‫מזכר‬ ‫בהוצאת מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל‬ ‫כתב עת לענייני שואה‪ ,‬העם היהודי‪ ,‬אנטישמיות ודמוקרטיה‬ ‫נובמבר ‪ 2012‬תשע"ג | גיליון ‪| 36‬‬ ‫בשואה‬ ‫יהודיות‬ ‫נשים‬ ‫של‬ ‫גורלן‬ ‫מסירים את הטאבו‬ ‫דבר יושבת ראש מרכז הארגונים‬ ‫על הזכות לדרוש‬ ‫והחובה לזכור‬ ‫בימים אלה חזרתי מהוועידה‬ ‫הבינלאומית להחזרת הרכוש‬ ‫היהודי השדוד‪ ,‬שהתקיימה בפראג‬ ‫ביוזמת ‪( ESLI‬הארגון האירופי‬ ‫למורשת השואה)‪.‬‬ ‫בוועידה השתתפו כ‪ 40-‬מדינות‬ ‫אירופאיות‪ ,‬בהובלת נציגות‬ ‫ארה"ב‪ .‬מדינות אלה חתמו‬ ‫ב‪ 2009-‬על הצהרת טרזין‪ ,‬בה‬ ‫התחייבו לפעול למען החזרת‬ ‫רכוש ‪ -‬קהילתי‪ ,‬פרטי וללא‬ ‫יורשים ‪ -‬שנשדד מיהודי אירופה‬ ‫בזמן מלחמת העולם השנייה‪.‬‬ ‫מארגני הוועידה הזמינו אותי‪ ,‬כיושבת ראש מרכז הארגונים‪ ,‬לשאת‬ ‫את נאום הפתיחה‪ .‬לצדי השתתפו בוועידה החברים מרדכי הראלי‪,‬‬ ‫אורי ויזנברג‪ ,‬לילי הבר ואלישבע גלילי‪.‬‬ ‫הוועידה‪ ,‬שנועדה לבדוק את הפעילות המדינית בשנתיים האחרונות‪,‬‬ ‫שמעה דיווחים מראשי המשלחות הרשמיות‪ .‬החלטת הסיום מונה‬ ‫צעדים פרקטיים‪ ,‬שתצטרכנה המדינות לנקוט בשנה הקרובה‪ .‬עם‬ ‫זאת‪ ,‬על אף הרצון הטוב שהופגן על ידי המשתתפים השונים‪ ,‬ומספר‬ ‫הישגים‪ ,‬עליי לציין שהבעיה המרכזית‪ ,‬החזרת הרכוש בפולין‪ ,‬נשארה‬ ‫בעינה‪.‬‬ ‫שבוע לפני כן‪ ,‬קיימנו בברלין סדרה של פגישות עם משרד האוצר‬ ‫הגרמני ועם חברי מרבית הסיעות בבונדסטאג‪ .‬הפגישות נערכו‬ ‫במסגרת ובמקביל לטקס החתימה של ועידת התביעות על הסכם‬ ‫המאשרר שורה של הישגים שנרשמו במהלך מו"מ אינטנסיבי‪,‬‬ ‫שהתנהל בשנה האחרונה עם הגרמנים‪ .‬בעוד שההסכם בא להבטיח‬ ‫קיומן של הבטחות שכבר נתנו‪ ,‬הרי שהפגישות שערכתי‪ ,‬יחד עם‬ ‫אורי חנוך‪ ,‬חבר הנהלת מרכז הארגונים‪ ,‬באו להכין את הקרקע לסדרת‬ ‫הטבות נוספות שאנו דורשים מהגרמנים‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫בין אלה ניתן למנות את הבטחת התשלום הרטרואקטיבי המלא של‬ ‫פנסיות לעובדי הגטאות‪ ,‬מענה לדרישות הצודקות של ניצולים שהיו‬ ‫ילדים בזמן המלחמה והגדלת התשלומים עבור סיעוד לניצולים‪.‬‬ ‫מספרם של אלה אומנם קטן עם השנים‪ ,‬אך הצרכים הולכים וגדלים‪.‬‬ ‫הגרמנים אומנם שילמו כבר לא מעט‪ ,‬אבל בכך לא תמו חובותיהם‪ .‬אין‬ ‫מחיר שיפצה על הרדיפה והניסיון להשמיד את העם היהודי שרכושו‬ ‫נגזל ועל הנזק העצום בחייו ובנפשו של מי שניצל מהתופת‪.‬‬ ‫אסור לנו לוותר‪ .‬הקשיים הם נפשיים‪ ,‬פיזיים ובריאותיים‪ ,‬ואני בטוחה‬ ‫שממשלת גרמניה תמצא את הדרך להיענות לצרכים אלה במלואם‪.‬‬ ‫חלק מאותם קשיים נפשיים מקורם בהתעללות ובניצול המיני‬ ‫שעברו הנשים בשואה‪ .‬על היבט זה של הסבל כמעט לא דובר בפומבי‪,‬‬ ‫ורק מעט מחקרים וספרים עוסקים בו‪ .‬סוג של שתיקה‪ ,‬מקורה לעיתים‬ ‫בהדחקה של אותן נשים שלא יכלו לעמוד בהחייאת הסבל והעלבון‬ ‫הבלתי נתפסים‪ ,‬לעיתים בשל טאבו חברתי שהוטל על הנושא‪.‬‬ ‫לשמחתי‪ ,‬חלה התעוררות בשנים האחרונות‪ ,‬ונשים מהארץ והעולם‪,‬‬ ‫חוקרות וסופרות‪ ,‬החלו להעלות את הדברים על פני השטח‪ .‬במשך‬ ‫שנים רבות הועלה על נס‪ ,‬ובצדק רב‪ ,‬תפקידן של הנשים כלוחמות וכמי‬ ‫שניהלו באומץ ובתושייה מופלאים את חיי היום יום בגטאות ובמחנות‬ ‫ההשמדה‪ .‬אבל‪ ,‬סך כל החוויה האנושית הכרוכה בקיום הנשי בתקופה‬ ‫אפלה זו חייב לכלול גם את ההיבט הנורא של ההתעללות בהן‪ .‬חלק זה‬ ‫של עברן משפיע באופן שאין שני לו בעוצמתו‪ ,‬על הדרך בה חיות אותן‬ ‫ניצולות תופת‪ ,‬ועל ההוויה הנשית והמשפחתית שלהן‪.‬‬ ‫כשאנו זוכרים‪ ,‬מזכירים ומנציחים את השואה‪ ,‬חובה עלינו לפתוח‬ ‫ולדון גם בנושא זה‪ ,‬ולכך תמצאו‪ ,‬לראשונה‪ ,‬התייחסות בגיליון זה‬ ‫של "המזכר"‪ .‬כנס ראשון מסוגו ייערך בבית ברל בחודש מרץ ‪,2013‬‬ ‫בשיתוף בין המכללה האקדמית בית ברל‪ ,‬בית טרזין ובית לוחמי‬ ‫הגטאות‪ ,‬ואנחנו נשתתף בו‪.‬‬ ‫קולט אביטל‬ ‫יו"ר‬ ‫דבר המערכת‬ ‫קוראים יקרים‪,‬‬ ‫במרכזו של גיליון זה עומדת סדרת כתבות ומאמרים‪ ,‬העוסקת‬ ‫בהיבטים שונים של הקורות את הנשים היהודיות במהלך השואה‪ .‬נושא‬ ‫חשוב ומרתק‪ ,‬אשר גם הכתיבה המחקרית וגם זו הספרותית לא הרבו‬ ‫מזכר‬ ‫בהוצאת מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל‬ ‫לעסוק בו‪.‬‬ ‫כתב עת לענייני שואה‪ ,‬העם היהודי‪ ,‬אנטישמיות ודמוקרטיה‬ ‫מקומן של הנשים בתפקוד במשפחות‪ ,‬בגטאות ומחנות ההשמדה‪,‬‬ ‫נובמבר ‪ 2012‬תשע"ג | גיליון ‪| 36‬‬ ‫כמו גם מקומן בניהול חיי היומיום‪ ,‬הוא מרתק וחשוב לא פחות מכל‬ ‫נושא אחר שרוב הטקסטים המוכרים עסקו בו עד לשנים האחרונות‪.‬‬ ‫המושג "אמא יהודיה" מקבל כאן משמעות עמוקה ורחבה יותר מכל‬ ‫מה שהכרנו‪.‬‬ ‫זה גם נושא רגיש במיוחד‪ ,‬בעיקר כאשר מדובר בניצולן המיני של‬ ‫תוכן‬ ‫העניינים‬ ‫הנשים‪ ,‬אמהות אלה‪ ,‬על ידי הצורר הנאצי‪ .‬אם במשך שנים הייתה‬ ‫גורלן של נשים יהודיות בשואה‬ ‫מסירים את הטאבו‬ ‫תמונת השער‪:‬‬ ‫אם וילד‪ ,‬אוסוולדו גוואיאסמין‬ ‫לרבים משורדי השואה רתיעה מלספר את קורותיהם‪ ,‬הרי שבמקרה זה‬ ‫תחושת הטאבו הייתה חזקה עוד יותר‪.‬‬ ‫בארץ ובעול ם‬ ‫‪4‬‬ ‫בנוסף למדורים הקבועים‪ ,‬תמצאו בגיליון גם כתבה על מפעל חיים של‬ ‫ג'קי קומפורטי‪ ,‬בימאי סרטים ומתעד שואה‪ ,‬בן להורים שהגיעו ארצה‬ ‫מבולגריה לאחר ששרדו את השואה‪ .‬במרכז הכתבה שיחה עם קומפורטי‬ ‫על סרטו "האופטימיסטים"‪ ,‬שזכה לפרסים ולהוקרה בינלאומית והוקרן‬ ‫לאחרונה גם בארץ‪ .‬מאמר אחר עוסק בשואה ובאמונה‪ ,‬נושא חשוב‪,‬‬ ‫מורכב ורב פנים‪ ,‬שמעטנו לעסוק בו עד כה‪.‬‬ ‫‪ 30‬למותו של משה זנב ר‬ ‫‪12‬‬ ‫נשים בשואה‪:‬‬ ‫נשים ומשפחה בשוא ה‬ ‫‪14‬‬ ‫האסירות הנשכחות של מחנה הריכוז רוונסבריק ‪19‬‬ ‫כן‪ ,‬היה ניצול מיני בשואה ‬ ‫קריאה מועילה ומהנה‬ ‫יוצא לאור בתמיכת המשרד לאזרחים וותיקים‬ ‫מזכר‬ ‫‪22‬‬ ‫שואת הנשים היהודיות – הסיפור שלא סופר ‪24‬‬ ‫הגיבורה מביטולה ‬ ‫‪25‬‬ ‫בהוצאת מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל‬ ‫כתב עת לענייני שואה‪ ,‬העם היהודי‪ ,‬אנטישמיות ודמוקרטיה‬ ‫מייסד ה"מזכר"‪:‬‬ ‫צבי גיל‬ ‫מרכז הארגונים של ניצולי השואה‪,‬‬ ‫מו"ל‪:‬‬ ‫ועדת הסברה וקשרי חוץ‬ ‫המסגר ‪ 55‬ת"א‬ ‫טל' ‪03-6243343‬‬ ‫מען למכתבים‪ :‬ת‪.‬ד ‪ ,57403‬ת"א ‪61573‬‬ ‫יו"ר ועדת הסברה וקשרי חוץ‪ :‬זאב שוורץ‬ ‫עורך ראשי‪:‬‬ ‫אורי ארזי‬ ‫עורך‪:‬‬ ‫עמרי מריאן‬ ‫חברי מערכת‪:‬‬ ‫ראול טייטלבאום‪ ,‬לילי הבר‪ ,‬אלי ולק‬ ‫יעל מור חיים‬ ‫עיצוב ועריכה גראפית‪:‬‬ ‫אורלי פיינברג‬ ‫עיצוב קונספט‪:‬‬ ‫תמונת שער אחורי‪:‬‬ ‫באדיבות קרן גילרמן הראל‬ ‫השימוש בסימלי השואה ‬ ‫‪26‬‬ ‫כבר לא כל כך בודדי ם‬ ‫‪31‬‬ ‫יהדות בולגריה ‪ -‬פרויקט של איש אח ד‬ ‫‪32‬‬ ‫על שואה ואמונ ה‬ ‫‪36‬‬ ‫מדור משפטי ‬ ‫‪39‬‬ ‫חדש על מדף הספרים ‬ ‫‪40‬‬ ‫‪3‬‬ ‫בארץ ובעולם‬ ‫מאות מיליוני דולרים נוספים לניצולי השואה‪ ,‬בהסכם‬ ‫חדש של ועידת התביעות עם גרמניה‪ .‬מרכז הארגונים‪,‬‬ ‫שהיה שותף להסכם‪ ,‬העלה שורה של תביעות נוספות‬ ‫שר האוצר הגרמני ויו"ר ועידת התביעות חתמו על הסכם‪ ,‬שיעביר ‪ 200‬מיליון דולר לניצולי שואה במזרח אירופה ומאות‬ ‫מיליוני דולרים לניצולים בישראל ובעולם‪ .‬מרכז הארגונים דורש את הרחבת מעגל הזכאים לפנסיה‪ ,‬מתן תשלום‬ ‫רטרואקטיבי‪ ,‬הגדלת התקציב שיופנה לסיעוד ופיצוי מיוחד לאלו שהיו ילדים בזמן השואה‬ ‫חותמים על ההסכם‪ .‬ברמן ושויבלה‪ .‬מימין‪ :‬קולט אביטל ואורי חנוך‬ ‫ביום חמישי‪ ,‬ה‪ 15-‬בנובמבר‪ ,‬באירוע לציון‬ ‫‪ 60‬שנה לחתימת הסכמי השילומים ולהקמת‬ ‫ועידת התביעות‪ ,‬שהתקיים במוזיאון היהודי‬ ‫בברלין‪ ,‬חתמה ועידת התביעות על הסכם‬ ‫עם ממשלת גרמניה‪ ,‬המעגן את הסיכומים‬ ‫שהתקבלו בין צוותי המו"מ של ועידת‬ ‫התביעות ומשרד האוצר הגרמני במהלך‬ ‫השנה‪ .‬גרמניה התחייבה להגדיל את סכום‬ ‫הפיצויים שהיא מעבירה לניצולי שואה‪ ,‬תוך‬ ‫הרחבת מעגל הזכאים‪ .‬על ההסכם חתמו שר‬ ‫האוצר הגרמני וולפגנג שויבלה ויוליוס ברמן‪,‬‬ ‫יו"ר ועידת התביעות‪ .‬קולט אביטל‪ ,‬יו"ר מרכז‬ ‫הארגונים‪ ,‬ואורי חנוך‪ ,‬חבר הנהלת המרכז‪,‬‬ ‫השתתפו בדיונים‪.‬‬ ‫בעקבות משא ומתן עם ועידת התביעות‪,‬‬ ‫הסכימה ממשלת גרמניה לשלם פיצוי חד‬ ‫‪4‬‬ ‫פעמי מקרן הסיוע בסך ‪ 2,556‬יורו (כ‪13,000-‬‬ ‫ש"ח) ‪ -‬לכ‪ 80,000-‬ניצולי שואה קשישים‬ ‫החיים במדינות בריה"מ לשעבר‪ ,‬ואשר עדיין‬ ‫לא קיבלו פיצוי בשל הרדיפות שעברו‪ .‬זוהי‬ ‫הפעם הראשונה מזה ‪ 60‬שנים שבהן מנהלת‬ ‫ועידת התביעות משא ומתן רציף להשגת‬ ‫פיצויים לניצולי שואה יהודיים ברחבי העולם‪,‬‬ ‫בה הסכימה ממשלת גרמניה להרחיב את קרן‬ ‫הסיוע כך שתכלול גם את תושבי בריה"מ‬ ‫לשעבר אשר לא עזבו למערב‪.‬‬ ‫"פעלנו עשרות שנים כדי להשיג הכרה‬ ‫בניצולי שואה שנותרו במדינות בריה"מ‬ ‫לשעבר"‪ ,‬אמר יוליוס ברמן‪ ,‬יו"ר ועידת‬ ‫התביעות‪" .‬ישנם מקרים בהם שתי אחיות‬ ‫ברחו לתוך בריה"מ ביחד‪ ,‬אולם האחת‪,‬‬ ‫המתגוררת כיום בארה"ב יכולה לקבל פיצוי‪,‬‬ ‫צילום‪ :‬סטפאן פרמה‬ ‫ואילו השנייה‪ ,‬שנותרה באוקראינה‪ ,‬אינה‬ ‫יכולה לקבל דבר‪ .‬מידה של צדק צריכה‬ ‫להיעשות בהתבסס על היסטוריה ולא על‬ ‫גיאוגרפיה"‪.‬‬ ‫קרן הסיוע הוקמה בשנת ‪ .1980‬הקרן‪,‬‬ ‫הממומנת על ידי ממשלת גרמניה ומנוהלת‬ ‫ע"י ועידת התביעות‪ ,‬שילמה עד היום ליותר‬ ‫מ‪ 350,000-‬ניצולים יהודים ברחבי העולם‪.‬‬ ‫בישראל שילמה הקרן לכ‪ 185,000-‬ניצולי‬ ‫שואה סכום כולל של כ‪ 2.6-‬מיליארד ש"ח‪.‬‬ ‫בעקבות חתימת ההסכם‪ ,‬הוחלט גם על‬ ‫השוואת כל קצבאות ועידת התביעות‬ ‫והתשלומים החד‪-‬פעמיים‪ ,‬מתוך הכרה‬ ‫בכך שלא ניתן לכמת סבל בהתאם למשך‬ ‫זמן או מיקום הרדיפות‪ .‬החל מה‪ 1-‬בינואר‬ ‫‪ ,2013‬יעמדו כל קצבאות ועידת התביעות‬ ‫בארץ ובעולם‬ ‫על ‪ 300‬יורו בחודש‪ .‬עד כה‪ ,‬ניצולים שקיבלו‬ ‫קצבאות והתגוררו במדינות הגוש הסובייטי‬ ‫לשעבר‪ ,‬קיבלו ‪ 260‬יורו בחודש‪ ,‬ואילו ניצולים‬ ‫ממקומות אחרים בעולם קיבלו ‪ 300‬יורו‪.‬‬ ‫‪ ‬בנוסף‪ ,‬במסגרת המו"מ השיגה הוועידה‬ ‫כ‪ 570-‬מיליון דולר (כ‪ 2-‬מיליארד ש"ח)‪ ‬לשלוש‬ ‫השנים הקרובות‪ ,‬למימון שעות סיעוד ביתי‬ ‫ושירותי רווחה אחרים לניצולים נזקקים‪ .‬זוהי‬ ‫הפעם הראשונה בה קיבלה ועידת התביעות‬ ‫התחייבות רב‪-‬שנתית מממשלת גרמניה‬ ‫למימון שעות סיעוד ביתי לניצולים‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 2012‬תעביר ממשלת גרמניה כ‪177-‬‬ ‫מיליון דולר; ב‪ 2013-‬כ‪ 191-‬מיליון דולר;‬ ‫וב‪ 2014-‬כ‪ 196-‬מיליון דולר ‪ -‬לשירותי טיפול‬ ‫ביתי חיוניים לניצולי שואה יהודיים ברחבי‬ ‫העולם‪ .‬הסכום לשנת ‪ 2012‬מציג גידול של ‪15%‬‬ ‫מהסכום שניתן ב‪( 2011-‬כ‪ 145-‬מיליון דולר)‪.‬‬ ‫"עם ההפחתה בהכנסות מהשבת רכוש יהודי‬ ‫בגרמניה‪ ,‬הסכם ארוך‪-‬טווח זה שהשיגה ועידת‬ ‫התביעות חיוני להתמודדות עם צורכיהם‬ ‫הגדלים של ניצולי השואה המזדקנים"‪,‬‬ ‫אמר ברמן‪ ,‬והוסיף‪" :‬הוא יאפשר לניצולים‬ ‫ולארגונים המטפלים בהם‪ ,‬את הביטחון‬ ‫שינתנו להם הכספים הנחוצים למתן מענה‬ ‫לצרכים שיגדלו‪ ‬בשנים הקרובות"‪.‬‬ ‫ועידת התביעות תקצה את כספי ממשלת‬ ‫גרמניה לארגונים בכל רחבי העולם‪,‬‬ ‫המעניקים שירותי שעות סיעוד ביתיות וסיוע‬ ‫חיוני‪ ‬לניצולי השואה קשישים‪ ,‬המאפשרים‬ ‫להם להישאר בבתיהם‪ .‬בשנת ‪ 2012‬העבירה‬ ‫ועידת התביעות ‪ 285‬מיליון דולר‪ ,‬למימון‬ ‫שירותי רווחה חיוניים לניצולי שואה בעולם‪.‬‬ ‫מתוכם‪ 106 ,‬מיליון דולר (כ‪ 425-‬מיליון ש"ח)‬ ‫הועברו למימון שירותי רווחה לניצולי שואה‬ ‫בישראל‪.‬‬ ‫כ‪ 330-‬מיליון ש"ח מתוכם הועברו לקרן‬ ‫לרווחה לנפגעי השואה בישראל‪ ,‬למימון‬ ‫שירותי סיעוד ביתיים לכ‪ 22,000-‬ניצולי שואה‬ ‫נזקקים‪ ,‬ולארגונים נוספים המעניקים שירותי‬ ‫רווחה ובריאות לניצולים‪.‬‬ ‫דרישות מרכז הארגונים‬ ‫במהלך הדיונים העלו נציגי מרכז הארגונים‪,‬‬ ‫היו"ר קולט אביטל וחבר הנהלת המרכז‪,‬‬ ‫אורי חנוך‪ ,‬שורה של תביעות נוספות בפני‬ ‫הגרמנים‪ .‬בנוסף להגשתן במהלך הדיונים עם‬ ‫משרד האוצר הגרמני‪ ,‬ערכו השניים שורה של‬ ‫נציגי ועידת התביעות ומשרד האוצר הגרמני‪ .‬לא רק דיבורים‬ ‫פגישות עבודה עם ראשי מרבית הסיעות‬ ‫בבונדסטאג‪ ,‬על מנת להכין את הקרקע‬ ‫לדיונים שיתקיימו בתביעות אלה בעתיד‪.‬‬ ‫אחת התביעות הייתה להרחיב את מעגל‬ ‫הזכאים לפנסיה בגין עבודה בגטאות‪ .‬עיקר‬ ‫התביעה היא על התשלום הרטרואקטיבי‬ ‫לזכאים‪ .‬תשלומים אלה החלו להשתלם משנת‬ ‫‪ 1997‬לפי מפתחות של גיל ומקום‪ .‬בשלב מסוים‬ ‫טענו הגרמנים כי מי שלא הגיש ערעור יקבל‬ ‫תשלומים רק משנת ‪ .2005‬באמצע התקופה‬ ‫אף הופסקו התשלומים וחודשו שוב‪ ,‬ללא כל‬ ‫הסבר‪ .‬מרכז הארגונים תובע‪ ,‬כי כל מי שהגיש‬ ‫תביעה יקבל תשלום רטרואקטיבי משנת ‪.1997‬‬ ‫לפני כשלוש שנים פסק בית הדין העליון‬ ‫לעניינים סוציאליים כי "ליהודים שעבדו‬ ‫בגטאות מגיעה פנסיה"‪ ,‬ואף כלל בדבריו קריאה‬ ‫לבתי המשפט הנמוכים יותר‪" :‬תהיו רחבי לב"‪.‬‬ ‫הפסיקה ניתנה בעקבות עתירה שהגיש השופט‬ ‫החוקר יאן פון רנסה‪ ,‬שהתבססה על עבודות של‬ ‫‪ 15‬היסטוריונים עצמאיים שנדרשו לסוגייה‪.‬‬ ‫התביעות הנוספות שהעלו אביטל וחנוך‪,‬‬ ‫נוגעות להגדלת התשלומים לסיעוד של‬ ‫ניצולים‪" .‬מספרם אומנם קטן"‪ ,‬אמרה אביטל‪,‬‬ ‫"אך הוצאות הטיפול בהם הולכות וגדלות ככל‬ ‫שהם מזדקנים"‪ .‬כמו כן‪ ,‬דרשה להקצות כספים‬ ‫שייעודם לטפל בניצולי שואה שהיו ילדים‬ ‫בתקופת המלחמה‪ ,‬ואשר עד היום לא הוכרו‬ ‫כזכאים לפיצוי כלשהו‪ .‬חנוך הדגיש בפגישות‬ ‫כי "הפנסיות לעובדי הגטאות הן לא פיצוי‪ .‬הן‬ ‫מגיעות לכל מי שעבד בגטאות‪ ,‬גם על פי החוק‬ ‫הגרמני"‪.‬‬ ‫עם סגירת הגיליון יצא חנוך לברלין‪ ,‬בהזמנת‬ ‫הבונדסטאג (בית הנבחרים הגרמני)‪ ,‬שם יישא‬ ‫דברים בדבר הצורך לקדם חקיקה חדשה‬ ‫שתבטיח את התשלום הרטרואקטיבי של‬ ‫פנסיות לעובדי הגטאות‪ .‬כמו כן‪ ,‬יקיים חנוך‬ ‫פגישות עבודה עם ראשי סיעות הבית בעניין זה‪.‬‬ ‫הנאום המרגש‬ ‫בטקס חתימת ההסכם‪ ,‬נשא רומן קנט‪ ,‬נשיא‬ ‫האסיפה האמריקאית וגזבר ועידת התביעות‪,‬‬ ‫נאום מרגש‪ ,‬שלאורכו ציטט מתוך הפואמה‬ ‫"לורליי"‪ ,‬של היינריך היינה‪ ,‬הנפתחת כך‪:‬‬ ‫איני יודע מה פשר הדבר‪,‬‬ ‫בעטיו העצב בי כך משיח;‬ ‫סיפור‪-‬מעשייה מימי העבר‪,‬‬ ‫המסרב לנפשי להניח‪.‬‬ ‫"התגובה שלי לרגש הנפלא שמביע היינה‬ ‫בשורת אלה‪ ,‬הוא שיש שש מיליון סיבות בגללן‬ ‫אני כה עצוב‪ .‬אלה הם ששת מיליון הקורבנות‬ ‫היהודים ‪ -‬גברים נשים וילדים ‪ -‬שלא יכולים‬ ‫להיות איתנו כאן היום"‪ .‬ובהמשך הוסיף ואמר‪:‬‬ ‫"ולמרות זאת‪ ,‬אני‪ ,‬מי שקיבל 'דוקטורט'‬ ‫מאושוויץ‪ ,‬פלוסנברג ומחנות אחרים‪ ,‬עומד‬ ‫כאן היום ב'ברלין החדשה'‪ ,‬מדבר לממשלת‬ ‫גרמניה של היום ולדור חדש של גרמנים‪ ,‬כשאני‬ ‫מדגיש שאיני רואה בכם אחראים למעשה‬ ‫אבותיכם‪ ...‬שני הצדדים אינם רוצים שעברנו‬ ‫יהיה עתידם של ילדינו‪ ...‬עד כמה שזה כואב‪,‬‬ ‫אנו הניצולים והאומה הגרמנית‪ ,‬חייבים תמיד‬ ‫לזכור את השואה בכדי למנוע את הישנותה‪,‬‬ ‫לנו או לאחרים"‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫בארץ ובעולם‬ ‫‪ 130‬עובדי ההוסטלים לניצולי שואה‬ ‫יהפכו לעובדי מדינה‬ ‫בתום שנה של מאבק בו השתתף גם מרכז הארגונים‪ ,‬יהפכו עובדי ההוסטלים המטפלים בניצולי שואה לעובדי מדינה‬ ‫טוב למטפלים וטוב למטופלים‪ .‬חזרה לאחריות המדינה‬ ‫בתחילת חודש נובמבר חתמו יו"ר האגף‬ ‫לאיגוד מקצועי בהסתדרות ונציגי משרד‬ ‫האוצר הסכם לקליטת העובדים כעובדי מדינה‪.‬‬ ‫מדובר בעובדים של שלושה הוסטלים בבתי‬ ‫חולים לבריאות הנפש ‪" -‬לב השרון פרדסיה"‪,‬‬ ‫"שער מנשה" ו"באר יעקב"‪ ,‬שבהם משוכנים‬ ‫ניצולי שואה‪ .‬המאבק לקליטתם של העובדים‬ ‫החל לאחר שבעיתונות נחשפו ליקויים קשים‬ ‫בהתנהלות ההנהלות בהוסטלים המופרטים‪,‬‬ ‫כמו גם מסמכים פנימיים של משרד הבריאות‬ ‫המאשרים זאת‪.‬‬ ‫כבר ב‪ 2005-‬העלתה בדיקה שערך אריה‬ ‫פז‪ ,‬מבקר משרד הבריאות‪ ,‬כי בשל לחצים‬ ‫פוליטיים נעשתה בחירה לקויה של חלק‬ ‫מהחברות המפעילות את ההוסטלים לשיקום‬ ‫תשושי הנפש‪ ,‬דבר שהביא לפגיעה בהם‪.‬‬ ‫עובדים בפרדסיה אמרו אז‪" :‬נמאס לנו שיש‬ ‫עובדים שעובדים קשה עם שכר מינימום‪,‬‬ ‫ומנגד יש מנהלים מושחתים שמותר להם‬ ‫לעשות הכול‪ ,‬לנצל את תקציבי המדינה‬ ‫ולפגוע במסכנים‪ ,‬בניצולי השואה"‪.‬‬ ‫מרכז הארגונים של ניצולי השואה פנה אז‬ ‫לראש הממשלה בנימין נתניהו‪ ,‬המחזיק גם‬ ‫בתיק הבריאות‪ ,‬ליטול את רישיונות ההפעלה‬ ‫מידי הזכיינים‪ ,‬לבטל את ההפרטה ולהחזיר את‬ ‫האחריות לטיפול בניצולים לאחריות המדינה‪.‬‬ ‫כמו כן‪ ,‬דרש המרכז להחזיר את העובדים‬ ‫למעמד של עובדי מדינה‪.‬‬ ‫במכתב שהפנה יו"ר המרכז‪ ,‬נח פלוג ז"ל‪,‬‬ ‫לנתניהו הוא כותב בין היתר‪" :‬בשם מרכז‬ ‫הארגונים של ניצולי השואה אני פונה אליך‪,‬‬ ‫מתוקף תפקידך כראש ממשלת ישראל‬ ‫המכהן גם כשר הבריאות‪ ,‬בבקשה לבטל את‬ ‫ההחלטה להוציא למכרז את ניהול ההוסטלים‬ ‫לניצולים פגועי נפש‪ ...‬מביקור של נציגי‬ ‫מרכז הארגונים בהוסטלים ניתן היה ללמוד‬ ‫כי במקום חסרות ידיים עובדות‪ ,‬כוח עזר‪,‬‬ ‫מרפאים בעיסוק‪ ,‬מומחים בטיפול סיעודי‬ ‫ועוד‪ .‬מדובר בדברים מקוממים שאיננו יכולים‬ ‫לעבור עליהם לסדר היום‪ .‬ההתאכזרות לחלק‬ ‫החלש ביותר מקרבנו לא תסולח‪.‬‬ ‫"עצם ההחלטה להפריט שירות רגיש‬ ‫והומניטארי מסוג זה מהווה בעיה קשה‪ .‬אנו‬ ‫סבורים שאין למסור את הטיפול במאושפזים‬ ‫לידיים פרטיות‪ .‬הטענה לחיסכון בכסף באה‬ ‫על חשבון השירותים לאותם ניצולים שהגורל‬ ‫התאכזר אליהם פעמיים‪ .‬הטיפול בניצולים‬ ‫הלוקים בנפשם חייב להיות באחריותה‬ ‫הישירה והבלעדית של מדינת ישראל ‪ -‬והיא‬ ‫זו שצריכה להקצות את מירב המשאבים‬ ‫הנדרשים כדי שהטיפול במאושפזים יהיה‬ ‫הטוב והראוי ביותר שאפשר להגיש להם"‪.‬‬ ‫האוצר יקים מרכז מידע חדש לזכויות ניצולים‬ ‫הרשות לזכויות ניצולי השואה במשרד האוצר‬ ‫הוציאה בחודש נובמבר מכרז להקמה והפעלה‬ ‫של מרכז המידע הלאומי "קול הזכויות"‪ .‬המרכז‬ ‫עתיד לספק מידע כללי ו‪/‬או אישי לפניות של‬ ‫ניצולי שואה‪ ,‬בני משפחותיהם‪ ,‬באי כוחם‪,‬‬ ‫מתנדבים והציבור הרחב‪ .‬כמו כן‪ ,‬הפעלת מרכז‬ ‫המידע הלאומי תכלול מגוון פעילויות נוספות‪.‬‬ ‫על המציע להיות תאגיד הרשום כדין במדינת‬ ‫‪6‬‬ ‫ישראל‪ ,‬במרשם הרשמי הרלוונטי; בעל ניסיון‬ ‫של שלוש שנים לפחות במתן שירותי מענה‬ ‫טלפוני אנושי‪ ,‬תוך תיעוד הפניות באמצעות‬ ‫תוכנת ניהול פניות ממוחשבת; ועליו להעסיק‪,‬‬ ‫בעת הגשת ההצעה‪ ,‬צוות של לפחות חמישה‬ ‫נציגי שירות טלפוני‪ ,‬דוברי עברית רהוטה‪,‬‬ ‫אשר כל אחד מהם בעל ניסיון של לפחות חצי‬ ‫שנה במתן מענה טלפוני‪.‬‬ ‫בארץ ובעולם‬ ‫היטלר לפני מותו‪" :‬העם‬ ‫הגרמני אשם במפלה"‬ ‫הממשל הרוסי‬ ‫החזיר בעלות על‬ ‫בית כנסת היסטורי‬ ‫מסמכים שחיבר גיא לידל‪ ,‬אחד מבכירי סוכנות הביון הבריטית‬ ‫‪ MI5‬בתקופת מלחמת העולם השנייה‪ ,‬מגלים פרטים חדשים על ימיו‬ ‫האחרונים של היטלר‬ ‫היטלר בפתח הבונקר המופצץ‬ ‫המסמכים שהתפרסמו לאחרונה‬ ‫מתעדים‪ ,‬בין היתר‪ ,‬האשמות שהטיח‬ ‫היטלר בבכירי המשטר אותם כינס‬ ‫בבונקר בו התאבד‪ .‬לטענתו‪ ,‬האחריות‬ ‫לתבוסה היא שלהם‪ .‬מן המסמכים‬ ‫עולה‪ ,‬כי במהלך ימיו האחרונים איבד‬ ‫היטלר את עשתונותיו בבונקר שבו‬ ‫התבצר‪.‬‬ ‫ברשימותיו‪ ,‬מספר גיא לידל על‬ ‫קורותיו של הפיהרר בימי חייו‬ ‫האחרונים‪ ,‬ובין השאר מביא פרטים על‬ ‫האשמות שהטיח בעם הגרמני אשר‬ ‫גרם לדבריו לנפילת הרייך השלישי‪.‬‬ ‫הוא מצוטט כאומר‪ ,‬בין היתר‪ ,‬כי העם‬ ‫הגרמני "לא נלחם בגבורה ‪ -‬ועל כן‬ ‫ראוי להיכחד"‪ .‬כתבי לידל פורסמו‬ ‫בעיתון הבריטי "טלגרף"‪ .‬עוד נחשף‬ ‫בהם‪ ,‬כי במהלך ועידה שהתקיימה‬ ‫ב‪ 22-‬באפריל ‪ ,1945‬כשבוע לפני‬ ‫התאבדותו של היטלר‪ ,‬הוא נשא נאום‬ ‫תקיף בפני בכירים במשטר‪ ,‬בהם גם‬ ‫מנהיג האס‪.‬אס‪ ,‬היינריך הימלר‪ .‬היטלר‬ ‫האשים אותו בכך שדחק בו לעזוב את‬ ‫ברלין עוד בטרם נכבשה‪ .‬עוד כותב‬ ‫לידל‪ ,‬כי היטלר הטיח בבכיר המשטר‬ ‫באותו מעמד‪" :‬כולם שיקרו לי והונו‬ ‫אותי‪...‬הכוחות המזוינים שיקרו אותי‪,‬‬ ‫ועכשיו האס‪.‬אס נוטש אותי"‪.‬‬ ‫נפטר הניצול הקשיש ביותר‬ ‫מאושוויץ בגיל ‪108‬‬ ‫אנתוני דוברוולסקי‪ ,‬שעסק בחינוך‬ ‫ילדים בבית ספר יסודי בניגוד גמור‬ ‫להוראות הנאצים‪ ,‬הוא הניצול הקשיש‬ ‫ביותר ששרד את מחנה ההשמדה‬ ‫אושוויץ‪ .‬הוא נפטר ב‪ 22.10-‬בביתו‬ ‫בעיירה דברנו שבצפון‪-‬מערב פולין‪.‬‬ ‫הוא מת בשיבה טובה בגיל ‪.108‬‬ ‫אנתוני דוברוולסקי נולד בשמונה‬ ‫באוקטובר ‪ 1904‬בעיר וולברוז'‬ ‫במחוז לודז' בפולין‪ .‬לימים‪ ,‬הפך‬ ‫למורה ומחנך בבתי ספר יסודיים‪.‬‬ ‫עם פרוץ מלחמת העולם השנייה‬ ‫בספטמבר ‪ 1939‬ופלישת גרמניה‬ ‫הנאצית לפולין‪ ,‬ירד דוברוולסקי‬ ‫יחד עם תלמידיו למחתרת ולימד‬ ‫אותם בסתר ‪ -‬בניגוד גמור להוראות‬ ‫השלטון הנאצי‪.‬‬ ‫לאחר שלוש וחצי שנים‪ ,‬בחודש‬ ‫יוני ‪ ,1942‬הוא נעצר על ידי הגסטפו‬ ‫ונשלח למחנה ההשמדה אושוויץ‪.‬‬ ‫בהמשך עבר למחנות הריכוז‬ ‫זכסנהאוזן וגרוס‪-‬רוזן‪ ,‬עד לשחרורם‬ ‫בידי בעלות הבריות בסוף המלחמה‪,‬‬ ‫בחודש מאי ‪ .1945‬מאז חי את חייו‬ ‫בעיירה השקטה דברנו‪ .‬הוא נפטר‪,‬‬ ‫כאמור‪ ,‬בגיל ‪108‬‬ ‫הוחזר לקהילה‪ .‬בית הכנסת בטווער‬ ‫הקהילה היהודית בטווער שבצפון רוסיה קיבלה‬ ‫לידיה את הבעלות על המבנה מהממשל המקומי‬ ‫וחגגה מאה שנה לבניית בית הכנסת ההיסטורי במרכז‬ ‫העיר‪ .‬העיר טווער שבצפון רוסיה‪ ,‬מוכרת כעיר‬ ‫שסבלה שנים מאנטישמיות‪ ,‬אשר כללה התנפלות‬ ‫על בית הכנסת‪ ,‬ניפוץ מצבות יהודיות ועוד‪ .‬הקהילה‬ ‫היהודית בטווער זכתה בשנה האחרונה לעדנה‪,‬‬ ‫עם הצטרפותה ל"איגוד הקהילות היהודיות"‪ ,‬בו‬ ‫חברות למעלה מ‪ 500-‬קהילות בחבר העמים‪.‬‬ ‫לאירוע הגיע גם רבה של רוסיה הרב לאזאר‪ .‬בדבריו עמד‬ ‫על חשיבותו של בית הכנסת בחיי היומיום של כל יהודי‬ ‫באשר הוא‪ ,‬והדגיש שבו צריכה להתרכז כל הפעילות של‬ ‫תורה‪ ,‬חינוך וחסד לכלל יהודי העיר והמחוז‪ .‬הוא הוסיף‬ ‫וקרא לרב המקום וראשי הקהילה‪ ,‬להרבות בפעילות‬ ‫ולזכות לקדש שם שמים‪ .‬באירוע השתתפו גם רב המקום‬ ‫ר"י רוזנצוויג‪ ,‬הרב של הצבא הרוסי ר"א גורביץ‪ ,‬ראשי‬ ‫הקהילה‪ ,‬ראש העיר ונכבדים אחרים‪ .‬‬ ‫ועידת התביעות מינתה‬ ‫נציג לקבילות הציבור‬ ‫ועידת התביעות החליטה על מינוי נציב קבילות ציבור‬ ‫(אומבודסמן)‪ ,‬שתפקידו לטפל בפניות הציבור בעניינים‬ ‫הנוגעים לתחומי פעילותה של ועידת התביעות ברחבי‬ ‫העולם‪ .‬בהודעה שמסרה ועידת התביעות נאמר‪" :‬נציבות‬ ‫קבילות הציבור שמה לה למטרה ליתן מענה יעיל ומהיר ככל‬ ‫האפשר לפניות המובאות בפניה‪ .‬כמי שמסייעים לניצולי‬ ‫השואה‪ ,‬ומצויים‪ ,‬מטבע הדברים‪ ,‬בקשר עם ועידת התביעות‪,‬‬ ‫תוכלו למצוא בנו כתובת לפניות בעניינים הנראים לכם‬ ‫והנתונים לתחום סמכויותינו וטיפולנו"‪.‬‬ ‫פניות אפשר להגיש לועידת התביעות‪ ,‬נציב קבילות‬ ‫הציבור‪ ,‬ת‪.‬ד‪ ,45178 .‬ירושלים ‪.91451‬‬ ‫‪7‬‬ ‫בארץ ובעולם‬ ‫שוב אנטישמיות בהונגריה‬ ‫פעילי המפלגה האנטישמית ההונגרית "יוביק" ערכו עצרות אנטישמיות במסגרת אירועי יום השנה‬ ‫ל"מרד ההונגרי" נגד השלטון הקומוניסטי ב‪1956-‬‬ ‫במהלך אחת העצרות נשא יו"ר המפלגה‪,‬‬ ‫גאבור וונה‪ ,‬נאום הסתה קיצוני‪ ,‬בו קרא להונגריה‬ ‫לפרוש מהאיחוד האירופי והאשים את ישראל‬ ‫בניסיון להשתלט על אדמות בהונגריה‪.‬‬ ‫פעילי הימין הקיצוני העלו באש במהלך‬ ‫העצרות דגל ישראל מול בית הכנסת הגדול‬ ‫של בודפשט‪ .‬בתקרית אחרת השמיעו קריאות‬ ‫"מוות ליהודים"‪ ,‬כשהם מצדיעים במועל‬ ‫יד‪ .‬משרד החוץ ההונגרי מסר כי התרחשו‬ ‫גם תקיפות פיזיות של יהודים‪ ,‬אך לא סיפק‬ ‫פרטים אחרים‪.‬‬ ‫שליח חב"ד בבודפשט סיפר כי בחר לנסוע‬ ‫הביתה במונית ולא ללכת ברגל‪ ,‬מחשש‬ ‫שיקלע לתהלוכה הסוערת‪ .‬לרוע מזלו נהג‬ ‫המונית השתייך לאחת מהקבוצות המזוהות‬ ‫עם הניאו נאצים‪ .‬לדבריו‪ ,‬בסוף הנסיעה אמר‬ ‫לו הנהג‪" :‬רד מהמונית‪ .‬אני לא רוצה את הכסף‬ ‫שלך"‪...‬‬ ‫שגרירות ישראל בהונגריה הוציאה מחאה‬ ‫חריפה‪ ,‬בה נטען כי הימין הקיצוני בהונגריה‬ ‫מנסה לעשות הון פוליטי על גבן של ישראל‬ ‫והקהילה היהודית‪ ,‬תוך ניצול אירוע היסטורי‬ ‫שאינו קשור לישראל‪" .‬אני לא מבין למה ביום‬ ‫חשוב כזה‪ ,‬בו זוכרים את ההונגרים שהתנגדו‬ ‫לקומוניסטים‪ ,‬יש סיבה לבוא ולהזכיר את‬ ‫ישראל בהקשר אנטישמי? למה זה רלוונטי?"‬ ‫תהה השגריר אילן מור‪ ,‬שהוסיף כי "לא ייתכן‬ ‫שבהונגריה‪ ,‬החברה באיחוד האירופי‪ ,‬ישרפו‬ ‫דגל של מדינה ידידותית כמו ישראל"‪.‬‬ ‫משרד החוץ ההונגרי הוציא אף הוא הודעת‬ ‫גינוי‪ ,‬בה נאמר כי "לא מקובל לפגוע באזרחינו‬ ‫היהודים ולפגוע בדגל ישראל‪ .‬ממשלת‬ ‫הונגריה מחויבת להילחם בכל הצורות של‬ ‫האנטישמיות והגזענות ועומדת איתנה‪ ,‬עם כל‬ ‫האמצעים הדרושים‪ ,‬נגד קיצוניות מסוכנת"‪.‬‬ ‫פליירים אנטישמיים הופצו בתיבות הדואר בצרפת‬ ‫צרפת‪ ,‬אשר מככבת בראש רשימת המדינות שבהן יש גילויים אנטישמיים‪ ,‬שוב עלתה לכותרות בגין האנטישמיות המתפרצת‬ ‫נילחם באנטישמים‪ .‬הנשיא הולנד‬ ‫התקרית האנטישמית האחרונה אירעה‬ ‫במהלך ה‪ 29-‬באוקטובר‪ ,‬בעיר אקס לה בן‬ ‫‪ ,Aix-les-Bains‬הסמוכה לעיר ליאון בצרפת‪,‬‬ ‫כאשר תושבי האזור מדווחים על פליירים‬ ‫אנטישמיים ומזעזעים אשר מופצים בתיבות‬ ‫הדואר‪ ,‬לא רק של התושבים היהודיים אלא‬ ‫בתיבות הדואר של כלל תושבי העיר‪ ,‬כאשר‬ ‫בפליירים מובא תוכן אנטישמי בסגנון‬ ‫"היהודים אשמים בפלישת תת הגזעים‬ ‫ואחראים לדחיקת רגלי הלבנים ולניוונם"‪ ,‬ועוד‬ ‫דיבורים איומים ומתסיסים בגנות היהודים‪.‬‬ ‫המכתבים נחתמו על ידי כנסייה אנטישמית‬ ‫במערב גרמניה‪.‬‬ ‫התקרית היא חמורה ביותר‪ ,‬מכיוון שבעיר‬ ‫‪8‬‬ ‫מתגוררים מעל לאלף יהודים‪ ,‬ובמקום שוכנת‬ ‫גם ישיבה גדולה‪ ,‬אשר מסביבה חיים הרבה‬ ‫תלמידים‪ ,‬רבנים ובוגרי הישיבה‪ .‬כמו כן‪,‬‬ ‫פועלים בעיר כל מוסדות הדת אשר קהילה‬ ‫המונה כאלף נפשות מסתייעת בהם‪ ,‬ועובדה‬ ‫זאת מעצימה את האפקט האנטישמי ומוכיחה‬ ‫יותר את כוונתם ורצונם של מפיצי הפלייר‬ ‫האנטישמי‪.‬‬ ‫התושבים מיהרו להתלונן בפני המשטרה‬ ‫המקומית על פליירים אלו‪ .‬המשטרה‬ ‫המקומית חוקרת את כל כיווני החקירה‪,‬‬ ‫כאשר לעת עתה אין עדיין קצה חוט ללכידת‬ ‫העומדים מאחורי המעשה‪.‬‬ ‫אירוע הירי לעבר בית הכנסת בעיר ארג'נטי‪,‬‬ ‫שהתרחש בליל ה‪ 7-‬באוקטובר‪ ,‬היה האחרון‬ ‫בפעולות איבה נגד מוסדות יהודיים בצרפת‪.‬‬ ‫נציג בית הכנסת סיפר כי האלמונים ירו לעבר‬ ‫בית הכנסת שמונה כדורי סרק‪ .‬הוא הוסיף‬ ‫כי המקום הפסיק את פעילותו בעקבות‬ ‫המתקפה‪ .‬הנציג היהודי דיבר תחת מעטה‬ ‫אנונימיות‪ ,‬מכיוון שהמשטרה המקומית עדיין‬ ‫חוקרת את האירוע‪.‬‬ ‫"נילחם בקיצונים ובאנטישמים בכל הכוח"‪,‬‬ ‫אמר נשיא צרפת‪ ,‬פרנסואה הולנד‪ ,‬בתום‬ ‫פגישתו עם ראשי הקהילה היהודית‪ .‬הולנד‬ ‫הבטיח‪ ,‬כי צרפת תתגבר את האבטחה על‬ ‫מוסדות הקהילה היהודית‪ .‬עוד אמר‪ ,‬כי‬ ‫בכוונתו להילחם בקיצונים ובאנטישמים בכל‬ ‫הכוח‪" .‬בשעות ובימים הקרובים נתגבר את‬ ‫האבטחה על אתרים יהודיים דתיים‪ ,‬כדי שהם‬ ‫לא יהיו נתונים להתקפה מסוג זה שאירע‬ ‫בארג'נטי הלילה"‪ ,‬הסביר הולנד‪.‬‬ ‫לגינויו של הנשיא הצטרף גם הארגון‬ ‫המוסלמי הצרפתי‪" .CFCM ,‬אנחנו מעניקים‬ ‫לקהילה היהודית את התמיכה והסולידריות‬ ‫נוכח ההתקפות שכוונו נגד חבריה ומוסדותיה"‪,‬‬ ‫נאמר בהודעה שפרסם הארגון‪.‬‬ ‫במהלך חודש אוקטובר חשפו הרשויות‬ ‫בצרפת תא טרור אסלאמי שפעל במדינה‪.‬‬ ‫על פי החשד תא זה היה קשור להתקפה‬ ‫על הסופרמרקט הכשר באזור‪ ,‬שהתרחשה‬ ‫כשלושה שבועות לפני הירי‪ .‬בהתקפה נפצע‬ ‫אדם אחד קל‪.‬‬ ‫בארץ ובעולם‬ ‫שגריר בריטניה בישראל חנך‬ ‫מרכז ניצולי שואה שלישי‬ ‫נחנכה האנדרטה‬ ‫לזכר הצוענים בברלין‬ ‫‪ 70‬שנה אחרי תום מלחמת העולם השנייה‪ ,‬ולאחר כמעט ‪ 20‬שנות‬ ‫סכסוכים פוליטיים‪ ,‬מקצועיים ואישיים‪ ,‬נחנכה בחודש אוקטובר‬ ‫האנדרטה לזכר שואת הצוענים בברלין‬ ‫חונכים את "קפה בריטניה"‪ .‬השגריר גולד ואשתו (מחזיקים בתעודה)‬ ‫שגריר בריטניה בישראל‪ ,‬מת'יו גולד‪ ,‬ורעייתו סיליה‪,‬‬ ‫חנכו ב‪ 29-‬באוקטובר את המועדון השלישי לניצולי‬ ‫השואה בבני ברק‪ .‬מועדון "קפה בריטניה" עבור הקהילה‬ ‫החרדית פתח את שעריו במאי השנה‪ ,‬והוא מציע מגוון‬ ‫פעילויות שהוכנו במיוחד עבור הקהילה‪.‬‬ ‫כמאה ניצולי שואה מגיעים למועדון "קפה בריטניה"‬ ‫פעמיים בשבוע‪ ,‬בין השעות ‪ .8-12‬בימי ראשון מתקיימות‬ ‫פעילויות לנשים‪ ,‬ובימי שני ‪ -‬פעילויות לגברים‪ .‬תכנית‬ ‫המועדון מתמקדת בנושאי בריאות‪ ,‬וכוללת שיעורי חינוך‬ ‫גופני‪ ,‬הרצאות בנושאי בריאות הגוף והנפש ופעילויות‬ ‫העשרה נוספות הקשורות לאורח החיים של המגזר‪.‬‬ ‫בטקס אמר השגריר גולד‪" :‬אנחנו מאוד שמחים להיות‬ ‫פה‪ .‬אנחנו מאמינים שמגיע לכם כל הכבוד‪ ,‬שמגיע‬ ‫לכם להיות שמחים ושמגיעה לכם תודתנו‪ ,‬אחרי כל מה‬ ‫שעברתם ובזכות כך שהגעתם לכאן לבנות את המדינה‪.‬‬ ‫זו דרכנו‪ ,‬הקהילה היהודית בבריטניה‪ ,‬להודות לכם‪ .‬זו‬ ‫הסיבה שאנחנו מקימים את המועדונים ברחבי ישראל"‪.‬‬ ‫בטקס חנוכת האנדרטה‪ ,‬אמרה‬ ‫הקאנצלרית אנגלה מרקל‪" :‬רצח העם‬ ‫שבוצע בקהילות הצועניות‪ ,‬הסינטי‬ ‫והרומה‪ ,‬הותיר פצעים וצלקות‬ ‫עמוקים"‪ ,‬ואילו דני קרוון‪ ,‬מתכנן‬ ‫האנדרטה‪ ,‬אמר‪ ":‬עשיתי הכול כדי‬ ‫לתת כבוד לזיכרון שואת הצוענים"‪.‬‬ ‫ממשלת גרמניה שילמה כ‪2.8-‬‬ ‫מיליון אירו עבור הקמת האנדרטה‬ ‫בקרחת יער בפארק הגדול של ברלין‪,‬‬ ‫סמוך לבניין הרייכסטאג‪ ,‬הבניין‬ ‫המרכזי של הפרלמנט הגרמני‪ .‬לא‬ ‫הרחק משם מוצבות האנדרטה לזכר‬ ‫שואת יהודי אירופה והאנדרטה‬ ‫הקטנה לזכר ההומואים שנרצחו‬ ‫בשואה‪ .‬האנדרטה בנויה מבריכת‬ ‫מים שבמרכזה אבן ועליה פרח‪ .‬פעם‬ ‫ביום יורדת האבן אל מתחת למים‪,‬‬ ‫וכשהיא שבה ועולה‪ ,‬היא נושאת פרח‬ ‫חדש‪ .‬באבנים המוצבות סביב לבריכה‬ ‫חונכת את האנדרטה‪ .‬מרקל‬ ‫נחקקו שמות מחנות ההשמדה בהם‬ ‫נרצחו צוענים‪.‬‬ ‫הפניה לקרוון לתכנן את האנדרטה‬ ‫נעשתה לפני ‪ 12‬שנים על ידי יו"ר‬ ‫המועצה המרכזית של הצוענים‬ ‫בגרמניה‪ ,‬רומני רוזה‪ ,‬אשר מזהיר‬ ‫מפני גל חדש של גזענות שמכוונת‬ ‫כלפי צוענים‪ .‬השאלה כמה צוענים‬ ‫נרצחו בשואה עדיין בלתי פתורה‪.‬‬ ‫עם תחילת העבודה על האנדרטה‬ ‫טענו הגרמנים כי המספר הוא מאה‬ ‫אלף‪ .‬לדברי קרוון‪" :‬מצאנו שהם הרגו‬ ‫יותר"‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬על האנדרטה‬ ‫מופיע המספר "חצי מיליון"‪.‬‬ ‫המדור לחיפוש קרובים במרכז דרמה טלוויזיונית חדשה‬ ‫הסתיימו צילומי הדרמה "דבר על מקום הימצאם" ‪ -‬סרט טלוויזיה לערוץ הראשון‪ ,‬שכתבה הסופרת נאוה סמל וביים יהלי ברגמן‬ ‫יחזקאל לזרוב וששי קשת‪ ,‬ב"דבר על מקום הימצאם"‬ ‫הדרמה סובבת סביב הרדיו והמדור לחיפוש‬ ‫קרובים‪ ,‬והיא מתרחשת בשנת ‪ ,1949‬תקופת‬ ‫הצנע בראשית המדינה‪ .‬במרכזה‪ ,‬שתי‬ ‫משפחות שמנסות לשרוד כלכלית ולהתערות‬ ‫בארץ החדשה אנוצה (יונה אליאן‪-‬קשת) היא‬ ‫סוחרת בשוק השחור‪ ,‬שמחפשת את בעלה‬ ‫שנטש אותה לפני שנים והיגר לאמריקה‪.‬‬ ‫ניסן (יחזקאל לזרוב)‪ ,‬בנה המובטל‪ ,‬הוא נגן‬ ‫ג'אז ומעריץ של דיזי גילספי‪ ,‬שמוכן לעשות‬ ‫הכול כדי להשיג חצוצרה במקום זו שנמכרה‬ ‫במחנות תמורת לחם‪ .‬אשתו גיטה (הילה‬ ‫פלדמן) שרדה כשהוסתרה בידי נוצרים‪ ,‬ובנם‬ ‫הקטן אביחי מחקה את חוקי המשחק בעולם‬ ‫המבוגרים‪.‬‬ ‫בדירה הסמוכה מתגוררות השכנות‬ ‫רֶבֶּק ָה התופרת (לבנה פינקלשטיין) ובתה‬ ‫שר ִיק ָה (רותם זיסמן) מהאי רודוס שביוון‪,‬‬ ‫ַ‬ ‫והן מחפשות במדור לחיפוש קרובים שריד‬ ‫ממשפחתן שנשלחה לאושוויץ‪ .‬במהלך‬ ‫הדרמה‪ ,‬מתמודדים שני גברים על אהבתה‬ ‫של הצעירה היפה מרודוס‪ :‬אברם (אבי גרייניק)‬ ‫בעל המכולת‪ ,‬שמציע לה חיי נוחות‪ ,‬ומולו‬ ‫יזהר (יפתח אופיר)‪ ,‬הצבר ובן קיבוץ‪ .‬בשיא‬ ‫הדרמה מגיע במפתיע האב הנעדר מאמריקה‬ ‫(ששי קשת) ומטלטל את חייהם‪.‬‬ ‫זהו סיפורם של מהגרים ועולים חדשים‪,‬‬ ‫שמנסים בכל כוחם למצוא לעצמם בית חדש‪,‬‬ ‫ועם זאת‪ ,‬לשמור על זהותם‪ .‬מוזיקת הג'אז‬ ‫והזמר העברי מלווה אותם כגעגוע לכל מה‬ ‫שאבד להם ותקווה לחיים טובים יותר‪.‬‬ ‫הדרמה היא קו‪-‬פרודוקציה של המפיק‬ ‫אמיר הראל וחברת "למה הפקות" עם הערוץ‬ ‫הראשון‪ ,‬בתמיכת קרן יהושע רבינוביץ'‬ ‫לאמנויות ‪ -‬תל אביב וקרן "גשר"‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫ובעולם‬ ‫בארץובעולם‬ ‫בארץ‬ ‫יהדות בוקובינה ‪ -‬משואה לתקומה‬ ‫בעצרת שנערכה במוזיאון ת"א נסקרו לא רק תולדות הקהילה וקורותיה בשואה‪ ,‬אלא גם תרומת חבריה למדינה‬ ‫במוזיאון ת"א נערכה ב‪ 29.10-‬עצרת לציון ‪71‬‬ ‫שנה לגירוש יהודי בוקובינה וטרנסניסטריה‪,‬‬ ‫בהשתתפות מאות ניצולים ובני משפחה‪.‬‬ ‫העצרת נערכה על ידי האיגוד העולמי של‬ ‫יהודי בוקובינה‪ ,‬בהשתתפות מרכז הארגונים‬ ‫של ניצולי השואה‪ ,‬יד ושם‪ ,‬ארגון מאוחד‬ ‫של יוצאי רומניה (א‪.‬מ‪.‬י‪.‬ר)‪ ,‬ארגון ניצולי‬ ‫טרסניסטריה ועיריית ת"א‪.‬‬ ‫קולט אביטל‪ ,‬יו"ר מרכז הארגונים של ניצולי‬ ‫השואה‪ ,‬אמרה‪" :‬הערב מוקדש לזיכרון‪ .‬זיכרון‬ ‫העבר‪ ,‬זיכרון של קהילה מפוארת‪ ,‬זיכרון של‬ ‫מקום‪ ,‬וכשכל אלה חוברים יחד ‪ -‬מתקבלת‬ ‫תמונה של עולם עם נופים מדהימים‪ ,‬עם‬ ‫ריחות‪ ,‬עם דמויות‪ ,‬עם מוזיקה‪ ,‬תרבות‬ ‫ואמנות‪ ,‬עם חיים יהודים עשירים‪ ,‬בתי הכנסת‬ ‫והמדרשים‪ ,‬השבתות והחגים‪ ,‬הרחוב הראשי‬ ‫ובתי המסחר‪ ,‬שפות וביטויים‪ ,‬ובעיקר בית‬ ‫אבא ובית סבא ‪ -‬וכל אלה הלכו ונמחקו מן‬ ‫העולם‪.‬‬ ‫"כי בוקובינה הייתה מקום מיוחד במינו‬ ‫במניין קהילות ישראל בתפוצות‪ .‬מקום בו‬ ‫היהודים חיו בכבוד למן המאה השלוש‪-‬עשרה‪,‬‬ ‫תחילה כחלק מנסיכות עותומאנית‪ ,‬ובהמשך‬ ‫הפכו לחלק מהאימפריה האוסטרו‪-‬הונגרית‬ ‫וספגו את תרבותה‪ ,‬פיתחו עסקים‪ ,‬מסחר‬ ‫ותעשייה‪ ,‬ובניגוד לקהילות אחרות‪ ,‬זכו אפילו‬ ‫לתוארי אצולה‪.‬‬ ‫"כל זה החל להשתנות תחת שלטון רומניה‪,‬‬ ‫בין שתי מלחמות העולם‪ ,‬כאשר חוקים‬ ‫שחוקקה ממשלת אלכסנדר קוזה שללו את‬ ‫אזרחותם של יהודים רבים‪ ,‬אך השתלשלות‬ ‫האירועים למן תחילת ‪ - 1940‬סיפוח צפון‬ ‫בוקובינה על ידי ברה"מ‪ ,‬חזרתו של הצבא‬ ‫הרומני והכיבוש הגרמני ביוני ‪ ,1941‬שהחזיר‬ ‫את האזור לרומנים ‪ -‬כל אלה שינו את גורלם‬ ‫של יהודי בוקובינה‪ ,‬שהפך לגיהינום עלי‬ ‫אדמות בעבור יהודי האזור‪.‬‬ ‫"הם נרצחו על ידי דיוויזיות של הצבא הרומני‬ ‫באשמת שיתוף פעולה עם הקומוניסטים‪,‬‬ ‫הם עונו‪ ,‬הם נאנסו ונרצחו על ידי הרוסים‪.‬‬ ‫השלטון הרוסי שם קץ לחיי התרבות והחינוך‬ ‫‪10‬‬ ‫המפוארים ולאוטונומיה ממנה נהנו בעבר‪.‬‬ ‫תחת השלטון הרומני חוסלו כל הארגונים‬ ‫היהודיים והחל מסע ההגליה של המנהיגים‬ ‫הציוניים‪ .‬חוליות של איכרים‪ ,‬בעידוד הצבא‬ ‫הרומני‪ ,‬ערכו פוגרומים בהם נרצחו אלפי‬ ‫יהודים ורכושם נשדד‪.‬‬ ‫"אך כל אלה הם כאין וכאפס לעומת‬ ‫הגורל שציפה להם בהשראת הצורר יון‬ ‫אנטונסקו‪ .‬הגירוש היה תחילה למחנות‬ ‫בדרום מערב רומניה‪ ,‬ולאחר מכן היה המעבר‬ ‫לטרנסניסטריה ‪ -‬גירוש המוני אשר התבצע‬ ‫בין ספטמבר ‪ 1941‬לסתיו ‪ .1942‬לפי אומדן‬ ‫גרמני גורשו מבוקובינה כ‪ 185,000-‬יהודים‬ ‫במצעד המוות לטרנסניסטריה‪ ,‬ונספו בדרכים‬ ‫אלפי יהודים‪ .‬רבים נרצחו‪ ,‬אחרים מתו מרעב‬ ‫ומקור‪ .‬עד להפסקת הגירוש נספו ‪57,000‬‬ ‫יהודים‪ ,‬ועד לתום המלחמה נספו במחנות‬ ‫‪ 90,000‬יהודים ‪ -‬גברים‪ ,‬נשים וטף‪.‬‬ ‫"הערב הוא לא רק בסימן הזיכרון‪ .‬בצדק‬ ‫החלטתם להפנות את הזרקור לגורלם של‬ ‫אלה ששרדו את השואה ושתרמו כה רבות‬ ‫לתקומתה של מדינה ישראל ולשיקום העם‪.‬‬ ‫הקהילה הזאת תרמה רבות לביטחונה של‬ ‫מדינת ישראל‪ ,‬ובניה השתתפו בכל המערכות‪.‬‬ ‫היא תרמה לפיתוחה ולשגשוגה של המדינה"‪.‬‬ ‫יוחנן רון‪ ,‬נשיא האיגוד העולמי של יהודי‬ ‫בוקובינה‪ ,‬אמר‪" :‬אני גאה לראות את פסיפס‬ ‫הדורות שבאולם‪ .‬נרתמנו על מנת לשמר‬ ‫את המורשת המפוארת‪ ,‬את התרבות חוצת‬ ‫הגבולות ואת ערכי הדת היהודית‪ ,‬שחצרות‬ ‫החסידים המפוארות ייסדו ומקיימים בקנאות‪.‬‬ ‫"מאז הצטרפותי לארגון‪ ,‬אני לומד מדי‬ ‫יום פרטים חדשים על ההיסטוריה‪ ,‬האישים‬ ‫והתרבות המיוחדת‪ ,‬ומרותק מתגליותיי‪.‬‬ ‫גיליתי‪ ,‬למשל‪ ,‬כי העלייה מבוקובינה החלה‬ ‫עוד לפני העלייה הראשונה‪ .‬ובארץ ישראל‬ ‫של אותם ימים‪ ,‬בערים ירושלים‪ ,‬צפת וטבריה‪,‬‬ ‫התגוררו בין ‪ 800‬ל‪ 1000-‬יהודים יוצאי‬ ‫בוקובינה‪ .‬יהודי בוקובינה‪ ,‬בצניעותם הרבה‪,‬‬ ‫התערו והפכו לחלק אינטגראלי של החברה‬ ‫הישראלית‪ .‬הם השתלבו בעשייה במלוא‬ ‫הרצינות ותרמו את חלקם לבניית מדינתנו‪.‬‬ ‫"עיקר המאמץ שלנו מתרכז באימוץ‬ ‫ושילוב דורות ההמשך‪ .‬עליי לציין לשבח את‬ ‫הצטרפותם של רבים מבנינו ונכדינו‪ ,‬הצמאים‬ ‫לכל פיסת מידע על שורשיהם ושורשי‬ ‫משפחתם‪ .‬אנו מקיימים באופן שוטף מפגשים‬ ‫של בני דורות ההמשך‪ ,‬בהם‪ ,‬מעבר לחוויה‬ ‫החברתית ולדו‪-‬שיח‪ ,‬מופיעים בני הדור‬ ‫הראשון עם סיפורים משם‪ .‬סופרים ואנשי‬ ‫תרבות מעניקים אספקט נוסף לנושא מורשת‬ ‫בוקובינה‪ .‬אני קורא מעל במה זו לבוקובינאים‬ ‫ולבני דורות ההמשך להצטרף לארגון ולתרום‬ ‫מכישרונם להתפתחותו"‪.‬‬ ‫מיכה חריש‪ ,‬יו"ר א‪.‬מ‪.‬י‪.‬ר (ארגון מאוחד של‬ ‫יוצאי רומניה)‪" :‬בכנס הקודם‪ ,‬במלאת ‪ 70‬שנה‬ ‫לאירועי ההשמדה‪ ,‬באופן טבעי התמקדנו‬ ‫בשואה‪ .‬אך כיום‪ ,‬לטעמי‪ ,‬צריך לשים את‬ ‫הדגש על התקומה‪ :‬הדבר הנפלא הזה שעבר‬ ‫על הניצולים מבוקובינה ומאירופה כולה ‪-‬‬ ‫היכולת להתחדש‪ ,‬ממצב שלכאורה אי אפשר‬ ‫להתאושש ממנו‪ ,‬לבנות חיים חדשים ולפעול‬ ‫בקנה מידה אדיר לטובת העם והמדינה‪ .‬רק‬ ‫על מנת לסבר את האוזן‪ ,‬מעל ל‪ 30-‬מהזוכים‬ ‫בפרס ישראל בתחומים רבים ומגוונים הם‬ ‫יוצאי רומניה‪.‬‬ ‫בשנה הבאה נתחיל בהקמת מוזיאון בראש‬ ‫פינה‪ ,‬אשר יתעד את המורשת המופלאה של‬ ‫קהילה זו וקורותיה לאורך ההיסטוריה‪ .‬חקר‬ ‫המאורעות בבוקובינה והנצחתם היה במשך‬ ‫שנים רבות‪ ,‬עד לנפילת המשטר הקומוניסטי‪,‬‬ ‫קשה ביותר‪ .‬המשטר הקומוניסטי לא איפשר‬ ‫גישה לארכיונים ומסמכים‪ ,‬שבהם מתועד‬ ‫חלקו של הדיקטטור אנטונסקו ברדיפה‬ ‫ובהשמדה‪ .‬רק לאחר שהמשטר הקומוניסטי‬ ‫נפל‪ ,‬החלו אט אט להתגלות העובדות‪.‬‬ ‫עוד נשאו דברים בכנס ד"ר בלה גוטרמן‪,‬‬ ‫מנהלת המכון הבינלאומי לחקר השואה‬ ‫ביד ושם‪ ,‬מאיר שפי‪ ,‬יו"ר ארגון ניצולי‬ ‫טרנסניסטריה‪ ,‬והפרופסור משה צוקרמן‪,‬‬ ‫שעסק בדבריו בשאלה "מהו זכרון‪ ,‬את מי ואיך‬ ‫יש לזכור"‪.‬‬ ‫בארץ ובעולם‬ ‫פרויקט ליווי ניצולי שואה ‪ -‬יד שרה ירושלים‬ ‫עמותת יד שרה בשיתוף עם החברה להשבת נכסים של נספי השואה החליטו על הפעלת פרויקט מיוחד לרווחתם של ניצולי‬ ‫שואה הגרים באזור ירושלים והסביבה‬ ‫המטרה היא שלכל ניצול שואה יהיה "איש קשר"‪ ,‬מתנדב אשר יעמוד עימו בקשר וייתן לו מענה "הוליסטי" לצרכיו‪ .‬המתנדב ילווה את ניצול‬ ‫השואה ויסייע לו באמצעות מכלול המענים הקיימים ביד שרה‪ .‬בין היתר‪ :‬חיבור הניצול למוקד יד שרה באמצעות לחצן מצוקה‪ ,‬קבלת ציוד‬ ‫סיעודי‪-‬רפואי ממחלקת ההשאלה של יד שרה‪ ,‬יעוץ משפטי‪ ,‬טיפול שיניים משמר‪ ,‬חדר כושר ומגוון חוגים בבית יד שרה ‪ -‬הכול ללא עלות כספית‬ ‫בחסות החברה להשבה‪.‬‬ ‫זכאי לקבלת סיוע במסגרת פרויקט זה הוא כל ניצול שואה אשר מקבל תגמול חודשי מכוח אחד החוקים הבאים‪:‬‬ ‫‪ .1‬חוק נכי רדיפות הנאצים התשי"ז ‪( 7591-‬האוצר)‪.‬‬ ‫‪ .2‬חוק הטבות לניצולי שואה נזקקים התשס"ז ‪( 7002 -‬האוצר)‪.‬‬ ‫‪ .3‬סעיף ‪ 2‬של הסכם היישום לאמנת האיחוד הגרמנית (ועידת התביעות)‪.‬‬ ‫‪ .4‬חוק הפיצויים הפדרלי של מערב גרמניה (‪.)GEB‬‬ ‫שירותים והטבות לניצולי שואה במרחב ירושלים‬ ‫השירות‬ ‫תיאור השירות והערות‬ ‫איש קשר לכל ניצול שואה‪.‬‬ ‫מתנדב מלווה‬ ‫קשר טלפוני וביקורי בית בהתאם לצורך‪.‬‬ ‫מוקד המצוקה מציל חיים ומעניק הרגשת ביטחון למנויים ולבני המשפחה‪ .‬השירות פועל ‪ 24‬שעות‬ ‫ביממה‪ ,‬לרבות שבתות וחגים‪.‬‬ ‫מוקד מצוקה‬ ‫כל ניצול שואה זכאי לקבל משדר מצוקה חינם‪.‬‬ ‫במקרה הצורך‪ ,‬מתנדבי יד שרה יספקו את הציוד‬ ‫השאלת ציוד רפואי‪-‬שיקומי‬ ‫עד הבית‪.‬‬ ‫טיפולי שיניים משמרים (סתימות‪ ,‬עקירות וניקוי אבן) חינם‪ ,‬וטיפולי שיניים משקמים במחיר‬ ‫מרפאת שיניים‬ ‫מסובסד‪ .‬לרתוקי בית טיפולי שיניים בבית ע"י ניידת טיפולי השיניים‪.‬‬ ‫מתנדבים המקשיבים ומתעדים את סיפור החיים של ניצול השואה ומוציאים אותו לאור בספר הכולל‬ ‫תיעוד סיפור החיים‬ ‫מסמכים ותמונות‪.‬‬ ‫קבלת מידע על מחלות ובעיות רפואיות‪.‬‬ ‫מרכז 'דעת'‬ ‫ועל דרכי הטיפול הקיימות‪.‬‬ ‫הדרכה על שימוש בציוד רפואי‪-‬שיקומי ויעוץ לאבזור הבית לבטיחות ולהקלה בתפקוד היומיומי‬ ‫בבית ומחוצה לו‪.‬‬ ‫מרכז תצוגה הדרכה ויעוץ‬ ‫חלק מהאביזרים ניתנים להשאלה ביד שרה‪.‬‬ ‫על היתר מקבלים מידע היכן ניתן לרוכשם‪.‬‬ ‫יעוץ משפטי בנושאי אפוטרופסות‪ ,‬דיור‪ ,‬הוצאה לפועל‪ ,‬אלימות והתעמרות בקשיש‪ ,‬צוואות‪ ,‬ירושות‪,‬‬ ‫צרכנות‪ .‬אין שירות של ייפוי כוח כלכלי‬ ‫יעוץ משפטי‬ ‫ולא מיצוי זכויות ניצולי שואה‪.‬‬ ‫חדר כושר בבית יד שרה‪.‬‬ ‫מרכז לבריאות פעילה‬ ‫חוגים בבית יד שרה‪ .‬מיועד לעצמאיים וערניים בלבד‪ .‬אין שירות הסעות‪.‬‬ ‫מועדון חוגים‬ ‫שרות תמיכה במטפל בבן משפחה חולה או קשיש‪ .‬תמיכה פרטנית וקבוצתית‪ ,‬תוכניות העשרה‬ ‫וימי עיון בנושאים רלוונטיים‪ .‬השרות מיועד‬ ‫מרכז 'יד שרה אשל לתומך'‬ ‫לבני המשפחה או למטפלים של ניצול השואה‪.‬‬ ‫פעילות חברתית‪ ,‬מסיבות וימי עיון‪.‬‬ ‫הווי חברתי‬ ‫ניצול שואה המעוניין לקחת חלק בפרויקט זה מתבקש ליצור קשר בטלפון‪02-6444568 :‬‬ ‫‪11‬‬ ‫לזכרו‬ ‫‪ 30‬למותו של משה זנבר‬ ‫באזכרה שנערכה למשה זנבר נכחו‪ ,‬לצד בני משפחתו‪ ,‬מאות חברים‪ ,‬עמיתים וראשי‬ ‫הארגונים הפועלים למען ניצולי השואה‬ ‫התמונה שעלתה מדברי כל המשתפים‬ ‫באזכרה למשה זנבר‪ ,‬הייתה של איש חזון‬ ‫ומנהל נחוש‪ ,‬לצד צניעות אישית‪ ,‬חכמת חיים‬ ‫והיכולת להשפיע‪ ,‬לשכנע ולהשיג את מטרותיו‬ ‫בדרכי נועם‪ .‬כל אלה באו לידי ביטוי בדמותו‪,‬‬ ‫לא רק כמי שהקים את מרכז ארגונים יחד עם‬ ‫נח פלוג ז"ל ושימש פעמיים כיו"ר הארגון‪ ,‬אלא‬ ‫גם במגוון רחב של תפקידים בצמרת הכלכלית‬ ‫של המדינה‪ ,‬ובפעילות ציבורית ענפה שכללה‬ ‫גם מעורבות בתחומי התרבות והאמנות‪.‬‬ ‫בין אלה ניתן למנות את תפקידו כיו"ר חבר‬ ‫הנאמנים של תיאטרון הבימה ולאחר מכן‬ ‫כנשיאו‪ ,‬את תיאטרון יידישפיל‪ ,‬שזנבר היה בין‬ ‫מייסדיו ויושב הראש שלו‪ ,‬ואת מוזיאון ינקו‪-‬‬ ‫דאדא בעין הוד‪ ,‬שעזר להקים ועמד בראשו‬ ‫באופן פעיל ומעורב כל השנים‪.‬‬ ‫באזכרה‪ ,‬שנערכה על ידי מרכז הארגונים של‬ ‫ניצולי השואה‪ ,‬הוקרנו קטעים מסרט על זנבר‪,‬‬ ‫שהופק על ידי עמותת "עופות החול"‪ .‬ששי‬ ‫קשת‪ ,‬מנכ"ל תיאטרון "יידישפיל"‪ ,‬הנחה את‬ ‫האירוע‪.‬‬ ‫קולט אביטל‪ ,‬יו"ר מרכז הארגונים‪ ,‬אשר‬ ‫נבחרה לתפקיד בהמלצתו של זנבר לפני‬ ‫כארבעה חודשים‪ ,‬אמרה‪" :‬כל מי שמכיר את‬ ‫סיפור חייו של משה זנבר ז"ל‪ ,‬מגיע להבנה כי‬ ‫מדובר במסלול חיים נדיר‪ ,‬מיוחד‪,‬יוצא דופן‪.‬‬ ‫מיהודי מתבולל‪ ,‬או כפי שקראו לזה אז 'הונגרי‬ ‫בן דת משה'‪ ,‬מאיש ספוג תרבות הונגרית‪,‬‬ ‫הגיע משה להכרה בזהותו היהודית במחנות‬ ‫המוות‪ .‬מאיש צעיר שלא מכבר יצא ממחנות‬ ‫ההשמדה‪ ,‬הפך לחייל בשדה הקרב של המדינה‬ ‫שבדרך‪ .‬מעולה חדש‪ ,‬וניצול שואה מושפל‪,‬‬ ‫הפך לישראלי שסירב להיות מתוסכל והעדיף‬ ‫להפנות את האנרגיות שלו לתרומה למדינה‬ ‫ולחברה הישראלית‪.‬‬ ‫"מאדם שרכש את השכלתו הכלכלית‬ ‫בתנועה מרקסיסטית וראה‪ ,‬הלכה למעשה‪,‬‬ ‫את יישומה בהונגריה הקומוניסטית‪ ,‬הוא‬ ‫הפך לכלכלן מבריק‪,‬למנתח מצבים ומערכות‪,‬‬ ‫‪12‬‬ ‫שידע להתאים את ידיעותיו ואת פתרונותיו‬ ‫המקוריים למציאות המורכבת של ישראל‬ ‫ולעצב את דרכה‪ .‬מתפקיד של סטטיסטיקאי‬ ‫וחוקר במכון למחקר חברתי שימושי‪ ,‬הוא‬ ‫טיפס‪ ,‬במהירות מטאורית‪ ,‬לתפקידים רמי דרג‬ ‫והשפעה בכלכלה הישראלית‪.‬‬ ‫"היו אלה משה זנבר ז"ל ונח פלוג ז"ל‪,‬‬ ‫שהגו את רעיון הקמת מרכז הארגונים כגוף‬ ‫שתפקידו יהיה לנהל מאבק משותף למען‬ ‫זכויות ושיפור תנאי חייהם של הניצולים‪ .‬זאת‬ ‫הם עשו בארץ‪ ,‬מול האוצר‪ ,‬אך גם מול ממשלת‬ ‫גרמניה‪ ,‬כאשר הצטרפו לוועידת התביעות‪.‬‬ ‫תביעתו של משה וגם נצחונו היו כפולים‪ :‬בכך‬ ‫שהצליח לצרף לוועידת התביעות נציגים של‬ ‫הניצולים‪ ,‬וגם בשל הישגיו הכספיים עבור‬ ‫הניצולים במסגרת קרן סעיף ‪ .2‬המרכז היה‬ ‫ונשאר‪ ,‬בלשונו 'הבייבי שלי'‪ .‬והיום המרכז‬ ‫מרכין את ראשו‪ .‬במלאת שלושים להליכתו‬ ‫מאיתנו‪ ,‬כאשר אנו מעלים על נס את תרומתו‬ ‫רבת המימדים לחברה הישראלית‪ ,‬חשוב לדבר‬ ‫לא רק על הישגיו אלא על האדם שבו‪ .‬חשוב‬ ‫לזכור ולהזכיר את קווי דמותו הנדירים ‪ -‬את‬ ‫חוכמתו‪ ,‬את יכולת הניתוח שלו‪ ,‬את שיקול‬ ‫דעתו‪ ,‬את יכולתו לייעץ תמיד‪ ,‬את האיזון‬ ‫הנכון בין הרצוי לאפשרי‪ ,‬וכן ‪ -‬את טוב לבו‬ ‫ואת נדיבותו‪.‬‬ ‫"משה זנבר זכר את העבר‪ ,‬אבל בחר את‬ ‫העתיד‪ .‬הוא חי חיים מלאים‪ .‬הוא היה אחד‬ ‫האנשים הבודדים שידעו לעצב את חייו‪,‬‬ ‫ובעצם גם את חיינו‪ .‬הייתה זאת זכות גדולה‬ ‫לפגוש אדם כמוהו‪ ,‬להיות ולעבוד במחיצתו‪.‬‬ ‫הוא חסר לי וחסר לנו מאוד"‪.‬‬ ‫כשעלה הנכד‪ ,‬שביט בן אריה‪ ,‬לשאת דברים‪,‬‬ ‫היה כה נרגש‪ ,‬עד שלאחר משפטים ספורים‬ ‫ביקש מהמנחה להמשיך ולקרוא אותם‪ .‬הנה‬ ‫הם‪" :‬תודה למרכז הארגונים על הכרת התודה‬ ‫לסבא‪ .‬תודה גם לכל המבקרים והמנחמים‪.‬‬ ‫עבור כל כך הרבה אנשים שלא הכירו את בני‬ ‫המשפחה‪ ,‬אין זה עניין של מה בכך שבחרו‬ ‫"גם כסבא חשב על הפרטים הקטנים"‪ .‬שביט בן ארי‬ ‫להגיע ולנחם‪ .‬סבא הפריד בין עיסוקיו וחיי‬ ‫המשפחה‪ .‬הוא התמסר כולו למען הכלל‪,‬‬ ‫ובשנים האחרונות הצטער מאוד על ש'לא היה‬ ‫שם מספיק'‪ .‬כשניסה בגיל ‪ 80‬לצמצם פעילות‪,‬‬ ‫אני זוכר היטב את שיחת הטלפון שבה ביקש‬ ‫שנדבר לעתים יותר קרובות‪ .‬והוא אכן התמסר‬ ‫והיה מעורה‪ ,‬ליווה והתעניין‪.‬‬ ‫"הוא היה אדם מיוחד‪ .‬גם כסבא היה ענייני‪,‬‬ ‫וחשב על הפרטים הקטנים‪ .‬היה לו חשוב‬ ‫שהנכדים ירכשו השכלה ויעבדו בעבודה‬ ‫מאתגרת ומספקת‪ .‬לכל אחד מאיתנו היה סבא‬ ‫פרטי משלו‪ :‬כמו הנכדה שלימדה אותו לתפעל‬ ‫מחשב ואינטרנט‪ ,‬הנכד שלמד כלכלה‪ ,‬ואני‬ ‫שהתעניינתי בהיסטוריה והמשכתי איתו את‬ ‫אוסף הבולים שהתחיל ואוספים אחרים‪.‬‬ ‫לפני שנתיים הוציא לאור את ספר זיכרונותיו‪,‬‬ ‫שם ציין שלושה כללי הישרדות שקבע לעצמו‬ ‫בתקופת המלחמה‪ :‬לא לאבד את צלילות‬ ‫הדעת; לשמור על הכבוד העצמי ככל האפשר;‬ ‫לא לאבד את הרצון לחיות‪.‬‬ ‫"העקרונות הללו הנחו אותו גם באותן‬ ‫הזדמנויות שבהן נתקל במוות‪ :‬במחנה הכפייה‪,‬‬ ‫במחנה הפליטים שם חלה בטיפוס‪ ,‬במלחמת‬ ‫העצמאות‪ ,‬ובראשית דרכו בארץ‪ ,‬כשכמעט טבע‬ ‫בים התיכון‪ .‬בחודשים האחרונים נוכחנו בחוזקה‬ ‫שלו ‪ -‬צלול עד רגעיו האחרונים‪ ,‬בעל רצון חיים‪,‬‬ ‫ובכל הנוגע לכבוד העצמי הוא התמיד עד שהבין‬ ‫שמה שהיה הוא לא שיהיה עוד‪ .‬בימים שבהם‬ ‫לזכרו‬ ‫חד כתער ופרגמטי‪ ,‬אך פעל‬ ‫ניכר שהבין‪ ,‬הוא נכנע לראשונה‬ ‫בחייו‪ ,‬אבל באופן הצלול והחזק‬ ‫תמיד רק על פי צו מצפונו‪.‬‬ ‫ביותר‪.‬‬ ‫הוא היה מהראשונים‬ ‫עם כל האופי החזק‪ ,‬התקיימו‬ ‫שחשבו כי את זיכרון השואה‬ ‫אצלו בגלוי גם שתי נקודות‬ ‫צריך להנחיל לדורות הבאים‪,‬‬ ‫רגישות‪ :‬החרטה על ההיעדרות‬ ‫וכבר ב‪ 1955-‬פרסם ספר‬ ‫מהבית‪ ,‬אותה קיבלנו באהבה;‬ ‫זיכרונות‪' ,‬שנה לאין קץ' ‪-‬‬ ‫והפרידה שלא הייתה מהוריו‪,‬‬ ‫מעשה יוצא דופן בתקופה זו‪,‬‬ ‫שלמה ומרים זנדברג‪ ,‬שראוי‬ ‫שבה רוב הניצולים הדחיקו‬ ‫וחשוב לציין במעמד זה את‬ ‫את עברם ונמנעו מלדבר‬ ‫זכרם לברכה‪.‬‬ ‫עליו‪ .‬והוא כתב‪ ,‬לא רק את‬ ‫אורי חנוך‪ ,‬חבר ושותף לדרך‬ ‫זיכרונותיו‪ ,‬אלא נתן ביטוי גם‬ ‫ארוכה במרכז הארגונים‪ ,‬אמר‪:‬‬ ‫למסקנות האנושיות שצריך‬ ‫"פגשתי את משה לראשונה‪,‬‬ ‫לטעמו לגזור מאירוע נורא‬ ‫כשהוקם מרכז הארגונים של מאות מוקירי זכרו של זנבר הגיעו לאזכרה‪ .‬נושאת דברים‪ ,‬קולט אביטל‪ ,‬יו"ר מרכז הארגונים‬ ‫כמו השואה"‪.‬‬ ‫ניצולי השואה‪ .‬מייד גילינו שיש‬ ‫משה התנגד בכל תוקף וביקש שיחכו‪ .‬בלית‬ ‫גליה מאור‪ ,‬יו"ר בנק לאומי לשעבר‪ ,‬שהכירה‬ ‫פרק משותף בעברנו‪ .‬משה הגיע מהונגריה ברירה הסכימו להמתין‪ ,‬ואחרי כמה חודשים את זנבר עוד מימיה ככלכלנית צעירה בבנק‬ ‫בשנה האחרונה למלחמה למחנה מילדורף‪ ,‬יצא משה מבית החולים ‪ -‬כשהוא עומד על ישראל‪ ,‬סיפרה על חלק חשוב זה של חייו‪:‬‬ ‫ואני הייתי במחנה לנדסברג‪ -‬קאופרינג‪ .‬שתי רגליו‪ .‬כזה היה משה‪ .‬אדם נחוש‪ ,‬בטוח "הכרתי את משה שנים ארוכות‪ ,‬מתקופת‬ ‫במחנות אלה עברנו שנינו שנת זוועה‪ ,‬של בעצמו ויודע לעמוד על דעתו‪ ,‬גם ברגעים כהונתו כנגיד בנק ישראל ‪ -‬כאשר התחלתי‬ ‫עבודת פרך‪ ,‬רעב והתעללות‪ .‬משלושים קשים בחייו‪.‬‬ ‫את דרכי באותו מוסד ככלכלנית צעירה‪.‬‬ ‫אלף היהודים האחרונים שהגיעו לשם‬ ‫"לא קל ולא פשוט היה באותן שנים לעולה תמיד התפעמתי מהדרך המרשימה שעשה‬ ‫מרחבי אירופה‪ ,‬נותרו בסוף המלחמה כמה‬ ‫חדש וניצול שואה להיקלט בחברה הישראלית‪ .‬האיש הזה‪ ,‬שהגיע באניית מעפילים מאירופה‬ ‫אלפים בודדים‪ .‬מייד נוצרה בינינו אחוות‬ ‫מוריו באוניברסיטה‪ ,‬ובכירי הכלכלה של אותם המדממת היישר אל מלחמת העצמאות‪,‬‬ ‫ניצולים‪ .‬זה קשר שקשה להסבירו במילים‪ ,‬ימים כנראה‪ ,‬זיהו את כישרונותיו יוצאי הדופן‪,‬‬ ‫סלל את דרכו האישית והציבורית בעשר‬ ‫שונה מכל ידידות רגילה‪ .‬אף שנפגשנו אז רק כך אני יכול להסביר את עלייתו המטאורית‬ ‫אצבעותיו‪ ,‬והיה לאחד ממעצביה המרכזיים‬ ‫לעיתים רחוקות‪ ,‬תמיד דיברנו על המחנה בעולם הכלכלה והבנקאות‪ .‬את כל אלה‪,‬‬ ‫של הכלכלה המקומית‪ .‬בהישגים האישיים‬ ‫ומה שהיה שם‪.‬‬ ‫ניסיונו העשיר וגם קשריו‪ ,‬הביא איתו משה‬ ‫הכבירים האלה יש גם משהו ישראלי מאוד;‬ ‫"קשה מאוד להבין‪ ,‬איך אדם שעבר את כשהקים לפני למעלה מעשרים שנה‪ ,‬יחד עם‬ ‫הדרך שאותה פילס משה לעצמו‪ ,‬בזכות‬ ‫מה שעבר משה‪ ,‬נשאר שפוי ומאוזן‪ .‬בשנה עמיתו נח פלוג ז"ל‪ ,‬את "מרכז הארגונים"‪.‬‬ ‫כישרונו‪ ,‬חריפותו ונחישותו‪ ,‬נסללה גם על ידי‬ ‫שעברה‪ ,‬במפגש של ניצולי עמותת דכאו‪ ,‬בפעם הראשונה הייתה לניצולים כתובת‬ ‫חזון פטריוטי אמיתי ‪ -‬רצונו לראות את המשק‬ ‫סיפר משה על הימים האחרונים של המלחמה‪ .‬לפנות אליה‪.‬‬ ‫"כשביקרתי אותו בבית החולים‪ ,‬להפתעתי הצעיר מתייצב‪ ,‬גדל ומתפתח‪ ,‬ומגבש מדיניות‬ ‫איך כבר לא היה לו כוח ללכת‪ ,‬כשהגרמנים‬ ‫הוציאו אותנו לצעדת המוות‪ ,‬ואיך החליט היה במצב רוח טוב‪' .‬גמרתי להתלבט'‪ ,‬אמר מוצקה ועצמאית‪.‬‬ ‫"אין פינה בחבל הארץ של הכלכלה‬ ‫לנסוע ברכבת‪ ,‬אף שידע שהרכבת מובילה לי‪ .‬החלטתי שאני לא רוצה יותר טיפולים‪ ,‬ולא‬ ‫למוות‪ .‬הרכבת עצרה במקום כלשהו‪ ,‬משה איכפת לי שאחיה כמה שנים פחות‪ .‬הוא לא הישראלית‪ ,‬שלא טבועה בה דריסת רגלו של‬ ‫וחברו ערמו ערימה של גוויות‪ ,‬הגרמנים שלא ידע שנותרו לו רק עוד כמה חודשים‪ .‬אדבר משה‪ :‬כאיש אקדמיה וכחוקר במכון למחקר‬ ‫הפסיקו לרצוח עד הרגע האחרון ירו בכל בשם הניצולים‪ ,‬ואומר‪ :‬משה השאיר חלל ריק‪ ,‬חברתי שימושי‪ ,‬במגזר העסקי‪" ,‬אין לי ספק‬ ‫מי שהיה בקרון ‪ -‬ואז חברו נהרג והוא נותר שקשה מאוד יהיה למלא אותו‪ .‬הוא ייחסר לי שהמיזוג המיוחד הזה‪ ,‬בין היותו איש תיאוריה‬ ‫וגם איש מעשה‪ ,‬ובין היותו כלכלן מבריק‬ ‫בחיים‪ .‬כחולה בטיפוס הבהרות‪ ,‬הגיע לבית מאוד כיועץ וכחבר"‪.‬‬ ‫אבנר שלו‪ ,‬יו"ר יד ושם‪ ,‬הכיר את זנבר וגם איש תרבות רחב אופקים ואינטלקטואל‬ ‫חולים‪ ,‬ושכב בו זמן מה‪ ,‬רק עד שהחלים‪.‬‬ ‫"הוא סיפר לי שכשהגיע לארץ‪ ,‬בשנת ‪ ,1948‬עוד כשהיה יו"ר מנהל התרבות במשרד של ממש ‪ -‬הוא מה שהפך את משה ואת‬ ‫התגייס מייד לצבא‪ .‬בדרך בורמה נפצע ברגלו‪ .‬החינוך‪ ,‬ולאחר מכן כיו"ר יד ושם‪ .‬לדבריו‪ ,‬הקריירה שלו למרשימים ונדירים כל כך‪.‬‬ ‫לילה ארוך שכב בשדה והמתין שיבואו לחלצו‪" .‬האידיאולוגיה הציונית לא הייתה עבורו דבר משה שייך לקבוצה המיוחדת במינה שזכתה‬ ‫את התנים שהתקרבו אליו גירש בעזרת אבנים מופשט‪ .‬היא הייתה תמצית הווייתו‪ ,‬ועמדה לעצב במו ידיה את המשק המקומי מראשיתו‪,‬‬ ‫שליקט לידו‪ .‬כשהגיע לבית החולים‪ ,‬אמרו בבסיס כל מעשה שעשה‪ .‬הוא היה איש חכם‪ ,‬ולהפוך את ישראל לנס הכלכלי שהייתה בשני‬ ‫לו הרופאים שהם חייבים לקטוע את רגלו‪ .‬שנעזרתי בחוכמתו פעם אחר פעם‪ .‬הוא היה העשורים הראשונים לקיומה"‪.‬‬ ‫‪13‬‬ ‫נשים בשואה‬ ‫"הצלה מן הכאב והקללה"‪ .‬ציור של פרידה קאלו‬ ‫נשים ומשפחה בשואה‬ ‫אסופת המאמרים שפרסמה אסתר הרצוג תחת השם "נשים ומשפחה בשואה"‪ ,‬פורסת בפני הקורא מגוון‬ ‫עשיר ומרתק של התייחסויות לתחום שהוזנח משך שנים ארוכות על ידי חוקרי השואה‪ .‬גם כאן‪ ,‬מלמדים‬ ‫המאמרים‪ ,‬הנרטיב הגברי שלט בכיפה‬ ‫|ד"ר אסתר הרצוג |‬ ‫מזה כ‪ 17-‬שנים אני עוסקת בענייני נשים‪,‬‬ ‫בהקשרים אקדמיים‪ ,‬ציבוריים ופוליטיים‪.‬‬ ‫ממקום זה התקרבתי למחקר ולפעילות חינוכית‪-‬‬ ‫ציבורית הקשורים לשואה‪ .‬אבי‪ ,‬בונדי ז"ל‪ ,‬נולד‬ ‫וגדל בהונגריה‪ ,‬ואמי‪ ,‬אווה‪ ,‬שתזכה לחיים טובים‬ ‫וארוכים‪ ,‬נולדה וגדלה בקרפטרוסיה‪ .‬שניהם‬ ‫איבדו הורים ובני משפחה נוספים בשואה והיו‬ ‫בעצמם במחנות הריכוז וההשמדה ועברו אחר‬ ‫כך את מחנות העקורים באיטליה (שם אני‬ ‫נולדתי) ובקפריסין‪.‬‬ ‫‪14‬‬ ‫למרות הרקע הזה‪ ,‬ובמידה רבה כפי שקרה‬ ‫ברבות מהמשפחות של ניצולי השואה‪ ,‬לא ידעתי‬ ‫את השואה מהבית‪ .‬כמו מרבית האנשים שגדלו‬ ‫בישראל ידעתי את מה שלימדו בבית הספר‪ ,‬את‬ ‫מה שהשמיעו ברדיו ואח"כ הראו בטלוויזיה‪:‬‬ ‫מצוות אנשים מלומדה‪ ,‬ממרחק בטוח שלא‬ ‫ממש נוגע‪ .‬בבית שלי לא דיברו על השואה‪ .‬אבי‬ ‫דווקא רצה לדבר על עבודות הכפייה‪ ,‬חוויות‬ ‫אושוויץ ומצעד המוות‪ ,‬אבל אמי מנעה ממנו‬ ‫מלהעלות באוזנינו‪ ,‬שתי בנותיהם‪ ,‬את סיפוריו‪.‬‬ ‫גם אחרי שיחות רבות עם אמי‪ ,‬עדיין איני בטוחה‬ ‫אם היא עשתה זאת משום שרצתה לגונן עלינו‪,‬‬ ‫או על עצמה‪ ,‬ואולי על שלושתנו‪.‬‬ ‫רק כשהגעתי לאוקספורד בקיץ ‪,2000‬‬ ‫ובמקרה הזדמנתי לכנס בינלאומי על השואה‬ ‫שהתקיים שם‪" ,‬התחברתי" אל השואה‪ .‬זה קרה‬ ‫בעיקר בזכות החשיפה למחקריהן של חוקרות‪,‬‬ ‫העוסקות בשואה מזווית פמיניסטית‪ .‬במקביל‪,‬‬ ‫הייתה אמי חוזרת ומציקה לי שאכתוב על‬ ‫השואה ואף נוזפת בי על כך שאיני מגלה עניין‬ ‫בסיפור שלה מהשואה‪.‬‬ ‫נשים בשואה‬ ‫אני מניחה שמרחק הזמן ההולך ומתרחב‬ ‫מאותה תקופה מעמעם את תחושות הכאב ומקל‬ ‫עליה לגעת בזיכרונות הקשים‪ .‬השינוי בגישתה‪,‬‬ ‫מהשתקת הזיכרונות לכמיהה שהדברים יתועדו‪,‬‬ ‫משתלב בתופעה רחבה‪ ,‬מוכרת‪ ,‬המיוחסת‬ ‫לניצולי שואה רבים‪ .‬במשך שנים העדיפו את‬ ‫השתיקה‪ ,‬ועם ההתקרבות לסוף חייהם גובר‬ ‫בהם הצורך להותיר עדות אישית על הדברים‬ ‫שחוו‪ .‬הצורך לספר את סיפורם כרוך‪ ,‬כנראה‪,‬‬ ‫גם בצורך לשמש פה ליקיריהם שנספו ולהבטיח‬ ‫את הנצחת זכרם‪.‬‬ ‫מאז אותו קיץ בשנת ‪ 2000‬אני מוצאת את‬ ‫עצמי מעורבת בנושא השואה‪ :‬בשיחות עם‬ ‫אימי ועם חברותיי‪ ,‬בקריאה‪ ,‬בכתיבה אקדמית‬ ‫ופובליציסטית‪ ,‬בהרצאות‪ ,‬בארגון כנסים‬ ‫ובעריכת קובץ הספר‪ .‬לאותן חוקרות‪ ,‬שביניהן‬ ‫היו‪ :‬דליה עופר‪ ,‬אסתר פוקס ומירנה גולדנברג‪,‬‬ ‫אשר את דבריהן שמעתי בכנס בהפתעה ומתוך‬ ‫תחושת גילוי‪ ,‬אני חבה את ראשית הכרתי את‬ ‫השואה שלי‪ ,‬כאישה‪ .‬הן עשו עבורי‪ ,‬ועבור נשים‬ ‫בכלל‪ ,‬את השואה לנושא עם משיכה מחקרית‬ ‫ומעשית ועם השלכות רבות להוויה ולחוויה‬ ‫הנשית בימינו אלה‪.‬‬ ‫"בבחינת השפעת הזעזועים‬ ‫שגרם השלטון הנאצי לקהילות‬ ‫היהודיות‪ ,‬מתברר כי השינויים‬ ‫והמאבק על ההישרדות היו‬ ‫כרוכים בהתחזקות הנשים‬ ‫גם במשפחה וגם בהנהגה‬ ‫הציבורית"‬ ‫אחת ההרצאות המפתיעות שאליהן נחשפתי‬ ‫באוקספורד הייתה זו של מירנה גולדנברג‪ ,‬אשר‬ ‫דיברה על היחס המיוחד של נשים במחנות‬ ‫לאוכל‪" .‬דיבורי פה"‪ ,‬היא כינתה את העיסוק‬ ‫החברתי‪-‬נשי באוכל‪ ,‬שהתבסס על החלפת‬ ‫מרשמים מבית אמא וסבתא‪ .‬היא הסבירה‬ ‫שהדיבורים וההתעסקות המתמשכת במרשמי‬ ‫אוכל חיזקו את הנשים‪ ,‬נתנו להן תחושת שייכות‬ ‫משפחתית והזדמנות לייצר זהות ומעמד חדשים‪,‬‬ ‫כמו גם אמצעים לשמירת מסורות יהודיות‪.‬‬ ‫מקומם של סטריאוטיפים מגדריים בסרטים‬ ‫על השואה‪ ,‬שעליהם דיברה אסתר פוקס באותו‬ ‫כנס‪ ,‬היה מבחינתי עניין חדש‪-‬ישן‪ ,‬שונה אך‬ ‫דומה לסוגיות שבהן אנחנו עוסקות ביומיום‬ ‫של הפעילות הפמיניסטית‪ .‬פוקס תיארה ובחנה‬ ‫הכל התחיל בהרצאה מפתיעה אחת‪ .‬אסתר הרצוג‬ ‫"בתוך ההידרדרות בתנאי החיים התבלטו כושר ההסתגלות של‬ ‫הנשים באלתור אמצעי הישרדות וכישרון חברתי בפיתוח מסגרות‬ ‫חלופיות למשפחה ה'מסורתית'"‬ ‫את האופן המכליל שבו מוצגים ארכיטיפים‬ ‫מגדריים‪ ,‬דמויות של נשים המתוארות ברבים‬ ‫מהסרטים ‪ -‬או כבעלות נטיות אובדניות‪ ,‬או‬ ‫כמשוגעות או כקורבנות של פגיעה מינית‪ .‬גם‬ ‫גברים מוצגים לרוב בסרטים על השואה באופן‬ ‫סטריאוטיפי כתוקפנים‪ ,‬אכזריים ואלימים‪.‬‬ ‫התחזקות מעמד האישה ‪ ‬‬ ‫הזעזועים שהכו במסגרת המשפחתית הם‬ ‫ההקשר החברתי הבולט ביותר שבו עוסק‬ ‫הספר‪ .‬השינויים בתוך המשפחה לא התחוללו‬ ‫בבת אחת‪ .‬הם התרחשו במהלך ובמקביל‬ ‫להתפתחויות במדיניות הגזע הנאצית‪ .‬הקשר‬ ‫בין תהליכים אלו לבין השינויים במנהיגות‬ ‫ובחלוקת התפקידים בתוך המשפחה‬ ‫עולה בכמה מהמאמרים‪ .‬הם מצביעים על‬ ‫התחזקותה של האישה והתרחבות תחומי‬ ‫השפעתה במשפחה‪ ,‬בעת שהגברים נעדרו‬ ‫ממנה או התערער מעמדם בתוכה‪ .‬בתוך‬ ‫ההידרדרות בתנאי החיים התבלטו כושר‬ ‫ההסתגלות של הנשים באלתור אמצעי‬ ‫הישרדות וכישרון חברתי בפיתוח מסגרות‬ ‫חלופיות למשפחה ה"מסורתית"‪.‬‬ ‫הסתגלנות של הנשים באה לידי ביטוי‬ ‫בנטילת תפקידים של ריכוך הגזרות הפוגעות‬ ‫בבני המשפחה‪ ,‬באחריות על שמירת‬ ‫שיגרה בחיי המשפחה ההולכים ומתפרקים‪,‬‬ ‫בהשגת מקורות קיום אלטרנטיביים ועד‬ ‫אימוץ תפקידים משפחתיים המחליפים את‬ ‫אלו הקונבנציונליים‪ ,‬כאמצעי להישרדות‪.‬‬ ‫התפקידים החברתיים המשתנים של‬ ‫נשים מתוארים כקשורים באופן הדוק‬ ‫למציאות הסובבת והמשתנה‪ ,‬אשר מייצרת‬ ‫את האפשרויות והאילוצים עבור הנשים‪.‬‬ ‫משתמע מהמאמרים שקיום המשפחה‬ ‫תלוי בהימצאותה של אישה בתוכה וקשור‬ ‫ליכולת קבלת החלטות במציאות המשברית‬ ‫והמאיימת‪.‬‬ ‫מריון קפלן‪ ,‬מהחוקרות הפמיניסטיות‬ ‫הבולטות של השואה‪ ,‬הצביעה על כך‬ ‫שהכישורים החברתיים‪-‬סתגלניים של נשים‬ ‫שימשו אותן ואת קרוביהן כאשר הגברים‬ ‫הוצאו ממקומות העבודה‪ ,‬גורשו למחנות‬ ‫ונשברו נפשית‪ ,‬כשמעמדם כמפרנסים‬ ‫וכ"ראשי משפחה" נפגע‪ .‬מאמריהן של לידיה‬ ‫שמה‪ ,‬דליה עופר ואירית קנבל‪-‬דובלון מחזקים‬ ‫את המסקנות של קפלן‪.‬‬ ‫‪ ‬סיפורה האישי של לידיה‪ ,‬על חיי משפחתה‬ ‫בצל קורתם‪-‬מקלטם של בני זוג איטלקים‪,‬‬ ‫ממחיש את ההשתנות ביחסים בין המינים‬ ‫המשך בעמוד ‪16‬‬ ‫‪15‬‬ ‫נשים בשואה‬ ‫המשך מעמוד ‪15‬‬ ‫נשים בגטו ורשה‪1941 ,‬‬ ‫צילום‪ :‬ארכיון יד ושם‬ ‫"פעם אחר פעם היו אמירותיה של אמי אמירות של סלחנות‬ ‫ואפילו של רחמים‪ .‬כאשר עיינתי בתמלילי שיחותיי עם אמי מצאתי‬ ‫את עצמי מופתעת מהאופן שבו האנישה אמי את מה שנתפס‬ ‫אצלנו כהתגלמות השטניות"‬ ‫במצבים שיצרה המלחמה‪ ,‬הרחק מהבית‬ ‫ומשגרת החיים הרגילה של חיי משפחה‪.‬‬ ‫בהסתכלותה לאחור על הזיכרון של אותם‬ ‫הימים קובעת שמה כי התנהלותן של הנשים‪,‬‬ ‫האם ובעלת הבית‪ ,‬הייתה סתגלנית יותר‬ ‫ומעוררת כבוד‪ .‬התנהלותה של האם הייתה‬ ‫מבוססת על תושייה ומיומנות לשמור על‬ ‫‪16‬‬ ‫איזון ושיגרה לעומת אובדן הסמכות ותחושות‬ ‫הבלבול של האב‪.‬‬ ‫‪ ‬עופר קובעת ש"המאמץ היומיומי לשרוד‬ ‫היה בעל משמעות מעבר לפת הלחם‪ ,‬וכדי‬ ‫להחזיק מעמד בתנאי ההשפלה הרעב‬ ‫והסבל הפיסי והנפשי‪ ,‬נדרשה מידה עצומה‬ ‫של דבקות בעולם ערכים ובתמונת עתיד‪.‬‬ ‫הנשים נדרשו לשמור על הרוח החיובית בתא‬ ‫המשפחתי…"‪.‬‬ ‫‪ ‬גם אניטה טרסי עוסקת במאבק על‬ ‫ההישרדות במשפחה‪ .‬היא נוגעת בהכרעות‬ ‫הרות גורל ומזעזעות שהתקבלו במסגרת‬ ‫התא המשפחתי‪ .‬ככל שנחשפה המדיניות‬ ‫הגרמנית והופנמה התובנה כי המאבק הוא‬ ‫על עצם ההישרדות‪ ,‬נקלעו בעלי משפחות‪,‬‬ ‫גברים ונשים‪ ,‬למצוקה ערכית קיומית סותרת‪.‬‬ ‫מחד‪ ,‬מאמץ להציל חיים ככל שרק ניתן‬ ‫וקודם כל את בעלי הסיכוי הרב יותר לשרוד‪,‬‬ ‫למען ההמשכיות הביולוגית של המשפחה‬ ‫ושימור הזיכרון שלה‪ .‬מאידך‪ ,‬השאיפה‬ ‫לשמור בכל מחיר על היחד המשפחתי‪ ,‬אפילו‬ ‫במחיר אובדן כולל‪ .‬התנהגויות כאלה הופכות‬ ‫הגיוניות ואפילו מחויבות המציאות בהקשר‬ ‫של השואה‪.‬‬ ‫הקשר בין הישרדות בשואה לבין נשים‬ ‫ומשפחה‪ ,‬עולה גם במאמר של יהודית בובר‬ ‫אגסי על "משפחות המחנה" של האסירות‬ ‫היהודיות ברוונסבריק‪ .‬אך אצל בובר אגסי‬ ‫משפחה היא לא רק יחידה חברתית שגבולותיה‬ ‫נקבעים על פי קשרים ביולוגיים וקשרי‬ ‫נישואין והורות‪ ,‬המוכרים על ידי המדינה‪.‬‬ ‫משפחה היא גם קבוצה חברתית קטנה של‬ ‫נשים לעזרה הדדית‪ ,‬המתארגנת אד‪-‬הוק‬ ‫כאמצעי להסתגלות‪ ,‬לתמיכה בפרט‪ ,‬תמיכה‬ ‫שמתוארת לעיתים קרובות כהצלת חיים‪.‬‬ ‫לאה באלינט מדגישה במאמרה את הגבורה‬ ‫הקולקטיבית של אמהות אלמוניות רבות‪,‬‬ ‫שהקריבו את חייהן למען ילדיהן‪ .‬באלינט‬ ‫מתמקדת בגבורה העילאית של אמהות בפולין‪,‬‬ ‫שניסיונן להציל את ילדיהן עלה לרובן בחייהן‪.‬‬ ‫מעשיהן והקרבתן צמחו מהקשר החברתי‪-‬‬ ‫תרבותי העמוק בין ילדים לנשים‪ .‬זוהי תובנה‬ ‫שעולה גם מהמחקר של אירית קנבל‪-‬דובלון וגם‬ ‫מזיכרונותיה של אימי‪ ,‬המתוארים במאמר שלי‪.‬‬ ‫נשים כמנהיגות‪ ‬‬ ‫בעוד שבאלינט דנה בגבורת הנשים‪,‬‬ ‫הקשורה לתפקידן המסורתי‪-‬המקובל של‬ ‫נשים כאימהות‪ ,‬סיפורי הגיבורות‪ ,‬במאמריהן‬ ‫של הרטה נובאוור‪ ,‬נעמי שימשי‪ ,‬מירי פרייליך‬ ‫ורושל סיידל‪ ,‬עוסקים בתפקידים פחות‬ ‫מוכרים של נשים‪ ,‬כמנהיגות‪ ,‬לצד הגברים‪,‬‬ ‫במאבק למען הישרדות הכלל‪.‬‬ ‫ההסתכלות על נשים מעבר למיקום המובן‬ ‫נשים בשואה‬ ‫מאליו שלהן בבית ובמשפחה מעלה היבטים‬ ‫פחות מוכרים בחקר השואה‪ .‬כך מאמרה‬ ‫של שימשי מעלה את דמותן המרתקת של‬ ‫טמה ולנקה הקשריות ומתאר את התפקידים‬ ‫הלא "נשיים" שהוטלו על נשים בפעילות‬ ‫מחתרתית‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬העובדה שנשים אלו‬ ‫היו צעירות‪ ,‬יפות‪ ,‬ונראו כמו נשים אריות‪,‬‬ ‫מלמדת שגם כאשר נשים נטלו חלק בתפקידים‬ ‫"לא נשיים"‪ ,‬עדיין עשו זאת וגם תועדו ב"כובע‬ ‫הנשי" הסטריאוטיפי‪ ,‬שבהקשר זה היקנה להן‬ ‫יתרון על גברים‪.‬‬ ‫"אמי נוטלת לעצמה את‬ ‫הזכות והחופש להשוות בין‬ ‫הקשרים רחוקים ושונים‪ ,‬אפילו‬ ‫כאשר אלו מייצגים שטניות‬ ‫האסורה‪ ,‬לכאורה‪ ,‬להשוואה‪.‬‬ ‫היא מצליחה לראות בבני אדם‬ ‫פרטים ולא מהות קולקטיבית‬ ‫בעלת פני רשע מוחלט"‬ ‫גם לילי שטראסמן‪ ,‬במאמרה של פרייליך‪,‬‬ ‫שהייתה משוררת‪ ,‬עורכת ספרותית ומתרגמת‬ ‫של ספרות אירופאית לפולנית‪ ,‬הצטיינה‪ ,‬מלבד‬ ‫במקצועיות רבה‪ ,‬ביופי ובמראה "לא יהודי"‪.‬‬ ‫העובדה שביתה בווארשה היה מרכז חברתי‬ ‫ותרבותי של סופרים‪ ,‬אנשי רוח ופקידי ממשל‪,‬‬ ‫היא עוד דוגמא "נשית" מוכרת לתרומתן‬ ‫הסמויה והעקיפה של נשים להתנהלות‬ ‫החברתית‪ .‬כלומר‪ ,‬הדמויות המתוארות‬ ‫משלבות מנהיגות "נשית" מוכרת לצד פריצה‬ ‫מסוימת של גבולות ההגמוניה הגברית‪.‬‬ ‫‪ ‬במאמר על אסירות פוליטיות יהודיות‬ ‫ברוונסבריק‪ ,‬מביאה סיידל את סיפוריהן‬ ‫של שבע נשים ממגוון הקשרים ודעות‬ ‫פוליטיות‪ .‬סיפוריהן של אולגה בנאריו פרשטש‪,‬‬ ‫הקומוניסטית הגרמנייה‪ ,‬וד"ר קתה פיק לייכטר‪,‬‬ ‫הסוציאל‪-‬דמוקרטית האוסטרית‪ ,‬מתארים‪,‬‬ ‫בדומה למאמרה של שימשי‪ ,‬את מנהיגותן‬ ‫לפני ובתוך המחנות‪ .‬כמו שמידל וגולדשטרן‪,‬‬ ‫בעבודתה של נובאוור‪ ,‬פיק לייכטר לא התקבלה‬ ‫לאוניברסיטת וינה‪ ,‬שלא קיבלה נשים‪ .‬יתר על‬ ‫כן‪ ,‬קתה פעלה למען זכויות נשים‪ ,‬כראש מחלקת‬ ‫התעסוקה בממשלת אוסטריה‪ ,‬ובמחקר על‬ ‫נשים עובדות‪ ,‬והשתתפה בפעילות פמיניסטית‪,‬‬ ‫שנשים יהודיות נטלו בה חלק‪.‬‬ ‫חשיבותה של הזכירה כאמצעי להחייאה‬ ‫מטאפורית‪ ,‬כפי שעולה במאמריהן של הרטה‬ ‫נובאוור‪ ,‬נאוה סמל ובתיה ברוטין‪ ,‬מתחברת‬ ‫לסוגיית הזכירה המגדרית‪ ,‬שאותה מדגישה‬ ‫רונית לנטין‪ .‬לנטין תופשת את הזיכרון הנשי‪,‬‬ ‫המתברר מתוך עדויות שורדות טרנסניסטריה‬ ‫שחקרה‪ ,‬כנרטיבים מעגליים‪ ,‬מהוססים ולא‬ ‫גמורים‪ .‬הסיפורים האישיים שלהן שונים‬ ‫מסיפורי הגברים‪ ,‬העשויים בתבנית הזיכרון‬ ‫הקיבוצי והלאומי‪.‬‬ ‫‪ ‬המחקר הפמיניסטי מצביע על כך שבתקופות‬ ‫של משבר וחוסר יציבות מתערערים המבנה‬ ‫וחלוקת הכוח המגדריים ומתאפשרת השתלבות‬ ‫רבה יותר של נשים בתפקידים ובמעמד‬ ‫החסומים בפניהן בזמנים "רגילים"‪ .‬בתקופות‬ ‫אלו נפתחות בפני נשים הזדמנויות חדשות‬ ‫לממש את צרכיהן ויכולותיהן‪ ,‬לקחת חלק‬ ‫בהנהגה‪ ,‬ואף פעילותן השגרתית בתפקידי‬ ‫טיפול זוכה ליתר הכרה‪ .‬עם התייצבות המציאות‬ ‫החברתית נשים נדחקות שוב אל מקומן בשולי‬ ‫העשייה הכלכלית‪-‬פוליטית‪ .‬תופעה זו מתגלה‬ ‫גם בחלק מהמאמרים בקובץ‪ .‬בבחינת השפעת‬ ‫הזעזועים שגרם השלטון הנאצי לקהילות‬ ‫היהודיות‪ ,‬מתברר כי השינויים והמאבק על‬ ‫ההישרדות היו כרוכים בהתחזקות הנשים גם‬ ‫במשפחה וגם בהנהגה הציבורית‪ .‬יחד עם זאת‪,‬‬ ‫נראה שהשינויים לא הפכו את הסדר החברתי‬ ‫ואת יחסי הכוח בין המינים על פיהם‪.‬‬ ‫הזיכרונות המרוככים‬ ‫של אמא‬ ‫הספר מוקדש לאמי‪ ,‬באהבה ובהערכה עמוקה‪.‬‬ ‫במאמר שלי בספר‪ ,‬המבוסס על שיחותיי איתה‪,‬‬ ‫ניסיתי לתת ביטוי לסיפור השואה שלה ולאופן‬ ‫שבו היא מפרשת את הזיכרונות ומחברת אותם‬ ‫לחייה ולנעשה בארץ‪.‬‬ ‫מהמאמר שלי משתמע שההיזכרות‪ ,‬כמו‬ ‫פעילויות אנושיות אחרות‪ ,‬מושפעת מתכתיבים‬ ‫מגדריים‪ .‬אני סבורה שגם צורת החשיבה בהווה‬ ‫על העבר מבטאת דפוסים מגדריים‪ .‬ההתעקשות‬ ‫של אמי לזכור את האירועים באמצעות חשיבה‬ ‫חיובית ונטייתה "לרכך" את זיכרון האירועים‪,‬‬ ‫מצביעות‪ ,‬כך נראה לי‪ ,‬על אופני זכירה התואמים‬ ‫דפוסי התנהגות המוכרים כ"נשיים"‪.‬‬ ‫‪ ‬אחת התגובות המפתיעות שעלו בשיחות עם‬ ‫אמי הייתה הגישה הסלחנית שבה התייחסה‬ ‫לעיתים קרובות אל הנאצים בכלל ואל האנשים‬ ‫שהיו במחנות שבהם הייתה‪ ,‬כפרטים‪ .‬הנחתי‪,‬‬ ‫כמובן‪ ,‬ששנאת שורדי השואה כלפי כל אלו שהיו‬ ‫קשורים למשטר הנאצי היא גורפת ומוחלטת‪.‬‬ ‫אך פעם אחר פעם היו אמירותיה של אמי‬ ‫אמירות של סלחנות ואפילו של רחמים‪ .‬כאשר‬ ‫עיינתי בתמלילי שיחותיי עם אמי‪ ,‬מצאתי את‬ ‫עצמי מופתעת מהאופן שבו היא האנישה את‬ ‫מה שנתפש אצלנו כהתגלמות השטניות‪.‬‬ ‫באופן עקבי ועקשני היא עמדה על כך שאין‬ ‫"הם" אחד ומכליל שלתוכו ניתן להכניס את כל‬ ‫הגרמנים‪ .‬בתיאורים שלה יש אנשים שונים ויש‬ ‫גם מצבים משתנים‪ .‬אין באמי שנאה‪ .‬אמרתי‬ ‫לה‪" :‬תראי‪ ,‬אמא‪ ,‬את בכלל לא מדברת בשנאה?"‬ ‫והיא ענתה‪" :‬אין בי שנאה"‪ ,‬תהיתי והקשיתי‪:‬‬ ‫"אין בך שנאה?" והיא בשלה‪" :‬לא‪ ,‬לא‪ .‬מפני‬ ‫שאני יודעת‪ ,‬הם גם סבלו‪ .‬אבל זהו‪ ,‬שהם הלכו‬ ‫כמו טמבלים אחרי הפיהרר‪ .‬לא ניסו להרוג אותו‬ ‫כמה פעמים? הרי היו‪ ,‬בין הקצינים‪ ,‬שניסו‪ .‬אי‬ ‫אפשר היה‪ .‬תמיד תפסו אותם והרגו אותם‪ ".‬ואני‬ ‫מתעקשת‪" :‬בכל זאת‪ ,‬קשה להבין שאין שנאה‪.‬‬ ‫את יודעת‪ ,‬אחרי כל מה שעושים לך‪ ,‬כאלה‬ ‫דברים מזוויעים…" והיא בשלה‪" :‬טוב‪ ,‬אבל הם‬ ‫קיבלו פקודה‪ .‬זה מה שהם היו צריכים לעשות‪.‬‬ ‫לא עזר להם"‪ .‬והיא מוסיפה הסתייגות פסקנית‬ ‫מההכללה הגורפת והמוקיעה את כל הגרמנים‪,‬‬ ‫"תראי‪ ,‬הגרמנים לא היו כולם חיות‪ .‬היטלר רק‬ ‫עשה‪ ,‬מהצעירים במיוחד‪ ,‬אלה שהתלהבו‪ .‬אבל‬ ‫היו כאלה שלא הייתה להם שום ברירה"‪.‬‬ ‫אני שואלת מספר פעמים מנין היא שואבת את‬ ‫הערכתה ואת בטחונה בכך ש"הכריחו אותם"‪,‬‬ ‫והיא אומרת בתקיפות "זה מאה אחוז‪ .‬זה היה‬ ‫ידוע‪ .‬הכריחו אותם‪ ...‬לא הייתה להם ברירה‪.‬‬ ‫היו מבוגרים יותר קצת‪ ,‬ששמה הסתכלו עלינו‬ ‫כמו ילדים שלהם‪ .‬את ממש ראית‪ .‬למשל‪ ,‬לקחו‬ ‫אותנו פעם ביום שלא עבדנו בחוץ‪ ,‬ביום ראשון‪.‬‬ ‫היה שמה בעל מפעל שהיה לו קרח‪ ,‬אז לקחו‬ ‫אותנו בחורף‪ ,‬קבוצה‪ ,‬לחתוך קרח ולהעמיס על‬ ‫האוטו ואחרי זה לקחו אותנו להוריד את הקרח‬ ‫למרתף‪ .‬ואחרי זה נתנו לנו אוכל במטבח בתוך‬ ‫המפעל‪ .‬מה זה אכלנו? היינו חולות‪ .‬אכלנו‬ ‫כרוב‪ ...‬ובעד זה הלכנו לעבוד שמה‪ ,‬ידענו שנקבל‬ ‫ארוחה טובה"‪.‬‬ ‫ועוד היא מספרת‪" :‬היה אחד כזה מותק‪,‬‬ ‫בחורצ'יק יפהפה‪ ,‬אז הוא תמיד ניגש אליי‬ ‫והתעניין‪ ,‬מאיפה אני באה‪ ...‬והוא סיפר גם כן‬ ‫ששלחו אותו‪ .‬היו כאלה שהיו אנושיים מאוד‬ ‫ולא היו נוגעים באצבע‪ .‬אני משתדלת לזכור‬ ‫המשך בעמוד ‪18‬‬ ‫‪17‬‬ ‫נשים בשואה‬ ‫המשך מעמוד ‪17‬‬ ‫את הדברים האלה… ככה שזה לא נורא‪ .‬אחרת‬ ‫אי אפשר לחיות עם זה‪ .‬היו בני אדם‪ .‬בטח שהיו‪.‬‬ ‫מה את חושבת‪ ,‬כל הגרמנים היו חיות? בטח‬ ‫שהיו מקרים כאלה שהיו רעים‪ ,‬ממש‪ .‬תראי‪ ,‬אני‬ ‫לא מקנאה באף בן אדם שעושה רע לשני‪ .‬לא‬ ‫מאמינה שהוא יכול להיות שלם עם עצמו בחיים‬ ‫שלו"‪.‬‬ ‫"אחת התגובות המפתיעות שעלו‬ ‫בשיחות עם אמי הייתה הגישה‬ ‫הסלחנית שבה התייחסה לעיתים‬ ‫קרובות אל הנאצים בכלל ואל‬ ‫האנשים שהיו במחנות שבהם‬ ‫הייתה‪ ,‬כפרטים"‬ ‫על רוע הבנה וסלחנות‬ ‫היא מודה שהיו גם‪ ,‬כמובן‪ ,‬גרמנים רעים ואף‬ ‫אכזריים‪ ,‬כמו‪ ,‬למשל‪ ,‬אס‪.‬אסית אחת‪ ,‬שהיתה‬ ‫מאוד אכזרית והסתובבה "עם מקל כזה‪ ,‬ביד‬ ‫אחת… ועם זה היא הייתה מלקה שמה‪ .‬אוי‬ ‫ואבוי להם‪ ,‬שזה היה ממש רחמנות‪ .‬אני זוכרת‬ ‫עד היום‪ ,‬ככה‪ ,‬עם המקל ביד ושמה טיילה איפה‬ ‫שגרנו בבאראק"‪ .‬ומייד היא מוסיפה דברים‬ ‫של הבנה ואף חמלה למצבן של הנשים שגויסו‬ ‫על ידי הנאצים לשמש כאס‪.‬אסיות‪" :‬מסכנות‬ ‫כאלה‪ ,‬פתאום את רואה אותה עם בטן כזאתי‪,‬‬ ‫הרי היטלר רצה שיביאו ילדים… אז הם עם כל‬ ‫חייל עשו ילדים‪ ,‬שיהיה להיטלר… והוא לקח‬ ‫את הילדים‪ .‬רק שיביאו ילדים‪ ,‬שיהיה לדורות‬ ‫הבאים‪ ,‬מפני שמתו אולי איזה ‪ 20‬מיליון גרמנים‬ ‫במלחמה‪ .‬אז שיהיו חיילים‪ .‬על זה הוא חשב‪,‬‬ ‫השטן הזה… אז הן היו מסתובבות שמה בהריון‪,‬‬ ‫ופתאום היא נעלמה‪ ,‬הלכה ללדת‪ ,‬ואחרי כמה‬ ‫שבועות חזרה"‪ .‬ובהמשך המשפט היא אומרת‪:‬‬ ‫"אני זוכרת אותן ככה‪ ,‬קטנטנות היו‪ ,‬ו'לוס' 'לוס'‪,‬‬ ‫זה לזוז‪ .‬ככה‪ ,‬מהר‪ ,‬מהר‪ ,‬מהר… והן היו לפעמים‬ ‫יותר גרועות מהגברים"‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬הדיבור על רוע הלב של האס‪.‬‬ ‫אסיות מתערבב עם ההבנה והסלחנות‪ ,‬הן היו‬ ‫"מסכנות" הכריחו אותן‪ ,‬לא הייתה להן ברירה‪.‬‬ ‫והיא מספרת עוד‪" :‬היו לנו שמה בחורות‬ ‫צעירות‪ ,‬ובאמת השאירו את הילדים אצל‬ ‫האמהות‪ .‬הכניסו להן בראש שיביאו ילדים‪...‬‬ ‫הן הלכו לעבוד‪ .‬זאת הייתה הפרנסה שלהן‪,‬‬ ‫לא היה ממה לחיות‪ ,‬הרי הן היו במשבר‪ .‬למה‬ ‫התחיל כל העסק? הבנת? הן עבדו פה‪ ,‬הן קיבלו‬ ‫משכורת‪ ,‬זה לא כמו חיילים ממש‪ ,‬הן באו להיות‬ ‫‪18‬‬ ‫חלוקת משקה חם בגטו ורשה‬ ‫שומרות‪ .‬הן האמינו‪ ,‬ההיטלר הזה הכניס להן‬ ‫לראש שצריך ילדים‪ .‬הלאומנות זה דבר נורא‪,‬‬ ‫זה מחלה איומה‪ .‬הם סבלו אח"כ…" ואני תוהה‬ ‫"מי סבלו?" והיא מסבירה "הגרמנים"‪ .‬וכשאני‬ ‫שואלת "את מרחמת עליהם?" היא עונה ללא‬ ‫היסוס "היו הרבה שסבלו‪ ,‬אלה שלא עשו כלום‪.‬‬ ‫אלה שעשו ‪ -‬הסתלקו‪ ,‬ברחו‪ .‬איפה תפסו את‬ ‫אייכמן? בארגנטינה"‪.‬‬ ‫‪ ‬זכירת הגרמנים והגרמניות כ"מסכנים"‪,‬‬ ‫כ"תמימים" וכמנוצלים על ידי היטלר‪ ,‬כזקוקים‬ ‫לפרנסה וכיוב'‪ ,‬עושה את הנאצים שפגשה לבני‬ ‫אדם "נורמליים" בעיני אמי‪ ,‬אך היא גם מחזקת‬ ‫את אישיותה ואנושיותה בתפיסה העצמית שלה‬ ‫בהווה‪ .‬הזכירה הזאת מתאימה‪ ,‬כנראה‪ ,‬לשקט‬ ‫הנפשי ולחוסן המוסרי שלה‪.‬‬ ‫הפתעה נוספת הייתה לי כאשר הבנתי עד‬ ‫כמה מרבה אמי לעשות שימוש בתפיסת‬ ‫השואה ביחסה לאירועים בחייה בארץ‪.‬‬ ‫בדברה על מה שהיה שם היא עוברת באופן‬ ‫אסוציאטיבי וקולח בין תקופות‪ ,‬משטרים‬ ‫ומצבים ורואה בקלות דמיון בין השואה‬ ‫לתופעות והקשרים חברתיים שונים לגמרי‪.‬‬ ‫‪ ‬למשל‪ ,‬את דעותיה על תופעת משתפי‬ ‫הפעולה עם הנאצים היא משווה ללא היסוס‬ ‫למשתפי פעולה בהקשרים אחרים‪ :‬במחנות‬ ‫בקפריסין‪ ,‬בכיבוש עיראק על ידי האמריקאים‬ ‫ובהבאת עובדים זרים לישראל‪ .‬וכך‪ ,‬כמעט‬ ‫בנשימה אחת‪ ,‬היא מסבירה לי‪" :‬גם שמה‬ ‫בקפריסין (כלומר‪ :‬כמו במחנות הריכוז)‪ ,‬היו‬ ‫להם את היהודים שהם שלטו‪ ...‬עכשיו תראי‬ ‫צילום‪ :‬ארכיון יד ושם‬ ‫בעיראק‪ ,‬למי הם נותנים שישלטו? לעיראקים‪.‬‬ ‫הם הורגים אחד את השני‪ .‬הנה‪ ,‬כמה עיראקים‬ ‫הרגו עיראקים בטעות‪ .‬אבל ככה זה הולך‪.‬‬ ‫הפריץ נותן לשני שהוא יהיה הרע‪ .‬אותו דבר‬ ‫עם הגרמנים‪ .‬נתנו שמה לבחורות משלנו‪,‬‬ ‫שהן יהיו הרעות‪ .‬למה להם? אנחנו עשינו את‬ ‫העבודה בשבילם‪ .‬כן‪ ,‬זה כל הפילוסופיה על‬ ‫רגל אחת… תראי אצלנו פה‪ ,‬אנחנו מביאים את‬ ‫העובדים הזרים‪ ,‬אנחנו היום הפריצים‪ .‬איך זה?‬ ‫למה אנחנו לא יודעים לעשות את זה לבד?"‬ ‫אמי נוטלת לעצמה את הזכות והחופש‬ ‫להשוות בין הקשרים רחוקים ושונים‪ ,‬אפילו‬ ‫כאשר אלו מייצגים שטניות האסורה‪ ,‬לכאורה‪,‬‬ ‫להשוואה‪ .‬היא מצליחה לראות בבני אדם‬ ‫פרטים ולא מהות קולקטיבית בעלת פני‬ ‫רשע מוחלט‪ .‬עמדות אלו מגלמות‪ ,‬בעיניי‪ ,‬את‬ ‫הבסיס לקיומה של חברה מוסרית‪ :‬את ההכרה‬ ‫במורכבות האנושית ובקיומו של הטוב‪,‬‬ ‫גם במקומות שבהם האנושיות נוצחה‪ ,‬את‬ ‫היכולת לתעב את הגרועים שבצוררים ולנוד‬ ‫לשפלותם‪ ,‬ואת היכולת לדחות כל הבחנה‬ ‫בין קבוצות שדמן מותר פחות או יותר‪ ,‬בין‬ ‫צדק אחד לנו ולמקורבינו לצדק אחר עבור מי‬ ‫שנתפסים כאויבינו‪.‬‬ ‫מתוך דברים שנשאה ד"ר הרצוג בהשקת‬ ‫קובץ המאמרים שערכה‪" :‬נשים ומשפחה‬ ‫בשואה"‬ ‫הקובץ כולל גם מאמרים של אניטה טרסי‪,‬‬ ‫יהודית בובר אגסי‪ ,‬לאה באלינט‪ ,‬הרטה נובאוור‪,‬‬ ‫יוג'ין גולדשטרן‪ ,‬נעמי שימשי‪ ,‬רושל סיידל‪,‬‬ ‫נאוה סמל ובתיה ברוטין‪.‬‬ ‫נשים בשואה‬ ‫"מסדר"‪ .‬ציור של אדית קיס‬ ‫האסירות הנשכחות‬ ‫של מחנה הריכוז רוונסבריק‬ ‫אדית קיס – מסדר! )!‪(Edith Kiss – Appel‬‬ ‫ספרה של פרופ' יהודית בובר אגסי עוסק בפרק נשכח בתולדות השואה‪ :‬קורותיהם‬ ‫של יותר מ‪ 16-‬אלף אסירים ברוונסבריק ‪ -‬נשים‪ ,‬נערות וילדים יהודים‬ ‫| ירח טל* |‬ ‫מחנה רוונסבריק‪ ,‬הממוקם צפונית לברלין‪,‬‬ ‫בתוך נוף אידילי של אגמים ויערות‪ ,‬היה‬ ‫מחנה הריכוז הנאצי היחיד לנשים‪ .‬בספרה‪,‬‬ ‫שנמנה עם תחום הסוציולוגיה ההיסטורית‬ ‫המשווה‪ ,‬עמדה יהודית בובר אגסי על הרקע‬ ‫והתנאים של נשים ממוצא שונה ועל גורלן‬ ‫בחמש תקופות במשך שש שנות קיומו של‬ ‫המחנה‪ .‬כסוציולוגית היא חקרה את היחסים‬ ‫החברתיים בין האסירות היהודיות לבין‬ ‫עצמן‪ ,‬וכן ביניהן לבין אסירות לא יהודיות‪.‬‬ ‫כמו כן‪ ,‬היא חקרה את הרקע החינוכי ואת‬ ‫צורות ההתנהגות המיוחדות לנשים היהודיות‪.‬‬ ‫הספר בהוצאת מאגנס יצא לאור ב‪.2011-‬‬ ‫אמה של בובר אגסי‪ ,‬מרגרטה בובר‪-‬‬ ‫נוימן‪ ,‬הייתה אסירה במחנה הריכוז‬ ‫המשך בעמוד ‪20‬‬ ‫‪19‬‬ ‫נשים בשואה‬ ‫המשך מעמוד ‪19‬‬ ‫הנאצי ברוונסבריק‪ ,‬כחשודה בריגול למען‬ ‫הסובייטים‪ ,‬וזאת לאחר שחוותה על בשרה‬ ‫את אימי השלטון הקומוניסטי הסובייטי בבתי‬ ‫הכלא ובמחנות הריכוז שלו‪ .‬במשך חמש‬ ‫שנות מאסרה נודעו לאמה של יהודית בובר‬ ‫אגסי על מקרים רבים שאירעו במחנה‪ ,‬וכן‬ ‫על התנהגותם של שומרי אס‪ .‬אס‪ ,‬מפקחות‬ ‫ומפקדים‪ .‬היא הכירה מאות אסירות מקבוצות‬ ‫לאום‪ ,‬קטגוריות ומקומות עבודה שונים‪ .‬היא‬ ‫למדה על זוועות בית החולים של המחנה‪.‬‬ ‫היא ידעה על העברתן של כמעט כל הנשים‬ ‫היהודיות שהיו במחנה לברנבורג בתחילת‬ ‫שנת ‪ ,1942‬ולאושוויץ החל מאוקטובר ‪1942‬‬ ‫עד אוקטובר ‪ .1944‬סיפורה שימש חלק‬ ‫מהעדות למחקר המקיף של בובר אגסי‪,‬‬ ‫שכלל עדויות מעשרות ניצולות ומאות בני‬ ‫משפחותיהן‪ .‬לספר נלווה תקליטור ובו כל‬ ‫הפרטים הבסיסיים שהמחברת הצליחה‬ ‫לאסוף על ‪ 16,363‬האסירות היהודיות שהיו‬ ‫במחנה הריכוז רוונסבריק‪.‬‬ ‫"ברוונסבריק אומנו שומרות‬ ‫אס‪ .‬אס כדי להכינן לתפקיד‬ ‫בכל מקום שהיו אסירות‪ .‬הן‬ ‫אומנו להטיח באסירות ללא‬ ‫הרף מילים גסות ואיומים‪,‬‬ ‫להכות בפניהן ובגופן באגרופים‬ ‫או באלות‪ ,‬לבעוט בהן בעזרת‬ ‫מגפיהן או לשסות בהן כלבים‬ ‫שינשכו את רגליהן"‬ ‫ברוונסבריק אומנו שומרות אס‪ .‬אס כדי להכינן‬ ‫לתפקיד בכל מקום שהיו אסירות‪ .‬הן אומנו‬ ‫להטיח באסירות ללא הרף מילים גסות‬ ‫ואיומים‪ ,‬להכות בפניהן ובגופן באגרופים או‬ ‫באלות‪ ,‬לבעוט בהן בעזרת מגפיהן או לשסות‬ ‫בהן כלבים שינשכו את רגליהן‪ .‬ברוונסבריק‬ ‫הייתה גם‪ ,‬למן ההתחלה‪ ,‬מערכת רשמית של‬ ‫ענישה‪ .‬בית הכלא של המחנה כלל בלוק‬ ‫ענישה ושורות של תאים שבהם נכלאו‬ ‫האסירות בתנאים של בידוד‪ ,‬חשכה גמורה‬ ‫והרעבה עד לסף מוות‪ .‬כבר בראשית ‪1940‬‬ ‫הנהיג הימלר עבור אסירות המחנה עונש של‬ ‫צליפות שוט (‪ 25‬צליפות‪ ,‬או כמות כפולה או‬ ‫משולשת)‪ ,‬אשר גרמו לסבל בל ישוער ולמקרי‬ ‫מוות רבים‪.‬‬ ‫‪20‬‬ ‫כמו בכל מחנות הריכוז הנאציים‪ ,‬שלטונות‬ ‫המחנה ברוונסבריק ‪ -‬הן האס‪ .‬אס‪ .‬והן הגסטפו‬ ‫ ניסו להגביל באופן שיטתי את מספרם של‬‫השורדים על ידי גרימה‪ ,‬או אי מניעה‪ ,‬של מות‬ ‫אסירים רבים ככל האפשר‪ ,‬בעיקר במשך חצי‬ ‫השנה האחרונה‪ .‬אסירות היו נתונות לסלקציה‬ ‫לתא הגזים ולצורות אחרות של הרג מאורגן‪ ,‬סף‬ ‫רעב כרוני‪ ,‬כוויות קור שנגרמו בשל חוסר‬ ‫בבגדים‪ ,‬בנעליים‪ ,‬בשמיכות‪ ,‬במחסה ובחימום‪,‬‬ ‫צפיפות קיצונית‪ ,‬זוהמה וטפילים (תנאים‬ ‫שגרמו להתפשטות של מגיפות שחפת‪,‬‬ ‫דיזנטריית‪-‬רעב‪ ,‬פורונקולוסיס ולבסוף גם‬ ‫מחלת טיפוס)‪ .‬האסירות אולצו גם לעבוד‬ ‫בעבודות פרך ‪ -‬העברת עפר ממקום למקום‪,‬‬ ‫פריקת ספינות ועבודה בתעשיית הנשק‪,‬‬ ‫התחמושת ומדי האס‪ .‬אס‪ - .‬וכמובן גם ההרעבה‬ ‫הקיצונית שהייתה מנת חלקן של האסירות‬ ‫שלא יכלו עוד לעבוד במחנות החיצוניים של‬ ‫רוונסבריק‪ .‬בין סוף ינואר למרס ‪ 1945‬מאות‬ ‫רבות של אסירות וילדיהן הועברו מרוונסבריק‬ ‫לברגן‪-‬בלזן‪ ,‬מחנה שנועד להיות מחנה השמדה‬ ‫ללא תאי גזים‪.‬‬ ‫הדימוי השגוי‬ ‫של האסירות ברוונסבריק‬ ‫בחודשיים האחרונים של המלחמה‪,‬‬ ‫האס‪ .‬אס אף שילח רכבות מוות‪ ,‬פשוטו‬ ‫כמשמעו‪ ,‬אשר נסעו לא רק במשך ימים‬ ‫אלא לפעמים במשך שבועות‪ .‬הנשים נדחקו‬ ‫לתוך קרונות משא לבהמות ללא אוכל‪ ,‬מים‬ ‫או תנאי סניטציה בסיסיים ביותר‪ .‬ברכבות‬ ‫אלה נשים מתו מרעב‪ ,‬מהתייבשות‪ ,‬מחנק‪,‬‬ ‫מתשישות ואפילו מהפרעות נפשיות‪ .‬רבות‬ ‫מרכבות אלה יועדו כמטרות להפצצות‬ ‫של בעלות הברית‪ .‬בשלב הסופי האס‪ .‬אס‬ ‫ארגן צעדות מוות לכיוון צפון‪-‬מערב‪ ,‬הן‬ ‫מרוונסבריק ומחנות העבודה הנספחים‬ ‫לו והן ממחנות בוכנוולד‪ ,‬שאלפי אסירות‬ ‫רוונסבריק נשלחו אליהם בשלב מוקדם יותר‪.‬‬ ‫הסיכוי לשרוד הצטמצם באופן משמעותי‪.‬‬ ‫שלטונות האס‪ .‬אס של המחנה ניסו גם‬ ‫להשמיד מסמכים רבים ככל האפשר‪ ,‬כולל‬ ‫רשימות הגעה‪ ,‬רשימות מוות בתא הגזים‬ ‫ואת הכרטסת המרכזית של המחנה‪ .‬מסמכים‬ ‫אלה הכילו אלפי דפים ‪ -‬רבים מהם בכמה‬ ‫עותקים‪ .‬בסוף אפריל ‪ 1945‬הקרמטוריום‬ ‫שימש לשריפת ניירות‪ ,‬בעוד ערימות ענקיות‬ ‫של גופות נותרו ללא קבורה‪ .‬האס‪ .‬אס גם‬ ‫השמיד את העדויות הפיזיות לפשעיו כאשר‬ ‫פוצץ את תא הגזים ב‪ 22-‬וב‪ 23-‬באפריל ‪.1945‬‬ ‫במשך כל תקופת קיומו של המחנה‪,‬‬ ‫שלטונות רוונסבריק מנעו מהאסירות לתעד‬ ‫את חוויותיהן על ידי איסור השימוש בנייר‬ ‫או בכלי כתיבה והגבלת הקשר עם העולם‬ ‫החיצון למכתב חודשי קצר ומצונזר בחומרה‪.‬‬ ‫לדעת פרופ' בובר אגסי‪ ,‬העובדה שמחנה‬ ‫רוונסבריק נתפס כהנחה שגויה בתודעה‬ ‫כ"מחנה עבודה" בלבד (בניגוד למחנות‬ ‫ההשמדה ההמונית)‪ ,‬ושני יסודות נוספים‬ ‫בדימוי הלאומי של השואה‪ ,‬תרמו אולי‬ ‫להזנחת קבוצה גדולה זו של נשים ‪ -‬הדרישה‬ ‫לסיפורי גבורה וההשמצות המקובלות שהיו‬ ‫מנת חלקן של הניצולות‪.‬‬ ‫"במקרים של ניצולות‪ ,‬נוצר‬ ‫מיתוס מצער ביותר‪ :‬טענו כי‬ ‫נשים יהודיות מסוימות – בעיקר‬ ‫נשים צעירות ויפות – שרדו‬ ‫מכיוון ששימשו כזונות בבתי‬ ‫הבושת של הצבא הגרמני‪ ,‬וכי‬ ‫הן אפילו סומנו ככאלה בעזרת‬ ‫קעקוע"‬ ‫פרופ' בובר אגסי יוצאת להגנת הניצולות‬ ‫ודימוין‪ ,‬ומציינת כי בנסיבות הנוראות ההן‬ ‫נשים בשואה‬ ‫נעלי נשים באתר זכרון לשואה בבודפשט‬ ‫הייתה זו גבורה מצד אדם אפילו לעשות‬ ‫מאמץ פשוט ביותר לשמר את אנושיותו‪,‬‬ ‫או‪ ,‬כדברי מרואיינות רבות‪ ,‬לשמר צלם‬ ‫אנוש ולהימנע משקיעה לרמה של בהמות‪.‬‬ ‫"במהלך המחקר"‪ ,‬מציינת בובר אגסי‪" ,‬למדתי‬ ‫על אודות צורה נוספת של גבורה‪ ,‬הן מניצולות‬ ‫והן מזיכרונות כתובים‪ :‬בקבוצות קטנות‬ ‫רבות מספור‪ ,‬או 'משפחות המחנה'‪ ,‬אסירות‬ ‫רוונסבריק יהודיות פיתחו צורות של עזרה‬ ‫הדדית‪ ,‬תמיכה ואחריות שיש לראותן כגבורה"‪.‬‬ ‫השמצות של ניצולות היו אולי סיבה נוספת‬ ‫להזנחה ולהתחלה המאוחרת יחסית של חקר‬ ‫ההיסטוריה של קבוצה גדולה זו של ניצולות‬ ‫שואה‪ ,‬מציינת פרופ' בובר אגסי בספרה‪.‬‬ ‫לטענתה‪ ,‬בשנים הראשונות לאחר המלחמה‪,‬‬ ‫אל כל הניצולים שהגיעו לישראל התייחסו‬ ‫כחשודים בשיתוף פעולה‪ .‬במקרים של‬ ‫ניצולות‪ ,‬נוצר מיתוס מצער ביותר‪ :‬טענו כי‬ ‫נשים יהודיות מסוימות ‪ -‬בעיקר נשים צעירות‬ ‫ויפות ‪ -‬שרדו מכיוון ששימשו כזונות בבתי‬ ‫הבושת של הצבא הגרמני‪ ,‬וכי הן אפילו‬ ‫בובר אגסי‪" :‬במהלך המחקר‬ ‫למדתי על אודות צורה נוספת‬ ‫של גבורה‪ ,‬הן מניצולות והן‬ ‫מזיכרונות כתובים‪ :‬בקבוצות‬ ‫קטנות רבות מספור‪ ,‬או‬ ‫'משפחות המחנה'‪ ,‬אסירות‬ ‫רוונסבריק יהודיות פיתחו‬ ‫צורות של עזרה הדדית‪ ,‬תמיכה‬ ‫ואחריות שיש לראותן כגבורה"‬ ‫סומנו ככאלה בעזרת קעקוע‪ .‬בובר אגסי‬ ‫טוענת מצידה כי היא מעולם לא ראתה עדות‬ ‫דוקומנטרית לטענה זו‪ ,‬אשר למרות זאת‬ ‫חדרה לתודעה הישראלית באמצעות הספרות‪.‬‬ ‫קבוצה גדולה יחסית של אסירות יהודיות‬ ‫ממחנה רוונסבריק‪ ,‬כ‪ 2000-‬נשים‪ ,‬נערות‬ ‫וילדים‪ ,‬ניצלו ב"מבצע ברנדוט" בפברואר‬ ‫‪ .1945‬המבצע אורגן על ידי הצלב האדום‬ ‫השבדי‪ ,‬בראשותו של הרוזן פולקה‬ ‫ברנדוט שב‪ 17-‬בספטמבר ‪ 1948‬נרצח‬ ‫בירושלים על ידי חבר בקבוצת יאיר שטרן‪,‬‬ ‫בעודו משמש כנציג האומות המאוחדות‬ ‫בישראל התומך בבינאום ירושלים‪.‬‬ ‫כל ניצולות רוונסבריק בישראל שפונו לשבדיה‬ ‫ורואיינו למחקר זה‪ ,‬דיווחו כי הן ראו בברנדוט‬ ‫מושיע וגיבור‪ .‬חלק מהן סיפרו כי הן פגשו‬ ‫בו אישית‪ .‬ישראל‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬לא הכירה‬ ‫רשמית בברנדוט‪ ,‬כ"חסיד אומות עולם"‪.‬‬ ‫לסיכום‪ ,‬מציינת בובר אגסי‪ ,‬לרשויות‬ ‫בגרמניה המזרחית היו סיבות‪ ,‬הן אנטי‬ ‫יהודיות והן אנטי ציוניות‪ ,‬להזנחה רבת‬ ‫השנים של ההנצחה והמחקר של אסירות‬ ‫יהודיות ברוונסבריק‪ .‬היו יסודות של עליונות‬ ‫גברית‪ ,‬וכנראה גם צרות אופקים לאומנית‪,‬‬ ‫שבגינם הוזנח המחקר היהודי‪/‬ישראלי‪.‬‬ ‫* הכותב הוא עורך ערוץ המדע של אוניברסיטת‬ ‫בר אילן‬ ‫‪21‬‬ ‫נשים בשואה‬ ‫כן‪ ,‬היה ניצול מיני בשואה‬ ‫אלימות מינית ואונס בגטאות ובמחנות הריכוז לא נחקרו על ידי חוקרי השואה‪ .‬אסופת מחקרים בשם "אלימות‬ ‫מינית נגד נשים יהודיות בתקופת השואה"‪ ,‬שיצאה לאור בארה"ב לפני שנתיים‪ ,‬פורצת דרך ומציפה בעוצמה את‬ ‫תודעת הציבור בנושא כאוב זה‬ ‫| עמרי מריאן |‬ ‫ספרן של ד"ר רושל סיידל ושל ד"ר סוניה‬ ‫הדג'פת'‪" ,‬אלימות מינית נגד נשים יהודיות‬ ‫בתקופת השואה"‪ ,‬הוא יוצא דופן בתחום עיסוקו‪.‬‬ ‫עד להוצאתו לאור‪ ,‬נמנעו חוקרי השואה כמעט‬ ‫לחלוטין מעיסוק בתחום זה‪ .‬הספר שיצא לאור‬ ‫בשנה שעברה בהוצאת אוניברסיטת ברנדייס‪,‬‬ ‫ארה"ב‪ ,‬עורר כצפוי הדים רבים‪ ,‬וזכה לסיקור‬ ‫תקשורתי נרחב בארה"ב‪.‬‬ ‫ד"ר סיידל היא מייסדת מרכז "זכרו את‬ ‫הנשים"‪ ,‬הפועל בניו יורק‪ ,‬ומרצה על השואה‬ ‫כבר למעלה משלושים שנה‪ .‬ד"ר הדג'פת' היא‬ ‫מרצה לגרמנית באוניברסיטת מידל טנסי סטייט‬ ‫ומלמדת גם קורסים על השואה‪ .‬על הספר עבדו‬ ‫השתיים למעלה משלוש שנים‪ .‬חודשים אחדים‬ ‫לאחר צאתו לאור‪ ,‬נערך דיון על התעללות מינית‬ ‫בנשים יהודיות בשואה‪ ,‬במרכז הפמיניסטי‬ ‫שבמוזיאון ברוקלין בניו יורק‪.‬‬ ‫השתיים משלבות בספר עדויות ממקורות‬ ‫שונים‪ ,‬והוא כולל גם פרק מתוך ספרה של נאווה‬ ‫סמל‪" ,‬צחוק של עכברוש"‪ ,‬בו מובא סיפורה של‬ ‫ילדה יהודיה המנוצלת מינית במהלך השואה‪ .‬גם‬ ‫הפסיכולוגית אווה פוגלמן‪ ,‬החוקרת את השואה‬ ‫‪22‬‬ ‫מההיבט הפסיכולוגי‪ ,‬תרמה לספר פרק העוסק‬ ‫בהשפעה הפסיכולוגית של ההתעללות המינית‬ ‫שעברו נשים בשואה‪.‬‬ ‫‪ ‬במהלך הדיון אמרה סיידל‪ ,‬שלא רק הנאצים‬ ‫אנסו נשים יהודיות אלא גם גברים יהודים‪.‬‬ ‫לדבריה‪" ,‬במהלך התחקיר לספר גילינו עדויות‬ ‫לכך שהיו מקרים בהם העבירו גברים יהודים‬ ‫בחורות יהודיות צעירות ויפות לידי הנאצים‪.‬‬ ‫באחד המקרים נעשה הדבר כדי להציל עיירה‬ ‫שלמה מגירוש למחנה ריכוז"‪.‬‬ ‫עוד סיפרה סיידל‪ ,‬כי הרעיון לכתיבת ספר‬ ‫שיביא עדויות ועובדות על אונס נשים יהודיות‬ ‫בשואה‪ ,‬השימוש בהן כבשפחות ואילוצן לעסוק‬ ‫בזנות‪ ,‬עלה ב‪ ,2006-‬כשהיא וד"ר הדג'פת'‬ ‫השתתפו בהנחיית סדנה למורים ב"יד ושם"‪.‬‬ ‫לדברי ד"ר הדג'פת'‪ ,‬באחת ההרצאות שנשאו‬ ‫השתיים על התעללות מינית בנשים יהודיות‬ ‫בשואה‪ ,‬אתגר אותה אחד מאנשי יד ושם‪,‬‬ ‫ששאל‪" :‬איפה המסמכים המוכיחים את הטענות‬ ‫שלכן?"‪ .‬לדבריה‪ ,‬הוא אף הוסיף ואמר שאסור‬ ‫לנו לדבר על זה אם אנחנו לא יכולות להוכיח‬ ‫את הטענות‪ .‬הדג'פת' סיפרה כי יום אחד פגשו‬ ‫אותו משוחח עם ניצול שואה שעסק בחקר‬ ‫נשים בשואה‪ ,‬ושמעו שאחד אומר לשני‪" :‬תגיד‬ ‫להן שנשים יהודיות לא נאנסו בשואה"‪" .‬זה היה‬ ‫הרגע שבו החלטנו לחקור את הנושא ולכתוב את‬ ‫הספר"‪ ,‬אמרה‪.‬‬ ‫השתיים חזרו לניו יורק‪ ,‬והחלו בגיוס משאבים‬ ‫כדי לממן את עבודתם של חוקרים שיחפשו‬ ‫חומר בארכיונים‪ .‬הן גם ביקשו להתעמת עם‬ ‫מחקר שערך חוקר השואה רוברט סומר על‬ ‫נשים באושוויץ‪ ,‬שבו טען כי הנשים היהודיות‬ ‫באושוויץ לא אולצו לעסוק בזנות בבית הזונות‬ ‫שפעל במקום‪ .‬לדברי השתיים‪ ,‬יש הוכחות לכך‬ ‫שנשים יהודיות התחזו לנוצריות ועבדו בבית‬ ‫הזונות‪ .‬עוד הן טוענות‪ ,‬כי יש הוכחות לכך‬ ‫שנשים יהודיות‪ ,‬שנמסרו לידיהם של קצינים‬ ‫נאצים לצורך ניצול מיני‪ ,‬הוצאו מאוחר יותר‬ ‫להורג כדי להסוות את העניין‪.‬‬ ‫שבירת השתיקה‬ ‫ב‪ 1985-‬פרסמה נאווה סמל את ספרה "כובע‬ ‫זכוכית"‪ ,‬שהיה הראשון בישראל שעסק בנושא‬ ‫הדור השני‪ .‬הספר מתבסס על עדותה של אימה‪,‬‬ ‫נשים בשואה‬ ‫אשר סיפרה כי הקאפו במחנה קליינשנאו‪ ,‬בו‬ ‫שהתה‪ ,‬הייתה זונה שנשלחה למחנה‪ .‬סמל‬ ‫אמרה כי הגרמנים חשבו שנשים אומללות‬ ‫אלה יתאכזרו לאסירות‪" ,‬אבל הקאפו במחנה‬ ‫של אמי הייתה מלאך‪ .‬היא הצילה בלוק שלם‬ ‫כולל אמי‪ ,‬בזכות יחסים לסביים שניהלה עם‬ ‫אחת הקצינות הגרמניות"‪.‬‬ ‫משתתפת אחרת בדיון הייתה אווה פוגלמן‪,‬‬ ‫בוגרת לימודי פסיכולוגיה שהחלה לארגן‬ ‫כבר ב‪ 1976-‬מפגשים של בני הדור השני‬ ‫באוניברסיטת בוסטון‪ .‬מפגשים אלה הניבו‬ ‫מחקר על השפעת השואה על הדור השני של‬ ‫ניצולי השואה‪ .‬פוגלמן מסכימה עם הממצאים‬ ‫בספר‪ ,‬שגם מאמר פרי עטה מתפרסם בו‪.‬‬ ‫לדבריה‪ ,‬נשים יהודיות נאנסו לא רק על ידי‬ ‫הנאצים‪ ,‬אלא גם על ידי חיילים רוסים אשר‬ ‫שחררו את היהודים מהמחנות‪ ,‬כמו גם על‬ ‫ידי חיילים צרפתים ואנגלים‪ ,‬ואפילו על ידי‬ ‫פרטיזנים יהודים‪ ,‬שבחלק מהמקרים נשאו‬ ‫אותן לנשים מאוחר יותר‪ .‬במאמרה היא מתארת‬ ‫נשים שחיות עם תחושת אשמה על מה שקרה‬ ‫להן‪ ,‬ואמהות המתקשות להגיע למערכת יחסים‬ ‫אינטימית עם ילדיהן‪.‬‬ ‫פוגלמן גם הפיקה ב‪ 1984-‬סרט דוקומנטרי‬ ‫שנקרא "שבירת השתיקה"‪ ,‬אשר עסק בדור‬ ‫השני‪ .‬לדבריה‪ ,‬דווקא בני הדור השלישי הם אלה‬ ‫שמצליחים לדבר עם סבא וסבתא ניצולי השואה‬ ‫יותר מהוריהם‪ .‬פוגלמן סיפרה כי קיבלה את‬ ‫הדחיפה לחקור את ההשפעות הפסיכולוגיות על‬ ‫נשים יהודיות שעברו התעללות מינית בשואה‬ ‫מחוקר השואה הלל קליין‪ ,‬שטען בפניה שהיא‬ ‫אף פעם לא שואלת את הניצולים‪ ,‬איתם היא‬ ‫מדברת‪ ,‬על חיי המין שלהם‪ .‬לדבריה‪ ,‬התחילה‬ ‫לחשוב על זה כשראיינה ילדים שניצלו לאחר‬ ‫שנמסרו למשפחות נאציות‪ .‬לדבריה‪ ,‬היו ביניהם‬ ‫כאלה שעברו ניצול מיני‪.‬‬ ‫התרבות "הגברית"‬ ‫מכחישה ומשתיקה‬ ‫במאמר שפרסמה ד"ר ענת גור‪ ,‬מנהלת מרכז‬ ‫"חוכמת נשים"‪ ,‬באתר המרכז‪ ,‬היא כותבת‪,‬‬ ‫בין היתר‪ ,‬כי "חקר השואה נמנע עד לאחרונה‬ ‫מלעסוק בנושא התעללות מינית בנשים‬ ‫בתקופת השואה‪ .‬סביר להניח כי בתקופה‬ ‫שבה נעשו ביהודים מעשי זוועה מסוגים‬ ‫רבים‪ ,‬אונס של נשים היה חלק מהריטואלים‬ ‫האכזריים‪ .‬למרות זאת‪ ,‬סיפורים של אונס‬ ‫נשים יהודיות‪ ,‬אלימות מינית מסוגים שונים‬ ‫כנגדן והזנייתן‪ ,‬כמעט ואינם קיימים בשיח‬ ‫ההגמוני על השואה‪.‬‬ ‫"ששים וחמש שנים אחרי השואה‪ ,‬כשרוב‬ ‫הנשים העדות כבר אינן בין החיים‪ ,‬עדיין‬ ‫נשמר קשר השתיקה סביב הפשעים המיניים‬ ‫שבוצעו בנשים יהודיות‪ .‬אונס לא היה בין‬ ‫ההאשמות כלפי הנאצים שנשפטו בגין פשעי‬ ‫מלחמה במשפטי נירנברג‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬אונס‬ ‫לא נתפס כפשע מלחמה על ידי האו"ם עד‬ ‫לשנת ‪ ,1998‬שבה לא ניתן היה עוד להתעלם‬ ‫ממעשי האונס רחבי ההיקף והמחרידים‬ ‫שבוצעו ברואנדה‪.‬‬ ‫מימין‪ :‬רושל סיידל וסוניה הדג'פת'‬ ‫"האם חשוב לשבור את קשר השתיקה סביב‬ ‫האלימות המינית כלפי נשים יהודיות בשואה?‬ ‫למה בחרתי לפרסם רשימה על נושא זה?‬ ‫האם זה עלול לפגוע בנשים ניצולות שואה‬ ‫ששרדו וביקשו להשאיר את הטראומות‬ ‫האלה מאחור ולהמשיך בחייהן?" שואלת‬ ‫גור במאמרה‪ ,‬ועונה‪" :‬כתשובה אני מצטרפת‬ ‫לדברים שאמרה גלוריה סטיינהם שנתנה‬ ‫חסות לאירועים לקידום האנתולוגיה של‬ ‫הדג'פת' וסיידל‪' :‬זה נוגע לאנושיות של כולנו‪.‬‬ ‫אני חושבת על כך ששבעים שנה אחרי מה‬ ‫שקרה‪ ,‬איננו יודעות על כך דבר‪ .‬עבור הנשים‬ ‫שלהן זה קרה להיות קורבן זה דבר אחד‪ ,‬אבל‬ ‫להתבייש במה שקרה כאילו זו הייתה אשמתן‪,‬‬ ‫זה כבר דבר אחר‪ .‬השתיקה והבושה הם דיכוי‬ ‫עמוק וקשה‪'.‬‬ ‫"בימים אלה אני נמצאת לקראת סיום כתיבת‬ ‫ספר שעוסק בנושא שחקרתי בדוקטורט שלי‪:‬‬ ‫הקשר בין פגיעות מיניות בילדות והפרעות‬ ‫אכילה‪ ,‬וההשפעה של קשר זה על דרכי טיפול‬ ‫מותאמות‪ .‬אחד הדברים המטרידים שעולים‬ ‫מעבודה זו היא ההשתקה של הפגיעות‬ ‫המיניות לאורך ההיסטוריה‪ .‬המחקר על הקשר‬ ‫נשים וילדיהן בגטו ולוקלאווק‪ ,‬פולין‬ ‫שבין פגיעות מיניות בילדות והפרעות אכילה‬ ‫ממחיש כיצד בריאות נפש של נשים קשורה‬ ‫קשר הדוק לפגיעות מיניות בילדות‪ ,‬וכיצד‬ ‫לאורך אלפי שנים הטראומה שהושתקה‪,‬‬ ‫הוכחשה ולא יכלה לקבל ביטוי במילים‪ ,‬מצאה‬ ‫את ביטויה בסימפטומים הקשים‪.‬‬ ‫"לאורך ההיסטוריה 'טיפל' הממסד‬ ‫הגברי ההגמוני באותה תקופה בנשים אלה‬ ‫באמצעים שונים כמו העלאתן של המכשפות‬ ‫אחוזות הדיבוק בימי הביניים על המוקד‪,‬‬ ‫או כליאתן וקשירתן של הנשים ההיסטריות‬ ‫במרתפי מוסדות לבריאות נפש במאה ה‪.19-‬‬ ‫מהמחקר עלה כי גם במוסדות בריאות הנפש‬ ‫בני זמננו קיימים שרידים רבים של כליאה‬ ‫בחדרי 'רגיעה'‪ ,‬קשירה‪ ,‬ענישה והאכלה‬ ‫בכוח‪ .‬ריטואלים שמזכירים את הריטואלים‬ ‫הישנים‪ .‬שכיחה גם ההתעלמות מההיסטוריה‬ ‫של ההתעללות המינית בדיאגנוזות ובדרכי‬ ‫הטיפול‪.‬‬ ‫"תרבות גברית לאורך ההיסטוריה‪ ,‬כמו גם‬ ‫בתקופתנו‪ ,‬ממשיכה להשתיק ולהכחיש את‬ ‫הפשעים המיניים כנגד נשים‪ ,‬נערות וילדות‪,‬‬ ‫ובכך משמרת ומנציחה אותם‪ .‬צו השתיקה חל‬ ‫על הקורבנות‪ .‬אלפי שנים שתקנו‪ .‬צו השתיקה‬ ‫עובר מאם לבת‪ .‬מטופלות רבות שלי מספרות‬ ‫כי כאשר פנו לאימן לספר על הפגיעה המינית‬ ‫שעברו קיבלו ייעוץ מהאם לשתוק‪ .‬לעיתים‬ ‫בליווי וידוי של האם שגם היא עברה פגיעה‬ ‫מינית‪ ,‬אבל ההתמודדות הטובה ביותר היא‬ ‫לשתוק‪ .‬את המחירים הנפשיים‪ ,‬הגופניים‬ ‫והרוחניים הכבדים של השתיקה הזו אנחנו‬ ‫פוגשות בקליניקות מידי יום‪ .‬שתיקה זו גם‬ ‫מנציחה ומעבירה מדור לדור את האפשרות‬ ‫להמשך הפגיעות הקשות‪ .‬הדרך לעצור אותן‬ ‫היא לחשוף את הפשעים‪ ,‬ולחייב את הפושעים‬ ‫לתת את הדין על מעשיהם"‪.‬‬ ‫‪23‬‬ ‫נשים בשואה‬ ‫שואת הנשים היהודיות ‪ -‬הסיפור שלא סופר‬ ‫השמדת הנשים‪ ,‬גורם הפריון‪ ,‬הייתה חלק חשוב במימוש האידיאולוגיה של הפתרון הסופי •‬ ‫הנשים היהודיות נחשבו כאיום על הגזע הארי‪ ,‬ולכן הנאצים התעללו בהן במיוחד‬ ‫| רוני אלוני סדובניק* |‬ ‫אחד הנושאים המושתקים והמוסתרים‬ ‫ביותר בתיעוד השואה‪ ,‬הוא פשעי המין‬ ‫המזוויעים שביצעו הגרמנים בנשים וילדות‬ ‫יהודיות‪ .‬יותר ממחצית הנספים בשואה היו‬ ‫נשים‪ ,‬נערות וילדות‪ .‬הן עונו‪ ,‬נאנסו‪ ,‬עברו‬ ‫ניסויים גניקולוגיים מזעזעים כשהן בהריון‪.‬‬ ‫רבות מהן‪ ,‬דווקא היפות והצעירות ביותר‪,‬‬ ‫ניצודו‪ ,‬שוכנו בבתי בושת ודירות מסתור‬ ‫וסומנו בקעקוע בולט‪- nur für Offiziere :‬‬ ‫"לשימוש קצינים בלבד"‪ .‬סיפור האונס האתני‬ ‫של בנות ישראל‪ ,‬הוא הסיפור שלא סופר ויתכן‬ ‫שיעלם עם אחרונות הנשים ששרדו‪.‬‬ ‫באחת הנסיעות‪ ,‬סיפרה לי רופאה שעובדת‬ ‫איתי‪ ,‬את הסיפור על מירל'ה‪ .‬בשנות החמישים‪,‬‬ ‫נהגו בנות המושב לצאת בימי חמישי לחוג‬ ‫ריקודי‪-‬עם‪ .‬בסיומו‪ ,‬נהגו להתקלח בחברותא‬ ‫במקלחות של המועדון‪ .‬רק מירל'ה‪ ,‬אישה‬ ‫צעירה יפת תואר‪ ,‬אחת מאלו שבאו "משם"‪ ,‬לא‬ ‫נכנסה מעולם להתקלח איתן‪ ,‬היא נהגה להמתין‬ ‫עד שכולן הלכו ואז הייתה מתקלחת בגפה‪.‬‬ ‫באחד הלילות התעכבה ידידתי ונכנסה אף‬ ‫היא בשעה מאוחרת למקלחות השוממות‪.‬‬ ‫היא ראתה את מירל'ה מתנגבת במלתחה‪,‬‬ ‫ומירל'ה הסתובבה מהר בניסיון להסתיר את‬ ‫גופה‪ .‬על הגב שלה הייתה חרוטה כתובת‬ ‫קעקע בולטת בגרמנית‪"nur für Offiziere" :‬‬ ‫כלומר‪ ,‬לשימוש קצינים בלבד‪.‬‬ ‫הסתבר‪ ,‬כי מירלה הייתה אחת מיני‬ ‫ילדות רבות‪ ,‬אותן צדו הגרמנים עוד בשלבי‬ ‫הטרנספרים ולעיתים גם ברחבי המחנות‪ .‬הן‬ ‫היו ילדות צעירות בגילאי ‪ ,12-16‬יפות מאד‬ ‫‪24‬‬ ‫ובדרך כלל גם בעלות מראה ארי‪ .‬מירל'ה‬ ‫הוחבאה בוילה דיסקרטית בפאתי ברלין‪,‬‬ ‫ושימשה זונה לקצינים וחיילים גרמנים שעברו‬ ‫באזור‪ .‬בכדי למנוע "זיהום" במגע‪ ,‬נהגו לסמן‬ ‫אותן כמו פרות‪ ,‬בקעקועים בולטים‪ ,‬שנועדו‬ ‫להסדיר את הרשאות השימוש באותה נערה‪.‬‬ ‫הטקטיקה האידיאולוגית הנאצית ביקשה‬ ‫להביא לידי השמדתו של הגזע היהודי כולו‪,‬‬ ‫והשמדת הנשים‪ ,‬גורם הפריון‪ ,‬הייתה חלק‬ ‫חשוב במימוש מטרה זו‪ .‬האישה היהודייה‬ ‫נחשבה כאיום על הגזע הארי‪ ,‬ולכן הנאצים‬ ‫התעללו במיוחד בנשים‪ .‬הן הופשטו מזהותן‪,‬‬ ‫גולחו והורעבו‪ ,‬עברו ניסויים גניקולוגיים‬ ‫מזעזעים בגופן‪ ,‬ולעיתים אף נאלצו לחזות‬ ‫בניסויים שעברו עובריהן‪.‬‬ ‫אחרי המלחמה‪ ,‬מירל'ה לא העזה להיות עם‬ ‫אף גבר‪ ,‬מעולם לא התערטלה ליד אדם אחר‪,‬‬ ‫ובמשך שנים רבות‪ ,‬איש לא ידע את סודה‪.‬‬ ‫ידידתי הרופאה‪ ,‬לקחה אותה למנתח פלסטי‪,‬‬ ‫ובעמל רב נצרב וטושטש הקעקוע‪.‬‬ ‫מירל'ה איננה היחידה‪ .‬כאן‪ ,‬עכשיו‪ ,‬בתוכנו‪,‬‬ ‫מסתובבים ניצולי וניצולות שואה‪ ,‬שהיו ילדים‬ ‫וילדות בתקופת מלחמת העולם השנייה‪ .‬אנו‬ ‫שומעים את סיפורי הגבורה‪ ,‬ומעולם לא תהינו‪,‬‬ ‫איך זה שעשרות אלפי ילדים וילדות בגילאים‬ ‫צעירים ממש‪ ,‬הסתובבו ביערות ובאזורים‬ ‫נדחים ללא השגחה‪ ,‬ללא הוריהם‪ ,‬מה באמת‬ ‫עבר עליהם שם שהם שותקים אותו בקנאות‬ ‫עד המוות? מה הוא האיום מכל שאותו אפילו‬ ‫לא מעיזים להנציח?‬ ‫פעילה במרכז "עמך"‪ ,‬לטיפול בניצולי שואה‪,‬‬ ‫סיפרה לי אף היא‪ ,‬כי רבות מהנשים הניצולות‬ ‫החיות בישראל הקימו משפחות‪ ,‬הביאו ילדים‬ ‫והן סבתות לנכדים‪ ,‬ואיש ממשפחתן אינו‬ ‫יודע את הצד האחר של תלאות נשיותן בימי‬ ‫המלחמה‪ .‬היא גם אמרה שלא מעטות מביניהן‬ ‫נכנסו להריונות ואף ילדו ילדים של גרמנים‬ ‫ופולנים שאנסו אותן‪.‬‬ ‫רצח עם‪ ,‬יש לו כללים סדורים‪ .‬אחת‬ ‫הטקטיקות להשמדת הקבוצה האתנית היא‬ ‫באונס המוני של הנשים‪ ,‬מילדות פעוטות ועד‬ ‫קשישות‪ .‬באקט האונס ההמוני משיג העם‬ ‫הרוצח כמה מטרות‪ :‬פורקן מיידי נוח וזול של‬ ‫צרכי החיילים הלוחמים‪ ,‬העצמת הלוחמים‬ ‫בתחושת הכיבוש הפיזי‪ ,‬השפלת האויב‬ ‫ושבירת רוחו‪ ,‬ובעיקר פגיעה טוטלית ביכולת‬ ‫הקבוצה להתרבות‪ ,‬ובמקרים רבים גם זריעת‬ ‫זרע הכובש ברחם הקולקטיבי של הקבוצה‬ ‫הנכבשת‪.‬‬ ‫כשהבטתי באנגלה מרקל‪ ,‬הקנצלרית‬ ‫הגרמנית‪ ,‬מדברת מעל במת הכנסת‪ ,‬חשבתי‬ ‫על משחק המילים "גר" ו"מניה"‪ .‬חשבתי גם‬ ‫על חיילי המליציות בסודן‪ ,‬שעוברים כפר‬ ‫אחרי כפר ואונסים את כל הנשים והילדות‪,‬‬ ‫ובעיקר חשבתי על כל אלו שעוד מעט קט כבר‬ ‫לא יהיו איתנו יותר‪ ,‬אותן נשים ניצולות מחנות‬ ‫ההשמדה‪ ,‬ואיך שבחרו לקחת אל מותן את‬ ‫הסודות הנוראים מכל‪ .‬לשתוק עד מוות אבל‬ ‫לעולם לא לסלוח‪.‬‬ ‫הכותבת משפטנית‪ ,‬פעילת זכויות אדם‪,‬‬ ‫מייסדת החברה הכלכלית לנשים‪.‬‬ ‫נשים בשואה‬ ‫אסתר עובדיה עם פרטיזנים‬ ‫צילום‪ :‬ארכיון לוחמי הגטאות‬ ‫הגיבורה מביטולה‬ ‫הדיון בגורלן של הנשים היהודיות‪ ,‬שהושפלו‪ ,‬עונו נרצחו‪ ,‬ולעיתים גם שרדו את מחנות הריכוז‬ ‫וההשמדה‪ ,‬יהיה חסר‪ ,‬אם לא נזכיר גם את אלה שלחמו כנגד הנאצים ומשתפי הפעולה‪ ,‬אם‬ ‫בגטאות ואם ביחידות הפרטיזנים‪ .‬אסתר עובדיה היא אחת מהן‬ ‫אסתר עובדיה‪ ,‬אסתריה בניב המקומי‪ ,‬נולדה‬ ‫בביטולה ‪ )Bitolje(,‬עיר בדרום מקדוניה‪ .‬היא‬ ‫היתה רק בת ‪ 18‬בראשית הכיבוש‪ .‬סיפורה של‬ ‫צעירה זו יכול לסמל את קורות‪ ‬יהודי מקדוניה‬ ‫בתקופת השואה‪ .‬אסתר נולדה למשפחה קשת‬ ‫יום באחת משכונות העוני היהודיות של העיר‪.‬‬ ‫היא למדה בבית הספר היהודי "טאבאנה"‪.‬‬ ‫אחרי מות האב‪ ,‬נאלצה לקחת חלק‪ ‬בפרנסת‬ ‫המשפחה‪ .‬במקביל‪ ,‬הצטרפה לקן השומר‬ ‫הצעיר שפעל בעיר‪ .‬ב‪ ,1938-‬יחד עם עוד שתי‬ ‫חברות‪ ,‬נשלחה בחסות ארגון ויצ"ו לבלגרד‬ ‫הבירה‪ ,‬כדי לרכוש מקצוע‪ ,‬ועבדה כמתלמדת‬ ‫במפעל טקסטיל מקומי‪ .‬בתקופת שהותן‬ ‫בבלגרד‪ ,‬טיפל בצעירות מביטולה‪ ,‬בנו רוסו‪ ,‬בן‬ ‫עירן‪ ,‬ששירת אז בצבא‪ .‬הוא קישר את אסתר‬ ‫לחוגים השמאליים שפעלו בבלגרד בהשראת‬ ‫הקומוניסטים‪" .‬אנחנו היהודים ולא חשוב‬ ‫היכן נהיה‪ ,‬תמיד נהיה המטרה הראשונה של‬ ‫הפשיזם‪ - "...‬שמעה באחד המפגשים‪ .‬עם‬ ‫המטען הזה חזרה לביטולה כאשר הגרמנים‬ ‫פלשו ליוגוסלביה באפריל ‪ .1941‬היא וחבריה‬ ‫בילו במסתור בחנות קטנה במשך חמישה‬ ‫שבועות תמימים‪ .‬לבסוף הופיע איש הקשר‪,‬‬ ‫שהוליך אותם אל יחידת הפרטיזנים שהוקמה‬ ‫בהר‪-‬הדוב (מאצ'קה‪-‬פלאנינה)‪ .‬הצעירות‬ ‫היהודיות קיבלו מייד שלל וכינוי מחתרתי‪.‬‬ ‫אסתר עובדיה הייתה ל"מארה"‪.‬‬ ‫כשבועיים אחרי הצטרפותן לפרטיזנים‪,‬‬ ‫ב‪ 25-‬לאפריל ‪ ,1943‬השתתפו בהתקפת‬ ‫הפרטיזנים על תחנת המשטרה הבולגרית‬ ‫בכפר בוף (‪ .)Buf‬שמונה שוטרי התחנה נשבו‬ ‫ופורקו מנשקם‪ .‬כאן קיבלה אסתר את הרובה‬ ‫הראשון שלה‪ ,‬שנלקח מן השוטרים‪ .‬במהלך‬ ‫שנת ‪ 1943‬ניהלה יחידת הפרטיזנים של‬ ‫אסתר שורה של פעולות וקרבות נגד הצבא‬ ‫הבולגרי‪ ,‬כמו גם נגד כוחות צבא איטלקיים‪,‬‬ ‫ששהו באזורים הכפריים בדרום מקדוניה‬ ‫ובגבול אלבניה‪ .‬בעקבות כניעתה של איטליה‪,‬‬ ‫הצליח גדוד הפרטיזנים על שם גוצה‪ ‬דלצ'ב‪ ,‬‬ ‫בו שימשה אסתר כקומיסר פוליטי באחת‬ ‫מיחידות המשנה‪ ,‬לשבות גדוד של הצבא‬ ‫האיטלקי ולפרק אותו מנשקו‪ .‬לידי הפרטיזנים‬ ‫נפל שלל רב‪ .‬כ‪ 60-‬חיילים איטלקיים הצטרפו‬ ‫לפרטיזנים והקימו יחידה על שם גריבלדי‪.‬‬ ‫בנובמבר ‪ 1943‬יחידת הפרטיזנים של אסתר‬ ‫הופכת לגדוד‪.‬‬ ‫בשלב זה מתחילים העימותים האלימים‬ ‫עם יחידות הוורמאכט הנאצי שהגיעו לאזור‪.‬‬ ‫בקרבות אלה הפרטיזנים המקדונים מצליחים‬ ‫להסב אבדות כבדות לאויב הגרמני‪ ,‬הסופר‪ ‬‬ ‫‪ 250‬חללים‪ .‬באחד המארבים על‪ ‬שיירה‬ ‫גרמנית‪ ,‬בו משתתפת עובדיה‪ ,‬מצליחים‬ ‫הפרטיזנים להרוג‪ 15 ‬גרמנים ולשבות ‪ .13‬אחד‬ ‫מהם נשבה על ידי עובדיה אישית‪ .‬‬ ‫בסוף ינואר ‪ 1944‬החליט מטה הפרטיזנים‬ ‫הראשי של מקדוניה על תמרון התחמקות‬ ‫רב היקף‪ .‬הגדוד של עובדיה‪ ,‬יחד עם מטה‬ ‫פרטיזנים הראשי של מקדוניה‪ ,‬פתח במסע‬ ‫ארוך שנמשך ‪ 23‬ימים‪ .‬בעיצומו של חורף‬ ‫כבד ומושלג עוברים הפרטיזנים מסלול‪ ‬‬ ‫של ‪ 450‬ק"מ‪ .‬הם עוברים את הגבול היווני‬ ‫ומתקרבים לאזור סלוניקי‪ ‬שבצפון יוון‪ .‬אחר‬ ‫כך פונים צפונה שוב לכיוון הגבול היוגוסלבי‪.‬‬ ‫המטרה היא להתחבר עם יחידות הפרטיזנים‬ ‫של סרביה‪ .‬ביום ה‪ 23-‬למסע‪ ,‬מוקמת‬ ‫בריגדת הפרטיזנים המקדונית ה‪ .3-‬עובדיה‪,‬‬ ‫שהצטיינה בקרבות‪ ,‬עולה בדרגה ומתמנית‬ ‫לקומיסר פוליטי של גדוד פרטיזנים‪ .‬מסע‬ ‫הקרבות המפרך נמשך תוך שהם מתעמתים‬ ‫עם כוחות בולגריים‪ .‬‬ ‫ב‪ 26-‬וה‪ 27-‬במרס ‪ 1944‬תוקפת הבריגאדה‬ ‫ה‪ 3-‬את תחנת הרכבת ריסטובאץ (‪.)Ristovac‬‬ ‫הפרטיזנים מצליחים לכבוש את תחנת‬ ‫הרכבת ולפוצץ אותה יחד עם ארבע רכבות‬ ‫משא עמוסות מטען שנועדו לגרמניה‪ .‬מ‪200-‬‬ ‫החיילים הגרמניים והבולגריים שהגנו על‬ ‫התחנה‪ ,‬נותרו בחיים כ‪ .60-‬מחציתם נשבו‪.‬‬ ‫נתפס גם שלל נשק רב‪ .‬גבורתה של אסתר‬ ‫עובדיה בקרב זה זוכה להערכה כללית‪ .‬במו‬ ‫ידיה היא חיסלה חוליית אויב עם מקלע כבד‪ .‬‬ ‫בקיץ ‪ 1944‬הגדוד של‪ ‬עובדיה מנהל‬ ‫קרבות במבואות המנזר פרוהור (‪,)Prohor‬‬ ‫אחד מחשובי המנזרים במקדוניה‪ .‬תפקידו‬ ‫של הגדוד לאבטח את הכינוס הראשון של‬ ‫המועצה האנטי‪-‬פשיסטית העממית של‬ ‫מקדוניה‪ .‬זהו מעין פרלמנט מקדוני ראשון‪,‬‬ ‫שבו הונחו היסודות לרפובליקה המקדונית‬ ‫בפדרציה היוגוסלבית העתידה לקום‪ .‬אחרי‬ ‫כן‪ ,‬גדוד הפרטיזנים שלה מקבל הוראה לחזור‬ ‫לאזור ביטולה כדי לשמש גרעין לוחם להקמת‬ ‫בריגדת הפרטיזנים המקדונית השביעית‪.‬‬ ‫עובדיה פועלת עתה עם יחידתה באזור בו‬ ‫התחילה את דרכה‪ ‬הפרטיזנית‪ 16 ,‬חודשים‬ ‫קודם לכן‪ .‬ב‪ 25-‬באוגוסט ‪ ,1944‬הוטל על‬ ‫הגדוד לתקוף קו מבוצר של האויב בשרשרת‬ ‫ההרים המהווים את הגבול עם יוון‪ .‬באחת‬ ‫הפסגות‪ ,‬קאיימקצ'אלן (‪,)Kajmakc'alan‬‬ ‫היה ממוקם מטה של משמר הגבול הבולגרי‪.‬‬ ‫ב‪ 26-‬באוגוסט מסתערת עובדיה בראש כיתת‬ ‫פרטיזנים על אחד הבונקרים‪ .‬זה הקרב האחרון‬ ‫שלה‪ .‬כדור רצחני פוגע בראשה‪ .‬בת ‪ 22‬הייתה‬ ‫בנפילתה‪.‬‬ ‫‪25‬‬ ‫סמלי השואה‬ ‫השימוש בסמלי השואה כקובעי תודעה‬ ‫בחברה הישראלית‬ ‫השימוש במושג שואה ובסמלי השואה‪ ,‬נעשה בארץ פעמים רבות מדי לצרכים מניפולטיביים באופיים‪ ,‬הן‬ ‫על ידי פוליטיקאים והן על ידי חלקים בציבור המשתמשים בהם במהלך הפגנות ומאבקים אידיאולוגיים או‬ ‫אפילו חברתיים‪ .‬שלוש דעות‬ ‫אחת מישיבותיה של השדולה הפרלמנטרית‬ ‫למען הניצולים יוחדה השנה לשימוש שנעשה‬ ‫בארץ במושג שואה ובסמלי השואה‪ .‬וליתר‬ ‫דיוק ‪ -‬האם שימוש בסמלי שואה בוויכוחים‬ ‫אקטואליים פוגם בלקחי השואה והאם הוא‬ ‫מסייע למכחישיה‪.‬‬ ‫בפתח הדברים התייחס לתופעה ח"כ זבולון‬ ‫אורלב‪ ,‬יו"ר השדולה הפרלמנטרית למען‬ ‫הניצולים‪ ,‬שאמר‪" :‬הסוגיה של פגיעה בזיכרון‬ ‫השואה צפה מדי פעם בחברה הישראלית‪.‬‬ ‫לאחרונה זה קרה כשמפגינים חרדים הלבישו‬ ‫ילדים במדים של ילדים במחנות‪ .‬ראינו גם‬ ‫שרשויות האכיפה במדינת ישראל ‪ -‬קצרה ידן‪.‬‬ ‫אני מאמין שהדרך הבסיסית היא דרך חינוך‪,‬‬ ‫הידברות ושכנוע‪ ,‬אבל כמורה ומחנך ותיק‪ ,‬אני‬ ‫יודע שגם אם יש ‪ 40‬תלמידים בכיתה‪ ,‬תמיד‬ ‫יהיה את אותו תלמיד שכנראה צריכים להפעיל‬ ‫נגדו אמצעי משמעת‪ ,‬כי החינוך לא תמיד‬ ‫מדבר אל לבו‪ .‬ולכן חשבנו שספר החוקים של‬ ‫מדינת ישראל צריך לקבוע בבהירות יתירה‪ ,‬כי‬ ‫הפגיעה בזיכרון השואה וסמליה‪ ,‬היא פגיעה‬ ‫שמי שכשלנו איתו בהסברה‪ ,‬בחינוך ובשכנוע‪,‬‬ ‫החוק הפלילי יטפל בו‪ .‬ואכן הוגשו בעניין זה‬ ‫כמה הצעות חוק‪ ,‬ביניהן גם אחת שלי‪ .‬החוק‬ ‫שלי הוא חוק מאוד מאוד פשוט‪ .‬קיים חוק‬ ‫שנקרא חוק הגנת הסמלים‪ ,‬התפלאתי לראות‬ ‫שבחוק הזה אין הגנה על זיכרון השואה ולכן‬ ‫אנחנו מוסיפים לחוק הזה סעיף הקובע כי מי‬ ‫שפוגע בסמלים ובזיכרון השואה‪ ,‬העונש על‬ ‫מעשיו יהיה פלילי‪.‬‬ ‫"במקביל נתקלנו‪ ,‬גם פה בישראל‪ ,‬במקרים‬ ‫של הכחשת השואה‪ .‬התברר לנו שחוק יסוד‬ ‫הכנסת‪ ,‬הקובע מגבלות מי יכול להיות חבר‬ ‫כנסת‪ ,‬קובע גם איזו מפלגה לא יכולה להיבחר‬ ‫לכנסת‪ .‬לסעיף ‪ 7‬א' בחוק היסוד‪ :‬הכנסת‪,‬‬ ‫הוספנו גם את סוגיית הכחשת השואה‪ .‬כלומר‪,‬‬ ‫‪26‬‬ ‫אדם או מפלגה הנגועים בהכחשת השואה‪,‬‬ ‫נוכל לתבוע‪ ,‬על פי חוק היסוד‪ ,‬שלא ייבחרו‬ ‫לכנסת‪ .‬החוק הזה עומד להנחה עוד לפני תום‬ ‫המושב הזה‪ ,‬כדי שבמושב הבא נוכל לטפל בו‪.‬‬ ‫פרופ' דליה עופר‪ ,‬ציינה בפתח דבריה‪ ,‬כי‬ ‫היא מניחה שהם יעוררו גם אי הסכמות‪ ,‬אך‬ ‫היא מקווה שגם יעוררו למחשבה‪" .‬לפני‬ ‫שנים ארוכות כתב פרופ' יהודה אלקנה‪ ,‬שהיה‬ ‫ילד קטן בהונגריה בתקופת השואה‪ ,‬מאמר‬ ‫שעורר סערה מאוד גדולה באותם ימים בשם‪:‬‬ ‫'בזכות השכחה'‪ .‬וכך הוא כותב‪' :‬אינני רואה‬ ‫סכנה גדולה יותר לעתידה של מדינת ישראל‬ ‫מאשר העובדה שהשואה הוחדרה בשיטתיות‬ ‫ובעוצמה לתודעתו של כל הציבור הישראלי‪.‬‬ ‫דקלמנו באטימות מוחין ואף באטימות לב‬ ‫ומבלי לפרש ‪ -‬ז ָכֹור‪ ,‬לשם מה?'‪.‬‬ ‫עוררו ויכוח גדול‪ .‬אבל לדעתי‪ ,‬מן הראוי לחשוב‬ ‫מדוע כתב אלקנה את הדברים האלה‪ .‬הרי הוא‬ ‫לא היה תמים כל כך כדי לחשוב שבאמת ניתן‬ ‫לשכוח‪ ,‬שניתן לשכוח חוויה שהיא חוויה כל‬ ‫כך טראומטית וכל כך טרגית בהיסטוריה‬ ‫של עם‪ ,‬ששליש מבניו נכרת ונרצח בתקופה‬ ‫הקשה הזאת‪ ,‬שהיא חוויה כל כך משמעותית‪,‬‬ ‫לא רק לעם היהודי‪ ,‬אלא בעצם לבני האדם‬ ‫בכללותם‪ .‬תקופה שהמשמעות היהודית שלה‬ ‫היא בעלת משמעות אוניברסאלית כללית‪.‬‬ ‫ולכן אני חושבת‪ ,‬שהדבר החשוב שעלינו‬ ‫להבין‪ ,‬הוא שאלקנה לא חשב שניתן לשכוח‬ ‫אלא חשב ‪' -‬בואו נחשוב על איך לזכור'‪ ,‬כי‬ ‫השאלה איך לזכור‪ ,‬לא פחות חשובה מאשר‬ ‫לדבר על זה‪ ,‬ולדעתו התפקיד החשוב ביותר‬ ‫הוא החיים והשאלה איך לזכור למען החיים‪.‬‬ ‫דליה עופר‪" :‬ככל שחוויית‬ ‫החורבן השתלבה בבניין הארץ‬ ‫ובחידוש חייהם של הניצולים‪,‬‬ ‫הדיאלוג הזה הפך לגורם מכונן‬ ‫של הזהות היהודית ושל הזהות‬ ‫הישראלית‪ ,‬גם אם חלקים‬ ‫שונים בחברה הישראלית לא‬ ‫הפנימו את הדברים מלכתחילה‬ ‫ונחשפים אליהם לאט‪-‬לאט"‬ ‫הדיאלוג הפנימי עם השואה‬ ‫"ובקטע אחר כותב אלקנה‪' :‬עלינו‪ ,‬לעומת‬ ‫זאת‪ ,‬לשכוח‪ .‬אינני רואה היום תפקיד פוליטי‬ ‫וחינוכי חשוב יותר למנהיגי האומה הזאת‬ ‫מאשר להתייצב לצד החיים‪ ,‬להתמסר לבניין‬ ‫עתידנו ולא לעסוק השכם והערב בסמלים‪,‬‬ ‫בטקסים ובלקחי השואה‪ .‬עליהם לשרש‬ ‫שליטתו של הזכור ההיסטורי על חיינו'‪.‬‬ ‫"אלה דברים מאוד מאוד קיצוניים‪ .‬גם בשעתו‬ ‫"דברים אלה מעבירים אותנו לנושא אחר‬ ‫שעלינו להבין‪ .‬לקראת סיומה של מלחמת‬ ‫העולם החל דיאלוג‪ ,‬גלוי וסמוי‪ ,‬על משמעות‬ ‫הקיום היהודי לאחר החורבן ועל השפעתו‬ ‫של קיום זה כמעצב של הבנה עצמית ודפוסי‬ ‫חיים‪ .‬אני מניחה את התזה הזאת שלי כאן על‬ ‫השולחן‪ ,‬ואומרת שאם יש דיאלוג ‪ -‬משמעות‬ ‫הדבר שיש כוחות שונים הפועלים בזירה‪.‬‬ ‫הדיאלוג הזה מתרחש בינינו‪ ,‬החיים פה היום‪,‬‬ ‫לבין האירועים שהיו בעבר‪ .‬האירועים כמובן‬ ‫לא יכולים לענות לנו במהלך הדיאלוג הזה‪.‬‬ ‫הכול מתרחש בראשנו ובליבנו‪ ,‬והדברים‬ ‫מתרחשים על רקע אירועים יומיומיים‬ ‫שקורים בחיים שלנו‪ .‬כל מה שקורה סביבנו‬ ‫משפיע על איך אנחנו חושבים‪ .‬לא רק על איך‬ ‫אנחנו חושבים על הרגע‪ ,‬או על האנשים שעל‬ ‫ידינו‪ ,‬אלא איך אנחנו חושבים גם על העבר‪,‬‬ ‫וגם על איך אנחנו חושבים וזוכרים את השואה‪.‬‬ ‫סמלי השואה‬ ‫"לכן‪ ,‬ככל שחוויית החורבן השתלבה בבניין‬ ‫הארץ ובחידוש חייהם של הניצולים‪ ,‬שזה‬ ‫אולי אחד הדברים המופלאים ביותר שקרו‬ ‫במדינה הזאת‪ ,‬הדיאלוג הזה הפך לגורם‬ ‫מכונן‪ ,‬מרכזי‪ ,‬של הזהות היהודית ושל הזהות‬ ‫הישראלית‪ ,‬גם אם חלקים שונים בחברה‬ ‫הישראלית לא הפנימו את הדברים מלכתחילה‬ ‫ונחשפים אליהם לאט‪-‬לאט‪" .‬לדיאלוג זה יש‬ ‫רובד שמצמיח אותו מלמטה‪ ,‬ויש עמנו כאן‬ ‫הסוכנים החשובים ביותר של זיכרון השואה‬ ‫בחברה הישראלית‪ ,‬אלה הם שורדי השואה‬ ‫בכל הקבוצות‪ ,‬בכל הגילים‪ ,‬בתפקידים‬ ‫פוליטיים‪ ,‬בתפקידים חינוכיים‪ ,‬סתם אנשים‪,‬‬ ‫הורים‪ ,‬חברים‪ ,‬חנוונים‪ ,‬מוכרים‪ ,‬סופרים‬ ‫וכן הלאה‪ .‬בכל מה שעשו‪ ,‬בכל אורח חייהם‬ ‫ויצירתם‪ ,‬תרמו הרבה מאוד דברים לרובד‬ ‫שצמח מלמטה‪.‬‬ ‫יואל מרקוס‪" :‬יום השואה‬ ‫הוא יום של פולמוס‪ ,‬הוא‬ ‫בעיקר מעורר אי הסכמה‪,‬‬ ‫והסיבה לאי ההסכמה הזאת‬ ‫ זה לא שלומדים את השואה‬‫ומתייחסים באופן רציני‬ ‫למה שאנחנו צריכים ללמוד‬ ‫מהשואה‪ ,‬אלא שמשתמשים‬ ‫בה באופן מניפולטיבי"‬ ‫"והרובד הזה מתפשט‪ ,‬משום שהוא משפיע‬ ‫על מי שמדבר איתם‪ ,‬על מי שחי במחיצתם‪,‬‬ ‫קרובים או חברים‪ .‬אבל יש לו גם רובד שמגיע‬ ‫מלמעלה‪ .‬למשל הכנסת‪ ,‬ברגע שחוקקה‬ ‫כבר ב‪ '51-‬את חוק יום השואה‪ ,‬אשר חלו בו‬ ‫שינויים במשך השנים‪' .‬יד ושם' גם הוא‪ ,‬ללא‬ ‫כל ספק‪ ,‬סוכן זיכרון‪ ,‬כמו גם המכון ללימודי‬ ‫השואה 'משואה'‪ ,‬ובוודאי גם משרד החינוך‪.‬‬ ‫שני הרבדים האלה נפגשים‪ .‬בתוך כל זה‬ ‫אנחנו צריכים לדעת שמציאות החיים שלנו‬ ‫מאוד מורכבת‪ ,‬ואני רוצה לשים דגש על אחד‬ ‫המרכיבים שהופכים אותה ליותר ויותר קשה‪.‬‬ ‫אני מתכוונת לכך שככל שמלחמות ישראל‬ ‫התרבו והשלום התרחק‪ ,‬הדיאלוג עם השואה‬ ‫הפך אולי עמוק יותר במובנים מסוימים‪,‬‬ ‫אבל גם מניפולטיבי יותר‪ .‬כשאני אומרת‬ ‫מניפולטיבי‪ ,‬אני מתכוונת שנעשה בו שימוש‬ ‫מכוון למטרות קונקרטיות‪ ,‬ספציפיות‪ ,‬תוך‬ ‫ילדים חרדים מפגינים‬ ‫התעלמות מהקונטקסט הרחב יותר ומהציבור‬ ‫הרחב יותר שהדברים האלה קיימים עבורו‪,‬‬ ‫ואני מתכוונת במובן הזה לשימוש לרעה‪.‬‬ ‫יחסים מורכבים‬ ‫"בתוך המערכת הזאת של השימוש או‬ ‫הגישה המניפולטיביות‪ ,‬אנחנו יכולים למשל‬ ‫לקרוא מכתב למערכת שכתב ב‪ 2005-‬ניצול‬ ‫שואה‪' :‬כניצול שואה וכמי שהיה בגטו ובשבעה‬ ‫מחנות ריכוז‪ ,‬אני חרד להיווכח כמה בורות‬ ‫יש בארץ בנושא השואה‪ .‬שמעתי לאחרונה‬ ‫שימוש בביטויים 'כאן אושוויץ'‪' ,‬זאת שואה'‪,‬‬ ‫ושימוש בסמלים מהשואה כגון טלאי צהוב‬ ‫והמספר על היד‪ .‬שואה הייתה רק שם ‪ -‬ורק‬ ‫שם ציוו על היהודים לענוד טלאי צהוב כדי‬ ‫שיהיה קל לזהותם‪ ,‬לתפוס ולשלוח אותם‬ ‫למוות‪ ...‬השימוש בסמלי שואה בהקשרים‬ ‫אקטואליים מוכיח עד כמה אנשים לא הפנימו‬ ‫את מה שהתרחש בתקופת השואה‪ .‬זה כואב‬ ‫מאוד לניצולי השואה‪ ,‬כי זה מעורר בהם שוב‬ ‫את הטראומה'‪ .‬הוא כותב כאילו בשם ניצולי‬ ‫השואה‪ ,‬וגם אם אני לא בטוחה שכולם היו‬ ‫מסכימים איתו‪ ,‬זכותו לכתוב את הדברים‬ ‫האלה‪.‬‬ ‫"דוגמא אחרת היא ידיעה שהתפרסמה‬ ‫באחד העיתונים‪ ,‬שהשימוש שנעשה בה‬ ‫בסמלי השואה הוא ציני להחריד‪ ,‬וכך כתוב בה‪:‬‬ ‫'אני משערת שהסוקרים הנכבדים לא נסעו‬ ‫בראשון בבוקר או בחמישי בערב ברכבות‬ ‫המכונות 'רכבות שואה'‪ ,‬עם כל החיילים‬ ‫צילום‪ :‬אהוד צויגנברג ‪Ynet‬‬ ‫והסטודנטים‪ ,‬כי אז הביקורת שלהם הייתה‬ ‫שונה לגמרי‪ .‬בשם 'רכבות שואה' כונו רכבות‬ ‫יום ראשון הצפופות‪ ,‬שהיו מלאות בחיילים‪.‬‬ ‫יש כאן איזשהו שימוש שיש בו זילות‪ ,‬אפילו‬ ‫אולי איזה סוג של תמימות מסוימת‪ .‬הבן אדם‬ ‫רגיל לשמוע שמדברים כל כך הרבה על שואה‬ ‫בכל מיני הקשרים‪ ,‬אז למה לא?‪ ...‬צפוף לו?‬ ‫זה נורא לא נעים‪ ,‬אז למה לא להגיד 'רכבות‬ ‫שואה'? כמובן שמהרובד הזה‪ ,‬זה משקף לנו‪,‬‬ ‫או טיפשות‪ ,‬או תמימות‪ ,‬או בורות‪ .‬לא הייתי‬ ‫אומרת שפה יש איזושהי כוונה לרעה‪ ,‬אבל זה‬ ‫בוודאי לא דבר שאנחנו היינו רוצים לעודד‪.‬‬ ‫סקר שנערך על ידי בית הספר המרכזי ב'יד‬ ‫ושם' מלמד שכשני שלישים מהציבור סבורים‬ ‫שאישים וגופים שונים עושים שימוש לא ראוי‬ ‫בשיח הציבורי‪ ,‬הפוליטי ובחיי היומיום בסמלי‬ ‫השואה ‪ -‬וזו רק אחת הדוגמאות‪.‬‬ ‫"דוגמא אחרת היא מתוך המאמר 'מקידוש‬ ‫השואה לזילות השואה' של המאייר מישל‬ ‫קישקה‪ .‬לטענתו‪ ,‬העידן הנוכחי מאופיין על‬ ‫ידי תופעות של לגיטימציה ואקדמיזציה של‬ ‫הכחשת השואה‪ ,‬והוא מתייחס גם לעליית‬ ‫האנטישמיות החדשה בתחפושת אנטי ציונית‬ ‫ואנטי ישראלית‪ .‬וכך הוא כותב‪ :‬‬ ‫'ומסוכן מכל ‪ -‬השוואות בין ישראל לגרמניה‬ ‫הנאצית‪ ,‬בין חיילי צה"ל לבין חיילי האס‪-‬‬ ‫אס‪ .‬אצלנו מנסים לנסח מחדש את הוראת‬ ‫השואה‪ ,‬אך בורות גדולה עדיין קיימת בקרב‬ ‫הנוער בארץ ה'יד ושם'‪ ....‬מפוני גוש קטיף לא‬ ‫רק כינו את חיילי צה"ל נאצים‪ ,‬אלא גם ענדו‬ ‫המשך בעמוד ‪28‬‬ ‫‪27‬‬ ‫סמלי השואה‬ ‫המשך מעמוד ‪27‬‬ ‫טלאי כתום‪ .‬צחוק הגורל הוא שזילות השואה‬ ‫הנוראה ביותר נעשה על ידי יהודים בישראל‪.‬‬ ‫מעשיהם שווים בחומרתם לדוגמאות של‬ ‫אנטישמיות בעולם‪ .‬עקב ביקורת חריפה‬ ‫מבית‪ ,‬נאלץ הימין הקיצוני להפסיק לענוד‬ ‫אותו תוך ימים אחדים‪ .‬הקריקטורות של ארנון‬ ‫אבני שפורסמו ב'דף הירוק'‪ ,‬הן קיצונית‪ .‬ארנון‬ ‫בחר להשתמש בתמונת שואה חריפה כדי‬ ‫לזעזע את הקורא‪ .‬מעולם לא צוירו אסירי‬ ‫מחנות על דרגשיהם בתוך קריקטורה בארץ'‪.‬‬ ‫"נשאלת השאלה לאן זה מוביל אותנו‪,‬‬ ‫מה זה עושה‪ ,‬בשביל מה אנחנו צריכים‬ ‫ללכת אל הגישות הרדיקליות האלה‪ ,‬חסרות‬ ‫האחריות בעיניי‪ ,‬שאנחנו רואים אותן גם‬ ‫בימין וגם בשמאל‪ .‬וצריך גם לשאול מהיכן‬ ‫באה התמימות בה אומר בן אדם 'רכבות‬ ‫שואה'‪ ,‬כשהוא מתאר את הצפיפות ברכבת‬ ‫ישראל בימי ראשון בבוקר‪ .‬ויש‪ ,‬כמובן‪ ,‬עוד‬ ‫דוגמאות אחרות‪ ,‬מדיונים בכנסת בהם עשו‬ ‫שימוש במונחים 'גבולות אושוויץ'‪ ,‬בהקשר‬ ‫של החזרת שטחים‪ ,‬ו'ממשלת יודנרט'‪ ,‬כאשר‬ ‫דנו בתקציבים למפלגות הדתיות‪ .‬כל זה מוביל‬ ‫אותנו לאיזשהו פולמוס פנימי ששואל‪ :‬בשביל‬ ‫מה?‬ ‫מפגינים נגד הצפיפות ברכבת‪ .‬היו שהקרו להן "רכבות אושוויץ"‬ ‫"התחלנו את הדברים עם יהודה אלקנה‪.‬‬ ‫עשר שנים אחר כך כותב יואל מרקוס‪ ,‬דברים‬ ‫דומים‪' :‬יום השואה הוא יום של פולמוס‪,‬‬ ‫הוא בעיקר מעורר אי הסכמה‪ ,‬והסיבה לאי‬ ‫ההסכמה הזאת ‪ -‬זה לא שלומדים את השואה‬ ‫ומתייחסים באופן רציני למה שאנחנו צריכים‬ ‫ללמוד מהשואה‪ ,‬אלא שמשתמשים בה באופן‬ ‫מניפולטיבי'‪.‬‬ ‫חנה יבלונקה‪" :‬האם באמת‬ ‫הגדרנו לעצמנו‪ ,‬אי פעם‪ ,‬למה‬ ‫אנחנו מתכוונים כשאנחנו‬ ‫אומרים את המלה 'שואה'‪.‬‬ ‫מה אנחנו זוכרים כקולקטיב‪,‬‬ ‫כשאומרים שכל כך חשוב‬ ‫לזכור את השואה"‬ ‫דימוי מס' ‪ :1‬ארנון אבני‪" ,‬חוצפה"‬ ‫דימוי מס' ‪ :2‬ארנון אבני‪" ,‬פיצויים"‬ ‫‪28‬‬ ‫"הרי אי אפשר להתעלם מהעובדה שהשואה‬ ‫נוכחת בחיינו‪ .‬היא לא רק היסטוריה‪ .‬היא‬ ‫חלק מהיהדות בת זמננו‪ ,‬והיא הווה לניצולים‪,‬‬ ‫משום שהם חיים את זיכרון השואה כחלק‬ ‫מחייהם‪ .‬אבל היא לא רק שלהם‪ ,‬אנחנו יודעים‬ ‫שגם עבור אנשים אחרים השואה היא חלק‬ ‫משמעותי‪ ,‬חשוב ומרכזי בחייהם‪ .‬והראיה לכך‪,‬‬ ‫הדברים המשמעותיים שנכתבים ונוצרים על‬ ‫השואה בתחומי הספרות‪ ,‬האמנות פלסטית‪,‬‬ ‫המוזיקה והמחול‪ .‬מייד לקפוץ ולהגיד 'את‬ ‫אושוויץ אתם זוכרים?' כשמתעוררת בעיה ‪-‬‬ ‫לא זו הדרך‪.‬‬ ‫"אני לומדת משני אנשים שכבר מזמן אינם‬ ‫איתנו‪ ,‬האחד ‪ -‬יונה כסה‪ ,‬שדיבר בדיונים‬ ‫בכנסת בחוק 'יד ושם לשואה ולגבורה' ב‪,1953-‬‬ ‫והוא אומר‪" :‬לנו‪ ,‬כעם שסבל ונטבח‪ ,‬טענות‬ ‫מוסריות נוקבות לגויים‪ ,‬אולם האם המוסריות‬ ‫שלנו היא אבסולוטית? האם היא נובעת‬ ‫מעצם עצמיותנו האנושית‪ ,‬או היא תוצאה‬ ‫של רגישות עם מדוכא ומושפל‪ .‬אינני בטוח‬ ‫אם היסודות המוסריים והאנושיים מושרשים‬ ‫עמוק בתוכנו‪ ,‬ואם לא נשקפות גם לנו סכנות‬ ‫של הסתרסות והסתלפות תוכננו המוסרי‬ ‫האנושי‪ ,‬ודווקא לאחר שהגענו לעצמאותנו"‪.‬‬ ‫"אסיים בדברים של אריה קובובי‪ ,‬שהצליח‬ ‫להימלט מאירופה בזמן‪ ,‬היה חבר בקונגרס‬ ‫היהודי העולמי‪ ,‬עסק בהצלה‪ ,‬עלה לארץ‪,‬‬ ‫היה יושב הראש השני של 'יד ושם'‪ ,‬שפרסם‬ ‫מאמר שכותרתו 'עם אדם‪-‬אדם'‪ ,‬בו הוא כותב‪:‬‬ ‫'גם העם צריך להיברא בצלם אלוקים‪ .‬האם‬ ‫העם‪ ,‬או אישיות קיבוציות אחרת כלשהי‪,‬‬ ‫רשאית לעשות כל מיני כיעור ותועבה? הטלת‬ ‫אשמה וצידוק עצמי זרים למסורת היהודית‪,‬‬ ‫המסר החשוב ביותר להמשך החיים היהודיים‬ ‫לאחר השואה‪ ,‬להיות מוסרי ואנושי'‪" .‬לטעמי‪,‬‬ ‫זאת הדרך שבה אנחנו צריכים לאמץ את‬ ‫המשמעות של קורות השואה‪.‬‬ ‫הרבה סימני שאלה‬ ‫פרופ' חנה יבלונקה‪ ,‬עסקה בדבריה פחות‬ ‫בשימוש הפסול בסמלי השואה‪ ,‬ויותר‬ ‫בהשלכות זיכרה והזכרתה על התודעה‬ ‫הציבורית והפוליטית בישראל‪" .‬אתחיל‬ ‫בציטוט קטן של אבא קובנר‪ ,‬שהוא מאוד‬ ‫סמלי השואה‬ ‫חשוב לעניין זה‪ ,‬וכך‬ ‫כוחם‪ ,‬לא רוצה לתת‬ ‫אמר‪' :‬הוראת השואה‬ ‫להם מקום והד בדבריי‪.‬‬ ‫היא ראשית ובעיקר‬ ‫מה שכן מעניין וחשוב‬ ‫מעשה של חשבון‬ ‫בסיפור הזה ‪ -‬זה‬ ‫נפש בתוך עצמנו‪,‬‬ ‫אנחנו‪ .‬אנחנו‪ ,‬החברה‬ ‫ועדי עד‪ .‬בחשבון נפש‬ ‫והדיון‬ ‫הישראלית‬ ‫כזה התשובות‪ ,‬אל להן‬ ‫שלנו בשואה‪ ,‬עם תג‬ ‫לעולם להופיע לפני‬ ‫המחיר שמצורף לאופן‬ ‫השאלות'‪.‬‬ ‫הדיון שלנו בשואה‬ ‫קריאה‪,‬‬ ‫סימני‬ ‫"אין לי‬ ‫ולרדידות ולשימושים‬ ‫אף פעם לא היו לי‬ ‫שלו‪.‬‬ ‫וגם עכשיו אין לי‪ .‬יש‬ ‫"אציג שתי שנים ‪-‬‬ ‫לי הרבה מאוד סימני‬ ‫‪ 1948‬ו‪ ,2012-‬ואתאר‬ ‫שאלה‪ ,‬ואלה סימני‬ ‫מצב תודעתי מכל אחת‬ ‫שאלה קשים‪ .‬הם‬ ‫משנים אלה‪ .‬משנת‬ ‫בדרך כלל גם לא זוכים‬ ‫‪ '48‬בחרתי בפסקה‬ ‫לפופולאריות רבה‪,‬‬ ‫אחת מבין כמה וכמה‬ ‫אבל זה גורלי‪ .‬ואני‪,‬‬ ‫תקדימים היסטוריים‬ ‫כאזרחית‪ ,‬מרגישה‬ ‫ששימשו את בן גוריון‬ ‫צורך תמיד לזעוק את‬ ‫ואת כותבי הכרזת‬ ‫הדברים ולומר אותם‬ ‫העצמאות להצדקת‬ ‫שוב ושוב‪.‬‬ ‫זכותנו ההיסטורית‬ ‫כפי‬ ‫"השאלה‪,‬‬ ‫על ארץ ישראל‪ .‬אותה‬ ‫שהוצבה בדיון זה‪,‬‬ ‫פסקה אחת ויחידה‬ ‫התופעה‬ ‫הייתה‬ ‫מתייחסים‬ ‫שבה‬ ‫השלילית של השימוש‬ ‫לשואה‪ .‬וכך נאמר‬ ‫בסמלי השואה‪ ,‬והאם‬ ‫בהכרזת העצמאות‪:‬‬ ‫בוויכוחים אקטואליים‪,‬‬ ‫'השואה שהתחוללה‬ ‫זה לא רק פוגם בלקחי‬ ‫על עם ישראל בזמן‬ ‫השואה‪ ,‬אלא גם מסייע‬ ‫האחרון‪ ,‬בה הוכרעו‬ ‫השואה‪.‬‬ ‫למכחישי‬ ‫לטבח מיליונים יהודים‬ ‫אני לא רוצה לעסוק‬ ‫הוכיחה‬ ‫באירופה‪,‬‬ ‫מכחישי‬ ‫בתופעת‬ ‫מחדש בעליל את‬ ‫השואה‪ ,‬שהיא בעיניי‪,‬‬ ‫ההכרח בפתרון בעיית‬ ‫תופעה‬ ‫ברשותכם‪,‬‬ ‫העם היהודי‪ ,‬מחוסר‬ ‫ב‪2012-‬‬ ‫שולית‪.‬‬ ‫המולדת והעצמאות‪,‬‬ ‫התייחסות קצרה בלבד לשואה‪.‬‬ ‫מגילת העצמאות‬ ‫יש למעלה מ‪400-‬‬ ‫על ידי חידוש המדינה‬ ‫מוזיאוני שואה בכל‬ ‫היהודית בארץ ישראל‪,‬‬ ‫העולם‪ ,‬עצרת האומות‬ ‫אשר תפתח לרווחה‬ ‫המאוחדות החליטה לציין כמעט באופן חסר את שערי המולדת לכל יהודי ותעניק לעם‬ ‫תקדים יום שואה בינלאומי לזכר השואה‪ .‬היהודי מעמד של אומה שוות זכויות בתוך‬ ‫השואה היא במידה רבה סיפור הצלחה משפחת העמים'‪ .‬זהו‪ .‬זה כל מה שיש לאבות‬ ‫פר‪-‬אקסלנס‪" .‬אני יודעת שקשה מאוד לומר המייסדים בהכרזת העצמאות לומר על‬ ‫את המילים האלה בצורה כזאת‪ ,‬אבל אני האירוע של השואה‪.‬‬ ‫אומרת אותן כך‪ ,‬כדי להבהיר את כוונתי ‪ -‬יש‬ ‫"האמירה הזאת‪ ,‬וקשה להאמין כי לו הכרזת‬ ‫הכחשת שואה‪ ,‬יש מכחישי שואה‪ ,‬אבל אני לא העצמאות הייתה נכתבת היום הייתה מנוסחת‬ ‫רוצה להתעסק איתם‪ ,‬לא רוצה להאדיר את בכזאת יובשנות ובכזאת לאקוניות‪ ,‬כמעט‬ ‫נעדרת רגש‪ ,‬מספרת לנו קצת על הלכי הרוח‬ ‫בעת הכרזת המדינה‪ .‬מכאן אעבור לבחינת‬ ‫השיח הישראלי ב‪ .2012-‬נקודת אחיזה‬ ‫ראשונה היא מחקר גדול שערך מכון טרומן לא‬ ‫מזמן‪ ,‬בו נמצא כי ‪ 98%‬מהיהודים הישראלים‬ ‫מאמינים שהעיקרון החשוב ביותר שצריך‬ ‫להנחות את המדינה ואת היהודים הוא 'לזכור‬ ‫את השואה'‪ .‬זה הציטוט‪ .‬תבינו מה האופציות‬ ‫האחרות‪ ,‬את מה השואה מנצחת‪ .‬השואה‬ ‫מנצחת את 'לחיות בארץ'‪ ,‬את 'השבת'‪ ,‬את‬ ‫'סדר פסח' ואת 'להרגיש חלק מהעם היהודי'‪.‬‬ ‫"פירושו של דבר‪ ,‬שהנה‪ ,‬נמצא‪ ,‬בשבטים‬ ‫האלה שאנחנו מחולקים אליהם‪ ,‬הדבק המלכד‬ ‫את כולנו ‪ -‬לזכור את השואה‪ .‬ועכשיו אני רוצה‬ ‫לשאול שאלה ראשונה‪ ,‬שהיא מאוד חשובה‬ ‫בעיניי ‪ -‬האם באמת הגדרנו לעצמנו‪ ,‬אי פעם‪,‬‬ ‫למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים את‬ ‫המלה 'שואה'‪ .‬מה אנחנו זוכרים כקולקטיב‪,‬‬ ‫כשאומרים שכל כך חשוב לזכור את השואה‪.‬‬ ‫אני לא מסכימה‪ ,‬למשל‪ ,‬שבצפון אפריקה‬ ‫הייתה שואה‪ .‬במרוקו לא הייתה שואה‪ ,‬או‬ ‫שלפחות זה נושא שמן הראוי לדון בו‪ .‬זאת‬ ‫אומרת שהחברה הישראלית צריכה להגדיר‬ ‫לעצמה‪ ,‬כשהיא אומרת 'לזכור את השואה'‪,‬‬ ‫למה היא מתכוונת?‬ ‫חנה יבלונקה‪" :‬לקחי השואה‬ ‫הם‪ ,‬לעולם‪ ,‬בפנימיות האישית‬ ‫של כל אדם ואדם‪ ,‬ונובעים‬ ‫מעולמו‪ ,‬השקפת עולמו והחינוך‬ ‫שקיבל‪ .‬למי יש את הזכות‬ ‫להגיד לי מהם לקחי השואה?‬ ‫מבחינתי‪ ,‬יש רק לקח אחד‬ ‫לשואה וזה אותו צו בעשרת‬ ‫הדברות – לא תרצח"‬ ‫לקחי השואה – מי יקבע מה הם?‬ ‫"הנתון של מכון טרומן הוא נתון דרמטי‬ ‫במיוחד‪ .‬פרט לזה‪ ,‬יש עוד כמה עניינים‪ ,‬אבל הם‬ ‫כמובן הרבה פחות דרמטיים‪ .‬מונה מפקד חדש‬ ‫לחיל האוויר‪ .‬הקווליפיקציה המרכזית שלו‬ ‫שהועלתה על נס הייתה העובדה שהוא היה‬ ‫מפקד המטס מעל אושוויץ‪ .‬זאת קווליפיקציה‬ ‫בישראל ‪ 2012‬למטס של חיל אוויר או לאיכותו‬ ‫של מפקד חיל אוויר? ועוד הועלתה על נס‬ ‫המשך בעמוד ‪30‬‬ ‫‪29‬‬ ‫סמלי השואה‬ ‫המשך מעמוד ‪29‬‬ ‫האמירה שלו‪' ,‬כשהפולנים ביקשו שנטוס‬ ‫גבוה‪ ,‬אנחנו נטוס נמוך'‪ .‬הוא החליט שנטוס‬ ‫נמוך‪' ,‬מפני ש‪ 900-‬שנה אמרו לנו מה לעשות‬ ‫ועכשיו אנחנו נעשה מה שצריך'‪ .‬זה הציטוט‪.‬‬ ‫אני יודעת שהדברים אינם קלים‪ .‬בישיבת‬ ‫ממשלה ב‪ ,22.1.12-‬אמר ראש הממשלה‪,‬‬ ‫בנימין נתניהו‪' :‬לעם היהודי ולממשלת ישראל‬ ‫יש את הזכות‪ ,‬החובה והיכולת למנוע השמדה‬ ‫נוספת של העם היהודי ופגיעה במדינתו‪.‬‬ ‫השוני בין ‪ 1942‬ל‪ 2012-‬הוא לא בהיעדרם של‬ ‫הצוררים‪ ,‬שכן ישנו רצון להשמיד את העם‬ ‫היהודי וקודם כל את מדינתו שקמה'‪ .‬שימו‬ ‫לב לטרמינולוגיה‪ .‬באופן קבוע מספרים לנו‪,‬‬ ‫כמרכיב מרכזי בזהותנו‪ ,‬שבכל דור ודור ובכל‬ ‫שעה ושעה קמים עלינו לכלותנו‪.‬‬ ‫"אגב‪ ,‬השימוש במילה השמדה הוא בפירוש‬ ‫אימוץ של טרמינולוגיה נאצית‪ ,‬וצריך לזכור את‬ ‫הדבר הזה‪ .‬כי משמידים ג'וקים‪ ,‬אבל אנשים ‪-‬‬ ‫רוצחים‪ .‬ויש גם השימוש במילה צוררים‪ .‬למה‬ ‫'צוררים'? אין סתם אויבים בעולם? אין סתם‬ ‫אנשים שמתחרים על אותה פיסת אדמה?‪...‬‬ ‫אני אומרת את זה מפני שהמילים קובעות‬ ‫את התודעה‪ .‬ולכן‪ ,‬הילד עם הטלאי הצהוב‬ ‫בהפגנת החרדים‪ ,‬המספרים על הידיים בפינוי‬ ‫מגוש קטיף‪ ,‬הכרזות עליהן הופיעו הסיסמאות‬ ‫"ממשלת רבין = יודנרט" וכדומה‪ ,‬שהונפו‬ ‫בכיכר ציון בהפגנה נגד הסכם אוסלו ‪ -‬כל אלה‬ ‫מלווים אותנו כבר שנים ארוכות‪.‬‬ ‫"השימוש הזה בשואה הוא הסימפטום‪ ,‬הוא‬ ‫התוצאה‪ .‬ובעקבות אבא קובנר‪ ,‬אשאל‪ :‬מהי‬ ‫השאלה? מהי הבעיה? מה באמת קרה פה?‬ ‫על זה אענה תשובה אחת‪ :‬כל חוק שיאסור‬ ‫שימוש בסמלי השואה לא ישנה את התודעה‬ ‫של האנשים‪ ,‬הוא לא ישנה את העובדה‬ ‫שאצלנו ‪ 98%‬מהאזרחים היהודים במדינה‬ ‫חושבים שהיא הדבר הכי חשוב בעיצוב‬ ‫התודעה שלנו כאן‪ .‬אני נמנית על שני האחוזים‬ ‫הנותרים‪ .‬אותם ‪ 98%‬הם‪ ,‬לפי תפיסת עולמי‪,‬‬ ‫פוסט‪ -‬ציוניים‪ ,‬מפני שהם איבדו בדרך את‬ ‫המרכיב המרכזי של הציונות ‪ -‬האמונה בכוחם‬ ‫של היהודים לשנות את גורלם‪ ,‬ובכך שכל מה‬ ‫שקורה להם תלוי במה שהם עושים‪" .‬אנחנו‬ ‫במדינת ישראל‪ ,‬ברטוריקה של השואה‪ ,‬איבדנו‬ ‫את זה‪ .‬שום דבר לא תלוי בנו‪ ,‬אשר על כן שום‬ ‫דבר שאנחנו יכולים לעשות אנחנו לא עושים‪,‬‬ ‫כי בין כה וכה בוא נגיד 'אין עם מי לדבר'‪ ,‬ו'אין‬ ‫מה לעשות' ו'אלה החיים' ו'אין מה להפגין'‪.‬‬ ‫‪30‬‬ ‫"אני רוצה להאיר פה ארבע נקודות‬ ‫היסטוריות‪ ,‬ובזה אולי לענות את התשובה‪.‬‬ ‫אחת מנקודות המפנה‪ ,‬מתרחשת במעבר‬ ‫מהנוסח הלאקוני של הכרזת העצמאות‪,‬‬ ‫לאמירה של קצין חינוך ראשי שאול גבעולי‪,‬‬ ‫ב‪ ,1976-‬בפקודת יום ‪ -‬ליום הזיכרון לשואה‬ ‫והגבורה‪' :‬השואה מעצבת את התודעה‬ ‫הלאומית שלנו‪ ,‬את הדרך בה אנו מבינים את‬ ‫עצמנו ואת העולם שבו אנו חיים'‪ .‬אם זאת‬ ‫לא אמירה פוסט ציונית‪ ,‬אין אמירה פוסט‬ ‫ציונית‪ .‬גדעון האוזנר אמר בתדרוך של משרד‬ ‫החוץ‪' :‬ראוי שנהיה כולנו נושאי התחושה של‬ ‫השואה הגדולה והלקח המתחייב ממנה לגבי‬ ‫היאחזותו של העם בארצו'‪.‬‬ ‫יבלונקה‪ :‬כל חוק שיאסור שימוש‬ ‫בסמלי השואה לא ישנה את התודעה‬ ‫של האנשים‪ ,‬הוא לא ישנה את העובדה‬ ‫שאצלנו ‪ %98‬מהאזרחים היהודים‬ ‫במדינה חושבים שהיא הדבר הכי חשוב‬ ‫בעיצוב התודעה שלנו כאן‬ ‫"אתייחס לשלושה מרכיבים של הבעיה‪.‬‬ ‫מרכיב אחד הוא הביטוי האומלל הזה‪ ,‬שנקרא‬ ‫'לקחי השואה'‪ .‬למי בכלל יש את הזכות‬ ‫לומר למישהו אחר מהם לקחי השואה‪ .‬לקחי‬ ‫השואה הם‪ ,‬לעולם‪ ,‬בפנימיות האישית של כל‬ ‫אדם ואדם‪ ,‬ונובעים מעולמו‪ ,‬השקפת עולמו‬ ‫והחינוך שקיבל‪ .‬למי יש את הזכות להגיד לי‬ ‫מהם לקחי השואה? מבחינתי‪ ,‬יש רק לקח‬ ‫אחד לשואה וזה אותו צו בעשרת הדברות‬ ‫ 'לא תרצח'‪ .‬יש עוד לקח לשואה חוץ מזה?‬‫הדיון הזה בלקחי השואה‪ ,‬שאצלנו נותב כמעט‬ ‫כולו לכוח הצבאי‪ ,‬הוא אסון‪ .‬אני לא יכולה‬ ‫להגיד לכם את זה במילה אחרת‪ .‬אם אכן לקח‬ ‫השואה הוא שכל הזמן אנחנו בסכנה קיומית‪,‬‬ ‫ברור שהכול הולך לשואה‪.‬‬ ‫"הערה שנייה‪ .‬אחד הטקסטים המעניינים‬ ‫ביותר לעקוב אחריו הוא הוויכוח שהתנהל‬ ‫ב‪ 1952-‬בכנסת‪ ,‬בין דוד בן גוריון לבין מנחם‬ ‫בגין בנושא השילומים‪ .‬מאוד מעניין לראות‬ ‫את הנמקות השניים‪ .‬בגין אמר את הדבר‬ ‫הבא‪' :‬יש דברים בחיים שיקרים מן החיים‬ ‫עצמם‪ ,‬יש דברים בחיים שהם נוראים מן‬ ‫המוות עצמו וזהו אחד הדברים האלה שעליו‬ ‫ניתנת נפשנו‪ ,‬עליו נהיה מוכנים למות‪ ,‬נעזוב‬ ‫את משפחותינו‪ ,‬נאמר שלום לילדינו ולא‬ ‫מעורר למחשבה שניה‪ .‬אבא קובנר‬ ‫צילום‪ :‬יד ושם‬ ‫יהיה משא ומתן עם גרמניה‪ .‬עמים הראויים‬ ‫לשם זה עלו על בריקדות בגלל עניינים יותר‬ ‫פעוטים‪ ,‬אנחנו בני הדור האחרון לשעבוד‬ ‫וראשון לגאולה‪ ,‬היינו כובשים פנינו בקרקע‬ ‫אלמלא היינו קמים כדי למנוע את החרפה‬ ‫הזאת מישראל ונשמור על הכבוד הלאומי'‪ .‬על‬ ‫זה עונה בן גוריון‪ ,‬אולי קצת בהומור‪' :‬אני שולל‬ ‫את הרגש הזה שלילה מוחלטת‪ .‬אני שותף‬ ‫רק בכאב‪ ,‬אבל לא ברגש‪ .‬אני שולל שלילה‬ ‫מוחלטת את כל הרגש שלהם‪ ,‬אנחנו לא רוצים‬ ‫לשוב לגטו‪ .‬השאלה היא בין שתי גישות‪ .‬גישה‬ ‫אחת של יהודי הגטו וגישה שנייה של יהודים‬ ‫בני עם עצמאי‪ .‬יש לכם גישה גטואית‪ ,‬אני לא‬ ‫רוצה לרוץ אחרי גרמני ולירוק בפניו‪ ,‬אין לי‬ ‫שום עניין בזה‪ ,‬מדינה עושה למען שלומה‪,‬‬ ‫קיומה‪ ,‬ביטחונה‪ ,‬התבססותה‪ ,‬היא איננה‬ ‫עוסקת ביריקה על מישהו‪ .‬אני בכלל לא‬ ‫רוצה לרוץ אחרי מישהו‪ ,‬אני רוצה לשבת פה‬ ‫ולבנות'‪ .‬ובזה בן גוריון צודק לחלוטין‪.‬‬ ‫"עניין חשוב נוסף הוא 'יד ושם'‪ .‬שנים נלחמנו‬ ‫כדי שהנושא של תקומת ניצולי השואה ייכנס‬ ‫לשם‪ ,‬מפני שיש בגו אמירה כל כך חזקה של‬ ‫לאן אתה מנתב אסון בסדר גודל כמו שכזה‪.‬‬ ‫האם לעוד מעגלי נקמה וחורבן‪ ,‬או שאתה‬ ‫בוחר בחיים ובבנייה‪ .‬הניצולים‪ ,‬ברובם‪ ,‬הם לא‬ ‫מסכנים והם לא נעבעכים‪ ,‬ומה שהם אומרים‬ ‫לנו זה 'אנחנו בחרנו בבנייה‪ ,‬בחרנו בחיים‪,‬‬ ‫בחרנו בהולדת ילדים‪ ,‬בנינו את הארץ הזאת'‪.‬‬ ‫אומר צבי גיל‪ ,‬והוא צודק‪ ,‬כי הפרק של הבנייה‪,‬‬ ‫היוזמה והתקומה לא נלמד‪ .‬זה לא פרק של‬ ‫קרבנו ּת‪ .‬את כל השיח צריך לשנות‪ .‬צריך לרסן‬ ‫את ראש הממשלה בשימושי השואה שלו בכל‬ ‫היבט מדיני‪ ,‬כדי שהדבר יקרין לציבור שיח‬ ‫חדש‪ .‬אני אומרת את זה בדם לבי‪ ,‬מפני שאני‬ ‫באמת חושבת שהעניין הזה הוא קיומי‪ .‬אני‬ ‫אומרת אותו בכל מקום בסערה גדולה‪.‬‬ ‫מתחברים לרשת‬ ‫כבר לא כל כך בודדים‬ ‫הבדידות היא אחת המכות הקשות ביותר מהן סובלים קשישים בכלל וקשישים ניצולי השואה בפרט‪ .‬מיזם‬ ‫מחוברים – מחשב לניצול‪ ,‬נועד לעזור להם להתמודד עם עולם הבדידות‪ ,‬על ידי שימוש ברשת האינטרנט‪.‬‬ ‫מתחברים לכפר הגלובאלי‬ ‫| יוחנן רון זינגר* |‬ ‫ניצולי שואה רבים חיים בבדידות ובניתוק‪.‬‬ ‫עברם הקשה הופך את ימי זקנתם למורכבים‬ ‫ובעיתיים יותר מאשר אלה של הקשיש הממוצע‪.‬‬ ‫בהתחבטותנו ב"ילדות אבודה"‪ ,‬יזמית המיזם‪,‬‬ ‫באשר לאופן בו נעזור לניצולים הבודדים לצאת‬ ‫מבדידותם‪ ,‬עלה הרעיון לחברם אל "הכפר‬ ‫הגלובאלי"‪ ,‬באמצעות מחשבים שיחוברו‬ ‫לאינטרנט‪.‬‬ ‫שורה ארוכה של מחקרים שונים‪ ,‬שפורסמו‬ ‫בארה"ב ובבריטניה‪ ,‬תומכים ברעיון ומצביעים‬ ‫על שימוש הולך וגובר באינטרנט בידי בני הגיל‬ ‫השלישי‪ .‬רבים מהמשתמשים בני קבוצה זו‬ ‫מעידים על כך שהשימוש באינטרנט חיזק את‬ ‫הקשר שלהם עם בני משפחתם ועם ידידיהם‪.‬‬ ‫לדבריהם‪ ,‬עצם לימוד אופן השימוש באינטרנט‬ ‫גרם להם תחושה משותפת עם צעירים יותר‪.‬‬ ‫מחקר שערכה נעמה שפירא מהחוג לפסיכולוגיה‬ ‫באוניברסיטת חיפה‪ ,‬מצביע על כך שהאינטרנט‬ ‫הוא אלטרנטיבה טובה ובעלת תועלת רבה בעבור‬ ‫אנשים זקנים‪ ,‬לעומת פעילויות אחרות המוצעות‬ ‫להם‪.‬‬ ‫האינטרנט הפך כבר מזמן‪ ,‬מרשת מחשבים‬ ‫המשמשת למטרות פרקטיות ‪ -‬לסביבה חברתית‬ ‫שונה ומיוחדת‪ ,‬סביבה חברתית מקבילה‬ ‫ואלטרנטיבית לזו שאנו רגילים לה‪ ,‬סביבה המכונה‬ ‫סייבר‪-‬ספייס‪ .‬הצירוף של ההכרה בכך שיש‬ ‫ניצולים רבים החיים בבדידות מחד גיסא; ומאידך‬ ‫גיסא ‪ -‬הכרת הפוטנציאל הטמון בעולם האינטרנט‪,‬‬ ‫הסייבר‪-‬ספייס‪ ,‬והאפשרות להתחבר אל ה"כפר‬ ‫הגלובלי"‪ ,‬הביא לגיבוש מיזם "מחוברים" (שמו‬ ‫הקודם‪ :‬מחשב לניצול)‪.‬‬ ‫"מחוברים" מעניק לניצולים הבודדים קשר‬ ‫לעולם ויציאה מהבדידות‪ ,‬באמצעות מחשב‬ ‫המחובר לאינטרנט‪ ,‬המאפשר שימוש במערכת‬ ‫הדואר האלקטרוני‪ ,‬מערכת סקייפ שמאפשרת‬ ‫לשוחח עם ילדים‪ ,‬נכדים וחברים (ואם משתמשים‬ ‫במצלמה ‪ -‬גם לראות אותם ולהיראות)‪ ,‬ולצד‬ ‫זה ‪ -‬עולם שלם של עניין המתאפשר בשוטטות‬ ‫במאגרי המידע‪.‬‬ ‫מעבר להוצאת הניצול מבדידותו‪ ,‬נוצר בדרך‬ ‫פותחים עולמות חדשים‪ .‬פרויקט מחוברים‬ ‫זו גם תהליך העצמה אישית‪ .‬במחקרים רבים‬ ‫נמצא קשר לשיפור משמעותי בתחושות של‬ ‫דיכאון‪ ,‬אפליה‪ ,‬חרדה ובדידות‪ ,‬בעקבות השימוש‬ ‫באינטרנט‪ .‬תהליך ההעצמה האישית נמצא גם‬ ‫קשור לשינויים התנהגותיים ממשיים‪ ,‬כגון‪:‬‬ ‫פעילות חברתית מוגברת‪ ,‬עצמאות בקבלת‬ ‫החלטות‪ ,‬ואף גורמים הקשורים לבריאות גופנית‪.‬‬ ‫"מחוברים" תורם רבות לניצולים המרגישים‬ ‫חלשים‪ ,‬להביע את עצמם ולקחת חלק בפעילויות‬ ‫בהן לא היו יכולים להשתתף באופן אחר‪.‬‬ ‫האנונימיות שמאפשר השימוש באינטרנט‪ ,‬כמו‬ ‫גם ההתבטאות בכתב ולא בעל פה‪ ,‬תורמת להקלה‬ ‫בתחושות אי נוחות‪ ,‬שמקורן במבטא‪ ,‬גמגום‪,‬‬ ‫מהירות תגובה‪ ,‬כושר ביטוי ועוד‪ .‬‬ ‫הקרן לרווחה לנפגעי השואה בישראל נרתמה‬ ‫במלוא המרץ בכדי לממש רעיון זה של הוצאת‬ ‫הניצול הקשיש מבדידותו וחיבורו‪ ,‬חינם אין כסף‪,‬‬ ‫לעולם המסתתר באינטרנט‪ .‬השם "מחוברים"‬ ‫שניתן למיזם‪ ,‬משמעותו יציאה מהבדידות וחיבור‬ ‫לעולם‪ .‬שותפים אחרים למיזם הם משרד הרווחה‪,‬‬ ‫אורט ישראל ו"אורטוב ‪ -‬אורט למען הקהילה"‪,‬‬ ‫שתרמו כסף למימון רכישת הציוד ותרומות של‬ ‫מחשבים‪.‬‬ ‫המיזם מנוהל ומפוקח ע"י הקרן לרווחה‪ ,‬והוא‬ ‫מתבצע בסיוע מתנדבים‪ ,‬תלמידות ותלמידים‪,‬‬ ‫הלומדים ברשת בתי הספר "אורט ישראל"‬ ‫הארצית‪ .‬מתנדבים אלה מביאים לבית הניצול‬ ‫מחשב ואת הציוד הנלווה‪ ,‬לרבות חיבור‬ ‫לאינטרנט‪ ,‬אותם מממנת הקרן ללא כל עלות‬ ‫מצד הניצולים‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬מקנים המתנדבים‬ ‫לניצולים מיומנויות שימוש והפעלה‪ ,‬כגון‪ :‬שימוש‬ ‫בסיסי במחשב ופונקציות רלוונטיות שמתאימות‬ ‫לצרכי הניצול‪ ,‬הכוללות שימוש בדואר אלקטרוני‪,‬‬ ‫גלישה באינטרנט‪ ,‬שימוש במערכת התקשורת‬ ‫סקייפ וכתיבה ועריכה של סיפורי חיים‪ ,‬אותם הם‬ ‫מעלים לאינטרנט יחד עם ניצולי השואה‪ ,‬כשבכך‬ ‫מתאפשרת חשיפתו של הציבור כולו לתיעוד‬ ‫והנצחת סיפורם של הניצולים‪.‬‬ ‫הפיילוט מתקיים בששה‪-‬עשר יישובים (תל‬ ‫אביב‪ ,‬גבעתיים‪ ,‬רמת גן‪ ,‬לוד‪ ,‬רמלה‪ ,‬גן יבנה‪,‬‬ ‫ירושלים‪ ,‬אשדוד‪ ,‬קריית ביאליק‪ ,‬קריית מוצקין‪,‬‬ ‫מעלות‪ ,‬שלומי‪ ,‬בני ברק‪ ,‬כרמיאל ונצרת עילית)‪.‬‬ ‫עד סוף שנת הלימודים תשע"ב יגיע המיזם‬ ‫לכ‪ 1000-‬ניצולי שואה בודדים‪ .‬במהלך השנה‪,‬‬ ‫משתתפים הניצולים בפעילויות שונות יחד עם‬ ‫התלמידים בקיום ימי שואה בבתי הספר‪ ,‬סדנאות‬ ‫משותפות ועוד‪ .‬בעתיד‪ ,‬אנו מתכננים לפתוח‬ ‫קמפוס וירטואלי‪ ,‬שיאפשר לתלמידים ולניצולים‬ ‫ללמוד ולהעשיר את עצמם יחד‪.‬‬ ‫הכותב הוא יו"ר "ילדות אבודה" ויו"ר המועצה‬ ‫הציבורית של "מחוברים"‬ ‫‪31‬‬ ‫פרויקט תיעוד של איש אחד‬ ‫חייהם ומותם ‪ -‬אלו הם חייו‬ ‫אימו של ג'קי קומפורטי‪ ,‬איקה ואחותה ויקי‪ .‬השמש משתקפת בכפתור הצהוב שהיהודים היו צריכים לשאת‪ .‬בגלות בפלבן ‪1943‬‬ ‫משך שנים רבות עוסק ג'קי קומפורטי בתיעוד יהדות בולגריה‪ ,‬ובעיקר בקורותיה במהלך השואה‪ .‬לאחרונה‬ ‫הוקרן בישראל "האופטימיסטים"‪ ,‬סרטו עטור השבחים‬ ‫| עמרי מריאן וישראל אלמוג* |‬ ‫בשנות חייו האחרונות העביר ביטוש‬ ‫קומפורטי‪ ,‬אביו של ג'קי קומפורטי‪ ,‬את צוואתו‬ ‫הרוחנית ‪ -‬ליצור סרט שיספר את סיפור הצלת‬ ‫יהודי בולגריה בתקופת מלחמת העולם השנייה‪.‬‬ ‫ג'קי‪ ,‬אשר הפנים את המשימה במלוא האחריות‬ ‫והרצינות‪ ,‬הקדיש לנושא ‪ 12‬שנים עד להצגת‬ ‫הבכורה של הסרט "האופטימיסטים" בשנת‬ ‫‪ .2000‬מאז הוא עמל על הפקתם של שני סרטים‬ ‫נוספים‪ .‬מאחר שנולד ב‪ ,1954-‬הצטמצמה‬ ‫היכרותו עם הנושא לסיפורי המשפחה‪ .‬כדי‬ ‫לצבור את הידע הדרוש לסרט התעודה‪ ,‬התכונן‬ ‫ג'קי למשימה ע"י איסוף ממושך ושיטתי של‬ ‫מקורות היסטוריים על התקופה בכלל‪ ,‬ועל‬ ‫יהודי בולגריה בפרט‪ .‬החומר הלך והצטבר עוד‬ ‫לפני שהחלו צילומי הסרט‪.‬‬ ‫בסופו של דבר‪ ,‬אחרי תחקיר וצילומים‬ ‫בארץ‪ ,‬בבולגריה‪ ,‬בספרד ובארצות הברית‪,‬‬ ‫טפח הארכיון ההיסטורי לכדי ‪ 5,000‬צילומים‬ ‫‪32‬‬ ‫ו‪ 200-‬שעות צילום של ראיונות ותיעוד‪ .‬לאחר‬ ‫תהליך מיון‪ ,‬תחקיר ואינקובציה ממושכים‪,‬‬ ‫החלה עריכת הסרט‪ ,‬בו מסופר סיפור הצלת‬ ‫יהודי בולגריה דרך הפריזמה האישית‪ ,‬כמו‬ ‫גם באמצעות סיפורה של תזמורת ג'אז בשם‬ ‫"האופטימיסטים"‪ ,‬שכמה מחבריה היו יהודים‪.‬‬ ‫תזמורת ששמה מגלם את רוח חבריה ‪ -‬בשעות‬ ‫הקשות ביותר‪ ,‬כשסכנת ההשמדה ריחפה‬ ‫מעל ראשם‪ ,‬לא איבדו יהודי בולגריה את רוחם‬ ‫האופטימית והתקווה שהסוף יהיה טוב‪ .‬הסרט‬ ‫הפך במהרה להצלחה מסחררת‪ .‬הוא הוצג עד‬ ‫עתה במאות ערים על פני העולם‪ ,‬זכה בארבעה‬ ‫פרסים בינלאומיים ובעשרות ביקורות נלהבות‬ ‫בעיתונות בארה"ב‪ ,‬בישראל ובמקומות אחרים‪.‬‬ ‫לאחרונה הוקרן בישראל בבית ציוני אמריקה‪.‬‬ ‫ג'קי נולד בארץ ב‪ 1954-‬ומתגורר כיום בתל‬ ‫אביב‪ .‬הוא בן להורים יוצאי בולגריה‪ ,‬שנולד‬ ‫ביפו ‪ -‬ביתם הראשון בארץ של רוב יהודי‬ ‫בולגריה שעלו בשנים ‪ - 1948-9‬וגדל בתל‬ ‫אביב‪ .‬בבית הוריו ספג את המורשת‪ ,‬המסורות‬ ‫והתרבות של יהודי בולגריה‪ ,‬כולל הבולגרית‬ ‫השוטפת שבפיו‪ .‬לאחר התחנות הראשונות‬ ‫בחייו‪ ,‬ככל נער ישראלי בתקופתו ‪ -‬בי"ס תיכון‪,‬‬ ‫תנועת נוער (השומר הצעיר) וצבא ‪ -‬למד ג'קי‬ ‫באוניברסיטת ת"א במגמת קולנוע‪ .‬הוא במאי‬ ‫עטור פרסים בינלאומיים‪ ,‬העובד למעלה‬ ‫מ‪ 30-‬שנה כיוצר מדיה בארה"ב‪ ,‬גרמניה‪,‬‬ ‫ישראל ובולגריה‪ .‬עבודותיו מוצגות במוזיאונים‬ ‫חשובים בעולם ובפורומים בינלאומיים‪.‬‬ ‫בפגישה איתו הוא מספר על הסרט‪ ,‬העבודה‬ ‫עליו ועל התובנות רחבות היריעה שנרכשו‬ ‫במהלך אותן שנים‪" :‬לפני שבעים שנה ‪50,000‬‬ ‫יהודי בולגריה שרדו את השואה‪ ,‬כיוון שידידיהם‬ ‫ושכניהם הבולגרים עזרו להגן עליהם‪ .‬מעשיהם‬ ‫האצילים מהווים מופת אוניברסאלי לסולידריות‬ ‫אנושית וחברות אמת‪ .‬הניסיון היהודי בבולגריה‬ ‫פרויקט תיעוד של איש אחד‬ ‫טומן בחובו לקחים אנושיים רבי ערך לגבי‬ ‫יכולתם של בני אדם יחידים לשנות את מהלך‬ ‫ההיסטוריה‪ ,‬ומדגיש את החשיבות בבניית‬ ‫גשרים בין יחידים וקהילות מרקע אתני ודתי‬ ‫שונה‪ ,‬בחינוך לסובלנות‪ ,‬לדו‪-‬קיום ולכיבוד‬ ‫זכויות וחיי אדם‪.‬‬ ‫לדבריו‪ ,‬למרות שיהדות בולגריה ניצלה‪,‬‬ ‫התרבות היהודית הבולגרית בת אלפי השנים‬ ‫עומדת להיכחד‪" .‬הדור שעלה מבולגריה הולך‬ ‫ונעלם‪ .‬על אלו החיים עכשיו לדאוג לשימור‬ ‫המורשת התרבותית של אבותינו ואימותנו‬ ‫והמסר האוניברסאלי של חברות ואומץ אזרחי‪,‬‬ ‫אשר באו לידי ביטוי בהצלתם"‪.‬‬ ‫רצח עם וטיהור אתני הפכו למציאות חיים‬ ‫במאה העשרים והעשרים ואחת" אומר ג'קי‬ ‫ומספר‪" :‬בתוך הזמן שעבדנו על הסרט אירעו‬ ‫מעשי רצח מזוויעים ברואנדה‪ ,‬בוסניה‪ ,‬קוסובו‬ ‫ודארפור‪ .‬טרור ושנאה עיוורת מזינים את מעגל‬ ‫הסבל והקורבנות‪ .‬הציוויליזציה האנושית‪ ,‬עם‬ ‫כל ניסיונה וחוכמתה הנרכשת‪ ,‬עומדת חסרת‬ ‫אונים מול התופעות‪ .‬מה ניתן לעשות כדי‬ ‫שהביטוי 'לעולם לא עוד' יהפוך למציאות עבור‬ ‫כל בני האדם? השאלות סבוכות ודחופות‪ ,‬ואין‬ ‫תשובות פשוטות‪ .‬אני מקווה שהסרט יוכל‬ ‫לעורר מחשבה ולתרום להבנה לגבי כוחם של‬ ‫בודדים בעצירת מעשי זוועה ורצח עם ולגבי‬ ‫יכולתן של ידידות‪ ,‬סולידריות ואנושיות להתגבר‬ ‫על שנאה או רשע"‪.‬‬ ‫לדבריו‪ ,‬הסרט יוצא מהנחה שתשובות יכולות‬ ‫להימצא במקומות ובמקרים שבהם אנשים‬ ‫מדתות ומוצאים שונים חיו ביחד בשלום‪,‬‬ ‫ושבפינה נידחת באירופה הנאצית הייתה דוגמא‬ ‫מיוחדת לדו קיום ואנושיות שהתגברו על כל‬ ‫השנאה והתעמולה‪ .‬המטרה הייתה להביא‬ ‫למודעות ציבורית סיפור קטן ומיוחד זה‪ ,‬שבדרך‬ ‫כלל נשאר בצילם של הסיפורים הגדולים של‬ ‫השואה ומעשי הזוועה וההרס שהמשטר הנאצי‬ ‫חולל‪ ,‬מצד אחד‪ ,‬והכחשת השואה בבלקנים‪,‬‬ ‫מצד שני‪.‬‬ ‫לדברי ג'קי הסרט מספר על כוחם של יחידים‬ ‫להתנגד לרודנות ועל יכולתם לשנות ולהשפיע‬ ‫באופן חיובי על מהלך ההיסטוריה‪" .‬בתחילת‬ ‫מרץ ‪ ,1943‬הממשלה הבולגרית עצרה ומסרה‬ ‫‪ 11,343‬יהודים לידי הנאצים‪ .‬יהודים אלו חיו‬ ‫בחבלי הארץ של מקדוניה וטראקיה‪ ,‬אשר‬ ‫נכבשו ע"י הצבא הגרמני ונמסרו לבת בריתה‬ ‫של גרמניה‪ .‬בולגריה סיפחה את חבלי הארץ‬ ‫וחוקקה חוק שקבע שהיהודים החיים בחבלים‬ ‫אלו יגורשו ממולדתם‪ .‬בין בולגריה לגרמניה‬ ‫נחתם הסכם שהבטיח את מסירתם של ‪20,000‬‬ ‫יהודים לידי הנאצים‪ .‬בנוסף לתושבי החבלים‬ ‫המסופחים‪ ,‬היו אמורים היו ‪ 8,500‬יהודים‬ ‫מבולגריה להשלים את מניין המגורשים‪.‬‬ ‫"משלוח ראשון זה של יהודים בולגריים היה‬ ‫אמור להישלח למחנות המוות בטרבלינקה‪ .‬בין‬ ‫היהודים האלה היו סבי‪ ,‬סבתי ושני ילדיהם‪,‬‬ ‫דודתי שהייתה בת חמש‪-‬עשרה‪ ,‬ודודי שהיה‬ ‫בן ארבע‪ ,‬והרבה בני משפחה קרובים‪ ,‬שכנים‬ ‫וידידים‪ .‬עם שחר נקשו השוטרים על הדלת וציוו‬ ‫עליהם לצאת עם צרורותיהם‪ .‬בתיהם נחתמו‪,‬‬ ‫והם הובלו ברחובות העיר בליווי משטרה וצבא‬ ‫לחצר בית הספר היהודי‪ .‬אחרי שהם המתינו יום‬ ‫שלם בחצר בית הספר‪ ,‬נאמר להם ללכת הביתה‪.‬‬ ‫המוגפים כיסה את כל המדפים והחפצים‪.‬‬ ‫פתחנו כמה מגירות ומצאנו קופסאות נעליים‬ ‫מאובקות ובתוכן צילומים‪ ,‬אלפי צילומים‪ .‬רובם‬ ‫היו ברורים וחדים כמו ביום שצולמו‪ .‬צילומים‬ ‫אלה תיעדו את חיי המשפחה בבולגריה מתחילת‬ ‫המאה העשרים ועד שנות החמישים‪ .‬צילומים‬ ‫משפחתיים באולפן‪ ,‬טיולים בחיק הטבע‪,‬‬ ‫צילומים של סבי כחייל בצבא בולגריה במלחמת‬ ‫העולם הראשונה‪ ,‬צילומי חתונה של בני דודים‬ ‫וקרובים‪ ,‬סבתי בצעירותה מנגנת על הגיטרה‪,‬‬ ‫אבי וחבריו בבגדי ים בחוף הים השחור בשנות‬ ‫השלושים‪ ,‬סבי ומשפחתו בזמן מלחמת העולם‬ ‫השנייה (כשעל מקטורנו הטלאי הצהוב) ועוד‪.‬‬ ‫צילומים רבים‪ ,‬כמעט אלפיים במספר‪.‬‬ ‫יהודים ממקדוניה טרם עלייתם לרכבת לטרבלינקה‬ ‫הם לא היו היחידים‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬חרף הברית‬ ‫בין בולגריה לגרמניה וחרף לחצים מצד הממשל‬ ‫הנאצי‪ ,‬ניצלו כ‪ 50-‬אלף מבני הקהילה היהודית‬ ‫בבולגריה מגורלן של שאר הקהילות היהודיות‬ ‫באירופה‪ .‬הצלת יהודי בולגריה הוא אחד מפרקי‬ ‫השואה האחרונים שלא סופרו עדיין‪ .‬מה היו‬ ‫התנאים בבולגריה שאפשרו לבני תקופתם של‬ ‫סבי והוריי לשרוד ולדור שלנו להיוולד?"‬ ‫המסע האישי‬ ‫אחרי שעלתה לארץ מבולגריה‪ ,‬התיישבה‬ ‫סבתו רחל קומפורטי ביפו‪ ,‬ושם חיה במהלך רוב‬ ‫ארבעים השנים הבאות‪" .‬במשך יותר משלוש‬ ‫שנים מאז נפטרה הייתה דירתה סגורה‪ ,‬ואנו‬ ‫הנכדים החלטנו למכור אותה"‪ ,‬מספר ג'קי‪,‬‬ ‫"הריהוט היה מכוסה בסדינים‪ ,‬ואבק של שנים‬ ‫שחדר לו לאט מבעד לחרכי הדלתות והתריסים‬ ‫"מה גרם לסבתי לשמור את התמונות כך‬ ‫בקופסאות‪ ,‬ולא באלבומים? האם ניסתה‬ ‫להדחיק זיכרונות מזמנים רחוקים‪ ,‬או שהחיים‬ ‫וההתאקלמות בארץ החדשה לא הותירו‬ ‫מקום לגעגוע אל מקומות‪ ,‬אנשים וזמנים‬ ‫שחלפו? החלטנו לקחת את הצילומים ולשמר‬ ‫אותם‪ .‬אנו הצלנו את הצילומים משכחה‪,‬‬ ‫והם בתמורה הוליכו וכיוונו אותנו בחיפושינו‬ ‫אחר תשובות לסיפור על שבט יוצא דופן‬ ‫שכמעט נכחד וסיפור הצלה מסתורי ונשכח‬ ‫של יהדות בולגריה במלחמת העולם השנייה"‪.‬‬ ‫במהלך השנים שחלפו הלך אוסף הצילומים‬ ‫ותפח‪ ,‬התווסף תחקיר בארכיונים בשנת ‪1990‬‬ ‫בבולגריה וכמאה ועשרים ראיונות‪" .‬כיום‬ ‫האוסף כולל כעשרת אלפים צילומים‪ ,‬כארבע‬ ‫מאות שעות של וידיאו‪ ,‬סרטי ארכיון‪ ,‬מסמכים‬ ‫וחפצים שיכולים למלא מוזיאון‪ .‬ג'קי ממשיך‬ ‫המשך בעמוד ‪34‬‬ ‫‪33‬‬ ‫פרויקט תיעוד של איש אחד‬ ‫לעבוד על הנושא‪ ,‬ונמצא בשלבי עריכה של‬ ‫טרילוגיה חדשה של סרטים דוקומנטריים על‬ ‫יהודי בולגריה והשואה‪ .‬הוא ממשיך לשמר את‬ ‫הארכיון ולפעול ליצירת מוזיאון וירטואלי‪ ,‬בו‬ ‫יישמרו כל החומרים ויונגשו לחוקרים‪ ,‬במטרה‬ ‫להפסיק את הכחשת השואה בבלקנים ולספק‬ ‫תוכן אמיתי ואמין על מה שאירע בבולגריה‬ ‫בתקופת השואה ועל הנסיבות שאפשרו את‬ ‫הישרדותם של רוב היהודים‪.‬‬ ‫"בדור שלנו‪ ,‬הדור השני" הוא אומר‪" ,‬אין‬ ‫הרבה אנשים שעושים את כל המסלול הארוך‬ ‫והקשה של איסוף חומר ומחקר‪ .‬אבי נפטר‬ ‫במהלך עשיית הסרט‪ .‬הייתי מודע לפער הדורי‬ ‫ולקושי שהוא מציב‪ ,‬כמו היעדר השליטה‬ ‫בשפות הנדרשות לכך אצל רוב בני דורי‪ .‬למזלי‪,‬‬ ‫הביוגרפיה שלי כאילו הכינה אותי להתמודד עם‬ ‫קשיים אלה‪ ,‬בכך שידעתי לא רק בולגרית‪ ,‬אלא‬ ‫גם גרמנית ואנגלית‪.‬‬ ‫"יתרה מזאת‪ ,‬לצורך עשיית הסרט‪ ,‬נדרשתי‬ ‫להרחיב את ידיעותיי על מהלך השואה כולה‪,‬‬ ‫והתמודדות עם נושאים כמו הבחירה בין טוב‬ ‫לרע‪ ,‬וקשה עוד יותר ‪ -‬בין זוועה אחת לזוועה‬ ‫אחרת‪ .‬הסרט עוסק בתובנות ולא בחשבונאות‪,‬‬ ‫כשאני נמנע ככל האפשר משיפוט מוסרי‪,‬‬ ‫או נכון יותר ממוסרניות‪ .‬כיום יש לי תחושה‬ ‫של אחריות ושליחות‪ .‬לצורך המחקר עבדתי‬ ‫במוזיאון השואה בסנט לואיס בארה"ב‪,‬‬ ‫במחלקת הצילום‪ ,‬שם נחשפתי לתמונות קשות‬ ‫שהשאירו חותם עמוק בנשמה"‪.‬‬ ‫שובר מיתוסים‬ ‫אחד המיתוסים המצויים בתודעה‬ ‫הקולקטיבית מאז מלחמת העולם השנייה הוא‬ ‫כי קהילת יהודי בולגריה ניצלה מהשמדה על‬ ‫ידי הנאצים‪ .‬ה"אופטימיסטים"‪ ‬מפריך מיתוס זה‬ ‫ומביא את הסיפור האמיתי המלא של יהדות‬ ‫בולגריה בשואה‪ .‬‬ ‫בצד אלה מכיל הסרט מבחר ראיונות עם‬ ‫אזרחים ואישי ציבור בבולגריה‪ .‬המרשים‬ ‫שבהם הוא‪ ‬בוריס חאראלאמפייב מהעיירה‬ ‫פארזאדג'יק‪ ,‬ממלא מקום הבישוף מפלובדיב‪,‬‬ ‫שנאבק בעיקשות על זכותם של היהודים‬ ‫לקיים את דתם ולשמור על זכויותיהם גם‬ ‫בעת הכיבוש הנאצי‪ .‬מרואיינים אחרים הם‬ ‫נציגי הקהילה בארץ‪ ,‬בין היתר השר לשעבר‬ ‫ויקטור שם טוב‪ ,‬השחקן‪ ‬אלברט כהן‪" ,‬הרב של‬ ‫הבולגרים"‪ ‬אברהם בכר וניקו ניסימוב‪ ,‬מנגני‬ ‫תזמורת הג'אז "האופטימיסטים"‪ ,‬שעל שמה‬ ‫קרוי הסרט‪ .‬‬ ‫‪34‬‬ ‫המשך מעמוד ‪33‬‬ ‫מפגש של נציגים ומנהלים של בלקן טבק‪ ,‬בסביבות שנת ‪ .1930‬סבי‪ ,‬רחמים קונפורטי‪ ,‬שלישי מימין‬ ‫קומפורטי החל דרכו בקולנוע בסרטים‬ ‫עלילתיים קצרים‪ ,‬כשהדגש הוא על קומדיות‪.‬‬ ‫"זה היה הבסיס לקשר שלי עם אבא שלי"‪,‬‬ ‫הוא משחזר‪" .‬כשהוריי יצאו לפנסיה‪ ,‬הם הלכו‬ ‫ללמוד קולנוע וטלוויזיה באוניברסיטה כדי‬ ‫שנוכל לתקשר בינינו בשפה הזו‪ .‬זה היה בעצם‬ ‫הקשר שלי עם איתם‪ .‬במיוחד עם אבא‪ .‬הוריי היו‬ ‫באים לבקר אותי בגרמניה‪ ,‬שם חייתי מ‪1980-‬‬ ‫עד ‪ ,1988‬והיינו עושים סרטים אילמים‪ ,‬קומדיות‬ ‫ללא תקציב‪ .‬עשינו כל מיני 'צ'פלינים' ביחד‪ ,‬היה‬ ‫מאוד נחמד‪ .‬אבא שלי היה מאוד מוכשר כשחקן‪,‬‬ ‫הוא אהב את זה וכבר בילדות היה טוב בזה‪ ,‬ואמי‬ ‫הייתה עוזרת להפיק את הסרטים שלנו‪.‬‬ ‫"באחד הביקורים שלהם אצלי בגרמניה הם‬ ‫אמרו לי שיש סיפור אחד שאני חייב לספר‪ :‬איך‬ ‫הצילו אותם‪ .‬לא ידעתי שהיה דבר כזה‪ ,‬כי אף‬ ‫פעם לא דיברו אצלנו בבית על השואה‪ .‬ידעתי‬ ‫על מחנות העבודה‪ ,‬אבל זה נשמע כמו זיכרונות‬ ‫ואפיזודות שהזכירו הווי צבאי‪ ,‬מה שהיה תלוש‬ ‫מהקונטקסט‪ .‬לא היו ברורות לי הנסיבות"‪.‬‬ ‫זה היה בעצם הטריגר לסרט? ‪ ‬‬ ‫"זה היה התיעוד הראשון שעשיתי‪ .‬הקלטתי‬ ‫את הסיפור שלהם‪ ,‬כדי שיהיה לי משהו שמור‪.‬‬ ‫וזו הייתה ההקלטה היחידה של אבא שלי‪ ,‬שקטע‬ ‫ממנה מופיע בסרט‪ .‬ואז החל תהליך של לימוד‪,‬‬ ‫תחקיר ואיסוף חומרים‪ .‬כתבתי את זה כסקיצה‬ ‫לסרט דוקומנטרי‪ ,‬אם כי לא עלה בדעתי בכלל‬ ‫לעשות אותו כסרט עצמאי‪ .‬בינתיים המשכתי‬ ‫לקרוא ולערוך תחקיר‪ .‬‬ ‫עברו שלוש שנים‪ .‬חזרתי לארץ‪ ,‬אבי נפטר‬ ‫בינתיים ולא היה לי את מי להצחיק יותר‬ ‫ולא בא לי כבר לעסוק בקומדיה‪ .‬ואז אשתי‬ ‫ליסה‪ ,‬שהייתה שותפה לתסריט ולהפקה של‬ ‫'האופטימיסטים'‪ ,‬הציעה ללכת על 'הפרויקט‬ ‫הבולגרי'‪ .‬זה היה גם לאחר שהלכנו לדירה של‬ ‫סבתא שלי ומצאנו צילומים בקופסאות נעליים‪.‬‬ ‫וכך‪ ,‬בפעם הראשונה היה לי חומר ממשי‪ ,‬ובזה‬ ‫התחיל התהליך‪ .‬הסתובבנו כחצי שנה בארצות‬ ‫הברית‪ ,‬לטובת התחקיר וגם כדי לנסות לגייס‬ ‫תמיכה מארגונים שונים‪ ,‬ושם ערכתי את‬ ‫שלושת הראיונות הראשונים‪ ‬ב‪."1989-‬‬ ‫הסיפור על "שינדלר‬ ‫הבולגרי" אינו נכון‪ ‬‬ ‫מה הרגשת שאתה יכול לתרום לסיפור‬ ‫הזה‪ ,‬שכבר עסקו בו‪ ,‬ממרחק הזמן ובכלל? ‪ ‬‬ ‫"לא הייתה לי תודעה כזאת ש'יש לי מה לתרום'‬ ‫לסיפור‪ ,‬שהיה כל כך מסובך עד שלקח לי שנים‬ ‫להבינו‪ .‬באתי לגולל סיפור קטן ורציתי לעשות‬ ‫זאת כמו שצריך‪ .‬הדברים התגלגלו והתפתחו‪,‬‬ ‫והייתי צריך לגדול כדי לשרת את התוכן‪.‬‬ ‫ממרחק הזמן‪ ,‬תרומתי היא קודם כל באיסוף‪,‬‬ ‫תיעוד ושימור התרבות והעדויות‪ .‬לזה ייחסתי‬ ‫את החשיבות הגדולה ביותר‪ .‬דבר שני הוא‬ ‫ההתבוננות הרב‪-‬תרבותית‪ .‬אני דובר גרמנית‪,‬‬ ‫אנגלית‪ ,‬בולגרית ועברית‪ ,‬ומסוגל להסתכל על‬ ‫הסיפור דרך הפריזמות השונות בשפת המקור‬ ‫ולהבין ניואנסים ומשמעויות‪ .‬הדבר עזר לי להבין‬ ‫את הסיפור הבולגרי בקונטקסט יותר רחב‪ .‬‬ ‫"כשהתחלתי לעסוק בזה‪ ,‬השואה הייתה נושא‬ ‫שבקושי מדברים עליו‪ .‬איש לא הסתקרן לשמוע‬ ‫את ניצולי השואה‪ ,‬והם עצמם התחילו לדבר רק‬ ‫בסוף שנות ה‪ ,70-‬בגלל מקרים ותופעות של‬ ‫ניאו‪-‬נאציזם בארה"ב‪ .‬היו מצעדים ואירועים‬ ‫בעיר סקוקי‪ ,‬בפרברי שיקגו‪ ,‬בשכונות של‬ ‫יהודים שגרו בהם ניצולי שואה‪ ,‬ועקב כך החלה‬ ‫להתפתח תודעת ניצולי שואה באשר לחשיבות‬ ‫פרויקט תיעוד של איש אחד‬ ‫שימור העדויות והחינוך‪ .‬בסקוקי נבנה מוזיאון‬ ‫שואה קטן על ידי הניצולים‪ ,‬שהתחילו להרצות‬ ‫בפני תלמידים והתגברו על מעצורים וחסמים‬ ‫בידיעה שהם העדים האחרונים ושהעדויות‬ ‫והלקחים הולכים ונעלמים"‪.‬‬ ‫מה מחדש סרטך ? ‪ ‬‬ ‫"הסרט מנסה לראשונה לספר את הנרטיב‬ ‫היהודי בבולגריה ולא נרטיב זר שהולבש לנו‬ ‫בפטרונות על הראש‪ ,‬מאינטרסים זרים‪ .‬הוא‬ ‫מחפש את הזווית האוניברסלית של הסיפור‬ ‫ואת המשמעויות האנושיות שנובעות ממנו‪ .‬לא‬ ‫היה בכוונתי לעסוק בפנקסנות של השואה ולא‬ ‫באינטרסנטים שמנסים להשתלט על הסיפור‬ ‫והשיח‪ .‬מטרתי הייתה לתת בימה לקולם של‬ ‫השורדים ושל אלה שעזרו להגן ולהציל את‬ ‫חבריהם ושכניהם‪ .‬לא אגדות מחצר המלך‪,‬‬ ‫אלא איך השואה בבולגריה באה לידי ביטוי‬ ‫בחיי האנשים וכיצד התנהלה דרמת הישרדותם‬ ‫בצל תלאות המלחמה‪ .‬באתי לשחרר את הסיפור‬ ‫מחיבוק החנק של הפוליטיקה הבולגרית"‪ .‬‬ ‫וכל זה לא היה מוכר עד ששמת את הדגשים‬ ‫שלך עליו?‪ ‬‬ ‫"בקהילה הבולגרית הסיפור היה ידוע אצל‬ ‫המבוגרים‪ ,‬אבל הנסיבות היו מטושטשות‬ ‫והעניין נוצל תמיד למטרות פוליטיות‪ .‬כבר‬ ‫ב‪ 1944-‬החלה להישאל השאלה‪ :‬מי הציל את‬ ‫היהודים? שאלה לכאורה תמימה‪ ,‬אבל כזו‬ ‫שמקופלים בהנחות היסוד שלה ארבעה שקרים‪:‬‬ ‫הראשון‪ ,‬שהייתה בכלל הצלה‪ ,‬שהצילו‪ .‬השני‪,‬‬ ‫שהיה מישהו אחד שעשה את זה‪ ,‬ולא קבוצה או‬ ‫רבים‪ .‬השלישי‪ ,‬שהצילו יהודים באופן חד‪-‬פעמי‬ ‫ולא היה צורך להציל עוד אחרי שעשו זאת פעם‬ ‫אחת‪ ,‬ושזה לא היה תהליך מתמשך‪ .‬‬ ‫"והשקר הרביעי‪ ,‬הכי חמור‪ ,‬הוא שמדובר בכל‬ ‫היהודים ‪ -‬שכביכול ניצלו‪ .‬הרי בולגריה‪ ,‬שהייתה‬ ‫בת בריתה של גרמניה במהלך המלחמה‪,‬‬ ‫הסגירה ב‪ 11,343 1943-‬יהודים לידי הנאצים‪.‬‬ ‫אי אפשר למחוק את זה או לצבוע את זה‬ ‫בוורוד‪ .‬כולם הושמדו עם הגעתם לטרבלינקה‪.‬‬ ‫התהליך היה מאוד פשוט‪ .‬בירידה מהרכבות‬ ‫היה משהו שקראו לו 'הצינור'‪ ,‬מן דרך שעוברים‬ ‫דרכה‪ ,‬חוטפים מכות‪ ,‬מופרדים‪ ,‬ומשם ‪ -‬ישר‬ ‫למשרפות‪ .‬לא היו שם מחנות עבודה‪ .‬זה היה‬ ‫בית חרושת למוות"‪ .‬‬ ‫אז כמה בעצם שרדו? ‪ ‬‬ ‫"קרוב ל‪ 50-‬אלף איש‪ .‬הם היו אמורים‬ ‫להימסר‪ ,‬וזה לא קרה‪ ,‬לא בגלל שהמלחמה‬ ‫קרבה לסופה‪ ,‬אלא בגלל התערבות אנשים‬ ‫שאיימו לחשוף את הסוד‪ ,‬הרתיעו את‬ ‫עבודת כפייה‪ .‬ברקע‪ :‬ערימות סלעים שהעובדים חפרו והערימו‪ .‬סבטי ורץ'‪ .1942 ,‬רחמים קומפורטי‪ ,‬ראשון מימין‬ ‫הממשלה והצליחו לגרום לעיכובים בתכנית‬ ‫הגירוש‪ .‬במשך השנים היו גם ניסיונות‬ ‫להכתיר 'מצילים'‪ ,‬להפוך משתפי פעולה עם‬ ‫הנאצים לגיבורים ולבלבל בין סייענים וחסידי‬ ‫אומות עולם‪ .‬כל מיני מניפולציות‪ ,‬שמאחוריהן‬ ‫עמדו אינטרסים כלכליים ופוליטיים‪ .‬‬ ‫"במהלך התקופה שעבדתי על הסרט נפל מסך‬ ‫הברזל ומלך בולגריה שהיה בגלות שאף לחזור‬ ‫לשלטון‪ ,‬ולבסוף עשה זאת כמנהיג מפלגה‬ ‫וכראש ממשלה‪ .‬הסיפור על אביו המלך מציל‬ ‫היהודים היה נדבך מרכזי בקמפיין שלו‪ ,‬שזכה‬ ‫בתמיכה מארגונים יהודים בארה"ב וישראל‪,‬‬ ‫שלא בדיוק התמצאו בפרטים‪ .‬הסיפור על‬ ‫'שינדלר הבולגרי' נשמע נפלא‪ ,‬אבל הבעיה‬ ‫היא שהוא לא נכון"‪.‬‬ ‫מצילים הם אנשים צנועים‪,‬‬ ‫לא "ציידי מדליות"‬ ‫היית מגדיר את "האופטימיסטים" כסוג של‬ ‫מפעל חיים שלך? ‪ ‬‬ ‫"'האופטימיסטים' לא‪ ,‬יהודי בולגריה‬ ‫ותרבותם ‪ -‬כן‪ .‬זה התחיל כסרט קטן‪ ,‬שאפילו‬ ‫לא ידעתי מהו‪ ,‬ובסוף השתלט על חיי‪ .‬עם‬ ‫הזמן הפרויקט הלך וגדל‪ ,‬הארכיון הלך‬ ‫והתרחב והיה צורך לתעד עדויות ולשמר‬ ‫ולפתח את הארכיון‪ ,‬התחקיר וההקשרים‪ .‬אמי‬ ‫הייתה מעורבת בעשיית הסרט כל השנים‪,‬‬ ‫משלב התחקיר ועד לנסיעה לבולגריה‬ ‫למפגש עם המורה שלה (פנקה קסבובה)‪,‬‬ ‫שהכשירה מורות לגני ילדים והייתה‬ ‫מחלוצות החינוך לגיל הרך שם‪ .‬אמי אספה‬ ‫לי צילומים‪ ,‬עזרה למיין את ארכיון התמונות‬ ‫העצום והייתה עורכת תחקירים ומקליטה‬ ‫עבורי ספרים שלמים בבולגרית‪ ,‬כשעוד לא‬ ‫יכולתי לקרוא קירילית"‪.‬‬ ‫קומפורטי מדגיש בסרט שלא כל האומה‬ ‫הבולגרית התנגדה‪ ,‬כמקשה אחת‪ ,‬לאפליית‬ ‫היהודים ולשליחתם למחנות השמדה‪" .‬היו‬ ‫טובים והיו רעים‪ ,‬וחשוב לזכור שהיהודים‬ ‫נרדפו על ידי המשטר הפשיסטי"‪ .‬לדבריו‪ ,‬היו‬ ‫אלה אנשי ציבור ודת‪ ,‬אמיצים ובעלי חזון‪,‬‬ ‫שנשאו את דגל ההתנגדות למעשי הנאצים‬ ‫בארצם‪ ,‬והיו בהם כאלה ששילמו מחיר אישי‪.‬‬ ‫אבל למרבה המזל הם הצליחו להרתיע את‬ ‫המשטר מלממש את זממו‪ .‬‬ ‫"מצילים הם אנשים צנועים בדרך כלל ולא‬ ‫ציידי מדליות‪ .‬מצילים עושים מעשה כי צריך‪,‬‬ ‫ולא בגלל שהם רוצים לעשות משהו הרואי‪,‬‬ ‫או לקבל פרס"‪ ,‬הוא אומר‪" ,‬כפי שמישהו‬ ‫שחוזר מהעבודה יכול לראות שילד נפל לנהר‪,‬‬ ‫ואז‪ ,‬כמו שהוא‪ ,‬עם החליפה‪ ,‬יקפוץ להציל‬ ‫אותו‪ ,‬בלי לחשוב‪ ,‬ואחר כך ינער את הבגדים‬ ‫הספוגים במים וילך הביתה להתייבש‪ .‬מאוחר‬ ‫יותר‪ ,‬כשתגיע הטלוויזיה‪ ,‬כבר יחכו על הגשר‬ ‫כל 'גיבורי האירוע'‪ ,‬זה שראה ראשון את הילד‬ ‫שנפל למים‪ ,‬זה שצעק שצריך לעשות משהו‪,‬‬ ‫זה שידע מה צריך לעשות‪ ,‬זה שראה הכול‪,‬‬ ‫איך המציל קפץ וכו'‪ .‬‬ ‫"מצילים עושים דברים טובים כי הם בני‬ ‫אדם‪ .‬אלה שעזרו לעצור את גירוש יהודי‬ ‫בולגריה היו מכל שכבות הקהילה‪ ,‬החברה‪,‬‬ ‫אנשי הדת והפרלמנטרים ‪ -‬ובעיקר היו‬ ‫חברים טובים‪ ,‬על בסיס אישי‪ ,‬של יהודים‪,‬‬ ‫בשל ההיסטוריה הארוכה של יחסי שכנות‬ ‫טובים‪ .‬כל אחד עשה משהו קטן‪ ,‬שעזר‬ ‫לתקוע את גלגלי העגלה הנאצית‪ .‬מעשיהם‬ ‫האמיצים של יחידים‪ ,‬אף ששילמו על כך‬ ‫מחיר אישי‪ ,‬מנעו השלמת רצח עם‪ ,‬השפיעו‬ ‫על המציאות בצורה חיובית והשאירו דוגמה‬ ‫אוניברסלית לאומץ לב ומנהיגות אזרחית"‪ .‬‬ ‫*ישראל אלמוג הוא חבר בהתאחדות עולי בולגריה‬ ‫‪35‬‬ ‫אבינו שבשמים‬ ‫לומדים תורה בגטו קרקוב‬ ‫על שואה ואמונה‬ ‫צילום‪ :‬ארכיון יד ושם‬ ‫מדוע אין להבין את השואה כעונש? מה בין התגלות האל בסיני להיעדרו באושוויץ? ספרו של פרופ' דוד‬ ‫הלבני "שבירת הלוחות – תיאולוגיה יהודית לאחר השואה" עוסק בשאלות אלה‬ ‫| אריה קיזל |‬ ‫פרופ' דוד הלבני‪ ,‬חתן פרס ישראל לתלמוד הוא‬ ‫חוקר בעל שם‪ .‬בנערותו נשלח לעבודות כפייה‬ ‫במחנות אושוויץ‪ ,‬גרוס‪-‬רוזן ומטהאוזן והוא‬ ‫היחיד מבני משפחתו ששרד‪ .‬הלבני היגר לארצות‬ ‫הברית‪ ,‬שם שימש בתפקידי הוראה שונים בבית‬ ‫המדרש לרבנים במחלקה לדתות באוניברסיטת‬ ‫קולומביה והנהיג את קהילת "אורח אליעזר"‬ ‫שבצפון‪-‬מערב מנהטן‪ .‬בשנת ‪ 2005‬עלה לישראל‬ ‫ומאז הוא מלמד בחוג לתלמוד באוניברסיטת‬ ‫בר‪-‬אילן‪ .‬בשנת ‪ 2008‬זכה בפרס ישראל לתלמוד‪.‬‬ ‫מחקרו המונומנטאלי על התלמוד‪" ,‬מקורות‬ ‫ומסורות" החל לראות אור בשנת ‪ 1968‬ונמצא‬ ‫בעיצומו‪.‬‬ ‫"שני אירועים תיאולוגיים מרכזיים התרחשו‬ ‫בהיסטוריה היהודית‪ .‬ה'התגלות' בסיני‬ ‫וההתגלות באושויץ‪ .‬באירוע הראשון התגלתה‬ ‫נוכחות האל‪ ,‬באירוע השני התגלתה היעדרותו‬ ‫של האל"‪ ,‬פותח פרופ' הלבני את ספרו‬ ‫‪36‬‬ ‫התיאולוגי המבקש להתמודד עם הבלתי נתפס‪,‬‬ ‫עם השואה‪ .‬לאחר שנים של מחקר תלמודי‬ ‫והישגים אקדמיים חוזר הלבני לתקופה הקשה‬ ‫בחייו ומבקש להציב תפיסה תיאולוגית שתיתן‬ ‫משמעות קוסמית לאימי השואה‪ ,‬משמעות‬ ‫שאינה מסירה את האחריות מן האדם ואינה‬ ‫עושה שימוש בטרמינולוגיה של שכר ועונש‪,‬‬ ‫שממנה הוא סולד‪.‬‬ ‫הספר מתייחס בעקיפין גם לשאלה‬ ‫שמאמינים אינם פוסקים לשאול‪ :‬מדוע‬ ‫בתקופת השואה לא התערב האל להציל את‬ ‫ישראל מכיליון כשם שהציל אותם בימים‬ ‫קדמוניים? המענה של הספר לשאלה כבדת‬ ‫משקל זו טמון במסר העולה מכל דפיו‪ :‬כאשר‬ ‫האל התערב בחייו הרוחניים של עם ישראל‪,‬‬ ‫נתן לו את התורה ואף ציווה עליו ציווים‪ ,‬הוא‬ ‫התערב גם בחייו הפיזיים‪ ,‬שמר עליו ואף ביטל‬ ‫לעיתים את הבחירה החופשית של מדכאיו‬ ‫ולא נתן להם להפיק את זממם (הקשיית לבו‬ ‫של פרעה וביטול הבחירה החופשית שלו הם‬ ‫דוגמה ‪ -‬גם אם בכיוון הפוך ‪ -‬להתערבות מעין‬ ‫זו)‪ .‬אולם מנגד‪ ,‬בעידן של התערבות אלוהית‪,‬‬ ‫הבחירה החופשית של עם ישראל עצמו אינה‬ ‫שלמה‪ .‬כאשר אלוהים בעצמו מצווה‪ ,‬הרי שאי‬ ‫ציות לו אינו ברירה אמיתית‪.‬‬ ‫הפרק הראשון‪ ,‬החשוב לטעמי‪" ,‬על השואה‬ ‫ועל תפילתה" שוזר את הקשר בין הביוגרפיה‬ ‫האישית של הלבני לבין השואה‪ .‬הוא פותח את‬ ‫הספר בייחודה של התפילה היהודית במחנות‪,‬‬ ‫בזרם הפנימי שגורף את המתפלל להתעוררות‬ ‫ולרגשות חדשים וביצר היצירה ש"נדם אל‬ ‫מול האימה והפחד ששררו שם"‪ .‬הוא ממשיך‬ ‫לשאלת היסוד של התיאולוגיה לאחר השואה‪:‬‬ ‫האם יש לתלות את השואה בחטא?‬ ‫אבינו שבשמים‬ ‫השואה – לא תוצאה‬ ‫של חטא היהודים‬ ‫הוא מתמודד עם השאלה הזו בחריפות תוך‬ ‫כתיבה המבהירה את עמדתו‪ .‬לטענתו "הקדוש‬ ‫ברוך הוא הבטיח לישראל שגם בהיותם בארץ‬ ‫אויביהם לא יכלה אותם ולא יהרוס את הכוחות‬ ‫הפוטנציאליים הדרושים כדי לקום מחדש‬ ‫ולשוב לארצם ואף הבטיח שמשישובו לארצם‪,‬‬ ‫ישבור את עול הגויים מעל צוואריהם ויצליחו‬ ‫להשתקם"‪ .‬לטענתו‪ ,‬בשואה נהרס כליל רוב‬ ‫בניינה של היהדות‪ ,‬ללא תקומה ובאכזריות‬ ‫שלא היתה כמותה בהיסטוריה האנושית‪.‬‬ ‫לפיכך כל מי שתולה את הקטסטרופה הגדולה‬ ‫הזאת בחטאי הנספים יוצר משוואה שאינה‬ ‫כתובה בתורה בין חטא לבין כיליון ומכחיש‬ ‫את ההבטחה שהבטיח האל לישראל‪ .‬בהמשך‬ ‫הוא אף מבקש שלא לדמות את השמדת‬ ‫שארית יהודה למה שאירע בדורנו‪ .‬לדבריו‪,‬‬ ‫"הקדושים שנספו בשואה היו רוב בניינו של‬ ‫העם היהודי ואף כי לא כולם היו מאמינים‪,‬‬ ‫כולם כפרו בעבודה זרה" (עמ' ‪.)24‬‬ ‫מן התזה שבמרכזה הבטחה שהבטיח‬ ‫אלוהים לירמיה שלא ינקה את ישראל בשל‬ ‫חטאים ("ונקה לא אנקך") הוא מסיק שלא‬ ‫בשל חטאים אירע מה שאירע בשואה‪ .‬לדבריו‪,‬‬ ‫"לא בשל חטאים נחנקו עוללים ויונקים בתאי‬ ‫הגזים‪ .‬הם נחנקו בשל רעת האדם שהגיעה‬ ‫לשיאה בימינו"‪.‬‬ ‫פרופ' הלבני‪" :‬שני אירועים‬ ‫תיאולוגיים מרכזיים התרחשו‬ ‫בהיסטוריה היהודית‪ .‬ה'התגלות'‬ ‫בסיני וההתגלות באושויץ‪.‬‬ ‫באירוע הראשון התגלתה‬ ‫נוכחות האל‪ ,‬באירוע השני‬ ‫התגלתה היעדרותו של האל"‬ ‫הלבני גם מבדיל בין כל האירועים האחרים‬ ‫שאירעו לעם היהודי‪ .‬לדבריו‪ ,‬למשל בגזרות‬ ‫ת"ח ות"ט הרוצחים סברו שהם מעלים את‬ ‫נשמות היהודים לדרגה גבוהה יותר‪ ,‬שמה‬ ‫שהם עושים להם הוא לטובתם כדי לחסוך‬ ‫מהם ייסורים כבדים יותר בעולם הבא‪ .‬כלומר‪,‬‬ ‫היתה זו שנאה נגד דתם ולא כפי שארע‬ ‫בשואה‪ .‬בשואה‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬לא היה ליהודים‬ ‫שום מוצא‪ .‬מי שנולד יהודי או שהיה מצאצאי‬ ‫סידור תפילה שנמצא בגטו ורשה‬ ‫יהודים נידון למוות בלי יוצא מן הכלל ושום‬ ‫דבר לא היה מועיל לו להימלט‪ .‬זאת ועוד‪:‬‬ ‫ההבדל הכמותי היה עצום‪ .‬אומדנים שונים‬ ‫מדברים על כך שבשבוע אחד נהרגו באושוויץ‬ ‫במיתות משונות יותר יהודים מסך כל היהודים‬ ‫שמתו בכל הגזרות והפוגרומים גם יחד‪.‬‬ ‫לדברי הלבני‪" ,‬הכמות הבלתי נתפסת משנה‬ ‫אפוא את המהות [‪ ]...‬החורבן והשממה שבאים‬ ‫בעקבות הרג רב שכזה הורסים ומשמידים את‬ ‫החיים הציבוריים ואת המבנים החברתיים עד‬ ‫היסוד‪ .‬אין זה דומה להרג ‪ -‬רב ככל שיהיה ‪-‬‬ ‫שמשאיר על תלם את החיים הציבוריים‬ ‫הכלליים‪ ,‬או לפחות מותיר תקווה ואפשרות‬ ‫לשיקומם‪ .‬הדבר דומה לניתוח בגוף האדם‪ .‬אם‬ ‫הניתוח הוא קטן‪ ,‬הגוף מתאושש‪ .‬אם הוא גדול‬ ‫מדי‪ ,‬הגוף קורס‪ .‬ההבדל הכמותי הוא הבדל בין‬ ‫חיים למוות"‪.‬‬ ‫הלבני פוסל את ההשוואה בין השואה ובין‬ ‫חורבן בתי המקדש הראשון והשני‪ .‬השואה‬ ‫עולה על אסון החורבן באכזריות‪ ,‬בשנאה‪,‬‬ ‫בהיקף ובמידת הכיליון‪ ,‬הוא קובע‪ .‬הבבלים‪ ,‬כמו‬ ‫הרומאים‪ ,‬לא היו גזענים ולא גזרו כליה על עם‬ ‫שלם‪ ,‬אנשים‪ ,‬נשים וטף רק בגלל השתייכותם‬ ‫לגזע שהחשיבו כנחות‪ .‬הם אמנם היו אכזריים‬ ‫כלפי אנשי ההנהגה ונהגו בהם בברוטאליות‬ ‫מסמרת שיער‪ ,‬כולל בבני משפחותיהם אולם‬ ‫בפשוטי העם הם כנראה לא נגעו‪.‬‬ ‫צילום‪ :‬ארכיון לוחמי הגטאות‬ ‫אז היכן היה אלוהים בשואה?‬ ‫מכאן עובר הלבני לנתח את הסיבות‬ ‫התיאולוגיות לשאלה היכן היה אלוהים בעת‬ ‫השואה‪ .‬הוא דוחה‪ ,‬כאמור‪ ,‬את התפיסה‬ ‫שהשואה היתה תולדה של חטא‪ ,‬אבל מתקשה‬ ‫להבין מדוע בדורנו אלוהים היה לכאורה‬ ‫אדיש ובחר שלא להתערב‪ .‬הוא מקשה‪" :‬למה‬ ‫למשל הוא התערב במצרים ‪ -‬כאשר הביא על‬ ‫המצרים מכות שלא כדרך הטבע ובתקופת‬ ‫אחשוורוש והמון כדרך הטבע אך לא התערב‬ ‫באושוויץ? למה דווקא באושוויץ הוא נתן‬ ‫לרשעותו של האדם לשלוט בלי מצרים‬ ‫ולחולל שמה ואבדון?"‪.‬‬ ‫הלבני מכבד את אלה הטוענים שכדי שאדם‬ ‫יהיה אחראי למעשיו עליו להיות חופשי‬ ‫באופן מוחלט בלי מחסומים ובלי השפעות‬ ‫חיצוניות ולכן‪ ,‬בהמשך לטענה זו‪ ,‬ייתכן מצב‬ ‫שבו אלוהים יעמוד מרחוק שעה שרע גמור‬ ‫מתרחש בעולם‪ ,‬לא יתערב ולא יגיב כדי שלא‬ ‫לפגוע בחירותו של מבצע הפשע ולא להקטין‬ ‫את אחריותו‪ .‬הוא אף מסביר כי ייתכן שברוח‬ ‫זו נאמרו גם הדרשות הידועות על הפסוק‬ ‫מתהלים‪" :‬עמו אנוכי בצרה"‪ .‬כלומר‪ ,‬האל‬ ‫מצטער בצערם של ישראל‪ .‬מצטער בצרה‬ ‫אבל לא מבטל ּה משום שאינו רוצה להתערב‬ ‫בחירותו של האדם לעשות רע‪.‬‬ ‫המשך בעמוד ‪38‬‬ ‫‪37‬‬ ‫אבינו שבשמים‬ ‫המשך מעמוד ‪37‬‬ ‫אולי "הסתרת פנים"?‬ ‫מכאן עובר הלבני לדון בסוגיות "הסתרת פנים"‬ ‫הרווחת למדי בספרות התיאולוגית של השואה‪.‬‬ ‫הוא טוען "אם אקבל את הרעיון שבזמן השואה‬ ‫היתה הסתרת פנים‪ ,‬הרי שאני תולה את השואה‬ ‫בחטא ‪ -‬רעיון שדחיתי מכל וכל‪ .‬ועם זאת איני‬ ‫סבור שרעיון זה אינו מתיישב עם דבריי‪ .‬אלוהים‪,‬‬ ‫במסגרת סדרי הנהגתו‪ ,‬ריסן כביכול את עצמו‬ ‫מלקיחת חלק פעיל בעולם ובכך השאיר לבני‬ ‫האדם בקעה רחבה להתגדר בה‪ ,‬לטוב או לרע‪.‬‬ ‫לאסוננו‪ ,‬בדורנו היה זה לרע ‪ -‬רע שאין דוגמתו"‪.‬‬ ‫אבל הלבני שואל מדוע דווקא בדורנו בחר‬ ‫האל שלא להתערב בשעה שבדורות קודמים‬ ‫התערב ואף הציל את ישראל מכליה? למה‬ ‫דווקא בדור הזה הקפיד שלא לפגוע בחירותם‬ ‫בהיסטוריה‪ ,‬ובהיסטוריה של ישראל במיוחד‪,‬‬ ‫היא אחד הביטויים הבולטים של תופעה זו‪.‬‬ ‫ההסבר‪ :‬תופעה קוסמולוגית ‪-‬‬ ‫התחדשות הצמצום האלוהי‬ ‫לפיכך מגיע הלבני למסקנתו‪ .‬אדם שאינו‬ ‫מאמין ‪ -‬אך גם מאמין ‪ -‬יכול לחלוק עליה‪ .‬ועם‬ ‫זאת‪ ,‬היא מעניינת ומעוררת חשיבה‪ .‬לדבריו‬ ‫התהליך שתיאר הביא למצב קיצוני שבו נוצר‬ ‫צורך לאפס כביכול ‪ -‬כדבריו ‪ -‬את הצמצום‬ ‫ולהשיב לאדם את שלטונו על העולם‪ ,‬כמתחייב‬ ‫מרעיון הבריאה‪ .‬תופעה זו ‪ -‬כלומר אותו מצב‬ ‫קיצוני שתואר במשפט הקודם ‪ -‬מתרחשת‬ ‫לעיתים רחוקות מאד ואין לה‪ ,‬לדבריו‪ ,‬אח‬ ‫ורע בהיסטוריה הידועה‬ ‫לנו‪" .‬זהו בעצם שחזור של‬ ‫הבריאה או חידוש מעשה‬ ‫בראשית‪ ,‬שבו מקבל האדם‬ ‫בחזרה את מלוא האחריות‬ ‫על מעשיו‪ .‬משמעות הדבר‬ ‫היא שבתקופה זו חירותו של‬ ‫האדם נמצאת בשיאה והוא‬ ‫יכול לפיכך לנצלה לטוב‬ ‫ולרע"‪.‬‬ ‫הלבני טוען כי השואה‬ ‫התרחשה בדיוק בתקופה‬ ‫נדירה זו‪ .‬על פי המטפורה‬ ‫צילום‪ :‬ארכיון לוחמי הגטאות‬ ‫ספר תורה שנמצא בגטו לודז'‬ ‫הזו‪ ,‬הנספים בשואה‬ ‫היו קורבנות של תופעה‬ ‫קוסמית הנמצאת מחוץ להיסטוריה המוכרת‬ ‫ובחופשיותם המוסרית של מבצעי הרע?‬ ‫בדרך לתשובתו מבקש הלבני להתעכב על לנו‪" .‬חייהם היו תלויים באנשים שניצלו לרעה‬ ‫הקבלה הלוריאנית (ראו למשל‪ :‬חיים ויטאל את בחירתם החופשית הנרחבת‪ ,‬שהתאפשרה‬ ‫בהקדמתו לספרו "עץ החיים") שמלמדת עקב מה שכינה "התחדשות הצמצום"‬ ‫שלפני יצירת האדם‪ ,‬אלוהים צמצם כביכול והחזרתו לרמה שהיתה בעת בריאת האדם‪.‬‬ ‫את נוכחותו ו"כיווץ" את עצמו כדי לאפשר את הקורבנות לפיכך נותרו בלי מגן ובלי מחסה‬ ‫עצמאותה של הבריאה ושל האדם‪ .‬לדבריו‪ ,‬ואף בלי התערבות שתגן ממעל‪" .‬הם סבלו‬ ‫החלל שנוצר בעקבות הצמצום לא יכול היה ומתו ללא סיבה התלויה בהם‪ .‬הסיבה היתה‬ ‫להיות פנוי לחלוטין מנוכחות אלוהית‪ .‬נותר קוסמולוגית"‪.‬‬ ‫הלבני מציע לקבל את המטפורה החדשה‬ ‫"רשימו" ‪ -‬רושם אלוהי שנותר בחלל העולם‬ ‫לאחר הבריאה‪ ,‬שעיצב את עולמנו כעולם שיש בדבר מקור הרוע של השואה אבל ממשיך את‬ ‫בו השפעה אלוהית על מעשי ידי האדם‪ ,‬קירבה הסברו וקובע כי למטפורה זו משמעות כלפי‬ ‫ואף דיבור אלוהי ישיר‪ .‬נוכחות זו הלכה וגברה העתיד‪ .‬מכאן הוא ממשיך וקובע כי לאחר‬ ‫ולפיכך נוכחותו של האלוהים בעולמנו כרסמה שהאדם זוכה מחדש בבחירה חופשית מוחלטת‬ ‫כביכול ב"צמצום" האלוהי המקורי ועל כן עקב חידוש הצמצום מתחיל מהלך הפוך שבו‬ ‫הסיגה את גבולו של האדם כיצור בעל חופש אלוהים שב ומתערב בבריאה עד שמתרחש‬ ‫בחירה ופגעה בחירותו‪ .‬התערבותו של האלוהים איזון מסוים בין חירותו המוגבלת של האדם‬ ‫‪38‬‬ ‫לבין עצמאותו המוחלטת של האלוהים‪.‬‬ ‫התערבות האלוהים בהיסטוריה חוזרת להיות‬ ‫קרובה למה שהיתה בתקופת התנ"ך וזהו‬ ‫ההסבר האפשרי שלו להקמת מדינת ישראל‪.‬‬ ‫מסקנתו לפיכך היא בעלת מרכיב אופטימי‬ ‫ועיקרה הצורך לאזן שוב את הצמצום ישוב‬ ‫ויתעורר במשך הזמן וחוזר חלילה‪.‬‬ ‫חשיבות התפילה לקיצוץ‬ ‫הצמצום האלוהי‬ ‫את הרעיון המטפורי שלו‪ ,‬שכאמור עלול אף‬ ‫להכעיס אנשים חילוניים‪ ,‬הוא שוזר בחשיבות‬ ‫התפילה‪ .‬לאור אותו רעיון שהציע הוא קובע‬ ‫כי ראוי לראות בתפילה המבקשת מאלוהים‬ ‫לקצץ בבחירה החופשית הרחבה שניתנה‬ ‫לאדם בעקבות חידוש הצמצום את התפילה‬ ‫הראויה‪ .‬תפילה זו מבקשת מאלוהים לשוב‬ ‫ולקחת את רסן השליטה חזרה לידיו‪ .‬תפילה‬ ‫זו היא "אלוהינו ואלוהי אבותינו מלוך על כל‬ ‫העולם כולו בכבודך" הנאמרת בעמידה של‬ ‫ראש השנה‪ .‬לדברי הלבני במחנות הריכוז‬ ‫ועבודות הכפייה קיבלה תפילה מיוחדת זו‬ ‫משמעות נוספת ומכריעה‪ .‬האסירים ראו‬ ‫לנגד עיניהם כיצד מקור הרשע מגיע לממדים‬ ‫מפלצתיים‪ .‬הם חוו על בשרם ממש כיצד ויתר‬ ‫האל על השליטה במעשי ידיו‪ ,‬כיצד מסר את‬ ‫הרסן לידיים אכזריות והפקירם ולכן שבו אל‬ ‫אותה תפילה‪.‬‬ ‫חיים באר כותב בהקדמה לספר הנוכחי כי‬ ‫ספרו האוטוביוגרפי של דוד הלבני‪" ,‬עלה לא‬ ‫נידף" (שנדפס באנגלית ב‪ 1996-‬ובעברית‬ ‫ב‪ ,)1999-‬קרע בפנינו הקוראים צוהר הצצה‬ ‫אל אשר התרחש בנפשם המיוסרת של בני‬ ‫תורה בעצם התרחשותם של ימי השואה‪.‬‬ ‫ואולם הספר האישי ההוא של הלבני הותיר‬ ‫בלב הקורא צרור שאלות לא פתורות ובהן‬ ‫תיאולוגיות מייסרות‪ .‬באר כותב כי הספר‬ ‫האמיץ והחכם שלפנינו "מותח באופן בהיר‪,‬‬ ‫פשוט וחד את מסלולה הפתלתול ורב התהיות‬ ‫של התיאולוגיה בין שתי תחנות ‪ -‬בין סיני‬ ‫לאושוויץ‪ ,‬בין מרומי ההוויה לתהומות הקיום‪,‬‬ ‫בין הפסגה הנושקת לשמיים לבורות המוות‬ ‫הנוגעים בתהום רבה‪ ,‬בין המלאות שאין‬ ‫להכילה לריק ולאין שאין משלם בתבל‪ .‬בכך‬ ‫הוא מעניק לנו נקודת אחיזה אמיתית שייאוש‬ ‫אין סופי ותקווה זהירה אך ודאית משמשים‬ ‫בה יחד"‪.‬‬ ‫מדור משפטי‬ ‫תיקוני חקיקה ופסקי דין‬ ‫| עו"ד אודי מוזס‪ ,‬ועידת התביעות |‬ ‫בית המשפט‪:‬‬ ‫הניצולים שעלו‬ ‫לאחר ‪ 1953‬אינם‬ ‫מופלים מבחינה משפטית‬ ‫אלא מוסרית‬ ‫בכך דחה את הטענה כי ניצולים שהשלטון‬ ‫הקומוניסטי מנע מהם לעלות בתאריך הקובע‬ ‫מופלים לרעה מבחינה משפטית‪.‬‬ ‫ב‪ 15.10.2012-‬ניתן בבית המשפט השלום‬ ‫בחיפה פסק דין לגבי קבוצה של נרדפי‬ ‫נאצים (בעיקר מרומניה ובולגריה)‪ ,‬שטענו‬ ‫כי לא יכלו לעלות לישראל עד ‪ 1953‬עקב‬ ‫השלטון הקומוניסטי שמנע מהם לעזוב את‬ ‫ארצותיהם באותן השנים‪ .‬לטענתם‪ ,‬אי ההכרה‬ ‫בהם לקצבה מהאוצר לפי חוק נכי רדיפות‬ ‫הנאצים הינה החלטה שיש בה אפליה (לעומת‬ ‫מי שעבר את אותה רדיפה ועלה לפני אותו‬ ‫התאריך ומקבל את אותה הקצבה)‪ ,‬ויש בה‬ ‫חוסר סבירות קיצונית‪ ,‬ומשום כך יש לבטלה‬ ‫ולהכיר גם בהם לאותה הקצבה (ו"ע ‪51287-‬‬ ‫‪ 02-11‬שורצנברג ואח' נגד משרד האוצר)‪.‬‬ ‫בית המשפט קבע בפסק דינו‪ ,‬כי מבחינה‬ ‫משפטית אין המדובר בתאריך שרירותי‪ ,‬אלא‬ ‫שהוא קשור להסכם השילומים שחתמה‬ ‫ממשלת ישראל עם גרמניה בשנת ‪,1952‬‬ ‫שכתנאי להעברתם דרשה גרמניה שמדינת‬ ‫ישראל תשחרר אותה מהחובה לשלם פיצויים‬ ‫אישיים בגין נזקי בריאות לניצולי שואה‬ ‫שהפכו להיות אזרחי מדינת ישראל‪.‬‬ ‫בית המשפט הוסיף עוד‪ ,‬כי המועד של‬ ‫ה‪ 1.10.1953-‬נקבע כמועד כניסתו לתוקף של‬ ‫החוק הגרמני (‪ ,)BEG‬בו נקבע כי כל מי שהפך‬ ‫להיות לאזרח מדינת ישראל עד ל‪1.10.1953-‬‬ ‫נשללה ממנו זכאותו לקבלת פיצויים בגין‬ ‫נזקי בריאות מגרמניה עקב הסכם השילומים‪.‬‬ ‫משום כך‪ ,‬כל ניצול שואה באשר הוא‪ ,‬שלא‬ ‫הפך להיות אזרח ישראלי לפני ‪ ,1.10.1953‬הרי‬ ‫הסכם השילומים לא מנע ממנו זכות תביעה‬ ‫אישית לפיצויים בגין נזקי בריאות כנגד‬ ‫בגרמניה‪ .‬זו הסיבה לקביעת אותו התאריך‬ ‫בחוק הישראלי‪ ,‬שקבע כי רק מי שעלה עד‬ ‫לאותו המועד יכול לתבוע את נזקי הבריאות‬ ‫ממדינת ישראל‪ .‬וזאת למרות שלא היא זו‬ ‫שביצעה כנגדם את פשעי השואה אלא ויתרה‪,‬‬ ‫תמורת השילומים‪ ,‬על זכותם לתבוע מגרמניה‬ ‫את אותם הפיצויים‪.‬‬ ‫לאור כל אלה‪ ,‬פסק בית המשפט כי הקריטריון‬ ‫שרק נרדפי הנאצים שעלו עד ה‪1.10.1953-‬‬ ‫עשויים להיות זכאים לקצבה ממשרד האוצר‬ ‫לפי אותו החוק‪ ,‬אינו מהווה אפליה‪ ,‬וכי אין‬ ‫גם כל בעיה משפטית אחרת (כפי שגם נקבע‬ ‫בפסקי דין רבים בעבר)‪ ,‬ומשום כך כל אותם‬ ‫התובעים שעלו לאחר מועד זה אינם זכאים‬ ‫לפי אותו החוק‪.‬‬ ‫אולם‪ ,‬בית המשפט הוסיף כי מבחינה‬ ‫מוסרית ישנה בעיה שצריך להתייחס אליה‪.‬‬ ‫בית המשפט התייחס בהקשר זה להרחבה‬ ‫הגדולה של מעגל נרדפי הנאצים הזכאים‬ ‫לפי אותו החוק הישראלי‪ ,‬שלא היתה קיימת‬ ‫כאשר חוקק בשנות ה‪ 50-‬וציין כי "אם‬ ‫בשנות החמישים‪ ,‬השישים והשבעים הוכרו‬ ‫רק ניצולים שנרדפותם תאמה את עילות‬ ‫הנרדפות שבדין הגרמני‪ ,‬ניצולים שעל ידיהם‬ ‫הוטבעו מספרים כחולים‪ ,‬ניצולים שעל גופם‬ ‫ונפשם נראו באופן ברור תוצאות השואה‪,‬‬ ‫ניצולים שחירותם נשללה באופן מובהק חד‬ ‫וחלק בשל רדיפה נאציונל סוציאליסטית‪ ,‬הרי‬ ‫שכיום עילות הנרדפות הורחבו בפסיקה עד‬ ‫קצה הגבולות המשפטיים‪ ...‬מי חשב בשנות‬ ‫החמישים שתהיה הכרה כה רחבה בניצולי‬ ‫רומניה ובולגריה ובגין עילות כגון גירוש או‬ ‫עוצר? מי חשב שמדינת ישראל תפצה גם‬ ‫ניצולים מיהודי לוב ותוניס? מי חלם שתבוא‬ ‫לעולם הלכת העוברות‪ ,‬ומי חשב שבסוף‬ ‫העשור הראשון למילניום השלישי ימונו‬ ‫מומחים כדי לחוות דעה האם התקיימו שואה‬ ‫ועילות נרדפות בעיראק או במרוקו?"‬ ‫בית המשפט גם הציע דרך כיצד יש לתקן‬ ‫את הבעיה‪" :‬אנו מסכימים לחלוטין כי‬ ‫הדרך להרחבת מעגל הזכאים היא בדרך של‬ ‫חקיקת חוק חדש‪ ,‬שונה מחוק הנר"ן ודומה‬ ‫לחוק ההטבות‪ ,‬אלא שבמקום מתן פיצוי רק‬ ‫לנרדפים מהמעגל הראשון‪ ,‬כפי שקיים כיום‪,‬‬ ‫יקבע מנגנון של הכרה בכל הניצולים וללא‬ ‫הוכחת עילות נרדפות מחד או כניסה לתחום‬ ‫הרפואי מאידך‪ ,‬שני עניינים בעיתיים ביותר‬ ‫להוכחה כאשר האירועים הרלבנטיים אירעו‬ ‫לפני כמעט ‪ 70‬שנים‪ ...‬הגיע הזמן להבין‬ ‫שאחרי כמעט ‪ 70‬שנים לא צריך להתעסק‬ ‫יותר ב"הוכחת" עילות נרדפות‪ ,‬הוכחת‬ ‫סיפורי נרדפות אישיים או קשר סיבתי בין‬ ‫מחלות נפוצות מאוד באוכלוסייה הכללית‬ ‫לבין השואה‪ ...‬נראה שיש לארגן מחדש את‬ ‫עניין ההכרה והפיצויים‪ ,‬לדעתנו יש לעשות‬ ‫זאת בחקיקה מהירה שתעביר את הזכאות‬ ‫לתגמולים מחוק הנר"ן לחוק אחר‪ ,‬פשוט יותר‪,‬‬ ‫ברור יותר‪ ,‬שנעשו בו האיזונים הכלכליים‬ ‫הנדרשים ואשר מתאים יותר למציאות‬ ‫הקיימת‪ .‬אין אנו יועצים למחוקק‪ ,‬אבל נראה‬ ‫כי הדבר אפשרי‪ ,‬נכון‪ ,‬ראוי ובעיקר הוגן"‪.‬‬ ‫לסיכום קבע בית המשפט‪ ,‬כי למרות‬ ‫שמבחינה משפטית הוא דחה את הערעורים‬ ‫שלהם הרי ש"יחד עם זאת מבינים אנו לליבם‬ ‫של העוררים‪ ,‬הם ניצולי שואה בדיוק כמו‬ ‫אלו שעלו לישראל לפני ‪ .1.10.1953‬הסבל‬ ‫שעברו בשואה איננו פחות מזה של ניצולי‬ ‫השואה המוכרים על פי החוק‪ .‬מהפן המוסרי‬ ‫נראה שאנו חייבים לעוררים ולניצולי השואה‬ ‫האחרים המצויים באותו מעמד לא פחות‬ ‫ממה שאנו חבים לאלו שנכנסים לגדרו של‬ ‫החוק ולכן ראוי כי הרשויות המוסמכות יפעלו‬ ‫למענם‪ ,‬יכירו בהם ויפצו אותם ברם אין אנו‬ ‫יכולים לכפות זאת בפסק דיננו"‪.‬‬ ‫אזהרה‪ :‬המידע נועד למטרות הגברת מודעות‬ ‫לזכויות הניצולים בישראל ואין בו כדי להוות ייעוץ‬ ‫ו‪/‬או חוות דעת משפטית ו‪/‬או תחליף להם ו‪/‬או‬ ‫המלצה לנקיטת אמצעים ו‪/‬או הימנעות מהם‪.‬‬ ‫המידע להלן איננו כולל את מלוא היקף הסוגיות‬ ‫המשפטיות‪ ,‬או הנסיבות האישיות השונות שהיו‬ ‫רלבנטיות להחלטות אלו ואשר עלולות שלא‬ ‫להתאים לנסיבותיהם האישיות של קורבנות‬ ‫אחרים של רדיפות הנאצים‪ .‬משום כך‪ ,‬מומלץ‬ ‫לפנות לייעוץ משפטי או לרשות המוסמכת לפני‬ ‫ביצוע פעולה כלשהי בהסתמך על מידע זה‪.‬‬ ‫המחבר אינו נושא באחריות כלשהי כלפי הקורא‬ ‫וכל הסתמכות על האמור לעיל הינה באחריות‬ ‫המסתמך ועל דעתו בלבד‪.‬‬ ‫‪39‬‬ ‫חדש על מדף הספרים‬ ‫"ילדות בסבך הדמעות"‬ ‫ספר חדש המתעד את חוויותיה של ילדה בתקופת השואה‪ ,‬עושה זאת בעזרת שירים וציורים‬ ‫א ֵין יַל ְדו ּת‬ ‫א ֵיך ְ י ָכֹול לִה ְיֹות שא ֵין יַל ְדו ּת?‬ ‫ה ַז ּ ְמַן זֹוח ֵל‪,‬‬ ‫ר ַק ח ֲלֹום וַה ֲזָיֹות בּ ַיֹּום בּ ַלֵּילֹות כְּפֹור‪.‬‬ ‫שמִיכ ָה‪,‬‬ ‫שֹת פִּינ ַת ְֹ‬ ‫מְחַפּ ֶ ֶ‬ ‫לְח ִ ּמו ּם גּוּפ ִי‪.‬‬ ‫שּשֹות בּ ָאֲפֵל ָה‪,‬‬ ‫יָד ַי מְג ַ ְ‬ ‫ר ַק ר ִיק מוּל ִי‪.‬‬ ‫שֹת י ָד מְל ַ ּט ֶפ ֶת‪ ,‬נִתְקֶל ֶת בּ ְק ִיר‪.‬‬ ‫מְחַפּ ֶ ֶ‬ ‫נִרְדּ ֶמֶת ק ְפוּא ָה ‪ -‬בֹּוכ ָה‪.‬‬ ‫יַל ְדו ּת בּ ִסְב ַך הַדּ ְמָעֹות‬ ‫א ֵיך ְ לָצ ֵאת מִ ּס ְב ַך הַדּ ְמָעֹות‬ ‫א ֵיך ְ לִר ְאֹות הַיֹּופ ִי‬ ‫ל ָחו ּׁש ה ָרוּח ַ ע ַל פָּנַי‬ ‫שהֶעָב ָר לֹא ה ָי ָה‬ ‫לַח ְלֹום ֶ‬ ‫לִר ְאֹות פּ ֶר ַח פֹּורֵח ַ‬ ‫לְה ִשתָּאֹות ע ַל נִפְל ְאֹות ה ַי ְּקו ּם‬ ‫א ֵיך ְ אֶפ ְשר ל ִשכֹּוח ַ‬ ‫סֵב ֶל כְּפֹור וְרָע ָב‬ ‫לְס ַי ֵּם הַפּ ֶר ֶק הַכֹּוא ֵב וּמַא ֲג ַּר הַדּ ְמָעֹות‬ ‫הַא ִם י ֵׁש בִּיכָלְתִּי ל ִנְעֹל ה ַ ּס ֵב ֶל‬ ‫ׁשחֹונ ֵק מֵא ָז ה ַי ּ ַל ְדו ּת‬ ‫א ֵיך ְ אֶפ ְשר לִר ְאֹות יֹופ ִי‬ ‫א ִם שחֹר בּ ַלֵּב‬ ‫אַחֲר ֵי ששים שָנ ָה א ֲנִי בֹּוכ ָה‬ ‫‪40‬‬ ‫תערוכת הציורים והשירים של חוה וולף‪-‬‬ ‫וויז'ניצר‪ ,‬הפכה לספר שיצא לאור בנובמבר‬ ‫השנה‪ .‬היא ניצולת שואה‪ ,‬ילידת בוקובינה‬ ‫רומניה‪ ,‬ועברה לדבריה שבעה מדורי גיהינום‬ ‫במשך ארבע שנים בטרנסניסטריה‪ .‬היא סבל‬ ‫מטיפוס‪ ,‬רעב וכפור של ‪ 42‬מעלות מתחת‬ ‫לאפס בשנים הכי משמעותיות לילדה‪ .‬הוריה‬ ‫היו אורתודוכסים והשתייכו לזרם "המזרחי"‪.‬‬ ‫אביה מילא תפקידים רבים בקהילה (שוחט‪,‬‬ ‫חזן‪ ,‬מוהל ונותן חופה וקידושין)‪ ,‬ואמה הייתה‬ ‫עקרת בית שלמדה עברית והתכוונה להיעשות‬ ‫לגננת בישראל‪ .‬היא עלתה ארצה עם עליית‬ ‫הנוער ב‪ 1947-‬דרך קפריסין‪ ,‬כנערה בודדה‬ ‫ללא הורים‪.‬‬ ‫"הגעתי לארץ לעוד מלחמה‪ .‬אני פה‪ ,‬אך‬ ‫עדיין שם לכודה בשואה‪ .‬הכאב והזיכרונות‬ ‫מתעוררים עכשיו ביתר שאת אחרי ‪ 60‬שנה"‬ ‫היא מספרת וממשיכה "הצלחתי להדחיק את‬ ‫הכאב וחלומות הזוועה ולבנות בית ומשפחה‬ ‫לתפארת‪ .‬וזה כל אושרי‪ .‬התחלתי לכתוב‬ ‫שירים בדמעות לזכר השואה ולצייר תמונות‬ ‫בצבע על הילדות האבודה והאופטימיות‬ ‫לחיים‪ .‬אני מקווה שמי שיראה את ציורי‬ ‫ויקרא את שירי‪ ,‬יבין וירגיש את אשר עבר עלי‬ ‫בשואה‪ ,‬בנס שרדתי‪ .‬בשארית כוחותינו עזרנו‬ ‫בהקמת המדינה לעם היהודי הנרדף‪ .‬אשמח‬ ‫שהנוער יבין וידע להעריך את המשמעות‬ ‫של מדינה עצמאית לעם היהודי כי לנו‪ ,‬ולי‬ ‫במיוחד‪ ,‬היא יקרה מאוד"‪.‬‬ ‫וולף‪-‬ויז'ניצר מתעדת בציוריה ובשיריה את‬ ‫תקופת השואה שגזלה ממנה את ילדותה‪.‬‬ ‫בשנים האחרונות היא מוסרת עדות בפני‬ ‫בני נוער‪ ,‬חיילים ומבוגרים ועוסקת בהנחלת‬ ‫סיפור השואה‪ .‬כנשאלה מדוע היא עושה זאת‬ ‫אמרה‪" :‬אני רוצה שהדורות הצעירים ידעו את‬ ‫סבלותיו של עמנו‪ ,‬יכירו בחשיבותה של מדינת‬ ‫ישראל ויבינו לשם מה אנו נלחמים"‪ .‬לדבריה‪,‬‬ ‫חשוב להקנות לתלמידים‪ ,‬באמצעות מערכת‬ ‫החינוך‪ ,‬ידע על השואה‪ .‬חשוב שידעו שהיו‬ ‫מחנות וגטאות מלבד הסמלים הגדולים של‬ ‫השואה כמו אושוויץ‪ .‬בטרנסניסטריה נספו‬ ‫קרוב למאה אלף בני אדם בעשרות רבות של‬ ‫גטאות ומחנות ורבים טרם שמעו על השואה‬ ‫שהיתה בטרנסניסטריה‪.‬‬ ‫לטענתה גם אין שינוי של ממש ביחסה של‬ ‫החברה הישראלית לשואה ולניצולים‪ .‬יחס‬ ‫הרשויות בארץ הוא "בעייתי מאוד" לדבריה‪,‬‬ ‫ו"זה כואב לי" היא מסבירה‪" ,‬משום שתרמתי‬ ‫למדינה‪ ,‬הקמתי משפחה וילדי ונכדי שירתו‬ ‫בצבא‪ .‬שתקתי במשך שנים רבים כדי שאוכל‬ ‫לתפקד ביום‪-‬יום ולהמשיך לחייך‪ ,‬אך בלילות‬ ‫סבלתי מסיוטים"‪ .‬החברה הישראלית עדיין‬ ‫סובלת לדעתה מפער תרבותי ורגשי אל מול‬ ‫ניצולי השואה‪.‬‬ ‫יש ללמד את הנושא בבתי הספר‪ ,‬בהרצאות‪,‬‬ ‫בעדויות ובשיעורים‪ .‬בתי ספר צריכים להיות‬ ‫מוצפים בהרצאות על השואה‪ .‬אני‪ ,‬למשל‪,‬‬ ‫מעוניינת להמשיך ולמסור עדות בפני בני‬ ‫נוער‪ .‬יש להשקיע בכך משאבים‪ .‬אגב‪ ,‬לא‬ ‫רק בישראל אלא גם במקומות בהם השואה‬ ‫התרחשה‪ ,‬למשל ברומניה‪ ,‬באוקראינה‬ ‫ובפולין‪ .‬לדעתי הנוער לא יודע מספיק‪ .‬אני‬ ‫מצידי‪ ,‬משתדלת לתת הרצאות כמיטב יכולתי‪.‬‬ ‫הרציתי בפני תלמידי בתי ספר‪ ,‬ביניהם אף‬ ‫בית ספר תלמה ילין ‪ -‬בו נתתי עדות כאמנית‬ ‫וכניצולת שואה‪.‬‬ ‫חדש על מדף הספרים‬ ‫"ספר הלחישות"‬ ‫לכודים בין שתי אימפריות – העות'מאנית‪ ,‬בראשית‬ ‫המאה‪ ,‬והסובייטית במחציתה – היו הארמנים נתונים‬ ‫לאכזריותן של השתיים‪ .‬באופן חי‪ ,‬מרגש ואמיץ מספר‬ ‫ספר הלחישות של על תלאות העם הארמני במאה ה‪20-‬‬ ‫ספרו של ו ָרו ּזַ`אן וֹוס ְג ָנְי ַאן‪ ,‬בהוצאת עם עובד‪,‬‬ ‫מגולל את פרשות גירוש הארמנים ממולדתם‬ ‫בשנת ‪ 1915‬ושילוחם לצעדות המוות שבהן‬ ‫הומתו באכזריות כמיליון וחצי מבני עמם‪,‬‬ ‫ניסיונות ההצלה‪ ,‬הלחימה‪ ,‬ומאוחר יותר ‪-‬‬ ‫הנקמה‪ ,‬חזרת הפליטים לארמניה הסובייטית‬ ‫ושילוחם לסיביר ועל השתקעות חלקם‬ ‫ברומניה ובמדינות אחרות כנתינים חסרי‬ ‫מולדת‪ .‬באמצעות הדמויות המגוונות מצטרף‬ ‫לו כפאזל סיפורו הטרגי של העם הארמני‬ ‫וסיפורה של המאה ה‪.20-‬‬ ‫וֹוס ְג ָנְי ַאן‪ ,‬יליד רומניה‪ ,1958 ,‬הוא פוליטיקאי‪,‬‬ ‫כלכלן ומשורר‪ ,‬דור שלישי לשואת הארמנים‪.‬‬ ‫הוא משמש כנשיא ארגון הארמנים ברומניה‬ ‫וכיהן כשר האוצר בממשלת רומניה בשנים‬ ‫‪.2008-2006‬‬ ‫לדברי הרצל חקק‪ ,‬יו"ר אגודת הסופרים‬ ‫העברים‪ ,‬יש בספר צלילים‪ ,‬שמשיקים בין‬ ‫סבלם של היהודים לסבלם של הארמנים‪.‬‬ ‫"כדאי לזכור" הוא אומר כי "שואת הארמנים‬ ‫התרחשה לפני שואת העם היהודי‪ ,‬וכיום ברור‪,‬‬ ‫שאילו ידע העולם להבין את לקח השואה‬ ‫הזאת‪ ,‬אילו ידע להתעורר ולהציל את העם‬ ‫הארמני‪ ,‬אולי לא הייתה מתרחשת השואה‬ ‫באירופה‪ .‬בספרו של ווסגניאן יש אזכור‬ ‫למעשהו של ויזנטל צייד הנאצים‪ ,‬כשהוא‬ ‫נדרש לאותה קבוצה שיצאה כחוליית קומנדו‬ ‫לצוד את מב ַצעי הטבח‪ .‬כאשר הסב גוסס‬ ‫ומשמיע נהי‪ ,‬מזמינה הסבתא את הרופא‬ ‫היהודי דוקטור זילברמן‪ ,‬והוא שהיה עד לשואה‬ ‫של היהודים‪ ,‬מסביר להם את התנהגות הסב‬ ‫לפני המוות כך‪" :‬זו מחלה חדשה"‪,‬הוא אמר‪,‬‬ ‫"נתקלתי בה גם אצל היהודים הזקנים שלנו‬ ‫שחזרו מן המחנות‪ ,‬אין לה אזכור או שם בספרי‬ ‫הרפואה‪ ,‬ולא מוצאים לה תרופה"‪ .‬כאשר הוא‬ ‫מתאר את אופני ההשמדה של העם הארמני‬ ‫כותב המחבר‪" :‬בכל אופני ההשמדה המגוונים‬ ‫ששימשו לרצח הארמנים‪...‬החל בצעדות מוות‬ ‫בשיירות שהיו מובלות למקומות מבודדים‪,‬‬ ‫שם קל היה להקיפן ולטבוח בהן‪ ,‬דרך מחנות‬ ‫הריכוז וכלה בהרג באמצעות ירי‪ ,‬הרעבה‪,‬‬ ‫הטבעה במים קפואים‪ ,‬או שריפת הגוססים‬ ‫בעודם בחיים‪ ,‬השתמשו מאוחר יותר הנאצים‬ ‫נגד היהודים"‪.‬‬ ‫ווסגניאן כתב את העדות‪ ,‬כדי שנבין מה‬ ‫קרה‪ ,‬כדי שנזכור מה קרה‪ .‬המשא היה כבד‬ ‫מנשוא‪ ,‬והוא בדרכו יודע‪ ,‬שלא ניתן לספר‬ ‫הכול‪" :‬ספר הלחישות הוא עלילה‪ ,‬שאיש לא‬ ‫יו"ר הכנסת‪ :‬חובה מוסרית‬ ‫להכיר בטרגדיה הארמנית‬ ‫בציון יום השנה לרצח העם הארמני‬ ‫במליאת הכנס‪ ,‬אמר יו"ר הכנסת ח"כ ראובן‬ ‫ריבלין‪” :‬אחרי הארמנים הגיע תורנו‪ ,‬היהודים;‬ ‫איננו רשאים להתעלם מטרגדיה של עם אחר‪.‬‬ ‫מוטלת עלינו חובה מוסרית לזכור ולהזכיר‬ ‫את הטרגדיה שפקדה את העם הארמני‪,‬‬ ‫שאיבד למעלה ממיליון מבניו בתקופת‬ ‫מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬ואסור להפוך זאת‬ ‫לנושא פוליטי‪.‬‬ ‫בארץ ישראל של ‪ 1915‬איש לא התכחש‬ ‫לטבח הארמנים‪ .‬תושבי ירושלים ראו אותם‬ ‫מגיעים באלפיהם‪ ,‬מזי רעב אודים מוצלים‬ ‫מאש‪ .‬עדויות על הטבח היו ברורות וחדות‪.‬‬ ‫היהודים אז שאלו את עצמם שתי שאלות‪ :‬מי‬ ‫הבא בתור‪ ,‬והאם נזיל דמעות גם על הארמנים?‬ ‫אנחנו היינו הבאים בתור‪ ,‬אך כלל לא ידענו ולא‬ ‫שיערנו זאת‪ .‬מי שהגה את הפתרון הסופי עבור‬ ‫היהודים התרשם שבבוא היום העולם ישתוק‬ ‫כפי ששתק נוכח רצח הארמנים‪.‬‬ ‫"‪...‬אני סבור שלא יעלה על הדעת שהכנסת‬ ‫תתעלם מטרגדיה זו‪ ,‬שהעובדות ההיסטוריות‬ ‫לגביה הן מוצקות ומבוססות דיין‪ .‬אנו‬ ‫מתקשים לסלוח על התעלמותם של עמים‬ ‫אחרים מאסוננו ואסור לנו להתעלם מאסונו‬ ‫של עם אחר‪ .‬זוהי חובתנו המוסרית כבני אדם‬ ‫וכיהודים‪”.‬‬ ‫גולל בשלמותה‪ ,‬כאילו היו חוששים להבין‬ ‫את הכול‪ ,‬כמו ניסו בדרך זו להגן על חייהם‬ ‫מהיעדר משמעות"‪ .‬כאשר מתוארת ההלוויה‪,‬‬ ‫שבה נקברים כל החפצים והמנחות של גיבורי‬ ‫הספר‪ ,‬אנו עדים למעמד מקודש‪ ,‬שבו מובל‬ ‫הארון לקבורה‪ .‬כאן מוסיף המספר את מוסר‬ ‫ההשכל‪" :‬וכך הו ּכח עם קבורת הארון‪ ,‬שגם‬ ‫התשובות מתות‪ ,‬בדיוק כבני האדם‪ ,‬ומפנות‬ ‫מקום לחיים שיוכלו להמשיך הלאה"‪.‬‬ ‫"כל האמצעים שהשתמשו בהם כדי להרוג‬ ‫את הארמנים בדרכי אנטוליה‪ ,‬שימשו את‬ ‫הנאצים נגד היהודים‪ ,‬רק שבמחנות הנאצים‬ ‫האסירים נשאו מספרים"‪ ,‬כותב ווסגניאן‬ ‫בספרו‪ ,‬ועל כך אומרת רירי סילביה מנור‪,‬‬ ‫במאמר שפרסמה בעיתון "הארץ"‪" :‬מדהים‬ ‫לגלות שגם אצל הארמנים‪ ,‬הדור שנותר‬ ‫בחיים לאחר הטבח‪ ,‬ואפילו צאצאיו‪ ,‬לא דיבר‬ ‫על הזוועות באנטוליה‪ .‬דור הניצולים מת‪,‬‬ ‫וזיכרונותיו נקברו עמו‪ .‬פתאום גילה הדור‬ ‫השלישי כי הוא אינו יודע דבר על קורות‬ ‫משפחתו‪ .‬האם זאת טראומה שממשיכה כל‬ ‫החיים? אשם? בושה?"‪.‬‬ ‫עוד היא מספרת‪ ,‬כי דויד גרוסמן‪ ,‬שהיה אורח‬ ‫כבוד בפסטיבל הספרות בברלין ‪ ,2007‬הקדיש‬ ‫חלק גדול מנאומו לתופעה זו‪" :‬באופן מעניין‬ ‫הוא השתמש במלה 'לחישות' כשהסביר‬ ‫מדוע סירב להשיב לבנו על השאלה ‪ -‬מה עשו‬ ‫הנאצים? 'לא רציתי להגיד'‪ ,‬מודה גרוסמן‪,‬‬ ‫'אני‪ ,‬שגדלתי בתוך השתיקה והלחישות‬ ‫השבורות‪ ,‬שמילאו אותי בחרדה וסיוטים; אני‪,‬‬ ‫שכתבתי ספר על בן שכמעט יצא מדעתו בגלל‬ ‫שתיקתם של הוריו; אני הבנתי פתאום את הורי‬ ‫ואת חבריהם‪ ,‬שבחרו בדרך השתיקה‪ .‬הרגשתי‬ ‫שאם אגיד לו אפילו באופן עקיף מה היה שם‪,‬‬ ‫משהו מהטוהר הילדי שלו יזדהם‪ ,‬שמהרגע‬ ‫שבו האפשרות של רשע כזה תתגבש בתודעה‬ ‫התמימה שלו‪ ,‬הוא לא יהיה לעולם אותו הילד;‬ ‫למעשה‪ ,‬הוא לא יהיה ילד בכלל"‪.‬‬ ‫‪41‬‬ ‫רשימת הארגונים‬ ‫רשימת ארגונים החברים במרכז הארגונים‬ ‫שם הארגון‬ ‫כתובת‬ ‫טלפון‬ ‫פקס‬ ‫א‪.‬י‪.‬ל‪.‬ה‪ - .‬ישראל‬ ‫ניצולי שואה הולנדים‬ ‫‪09-7469606‬‬ ‫‪09-7469606‬‬ ‫ת‪.‬ד‪,715 .‬‬ ‫רעננה ‪43104‬‬ ‫אחוד עולי בולגריה‬ ‫‪03 - 6833738‬‬ ‫‪03-6810024‬‬ ‫שד' ירושלים ‪ 63‬יפו‬ ‫איגוד יוצאי וילנה והסביבה‬ ‫‪03-5616706‬‬ ‫‪ 03-6438288‬ב'‬ ‫ת‪.‬ד‪65220 .‬‬ ‫ת"א ‪67016‬‬ ‫איגוד יוצאי לטביה ואסטוניה‬ ‫‪03-6093476‬‬ ‫‪03-6951310‬‬ ‫ת‪.‬ד ‪23574‬‬ ‫ת"א ‪61234‬‬ ‫‪03-6964812‬‬ ‫‪03-6954821‬‬ ‫איגוד יוצאי קהילות מרכז‬ ‫קהילות אירופה (צנטרה)‬ ‫‪02-6233225‬‬ ‫‪02-6233226‬‬ ‫רח' המלך ג'ורג' ‪58‬‬ ‫ת‪.‬ד‪7440 .‬‬ ‫ירושלים‬ ‫"אלה"‪-‬מרכז לסיוע נפשי‬ ‫חברתי ליוצאי הולנד‬ ‫‪03-6910921‬‬ ‫‪03-6951574‬‬ ‫יגאל אלון ‪,157‬‬ ‫חדר ‪,941‬‬ ‫ת"א ‪67443‬‬ ‫ארגון נכי רדיפות הנאצים‬ ‫‪03-6296707‬‬ ‫‪03-6298478‬‬ ‫פינסקר ‪ 2‬קומה ב'‬ ‫חדר ‪218‬‬ ‫ת"א ‪63322‬‬ ‫ת‪.‬ד‪4460 .‬‬ ‫ת"א ‪61043‬‬ ‫ארגון הפרטיזנים לוחמי‬ ‫המחתרות והגטאות‬ ‫‪03-5270231‬‬ ‫‪03-5273564‬‬ ‫טלפקס‬ ‫‪03-5273564‬‬ ‫ארלוזרוב ‪102‬‬ ‫ת‪.‬ד‪16146 .‬‬ ‫ת"א ‪62097‬‬ ‫ארגון וותיקי מלחמת עולם ‪2‬‬ ‫יהודים בצבאות פולין‬ ‫‪03-5614411‬‬ ‫טלפקס‬ ‫‪03-5613187‬‬ ‫רח' הארבעה ‪8‬‬ ‫ת‪.‬ד‪20288 .‬‬ ‫ת"א ‪64739‬‬ ‫שם הנציג או יו"ר ( *)‬ ‫מרטי הרשלר‪-‬יו"ר‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫ג'קי ארווסטי ‪ -‬יו"ר‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫סמיביץ מיכאל‪-‬יו"ר‬ ‫סגנים‪-‬יעקב בראש‬ ‫מיקי קנטור‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫איגוד יוצאי ליטא‬ ‫‪42‬‬ ‫שד' דוד המלך ‪1‬‬ ‫תל אביב ‪64953‬‬ ‫אלי וולק‪-‬יו"ר‬ ‫סגן‪-‬זאב גולדשמיט‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫מלמד יוסף‪-‬יו"ר‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫פרופ' מאיר שוורץ‪-‬יו"ר‬ ‫סגן‪-‬אורי קלרמן‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫גדעון פייפר‪-‬יו"ר‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫אברהם כץ‪-‬יו"ר‬ ‫סגן‪-‬אהרון מאורציו‬ ‫ברוך שוב‪-‬יו"ר‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫רומן יגל‪-‬נשיא‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫רשימת הארגונים‬ ‫שם הארגון‬ ‫ארגון חיילים ופרטיזנים נכי‬ ‫המלחמה בנאצים‬ ‫טלפון‬ ‫‪03-5614411/2‬‬ ‫‪03-5625983‬‬ ‫פקס‬ ‫‪03-5613187‬‬ ‫כתובת‬ ‫רח' הארבעה ‪8‬‬ ‫ת‪.‬ד‪20288 .‬‬ ‫ת"א ‪64739‬‬ ‫רח' פיכמן ‪8‬‬ ‫דירה ‪ ,112‬ת"א ‪72096‬‬ ‫ארגון יוצאי וורשה‬ ‫שם הנציג או יו"ר ( *)‬ ‫רומן יגל‪-‬נשיא‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫יו"ר‪ :‬הלינה אשכנזי‪ -‬אנגלהרד‬ ‫‪bezeqint.net@halina1‬‬ ‫ארגון יוצאי קהילות זגלמביה‬ ‫‪03-5270919‬‬ ‫טלפקס‪:‬‬ ‫‪03-5270919‬‬ ‫רח' ברזני ‪ 3/20‬ת"א‬ ‫גרין אברהם‪-‬יו"ר‬ ‫סגן‪-‬יצחק גרינגראס‬ ‫ארגון יוצאי ז'ולקיב‬ ‫ומוסטי וילקי‬ ‫‪050-5231091‬‬ ‫‪08-9407114‬‬ ‫הרקפת ‪1‬‬ ‫נס ציונה‬ ‫יו"ר‪ :‬אורלי אלכסנדר‬ ‫ארגון יוצאי לודז'‬ ‫‪03-5241833‬‬ ‫פקס‪03-5248137 :‬‬ ‫רח' קפלן ‪ ,17‬ת"א‪,‬‬ ‫חדר ‪607‬‬ ‫ארגון יוצאי קרקוב בישראל‬ ‫‪09-9579520‬‬ ‫‪09-9579540‬‬ ‫ת‪.‬ד ‪17209‬‬ ‫תל‪-‬אביב ‪69051‬‬ ‫ארגון עובדי כפייה תחת‬ ‫שלטון הנאצים‬ ‫‪03-6390070‬‬ ‫‪03-5375598‬‬ ‫ארגון מאוחד של יוצאי רומניה‬ ‫(א‪.‬מ‪.‬י‪.‬ר)‬ ‫‪03-6121533‬‬ ‫‪03-7513352‬‬ ‫רמת גן‬ ‫רח' ביאליק ‪125‬‬ ‫ארגון ניצולי מחנות ההשמדה‬ ‫יוצאי יוון בישראל‬ ‫‪03-6884928‬‬ ‫‪03-6881930‬‬ ‫רח' לוינסקי ‪68‬‬ ‫ת"א ‪66855‬‬ ‫ארגון ניצולי שואה חרדים‬ ‫‪03-6183784‬‬ ‫‪03-5795101‬‬ ‫רח' נועם אלימלך ‪9‬‬ ‫בני ברק (לידי שמואל)‬ ‫ארגון ניצולים דתיים‪-‬אות ועד‬ ‫‪02-6241724‬‬ ‫‪02-6231810‬‬ ‫ת‪.‬ד‪71197 .‬‬ ‫י‪-‬ם ‪91711‬‬ ‫רח' השרון ‪21‬‬ ‫ת‪.‬ד‪36188 .‬‬ ‫תל אביב ‪61361‬‬ ‫צבי ברגמן‪-‬יו"ר‬ ‫יו"ר דור ההמשך ‪-‬‬ ‫עו"ד אורי ויזנברג‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫לילי הבר‪-‬יו"ר‬ ‫סגן‪-‬דוד רייזר‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫מרדכי הראלי ‪-‬יו"ר‬ ‫סגן ‪ -‬יחיאל פרנקל‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫מיכה חריש‪-‬יו"ר‬ ‫סגן‪-‬יקי לב‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫משה העליון‪-‬יו"ר‬ ‫סגן‪-‬משה מצא‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫הרב שמואל הלפרט‪-‬יו"ר‬ ‫משה מושקוביץ‪ -‬יו"ר‬ ‫סגן‪-‬שמאי קינן‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫‪43‬‬ ‫רשימת הארגונים‬ ‫שם הארגון‬ ‫טלפון‬ ‫פקס‬ ‫‪03-6136097‬‬ ‫‪03-6134971/2‬‬ ‫‪03 6134969‬‬ ‫ארגון עולמי של יהודי בוקובינה‬ ‫‪03-5226619‬‬ ‫‪03-5270965‬‬ ‫‪03-5226619‬‬ ‫ארגון עולמי של יוצאי ווהלין‬ ‫‪03-5717621‬‬ ‫‪03-7321605‬‬ ‫ארגון נכים נפגעי הנאצים‬ ‫כתובת‬ ‫ז'בוטינסקי ‪138‬‬ ‫רמת גן ‪52602‬‬ ‫בניין בית דוד‬ ‫קומה ג' חדר ‪315‬‬ ‫שם הנציג או יו"ר ( *)‬ ‫משה ניסנבאום‪-‬יו"ר‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫יוחנן רון‪-‬יו"ר‬ ‫רח' ארנון ‪12‬‬ ‫תל אביב ‪63455‬‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫היכל יהדות ווהלין‬ ‫כורזין ‪10‬‬ ‫גבעתיים ‪53583.‬‬ ‫יאיר אפל‪-‬יו"ר‬ ‫סגן ומ"מ יו"ר ‪ -‬ציפי קרליץ‬ ‫ארגון עזרה לניצולי שואה‬ ‫‪04-8628210‬‬ ‫‪04-8662057‬‬ ‫רח' ירושלים ‪13‬‬ ‫חיפה ‪33132‬‬ ‫שוסטר מרים ‪ -‬יו"ר‬ ‫סגן‪-‬ברגר נפתלי‬ ‫בית לוחמי הגטאות למורשת‬ ‫השואה והמרד ע"ש יצחק‬ ‫כצנלסון‬ ‫‪04-9958020‬‬ ‫‪04-9958021‬‬ ‫‪04-9958007‬‬ ‫ד‪.‬נ‪ .‬גליל מערבי ‪25220‬‬ ‫אלי גונן‪-‬יו"ר‬ ‫ד"ר ענת ליבנה‪-‬מנכ"ל‬ ‫דור ההמשך של יוצאי מקדוניה‬ ‫‪02-6523863‬‬ ‫טלפקס‬ ‫‪02-6523863‬‬ ‫הברון הירש ‪7‬‬ ‫קרית משה‬ ‫י‪-‬ם ‪96148‬‬ ‫אור ציון ישי‪-‬יו"ר‬ ‫ס'‪-‬משה טסטה‬ ‫דורות ההמשך‪-‬נושאי מורשת‬ ‫השואה והגבורה (ע"ר)‬ ‫‪02-6443822‬‬ ‫טלפקס‬ ‫‪02-6443822‬‬ ‫ת‪.‬ד‪,22127 .‬‬ ‫ת"א ‪61221‬‬ ‫שמואל סורק‪-‬יו"ר‬ ‫הארגון הארצי של אסירי‬ ‫הנאצים לשעבר (ירושלים)‬ ‫‪02-6255131‬‬ ‫‪02-5660340‬‬ ‫טלפקס‬ ‫‪02-6255131‬‬ ‫רח' שץ ‪5‬‬ ‫י‪-‬ם ‪94267‬‬ ‫מוטקה ויזל ‪-‬יו"ר‬ ‫הארגון העולמי של יהודים‬ ‫יוצאי לוב‬ ‫‪03-5336268‬‬ ‫‪ 03-5333456‬ע'‬ ‫רח' משה הדדי (הגולן) ‪4‬‬ ‫ת‪.‬ד‪286 .‬‬ ‫אור יהודה‬ ‫הארגון של אסירי הנאצים‬ ‫לשעבר (ת"א)‬ ‫‪03-5609296‬‬ ‫‪03-9504464‬‬ ‫ת‪.‬ד‪8425 .‬‬ ‫ראשל"צ ‪75183‬‬ ‫הוועד המרכזי ליוצאי אוסטריה‬ ‫בישראל‬ ‫‪03-5235853‬‬ ‫‪03-5243815‬‬ ‫רח' לוי יצחק ‪6‬‬ ‫ת‪.‬ד‪16457 .‬‬ ‫ת"א ‪61164‬‬ ‫‪44‬‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫מאיר כחלון ‪-‬יו"ר‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫יעקב זילברשטיין ‪-‬יו"ר‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫גדעון אקהאוז‪-‬יו"ר‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫רשימת הארגונים‬ ‫שם הארגון‬ ‫העמותה להצבת יד לזכר‬ ‫קורבנות לנדסברג‪-‬קאופרינג‪-‬‬ ‫מחנות חוץ של דכאו‬ ‫טלפון‬ ‫‪09-9584037‬‬ ‫‪054-4683331‬‬ ‫פקס‬ ‫כתובת‬ ‫שם הנציג או יו"ר ( *)‬ ‫הזורע ‪77‬‬ ‫כפר שמריהו‬ ‫‪( 46910‬אורי)‬ ‫חנוך אורי‪-‬יו"ר‬ ‫סגן‪-‬אבא נאור‬ ‫הפדרציה העולמית של‬ ‫הקהילות הספרדיות‬ ‫‪02-6523971‬‬ ‫טלפקס‬ ‫‪02-6523971‬‬ ‫המשוררת רחל ‪10‬‬ ‫י‪-‬ם ‪96348‬‬ ‫משה טסטה‪-‬יו"ר‬ ‫הקרן לרווחת לנפגעי השואה‬ ‫בישראל‬ ‫‪03-6090866‬‬ ‫‪03-6968294‬‬ ‫קפלן ‪17‬‬ ‫ת‪.‬ד ‪7197‬‬ ‫תל אביב‬ ‫אליעזר שטרן‪-‬יו"ר‬ ‫מנכ"ל‪ -‬רוני קלינסקי‬ ‫התאחדות יוצאי צ'כוסלובקיה‬ ‫בישראל‬ ‫‪03-5172792‬‬ ‫‪03-5162172‬‬ ‫ביאליק ‪45‬‬ ‫רמת גן ‪52461‬‬ ‫התאחדות עולי הונגריה‬ ‫‪03-6916115‬‬ ‫‪03-6917121‬‬ ‫‪03-6095937‬‬ ‫אבן גבירול ‪76‬‬ ‫קומה ‪1‬‬ ‫תל אביב ‪64162‬‬ ‫התאחדות עולי יוגוסלביה‬ ‫לשעבר‬ ‫‪050-3556841‬‬ ‫‪050-3556842‬‬ ‫‪077-5347434‬‬ ‫רח' אלנבי ‪108‬‬ ‫תד‪2705 .‬‬ ‫ת"א ‪61026‬‬ ‫התאחדות עולי רומניה בישראל‬ ‫‪03-5466502‬‬ ‫‪03-5468444‬‬ ‫אלכסנדר ינאי ‪3‬‬ ‫תל אביב ‪62382‬‬ ‫"חזית הכבוד"‬ ‫אלכסנדר‪:‬‬ ‫‪054-5260036‬‬ ‫אברהם‪:‬‬ ‫‪054-7503449‬‬ ‫‪02-6254649‬‬ ‫עולי הגרדום ‪,221/4‬‬ ‫ת‪.‬ד‪12223 .‬‬ ‫י‪-‬ם ‪91120‬‬ ‫"יד לעד בית" העדות למורשת‬ ‫הציונות הדתית והשואה‬ ‫‪08-8532332‬‬ ‫‪08-8535687‬‬ ‫ניר גלים ‪79245‬‬ ‫עלומים‪-‬אגודה ישראלית של‬ ‫ילדים שהוסתרו בצרפת בימי‬ ‫השואה‬ ‫‪02-5612207‬‬ ‫‪02-5662021‬‬ ‫עמק רפאים ‪,43‬‬ ‫ת‪.‬ד‪728 .‬‬ ‫י‪-‬ם ‪91072‬‬ ‫עמותה לשימור ולטיפוח מורשת‬ ‫יהדות רודוס‪-‬דור ההמשך‬ ‫‪02-6417589‬‬ ‫טלפקס‬ ‫‪02-6417589‬‬ ‫פנחס חברוני‬ ‫‪118/54‬‬ ‫ירושלים ‪96633‬‬ ‫‪09-9580171‬‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫נתן שטיינר‪-‬יו"ר‬ ‫סגן‪-‬אלפרד וייספלר‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫מאיר גל‪-‬יו"ר‬ ‫סגן‪-‬יוסף בר יואל‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫משה בן‪-‬שחר ‪ -‬יו"ר‬ ‫סגן‪-‬מרים אביעזר‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫זאב שוורץ‪-‬יו"ר‬ ‫סגן‪-‬שלמה אברמוביץ'‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫אלכסנדר ברמן‪-‬יו"ר‬ ‫סגן ‪-‬אברהם שרנפולסקי‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫יהודה פרנקל‪-‬יו"ר‬ ‫סגן‪-‬אריאל בריח‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫שלמה בלזם ‪ -‬יו"ר‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫מריו סריאנו‪-‬יו"ר‬ ‫סגן‪-‬עזרא טל‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫‪45‬‬ ‫רשימת הארגונים‬ ‫שם הארגון‬ ‫עמותת "ילדות אבודה" ‪ -‬ילדים‬ ‫שורדי שואה‬ ‫טלפון‬ ‫פקס‬ ‫כתובת‬ ‫ת‪.‬ד‪3528 .‬‬ ‫רמת השרון ‪47134‬‬ ‫שם הנציג או יו"ר ( *)‬ ‫יוחנן רון ‪ -‬יו"ר‬ ‫סגן ‪ -‬יחיאל פרנקל‬ ‫מנכ"ל‪ :‬אשר בלומברגר‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫‪054-2233354‬‬ ‫‪03-5401035‬‬ ‫עמותת "יש" ‪ -‬ילדים ויתומים‬ ‫ניצולי שואה‬ ‫‪08-9316971‬‬ ‫‪08-9316972‬‬ ‫ת‪.‬ד ‪1357‬‬ ‫רחובות ‪76112‬‬ ‫עמותת יוצאי בלגיה בישראל‬ ‫(י‪.‬ב‪.‬י‪).‬‬ ‫‪02-6222223‬‬ ‫‪( 02-6223022‬לציין‬ ‫עבור י‪.‬ב‪.‬י‪).‬‬ ‫ת‪.‬ד‪2947 .‬‬ ‫ירושלים ‪91028‬‬ ‫זייפמן סלי‪-‬יו"ר‬ ‫סגן‪-‬מירי אופן‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫עמותת ניצולי היהודים ממחנה‬ ‫הריכוז זקסנהאוזן בישראל‬ ‫‪08-9442455‬‬ ‫‪08-9392908‬‬ ‫קיבוץ נען ‪76829‬‬ ‫ת‪.‬ד‪11655 .‬‬ ‫ת"א ‪611216‬‬ ‫צור יעקב‪-‬יו"ר‬ ‫סגן‪-‬אמי ארבל‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫עמותת ניצולי מחנות הריכוז‬ ‫והגטאות בישראל (ע‪.‬ר‪).‬‬ ‫‪04-8705367‬‬ ‫טלפקס‬ ‫‪04-8705367‬‬ ‫ת‪.‬ד‪866 .‬‬ ‫קרית מוצקין ‪26108‬‬ ‫גיטה קויפמן‪-‬יו"ר‬ ‫סגן‪-‬דוד טורבקין‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫עמותת רננה‬ ‫‪03-6816431‬‬ ‫‪03-6836457‬‬ ‫רח' העליה ‪ 46‬א'‬ ‫ת"א ‪66062‬‬ ‫סמירטה גרוסמן‪-‬יו"ר‬ ‫עמית‪-‬העמותה למורשת‬ ‫יהדות טוניסיה‬ ‫‪09-8622808‬‬ ‫טלפקס‬ ‫‪09-8622808‬‬ ‫‪09-8332953‬‬ ‫רח' מקדונלד ‪26‬‬ ‫ת‪.‬ד‪ 1738 .‬נתניה‬ ‫שמעון הררי‪-‬יו"ר‬ ‫סגן‪-‬אנדריי הטל‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫עמך‬ ‫‪02-6250634‬‬ ‫‪03-5665701‬‬ ‫‪02-6250669‬‬ ‫‪09-7666031‬‬ ‫הלל ‪,23‬‬ ‫ירושלים ‪94581‬‬ ‫אריה ברנע‪-‬יו"ר‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫דן ולדמן‪-‬מנכ"ל‬ ‫פלטפורם ישראל (ע"ר)‬ ‫יוצאי הולנד‬ ‫‪03-6240919‬‬ ‫‪03-5617586‬‬ ‫‪03-5613068‬‬ ‫שד' יהודית ‪10‬‬ ‫תד‪57271 .‬‬ ‫ת"א ‪61572‬‬ ‫ברוך ברטל‪-‬יו"ר‬ ‫גזבר‪-‬ז'אק ריכטר‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫קרן להנצחת זכר חללי גטו טרזין ‪04-6369515‬‬ ‫‪04-6369793‬‬ ‫גבעת חיים איחוד‬ ‫ד‪.‬נ‪ .‬עמק חפר ‪38935‬‬ ‫אלי לונטל‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫‪03-6421662‬‬ ‫‪03-5372865‬‬ ‫הקוממיות ‪38‬‬ ‫ת"א ‪69011‬‬ ‫יונה לקס‪-‬יו"ר‬ ‫סגן‪-‬אפרים ריכנברג‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫תאומי מנגלה'‬ ‫‪46‬‬ ‫צבי מיתר‪-‬יו"ר‬ ‫סגן‪-‬יוסי לוי‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫רשימת הארגונים‬ ‫ארגונים וגופים שפועלים למען ניצולי שואה‬ ‫מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל‬ ‫ארגון הגג של ניצולי השואה בישראל‪ .‬פועל למען מתן ייצוג הולם‬ ‫והענקת סיוע לכל ניצולי השואה‪ ,‬וכן השגת פיצוי‪ ,‬לרבות קצבאות‬ ‫חודשיות לנרדפים יהודים שלא פוצו עד כה‪ .‬בנוסף עוסק בהנצחת‬ ‫זיכרון השואה ולקחיה‪.‬‬ ‫תל אביב‪ :‬רח' המסגר ‪55‬‬ ‫מען למכתבים‪ :‬ת‪.‬ד‪ ,57403 .‬ת"א ‪61573‬‬ ‫טל‪03-6243343 :‬‬ ‫פקס‪03-5623884 :‬‬ ‫מייל‪[email protected] :‬‬ ‫ירושלים‪:‬‬ ‫טלפון‪02-6231737 :‬‬ ‫כתובת אתר האינטרנט‪www.holocaust-s.org :‬‬ ‫‬ ‫הקרן לרווחה לניצולי השואה‬ ‫מסייעת לניצולי השואה שניצלו מן התופת הנוראית אך לא הצליחו‬ ‫להשתקם‪ .‬מדובר בניצולים המתקשים לנהל אורח חיים תקין‬ ‫בכוחות עצמם‪ .‬לחלקם אין האמצעים הדרושים לרכישת מוצרים‬ ‫בסיסים החיוניים למחייתם‪ .‬‬ ‫תל אביב ‪ -‬המשרד הראשי‪ :‬רחוב תובל ‪( 5‬בית צרפת‪ ,‬קומה ‪.)1‬‬ ‫טלפון‪ 03-6090866 :‬פקס‪03-6968294:‬‬ ‫מען למכתבים‪ :‬ת‪.‬ד‪ ,7197 .‬ת"א ‪67897‬‬ ‫חיפה‪ :‬בית צים‪ ,‬רחוב שדרות פל‪-‬ים ‪( 7-9‬חדר ‪)319‬‬ ‫טלפון‪ 04-8221250 :‬פקס‪04-8221832 :‬‬ ‫באר שבע‪ :‬רחוב יצחק רגר ‪( 28‬בניין רסקו הישן)‪ ,‬קומה ‪ 2‬חדר (‪)333‬‬ ‫טלפון‪ 08-6283363 :‬פקס‪08-6283364 :‬‬ ‫כתובת אתר האינטרנט‪www.k-shoa.org :‬‬ ‫עמך‬ ‫המרכז הישראלי לתמיכה נפשית וחברתית בניצולי שואה והדור‬ ‫השני‪ ,‬מתמודד באופן ייחודי עם צרכים נפשיים וחברתיים של ניצולי‬ ‫השואה ובני משפחותיהם באמצעות רשת מרכזים הפזורים בכל‬ ‫רחבי הארץ‪.‬‬ ‫ירושלים‪ :‬רח' הלל ‪ ,23‬ירושלים ‪ ,94581‬ת‪.‬ד‪ ,2930 .‬ירושלים ‪91029‬‬ ‫טלפון‪ 02-6250745 :‬פקס‪02-6250669 :‬‬ ‫תל אביב‪ :‬רח' מזא"ה ‪ ,58‬תל‪-‬אביב ‪ 65789‬טלפון‪03-5665701-4 :‬‬ ‫פקס‪03-5660817 :‬‬ ‫כתובת אתר האינטרנט‪www.amcha.org :‬‬ ‫ועידת התביעות‬ ‫מנהלת משא ומתן לקבלת תשלומים מגרמניה‪ ,‬מאוסטריה‪,‬‬ ‫ממשלות נוספות וממספר תעשיות והשיגה רכוש יהודי שלא נתבע‬ ‫מגרמניה‪ ‬תוך מימון‪ ‬תוכניות לשם עזרה לקורבנות השואה הנזקקים‪.‬‬ ‫מפעילה קרן הסיוע הפועלת במסגרת ועידת התביעות ‪ -‬מאפשרת‬ ‫פיצוי ליהודים נזקקים שסבלו מנזק בריאותי ניכר כתוצאה מרדיפות‬ ‫הנאצים‪ ,‬שהם נזקקים ולא הגישו בקשה לפיצוי בגין סבלם‪ ,‬במסגרת‬ ‫חוק הפיצוי הגרמני‪.‬‬ ‫תל אביב‪ :‬רחוב הארבעה ‪ ,8‬ת‪.‬ד‪ ,29254 .‬מיקוד‪65251‬‬ ‫טל‪ ,03-5194400 :‬פקס‪03-6241056 :‬‬ ‫כתובת אתר האינטרנט‪www.claimscon.org :‬‬ ‫הלשכה לענייני פיצויים אישיים מחו"ל‪:‬‬ ‫הלשכה לענייני פיצויים אישיים מחו"ל שייכת למשרד האוצר של‬ ‫מדינת ישראל‪ ,‬ומספקת שירותים לרשויות הפיצויים של מדינת‬ ‫גרמניה ולמוסדות הגרמניים לביטוח סוציאלי‪ .‬השירותים קשורים‬ ‫בתביעות לפיצויים אישיים או לביטוח סוציאלי‪ ,‬וניתנים לפי פניה‬ ‫ישירה של רשויות גרמניה‪ ,‬לפי בקשת הזכאים מישראל‪.‬‬ ‫תל‪-‬אביב‪ :‬מגדל שלום‪ ,‬רחוב אחד העם ‪ ,9‬ת‪.‬ד‪29064 .‬‬ ‫מיקוד‪ ,61290 :‬טל'‪ 03-6234100 :‬פקס‪03-6234111 :‬‬ ‫הלשכה פועלת בימים א'‪-‬ה'‪ ,‬בין השעות ‪ 8:00‬ל‪.12:00-‬‬ ‫מרכז המידע והשירות למיצוי זכויות הניצולים‪:‬‬ ‫מרכז מידע מרכזי מופעל ע"י ממשלת ישראל בשיתוף אירגוני הסיוע‬ ‫לניצולי השואה‪.‬‬ ‫‪ ‬פנייה בטלפון ‪*9444‬‬ ‫‪ ‬פנייה באמצעות פקס שמספרו ‪03-6442572‬‬ ‫החברה להשבת רכוש נספי השואה‬ ‫החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה‪ ,‬המצויים בישראל‪,‬‬ ‫לגביהם יש יסוד סביר להניח שבעליהם נספו בשואה‪ .‬החברה קוראת‬ ‫ליורשי הנספים לשוב ולעיין ברשימה המעודכנת באתר האינטרנט‬ ‫כדי לנסות לאתר רכוש השייך ליקיריהם‪ .‬אדם הטוען לזכאות בנכס‬ ‫הנמצא בישראל אשר לגביו יש יסוד סביר להניח שהיה בבעלות‬ ‫נספה שואה ‪ -‬והנכס אינו מופיע ברשימה‪ ,‬מתבקש להגיש לחברה‬ ‫בקשה‪ ‬לאיתור הנכס‪ ‬באמצעות הטופס הנ"ל‪.‬‬ ‫פרטים נוספים‪ ,‬מידע כללי‪ ,‬וסיוע במילוי טופס הבקשה ניתן לקבל‬ ‫במוקד השרות הטלפוני‪03-5164117 :‬‬ ‫כתובת אתר האינטרנט‪www.hashava.org.il :‬‬ ‫הרשות לזכויות ניצולי השואה ‪ -‬משרד האוצר‬ ‫ממונה על ביצוע חוק נכי רדיפות הנאצים וחוק נכי המלחמה‬ ‫בנאצים‪ ,‬ועל מתן מענקים והלוואות לכלל הזכאים בתנאים שונים‪.‬‬ ‫תל אביב‪ :‬רח' יצחק שדה ‪ ,17‬ת‪.‬ד‪ ,57380 .‬מיקוד ‪.61572‬‬ ‫טלפון‪ 03-5682651 :‬מענה בעברית‬ ‫‪ 03-5682675‬פקס‪03-5682621 03-5682691 :‬‬ ‫כתובת אתר האינטרנט‪ozar.mof.gov.il/lishka :‬‬ ‫‪47‬‬ ‫מרכז המידע והשירות למיצוי זכויות הניצולים‪:‬‬ ‫מרכז מידע מרכזי מופעל ע"י ממשלת ישראל‬ ‫בשיתוף אירגוני הסיוע לניצולי השואה‪.‬‬ ‫ פנייה בטלפון ‪*8840‬‬ ‫  פנייה באמצעות פקס שמספרו ‪03-6442572‬‬ ‫  פנייה באמצעות דואר אלקטרוני‪[email protected] :‬‬