‫דף הבית‬
‫עיתון בית לוחמי הגטאות‬
‫ע“ש יצחק קצנלסון למורשת השואה והמרד‬
‫ב סתיו ‪2010‬‬
‫יום “קורצ’אק‬
‫ואהבת הילדים”‬
‫הביקור‬
‫המרגש של‬
‫קלוד לנצמן‬
‫במוזאון‬
‫בית לוחמי‬
‫הגטאות‬
‫‪ 68‬שנים לזכרם של סטפה‪,‬‬
‫קורצ’אק והילדים‬
‫“כנגד כל הסיכויים”‬
‫לזכרו של‬
‫חיים פרימר ז”ל‬
‫סימפוזיון ילדי לוחמים‬
‫“הפסדנו את העילית‬
‫התרבותית שלנו”‬
‫סמינר מחנכים אוסטרים במפגש מרגש‬
‫עם פרופ’ ליזה אולמן‬
‫דבר‬
‫המנכ”ל‬
‫שלום לכם‪,‬‬
‫ב‪ 19-‬באפריל ‪ ,1949‬יום השנה השישי למרד גטו ורשה‪ ,‬עלתה‬
‫קבוצה של ניצולי שואה על הקרקע באזור הגליל המערבי וייסדה‬
‫את קיבוץ “לוחמי הגטאות”‪ .‬זהו הקיבוץ הראשון שנוסד בידי גרעין‬
‫שכולו אנשי שארית הפליטה‪.‬‬
‫באותו היום‪ ,‬בהנחת אבן הפינה לקיבוץ‪ ,‬הונח המסד למוזאון‬
‫“בית לוחמי הגטאות” למורשת השואה והמרד ע”ש יצחק קצנלסון‪.‬‬
‫זהו‪ ‬מוזאון השואה הראשון בארץ ובעולם‪ .‬המייסדים‪ ,‬עשרות‬
‫צעירים‪ ,‬לוחמי המרד‪ ‬ומנהיגיו‪ ,‬פרטיזנים ואנשי מחתרת במחנות‪,‬‬
‫הגשימו את חלומם‪ .‬עוד בהיותם חניכי תנועות‬
‫הנוער במלחמת העולם השנייה‪ :‬הקמת הקיבוץ‬
‫למען הדורות הבאים ובית העדות ‪ -‬לשמירת‬
‫הזיכרון‪.‬‬
‫כ‪ 400-‬מוזאוני שואה פרושים כיום ברחבי‬
‫העולם‪ .‬מוזאון בית לוחמי הגטאות הוא המוסד‬
‫הגדול שבהם בתחום השואה והחינוך; ייחודו‬
‫אינו רק בראשוניותו; הוא היחיד‬
‫שהוקם בידי ניצולי שואה;‬
‫מהבודדים שממוקמים בלב קהילה חיה; חלוץ בחקר‬
‫השואה ובאיסוף חומרים וחשוב מכול ‪ -‬מטרתו מיום‬
‫היווסדו לעסוק בחינוך‪.‬‬
‫עם התבגרותו של דור הניצולים‪ ,‬במפנה הדורות‪,‬‬
‫אנו מצויים בצומת הדרכים שבו עתידה השואה‬
‫להפוך מזיכרון להיסטוריה ונערכים לאתגרי העתיד‪.‬‬
‫אני מזמין אתכם לבוא ולבקר אותנו‪ ,‬להתרשם‬
‫מהתצוגות המתחדשות ומהפעילות החינוכית הענפה‬
‫והמגוונת המאפיינת את המוזאון ההיסטורי‪“ ,‬יד‬
‫לילד”‪“ ,‬המרכז לחינוך הומניסטי” והארכיונים‬
‫(האמנותי‪ ,‬החפצים והמסמכים)‪.‬‬
‫נשמח לראותכם פעילים באגודת הידידים ‪-‬‬
‫קבוצה של ישראלים שמשקיעים מזמנם‪ ,‬ממרצם‪,‬‬
‫למען פעילותו של הבית ופיתוחו‪ ,‬ועוזרים לנו‬
‫להכפיל את מספר המבקרים הצעירים‪ ,‬לחשוף את‬
‫פעילות המוזאון בקרב הציבור בארץ ובעולם ולעמוד‬
‫לצדינו בגיוס משאבים לפיתוח ולהתחדשות‪.‬‬
‫מתוך מטרה להגברת המודעות ובשונה משנים‬
‫הבמאי קלוד לנצמן עם רמי הוכמן ‪ //‬על ביקורו של לנצמן במוזאון ‪ -‬בעמוד הבא‬
‫קודמות‪ ,‬החלטנו השנה לערוך עיתון‪ ,‬שיופץ בארץ‬
‫ובחו”ל ויכיל בתוכו את מיטב המאמרים שנכתבו על‬
‫ואותה ממשיכים גם הנכדים‪ .‬אנו מברכים על יוזמה חשובה זו‬
‫הפעילויות שנעשו בבית‪ .‬אנו מקווים שמידע זה יגרום לקבוצות של‬
‫וקוראים לכם‪ ,‬בני הלוחמים ודור העתיד‪ ,‬להצטרף אליה‪.‬‬
‫אזרחים ותיירים לבוא‪ ,‬אלינו להתרשם ולהתעדכן מריכוז החומרים‬
‫יחד נמשיך ונוביל את חזון “בית לוחמי הגטאות”‪ :‬מוזאון‪ ,‬מרכז‬
‫ההיסטורי שקיים בבית‪.‬‬
‫חינוכי ומחקרי מוביל בתחומו‪ ,‬המוקדש להנצחת זיכרון השואה‪,‬‬
‫בחרנו להפיק את העיתון שהנכם מחזיקים כיום בידכם כעיתון‬
‫הפועל‪ ,‬חי‪,‬‬
‫ֵ‬
‫לתנועות הנוער‪ ,‬להתנגדות ול”החיים שאחרי”; בית‬
‫חדשותי‪ ,‬רלבנטי‪ ,‬מעניין ובעיקר ‪ -‬מקרב את הדור השלישי והרביעי‬
‫ומשוחח עם אוכלוסיות שונות ומגוונות בחברה הישראלית‪.‬‬
‫המתרחב והולך ‪ -‬אל אירועי העבר הרחוקים‪.‬‬
‫יחד ניישם את חזון המייסדים שראו בעיני רוחם‪“ :‬בית שוקק‬
‫עשינו זאת ביחד עם נטע פרימר‪-‬גולד‪ ,‬בת למשפחת לוחמים‪ ,‬אשת‬
‫חיים” ו”בית ספר לרוח האדם”‪.‬‬
‫ההפקה שלנו‪ ,‬שעשתה עיתון זה בהתנדבות‪.‬‬
‫בגיליון זה אנו מקדמים בברכה את בואו של הבמאי מר קלוד‬
‫לנצמן שתרם חומרים מסרטו “שואה” לתיעוד ושימור במוזאון‪.‬‬
‫שנה טובה שתבוא עלינו ועל כל בית ישראל‬
‫על כך תקראו בכתבה שמסקרת את ביקורו השבוע בבית לוחמי‬
‫רמי הוכמן‬
‫הגטאות‪.‬‬
‫מנכ”ל‬
‫עוד תוכלו לקרוא על תיעוד חדש‪ :‬יוזמה של בני לוחמים‬
‫שהחליטו להנציח מידי שנה את הוריהם והמסורת שעליה גדלו‪,‬‬
‫השלום והברכה‪,‬‬
‫“בית לוחמי הגטאות” היה מאז ראשיתו “פורץ דרך” בתחומי ההנצחה‬
‫והעיסוק בשואה וכך גם כיום‪ .‬מי שיסתכל וישקיף על מוזאון “בית לוחמי‬
‫הגטאות” מצד אחד ועל “טבעול” מצד שני ויתבונן בתמונות של משה‬
‫קופפרמן ז”ל (חתן פרס ישראל ‪ 2002‬וחבר קיבוץ לוחמי הגטאות)‪ ,‬יראה‬
‫סיפור נפלא של ארץ ישראל‪ .‬סיפור שהוא פרי‬
‫הצלחה של ניצולי שואה שיש בו התבוננות אחורה‬
‫אך אין בו הישארות בעבר‪ .‬באופן זה סיפורו של‬
‫“בית לוחמי הגטאות” ממחיש את ניצחון הרוח‬
‫ואת המשכיות המשמעותית של הקיום היהודי‪.‬‬
‫מסיבה זו אני רואה בקידום “הבית” ומורשתו‬
‫אתגר בעל חשיבות לאומית‪.‬‬
‫מייסדי המקום חוו באופן אישי את החוויות‬
‫הקשות ביותר שיכול לחוות אדם‪ ,‬והם שמו לעצמם‬
‫כמטרה להקים קיבוץ משגשג ולפעול להנצחת העבר תוך התבוננות מתמדת‬
‫קדימה‪ .‬ציווי זה של המייסדים עומד בבסיס פעילותו של הבית המרחיב את‬
‫היבטי השואה כאסון נורא לנושאי הגבורה‪ ,‬המנהיגות‪ ,‬זכויות האדם‪ ,‬הפרט‬
‫ומימוש החיים שאחרי השואה‪ .‬זוהי ייחודיות הבית‪.‬‬
‫קמפוס “בית לוחמי הגטאות” עוסק בפעילות חינוכית מגוונת המעבירה‬
‫מסרים אלו באמצעות חוויה לימודית אחרת‪ ,‬שהיא מעבר לביקור בתערוכה‪.‬‬
‫כך למשל‪ ,‬המרכז לחינוך הומניסטי מפגיש קבוצות מורים ותלמידים מכל‬
‫קצווי החברה הישראלית‪ ,‬ב”יד לילד” ‪ -‬מוזאון יחידי מסוגו בעולם לומדים‬
‫מדי יום תלמידים צעירים תוך ביקור בסדנאות אמנות דרמה ומוסיקה‪.‬‬
‫קמפוס “בית לוחמי הגטאות” עוסק בהעצמת ערך המנהיגות שבא לידי‬
‫ביטוי בפעילות הניצולים בעת הלחימה ובפעילותם בהקמת הקיבוץ וכל‬
‫הקשור בו‪ ,‬והוא משמש אכסניה ללימוד הנושא בפעילות מפקדי הצבא‪,‬‬
‫צמרת המשטרה וצמרת שרות בתי הסוהר‪ ,‬בסדנאות שהם מקיימים‬
‫במסגרת הבית‪.‬‬
‫“בית לוחמי הגטאות” מהווה גם יעד תיירותי מזמין‪ .‬הבית הוא חלק‬
‫מהפסיפס החברתי‪-‬תרבותי של הגליל המערבי‪ ,‬חבל ארץ עשיר בהיסטוריה‬
‫ובמגוון חברתי ותרבותי מרתק‪ .‬מעצם ייחודו הוא מהווה עוגן מרכזי בחוויה‬
‫האזורית והמאפשר מכלול שלם של פעילויות בנושאי תיירות‪ ,‬מורשת ופנאי‬
‫איכותי לתיירים מחו”ל ולטיילים הישראלים כאחד‪.‬‬
‫הנהלת המוזאון‪ ,‬מנהלי המחלקות‪ ,‬עובדי הבית בכל התחומים והרבדים‪,‬‬
‫פועלים במקצועיות‪ ,‬בתבונה‪ ,‬באמונה ובמסירות להביא את “בית לוחמי‬
‫הגטאות” להיות בית תוסס מלא חיים ועל כך הם ראויים לתודה‪ ,‬להוקרה‬
‫ולברכה‪.‬‬
‫הבית הוא חלק מנופו של הגליל והפריפריה‪ .‬אני קורא למקבלי ההחלטות‬
‫לראות במקום עוגן לחיזוק הפריפריה ‪ -‬למקום יש חשיבות לאומית לא רק‬
‫בזכות היותו מוזאון השואה הראשון בעולם‪ ,‬אלא גם בזכות יכולתו לחזק את‬
‫החוסן החברתי והכלכלי בפריפריה‪.‬‬
‫אלי גונן‬
‫יושב ראש הוועד המנהל‬
‫עורכת‪ :‬נטע פרימר‪-‬גולד‬
‫עריכה לשונית‪ :‬שרה שיף‬
‫צילומים‪“ :‬בית לוחמי הגטאות”‬
‫הדפסה‪ :‬דפוס רייתן‬
‫בשער‪ :‬קלוד לנצמן בביקורו ב”בית לוחמי הגטאות”‬
‫ב העיתון הופק ע”י מוזאון “בית לוחמי הגטאות”‪ ,‬כל הזכויות שמורות‬
‫לפניות‪ ,‬מאמרים‪ ,‬ניתן לפנות לטלפון‪,04-9958080 :‬‬
‫לפקס‪ 04-9958007 :‬במשרדי המוזאון‬
‫‪www.gfh.org.il‬‬
‫לוחמי ‪ /‬דף הבית ‪ //‬סתיו ‪2010‬‬
‫‪3‬‬
‫קלוד לנצמן ‪ /‬ביוגרפיה‬
‫“מה שלא‬
‫מתועד לא חי”‬
‫הבמאי הצרפתי קלוד לנצמן הסכים באופן נדיר למסור‬
‫קטעים מסרטו “שואה“ לשימוש קבע במוזאון “בית לוחמי‬
‫הגטאות“ ב בשבוע שעבר הוא ביקר במוזאון כאורח כבוד‪,‬‬
‫ואף חנך את אולם טרבלינקה שעודכן ועוצב מחדש‬
‫קלוד לנצמן בעת ביקורו במוזאון “בית לוחמי הגטאות”‬
‫“א‬
‫ני זוכר איך צילמתי כאן‪ ,‬בבית לוחו‬
‫מי הגטאות‪ ,‬בקיבוץ שלכם‪ ,‬במקום‬
‫הזה שתמיד הערכתי אותו כמקום‬
‫הקדוש ביותר בכל מחוזות הזיכרון‪.‬‬
‫“כאן צילמתי את אחד הפרקים האחרונים של‬
‫‘שואה’‪ .‬הנסיבות היו קשות‪ .‬אפילו דרמתיות‪”.‬‬
‫בנאומו המרגש בעת חנוכת התערוכה באוו‬
‫לם טרבלינקה סיפר לנצמן על חוויותיו מביקוריו‬
‫בקיבוץ תוך כדי עשיית הסרט‪.‬‬
‫“חפצתי בכל מאודי שיצחק צוקרמן‪ ,‬אנטק‪,‬‬
‫אנטק הגדול‪ ,‬הגיבור הבלתי נשכח של מרד גטו‬
‫ורשה‪ ,‬יופיע כאחת הדמויות בסרט שלי‪ .‬האנשים‬
‫בקיבוץ לא ראו בעין יפה את בקשתי‪ .‬הם ניסו‬
‫עד כמה שאפשר למנוע ממני להיפגש עימו‪ ,‬כדי‬
‫שפניו הנפוחות מאלכוהול לא יופיעו על המסך‪.‬‬
‫“אני מצידי חשבתי שדווקא פניו אלו יפות‬
‫ומרגשות ביותר‪ .‬אנשי הקיבוץ פחדו שתופעה‬
‫זו לא תהיה תקינה‪ .‬נאלצתי לנהל משא ומתן‬
‫עקשני עם המזכיר דאז והצלחתי לקבל את הסו‬
‫כמתו בהסתייגות כי אנטק ישמור על שתיקה‬
‫מוחלטת במהלך הצילומים‪ .‬רק קול אחד יישמע‪,‬‬
‫קולו של שמחה רותם‪ ,‬המכונה קאז’יק‪ .‬הסכמתי‬
‫לתנאים הדרקוניים הללו כי בתוך תוכי ידעתי‬
‫שהמצלמה משנה את המציאות ואם אנטק ירצה‬
‫לדבר מולה‪ ,‬איש לא יעצור בעדו‪.‬‬
‫“הטבע כמובן השתתף באירוע‪ .‬היה זה‬
‫חורף‪ ,‬עננים כבדים ונמוכים ספוגי גשם החשיו‬
‫כו את הנוף כתפאורה‪ .‬סופה פרצה מעל הגליל‬
‫וברקים ורעמים גרמו להפסקת חשמל‪ .‬בנוסף‬
‫לכך‪ ,‬היה זה יום ששי אחר הצהרים‪ ,‬ערב שבת‬
‫והמתורגמנית שלי‪ ,‬שומרת שבת‪ ,‬מיהרה לחזור‬
‫לביתה‪ ,‬טרם כניסת השבת‪.‬‬
‫“ופתאום פרץ קולו של אנטק בטון של סמכות‬
‫בלתי מעורערת אשר קטעה את דברי קאז’יק‪,‬‬
‫אודות הסרט ‘שואה’‪ .‬המילים שהשמיע אנטק‬
‫בלב הסערה נשארו חרוטות לנצח בתודעתם של‬
‫מיליוני אנשים‪.‬‬
‫“הוא פנה אלי וקרא לי בשמי הפרטי‪‘ :‬קלוד‪,‬‬
‫שאלת אותי מהי הרגשתי? אילו היית יכול ללקק‬
‫את ליבי היית מת‪ ,‬כי הוא מורעל’”‪.‬‬
‫“כמה רגעים לאחר מכן הוא הוסיף עבורי‪,‬‬
‫כאילו בטח בכנות‪ ,‬בהבנתי המלאה לעומק משו‬
‫מעות דבריו‪‘ :‬אני התחלתי לשתות אחרי המלחו‬
‫מה‪ ,‬אחרי שטיפסתי מהקבר העצום הזה’‪.‬‬
‫“אנטק היה איש עצום ואני מצטט אותו בעצב‬
‫רב‪ ,‬כי המתורגמנית שלי אשר התנגדה למושג‬
‫וההוויה של השתייה החליפה את הביטוי ’עליתי‬
‫על הקבר העצום’ לביטוי טפל‪‘ ,‬זה היה קשה‬
‫מאד’‪.‬‬
‫“אם אני נמצא ביניכם כאן הערב‪ ,‬כאורח‬
‫כבוד לחנוכת אולם טרבלינקה‪ ,‬זה קודם כל הוו‬
‫דות לאנטק ואשתו צביה לובטקין‪ ,‬שלא זכיתי‪,‬‬
‫לצערי הרב‪ ,‬להכירה‪ .‬אנטק עד היום כאח הוא‬
‫עבורי‪ ,‬והאחווה הזאת עולה מחדש כל פעם‬
‫כשאני שומע אותו ורואה את פניו בזמן הקרנת‬
‫“שואה” בנקודות שונות על פני תבל‪.‬‬
‫“אחווה זו היא המניע הראשון שהביא אותי‬
‫“‬
‫אנטק עד היום כאח הוא עבורי‪ ,‬והאחווה‬
‫הזאת עולה מחדש כל פעם כשאני שומע‬
‫אותו ורואה את פניו בזמן הקרנת "שואה"‬
‫בנקודות שונות על פני תבל‬
‫אחווה זו היא המניע הראשון שהביא‬
‫אותי להסכים לתרום למוזאון שלכם את‬
‫הדבר היקר לי מכל‬
‫“‬
‫קלוד לנצמן נולד ב‪ 1925-‬בפאריס למשפחה יהודית ששורשיה‬
‫במזרח אירופה‪ .‬ב‪ ,1943-‬בימי הכיבוש הנאצי‪ ,‬ריכז קלוד קבוצת‬
‫מחתרת קומוניסטית של בית ספרו בעיר קלרמון‪-‬פרן‪ .‬עד‬
‫לסוף המלחמה הצטרף יחד עם אביו לרזיסטאנס‪ ,‬הבריח נשק והשתתף‬
‫בהתקפות על שיירות הוורמרכט באזור אוברן‪ .‬בשנים שלאחר שחרור‬
‫צרפת למד לנצמן פילוסופיה בסורבון‪ .‬לאחר שהות בברלין ובטיבינגן‪,‬‬
‫שם למד ולימד פילוסופיה‪ ,‬הוא חזר לפאריס ופגש לראשונה את סארטר‬
‫ואת בת זוגו‪ ,‬סימון דה בובואר‪ .‬מפגש גורלי זה שינה את מהלך חייו‪“ .‬הם‬
‫עזרו לי לחשוב‪ ,‬ואני גרמתי להם לחשוב”‪ ,‬הוא כותב‪ .‬הוא הפך למזכיר‬
‫הירחון הספרותי‪-‬פוליטי “זמנים מודרניים”‪.‬‬
‫בישראל ביקר לנצמן לראשונה ב‪ 1952-‬והמפגש עם המדינה‬
‫היהודית הצעירה הכה אותו בהלם רוחני‪ .‬ישראל עוררה בו שאלות על‬
‫אודות זהותו כיהודי‪ :‬לראשונה הוא חש “צרפתי מקרי” ולא “צרפתי‬
‫שורשי”‪ ,‬כפי שהחשיב את עצמו עד אז‪ .‬גם שאלות לגבי הקשר בין‬
‫השואה להקמת ישראל ולגבי היחסים בין ישראל למדינות ערב התחילו‬
‫להעסיק אותו‪ .‬בשובו לצרפת הוא שיתף את סארטר בתובנותיו ואף‬
‫שכנע את הפילוסוף‪ ,‬שחיבר את הספר‬
‫“הרהורים בשאלה היהודית”‪ ,‬כי “יהודי” אינו‬
‫רק מי שנחשב כזה בעיני אנטישמים; ליהודי‪,‬‬
‫על פי תפישתו של לנצמן‪ ,‬יש מאחוריו מורשת‪,‬‬
‫מסורת והיסטוריה ארוכת שנים‪.‬‬
‫גם את הקסם שמהלך עליו הצבא הישראלי‪,‬‬
‫“הכוח היהודי” כהגדרתו‪ ,‬הוא מתאר לאורך‬
‫הספר באהבה כמעט חושנית‪ :‬בפרק בלתי‬
‫נשכח הוא מתאר את חוויות הטיסה שלו בעת‬
‫צילומי הסרט “צה”ל” במטוס פנטום ובאף‪ 16-‬יחד עם הטייס (לימים‬
‫מפקד חיל האוויר) איתן בן אליהו‪.‬‬
‫רבים מזהים את לנצמן בעיקר עם “שואה”‪ ,‬אך הוא עצמו מתקומם‬
‫מול הזדהות זו‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬הוא מקדיש כשליש מספרו להרפתקאות‬
‫התחקיר והצילומים של “שואה”‪ .‬בין היתר הוא מספר כיצד הצליח‬
‫לראיין ולצלם במצלמה נסתרת ותחת זהות בדויה נאצים החיים עדיין‬
‫בגרמניה‪ .‬בעת צילומים אלה הוא היה כמה פעמים בסכנת מוות‪.‬‬
‫מלכתחילה ידע לנצמן שלא יבסס את הסרט על קטעי ארכיון‪ .‬הוא‬
‫גם לא התכוון ליצור סרט על הניצולים‪ ,‬אלא לגעת במוות עצמו‪ .‬הוא‬
‫התכוון ‪ -‬וגם הצליח ‪ -‬לגעת בזוועה מבלי להראות אף לא צילום תיעודי‬
‫אחד וכך יצר מונומנט מרשים וייחודי על השואה‪.‬‬
‫על חייו הנוכחיים הוא אומר‪“ :‬אני לא אדיש ולא עייף מן הנעשה‬
‫בעולם‪ .‬לחיות את החיים עוד ‪ 100‬פעמים ‪ -‬זה לא היה מספק אותי‪.‬‬
‫ידעתי תמיד שהיצירתיות שלי תהיה משמעותית יותר במחצית השנייה‬
‫של חיי‪ .‬אצלי התוכניות מתגבשות לאט‪ .‬התחלתי לעשות סרטים רק‬
‫לאחר גיל ‪ .”40‬עכשיו‪ ,‬הוא מודה כי הוא קצת עייף‪“ .‬יש לי עוד אלף‬
‫ואחת תוכניות והן דורשות מחשבה”‪.‬‬
‫הוא בטוח ש”שואה” חולל שינוי בכל מה שנוגע לפועלו העיקרי היום‪:‬‬
‫המאבק באנטישמיות בקרב צעירים‪ .‬הוא שב ומכריז שהצפייה ב”שואה”‬
‫משנה את הצופים‪“ .‬אני מאמין שאפשר לשנות בני אדם‪ .‬פשוט לא‬
‫צריך לפחד ללכת ולדבר עם כל מי שרק אפשר‪ ,‬ואני מוכן לדבר עם כל‬
‫אחד‪‘ .‬שואה’ הוא סרט שהצפייה בו גורמת להלם‪ ,‬וההלם הזה משנה‬
‫את הצופים”‪.‬‬
‫“הצעירים שצופים ב”שואה”‪ ,‬מקשיבים לעדויות בלי שמץ של חשד‬
‫או ניכור‪“ .‬גם משום שהסרט פרטני וקונקרטי כל כך‪ ,‬וגם כי זו יצירה‬
‫קולנועית אמיתית‪ .‬כלומר‪ ,‬הסרט נוגע בהם כיצירת אמנות‪ ,‬ואני מאמין‬
‫מעומק לבי שרק כאשר סרט נוגע בך כך‪ ,‬הוא יכול לעורר שינוי”‪.‬‬
‫לוחמי ‪ /‬דף הבית ‪ //‬סתיו ‪2010‬‬
‫‪5‬‬
‫בית לוחמי הגטאות‪.‬‬
‫חוויה מעצימה‬
‫אולם טרבלינקה‬
‫החודש נפתחה מחדש‬
‫תערוכה על המחנות‬
‫הנאציים‪ ,‬שבמרכזה דגם‬
‫מחנה טרבלינקה‪ ,‬שנבנה על ידי אחד‬
‫מבוניו ושימש כראיה במשפטי אייכמן‬
‫ודמיאניוק‪ ,‬עדות נדירה ומאלפת למה‬
‫שהתרחש בו;‬
‫אולם טרבלינקה (לשעבר‪ :‬אולם‬
‫מחנות ריכוז והשמדה) משרטט את‬
‫מפעל השמדת יהודי אירופה על ידי‬
‫גרמניה הנאצית ובני בריתה‪ .‬התצוגה‬
‫בנויה סביב דגם מחנה טרבלינקה‪,‬‬
‫אתר הרצח של מרבית יהודי ורשה‪.‬‬
‫הדגם הוא המוצג החשוב ביותר‬
‫במוזאון ומהחשובים ביותר בפעולת‬
‫מסירת עדות – והפללה – על השמדת‬
‫יהודי אירופה‪.‬‬
‫הוא נבנה באתר המוזאון עצמו בידי‬
‫יעקב ויירניק‪ ,]1972 –1889[ ,‬נגר‪-‬‬
‫אומן‪ ,‬מבוני המחנה וממשתתפי‬
‫מרד האסירים שהיה בו‪ .‬חבריו של‬
‫ויירניק יצחק צוקרמן וצביה לובטקין‪,‬‬
‫ממקימי הקיבוץ והמוזאון‪ ,‬הם‬
‫שהזמינוהו להקים את הדגם‪ .‬העבודה‬
‫הסתיימה ב‪ .1959-‬הדגם נבנה‬
‫כהמשך לתרשים המחנה‪ ,‬ששרטט‬
‫ויירניק מיד לאחר המרד ב‪,1943-‬‬
‫ולספרו “שנה בטרבלינקה”‪ ,‬שיצא‬
‫במהדורה מחתרתית בשנת ‪.1944‬‬
‫זו הנקודה בזמן בה מתחילה פעולת‬
‫תיעוד השמדת יהודי אירופה במחנות‬
‫המוות‪.‬‬
‫בתצוגה שמסביב לדגם המחנה‬
‫משולבים קטעים מסרט המופת של‬
‫קלוד לנצמן “שואה”‪ ,‬המצוי בזיקה‬
‫מיוחדת לטרבלינקה‪ ,‬מחנה שלא‬
‫נותר שריד לקיומו ולמה שהתחולל‬
‫בו‪ .‬לנצמן‪ ,‬חוליה מרכזית במהלך‬
‫פעולת ה”מסירה”‪ִ ,‬א ְפ ֵשר לנו‬
‫בנדיבות חריגה‪ ,‬לראשונה מאז יציאת‬
‫סרטו לאקרנים ב‪ ,1985-‬להשתמש‬
‫בחומריו הייחודיים כמרכיב במיצב‬
‫הקבע של אולם טרבלינקה‪( .‬או‪:‬‬
‫במיצב הקבע של התערוכה)‪.‬‬
‫אוצרת ראשית‪ :‬בינה סלע‪-‬צור‬
‫אוצר‪ :‬משה ניניו‬
‫“דגם טרבלינקה” נבנה באתר המוזאון בידי יעקב ויירניק ‪ -‬נגר אומן‬
‫מסרטו בתערוכה‪ ,‬ומודה לו תמיכתו וביקורו בחו‬
‫נוכת האולם”‪.‬‬
‫הוכמן הוסיף כי אולם “טרבלינקה” יהיה החלל‬
‫להסכים לתרום למוזאון שלכם את הדבר היקר המוזיאלי הראשון למסירת אירועי השואה אשר‬
‫לי מכל‪ .‬הקולנוע ככלי עזר למוזאון הוא תופעה השפה הערבית תהיה אחת משפות התצוגה והו‬
‫הדרכה בו‪ ,‬לצד עברית ואנגלית‪ ,‬כהמשך לפעילות‬
‫נדירה בהחלט”‪.‬‬
‫בבית “לוחמי הגטאות” נחנך השבוע‪ ,‬לאחר היהודית‪-‬ערבית רבת השנים של המרכז ההוו‬
‫שנתיים של עבודת שחזור‪ ,‬עדכון ועיצוב מחודו מניסטי הפועל בבית‪.‬‬
‫במוקד התצוגה נמצא אחד המוצגים החשובים‬
‫שים‪ ,‬אולם חדש ‪ -‬אולם “טרבלינקה”‪ .‬התצוגה‬
‫באולם משרטטת באופן מתומצת את מפעל השמו בבית לוחמי הגטאות‪ ,‬ומהחשובים ביותר הקיימים‬
‫דת יהודי אירופה‪ ,‬כולל עדויות ותיעודים ייחודו בתחום מסירת עדות על השמדתם של יהודי אירוו‬
‫יים‪ ,‬תוך התמקדות במחנה טרבלינקה‪ .‬בתצוגת פה‪ .‬זהו דגם מחנה טרבלינקה שיצר יעקב ויירניק‪,‬‬
‫שהיה בין המורדים אשר‬
‫הקבע החדשה באולם‬
‫הצליחו להימלט מהמחנה‪.‬‬
‫יוצגו תמונות‪ ,‬עדויות‪,‬‬
‫הדגם הוצג במשך השנים‬
‫פריטים מארכיון בית לוחו‬
‫בבית לוחמי הגטאות ושיו‬
‫מי הגטאות המתעדים את‬
‫מש עדות במשפט אייכמן‪.‬‬
‫מחנות ההשמדה‪ ,‬רשימת‬
‫בביקורו במוזאון סיפר‬
‫חלק מזערי מאלפי החבו‬
‫קלוד לנצמן שכאשר בינה‬
‫רות המסחריות אשר נהנו‬
‫סלע‪-‬צור‪ ,‬פנתה אליו‬
‫באופן ישיר או עקיף מעו‬
‫בבקשה להסכים לכלול‬
‫בודתם של יהודים בעבוו‬
‫בתערוכה הקבועה במוו‬
‫דות כפייה‪ ,‬ביניהן חברות‬
‫ידועות כמו מרצדס‪ ,‬ב‪-‬מ‪ -‬צביה ויצחק (אנטק) צוקרמן‬
‫זאון קטעים מרכזיים‬
‫מ”שואה”‪ ,‬הוא מודה‬
‫וו‪ ,‬קודאק‪ ,‬באייר וסימנס‪,‬‬
‫וקטעי וידיאו‪ ,‬ביניהם קטעים מסרטו הידוע של שהיסס רבות והתגובה הראשונית‪ ,‬נטתה לסרב‪.‬‬
‫הבמאי הצרפתי קלוד לנצמן “שואה”‪ ,‬אשר יוצגו המחשבה הרציונלית הכתיב סירוב‪.‬‬
‫“‘שואה’ היא יצירה טוטאלית‪ ,‬קולית‪ ,‬באורך‬
‫כחלק ממיצגי הקבע בתערוכה‪.‬‬
‫לדברי רמי הוכמן מנכ”ל בית לוחמי הגטאות‪ ,‬תשע וחצי שעות”‪ ,‬אומר קלוד לנצמן‪“ ,‬הסרט בנוי‬
‫מר לנצמן הסכים לראשונה למסור קטעים מסרטו בקפידה‪ ,‬מתוחכם ביותר‪ ,‬סצנות דמויות וזמנים‬
‫לשימוש קבע במוזאון כלשהו‪ ,‬ואף הוזמן במיוחד מנהלים ביניהם שיח מהדהד כסימפוניה‪ .‬נושאים‬
‫עיקריים נעלמים כדי להופיע שוב ברובד אחר של‬
‫מצרפת להשתתף בחנוכת האולם כאורח כבוד‪.‬‬
‫“ערכה של העדות וההנצחה הינה חשובה עומק המשמעות; נושאים מישניים‪ ,‬ע”פ השטח‪,‬‬
‫מאין כמוה‪ ,‬בייחוד בימינו”‪ ,‬אומר הוכמן‪“ ,‬לאחר חוזרים והופכים למרכזיים‪ .‬לתפיסתי היה בלתי‬
‫שנתיים של עבודה מאומצת אנחנו חונכים את אפשרי לפרק את “שואה”‪ ,‬לקטוע‪ ,‬לצמצם ולהו‬
‫אולם התצוגה החדש‪ ,‬אשר מעלה על נס ומציין ציע אותו כסדרה של קטעים תיעודיים‪ .‬כמו כל‬
‫את חשיבות התיעוד וחשיבות הזיכרון‪ .‬אני מבקש יצירה אמנותית “שואה” מתכחשת לקטגוריזציה‬
‫להודות למר לנצמן על הסכמתו להציג קטעים הפשטנית בין סרט תיעודי לעלילתי‪.‬‬
‫“כאן המקום לאמר שלא לקחתי בחשבון את‬
‫עקשנותה של בינה סלע‪-‬צור‪ ,‬אשר השכילה למו‬
‫צוא נימוקים יוצאים מן הלב‪ .‬לא לקחתי בחשו‬
‫בון את ההתערבות הבלתי נלאית של ידידת בית‬
‫לוחמי הגטאות‪ ,‬ביאטריס רוזנברג‪ ,‬אשר שיגרה‬
‫אלי אימיילים ושיחות טלפון‪ .‬בקיצור נכנעתי אבל‬
‫בתנאים מסוימים‪ .‬הצלחנו בינה ואנוכי‪ ,‬להגיע‬
‫להסכם חתום והגון המאושר ע”י עורכי הדין‪ .‬אני‬
‫שמח שנמצא הפתרון‪.‬‬
‫“כתוצאה מכך‪ ,‬הקטעים מלאי החיות הגדולים‬
‫של ‘שואה’‪ ,‬שבהם רואים את הספר המרשים של‬
‫טרבלינקה‪ ,‬אברהם בומבה‪ ,‬את העדות של פרנץ‬
‫סוכומל‪ ,‬הסיפור קורע הלב של השמדת יהודי‬
‫צ’כיה שמספר פילפ מולר‪ ,‬הם תוספת משמעותית‬
‫ביותר לכל חפץ במוזאון המוצג לקהל‪.‬‬
‫“בין מוזאון‪ ,‬ולא משנה איזה (יד ושם‪ ,‬וושינגו‬
‫טון‪ ,‬הממוריאל בצרפת)‪ ,‬ובין יצירת אמנות כמו‬
‫‘שואה’ שמהותה היא החיים מחדש‪ ,‬החיות עם‬
‫קרני השמש‪ ,‬יש בכך ניגוד‪ ,‬שלא צריך להסתירו‬
‫או להסוותו‪ .‬מוזאונים משלימים עם התופעה של‬
‫המוות ומנציחים בו בעת שכחה עם זיכרון‪.‬‬
‫“‘שואה’ לעומת זאת היא תחייה מחדש‪ .‬דבר לא‬
‫יכול לבוא במקום דמעותיו של בומבה‪ ,‬קולו המרטיט‬
‫של פיליפ מולר‪ ,‬תאורו המדויק והמדעי של אונטרו‬
‫שרפיהרר פרנץ סוכומל‪ ,‬או נהג הקטר הנריק‪.‬‬
‫“‘שואה’ היא חומה‪ ,‬סכר אולטימטיבי מפני‬
‫השכחה‪ ,‬ולצערי הרב מצאתם לנכון להדפיס‬
‫בראש הזמנתכם‪‘ :‬מעגל הזיכרון הפעיל עומד‬
‫להיסגר’‪ .‬הזיכרון יישאר פעיל כל פעם ש’שואה’‬
‫יוקרן בעולם ובמוזאון שלכם‪ .‬אני שמח שיכולתי‬
‫לתרום לכם את העוצמה הזאת ונוכחותה לנצח”‪.‬‬
‫לנצמן‪ ,‬הצעיר הנמרץ‪ ,‬בן ‪ ,85‬שאינו מכיר‬
‫בזמן שחולף‪ ,‬התייחס בביקורו גם לתהליך שהוא‬
‫עובר בכתיבה‪“ :‬זמן? כרונולוגיה? הרי זהו רצף‬
‫של ‘לפני’ ו’אחרי’ ‪ -‬זה לא רלוונטי‪ .‬את ‪ 12‬השנים‬
‫שעבדתי בהן על ‘שואה’ שמתי בסוגריים‪ .‬רק כשו‬
‫הסתכלתי מאחורי ראיתי שהשנים חלפו”‪.‬‬
‫“‬
‫"שואה" היא‬
‫חומה‪ ,‬סכר‬
‫אולטימטיבי‬
‫מפני השכחה‪.‬‬
‫בראש ההזמנה‬
‫של המוזאון‬
‫נכתב‪" :‬מעגל‬
‫הזיכרון הפעיל‬
‫עומד להיסגר"‪.‬‬
‫הזיכרון יישאר‬
‫פעיל כל פעם‬
‫ש”שואה" יוקרן‬
‫בעולם ובבית‬
‫לוחמי הגטאות‬
‫“‬
‫שנת תש”ע היתה שנת מעבר במוזאון‪ .‬שנה‬
‫בה התחלפה ההנהלה במובן הרחב והכולל של‬
‫מילה זו‪ .‬בכל אשר פנינו היתה תחושה מעורבת‬
‫של התחדשות והסתגלות‪ .‬מטבעם של שינויים‬
‫אלה שהם נושאים עימם התמודדויות רבות‪ .‬כמי‬
‫שמלווה את הבית בראיה שהיא בה בעת מבפנים‬
‫ומבחוץ‪ ,‬קשה היה שלא להבחין במפלס הגואה‬
‫של העשייה ובביקוש הרב לאמירתנו החינוכית‪.‬‬
‫התפיסה המדריכה את הבית בקבלת הפנים היא ההכרה בעובדה‬
‫שכל מי שמגיע למוזאון הגלילי בא עם רמת ציפיות ששומה עלינו‬
‫לעמוד בה‪ .‬תפיסה זו עמדה בפני המתכננים את ימי העיון של‬
‫המפקחים ממחוז מרכז והצפון שהגיעו ליום עיון כמו גם מפקחי‬
‫האגף לחינוך התיישבותי‪ .‬בדומה לכך הושקעה הכנה קפדנית בימי‬
‫העיון שהוכנו לפיקוד הבכיר של חיל הים‪ ,‬הפרקליטות הצבאית‪,‬‬
‫אנשי המכללה לבטחון לאומי‪ ,‬הפיקוד הבכיר של פיקוד צפון וראשי‬
‫משרד ראש הממשלה‪ .‬אלה ואחרים בקשו השנה לבוא את כל‬
‫הדרך הארוכה ללוחמי הגטאות לשמוע את הקול השונה והמיוחד‬
‫של הבית בכל הקשור לעיסוק בשואה‪.‬‬
‫בשנים האחרונות שם לו בית לוחמי הגטאות למטרה לעסוק‬
‫בשואה מנקודת מבט שאינה מייאשת וקורבנית אלא כחוויה מעצימה‪.‬‬
‫התנסות הנושאת עימה תעצומות נפש וגוף‪ ,‬שיש בכוחה להעניק‬
‫לחברה הישראלית‪ ,‬ובמיוחד לצעירים שבה‪ ,‬מקור של דוגמא אישית‬
‫מופתית ואמירה אישית מחזקת‪ .‬מייסדי הבית היו דוגמה מצוינת‬
‫לכיוון זה‪ .‬נושא אחד שנידון כאן הוא הדיון המעמיק בסוגיית‬
‫המנהיגות הבוחן שלושה צמתי הכרעה בחייו של יצחק אנטק צוקרמן‪:‬‬
‫ההחלטה שלו ושל חבריו הצעירים לשוב אל צאן מרעיתם בפולין‬
‫הכבושה ב‪ 1939-‬ולהיות עימם בימי המשבר הקשים במקום להמשיך‬
‫בדרכם לארץ ישראל‪ ,‬ההחלטה לצאת למרד‪ ,‬וההחלטה להישאר‬
‫בפולין לאחר המלחמה ולהפוך למנהיגות המובילה של שארית‬
‫הפליטה‪ .‬בתוך כך באים לידי ביטוי המאבק ביאוש‪ ,‬הבחירה ביוזמה‪,‬‬
‫ויצירת חזון הבנייה והבחירה בחיים‪ .‬הציבור הרחב צמא למסר הזה‪,‬‬
‫למורכבותו ולכח הרב שהוא מעניק לשומעיו‪.‬‬
‫תנופת הבנייה נמשכה גם השנה ותערוכת המחנות שבמרכזה‬
‫דגם מחנה ההשמדה טרבלינקה אותו בנה יעקב ויירניק לפני למעלה‬
‫מ‪ 50-‬שנים‪ ,‬הסתיימה בימים אלה‪ .‬התערוכה עוצרת נשימה‬
‫ומבהירה‪ ,‬למבקר בה את מורכבותו של עולם המחנות‪ ,‬תוך שימת‬
‫דגש על הנסיון להבנת מהותם האנושית של האנשים שהרכיבו אותו‪:‬‬
‫קרבנות ומחוללים כאחד‪ .‬בתערוכה המאתגרת מוצגים הטקסטים‬
‫בשלוש שפות‪ :‬עברית‪ ,‬אנגלית וערבית מתוך האמירה שבחדר זה יש‬
‫משמעויות שהן יהודיות‪ ,‬ישראליות ואוניברסאליות‪.‬‬
‫כמה מילים לעתיד‪ .‬תכניות רבות נרקמות לשנת תשע”א‪.‬‬
‫אזכיר את העיקרית שבהן‪ .‬בשנה הבאה תצוין שנת יובל‬
‫החמישים למשפטו החשוב של אדולף אייכמן‪ .‬המוזאון בשיתוף‬
‫עם אוניברסיטת חיפה‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת‬
‫סורבון בפריס מקיימים שני כנסים בינלאומיים בנושא‪ .‬פתיחת‬
‫הכנס תיערך בבית לוחמי הגטאות במרץ ‪ .2011‬במסגרת אירוע‬
‫זה נרקמים בימים אלה קוויה העיקריים של תערוכת “המשפט‬
‫המתמיד” שתיסוב סביב תא הזכוכית של אייכמן שהוענק למוזאון‬
‫עם תום המשפט ב‪ ,1961-‬כהכרת תודה על עזרתו בהכנה‪.‬‬
‫פרופ’ חנה יבלונקה‬
‫היסטוריונית הבית‬
‫לוחמי ‪ /‬דף הבית ‪ //‬סתיו ‪2010‬‬
‫‪7‬‬
‫יום אהבת הילדים‬
‫יום “קורצ’אק ואהבת הילדים“ ב ‪ 68‬שנים לזכר‬
‫ילדי בית היתומים של יאנוש קורצ’אק‬
‫‪“ .1‬מעטים הם האנשים הראויים‬
‫לשם ‘אדם’ כיאנוש קורצ’אק‪.‬‬
‫מעטים הם יותר אלה שעצם המודעות על‬
‫מעשיהם עשויה לעורר אצל האחרים את‬
‫הרצון להיות ‘אדם’‪ .‬קורצ’אק ניחן במגע‬
‫הקסם הזה‪ ,‬באלכימיה הזו‪ ,‬היכולת להפוך‬
‫אנשים לבני אדם” ‪ //‬דוד גרוסמן‬
‫מי מאתנו אינו אוהב ילדים‪,‬‬
‫ואינו מבקש את טובתם?!‬
‫הילדים שמים את מבטחם‬
‫במבוגרים‪ ,‬שידאגו להם לכל‬
‫צרכיהם ויגדלו אותם בסביו‬
‫בה בטוחה ומפרה‪ .‬והנה‬
‫לעיתים (קרובות מידי) אנו עדים להפרות בוו‬
‫טות של הנחת יסוד זאת‪ ,‬ממש כיום בחברה‬
‫שבה אנו חיים‪ .‬כשאנו עומדים מנגד ורואים‬
‫בעוולות הנגרמות להם‪ ,‬אנו שואלים את עצו‬
‫מנו‪ :‬מי יצעק את צעקתם‪ ,‬מי יריב את ריבם‪,‬‬
‫מי יצילם מיד ָה ֶר ַׁשע?! אנו מבקשים להגביר‬
‫את המודעות לשלומם וטובתם של הילדים‪,‬‬
‫ובחרנו לעשות זאת אגב אחד מן הסיפורים‬
‫הנוראים שהתרחשו בשואה‪ ,‬הוא סיפור הוצו‬
‫אתם להורג של ילדי בית היתומים של יאנוש‬
‫קורצ’אק בחמישי באוגוסט ‪ .1942‬המחלקה‬
‫להתחדשות יהודית בקהילה‪ ,‬בשיתוף עם “יד‬
‫לילד” של מוזאון לוחמי הגטאות‪ ,‬קבלה על‬
‫עצמה משימה מקודשת זאת‪ ,‬ובחרה לעשות‬
‫זאת בשני מועדים הקשורים לאירוע‪:‬‬
‫ב ‪ 22‬ביולי (‪ ,)1878‬יום הולדתו של המחנך‬
‫וההוגה ד”ר יאנוש קורצ’אק‪.‬‬
‫ב ‪ 5‬באוגוסט (‪ ,)1942‬יום הרצח שלו ושל כל‬
‫ילדי בית היתומים במחנה טרבלינקה‪.‬‬
‫מאחר שמדובר בתקופת הקיץ‪ ,‬שבה אין‬
‫מערכת החינוך פועלת‪ ,‬בחרנו להיענות לאתו‬
‫גר ולעשות זאת בכמה דרכים‪ :‬האחת‪ ,‬באמצו‬
‫עות הקייטנות; השנייה באמצעות המשפחות‪.‬‬
‫במתנ”ס “ליאו‪-‬בק” חיפה החליטו לקיים תהו‬
‫ליך חינוכי בקייטנות‪ ,‬תוך מעורבות של ההוו‬
‫רים ולסיום לקיים הפנינג עפיפונים של הורים‬
‫וילדים כאירוע שיא‪.‬‬
‫אנשי החינוך של מוזאון לוחמי הגטאות‬
‫הכינו מצגת עשירה בתכנים‪.‬‬
‫במסגרת המשפחות‪ ,‬ניצלנו את רשימת‬
‫התפוצה של המתנ”סים כדי להפיץ לכמה שיוו‬
‫תר משפחות וארגונים את המצגת‪ .‬היא ניתנת‬
‫להפעלה מהירה ויכולה לשמש בסיס לשיחה‬
‫שבין הורים לילדים‪ .‬ניתן כמובן לפתוח אותה‬
‫באמצעות מחשב בכל מקום על הגלובוס‪.‬‬
‫אנו רואים באזכור מפעלו של יאנוש קורצ’ק‬
‫ובהגברת המודעות לזכויות הילד‪ ,‬ערך בעל‬
‫חשיבות עליונה ומבקשים מכל מי שלאל ידו‪,‬‬
‫לסייע בהפצת הרעיון ובהובלת תהליכים חיו‬
‫נוכיים הקשורים לך‪.‬‬
‫יעקב מעוז‬
‫בשם צוות המחלקה‬
‫להתחדשות יהודית בקהילה‬
‫החברה למתנ”סים‬
‫“תנו להם תנאים למען יגדלו טובים יותר‪ ,‬למען יגדלו להיות‬
‫מבוגרים שיביאו עמם עתיד טוב יותר לעולם”‬
‫{המצגת}‬
‫‪ .2‬היום אנו מציינים ‪ 68‬שנים‬
‫להירצחם של קורצ’אק‪ ,‬סטפה‪,‬‬
‫ילדי בית היתומים והצוות‬
‫החינוכי‪ .‬משנתו של קורצ’אק ממשיכה‬
‫להיות משמעותית ורלוונטית גם היום עבור‬
‫ציבור הולך ומתרחב של הורים‪ ,‬מחנכים‪,‬‬
‫ילדים ובני נוער‪ .‬מבחר מדבריו מובאים כאן‪.‬‬
‫‪ .3‬על חייו‪ .‬יאנוש קורצ’אק הוא שם‬
‫העט שבו נודע הנריק גולדשמיט‪ ,‬המחנך‬
‫היהודי–פולני‪ ,‬הסופר‪ ,‬הרופא ואיש הרוח‪.‬‬
‫קורצ’אק ייסד את בית היתומים בורשה בו‬
‫גרו ולמדו ילדים יהודים‪ .‬המוסד‪ ,‬שנוהל עם‬
‫סטפה ויליצ’ינסקה‪ ,‬היה חלוץ בתחומו ונוהל‬
‫כחברת ילדים עצמאית בה פעלו עיתון‪ ,‬בית‬
‫משפט‪ ,‬וועד הנהלה של ילדים‪.‬‬
‫קורצ’אק הגדיר זכויות יסוד לילדים עוד‬
‫בטרם גובשה האמנה הבין לאומית לזכויות‬
‫הילד‪.‬‬
‫במסעו בארץ ישראל ביקר קורצ’אק במקומות‬
‫רבים‪ .‬הוא התרגש מהעשייה הציונית‬
‫והחינוכית בארץ וחלם להגיע לירושלים‬
‫וללמוד עברית‪.‬‬
‫קורצ’אק כתב ספרים רבים בחייו וביניהם‪:‬‬
‫דת הילד‪ ,‬כללי החיים‪ ,‬המלך מתיא הראשון‪,‬‬
‫קאיטוש המכשף אחרים‪.‬‬
‫עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הועבר בית‬
‫היתומים לגטו ורשה‪ ,‬שם המשיך לפעול כ”גן‬
‫עדן לילדים” למרות התנאים הקשים‪.‬‬
‫ב‪ 5-‬באוגוסט ‪ 1942‬גורשו קורצ’אק‪ ,‬סטפה‪,‬‬
‫החניכים והצוות למחנה ההשמדה טרבלינקה‪.‬‬
‫כולם נספו שם‪ .‬לאחר המלחמה עלו לארץ‬
‫ישראל חניכיו ששרדו את השואה‪ ,‬ופעלו בה‬
‫להטמעת מורשתו החינוכית‪.‬‬
‫‪ .4‬אין ילדים שאין בהם כישרון‪.‬‬
‫אין ילדים שאין בהם כישרון‪ ,‬אלא שהכישרון‬
‫כמה וכמה דרכים ופתחים לו‪ :‬יד‪ ,‬אוזן‪ ,‬עין‪.‬‬
‫יש ילדים שהתפתחותם לא הגיעה לידי‬
‫הבשלה – כלום אין בשבילם מקום? צריך‬
‫לצור את צורתם השונה ואושרם השונה ולא‬
‫לתבוע לבית דין את הטבע או את בורא‬
‫העולם ‪ //‬יאנוש קורצ’אק‪“ ,‬כזה וכזאת‬
‫על ילדים”‬
‫‪ .5‬ושונים צבעי הפרחים וגווני‬
‫עיניהם של בני האדם‪“ .‬ונתתי אני‬
‫את לבי לראות‪ ,‬כי רק קלי הדעת מבקשים‬
‫שיהיו כל בני האדם דומים האחד לחברו‪.‬‬
‫והחכם ישמח שיש בעולם יום ולילה‪ ,‬קיץ‬
‫וחורף‪ ,‬זקן וצעיר‪ ,‬ויש ציפורת כרמים וציפור‬
‫בשמים‪ ,‬ושונים צבעי הפרחים וגווני עיניהם‬
‫של בני האדם‪ ...‬רק מי שאינו אוהב מחשבה‬
‫יצטער על השוני וירגז על הרב גוניות‪,‬‬
‫המאלצים את האדם לחשוב ולראות ולהבין”‬
‫‪ //‬יאנוש קורצ’אק‪“ ,‬כללי חיים”‬
‫‪ .6‬כבוד לעבודת הגדילה הקשה‪.‬‬
‫הוא גדל‪ .‬החיים עזים יותר‪ ,‬הנשימה מהירה‬
‫יותר‪ ,‬הדופק חזק יותר‪ .‬הוא גדל ביום‬
‫ובלילה‪ ,‬כשהוא ישן או ער‪ ,‬שמח או עצוב‪,‬‬
‫משתובב או עומד לפניך נזוף‪.‬‬
‫כבוד לסודות ולטלטלות של עבודת‪-‬הגדילה‬
‫הקשה‪ .‬כבוד לשעה החולפת‪ ,‬ליום הזה‪ .‬איך‬
‫יידע מחר אם היום לא מניחים לו לחיות חיים‬
‫מודעים ואחראיים‪ .‬לא לרמוס‪ ,‬לא להתעמר‪,‬‬
‫לא לשעבד ליום‪-‬המחר‪ ,‬לא לכבות‪ ,‬לא‬
‫למהר‪ ,‬לא להאיץ‪ .‬כבוד לכל רגע לעצמו‪ ,‬כי‬
‫יחלוף ולעולם לא יחזור ‪ //‬יאנוש קורצ’אק‪,‬‬
‫“זכות הילד לכבוד”‬
‫‪ .7‬תם הסיפור‪ ,‬נותר הזיכרון‪ .‬קורצ’אק‬
‫נהג לצייד במילות פרידה את הילדים שסיימו‬
‫את שהותם בבית היתומים‪.‬‬
‫“נפרדים אנו מכם בצאתכם למסע ארוך‬
‫ורחב‪ .‬מסע זה יש לו שם – החיים‪ .‬פעמים‬
‫רבות הרהרנו כיצד ניפרד‪ ...‬לצערנו המילים‬
‫עניות הן‪ ,‬חלשות‪ .‬מאומה אין אנו נותנים‬
‫לכם‪:‬‬
‫אין אנו נותנים לכם אלוהים‪ ,‬כי עליכם‬
‫לבקשו בנפשכם פנימה‪ ,‬במאבק של בדידות‪.‬‬
‫אין אנו נותנים לכם מולדת‪ ,‬כי אותה עליכם‬
‫למצוא במאמץ לבכם ומחשבותיכם‪.‬‬
‫אין אנו נותנים לכם את אהבת האדם‪ ,‬כי‬
‫אין אהבה ללא מחילה‪ ,‬ומחילה נקנית בעמל‬
‫וטורח שכל אחד נוטל על עצמו מרצון‪.‬‬
‫דבר אחד אנו נותנים לכם‪ :‬את הכמיהה‬
‫לחיים טובים יותר‪ ,‬שאינם קיימים אך‬
‫עתידים אי פעם להתקיים‪ .‬חיים של אמת‬
‫וצדק‪ .‬אולי תוליך אתכם כמיהה זו אל‬
‫האלוהים‪ ,‬אל המולדת ואל האהבה‪.‬‬
‫היו שלום ואל תשכחו זאת‪”.‬‬
‫מורשתו החינוכית של קורצ’אק‬
‫פועמת וחיה במוזאון “יד לילד”‬
‫בית לוחמי הגטאות‬
‫ביוני ‪ 2010‬ציינו ‪ 15‬שנה לפתיחת‬
‫מוזאון “יד לילד” ‪ -‬היחידי מסוו‬
‫גו בעולם‪ ,‬העוסק בהוראת השואה‬
‫לגיל הצעיר‪.‬‬
‫באירוע הושקה תוכנית חדשה‪ :‬תיאטרון במוו‬
‫זאון ‪ -‬במרכזה קטעי עדות מעובדים למונוו‬
‫לוגים מומחזים עבור קהל המבקרים הצעיר‪,‬‬
‫זאת‪ ,‬כחלק מחוויה רב חושית שמזמן להם‬
‫המוזאון‪.‬‬
‫ב לפרטים והתקשרות בנושא‪ ,‬ניתן ליצור‬
‫קשר עם בית לוחמי הגטאות‪.‬‬
‫פעילות “יום קורצ’אק“‪ ,‬במתנ“ס “ליאו‪-‬באק“‬
‫לוחמי ‪ /‬דף הבית ‪ //‬סתיו ‪2010‬‬
‫‪9‬‬
‫על מנהיגות‪,‬‬
‫לחימה וגבורה‪.‬‬
‫הסימפוזיון‬
‫ע”ש חיים פרימר‪-‬‬
‫גרינשפן ז”ל‬
‫בסימפוזיון הזה שבמרכזו האיש‬
‫היהודי הלוחם‪ ,‬עולות להן גם‬
‫דמויות אנשי העם‪ .‬כמו ברכתו‬
‫של אביו החולה בהיוודע לו‬
‫כי בנו בין הנוקמים בגרמנים‪.‬‬
‫גילויים שלא הגיעו לידי עדות‪.‬‬
‫חיים פרימר יצא מן הגטו‬
‫הבוער‪ ,‬עבר ליערות וישקוב‬
‫שם פעל כשנתיים בקבוצות‬
‫פרטיזניות‪ ,‬ולאחר שחרורה של‬
‫פולין יצא עם פנינה חברתו דרך‬
‫רומניה לארץ ישראל באוקטובר‬
‫‪ .1945‬כאן נולדו ילדיהם אבישי‬
‫ונטע‪.‬‬
‫כאן זכה חיים להקים עסק‬
‫חדש כפי שהיה בביתו בוורשה ‪-‬‬
‫פס ייצור של נעלי ילדים‪.‬‬
‫חיים פרימר‪-‬גרינשפן ז”ל‪,‬‬
‫חבר ולוחם במרד גטו וורשה‬
‫נפטר בשני לחודש מאי ‪,1972‬‬
‫בתל אביב כשסביבו משפחתו‬
‫האוהבת וחבריו הטובים‪.‬‬
‫פנינה פרימר‪-‬גרינשפן לוחמת‬
‫אי”ל בגטו וורשה מנציחה יחד‬
‫עם ילדיה ונכדיה‪ ,‬את זכרו של‬
‫בעלה וחברה לחיים‪.‬‬
‫את הסימפוזיון הגה ודאג‬
‫ליישם נכדו של חיים פרימר ז”ל‪,‬‬
‫סמל עדי גולד‪ ,‬מטייסת “מגיני‬
‫הדרום” שבבסיס נבטים‪.‬‬
‫הסימפוזיון בן היומיים‬
‫ייערך מדי שנה ויעסוק בתחום‬
‫מנהיגות‪ ,‬ערכים‪ ,‬לחימה וגבורה‪.‬‬
‫מטרות האירוע‪:‬‬
‫א‪ .‬לקדם את דרכו ומורשתו של‬
‫הלוחם חיים פרימר ז”ל‪ ,‬דרך‬
‫החינוך‪ ,‬הערכים וחזון הציונות‬
‫שעליהם גדל בבית ובתנועה‪,‬‬
‫דרך הלחימה ועד ליום עלייתו‬
‫לארץ ישראל‪.‬‬
‫ב‪ .‬אנשי “בית לוחמי הגטאות”‬
‫יבחרו מידי שנה קבוצה כבת‬
‫‪ 30‬חיילים וחיילות מהחיילות‬
‫הקרביים בצה”ל‪ ,‬למפגש‬
‫סימפוזיוני זה‪.‬‬
‫ג‪ .‬השנה נבחרה טייסת “מגיני‬
‫הדרום” מבסיס נבטים עם‬
‫המפקדים‪ ,‬הטייסים ואנשי הצוות‬
‫שמשרתים בבסיס‪.‬‬
‫הסיכויים‬
‫כל‬
‫כנגד‬
‫“‬
‫באחד הימים פגשתי‬
‫את ישראל קאנאל‪.‬‬
‫הוא עבר על פני‬
‫ואמר‪“ :‬מחר בערב‬
‫ניפגש ברחוב מילא‪,‬‬
‫פינת זמנהוף”‪.‬‬
‫ביקשתי לשוות לנגד‬
‫עיני דמותה של איזו‬
‫מחתרת שעדיין לא‬
‫ידעתי פשרה‪ ...‬כל‬
‫אותו היום הייתי‬
‫נרגז ועצבני‪.‬‬
‫הוא סיפר כי קיים‬
‫ארגון לוחם‪ ,‬וכי‬
‫הוא מחפש מישהו‬
‫מחברי “עקיבא”‬
‫שישמש לו‬
‫מקשר‪ .‬האם אוכל‬
‫להצטרף לארגון‬
‫זה‪ ,‬לעזוב את‬
‫המשפחה ולהתמכר‬
‫למשימותיו עד תום?‬
‫האם מוכן אהיה‬
‫להשליך את נפשי‬
‫מנגד‪ ,‬ולצאת לקרב‬
‫פנים אל פנים?‬
‫חיים פרימר‪ ,‬חבר תנועת “עקיבא“ ב“אי“ל“ ‪ -‬הארגון‬
‫היהודי הלוחם ב סיפורו של לוחם בגטו ורשה‬
‫אני הנני גדול הבנים ואני מסייע לאבי בניהול‬
‫המפעל‪ .‬אחותי הגדולה כבר מאורסה והשאר – שלושה‬
‫אחים ואחות קטנים ממני‪ .‬חבר אני ב”עקיבא”‪ .‬אחותי‬
‫הקטנה ואחד מאחי הקטנים חברים ב”השומר הצעיר”‪.‬‬
‫אני מתכונן לעלות ארצה‪.‬‬
‫עם הכיבוש הגרמני נפלה פצצה על הבית‪ .‬ביתנו‬
‫היה תל‪-‬חרבות‪ .‬התחלנו לפנות את ציבורי הלבנים‬
‫והוצאנו את הילדים‪ .‬שלושה ימים עברו עד שפינינו‬
‫את הריסות המטבח ומצאנו מתחתיהן את אמא‪ ,‬ללא‬
‫רוח‪-‬חיים‪.‬‬
‫עברתי לעיירה בסביבות ראדום‪ ,‬שם החילונו‬
‫לחדש את חיי התנועה‪ .‬להתארגן בקבוצות קטנות‬
‫ולהמשיך בפעולה ציונית‪-‬חלוצית; לשיר בצוותא‪,‬‬
‫לקרוא פרקים מהתנ”ך‪ ,‬מהאגדה‪ ,‬וקטעים מיצירות‪-‬‬
‫מופת עבריות‪ ...‬לשמור על הגחלת עד עת‪-‬מצוא‪ .‬בין‬
‫ערב‪-‬שבת לערב‪-‬שבת – שעות פגישותינו – נתמשכו‬
‫ימי תלאה‪ ,‬כפיה והשפלה‪.‬‬
‫חזרתי לוורשה ביום הכיפורים‪ .‬אותו יום הכריזו‬
‫הגרמנים על הקמת הגטו‪ .‬בראשית החורף באו לוורשה‬
‫שימעון דרנגר וגוסטה דוידסון‪ .‬הם הציעו לארגן קבוצה‬
‫שתחיה חיי שיתוף‪ .‬קומונות מעין אלו כבר הוקמו ע”י‬
‫“דרור”‪“ ,‬השומר‪-‬הצעיר” ו”גורדוניה”‪.‬‬
‫ברחובות הגטו שלטו הרעב‪ ,‬המחלות והמוות‪.‬‬
‫בתשעה באב ‪ 22.7.1942 ,‬כוסו לוחות המודעות בכר�ו‬
‫זים גדולים‪ :‬כל אלה שאינם מועסקים בתעשיה לצרכי‬
‫הצבא – ישולחו מוורשה מזרחה‪ .‬אני הייתי קשור עם‬
‫הפירמה של אברמסקי‪ .‬לאבא הובטח מקום עבודה‬
‫בבית החרושת הגרמני של טבנס – מפעלי הלבשה‬
‫והנעלה למען הצבא‪ .‬הילדים נשארו בחסותו של אבא‪.‬‬
‫או בקבוק עם חומצת‪-‬גופרית? הסכמתי לכל התנאים‬
‫שהציג‪ .‬מוכן הייתי לכל‪ .‬ראיתי עצמי כשליחו של ענו‬
‫יין נשגב‪ .‬נתעוררה בי אחריות לדבר גדול‪.‬‬
‫באחד הימים הלכו שני אחי‪ ,‬שמואל וליפא‪ ,‬למכור נעו‬
‫לים בצד הארי‪ .‬היו להם רשיונות מגורים בחסותו של‬
‫אבא‪ ,‬ואף על פי כן נחטפו ברחוב‪ ,‬הועברו לאומשלאו‬
‫גפלאץ ואבדו מאתנו לעולמים‪.‬‬
‫באחד הימים פגשתי במפתיע את ישראל קאנאל‪.‬‬
‫הוא עבר על פני ואמר‪“ :‬מחר בערב ניפגש ברחוב‬
‫מילא‪ ,‬פינת זמנהוף”‪ .‬ביקשתי לשוות לנגד עיני דמותה‬
‫של איזו מחתרת שעדיין לא ידעתי פשרה‪ ...‬כל אותו‬
‫היום הייתי נרגז ועצבני‪ .‬בין חמש לשש באתי לפינת‬
‫זמנהוף מילא‪ .‬ישראל סיפר כי קיים ארגון לוחם‪ ,‬וכי‬
‫הוא מחפש מישהו מחברי “עקיבא” שישמש לו מקשר‪.‬‬
‫האם אוכל להצטרף לארגון זה‪ ,‬לעזוב את המשפו‬
‫חה ולהתמכר למשימותיו עד תום? האם מוכן אהיה‬
‫להשליך את נפשי מנגד‪ ,‬ולצאת לקרב פנים אל פנים‪,‬‬
‫ולו באמצעים הפרימיטיביים ביותר – כגון‪ :‬מגן‪ ,‬סכין‬
‫ארגנתי פגישה‪ .‬התכוננו ל”מסיבה” שתארך כל‬
‫הלילה‪ .‬כל הלילה כמעט ישבנו‪ .‬ישראל סיפר על מה‬
‫שמתרחש במחנות המוות‪ .‬דברים שעד עכשיו נשתמו‬
‫עו בחזקת סיפורים בעלמא‪ ,‬הפכו להיות ודאות גמוו‬
‫רה‪ ,‬שפירושה – כל הנשלחים למחנות מוצאים להורג‪.‬‬
‫“שמעו נא” – אמרתי להם – “אנחנו בחורים צעירים‬
‫ועלינו מוטלת חובה לעשות משהו‪ .‬אפשר שלא נוכל‬
‫להציל הרבה אנשים‪ ,‬אבל עלינו להציל את כבודנו”‬
‫“‬
‫לוחמי ‪ /‬דף הבית ‪ //‬סתיו ‪2010‬‬
‫‪11‬‬
‫בבית זה עליו גדלתי‬
‫דבריה של נטע פרימר‪ -‬גולד בסימפוזיון‬
‫על שם אביה‪ ,‬חיים פרימר ז”ל שנערך בבית‬
‫לוחמי הגטאות בקיץ ‪2010‬‬
‫“‬
‫הגיעה שעת‬
‫הפעולה‪ .‬רציתי‬
‫להדליק את הרימון‬
‫בגפרורים שהיו‬
‫תקועים בפי‬
‫אבל רוח נשבה‬
‫והגפרורים כבו‪.‬‬
‫ניסיתי שוב להדליק‬
‫ולשוא‪ ...‬הודעתי‬
‫על כך למפקדה‬
‫ולוחם אחר נצטווה‬
‫להטיל את הרימון‪.‬‬
‫אני נשארתי על‬
‫המרפסת וירקתי אש‬
‫מהמאוזר שלי לתוך‬
‫הגרמנים אחוזי‬
‫הבהלה והמבוכה‪.‬‬
‫עיני היו לטושות‬
‫לרחוב‪ .‬והנה‬
‫נכנסו שני טנקים‬
‫ואחריהם טור‬
‫רגלים‪ .‬כשהתקרב‬
‫הטנק הטלנו בו כמה‬
‫בקבוקי תבערה‬
‫ופצצות מתוצרת‬
‫בית‪ .‬הטנק התחיל‬
‫לבעור‪ .‬הטנק השני‬
‫נשאר במקום והאש‬
‫לוחכת אותו‬
‫“‬
‫סימפוזיון בעקבות לוחמים – אנשי טייסת “מגיני הדרום”‬
‫יום יום היינו מתאמנים בנשק‪ .‬מאמן הקבוצה‬
‫היה בנימין ואלד‪ .‬באחד הערבים קרא אותנו לשיחה‪.‬‬
‫“ישנה מאפיה אחת שהיטלנו עליה מס‪-‬לחם ובעו‬
‫לי המאפיה אינם מקיימים את המוטל עליהם‪ .‬אין‬
‫לנו ברירה אלא לקחת את הלחם בכוח‪ .‬בלי לחם לא‬
‫יהיה לנו קיום‪ .‬החלטנו להוציא חבורה מקבוצתנו כדי‬
‫להפקיע את הלחם שבמאפיה‪ ”.‬צביה היתה באותו‬
‫לילה בקבוצתנו‪ .‬היא ניגשה אלי ובירכה אותי להצו‬
‫לחת הפעולה‪ .‬דבר זה עורר בי איזו הרגשת‪-‬בית‪,‬‬
‫ופרט זה שמור עמי בליבוב מיוחד‪ .‬יצאנו רעולי פנים‪.‬‬
‫כל אחד מהמשתתפים סחב עמו שק לחם‪ .‬לאחר מכן‬
‫שוב השתתפתי ב”אכסים”‪ .‬זה היה נוהגו של הארגון‪:‬‬
‫תחילה הזהיר ע”י מכתב‪ .‬אם הנוגעים בדבר לא נענו‪,‬‬
‫והוסיפו לעמוד בסירובם‪ ,‬היינו נוקטים בדרכי איום‪:‬‬
‫כגן מכות‪ ,‬מאסר וכו’‪ .‬רק לאחרונה‪ ,‬אם כל אלה לא‬
‫הועילו‪ ,‬היינו עורכים “אכס”‪ ,‬שפירושו התנפלות על‬
‫הבית‪ ,‬חיפוש בדירה והפקעת כסף או שוה‪-‬כסף‪,‬‬
‫כגון שנהב‪ ,‬יהלומים וכיוצא בהם‪.‬‬
‫אפריל ‪ .1943‬תכונה חדשה‪ ,‬משהו ריחף באויר‪.‬‬
‫ישראל קאנאל פקד עלי לבדוק את מחסן הנעלים‬
‫וקובעי‪-‬הפלדה‪ .‬מיניתי אנשים שיעבירו את החבילות‬
‫לקבוצות השונות‪ ,‬בדקתי את הנשק וחילקתי תחו‬
‫מושת לאנשים‪ .‬את בקבוקי התבערה מילאנו בסלים‬
‫והעברנו לעמדות‪ .‬הגיע מרדכי אנילביץ’ ולאחר התו‬
‫ייעצות עם ישראל קאנאל נקבעו מקומות מתאימים‬
‫לעמדות‪ .‬אנשים מקבוצות אחרות באו לקבל מצרכי‬
‫מזון וכל האנשים קיבלו ציאנקלי (רעל להתאבדות)‪.‬‬
‫התחלנו לבצר את העמדות‪ .‬חייב הייתי לעמוד בקשר‬
‫תמיד עם מרדכי וישראל‪ .‬משהגיע הטור של המשטרה‬
‫היהודית עד לבית שלנו‪ ,‬שאלתי כיצד לנהוג‪ ,‬להתקיף‬
‫או לא? קיבלתי תשובה להמתין‪ ,‬ודאי יבואו בעקבוו‬
‫תיהם גרמנים‪ ,‬וזכות הבכורה לספיגת אישנו היא להם‪.‬‬
‫ואמנם כך היה‪ :‬לאחר שהשוטרים היהודים עברו את‬
‫הרחוב‪ ,‬החל לנוע טוב גרמני ממונע ומצוייד‪ .‬הפקוו‬
‫דה שקיבלתי אמרה‪ :‬כשיימצא אמצעו של הטור ליד‬
‫המרפסת יש להטיל בהם רימון‪ ,‬והדבר ישמש אות‬
‫לתחילת הפעולה‪.‬‬
‫הגיעה שעת הפעולה‪ .‬רציתי להדליק את הרימון‬
‫בגפרורים שהיו תקועים בפי אבל רוח נשבה והגפרוו‬
‫רים כבו‪ .‬ניסיתי שוב להדליק ולשוא‪ ...‬הודעתי על כך‬
‫למפקדה ולוחם אחר נצטווה להטיל את הרימון‪ .‬אני‬
‫נשארתי על המרפסת וירקתי אש מהמאוזר שלי לתוך‬
‫הגרמנים אחוזי הבהלה והמבוכה‪ .‬עיני היו לטושות‬
‫לרחוב‪ .‬והנה נכנסו שני טנקים ואחריהם טור רגלים‪.‬‬
‫כשהתקרב הטנק הטלנו בו כמה בקבוקי תבערה ופצו‬
‫צות מתוצרת בית‪ .‬הטנק התחיל לבעור‪ .‬הטנק השני‬
‫נשאר במקום והאש לוחכת אותו‪.‬‬
‫אנשינו יצאו לעבר החצר‪ .‬כולנו היינו שלמים‪ .‬עמוו‬
‫קה היתה הרגשת הסיפוק‪.‬‬
‫יום הקרב הראשון‪ .‬מתחת לתל‪-‬חרבות מצוי היה‬
‫הבונקר הגדול של מילא ‪ 18‬אליו הגענו עכשיו‪ .‬באנו‬
‫למקום כ‪ 80-‬איש מהארגון היהודי הלוחם‪ .‬באחד‬
‫הימים עברה לכאן גם צביה‪ .‬מארחינו‪ ,‬אנשי העולם‬
‫התחתון‪ ,‬חלקו לנו כבוד‪ .‬בשעות הבטלה היינו יושבים‬
‫ושומעים סיפורי מעשיות מפי ראשי הגנבים‪ .‬פעמים‬
‫היינו מנעימים שיר‪ .‬הקומוניסטים היו שרים את שיו‬
‫ריהם ואנחנו היינו מתחרים בהם ושרים את שירינו‬
‫אנו‪ .‬אנשי “עקיבא” היו מתלכדים לפעמים וממשיכים‬
‫בניגוני חסידים‪...‬‬
‫הייתי ידוע כאחד המכיר יפה את מבואות הבתים‪.‬‬
‫מקבל הייתי פקודות במישרין ממרדכי‪ .‬בבונקר‬
‫שברחוב מילא ‪ 18‬נמצאה גם צביה‪ .‬ב‪ 7-‬במאי הטיל‬
‫עלי מרדכי ללוות את צביה לבונקר שבפרנציסקנסקה‬
‫‪ .22‬צביה נפגשה שם עם אנשי המפקדה והם ישבו‬
‫לדון בעניינים שלהם‪ .‬הישיבה נתארכה מאד ועם סיוו‬
‫מה היו כבר דמדומי שחר‪ .‬לשוב עכשיו למילא ‪,18‬‬
‫משמעו ללכת באור היום‪ .‬הסכנה שיתה גדולה‪ .‬צביה‬
‫עמדה על כך שנשוב אבל אני ראיתי את עצמי אחראי‬
‫לליווי ועמדתי בתוקף על דעתי‪“ :‬ההליכה לאור היום‬
‫היא מוות ודאי”‪ .‬החבריה בבונקר היתה עליזה מאד‪.‬‬
‫עם המוות כבר השלימו וידעו כי בוא יבוא‪ .‬וכל עוד‬
‫לא‪ ,‬השתדלו להסיח את הדעת ממנו‪.‬‬
‫כשהחשיך יצאנו לשו‪.‬ב‪ .‬צביה‪ ,‬אני‪ ,‬ונלווה אל�י‬
‫נו מארק אדלמן‪ .‬עברנו ברחוב זמנהוף‪ .‬הבתים היו‬
‫שרופים ואנשים סיפרו כי היתה פעולה מצד הגרמנים‬
‫בשטח זה‪.‬‬
‫הגענו למילא ‪ .18‬עוד לפני שניגשנו למקום הגיד‬
‫לנו הלב‪ ,‬כי משהו איננו כשורה‪ .‬מסביב היה שקט‬
‫מוזר‪ .‬הולכתי את צביה ואת מארק מסביב‪ .‬הבונקר‬
‫היה הרוס‪ .‬המבואות היו סתומים וכוח הגזים עוד רב‬
‫היה בפנים‪ .‬היה גם חשש למפולת‪ .‬החלטנו להעביר‬
‫את האנשים הנותרים לפראנציסקאנסקה ‪.22‬‬
‫היינו עייפים ורצוצים אך פתאם העירונו מהשינה‪.‬‬
‫אמרו לי שיש למהר ולצאת מכאן ולהיכנס לתעלות‪-‬‬
‫הביוב‪ .‬סיפרו שקאז’יק חזר מהצד הארי עם פולני אחד‬
‫וישנה אפשרות לצאת אל מחוץ לגטו דרך הביבים‪.‬‬
‫דרך פתח הביוב שברחבוב קפצנו לתוך הת�ע‬
‫לות‪ .‬הלכנו בטור של ‪ 60‬לוחמים‪ .‬כל אחד קיבל נר‪.‬‬
‫ככל שהתקדמנו הלכו המים וגברו‪ .‬הנרות כבו מחוסר‬
‫אוויר‪ .‬נצטוינו על שקט מוחלט‪ .‬מחשש שחבורה גדוו‬
‫לה עלולה להתגלות החלטנו להתפזר בתעלה קבוצות‪-‬‬
‫קבוצות וכך הסתובבנו כל היום וכל הלילה שלאחריו‪.‬‬
‫רק ביום השני‪ ,‬ב‪ 10-‬במאי לאחר יום ושני לילות בתוך‬
‫התעלות ראינו פתאום כי המכסה הורם ושמענו את‬
‫קולו של קאז’יק הקורא לצאת‪...‬‬
‫משפחת “מגיני הדרום” היקרים‪.‬‬
‫בראשית דברי אני רוצה לברך אתכם בבואכם לאחד המקומות היקרים והחשובים לי‬
‫ולמשפחתי מוזאון “בית לוחמי הגטאות”‪.‬‬
‫בבית זה בו גדלתי‪ ,‬במקום בו אנחנו נמצאים היום‪ ,‬ינקתי ושאבתי את ערכי‪ .‬גדלתי‬
‫בבית של לוחמים‪ .‬הורי חיים ופנינה פרימר‪ ,‬לוחמי מרד גטו ורשה‪ ,‬שהצליחו להגשים את‬
‫חלומם‪ :‬הקמת בית בארץ ישראל‪ ,‬חלום הציונות שהתגשם‪.‬‬
‫יצחק “אנטק” צוקרמן חברו הטוב של אבי אמר בראיון‪ ,‬באפריל ‪“ :1970‬חשבנו שצריך‬
‫ללמוד ולהפיק לקחים גם מהשואה וגם מהעמידה היהודית‪ .‬לכן הקימונו את הבית הזה‪,‬‬
‫בית אשר יספר לדורות הבאים את מה שקרה‪ ,‬איך שקרה‪ ,‬ואיך עלינו להמשיך לחיות”‪.‬‬
‫קשה מאד לכתוב על אבא שלך שלא ראית מגיל ‪ .12‬בגיל זה נפרדתי ממנו לעד‪ .‬אבי‬
‫היה בעיני התגשמות כל הטוב שבעולם‪ .‬ככל ילדה היה מושא להערצה וכתוספת היה‬
‫עבורי הלוחם והאיש הכל יכול‪.‬‬
‫לצידו עמדה אמי‪ ,‬אישה איתנה וחזקה‪ ,‬עד אותו יום בו הבנו שנשארנו רק שלושה‪...‬‬
‫משפחה קטנה אך חזקה‪ ,‬איתנה כפי שאנו יודעים לעשות‪ .‬הלוא כך חינכו אותנו‪ ,‬לשרוד‪.‬‬
‫בעצם‪ ,‬אם לומר את האמת‪ ,‬מעולם לא נפרדנו‪ ,‬הוא חלק מחיינו וכך גם חלק מחיי‬
‫ילדי‪-‬נכדיו‪ .‬את זיכרונותיו העברתי לכם בקצרה אך את הערכים והמשנה עליהם גדל‪ ,‬אני‬
‫מקווה שתצליחו לספוג ביומיים של סמינר זה‪.‬‬
‫פעילות ציונית חלוצית‪ ,‬אהבת הארץ והלחימה עליה‪ ,‬ועבור הדורות הבאים‪.‬‬
‫בתוך כך תעברו דרך מסכת חייה של אימי פנינה שלחמה בחלק מהזמן לצידו בוורשה‪,‬‬
‫בתעלות הביוב וביערות‪.‬‬
‫בתהליך בניית סימפוזיון זה עלתה עובדה מרגשת ‪ -‬עדי‪ ,‬בני הבכור‪ ,‬נכדו הראשון של‬
‫אבי‪ ,‬בחר בדרך מיוחדת להיפרד מחבריו לטייסת בנבטים בדרכו לטייסת חדשה‪.‬‬
‫כאן בקבוץ‪ ,‬נפגש עכשיו הדור השלישי‪ .‬עדי נכדו של חיים ורוני צוקרמן נכדתו של‬
‫“אנטק”‪ ,‬שניהם אנשי חיל האוויר‪ ,‬שסביהם לחמו זה לצד זה במרד גטו וורשה‪.‬‬
‫לאחרונה זכיתי לקבל מסמכים אשר לא ידעתי על קיומם‪ ,‬המתעדים את דברי אבי עם‬
‫הגיעו לארץ ישראל‪ .‬ומתוכם בחרתי לציין פסקה משמעותית עבורכם‪:‬‬
‫“‪...‬מרד הגטו ככל שיכולתי לחזות את הדברים מבשרי אני‪ .‬היה לו אופי מיוחד‪ ,‬צביון‬
‫ומערכי לב מיוחדים היו גם ללוחמים‪ .‬הרי זה מרד ללא סיכויי ניצחון‪ ,‬לוחמים שתו המוות‬
‫חרות על מצחם‪ ,‬נערים ונערות שתמול שלשום שכלו את הקרובים ביותר‪ ,‬שכל אשליית‪-‬‬
‫הצלה אבדה מהם‪ ,‬והיום או מחר צפויים גם הם לאבדון‪ .‬לפיכך גמרו אומר למסור את‬
‫חייהם במחיר גבוה ככל האפשר‪ ,‬ועל ידי כך למלא שליחות כפולה‪ ,‬לנקום את עלבון‬
‫חייהם ולהשאיר אחריהם ירושה של כבוד”‪.‬‬
‫בשונה מדבריו של אבי‪ ,‬המלחמות שלכם היום‪ ,‬הן מלחמות למען האנשים החיים‪.‬‬
‫זכיתם להיוולד ולחיות במדינת ישראל‪ ,‬נותרה בידכם ירושה של כבוד אותה הפקידו הורינו‬
‫בידינו‪ ,‬ואנו הדור השני מעבירים אותה אליכם‪.‬‬
‫אתם הטייסים‪ ,‬חיילי צבא ההגנה לישראל‪ ,‬צאצאי דור השואה והתפוצות‪ ,‬מקיימים‬
‫בנוכחותכם את צוואתם‪.‬‬
‫*‬
‫בית לוחמי הגטאות מזמין את ילדי הלוחמים וקרוביהם לקיים‬
‫סימפוזיון הממשיך את מסורת הנצחת הלוחמים‪.‬‬
‫לפרטים‪[email protected] // 04-9958016 :‬‬
‫(עפ”י “מן הדליקה ההיא”‪ ,‬העורך‪ :‬מאיר אהרונוביץ‪,‬‬
‫הקבוץ המאוחד ובית לוחמי הגטאות‪ ,‬תשכ”א)‬
‫לוחמי ‪ /‬דף הבית ‪ //‬סתיו ‪2010‬‬
‫‪13‬‬
‫המעשה החינוכי בבית‬
‫לוחמי הגטאות‬
‫בהקשרים אלה אנו חייבים לראות את השואה בכל‬
‫מיום הקמת בית לוחמי הגטאות‬
‫ראו מייסדיו בעשייה החינוכית פריסתה הכרונולוגית ולא רק בזו העוסקת בשנים ‪1933‬‬
‫את עיקר משימתם‪ .‬היטיב להגדיר – ‪ ,1945‬בהקשריה התרבותיים העמוקים‪ ,‬בהקשריה‬
‫זאת יצחק [אנטק] צוקרמן בשיו האנושיים‪ ,‬בהקשריה הישראלים הרלוונטים‪ ,‬במשו‬
‫חה עם חיילים באומרו‪“ :‬חשבנו מעותה לגבי גווני הציבור השונים‪ ,‬ותוך היעדר נימות‬
‫שצריך ללמוד ולהפיק לקחים גם מטיפות ופדגוגיות עמוסות לקחים מוכתבים מראש‪ .‬לצד‬
‫מהשואה וגם מהעמידה היהוו הנחלת הידע בנושאי השואה השונים עלינו לעורר תוו‬
‫בנות הקשורות לאירועי השואה ולשאלות‬
‫דית‪ .‬לכן הקימונו את‬
‫האנושיות שהיא מעלה בפני כל אדם‪.‬‬
‫הבית הזה‪ ,‬בית אשר‬
‫עלינו למסד שני מערכים ‪ :‬האחד של‬
‫יספר לדורות הצעירים ולבאים אחרינו את‬
‫לימוד ציוותי מתמשך שישמר את הרלו‬
‫מה שקרה‪ ,‬איך שקרה ואיך עלינו להמשיך‬
‫וונטיות שלנו‪ ,‬והאחר של בדיקה עצמית‪,‬‬
‫לחיות”‪ .‬החינוך‪ ,‬כך הבינו המיסדים והדורות‬
‫ביקורתית‪ ,‬תקופתית שהיא המקור העיקרי‬
‫שבאו אחריהם‪ ,‬הוא פניה של החברה הישרו‬
‫שעת חינוך‬
‫לשיפור עבודתנו‪.‬‬
‫אלית והוא יעצב את דמותה העתידית‪.‬‬
‫אגף החינוך יוביל את המעשה החינוכי‬
‫בשישים השנים שחלפו מיום הקמת בית‬
‫לוחמי הגטאות‪ ,‬חלו שינויים עמוקים בחברה הישראו בבית לוחמי הגטאות‪ ,‬לפי מתווה זה‪.‬‬
‫אני מתחיל את תפקידי כמנהל החינוך בימים אלה‪.‬‬
‫לית‪ ,‬ואלו מורים לנו כיום את הכיוון בו עלינו ללכת‪.‬‬
‫עלינו להפוך לאבן שואבת לכל מרכיבי הפסיפס האנושי אני ניגש אליו בהתרגשות רבה‪ ,‬מתוך כבוד רב לעשייה‬
‫של החברה הישראלית‪ ,‬אך ללא התפשרות עם האמת החינוכית שנעשתה עד כה ובהסתכלות אחראית לעתיד‪.‬‬
‫הפנימית שהדריכה אותנו תמיד‪ .‬הצלחתנו תימדד ביכוו אני מאמין ששיתוף פעולה ואיחוד הכוחות יאפשר לנו‪,‬‬
‫לתנו להציב דילמות‪ ,‬לנסח אותן במדויק‪ ,‬להציב לחדש אנשי החינוך בכל מחלקות האגף‪ ,‬לקיים את המשימות‬
‫ולבנות תכניות לטווח ארוך‪ ,‬ולפתח יכולת התבוננות הללו ואת המשימות החדשות המצפות לכולנו בעתיד‪.‬‬
‫ב”שיח השואה” דרך “משקפיים” אחרות ועיניים אחו‬
‫רון כהן פרירא‬
‫מנהל אגף החינוך‬
‫רות בחזקת‪“ ,‬חנוך לנער על פי דרכו”‪.‬‬
‫“אושוויץ הוא תופעה‪ .‬הוא לא‬
‫אתר או מוזאון ולא בית קברות”‬
‫ב‬
‫ראיון עם ד”ר פיוטר ציווינסקי‪ ,‬מנהל מוזאון אושוויץ בעקבות‬
‫ביקורו בחודש שעבר בבית לוחמי הגטאות‬
‫ספטמב ר ‪ 2010‬ביקר בבית לוחמי הג�ט‬
‫אות מנהל מוזאון אושוויץ‪ ,‬ד”ר פיוטר‬
‫ציווינסקי‪ ,‬אשר מנהל את המוזאון מזה ‪4‬‬
‫שנים‪ .‬ד”ר ציווינסקי נפגש עם מנכ”ל בית לוחמי‬
‫הגטאות‪ ,‬מר רמי הוכמן‪ ,‬וסייר בתערוכות המוו‬
‫זאון עם האוצרת הראשית‪ ,‬בינה סלע‪-‬צור ועם‬
‫טלי שנר‪.‬‬
‫ביקורו הוא תולדה של ביקור שערכו ד”ר אנדו‬
‫ריוז קונרט הממונה על הזיכרון וההנצחה בפולין‬
‫(בדרגה מקבילה לשר)‪ ,‬אנה מיסז’ווסקה ממוסד‬
‫אושוויץ‪ -‬בירנקאו ואולה בוקובסקה‪-‬מקייב‪ ,‬משגו‬
‫רירות פולין בישראל‪ ,‬חודש לפני כן‪ .‬לביקור זה‪,‬‬
‫כמו לאחרים‪ ,‬חשיבות רבה בחשיפת הבית לקהו‬
‫לים שונים‪ ,‬אך גם מרכיב נוסף‪ :‬בחזון בית לוחמי‬
‫הגטאות אנו מציינים את שאיפתנו להיות “מוזאון‬
‫[‪ ]...‬מוביל בתחומו”‪ .‬אחד המדדים‪ ,‬לטעמנו‪ ,‬של‬
‫ארגון מוביל‪ ,‬הנו מספר הביקורים של גורמים שלו‬
‫כאורה אין להם כל סיבה לבוא דווקא אלינו‪.‬‬
‫בראיון קצר שערכנו עימו בעת שהותו בבית‬
‫לוחמי הגטאות סיפר ד”ר ציווינסקי על התרשמוו‬
‫תם העזה של ידידיו בפולין מבית לוחמי הגטאות‪,‬‬
‫ועל הצורך העז שחש בעקבות דיווחיהם לבקר‬
‫במקום (לראשונה בחייו) ולהתרשם באופן בלתי‬
‫אמצעי‪.‬‬
‫“אושוויץ איננו אתר‪ ,‬או מוזאון או בית קברות‪.‬‬
‫אני בחרתי לקרוא לו ‘תופעה’‪ ,‬כי המילה מוזאון‬
‫היא קונקרטית מדי ומכוונת אל משהו שכבר היה‪,‬‬
‫והרי אנחנו עוסקים בזכרון שהוא דבר שמתרחש‬
‫כל הזמן‪ ,‬ואתר מכוון למשהו מאוד אוטנטי‪ ,‬ואוו‬
‫שוויץ איננו רק מקום בו קיימים הדברים האוטנו‬
‫טיים‪ .‬יש בו הרבה מעבר לכך‪ .‬אושוויץ איננו גם‬
‫בית קברות כי לבית קברות מביאים אנשים מתים‬
‫ולאושוויץ האנשים הגיעו חיים‪ ,‬ונרצחו שם‪ .‬לכן‬
‫אני קורא לכך ‘תופעת אושוויץ’’’‪.‬‬
‫איך אתה מרגיש עם התפקיד?‬
‫“לתפקיד הזה יש מספר בעיות מיוחדות‪ .‬הפו‬
‫שוטה יותר היא שקשה לנהל משהו שאיננו באו‬
‫חריותך הבלעדית כמנהל‪ .‬כל החלטה על שינויים‬
‫משמעותיים מתקבלת בוועדה בינלאומית בה‬
‫יושבים ראש ממשלת פולין ונציגים מכל העולם‪.‬‬
‫אני לא היחיד שמחליט‪.‬‬
‫“אבל הרבה יותר קשה לי בנקודה אחרת‪ .‬אם‬
‫בודקים את התפקיד מנקודת מבט מקצועית הרי‬
‫שכמו בכל תפקיד צריך להסתכל על הכלים ועל‬
‫המטרות שצריך להגשים‪ .‬כאן ההיסטוריה היא‬
‫הכלי‪ ,‬והמטרה הוכתבה כבר על ידי האסירים במו‬
‫חנה – “לעולם לא עוד”‪ .‬אבל לצערי הגדול – אנחנו‬
‫עדיין רחוקים מלהשיג מטרה זו‪ .‬בכל אתרי ההנצו‬
‫חה בעולם מבקרים מיליוני אנשים בשנה‪ ,‬ובאותה‬
‫שנה יכול להתקיים רצח עם בדארפור או רצח בסו‬
‫רביה‪ .‬וכל אלה שעברו את המוזיאונים – לא עשו‬
‫דבר למנוע את הרצח‪ .‬הם ממשיכים לחיות את‬
‫חייהם הרגילים‪ ,‬באושר ובעשר‪ ,‬ולמרות שלפני‬
‫הביקור הם היו מאד פסקניים לגבי העומדים מן‬
‫הצד‪ ,‬הרי שאחרי הביקור הם לא הפכו להיות אחו‬
‫רים‪ .‬הם חוזרים לבתיהם‪ ,‬וממשיכים לא לעשות‬
‫דבר‪ .‬הם הפכו בעצמם לעומדים מן הצד‪ .‬מי מהם‬
‫למד את השיעור של אירנה סנדלר‪ ,‬אותה פולניה‬
‫שהצילה מאות ילדים? אני לא משווה את השואה‬
‫ורצח העם – אני משווה את השתיקה‪ .‬והשתיקה‬
‫שלנו היום היא הרבה יותר קשה‪ ,‬כי הם היו תחת‬
‫כיבוש ואנחנו חיים בשקט ובשלוה‪ .‬זו בעיה פיו‬
‫לוסופית‪ ,‬דתית‪ ,‬אתית – אבל עבורי זו גם שאלה‬
‫מקצועית‪ .‬ולי זה מאד מאד קשה!‬
‫איך אתה יכול להביא בכל זאת לשינוי?‬
‫“מספר המבקרים באושוויץ הוא הגדול בעולם‬
‫ואני מחפש שינוי שיהפוך את המבקרים לאנו‬
‫שים אחראים יותר‪ ,‬ולכן בתפיסה החינוכית שלנו‬
‫אנחנו עובדים על שלוש רמות‪ :‬ידיעה – מסירת‬
‫העובדות על מה קרה בשואה; מודעות – הבנת‬
‫המשמעות העמוקה של הנושא ברמה המוסרית‪,‬‬
‫אחריות – הזמנת המבקר להתבונן על עצמו ועל‬
‫תפקידו בשינוי פני החברה בהווה ובעתיד‪.‬‬
‫“בשלוש השנים האחרונות היו המון דיונים על‬
‫שינוי התערוכה באושוויץ ואנחנו עובדים על תעו‬
‫רוכה חדשה שיהיו בה ‪ 3‬קטעים שונים‪:‬‬
‫חלק ראשון‪ :‬אושוויץ כ”פרויקט קונקרטי‬
‫שנבנה ע”י אנשים” – כלומר‪ :‬הצגת כל הפן הקוו‬
‫נקרטי של התכנון‪ ,‬הכסף שנדרש‪ ,‬הלוגיסטיקה‬
‫המורכבת‪ ,‬הבנייה‪ ,‬הכמויות‪ ,‬החומרים‪ ,‬האנשים‬
‫שהיו מאחורי כל הפרויקט הזה‪ .‬חשוב לי להראות‬
‫שהס‪.‬ס‪ .‬היו בעיה אנתרופולוגית‪ .‬אני לא רוצה‬
‫שהמבקרים יתייחסו רק לקורבנות – אני רוצה שיו‬
‫חפשו את האדם שביצע‪ ,‬יבדקו את מעשיו‪ ,‬ואוו‬
‫לי ישאלו את עצמם שאלות על עצמם ותפקידם‬
‫בעולם‪.‬‬
‫חלק שני יציג את השואה באושוויץ והוא‬
‫מבוסס על “אלבום אושוויץ”‪.‬‬
‫חלק שלישי יעסוק בחיים במחנה ותהליך‬
‫הדה‪-‬הומניזציה שעברו האנשים במחנה‪.‬‬
‫“אני מקווה שהתערוכה השלמה תגרום לאנו‬
‫שים להיות מודאגים יותר לגבי עצמם ולגבי אחו‬
‫ריותם להווה ולעתיד‪ ,‬ואני מאמין שזה נושא בו‬
‫נוכל לשתף פעולה עם בית לוחמי הגטאות ומוו‬
‫זיאוני שואה אחרים”‪.‬‬
‫ראיינה‪ :‬טלי שנר‬
‫ד”ר פיוטר ציווינסקי‪ ,‬מנהל‬
‫מוזאון מחנה אושוויץ‬
‫“‬
‫כאן ההיסטוריה‬
‫היא הכלי‪ ,‬והמטרה‬
‫הוכתבה כבר על ידי‬
‫האסירים במחנה –‬
‫“לעולם לא עוד”‪.‬‬
‫אבל לצערי הגדול –‬
‫אנחנו עדיין רחוקים‬
‫מלהשיג מטרה זו‪ .‬בכל‬
‫אתרי ההנצחה בעולם‬
‫מבקרים מיליוני‬
‫אנשים בשנה‪ ,‬ובאותה‬
‫שנה יכול להתקיים‬
‫רצח עם בדארפור או‬
‫רצח בסרביה‬
‫“‬
‫הספרייה כחלק מתהליך לימודי‬
‫של בתי הספר בסביבתה‬
‫בין כל האולמות והתערוכות‪ ,‬מהווה הספו כתיבת עבודה על תקופת השואה כיחידה אחת לבו‬
‫גרות בהיסטוריה‪ .‬ספריית בית לוחמי הגטאות הכיו‬
‫רייה מקום ייחודי‪.‬‬
‫אוסף הספרים מוקפד ובעל חשיבות ארו נה את ביקור התלמידים על בסיס רשימת הנושאים‬
‫כיונית‪ ,‬חלק מהפריטים נדירים בעולם כולו‪ .‬הספרייה וההנחיות לכתיבת העבודה‪ .‬בהגיע המועד הוגשו ‪90‬‬
‫מחד‪ ,‬דומה לארכיון היות והיא משמרת חלק גדול מספו עבודות גמר כחלק מבחינת הבגרות בהיסטוריה‪.‬‬
‫להבדיל‪ ,‬בחטיבת הביניים מנור כברי‬
‫רות יהודית בשפות שונות ומצד שני‪ ,‬אנו כל‬
‫בבית הספר התנהל תהליך חקר‪ ,‬בו‪ ,‬במו‬
‫הזמן מתאימים את האוסף לפעילות המוזאון‬
‫רוצת כ‪ 6-‬שבועות‪ ,‬כתבו התלמידים את‬
‫ולקהל שמגיע‪ .‬הספרייה פתוחה עבור ציבור‬
‫המאמר האישי שלהם בליווי מנחה מצוות‬
‫רחב ומגוון הכולל תלמידים‪ ,‬אנשי חינוך‪,‬‬
‫המקצוע‪ .‬בספרייה נפרשו בפניהם ספרים‬
‫אנשי מחקר והציבור הרחב‪ .‬המרכז מתוקו‬
‫שונים – ספרי זיכרונות וספרי מחקר‪,‬‬
‫שב וכולל כיתת מחשבים‪ ,‬פינת צפייה‪ ,‬פינת‬
‫הספריה‬
‫שחולקו לנושאים בהתאמה לגיל התלו‬
‫האזנה וקשר בלתי אמצעי לארכיון הצמוד‪.‬‬
‫מידים‪ .‬העושר הגדול שהציעה הספרייה‬
‫באופן זה הספרייה כמרכז פדגוגי‪-‬מחו‬
‫קרי ערוכה לשרת קהלים מגוונים הן מבחינת הגיל והן הרחיב והעמיק את אפשרויות הבחירה והלמידה של‬
‫התלמידים‪ .‬באופן זה הספרייה היא גורם מעורב ופו‬
‫מבחינת הרמה האקדמאית‪.‬‬
‫‘‘יצרנו דגם עבודה שמצליח בזמן קצר יחסית לגעת עיל בתהליכי למידה של נושאי השואה בבתי ספר‪.‬‬
‫אנו מזמינים אתכם לבקר בספריית בית לוחמי‬
‫באחרוני “האדישים” שבין התלמידים‪ .‬תהליך הלמיו‬
‫דה בספריה נבנה יחד עם המורים להיסטוריה או מרו הגטאות ונשמח להיות עבורכם לעזר בכל תהליך ליו‬
‫כזי משלחת לפולין ומותאם בנפרד לכל קבוצה‪ .‬התהו מודי או מחקרי בו אתם מצויים‪.‬‬
‫ליך עשוי להשתלב ביום ביקור במוזאון או להיות חלק‬
‫דליה גיא‪ ,‬מנהלת הספרייה‬
‫בית לוחמי הגטאות‬
‫מלימודי ההיסטוריה בבית הספר‪ .‬כך למשל תלמידי‬
‫בי”ס חינוך אזורי “אופק” הגיעו במשך השנה לצורך‬
‫לוחמי ‪ /‬דף הבית ‪ //‬סתיו ‪2010‬‬
‫‪15‬‬
‫“הפסדנו את העילית‬
‫התרבותית שלנו ומאז לא‬
‫השלמנו את החסר”‬
‫מ‬
‫פינת‬
‫התרבות‬
‫המחנכים האוסטרים שהשתתפו בסמינר בקיץ האחרון‬
‫נרגשים במפגש עם פרופ’ ליזה אולמן‬
‫ז ה ‪ 4‬שנים‪ ,‬מדי קיץ‪ ,‬מקיים המרכז לחינוך הומניסטי שני סמ�י‬
‫נרים למחנכים אוסטריים‪ .‬הסמינרים נמשכים שלושה ימים‬
‫ועוסקים בחינוך על השואה‪ .‬זהו פרק הסיום של תוכנית‪-‬לימוו‬
‫דים עמוסה בת כשבועיים בישראל בחסות “יד ושם” והארגון האוסטרי‬
‫‪( Errinernn‬זיכרון)‪ .‬שמענו ממשתתפים שלתוכנית‪ ,‬הממומנת ע”י מ�מ‬
‫שלת אוסטריה‪ ,‬יש רשימת‪-‬המתנה של שנתיים‪.‬‬
‫תוכנית הסמינר אצלנו משלבת בין התנסות בסדנאות של המרכז‪ ,‬סיוו‬
‫רים במוזאון‪ ,‬ודיונים פדגוגיים על הדומה והשונה בין שתי החברות שלנו‬
‫בהקשר של זיכרון השואה וחינוך אודותיה‪ .‬שוב ושוב אנו מוצאים מכנה‬
‫משותף רחב בין מחנכים ממקומות שונים ומרוחקים‬
‫המבקשים להאיר את השואה מהיבטים אוניברסאו‬
‫ליים ואקטואליים‪ .‬לשאלתנו‪ ,‬בשיחת הסיכום‪ ,‬מה‬
‫אתם יכולים לקחת ממה שלמדתם כאן אל החברה‬
‫בה אתם פועלים – הם ענו‪ ,‬בין השאר‪:‬‬
‫ב עבודה עם המהגרים על קבלה והשתלבות‪.‬‬
‫ב הקמת מרכזים דומים הפועלים ברוח המתודות‬
‫אליהן נחשפו אצלנו‪.‬‬
‫ב החיבור של השואה עם חינוך רב תרבותי‪.‬‬
‫ב רצון ומוכנות להתמודד עם הפערים הרב תרב�ו‬
‫תיים בכיתותיהם‪.‬‬
‫ב התרשמו אצלנו מהתקווה הטמונה בחינוך וה�א‬
‫מונה בדרך‪.‬‬
‫ב הבנה שדיאלוג בין‪-‬אישי ובין‪-‬קבוצתי אמיתית ‪-‬‬
‫זו הדרך לגישור על הבדלים ומחלוקות‪.‬‬
‫אירוע מרגש בסמינר של יולי השנה היה‬
‫הופעתה של פרופ’ ליזה אולמן‪ .‬פרופ’ אולמן‬
‫התפרסמה לאחרונה עם השלמתו של מפעל‬
‫ו‬
‫מונומנטלי שלה‪ :‬תרגום מיוונית קלאסית לע‬
‫המרכז‬
‫ברית בת‪-‬ימינו של ספרו של יוספוס פלאביוס‬
‫לחינוך‬
‫“תולדות מלחמת היהודים ברומאים”‪ .‬התרגום‬
‫הומניסטי‬
‫הקודם לעברית נעשה בשנות ה‪ – ’20-‬והוא‬
‫ששימש את הקוראים והחוקרים בעברית עד כה‪ .‬את מלאכת התרגום‬
‫החלה פרופ’ אולמן לפני כעשור – בהיותה רק בת ‪...77‬‬
‫ליזה אולמן נולדה בוינה בשנת ‪ .1922‬כמו שאר בני‪-‬דורה היהודים‪,‬‬
‫חוותה את השתלטות הנאציזם באוסטריה ואת ה’אנשלוס’‪ .‬בחורף ‪,1939‬‬
‫בת ‪ ,16‬היא עלתה ארצה במסגרת ‘עליית הנוער’‪ .‬זו היתה פרידה שמחה‪:‬‬
‫הוריה המנפנפים לה לשלום מרציף הרכבת הבטיחו להתאחד בפלשתינה‬
‫בפסח‪ .‬זה‪ ,‬כמובן‪ ,‬לא מה שקרה‪.‬‬
‫“‬
‫בקול שקט ויציב סיפרה פרופ’ אולמן למאזיניה על ילדותה ונעוריה‬
‫באוסטריה; על המפולת שבאה עם השתלטות הנאצים על הרחוב האוסו‬
‫טרי; על חייה הסוערים במדינה החדשה שקמה תוך כדי מלחמה; על‬
‫מלאכת בניית חיי משפחה וקריירה אקדמאית מפוארת – עד למעשה‬
‫המרשים של תרגום מסמך היסטורי יחיד ומיוחד‪.‬‬
‫הדברים המופיעים בכותרת נרשמו מפי המשתתפים הנרגשים‪ ,‬שבקוו‬
‫שי נתנו לפרופ’ אולמן ללכת‪ .‬הם התפעלו מהשפה הגרמנית המהוקצעת‬
‫והמלומדת עם המבטא האוסטרי‪ ,‬שפה שכבר לא נשמעת במחוזותיהם;‬
‫מאצילותה הלא‪-‬מתנשאת; מהחיים שהצליחה לבנות נערה ב ת ‪ 16‬שהג�י‬
‫ציפי לבני בסדרת‬
‫התרבות “שישי נשי”‬
‫יו"ר האופוזיציה ויו"ר תנועת "קדימה"‪ ,‬ציפי לבני‪,‬‬
‫השתתפה בכנס נשים שנערך בבית לוחמי הגטאות‬
‫במסגרת סדרת התרבות 'שישי נשי'‪ .‬תחת הכותרת‬
‫"מסע מסוף להתחלה" התקיימו השנה לנשים בימי שישי מפגשים‬
‫חודשיים מרתקים סביב סיפורן האישי של נשים מובילות‪ .‬הסדרה‬
‫בשיתוף מרכז המרצים לישראל והמועצה האזורית מטה אשר‪.‬‬
‫"בחרנו בלבני מנהיגת האופוזיציה כאורחת המרכזית למפגש‬
‫שאינו נוגע רק בהיבט הפוליטי"‪ ,‬אמרה ד"ר דליה פרל‪-‬אולשוונג‬
‫מנהלת השיווק של בית לוחמי הגטאות‪“ .‬לבני עצמה העידה בעבר‬
‫כי העצמה נשית לא תפסה חלק משמעותי בתחום עיסוקה‪ ,‬אך עם‬
‫הזמן‪ ,‬סיפרה‪ ,‬כי שינתה את תפיסתה וכי הנושא קיבל חשיבות‬
‫רבה בחייה‪ .‬המפגש היווה הזדמנות לנשים להביט מזווית אחרת‬
‫על עולמה של אישה שהצליחה לפרוץ את 'תקרת הזכוכית' ומילאה‬
‫שורה של תפקידים בכירים במדינת ישראל‪.‬‬
‫“בהיבט הפוליט לבני הוסיפה שהיום ברור לציבור בישראל‬
‫שעקרון שתי מדינות הלאום הוא אינטרס ישראלי וכי רק הוא‬
‫יאפשר את גיוס העולם למלחמתה של ישראל בטרור ובקיצוניות”‪.‬‬
‫פרופ’ ליזה אולמן (ראשונה משמאל) במפגש‬
‫עם המחנכים האוסטרים‬
‫עה לארץ חדשה ללא הוריה‪“ .‬הבנו מה הפסדנו‪ .‬בגלל האספסוף שהשו‬
‫תלט עלינו‪ ,‬הפסדנו את העילית התרבותית של החברה שלנו ומעולם לא‬
‫השלמנו את החסר הזה‪ .‬הלוואי והיינו יכולים להחזיר אותם אלינו‪”.‬‬
‫אה‪ ,‬כן – עוד משהו‪ :‬במעגל הצפוף סביב פרופ’ ליזה אולמן ישבו שתי‬
‫נשים‪ ,‬כשעיניהן נוצצות במיוחד‪ .‬רעיה קליסמן ואחותה לא ניסו להסתיר‬
‫את התרגשותן מהמפגש המיוחד הזה עם דודה ליזה‪ .‬כן‪ ,‬ממש דודה ‪-‬‬
‫דוד נצר‬
‫הנציגה האחרונה של דור ההורים‪.‬‬
‫הבנו מה הפסדנו‪ .‬בגלל האספסוף שהשתלט עלינו‪ ,‬הפסדנו את‬
‫העלית התרבותית של החברה שלנו ומעולם לא השלמנו את החסר‬
‫הזה‪ .‬הלוואי והיינו יכולים להחזיר אותם אלינו‬
‫הרבדים הבסיסיים במסגרת האחריות החברתית ברפאל‪ ,‬והוא‬
‫מבין החשובים ביותר לציבור עובדי החברה ולקהילה שמסביבה”‬
‫אומר יגאל סרברו סמנכ”ל בכיר למשאבי אנוש ולארגון ברפאל‪.‬‬
‫אחד מהתחומים בהם מתמקדת רפאל בעשייה הקהילתית הוא‬
‫הנצחת זיכרון השואה והנחלת המסר “לעולם לא עוד”‪ .‬פעילות‬
‫זו מביאה לידי ביטוי את חזונה של רפאל להוות נדבך משמעותי‬
‫בביטחון מדינת ישראל ובבניין יכולת ההרתעה והמגן למדינה‪.‬‬
‫פרויקט “משואה לתקומה” ברפאל מתבסס על התנדבות‬
‫העובדים בתחומי כישרונם ורצונם‪ ,‬ומתקיים באמצעות פעילות‬
‫הכוללת אימוץ ניצולי שואה‪ ,‬טקסים חטיבתיים ביום הזיכרון‬
‫לשואה ולגבורה‪ ,‬כתיבת ספרי עדות‪ ,‬הוצאת משלחת למסע זיכרון‬
‫לשואה ולגבורה בפולין וכן שיתוף פעולה עם בית לוחמי הגטאות‪.‬‬
‫לאחרונה התרחב שיתוף הפעולה בין רפאל לבין בית לוחמי‬
‫הגטאות‪ ,‬וכחלק מפעילות זו ביצעה רפאל שדרוג משמעותי של‬
‫האמפיתיאטרון של בית לוחמי הגטאות ואף ערכה בו את אירוע‬
‫התרבות השנתי לעובדיה‪ .‬באירוע שכלל מופע של הזמר שלמה‬
‫ארצי נכחו כ‪ 7,000-‬מעובדי רפאל ובני משפחותיהם‪.‬‬
‫משואה לתקומה‬
‫רפאל בקהילה‬
‫לרפאל מערכות לחימה מתקדמות‪ ,‬הינה חברה בעלת‬
‫ייעודים לאומיים בתחום הביטחון‪ ,‬ישנם גם ייעודים‬
‫לאומיים בתחום הקהילה והחברה‪.‬‬
‫רפאל מובילה פעילויות התנדבות רבות בתחומי האחריות‬
‫החברתית‪ ,‬בהם משתתפים מאות רבות מעובדיה‪ .‬בשלוש השנים‬
‫האחרונות זכתה החברה בדירוג פלטינה‪ ,‬הגבוה ביותר‪ ,‬של ארגון‬
‫“מעלה – עסקים מובילים שינוי חברתי”‪.‬‬
‫“ההשקעה בקהילה הינה הרובד ההיסטורי הראשון‪ ,‬ואחד‬
‫חברי משלחת רפאל לפולין‬
‫חדש בצפון‪ :‬מועדון‬
‫הקולנוע הצרפתי‬
‫חוויה תרבותית‬
‫איכותית לקהל‬
‫‪PARIS‬‬
‫הצפוני ‪ -‬המחלקה‬
‫הצרפתית של בית לוחמי‬
‫הגטאות בשיתוף ערוץ‬
‫הטלוויזיה ‪ TV5‬חונכים‬
‫את מועדון הקולנוע‬
‫‪BEIT LOHAMEI HAGHETAOT‬‬
‫הצרפתי החודשי במסגרתו‬
‫יוקרנו מדי חודש סרטי‬
‫בשילוב‬
‫איכות צרפתיים‬
‫מ‬
‫ו‬
‫ע ד ו ן ה ק ו ל נ ו ע ה צ ר פ תי‬
‫הרצאה ודיון‪ .‬עם חנוכת‬
‫האודיטוריום החדש בבית‬
‫לרגל חנוכת האודוטוריום המחודש‬
‫הצרפתי‪ .‬לוחמי הגטאות‬
‫מחלקת צרפת של בית‬
‫הקולנוע‬
‫מועדון‬
‫לוחמי הגטאות‪ ,‬נחנך גם‬
‫בשיתוף ערוץ הטלוויזיה ‪TV5 Monde‬‬
‫מנהלת המחלקה‬
‫חסון‪,‬‬
‫נדין‬
‫מאת‬
‫ודיון‬
‫הקדמה‬
‫האירוע בשילוב‬
‫מזמינים אתכם להשקת‬
‫עורכת‬
‫מאסטר‬
‫הצרפתית בבית לוחמי הגטאות‪ ,‬בעלת‬
‫בקולנוע‪,‬החודשי‬
‫הקולנוע הצרפתי‬
‫מועדון‬
‫ידועים‪18:30 .‬‬
‫‪ 27.4.10‬בשעה‬
‫יום ג’‬
‫דוקומנטריים‬
‫ובימאית בעלת שם של סרטים‬
‫‪LA MAISON DES COMBATTANTS DES GHETTOS‬‬
‫הקרנת הסרט “פאריס” של סדריק קלפיש‬
‫(עם כתוביות בעברית)‬
‫הקדמה ודיון בהנחיית נדין חסון‬
‫מנהלת מחלקת צרפת‬
‫לפרטים והרשמה‪:‬‬
‫‪ 04-9958017‬שרלן‬
‫כניסה‪ 20 :‬ש”ח‬
‫בשיתוף ערוץ הטלוויזיה‬
‫לוחמי ‪ /‬דף הבית ‪ //‬סתיו ‪2010‬‬
‫‪17‬‬
‫“אי שם קיים מקום מורם‬
‫שאין בו רשע”‬
‫בהיותו בגטו ריגה‪ ,‬יהושע פריד כתב שירים ביידיש על גבי‬
‫פתקאות‪ .‬לאחר מותו‪ ,‬הציל חברו הטוב את השירים‬
‫יהושע פריד נפטר במו‬
‫חנה שטוטהוף שבשטח‬
‫גרמניה באפריל ‪.1945‬‬
‫לאחר מותו מצא חברו‬
‫הטוב משה אדלשטיין‬
‫מן הארכיון‬
‫כמה פתקים ועליהם‬
‫שירים ביידיש שנכתבו‬
‫על ידי יהושע בגטו ריגה שבלטביה‪ .‬משה החו‬
‫ליט להצילם והחביא את הפתקים‪ ‬במדי האסיר‬
‫שלו‪ .‬ב‪ 16-‬ביולי ‪ ,1945‬בהיותו במחנה עקורים‬
‫בבוואריה‪ ,‬כתב לשלום פריד‪ ,‬אחיו של יהושע‪,‬‬
‫את הדברים הבאים‪:‬‬
‫ידיד חשוב‪ ,‬ש’ פריד!‬
‫ודאי תתפלא לקבל מכתב בכתב יד בלתי‬
‫מוכר לך‪ ,‬ולכן אני מוכרח קודם כול ליידע‬
‫אותך מי אני ומהי מטרת כתיבתי‪ .‬אני מודע‬
‫לכך שתוכן מכתבי הוא עצוב ביותר ויביא לך‬
‫רק צער ועגמת נפש‪ ,‬אך למרות זאת – גם לי‬
‫זה איננו קל ונעים – אני מוכרח לעשות זאת‬
‫בכדי למלא את תפקידי האנושי‪ ,‬כמו גם את‬
‫בקשתו של אחיך יהושע שאיננו עוד אתנו‪.‬‬
‫בסיוט הנורא של המשטר הנאצי קרע הגורל‬
‫האיום‪ ,‬בלי רחמים‪ ,‬את הבנים והבנות היקרים‬
‫של העם היהודי המנוסה ברדיפות‪ .‬נרדפנו‬
‫בדרכים‪ ,‬ספוגים דם ודמעות‪ ...‬הרדיפות‬
‫והעינויים הבלתי אנושיים קרעו את אותם‬
‫צעירים תוססים – מנחה לאותם מזבחות‬
‫המעלים עשן תמיד מהמשרפות הבוערות של‬
‫היטלר‪...‬‬
‫הכרתי את אחיך יהושע במחנה הריכוז‬
‫בריגה‪ .‬ידיעותיו הספרותיות והחברות הלבבית‬
‫כבשו את לבי‪ .‬הפכנו ידידים‪ ,‬והצרות איחדו‬
‫אותנו‪ .‬עברנו את כל דרך הייסורים ושתינו‬
‫את כל כוס התרעלה עד סופה‪ .‬בכוחות בלתי‬
‫מוסברים וברצון חיים מפלדה הלכנו לקראת‬
‫הבלתי נודע הנורא‪ .‬בספרנו איש לרעהו על‬
‫האבדות שאותן כבר סבלנו עד עתה‪ ,‬ניחמנו‬
‫איש את חברו בחושך הקר של הצריף וברעב‬
‫המענה‪ .‬התעודדנו והתנחמנו בחלומנו על עולם‬
‫יפה וטוב יותר אשר יבוא אחרי השחרור‪.‬‬
‫יהושע נחלש מאד‪ .‬בדאגה ראיתי את‬
‫מאמציו העצומים במאבק לחיים‪ .‬הליחה‬
‫מריאותיו המעונות‪ ,‬הכתמים האדומים‪ ,‬השאירו‬
‫בי ספק גדול בכוח ההתנגדות שלו‪ ,‬אך במה‬
‫יכולתי לעזור? – מאמציי ללא אמצעים ממשיים‬
‫לא יכולים היו להיטיב את מצבו הבריאותי‪,‬‬
‫וסבלו רק גדל‪ .‬כן‪ ,‬הוא מאד רצה לחיות‪ ,‬לראות‬
‫לפחות איך זה ייגמר‪.‬‬
‫באביב ‪ 1945‬פרצו הרוסים את החזית‪.‬‬
‫ממנו סליחה‪ .‬לא יכולתי לבכות‪ ,‬עיניי כבר יבשו‬
‫מרוב בכי‪ ,‬ולבי התקשח כאבן‪.‬‬
‫עמוק קברתי את פתקאותיו בחליפת הבגדים‬
‫המפוספסת שלי‪ .‬החבאתי אותם אחד אחד‬
‫בתפרים ובקפלים ושמרתי עליהם כעל זיכרון‬
‫יקר‪ ,‬כמו מתנה נצחית מהידיד היקר ביותר‪.‬‬
‫כבוד לזכרו!‬
‫ידידך הבלתי מוכר‪,‬‬
‫משה אדלשטיין‬
‫‪ ‬להלן שני שירים שתורגמו מיידיש לעברית‪:‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ -‬אתה אומר בוודאי היש תשובה‬‫לסערה העולמית של סבל ושנאה‪ .‬‬
‫מתפתלים הצעדים‬
‫ומאשתך וילדך‬
‫דרישת שלום לך מביאים‬
‫יש לך ילד אי שם‬
‫החיוך המשמח משתי עיניו נעלם‬
‫הצורר המרושע ‪-‬‬
‫את השלג כולו צבע בדם‬
‫אי שם יש אחות קרובה אוהבת‬
‫קול צעדיה על האדמה כבר אינו מזמר‬
‫קרועה ומרוסקה היא שוכבת‬
‫בשכבת עפר כפולה כיסה אותה הצורר‬
‫אי שם קיים מקום מורם‪ ‬‬
‫שאין בו רשע‪ ,‬שם לא ירשו שרק‪ ‬‬
‫דורסי לילה נרגזים יצייצו מעל כל גג‪ ‬‬
‫ואנו ‪ -‬את הסערות של ארצך‬
‫את שנאתך ואת געגועיך נושאים למרחק‬
‫(שיר שני)‬
‫מסמך‪ .‬השיר המקורי מאוסף שיריו‬
‫של יהושע פריד‬
‫הסכנה מהתקדמותם הגדולה הניעה את האס‪-‬‬
‫אס לשלוח אותנו למקום בטוח יותר‪ ,‬שבועות‬
‫ארוכים דחסו אותנו לקרונות מעופשים‪,‬‬
‫גררו אותנו מעיר לעיר ובסופו של דבר הגענו‬
‫לשטוטהוף‪ ...‬תנאי החיים שם היו בלתי‬
‫נסבלים‪ ,‬מחנה ההשמדה היה מלא בטיפוס‪,‬‬
‫וכאן יהושע נשבר‪ .‬קיבל חום גבוה ושלשול‬
‫נורא‪ ,‬כמעט עשרה ימים קדח מחום גבוה ואז‬
‫נפטר‪.‬‬
‫הכניסו אותו לחדר המתים‪ ,‬ואני נפרדתי‬
‫ממנו בשקט‪ .‬באגרופים קמוצים יישרתי את פניו‬
‫הגרומות‪ ,‬הצלבתי את ידיו הרזות‪ ,‬וביקשתי‬
‫כאשר טיפשות ורשע משתוללים בעולם‪ ‬‬
‫זכור והיזכר שיופייך זרח עוד לפני כולם‬
‫אל תוותר לרוח‪ ‬הבלתי מנוצחת לכאורה‬
‫אומתנו מדממת בשל האויב הרע ‪-‬‬
‫רוחנו יקרה יותר מכל הבלתי מנוצחים‬
‫אין כוח שאת הפלא יוכל לחסל‬
‫לא לשרוף באש את אברהם‬
‫ולא להטביע במים את שבטי ישראל‬
‫רק להבטיח את בלבול שונאינו ופגעם‬
‫יושבים אנו מבודדים מכל חלקי העולם‬
‫כמו אלפי פרחים קטנים הם צעדינו‬
‫עם עמים‪ ,‬עם כולם‪ ,‬אנו יחד מדממים‬
‫עם עמים עם כולם אנו מתחככים‬
‫חיים ומושכים מאז ומתמיד את געגועינו‪ ‬‬
‫כאשר במזרח וגם במערב רק יגון וכאב מצויים‪ ‬‬
‫והדרכים צפונה וגם לדרום‬
‫מתרברבות בכאב של דם יהודים‬
‫יהדות סלוניקי‬
‫מברכת לשנה טובה‬
‫אוסף ברכות ‪k‬שנה טובה מתרומתה של הגברת אידה כהן מגבעת אבני‪ .‬כהן תרמה לארכיון‬
‫בית לוחמי הגטאות אוסף גדול ומגוון על תולדות יהדות סלוניקי‪ ,‬מתוכו אנו מפרסמים‬
‫קובץ קטן של גלויות ברכה לראש השנה מראשית המאה העשרים‪ .‬האוסף העשיר מעיד על‬
‫חיי היהדות העשירים בסלוניקי‪ .‬האוסף מפורסם באתר הארכיון‪ ,‬ראו‪:‬‬
‫‪ http://infocenters.co.il/gfh‬ומספרו ‪.29728‬‬
‫לוחמי ‪ /‬דף הבית ‪ //‬סתיו ‪2010‬‬
‫‪19‬‬