קלוד לנצמן - מוזיאון בית לוחמי הגטאות
דף הבית
עיתון בית לוחמי הגטאות
ע“ש יצחק קצנלסון למורשת השואה והמרד
ב סתיו 2010
יום “קורצ’אק
ואהבת הילדים”
הביקור
המרגש של
קלוד לנצמן
במוזאון
בית לוחמי
הגטאות
68שנים לזכרם של סטפה,
קורצ’אק והילדים
“כנגד כל הסיכויים”
לזכרו של
חיים פרימר ז”ל
סימפוזיון ילדי לוחמים
“הפסדנו את העילית
התרבותית שלנו”
סמינר מחנכים אוסטרים במפגש מרגש
עם פרופ’ ליזה אולמן
דבר
המנכ”ל
שלום לכם,
ב 19-באפריל ,1949יום השנה השישי למרד גטו ורשה ,עלתה
קבוצה של ניצולי שואה על הקרקע באזור הגליל המערבי וייסדה
את קיבוץ “לוחמי הגטאות” .זהו הקיבוץ הראשון שנוסד בידי גרעין
שכולו אנשי שארית הפליטה.
באותו היום ,בהנחת אבן הפינה לקיבוץ ,הונח המסד למוזאון
“בית לוחמי הגטאות” למורשת השואה והמרד ע”ש יצחק קצנלסון.
זהו מוזאון השואה הראשון בארץ ובעולם .המייסדים ,עשרות
צעירים ,לוחמי המרד ומנהיגיו ,פרטיזנים ואנשי מחתרת במחנות,
הגשימו את חלומם .עוד בהיותם חניכי תנועות
הנוער במלחמת העולם השנייה :הקמת הקיבוץ
למען הדורות הבאים ובית העדות -לשמירת
הזיכרון.
כ 400-מוזאוני שואה פרושים כיום ברחבי
העולם .מוזאון בית לוחמי הגטאות הוא המוסד
הגדול שבהם בתחום השואה והחינוך; ייחודו
אינו רק בראשוניותו; הוא היחיד
שהוקם בידי ניצולי שואה;
מהבודדים שממוקמים בלב קהילה חיה; חלוץ בחקר
השואה ובאיסוף חומרים וחשוב מכול -מטרתו מיום
היווסדו לעסוק בחינוך.
עם התבגרותו של דור הניצולים ,במפנה הדורות,
אנו מצויים בצומת הדרכים שבו עתידה השואה
להפוך מזיכרון להיסטוריה ונערכים לאתגרי העתיד.
אני מזמין אתכם לבוא ולבקר אותנו ,להתרשם
מהתצוגות המתחדשות ומהפעילות החינוכית הענפה
והמגוונת המאפיינת את המוזאון ההיסטורי“ ,יד
לילד”“ ,המרכז לחינוך הומניסטי” והארכיונים
(האמנותי ,החפצים והמסמכים).
נשמח לראותכם פעילים באגודת הידידים -
קבוצה של ישראלים שמשקיעים מזמנם ,ממרצם,
למען פעילותו של הבית ופיתוחו ,ועוזרים לנו
להכפיל את מספר המבקרים הצעירים ,לחשוף את
פעילות המוזאון בקרב הציבור בארץ ובעולם ולעמוד
לצדינו בגיוס משאבים לפיתוח ולהתחדשות.
מתוך מטרה להגברת המודעות ובשונה משנים
הבמאי קלוד לנצמן עם רמי הוכמן //על ביקורו של לנצמן במוזאון -בעמוד הבא
קודמות ,החלטנו השנה לערוך עיתון ,שיופץ בארץ
ובחו”ל ויכיל בתוכו את מיטב המאמרים שנכתבו על
ואותה ממשיכים גם הנכדים .אנו מברכים על יוזמה חשובה זו
הפעילויות שנעשו בבית .אנו מקווים שמידע זה יגרום לקבוצות של
וקוראים לכם ,בני הלוחמים ודור העתיד ,להצטרף אליה.
אזרחים ותיירים לבוא ,אלינו להתרשם ולהתעדכן מריכוז החומרים
יחד נמשיך ונוביל את חזון “בית לוחמי הגטאות” :מוזאון ,מרכז
ההיסטורי שקיים בבית.
חינוכי ומחקרי מוביל בתחומו ,המוקדש להנצחת זיכרון השואה,
בחרנו להפיק את העיתון שהנכם מחזיקים כיום בידכם כעיתון
הפועל ,חי,
ֵ
לתנועות הנוער ,להתנגדות ול”החיים שאחרי”; בית
חדשותי ,רלבנטי ,מעניין ובעיקר -מקרב את הדור השלישי והרביעי
ומשוחח עם אוכלוסיות שונות ומגוונות בחברה הישראלית.
המתרחב והולך -אל אירועי העבר הרחוקים.
יחד ניישם את חזון המייסדים שראו בעיני רוחם“ :בית שוקק
עשינו זאת ביחד עם נטע פרימר-גולד ,בת למשפחת לוחמים ,אשת
חיים” ו”בית ספר לרוח האדם”.
ההפקה שלנו ,שעשתה עיתון זה בהתנדבות.
בגיליון זה אנו מקדמים בברכה את בואו של הבמאי מר קלוד
לנצמן שתרם חומרים מסרטו “שואה” לתיעוד ושימור במוזאון.
שנה טובה שתבוא עלינו ועל כל בית ישראל
על כך תקראו בכתבה שמסקרת את ביקורו השבוע בבית לוחמי
רמי הוכמן
הגטאות.
מנכ”ל
עוד תוכלו לקרוא על תיעוד חדש :יוזמה של בני לוחמים
שהחליטו להנציח מידי שנה את הוריהם והמסורת שעליה גדלו,
השלום והברכה,
“בית לוחמי הגטאות” היה מאז ראשיתו “פורץ דרך” בתחומי ההנצחה
והעיסוק בשואה וכך גם כיום .מי שיסתכל וישקיף על מוזאון “בית לוחמי
הגטאות” מצד אחד ועל “טבעול” מצד שני ויתבונן בתמונות של משה
קופפרמן ז”ל (חתן פרס ישראל 2002וחבר קיבוץ לוחמי הגטאות) ,יראה
סיפור נפלא של ארץ ישראל .סיפור שהוא פרי
הצלחה של ניצולי שואה שיש בו התבוננות אחורה
אך אין בו הישארות בעבר .באופן זה סיפורו של
“בית לוחמי הגטאות” ממחיש את ניצחון הרוח
ואת המשכיות המשמעותית של הקיום היהודי.
מסיבה זו אני רואה בקידום “הבית” ומורשתו
אתגר בעל חשיבות לאומית.
מייסדי המקום חוו באופן אישי את החוויות
הקשות ביותר שיכול לחוות אדם ,והם שמו לעצמם
כמטרה להקים קיבוץ משגשג ולפעול להנצחת העבר תוך התבוננות מתמדת
קדימה .ציווי זה של המייסדים עומד בבסיס פעילותו של הבית המרחיב את
היבטי השואה כאסון נורא לנושאי הגבורה ,המנהיגות ,זכויות האדם ,הפרט
ומימוש החיים שאחרי השואה .זוהי ייחודיות הבית.
קמפוס “בית לוחמי הגטאות” עוסק בפעילות חינוכית מגוונת המעבירה
מסרים אלו באמצעות חוויה לימודית אחרת ,שהיא מעבר לביקור בתערוכה.
כך למשל ,המרכז לחינוך הומניסטי מפגיש קבוצות מורים ותלמידים מכל
קצווי החברה הישראלית ,ב”יד לילד” -מוזאון יחידי מסוגו בעולם לומדים
מדי יום תלמידים צעירים תוך ביקור בסדנאות אמנות דרמה ומוסיקה.
קמפוס “בית לוחמי הגטאות” עוסק בהעצמת ערך המנהיגות שבא לידי
ביטוי בפעילות הניצולים בעת הלחימה ובפעילותם בהקמת הקיבוץ וכל
הקשור בו ,והוא משמש אכסניה ללימוד הנושא בפעילות מפקדי הצבא,
צמרת המשטרה וצמרת שרות בתי הסוהר ,בסדנאות שהם מקיימים
במסגרת הבית.
“בית לוחמי הגטאות” מהווה גם יעד תיירותי מזמין .הבית הוא חלק
מהפסיפס החברתי-תרבותי של הגליל המערבי ,חבל ארץ עשיר בהיסטוריה
ובמגוון חברתי ותרבותי מרתק .מעצם ייחודו הוא מהווה עוגן מרכזי בחוויה
האזורית והמאפשר מכלול שלם של פעילויות בנושאי תיירות ,מורשת ופנאי
איכותי לתיירים מחו”ל ולטיילים הישראלים כאחד.
הנהלת המוזאון ,מנהלי המחלקות ,עובדי הבית בכל התחומים והרבדים,
פועלים במקצועיות ,בתבונה ,באמונה ובמסירות להביא את “בית לוחמי
הגטאות” להיות בית תוסס מלא חיים ועל כך הם ראויים לתודה ,להוקרה
ולברכה.
הבית הוא חלק מנופו של הגליל והפריפריה .אני קורא למקבלי ההחלטות
לראות במקום עוגן לחיזוק הפריפריה -למקום יש חשיבות לאומית לא רק
בזכות היותו מוזאון השואה הראשון בעולם ,אלא גם בזכות יכולתו לחזק את
החוסן החברתי והכלכלי בפריפריה.
אלי גונן
יושב ראש הוועד המנהל
עורכת :נטע פרימר-גולד
עריכה לשונית :שרה שיף
צילומים“ :בית לוחמי הגטאות”
הדפסה :דפוס רייתן
בשער :קלוד לנצמן בביקורו ב”בית לוחמי הגטאות”
ב העיתון הופק ע”י מוזאון “בית לוחמי הגטאות” ,כל הזכויות שמורות
לפניות ,מאמרים ,ניתן לפנות לטלפון,04-9958080 :
לפקס 04-9958007 :במשרדי המוזאון
www.gfh.org.il
לוחמי /דף הבית //סתיו 2010
3
קלוד לנצמן /ביוגרפיה
“מה שלא
מתועד לא חי”
הבמאי הצרפתי קלוד לנצמן הסכים באופן נדיר למסור
קטעים מסרטו “שואה“ לשימוש קבע במוזאון “בית לוחמי
הגטאות“ ב בשבוע שעבר הוא ביקר במוזאון כאורח כבוד,
ואף חנך את אולם טרבלינקה שעודכן ועוצב מחדש
קלוד לנצמן בעת ביקורו במוזאון “בית לוחמי הגטאות”
“א
ני זוכר איך צילמתי כאן ,בבית לוחו
מי הגטאות ,בקיבוץ שלכם ,במקום
הזה שתמיד הערכתי אותו כמקום
הקדוש ביותר בכל מחוזות הזיכרון.
“כאן צילמתי את אחד הפרקים האחרונים של
‘שואה’ .הנסיבות היו קשות .אפילו דרמתיות”.
בנאומו המרגש בעת חנוכת התערוכה באוו
לם טרבלינקה סיפר לנצמן על חוויותיו מביקוריו
בקיבוץ תוך כדי עשיית הסרט.
“חפצתי בכל מאודי שיצחק צוקרמן ,אנטק,
אנטק הגדול ,הגיבור הבלתי נשכח של מרד גטו
ורשה ,יופיע כאחת הדמויות בסרט שלי .האנשים
בקיבוץ לא ראו בעין יפה את בקשתי .הם ניסו
עד כמה שאפשר למנוע ממני להיפגש עימו ,כדי
שפניו הנפוחות מאלכוהול לא יופיעו על המסך.
“אני מצידי חשבתי שדווקא פניו אלו יפות
ומרגשות ביותר .אנשי הקיבוץ פחדו שתופעה
זו לא תהיה תקינה .נאלצתי לנהל משא ומתן
עקשני עם המזכיר דאז והצלחתי לקבל את הסו
כמתו בהסתייגות כי אנטק ישמור על שתיקה
מוחלטת במהלך הצילומים .רק קול אחד יישמע,
קולו של שמחה רותם ,המכונה קאז’יק .הסכמתי
לתנאים הדרקוניים הללו כי בתוך תוכי ידעתי
שהמצלמה משנה את המציאות ואם אנטק ירצה
לדבר מולה ,איש לא יעצור בעדו.
“הטבע כמובן השתתף באירוע .היה זה
חורף ,עננים כבדים ונמוכים ספוגי גשם החשיו
כו את הנוף כתפאורה .סופה פרצה מעל הגליל
וברקים ורעמים גרמו להפסקת חשמל .בנוסף
לכך ,היה זה יום ששי אחר הצהרים ,ערב שבת
והמתורגמנית שלי ,שומרת שבת ,מיהרה לחזור
לביתה ,טרם כניסת השבת.
“ופתאום פרץ קולו של אנטק בטון של סמכות
בלתי מעורערת אשר קטעה את דברי קאז’יק,
אודות הסרט ‘שואה’ .המילים שהשמיע אנטק
בלב הסערה נשארו חרוטות לנצח בתודעתם של
מיליוני אנשים.
“הוא פנה אלי וקרא לי בשמי הפרטי‘ :קלוד,
שאלת אותי מהי הרגשתי? אילו היית יכול ללקק
את ליבי היית מת ,כי הוא מורעל’”.
“כמה רגעים לאחר מכן הוא הוסיף עבורי,
כאילו בטח בכנות ,בהבנתי המלאה לעומק משו
מעות דבריו‘ :אני התחלתי לשתות אחרי המלחו
מה ,אחרי שטיפסתי מהקבר העצום הזה’.
“אנטק היה איש עצום ואני מצטט אותו בעצב
רב ,כי המתורגמנית שלי אשר התנגדה למושג
וההוויה של השתייה החליפה את הביטוי ’עליתי
על הקבר העצום’ לביטוי טפל‘ ,זה היה קשה
מאד’.
“אם אני נמצא ביניכם כאן הערב ,כאורח
כבוד לחנוכת אולם טרבלינקה ,זה קודם כל הוו
דות לאנטק ואשתו צביה לובטקין ,שלא זכיתי,
לצערי הרב ,להכירה .אנטק עד היום כאח הוא
עבורי ,והאחווה הזאת עולה מחדש כל פעם
כשאני שומע אותו ורואה את פניו בזמן הקרנת
“שואה” בנקודות שונות על פני תבל.
“אחווה זו היא המניע הראשון שהביא אותי
“
אנטק עד היום כאח הוא עבורי ,והאחווה
הזאת עולה מחדש כל פעם כשאני שומע
אותו ורואה את פניו בזמן הקרנת "שואה"
בנקודות שונות על פני תבל
אחווה זו היא המניע הראשון שהביא
אותי להסכים לתרום למוזאון שלכם את
הדבר היקר לי מכל
“
קלוד לנצמן נולד ב 1925-בפאריס למשפחה יהודית ששורשיה
במזרח אירופה .ב ,1943-בימי הכיבוש הנאצי ,ריכז קלוד קבוצת
מחתרת קומוניסטית של בית ספרו בעיר קלרמון-פרן .עד
לסוף המלחמה הצטרף יחד עם אביו לרזיסטאנס ,הבריח נשק והשתתף
בהתקפות על שיירות הוורמרכט באזור אוברן .בשנים שלאחר שחרור
צרפת למד לנצמן פילוסופיה בסורבון .לאחר שהות בברלין ובטיבינגן,
שם למד ולימד פילוסופיה ,הוא חזר לפאריס ופגש לראשונה את סארטר
ואת בת זוגו ,סימון דה בובואר .מפגש גורלי זה שינה את מהלך חייו“ .הם
עזרו לי לחשוב ,ואני גרמתי להם לחשוב” ,הוא כותב .הוא הפך למזכיר
הירחון הספרותי-פוליטי “זמנים מודרניים”.
בישראל ביקר לנצמן לראשונה ב 1952-והמפגש עם המדינה
היהודית הצעירה הכה אותו בהלם רוחני .ישראל עוררה בו שאלות על
אודות זהותו כיהודי :לראשונה הוא חש “צרפתי מקרי” ולא “צרפתי
שורשי” ,כפי שהחשיב את עצמו עד אז .גם שאלות לגבי הקשר בין
השואה להקמת ישראל ולגבי היחסים בין ישראל למדינות ערב התחילו
להעסיק אותו .בשובו לצרפת הוא שיתף את סארטר בתובנותיו ואף
שכנע את הפילוסוף ,שחיבר את הספר
“הרהורים בשאלה היהודית” ,כי “יהודי” אינו
רק מי שנחשב כזה בעיני אנטישמים; ליהודי,
על פי תפישתו של לנצמן ,יש מאחוריו מורשת,
מסורת והיסטוריה ארוכת שנים.
גם את הקסם שמהלך עליו הצבא הישראלי,
“הכוח היהודי” כהגדרתו ,הוא מתאר לאורך
הספר באהבה כמעט חושנית :בפרק בלתי
נשכח הוא מתאר את חוויות הטיסה שלו בעת
צילומי הסרט “צה”ל” במטוס פנטום ובאף 16-יחד עם הטייס (לימים
מפקד חיל האוויר) איתן בן אליהו.
רבים מזהים את לנצמן בעיקר עם “שואה” ,אך הוא עצמו מתקומם
מול הזדהות זו .יחד עם זאת ,הוא מקדיש כשליש מספרו להרפתקאות
התחקיר והצילומים של “שואה” .בין היתר הוא מספר כיצד הצליח
לראיין ולצלם במצלמה נסתרת ותחת זהות בדויה נאצים החיים עדיין
בגרמניה .בעת צילומים אלה הוא היה כמה פעמים בסכנת מוות.
מלכתחילה ידע לנצמן שלא יבסס את הסרט על קטעי ארכיון .הוא
גם לא התכוון ליצור סרט על הניצולים ,אלא לגעת במוות עצמו .הוא
התכוון -וגם הצליח -לגעת בזוועה מבלי להראות אף לא צילום תיעודי
אחד וכך יצר מונומנט מרשים וייחודי על השואה.
על חייו הנוכחיים הוא אומר“ :אני לא אדיש ולא עייף מן הנעשה
בעולם .לחיות את החיים עוד 100פעמים -זה לא היה מספק אותי.
ידעתי תמיד שהיצירתיות שלי תהיה משמעותית יותר במחצית השנייה
של חיי .אצלי התוכניות מתגבשות לאט .התחלתי לעשות סרטים רק
לאחר גיל .”40עכשיו ,הוא מודה כי הוא קצת עייף“ .יש לי עוד אלף
ואחת תוכניות והן דורשות מחשבה”.
הוא בטוח ש”שואה” חולל שינוי בכל מה שנוגע לפועלו העיקרי היום:
המאבק באנטישמיות בקרב צעירים .הוא שב ומכריז שהצפייה ב”שואה”
משנה את הצופים“ .אני מאמין שאפשר לשנות בני אדם .פשוט לא
צריך לפחד ללכת ולדבר עם כל מי שרק אפשר ,ואני מוכן לדבר עם כל
אחד‘ .שואה’ הוא סרט שהצפייה בו גורמת להלם ,וההלם הזה משנה
את הצופים”.
“הצעירים שצופים ב”שואה” ,מקשיבים לעדויות בלי שמץ של חשד
או ניכור“ .גם משום שהסרט פרטני וקונקרטי כל כך ,וגם כי זו יצירה
קולנועית אמיתית .כלומר ,הסרט נוגע בהם כיצירת אמנות ,ואני מאמין
מעומק לבי שרק כאשר סרט נוגע בך כך ,הוא יכול לעורר שינוי”.
לוחמי /דף הבית //סתיו 2010
5
בית לוחמי הגטאות.
חוויה מעצימה
אולם טרבלינקה
החודש נפתחה מחדש
תערוכה על המחנות
הנאציים ,שבמרכזה דגם
מחנה טרבלינקה ,שנבנה על ידי אחד
מבוניו ושימש כראיה במשפטי אייכמן
ודמיאניוק ,עדות נדירה ומאלפת למה
שהתרחש בו;
אולם טרבלינקה (לשעבר :אולם
מחנות ריכוז והשמדה) משרטט את
מפעל השמדת יהודי אירופה על ידי
גרמניה הנאצית ובני בריתה .התצוגה
בנויה סביב דגם מחנה טרבלינקה,
אתר הרצח של מרבית יהודי ורשה.
הדגם הוא המוצג החשוב ביותר
במוזאון ומהחשובים ביותר בפעולת
מסירת עדות – והפללה – על השמדת
יהודי אירופה.
הוא נבנה באתר המוזאון עצמו בידי
יעקב ויירניק ,]1972 –1889[ ,נגר-
אומן ,מבוני המחנה וממשתתפי
מרד האסירים שהיה בו .חבריו של
ויירניק יצחק צוקרמן וצביה לובטקין,
ממקימי הקיבוץ והמוזאון ,הם
שהזמינוהו להקים את הדגם .העבודה
הסתיימה ב .1959-הדגם נבנה
כהמשך לתרשים המחנה ,ששרטט
ויירניק מיד לאחר המרד ב,1943-
ולספרו “שנה בטרבלינקה” ,שיצא
במהדורה מחתרתית בשנת .1944
זו הנקודה בזמן בה מתחילה פעולת
תיעוד השמדת יהודי אירופה במחנות
המוות.
בתצוגה שמסביב לדגם המחנה
משולבים קטעים מסרט המופת של
קלוד לנצמן “שואה” ,המצוי בזיקה
מיוחדת לטרבלינקה ,מחנה שלא
נותר שריד לקיומו ולמה שהתחולל
בו .לנצמן ,חוליה מרכזית במהלך
פעולת ה”מסירה”ִ ,א ְפ ֵשר לנו
בנדיבות חריגה ,לראשונה מאז יציאת
סרטו לאקרנים ב ,1985-להשתמש
בחומריו הייחודיים כמרכיב במיצב
הקבע של אולם טרבלינקה( .או:
במיצב הקבע של התערוכה).
אוצרת ראשית :בינה סלע-צור
אוצר :משה ניניו
“דגם טרבלינקה” נבנה באתר המוזאון בידי יעקב ויירניק -נגר אומן
מסרטו בתערוכה ,ומודה לו תמיכתו וביקורו בחו
נוכת האולם”.
הוכמן הוסיף כי אולם “טרבלינקה” יהיה החלל
להסכים לתרום למוזאון שלכם את הדבר היקר המוזיאלי הראשון למסירת אירועי השואה אשר
לי מכל .הקולנוע ככלי עזר למוזאון הוא תופעה השפה הערבית תהיה אחת משפות התצוגה והו
הדרכה בו ,לצד עברית ואנגלית ,כהמשך לפעילות
נדירה בהחלט”.
בבית “לוחמי הגטאות” נחנך השבוע ,לאחר היהודית-ערבית רבת השנים של המרכז ההוו
שנתיים של עבודת שחזור ,עדכון ועיצוב מחודו מניסטי הפועל בבית.
במוקד התצוגה נמצא אחד המוצגים החשובים
שים ,אולם חדש -אולם “טרבלינקה” .התצוגה
באולם משרטטת באופן מתומצת את מפעל השמו בבית לוחמי הגטאות ,ומהחשובים ביותר הקיימים
דת יהודי אירופה ,כולל עדויות ותיעודים ייחודו בתחום מסירת עדות על השמדתם של יהודי אירוו
יים ,תוך התמקדות במחנה טרבלינקה .בתצוגת פה .זהו דגם מחנה טרבלינקה שיצר יעקב ויירניק,
שהיה בין המורדים אשר
הקבע החדשה באולם
הצליחו להימלט מהמחנה.
יוצגו תמונות ,עדויות,
הדגם הוצג במשך השנים
פריטים מארכיון בית לוחו
בבית לוחמי הגטאות ושיו
מי הגטאות המתעדים את
מש עדות במשפט אייכמן.
מחנות ההשמדה ,רשימת
בביקורו במוזאון סיפר
חלק מזערי מאלפי החבו
קלוד לנצמן שכאשר בינה
רות המסחריות אשר נהנו
סלע-צור ,פנתה אליו
באופן ישיר או עקיף מעו
בבקשה להסכים לכלול
בודתם של יהודים בעבוו
בתערוכה הקבועה במוו
דות כפייה ,ביניהן חברות
ידועות כמו מרצדס ,ב-מ -צביה ויצחק (אנטק) צוקרמן
זאון קטעים מרכזיים
מ”שואה” ,הוא מודה
וו ,קודאק ,באייר וסימנס,
וקטעי וידיאו ,ביניהם קטעים מסרטו הידוע של שהיסס רבות והתגובה הראשונית ,נטתה לסרב.
הבמאי הצרפתי קלוד לנצמן “שואה” ,אשר יוצגו המחשבה הרציונלית הכתיב סירוב.
“‘שואה’ היא יצירה טוטאלית ,קולית ,באורך
כחלק ממיצגי הקבע בתערוכה.
לדברי רמי הוכמן מנכ”ל בית לוחמי הגטאות ,תשע וחצי שעות” ,אומר קלוד לנצמן“ ,הסרט בנוי
מר לנצמן הסכים לראשונה למסור קטעים מסרטו בקפידה ,מתוחכם ביותר ,סצנות דמויות וזמנים
לשימוש קבע במוזאון כלשהו ,ואף הוזמן במיוחד מנהלים ביניהם שיח מהדהד כסימפוניה .נושאים
עיקריים נעלמים כדי להופיע שוב ברובד אחר של
מצרפת להשתתף בחנוכת האולם כאורח כבוד.
“ערכה של העדות וההנצחה הינה חשובה עומק המשמעות; נושאים מישניים ,ע”פ השטח,
מאין כמוה ,בייחוד בימינו” ,אומר הוכמן“ ,לאחר חוזרים והופכים למרכזיים .לתפיסתי היה בלתי
שנתיים של עבודה מאומצת אנחנו חונכים את אפשרי לפרק את “שואה” ,לקטוע ,לצמצם ולהו
אולם התצוגה החדש ,אשר מעלה על נס ומציין ציע אותו כסדרה של קטעים תיעודיים .כמו כל
את חשיבות התיעוד וחשיבות הזיכרון .אני מבקש יצירה אמנותית “שואה” מתכחשת לקטגוריזציה
להודות למר לנצמן על הסכמתו להציג קטעים הפשטנית בין סרט תיעודי לעלילתי.
“כאן המקום לאמר שלא לקחתי בחשבון את
עקשנותה של בינה סלע-צור ,אשר השכילה למו
צוא נימוקים יוצאים מן הלב .לא לקחתי בחשו
בון את ההתערבות הבלתי נלאית של ידידת בית
לוחמי הגטאות ,ביאטריס רוזנברג ,אשר שיגרה
אלי אימיילים ושיחות טלפון .בקיצור נכנעתי אבל
בתנאים מסוימים .הצלחנו בינה ואנוכי ,להגיע
להסכם חתום והגון המאושר ע”י עורכי הדין .אני
שמח שנמצא הפתרון.
“כתוצאה מכך ,הקטעים מלאי החיות הגדולים
של ‘שואה’ ,שבהם רואים את הספר המרשים של
טרבלינקה ,אברהם בומבה ,את העדות של פרנץ
סוכומל ,הסיפור קורע הלב של השמדת יהודי
צ’כיה שמספר פילפ מולר ,הם תוספת משמעותית
ביותר לכל חפץ במוזאון המוצג לקהל.
“בין מוזאון ,ולא משנה איזה (יד ושם ,וושינגו
טון ,הממוריאל בצרפת) ,ובין יצירת אמנות כמו
‘שואה’ שמהותה היא החיים מחדש ,החיות עם
קרני השמש ,יש בכך ניגוד ,שלא צריך להסתירו
או להסוותו .מוזאונים משלימים עם התופעה של
המוות ומנציחים בו בעת שכחה עם זיכרון.
“‘שואה’ לעומת זאת היא תחייה מחדש .דבר לא
יכול לבוא במקום דמעותיו של בומבה ,קולו המרטיט
של פיליפ מולר ,תאורו המדויק והמדעי של אונטרו
שרפיהרר פרנץ סוכומל ,או נהג הקטר הנריק.
“‘שואה’ היא חומה ,סכר אולטימטיבי מפני
השכחה ,ולצערי הרב מצאתם לנכון להדפיס
בראש הזמנתכם‘ :מעגל הזיכרון הפעיל עומד
להיסגר’ .הזיכרון יישאר פעיל כל פעם ש’שואה’
יוקרן בעולם ובמוזאון שלכם .אני שמח שיכולתי
לתרום לכם את העוצמה הזאת ונוכחותה לנצח”.
לנצמן ,הצעיר הנמרץ ,בן ,85שאינו מכיר
בזמן שחולף ,התייחס בביקורו גם לתהליך שהוא
עובר בכתיבה“ :זמן? כרונולוגיה? הרי זהו רצף
של ‘לפני’ ו’אחרי’ -זה לא רלוונטי .את 12השנים
שעבדתי בהן על ‘שואה’ שמתי בסוגריים .רק כשו
הסתכלתי מאחורי ראיתי שהשנים חלפו”.
“
"שואה" היא
חומה ,סכר
אולטימטיבי
מפני השכחה.
בראש ההזמנה
של המוזאון
נכתב" :מעגל
הזיכרון הפעיל
עומד להיסגר".
הזיכרון יישאר
פעיל כל פעם
ש”שואה" יוקרן
בעולם ובבית
לוחמי הגטאות
“
שנת תש”ע היתה שנת מעבר במוזאון .שנה
בה התחלפה ההנהלה במובן הרחב והכולל של
מילה זו .בכל אשר פנינו היתה תחושה מעורבת
של התחדשות והסתגלות .מטבעם של שינויים
אלה שהם נושאים עימם התמודדויות רבות .כמי
שמלווה את הבית בראיה שהיא בה בעת מבפנים
ומבחוץ ,קשה היה שלא להבחין במפלס הגואה
של העשייה ובביקוש הרב לאמירתנו החינוכית.
התפיסה המדריכה את הבית בקבלת הפנים היא ההכרה בעובדה
שכל מי שמגיע למוזאון הגלילי בא עם רמת ציפיות ששומה עלינו
לעמוד בה .תפיסה זו עמדה בפני המתכננים את ימי העיון של
המפקחים ממחוז מרכז והצפון שהגיעו ליום עיון כמו גם מפקחי
האגף לחינוך התיישבותי .בדומה לכך הושקעה הכנה קפדנית בימי
העיון שהוכנו לפיקוד הבכיר של חיל הים ,הפרקליטות הצבאית,
אנשי המכללה לבטחון לאומי ,הפיקוד הבכיר של פיקוד צפון וראשי
משרד ראש הממשלה .אלה ואחרים בקשו השנה לבוא את כל
הדרך הארוכה ללוחמי הגטאות לשמוע את הקול השונה והמיוחד
של הבית בכל הקשור לעיסוק בשואה.
בשנים האחרונות שם לו בית לוחמי הגטאות למטרה לעסוק
בשואה מנקודת מבט שאינה מייאשת וקורבנית אלא כחוויה מעצימה.
התנסות הנושאת עימה תעצומות נפש וגוף ,שיש בכוחה להעניק
לחברה הישראלית ,ובמיוחד לצעירים שבה ,מקור של דוגמא אישית
מופתית ואמירה אישית מחזקת .מייסדי הבית היו דוגמה מצוינת
לכיוון זה .נושא אחד שנידון כאן הוא הדיון המעמיק בסוגיית
המנהיגות הבוחן שלושה צמתי הכרעה בחייו של יצחק אנטק צוקרמן:
ההחלטה שלו ושל חבריו הצעירים לשוב אל צאן מרעיתם בפולין
הכבושה ב 1939-ולהיות עימם בימי המשבר הקשים במקום להמשיך
בדרכם לארץ ישראל ,ההחלטה לצאת למרד ,וההחלטה להישאר
בפולין לאחר המלחמה ולהפוך למנהיגות המובילה של שארית
הפליטה .בתוך כך באים לידי ביטוי המאבק ביאוש ,הבחירה ביוזמה,
ויצירת חזון הבנייה והבחירה בחיים .הציבור הרחב צמא למסר הזה,
למורכבותו ולכח הרב שהוא מעניק לשומעיו.
תנופת הבנייה נמשכה גם השנה ותערוכת המחנות שבמרכזה
דגם מחנה ההשמדה טרבלינקה אותו בנה יעקב ויירניק לפני למעלה
מ 50-שנים ,הסתיימה בימים אלה .התערוכה עוצרת נשימה
ומבהירה ,למבקר בה את מורכבותו של עולם המחנות ,תוך שימת
דגש על הנסיון להבנת מהותם האנושית של האנשים שהרכיבו אותו:
קרבנות ומחוללים כאחד .בתערוכה המאתגרת מוצגים הטקסטים
בשלוש שפות :עברית ,אנגלית וערבית מתוך האמירה שבחדר זה יש
משמעויות שהן יהודיות ,ישראליות ואוניברסאליות.
כמה מילים לעתיד .תכניות רבות נרקמות לשנת תשע”א.
אזכיר את העיקרית שבהן .בשנה הבאה תצוין שנת יובל
החמישים למשפטו החשוב של אדולף אייכמן .המוזאון בשיתוף
עם אוניברסיטת חיפה ,אוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת
סורבון בפריס מקיימים שני כנסים בינלאומיים בנושא .פתיחת
הכנס תיערך בבית לוחמי הגטאות במרץ .2011במסגרת אירוע
זה נרקמים בימים אלה קוויה העיקריים של תערוכת “המשפט
המתמיד” שתיסוב סביב תא הזכוכית של אייכמן שהוענק למוזאון
עם תום המשפט ב ,1961-כהכרת תודה על עזרתו בהכנה.
פרופ’ חנה יבלונקה
היסטוריונית הבית
לוחמי /דף הבית //סתיו 2010
7
יום אהבת הילדים
יום “קורצ’אק ואהבת הילדים“ ב 68שנים לזכר
ילדי בית היתומים של יאנוש קורצ’אק
“ .1מעטים הם האנשים הראויים
לשם ‘אדם’ כיאנוש קורצ’אק.
מעטים הם יותר אלה שעצם המודעות על
מעשיהם עשויה לעורר אצל האחרים את
הרצון להיות ‘אדם’ .קורצ’אק ניחן במגע
הקסם הזה ,באלכימיה הזו ,היכולת להפוך
אנשים לבני אדם” //דוד גרוסמן
מי מאתנו אינו אוהב ילדים,
ואינו מבקש את טובתם?!
הילדים שמים את מבטחם
במבוגרים ,שידאגו להם לכל
צרכיהם ויגדלו אותם בסביו
בה בטוחה ומפרה .והנה
לעיתים (קרובות מידי) אנו עדים להפרות בוו
טות של הנחת יסוד זאת ,ממש כיום בחברה
שבה אנו חיים .כשאנו עומדים מנגד ורואים
בעוולות הנגרמות להם ,אנו שואלים את עצו
מנו :מי יצעק את צעקתם ,מי יריב את ריבם,
מי יצילם מיד ָה ֶר ַׁשע?! אנו מבקשים להגביר
את המודעות לשלומם וטובתם של הילדים,
ובחרנו לעשות זאת אגב אחד מן הסיפורים
הנוראים שהתרחשו בשואה ,הוא סיפור הוצו
אתם להורג של ילדי בית היתומים של יאנוש
קורצ’אק בחמישי באוגוסט .1942המחלקה
להתחדשות יהודית בקהילה ,בשיתוף עם “יד
לילד” של מוזאון לוחמי הגטאות ,קבלה על
עצמה משימה מקודשת זאת ,ובחרה לעשות
זאת בשני מועדים הקשורים לאירוע:
ב 22ביולי ( ,)1878יום הולדתו של המחנך
וההוגה ד”ר יאנוש קורצ’אק.
ב 5באוגוסט ( ,)1942יום הרצח שלו ושל כל
ילדי בית היתומים במחנה טרבלינקה.
מאחר שמדובר בתקופת הקיץ ,שבה אין
מערכת החינוך פועלת ,בחרנו להיענות לאתו
גר ולעשות זאת בכמה דרכים :האחת ,באמצו
עות הקייטנות; השנייה באמצעות המשפחות.
במתנ”ס “ליאו-בק” חיפה החליטו לקיים תהו
ליך חינוכי בקייטנות ,תוך מעורבות של ההוו
רים ולסיום לקיים הפנינג עפיפונים של הורים
וילדים כאירוע שיא.
אנשי החינוך של מוזאון לוחמי הגטאות
הכינו מצגת עשירה בתכנים.
במסגרת המשפחות ,ניצלנו את רשימת
התפוצה של המתנ”סים כדי להפיץ לכמה שיוו
תר משפחות וארגונים את המצגת .היא ניתנת
להפעלה מהירה ויכולה לשמש בסיס לשיחה
שבין הורים לילדים .ניתן כמובן לפתוח אותה
באמצעות מחשב בכל מקום על הגלובוס.
אנו רואים באזכור מפעלו של יאנוש קורצ’ק
ובהגברת המודעות לזכויות הילד ,ערך בעל
חשיבות עליונה ומבקשים מכל מי שלאל ידו,
לסייע בהפצת הרעיון ובהובלת תהליכים חיו
נוכיים הקשורים לך.
יעקב מעוז
בשם צוות המחלקה
להתחדשות יהודית בקהילה
החברה למתנ”סים
“תנו להם תנאים למען יגדלו טובים יותר ,למען יגדלו להיות
מבוגרים שיביאו עמם עתיד טוב יותר לעולם”
{המצגת}
.2היום אנו מציינים 68שנים
להירצחם של קורצ’אק ,סטפה,
ילדי בית היתומים והצוות
החינוכי .משנתו של קורצ’אק ממשיכה
להיות משמעותית ורלוונטית גם היום עבור
ציבור הולך ומתרחב של הורים ,מחנכים,
ילדים ובני נוער .מבחר מדבריו מובאים כאן.
.3על חייו .יאנוש קורצ’אק הוא שם
העט שבו נודע הנריק גולדשמיט ,המחנך
היהודי–פולני ,הסופר ,הרופא ואיש הרוח.
קורצ’אק ייסד את בית היתומים בורשה בו
גרו ולמדו ילדים יהודים .המוסד ,שנוהל עם
סטפה ויליצ’ינסקה ,היה חלוץ בתחומו ונוהל
כחברת ילדים עצמאית בה פעלו עיתון ,בית
משפט ,וועד הנהלה של ילדים.
קורצ’אק הגדיר זכויות יסוד לילדים עוד
בטרם גובשה האמנה הבין לאומית לזכויות
הילד.
במסעו בארץ ישראל ביקר קורצ’אק במקומות
רבים .הוא התרגש מהעשייה הציונית
והחינוכית בארץ וחלם להגיע לירושלים
וללמוד עברית.
קורצ’אק כתב ספרים רבים בחייו וביניהם:
דת הילד ,כללי החיים ,המלך מתיא הראשון,
קאיטוש המכשף אחרים.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הועבר בית
היתומים לגטו ורשה ,שם המשיך לפעול כ”גן
עדן לילדים” למרות התנאים הקשים.
ב 5-באוגוסט 1942גורשו קורצ’אק ,סטפה,
החניכים והצוות למחנה ההשמדה טרבלינקה.
כולם נספו שם .לאחר המלחמה עלו לארץ
ישראל חניכיו ששרדו את השואה ,ופעלו בה
להטמעת מורשתו החינוכית.
.4אין ילדים שאין בהם כישרון.
אין ילדים שאין בהם כישרון ,אלא שהכישרון
כמה וכמה דרכים ופתחים לו :יד ,אוזן ,עין.
יש ילדים שהתפתחותם לא הגיעה לידי
הבשלה – כלום אין בשבילם מקום? צריך
לצור את צורתם השונה ואושרם השונה ולא
לתבוע לבית דין את הטבע או את בורא
העולם //יאנוש קורצ’אק“ ,כזה וכזאת
על ילדים”
.5ושונים צבעי הפרחים וגווני
עיניהם של בני האדם“ .ונתתי אני
את לבי לראות ,כי רק קלי הדעת מבקשים
שיהיו כל בני האדם דומים האחד לחברו.
והחכם ישמח שיש בעולם יום ולילה ,קיץ
וחורף ,זקן וצעיר ,ויש ציפורת כרמים וציפור
בשמים ,ושונים צבעי הפרחים וגווני עיניהם
של בני האדם ...רק מי שאינו אוהב מחשבה
יצטער על השוני וירגז על הרב גוניות,
המאלצים את האדם לחשוב ולראות ולהבין”
//יאנוש קורצ’אק“ ,כללי חיים”
.6כבוד לעבודת הגדילה הקשה.
הוא גדל .החיים עזים יותר ,הנשימה מהירה
יותר ,הדופק חזק יותר .הוא גדל ביום
ובלילה ,כשהוא ישן או ער ,שמח או עצוב,
משתובב או עומד לפניך נזוף.
כבוד לסודות ולטלטלות של עבודת-הגדילה
הקשה .כבוד לשעה החולפת ,ליום הזה .איך
יידע מחר אם היום לא מניחים לו לחיות חיים
מודעים ואחראיים .לא לרמוס ,לא להתעמר,
לא לשעבד ליום-המחר ,לא לכבות ,לא
למהר ,לא להאיץ .כבוד לכל רגע לעצמו ,כי
יחלוף ולעולם לא יחזור //יאנוש קורצ’אק,
“זכות הילד לכבוד”
.7תם הסיפור ,נותר הזיכרון .קורצ’אק
נהג לצייד במילות פרידה את הילדים שסיימו
את שהותם בבית היתומים.
“נפרדים אנו מכם בצאתכם למסע ארוך
ורחב .מסע זה יש לו שם – החיים .פעמים
רבות הרהרנו כיצד ניפרד ...לצערנו המילים
עניות הן ,חלשות .מאומה אין אנו נותנים
לכם:
אין אנו נותנים לכם אלוהים ,כי עליכם
לבקשו בנפשכם פנימה ,במאבק של בדידות.
אין אנו נותנים לכם מולדת ,כי אותה עליכם
למצוא במאמץ לבכם ומחשבותיכם.
אין אנו נותנים לכם את אהבת האדם ,כי
אין אהבה ללא מחילה ,ומחילה נקנית בעמל
וטורח שכל אחד נוטל על עצמו מרצון.
דבר אחד אנו נותנים לכם :את הכמיהה
לחיים טובים יותר ,שאינם קיימים אך
עתידים אי פעם להתקיים .חיים של אמת
וצדק .אולי תוליך אתכם כמיהה זו אל
האלוהים ,אל המולדת ואל האהבה.
היו שלום ואל תשכחו זאת”.
מורשתו החינוכית של קורצ’אק
פועמת וחיה במוזאון “יד לילד”
בית לוחמי הגטאות
ביוני 2010ציינו 15שנה לפתיחת
מוזאון “יד לילד” -היחידי מסוו
גו בעולם ,העוסק בהוראת השואה
לגיל הצעיר.
באירוע הושקה תוכנית חדשה :תיאטרון במוו
זאון -במרכזה קטעי עדות מעובדים למונוו
לוגים מומחזים עבור קהל המבקרים הצעיר,
זאת ,כחלק מחוויה רב חושית שמזמן להם
המוזאון.
ב לפרטים והתקשרות בנושא ,ניתן ליצור
קשר עם בית לוחמי הגטאות.
פעילות “יום קורצ’אק“ ,במתנ“ס “ליאו-באק“
לוחמי /דף הבית //סתיו 2010
9
על מנהיגות,
לחימה וגבורה.
הסימפוזיון
ע”ש חיים פרימר-
גרינשפן ז”ל
בסימפוזיון הזה שבמרכזו האיש
היהודי הלוחם ,עולות להן גם
דמויות אנשי העם .כמו ברכתו
של אביו החולה בהיוודע לו
כי בנו בין הנוקמים בגרמנים.
גילויים שלא הגיעו לידי עדות.
חיים פרימר יצא מן הגטו
הבוער ,עבר ליערות וישקוב
שם פעל כשנתיים בקבוצות
פרטיזניות ,ולאחר שחרורה של
פולין יצא עם פנינה חברתו דרך
רומניה לארץ ישראל באוקטובר
.1945כאן נולדו ילדיהם אבישי
ונטע.
כאן זכה חיים להקים עסק
חדש כפי שהיה בביתו בוורשה -
פס ייצור של נעלי ילדים.
חיים פרימר-גרינשפן ז”ל,
חבר ולוחם במרד גטו וורשה
נפטר בשני לחודש מאי ,1972
בתל אביב כשסביבו משפחתו
האוהבת וחבריו הטובים.
פנינה פרימר-גרינשפן לוחמת
אי”ל בגטו וורשה מנציחה יחד
עם ילדיה ונכדיה ,את זכרו של
בעלה וחברה לחיים.
את הסימפוזיון הגה ודאג
ליישם נכדו של חיים פרימר ז”ל,
סמל עדי גולד ,מטייסת “מגיני
הדרום” שבבסיס נבטים.
הסימפוזיון בן היומיים
ייערך מדי שנה ויעסוק בתחום
מנהיגות ,ערכים ,לחימה וגבורה.
מטרות האירוע:
א .לקדם את דרכו ומורשתו של
הלוחם חיים פרימר ז”ל ,דרך
החינוך ,הערכים וחזון הציונות
שעליהם גדל בבית ובתנועה,
דרך הלחימה ועד ליום עלייתו
לארץ ישראל.
ב .אנשי “בית לוחמי הגטאות”
יבחרו מידי שנה קבוצה כבת
30חיילים וחיילות מהחיילות
הקרביים בצה”ל ,למפגש
סימפוזיוני זה.
ג .השנה נבחרה טייסת “מגיני
הדרום” מבסיס נבטים עם
המפקדים ,הטייסים ואנשי הצוות
שמשרתים בבסיס.
הסיכויים
כל
כנגד
“
באחד הימים פגשתי
את ישראל קאנאל.
הוא עבר על פני
ואמר“ :מחר בערב
ניפגש ברחוב מילא,
פינת זמנהוף”.
ביקשתי לשוות לנגד
עיני דמותה של איזו
מחתרת שעדיין לא
ידעתי פשרה ...כל
אותו היום הייתי
נרגז ועצבני.
הוא סיפר כי קיים
ארגון לוחם ,וכי
הוא מחפש מישהו
מחברי “עקיבא”
שישמש לו
מקשר .האם אוכל
להצטרף לארגון
זה ,לעזוב את
המשפחה ולהתמכר
למשימותיו עד תום?
האם מוכן אהיה
להשליך את נפשי
מנגד ,ולצאת לקרב
פנים אל פנים?
חיים פרימר ,חבר תנועת “עקיבא“ ב“אי“ל“ -הארגון
היהודי הלוחם ב סיפורו של לוחם בגטו ורשה
אני הנני גדול הבנים ואני מסייע לאבי בניהול
המפעל .אחותי הגדולה כבר מאורסה והשאר – שלושה
אחים ואחות קטנים ממני .חבר אני ב”עקיבא” .אחותי
הקטנה ואחד מאחי הקטנים חברים ב”השומר הצעיר”.
אני מתכונן לעלות ארצה.
עם הכיבוש הגרמני נפלה פצצה על הבית .ביתנו
היה תל-חרבות .התחלנו לפנות את ציבורי הלבנים
והוצאנו את הילדים .שלושה ימים עברו עד שפינינו
את הריסות המטבח ומצאנו מתחתיהן את אמא ,ללא
רוח-חיים.
עברתי לעיירה בסביבות ראדום ,שם החילונו
לחדש את חיי התנועה .להתארגן בקבוצות קטנות
ולהמשיך בפעולה ציונית-חלוצית; לשיר בצוותא,
לקרוא פרקים מהתנ”ך ,מהאגדה ,וקטעים מיצירות-
מופת עבריות ...לשמור על הגחלת עד עת-מצוא .בין
ערב-שבת לערב-שבת – שעות פגישותינו – נתמשכו
ימי תלאה ,כפיה והשפלה.
חזרתי לוורשה ביום הכיפורים .אותו יום הכריזו
הגרמנים על הקמת הגטו .בראשית החורף באו לוורשה
שימעון דרנגר וגוסטה דוידסון .הם הציעו לארגן קבוצה
שתחיה חיי שיתוף .קומונות מעין אלו כבר הוקמו ע”י
“דרור”“ ,השומר-הצעיר” ו”גורדוניה”.
ברחובות הגטו שלטו הרעב ,המחלות והמוות.
בתשעה באב 22.7.1942 ,כוסו לוחות המודעות בכר�ו
זים גדולים :כל אלה שאינם מועסקים בתעשיה לצרכי
הצבא – ישולחו מוורשה מזרחה .אני הייתי קשור עם
הפירמה של אברמסקי .לאבא הובטח מקום עבודה
בבית החרושת הגרמני של טבנס – מפעלי הלבשה
והנעלה למען הצבא .הילדים נשארו בחסותו של אבא.
או בקבוק עם חומצת-גופרית? הסכמתי לכל התנאים
שהציג .מוכן הייתי לכל .ראיתי עצמי כשליחו של ענו
יין נשגב .נתעוררה בי אחריות לדבר גדול.
באחד הימים הלכו שני אחי ,שמואל וליפא ,למכור נעו
לים בצד הארי .היו להם רשיונות מגורים בחסותו של
אבא ,ואף על פי כן נחטפו ברחוב ,הועברו לאומשלאו
גפלאץ ואבדו מאתנו לעולמים.
באחד הימים פגשתי במפתיע את ישראל קאנאל.
הוא עבר על פני ואמר“ :מחר בערב ניפגש ברחוב
מילא ,פינת זמנהוף” .ביקשתי לשוות לנגד עיני דמותה
של איזו מחתרת שעדיין לא ידעתי פשרה ...כל אותו
היום הייתי נרגז ועצבני .בין חמש לשש באתי לפינת
זמנהוף מילא .ישראל סיפר כי קיים ארגון לוחם ,וכי
הוא מחפש מישהו מחברי “עקיבא” שישמש לו מקשר.
האם אוכל להצטרף לארגון זה ,לעזוב את המשפו
חה ולהתמכר למשימותיו עד תום? האם מוכן אהיה
להשליך את נפשי מנגד ,ולצאת לקרב פנים אל פנים,
ולו באמצעים הפרימיטיביים ביותר – כגון :מגן ,סכין
ארגנתי פגישה .התכוננו ל”מסיבה” שתארך כל
הלילה .כל הלילה כמעט ישבנו .ישראל סיפר על מה
שמתרחש במחנות המוות .דברים שעד עכשיו נשתמו
עו בחזקת סיפורים בעלמא ,הפכו להיות ודאות גמוו
רה ,שפירושה – כל הנשלחים למחנות מוצאים להורג.
“שמעו נא” – אמרתי להם – “אנחנו בחורים צעירים
ועלינו מוטלת חובה לעשות משהו .אפשר שלא נוכל
להציל הרבה אנשים ,אבל עלינו להציל את כבודנו”
“
לוחמי /דף הבית //סתיו 2010
11
בבית זה עליו גדלתי
דבריה של נטע פרימר -גולד בסימפוזיון
על שם אביה ,חיים פרימר ז”ל שנערך בבית
לוחמי הגטאות בקיץ 2010
“
הגיעה שעת
הפעולה .רציתי
להדליק את הרימון
בגפרורים שהיו
תקועים בפי
אבל רוח נשבה
והגפרורים כבו.
ניסיתי שוב להדליק
ולשוא ...הודעתי
על כך למפקדה
ולוחם אחר נצטווה
להטיל את הרימון.
אני נשארתי על
המרפסת וירקתי אש
מהמאוזר שלי לתוך
הגרמנים אחוזי
הבהלה והמבוכה.
עיני היו לטושות
לרחוב .והנה
נכנסו שני טנקים
ואחריהם טור
רגלים .כשהתקרב
הטנק הטלנו בו כמה
בקבוקי תבערה
ופצצות מתוצרת
בית .הטנק התחיל
לבעור .הטנק השני
נשאר במקום והאש
לוחכת אותו
“
סימפוזיון בעקבות לוחמים – אנשי טייסת “מגיני הדרום”
יום יום היינו מתאמנים בנשק .מאמן הקבוצה
היה בנימין ואלד .באחד הערבים קרא אותנו לשיחה.
“ישנה מאפיה אחת שהיטלנו עליה מס-לחם ובעו
לי המאפיה אינם מקיימים את המוטל עליהם .אין
לנו ברירה אלא לקחת את הלחם בכוח .בלי לחם לא
יהיה לנו קיום .החלטנו להוציא חבורה מקבוצתנו כדי
להפקיע את הלחם שבמאפיה ”.צביה היתה באותו
לילה בקבוצתנו .היא ניגשה אלי ובירכה אותי להצו
לחת הפעולה .דבר זה עורר בי איזו הרגשת-בית,
ופרט זה שמור עמי בליבוב מיוחד .יצאנו רעולי פנים.
כל אחד מהמשתתפים סחב עמו שק לחם .לאחר מכן
שוב השתתפתי ב”אכסים” .זה היה נוהגו של הארגון:
תחילה הזהיר ע”י מכתב .אם הנוגעים בדבר לא נענו,
והוסיפו לעמוד בסירובם ,היינו נוקטים בדרכי איום:
כגן מכות ,מאסר וכו’ .רק לאחרונה ,אם כל אלה לא
הועילו ,היינו עורכים “אכס” ,שפירושו התנפלות על
הבית ,חיפוש בדירה והפקעת כסף או שוה-כסף,
כגון שנהב ,יהלומים וכיוצא בהם.
אפריל .1943תכונה חדשה ,משהו ריחף באויר.
ישראל קאנאל פקד עלי לבדוק את מחסן הנעלים
וקובעי-הפלדה .מיניתי אנשים שיעבירו את החבילות
לקבוצות השונות ,בדקתי את הנשק וחילקתי תחו
מושת לאנשים .את בקבוקי התבערה מילאנו בסלים
והעברנו לעמדות .הגיע מרדכי אנילביץ’ ולאחר התו
ייעצות עם ישראל קאנאל נקבעו מקומות מתאימים
לעמדות .אנשים מקבוצות אחרות באו לקבל מצרכי
מזון וכל האנשים קיבלו ציאנקלי (רעל להתאבדות).
התחלנו לבצר את העמדות .חייב הייתי לעמוד בקשר
תמיד עם מרדכי וישראל .משהגיע הטור של המשטרה
היהודית עד לבית שלנו ,שאלתי כיצד לנהוג ,להתקיף
או לא? קיבלתי תשובה להמתין ,ודאי יבואו בעקבוו
תיהם גרמנים ,וזכות הבכורה לספיגת אישנו היא להם.
ואמנם כך היה :לאחר שהשוטרים היהודים עברו את
הרחוב ,החל לנוע טוב גרמני ממונע ומצוייד .הפקוו
דה שקיבלתי אמרה :כשיימצא אמצעו של הטור ליד
המרפסת יש להטיל בהם רימון ,והדבר ישמש אות
לתחילת הפעולה.
הגיעה שעת הפעולה .רציתי להדליק את הרימון
בגפרורים שהיו תקועים בפי אבל רוח נשבה והגפרוו
רים כבו .ניסיתי שוב להדליק ולשוא ...הודעתי על כך
למפקדה ולוחם אחר נצטווה להטיל את הרימון .אני
נשארתי על המרפסת וירקתי אש מהמאוזר שלי לתוך
הגרמנים אחוזי הבהלה והמבוכה .עיני היו לטושות
לרחוב .והנה נכנסו שני טנקים ואחריהם טור רגלים.
כשהתקרב הטנק הטלנו בו כמה בקבוקי תבערה ופצו
צות מתוצרת בית .הטנק התחיל לבעור .הטנק השני
נשאר במקום והאש לוחכת אותו.
אנשינו יצאו לעבר החצר .כולנו היינו שלמים .עמוו
קה היתה הרגשת הסיפוק.
יום הקרב הראשון .מתחת לתל-חרבות מצוי היה
הבונקר הגדול של מילא 18אליו הגענו עכשיו .באנו
למקום כ 80-איש מהארגון היהודי הלוחם .באחד
הימים עברה לכאן גם צביה .מארחינו ,אנשי העולם
התחתון ,חלקו לנו כבוד .בשעות הבטלה היינו יושבים
ושומעים סיפורי מעשיות מפי ראשי הגנבים .פעמים
היינו מנעימים שיר .הקומוניסטים היו שרים את שיו
ריהם ואנחנו היינו מתחרים בהם ושרים את שירינו
אנו .אנשי “עקיבא” היו מתלכדים לפעמים וממשיכים
בניגוני חסידים...
הייתי ידוע כאחד המכיר יפה את מבואות הבתים.
מקבל הייתי פקודות במישרין ממרדכי .בבונקר
שברחוב מילא 18נמצאה גם צביה .ב 7-במאי הטיל
עלי מרדכי ללוות את צביה לבונקר שבפרנציסקנסקה
.22צביה נפגשה שם עם אנשי המפקדה והם ישבו
לדון בעניינים שלהם .הישיבה נתארכה מאד ועם סיוו
מה היו כבר דמדומי שחר .לשוב עכשיו למילא ,18
משמעו ללכת באור היום .הסכנה שיתה גדולה .צביה
עמדה על כך שנשוב אבל אני ראיתי את עצמי אחראי
לליווי ועמדתי בתוקף על דעתי“ :ההליכה לאור היום
היא מוות ודאי” .החבריה בבונקר היתה עליזה מאד.
עם המוות כבר השלימו וידעו כי בוא יבוא .וכל עוד
לא ,השתדלו להסיח את הדעת ממנו.
כשהחשיך יצאנו לשו.ב .צביה ,אני ,ונלווה אל�י
נו מארק אדלמן .עברנו ברחוב זמנהוף .הבתים היו
שרופים ואנשים סיפרו כי היתה פעולה מצד הגרמנים
בשטח זה.
הגענו למילא .18עוד לפני שניגשנו למקום הגיד
לנו הלב ,כי משהו איננו כשורה .מסביב היה שקט
מוזר .הולכתי את צביה ואת מארק מסביב .הבונקר
היה הרוס .המבואות היו סתומים וכוח הגזים עוד רב
היה בפנים .היה גם חשש למפולת .החלטנו להעביר
את האנשים הנותרים לפראנציסקאנסקה .22
היינו עייפים ורצוצים אך פתאם העירונו מהשינה.
אמרו לי שיש למהר ולצאת מכאן ולהיכנס לתעלות-
הביוב .סיפרו שקאז’יק חזר מהצד הארי עם פולני אחד
וישנה אפשרות לצאת אל מחוץ לגטו דרך הביבים.
דרך פתח הביוב שברחבוב קפצנו לתוך הת�ע
לות .הלכנו בטור של 60לוחמים .כל אחד קיבל נר.
ככל שהתקדמנו הלכו המים וגברו .הנרות כבו מחוסר
אוויר .נצטוינו על שקט מוחלט .מחשש שחבורה גדוו
לה עלולה להתגלות החלטנו להתפזר בתעלה קבוצות-
קבוצות וכך הסתובבנו כל היום וכל הלילה שלאחריו.
רק ביום השני ,ב 10-במאי לאחר יום ושני לילות בתוך
התעלות ראינו פתאום כי המכסה הורם ושמענו את
קולו של קאז’יק הקורא לצאת...
משפחת “מגיני הדרום” היקרים.
בראשית דברי אני רוצה לברך אתכם בבואכם לאחד המקומות היקרים והחשובים לי
ולמשפחתי מוזאון “בית לוחמי הגטאות”.
בבית זה בו גדלתי ,במקום בו אנחנו נמצאים היום ,ינקתי ושאבתי את ערכי .גדלתי
בבית של לוחמים .הורי חיים ופנינה פרימר ,לוחמי מרד גטו ורשה ,שהצליחו להגשים את
חלומם :הקמת בית בארץ ישראל ,חלום הציונות שהתגשם.
יצחק “אנטק” צוקרמן חברו הטוב של אבי אמר בראיון ,באפריל “ :1970חשבנו שצריך
ללמוד ולהפיק לקחים גם מהשואה וגם מהעמידה היהודית .לכן הקימונו את הבית הזה,
בית אשר יספר לדורות הבאים את מה שקרה ,איך שקרה ,ואיך עלינו להמשיך לחיות”.
קשה מאד לכתוב על אבא שלך שלא ראית מגיל .12בגיל זה נפרדתי ממנו לעד .אבי
היה בעיני התגשמות כל הטוב שבעולם .ככל ילדה היה מושא להערצה וכתוספת היה
עבורי הלוחם והאיש הכל יכול.
לצידו עמדה אמי ,אישה איתנה וחזקה ,עד אותו יום בו הבנו שנשארנו רק שלושה...
משפחה קטנה אך חזקה ,איתנה כפי שאנו יודעים לעשות .הלוא כך חינכו אותנו ,לשרוד.
בעצם ,אם לומר את האמת ,מעולם לא נפרדנו ,הוא חלק מחיינו וכך גם חלק מחיי
ילדי-נכדיו .את זיכרונותיו העברתי לכם בקצרה אך את הערכים והמשנה עליהם גדל ,אני
מקווה שתצליחו לספוג ביומיים של סמינר זה.
פעילות ציונית חלוצית ,אהבת הארץ והלחימה עליה ,ועבור הדורות הבאים.
בתוך כך תעברו דרך מסכת חייה של אימי פנינה שלחמה בחלק מהזמן לצידו בוורשה,
בתעלות הביוב וביערות.
בתהליך בניית סימפוזיון זה עלתה עובדה מרגשת -עדי ,בני הבכור ,נכדו הראשון של
אבי ,בחר בדרך מיוחדת להיפרד מחבריו לטייסת בנבטים בדרכו לטייסת חדשה.
כאן בקבוץ ,נפגש עכשיו הדור השלישי .עדי נכדו של חיים ורוני צוקרמן נכדתו של
“אנטק” ,שניהם אנשי חיל האוויר ,שסביהם לחמו זה לצד זה במרד גטו וורשה.
לאחרונה זכיתי לקבל מסמכים אשר לא ידעתי על קיומם ,המתעדים את דברי אבי עם
הגיעו לארץ ישראל .ומתוכם בחרתי לציין פסקה משמעותית עבורכם:
“...מרד הגטו ככל שיכולתי לחזות את הדברים מבשרי אני .היה לו אופי מיוחד ,צביון
ומערכי לב מיוחדים היו גם ללוחמים .הרי זה מרד ללא סיכויי ניצחון ,לוחמים שתו המוות
חרות על מצחם ,נערים ונערות שתמול שלשום שכלו את הקרובים ביותר ,שכל אשליית-
הצלה אבדה מהם ,והיום או מחר צפויים גם הם לאבדון .לפיכך גמרו אומר למסור את
חייהם במחיר גבוה ככל האפשר ,ועל ידי כך למלא שליחות כפולה ,לנקום את עלבון
חייהם ולהשאיר אחריהם ירושה של כבוד”.
בשונה מדבריו של אבי ,המלחמות שלכם היום ,הן מלחמות למען האנשים החיים.
זכיתם להיוולד ולחיות במדינת ישראל ,נותרה בידכם ירושה של כבוד אותה הפקידו הורינו
בידינו ,ואנו הדור השני מעבירים אותה אליכם.
אתם הטייסים ,חיילי צבא ההגנה לישראל ,צאצאי דור השואה והתפוצות ,מקיימים
בנוכחותכם את צוואתם.
*
בית לוחמי הגטאות מזמין את ילדי הלוחמים וקרוביהם לקיים
סימפוזיון הממשיך את מסורת הנצחת הלוחמים.
לפרטים[email protected] // 04-9958016 :
(עפ”י “מן הדליקה ההיא” ,העורך :מאיר אהרונוביץ,
הקבוץ המאוחד ובית לוחמי הגטאות ,תשכ”א)
לוחמי /דף הבית //סתיו 2010
13
המעשה החינוכי בבית
לוחמי הגטאות
בהקשרים אלה אנו חייבים לראות את השואה בכל
מיום הקמת בית לוחמי הגטאות
ראו מייסדיו בעשייה החינוכית פריסתה הכרונולוגית ולא רק בזו העוסקת בשנים 1933
את עיקר משימתם .היטיב להגדיר – ,1945בהקשריה התרבותיים העמוקים ,בהקשריה
זאת יצחק [אנטק] צוקרמן בשיו האנושיים ,בהקשריה הישראלים הרלוונטים ,במשו
חה עם חיילים באומרו“ :חשבנו מעותה לגבי גווני הציבור השונים ,ותוך היעדר נימות
שצריך ללמוד ולהפיק לקחים גם מטיפות ופדגוגיות עמוסות לקחים מוכתבים מראש .לצד
מהשואה וגם מהעמידה היהוו הנחלת הידע בנושאי השואה השונים עלינו לעורר תוו
בנות הקשורות לאירועי השואה ולשאלות
דית .לכן הקימונו את
האנושיות שהיא מעלה בפני כל אדם.
הבית הזה ,בית אשר
עלינו למסד שני מערכים :האחד של
יספר לדורות הצעירים ולבאים אחרינו את
לימוד ציוותי מתמשך שישמר את הרלו
מה שקרה ,איך שקרה ואיך עלינו להמשיך
וונטיות שלנו ,והאחר של בדיקה עצמית,
לחיות” .החינוך ,כך הבינו המיסדים והדורות
ביקורתית ,תקופתית שהיא המקור העיקרי
שבאו אחריהם ,הוא פניה של החברה הישרו
שעת חינוך
לשיפור עבודתנו.
אלית והוא יעצב את דמותה העתידית.
אגף החינוך יוביל את המעשה החינוכי
בשישים השנים שחלפו מיום הקמת בית
לוחמי הגטאות ,חלו שינויים עמוקים בחברה הישראו בבית לוחמי הגטאות ,לפי מתווה זה.
אני מתחיל את תפקידי כמנהל החינוך בימים אלה.
לית ,ואלו מורים לנו כיום את הכיוון בו עלינו ללכת.
עלינו להפוך לאבן שואבת לכל מרכיבי הפסיפס האנושי אני ניגש אליו בהתרגשות רבה ,מתוך כבוד רב לעשייה
של החברה הישראלית ,אך ללא התפשרות עם האמת החינוכית שנעשתה עד כה ובהסתכלות אחראית לעתיד.
הפנימית שהדריכה אותנו תמיד .הצלחתנו תימדד ביכוו אני מאמין ששיתוף פעולה ואיחוד הכוחות יאפשר לנו,
לתנו להציב דילמות ,לנסח אותן במדויק ,להציב לחדש אנשי החינוך בכל מחלקות האגף ,לקיים את המשימות
ולבנות תכניות לטווח ארוך ,ולפתח יכולת התבוננות הללו ואת המשימות החדשות המצפות לכולנו בעתיד.
ב”שיח השואה” דרך “משקפיים” אחרות ועיניים אחו
רון כהן פרירא
מנהל אגף החינוך
רות בחזקת“ ,חנוך לנער על פי דרכו”.
“אושוויץ הוא תופעה .הוא לא
אתר או מוזאון ולא בית קברות”
ב
ראיון עם ד”ר פיוטר ציווינסקי ,מנהל מוזאון אושוויץ בעקבות
ביקורו בחודש שעבר בבית לוחמי הגטאות
ספטמב ר 2010ביקר בבית לוחמי הג�ט
אות מנהל מוזאון אושוויץ ,ד”ר פיוטר
ציווינסקי ,אשר מנהל את המוזאון מזה 4
שנים .ד”ר ציווינסקי נפגש עם מנכ”ל בית לוחמי
הגטאות ,מר רמי הוכמן ,וסייר בתערוכות המוו
זאון עם האוצרת הראשית ,בינה סלע-צור ועם
טלי שנר.
ביקורו הוא תולדה של ביקור שערכו ד”ר אנדו
ריוז קונרט הממונה על הזיכרון וההנצחה בפולין
(בדרגה מקבילה לשר) ,אנה מיסז’ווסקה ממוסד
אושוויץ -בירנקאו ואולה בוקובסקה-מקייב ,משגו
רירות פולין בישראל ,חודש לפני כן .לביקור זה,
כמו לאחרים ,חשיבות רבה בחשיפת הבית לקהו
לים שונים ,אך גם מרכיב נוסף :בחזון בית לוחמי
הגטאות אנו מציינים את שאיפתנו להיות “מוזאון
[ ]...מוביל בתחומו” .אחד המדדים ,לטעמנו ,של
ארגון מוביל ,הנו מספר הביקורים של גורמים שלו
כאורה אין להם כל סיבה לבוא דווקא אלינו.
בראיון קצר שערכנו עימו בעת שהותו בבית
לוחמי הגטאות סיפר ד”ר ציווינסקי על התרשמוו
תם העזה של ידידיו בפולין מבית לוחמי הגטאות,
ועל הצורך העז שחש בעקבות דיווחיהם לבקר
במקום (לראשונה בחייו) ולהתרשם באופן בלתי
אמצעי.
“אושוויץ איננו אתר ,או מוזאון או בית קברות.
אני בחרתי לקרוא לו ‘תופעה’ ,כי המילה מוזאון
היא קונקרטית מדי ומכוונת אל משהו שכבר היה,
והרי אנחנו עוסקים בזכרון שהוא דבר שמתרחש
כל הזמן ,ואתר מכוון למשהו מאוד אוטנטי ,ואוו
שוויץ איננו רק מקום בו קיימים הדברים האוטנו
טיים .יש בו הרבה מעבר לכך .אושוויץ איננו גם
בית קברות כי לבית קברות מביאים אנשים מתים
ולאושוויץ האנשים הגיעו חיים ,ונרצחו שם .לכן
אני קורא לכך ‘תופעת אושוויץ’’’.
איך אתה מרגיש עם התפקיד?
“לתפקיד הזה יש מספר בעיות מיוחדות .הפו
שוטה יותר היא שקשה לנהל משהו שאיננו באו
חריותך הבלעדית כמנהל .כל החלטה על שינויים
משמעותיים מתקבלת בוועדה בינלאומית בה
יושבים ראש ממשלת פולין ונציגים מכל העולם.
אני לא היחיד שמחליט.
“אבל הרבה יותר קשה לי בנקודה אחרת .אם
בודקים את התפקיד מנקודת מבט מקצועית הרי
שכמו בכל תפקיד צריך להסתכל על הכלים ועל
המטרות שצריך להגשים .כאן ההיסטוריה היא
הכלי ,והמטרה הוכתבה כבר על ידי האסירים במו
חנה – “לעולם לא עוד” .אבל לצערי הגדול – אנחנו
עדיין רחוקים מלהשיג מטרה זו .בכל אתרי ההנצו
חה בעולם מבקרים מיליוני אנשים בשנה ,ובאותה
שנה יכול להתקיים רצח עם בדארפור או רצח בסו
רביה .וכל אלה שעברו את המוזיאונים – לא עשו
דבר למנוע את הרצח .הם ממשיכים לחיות את
חייהם הרגילים ,באושר ובעשר ,ולמרות שלפני
הביקור הם היו מאד פסקניים לגבי העומדים מן
הצד ,הרי שאחרי הביקור הם לא הפכו להיות אחו
רים .הם חוזרים לבתיהם ,וממשיכים לא לעשות
דבר .הם הפכו בעצמם לעומדים מן הצד .מי מהם
למד את השיעור של אירנה סנדלר ,אותה פולניה
שהצילה מאות ילדים? אני לא משווה את השואה
ורצח העם – אני משווה את השתיקה .והשתיקה
שלנו היום היא הרבה יותר קשה ,כי הם היו תחת
כיבוש ואנחנו חיים בשקט ובשלוה .זו בעיה פיו
לוסופית ,דתית ,אתית – אבל עבורי זו גם שאלה
מקצועית .ולי זה מאד מאד קשה!
איך אתה יכול להביא בכל זאת לשינוי?
“מספר המבקרים באושוויץ הוא הגדול בעולם
ואני מחפש שינוי שיהפוך את המבקרים לאנו
שים אחראים יותר ,ולכן בתפיסה החינוכית שלנו
אנחנו עובדים על שלוש רמות :ידיעה – מסירת
העובדות על מה קרה בשואה; מודעות – הבנת
המשמעות העמוקה של הנושא ברמה המוסרית,
אחריות – הזמנת המבקר להתבונן על עצמו ועל
תפקידו בשינוי פני החברה בהווה ובעתיד.
“בשלוש השנים האחרונות היו המון דיונים על
שינוי התערוכה באושוויץ ואנחנו עובדים על תעו
רוכה חדשה שיהיו בה 3קטעים שונים:
חלק ראשון :אושוויץ כ”פרויקט קונקרטי
שנבנה ע”י אנשים” – כלומר :הצגת כל הפן הקוו
נקרטי של התכנון ,הכסף שנדרש ,הלוגיסטיקה
המורכבת ,הבנייה ,הכמויות ,החומרים ,האנשים
שהיו מאחורי כל הפרויקט הזה .חשוב לי להראות
שהס.ס .היו בעיה אנתרופולוגית .אני לא רוצה
שהמבקרים יתייחסו רק לקורבנות – אני רוצה שיו
חפשו את האדם שביצע ,יבדקו את מעשיו ,ואוו
לי ישאלו את עצמם שאלות על עצמם ותפקידם
בעולם.
חלק שני יציג את השואה באושוויץ והוא
מבוסס על “אלבום אושוויץ”.
חלק שלישי יעסוק בחיים במחנה ותהליך
הדה-הומניזציה שעברו האנשים במחנה.
“אני מקווה שהתערוכה השלמה תגרום לאנו
שים להיות מודאגים יותר לגבי עצמם ולגבי אחו
ריותם להווה ולעתיד ,ואני מאמין שזה נושא בו
נוכל לשתף פעולה עם בית לוחמי הגטאות ומוו
זיאוני שואה אחרים”.
ראיינה :טלי שנר
ד”ר פיוטר ציווינסקי ,מנהל
מוזאון מחנה אושוויץ
“
כאן ההיסטוריה
היא הכלי ,והמטרה
הוכתבה כבר על ידי
האסירים במחנה –
“לעולם לא עוד”.
אבל לצערי הגדול –
אנחנו עדיין רחוקים
מלהשיג מטרה זו .בכל
אתרי ההנצחה בעולם
מבקרים מיליוני
אנשים בשנה ,ובאותה
שנה יכול להתקיים
רצח עם בדארפור או
רצח בסרביה
“
הספרייה כחלק מתהליך לימודי
של בתי הספר בסביבתה
בין כל האולמות והתערוכות ,מהווה הספו כתיבת עבודה על תקופת השואה כיחידה אחת לבו
גרות בהיסטוריה .ספריית בית לוחמי הגטאות הכיו
רייה מקום ייחודי.
אוסף הספרים מוקפד ובעל חשיבות ארו נה את ביקור התלמידים על בסיס רשימת הנושאים
כיונית ,חלק מהפריטים נדירים בעולם כולו .הספרייה וההנחיות לכתיבת העבודה .בהגיע המועד הוגשו 90
מחד ,דומה לארכיון היות והיא משמרת חלק גדול מספו עבודות גמר כחלק מבחינת הבגרות בהיסטוריה.
להבדיל ,בחטיבת הביניים מנור כברי
רות יהודית בשפות שונות ומצד שני ,אנו כל
בבית הספר התנהל תהליך חקר ,בו ,במו
הזמן מתאימים את האוסף לפעילות המוזאון
רוצת כ 6-שבועות ,כתבו התלמידים את
ולקהל שמגיע .הספרייה פתוחה עבור ציבור
המאמר האישי שלהם בליווי מנחה מצוות
רחב ומגוון הכולל תלמידים ,אנשי חינוך,
המקצוע .בספרייה נפרשו בפניהם ספרים
אנשי מחקר והציבור הרחב .המרכז מתוקו
שונים – ספרי זיכרונות וספרי מחקר,
שב וכולל כיתת מחשבים ,פינת צפייה ,פינת
הספריה
שחולקו לנושאים בהתאמה לגיל התלו
האזנה וקשר בלתי אמצעי לארכיון הצמוד.
מידים .העושר הגדול שהציעה הספרייה
באופן זה הספרייה כמרכז פדגוגי-מחו
קרי ערוכה לשרת קהלים מגוונים הן מבחינת הגיל והן הרחיב והעמיק את אפשרויות הבחירה והלמידה של
התלמידים .באופן זה הספרייה היא גורם מעורב ופו
מבחינת הרמה האקדמאית.
‘‘יצרנו דגם עבודה שמצליח בזמן קצר יחסית לגעת עיל בתהליכי למידה של נושאי השואה בבתי ספר.
אנו מזמינים אתכם לבקר בספריית בית לוחמי
באחרוני “האדישים” שבין התלמידים .תהליך הלמיו
דה בספריה נבנה יחד עם המורים להיסטוריה או מרו הגטאות ונשמח להיות עבורכם לעזר בכל תהליך ליו
כזי משלחת לפולין ומותאם בנפרד לכל קבוצה .התהו מודי או מחקרי בו אתם מצויים.
ליך עשוי להשתלב ביום ביקור במוזאון או להיות חלק
דליה גיא ,מנהלת הספרייה
בית לוחמי הגטאות
מלימודי ההיסטוריה בבית הספר .כך למשל תלמידי
בי”ס חינוך אזורי “אופק” הגיעו במשך השנה לצורך
לוחמי /דף הבית //סתיו 2010
15
“הפסדנו את העילית
התרבותית שלנו ומאז לא
השלמנו את החסר”
מ
פינת
התרבות
המחנכים האוסטרים שהשתתפו בסמינר בקיץ האחרון
נרגשים במפגש עם פרופ’ ליזה אולמן
ז ה 4שנים ,מדי קיץ ,מקיים המרכז לחינוך הומניסטי שני סמ�י
נרים למחנכים אוסטריים .הסמינרים נמשכים שלושה ימים
ועוסקים בחינוך על השואה .זהו פרק הסיום של תוכנית-לימוו
דים עמוסה בת כשבועיים בישראל בחסות “יד ושם” והארגון האוסטרי
( Errinernnזיכרון) .שמענו ממשתתפים שלתוכנית ,הממומנת ע”י מ�מ
שלת אוסטריה ,יש רשימת-המתנה של שנתיים.
תוכנית הסמינר אצלנו משלבת בין התנסות בסדנאות של המרכז ,סיוו
רים במוזאון ,ודיונים פדגוגיים על הדומה והשונה בין שתי החברות שלנו
בהקשר של זיכרון השואה וחינוך אודותיה .שוב ושוב אנו מוצאים מכנה
משותף רחב בין מחנכים ממקומות שונים ומרוחקים
המבקשים להאיר את השואה מהיבטים אוניברסאו
ליים ואקטואליים .לשאלתנו ,בשיחת הסיכום ,מה
אתם יכולים לקחת ממה שלמדתם כאן אל החברה
בה אתם פועלים – הם ענו ,בין השאר:
ב עבודה עם המהגרים על קבלה והשתלבות.
ב הקמת מרכזים דומים הפועלים ברוח המתודות
אליהן נחשפו אצלנו.
ב החיבור של השואה עם חינוך רב תרבותי.
ב רצון ומוכנות להתמודד עם הפערים הרב תרב�ו
תיים בכיתותיהם.
ב התרשמו אצלנו מהתקווה הטמונה בחינוך וה�א
מונה בדרך.
ב הבנה שדיאלוג בין-אישי ובין-קבוצתי אמיתית -
זו הדרך לגישור על הבדלים ומחלוקות.
אירוע מרגש בסמינר של יולי השנה היה
הופעתה של פרופ’ ליזה אולמן .פרופ’ אולמן
התפרסמה לאחרונה עם השלמתו של מפעל
ו
מונומנטלי שלה :תרגום מיוונית קלאסית לע
המרכז
ברית בת-ימינו של ספרו של יוספוס פלאביוס
לחינוך
“תולדות מלחמת היהודים ברומאים” .התרגום
הומניסטי
הקודם לעברית נעשה בשנות ה – ’20-והוא
ששימש את הקוראים והחוקרים בעברית עד כה .את מלאכת התרגום
החלה פרופ’ אולמן לפני כעשור – בהיותה רק בת ...77
ליזה אולמן נולדה בוינה בשנת .1922כמו שאר בני-דורה היהודים,
חוותה את השתלטות הנאציזם באוסטריה ואת ה’אנשלוס’ .בחורף ,1939
בת ,16היא עלתה ארצה במסגרת ‘עליית הנוער’ .זו היתה פרידה שמחה:
הוריה המנפנפים לה לשלום מרציף הרכבת הבטיחו להתאחד בפלשתינה
בפסח .זה ,כמובן ,לא מה שקרה.
“
בקול שקט ויציב סיפרה פרופ’ אולמן למאזיניה על ילדותה ונעוריה
באוסטריה; על המפולת שבאה עם השתלטות הנאצים על הרחוב האוסו
טרי; על חייה הסוערים במדינה החדשה שקמה תוך כדי מלחמה; על
מלאכת בניית חיי משפחה וקריירה אקדמאית מפוארת – עד למעשה
המרשים של תרגום מסמך היסטורי יחיד ומיוחד.
הדברים המופיעים בכותרת נרשמו מפי המשתתפים הנרגשים ,שבקוו
שי נתנו לפרופ’ אולמן ללכת .הם התפעלו מהשפה הגרמנית המהוקצעת
והמלומדת עם המבטא האוסטרי ,שפה שכבר לא נשמעת במחוזותיהם;
מאצילותה הלא-מתנשאת; מהחיים שהצליחה לבנות נערה ב ת 16שהג�י
ציפי לבני בסדרת
התרבות “שישי נשי”
יו"ר האופוזיציה ויו"ר תנועת "קדימה" ,ציפי לבני,
השתתפה בכנס נשים שנערך בבית לוחמי הגטאות
במסגרת סדרת התרבות 'שישי נשי' .תחת הכותרת
"מסע מסוף להתחלה" התקיימו השנה לנשים בימי שישי מפגשים
חודשיים מרתקים סביב סיפורן האישי של נשים מובילות .הסדרה
בשיתוף מרכז המרצים לישראל והמועצה האזורית מטה אשר.
"בחרנו בלבני מנהיגת האופוזיציה כאורחת המרכזית למפגש
שאינו נוגע רק בהיבט הפוליטי" ,אמרה ד"ר דליה פרל-אולשוונג
מנהלת השיווק של בית לוחמי הגטאות“ .לבני עצמה העידה בעבר
כי העצמה נשית לא תפסה חלק משמעותי בתחום עיסוקה ,אך עם
הזמן ,סיפרה ,כי שינתה את תפיסתה וכי הנושא קיבל חשיבות
רבה בחייה .המפגש היווה הזדמנות לנשים להביט מזווית אחרת
על עולמה של אישה שהצליחה לפרוץ את 'תקרת הזכוכית' ומילאה
שורה של תפקידים בכירים במדינת ישראל.
“בהיבט הפוליט לבני הוסיפה שהיום ברור לציבור בישראל
שעקרון שתי מדינות הלאום הוא אינטרס ישראלי וכי רק הוא
יאפשר את גיוס העולם למלחמתה של ישראל בטרור ובקיצוניות”.
פרופ’ ליזה אולמן (ראשונה משמאל) במפגש
עם המחנכים האוסטרים
עה לארץ חדשה ללא הוריה“ .הבנו מה הפסדנו .בגלל האספסוף שהשו
תלט עלינו ,הפסדנו את העילית התרבותית של החברה שלנו ומעולם לא
השלמנו את החסר הזה .הלוואי והיינו יכולים להחזיר אותם אלינו”.
אה ,כן – עוד משהו :במעגל הצפוף סביב פרופ’ ליזה אולמן ישבו שתי
נשים ,כשעיניהן נוצצות במיוחד .רעיה קליסמן ואחותה לא ניסו להסתיר
את התרגשותן מהמפגש המיוחד הזה עם דודה ליזה .כן ,ממש דודה -
דוד נצר
הנציגה האחרונה של דור ההורים.
הבנו מה הפסדנו .בגלל האספסוף שהשתלט עלינו ,הפסדנו את
העלית התרבותית של החברה שלנו ומעולם לא השלמנו את החסר
הזה .הלוואי והיינו יכולים להחזיר אותם אלינו
הרבדים הבסיסיים במסגרת האחריות החברתית ברפאל ,והוא
מבין החשובים ביותר לציבור עובדי החברה ולקהילה שמסביבה”
אומר יגאל סרברו סמנכ”ל בכיר למשאבי אנוש ולארגון ברפאל.
אחד מהתחומים בהם מתמקדת רפאל בעשייה הקהילתית הוא
הנצחת זיכרון השואה והנחלת המסר “לעולם לא עוד” .פעילות
זו מביאה לידי ביטוי את חזונה של רפאל להוות נדבך משמעותי
בביטחון מדינת ישראל ובבניין יכולת ההרתעה והמגן למדינה.
פרויקט “משואה לתקומה” ברפאל מתבסס על התנדבות
העובדים בתחומי כישרונם ורצונם ,ומתקיים באמצעות פעילות
הכוללת אימוץ ניצולי שואה ,טקסים חטיבתיים ביום הזיכרון
לשואה ולגבורה ,כתיבת ספרי עדות ,הוצאת משלחת למסע זיכרון
לשואה ולגבורה בפולין וכן שיתוף פעולה עם בית לוחמי הגטאות.
לאחרונה התרחב שיתוף הפעולה בין רפאל לבין בית לוחמי
הגטאות ,וכחלק מפעילות זו ביצעה רפאל שדרוג משמעותי של
האמפיתיאטרון של בית לוחמי הגטאות ואף ערכה בו את אירוע
התרבות השנתי לעובדיה .באירוע שכלל מופע של הזמר שלמה
ארצי נכחו כ 7,000-מעובדי רפאל ובני משפחותיהם.
משואה לתקומה
רפאל בקהילה
לרפאל מערכות לחימה מתקדמות ,הינה חברה בעלת
ייעודים לאומיים בתחום הביטחון ,ישנם גם ייעודים
לאומיים בתחום הקהילה והחברה.
רפאל מובילה פעילויות התנדבות רבות בתחומי האחריות
החברתית ,בהם משתתפים מאות רבות מעובדיה .בשלוש השנים
האחרונות זכתה החברה בדירוג פלטינה ,הגבוה ביותר ,של ארגון
“מעלה – עסקים מובילים שינוי חברתי”.
“ההשקעה בקהילה הינה הרובד ההיסטורי הראשון ,ואחד
חברי משלחת רפאל לפולין
חדש בצפון :מועדון
הקולנוע הצרפתי
חוויה תרבותית
איכותית לקהל
PARIS
הצפוני -המחלקה
הצרפתית של בית לוחמי
הגטאות בשיתוף ערוץ
הטלוויזיה TV5חונכים
את מועדון הקולנוע
BEIT LOHAMEI HAGHETAOT
הצרפתי החודשי במסגרתו
יוקרנו מדי חודש סרטי
בשילוב
איכות צרפתיים
מ
ו
ע ד ו ן ה ק ו ל נ ו ע ה צ ר פ תי
הרצאה ודיון .עם חנוכת
האודיטוריום החדש בבית
לרגל חנוכת האודוטוריום המחודש
הצרפתי .לוחמי הגטאות
מחלקת צרפת של בית
הקולנוע
מועדון
לוחמי הגטאות ,נחנך גם
בשיתוף ערוץ הטלוויזיה TV5 Monde
מנהלת המחלקה
חסון,
נדין
מאת
ודיון
הקדמה
האירוע בשילוב
מזמינים אתכם להשקת
עורכת
מאסטר
הצרפתית בבית לוחמי הגטאות ,בעלת
בקולנוע,החודשי
הקולנוע הצרפתי
מועדון
ידועים18:30 .
27.4.10בשעה
יום ג’
דוקומנטריים
ובימאית בעלת שם של סרטים
LA MAISON DES COMBATTANTS DES GHETTOS
הקרנת הסרט “פאריס” של סדריק קלפיש
(עם כתוביות בעברית)
הקדמה ודיון בהנחיית נדין חסון
מנהלת מחלקת צרפת
לפרטים והרשמה:
04-9958017שרלן
כניסה 20 :ש”ח
בשיתוף ערוץ הטלוויזיה
לוחמי /דף הבית //סתיו 2010
17
“אי שם קיים מקום מורם
שאין בו רשע”
בהיותו בגטו ריגה ,יהושע פריד כתב שירים ביידיש על גבי
פתקאות .לאחר מותו ,הציל חברו הטוב את השירים
יהושע פריד נפטר במו
חנה שטוטהוף שבשטח
גרמניה באפריל .1945
לאחר מותו מצא חברו
הטוב משה אדלשטיין
מן הארכיון
כמה פתקים ועליהם
שירים ביידיש שנכתבו
על ידי יהושע בגטו ריגה שבלטביה .משה החו
ליט להצילם והחביא את הפתקים במדי האסיר
שלו .ב 16-ביולי ,1945בהיותו במחנה עקורים
בבוואריה ,כתב לשלום פריד ,אחיו של יהושע,
את הדברים הבאים:
ידיד חשוב ,ש’ פריד!
ודאי תתפלא לקבל מכתב בכתב יד בלתי
מוכר לך ,ולכן אני מוכרח קודם כול ליידע
אותך מי אני ומהי מטרת כתיבתי .אני מודע
לכך שתוכן מכתבי הוא עצוב ביותר ויביא לך
רק צער ועגמת נפש ,אך למרות זאת – גם לי
זה איננו קל ונעים – אני מוכרח לעשות זאת
בכדי למלא את תפקידי האנושי ,כמו גם את
בקשתו של אחיך יהושע שאיננו עוד אתנו.
בסיוט הנורא של המשטר הנאצי קרע הגורל
האיום ,בלי רחמים ,את הבנים והבנות היקרים
של העם היהודי המנוסה ברדיפות .נרדפנו
בדרכים ,ספוגים דם ודמעות ...הרדיפות
והעינויים הבלתי אנושיים קרעו את אותם
צעירים תוססים – מנחה לאותם מזבחות
המעלים עשן תמיד מהמשרפות הבוערות של
היטלר...
הכרתי את אחיך יהושע במחנה הריכוז
בריגה .ידיעותיו הספרותיות והחברות הלבבית
כבשו את לבי .הפכנו ידידים ,והצרות איחדו
אותנו .עברנו את כל דרך הייסורים ושתינו
את כל כוס התרעלה עד סופה .בכוחות בלתי
מוסברים וברצון חיים מפלדה הלכנו לקראת
הבלתי נודע הנורא .בספרנו איש לרעהו על
האבדות שאותן כבר סבלנו עד עתה ,ניחמנו
איש את חברו בחושך הקר של הצריף וברעב
המענה .התעודדנו והתנחמנו בחלומנו על עולם
יפה וטוב יותר אשר יבוא אחרי השחרור.
יהושע נחלש מאד .בדאגה ראיתי את
מאמציו העצומים במאבק לחיים .הליחה
מריאותיו המעונות ,הכתמים האדומים ,השאירו
בי ספק גדול בכוח ההתנגדות שלו ,אך במה
יכולתי לעזור? – מאמציי ללא אמצעים ממשיים
לא יכולים היו להיטיב את מצבו הבריאותי,
וסבלו רק גדל .כן ,הוא מאד רצה לחיות ,לראות
לפחות איך זה ייגמר.
באביב 1945פרצו הרוסים את החזית.
ממנו סליחה .לא יכולתי לבכות ,עיניי כבר יבשו
מרוב בכי ,ולבי התקשח כאבן.
עמוק קברתי את פתקאותיו בחליפת הבגדים
המפוספסת שלי .החבאתי אותם אחד אחד
בתפרים ובקפלים ושמרתי עליהם כעל זיכרון
יקר ,כמו מתנה נצחית מהידיד היקר ביותר.
כבוד לזכרו!
ידידך הבלתי מוכר,
משה אדלשטיין
להלן שני שירים שתורגמו מיידיש לעברית:
-אתה אומר בוודאי היש תשובהלסערה העולמית של סבל ושנאה .
מתפתלים הצעדים
ומאשתך וילדך
דרישת שלום לך מביאים
יש לך ילד אי שם
החיוך המשמח משתי עיניו נעלם
הצורר המרושע -
את השלג כולו צבע בדם
אי שם יש אחות קרובה אוהבת
קול צעדיה על האדמה כבר אינו מזמר
קרועה ומרוסקה היא שוכבת
בשכבת עפר כפולה כיסה אותה הצורר
אי שם קיים מקום מורם
שאין בו רשע ,שם לא ירשו שרק
דורסי לילה נרגזים יצייצו מעל כל גג
ואנו -את הסערות של ארצך
את שנאתך ואת געגועיך נושאים למרחק
(שיר שני)
מסמך .השיר המקורי מאוסף שיריו
של יהושע פריד
הסכנה מהתקדמותם הגדולה הניעה את האס-
אס לשלוח אותנו למקום בטוח יותר ,שבועות
ארוכים דחסו אותנו לקרונות מעופשים,
גררו אותנו מעיר לעיר ובסופו של דבר הגענו
לשטוטהוף ...תנאי החיים שם היו בלתי
נסבלים ,מחנה ההשמדה היה מלא בטיפוס,
וכאן יהושע נשבר .קיבל חום גבוה ושלשול
נורא ,כמעט עשרה ימים קדח מחום גבוה ואז
נפטר.
הכניסו אותו לחדר המתים ,ואני נפרדתי
ממנו בשקט .באגרופים קמוצים יישרתי את פניו
הגרומות ,הצלבתי את ידיו הרזות ,וביקשתי
כאשר טיפשות ורשע משתוללים בעולם
זכור והיזכר שיופייך זרח עוד לפני כולם
אל תוותר לרוח הבלתי מנוצחת לכאורה
אומתנו מדממת בשל האויב הרע -
רוחנו יקרה יותר מכל הבלתי מנוצחים
אין כוח שאת הפלא יוכל לחסל
לא לשרוף באש את אברהם
ולא להטביע במים את שבטי ישראל
רק להבטיח את בלבול שונאינו ופגעם
יושבים אנו מבודדים מכל חלקי העולם
כמו אלפי פרחים קטנים הם צעדינו
עם עמים ,עם כולם ,אנו יחד מדממים
עם עמים עם כולם אנו מתחככים
חיים ומושכים מאז ומתמיד את געגועינו
כאשר במזרח וגם במערב רק יגון וכאב מצויים
והדרכים צפונה וגם לדרום
מתרברבות בכאב של דם יהודים
יהדות סלוניקי
מברכת לשנה טובה
אוסף ברכות kשנה טובה מתרומתה של הגברת אידה כהן מגבעת אבני .כהן תרמה לארכיון
בית לוחמי הגטאות אוסף גדול ומגוון על תולדות יהדות סלוניקי ,מתוכו אנו מפרסמים
קובץ קטן של גלויות ברכה לראש השנה מראשית המאה העשרים .האוסף העשיר מעיד על
חיי היהדות העשירים בסלוניקי .האוסף מפורסם באתר הארכיון ,ראו:
http://infocenters.co.il/gfhומספרו .29728
לוחמי /דף הבית //סתיו 2010
19
© Copyright 2024