לחצו כאן לקריאת הפרקים

‫‪ | 6‬לינדה מזרחי‬
‫פרק ‪1‬‬
‫עיניי מחפשות את מטרתי בעדשת המצלמה‪ ,‬אבל הוא עוד‬
‫לא הגיע‪ .‬מעניין מה השעה‪ ,‬אני תוהה ומסתכלת בשעון ידי‪.‬‬
‫השעה ‪ ,22:50‬הוא מאחר בעשרים דקות‪ .‬אני יושבת באוטו‬
‫מול מלון ויקטורי הנמצא ברחוב צדדי במנהטן‪ .‬לפי בירורים‬
‫שעשיתי‪ ,‬הוא אמור כבר להגיע‪ .‬אולי הוא ביטל? אולי הוא יודע‬
‫שאשתו חושדת בו? אולי גילה שאני עוקבת אחריו? נזהרתי‬
‫מאוד במעקביי הקודמים לא לחשוף את מעשיי‪ .‬בעודי ממתינה‬
‫בתסכול‪ ,‬אני רואה אותו צועד לכיוון המלון‪ .‬האקשן מתחיל‪,‬‬
‫אני מחייכת לעצמי‪ .‬הם לעולם לא מאכזבים! לא אותי בכל‬
‫אופן‪ .‬אני מצלמת אותו נכנס למלון‪ ,‬ויוצאת מהר מהאוטו‬
‫כשבידי תיק מיוחד ובו מצלמה נסתרת‪.‬‬
‫בחוץ חם כמו בכל יום רגיל של חודש יולי בניו יורק‪ .‬לבשתי‬
‫שמלה שחורה צמודה בעלת כתפיות דקות ונעלתי נעלי עקב‬
‫אדומות‪ ,‬שערי החום והחלק היה פזור והגיע עד אמצע גבי‬
‫בתספורת מדורגת‪ ,‬את הפוני‪ ,‬שהגיע קצת מתחת לעין‪ ,‬הסטתי‬
‫לצד ימין‪ .‬התלבשתי בהתאם לסיפור הכיסוי‪ :‬דייט שהבריז לי‬
‫מסיבה זו או אחרת‪.‬‬
‫פסעתי אחריו במהירות לתוך המלון‪ .‬השומר בכניסה פתח לי‬
‫את הדלת בחיוך קל ונגע בכובעו “ערב טוב גברתי‪ ”.‬הנהנתי‬
‫בראשי ונכנסתי ללובי‪.‬‬
‫המלון לא היה מפואר במיוחד‪ .‬מצד אחד קבלה ובה שני‬
‫פקידים לבושים בקפידה‪ ,‬ומצד שני סמוך למעליות‪ ,‬מקומות‬
‫ישיבה ומזנון קטן המציע שתייה וקינוחים‪ .‬עיניי תרו אחריו‬
‫תפסתי אותך | ‪7‬‬
‫ונעצרו בעמדת הקבלה שם עמד ודיבר עם אחד הפקידים‬
‫שהצביע לכיוון הבר‪ .‬הבחור שלי החל לצעוד לכיוון ומיד‬
‫הלכתי אחריו ולחצתי על הזמזם שבידי כדי לצלם אותו במצלמה‬
‫הנסתרת‪ .‬נכנסתי לבר וראיתי אותו מניח את ידו על גבה של‬
‫בחורה שישבה ליד הבר הוא רכן אליה‪ ,‬נישק אותה קלות על‬
‫קצה השפתיים והתיישב לידה‪ .‬הם התחילו לדבר ונראו נינוחים‬
‫ומחויכים‪.‬‬
‫הבר היה ארוך ומרשים‪ .‬הדלפק עשוי עץ ומאחור על הקיר‬
‫היו מדפים מלאים במשקאות חריפים וביינות‪ ,‬הברמנים היו‬
‫לבושים בקפידה‪ .‬לא רחוק מהבר היו פזורים שולחנות עץ‬
‫וכיסאות עץ מרופדים וכן רחבת ריקודים‪ .‬התיישבתי ליד הבר‪,‬‬
‫לא רחוק מהם‪ ,‬וראיתי שהוא מזמין שתייה‪.‬‬
‫לאחר כמה שניות ניגש אליי הברמן‪“ .‬ערב טוב‪ ,‬מה תרצי‬
‫להזמין?”‬
‫“שמפניה בבקשה‪”.‬‬
‫“מיד יגיע‪ ”.‬ענה בחיוך והתרחק‪.‬‬
‫בדרך כלל אני לא שותה במהלך העבודה‪ ,‬אבל התיק הזה היה‬
‫ארוך ומעייף‪ .‬כמעט חודשיים של מעקבים‪ ,‬הייתה לי ההרגשה‬
‫שעוד מעט אני מסיימת אותו‪ .‬חוץ מזה‪ ,‬כמה לגימות קטנות לא‬
‫יזיקו‪ ,‬שכנעתי את עצמי‪.‬‬
‫הסתכלתי לעברם בחצי מבט‪ ,‬לא רציתי למשוך תשומת‬
‫לב ולהסתכן שיבחינו במבטיי‪ .‬בינתיים‪ ,‬השמפניה שהזמנתי‬
‫הגיעה‪ .‬הרמתי את הכוס‪ ,‬לגמתי מעט מהמשקה והסתכלתי‬
‫סביבי‪ .‬סרקתי את האזור והבחנתי בכמה זוגות‪ ,‬כאשר הברמן‬
‫הסיח את דעתי ושאל “את מחכה למישהו?”‬
‫“כן‪ .‬חיכיתי‪ ,‬אבל הוא הודיע לי כרגע שהוא לא יגיע‪ .‬פגישת‬
‫עסקים דחופה‪ ”.‬הסברתי לו‪.‬‬
‫הוא חייך ואמר‪“ ,‬הפסד שלו‪”.‬‬
‫הנהנתי בראשי‪ .‬וחייכתי חיוך מאולץ לא הייתה לי סבלנות‬
‫לשיחת חולין‪ ,‬בזווית העין הבחנתי שהמטרה שלי מתכוננת‬
‫לעזיבה‪ .‬הבחור נעמד כדי לשלם וחשבתי לעצמי הגיע הזמן!‬
‫‪ | 8‬לינדה מזרחי‬
‫הוצאתי כסף מהתיק שילמתי לברמן והלכתי היישר לכיוון‬
‫המעליות‪ .‬הם הלכו לקבלה לקחת את המפתח של החדר‪ ,‬ואני‬
‫בינתיים צילמתי אותם‪ .‬המעליות היו מצד שמאל לקבלה‪ ,‬כך‬
‫שהם עמדו בגבם אליי ולא הבחינו בדבר‪ .‬החזקתי את הנייד‬
‫צמוד לאוזן כאילו שאני באמצע שיחה וחיכיתי שייכנסו‬
‫למעלית‪ .‬התעכבתי קצת בכוונה ונכנסתי אחרונה כדי לראות‬
‫על איזו קומה הוא לוחץ‪ .‬יחד איתנו נכנסו זוג נוסף ובחורה‪.‬‬
‫המעלית החלה לעלות ונעצרה בקומה השלישית‪ ,‬הבחורה‬
‫יצאה והמעלית המשיכה בדרכה‪ .‬כאשר הגיעה לקומה החמשית‬
‫היא נעצרה‪ ,‬הדלתות נפתחו והבחור והדייט שלו יצאו לכיוון‬
‫חדרם‪ .‬השתהיתי מעט במעלית‪ ,‬ושנייה לפני שהדלתות נסגרו‬
‫לחצתי על כפתור הקומה כדי לפתוח אותן שוב‪ .‬חייכתי לעבר‬
‫הזוג שהסתכל עליי המום‪.‬‬
‫“לא שמתי לב שזו הקומה שלי‪ ”.‬אמרתי בהתנצלות עטיתי‬
‫על פני במבט נבוך ויצאתי מהר למבואה של המעליות‪ .‬דלת‬
‫המעלית נסגרה ואני הצצתי בזהירות לראות לאיזה צד הם פנו‪.‬‬
‫סובבתי את ראשי ימינה וראיתי אותם מתנשקים בלהט מחוץ‬
‫לדלת‪ .‬בידו האחת הוא תפס בחוזקה את אחוריה ובידו השנייה‬
‫פתח בזריזות את דלת החדר‪ .‬התחלתי ללכת לכיוונם ולצלם‬
‫תמונות בלי הפסקה‪ .‬כיוונתי את המצלמה הנסתרת לעברם‬
‫והסתכלתי במסך הקטן שעל הזמזם בידי כדי לראות מה מצולם‪.‬‬
‫במילה אחת – אוצר! עברתי על פניהם לאט ובארשת רגועה‪ ,‬אך‬
‫בפנים‪ ,‬לבי דפק מהר ובפראות‪ .‬הם נכנסו לחדר‪.‬‬
‫חייכתי לעצמי‪ ,‬זהו! עוד תיק מוצלח הגיע לסיומו‪ .‬אני עוקבת‬
‫אחריו כבר חודשיים וסוף‪-‬סוף העבודה הקשה נגמרה‪ .‬לרגע‬
‫חשבתי על גברת בוורלי קופר ועל תגובתה כשאראה לה את‬
‫התמונות של בעלה עם אישה אחרת‪ .‬זה היה החלק הקשה‬
‫בעבודתי‪ ,‬המבט על פניהם של לקוחותיי כאשר חששותיהם‬
‫הכי גרועים מתממשים‪ .‬תמיד יש להם תקווה קטנה בלב שהם‬
‫טועים ושהמרחק נוצר בגלל לחץ בעבודה או בגלל סיבה אחרת‪,‬‬
‫כמו למשל בסרט “הנרקוד?” עם ריצ’רד גיר‪ ,‬שרצה בסך הכול‬
‫תפסתי אותך | ‪9‬‬
‫ללמוד ריקוד‪ .‬בקיצור‪ ,‬רק לא בגידה‪ .‬השבוע מצפה לי יום לא‬
‫נעים כשאזמין את בוורלי לפגישה ואודיע לה על ממצאיי‪.‬‬
‫יצאתי מהמלון‪ ,‬ונסעתי לביתי‪ .‬מצאתי חניה ממש ליד הבניין‪,‬‬
‫והרגשתי שזה סיום טוב ליום טוב!‬
‫נכנסתי לבניין ועליתי ברגל לקומה השנייה‪ ,‬פתחתי את הדלת‬
‫ונכנסתי הביתה‪ .‬הנחתי את התיק על הדלפק במטבח שבצדו‬
‫הימני של הבית והלכתי לכיוון הסלון‪ ,‬במרכז הסלון מונח שולחן‬
‫עץ קטן מול הטלוויזיה‪ ,‬ועל הקיר תלויה תמונה ליתוגרפיה של‬
‫צייר מפורסם‪ .‬צעדתי דרך הסלון לכיוון חדר השינה‪ .‬בבית היו‬
‫בסך הכול שלושה חדרים – סלון ושני חדרי שינה‪ .‬חדר אחד‬
‫עמד ריק‪ ,‬השותפה שלי סקרלט עברה לגור עם החבר שלה‪,‬‬
‫חדרי והסלון‪ .‬מול החדרים היו השירותים והאמבטיה‪.‬‬
‫הדבר הראשון שעשיתי היה להוריד את השמלה שלבשתי‪,‬‬
‫להיכנס להתקלח ולהחליף בגדים למשהו נוח‪ ,‬ולאחר מכן‬
‫ארגנתי את דבריי למחר בבוקר‪ .‬ברגע שסיימתי הכול‪ ,‬נכנסתי‬
‫למיטה ונרדמתי ברגע שראשי נגע בכרית‪.‬‬
‫‪ | 10‬לינדה מזרחי‬
‫פרק ‪2‬‬
‫התעוררתי לקול צלצול שעון המעורר בשעה ‪ 9:00‬בדיוק‪ ,‬קמתי‬
‫מהמיטה מרוצה לקראת יום עבודה חדש‪ .‬צחצחתי שיניים‪,‬‬
‫שטפתי פנים והלכתי לדלת הכניסה של הבית‪ ,‬שם חיכה לי‬
‫עיתון יומי‪.‬‬
‫התפנקתי על קפה הבוקר וקראתי בעיון את העיתון‪ ,‬כשסיימתי‬
‫התארגנתי לעבודה‪ .‬לבשתי מכנסיים שחורים ארוכים‪ ,‬חולצה‬
‫מכופתרת תכולה ונעלתי נעליים נוחות בעלות עקב קטן‪ ,‬אחרי‬
‫הכול מחכה לי צעדה של חמש עשרה דקות מהבית למשרד‪.‬‬
‫התאפרתי קלות‪ ,‬אספתי את שערי בקוקו ותפסתי את הפוני‬
‫בסיכה הצדה‪ ,‬ולקחתי את תיק העבודה שלי שהכנתי בלילה‬
‫לפני‪.‬‬
‫כשיצאתי לרחוב עצרתי שנייה להריח את ריח הבוקר בעיר‬
‫המופלאה הזאת ניו יורק‪ .‬אני גרה כאן כבר שלוש שנים‪ .‬עברתי‬
‫לכאן אחרי שסיימתי את לימודי התואר הראשון בפרסום ושיווק‬
‫באוניברסיטת אילינוי שיקגו‪ ,‬וחיפשתי עבודה בתחום הפרסום‪,‬‬
‫כעוזרת מנהלת תיקי לקוחות‪ .‬שלחתי קורות חיים‪ ,‬הלכתי‬
‫לראיונות עבודה‪ ,‬אך ללא הצלחה‪ ,‬היו לי רעיונות טובים אבל‬
‫לא הייתי מפוקסת מספיק‪ ,‬חיי היו בבלגאן אחד גדול תודות‬
‫לדין‪ .‬הייתי חייבת למצוא עבודה זמנית כדי שאוכל לממן את‬
‫עצמי ולא אצטרך לבקש עזרה מאמי‪ ,‬דבר ראשון‪ ,‬היא עזרה‬
‫לי בתשלום שכר הדירה וזה לא נעים לי‪ ,‬ודבר שני‪ ,‬לא רציתי‬
‫שהיא תלחץ שעליי לחזור הביתה‪ .‬לא הייתה לי כול כוונה‬
‫לחזור לשם אחרי מה שקרה עם דין‪ .‬אין לי כוח להתמודד איתו‬
‫ולראות אותו מדי יום‪ .‬זה כואב מדי‪.‬‬
‫באחד הימים הגיעה לידיי ההזדמנות‪ .‬חברתי חשדה שהחבר‬
‫שלה בוגד בה‪ ,‬מאחר שזה הזכיר לי את הסיפור עם אבי‪ ,‬שרודף‬
‫תפסתי אותך | ‪11‬‬
‫אחריי עד היום‪ ,‬וכמובן את הסיפור עם דין שעדיין הכאיב לי‪,‬‬
‫החלטתי לעזור לה לגלות את האמת‪ .‬עקבתי אחריו‪ ,‬צילמתי‬
‫אותו בשעת מעשה והראיתי לה את התמונות‪ ,‬וברגע זה‬
‫ידעתי במה אני אעבוד בינתיים‪ .‬פרסמתי בעיתון מודעה קטנה‬
‫למשרד חקירות עם מספר טלפון‪ ,‬ולקוחות התחילו להגיע אלי‪.‬‬
‫בהתחלה עבדתי מהבית‪ ,‬אך עם הזמן צמחתי הודות לסיפורים‬
‫שעברו מפה לאוזן ושכרתי משרד קטן בבניין משרדים בעיר‬
‫הנמצא במרחק הליכה קצרה מביתי‪ .‬העסק החדש מאוד התאים‬
‫לי‪ .‬שמחתי על הקרבה לביתי‪ ,‬ועל זה שאני לא צריכה לנסוע‬
‫לעבודה במכונית ולחפש חניה‪ ,‬שזה סיוט בפני עצמו בעיר‬
‫הזאת‪ ,‬חלומי לעסוק בפרסום החל להתפוגג‪ ,‬והשקעתי את כול‬
‫כולי במשרד החקירות החדש שלי‪.‬‬
‫בדרך למשרד עצרתי בחנות הצילום כדי לפתח את התמונות‬
‫מהיום הקודם‪.‬‬
‫“בוקר טוב‪ ,‬קייט‪ ”.‬בירך הבעלים מיד כשנכנסתי לחנות‪.‬‬
‫“בוקר טוב‪ ,‬מייקל‪ .‬יש לחץ היום?”‬
‫“בשבילך תמיד יש לי זמן‪”.‬‬
‫מייקל נמצא בתחילת שנות השלושים לחייו‪ .‬הוא נראה טוב‪,‬‬
‫גבוה בעל שיער חום ועיניים חומות‪ .‬הוא תמיד מפלרטט איתי‬
‫אבל מעולם לא מעבר‪.‬‬
‫“תודה‪ ,‬אני רוצה לפתח משהו לעבודה‪”.‬‬
‫הוא כבר הבין למה אני מתכוונת‪ .‬אני מפתחת אצלו את‬
‫התמונות כבר כמעט שנתיים‪ ,‬וידעתי שהוא טיפוס אמין‬
‫ודיסקרטי שאפשר לסמוך עליו‪.‬‬
‫“בוודאי‪ ,‬קייט‪”.‬‬
‫הגשתי לו את כרטיס הזיכרון של המצלמה‪ ,‬הוא שם אותו‬
‫במעטפה וכתב עליה את שמי‪.‬‬
‫“מתי זה יהיה מוכן?” שאלתי‪.‬‬
‫“עוד שעתיים‪ .‬רוצה שאשלח לך את זה עם העובד שלי?”‬
‫“כן‪ ,‬תודה‪ .‬כמה זה עולה?”‬
‫“עשרה דולרים‪”.‬‬
‫‪ | 12‬לינדה מזרחי‬
‫שילמתי לו‪ ,‬בירכתי אותו בברכת יום טוב והמשכתי לכיוון‬
‫משרדי‪.‬‬
‫הגעתי לבניין וראיתי את טד‪ ,‬השומר הנחמד והשמנמן‪ ,‬אדם‬
‫בגיל העמידה שכבר הכיר אותי‪.‬‬
‫“בוקר טוב טד‪ ”.‬אמרתי‪.‬‬
‫“בוקר טוב קייט‪ ”.‬השיב לי ופתח את הדלת‪.‬‬
‫הלכתי למעליות ועליתי לקומה שלישית‪ .‬כשנפתחה הדלת‬
‫קיבלה את פניי בחיוך אשלי מרמן‪ ,‬פקידת הקבלה הראשית של‬
‫הקומה‪ .‬אשלי בעלת מבנה גוף קטן ושיער בהיר‪.‬‬
‫“בוקר טוב‪ ,‬קתרין‪”.‬‬
‫“בוקר מעולה‪ ,‬אשלי‪ .‬ובבקשה‪ ,‬בפעם המיליון‪ ,‬תקראי לי‬
‫קייט‪ ”.‬עניתי‪.‬‬
‫היא חייכה ואמרה‪“ ,‬בוקר טוב‪ ,‬קייט‪”.‬‬
‫“ככה טוב יותר‪ ”.‬חייכתי חזרה‪.‬‬
‫“יש לי הודעה בשבילך‪”.‬‬
‫“מה ההודעה?”‬
‫“בחור בשם ג’ון בנסון ביקש שתחזרי אליו‪ ,‬הוא לא תופס‬
‫אותך‪”.‬‬
‫תהיתי לרגע למה הוא לא התקשר אליי לנייד‪ ,‬ונזכרתי‬
‫שהנייד שלי במצב שקט מאז המעקב אתמול‪ .‬ג’ון פנה אליי‬
‫לפני שלושה שבועות‪ ,‬ומאז אני מנסה לתפוס את איימי אשתו‪,‬‬
‫אבל ללא הצלחה‪ .‬היא חכמה ולא משאירה עקבות‪.‬‬
‫“תודה רבה אשלי‪ ”.‬אמרתי לה והלכתי לכיוון המשרד‪.‬‬
‫המשרד הראשון בקומה שייך לעורך דין‪ ,‬מיד אחריו משרדי‪,‬‬
‫על הדלת ישנו שלט קטן “קתרין וילסון‪ ,‬משרד חקירות‪”.‬‬
‫המשרד מרוהט בשולחן עבודה גדול מצד שמאל ובארונית‬
‫גדולה על כול הקיר מאחוריו‪ .‬מילאתי את הארונית בקלסרים‬
‫ריקים רק כדי שייראה יפה‪ ,‬היום הכול ממוחשב ואין צורך‬
‫בתיקי קרטון‪ .‬ברגע שסיימתי לעבוד על תיק סרקתי אותו לתוך‬
‫תיקייה במחשב‪ ,‬העברתי את התמונות ללקוחות וגרסתי את‬
‫התיק‪ .‬בארון התחתון היה מקרר קטן בו אחסנתי שתייה קרה‬
‫תפסתי אותך | ‪13‬‬
‫ללקוחות‪.‬‬
‫התיישבתי והפעלתי את המחשב שהיה על השולחן ובדקתי‬
‫ביומן‪:‬‬
‫“אין פגישות היום”‪.‬‬
‫בתיקים הפעילים‪:‬‬
‫ ג’ולייט הוק‪.‬‬‫ ג’ון בנסון‪.‬‬‫ בוורלי קופר‪.‬‬‫מחקתי את בוורלי קופר מרשימת התיקים הפעילים‪ ,‬פתחתי‬
‫את משימותיי והוספתי משימה חדשה‪“ :‬בוורלי קופר ‪ -‬לקבוע‬
‫פגישה לשבוע הבא”‪.‬‬
‫כרגע‪ ,‬יש לי שלושה תיקים פעילים שאני עובדת עליהם‪ ,‬או‬
‫נכון יותר שניים‪ ,‬התיק של בוורלי קופר נסגר‪ .‬הסתכלתי בנייד‬
‫וראיתי שש שיחות שלא נענו‪ .‬שיט‪ .‬ארבע שיחות מג’ון ושתיים‬
‫מאמי‪ .‬אני יודעת שאני צריכה להתקשר אליה היא בטח דואגת‪,‬‬
‫אבל אין לי כוח לשיחה הזאת‪ .‬אני יודעת שהיא תנזוף בי שאני‬
‫לא אחראית וממש אין לי סבלנות לזה עכשיו‪ .‬בלי קשר דבר‬
‫ראשון זה עבודה אני חייבת להתקשר לג’ון‪ .‬חייגתי את המספר‪.‬‬
‫“הלו‪”.‬‬
‫“שלום‪ ,‬ג’ון‪ ,‬זאת קייט‪”.‬‬
‫“קייט‪ ,‬חיפשתי אותך‪ .‬הבייביסיטר של הילדים‪ ,‬קרן‪ ,‬התקשרה‬
‫ואמרה שהיא לא מרגישה טוב וביקשה שאגיע הביתה‪ .‬כשאמרתי‬
‫לה שתתקשר לאיימי‪ ,‬היא אמרה שלא נעים לה להפריע לה כי‬
‫היא הודיעה לה לפני שעה שהיא מתעכבת במשרד‪”.‬‬
‫“מה ענית לקרן?” שאלתי במתח וקיוויתי שלא הרס לי את‬
‫ההזדמנות לתפוס אותה‪.‬‬
‫“אמרתי לה שאני אגיע ואין צורך ליצור קשר עם איימי‪”.‬‬
‫“מעולה ג’ון‪ ,‬אטפל בזה מיד‪ ”.‬אמרתי וניתקתי את השיחה‪.‬‬
‫תפסתי אותך‪ ,‬איימי בנסון‪ ,‬חשבתי לעצמי בשמחה‪ .‬איימי‬
‫מסיימת לעבוד בשעה חמש‪ .‬החלטתי שאסע למקום עבודתה‬
‫בשעה ארבע ואחכה לה מחוץ למשרד‪ .‬היום אני אתפוס אותה‬
‫‪ | 14‬לינדה מזרחי‬
‫על חם!‬
‫מהניסיון שרכשתי שמתי לב שגברים בוגדים מתחלקים‬
‫לשלושה סוגים‪ :‬הסוג “החכם”‪ ,‬שלעולם אינו בוגד עם אותה‬
‫אישה פעמיים‪ ,‬אותם הכי קשה לתפוס‪ .‬הסוג “הרומנטי”‪ ,‬שמנהל‬
‫רומן עם אותה בחורה‪ ,‬אותם קל לתפוס ברגע שעולים על דפוס‬
‫המפגשים שלהם‪ ,‬שהוא לרוב באותם ימים‪ .‬והסוג “המגעיל”‪,‬‬
‫שהוא הכי מעצבן ומרגיז אותי‪ ,‬לסוג הזה משתייך אבי‪ .‬את‬
‫“המגעיל” לא מעניין שום דבר‪ ,‬לא אכפת לו להיתפס ולא אכפת‬
‫לו מכלום‪ ,‬הוא בוגד בכול מקום ובכול דרך‪ .‬לרוב מדובר בגבר‬
‫שלא אכפת לו לעזוב ולפגוע ואין לו את הכבוד להיפרד כמו‬
‫שצריך‪ .‬דין לא השתייך לשום סוג‪ ,‬הוא היה זן נדיר‪ .‬אבל יש‬
‫דבר אחד שמשותף לכול הסוגים‪ ,‬הם כולם מזמינים את הנשים‬
‫שאיתן הם בוגדים לכול מיני מקומות‪ ,‬משלמים עליהן‪ ,‬קונים‬
‫להן פרחים ומתנות‪ .‬גם נשים בוגדות מתחלקות לאותם שלושה‬
‫טיפוסים‪ ,‬אבל הן הרבה יותר דיסקרטיות‪ ,‬ברוב הפעמים הן‬
‫לא היוזמות ובדרך כלל הן לא משלמות על כלום‪ ,‬כי הגברים‬
‫דואגים לכול‪ .‬כמובן שיש יוצאות מן הכלל‪ .‬כך או כך‪ ,‬בסופו‬
‫של דבר אצלי כולם נופלים ברשת‪.‬‬
‫פתחתי את המחשב והתחלתי לעיין בתיק של ג’ולייט הוק‪,‬‬
‫כשנשמעה דפיקה בדלת‪.‬‬
‫“כן‪ ”.‬אמרתי בקול והסתכלתי לכיוון הדלת‪ .‬עניין אותי לראות‬
‫מי נכנס לא ציפיתי לאיש באותו יום‪.‬‬
‫“שלום‪ ,‬שמי פטריק ריי‪ .‬אני מחפש את קתרין וילסון‪”.‬‬
‫חייכתי‪“ .‬מצאת‪ .‬בבקשה תקרא לי קייט‪ .‬במה אוכל לעזור‬
‫לך?”‬
‫הכוונתי אותו בידי לכיוון הכיסא שמולי‪ .‬הוא החזיק בידו‬
‫מעטפה חומה והניח אותה על השולחן‪“ .‬אדוארד תומס הפנה‬
‫אותי אלייך‪ .‬טיפלת לו בתיק לפני שנה‪ ,‬ואני זקוק לעזרתך‪”.‬‬
‫הרצתי מהר בראשי את השם אדוארד תומס ולאחר חמש‬
‫שניות נזכרתי‪ .‬זה היה התיק היחידי שבו נקשרתי רגשית‬
‫ונשבעתי לעצמי שלעולם זה לא יקרה שוב‪.‬‬
‫תפסתי אותך | ‪15‬‬
‫אדוארד חשד שאשתו בוגדת ושכר את שירותיי‪ .‬הוא צדק‪.‬‬
‫תפסתי אותה במצלמה שלי בשעת מעשה ובעקבות זה הם‬
‫התגרשו‪ .‬בתם בת השבע עשרה לא קיבלה יפה את הגירושים‬
‫וברחה מהבית‪ .‬אדוארד ישב שעות במשרדי ובכה מרוב דאגה‪.‬‬
‫הוא פחד מכך שהיא לבדה בחוץ וחשש שמא יקרה לה משהו‬
‫רע‪ .‬האשמתי את עצמי בבריחתה והחלטתי שאני אחפש אותה‪.‬‬
‫זו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שלקחתי על עצמי תיק‬
‫של נעדר‪ ,‬זה מסובך מדי לנסות להתחקות אחר צעדיו של אדם‬
‫שלא מעוניין להימצא‪ .‬אחרי שבועות של חיפושים מעיקים‬
‫ושיחות עם כול החברות והידידים שלה‪ ,‬אדוארד שם לב שאחד‬
‫משלושת כרטיסי האשראי שלו חסר‪ .‬מיד הבנתי שהיא לקחה את‬
‫כרטיס האשראי‪ ,‬ביקשתי ממנו לא לבטל אותו כדי שנוכל לאתר‬
‫היכן נעשה השימוש האחרון בכרטיס‪ .‬כדי לעשות זאת נעזרתי‬
‫בחברתי ג’סיקה ריקלס‪ .‬ג’סי היא שכנתי ובת גילי והתחברנו‬
‫מיד כשעברה לגור מולי‪ ,‬ובמקרה היא עובדת באותה חברת‬
‫אשראי‪ .‬ג’סיקה הוציאה לי דף פירוט ובו הפעולות האחרונות‬
‫שנעשו בכרטיס האשראי‪ .‬וכך איתרתי את בתו של אדוארד‪,‬‬
‫כשחזרה לאותו סופרמרקט לקנות מצרכים‪ .‬לסיפור הזה היה‬
‫סוף טוב‪ ,‬למזלי‪ .‬אני לא יודעת אם הייתי מצליחה לחיות עם‬
‫עצמי אילו היה קורה לה משהו‪.‬‬
‫“אתה חושד שאשתך לא נאמנה?” שאלתי‪.‬‬
‫“לא‪ .‬אשתי נפטרה לפני שנה‪”.‬‬
‫“אני מצטערת לשמוע‪”.‬‬
‫“תודה‪ ”,‬אמר והמשיך‪“ ,‬זה קרה כשבילי‪ ,‬בני‪ ,‬היה בן עשרים‬
‫ושתיים‪ .‬הוא לא התמודד טוב עם מותה במהלך השנה האחרונה‪.‬‬
‫הוא הסתגר בתוך עצמו‪ ,‬ולפני כמה חודשים הוא החל לחזור‬
‫הביתה כשעליו סימני אלימות‪ .‬בהתחלה חשבתי שזה שלב‬
‫שיעבור‪ ,‬אבל לפני שבועיים הוא לא חזר הביתה‪ .‬כול הזמן‬
‫חשבתי שהוא יחזור‪ ,‬אבל הוא לא חזר‪”.‬‬
‫“אני מצערת מאוד לשמוע אבל‪ ,‬אני לא מטפלת בתיקים‬
‫‪ | 16‬לינדה מזרחי‬
‫של נעדרים‪ .‬אני מציעה לך לפנות למשטרה ולמלא טופס על‬
‫אנשים נעדרים‪”.‬‬
‫“הייתי שם ומילאתי טופס‪ .‬אני רודף אחריהם כבר שבועיים‬
‫והם לא מתייחסים‪ .‬הם אומרים לי שהוא יכול להופיע ושיש‬
‫להם הרבה תיקים אחרים‪ ”,‬הוא הביט בי במבט מיואש והמשיך‪,‬‬
‫“אדוארד אמר לי שאת הכי טובה‪ .‬כסף זו לא בעיה‪ .‬את לפחות‬
‫יכולה לחשוב על זה לפני שאת מחליטה? בבקשה?” הוא התחנן‬
‫ועיניו האדימו מרוב ייאוש‪“ .‬אני אשלם לך שמונת אלפים דולר‬
‫בלי התחייבות‪”.‬‬
‫הסכום שזרק תפס אותי לא מוכנה והתחלתי לשקול זאת‪,‬‬
‫כבר באותו הרגע‪ .‬מצד אחד‪ ,‬זה סכום שאני מרוויחה על‬
‫ארבעה תיקים שיכולים להימשך חודשים(!!!)‪ .‬מצד שני‪ ,‬בנו‬
‫יכול להיות מוטל מת באיזה מקום‪ ,‬וממש לא רציתי להיות זו‬
‫שמוסרת למסכן הזה‪ ,‬שאיבד את אשתו וגם את בנו בהפרש של‬
‫שנה‪ .‬ראיתי שהוא לא מתכוון לקבל “לא” כתשובה‪ ,‬אמרתי לו‬
‫שאחשוב על כך ואחזיר לו תשובה בימים הקרובים‪.‬‬
‫הוא קם מהכיסא ונתן לי את המעטפה החומה‪“ .‬הנה תמונות‬
‫של בני ופרטים עליו‪ .‬מספר הטלפון שלי נמצא בפנים‪”.‬‬
‫נעמדתי‪ ,‬לקחתי את המעטפה ולחצתי את ידו‪ ,‬והוא יצא‬
‫מהמשרד‪.‬‬
‫צנחתי על הכיסא ושחררתי באנחה את האוויר שהיה כלוא‬
‫בריאותיי‪ .‬לא שמתי לב שעצרתי את הנשימה משך כול הזמן‬
‫הזה‪ .‬איך נכנסתי לזה שוב? שאלתי את עצמי‪ .‬הכנסתי את‬
‫המעטפה לתיק‪ ,‬לא רציתי להתעסק בזה עכשיו והמשכתי‬
‫בסידוריי‪ .‬הזמן עבר מהר‪ .‬מייקל מחנות הצילום שלח את‬
‫העובד שלו עם התמונות שמסרתי הבוקר לפיתוח‪ ,‬נתתי לו‬
‫טיפ והמשכתי לעבוד עד השעה רבע לארבע‪ .‬ואז הייתי צריכה‬
‫לנסוע למקום עבודתה של איימי‪ .‬אספתי את התיק המיוחד‬
‫עם המצלמה ומצלמה נוספת ליתר ביטחון ויצאתי לכיוון ביתי‬
‫לקחת את האוטו‪.‬‬
‫תפסתי אותך | ‪17‬‬
‫נסעתי למשרד של איימי‪ ,‬חניתי מול היציאה מחניון הבניין‬
‫וחיכיתי בסבלנות‪ .‬בזמן הזה הוצאתי את תיק המסמכים על‬
‫איימי שהכיל תמונות שצילמתי עד כה והתחלתי לעיין בו‪.‬‬
‫לפתע ראיתי את איימי יוצאת מהבניין‪ ,‬הרמתי במהירות את‬
‫המצלמה מהמושב לידי וצילמתי אותה נכנסת לאוטו שחור‬
‫שחיכה לה‪‘ .‬גברת בנסון היקרה‪ ,‬אם הודעת לבייביסיטר שאת‬
‫נשארת במשרד לעבוד עד מאוחר‪ ,‬אז לאן בדיוק את הולכת‬
‫עכשיו?’ שאלתי את עצמי בקול וחייכתי‪ .‬אני ידעתי את‬
‫התשובה ‪ -‬היא הולכת לבגוד‪.‬‬
‫יצאתי מהחניה ונסעתי אחרי המכונית השחורה‪ ,‬נזהרת לא‬
‫להתגלות‪ .‬פנייה‪ ,‬ימינה‪ ,‬ופנייה שמאלה‪ ,‬שוב ימינה ושוב‬
‫שמאלה‪ .‬אחרי כמה פניות נעצרה המכונית בחניה של הפארק‬
‫וחניתי במרחק כמה מכוניות אחריה‪ .‬חיכיתי באוטו לראות מה‬
‫יקרה‪ .‬איימי יצאה מהמכונית השחורה לבדה והחלה לצעוד‬
‫לכיוון הפארק‪ ,‬והנהג נסע מהמקום‪ .‬יצאתי מהמכונית והלכתי‬
‫אחריה‪ .‬שמרתי על מרחק סביר‪ ,‬כדי לא לעורר חשד התנהגתי‬
‫כאילו אני מבקרת בפארק ומתפעלת מהיופי של המקום‪ .‬בשלב‬
‫מסוים היא נכנסה עמוק לתוך היער‪ ,‬ואני התחבאתי בין העצים‪,‬‬
‫כאשר אני יכולה לראות אותה‪ ,‬אבל היא לא יכלה להבחין בי‪.‬‬
‫באמצע היער‪ ,‬במעין קרחת קטנה בין העצים‪ ,‬חיכה לה גבר‬
‫חסון ויפה בעל שיער שחור‪ .‬לא יכולתי לראות את צבע עיניו‬
‫בגלל המרחק‪ ,‬אבל ראיתי שהוא לבש מכנסיים שחורים וחולצה‬
‫לבנה מכופתרת שהייתה פתוחה מעט למעלה בלי עניבה‪ .‬ברגע‬
‫שהבחור הבחין בה הוא החל ללכת לקראתה‪ ,‬מיד הרמתי את‬
‫המצלמה לכיוונם וניסיתי לצלם אותם ממקום מחבואי בין‬
‫העצים‪ .‬הבחור התקרב אליה‪ ,‬נשק על גב ידה והוביל אותה‬
‫אל השמיכה שהייתה פרושה על האדמה ומעליו חיכה להם סל‬
‫הפיקניק שממנו בצבץ בקבוק יין‪.‬‬
‫התמקמתי בין העצים כך שיהיה לי נוח וצילמתי בלי הפסקה‪.‬‬
‫צילמתי אותם מתיישבים על השמיכה‪ ,‬שותים כוס יין ונוגעים‬
‫אחד בשני בלהט‪ .‬אני שלוש שנים במקצוע ובכול פעם מחדש‬
‫‪ | 18‬לינדה מזרחי‬
‫אני מתעצבת‪ ,‬התנהגותם הגעילה אותי‪ ,‬לא טוב לכם במערכת‬
‫היחסים שלכם‪ ,‬קומו ותעזבו‪ .‬אני לא מסוגלת להבין את זה‪.‬‬
‫זה זרק אותי ארבע שנים אחורה‪ ,‬מאז המקרה עם דין הסתגרתי‬
‫והקפתי את ליבי בחומות‪ .‬לא רציתי להיכנס למחשבות האלה‬
‫באמצע העבודה‪ .‬מהר מאוד העניינים החלו להתלהט‪ .‬היא‬
‫הורידה את החולצה וחשפה זוג שדיים מושלמים ופתחה את‬
‫הכפתורים בחולצתו‪ .‬הם התנשקו ונגעו זה בזה בחושניות‪ ,‬הוא‬
‫הרים את חצאיתה‪ ,‬נגע לה בחזה והחל לנשק אותה בעדינות‪.‬‬
‫בשלב הזה החלטתי שהתמונות שצילמתי עד כה מספיקות‬
‫כדי להוכיח שהיא לא נאמנה‪ ,‬אחרי הכול אני לא צלמת פורנו‪,‬‬
‫והתחלתי לצאת לאט ובזהירות מהעצים לכיוון האוטו‪ ,‬משאירה‬
‫אותם מאחור להמשיך בעניינם‪ ,‬נכנסתי לאוטו ונסעתי הביתה‪.‬‬
‫כשהגעתי הביתה נכנסתי ישר למקלחת‪ .‬כשיצאתי נכנסתי‬
‫למטבח‪ ,‬התחלתי להכין פנקייקים לארוחת ערב וחייגתי לאימא‬
‫לפני שהיא תשתגע‪.‬‬
‫“אימא‪”.‬‬
‫“קתרין! למה את לא עונה לי? אני דואגת לך‪ ”.‬אמרה מיד‬
‫בטון מעט תקיף‪.‬‬
‫“אוי‪ ,‬אימא‪ ,‬הכול בסדר‪ .‬הייתי בעבודה ולא יכולתי לדבר‪”.‬‬
‫“את עובדת יותר מדי קשה‪ .‬את אוכלת כמו שצריך?”‬
‫גלגלתי עיניים ועניתי‪“ .‬כן‪ ,‬בטח‪ .‬עכשיו אני מכינה לי משהו‬
‫לאכול‪”.‬‬
‫“איך בעבודה?”‬
‫“מעולה‪ ,‬אימא‪”.‬‬
‫“אני לא אוהבת את העבודה שלך‪ ,‬היא מסוכנת‪ ”.‬אמרה שוב‬
‫בפעם המאה‪.‬‬
‫“אימא‪ ,‬זה מה שאני עושה עכשיו‪ ,‬תלמדי לקבל את זה‪”.‬‬
‫אמרתי ונאנחתי בשקט‪.‬‬
‫“הפסקת לחפש עבודה בפרסום? אדוארד יכול לעזור לך‪”.‬‬
‫אין שיחה עם אמי שנושא זה לא עולה‪“ .‬אימא‪ ,‬אני אחרי יום‬
‫עבודה‪ ,‬אני עייפה‪ .‬אני אוכלת משהו והולכת לישון‪ ”.‬אמרתי‬
‫תפסתי אותך | ‪19‬‬
‫מהר לפני שניכנס שוב לוויכוח הזה‪.‬‬
‫“גברת צעירה‪ ,‬אנחנו עוד נדבר על הנושא הזה‪ ”.‬אמרה‬
‫בהחלטיות‪.‬‬
‫לא חשבתי אחרת‪.‬‬
‫“ד”ש לכולם‪ ,‬אוהבת אותך‪”.‬‬
‫“גם אני אוהבת אותך‪ ,‬מתי את מגיעה לבקר? עבר כבר חודש‬
‫וחצי‪”.‬‬
‫“בעוד שבועיים‪ ,‬בסדר?”‬
‫“כן‪ ,‬מעולה‪ .‬קווין ואמבר מתגעגעים‪”.‬‬
‫“גם אני‪ .‬טוב‪ ,‬אימא‪ ,‬לילה טוב‪”.‬‬
‫“לילה טוב מתוקה‪”.‬‬
‫אמי דואגת לי יותר מדי‪ .‬אני יודעת שקשה לה שאני רחוקה‬
‫ממנה‪ ,‬ואני משתדלת לבקר פעם בחודש‪-‬חודשיים‪ ,‬ולראות‬
‫את כולם‪ .‬הוריי התגרשו לאחר שאבי בגד באמי‪ .‬לצערי אני‬
‫זוכרת את היום הזה כאילו היה אתמול‪ ,‬יום אחד הייתי חולה‪,‬‬
‫ומבית הספר התקשרו לאמי שתבוא לקחת אותי‪ .‬כשהגענו‬
‫הביתה מצאנו את אבי במיטה עם מישהי אחרת‪ .‬הפתענו אותם‪.‬‬
‫אני זוכרת שהיו צעקות ודמעות‪ ,‬דברים עפו באוויר ומאז לא‬
‫ראיתי אותו יותר‪ .‬אין לי מושג מה קורה איתו‪ ,‬הוא לא ניסה‬
‫לשמור איתי על קשר אפילו פעם אחת‪ ,‬לא כרטיסי ברכה ביום‬
‫הולדת‪ ,‬לא טלפון‪ ,‬כלום‪ .‬כשהייתי קטנה יותר חשבתי עליו‬
‫הרבה וחיכיתי שיחזור‪ ,‬אבל הוא לא חזר‪ .‬תמיד תהיתי אם הוא‬
‫חושב עליי מדי פעם‪ ,‬אבל עכשיו שאני יודעת לאיזה סוג הוא‬
‫משתייך כבר לא אכפת לי ממנו‪ .‬שיישאר בחור שבו הוא נמצא!‬
‫אמי עברה תקופה לא קלה‪ .‬היא הייתה שבורה ועצובה‪ .‬כמה‬
‫שנים לאחר מכן היא התחתנה שוב עם אדוארד וילסון‪ .‬גבר‬
‫נאה‪ ,‬גבוה‪ ,‬בעל שיער בהיר ועיניים חומות ממעמד טוב‪ ,‬בדיוק‬
‫מה שהיא הייתה צריכה‪ .‬הוא גרם לה לחייך שוב‪ ,‬ואהבתי אותו‬
‫על כך‪ .‬יש לי שני אחים חורגים קטנים‪ ,‬אמבר בת שבע עשרה‬
‫וקווין בן תשע עשרה‪ .‬את שם המשפחה שלי לקחתי מאבי‬
‫‪ | 20‬לינדה מזרחי‬
‫החורג‪ ,‬שמבחינתי הוא אבי לכול דבר‪ ,‬הוא גידל אותי כאילו‬
‫הייתי בתו הביולוגית‪.‬‬
‫כשסיימתי לאכול לקחתי את התיק מהדלפק כדי לסדר‬
‫אותו קצת‪ ,‬וראיתי את המעטפה של פטריק‪ .‬הוצאתי אותה‬
‫מהתיק והסתכלתי עליה‪ .‬לא רציתי לפתוח אותה כי לא רציתי‬
‫להישאב לתוך זה‪ ,‬אז שכנעתי את עצמי להניח אותה בינתיים‬
‫על השולחן‪ .‬המשכתי לסדר את התיק‪ ,‬הוצאתי את המצלמה‬
‫והסתכלתי בתמונות‪ .‬תמונות טובות‪ ,‬חייכתי לעצמי‪ .‬סידרתי‬
‫את תיק המסמכים של איימי‪ .‬הצצתי שוב בחצי עין לכיוון‬
‫המעטפה‪ .‬הרמתי אותה ובלי לחשוב יותר מדי פתחתי אותה‪.‬‬
‫במעטפה היו תמונות של בילי ריי עם אמו ועם אביו‪ .‬בילי‬
‫לא היה גבוה במיוחד‪ ,‬הוא היה בעל מבנה גוף רזה‪ ,‬שיער כהה‬
‫ועיניים ירוקות כמו של אמו‪ .‬והיו גם תמונות מבית החולים‪.‬‬
‫מהתמונות אפשר היה לראות שבשנה לאחר פטירת אמו בילי‬
‫התפתח ונעשה שרירי וחסון יותר‪ ,‬הוא ממש חתיך‪ .‬זה מוזר‪,‬‬
‫בדרך כלל בתקופת אבל אנשים מרזים ונראים עייפים‪ .‬זה הדליק‬
‫אצלי נורה אדומה‪ .‬המשכתי לחטט בפריטים שבמעטפה ומצאתי‬
‫דפי פירוט של כרטיסי האשראי שלו ושל פטריק מהחודשים‬
‫האחרונים‪ ,‬קורות החיים של בילי המציינים איפה למד‪ ,‬איפה‬
‫עבד ומה עשה בשנה האחרונה‪ .‬התחלתי לעיין בחומר וזיהיתי‬
‫משהו חשוד בפירוט ההוצאות‪ .‬ראיתי כמה משיכות גדולות‬
‫של סכום זהה בהפרש של כמה ימים‪ ,‬והיו עוד דברים נוספים‬
‫שקפצו לי לעין‪ .‬קראתי את החומר מבית החולים על החבורות‬
‫שהיו על גופו של בילי ומה יכול היה לגרום להן‪ .‬כמו שחשבתי‬
‫שיקרה‪ ,‬ממש נשאבתי לזה משהו סקרן אותי בבילי‪ .‬קראתי‬
‫הכול בעיון ולא שמתי לב איך הזמן עובר‪ .‬במהלך הקריאה‬
‫עוד התחבטתי עם עצמי וניסיתי לשכנע את עצמי שלא כדאי‬
‫לי לעשות את זה‪ ,‬אבל זה כבר היה מאוחר מדי‪ ,‬הייתי בתוך‬
‫זה‪ ,‬התיק סקרן אותי ורציתי לדעת עוד‪ .‬וכמובן אני צריכה את‬
‫הכסף‪ .‬בסופו של דבר החלטתי שאקח את התיק והכנסתי הכול‬
‫תפסתי אותך | ‪21‬‬
‫חזרה למעטפה‪ .‬סידרתי את התיק למחר ונכנסתי למיטה לישון‬
‫כשמחשבות רבות מתרוצצות בראשי‪.‬‬
‫‪ | 22‬לינדה מזרחי‬
‫פרק ‪3‬‬
‫עוד יום התחיל וכמו בכל יום צלצל השעון המעורר בשעה‬
‫‪ .9:000‬היה זה בוקר חמישי וכבר אפשר היה להרגיש את סוף‬
‫השבוע מתקרב‪.‬‬
‫קמתי מהמיטה ונכנסתי לחדר האמבטיה לצחצח שיניים‬
‫ולשטוף פנים‪ .‬בדרכי למטבח עצרתי לקחת את העיתון היומי‪.‬‬
‫הכנתי לשתות ורפרפתי מעט בדפי העיתון‪ .‬היום יש לי הרבה‬
‫עבודה‪ ,‬חשבתי לעצמי‪ .‬סיימתי את הקפה וניגשתי להתארגן‪.‬‬
‫לבשתי מכנסיים שחורים וחולצה מכופתרת סגולה‪ ,‬נעלתי‬
‫סנדלים בעלי עקב נמוך ואספתי את שערי כמו בכל יום‪ .‬לקחתי‬
‫את התיק ויצאתי מהבית לכיוון המשרד‪ .‬גם היום עצרתי בדרך‬
‫בחנות הצילום כדי לפתח תמונות‪.‬‬
‫“בוקר טוב‪ ,‬קייט‪ ”.‬בירך אותי מייקל ברגע שנכנסתי לחנות‪.‬‬
‫“בוקר טוב‪ ,‬מייקל‪ ”.‬עניתי‪.‬‬
‫“פעמיים באותו שבוע‪ ,‬בפעם השלישית אני מזמין אותך‬
‫למסעדה‪ ”.‬אמר בחיוך‪.‬‬
‫“היה לי שבוע מוצלח בעבודה‪ ”.‬התעלמתי באלגנטיות‬
‫מההצעה להזמנה‪ .‬לא רציתי להכניס לו רעיונות לראש‪.‬‬
‫“בוודאי‪ ,‬קייט‪”.‬‬
‫הגשתי לו את כרטיס הזיכרון‪ ,‬הוא שם אותו במעטפה וכתב‬
‫עליה את שמי‪.‬‬
‫“מתי זה יהיה מוכן?”‬
‫“עוד שעתיים‪ .‬אני אשלח עם זאק‪”.‬‬
‫“תודה‪ ,‬יום טוב‪ ”.‬שילמתי ויצאתי לכיוון המשרד‪.‬‬
‫הגעתי לבניין ועליתי במעלית למשרדי‪.‬‬
‫“בוקר טוב קייט‪ ”.‬אמרה אשלי כשיצאתי מהמעלית‪.‬‬
‫תפסתי אותך | ‪23‬‬
‫“בוקר אור אשלי‪”.‬‬
‫נכנסתי למשרד‪ ,‬הפעלתי את המחשב ופתחתי את יומני להיום‪:‬‬
‫ פגישה עם גברת אליסה רוהם ב‪.13:00-‬‬‫עברתי למשימותיי‪:‬‬
‫ “בוורלי קופר ‪ -‬לקבוע פגישה לשבוע הבא‪”.‬‬‫אני צריכה להתקשר אליה לקבוע איתה פגישה‪ .‬אולי זה יהיה‬
‫לא נעים‪ ,‬אבל אני חייבת לסיים את זה‪.‬‬
‫ “ג’ון בנסון ‪ -‬לקבוע פגישה לשבוע הבא‪”.‬‬‫אתקשר אליו ברגע שיגיעו התמונות מהפיתוח ואקבע איתו‪.‬‬
‫הסתכלתי בתיקים הפעילים וראיתי רק את שמה של ג’ולייט‬
‫הוק‪ .‬מאחר שסגרתי את שני התיקים הקודמים ונשאר לי רק‬
‫אחד‪ ,‬החלטתי סופית לקחת את התיק של פטריק ואנסה למצוא‬
‫את בנו בילי ריי‪ ,‬הוא נראה מיואש וסובל ואני רוצה לעזור לו‪,‬‬
‫וגם הכסף לא יזיק‪.‬‬
‫הסתכלתי שוב ברשימת התיקים הפעילים והוספתי‪:‬‬
‫ פטריק ריי‬‫מעולה‪ .‬אני אצור קשר עם פטריק ואודיע לו שאני אתחיל‬
‫לעבוד על המקרה שלו‪ ,‬התיק הזה ידרוש ממני את כל תשומת‬
‫הלב והחלטתי שאת התיק שאקבל היום בפגישה אעביר לדרייק‬
‫הוגאן‪ .‬חוקר שאני עובדת איתו‪ .‬מדי פעם כשיש לי עומס‪ ,‬אני‬
‫מעבירה להוגאן חומרים שאני מקבלת מלקוחות‪ ,‬הוא עובד‬
‫עליהם וכשהוא מסיים הוא מחזיר לי את התיק עם התמונות‪.‬‬
‫אני סוגרת את התיק מול הלקוח ומעבירה לו את התשלום‬
‫שסיכמנו מראש‪.‬‬
‫אני אקבע פגישה עם פטריק היום ב‪ .17:00-‬אני מקווה שהוא‬
‫יהיה בבית כדי שאספיק להגיע לשיעור אמנויות הלחימה‬
‫שלי‪ .‬כבר שלוש שנים שאני לומדת אמנויות לחימה פעמיים‬
‫בשבוע‪ ,‬בימי שני וחמישי‪ ,‬מאז שהגעתי לניו יורק‪ .‬רק כך‬
‫הצלחתי להרגיע את אמי‪ ,‬וכמו כן זה העניק לי ביטחון אישי‪.‬‬
‫לא כדאי לאף אחד להתעסק איתי! בסוף כל שיעור המורה‪,‬‬
‫בריאן סונג‪ ,‬בוחר תלמיד אחד לערוך איתו קרב‪ .‬כולנו מצפים‬
‫‪ | 24‬לינדה מזרחי‬
‫לזה‪ ,‬ומבחינתנו זה השיא של השיעור‪ .‬בשיעור הקודם הוא‬
‫אמר לי שביום חמישי הקרב בסוף השיעור יהיה מולי‪ ,‬ומאז אני‬
‫מחכה לזה בקוצר רוח‪ .‬אם אצליח להפיל את בריאן‪ ,‬לא תהיה‬
‫מאושרת ממני‪.‬‬
‫הוצאתי מהתיק את המעטפה החומה של פטריק וחייגתי את‬
‫המספר שנתן לי‪ .‬הוא ענה לטלפון לאחר כמה צלצולים‪.‬‬
‫“הלו‪”.‬‬
‫“פטריק ריי‪ ,‬מדברת קייט וילסון ממשרד החקירות‪”.‬‬
‫“קייט‪ ,‬כמה טוב לשמוע ממך‪”.‬‬
‫“תודה‪ .‬יש לי בשורות טובות‪ ,‬אני אקח את התיק‪”.‬‬
‫“יופי‪ ,‬מעולה! אני שמח‪ .‬אם תרצי משהו‪ ,‬אני כאן לשירותך‪”.‬‬
‫אפשר היה לשמוע את ההתרגשות בקולו מבעד לטלפון‪.‬‬
‫“יופי‪ ,‬אני רוצה להגיע היום להסתכל בחדר של בילי‪ .‬זה‬
‫אפשרי?”‬
‫“כן‪ ,‬בטח‪ .‬מה שתרצי‪ ,‬באיזו שעה נוח לך?”‬
‫“ב‪ 17:00-‬זה בסדר?”‬
‫“זה מעולה‪ .‬קבענו‪”.‬‬
‫“נתראה‪ ”.‬אמרתי וניתקתי את השיחה‪ .‬משום מה הייתי מעט‬
‫לחוצה מהתיק הזה‪ .‬זה לא קורה לי בדרך כלל ולא הצלחתי‬
‫להבין מה יש בו שמושך אותי ככה‪.‬‬
‫השליח מחנות הצילום הגיע‪ ,‬מסר לי את התמונות והלך אחרי‬
‫שנתתי לו טיפ‪ .‬בחור נחמד‪ ,‬חשבתי לעצמי‪ ,‬הסתכלתי בתמונות‬
‫והתחלתי לסדר את התיק‪ .‬עוד תיק סגור‪ .‬תוך כדי העבודה‬
‫שמעתי את צלצול הנייד ועל הצג מופיע השם “סקרלט”‪,‬‬
‫חברתי‪ .‬זה בטח בנוגע ליציאה מחר בערב‪ .‬כל יום שישי אנחנו‬
‫יוצאות למקומנו הקבוע‪ ,‬הטיפסי‪ ,‬אבל דווקא השבוע התחשק‬
‫לי להישאר בבית‪ .‬יש לי המון עבודה על הראש‪.‬‬
‫“היי מותק‪ ,‬מה המצב?” עניתי לנייד‪.‬‬
‫“היי‪ ,‬את‪ .‬אני מקווה שאת לא מתכוונת להבריז לי‪”.‬‬
‫תפסתי אותך | ‪25‬‬
‫“אני לא יודעת‪ .‬יש לי עוד הרבה דברים לעשות‪”.‬‬
‫“קתרין וילסון‪ ”,‬היא אמרה בקול גבוה‪“ ,‬אני באה לקחת אותך‬
‫בכוח‪”.‬‬
‫צחקתי‪“ .‬בסדר‪ ,‬בסדר‪ .‬אני באה‪ ,‬בלי אלימות‪”.‬‬
‫“תהיי מוכנה מחר ב‪ .22:00-‬אני באה לאסוף אותך עם ג’וליאן‬
‫במונית‪ .‬אנחנו מתכוונות להשתכר‪”.‬‬
‫“אני אציע גם לג’סיקה לבוא‪ ”.‬הוספתי‪.‬‬
‫“מעולה‪ .‬ביי‪”.‬‬
‫“ביי‪ ”.‬ניתקתי‪.‬‬
‫אחרי השיחה הזאת כבר לא יכולתי להתחמק מהיציאה‪ ,‬אפילו‬
‫שתכננתי להישאר בבית ולנוח‪ .‬שלחתי הודעת טקסט לג’סיקה‬
‫והזמנתי גם אותה‪.‬‬
‫“היי ג’סי‪ ,‬מחר בערב אנחנו יוצאות למועדון הטיפסי בשעה‬
‫‪ .22:00‬את באה?”‬
‫מיד קיבלתי תשובה‪:‬‬
‫“ברור‪ ,‬אני בפנים‪ .‬מי עוד באה איתנו?”‬
‫“סקרלט וג’ולי באות לאסוף אותנו במונית‪”.‬‬
‫“מעולה‪”.‬‬
‫בדרך כלל אנחנו יוצאות כל סוף שבוע‪ ,‬רק שהשבוע היו‬
‫לי כל כך הרבה דברים על הראש ורציתי להישאר קצת בבית‪.‬‬
‫אבל אי אפשר להגיד “לא” לסקרלט‪ .‬אם היא מחליטה משהו‪,‬‬
‫היא משיגה אותו וחבל לכולם על הזמן‪ .‬סקרלט ואני למדנו‬
‫יחד באוניברסיטה‪ .‬אחרי הלימודים עברנו לגור בניו יורק‪,‬‬
‫שנה לאחר מכן היא הכירה את החבר שלה ועברה לגור איתו‪.‬‬
‫למזלי באותה תקופה‪ ,‬התחלתי להרוויח כסף ויכולתי להרשות‬
‫לעצמי לשכור את הדירה לבד‪ .‬מאז היא הספיקה להיפרד ממנו‬
‫ולשכור דירה לא רחוק ממני‪ .‬לא הצעתי לה לחזור לגור איתי‪,‬‬
‫והיא גם לא ביקשה‪ .‬כנראה כל אחת רצתה את השקט שלה‪.‬‬
‫סקרלט תמיד הייתה בחורה יפה‪ ,‬יש לה שיער בלונדיני‪ ,‬עיניים‬
‫כחולות וגוף מושלם‪ .‬היא עובדת בחברת הפרסום ואן‪ ,‬מילר‬
‫& אנדרסון‪ ,‬שאליה התקבלה מיד לאחר הלימודים בזכות אבא‬
‫‪ | 26‬לינדה מזרחי‬
‫שלה‪ ,‬איש עסקים מוכר שסידר לה ראיון עבודה במקום‪ .‬גם‬
‫אבי החורג‪ ,‬אדוארד‪ ,‬הציע לסדר לי ראיון עבודה‪ ,‬אבל סירבתי‬
‫בטענה שאני רוצה להצליח בכוחות עצמי‪ .‬הוא עדיין מציע‬
‫בכל פעם שאני מבקרת אותם‪ ,‬אבל אני מסרבת‪ .‬את ג’ולי הכרנו‬
‫במועדון ומאז אנחנו לא נפרדות‪ ,‬יש לה שיער אדמוני מושלם‪,‬‬
‫עיניים ירוקות בהירות וגוף חטוב‪.‬‬
‫לאחר שסגרתי את הפינה בנוגע למסיבה מחר בערב‪ ,‬יכולתי‬
‫להתפנות לעבודה ולהתארגן לקראת הפגישה בצהריים‪.‬‬
‫תפסתי אותך | ‪27‬‬
‫פרק ‪4‬‬
‫בשעה ‪ 13:00‬נכנסה אליסה למשרדי‪ .‬היא התיישבה מולי‬
‫ותיארה בפניי את חששותיה‪ .‬לקחתי ממנה את התמונות‬
‫שהביאה‪ ,‬מילאתי איתה טופס פרטיים אישיים‪ ,‬ולבסוף תיאמנו‬
‫ציפיות‪ .‬במהלך הפגישה הקפדתי לכתוב הערות מפורטות בדיוק‬
‫כמו שדרייק אוהב‪ .‬בסוף הפגישה לחצתי את ידה‪ ,‬הבטחתי לה‬
‫שנהיה בקשר בקרוב‪ ,‬נפרדתי ממנה והתקשרתי לדרייק‪.‬‬
‫“היי דרייק‪ ,‬זאת קייט‪”.‬‬
‫“כן‪”.‬‬
‫“אתה עסוק?”‬
‫“מה העניין?” רשמי כמו תמיד‪.‬‬
‫“אני רוצה להעביר לך תיק‪”.‬‬
‫“אני פנוי‪”.‬‬
‫“מעולה‪ ,‬מתי אתה מגיע לפה?”‬
‫“עוד שעה‪”.‬‬
‫“ נתראה‪”.‬‬
‫ניתקתי את השיחה והכנתי את התיק לבואו של דרייק‪ .‬אני‬
‫עובדת איתו כבר זמן רב‪ ,‬הוא יסודי מאוד ואני יודעת בדיוק‬
‫איך הוא אוהב לקבל את החומר‪ .‬כעבור שעה בדיוק הוא הגיע‪.‬‬
‫“קתרין‪ ”.‬אמר והניד בראשו כשנכנס למשרד‪ .‬הפסקתי מזמן‬
‫לבקש ממנו שיקרא לי קייט‪ ,‬כי הבנתי שהוא חסר תקנה‪.‬‬
‫דרייק הוא בחור מופנם ורזה‪ ,‬בעל שיער כהה ועיניים כהות‬
‫שחוקרות את הסביבה והוא תמיד מתלבש בצורה ייחודית‪.‬‬
‫דרכנו הצטלבו באחד התיקים‪ ,‬ועבר זמן רב עד שהתחברנו ועד‬
‫שהוא נפתח אליי‪ .‬הוא היה חשדן מאוד בהתחלה‪ ,‬אבל עם הזמן‬
‫הוא למד להכיר אותי‪ .‬וזה מאוד שימח אותי שהצלחתי להגיע‬
‫אליו ושנהיינו מכרים‪ ,‬כי הוא איש יקר מאוד והוא בין היחידים‬
‫‪ | 28‬לינדה מזרחי‬
‫שלא ניסה להתחיל איתי או לפלרטט‪.‬‬
‫“היי‪ ,‬דרייק‪ ,‬אני שמחה שהצלחת להגיע בהתראה קצרה‪”.‬‬
‫“בטח‪ .‬מתי שאת צריכה‪”.‬‬
‫הושטתי לו את התיק והוא החל לעיין בו‪ .‬פיו התעקל לחצי‬
‫חיוך כשראה שסידרתי אותו כפי שהוא אוהב‪.‬‬
‫“יופי‪ ,‬אני אתחיל לעבוד עליו‪ .‬עוד משהו?” הוא מעולם לא‬
‫הרבה במילים ותמיד דיבר לעניין‪.‬‬
‫“לא‪ ,‬תעביר לי את החומר כשתסיים‪ .‬אם אתה צריך משהו‬
‫תתקשר‪”.‬‬
‫הוא קם מהכיסא ונד בראשו‪“ ,‬קתרין‪”.‬‬
‫“ביי‪ ”,‬עניתי‪.‬‬
‫דרייק יצא מהמשרד ברוח סערה בדיוק כפי שנכנס‪ .‬הסידור‬
‫הזה התאים לשנינו‪ ,‬הוא מעולם לא היה טוב בחברת אנשים‪ ,‬כך‬
‫שאני עשיתי את רוב הדיבורים והוא עשה את העבודה‪.‬‬
‫זהו‪ ,‬יום העבודה כמעט נגמר‪ .‬כל שנשאר לי הוא לנסוע לביתו‬
‫של פטריק‪ .‬הוא גר בבית פרטי בשכונה טובה קרובה לעיר‪.‬‬
‫חניתי מול הבית ופטריק‪ ,‬שראה אותי דרך חלון‪ ,‬יצא לקבל‬
‫את פניי‪.‬‬
‫“שלום קתרין‪ ,‬אני שמח שהגעת‪ .‬מצאת את הבית מהר?”‬
‫“כן‪ ,‬ג’י‪-‬פי‪-‬אס‪ ”.‬אמרתי‪ .‬הוא חייך‪“ .‬בואי‪ ,‬היכנסי‪”.‬‬
‫הבית היה גדול ומרוהט בטוב טעם‪ .‬ממול מדרגות לקומה‬
‫העליונה‪ ,‬מימיני הסלון‪ ,‬מרוהט בספת עור חומה‪ ,‬בשולחן עץ‬
‫ובאח שמעליו תלויות תמונות‪ ,‬ומשמאלי המטבח‪.‬‬
‫“רוצה לשתות משהו?” שאל פטריק לאחר שנכנסנו‪.‬‬
‫“לא‪ ,‬תודה‪ .‬איפה החדר של בילי?”‬
‫“כאן למעלה‪ .‬בואי אחריי‪ ”.‬הוא הושיט את ידו לעבר המדרגות‬
‫ועליתי אחריו‪.‬‬
‫בקומה העליונה ספרתי ארבעה חדרים‪ .‬הלכתי אחריו במסדרון‬
‫עד שהגענו לחדר של בילי‪ ,‬והוא נעצר ליד הדלת‪.‬‬
‫“הגענו‪ ”,‬אמר ופתח את הדלת‪“ .‬לא נכנסתי לחדר מאז שהוא‬
‫תפסתי אותך | ‪29‬‬
‫נעלם‪ ”.‬הוסיף בצער והמשיך‪,‬‬
‫“המנקה ניקתה אותו לפני שידעתי שהוא לא יחזור יותר‪”.‬‬
‫“זה בסדר אם אשאר לבד להסתכל?” שאלתי‪.‬‬
‫“כן‪ ,‬בוודאי‪ .‬אחכה לך למטה‪”.‬‬
‫“תודה‪”.‬‬
‫נכנסתי לחדר וסגרתי את הדלת אחריי‪ .‬החדר היה סטנדרטי‬
‫ומסודר‪ ,‬במרכזו הייתה מיטה ועליה סדינים נקיים ועל הקירות‬
‫היו תלויים פוסטרים של מתאבקים‪ .‬ניגשתי לספרייה שהייתה‬
‫בצדו הימני של החדר והדלקתי את המחשב‪ .‬עד שהוא עלה‬
‫פתחתי את המגירות‪ ,‬דפדפתי בערימת דפים שהייתה מונחת על‬
‫השולחן אבל לא מצאתי משהו מעניין‪ .‬הרמתי את עיניי למעלה‬
‫והסתכלתי על הספרים והבטתי בספר אחד בולט מעט‪ ,‬הוצאתי‬
‫אותו ודפדפתי בין הדפים ומתוכו נפל כרטיס‪ ,‬הרמתי אותו‪ .‬על‬
‫הכרטיס היה כתוב באותיות בולטות ‘קרב על אליפות’ מתקיים‬
‫בהיכל הספורט גולד ביום שבת בערב‪ ,‬בין סטון “הענק” קר לבין‬
‫דני “מסטיריו” לנסר בשעה ‪ .22:00‬המחיר של הכרטיס היה‬
‫מאה ועשרים דולר‪ .‬הייתי בהלם‪ .‬זה יקר מאוד‪ .‬למה לעזאזל‬
‫מישהו יקנה כרטיס כזה יקר בשביל לראות שני אנשים הולכים‬
‫מכות? לקחתי את הכרטיס והכנסתי אותו לתיק‪ .‬כשהמחשב‬
‫נדלק נכנסתי לכל מיני תיקיות שהיו על שולחן העבודה וניסיתי‬
‫לגלות משהו על הימים האחרונים של בילי לפני שנעלם‪ .‬נכנסתי‬
‫לאינטרנט‪ ,‬להיסטוריית הגלישה‪ ,‬וראיתי שהוא גלש בכל מיני‬
‫אתרי ספורט‪ .‬נזכרתי מיד במשיכות הכספים שעשה והנחתי‬
‫שהוא כנראה מהמר על מתאבקים‪ .‬הדפסתי את מה שהיה נראה‬
‫שווה בדיקה והמשכתי לסייר בחדר‪ .‬בתחתית ארון הבגדים‬
‫ראיתי תיק ובו כפפות אגרוף‪ ,‬מגבות וחולצות‪ ,‬ושיערתי שהוא‬
‫כנראה מתאמן‪ .‬זה מסביר את הגוף השריר שפיתח‪ ,‬לקחתי את‬
‫הדפים מהמדפסת‪ ,‬סגרתי את המחשב‪ ,‬סידרתי את הספרייה‬
‫כמו שהייתה ויצאתי מהחדר‪ .‬פטריק חיכה לי למטה במתח‪.‬‬
‫“נו‪ ,‬מצאת משהו?”‬
‫“לא‪”.‬‬
‫‪ | 30‬לינדה מזרחי‬
‫זה אמנם לא היה לגמרי נכון‪ ,‬אבל זה גם לא לגמרי שקר‪.‬‬
‫פשוט לא רציתי להדאיג אותו סתם עד שאחקור הכול לעומק‪,‬‬
‫כי באותה מידה זה יכול להיות מבוי סתום‪.‬‬
‫“אבל יש לי מספר כיוונים‪ ”,‬אמרתי‪ ,‬וכדי להרגיע אותו‬
‫הוספתי‪“ ,‬אעדכן אותך בהמשך‪”.‬‬
‫פניתי אל הדלת‪ ,‬הודיתי לו ויצאתי‪.‬‬
‫“אם את צריכה משהו תתקשרי‪ ”.‬הוא צעק לכיווני כשהייתי‬
‫כבר מחוץ לבית‪.‬‬
‫נופפתי בידי‪ ,‬נכנסתי לרכב ונסעתי משם‪ .‬בדרכי חזרה הביתה‬
‫הוצאתי את הכרטיס שמצאתי והסתכלתי עליו‪‘ .‬את הולכת‬
‫לראות קרב היאבקות בפעם הראשונה בחיים שלך‪ ’,‬אמרתי‬
‫לעצמי‪ .‬ככל שחשבתי על זה יותר‪ ,‬גם אני סוג של “הולכת‬
‫מכות” פעמיים בשבוע‪ ,‬אז במה זה שונה? עם הזמן אפילו‬
‫התחלתי ליהנות מהמחשבה של צפייה בהיאבקות‪ ,‬אבל מיד‬
‫ריסנתי את עצמי‪ .‬די! זה למטרת חקירה לא הנאה‪.‬‬
‫הגעתי הביתה ועליתי מהר להתארגן לשיעור של היום‪.‬‬
‫החלפתי בגדים לגופייה ורודה ומעליה חולצה רופפת לבנה של‬
‫הסטודיו ולטייטס תואם לגופייה‪ .‬לקחתי את התיק עם הציוד‪,‬‬
‫הכנסתי לתוכו בקבוק מים מהמקרר ומיהרתי לאוטו‪ .‬בדרך‬
‫לסטודיו חשבתי על הקרב שלי היום‪ ,‬מול בריאן ועל כך שאני‬
‫חייבת להפיל אותו לפחות פעם אחת‪ .‬לא חלמתי על ניצחון‪,‬‬
‫אלא רק על הפלה קטנה אחת‪ .‬זה יהיה סיום מדהים לשבוע‬
‫ארוך‪ .‬הגעתי לסטודיו‪ ,‬חניתי בחניה של המנויים ונכנסתי‪.‬‬
‫הסטודיו היה מתחת לבנייני מגורים ונפרש על פני חמש‬
‫חנויות‪ .‬המקום היה גדול והציע מגוון רחב של חוגים וחדר‬
‫כושר מעוצב ועמוס במכשירים ובמשקולות‪ .‬בכניסה למכון‬
‫צריך להעביר כרטיס מגנטי שפותח את הדלת ומגיעים לקבלה‪,‬‬
‫שם יושבת לוסי דיינס‪ ,‬פקידת הקבלה‪ ,‬לוסי התברכה בגוף יפה‬
‫עם שיער בהיר ועיניים כהות‪ .‬היא לבשה חולצה צמודה של‬
‫הסטודיו ומכנסיים שחורים צמודים‪ .‬נפנפתי לה לשלום והלכתי‬
‫לכיוון בריאן‪.‬‬
‫תפסתי אותך | ‪31‬‬
‫בריאן היה חתיך הורס‪ .‬גברי‪ ,‬שרירי‪ ,‬בעל עור שחום‪ ,‬שיער‬
‫שחור קצר קוצים ועיניים ירוקות‪ .‬כשנכנסתי הוא דיבר עם‬
‫תלמיד מהקורס שהסתיים‪ ,‬וברגע שראה אותי נפרד ממנו‬
‫לשלום וניגש אליי‪.‬‬
‫“מה שלומך?” שאל‪.‬‬
‫“מעולה‪ ,‬ואתה?”‬
‫“מחכה לקרב שלנו‪ ”.‬אמר בחיוך‪.‬‬
‫“אני במקומך לא הייתי מחכה‪ ”.‬חייכתי חיוך זדוני‪.‬‬
‫“באת מלאת ביטחון‪ .‬אני אוהב את זה‪”.‬‬
‫אנחנו תמיד מפלרטטים קצת‪ ,‬אבל כאן זה נגמר‪ .‬נכנסנו‬
‫יחד לחדר שבו מתקיים השיעור וכבר חיכו שם התלמידים‪.‬‬
‫עברתי ביניהם ואמרתי להם שלום‪ .‬את רובם אני מכירה זמן רב‪.‬‬
‫התיישבנו בישיבה היפנית הפורמלית סייזה‪ ,‬ובריאן החל לתאר‬
‫את מהלך השיעור שנפתח כרגיל ברמה מתקדמת של טאיסו‪,‬‬
‫שהם תרגילי חימום‪ ,‬אבל הכי חשוב‪ ,‬נסיים אותו בקרב שלי‬
‫ושל בריאן‪ .‬כולם הסתכלו עליי בחיוך ובקנאה‪ ,‬כולם רצו את‬
‫הקרב האחרון איתו‪.‬‬
‫לאחר ‪ 45‬דקות של אימון הגיע הרגע הגורלי‪ .‬ממש התרגשתי‪.‬‬
‫כדי לנצח בקרב צריך להפיל את היריב פעמיים‪ .‬הפעם האחרונה‬
‫שנלחמתי בבריאן הייתה לפני כחודשיים ולא הצלחתי להפיל‬
‫אותו‪ .‬גם בקרב שלפניו לא ניצחתי‪ ,‬אבל לפחות הפלתי אותו‬
‫פעם אחת‪ .‬הייתי מאושרת כל השבוע‪ ,‬אבל זה מרגיש כאילו‬
‫עברו מאז שנים‪.‬‬
‫נעמדנו זה מול זה‪ ,‬לחצנו ידיים‪ ,‬התרחקנו והקרב התחיל‪.‬‬
‫הסתובבנו קצת במעגלים כדי לבחון זה את זה ולנסות לצפות‬
‫מהלכים ואז תקפתי‪ .‬בעיטה‪ ,‬אגרוף ושוב בעיטה‪ .‬בריאן חסם‬
‫אותי בעזרת פרק כף ידו ואז תקף אותי במכת נגד‪ .‬התכופפנו‬
‫שנינו כמה דקות ואז הוא הטיל אותי על המזרן‪ .‬איזו באסה‪.‬‬
‫נזפתי בעצמי‪ .‬אני חייבת להתרכז‪ .‬קמתי עם רעל בעיניים‪,‬‬
‫הסתכלתי על יריבי ונעמדתי בעמידת החתול‪ .‬ראיתי אותו נדרך‬
‫ותקפתי‪ .‬תחילה באגרוף‪ ,‬לאחר מכן בבעיטה ולבסוף באגרוף‬
‫‪ | 32‬לינדה מזרחי‬
‫נוסף‪ .‬הוא הרים את הרגל לבעיטה באוויר‪ ,‬ובדיוק כשנחת על‬
‫רגל אחת הפלתי אותו‪ .‬יש‪ ,‬הוא על המזרן ואני מאושרת עד‬
‫הגג‪ .‬לא היה אפשר לפספס את חיוך שנמרח לי על הפנים‪.‬‬
‫הוא קם מהמזרן‪ ,‬ואני מחקתי את החיוך והתרכזתי‪ ,‬ידעתי‬
‫שעכשיו הוא יתקוף בכל הכוח‪ .‬הוא התקרב אליי בצעד גרירה‬
‫והחל לתקוף‪ .‬אגרוף ישר‪ ,‬מרפק‪ ,‬בעיטה‪ ,‬בעיטת קפיצה‪ .‬מיד‬
‫הגנתי על עצמי ותקפתי חזרה בכל הכוח‪ ,‬אגרוף כפול‪ ,‬מכת‬
‫רחיפה מעגלית‪ ,‬הטלה‪ ...‬והוא על המזרן בפעם השנייה‪ .‬לא‬
‫האמנתי שזה קורה‪ ,‬זו הפעם הראשונה שאני מנצחת‪ .‬באותו‬
‫רגע הרגשתי אושר עילאי‪ .‬אחרי הקרב נעמדנו כל אחד במקומו‪,‬‬
‫קדנו קידה‪ ,‬לחצנו וידיים והוא הרים את ידי לאות ניצחון וחיבק‬
‫אותי‪.‬‬
‫“כל הכבוד‪ ”.‬אמר והתרחק ופינה את המקום לתלמידים שרצו‬
‫לברך אותי‪.‬‬
‫כל החברים עטו עליי בברכות‪“ :‬כל הכבוד”‪“ ,‬תזכירי לי לא‬
‫להתעסק איתך”‪“ ,‬מסכן מי שיעצבן אותך” ו”איזו אלופה”‪ .‬בריאן‬
‫נעמד בקצה הכיתה וצעק לסדר‪ .‬כולנו נעמדנו בשקט במקומנו‪,‬‬
‫קדנו קידה והוא שחרר אותנו‪ .‬השיעור הסתיים‪ ,‬נפרדתי מחבריי‬
‫וצעדתי לעבר בריאן‪ ,‬שכבר היה מוקף תלמידות‪.‬‬
‫“כל הכבוד כבר אמרתי?” שאל‪.‬‬
‫“תודה‪ ”.‬חייכתי‪.‬‬
‫“כל העבודה הקשה שלך השתלמה בסוף‪”.‬‬
‫“אני ממש שמחה‪”.‬‬
‫“מגיע לך‪”.‬‬
‫“תודה‪”.‬‬
‫“אני מכניס אותך לתחרות בין בתי הספר בעוד שלושה‬
‫שבועות‪ ”.‬אין מצב‪.‬‬
‫“אני לא רוצה‪ ”.‬אז בגלל זה הוא נתן לי לנצח‪ .‬ידעתי שלא‬
‫היה לי סיכוי לנצח אותו‪.‬‬
‫“קייט‪ ,‬לפחות תשקלי את זה‪”.‬‬
‫“אני לא מוכנה‪”.‬‬
‫תפסתי אותך | ‪33‬‬
‫“את כן‪ .‬ניצחת אותי היום‪ .‬את מוכנה בהחלט‪”.‬‬
‫“אם אתה אומר‪ ”.‬לא רציתי לריב אותו וגם הבנתי שזה לא‬
‫ריב שאני אנצח‪.‬‬
‫“בהחלט‪ .‬יאללה‪ ,‬לכי תחגגי כי הפעם הבאה תהיה הרבה יותר‬
‫קשה‪ ”.‬אמר בחיוך‪.‬‬
‫“אין לי בעיה עם קשה‪ ”.‬חייכתי חזרה‪ ,‬ואז כמה תלמידים‬
‫התחילו לשאול אותו שאלות והפריעו לשיחתנו‪.‬‬
‫“ביי קייט‪ ”.‬נפרד ממני‬
‫“ביי בריאן‪”.‬‬
‫הלכתי לכיוון היציאה מהסטודיו וחייכתי ללוסי בקבלה‪.‬‬
‫“שיחקת אותה‪ ”.‬היא צעקה לעברי ממקום מושבה‪.‬‬
‫“תודה‪ ”.‬עניתי ונופפתי לה לשלום‪.‬‬
‫נסעתי לכיוון הבית עייפה אך מרוצה‪.‬‬