אישות הט״ז‪.68 .‬‬
‫פי״ג מה׳ גירושין הכ״ג‪.180 .‬‬
‫קאי וכוי(‪.525-524 .‬‬
‫פי״ג מה׳ גירושין הכ״ז‪.182,181 ,180 .‬‬
‫גזיר ג״ז ב׳ )וםגלח ד׳ תגלחות והא ק ע ב ד הקפה‬
‫פי״ג מה׳ גירושין הכ״ח‪.205 .‬‬
‫וכוי(‪.560 .‬‬
‫פי״ד מה׳ יכום היד‪.139 .‬‬
‫גזיר ס׳ א׳ )ומגלח ארבע תגלחיות וכוי(‪,560 .‬‬
‫פט״ז סה׳ איסורי ביאה הי״א‪.70 .‬‬
‫‪.568 ,567 ,562‬‬
‫פי״ח םה׳ איסורי ביאה ה״א‪.51 .‬‬
‫סוטה כ״ב א׳ ט־טין מגושא ולא ד ע מאי אמר‬
‫פכ״א מה׳ איסורי ביאה הכ״ו‪.68 .‬‬
‫וכוי(‪.588 .‬‬
‫פ״ג מהי גדרים היו‪.405 .‬‬
‫ב״ק ל״ח א׳ )שאפילו מקיימין אותן אין מקבלין‬
‫פ ד סה' גדרים הי״נ‪.474 .‬‬
‫עליהן שכר(‪.32396 .‬‬
‫פיח מה׳ גדרים היי‪.464 .‬‬
‫ב״ם י״ט א׳ )אחו היא דייתיקי דא תהא לסיקם‬
‫פ״ג מהי גזירות ה י ד והט״ו‪.509 .‬‬
‫ולהיות וכוי(‪ .‬מבוא‪ ,‬עט׳ י״ח‪.‬‬
‫פ״ג מה׳ גזירות הט״ז‪.510-509 .‬‬
‫ב״ם ל״ח א׳ )וסורדין קרוב לנכטי שבוי תנאי היא‬
‫פ״ג מהי גזירות הי״ח‪.55540-555 .‬‬
‫וכוי(‪.316 ,314 .‬‬
‫פיו מהי תרומה ה ד ‪.86 .‬‬
‫ב״מ ל״ט א' )לאיתויי הא דאםר רב נחמן וכוי(‪.‬‬
‫‪ re‬מה׳ תרומה ח״י‪.93!9 .‬‬
‫‪.316‬‬
‫פ״ב מהי זכייה ופועה הי״ח‪.253 .‬‬
‫ב״ס ג״ב א' )לא יםכרגה לא ל ת ג ר וכוי(‪.419 .‬‬
‫ב״מ ס״ו ב׳ )דאי שפיט ואכיל וכוי(‪.326 .‬‬
‫וכוי(‪.‬‬
‫ב״ם פ׳ א' )ואסר לו שפחה זו שוטה היא‬
‫פיה״מ להר״מ‬
‫‪.299-297‬‬
‫ב״ב קל״ח ב' )והא תניא שמין את המחובר ללוקח‬
‫וכוי(‪.321-320 .‬‬
‫בכורות סר? א׳ )אין מזהטין את הולד וכוי(‪.65 .‬‬
‫ערכין כ״א ב' )מאי עד שיאמר עד שיבטל ליה‬
‫למודעיה(‪.144 .‬‬
‫יבמות פ״ג מ״ז‪.37! ,37 .‬‬
‫יבמות פ״ד מי״ג ‪.58‬‬
‫יבםות פ״י מ״ז‪.11965 .‬‬
‫נזיר ספיג‪.510 .‬‬
‫נזיר פ״ז מ״ב‪.524 .‬‬
‫מפתח המקורות‬
‫‪603‬‬
‫פיה״מ מהדו״ק‬
‫י ב מ ו ת פ ״ ב ס־ג‪.‬‬
‫ח‬
‫‪.19‬‬
‫נזיר פ׳׳ט מ׳׳א‪.‬‬
‫ר ׳ ח נ ו ך ) א ר ח ו ת ח י י ם ח ״ ב ‪ ,‬ע מ ׳ ‪.(603‬‬
‫‪.575‬‬
‫ר״ח כתובותכ״ד ב׳‪.‬‬
‫מ כ ו ת ר פ ״ ג )אינו ל פ נ י נ ו ( ‪.‬‬
‫כ ר י ת ו ת פ׳׳נ מ ״ ה ‪.‬‬
‫‪.202‬‬
‫ע״ב ב׳‪.‬‬
‫‪.40‬‬
‫‪ ;215‬ע ״ ד א ׳ ‪.‬‬
‫‪.15‬‬
‫‪84‬‬
‫ב״ק‬
‫‪; 140‬‬
‫מ ב ו א ‪ ,‬ע מ ׳ י ״ ד ; ס נ ה ד ר י ן ל ״ א ב ׳ ‪;202 .‬‬
‫סכות ה׳ אי‪.‬‬
‫מ ב ו א ‪ ,‬ע מ ׳ י״ד‪.‬‬
‫מחברים קדמונים )ע״פ סדר א״ב(‬
‫םהרי״ק‬
‫א‬
‫ראב־ן טי׳ כ ף ‪.‬‬
‫רי״ף‬
‫או״ז ח ״ א ס י ׳‬
‫)שו״ת ס י ׳ ע ״ ר ( ‪.‬‬
‫‪ ;11‬ס ו ף י ב מ ו ת ‪.‬‬
‫י ב מ ו ת פ ״ ה ס י ׳ ע״נ‪.‬‬
‫כ ת ו ב ו ת פ ״ ב סי׳ ר״א‪.‬‬
‫‪.350 ,354‬‬
‫תרצ׳׳ה‪.‬‬
‫‪.1094‬‬
‫‪,222‬‬
‫‪15‬‬
‫תשס״ה‪.‬‬
‫‪ ;222‬ס י ׳‬
‫‪.199‬‬
‫רבינו‬
‫ר ׳ א ל י ה ו מ ז ר ח י ‪ ,‬שו״ת ס י ׳ כ י ד ) ב ש ם ה ר ש ב ״ א ( ‪.‬‬
‫‪.21066‬‬
‫ר י ״ ץ ן׳ ג י א ת ק י ד ו ש י ן כ״ז א ׳ ‪.‬‬
‫ירוחם ) א ד ם‬
‫‪;206‬‬
‫וחוד!(‬
‫‪.209‬‬
‫נ ת י ב כ ״ נ ח״ג‪.‬‬
‫‪,200‬‬
‫‪ :20635‬מ י ש ר י ם נכ״ג ח״ז‪.32 085 .‬‬
‫‪.200‬‬
‫ראבי״ה ח״ר סי׳‬
‫ת ת ׳ ׳ ק ;‪.222‬ס י ׳‬
‫א ר ח ו ת ח י י ם ח ״ ב ‪ ,‬ע מ ׳ ‪3‬״‪.0‬‬
‫‪.15‬‬
‫רבינו בחיי‪ ,‬פירושו ל מ ט ו ת ‪.‬‬
‫‪.479‬‬
‫ת ת ק י ״ ט ‪.8x3 .‬‬
‫מ‬
‫מ א י ר י ב ״ ב ‪ ,‬ע מ ׳ דאי‪..‬‬
‫מ ח ז ו ר ו י ט ר י ‪ ,‬ע מ ׳ ‪.333‬‬
‫‪ ;344‬ע״ז נ׳ א י • ‪.32396‬‬
‫‪.131‬‬
‫מ ה ר ״ מ ב ״ ב גהוצ׳ מק״נ(‪ ,‬ע מ ׳ *‪.27‬‬
‫ב י ת יוסף‬
‫‪9‬‬
‫ט י ר ד ס י ׳ רי״ח‪.‬‬
‫ט א ה ״ ע ס י ׳ י״ז‪.‬‬
‫‪;405‬‬
‫‪.346!2‬‬
‫נ‬
‫‪.200 5‬‬
‫‪3‬‬
‫ר״ן )שו״ת ס י ׳ ל ״ ר ( ‪.‬‬
‫ג‬
‫גאונים‪:‬‬
‫ר ב האיי‬
‫י ב מ ו ת ‪ ,‬ע מ ׳ ‪.(99‬‬
‫‪.29863 .106‬‬
‫‪.202‬‬
‫הקצרות סי׳‬
‫‪6‬‬
‫‪.77‬‬
‫‪6‬‬
‫‪ .588‬ר ב נ ס י ם ‪.‬‬
‫‪;40‬‬
‫‪.161‬‬
‫תשה׳׳נ‬
‫תשה״ג א ס ף‬
‫תשה״ג‬
‫גאונים‬
‫קורוניל סי׳‬
‫רס״ז‪.‬‬
‫נאונים‬
‫מבוא‪,‬‬
‫‪»16‬־‪.‬‬
‫ע‬
‫‪ .202‬תשה״ג א ס ף ) י ר ו ש ל י ם‬
‫ע מ ׳ ‪.131‬‬
‫תשה״נ‬
‫ש ב ו ע ו ת ש״ה>‪.‬‬
‫ל ש ב ת ע״ה א׳‪.‬‬
‫ס ב ו א ‪ ,‬ע מ ׳ י׳׳נ‪ ,‬י״ד‪,‬‬
‫תרפ״ט(‪,‬‬
‫ר ׳ נ ת ן א ב ה י ש י ב ה ) פ י ר ו ש ו ל מ ש נ ת נזיר פ ״ ב מ״נ(‪.‬‬
‫)משפטי‬
‫ע מ ׳ י״ד; פ י ׳‬
‫‪ ;201 ,200‬ס י ׳ מ׳׳ז‪.‬‬
‫‪.201‬‬
‫גיאוניקה‪,‬‬
‫עמ׳‬
‫קדמונים סי׳‬
‫נ״ח‪.‬‬
‫קי״ב‪.‬‬
‫‪.144 !08‬‬
‫)פירושים‬
‫)אוה״נ‬
‫‪.143‬‬
‫נאונים‪.‬‬
‫זרים(‪.‬‬
‫תשה״נ‬
‫‪,43‬‬
‫מבוא‪,‬‬
‫ע י ט ו ר ח ״ ב ‪ ,‬ס ו ף ה ׳ מ ל ו ה ע ל המשכון‪ ,‬כ ״ ד ע״א‪.‬‬
‫‪ ;23840‬ש ם ל״ז ע ״ ב ‪.‬‬
‫‪ ;350‬כ ת ו ב ו ת ‪ ,‬ל ׳ ס ע ״ ד ‪.‬‬
‫‪ ;251 ,24269‬קידושין‪ ,‬ע י ט ס ע ״ נ ‪.‬‬
‫‪.211‬‬
‫‪,77‬‬
‫ש‬
‫עמ׳‬
‫י״נ‪-‬י״ד‪.‬‬
‫שאילתות‬
‫ו י ר א י״ב‪.‬‬
‫‪;410-409‬‬
‫קנ״ד‪.‬‬
‫ד ב ר י ם ל כ י א ל ח״נ ס י ׳ פ ״ ח ‪.‬‬
‫‪ ; 100‬ס י ׳ ק כ ״ ד ‪.‬‬
‫‪.7-0‬‬
‫ה‬
‫ה ל כ ו ת נ ד ו ל ו ח ד י ו נ־נ ע״נ‪.‬‬
‫ע ״ ב ע׳׳ג‪.‬‬
‫‪.131‬‬
‫‪ ;20! ,26‬ק י ״ ט ע ״ א ‪.‬‬
‫‪ ;589‬ע מ ׳ ‪.259‬‬
‫ע ם ׳ ‪.498‬‬
‫‪ ; 12‬נ״ח ע ״ א ‪.‬‬
‫‪.218‬‬
‫‪.352-350‬‬
‫)שו״ת ח ״ ב ם י ׳ ר נ ״ ב ( ‪.‬‬
‫‪.591‬‬
‫להרשב״א מנחות כ״א א׳‪.‬‬
‫‪; !65,12‬‬
‫ת‬
‫‪; 165 ,12‬‬
‫‪.202‬‬
‫ה ל כ ו ת פ ס ו ק ו ת מ ן הנאונים )הוצ׳ מ י ל ל ע ר ( טי׳ צ׳‪.‬‬
‫‪.15‬‬
‫‪.554‬‬
‫‪ .202‬ד ״ ב ‪ ,‬ע מ ׳‬
‫‪ ; 12‬ע מ ׳ ‪.279‬‬
‫‪ ;202‬כ י ת צ א ס י ׳‬
‫‪ .143 ,141‬ה ו צ ׳ ר ש ״ ק מ י ר ס ק י ס י ׳ כ״ז‪,‬‬
‫ע ס ׳ קפ״ח‪.‬‬
‫מיוחס‬
‫‪3‬‬
‫ויקרא סי׳ ס״ט‪.‬‬
‫רש״י מ נ ח ו ת מ ״ ח ב ׳ ‪.‬‬
‫רשב״א‬
‫‪ 9‬צ‪,5‬‬
‫‪49‬‬
‫‪;52‬‬
‫שמות סי׳‬
‫מ׳‪.‬‬
‫תוספות‬
‫יבמות ס״ה א׳‪.‬‬
‫‪ ;247 7‬כ ר י ת ו ת ד ׳ א י ‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫‪4 7 ,74‬ד; ב ״ מ ק ״ ד א י ‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫‪.202‬‬
‫ת ו ס פ ו ת ישנים י ב מ ו ת ב ׳ ב ׳ ‪.‬‬
‫‪ ;58‬ש ם ס ״ ז א י ‪.‬‬
‫‪.80‬‬
‫‪604‬‬
‫מפתח העניינים‬
‫‪II‬‬
‫מפתח העניינים )ראה נם מפתח המלים(‬
‫ד‬
‫א‬
‫אביו )הכהו ביחד עם אחר(‪.128 .‬‬
‫איסורי פר ושעיר של יוה־כ )אימתי קריבים(‪.‬‬
‫‪.594-591‬‬
‫אין אנו יודעים )עדים שאמרו כן‪ ,‬אם יכולין‬
‫לחזור בהן(‪.20216 .‬‬
‫אין אפוטרופוס לעריות‪.19740 .‬‬
‫איסור‪ .‬ראה‪ :‬נדר‪.‬‬
‫‪,316 , 31340 ,31230‬‬
‫אכל )אם הוא בדווקא(‪.‬‬
‫‪.326‬‬
‫אטתלא )אם אסר בב״ד>‪.211 .‬‬
‫אמתלא )כשאמר פשטה הייתי(‪.212 .‬‬
‫ארי )בבבלי במקום זאב בירושלמי(‪.23 .‬‬
‫ארץ העמים )טומאתה נזירה עתיקה(‪.510 4 .‬‬
‫אשה )הנושא לשם ממון(‪.58-57 .‬‬
‫אשה )אם אדם יכול להדיר את אשתו(‪,528 .‬‬
‫‪3‬‬
‫דברי חכסים )‪-‬פסק הלכה(‪.139 .‬‬
‫דון וידאל קרישקאש‪.332 .‬‬
‫ר׳ דן אשכנזי )פירוש משונה(‪.264 .‬‬
‫ה‬
‫הזכרה‪ .‬ראה‪ :‬זכר‪.‬‬
‫היתר אינו חל על איסור‪.40 .‬‬
‫הפרה )ביחס לחכם(‪.459 .‬‬
‫הפרה )בעל ואב מפירים דווקא אם שסעו ביום‬
‫אחד(‪.479 .‬‬
‫הפרה )הפר לאשתו אחת‪ ,‬וכסבור שהיא אשתו‬
‫אחרת(‪.496 .‬‬
‫ז‬
‫!‪.53631 ,528‬‬
‫אשה )אינה מנלחת בנזיר(‪.520 .‬‬
‫אשה )שהותרה בב״ד חנתה אם מותרת לבעלה(‪.‬‬
‫‪.109‬‬
‫אשת אח מאם )אם חייבין עליה כרת(‪.20 ,18 .‬‬
‫ב‬
‫בזבז )אם לשון זו דווקא במטלטלי(‪.351 .‬‬
‫בן ציצית הכסף‪.270 .‬‬
‫ביאה נרועה ביבמה )אבל לא ביבם(‪.89 .‬‬
‫ביאת בן תשע ביבמתו‪.121-120 .‬‬
‫בעל התרומה )‪-‬בעל ספר התרומות(‪.355 .‬‬
‫ברייתות בבליות בפי ר׳ אילא )הילא(‪.105 .‬‬
‫ג‬
‫זיקה )שיטת התוספתא(‪.60 .‬‬
‫זכר )הזכרה בין המתיט(‪.176 .‬‬
‫זטן מועט‪ ,‬זטן מרובה‪.40868 .‬‬
‫זקן )לייבום(‪.2130,21 .‬‬
‫ןקן )אם נזיר מותר להעביר(‪.‬‬
‫ןקן )אם מותר בקרחה(‪.51340 .‬‬
‫‪.51340 ,513-512‬‬
‫ח‬
‫ר׳ חוספית )‪-‬ר' חוצפית(‪.598 .‬‬
‫חופה ביבמה‪.90 .‬‬
‫חופה לשם נישואין‪. 9 0 , 9 0 .‬‬
‫חוץ לארץ )אם ישיבת חו״ל עולה למניין(‪.71 .‬‬
‫חוץ לארץ )נזירות בחו״ל(‪.510 .‬‬
‫חוק התיישנות‪ .‬ראה‪ :‬ישן‪.‬‬
‫חייבי לאווין )באבילות(‪.14 .‬‬
‫חייבי לאווין )אם סיטסא להן(‪.15 .‬‬
‫חייבי לאורן )אם חליצתן פוטרת צרותיהן(‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫‪16‬‬
‫גוי שנשא בת ישראל ונתגייר )שיעור הכתובה(‪.‬‬
‫‪.191‬‬
‫גמלא פרחא‪.4 1 7 6 .‬‬
‫גר שטת בלי יורשים )אם מטלטליו משועבדים‬
‫לחובותיו(‪.351-350 .‬‬
‫גר שמת בלי יורשים )המחזיק זוכה בגכםיו קודם‬
‫יציאת גשםת הגר(‪.35259 .‬‬
‫‪3‬‬
‫‪.49‬‬
‫חייבי לאווין )צרתה לייבום(‪.4 .‬‬
‫חליצה )בשכיבה(‪.149 .‬‬
‫חליצה )מוטעית(‪.140-139 .‬‬
‫חליצה )ססירת טודעא(‪ .‬ראה‪ :‬סודעא‪.‬‬
‫מפתח העניינים‬
‫חרשת קטנה שהשיאה אביה )אם אוכלת בתרופה(‪.‬‬
‫‪.86‬‬
‫‪605‬‬
‫רמב״ן )משפחתו(‪.11382 .‬‬
‫‪.55132 ,441!2 J t t f D ^ I W‬‬
‫נ‬
‫טמא )אם סשלח את קרבגותיו(‪.570 ,5596 .‬‬
‫טען‪ ,‬נטען סן האשה )לייבום(‪.32 .‬‬
‫טפח בסנדל‪.595 .‬‬
‫יכום )אם יש צורך בעדים(‪.64!2 .‬‬
‫יבם )אם הוא יורש יחדי(‪.48 ,47 .‬‬
‫יבסה שנאסרה עליו שעה אתת )אם צרחה צריכה‬
‫תליצה(‪.37! .‬‬
‫יום שני‪.88 .‬‬
‫ר' יונה ברי יוסף‪.351 ,350 .‬‬
‫ר׳ יצחק לעסגא‪ .‬סבוא‪ ,‬עט׳ ט״ז‪-‬י״ז‪.687-577 ,‬‬
‫ישן‪ ,‬חוק התיישגות‪.374 .‬‬
‫נדה )אס בנה ממזר מדרבנן(‪.59 .‬‬
‫נדר )סתם נדר שלשים יום(‪.408-407 .‬‬
‫נדר )אחר הנדר‪ ,‬אחר האיסור(‪.500 ,471 .‬‬
‫נזירות ב ח ח לארץ‪ .‬ראה‪ :‬חוץ לארץ‪.‬‬
‫ניוול באשה‪.533-532 .‬‬
‫נישואי מינות‪.7447 .‬‬
‫נכסים )אם כוללין טטלטלין(‪.328 .‬‬
‫סוטה )אם בנה ממזר סדרבנן(‪.6964,59 .‬‬
‫סנדל בבבלי‪.136 .‬‬
‫סנדל )לטפוח בו(‪ .‬ראה‪ :‬טפח‪.‬‬
‫ספסוף השער באור‪.545 .‬‬
‫סרוס )בסקום שאין סצוח פריה ורביה(‪.7024 .‬‬
‫סריס חסה )סהוחו(‪.103 .‬‬
‫כיון שועד שוב אינו חחר ומגד )בדברים שאין‬
‫צריכים דרישה וחקדה(‪.201-200 .‬‬
‫כיון שהנד שוב אינו חחר ומגד )אם הוא בביד‬
‫עבד של שני כהנים )אם אוכל בחרוסה(‪.81 .‬‬
‫דווקא(‪.203 .‬‬
‫עזרה )אם היא רשות הרבים(‪.591 .‬‬
‫כריסה בין שניה‪.197» .‬‬
‫עין של זהב‪.475 .‬‬
‫כרכום )ירדה לכרכום(‪.179 .‬‬
‫עקרה )אם היא טתייבפת(‪.19 .‬‬
‫כשפים‪.187 .‬‬
‫ערלה )עליה נתחתם מר דינן של גויס(‪.423 .‬‬
‫כתובת שבויה‪ .‬ראה‪ :‬שבויה‪.‬‬
‫עשרת הדברות )קונטרס סיוחד שהיו פשביעין בו‬
‫את היהודים(‪.40334 .‬‬
‫ל‪-‬לא‪.166 .‬‬
‫לבד‪ ,‬ובלבד ש )‪-‬ובלבד שלא(‪.363 .‬‬
‫ל ד ה בפערוח‪ .‬ראה‪ :‬סערות‪.‬‬
‫מ‬
‫פאה נכרית )אם יש בה םשום זיהש(‪.533 .‬‬
‫פלוני‪.410 ,24 .‬‬
‫פרודוקסים‪.3 .‬‬
‫פשיטי )בירושלפי(‪.274 .‬‬
‫סאסר יבסין בשטר‪.11 .‬‬
‫סגושפזסזם‪.588 .‬‬
‫סודעא )סםדת םודעא בחליצה(‪.144108 .‬‬
‫סחילה של דגים‪.178 .‬‬
‫צדדין )לצדדין היא טתניתא(‪.3244 .‬‬
‫סינות‪.‬‬
‫סינות‪ .‬ראה‪ :‬נישואי‬
‫צרעת )אם היא מום באשד•(‪.29656 .‬‬
‫סערות ) ל ד ה בסערות(‪.124 .‬‬
‫צרח חייבי לאורן‪ .‬ראה‪ :‬חייבי לאווין‪.‬‬
‫טשה )השבועה במשה(‪.396 .‬‬
‫צרת יבסה שנאסרה עליו שעה אחת‪ .‬ראה‪ :‬יבמה‬
‫םהז־רק(‪.‬‬
‫בפיה״ס‬
‫הגאונים‬
‫רטבים ממשך אחרי‬
‫שנאסרה עליו שעה אחת‪.‬‬
‫םבוא‪ ,‬עסי י״ד‪.510 ,202 ,40 ,‬‬
‫צרת שנייה‪ .‬ראה‪ :‬שנייה‪.‬‬
‫מפתח המלים‬
‫‪606‬‬
‫ק‬
‫קבורת קרובים‪.232 .‬‬
‫ק ד ם )מקדיטין ל ב י ת ה ס ק י ל ה ( ‪.196 .‬‬
‫קטנה שחלצה‪.136 ,118 ,117 .‬‬
‫קטנה שהשיאוה אמה‪ ,‬או אחיה‪ ,‬ואביה בסדינת‬
‫הים‪.‬‬
‫של‪-‬שלא‪.67 .‬‬
‫שסד )בשעת השמד ל א כ ת ב ו בא״י שטרי ח ל י צ ה‬
‫ומיאונין(‪.152 ,147 ,146 .‬‬
‫שמש )נשבע כשסש(‪.396 .‬‬
‫שנייה )צרתה לייבום(‪.4 .‬‬
‫‪.154-153‬‬
‫ק ל וחוםר )־םמה נפשך(‪.85 .‬‬
‫ק ל וחופר ) ‪ -‬פ ה פצינו(‪.853» .‬‬
‫ק ר ב ן כבשר אימא‪.402-401 .‬‬
‫קרבן )הפרשתו לפני ק ב ל ת הנזירות(‪.517 .‬‬
‫ק ר ב ן )הפרשתו לפני ה ח ט א ( ‪.518 .‬‬
‫ק ר ב ן )אם ט מ א משלח א ת קרבנותיו(‪ .‬ר א ה ‪ :‬טמא‪.‬‬
‫ר‬
‫ר ב י ת בכתובה‪.276,77! .‬‬
‫רוק היבמה‪.‬‬
‫ת‬
‫תגלחת נזיר )אחרי ק ר ב ן טומאה‪ ,‬אם מ ע כ ב ת ( ‪.‬‬
‫‪.5637‬‬
‫‪.12‬‬
‫ת ו ס פ ת כ ת ו ב ה בעריות‪.‬‬
‫תוספתא‪:‬‬
‫גירסאות צרפתיות וספרדיות‪.300 ,125 .‬‬
‫״וכוי״ בתוספתא‪.268 ,266 .‬‬
‫טופסים שוגים ב ד י הרשב״א‪.332 .‬‬
‫מסורות שונות בהתאם לירושלמי ולבבלי‪,118 .‬‬
‫‪.472-471 ,227‬‬
‫‪.149-148‬‬
‫‪.150-149‬‬
‫רוק ה י ב מ ה )שיעורו(‪.‬‬
‫ש‬
‫מפרשים לתופפתא‪ .‬מבוא‪ ,‬עמי ט״ו‪ ,‬ט״ז‪-‬י״ז‪.‬‬
‫פיסקאות קטועות‪.285,266 .‬‬
‫פ ר ק ה ת ו ס פ ת א ע״פ המשנה‪.26527,219! .‬‬
‫תורה )שבועה בתורה(‪.415 , 402 4 .‬‬
‫תנא )ברייתא מפרשת א ת המשנה(‪.380 .‬‬
‫תנאי ב ל ב בנדרים‪.414 .‬‬
‫תנאי בשבועות‪.416 ,414 .‬‬
‫התרוסה‪ .‬ר א ה ‪ :‬ב ע ל התרומה‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫ש מ י ה )כתובתה(‪.23840 .‬‬
‫שטרי ח ל י צ ה ומיאון‪ .‬ר א ה ‪ :‬שמד‪.‬‬
‫של )כשהיא מ ח ו ב ר ת ל מ ל ה שלאחריה‬
‫לפירושים שונים(‪.»840 .‬‬
‫נרמה‬
‫‪III‬‬
‫מפתח המלים )ראה נם מפתח העניינים(‬
‫א‬
‫בקורת )אגרת כ ק ו ד ח ( ‪.360 .‬‬
‫בשקר‪.36025 .‬‬
‫אבל‪ ,‬הבל‪ ,‬חבל‪.‬‬
‫אגרת בקורת‪.‬‬
‫איטריות‪.‬‬
‫‪.486‬‬
‫ר א ה ‪ :‬בקורת‪.‬‬
‫‪.441-440‬‬
‫אין )‪-‬אם(‪.423 .‬‬
‫אלקה‪.‬‬
‫גדול ) ה ס פ ד גדול(‪.175 .‬‬
‫‪.456‬‬
‫ג ד ה פ ו ס ק ‪.100 .‬‬
‫אמצע‪ ,‬ל א מ צ ע ‪.446 .‬‬
‫א ס י פ ת תאנים‪.‬‬
‫אפוטני‪.‬‬
‫ג‬
‫‪3‬‬
‫גלגל‪-‬זלזל‪.‬‬
‫‪.539‬‬
‫‪.455‬‬
‫מבוא‪ ,‬עמי ט״ז‪.‬‬
‫אשקלוניים‪.‬‬
‫ה‬
‫ר א ה ‪ :‬ב צ ל י ם אשקלוניים‪.‬‬
‫מ י בצלים‪.452 .‬‬
‫בצלים אשקלוניים‪.‬‬
‫הבל‪.‬‬
‫‪57‬‬
‫‪.452‬‬
‫ב צ ל י ם כופריים‪.45257 .‬‬
‫הלזה‪.‬‬
‫ראה‪ :‬אבל‪.‬‬
‫ראה‪ :‬לקה‪.‬‬
‫ה ס פ ד גדול‪.‬‬
‫ר א ה ‪ :‬גדול‪.‬‬
‫מפתח המלים‬
‫נ‬
‫ה ס פ ד קשור‪ .‬ר א ה ‪ :‬קשר‪.‬‬
‫התיר‪ .‬ר א ה ‪ :‬נתר‪.‬‬
‫נהמא‬
‫ו‬
‫ותרא‪ ,‬הוותרה‪ ,‬אוותרה‪.‬‬
‫‪.441‬‬
‫דהנדקא‪.‬‬
‫ניאוב‪.‬‬
‫‪.551‬‬
‫נעיים‪.‬‬
‫‪.551-550‬‬
‫נ ת ר )התר‪ ,‬ותר(‪.‬‬
‫‪.588‬‬
‫‪.588 ,539 ,406‬‬
‫ם‬
‫ז‬
‫זמזום‪ ,‬זמזם•‬
‫סוסורנה‪.‬‬
‫‪»20‬צ‪.588 ,1‬‬
‫סכנה‪.‬‬
‫חנר‪.‬‬
‫‪.419‬‬
‫מקטרא‪.‬‬
‫חלבא‬
‫חלזון‪.‬‬
‫‪.545-544‬‬
‫סקיבס‪.‬‬
‫ן סרח‪.‬‬
‫ח ל ב ) ט ל ה חלב>‪.‬‬
‫‪.186‬‬
‫ספסף‪.‬‬
‫ח‬
‫‪.447‬‬
‫מ ב ו א ‪ ,‬ע מ ׳ ט״ז‪.‬‬
‫‪.263-262‬‬
‫‪.474‬‬
‫‪.442‬‬
‫ע‬
‫‪.217‬‬
‫ח ר ג ‪.4 19 .‬‬
‫\ עונה )של מ י ם ( ‪.‬‬
‫‪.589! ,589‬‬
‫חריסין‪ ,‬חראסי‪.‬‬
‫מ ב ו א ‪ ,‬ע מ ׳ ט״ז‪.‬‬
‫| ע פ ר פרין‪ .‬ר א ה ‪ :‬שועל ע פ ר פרין‪.‬‬
‫ו‬
‫ט‬
‫פ‬
‫ט ו ף ) ט פ ה ד ע ת ו ( ‪.17 4 40 .‬‬
‫טיסני‪.‬‬
‫ו פ ו ל י פ ו ס ) ‪ -‬ר י ח רע>‪.‬‬
‫‪.450!0‬‬
‫טען )‪-‬טעם(‪.‬‬
‫‪.305‬‬
‫‪ ,‬פ ט ו ר ה )נפטרה‪ ,‬מ ת ה ( ‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫‪.280‬‬
‫טרולוס‪ ,‬טורלס‪.‬‬
‫פרוס‬
‫מ ב ו א ‪ ,‬ע ס ׳ ט״ז‪.‬‬
‫)‪-‬לפני(‪.‬‬
‫‪.461‬‬
‫פשטא ת הרנל‪.‬‬
‫‪.379‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪I‬‬
‫ד‬
‫יאש ) ל ה ת ר פ ו ת ( ‪.‬‬
‫צ‬
‫‪.31872‬‬
‫| צ ו ף ) צ פ ה דעתו(‪ .‬ר א ה ‪ :‬טוף‪.‬‬
‫‪j‬צפן‬
‫)‪-‬ספן(‪.‬‬
‫‪.290‬‬
‫כ‬
‫כופריים‪ .‬ר א ה ‪ :‬בצלים כופריים‪.‬‬
‫כיתנא רומאה‪.‬‬
‫כןןף‪.‬‬
‫!‪.2632‬‬
‫כרכום‬
‫כרכית‪.‬‬
‫‪.551‬‬
‫כשירה‪.‬‬
‫‪.192,58‬‬
‫|‬
‫! קומנטריםין‪.‬‬
‫‪.270‬‬
‫)כרקום(‪.‬‬
‫ק‬
‫‪ I‬קיים‬
‫‪.179‬‬
‫‪.176‬‬
‫)ילהשבע(‪.‬‬
‫קיצה‪.‬‬
‫‪.39714‬‬
‫‪.245‬‬
‫| ק מ ץ )מקמץ‪ ,‬ק מ צ א ה ( ‪.‬‬
‫ק ש ר ) ה ס פ ד קשור(‪.‬‬
‫‪.175‬‬
‫ל‬
‫ליזה‬
‫)לוזה(‪.‬‬
‫ר‬
‫‪.217‬‬
‫ראוי‬
‫‪.395‬‬
‫‪.591‬‬
‫ר ד ן ‪.317 .‬‬
‫מ ו ק ‪.131 .‬‬
‫מהוא‪ ,‬מחוה‬
‫)‪-‬הנון(‪.‬‬
‫ר נ ל )להרניל(‪.‬‬
‫מ‬
‫ר ה ט ‪.55128 .‬‬
‫)‪-‬מחבא‪ ,‬מחבה(‪.‬‬
‫‪.303‬‬
‫‪.124‬‬
‫ן רפחין‪.‬‬
‫מ ב ו א ‪ ,‬ע מ ׳ ט״ו‪.‬‬
‫מפתח המלים‬
‫‪608‬‬
‫שפל‪.‬‬
‫שכר )־זכר(‪.‬‬
‫‪.34‬‬
‫ש‬
‫שועל עפר פרין‪.288 .‬‬
‫שמלת‪.472 .‬‬
‫שלח )‪-‬שרף(‪.548 .‬‬
‫שען )‪-‬שאל(‪.526 .‬‬
‫שפי‪.152 .‬‬
‫‪.375,374 ,374‬‬
‫‪12‬‬
‫ת‬
‫)‪-‬תהום(‪.‬‬
‫תחום‬
‫תרז ע ת ח ( ‪.‬‬
‫‪38‬‬
‫‪.570‬‬
‫‪.174 9,174‬‬
‫‪3‬‬
‫‪,‬‬
‫תיקון לח״ו ע מ ‪ ,247‬שר ‪:35-34‬‬
‫״עיין‬
‫הי״ב‬
‫‪,‬‬
‫במשנת ב״מ פ ״ ט מ״ג ובירושלמי״ וכו ‪.‬‬
‫צ ״ ל ‪ :‬פ ״ ט מ ״ ג ובתוספתא שם פ ״ ט‬
‫) ו מ ״ ש ב ת ו ס פ ת ר א ש ו נ י ם ש ם ח ״ כ ‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,126‬ש ר ‪ 30‬ו ש ר ‪ ,34‬ב ש ם ג נ ז י ק ד ם ש ל‬
‫ר ב ״ מ ל ו ץ ם ״ ה ‪ ,‬ע מ ׳ ‪ (100—99‬ו ב י ר ו ש ל מ י ו כ ר ‪.‬‬
‫* הספתח הלועזי יינתן אייה בסוף ס ד ר נשים‪.‬‬
THE JEWISH THEOLOGICAL SEMINARY OF AMERICA
Library of Congnm Catalogue Card Number: 55-8788
TOSEFTA KI-FSHUTAH
A COMPREHENSIVE
COMMENTARY
ON T H E TOSEFTA
PART V I I
O R D E R NASHIM
by
SAUL L I E B E R M A N
Published by
T H E JEWISH T H E O L O G I C A L S E M I N A R Y OF A M E R I C A
WITH T H E HELP
OF T H E GUSTAV WURZVVEILER F O U N D A T I O N
N E W Y O R K , 5727 —
1967