‫פרשת תזריע‪-‬מצורע‪ ,‬ו― אייר תשע"ה‪ ,‬גיליון מספר ‪41‬‬
‫פתיחה‬
‫עיון‬
‫הרב מאיר שפיגלמן זאק מילנצ'יק‬
‫הרב ליכטנשטיין ‪-‬‬
‫זווית אישית‬
‫'קרוק‪-‬פוט'‬
‫מחשבה‬
‫חיים טי‬
‫בחירה חופשית‬
‫על סדר היום‬
‫דניאל שוורץ צוריאל חלמיש‬
‫זיכרון השואה‬
‫ביצירת עגנון‬
‫על מסילות‬
‫בלבבות‬
‫הרב ליכטנשטיין ‪ -‬זווית אישית‬
‫אהרן ליברמן‬
‫אסף חיים בהרב‬
‫נתאי שמעון‬
‫מוסר טבעי ביהדות‬
‫‪ -‬הגדרתו וחשיבותו‬
‫על דיבורים‬
‫ותפילה‬
‫תגובה ‪ -‬על‬
‫תפילה ודיבורים‬
‫מספר תלמידים משנה א' מנתחים את שיטת הרא"ל מול‬
‫שיטת הגרי"ד חותנו‪ .‬מסקנתם הייתה שהרב אינו מחדש‪,‬‬
‫אלא מסכם‪ .‬הבנתם של תלמידים בתחילת דרכם כנראה‬
‫אינה מאפשרת להם להבין את החידוש שיש בפשטות‬
‫ובבהירות‪ .‬כפי שמסופר על הגר"א שבאחרית ימיו למד‬
‫"פשט" תורה‪.‬‬
‫הרא"ל כמעט אף פעם לא עסק בקושיות‪ ,‬ורק במקרים‬
‫מיוחדים היו תירוצים מפעימים‪ .‬הצגת הסוגיה על רבדיה‬
‫השונים ועל האפשרויות השונות הגלומות בה מנעו‬
‫במקרים רבים את הקושיות מלכתחילה‪ .‬לתלמיד בתחילת‬
‫דרכו קשה להתפעם מכך שאין בכלל קושיה‪ .‬צריך לעבור‬
‫זמן רב‪ ,‬בטרם יבין את הגדלות שיש בכך‪ .‬אף הופעתו‬
‫החיצונית של הרב‪ ,‬ופשטות הליכותיו‪ ,‬מנעה מתלמידים‬
‫בתחילת הדרך להכיר בגדולתו‪ .‬ואני מדבר על התקופה‪,‬‬
‫שלפחות להשגתנו אז‪ ,‬טרם הייתה הילה סביב הרב‪.‬‬
‫יכולתו המדהימה של הרא"ל הייתה לקחת סוגיה‬
‫המתפרשת על דפים רבים‪ ,‬במקומות רבים‪ ,‬ולהציג את‬
‫עקרונותיה‪ ,‬כך שגם תלמיד בתחילת דרכו‪ ,‬כמו גם תלמיד‬
‫חכם‪ ,‬יוכל להבינם ולהפנימם‪ ,‬כל חד לפום דרגא דיליה‪.‬‬
‫כמדומני שהמלה החשובה ביותר אותה למד תלמיד‬
‫בתחילת דרכו בישיבה הייתה "אפריורי"‪ .‬איני יודע כיצד‬
‫לתרגמה לעברית‪ ,‬כל תרגום מעמעם את התחושות‬
‫שחשנו כלפי מלה זו‪ ,‬שהייתה נדירה בשיח הישיבתי‬
‫באותם שנים‪" .‬אפריורי" משמעותו מה אתה יכול לחשוב‬
‫על הסוגיה בטרם התחלת ללמוד אותה‪ .‬מכירים אנו‬
‫המלצות של גדולי ישראל המציעים ללמוד גמרא לפני‬
‫שמסתכלים במפרשיה‪ ,‬ולאחר מכן משווים ולמדים‬
‫מההפרשים‪ .‬מהרא"ל למדנו לחשוב על הסוגיה בטרם‬
‫התחלנו ללמוד אותה‪ .‬יכולתו המפליאה להציג את‬
‫המבנה הרעיוני של הסוגיה‪ ,‬על הנקודות המרכזיות‬
‫החשובות שבה‪ ,‬ועל חוט השדרה המוביל אותה‪ ,‬יוצאת‬
‫דופן‪ .‬חלק מיכולת זו הוא הטמיע בתלמידיו‪ ,‬שלמדו‬
‫והפנימו שלא כל קושיה חזקה היא מהותית‪ .‬אפשר לומר‬
‫שלהפך‪ ,‬דווקא השאלות הפשוטות‪ ,‬הן המייצגות את לבה‬
‫של הסוגיה‪ .‬אפשר להישאר עם קושיה חזקה ללא תירוץ‪.‬‬
‫לא ניתן להמשיך כאשר שאלה אינה פתורה‪.‬‬
‫זכורני פעמים מספר בהם הרא"ל דיבר בהתפעלות על‬
‫הרמב"ן‪ ,‬ועל העובדה שכל התורה מונחת אצלו בקופסה‬
‫בצורה מסודרת‪ ,‬בדומה לדרשה המפורסמת על רבי‬
‫עקיבא‪ .‬הרא"ל הסביר שהרמב"ן לא רק זכר את כל הש"ס‪,‬‬
‫הרב מאיר שפיגלמן‬
‫אין כוונת דברים אלו להוות מסה מעמיקה על תורתו של‬
‫הרב ליכטנשטיין (הרא"ל‪ ,‬כפי שנהגו לכנותו תלמידיו)‪.‬‬
‫הזמן‪ ,‬המקום והאדם אינם מאפשרים זאת (הרא"ל למדנו‬
‫שאלו המרכיבים היסודיים של קדושה)‪ .‬במקום זאת‪,‬‬
‫אנסה בשורות הבאות להעלות נקודות מספר‪ ,‬חווייתיות‬
‫ולימודיות‪ ,‬אותן קיבלתי במהלך ארבעים השנים בהן‬
‫זכיתי לשהות במחיצתו‪ .‬בשל קוצר המצע‪ ,‬לא ארחיב‬
‫בהסבר הדוגמאות‪ ,‬ורק אציין אותן‪.‬‬
‫הגמרא אומרת (עבודה זרה ה‪ ):‬שאדם לא יכול לעמוד על‬
‫דעת רבותיו עד ארבעים שנה‪ .‬ואני‪ ,‬בדרכו של הרא"ל‬
‫אשאל האם הכוונה לארבעים שנה רצופות‪ ,‬או שרק‬
‫לאחר ארבעים שנה אדם מפנים מה שקבל‪ ,‬אי אז‪,‬‬
‫בתחילת הדרך‪ .‬בדרכו של הרב‪ ,‬לא אכריע בין‬
‫האפשרויות‪.‬‬
‫הגעתי לישיבה סמוך לסיום מלחמת יום כפור‪ .‬המחזור‬
‫שלנו התגייס בראש חודש אלול לפני המלחמה‪ .‬באותה‬
‫תקופה לא הייתה שנת למוד בישיבה לפני הצבא‪ ,‬כך‬
‫שכשחזרנו‪ ,‬למעשה היה זה המפגש הראשון שלנו עם‬
‫ישיבה בכלל‪ ,‬ועם ישיבתנו בפרט‪ .‬כיוון שבשל הגיוס לא‬
‫היו תלמידים רבים בישיבה‪ ,‬הוכנסנו ישירות לשיעור של‬
‫הרא"ל‪ ,‬שהיה השיעור היחיד שהתקיים באותה עת‪.‬‬
‫למרבה אכזבתנו‪ ,‬השיעורים היו מובנים היטב‪ .‬הרב לא‬
‫עקר הרים וטחנם זה בזה‪ .‬לא היו קושיות מפעימות‬
‫ותירוצים מדהימים‪ .‬הכל היה פשוט‪.‬‬
‫כחודש לאחר החזרה לישיבה ישבנו בחדר ודיברנו על‬
‫הלימוד בישיבה‪ .‬מסקנתנו הייתה שעוד כחודש חודשיים‪,‬‬
‫גם אנו נוכל להעביר שיעורים כאלו‪ .‬היה ברור שצריך‬
‫היקף ידע גדול לשיעורים אלו (למרות שאז גם היקף זה‬
‫לא נתפס על ידינו)‪ ,‬אבל ההנחה הייתה שבלמוד סוגיה‬
‫מסוימת‪ ,‬גם אנו נוכל ללמוד את כל הסוגיות המקבילות‪,‬‬
‫ולהעביר שיעור דומה‪ .‬לקח לנו כחודש חודשיים נוספים‬
‫להבין מדוע עוד כחודש חודשיים לא נוכל להעביר‬
‫שיעורים כאלו‪.‬‬
‫"פשטותם" של השיעורים השפיעה בצורה דומה גם על‬
‫רבים אחרים בהם פגשתי‪ .‬יום אחד בהיותי בשנה‬
‫חמישית או שישית בישיבה נסעתי באוטובוס‪ ,‬ושמעתי‬
‫‪1‬‬
‫על ההבדלים העקרוניים בגישתם של ראשונים שונים‬
‫אלא שהוא ידעו על פי מהלכי הסוגיות‪ .‬הרא"ל הראה לנו‬
‫לסוגיות‪ .‬כמו כן‪ ,‬הוא הטמיע בתוכנו שימוש בכלים‬
‫כיצד הרמב"ן מביא ראיות מסוגיות אחרות שאינן‬
‫ועקרונות מגוונים שאת חלקם נזכיר בהמשך‪ .‬הרב לא‬
‫קשורות כלל לסוגיה הנוכחית‪ .‬הראיה היא ממבנה‬
‫עסק רק בלמוד הסוגיות אלא בהקניית כלים לימודיים‪.‬‬
‫הסוגיה‪ ,‬מצורת השאלה והתשובה וכדומה‪ .‬במקרים רבים‬
‫רש"י ותוספות השתמשו בשתי צורות לחישוב שטח‬
‫מספור ראינו תכונה זו אצלו‪ .‬דרישתו הבסיסית – שבדרך‬
‫עיגול באמצעות אינטגרל‪ .‬דורות לאחר מכן‪ ,‬עלה הצורך‬
‫כלל לא נאמרה במפורש —הייתה‪ ,‬שכאשר אדם מציע‬
‫לנסח במפורש את הכללים של החשבון הדיפרנציאלי‪,‬‬
‫חידוש מסוים‪ ,‬עליו לוודא שהמבנה הרעיוני המופשט‬
‫ונדרש היה מוחו של ניוטון לעשות זאת‪ .‬היום‪ ,‬כמעט כל‬
‫קיים במקומות אחרים‪ .‬רעיון נכון יפציע ויופיע בסוגיות‬
‫תלמיד תיכון לומד כיצד להשתמש בכלים אלו‪ .‬בהתאמה‬
‫שונות לחלוטין‪.‬‬
‫לכך‪ ,‬להרא"ל הייתה יכולת ייחודית לניסוח והצגת הכלים‬
‫אביא דוגמה אחת מוכרת להבהרת דברי‪ ,‬מושג ה"חפצא"‬
‫הלימודיים הנדרשים ללמוד סוגיה‪ .‬הרא"ל ניסח את‬
‫וה"גברא" המקובל כל כך בעולם הישיבתי‪ .‬אנו יכולים‬
‫הכלים שהראשונים לא התייחסו אליהם בצורה מפורשת‪,‬‬
‫להפעיל מושג זה בהלכות חגים‪ ,‬ולשאול האם חובת‬
‫והטמיעם בתלמידיו‪.‬‬
‫הקרבת פסח ביום י"ד היא חובתו של האדם‪ ,‬ויום י"ד‬
‫במסגרת שיחה עם הרא"ל על לימודים באוניברסיטה‪,‬‬
‫הוא ה"היכי תמצי" לקיים מצווה זו‪ ,‬או שמא זו חובתו‬
‫הוא סיפר לי שחותנו‪ ,‬הגרי"ד היה מעוניין ביותר שהוא‬
‫של היום‪ .‬אנו יכולים לממש שאלה זו בהלכות טומאה‪,‬‬
‫ילמד מתמטיקה ולא ספרות‪ .‬לאחר שהרא"ל סיים את‬
‫ולשאול האם אסורה הכניסה לטמא למקדש משום שאין‬
‫הדוקטורט‪ ,‬חותנו אמר לו‪ ,‬שעכשיו‪ ,‬לאחר שהוא למד את‬
‫לאדם טמא זכות להיכנס לקודש‪ ,‬או שמא זו שמירה על‬
‫מה שהוא רצה‪ ,‬הוא יכול ללמוד מתמטיקה‪ .‬מתמטיקה‬
‫קדושת המקדש‪ .‬אנו יכולים לממש שאלה זו בהלכות‬
‫בנויה על הגדרת דברים בצורה מדויקת‪ ,‬ושמוש בהם‬
‫ברכות‪ ,‬ולשאול האם "רצה והחליצנו" נובעת מחובתו של‬
‫בהמשך לבניית מבנים מפוארים‪ .‬כמדומה שהגרי"ד ראה‬
‫האדם להזכיר את השבת בברכתו‪ ,‬או שמא היום מחייב‬
‫אמירת "רצה"‪ .‬כיוון שחלוקה זו נכונה‪ ,‬צורת חשיבה זו‬
‫בהרא"ל את היכולת לעשות זאת‪.‬‬
‫תופיע בסוגיות שונות‪ .‬כמו כן ברור‬
‫גישה זו יוצרת לעתים קרובות תסכול‬
‫יכולתו המדהימה של הרא"ל‬
‫שבסוגיות מסוימות הבנת ה"חפצא"‬
‫רב‪ .‬כאשר אדם לומד סוגיות‪ ,‬הרי בכל‬
‫היא הנכונה‪ ,‬לעתים הבנת ה"גברא" הייתה לקחת סוגיה המתפרשת סוגיה הוא למד דבר מה‪ ,‬וקיימת‬
‫נכונה‪ ,‬ובדרך כלל שתיהן‪ .‬הרא"ל‬
‫התקדמות איטית ורצופה‪ .‬כאשר אדם‬
‫על דפים רבים‪ ,‬במקומות‬
‫הראה לנו זאת לעתים תכופות‪ .‬הדבר‬
‫עוסק בקניית כלים למודיים הלמוד‬
‫רבים‪ ,‬ולהציג את עקרונותיה‪,‬‬
‫היה שכיח כל כך‪ ,‬עד שהיה נדמה לי‬
‫הוא מדורג‪ .‬כל עוד האדם לא קנה את‬
‫שזו הדרך הפשוטה ללמוד‪ .‬כמעט כל כך שגם תלמיד בתחילת דרכו‪,‬‬
‫הכלי‪ ,‬הרי אין בידו דבר כביכול‪ .‬קניית‬
‫כמו גם תלמיד חכם‪ ,‬יוכל‬
‫רעיון יסו די בס ו גיה היה מ גוב ה‬
‫הדרך הלימודית לוקחת זמן רב‪ .‬בשל‬
‫לפום‬
‫חד‬
‫כל‬
‫ולהפנימם‪,‬‬
‫להבינם‬
‫בדוגמות מתחומים שונים וסוגיות‬
‫כך‪ ,‬אדם יכול להרגיש שבמשך‬
‫אחרות‪ .‬נדרש זמן כדי להבין שהיכולת‬
‫דרגא דיליה‪.‬‬
‫חודשים רבים לא התקדם כלל‬
‫להביא ראיות כאלו חייבת להיות‬
‫מבחינה למדנית‪ .‬ברם‪ ,‬אם תעמוד לו‬
‫מגובה ממבנה מסודר של כל סוגיות‬
‫סבלנותו‪ ,‬הוא יתעורר יום אחד ופתאום הוא התקדם‬
‫נמצאת‬
‫מסוימת‬
‫שסוגיה‬
‫הש"ס‪ ,‬ולא "רק" מידע "טכני"‬
‫בדרגה‪ ,‬הוא יודע כיצד להשתמש בכלי החדש‪ .‬נותרה לו‬
‫בדף מסוים‪.‬‬
‫עדיין משימה של שפוץ מיומנויות‪ ,‬ברם עצם השימוש‬
‫בכלי כבר בידו‪.‬‬
‫בתחומים הלימודיים‪ ,‬לומדי התורה בדרך מתחלקים‬
‫לתחומים שונים‪ ,‬פסק‪ ,‬הלכה‪ ,‬מוסר וכדומה‪ .‬אם באנו‬
‫בצבא למדים שכל דבר מחולק לשלושה‪ .‬בישיבה למדנו‬
‫להעמיד את הרא"ל על דבר אחד‪ ,‬כמדומני שללא כל ספק‬
‫שלכל דבר יש שתי אפשרויות‪ .‬זו הייתה הפעם הראשונה‬
‫ניתן לומר שהוא היה עמוד ההוראה‪ .‬לא במובן הרגיל של‬
‫בה פגשתי עץ בינארי‪ .‬אם יש שלוש אפשרויות משמעם‬
‫הוראה להלכה וכד'‪ ,‬אלא בעצם היותו מורה‪ .‬הרא"ל ראה‬
‫של דברים שיש חלוקה לשתי אפשרויות‪ ,‬ואפשרות אחת‬
‫את עיקר תפקידו בהנחלת דרכי לימוד תורה לרבים‪ .‬ואני‬
‫מתחלקת לשתיים‪ .‬מבנה זו מכריח את הלומד לחדד‬
‫מדגיש‪ ,‬לא בהנחלת תורה (אף כי גם בכך עסק כמובן)‪,‬‬
‫עקרונות‪ ,‬ולהימנע מטשטוש הקורה לעתים בחלוקת הדין‬
‫אלא בהנחלת הדרך בה לומדים תורה‪ .‬עיקר מגמתו‬
‫לשלושה חלקים‪ .‬הזכרנו לעיל שהקדושה מוצאת בטויה‬
‫הייתה להאהיב לימוד תורה ‪ -‬בעומק וביסודיות‪ ,‬שכן אי‬
‫בעולם בשלושה דברים‪ ,‬זמן מקום ואדם‪ .‬נושא הקדושה‬
‫אפשר אחרת ‪ -‬על תלמידיו‪ .‬הלך חשיבה זה הביא לכך‬
‫היה חביב מאוד על הרא"ל והוא עסק בו פעמים רבות‪,‬‬
‫שבקש בכל שיעור מתלמידים לקרוא את הגמרא‪ .‬דבר זה‬
‫ובאינטנסיביות יתרה‪ .‬בלא להאריך בדברים‪ ,‬ברור‬
‫גרם גם לפחד כאשר נגשו לשאול אותו שאלות‪ ,‬שכן לא‬
‫ששלושה חלקים אלו מתחלקים לשנים‪ :‬זמן ומקום‬
‫נדיר היה לשמוע ממנו‪" :‬ומה אתה אומר על זה?"‪.‬‬
‫קשורים בטבורם‪ ,‬ואדם‪ .‬בשלב השני מחלקים את הזמן‬
‫והמקום לשני חלקים‪.‬‬
‫הל ך ח שיבה זה הביא או תו ג ם להעב ר ת ש יעור י‬
‫"מתודיקה" שהיו ייחודיים בנוף הישיבתי‪ .‬נושא שיעורים‬
‫בשיעורים אלו למדנו על חשיבותה של הוה אמינא‬
‫אלו היה כיצד ללמוד‪ ,‬ולא "רק" שיעורים המסכמים‬
‫בגמרא‪ .‬כאמור‪ ,‬הגדרת נושא הלמוד בשיעורים הייתה‬
‫סוגיה‪ .‬במסגרת זו‪ ,‬ניתן היה לשמוע סקירה על מבנה‬
‫מבנה הסוגיה‪ ,‬ולאו דווקא מסקנתה או החידושים שבה‪.‬‬
‫מסכת והספרים החשובים שבה‪ .‬בשיעורים אלו הרב עמד‬
‫‪2‬‬
‫מסתבר‪ ,‬עקרון יסוד הטוען שיש קשר מהותי בין חטאת‬
‫ובין כרת‪ ,‬קשר הטעון הסבר כמובן‪ ,‬והיכול ללמד אותנו‬
‫על מהותה של החטאת ועל הבנת הכרת‪.‬‬
‫ממילא‪ ,‬להוה אמינא יש תפקיד חשוב מאוד‪ ,‬באשר היא‬
‫מציינת אפשרות חלופית להבנת הדברים‪ .‬הבלטת‬
‫חשיבותה של ההוה אמינא יוצרת שאלה קבועה‪ .‬כאשר‬
‫הגמרא שוללת את ההו"א‪ ,‬האם היא שוללת את ההנחה‬
‫של ההו"א‪ ,‬או שמא היא מקבלת את ההנחה‪ ,‬ושוללת רק‬
‫את היישום שלה? נביא דוגמה להבהרת הדברים‪ .‬הגמרא‬
‫מעלה אפשרות שגר המתגייר יביא מיד פסח‪ ,‬עם גיורו‬
‫וללא קשר לתאריך‪ .‬אפשרות זו אומרת‪ ,‬שמשמעותו של‬
‫הפסח היא היותו קרבן ברית בין בני ישראל לקב"ה ולא‬
‫רק קרבן המזכיר מציאות היסטורית‪ .‬הגמרא השוללת‬
‫חיוב זה ניתנת להבנה בשתי צורות‪ .‬מחד‪ ,‬אפשר שהגמרא‬
‫טוענת שההבנה שפסח הוא קרבן ברית אינה נכונה‪,‬‬
‫ופסח הוא קרבן שמטרתו היא זכרון היסטורי בלבד‪.‬‬
‫מאידך‪ ,‬ניתן לומר שפסח הוא אכן קרבן ברית‪ ,‬אלא‬
‫שמסיבות "טכניות" ניתן להקריבו רק בי"ד בניסן‪.‬‬
‫כיוון שאנו מתחילים לחרוג ממסגרת הזמן והמקום‪,‬‬
‫ובשום פנים ואופן לא לחרוג מהאדם‪ ,‬נביא עוד שתי‬
‫דוגמאות קצרות לכלים שהרא"ל הטמיע בנו באופן שוטף‪.‬‬
‫הרא"ל הטמיע בנו עקרונות לשוניים דוגמת "כ" הדמיון‪.‬‬
‫במקרים רבים הגמרא משווה בין דינים שונים ואומרת‬
‫שא' הוא כמו ב ―‪ .‬ניסוח זה מעלה שאלה האם כוונתה‬
‫היא לתוצאה הלכתית דומה‪ ,‬או לזהות רעיונית בין‬
‫הדברי ם המו שווים‪ .‬כך‪ ,‬הא ם מצורע חשוב כמ ת‬
‫משמעותו שהתוצאה ההלכתית דומה בשני המקרים או‬
‫שההשוואה שורשית יותר‪ ,‬ומצורע הוא "ממש" מת‪.‬‬
‫דוגמה שניה היא העקרון שכינויו היה "סימן או סיבה"‪.‬‬
‫כאשר הגמרא מביאה כלל מסוים‪ ,‬האם הכלל הזה מטרתו‬
‫רק להקל על הזיכרון‪ ,‬או שמא הכלל מציין עקרון חשוב‪.‬‬
‫כדוגמה‪" ,‬כל שזדונו כרת שגגתו חטאת" (כרתות ב‪ .).‬האם‬
‫מטרת כלל זה היא להקל על זכירת שלושים וכמה‬
‫כריתויות האמורות בתורה‪ ,1‬או שמא יש כאן‪ ,‬כפי שאכן‬
‫‪‬‬
‫כאשר אדם לומד פשט‪ ,‬בדרך כלל הוא מניח שיש פשט‬
‫אחד‪ .‬בשל כך אבן עזרא יתווכח עם פשט אחר המוצע‬
‫בפסוק‪ .‬בעל מדרש לעולם לא יתווכח עם מדרש אחר‪,‬‬
‫שהרי ככל שיש מדרשים רבים יותר על הפסוק כך טוב‬
‫יותר‪ ,‬ומדרש אחד אינו מוציא מרעהו‪ .‬לעומת זאת‪,‬‬
‫מהרא"ל למדנו שאף בפשט עצמו‪ ,‬ולא רק בהגדרתו‪ ,‬יש‬
‫שתי אפשרויות‪ .‬לעתים קרובות טקסט יכול לדבר במספר‬
‫קולות בצורה מכוונת‪ ,‬ולומר מספר דברים בו זמנית‪.‬‬
‫הצגת האמביוולנטיות בטקסט וחוסר ההכרעה בין‬
‫האפשרויות מוביל להבנה מורכבת של המציאות‪.‬‬
‫התורה אינה מבארת במפורש‪ ,‬ומסתירה בצורה מכוונת‪,‬‬
‫מי כתב בסופו של דבר את הלוחות השניים‪ .‬מחד נאמר‪:‬‬
‫"וְ ָכ ַתבְ ִּתי עַ ל הַ ֺל ֹחת" (שמות לד‪,‬א) ‪ ,‬מאידך נאמר‪" :‬כְ ָתב לְ ָך‬
‫אֶ ת הַ ְדבָ ִּרים הָ אֵ לֶה‪ ...‬וַ י ְִּהי ָשם ִּעם ד'‪ ...‬וַ יִּכְ תֹב עַ ל הַ ֺל ֹחת‬
‫אֵ ת ִּדבְ ֵרי הַ בְ ִּרית" (שם כז ‪-‬כח) ‪ .‬מי הוא הכותב איפה‪ ,‬האם‬
‫ד'‪ ,‬וכדעת הרמב"ן (שם) שדרכה של תורה לכתוב השלמות‬
‫בסוף העניין‪ ,‬או שמא משה הוא שכתב את הלוחות‪.‬‬
‫שמא התורה אינה רוצה‪ ,‬במכוון‪ ,‬להכריע בין שתי‬
‫האפשרויות‪ .‬בסופו של דבר אין זה משנה אם התלמיד‬
‫כותב או רבו‪ .‬ככל שדברי התלמיד מקובלים על רבו‪ ,‬הרי‬
‫דבריו הם דברי רבו המקבלים לבוש אחר‪ .‬ללבוש‪ ,‬למדנו‬
‫רבינו‪ ,‬יש שתי אפשרויות‪ .‬לבוש הוא כיסוי‪ ,‬המכסה את‬
‫מה שתחתיו‪ ,‬ולבוש הוא גילוי‪ .‬בגדי הכוהנים מכסים את‬
‫הכהן‪ ,‬ומגלים כבוד ותפארת תמורתו‪ .‬במידה זו‪ ,‬תלמידיו‬
‫הרבים של הרב הרי הם גילוי פנים נוספות‪ ,‬וכיסוי תורתו‬
‫של הרב המשוקעת בהם‪ ,‬ורק מכוחה הם יכולים לפתח‬
‫מסלולים נוספים‪.‬‬
‫‪ .1‬מספר הכריתויות אינו פשוט‪ .‬המשנה מונה שלושים ושש‪ ,‬ולכך ניתן להוסיף‬
‫פסח ומילה‪.‬‬
‫קרוק‪-‬פוט‬
‫הלכתיות מרכזיות בשבת – השהיה והטמנה‪ .‬מפאת קוצר‬
‫הבמה אין ביכולתי לדון בהשהיה‪ ,‬ומאחר ובעיה זו‬
‫נפטרת בקלות אניח אותה בצד ואדון רק בהטמנה‪.‬‬
‫הדיון בהטמנה מתחיל במסכת שבת‪ ,‬בסוגיה שנוצרו בה‬
‫שתי גרסאות מנוגדות (דף לד) ‪ .‬אדון קודם כל בגרסה‬
‫שמסתמנת כמקורית מאחר והיא הייתה בפני הגאונים‪,‬‬
‫והיא גרסת הרי"ף (יד‪ ,:‬דברי הגמרא באותיות בולטות ופרשנותו‬
‫של הרי"ף באותיות רגילות)‪:‬‬
‫אמר רבא‪ :‬מפני מה אמרו 'אין טומנין בדבר‬
‫המוסיף הבל ואפילו מבעוד יום'?‬
‫גזירה שמא ירתיח‪ .‬פי' הא דתנן "במה טומנין ובמה אין‬
‫זאק מלנצ‘יק (ה)‬
‫לימוד הלכה בימינו אנו מעלה בפני הלומד אתגר מרכזי‪:‬‬
‫הצורך החיוני להבין לעומק את תמורות הזמן על מציאות‬
‫חיינו‪ ,‬ולהכריע הלכה במציאות החדשה ומתחדשת‪ .‬בין‬
‫הרשמים הללו נמנות כל מיני המצאות טכנולוגיות‬
‫ואחרות שלא דמיינום רבותינו מהדורות הקודמים‪.‬‬
‫ברצוני להוסיף את שלי לדיון לגבי המצאה אחת‪ ,‬סיר‬
‫לבישול איטי‪ ,‬הנקרא "קרוק‪-‬פוט" ( ‪ )crock pot‬בפי רבים‪.‬‬
‫בחיפושיי אחרי דברי הפוסקים בני זמננו בנושא‪ ,‬לא‬
‫מצאתי לנפשי מנוחה‪ ,‬ונראה לי שיש מה להוסיף בדיון‬
‫אודות המצאה חדשה זו‪ .‬בקרוק‪-‬פוט ישנן שתי בעיות‬
‫טומנין אין טומנין לא בגפת ולא בזבל ולא במלח ולא‬
‫בסיד ולא בחול" והני כולהו דבר המוסיף הבל נינהו ואין‬
‫‪3‬‬
‫טומנין בהן אפילו מבעו"י גזירה שמא ירתיח‪.‬‬
‫הבוקר‪ .‬לכן‪ ,‬באופן עקרוני אין מקום להתייחס לקרוק‪-‬‬
‫פוט כאל הטמנה‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬ראשונים אחרים גרסו אחרת בסוגיה הנ"ל מפאת‬
‫קושי בקביעתה של הגמרא שמותר להטמין בדבר המוסיף‬
‫בין השמשות ואילו אסור להטמין מבעוד יום ‪ .3‬לכן הם‬
‫גרסו כך (שבת לד‪ ,‬גירסת הדפוס)‪:‬‬
‫א"ל אביי‪ :‬אי הכי‪ ,‬בין השמשות נמי נגזור! א"ל‪:‬‬
‫סתם קדרות בין השמשות רותחות הן‪.‬‬
‫אמר רבה‪ :‬מפני מה אמרו 'אין טומנין בדבר שאין‬
‫מוסיף הבל משחשכה'? פירוש כגון פירות וכסות וכנפי‬
‫יונה ולא התירו לכסות בהן אלא מבעוד יום אי נמי ספק‬
‫חשיכה ספק אינה חשיכה כדתנן "ספק חשיכה ספק אינה‬
‫חשיכה אין מעשרין וכו' אבל טומנין" מכלל דאם חשכה‬
‫ודאי אין טומנין את החמין‪.‬‬
‫ואמר רבא מפני מה אמרו אין טומנין בדבר המוסיף הבל‬
‫ואפילו מבעוד יום? גזירה שמא יטמין ברמץ שיש בה גחלת‪.‬‬
‫אמר ליה אביי‪ :‬ויטמין! גזירה שמא יחתה בגחלים‪.‬‬
‫גזירה שמא יטמין ברמץ ואתי לאחתויי בגחלים‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬חששו שאם יטמינו בכל מיני דברים שמוסיפים‬
‫הבל‪ ,‬יבוא האדם לחתות בגחלים כשיטמין ברמץ ויעבור‬
‫על איסור תורה‪ .‬חשש זה זהה לחשש שמכוחו אסרו‬
‫חכמים השהייה על גבי האש‪ .‬ואם כן‪ ,‬ישנו פתח להתיר‬
‫שימוש בקרוק ‪ -‬פוט בתנאי שבתכולת הסיר יהיה דבר‬
‫שאינו מבושל‪ ,‬שהרי שנינו (שבת יח‪:):‬‬
‫אין ספק כי קרוק ‪-‬פוט מוסיף חום למאכל שמתבשל‪,‬‬
‫לפיכך אנו צריכים להתבונן בטעם "גזרה שמא ירתיח"‪.‬‬
‫נחלקו הרמב"ם בזקנותו והרי"ף בפירוש המושג‪ .‬הרי"ף‬
‫בתשובה (מהד' בנוביץ סי' לו) רומז שחששו חז"ל שמא אחרי‬
‫כניסת שבת המבשל יוסיף עוד דברים המוסיפים הבל כדי‬
‫האי קדירה חייתא ‪ -‬שרי לאנוחה ערב שבת עם חשיכה‬
‫לגרום לקדירה להרתיח‪ .‬כך פירש הרמב"ם בצעירותו‬
‫בתנורא‪ .‬מאי טעמא? כיון דלא חזי לאורתא אסוחי מסח‬
‫(חידושי הרמב"ם לתלמוד עמ' לח) ‪ .‬הרמב"ם במשנה תורה‬
‫דעתיה מיניה‪ ,‬ולא אתי לחתויי גחלים‪ .‬ובשיל ‪ -‬שפיר דמי‪,‬‬
‫מסביר טעם שונה במקצת‪ :‬חששו שמא הקדירה תרתיח‬
‫בשיל ולא בשיל ‪ -‬אסיר‪ .‬ואי שדא ביה גרמא חייא ‪ -‬שפיר‬
‫והוא יגלה אותה כדי להרגיע את הרתיחה ואחר כך יחזור‬
‫דמי‪.‬‬
‫ויטמין אותה בדבר המוסיף בשבת‪ ,‬שזה אסור‪ .‬אולם‪ ,‬בין‬
‫השמשות סתם קדרות כבר רתחו לכן מותר לטמון אותם‬
‫ואכן רש"י (ראה שבת לד‪ :‬ד"ה גזרה שמא) ורשב"ם (מובא‬
‫‪1‬‬
‫אפילו בדבר המוסיף‪.‬‬
‫בריטב"א מז‪ :‬ועוד) פוסקים שאין איסור להטמין מאכל‬
‫נמצאנו למדים מקביעה זו‪ ,‬שחכמים‬
‫שאיננו מבושל בדבר המוסיף‪ .‬לפי זה‪,‬‬
‫גזרו באופן כללי על כל שיטת הטמנה‬
‫אין כל בעיה להשתמש בסיר לבישול‬
‫ברם‪ ,‬ישנה סתירה מעניינת‬
‫שתוביל לאפשרות שאדם יגלה את‬
‫איטי כל עוד ישנו מרכיב שאיננו‬
‫קדירתו ויכסֶ הָ ‪ ,‬אבל שיטת הטמנה‬
‫מבושל כלל‪.‬‬
‫בדברים אלו‪ :‬האם הטמנה זו‬
‫שאין בה חשש "שמא ירתיח" לא חמה כל כך שהיא יכולה לבשל אולם רבינו תם‪ ,‬המובא בראשונים‪,‬‬
‫אסרו חכמים ‪ .2‬בשיטת הקרוק ‪-‬פוט‪,‬‬
‫חולק על דברי רש "י ומחלק בין‬
‫אפילו תבשיל חי או שהיא כל‬
‫אין כל חשש שמא יגלה את הסיר‪,‬‬
‫הטמנה והשהייה‪ .‬לטענתו אסור‬
‫כך לא חמה עד שיש חשש‬
‫ויותר מזה יש שנוהגים לכסות את‬
‫להטמין אפילו דבר שנתבשל כל צרכו‬
‫לגמרי?‬
‫יצטנן‬
‫המאכל‬
‫שמא‬
‫הסיר במגבת כמעין פעולה גורמת‬
‫או דבר שלא נתבשל כלל‪ .‬הראשונים‬
‫לבני הבית להסיח את דעתם מהסיר‬
‫מנמקים כך (רשב"א שבת מז‪ .:‬טעם זה חוזר‬
‫לגמרי‪ .‬לפי זה אין כל מקום לחשוש‬
‫בכמה ראשונים ואחרונים)‪:‬‬
‫להטמנה לפי דרכו של הרמב"ם‪.‬‬
‫לפי שהשהיה מן הסתם אינה אלא לאכול לערב וחומה‬
‫לולי דמסתפינא הייתי מחדש עוד חידוש בדיוק דברי‬
‫משתמר עד שעת אכילה‪ .‬ועוד‪ ,‬כיון שהוא מניחה מגולה‬
‫הרמב"ם‪ .‬הרמב"ם משנה מלשון הגמרא ואינו כותב‬
‫ושליט בה אוירא‪ ,‬אין חתוי מועיל לו כל כך ואין החום‬
‫שאסרו להטמין בדבר המוסיף הבל אלא הוא כותב באופן‬
‫נתפס בה‪ ,‬הילכך אף הוא אינו בא לידי חתוי‪ .‬אבל הטמנה‪,‬‬
‫עקבי "דבר המוסיף"‪ ,‬והוא מסביר בתחילת פרק ד' ש"יש‬
‫שהוא מניחו למחר‪ ,‬אף על פי שהוא טמון אם לא יחתה בו‬
‫דברים שאם טמן בהן התבשיל הוא מתחמם ומוסיפין‬
‫מתקרר והולך‪ ,‬ובמעט חתוי חומו נתפס ומועיל‪ ,‬והלכך אתי‬
‫בבישולו כעין האש"‪ .‬כלומר‪ ,‬פירוש דבר המוסיף הוא ‪-‬‬
‫לחתויי‪.‬‬
‫דבר המוסיף בבישול‪ .‬מכאן ניתן ללמוד‪ ,‬שבאופן מהותי‬
‫אמנם‪ ,‬טעם זה מסביר למה אסור להטמין דבר שהתבשל‬
‫הטמנה בדבר המוסיף איננה בישול‪ ,‬אלא השלמת תהליך‬
‫כל צרכו‪ ,‬אבל אין בכוחו להסביר למה אסור להטמין דבר‬
‫הבישול‪ .‬הסיבה לכך היא שאם נותר רק מעט זמן‬
‫שלא נתבשל לגמרי‪ .‬הרי הוא מסיח את דעתו מהמאכל‬
‫להשלמת הבישול‪ ,‬המבשל אינו מסיח את דעתו מהסיר‬
‫בדיוק מפני שהחום גבוה ותהליך הבישול נמשך עד‬
‫ויבוא לטפל בו‪ .‬אולם אם נותר עדיין כל תהליך הבישול‪,‬‬
‫הבוקר ולכן אין חשש שמא יחתה – ואם הסיר טמון‪ ,‬קל‬
‫המבשל יסיח את דעתו לגמרי מהתבשיל ואין כל חשש‬
‫וחומר שאין חשש שיתקרר! ובאמת בטור (או"ח רנז) מוזכר‬
‫שמא יגלה את הסיר ויכסה אותו שוב‪ .‬קרוק‪-‬פוט אינו‬
‫רק שאסור להטמין דבר שנתבשל כל צרכו‪ ,‬וכך נפסק גם‬
‫דבר " שמוסיף " בבישול ואינו רק משלים את תהליך‬
‫בשולחן ערוך (שם ב;ז) ‪ .‬אולם הרמ"א (שם ז) כותב‪" :‬ויש‬
‫הבישול‪ ,‬אלא הוא דבר המבשל בעצמו‪ .‬לא נוהגים לבשל‬
‫מקילין ואומרים דכל שהוא חי לגמרי או נתבשל כל צרכו‪,‬‬
‫את המאכל לפני שמכניסים אותו לסיר‪ ,‬אלא מוסיפים‬
‫מותר בהטמנה כמו בשיהוי‪ ...‬ובמקום שנהגו להקל על פי‬
‫את המרכיבים ללא בישול‪ ,‬ונותנים לחמין להתבשל עד‬
‫סברא זו‪ ,‬אין למחות בידם‪ .‬אבל אין לנהוג כן בשאר‬
‫‪ . 2‬ראה עוד חידושי רבינו פרחיה לשבת דף מז‪ :‬מהדורת שושנה‪/‬‬
‫הירשפלד עמ' ‪ .99‬ועיין שם היטב‪.‬‬
‫‪ .3‬ראה לדוגמא השגת הראב"ד שבת ד‪,‬ב‪.‬‬
‫‪ .1‬דברי הרמב"ם זקוקים לביאור נרחב יותר שאין ביכולתי לכתוב‬
‫בבמה זו‪ .‬אולם‪ ,‬אומר שכל הסבר ברמב"ם צריך למצות את הדיון‬
‫אודות הקשר שבין השהיה והטמנה‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫מקומות‪ ".‬והדברים דורשים הסבר – למה אסור להטמין‬
‫דבר שאיננו מבושל כלל?!‬
‫כדי להבין זאת‪ ,‬נדרשים אנו לראות את דברי רבינו תם‬
‫שמופיעים בספר הישר (סי' רלה)‪:‬‬
‫טבעי‪ ,‬ולכן מטמינים אותו בדבר שמוסיף הבל‪ ,‬ובין היתר‬
‫גם ברמץ‪ .‬בזה‪ ,‬משום שחומו מועט‪ ,‬קיים חשש שמא‬
‫יחתה‪.‬‬
‫נמצאנו למדים שלשיטת רבינו תם הטמנה בדבר המוסיף‬
‫הבל אסורה אפילו בתבשיל שאינו מבושל כלל רק במקרה‬
‫שהסיר מוטמן בתוך דבר שמוסיף הבל בנוסף על היותו‬
‫בתנור‪ .‬הצירוף של ההטמנה שבו זמנית מבודדת את הסיר‬
‫ומוסיפה לו חום והחום הגבוה של התנור גורם לבישול‬
‫יחסית מהיר ומאפשר לתבשיל להתבשל בליל שבת‪ .‬אולם‪,‬‬
‫לא ייתכן שהטמנה ברמץ תגרום בעצמה לתהליך שלם של‬
‫בישול כיוון שאין חומּה גבוה כל כך ("ליכא בהטמנה הבלא‬
‫כולי האי")‪ ,‬והחיתוי מועיל בה רק לשמור על חום של‬
‫תבשיל שמבושל כבר‪ .‬לכן‪ ,‬איסור הטמנה בתבשיל חי קיים‬
‫רק במקרה שיש הטמנה בנוסף על מקור החום‪ ,‬משום שרק‬
‫במקרה כזה קיים חשש שמא יטמין ברמץ במקום הדבר‬
‫שהוא מטמין בו עתה‪.‬‬
‫בקרוק‪ -‬פוט אין שום הטמנה שנוסף על מקור החום‪ ,‬אלא‬
‫הסיר עצמו מונח על מקור החום‪ .‬לפיכך אין לשייך אותו‬
‫לאיסור הטמנה בדבר המוסיף הבל‪ .‬הרי אם הוא יחליף את‬
‫הקרוק‪-‬פוט ברמץ לא יועיל לו כלל! על כן‪ ,‬כיוון שהשימוש‬
‫בקרוק‪ -‬פוט באופן מהותי נועד לבשל דבר שאינו מבושל‬
‫כלל‪ ,‬נמצא ששימושו לא מוגדר כהטמנה כלל ואין צורך‬
‫שהמאכל יהיה דווקא חי לפני שבת‪ ,‬ונמצא שניתן לבשל בו‬
‫אפילו לצורך סעודת הערב‪.5‬‬
‫ישנם עוד צדדים להתיר את השימוש בקרוק‪-‬פוט בשבת ‪,6‬‬
‫אבל נראה לי שמה שקדם מספיק‪ .‬למסקנה‪ ,‬נראה לעניות‬
‫דעתי שאין לחשוש כלל לאסור שימוש בקרוק‪-‬פוט משום‬
‫הטמנה‪ .‬אולם‪ ,‬ישנו צורך להיזהר לא לפתוח ולסגור את‬
‫הסיר מחדש ‪ -‬חשש שקיים בכל מקרה שמשאירים סיר על‬
‫האש בשבת ‪ -‬משום שייתכן לבוא בזה לידי איסור‬
‫מדאורייתא‪ ,‬שהרי נראה שכיסוי הסיר הוא מצרכי הבישול‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬נראה שכדי להימנע לגמרי מאיסור השהייה כדאי‬
‫לכסות את כפתור ההפעלה של הקרוק‪-‬פוט כדי שלא יבוא‬
‫להגביר את החום בטעות במהלך השבת‪.‬‬
‫‪ .4‬ראה במהד' שלזינגר עמ' ‪ 145‬בהערה ‪ .9‬יש בעיה מסוימת בנוסח‪.‬‬
‫‪ . 5‬זאת בהנחה שאין בעיה של איסור השהייה‪ .‬כיוון שאין כאן גחלים יש‬
‫שטענו שאין לחשוש כלל‪ .‬אולם‪ ,‬כדי להימנע מאיסור כזה כליל יש‬
‫לכסות או להוריד את הכפתורים שמאפשרים את שינוי רמת החום‪.‬‬
‫‪ .6‬לדוגמא ראה ריטב"א מז‪ :‬והגהת מרדכי רמז תנו‪.‬‬
‫הא דאמרי' הטמנה – בכל ענין אסרינן לה‪ ,‬בין חייתא בין‬
‫בשיל‪ ...‬אבל הטמנה‪ ,‬אי חייתא – איכא למיחש לחתות‪,‬‬
‫דכיון דכולו טמון יכול להתבשל ולאכול ולחזור‪ .4‬ואי בשיל‬
‫הוא – כיון דליכא בהטמנה הבלא כולי האי‪ ,‬ירא הוא שלא‬
‫יצטנן ואתי לחתויי‪ .‬הילכך אסרינן הטמנה בכל ענין‪.‬‬
‫להבנתי‪ ,‬רבינו תם מסביר שאסור להטמין בדבר המוסיף‬
‫הבל אפילו קדירה חיה משום שהחום גבוה כל כך שהוא‬
‫יתבשל באותו לילה‪ .‬לדבריו‪ ,‬כיוון שהמאכל יתבשל עוד‬
‫בלילה‪ ,‬לא שייך טעם ההיתר להשהות תבשיל חי "דלא חזי‬
‫לאורתא" (שבת יח‪ ):‬והוא אינו מסיח את דעתו מהתבשיל‪,‬‬
‫ולכן יבוא לחתות‪ .‬אם כן‪ ,‬כיוון שקרוק‪-‬פוט נועד לצורך יום‬
‫השבת‪ ,‬מותר להניח בו מאכל שאינו מבושל כי הוא מסיח‬
‫את דעתו ממנו‪.‬‬
‫ברם‪ ,‬ישנה סתירה מעניינת בדברים אלו‪ :‬האם הטמנה זו‬
‫חמה כל כך שהיא יכולה לבשל אפילו תבשיל חי או שהיא‬
‫כל כך לא חמה עד שיש חשש שמא המאכל יצטנן לגמרי?‬
‫אם נפרש שהחשש הוא שמא האוכל יתקרר עד הבוקר‪,‬‬
‫יקשה לנו לא רק לשון רבינו תם עצמה (שכותב באופן כללי‬
‫שאין הרבה חום בהטמנה)‪ ,‬אלא גם הסברה הפשוטה‪ :‬הרי‬
‫יקדיח המאכל לגמרי! מי יניח מאכל מבושל במקום שחומו‬
‫גבוה כל כך שמאכל חי לגמרי יתבשל עוד באותו ערב?! יש‬
‫לזכור שחום זה גבוה משל תנור רגיל‪ .‬האם ייתכן שחום‬
‫של רמץ יעלה על החום של תנור שאינו גרוף וקטום?‬
‫אלא נראה להסביר שיש כאן שני סוגים שונים של הטמנה‪:‬‬
‫לא ייתכן לבשל מאכל חי לגמרי עם רמץ‪ ,‬ולכן ברור‬
‫שכשמדובר במאכל חי שמתבשל בערב‪ ,‬מדובר על מקרה‬
‫שהוא מונח מוטמן בתוך תנור‪ .‬רבינו תם מסביר‪ ,‬שאם הוא‬
‫יטמין את המאכל בתוך התנור יש חשש שמא יחתה ולכן‬
‫אסור‪ .‬מאידך‪ ,‬מאכל מבושל אינו זקוק לחום גבוה כל כך‪,‬‬
‫אלא רק ברמה שיחזיר את החום שהמאכל מאבד באופן‬
‫בחירה חופשית‬
‫(דעת תבונות)‪ ,‬לתכלית זו ברא ה' את העולם‪ ,‬כדי‬
‫שהבריות יוכלו לבחור בטוב ובכך להצדיק את קבלת הטוב‬
‫שה' רוצה להשפיע להם‪.‬‬
‫יצא לכם לחשוב פעם על הבחירה החופשית שלכם?‬
‫את הבחירה החופשית אי אפשר להוכיח בהוכחה מופתית‪,‬‬
‫אחרת כולם היו מאמינים בה‪ .‬מה שבכל זאת אפשר‬
‫לעשות זה לתת לבחירה החופשית מקום‪ ,‬להסביר למה‬
‫העיקרון של הבחירה החופשית הגיוני‪.‬‬
‫מתוך התבוננות בנושא אחר שאין כאן מקומו‪ ,‬הגעתי לכל‬
‫מיני תובנות שהעלו אצלי ספק וקושיה על הבחירה‬
‫החופשית‪ .‬אנסה להציג כאן את הדברים‪:‬‬
‫חיים טי (ד)‬
‫" הַ ִעי ד ִֹתי בָ כֶ ם הַ יּוֹ ם אֶ ת הַ ּ ָש ַמיִם וְ אֶ ת הָ ָא ֶרץ הַ חַ יִּי ם וְ הַ ּ ָמוֶת‬
‫נ ַָת ִּתי ְלפָ נ ָ‬
‫ֶיך הַ ְ ּב ָרכָ ה וְ הַ ְ ּקלָ לָ ה וּבָ חַ ְר ּ ָת ַּבחַ יִּים ְל ַמ ַען ִּת ְחיֶה ַא ּ ָתה‬
‫וְ ז ְַר ֶע ָך‪":‬‬
‫(דברים ל‪,‬יט)‬
‫לאדם‪ ,‬בשונה משאר היצורים החיים‪ ,‬או מן המלאכים‬
‫(להבדיל)‪ ,‬ניתנה יכולת הבחירה‪ .‬כמובן שמצופה מהאדם‬
‫לבחור בטוב ולמאוס ברע‪ .‬הבחירה היא המאפשרת לאדם‬
‫לקבל שכר על מעשיו ביושר ולא בצדקה‪ .‬לפי הרמח"ל‬
‫‪5‬‬
‫האם העולם הזה הוגן? האם מי שנולד יותר מוכשר‬
‫הייתה לו אפשרות לבחור אחרת‪.‬‬
‫יצליח יותר בעבודת ה'? מי שנולד יותר חכם יזכה ביותר‬
‫אז איך בכל זאת יש לנו בחירה חופשית?‬
‫שכר (אם השתמש בשכלו כראוי כמובן‪?)...‬‬
‫‪ 1‬בשביל להבין את הבחירה צריכים להסתכל על הניסיון‬
‫התשובה לכל השאלות האלו היא – לא! העולם כן הוגן‪.‬‬
‫מזווית ראיה שונה‪ .‬אין זה נכון להסתכל על הניסיון אחרי‬
‫מידת המשפט של הקב"ה לא לוקה בחסר‪ .‬אלא‪ ,‬כל אדם‬
‫שנגמר‪ ,‬ולקבוע על פי סופו אם הטוב גבר על הרע או‬
‫מקבל מה' כוחות שונים ויכולות שונות‪ .‬אדם שקיבל‬
‫להיפך‪ .‬אפשר להסביר את הטעות בנקודת המבט הזו על‬
‫יכולות מסוימות‪ ,‬מצופה ממנו להגיע לתוצאה שונה‬
‫ידי משל‪ :‬כשיש מחלוקת של אביי ורבא בגמרא‪ ,‬אדם‬
‫מאשר אדם שקיבל יכולות אחרות‪ .‬וכל אדם נמדד לפי‬
‫יכול לקרוא את סברת אביי ולהבין למה אביי התכוון‪,‬‬
‫מעשיו ביחס ליכולותיו‪.‬‬
‫ממש "להתחבר" לזה‪ .‬עד כדי כך להתחבר לדעת אביי‬
‫שהוא לא יבין בכלל איך רבא יכול לחשוב אחרת‪ .‬אבל‬
‫יוצא מכך שכששני אנשים בעלי יכולות שונות מגיעים כל‬
‫אחרי שיסבירו לו לעומק את שיטת רבא‪ ,‬הוא יראה כמה‬
‫אחד לניסיון‪ ,‬אין להם "נתוני פתיחה" זהים‪ .‬נדגים זאת‬
‫נפלאה שיטת רבא‪ ,‬ופתאום הוא כל כך יבין את רבא‪ ,‬עד‬
‫בניסיון של לקום בבוקר לתפילה‪ .‬אדם אחד נברא עם‬
‫שהוא לא יבין איך אביי אמר מה שאמר‪ ...‬ובכל זאת‪,‬‬
‫תכונה שמקשה עליו לקום בבוקר‪ ,‬וגם כשהוא מתעורר‬
‫למרות שהוא חושב שצד אחד מוכרח‪ ,‬המחלוקת י ְֶשנה‪,‬‬
‫הוא מאוד עייף‪ .‬אדם אחר‪ ,‬לעומתו‪ ,‬נולד לבית עם חינוך‬
‫לאהבה לתפילה וחשיבותה‪ ,‬וגם מטבעו לא כל כך קשה‬
‫עומדת וקיימת‪ .‬אפשר לטעון את שתי הטענות‪.‬‬
‫לו לקום בבוקר‪ .‬למה הראשון לא קם לתפילה? כי הוא‬
‫כך גם בניסיון‪ .‬כשאדם מסתכל על ההחלטה שהוא קיבל‬
‫יותר נמשך לצד של השינה (ככה הוא נולד) מאשר לצד‬
‫אחרי שהניסיון הסתיים‪ ,‬אכן נדמה שהיה מוכרח שככה‬
‫של התפילה‪ .‬ולמה השני קם לתפילה? כי הוא יותר נמשך‬
‫יסתיים הניסיון‪ .‬אבל באמת באמת‪ ,‬הניסיון היה יכול‬
‫לצד של התפילה (ככה הוא נולד) מאשר לצד של השינה‪.‬‬
‫להסתיים אחרת‪ .‬המחשבה שהניסיון היה מוכרח‬
‫אמנם במציאות הדברים יותר מסובכים‪ ,‬אבל העיקרון‬
‫להסתיים כך היא חלק מנקודת השקר של המציאות‬
‫זהה‪ .‬גם אדם שטבעו מאוד מקשה‬
‫שלנו‪ ,‬עלמא דשיקרא‪.‬‬
‫עליו לקום בבוקר‪ ,‬יכול להצליח לקום‬
‫אז כיצד להסתכל על הניסיון? – בזמן‬
‫הבחירה מתפרשת על פני כל‬
‫לתפילה‪ ,‬אם רק ירצה בכך מאוד‪.‬‬
‫הניסיון עצמו‪.‬‬
‫חייו של האדם‪ .‬מי שהחליט‬
‫יוצא שעמידת אדם בניסיון‪ ,‬כל אדם‪,‬‬
‫נקדים הקדמה קטנה‪ .‬הרמב"ם‬
‫נובעת מכ ך שמערכ ת השיקולי ם‬
‫ללכת לישון מוקדם כדי לקום‬
‫ב'הלכות דעות' מסביר על המידות של‬
‫שהייתה לו הכריעה שזו התוצאה‬
‫בבוקר יותר בקלות‪ ,‬בהחלט‬
‫האדם‪ ,‬איזה מידות טובות‪ ,‬איזה‬
‫שהוא מעדיף‪ .‬אם לאדם היה מאוד‬
‫התחיל את שלב העמידה‬
‫פחו ת‪ ,‬אי ך לה ת גב ר ע ל המי דו ת‬
‫קשה לקום ובכל זאת הוא קם‪ ,‬זה‬
‫הרעות וכו' האם לא היה מתאים יותר‬
‫בניסיון‪ ,‬אך גם בהחלטה הזו‬
‫משום שרצונו לקום לתפילה גבר על‬
‫לקרוא לנושא הזה 'הלכות מידות'?‬
‫עצמה לא הייתה לו בחירה‬
‫רצונו להמשיך לישון‪.‬‬
‫למה דעות? הסיבה היא שכל המידות‬
‫חופשית‪...‬‬
‫בתחילת הדברים אמרנו שאת כל‬
‫שיש לאדם נובעות מהדעות שלו‪ .‬אין‬
‫כוחותיו קיבל האדם מאת ה'‪ .‬אם כן‪,‬‬
‫זה או מ ר ש כל מ ח ש ב ה מ שפ י ע ה‬
‫לכאורה‪.‬‬
‫מראש‪,‬‬
‫ידועות‬
‫תוצאות כל ניסיון וניסיון כבר‬
‫מיידית על המידות‪ ,‬אלא שמידותיו של האדם תלויות‬
‫מערכת‬
‫עם‬
‫משוכלל‪,‬‬
‫חיים‬
‫האדם מתוכנת כמו בעל‬
‫בתפיסות עולם שטבועות עמוק בתודעתו‪ .‬למשל‪ ,‬הסיבה‬
‫שיקולים מסועפת שבסופה הוא נותן תוצאה כמו מחשב‪.‬‬
‫שאדם כועס בדרך כלל היא מפני שהוא חושב שדבר‬
‫לא משנה מהי אותה תוצאה‪ ,‬היה מוכרח במציאות שכך‬
‫מסוים היה צריך לקרות באופן שהוא רצה‪ ,‬וזה לא קרה‪,‬‬
‫יקרה ו ש זו תהי ה ה תוצ אה‪ .‬לאן נעלמה הבחיר ה‬
‫אז הוא כועס‪ .‬אם אדם נעלב ממשפט שאומרים לו‪ ,‬זה‬
‫החופשית?‬
‫משום שטבוע לו עמוק בתודעה שהוא חשוב במידה כזו‬
‫ניתן לתרץ ולומר‪ ,‬שלאדם נתונה האפשרות להשפיע על‬
‫או אחרת‪ ,‬ולא כיבדו אותו כראוי לגודלו וחשיבותו‪.‬‬
‫משיכתו לכל צד‪ .‬למשל‪ ,‬הוא יכול ללמוד על חשיבות‬
‫אמרנו שלאדם יש משיכה לשני הצדדים‪ ,‬לצד של ליפול‬
‫התפילה כדי לחזק את רצונו לקום לתפילה‪ ,‬או ללכת‬
‫בניסיון ולצד של לעמוד בניסיון‪ .‬גם המשיכות האלה‬
‫לישון יותר מוקדם כדי לא להיות עייף בבוקר‪ ,‬ובעצם זו‬
‫שורשן בתודעה‪ .‬אם אדם מעשן‪ ,‬זה בגלל שלא ברור לו‬
‫הבחירה שלו‪.‬‬
‫הנזק שנגרם לו‪ .‬הוא מרוכז בהנאה שבדבר‪ .‬אם בכל‬
‫תירוץ זה עוזר לברר יותר טוב את נקודת הבחירה‪ ,‬אבל‬
‫סיגריה שהיה מעשן הוא היה רואה אל מול עיניו את‬
‫הקושיה בתוקפה עומדת‪ .‬הרי הבחירה איננה נקודתית‪,‬‬
‫שעון החול של חייו מאיץ את זרימתו‪ ,‬ודאי שהוא לא‬
‫מתרכזת ברגע אחד‪ ,‬שחור או לבן‪ .‬הבחירה מתפרשת על‬
‫היה מעשן‪ .‬אמנם‪ ,‬לפעמים אדם יודע מה הנזק וממשיך‬
‫פני כל חייו של האדם‪ .‬מי שהחליט ללכת לישון מוקדם‬
‫לעשן‪ ,‬כיוון שהוא לא נותן להבנה שסיגריה זה מזיק‬
‫כדי לקום בבוקר יותר בקלות‪ ,‬בהחלט התחיל את שלב‬
‫לחדור לו לתודעה‪ .‬זה רק יושב לו בשכל‪ ,‬לא יורד ללב‪.‬‬
‫העמידה בניסיון‪ ,‬אך גם בהחלטה הזו עצמה לא הייתה לו‬
‫כך בכל הנסיונות‪ .‬נשוב לדוגמה של לקום לתפילה‪ .‬מצד‬
‫בחירה חופשית‪ ,‬אלא היא נבעה מחישוב כל התכונות‬
‫אחד אדם רוצה להמשיך לישון‪ ,‬כי הוא מבין וקבוע‬
‫והכוחות והתובנות שלו‪ ,‬זו הייתה התוצאה המתבקשת‪.‬‬
‫בראשו שכשעייפים חוזרים לישון ואין עם זה כל רע‪ .‬זה‬
‫זה נראה כאילו האדם בוחר בעצמו‪ ,‬אבל למעשה לא‬
‫‪ .1‬הדברים מבוססים על תשובה שהרב רוזין ענה לי‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫הגר"א מחלק את כל המלחמה הפנימית הזאת לשלושה‬
‫חלקים בנפש – נפש‪ ,‬רוח‪ ,‬ונשמה‪ .‬הנפש היא החיּות של‬
‫האדם‪ ,‬כל התחושות‪ ,‬המשיכות‪ ,‬האהבות והרצונות שלו‪.‬‬
‫הנפש מושכת את האדם לחומר‪ ,‬לתאווה‪ .‬הנשמה היא‬
‫החלק שמחובר לרוחניות ואין בו חומריות‪ ,‬היא מושכת‬
‫לקרבה לה' ולעשיית הטוב‪ .‬הרוח באמצע‪ ,‬והיא צריכה‬
‫לבחור לאן היא הולכת‪ .‬האם היא נמשכת אחרי הנפש או‬
‫אחרי הנשמה‪ .‬הרוח היא המחשבה של האדם‪ .‬היא מעל‬
‫התובנות והיא צריכה להחליט מה היא עושה עם כל‬
‫הנתונים שהיא מקבלת‪ .‬מצד אחד יש לה משיכה חזקה‬
‫לחומר‪ ,‬מצד שני נצנוץ של קדושה קורא לה לבחור בטוב‪.‬‬
‫כמו שהקדמנו‪ ,‬הדברים לא מוכיחים את הבחירה‪ .‬אי‬
‫אפשר להוכיח את הבחירה‪ .‬אפשר רק לתת לה מקום‪.‬‬
‫למי שירצה‪ ,‬תמיד יש מקום שלא להאמין בזה‪.‬‬
‫יהי רצון שה' לא יביאנו לידי ניסיון ויעזור לנו לבחור‬
‫בטוב‪ ,‬ונזכה להסרת הרע בתכלית והבאת העולם לתיקונו‬
‫השלם‪.‬‬
‫נראה לו טוב‪ .‬מצד שני הוא רוצה לקום כי הוא יודע‬
‫שחשוב להתפלל‪ .‬גם זה נראה לו טוב‪ .‬כל צד מערפל את‬
‫הצד השני‪ .‬דהיינו‪ ,‬ההנאה הגופנית של החזרה לישון‬
‫מערערת את ההבנה השכלית שהוא רוצה לקום – אולי‬
‫לקום זה לא הטוב האמיתי? ולהיפך‪ ,‬לקום לתפילה זה‬
‫חשוב‪ ,‬אז אולי לא טוב לחזור לישון? פה נכנסת נקודת‬
‫הבחירה – למצוא מהו הטוב האמיתי‪ .‬להבחין בין רצון ה'‬
‫ממני ובין מה שמגיע מהחומר‪ .‬כשהאדם חושב‪ ,‬זה מעל‬
‫התובנות‪ .2‬הוא לא משוחד לאף צד‪ .‬הוא מתבונן בצדדים‬
‫השונים‪ .‬אם הוא משתדל מאוד‪ ,‬אז בעזרת ה' כמובן הוא‬
‫מגיע למסקנה שהתפילה היא הטוב האמיתי‪ .‬אם לא‪ ,‬הוא‬
‫נשאר עם הרצון החזק לחזור לישון‪ .‬לאחר הניסיון‪ ,‬כפי‬
‫שאמרנו לעיל‪ ,‬התוצאה הסופית כבר נראית מוכרחת‪ .‬אם‬
‫הוא עמד בניסיון זה מפני שיותר רצה להתפלל (כך בירר‬
‫בשכלו בזמן הניסיון)‪ .‬ואם הוא לא קם‪ ,‬זה בגלל שיותר‬
‫רצה לישון (כי לא השתדל מספיק לברר מהו הטוב)‪.‬‬
‫‪ .2‬נגדיר תובנות כדברים שטבועים באדם מן העבר‪.‬‬
‫זיכרון השואה ביצירת עגנון‬
‫הָ יָה אֶ ְפ ָשר לַ עֲ ׂשוֹ ת שוּם דָּ בָ ר ַּבעֲ בוֹ ַדת ה'‪ִ .‬אם הָ יָה זוֹ כֵ ר ָּכל‬
‫ש ָעבַ ר ‪ -‬לא הָ יָה אֶ ְפ ָשר לוֹ ְלהָ ִרים אֶ ת ַע ְצמוֹ לַ עֲ בוֹ ָדתוֹ‬
‫ַמה ּ ֶ‬
‫ְ‬
‫י ְִת ָּב ַרך ְ ּבשוּם אפֶ ן‪ּ .‬גַם הָ י ּו ְמבַ ְל ְ ּב ִלים אֶ ת הָ ָא ָדם ְמאד ָּכל‬
‫שעוֹ ְב ִרים ָעלָ יו‪ .‬אֲ בָ ל ַע ְכ ָשו‪ַ ,‬על י ְֵדי הַ ּ ִש ְכחָ ה נִ ְש ָּכח‬
‫הַ דְּ בָ ִרים ֶ‬
‫ש ָעבַ ר וְ הָ לַ ְך נִ ְפסָ ק וְ הוֹ לֵ ְך‬
‫ש ָּכל ַמה ּ ֶ‬
‫ש ָעבַ ר וְ אֶ ְצלוֹ הַ דֶּ ֶר ְך ֶ‬
‫ַמה ּ ֶ‬
‫לַ חֲל ו ִּטין וְ אֵ ינוֹ חוֹ זֵר ְ ּב ַד ְע ּתוֹ עוֹ ד ְ ּכלָ ל‪ ,‬וְ אֵ ינוֹ ְמבַ ְל ּ ֵבל ְ ּכלָ ל‬
‫ש ְ ּכבָ ר ָעבַ ר וְ הָ לַ ְך‪".‬‬
‫ַע ְצמוֹ עוֹ ד ַּב ּ ֶמה ּ ֶ‬
‫דניאל שוורץ (ה)‬
‫את אירועי יום השואה שחלו לא מכבר מעצב בצורה‬
‫בלתי מעורערת צו מוסרי נוקב – 'לזכור‪ ,‬ולעולם לא‬
‫לשכוח'‪ .‬התרגום הנפוץ לזיכרון בחברה הישראלית הוא‬
‫העיסוק הישיר הרב בשואה‪ .‬כוונתי במושג 'עיסוק ישיר'‬
‫היא שאין הבדל אם אני בוחר לקרוא ספר על השואה‪,‬‬
‫ללכת לטקס או להקשיב לאיש עדות – בכל אחת‬
‫מהאפשרויות אני עוסק בשואה כשלעצמה‪ :‬בגטאות‪,‬‬
‫ברכבות‪ ,‬בתאי הגזים וכו'‪ .‬מכיוון שזיכרון השואה נתפס‬
‫כערך בסיסי בחברה הישראלית‪ ,‬פתגם זה אינו מוגבל‬
‫ליום השואה בלבד אלא מתממש בחברה הישראלית אף‬
‫ביתר השנה‪ .‬כשם שבתורה אנו מוצאים מצוות רבות‬
‫"זכר ליציאת מצרים" ושעל ידי קיומן אנו נזכרים ביציאת‬
‫מצרים מדי יום ולא רק בפסח‪ ,‬כך בחברה הישראלית‬
‫קיים ערך מכונן לזכור את השואה בכל ימות השנה‪.‬‬
‫העיסוק המרובה והישיר בשואה נראה לרבים מאתנו‬
‫כמובן מאליו‪ ,‬שכן השואה היא אחד האתוסים המכוננים‬
‫של התרבות הישראלית ושל המדינה הציונית שקמה מיד‬
‫לאחר השואה‪ .‬מאותה סיבה אנחנו ממעטים לחשוב‬
‫בכובד ראש על הצדדים השונים של זיכרון השואה‪ .‬מה‬
‫התועלת שאנו רוצים להפיק ממנו? האם צריך להגביל‬
‫אותו מבחינת התכנים והגיל? ואולי השאלה הקשה מכל‬
‫– האם לזיכרון השואה עלולות להיות השלכות שליליות‬
‫על עיצוב דמותה של החברה הישראלית?‬
‫ר' נחמן כותב בפסקה ידועה על מעלותיה של השכחה‪.‬‬
‫אותה תכונה שבחיי הישיבה אנו נאבקים ללחום בה זוכה‬
‫אצלו באופן מפתיע לשבחים (שיחות הר"ן כ"ו)‪:‬‬
‫"אֵ צֶ ל הָ עוֹ לָ ם הַ ּ ִש ְכחָ ה ִהיא ִח ָּסרוֹ ן ָ ּגדוֹ ל ְ ּב ֵעינֵיהֶ ם‪ .‬אֲ בָ ל ְ ּב ֵעינַי‬
‫לדעת ר' נחמן‪ ,‬האדם מחויב לברור באורח מודע את‬
‫זכרונותיו ולהשאיר רק את אלו שיקדמו אותו בעבודת ה'‪.‬‬
‫אין הכוונה שהאדם יקח זכרונות נעימים בדווקא – יכול‬
‫להיות שהוא יעדיף לזכור את החטא כדי שיוכל להימנע‬
‫ממנו בעתיד‪ ,‬חידושו של ר' נחמן הינו בכך שהוא מציב‬
‫אמת מידה לזיכרון ודוחה את התפיסה שאדם חייב לזכור‬
‫הכל כי זוהי 'האמת' – על האדם להתאמץ לזכור רק את‬
‫הזכרונות שיאפשרו לו לבנות קומה רוחנית חדשה‬
‫ולאפשר לעצמו לשכוח מה שעלול 'לתקוע' אותו במקום‪.‬‬
‫באותו אופן ניתן להרחיב את הרעיון גם למימד הלאומי‬
‫– האם עם צריך לזכור כל מאורע ומאורע שעבר עליו?‬
‫כמדומני שדרישה זו לא עומדת אפילו במבחן המציאות‪.‬‬
‫כמה מבין הקוראים מכירים ולו בצורה כללית למדי את‬
‫פרעות תתנ"ו? או קראו תיאורים היסטוריים על גירוש‬
‫ספרד? באופן טבעי יש אירועים שעוברים לקדמת הבמה‬
‫ומשפיעים על התודעה הלאומית‪ ,‬בעוד חבריהם נדחקים‬
‫לספרים מעלים אבק‪ .‬אם משתמשים במתודה של ר'‬
‫נחמן ניתן לשלוט בזיכרון ולהפיק מהתנועה הטבעית הזו‬
‫תועלת – להדגיש אירועים שיש בהם כדי לקדם את‬
‫התודעה הלאומית על פני אירועים שעלולים לדכא אותה‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬לאיזה סוג שייכת השואה – האם זכרונה מקדם‬
‫את העם היהודי או מדרדר אותו לאחור?‬
‫לפני לא מעט שנים כתב אדם בשם יהודה אלקנה בעיתון‬
‫'הארץ' מאמר שלאחר מכן התפרסם רבות ונקרא 'בזכות‬
‫השכחה'‪ .‬טענתו המרכזית הייתה שהעיסוק האינטנסיבי‬
‫יֵש ְ ּבהַ ּ ִש ְכחָ ה ַמעֲ לָ ה ְ ּגדוֹ לָ ה‪ּ ִ ,‬כי ִאם לא הָ י ְָתה ִש ְכחָ ה ‪ -‬לא‬
‫‪7‬‬
‫ובמנגינות שחיברו להם קהילות אשכנז ופורץ בבכי‬
‫תמרורים מר‪ .‬עגנון מספר לאבן גבירול על גורלה המר של‬
‫עיירתו‪ ,‬המבטיח לו הבטחה מיוחדת ש'בדיבור אחד'‬
‫נאמרת גם מפי עגנון עצמו‪:‬‬
‫בשואה גורם בלי מתכוון לנזקים עקיפים עצומים בעיצוב‬
‫דמותה של החברה הישראלית‪ .‬לדעתו זיכרון השואה‬
‫גורם למדינת ישראל לחיות בתחושת חרדה מתמדת‬
‫ופחד בלתי מרפה ששוב היא עומדת בפני השמדה‬
‫טוטאלית כמו באותם ימים חשוכים‪ .‬הלך נפשי כזה‬
‫המתייחס לכל עימות מדיני כ'להיות או לחדול' מוביל‬
‫להקצנה של מערכות צבאיות ולפגיעה באוכלוסיה‬
‫אזרחית שלא לצורך‪ ,‬ועל כן יש לחדול מכל אזכור של‬
‫השואה במרחב הציבורי‪ .‬זיכרון השואה גרר לדעתו בעיקר‬
‫השלכות שליליות ועל כן‪ ,‬כר' נחמן בשעתו‪ ,‬הוא המליץ‬
‫לשכוח ממנה (חשוב להדגיש שאלקנה היה ניצול שואה‬
‫בעצמו ועל כן אין לפרש את דבריו כהכחשת שואה‬
‫חלילה)‪ .‬אף שאיני מסכים עם מסקנתו הקיצונית‪ ,‬ראוי‬
‫להזכירו כדי שלא ניבלע בחוסר המודעות המאפיינת את‬
‫תרבות זכירת השואה בישראל אלא נזכור שיש לשקול‬
‫היטב ובזהירות מה המטרה שאנו רוצים להשיג ממנה‪,‬‬
‫ועל ידי כך נוכל למקסם את התועלת מהזיכרון ולצמצם‬
‫את החסרונות הפוטנציאליים‪.‬‬
‫"‪...‬הבטתי וראיתי שחזר וריחש בשפתיו‪ .‬ושמעתי שאמר‬
‫אעשה לי סימן שלא אשכח את שמה‪ ...‬התחלתי מחשב‪,‬‬
‫מה סימן יעשה רבינו שלמה לעירי? אם בדיו? יום טוב הוא‬
‫ואין קסת הסופר במתניו‪ ...‬שוב פעם ריחש בשפתיו‪ .‬הטיתי‬
‫אזני ושמעתי שדיבר בשיר‪ ,‬שכל שורה שבו מתחלת באות‬
‫אחת מאותיות שם עירי‪ .‬וידעתי שסימן עשה לו המשורר‬
‫לעירי בשיר שעשה לה בחרוזים שקולים ונאים בלשון‬
‫הקודש‪.‬‬
‫סמרה שערת בשרי ונמס לבבי ונתבטלתי ממציאותי והייתי‬
‫כאילו איני‪ .‬ואילולא זכר השיר הייתי ככל בני עירי אשר‬
‫אבדו ואשר מתו בידי עם נבל ומנואץ אשר ניאצו את עמי‬
‫מהיות עוד גוי‪ .‬אך מחמת גבורת השיר נשמטה נפשי ממני‪.‬‬
‫ואם נכחדה עירי מן העולם שמה קיים בשיר שעשה לו‬
‫המשורר סימן לעירי‪ .‬ואם אני איני זוכר את דברי השיר כי‬
‫נשמטה נפשי מחמת גבורת השיר‪ ,‬השיר מתנגן בשמי‬
‫מעלה בשירי משוררי קודש אשר יאהב‬
‫השם‪".‬‬
‫‪‬‬
‫בניגוד לעיסוק הישיר בשואה השכיח‬
‫בחברה הישראלית ובניגוד לאלקנה‬
‫מוצאים‬
‫אנו‬
‫שבתורה‬
‫כשם‬
‫שהציע לשכוח ממנה‪ ,‬התווה ש"י עגנון‬
‫(האש והעצים‪ ,‬עמ' ‪)152-151‬‬
‫דרך ביניים ייחודית לזיכרון השואה‪.‬‬
‫מצוות רבות "זכר ליציאת‬
‫השיר שמחבר אבן גבירול לעיירה מונע‬
‫בימי מלחמת העולם השניה עגנון גר מצרים" ושעל ידי קיומן אנו‬
‫ממנה להישכח‪ ,‬ונוכחותה בזיכרון‬
‫האנשים החיים משמר את קיומה‪ .‬יתרה‬
‫בירושלים אך במקור הוא היה יליד נזכרים ביציאת מצרים מדי‬
‫גליציה שבפולין ומכל משפחתו‪ ,‬עיירתו‬
‫מכך – זוהי תלות הדדית‪ ,‬שכן רק‬
‫יום ולא רק בפסח‪ ,‬כך‬
‫והעולם התרבותי העשיר בו גדל נותרו‬
‫הזיכרון המתמיד הוא המאפשר‬
‫בחברה הישראלית קיים‬
‫שרידים בודדים‪ .‬האנשים והרחובות‪,‬‬
‫לשארית הפליטה להמשיך ולחיות‬
‫ערך מכונן לזכור את‬
‫בתי הכנסת ובתי המדרש‪ ,‬המנהגים‬
‫למרות החורבן הנורא‪ .‬כמו אבן גבירול‬
‫והמסורות‪ ,‬הרב‪ ,‬החזן‪ ,‬השוחט – כל‬
‫השנה‪.‬‬
‫ימות‬
‫בכל‬
‫השואה‬
‫בסיפור כך עגנון בחיים האמיתיים‬
‫המרחב בו חי בילדותו נמחה תחת מגפי‬
‫לוקח על עצמו כתגובה לשואה את‬
‫הצורר הנאצי‪ .‬ננסה לעמוד על אופיה‬
‫אתגר שימור זיכרון העיירה היהודית באמצעות כתיבה‬
‫נמצא‬
‫שלא‬
‫למרות‬
‫של התמודדותו של עגנון מתוך כתביו‪.‬‬
‫ספרותית ענפה‪ .‬כשם שניצולי השואה התגברו בצורה‬
‫בהם סיפורים על הגטאות והמחנות בפירוש אין זה אומר‬
‫בלתי תיאמן על אובדנם והקימו מתוך האפר את המדינה‪,‬‬
‫שסיפורים אלו אינם חלק מ'זיכרון השואה'‪ ,‬שכן הם‬
‫כך עגנון נותן פורקן לכאבו בכתיבה ובהנצחה שמונעות‬
‫נכתבו מתוך חווית האובדן ועוסקים במחיריה‬
‫ממנו לשכוח את עולם ילדותו שהשואה החריבה‪.‬‬
‫ובהשלכותיה‪.‬‬
‫אך לא רק הרצון לזכור באופן פרטי את העיירה הניע את‬
‫‪1‬‬
‫בסיפור 'הסימן' מספר עגנון על עצמו בעת שמגיעה אליו‬
‫עגנון‪ .‬היה מניע נוסף שהמריץ אותו לכתוב בפרוטרוט על‬
‫בערב שבועות ‪ 2‬בשורת האיוב על השמדת משפחתו‬
‫קורות העיירות במזרח אירופה קודם השואה‪ ,‬מניע‬
‫ועיירתו‪ .‬בערב החג ובכניסתו עוד מנסה עגנון להדחיק‬
‫שבלעדיו אי אפשר להבין את היקף ההשקעה של עגנון‬
‫את העצב והאומללות הממלאים אותו מפני שמחת החג‪,‬‬
‫בהנצחת העיירה היהודית‪ .‬עגנון היה מהבודדים שהבינו‬
‫ולאחר הארוחה הוא הולך לבית הכנסת כדי לומר תיקון‬
‫בשעתו שבשואה לא נרצחו רק יהודים בשר ודם‪ ,‬אלא‬
‫ליל שבועות כפי שנהגו אבותיו‪ .‬לצערו הוא מגלה שמכל‬
‫שכל העולם התרבותי הייחודי שנבנה והתעצב במשך‬
‫המתפללים לא טרח להגיע אלא הוא‪ .‬בעודו יושב בודד‬
‫מאות שנים במזרח אירופה נמחה ביחד איתם‪ .‬עגנון‬
‫בבית הכנסת הקטן ומנסה לומר את התיקון‪ ,‬מראות‬
‫הפנים שלא רק עיירתו האישית נספתה בשואה‪ ,‬אלא כל‬
‫העיירה החרבה לא נותנים לו מנוח‪ .‬למרות נסיונותיו‬
‫השטייטעל היהודי המזרח אירופאי לא ישוב עוד‪ ,‬וראה‬
‫להתעלם מהם‪ ,‬הם מכניעים אותו אט אט עד שהם‬
‫בכך שבר עצום ברציפות התרבותית של העם היהודי‪.‬‬
‫פורצים ועוברים לנגד עיניו ומשתלטים על מחשבותיו‬
‫השואה סימלה מבחינתו את שיאו של הניתוק התרבותי‬
‫במעין חיזיון נבואי‪ .‬כשלבסוף נגלה אליו מתוך ארון‬
‫בין העולם היהודי הישן ובין העולם הישראלי החדש –‬
‫הקודש ר' שלמה אבן גבירול‪ ,‬נזכר עגנון בפיוטיו‬
‫תהליך שהחל בהשכלה‪ ,‬התעצם בתנועה הציונית ושיאו‬
‫עולם התורה‪ ,‬כך שנוצר ניגוד חריף בין חג מתן תורה ובין חורבן עולם‬
‫התורה החלים באותו היום‪.‬‬
‫‪ . 1‬פורסם לראשונה במהלך השואה בקובץ 'בסער' ובשנית (בהרחבה‬
‫משמעותית) בספר 'האש והעצים'‪.‬‬
‫‪ .2‬תאריך זה סמלי – לאורך הסיפור העיירה היהודית מסמלת את‬
‫‪8‬‬
‫במכת הגרזן שהנחיתו הנאצים על יהדות אירופה‬
‫(להבדיל כמובן)‪ .‬הוא חשש שהדור החדש שיקום במדינת‬
‫ישראל יהיה מנוכר לעברו ולא יכיר כלל את הצורות‬
‫העתיקות שקדמו לו‪ ,‬ניכור שיוביל להדרדרות מוסרית‬
‫ולאבדן דרך לאומית‪ .‬עגנון לא הקדיש זמן רב כל כך‬
‫לכתיבה על העולם הישן רק כדי לבטא את כאבו האישי‬
‫וכדי לתת פורקן לזכרונותיו אלא גם ובעיקר בגלל‬
‫שהאמין שבכוחו ובכשרונו הוא יכול למזער את הנזק‬
‫התרבותי שנגרם לעם היהודי‪.‬‬
‫מתוך תפיסה זו מתחיל עגנון להשקיע זמן רב בלתאר‬
‫ולשרטט לפרטים את עולם העיירה היהודית טרם‬
‫השואה‪ ,‬ובכך לשמר אותו לנצח בספרות היהודית‪ .‬כך‬
‫הגיעו לעולם הספרים 'קורות בתינו'‪' ,‬עיר ומלואה' ועוד‬
‫סיפורים קצרים רבים‪ .‬שאיפה זו יכנה לימים חוקר‬
‫הקבלה גרשום שלום " לשמר לדורות הבאים את צורות‬
‫החיים שנידונו לכליה"‪ .‬עגנון מתחיל לעבוד יומם ולילה‬
‫ודוחק הצידה את יתר עיסוקיו האחרים כמו כתיבת‬
‫רומנים‪ ,‬הכנת ספרים לדפוס וספרי קבצים כדי שיספיק‬
‫לעמוד במשימת חייו לפני מותו‪ .‬עגנון בעצמו מתאר כך‬
‫את מטרת כתיבתו בהקדמה לספר 'עיר ומלואה' המגולל‬
‫את קורות עירו בוצ'ץ'‪:‬‬
‫"זה ספר תולדות העיר ביטשאטש היא בוטשאטש אשר‬
‫כתבתי בצערי וביגוני למען ידעו בנינו אשר יקומו אחרינו‬
‫שעירנו עיר מלאה תורה וחכמה ואהבה ויראה וחן וחסד‬
‫וצדקה היתה למן היום הוסדה ועד שבא השקוץ המשומם‬
‫והטמאים והמטורפים אשר עמו ועשו בה כליה‪ .‬ה' ינקום דם‬
‫עבדיו ונקם ישיב לצריו והוא יפדה את ישראל מכל‬
‫עוונותיו‪".‬‬
‫בניגוד לעיסוק הישיר בשואה בחברה הישראלית עגנון‬
‫עוסק בשואה באופן עקיף ‪ .‬הוא כותב אומנם על העולם‬
‫היהודי טרם השואה אך שומר על נקודת המבט של אדם‬
‫שחי לאחר השואה ויודע שהעולם אותו הוא מתאר כבר‬
‫אבד‪ .‬מתוך פרספקטיבה מורכבת זו מעצב עגנון את‬
‫המסר אותו הוא מבקש להפיק מזיכרון השואה – לגשר‬
‫ככל הניתן על הפערים בין השטייטעל לקיבוץ‪ ,‬בין הישן‬
‫לחדש ובין חיי הגלות שתמו לבין החיים היהודיים‬
‫המתחדשים בארץ ישראל‪.‬‬
‫על מסילות בלבבם‬
‫וראיונות‪ ,‬וכמובן מסילות בלבבם‪ .‬להם יש לצרף את‬
‫השיעורים בישיבה והשיחות האישיות פה ושם‪.‬‬
‫ולפני כשנה‪ ,‬במהלך ויכוח תורני עם חבר‪ ,‬הגעתי‬
‫למסקנה מה מייחד בעיניי את הרב‪:‬‬
‫צוריאל חלמיש (ו)‬
‫כשקראתי עמוד מסוים בספר‪ ,‬עוד לפני שקניתי אותו‪,‬‬
‫חשתי חוסר הזדהות מוחלט עם הכתוב‪ .‬תחושה חריפה‬
‫של תדהמה וכעס‪ .‬לרגע הייתי בטוח שלעולם לא אקנה‬
‫את הספר‪ .‬ואחרי שקניתי וקראתי‪ ,‬שוב‪ ,‬במהלך הקריאה‪,‬‬
‫עלו פה ושם כמה הרהורים ערעורים וקושיות‪ ,‬שלרגע‬
‫חלפה בי תמיהה‪ :‬מהו סוד האהבה שלי לרב‪.‬‬
‫כן‪ ,‬הגעשמאקט של כל הלימוד הוא הוויכוח‪ ,‬אבל מהו‬
‫עצם הקשר?‬
‫ובכן‪ ,‬לפני שמונה שנים‪ ,‬בישיבה לצעירים בה למדתי‪,‬‬
‫הגענו לסוגיית "זמרא מנא לן דאסיר" (גיטין ז‪ ).‬העוסקת‬
‫בשירה וזמרה בזמן הזה‪ .‬סוגיה הלכתית אקטואלית בתוך‬
‫סבך סוגיות של דיני גיטין ומעט אגדה‪ .‬כשהגענו לשיטת‬
‫הרמב"ם (תעניות ה‪,‬יד) ‪ ,‬היה די ברור שדעתו אינה כל כך‬
‫ברורה; לא ברורים המקורות עליהם בנה את דבריו‪ ,‬ולא‬
‫ברורה המסקנה ההלכתית למעשה‪ .‬לפיכך‪ ,‬צילם הר"מ‬
‫שלנו את היד פשוטה על אותה הלכה ופשוט קרא ממנו‬
‫את השיעור‪ .‬תפתחו ותראו‪ .‬יש שם נפלאות‪ .‬זו הייתה‬
‫הפעם הראשונה בה נפגשתי עם הרב רבינוביץ'‪.‬‬
‫יקה של חיי‪ .‬חוף מבטחים אחרי שנים‬
‫אּור ַ‬
‫וזו הייתה האֵ ֵ‬
‫של קריאה די חד‪ -‬מימדית של הרמב"ם‪ ,‬קריאה קפואה‬
‫ולא אקטואלית‪ ,‬פשרנית ובעלת הנחות קדומות‪ .‬מאז‬
‫נחשפתי יותר ויותר לתורת הרב‪ :‬כרכי יד פשוטה‪ ,‬שו"ת‬
‫שיח נחום‪ ,‬שו"ת מלומדי מלחמה‪ ,‬עיונים במשנתו של‬
‫הרמב"ם‪ ,‬דרכה של תורה‪ ,‬וגם מאמרים מזדמנים‬
‫כל מה שהאדם מתעלה יותר בצורתו הרוחנית‪ ,‬מרגיש הוא‬
‫יותר את הערך הגדול של הרבים‪ .‬הציבור מתחיל להיות חי‬
‫בתוכיותו‪ ,‬בלבבו ועומק רצונו הוא מרגיש את הצרכים‬
‫הרבים של הציבור‪ ,‬את גודל הערך של החיים המפעמים‬
‫בכללות הציבור‪ ...‬ומתמלא אליו אהבה וכבוד אין קץ‪ .‬ואז‬
‫הרי הוא מתעלה להיות מנהיג ציבורי אידיאלי‪ ,‬מחשבותיו‬
‫מתקדשות בקדושת הרבים‪ ,‬ומוסרו מתעלה להיות צדיק‬
‫לרבים‪ ,‬ואור נשמתו מתחילה להאיר בקדושת אורו של‬
‫משיח‪.‬‬
‫(אורות הקודש ג‪ ,‬עמ' קנז)‬
‫הסוגיה כאן היא התרחבות המעגל הנפשי; מתוך נקיּות‬
‫נפשית‪-‬רוחנית מופיעה תודעה ציבורית‪ .‬זאת מפני שאדם‬
‫החי סביב עצמו הוא אדם גס שאינו יוצר‪ ,‬ואדם שחיי‬
‫ציבור מפעמים בו הוא אדם עדין הבונה את העולם‪ .‬ואכן‬
‫לקראת סיום הפסקה עוסק הרב קוק בצד המשיחי של‬
‫"מנהיג ציבורי אידיאלי"‪ ,‬באור תיקון העולם שהוא מייצג‪.‬‬
‫אותי הפסקה הזו סיפקה במיוחד‪ .‬היא עזרה לי לברר את‬
‫המקום של הרב בליבי‪ .‬הרב‪ ,‬מבחינתי‪ ,‬הוא "מנהיג‬
‫ציבורי אידיאלי"; בזכות המנעד הציבורי העדין שיש‬
‫בליבו‪ ,‬טּוב הלב המתבטא באופן התייחסותו לחברה‬
‫ולאדם‪ ,‬הראיה ההיסטורית הבריאה‪ ,‬האחריות הכלל ‪-‬‬
‫ישראלית‪ ,‬היכולת לראות חזון גדול ושביל זהב המוביל‬
‫אליו‪" ,‬המציאות הממשית של הציבור" כטיעון הלכתי‪-‬‬
‫מחשבתי ועוד‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫מסקנות זהירה‪ ,‬סיוגים הכרחיים‪ .‬בקיצור‪ ,‬הרב נותן‬
‫בין הנקודות המאירות של הרב אפשר לציין את היכולת‬
‫בקורא אמון‪ ,‬שיקרא ויחשוב וישפוט‪.‬‬
‫להרפות‪ .‬אדגים זאת דרך עניין אקטואלי שחבר טוב הסב‬
‫את תשומת ליבי אליו‪ .‬אני מניח שייתכן ושמתם לב‬
‫ועוד עניין‪ :‬יראת שמים ואהבת הבורא‪ .‬תוכו של הספר‬
‫שדעתו ההלכתית של ראש הישיבה היא שאסור להשתכר‬
‫רצוף אהבה‪ ,‬אהבת ה'‪ ,‬אהבת ישראל‪ ,‬אהבת התורה‪ ,‬וגם‬
‫בפורים‪ .‬בוודאי שלא באופן הנהוג בישיבה‪ .‬השתכרות‪,‬‬
‫הרבה יראה‪ ,‬יראת ההוראה ויראת אי ‪-‬ההוראה‪ ,‬יראת‬
‫לטעמו‪ ,‬היא אם כל חטאת‪ ,‬טעות פטאלית‪ ,‬אסון‪ .‬אבל‬
‫העונש ויראת הרוממות‪ ,‬ושפתותיו נוטפות מור‪ .‬הרב‬
‫רגע! איך זה שראש ישיבה‪ ,‬שלדעתו השתכרות היא‬
‫מגיע מתוך תנועה של השתייכות והתמסרות לדבר ה'‪,‬‬
‫עבירה חמורה‪ ,‬מאפ שר ל תלמידיו‪ ,‬בי שיבה שלו‪,‬‬
‫וכל נסיון העתקת מבנים הלכתיים או הגותיים מהספר‪,‬‬
‫להשתכר?‬
‫בלא לשמור על היסוד הזה – לא יצלח‪ .‬הלב של הרב‪,‬‬
‫המסּור לתורה‪ ,‬הוא עיקר השדר של הספר‪.‬‬
‫זו נקודה חשובה מאוד מפני שהיא מבהירה מצוין את‬
‫עמדתו של הרב ביחס לחינוך בריא‪ .‬גישתו של הרב היא‬
‫אין ביכולתי להתייחס כאן לסוגיות ספציפיות בספר‪ ,‬וגם‬
‫חינוכית; התבטאויות מבוססות בהירות ועקרוניות‪ ,‬אבל‬
‫אין רצוני בכך‪ .‬צריך פשוט לשבת ולקרוא אותו‪ ,‬להטמיע‬
‫טבולות ביסוד הבחירה החופשית‪ ,‬מפני שרק בחירה‬
‫את המסרים שבו‪ ,‬להבחין בדרכי החשיבה שלו‪ ,‬להסיק‬
‫חופשית תבנה את קומת האדם מתוכו‪ ,‬ותעמיד חיים של‬
‫את המסקנות הנדרשות‪ .‬אך בין השאר אציין כמה עמודי‬
‫יצירה‪ .‬לא מפעל נקניקיות אלא מפעל חינוכי בן עשרות‬
‫תווך מחשבתיים שלדעתי חורזים כמה מאמרים בספר‪:‬‬
‫שנים שכותרתו‪ :‬העמדת אדם על רגליו‪ .‬כפִּ יה נצרכת רק‬
‫סבלנות היסטורית לחזון גדול‪ ,‬הרחבת המונח "אדם"‬
‫במקרי קיצון‪.‬‬
‫בכמה מובנים‪ ,‬נכונות אל כובד האחריות המונח על דור‬
‫ואדם‪ ,‬אמון בעולם‪ ,‬אמונה מתוך הזדהות שכלית עמוקה‪,‬‬
‫את המשנה (אבות ד‪,‬ט) ‪" :‬ואל תאמר קבלו דעתי‪ ,‬שהן‬
‫הכלת המורכבות האנושית‪ ,‬יכולת להרפות מן‬
‫רשאין ולא אתה"‪ ,‬מפרש הרמב"ם‪" :‬אם חלקו עליך חבריך‬
‫ההשתדלות ולהניח ליד ה' לתמרן ועוד‪.‬‬
‫בדעה – אל תחייבם לקבל סברתך‪ ,‬לפי שהבחירה בידם‬
‫לקבל דברך‪ ,‬ואין הבחירה בידך לחייבם‬
‫ובכן‪ ,‬למעשה‪ ,‬את עצם הקשר שלי עם‬
‫בדברך"‪ .‬מצוה עליך לומר את דעתך‪,‬‬
‫הרב לא מיששתי מעולם‪ .‬את הסוד לא‬
‫חשיבה מרובת גוונים‬
‫אבל עליך לתחם בקפידה את מרחב‬
‫גיליתי‪ .‬הסתובבנו‪ ,‬אני ואתם‪ ,‬סביב‬
‫בהכרח תהיה מבוססת‬
‫הבחירה החופשית של הזולת‪ .‬לא רק‬
‫הארמון‪ ,‬ולא נכנסנו לתוכו; עמדנו על‬
‫יותר‪,‬‬
‫קשובה‬
‫יותר‪,‬‬
‫כצורך אלא כערך‪.‬‬
‫יד האוצר‪ ,‬אך לא אחזנו בו‪ .‬לא מיששנו‬
‫ותתייחס למשלב נפשי‬
‫אותו‪ ,‬וכך זכינו למשש את חיינו‪ .‬שהרי‬
‫והע נווה נצרכ ת‪ .‬אֲ נ ְֵקד וֹטָ ה הידועה‬
‫מי שמסיח את דעתו זוכה למציאה‪.‬‬
‫לכולנו היא שספרי הרב נכתבים בצוות‪.‬‬
‫מורכב ורב‪-‬רבדי‪ .‬כך‬
‫פרקים מסוימים בספר מסילות בלבבם‬
‫ִּת ָּלמֵ ד התורה בשבעים‬
‫‪‬‬
‫עברו גם תחת ידם של תלמידים‬
‫פניה‪.‬‬
‫לקראת סיום ארמוז לעניין חשוב שנגע‬
‫בישיבה‪ ,‬והערותיהם משוקעות בספר‪.‬‬
‫לליבי במהלך הקריאה‪ .‬כך כתב הרב‬
‫גם זה איננו צורך בלבד‪ .‬יש בזה ערך‬
‫קוק (מאמרי הראיה‪ ,‬עמ' ‪ )117‬על דברי‬
‫הקודמת‬
‫בפסקה‬
‫מוסף‪ .‬בתחילת אותה משנה שצוטטה‬
‫הרמב"ם בשמונה פרקים (פרק חמישי)‪:‬‬
‫נאמר‪" :‬אל תהי דן יחידי‪ ,‬שאין דן יחידי אלא אחד"‪.‬‬
‫אלה הדברים אינם דברים של ספרות‪ ,‬שאדם מביע על ידם‬
‫כשחושבים לבד יכולים להגיע למסקנות נהדרות‪ ,‬אבל‬
‫איזה ציור‪ ,‬אשר גם אם הוא נשגב מאוד יכול להיות רק‬
‫כשמעוניינים להוציא את הדברים החוצה – ראוי‬
‫גילוי זמני שציירה אותו רוחו לשעה‪ .‬כאן יש מסירת החיים‪,‬‬
‫להתייעץ‪.‬‬
‫עצמיות הנפש של האדם‪ ,‬שהוא מוסר לנו את מהות‬
‫חשיבה מרובת גוונים בהכרח תהיה מבוססת יותר‪,‬‬
‫עצמותו‪.‬‬
‫קשובה יותר‪ ,‬ותתייחס למשלב נפשי מורכב ורב‪-‬רבדי‪ .‬כך‬
‫יש הרבה מקומות כאלה בספר‪ .‬הרבה מקומות שבהם‬
‫ִּתלָמֵ ד התורה בשבעים פניה‪ .‬ובאמת‪ ,‬התוצאה שלפנינו‪,‬‬
‫הרגיש‪ ,‬תלמיד הרב ששמע ושומע אותו כאן‬
‫הקורא ָ‬
‫כלומר הספר הזה‪ ,‬מעידה בפנינו על נכונות הדברים‪.‬‬
‫בישיבה‪ ,‬ישים לב שהרב מדבר על "מהות עצמו"‪ ,‬על‬
‫הספר כתוב ומנוסח היטב‪ ,‬ערוך בקפידה‪ ,‬יוצר מהלכי‬
‫הנושאים הבוערים בליבו‪ .‬את זאת יבחינו בעיקר תלמידי‬
‫חשיבה אופקיים יציבים‪ ,‬בונה קומה על גבי קומה‪ ,‬אף על‬
‫הישיבה‪ ,‬חברים מקשיבים לקולך‪ .‬זהו היתרון הגדול‬
‫פי שלרוב כל קומה יכולה להילמד בפני עצמה‪ ,‬מבוסס‬
‫שלנו‪ ,‬הזוכים ללמוד אצל הרב‪ ,‬על שאר הקוראים‪ .‬אל‬
‫במקורות‪ ,‬עשיר בלשון הקודש ופתוח אל כתבים ממרחב‬
‫תפספסו את זה‪.‬‬
‫הקשת ההלכתית והמחשבתית (טוב נו‪ ,‬בעיקר‬
‫זהו ספר היסטורי שערכו רב לדורו ולדורות הבאים‪ .‬רבות‬
‫מהרמב"ם)‪ .‬כל זאת‪ ,‬לדעתי‪ ,‬מתוך אותו יחס מרובה פנים‬
‫מן הסוגיות המתלבנות בחברה הישראלית משוועות‬
‫לדבר ה'‪.‬‬
‫לדרכי החשיבה של הספר‪ .‬לכן חובה ללמוד אותו‪ ,‬לדבר‬
‫נקודה נוספת‪ :‬הרב משכנע‪ .‬כלומר‪ ,‬אין כאן עיסוק רק‬
‫עליו‪ ,‬לדון בו ולהפיץ אותו‪ .‬בינינו‪ ,‬כנראה שפרסום ויח"צ‬
‫בהע מד ת ש יטה נ רטי בי ת ‪ ,‬ו ג ם א ין כאן ט יעו ני ם‬
‫הם לא התכונה החזקה ביותר של מכון מעליות‪ .‬אנחנו‪,‬‬
‫רלטיביסטיים‪ ,‬אלא יש כאן התפלמסות בהירה‪ ,‬העמדת‬
‫אתה‪ ,‬צריכים לדאוג לכך שגם אם לא הספר כפשוטו‪,‬‬
‫טענות ונסיון להוכיחן‪ ,‬סתירת דעות מנוגדות‪ ,‬פרשנות‬
‫הכריכה הדפים והדיו יופצו‪ ,‬עדיין המסרים העולים‬
‫למקורות‪ ,‬טיעונים לוגיים וחשיבה אנליטית‪ ,‬הסקת‬
‫מתוכו יתפשטו במעגלים רחבים יותר‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫ּוצ ָד ָקה‬
‫ָארץ "‪ " ,‬ע ֶֹשה חֶ סֶ ד ִּמ ְשפָ ט ְ‬
‫שהקב"ה‪ " ,‬שֹפֵ ט כָל הָ ֶ‬
‫מוסר טבעי ביהדות — הגדרתו‬
‫ָארץ"‪ ,‬מצווה על אברהם לעשות מעשה שהוא שיא‬
‫בָ ֶ‬
‫וחשיבותו‬
‫חוסר המוסריות?‬
‫אהרון ליברמן (א)‬
‫הקריאה המקובלת ביהדות של הסיפור הזה היא שה' צוה‬
‫את אברהם להקריב את בנו כדי שאברהם יוכיח את‬
‫בניגוד לדתות האחרות שעיקרן מיסטיקה ואמונה‪,‬‬
‫אהבתו לבורא וכדי להראות זאת אברהם היה צריך‬
‫היהדות מבוססת על מעשים‪ ,‬קיום המצוות‪ .‬לכן‪ ,‬בתנ"ך‬
‫להקריב את בנו‪ .‬הפילוסוף סרן קירקגור כתב בספרו חיל‬
‫ובמחשבת חכמי ישראל יש דגש עקרוני על יחסים בין‪-‬‬
‫ורעדה שאברהם הבין שפה התרחשה "השעיה של האתי"‬
‫אישיים‪ .‬כש‪-‬לוהים מתאר את עצמו לירמיהו הוא שם את‬
‫שהכריחה אותו לשים את יחסיו עם ה ‪-‬לוהים מעל‬
‫‪3‬‬
‫הדגש לא על גדולתו אלא על מוסריותו‪" :‬אֲ נִּ י ה' ע ֶֹשה‬
‫העקרונות האוניברסליים של המוסר ‪ .‬הרב יוסף‬
‫ָארץ‪ ,‬כִּ י בְ אֵ לֶה חָ פַ ְצ ִּתי נְ אֺ ם ה'" (ירמיה‬
‫ּוצ ָד ָקה בָ ֶ‬
‫חֶ סֶ ד ִּמ ְשפָ ט ְ‬
‫סולובייצ'יק ז"ל (דברי הגות והערכה‪ ,‬גאון וענווה) הולך גם הוא‬
‫שמספרת‬
‫המפורסמת‬
‫בגמרא‬
‫מתחדד‬
‫הזה‬
‫העיקרון‬
‫ט‪,‬כג) ‪.‬‬
‫בכיוון של "השעיה של האתי"‪ ,‬ומפרש את הפרשה הזאת‬
‫שנכרי אחד בא להלל ובקש ממנו ללמד אותו את כל‬
‫כחלק מההב נה המורכבת שלו שחיים ד תיים ה ם‬
‫התורה על רגל אחת‪" .‬אמר לו [הלל]‪ :‬דעלך סני לחברך לא‬
‫דיאלקטיקה בין נצחון ומפלה‪ .‬הוא קובע שלפעמים ה‪-‬לוה‬
‫תעביד ‪ -‬זו היא כל התורה כולה" (שבת לא‪ . ).‬וכן כתב‬
‫מצוה את האדם לוותר דווקא על מה שהוא רוצה ביותר‪.‬‬
‫הרמב"ם‪" :‬גדול השלום‪ ,‬שכל התורה ניתנה לעשות שלום‬
‫הרב מסביר שמקרה עקידת יצחק לא היה מקרה מוזר‬
‫בעולם‪ ,‬שנאמר‪' :‬דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה‬
‫וייחודי‪ ,‬אלא שזו פרדיגמה לחיים דתיים שבהם אנו‬
‫שלום'" (מגילה ד‪,‬יד) ; "הא למדת‪ ,‬שאין משפטי התורה‬
‫צריכים לחוות מפלות‪ ,‬ולא רק ניצחונות‪ .‬גם הרב אהרן‬
‫‪4‬‬
‫נקמה בעולם אלא רחמים‪ ,‬וחסד ושלום בעולם" (שבת ב‪,‬ג)‪.‬‬
‫ליכטנשטיין ז"ל הולך באותו כיוון ‪.‬‬
‫הרב יהודה עמיטל ז"ל‪ 1‬דורש על המשנה באבות (ג‪,‬יד)‪:‬‬
‫ההבנה הזאת קשה לי‪ .‬ראשית‪ ,‬על אף דברי כל הפרשנים‬
‫"ההכרה שצלם ‪-‬להים הינו נחלת כל‬
‫על גדולת אברהם שהיה מוכן לתת את‬
‫אדם‪ ,‬מהווה את היסוד העיקרי‬
‫בנו‪ ,‬בימי אברהם הקרבת בן הייתה‬
‫תמוהה בעיני הדעה‬
‫להתייחסותנו לכל אדם באשר הוא‬
‫מעשה נפוץ ומקובל‪ .‬יש המון מקורות‬
‫סני‬
‫"דעלך‬
‫שכולה‬
‫שהתורה‬
‫אדם‪ ,‬ללא הבדל לשון וגזע‪".‬‬
‫בתורה למסורת זו‪ .‬לדוגמא‪ ,‬בפרשת‬
‫לחברך לא תעביד" כוללת‬
‫ראה כתוב‪" :‬כִּ י כָל תוֹעֲ בַ ת ה' אֲ ֶשר ָשנֵא‬
‫מדברי החכמים הללו יוצא שהיהדות‬
‫עָ שּו ֵל‪ֹ-‬להֵ י הֶ ם כִּ י גַם אֶ ת בְ נֵי הֶ ם וְ אֶ ת‬
‫בנויה קודם כל על מוסר עמוק‪ ,‬מוסר בכלל ענין כגון "השעיה של‬
‫ִּש ְרפּו בָ אֵ ש ֵל‪ֹ-‬להֵ יהֶ ם" (דברי ם‬
‫בְ נֹ ֵתיהֶ ם י ְ‬
‫טבעי שמחייב אותנו להתנהג בחסד עם‬
‫האתי" שבזכותו יכולים‬
‫יב‪,‬לא) ‪ .‬יותר מזה‪ ,‬תמוהה בעיני הדעה‬
‫אחינו‪ .‬מקור לכך שהאמונה מבוססת על להצדיק כל מעשה רע לשם‬
‫שהתורה שכולה "דעלך סני לחברך לא‬
‫מוסר טבעי נמצא בתנ"ך עצמו‪ .‬לדוגמה‪:‬‬
‫לוהים‪.‬‬‫תעביד" (שבת לא‪ ):‬כוללת בכלל ענין כגון‬
‫טיעונו של אברהם נגד ההחלטה של ה'‬
‫"השעיה של האתי" שבזכותו יכולים‬
‫להשמיד את סדום‪" :‬חָ לִּ לָה לְָך הֲ שֹפֵ ט כָל‬
‫להצדיק כל מעשה רע לשם ‪-‬לוהים‪.‬‬
‫ָארץ ֹלא יַעֲ ֶשה ִּמ ְשפָ ט" (בראשית יח‪,‬כה) –‬
‫הָ ֶ‬
‫בנוסף‪ ,‬יש גם ראיות בחז"ל שמעשה העקידה לא עבר‬
‫טיעון זה איננו הגיוני אם הגדרת המושג צדק מבוססת‬
‫חלק‪ .‬כתוב בבראשית רבה (וילנא חיי שרה ה) ‪'" :‬ויבא‬
‫רק על מעשי הבורא‪ .‬אף חז"ל קבלו את הרעיון של מוסר‬
‫אברהם לספוד לשרה'… מהיכן בא? מהר המוריה‪ ,‬ומתה‬
‫טבעי‪ ,‬כמפורש בגמרא (עירובין ק‪ ):‬בשם רבי יוחנן‪:‬‬
‫שרה מאותו צער‪ ,‬לפיכך נסמכה עקידה ל'ויהיו חיי שרה'"‪.‬‬
‫"אילמלא לא ניתנה תורה‪ ,‬היינו למידין צניעות מחתול‪,‬‬
‫וגם רש"י (בראשית כג‪,‬ב) מפרש‪" :‬ונסמכה מיתת שרה‬
‫וגזל מנמלה‪ ,‬ועריות מיונה‪ .‬דרך ארץ מתרנגול – שמפייס‬
‫לעקידת יצחק‪ ,‬לפי שעל ידי בשורת העקידה שנזדמן בנה‬
‫ואחר כך בועל"‪" .‬אם אין דרך ארץ אין תורה" (אבות ג‪,‬יז)‪.‬‬
‫לשחיטה וכמעט שלא נשחט‪ ,‬פרחה נשמתה ממנה‬
‫יש סוברים שעניין המוסר אינו קיים בכלל בתורה‬
‫ומתה"‪ .‬אם חז ” ל מאמינים שעקידת יצחק היא באמת‬
‫ובהלכה‪ ,‬בתוכם פרופסור ישעיהו ליבוביץ‪ ,‬אבל דבריהם‬
‫רצון ה‪ -‬לוה למה הם מבינים ששרה מתה בגלל העקידה?‬
‫אינם מובנים לי‪ ,‬ומבחינתי יש הכרח להכניס ליהדות‬
‫חז"ל גם דרשו על הפסוקים בירמיה (יט‪,‬ד‪-‬ה) ‪'" :‬אשר לא‬
‫אמונה במוסר הטבעי ‪ -‬מה שהרב ליכטנשטיין ז"ל מאפיין‬
‫‪2‬‬
‫צויתי' – זה בנו של מישע מלך מואב‪ ,‬שנאמר‪' :‬ויקח את‬
‫כ"‪."lex naturalis‬‬
‫בנו הבכור אשר ימלך תחתיו ויעלהו עלה'‪' .‬ולא דברתי' –‬
‫ברם‪ ,‬יש סיפור בתנ"ך שמקשה על הטענה הזאת‪ .‬בפרשת‬
‫זה יפתח‪' .‬ולא עלתה על לבי' – זה יצחק בן‬
‫"קח נָא אֶ ת בִּ נְ ָך אֶ ת י ְִּח ְידָך אֲ ֶשר‬
‫וירא‪ ,‬ה ' אומר לאברהם‪ַ :‬‬
‫אברהם" (תענית ד‪ . ).‬איך חז"ל יכולים לדמות את עקידת‬
‫ָאהַ בְ ָת אֶ ת י ְִּצחָ ק וְ לְֶך לְ ָך אֶ ל אֶ ֶרץ הַ ם ִֹּריָה וְ הַ עֲ לֵה ּו ָשם‬
‫יצחק – שהלך לפי ציווי ה' – למעשה מישע ויפתח?‬
‫לְ ֹעלָה עַ ל ַאחַ ד הֶ הָ ִּרים אֲ ֶשר אֹ מַ ר אֵ לֶיָך" (בראשית כב‪,‬ב)‪ .‬אי‬
‫לכן‪ ,‬לעניות דעתי‪ ,‬הדרך הנכונה להבנת הפרשה הזאת‬
‫אפשר לא לראות שיש פה סתירה ישירה‪ .‬הרי כל הריגה‬
‫היא דברי ראש הישיבה‪ .‬הרב רבינוביץ' מתחיל בהדגשה‬
‫של אדם חף מפשע איננה מוסרית‪ ,‬על אחת כמה וכמה‬
‫של המציאות‪ :‬אברהם גדל בחברה לא מוסרית שהקרבת‬
‫הריגת משפחה‪ .‬אם כן‪ ,‬איך יכולים להבין את העובדה‬
‫‪4. An Ideal Rosh Yeshiva: By his Light: Character and Values in the‬‬
‫‪ .1‬היחס למיעוטים על פי התורה במדינת ישראל‪ ,‬הרב יהודה עמיטל‪.‬‬
‫‪ .2‬מוסר והלכה במסורת היהודית‪ ,‬הרב אהרן ליכטנשטיין‪.‬‬
‫‪ .3‬סרן קירקגור‪ ,‬חיל ורעדה‪ :‬ליריקה דיאלקטית‪.‬‬
‫‪Service of God and Leaves of Faith By Rav Aharon Lichtenstein, by‬‬
‫‪Alan Brill.‬‬
‫‪11‬‬
‫איננה בעלות כי אם פיקדון‪ .‬כבוד האדם חל גם על הילדים‪,‬‬
‫וברגע שהם מגיעם לגיל בשלות הם נעשים פועלים ‪-‬‬
‫מוסריים עצמאיים וחופשיים‪.‬‬
‫ילדים הייתה נפוצה בתוכה‪ .‬גדולת אברהם היתה שהוא‬
‫בעצמו גילה את ה‪ -‬לוה והתחיל להבין את מושג המוסר‪.‬‬
‫אבל לא הייתה לאברהם תורה שתכוון את מוסריותו‪.‬‬
‫אילו הייתה לאברהם תורה‪ ,‬הוא היה מבין שזה בלתי‬
‫אפשרי שה' יבקש ממנו לעשות את "תוֹעֲ בַ ת ה' אֲ ֶשר‬
‫ָשנֵא"‪ ,‬והוא היה יודע שאם בא נביא ‪ -‬ולכאורה גם אם‬
‫בא קול "נבואה" לנביא עצמו ‪ -‬שאומר "שה' שלחו‬
‫להוסיף מצוה או לגרוע מצוה או לפרש במצוה מן המצות‬
‫פירוש שלא שמענו ממשה… הרי זה נביא שקר" (הל' יסודי‬
‫התורה ט‪,‬א) ‪ .‬הרב רבינוביץ' אומר שמטרתה של עקידת‬
‫יצחק היתה ללמד את אברהם "שאי אפשר לסמוך על‬
‫מוסר טבעי ושכל אנושי בלבד‪ ,‬אלא צריך גם תורה‪ .‬אין‬
‫התורה ניתנת אלא בהתגלות נבואית לעם ישראל כולו‪,‬‬
‫ולא בהתגלות אישית לנביא"‪ ,‬בגלל ששכל האנוש "משיג‬
‫רק את מה שהוא מבין מתוך הרגל של לשון‪ ,‬תרבות‬
‫ושפה"‪ .‬לפי הרב‪ ,‬יוצא שיש "שני צדדים לדבר‪ :‬מצד אחד‪,‬‬
‫התורה באה להדריך את האדם בדרך הישר והיא מורה לו‬
‫מהי האחריות המוסרית שהוא מחויב בה; ומצד שני‪ ,‬מי‬
‫שלא פיתח רגישות מוסרית גבוהה ‪ -‬לא ידע לפעול כראוי‬
‫על פי התורה‪ ".‬הרב יונתן זקס‪ ,‬הולך בכיוון דומה‪ .‬גם הוא‬
‫לא היה מסוגל להאמין שה‪-‬לוה באמת ביקש מאברהם‬
‫להקריב את בנו כמבחן לנאמנותו‪ .‬הרב זקס מספר‬
‫שבתרבויות עתיקות הילדים נחשבו רכוש של הוריהם‬
‫ושעקידת יצחק באה לסתור דבר זה‪ .‬כך הוא כותב (עקידת‬
‫יצחק‪ :‬ויתור על בעלות)‪:‬‬
‫כנראה שגם הרב יהודה עמיטל סבר שצריכים ביהדות‬
‫שילוב של מוסר טבעי והדרכת התורה‪ .‬כששאלו את הרב‬
‫עמיטל את השאלה על הצלת גוי באי בודד הוא ענה‬
‫שהוא היה מציל את הגוי ולא היה עושה תשובה כי‬
‫בהצלת חיים הוא קיים את רצון ה‪-‬לוה‪ .5‬הרב עמיטל לא‬
‫מגדיר את הזמנים היום כ"השעיה של האתי" של ההלכה‬
‫אלא אומר כדבר מקובל שהצלת נפש זה רצון ה ‖ ולא‬
‫מצריכה תשובה למרות שלכאורה זה נוגד את ההלכה‪.‬‬
‫"עולה שעל עקרון מוסר ה‪-‬לוהי לעמוד למבחנו של מוסר‬
‫האנושי" ‪ .6‬ומהו מוסר ‪-‬לוהי? לפי עניות דעתי אנו‬
‫מגדירים אותו כל יום‪" :‬ה' ה'‪- ,‬ל ַרחּום וְ חַ מּון‪ ,‬אֶ ֶרְך אַ פַ יִּם‬
‫וְ ַרב חֶ סֶ ד וֶאֱ מֶ ת ‪ .‬נֹ צֵ ר חֶ סֶ ד לָאֲ לָפִּ י ם ‪ ,‬נֹ ֵשא עָ ון וָ פֶ ַשע‬
‫וְ חַ טָ ָאה‪ ,‬וְ נ ֵַקה"‪ .‬התורה מחייבת אותנו לעשות ‪imititio‬‬
‫– ‪ dei‬חיקוי ה'‪ .‬הרב עמיטל מבין ש‪imititio dei -‬לא בא‬
‫להחלי ש אלא לחזק א ת הר ג ש הטבעי של האד ם‬
‫ושצריכים אנו ללכת בדרך ה'‪ .‬ברם‪ ,‬הוא כותב‪" :‬מכיון‬
‫שברור הוא 'שאך מתרחקת היא האהבה ממקורה ה‪-‬להי‪,‬‬
‫יקמל פרחה'‪ ,‬יש חשיבות מיוחדת לבסס את הטוב‪ ,‬החסד‬
‫והרחמים על הדרישה להידבק במידותיו של הקב"ה‪ ,‬שהן‬
‫מידות של רחמים"‪ .7‬הרמב"ם אפילו מביא את זה להלכה‬
‫(ספר המצוות עשה ח)‪.‬‬
‫למסקנה‪" ,‬אם יש התנגשות בין ההלכה לבן חוש המוסרי‬
‫אז או שיש פגם בחוש המוסרי‪ ,‬או בהבנת ההלכה‪ ,‬או‬
‫בשניהם‪ ,‬כי דרך כלל וכעיקרון לא אמורה להיות סתירה‬
‫ביניהם" ‪ , 8‬ועלינו להעלים את הפגמים דרך פיתוח השכל‬
‫הישר של כל אחד ואחד מאיתנו‪.‬‬
‫כל ע וד הא מי נ ו ה ו ר ים ש ילד יהם הם רכ ו שם‪ ,‬מ ו ש ג‬
‫האינדיבידואל לא יכול היה להיוולד‪ .‬יחידת היסוד הייתה‬
‫המשפחה‪ ,‬לא היחיד שבתוכה‪ .‬התורה מייצגת את הולדת‬
‫האינדיבידואל כדמות המרכזית בחיים המוסריים‪ .‬היות‬
‫שילדים — כל הילדים בעולם — שייכים ל‪-‬לוהים‪ ,‬הורות‬
‫‪ .6‬מוסר טבעי מוסר תורה‪ ,‬מסילות בלבבם‪ ,‬הרב נחום אליעזר רבינוביץ'‪.‬‬
‫‪Worlds Destroyed, Worlds Rebuilt: The Religious Thought of .5‬‬
‫‪ .7‬היחס למיעוטים על פי התורה במדינת ישראל‪ ,‬הרב יהודה עמיטל‪.‬‬
‫‪ .8‬מוסר טבעי מוסר תורה‪ ,‬מסילות בלבבם‪ ,‬הרב נחום אליעזר רבינוביץ'‪.‬‬
‫‪.Rabbi Yehudah Amital, Alan Brill‬‬
‫על דיבורים ותפילה‬
‫מעמיק ולא מספיק לתת כאן סתם נזיפה‪ .‬מה גם שנזיפות‬
‫אינן מתפקידי‪ ,‬ואני מתחנן ל‪-‬ל עליון שהן לעולם לא‬
‫תהיינה‪.‬‬
‫נראה שיש לתקוף בעיה זו בשני נתיבים – בין אדם‬
‫למקום ובין אדם לחברו‪.‬‬
‫אסף חיים בהרב‬
‫זכורני כשהגיעה תקופת השבו"שים שלי בתור שביעיסט‪-‬‬
‫שמיניסט‪ ,‬אחד הדברים שריגשו אותי מאוד בהגיעי‬
‫לישיבה‪ ,‬כל ישיבה שבה הייתי למעשה‪ ,‬זו התפילה‪.‬‬
‫התפילה הישיבתית ריגשה אותי בזכות שני אלמנטים‬
‫חזקים שהיו בה – אורך התפילה‪ ,‬שהיה שונה ממה‬
‫שהורגלתי בכל מסגרת תפילה בה הייתי‪ ,‬והשקט בתפילה‪,‬‬
‫שהיה גם הוא שונה‪ .‬הייתה הרגשה שבתפילה יש‬
‫התעלות‪ .‬גם בישיבות שבהן הרגש בעבודת ה' פחות‬
‫שיחק תפקיד‪ ,‬כמו הישיבה שלנו‪ ,‬ההרגשה הייתה‬
‫שהתפילה היא עמידה לפני ה'‪.‬‬
‫והנה עברו כמה שנים‪ ,‬אני התבגרתי‪ ,‬ומטבע הדברים גם‬
‫התלמידים בי שיבה ואופיי ם ה שתנו‪ ,‬ויש הרגשה‬
‫שהדיבורים בתפילה הם פרה קדושה שנשחטה‪ .‬הזלזול‬
‫בעניין זה‪ ,‬אותו ראו הפוסקים בחומרה רבה ‪ ,1‬דורש עיון‬
‫בין אדם למקום‬
‫‪‬‬
‫ברצוני לגעת בעיקר בתפילת שחרית‪ ,‬כיוון שהיא התפילה‬
‫העיקרית ביום ולעניות דעתי היחס אליה גם משליך על‬
‫התפילות האחרות‪ ,‬בבחינת דבריו של ר' צדוק‪ ,‬שאם‬
‫ברצונך להבין עניינו של דבר עליך להביט על ראשיתו‪.‬‬
‫כאשר אדם מתחיל ללמוד הלכות תפילה‪ ,‬הוא מגלה‬
‫במהרה שהביטוי 'תפילה' השגור בלשון חז"ל ובלשון‬
‫הראשונים אינו מבטא את התפילה הארוכה שאנחנו‬
‫מתפללים היום‪ ,‬אלא רק את תפילת העמידה‪ .2‬אם נחקור‬
‫‪ . 2‬לדוגמא‪" :‬אמר מר‪ :‬קורא קריאת שמע ומתפלל‪ .‬מסייע ליה לרבי‬
‫יוחנן‪ ,‬דאמר רבי יוחנן‪ :‬איזהו בן העולם הבא? ‪ -‬זה הסומך גאולה‬
‫לתפלה של ערבית‪( "...‬ברכות ד‪.):‬‬
‫‪ . 1‬ניסוח מעניין לדוגמא‪" :‬המספר בין ישתבח ליוצר‪ ,‬עבירה היא בידו‬
‫וחוזר עליה מעורכי המלחמה" (שו"ע או"ח נד‪,‬ג)‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫את העניין לעומק נראה שבאמת התפילה נבנתה טלאי‬
‫על גבי טלאי‪ ,‬עד שבסופו של דבר קיבלנו את התוצר‬
‫הקיים לפנינו‪.3‬‬
‫אם בעבר (הרחוק מאוד) נדרש מאדם ריכוז מסוים‪ ,‬היום‬
‫הריכוז הנדרש ממנו הוא ארוך פי כמה‪ .‬עוד פרקי תהלים‪,‬‬
‫עוד תחנון‪ ,‬תחנון של שני וחמישי‪ ,‬קריאת התורה‪ ,‬חזרת‬
‫הש"ץ – כל אלה גורמים לכך שבמקום שהתפילה תהיה‬
‫מין מפגש קצר עם הבורא בבוקר‪ ,‬היא מפגש ארוך‪ ,‬קשה‬
‫ומסורבל‪ .‬הדבר מתעצם בזמננו כאשר בכל הפעולות‬
‫היומיומיות שאנחנו מבצעים זמן ההמתנה התקצר‪ ,‬ובעוד‬
‫"ואם הממעט יש לו אונס ואינו יכול להאריך‪ ,‬או שהוא‬
‫בתפילה נדרש ריכוז של כ‪ 45-‬דקות לפחות‪.‬‬
‫משער בעצמו שאם יאריך לא יהיה יוכל לכוין‪ ,‬וממעט‬
‫בתחנונים ואומרם בכונה‪ ,‬נחשב לפני ה' יתברך כמו אותו‬
‫המתפלל הממוצע בוחר באחת משתי האפשרויות‬
‫שיש לו פנאי ומאריך בתחנונים בכוונה‪ ,‬ועל זה שנינו‪ :‬אחד‬
‫הבאות‪:‬‬
‫המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים‪".‬‬
‫א‪ .‬להתפלל במניין מהיר ( ‪ 25-30‬דקות)‪ .‬במניינים אלה‬
‫אמנם זמן הריכוז הנדרש הוא קצר יותר‪ ,‬אבל דא עקא –‬
‫אם אנחנו אנוסים מלהתפלל את כל התפילה בצורתה‬
‫קשה מאוד להתרכז כאשר צריך להספיק כל כך הרבה‬
‫המלאה‪ ,‬כיוון שאיננו יכולים להתרכז כל כך הרבה‪ ,‬אזי‬
‫טקסטים בכל כך מעט זמן‪ .‬ההרגשה היא שמדובר בסוג‬
‫עדיף לנו לחתוך חלקים ממנה בשלב הראשון ולהיות‬
‫של מלמול נטול פשר שלפעמים גורם לתהייה עצומה‬
‫נוכח בצורה מלאה בזמן שבו כן אפשר להתרכז‪ .‬מטבע‬
‫לגבי ערכה של תפילה זו בכלל‪ .‬הזעקה אינה בדיוק‬
‫הדברים‪ ,‬יש כאלה שיכולים לכוון יותר ויש כאלה‬
‫הוגנת‪ ,‬שכן הרבה מהמתפללים‬
‫שיכולים לכוון פחות‪ ,‬ולכן סביר שיהיו‬
‫במניינים האלה לא עושים זאת מבחירה‬
‫מתפללים שינכחו יותר זמן בתפילה‬
‫זועק‬
‫שלי‬
‫הרגש‬
‫והנה‪,‬‬
‫אלא מאילוץ‪ ,‬אבל על כל פנים התהייה‬
‫ויהיו כאלה שפחות‪ ,‬אבל על כל פנים‬
‫לאצבעותי לכתוב על‬
‫במקומה עומדת‪.‬‬
‫התפילה תהיה תפילה‪ ,‬תיראה כמו‬
‫תפילה ותרגיש כמו תפילה‪ ,‬ולא חלילה‬
‫המקלדת את המילים‬
‫ב‪ .‬להתפלל במניין נורמטיבי ולתת‬
‫כצפצופו של הזרזיר‪.‬‬
‫לחוסר הריכוז להוביל אותך‪ .‬השיחה עם‬
‫'הלחמו! הלחמו ביצרכם!'‪,‬‬
‫החברים והקריאה בספר הן רק ביטוי‬
‫כמובן‪ ,‬אין אדם יכול לפטור את עצמו‬
‫אבל השכל שלי מבין‬
‫של חוסר הריכוז הזה‪ .‬סתם אדם לא שקשה מאוד לדרוש מהזולת מהתפילה בכלל משום שאינו יכול‬
‫יכול לעמוד לפני ה' במשך כל כך הרבה‬
‫לכוון‪ ,‬שהרי לחלק גדול מהפוסקים‬
‫ומעצמי‪ ,‬ואפילו כולנו‬
‫זמן‪ ,‬והדיבור עם החבר‪ ,‬קריאת הספר‬
‫התפילה היא מצוות עשה (ספר המצוות‬
‫נבונים‪...‬‬
‫או המודעות בלוח המודעות הן‬
‫לרמב"ם עשה ה; סמ"ג עשין יט; סמ"ק יא;‬
‫התוצאה של עובדה זו‪.‬‬
‫החינוך סי' תלג ועוד) וגם למקילים יותר‬
‫מצוותה לכל הפחות מדרבנן‪ ,‬אבל על כל פנים האורך של‬
‫והנה‪ ,‬הרגש שלי זועק לאצבעותי לכתוב על המקלדת את‬
‫התפילה ניתן וראוי לשינוי לפי האדם באשר הוא‪.‬‬
‫המילים 'הלחמו! הלחמו ביצרכם!'‪ ,‬אבל השכל שלי מבין‬
‫שקשה מאוד לדרוש מהזולת ומעצמי‪ ,‬ואפילו כולנו‬
‫הנושא מורכב וברצוני רק לעורר את הדבר‪ ,‬שהרי הדבר‬
‫נבונים‪ ,‬כולנו חכמים כולנו יודעים את התורה‪ ,‬מלחמה‬
‫זוקק לימוד ויש לבדוק למעשה אילו דברים הם בחינת‬
‫יומיומית שכזו‪ ,‬אינטנסיבית וכמעט חסרת סיכוי‪.‬‬
‫ליבת התפילה שאי אפשר לוותר עליהם ואילו חלקים הם‬
‫הדרישה ל'מוסרניקיות' נראית מנותקת‪ .‬מאידך גיסא‪,‬‬
‫תוספת מאוחרת שהוויתור הכואב עליהם יהיה בבחינת‬
‫ההשלמה עם הדיבורים בתפילה אינה מתקבלת על הדעת‬
‫"חלל עליו שבת אחת וכו'‪ ."...‬אחר שהמתפלל יגיע‬
‫כלל‪ .‬הן מבחינת פסיקת ההלכה הפשוטה (שו"ע או"ח נא‪,‬ד;‬
‫למקום שבו התפילה שלו משמעותית‪ ,‬וכולה‪ ,‬או לפחות‬
‫סח‪,‬א; קלא‪,‬א; כל סימן קמו) ‪ ,‬הן מבחינת מה שנדרש מאיתנו‬
‫רובה‪ ,‬מבטאת עמידה לפני ה'‪ ,‬הוא יוכל להוסיף לאט‪-‬‬
‫ב ר מ ה ה נ פ ש י ת ‪ּ ” -‬ולְ עָ בְ ד ֹו בְ כָל לְ בַ בְ כֶם ּובְ כָל‬
‫לאט את שאר קטעי התפילה שהוא השמיט‪ ,‬ובכך לחנך‬
‫נַפְ ְשכֶם" (דברים יא‪,‬יג) ‪ ,‬והן מבחינת איך שהדברים נראים‬
‫את עצמו קמעא‪ -‬קמעא לחזק את מידת הריכוז בתפילה‪,‬‬
‫מבחוץ‪.‬‬
‫עד שיגיע בסופו של תהליך לעמידה ארוכה ומשמעותית‬
‫לפני ה'‪ ,‬כנדרש בהלכה הפשוטה‪.‬‬
‫לעניות דעתי הפיתרון הוא מעט פרובוקטיבי‪ ,‬אבל הוא‬
‫נדרש‪ .‬פעם אחת ביקשתי להתפלל תפילת 'ותיקין' בבית‬
‫כמובן שיש להיזהר ולהבדיל בין קיצור הנובע מחוסר‬
‫כנסת חסידי במקום מגורי הוריי‪ .‬יום לפני כן שאלתי את‬
‫יכולת‪ ,‬לבין קיצור הנובע מחיפוף במצוות התפילה ומתוך‬
‫הגבאי באיזו שעה מתחילה התפילה‪ ,‬ומיד ענה לי שהנץ‬
‫חוסר רצון להשקיע בחיבור אליה‪ .‬בנושאים מעין אלה‬
‫ב ‪ , 6:15 -‬שאלתיו בחיטים וענה לי בשעורים‪ ,‬ועל כן‬
‫אנחנו צריכים להיות אמיתיים וכנים עם עצמנו‪.‬‬
‫דייקתי בשאלתי ‪' -‬מתי מתחילים הודו?'‪ .‬והנה בת צחוק‬
‫‪‬‬
‫‪,‬‬
‫קטנה עלתה בפניו‪ ,‬באמרו‪" :‬המקווה נפתח ב ‪4:00 -‬‬
‫‪ . 4‬אמנם ראה שפאר הדורות ומאור המאורות ערוך השולחן (או"ח‬
‫ההגעה לנץ – עצמאית"‪ .‬או בקיצור‪ ,‬יכולת הכוונה של כל‬
‫אחד ואחד אינה ניתנת למדידה פרטנית‪ ,‬ועל כן יש‬
‫לצמצם את האחידות שבתפילה למינימום האפשרי‬
‫(שהרי בכל זאת יש לנו צורך בתפילת הציבור‪ ,‬ואכמ"ל‬
‫בחשיבותה)‪.‬‬
‫דברים אלה נקבעו בהלכה מפורשת‪ ,‬הלכה קיימת שאין‬
‫לנו את האומץ להשתמש בה‪" :‬טוב מעט תחנונים‬
‫בכוונה‪ ,‬מהרבות בלא כוונה‪( "4‬שו"ע או"ח א‪,‬ד)‪ ,‬וכתב על כך‬
‫המשנה ברורה‪:‬‬
‫א‪,‬כא) זצ"ל כתב שמשפט זה מתייחס דווקא לאמירת תחנונים על‬
‫חורבן בית המקדש‪ ,‬אבל ממקור הדברים במנחות (קי‪ ).‬נראה שהכוונה‬
‫לקרבנות ממש‪ ,‬שהתפלות תוקנו כנגדם‪.‬‬
‫‪ . 3‬בעבר ראש הישיבה היה מעביר בחודש אלול שיעורים קצרים אחרי‬
‫התפילה‪ ,‬ובאחת השנים סקר בקצרה את הטלאים המדוברים‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫בין אדם לחברו‬
‫אני לא באמת צריך לשמוע את תוכן הדיבור כדי שהדבר‬
‫יפריע‪ ,‬כי התפילה אינה רק עמידה של עצמי מול ה'‪ ,‬אלא‬
‫עמידה של קבוצה מול ה'‪ ,‬ומספיקים כמה לצים כדי‬
‫להוריד את המתח של התפילה‪ ,‬של קריאת התורה‬
‫וכדומה‪.‬‬
‫אני חוזר שוב – הריכוז בתפילה קשה גם ככה‪ ,‬והדיבורים‬
‫לא רק שמפריעים לריכוז במילים ובכוונה‪ ,‬אלא גם‬
‫מפריעים לאווירת התפילה המצויה בבית הכנסת‪ .‬אם‬
‫אדם לא מסוגל להתפלל מבלי לדבר עם החבר וכדומה‪,‬‬
‫הישארותו באולם התפילה היא בבחינת 'הרצחת וגם‬
‫ירשת' – העמידה שלו מול ה' אינה עמידה שלמה‪ ,‬וגם‬
‫הוא מזיק לעמידה של החברים‪.‬‬
‫המסקנה המתבקשת כאן זהה לדברינו לעיל – הדיבורים‬
‫מקומם מחוץ לבית הכנסת‪ .‬אם האדם בוחר להתפלל –‬
‫שיתפלל‪ ,‬ואם הוא בוחר לדבר – שידבר‪ ,‬רק שלא ידבר‬
‫במקום התפילה‪.‬‬
‫ושנזכה להתפלל באמת‪.‬‬
‫"לא יתפלל בלבו לבד‪ ,‬אלא מחתך הדברים בשפתיו‬
‫ומשמיע לאזניו בלחש‪ ,‬ולא ישמיע קולו; ואם אינו יכול‬
‫לכוין בלחש‪ ,‬מותר להגביה קולו; וה"מ בינו לבין עצמו‪,‬‬
‫אבל בצבור‪ ,‬אסור‪ ,‬דאתי למטרד צבורא‪".‬‬
‫(שו"ע או"ח קא‪,‬ב)‬
‫מונחת לפנינו הלכה פשוטה שמשמעותה – הכוונה שלך‬
‫חשובה פחות מהפרעה לסדר הציבורי‪ .‬עדיף לנו שתתפלל‬
‫בכוונה פחותה יותר‪ ,‬על מנת שלא תפריע לחברך‬
‫המתפלל בלחש‪.‬‬
‫וקל וחומר הדברים לדיבורים סתם‪ .‬הבעיה של דיבורים‬
‫בתפילה אינה רק בעיה של אדם ל‪-‬לוהיו‪ ,‬אלא בעיה של‬
‫אדם לחברו‪ .‬ואני‪ ,‬רק על עצמי לספר ידעתי – מאז‬
‫ומתמיד היה קשה לי להתרכז בתפילה‪ ,‬מאז ומתמיד‬
‫מחשבותי רוגשות וגועשות דווקא כשאני עומד בתפילה‪.‬‬
‫בהרבה מהתפילות שלי לוקח לי זמן להיכנס למצב‬
‫'תפילה'‪ ,‬והנה כל שיחה‪ ,‬כל בכי תינוק‪ ,‬כל צחקוק או‬
‫הערה מוציאים אותי במכה אחת מהמקום שבו הייתי‪.‬‬
‫על תפילה ודיבורים ‪ -‬תגובה‬
‫דיבור בעניינים אחרים‪ ,‬הינה פסולה לחלוטין בראייה זו‪.‬‬
‫מכאן שאין ספק שהימצאות אדם בבית הכנסת כשאיננו‬
‫מרוכז במעשה התפילה בכוונה היא חסרת ערך‪ ,‬אם לא‬
‫פסולה‪ ,‬ומכאן שהצעתו של אסף חיים לא רק איננה‬
‫פרובוקטיבית‪ ,‬אלא מתבקשת ואולי אפילו טריוויאלית‪.‬‬
‫אך תפיסת התפילה כמעשה רליגיוזי טהור איננה מספקת‬
‫לדעתי‪ .‬התפילה איננה רק מעשה רליגיוזי‪ ,‬אלא גם מעשה‬
‫סוציולוגי בו האדם הולך לבית הכנסת לא רק כדי לפגוש‬
‫את אלוקיו‪ ,‬אלא כדי להשתייך חברתית לקהילה הדתית‪.‬‬
‫לא רק מעשה טקסי פולחני יש כאן‪ ,‬אלא גם השתייכות‬
‫והצטרפות לקיום התנהגויות חברתיות מקובלות‬
‫שמשייכות את העושה אותן לקהילה אחת‪ ,‬הקהילה‬
‫הדתית‪ .‬הציר הרליגיוזי‪-‬סוציולוגי קיים בהמון התנהגויות‬
‫או הלכות מקובלות‪ ,‬והתפילה היא רק דוגמא‪ .‬כיום‬
‫מתפללים רבים‪ ,‬בעלי בתים פשוטים‪ ,‬אינם קמים בבוקר‬
‫לתפילה מתוך תחושה אמונית כבירה‪ ,‬או מתוך קדושה‬
‫והתרוממות רוח‪ .‬רבים וטובים קמים‪ ,‬כי זו דרך החיים‬
‫של האדם הדתי‪ ,‬והם אינם רוצים להתנתק ממנה רק כי‬
‫אינם מסוגלים להתרכז לאורך כל התפילה‪.‬‬
‫ברור לי כי ראיית מעשה התפילה כמושג סוציולוגי‬
‫חברתי יכולה להרתיע‪ ,‬ואולי אף להישמע חילונית‪ ,‬ולכן‬
‫אנסה להבהיר יותר‪ .‬לא סביר לצפות‪/‬לדרוש כי אדם‬
‫יצליח להתמיד בתודעת עמידה מול פני ה' בכל יום‪,‬‬
‫שלוש פעמים ביום‪ .‬השאיפה לתודעת "בְ כָל ְד ָרכֶיָך ָדעֵ הּו"‬
‫הינה שאיפה‪ ,‬וככזו לא באמת נועדה להתממש במלואה‬
‫במציאות‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬ההלכה משעבדת את חיי האדם‬
‫למעשה‪ ,‬גם בלי שיחיה בכוונה מיוחדת לכך‪ ,‬לאורח חיים‬
‫דתי‪ .‬אחת הדרכים להתמודד עם הפער המובנה הזה היא‬
‫מה שאנו רואים אצל לא מעט אנשים כיום‪ ,‬קבלת אורח‬
‫חיים דתי כאשר הכוונה המרכזית המוליכה את האדם‬
‫היא תודעת השייכות לקהילה הדתית‪.‬‬
‫נתאי שמעון*‬
‫ראשית אנסה לסכם את עיקר דבריו של הכותב בכמה‬
‫נקודות‪:‬‬
‫ הכותב תולה את תופעת הדיבור בתפילה כתוצר לוואי‬‫של חוסר ריכוז‪ .‬חוסר הריכוז נובע לטענתו מהתנגשות‬
‫בין התרבות הכללית שמשדרת 'כאן ועכשיו' לבין אורכה‬
‫וצורתה של התפילה‪.‬‬
‫ טוב מעט תחנונים בכוונה‪ ,‬מהרבות בלא כוונה – ציטוט‬‫שבא לבטא את טענת הכותב כי הימצאות אדם בבית‬
‫הכנסת בהיותו לא מרוכז היא מעשה חסר ערך‪ ,‬ואם‬
‫חוסר הריכוז בא לידי ביטוי בדיבור אז הימצאותו שם‬
‫פסולה‪.‬‬
‫ מכאן מציע הכותב הצעה מעשית‪ ,‬והיא שכל פרט‬‫יצטרף לבית הכנסת רק לפרק הזמן בו הוא מסוגל‬
‫להתרכז‪ ,‬תוך הכְ וונה לחלקים המהווים את ליבת התפילה‬
‫שעליהם לא ניתן לוותר‪ .‬כל זאת מתוך מגמת שיפור‬
‫ושאיפה להתרכז בכמה שיותר חלקי תפילה‪.‬‬
‫ לבסוף מעלה הכותב טענה שהדיבור בתפילה על ידי‬‫אחד מהווה פגיעה באחר המנסה להתרכז ולהתפלל‪.‬‬
‫לדעתי‪ ,‬התפילה מהווה דוגמה נהדרת לתהליך נרחב‬
‫שעובר על היהדות בשנים האחרונות‪ ,‬והוא הצבת‬
‫‪1‬‬
‫המעשה הדתי על ציר דיאלקטי בין תופעה רליגיוזית‬
‫לתופעה סוציולוגית ‪ .‬תפיסתו של הכותב את מעשה‬
‫התפילה היא כמעשה פולחני טקסי שבא לאפשר את‬
‫עמידת האדם המאמין מול אלוקיו‪ .‬מעשה שכזה‪ ,‬עמידה‬
‫שכזו אל מול ה' מתוך חוסר ריכוז‪ ,‬או קל וחומר תוך כדי‬
‫* נתאי שמעון— אחיו של נריה שמעון (ה)‪ ,‬בן שיעורו של אסף חיים‬
‫(יא) וחברותתו הנוסטלגי‪ .‬מסיים שנה חמישית בלימודי רפואה בת“א‪.‬‬
‫‪ .1‬רליגיוזי – דתי (העורכים)‬
‫‪‬‬
‫‪14‬‬
‫כשאדם קם בבוקר לתפילת שחרית‪ ,‬ומוצא את עצמו‬
‫בנוסף‪ ,‬לדעתי טועה הכותב באמרו שהימצאות אדם‬
‫בידיעה ברורה שהוא לא הולך להתפלל בכוונה בחצי‬
‫בבית הכנסת כשמתפלל ללא כוונה הינה חסרת ערך‪ .‬ישנו‬
‫השעה הקרובה – שהרי הוא עייף‪ ,‬וטרוד‪ ,‬ומחשבותיו‬
‫ערך עצום‪ ,‬בתפיסה של האדם הדתי‪ ,‬אם הוא חלק‬
‫נודדות לטירוף של היום העומד לפניו – הוא בכל זאת‬
‫מהטקס ומאורח החיים הנכון או לא‪ .‬הוא לא רוצה‬
‫קם והולך לתפילה‪ .‬הוא עושה זאת לא מתוך מצוות‬
‫לצאת מהמעגל הדתי רק כי אינו מסוגל לעמוד בדרישות‬
‫אנשים מלומדה‪ ,‬אלא מתוך תחושת שייכות לקהילה‬
‫הריכוז‪ .‬אנשים באים לבית הכנסת לעמוד בעמידה מול‬
‫הדתית‪ ,‬והרצון להיות חלק מכלל ישראל שכך נראה אורח‬
‫ה'‪ ,‬אך בד בבד אנשים באים לבית הכנסת כדי להגיע‬
‫חיי הפרט בו‪ .‬הדבר מזכיר מעט את דברי הגרי"ד‬
‫לבית הכנסת ולהיות חלק מהמעגל‪.‬‬
‫סולובייצ'יק שהבחין בין שני סוגים של חזרה בתשובה‪,‬‬
‫וכן‪ ,‬אנשים שבאים לבית הכנסת לא מתוך תחושה של‬
‫האחת מתוך עבודת התשובה של האדם הפרטי‪ ,‬והאחרת‬
‫עמידה לפני ה' אכן מדברים‪ .‬הם מדברים לא כי הם לא‬
‫מתוך התבטלותו של האדם הפרטי בתוך כלל ישראל‪ .‬זו‬
‫מצליחים להתרכז‪ ,‬אלא כי לפעמים הם פשוט לא מנסים‬
‫התפיסה של התפילה כמעשה סוציולוגי‪.2‬‬
‫להתרכז‪ ,‬כי לפעמים לא בשביל לעמוד לפני ה' הם הגיעו‪.‬‬
‫כפי שכתבתי מראש‪ ,‬מדובר בדיאלקטיקה‪ ,‬וככזו אין אדם‬
‫תוך כדי תפילה הם מוצאים את עצמם ברגעים רליגיוזיים‬
‫שנמצא בקוטב הסוציולוגי לבדו‪ ,‬כמו גם בקצה הרליגיוזי‬
‫בהם הם מלאי כוונה‪ ,‬ובהמשך הם פשוט במקום אחר‬
‫לבדו‪ .‬הדבר נכון הן מבחינה מציאותית והן מבחינה‬
‫מבחינה נפשית כי שתי התפיסות ושני העולמות‬
‫ערכית‪ .‬הרי תפילה היא לא מעשה סוציולוגי‪ ,‬היא מעשה‬
‫מתקיימים בהם יחד‪.‬‬
‫דתי‪ ,‬כמו גם שהתפילה אינה פולחן אישי‪ ,‬אלא חלק‬
‫אני לא בא להכשיר את השרץ‪ ,‬אלא בעיקר להאיר את‬
‫ממארג חיים חברתי‪ .‬ייתכן שכחלק מהדיאלקטיקה אדם‬
‫השרץ באור אחר‪ ,‬כך שלא נראה אנשים כמתפללים ושרץ‬
‫יימצא פעמים בקוטב זה ופעמים בקוטב אחר‪ ,‬אך המצב‬
‫בידם‪ .‬כמו שהכותב בא לבית הכנסת כדי להתפלל כמו‬
‫האמיתי והנכון יותר הוא שכולנו נמצאים בעת ובעונה‬
‫שהוא תופס את התפילה‪ ,‬כך גם אנשים רבים באים לבית‬
‫אחת בשני הקטבים‪ .‬מעשה התפילה נתפס בתוכנו הן‬
‫הכנסת ממקום שונה לחלוטין‪ ,‬ובכל זאת רוצים בה‬
‫כמעשה רליגיוזי והן כמעשה סוציולוגי‬
‫בתפילה‪ .‬הכותב לא עושה להם טובה‬
‫והדברים אינם סותרים אלא משלימים‬
‫כשהוא פוטר אותם מחלקים בתפילה‪,‬‬
‫תפילה היא לא מעשה‬
‫זה את זה‪.‬‬
‫אלא בדיוק להיפך‪ .‬ולכן הצעתו של‬
‫דתי‪,‬‬
‫מעשה‬
‫היא‬
‫סוציולוגי‪,‬‬
‫סינרגיה שכזו בין התפיסות ניתן למצוא‬
‫הכותב אולי טריוויאלית מנקודת מבט‬
‫כמו גם שהתפילה אינה‬
‫אצל אוכלוסיה לא מעטה של אנשים‬
‫רליגיוזית‪ ,‬אך היא מנותקת לגמרי‬
‫פולחן אישי‪ ,‬אלא חלק‬
‫שהולכים לתפילה לא רק מתוך תודעת‬
‫מהמימד הסוציולוגי של מעשה‬
‫השתייכות לקהילה הדתית או מתוך‬
‫התפילה‪ .‬להצעתו של הכותב מספר‬
‫ממארג חיים חברתי‪...‬‬
‫חסרונות‪ ,‬החל בהיבט הטכני‪ ,‬ובמיוחד‬
‫תודעת עמידה לפני ה' בלבד‪ ,‬אלא מתוך המצב האמיתי והנכון יותר‬
‫בחירה ראשונית‪ .‬הם אנשים מאמינים‪,‬‬
‫בהיבט האנרכי שהיא יוצרת‪ ,‬שמנוגד‬
‫הוא שכולנו נמצאים בעת‬
‫שבחרו לקיים את מצוות ה' בעולם‬
‫להלכה שביסודה הינה אחידה‬
‫הקטבים‪.‬‬
‫בשני‬
‫אחת‬
‫ובעונה‬
‫ולעבדו‪ ,‬אך לא מסוגלים לחיות בתודעת‬
‫וציבורית; אך בעיקר‪ ,‬לוקה הצעתו של‬
‫'פנים בפנים' בכל עת‪ .‬הם אנשים‬
‫הכותב בהנחתה הראשונית – הגעה‬
‫מאמינים שקמים בבוקר מתוך משמעת דתית‪ ,‬מתוך הבנה‬
‫לבית הכנסת היא בעלת ערך גם ללא המעשה הרליגיוזי‪.‬‬
‫שכך אמור להיראות אורח החיים של האדם הדתי‪ .‬קבלת‬
‫אני מסכים עם הכותב שיש סף מסוים של דיבור שמעבר‬
‫אורח חיים על חוקיו הסבוכים‪ ,‬גם אם אין חיבור בכל‬
‫לו יש ביזיון למקום וביזיון למעשה התפילה‪ .‬בית כנסת‬
‫רגע לתוכן המעשה‪ ,‬וכל זאת מתוך אותה בחירה‬
‫הוא מקום קדוש‪ ,‬והתפילה צריכה להיראות כתפילה‪,‬‬
‫ראשונית אמונית‪ ,‬זהו מעשה סוציו‪-‬רליגיוזי‪.‬‬
‫ואכן ברוב המקומות כך הדבר נראה‪ ,‬למרות שפה ושם‬
‫אנשים מדברים להם בינם לבין עצמם‪ .‬אני לא יודע היכן‬
‫‪‬‬
‫נמצא הסף הזה‪ ,‬אבל מעברו אכן יש למגר את התופעה‬
‫נמצא‪ ,‬שלדעתי טועה הכותב החל מהנחתו הראשונה‪.‬‬
‫שמבזה את התפילה‪ .‬כל עוד נמצאים בסף הסביר של‬
‫הדיבורים בתפילה אינם נגזרת של חוסר ריכוז או של‬
‫הדיבורים‪ ,‬זהו מצב לגיטימי שהתנגדות לו מנותקת‬
‫פער בין התרבות של כאן ועכשיו לבין אורך התפילה‪.‬‬
‫מהבנת מקור התופעה‪.‬‬
‫הדיבורים בתפילה מגיעים אצל אנשים שלא באמת הגיעו‬
‫לסיום‪ ,‬אציע הצעה לאותם אנשים שהדיבור בתפילה‪ ,‬אף‬
‫להתפלל כפי שהכותב מבין מהי תפילה‪ .‬הרבה אנשים‬
‫כשמצוי בסף הסביר‪ ,‬לא מאפשר להם לשבת ולהתרכז –‬
‫מגיעים לבית הכנסת לא כדי להשתתף במעשה הרליגיוזי‪,‬‬
‫'טוב תפילת יחיד בכוונה מתפילה בציבור ללא כוונה'‪.‬‬
‫אלא מתוך התפיסה הסוציולוגית‪ .‬זה לא שאינם מצליחים‬
‫להתרכז בטקס‪ ,‬הם פשוט נמצאים בטקס אחר – הטקס‬
‫הסוציולוגי‪ ,‬הם שם כדי להיות שם‪ ,‬כדי להיות חלק‬
‫מהקהילה‪ ,‬כדי להיות חלק מאורח החיים שמוגדר כנכון‬
‫בציבור הדתי‪.‬‬
‫‪ . 2‬בהקשר לימי הספירה בהם אנו נמצאים‪ ,‬ישנו קטע נהדר של‬
‫אנדרדוס‪' ,‬מי סופר?'‪ ,‬שם מרואיינים אנשים ש'נפסלו' בספירת העומר‬
‫וכבר אינם יכולים לקחת חלק בברכה בבית הכנסת‪ .‬ההומור מגיע‬
‫בדיוק מתוך הדיאלקטיקה הזו‪ ,‬לא מדובר רק במעשה רליגיוזי‪ ,‬אלא‬
‫במעשה סוציולוגי בו האדם רואה את עצמו כמשויך לחברה רק אם‬
‫הוא עדיין במשחק הספירה‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫מאור דון‬
‫ציפינו לקיץ "עולה מן המדבר"‬
‫אבל החורף החליט שהוא עדיין לא נשבר‬
‫החורף הגשום על השמש גבר‬
‫וכמעט שכל עם ישראל על "שרויה" עבר‬
‫מסורת במדור להזכיר את שמות המאורסים‬
‫יודע אני רק את שמות הבחורים הששים‬
‫נשגבו מבינתי שמות כל הנשים‬
‫גם שמות האנשים לבד זה מרשים‬
‫שיעור א' התפצל – א' אחת ו‪-‬א' שתיים‬
‫אלה לרב הבר – תורה מן השמים‬
‫ואלה את תורת הרב ליפשיץ ישתו כמים‬
‫כולם ינקו מתורת הרב חיים‬
‫הדר הורן מצא את בחירת ליבו‪ ,‬יודה הוא לא‪-‬ל‬
‫ואיתו יודו גם רועי טנדלר ויקיר עזריאל‬
‫אחראי המטבח אופיר שעשוע גם הוא יהלל‬
‫ובחתונתו של נתנאל שיינין בקרוב נחולל‬
‫גם בארץ המדינה בדעות התפצלה‬
‫תקופת הבחירות תקופת ריגוש ובהלה‬
‫בסוף לשלטון הליכוד עלה‬
‫אה‪ ,‬לו אני הייתי ראש הממשלה‪...‬‬
‫בשעה טובה ומוצלחת נישא תני שפירא‬
‫לאשתו שתחיה‪ ,‬גברת חני שפירא‬
‫תני וחני‪ ,‬ממש זוג יונים‬
‫לא יכלו לחשוב על שמות קצת שונים?‬
‫שיעור ב' לא כאן וכולנו מתגעגעים‬
‫בלעדיהם אנו רפים ובדרך תועים‬
‫נתנחם בעבודתם החשובה במדים‬
‫ובינתיים את חלקם נמלא בלומדים‬
‫הבן של ראש ישיבת מחניים‬
‫הבין שמן האחד עדיפים השניים‬
‫אוהד וילק קידש בשמחה את נעמה‬
‫שבת שלום ושנזכה לגאולה שלמה‬
‫אבל גדול ורב‪ ,‬קול עצום נדם‬
‫הרב אהרן ליכטנשטיין הלך בדרך כל אדם‬
‫בענווה וגאונות עצומה התנהל בעולם‬
‫ועכשיו כוח תורה אדירה הלך ונעלם‬
‫עורכים‪ :‬דוד א‪ .‬רמתי‪ ,‬אריאל שפירא ויובל דרבי ‪ ‬אחראי הפצת חיילים‪ :‬שגיא ריכטר‬
‫שדכן‪ :‬עמיחי דון ‪ ‬פינת החידושים‪ :‬מאור דון‬
‫‪16‬‬