הלכות תשרי - מועצה מקומית אפרת
איתנות
מאמרים והלכות
לירח האיתנים
ולשנת השמיטה
תשע"ה
עריכה:
הרב שמעון גולן
אפשר למצוא את הלכות תשרי ושמיטה
באנגלית ובעברית באתר המועצה
The laws of Tishrei & Shmita can be found in English
and Hebrew on the municipal website at:
www.efrat.muni.il
תוכן הענינים
3
פתח דבר
4
ברכות לחג
הרב שלמה ריסקין ,מרא דאתרא
ראש המועצה הדתית ועובדיה
אפרת של מעלה -מהנעשה במועצה הדתית
5
איך ה' שופט אותנו ,הרב שלמה ריסקין מרא דאתרא
6
8
מאמרי עיון
האם שנת התע"ה היא שנת השמיטה ,פרופסור משה קופל
פרקי הלכה -הרב שמעון גולן
הלכות מועדי חודש תשרי -תשע"ה
ערכון שמיטה
הלכות שמיטה
לוחות זמנים לשנת השמיטה ,מכון התורה והארץ
זמני הדלקת נרות
10
22
25
30
36
39
זמני טבילת גברים | נשים
2
פתח דבר
חוברת זו עוסקת ב"איתנות" ,היינו ב"גבורה" ,וזאת משלוש סיבות:
הראשונה -חודש תשרי שבפתחו אנו עומדים מכונה "ירח האיתנים" .בספר מלכים א (פרק ח פסוק ב) נאמר:
ַו ּי ִָּקהֲל ּו ֶאל ַה ֶּמ ֶל ְך ְׁשלֹמֹה ָּכל ִא ׁ
יש ִי ְשׂ ָר ֵאל ְּבֶירַח ָה ֵא ָת ִנים ֶּב ָחג הוּא ַהח ֶֹדׁש ַהְּׁש ִב ִיעי .במסכת ראש השנה (דף יא
ע"א) הובאו שני טעמים מדוע נקרא החודש ירח האיתנים .לדעה שאבות האומה נולדו בתשרי ,הנימוק הוא:
"ירח שנולדו בו איתני העולם" ,ואילו לדעה שהאבות נולדו בניסן ,הנימוק הוא" :דתקיפי במצוות" ,ומפרש
רש"י" :שופר ,יום הכיפורים וסוכה ,לולב ,וערבה ,וניסוך המים".
השניה -שנת השמיטה שבפתחה אנו עומדים .את הפסוק (תהלים קג ,כ)ָּ :ברֲכ ּו ה' ַמ ְל ָא ָכיו ִּג ּב ֵֹרי כ ַֹח עֹ ֵשׂי ְד ָברוֹ
ִלְׁשמ ַֹע ְּבקוֹל ְּד ָברוֹ ,דורשים חז"ל (ויקרא רבה פרשה א)" :במה הכתוב מדבר? אמר ר' יצחק :בשומרי שביעית
הכתוב מדבר .בנוהג שבעולם אדם עושה מצוה ליום אחד ,לשבת אחת ,לחודש אחד .שמא לשאר ימות השנה.
וזה רואה שדהו בור ,כרמו בור ,נותן ארנונא (לשלטון הרומאי) ושותק .יש לך גבור גדול מזה?"
השלישית -מבצע "צוק איתן" שבשעת כתיבת שורות אלו איני יודע באיזה שלב שלו אנו נמצאים .תחילתו
בחטיפתם וברציחתם של אייל יפרח ,נפתלי פרנקל וגיל-עד שעאר בחצר האחורית שלנו בגוש עציון ,המשכו
בלחימה עיקשת בעזה וסופו (נכון לעכשיו) הפסקת אש (בפעם המי יודע כמה) .המבצע חשף את איתנותו של
העם כולו ,חיילים ואזרחים ,בחזית ובעורף.
ָתק (קהלת ד ,יב); דומה ששלוש ה"איתנויות" הללו ממקור אחד באים ,ולחד
ו ְַהחוּט ַה ְמֻׁש ָּלׁש לֹא ִב ְמ ֵה ָרה ִי ּנ ֵ
אתר סליקין .מאבות האומה ,שעמדו איתנים באמונתם מול עולם שלם ,קיבלנו את הכח לעמוד מול עולם
שלם חמושים ותקיפים במצוות .מהם קיבלנו את הכח לעמוד מול פיתויים כלכליים ,ולהעדיף עליהם את הרוח.
להוביר את שדותינו וכרמינו ולהיות ִּג ּב ֵֹרי כ ַֹח עֹ ֵשׂי ְד ָברוֹ .מכוחם בנינו גם את איתנותנו המדינית והצבאית ואת
יכולתנו להילחם במבקשי נפשנו ולנצחם.
ברוח דברים אלו שילבנו בחוברת גם את ירח האיתנים וגם את גבורת השמיטה .מאמרו העיוני של הרב ריסקין
עוסק בראש השנה ,ומאמרו של פרופסור קופל בשמיטה.
גם בפרק ההלכתי ,שנכתב על ידי ,שילבתי את הלכות ירח האיתנים עם הלכות השמיטה.
ֲטרֶת ְצ ִבי ו ְִל ְצ ִפירַת
מתאימים לסיום דברי הנביא ישעיהו (פרק כח פסוקים ה-ו)ַּ :ב ּיוֹם ַההוּא י ְִהיֶה ה' ְצבָ-אוֹת ַלע ֶ
ִּת ְפ ָארָה ִל ְׁש ָאר ַע ּמוֹ .ו ְּלרו ַּח ִמ ְׁש ָּפט ַל ּיו ֵֹׁשב ַעל ַה ִּמ ְׁש ָּפט ו ְִלגְ ב ּורָה ְמ ִׁשיבֵי ִמ ְל ָח ָמה ָׁש ְערָהְ .לרו ַּח ִמְׁש ָּפט של ימי הדין,
יבי ִמ ְל ָח ָמה ָׁש ְע ָרה ,בשערי העיר עזה.
ו ְִלגְ בו ָּרה ְמִׁש ֵ
כתיבה וחתימה טובה ,שנה טובה ומתוקה,
הרב שמעון גולן,
העורך.
3
ערב ראש השנה תשע"ה
קהילתי היקרה,
נכנסנו לחודש אלול אחרי קיץ קשה ומורכב ,קיץ של דאגה ותקווה.
בעזרת צה"ל וה' איש מלחמות ,הצלחנו להדביר את חמאס העמלקי ,גם אם עדיין
לא למחות לחלוטין .ספגנו קורבנות יקרים וקדושים – וביניהם יקירנו יובל היימן
הי"ד ,דור רביעי כאן באפרת .ויחד עם זה אנו מקווים שהשגנו שקט והרתעה
לתקופה משמעותית .דבר אחד ברור :האויב נאלץ להסכים להפסקת אש בלי
תנאים ,ולהפנים את חורבן מנהרות הגיהינום שהוא הכין לנו.
יהי רצון ששנת תשע"ה תהיה שנה שבה ייתן ה' כבוד לעמו ותהילה ליראיו ,שמחה
לארצו ,ששון לעירו וצמיחת קרן לדוד עבדו במהרה בימינו.
הרב שלמה ריסקין
מרא דאתרא
תהא שנת עבודה והצלחה.
יהי רצון מלפני שומע תפילות ,שהשנה המתחדשת עלינו לטובה ,תהא שנת ברכה
ושלום ,שנת עשיה גדולה לשם שמים ,שנת קוממיות לארצנו ,שנת בטחון ושלוה
לתושבי הדרום וכל חלקי ארץ ישראל .ונזכה להיכתב ולהיחתם בספר חיים טובים.
עליזה אלמקייס – מנהלת המשרד
בוב לנג – ראש המועצה הדתית
רמי בצלאל – מ"מ ראש המועצה הדתית ר' דוד כהן – משגיח כשרות
אריאל פרחי – משגיח כשרות
חיים שמל – גזבר
אלישבע סטולמן – חברת מועצה הדתית אילן כהן – איש תחזוקה
אורית סמואלס – חברת מועצה הדתית ר' דוד בר ניצן – אחראי עירוב
שרה נחשון – בלנית
זהבית בר ניצן – בלנית
חברי חברה קדישא
הדסה לפידות – בלנית
מתנדבי/ות המועצה הדתית
מרלין ברודר – בלנית
הילה כהן – משק בית
חמדה וובה – משק בית
4
אפרת של מעלה :מהנעשה במועצה הדתית
נישואין :מאז תחילת השנה האזרחית (מינואר) ועד היום ,פתחנו כ 120תיקי נישואין והנפקנו 5תעודות רווקות
– כן ירבו!! אנחנו ממשיכים לתת שי לכל זוג שאחד מבני הזוג הוא/היא תושבי אפרת ,שפותח תיק נישואין
באפרת .אנו עושים את מיטב המאמצים כדי שהרישום לנישואין ייעשה באופן הכי "ידידותי למשתמש" ,בזמן
הנוח לזוגות ובמאור פנים .כדי לשפר את השרות לזוגות הנרשמים לנישואין ,אנו מבקשים לתאם יום מראש
את הגעתם ,כדי שנוכל לקבלם באופן הנאות .אנחנו ממשיכים לתת שי לכל זוג שפותח תיק נישואין באפרת.
חשוב לציין כי על פי הנהלים החדשים ,לא חייבת להיות זיקה בין מקום מגוריהם של בני הזוג לבין מקום רישומם
לנישואין .אנו ממליצים בחום שתיידעו את מכריכם וקרוביכם ,גם מחוץ לאפרת ,על האפשרות להירשם
לנישואין באפרת .לזוגות הנישאים יש אפשרות לשאול עששיות לחופה ,כרטיסיות "שבע ברכות" ואף חופה.
מקוואות :בסיוע המשרד לשירותי דת ,נערכו שיפוצים במקוואות השונים:
בזית – מקווה הנשים – הוחלפו דלתות האמבטיות והמקלחונים.
ברימון – מקווה הנשים – שופצה הכניסה העליונה וגם הגישה למקווה הכלים ,לקראת וכחלק מהשיפוץ הכללי
והמקיף המתוכנן למקווה זה .ארון החשמל הועתק וכל חזות הכניסה שופצה והונגשה לטובת כלל הנשים.
בדקל – מקווה הנשים – העברנו את שיטת חימום מי המקווה וחימום המבנה (בעת הצורך) ,לשיטת חימום
חלופית ,בחימום על ידי מערכת חשמל (משאבת חום) במקום מערכת חימום על ידי גז .שיטה זו חוסכת
הן במשאבים והן באנרגיה .זהו המקווה השלישי באפרת שעובר לשיטה זו .ובכך אנו משלימים את שיטת
המקוואות באפרת להפעלה "ירוקה".
כמו כן ,המועצה המקומית אפרת קיבלה אישור עקרוני על כ ₪ 1,000,000-מהמשרד לשירותי דת ,להקמת
מקווה חדש בשכונות הצפוניות .המועצה עוסקת בימים אלו בתכנון ובתוכניות בניה לבניית המקווה בכניסה
לשכונת התמר.
עירוב :המשכנו לשפר את העירוב – התקנו חוט עירוב נפרד לעירוב מדקל ג' דרומה ,עד הכניסה בצד המערבי כולל
באזור אמת הביאר .במזרח רימון ,שיפצנו את העירוב .והחלפנו את הקטע מפארק העשור לכיוון שכונת הזית.
כשרות :אנו נותנים שירות השגחת כשרות לכ 30-בתי עסק (חנויות ,מסעדות ,קייטרינג) שונים ברחבי אפרת,
באמצעות מפקח הכשרות ר' דוד כהן והמשגיח ר' אריאל פרחי .נושא הכשרות הינו מרתק ומורכב והציבור
מוזמן לגלות ערנות .שני משגיחי כשרות עושים מלאכתם נאמנה ,אך לא תמיד הציבור "רואה" את עבודתם
כאור נכון ,ניתן לפנות בשאלות לרב גולן .באתר המועצה המקומית בספריית המועצה הדתית מופיעה רשימת
בתי העסק הנמצאים תחת השגחת המועצה הדתית וכן רמת הכשרות בכל בית עסק.
כמו כן ,לקראת שנת השמיטה ,המועצה הדתית החלה בהערכות מול בעלי העסקים הרלוונטיים ,ותפרט
בתעודות הכשרות את רמת הכשרות הכללית; כשרות רגילה או "מהדרין" ,וכן את מרכיב השמיטה; אוצר
הארץ ,היתר מכירה ,יבול נכרי.
פרישה לגמלאות :לאחרונה ,נפרדנו משני עובדות ותיקות ומסורות .הגב' עליזה אלמליח שעבדה באפרת מאז
הקמתה ,והגב' עליזה הוכשטד שעבדה כמשגיחת כשרות .המועצה הדתית מוקירה תודה ומאחלת לשתיהן
בריאות טובה ואריכות ימים.
תרבות תורנית :רכזנו ופרסמנו באתר המועצה את כל המנינים והשיעורים הקבועים באפרת .ועדת תרבות
תורנית המשותפת למתנ"ס ,מועצה המקומית והדתית ולבתי הכנסת ,ממשיכה להרחיב את פעילות התרבות
התורנית לכלל תושבי אפרת .במסגרת הפעילות המשותפת ,תוקצבו :סיורי סליחות ,הקפות שניות ,ישיבות
בין הזמנים ,קייטנות תורניות ,הצגות תורניות לילדים בחגים וכן שיעורים בבתי הכנסת (כולל מרצים אורחים).
כמו כן ניתן סיוע לאירועי הכנסות ספרי תורה ,וכן לחידון התנ"ך היישובי.
גם השנה ,המועצה הדתית בשיתוף הקרן לפיתוח אפרת רכשה סידורים וחומשים לילדי כיתות א בביה"ס
"עשה חיל" ,מכינת "אורות עציון" ולמסיימי כיתה ו' ב"עשה חיל".
בית עלמין :המועצה הדתית בשיתוף המועצה המקומית עומדים בפני סיום עבודות בניית בית ההספדים.
כמו כן ,בשיתוף המועצה הדתית גוש עציון אנו מסיימים בימים אלו את תכנון החלקה החדשה ,ואת הרחבת
בית העלמין.
5
איך ה' שופט אותנו
הרב שלמה ריסקין ,מרא דאתרא אפרת ,ראש מוסדות אור תורה
ראש השנה הוא כידוע גם יום הדין ,היום שבו ה' מעמידנו במשפט ,היום שחיינו מוטלים בו על כפות המאזניים.
אך מה בעצם שוקל ה' וסופר ומונה בשבתו בדין? האם הוא חורץ את גורלנו על סמך מעשינו בעבר ,ואולי
אפילו על סמך מעשינו בעתיד (שהרי פעולותינו בהווה מגלגלות תהליכים הרחק אל תוך העתיד) – או שמא
הוא מתבונן רק במצבנו ברגע ההווה ,רגע התפילה ,שעה שלבנו אמור להיות מלא בכוונות טובות ובחרטה,
ועל פיו הוא מכריע?
תשובה אופטימית למדי נלמדת מהקריאה בתורה ביום הראשון של ראש השנה .הגר וישמעאל המגורשים
למדבר גוועים בצמא .הגר רואה את ייסורי בנה האהוב ומתרחקת כדי לא לראות במותו; " ַו ִי ְּק ָרא ַמ ְל ַא ְך ֱא-
ֹּאמר ָל ּהַ :מה ָּל ְך ָהגָר? ַאל ִּת ְיר ִאיִּ ,כי ָׁש ַמע ֱא-ל ִֹהים ֶאל קוֹל ַה ַּנ ַער ַּב ֲאֶׁשר הוּא ָׁשם"
ל ִֹהים ֶאל ָהגָר ִמן ַה ָּׁש ַמיִם ַוי ֶ
(בראשית כא ,יז) .ה' מראה להגר באר ,והיא ובנה ניצלים ממוות .במדרש מתואר ויכוח בין הקב"ה ומלאכיו.
המלאכים טוענים שישמעאל חטא בעבר ,וצאצאיו יתעמרו בצאצאי יצחק בעתיד ,ועל כן מוטב שימות .הקב"ה
"ב ֲאֶׁשר הוּא ָׁשם" ,כפי שהוא עכשיו – ועכשיו הוא חוזר בתשובה וזכאי.
אינו מסכים :צריך לדון את ישמעאל ַּ
הקב"ה שופט ומזכה את ישמעאל "באשר הוא שם" – וכך גם את כולנו.
על כן נבחרה פרשייה זו להיקרא בתורה בראש השנה .גם אם חטא וגם אם יחטא ,תפילה כנה של תשובה
וחרטה יכולה לזכות כל אחד ביום הדין.
אלא שהשקפה אופטימית זו על הסליחה והמחילה איננה ההשקפה היחידה בנושא .בתורה מופיעה גם פרשת
בן סורר ומורה ,הזולל וסובא ואינו שומע בקול אביו ואמו ,שדינו מוות (דברים כא ,יח-כא) .הגמרא מנמקת את
חומרת הדין הזה באומרה כי בן סורר ומורה "נהרג על שם סופו" (בבלי ,סנהדרין סח ע"ב) .כידוע ,חז"ל הוסיפו
ואמרו כי "בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות .ולמה נכתב? דרוש וקבל שכר" (שם עא ע"א).
מדוע הבן הסורר נידון על פי העתיד הצפוי לו ,ואילו ישמעאל נידון רק על סמך מצבו הנוכחי? האם יש כאן
סטנדרט כפול? הרא"ם ,רבי אליהו מזרחי ( ,)1526–1448מסביר שההבדל נובע מכך שבשעת הדין ישמעאל עוד
היה זכאי ,ואילו הבן הסורר והמורה כבר חייב .הט"ז (בעל ה'טורי זהב' ,רבי דוד בן שמואל הלוי; ,)1667–1586
מסביר בפירושו על פירוש רש"י לתורה 'דברי דוד' כי אצל ישמעאל החשש היה מהמעשים של צאצאיו בעתיד,
ואילו הבן הסורר עתיד לחטוא בעצמו.
הרשו לי להציע פתרון נוסף ,שאפשר ללמוד ממנו גם על היחסים בין הורים וילדיהם ובין א-לוהים ואדם.
נתחיל בקושיות נוספות על דין בן סורר ומורה .מדוע הוא נהרג בלי שניתנת לו הזדמנות לחזור בתשובה? ועוד,
הגמרא במסכת סנהדרין אומרת שאם הוריו של הבן מוחלים לו – מחול לו והוא פטור מעונש .מדוע? אם הוא
נענש על מעשיו העתידיים ,מה עוזרת מחילתם של הוריו על מעשיו בעבר? העתיד הוא הקובע ,וכאן אין יפה
כוח מחילתם של הוריו!
התשובה לכל אלה נעוצה בטבעם של יחסי הורים וילדים .ילדים הם לפעמים בעייתיים ,מרדנים ואפילו עבריינים,
אבל כל עוד הם מצויים במגע מתמיד עם הוריהם ,עם הדור הקודם המנחיל להם מסורת ומוסר ,פתחי תשובה
פתוחים להם .הגר מצטיירת במדרש כאישה בעלת אופי ומוסריות נדירים .אברהם נושא אותה לאישה אחרי
מות שרה – לפחות על פי אותו מדרש האומר שקטוּרה היא הגר .כל עוד ישמעאל שומר על קשרי משפחה
קרובים איתה ,הוא עשוי לחזור בתשובה .משום כך הוא נידון על פי מצבו הנוכחי ולא על פי עתידו.
מוסר אביו ותורת אמו .כאשר הוריו שלו
לעומת זאת ,הבן הסורר והמורה ביתק את כל קשריו עם עברוִ ,עם ַ
מסגירים אותו לבית הדין ולא מוחלים לא ,הם מוותרים עליו – ואפסה התקווה שיחזור אי פעם בתשובה .על
כן יש לדון אותו על פי עתידו הבלתי נמנע .רק מחילת ההורים ,רק אהבתם הנאבקת בשנאה ,רק סירובם להסיר
מל ּבם ,יוכלו לשבור את שרשרת גלגלי השיניים שכבר החלה בפעולתה .עתהִ ,משורה ישחרר לא רק המוות.
אותו ִ
המחילה פותחת דלתות פיוס ושערי תשובה – לא רק במקרה של הבן הסורר ,אלא גם לכולנו בימי הדין שלנו.
על פי המסורת של יהודי אתיופיה ,היום שיוסף פגש בו שוב את יעקב אביו אחרי עשרים ושתיים שנות ניכור
חל בי' בתשרי ,התאריך שלימים נקבע בו יום הכיפורים .הקשר הרעיוני ברור .אב מייצג את המסורת ,את העבר,
את עולם השורשים .אם אני יכול לצלוח את המרחק שביני לבין אביַ ,עם ישראל יכול לצלוח את המרחק שבינו
6
לבין אלוקים ולגבור על הזרות .והקב"ה ,אבינו שבשמיים ,מוכן תמיד לסלוח .זרועותיו פשוטות וידיו מושטות
ושערי שמיים פתוחים תמיד לרווחה לקבל את בניו התועים.
רב אחד שבנו עזב את דרך התורה ,וככל הנראה נעשה קומוניסט ,פנה בלב שבור לראי"ה קוק ושאל אותו אם
הוא חייב לזרוק את הבן מהבית ולנתק איתו את הקשר .בתשובתו (איגרת קל"ח) כתב לו הרב קוק שהוא צריך
לעשות את ההפך הגמור :להשיב לבנו אהבה טהורה ובלתי מותנית .לבסוף ינֵצו בלב העלם רגשות של תשובה.
הרגש יוליד מעשה ,והמעשה יצמיח אמונה.
הרב קוק מייעץ לאב להיות הראשון שיושיט יד .להבטיח שהמשפחה תישאר מלוכדת .למתוח גשר בינו לבין
בנו .על ידי כך יציל האב את בנו מלהיות בן סורר ומורה .הסליחה מוחקת גם עתיד שנראה כי נחרץ .התשובה
אפשרית.
זה המפתח לראש השנה מוצלח .ה' שומע את שוועתנו כאשר הוא יודע שלבותינו פתוחים תמיד לילדינו
של ּבו שלוֹ פתוח תמיד לקראתנו .ואז הוא דן אותנו על פי מצבנו ביום הדין" ,באשר אנחנו שם",
ממש כפי ִ
שבים בתשובה שלמה לפניו.
שנה טובה.
7
האם שנת התשע״ה אכן שנת השמיטה?
פרופסור משה קופל ,בית הכנסת המרכזי שכונת הדקל
לכאורה ,מוסכם על הכל ששנת ה׳ תשע״ה היא שנת השמיטה .אלא שהדבר אינו פשוט כלל ועד לפני כמה
מאות שנה עוד נחלקו החכמים בעניין קביעת שנת השמיטה.
כדי לחשב את שנת השמיטה אנו זקוקים לקבוע מסמרות בשני עניינים :שיטת החישוב (מה המחזור הרלבנטי
לקביעת שנת השמיטה) ונקודת התחלה מוגדרת (שנת שמיטה ידועה לפי מניין שנים מוסכם) .את כל אחד
משניים אלה נשיג רק ביגיעה מרובה.
לגבי שיטת החישוב ישנה מחלוקת תנאים (נדרים סא .).החכמים סוברים שמונים שבע שמיטות ואז שנת
החמישים היא יובל ,ושנת יובל זו אינה ממניין השמיטות .כלומר ,בשנת חמישים ואחד מתחילים שוב מחזור
של חמישים שנה .רבי יהודה סובר ששנת היובל נחשבת לשנה הראשונה של השמיטה הבאה ,כך שכל שנה
שביעית היא שמיטה ,ואין היובל מפריעה למחזור זה.
נחלקו הראשונים אם הלכה כחכמים או כרבי יהודה .הרמב"ם פוסק כחכמים אבל נאלץ להתמודד עם השאלה
האם לשיטת החכמים מונים את שנת היובל לשם חישוב השמיטות גם בתקופות שאין היובל נוהג (דהיינו,
כאשר אין "כל יושביה עליה") .ההכרעה בעניין תלויה ביישוב סתירה לכאורה בין שתי סוגיות הש"ס.
הגמרא בערכין יב :טורחת לחשב את שנות השמיטה והיובל החל מחלוקת הארץ בימי יהושע בן נון ועד חורבן בית
שני ,בין לשיטת החכמים ובין לשיטת רבי יהודה .מסוגיה זו משמע שלשיטת החכמים מונים שנת היובל לחישוב
שנת השמיטה גם כשאין יובל נוהג (כל תקופת בית שני) .מאידך ,בגמרא בעבודה זרה ט .מציע ר' הונא בריה דר'
יהושע שיטה לחישוב שנות השמיטה המניחה שכל שנה שביעית היא שמיטה ,ללא התחשבות בשנת היובל.
ביישוב הסתירה בין הסוגיות יש שתי דרכים .אחת היא לייחס את הסוגיה בעבודה זרה לשיטת רבי יהודה .כך,
למשל ,הרמב"ם (שכאמור ,פוסק כחכמים) בהלכות שמיטה ויובל ג:ד אינו מתחשב בסוגיה זו ,ומחשב את שנות
השמיטה והיובל עד לימיו ,יותר מאלף שנה אחרי החורבן .מאידך ,הגאונים ,מיישבים את הסוגיות בדרך אחרת.
לפי הגאונים ,גם החכמים יודו שאין מונים שנת יובל כשאין בית המקדש קיים .כך הסוגיה בערכין מתחשבת
בשנות היובל לשיטת החכמים בתקופת בית שני (אף שלא קיימו את היובל למעשה באותה תקופה) ,אבל רב
הונא לא התחשב בשנת היובל כי הוא התייחס רק לתקופה שאחרי החורבן.
יוצא ,אם כן ,כי כעקרון יש מחלוקת האם מתחשבים בשנת היובל לאחר חורבן הבית .אלא שהרמב"ם קובע
(שם הלכה ה) שלמעשה המנהג בארץ ישראל כשיטת הגאונים ש"משליכין אותן שבע שבע" ,כלומר כל שנה
שביעית היא שמיטה ואין מתחשבים בשנת היובל ,ולכן "כפי חשבון זה אנו מורים ...שהקבלה והמעשה עמודים
גדולים בהוראה ובהם ראוי להתלות".
נותר לנו אם כן רק לקבוע שנה להתחלת החישוב .כאמור ,הגמרא בערכין מתחילה את החישוב מחלוקת הארץ
בימי יהושע בן נון .חישוב זה סובל מכמה וכמה נקודות של אי וודאות עובדתית והלכתית .אבל לכל אלה אין
השפעה מכרעת לענייננו מכיוון שבסופו של דבר מוסכם בסוגיה שם "שכשחרב הבית בראשונה ...מוצאי
שביעית היתה" ומפורש שם שכך גם בבית שני .יוצא לפי זה שמספיק למנות "שבע שבע" מהשנה הקודמת
לחורבן בית שני והכל יבוא על מקומו בשלום.
אלא שנפלו שתי מחלוקות בפירוש האמרה "שכשחרב הבית בראשונה ...מוצאי שביעית היתה" .ראשית כל,
מהי שנת חורבן בית שני? האם שנת החורבן היא שנת הארבע מאות ועשרים לבניינה (כשיטת רש"י בע"ז שם),
היוצא (לפי התאריך המסורתי לבניין הבית) שנת ג׳ תתכ״ט ( 69למניינם) או שנת הארבע מאות עשרים ואחת
לבניין הבית (כשיטת התוספות שם) ,כלומר שנת ג' תת"ל ( 70למניינם)? שנית ,האם פירוש המילים "כשחרב
הבית מוצאי שביעית היתה" הוא ששנת החורבן היתה השנה לאחר השמיטה או שמא שחודש אב של שנת
החורבן היה בסוף שנת השמיטה עצמה.
רבינו תם סובר ששנת החורבן היא שנת ג' תת"ל ושנת השמיטה היתה בשנה הקודמת ,היא שנת ג' תתכ"ט.
הרמב"ם סובר כוותיה ולא מטעמיה .לפי הרמב"ם ,שנת החורבן היא שנת ג' תתכ"ט ,והיא היא שנת השמיטה.
אולם ,בצירופים שונים של השיטות בפירוש הסוגיה ניתן גם להסיק ששנת השמיטה הסמוך לחורבן היתה
שנת תתכ"ח או שנת תת"ל.
8
הכרעה בעניין לא נתקבלה בקלות .בתקופה אחרי גירוש ספרד ,כשחלק מחכמי ספרד הגיעו לארץ ישראל,
נתעוררו מחלוקות קשות לגבי קביעת שנת השמיטה .בשנת ה' רס"ד ( 1504למניינם) ר' לוי בן חביב (המהרלב"ח),
מגדולי ספרד שברח לפורטוגל ומשם לסלוניקי ,נזקק לשאלה בעניין זה שנשלחה אליו על ידי חכמים בארץ
ישראל .מתשובתו (סימן קמג) אנו למדים כי "במקום אשר אמר ה' כי יפלא כו' וקמת ועלית נהפוך הוא כי שם
הספק והמבוכה מחלוקת וקטטה רבה" .המהרלב"ח הכריע כדעת ר"ת והרמב"ם .אולם ,גם בשנות השמיטה
הבאות נתעוררו מחלוקות עד שהמהרלב"ח עצמו עלה ונתקבל כרבה של ירושלים ,ובשנת ה' רצ"ב נתקבלה
הכרעתו על ידי כל חכמי א"י .וכן פסקו השו"ע (יו"ד שלא:יט) והרמ"א (חו"מ סז:א) שהבסיס לחישוב שמיטין
הוא ששנת ג' תתכ"ט שנת שמיטה היתה .כך יוצא ששנת ה׳ תשע״ה הבעל"ט ,שהיא )278*7 =(1946שנים
אחרי שנת ג׳ תתכ״ט ,שנת שמיטה היא.
נסיים בעובדה פיקנטית .העדות העתיקה ביותר לשנת השמיטה לפי שנת היצירה כפי שאנו מונים היא משנת
תשע"ה ,אבל ,כמובן ,לא ה' תשע"ה הבעל"ט אלא ד' תשע"ה ,בדיוק לפני אלף שנה .וכך כותב ,רבי יאשיה
ברבי ,ראש ישיבת גאון יעקב ,כתאריך לאגרת (שפורסם ע"י רש"א פוזננסקי והובא ע"י הרב ש"י זוין בספרו
"לאור ההלכה")" :ביום שישי בשבעה ימים בחודש אייר שנה ראשונה לשבוע דהיא שנת ארבעת אלפים ושבע
מאות ושבעים וחמש במדינת רמלה הסמוכה ללוד ".גם מקור עתיק זה מאשש את הקביעה המקובלת כיום
ששנת ה' תשע"ה היא אכן שנת השמיטה.
9
הלכות מועדי חדש תשרי -תשע"ה
חדש אלול וימי הסליחות
א .חדש אלול במסורת ישראל הוא חדש הרחמים והסליחות מקדמת דנא; כשחטאו ישראל בעגל ונשתברו
הלוחות ,עלה משה להר סיני לבקש רחמים וסליחה על החטא .עלייתו האחרונה להר היתה על פי המסורת
בראש חדש אלול ,ושהה שם ארבעים יום עד יום הכפורים ,שאז נמחל לישראל סופית חטא העגל.
ב .דורשי רשומות מצאו רמזים שונים לחדש אלול ,וביניהם ראשי התיבות של הפסוקים :אני לדודי ודודי לי (שיר
השירים ו) הרומז לתפילה ,ומל ה' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך (דברים ל) הרומז לתשובה ואיש לרעהו ומתנות
לאביונים (אסתר ט) הרומז לצדקה ,לקיים מה שנאמר" :ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה".
ג .נהגו יראים ושלמים בכל קהילות ישראל לקבל על עצמם קבלות והנהגות מיוחדות בחדש זה .להוסיף בתורה
ובתפילה ולהדר בכל מה שאפשר .הנהגות אלו מהוות הכנה נאותה לימים הנוראים בתחילת חדש תשרי.
ד .מנהג הספרדים ועדות המזרח להשכים לאמירת סליחות מראש חדש אלול ,כלשון השולחן ערוך (אורח
חיים סימן תקפא סעיף א)" :נוהגים לקום באשמורת לומר סליחות ותחנונים מראש חדש אלול ואילך עד יום
הכפורים ".יש נוהגים להתחיל מראש חדש כמשמעות לשון השולחן ערוך ,ויש המתחילים מב' באלול( .השוני
במנהגים נובע כנראה מהבדלי מסורות אם משה עלה להר סיני בא' באלול או בב' בו) .מנהג האשכנזים אינו
כן אלא "עומדים באשמורות לומר סליחות ביום א' שלפני ראש השנה ,ואם חל ראש השנה ביום ב' או ג' ,אז
מתחילין מיום א' שבוע שלפניו" כלשון הרמ"א שם .השנה מתחילים אפוא בני אשכנז את אמירת הסליחות
במוצאי שבת פרשת "נצבים וילך" (או ביום א' כ"ו באלול באשמורת הבקר).
ה .לשון השולחן ערוך כאמור לעיל הוא" :נוהגים לקום באשמורת לומר סליחות ותחנונים" ,והמשנה ברורה
על אתר (וכן אחרונים נוספים) כתב" :דסוף הלילה הקב"ה שט בעולם הזה והוא עת רצון" ,ואף שדברים אלו
אינם מובנים לנו ,כוונתם ברורה שהזמן העדיף לאמירת סליחות הוא באשמורת הבקר (ומן הסתם הכונה
היא לפני הנץ החמה .לפי המגן אברהם הכונה לשלש השעות האחרונות של הלילה).
ו .לגבי אמירת סליחות לפני חצות הלילה ,מובא ב"שערי תשובה" (בשולחן ערוך שם) בשם מהר"ם זכותא:
"יש מקומות שאומרים סליחות בערבית וישתקע הדבר שאין ראוי להזכיר י"ג מדות כי אם בעת רצון .והיושב
שם בעת שאומרים ישב וידום או יאמר מזמורים ,אך הווידוי יכול לומר .אך במוצאי שבת אסור עד אחר חצות
משום קדושת שבת ".היינו :י"ג מידות שהן עיקר הסליחות -אין להזכיר קודם חצות הלילה ,אולם וידוי מותר
לומר אף קודם חצות (פרט למוצאי שבת) .אמנם ר' משה פיינשטין (שו"ת אגרות משה ,או"ח ב סימן קה)
כתב" :אך אם הוא באופן שאי אפשר מחצות ולהלן ,ויתבטלו אותו הצבור מסליחות ,יש להתיר בגדר הוראת
שעה גם מתחלה (לכתחילה) ,כי בדברים אלו אין מקור מגמרא אלא הם מדברי רבותינו האחרונים על פי ספרי
הקבלה שמסתבר שאין בזה ענין איסור אלא שאין מועילין בכח י"ג מדות שיש הבטחה שלא יחזרו ריקם אלא
כסתם תפלה ,ולכן כדי שלא יתבטלו מלומר סליחות שלא יהיה להצבור שום התעוררות לתשובה טוב יותר
לומר אף מתחלה הוראת שעה" והוא מוסיף ומסכם" :ואם אפשר יכוונו בשליש הלילה שלהמחבר בסימן א'
סעיף ב' שטוב להתחנן בשעות שהמשמרות משתנות שהתפלה רצויה אז ..ובשעת הדחק כזה יש לסמוך על
זה" .בספר "ילקוט יוסף" דחה דעה זו מכל וכל וכתב" :כל מי שחלק לו ה' ומבין בתורת הנסתר יודע שענין
זה קרוב לקיצוץ בנטיעות ח"ו ,ולכן במקום שנהגו לומר סליחות בתחילת הלילה ראוי למנעם ולבטל מנהגם,
כי מנהג בטעות הוא ואין לו משען ומשענה".
ז .לגבי אמירת סליחות בשעות מאוחרות יותר של הבקר ,נכתב בערוך השולחן (תקפא ,ד)" :בהרבה מהסליחות
נזכר שאמירתנו היא בלילה וקודם עלות השחר ,כמו 'בזעקם בעוד ליל' או 'באשמורת הבקר' וכיוצא באלו,
ועכשיו שבהרבה מקומות אומרים סליחות בעוד שכבר היום גדול והוה דובר שקרים .לכן ידלגו תיבות אלו".
ח .מכל הנ"ל משמע שסדר העדיפויות לענין זמן אמירת סליחות הוא כדלקמן:
א .הזמן האידיאלי הוא בסוף הלילה ולהשתדל לסיימם לפני הנץ החמה (בר"ח אלול הנץ החמה הוא
בשעה 06:07ובכ"ו באלול בשעה .)06:23
ב .ניתן לומר סליחות גם בלילה אחר חצות (בשבוע האחרון של אלול חצות הלילה הוא בשעה .)24:32
ג .עדיף לומר סליחות יותר מאוחר בבקר (אחר הנץ החמה) מאשר לפני חצות הלילה (שגם המתירים,
10
מתירים רק בשעת הדחק).
ט .מנהג אשכנז לתקוע בשופר כל בוקר אחרי התפילה מיום שני של ראש חדש אלול ,עד בערב ראש השנה
(ולא עד בכלל) .מנהג עדות הספרדים לתקוע בשופר תשר"ת תש"ת תר"ת בעת אמירת י"ג מידות בזמן
אמירת הסליחות.
י .כמו כן מנהג להוסיף מיום ב' דראש חדש אלול ,בבקר ובערב (יש נוהגים לאחר מנחה ויש נוהגים לאחר
ערבית) עד הושענא רבה ,לאחר התפילה את המזמור "לדוד ה' אורי וישעי" .בקהילות רבות של עדות המזרח
נוהגים לומר פרק זה כל השנה ,אולם אלו שאינם נוהגים כך -אומרים פרק זה בחדש אלול.
ערב ראש השנה
א .בערב ראש השנה מרבים באמירת סליחות ,ואפילו ָא ֵבל רשאי לצאת מביתו לאמירת סליחות.
ב .אחרי תפילת שחרית נהוג להתיר נדרים (ויש דוחים זאת לערב יום הכיפורים) .מנהג האשכנזים שכל שלשה
אנשים יכולים להתיר הנדרים .קיימים שני מנהגים עיקריים בנוהל ההתרה :יש נוהגים שכל אחד עומד בפני
שלשה ומבקש להתיר נדריו ,ויש נוהגים שמספר אנשים עומדים יחד בפני שלשה (ואח"כ אפשר להפוך
תפקידים) .מנהג הספרדים להושיב כדיינים שלשה מחשובי הקהל ,כל הקהל עומד לפניהם ,אחד מקריא
את הנוסח בקול והשאר בלחש.
ג .אין אומרים תחנון (נפילת אפים) בערב ראש השנה בתפילת שחרית ומנחה ,אולם נופלים אפים בסוף
הסליחות גם אם סיום הסליחות הוא אחר הנץ החמה.
ד .אף על פי שרצוי לגברים לטבול במקוה בכל ערב שבת וערב יום טוב ,יש להקפיד בזה במיוחד בערב ראש
השנה ובערב יום הכיפורים.
ה .השנה ,בגלל שראש השנה חל בימים חמישי וששי ,יש לעשות "ערוב תבשילין" בערב ראש השנה ,על מנת
לאפשר הכנות (בישול) לשבת .העקרונות ההלכתיים של הערוב הם כדלקמן:
.1מן התורה מותר לאפות ולבשל מיום טוב לשבת ,אולם חכמים גזרו שלא לעשות כן ,שמא יתירו לבשל
מיום טוב לחול (שלדעות מסוימות הוא אסור מן התורה ולוקים עליו) ,אולם הם התירו זאת על ידי "ערוב
תבשילין" הנעשה בערב יום טוב.
.2עיקרון הערוב הוא ,שנראה שהאדם מתחיל את הכנותיו מערב יום טוב ,וביום טוב הוא רק ממשיך ומשלים.
.3ערוב תבשילין נעשה על ידי פת (ששיעורה כזית לפי מרן וכביצה לפי הרמ"א) ותבשיל (ששיעורו כזית).
השיעורים הנ"ל תקפים גם אם מרובים בני הבית .מנהג העולם הוא לעשות זאת על ידי לחמניה וביצה
קשה (שיהיו ראויים לאכילה בשבת) .מומלץ ורצוי לאכול את "הערוב" במהלך השבת (לפי המשנה
ברורה רצוי להשתמש בפת כ"לחם משנה" בסעודות השבת ,ולאכלה בסעודה שלישית).
.4אם אבד הערוב לפני כניסת השבת :אם אבדה הפת ונותר התבשיל -מותר להכין מיום טוב לשבת ,אולם
אם אבד התבשיל ולא נותר ממנו כזית -אין להכין.
.5מצוה על כל אדם לעשות ערוב תבשילין ,ומצוה על הרב לערב על כל בני עירו (למעשה לפי נוסח הערוב
המודפס בסידורים ,כל אדם מערב עבור כל בני העיר) .במקרה כזה על הרב לזכות את הערוב באמצעות
אדם אחר (רצוי לא מבני ביתו) לטובת כל אנשי העיר.
.6מי ששכח לעשות ערוב תבשילין ,יכול לסמוך בדיעבד על ערובו של הרב ,אולם אם שכח לעשות זאת
פעמיים ברציפות ,הוא נחשב "פושע" ואינו יוצא בערוב הרב .לפי הרב עובדיה ,בזמן הזה כוונת הרב היא
לערב גם עבור ה"פושעים" ,ולכן גם מי ששכח מספר פעמים ,יכול לסמוך על עירוב הרב.
.7בשולחן ערוך (תקכז יג) נפסק" :אף על פי שהניח ערוב ,אינו יכול לבשל מיום טוב ראשון לשבת" ,היינו
ההיתר הוא רק להכין מיום ששי לשבת ,ולא מיום חמישי (א' דראש השנה) .ובדיעבד ,אם הכין ,כתב
המשנה ברורה שאם אין לו אוכל אחר לשבת -רשאי לאכלו.
.8מי שמכין את כל בישולי החג והשבת מערב ראש השנה ,לכאורה אינו צריך להניח עירובי תבשילין ,אולם
מכיון שכולם חייבים בהדלקת נרות שבת מבעוד יום ,סוברים רוב הפוסקים שיש להניח עירובי תבשילין
ללא ברכה .ברור שמי שמתכנן לבשל אפילו תבשיל אחד בראש השנה עצמו ,חייב להניח עירובי תבשילין
בברכה.
11
ראש השנה
א .בליל א' דראש השנה מדליקים נרות ומברכים "להדליק נר של יום טוב" ו"שהחיינו" .אשה שהדליקה נרות
אינה מברכת שוב "שהחיינו" בקידוש.
ב .גם בליל ב' של ראש השנה מברכים "שהחיינו" ,ובכדי לצאת מידי ספק נוהגים ללבוש בגד חדש ,או לאכול
פרי חדש.
ג .אחרי היציאה מבית הכנסת נוהגים לברך איש את רעהו בברכת "לשנה טובה תכתב" ויש מוסיפים "ותחתם".
עושים כן אף בליל ב' דראש השנה.
ד .אחר הקידוש אוכלים מאכלים שונים שענינם סימנים לשנה טובה .קיימים מנהגים שונים בענין ,וינהג כל
אחד לפי מנהגו.
ה .נוהגים בא' דראש השנה אחרי תפילת מנחה ,ללכת למקור מים לאמירת פסוקי תשליך (מנהג הגר"א שלא
לאמרו).
ו .עדיף לא לישון ביום ראש השנה (ולכן יש מקפידים להתפלל מיד בהנץ החמה) ,ואם הוא עייף מאד ,מותר
לישון אחרי חצות היום .יושב בטל דומה למי שישן .רצוי לקבוע סדר ללימוד תורה ,או לאמירת תהלים.
ז .אין לעשות שום הכנות מיום א' דראש השנה ליום השני ,ויש להמתין עד צאת הכוכבים (ללא "תוספת" כמו
במוצאי שבת ,ולמעשה לא לפני ,)19:05כולל הדלקת נרות .מנהג טוב הוא לאחר במקצת את תפילת ליל
ב' דראש השנה ,ולהקדים לתפילה שיעור או שיחה מעניני דיומא ,על מנת לאפשר להכין בנחת את הדרוש
לסעודת הלילה (לאחר צאת הכוכבים ,כאמור).
ח .מוצאי יום ב' דראש השנה השנה הוא ליל שבת ,לכן אין מבדילים אלא רק מקדשים קידוש לליל שבת .אפשר
להקדים את קבלת השבת מפלג המנחה .תפילת קבלת שבת מקוצרת כמו בחג או בחול המועד .ב"זכות"
ערוב תבשילין (שפורט לעיל) מותר לעשות הכנות מראש השנה לשבת .הדלקת נרות בזמן "הרגיל".)18:15( :
תקיעת שופר
א .שמיעת קול השופר היא המצווה העיקרית של היום .התוקע חייב להיות בקיא בדיני שופר כדי להוציא את
השומעים ידי חובתם.
ב .לפני תקיעת שופר – התוקע מברך "לשמוע קול שופר" ו"שהחיינו" .הוא צריך לכוון להוציא את השומעים
ידי חובתם בברכות ובתקיעות .השומעים צריכים לכוון לצאת ידי חובתם בברכות ובתקיעות של התוקע.
יש לענות אמן אחרי הברכות ,אבל אין להפסיק באמירת "ברוך הוא וברוך שמו".
ג .אין להפסיק בדיבור שאיננו קשור לתפילה ותקיעה מלפני הברכה הראשונה ועד אחרי כל התקיעות.
ד .תקיעות השופר מחולקות לשלש "קבוצות":
א 30 .קולות לפני תפילת מוסף ,והם נקראים תקיעות דמיושב.
ב .בזמן אמירת ברכות מלכויות זכרונות ושופרות ,והם נקראים תקיעות דמעומד .יש הנוהגים לתקוע גם
בתפילה בלחש וגם בחזרת הש"ץ ( 60קולות) ,ויש נוהגים לתקוע רק בחזרת הש"ץ ( 30קולות).
ג .לאחר סיום חזרת הש"ץ ,משלימים ל 100קולות.
ה .אע"פ שנשים פטורות מתקיעת שופר (שהיא מצוות עשה שהזמן גרמא) החמירו על עצמן לשמוע קול
שופר.
ו .יש להקפיד מאוד שיהיה שקט מוחלט בשעת התקיעות .ולכן אף שבכל השנה אין להביא לתפילה ילדים
קטנים מאוד שמפריעים ,בראש השנה יש להקפיד יותר .על כל הורה לקבל על עצמו אחריות עבור ילדיו.
ז .אחר היציאה מבית הכנסת אסור לגדול לתקוע בשופר ,אלא אם כן הוא צריך להוציא אחרים ידי חובתם,
אבל לילדים מותר לתקוע כל היום כדי ללמוד.
עשרת ימי תשובה
א .שבת ,ג' בתשרי (פרשת "האזינו") ,נקראת "שבת שובה" ומפטירין "שובה ישראל" (הושע י"ד) .נהוג שהרב
דורש כדי לעורר אנשים לתשובה.
ב .יום ראשון ד' בתשרי הוא תענית ציבור (צום גדליה שנדחה) .תחילת הצום בעלות השחר ( )04:58וסיומו
12
בצאת הכוכבים (בשעה ,18:49לפי דעת הרב טוקצ'ינסקי שבצום גדליה סיום התענית הוא 17דקות אחר
השקיעה) .מותר לאכול קודם עלות השחר רק אם התנה לפני שהלך לישון ,לדעת רמ"א מותר לשתות ללא
תנאי .חולים (אף שאין בהם סכנה) פטורים מהתענית .מעוברות ומניקות – לדעת מרן פטורות מהתענית
באופן מוחלט ,ולדעת הרמ"א רק אם הן "מצטערות הרבה" ,ולמעשה נוהגים להקל .נערים ונערות שלא הגיעו
לגיל מצוות פטורים מהתענית ויכולים לאכול כרגיל .השנה ,בגלל שהצום "נדחה" גם חתן וכלה בשבעת ימי
המשתה וגם בעלי ברית (אבי הבן ,המוהל והסנדק) פטורים מלהתענות.
ג .בימי החול שבעשרת ימי תשובה ממשיכים באמירת סליחות.
ד .בתפילת העמידה אומרים "המלך הקדוש" ו"המלך המשפט" ,ומוסיפים "זכרנו לחיים"" ,מי כמוך"" ,וכתוב"
ו"בספר חיים" .אם שכח ואמר "הא-ל הקדוש" ולא זכר תוך כדי דיבור לומר "המלך הקדוש" – חוזר לראש
התפילה .שכח את שאר ההוספות – אינו חוזר (לפי הרב עובדיה ,אם טעה ב"המלך המשפט" חוזר לברכת
"השיבה" ,ואם סיים את כל התפילה ,יתפלל שוב בתורת נדבה).
ה .בסיום תפילת העמידה מוסיפים אבינו מלכנו (לדעת הרב עובדיה יש מקום לומר "אבינו מלכנו" גם בשבת).
ערב יום הכיפורים
א .מצווה לאכול ולשתות בערב יום הכיפורים ואסור להתענות.
ב .מקצרים בסליחות ואין אומרים תחנון ,אולם מכיון שיום הכפורים חל בשבת -אומרים אבינו מלכנו.
ג .אף על פי שמרן הבית יוסף התנגד למנהג הכפרות ,בני אשכנז (וגם רבים מהספרדים) נוהגים כדעת הרמ"א
לעשות כפרות .יש השוחטים תרנגול (או תרנגולת) ויש הנותנים צדקה לעניים – כל אחד לפי מנהגו.
ד .אין יום הכיפורים מכפר על עבירות בין אדם לחברו אלא אם כן פייס את חברו .לכן חיוב גמור על כל אדם
לפייס את חברו בערב יום כיפור (לכל המאוחר .עדיף לעשות זאת מיד ולא לתת למריבות להימשך) .ראוי
לכל אחד לסלוח בלב שלם לכל אחד מישראל שחטא נגדו ,אפילו לא ביקש ממנו מחילה.
ה .גם מי שטבל בערב ראש השנה ,חייב לטבול שוב בערב יום הכיפורים.
ו .במנחה בערב יום הכיפורים ,לפני הסעודה המפסקת ,אומרים וידוי.
ז .אפשר לאכול עד לפני שקיעת החמה ,אולם רצוי לסיים לקראת הדלקת נרות (בשעה )18:06כדי להוסיף
מחול על הקודש.
ח .מי שסיים את הסעודה מוקדם – מותר לו לאכול אחר כך ,ובלבד שיתנה על כך לפני ברכת המזון.
ט .בערב יוה"כ מדליקים נרות ומברכים "אשר קידשנו במצוותיו וצוונו להדליק נר של שבת ושל יום הכיפורים"
ו"שהחיינו" .מי שברך "שהחיינו" בהדלקת נרות ,אין לו לברך שוב בבית הכנסת.
י .נהוג להדליק נרות נשמה.
יא.פורסים מפה לבנה על השולחן ולובשים בגדים לבנים .יש הנוהגים ללבוש קיטל .מברכים את הילדים לפני
ההליכה לבית הכנסת .מתעטפים בטלית גדול (בברכה) לפני שקיעת החמה (.)18:26
יום הכיפורים
א .יום הכיפורים לילו כיומו לכל דבר.
ב .מלבד איסור מלאכה ,יום הכיפורים אסור באכילה ,שתייה ,רחיצה ,סיכה ,נעילת הסנדל ותשמיש
המיטה .חולים/ות ,יולדות ,מניקות ומעוברות חייבים עקרונית להתענות ביום הכיפורים ,חוץ מחולה
שיש בו סכנה ויולדת תוך שלושה ימים ,או שבעה ימים אם היא מרגישה חולשה .בכל מקרה של
בעיה יש להתייעץ עם רופא ומורה הוראה .ילדים מגיל תשע מתחילים להתענות כמה שעות לפי מצב
בריאותם .כמו כן ,גם ילדים נמנעים מרחיצה ומנעילת נעלי עור ביום הכיפורים .רחיצה אסורה לגמרי
– פרט לנטילת ידיים בבוקר ואחרי השירותים (רק האצבעות) ,רחיצה לרפואה ,ורחיצה להעביר לכלוך
ממש (לא זיעה) .כהנים העולים לדוכן נוטלים את כל היד .סיכה מותרת לרפואה בלבד .אסור לנעול
נעליים של עור ,ואפילו נעליים שיש בהם קצת עור .עדיף לנעול רק נעלי בית רכות וכדומה ,שאינן
מגינות על הרגל כמו נעליים רגילות .ביום הכיפורים בלילה וביום -בני זוג חייבים לנהוג בכל ההרחקות
ביניהם כאילו אשתו נדה.
13
ג .לוח זמנים לסיום יום הכיפורים:
א .שקיעת החמה (הזמן האחרון לברכת כהנים בתפילת נעילה) .18:24 :לפי הרב עובדיה יוסף ניתן לברך
ברכת כהנים עד .18:37
ב .תקיעת שופר18:45 :
ג .סיום הצום18:57 :
ד .במוצאי יום הכיפורים נהוג לקדש את הלבנה .יש מקפידים להבדיל ולטעום משהו לפני קידוש הלבנה כדי
לברך בשמחה.
ה .הבדלה כמו במוצאי שבת רגילה .ברכת "בורא מאורי האש" נאמרת על נר שהיה דלוק מערב יום כפור או
שהודלק מנר כזה.
ו .טוב להתחיל במוצאי יום הכיפורים לבנות את הסוכה כדי ללכת מחיל לחיל( .הערה חשובה :נראה לי שאין
לאחר את העבודות בלילה ,כדי לא לגרום גזל שינה לשכנים).
ז .הימים שבין יום הכיפורים לסוכות הם ימי שמחה; אין מתענים בהם ואין אומרים בהם תחנון.
הלכות סוכה ולולב
בניית הסוכה
א .סוכה גזולה אסורה מן התורה ,שנאמר" :חג הסוכות תעשה לך" ,ודרשו חז"ל" :לך -משלך" .סוכה שאולה
וסוכה של כמה שותפים -כשרה.
ב .הפסול של "גזול" נאמר הן לגבי הסכך והן לגבי דפנות הסוכה.
ג .המציאות של "סוכה גזולה" ממש אינה קיימת כל כך (בגלל תנאים הלכתיים שונים) ,אולם יש בכל זאת
להקפיד על התנאים הבאים:
א .את הסוכה יש לבנות בחצר הפרטית ,או במקום שיש רשות לבנות שם (על פי החלטת הרשויות וכיו"ב).
ב .את הסכך ואת הדפנות יש להשיג רק באופן שאין בו חשש גזל; לא לקצוץ ענפים לסכך ממקום שאסור
לעשות כן ,ולא "לסחוב" קורות לדפנות ללא רשות.
דיני הסכך
א .סכך כשר בשלשה תנאים:
א .גידולו (במקור) מן הקרקע ,היינו מין ממיני הצומח.
ב .מדבר שאינו מקבל טומאה.
ג .תלוש מן הקרקע בשעת הסיכוך.
לדוגמא :כלי עץ (כגון סולם ,או כסא אפילו שבור) למרות שהם באים מהצומח ,פסולים לשמש כסכך ,מכיוון
שהם מקבלים טומאה (או היו ראויים לקבל טומאה כשהיו שלמים) .צינורות מתכת פסולים בגלל שאין גידולם
מן הקרקע וגם משום שהם מקבלים טומאה .לעומת זאת" ,פשוטי כלי עץ" שאינם כלי -כשרים באופן עקרוני.
ב .חז"ל הוסיפו מספר פסולים:
א .גידולי קרקע ששינו את צורתם ,כגון חבלים מפשתן או צמר גפן -פסולים.
ב .חבילות (קשורות) של ענפים.
ג .סכך שריחו רע ,או שעליו נושרים או מתיבשים.
ג .נסרים שרוחבם מארבעה טפחים ומעלה אסור לסכך בהם לכל הדעות .לגבי נסרים ("לייסטים") צרים מארבעה
טפחים ,כתוב בשולחן ערוך (תרכט ,יח)" :ואם אין ברחבן ארבעה ,כשרים ,אפילו הם משופים שדומים לכלים,
ונהגו שלא לסכך בהם כלל ".המשנה ברורה הוסיף" :ויש מהראשונים שכתבו דכהיום מדינא אסור ,הואיל
דבזמן הזה מסככין בתיהם בנסרים שאין בהן ד' טפחים ,איכא גזירת תקרה" ,אולם הרבה גדולים ,וביניהם
החזון איש ,נהגו לסכך בסכך כזה.
ד .סיכוך במחצלת וב"סכך לנצח" :כיוון שמחצלת המיועדת לשכיבה פסולה מהתורה (מקבל טומאה) ,יש
גזרות שונות של חכמים .רבים מקילים ב"סכך לנצח" מכיוון שהדבר נעשה באופן שונה ממחצלת רגילה
ומיועד מלכתחילה לסיכוך .לכן חשוב לבדוק הכשר על הסכך.
14
"מעמיד" ו"מעמיד דמעמיד"
א .בשולחן ערוך (תרכט ,ז) נפסק" :יש להסתפק אם מותר להניח סולם על הגג כדי לסכך על גביו" ,ומוסיף הרמ"א:
"לכן אין לסכך עליו; ואפילו להניחו על הסכך להחזיקו ,אסור; והוא הדין בכל כלי המקבל טומאה ,כגון ספסל
וכסא שמקבלין טומאת מדרס".
ב .המשנה ברורה מסביר את ספקו של מרן" :מקום הספק הוא דהלא על כל פנים בכלל מעמיד הוא ואפשר דיש
לנו להחמיר שלא להעמיד בדבר המקבל טומאה שמא יבוא לסכך בו .ואף על גב שמעמידין הסכך על כותל
אבנים משום דלא שכיח שיסכך בהם .וכן העתיקו כמה אחרונים לדינא ,דלכתחילה יש ליזהר שלא להעמיד
הסכך בדבר המקבל טומאה .אכן בדיעבד או שאין לו שאר דברים ,קיימא לן דמותר להעמיד הסכך בדבר המקבל
טומאה".
ג .המסקנות הנובעות מהנ"ל:
א .לכתחילה אין להניח הסכך על בסיס שהוא עצמו פסול לסכך ,כגון מוטות ברזל .כמו כן אין להדק הסכך
במסמרים או בחבלים ,מכיוון שהם סכך פסול ,גזרה שמא יסכך בסכך הפסול.
ב .בדיעבד ,או כשאין אפשרות אחרת ,מותר להעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה.
ג .מותר ,אף לכתחילה ,להשעין סכך על קיר אבן ,מכיוון שלא שכיח שיסכך באבנים.
ד .לענין "מעמיד דמעמיד" :בשולחן ערוך (תרכט ,ח) נפסק" :לחבר כלונסאות הסוכה במסמרות של ברזל או
לקשרם בבלאות שהם מקבלים טומאה אין קפידא" ,וכתב על כך המשנה ברורה" :זה מותר לכוליה עלמא,
אפילו למאן דאוסר להעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה ,כיוון שאין סומך הסכך על המסמרים ,אלא שמחזיק
בם הכלונסאות המעמידים לסכך" .על פי זה התירו פוסקים רבים להניח כלונסאות עץ על פסי מתכת ועליהם
סכך .על פי אותו עיקרון מותר להניח על הסכך קורות עץ ולקשור אותן (ולא את הסכך עצמו!!!) לדפנות.
שיטת החזון איש היא שגם "מעמיד דמעמיד" פסול לכתחילה.
ה .קשירת הסכך (לקורות) באזיקוני פלסטיק או בחוטי ברזל :על פי האמור לעיל יש לאזיקונים דין "מעמיד"
שלכתחילה עדיף שלא להשתמש בו ,ובדיעבד הסוכה כשרה .יש מקילים ומתירים אף לכתחילה שכן זה
יותר קל מ"מעמיד"; הסכך עומד גם בלא האזיקונים ,והם נועדו לוודא שהסכך לא יעוף ברוח .אם מניחים
על הסכך קורות עץ ואותם קושרים לקורות התחתונות -זהו בגדר "מעמיד דמעמיד".
ו .פרגולה :פרגולה שהיא רק מסגרת וניתן להניח עליה סכך -כשרה לכל הדעות.
ישנן פרגולות שעליהן מעין גג (עשוי מנסרים קבועים) לצל" .גג" זה יכול לשמש כסכך בתנאים הבאים:
.1רוחב כל נסר פחות משלשה טפחים ( 24ס"מ).
.2קיים רווח בין הנסרים שגשם יכול לעבור דרכו.
.3לסוכה יש דפנות כשרות (כפי שמפורט להלן) שהוקמו לפני הגג ,או ,לכל הפחות ,מסגרת ברוחב טפח,
צמודה ל"סכך" (לגג) ,סביב כל הסוכה .אם הגג קדם לדפנות ,יש ל"חדש" בסכך -לפרק חלק מהנסרים
ולהניחם מחדש .על פעולה זו יש לחזור כל שנה כדי להימנע מדין "סוכה ישנה" .ניתן גם להסיר מספר
(מועט) נסרים ולהניח במקומם סכך כשר (ענפי דקל וכיו"ב).
עדיף שהנסרים לא יהיו קבועים במסמרים ,אלא מהודקים בדרך אחרת[ .זה לשון "ערוך השלחן" (או"ח
תרכט לב)" :במקום שאי אפשר ...בהכרח לסכך בנסרים פחות מרוחב ד' ,אך לא יקבע אותם במסמרות דבכהאי
גוונא בית גמור הוא ופסול מן התורה].
דפנות הסוכה
א .לכתחילה רצוי להקים סוכה עם ארבע דפנות שלמות ויציבות.
ב .בדיעבד הסוכה כשרה גם בשתי דפנות וטפח באופן הבא :שתי דפנות צמודות באחת הפינות (למשל ברוח
צפונית ומזרחית) שרוחב כל אחת לא פחות משבעה טפחים ( 56-70ס"מ) ,וגובהה עשרה טפחים .הדופן
השלישית (בצד מערב למשל) יכולה להיות ברוחב טפח ומשהו ,בתנאי שהיא מרוחקת פחות משלשה
טפחים מהדופן הצפונית ,ויש לה צורת הפתח בהמשכה לכוון דרום.
ג .דופן נחשבת כשרה גם אם היא לא שלמה ,אלא היא מורכבת מארבע קנים ("לייסטים") רחביים ,שהמרחק
בין כל אחד למשנהו הוא פחות משלשה טפחים ,והגובה הכללי הוא עשרה טפחים ("לבוד").
15
ד .לסיכום :ניתן להקים סוכה כשרה בהתבסס על כל מיני פתרונות ותחכומים הלכתיים ,אולם ודאי שאין
זו סוכה מהודרת ,כלשון הרמ"א (תרל ה)" :ונהגו עכשיו לעשות מחיצות שלימות כי אין הכל בקיאים בדין
המחיצות ,ומי שאין לו כל צרכו למחיצות -עדיף אז לעשות שלש מחיצות שלמות מארבע שאינן שלמות".
ה .דופן הסוכה חייבת להיות יציבה ,וכך נפסק בשולחן ערוך" :על כן אין לעשות כל המחיצות מיריעות של
פשתן בלא קנים אף על פי שקשרן בטוב ,זימנין דמנתקי ולאו אדעתיה ,והוי ליה מחיצה שאינה יכולה לעמוד
ברוח מצויה .והרוצה לעשות בסדינים ,טוב שיארוג במחיצות קנים בפחות מג'" .הלכה זו משמעותית במיוחד
במקומות בהם נושבות רוחות בעונה זו של השנה ,ולכן מי שעושה דפנות מ"סדינים" חייב לקבע אותם
היטב.
הישיבה בסוכה
א .כל שבעת ימי החג עושה אדם את ביתו ארעי וסוכתו קבע .כל מה שנהוג בדרך כלל לעשות בבית יעשה
בסוכה; אכילה ושתיה ,שינה ,תלמוד תורה ,אירוח חברים וכיו"ב.
ב .מעיקר הדין שינה בסוכה חמורה יותר מאכילה ,שכן אכילת ארעי מותרת מחוץ לסוכה ושינת ארעי אסורה,
אולם הרמ"א (תרלט ב) מלמד זכות על הישנים מוץ לסוכה" :ומה שנוהגין להקל עכשיו בשינה ,שאין ישנים
בסוכה רק המדקדקין במצות ,יש אומרים משום צינה ,דיש צער לישון במקומות הקרים .ולי נראה משום
דמצות סוכה איש וביתו -איש ואשתו כדרך שהוא דר כל השנה ,ובמקום שלא יוכל לישן עם אשתו ,שאין לו
סוכה מיוחדת -פטור" .אמנם מסקנתו היא" :וטוב להחמיר ולהיות שם עם אשתו כמו שהוא דר כל השנה,
אם אפשר להיות לו סוכה מיוחדת".
ג .מהי אכילת קבע?
א .לחם (פת) -כביצה ( 54גרם) ,אפילו לא קבע עליו סעודה.
ב .עוגות ותבשילים מחמשת מיני דגן -אם קבע עליהם סעודה (קביעת סעודה פירושו" :שאוכלם בחבורה,
או שאוכל שיעור חשוב" .הכמות המקובלת היא 240גרם) .לדעת "מגן אברהם" דין עוגה כדין לחם.
ג .אכילת פירות וירקות ,אפילו בכמות גדולה אינה נחשבת אכילת קבע.
ד .דברים המלפתים את הפת (בשר ,דגים ,גבינה) -אם קובע סעודתו עליהם חייב לאכלם בסוכה ,אולם אין
מברכים "לישב בסוכה".
ה .מים ניתן לשתות מחוץ לסוכה ללא הגבלה.
ו .יין -אם קובע עליו חייבים לשתותו בסוכה (ללא ברכת "לישב בסוכה") .שאר משקים חשובים שדרך
לקבוע שתיה עליהם דרך שמחה ומרעות (כולל תה וקפה) שקבע עליהם -דינם כיין.
ג .הפטורים מן הסוכה:
א .חולה ,אף שאין בו סכנה אלא הוא סובל ממחושים בעלמא ,והישיבה בסוכה קשה לו.
ב" .משמשי החולה" -מעיקר הדין פטורים אף הם מהסוכה ,אולם זאת רק בתנאי שהחולה זקוק להם.
ג .שלוחי מצוה פטורים מן הסוכה אפילו בשעת חנייתם ויש לפניהם סוכה מוכנה .אולם הרמ"א (בסימן לח
סעיף ח) כתב" :דכל העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת אם צריך לטרוח אחר האחרת ,אבל יכול לעשות
שתיהן כאחת בלא טורח -יעשה שתיהן" .למעשה נחלקו הפוסקים בשאלה זו.
ד .הולכי דרכים (לדבר רשות) פטורים .אמנם בברייתא המופיעה בגמרא ,וכן בפוסקים ,מחלקים בין יום
ללילה ,אולם הרמ"א פסק" :אם אינם מוצאים סוכה יוכל לילך כדרכו אף שלא ישב בה לא יום ולא לילה".
ה .האם לכתחילה מותר לצאת לטיול במקומות שלא ניתן למצוא סוכה? מדברי הפוסקים לעיל נראה שאין
מניעה ,אולם ר' משה פיינשטין (שו"ת אגרות משה ,אורח חיים ג' סימן צג) פסק" :ובדבר לצאת לטיול
ולתענוג בעלמא למקום שלא יהיה לו סוכה מסתבר לעניות דעתי שאסור דהולכי דרכים שאיתא בסוכה
דף כ"ו כשהוא לדבר הרשות שפטורין ..הוא כשהולכין למסחר וכיוצא שהוא צורך ממש וגם הוא לכל אדם
שבשביל זה היה צריך לצאת גם מביתו שלכן באופן זה מותר לצאת מהסוכה ,אבל לטיול ולתענוג בעלמא
שאין לזה שום צורך אינו כלום מה שבשביל תאוותו והנאתו היה יוצא מביתו".
ו .שומרים פטורים כל זמן שהם עסוקים בשמירה ,בין אם ניידים או נייחים.
16
ארבעת המינים
א .מכיון שארבעת המינים הגזולים -פסולים ,יש לקנותם רק ממקור מהימן שלא יהיה בהם חשש גזל .בכל
שאלה לגבי כשרות המינים יש לפנות לרב לבודקם.
ב .לולב :אורכו המינימלי – ד' טפחים (לדעת החזון איש 40ס"מ ,לדעת הגרא"ח נאה 32 ,ס"מ) .הלולב צריך
להיות ירוק וטרי (לא יבש) ,ישר ושלם בלי פתיחה בתיומת למעלה (לולב מהודר אינו פתוח כלל בתיומת,
ואם פתוח קצת -כשר).
ג .הדסים :שלשה הדסים חייבים להיות לפחות של ג' טפחים (לחזון איש 30 ,ס"מ ,ולשיטת הרב נאה 24 ,ס"מ).
הם צריכים להיות טריים ומשולשים לפחות ברוב השיעור ,ללא עלים חסרים (שנשרו) .בהדס מהודר העלים
מכסים את ה"עץ".
ד .ערבות :שיעור הערבות כשיעור ההדסים (אם כי יש מהדרים שבזמן האגידה הן תהיינה נמוכות יותר) .לא
תהיינה יבשות ולא יהיו עלים חסרים או סדוקים .בדרך כלל יש צורך להחליפן כמה פעמים במשך החג,
מכיוון שהן מתייבשות מהר.
ה .אתרוג :צריך להיות נקי ככל האפשר ,ובלי שום נקודות מסביב לפיטם .האתרוג חייב להיות בלתי מורכב ושלם
לגמרי .נפל הפיטם – פסול ,גדל מלכתחילה בלי פיטם – כשר .מיום א' דחול המועד ניתן להקל באתרוג "חסר"
(שנפל הפיטם) .טוב שיהיו על האתרוג בליטות .צבעו האידיאלי :צהוב-ירקרק .גדלו המינימלי – כביצה.
ארבעת המינים בשמיטה
א .בכל ארבעת המינים אין איסור "ספיחין" ,כיון שכולם הם גידולים רב שנתיים .לכן ,מבחינה זו אין שום חשש
לא בשנה זו (השביעית) ולא בשנה הבאה (שמינית).
ב .לגבי "קדושת שביעית" ,באופן כללי ,יש הבדל בין המינים :באתרוג -לכל הדעות יש קדושת שביעית,
בערבות -לכל הדעות אין קדושת שביעית ובלולב והדסים -נחלקו הפוסקים ,ורובם סוברים שאין בהם
קדושת שביעית.
ג .בלולב והדסים קדושת שביעית (לסוברים שיש בהם קדושת שביעית) נקבעת לפי החנטה ,או רוב גידול
הענפים ה"חדשים" .באתרוג נחלקו הדעות אם החנטה קובעת או הלקיטה (הקטיף) ולמעשה נהגו להחמיר
כשתי הדעות.
ד .המסקנות למעשה :בסוכות השנה אין קדושת שביעית בלולב ,הדסים וערבות וניתן לרכוש אותם ולהשתמש
בהם כבכל שנה .באתרוגים אין קדושת שביעית אם נקטפו לפני ראש השנה (כך הוא ברוב האתרוגים) .בכל
מקרה אין קדושת שביעית בגידולים מהיתר המכירה.
נטילת לולב
א .מנהג נאה לברך על ארבעת המינים בתוך הסוכה לפני שהולכים לבית הכנסת.
ב .בענין הברכה על נטילת לולב ,יש הבדלי מנהגים בין אשכנזים לספרדים.
מנהג האשכנזים :נוטלים הלולב ביד ימין (ומי שהוא איטר – שמאלי – נוטל הלולב ביד שמאל) ואת האתרוג
כשהפיטם כלפי מטה ביד השניה ,מברכים "על נטילת לולב" ,ואח"כ הופכים את האתרוג כשהפיטם כלפי
מעלה מברכים "שהחיינו" (ביום הראשון) ומנענעים.
מנהג הספרדים :נוטלים הלולב ביד ימין (גם מי שהוא איטר) ומברכים "על נטילת לולב" ו"שהחיינו" (ביום
הראשון) ,ואחר כך מגביהים את האתרוג .יש מהספרדים שנוטלים גם את האתרוג בשעת הברכה ,אולם
אין הופכים אותו ,ואחר כך מנענעים.
ג .לגבי סדר הנענועים קיימות שתי שיטות:
א .שיטת השולחן ערוך (וכן נוהגים גם האשכנזים) – מסובבים לצד ימין (בכוון השעון) :מזרח ,דרום ,מערב,
צפון ,למעלה ,למטה.
ב .שיטת האר"י (וכן נוהגים החסידים) – דרום ,צפון ,מזרח ,למעלה ,למטה ,מערב.
ד .היכן מנענעים (באמירת הלל) ?
א .מנהג אשכנז :החזן מנענע פעמיים :ב"הודו לה'" וב"יאמר נא ישראל" והקהל מנענעים ארבע פעמים :בכל
17
"הודו לה'" .החזן והקהל מנענעים פעמיים ב"אנא ה' הושיעה נא" ,ופעמיים נוספות ב"הודו לה'" שבסוף
ההלל.
ב .מנהג ספרד (ואשכנזים חסידים) :החזן והקהל מנענעים פעם אחת ב"הודו לה'" ,פעמיים ב"אנא ה' הושיעה
נא" ופעם אחת ב"הודו לה'" שבסוף ההלל.
ג .חשוב לציין שעיקר הנענוע הוא בזמן הברכה ,ואילו בהלל הוא מנהג חכמים .בדיעבד ,שינוי בסדר
הנענועים אינו מבטל קיום המצוה.
ד .גם נשים נהגו לשבת בסוכה וליטול לולב .נשים אשכנזיות רשאיות לברך על כל מצוות עשה שהזמן גרמן
כשמקיימות אותן ובכללן נטילת לולב וישיבה בסוכה .לגבי ברכה על הלולב לנשים ספרדיות -נחלקו
הדעות (הרב עובדיה אוסר והרב אליהו מתיר) ,אולם "לישב בסוכה" אינן מברכות.
חול המועד
ֲדי ה' ֲא ֶׁשר ִּת ְק ְרא ּו א ָֹתם ִמ ְק ָר ֵאי ק ֶֹדׁש" לומדת הגמרא במסכת חגיגה (דף
"א ֶּלה מוֹע ֵ
א .מהפסוק (ויקרא כג לז)ֵ :
יח ע"א) שחולו של מועד קרוי מקרא קדש" :רבי עקיבא אומר :אינו צריך (פסוק מיוחד לאסור מלאכה בחול
המועד) .הרי הוא אומר :אלה מועדי ה' .במה הכתוב מדבר? אם בראשון -הרי כבר נאמר שבתון ,אם בשביעי -
הרי כבר נאמר שבתון .הא אין הכתוב מדבר אלא בחולו של מועד ,ללמדך שאסור בעשיית מלאכה".
ב .ההתייחסות לחול המועד כ"מקרא קדש" אינה באה לידי ביטוי רק בענין איסור מלאכה (שאותו נפרט
לקמן) ,אלא גם במצוות חיוביות ,ובהתנהגות מיוחדת .ראוי להקדיש תשומת לב מיוחדת לדברי הירושלמי
(מועד קטן פרק ב הלכה ג)" :אמר ר' אבא בר ממל אילו היה לי מי שימנה עמי התרתי שיהיו עושים מלאכה
בחולו של מועד .כלום אסרו לעשות מלאכה בחולו של מועד אלא כדי שיהיו אוכלים ושותים ויגעים בתורה,
והם אוכלים ושותים ופוחזים" .מדברים חריפים אלו ניתן להסיק שהאווירה הראויה לימי חול המועד היא
של קדושה ורצינות (כולל אכילה ושתיה) ולא של בילוי זול והוללות.
ג .נחלקו הפוסקים אם מצות שמחת יום טוב נוהגת בחול המועד כמו בחג עצמו ,ועל כל פנים "חייב לכבד
חול המועד במאכל ובמשתה וכסות נקיה שלא ינהג בהן מנהג חול ,ומהרי"ל לבש המלבוש של שבת" (לשון
המשנה ברורה סימן תקל סק"א) .בעיניי יפה מאד המראה בשכונות החסידיות ,שהחסידים הולכים בימי
חול המועד עם השטריימל כמו בשבת ,והדבר נותן צביון של חגיגיות לחול המועד ,וראוי גם לנו לאמץ
המנהג ללבוש בגדים חגיגיים.
מלאכה בחול המועד
א .כתב השולחן ערוך (תקל ,א)" :חול המועד אסור בקצת מלאכות ומותר בקצתן" ,והוסיף הרמ"א" :לפי צורך
הענין שהיה לחכמים להתיר".
ב .מכיון שאיסור מלאכה בחול המועד נדרש (במסכת חגיגה דף יח) מפסוקים שונים ,נחלקו הראשונים
אם האיסור הוא מן התורה (אלא שהתורה נתנה רשות לחכמים להתיר מלאכות לפי הצורך) ,או מדרבנן
(והדרשות הן אסמכתא בעלמא).
ג .חכמים קבעו חמשה כללים להיתר מלאכה בחול המועד:
א) דבר האבד :טיפול בדברים העלולים להתקלקל אם לא יטפלו בהם במועד ,ובכלל זה :השקיית גינות ושטחים
חקלאיים שרגילים להשקותם ועלולים להתייבש (אבל עבודות חקלאיות שיש בהן טירחא מרובה ואין
דחיפות לעשותן במועד -אין לבצע .ודאי שאין ראוי לדחות עבודות גינון או תחזוקת בית ולבצעם בחול
המועד!) ,קטיף של פירות וירקות העלולים להתקלקל (גם אם לא מתכננים לאכלם במועד) ,חליבה ,טיפול
רפואי בבעלי חיים ,קניית מוצרים שלא יהיו במלאי אחר החג ,פועל שיורידו ממשכורתו אם לא יעבוד
בחג ,תשלום חשבונות שונים כדי למנוע קנס פיגורים ,תיקון מנעולים וגדרות ,כתיבת דברים העלולים
להישכח (בכתיבה יש רבים המקילים אם כותבים בשינוי כל שהוא) ,צילומים של מפגשים או טיולים
(הזדמנויות שלא תחזורנה אחר החג).
הערה חשובה :יש יחס ראוי בין גודל הטורח וגודל ההפסד; אם ההפסד הוא קטן והטורח בעשיית המלאכה
הוא מרובה ,אין ראוי לעשות את המלאכה .במקרים גבוליים ובעיתיים -ראוי להתייעץ עם הרב.
18
ב) דברים שהם צורך המועד :הרחבת המושג "אוכל נפש" ומכשיריו ,ובכלל זה :קצירה ,טחינה ,הבערת אש,
הפרשת תרומות ומעשרות ,העברת אוכל במכונית ,תיקון כלי בישול וכיו"ב (קיימת דרגה רחוקה יותר
של "מכשירי מכשירין" ,כגון תיקון סולם כדי להעלות ולהביא אוכל או תיקון המכונית; במקרים כגון
אלו מותר לעשות רק מלאכת הדיוט ולא מעשה אומן) ,תיקון מקרר ותנור ,צורכי רפואה ובריאות ,ניקוי
הבית (שוטף אבל לא טיפול יסודי) ,תיקון בגדים הנחוצים במועד.
ג) פועל שאין לו מה יאכל :ההבדל בין היתר זה לבין "דבר האבד" הוא שהיתר זה הוא בגברא ,ואילו דבר
האבד הוא בחפצא -היינו מצבים מסוימים בהם מותרת המלאכה .ההיתר לפועל שאין לו מה לאכול
הוא גם לעשות מלאכות האסורות בחול המועד .רצוי לעשות מלאכות אלו בצנעה.
ד) צרכי רבים :כל פעולה שהיא לצורך הרבים ,ובכלל זה :הפעלת השירותים הציבוריים (מסחר ,בנקאות
וכיו"ב) ,תיקון מבנים ציבוריים כולל ריהוט (ספסלים וכיו"ב) ,תיקוני דרכים ,עבודות סניטאריות ,פינוי
אשפה ,תיקון מכוניות המשמשות את הציבור[ .נחלקו פוסקי דורנו אם מותר להדפיס עתון ("כשר")
בחול המועד ,ודעת המקילים היא שאם לא יודפס עתון כזה ,אנשים שהורגלו לקרוא עתון ,יקנו עתונים
לא ראויים ויושפעו לרעה].
ה) מעשה הדיוט :עבודות "לא מקצועיות" שמבצע אותם ,בדרך כלל ,אדם פרטי ולא בעל מקצוע ,ובדרך
כלל יש בהם פחות טורח.
לסיכום סעיף זה :ראוי להזכיר את דברי הגמרא במסכת מועד קטן (דף יב ע"א)" :אמר רב חמא בר גוריא
אמר רב :הלכות מועד כהלכות כותים בהלכה .למאי הלכתא? אמר רב דניאל בר קטינא אמר רב :לומר שהן
עקורות ואין למידות זו מזו" .קשה להשוות ההלכות זו לזו וללמוד אחת מהשניה ,אלא יש לברר כל מקרה
לגופו .כתב "ערוך השולחן" (תקל ד)" :ויש לחכם לחזק איסור מלאכה אם יש לו כח ,והחכם שאסר דבר
האבד בשביל שהיו פרוצים בכל המלאכות ,אין חכם אחר יכול להתיר להם".
ד .גילוח ותספורת בחול המועד :למרות שגילוח ותספורת נועדו לייפוי הגוף ותיקונו ואמורים להיות מותרים
בחול המועד (כמו אוכל נפש) ,נפסקה ההלכה בשולחן ערוך (תקלא ב)" :אין מגלחין במועד אפילו אם גילח
קודם המועד" ,והוסיף המשנה ברורה" :והוא הדין סיפור הראש" .סיבת האיסור אינה מחמת מלאכה ,אלא
כפי שמפרש המשנה ברורה (סק"ג)" :כדי שיזדרז לגלח קודם המועד ,דאם היו מותרים לגלח בתוך המועד
היו סומכים עצמם לכתחילה על זה וייכנסו לרגל כשהם מנוולין" .לכן התירו לגלח במקרים של אונס (גלוי)
שלא יכלו להתגלח לפני החג ,כגון; מי שנפדה משביו ,אסיר משוחרר ,מנודה ,מי שבא ממדינת הים וכיו"ב.
שיטת רבנו תם היא שמי שגילח בערב החג ,מותר לו להתגלח בחול המועד ,אולם דעה זו נדחתה על ידי
הפוסקים ,ובשולחן ערוך (תקלא א) נפסק שגם מי שהתגלח בערב החג אסור לגלח במועד.
למרות זאת ,הנודע ביהודה פסק בזמנו (בשו"ת נודע ביהודה מהדורה קמא -או"ח סימן יג)" :ולכן נראה לפי
עניות דעתי שעל כל פנים אם גילח בערב הרגל שכבר יש לנו עמוד של ברזל לסמוך על רבינו תם .ואף שחלקו
עליו הפוסקים כולם ,מכל מקום ע"י פועל שאין לו מה יאכל נלע"ד להתיר .ובפרט למי שהולך ובא אצל השרים
ודוכסים ורגיל לספר בכל עת שצער גדול הוא לו בגופו לגדל שער וגם ללעג ולקלס בעיני השרים .שמותר לאיש
כזה לסמוך על היתר הנ"ל" .היתר זה עורר בזמנו התנגדות רבה ,אולם הנודע ביהודה לא חזר בו (ניתן לעיין
בתשובותיו במהדורא תניינא סימנים צט ,ק ,קא).
לזמננו פסק ר' משה פיינשטין (שו"ת אגרות משה חלק או"ח א סימן קסג)" :ולכן ברור דבזמננו ,במדינתנו,
שנוהגין אלו הרגילין בתספורת הזקן להסתפר בכל יום ,ואף אם ביום אחר יום או אחת לשלשה ימים ,ליכא
שום איסור .ואולי גם הנודע ביהודה יודה בכזה ,דמשמע שם בסוף התשובה שרק יחידים היו רגילין להסתפר
בכל עת בזמנו ובמקומו ..אבל מכל מקום איני נוהג להתיר אלא למי שיש לו צורך ביותר או מצטער ביותר ,ואם
אחד ירצה לסמוך על זה גם בשביל הייפוי לבד ,אין למחות בידו כי מעצם הדין הוא מותר".
השאלה עדיין לא יצאה מכלל מחלוקת ובין פוסקי זמננו חלוקות הדעות; יש אוסרים ויש מתירים .אולם
ברור שההיתר (שגם עליו יש חולקים כאמור) הוא רק למי שמתגלח בכל יום ,אבל לא למי שמגדל זקן ורק
"משפץ" אותו מפעם לפעם ,או לכאלו (בעיקר בחורים צעירים) המתגלחים רק לכבוד שבת.
ה .נטילת צפרניים :בשאלה זו נחלקו ספרדים ואשכנזים .דעת הרמב"ם (וכנראה גם הרי"ף והרא"ש) שהדבר
מותר ,וכן פסק מרן בשולחן ערוך (תקלב א) .אולם הרמ"א הוסיף" :אבל יש מחמירין ואוסרים וכן הוא המנהג
19
להחמיר שלא ליטלן" .המשנה ברורה (סק"ב) מוסיף שאם נטל צפרניו בערב יום טוב ,מותר ליטלם בחול
המועד (כמו שיטת רבנו תם לענין גילוח) ,כיון שיש הרבה מקילים בענין זה.
ו .כיבוס וגיהוץ :חכמים אסרו כיבוס מאותה סיבה שאסרו גילוח ,היינו :שאדם לא ישאיר בכוונה את מלאכת
הכיבוס לחול המועד ,וממילא אותם המקרים המותרים בגילוח מותרים גם בכיבוס .כמו כן התירו לכבס
דברים שמתלכלכים במהירות (שאפילו אם יכבסום בערב יום טוב יצטרכו לכבסם שוב) ,או מי שאין לו אלא
בגד אחד (חגיגי) וכן בגדי ילדים .לדעתי יש להקל גם במי שיש לו יותר מבגד אחד אבל דרכו להחליף בכל
יום (כגון לבנים או חולצות) .מדברי הרמ"א (תקמא ג) והמשנה ברורה (שם) נראה שמותר לגהץ (בבית –
מעשה הדיוט) כדרכו ,וכן פסק הרב עובדיה (ילקוט יוסף ז ,עמ' תקיח).
ושבתה הארץ שבת לה' .אמרו חז"ל כשם שנאמר בשבת בראשית .כמו דשבת
עדות בינו ובין בני ישראל ,ויורד בו נשמה יתירה והוא זכר ליציאת מצרים
שנעשו בני חורין ויכולין לקבל נשמה יתירה שהיא בחינת נחלה בלי מצרים.
כמו כן ארץ ישראל נקראת נחלה בלי מצרים ...ובשמיטה מקבלת הארץ בחינת
נשמה יתירה ...ושמיטה עדות על ארץ ישראל שנעשה נחלת ה'.
(שפת אמת ויקרא פרשת בהר ,תרס"א)
20
שמיני עצרת/שמחת תורה
א .במסכת ראש השנה (דף ד ע"ב) נאמר" :שמיני -רגל בפני עצמו הוא ".ופירש רש"י" :טעון זמן (ברכת שהחיינו)
ורגל לעצמו -שאין שם חג הסוכות עליו ".הוסברו הדברים בתוספות (שם)" :רוצה לומר דבברכת המזון
ותפלה מזכירין שמיני עצרת ולא סוכות".
ב .על פי האמור לעיל ,מברכים "שהחיינו" בכניסת החג (נשים בהדלקת נרות וגברים בקידוש) (לא כמו ביום
השני של ראש השנה שמברכים מספק ועל כן אוכלים פרי חדש או לובשים בגד חדש ,ולא כמו בשביעי של
פסח שאין מברכים כלל).
ג .מזכירים בתפילה ובברכת המזון "את יום שמיני חג העצרת הזה" או "את יום שמיני עצרת החג הזה" ,כל
אחד לפי הנוסח המקובל בעדתו .מי שהזכיר בטעות "חג הסוכות" חוזר על תפילתו.
ד .אין יושבים בסוכה (חשוב במיוחד לעולים חדשים שהיו רגילים בחו"ל לשבת בסוכה גם בשמיני עצרת!).
מי שמסיבה כל שהיא מעונין לשבת בסוכה ,עליו "לפגום" אותה (על ידי הסרת חלק מהסכך) לפני כניסת
החג.
ה .מבחינת שמיני עצרת ,אין הלכות מיוחדות ,פרט להלכות הרגילות של יום טוב (שמחת הרגל ,אוכל נפש).
ו .בחוץ לארץ שמיני עצרת ושמחת תורה הם שני ימים נפרדים .בארץ (ב"ה) הם יום אחד ,ולכן חלק ממנהגי
שמחת תורה "מאפילים" על שמיני עצרת.
ז .מוציאים שלשה ספרים לקריאת התורה :בראשון קוראים פרשת "וזאת הברכה" ,בשני " -בראשית",
ובשלישי -המפטיר בפרשת "פינחס".
ח .אחר קריאת התורה וההפטרה נוהגים האשכנזים לומר "יזכור" (הזכרת נשמות").
ט .לפני תפילת מוסף מכריזים על הגשם .קיימים מנהגים שונים ונוסחים שונים לתפילת הגשם.
י .כתב הרמ"א בסימן תרסט" :וקורין יום טוב האחרון שמחת תורה ,לפי ששמחין ועושין בו סעודת משתה לגמרה
של תורה .ונוהגין שהמסיים התורה והמתחיל בראשית נודרים נדבות וקוראים לאחרים לעשות משתה .ועוד
נהגו במדינות אלו להוציא בשמחת תורה ערבית ושחרית כל ספרי תורה שבהיכל ואומרים זמירות ותשבחות,
וכל מקום לפי מנהגו .ועוד נהגו להקיף עם ספרי התורה הבימה שבבית הכנסת ,כמו שמקיפים עם הלולב ,והכל
משום שמחה .ונהגו עוד להרבות הקרואים לספר תורה ,וקורים פרשה אחת הרבה פעמים ואין איסור בדבר.
עוד נהגו לקרות כל הנערים לספר תורה ,וקורים להם פרשת המלאך הגואל .ובלילה קורים בספר תורה הנדרים
שבתורה ,וכל מקום לפי מנהגו".
יא.על אף שהדברים הובאו ברמ"א ,חלק גדול מהמנהגים נהוגים גם בעדות ספרד ,פרט לקריאת התורה בליל
שמחת תורה .גם מנהג האשכנזים אינו ככתוב ברמ"א ,אלא קוראים בפרשת "וזאת הברכה" (שלשה או
חמישה קרואים).
יב.ב"משנה ברורה" (ס"ק ו ,שם) מובא" :כתב האליה רבה :מבואר מהפוסקים דיש לשמוח לרבים בכל מה
דאפשר בשמחה של מצוה ודלא כיש שמכין ודוחין אלו לאלו עד שהשמחה נהפך לתוגה ח"ו .גם מתוך כך
מונעין משמחה של מצוה ולכן יש לגעור בהן .גם מהרי"ק בשורש ט' האריך מאוד שלא לבטל שום מנהג
שנהגו לכבוד שמחת התורה ,עיין שם .ולכן רעה עושין בהרבה מקומות במה שביטלו מקרוב שלא לעשות
משתה ושמחה בשמחת תורה אף גם ששמחין בשארי ימים וכל ימיהם כחגים .ובעוונותינו הרבים ביזוי כבוד
התורה גרם זה שהתורה מונחת בקרן זוית ואין דורש ואין מבקש ומי יתן ישיב וירחם שבר בית ישראל במהרה
בימינו ".המסקנה היא אפוא :להרבות ,ולא לזלזל ,בשמחת התורה ,אך אסור שהדבר ייעשה תוך פגיעה
וגרימת עגמת נפש לאחרים.
יג .על ריבוי השמחה הובא עוד ב"משנה ברורה" (ס"ק יא)" :כתב מהרי"ק בשם רב האי גאון בשורש ט' :יום זה
רגילים אצלנו לרקד בו אפילו כמה זקנים בשעה שאומרים קילוסים לתורה .ולכן יש להתאמץ בזה לרקד ולזמר
לכבוד התורה כמו שכתוב גבי דוד המלך ע"ה :מפזז ומכרכר בכל עוז לפני ה' .והעידו על האר"י ז"ל שאמר
שהמעלה העליונה שהשיג באה לו ע"י שהיה משמח בכל עוז בשמחה של מצוה .וגם על הגר"א ז"ל כתבו
שהיה מרקד לפני הספר תורה בכל כוחו".
יד.יש מקומות שנוהגים לקיים הקפות גם בתפילת מנחה (מובא על ידי ר' חיים ויטאל שכך נהג האר"י) ,וגם
בצאת החג לאחר תפילת ערבית ("הקפות שניות") ,והכל לכבודה של תורה ולשמחתה.
21
ערכון שמיטה
מילון מושגים לקראת שנת השמיטה ערוך בסדר אלפא ביתי
למען ירוץ הקורא בו ויכיר את מושגי היסוד לקראת השמיטה
אוצר בית דין :כיוון שלחקלאי אסור למכור את תוצרתו בשביעית והוא חייב להפקיר את שדהו ,קיים חשש
שלא תהיה לו מוטיבציה לשמירת השדה .כמו כן קיים חשש שתהיה התנפלות בלתי מבוקרת על היבול וכל
דאלים גבר .על כן "בית הדין" מקבל על עצמו את הטיפול בגידולים ואת שווקם .החקלאי והמשווק פועלים
כשליחי בית הדין ,ובית הדין משלם למטפלים השונים שכר טרחה והחזר הוצאות.
לא לבלבל מושג זה עם "אוצר הארץ" שהוא גוף שיווקי המשווק תוצרת חקלאית יהודית ללא הסתמכות על
היתר המכירה (ע"ע).
ביעור :נאמר בתורה (ויקרא כה ,ז)" :ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול" .מכאן למדו חז"ל
שמותר להחזיק בבית גידולי קרקע "כל זמן שחיה אוכלת מן השדה" ,דהיינו כל זמן שהמין מצוי בשדה .בהגיע
זמן הביעור ,צריכים להוציא את הפירות מהבית ולהפקירם .ניתן לזכות בפירות לאחר ההפקרה.
גידולי מים :שיטה שהיתה קיימת בעבר (בעיקר בקיבוץ חפץ חיים) ,מבוססת על ההנחה ההלכתית שמותר
לזרוע בעציץ שאינו נקוב הנמצא תחת גג .אחת השיטות היתה גידול ירקות במצע של חצץ ומים תחת גג ארעי.
עיקרון דומה יושם בהמשך במצעים המנותקים בחממות גוש קטיף .נחלקו הפוסקים אם על ירקות מגידולי
מים מברכים "שהכל נהיה בדברו" או "בורא פרי האדמה".
דשא :זריעת דשא (או הנחת משטחים מוכנים) אסורה בשמיטה ,אולם השקאת המשטחים וכיסוח הדשא
מותרים .בענין שיעורי ההשקיה והכיסוח -נא לעיין בהלכות.
היתר מכירה :כדי לאפשר המשך חלק מעבודות הקרקע בשמיטה ,הועלתה הצעה למכור את הקרעות באופן
זמני לגוי (כמו במכירת חמץ) .היתר זה מבוסס על הדעה ששביעית בזמן הזה היא מדרבנן ,ולכן יש קנין לנכרי
להפקיע את קדושת הארץ .היתר זה נהוג באופן מסודר החל משנת תרמ"ט .מתחילתו היו גם שהתנגדו לכך
משיקולים הלכתיים שונים .הרבנות הראשית אישרה את המשך המכירה גם לקראת שנת השמיטה תשע"ה,
תוך הקפדה שמלאכות האסורות מהתורה ,ייעשו על ידי נכרי.
וידוי מעשרות :פעמיים במחזור של שנות שמיטה ,בפסח (ונחלקו הפוסקים אם בערב ראשון של פסח או
בערב שביעי של פסח) של השנה הרביעית ושל השנה השביעית ,יש לבער מהבית את המעשרות ושאר
מתנות הכהונה שנותרו .עם הביעור יש להתוודות .וידוי מעשרות נוהג איפוא בשמיטת תשע"ה (לרוב הדעות)
בתפילת מנחה של שביעי של פסח.
זמירה (גיזום) :אחת מארבע אבות המלאכה האסורות בשביעית מן התורה (זריעה ,זמירה ,קצירה ובצירה).
על הגיזום האסור והמותר ,עיין בהלכות הקשורות בגינות הנוי.
חשבון שנות השמיטה :החישוב מתי שנת השמיטה אינו מוסכם והוא תלוי במספר מחלוקות בגמרא; מתי
בדיוק נחרב הבית השני ,האם מנו גם שנות יובל (ע"ע) בימי הבית ועוד .הרמב"ם (הלכות שמיטה ויובל פרק י
הלכה ו) הכריע על פי המנהג המקובל" :ושנת השמיטה ידועה היא ומפורסמת אצל הגאונים ואנשי ארץ ישראל..
ועל זה אנו סומכין וכפי החשבון הזה אנו מורין לענין מעשרות ושביעית והשמטת כספים ,שהקבלה והמעשה
עמודים גדולים בהוראה ובהן ראוי להיתלות".
22
טחינת פירות שביעית :אחד ההיבטים של קדושת שביעית הקיימת בפירות היא האיסור לשנות את צורתם
משום הפסד פירות שביעית .לכן אין לרסק או לטחון פירות שביעית שאין זו דרך אכילתם .ריסוק ומעיכה של
פירות שצורתם המקורית עדיין ניכרת -מותרים בכל מקרה.
יובל :על פי דין תורה ,אחר שבע שמיטות ,שנת החמישים היא שנת יובל (ונוהגים בה כל דיני שמיטת קרקעות
בתוספת שילוח עבדים וחזרת שדות לבעליהם) .על פי דרשת חז"ל היובל נוהג רק כאשר "כל יושביה עליה",
היינו; כל ישראל על אדמתם .לכן ,משגלו שבטי גד ,ראובן וחצי שבט מנשה -פסקו היובלות עד עצם היום
הזה (נחלקו הראשונים אם נהג היובל בבית שני) .הדעה ששביעית בזמן הזה אינה נוהגת מן התורה מבוססת
על ההנחה שכאשר אין היובל נוהג ,אין שמיטה נוהגת מן התורה.
כיבוש עולי מצרים :על פי הרמב"ם (הלכות תרומות פרק א ועוד) קדושת הארץ (לענין מצוות התלויות בארץ)
הוחלה עם הכיבוש הראשון של עולי מצרים ,אולם נתבטלה עם חורבן בית ראשון .באזורים שנמצאים מחוץ
לגבולות עולי מצרים (כגון הערבה הדרומית) אינה נוהגת בהם השמיטה בכלל .באזורים שנמצאים בגבולות
עולי מצרים אולם לא בגבולות עולי בבל (ע"ע) ,יש קולות מסוימות.
לאוקמי אילנא-לאברויי אילנא :במסגרת המלאכות המוגדרות "תולדות" ולא "אבות" (ע"ע "זמירה") מותרות
פעולות הנועדות למניעת איבוד הצמח ("אוקמי אילנא" = קיום האילן) ,אולם לא פעולות הנועדות להשבחתו
או להצמחתו ("אברויי אילנא").
מצעים מנותקים :ע"ע "גידולי מים" .העיקרון המתיר את העבודות הוא שהגידולים מקורים (בתוך חממות)
וכן אין הם יונקים מהקרקע בשל יריעות פלסטיק המפרידות בין הגידולים לקרקע.
נכרים :בענין פירות הגדלים בארץ ישראל בשדות שבבעלות נכרים ,נחלקו הדעות אם קיימת בהם קדושת
שביעית .דעת מרן בעל השולחן ערוך שאין בהם קדושת שביעית ,ולכן מותר לקנותם ולאכלם באופן חפשי,
וכך מנהג ירושלים ורוב ארץ ישראל .אולם לדעת הרדב"ז גם בפירות נכרים יש קדושת שביעית ,כך פסק החזון
איש וכך הוא מנהג בני ברק .לענין מכירת קרקע לגוי -ע"ע "היתר מכירה".
ספיחין" :כל שתוציא הארץ בשנה השביעית בין מן הזרע שנפל בה קודם שביעית ..בין מן העשבים והירקות
שעלו מאליהן ,הכל מותר לאכלו מן התורה ..ומדברי סופרים שיהיו כל הספיחים אסורים באכילה .ולמה גזרו
עליהם? מפני עוברי עבירה" (לשון הרמב"ם ,הלכות שמיטה ויובל פרק ד הלכה א-ב) .איסור ספיחין נוהג בירקות,
קטניות ותבואה שגידולם העיקרי היה בשביעית ,אולם מה שגדל (אפילו חלקו) בשישית -אין בו איסור ספיחין.
עולי בבל :מששבו עולי בבל לארץ לאחר שבעים שנות גלות בבל ,שבה ונתקדשה הארץ באותם הגבולות
שהחזיקו בהם העולים .גבולות עולי בבל מפורטים בתלמוד הירושלמי (שביעית פ"ו) ובברייתא דתחומין
(בספרי) והם אינם כוללים את חבל עזה ,הערבה ,עמק בית שאן (לרוב הדעות) ,עמק הירדן (אזור צמח-עין
גב) ,החרמון וצפון רמת הגולן.
פרוזבול :היבט נוסף של שנת השמיטה הוא "שמיטת כספים" -ביטול החובות שבין אדם לחברו (בין מלוה
ללווה) .משראה הלל הזקן שהעם נמנעים מלהלוות סמוך לשביעית ,מתוך חשש שחובותיהם יושמטו ,עמד
והתקין "פרוזבול" ,הוא ההרשאה שהמלוה נותן לבית דין לפרוע עבורו את חובותיו .גם תקנת הפרוזבול
מבוססת על ההנחה ששביעית בזמן הזה מדרבנן .מכיוון שלרוב הפוסקים השביעית משמטת בסופה ,חותמים
על הפרוזבול בחדש אלול תשס"א.
צמחי בר :ע"ע "ספיחין".
23
קדושת שביעית :בפירות הגדלים בהיתר בשנת השמיטה נוהגת קדושת שביעית הכוללת; הפקרת הפירות,
איסור סחורה ,איסור הפסד ,איסור הוצאה לחו"ל ומצוות ביעור (ע"ע) .לפי הרמב"ן קיימת מצוות עשה מן
התורה לאכול פירות בקדושת שביעית ,ואילו לשיטת התוספות (במסכת גיטין) רצוי להימנע מאכילת פירות
בקדושת שביעית כי קשה להקפיד על כל פרטי ההלכות .לגבי קדושת שביעית בפירות נכרים -ע"ע "נכרים".
רמת הגולן :נחלקו ראשונים אם עבר הירדן המזרחי (ובכללו רמת הגולן) הוחזקו על ידי עולי בבל .לפי מסקנת
רוב הפוסקים כל עבר הירדן הצפונית נכבשה על ידי עולי בבל ,ולכן דיני שמיטה ושאר מצוות התלויות בארץ
נוהגים בה.
שבת הארץ :שם נרדף לשמיטה ,הכולל בין השאר את לא רק את החובה על האדם לשבות ממלאכות הקרקע,
אלא גם חובה על האדמה להיות מושבתת .לפי פירוש אברבנאל לפרקי אבות ,הדבר מורה על מעלתה הרוחנית
של הארץ" .שבת הארץ" הוא גם שם סיפרו המונומנטלי של הרב קוק זצ"ל על הלכות שמיטה ויובל.
תוספת שביעית :כשם שבשבת ויום טוב מוסיפין מחול על הקדש ,כך גם בשמיטה .בתוספת זו יש מספר דרגות:
שלושים יום קודם השביעית -נאסרה עבודת האדמה מתוקף הלכה למשה מסיני ,ואילו מדרבנן האיסורים
מוקדמים עוד יותר :במטעים ("שדה אילן") -מחג השבועות ,ובתבואה ("שדה הלבן") -מפסח .כל זאת בזמן
שבית המקדש קיים ,אולם בזמננו אין כל תוספת.
ויש לך לומר גם כן כי אלו שלושה כולם הם בשביל שהארץ היא קדושה ,וכל
קדושה היא הפך הטומאה וידוע כי הטומאה מבטל ומפסיד הקדושה ,וכל
דבר שהוא קדוש בנגעו בטומאה מיד בטל הקדושה ...וכן עצמו הענין הרביעי
שהיא השמיטה הוא מצד קדושת הארץ ,שהרי כתיב (ויקרא כ"ה) כי יובל
היא קודש תהיה לכם מן השדה וגו' וכן השמיטה היא קדושה בוודאי לארץ,
שהרי פירות שביעית שם קדושה עליהם ,ועוד השביעית שבת היא ובשבת
כתיב (שמות ל"א) קודש היא לכם ,וצוה הכתוב לנהוג קדושה בארץ שלא
לעבוד אותה עד שהיא קדושה כמו בשבת ,וכבר התבאר הטעם .ולכך אמר
על דברים האלו ישראל גולים ממנה ,כי ג' דברים שהם עבודה זרה שפיכות
דמים וגילוי עריות הם טומאה והם מטמאים ומבטלין את הקדושה ,והרביעית
השמיטה היא עצם הקדושה אל הארץ ,וכאשר אין נוהגין קדושה בארץ אין
הארץ סובלת את הדברים האלו והם גולים ממנה
(מהר"ל ספר דרך חיים -פרק ה משנה ט)
24
הלכות שמיטה
פתיחה
.1שנת תשע"ה הבאה עלינו לטובה היא שנת שמיטה ,על פי המסורת המקובלת בארץ ישראל .למרות
שהרמב"ם (הלכות שמיטה ויובל פרק י) טוען שעל פי חישוביו אין זה כך ,הוא מסכם (שם ,הלכה ו)" :ושנת
.2
.3
.4
.5
.6
.7
.8
השמיטה ידועה היא ומפורסמת אצל הגאונים ואנשי א"י ...ועל זה אנו סומכין וכפי החשבון זה אנו מורין לענין
מעשרות ושביעית והשמטת כספים ,שהקבלה והמעשה עמודים גדולים בהוראה ובהן ראוי להיתלות".
שנת השמיטה מתחילה בא' בתשרי (תשע"ה) ומסתיימת בכ"ט באלול ,אולם להלן יבואר שהיבטים מסוימים
של השמיטה חלים כבר בתשע"ד ,וחלקם נמשכים גם בתשע"ו
תוספת שביעית :מעיקר הדין יש להוסיף לפני שנת השמיטה "מחול על הקדש" .על פי הרמב"ם (הלכות
שמיטה ויובל פרק ג הלכה א) "עבודת הארץ בשנה ששית שלשים יום סמוך לשביעית אסורה הלכה למשה
מסיני ...וגזרו חכמים שלא יהיו חורשים שדה האילן ערב שביעית אלא עד העצרת ושדה הלבן עד הפסח"
אולם הוא מוסיף" :ובזמן שאין מקדש מותרין בעבודת הארץ עד ראש השנה כדין תורה" .לצערנו ,אפוא ,אין
היום ,מבחינה עקרונית ,דין תוספת שביעית .היוצאים מהכלל יובהרו בהמשך.
נחלקו הפוסקים בשאלת שביעית בזמן הזה; לדעת רוב הראשונים שמיטה בזמן הזה מדרבנן ,לדעת חלקם
מן התורה ,ולשיטות מסוימות אין היא נוהגת אפילו מדרבנן אלא היא "מידת חסידות" גרידא .מחלוקת
גדולה קיימת בהבנת דעת הרמב"ם .הרב קוק טוען שהחיוב הוא מדרבנן (ועל כך הוא מבסס ,את "היתר
המכירה") .כדעה זו נוקט גם החזון איש (שביעית סימן ג סעיף ח)" :נראה דלענין שביעית בזמן הזה יש לסמוך
שהוא מדרבנן ,שזו דעת הרמב"ם" (הוא חולק על היתר המכירה מסיבות אחרות) .לעומתם ,יש מהאחרונים
הפוסקים ששביעית בזמן הזה מן התורה.
גם כאשר שביעית נוהגת מן התורה ,לא כל המלאכות אסורות מהתורה אלא רק המלאכות הבאות :זריעה,
זמירה (גיזום למטרות שיפור הצמיחה .לדעת החזון איש האיסור מן התורה הוא רק בגפן) ,קצירה (רק לבעל
השדה ,אסור לקצור "כדרך הקוצרים") ,בצירה (כנ"ל) .לגבי חרישה ונטיעה -נחלקו הפוסקים .שאר עבודות
השדה אסורות מדרבנן.
הנפקות המעשית :מלאכות האסורות מן התורה -אסורות בכל מצב ,ואילו המלאכות האסורות מדרבנן
אסורות רק ל"אברויי אילנא" (להשבחת הגידולים) ,אולם מותרות ל"אוקמי אילנא" (לשמור על הקיים).
על פי פסק הרב קוק (שאומץ על ידי הרבנות הראשית לדורותיה) -הסומכים על "היתר המכירה" אינם
עושים בעצמם מלאכות האסורות דאורייתא ,אלא עושים זאת באמצעות נכרי ,אם יש צורך בכך.
על איסורי התורה הוסיפו חז"ל "איסור ספיחין" שמשמעותו איסור לאכול תבואה ,ירקות וקטניות שגדלו
בשביעית ,בין אם גדלו מעצמם ,בין אם נזרעו באיסור על ידי ישראל .האיסור אינו כולל פירות ,מכיוון שאין רגילים
לזרוע אותם בכל שנה (אלא הם גידולים רב שנתיים) .לגבי הגדרת המושג "גדלו בשביעית" יש דעות שונות בין
הפוסקים .הלוחות השונים המתפרסמים (בענין "ספיחים" ו"קדושת שביעית") מתבססים על הפסיקה הבאה:
ירקות -אם הירק נזרע בשביעית או נזרע בששית ונבט בשביעית ,יש בו איסור ספיחין ,אולם אם הזריעה
היתה לפני ראש השנה והנביטה אף היא היתה לפני ראש השנה -הוא נחשב לירק של השנה הששית ,גם
אם רוב גידולו היה בשנת השמיטה .גם ירק שתחילת גידולו היתה במשתלה והועבר לשדה בשביעית (עם
גוש עפר) ,אין בו איסור ספיחין.
תבואה וקטניות -רק אם לפחות שליש גידולם היה בשישית ,אין בהם איסור ספיחין.
פירות וירקות של השנה השביעית ,שאין בהם איסור ספיחין ,חלה עליהם קדושת שביעית .ייחוס הפרי או
הירק לשנה השביעית (לענין קדושה) נקבע כדלקמן:
ירקות -לפי זמן הלקיטה (הקטיף) | .פירות -לפי זמן החנטה | .תבואה וקטניות -שליש גידולם.
[לדוגמא :עגבניות שיימכרו בחדש מרחשון תשע"ה ,אין בהם איסור ספיחין (כיון שנבטו לפני ראש השנה) אולם
יש בהם קדושת שביעית (כיון שנקטפו אחר ראש השנה) .פירות החורף אין בהם איסור ספיחים ולא קדושת
שביעית (כיון שחנטו לפני ראש השנה) .פירות הקיץ אין בהם איסור ספיחין (פרי) ויש בהם קדושת שביעית.
חישוב דומה יש לעשות גם בשנת תשע"ו ,לגבי ירקות שנבטו או נלקטו ,ולגבי פירות שחנטו בשנת השמיטה].
ההלכות המעשיות של קדושת שביעית -יפורטו לקמן.
25
שמיטה בבתים ובגינות הפרטיות
הכנות לקראת שנת השמיטה
.1
.2
.3
.4
.5
.6
על פי הוראת הרבנות הראשית ,אין להשתמש ב"היתר המכירה" בגינות פרטיות ,מכיוון שאין הענין מוגדר
כשעת הדחק .לכן אין שום היתר לבצע את המלאכות האסורות בשביעית מן התורה .שאר המלאכות
הגורמות לזרוז הצמיחה אסורות ,אולם הן מותרות כאשר הן הכרחיות לשמירת הקיים ולמניעת נזק לשנים
הבאות.
עבודות פיתוח שאינן חקלאיות ,כגון סלילת כבישים ומדרכות ,חפירה לצרכי בניה וכיו"ב ,ניתן לבצע גם
בשנת השמיטה ,אולם אין לפזר אדמת גן גם אם אין מתכוונים לשתול או לזרוע.
כאמור לעיל ,יש הסוברים שנטיעה היא מלאכה האסורה בשמיטה מן התורה ,ובכל מקרה לא ניתן לעשותה
בשמיטה .לכן :שתילים של עצי פרי חשופי שורש יש לטעת עד ט"ו באב .עצי פרי המושרשים בתוך גוש
הנמצא בעציץ נקוב (או בפלסטיק נקוב) אפשר לנוטעם עד ערב ראש השנה ,בתנאי שהגוש לא יתפורר
בשעת השתילה( .הלכה זו קשורה לחישוב שנות ערלה :אם העץ ניטע אחרי ט"ו באב ,השנה הראשונה
לחישוב שנות הערלה היא שנת השמיטה ויש חשש של "מראית העין").
בנטיעת עצי סרק וצמחי נוי לא קיים החשש דלעיל (ערלה) ולכן ניתן לשתול עד ערב ראש השנה (על פי
פסק החזון איש) .יש מחמירים בעצי סרק לטעת רק עד ט"ו באלול ובפרחים וצמחים חד שנתיים עד כ"ו
באלול ולהשקות מיד.
שתילת דשא מבחינה עקרונית דומה לשתילת צמחי נוי ,אולם רצוי להקדים שתילת מדשאות לאביב שלפני
שנת השמיטה על מנת שהדשא יספיק לכסות את השטח לפני ראש השנה .הדבר חיוני כדי שכיסוחי הדשא
(הגורמים לצימוח אופקי מוגבר בדשאים) לא יגרמו להתפשטותו לשם כיסוי הקרחות .המניחים משטחי
דשא מוכנים יעשו זאת עד ט"ו באלול ,כדי שיספיקו לעשות את הכיסוח הראשון לפני שנת השמיטה.
ככלל עדיף לעשות את מירב ההכנות הנחוצות בנושאי גיזום ,דישון וטיפול בעשביה לפני שנת השמיטה,
כדי להימנע מטיפולים מיותרים במהלך השמיטה.
טיפול בגינה במהלך שנת השמיטה
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
.8
.9
השקיה לצורך קיום הצמח (ולא לתוספת גידול) מותרת ,אולם יש להקפיד להשקות רק לפי הצורך.
ניכוש עשבים כללי בכל שטח הגינה -אסור .מותר לנכש (באופנים שיבוארו לקמן) עשבים המהווים מסתור
אפשרי למזיקים ,או עשבים הסמוכים לצמחי הגינה וגורמים (או עתידים לגרום) לדיכויים.
סדר העדיפויות לניכוש :א) ריסוס במונעי עשביה ,ב) כיסוח (על ידי חרמש וכיו"ב) מעל פני הקרקע ,ג)
עקירת העשביה (עם השורש) ביד .אין לעדור או "להפוך אדמה" כדי לנכש.
גיזום שמטרתו עידוד הצמיחה -אסור .הגיזום מותר במקרים הבאים :א) גיזום "סניטרי" שמטרתו סילוק
ענפים נגועים ,ב) גיזום עצים שמטרתו לשמור על צורה מיוחדת (כגון שער או כדור) ,וכן גיזום גדר חיה
בוגרת ומלאה במטרה לשמור על נוי צורתה ,ג) גיזום עצים לצורך סכך לסוכה ,ד) גיזום ענפים המהווים
מכשול בצידי הדרכים וכיו"ב.
גיזום ושריפת הדסים הנעשה להצמחת בדים משולשים -אסור.
כיסוח הדשא שמטרתו לשמור על גובה הדשא ולא לגרום לצימוח נוסף -מותר .בדשא צעיר שכיסוחו גורם
בהכרח לצימוחו -מותר לכסח רק אם ללא הכיסוח יגרם לדשא נזק ארוך טווח .יש לכסח בזמן ואין לאחר
בכיסוח כדי שהכיסוח לא יגרום להצהבת הדשא שבעקבותיה יגרם צימוח מחודש.
טיפול בקצוות הדשא (קנטים) לשמירת צורתו -מותר ,אך עדיף לבצע באמצעות ריסוס.
וורדים הם שיחים הרגישים למחסור במים ומותר להשקותם בהתאם לצורך ולא להמתין עד להופעת סימני
יובש .אין לדשן וורדים בשנת השמיטה .דיני גיזום הוורדים זהים למה שנכתב לעיל בשיחים .קטיף הפרחים
לנוי מותר ,אך רצוי לעשותו בשינוי (לא באותו הגובה כבכל שנה) .בוורדים בעלי ריח נוהגת קדושת שביעית.
אסורה הסרת פירות ופרחים יבשים לאחר הפריחה.
הפירות הגדלים בגינות הפרטיות קדושים בקדושת שביעית ומותר ,עקרונית ,לכל אדם ליהנות מהם .אף על
פי כן ,אסרו חכמים לאכול פירות ללא רשות בעל הבית .מאידך גיסא בעל הבית חייב לאפשר לכל המעונין
26
להיכנס ולקחת מהפירות ולקיים בכך מצות עשה של "והשביעית תשמטנה ונטשתה".
.10מי שמשווק את תוצרתו באמצעות "אוצר בית דין" ,יכול למנוע ממי שאינו מורשה לכך להיכנס ולקטוף
פירות.
.11מותר לבעל הגינה לקטוף פירותיו בכמות הנחוצה לו .אסור לקטוף כמות גדולה יותר ולאחסנה בבית .את
הקטיף רצוי לבצע בידים ולא בכלי המיועד לכך.
.12מי שיש בגינתו פירות ערלה ,חייב להודיע על כך ,על מנת שאנשים הקוטפים (ברשות) לא ייכשלו באיסור
ערלה.
עציצים ואדניות
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
.8
.9
שלושה גורמים משפיעים על הטיפול בעציצים בשמיטה; א) האם הוא יונק מהקרקע (עציץ נקוב או לא),
ב) גודל העציץ ,ג) המקום בו הוא מונח.
כמעט כל העציצים נחשבים כנקובים אם הם מונחים על הקרקע (או תלויים באויר) .עציץ המונח על רצפה
אטומה כגון ,.P.V.Cשיש טבעי או אריחי ריצוף אטומים למים -יש לו דין עציץ שאינו נקוב .אפשר להניח
מתחת לעציץ משטח המנתק אותו מהקרקע (כגון יריעת פלסטיק) על מנת לתת לו דין עציץ שאינו נקוב.
אם העציץ גדול מידי אין לו דין עציץ .הנפח המקסימלי לעציץ הוא 330ליטר (לא רלוונטי בעציצים ביתיים).
אדניות המהוות חלק מהבנין אינן נחשבות עציץ .אדניות מיטלטלות -נחשבות עציץ.
מיקומו של העציץ חייב להיות בתוך בית .הגדרת בית לענין זה היא :מבנה מקורה (ואף חממה בכלל זה)
שיש לו דפנות שגובהן מעל 80ס"מ.
כאשר מתקיימים כל התנאים הנ"ל בעציץ -מותר לבצע בו בשמיטה את כל המלאכות (יש נמנעים מזריעה
ושתילה).
אין להוציא עציץ מן הבית החוצה ,וכן אין להעביר עציץ הנמצא בבית ולהניחו על גבי קרקע מחוץ לבית,
אפילו במקום מקורה חלקית (סוכה או פרגולה).
מותר להעביר עציץ מבית לבית ,אך אם ההעברה היא מעל אדמה גלויה -מן הראוי לעוטפו בשקית פלסטיק
בזמן ההעברה.
מותר לשים פרחים באגרטל גם אם הענפים משרישים.
צרכנות "נכונה" (קניית תוצרת שביעית ושימוש בה)
.1
.2
.3
.4
.5
.6
כאמור לעיל ,גידולי שביעית חלקם אסורים באיסור ספיחין ואין היתר לאכלם ,חלקם קדושים בקדושת
שביעית ומותר לאכלם בתנאים מסוימים ,ובחלקם אין קדושה ולא איסור ספיחין.
אין איסור ספיחין בתוצרת חקלאית של נכרי שהוא הבעלים הרשמי של השדה .הפוסקים הסומכים על
"היתר המכירה" סוברים שהמכירה מועילה מבחינה הלכתית להחשיב את הנכרי כבעל השדה .המתנגדים
להיתר סוברים שאין לעשות כך לכתחילה ,וביחס ל"בדיעבד" (אם המכירה מועילה או לא) נחלקו הדעות.
קיימת מחלוקת אם יש קדושת שביעית בפירות הגדלים בשדה נכרי .דעת ר' יוסף קארו שאין קדושה ,וכך
המנהג ברוב ערי הארץ .החזון איש טוען שקיימת קדושת שביעית בפירות אלו (כך נוהגים בחלק מרשתות
השיווק החרדיות ,בעיקר בבני ברק).
פירות שגדלו תוך ביצוע עבודות האסורות בשביעית ("נעבד") יש אוסרים אכילתם ויש מתירים אותם באכילה
ואוסרים רק לקנותם מ"העבריין" .כמו כן נחלקו הפוסקים בענין פירות שביעית שלא הופקרו ("שמור").
קדושת שביעית כוללת מספר מרכיבים :חיוב הפקרת הפירות ,איסור להפסידם (לקלקלם) ,איסור סחורה
בהם ,חיוב לבערם ,איסור להוציאם לחו"ל.
מבחינת הצרכנים עיקר עניני הקדושה הם:
איסור הפסד – כל שימוש בפירות שלא בדרך המקובלת נקרא "הפסד" .לכן אין לטחון או לרסק פירות שאין
דרכם בכך (אבל מותר לקלף או להסיר חלקים פגומים ,גם אם חלק מבשר הפרי יורד בקילוף) .אין לבשל
פירות שרגילים לאוכלם חיים ולהיפך (ראוי לזכור שבנושא זה מנהגים משתנים ,והיום משתמשים בחלק
מהפירות באופן שונה מאשר לפני כמה שנים) .הוא הדין ב"כבישת" ירקות .בנוסף ,אסור להשליך לאשפה
27
שאריות הראויות עדיין למאכל (יש לאספם בשקיות ,לחכות שיתקלקלו ,ורק אז לזורקם).
איסור סחורה -אסור לקנות או למכור פירות הקדושים בקדושת שביעית ,אבל מותר לקנות בהבלעה (לשלם
עבור מוצר שאין בו קדושה ולכלול במחירו גם את הפירות .יש להקפיד שההבלעה תהיה סבירה מבחינת
הפרופורציות; לא לקנות פירות יקרים ולשלם עבור השקית ) ...או בהקפה (תשלום לאחר זמן .קנייה בכרטיס
אשראי נחשבת כקניה בהקפה).
חיוב ביעור -בהגיע זמן הביעור יש להפקיר (בפני שלושה) את הפירות שנשארו .ניתן לזכות שוב בפירות
לאחר ההפקרה[ .נושא הביעור יבואר בהרחבה לקמן].
.7כאמור לעיל ,בפירות נכרים לפי המנהג הרווח ,אין קדושת שביעית נוהגת כלל (והנוהגים כ"חזון איש"
מחמירים).לעומת זאת ,בפירות של יהודים המשווקים באמצעות "אוצר בית דין" -נוהגת קדושת שביעית,
אולם אין איסור לשלם בעת הקניה ,כיון שהתשלום הוא לבית הדין עבור הוצאותיו ולא למגדל עבור פירותיו.
[אם נשוב לדוגמת העגבניה שהובאה לעיל :איסור ספיחין מתחיל רק בא' בטבת (שאז מגיעות לשוק עגבניות
שנזרעו בשביעית ,אולם קדושת שביעית חלה מיד לאחר ראש השנה (בזמן הקטיף) ,ולכן על אף שמותר
לאכול ללא חששות עד טבת ,יש הגבלות בקניה כאמור לעיל].
.8תרומות ומעשרות בגידולי שביעית :פירות שגדלו בקרקע של יהודי (ללא מכירה ,כגון "אוצר בית דין" או
בגינות הפרטיות) -נחשבים הפקר ופטורים מתרומות ומעשרות .יבולי נכרי (שגמר המלאכה נעשה על ידי
נכרי) -פטורים מתרומות ומעשרות .יבולים מ"היתר המכירה" (שהקרקע של גוי ,אבל גמר המלאכה בידי
ישראל) מפרישים תרומות ומעשרות (מעשר עני ולא מעשר שני) בלי ברכה.
פירות שהם "נטע רבעי" (השנה הרביעית לגידול הפרי) פודים בלי ברכה.
.9ביעור :מהפסוק "לבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול" למדו חז"ל" :כלה לחיה בשדה
כלה לבהמתך מן הבית" ,היינו :כשנגמר הפרי בשדה יש לכלותו (לבערו) מן הבית .בנושא זה קיימות שתי
מחלוקות ראשונים :א)האם חובת הביעור היא מן התורה ,או שהיא מדרבנן והפסוק הוא אסמכתא בעלמא.
ב) האם מחויבים לכלות את הפירות ממש (רמב"ם) ,או מספיק להפקירם (רמב"ן) .הנוהג המקובל הוא
שמספיקה הפקרה וניתן אח"כ לזכות בחזרה בפירות ולאכלם .לכן ,כאשר מגיע זמן הביעור ,ניתן להשאיר
בבית מזון שלש סעודות לכל אחד מבני הבית ,ואת השאר מוציאים מהבית ומפקירים אותם בפני שלשה
אנשים .ניתן להפקיר גם בפני שלשה ידידים למרות שהמפקיר יודע שהם לא יקחו את הפירות .גם לאחר
הביעור נשארה קדושת שביעית בפירות!
חיוב הביעור הוא חלק מדיני "קדושת שביעית" ,ולכן פירות נכרים או מ"היתר המכירה" שעל פי הנוהג
המקובל אין בהם קדושת שביעית לא חלה עליהם חובת הביעור.
באופן עקרוני לכל פרי יש זמן ביעור משלו .אולם חז"ל קבעו מספר זמנים קבועים (בשנה השמינית):
תאנים -בחנוכה ,תמרים -בפורים ,ענבים (ויין) – בפסח ,זיתים (ושמן זית) -בשבועות.
.10גבולות הארץ לענין שמיטה :על פי המשנה במסכת שביעית (פ"ו מ"א) הארץ מחולקת לשלשה אזורים:
א .כל שהחזיקו עולי בבל מארץ ישראל עד כזיב.
ב .כל שהחזיקו עולי מצרים מכזיב ועד הנהר ועד אמנה.
ג .מן הנהר ואמנה ולפנים.
בתחום עולי בבל (אזור א) -חלים כל דיני השמיטה ("לא נאכל ולא נעבד" בלשון המשנה).
בתחום עולי מצרים (אזור ב) -חלים רק חלק מדיני השמיטה ("נאכל אבל לא נעבד" בלשון המשנה) ונחלקו
הפוסקים מה מותר ומה אסור .בגמרא במסכת חולין (דף ז ע"א) נאמר" :הרבה כרכים כבשום עולי מצרים
ולא כבשום עולי בבל ...והניחום כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית" ,ופירש רש"י (שם)" :הרבה כרכים
כבשו עולי מצרים וקדשום בקדושת הארץ (הראשונה) ולא כבשום עולי בבל לקדשם בשניה (לאחר החורבן
הראשון ושיבת ציון) דקסברי הואיל והותרו הותרו דקדושה ראשונה בטלה ...ולא רצו להחזיר קדושתה כדי
שיהא מותר לחרוש ולזרוע שם בשביעית שאין נוהגת בחוצה לארץ ,ויסמכו עליהן עניים ליטול לקט שכחה
ופאה ומעשר עני ".על פי שיטה זו ,באזורים שלא "נכבשו" על ידי עולי בבל (באופן כוללני :מדרום לאשקלון
ומצפון לאכזיב/עכו) מותרות עבודות הקרקע בשמיטה (החזון איש טוען שזה רק בחלק מהמקומות ולא
בכולם) ,ורוב הפוסקים חולקים ואוסרים את העבודה ,אולם מתירים ספיחין.
28
מחוץ לגבולות עולי מצרים (אזור ג; בעיקר בחלקים נרחבים מיישובי הערבה ובנגב הדרומי) -לא חלים דיני
שמיטה כלל.
על פי זה ניתן לגדל ולשווק ירקות ופירות מחקלאים יהודים בארץ ישראל (מאזור ג לכוליה עלמא ומאזור
ב לפי חלק מהפוסקים) ללא חשש שמיטה!
.11לסיכום:
בקניית ירקות ,מיני דגן וקטניות (חלק גדול מהדגנים והקטניות מיובאים מחו"ל ואין חשש) -יש להיזהר
מאיסור ספיחין .הימנעות מהאיסור היא על ידי קניית תוצרת מהאזורים המותרים ,ממצעים מנותקים
(שדינם כעציצים) ,משדות שנמכרו לגוי על פי היתר המכירה או מגידולי נכרים .יש לבדוק היטב בזמן הקניה
מהו מקור התוצרת! ["אוצר הארץ" ישווקו ירקות מתוצרת השנה הששית או ממצעים מנותקים או מחוץ
לגבולות עולי מצרים .במקרים מסוימים ישווקו ירקות מתחומים שיש בהם מחלוקת אם נכללים בגבולות
עולי מצרים).
בקניית פירות -המצב קל יותר כיון שאין איסור ספיחין וכאמור לעיל חלק מהפוסקים מתירים "שמור"
ו"נעבד" .מאידך גיסא עשויה להיות קדושת שביעית בפירות (לא בפירות נכרים!) ולכן יש לבדוק היטב את
מקור הפירות .כמו כן יש לבדוק שהפירות אינם "ערלה".
.12דיני שמיטת כספים נפרסם בנפרד.
מצות השמיטה הוא לבוא אל האחדות .לפירוש הפשוט שיד עשירים ועניים
שוה בשמיטה .ולבד זה עיקר המנינים שבתורה שמיטין ויובלות הם בחינת
האחדות .שהספירה והמנין מאחד המספר ...וזה סמיכת שמיטה להר סיני
שע"י בחינת האחדות מתעורר כח קבלת התורה לבני ישראל והתורה מיוחדת
לבני ישראל והיא עץ החיים ממש.
(שפת אמת ויקרא פרשת בהר ,תרמ"א)
29
לוח קדושת שביעית וביעור בפירות האילן
הפרי
קדושת שביעית מ
קדושת שביעית עד
זמן הביעור
סוף יולי שמינית
סוף יוני שמינית
תחילת דצמבר שביעית
אבוקדו
(אמצע תמוז תשע"ו)
(אמצע סיוון תשע"ו)
(אמצע כסליו תשע"ה)
אין ביעור
אגוז המלך אין קדושה []1
אין ביעור
אין קדושה
אגוז לוז
אמצע מאי שמינית
אמצע נובמבר תשיעית
אמצע נובמבר שמינית
אגוז פקאן []2
(תחילת אייר תשע"ו)
(תחילת חשוון תשע"ו)
(סוף חשוון תשע"ו)
סוף אוקטובר שמינית
סוף יוני שמינית
סוף יוני שביעית
אגס
(תחילת חשווןתשע"ו)
(אמצע סיוון תשע"ו)
(תחילת תמוז תשע"ה)
אין ביעור
אין קדושה
אוכמניות
אין ביעור
אין קדושה
אילסר
אמצע אפריל שמינית
אמצע אוקטובר תשיעית
אמצע אוקטובר שמינית
אנונה
(תחילת ניסן תשע"ו)
(תחילת תשרי תשע"ז)
(סוף תשרי תשע"ו)
אמצע ספטמבר בסוף שביעית אמצע ספטמבר בסוף שמינית סוף דצמבר שמינית
אפרסמון
(תחילת טבת תשע"ו)
(תחילת אלול תשע"ו)
(סוף אלול תשע"ה)
סוף נובמבר שמינית
תחילת פברואר שמינית
תחילת פברואר שביעית
אפרסק
(תחילת כסלו תשע"ו)
(סוף שבט תשע"ו)
(אמצע שבט תשע"ה)
אמצע דצמבר שמינית
תחילת ספטמבר בסוף שביעית אמצע נובמבר תשיעית
אשכולית
(סוף כסלו תשע"ו)
(תחילת חשוון תשע"ו)
(אמצע אלול תשע"ה)
אמצע אפריל שמינית
אמצע אפריל שמינית
ג' תשרי שביעית
אתרוג
(תחילת ניסן תשע"ו)
(תחילת ניסן תשע"ו)
אין ביעור
אין קדושה
בוטנה
תחילת אוגוסט שביעית
אמצע מאי שמינית
אמצע אפריל שביעית
גודגדן
אמצע אב תשע"ה)
(תחילת אייר תשע"ו)
(סוף ניסן תשע"ה)
תחילת ספטמבר בסוף שביעית תחילת ספטמבר בסוף שמינית אמצע דצמבר שמינית
גויאבה
(סוף כסלו תשע"ו)
(סוף אב תשע"ו)
(אמצע אלול תשע"ה)
תחילת אוגוסט שביעית
תחילת יוני שמינית
אמצע אפריל שביעית
דובדבן
(אמצע אב תשע"ה)
(סוף אייר תשע"ו)
(סוף ניסן תשע"ה)
אמצע ספטמבר בסוף שביעית אמצע ספטמבר בסוף שמינית שבועות שמינית
זית למאכל
(תחילת אלול תשע"ו)
(סוף אלול תשע"ה)
שבועות שמינית
אמצע נובמבר תשיעית
אמצע נובמבר שמינית
זית לשמן
(תחילת חשוון תשע"ו)
(סוף חשוון תשע"ו)
תחילת ספטמבר בסוף שביעית תחילת ספטמבר בסוף שמינית אמצע ינואר שמינית
חבוש
(סוף טבת תשע"ו)
(סוף אב תשע"ו)
(אמצע אלול תשע"ה)
אמצע ינואר שמינית
אמצע ספטמבר בסוף שביעית סוף אוקטובר תשיעית
חרוב
(תחילת טבת תשע"ו)
(תחילת תשרי תשע"ז)
(סוף אלול תשע"ה)
אמצע אוגוסט שביעית
אמצע יוני שמינית
אמצע יוני שביעית
ליטשי
(סוף אב תשע"ה)
(תחילת סיון תשע"ו)
(סוף סיון תשע"ה)
30
הפרי
קדושת שביעית מ
קדושת שביעית עד
זמן הביעור
אמצע אוקטובר בתחילת שמינית
אמצע יולי שמינית
אמצע יולי שביעית
לימה
(סוף תשרי תשע"ו)
(תחילת תמוז תשע"ו)
(סוף תמוז תשע"ה)
סוף יוני שמינית
תחילת מאי שמינית
תחילת מאי שביעית
לימון
(תחילת סיון תשע"ו)
(סוף ניסן תשע"ו)
(אמצע אייר תשע"ה)
אמצע ינואר שמינית
אמצע יוני שמינית
אמצע יוני שביעית
מנגו
(סוף טבת תשע"ו)
(תחילת סיון תשע"ו)
(סוף סיון תשע"ה)
תחילת ספטמבר בסוף שביעית אמצע ספטמבר בסוף שמינית סוף אפריל שמינית
מנדרינה
(תחילת ניסן תשע"ו)
(תחילת אלול תשע"ו)
(אמצע אלול תשע"ה)
סוף אוגוסט שביעית
תחילת מאי שמינית
תחילת אפריל שביעית
משמש
(תחילת אלול תשע"ה)
(סוף ניסן תשע"ו)
(תחילת ניסן תשע"ה)
סוף נובמבר שמינית
תחילת פברואר שמינית
תחילת פברואר שביעית
נקטרינה
(סוף חשוון תשע"ו)
(סוף שבט תשע"ו)
(אמצע שבט תשע"ה)
פסח שמינית
תחילת יוני שמינית
תחילת יולי שביעית
ענבי יין
(סוף אייר תשע"ו)
(תחילת תמוז תשע"ה)
פסח שמינית
תחילת אפריל שמינית
סוף מרץ שביעית
ענבי מאכל
(סוף אדר ב' תשע"ו)
(סוף אדר תשע"ה)
סוף פברואר שמינית
אמצע נובמבר תשיעית
אמצע נובמבר שמינית
פג'ויה
(אמצע אדר א' תשע"ו)
(תחילת חשוון תשע"ו)
(סוף חשוון תשע"ו)
אמצע יוני שמינית
תחילת ספטמבר בסוף שביעית אמצע נובמבר תשיעית
פומלה
(סוף סיון תשע"ה)
(תחילת חשוון תשע"ו)
(אמצע אלול תשע"ה)
אין ביעור
אין קדושה
פיסטוק
תחילת נובמבר שמינית
סוף יוני שמינית
אמצע מאי שביעית
צבר
(סוף חשוון תשע"ו)
(תחילת סיון תשע"ו)
(סוף אייר תשע"ה)
אמצע אוקטובר בתחילת שמינית אמצע אוקטובר בתחילת תשיעית אמצע מרץ שמינית
קומקווט
(סוף אדר א' תשע"ו)
(תחילת תשרי תשע"ז)
(סוף תשריתשע"ו)
אמצע ספטמבר בסוף שביעית אמצע ספטמבר בסוף שמינית אמצע מרץ שמינית
קיוי
(סוף אדר ב' תשע"ו)
(תחילת אלול תשע"ו)
(סוף אלול תשע"ה)
תחילת ספטמבר בסוף שביעית תחילת ספטמבר בסוף שמינית סוף אפריל שמינית
קליפים
אמצע ניסן תשע"ו)
(סוף אב תשע"ו)
(אמצע אלול תשע"ה)
תחילת ספטמבר בסוף שביעית תחילת ספטמבר בסוף שמינית סוף אפריל שמינית
קלמנטינה
(תחילת ניסן תשע"ו)
(סוף אב תשע"ו)
(אמצע אלול תשע"ה)
תחילת ספטמבר בסוף שביעית תחילת ספטמבר בסוף שמינית אמצע פברואר שמינית
קרמבולה
(תחילת אדר א' תשע"ו)
(סוף אב תשע"ו)
(אמצע אלול תשע"ה)
אמצע פברואר שמינית
אמצע אוגוסט שמינית
סוף יולי שביעית
רימון
(תחילת אדר א' תשע"ו)
(תחילת אב תשע"ו)
(תחילת אב תשע"ה)
סוף נובמבר שמינית
סוף ספטמבר בסוף שמינית
שזיף אירופאי תחילת אוגוסט שביעית
(מאורך)
(תחילת כסלו תשע"ו)
(תחילת תשרי תשע"ז)
(אמצע אב תשע"ה)
31
הפרי
שזיף יפני
(עגול)
שסק
שקד יבש
שקד ירוק
תאנה
תות עץ
תמר
תפוז
תפוז סיני
תפוח
קדושת שביעית מ
קדושת שביעית עד
זמן הביעור
אמצע דצמבר שמינית
אמצע מאי שמינית
תחילת מאי שביעית
(תחילת כסלו תשע"ו)
(תחילת אייר תשע"ו)
(אמצע אייר תשע"ה)
תחילת יולי שביעית
תחילת מרץ שמינית
תחילת פברואר שביעית
(תחילת אב תשע"ה)
(תחילת אדר א' תשע"ו)
(אמצע שבט תשע"ה)
תחילת ספטמבר בסוף שביעית אמצע ספטמבר בסוף שמינית סוף ינואר שמינית
(אמצע שבטתשע"ו)
(סוף אב תשע"ו)
(אמצע אלול תשע"ה)
סוף ינואר שמינית
סוף מאי שמינית
תחילת מאי שביעית
(אמצע שבט תשע"ו)
(תחילת אייר תשע"ו)
(אמצע אייר תשע"ה)
חנוכה שמינית
סוף מאי שמינית
סוף אפריל שביעית
(תחילת אייר תשע"ו)
(תחילת אייר תשע"ה)
סוף ספטמבר בתחילת שמינית
תחילת מאי שמינית
תחילת מאי שביעית
(תחילת תשרי תשע"ו)
(סוף ניסן תשע"ו)
(אמצע אייר תשע"ה)
פורים שמינית
סוף ספטמבר בסוף שמינית
תחילת אוגוסט שביעית
(תחילת תשרי תשע"ז)
(אמצע אב תשע"ה)
סוף מאי שמינית
סוף נובמבר תשיעית
תחילת אוקטובר שמינית
(תחילת אייר תשע"ו)
(סוף חשון תשע"ז)
(סוף אלול תשע"ו)
אמצע ספטמבר בתחילת שמינית סוף ספטמבר בתחילת שמינית אמצע מרץ שמינית
(סוף אדר א' תשע"ו)
(תחילת תשרי תשע"ו)
(אב תשע"ו)
אמצע ינואר שמינית
סוף יוני שמינית
אמצע מאי שביעית
(סוף טבת תשע"ו)
(תחילת סיון תשע"ו)
(סוף אייר תשע"ה)
הערה כללית -בפרי העץ אין גזירת ספיחין ,נקטנו בלוחות אלו שהזמן הקובע לענין קדושת שביעית הוא החנטה .וכן,
כל הלוחות המובאים להלן נכתבו על פי חודשי החמה ,זאת משום שתהליכח צמיחת הפירות והירקות הם לפי שנות
החמה ,התאריכים המובאים בסוגריים ,הם לפי התאריך העברי ,ונכונים לשמיטה זו בלבד.
הלוחות העוסקים בפירות הוכנו בעזרת מר מאיר פרנקל ז"ל ,מדריך חקלאי בשירות ההדרכה והמקצוע של משרד
החקלאות ,ואג' מרדכי שומרון.
[ ]1תוצרת יבוא -לא חלים עליה דיני השביעית.
[ ]2יש סוברים שאין בהם ביעור ,באגוזי מלך רוב המשווק בארץ -יבוא.
32
לוח קדושת שביעית וספיחין בירקות
הירק
אבטיח
אננס
אספרגוס
אפונה תרמילים
ארטישוק
בטטה
במיה
בננה
בצל יבש
עלי בצל ירוק
בצל ראש
ברוקולי
גזר
גמבה []6
דלורית
דלעת
חזרת
חסה []7
חציל []8
כוסברה
קדושת שביעית מ
ג תשרי
ג תשרי
ג תשרי
ג תשרי
ג תשרי
ג תשרי
אין קדושה []5
ג תשרי
ג תשרי
ג תשרי
ג תשרי
ג תשרי
ג תשרי
ג תשרי
ג תשרי
ג תשרי
ג תשרי
ג תשרי
ג תשרי
ג תשרי
ספיחין מ
אמצע ינואר שביעית
(סוף טבת תשע"ה)
אין ספיחין []4
אין ספיחין
אמצע מרץ שביעית
(סוף אדר תשע"ה)
אין ספיחין
אמצע יולי שביעית
(סוף תמוז תשע"ה)
אין ספיחין
אין ספיחין
סוף פברואר שביעית
(תחילת אדר תשע"ה)
אמצע נובמבר שביעית
(אמצע חשוון תשע"ה)
סוף ינואר שביעית
(סוף טבת תשע"ה)
תחילת ינואר שביעית
(אמצע טבת תשע"ה)
תחילת ינואר שביעית
(אמצע טבת תשע"ה)
אמצע פברואר שביעית
(סוף שבט תשע"ה)
תחילת יולי שביעית
(אמצע תמוז תשע"ה)
תחילת יולי שביעית
(אמצע תמוז תשע"ה)
סוף יולי שביעית
(תחילת אב תשע"ה)
תחילת אוקטובר שביעית
(תחילת תשרי תשע"ה)
אמצע ינואר שביעית
(אמצע טבת תשע"ה)
אמצע נובמבר שביעית
(סוף חשון תשע"ו)
33
ספיחין עד
זמן הביעור
אין ביעור []3
חנוכה שמינית
חנוכה שמינית
אין ביעור
אין ביעור
אמצע יוני שביעית
(סוף סיון תשע"ה)
אמצע יולי שביעית
(סוף תמוז תשע"ה)
אמצע מרץ שמינית
(סוף אדר א' תשע"ו)
אין ביעור
אין ביעור
אין ביעור
סוף ינואר שמינית
(אמצע שבט תשע"ו)
אמצע נובמבר שמינית אין ביעור
(סוף חשון תשע"ו)
אין ביעור
חנוכה שמינית
חנוכה שמינית
סוף מאי שביעית
(תחילת סיון תשע"ה)
אין ביעור
חנוכה שמינית
אין ביעור
סוף יולי שמינית
(אמצע תמוז תשע"ו)
סוף יולי שמינית
(אמצע תמוז תשע"ו)
חנוכה שמינית
תחילת אוקטובר שמינית
(סוף אלול תשע"ו)
אמצע נובמבר שמינית
(סוף חשון תשע"ו)
אין ביעור
חנוכה שמינית
תחילת אוקטובר שמינית אין ביעור
(אמצע תשרי תשע"ו)
אין ביעור
חנוכה שמינית
חנוכה שמינית
אין ביעור
הירק
כרוב אדום
כרוב לבן
כרובית
כרפס עלים
כרפס שורש
לוף
לפת
מלון []9
מלפפון
נענע
סלק אדום
סלק עלים
עגבניה
פול תרמילים
פטריות
פטרוזיליה עלים
פטרוזיליה
שורש
פלפל []11
פלפל חריף []12
פפריקה
קדושת שביעית מ
ג תשרי
ג תשרי
ג תשרי
ג תשרי
ג תשרי
ג תשרי
ג תשרי
ג תשרי
ג תשרי
ג תשרי
ג תשרי
ג תשרי
ג תשרי
ג תשרי
אין קדושה []10
ג תשרי
ג תשרי
ג תשרי
ג תשרי
ג תשרי
ספיחין עד
ספיחין מ
סוף ינואר שביעית
(אמצע שבט תשע"ה)
אמצע ינואר שביעית
(סוף טבת תשע"ה)
אמצע ינואר שביעית
(סוף טבת תשע"ה)
אמצע ינואר שביעית
(סוף טבת תשע"ה)
אמצע פברואר שביעית
(אמצע שבט תשע"ה)
תחילת פברואר שביעית
(אמצע שבט תשע"ה)
תחילת אוקטובר שביעית
(תחילת תשרי תשע"ה)
אמצע ינואר שביעית
(אמצע טבת תשע"ה)
אמצע נובמבר שביעית
(אמצע חשון תשע"ה)
אין ספיחין
אמצע ינואר שביעית
(סוף טבת תשע"ה)
סוף נובמבר שביעית
(סוף חשון תשע"ה)
סוף דצמבר שביעית
(סוף כסלו תשע"ה)
סוף נובמבר שביעית
(סוף חשון תשע"ה)
אין ספיחין
תחילת נובמבר שביעית
(תחילת חשון תשע"ה)
אמצע ינואר שביעית
(סוף טבת תשע"ה)
סוף ינואר שביעית
(סוף טבת תשע"ה)
סוף ינואר שביעית
(סוף טבת תשע"ה)
אמצע אוגוסט שביעית
(סוף אב תשע"ה)
34
זמן הביעור
חנוכה שמינית
אין ביעור
חנוכה שמינית
אין ביעור
חנוכה שמינית
אין ביעור
חנוכה שמינית
אין ביעור
חנוכה שמינית
אין ביעור
חנוכה שמינית
אין ביעור
חנוכה שמינית
אין ביעור
חנוכה שמינית
אין ביעור
אמצע נובמבר שמינית אין ביעור
(סוף חשון תשע"ו)
אין ביעור
אין ביעור
סוף דצמבר שמינית
(תחילת טבת תשע"ו)
תחילת ינואר שמינית אין ביעור
(אמצע טבת תשע"ו)
אין ביעור
חנוכה שמינית
חנוכה שמינית
אמצע יולי שביעית
(סוף תמוז תשע"ה)
אין ביעור
אין ביעור
סוף נובמבר שמינית
(תחילת כסלו תשע"ו)
סוף נובמבר שמינית
(תחילת כסלו תשע"ו)
חנוכה שמינית
אין ביעור
חנוכה שמינית
אין ביעור
סוף ספטמבר שמינית
(אמצע אב תשע"ו)
סוף נובמבר שמינית
(תחילת כסלו תשע"ו)
אין ביעור
הירק
צנון
צנונית
קולורבי
קישוא
שום
שומר
שעועית
תרמילים
שמיר
תות שדה
תפוחי אדמה
תרד
קדושת שביעית מ
ג תשרי
ג תשרי
ג תשרי
ג תשרי
ספיחין מ
ספיחין עד
אמצע נובמבר שמינית אין ביעור
(סוף חשון תשע"ו)
סוף אוקטובר שמינית אין ביעור
(תחילת חשון תשע"ו)
אין ביעור
חנוכה שמינית
אמצע נובמבר שביעית
(אמצע חשון תשע"ה)
סוף אוקטובר שביעית
(סוף תשרי תשע"ה)
אמצע דצמבר שביעית
(אמצע כסלו תשע"ה)
אמצע אוקטובר שביעית אמצע אוקטובר שמינית אין ביעור
(אמצע תשרי תשע"ה) (סוף תשרי תשע"ו)
אמצע פברואר
שביעית
(סוף שבט תשע"ה) (סוף אדר תשע"ה)
סוף ינואר שביעית
ג תשרי
(סוף טבת תשע"ה)
סוף נובמבר שביעית
ג תשרי
(סוף חשון תשע"ה)
אמצע נובמבר שביעית
ג תשרי
(אמצע חשון תשע"ה)
אמצע פברואר שביעית
ג תשרי
(סוף שבט תשע"ה)
סוף אוקטובר שביעית סוף נובמבר שביעית
(תחילת חשוון תשע"ה) (סוף חשון תשע"ה)
אמצע מרץ שביעית
ג תשרי
זמן הביעור
אמצע מרץ שמינית
אמצע אוגוסט שביעית
(סוף אדר א' תשע"ו)
חנוכה שמינית
(סוף אב תשע"ה)
אין ביעור
אמצע יולי שביעית
סוף נובמבר שמינית
(תחילת כסלו תשע"ו) (סוף תמוז תשע"ה)
אמצע נובמבר שמינית אין ביעור
(סוף חשון תשע"ו)
סוף אוגוסט שביעית
חנוכה שמינית
(תחילת אלול תשע"ה)
אין ביעור
חנוכה שמינית
סוף נובמבר שביעית
סוף נובמבר שמינית
(סוף חשון תשע"ה)
(תחילת כסלו תשע"ו)
אין ביעור
[ ]1ההערכה של הזמנים נעשתה לפי ממוצע ההגעה לשווקים.
[ ]2זמן איסור ספיחין בירקות נקבע עפ"י המנהג להקל בירקות שנבטו לפני השמיטה.
[ ]3כיוון שמצוי בשדה מהיתר המכירה -לא כלה לחיה ולכן אין ביעור.
[ ]4צמח רב שנתי ,ולכן לא חל עליו איסור ספיחין.
[ ]5יבול נוכרי ,לא חלים עליו דיני שביעית.
[ ]6בחורף ,רוב הגמבה המשווקת בארץ גדלה בערבה.
[ ]7ירקות עלים ללא חרקים הגדלים במצע מנותק ,אין בהם קדושת שביעית ואיסור ספיחין.
[ ]8ממר חשוון ועד אדר ,רוב החצילים המשווקים בארץ באים מהערבה ,וחלקם מגיעים מנוכרים.
[ ]9בחורף ,רוב המילונים מהערבה.
[ ]10אינו צמח ,ולכן לא חלים עליו דיני שביעית.
[ ]11בחורף ,הפלפל גדל באיזורים שיש ספק אם נכללו בכיבוש עולי בבל.
[ ]12אבקת פלפל חריף ,שחור או לבן ,מיובאת מחו"ל.
35
לוח הדלקת נרות ומוצאי שבת/חג באפרת לשנת תשע"ה
הלוח מבוסס על העקרונות הבאים:
.1הדלקת נרות 20 :דקות לפני השקיעה ,על פי זמני ירושלים ,לפי ספר "בין השמשות" של הרב טוקצינסקי.
.2צאת השבת/החג לפי לוחות הזמנים של ירושלים (על פי הנ"ל).
" .3פלג המנחה" נקבע לפי השיטה המחשבת אורך היום מהנץ החמה עד השקיעה .זהו הזמן המוקדם ביותר
להדלקת נרות שבת ,נר חנוכה ותפילת ערבית (מוקדמת).
.4לא התייחסנו לזמן צאת הכוכבים שנתון במחלוקות רבות .אנו מציעים לחשב 20דקות אחרי השקיעה (40
דקות לאחר זמן הדלקת נרות).
.5הזמנים הותאמו לשעון חורף/קיץ כפי שנקבע בחוק (הדגשנו את ה"מעברים") .במידה ויחול שינוי -יש
להיערך בהתאם.
הפרשה
א ראש השנה
ב ראש השנה
האזינו (שובה)
יום כפור
א סוכות
שבת חוה"מ
שמחת תורה
בראשית
נח
לך לך
וירא
חיי שרה
תולדות
ויצא
וישלח
וישב
מקץ (חנוכה)
ויגש
ויחי
שמות
וארא
בא
בשלח (שירה)
יתרו
משפטים (שקלים)
תרומה
תאריך עברי
א תשרי
ב תשרי
ג תשרי
י תשרי
טו תשרי
יז תשרי
כב תשרי
כד תשרי
א חשון
ח חשון
טו חשון
כב חשון
כט חשון
ז כסלו
יד כסלו
כא כסלו
כח כסלו
ה טבת
יב טבת
יט טבת
כו טבת
ד שבט
יא שבט
יח שבט
כה שבט
ב אדר
פלג המנחה
17:20
17:19
17:18
17:11
17:05
17:03
16:58
16:57
16:50
15:44
15:41
15:37
15:35
15:34
15:34
15:36
15:38
15:42
15:46
15:51
15:56
16:01
16:07
16:12
16:17
16:21
תאריך כללי
25.9
26.9
27.9
4.10
9.10
11.10
16.10
18.10
25.10
1.11
8.11
15.11
22.11
29.11
6.12
13.12
20.12
27.12
3.1.15
10.1
17.1
24.1
31.1
7.2
14.2
21.2
36
הדלקת נרות
18:17
18:57
18:15
18:06
17:59
17:57
17:51
17:49
17:41
16:34
16:29
16:24
16:21
16:20
16:19
16:20
16:22
16:26
16:28
16:34
16:40
16:48
16:55
17:01
17:07
17:12
צאת שבת/חג
18:57
19:05
18:56
18:49
18:47
18:41
18:39
18:33
17:26
17:21
17:18
17:15
17:14
17:14
17:15
17:18
17:22
17:27
17:32
17:38
17:44
17:50
17:56
18:02
18:06
הפרשה
תצוה (זכור)
כי תשא
ויק"פ (פרה)
ויקרא (החדש)
צו
א פסח
ז פסח
שמיני
תזריע מצורע
אחרי קדושים
אמור
בהר
בחוקותי
במדבר
שבועות
נשא
בהעלותך
שלח
קרח
חוקת
בלק
פינחס
מטות מסעי
דברים
ואתחנן
עקב
ראה
שופטים
כי תצא
כי תבוא
נצבים
תאריך עברי
ט אדר
טז אדר
כג אדר
א ניסן
ח ניסן
טו ניסן
כא ניסן
כב ניסן
כט ניסן
ו אייר
יג אייר
כ אייר
כז אייר
ה סיון
ו סיון
יב סיון
יט סיון
כו סיון
ג תמוז
י תמוז
יז תמוז
כד תמוז
ב אב
ט אב
טז אב
כג אב
ל אב
ז אלול
יד אלול
כא אלול
כח אלול
תאריך כללי
28.2
7.3
14.3
21.3
28.3
4.4
10.4
11.4
18.4
25.4
2.5
9.5
16.5
23.5
24.5
30.5
6.6
13.6
20.6
27.6
4.7
11.7
18.7
25.7
1.8
8.8
15.8
22.8
29.8
5.9
12.9
37
פלג המנחה
16:25
16:29
16:32
16:35
17:39
17:42
17:44
17:45
17:49
17:52
17:56
18:00
18:03
18:07
18:08
18:11
18:15
18:17
18:19
18:21
18:21
18:21
18:19
18:17
18:13
18:09
18:03
17:56
17:50
17:42
17:35
הדלקת נרות
17:18
17:23
17:27
17:32
18:37
18:42
18:45
18:46
18:51
18:56
19:01
19:06
19:10
19:15
20:16
19:20
19:24
19:27
19:29
19:31
19:31
19:30
19:28
19:25
19:20
19:15
19:08
19:00
18:52
18:43
18:34
צאת שבת/חג
18:11
18:18
18:22
18:27
19:33
19:37
19:43
19:47
19:53
19:59
20:05
20:10
20:16
20:16
20:19
20:25
20:28
20:30
20:31
20:32
20:30
20:27
20:22
20:17
20:10
20:02
19:53
19:45
19:35
19:26
טבע הנשמה הכללית של כנסת ישראל היא אלקיותה ...היחיד מתנער מחיי
החול לפרקים קרובים ,בכל שבת; "בא שבת באה מנוחה" ,מתחלת הנפש
להשתחרר מכבליה הקשים" ,ביום הניח ד' לך מעצבך ומרגזך ומן העבודה
הקשה אשר עובד בך" ,ומבקשת היא לה אז נתיבות עליונות ,חפצים רוחניים,
כפי טבע מקורה...
את אותה הפעולה ,שהשבת פועלת על כל יחיד ,פועלת היא השמיטה על
האומה בכללה .צורך מיוחד הוא לאומה זו ,שהיצירה האלהית נטועה בקרבה
באופן בולט ונצחי ,כי מזמן לזמן יתגלה בתוכה המאור האלקי שלה בכל
מלא זהרו ,אשר לא ישביתוהו חיי החברה של חול עם העמל והדאגה ,הזעף
והתחרות אשר להם ,למען תוכל להתגלות בקרבה פנימה טהרת נשמתה
בכללותה כמו שהיא...
שנת שבתון מוכרחת היא לאומה ולארץ!
שנת שקט ושלוה ,באין נוגש ורודה" ,לא יגוש את רעהו ואת אחיו כי קרא
שמיטה לה'" ,שנת שוויון ומרגע ,התפשטות הנשמה בהרחבתה אל הישר
האלקי המכלכל חיים בחסד ,אין רכוש פרטי מסוים ולא זכות קפדנית ,ושלום
אלקי שורר על כל אשר נשמה באפו.
(הרב קוק ,הקדמה לשבת הארץ).
38
טבילת ערב
יום כיפור (מיוחדת)
לצורך יום כיפור
טבילת
גברים
במקוואות הגברים
לנשים
ברימון ובזית
מקווה נשים בדקל תהיה פתוחה
לטבילת נשים ביום שישי
ערב יום כיפור
ט' תשרי ()3.10.14
בין השעות 12:00ועד .14:00
עלות טבילה – ₪ 20
נא להגיע עם מגבת אישית.
לשאלות ניתן לפנות
לעליזה הוכשטד 058-4777004
בערב ראש השנה
ביום רביעי
כ"ט אלול תשע"ד
()24.9.14
בין השעות 16:30-7:00
בערב יום כיפור
ביום שישי
Women’s Mikve
on the eve of
Yom Kipor
ט' בתשרי תשע"ה
()3.10.14
בין השעות 16:30-6:30
Special for Yom Kipor
The women’s mikve in the Dekel
will be open for women on Friday
)the 9th of Tishrei (3/10/14
from 12:00 to 14:00.
Price: 20 NIS
מחירון
מבוגר ₪ 20 -
תלמיד/חייל/ילד/פנסיונר ₪ 15 -
Please bring your own towel.
For additional information
speak to Aliza Hochstead
058 - 4777004
גמר חתימה טובה
39
הציבור מוזמן
לדרשת שבת שובה
לזכר יובל היימן
וכל חיילי צה"ל שנפלו במבצע צוק איתן
הי"ד
מפי המרא דאתרא
הרב שלמה ריסקין
היום הרת עולם:
בריאת האדם ,כבוד האדם
ואתיקה של חיילנו בעזה
הדרשה תתקיים אי"ה
בבית הכנסת המרכזי נטע בנימין ,בגבעת הרימון
בשבת פרשת האזינו (ג' תשרי ,תשע"ד)
מנחה בשעה ,17:30דרשה בשעה 17:50
[email protected] | www.efrat.muni.il | 02-9933120
© Copyright 2024