‫נר ת‬ ‫מי חדים‬ ‫להדליק נרות זה די פשוט‪ ,‬אבל להדליק אנשים כלל וכלל לא‪.‬‬ ‫בעמותת שק"ל נותנים לאנשים בעלי צרכים מיוחדים לעבוד‪,‬‬ ‫להרוויח ולהרגיש שייכות וחמימות‪ .‬הילי מויאל ביקרה‬ ‫במפעל להכנת נרות וחזרה מלאת רשמים | הילי מויאל‬ ‫"צריך שכל איש ידע ויבין‬ ‫שבתוך תוכו דולק נר‪ ,‬ואין נרו‬ ‫שלו כנר חברו‪ ,‬ואין איש שאין‬ ‫לו נר‪ .‬וצריך שכל איש ידע‬ ‫‪ 48‬פנימה כסלו תשע"ד‬ ‫ויבין שעליו לעמול ולגלות‬ ‫את אור הנר ברבים‪ ,‬ולהדליקו‬ ‫לאבוקה גדולה ולהאיר את‬ ‫העולם כולו" (הרב קוק)‪.‬‬ ‫סמוך לכבישים הסואנים‪ ,‬צפירות‬ ‫הרכבים ותנועת האנשים הנמרצת‬ ‫בלב תלפיות בבוקר יום ראשון‪,‬‬ ‫שוכן עולם שמתנהל בקצב קצת‬ ‫אחר‪ .‬עולם של אנשים מיוחדים‬ ‫שבסך הכול רוצים‪ ,‬כמו כולם‪,‬‬ ‫להרגיש שייכות ומשמעות‪ .‬העולם‬ ‫הזה שוכן בבניין רב קומות מטופח‬ ‫של עמותת שק"ל‪ ,‬שמעניקה‬ ‫שירותים קהילתיים לאנשים עם‬ ‫צרכים מיוחדים‪.‬‬ ‫באחד מחללי הבניין‪ ,‬חדר רחב‬ ‫ידיים‪ ,‬שוקדת חבורה מתוקה‬ ‫להפליא על מלאכת הכנת נרות‬ ‫הבדלה‪ ,‬נרות דקורטיביים וכעת‬ ‫גם נרות לחג החנוכה‪ .‬את מחסום‬ ‫המבוכה והחששות שלי הם מיד‬ ‫מפיגים דרך ההתעניינות הרבה‬ ‫שהם מביעים באורחת החדשה‪.‬‬ ‫"מי את?"‪" ,‬איך קוראים לך?"‪ ,‬הם‬ ‫שואלים אותי‪ .‬נחמד להגיע למקום‬ ‫שיש בו קבלת הפנים כל כך חמה‬ ‫ואכפתית‪ ,‬אני חושבת ביני לביני‪.‬‬ ‫בכל בית נר‪ .‬מפעל‬ ‫הנרות בשק"ל‬ ‫‪ 50‬פנימה כסלו תשע"ד‬ ‫בצד יושב בחור עם אוזניות‪ .‬שום‬ ‫דבר בחיצוניות שלו אינו מעיד‬ ‫על שונות או על מגבלה מסוימת‪,‬‬ ‫אך הוא אינו מתקשר עם יתר‬ ‫חברי הקבוצה‪ .‬בריאן פרידלנד‬ ‫מעיד על עצמו שכילד‪ ,‬בעוד‬ ‫ילדים אחרים היו פעילים ויצרו‬ ‫קשרים חברתיים‪ ,‬הוריו שמו לב‬ ‫לכך שבנם לא רוצה לצאת מהבית‬ ‫ומעדיף להישאר בתוך עולם‬ ‫הדמיון שלו‪ .‬לאחר בדיקות שונות‬ ‫הוא אובחן כלוקה בתסמונת‬ ‫אספרגר‪ ,‬לקות התפתחותית על‬ ‫הקשת האוטיסטית‪.‬‬ ‫למרות הקשיים החברתיים‬ ‫שבריאן מתאר‪ ,‬תוך כדי שיחה‬ ‫מתגלה בחור מבריק עם זיכרון‬ ‫פנומנלי וכישרון לשפות‪ ,‬למשחק‬ ‫ולכתיבה‪ .‬בריאן מתאר בפניי את‬ ‫מה שמתרחש במפעל הנרות‪" :‬מה‬ ‫שאת רואה פה זה חדר שמחולק‬ ‫לעמדות‪ ,‬כדי שכל אחד יהיה שותף‬ ‫בתהליך הכנת הנרות‪ .‬בעמדה‬ ‫אחת ממיסים את השעווה‪ ,‬בעמדה‬ ‫אחרת שופכים לתבניות‪ ,‬בעמדה‬ ‫נוספת משחילים את הפתילות‬ ‫וכן הלאה"‪.‬‬ ‫מספקת?‬ ‫העבודה פה ַ‬ ‫"כמו כל עבודה‪ ,‬יש ימים טובים‬ ‫וימים פחות טובים‪ .‬אני מרגיש‬ ‫שברוב העבודות בעולם אנשים‬ ‫הם כמו מכונות שפשוט עושים‬ ‫מה שצריך כמה שיותר יעיל וכמה‬ ‫שיותר מהר‪ .‬אני לא רוצה להיות‬ ‫כמו כל אחד אחר בעולם המודרני‪.‬‬ ‫בסך הכול לרוב האנשים פה אכפת‬ ‫מאיתנו והם דואגים לנו‪ .‬עם זאת‪,‬‬ ‫יש אנשים שקשה להם לראות‬ ‫מעבר למוגבלות שלנו‪ .‬יש פה‬ ‫חבר'ה שפשוט רוצים אהבה וחמלה‬ ‫ולא תמיד יודעים איך להביע את‬ ‫הצרכים שלהם"‪.‬‬ ‫איילת פישביין‪" :‬אנחנו‬ ‫מנסים לשנות עמדות‬ ‫בחברה‪ .‬אין שום‬ ‫סיבה שמישהו עם‬ ‫צרכים מיוחדים‬ ‫לא יוכל לשחק‬ ‫בתיאטרון‪ ,‬לביים‬ ‫סרט או להעביר‬ ‫הרצאה של שעה"‬ ‫אתה חושב שפה יש להם‬ ‫יותר הזדמנות ליצירת‬ ‫קשרים?‬ ‫"יש להם פה לא רק יותר‬ ‫הזדמנות ליצירת קשר אלא גם‬ ‫הזדמנות להתפתח כבני אדם‪ .‬חוץ‬ ‫מהעבודה‪ ,‬שק"ל גם מלווה אנשים‬ ‫בתהליך של רכישת עצמאות‪ .‬החל‬ ‫מלעשות כביסה וללכת לקניות‬ ‫וכלה באיך לסדר את לוח הזמנים‬ ‫כדי שנגיע לפגישות בזמן‪ .‬דרך‬ ‫התהליך הזה רוכשים יותר ביטחון‪.‬‬ ‫חוץ מזה‪ ,‬יש חוגים שמאפשרים לנו‬ ‫לעשות את מה שאנחנו אוהבים‬ ‫לעשות"‪.‬‬ ‫מה אתה חושב צריך להשתנות‬ ‫ביחס של החברה כלפי אנשים עם‬ ‫צרכים מיוחדים?‬ ‫"קודם כול‪ ,‬הם צריכים לראות‬ ‫שהמגבלה זה לא מה שמגדיר‬ ‫אותנו‪ .‬אני חושב שהם גם צריכים‬ ‫לראות שאנחנו בני אדם כמוהם‪.‬‬ ‫שאנחנו עוברים דברים קשים‬ ‫ודברים טובים בדיוק כמוהם ומגיע‬ ‫לנו שיתייחסו אלינו כשווים"‪,‬‬ ‫אומר בריאן בתסכול רב‪" .‬צריך‬ ‫שהמעסיקים של בעלי צרכים‬ ‫מיוחדים יהיו יותר רגישים ויותר‬ ‫אנושיים ביחס שלהם‪ .‬אני מבין‬ ‫שיש עבודה לעשות‪ ,‬אבל עבודה זה‬ ‫לא הכול"‪.‬‬ ‫אתה כל הזמן מדבר על מגבלה‪,‬‬ ‫אבל יכול להיות שבעצם זאת‬ ‫מתנה‪ ,‬זה האור המיוחד שבאת‬ ‫להאיר?‬ ‫"נכון‪ .‬זאת מתנה‪ .‬אני מרגיש‬ ‫שיש לי דמיון מפותח ויצירתי‪,‬‬ ‫זיכרון פנומנלי‪ ,‬ואני מרגיש שאני‬ ‫רגיש יותר מאחרים‪ .‬עם השנים‬ ‫למדתי איך להקשיב ולעזור‬ ‫לאנשים‪ .‬אני מרגיש שיש לי לב‬ ‫טוב‪ ,‬משהו שבימים אלו רוב‬ ‫האנשים לוקחים כמובן מאליו‪.‬‬ ‫אלו המתנות הכי טובות שיכולתי‬ ‫לקבל"‪.‬‬ ‫פרט לבריאן יושבים בחדר‬ ‫גברים ונשים‪ ,‬דתיים וחילוניים‪,‬‬ ‫ערבים ויהודים‪ ,‬שאולי בשום מקום‬ ‫אחר לא היו מתחברים‪ .‬אלא שכאן‬ ‫המכנה המשותף מגשר על הפערים‬ ‫ומחבר ביניהם והוא מוגדר באופן‬ ‫מאוד רחב כ"צרכים מיוחדים"‪.‬‬ ‫במפעל הנרות עובדים סביב‬ ‫שולחן אחד בחורה עם תסמונת‬ ‫דאון‪ ,‬בחור חובש כיפה בעל לקות‬ ‫שכלית שהחיוך לא מש מפניו‪,‬‬ ‫בחור נוסף עם פיגור קל שבקיא‬ ‫בכל הטרמינולוגיה הצבאית וחולם‬ ‫להתגייס‪ ,‬אישה עיוורת‪ ,‬בחורה‬ ‫בת עשרים ושלוש בכיסא גלגלים‬ ‫וכאמור בריאן‪ ,‬שלוקה בתסמונת‬ ‫אספרגר‪.‬‬ ‫מה מיוחד באנשים שנמצאים כאן‬ ‫בחדר איתך?‬ ‫"הם תמיד שמחים לראות אותי‬ ‫בבוקר‪ .‬הם מכבדים ואוהבים בלי‬ ‫שום ציפיות ודרישות‪ .‬הם וגם‬ ‫‪51‬‬ ‫אני פשוט רוצים שיקבלו אותנו‬ ‫ושיראו אותנו מעבר למגבלה‪ .‬אני‬ ‫פשוט הייתי רוצה שמישהו ייתן לי‬ ‫הזדמנות בעבודה‪ ,‬באהבה ובחיים‬ ‫בכלל"‪ ,‬משתף בריאן בכנות‪.‬‬ ‫מה החלום שלך?‬ ‫"הייתי רוצה להכיר מישהי‬ ‫לאהוב ושפשוט תאהב אותי‬ ‫חזרה‪ .‬הייתי גם רוצה להתחבר‬ ‫עם כמה שיותר אנשים בעולם‬ ‫ולשתף אותם ברעיונות שלי‪.‬‬ ‫לשתף אנשים ביכולות שלי ולבדר‬ ‫אנשים‪ .‬פשוט להתחבר"‪.‬‬ ‫בזמן שאורית וגבי מספרים לי‬ ‫בהתלהבות על הנרות שהם מכינים‪,‬‬ ‫על חוגי הקרמיקה בצהריים ועל‬ ‫החברים שרכשו במקום‪ ,‬מצטרפת‬ ‫בת השירות הלאומי לחדר‪.‬‬ ‫כשאני שואלת אותה איך‬ ‫ההתנדבות בשק"ל‪ ,‬היא מגיבה‬ ‫בהתלהבות‪" .‬מדהים פה ממש‪.‬‬ ‫העבודה משמעותית ומספקת‪ .‬אני‬ ‫מוצאת את עצמי מנהלת שיחות‬ ‫מרתקות עם החברים פה וגם‬ ‫מרגישה עטופה באהבה‪ .‬למשל‪ ,‬אם‬ ‫אני מאחרת לעבודה‪ ,‬הרבה פעמים‬ ‫כשאגיע אמצא כמה מעובדי מפעל‬ ‫הנרות מחכים לי למטה בכניסה‬ ‫או מספרים לי שהם דאגו לי"‪ ,‬היא‬ ‫מחייכת‪.‬‬ ‫פרט למי שעובדים בתוך בניין‬ ‫שק"ל בתלפיות‪ ,‬רבים מקבלים‬ ‫מהעמותה את ההכשרה‪ ,‬ההכנה‬ ‫והסיוע להשתלב בשוק העבודה‬ ‫ולנהל חיים עצמאיים‪ .‬כך למשל‬ ‫סמי (שם בדוי)‪ ,‬שלמרות התסמונת‬ ‫דאון שנולד איתה הצליח להגיע‬ ‫רחוק‪" .‬אני צייר והצגתי את‬ ‫הציורים שלי בארבעים תערוכות‬ ‫בעולם‪ .‬יש אפילו בול שיצרתי עבור‬ ‫הדואר של ארצות הברית"‪ ,‬הוא‬ ‫מספר בגאווה‪.‬‬ ‫‪ 52‬פנימה כסלו תשע"ד‬ ‫מה סדר היום שלך?‬ ‫"אני חי בדירה רגילה עם שלושה‬ ‫שותפים‪ ,‬כולם בנים‪ ,‬וטוב לי‪ .‬כל‬ ‫בוקר אנחנו קמים לעבודה‪ .‬אני‬ ‫עובד בבית המלאכה של 'יד שרה'‪,‬‬ ‫שם אני עוזר לתקן כיסאות גלגלים‪.‬‬ ‫אחר הצהריים אני מגיע לדירה‬ ‫ועושה את התורנות שלי‪ .‬לפעמים‬ ‫אני מנקה‪ ,‬לפעמים עושה קניות‪,‬‬ ‫ולפעמים מבשל ושוטף כלים‪ .‬אחר‬ ‫כך אני יוצא לפעילויות שונות‪.‬‬ ‫"פעמיים בשבוע אני הולך‬ ‫לצייר‪ ,‬פעם אחת בבצלאל ופעם‬ ‫אחרת בחוג‪ .‬בימי שלישי אני הולך‬ ‫לצלם באולפן טלוויזיה‪ .‬הכתבות‬ ‫שאני עושה מוצגות בטלוויזיה‬ ‫הקהילתית של ירושלים"‪ ,‬הוא‬ ‫משתף בהתרגשות ומוסיף לבסוף‪:‬‬ ‫"יש לי חברה‪ ,‬קוראים לה שירה‪.‬‬ ‫אנחנו ביחד שלוש שנים‪ .‬אני‬ ‫מקווה שנעבור לגור יחד‬ ‫מתישהו"‪.‬‬ ‫איילת פישביין‪ ,‬מנהלת‬ ‫בשק"ל‬ ‫התעסוקה‬ ‫בריאן‪" :‬כמו כל‬ ‫עבודה‪ ,‬יש ימים‬ ‫טובים וימים פחות‪.‬‬ ‫אני מרגיש שברוב‬ ‫העבודות אנשים הם‬ ‫כמו מכונות שפשוט‬ ‫עושים מה שצריך‬ ‫כמה שיותר יעיל‬ ‫וכמה שיותר מהר‪.‬‬ ‫אני לא רוצה להיות כמו כל‬ ‫אחד בעולם המודרני"‬ ‫ירושלים‪ ,‬פוגשת אותי לסיור‬ ‫מורחב בבניין‪ .‬פישביין‪ ,‬שעובדת‬ ‫במקום כבר שתים עשרה שנה‪,‬‬ ‫מספרת לי על הפעילות הענפה‬ ‫שמתקיימת בשק"ל תוך כדי‬ ‫שאנחנו מהלכות מהמתפרה לחדר‬ ‫ההרצאות‪ ,‬למשרדים ולחנות‪.‬‬ ‫נדמה שהמקום שוקק חיים‪ .‬על‬ ‫קירות המסדרונות תלויים שלטים‬ ‫המכריזים על פסטיבל הקולנוע‬ ‫שהיה לא מזמן והוקרנו בו סרטים‬ ‫המתעדים את חייהם של חברי‬ ‫שק"ל‪ .‬כמו כן יש כאן הודעות על‬ ‫בית קפה חברתי והפנינג לכבוד‬ ‫החלפת השעון לשעון חורף‪ ,‬על‬ ‫ימי עיון‪ ,‬על מכינה לחיים בקהילה‪,‬‬ ‫על חוגים ולימודים אקדמיים וזה‬ ‫עוד לא הכול‪.‬‬ ‫"בקרוב אנחנו מתכננים פתיחה‬ ‫של בית קפה לצד החנות שלנו‪,‬‬ ‫ואנחנו עמלים על כך עם שפים‬ ‫בתחום‪ .‬פרט לבניין הזה‪ ,‬יש ברחבי‬ ‫ירושלים שמונים דירות ואגף‬ ‫שיקום למי שלא מוגדר עם לקות‬ ‫שכלית"‪ ,‬מספרת לי איילת בגאווה‪.‬‬ ‫"לאנשים פה ניתנת איכות‬ ‫חיים דרך שילוב בקהילה‪,‬‬ ‫שילוב בעסקים שונים‪ ,‬מימוש‬ ‫כישרונותיהם ויצירת קשרים‬ ‫חברתיים‪ .‬הם מרגישים שיש‬ ‫לחייהם משמעות‪ ,‬ולרבים מהם‬ ‫המסגרת נותנת בסיס קבוע ויציב"‪,‬‬ ‫היא משתפת‪" .‬מעבר לכך אנחנו‬ ‫מנסים לשנות עמדות בחברה‪.‬‬ ‫אין שום סיבה שמישהו עם‬ ‫צרכים מיוחדים לא יוכל לשחק‬ ‫בתיאטרון‪ ,‬לביים סרט או להעביר‬ ‫הרצאה של שעה"‪.‬‬ ‫מה הכי מאתגר בעבודה כאן?‬ ‫"האתגר הכי גדול כרגע הוא‬ ‫הקושי הכלכלי שאנחנו נתונים‬ ‫בו בשנים האחרונות והירידה‬ ‫בכמות המתנדבים‪ .‬יש לנו מוצרים‬ ‫מושקעים ויפים שהוכנו באהבה‪.‬‬ ‫הייתי שמחה אם בכל בית היה נר‬ ‫הבדלה שנקנה כאן‪ ,‬אבל אנשים‬ ‫לא מכירים‪.‬‬ ‫"כמו כן‪ ,‬עדיין קיים האתגר של‬ ‫שילוב אנשים עם צרכים מיוחדים‬ ‫בציבור הרחב הן מבחינת הנגשה‪,‬‬ ‫הן מבחינת העסקה‪ ,‬זכאות‬ ‫ללימודים וחשש של אנשים מלגור‬ ‫לצדם‪ .‬אנחנו עובדים כל הזמן כדי‬ ‫לשנות זאת‪ .‬בסופו של דבר לכולנו‬ ‫יש צרכים מיוחדים"‪ ,‬מסכמת איילת‬ ‫ורצה ליום עיון בנושא אוטיזם‪.‬‬ ‫אני נשארת לבדי בחנות‪ ,‬מוקפת‬ ‫ריחות של סבונים טבעיים‪ ,‬כיסויים‬ ‫פרחוניים לפלטת שבת‪ ,‬מפות‬ ‫שולחן יפהפיות שנתפרו במתפרה‪,‬‬ ‫נרות בשלל צבעים‪ ,‬סינרי מטבח‬ ‫ססגוניים ודקורציה מופלאה לחדר‬ ‫ילדים ששמתי עליה עין‪.‬‬ ‫בעודי שוטפת את העיניים‪ ,‬אני‬ ‫מבחינה במוכרת הביישנית‪ .‬טובית‪,‬‬ ‫בת שלושים‪ ,‬ישבה בבית שנתיים‬ ‫לפני שהגיעה לשק"ל‪ .‬עבודתה‬ ‫כקופאית בחנות נתנה לה סיבה‬ ‫לקום בבוקר ולחזור לחיים‪ .‬לצדה‬ ‫עומדת הילה היחצ"נית‪ ,‬שמשכנעת‬ ‫את העוברים ושבים להיכנס‬ ‫לחנות ומתרגשת מכל לקוח‪ .‬היא‬ ‫גם מקפידה לומר לכולם שאפשר‬ ‫להזמין נרות עם הקדשה אישית‬ ‫כמזכרת מאירועים משפחתיים‪.‬‬ ‫בדרכי החוצה אני נתקלת‬ ‫להפתעתי בפנים מוכרות‪ ,‬אחים‬ ‫של חברי ילדות שמזכירים לי‬ ‫שאנשים מיוחדים כמוהם נמצאים‬ ‫ממש קרוב‪ .‬ואולי אפילו אין מדובר‬ ‫במגבלה מסוימת או באבחון כזה או‬ ‫אחר‪ ,‬כמו שאיילת אמרה ‪ -‬לכולנו‬ ‫יש צרכים מיוחדים שאנחנו לא‬ ‫תמיד יודעים לתקשר אותם‪ .‬אך אם‬ ‫נטה אוזן אולי נשמע את הקול של‬ ‫מישהו שזקוק לנו‪.‬‬ ‫בפתח היציאה עומד נדב‪ ,‬תושב‬ ‫נטף ובעל לקות שכלית‪ ,‬שהיה איתי‬ ‫בתנועת הנוער ולא ראיתי למעלה‬ ‫מחמש עשרה שנים‪ .‬מיד זיהינו‬ ‫זה את זה והתרגשנו מהמפגש‬ ‫המחודש אחרי כל כך הרבה שנים‪.‬‬ ‫נדב שיתף אותי בכך שהוא עובד‬ ‫במחזור שקיים בתוך בניין שק"ל‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫"יש לי פה המון חברים ואני מאוד‬ ‫אוהב לבוא לפה"‪ ,‬הוא משתף‬ ‫אותי‪ .‬בהמשך הוא מספר לי שתכף‬ ‫מתחילה סדנת ההכשרה לליצנות‬ ‫רפואית‪ ,‬שהוא משתתף בה יחד עם‬ ‫עוד כמה מחבריו‪.‬‬ ‫"את התחתנת?" הוא שואל‬ ‫בהתרגשות‪" .‬כן"‪ ,‬אני עונה‪" ,‬יש לי‬ ‫גם ילדים‪ .‬מה איתך?"‪" .‬אני מאוד‬ ‫רוצה להתחתן‪ .‬יש מישהי‪ .‬אני‬ ‫עכשיו הולך לדבר איתה‪ "...‬הוא‬ ‫אומר ונפרד ממני‪.‬‬ ‫ואני חושבת לעצמי שלא במקרה‬ ‫מייצרים פה נרות‪ .‬הבניין הזה כולו‬ ‫מלא באור‪" .‬הנרות הללו קודש הם"‬ ‫ כל נר שונה מחברו‪ ,‬והחום שהם‬‫מפיצים ממיס את הלב‪.‬‬ ‫‪53‬‬