שבחי בעל שם טוב
צילום שער ״שבחי בעל שפ טוב״ בלאדינו ,נדפס בבילוגראדו שנת תרי״ב מא אמר המדפים בהיות שראיתי בכתבים שהעתקתי ממנו בסדר ההשתלשלות והתגלות הבעש״ט זיע״א דברים שלא כסדרן ובשם אדמו״ר הרב נבג״מ שמעתי הכל בסדר נכון ובביאור היטב לכן אדפיס כאשד שמעו מפיו הק׳ ומה שבסתעף מזה אכתוב אה״ז ככתוב בכתבים הנ״ל: הרב מ׳ אליעזר אביו של הבעש״ט היה דד במדינת ואלהאיי סמוך לספר. והיה הוא ואשתו זקנים .פעם אהת באו שודדים לעיר ושבו אותו בשביה ואשתו נמלטה אל עיר אהדת .ומרוב עניותה נעשית מילדת ומזה היתד .פרנסתה .והוליכוהו השבאים למדינה דהוקה מקום שאין שם יהודים ומכרו אותו שם .וישרת את אדוניו באמונה וישא הן בעיניו ויפקידהו על ביתו ויבקש פני אדוניו שיתן לו דשות לשבות ולנוה ביום שבת קודש. ומילא את שאלתו .ויהי כי ארכו לד הימיים רצה לבדות להציל את נפשו ונתגלה לו בהלום אל תדהק׳ את דן$עד ,כי עדיין צריך אתה להיות במדינה זו .ויהי היום והנה אדוניו היד .לו איזה עסק וענין עם המשנה ויועץ המלך. ויתן את הרב מוהד״א במתנה לו .ויפליא אותו ויגדילהו בעיניו .ומיד כאשר בא להמשנה מצא הן בעיניו ונתן לו חדר מיוחד שישב שם ולא היה מוטל עליו שום שירות בעולם ,כ״א כאשד בא המשנה מהמלד אזי יצא לקראתו בספל מים לרחוץ את דגליו כי כן הוא מנהג השדים הגדולים .ובכל אותו משך הזמן היה עוסק בתודה ותפלה בהדר מיוהד שלו .פ״א היה להמלך איזה מלהמה גדולה ושלה אהד היועץ שיתיעצו איד שיהיה טכסיסי המלהמה המצב והמשחית? ובהיות שהיה קשה לעמוד עליו לא יכלו לעמוד על אמתות הדבר איד לעשות ,ונתמלא המלך קצף והימר ,על אשר המשנה לא יוכל לעמוד בעת צרה׳ וילך המשנה סד יזעף לביתו ,וכשבא לביתו הלד הרב מוהר״א לקראתו בספל מים לדהוץ דגליו כדרכו ולא קיבל ושכב על משכבו בפנים זועפים ויאמר הרב אליו אדוני מדוע פניך זועפים ספר בא לי ,ויגער בו המשנה אבל בהיות משרת נאמן לאדונו והפץ בהצדקו השליך נפשו מנגד ובא אליו פעם ושתים .עד שהוכרח המשנה לספר לו על המאורע, ויאמר לאדונו הלא לאלקים פתרונים כי ה׳ איש מלהמה ,אני אתענה הפסקה ,ואשאל מהש״י על דזא דנא כי הוא גלי דזיא .וישאל ע״פ שאלת 1 מכ שבחי בעל שפ סוב חלום ,וישיבוהו כל אופני המלחמה איך שיהיה הכל כאשד לכל בביאור היטב .ויחי למחרת בא אל אדונו ויספר לו כל עצת ה׳ שהורוהו מן השפיט. ויוטב בעיניו מאד׳ ומיד הלך אל חמלו בשמחה רבה ,ויען ויאמר אדוני המלך זאת העצה היעוצה ,ויספר אליו הכל כאשר לכל׳ וכאשר שמע המלך את כל דברי המשנה ויאמר המלך הנה זו העצה היא פלא יועץ .ואין זה. שכל אנושי אפ לא מאיש אלקי אשר הופיעו עליו די מדרהון עפ בשרא לא איתוד״י או להיפוך מרות הטומאה .והנה אני ידעתיך שאינך איש אלקי בשופ אופן אין זאת כי אפ שאתה מכשף ,והוכרח המשנה להודות על האמת. ולספר לו כל המאורע )ובכתבים כתוב בזה״ל פ״א בםע המלך עפ חיילותיו בספינות ללחום על חזקת אחת .ויהי בבואם ותקטן בעיניו .ויאמר המלך הנה היום רד מאד והחזקת קטנח נלין פה מרחוק קצת ובבקר השכם לא גטריח את כל אנשי מלחמתנו כי במעט עם נתפםנה והנה הרב הנ״ל הי׳ ג״כ מלח על ספינה א /והודיעוהו בחלום .שילך ויאמר אל המלך שאל יקל בעיניו מלחמה הזאת כי יאבד הוא וכל חילו .כי הנה בים סביב העיר עמודי ברזל בכל סביבות העיר וא״א להגיע שם בספינות כי מיד יתד״פכו חםפינות כי אס דרך מבוא העיר וגילו לו גס דרך הישר בסימנים מובהקים שלא יתעו בדרך .והמלך קם בזריזות עם כל מחנחו ותתחילו לעודד את המלחים שישוטטו עם הספינות ,והדב הנ״ל לא רצה לשוט ואמר יש לי דבר סתר עם חמלך ומיד ויגלהו אותו ויחליפו את־ שמלותיו ויבא אל המלך בספינה קטנה .ויספר למלך את אשר גילו לו מן השמים ויאמר למלך אם אין אתה מאמין בזה ,ישלח המלך ספינה קטנה עם חייבי מיתה ונראה מה יהא בסופם, ויעש המלך כן .וכאשר בא הספינה אל מקום העמודים נתהפכה הספינה ונאבדו כל האנשים אשד היו בה .ויאמר המלך אס כן עוצו עצה מה לעשות. ויאמר לו הרב יש דרך ישר שהוא מבוא העיר אשר אנשי העיר הולכים ושבים בה .וירוהו הסימנים ויעשו כן והצליח המלך ותפס את חחזקת הג״ל ע״כ( .ויגדלהו חמלך לחרב חנ״ל ויעשחו לשר צבא מלחמותיו ,כי ראד .בעינא פקיחא כי ה׳ אתו וכל אשר חוא עושח מצליח .ובכל מקום אשר שלחו המלך ללחום מלחמתו חיה מצליח מאד .והנח בתוך כך נפל לו בלבו מה יהיה בסופו אולי עתה חעת לברוח אל מקומו .וגילו לו מן השמים שעדיין צריך אתה להיות במדינה זו ,ויד״י היום וימת המשנה ויש ת אותו המלך על מקומו לד״יות יועץ למלך .כי מצא חן בעיניו ויתן לו אשה את בת המשנה .אבל הרב לא נגע בה בעז״ה וראח כל חתחבולות שלא ישב בביתו ואף אם נזדמן איזה עת שהיה בביתו לא נגע בה כלל ,והנה במדינה הנ״ל לא היה רשאי שום יהודי לדור שם וכשמצאו איזה יחודי אחת דתו להמית והוא היה כך כמה שנים .פ״א אמרה לו אשתו אמור לי מה מום מצאת שבחי בעל שם טוב מנ בי שלא נגעת בי ואין אתה עושה עמי כדרך כל הארץ .ויאמר השבעי לי שלא תגלי לשום אדם ואומד לד האמת .ותשבע לו ויאמר לה יהודי אנכי. ומיד שלחה אותו לארצו עם כסף וזהב רב מאד .אבל לסטים שדדו אותו בדרך ולקחו כל אשר היה אצלו .ובהיותו בדרך נגלה אליו אליהו ז״ל ואמר לו בזכות זח יולד לך בן שיאיר עיני ישראל ועליו יקוים ישראל אשד בך אתפאר .ובא לביתו ומצא את אשתו שהיה בעז״ה בחיים ונולד להם הבעש״ט לעת זקנותם שהיו שניהם םמוד למאה שנה) .ואמר הבעש״ט שלא היה באפשרי להמשיך נשמתו כ״א כאשר כלה תאוותו( .ויגדל הילד ויגמל והגיע עת אביו הנ״ל למות ויקחהו על זרועו ויאמר הנה אני רואה שאתה תאיר נרי ולא זכיתי לגדל אותך אבל אהובי זאת זכור תזכור כל ימי חייך שה׳ אתך לכן לא תירא משום דבר) .ובשם אדמ״ו שמעתי לקרב עפ״י דדך הטבע כמאמר ז״ל שותא דינוקא דאבוהי ואימא כל שכן בן זקונים כי הנה יעקב אהב את יוסף כי בן זקונים הוא לו ולכן ההתקשרות ביניהם גדולה מאד כמ״ש בזוה״ק ולכן ג״כ בכאן מפני גודל ההתקשרות הגם שהבעש״ט היה עדיין ילד קטן מאד מפני ההתקשרות האמתית נקבעו הדברים בלבו(. ויהי אחרי פטירת אביו דגדל הילד והנה אנשי העיר מפני שיקרה נפש אביו מאד בעיניחם גמלו חסד עמו ויתנו אותו למלמד שילמוד עמו וחצליזו בלמודו מאד אבל מפני שדרכו היה ללמוד כמה ימים ואח״ז לברוח מבית הספד ויחפשו אחריו ומצאו אותו יושב לבדו ביער .ותלו הדבר מפני שהוא יתום ואין משגיח עליו הוא בער משולל .והביאו אותו עוד פעם להמלמד. וכן היה כמה פעמים הוא בורח אל היער להתבודד שם .עד אשר בהמשד הזמן נתקרר הדבר ונתיאשו מליתן אותו למלמד .ויגדל הילד שלא כדרך הארץ .וישכיר את עצמו להיות בהעלפר )עוזר למלמד( להוליד ולהביא תינוקות של בית רבן אל בית התלמוד ולהוליכם לביהכ״נ לאמר אמן יהא שמיה רבא וקדושה ואמן בקול נעים .וזאת היה עבודתו הקדושה עם תשב״ר שהוא הבל שאין בו חטא .ובכל עת הליכת התינוקות היה מזמר עמהם בקול נעים ובחשק רב וישמע למרחוק כי עבודתו עלתה למעלה למעלה. כי חיה חנחת גדול למעלה כמו מהשיר שהיו הלוים אומרים בביהמ״ק והיה עת רצון גדול למעלה .ויבא גם השטן בתוכם .כי הבין עד היכן הדברים מגיעים .ונתירא לנפשו פן יגיע העת שיתבלע מן הארץ ויתלבש השטן במכשף אחד .ויהי בעת הליכת הבעש״ט עם חתינוקות בחשק רב ובקול זמר אף נעים נתהפך המכשף לחיה רעח חנקרא וואקילאק ויפול עליהם וינוסו כולם מפחדו .ויש מהם שנפלו לחולי ר׳׳ל ויתבטל התמיד. ויהי אחרי כן ויזכור הבעש״ט את דברי אביו ז״ל שלא ירא משום דבר כי ה׳ אתו ויתחזק בה׳ אלקיו .וילך אל הבעה״ב אבותיהם של התינוקות ודבר מד שבחי בעל שם טוב על לבפ ,שיתנו הילדיפ על ידו כי הוא יעמוד עליו ויהרגהו בשפ זז׳ ולמה יבטלו בשביל זה תשב״ד אשר הוא גדול מאד וישמעו לדבריו .ולקח בידו מקל טוב וחזק ויהי כאשר הלך עם הילדיפ בשיר וקול נעיפ בגיל ורנן נפלה עליהפ החיה הידועה וירץ אליה ויכה אותה על מצחה ותפוג ולמחרתו נמצא שהערל המכשף מוטל נבלתו לארץ .ומאז נעשה שומר לביהמ״ד וכך היה דרכו כל זמן שהיו יושבי ביהמ״ד ניעוריפ היה ישן וכשישנו הניעוריפ אזי ניער מלישן .ועבד עבודתו עבודה תמה עד שבא העת שינערו בני אדפ אז חזר לישן וכסבוריפ היו שהוא ישן כל הלילה מרישא לסיפא: שמעתי מהרב ר׳ שמשון חרב דק״ק ראשקוב בן חרב דק״ק פולנאי מעשה שהיה איש אהד ונקרא שמו ר׳ אדם וממנו באו הכתבים להבעש״נן כי בא פעם אהת למערה אתת ומצא שם כתבים הם רזין וסתרין דאורייתא. פעם אחת ביקש ר׳ אדם הנ״ל את הקיסר על סעודה אחת והבטיח לו הקיסר ,והוא היה דר בבית קטן מאד והסעודה היה שראה מלך אהד הכין סעודה בשביל מלך אחר .והיתד ,ההכנה שתי שנים .בכדי שבתוך זמן זה. יבנה פלטרים גדולים .ועשה עליות של זכוכיות טובות שקורין קריסטאל טוב ומהודר .ועל העליות הולכת אמת המים ודגים משוטטין במים הנ״ל לכאן ולכאן .והכין קרידענצין )מזנונים( של כסף וזהב ואכילה ומשקאות ומשרתים לפי כבוד המלך .והגבילו זמן על איזה יום שיבא מלך הנ״ל לסעודה .ועל יום זה ביקש ר׳ אדם הנ״ל את הקיסר לסעודה. ונסע הקיסר הנ״ל עם כל שרי מלוכה לד׳ אדם הנ״ל על הסעודה. והיה בתוך השרי מלוכד ,שד אחד שונא לישראל מאד ורצה לפתות את הקיסר שלא יסע הקיסר על סעודה כי יהיה לו בושה שידע שאין לו לא פלטרין ולא סעודה .והקיסר לא שמע אליו ונסע׳ ובדרך פיתה אותו ג׳׳כ שיהזרו להצר הקיסר ולא שמע אליו ג״כ ,ואף על פי כן שלה שר אהד לראות אם הכין מה לסעודה ואם יש מקום בביתו ובא השליח ואמר שבית קטן יש לו כמו שהיה מקודם ואעפ״כ נסע הקיסר .וכשבא סמוך לעיר שלה עוד שליה והשיב תשובה כבראשונה וכשבא הקיסר לרהוב שדר שם ר׳ אדם ראה פלטרין גדולים והצר גדול .ונכנס להצר עם שריו ועבדיו ומיד לקהו העבדים כל הסוסים להעמיד אותם ברפתים .ועבדו המשרתים כל אחד ואחד על מה שנתמנה רק שהיו כלם אלמים ואכלו ושתו כל טוב .ואמר לחם ר׳ אדם אכלו ושתו כרצונכם רק שלא יקח אחד מכם מכאן שום כלי מהכלים .ואח״כ אמר ר׳ אדם כל אחד ואחד מה שירצח יאמר לפני דבר זה אני רוצה ויניה ידו בכיס שבבגדים שלו וימצא אותו דבר .והתהיל הקיסר ואמר דבר ומצא בכיס בגד שלו .וכן עשו כך שרי מלוכה .וכשהגיע שבחי בעל שם טוב מה־ לאותו השד שונא ישראל אמד גי׳כ איזה דבר ואמר לו שים ידך בכיס הבגד שלך .וכשנתן ידו בתוך כיס של בגד שלו טינף את ידו והוציא את ידו מטונף בצואת אדם והיח סרחון גדול .וצוח חקיסר לדחות אותו לחוץ ורחץ את ידו במים ולא הועיל .והתחיל להתחנן לפני ר׳ אדם ואמר לו ד׳ אדם אם תקבל עליך שלא תהיה יותר שונא ישראל מוטב .ואם לאו יהיו ידיך מטונפים כל ימי חייך .וקיבל עליו .ואמר אין לך תקנה כי אם איש יהודי אהד ישתין על ידיך ובזה תרהץ ויועיל לך .וכן היה .והקיסר נטל שתי כוסות מקרעדענץ אהד וטמן בהיקו .ואהר שנסע הקיסר נעלמו הפלטרין ולא נהסדו בו כ״א שתי כוסות ומה שאכלו ושתו .וכשהגיעו העיתונים בעולם על ההידוש שנעשה שנעלמו הפלטרין עם כל התכנות וחזרו הפלטרין הכל כשלימות רק שנהסרו שתי כוסות ומה שאכלו ושתו .וכשהגיעו הגאזעטין )העיתונים( להקיסר שלה את אגדת להמלך חנ״ל וכתוב בתוכו יש אצלי יהודי אהד שהביא לנו הפלטרין שלך ואנו אכלנו הסעודה שהכינת ולסימן אני שולח לך שני כוסות שלך .פעם אתת אמדה לו אשתו לרבי אדם .עד מתי נצטער בהאי דוהקא ואמר לה מה בקשתך .איזה בגד שתרצי לך לחדר שקורין קאמער )מהסן( ותטול מן המוט יופע )מעיל( כמו שאת מבקשת. והלכה אל החדר ולקהה מן המוט היופע כפי רצונה והכניסה לבית והפציר בה שתהזיר .ואמר מוטב לנו לסבול את הדוהק בהאי עלמא .ועשתה כן 1וההזירה את היופע .והוא עשה שאלת הלום למי למסור הכתבים שלו. והשיבו למסור לד׳ ישראל ב״א מעיר אקופ .וקודם מותו צוד .לבנו יחידו. הנה יש תהת ידי כתבים שהם רזין דאורייתא .אבל אינך ראוי להם .תהקור אהד עיר אתת ושמה אקופ ושם תמצא איש אחד הנקרא ישראל בן אליעזר. והוא כבן י״ד שנים ותמסור לו את הכתבים .כי המה שייכים לשרש נשמתו. אם תזכה שילמוד עמך הרי טוב .ויהי אהד פטירת הרב מ׳ אדם ,הנה בנו יחידו היה מופלג גדול בלמוד ומושלם בכל המעלות .לקה עגלה עם סוסים ונסע מעיד לעיר עד שהגיע לעיר אקופ .ונתאכסן אצל הפ״ת וישאלהו מאין אתה ולאן אתה הולך כי לפי הנראה אין כוונתך לקבץ ממון .וישב לו הנה אבי המנוה ז״ל היה צדיק מפורסם .וצוד .עלי לפני הסתלקותו לישא אשד. פה ק״ק אקופ ומוכרה אני לקיים כל דבריו .ומיד ותהום כל העיר שהיו לפניו כמד ,שידוכים .ונשתדך עם נגיד אחד כי נשא הן בעיני כל רואיו. ויהי אחרי חחתונח חתחיל לחפש אהדי האיש שחוא מבקש .ולא מצא כי אם את ישראל שהוא משרת בבית המדרש .ואתרי שהסתכל עליו בעינא פקיהא נראה לו שאין תוכו כבדו ויכול להיות שזהו האיש שהוא מבקש. ויאמר לחותנו הנה בביתכם קשה עלי הבלבול ולא אוכל ללמוד .יעשה נא מע״ל לי מחיצה קטנה בבהמ״ד שאוכל שם ללמוד כסדר ובמקום רנה שם מו שבחי בעל שם טוב תהא תפלה .וכוונתו היתד .שיהיה מצוי עמו תמיד בכדי שיעמוד על בוריו ולא אחר חותנו לעשות הדבר כי יקר הוא מאד בעיניו ויעש כן ויצו להבעש״ט שישרת את חתנו הרב ועבור זה ישלם לו וכן עשה פ״א בלילה כשישנו כולם עשה בן הרב את עצמו כאילו הוא ג״כ ישן .ויעמוד הבעש״ט על עמדו כדרכו על התורה ועל העבודה ובחן אותו פעם ושתים בלילה ג׳ עמד הבעש״ט ולמד .ובתוך כך ישן הבעש״ט ויעמוד בן חרב ולקח קונטרס אחד מהמכתבים וינח לפניו ועשה את עצמו עוד כאילו הוא ישן וכאשר ניער הבעש״ט וראה את הקונטרס נזדעזע מאד ולמד אותם ויצניעס בתוך חיקו .וכן עשה בן הרב עוד בלילה אחרת עד שראה בבירור שזה האיש שצוה עליו אביו למסור לו הכתבים .ויקרא לו ויאמר הנה אדוני אבי ז״ל הניח לי כתבים אלו וצוד .עלי שאמסור לך והנה כל הכתבים הם לפניך. אך בבקשה ממך תיקר נא נפשי בעיני אדוני שתלמוד עמי .וישב לו טוב הדבר אבל בתנאי שלא ידע שום בן אדם זולתך ולא יהיה ניכר ממך שום תנועה כי אם שתצוה עלי לשרת אותך כמקדם וכן עשו .ויהי אח״כ ראמר בן חרב לחותנו הנה אני רוצה כעת פרישות יתרה אם אפשר להשיג חוץ לעיר בית לבד ואשב שם על התודה ועל העבודה .ויעש כן .ויבקש את חותנו שישכור את הנער ישראל שישב עמו לצוותא ושישרת אותו בכל עת שיצטרך לשלוח ויעש כן כי חאיש נכבד מאד .וכאשר ראו אנשי הקהלה שר׳ ישראל לומד עם בן חרב אמרו שבודאי זכות אביו גרמה לו שיבא בן הרב לכאן ויקרבהו כי נראה להם שכהיום הוא הולך בדרך טובים ויתנו לו אשה .אבל לא ארכו לה הימים ומתה אשתו הנ״ל :וכאשר נכנסו לבית התבודדותם שם למדו כל הצורך בגפ״ת ופוסקים וגם כל כתבי הקודש .והנה בכתבים הנ״ל היה קבלה אלקית וגם קבלה מעשית .פעם אחת ביקש בן הרב את הבעש״ט שיוריד את שר התורה בכדי שיבינם איזה דבר -ודחה אומו הבעש״ט ואמר כי אם נטעה ח״ו בכוונה אז _יוכל לחיות סכנה ח״ו מפני העדר אפר פרה .ויפצר אותו יום יום עד שלא יוכל לחשיב את פניו .ויתענו הפסקה משבת לשבת ועשו טבילות כראוי ובמוצאי ש״ק כוונו כוונות ידועות .ומיד צעק הבעש״ט ווי ווי כי טעינו וירד שר האש ובוודאי ישתף כל העיר .לכן אתח שהוחזקת בעיני כולם לחסיד גדול לך מהרה לחותנך ולכל העיד שהמה יצילו את נפשם כי מהרה ישרוף העיר וכן הוזז .ויגדל האיש מאד בעיני כולם לאיש אלקי ולאיש מופת .ויהי אחרי כי ארכו לו הימים ויפצר שנית בהבעש״ט שיוריד את שר התורה ויסרב הבעש״ט .עכ״פ הוא הפציר בו כמה ימים עד שהוכרח לעשות רצונו והתענו הפסקה כנ״ל .ויהי במש״ק כאשר כוונו הידועות ויצעק הבעש״ט אהה כי בעבור זה נגזר על שנינו מיתה בלילה זה .אבל זאת תקנתינו אם נתחזק שבחי בעל שם טוב מז על עמדנו לכוון כוונתו כל הלילה שלא לטעום טעם שינה אזי בת דינא בטל דינא• אבל אם נתנמנם ח״ו הרי שינה הוא מםיטרא דמותא יהא אחיזה' להבע״ד לשלוט עליו לגמרי .ועשו כן כל הלילה .וקודם אור הבקר לא יכו<£ בן הרב לעמוד על נפשו ונתנמנם מעט וכשראה הבעש״ט אז רץ במרוצה ועשה רעש גדול שנתעלף פתאום והעירו אותו ולא הועילו .וקברוהו בכבוד גדול .אחדי זה לקח לו דדך אחרת וילד משם לקהלה הסמוכה לק״ק בראד ונעשה שם מלמד להועיל .וימצא חן בעיני כולם והיה למה מופלג עד מאד והיה חכם גדול עד שכל דברי הקהלה נחתכים ונגמרים על פיו .וכאשר היה ריב בין אנשים ויבואו אליו היה מוציא לאוד משפטם ושניהם הזכאי והחייב היה לבס שלם עמו .כי ברוב חכמתו היה מדבר על לבם שיטי! :בעינן כולם .והנה הרב מו״ה גרשון קוטעבר היה ראש ב״ד בק״ק בראד ואביו הרב מו׳ אברהם היה לו דין ודברים עם א׳ מאנשי הקהילה שהיה הבעש״ט שפ ויבא הרב מוהר״א לשם וידבר עם בעל דינו שיסע אתו עמו לק״ק בדאד לגמור ביניהם ע״פ ד׳׳ת .ויאמר האיש הנה יש אתנו פה מלמד אחד מופלג בתורה והוא דיין צדק אשר בכל פעם שיבא .דין לפניו אזי שני הצדדים לבס שלם עמו כי הוא מסביר הפסק היטב נבא נא לפניו .ומיד כשבא הרב מוהר׳׳א לפני הבעש״ט ראה ברוח הקודש שבתו היא בת זוגו והנה אז היה דרך הלומדים גדולים כשבא לפניהם אורח הגון אומר לפניו פשט ויאמר הבעש״ט לפניו על איזה רמב״ם פשט בחריפות גדולה ועוד אמר לפניו כמה פשטיס עד שנמשכה נפשו אחריו ותקשר נפשו בנפשו .ואחרי כן סידרו הבע״ד טענותיהם לפניו והיה ביניהם טענות וסכסוכים רבים וכמו שעה הוציא לאור משפטם משפט אמת לאמתו ויפלא מאד בעיניו ויאהבו מאד הנה בין כך נתוודע לו שהבעש״ט פנוי וצריך לישא אשד .ולהרב מוהר׳׳א היה לו בת גרושה .ויבוא אליו בסתר ויאמר להבעש״ט הנה שמעתי שמע״ל נצרך לאשה אולי יכשר בעיני מעלתו לישא את בתי .וישב לו טוב הדבר אבל בהיות שבקהילה זו רבים מהנגידים חפצים בי לכן נצטרך להסתיר הדבר לבל יודע לאיש כי לא אוכל להעיז פניהם אחרי שהטיבו לי תמיד וינשאו אותי למעלה .ואס רצון מעלתו בזה אזי נכתוב קשורי התנאים למז״ט ביחידות וגס זאת אני כופל עמכם שתעשו שידוך עמי לא עם תורתי וחכמתי כי אין רצוני בשום אופן שתרבו בשבחי ורוב המעלות כ״א שתכתבו סתם מו ישראל במר אליעזר .ואחרי שנקשרה נפשו בנפשי חסכים לכל דבריו וכתבו במז״ט קשורי חתנאים בסתם ולא כתבו שם מקום ולא נודע הדבר לשום אדם .ויהי בנסיעת הרב מוהר״א לביתו חלה בדרך את חוליו אשר ימות בו ונפטר לעולמו והודיעו הדבר לק״ק בראד לבנו הרב הגדול ר׳ גרשון קוטעבר ויבא אל אביו להספידו כד״ת וקיבל כל הכתבים שמצא , מח שבחי בעל שם טוב ת״י ובתוך כך מצאו התבאיפ איך ששידך את בתו שהיא אחותו של הרב מוהר״ג עפ איזה איש ששמו ישראל .ויהיה לפלא בעיניו כי אביו היה׳ איש מפורספ וחאיך יעשד .שידוך עפ נחות דרגא וגפ זאת עפ פלוני אלמוני שלא נודע מקומו ומשפחתה ויספר הדבר לאחותו .ותאמר אחר אשר הוכשר בעיני אבינו אין להרהר אח״ז .וחבעש״ט חמתין עד שיעבור המועד מן המלמדות .ויבא אל הבעה״ב ויאמר אבי אלך ואשוב אל מקומי וידברו על לבו שירבו לו מוהר ומתן שיהיה אצליהם עוד .אבל הוא לא פנה אליהם. כי לא זאת כוונתו ויתחפש וישנד .את לבושו כאחד הריקימ בפעלציל )פרווה( קצר וחגורה רחבח דשנה את טעמו ולשונו וילך לק״ק בראד לבית הרב מוהר״ג הנ״ל .והנה שני בע״ד יושבין לפניו והוא עומד עליהפ לעיין תמיד בדינין אשר באיפ לפניחפ ויעמוד אצל הפתח .והיה סבור הרב מוהר׳׳ג שחוא איש עני ויקח פרוטה ורצה ליתן לו ויאמר דבר סתר לי עמכפ .וילך עמו לחדר א׳ ויראה לו את התנאיפ ויאמר לו הבה את אשתי .וכאשר ראה הרב הנ״ל את האיש וכסותו ודבוריו נתבהל מאד ונשתומפ על המראה מה זאת עשד ,אביו ז״ל ויקרא לאחותו ויספר לה את כל המאורע ותשיב אמריה לו אחרי שאבינו עשה זאת אין להרהר אחריו ובוודאי מד,׳ יצא זאת ואולי יפוק מיני׳ זרעא מעליא .ויעשו כן ויגבילו זמן החתונה וקודם חחופח אמר הבעש״ט שרצונו מקודם לדבר עפ אשתו כמאמר רז״ל .ודבר עפ אשתו בסתר ויגלה לה האמת האיך ומה הכל כאשר לכל ,וישבע אותה שלא תגלה מזה כלל ואף שיעברו עליה עידן ועידנין אשר תהיה בחזקות גדולה .והנד, אחר החתונה רצה הרב מוהר״ג ללמוד עמו אולי יקבל איזה דבר תורה אבל הוא הסתיר הדבר כאשר אינו יכול לקבל מאומה .ויאמר הרב לאחותו הנה באמת הוא לי חרפה גדולה מאישך ואם תרצי להתגרש ממנו הרי טוב ובאם לאו אני אקנה לך סוס ותםע עמו ולגור באשר תגורי כי לא אוכל שאת עליך חרפה• ותסכים לדבר זה וילכו באשר יתהלכו ויקבע לה מקום לגור שם והוא הלך להתבודד בין ההדים גדולים הנקרא גיבירג .וזד ,היה פרנסתה כי ב׳ או ג״פ בשבוע היתד ,באה אליו על הסוס עם עגלה והיה חופר טיט והיא הוליכה לעיר ומזה היד ,לה פרנסתה .והבעש״ט היה מתענה תמיד בהפסקות גדולות וכאשר רצה לאכול היד ,חופר גומא בארץ ונותן לשם קמח ומים והיה נאפח מחום החמה זה היה כל מאכלו אחר תעניתו וכל ימיו היד ,בהתבודדות והנה ההרים היו חדים גדולים עד מאד וביניהם גיא עמוק ובלי מדרון כ׳׳א ארץ גזרה היה שוה .פ״א נכנס בעומק ההתבוננות והיה הולך על ההרים ומצד אחד על הר השני היו עומדים לסטים השודדים וכשראו אותו מרחוק שחוא חולו לסוף חהר בעומק חמחשבה אמרו בוודאי יפול לגיא ויחיח לו ריסוק איברים זדו .וכשבא סמוך לגיא נתקרב החד שבחי בעל שם טוב מט השני לפניו ונעשה מישוד והלך למדהוק ונהלקו שני ההדים כמקדם ובהזידתו כשבא סמוך לגיא נתקרב ההד הא׳ להבידו ונעשה מישוד .וכן היה כמה פעמים בהליכתו ובהזידתו ודאו כי הוא איש אלקי באשד ה׳ אתו וישלימו עמו ויבואו לפניו ויספדו לו כל המאורע ויאמר הנה בעינינו ראינו כי איש אלקים אתה לכן בקשתינו שתתפלל עבורינו שיצלית ה׳ דרכינו אשד אנהנו הולכים תמיד למסור את נפשותינו ויאמר להם הבעש״ט אם תשבעו לי שלא תפגעו ביהודי ולא תגזלו אותו אזי אעשה כדבריכם וישבעו על הדבר הזה ויהי מאז והלאה אם היה להם איזה ריב או טענה ביניהם ויבואו לפניו והוא עשה פשרה ביניהם .פ״א באו שני גזלנים לדון לפניו ולא הוטב הפסק בעיני א׳ מהם ויאמר בלבו הנה כאשר הבעש״ט ער אי אפשר לו לעשות דע אבל כשהוא ישן אמלא את רצוני להרוג אותו. וכן עשה כשישן הבעש״ט בא הגזלן אליו והרים את הקרדום לחתוך את ראשו ומיד הטפו אותו ואינו יודע מי ומי והכו אותו מכות אכזריות חבורות ופצעים וישאלהו מי אתה ומי עשה לך הדבר הזה .ולא היה בו כה להשיב לו דבר וילך הבעש״ט לדרכו ולמהדתו כששב מעט לאיתנו אז סיפר לו הגזלן כל המאורע: פעם אחת באו הגזלנים אליו ואמרו אדונינו הנה אנהנו יודעים דדך קצרה לילך אל ארץ ישראל דדך מעדות ומהילות אם רצונך לך נא אתנו ואנהנו נהיה מורים לפניו הדרך אשד ילך בה ,ויואל ללכת אתם והבה בהליכתם בדרך היה גיא א׳ עמוקה מלאה מים ורפש וטיט ודדך הליכתם על דף אהד המונת מעבר אל עבר והיו נשענים על יתד א׳ שהיו 1נועצים באגם והלכו הם מתהלה וכשרצה הבעש״ט לילך עליה דאה שבכאן הוא להט החרב המתהפכת והזר לאהודיו כי היה לו סכנה גדולה אם היה עובד במעבר זה .ויאמר הבעש״ט אל לבו בוודאי לא להבם באתי לכאן ובהזידתו פגע בצפרדע וי״א פ״א נכנס הרב לעמקות גדול והלך בהתבוננות זו ג׳ ימים וג׳ לילות ולא ידע כלום מזה .אה״ז הכיר שהוא במדבר גדול רתוק מאד ממקומו ויפלא מאד בעיניו על שתעה למדבר כזה ובוודאי לא דבר ריק הוא .ובתוך כך באה לפניו צפרדע גדולה עד מאד עד שכמעט לא הכיר איזה בדיה היא ושאל אותה מי אתה ויאמר כי הוא תלמיד הכם ונתגלגל בצפרדע זו )ויאמר הבעש״ט ת״ח אתה ובזה הדבור העלה אותו הרבה( ותספר לו כי זה ת״ק שנים שנתגלגל בה והגם שהרב האר׳׳י זצוק״ל תיקן כל הנשמות אך מגודל פשעיו הדהיקו אותו נדוד במקום שאין בני אדם מצויים בכדי שלא יתקנו אותה .ושאל לו מה היה פשעו ויאמר כי הוא פ״א זילזל בנט״י שלא נטל ידיו כהוגן וקטרג עליו השטן והשיבו לו כי אין להאשימו על עבירה א כי אם עבירה גודרת עבירה אם תוכל , שבחי בעל שם טוב להכשילו בעבירת אחרת אזי גם את זאת יחשבו לו ואם יזכור על ה׳ וישוב ממנה אז יהיה נקי גם מזו .ונםהו בעבירח אחרת ונכשל בה ולא עמד בנםיון וכן שנה ושילש עד שכמעט עבד על התורה כולה .והיה הפםק לדחות אותו שלא לקבל תשובתו והנה עכ״ז אם היה דופק על שערי תשובה היו מקבלים אותו כידוע מאחד שיצא בת קול שובו בנים שובבים ח ת מאחר .וזה היה עונש על חטאו לדחותו אבל אם חיח דוחק ושב חיו מקבלים אותו כי אין לך דבר שעומד בפני התשובה .והשטן הםיתו ונעשה שכור גדול עד שלא היה לו פנאי להתבונן ולשוב׳ ועבר על כל העבירות שבעולם .ומפני שגרם החטאים היה ההטא הראשון שזלזל בנט״י לכן כשמת נתגלגל בצפרדע שהיא תמיד במים .ושיהיה במקום שאין בני אדם מצויים כי כאשר יעבוד יהודי או שיברך איזה ברכה או יחשוב איזח מחשבה טובה בזה יכול להוציא יקד מזולל .והבעש״ט עשה תיקון לנשמתו והעלה אותו עד שנשארה הצפרדע מתה .ויהי כאשר עברו לו משך שבע שנים שישב בהתבודדות בין ההרים והגיע העת קרוב להתגלותו בםע עם אישתו לק״ק בראד לגיסו הרב מוהר״ג. ויהי בבואם וישאל את אהותו לשלום והיכן הייתם .ותשב אמריה לו הולכים היינו מעיר לעיר וצרות רבות סבבונו .ונתמלא רחמים על אחותו .ויושב אותם סמוך לביתו ויקח את חבעש״ט שיהיה משרת לפניו .פ״א נסע באיזה; דרך ,ויקחהו להיות בעל העגלה ובתוך כך ישן הרב מוהר״ג והבעש״ט הוריד! ־הסוסים לאגם מים מלא דפש וטיט עד שאי אפשר היה בשום אופן להוציא משם הסוסים והקיץ את גיסו מוהר״ג .וירא כי צרתם צרה .אם ישלח אותו לכפר להביא ערלים שיוציאו הסוסים הוא ילך למקום שלבו הפץ .כי לא היה מהזיק אותו לבר דעת .וייטב בעיניו שהוא ילך להמציא אנשים .והוכרח לירד מהעגלה להרפש והטיט והלך לאיזח כפר .וחזר משם עם כמד .אנשים להוציא הסוסים מהרפש והטיט .ובהליכתו רואה והגה הוא נוסע נגדו ויאמר מי הוציאך משם• וישב לו אני הכיתי פ״א הסוסים ויצאו תיכף ומיד בנחת ויאמר הרב מוהר״ג הנה גם זאת השירות אי אפשר לקבל ממנו כי לא יצלח לכל מלאכה: ויהי אחרי כן שכר הרב מוהר״ג בשבילו איזה כפר שיתפרנס שם .ושם קנה שלימות רבה כי בבה לעצמו בית התבודדות ביער ושם היה מתפלל ולומד כל הימים לרבות הלילות כל השבוע רק משבת לשבת בא לביתו ושם חיה לו ג״כ בגדי לבן לשבת .והיה לו ג״כ בית המרחץ ובית הטבילה .ואשתו היתה עסוקה בפרנסה וה׳ שלח לה ברכה והצלחה במעשה! ידיה .והיו מכניסי אורהים להאכילם ולהשקותם בכבוד גדול .וכשבא איזה אורה אזי היא שולהת אהריו והוא בא ומשמש לפניהם .ולא ידעו ממבו דבר והנה דרכו היה כשבא לעיר על ראש השנה היה בעיר כל החדש .פעם א׳ שבחי בעל שט טוב בחול המועד סוכות וראה הרב מוהד׳ג שאינו מניח תפילין ודרכו היה להתפלל בכותל מזרח דווקא וישאלהו מדוע אינך מניח תפלין היום והשיב כי ראיתי בספרי טייטש שכל מי שמנית תפילין בחול המועד חייב מיתה. ויקצוף הרב מאד על זה ,כי הוא מורה ובא מספרי אשכנז .ויוכל להיות מזה מי יודע מה שיהיה .והלך עמו להרב דקהלה שיאמר לו דברי מוסר כי היה מוחזק בעיניהם לירא שמים אלא שאין בור ירא חטא .והרב היה איש צדיק גדול מאד ויהי כשבאו לבית הרב נשק ר״ג את המזוזה והבעש״ט הניח ידו על המזוזה ולא נשקה .וירגז הרב מוהד׳׳ג עליו גם על זה .וכשנכנסו לבית הרב הסיר הבעש׳׳ט את המסוה וראה הרב אור גדול וקם לפניו .ואז השיב המסוה על פניו וישב הרב וכן עשה כמה פעמים .ונתבהל הרב מאד כי לא ידע מה הוא שנדמה לו לאדם קדוש ופעמים שהוא אדם פחות, וכשהקביל מוהר״ג לפניו עבור התפילין והמזוזח .לקח את הבעש״ט בסתר ואמר לו הרב גחרני עליך שתגלה לי האמת והוכרח לגלות לו .אבל הבעש״ט חזר וגזר עליו שגם חוא לא יגלח מזה כלל .ויחי בבואם לחח ויאמר הרב אל מוהר״ג אני חוכחתי אותו בתוכחה ,לדעתי לא יעשה דבר חוץ לשיטה כי הוא עושה לפי תומו .וילך הרב ויקח את המזהה ויראו אותה שהיא פסולה .וכשבא העת סמוך להתגלותו נזדמן שא׳ מתלמידי הרב מוהר״ג בשע להרב מוהר״ג והיה ביום ג׳ אצל הבעש״ט וקבלו אותו בכבוד גמל .ואחר האכילה אמר ישראל תכין לי הסוסים שאסע מיד .וכן עשה קשר הסוסים בעגלה .אחרי זה אמר הבעש״ט מה היה אם היה מעלתו שבת בכאן .רה י לצחוק בעיניו .וכשנסע משם דרך חצי פרסה נשבר אצלו אופן א׳ וחזר לשם ונטל האופן ונסע לדרכו .ובפעם שניח נשבר לו דבר אחר .עד שנתעכב בזה .גם יום ד׳ דום ה׳ וגם ביום ו׳ נזדמנו לו סבות רבות עד שהוכרה לשבות שם בכפר והיה מצטער מאד על זה כי מה יעשה בכאן עם הכפרי. ובתוך כך ראה והנה אשת הבעש״ט עושה י״ב חלות ויתפלא מאד ויאמר לאשתו למד .לך י״ב חלות .ותשיב לו אם בעלי עם חארץ מה בכך אדם כשר הוא .וכאשר ראיתי אחי עושה קידוש על י׳׳ב חלות ,אני עושח לבעלי ג״כ .וישאל אותה אם יש אצלם מרחץ ותאמר יש וגם בית הטבילה .דאמר למה לכם בית הטבילה ותאמר בעלי הוא אדם כשר והולך בכל יום למקוה. עכ״ז האורח היה מצטער מאד על עכובו שם והנה הגיע העת להתפלל מנחה ויאמר איה בעלך ותאמר הנה הוא בשדה עם הצאן והבקר .והתפלל הוא לבדו מנחה וקבלת שבת ומעריב ועדיץ לא בא הבעש״ט .כי הוא התפלל בבית התבודדותו .דהיה כאשר יבא לבית שינה טעמו ולבושו ודבורו ויאמר שבתא טבא .ויאמר לחאורח ראה אני אמרתי שתשבות בכאן וכן הוה, ועמד הבעש״ט אל הכותל להראות את עצמו שהוא מתפלל .אחרי זח אמר נב שבחי בעל שם טוב הבעש״ט אל לבו יעשה קידוש בעצמו כדרכו בדביקות נפלא יראה ויבין האמת לכן כיבד את האורח שיעשה קידוש .וישבו אל השלחן לאכול כדרך הכפרי אשתו ישבה אצלו ,ואכלו את סעודת הלילה בשמחה וטוב לב .אבל חאורח אינו יכול להסיר צערו מלבו .ויאמר הבעש״ט אליו רבי אמור לנו דברי תורד .ואז חיה פרשת שמות וסיפר לו כל המעשה מגלות מצרים ביד פרעה כפשוטו .והציעו לחאורח את המטה אצל השולחן והוא שכב עם אשתו .ויהי בחצי הלילה ויקץ האורח וירא והנה אש גדולה בוערת על התנור וירץ אל התנור כי היה סבור שבערו העצים שעל התנור וירא והנהי אור גדול ונדחף לאהוריו ויתעלף והעירו אותו .ויאמר הבעש״ט לא היה לך להסתכל במה שלא הורשית ויהי לפלא בעיניו .ויהי בבקר וילך לבית התבודדותו להתפלל שם כדרכו .ובבואו לביתו בא שמח וטוב לב בנשיאת ראש והלך בביתו אנה ואנה וזמר אסדר לפעודתא ועשה קידושא רבא כדרכו בדביקות נפלאה .ובתוך הסעודד .ביקש את חאורח שיאמר דברי תורה ,ולא היה יודע מה שיאמר לפניו כי היה כמעט כמבולבל ואמר לפניו מאמר עם פשט .והשיב הבעש״ט אני שמעתי פירוש אחר על זה המאמר. ואחר הסעודה חלך לבית חתבודדותו ואחר חמנחה בא בהתגלות ואמר דברי תורה רזין דאורייתא אשר לא שמעתן אזן מעולם .ותתפללו מעריב ועשו הבדלה כדרכו ,אח״ז גזר עליו שיסע להרב מוהר׳׳ג ולא יגלה זאת, כי אם שילך לכת ההםידים הגדולים אשר היו בעיר וגם הרב דקהילה. ויאמר בזו הלשון הנה יש אור גדול בסביבות קהילתכם מהראוי שתלכו אחריו להביאו העיר .וכששמעו הדברים האלה כל החסידים וגם הרב נגמר בדעת כולם כי הבעש״ט הוא זד ,האיש ,ונזכרו על כל חפליאות שחיד .לחם עליו שעתה הכל טוב וישר .והלכו כולם לכפר שלו לבקש אותו שיבא העירה .והבעש״ט ראה מקודם ונסע לעיר והם יצאו לקראתו .וכשפגעו זה בזח ירדו כולם למקום אחד ועשו ביער כסא מענפי אילנות והושיבוהו עליהם וקיבלו אותו לרב עליהם והבעש״ט אמר לפניהם דברי תורה .עד כאן שמעתי בשם אדמו״ר נבגי׳מ סדר ההשתלשלות .והמעשים והנפלאות שאירעו בינתים אכתוב ככתוב בכתבים שהגיעו לידי. ואותם הכתבים סגר חבעש״ט באבן אחת בהר׳ כי השביע את האבן ונפתחה האבן וחניח בתוכה הכתבים הנ״ל ושוב נםגרח .וחושיב שפ שומר אחד .ואמר הרב דקהלתנו ששמע מן חמוכיח דק״ק פולנאי שאמר לעת זקנתו יש לי כח ליקה הכתבים משם כי ידעתי מקומם אבל מפני שחבעש״ט סגר אותם איני רוצה ליקח אותם .ואמר שאלו חכתבים נגלו פעם חמישית לחבעש״ט .ואמר שהיו חכתבים ביד אברחם אבינו ע״ה וביד יהושע בן נון והשאר לא ידעתי: שבחי בעל שמ טוב נג ראשית דבר שמעתי מפי חותני זללה״ה ה״ה מר אלכסנדר שוהט שהיה אצל הדב החסיד הקדוש דבן של בני הגולה מודינו ודבינו מו׳ ישדאל בעש״ט ממעזיבוז שחיה אצלו סופר ה׳ שנים כמה שנים קודם ביאת הסופר החסיד המפורסם מוי צבי ואח״כ היו שניחם סופרים מחמת שחיד .עסקו גדול על אהד .ונעשה אה״כ שו״ב מטעם שהיה לו צער גידול בנים והבעש״ט נתן לו מקום בק״ק שדה לבן ואה״כ היה שוחט בק״ק ברדיטשוב. ולעת זקנותו נתן הבעש״ט אגרת ליד המי להרב המאור הגדול דק״ק נעמרוב בעל המהבר ספר תולדות יעקב יוסף ונעשה שו״ב בק״ק נעמרוב. שמעתי כמה פעמים מהרב הנ״ל זללה״ה שאמר להמי בדיד מוסר בסעודה שלישית זכור מה שאמר הבעש״ט אליך .פעם אתת הלכתי לגן עדן והלכו עמי עם רב מישראל ומה שנתקרבתי יותר לג׳׳ע נתמעטו האנשים עד שבאתי לעץ הדדים נשארו עמי מעט מזעיר וגם אותך םענדריל ראיתי בתוכם ונשארת הינטער שטעליק )מאחור(• וגם לא היה לו על יד ימין צפרנים שלימים כי גדלו שנים ,אהד בשרש האצבע ואהד בראש האצבע בין שני צפרנים היה בשר מפריד וכשגדלו העליונים התך אותם בכל עש״ק עד שגמר הצפורן העליון והתהתון עלה בתוך כך לראש האצבע ונפרד משרשו והתהיל אהד לצמוה .ומאיזה דבר בא לו זה ,שפעם אתת שלהו הבעש״ט לחשביע משוגע אחד ובלילה בתוך שנתו הפהידו הרוה וצייר במחשבתו שמות הקדושים על תמונת ידו על כל אצבע ואצבע כמו שראיתי תמונת ידו בספרים וסטר את הרוח על לחייו והכה על הכותל עד שיצא דם מתחת כל צפרניו ונפלו כל הצפרנים .ומהיום והלאה גדלו הצפרנים בענין הזה כנ״ל .ותיכף בא הבעש״ט ואמר לו התפחדת לא תחוש ולא תפחד: דעתה אםפר הגדולות אשר שמעתי מהמי ז׳׳ל איך היה התגלותו כי הוא ישב בכפר קטן על השיינק )בית מרזה( והיה דרכו כשהביא לאשתו היין שרף הלך להתבודדות במעבר הנהר הנקרא פרוט ושם היה לו בהר סלע כמו בית קטן נחצב בהר והיה לוקה לו להם אהד על סעודה אתת והיה אוכל פעם אתת בשבוע .כך התענה כמה שנים ועש״ק היה בא לביתו .וגיסו ר׳ גרשון מקוטב היה מהזיקו לעם הארץ ולבור והיה מפתה את אהותו להתגרש ממנו ולא רצתה כי היתד .יודעת ממנו אבל לא גילתה! לשום אדם .פ״א בא לעיר והיתד .שם אשד .אתת משוגעת והיתד .מגלה לכל אהד ואהד תועבותיו וטובותיו .וכשבא לעיר הבעש״ט זלה״ה ביקש ר׳ גרשון הנ״ל מהרב ההםיד אב״ד דק״ק קוטב הרב ההםיד המא״ה מוי משה שיוליכו הבעש״ט לאותה האשד ,אולי יקבל ממנה איזה מוסר ויחזור למוטב .והלכו כולם .וכשנכנס הרב דק״ק קוטב אמרה ברוך הבא קדוש , ; בד שבחי בעל שם טוב וטהוד וכן לכל א׳ וא׳ כפי מעלתו .והבעש״ט בכבם באחרונה וכשראתה־ אותו ואמדה ברוך הבא ד׳ ישראל כי היה עדיין רך בשנים ,אמדה לו אתה סבור שאני מפחדת ממך לא כי אני ידעתי שחזהידו אותך מן השמים שלא לעסוק בשמות הקדושים עד שישתלמו לד שלשים ושש שנים• והוא היה נחבא אל חכלים והאנשים הני׳ל שאלו אותה מה את אומרת והיא כפלה בדבריה לפניהם עד שגער בא הבעש״ט ואמר לה ולא תשתוק הנה אני מושיב על זה בית דין א׳ ויתירו לי ואותך אגרש מן האשד ,הזאת. התחילח חיא להתחנן אליו אבי אשתוק .והחסידים שבאו עמו הפצירו אותו שיתירו לו ויגרש מן האשד ,והבעש״ט ביקש מהם שלא להתירו כי מסוכן הוא מאד והם לא הדפו ממנו .אז אמר הבעש״ט דאה מה שגרמת .על כן עצתי שתלך בטוב מן האשד ,ואנתנו כולנו נלמד בעבורך .ושאל אותו שמו ואמר לא אוכל לגלות לפני רבים ילכו מכאן האנשים ואגלה לך כי חרפה הוא לבניו שיש בעיר הזאת וכשפנו משם האנשים גלה מי הוא וגם תמי ד׳ל היה מכירו ולא נעשה דוח אלא בשביל שלץ מהתםידיפ דק״ק קוטב ואותו הרוה הפריד את עצמו מן האשד ,הזאת בטוב .ומכאן ואילך לא הניתו אותו לישב בכפר הנ״ל ולקהו מוכסן אהד למלמד בשביל בנים שלו. גם סיפר לי המי ז״ל שזה המוכםן שקיבל אותו למלמד אמד לו שאין לו כי אם בית אהד שמתזיקין אותו שאינו טהור אמד ד״בעש״ט שידור בו וייהד העליה לההצונימ ר״ל וכשהיו משתקים היה גוער בהם ונשתקו .גפ היה מעשה שהיו צדיכין לגשם מאד והיו הנכרים מוציאים פסיליהם סביב הכפר כידוע נמוםם ולא ירד הגשם .פעם אתת אמד הבעש״ט להמובםן תשלח להםביבה שיבואו לכאן למנין וגזר תענית והבעש״ט התפלל בעצמו לפני התיבה והאריכו בתפילה .ושאל בכדי אהד למד ,התפללתם היום באדיכוון וגם היתה בכיה גדולה ביניכם והשיב לו האמת שהתפללו על הג#ם ולצץ הנכרי מאד באמרו הם הלכו עם פסיליהם ולא הועילו ומה תועילו בתפילתכם. וסיפר המוכםן דברי הנכרי להבעש״ט ואמר לו לך אמוד להנכדי שהיום יהיה גשם וכן היה .את״כ קבע דירתו בק״ק טלוסט והיה שם ג״כ מלמד ולא היה ביכולתו לעשות לו מנין בביתו וקיבץ אצלו אנשים והתפלל עמהם והיה לבוש דק בטוזליק )מעיל( עליון של קומאיים ואצבעות הרגלים היו יוצאות דרך הודי הנעליים כי היה עני מאוד והיה הולד קודם התפלה למקוה אפילו בתקופת טבת ובשעת התפלה היו נוטפים ממנו טיפות זיעה כמו פולין .אה״כ נזדמנו לו כמה תולאים ולא רצה לקבל אותם עד שפעם אתת הביאו משוגע או משוגעת ולא רצה לקבל אותו ובלילה הגידו לו שמלאו לו ששה ושלשים שנה ובבקר השב תשבונו והיה כן וקיבל אותו שבחי בעל שט טוב נה משוגע וריפא אותו ועזב את המלמדות וקיבל את חמי ז״ל לסופר והיו נוסעים אליו מכל המקומות: פע 0אחת בא מוכסן אהד מעיר קטבה שעשו לו כישוף כל מה שהיה עומד בבית או באיזה כלי או מעות בכים כיון שעבר עליהם הלילהי לא נשאר רק הצי ,ונסע להבעש״ט וצוה לסופר לכתוב שמירות בכל הדריו ונסע עם המוכסן וכשבא לביתו צבר את השמירות על השולחן והלך לשוק וראו בני הבית שהתחיל הרוח לחתגלגל כמו זאווירוחע )סערה( מזויות לזויות עד שהפריש ויצא מן הבית והיתה הצר גדולה סביב הבית והיה בה פישפש וכשהלך הבעש״ט לאכסניא שלו נדמה לו כמו קאזאק )היל פרשים רוסי מקווקז( גדול מאוד אצל הפשפש וכל מה שנתקרב הבעש״ט להצר נתקטן הקליפה עד שבא סמוך ונעלם הקליפה וקבע שם הבעש״ט שמירות וסיפרו לו הבני בית איך נתגלגל הרוה ויצא מן הבית וגם היפך במטה ובחדרים בין החביות העומדות שם לגרש הקליפה כי כן היה דרכו ונסע לביתו .תכף באתה נכרית אשת בעל הרחיים בבכיה ואמרה אל המוכסן בלשון דוםיא )יא מודרא אלע טע מודדיישע( )אני חכמת אבל אתח יותר הכם( כי הלך סר וזעף ואני לא הייתי בביתי והדג שני שרצים: גם בא מוכסן אהד שנתרועע מזלו מאוד והבעש״ט ראה שמלאך המוות רוקד אתריו .ואמר לו דברים כבושים שישוב בתשובה ומה לך לילך אהד קניני עה״ז מוטב לעשות תשובה ולתקן דרכיו וחשדו שהבעש״ט רוצה מעות ורצה ליתן לו מעות ולא קיבל ממנו .וכשיצא אמר הבעש״ט הוי שוטה שהיום או מהר ימות ודואג בשביל מזלו .וגיסו הרב מוהר״ר גרשון גער בו ואמר למה הוציא מפיו דבר לא טוב על בר ישראל והשיב לו מה אעשה לכם שאתם סומים ולא ראיתם שמה״מ הולך אהריו ונסע לביתו. ובעת הזאת היה גיסו של הבעש״ט מ יעקב אלמן מאשתו ונסע לישא אשה דרך המוכםין הנ״ל כי דרך אהד להם וכשבאו למלון לן בכפר אהד סמוך לכפר המוכסן ועשה המוכסן הנ״ל סעודה הגונה בשבילו .והרב מ׳ יעקב לא רצה לאכול בשר ונתנו מאכל של הלב בסוף השולהן והתלוצץ בו המוכםן ואה״כ הלכו לישון .ובלילה התעורר המוכסן בכאב ראש גדול ובצעקה גדולה וביקש שיאמרו עמו וידוי ולא היה שם שום אדם שיאמר עמו הוידוי ואמר עמו הרב רבי יעקב וידד וענה אהריו הוידוי בניגון ותמה ר׳ יעקב ע״ז. ואה״כ הלכה אשתו ממנו כי אמרה אולי ישן הוא מעט ונוח לו ובזמן מועט השגיחה עליו והוא מת .והזר ר׳ יעקב הנ״ל לביתו להודיע כי באמת סומים אנהנו: מעשה שהיה ,שנסע ובא לעיר קריבוש והיה אב״ד בעיר הב״ל הרב החסיד ר׳ אבא שהיה אה״כ אב״ד בק״ק שדה לבן והיה אצל אב״ד הנ״ל אורה , בו שבחי בעל שפ טוב מחותן שלו והיו מפלפלים על משבח אחת וכשבא הבעש״ט לא יצאו לקראתו. ובכבם ואמר ה׳ עמכם במאי עסקתם והראו לו משבה אהדת השיב להם יודע אבי שעסקתם במשנה אחרת אך המשגה הזאת איך אתם לומדים אותה. וחראה לחם במשבר .זה קושיא גדולח ואח״כ אמר להם חפשנו של המשבח ובסע מאתם לערך פרסה ועמד לרעות הסוסים בשדה .והתחילו לדבר אחד לאחד איך למדנו המשבח חזאת ותיכף שכרו עגלח ורדפו אחריו ומצאוהו בשדה ונתעכבו אצלו .ומעת הזאת היה נוסע חרב מר אבא ממש בכל חודש להבעש״ט על שבת אתת .פ״א שבת אצלו וטעה בתפילת ערבית והתהיל לומר אתה הונן וכשבא לביתו אמר הבעש״ט יפה קריבושטער רב התפלל אתה הונן .וכשבא הבעש״ט לק״ק שדה לבן והיה שם אב״ד צדיק אהד ושמו ר׳ היים והבעש״ט התפלל בשדה וכשבאו לעיר עדיין היו מתפללים בבה״כ והלך לשמוע קדושה ועמד בעזרת בית הכנסת וצוד .להגבאי שילך ויעקר המנורה מתפילתו ראה שאין המנורה בגדו שאל על הדבר ואמרו לו הבעש״ט עומד בעזרה .ותיכף אחר הקדושה יצא אצלו לעזרה ושאל לו ואמר כי יש לך מהשבה זרה אתת בתפלתך מהמת מנורה זו ויש הלוקי דעות בזה יש אומרים ששחק הסופר עם כלב בשעת כתיבתו מנורה הנ׳יל יש אומרים שהיה רשע גדול .והמ״מ דק״ק הנ״ל היו מפורסם ושמו ר׳ אברהם פודליסקער צדיק גדול ומפורסם .פעם אתת לא הוטב בעיניהם שום סכין לשהיטה ושלהו אהד כמה שוהטים מכמה קהילות ולא יכלו להעמיד להם סכין שיוטב בעיניהם פ״א בא הבעש׳׳ט להם ואמת הביב עלינו האורח עד מאד אבל אין לנו במה לכבדו וספרו לו המאורע ואמר שהוא יעמיד להם סכין והעמיד להם סכין והוטב בעיניהם ושהטו ואכלו .והבטיח לשלוח להם שוחט ושלח להם את חמי ז״ל ונתעשר שם .וסיפר לו חמי ז״ל שהיה הי הרב ההסיד הנ״ל כמה שנים בפניו עד עת פטירתו ושלח אחר הבעש״ט כי היה הולה גדול ונתעכב הבעש״ט אצלו זמן רב ועסק ברפואתו וכשראו בני הרב שאין לו פעולה שלהו אהר דאקטער )רופא( לק״ק אוםטרה ונסע לשדה׳ לבן וראה הבעש״ט כי נסע הדאקטער ואמר להדב הנ״ל אני נוסע מכאן כי לכאן נוסע הדאקטער דק״ק אוסטרה והרב לא ידע מזה והפציר בו מאד לבל יסע ולן שם מהמת ת ב הפצרותו ואמר שהדאקטער לן שני פרסאות מעיד. והדאקטער הריס מכבר ידו נגד הבעש״ט ואמר כשאראה הבעש״ט אהרוג אותו בקנה השריפה שבידי ובבקר זירז א״ע הבעש״ט לנסוע והרב חחולה עכבו עד שבא הדאקטער לעיר ואמר הבעש״ט הנה בא הדאקטער לעיר ואמר להרב שלום וישב על העגלה ונסע .וכשבא נגד אכסניא של הדאקטער ירד מן העגלה ונכנס לבית ונתן לו שלום ושאל אותו מאין יודע דאקטעריי )רפואה( והשיב השי״ת למדני ונסע לביתו .ובניו של הרב ההולה הביאוהו שבחי בעל שם טוג 1 נז אל אביהם וכל מד ,שאמר הדאקטער לעשות אמדו לו כבר עשד ,לו זאת, הבעש״ט והלך הדקטעד בפהי נפש אז התרעם הדב החולה על בניו מה עשיתם אע״פ שלא היה לו רפואה מהבעשי׳ט מכל מקום כשנכנס אצלי הבעש״ט הייתי יודע שהשכינה באה עמו וכשנכנס אצלי הדאקטעד נדמה שנכנס אלי גלת )כומר( אתד .ואתר פטירתו נתקבל אצלם לאב״ד הרב ר׳ אבא דק״ק קריביוש הנ״ל .ואכתוב בשבילו המעשה גם כן מעשה מהבעש״ט אשד שמעתי מאיש אהד מאנשי קהלתינו ושמו ההסיד ר׳ יצהק אייזיק בן הרב דק״ק ברעהין אשד שמע מפי אביו ולא רציתי לכתוב גוף המעשה מטעם הכמוס אשר לי איך שהיה הרב דק״ק ברעהין בשדה לבן אצל הרב משדה לבן בהורף והראה לו איגרת מחבעש״ט וזד ,לשונו בחורף הנ״ל תבוא מן הדרך ותמצא בביתך על ההצר שלך רעש גדול אנשים ונשים וטף ותתעלף מתמת הפתד וכשיעודדו אותך אז תצוד ,תיכף להקיז לך דם משני גידים ותיכף תשלח שליה מיוהד להודיע לי על דבר הרעש אעפ״י שתהלד ,לאל יש לי עינים לדאות מרחוק אף על פי כן תשלח לי אגדת ע״י שליה נאום ישראל בעש״ט ע״כ ושורש המעשה לא רציתי לגלות: שמעתי מפי הרב המאה״ג ההסיד דקהלתינו מו׳ גדליה .פ״א ביקש הבעש״ט את הרב דק״ק קוטיב ושאל מאתו ספר הזוהר ובהליכתו לביתו פגע בו גיסו ר׳ גרשון ושאל אותו מה לך תתת היקך ולא רצה לאמר לו .וירד ר׳ גרשון מן העגלה והוציא מתתת היקו ספד הזוהר ולקת ממנו ואמר בלשון תימה ס׳ הזוהר אתה צריך .ואח״כ אמר שהבעש״ט בא לעיר להתפלל בביהמ״ד ובתפלת שמע נאנה אנהה גדולה ואהר התפלה שאל אותו הרב ר׳ משה אב״ד דק״ק הנ״ל מה זה ששמעתי ממך אנהה גדולה בתוך התפלה ופתה אותו בדברים ואמר לו האמת כי אנהה זו היה מלב ואמר לו המזוזה׳ פסולה ומצא כדבריו ונתן לו ספר הזוהר הנ״ל וברכו שלא יפגע בו ר׳ גרשון הנ״ל: שמעתי מפי ר׳ גדליהו הנ״ל פ״א לא היה לו מצות ולא בשד על פסה ותבש את המורו בעגלה ונסע לדרכו לכפרים ושהט בכפרים והביא קמת ובשר על פסת וכשבא אמר לאשתו ראי שיסולק הקמה מן העגלה וירדו גשמים ונחמץ הקמה והודיעה לבעלה ובדק הסכין ונסע לכפרים אשר בצד השבי והביא קמה על ידט .ובבואו סמוך לביתו ושם הר גדול ולא היה יכול הסום למשוך את העגלה והיה מושך בעצמו העגלה לעזור להסוס ובהצי ההר מת הסוס והוכרה למשוך העגלה בעצמו כי ירא להניח הקמת בלא שמירה וכלתה כוהו ועמד אצל העגלה ובכה בכיה גדולה לפני השי״ת. ובתוך בכיתו נפלה עליו שינה ונרדם ובא אליו בהלום אליהו ז״ל וזה היה לו הגילוי הראשון .ואמר לו נרצה דמעתיך ונתקבלה תפילתך הנה אני אשלה שבחי בעל שט טוב נח לך בכרי אחד שיקח עגלה שלך עם הקמח לביתך ותיכף שביער משנתו בא בכרי אחד עם עגלח ועם םוםים ואמר ישראל קשור עגלה שלך בעגלה שלי ואביאך לביתך .כשבא לביתו אמד הבכרי מה תתן לי שאפשוט את העור מן הסום שלך ובתו לו זעקםער .ואח״כ בא בכרי וקבר .חעור בםף ד זחובים ואמר לו הקובח ראח שתלבש א״ע ואת אשתך על יום טוב חבא עליבו לטובה עם המעות הללו .ולימים חביאו הולכי קראוובעם )שיירות( עורות של מארדער )מין היה( והלכה לבעלה ושאלה ממבו אם לקבות או לאו כי בחורו* היה לו בית התבודדותו בכפר אצל בכרי ששכר לו שם בית ואמר רשאית את לקנות כי הפקר הוא כי כולם הרגום ליסטים .וקנתה באותן המעות בםך ד זהובים ועשתה לו זופיצא )מעיל( של הביליע״ה ולאשתו קלייד )שמלה( של הביליע״ה על י״ט וכשראה המוכםין שההזיק ממנו השייגק )בית מרזח> כי הלביש א״ע ואת אשתו השרו שהוא קונה י״ש ממקום אהד זולתו וקבל עליו המוכםין לפני ר׳ גרשון ואמר אני הולק כבוד לכם ובאם שלא יודדי ויפרע לי הפסדי אני אכה אותו במבצר ואמר לו ר׳ גרשון ז״ל אני אוכיהנו. וכשבא הבעש״ט לעיר הוכיח אותו ואמר לו לא היו דברים מעולם הי׳ו .ואמר ר׳ גרשון מאין לך מעות שהלבשת אותך ואת אשתך והשיב לו ה׳ נתן לי ואמר מפבי מה אין ה בותן לי והשיב לו לך איבו בותן ולי נותן .אמר ראה שהמוכםין ילשין עליך במבצר ותלקה אמר אין אבי מפהד ממבו .סוף שרצו להלשין עליו ומת המוכםץ הב״ל: שמעתי מחמי ז״ל שחיח להבעש״ט סוס אחד ובגבב ממבו והיה ר גרשון מוכיח אותו ובזרק דיבור מפיו פתאם חסום יחזיר לי .ושחק עליו ד׳י גרשון הב״ל ובכל פעם שבא לעיר חיח מתגרה בו ואמר ישראל חחזירו לך הסום .ולא חיה הסום .ערך שבח אחת לסוף בא בכרי אחד רוכב על סוס הנ״ל והכה בחלון שיוציאו לו אש ללולקי )למקטרת( והכיר חסום שלו ואמר הלא הסום שלי הוא ותיכף ירד מן הסום וההזיר לו הסום: שמעתי מהרב ר׳ גדליה וגם מהמי מעשה שהיה ר דודמ״מדק״קקאלימייע נסע אחר מעות הבוכה ותעה בדרך ובא לבית הבעש״ט והוא יושב בבית התבודדותו ושאל אותה על בעלה היכן הוא והשיבח כי צריך לילך להמוכםין לעזור לו להשקות בהמותיו .ואמר מ״מ הנ״ל מה אני אוכל בכאן והשיבה בעלי שחט עוף אחד וראו הסכין ואם ייטיב בעיניכם אבשל התרנגולת .וראה הסכין והוטב בעיניו והלכה הצדיקת והודיע לבעלה ובא לביתו ועשה עצמו ג״כ כמו שבא מן המוכםין ושימש לפניו כדרך קטן לפני גדול והציע לו בעצמו את המיטה והעמיד לו מים וכלי ששופכים והוא ואשתו יישנו כדיך בן כפר .ובהצות הלילה עמד הבעש״ט כי שמעתי שלא היה ישן כי אם שתי שעות .וישב בתהתית התנור בהשאי והיה עוסק , , , , שבחי בעל שם טוב נטי במה שהיה עוסק בחשאי ונתעורר ד׳ דוד מ״מ הנ׳ וראה אור גדול תחת התנור וסבור שהודלקו ונבערו חשפענער )הנסרים( שעל התנור ותתחיל לעודד את אשתו ואמר חנה חנה אש בוער על התנור והשיבה לו אני אשה בטרם אלביש א״ע ואתכסה בצעיף יבער יותר ותתחזק חאש ר״ל ימחול הרב עכ״ה כי מים יש אצלו רכבה ולקח הכלי עם מים זזשופכים והלד לכבות האש .וכשבא לתנור ראה שהבעש״ט יושב ואור זורח עליו ואמר לו הרב מפה לאוזן כי האור עומד עליו כקשת כשראה המ״מ זה נתעלף וחוצרכח חנה לעורר את הבעש״ט ולבלבלו כדי שיעורר את המ״מ הנ׳ מן התעלפות .ובבקר אמר ר׳ דוד מ״מ הנ״ל כך ראיתי אמור לי מה זאת והשיב אין אני יודע אני אמדתי תהלים אפשר שנתדבקתי בשי״ת והיה זה. וגזר עליו ר׳ דוד וגלה א״ע לפניו ומהיום ההוא והלאה היה ד׳ דוד מ״מ הנ״ל נוסע אליו בכל פעם לשמוע ממנו דברי תורה וכששמעו חבריו ממנו תורתו אמרו מאין לך זה והשיב מעני ואביון אחד .ומאז כששמע ר דוד שהוכיח ר גדשה את הבעש״ט בגדופים אמר לו הנח לו כי הוא חכם יותר מכם כי הבעש״ט גזר עליו שלא יגלה: בק״ק מעזיבה היח אחד שלא היה שלם עם הבעש״ט ואצלו היה מלמז? למת מופלג בכל דרכיו משכיל אשר גם הוא היה מרחיק א״ע מהבעש״ט ורצון הרב היה מאד לקרבו לעבודת ה׳ .כי הוא היה מוכן לכל טוב אבל נפלא מאד בעיניו האיד יפול דבר .כי היה מתרחק מאד ובפרט שגם הבעה״ב שלו היו לו לשמירה מעולת .פ״א בליל שבת חלם איד שהוא מטייל בק״ק מעזיבוז בכל העיר וראה פלטין א׳ גאה ומהודר בהידור היותר אפשת .ויתמה מאד על זה ולא שבעה עינו בראייתו ,כי כל מה שמרבה לראות הוא רואה יותר נפלאות .אח״כ שם אל לבו ,כי הנה כל זה ההידור הוא רק מעצם חומר הבנין ומכ״ש כשאסתכל בהדרת יופי המלאכה והציורים וכאשר נתן אל לבו להעמיק ביופי המלאכה נתפלא מאד ע״ז .כי ממש בכל שטח קטן הוא חכמה ומלאכה אשר לא נראה דוגמתו בכל העולם. ולבו דאה הרבה חכמה .ונמשך אחריו בכלות חנפש ממש ושוב אמר אל לבו כיון שחיצוניות הפלטין הוא מהודר כ״כ מכל שכן פנימיות הפלטין בוודאי אין ערוך אליו .וכשגיגש אל החלון לראות בפנימיותו וירא והנח הבעש״ט וכל םייעתא קדישא דילי׳ מסובין על השלחן והבעש״ט אומר דברי תורה ונתלהב לבו להכנם לפני ולפנים ורץ אל הדלת וכשרצה להכנס דתף אותו המשרת ולא חניחו להכנס בפנים ונצטער מאד ע״ז .עכ״ז בגודל חשקו ורצונו לשמוע דבר ה עמד אצל החלון ושמע כל דבריו הקדושים ויקץ והנה חלום והתחיל לחזור הד״ת ששמע והנה מתוק מדבש וחחזיר אותם ב וג פעמים אבל בהיות שחיה עדיין ערך חצות לילה חוכרח לישון עוד , , , , , שבחי בעל שם טוב הפעם .ויד.י בבקר כשקם ממשכבו והנה החלום הוא זוכר בבירור גמור, אבל הד׳׳ת בשכחה ממנו לגמרי ונצטער מאד על זה עד שממש היה כמבולבל מרוב צער ולא ידע האיד להתפלל ובעת סעודת שתרית ישב כמשתומם .אמד הבעה״ב אליו מד .יום מיומים אם חלם למעלתו איזח חלום לא טוב נטיבנו בפני תלתא דרהמי לו ולא ענהו ואפשר היד .הולך בעצמו להבעש״ט אך שזוכר ההרחקה שהרחיקו המשרת בהלום והתיירא מאד פן יהיה בהקיץ ג״כ ודי לו חרפה ובוז והיד .כך כל היום בצער גדול׳ ויהי בעת סעודה שלישית צוד .הבעש״ט לכו לבית הנגיד הידוע וקראו לי את המלמד שיבא לכאן ויפלא מאד בעיניחם אבל תיכף כשפתח חשליח את הדלת ואמר להמלמד הבעש״ט קרא את מע״ל שיבא אליו מיד דלג על השולחן ורץ כמשוגע בלי טחליק ואז שמע כל אותן הד״ת ששמעו בלילה ומיד נתעלף וכששב רוהו בקרבו אמר הבעש״ט אליו בבדיתותא אם היית שומע דבר הדש היית נתפעל כ״כ אבל אין זה דבר תדש כי מכבד שמעת את כל זה בלילה והבין כי דבר ה׳ הוא ומאז נתקרב אליו בכל לבו ונעשה צדיק גמור: בלףלו הנ״ל היה סוהר א׳ גדול והוא היה מאותן אנשים שהיו עדיין נגד הבעש״ט והיה להסוהר הנ״ל בן יתידי הכם ומופלג בלמוד ובשארי מעלות פ״א נסע הבן יהיר לברעסלב אהד סהורד .ודרכו היה להתעכב בנסיעה כזו ד׳ שבועות .פי׳א בתעכב יותר מעשרה שבועות ולא היה ממנו שום ידיעה כלל ונצטערו ב ב מאד ע״ז פ״א אמרה אמו אשת הסוחר מה אתה מקשה לבך נגד בעש״ט כל העולם כלו נוסעים אליו ממש מד׳ כנפות חארץ ועושה להם פעולות ואתה אין רצונך לילך לביתו לשאול את פיו ולדרוש עבור בננו כי לא דבר ריק הוא והוא לא שת לבו לזאת .ויהי ברבות הימים ותאלצהו מאד והוכרח לעשות רצון אשתו והלך עש״ק להבעש״ט ואמר רבינו זד .יותר מעשרה שבועות שנסע בני יחידי לברעסלב ואין לי שום ידיעה ממנו ולא ידעינן מה עלתה לו .מיד צוה הבעש״ט שיביאו לו ספר הזוהר ופתת אותו וראה בו והשיב לו בנך הוא בעז״ד .בחיים ושלום ושבת זה ישבות בכפר סמוך לעירנו א׳ פרסה .ולא האמין לדבריו כי האיך יוכל להיות כך כי הלא לא נעלם מבנו רב הגעגועים שלהם וכמים הפנים וכף בודאי אין כסף נהשב למאומה ויתן בעד פור )עגלה( מה שיבקשו בכדי שיבא על שבת לביתו עכ״ז לרוותא דמילתא שלה ערל אהד לכפר הנ״ל וצוהו להתעכב שם עד הלילה אולי יבוא קודם הלילה. בלילה בא חערל בחזרה ואמר שאין קול ואין עונה לא נשמע ולא נראה מבנך כלום .אז אמר הסותר לאשתו הוא הדבר אשר דברתי מקדם אשר כל דבריו הם פתויי דברים שאין בהם ממש .אבל באמת כך הי׳ המעשה אצל בנו נשברה העגלה כמה פעמים בדרך ובא לכפר הנ׳ בהצי הלילה ותיכף ״ שבויי בעל שם טוב םא במוצאי ש״ק בא בנו לביתו אז ראה למפרע כי כל דברי הבעש״ט המה כנים וצודקים והלך להבעש״ט וביקש ממנו מהילה היות שדיבר עליו לשון הרע וםיפר לו כל המעשה .אמר לו שוטה הלא אור שברא הקב״ה בששת ימי בראשית היה אדם מביט בו מסוף העולם ועד סופו וגנזו לצדיקים לעתיד לבא והיכן גנזו בתורה ולכן כשאני פותת ספר הזוהר אני רואה כל העולם כולו ולא אשגה ברואה בעז׳׳ה: שמעתי ממוהר״ר פאלק התסיד המפורסם דק״ק טיטשילנק ששמע מר׳ אברהם אב״ד דק״ק דובאסאר שהיה מקודם ש״ץ בבית המדרש דק״ק מעזיבה .פ״א היו צריכין לאמר הלל שהיה ר״ת או תוה״מ של פסה והיה דבי אברהם הנ״ל מתפלל תפלת שהרית לפגי התיבה והבעש״ט התפלל במקומו והיה מנהגו להתפלל בעצמו לפני התיבה מן הלל .ובשמונה עשרה של קול רם נתרעד הבעש״ט רעדה גדולה והיה רועד והולך כדרכו לרעוד בתפילתו תמיד ומי שראה אותו בשעת התפילה דאה הרעדה שלו .וכשסיים ר׳ אברהם הנ״ל תזרת התפילה והבעש״ט עומד במקומו ורועד ואינו הולך אל התיבה ובא החסיד ר׳ וואלף קוצעס והציץ בפניו והנה בועדות כלפידים ועיניו בולטות והיו פתוחות ועומדות בלי תנועה כמו גוסס תם ושלום ורמז ר׳ זאב הנ״ל לרב אברהם ולקתו אותו זה ביד אתת הה ביד אתת והוליכוהו אל התיבה והלך עמהם ועמד לפני התיבה ורעד ערך מה ופתה ואמר הלל והכל ברעדה ואת׳׳כ כשסיים הקדיש עמד ורעד זמן רב והוצרכו להמתין בקריאת התורה עד שנת מרעדתו .ולא זו בלבד אלא ששמעתי מהרב דק״ק פולנאי בעל המחבר ספר תולדות יעקב יוסף שפ״א עמד כלי גדול עם מים בשעה שהבעש״ט היה מתפלל וראו שהמים נעים ונדים וממש השראת השכינה היה עליו ומזה רעדה הארץ כמ״ש מפני אשד ירד עליו ה׳ באש ויתרד כל ההר מאד אך לא הי׳ ניכר ובמים היה ניכר מאד .גם שמעתי מהמ״מ מ׳ אליהו ז״ל כשבא פעם ראשונה להמגיד הגדול דק״ק מעזריטיש סיפר לו זה המעשה ואמר פ״א ביו״ט ואין יודע אם יום ראשון של פסה או יום שמיני עצרת היה והוצרכתי לברך גשם או טל היה הבעש״ט מתפלל לפני התיבה בתשק רב כי כן שמעתי כמה פעמים מבהיריו כי היה מנשא ראש כולם והיה מתפלל בזעקה גדולה והרב המגיד מישרים הגדול לא היה יכול לסבול כי היה תולה גדול ויצא מבהמ״ד ונכנס לבית קטן שבבהמ״ד והתפלל שם ביחיד וקודם מוסף הלך הבעש״ט ובא לבית קטן ללבוש הקיטיל ואמר המגיד כי היה מכיר שהיה אצלו השראת השכינה וכשראה אותו הכיר בו כי אינו בזה העולם וכשלבש הקיטל )מעיל לבן שלובשין התסידים בעת תפילות מסוימות( נקמט הקיטל על כתפיו ואתז המ״מ הגדול בקיטל לפשטו מקמיטתו וכשנגע התחיל לרעוד ואחז בשולחן שהיה שם וגם השולחן התתיל םב שבחי בעל שם טוב לרעוד עמו .והבעש״ט הלך עד שהוצרך להתפלל ולבקש מן השי״ת שיקת ממנו דבר זה כי אץ בכוחו לסבול: גם מהחסיד ר׳ דוד פורקעס ממעזיבה גם כן שמעתי שפ״א התפלל הבעש״ט בדרך בבית בכותל מזרח וסמוך לכותל מערב היו עומדים חביות מלאות תבואה והיו רואים שהתבואה רועדת וגם שמעתי ממנו אבל לא מפיו ממש בהיותו שוחט בק״ק טולטשין היה שובת ר׳ דוד הנ׳ ועשה ר׳ דוד מכפר חלאדווקע תנאים ושלח עגלות אחר כל המקבלים וגם מ׳ דוד מ״מ הנ״ל נסע על התנאים הנ׳ וסיפר על הדרך .וכשבאו אנשי הקהלד ,סיפרו לי איך שפ״א ביום הכיפור בהשכמה לא בא הבעש״ט לבית המדרש כפי המנהג ביה״כ להתפלל בהשכמה והיה שוהה עד בוש על היום והמתינו עליו מלחתפלל ואחר כך בא וישב על מקומו והיה ראשו על השטענדער מקים ראשו ומניח ראשו מקים ומניח כמח פעמים ואחר כך רמז שילכו לחתפלל לפני התיבה .ובא ר׳ דוד הנ״ל להתפלל כי הוא היה מתפלל בימים נוראים. כשבא סמוך לתיבה חתחיל הבעש״ט לבזותו בפני כל עם ועדה ואמר בזה הלשון זקן אשמאי תיכן אתח הולך וביזה וגינח אותו ערך חצי שעה והיה רוצח לחזור ולילך מן העמוד כי היטיב חרה לו עד מאד כי אמר שמא חם ושלום ראה בי דבר מגונה וגער עליו ואמר עמוד והתחיל לחתפלל .ובכה ולא חיה יודע מד .שחוא מדבר רק שצעק ובכה כי שבר לבו מאד .ואחר כך במוצאי יוה״כ הלך ר׳ דוד מ״מ ז״ל אל הבעש״ט ואמר לו דבינו מה ראית בי דבר מגונה חס ושלום עגה ואמר ח״ו לא ראיתי בך כלום דק באשמורת ראיתי להם״מ על הדרך מקום שהתפילות הולכים לקבל כל התפילות ח״ו ואמרתי בלבי למה אלך להתפלל ולמסור לו התפילות ח״ו על כן שהיתי מלחתפלל ות״ל פניתי דרך אחד שילכו חתפלות בזו חדרך ולא יוכל לאחוז בהם וע״כ יראתי פן ח״ו יכנס בלבך ויקלקל ח״ו הדבר ושברתי את לבך בכדי שלא יהיה לך שום מחשבה זרה בלבך ואחר כך צרת לך להתפלל: גם שמעתי מפי חרב חחסיד מה׳ גדליא ז״ל פ״א התפלל בעש״ט תפלת מנחח בכפר אחד בחדר שקורץ שפאייכלער )מחסן תבואה( והיו שם הרבה חביות מלאות תבואות ובעת התפילה היה הרקדה גדולה בץ החביות מחמת חרעדח כמ״ש מפני אשר ירד עליו ח׳ באש ויחרד כל ההד מאד .ות״ל שראיתי בחינות נשמת משה ז״ל .עוד שמעתי מפי הרב ר פאלק הנ״ל שהוא גלה למדינות קרים עם ד׳ יוסף אשכנזי ש״ץ הבעש״ט בשעת הבריחה ושמע מפיו ואני שמעתי ממנו .פ״א חלם ר יוסף הנ״ל שראה חסיד אחד שנפטר וחניח בן קטן בר חכים וקפץ עליו שידוך נחות דרגא ובא חהסיד לד׳ יוסף בחלום וביקש ממנו שילך לאשתו ויאמר לה בשמו שלא תעשה השידוך ולא ניחא לו .כי אם אותו האיש שיבוא היום לביתח ראשון עם , שבחי בעל שם טוב סג זה תעשה שידוך .ואחר כך ראה בחלום דמות מזבח ועלה אותו הנפטר על המזבח ושם ראשו בין ברכיו והתחיל לצעוק הסליחה ענינו ה׳ ענינו ענינו אבינו ענינו ובו /וכל אלפא ביתא עד גמירא .אחד כך אמד ענינו אלהי אבותינו ענינו ענינו אלהי אברהם ענינו ענינו פחד יצחק ענינו ענינו אביר יעקב ענינו ענינו מבין דמעח ענינו ענינו אלחי חמדכבה ענינו ושט לרקיע ובבוקר הלך להבעש״ט וסיפר לפניו החלום אמד לו כסבור אתה שחלמת חלום .לא כן .ראית הזיון .גם אני דאיתי ובעיני נתגשם והמזבה הוא מזבה שמקריב מיכאל הנשמות לפני השי׳׳ת .ושאל אותו מפני מה אמר אותן ענינו והשיב שאץ מלאך ונשמות יכולים לעלות מעולם לעולם אלא על ידי תפילות ענינו ושאל אותו מפני מה אמר נוסח זה והשיב כי למעלה כן הנוסח ושלח הבעש״ט אהד אשת המת ואמר לה הדברים אודות השידוך: עוד שמעתי מפיו הנ״ל פ״א ערב יום הכיפור דאה בעש״ט קיטרוג גדול על ישראל שתסתלק מהם תודה שבע״פ והי׳ מתעצב מאד כל יום עיה״כ .ולע״ע כשבאו כל העיד לבדכם ברך אהד או שנים ואמר לא יכולתי מהמת צעד ולא בירך אותם והלך לביהכ״נ ואמר לפניהם דברי כבושים ונפל לאדון חקודש וצעק ואמר ווי כי רוצים ליקח התורה מידנו איך נוכל להתקיים בין האומות אפילו חצי יום .ורגז מאד על חדבנים ואמר כי בשבילם הוא שבודים שקד מלבם בהקדמות שקדים ואמר כי עמדו למשפט כל התנאים ואמוראים .ואה״כ הלך לבהמ״ד ואמר עוד דברי כבושים והתפללו כל נדרי ואמר אהד כל נדרי כי הקיטדוג הולך ומתחזק והיה ממהר עי״ז כל הבעלי תפילות כדי שיעמוד לתפילת נעילה בעוד היום גדול כי הוא בעצמו היה מתפלל תמיד תפילת נעילה וקודם בעילה התהיל לומר דברי כבושים ובכה והיה מניח ראשו לאחוריו על חתיבח וגנח וצעק ואח״כ התחיל להתפלל שמונה עשרה בחשאי ואח״כ תתחיל הש״ע של קול רם ומנהגו היה תמיד בימים נוראים לא היה משגיח במחזור כי הרב ד׳ יעקיל ממעזיבוז היד ,אומד במהזור הפייט לפניו והוא עונד .אחריו וכשתגיע לתיבת פתח לנו שעד או לתיבת שעדי שמים פתח וכשדיבר ר׳ יעקיל פעם ושתים ושמע שאינו עונה אהדיו נשתתק והתהיל לעשות תנועות נוראות ששחה לאחוריו עד שבא ראשו סמוך לברכיו ויראו העולם שלא יפול לארץ והיו רוצים לאחוז ולסעד אותו והיו יראים והודיעו לד׳ זאב קוצעם ז״ל ובא והביט בפניו ורמז שלא יגעו בו .והיו עיניו בולטות ובקולו היה עושה תנועות! כשוד שהוט והיה כך לערך שתי שעות ופתאום נתעורר ונתיישר על עמדו והתפלל במהירות גדולה וגמר התפילה .ובמוצאי יה״כ באו כולם להקביל פניו כי כן היה המנהג תמיד ושאלו אותו על הקיטרוג מה עלתה. וסיפר להם כי בעמדו בתפילת נעילה יכולתי להתפלל והלכתי מעולם לעולם סד שבחי כעל שם טוב בלי שום עיכוב כל ש״ע חשאי ובש״ע של קול רם הלכתי ג״כ עד שבאתי אל היכל א׳ והי׳ לי עוד שער אחד להכנם שאבו׳ לפני השי״ת ב״ה ובאותו היכל מצאתי תפילות של חמשים• שנה שלא היה להם עליה ועכשיו מפני שהתפללנו בזה יוה״כ בכוונח עלו כל חתפילות וחית כל תפילה מאירה כשתר נכון .ואמרתי לאותן התפילות למה לא עליתם קודם ואמרו כי כן נצטווינו להמתין על רומע״ל שתוליך אותנו ואמרתי להם בואו עמי והשער מיה פתוח .ואמר לאנשי עירו כי השער היה גדול ככל העולם .וכאשר התתלבו לילך עם התפילות בא מלאך אחד וסגר הדלת ותלה מסגר אתד על השער, וסיפר להם כי המסגר היה גדול כמלא מעזיבת .התחלתי לסבב המסגר לפתות אותו ולא יכולתי ורצתי לרבי הידוע בספר תולדות יעקב יוסף ובקשתי ממנו ואמרתי ישראל נתונים בצרה גדולה כזו ועכשיו אין מביתים אותי ליכנם כי בעת אהד לא הייתי דוהק א״ע להכנם ואמד הרב שלי אני אלך עמך ואם יהיה אפשר לפתות לך אפתת וכשבא וסיבב את המסגר ולא יכול ג״כ לפתוה אז אמר אלי מה אוכל לעשות לך והתתלתי להתמרמר לפני רבי איך עזבתני בעת צרה כזו והשיב איני יודע מה לעשות לך אבל אבי ואתה נלך להיכלא דמשיחא אולי יהיה ישועה משם והלכתי ברעש גדול להיכלא דמשיחא וכשראה אותי משית צדקינו מרתוק אמר אלי לא תצעוק ובתן לי שני אותיות ובאתי לשער ותהלה לאל שפתחתי המסגר ופתחתי השער והולכתי כל התפלות ומחמת אותה שמהה גדולה שנתעלו כל התפילות נשתתק פי הקטיגור ולא הוצרכתי לטעון ובטלה הגזירה ולא נשאר כי אם הרשימה מהגזירה .ומאותו הרשימה אני זוכר שהיה רעש גדול בעולם כי כמה אנשים שלהו ספריהם למדינת וואלהיא וזה הקטרוג היה מן הכת שבתי צבי ימת שמו ושרף בישוף אתד של עיר קאמיניץ שתי גמרות מש״ם והרב דקהלתינו אמר כי לקח מהמוכםין דכפר שלו ש״ם בחזקה ושילם לו עבור הש״ם והניתם על האש ובעו״ה נשרף כולו ות״ל תיכף כשעמד הבישוף לפני האש ניזוק והוליכו אותו לעיר קאמניץ ולא הביאו אותו בחיים ומת בדרך הרשע הנ״ל .ואח״כ היה וויכוח לפני הבישוף דק״ק לבו״ב אבל נפל פתד התורה עליו ולא הרשיע והכת הרשעה הנ״ל כולם השתמדו כי עשו להם הרפה ובזיון גדול שגילח להם פאה אתת והצי זקן שיכירו שהוא לא יהודי ולא נכרי ומתמת בושה נשתמדו .אבל פ״א היה הרב ההםיד מ׳ מנחם נתום מטשארנביל בעירנו וסיפר מעשה זה לפני העם ואני באתי באמצע הסיפור ושמעתי ממנו קצת שינוי וגם דבר חדש שאמר משיח לבעש״ט איני יודע אם תפתת ואם תפתה יהיה בוודאי ישועה לישראל .עוד אמר שזה השער היה של היכל קן צפוד אשר מעולם לא נכנם בו כי אם משית כאמור בזוה״ק ואמר ששמע קול אלהים ואמר לו מה אעשה עמך שאני מוכרח , שבחי בעל שפ טוב םזז לעשות רצונך .ומהרב דקהלתינו משמעות שעדיין היה בצער ורגז על האוחזים עד שנסעו האורהים מביתו ואה״כ שלת שליה ושמע השליה שהוכיחו אשתו על שרגז על האורהים ונשען על השולהן ואמר הנני מוכן לקבל תוכחה ואח״כ שלה לבקש האורהים .ובבקר עמד בתפלה בצבור .ומכת אותן שנשתמדו שמעתי מחרב דקהלתינו שאמר הבעש״ט שהשכינח מיללת ואומרת כל זמן שהאבר מהובר יש תקוזז שיהיה לו איזה רפואה וכשחותכין האבר אין לו תקנה עולמית כי כל אהד מישראל הוא אבר מהשכינה: שמעתי מפי חמיו של רבי פאלק הכהן ההסיד ר׳ שמעריל מ״מ דק״ק וירעיווקע שפ״א שבת בק״ק באלטע ואמר שהעיר חזאת תחרב פ״א ואה״כ תבנה ותהיה עיר ואם בישראל ותעמוד עד ביאת הגואל בב״א .הרב דקהלתינו פירש האיך היה האמירה כי היו ירידים גדולים בק״ק באלטע והיו שם רוב סוהרים נכרים וישמעאלים וקדר ושארי אומות והיו רצים בעגלות בעת סעודה שלישית בעת שאמר הבעש״ט ז״ל תורה והיו מבלבלים אותו ורגז ואמר מה לך באלטי עדיין תצמה עליך צרה: שמעתי מר׳ שמעריל הנ״ל שנה אהת קודם הבריחה ואמר כי כשנעשה מלחמה בין ישמעאל ובין היון הרבו העיר הנ״ל וגם סביבותיה ועיר פיטשילניק וכל הכפרים סביבותיה לא נשאר בבלטע כי אם בית קטן בפני חהצר: שמעתי מר׳ פאלק חנ״ל כשנסע ר׳ גרשון מקוטיב מא״י לחוץ לארץ לשדך את בניו אמר אגב אורחא ת״ל שעברתי את הים אסע לגיםי בעש״ט ז״ל ובא אליו בעש״ק .עמד הבעש״ט להתפלל תפילת חמנחה וחיח מאריך בתפלתו עד צאת הכוכבים .ור׳ גרשון התפלל ג״כ בתוך הסידור של האריז״ל ואה״כ היה מעביר על הסדרא שנים מקרא וא׳ תרגום ואח״כ צוה והביאו לו כרים ושכב לנות .ובליל שבת בשעת סעודה שאל ר׳ גרשון את גיסו הבעש״ט מפני מה הארכת בתפילה כ״כ אני ג״כ התפללתי בכוונות וקראתי הסדרא שמוא״ת והוצרכתי לשכוב ולנוח ואתה עומד ורועד ועשית כתנועותיך כי היה רוצה להוציא דברים מפיו והיה הבעש״ט שותק ממנו ולא השיב לו כלום .והוא כפל ושאל עוד הפעם אז השיב לו הבעש״ט כשאני׳ מגיע לתיבה מהיד ,מתים .וספק לד׳ פאלק אם לתיבת מהיד ,מתים אתה או מחיה מתים ברתמים .ואני כוונתי כוונת יהודים ואז באות נשמות מתים לאלפים ולרבבות ואני צריך לדבר עם כל אחד ואחד .מפני מה נדחה׳ ממחציתו ואני עושח לו תקון ומתפלל בעדו ומעלחו וחחשוב חשוב קודם והם רבים כ״כ שאם רציתי להעלות כולם חייתי צריך לעמוד ש״ע שלש שנים אך כשאני שומע הכרוז שמכריז מקודש מקודש ואי אפשר עוד להעלות הנשמות אני פוסע מן הש״ע .ואמר אליו רבי גרשון בדרך שהוק םו שבווי בעל שם טוב למה אין באים אלי והשיב לו היה אצלי כאן עוד שבת הב׳ ואבי אמסור לך הכוובות בכתב על ביר •ויבואו ג״כ אליך וכ״ע לעש״ק הבא כשסיים בעש״ט קדיש לפבי התפילה עמד ר״ג להתפלל ג״כ והבעש״ט לא התחיל. עדיין בתפלה כי היה יודע שרבי גרשון לא יסבול ויפתד ותיקן בתוך כך הזיייגער )שעון( שלו והריה טאבאק עד שיעבור ר״ג הב״ל מקום הכוובה וכשכיוון לכוובה זו וראו שבאו אליו מתים כמו עדר גדול של צאן ובפל בחלשות אז העירו הבעש״ט וצוד .לו לילך לביתו• ובלילה על השולהן בעי£ הסעודה שאל לו הבעש״ט למה בתחלשתה ואמר לו בעת שכוובתי הכוובה באו אלי מתים כמו עדרים .אז אמר הבעש״ט לאבשיו בדרך שהוק הכו אותו שלא ישתק מהבעש״ט: שמעתי מהרב המפורסם ההםיד והכים דק״ק פולבאה שהיה אב״ד בק״ק שאריגראד .שמע שהבעש״ט בא לק״ק מאהליב אמד בלבו אסע גם אבי כי לא היה עדיין חסיד ובםע ובא בעש״ק אליו קודם תפילות בוקר וראה שהבעש״ט מעשן לולקי )מקטרת( והיה דבר זה תמיד .ואת״כ בשעת התפילה בכה בכיה גדולה שלא בכיתי מימי והבבתי שלא משלי היתד ,זאת הבכיוז. ואת״כ בםע הבעש״ט לא״י ובשארתי משומם עד שהזר אז התחלתי לבםוע אליו וישבתי אצלו זמן והיה הבעש״ט אומר שצריך להגביה אותי וישבתי לערך ה׳ שבועות ושאלתי אימתי יגביה אותי רומע״ל .והשאר שמעתי מהרב דקהלתבו מ׳ גדליה ז״ל ואמר ששמע מהרב הב״ל שהמוכיה היה ראשון לפעולותיו שבא אליו לק״ק שאריגראד על שבת וביקש ממבו שיתאכסן אצלו ולא השיב פביו ריקם וביקש ממנו שיעשה לו מבין בביתו להתפלל ונתן לו רשות אבל בעצמו הלך לבהכ״ב .ובשבת כשהלך המוכית לדרוש ביקש ממבו שילך להדרשה והלבישו בדרשה מכף רגל ועד ראש ואמר בלבו אין זד ,כי אם בביא כי מבין יודע מתשבתו ובדבק בו ותיכף ביקש אבשי הקהל על הסעודה שלישית והיה תמיה להם כי יודעים שאינו מחזיק עם חסידים ואת״כ כשההזיק הרב בצדקתו התחילו אבשי העיר לריב עמו ונעשו לו שונאים גדולים והמתלוקת הי׳ הולך וחזק עד שגדשו אותו מן העיד בעש״ק והוצרך לשבות בכפר אהד .והבעש״ט היה בדרך לא רתוק וכשראה הבעש״ט הדבר אמר לאבשי סגולתו ביםע לכפר פלוני כי ידעתי שיש לו צער גדול ובשבות שם עם הרב דלףק שאריגראד שבהיר ,עמו לפקח צערו וכן עשו וגם חמוכיח היה שם ג״כ עמהם ובשבת אחר תפילת מוסף ראה המוכית את הרב שחוא מצער אמר לו אל תצטער שמעתי כרוז שהכריז ואמרו פלובי שובאך יהרג ופלוני שובאך ימות בדרך וכל העיר תשרף באש. וכששמע הבעש״ט דבריו צעק על המוכיה ואמר שוטה גם אתה שומע כרוזין ובשתתק ד,כ6וכיח .והרב בםע לק״ק ראשקאב ובתקבל שם לרב פ״ש ושם שבחי בעל שט טוב םז חזר בתשובה גדולה כי היה עושר מסך סמך אלף והיה מחלק כל המעות שלו כי חחזיר כל חקנםים שקיבל וכל חמו״מ שחי׳ בו נדנוד איסור החזיר והכריז בחרם שכל מי שקיבל ממנו ואינו בהכשר יבוא וחזר מעותיו עד שנשאר עני: ושמעתי מהרב מ׳ יואל מ״מ דק״ק נעמדוב אשד מקום קבורתו בא״י בידושלם תוב״ב שפ״א נסע עם הרב דק״ק דאשקוב לק״ק מעזיבוז ובא לק״ק בא״ר והתפללו שם באכסניא בבית בעשרה ובסוף התפילה השתמט הרב מאצלם והלכו לבקשו ומצאו שיצא מבית אהד ושאלו אותו מה עשה הרב בביתך ולא רצה לגלות כמו שגזר עליו שלא לגלות והאנשים הגדולים שהיו שם עם הרב כעסו עליו ואמרו וגזרו על הצורף הנ״ל שיאמר להם האמת ואמר הצורף הנ״ל אני דואה בו נקמה כי בהיותו דר בק״ק ראשקב לקה ממני קנם שני אדומים ועכשיו נתן לי הטלית של שבת שלו עד שיחזור מן הדרך ויפדה ממני .וגזרו עליו האנשים תיכף ומיד תמחול לו שני האדומים ותהזיר לו הטלית והחזיר לו ולא רצח לקבלו עד שבתן הצורף תקיעת כף שמהל לו בלב שלם אז קיבל הטלית .ומהתעני׳ של הרב הב׳ כך היה שהיה מתעבה בתשובות הקבה בזה האופן התעבה מידי יום ביום ובכל חדש וחודש התעבה פ״א משבת לשבת ואין איש מאבשי הבית שהיו יודעים מזה התענית דק בתולה אחת בת אחותו של הרב הב״ל עשה עמה מעמד ומצב שהיא תביא לו לאכול ולא אהד וגם תפבה המאכל שלא יוודע לבבי הבית .ככה התעבה ה׳ שבים ובשבה השישית אירע שהתענה משבת לשבת והבעש״ט הי׳ בדרך ושמע כרוז מהר ד ה אליו במרוצה כי היום יתבטלו מוחץ שלו רץ אליו במרוצה גדולה עד שמת לו םום בדרך שוה עשרה אדומים ואמר להדב מת לי סוס של עשרה אדומים בדרך על ידך ותהיה כפרה תהתיך ותיכף אכל ושמע לו אה״כ .ויש תהת ידי אגרת ששלח הבעש״ט להרב בזה״ל העתק׳ שבכתב בעב׳ חאג׳ מק׳ מעזיבוז לק׳ בעמדוב רבתא הבי מילי בכתבא דצוא ושוב כמראה הבזק מראח הכהו אב״ד דק״ק הב׳ מעוז ומגדל הרב המופל׳ עושה פלא הכ הכולל מ יוסף הכהן דק״ק הנ׳ אב״ד זה לשון האיגרת ליד אהובי א״ב הרב המאה״ג ע״ה פ״ה המפורסם בחסידות חחכם השלם המופלא עשה פלא הנצמד בקירות לבי דבוק מאה לי מ יוסף הכהן הנח גי״ה קבלתי וראיתי ראי אחת בשתי שורו׳ העליונות ושם נאמד שדומע״ל אומד כאילו מוכרה להתענות ותדגז בטני מקול הקורא והנני מוסיף בגזירות עידץ ובצירוף קב״ה ושכינתיה לבל יכנס א״ע בסכנה כזה כי זה מעשה מרה שהודה ועצבות ואיתאבחז״ל שאין השכינה שורה לא מתוך עצבות דק מתוך שמחה של מצוה כאשר ידוע לרומע״ל דברים שלמדתי כמה פעמים והיו הדברים האלה , , , , םח שבחי בעל שם טוב על לבו ועל דבר סעיפי מחשבותיו המביאים אותו לזה איעצך ויהי אלקים עמך גבוד חחיל בכל בוקד ובוקד בעת לימודו ידבק עצמו באותיות בדביקות גמור לעבודת בוראו ב״ה וב״ש ואז ימתיקו הדינים בשודשן ויקיל מעליו הדינין ומבשרך אל תתעלם ח״ו להתענות יותר מהחיוב ומהצורך ואם שמע תשמע לקולי ויהי אלקים עמך ובזח אקצר ואומר שלום מנאי הדש״ת נאום ישראל בעש״ט: ואפריון נמטי לבנו יחידו הרבני המופלג הידיד כבוד מ׳ שמשון ועי״ח בנו ידיד ר׳׳מ הידץ נ״י לכולם בכלל ובפרט: ושמעתי מהרב דקהלתינו מ׳ גדליה ז״ל שכמח פעמים חשק הדב לנסוע לאה״ק והדב בעש״ט אמד שלא יםע ואמר לו סימן זה יהי בידן* כל פעם שיפול לך חשק לנסוע לאה״ק תדע נאמנה שיש דינים על העיד ר״ל ושטן מטריד אותך כדי שלא לחתפלל בעד חעיר ע״כ כשיפול לך חשק לאה״ק תתפלל בעד העיר .פ״א נםע חדב לבעש״ט על שבת וחוצדך לנסוע דרך עיר שאדיגראד והיה כעם על העיד מאד ולא רצה לעמוד בעיר אך מחמת שהיד .צריך לתת מספוא לסוסים הוכרח לעמוד ולא קם מהעגלה ואמר כשיאכלו תיכף נסע ונלך וכשנכנסו לבית התחיל לגשם מאד שלא יכלו לנסוע ולא פסק הגשם עד שהוצרך ללון שם בעל כרחו ובבוקר ג״כ הגשם לא פסק הולך וגדול עד יום ה׳ וכשראה שאיו הגשמים פוסקים אמר רבש״ע אפשד ניחא לך שאשבות כאן והגשמים יפסקו וכן היה שפסקו תיכף הגשמים והי׳ מתפלל כל השבת עבוד העיר והבעש״ט ראה ששבת בק׳ שאריגראד והיה יודע שהיטיב חרה לו על העיד ושחק ואמר לאנשי סגולתו הנח חרב דה״ק דאשקוב שבת בק״ק שאדיגראד ושחק עוד .ולאחר שבת כשבא להבעש״ט נתן לו שלום ושחק ואמר הדב להבעש״ט רבינו מה השחוק ואמד לו שהיית כל ש״ק בשאדיגדאד והשיב כן הדבר ומתגעגע לו כבן יחיד .וסיפר לו שחוכרח לשבות שם מחמת הגשמים• אז השיב לו הבעש״ט סבור אתה שהמוכיח היה משקד ח״ו כי אמת ששמע הכרוז ומה שרגזתי עליו על שהוציא מפיו שאילו לא הוציא מפיו דברי הכרוז הייתי מבטל הגזירה מן העיר באותה שבת מכל וכל ועכשיו לא פעלתי אלא שנתנו להם חדחבה שלא תשדף בפעם א׳ אך פעם מבוא זה ופעם מבוא זה עד שתשרף כל העיר וכן היה שנשרפה בכמה פעמים ואותן שגזרו עליהם למות בדבד ד״ל מתו בדבר שהיה שתי שנים אחר חבריחח חדציחה נהרגו בק׳ אומין בעת הבדיחה ד״ל .ואותן שנגזרה עליהם והי׳ להם הרחבת זמן גדול עדך עשרים שנה או יותר שאני יודע שהי אב״ד דק״ק נעמרוב ששה עשר שנח קודם חבדיחה ח ת מד ,שהי בעיר דאשקוב שחי כמה שנים קודם , , , מעשה זו: , שבחי בעל שפ טוב , ואכתוב קצת משבהי הדב בשהי אב״ד בק״ק נעמרוב אחד הבדיחה שנה אחת ודדכי הי׳ כשהייתי מנית תפילין דד״ת הייתי ידא להנית בפני הבדיות כי הייתי עדיין דך בשנים ונהגתי בשעת אשדי ובא לציון חלבתי לבית גדול כי אין שם איש בשעת התפילה כי חתפללו בתדד םמוך לבית קטן שהיו מתפללים דק הגבאי שלו היה בבית ופעמים הלך חגבאי לשוק לקנות צדכי הבית ונכנסתי לבית והנתתי שם תפילין דד״ת ונשתהיתי ובתוך כך גמרו התפילה ונכנס הדב ז״ל לביתו ויפן כה וכה וידא כי אין איש ושאלתי אותו דבינו מה אתם מבקשים ואמר לי אתה הולך בתפילין ומיד הסירותי התפילין של ראש מעלי ואמר לך לבית המדרש ודאה אם גמדו התפילה והלכתי ומתפללים עדיין אשדי ובא לציון ובאתי לביתו ולא מצאתי אותו כי הסיר התפילין והלך לפנות א״ע והמתנתי עליו וכשבא לבית ושאלני ואמרתי שגמרו התפלה כי שערתי שבוודאי גמדו התפלה׳ ותתחיל להנית תפילין וידעתי שילך לבהמ״ד וקדמתי והלכתי ומצאתי שאתד עומד לפני התיבה ואומר תחלים כמו בשינח .וידעתי שחרב ידגוז ע״ז כי היה אומד ברית המעוד כנגד ברית הלשון וכמו שבברית המעוד א״א להוליד באבר מת כן בברית הלשון א״א להוליד באבר מת .ותהלים צוד. הרב לומר בכל בתי כנסיות אותיות נעמדוב ואותיות קר״ע שט״ן משולב בשם הוי״ה מפסוקי אשדי תמימי דרך ומקודם יאמרו קפיטל פ״ג ושיאמרו בכל יום יהי רצון אהד התפילה .וכשבא לבהמ״ד ושמע אמירות תהלים רגז ואמר אין בי כת עוד שאת אתכם עלי חושבים מתשבות כ״א לעצמו אני אומר שלא תהא קל בעיניכם אודות הקדר ומשם הלך לבה״כ ושם נח מרוגזו .ורמז הדברים דרך פשט ואילו לא שמעתי קודם דבריו בבה״מד לא הבנתי רמיזתו .וביום קיבץ תינוקות של בית רבן לבהכ״נ וצוד .לומר צ״א פעמים ויהי נועם וקודם המנחה שמעו שבלילה העבר הלך הקדר הצי פרסח סמוך לטולטשין מחנה גדולה והיו קרובים לעיר נעמרוב ות״ל ששלהו הישמעאלים שר א׳ פאשי אהריהם וחזרו כולם: שמעתי מאיש א׳ ושמו ד דוד שהיה דר באותו פעם ק״ק שאדיגראד שיום אחד קודם צוד .הרב ר׳ מרדכי מק״ק הנ״ל להקהל שישלחו שליח מיוחד לחרב דק״ק נעמרוב שיתפלל אודות חקדד ושלחו שליח וצוה להם שילך בבוקר בבוקר אמר הרב הנ״ל אינו צריך לשליח כי כבר ידע והרב דק״ק נעמרוב ה׳ יציל עמו ישראל מכל צדה וצוקה אמן ואכתוב קצת מהתנהגותו כי היה לומד בכל יום בטלית ותפילין וקודם האכילה למד שיעור גמרא ז׳ דפין וגם בשעת אכילה בין מאכל למאכל לא פסק פרמיה מגירםא ואהר האכילה היד .ישן מעט מזעיר וקם משינתו וד״נית תפילין ולמד עד תפלת המנחה גם בלילה למד הרבה לא עבר עליו לילה אחד שלא , ע שבחי בעל שם טוב קם בתצי לילה ממש בקיץ ובהודף הן בשבת וי״ט ועשה פדיון שבויים וצדקה הדבה מאוד ובביתו מיתה פדנםתו בדוחק ולהץ .פ״א התדעם עליו בנו על חדוחק ולתץ והשיב לו כתוב בפדקי אבות ויהיו עניים בני ביתך, והלימוד שלו ותפילתו וכל דבר שבקדושה חיה עושה בפח עד שבשדו מזדעזע עליו: שמעתי מהמי ז״ל שהרב ההםיד מ׳ גרשון טבל א״ע בים בשעה שהספינה מהלכת ושאלתי אותו איך מותר להעמיד עצמו בסכנה גדולה כזו ולא היה בידו להשיבני וכשבא ר׳ גדליה אלינו ונזכרתי ושאלתי אותו ע״ז והשיב לי פ״א ישבתי עם הרב ההםיד מ׳ צבי מקאמעניץ על האצטבא שלפני הבית ושאלתי אותו עד״ז והשיב לי על האצטבא הזאת ישבתי עם ר׳׳ג הנ״ל ושאלתי אותו בזה״ל אני שמעתי שטבלת בים בשעה שהספינה׳ מהלכת האיד הותר להעמיד עצמו בסכנה כזו והשיב בשהוק ואמר מה בכך שכל אומני הספינה רוחצים בים כי יש שק אהד של עור ובו סולם של עור תולה בספינה ועולים ויורדים בו ורותצים בתוכו אכן אגיד לד אני לא רתצתי בשק הנ״ל אבל כד היה המעשה שראיתי דינים על הספינה ורציתי לטבול לבטל הדינים ואתדמי שבאו אצל קאמפיע אתד והעמידו את הספינה ויצאו כל אנשי הספינה לטייל ואמרתי עתה שעת הכושר לטבול ופשטתי הבגדים לתחתית הספינה שקורין העמבאר וקפצתי לתוך המים וישבתי בתוך המים ובתוך כך זזה הספינה וכשעליתי מן המים ראיתי שהלכה הספינה אמרתי בלבי אם אלך על הקעמפיען מה אעשה ערום אנכי שלא אוכל להוציא דבר שבקדושה מפי ומה גם שאין לי שם מה לאכול ולשתות אמרתי ארדוף אחר הספינה ואשיגנה כי בטוח הייתי בעצמי שאוכל לשוט היטב כי פ״א ראיתי בנהר דנעםטער יהודי אהד טובע בנהר והיה רחוק ממני כהצי פרסה והצלתי את היהודי הזה .וכן עשיתי ושטתי אחר הספינה והגעתי אותח אך מחמת שהיא גבוהה וחלקה בזפת לא היה לי מקום להיאחז בספינה וצעקתי ולא נשמע קולי מחמת קול ורעש הספינה ושוב נתרחקה ממני הספינה ושטתי בכל כוחי וחזק ידי כן עשיתי כמה! פעמים עד שנבעתי מאד והתחלתי לשקוע במים יורד ועולה ולא יכולתי לדבר שום דבור אפילו וידוי והרהרתי בלבי אף לטבוע וגם לאבד עולם הבא שהוא כמעט מאבד עצמו לדעת ותיכף יצא אחד מהספינה וראה אותי והוציא אותי והניח אותי בספינה קטנה שלו והביא אותי לספינה הגדולה והשליך אותי לתוך הספינה הגדולה ררדתי לירכתי הספינה ושכבתי לערך ב׳ שעות והייתי מקיא מאד מרוב המים ששתיתי ושכבתי עד שנתתי מעט ולבשתי בגדי ואמרתי אשלם להאיש על הטובה שעשה עמי ולא ירש ע׳׳י שבחי בעל שט טוב עא עה״ב ולקחתי כים מעות ותפשתי אותו בכל הספיגה ולא היד! שם שום ישמעאל ואמרתי משמע מיני׳ האי טעיי׳ היה: שמעתי מחרב דקהלתינו מעשה שדאח חבעש״ט על רבי גרשון גיסו רשימת של ניאוף והיה לו צער גדול מזה והיה בוש לומר לו ומתמה על הדבר ואעפ״כ אמר לו .והשיב לו שקה אתה והכה את ד״בעש״ט .אמר לו הבעש״ט המתן לי עד למהר כי אעפ״כ אני רואה עליך רשימה של ניאוף ובלילה ביהודים שלו שעשה ראה .ולמחר אמר לו אתה קבלת עליך פרישות מאשתך ושמעתי ברקיע שפסק הרמב״ם שאמר שזהו כאלו אמר על אשתו הרי עלי כאמא אעפ״כ שאינו נדד גמור מ״מ נתעורר עליך הרשימה של קרי שצמת עליו משבת לשבת ומהמת שעברת על נדר הפרישות! גתהזקה הרשימה ורואה אני עליך כניאוף והודה לו האמת .וזה שעבר על הפרישות היה מטעם שהיה רוצה לנסוע לאה״ק ולא היה יכול לפיים את אשתו לדבר זה כי היה רהוק ממנה ע״כ עיבר על הפרישות .ועסקו שניהם בתיקון עד שתיקן את הדבר זה ומהתהברות הזו נולד המגיד מישרים דק״ק לאדיזען ואמר עליו חמוכיח דק״ק פולנאי שלא ראה קרי מימיו: שמעתי מפי מ״מ הנ״ל פעם א׳ גזר ר׳ שלום מארץ חמערב תענית על חגשמים בירושלים וחיה צדיק גדול וחשוב וצוד״ שיתכנסו כולם בבד״״כ אהד להתפלל בכנופיא ושלה לד׳ גרשון הנ״ל שהוא יתפלל לפני התיבה ובירושלם המנהג מי שמתפלל לפני התיבה צרין* לומר דברי כבושים והתם המנהג של הדרשנים שיאמר הגמרא או המדרש או פסוקים כצורתן וכהווייתן ואם משנה הלשון חרפה הוא לו והיה מכין את עצמו לדרוש והזר הלשון כמה פעמים בכדי שיאמר כהווייתן לא ישן כל הלילה ובאשמורת הבוקר ניהר גרונו ואמר לבנו ר׳ ליב הנ״ל נתקלקל מלולי לד לד׳ שלום אמור לו שאני איני יכול להתפלל ונתפרדה ההבילה והתפלל כ״א במקומו שרגיל בו ור׳ שלום בביד״״מ שלו במקומו וירד אהד לפני התיבה .ובתוך השידה שמע ר׳ שלום שהזר הקול לד׳ גדשת ומיד אחר התפילה של להש צוה שילך המתפלל מן העמוד וירד ר׳ גרשון לעמוד להתפלל ש״ע בקול ויאמר הםליהות .ירד ר׳ גרשון לפני התיבה ואתר הש״ע תתחיל לומר סליחות ואמר חפתיחה ואה״כ הלך מן התיבה ולא רצה לומר עוד םליהות ושאל אותו בנו ר׳ ליב הנ״ל מפני מה עשה זה והשיב לו כי בפתיהה היתה תפילתי שגורה בפי והרגשתי אם אומר עוד סליחות ירדו גשמים תיכף ויראתי מגסות דוה לכן לא התפללתי כי יודע אני שירדו גשמים ב׳ או ג׳ ימים רצופים לאהד זה וכן היה: .גם שמעתי מר׳ פנחס מלמד שהיה מקודם מ״מ וכמדומה לי שהמעשה׳ הי׳ בק״ק צפת והיה שם חרב דק״ק הנ״ל חנקרא בלשונם חכם והיה עב שבחי בעל שם טוב איש טוב מאד והיה אוהב לו* גרשון פ״א אמד ו״ גרשון להחכס הנ״ל אפם בסף והוצדכתי ללוות על הוצאות שבת והיה יום אחד קר מאד ולבש ר׳ גרשון בדופלק שבתפר על צמר גפן והלך לבה״מ להתפלל ואחד התפילה היו שוהים בבה״מ כל א׳ למד שיעורו ור׳ גרשון הולך ושוב בתוך הבה״מ והיה שואף טאבק והוציא מכים הברוםלק הפאטשיילע )מטפחת( שלו ובפל מן הבדוםליק כים קטן שקודין שלאם באייטיל )ארגז קטן בעול שמהזיקין בו כסף מטבעות( ובתוך הכיס היה זעקסער )מטבע של שש פרוטות( ובאה״ק לא היו יודעים הכיס הזח ודאח חחכם שבפל מד׳ גרשון הכיס הב״ל והגביה אותה ומשמש מבחוץ כי לא היה יכול לפתוח הכיס הב״ל והדגיש שיש בתוכו ה׳ מטבעות וסבר שזה היה אדומים )מטבעות זהב( ותמה החכם על ר׳ גרשון שהוציא מפיו דבר שקר ושם מקפידים מאוד על דבר שקד והתחיל לדבר עם רבי גרשון רומע״ל לוד ,על שבת מעות על הוצאות ולא היה לדומע״ל מעות והשיב כן הדבר ואמר לו החכם דומע״ל שקד מדבר והוא אמד אמת דברתי וכפלו הוויכות זה אומר כה וזה אומד כה ובתוך כך קפץ החכם לאדון הקדש ובשבע ששקד מדבר וקפץ ר׳ גרשון והחדים אותו וחלץ החכם מבעליו והלך לביתו וקיבץ כל הקהל וסיפר להם המאורע והראה להם הכיס ומשמשו גם הם הכיס ואמרו שיש בתוכה חמשה אדומים וקיבל לפביהס לא די שהוא שקדן גם החדים אותי הלכו הקהל לד׳ גרשון ושאלו אותו למה החרמתם את חחכם! שלבו ואמר כי בשבע שבועות שקר והראו לו כיסו ואמרו הבה יש בכאן חמשה אדומים ואמר ר׳ גרשון למד ,לא פתח את הכיס קודם שבשבע והשיבו לא היה יכול לפתוח אמר לחם היה לו לקרוע את הכיס ולדאות שמטבע זו איבו הולך בכאן וחיא כשאר כסף כי יש לי חרם מכסף וגם שאר כלי כסף ופייס החכם את ד׳ גרשון והתיר לו את החרם .ובא אגרת מהבעש״ט לר׳ גרשון וכתב שם ראיתי שדבו אותך בחיכל אחד ורצו לדון אותך למיתה ח״ו מפבי מד ,העזת פביך בגד הרב אב״ד רציתי לילך להיכל לטעון עבורך וסגרו ההיכל בעדי ולא יכולתי לכבום שם ואמרתי דבש״ע הוא עשח לקבאתך ויצא קול חביחו לו כי קבא קבאת ה׳ צבאות ועכ״ז פסקו לו שיהיה סומא חודש אחד וסומא חשוב כמת ובכן מהיום והלאה לא תחיה קשח כ״כ .וכתב ר׳ גרשון לבעש״ט אין אבי יודע מד ,אידן בך כי חמעשד ,אמת אבל תמיה לי שראית שדנין אותי קודם המעשה כי היה ברשם באגדת של בעש״ט באיזה יום בכתב .וכדומה לזה שמעתי מהרב דקהלתיבו שר׳ ליפע ז״ל מק״ק המעלביק הי׳ מריב עם הרב דק״ק הב״ל אודות שאלה אחת זד ,אוסר וזה מתיר וכשהיה רב ליפמן על ר״ה אצל בעש״ט אמר הבעש״ט בשעת אכילה ראיתי היום ת י ן איזה למדן למיתה על שהעיז בגד הרב אב״ד שבחי בעל שם טוב עג דקהלתו ותבין ד׳ ליפמן שנגדו הוא מדבר ותתחיל לבכות ואמר לו הבעש״ט אל תפחד כי אני התפללתי עבודך ופטדוך מן הדין: עוד שמעתי מד׳ פנהס בהיות ד׳ גדשון באה״ק ושם המנהג מימי קדם לסנן את המים הן לבשל והן לשתות מחמת שמימיהם מוכנסים ומי בורות ושביהי במימיהם תולעים ויתושים ואשת ד׳ גדשון לא ידעה מזה ולא סיננה המים ובמדינותיהם עדיין אין המנהג לסנן המים ותבדו הנשים זמר של ליצנות והתלוצצו ממנה בבהכ״נ ובאה לביתה בבכיה גדולה למה הביאתני למרחקים שמתלוצצים ממני ופייס ד׳ גרשון אותה ואמר הראני את האשד ,שחברה זה השיר והראה לו את האשד ,הנ״ל שהיא הולכו* מבה״כ ורקק ואמר בלשון תימה מה זאת ז 1האשד ,יכולה לדבר ונתאלמה האשד ,הזאת: שמעתי מבני מ׳ ליב שיחיה שפ״א שבת אצלנו ר׳ הירש תתן אב״ד דק״ק אוסטרה המא״ג ד׳ דוד וד׳ אייזיק היה גיסו של ר׳ הידץ בנו של הרב הנ״ל ובמוצאי שבת סיפר בנו הנ״ל מעשה ששמע ממנו .שהיה־ למוהד׳ר אייזיק בנו של הרב בת קטנה בת י״ג שנד ,ונשואה היתד ,והיתה חולד ,וכשהיה הבעש״ט בק״ק זאסלב הראו לו ד״חולנית וצוד ,למהר לקרוא לה אשת רופא שתעמיד לד ,עלוקות ואמר לפתוח לה מדידין )טחורים( והנגיד מ׳ אייזיק היה ירא לסמוך על הבעש״ט ושאל להדאקטעד של הדוכפה׳ ךק״ק הנ״ל ואמר כי אפילו בקטנה שכיח מרידין ובא לביתו ושלה אהד אשת רופא והאכסניא של ד״בעש״ט היה אצל ר׳ דוד שהיה מקודם אב״ד דק״ק אוסטדה ור׳ הירש תתן הרב הלך עם הבעש״ט לבית ר׳ אייזיק דרד פרוזדור הבית ועמדו ושם כמה סוסים והלך מסוס לסוס וראה אותם והכה אותם והוטב בעיניו סוס אחד ואמר לד׳ ד״ידץ אם אפשר שימכור לו הסוס הלז והשיב ד׳ הידץ אינו יודע ונכנסו לבית ואמר לדבי אייזיק מכור לי סוס זה והשיב לו דבינו כתיב לא תחמוד אמד לו שוטה אעפ״כ הומד אני ולא רצה למכור ואה״כ דאה אשת הרופא ואמר אין אתרת בעיר כי קראת אותה הבו לעת הזה .והאשה הזאת היתד ,השובה בעיר ופתהה לה מדידין ואעפ״כ לא הבריאה והבעש״ט נסע לביתו ור׳ אייזיק נסע עם בתו לקידר שבק״ק קאסטאנטין ושמע הבעש״ט מזה ונסע בעצמו לקאםטאנטין ורגז עליו ואמר הגם אתם תעשו לי כן והבטית לו ד׳ אייזיק שיסע לביתו אבל דעתו לא היה כן וכשראה ר׳ אייזיק שהקידר לא מעלה ולא מוריד נסע עם בתו לביתו .פ״א נחלשה מאד סמוך לשבת ועשה הרב מ׳ דוד רעש וקבץ מלמדים לומר תהלים וברכו אותה בשם אחר ושלח אגדת ביד נכדי למעזבוז עם שלית בכדי שיוכל לילך בשבת להבעש״ט שיתפלל בעדה ובא הנכרי ביום ש״ק אהד קה״ת קודם תפילת מוסף ובמוצאי שבת צוד. עד שבחי בעל שם טוב לכתוב אגרת ליתן ליד נכרי וכתוב בתוכו גי״ק קודם מוסף קבלתי והתפללתי עבודה תפלה גדולה ולא נעניתי לא דבר ולא חצי דבר ואין יודע מה אידן בי׳ אם לא שברכו אותה בשם אחר ותיכף תודיעו לי השם בסוף נודע שהקטנה הזאת היתה מעוברת וכשילדה הבריאה ,ואת״ז הי׳ הבעש״ט בק״ק זאםלב אמרו אשת רופא הכרתם ומשם תדש ג״כ ידעתם ולמה לא הכרתם שהיא מעוברת והשיב לו סבור אתה שבאמת היתד .מעוברת מתפלתי ומתפילת אביך נתעברה והאגרת ששלח הבעש״ט היה כ״י רבי יעקב מיאמפאלי: עוד מעשה שהבעש״ט ישב בק׳ זאםלב ושבת שם כמה שבתים ובתור כך מצאו נכרי מת על השדה והביאו אותו לעיר ורצו לעשות עלילה על היהודים .והלכו להדוכםד .ואמרו לה שהיהודים הרגוהו .והדוכםה יראה לנפשה כי בעלה הדוכס מת מיתה מנוולת על אם הדרך על אשר הרג הקדושים בעלילות שקר ע״כ אמרה אי אפשר לדון דיני נפשות אם לא שיתקרו הדבר ברור שהיהודים הרגוהו .וכשנודע לאנשי העיר בני ישראל רעדה אחזתם ושלחו את ר׳ אייזיק הנ״ל להבעש״ט לאכםניא שלו להודיע לו והבעש״ט עומד רגל אחת על הספסל ורגל א׳ על ה א ת ור׳ צבי סופר אמר זוהר לפניו והבעש״ט עונה אתריו ונתלהב בהתלהבות גדולה ופניו בוערות וכשבא ר׳ אייזיק על מפתן הבית רמז עליו בידו שילד והלך והפתד הי׳ הולך וגדול ושלחו אותו פעם שניה ורמז ג״כ עוד שילך עד שהפצירו הרב ר׳ דוד שילך להבעש״ט ואותו לא ידחה בוודאי בלך ושוב כי הוא זקן ונשוא פנים .והלך ר׳ דוד להיבעש״ט אמר לו הבעש״ט אץ אני שומע שמדברים מזה בחצר כלל .ופעם א׳ אתר שבת באמצע היום אחר אכילה שכב הבעש״ט על תיבה אתת ונשען על ידו ואנשים עומדים לפניו והרכין את אזנו כמו שרוצה לשמוע ואמר כי מדברים בחצר מעלילה זו ואמר יחמו לו המקוזז במהרה והלך למקוח ובא ואמר אל תפחדו כי אין חשש כלל .ושלחו הקהל את השתדלן לחצר ושמע שהנכדים קיבלו לפני הדוכםד ,אודות הנכרי ההרוג וצותה את הדאקטר שלה לראות את ההרוג ולידע אם מת הוא מיתת עצמו או לאו .והקהל יראו לסמוך על הבעש״ט ונתנו להדאקטער שלשים אדומים ות״ל שלא הי׳ מזה עלילה כלל וכלל והאב״ד דק״ק זאםלב הי׳ גיסו של ר׳ דוד הנ״ל ושאלו את הבעש״ט למה לא הגיד להם קודם שמצאו את ההרוג שלא יפחדו כשימצאו את ההדוג על השדה והשיב להם אני התפללתי במקוה על דבר זה למה העלימו ממניי דבר זה מקודם והשיבו לי כי זה הי׳ לי עונש על שהתעצלתי בהספד של ת״ח א׳ הנקרא ר׳ חיים מבראד .ואמר להרב דק״ק זאםלב סבור אתה שאני שבחי בעל שט טוב ן עת איני יודע שנתבאת כמה פעמים פעם אחת במרחץ תתת הםפםלין ובמקומות אתרים ועל כולם הודה לו: שמעתי בביאת הרב דק׳ געמרוב פ״א בשמתת תורה היו אנשי םגולה דבעש״ט שמתים ומרקדים ושותים יין מן המרתף של הבעש״ט הרבה׳ ואמרה אשת הבעש״ט הצדקנית לא ישאירו יין לקידוש ולהבדלה ונכנסה להבעש״ט ואמרה לו אמור שיפסקו לשתות ולרקד כי לא ישאר לך יין לקידוש ולהבדלה אמר לה הבעש״ט בצתוק טוב אמרת לך אמוד להם שיפסיקו וילכו לביתם כשפתחה הדלת והם רקדו בעגול וראתה שליהטה! אש סביבותיהם כמו חופה לקתה הכלים והלכה בעצמה למרתף והביאה להם יין כפי רצונם ואח״כ שאל אותה הבעש״ט אמרת להם שילכו אמדה לו היה לך לאמר בעצמך: שמעתי מהרב דק״ק דדאזניץ שהיה אב״ד בק״ק פאווליץ המעשה איך נתקרב הרב המגיד הגדול להבעש״ט המגיד צם ז׳ או ת׳ פעמים משבת לשבת רצופים ותלה מאד פ״א בא ר׳ מענדל מק״ק באד לק״ק טארטשין ונתאכסן אצל פרנס התודש והמגיד היה דר בבית קטן םמוד להפ״ח הנק׳ אונטער שטביל )בקומה התחתונה( ונכנס ר׳ מענדל לפרוזדור להבעה״ב שלו ושמע דברי המגיד שלמד עם תלמיד א׳ והוטבו בעיניו הדבורים שלו ונכנס אליו וראה שהוא תולה מאד ואמר לו האם לא שמעתם שיש בעש״ט בעולם ויםע מעלתו אליו וידפא אותו והשיב טוב לחסות בה׳ מבטוח באדם .וכשבא ר׳ מענדיל להבעש״ט סיפר בשבחו של המגיד ואמר הייתי בק״ק טארטשין וראיתי כלי יפה אמר הבעש״ט ראיתי אותו מכמה שנים ויש לי געגועים אליו שיבא אלי .ויש כמה נוםתאות איך שבא המגיד להבעש״ט אך שמעתי שקרוביו לחצוהו שיסע להבעש״ט וכשבא להבעש״ט מצא אותו יושב על מטתו ומעיין ונתן לו שלום וביקש המגיד הנ׳ שירפא אותו וגער בו הבעש״ט אמר אין סוסים שלי אוכלים מצות ונפל עליו זיעה מתמת חולשה .ויצא לחת וישיב על האצטבא שלפני הבית לנוח וראה איש אתד רך בשנים וקרא אותו אליו ואמר לו בבקשה ממד לד אל הבעש״ט ואמור למה אינו מקיים הפסוק ואהבת את הגרי והאיש הנ׳ היה ר׳ יעקב מהנעפאלי ונכמרו רחמיו עליו ונכנס להבעש״ט והיה ירא לומר לו ועשה בתכמה והלך עד קצה הבית ותזר לצאת לברוח ובהליכתו אמר איש א׳ מרה שתורה יושב לפני הבית וביקש אותי שאומר לרומע״ל למה' לא קיימתם ואהבתם את הגר ויצא מן הבית .מיד אסף הבעש״ט עשרה אנשים ויצא אליו ופייס אותו ורצה לרפאות אותו בדיבורים .ושמעתי מר׳ גרשון דק״ק פאווליץ שהבעש״ט היה הולך אליו כמו שני שבועות וישב כנגדו ואמר תחלים ואח״כ אמר הבעש״ט אליו הייתי רוצה לרפאות אותך שבחי בעל שם טוב עו בדיבורים כי היא רפואה קיימת ועכשיו אני צריך לעסוק עמך ברפואות. ונתן לו דירה ונתן לו י״ב זהוב׳ בכל שבוע ושבוע על הוצאות שלו .והיו ר יעקב הנ״ל ור׳ אליהו הולכים אליו בכל עת לבקרו ופעמים היו מפלפלים בגמ׳ ותוספות ולא יכול לילך להבעש״ט מתמת תלישות ואהר זמן מועט התהיל להבריא והי׳ הולך להבעש״ט לשולהנו .פ״א התעלף והיו מעוררים אותו עד הצי יום והבעש״ט הלך שלש פעמים למקוה ושלה לאדון א׳ רחוק ג פרסאות וקנה ממנו אבן טוב הנקרא דימאנט בסך שלשים אדומים וכתשו ונתנו לו לשתות ואח״ז בא אליו ר׳ יעקב וחבריו הנ׳ לבקרו .שאלו אותו מפני מה היה לו התעלפות ולא ענד ,אותם דבר ושאלו לאנשי הבית אם לא יצא בלילה ואמרו יצא ושהה ובא לבית והתתיל להתעלף ושאלו אותו היכן היה אמר להם הבעש״ט שלח אהרי הגבאי שלו בחצות לילד .ובאתי ומצאתי אותו יושב וכר קטן על ראשו ומלובש בעור של זאבים מהופך ושאל אותי אם למדת הכמת הקבלה ואמרתי הן וחי׳ ספר א׳ מונח לפניו על השולחן וצוה אותי לאמר לפניו בספר זה ובספר הי׳ כתוב במאמרים קטנים וכל מאמר הי׳ התהלה אמר ר״י סח לי מט״ט שר הפנים ואמרתי לפניו עמוד או הצי עמוד ואמר הבעש״ט לא כן הוא אני אומר לפניך ואמר לפניו ובתוך כך נזדעזע וקם ואמר אנחנו עוסקים במעשה מרכבה ואני יושב ואמר בעמידה ובתוך הדיבורים השכיב אותי במטה כמו עיגול ושוב לא ראיתי אותו רק שמעתי קולות וראיתי ברקים ולפידים נוראים והי כך ערך שני שעות ונתפתדתי מאד ומזה הפהד והתחלתי להתעלף .ואומר אני הכותב כמדומה לי שזה היה קבלת התורה שכן שמעתי מפי הרב התסיד דק״ק פולנאה שקיבל מהבעש״ט תורתו השייך לנשמתו בקולות וברקים ועוד הי׳ אומר זה הלשון בכל מיני כ״ז כנאמר בזוהר הקדוש ואני לא ראיתי בזוהר שיזכור בכל מיני כ״ז בקבלת התורה אבל שמעתי מהרב זה הלשון כמו שקיבלו ישראל התורה בכלל כן קיבל הבעש״ט בפרט ואחרי שפ״א שאלו אנשי סגולתו אותו מאמר זוהר ופירש ואמר להם ותזרו ושאלו את המגיד הנ׳ ז״ל והיה הפירוש מכוון כמו שאמד הבש״ט וסיפרו להבעש״ט אמר כסבורים אתם שהוא יודע בעצמו התורה. וכשנסע המגיד ז״ל מהבעש״ט בירך אותו הבעש״ט ואח״כ הרכין הבעש״מ את ראשו שיברך אותו ולא רצח ולקח הבעש״ט את ידו ונתן על ראשו , , , ובירך אותו ע״כ: שמעתי מר יואל מ״מ דק״ק נעמרוב ותמיד הי׳ אצל הרב דק״ק פולנאי בק״ק ראש קוב ובק״ק שאריגראד ובק״ק נעמרוב שמעתי ממנו שפ״א שבת הבעש׳׳ט בשאריגאד ובמוצאי שבת אחר הבדלה היה דרכו לספר מה שראה בשבת ואמר שראה שמת ר״א דק״ק אמשטרדם ואמר לו שמת , שבחי בעל שט טוב עז בשבת העבר שהיה שבת בראשית ושאלתי אותו מה היתה הסיבה שמת ואמר שני אנשים מפולין ביזו אותו בשמתת תורה ולא רצה ר׳ יואל הנ׳ לפרש שמותם ואמרו בזה״ל כאן אתה נשיא ובמדינות פולין לא היית ראוי להיות רב אפילו אצל הייטים וקיבל על עצמו מיתה אבל אנקם מהם בדבר ובתרב ר׳׳ל ושאלתי אותו מה תעשה באשתו הרבנית ואמר שאקה אותה מהם ושכחתי ממנו לשאול אם בתיים או סבור שגם היא תמות ובשנה ההיא בא בן הרב דק״ק פולנאי שאל אותו אביו מה ד״א הרב עושה אמד כבר נפטר שאל אותו אם נפטר בשבת בראשית אמר כן ואמר מניין אתה יודע זה שלא קדם שום אדם ממני ואמר לו אנחנו ידענו תיכף בשבת פ׳ נח כי הבעש״ט אמר לנו ותמה מאד ושאל אותו על אשתו של הרב הנ׳ ואמר שבא ד׳ אברהם שווערדליק מירושלים ולקתה לירושלים ושאל על בעלי המתלוקות של הרב זע׳ ואמר שהותלשו על מכת דבר ר״ל וגירשו אותם לשדה ובאו ישמעאלים והרגו אותם .שוב אמר באותה שבת עצמה כי ראה שידפסו באותו השנה ספר חדש ואינו יודע שם אותו הספר כי עדיין לא קראו לו שם וזה הספר תיבר אתד מכת שבתי צבי ימ״ש נופת תטופנה שפתי זרה ימ׳׳ש שהלשון הוא יפה ויחשקו העם אותו ויטמא ת״ו את העולם בעו׳׳ח ואח״כ כשיצא לאויד העולם קנה הרב הנ״ל את הספר הלז כי לא ידע מקודם מה שמו וכשבא הבעש״ט אליו וראה שהספר חנ׳ מונח על השולתן וכשפתח הבש״ט את חפתח אמר ספר פסול מונה על שולחנך ושאל הרב איזה הוא והראה עליו באצבע וזה היה ספר חמדת הימים ולקתו סמרטוט בזוי וכרכו אותו ונתנו אותו תתת השולהן .וסיפר לי ר׳ יואל הנ׳ פ״א ראה הרב בחלום שאחד מחמנין שלו ישתמד ואחזו רעדה ונתפז ושלת לעורר ,כל המנין וראה שכולם ת״ל שלימים ושאל אותם שמא א׳ מכם עבר עבירה בסתר זדו וסיפר להם חחלום .ענה צדיק אחד ר׳ אליעזר מטאמאשפאלי לא ידעתי מאומה כי אם אותו הלילה לפני השיבה עיינתי בספר תמדת הימים .ועוד סיפר לי ר׳ יואל הנ״ל שבא ש״צ לבעש״ט לבקש ממנו תקנה ואמר ר׳ יואל בזה״ל שחתקון הוא להתקשר נפש בנפש רוח בדוה נשמה בנשמה והתהיל להתקשר עמו במתון כי היה ירא כי היה רשע גדול .פ״א ישן הבעש״ט ובא ש״צ ימ״ש ופיתה אותו היו והשליך אותו בהשלכה גדולה עד שנפל לשאול תתתיות והציץ הבעש״ט מקום חניתו וראה שחוא עם יש״ו על לוח אתד שקורץ טאביל וסיפר שד״בעש״ט אמר שהיה בו ניצוץ קדוש ותפסו הם״מ במצודתו ר״ל ושמע הבעש״ט המעשה איך היה הנפילה שלו ע״י גדלות וכעם ואני מתרשל לכתוב אפשר שאכתוב לידע איך עמוק הגאוהו ומעשה זה ג״כ שמעתי מר׳ יואל הנ״ל .ד׳ יצתק דראביזיר נתקבל לנדמ שבחי בעל שט טוב בק״ק האריחוב גדולה וישב שם כמה שבועות והיה מעשה שקצב אי נשאר בעל חוב לבעל הטאקםע )חוכרים מהקהלה המם מבשר הכשר ,לפי מנהג הימים ההם במדינות פולין ורוםיא ,והיו תקיפים גדולים ,ועפ״י רוב שנואים על הציבור( והבע״ט לא היה בביתו ומשכנה אשת הבעל טאקםע את הקצב אפילו כרים וכסתות ובא אשת הקצב לרבי יצחק הנ״ל בקובלנא רבא ובבכיה גדולה ושלח לדי יצחק חני אחר אשת הבע״ט וצוה לה להחזיר המשכנות ולא שמעה אליו וקילל די יצחק אותה ומת אצלה תיכף תינוק. וכשבא בעלה מן הדרך וסיפרה לו המעשה ואמרה קבלנו מגיד א׳ וקילל אותי ותכף מת חילד .ור׳ יצחק הנ״ל נסע לביתו לק׳ אםטדאה כי שם הי׳ מגיד כר׳ יוזפא ושלחו הקהל אחריו עגלות שיבוא לק׳ האריחוב עם כל בני ביתו .מה עשה הבע״ט שלח שליח מיוחד עם אגרת וכתוב בו אם לא זז ממקומו עדיין ישב במקומו ואם הוא בדרך יחזור למקומו כי אפילו אם יבוא יוכרח לצאת מכאן .כתב ר׳ יצחק תשובה אליו אני אבוא לק׳ הנ״ל בעת שישאו מטתך לקראתי וכן היה כשבא ר׳ יצחק תוך שער העיר נשאו את הבע״ט במיטה בשער העיר ולא יכלו לצאת עם המת והוצרכו לשאת את העגלה לצד אחד והלכו עם המת .והבע״ט הי׳ בעל משפחה והי׳ שנאה כבושה בלבם מחמת שהיו יראים מן המגיד והאי תיגרא דמי׳ לבידקא דמיי וכד עד שנתגדל המחלוקת וכל מי שנגע בחמגיד לא חי׳ וגם הרב אב״ד שהי׳ שם ושמו ר׳ איציק אשר נעשד .אב״ד בק׳ בראד ואח״כ לקחו אותו לאב״ד לק׳ האמבורג הי׳ ג״כ בבעלי מחלוקות אף מפני שר׳ יחזקאל אב״ד דק׳ יאנפאלי )גירםא אחרת :טאמאש פאלי( חי׳ קרוב להרב הנ׳ וכתב אליו למען השם שישלים עמו כי אש אוכלה הוא והשלים עמו פ״א הי׳ רעם גדול והכה בבה״כ בשעת תפילת חמנחה והרג שני אנשים אחד בכותל המזרח ואחד בעזרה ובאו אנשי העיר .ואמרו אליו רבינו אתם המתם את עם ה׳ ענה ואמר זה שבכותל מזרח נהרג ע״י מחלוקת וזח שבעזרה נהרג ע״י שבועת שוא שנשבע בקי בראד עבור ג׳ אדומים והחזיק אותם בידו בשעת התפלה והשתעש׳ בהם ומצאו בידו ג' אדומים הנ׳: שמעתי מהרב דקהלתינו שבאו לדין לפני ר׳ יצחק הנ״ל שני בעלי דינים ופסק שבועה לאחד וקיבל עליו לישבע ובעל דין שכנגדו צעק שיקיים חפםק כי חרה לו מאד שידע בבירור שב״ד שכנגדו טען שקר ואמר ר׳ יצחק מה אתה מזרז שיקיים הפסק כך הוא דרכי כל מי שטוען לפני שקר ימות אחד מזרעו שמא יתחרט ויודה וחי וכן הי׳ שמת אחד מזרעו ונתחרט והודה על האמת: שמעתי מחרב דקהלתינו שר׳ יונה קאמינקער אחיו של ר׳ ברור שלח שוורים למכור בעת שהיתה מלחמה עם היוון בכפרים ושמעו שגזלו שבחי בעל שם טוב עט היוונים אח השוודים של ר׳ יונח וד׳ בדוד שלח ג״כ שוודים לדרך והיה מתירא שלא יגזלו ג״כ השוודים שלו ושלהו אח ד׳ יוסף מקאמינקע אל הבעש״ט ומצאו אותו עוסק בנטילת ידים לסעודה וצוה לד׳ יוסף מקאמיבקע ג״כ שיטול ידיו ואהד המוציא אמר חבעש״ט למה לא דבדו עמי בעת שיצאו לדרך והייתי משגיח עליהם .ואת״כ פתת הבעש״ט הזוהר ועיין בו רגע אהד ואמר אני דואה השוודים של ר׳ בדוד־ שהם קיימים ולא גזלו אותם .שאל ד׳ יוסף את הבעש״ט תה כתוב בזוהר והשיב זהו מה שאמרו תז״ל על פסוק וידא אלקיס את האור כי טוב ואמרו כי טוב לגנוז כי באוד של ששת ימי בראשית היו יכולים להסתכל מסוף העולם עד סופו והיכן גנזו הקב״ה גנזו בתודה ומה שאמד לצדיקים פירש לצדיקים שעתידין לבוא בעולם וכל מי שזוכה למצוא בתורה אוד הגנה מסתכל בו מסוף העולם עד סופו וכי סבור אתה שהשוודים לבד דאיתי כי באותו ראיה׳ ראיתי ג״כ מעשה בק״ק אמשטרדם וסיפר לפניו המעשה ואני לא שמעתי: מעשה שרצה הבעש״ט לנסוע לדרך ומתמת שהי׳ זמן קידוש לבנה עיכב עצמו עד הלילה ובעת הליכתו לקידוש לבנה הלד עמו אהד מהתבדיס ורצה להביט אחריו ולא הניח אותו הבעש״ט להביט כי אמר אהד גנב הרסן מן הסוסים כי הסוסים היו קשורים בעגלה כדי לנסוע תיכף אהד קידוש לבנה והוא גנב מהמת שאין לו הוצאות שבת .ולאהד קידוש לבנה חתחיל הגבאי לצעוק מי גנב הרסן אמר לו הבעש״ט אל תצעוק לך אל איש פלוני וקה ה״י גדולים ופדה הרסן כי חגנב השכין שם ואל תפרסם הדבר: מעשה שהי׳ בעיר א׳ שותט שהיה קל מאד ושכור .פ״א קדא אותו הרב דק״ק פולנאי בשתדית אתר התפלה לתדר א׳ ואמר לי דאיתי הבעש״ט וחזר לפני כמה פעמים מנידון השוחט ואין אני יכול לפרש האיד הי׳ הדבר הגם שחזר לפני נדון חקצבים חנכרים אעפ״כ עיקר הקפידה היה על השוחט .ואמר לי להשגיח לתפוס אותו באיזה דבר וכן הי׳ שהרב ז״ל הי׳ נזחר מאד לקפת פרנסת אדם ומחמת זה היה לשוהט קיום כ״ז וכיון שתפסתי אותו צוה הרב להושיב ב״ד ויגבה עדות מן הקצב ואם יהיה׳ כן על פי דין תורה תעבידו אותו .והעיד הקצב בדבר והעבידו אותו: מעשה כשנתקבל הרב ד׳ אברהם בן הרב המגיד הגדול למ״מ בק״ק חוואסטוב והסרסור הי׳ ר׳ מנהם נהום התסיד המפורסם דק״ק טשעדנאביל ושמעתי מד׳ יואל מפדאטהור שהי׳ חוגג הג הפסח אצל ר׳ נהוס הנ״ל בק״ק פאהריבוסץ בא אליו שלית למתדת יום הכיפור מר׳ אברהם הנ״ל.כי הוא נחלש בידיה ובעת נעילה פסק לדבר ושאלו אותו אם לשלוח אחר ר׳ בהום והרכין עם ראשו הן ושלחו אחריו ובתור כד נפטר והלד די י פ שבחי בעל שט טוב נחום למקוה כי אמר אתפלל במקומי עבורו וקודם יום טוב שמעו שנפטר רק לד׳ נחום לא הגידו ובחול המועד גילד ,איש אחד לר׳ נחום לפי תומו. והתחיל ר׳ נחום להכות את ראשו בכותל ובכה בכיה גדולה עדך שתי שעות ולא יכלו להשתיקו עד שלקהו את ר׳ בחום על זרועם ונשאו אותו לסוכה ואמרו דבי זכרו כי היום יו״ט ונה מבכיתו והתחיל לספר בשבתיו. ואמר פ״א הייתי בק׳ הנעפאלי ושאלתי אותו אם רואה את אביו ואמר הן ושאלתי אם בחלום או בהקיץ והשיב בא אלי בחלום ומדבר עמי ואת״כ אני ניעור משנתי ומדבר עמי בהקיץ .וסיפר לד׳ נהום שהיה שם נגיד אחד והי׳ מצעד אותו כמה פעמים ולא דצה ד׳ יואל לפרסם שמו של הנגיד הלז וקבלתי לפני אבי ואמר לי אבי אני אשלת לקרוא אותו ושאלתי להיכן תקרא אותו ואמר לו לבהמ״ד שלך ושלת אתריו משרת שלי הנקרא ד׳ פילט וד׳ פילט הנ״ל היד .בעת ההיא במדינות פאלעסיא רתוק מאניפאלי עדך ששים פרסאות ובא לבית הנגיד והכד .בדלת ואמר פתחו לי .והכיר אותו הנגיד הנ״ל בקולו ותמה על זה ואמד בלבו הלא אין בביתו ותיכף הי׳ מתרץ לעצמו אפשר שבא לביתו לעת ערב ונתן לו שלום בשמתה רבה ושאלו זה לזה לשלום ואח״כ אמר ד׳ פילט אין עת להאריך כי הרב קורא אותך ואמר לו מה אתה מדבר הלא רבינו כבר מת ונפטר לעולמו אמר לו ר׳ פילט אעפ״כ קורא אותך והלך עמו .וכשבא הנגיד לבהמ״ד של ד׳ אברהם ראה שהמגיד יושב בראש השלחן לבוש בבגדים כמו שהיד .בחיים אמר לו המגיד אתה סבור שאיני בכאן ואתה עושה מה שלבך הפץ על כן אני מדאה לך שאני יושב בכאן התחיל הנגיד ל ת ת את עצמו ולתת אמתלא לפניו ולא רצה לשמוע ואמר לו לך מעלי וגער פילט הוליד אותו לביתו והוליכו לביתו וכשבא לביתו אמד אליו ד׳ פילט לך לביתך לשלום כי צריך אני לתזור .וכשבא לביתו נתעלף והיתד ,צעקה גדולה עד שנתאספו שכיניו והעידו אותו ושאלו אותו מפני מה נתעלף וסיפר לפניהם המעשה. אמת לו נלך לד׳ אברהם והלכו כולם לד׳ אברהם וכשראה אותם שחק אמד מסתמא אבי קרא אותו אמרו לו מנין אתם יודעים השיב כי אבי אמר לי שיקרא אותו: ע ו ד סיפר ד׳ נחום הנ״ל כי אמר ד׳ אברהם הנ״ל הי׳ בעיר תוואםטאב סגור ומסוגר ולא זכו לראות פניו וד׳ נחום שיבת אותו לפני אנשי העיר והי׳ להם געגועים לראותו פ״א הי׳ בדית מילה ונתנו לד׳ נחום כל הכיבודים של ב״מ ולד׳ אברהם בתנו מצות סנדק ואתר התפילה המתינו עליו עד בוש כי היה מאריך בתפילתו ונתקבצו בבה״כ עם דב כדי לראותו וכשאמרו ר׳ אברהם הולך לבה״כ בפל פחד עליהם ולא נשארו בבה״כ כי אם עדך עשרים אנשים .וכשבא לבה״כ כי הילוכו היה במרוצה והבין הרב שבחי בעל שם טוב דקהילד ,כי הולך למקומו ונשמט עד הזוית ובא וישב על מקום הרב והניח ראשו על ידו על הסטענדער )עמוד( והביאו את התינוק על הבימה והוא נשען על ידו ,ואמרו לשמש לך והודיעו שהביאו את התינוק ולא רצה לילד מתמת הפהד ואמרו לאהרים שילכו ויודיעו לו ולא רצה שום אדם לילד ובתוך כך בא בעצמו על הבימה .ואמר ר׳ נהום כ״כ בתפתדתי בבואו עד שנפל הסכין מידי וחטפתי את הסכין בראש הלהב ועד היום אין אני זוכר אם ברכתי ברכת המילה מתמת פתד ונתתי לו שיברך ברכות מציצה ובירך .וכשבא ר׳ נתום לביתו היה יושב ודומם ותוהה והגבאי שלו הביא לו ב׳ פעמים קאווע לשתות ולא רצה ודחק אותו וביקש אותו הגבאי שישתה דווקא והשיב לו שוטה איך אפשר לשתות קאווע כששומעים שאדם עובד עבודה כזו לד״שי״ת: )ומשם אדמו״ר נבג״מ שמענו שמוהר״מ מטשערנאביל היה סנדק והרב מ׳ אברהם ז״ל היה מוהל וכאשר אמר ברכת המילה ביראה גדולה נפל הסכין מידו מפני פחד ורעדה מגדולתו יתברך ואחרי זה שאל הרב מוהר״מ אותו על היראה הגדולה מה טיבה והשיב בעיני יפלא האיר אפשר לשאול שאלה כזו(: ש מ ע ת י מחרב מ׳ מנחם )גירםא אתרת :מהרב מ׳ פנהס( ששמע מפי כלת הרב המ״מ הגדול אשת הרב מ׳ אברהם הנ״ל ,כשנתאלמן בנו הק׳ מ׳ אברהם זצ״ל קרא לשני השובי העיר ואמר בקשתי שתםעו לק״ק קרעמניץ ותשדכו לבני שיחיה בת הרב מ׳ פייוול בעהמ״ח ספד משנת הכמים ותביאו אותה לכאן .ומיד עשו כאשר צוד .עליהם והכינו לעצמם עגלה טובה עם סוסים וגם בגדי כבוד שיהיה להרב לתפארת .ושמו לדרך פעמיהם עד שבאו לק׳ הנ״ל ועמדו בבית אכסניא .וכשנחו מדרכם תיכף אהד התפילה הלכו לבית הרב מוהר״פ הנ״ל .והרב הנ״ל היה דרכו שלא לעסוק בשום עסק פרנסה בעולם כי אם לעסוק בתורה כל הימים לרבות הלילות רק אשתו היא היתה עקרת הבית לעסוק בפרנסה .ויהי כאשר באו לבית והנה׳ אשתו באה מבה״כ ותשאל להם לשלום ותאמר אתי מאין באתם ויאמרו מק״ק מעזריץ .ותאמר מה מעשיכם פה איזה מו״מ או דבר אתר .דםפרו לה המעשה איך שרבינו הגדול שלח אותנו לדבר בבתה שתנשא לבנו שנתאלמן מקרוב .ויהי לצהוק בעיניה כי לא ידעה את הרב ולא שמעה את שמעו .ומה גם כי הבתולה היא בת י״ב שנה ולא עלה על דעתה מעולם לתפש ולתקור עדיין אתר שידוכים לשדך את בתה .ואהרי רבוי הצעת הדברים נכנסו הדברים באזניה ותאמר הלא בעז״ה בעלי בביתי׳ מה איכפת לי כטוב בעיניו יעשה ,ושלחו אחריו לבהמ״ד ובא לביתו .והציעו דבריהם לפני הרב מוהר״פ הנ /עד שישר הדבר לפניו ,ומיד צוו שיבא ד8.ופר פב שבחי בעל שם טוב לכתוב התנאים במז״ט .וכאשר התתילו לכתוב התנאים אמרו המשולחים, כטוב בעיניכם כתבן על המלך רק בזמן חנשואין אמרו שאי אפשר בשום אופן לחרחיב הזמן .וחם טענו חלא אמרו רבותינו ז״ל נותנין לבתולת י״ב חודש ,ובפרט שעדיין לא עלתח על מחשבתנו לחשיאח בקרוב ואין לה בגדים ומ״מ מן המוכן .וחשיבו חמ על זאת אין אנתנו מקפידים אבל זאת א״א בשום אופן להרחיב זמן התתונה כי אם היא תסע עמנו תיכף ומיד. ואחרי אשר מה׳ יצא הדבר הסכימו גם לזאת .ונשאר ההםכמה שהרב מוהר״פ בכדי שלא יבטל מלמודו ישא ר בביתו ,והכלח עם אמד .תסע על התתוגה .ושכרו עגלה טובה עם סוסים בשבילה ג״כ ונסעו עמהם .והגה בכל הדרך היתד .פליאה בעיניה על עצמה מה זאת היה להם שנתפתו לזאת. ואח״כ באו לק״ק ראוונע באו כל אנשי העיר מקטן ועד גדול אנשים ונשים וטף לקבל פניהם וליתן שלום להכלה של הרב הגדול נתקררה דעתה מעט. ואת״כ בבואם לק״ק מעזריטש יצאו לקראתם מהוץ לעיר אנשים וטף עד שחוכרחו לילך בנתת מפני רוב עם שיצאו לקראתם .ובבואם העירה יצאו כל הנשים לקראתם ליתן להם שלום .עד שבאו נגד בית חרב יצא הוא ובנו לקבל פניהם ונתנו להם שלום .ואת״כ נסעו לאכםניא שלהם ,והיתד. התתונה ושבעת ימי המשתח בשמחה גדולה ואמרו דברי תורה כיד המלך. ואחר התתונה נסעה המתותנת לביתה בהדוה רבה ,כי מעולם לא ראתה ולא שמעה כזאת :והרב קרב את כלתו מאד ויהי היום ותהלום והנה נכנסה לטרקלין גדולים ושם יושבים סנהדרץ זקנים ונשואי פנים ויבקשו ליקה את בעלה ממנה ותצעק לפניהם ותטעון כמה טענות לפני הב״ד ותיקץ והנח חלום אבל לא סיפרה לשום אדם .והגם כי היתה בבית הרב לא םיפרח לו ,ויחי בלילח חשני ותחלום ג״כ כנ״ל ולא סיפרה דבר .ובלילה השלישי חלמה ג״כ כנ״ל והיא טענה הרבה לפניהם עד שלבסוף אמרו לה דאי מפני שטענותיך נכותות מאד לכן נותנים אותו לך במתנה על שתים עשרה שנים .ולמתרתו כשבאה להרב בבקר נתן לה הרב גודל תשואות תן ויברר אותה עבור טענותיה הנכוהות אשר האריכו זמנו י״ב שנה ובן עלתה לו. ויהי אחר כמה שבים עלה הרב לשמים ושבק תיים לכל תי ועכ״ז בכל צרתם או איזה דבר המצטרך היה נגלה הרב בהלום אליה והיה מצוד .לה מה לעשות .פ״א בליל ו׳ בא בהלום אליה ואמר תאמר לבעלך או שיחליף דירתו בדירתך או על כל פנים יעמיד הספרים שלו בתדר שלך .ובבקר אמדה לבעלח ולא חשגיח ע״ז ואמר למה לא אמר לי ואמר לך .ובעדה בשרף הדרו עם הספרים בלילה .ויהי אח״ז נסע הרב מוה״ר אברהם על המדינה ובבואו לק״ק תוואסטוב קיבלו אותו בכבוד גדול וקיבלו אותו לרב ונתנו לו פסיקת דמים ושלת שלית אתר אשתו שתבא ג״כ לשם על שבתי בעל שט טוב י פג ימים נוראים .ויהי בבואם בא הרב המגיד בתלום אליה ויאמר לד ,לא ,תםע על הפורץ )העגלות( האלו לק״ק הוואםטוב .ויהי בבקר ותמאן ליםע והיה רעש גדול בין הצדיקים מ׳ משולם זוסי׳ ומ׳ יהודה ליב כהן כי רצונם היה שתםע לשם למלאות רצון הצדיק .אבל היא לא השגיחה עליהם ולא ארכו הימים עד שבעוה״ר נגנז ארון אלקים שם בק״ק הב״ל ושלתו שלית לק״ק אניפאלי ונתביישו הצדיקים מאד ממנה אשר האשד ,הטיבה לראות יותר מהם .אבל הם הסתירו הדבר ממנה רק גלו הדבר לבנה הרב מוהד״ר שלום שהי׳ קטן בכדי שיאמר קדיש באופן שלא יגלה לאמו .אבל היא מרוב חכמתה נפלא בעיניה על זריזות בנה לקום בבקר השכם לילך לבית הכנסת מה שלא היה רגיל בזה .והיה כאשר הלכה מבה״כ סמכה א״ע לכותל בהמ״ד לשמוע אם אומר בנה קדיש יתום .אבל לא עמדה על בירור הדברים עד שאהד התפלה פתתה את בנה בדברים ותאמר מה אתה מסתיר את דבריך חלא שמעתי מאחורי הכותל איך שאמרת קדיש יתום עד שהוכרת לגלות חאמת .ותתאבל על בעלח ואחרי עבור שבעת ימי אבלות נסעה לק״ק הוואםטוב לקבל עזבון בעלה ויהי בבואה לשם קיבלו אותה בכבוד גדול ולכבודה עשו בשבת זו סעודה באכסניה שלה .ואכלו כל אנ״ש שם לכבודה בכדי לנהמה מעט אבל היא לא קיבלה תבהומין ,ויהי בסעודה, השלישית נתאספו לשם כמעט כל אנשי העיר וישוררו זמירות כנהוג והיא במר נפשה ישבה נעצבת על מטה כבודה עם אשת הבעה״ב ותתנמנם ותהלום והנה טרקלין גדולים באים ומהודרים ותפתת פתח א׳ ויבא בעלה הרב מ׳ אברהם לבית מאיר כשמש בצדדים שמח מאד ואתריו נכנסו כמה זקנים נשואי פנים ויאמר להם רבותי שבו וישבו סביב השולתן ויאמר להם הנה זוגתי תהיה יש לה תרעומת עלי על כמה דברים שנהגתי בפרישות יתירה והדין עמה ואני מבקש ממנה מהילה לפניכם .ותאמר מהול לך בלב שלם .ויאמר עוד לפניהם הנה התורה התירה שתנשא לבעל אתר ובפרט שהיא ילדה בת כ״ד שנה ולא אוכל למנוע אותה אבל אם תסכים שלא לחנשא לאחר אזי כל מהםורה עלי ובניה בודאי קודם שתבא לביתה יהיה לכל א׳ מעמד טוב ותיקץ ,ומיד פניה הנזעמים לא היו לה עוד, כי נתנחמה מדבריו ,ויהיה כבואה לביתה מיד נזדמנו לה שדובים לבניזן ולבנותיה וה׳ שלה ברכה במעשה ידיה ונתפרנםה בכבוד מן התנות שהיה לה באופן שלא הסר לה מכל הצטרכותה ובעת הצורך היה נראה תותנה הרב אליה להגיד לה מה תעשה .והנה אתר זמן רב מתה אשתו של הרב הגדול מ׳ מנהם מטשערנובול והוטב בעיניו לקתת את האשד ,הנ״ל לאשמי• ונתייעץ עם בנה הרב מ׳ שלום נ״י שהי׳ תתן בתו וישר בעיניו ג״כ כי הוא עדיין רך בשנים וישלת את הרב הנ״ל לדבר באמו .ויהי בדרך ויחלום , פד שבדי בעל שם טוב הרב מוהר״ש והנה טרקלין גדולים נאים ומהודרים ואביו הרב זצוק״ל עומד על פתח הטרקלין ושני ידיו על הגג ויזעק בקול גדול ויאמר מי הוא זה ואיזהו אשר מלאו לבו ליכנם בטרקלין שלי ויקץ ויבן עד היכן הדברים מגיעים ויחזור לביתו לשלום: הרב הגדול מ׳ דוב ז״ל ממעזריטש צוד .פעם א׳ לתלמידו הרב מ׳ אהרן .קארלינר ,שיסע לביתו דרך איזו קהילה ידועה ועשה כן כפי צוויו ויהי בבואו להעיר הידועח וחפש באמתתתו והנה שכת כים הטלית והתפילין והנד ,חרב הנ״ל מעולם לא תתפלל בטר׳ת שאולים ושלת לתנות ליקח טלית: ולעשות בו ציצית ובעצמו הלך להסופר לקנות תפילין ,ויהי כאשר נתן הסופר תפילין לידו מיד צעק הרב :אתמול בא על א״א והיום מוכר תפילין ג רשע תן תודה והודה על הטאו ,ויהי כהתודותו ונעשו חקירות ובדיקות׳ וימצאו כמה וכמה אנשים ונשים אשר כולם נתגאלו בתטאים אשר ד.יז£ נצרך ליותר ממאה גיטין .ובענין א׳ הי׳ לו שאלה ולא ידע מה לעשות הוכרת לשוב להרב הגדול מוהר״ד ויהי בבואו סיפר לו הרב מוהר״ד כל המאורע וגם נדון השאלה מה שהיה מסופק בזה והאיך הוא הלכה למעשה. וקודם נסיעת הרב מוהר״א לק״ק הנ״ל עוד הפעם אמר הרב הנ״ל יסע עמך הרב מ׳ מנתם מענדל שהוא יודע לדבר בלשון פוליש וגם תקתו עמכם בגדי לבן של שבת וכן עשו והנה בנסיעתם אמר הרב מוהרמ״מ הנזן בםיעתינו הוא רק לסדר הגיטין א״כ למה נצרך לדבר פוליש וגם הבגדי לבן אין זה אלא שרבינו רואה בעין השכל שהרשעים נתתרטו על הוראתן והלשינו לשר העיר וכן הוד .שבביאתם לעיר העמיד השר שומרים שיביאו אותם תיכף להשר ורצונו היד .לעשות להם רעד .והרשעים הטמינו א״ע אצל השר בתדר אהד ויהי כבואם אל השר לבושים בבגדי לבן מצאו חן בעיניו ויקבלם בכבוד גדול ויצו להם לישב אצלו ויהי בדברם אמר השר להם מה שיי׳ לרבנים האלה לכאן אמר הרב מוהרמ״מ היות שהרב מור״א הוא איש אלקי וראה שיש קטרוגים גדולים על העיר שלך אשר נגזר עליה כליה ממש מפני שאנשי העיר המה רעים והטאים לה׳ מאד ובפרט בעניני ניאוף ,וצריכין כמה נשים להתגרש ובאנו אליך כי אתה שר העיר מוכרח אתה לפקת בטובתם ויהי כדברם אליו נזכר דברי הרשעים וצוד ,להם שיצאו וידברו עם הרבנים ומיד הרעיש הרב מוהד״א עליהם בקול רעש ורוגז והוכרהו להתודות על כל ההטאים לפני השר וצוה השר עליהם לעשות גירושין ונתן להם תקיפות גדולות: בק״ק א׳ היה לאנשיו יםורים ונגישות גדולות מהקאמיסאר )הממונה( שלהם עד שממש לא יכלו לסבול והיד ,ביניהם עצה שאין להם אופן אחר כ״א לשלוח שליה להדוכס שהיד ,רהוק מהם ערך שמונים פרסאות שבחי בעל שפ טוב פה׳ דבהרו שני אנשים אפרתים א׳ זקן ונשוא פנים והשני איש רך בשנים והזהירו אנשי הקהילה למען השם שיזרזו את נסיעתם כי קרוב זמן הקאנטראקט )ההוזה( וכאשר יאהרו הזמן אפי׳ יום א׳ יהי׳ מעוות שלא יוכלו לתקן .והנה דרך נסיעתם היה על ק״ק מעזריטש ובאו לאכםניא ביום א׳ בבקר לשם והתפללו באכםניא .בין כך וכך דבר הבעה״ב עמהם מה עסקיהם ולהיכן פניהם מועדות לנסוע וסיפרו כל המאורע אמר הבעה״ב עצתי שתלכו אל רבינו הגדול לשאול פי קדשו מה תעשו .והגם כי הזקן היה מסרב מעט ועכ״ז השני שהי׳ רך בשנים נמשך לבו לעצתה ופתה את הזקן שילכו להרב וכן עשה והנה בביאתם להרב מצאו שם רוב עם שרוצים לכנוס לפני ולפנים ונשתהו כמה שעות עד שמצאו את הגבאי שלו ואמת לו שרצונם לכנס להרב והלך הגבאי להרב והשיב להם בשם הרב שילינו פה הלילה ולמהר ישיב להם תשובה והיה קשה לאיש הזקן מאד עכובם כי היו נהוצים מאד לדרכם מפני שהזמן קצר מאד עכ״ז היו מוכרתים ללון שם .וביום המתר אתר התפלה באו שנית לבית הרב ונתעכבו ג״כ הרבה עד שהגיע לסדרן .הלך הגבאי פעם שנית להרב והשיב להם בשם הרב שילינו עוד לילה א׳ פה .והיה קשה להם הדבר מאד והיו מתהרטים מאד על הליכתם אליו עכ׳׳ז היו מוכרהים להתעכב עד יום ג׳ .וכשבאו ביום ג׳ באה להם תשובה מהרב שלא יםעו בדרך הידועה כ״א בדרך אתרת אשר היא ממש עקומה• .והאיש הזקן נתכעס מאד על השני על עיכובם עד עתה על לא דבר ועכ״ז שמעו לדבריו ונסעו בדרך אשר צוה עליהם הרב. והנה בנסיעתם במר נפשם על עכובם נתקשרו השמים בעבים וירד עליהם גשם מן השמים ממש גשם שוטף .ובתוך כך טעו מן הדרך •והי׳ להם צער גדול מאד ונסעו כך עד שבאו לכפר א׳ ומאד נתקררו מן הגשם ורות שהיה! ועמדו שם ללון ונתנו הסוסים שלהם לערל שירעה אותם בלילה וצוה עליו שיביא הסוסים בהשכמה ולמהר השכימו ועמדו להתפלל וגמרו תפלתם ועדיין לא הביאו הסוסים והיה להם צער גדול מאד מעכובם כי נתייראו שיעברו המועד הקבוע .ובין כך בא הערל ואמר שנתפסו הסוסים להצר השר מפני שנמצאו בהיזק ,וביקשו את בעל הבית שיסע להשר לבקש הסוסים אמר הבעה״ב שבוודאי לא ילך להשר כי מלבד שבוודאי לא יחזיר הסוסים אלא אפילו יכה אותו מכות אכזריות כי כן דרכו מעולם .ורצו לשלם להבעה״ב עבור טרתתו שילך לשם ולא רצה בשום אופן כי גופו הביב עליו מממונו והוכרהו הם במר נפשם לילך בעצמם להשר .והנה כאשר הגיעו לההצר ראו עבד א׳ ונראה להם שהוא עבד התכס שלהם וכיון שראה העבד אותם הכיר אותם ג״כ שהם מהקהילה היתעה כי הוא היה כמה פעמים עם הדוכס .ושאלו את העבד מה טיבך בכאן והשיב כי 1 פו שבחי בעל שם טוב אני בכאן עם הדוכם ונתמלאו שמהר .והלכו עמו להדוכם וכשראו*״ אותם שמת הדוכס לקראתם מאד ושאל מהם להיכן הם נוסעים וסיפרו לו בל המאורע ופעלו אצלו כל מה שביקשו על הצד היותר טוב ונתן להם מכתבים .עוד אמרו לפניו הסוסים שלנו נתפסו אצל השר שלה הדוכס להשר שישיב להם תיכף ומיד הסוסים שלהם ונסעו בשמהה גדולה ובאו כמה ימים קודם זמך המוגבל וראו בעיניהם כי דבר ה׳ הוא מרישא לסיפא: , מה ששמעו מהרב הקדוש מ זוסיא מהאניפאלי ששמע מאחיו הרב מ׳ אלימלך זצוק״ל .פ״א עלה למעלה פגע בהרב בעל הסד לאברהם ושאל אותו רבי הנה אני תבדתי בעז׳יה עשרה חיבורים קדושים והמה חשובים מאד בגן עדן אמרו לי מפני מה מרעישים כל העולמות מתנועותיכם למטה אמרו לי מה מעשיכם כי לא נוכל לעמוד על עמקם עד היכן הדברים מגיעים: הרב הקדוש ר׳ שמעלקא ואהיו הרב מ׳ פנתס נשמתם בגן עדן מרומים, נתבקשו ביהד על כסא הרבנות בק״ק פרנקפורט דמיין ובק״ק ניקלשבורג .ובהיות שק״ק פפד״מ הי קהילה גדולה ונכבדת מק״ק נ״ש, לא הכריעו אנשי הקהילות ביניהם מי ישב על כסא הרבנות בפפד׳׳מ ומי יהיה בק״ק נ״ש ואמרו שהם בעצמם יכריעו ביניהם ,והגם כי הרב מ שמעלקא הי׳ זקן מאתיו עכ״ז ברוב ענותנותו אמר כי אחיו הרב ד״פ הגון יותר לרבנות דק״ק פפד׳׳מ ואהיו תלה הגדולה באהיו הגדול ממנו והסכימו שניהם שכאשר יפטרו מרבינו הגדול המ״מ רק׳ מעזריטש ישאלו את פיו הק׳ וכאשר יגזור אומר כן יעשו׳ ועוד ישאלו ממנו מאמר א׳ מהזהר אשר לא יוכלו לעמוד על הבנתו ,וכשבאו לבית הרב ,התחילו האהים מדיינים זה עם זה מי ילך בראש׳ כי כל אהד אמר לאחיו שהוא גדול ממנו ומיד אמר הרב המגיד בזה״ל הרב דק״ק נ״ש ילך בראש כי הוא גדול האהים, וכשנכנסו לפנים סיפר להם הרב מעשה משר א׳ ממנהגו עם עבדיו והיכליו, וכשסיים הספור צוה להם שילכו לשלום ,ולא שאלו ממנו מאמר הזהר וכשבאו אל אכסניא שלהם נתיישבו בדבר כי בוודאי לא סיפר לבטלה וראו בעינא פקיתא שהוא משל ומליצה .ומתוכו הבינו מאמר הזהר על בוריו: , , שמעתי מהרב דקהילתינו ר׳ גדליה ז״ל ששלח הרב התסיד ר׳ יתיאל אב״ד דק׳ קאוולע איש אתד למדן ותכם לתהות על קנקנו של הבעש״ט ותלה בדרך ובא לק״ק מעזיבוז לאכסניא .ושכב באכסניא על התנור והיתד .לו תמימות גדולה ושלה הבעש״ט את גיסו ר׳ גרשון אליר וישב אצלו על התנור ואמר לפניו דברי תורה ואת״כ אמר לו בא עמי לתפילת חמנחה ובדרך הרגיש א״ע שהוא בריא וסבר שהוא ד״בעש״ט אמר שבחי בעל שם טוב פז לו האתם הבעש״ט ענה ואמר לו היי היי אני הרב ומי יתן שיהיד! לי עולם הבא מה שרבינו מרוית בעשן לולקא אתת ונתקרב הרב ד׳ יהיאל להבעש״ט: שמעתי מגיסו מ׳ מרדכי ששמע מר׳ יתיאל מקוליוועד .פ״א בא איש אתך ממדינת ליטא ששלתו אותו בני מדינתו לתהות על קנקנו ונתאכסן אצל ר׳ יהיאל הנ״ל ואכל אצל הבעש״ט וכששמע התפלה של הבעש״ט הוטבה בעיניו מאד ולאחר התפלה הלן אחר הבעש״ט לביתו .וכשבא הבעש״ט לביתו חתחיל לצעוק על עבדו ורגז עליו שילד מהר אל הסוסים כי סוס א׳ חנק א״ע העבד מתתנן לו ואמר אדוני אלד תיכף ותזר ורגז עליו ורצה להכותו הלך העבד והציל הסוס .וכשראה האורח חנ״ל את הכעם מהבעש״ט תמה מאד ואמר בלבו אתר תפלה כזו יהיה נהשב בעיניך סוס אתד לכעוס על עבדו ובפרט בשבת .ובבקר כששמע תפלתו הוטבה בעיניו ואעפ״כ זאת הקושיא נקבעה בלבו .ואחר שבת כשרצה לנסוע לביתו גילה הדבר לפני ר׳ יתיאל הנ״ל והלך לדרכו• ור׳ יתיאל סיפר הדברים לפני הבעש״ט וכעס ואמר מה להם לתהות על קנקני אספר לך שיהודי אהד הלד בדרך ונגה לו בעש״ק ולא יכול להגיע לישוב על ש״ק ועלה בדעתו ופנה מן הדרך לשדה לצד •לשבות שם ובא גזלן אתד והתתיל להכותד ורצה להרגו והיהודי זה היה מגושם מאד ולא הייתי יכול לתקפו כי אם בדבר הבהמה ע״כ הטלתי אימה ופהד על עבדי וכל מה שהטלתי יותר פהד על עבדי בפל יותר פהד על הגזלנים עד שהניתו אותו בהיים ותראה שיביאו אותו מהרה לעיר וכן היה: שמעתי מחמי ז״ל שאמר הבעש״ט על עצמו שהוא גלגול רבינו סעדיה גאון וספרתי הדבר לפני הרב דקהילתינו ואמר הרב שהוא יודע שהיה הבעש״ט שוקד ללמוד ספדי רס״ג .פ״א ביקשו אנשים שידרוש לחם אחר התפלה ודרש ובתוך כך זע והרד כמו בתור התפלה ואמר בתוך הדרשה רבש״ע גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי אני אומר )אלא לכבוד בית אבי ובית אמי( הרבה ידעתי וחרבה יכולתי ואין איש כזה שאוכל לגלות לו: שמעתי מהרב דקהלתנו וגם מהרב דק״ק פולנאי שבק״ק איזבארז נראו בבהכ״נ של נשים שני לצים והיו מפתדות הנשים עד שהוכרחו לעזוב את הבהכ״נ .והלך הרב ר׳ תיים מ״מ דקהלתנו וישב בבהכ״נ ולמד שם וגירש משם הלצים והלכו והזיקו שני ילדים שלו ושלח אתר הבעש״ט ולן בבית התבודדותו עם הסופר מ׳ צבי וציוה שיביאו את הילדים אצלו למקום לינתו ועשו כן וכששכבו לישן והיה המשכב של הבעש״ט בראש השולהן והסופר שכב בעבד השני לראש הבעש״ט .ועד שלא ישנו באו פח שבחי בעל שם טוב שני המזיקים לבית ועמדו אצל הפתח והתלוצצו מן הבעש״ט איך הוא מזמד לכה דודי והבעש״ט קם וישב על מטתו ואמד להםופד הדאית? והסופר ג״כ דאה ותתב את ראשו תתת הכר של הבעש״ט ואמר הניהה לי וכשגמרו לדבר הלכו אל הילדים קפץ הבעש״ט מן המשכב וגער בהם ואמר להם להיכן אתם הולכים והם לא פהדו ואמרו מה איכפת לד ותתהילו פעם שניה להתלוצץ ולזמר לכה דודי בניגון של הבעש״ט. ועשה מה שעשה ונפלו שני המזיקים לארץ ולא יכלו לקום והתתילו להתתנן לפניו .ואמר תיכף תראו שהילדים יבריאו אמת האהד מה שעבר אין כי הזיקו אבתם פנימים ועכשיו באנו להזיק אותם עד גמידא אך שמזלם שדומע״ל בכאן ,שאל אותם איך ומה ולמה באתם לבהכ״נ השיבו כי ההזן היה מתפלל בבד״כ״נ והי׳ משודר שקודין באם והיה נואף גדול ובעת זמרתו היה כונתו שיטיב בעיני הנשים והיה לו הדהוד וגם הנשים הדהדו עליו ומשני ההרהורים הללו נבראו אנתנו שני מזיקים זכר ונקבה והיינו פה בבהכ״נ .אז נתן להם הבעש״ט מקום אצל באר אתת מקום שאין בני אדם מצויים שם: החסיד ד׳ יוסף מזודניץ הנקרא ד׳ יוסף מלמד היה בעירנו בק״ק ליניץ ואני לא הייתי בקו הבתאות בעיר ההיא ולא יכולתי לישב עמו רק שנתתי לו שלום ולא שמעתי ממנו בעצמי וחבית שמעו ממנו וםיפת לפני .וביד מ׳ יוסף היה מונח תמיד מעות שלישית והמעות של הרב הנ״ל היו ג״כ אצל מ׳ יוסף הנ״ל ובעת הזאת היה פיסול מטבעות והיה מריבות ע׳׳י זה ואמר ד׳ יוסף נלד להרב המגיד ויעשה פשרה בינינו. והלכו להדב המגיד ועשה פשרה ביניהם .והלכה הרבנית לביתה ור׳ יוסף בשאר עדיין אצל המגיד אמר המגיד לד׳ יוסף הרבנית הלז היא לאהד יאוש ולמהר הדגישה בעצמה הבלי לידה והבינה שהיא מקשה לילד ושלחה אחר •ד׳ יוסף ואמרה לו בבקשה שימהול דומע״ל ע״כ לילד אל המגיד שיעשה בשבילי פדיון נפש והיא שמעה מן המגיד כנ״ל .אמר לה אם תתן לי המפתח מן התיבה שאקת מעות כל מה שאהפוץ אלד ואם לאו לא אלך ונתנה לו המפתת ונתנה לו פאטשיילע )מטפתת( ולקת ק״ם זהובים ובא אל המגיד .אמר לו המגיד למה באת הלא אמרתי לך המעמד שלד ,אמד ר׳ יוסף היא נתנה לי המפתת ונתנה לי רשות על כל המעות שיש לה ותיכף שלה המגיד אהד ד׳ מיכל ז״ל ואהד ד׳ לייב כהן ז״ל ור׳ יוסף הנ״ל שילכו למקוה והמגיד עדיין היה יכול לילד ברגליו אלא שלא יכול לילד למים והלכו הם שלשה וגם המגיד הלך עמהם .ונכנסו השלשה למקוה והמגיד עומד עליהם ושהו תתת המים וכשעלו מן המים אמר המגיד עדיין לא פעלתם וטבלו כן כמה פעמים ואמר ר׳ יוסף ז״ל שבחי בעל שט טוב פט שהמגיד דצד .ללמד אותי מכוונות אבל יותר טוב שאלד בתמימות שלי ושהו במקוה עד בוש ונתקדד די יוסף כי היה זקן ואמד דבש״ע הבד .לי במתנה את הדבנית ואם לאו אני בסכנה .ואת״כ צוד .להט שילכו מן המקוה ויעלו כי ת״ל פעלתם שתהיי הדבנית ותלד שלשה בנים ואמד כמה זכרים וכמה נקבות ואץ אני זוכר .והמגיד צוד .מקודם שהלכו למקוה שיבשלו תבשיל עם הרבה בשמים כדי שיתהמם אחר המקוה ולאהר אכילתו אמר המגיד שיטמין א״ע שלא ימצאוהו כי יהי׳ רעש גדול וסגר הדלת בעדו ולא הינח שום אדם ליכנס עד שילדה הבנים ותיתה: שמעתי מד׳ מאיר מאנאפאליע שד יוסף מלמד הנ״ל הי׳ דר בעיר ושכתתי שם העיר והיה ביתו סמור לבית עבודת אלילים פ״א בא הבעש״ט לעירו וראה ביתו סמוך לבית ע״א ואמר בבית זה דר איש צדיק וכשבא .ד׳ יוסף להקביל פניו שאל מפני מת אתה דר־ סמוך לבית ע״א והשיב לו אני איש עני מאד אילו הי׳ לי מעות הייתי מטלטל את ביתי למקום אהד ולא איהר הדבר ונשרף בית ע״א ולא הניה שר העיד לבנות שוב בית אהד במקום הזה: גם שמעתי מד׳ מאיד הנ״ל שהי׳ באותו העיד אומן הנקרא שיפאוואל והיה מתפלל בקיץ ובהודף בבהכ״נ בקביעות אפילו לא היו עשרה בבהכ״נ הי׳ מתפלל ביתידות .פ״א ראה הבעש״ט בעיר הזאת בעת שעשן הלולקע קודם התפלה והסתכל בתלץ את האומן הולד לבהכ״נ ונזדעזע מאד ואמר הבעש״ט לבעה״ב צא ודאה מי הוא זה שהלך וטלית ותפילין בידו יצא הבעה״ב ודאה ואמר אומן א׳ הולד לבהכ״נ ואמר הבעש״ט לקרוא לו שיבוא אצלו ואמר אליו בה״ב ידעתי שהוא שגעץ ובוודאי לא ירצה לילך ושתק הבעש״ט .ולאהר התפלה שלח אהדי האומן הנ״ל שיביא לו ד׳ זוגות פוזמקאות )גדבים( בא והביא עמו הפוזמקאות אמד לו הבעש״ט זוג פוזמקאות בכמה אמר לו כל זוג א׳ זהב והצי .ואמר לו שמא זוג במקה א׳ זהב ולא ענה אותו דבר וצוה הבעש״ט לאהד שיפסוק המקת עמו ואמר לו אותו האיש שמא תמכור בפתות מזהב והצי אמר לו אלו רציתי למכור בפתות הייתי אומר בפעם ראשון בפתות ושילם לו הבעש״ט בעד ד׳ זוגות זאקץ )גדבים( חנ׳*ל ושאל אותו איך אתה עושה ואמר אני עושה אומנותי .ושאל אותו איך אתה מתנהג אמר אני עושה לא פתות מארבעים זוג או תמשים זוג ובפעם אתת אני מנית אותם בעריבה גדולה שיש לי עם מים תמים ואני דוח* אותם עד שנעשו כתיקונם ושאל אותו ואיך אתה מוכרם וחשיב לו אני איני יוצא מפתח ביתי והתנונים באים לביתי וקונים ממני והם מביאים לי צמר אשר קונים בשבילי ואני נותן לחם דיווח בעד טדתתם וגם לדומע״ל לא הלכתי אלא לכבודו ואיני , צ שבחי בעל שם טוב הולך מפתת ביתי כ״א לבהכ״ב אם יש מנין אני מתפלל בצבור ואם אין שם מנין אני מתפלל ביחיד על מקומי ושאל אותו הבעש״ט ואם הוצרכת לנשואי בניך מה אתה עושה והשיב השי״ת עוזר לי מני׳ ובי׳ מן האומנות שלי ואני עושה נישואץ לבני אמר לו הבעש״ט כשאתה עומד באשמורת הבקר מה אתה עושה אמר אני עושה פוזמקאות ג״כ ושאל אותו ותהילים איך אתה אומרו אמר לו מה שאני יכול לומר בעל פה אני אומד .אמר עליו הבעש״ט כי הוא יסוד בהכ״נ עד ביאת הגואל במהרה בימינו אמן סלה ,ומזה נראה הנהנה מיגיע כפו בכשרות: שמעתי מר׳ אהרן דק״ק מעזיבוז שםיפר לפני הרב דקהילתנו פ״א נסע הבעש״ט לק״ק בראד ולן במקום אחד סמוך לבראד .בלילה חרד הבעש״ט וארכבותיו דא לדא נקשן עד שהעיר ר׳ צבי סופר משנתו מתמת קול הקשה אמר לו הסופר מה זה ההדרה וסיפר לו שבא אלי רבי ושאל אותי מי יותר טוב אתה או אברהם' אבינו ע׳׳ה שאלתי אותו מה זה מהות השאלה אמר לי אתה תבוא לק״ק בראד ויעשו לך כבוד גדול אם ת״ו לא תתתזק תאבד כל מה שהיה עד הנה ונתתרדתי עד מאד .וכשבא לק״ק בראד באו אליו הנגידים להקביל פניו במלבושי כבוד והוא התחיל לשהק עם הסוסים ולהתליק אותם ולהכות אותם בידיו כדרך המשחקים עם הסוסים ועתה דע לך עד היכן מגעת יראת חטא של הבעש׳׳ט: שמעתי מפי ר׳'זעליג מק״ק לעטיטשוב אעפ״י שזו המעשה אינו מן הבעש״ט אעפ״כ אני כותב מחמת שמזו המעשה נוכל ללמוד יראת שמים .מעשה באיש אהד שהיה רך בשנים והוא הי׳ קרוב לד׳ זעליג הנ׳׳ל וראה בהלום שהוא הולך עם שני הםידים בשדה ואמר זה לזה נלכה ונבקר את הגיהנם ונראה מה עושין בתוכו הלכו ובאו לגיהנם וראו שער גדול ופתהו וראו שאין זה גיהנם .ובתוך כך ראו שנעלם אחד מהם ופתתו את השער השני וראו שזה ג״כ פרוזדור ונעלם השני ונשאר הוא יתידי ושקל וטרי אם ליכנם או לאו וגמר בדעתו מאתר שאני בכאן אכנס ראה שזה הגיהנם וראה איש עומד בטלית ותפילין אצל השער ושאל האיש מה אתה עושה בכאן ומאין אתה והוא היה ממעזיבוז ואנשי מעזיבוז היו רגילים תמיד לומר שהם מק״ק באר שהיה סמוך לבאר אמר לו מק״ק באר אבי ובאתי לראות הגיהנם ,וראה גופים שנאכלו מאש כמו אוד מוצל מאש צבורים גדולים כמו אלומות בגורן אמר אליו אותו האיש מאחר שאתה מק״ק באר לך מצד שני של אותו צבור ותראה איש אחד רך בשנים מק״ק באר מונת שם ג״כ ונתבייש ממנו מאד שהיו מחזיקין אותו לאיש הגון והזר אל השער וראה שהגופים הן מונתים שקטים ולא דנין אותם שאל את האיש העומד על השער מפני מה אץ דנין את הרשעים שבחי בעל שם טוב היזם השיב לו האיש מזה ידעתי שלא אמרת יעלה ויבוא בתפלת ערבית ע״כ שכתת שהיום ראש חודש ובאמת כן היה .ואה״כ ביקש ממנו שיניהנו לצאת אמר איני מניהך בשום אופן וביקש ממנו עוד ואמר הניתני שאני אדם הגון אמד לו מה הגינותו שהלכת לקבץ נדבות והיו לך מתשבות גדועות ופירש לו המחשבות .והזר ואמר אני צריך לשלם בעד שכר לימוד התחיל אותו האיש לטעום בשפתיו ואמר יפה מאד וטוב מאד ואעפ״כ אי אפשר להנית אותך לצאת .התהיל לבקש ולהנן אליו .אמד לו איעצך החבא תתת טליתי ומהרה יבוא שר של גיהנם לכאן בסעד גדול ויפתחו השער ותשתמט מן השער ותצא .וכשנשמע מרחוק קול רעש גדול מהשר של גיהנם תתחילו הגופים לרעוד רעדה גדולה והוא התתבא תתת טליתו וכשבא שר של גיהנם ופתה השער השמיט את עצמו מן השער ויצא ונכנס בו קצת דוה םעדה והתהיל לשעול שקורין הושט .ומחמת השיעול ניער משינתו ומן היום ההוא והלאה היתה לו תולשת השיעול שנה תמימה ומת מאותו התולי .ואותו האיש שראה בגיהנם שהוא מק״ק באד היה הי שני שנים אהד זה המעשה: עוד שמעתי מר׳ זעליג הנ״ל ששמע מרי שניאור בן לאותו צדיק מ׳ משה שהי׳ מ״מ בק״ק ראשקוב שראה בק״ק לאדמיד כתב יד מרב אהד שתיבד ספר ת״יעי ושם נאמד שראה המהבר בהלום שנכנס להיכל אהד בגן עדן וראה שהוא מפואר מאד ולא שבעה עינו מלהסתכל בו ונשתהה שם מתמת גודל יופיו ובתוך כך ראה שם שנכנס הס״מ בדמות כלב להיכל זה ושם ישב ב״ד והלשין בפניהם על בן כפר אתד ואמר אמת שהוא לומד בקביעות ובעל צדקה אבל יש לי טענה עליו שיושב בכפר זה כמה שנים ובכל שנה גזל את הנכדים שלו ועשה השבון לפני הב״ד על סך גדול וגערו בו חב״ד כמו שגוערין על כלב וברח .כששמע הרב את המלשינות דוה לבו עליו ולא רצה ללכת משם עד שישמע הסוף וכמו חצי שעה בא הס״מ פעם שניה וטען עוד טענתו וגערו בו פ״ש ובדת ותזר פעם שלישית ועמד לפני הב״ד ואמר מדי דעלמא אני באתי בטענה לפני הב״ד ואין משגיהין על דברי .יצא כרוז מלמעלה שיפסוק לו דינו וכתבו לו פסק דין שיקת האדון דכפד הנ״ל את כל אשר לו ויקת אותו וב״ב לתפיסה או שישתמד אהד מזרעו והברירה ביד המוכםץ .ולקת הפסק בתוך פיו והלך לו ,ויתעורר הרב משנתו והצר לו על המוכםן כי אהב אותו מאד ובפרט ששמע שהס״מ בעצמו שיבת אותו .ושלה אהרי המוכםין וסיפר לו המאורע ובירר לו אז שיקה האדון את כל אשד לו ויתפוס אותו וב״ב בתפיסה ולא ישתמד זדו אהד מזרעו .וכן היה שלקח האדון כל אשר לו ותפס אותו וב״ב בתפיסה והוצרך הרב לטלטל עצמו צב שבחי בעל שם טוב ולקבץ ממון על פדיון שבויים הלז ופדה אותו ובבי ביתו .מכאן צריך לדאות האדם כמה להדתיק א״ע מן גזל גוי כמו שכתוב בםפדיס שת׳׳ו והם״מ גובה זה מהקדושה: שמעתי מהרב דקהילתבו שהי׳ ד׳ ליבש דק״ק מעזדיטש אצל הבעש״ט בימים בוראים וחלה קודם ראש השבה .ועסק הבעש״ט בדפואתי כל הלילה של ערב ראש השבה וגם הלילה של ר״ה ולא ראה סימן מיתה זדו כלל .וכשהלך לבית המדרש בעת התפלה בתעלף ר׳ ליבש הב״ל ובתלש מאד .והודיעו להבעש״ט ולא שמע כי היו יראים לצעוק אליו בקול. וכשראה ר׳ יצהק דק״ק מעזריטש כי לא פבה הבעש״ט צעק אליו בקול גדול ועבה הבעש״ט ואמר למה לא אמרו לי והלך במרוצה לביתו ומצא המלאך המוות עומד על גביו גער בו בבזיפה .וברת המ״ה .ולקה הבעש״ט את ד׳ ליבש בידו ותיכף הבריא והוליכו לבהמ״ד כי ירא להביח אותו בביתו פן ישוב זדו המה״מ .אה״כ אמר הבעש״ט שעל דבר זה רצו לדתות אותו מעוה״ז ומעוה״ב ואמר כי לא עשה דבר זה רק מתמת שבא אליו הדבר פתאום שלא ראה בו מקודם שום םימבי מיתה וכשראיתי פתאום המה״מ דוה לבי עליו ועשיתי דבר זה: שמעתי מהרב דקהילתבו איש אתד הי׳ מק״ק מעזריטש וקצת עושר וכשבא סמוך לימי זקבה השב בלבו מה זה עשיתי כל ימי חיי ומה יהיה עלי שבליתי שבותי בהבל וריק בלא תורה ובלא מעשים טובים ולא ידע מה לעשות .ועלה בדעתו ליתן צדקה בסתר .והבית בכל יום בכים של תפילין של ד׳ יצהק א׳ טאלער ומצא ר׳ יצהק הנ״ל המעות פעם ושתים ואמר בלבו מי הוא זה שבותן המעות לתוך כים של תפילין שלי. וביקש מהמשמש דבהמ״ד שיתן עיבו מי ממשמש בכים של תפילין שלי בעת התפלה ולא תגלה לשום אדם בלעדי והשגית השמש ע״ז עד שראה שזה האיש היה ממשמש בכים של טו״ת של רבי יצהק הב״ל .ואהד התפלה גילה לד׳ יצתק אותו האיש והתתיל ר״י לקרב אותו וללמוד עמו ששה סדרי משבה וכל פרקי משביות שלמד עמו תזר עמו כמה פעמים עד שהיתר. שגורה בפיו והזר ולמד עמו פרק אחד עד שגמר עמו כל פרקי משביות ולמד עמו עין יעקב ג״כ באופן זה וכשגמר משביות ועץ יעקב בעשה קצת למדן ולמד ספרי יראים וספרי מוסר וספר זוהר וקבה עצמו לחברה משביות והיה לומד עד יום מותו .וכשבפל למשכב קודם מותו הלך ר׳ יצהק לבקרו והכרית אותו שיתן לו תקיעת כף שיתראה אליו בכל עת .והמבהג היה בעיר הזאת בעת הגסיסה באים כל החברה משביות בעת פרידת הבשמה ולמדו משביות ומשך השלשים למדו וגמרו כל המשביות בעד נשמתו .ולאתר שלשים בראה לד׳ יצתק הנ״ל ושאל אותו היכן מבוחתו שבחי בעל שם טוב צג ואמר מנותתי בין הצדיקים בג״ע ואמת ־את הבל תקנתי בתיים רק דבר אתד נשאר עלי שלא תקנתי והחברה בלימודפ בעדי תיקנו הדבר .והיה הולד ובא אליו בכל עת ור׳ יצהק היה שואל אותו מאמרי הזוהר וגילה לו האיך שלומדיפ המאמר בג״ע ואמר .פ״א גילה לא׳ מאמר א שאמר לו לא בא אליו עוד זמן רב ואעפ״כ הוכרת לבוא מתמת הת״כ .וכשבא שאל אותו מפני מה איתרת לבוא אמר לו מתמת שגלית לאחריפ הפשט של המאמר .אמר ר׳ יצתק מכאן ואילך לא אגלה לשופ אדפ שתבא אלי בלי איהור והיה הולך ובא אליו פ״א אירע שאיהר שוב לבוא אליו כפעפ בפעפ וכשבא שאל אותו מפני מה איחרת לבוא עכשיו שלא גליתי לשופ אדם אמר תדע כי העלו אותי לעולמות עליוניפ מאד ומר לי מאד לירד מאותן העולמות לזה העולם ע״כ אחרתי לבוא והוכרתתי לבוא מתמת הת״כ ע״כ בקשתי מרומ׳׳ע שימחול לי הת״כ ומתל לו הת״כ: עוד שמעתי מהרב דקהלתנו פ״א נתקבל בן ר׳ יוסף יוזפא מק״ק אוםטרא לאב״ד בק״ק פולנאי והביא עמו דיין אתד בכדי שיוכל לחעיז את חמוכית ז״ל .ובשבת תתפלל חמוכיח לפני התיבה ושמע ר׳ יצחק חנ״ל שחדיין מקלל את חמוכיח בשעת חתפלח ולא ענד .אותו דבר. ואהר התפלה ביום א׳ אתר שבת אמר ר׳ יצתק שמעתי היטב שקיללת את המוכיה דבינו והי׳ מריבה ביניהם ובתוך המריבה הביט אליו ואמר אתה לבוש בתפילין פםולין ולקהו התפילין מראש הדיין והוציאו הפרשיות ונמצאו שהם פםולין ונתאמץ הדיין להכשירו על פי שולתן ערוך והראה לו ר׳ יצהק שהוא עם הארץ ואינו יודע הדין ומתמת בושה ברה הדיין מן העיר: ועוד אירע שהכיר ר׳ יצתק בתפילין על ראש איש אחד כי לפני מותו היה כלוא בבית מהמת תלישות ועשה מנין בביתו ואיש א׳ מבני העיר היה מתפלל שם ואהר התפלה היה לומד וכמדומה לי ששמו ר׳ בירך הביט אליו ר׳ יצהק ואמר לו בירך נראה לי פםול בתפילין שלך והסיר אותם מראשו ונתן לו להגיה ומצא שהם פסולין מעת כתיבתם והתפילין היו אצלו מעת שנעשה בד מצוד .כי היו מסופר טוב והיה מחזיק בם והוא היה לערך ששים שנה בעת ההיא .והי׳ לו מר מאד שלא קיים מצות תפילין כל ימיו והפציר בר׳ יצחק הנ״ל שיכתוב לו תפילין וחבטיח לו ר׳ יצחק אך מחמת תולשתו דחה אותו מיום ליום עד שכתב לו פרשיות של תפילין ואה״כ הלך לביתו ואמר לו אל תאמר שלא כתבתי תפילין כאלו מימי אלא אפילו מימות עזרא ואילך לא היו תפילין כאלו. וכמו שני שעות אהד זה מת ונפטר מעולם וזה ר׳ יצהק הי׳ אתיו של ר׳ יוסף מקאמינקע: , צד שבחי בעל שט טוב שמעתי מחרב דקהלתנו מעשה באם של חאחים ר׳ יוסף וד׳ יצחק הנ״ל שחי׳ דירתם בק״ק םאטבאב ושמח דיא פדומע דיבעלע )דיבעלע החרדה( .פ״א נסע הבעש״ט לק״ק חנ״ל וסמוך לעיר דאה אוד אחד על אחד מאנשי העיד ועמך במקומו וצפה שאותו אור הוא שורה על אשת אתת .וכשבא לעיר ובאו אנשים השובים להקביל פניו אמד לחם הבעש״ט בושו והכלמו כי ראיתי אוד על אשד .אתת ולא על זכר ושאל לאנשי העיר הידוע לכם על איזה אשד .שודד .האוד הזה י שראיתי אמדו אליו בוודאי היא האשד .הנקראת דיא פרומע דיבלע ובדעתו היה לשלות אתריה ואמרו האנשים הקריאה לא לצורך שוודאי היא תבא לרומע״ל לבקש ממנו נדבה כי היא עסקנית במצות .ולמחר אחר התפלה אמד הבעש״ט אני דואה שהיא הולכת וקבעה בלבה שלא ליקת ממני לא פתות מארבעים זהובים אתם תראו מה שאני אעשה לה .ובאה האשד .הזאת ואמדה אל הבעש״ט יש בכאן כמה עניים תולים ע״כ יתן רומע״ל נדמה הגונה ונתן לפניה זעקםער מטבע א׳ ולא דיברה מאומה רק שעשתה תנועות כאילו אינה רוצה לקבל .ונתן לפניה עוד ולא קיבלה אמר לה מי שמך לגבאי צדקה ולגנוב מקופת צדקה .ולא השיבה כלום ולא הקפידה ע״ז ולא עשו בה הדברים האלה שום רושם מתמת שהיתה מתזקת במדת ענוה ושפלות מאד ממש כעפר .ולא הלכה ממנו עד שהוכדת ליתן לה ארבעים זהובים .ולעת ערב באה אליו ואמדה רופא אהד יש והוא הולד .מאד ע״כ התפללו עליו שיהיה כי מסוכן הוא מאד ,אמר ויהיד .נואף אחד חסר בזה העולם .אמדה לו מי אומר שכך הוא אמר לאנשים שעמדו שם האמת אני אומד אמדו אמת השיבה ואמרה תדא שלא דאו כמכתול בשפופרת ועוד שהוא ע״ה ואינו יודע הומר העון ואלו הי׳ יודע הומר ההטא לא הי׳ עובדי ובאמת שהבעש״ט שמע הקיטרוג אשד עליו למעלה וחזר לפניה הקיטדוג כדי שתמליץ עליו זכות ונתקבל למעלה המליצה שהמליצה בעדו ונתרפא הרופא מתוליו .וכשהיתה מהלכת על קבר בעלה היתד ,מקשת במקל על הקבר ואמרה בזה״ל הידשיל הידשיל לך לפני כסא הכבוד והתפלל על בניך שיהיו עניים ואביונים בכדי שלא יסודו מדרכי ה׳ .פ״א באו שני בניד .ר׳ יצחק וד׳ יוסף אליה על שבת לקיים מצות כיבוד אם ובאו לשם בהמישי בשבת ובאו בני העיר להקביל פניהם והכירו זה את זה שהיו תברים מקודם ונתעוררה אהבה הישנה שביניהם ולמהר אהד חתפלד .בעש״ק עדכד .השולחן ונתנה להם לאכול וישבה אצלם ואמרה להם בניי אבקש מכם דבר אתד שתעשו למעני אמרו בוודאי כל אשד תצוי עלינו נעשח ונשמע אמרח להם תנו תקיעת כף שתעשו רצוני ואמרו לה אמנו תמיח לנו עליך שהחשדינו בזד .אמדה לחם מסתמא בדעתי לבקש שבחי בעל שם טוב צה דבר גדול ויראתי שלא תעברו על רצוני פייםו אותה שלא ליתן ת״ב והבטיחו לעשות כרצונה .אמרה להם בבקשה מכם שתםעו תיכף לדרככם ולא תשבתו בכאן כי השי״ת נתן לי בנים שיחיד ,לי נחת מהם בעלמא דקשוט ולא בעלמא דין אמרו לה וכי אפשר שיניתו לנו אנשי עידנו לנםוע מכאן בעש״ק אמרה להם העגלות שלכם שליחו תיכף מחה לעיר ואני אוליד אתכם באחורי חרחוב שלא יראו אתכם אנשי העיר וכן עשו: שמעתי מר׳ שמואל הקצין שסיפר לפני חרב שהוא׳ ור׳ בער בן בונים נסעו בשביל פדיון שבויים קודם ר״ה ובאו להרב המגיד הגדול ורצה המגיד לעכב אותם על ר״ה ולא רצו כי אמרו צריכין אנחנו לפדות את השבוים על ד״ה הבע״ל ונסעו לדרכם .ובאו לד׳ פנחס ועיכב אותם ולא רצו ג״כ מטעם הנ״ל ואמר ר״ פנתס ר׳ שמואל ישוב לביתו לפדות השבוים ור׳ בער יהי׳ בכאן ולא רצה ר׳ שמואל להנית את רבי בער אמר רבי פנהס ר׳ בער צריך להיות בכאן כי אין לו בנים אמר רבי שמואל גם אני צריך לאותו דבר אמר לו אתה תבא על שמיני עצרת הבע״ל. ונשאר ר׳ בער על ר״ה .וקודם ר״ה הלה ר' בער ולא יכול לילך בר״ת לבה״כ להתפלל ובא ר׳ פנתס לביתו לקרות בתורה וקרא לד׳ בער לעלות לתורה והלבישוהו והוליכו אותו לם״ת ולאהר ברכה שניה חזר לאיתנו וגם נולדה לו בת בזו השנה והיא היתד ,כלתו של ר׳ פנתם ור׳ שמואל בא על ש״ע ונולדה לו ג״כ בת בזו השנה: שמעתי מהמי וגם מהרב דקהלתנו כשהי׳ יושב הבעש״ט עדיין בשייגק )בית מרזה( בכפר היו פ״א צריכים לגשמים והתפלל על גשמים. והיתד ,שם מכשפה אתת שהיה לה שד אתד ועשתה כשפים שלא ירד גשם. והבעש״ט בתפילתו קילקל כשפיה ־ואמר לה אותו השד שהוא מקלקל כשפיה .באה המכשפה לאמו ואמרה לה אמור לבנך שיעזוב וינית ממני כי אני אעשה לו כישוף .סברה אמו שהריב עמה על עסק הוב של יין שרף .אמרה לו אמו בני עזוב מן הגויה הלזו .כי היא מכשפה .אמר לאמו אין אני הושש לה ועשה את שלו והתפלל על גשמים ובאה הכשפנית פ״ש לאמו ואה״כ שלהה עליו השד שלה וכשבא אליו לא היה יכול ליכנס לד׳ אמותיו .ואמר לו הבעש״ט אתה העזת לבוא אלי תיכף תלך ותזיק את הגויה דרך הלון קטן של שאוב )שמשה של הלון( א׳ וכן עשה .ואת״כ תפס אותו בבית הכלא ביער ואינו יכול לזוז משם עד עולם .וכשנתפרסם הבעש״ט נסע עם אנשים דרך יער עמד והלך ליער והצה בו שהוא יושב בתפיסה ושהק מאד ושאלו לו וסיפר להם המעשה הנ״ל: שמעתי מר׳ יואל שהי׳ מ״מ בק״ק נעמרוב .פ״א נסע הבעש״ט בדרך שמע כרוז אהד משני דברים אילו אני מטיל עליך או שיפלו עליך צו שבחי בעל שם טוב היידאמאקין )חיילים אוקראאינים שהיו שונאי ישראל ידועים( ויגזלו ממך את ממונך והיה אצלו מעות םך שני מאות אדומים .או שיהיה לך חולי קדחת והברירה השלישית שבתתי .והם על הממון מתמת שהי׳ בעל חוב גדול בביתו ובחר לו חולי קדחת וכן היה .ובא עש״ק לק״ק שאריגראד ונחלש מאד מחמת חולי קדחת חנ״ל ואעפ״כ תלך לביהמ״ד והתפלל לפני התיבה והתפלה היתד! להבת אש ואחר התפלה הוליכו אותו תחת ידיו מחמת תלישותו לאכסניא שלו וציווה שיביאו לו יין טוב מאד ושתה כוס אחד והבריא ונתרפא מיד ואמר מילתא דבדיחותא טוב לחיות בקדחת עוד שעד .אחת ולשתות עוד כוס אחד יין כי הוא טוב מאד: שמעתי מר׳ פאלק אב״ד דק״ק טיטשילנק פ״א במוצאי שבת ציווה הבעש״ט לחתן חודגו ר׳ יוסף אשכנזי שיאמר לפניו עין יעקב והוא שכב על המטה ושמע מפיו חעין יעקב .ובמקום א׳ אמר הבעש״ט תודח על מאמר א׳ מעין יעקב וחזר ואמר לפניו עין יעקב ובתוך האמירה ראח ר׳ יוסף חנ״ל את המגיד משרים ושמו ר׳ יוסף שנפטר ערך ג׳ רבע שנה מקודם זה וראה אותו שנכנס לבית לבוש בגדי שבת וכובע על ראשו שקורץ הוט ואמר בקול רם שבוע טוב לרבינו והולך כמו בהיים ומטה בידו וכשראה אותו חרד מאד ונפל העץ יעקב מידו והעביר הבעש״ט את ידו על פניו ושוב לא דאת אותו אמר חבעש״ט קח בידך נר אחד ולך מן הצד כי הי׳ אומר נר אחד מזיק לעינים וכן שלשה אבל שנים טובים לעינים ועשה כן ושהח עמו כחצי שעה או יותר ושמע שהבעש״ט מדבר עמו ואה״כ קרא הבעש״ט לד׳ יוסף ואמר בזה״ל דאייטש )אשכנזי( בוא אלי ובא .ואמר לפניו עוד עין יעקב ובתוך הלימוד התהיל הבעש״ט להתרעם עליו ואמר לו למה פתדת חאם שחט ר׳ יוסף המגיד דאייטש כמוך בחייו שפחדת ממנו לאחר מותו שאל אותו מחמת איזח זכות ראיתי אותו אמר לו מפני שאמרת לפני ואני אמרתי לפניך וחייתי מזכך אותך בדיבורי ונתקשרנו שנינו וחיינו לאחד ומחמת זה ראית אותו ואילו חיית מתחזק בשכלך חיית שומע מת שדיבר עמי וגם אתח חיית שואל אותו כל מה שלבך חפץ והיה משיב לך ולא עוד אלא שהיה לך עמו הכירות והיית רואה אותו בתמידות .והי׳ ר׳ יוסף מצטער מאד ע״ז הדבר כי היא׳ מדריגת נבואה כשרואין נשמת צדיק כאמור בספר שערי קדושה של ר׳ חיים וויטאל ושאל למה בא ומה הצטרכותו ואמר בשביל הצטרכות שלו בא: שמעתי מר׳ יעקב אב״ד דק״ק םמילא ששמע מאביו ד׳ מאיר חריף ז׳׳ל פ״א בא חבעש״ט לחרב דק״ק פולנאי ואני מסופק אם המעשה בק״ק נעמרוב או בק״ק שאריגראד ובא כמה ימים קודם השבת ולא אכל שבחי בעל שם טוב צז בכל אלה הימים והרב הנ״ל הפציר בו מאד לאכול והשיב יפטור הרב אותי מאכילה כי בכאן יש נצוצים גדולים וקשה לתקנם דש סכנה בדבר כשאינו מתקן אותם הורגים את האדם ע״כ אני איני רוצה לאכול :ובעש״ק בבוקר צוד .שיתנו לו לאכול ואכל ואחר הסעודה קרא להרב ז״ל ביהירות ואמר תדע שגילו לי מן השמים שיש בכפרים אשר סביב חעיר שני מלמדים שיש להם חלק בניצוצות אלו שאני צריך לתקנם ועשו מן השמים שנדמה להם שהם חולים כדי שיבואו לעיר ויבואו לרפאות אותם ע״כ עימדו המשרת שלכם בשער העיר ויביאו אותם אצלכם ותרחמו עליהם ואל תנהיגו בחם שום כבוד כלל ויבטיח אותם רומע״ל להמליץ בעדם לפני ולרפאות אותם ולדבר על לבם שילכו למקור .כי מהמת שנדמה להם שהם חולים לא ירצו ללכת למקור .ולאמר להם שאני אוהב שתבואו לפני טהורים מן המקור ,ולשאול להם כתנות לשבת וקפטינעם )מעילים( כי הם עניים ויאכלו בשבת אצל בע״ב ולא אצל רומע״ל וכשיבואו לבהמ״ד אע״פ שאני אעמוד שמונה עשרה ילחשו לי באוזן שבאו .וכן עשו .ואחר אכילה באו לבית חרב ולא נתנו לחם אפילו צלוחית של דבש וכן בבוקר ובסעודה שלישית אכלו שם ונתנו להם דבש .ואהר הבדלה נתמלא הבעש״ט שמחד .ולקח הלולקע והלך לבית קטן שלן שם והרב רצה ג״כ ללכת אחריו ובאו שני המלמדים חנ״ל וביקשו ממנו שיכניסם לחבעש״ט אמר להם בואו עמי ונכנסו עם הרב אמר הבעש״ט להרב הם אין צריכים לרפואה והכתנות והקאפטינעס יתנו להם במתנה וילכו לשלום והמלמדים לא ידעו מאומה: שמעתי מהרב דקהלתנו שהבעש״ט לא רצה להיות בק״ק אנעפאליע כי אמר אין לי שם שום עסק כי כבר תקן שם ר׳ שמשון דק״ק הנ״ל כל מה שהיה צריך .פ״א שבת בק״ק הנ״ל ר׳ גרשון גיסו ובא משם ואמר להבעש״ט השגתי שם אור גדול מר׳ שמשון הנ״ל אמר אתה משטה בעצמך .פ״א שלחו אחר הבעש״ט שיבוא לק״ק הנ״ל ובסעודה ישב נגד החלון ופתח את החלון והיה מביט בחלון בכל רגע ור׳ יוסף מקאמינקע תמה ע״ז ורצה לידע הסיבה מפני מה מביט בהלון בכל רגע מה עשה כשפנד ,חבעש״ט מן חחלון סגר את ההלון והבעש״ט כשרצה להביט פתת ושוב סגר ד׳ יוסף שנית וכן עשה פעם שלישית עד שגער בו הבעש״ט ואמר מי הוא זה שסגר את החלון אמר ר׳ -יוסף אני שהקור נכנס לבית דרך ההלון ולמה אתם פותחים בכל עת ואמר אינך רואה איך עמוד של תורה של ר׳ שמשון מאיר מארץ ועד לרקיע ואמרו לי כי במקום הזה היה אשפה בעת ההוא ואמרו שבית מדרשו הי׳׳ במקום הזה ואמר היום נודע לי מה שאמר ר׳ גרשון גיסכם: צח שבחי בעל שפ טוב שמעתי שהיו מוכםין אתד סמוך לק״ק מעזיבוז ובא איש אתד ונתן הוספה על הארענדע )הכירה של משק תקלאי שהיה שייך לפריץ והוא היה מתכיר את המשק לכמה שנים( ונדהה המוכםין מן הכפר ונשאר חייב להאדון מכפר הנ״ל ולא הי׳ לו במה לשלם וציוה האדון וגם המוכםין תדש שלא יניתו אותו ליסע מכפר הלז לשום מקום אעפ״כ נסע המוכסין הקודם להבעש״ט וכשנודע למוכסין ההדש מזה הלשין עליו אצל האדון באמרו שנסע למכשף לעשות לך כישוף וכעס עליו האדון ולקת את בנו לתפיסה .והמוכסין הלז לא מצא את הבעש״ט בביתו כי הוא היה בק״ק קאמינקע ונסע אתריו לעיר ולא מצאו שם כי נסע הבעש״ט לביתו ונסע אחריו והשיגו בדרך אמר לו הבעש״ט מה אוכל לעשות לך בדרך נהוג נסיעתך אתרי לביתי .ובדרך ראה הבעש״ט שתפס האדון את בנו לתפיסה אמר אין פנאי להמתין .ובאו אל נהר אהד וטבל בו ובצאתו מן הנהר אמר לו לך לביתך ותיכף כשתבוא להכפר תלך למבצר ועשת כן וכשראה אותו האדון מן החלון נתפהד פן יזיק לו בכשפיו וגירש את בנו מן התפיסה ושלת עבדו לגרש אותו מן הכפר עם כל אשר לו וכן עשה .ואת׳׳כ שלח האדון אגרת להקאמיסאר )הממונה מטעם הממשלה( דק״ק מעזיבוז בקובלנא רבה על הבעש״ט בזה״ל באשר שאתה מהזיק בעיר שלך מכשף .והשיב לו האדון ראה בכל עוז להתאמץ ולפייס את הבעש״ט שהוא אינו מכשף ואם לא תפייסו תענש מן השמים ותיכף שלח האדון לפייסו ושלת לו מתנה עגלה עם כל מיני קמהים ועופות. שמעתי מהרב דק״ק פולנאי שהבעש״ט לא הי׳ יכול לדבר עם בני אדם מתמת דביקותו וחי׳ מדבר ח ת לשיטה ולמד אותו רבו שלו הידוע שיאמר בכל יום קאפיטל אשרי תמימי דרך ועוד כמד .קאפיטלאך תחלים רשומים והראה לו הכמה וע״י כן התתיל לדבר עם בני אדם ולא נתבטלה דביקותו והי׳ אומר בכל יום אותן הקאפיטלעך תהלים. שמעתי מר׳ פסה בנו של ר׳ יוסף מקאמינקע שהבעש״ט הי׳ בדרד ובא לעיר אתת ושמע כרוז שיתאכסן בבית פלוני ובא לבית הנ״ל ולא רצו לקבל אותו על האכסניא הלז מתמת שהילד של בעה״ב הי׳ חולה מאד ושלת את הסופר לבית ואמרה האשד .איך אפשר להתאכסן בכאן הלא תראו את הילד התולה ואני בצער גדול וקיללה את הבעש״ט .והבעה״ב לא הי׳ יכול להעיז ויצא להבעש״ט לבקש ממנו ואמר שהוא דבר שאי אפשר ונשבע לו הבעש״ט כשיתאכסן אצלו יהיה הילד וקיבל אותו לביתו ותיכף הלך הבעש״ט למקור .וראה שלא טוב עם הילד וציוה שלא ימצא שום אדם בבית זה והלכו כולם לבית אהד וגם להסופר ציוה שלא יהיה בבית זה עד שיקרא אותו ליתן לו יין לקידוש כי בעש״ק היה המעשה שבחי בעל שם טוב הלז והוא נשאר יהידי עם הילד והתפלל אצל הילד תפלת מגהה ושהד. הרבה בתוך הלילה עד שהסופר ירא פן ת״ו יסתכן הבעש״ט מתמת גודל התאמצותו בתפלה על החולה כי מסוכן הדבר .והלך הסופד ופתת את הפתת בלאט ושמע שאומר לנשמת הילד הכנס לגוף כי תוכרת להכנמ כי לא אשבע לשקר ולאי ידע אם הילד מת או שהיה הי עדיין והיה בו עדיין קצת תיות והלך הסופר משם ובשעה קלה תזר ונכנס ומצא אותו שוכב על הארץ בפישוט ידים ורגלים וקם ואמר הלא אמרתי לך שתיכנס בגוף הילד .וצווה הירש תן יין לקידוש ואכל עם הסופר ולא ישן כל הלילה ובבקר מסר הרפואות והנהגות לסופר והוא הלך להתפלל לבהמ״ד והבינה אמו של הילד שהילד תזר לאיתנו והתהילה לבכות בכיה גדולה ושמע הסופר ושאל אותה מה את בוכה אמרה ואיך לא אבכה שקללתי צדיק כזה והשיב לה אל תבכי רבי שלי הוא איש טוב וימהול לך וכשבא הבעש״ט מתפלתו שמע ג״כ שהיא בוכה שאל לסופר וסיפר לו ושלו! את הסופר אליה ואמר אמור לה שלא תבכה ותעשה סעודה שלישית טובה ומבטיה אני לה שהילד ישב עמנו לשולהן על הסעודה הנ״ל .וזה שנפל הבעש״ט על הארץ בפישוט ידים ורגלים שקיבל עליו לקבל פולםא דנורא׳ עבור השבועה והנשמה הוכרהה ליכנם לגוף ופעל להילד שיהיה יותר מששים שנים ושיהי׳ לו בנים ופרנסה טובה כל ימי הייו ומזה הנראה שבא זמן הקץ להילד לכך הוצרך להתפלל עליו כמה שיהיה ועל פרנסה ועל בניס: עוד םיפר לי ר׳ פסה הנ״ל פ״א נסע הבעש״ט מקאמינקע לביתו ונסע עמו בצוותא הדא ר׳ ברוך מקאמינקע בעגלה מיותרת והסופר ישב עמו וגם חעגלח של קמח הולכת אהריו .אמד הבעש״ט במקום פלוני נתפלל מנהה וזה היה בימי ההורף והיה קור גדול ולאותו מקום היה רחוק כמה פרסאות ונתקררו מאד והקור נכנם בגופם ואמרו אי אפשר להגיע למקום חלז כי חמקום רתוק עדיין ואנו כולנו נתגבר עלינו הקור. וגם העבד שלו אמר שנתקרר מאד .ונסעו דרך יער וציווה הבעש״ט לעמוד ונגע באילן אהד באצבעו ודלק האילן ונתבער והממו אצל האש וגם העבד שלו שלף השטיויל )מגפיים( וייבש המטלית שעל הרגלים ואה״כ נסעו עד מקום פלוני ובנסעם מן המקום הזה היה ר׳ ברוך מסתכל מה יהיה באילן הזה וגער בו הבעש״ט שלא יסתכל: שמעתי מהרב ר׳ פאלק הכהן שהמיו ר שמעריל לא היה לו בן זכר והבעש״ט הי׳ מתאכסן אצלו ולא היה לו בית מיוהד בשבילו והתאכסן בבית הלז והנשים סרו משם לשכינו ומבשלות שם ובעת הסעודה מביאות לכאן .פ״א יום א׳ קודם נסיעתו רצה לבקשו שיתפלל עבות , ק שבחי בעל שם טוב שיהיה לו בן זכר וסיבב אליו ולא יבול לדבר מפני הבושה .ולמתר קודם הנסיעה ג״כ סיבב לדבר אליו ולא יכול ובוש ממנו .פתאום אמר לו הבעש״ט שלת אתר אשתך .ובאה ולקה הבעש״ט מטהו בידו ואמר לה הבעש״ט תדאי שתלדי בן זכר כי אני אשבר לך עצמות במטה זה• וכן היה שילדה בזו השנה בן זכר ושמו ר׳ דוד שהיה אב״ד בק״ק טשיטשילנק, ומנהגו של ר׳ שמעריל היה אפילו אם ילדה אשתו בת נסע להבעש״ט ולקת ממנו קמיע ונתן לו שני אדומים או יותר כי הוא היה בעת הנ׳׳ל סוהר והיה לו עדד ג׳ אלפים זהובים .וכשנולד לו בן הנ״ל נסע להבעש׳׳ט ליקה ממנו קמיע כמנהגו מאז .אמד לו ילדה אשתך בן אמר לו כן .אמר לו הבעש״ט תדע שלא יהיה לך עוד מעות כי נתבו לד בדירה או מעות או בן ובררתי אני בשבילך טוב שיהיה לד ב״ז .וכן היה כל הטהורה שקנה הפסיד בה עד שהפסיד כל מעותיו ונתקבל את״כ למגיד מישרים בק״ק וויערחווקא .ואני כאשר הכרתי אותו כשהיה שכיה אצל הרב דק״ק קאםוב היה בעת ההיא מ״ץ דק״ק םאוראן: שמעתי מהרב דק״ק פולנאי ומהרב דקהלתנו שר׳ נהמן מקאםוב היה לו קרוב אחד ושמו ר׳ יודל מטשידנוב ואביו שלו ר׳ יוסף היה מוכיח .ודרכו של ר׳ יודל שלא היה רוצה להנות משל אחדים רק מיגיע כפו והיה מו״מ שלו עם ברזל .פ״א נסע לרודניא )מכרה( אתת והיח רוצה לשבות שם .אמר הבעה״ב ומה יאכל רומע״ל דגים אץ לי ובשר לא יאכל מתמת שלא בדק הסכין ע״כ עצתי קרוב לכאן יש עוד רודניא ושם דר איש משופע ובוודאי יש אצלו דגים ושותט ויםע רומע׳׳ל אליו .ונסע וכשבא לאמת המים סמוך לרודניא הלזו היה הדרד עובר אמת המים כי המים לא היו עמוקים וכעת היד! גשמים גדולים או עת הפשרת תשלגים ונתגדלה אמת המים הנ״ל והם לא תבינו ורצו לעבור דרך אמת המים. וקדם כלב אהד ורץ קודם לאמת מים הנ״ל וטבע בתוך המים האלת והיה הכלב עולח ויורד במים וצעק בקול מר עד שנכמרו רחמי ההסיד הלז וזלגו עיניו דמעות וראה שלא אפשר לעבור והזר לרודניע הנ״ל וביקש מן הבעל הבית להתאמץ שיהיו דגים על שבת .והלך הבע״ב והפציר את הציידים וצדו והביאו דק גדול שקורין העבט .ואמר הבע״ב אני דר בכפר הלז כמה שנים ולא נזדמן לי דג כזה .ועשו לו ממנו כמה מאכלים .ובליל שבת היה יושב בסעודה וזמר זמירות ונרדם על השלהן ונראה לו אביו בתלום ואמר לו תדע שאני מגולגל בדג זה והמסור שרדפתי אותו בתיי היה מגולגל בכלב זה שטבע וזה הי׳ תיקונו מה שנטבע בשבילך בני להצילך .ואני הוצרכתי להתגלגל בדג זה מתמת שרדפתי אותו ותיקנת אותי במה שזלגו עיניך דמעות על טביעת הכלב וראה בני איך שתאכל שבחי בעל שם טוב דג זה .וכשבא׳ להבעש״ט אמד אליו הבעש״ט שכך היה אומר שדבי יודיל גילגול שמואל הנביא: שמעתי מד שניאוד נכד ד׳ נהמן שר׳ יודל היה אצל ר׳ נהמן בק״ק לאדמיר ור׳ נהמן־ בנה שם בהמ״ד על המים ממש והמרהץ היה סמוך לבית המדרש .והלכו בשבת בבוקר למקוה וד׳ נחמן• הי׳ זריז מאד וד׳ יודל היה מעט עצל ובעוד שהפשיט את בגדיו וד׳ נתמן עומד לפני התיבה ומתפלל .וכשיצא ד׳ יודל מהמקוה שמע שר׳ נתמן מזמר האדרת והאמונה ונתלהב ורץ לבהמ״ד בכתונת לבד בלי מלבושים ורקד שם ערך ב׳ שעות בבהמ״ד: שמעתי מחמי דיל כשר׳ נחמן גנוחי גנח בתפילה משברת הלב השומע ודומה לו כאילו נתתך לשנים .אמד הבעש״ט עד מקום שנסע ד׳ נהמן יודעים מה היא תפלה ובמקום שלא היה ד׳ נחמן אין יודעים מה היא תפלה: שמעתי פ״א חלך ד׳ נחמן ז״ל דרך ק״ק זאלדאווע עם םחודה בעת תפלת שתרית ועמד עם עגלה שלו נגד בהמ״ד ולקח הטלית ותפלין ונכנס לבית המדרש והתעטף בטו״ת ועמד לפני התיבה להתפלל בלי רשות .וירע להם איך העיז האיש האורה לעמוד לפה״ת בלי דשות. וכששמעו הדבורים היוצאים מפיו היו מתוקים מדבש ונופת צופים היד נהנים ושותקים אעפ״כ חרה להם .ולאחר קדיש דרבנן התתיל הודו קודם ברוך שאמד נתמלאו בולם כעם והימה והיה בדעתם למשכו מן התיבה אך מתמת שהיו מתאדם מאד לשמוע דבוריו ותפלותיו לא יכלו לעשות שום דבר והיו שקלי׳ וטדי׳ בדבר עד שגמר תפלתו .כשגמר כל תפלותיו פצו עליו כל אנשי בהמ״ד ואמרו אליו איך מלאו לבו לעמוד לפני התיבה בלי דשות ולשנות הנוםהה אשד לא התפללו אבותינו ואבות אבותינו אשר היו גדולי הדוד .ענה ואמר ומי יאמר שהם בגן עדן .וכששמעו תשובתו נתמלאו יותר הימה עליו .והיה שם בעל מתבד ספר תולדות יעקב יוסף והיה זקן מאד ונתן גדולתו לתלמיד אהד שיהי׳ מ״מ במקומו ושמו ר׳ זלמן וקפץ עליו ר׳ זלמן יותר מכולם .ובא ד׳ אלכסנדר תלמיד של רבי זלמן ואמר הניחו את האיש שהוא תמיד עם השם ואגב דאתא לידן נשמע מהא מלתא: שמעתי מהרב שהיה אומר בזו הלשון מרגלא בפומיה דהצדיק יעקב יוסף ז״ל נקל לו לומד עשרה הילוקים מלהתפלל שמונה עשרה אתת. ושמעתי מר׳ זוסיא מאנאפאלי כשנסע מאחיו ר׳ אלימלך דרך זאלקוא שבחי בעל שם טוב עמדתי בכהמ״ד במקום אהד להתפלל והיתד ,התפילה זכה וברורה כעדר הפלות הבעש״ט ולא ידעתי מאיזה םיבה ואמרו כי במקום הזה היה המקום של בעחמ״ח םפר תולדות יעקב יוסף: שמעתי מהרב דקהלתבו בהיות הבעש׳׳ט הולד ,קודם פטירתו לא שכב קודם דק כשנעשה כהוש וקולו נלקה .והיה יושב בבית התבודדותו ולא היה בו כה לקרוא להמשדת שלו כשהיה צריך לו ותלה פעמון בבית הגדול וחוט נמשך אליו לבית הקטן שלו והבעש״ט מושך בהוט ונשמע קול הפעמון ובא אליו המשרת .פעם אחת נכנס אליו רבי דוד פורקעס ז״ל מ״מ דק״ק מעזיבוז ושאל אותו איזה דבר .ומאיש אהד מק״ק באר שמעתי שהשאלה היה האיך להתפלל בעד החולה עם סיפורי מעשיות. והתחיל לומר לו ובאמרו נתלהב מאד ופניו היו בוערות כלפידים ונפל פחד על ד׳ דוד הנ״ל ורצה לברוח רק מחמת שהבעש״ט דיבר עמו פא״פ לא יכול לצאת .ובתוך כך באה בתו מ׳ אדיל תי׳ ואמדה אל אביח עת לאכול כי פנה חיום .ומיד אזל סומקא ואתא תיודא ושכב על מטתו לנוח. ואמר לה בתי בתי מה עשית לי .ואמר ד׳ דוד הדין עמה כי עת הוא לאכול .אמר הבעש״ט לא ידעת מי היה כאן מצד אהד עמד אליהו ז״ל ומצד השני עמד דבי והם אמדו לי ואני אמדתי לך וכשבאה ובלבלה אותי הלכו .ואמר חבעש׳׳ט כי לקח נשמת בתו מן התודה מן הפסוק אש דת למו ד״ת אדל: דשמעתי מחרב שאמר על ד׳ ליב שחי׳ מן מארי דחושבנא מכל היום שעושה וכן בכל לילד ,ולילד ..וביום שנפטר חלד למקור ,ובצאתו מן המרת? פגע בבעש״ט אמר לו מהר ועשה מעשיך כי דרכו היה לשמוע בכל בתי כנסיות קדושה וברכו .ולקה סוס אהד ורכב עליו מבהכ״נ לבהכ״ב כי היה עת טיט ולא היה יכול לילך ברגליו ובו ביום מת ונפטר מן העולם: שמעתי מהרב דקהלתינו שהיה בקוטיב איש אהד ונקרא שמו טעקטינר והיה מרבד תמיד על ההברה של הםידים .פ״א שמע ד׳ אחה גיסו של הבעש״ט והיה מריב עמו וקפץ האיש הלז ותלשו בזקנו של ד׳ אהרן הנ״ל .ועמד ד׳ גרשון אחיו והתרים אותו ובימים מועטים מת האיש ההוא. ואתר כמה שנים מת דבי אחת ראה אותו ד׳ גרשון אחיו בחלום תוך שבעה ושמע שדורש והנאד .לו ורץ לשמוע וכשבא קרוב תכיר בו שחוא קליפה .רגז עליו ואמר רשע איך מלאך לבך להתלבש בדמות אתי ודקקו ונעלם מעיניו ואה״כ דאה אותו דבי ליב מוכית מפולנאי ג״כ תוך שבעה והציץ על הסימן ודאה שחוא ד׳ אדיה בעצמו שאל מה זה שנתלבשד, שבחי בעל שט טוב קג קליפה בדמות שלה אמר שנשאר רשימה מחטא וע״י אותה הרשימה היה לו כת להתלבש בדמות שלי .יתית ויאריך ימים אתי ר׳ גרשון שבדקיקה שלו ביטל הרשימה ממני .שאל אותו האיד אתה עכשיו אמר לו בגן עד!־. שאל אותו על האיש הטעקטינער מה הוא עושה אמר לו הוא היה גם כן בג״ע ולא עלתה דעתי ומתשבתי עליו וכשראה אותי בג״ע אמר אלי אני אתבע אותך לב׳׳ד של מעלה שעל ידד היה מיתתי ופחדתי מאד ולקתתי ־תשערות שכרכתי במטלית והנתתי בתיבה שלי ורצתי ולקתתי אותם והנחתי לפני הב׳׳ד וגרם לעצמו רעה שגדשו אותו מג״ע לגיהנם .ושאל אותו איך ומה אתה בג״ע והשיב כי ג״ע התתתון קצת מגושם וכשבא ערב שבת הלכתי לבהכ״נ וכשבאתי אל הפתת לא ראיתי ממכירי ועמדתי אצל הבימה שקודין באלעמער והתפללתי תפלת מנתה וקודם קבלת שבת יצא כרוז ר׳ אהרן יקבל שבת לפני התיבה והלכתי לפני התיבה ואמרתי לכו נרננה וכשבאתי למזמוד שיד ליום השבת נעלמו כולם ממני ונשארתי אני לבדי ולא ידעתי להיכן הלכו והיה לי צער גדול מזה כל השבת שלא היה לי צוותא .על כן אני מבקש מדומע״ל שיתפללו בעדי שאוכל לעלות עמהם לשבת הבאה. ואמר לו המוכית עזבת את אשתד עניה גדולה ולא הנתת לה אפילו מזון סעודה אתת אמר ר׳ אהרן יש לי שני טאלער טמונים בתיבה שהטמנתי אותן ל*ורך דבר ועכשיו תקת לה .וכשניעור משנתו הלך בבוקר לאלמנה אשת ר׳ אהרן ואמד לה שתהפש בתיבה ותמצא שם שני טאלער והיא השיבה בוודאי אין בתיבה מעות והפציר אותה וחפשה ומצאה שם שני טאלער וגם מצא השערות הכרוכים במטלית .ומזה תראה איך היו תלומותיהם מבוררים ובמדים: שמעתי מתבירי ששמעו מר׳ נהומ מטשאדנאביל .פ״א היה הבעש״ט בק״ק חמעלניק ושם היה בעל מגיה אתד ואשתו היתד .תולה .ואכםגיא של •הבעש״ט היה סמוך אצל הדב אב״ד תתן הפרנם חודש .ובא הבע״מ לבעש״ט לבקש ממנו שיתן רפואה לאשתו ולא רצה ולא עוד אלא שרגז עליו ודיבר אליו דברים לא טובים והוקשה הדבר להרב אב״ד הנ״ל. ולעדב כשהלכו כולם שאל הרב את הבעש״ט מפני מה לא רצה לרפאות את האשד .הנ״ל וחשיב כי היא צדקנית ומחמת תולשתה מגינה על העיר מן הלסטים שביער וכשיכלו הלםטים מיער ממילא תוחזר לבריאותה ושאל אותו מפני מה רגז על בהמ״ג והשיב שראיתי ששורים עליו דינים ובזה הרוגז בטלתי הדינים ממנו: פעם אחת ראה הרב הנ״ל שבא להבעש״ט איש א׳ ויקרב בעש׳׳ט אותו שבחי בעל שם טוב קד ודיבר אליו .והאיש הלז היה מפודםם בניאוף ושאל מפני מה קרבתם את האיש הלז המפורסם בניאוף והשיב לו הבעש״ט האתה טוב ממנו .והשגיה הדב בעצמו פשפש במעשיו ולא מצא אמר נשבע אני ששקר אתם דוברים .אמר הבעש״ט אני רואה עליך ניאוף ולמחר אודיע לך בפרטיות .למחר אמר אתה קבלת עליך פרישות ועבדת על הקבלה הלז ושמעתי בלילה זו שחרמב״ם פסק שזח כאלו אסר את אשתו עליו ואמר הרי עלי כאמא ועיין בספרו אפשר שתמצא שם אז הודה לדבריו ובדמב״ם מצא שפסק כן ומעשה כזו היה להבעש״ט פעם שלישית )ועיין לקמן נוסח אחר(: שמעתי מהרב דקהלתנו פ״א נסע הבעש״ט לדרך ולן במקום אחד ושמע מהרה תחזור לביתך כי ר יוסף חלש מאד ואמד למשרתיו לחזור והמשרתים לא רצו כי אמרו רומע״ל בעל חוב בביתו ולמה לנו לחזור. וחזרו .ובא לביתו ביום הששי בבוקר והלך למקוה קודם התפלה ולאחר חתפלד ,קרא לרופא אחד וחלך עמו לחולה וראה שחוא חלש מאד ואםתקל מלולי׳ ואמד להרופא להקיז לו דם והרופא לא רצח באומרו שמסוכן ,חוא מאד להקיז לו דם .ואמר לו הבעש״ט האיך אתה מבין שאם לא תקיז לו דם וחי .אמר הרופא לו מפני מה דאית להקיז לו .וציווה הבעש׳׳ט תיכף להקיז לו דם וכל העם ריננו על הבעש״ט על הקזת הדם והבעש״ט הלך לביתו וכמו ערך חצי שעה ביקש חחולה שיתנו לו מים לשתות ות״ל שהבריא: , שוב שמעתי ממנו פ״א בדרך נסיעתו של הבעש״ט לחמעלניק שמע כרוז על ר יוסף מלמד מק״ק הנ״ל שימות וכשבא לעיר באו אצלו אנשי עירו ורצו לשלם לו שירפא אותו ולא רצה לרפאו ולא גילה טעמו. ואהר שנסע הבעש״ט משם בא דאקטעד א׳ וריפא אותו והבריא .והדאקטער היה עדיין שם ובתוך כך חזר הבעש״ט לעיר הנ״ל וספרו לו שהבריא ר׳ יוסף הנ״ל ע״י רפואות של הדאקטער שריפא אותו .ובתוך עמידתו של הבעש״ט הנ״ל ביקש ר׳ יוסף את הדאקטער לעשות לו איזה תחבוש לגרש הכנים מראשו שנתרבו מאד מחמת רוב חליו ונתן לו הדאקטער משחח אחת למשוח את ראשו .משח את ראשו בזו המשחה ומת .אז גילח הבעש״ט טעמו שלא רצח לרפאותו מחמת קול חכרת ששמע: שוב שמעתי מהרב הנ״ל שבימי חמוכיח הנ״ל מק״ק פולנאי היה בעיר אחת מסור א׳ שציער מאד את אנשי עירו במסירתו .פ״א חלת ומת וציוח המוכיח ז׳״ל להשמשיס מהחברה לחודיע לו זמן לויה , שבחי בעל שה טוב קת שלו והודיעו לו .ולבש הטחליק )מעיל עליון( והלך עם ר׳ מאיר מילקעס מק״ק הנ״ל .וכשראו כל העם שהמוכיח הולך ללוותו הלכו ממש כל בני חעיר אנשים ונשים .ושמח בנו של המסור מאד שהמוכיח עשה לו כבוד והלך בעצמו ג״כ ללוותו .וחמוכיח הלך עד בית העלמין וכשבאו עם המת והשכיבוהו אצל האוהל כנהוג התקרב המוכיח ועמד אצל המת לאמר עליו הספד והנאה מאד לבנו של המסור .אז פתח המוכיח דבורו במשל ואמר בזח״ל פעם אחת היה לאדון כלב אהד ונקרא בשמו בריטאן ותיכף כששמעו בניו את הפתיחה של המשל הבינו שידבר עליו דברי גנות וחזרו לאהוריהם ללכת למבצר ולקחת משם עבדי האדון וגם ריקים לעשות להמוכיה בזיון או להכות אותו .וחרד ר׳ מאיר הנ״ל עד מאד ותפס את המוכיח בשיפולי בגדו ולהש לו שבני המסור הלכו למבצר להלשין עליו ולא ענהו דבר וריתקו דרך תיבה לאהוריו ד׳ אמות ולא הפסיק מדבריו. וגמר אומר שלכלב הלז היה טוב מאד אצל האדון כי היה תופס תמיד כל מיני תיות בעת נסיעות האדון לצוד ציד כמנהג בין השרים .ויהי היום ומת הכלב הלז והראה המוכיח בידו על המת הלז והיתד ,שמהה גדולה בין התיות שנעשו תפשים ממצודות הכלב הלז ואמר להם השועל הפיקח שבתיות הוי סכלים מה אתם שמחים אילו מת קודם שלמדו ממנו שאר הכלבים לתפוס חיות מהראוי לשמות כעת שכבר למדו ממנו שאר הכלבים של האדון לצוד היות היה יותר טוב לכם שיחיד ,עדיין כלב הלז כי כשראו שאר הכלבים שחם צדים חיות ובא הכלב הבריטאן וחטף מהם בפיו מה שהיה כבר נצוד על ידם והביאי להאדון והיה הכל נקרא על שמו והניהו כל הכלבים לצוד כי אמרו מה להם להטריח את עצמם ולא נקרא על שמם והאדון אינו עושח להם שום חשיבות עבור זה והניחו כל הכלבים לצוד אך כעת שהבריטאן הלז מת ויתפארו כל הכלבים לצוד בכדי לישא הן בעיני האדון ויטיב להם ונמצא שנתוספו עליכם כמה וכמה כלבים ציידים ומה לכם לשמוה .ע״כ דברי המשל .והנמשל הוא הכלב הבריטאן הוא המסור הלז שהיה חשוב בעיני האדון ע״י מסירות על אנשי העיר ושאר הכלבים זה שאר המוסרים שלמדו ממנו דרכו למסור וכשראו המוסרים שהם אינם נהשבים בעיני האדון מחמת שזה המסור חטף בפיו ונשא עצמו להשר כל המסירות אז הרפו את ידיהם מן המסירות אך כעת שמת הכלב הלז ויודעים כל המוסרים שיקרא על שמם ויהיו חשובים בעיני האדון ויעמדו מעתה הרבה מוסרים עליכם .וככלות דבדיו הבינו כל העם כי הוא מדבר נכונה והיתד ,בכיה גדולה בין כל העם שעמדו שם. קר שבח*• בעל שם טוב ואח״כ הפך המוכיח את המת הני׳ל פניו לארץ והכהו בכפיו על שוליו וחזר תיכף והלך עם ר׳ מאיר על העגלה שהיתה מוכנת לו סמוך לבית חעלמין ונסע וברח .ובדרך שמע ר׳ מאיר שהמוכיח טוען ומשיב להמםור ולא ראה את המת והראה לו המוכיה שאופן אהד מאופני העגלה אינו מתגלגל מחמת שהמםוד מעכב אותו ביד ומדבר עמו ומהזיק לו טובה שעשה לו חבזיון .וביקש ממנו שעל כל פנים מכאן ואילך לא יתעצם עליו בדברים קשים כאלו .והבעש״ט ז״ל אמר שהיה עומד כלב מוכן הנקרא בריטאן אשר תיכף כשיקבר יתגלגל נפשו בזה הכלב והבזיון שעשה לו המוכיח בהספד הלז תוציא אותו מעונש זח .ועיקר שכחתי אתר שסיים המוכיח הנמשל אמר המוכיה הנ״ל זה כוונת הפסוק ושבח אני את המתים שכבר מתו כי אילו היה מת קודם שלמדו ממנו שאר המוסרים היה משובת על מיתתו אך לא כן עתח שאין שמחה מתמת מן התיים אשר המה חיים עודנה .פירוש מתמת שאר המוסרים הנשארים עדיין בחיים: ושמעתי מהרב הנ״ל שאהד זמן ובעו״ה שהדוד פרח שמע מהמונית ז״ל שאמר מי יתן והיה המסור כהיום בהיים היה אצלי מכת ההםידים נגד רשעי הדור שבזמן הזה: שמעתי מאיש א׳ ששמע מפי הסופר ר׳י צבי ז״ל שהבעש׳׳ט נשתדך עם המפורסם ר׳ זאב קוצעם ביתום ויתומה שגדלו בביתם .היתומה נתגדלד ,בבית הבעש״ט והיתום נתגדל בבית ר׳ זאב הנ״ל ופסק הבעש״ט שני מאות זהובים לנה .ובהגיע זמן החתונה וקודם הבדעקענם )קודם ההומה המנהג שהתתן מכסה את הכלה בצעיף ונקרא בעדעקען( אמר מהר״ז ז״ל לחבעש״ט ז״ל שלא ילך עם חחתן להבעדעקענם עד שיסלק שתי מאות הזהובים שפסק .והיה בעיני הבעש״ט כמצהק ואמר אינך מאמין לי הסד הלז .והשיב לו בהימנותא דידי שלא אשנה מדבורי כי אני צריך להתזיק התתן אצלי ללמוד עמו ואם אין קמת אין תורה .ובתוך כך בא לבית הבעש״ט ר׳ ליב קרעמינער והושיבו הבעש״ט בכבוד וצוד. ליתן לו צלותית יין לשתות ובירך עליו וענה הבעש״ט אמן .ואת״כ התחיל ר׳ ליב הנ״ל וסיפר להבעש״ט על סיבת ביאתו שהקאמיםאר )הממונה( על העיר שלה אהריו והראה לו אגרת מארץ אהד רהוק מק״ק מעזיבה ח׳ פרסאות שכתב אליו שהבעש״ט חייב לו אלף זהובים מפדיון שבוים וכפי השטר תוב שתתת ידו שיסלק לו תיכף ומיד דווקא .ואמר הקאמיםאר כשלא יסלק לו תיכף יוביל אותו בשלשלאות של ברזל לאדון הנ״ל ושלהו להודיע לו שיסלק לו תו״מ .וכששמע דברים האלו מפיו קרא הבעש״ט שבחי בעל שם טוב קז תיכף לעבדו בקול גדול לאסוד מדכבתו ואמד לד׳ ליב תו״מ תסע לאדון הנ״ל ותסלק לאדון הםד הנ״ל ויתזדרז לבוא־ על הבעדעקנם ,ולא הניחו לילך לביתו והיה נפלא בעיניו אך לא השיבו דבד .ונסע תיכף לאדון הנ״ל ובאם הדרך בקרעצמע )בית מדזח( אתת היה לו מודע ומהיד והתראה פניו עמו וסיפר לו עסק נסיעתו אך היה נתפז מאד לדרכו .והיה פלא לבעל הקרעצמער .ונסע ובא להאדץ בצהרים בעת קביעות הסעודה שלהם והמתין עד גמר הסעודה ובא לבית האדון .ושאל האדון תיכף אס הביא לו מעות מן הבעש״ט והשיב לו הן .הושיבו בכבוד ונתן לו מי דבש לשתות .והיה תמה בלבו באיזה אופן יהיה הסילוק .ואמר בלבו אולי כוונות הבעש״ט שיטיב בעיני האדון סוס טוב מסוסיו ויקבל בסך הנ״ל. ובתוך כך עלה בדעתו ואמר להאדון אני צריך לדבר עמך דבר סתר והלך עמו לתדר א׳ ואמר להאדון בזה״ל ידעתי שאתה איש צדיק ונאמן מאד ולא תהפוץ אפילו שווה פרוטה ממון אתרים וכעת אני רוצה לסלק לך סך הנ״ל אבל אולי עפ״י ההשבון אינו מגיע מהשבויס סד כזה ותכשל ח״ו בגזל .והשיב לו האדון בתשואות הן גדול אהבה גדולה אהבתיך על זה שאתח מציל אותי מגזל ומעונש עוה״ב ותיפש תיכן* חקוויטיל )הכרטיס( של המוכסנים שנפדו ותשב תשבונות ונטל השטר הוב של הבעש״ט וזרק אותו באש .ואמר לד׳ ליב כי אדרבא מגיע לבעש״ט שתי מאות זהובים ונתן לו אחד עשר אדומים ואמר לו ר׳ ליב מגיע עוד שני זהובים .והוסיף לדבר עמו באהבה וחיבה על שאינו נושא פנים אליו ותיקר נפשו בעיניו שהצילו מן הגזל ונתן לו שני זהובים .ונסע ר׳ ליב לדרכו ובבואו להקרעצימי הנ״ל קפץ מן העגלה לספר נפלאות האלה .וד״בעש״ט גוער בביתו ואומר שוטה הלז משתהא בדוד ומספר המעשר -ואח״ז בא ר׳ ליב הנ״ל להבעש״ט ורצה לספר המאורע והשיב ידעתי מהר תן לי חמעות כי מאוחר היום לעשות בעדעקענס ורגז עליו למה עמד בדרך בתזירתו ואח״כ אמר כעת זמן החתונה )ועשה כאתר ^ הבדחנים(: שמעתי מהרב דקהלתינו שפ״א הלך ר׳ פנהס מקאריץ עם הרב דק״ק ראונע לאסוף על פדיון שבויים שהיה אהד קרוב לשניהם נתפם בתפיסה .אמר ר׳ פנהס להרב הנ״ל שמעתי שהבעש״ט שובת בק״ק קאמינקע ניסע אליו אפשר שתהיה תשועה ולא נצטרך לטלטל עצמינו בטלטול דגברא .נמנו וגמרו ומהרו למצוא אותו קודם שילך למקוה כי אתר המקוה אי אפשר לדבר עמו שום דיבור .ואעפ״כ מצאו אותו שבא מן המקוה קח שבחי בעל שם טוב ולבש בגדי שבת בבחמ״ד אמרו לחם אנשיו התראו לפניו וידע בוודאי חצטרכות שלכם אף שלא תספרו לו .וכן עשו ובאו על פתח בהמ״ד. וכשראח אותם נענע בידו שילכו .ואח״כ שמע ר׳ פנחס שבא אביו מ׳ אברהם אבא מעבר חנחר לק״ק מאריפאליע וחלד אצלו כי היה ירא פן ירצה לשבות אצל הבעש״ט ואצלו לא היה השוב הבעש״ט לכלום ותמיד היה אומר לבנו מה אתה נוסע וידא פן לא ינהג לו כבוד בדבר אהד והוא בוודאי יעיז פניו ויהיה לו צער ובושה ה״ו .ושאל אותו היכן ישבות .ואמר מה לי לילד להבעש״ט אני אשבות בכאן ואדרוש כאן. ובבוקר כשהתהיל הבעש״ט הודו בא לבהמ״ד של קאמינקע ועמד אצל ארון הקודש והבעש״ט היה מתפלל לפני התיבה ואביו היה מתפלל בקול רם וירא ר׳ פנחס פן ח״ו יבלבל את הבעש״ט ויגער בו .והבעש״ט לא דיבר אליו מאומה עד אתר תפלת שחרית .והיח שבת ראש חודש וחוצרכו להוציא שני ס״ת ולקה הבעש״ט ם״ת אתת והם״ת השני לקה אביו והלך אחר הבעש״ט לשלהן וראה הבעש״ט שהוא אותז ס״ת ויגער ואמר לאחר קח חם״ת מידו ושתק ולא ענת אותו דבר ותמר .ר׳ פנחס על זח ואחר התפלה הלך לעיר שמעבר הנהר אצל חפרנם חודש ואכל שם וישן מעט והלך לבהכ״נ לדרוש .ובעת שלוש סעודות בא להבעש״ט ואנשי קאמינקע היה המנהג כשהיה הבעש״ט אצלם העמידו להם שלהן מן הצד וחאורחים יושבים עם חבעש״ט על יד חשולחן שבבית וכשראו אותו שבא קראו אותו אצלם כי הם חכירו אותו שחוא ליטוואק )מתנגד ליטאי( ותקיף בדעתו פן יבלבל א־ת הבעש״ט או יכנס לדבריו .וקראו אותו ר אברהם בוא ושב אתנו ונתנו לו צלותית מי דבש וכשהתהיל הבעש״ט לאמור תודה יצא ממקומו ועמד נגד הבעש״ט באמצע הבית והציץ בפניו וירא ר׳ פנחס לומר לו שלא יביט בפני הבעש״ט מתמת כבוד אב ועמד נגד הבעש״פ והיה ר׳ פנהם בצער .וכשפםק הבעש״ט לומר תורה הזר למקומו ואה״כ תדליקו נרות ואכלו בשר .וחזר הבעש״ט ואמר צריך אני לאמור עוד דבר אחד ולא חיח בדעתי לאמור אותו דבר אלא מפני ששמעתי רבד זד .בגן עדן בשמי .ותתחיל לומר ודי אבדחם חנ״ל יצא פעם שניה ממקומו ועמד נגד הבעש״ט עד שגמר .ותזר למקומו וברכו ברכת חמזון והתפללו תפלת ערבית .אחר התפילה אמר לד׳ פנחס הוא ולא אחר הוא ולא אתר ואמר ר׳ פנתם מה ראית בו אמר לו אתת סבור ששתקתי לו כשגער בשעת קריאת התורד .אבל המתנתי עד הסוף ,ואספר לך בני כי ראיתי בלילה הזה הלום שנכנסתי לג״ע ובא שר התורה ואמר דבר תורה , שבחי בעל שם טוב קט משמו של הבעש״ט וכשננערתי משנתי זכרתי היטב ובאתי בשביל דבר זה לכאן .וכמו ששמעתי כן שמעתי מפיו הקדוש ואודות השבויים לא שמעתי מפי הרב הנ״ל ושכתתי לשאול אותו: שמעתי שהיה כומר א׳ בק״ק מעזיבה אצל הקאמיםאר ועשת צרוון גדולות לישראל מאותה העיר ובני העיר היו מציקים את הבעש״ט שיתפלל לגרש אותו מן העיר ואמר אינני רוצה להתגרות עמי כי הוא מכשף גדול וכשאתתיל עמו ירגיש תיכף ולא עסק בזה כלום .פ״א לחץ את בני חעיר מאד ובאו אל הבעש״ט בצעקה ובקובלנא רבד ..ענד .להם מה אעשה עמכם אני אתתיל לעסוק עמו אבל לאט ובנתת בכדי שלא ירגיש .וחתחיל בתפילות ותיכף חרגיש חכומר .פ״א נסע הבעש״ט על הר א׳ ופגע בו שיורד מן ההר ואמר שיהיה לו מפלח ואלו חיה זדו להיפך לא היה טוב לו וכן חיד ,כי באו מן שר תעיר ונטלו ממנו את רכושו וממונו והורידו אותו ממקומו וחוכרח לשלם לכל חידודים שבעיר לכל אתד ואתר תביעתו עד שנעשה עני .ונסע מן תעיר בסוס א׳ על עגלה בזויה .ומן מ ליב מסינאמי שמעתי נוסח אהד כי עשה לבעש״ט כישוף כשנסע הבעש״ט על הגשר אצל הדתיים נשא העגלה עם הסוסים והבעש״ט עכב את העגלה והעמיד את הלאטאקם והנית את הדפים ויצאו האנשים ושכרו ערלים והוציאו את הסוסים עם העגלה אז אמר הבעש״ט כיון שהוא יודע יהיה לו בוודאי סוף רע וזה ר׳ ליב היה איש למת ומופלג והיד. אהיו של ר׳ דוד סופר מאנאפאליע: , וגם שמעתי ממנו ואת״כ שמעתי מהרב דקהלתינו שפ״א בא הנוני בעיר שדד .לבן מברעסלא עם בריקע )עגלה להובלת משא( גדולה עם סחורד ,גיוואנט )בדים( ובא בלילד .ולא רצח לפתוח חחנות בלילה. וצוד ,להתיר את הסוסים מן העגלה ואמר בלבו מי יכול לגנוב עגלה חיינו בריקע גדולה כזו ועזב בהה הבריקע עם הסהורה .ואה״כ בא גנב וגנב ואסר סוסים אחרים לעגלה הנ״ל וברח עם העגלה ועם כל חםחורד* ובבקר ראו שגגנבד ,העגלה עם הסהורה ותתחילו לרוץ ולחפש בכל הרחובות ובפרשת הדרכים ולא מצאו ולא השיגו הגנב .ושלח הסוחר אגרת להבעש״ט .וכשבא השליח להבעש״ט ומצא אותו שהוא עומד אצל המזוזה ורוצה לנסוע לק״ק דראזנע לברית מילה כי כיבדו אותו במצות מילה וקיבל האגרת מן השליה ואמר לו המתן עד שאהזור .והמתין השליח והבעש״ט לן בדרך ובהיות הבקר נסע לעיר וכשבא סמוך לעיר ראה הבעש״ט מרחוק כי העגלה עם הסתורה באה ג״כ לעיר בדת־ אתרת .ואמר קי שבחי בעל שם טוב לד׳ צבי סופר דאה והבט העגלה הנוסעת עם שני סוסים .ואמר אני רואה. ואמר ,השליח ששלחו אלי הוא עבור העגלה הזאת עם הסחורה שבתוכה שנגנבה כשנבוא לעיר תשאל על אכסניה שלו ותאמר לו שיתו לד העגלה עם הסתורה כי היא גנובה אצלד .וכשבאו לעיר תיכף הלד רבי צבי סופר לאכסניה שלו וראה שהוא עומד ומתפלל ולא יכול להעיז ולומר לו כנ״ל כי הוא מתפלל כאיש תם וישר ובא הסופר להבעש״ט והשיב לו כנ״ל. אמר לו תיכן* לד כי הוא יסע תיכף עם הסחורה ותאבד העגלה עם הסתורה .וחלו הסופר בפעם השניה ומצא אותו שאוכל סעודת הבקר ושאל לבעה״ב אם שתה י׳׳ש הרבה כדרר הגנבים ואמר שלא שתה כי אם בעד שני גדולים כדרר כל הארץ .והלד ממנו עוד הפעם בידים ריקניות לביתו .אמר לו הבעש״ט לד אמור לו כל הסימנים שעמד ביער שלשה ימים עד שעברו כל הרצים המתפשים ואת״כ לן במקום פלוני ואמור לו כל ד״לינות שלן עד עיר דראזנע .והלד הסופר ואמר לו כל הסימנים אז נתרשלו ידי הגנב ואמר אמת כן הדבר קתו העגלה עם הסתורה .וצוה לבעה״ב שישמור את העגלה עם הסתורה .וכשבאו לאכול על הברית מילה אמד הגנב עכשיו אני עני כשאר עניים אני אלד לאכול על סעודת ב״מ הנ״ל .וכשאכלו ושתו מי דבש עמד הגנב אצל הבעש״ט ואמר קושיה גדולה קשה לי על רום מעלתו מכיון שרומע״ל יודע ורואה איד גנבים גונבים ומקומם ולינתם מסתמא תוכלו לראות דברים טובים מאלה למה לכם להביט על דברים שפלים יותר טוב להביט בדברים טובים .ואמר הבעש״ט ז״ל תורה על קושייא זו עד תפלת מנתה ולא גמר התורה: שמעתי מהרב דקהלתנו בעת הלווית הבעש״ט תמה מאד ר נחמן מהאראדענקע מה זה שאץ רואה מאומה וכשבא מן בית עלמין ראה נוראות גדולות ואמר לד׳ זאב קוצעם שבוודאי צריך להיות כד: שמעתי מהרב דקהלתנו כשרצה ר׳ נתמן לנסוע פעם שניה לאה״ק הלד על קבר של הבעש״ט עם ר׳ יוסף מקאמינקע וכשתזר מבית העלמין שמח שמתה גדולה ואמר הבעש״ט ציוה לי לנסוע לאה״ק .תמה מאד ר׳ יוסף ואמר והיכן דיבר עמכם תמה עליו ר׳ נתמן ואמר ולא ראית שדיבר עמי והיה עומד אצלי .ובנסיעתו שבת אצל הרב המוכית והייתי ג׳׳כ שם ושמעתי אני הכותב שהיו בץ ר׳ נתמן ובין המוכית דברים הדודים כי ר׳ נחמן דיבר לחמוכיח דברים חדורים ושחק וחמוכיח ז״ל הקפיד על ר׳ נחמן ואמר אדם יכול לחנצל ממחשבה זרה אפילו אם הוא מתפלל ללא מתשבה זרה סמור לגמר התפלה נופל לו במתשבה שיגמור תפלתו וזו , שבחי בעל שט טוב קיא מחשבה זדה ודקה מאד .ומכל עבירה נברא מקטרג אחד רחמנא ליצלן ומתמת שהיא מחשבה דקח מאד מתלבשת אותח המחשבה בתלמיד חכם ומצערת אותו .וליוו אותו כל אנשי עירו ואני הייתי ג״כ בתוכם וגם הרב והמוכית ורצה המוכית לנסוע עד עיר לאדיזין ללוות אותי אד מתמי! שהקפיד המוכית איך הוא הדרו את לעזוב אותו ולא נסע׳ והתפללו מנתה בשדה והרב הנית תפילין והתפלל לפני התיבה וד׳ נתמן התפלל בלא טלית ותפלין ולא דאיתי את המוכיח אם התפלל שם וכמדומה לי שהלך לעיר להתפלל .ולשנה האתדת מת ד׳ נתמן ז״ל בתדש תמוז והיה בנעמדוב ג״כ בתודש זה ונלווה אליו ד׳ מנעדלי פרעמישלינאד וקיבל ממנו ותמה מאד על תכמת הבעש״ט ושמעתי שמת ד נתמן בשב״ק וישב ד׳ מענדלי אצלו בלילה וקידש על יין ושתה כשיעור וישב בבגדי שבת והלד ר׳ מענדלי לאכול סעודת שבת .ובעת אכילת חלפת שלח אתריו ומצא אותו גוסס ולמד זוהר בשעת יציאת נשמתו ומת במנתה ויצא למנותה: שמעתי שהיד .הרב משבח מאוד התפלה של ר׳ מנעדלי שבא מק״ק ציקונאונקי להפטד מהרב קודם נסיעתו ושבת שם .ונתעכב שם עדך ה׳ ימים כי ביום ד׳ בא בעת התפלה שהתפלל הרב תפלת המנתה והעגלה עם הסוסים של ד׳ מענדלי עומדים ולא נשאו כלום מהעגלה ואני תייתי מלמד בעה״נ והיתה דוד דתוקד .ונשתהתי לבא וכשבאתי ושאלתי לאנשיו למה אין נושאים מהעגלה והשיבו שאינו רוצה להאתכםן אצל הרב כי הרב צריך להתפלל לפני התיבה והוא ג״כ רוצה להתפל לפני התיבה ע״ב רוצה שיתנו לו אכסניה סמוך להרב שיוכל להתראות עם הרב ולא נתנו לו להתפלל כי הוא עשן עדיין הלולקי )מקטורת( וגס בבית שמתפללין בו לא היו מניהין לו כי עדיין לא גמד הדב תפלתו וכל מי שנשתהה לא היו מניחין לו להתפלל בכדי שיהיה לד׳ מענדלי מנין .וכשגמר הרב תפלתו יצא עם המנין שלו מן הבית ונכנס רבי מענדלי עמנו להתפלל לפני התיבה ועמד במקום אהד כדין והתפלל מנהה ואתר שגמר תפלתו ישב םמון* למקומו וכרך תתפילין ונכנס הרב ונתן לו שלום ושאל אותו מפני מה אין מסלקים הדברים מן העגלה והיה מגמגם בתשובתו כי לא דיבר שנים עשר שנים דק עפ״י כתב .וכשדיבר הי תופס הדיבור ומתישב טרם שהוציא הדיבור מפיו ובפרט שזה לא מרדד את להשיב תשובה כזו והיה מגמגם ולא שמע ממנו שום תשובה עד שלא יכולתי לסבול אף שהייתי בוש מאד מהרב אעפ״כ תוכדתתי לומר מתמת התפלה שצדיכין רומע״ל להתפלל לפני התיבה תפילת מנהה ובשבת וגם הוא צדיד , , קיב שבדי בעל שם טוב להתפלל .ענה הרב בשביל זה אין עיכוב במקום שאין אנשים השתדל להיות איש .אהרי זה צוד .להכניס החפצים מן העגלה והניה לו את בית התבודדותו וישב בסוכה והיה עדיין עת קור והוא בא ביום ד׳ ונסע ביום ב׳ והרב ישב בסוכה קרה והנית לו את הבית הקטן שמתפלליו בו והי׳ לן שם והרב ז״ל לא ישן שם מעולם וכשנסע בא ר׳ דוד מק״ק לעיץ כי היה חושב לנסוע לאה״ק וקודם רצה להתראות עם ר׳ מענדיל ולא מצא אותו בק״ק נעמרוב ולן ר׳ דוד אצל הרב .ושמעתי שהי׳ משבת הרב את תפלת ר׳ מענדלי מאוד ואמר בזו הלשון גם אני נעשה כאיש המון עם ושכחתי דרך התפלה והם הזכירו אותי דרך התפלה ואמר בלשון רבים עליו ועל ר׳ פרידיל כי ר׳ פרידיל התפלל אצל הרב קודם ביאת ר׳ מענדלי ביום ב׳ בבקר לפני התיבה ואמר בזה״ל כשהם אומרים ברוך הוא הראיתם ר׳ פרידיל מבראד בעה״ב איך תפלתו הולך .וגם שמעתי שפ״א חנית להתפלל תפלת שבת לר׳ פנהם מקאריץ בק״ק פולנאי ואמר הרב דקהלתנו כשסיפרתי לו המעשה תמת מאד ואמר שמעתי ממנו שהיה אומר לעולם אתתרט שעזבתי להם התפלה ועל ר׳ מענדלי שהיה בעת ההיא בן ל״ו שנים והרב היה קרוב לששים שנת ואפשר יותר ותראו איך היו הצדיקים הראשונים מתנהגים בהכנעה גדולה פזו: ושמעתי שהי׳ ר׳ מענדלי קובל על הרב על הכבוד שעושין לו כי שמעתי בק״ק קאנםטאנטין ישן הלכו כל העיר לקראתו ואמר להרב שהכבוד כמשא כבד עלי והשיב לו הרב שהבעש״ט היה תמיד מתפלל שידברו עליו דברי גנות ואמר ר מענדלי שעלה במחשבתו ג״כ עצה כזו: פ ״ א שמעתי מר׳ נהמן מהארדעגקע שאמר כשהייתי תסיד גדול הלכתי בכל יום למקור .קרה שבדור זה לא יוכל לסבול שום אדם מקוה כזו וכשבאתי לביתי ומצאתי חמקוח חם מאד עד שכמעט בערו הכתלים ולא חרגשתי חחמימות לערך שעד .ואעפ״כ לא חייתי יכול לפטור מן מחשבות זרות עד שחוכרתתי לחכמת חבעש״ט: ושמעתי מפי ר׳ מנדל מבאר שאמר בימי נעורי בעת חתלחבות בשעת התפלה עלה במחשבתי איך מלא לבי לחתפלל לפני חשי״ת מוכלל מפשעים ושבר לבי בקרבי .והיה כך זמן רב ולא יכולתי להפטר ממהשבה זו כי נדמה לי שהיא מהשבה טובה .ואה״כ השבתי בלבי למה לא נופלת מהשבה זו במותי ובלבי כשאשב לאכול אצל חקערד .אז דחיתי מחשבה זו: שמעתי בבית הרב בק״ק נעמרוב מפי ר׳ משה ששמע מן המוכיה מעשה שהלם המוכיה שלמדו אותו דרשה והי׳ זוכר קצת דברים וסיפר לבעש׳׳ט. 7 שבחי בעל שט טוב קיג אמר לו אמור לי קצת דברים שזכרת ואמר לו הבעש״ט לדרוש בתחילה בביתו מן הספר ואה״כ הי׳ יודע לדרוש היטב .וציוה אותי הבעש״ט ליםע לק״ק לעמבערג כאשר צוו לי בהלום וציווה לו הבעש״ט לדרוש דווקא בבה״כ הגדול ולהתאכםן בבית הפרנס תודש ושמתי פעמי לנסוע ודרשתי בכל המקומות .פ״א דרשתי בעיר אתת והיתה נובעת תורתי כמעין המתגבר והיה שם נגיד א׳ מק״ק לעמבערג ושמע הדרשה והוטבה בעיניו מאוד ודרשה זו שכתתי .ונסעתי לעיר אחרת וברהוב התלוצצו הנערים ממני ואמרו כדרש כדרש ובתוך כד בא הנגיד הנ״ל וגער עליהם ואמר אני שמעתי שהוא דרשן גדול ושבקו אותי .וכשבאתי לק״ק לעמבערג לפני בית הפ״ה לא הי׳ הפ״ת בביתו ורציתי להתאכסן שם ולא הנית לי משרת הבית ואמר בכאן המנהג להתאכסן בבית הקהל ששם מתאכסנים כל הדרשנים .והוא דהק א״ע ורצה דווקא להתאכסן אצל הפ׳׳ת ובתור כר בא הפ״ה וראה שדתק א״ע להתאכסן בביתו דווקא אמר בכאן אין נוהגים להתאכסן אצל הפ״ת אך מתמת שאתם רוצים דווקא אתן לכם מקום• .ונתן לו בית קטן בהדריו והניה שם הפציו וישב שם ועוד היה היום גדול ולקה ספר תהלים .ובעה״ב היה עוסק בעסקיו בביתו וכששמע ממנו אמירת התהלים הוטבה בעיניו מאוד ונשא הן בעיניו ונכנס אצלו ושאל אותו באיזה בה״כ רוצה לדרוש ואמר בבה״כ הגדול והשיב לו בכאן אין המנהג לדרוש כן כי בתהילה דורשים בקלאוז ואת״כ בבית המדרש הגדול וכשהוטב בעיני אנשי העיר אז דורש בבה״כ הגדול. והוא אמר לא כי אני רוצה לדרוש בבה״ב הגדול תהילה דייקא ואמר הפ״ה מקודם צריך להשיג הרשאה מהרב דקהלתנו ובתור כר בא הנגיד ששמע אותו בעיר אתרת ואמר לחפ״ח שהוא דרשן גדול אמר אתראה עם הרב שינית אתכם לדרוש בבה״כ .ולהמוכיח לא חיו מלבושי כבוד רק קפטין אהד )קפוטה( .ושאל הפ״ת אותו באיזה מלבושים אתם רוצים לילך לבה״כ לדרוש ואמר אין לי רק זה המלבוש הקאפטין הלז אם אתם רוצים להשאיל לי מלבושים אלבש אותם .ותיכף הוציא הפ״ה מן התיבה שלו זופיציע וטוזליק )מיני מלבושים עליונים( שלו של צמר .אמר אני אין לובש מלבושי צמר .והוציא לו בגדי משי ולבש .והלך הפ״ת להרב וביקש ממנו הרשאה להמוכיה .אמר הרב ידרוש ואני אלד ג״כ לשמוע הדרשה וביקש לשמש שיודיע לו כשילד לדרוש .ותיכף כשהלך המוכיח לדרוש הודיע השמש להרנ ורץ הרב לבה״כ והוטבה הדרשה בעיניהם מאיד .לאתר תפילת ערבית ביקש הרב מהמוכיה שיהיה אורת שלו אמר אין אני ברשות עצמי .הלך הרב למקומו של הפ״ת וביקש ממנו שיהיה אורה שלו ולא יכול להעיז פני הרב והניה לו האורה .שאל הרב אותו קיד שבחי בעל שם טוב תאתם תלמיד של הבעש״ט ושמכם ד׳ ליב אמר כן ושאל אותו צורת הבעש״ט וצייר ברבדיו צורתו ואמר כן .שאל המוכית את הרב מהיכן אתם יודעים צורתו אמר הרב אני שכבתי מעט לישון קודם המנתה וראיתי הבעש״ט ואמר תניתו את תלמידי לדרוש בבה״כ הגדול ואמר שהיה דודו גדול הדור וכמדומה לי ששמו ד׳ אברהם דעם דבי׳ם כי שכהתי שמד ואני הייתי אצלו בשעת מיתתו ושמעתי שציוה לבנו ואמר יעמוד איש ויקרא שמו ישראל בן המילדת תדע שהוא אמת ותודתו אמת ותהזיק אותו .וההזיק הרב את המוכית ג׳ שבועות וביקש ממנו שיגלה לו כל מה שקיבל מהבעש״ט ורצה הרב לנסוע להבעש״ט ומת בקרב הימים. ונתנו לו שם שלשים אדומים ואילו רצה לקבל יותר רצו ליתן לו שתי מאות אדומים .ועשו לו בק״ק לעמבערג הנ״ל בגדי שבת לבנים .ובתזדתו בא לבעש״ט ושבת אצלו .ובלילה כשבאו מן התפלה עמד הבעש״ט אצל השולהן ואמר שלום עליכם והמוכית אמר שלום עליכם דדך הליכה בבית אנה ואנה ודאה המוכיה שהבעש״ט פנה לאתודיו אל הפתה והניע ביד ועלח במחשבתו שהבעש״ט עושה לפניו כאלו רואה דבר מה כי המוכיח נפל בגדלות .כן פנה הבעש״ט ב׳ או ג׳ פעמים והמוכיה היה ירא לשאול אותו .ובמוצאי שבת אהד הבדלה היה מנהגו לשכב ולבות ועישן לולקע והיה מספר מה שראה בשבת וסיפר והלך .ושאל המוכית מה הוא שראיתי שפנה דומע״ל באמירת שלום עליכם פניכם ב׳ או ג׳ פעמים .אמר לו הבעש״ט הם״מ רצה להטוף אותך מביתי וגעדתי בו והתפללתי בעדך באמידת שמונה עשרה וכשבא שנית אמרתי לו יהיה לו עונש אבל אל תקה אותו מידי .וכן היה בנסיעתו לביתו הלה הוא ובני ביתו והיה לבעש״ט טרחה גדולה עד שהבריא הוא וביב ושכח כל הדרשות .ואמר המוכיח שחיה לו כמח חדפתקאות ועבודה רבה עד שיוכל שוב לדרוש. עיקר המעשה שמעתי מפי ר׳ משח תתן אתות יחרב דק״ק פולנאי ושמע מפי חמוכיח עצמו בק״ק נעמדוב וגם מד׳ יוסף בן דבי משה מק״ק פולנאי שמעתי כמה נוםהאות בזה המעשה .אבל פ״א שבת אצל חרב דקהלתנו ד׳ דוד מ״מ דק׳׳ק טולטשין שהיה נכד של הצדיק ד׳ דוד פורקעם וםיפד לי מעשה איש אהד הוליך בנו משוגע להבעש״ט כשהגיע א׳ פרסה סמוך לעיר נתהזק המשוגע ועשה עצמו כמת והביא אותו אביו לעיר לקבור וחניח אותו בבהכ״נ של נשים והבעש״ט אמר לסופר אנתנו מוכרתים היום להכות מת א׳ וכשהביאו את המת אמר להםופר קח עדקתא דמםאני עבה ולך לבה״כ וגדש משם התבדה קדישא וציוה להכות אותו והכה אותו ולא קם ולא זע וציוה הבעש״ט שיניתו אותו בבית א ויםגדג את הבית וישמרו אותו עד חג חפםח והיה עד הפסח ג׳ שבועות ובליל פסח ציוה , שבחי בעל שם טוב קטד שיושיבו אותו לשולתן ויסמכו אותו בכדים עד שיוכל לישב ויעמידו לו איש אתד שיתן לו בפיו כל מה שהם עושים הן אכילה והן שתית וישמרו אותו שלא יבדת וכאשד יבדת יהיד .קשת למצוא אותו ובכוס ג׳ לא היה יכול לסבול וקפץ י ודלג מן הבית וברת ויבקשו אותו מעת לעת עד שמצאו אותו וריפא אותו: מעשה עלילה דק״ק פאווליטש וברח הרב דק״ק קארושטישאב הנקרא בשמו ד׳ דוד ורצה לברוח עד מדינות ואלאתאי כי כל אנשים תשובים אשר םביבותיחם היו מפהדים שלא יעלילו גם עליהם .וכשבא לק״ק מעזיבוז עיכב אותו חבעש״ט וכמה פעמים אמר חבעש״ט שינצלו ואח״כ כשנחרגו באה אגרת לד׳ דוד חנ׳׳ל איך שעשו לחם עינוים קשים ומרים לכאו״א ובא עם חאגרת להבעש״ט ונתעצב מאד .תה חיום היה עש״ק והלך למקוה ובכד .מאד ותתפלל תפלת מנהר! במרירות גדולה עד שאנשי סגולתו לא יכלו לחדים ראש ואמרו אפשר כשיתהיל לקבל שבת יקבל מתוך שמהר .וחוא חתפלל .קבלת ישבת וערבית ג״כ במרידות לב וקידש על היין ובבכי ונטל ידיו וישב אל השולתן והלך לתדר לישן שם והשתטת ל א ת ושכב עד בוש וב״ב והאורתים המתינו עד שהתהילו הנרות להיכבות .הלכה אשתו ואמרה לו הנרות יכבו מהרה והאוחזים ממתינים אמר לה יאכלו ויברכו בהמ״ז וילכו .ואשתו הלכה ג״כ להדר שהבעש״ט שם ושכבה על מטתה והבעש״ט עדיין שוכב על הארץ בפישוט ידים ורגלים ועמד ר׳ דוד הנ״ל אצל חפתח לראות מה יהיה הסוף ונתיגע לעמוד ולקח ספסל וישב אצל תפתח וכמו חצי לילה שמע שאמר לאשתו תכסי פניך וכרגע חאיר חחדר והיד .מאיר דרך סדקים .ואמר ברוך חבא ר׳ עקיבא וגם לשאר קדושים שאין יודע שמם אמר בדיר חבא .ור׳ דוד הכיר את ר׳ עקיבא בקולו .אמר הבעש״ט לקדושים אני גוזר עליכם שתלכו להתנקם מן הצורר חמקטרג שקורין שטריגאטאר .ענו הקדושים ואמרו אל יצא דבר זח מפיו עוד ומה שדברת יבוטל כי אינו יודע רומע״ל מכהכם כי כאשר רומע״ל בלבל שבת נעשה רעש גדול בג״ע והיו בורחים מכל חיכלות כמפני הרב וכשבאנו אל היכל עליון מזה גם שם ברהו ולא ידעו מפני מה עד שבאנו למקום גבוה שחם יודעים .צעקו עלינו מחרו ולכו לחשקיט דמעות חבעש״ט ונספר לרומע״ל שכל הימורים שיש לאדם בתיים אינו כקליפות חשום נגד חיסורים שסבלנו על קידוש שמו יתברך ויתרומם והיצה״ר עושה את שלו ובלבל את מתשבותינו כתוט השערה אע״פ שרתינו אותו בשתי ידים אעפ״כ הוכרתנו לסבול תצי שעד. גיהנם ואח״כ נכנסנו לג״ע וחתהלנו לטעון שרוצים אנהנו לנקום משונאינו והשיבו לנו עדיין שעתו קיימת ואם תרצו לנקום צריכים אתם לקבל על קטז שבחי בעל שם טוב עצמיכם גלגול ואמרנו תהלה לאל שמסרנו עצמינו על קידוש השם והוכדהנו לסבול צעד גיהנם שכל היםודין הם כקליפות השום נגד אותה הצי שעה גיהנם ומה יהיה אם נתגלגל שוב בזה העולם ושמא נתקלקל זדו ולא יהיה לנו תקנה על כן טוב לנו"שלא לעשות נקמה ולא להתגלגל על כן בקשתנו מדומע״ל שיבטל הדבר שאמר .ושאל המשיט אותם מפני מה הטעו אותי מן השמים ולא גילו לי שמוכרתים אתם להיות קדושים .והשיבו אליו אם היו אתם יודעים מזה אזי היה מרבה בתפלה ותבטלו הגזירה והיתה דדו צדה גדולה מזו .ע״כ לא הודיעו לדומע״ל. ומהרב דקהלתנו שמעתי שהבעש״ט אמר שהבטיהו לו מן השמים שיבטלו הגזירה אך שדדשן אהד דרש בק״ק בדאד ועשה לו פרנסה מהשמים ועורר מדנים וגרם שנהרגו השבוים בעונותינו הרבים: שמעתי מדבי אהרן דקהלתנו ששמע מהרב הגאון דק״ק שיפטיפקע שהיתה בסביבה עגונה אתת שתיתה מתזקת אדענדי )הכירה(. דאה הבעש״ט שפ״א היתה מנאפת עם עבד כנעני והיו לה שני אהים בשני כפרים ונתגלה הדבר לאהים והיתד .להם בושה וסברו שתצא זדו מן הכלל ויעצו עצה שכאו״א יבקש אותה לכפר שלו ולעת ערב ילכו שניהם ויעבדו אותה מן העולם .וכן עשו .ובאותו לילה ישב הבעש״ט ושני נדות דולקים לפניו ופתאום נכבה נר א׳ והדליק אותו מנר השני וכרגע נכבה נד השני והדליק כנ״ל ושמע קול אומד רוצת איך אתה בא לשני נרות .והבין הדבר ולקת סוס ורכב עליו במרוצה והגיע לשם ולא המיתו עדיין אותה והציל אותה מידם ונעשית בעלת תשובה גמורה: מעשה בהנוני אהד בק׳יק מעזיבוז שקורין גיוואנט שניטעד )סוהר בבדים( שנסע בנו לברעסלא ושהה מאד והיתד ,אמו מצטערת מאד ואמדה לבעלה שילך לבעש״ט לשאול עליו היכן הוא..והבעש״ט לא היה השוב בעיני בעלה ולא רצה לילך ותאלצהו אשתו עד שהוכרה לילך ובא אל הבעש״ט ושתק ואמר אשתי אמדה שאתם יודעים איזה דברים ע״כ באתי שתאמרו לי היכן בני .ענה לו על דברים כאלה אני מסתכל בבית הכנסת .ולקה הלולקע והלך לבה״כ ובא ואמר אני דאיתי אותו שהוא עדיין בברעסלא והולך בכובע של דייטש )אשכנזי( .כן היה המנהג שם כשנגמר המו״מ מהליפים כובעיהם וזה סימן לגמר המו״מ .ועשה אותו האיש סימן לעצמו לזכור באיזה יום היה המקת וכשבא בנו מן הדרך שאל אותו אביו באיזה יום היד ,גמר המו״מ ואמר לי באותו יום כאשר נרשם אצלו ושההליפו כובעיהם שאל אותו מפני מה לא שלתת לי אגדת ע״פ בי דואר כפעם בפעם אמר לו מפני שנתדהש לי קונה טוב בדרך ומכרתי לו הסהודה והוצרכתי להעביד הםהודה לבית הסותר ונטיתי מן הדרך שבי שבחי בעל שם טוב קיז דואר הולך וקניתי שם סהורה אתדת והלכתי לברעסלא ועי״ז אחרתי לבוא לביתי .פ״א רצה ההנוני לנסוע לק״ק שדה לבן עם סחורה וירא כי אמרו שיש פותזים באותו הדרך ואמרה לו אשתו שמעתי שהבעש״ט נוסע בכן תן לעבדו איזה ־מתנה שיודיע לך באיזה יום נוסע הבעש״ט ותסע עמו בצוותא הדא ולא יהיה לך פהד .וכן עשה ונסע עם הבעש״ט בצוותא תדא וכשבאו ליער זה שהפוהזים שם ציוה הבעש״ט לעבדו שיעמדו לרעות הסוסים והאיש הזה פהד מאד וציוה הבעש״ט שיעמידו העגלות זו כנגד זו. והבעש״ט ישב באמצע ופתח ספר הזוהר והסתכל בו ויצאו הפוהזים מהיער וכשהתקרבו עליהם רעדה אתזתם ובדהו הפוהזים כשהיו רהוקים מהם .אמרו הפוהזים נלכה עוד הפעם עליהם וכשהתקרבו אתזתם עוד רעדה וכשהתרהקו לא רצו הפוהזים לשוב עוד עליהם ואמרו אין זה דבר פשוט .וכשראה הסוהר המעשה הלז נפל על צואר הבעש״ט ונשק אותו ואמר עתה ידעתי מעלתו של רומע״ל אמר לו הבעש״ט אתה סבור שאתה מכירני עדיין אין אתה מכיר אותי .וזה המעשה אין עולה על זכרוני ממי שמעתי וכמדומה לי ששמעתי מהרב דקהלתנו: פ״א נסע הבעש״ט לקאמינקע וסמוך לעיר שמע כרוז להעביר השודוט דק״ק הנ״ל ואמר אעבירנו ואעמיד לו איזה פרנסה כי היה זהיר מאד לקפת פרנסת כל אדם .וכשבא לבית ר׳ ברוך הכין ר׳ ברור את עצמו ושהט כמה בהמות ובהמה אתת נטרפה ותלה בפרחדור .והבעש״ט עישן הלולקע בפרוזדור ונכנס ר׳ ברוך לפרוזדור ואמר לו הבעש״ט לתתוך תתיכה בשר מן בהמה זו ולצלות בשבילו וסבר ר׳ ברוך שאמר כן בדרך שהוק ואמר רומע״ל לא יאכל מבהמה זו ואמר אני בוודאי אאכול ממנה וכשראה שאמר באמת אמר זו הבהמה טריפה .אמר לו הבעש״ט אבל הבהמה הזאת מבקשת ממני שאאכול ממנה אמרו נא לי מפני מה נטרפה ושלה אהד השוחט ושאל אותו מפני מה נטרפה הבהמה הזאת ואמר לו יש ריעות בפוסקים יש מכשירין ויש מטריפין וצוה שיהתכו תתיכה בשר ויעשו ממנו צלי וראה הבעש״ט שהדבר קשה בעיני אנשיו ואמר שישלהו לק״ק פולנאי לד׳ שמואל מ״ץ ויביאו איגרת קודם שתצלה תיכף שלהו ציר רוכב על סוס טוב ובא ואגרת בידו מן המ׳׳ץ שהיא כשרה והעביר את השוהט ולא רצה להעמיד לו פרנסה: רבי נחמן מהאראדענקע היה לו מדה שהיה אומר על כל שראה או שאירע לו אומר טוב ולטובה והיתד! אמונתו הזקה כעמוד של ברזל. פ״א העמידו אנשי היל בק״ק מעזיבוז אצל היהודים אמר לו הבעש״ט התפלל שלא יעמדו אנשי היל אצל היהודים אמר לו שזה לטובה אמר קית שבחי בעל שם טוב לו הבעש״ט כמה יפה שלא היית בדודו של המן שהיית אומר על הגזירה שגם זה טוב ואין לך מעלת אלא מה שתלו את המן שהוא ג״כ טוב .פ״א נסע ד׳ נחמן עם הדב דק״ק פולנאי מק׳ נעמרוב לבעש״ט על שבת .וביום הששי נסעו ופגעו באדון א׳ במרכבה גדולה ונסע ג׳׳כ באותו הדרך והיה נוסע לאט והיו יראים לעבוד עליו .והכה הרב את ידיו ואמר ווי ווי כי אנתנו מתללים את השבת ת״ו והיה מצטער בצער גדול ודי נתמן אמר שהוא לטובה ונוסף עוד על צעדו .ובשעה קלה פגעו מחנה גדולה הולכים עם משאות והשלג היה גדול מאד ולא יכלו בשום אופן לעבוד עליהם כי הלכו ג״כ בזו הדרך ולא לקראתם .וכשראו •הנכרים עם המשאות את האדון פנו כולם מן הדרך ועברו את המתנה הנ״ל ואת״כ באו לפרשת דרכים ונסע האדון לדרכו והם באו בעוד היום גדול כ״ז שמעתי מהרב דק״ק פולנאי: ומהרב דקהלתנו שמעתי שפ״א נסע רבי נתמן עם הבעש״ט ובאו לכפר אהד והיה זמן מנהר .ואמר הבעש״ט להגבאי לך לבית וראה אם אפשר להתפלל ור׳ נתמן לקת הכיס של טו״ת והלך לבית והגבאי אמד לבעש״ט הבית מלא נכרים ואמר הבעש״ט לך וקרא לד׳ נתמן שישב על העגלה כי נאתר זמן מנתה נכנם הגבאי ומצא אותו מעוטף בטו׳׳ת ומתפלל ואמר לו הגבאי שיצא והוא לא שמע ויצא הגבאי ואמר להבעש״ט שהוא מעוטף בטו״ת ומתפלל .אמד הבעש״ט בוודאי יגרום איזה צרה לנכרים ובתוך כך הודלק המבצר ובאו ריקים וגדשו כל הערלים להציל המבצר ונשאר הבית פנוי אז הלך הבעש״ט ג״כ להתפלל: ראיתי שהרב דק״ק פולנאי היה ממשמש בתפילין קודם השמונה עשרה ולאתר הש״ע כשגמר הברכה המברך את עמו בשלום ממשמש תיבף בתפילין וכתבתי זאת ללמוד ממנו זריזות לעבודת הבורא ושמ״ע של קול רם היה תמיד מביט בסידור והיה שומע מהש׳יץ: שמעתי מהרב דק״ק פולנאי שפ״א נסע אל השד דק״ק ראשקוב לאיזה הצטרכות והתפלל בדרך וכשהגיע לתפלת והוא דהום ביום ב׳ או ביום ה׳ והלביש הצטרכותו כאלו שכינה מתפללת דוגמא צורך זו לפני אלקי ישראל ואתר התפלה תזר לביתו ואמר בגודל ענותנותו לא הייתי אומד דבר זה אך מחמת שידעתי שעכשיו אין אני במדרגה זו: שמעתי מהרב דקהלתינו ששמע מד׳ יוסף מקאמינקא שהבעש״ט היה מצפה לעלות בסערה כמו אליהו ז״ל והיד .מצטער על זה בצער גדול וסברו בני ביתו שהוא מצטער על פטירת אשתו ושאלו אותו כי ידעו שאין זה מדתו והשיב שמצטער על אלו מוחין שמוכרחים לנות שבחי בעל שם טוב קיט באדמה כי הייתי מצפה לעלות בסערה ועכשיו שאני פלג גוף אי אפשר וע״ז אני מצטער: גם שמעתי אילו לא יבא הגואל צדק במשך ששים שנה מוכרה אני לבוא בזה העולם: והרב דקהלתינו אמר ששמע מזקינו ששבת אצל הבעש״ט שבת אהד קודם שבועות שנסתלק בו ואמר דבר והיה לו סופר א׳ ואמר הרב שיש לו שני ספיקות ואינו יודע אם אמר בחמש עשרה שנה או בתמשים שנה ועוד אם בשש עשרת או בששים .ואני שמעתי מאתרים בפירוש ששים שנה ושאלתי את ר׳ אהרן ממעזיבוז ואמר לי כי אמר בודאי יתגלגל בזה העולם אבל לא אהיה כמו שאני עכשיו והפירוש לא ידעו כי אמר מי הוא זה שישאל פירושו של אותו דבר: שמעתי מהרב שהיו מוצאים בס״ת אתד תמיד טעות והיו מתקנים אותו כ״פ ואעפ״כ מוצאים בו טעות והראו את הס״ת להבעש״ט ואמר כי ניתן לכתוב ממעות שקורין שאלדער געלט היינו שמשתקים בקארטין )קלפים( ונותנין לבעה״ב שכר דירה מכל פעם מטבע א׳ ואסף הבעה״ב אלו המעות וכתב באלו המעות ס״ת הלז וכן היה ואמר הבעש״ט שאין לו תקנה ולעולם יהיה פסול אף אם יתקנו אותו כמה וכמה פעמים: וכזה המעשה שמעתי מר׳ אלימלר שפ״א בא לשכנו הצורף וראה טבעת אתת ונטל בידו ותיכף זרקה ואמר שטבעת זו נלקתה מממון רבית ותקר הצורף שכן היה: מעשה שהיה איש אהד בק״ק פולנאי והיה עושה לבעש״ט טובות נתן לו קמהים ודגים באמנה וכשבא קרוב למיתה ביקש מהבעש״ט שישגיח על בנו יחידו ר׳ מרדכי הנקרא ר׳ מאטיל והיה תמיד עולה ויורה פ״א ירד מנכסיו ולא נשאר לו כי אם ביתו אמר הבעש״ט כשישלחו אהריך מן ההצר לשכור הארענדי )ההכירד (.דעיר לא תלד אפי׳ כמה פעמים עד שישלה אהריד עגלה וכן היה שבאו כמה אנשים לשכור הארענדי ולא הושווה עמהם ושלהה השררית אהריו ולא רצה ללכת כי אמר שהוא אינו בקו הבריאות ואינו יכול ללכת ברגליו וכן היה שהיה לו קצת מיהוש .וכן ביום שני וכן ביום גי .עד ששלהה אהריו עגלה ואמר אינו ביכלתו לההזיק הארענדי כי אין לו במה לשרוף יין שרף ואמרה אני אתן לך כמה מאות תבואה ושכר את הארענדי והשררית נתמלאת שמהה שהשכירה לו הארענדי והרויח בזה ערך שתים עשרה מאות אדומים .אמר לו הבעש״ט אל תסהור בשוורים ולא שמע לו וסהר בשוורים ובא מן הדרך בכיס ריק וכך הי׳ כמה פעמים .פ״א ירד מאד והי׳ בעל חוב גדול לאדון אחד ערך י״ג מאות זהובים ולא היה במה לשלם ואמר האדון קכ שבחי בעל שם טוב אם לא ישלם אהרוג אותו בקנה שריפה ושמע רבי מאטיל ונתידא ונסע לבעש״ט וישב שם כל ימים נוראים ותבע אותו ואמר אין לי מעות ואהר יום הכיפורים פ״א באשמורת הבוקר אמר הבעש״ט אליו לך עמי למקוה והלך עמו ואהר זה אמד לו לך לביתך שאל מה יהיה כשאלך לביתי אמר לו אל תירא ואל תתת ונסע לביתו והג כל הי״ט ואהר י׳׳ט היה עת גשמים ומתמת הדאגה עשן הלולקע והביט בהלון וראה מתנת של נכדים שקודין היידאמאקעס •)רועי צאן אוקראאינים( שתזרו מן הדרך ובאותו עיר היתד• תמיד דרך המסומן להם והלכו בכל העיר להשיג אכסניה ולא השיגו כי היו לערך ארבעים או תמשים רועים וכשבאו לביתו קיבלם ונתן להם אכסניה ונתן להם לאכול ולשתות וכל מה שלבם הפץ וקנה אצל שכינו שני קוואדט י״ש ומכר להם ועוד קנה י״ש יותר והרוויח מהם מאד עד שהיה ביכלתו לקנות א לייטער י״ש ואכלו ושתו כהפצם וכדצונם. וכשנסעו לדרכם ביקשו אותו שיוליך אהריהם תביות דבש והתשק היה להם לשתות כל תביות הדבש והזרו לעיר ולנו אצלו עוד כמה פעמים עד שמלאו לו סך התוב ועוד גתסר לו למלאות חחוב כשלימות סך ב׳ זהובים ונשמט רועה א׳ מהם ובא לביתו ומילא לו השני זהובים .ואח״כ בא האדון רוכב על סוס וקרא לו שיבא אצלו לחוץ ודרש ממנו המעות ואמר יש לי מעות והכניס את האדון לביתו ושילם לו כל הסך המגיע לו .ואמר לו האדון דיברו לי עליך שאין לך במה לשלם וכעת אני רואה ששלמת לי ושקר הדבר בכן קת המעות עוד על איזה זמן שתרצה ולא רצה ליקה ממנו דמעות כי אמר לא בכל יומא מתרחיש ניפא .ואמר הבעש״ט כמה בד מזל האדון הלז אילו לא היד .לך מעות היד .מוכרח האדון הזד .למות: שמעתי מפי הרב דק״ק נעמרוב ודק״ק פולנאי כתוב בזהד הדש וז״ל כל אינון תנאים ואמוראים כל עלמא קיימא בגינייהו דכד הוו קיימא כהדא הוי אומר ב״נ לתברו מגו משנתא דא דפרת מפומ׳ אנא חמי מה יהיה יומא דא או למחר .ואני שמעתי מהבעש״ט כשהיה שומע אחד שונח היה יודע מד .שיחיד .בסוף חשנח כי פ״א באתי לק״ק בראד ולא מצאתי ד׳ גרשון בביתו שנסע לדרך ובתוך כך בא ר׳ גרשון לביתו אמר בנו של ד׳ גרשון לאמו אבשר בשודח שלקתו את חפאקטאר )תוכר ארענדע או מוכםנות אצל חפדיץ( בשלשלאות של ברזל אמר לו ר׳ גרשון ישראל גיסי אמר בשנה חעברח שכן יחיד .כשחייתי שונה משניות אהד התפלה וגרסתי משנה אתת ואמר לי הבעש״ט יודע אתה מה גרסת ואמרתי יודע אני ואני סברתי שהוא אומר נגד הפשט מהמשנה ואמר לי למדת שני דברים תדשים שני שונאים יש לך בכאן אחד ישלים עמך והשני יהיה לו מפלה גדולה .וכן היה שר׳ גרשון הי׳ הולך לקבל פני , 6י שבחי בעל שם טוב קכא הנגידים בי״ט והלך לפני בית השונא האתד ושלח השונא את חתנו וביקש אותו שיכנס לביתו ופייס אותו: מעשה כשבא הבעש״ט לק׳ מעזיבוז לא הי׳ השוב בעיני התסידים היינו ר׳ זאב קוצעם ור׳ דוד פורקעס מתמת השם שקראו אותו בעש״ט כי שם זה אינו נאה לצדיק .והיה להם תלמיד הגון והלה והוא היה איש טוב וצדיק והלכו רבותיו לבקרו ורצה לקרוא אליו הבעש״ט ולא רצו הם. ואת״כ נתלש ביותר והסכימו לקרוא את הבעש״ט ואמרו לההולה כל מה שידבר עמך תודיע לנו וכשבא אליו הבעש״ט ציוה שילכו כולם מן הבית וינער אהד היה שהחביא א״ע אמר הבעש״ט שימות אבל דבר זה לא תקנת ואמר לו אותו דבר והודה ואמר אני ציפיתי לתקן הדבר ומה אעשה עכשיו .אמר אליו הבעש״ט אל תדאג אני אראה שלא יהיה לך עיכוב בדבר זה ואני מכניסך לגו עדן ואל תגלה דבר זה לשום אדם מה שאני מדבר עמך והלך מאתו .וכשבאו רבותיו ושאלו אותו מה דיבר עמו ולא רצה לגלות ענה אותו הנער וסיפר להם ושאלו להחולה אם אמת הדבר ואמר אמת כן דיבר עמי והיתד ,תמיד ,גדולה בעיניהם האיך יש לו ידיעה למעלה את מי יכניסו בג״ע והכריתו את ההולה שיתן להם תקיעת כף שיגלה להם איך יתנהגו עמו אתר מותו .וכשמת בא אליהם וגילה להם שהכניסו אותו לג״ע ולא ראה שם הבעש״ט ולא ידע על ידי מי הכניסו אותו אך לא היה לו מקום בג״ע כי כאשר ישב במקום בא אהד ודהה אותו ממקומו וישב על מקומו זה וכן במקום אתר שהעתיקו אותו מכל המקומות ואני נע^ונד ולא ידעתי על מה ולמה זה והרהרתי בדעתי שהבעש״ט הבטיח לי להכניס אותי בג״ע ואין לי מקום מנוהה והיה לי מזה צעד גדול .פ״א אירע שבני היכלא הלכו אל היכל אהד והלכתי גם אני עמהם וכשבאו להיכל הנ״ל קפצתי וישבתי אצל השולהן והעתיקו אותי ממקומי עד שעמדתי לפני השולתן וראיתי שהבעש״ט יושב ביניהם ואמר דברי תורד ,ושאל אותם קושיא וציוה לבני הישיבה שיתרצו לו ולא יכלו לתרץ ותירץ הוא בעצמו והלכו להם כ״א למקומו ושאלתי להבעש״ט מפני מה אין לי מקום בג״ע אמר לי מפני שנתת ת״כ ולא קיימת מיד באתי אליכם בהלום .וסיפר להם הדבר והקושיא והתירוץ שאמר הבעש״ט בג״ע ומיד באותו שבת באו אליו לסעודה שלישית ואמר תורה זו וכששאל הקושיא אמרו הם התירוץ יאמר להם אני יודע שהמת אמר לכם ומהיום והלאה נתקרבו אליו .והרב דקהלתנו אמר שלא הכניסו לג״ע רק שנתן לו מקום סמוך לשערי ג״ע אך בכל עת שהיה לו עליות נשמה בתזרתו האיר עליו: מעשה שהיה מלמד א׳ ושמו די משה קעדם והיה גדול בתורה והבעש״ט קכב שבחי בעל שם טוב לא היה השוב בעיניו ומנהגו שחיה שולה שלית לביהמ״ד וסמוך לברכו נכנם להתפלל פ״א היה מוקשה לו תוספות א׳ במםכתא שבועות והיה מתקשה עליו מאד לערך ב׳ שבועות ולא יכול לבוא על פשט של אמת פ״א ראה בהלום שנכנס להיכל א׳ וראה אותו הבעש״ט ואמר לו מפני מה אתה לא ידעת הפשט של התוספות ואמר לו כן הפשט .והתעורר משנתו וזכר את חפשט וקם ולקח הגמרא לאוד הלבנה וראה התוספות והנה טוב מאד אעפ״ב אמד בלבו אולי חלום חרא וחבעש״ט אין יודע מזה וביקש הבעש״ט אותו על סעודה שלישית ואמר לו הפשט של תוספות ישר וטוב הוא אז ידע כי הבעש״ט אמר לו ונתקרב אליו ונעשה צדיק גדול: שמעתי מר׳ משה בן ר׳ יעקיל ממעזיבוז שהי׳ בק״ק בעמרוב וכשבא אביו עמו להבעש״ט לברכו אמר לו הבעש״ט השמד לד שלא תםע לעיר וויניצא וכשנסע תעה בדרן* והיה סמוך לעיר הנ״ל והזר לדרך אחר והי׳ ר׳ משה הנ״ל שומר א״ע שלא יהיה בעיר וויניצא כל ימיו וכשסיפר לי זה לא היו שנים רבים לפני מותו והיה נוסע בדרך ועשו לו עלילה מתמת הבילעט )כרטיס נסיעה( ולקתו אותו לעיר ויניצא והפציר מאד שלא יוליכו אותו לויניצא ואעפ״כ הוליכו אותו ותפשו אותו שם ומת בתפישה והיה זה אהד הנשואין שלו ארבעים שנה או יותר: שמעתי מפי ר׳ משה האדבאטיד שהבעש״ט היה אצלו מוהל וציוה שלא יוליכו אותו על גשר שקורין גרעבליע ושמר הדבר כמה שנים פ״א הוצרכו לנסוע על נשואין והוליכו אותו עמהם ונעשה לו גבשושית: שמעתי מעשה מהרב דקהלתנו שהבעש״ט הי׳ בק״ק קאמינקע ואמר לד׳ ברוך כשיבא הרב דק״ק אםטראה לכאן תאמרו לו בשמי שהרב ההכם צבי אביו נתראה לי וביקש אותי לאמור לבנו שלא יםע למדינות אוקדיינא וכשלא יאמין שראיתי אותו תאמרו לו סימן של צורת אביו וכל תנועותיו ובגדיו ובאיזה פוזמקאות שקורין שקארפטקעם )גרבים קצרות( הלך .וכשבא הרב הנ״ל לק״ק הנ״ל ואמר לו רבי ברוך דברי הבעש״ט וכששמע הסימנים הללו האמין ושאל עליו שיאמרו איזה דברי תורה ששמעו ממנו ואמר ר׳ יוסף מקאמעקע לפניו מה שאמר הבעש״ט על פירוש רש״י על פסוק אחד אשר נשיא יחטא ואני שמעתי הפירוש מהרב דק׳ פולנאי ושכתתי אבל בוודאי כתוב הוא בספרים שלו יעויין שם וכששמע הפירוש הוטב בעיניו מאד ואמר פירוש כזה נאה להרב דק״ק אםטראה שיאמר והזר מן הדרך ולא נסע למדינת אוקריינא ובימי זקנתו נסע לאוקדיינא ומת בק״ק הוואסטוו: מעשה בחולה אהד שהתייאש ממנו דאקטער )רופא( גדול יהודי .ושוב ההולה לא חיה יכול לדבר ובא חבעש״ט לאותו מקום וקראו אותו שבתי בעל שם טוב קכג להתולה הנ״ל ואמר לבשל לו מרק של בשר ותיבף יתתיל לדבר ונתנו לו מרק לאכל וריפא אותו עד שהבריא .שאל אותו הדאקטער איך ריפא אותו ידעתי שנתקלקלו הגידין ואותן הגידץ אי אפשר להיות להם רפואה. אמר לו הבעש״ט אתה השגת את התולה בגשמיות ואני השגתי את התולת ברותניות כי יש באדם רמ״ת אברים ושם״ה גידין כנגדן יש רמ״ת מצות עשה ושם״ה מצות לא תעשה וכשאדם פוגם ח״ו נתקלקל האבר או הגיד שכנגדו וכשיעבור על הרבה לא תעשה נתקלקלו הרבה גידים ואין הדם נובע בהם והאדם בסכנה ודברתי עם הנשמה שתקבל עליה תשובה וקיבלה עליה ובזה נתקנו כל האברים והגידין ויכולתי לרפאות אותו: מעשה שהיה איש א׳ אצל הבעש״ט ושמו ר׳ אהרן והיה משרת אצל הבעש״ט ונשא אשד ,ולא רצה להיות משרת וביקש מהבעש״ט שיקבל את ר׳ יעקב למשרת .פ״א נסע עם הבעש״ט לדרך ולן בכפר א׳ ופינו לו בית קטן סמוך להאדענדי ושכתו זוג פוזמקאות על המוט וכשנסע הבעש״ט משם הטמין המשרת את הפוזמקאות ובעודם נוסעים בכפר הזה צוה הבעש״ט לעמוד ואמר להמשרת אתה גנבת איזה דבר וכיתש אמר הכלב קורא אותך גנב ואתה מכתש אעפ״כ כיתש אמר לו הפוזמקאות היכן תם והודה ואמר לעבד כנעני שלו שיוליך הפוזמקאות לקרעצימי אמר לו הבעש״ט אתה בעצמך לך והתזר הגניבה .ומשם ואילך לא גנב מאומה. והרב דקהלתנו שמע מהמשרת בעצמו ואני שמעתי ממנו: שמעתי מהרב דקהלתנו פ״א כתב איש אחד תורת הבעש״ט מה ששמע ממנו פ״א ראה הבעש״ט ששד אתד הולך ואותז ספר בידו אמד לו מד ,זה הספר שבידך שאתה נושא השיב לו זה הספר שתברת אז הבין הבעש״ט שיש איש אחד שכותב תורתו וקיבץ כל אנשיו ושאל אותם מי בכם כותב תורתי הודה אותו האיש והביא לו כתביו ועיין בהם הבעש״ט ואמר אין בכאן אפילו דבור אתד שאמרתי: פעם הלך עם בנו ר׳ צבי שהי׳ עדיין נער להקביל פני הרב דמתא והביט וראה שם הרבה כלי כסף ובהזרתו אמר לבנו אתה בוודאי מקנא למה אץ לאביך כלי כסף אמר בנו כן אמר לו אילו הי׳ לאביך מעות לקנות כלי כסף יותר טוב היה לפרנס עניים והמותר ליתן לצדקה: ושמעתי מהרב שמעולם לא לן אצלו מעות אך כשבא מן הדרך הי׳ מסלק תובות והמותר פיזר צדקה באותו יום: פ״א הביא מעות הרבה מן הדרך ושילם תובות ועשה צדקה וביקש מאנשיו להמציא לו מצות לפזר את הממון ובץ כך נטלה אשתו מהמעות ואמרה לא אצטרך איזה ימים ליקה בהקפה ובלילה הי׳ לו עיכוב קכד שבחי בעל שם טוב בעבודתו והבין ובא לבית ואמר תודו לי מי לקת מהמעות והודתה לו אשתו שלקחה מהמעות והחזירה ובלילה צוד ,לאסוף העניים והלק להם המעות: שמעתי מהרב ר׳ גדליהו שר׳ משה הרב דק״ק קוטוב היה לכלתו צער גידול בנים ועסקה כנכריות כשפניות ועשו בכשפיהם וטמנו תהת מפתן הבית תרנגול מסורס וע״י כשפים נעשה לץ אתד בבית .פ״א ראה ר׳ משה הנ״ל שחזירים הולכים על הםטעליא )תקרה( בלילה ויצא מן הבית .בא המוכיח וביקען מהרב הנ״ל ואמר אכנס לבית שלכם לדור בתוכו, והשיב לו אילו היתה דירה טובה הייתי דר בה אמר לו ה מוכית אעפ״כ אני אדור בתוכה כי יש לי צער שכנות ונכנס לדור בתוכה .פ״א ישב המוכיח בבית קטן שלו בטו״ת והבית הי׳ פתות ותינוק שלו הולד בפרוזדור ראה המוכיח שהלץ הולך אל הילד וגער • בו ואמר לו מה מעשיך בכאן השיב לו ומה-אתה עושה בכאן הבין המוכית שמוכרת לצאת מן הדירה אלא שהי׳ לעת ערב ואמר למהר אצא מכאן וביקש שלשה תבירים שילינו עמו וישבו עמדו .ואת״כ ביקש המונית לישן מעט וביקש מאתם ואמר אני אלך לשכב ואתם אל תישנו למען השם .ולמדו .וכשישן הוא ישנו כולם על הספרים והנר כבה ושפך הלץ על כל ספר קופה עפר מן העליה .וכשנתעורר המוכית וראה שתושך נרעד מאד ונכנס לבית וזרק הלץ עליו דף א׳ מן העליה ואלולי שחזר מעט לאחוריו לתוך האלקער )תדר קטן( היה ניזוק ת״ו ועמד במקום אהד בפהד עד ששמע קול התרנגול ולקה נר והלך להדליק חנר ובבית הרב האיר דרך תלון ובא לבית דרך הלון להדליק הנר הכיר הרב בו שנפתד מאד ושאל אותו ולא רצה להשיבו עד שאתזת אש בידו כי כן כתוב בספר הםידים וסיפר להרב ואמר לו הרב הלא אמרתי לכם .ובא לביתו ומצא אותם ישינים ועל כל ספר קופה עפר ובבקר יצא מן הדירה. וכשנהלט הבית להורבה לקהו השכנים זה ספסל וזה לקת דף ושאר עצים וגם המוכיה לקה ובלילה הכה הלץ בכותל ובתלונות לכל אהד שלקח מאומה מן הבית הזה .ובלילה השלישית אמר הבעש״ט אני אלד אצלך ולא יכה עוד בבית ואני אשכב מעט לישן וכשתשמעו שיכה בחלון או במקום אחר תאמרו ישראל בן אליעזר יש כאן ושוב לא יכה וכן היה אז אמר המוכיה כיון ששם ישראל בן אליעזר הוא שם שמע מניח שצדיק הוא ואז דבק אליו היטב: שמעתי פ״א לן אורח א׳ אצל הבעש״ט וישן בבית הבעש״ט והי׳ מוציא קול מנחיריו כמו שיש כמד ,שמוציאים קול מנחיריהם בשעת שינה. ור׳ צבי בנו היה נער קטן והיה מפהד מזה הקול .הלך אצל אביו וסיפר לו אמר לו אביו נענע בדלת כדרך שפותתין וסוגרים הדלת ולא תשמע ממנו יותר קול ויישן בנתת וכן עשה והועיל .ובלילה שניה הלך בנו בעצמו ועשה שבחי בעל שם טוב קנה סגולה זו ולא הועיל .והלך לאביו ואמר לו אביו אתמול הורידו באותו הרגע הממונה שעל השינה והיו ממנים ממונה אהד בין כך ובין כך הועילה הסגולה והיום כבר נתמנה ולאי הועילה הסגולה: מעשה בק״ק נעמרוב שהיה בית אחד לא טהור וביקשו מהבעש״ט שילך ויראה את הבית וביקש המוכיה שילך גם הוא עמו וראה שם מזיק אהד עומד שם והמוכיח לא ראה ושאל המוכית ואמר שיש .וביקש ממנו שיראה גם הוא אותו אמר לו הבעש״ט אבל אתה תפהד אמר לו לאו אמר עצום עיניך ופתת אותן כמה פעמים ועשה כן וראה אותו עומד בזוית הבית ופניו כלפי הכותל ומראהו כמראה ענן לתכלית חחושך .ושאל למה חחזיר את פניו והשיב שנתבייש ממנו ואדדכ התחיל חמוכיח לפהד ואמר לו עצום ופתה עיניך כבראשונה ולא תראה אותו עוד וכ״ע ולא ראה שוב וביקש הבעה״ב את הבעש״ט שיגרש אותו ולא רצה: שמעתי מהרב דקהלתנו ששמע מההסיד מ׳ זאב דק׳ אליק פ״א שבת הבעש״ט בק״ק הנ״ל אצל בעה״ב והבעה״ב הי׳ פרנס הודש ובשבת במנחה הלך הבעה״ב לבה״כ לשמוע הדרשה מדרשן אחד אורח והמתין עליו הבעש״ט בסעודה שלישית שיבוא מבה״כ .ובתוך כך שמע שהדרשן מלשין על ישראל ורגז הבעש״ט ואמר לגבאי שילך ויקרא לבעה״ב וגילה הגבאי לכמה אנשים שרגז הבעש״ט על הדרשן וראה הדרשן שהעולם נשמטים אחד אחד ופסק מלדרוש .וביום מחר בא הדרשן להבעש״ט ונתן לו שלום ושאל אותו מי הוא ואמר אני הדרשן מפני מה רגזתם עלי קפץ הבעש״ט ממקומו וזלגו דמעות מעיניו ואמר אתה תדבר רע על בר ישראל תדע שבר ישראל הולך כל יום ליומא דשוקא ולעת ערב שנוגה לו מתהרד ואומר אוי לי שאעבור זמן מנחה והולך לבית אתד ומתפלל מנהה ואינו יודע מה שמדבר ואפילו הכי מזדעזעים שרפים ואופנים מזח: מעשה שמעתי מפי ר׳ משה חתן אחות הרב דק״ק פולנאי והוא בעצמו שמע מהבעש״ט שהי׳ מספר בק׳׳ק נעמרוב לפני אנשי כפרים בזה״ל פ״א ראיתי בהלום שאני הולך בשדה וראיתי בחלום מרחוק כמו ערפל והלכתי עד מקום הערפל .נפנה הערפל לצד א׳ והיה השמש מאיר בצד זה וגם על הדרך ובצד השני היה הערפל והיה המקום כמו מסדרון ארוך והלכתי עד שהגעתי לסוף הבקעה .ואצלי היה עבד כנעני כמה שנים והלך ממני וראיתי אותו הולד ומטען גדול עליו מאד של עצים על כתפיו וכשראה אותי השליך העצים מעליו ונפל לרגלי ואמר כשהייתי עבד לרומע״ל הייתי שומר שבת וכשחלכתי מכם עבדתי אצל מוכסין אחד ועבד עמי בשבת וציוה עליי לילך ליער להביא עצים בשבת ועכשיו שנינו מתים וצריר אני להביא עצים ביום השבת לגיהנם עד שיהיה די בשביל המוכסין לכל ימי שבחי בעל שם טוב קכו השבוע על כן בקשתי מכם שתמתינו עד שאשוב ואראה לרומע״ל מקדם שיבקש רומע״ל מהם שיפטרו אותי מן הדין כי רומע״ל השוב מאד בזה העולם ועכשיו אין ביכולתי מפני הממונים ההולכים אהרי .אמר לו אמ אני השוב בזה העולם הנת את העצים ולך עמי תיכף והראה לי את המקום הלך עמו והראה לו היכל א׳ ונכנס הבעש״ט לתוכו והמליץ בעדו ופטרו אותו מן הדין וכשהמלצתי עבור הנכרי הייתי מלמד סניגוריה גם על היהודי ופטרתי גם אותו מן הדין :י שמעתי מהרב דקהלתנו שנסע הבעש״ט מכפר טשארטריע ולן סמוך לכפר אצל יער ששם נהרגו כמה פעמים כמה אנשים יהודים ועמד שם ללון כדי להבדיה הקליפה של רציהה ממקום ההוא .ואמר לאנשיו אני רוצה לישן ואתם אל תישנו אמרו תהלים כי העבד הכנעני שלנו רוצה להדוג אותנו ולא תישנו כל הלילה ובבקר שלהו לכפר להביא להם מים לרתוץ ונסעו לכפר וכשאכלו קרא לעבדו ונתן לו צלותית של מי דבש ושתה אמר לו הבעש״ט תודה לי שרצית להרוג אותנו בלילה ואמר כן הוא: שוב פ״א סמוך לק״ק נעמרוב ג״כ רצית להרוג אותי אמר לו אמת אמר לו מפני מה חשבת כן הלא אתה יודע שאי אפשר להערים אותי אמר כדרך הערלים שד נשך אותי: שמעתי מהרב ההסיד ר׳ יהיאל מיכל דק״ק זלאטשוב שאמר פה עיר לינץ כשהיה בכאן על נשואי בנו של מ׳ זאב שצוו לו מן השמים שיקבל את הבעש״ט לרב וילך ללמוד ממנו והראו לו מעינות החכמה שהולכים אליו .וכשנפטר הבעש״ט צוו לו שיקבל את המגיד הגדול ר׳ דוב לרב והראו לו שאותן מעינות ההכמה שהיו הולכין להבעש״ט הולכים להרב המגיד ז״ל: שמעתי מהרב הנ״ל שר אליעזר מאמשטרדם הלך לאה״ק בשביל ר׳ נהמן מהאראדענקע כי אמר כשנהיה אנהנו שנינו באה״ק נביא את הגואל וכשבא לאה״ק הלכו כל בני העיר לקראתו וכשראה את ר שמשון בן ר׳ נתמן ושאל אותו היכן אביך אמר לו נסע להו״ל אמר ווי ווי אבי באתי בשבילו וכששמע ר׳ נחמן שנסע ד׳ אליעזר לאה״ק רץ מחרה לאת״יז ועד שלא בא לאח״ק מת ר׳ אליעזר בעו״ה: שמעתי מהרב דקהלתנו שעשיר אהד הי׳ בק״ק לאדמיר ולא היו לו בניס שלה אהד הבעש״ט ובשבא ערכו לו מטה אתת וישב עליה ותיכף נתפז וקם ואמר על אותו מטה עברו על ערן א״א ואמר כי אין המטה זו משלו כי הי׳ מסור א׳ והזיק הרבה לבני תעיר וכשמת בזזו את כל אשר לו ולקה הבעה״ב מטה זו ושבת שם הבעש״ט ואמר לבעה״ב אם יסכים לבנים שיהיו בעלי מומין יהי׳ לו בנים והסכים והיו לו שלשה בנים בעלי תטוטרות: , , שבחי בעל שם טוב קכז שמעתי מהרב דק״ק פולנאי שתי שנים קודם הבריתה ראה ר׳ צבי בנו של הבעש״ט את אביו בהלום שהי לו צער גדול שהיה בעל חוב לפריצים ולא היה לו במה לשלם שאל את אביו ידעת בצערי אמר ידעתי אמר מי הודיעך אמר אותן שהולכים על פרשת דרכים הודיעו לי .שאל מי הם ההולכים על פרשת דרכים אמר אברהם יצהק ויעקב הם הולכים על פרשת דרכים לידע צרות של ישראל והולכים ומודיעים על קברי צדיקים והם הודיעו לי מצערך אבל אין פנאי לדבר עמד כי צריך אני לילך לבטל עלילות מליסטים שקורין היידאמאקעס )אוקראאינים רוצהי ישראל( .וההלום הי לערך ג שבועות קודם פסת ובאותו יו״ט של פסה נעשה עלילה בק״ק שדה לבן ונתפסו כמה אנשים ושלהו שליה להרב שיתפלל בעדם .ובשביעי של פסה אמר שידה לפני התיבה בשמהה רבה ובשעת השולהן שמע המי ממנו ואמר כמדומה לי שהשכינה שרתה בשעת אמידת השירה ובטוה אני בהשי״ת שתתבטל הגזירה וכן הי׳ שבימים אתרונים של פסה יצאו מן התפיסה ונתבטלה העלילה לגמרי .ואהר הפסת היו ליסטים והתנפלו על כמה כפרים ואתר כך נתקבצו עד שהיו ערך ה׳ מאות לסטים ובלילה נפלו על עיר קראםנע ושהו עד שהאיר היום .ואנשי העיר כולם בדתו אל המבצר ולהמו מן המבצר כמעט שכלה הפולווער )הומר נפץ( מן המבצר .ומצאו הלםטים שלש נשים ולקתו עגלות עם תבן והנשים הוליכו העגלות עם התבן והם דהפו אהד העגלות ורצו לשרוף המבצר והיה עומד מהנה של פולין סמוך לעיר טובעריב ובעת חחיא באו אותן מחנה של פולין עם קנה שריפה גדולה שקורץ הארמאטע )תותהים( וברהו כל הגזלנים ולא נשאר מהם א׳ ובכל ימות ההמה היתה שלוה: שמעתי מאיש אחד ושמו ד׳ זאב אחיו של ר ליב חסיד מלוניץ אשר קבע דירתו באה״ק יותר משלשים שנה ונפטר בירושלים עיח״ק ור׳ זאב היה למדן וירא שמים שראוי להאמין לו וגם מהרב דקהלתנו שמעתי בנוסה אתר ואכתוב גם דעת הרב בזה .שפ״א הלה הבעש״ט מאד עד שלא היה לו כה הדבור ועמדו עליו אנשיו ורמז להם שילבישו אותו בתפילין ועשו כן ושכב בתפילין עד בוש ואה״כ התהיל לדבר ושאלו אותו מה היה זה .ואמר שנמצא עליו עבירה שעשה בקטנותו והיה עליו קטרוג גמל ובא הרב שלו והודיעו ואמר מהרה הלבש תפילין ובא אה״כ המקטרג בדמות נכדי ורתת עם ברזל ורצה לתתוד ראשי ולא יכול להתקרב אלי מתמת התפילין וצעק אלי בלשון רוסיא השלך מעליך העורות ואני לא השגתתי בו וצעק עד שנתבטל .והרב אמר שראה השערים סגורים ולא רצו להנית את גיסי מ׳ גרשון ליכנם ולקה עץ גדול והכה בשערים עד שנפתהו ונכנס וצעק בכעס על הבית דין ואמר בשביל דבר קטן כזה תפסקו עליו , , , , קכח שבחי בעל שם טוב מיתה ח״ו וזהו שאמר בתיקוני זהר יש מצוד! שנקראת מטרוניתא ולוקחת האדם תתת כנפיה ואינה מנתת אותו ת״י מקטרג כגון מצות תפילץ: שמעתי מהרב דקהלתנד שהוליד הבעש״ט את הרב מ׳ יחיאל מיכל לרבנות דק״ק הודאדני ובליל ששי ,תעו בדרך והיתד .השכה מאד ממש לא דאו איש את אהיו וירד הבעש״ט מן העגלה לחפש הדרך ואת״כ ירד ג״כ הרב מ׳ יהיאל מיכל ומצא שהבעש״ט שוכב בפישוט ידים ודגלים על הארץ ובוכה בכיה גדולה ומורט את שעדות ראשו ואמר כי יהללו זדו שבת .ואמר הרב הנ״ל אילו לא ראינו בו אלא דבר זה שבכה בכיה גדולה מתמת תילול שבת דיו .ואה״כ באו לק״ק הודאדבי ודרש הרב בשבת והיה בבה״כ פלפול גדול בעת הדרשה והיה שם למדן גדול הנקרא ר׳ מיכל דיין והיה הריף מאד והוא היה מקשה אותו והרב ביקש ממנו שבסעודה שלישית יתרץ להם כל הקושיות והיה לקהל בית גדול אשר לא משתמשים בו כי אם בעת שמקבלים רב תדש עושים שם סעודה שלישית בשביל כל בני העיר והושיבו כ״א לפי כבודו והדיין ר׳ מיכל ישב אצל הרב וד׳ זאב קוצעם ישב בסוף השולהן וגער בו הבעש״ט בזה״ל אני שונא ענוותן בא ושב בכאן .והתהיל הרב להזוד על הדרשה ורבי מיכל מקשה ור׳ זאב מפלפל עמו עד שנצהו והיה ר׳ מיכל בוש בדבר ועמד על זה אע״פ שהיה עקום ולא רצה להודות על האמת .התהיל הבעש״ט לבקש ואמר אל תבלבלו את שולהני עד ששקט .ואהר שבת נסע על ברית לכפר הבעש״ט והרב ורבי מיכל דחק א״ע ג״כ לישב עמם ולקחו אותו ובדרך התתיל לדבר בתכמת תכונה והי׳ רבי זאב קוצעם משיבו ודאה שר׳ זאב למה כנגדו בתכמת התכונה ותמה ואמר איך באו דברים כאלו להםיד וכשרצה הבעש״ט לנסוע לדרכו הי׳ ירא שלא יצער את הרב ולקת ממנו תורתו ונעשה עם הארץ. ומנהגו היה לעמוד בתצות הלילה ללמוד גמרא ופוסקים ורמב״ם וכשפתה הספר לא ידע מאומה וסבר שהשכל אינו ברור אצלו מתמת ששתה מי דבש הרבה וישן מעט וסגר הספר ועשן הלולקע ושכב עד הבקר .ובבקר אחר התפלה היה לומד שיעורו ולקה הספר ופתה ולא ידע מאומה .והבין שהבעש״ט עשה לו זאת ובא להבעש״ט ואמר רבי התזירו לי את תורתי והוכית אותו הבעש״ט ואמר כי בשביל ניצות וקינטור לומדים תורה והוכיח אותו ונעשה צדיק גמור: שמעתי מהרב דק״ק פולנאי כשהיתה מלהמה בימיו בין היוון ובין הישמעאל ואמר הבעש״ט ראיתי שני שרים לוהמים וגבר השר של ישמעאל וראיתי השר של יוון הולך בחזרו בחרון אף ותהיה מזה צרה גדולה לישראל ה״ו והתפללתי שיהיה להיפך שיתגבר השר של יוון רק שני יהודים לא יכולתי להציל מידם: שבחי בעל שם טוב קכט שמעתי ששבת הבעש״ט אצל צדיק אתר והתחיל הבד לפעפע אמר הבעש״ט הבר אומר לי ששמשת מטתד לאור הבר והאמת כן היה אלא שלא היה הייב בדבר זה שהבר בכבה וסבר שכבה לגמרי ואה״כ התהיל להאיר כמו הבר בקצהו: שמעתי מר׳ זעליג דק״ק לעטשוב שהלד בדיד ובא לק״ק איספאלי ועדיין היה כפר והוא התאכסן אצל שוהט ושמעו שבא הרב ר׳ מאיד הרב דגליל והלכו להקביל פביו וביקש הרב מד׳ זעליג שישב בכאן כמה ימים עד שיתאספו כל בבי הכפרים למשפט ויהיו לו לצוותא והיה יושב אצל הרב וסיפר לפניו פ״א נסע הבעש״ט ללףק בראד ונסע דרך האראדעבקע ועמד לפני ביתי ושלה אהרי שאצא ואני לא הייתי עדיין אב״ד ואמר מאיד שב עמי על העגלה ותםע עמי לק״ק בראד ולקתת שק הטו״ת שלי וטוזליק ונסעתי וכשבאנו לק״ק בראד עמד באכםניא כדרך הסוהרים ולא בא אליו שום אדם רק שני אנשים אחד מן הנגידים והשני לא היה נגיד והיו אנשים חשובים ונתנו לו שלום ובכל פעם היו באים אליו ואני ראיתי שתם הכסף ביד הבעש״ט ואין בידו אפילו פרוטה אתת והייתי מצטער למת לא לקתתי מעות שלי מביתי ושמעתי שאומר לבעל העגלה הכן עצמך לרדד והלכתי והודעתי לאותן שני אנשים שהבעש״ט נוסע לדרכו ובאו וכשראו שהשהה נסיעתו אמרו אנהנו נלך לבהמ״ד וכשיהיה מוכן לנסוע יתן לנו ר׳ מאיר ידיעה ונבוא וכן היה שהודיע להם .ובאו ונתן הנגיד להבעש״ט בפעם ראשונה א׳ אדום זהב וכשבאו פעם שניה לקה הבעש״ט אותו אדום זהב ונתן להנגיד הנ״ל ואמר י״ב זהובים תתנו לאנשי הקלויז כי היו השובים בעיני הבעש״ט שאמר שראה השכינה שורה על הקלויז והמותר י״ב זהובים תהלקו לעניים ונסעו מן העיר .וכשראיתי שביזבז אדום הזהב הנ״ל נמס לבי בקרבי כי ידעתי שאין לו אפילו פרוטה אתת ושאלתי אותו למה עושה כן כי אין לרומע״ל אפילו פ״א על הוצאות והשיב לי בלשון צתות תדע נאמנה כל זמן שהשי״ת הי אין לנו מה לדאוג .וכן היה כשבאו לק״ק ראדוויל התחילו לילך אצלו בני העיר אתר רפואות וכן בכל מקום עד שהביא ממון לביתו: שמעתי מהרב דקהלתנו ששלה הבעש״ט להרב דק׳ ביטשאטש שהשוחט שלו מן כת ש״ץ )שבתי צבי( ימ״ש והוא מאכילו טריפות כי לאהד שמראה לו הסכין מכה בסכין על קורנס כדי לפגמו ובדק אהריו הרב וכן היה: מעשה שבא ר׳ דוד פורקעם עם הבעש״ט לק״ק קאסטאנטין וצוה הבעש״ט שיבא השוהט להראות לו הסכין ולא בא תיכף ועמד הבעש״ט להתפלל ובא השוהט ולא רצה להמתין וגער באשת בעה״ב שתתן לו קל שבחי בעל שפ טוב לשהוט ונתנה והלך ואהד התפלה אמר הבעש״ט עדיין לא בא השוחט והשיבו לו כבר בא ושחט העופות והעופות עדיין היו מונהים במליחה והביט בהם הבעש״ט ואמד שיאכל וד׳ דוד הנ״ל לא רצה לאכול והבעש״ט לא הקפיד על זה: שמעתי מהרב דקהלתנו פ״א היה הבעש״ט במדינת פאברעזי׳ ואמר שנפטר צדיק א׳ סמוך למקומו וכמדומה לי שהוא מורה הוראה דק״ק קאםטאנטין כי ראיתי עליות נשמתו והכרתי תנועותיו: שמעתי מהרב דקהלתנו שפריץ א׳ היה שונא לבעש״ט ואמר כשיראה את הבעש״ט יהרוג אותו בקנה שריפה פ״א היה הבעש״ט במבצר והיה הולך ובא בהצר המבצר עם הקאמיםאר )הממונה מטעם הממשלה( ובא האדון השונא הנ״ל למבצר הנ״ל ושבק הקאמיםאר את הבעש״ט והלך לדבר עם האדון והכניסו לביתו ונכנס גס הבעש״ט לבית תפטר מהקאמיםאר והלך לביתו .ותמה הקאמיםאר על דבר זה כי הוא ידע שהאדון הנ״ל רגז מאד על הבעש״ט ובשעת האכילה דיבר הקאמיםאר עם האדון מהבעש״ט ורגז עליו ואמר כנ׳׳ל ואמר לו הקאמיסאר הלא הוא היה בכאן כשבא אדוני וגם נכנם לבית הלז ונפטר ממני ואמר אני לא ראיתיו אמר כיון שהוא איש כזה כשרוצה אין רואין אותו אפיים אותו: שמעתי מהרב דקהלתנו שפ״א נתטנף ציצתו של הבעש״ט של טליתו בטיט אמר שמת ר׳ משה משאטנאווע ואמר אני לא התזקתי אותר בזה שירשמו אותו בציציותי: ואגב אכתוב ששמעתי מהרב מ׳ יהיאל אב״ד דק״ק קאוולע .בעיר הנ״ל היה איש אהד ושמו רבי זוםמאן והוא היה עושר גדול והיה בעיר כל וכל ,פ״א יצא הרב מתפלתו בליל שבת לביתו ושמע שמקבלים שבת בבה״כ שלה לבה״כ לקרוא להשמש ושאל אותן מפני מה אתדתם בבה״כ עם קבלת שבת השיב שר׳ זוםמאן היה במבצר והמתינו עליו אמר ואם ר׳ זוםמאן לא היה עד למהר לא היו מקבלים שבת עד למהר ,שמעה אשתו של ר׳ זוםמאן ואמרה ואם יתפלל הרב בבה״כ ולא ימתינו על בעלי בקדושה וברכו ואמן אסגור לכם הבהמ״ד שלכם .שהיה מתפלל בבית קטן מיוחד בבית המדרש ושומע משם קדושה וברכו ואמן .ובבקר כשהלכה אל הכיור ורהצה פניה וידיה והלכה לאלונטית לקנח ועמדה כאבן דומם ורצו להרב והרב היה מתפלל ואומר וכדות ונענע בידו ומתה: עוד מעשה אחד שהיה גוזר על בני הכפויים שיהיו על יו״ט של פסה בעיר .וכן נהג שהעמיד שני תלמידי תכמים שילכו מבית לבית שיגעילו את הכלים בפניהם וכן המצות אפו בפניהם .והיה בכפר אהד מוכסן למדן ולא השגית על גזירת הרב ולא בא לפסה לעיר וגם השיינקער )בעל בית שבחי בעל שם טוב קלא מרזה( שלו לא בא לעיר ובהול המועד בא המוכסן לעיר ושלח אחריו ובא .ואמר על שלא התזקת פסח בעיר בימים ראשונים תהיה בעיר בפםת בימים האחרונים וכן היה שבא לכפר ומצא שמתה אשתו והביא את אשתו בששי שלי פסח לעיר ועד שקברו אותה נמשך הזמן עד הלילה והוצרר לשבות יום טוב אחרון בעיר וגם חשיינקעד מת בשעת קידוש של יו״ט אחרת: מעשה שהיה אב״ד בק״ק הודאדנע והיה בדית מילה ולא רצה להיות סנדק והפצירו בו מאד עד שאמד שהילד ממזר .והוא היה בעל משפחה וכששמעו המשפהה את דבריו התחילו לצעוק והיתה צעקה גדולה בבה״כ. ואמר הרב לשמש לך וקח המטה שלי בידך ולך אל היולדת והראה לה את המטה ותיכף תודה ואם לא תמות .והיא הודתה ואמדה כי אנוסה היתה שהלכה למרתף להביא יין ורץ אחריה אדון א׳ ואנסה ונשתתקו כל בני משפת תה: שמעתי משמו של ד׳ אליהו דק״ק סאקלאווקי כשהיה עדיין דך בשנים היה בק״ק מעזיבוז ושמע פ״א שבעש״ט אמד מי שרוצה שתפלתו תעלה השמימה יתפלל עמי מלה במלה ועשה ר׳ אליהו כן וכשאמר הבעש״ט אדון אמר הוא ג״כ וכשאמר עולם אמר הוא ג״כ עולם עד שגמר כל התפלה. וכן עשה זמן רב .פ״א בא הבעש״ט לפסוקי דזמרה לפסוק שקר הסוס לתשועה וכפלו כמה וכמה פעמים עד בוש ופעם ראשון אמר עמו ושוב תמה מה הוא מכוון בזה הפסוק והביט בספר משנת הסירים ואין על פסוק זה כוונות. והפסיק מלהתפלל עמו .פ״א בא לביו! הבעש״ט דאה אותו הבעש״ט אמר לו אליהו עזבת אותי מלהתפלל עמי .סיפר לו המאורע מפני שאמד הפסוק כמה פעמים .והשיב שיחודי א׳ איחר בדרך בערב שבת ולא יכול להגיע לישוב קודם שבת ושבת בשדה ונודע לגזלן א׳ שיהודי שובת בשדה ורכב על סוס למצוא אותו להרגו ובאמידת זה הפסוק עקלקלתי לו הדרך שלא יוכל למצוא אותו: פ״א היה הבעש״ט בק״ק נעמדוב והיה הולך הבעש״ט מבית גדול לבית קטן עד שתעה למרתף ונכנס למרתף וצוה לבדוק המזוזות .שאל אותו איש אתד ואם יתעה איזה אדם יתלה תיכף באיזה דבר שמא מקדה הוא .השיב לו הבעש״ט אצלי אין מקרה ומזה יאמין כל אדם שכל דבר בא בחשגחה ולא יתלה במקדה ה״ו: הרב דק״ק פולנאי היה לו קמיע מהרב דבי נפתלי והראה אותו הקמיע לבעש״ט והכיר בו הבעש״ט שנכתב בעודו במקור ,ובתענית ואמר אני אכתוב קמיע כזה לאחר אכילה בשעה שאני יושב על המטה: כן שמעתי מהרב דק״ק פולנאי שהרב הנ״ל היה בורר לו אשת אתת זקינה ונותן לה תמיד זהב שקודין גילדענעד בעד ד׳ ציצית כפול קלב שבחי בעל שם טוב שמונה שלא תפסיק מתתלת הטויה עד הסוף בשום דיבור וכשהביאו ציצית של ק״ק אליק פעם ראשונה וקנה אותם שהם היו יפים מאד אבל היה ירא להטיל אותם בטלית שלו שמא לא טוום לשמה והראה אותם לבעש״ט ואמר אם אתה ירא להטיל אותם בטלית שלך תן לי ואני אטיל אותם בטלית שלי והכיר בם שנטוו לשמר:, שמעתי פ״א נתנו הלפת אצל הבעש״ט על השולהן ולא רצה הבעש״ט לאכול ושאלו אותו מפני מה ואמר הלפת הלז גדל בבית ד״קברות של נכדים ולא רצו גם הם לאכול: שמעתי מהרב דקיהלתנו שהיו בק״ק מיקאלאייב שני הסירים ושניהם שמם ר׳ דוד אהד היה זקן שהכרנו אותו ואתד מת בבתרותו .פ״א נסעו בדרך עם הבעש״ט שאלו אותו ואמרו רבינו אמוד לנו מה שאנו צריכים לתקן וצוד ,לכל אהד לומד לפניו מן הספד ואמר אהד לפניו ואיני יודע אם משניות או עין יעקב או זוהר ואה״כ צוד ,לשני שיאמר ואמר הבעש״ט ידעתי ואמר לאהד הטאו בפני הבירו .ולאהד צוה לירד מן העגלה והוא ירד עמו ואמר לו בסתר כי היה קצת בושה בדבר .ואתר שמת ר׳ דוד אהד היה ר׳ דוד השני מתאבל מאד עליו ימים רבים כי היו אוהבים זה לזה .פ״א בא לבעש״ט ורצה לנתמו ואמר אל תדאג בשביל הבירך כי הייתי בהיכלא דדוד מלכא וראיתי שם תבידך ושאלתי אותו אם תיקן אותו דבר שהיה צריך לתקן ואמר כי כבר תיקן אותו בתיים וראיתי שהתנא דבי עקיבא עומד על המשמר במלבוש אדום ודומה בידו: גם שמעתי מהרב הנ״ל שראה הבעש״ט את המלאך הדרניאל שהוא מלאך שני שפגע משה רבנו עליו השלום בעליתו בהד סיני כאמור בזוהר הקדוש: שמעתי מהרב דקהלתנו שפ״א נהרג על קידוש השם בהוד א׳ בק״ק פולנאי שהעלילו עליו עלילת שקר וקידש השם מאד פ״א בא הבעש״ט לק״ק פולנאי ועמד אצל בית אמו ושלת לקרוא אותה ויצאה וניתם אותה ואמר לה תדעי שבשעת הריגתו נפתתו כל העולמות שפתתו ליצתק בעת עקידתו ולבית היד ,ירא לכנס שהבית היה דירת נכדים ואמר שע״י אותו הבית נהרג הבתור הנ״ל: שמעתי מהרב הנ״ל שפ״א אמד הבעש״ט תמהני בליל שבת בשעת התפלה תפשתי את ר׳ גרשון ולא מצאתי אותו בארץ ישראל ושבת בבקר בשעת התפלה ראיתיו בא״י ואיני יודע מה אדון בזה אם לא שהלך ח ת לתתום ואתרי כמד ,שנים בא ד׳ גרשון אליו ושאל אותו על דבר זה ונעלם מד׳ גרשון ואת״כ נזכר כי נתנו לו מצות מילה בעכו ושבת שם ובעכו יש שני בתי כנסת א׳ בתוץ לארץ וא׳ בארץ ישראל והלכתי והתפללתי שבחי בעל שם טוב בליל שבת בבה״כ שבחו״ל ואח״ב כאב לי לבי על דבד זד ,מפני מד ,לא התפללתי בא״י ולמתד הלכתי והתפללתי בבה״כ שבאי׳י: ומעשה שהיה אב״ד דק״ק הודאדני והיתד ,בדית מילה ושמעתי מהרב דק״ק פולנאי ומהרב דקהלתנו שהבעש״ט אמר כל מי שמספר בשבחי הצדיקים כאלו עוסק במעשה מרכבה: גם שמעתי באיזה עולמות שהוא האדם העולמות כאלו הולכים לפניו: הייתי בק״ק טולטשין פ״א עם איש אהד ושמו ר׳ דוד .והיה בעת ההיא השידוך בין ההםיד מ׳ ברוך ובין ההםיד ר׳ יוסף בן ר׳ יהיאל מיכל ז״ל ושמע ר׳ דוד הנ״ל מדי יוסף משמו של הבעש״ט וישלה מלאכים לפניו הם המלאכים ההולכים לפניו ואמר כי לפני יעקב אבינו היו הולכים ג״כ מלאכים לימינו ושידין לשמאלו ולפני הבעש״ט הולכים ג״כ מלאכים לימינו ושידין משמאלו ולא דצה להשתמש במלאכים מפני שהם קדושים ובשיריו מפני שהם שקדנים .פ״א היתה יושבת אלמנה אתת בכפר ובא איש א׳ ליקת ממנה הארענדי והלך לאדון לשכור האדענדע וענה ואמר שד אהד שילחו אותי אליו ולא רצה .והפציר בו מאד שישלת אותו והבטיהו שיעשה כמו שיצוד ,אותו .ושלהו וצוה לו הזהר אל תעשה לו שום נזק רק כשירצה לדבר לפני האדון תסתום בידך את פיו .והשד הנית אותו לדבר כל הפצו והמתין עד שלקה האדענדע וקיבל הקאנטדאקט )ההוזה( ובתזרתו כשבא אל הגשר הזיקו ונפל על הגשר ורץ הבעש״ט ובא וגזר עליו תיכן* שיצא ממנו בלי שום נזק בעולם .ענה ואמר ראה אדוני שעשיתי כאשד צויתני ואיני זוכר וכמדומה שקם בריא והזק: ומחמי מ׳ אלכסנדר שמעתי מעשה כזה שהיי איש א׳ שרצה ליקה כפר מיד אלמנה אתת והוכית אותו הבעש״ט והוא לא שמע אליו ורכב על סוס אצל בית הבעש״ט והכה בהלון ואמר דאו שאני הולך לשכור את הכפר ואראה מה יעשה לי אלקים .והזיל הבעש״ט דמעות .וכשבא לכפר שכר את האדענדי בהוספה גדולה והשב האדון לכתוב לו הקאנטראקט. ובתוך כך תתחיל להסתובב ראשו ואמר אל האדון דאשי כואב לי מאד אמר שב אני לא אתמהמה לכתוב חקאנטדאקט וחמתין מעט .ואמר פעם שנית ראשי כואב לי מאד אמד שכב על המטה .והתהיל לליך מפיו הםקומה שקודין שוים )קצף( וציוה האדון לעבדו שישליכנו בין ההזירים כנאמר אין מקרבין את האדם אלא בשעת הנאתן ואין עומדין לאדם בשעת דהקו .והביאו אותו לביתו והיה נטולים ידיו ורגליו וגם הלשון ניטל ממנו וקראו להבעש״ט לרפאות אותו והתתיל לדבר קצת ובתוך כך הדגיש הבעש״ט שבני ביתו עוסקים כנכריות כשפניות לרפאותו ומאז לא רצה לילך אליו ולא היה יכול לדבר דק מעט דברים: קלד שבחי בעל שם טוב שמעתי מהרב דקהלתנו שהיה איש א׳ בק״ק מאהליב ושמו ר׳ ישראל שאפיד והלשינו עליו לפני השר ונסע אל השר והטה מן הדרך אל הבעש״ט לספר לו ענינו ולבקש ממנו אודות זה .ואמר לו הבעש״ט אל תפתד מזה אד כל אדם צריד להיות תפוס איזה פעם .ונסע אל השר בפהד ובבואו אליו נשא הן בעיניו והלוה לו עוד מעות ובתזרתו מהשר עבר דרך ק״ק באר ולקת אותו שר העיד לתפיסה עבור איזה ענין ואמרו לו בני העיר הנה כי הוא איש שיכול לרדוף אותך ופטר אותו לביתו לשלום: מעשה שהיה אב״ד בק״ק באר ואהד מבני העיר היה תולק עליו ונסע אל השר להקביל עליו ואינו ידוע לי אם מעסק הרבנות או מעסק אהד והטה מן הדרך אל הבעש״ט שיתפלל בעדו שיפיק רצתו מן השר והבטיח לו הבעש״ט ונסע לדרכו .והמוכיח ז״ל היה בעת ההיא בק״ק מעזיביז וידע שהרב אב״ד צדיק בדינו נגד בני העיר והמתנגד היה איש בליעל והוא היה ירא לומר להבעש״ט מזה .מה עשה המוכיה קיבץ אליו מנץ בחשאי ולקח ם״ת וביטל דינים מן הרב אב״ד הנ״ל שלא יכלו להרע לו. פ״א כמדומח לי שר״ח היה והיד! חמוכיח חנ״ל עם חמחותן שלו כמדומה לי שהוא רבי זאב קוצעס מסובים על שלהן הבעש״ט בתוך הסעודה אמד הבעש״ט איני יודע מה אדון בדבר שהתפללתי עבור איש אחד מק״ק באר וכמשיבץ לי ואין משיבין לי .ותתחיל חמוכיח ז״ל לצהק מעם ואמר מתותנו מה זה שראיתי שקראו אליכם מנין עשרה וד״שמיט א״ע ולא ענחו ולתצו הבעש״ט לאמור לו המעשח וחשיב חמוכיח הנ״ל לא אכהד מרבינו אותו האיש מק״ק באד דיבר טוב בפני רומע״ל ואני יודע תוך הענץ שהרב צדיק בדינו נגד בני העיד וקבצתי מנין ולקתתי ם״ת ובטלתי ממנו דינים .ואמר לו הבעש״ט תנוח ברכה על ראשד יפה עשית: שמעתי מר יעקיל דק״ק מעזיבוז ע״ה שהיה בק״ק חנ״ל ש״ץ דבחמ״ד ושמו ד׳ משה וחית צדיק נפלא .פ״א נתנו לו תפלה בראש השנה בבהמ״ד ואינו יודע אם שהרי׳ או מוסף של יום שני והיה בעל תפלה אחר שהיה לו זו התפלה ביום ראשץ ואמר לד׳ משה הנ״ל שיתהלף עמו תפלתו והוא יתפלל ביום א /וכן עשו והתפלל ר׳ משה ביום א׳ ובתוך התפלה של ש״ע בקול רם ההזיר ר׳ משה פניו אל הצבור וענה ואמר וקרא אל הבעל התפלה הנ״ל בשמו ואמר האיד העמדתני כמטרח לחץ ואמר דברי מוסד לערך הצי שעה ונעשתה בכיה גדולה בבה״כ ותזר לתפלתו .והלומדים הרו אפם עליו על שהפסיק בתפלתו בש״ע ולאהר מנהה כשהלכו לומר תשליך שאל אותו ד׳ יעקיל הנ״ל למה הפסיק בתפלת ש״ע ולא היה יודע מאומה מזה ולא זכר שום דבר .ואמר לי ר יעקיל לא הייתי מאמין דבר זה אד , , שבחי בעל שם טוב קלה מחמת ששמעתי על הבעש״ט שנפל אל אדון הקדש ואינו זוכר אח״כ לכן האמנתי על דבד זה ג״כ שיוכל להיות כן: שמעתי מהדב דקהלתנו כשהיה הדב דק״ק פולנאי אב״ד בק״ק דאשקוב אמדו המלאכים להבעש״ט למה אתה שותק והדב דק״ק דאשקוב אין לו פרנסה: שמעתי מהרב דק״ק פולנאי כשהיה ד׳ משה ש״ץ הנ״ל מל תינוק מישראל היתה ניכרת בו הארת פנים עד יום השלישי והרב דקהלתנו אמר לי שאהיו היה שוהט בק״ק קוטעב ודי משה הנ״ל היה ג״כ כאותו הסביבה: שמעתי שפ״א היה הבעש״ט ז״ל בסעודת פדיון הבן ובסוף הסעודה לקת הבעש״ט פרוסת להם ולעם ונעשו פניו אדומים ונשתנו הדגשותיו והיו םבודים שנהנק ורצו להצילו והביט ד׳ זאב קוצעם בפניו ואמר הניחו לו והיה כד עד בוש והזר מעצמו לאיתנו .ושאל אותו מה היה דבד זה והשיב כשאכלתי התיכה להם כוונתי כוונת האכילה והשגתי עם כוונה אתת מה שכיון משה דבינו ע״יה כשנתנה לו צפורה לאכול בפעם הראשונה וכשכיונתי יחוד זה בא משדע״ה לכאן והיה מה שהיה: שמעתי ואיני זוכר ממי שמעתי .כשהיה ההםיד המפורסם ד׳ יחיאל מיכל אצל הבעש״ט פ״א ביום הששי בבקר קודם תפלת שהרית אמד לו הבעש״ט לנסוע לביתו היום .ולא ענהו כי אמד בלבו ערב שבת היום ועדיין אין לי עגלה .והלד לבהמ״ד לקרוא שנים מקרא ואהד תרגום. וכשהגיע זמן אכילה שאלה אשת הבעש״ט היכן די מיכל ואמר הבעש״ט אני צויתי לו לנסוע לביתו ואעפ״כ שלהה אהדיו ומצאוהו בבהמ״ד וקראו אותו שילד לאכול .וכשבא אמד לו הבעש״ט שב לאכול ותהיה לד עגלה ולאהד האכילה יצא לחוץ ונראה נער אהד עומד עם -עגלה בשוק בשלשה סוסים שאל אותו מאין אתה אמד מעיד אליק וכן היה באמת שעזב את הסוהר באיזה מקום והזר עם עגלה ריקה לביתו ואמת שמעיר מעזיבת לעיר אליק י״ז פרסאות ושאל אותו בעל עגלה באיזה מקום או באיזה ישוב ישבות .והשיב שאעו יודע האיד יפול הדבר להגיע שם על שבת. ושכר בעה״ג והלד לפטור מן הבעש״ט ואמר לו הבעש״ט לד לביתר לשלום ותמצא את אשתד מקשה לילד ותמצא שם נשים הרבה והוציאן מביתך ותלהש לה באזנה מה שלמד אותו רהיה לד בן זכר למז״ט .וכן היה שבא לביתו שתי שעות קודם הלילה ועשה כמו שציוה אותו הבעש״ט וילדה זכר והילד הזה הוא ד׳ יוסף מיאמפאלע: שמעתי מהרב דק״ק פולנאי ששאל את הבעש״ט ענעי התלבשות המוזכר בעולמות עליונים האיד ענין מציאות זה בדוגמא אצל האדם .ואמר קלו שבחי בעל שם טוב לו כשאתד מהנה לתבידו הן בממון והן בתודה זו התלבשות שאחד מלביש, את הבידו הנותן למקבלו או להיפך: עוד שמעתי ממנו ששאל אותו הבעש״ט מפני מה הוא שוהה כ״כ במקוה ולמה אני כשהולך למקוה אני מאמץ את העינים פ״א ורואה אני את כל העולמות: שמעתי מד׳ אברהם דק״ק מעזיבוז חתן ד׳ מיכל דק״ק טולטשץ שד׳ יוסף מ״מ דק״ק מעזיבה קודם מותו הלה במעיו ולא היה לו מי שישמש אותו היטב .פ״א בא אליו נעד מבית המטבתים ותם עליו ולקח השמלח מתחתיו וקנה אותו היטב ודחץ את השמלה בנהר ונגב אותה והציע תתתיו .וכן עשה בכל יום עד יום מותו של המ״מ .ולא היו ימים רבים שהלה הנער ההוא ובא המ״מ הנ״ל אל הבעש״ט ואמר אליו מדוע אין אתם הולכים לבקר את אוהבי שהוא הולד .ומיד הלך הבעש״ט ז״ל ואנשיו לבקר את ההולה ונפטר הנער לעולמו ודאה הבעש״ט שהלך המ״מ ז״ל לפני מטתו: שמעתי מבן הצדיק ד׳ חיים קדאסנעד ז״ל שפ״א ביקש ד׳ חיים הנ״ל מהבעש״ט ז״ל שיזכור את שמו ושם אשתו להתפלל עבורם .אמר לו הבעש״ט ובמה אזכור את שמותיכם השיב לו ד׳ חיים ז״ל אנה סימנא חיים בן רחל ר״ת תבד אשת חבר כתבד ד״ת חי׳ בת רבקה ג״כ הבר אמר לו הבעש״ט מה זה סימן שמא חחית הוא חייקיל או כדומח לו והחית משם שלה הוא חנה או כדומה ואמר הבעש״ט ז״ל יש סימן כי חיים והיה גמטריא הויה אדני: שמעתי מהרב דקהלתנו שהרב המפורסם מ׳ נהמן מקאסוב היה מחזיק בפד אהד והיה שולח לעיר אל בני חחבודה קדישא לכל אחד ואהד מה שצריכין לתקן בזה העולם מחטאיו .והיה הכל אמת אך שחרה להם מאד על הנביאות כי היה תנאי ביניהם שלא יתנבא שום אהד מהם .ורצו לשלוח אחד מהם לשאול מה זה .וענד .חרב חמוכיח דק״ק פולנאי אני אמע אליו שאני צריך אליו בלי זה ואשאל אותו .כי היה מלמד בניו וחיו על שלהנו והוא חיד .שולח לו קמח ותבואה הד .זמן רב שלא שלח לו .ונסע הרב המוכיח אליו ולא מצא אותו בביתו וראה עגלה מוכנת ושאל עליו ואמרו שהלך לכפר והמתין עליו .וכשבא דאה אותו טוען טעינה גדולה של תבן על כתפיו .ואמר המוכיח אליו בזה״ל משוגנער נחמן אתה בעצמך צריך לשאת תבן ולא היה לך לצוות לעבד הכנעני שלך לשאת את התבן הלז .והשיב לו ר׳ נתמן אתה המשוגע הרי אמרה תורה ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדד ואכלת ושבעת ואתה אמרת לכבד את העבד כנעני במצות זו .ונשתתק המוכית כי יפה אמר .והסוסים של ד׳ נהמן ז״ל היו הכושים שבחי בעל שם טוב קלז בעגלה ללכת לעיר ואמר לו המונית למה לא שלתת לי קמח והשיב לו י*אה שהעגלה מוכנת לנסוע בעצמי עם הקמח בשבילך .ואח״כ שאל אותו מה זה שאתה מתנבא והשיב לו לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי שאתה יודע המעשה שישבתי בסעודה שלישית אצל הרב ר׳ משה אב״ד דק״ק קוטיב והיו מאתרים בתוך הלילה והשוהט היה מאנשי ההבורה וישב ג״כ שם ובא קצב אהד ושמו ליב המכונה ליב גליץ וקרא את השוהט לשהוט פעם ושתים ושלש ולא רצה השוחט לילך כי תאב לשמוע דברי אלקים היים וזו היתה תמיד שיתתם איך לעבוד ה׳ .וכשראה הקצב שהשותט אינו רוצה לילך ולהפרד משם אמר בלבו אביא נר ואבלבל אותו ויתפללו תפלת ערבית וילך השוהט לשהוט וכן עשה .וכשהביא נר כעס עליו הרב והתרים אותו ומת הקצב .וראיתי בהלום שהלכתי אצל ביהכ״נ אתד ושמעתי אתר דורש ד״ת ורצתי לבהכ״נ וכשבאתי לפתח בהכ״נ הכרתי בו שהוא קליפה כי הרב אמר שהיה להם סימן לידע אם זה המת עצמו או לאו ורצתי אליו ועיכב אותי אבי ואמר עוד תבייש אדם ,כי היה מעשה בהקיץ שגירש חמי ז״ל פ״א דרשן אחד מן הדרשה ושמעתי מיד אבי ורקקתי בפניו ונשאר עומד ערום רק מטפתת נגד הערוד .והכרתי אותו שזה הקצב ואמרתי לו ליב מאין לקתת את הד״ת והשיב מחמת התרם אין דנין אותי ואני הולך סביב הג״ע ושומע מה שלומדים בפנים ואין אני יכול לבא לא לגיהנם ולא לג״ע ע״כ אני מבקש ממעלתכם שתאמרו להרב להתיר לי את ההרם והגיד לי על כאו״א מה שצריכין לתקן .תה הוא מה ששלהתי לכם .ושאלתי מה יש לי לתקן והוליך אותי לבית אהד והראה לי גוי אתר מוטל מת ואמר לי זה אתה צריך לתקן .והמעשה הי׳ שפ״א נסע ר׳ נתמן ז״ל לדרך ולן בכפר ולא רצה להתאכסן אצל יהודי טעמו לא ידעתי ,ונתן פלעשיל )בקבוק( יי״ש לגוי הנ״ל והתאכסן שם ונתן מספוא לסוסיו ובלילה שמע מן הגוי דברים של בינו לבינה ולא יכול להתאפק מן הרהור וראה קרי ר״ל והתענה ע״ז משבת לשבת והרג את הקליפה אבל עדיין נשארה הרשימה ואמר שזה צריך לתקן והתחיל לבכות ואה״כ ראה ונדמה לו כמו הרב תלויה על הכותל ולקתתי התרב ותתכתי הגוי לשתים ואמר כי כבר תקנת בזה ע״כ רציתי לנסוע ומאתר שבאת אלי אין אני צריך לנסוע ותראה שיתירו לו ההרם והילך קמת ולך לשלום: שמעתי מהמי ז״ל פ״א קודם הבריהה הראשונה שהי׳ קודם לבריהה זאת שהיתר .בימינו שהיה בעש״ק אתר תצות בעת שהיו כולם מבשלים לכבוד שבת שלח הבעש״ט לכל אנשי העיר שינוסו כולם .והוא נס תיכף כדי לקבל שבת מקודם כדרכו והיו לו סוסים טובים וחדרך לא היתה רחוקה רק פרםא אתת אל הנהר דנעםטער ועבר את הנהר וקיבל שבת קלח שבחי בעל שם טוב וכל העיר סיננו המרק מן הבשר וברחו ג״כ מעבר לדנעםטער רק קצת איחרו שהוצרכו להדליק נרות של שבת על המעבר ות״ל שכולם ניצלו וביום השבת באד הליסטים לעיר ולא מצאו היהודים ואינו ידוע לי אם הי׳ המעשה בק״ק טאםט או בק״ק קאלימייע כי דר אהר כך בק״ק קאלימייע: שמעתי מהרב דקהלתנו ז״ל כשהי׳ הבעש״ט אצל הדירזאווצם )ההוכרים( דק״ק םלוצק אשר שם האהד ר׳ שמואל ושם השני ר׳ גדליה ושם אשת ר׳ שמואל טיבעלע והיא הפצירה בבעלה לשלוח אהד הבעש״ם כי בנו בית חומה ויראו לדור בתוכו ושלהו אהריו ובא אצלם ולא היו האנשים בביתם ורצתה לעשות סעודה ואמר שצריך לדאות הסכין והוצרך השוחט לבוא ולהראות לו הסכין .ולאנשי העיר הרה עד מאד איך מלאו לבו לראות הםכץ אצל השותט דמתא ובפרט בקהילה גדולה אבל לא יכלו לעשות לו מאומה כי הנגידה צוותה כן .ובמגהה שמעו שהוא מתפלל נוסת ספרד הרה להם יותר וכשבא ר׳ שמואל לביתו הלשינו עליו והשיבם אין דרך ארץ לעשות לו שום דבר בלי תואנה .גם קודם המנהה הוליכה אותו אל הבנינים ובכמה מקומות עשה תנועות כאילו רואה איזה דבר והם השדוהו בדבר שקר כי היו שם ממש כל העיר .ואמר לאשתו כי הוא רוצה לנסות אותו בדבר אחד ושכתתי הדבר והבעש״ט שמע מאכסניה דבר זה מה שהוא מדבר עמה במטה ושלח הבעש״ט את המשרת שתבא תיכף ואל יחוש מן השומרים שעומדים שם .ותיכף ומיד קמה ממשכבה שלה והלכה והבעל מנע אותה מלילך אבל היא לא השגיהה עליו והלכה. •וכשבאה רמז אליה הבעש״ט השוטה רוצה לנסות אותי ונתיראה מאוד ופייםה את העבש״ט עד שנתפייס .וכשבאה לביתה סיפרה לבעלה ונעשה השוב בעיניו ולמתרת עשה בשבילו סעודה ודיבר עמו על אודות הליכות אה״ק כי היה רוצה שישלה אותו ביבשה ושאל להבעש״ט כמה הוצאות צריך על זה והשיב כי צריך ם׳ אלף להוצאה .והשיב לו דבר קטן הוא אצלי. והבטיתו שישלם לו מעות בכל שנה לפרנסתו .והבעש״ט השיב כי אינו חושש לפרנסתו כי העיקר שיזכה להיות שם באה״ק ,והבעש״ט ישב שמד. לערך ג׳ שבועות ,פעם אתת שאלה האשה טיבעלע הנ״ל להבעש״ט עד היכן יאריכו ימי המזל וגער בה הבעש״ט ואמר לה שאין שואלים דברים כאלו והפצירה בו מאד וסגר עיניו רגע אחד ואמר יאריכו כ״ב שנים. וכששמע בעלה דבר זה נתמלא עליו הימה ואירע עוד דבר שאצל יא׳ מן הנגידים היה ילד הולד .ובא אל הבעש״ט ואמר שיתיר .ואה״כ ראה שימות והבין שירצו לעשות לו בושה ונסע משם בהצי הלילה בקפיצת הארץ לערך ט״ו פרסאות עד שיצא מגבולם אל ממלכה אתרת ובאו לכפר אהד שבחי בעל שם סוב קלט ויצאו מהכפר ובתוך הכפר או העיר נסע כדרר כל הארץ וכשיצאו מכפר זה הגיעו תיכף לכפר אתר ושאל אותו ד׳ צבי סופר מה זאת ולא השיב לו כלום כי לא היה דשאי להפסיק רק דהה אותו ביד .כן שמעתי מהרב הנ״ל כמה פעמים שאין להפסיק .וכשבאו לגבול אחר ועמד לנות כתב אגרת תדע נאמנה כי הייתי יכול ליתן לי עצה שלא תוכל לעשות לי מאומה רק שיראתי שלא תיק לי זה במקום אתר ע״כ סרתי מעליך ולא יפול דבר אתד מדברי כאשר אמרתי שאהד כ״ב שנים יהיה לך מפלה מעבד שלך ותתם בסוף נאם ישראל בעש״ט עבד ה׳ ושלת אגרת הנ״ל עם שליה מיוהד .והרה ילד׳ שמואל עד מאד והיה ר׳ שמואל מתבייש להראות האגרת לאחרים רק הראה את תתימתו: שמעתי מאנשים אתרים שבא לביתו בשלושה ימים בקפיצת הארץ אע״פ שהיו גשמים מרובים כי מעשה זה היה קודם ר״ה ונתץ לביתו על יו״ט ושמעתי מאיש אהד מקהלתנו ושמו ר׳ אליעזר והוא היה מעיר ברעזני ששבת הבעש״ט בתזרתו סמוך לעיר הנ״ל פתות מפרסה ואמר לי שם הכפר ואעי זוכר אותו .ובא הבעש״ט אל הכפר וכשאמרו בבית הארענדע שבא הבעש״ט רץ הארענדאר )ההוכר( להוץ כנגדו ושמח מאד כי לא היו לו בנים מעולם ואמר בלבו אפשר שתהיה לי פעולה ונתן לו שלום ושאל הבעש״ט אפשר שאשבות אצלכם והשיב להבעש״ט אפשר ואפשר ואני מבקש מרום מעלתו מאד שישבות אצלי .ושאל הבעש״ט ויהיה אצלכם מנין ומנה האנשים שבאו עמו ולא היו כי אם ט׳ אנשים ואמר להבעש״ט שאין עמנו כי אם ט׳ אנשים והשיב הבעש׳׳ט יהי׳ מנין .ולא זז מן העגלה וצוה ליםע עם העגלה לפרוזדור של הבית והיה השער נמוך מאד ולא היה לשער משקוף מיוהד כי אם העץ של הכותל היה מונה על שבי הפצימין והקומרין של העגלה היו גבוהין וכשנסע העבד לפרוזדור עכב את הסוסים קודם שהגיע לקומרין ואמר הבעש״ט למה עמדת ונסע העבד ונתעלה מעצמו המשקוף עם כל הבנין ונכנסה העגלה עם הקומרין ,ועל זה לא שאלתי איך יצא משם אה״כ .וכל העולם עומדים .ורואים פלא זד -ושמת הארענדאר מאד ואמר בלבו אי״ה תהיה לי תרופה וכשהגיע אתר חצות היום אמר שיתקבץ המנין לעמוד להתפלל כמנהגו תמיד להתפלל בערב שבת אתר תצות .ואמר ידעתי כי יהיה בוודאי מנין ושהקו מאהודי כתפיו כי ראו שאין שם עשרה .ובתוך כד נפלה מהשבה להארענדאר שיש מעבר הנהר ארענדי קטנה ויש שם הולה איש אהד ערד עשר שנים שהוא הולה בלא כוה ידים ורגלים ובלא לשון והוא שוכב כאבן דומם רק שמלעיטין אותו מאכל מעט ואמר הבעה״ב להבעש״ט אפשר סבורים אתם אותו ואמר הבעש״ט לכו קראו אותו שיבוא לכאן למנץ ונתן להם מקלו שיקה קמ שבחי בעל שם טוב בידו ויבוא והלכו אחריו ולא קם ולא זע וחזרו בידים ריקניות .ונטל הבעש״ט הכובע מעל ראשו ושלח אותם ואמר הלבישוהו כובע שלי ומטה תחנו לו בידו ויבוא .וכן היה שבא איש זה למנין וחי אחר זה עשר שנים והיה בריא כאולם .והשער הזה דאה ר׳ אליעזר חנ״ל אחד כ׳ שנים והראו לו הםימן עדיין לא נפנה המשקוף על מקומו הראשון .וכשראה האדענדאר את שני חמופתים חנוראימ וכשישבו לאכול תתחיל לבקש לפני הבעש״ט ואמר אני בשנים אמצעיות ואין לי בנים ובעוד זמן מה אחיד .זקן ואינו ראוי להוליד ומה יהיה התכלית שלי ,והשיב לו הבעש״ט יהיו לד בנים. ושאל אותו אם לגרש את אשתו והשיב לו מה בכך יהיו לך בנים ואחר זה הי עם אשתו עד שעלה לששים שנח ומתח אשתו ונשא אשד .אחרת והולידה• לו שנים ולא ידוע לי אם תאומים ואם יהירים .הםוף של הדידזאווצעם שמעתי מד׳ יצהק אייזיק ז״ל כך .הדוכס של םלוצק היה דאדזוויל )דוכס פולני מפורסם( ולווה מהם סך מעות ולא יכלו לגבות ממנו ויראו פן יבקש מהם עוד סך מעות בהלוואה ועלה בדעתם לקבוע דירתם בעיר ברעםלא ודברו עם המלך שיקה אותם תתת תקיפתו לק״ק בדעםלא ונתנו לו חחוב במתנה הנ״ל והמלך יגבה ממנו ומנכסיו ועשו כן והלכו בספינה על המיס וכשבאו נגד ק״ק םלאנים אשד שם מושב הדוכס ולקחו עמם ג׳ חביות מעות לחניה בק״ק ברעםלא ונסע עמהם גם הפקיד שלהם וכשהתקדבו לנמל הלך ד׳ שמואל עם הפקיד לאכםניא שלו והתקשט לילך לפני השר ובעוד שהוא היה מקשט עצמו ומלביש א״ע השתמט הפקיד ממנו ופחד מאד והלך במרוצה להדוכם וכשראה אותו דאה שהפקיד עומד עם הדוכס בחדר לפנים מחדד ומדבר עם חדוכם .בא אליו וחכד .את חפקיד על לחיו ענה הדוכס מת שהכית אותו בפני אף על פי שאינו מן הדרך ארץ אעפ״כ אני מוהל לך זה מפני שאתה בטוח ברוב אחבתי אליך שאפילו אם הכית את בני בפני הייתי מוהל לך אבל ענה תשובה על דבוריו ולא הי׳ פה לו להשיב ושלה הדוכס הנ״ל אל הספינה ומצא כדבריו של הפקיד ומיד נתפס בתפיםח וצוד .לשלוח לק״ק םלוצק דדאגנס )היילים רוכבים( עם שר המאיאד )קצין( וצוד .להמאיאר להתום כל אשר להם הממון וחחפיצים וכשבא האיגרת מן הדוכס הנ״ל נפל בלב המאיאר אימה ואמר שמא יתהפך הגלגל לטוב לחם ויחיד ,לו שונא ועשר ,עצמו כשכור וישן הרבה מאד עד הלילה וכשראה שישנים בכל העיר הלך המאיאר בעצמו להאשה טיבעלע אשת ד׳ שמואל והודיע לה מזה ושתפנה ותבער כל מה דאפשר כי בבקר יהתם הכל .ושלהה את חתנה ובדה עם התכשיטין ונעשה אה״כ אב״ד דק״ק בדעםלא ומזה נתעשר מאד והיה עשיר גדול ,ותפס כל משפחתם שיוכל למצוא כי הס בעצמם הוכדהו לכתוב אגרת התונה לכל שבחי בעל שם טוב קמא הקרובים )היינו ,הדוכס הכדיהם לכתוב הזמנת חתונה לכל הקרובים כדי שיבואו ויתפסם( וכששמעו על הדרך הזדו ומי שלא שמע נתפס .ובקשה מ׳ טיבעלע הנ״ל מאנשי העיד לשלוה להבעש״ט אולי יעזור להם בתפילתו. ואנשי העיר שונאים חיו אותם אעפ״כ שלחו שלית מיוהד ושמו דבריהם בפי השליח בסוד כמוס שיבקש מיהבעש״ט שלא יעזור להם והיו ב׳ או ג׳ ימים עד שגילת בקשת אנשי העיר ואמר הבעש״ט אני תפשתי איזה דדך שאוכל לעזור להם אבל מאתר שישראלים מבקשים שלא לעזור להם לא אעזור להם והיה המעשה הזה אהד כ״ב שנים שעבדו כפי שכתב אליו הבעש״ט: ״ פ א בשבת שקודם פםת התפלל תרב תפלת שהרית ואתר התפלה הסיר הטלית ויצא להוץ והיו סבורים שהוא נצרך לנקביו .כשהיד! בהצר בהכ״נ ראה שמוליכיו דוב ונערים רצים אהדיו כדרכו והלך גם הוא אהדיו. אה״ז הוליכו את הדוב מפתת שער הצד בה׳׳כ אל השוק והלך גם הוא אהריו ויפלא בעיני העם מאד .ותוליכו את הדוב עד נגד בית השופט ואה״ז קרע הדוב את ההבל והיה כמשתגע וברהו כל העם ההולכים אהדיו מפני היראה שירוץ בכל העיד ויזיק בני אדם .והרב עמד על עמדו והדוב רץ אל חצר חשופט ונכנס לפרוזדור שלו ופתת דלת חבית בחזקה ומיד עמד הבעש״ט אצל התלוו לדאות מה יעשה לו וגם כמד .אנשים ודוב חעולם עמדו אצל התלונות לדאות המעשה שיעשה הדוב ומיד הסיד הדוב את השולהו ממקומו והגביה הרצפה וחפר בקרקע עד שמצא ממזר א׳ טמון תחת הקרקע נטל משם את הממזר על שתי ידיו והגביהו לעץ כל וצעק הדב אתם עדים בלשץ פולץ פדאטעםט )מהאה( כי חיד ,רצונם לחעליל על היהודים והלך לבה״כ להשלים את התפלה: פ״א בנסיעת הרב התאכסו בכפר אצל א׳ מאנשיו ועשה לכבודו סעודה גדולה ביו כך וכך דיבר הרב עמו על אודותיו כדרך העולם אם יש פרנסה והאיך מעמדו וסיפר לו מטוב מעמדו הכל כאשד לכל .אמר הדב יש לך סוסים טובים אמר הרב נלך לדאות את הסוסים שלך והלכו לאמותיהם והוטב בעיניו סוס קטו וביקש הרב את בעה״ב שיתו לו במתנה את הסום. והשיב לו אדוני לא תבקש ממני הסום הנ״ל כי הוא יקד בעיני והביב הוא מאד כי בכל עת ומקום קשה אשר לא ימשכו בקדוו שלשה סוסים טובים הוא מושך בעצמו וכמה פעמים אירע לי כו לכן נקבעה אהבת הסום בלבי .אהרי שעה דברו עוד הפעם מטוב מעמדו איך שיש לו ג״כ תובות רבים על אנשים אמר הרב בקשתי שתראה לפני שטרי ההוב שלך והראה לפניו כל חשט״ח .וכאשר דאד ,שט״ת א׳ ביקש הרב ממנו שיתו לו חשט״ח במתנה והשיב למה לו להסב זח חשט״ח אחמ שזח כמד .שנים שמת , קמב שבחי בעל שם טוב הבע״ה ולא נשאר אחריו כלום במה לסלק .אמר הרב אעפ״כ אני רוצה בזה ונתן לו השט״ה במתנה ולקח השט״ח וקרע אותו לשני קרעים ומהלו במחילה גמורה להמת .אח״ז אמר הרב לך בא וראה מה טיבו של הסום ויבא וירא והנה הסום מוטל מת וחבץ כי לא דבר ריק הוא .ואמר הרב כי האיש אשר אתה היית נושה בו ולא היה לו במה לפרוע לך נפסק דעו שיעשה לך נתת תת ויעבוד לך עבור המעות ונתגלגל כסום ולכן עשה לך נח״ר לעבוד עבודות קשות וכאשר נמהל שעבודו הזר למקומו ונפסקה תיות הסום ולכן מת מיד: שמעתי מהרב דקהלתנו פ״א היה הבעש״ט בק״ק פולנאי ונסע מק״ק הנ״ל אל עיר הדש והדרך הוא אצל בית הקברות של עיר חדש וראה הבעש״ט עמוד אש גדול על קבר א׳ ושלת את המשרת שיראה על המצבה מי קבור שם .ונכתב שנקבר שם צדיק א׳ הנקרא משה עבד ה׳ ואמר הרב שאצלו יהיה נקבר איש אחד ושמו ר׳ דוד .והיה אצלם בעיר איש א׳ הנקרא ר׳ דוד צערעם ונתבהל מאוד כששמע דבר זה שהוא היה סבור שעליו רמז הבעש״ט שהוא ימות .אמר לו הרב אל תפהד לא אתה הוא הדוד שאמרתי .וכמו ערך י״ב שנים אתר פטירת הבעש״ט ז״ל בא הרב מ דוד פורקעם לק״ק פולנאי על שבת חזון ועמד בעגלה שלו לפני הרב דק״ק הנ״ל ונתראה פנים עמו ונטל ממנו רשות שישבות בעיר הדש* ובא לבית הרב דשם ולא מצאו בביתו כי נסע לדרך ושבת שם .והיה ר׳ דוד מתמה מעצמו כל יום השבת ואמר איבי יודע מה אבי עושה בכאן הרב המגיד איבו בביתו ואבי לא באתי כי אם לקבל פבי הרב שהוא צדיק. ובמוצאי ש״ק שהיח ט׳ באב בחלש וקרא לחברה ועשה צוואה ושכב על מטתו ובפטר לעולמו ביום א /וקברו אותו אצל קבר ר׳ משה הב״ל וכשהיו בבית הקברות ראו מה שבכתב על המצבה והיה לפלא בעיביהם ויספרו בכל העיר פלא זה .אז בזכרה אפטי של המוכית מפולבאי שהיתה זקיבה ביותר בדברי הבעש״ט מה שאמר זה יותר מעשרים שבה שאצל קבר זה יוקבר ר׳ דוד וראו כי דבר ה׳ הוא: פ״א הלל הבעש״ט עם הרב מ׳ דוד פורקעם למרהץ ובהליכתם בא כנגדם איש יפה תואר קווצותיו סדורות לו תלתלים ולבוש בגדים באים וכשבא האיש קרוב אליהם קפץ הבעש״ט לצדדין הרהק מאוד .כשעבר מלפניהם הזר הבעש״ט העביר ידיו על עיניו ואמר ראה מי הוא מי שעבר לפנינו וראה שהוא אוד מוצל מאש בכל קצותיו אכלה האש: פ״א נסע הרב ובדרך עישן את הלולקע )מקטורת( והיה ארוכה מאוד עד שהלולקע היתד .יוצאת מהעגלה וכאשר נסעו בא כנגדם שר א ושני אנשי היל רוכבים על סוסים ונטלו הלולקע ממנו ונסעו לדרכם והרב , , שבחי בעל שם טוב קמג נסע ג״כ .ואחרי שעד .עמד הרב ואמר למשרתו קח לך םום א׳ ותרכוב עליו להשיג את אנשי ההיל ותיקה מהם הלולקע וכן עשה וכשהשיגם ראה שהם יושבים על סוסיהם וישינים לקה הלולקע והלך לדרכו: פ׳׳א נסע א׳ ליום הכיפורים להבעש״ם והנה יום קודם ערב יו׳׳כ נסע האיש כל היום וכל הלילה בכדי למהר נסיעתו לשם ובא לאור הבוקר של עי״כ א׳ פרסה םמיד לעיר מעזיבה .אז אמר בנפשו הנה הוא סמוך לעיר והסוס נתייגע מאד כי נסע כל הלילה אעמוד בכאן להתפלל. ובין כך ירעה הסום .אהד התפלה גברה עליו השינה אמר בלבו מה בכך אם אישן בכאן שעות שתים הנה הסום ינות מיגיעתו ואז אסע במהירות ואיד שיהיה בוודאי אבוא קודם חצות היום לעיר .ושכב על העגלה ונרדם. וכשהתעורר משינתו ראה שכבר בין השמשות של יוה״כ .ונצטער הרבה מאד כי אתרי כל היגיעות שיגע ליםע להבעש״ט על יו״כ מוכרת הוא להיות יו״כ על פני השדה םמוד לעיר בפשיעתו .וצעק ובכה במר לבו כל הלילה וכל היום .ובמוצאי יד׳כ נסע במהירות להבעש״ט במר נפשו .וכשבא להבעש״ט עשה צהוק ממנו .והענין היה שהוא היה צריך להעלות בתפלתו תפלת עם שבשדות .ומן השמים הכריתו אותו לכך: פ״א ישב הבעש״ט בסעודה עם אנשיו ובאמצע הסעודה הרים את ידיו ועשה תנועות רבות כמו אדם ששט בנהר ואמר שוטה עשה כך ותנצל .ויהי בעיני הרואים לפלא וכמו שעה בא איש א׳ וסיפר איד שנפל עם העגלה שלו לנהר והוא אינו יודע לשוט ומיד בא בדעתו אנסה נא לעשות ביד כד וכד וב״ה שהועיל לי ויצאתי מן הנהר .וכמו כן פ״א בסעודה צעק ואמר שוטה הלא ראית כמה ערלים ע״פ השדה טול בייגל )כעד( שלד -וזרוק אותו לעיניהם ויבואו אליד .אהרי שעה בא איש א׳ ואמר שנפל לנהר ולא היה מי שיצילנו כי הערלים היו על ההר והוא היה בנתל ולא דאו אותו ונזכר שיש אצלו בייגל )כעך( וזרק הבייגיל לערלים ומיד באו והצילו אותו בעז״ה: פ׳׳א בעת אסיפת ד ארצות היה הפרנס הראשון הרב הנגיד המפורסם מ׳ אברהם אבא .והוא הציע דבר לפני כולם היות כי נשמע שמע הבעש״ט ולפי הנשמע הוא עם הארץ ואיד יכול להיות שיהיה לו רות הקודש כי אין ע״ה הסיד .ושלחו מהאסיפה להבעש״ט שיבא תיכן* ומיד לפניהם וכן עשה״ ובביאתו לפניהם היה הרב הנ״ל דאש לכל המדברים. אמר להבעש״ט לפי סדר הנהגתך נראה שדה״ק שורה עליד ויש אומרים שמעלתו הוא ע״ה בכן נשמע מפיכם אם יודע מעלתו איזה דין .והמעשה הי׳ בראש תודש .שאל אותו אם שכת יעלה ויבא מה דינו ותשיב הבעש׳׳ט הדין הזה אינו נצרך לא למעלתו ולא לי כי מעל׳ אפילו אם יהזור ויתפלל 7 קמד שבחי בעל שם טוב ישכח עוד הפעם .ובאמת כן היה ששנה יעלה ויבא גם בפעם השניה. ואני בוודאי לא אשנה .וכאשר הגיד לו האמת נבהל מאד על ידיעתו מה שבסתר .ומיד הוחלט בדעתו שיקדים את הבעש״ט למקום שיתאכסן שם בכדי שיראה הנהגתו ,והסתתר בהדר א׳ ודאה מן ההוד מה שעושה וכאשר דאה שהוא קרוב לנסיעתו הוא נסע עוד משם לבית מלונו למקום שילין שם והטמין א״ע בסתר ,וכשבא הבעש״ט למלון והציעו לו מטה כבודה כשבא הבעש״ט וראה את המטה צעק ווי על המטה הזאת בעלו ארמית והאיך אישן עליה ומיד בא הבעה״ב וסיפר לו בקובלנא רבה על התנו איך שהוא בעל ארמית על מטה זו ומיד אמד הבעש״ט ר אבא שמעתם מה שהוא אומר ומיד בא לפניו: פעם אחת בשמהת תורה היו אנשי חבורתא קדישתא תלמידי הבעש״ט שמהים ורוקדים בעגול והשכינה מלהטת םביבותם ובתוך ריקודם נקרעה הנעל אצל זעירא דמן הבדייא והוא היה איש עני מאד והיטב הרה לו עד מאד על מניעותו מלרקוד עם הבידיו לשמוה בשמהת מצוה ,ובתו הצדקנית מ׳ אדל עמדה ג״כ בבית מן הצד לדאות בשמהת השואבה שלהם, אמרת לאותו תלמיד אם הבטיה לי שאלד בן זכר בשנה זו אתן לך תיכף ומיד נעלים טובות כי היו לה בהנות נעלים ,והבטיח לה שבוודאי יהיה לה בן זכר וכן הוד .שנולד לה הרב מ׳ ברוך בק״ק טוטלשין: , בק״ל! קאםטאניטין ישן היד ,איש א׳ חשוך בנים והיה כמה פעמים אצל הבעש״ט ,פ״א הבטיה לו שתלד אשתו בן זכר וצוד ,לו שיתן לו ידיעה כשתלד .וכן הוד ,שילדה אשתו ב״ז ונסע להבשע״ט לבשרו על לידת אשתו בשמהה רבה .ויהי כאשר בא להבעש״ט ובשד בשורה זו ויתאפק עד בוש והתהיל לבכות בכיה רבה ונתרשלו ידיו ושאל את פיו מה זה אדוני בוכה ויאמר כי אני רואה אשד ביום שיהיה הילד בר מצוה יטבע בנהר ד״ל ,ואמר הבעש״ט כי בוודאי ישכה ע״ז לגמרי אבל זה לך האות כי באותו יום ילבש שני הפוזמקאות על דגל א ויהפש אהד השני ואם תשמרנו אז כל היום בשמירה מעולה שלא יראה פני המים אז בת דינא בטל דינא ואם תעלים עין ממנו אז בוודאי יוטבע בנהר ר״ל ,והנה במשך הזמן נשכה ממנו לגמרי כל המעשה ויהי ביום שנעשה בר מצוד, הלך האיש להתפלל בבה״כ והנער היה ישן עדיין וכשבא מבה״כ היה הנער מהפש בכל זוית וזוית וישאלהו אביו מה תבקש ויאמר פוזמק א נאבד ממני וידא אביו והנה הוא לבוש שני פוזמקאות על רגל א /וכשראה מעשה נזכר הלכה וישם אל לבו לשמור את הילד זה היום ובאותו היום היתה ההמה תקיפה מאד ורצו כל אנשי העיר אל הנהר ונשמט גס הילד ורץ אל הנהר ותיכף ומיד רצו אהריו וההזירוהו לביתו .וכאשר ראה אביו , , שבתי בעל שט טוב קמה שהוא דוהק א״ע מאד לרחוץ בנהר ואי אפשר לשמרו נתן אותו בחדר א׳ ?*סגר בעדו וכל היום צעק מר הניתו אותי איה דתמנותכם נדהם אב על בנים כי שזפתני ההמה .ולא השגיחו עליו ולא נתנו לו אפילו מעט מים לשתות ויהי אהד המנהה כשהיו אנשי העיד כולם על הנהר יצאה דמות ראש א׳ עם שתי ידים וטפה בידיו על המים ואמר זה שלי אינו בכאן ומיד נשקע ולא נראה ותיכף ומיד נה הנער מרתיתתו וישן .ובעז״ה נתגדל בטוב לאי״ט כמאמר הבעש״ט ז״ל: שמענו בשם הרב הק׳ מ׳ מנתם נתום מטשעדנאבל ז״ל כי באיזו קהילה הסמוכה לק״ק מעזיבת היה איש א׳ מופלג ועשיר גדול והי׳ סוהי ללייפםק והיה חשוך בנים זה כמז^ שנים ולא רצה ליםע להבעש״ט בשום אופן .פ״א נסע לאיזה ענין לק״ק מעזיבת ונתאכסן שם אצל איש א׳ שהיה לו אוהב נאמן עד מאד .וישאלו איש לרעהו לשלום ויאמר לו כל עניינו ויאמר לו האיש הלא כל העולם נוסעים להבעש״ט ולמה אתה מתרשל מלילך אליו אולי יהיה עת רצון שתפקד לבנים .ולא יכול להעת לו והלכו שניהם יהדיו להבעש״ט ויאמר אליו עצתי שתניה המסהר שלך ללייפסק ותמכור כל הסתודות ובדיקעם )עגלות משא( ותקה האדענדי אצל השר שלך ובתוך שנה זו תלד אשתך בן זכר למז״ט וכאשר תלד אז תודיעני. ויפג לבו כי לא האמין לו ובפרט שהשר הנ״ל היה שונא ישראל אשד זה ט״ו שנה לא רצה שידוד שום בר ישראל בכפרים שלו .וכשבא לביתו לא רצה לילך להשד כי היה סבור שבוודאי פטומי מילין הם .ואהר שני ימים שלה השר בעצמו אתריו ונתן לו הארענדע כדבר הבעש״ט .והיה סבור אולי השד נצרך היום למעות והיה מוכרת לעבור על דעתו ובתור שנה ילדה אשתו בן זכר אבל לא עלה על דעתו להודיע להבעש״ט כי אמר מקרה הוא ויגדל הילד הלוך וגדול ונעשה פרא אדם ממש ידו בכל ויד כל בו ואי אפשר להוליכו לבית הספד .ויקץ בתייו ממש ונתהדט מאד על תתילתו שהיה מתאוה לבנים כי טוב היה לו יותר אם לא היו לו בנים כלל כי באמת טוב מותו מהייו .והנה בהמשך הזמן אירע שנסע למעזיבוז ונתאכסן אצל אוהבו הנ״ל ויספר לו על צרת לבו .ויאמר לו הנה הסכלת עשו לא הודעת להבעש״ט תיכף כשילדה אשתך כאשר נצטווית מפיו הק׳ אבל עכ״ז נלך עתה אליו ונשאל את פיו .ויהי כאשר באו לפניו התהיל האיש להתנצל לפניו על שלא הודיעו אז ויאמר הבעש״ט עצתי שתנית את הארענדע ותמכור את כל התבואות ושאר הדברים במזומן ותסע ללייפסק ותתעכב בדרך משך שנה וכשתבא לביתך תמצא את בנך נהפך לאיש אהד ממש ויהיה מופלג בתודה .ויעש כדבריו וימכור כל אשר לו במעות מזומן ונסע ללייפםק ועשה מלאכתו לאט וקנה יד על יד עד שקנח כל הסחורה קמו שבחי בעל שם טוב שלו בטוב .והנה כל הםוחריפ נסעו איש איש למקומו והוא לבדו נשאר ואמר בלבו מה אעשה כאן עוד לבדי וגס אפם כםף כי לא עבדו עדייו כי אם ד׳ הדשים על כל זה הניה כל המתודה בבדיקע )עגלת משא( ונסע לדדכו עם בעל העגלה שלו .והנה בנסיעתם ביום ו עש״ק תעו בדדך ונסעו כל היום ולא מצאו מקום ללון ולפנות ערב הסכימו שהעגלה תעמוד בדרך וזה יפנה ימין והשני יפנה לשמאל לחפש אולי ימצאו להם מנות אשר יטיב להם .ויהי באשר הלך מן הדיר מאה אמה דותר וידא והנה עומד בוער בית קטן וגרות דולקים שם ויתאפק וילך לשם וכשנכנס לשם דאה והנה איש א׳ עומד ומתפלל ואיש אהד עומד ומשרת ובהיות שלא לקה אתו כלום מן העגלה מיד הלך המשרת והביא לו כתונת ובגדים לשבת ועמד והתפלל ג״כ .ואחר קבלת שבת ומעריב אמד האיש הבעה״ב שבתא טבא בשמחה גדולה והביאו להם יין לקדוש ומעדני מלכים לא יחסר כל בו .ואח״ז הביא לו מטה כבודה וישכימו בבקר ויתפללו גם שהרית ומוסף כד״ת .ויאכלו וישתו ויטיבו לבס וישנו שינת צהרים .ומפני ששתה יין הרבה ישן עד המנהה והתפללו מנהה ואכלו סעודה שלישית דטיבו את לבם עד הערב והתפללו מעריב ועשה בעה״ב הבדלה ואתרי ההבדלה נתן שלום לאיש האורח .כי בשבת אין נותנים שלום .וידאג האודה מאד על שאינו יודע מן בעל העגלה וסחורה שלו .ויאמר לו הבעה״ב אס רצונך תמכור לי הםהודה שלך באופן זה שאסלק מחצית הםהורה במזומן ומחצית באמונה עד ידיד לייפםק ואשלם שם .והגם כי היה קשה עליו הדבר מאד ליתן הקפה לאיש שאינו יודע מי הוא אבל על כל זה היה מוכרה ועשו ביניהם השוואה על המקת .אחרי זה השקיף בעד החלון וידא והנה העגלה שלו עומדת עם בעל העגלה וכל הסחורה אצל הבית דצא אליו וירגז מאד עליו אבל לא יוכל לשנות את הדבר והיה חושב בלבו באיזה מקום יניה את הםהודה כי לא היה שם שום בנין כי אם הבית לבד .ויאמר הבעה״ב תן לי את הםהודה והתהילו לפרק הםהודה והם פתחו דלת למרתף והניהו שם כל הםהודה דעשו חשבון ביניהם ועלה לסך רב וסילק לו החצי במזומן בערך פי אלפים אדומים ועל מהצית השני נתן לו צעטיל )פתק( .דהי בנסיעתם משם אמד בלבו הנה הבעש״ט צוד .לי להתעכב משך שנה בדרך ובלאוו הכי הנה מכרתי כל הסחורה מה אעשה בביתי מוטב לי ליםע עוד הפעם ללייפםק ואקנה לאט לאט כל הסחורה שאצטרך לה ובנסיעתו לקה הצעטיל שלו ודאה שבא עה״ח נאום יונה. והתהיל להקור ולדרוש אהדיו ואין מכיר אותו וגם בלייפםק אהרי שנתעכב כל משד היריד וקנה כל הסחורה התחיל להקור אהד האיש ויהי להוכא ואיטלולא לעיני כל רואיו האיך נותנים הקפה םד גדול כזה לאיש שלא , שבחי בעל עט טוב קמז נודע מקומו ומעשיו .וכאשר התחילו כל הסוחרים לחזור איש איש למקומו הניח הוא גם כן כל הסחורות שלו בעגלות ונסע לדרכו .ויהי כאשר בא לשער העיד וירא והנה האיש עומד נגדו ויפג לבו כי לא הכירו .והגמר האיש אליו הנה ישנו בידי מעלתו עלי צעטיל על סך פ׳ אלפים אדומים יתן לי מעלתו הצעטיל ואני אסלק לו במזומן .וישאלהו ויאמר אמור נא לי מי אתה וישיבו ויאמר מה לך לידע מי אני הלא אני מסלק במזומן על כל זה הי׳ רצונו מאד לעמוד על אמיתותו ,ויאמר לו האיש אם תתן לי את הצעטיל שלי אםלק לד ואם לא בוודאי לא אסלק וכטוב בעעיך עשה. ונתן לו את הצעטיל וסילק לו המעות עד פרוטה אחרונה .ואתרי זה אמר לו תפרוש בשבילי בשלום הבעש׳׳ט שיחי׳ ושאל אותו האיך אומד לו בשמך ויאמר לו תאמר לו יונה פורם בשלומך .ונסע לדרכו בשמחה ובטוב לבב לביתו ומצא את בנו שהוא נהפך לאיש אחד ומתמיד בלמודו ותיכף נסע להבעש״ט וסיפר לו כל המאורע ושאל הבעש״ט על יונה האיך הוא שלומו ואמר כי הוא צוה עלי לפרוש בשלום אדוני בגינו ויאמר תדע שזהו יונה בן אמתי ע״כ: בק״ק אחת היו ג׳ אהים לומדים מופלגים ויראי ה׳ שנים מהם היו סדים למשמעתו של הבעש״ט והשלישי היה מתנגד לו ובכל פעם שהיה הבעש״ט בק״ הנ״ל היתה אכםניא שלו אצל שני האחים ובכל פעם הי׳ שואל ודורש לשלום את הג /פעם א׳ בא לק׳ הנ״ל ביום ה׳ וקודם שנכנס לאכםגיא שאל את אנשי העיד על שלום האח הג׳ בזה״ל וואש מאכט מיין מתנגד )מה שלום מתנגדי( .והעולם סברו שיהיו כמבשרים בעיניו ואמרו שהוא מוטל על ערש דוי וכה הדבור ג״כ אין אתו .אמר הרב צריכין לילך אצלו לבקור הולים .וביום ו׳ עש״ק אמד לשני האהים בלשון שאלה האם אפשר ויכול להיות להתפלל שם אצל אהיכם בשבת קודש ויאמר לוא הי׳ בריא בוודאי לא היה מנית את הדב להתפלל אצלו אבל כעת הוא מוטל כאבן שאין לו הופכין מה איכפת ליה בוודאי אפשר ואפשר כי יש שם תדר מיותד להתפלל ,וצוה להביא לשם אדון הקודש ום׳׳ת והתפלל שם ביום ו׳ עש״ק מנהה ומעריב ובבקר התפלל שתדית והאדיר בתפלה עד ב׳ שעות אהד הצות .וקודם קריאת התודה דילד לפרוזדור בכדי לקרר א״ע ומיד שמע קול יללה איד שההולה הוא גוסס .ואמר לאנשיו נלד לבקר את ההולה וישב אצל ההולה ואמדה לו אמו מדוע אינך נותן שלום להרב ולא ענה לה כלום ונתנה ידו לתוך יד הרב שאל הדב את ההולה אם למד גמרא ושתק וכן כמה פעמים שאל ממנו והוא שתק עד שגער בו הדב היכן הוא דדד ארץ שלד שאני שואל ממד ואינד משיב לי כלום .אז השיב לו למדתי גמרא ושאל לו באיזה מסכת הוא מאמר הביבין עליך יםודים אמר קמח שבחי בעל שם טוב לו במסכת ברכוה ומד .נאמר שם אמד לו לא הן ולא שכה וכף .שאל לו הרב הביבים עליד יםודים והשיב לא הן ולא שכרם א״ל הדב הב לי ידך יהב ליה ידיה ואוקמיה .את״ז צוה לו הרב שיוריד רגליו מן המטה וכן עשה .אה״ז ציוה הרב שיתלבש מעט מעט ויטול ידיו וכן עשה כל דבר כאשר צוהו ואה״ז הלך עמו לבית התפלת והתפלל מוסף עם כולם והבריא בעזהש״י: פ״א היה מספר בשבתו של תרב מ׳ נתמן האראדענקער בפניו .והוא היה יושב בריתוק מקום ממנו אזי התקרב והרכין את אזנו לשמוע והיה בעיני העם לפלא .ושאלו את הרב ואמר להם כי הרב מוה״ן ביקש מהש״י שיתנו לו במתנה שלא ישמע כי אם מה שצייד לשמוע וזה שאני מספר כשבהו אינו שומע .והוא כאשר ראה שפתי נעות וקולי לא ישמע היה סבור שאני מדבר בד״ת לכן הרכין א״ע לשמוע מקרוב והמופת לזה כשאני מדבר ד״ת אז הוא שומע אפילו מרתוק .ובאופן אתר שמעתי שהרב עשה זד .בכוונה כי בעת שםיפד בשבהו ראה שפתיו נעות וקולו לא שמע אז כאשר הרכין א״ע לשמוע ויהי לצהוק בעיני כולם והרב עשה זאת מפני שלא הוטב בעיני הרב זה שביקש מהש״י שלא ישמע כ״א דבר המצטרך באמדו ממה נפשך אם הוא ראוי לזה עפ״י מעשיו הקב״ה לא יקפה שכרו כמו שמצינו אצל אברהם אבינו ע״ה שאהד המילה ניתנו גם ה׳ איברים ברשותו וכה השמיעה א׳ מהן ואם אינו עפ״יי מעשיו למה יעלה במעלות: איש אחד היה מהמקורבים אליו והיה דר בכפר והיה הרב מקרבו תמיד בכל מיני התקרבות ובימים נוראים היתד ,אכםניתו בבית הרב. פעם א׳ בא אל הרב וההזיד פניו ממנו והיה לפלא בעיניו והיה סבור בדעתו אולי מתשבתו משוטטת בענינים גדולים .ומפני שהיתת דעתו גסה עמו אהד שעה נכנם עוד הפעם אליו והתזיר פניו ממנו ג״כ וכן עשה ג׳ פעמים .ונפל לבו מאד מאד כי בוודאי לא דבר ריק הוא ודאה זה דבר הדש הוא כי היה רגיל לקרבו בכל מיני התקרבות .והלך להרב מ׳ גרשון מקוטב וסיפר לו כל המאורע .הלך מ׳ גרשון לגיסו הבעש״ט ודיבר אתו מד ,זד ,שאתת מרתיק אותו על לא חמם בכפיו וכל מעשיו כשרים .והשיב לו מה זה שאתה רוצה להכניסני בעניני העולם לקרב ולדבר עמהס אין רצוני בזה .והנה האיש הנ״ל כשראה שאין לו תרופה בא להרב מוהר״ג וצעק בלב מר ונשבר אני מבין שאין זה דבר ריק ממש היי אינם היים ולא אוכל לסבול זה בשום אופן אז חלד הרב מוהד״ג אל הרב פעם ב׳׳ ואמר כי הוא פקוה נפש ממש שיגלה את אזנו מה זה ועל מה זה .אז ענה לו כי נרשם על מצתו עוון אשת איש .ויטען האיש כי אין זה אמת כי שבחי בעל שם טוב קמט הלא זה יותר משש עשרה שנים שפירש מאשתו ואיד יתכן זה .אז אמד הרב מוהר״ג להרב שאליבא דידיך מוטל לחקור אוד׳ז כי הלא אני אין דואה כלום כי אם אתה דואה לבדך ובוודאי אין התטא בגשמיות כי אם בדקות עניינים .ואמר לו שביום ו׳ עש״ק בתפלת המנהה שאז היא עלית נשמה להיכלות עליונים יחקור את״ז .ויהי בעלית נשמתו עלה להיכל בעלי חתוםפות ולא מצא שום רושם עוון אשר חטא ואה״ז עלה למעלה להיכל הרמב״ם מצא כתוב רושם ההטא על אותו האיש .והענין היה שהוא ,קיבל על עצמו פרישה מאשתו ולפי דעת הרמב״ם הרי הוא כאלו אמר הרי את עלי כאימא והנודר מאשתו אסור בתכשיטץ והוא היה נצרך מעות להכנסת כלה ולקת תכשיטין של אשתו ומשכן אותם ונמצא נהנה ממנה ועבד על נדרו והרי הוא כאלו בא על אשת איש לפ״ד הרמב׳׳ם .וטען הרב עם הרמב״ם )ושמעתי ג״כ שקרא להרי״ף והרא״ש וטענו עמו ג״כ( אז הודה הרמב״ם לדבריהם וסרה הרשימה מאותו האיש ומאז לא נמצא בם׳ הדמב״מ שום רמז מזה )והענין הוא כמ״ש הרב תיים ויטאל על מאמר פתה ר״ש וכו׳ ר״ל( שהוא פתה הצנור לדרוש זה כי צדיק יש בכותו לפתוח צנורות הדשים מה שאין כן אליהו שהוא בתינת מלאך נאמר על פומא דאליהו אתגזר ע״כ .וכמו שכתוב בשם הבעש״ט על מאמר כל העולם ניזון בשביל הנינא בני רצה לומר בשביל שעשה כאשר גילה רבי הנינא בן דוםא איזה סוד אז נעשה שביל וצנור לכל העולם ונקל הדבר שגם אנשים אהדים יבינו את זה .וכמ״ש שהרב הבית יוסף נתייגע להבין מאמר א׳ וכאשר עמד על אמיתותו שמע מכמה אנשים נתותי דרגא ג״כ ושאל להאר״י והשיב לו כיון שנפתה הצנור נקל לכל אדם לעמוד .וזהו אלולא דדלאי לך תםפא לא משכתת מרגניתא תותא ולכן כאשר הודה גם הרמב״ם לזה הפסק ממילא אז גם בזה העולם מובן ממילא הפשט כהדימב״ם כפי שנגמר דינו בעולם העליון וד׳׳ל: הרב מ׳ נהמן קאסאווער היה מתנגד להבעש״ט )ושמעתי שהבעש״ט הי׳ מנשמת דוד המלך עליו השלום והרב מוהד״ן מנשמת שאול המלד ע״ה ובגלל כן הי׳ עוין את דוד כל הימים( פעם אמד הבעש״ט הרב מוהר״ן רודף אתרי להמיתני ]כידוע שיש כונה בנפ״א להרוג השונא[ אבל לא ישיגני בעז״ה .פעם א׳ נגשו התלמידים לרבם מ׳ נהמן הנ״ל ואמרו אליו מה זה שכל העולם נוסעים להרב הבעש״ט ומפליאים מאד בשבהו מדוע לא תבואו לעמק השוה לתהות על קנקנו ונדע האמת עם מי למה יהיה יזה לנו למוקש .והסכים לדבריהם ונסע לק״ק מעזיבוז להדב הבעש״ט וקיבל אותו בכבוד גדול .אהדי זה הלכו שניהם לחדד מיוחד והוציאו כל איש מעליהם לבד אדם אהד שהטין את עצמו במקום פלוני אלמוני .ויאמר הרב קב שבחי בעל שט מוג מוהד׳ץ ישראל האמת הוא שאתה אומר שיודע אתה מחשבות בני אדם. אמר לו הן .אמר לו האפ תדע מד .מחשבתי כעת ,ויען הרב הלא ידוע כי המחשבה אינה נחה ומשוטטת בדבריפ רביפ פושטת צורה ולובשת צורה אם תצמצפ מחשבתך בדבר א׳ אז אדע .ויעש הרב מוהר׳׳ן כן .ויאמר הבעש״ט שם הוי״ה במחשבתך .ויאמר הרב מוהר״ן זאת תוכל להבין מעצמך כי הלא מהשבה זו צריך אני להשוב תמיד כמו שכתוב שויתי ה׳ לנגדי תמיד ממילא כאשד אני מניח כל המחשבות ומצמצם מהשבתי בדבר א׳ מוכרח להיות שם הוי״ה לנגד עיני .ויאמר הבעש״ט הלא יש המה שמות קדושים ותוכל לכוון באיזה שתרצה .אז הודה הרב מוהר״ן שכדבריו כן הוא .ואח״ז דברו בסודות התורה: פ״א ראה הבעש׳יט שהרב מוהר״ן נוסע לדרכו ונסע הבעש״ט ג״כ אחריו בכדי כשיבא מוהד״ן לאכםניא לפניו לשבת והוא אחריו ויהיה הוא אורת אצלו .ולהדב מוהר״ן לא יהיו דגים לשבת ויהיה לו לחרפה. וכאשר ראה הרב מוהד״ן שהבעש״ט רודף אחריו עיקם את הדרך בארחות עקלקלות ונסע יומיים בלא דרך ובלי שום כפר בדרך .והבעש״ט הכיר דרכו ונסע אהריו ג״כ .והנד .ביום ה לעת הערב בא הרב מוהר״ן לכפר א׳ ושם דר יהודי אהד ותיכף ומיד שאל אם אפשר לו להשיג כאן דגים כי בעש״ק לא יםע מכאן .ואמר לו הבעה״ב שאי אפשר להשיג בשום אופן כי רתוק מכל צד ערך עשרים פרסאות או יותר מן נהרות .וישאלהו הרב מוהר״ן האיד אפשר להיות יהודי בלי מים לשתיה ולנטילת ידים ולטבילה. והשיבו שיש אצלו ב׳ בריכות מים זכים לשתות ואהת של מים עכורים לרהיצה ולטבילה .ואמר אס כך הוא אשיג דגים בוודאי .ואמר תיכף ומיד למשרתו הנה דאיתי פ״א צייד דגים שלקה מקל וכרך עליו הוט וזרק לתון• הנהר וצדה בזה דגים לכן קה מקל והוט ולך להבדיכד .תומ״י ועשה .ועשה כן והעלה מן הבריכה דג גדול .וביום המחרת כאשר דאה בשמהה שהבעש״ט יבא בקרוב אליו הלך לקראתו להקביל פגיו ונתן לו שלום .ואמר לו בעז״ה יש לי דגים לשבת והשיבו תשואת הן לך על אשד שלהת עלי דונצעם והוכרהתי לעסוק עבורם ומהמת זד ,השגת דגים ואלולי זאת בוודאי לא השגת דגים בשום אופן: פ״א שמע הרב מוהר״ן מאנשיו שהיו מדברים סרה על הבעש״ט והיטב הרה לו עד מאד עבור זה ואמר להם משל על זה פעם א עשו שני שרים גדולים כתר למלך והוציאו עליו הון רב וכאשר באו לגמור את הכתר נפלה ביניהם מהלוקת איך לקבוע האבן טוב זה אומד בכה וזה אומר בכה ושניהם כונתם הוא בשביל גדולת המלך .וכאשר נעשתה מריבה ביניהם בגלל זה עבר אהד מהמון עם ואמר כדבת אהד מהם וגעת , , שבחי בעל שם טוב קנא בו בנזיפה אתה מה לך פה להכניס את עצמך בתגר שאינו שלך אם אנחנו מריבים ע״ז הלא אנחנו יודעים גדולת המלך מאד ולפי גדולתו צריך להיות כך או כך .וכן ג״כ מחלוקת שבינינו היא מחלוקת ישינת שמיתה בין שאול ודוד המלך ע״ה ואח״ז בין הלל ושמאי והאיר אתם יכולים להכניס ראשכם בזת: בםטאמבול היה איש א׳ עשיר מופלג והיד .לו בן יתיד מופלא ופתאום נעשה סומא בעיניו וביקשו מהרופאים שירפאו אותו ואתרי כל התחבולות שעשו לא הועילו כלום ונתייאשו מרפואות .ובהיות הבעש״ט בק״ק הנ״ל אמר להאיש הנ״ל שהוא ירפאנו רפואה שלימה .ומאד שמת לדבריו והכניסו לביתו בכבוד גדול וכשראתה אשת הנגיד הנ״ל ותבזהו בעיניה כי לא לבש בגדים חשובים מפני טלטול הדיד וימים .ותכעם על בעלה ותאמר למה הבאת אותו אלי הלא כל הרופאים לא הועילו כלום ומה יועיל זה בשמות ותדבר על שמות הקדושים .ויחרה אף הבעש״ט על שלא האמינה בכח פעולת שמות הק׳ ויאמר היכן הוא הילד הסומא הביאהו אלי וארפאהו שיראה תיכף ומיד כדרך כל האדם .ויהי באמת נתפעם רוחה כי מ י מ ה לשקד ירחיק עדותו והוא אומר שבזה הרגע ידאה יכול להיות שיאמת דבריו .ומיד הביאו לו ההולה וילחוש באזניו איזה דבר ומיד צוה להביא גמרא לפניו וצוד .לו לקרוא וקרא כדרך כל ה א ת והיתה שמחה גדולה אצל אנשי הבית .ותיכף מיד העביר הרב ידו על עיניו ותזר כבראשונה והיתה בכיה גדולת בבית* ובקשו אותו בקידה ובהשתחויה ורצו ליתן לו מעות סך עצום .והשיב הרב אותה המרשעת שלגלגה על שמות הקדושים אסור לה ליהנות מהם כי מתחלה לא רציתי לעשות לכבודי ת״ו או בשביל מעות דק בשביל קדוש השם ית׳ הדאיתך בעיניך גודל כח קדושת השם אבל עתה לא תהגה מהם והלך מאתם: במדינת וואלתיא היה איש אחד גביר מפורסם .ופתאום חלתה אשתו בשתי ידיה שלא יכלה להדים אותן בשום אופן והלך עמה אצל כל הרופאים ולא הועילו כלום ונתייאשו מרפואתה וגם שאל בקדרים ולא עלתה ארוכה למכתה .והסכימה דעתו לנסוע עמה לעיר אולי תעלה אתכה למכתה ע״י בעל שם או רופאים ,ויהי בנסיעתו וישמע את שמע הבעש״ט מרהוק ויםע לק״ק מעזיבוז .ובבואם לקףק הנ״ל הלכו להבעש״ט מוח עליו שתשב בק״ק הנ״ל ותשב ,שם ימים רבים .ובתוך משך הזמן מט׳ כמה פעמים להרב וצוד .לישב עוד .ויהי ברבות הימים פעם א׳ צוה להכין העגלה עם הסוסים מוה להאיש הנ״ל שיסע עם אשתו החולה ג״כ אחריהם. ויהי בנסיעתם באו לאיזה כפר ושם היה דר אחד מאנשי הבעש״ט ויהי בבואם לשם שאל הרב את המוכםן אם יתן לו אכםניא .ויפלא מאד בעיני קנב שבחי בעל שם טוב המוכםן על שאלה זו כי באמת היתה לו זכיה רבה שיתאכסן הרב אצלו. והשיב לו הרב כי כאשר יתאכסן אצלו אז יסגרו החלונות והשערים והדלתות שלא לפתוח לשופ אדפ יהיה מי שיהי׳ אפילו שר גדול ובאפ שידהוק א״ע מאד אזי להשיב כי הרב בעש״ט נמצא כאן .והבטיה המוכםן לעשות כן .וחתאכםנו אצלו בקרעצ׳מי )בית מרזה( ותיכף ומיד עשו כדבר הרב והכינו א״ע לסעודת הערב ואחרי הםעודח ישנו כולפ מלבד הבעש״ט שישב אצל השולהן ולמד באיזה ספר .והאשה התולנית ישבה בירכתי הבית .והנה באותו היומ בא אהיו של השר מהקרעצ׳מי ההוא אשר לא ראו איש את אהיו זה יותר משתיפ עשרה שנה ותהיה שמחה גדולה ביניהפ ואכלו שתו ונשתברו .ובתוך הדברימ התהיל השר להתפאר איך במקום הידוע בנה קרעצ׳מי טובה ומתודרת עד מאד ויהלל אותה עד מאה וביקש האורה אותו שיתנו לו סוס א׳ שיסע לשפ ונתנו לו סוס טוב ומובחר .ובהיות שהמקופ היה קרוב למבצר נסע רק בבגד אהד .ותיכף כשנסע מיד התהילה דוח סערה עפ שלג הנקרא מיטעלניצע ונתעכב בנסיעתו כמה שעות עד שבא להקרעצ׳מי ודפק על הדלת שיפתהו לו והשיבו לו שא״א לפתוה לו מפני שכאן נמצא הרב הבעש״ט ,וביקש כמה פעמיפ בתהנונים גדולימ לפתוה לו היות שנתקרר מאד והשיבו לו כנ״ל .עד שבפעפ האהרונה רמז הבעש״ט שיפתהו לו וכאשר בכנס השר לבית הלך אנה ואנה עד שנתתמפ מעט .וכאשר שב לאיתנו שאל מי הוא זה הבעש״ט והראו לו את הרב ומיד התתיל לבעור בו אש הכעס והלך עוד כפעפ בפעם ושאל עוד מי הוא זה ואיזהו הבעש״ט אשר בגללו לא פתתו לי את הדלת עד שהיה אפשר ממש למות מגודל הקרירות .והראו לו את הדב ,עד שבפעפ שלישית בערה בו אש הכעס לגמרי • וכשהראו לו את הרב שלף תרבו מתערה והניף את ידו על הרב להרגו מיד .צעק הרב להאשה החולנית הגביהי את שתי ידיך וכן עשתה ומיד נעשו תילופין. להאשה ,הזרו ידיה לבריאות כבראשונה והשר לא יכול להשיב ידו ותיבש ידיו .והתהנן מאד להרב ואמר לא אוכל להועיל לך כי מכבר נעשה התילופין וא״א לשנות עוד: פ״א היה הבעש״ט באיזו קהילה והיתד .אכםניתו בקומת העליה .פעפ א׳ דאה איש א׳ עובר ברחוב מיד צות לתמשרת שלו יה מהד וקרא לי את האיש הזה וירץ הנער ויקרא לו ,ומתהילה נתפעמ לבו ולא דצה לילך ועפ כל זה לא יכול להעיז פניו והלך להרב .ויהי בבואו להדב אמד הרב אתה עשית היופ עבירה אמר האיש כמתכהש מה איכפת למעלתו. אמר הדב הלא עשית עבירה גדולה כי הכית את אביך .והמעשה שהיה כד היה כי אביו היה זקן וכלוא בבית אותו היופ הלך אביו להכניס יין שדף שבדי בעל שם טוב קנג לבית ונשתהה בחוץ .והלך האיש הנ״ל לראות מה זד .שאביו מתעכב כל כך וראה איך שהוא שותה י״ש מכלי גדול העומד מתחת לתביות .ונתכעם האיש מאד והכה את אביו בכלי הנ״ל על ראשו .וכאשר הגיד לו האמת מיד בכה בבכיה מרה וביקש שיתן לו תשובה ע״ז .ונתן לו תשובה שיתענה ב׳ וה׳ גם יעמוד בבה״כ במקום האבלים ועוד שאר דברים .וקיבל על עצמו לעשות סדר התשובה .והזהיר הרב אותו שבאם ישנה איזה דבר ת״ו אזי לא ישלים שנתו .ומשך הזמן שעשה סדר התשובה תתחילה אמו לדבר עם בנה ולפתותו ולגלגה מאד על הרב עד שפיתתה אותו בדבריה ובטל סדר התשובה .וכן עלתה לו שלא הוציא שנתו ר״ל כן סיפר הרב מטעווריב שהיה המעשה לפניו: עוד סיפר הרב הנ״ל פעם אחת בסעודה ג׳ אמר הרב דברי תורה ונתעכבו כמה שעות בלילה וקרא להמשרת שלו וצוד ,לו ליקח מהתיבה שלו כמה זהובים ולילך לבית פלוני כי שם ילדה אשד ,א׳ ואין לה מה לאכול אפילו סעודה ראשונה .ותיכף ומיד הלך המשרת עם צרור הכסף לשם ועדין היתד ,היולדת סגורה כי לא תתכו עדיין הטבור ונתן לה המעות כפי פקודת הרב: פ״א באו תלמידי הבעש״ט לביתו בערב פסח אחר חצות לאפות מצת מצוה כמנהגם לאפות בכנופיא ובאמירת הלל .וזעה חבעש״ט מהלך בהצר בית הכנסת אנה ואנה וטרוד מאד בעמקות המחשבה והנה התלמידים המתינו כמד ,שעות ונצטערו מאד על זה .ובין כך ראו שהבעש״ט ראה מרחוק את הכומר והלך אליו והתהיל לדבר עמו ולטייל עמו ארוכות וקצרות ואה״ז הביאו לביתו והושיבו וכיבד אותו במעד )מי דבש( של פסה ודבר עמו עוד הרבה ואח״ז הלך הכומר ולוה אותו .את״ז אמר כעת במהרה נתתיל לאפות המצות כי כבר פנה היום לערוב .ושאלו ממנו התלמידים מה זה היה לו לדבר עם הכומר הרבה מאד ואמר שהכומר היה במתשבתו להשליך ממזר נדקר ברהוב בביהכ״נ בליל פסה והיה מטיל האשמה על כל בני העיר ובזה שדבר עמו הרבה וכבד אותו בזה נעקר מלב הכומר לעשות זאת: פ״א התפלל הבעש״ט לפני התיבה ובאמצע התפלה הפסיק תפלתו והלך לרחוב שלפני בית הכנסת וראה גוי א׳ מוכר עצים וקנה ממנו עגלה עצים והוליך הגוי העצים אחריו לבחמ״ד .וצוד ,חבעש״ט לשלם בעד העצים ובעד מה שהוליד העצים לבהמ״ד צוה ליתן לו י״ש .ואמר הגוי בדיך אלההון דיהודאי אשר יש לו עם קדוש כזה שאם היה קונה ערל א׳ אצלו בוודאי לא היה נותן לו מאומה עבור זה .ושאלו התלמידים את הבעש״ט למה הפסיק באמצע תפלתו לקנות העצים והשיב שבעת תפלתו קגד שבחי בעל שם טוב ראה קטתג למעלה על עמד בני ישראל הדרים בכפרים מה שהם מטעים בחשבונות את הגף־ם והוצדך לסתום פי המקטרג בזה שהערל שבת מאד את היהודים בזה נסתתמו טענות המקטרג: מעשה היה שהרב המוכיח מוה׳ אדיה ליב מפולנאה השקה נפשו מאוד ללמוד חכמות שיחת בהמות ועופות ושיהת דקלים מצד שנצרך לו זה לתוכחח ואמר שחיח כוונתו לש״ש .נגמר בדעתו ליםע לחבעש״ט ולבקש ממנו שילמד אותו חכמת הנ״ל והיה בדעתו שבוודאי ימלא הבעש״ט רצונו בזה מאחר שכוונתו לש״ש .והנה בבואו להבעש״ט לחדר שלו וחיו שם הרבה אנשים לא פנח הבעש״ט אליו כלל וכלל ואח״ז כשעמד שם הרבה נתן לו חבעש״ט שלום בש&ח דפח וכלאחר יד והמוכיח הנ״ל נשתומם על המדאה כי היה מקורב אצלו והבעש״ט היה מחבבו .והנה עכ״ז מגודל תשוקתו ללמוד תכמות הנ״ל לא נפל מתשוקתו ונתעכב עוד אצלו כי אמר אולי מקרה הוא ואמצא שעת הכושר וישב אצלו .ויהי היום נזדמנה נסיעה להבעש׳׳ט ליםע לק״ק קאמינקע ומדיאמופליע ואמר הבעש״ט להמוכית שיסע עמו ונתמלא שמהה שבדרך בוודאי ישיג מבוקשו תםעו יתד עוד עם כמה אנשים .ויהי בדרד במליז וילד הבעש״ט לישון בחדר מיוהד בעליה והמתין המוכיח עד עת הקיצו משנתו והלך על הסולם להעליה אשד שם הבעש״ט ובבואו על המדרגה העליונה ראה את הבעש״ט יושב ומיתד יתודים ופניו בועדות כלפידים ויחרד מאד עד שמגודל הפהד כמעט שנפל מהמדריגה עד שגער בו הבעש״ט ואמר לו עמוד אל תירא מה אתה מבקש .ומהמת הפהד נשתתק ולא ענה .ויהי בנםעמ מהמלון אמר הבעש״ט להמונית שישב עמו בעגלה שלו וישב עמו ויאמר לו הבעש״ט הלא ידוע לי שכל עיקר בואר אלי היה דק למען תלמד הכמת שיהת עופות וכר בוא ואלמדן• באד היטב .והפתיהה היה הנה ידוע שבמרכבה העליונה הוא פני שוד פני אדם פני נשר פני אדיה והנה המובהר שבמרכבה הוא פני אדם וממנה נמשך החיות לאדם התחתון ומפני שור של מעלה בהשתלשלות המדרגות דדך מטילה וטלול וצמצומים רבים נמשך החיות לכל הבהמות של מטה ומפני אדיה נמשד ההיות לכל ההיות שלמטה ומפני נשר לעופות שלמטה חה סוד פרק שידה כי כפי הדיבור במרכבה העליונה בכל בעל תי ובעל תי יכן משתלשל למטה מטה בבהמות היות ועופות. והנד .מי שד״וא חכם ומבין מדעתו ומסתכל בכל דבר על שדשו של מעלה במרכבה העליונה יוכל לדעת ממילא כל פרטי אופני הדיבור בבהמות חיות ועופות זהו כללו של דבר .ופרטי הרבדים בזה אמר לו סודות נוראים ונפלאים עד שחמוכיח ידע הדבר על בוריו .והנה הבעש״ט מאחרי שגילה לו עיקר עומק סוד חכמה זו היח מבאר לו אגב גדדא מאמרים שבחי בעל שם טוב בזהר ותיקונים והיה שומעם באזנו אחת ובאזנו השניה היה שומע האיך העופות משיתים והאיר הבהמות וחיות משיחות וכל אלו הסודות היה מבאדם לו בנסיעה זו עד קרוב לעיר .ובבואם קדוב לעיר אמד לו הבעש״ט הבנת היטב חכמה זו ואמד לו הן .והעביד הבעש״ט ידיו על פניו של המוכיח ונשכחו ממבו כל פדטי הסודות שבחכמה זו ולא בשאר לו לזכדון כי אם ההקדמח .ושחק הבעש״ט ואמד וכי אם היה נצדד לד לידע חכמה זו והיה תועלת לד מזה לעבודת הבודא מעצמי הייתי מזדדז ללמדה לזאת למדתיך החכמה הזאת לתות צמאונד ונשכחה ממד כי אין זה מעבודתך ותמים תהי׳ וכו וד״ל: פ״א ישב הבעש״ט בסעודה שלישית והיה טדוד מאד בעמקות המחשבה ולא אמר תודה בסעודת שלישית כלל מה שהיה בפלא בעיבי התלמידים ויהי אחדי שבירך בדכת הבדלה היה מבהגו בכל מוש״ק לבסוע לחת לעיר ערד חצי פרסה והיה החד לעיר ובאותו מוצאי שבת אמר ג״כ לחכין העגלה עם חסוסים לבםוע ושיסעו אתו מקצת מן חתלמידים וצוה לחכין צדה לדרך ולקחת הםעפט )מזוודה( עם כל הבגדים מה שחיה לפלא בעיני כל בבי ביתו ולא אמד כלל להיכן הוא נוסע .ויהי בנםעם משער העיד צוה לתלמידיו שיחזירו פביהם אליו וגם לבעל עגלה צוד. שיחזיר פניו אליו ושיקשוד המוסדות והסוסים ילכו מעצמם וכן היה ודאו התלמידים והבה הם נוסעים מעיד לעיר בכל רבע שעה ממש בכבםים בעיר אחת ונסעו כד כל הלילה עד שהאיר היום ונסעו מהלד רב מאוד באותו הלילה ע״י קפיצת הדרך ויבואו לעיר אחת גדולה ועמדו חסוסים אצל בית אחד גדול ומהודר ואמר הבעש״ט להעגלון שיסע להחצד עם הסוסים. רקם הבעה״ב משינתו ונתן להם שלום וישאל אותם מאין אתם אמד לו מוואלין וישאל אותם אס הם סוחרים היה להם להתאכסן בבתי אכסניות המיוהדים לכד ואם מוכיהים ודרשנים היה להם להתאכסן בבית הפרנס הודש .והשיב לו הבעש״ט מה איכפת לד אני לא אתעכב כי אם אתה שעות .והלד לו הבעה״ב והבעש״ט קם מן העגלה שלו ולקה המעלה עשן )מקטורת( שלו ונכנס לבית המבשלות ליקח משם גחלת לשאוף את עשן הטיטון )טבק( והנה אשד .אהת בהודה בשנים עמדה ממטתה באה ג״כ לבית המבשלות לבושה במקצת בגדיה ואמר לה הבעש״ט שתקה גהלת אתת ותניה אותו בתור המעלה עשן שלו ועשתה כן .ויאמר לה הבעש״ט מכירה את אותי ותאמר לא .ויאמר לה הלא אנכי דודן• ואני דד במעזיבת ומה טיבך בכאן .ותאמר האשה אני הייתי אשת בנו של בעה״ב ומת אישי והמי הנ״ל רוצה שאקה את בן אהיו לאיש והוא עתין נער ואני איני יכולה להעיז פני נגדו אבל זהו שלא ברצוני .ויאמר לה הבעש״ט אל תדאגי , 1 קבה שבחי בעל שם טוב אני אהיה לך לאב אם תרצי תסעי עמי היום למקומי ושם אתן לך איש טוב לבעל כפי רצונך ותאמר האשד .הן אני אסע .ויאמר לה א״כ לכי הכיני עצמך כי לא נתעכב בכאן .ותלך האשה ותקת את בגדית ותכשיטיה ותשימם בתיבה אתת ויהי־ כראות תמת את מעשיה וישאל אותה להיכן את נוסעת שאת מכינה את עצמך ותאמר לו זה האיש הוא דודי ורוצה לקחת אותי למדינתו ויתן לי שם איש .ויהד אף בעל הבית על הבעש״ט וירץ אליו בתמתו ויאמר אליו מה זה אתה עושה לי ליקת את כלתי בלי ידיעתי עם כל הבגדים והתכשיטים .ויקת אותו הבעש״ט לתדר אתד סגור ויאמר לו להוי ידוע לד שאני בעש״ט ואתמול יצאתי מביתי ותלכתי כל הדרד הרב הזה ע״י קפיצת הדיד והענין הוא שכלתד אהרי מות אישת נתפקרה חנתה עם כמה פריצים ובקיצור זה מקרוב הבטיהה לשר אהד להמיר דתה ולהנשא לו והנה ביום אתמול בשעת סעודה שלישית בא אלי מעולם העליון אביה זקנה ,שהיה צדיק מפורסם וגדול הדור וביקש אותי לתקן את נכדתו האשה הנ״ל שיש לה נשמה גבוהה ונפלה בעמקי הקליפות ושלא תשאר שם ה״ו והבטתתי לו .והנה האשת הנ״ל הגבילה הזמן על יום זר .ובוודאי אתרי שתי שעות יבא השר עם אנשי היל ויקח חאשד .עם כל חבגדים ותכשיטים ביד חזקה ותמיר דתה לזאת איעצד ויהי אלקים עמך ולמצור .רבה יחשב לד וחצלת נפשות .ונכנסו דבריו בלב הבעה״ב והאמין לו והבטיה לו הבעש״ט שיהזירו לו כל ההפצים שלקהה האשה שאין מגיע לה .והבעש״ט לקה האשד .והוליכה עמו בהזרה והתלמידים שלא ידעו מאומה מזה נשתוממו על המראה .ובכל הדיד קירב אותה הבעש״ט והיא קראה אותו דודי .ויהי בבואם לק״ק מעזיבוז שידר אותה הבעש״ט עם איש נכבד מאוד ונגיד מפורסם ויהי׳ בעת התתונה קודם ההופה באה האשד .להדר הרב להתודות לפניו ולבקש תשובה על הטאיה כי בהיותה בבית הרב משד זמן נעקר מלבה הרע שהיה בה .וכאשר ראה הבעש״ט שמקירות לבה היא מדברת אז אמר הרב האיד תעלה על דעתד שאני דודך תדעי שלהד״ם רק שמתמת שקבעת זמן להמיר דתר וביקש אותי אביך זקנך להציל אותר ואם לא תעשי תשובה כראוי בוודאי תמותי מיד .ובכתה בכיה גדולה עד מאוד וביקשה ממנו שיתן לה תשובה והשיב הרב שזו תיא תשובתה השידוד הזה יתבטל כי אינה כדאית שתנשא לאדם כזד .אחרי שתיא יודעת מרת נפשה רק שתנשא לאופה והיא תשב בשוק עם בייגל )כעכים( וכל התפצים שנתן לה תותנה תשלה לו בהזרה כי מה פשעו ומה תטאתו והוא לא נתן רק על אמונתו בכדי להציל את נפשה משתת .וכן עשתה וקיבלה התשובה בלב שלם ונעשית צדיקת גמורה. אה״ז בא אביה זקנה להבעש״ט בתלום ואמר תנות דעתד שהנתת את דעתי: שבחי בעל שם טוב קנז פ״א בעי״כ קודם כל נדרי נתאספו כל הקהל לבית המדרש ועמד הבעש״ט ולא התהיל להתפלל והיה ניכר בו שהוא במבוכה רבה .ונתעכבו עד בוש וגעו כל העם בבכיה כי הבינו הכל שלא דבר ריק הוא .אה״ז ראה הרב מההלון איד שכומר א׳ זקן הולך לפני הבהמ״ד ויצא לקראתו והתהיל הרב לדבר עמו ולשאול בשלומו ונכנס עמו בדבורים עד שהלך עמו לביתו ודיבר הרב עמו מדוע אינו נושא אשה הלא לא לתהו בראה וכו׳ והשיב הכומר כי הגם שכנים דבריך הנה עפ״י נמוםיהם הכומר אינו רשאי לישא אשה וטען עמו הרב הרבה בזה כי עכ״פ לעת זקנתו יקיים מצוד ,פריה ודביר ,וימתול על כומרותו .ואמר הכומר כי לישא אשד, נתותת דרגא אינו לפי כבודו וממשפהה הגונה לא תתרצה האשד ,שיקהנה. ואמר הרב כי הנה לשר פלוני יש בת יפת תואר אשר בוודאי יתרצת לתתה לו לאשר ,והרבה לדבר עמו עד שנתרצה ונכנס יפיה בלבו עד שמרוב תאותו ראה קרי .ומיד הלד הרב לבהמ״ד והתחיל להתפלל כל נדרי ואהר התפילה באו אנשי סגולתו אליו וסיפר להם המאורע .כי היה קטרוג גדול עד שלא היה באפשרי שיעלו התפילות למעלה מפני שזה הכומר הוא זקן ולא ראה קרי מעולם אשר לכן הוכרה לדבר עמו עד שראה קרי .ושאלו ממנו מהיכן ידע שראה קרי ואמר כי מיד לא היה אפשר לו לעמוד אצלו ובעז״ה נסתתמו פיות המקטרגים: שמעתי כי הרב המגיד הגדול דק״ק מעזריטש לא היה תוקע בעצמו כ״א הרב הק׳ מ׳ מנהם מענדל שנפטר בארץ הקודש היה תוקע והוא ז״ל היה מקריא את התקיעות ואף קודם הסתלקותו שהיה חולה ברגליו כמה שנים היה מקריא מהדר שלו .פ״א לא היה הרב מוהרמ״מ בק״ק הנ״ל על ר״ה וצוה להרב הגאון ר׳ לוי יצהק אב״ד דק״ק בארדיטשוב שהוא יתקע והזמין א״ע לכך והלך ביראה ובפהד ורעש גדול כדרכו .ותיכף כשקרא לפניו תקיעה ראשונה דאת אודות גדולים ונתעלף .אמר הרב המגיד לא ידענא מה היה לו והלא מענדל רואה יותר ואינו מפחד כל כך. והוכדתו ליתן התקיעות לאדם אהד שלא ידאה ולא יפהד: פ״א הלם הרב מד דוד פורקעם איך שבא להבעש״ט וראה עומדים אצלו ארבעה אנשים ב׳ הי׳ מכירם והג׳ היד ,אליהו ז״ל והד׳ נעלם ממנו כי לא ידע מי הוא וגם היה בוש מלשאול את הבעש״ט .פ״א אהד הסתלקותו היה אצל הרב המגיד הנ״ל ושאל ממנו האיך תוארו וצורתו ותנועותיו וכשסיפר לו ד׳ דוד אמד המגיד כי זהו מ׳ יצתק לוריא ז״ל .גם פ״א שמעו מהבעש״ט שאמר על הרב הגדול מ׳ תיים צאנזר מבראד שהוא ניצוץ ר׳ יוהנן בן זכאי אמד המגיד הנ״ל מד ,תתפלאו ע״ז כי הי׳ לו צורת דיב״ז ממש: קנח שבחי בעל שפ טוב פ״א היה הבעש״ט במדינת וואלחיא ושם הי׳ אצלם יין קרוש שנוטף מן הענבים וכשמערבין בכוס ב׳ או ג׳ טפין קטנים אי אפשר לשתות מפני חזקו .וכיבד הבעה״ב את הבעש״ט בכוס קטן מיין זה וכשטעמו אמר הבעש״ט הלא יינך טוב למה כוםך קטן .השיב הבעה׳׳ב כי סכנה הוא לשתות כוס גדול ויאמר הבעש״ט אין אני מתירא מזה ונתנו לו כום גדול ושתה את כולו והסתכלו כולם בו שנעשו פניו אדומים וכל שערותיו עמדו כמו אש ממש ונתבהלו כולם .אבל הבעש״ט העביר ידיו על פגיו והפיג יינו כרגע ותמהו מאד ע״ז ואמר כי ידוע שיין קשה פחד מפיגו וכאשר התבונן בגדולתו יתברר נפל עליו פחד ורעדה מגדולתו ית׳ והפיג את היין מכל וכל: פ״א נסע הבעש״ט עם תלמידיו והוכרחו ללון ביער אמרו החסידים בבדיחותא נראה הסעודה שיעשה לנו הרב ויאמר הרב לכן ביום מחר אי״ה אעשה לכם סעודה גדולה בכמה מיני מטעמים .ולמחרתו באו לעיר גדולה והתאכסנו בבית נגיד א׳ ולהנגיד הנ״ל בא דודו שהיה רב באיזה קהילח רחוק ממנו שמונים פרסאות ולא ראהו זה יותר משנים עשר שנה ולכבודו עשה סעודה גדולה והזמין כל בני העיר והנה הגם ששמעו את שמע הבעש״ט אבל לא החשיבו אותו כל כך .ואחר תפלת בה״כ באו כל אנשי העיר לבית דודו .הרב ישב בראש הקרואים והבעש״ט הי׳ עדיין מתפלל בירכתי הבית .ושאל דודו הרב מי הוא זה מתפלל עדיין .ויען הבעה״ב זהו הבעש״ט ולא חחשיבו כלום וגם תלמידיו הק׳ לא קראו אותם להסב עמהם .וכשסיים הבעש״ט את תפלתו בא למקום הרב ואמר לו דבר סתר לי אליד יילד עמו למקום סתר .ויאמר הבעש״ט הנה רומע״ל יש לו איזה חסרון ויאמר לא ויען הבעש״ט הנה בכל פעם שאתה רוצה לכוון בשמע ישראל עומד נגדר שתי וערב .ויכחש לו ויען הבעש״ט האיד אפשר שזה שקר והלא אתה התענית על זה שמונים תעניתים .והוכרח להודות לו ובכה לפניו שיעזור לו .ויאמר לו כי רפואתו הוא שלא יהרהר אחר צדיקים הגדולים וקיבל על עצמו בלב שלם שלא ישוב לכםלה .ואמר הבעש״ט היום תנסה לכוון כוונה זו ותראה כי כאשר שב ורפא לו וכן הוה. ומיד נטל את הבעש״ט בידו והושיבו בראש הקרואים וגם כל תלמידיו הסבו בראש וכיבדו אותו בכבוד גדול: בק״ק מעזיבה היה איש אחד חשור בנים והיה מזכיר עצמו תמיד לפני הבעש״ט והבטיח לו שבוודאי יהיו לו בנים .וכאשר בא בימים הטריח כמה פעמים את הבעש״ט ובעז״ה אשתו ילדה לו בן זכר לעת זקנותה .ולא ארכו הימים ומת בתור ימי הלידה .ומיד בא להבעש״ט ברעש ורוגז למה תשלה אותי ליתן לי דבר כוזב שיופסק ממני מיד והלא שבחי בעל שם טוב קנט יותר טוב היה לי שלא היו לי בנים כל עיקר .השיב הבעש״ט הלא אמרתי שיהיו לך בנים בוודאי יחיה הילד והמתין עד בוש ולא קם ולא זע הילד גם רוח חיים אין בו .ולא היה לו פנים לדבר עוד עם הבעש״ט אחרי שהוא הבטיח לו בהבטחה נאמנה ובא לחרב ודיבר עמו מצד אחר ושאל ממנו אם יכין את עצמו על הברית ואת מי יכבד וצוה לו שיכין א״ע כנהוג וסנדק צוה לו לכבד אדם ידוע וכן חיתוך ולעצמו מציצה .וכן עשו הביאו את הילד לבה״כ ומל אותו ולא יצא דם כחותך בשר המת והתחיל הרב לומר ברכות שאחר המילה וכשאמר תיבות קיים את הילד הזה לאביו ולאמו שהה הרבה עד שחזר נפש הילד אל קרבו וניתז דם מהמילה עד שמי קורה ובעז״ה תי הילד לגמרי: פ׳״א בא איזה דאקטור )רופא( גדול ומפורסם לדוכםה שבעיר ותתפאר הדוכםה בשבת הבעש״ט כי אדם גדול הוא וגפ בקי ברפואות .אמר הדאקטור שלתי אתריו שיבא לכאן ותאמר אין זה כבודו כי אם לשלות אתריו עגלה גדולה כדרך השרים כי אדם גדול הוא ,ותשלת אתריו ויבא לפניהם וישאל הדאקטור מהרב אם אמת שהוא בקי ברפואות והשיב לו אמת הדבר .ויאמר באיזה מקום ומאיזה מומתה למד ויאמר הש״י למדני ויהי לצחוק בעיני הדאקטור וישאל אותו עוד אם הוא מבין בדופק ויאמר הרב הנה אני יש לי איזה חסרון תבין הדופק שלי ואני אראה ואבחין הדופק שלך .ולקה הדאקטור את הדופק של הרב הבין שיש איזה תםרון אבל אינו ידוע מה הוא ,כי לאמת היה תולה תולת אהבה לשם יתברך מה שזהו למעלה מבינתו ,את״ז תפס הרב את הדאקטור בדופק שלו והתזיר הרב פניו להדוכסד .ושאל ממנה הנגנבו ממך תפצים יקרים אלו ואלו ,ותאמר כן זה כמה שנים שנגנבו ואיני יודעת איה הם .ויאמר הרב שלתו לאכםניא שלו ותפתתו תיבתו תמצאו את כל התפצים כשלימות ,ושלתה תיכף ומצאה כדבריו הקדושים .ונסע הדאקטור משם בתרפה ובוז ]והענין כי אתורים דאבא הוא קפ״ד אותיות דפ״ק ולכן היו הצדיקים מכירים בדופק בכל התטאים כמ״ש בזה״ק ובת״ז[: פ״א בנסיעת הבעש״ט נתאכסן אצל הרב דקהילה כדי שיהיה שם שבת .אמר הרב לאשתו תדעי האיך לכבדו כי איש גדול ומפורסם הוא .ואמרה אשתו הלא קנינו בעז״ה בשר נבתר כל נתת טוב לכבוד האורה .ויהי כשהלכה לראות הבשר לא מצאה כלום וממש נשבר לבה בקרבה והלכה לשכנתה אולי תוכל לשאול ממנה וגס שכנתה לא מצאה כלום מאשר הכינה והלכה גם לשניה ולא מצאו כלום ותתייעץ עם בעלה מה לעשות .והנה פתאום ראה השותט דמתא עובר לפני התלון ותספר לו צרת לבה מכל אשר עבר עליה ויאמר הלא זה ב׳ או ג׳ שעות ששתטתי קם שבחי בעל שט טוב בן בקר רך וטוב .ויען הבעש״ט ויאמר אבי אוהב מאוד לאכול הראש ־אם אפשר שיביא לכאן בשלמות ויבקר אותו כאן .ויאמר השוחט טוב הדבר ויקם וילד בזריזות ויביא את הראש לבית הרב .התהיל תבעש״ט לדבר עם השוהט העולם אומרים שיש איזה הבתבד .ותילוק בשיביים תבתין בא לספור כמה שיביים ישבן ופתה פי הבהמה ובתן ידו לתוכו לספור את השיביים ומיד דהקה את ידו שלא היה יכול להוציא את ידו משם והבהמה דותקת את ידו מאד עד אשר לא יכול לסבול ויזעק מאד ויאמר הבעש״ט מה לך כי בזעקת והלא אין בה דוה היים .וזעק הבעש״ט עליו רשע תן תודת וחתוודד .על חטאיך .שמעולם לא בדק שום ריאה את אשר ירצה יכשיר ואת אשר ירצה יטריף ובתן לו תשובה ע״ז .ואה״כ הלכו לבח״כ העביר הבעש״ט את ידיו מלפבי הרב וראה כמה מתבלים ורותות יושבים על בה״כ ובתפלא מאד ע״ז .והשיב הבעש״ט שהש״ץ קודם תפילתו רואה קרי בכל פעם והעבירו אותו: אכתוב קצת מפטירתו .שהיה תסתלקותו ביום א׳ דשבועות .ובפסה שקודם זה היה תרב מ׳ פבתס מקארץ אצל הבעש״ט ובתלש מעט. ומפבי זה בערב יו״ט האהרון של פסה הי׳ שקלא וטריא אצלו אם לילד למקוה או לא והסכימד ,דעתו שלא לילך וביום ז׳ של פסה בתפלה ראה איך שבגזר על הבעש״ט שיסתלק בקרוב מפבי התעצמותו מאד בגד כת הש״ץ כמבואר לעיל במעשה יוה״כ שרצו לשרוף ש״ס בבלי .והתהיל הרב מוה״פ להתעצם בתפילה ולא הועיל .ובתעצב מאד על שלא הלך למקות כי אילו ראה דבר זה במקוה לדעתו היה מועיל לזה .ואתר תתפילה שאל הבעש״ט אותו אם הלך אתמול למקור .ויאמר לא ויאמר הבעש״ט כבר בעשה מעשה ואין אחר מעשה כלום .ואהר הפסה היה לו הולי השלשול ועם כל זח ד.י׳ מתחזק מעט להתפלל לפבי תתבה .ואותם התלמידים שהיו מותזקים שיתעצמו בתפילה לא הודיעם כלום ושלת אותם למקומות אחרים והרב מוהר״פ הב׳ לא נסע לביתו .בליל שבועות באספו אבשי סגולתו להיות ביעודים כל הלילה לתקון האר״י ז״ל ואמר לפביהם דברי תורה על עבין הסדר ועבין מתן תורה .בבוקר שלת לאבשי סגולתו שיתאספו כולם וצוד .לר׳ ליב קעסלער ועוד א׳ ששכתתי שמו שיתעסקו בקבורתו .ולימד אותם על גופו על כל אבר תראד .לתם סימבים איך בפשו בשאלת ובפטרת מאבר זח ואח״כ מאבר אהד כדי שיביבו על החולים כי הם היו מאבשי הברה קדישא .וצווה שיכביסו מבין להתפלל עמו וצווה שיתבו לו חסידור ואמר אשתעי עוד מעט עם השם יתברך .ולאהר התפלה הלך ר׳ בתמן מהאראדבקי לבהמ״ד להתפלל עבורו ואמר הבעש״ט להבם הוא מרעיש אם היה יכול ליכבס בפתה זה שהייתי רגיל ליכבס היה פועל בתפילתו. שבחי בעל שט טוב קסא ובעת הזאת נכנם אצלו נשמת מת אתר לתקן אותו וגער בו ואמר שמונים שנה אתה נע ונד ולא שמעת עד היום שאני בעולם צא רשע .ותיכף אמר להמשרת רוץ מהר בצווהה גדולה שיפנו מן הדוץ• כי הרגזתי אותו פן יזיק לאיזה אדם וכן הי׳ שהזיק בתולה א׳ בתו של השמש ,והזר המשרת ושמע שהבעש״ט אמר אני מוהל לד אותן שתי שעות ולא תענה אותי. אמר לו המשרת עם מי רומע״ל מדבר אמר אין אתה רואה את מלאך המוות שהיה תמיד בורה ממני כדאמרי אינשי מגרשו למקום שגדלים הפלפלין השתורים ועכשיו שנתנו לו רשות עלי נתרתבו כתיפיו ושמהה גדולה עליו. ואה״כ באו כל אנשי העיר לקבל פניו ביו״ט ואמר לפניהם דברי תורה ואת״כ בעת הסעודה צוה להמשרת שיתן דבש בצלותית גדולה ונתן בקטנה .אמר אין שלטון ביום המות אפילו הגבאי אינו מציית לי .ואת״כ אמר עד כאן גמלתי עמכם הסד ועכשיו גמלו עמי הסד .ואה״כ הלד לבית הכבוד ורצה המשרת לילד אתריו שאל אותו מה יום מיומים שאתה רוצה לילד אהרי מה ראית בי ולא הלד אהריו .גם אמד להם הסימן שכאשר יפטר יעמדו השני זייגערם )שעונים( .ובבואו רהץ ידיו והזייגער הגדול עמד וסבבו אנשיו אותו שלא יראה עמידת הזייגר .אמר להם ידעתי שעמד הזייגר ואין אני דואג לעצמי כי יודע אני בבירור שאצא מפתה זה תיכף אכנס בפתת אתר .וישב על מטתו וצוה שיעמדו סביב מטתו ואמר להם דברי תורה על עמוד שעולין מגן ע ת תתתון לג״ע עליון וכן בכל עולם ועולם האיד הוא בעש״ן ובביאור על סדר עבודה וצוה להם לומר ויהי נועם ושכב וישב כמה פעמים וכיון בכוונות עד שלא שמעו היתיד אותיות וציווה לכסות אותו בסדין והתהיל להזדעזע ולהרוד כמו בשמונה עשרה. ואה״כ נה מעט מעט וראו שעמד הזייגר הקטן והמתינו עד בוש והניהו בוצה על תוטמו וראו שנפטר .כ״ז שמעתי מר׳ יעקב מק״ק מעזיבה שנפטר באה״ק .והרב אמר שר׳ ליב קעםלר ראה יציאת נשמתו כמו שלהבת מראה תכלת. פ״א בא ר׳ ליב הנ״ל להבעש״ט כמה שבועות קודם פטירתו ואמר לו שבוודאי ימות ואמר ר׳ ליב הנ״ל ראש ועינים תתת עינים וכר. ולא רצה הבעש״ט ואמר יהזירו לי מה שנטלו ממני זה ערר שנה ולא רצה לתיות כי למה לו היים כאלה: שמעתי שאמר הבעש״ט באיזה יום יפטר לעולמו .ובאותו יום היה בנו מ׳ צבי ישן ואמרו להבעש״ט למה אינו מצוה לבנו ואמר ומה אעשה שהוא ישן .וזה שישן היה מפני שלא האמין שימות אביו .העירו אותו ואמרו לו אביר אמר שבוודאי ימות היום .ובא אל אביו והתהיל קםב שבחי בעל שם טוב לבכות ואמר לו אביו ידעתי שנתתי לך בשמה קדושה וכשהייתי רוצה היה בכהי להביא נשמת אדם הראשון בסוד העיבור והיית יודע כל מה שצריכין לידע אבל יש לד נשמה קדושה ואינך צריד לכל זה .וביקש ממנו אף על פי כן אמור לי איזה דבר והתהיל לומר לו ואמר איני מבין מה שאתה אומר .ואמר תקיף לי עלמא ואיני יכול לדבר עמך .ולמד עמו שם א׳ ואמר תכוון שם זת ותראה אותי ואלמוד עמך .אמר לו שמא אשכת את השם הנ״ל ואמר לו סגולה שיזכור את השם אבל שכתתי מה אמר לו: אחד מתלמידי הרב הק׳ מ׳ יתיאל מיכל מזלאטשוב נסע פ״א לרבו הנ״ל. ובביאתו אליו אמר הרב תיכף ומיד תםע לביתך ועשה ,כדבריו והיה ממש כמבולבל ואינו יודע על מה ולמה צוה לו הרב לתזור לביתו כי היד לו געגועים רבים להיות שבת אצל הרב .והנה בדרך נסיעתו נתלווה אליו כלב קטן אהד יפה ומהודר ונשא הן בעיניו ויקההו על העגלה שלו והיה משתעשע מאד עמו כל הדרד .ויהי בבואם למעבדת המים דלג הכלב אל הנהר והתהיל לשוט בנהר ולא יכול לשוט טוב והתהיל לטבוע בנהר ועשה תנועות רבות וטרח הרבה עד שנטבע .והיה לאיש ההוא צעד גדול מאד מטביעת הכלב אשר נשא תן בעיניו .ובין כך כאשר נתעכב תעלו הציידים דג גדול במכמרתם והוא היה קרוב לביתו והיה עש״ק לכן קבה הדג מן הציידים וכשבא לביתו תיקן את הדג בכל מיני תקונים לכבוד שבת .וכשבא מבית הטבילה טעם הדג כמארז׳יל טועמיה תיים זכו ותיכף נהפד לאיש אתר והיו פניו מאירות וכל השבת היו תפילותיו כמו אדם גדול וקדוש .ובכל סעודה וסעודה אמר רזין וםתרין דאורייתא שלא שמעתן אזן מעולם ויפלא בעיני כל העם וגם בעיניו יפלא .וכאשר גמר תפלת ערבית וסדר הבדלה אז שב כבראשונה ויתמה מאד .ולמהרתו נסע עוד הפעם להרב וקראו בר בי רב דהר יומא .וישאלהו לדעת מה זה ועל מה זה וישיבהו לאמר כי אביו ז״ל היה לו אתה עון אשר תטא ונתגלגל בכלב ולכן מפני שלב יודע מרת נפשו אהבו מאד ועל כן נצטער הרבה מטביעתו ונתעלה וזכה להתגלגל בדג שהעלו הציידים ובזה שתיקנו אותו לכבוד שבת נתנו לו רשות שיתעבר בו ולכן היו לו כל השבת דברים נפלאים ואהר סדר הבדלה עלה למקומו הראוי לו כאשר הוא על עמדו כבראשונה: פ״א אצל הרב הק׳ מ׳ מיכל מזלאטשוב היה בנו הקטן הולד! עד מאד ומיד הגיעה ידיעה להרב הנ״ל איד שבאיזו מדינה רוצים לשרון* ספריו הקדושים של הרב מ׳ יעקב יוסף מפולבאה ונסע הרב מביתו וציוה לבני ביתו שבאם ת״ו ימות בנו אזי ימתינו עם קבורתו לביאתו לביתו׳ ואתר נסיעתו נתעלף שקורין בל״א הינער פלעט )פלעט — גורל באידיש, שבחי בעל שם טוב קםג היינו מטילים בשמים גורל על הנשמה שהיא מרתפת בין ההיים והמוות, ונקרא גם הימעל פלעט — גורל שמים( .וסבורים היו שמת הילד .אהד ג ימים נפלה זיעה עליו והזרה נשמתו לגופו וכשהבריא מעט סיפר להם כל המאורע .תיכף כשיצאה נשמתו לקהה מלאך א /והוליכו להיכל א> ולא היה רשות למלאך ליכנם להיכל רק הוא בעצמו נכנם להיכל ועמד אצל הפתה וראה שבית דין הגדול יושב .ומיד ראה שני שליהים נושאים ספר שבו רשום כל העוונות וכמשא כבד יכבד עליהם ותיכף בא מלאך א׳ עם םפר הזכיות ולא היו שוים אלו נגד אלו עד שהביאו ספר ג׳ והוא ם׳ היםורין שקיבל כמארז״ל עד היכן תכלית יםורים וכר נפלו הרבה מהעונות ועכ״ז עבור הנשארים היו רוצים לדונד למזתה״והיו גץצים לכתוב פתקא ומיד בא אביו הרב מוהר״מ הנ״לי^רעש^גזיול ובזעקה גדולה על זה שרוצים לשרוף הספרים הנ׳׳ל הלא גלויי״וידץעלפני מי שאמר והיה העולם שלא לכבודו עשה ה״ו כ״א לכבוד ה׳ ולתורתו ית׳ וכשראה את בנו עומד אצל הפתה אמר לו בני מה אתה עושה כאן והשיב לו אני עומד פה זמן רב ואיני יודע על מה ולמה בקשתי שתפלת טוב עבורי .ואמר אם לא אשכת אדבר טוב עבורך .וצעק עוד על דבד הספרים כבראשונה והשיב הב״ד שאין דבר זה שייך לב״ד שלנו כ״א גבוה מעל גבוה וכף .ותלך לו הרב הנ״ל ולא זכר את בנו .ובתוך כך עלה להיכל הנ״ל הרב הק׳ מ׳ יעקב יוםף בעל המהבר וצעק וזעק ג״כ בבכיה ובקובלנא רבא על זה שרוצים לשרוף םפריו הק׳ .ודאה הרב הנ״ל אותו כשעומד אצל הפתח ושאל אותו יוםף מה אתה עושה כאן והשיב כנ״ל וביקש שימליץ עבורו .׳והשיבו כנ״ל אם לא אשכה אדבר עליך טוב .והשיבו להרב הנ״ל כנ״ל .ובין כך הלך לו ג׳׳כ והוא עומד בפתי נפש כי אין עוזר ואין תומך לו .ומיד נשמע קול רעש גדול אשר ממש רעשו כל העולמות והכריזו פנו מקום כי הבעש״ט בעצמו בא אל ההיכל וראה אותו שהוא עומד אצל הפתת שאל אותו יוםף מה עסקך כאן והשיב לו כנ״ל וגם בקשתי את אדוני אבי והרב דק״ק פולנאה שימליצו טוב בעדי ושכתו אותי בכן מבקש אבי מעלת כבוד קדושתו שימליץ טוב עבורי וביקש הרב מהב״ד שיפטרו את הנער לשלום וציוה לו שילך לביתו ורצה להתעכב שם ולראות מה שיעשה הבעש׳׳ט שם ומיד באו שני אנשים ולקתו אותו והלכו עמו וצוו עליו לעשת איזה דבר אם כי היה ממאן עשות רצונם מוכרה היה לעשות כי הם אלצוהו לכך , ואתרי עשותו כדבריהם מיד התהיל להזיע: מעשה שבא איש א׳ דרשן לק״ק טשודנאב ונתאכסן אצל פדנם התודש ודרש כמה ימים ואה״כ נזדמן שהוזק ונשאר שוכב בלא לשון ובלא קםד שבחי בעל שם טוב כוח בידיס ורגליס ובאב לב תפרנס חודש עליו ותבעש״ט הי׳ בעת ההיא בק״ק פולנאי ושלח לתבעש״ט שיבא לק״ק טשודנאב ובא ואמר כי בגזר עליו שימות אבל אני מראה לכם כח סגולת התורה וצוד ,לחביא מים מתוקים ולקח אפר כירת ושם במים וקרא עליו פרשת מצורע וישב חחולת ותתחיל לדבר ודבר עמו הבעש״ט ככל חצורך ושוב שכב ונפטר לעולמו: תם ונשלם שבח לאל ׳בורא׳ עולם ייועימ|י^ג*<אינטינס
© Copyright 2024