‫תרבות תורנית‬
‫גבעת שמואל‬
‫עלון מספר ‪5‬‬
‫קהילת נאוה תהילה‬
‫ראש השנה‪ ,‬תשרי תשע"ג‬
‫מערכת‪ :‬שגית הורוביץ‪ ,‬אלי סהר‪ ,‬רונן רחמים‪ ,‬קובי נדל וגל נאור‬
‫דבר העורכים‬
‫שקט‪ ,‬מדברים פה!‬
‫שלום חברים! הפעם‪ ,‬בחרנו להקדיש‬
‫את הנושא של העלון ל'דיבורים‬
‫בתפילה'‪ .‬נושא מוכר‪ ,‬ו‪...‬מדובר‪ .‬אך‪,‬‬
‫בוודאי לא פתור‪ .‬כמנהגנו גם בגיליונות‬
‫הקודמים‪ ,‬ננסה לא לנקוט עמדה‪ ,‬זה‬
‫לא תפקידנו אנחנו בסך הכל גבאים‬
‫שמשרתים השנה את הקהילה‪ .‬אבל‪,‬‬
‫אולי הגיע הזמן לשים את הנושא על‬
‫השולחן ולקרוא מה חושבים החברים‪.‬‬
‫הפעם כדאי לקרוא את השורות אבל‬
‫לנסות לקרוא גם בין השורות‪.‬‬
‫לשמחתנו רבים מחברי הקהילה‬
‫"הרימו את הכפפה" ונענו לבקשתנו‪.‬‬
‫אז‪ ,‬קדימה בואו תקראו מה יש‬
‫לכולנו לומר ואולי אחת ולתמיד נוכל‬
‫להחליט אם אפשר או אי אפשר בלי‬
‫דיבורים!‬
‫בעיתון הנוכחי שלנו‪ ,‬תוכלו לקרוא‬
‫גם את הנושאים הקבועים שכוללים‬
‫שמחות ודברי ניחומים למשפחות‬
‫שאיבדו את יקיריהם‪.‬‬
‫שנה טובה ומוצלחת‪ ,‬שנת עשייה‬
‫לכולם ובעיקר לגבאים החדשים‬
‫שבקרוב יכנסו לתפקידם‪.‬‬
‫בברכה‪ ,‬צוות העורכים‪.‬‬
‫נישט שאבעס גערעדט‬
‫(אסור לדבר על זה‬
‫בשבת)‬
‫הביא לכתב בועז אדלשטיין‬
‫יהודי אחד רצה למכור את האוטו שלו‪.‬‬
‫הוא ידע כי זירת המסחר הטובה ביותר‪ ,‬העולה ביעילותה על‬
‫כל מודעת הדרושים ועל הפרסום באינטערנעט (רחמנא לצלן)‬
‫היא בבית הכנסת בשבת‪.‬‬
‫ברם‪ ,‬כפי שנאמר בזמירות שבת‪" :‬חפציך אסורים וגם לחשוב‬
‫חשבונות"‪ ,‬אסור לעסוק בכך בשבת‪.‬‬
‫הפתרון‪ :‬להקדים לשיחה את המשפט את הפתיח‪" :‬נישט שאבעס‬
‫גערעדט" (אסור לדבר על כך בשבת)‪ ,‬ובכך להכשיר לכאורה‬
‫את השיחה‪.‬‬
‫ובכן‪ ,‬הגיע בעל הרכב לתפילת קבלת שבת וסיפר‬
‫לשכנו לספסל‪:‬‬
‫המוכר‪" :‬נישט שאבעס גערעדט ‪ -‬אני מוכר‬
‫את הרכב"‪.‬‬
‫החבר‪" :‬נישט שאבעס גערעדט‪ ,‬כמה‬
‫אתה רוצה עליו?"‬
‫המוכר‪" :‬נישט שאבעס גערעדט ‪50‬‬
‫אלף שקל‪".‬‬
‫חבר‪" :‬נישט שאבעס גערעדט‪ ,‬יקר‬
‫מדי‪".‬‬
‫בשבת בבוקר‪ ,‬הם נפגשים שוב בבית‬
‫הכנסת וממשיכים להתפלל‪..:‬‬
‫המוכר‪" :‬נישט שאבעס גערעדט‪ ,‬אני מוכן‬
‫לרדת במחיר ל‪ 40 -‬אלף שקל‪.‬‬
‫החבר‪" :‬נישט שאבעס גערעדט‪ ,‬אם תרד עוד ל‪30 -‬‬
‫אלף שקל‪ ,‬אשאל את אשתי‪ .‬נדבר במנחה"‪.‬‬
‫בתפילת מנחה מגיע החבר למוכר‬
‫ואומר‪" :‬נישט שאבעס גערעדט‪,‬‬
‫אשתי מסכימה"‪.‬‬
‫ענה לו המוכר‪" :‬נישט שאבעס‬
‫גערעדט‪ ,‬לא רלבנטי – כבר‬
‫מכרתי לגבאי"‪.‬‬
‫דבר תורה ‪ /‬קובי נדל‬
‫‪ :Small talk‬דיבורים בתפילה‪-‬הדור הבא‪/‬בועז אדלשטיין‬
‫חג הפסח נושא עמו שתי מצוות חשובות‪ :‬אסור אכילת חמץ‬
‫מצד אחד ‪ ,‬ומצד שני מצוות אכילת מצה‪ .‬ה' מעמיד אותנו במצב‬
‫מסובך‪ :‬אם כל כך חשוב להמנע מאכילת חמץ‪ ,‬מדוע הצווי לאכל‬
‫מצה‪ ,‬הרי אין בכל מזונינו בפסח סכנה יותר גדולה לאכילת חמץ‬
‫מאשר בעת קיום מצוות אכילת מצה? אלא שזוהי מהות חיינו‬
‫הישראליים‪ :‬לחיות על הגבול‪ ,‬המחבר בין אור לחושך‪ ,‬בין קדש‬
‫לחול‪ ,‬בין מצה לחמץ‪ ,‬בין תורה לעבודה‪ .‬איננו נשברים ובורחים‬
‫לחיים של פרישות וקדושה – זהו עולם של מלאכים‪ .‬מצד שני‬
‫אנו גם לא צועקים‪ :‬אכול ושתה כי מחר נמות‪.‬‬
‫דומני שזהו המצב אנו ניצבים לפניו בתפילה‪ .‬אנו באים לבית‬
‫הכנסת על מנת לדבר ‪ -‬שהרי זוהי מהות התפילה‪ .‬קריאת‬
‫התורה‪ ,‬חזרת הש"ץ ‪ ,‬ברכו‪ ,‬קדיש ‪ ,‬קדושה‪ ,‬שמע ישראל – כולם‬
‫נאמרים בקול גדול‪.‬‬
‫אלו ודאי דבורי חובה‪ .‬התמו? לא ולא‪ ,‬עומד לידך בנך ואתה חייב‬
‫להסביר לו פירוש התפילה‪ ,‬מה אומרים וכיצד נוהגים‪ .‬השכן שלך‬
‫חדש בקהילה ואתה מסביר לו נהגי תפילה בבית הכנסת נאוה‬
‫תהילה‪ ,‬הגבאי שואל לשמך לקראת עליה לתורה‪ ,‬זר נכנס‬
‫לבית הכנסת והגבאי עוזר לו למצוא מקום – כל אלה דבורי‬
‫חובה במהלך התפילה‪.‬‬
‫המטיפים כנגד דבורים בתפילה טוענים‪ :‬ובזמן הקונצרט? ובעת‬
‫האופרה? מי מעז להפריע בדבור? והלא בתוך השאלה התשובה‪:‬‬
‫אסור את הדבור לחלוטין – כמו בקונצרט וכמו באופרה‪ ,‬ואכן אין‬
‫דבורים כלל‪ ,‬אולם בכך נטלת מן התפילה את נשמתה!!!‬
‫בכך כאמור מקור צרותינו‪ :‬כל כך הרבה דבורי חובה‪ ,‬וכיצד‬
‫אפשר שלא ישתרבבו לתוכם דבורי איסור? מה רב הקשי לעצור‬
‫על הגבול‪ ,‬לשמור על ריסון ולהבדיל בין קדש לחול‪ ,‬בין טמא‬
‫לטהור‪ ,‬בין מותר לאסור‪ .‬ואולם כאמור זוהי כל יהדותינו‪ ,‬ואיננו‬
‫בורחים מן המשימה‪.‬‬
‫עם דבורים בתפילה התמודד כבר הרמב"ם בשבתו בקהיר‪.‬‬
‫להלן ציטוט מתוך איגרותיו כאשר הוא מנמק מדוע הוא מבטל‬
‫את חזרת הש"ץ‪" :‬ומה שחייב אותי לעשות זאת הוא שהאנשים‬
‫כולם בשעת תפילת שליח ציבור אינם משגיחים למה שהוא‬
‫אומר‪ ,‬אלא מסיחין זה עם זה‪ ,‬ויוצאין החוצה‪....‬וכל מי שאינו בקי‪,‬‬
‫כאשר הוא רואה תלמידי חכמים וזולתם מסיחים וכחין ורקין‬
‫ומתנהגין כמי שאינו מתפלל בשעת תפילת שליח ציבור‪ ,‬עושה‬
‫גם הוא כזה‪ .‬ונקבע בלבות האנשים כולם‪ ,‬שאין תפילה אלא‬
‫בשעת הלחש‪ ...‬ובזה יש משום הסרת חילול השם שחושבים בנו‬
‫שהתפילה אצלנו שחוק ולעג"‪ .‬הרי לנו צרת דיבורים בתפילה‬
‫שיצרה חזרת שליח הצבור אשר לא רק שלא מלאה את יעודה‬
‫– הוצאת הבורים ידי חובה‪ -‬אלא אף גרמה לשם רע שיצא לעם‬
‫ישראל בין שכניהם‪.‬‬
‫העולה מדברי הוא כי מלחמה בדבור בתפילה היא למעשה‬
‫מתמדת וללא הפסקה‪ .‬בצד עדוד הדבור הנחוץ יש להלחם‬
‫בשאינו נחוץ‪ .‬יש להקפיד הן על "סור מרע" קרי – מדוע נכון‬
‫להלחם בתופעת הדבור האסור בתפילה‪ ,‬והן על "עשה טוב" –‬
‫מדוע נכון להתפלל ללא דבורים‪ ,‬שהרי אין ספק שדבור אסור‬
‫מונע תפילה נכונה‪ ,‬אם לא ממך אולי משכנך‪ ,‬ומצד שני תפילה‬
‫בכוונה מפחיתה את הצרך לדבור מתוך שעמום וחוסר עניין (כן‪,‬‬
‫יש דבר כזה)‪.‬‬
‫חלק נכבד מן הרעש בתפילה ‪ -‬ובפרט בקהילה בגיל הפריון ‪-‬‬
‫מיוצר על ידי הצעירים שבחבורה‪ :‬הילדים‪.‬‬
‫וכאן מתעוררת השאלה‪ :‬האם רצוי להביא את הילדים הרכים‬
‫לבית הכנסת או שמא להימנע מכך? כיצד נאזן נכונה בין תפילה‬
‫כהלכתה לבין חינוך למצוות? בין חלקו הראשון של הפסוק‬
‫בתהילים פרק נה'‪ ,‬טו‪ " :‬אשר יחדיו‪ ,‬נמתיק סוד" לבין חלקו‬
‫השני‪" :‬בבית אלוהים‪ ,‬נהלך ברגש"?‬
‫מרגלא בפומיה (רגיל היה לומר) דאבי ז"ל "בית כנסת שאין בו‬
‫ילדים אין לו עתיד"‪.‬‬
‫ואסמכתא לדבריו מצא אבי ז"ל בספר דברים לא‪ ,‬יב' ביחס למצוה‬
‫התרי"ב בתורה‪ ,‬מצוות הקהֵל‪ .‬מידי שבע שנים‪ ,‬במוצאי שנת‬
‫השמיטה‪ ,‬בחג הסוכות‪ ,‬מצווה התורה על כל העם להתאסף‬
‫בבית המקדש בירושלים כדי לחגוג ביחד‪ ,‬כל העם‪ ,‬ללא יוצא‬
‫מן הכלל "הקהל את העם האנשים והנשים והטף"‪.‬‬
‫בגמרא במסכת חגיגה דף ג'‪ ,‬מסופר על מצווה זו‪:‬‬
‫תנו רבנן‪ :‬מעשה ברבי יוחנן בן ברוקה ורבי אלעזר (בן) חסמא‬
‫שהלכו להקביל פני ר' יהושע בפקיעין‪.‬‬
‫אמר להם‪ :‬מה חידוש היה בבית המדרש היום? אמרו לו תלמידיך‬
‫אנו ומימיך אנו שותין! אמר להם‪ :‬אף על פי כן‪ ,‬אי אפשר לבית‬
‫המדרש בלא חידוש; שבת של מי היתה? – שבת של ר' אלעזר‬
‫בן עזריה היתה‪ .‬ובמה היתה הגדה היום? אמרו לו‪ :‬בפרשת הקהל‪.‬‬
‫ומה דרש בה? – (דברים לא‪ ,‬יב) הקהל את העם האנשים והנשים‬
‫והטף אם אנשים באים ללמוד‪ ,‬נשים באות לשמוע‪ ,‬טף למה‬
‫באין? כדי ליתן שכר למביאיהן‪.‬‬
‫אמר להם‪ :‬מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה‬
‫ממני?‬
‫שתי שאלות עיקריות מתעוררות כאן‪:‬‬
‫א‪ .‬מדוע מביאיהם של הטף זוכים לשכר? וכי‬
‫איזו ברירה הייתה להם? הרי האנשים והנשים‬
‫מצווים לעלות לירושלים‪ .‬אין להם סידור‬
‫לילדים‪ .‬כל הבייביסיטרים עולים גם הם‬
‫לציון‪ .‬הבאת הטף למעמד הזה אינו תוצר‬
‫של בחירה אלא של חוסר ברירה‪.‬‬
‫מדוע הם זוכים אפוא לשכר‬
‫בגין התנהגות שאינה אלא‬
‫הכרח?‬
‫ב‪ .‬ומדוע כל כך התלהב‬
‫רבי יהושע מדברים אלה עד‬
‫כי כינה אותם בשם מרגלית‬
‫טובה?‬
‫שתי קושיות אלה מתורצות‬
‫כאחת‪:‬‬
‫אכן‪ ,‬הטף מובא למעמד ההקהל‬
‫מחוסר ברירה‪ .‬השכר הניתן‬
‫למביהאים אינו ניתן להם על עצם‬
‫הבאת הטף‪ .‬השכר ניתן לעם כפיצוי‬
‫על הרעש שנוכחות הטף עשויה‬
‫להקים‪ .‬חז"ל מנחמים את הסובלים‬
‫מן הרעש כי לפום צערא אגרא (לפי הצער‬
‫שכר) ‪ -‬ליתן שכר למביאיהם‪.‬‬
‫והרעיון הוא כי חוסר הנוחות והסבל הרגעי‪ ,‬מתגמדים לעומת‬
‫הצורך בחינוך הטף למצוות ולצורך להעניק לטף תחושת שייכות‬
‫כחלק משלשלת הדורות של עם ישראל‪.‬‬
‫רבי יהושע התרגש ממאמר זה כי הוא חש שהדברים מכוונים‬
‫אליו באופן אישי‪.‬‬
‫מסופר עליו על רבי יהושוע בפרקי אבות ב‪ ,‬ח "חמשה תלמידים‬
‫היו לרבן יוחנן בן זכאי‪ ...‬הוא היה מונה שבחן‪ ...‬רבי יהושע אשרי‬
‫יולדתו‪ .‬ומובא בירושלמי (יבמות פרק א‪ ,‬הלכה ו) "ראה את רבי‬
‫יהושע וקרא עליו‪' :‬את מי יורה‪-‬דעה' (ישעיהו שם)‪ .‬זכור אני‪,‬‬
‫שהיתה אמו מולכת עריסתו לבית הכנסת בשביל שיתדבקו אוזניו‬
‫בדברי תורה"‪.‬‬
‫מבין רבי יהושע כי נוכחותו שלו בבית המדרש לא העיקה‬
‫על חובשי הספסלים אלא אדרבה העניקה להם שכר‪,‬‬
‫ובזכות הדברים ששמע בינקותו זכה והגיע למעמד של‬
‫אחד מחמשת תלמידיו של רבי יוחנן בן זכאי‪.‬‬
‫החינוך מתחיל בגיל הינקות‪.‬‬
‫עלינו לקבל אפוא בהבנה ובסלחנות את נוכחות הדור‬
‫הצעיר ואף את רעשיו‪.‬‬
‫אך אם בחינוך עסקינן ‪ -‬נשאף להעניק להם דוגמא‬
‫אישית גם בתחום זה של דיבורים בתפילה‪.‬‬
‫"הכל דיבורים" ‪ /‬גילי פרידמן דיבורים בתפילה ‪/‬חנה נדל‬
‫לפני מספר שבועות ביקרתי בבית הכנסת בנתניה בו נהגתי‬
‫להתפלל בילדותי‪ .‬בעת שניסיתי להיכנס למניין הבחנתי בתור‬
‫ארוך בכניסה ‪ ,‬להפתעתי אחד מ"בריוני" בית הכנסת עמד‬
‫בכניסה וחייב כל מתפלל להצהיר בקול כי הוא מתחייב שלא‬
‫לדבר בתפילה‪ ,‬אתם הרי מכירים אותי‪ ,‬למותר לציין כי ויתרתי על‬
‫השפלה מעין זו וסבתי על עקבותיי לחפש בית כנסת אחר‪.‬‬
‫אין לי כוונה לטעון כי זה בסדר לדבר בתפילה (למרות שנראה‬
‫לי כי הגבאים שפנו אלי חשבו שזו תהייה דעתי)‪ .‬גם אני זוכר את‬
‫המשפט השגור בפי כל רב מתחיל "אם בבית הכנסת תדבר‪,‬‬
‫אז איפה בדיוק תתפלל?"‬
‫ולמרות כל זאת הנושא העיקרי בסוגיה זאת לטעמי‪ ,‬הוא האם‬
‫יש מקום להעיר למדברים ובאיזה אופן יש לעשות זאת‪.‬‬
‫במהלך השנים‪ ,‬כאשר עלו סוגיות בעניין בניית בית כנסת או‬
‫האם להקפיד כי התקיימו קידושים באופן תדיר‪ ,‬הבעתי את‬
‫דעתי‪ ,‬כי מעבר להיות המקום בית תפילה הוא גם מקום המרכז‬
‫את הקהילה‪ ,‬המפגש של חברי הקהילה וילדיהם בבית הכנסת‬
‫מהווה מקום מאחד ומקרב של כל חברי הקהילה והפעילות‬
‫המבורכת של הגבאים בשנה זו רק מחזקת זאת‪.‬‬
‫נשיאנו הקדוש‪ ,‬מר ישראל פרידר ממלא מקום ראש העיר‪ ,‬בונה‬
‫ומייסדיה הבולטים של הקהילה מקפיד להשתמש בדוגמאות‬
‫מארצות הברית של אמריקה‪ ,‬שם כאמור‪ ,‬בית הכנסת מהווה‬
‫מרכז קהילתי לכל דבר‪.‬‬
‫כל חברי הקהילה הינם אנשים בוגרים בעלי בתים מכובדים‬
‫ומבינים בעצמם כי כאשר מדברים ובוודאי בקול רם הדבר‬
‫מפריע לאלה שחשוב להם לשמוע את סלסולי החזן או חשוב‬
‫מכך את קריאת התורה‪.‬‬
‫הערות אישיות‪ ,‬פוגעות ומחפשות להאדיר את שם המעיר ופחות‬
‫לדאוג לשקט בתפילה‪.‬‬
‫לעניות דעתי‪ ,‬את השיקול בעניין זה ואת הדרך לשמור על הילד‬
‫הקטן שלא יפריע‪ ,‬צריך להשאיר לשקול דעת המתפלל עצמו‬
‫ולא להפוך את בית הכנסת לזירת התגוששות ‪.‬‬
‫באמת שלא חסר מקומות בבית הכנסת‪ ,‬שם‬
‫נשמר השקט באופן מופתי ושלא לדבר על המניין‬
‫הראשון בשבת בבוקר‪.‬‬
‫לא מן הנמנע‪ ,‬שבמקרים קיצוניים כאשר‬
‫המתפללים נמצאים בסערת רגשות וזאת‬
‫בשל קידוש משמעותי שקרב ובא או סתם‬
‫בגלל בקבוק ויסקי יוקרתי שעומד לצאת‬
‫מהמטבח יש מקום להרגיע את הקהל‬
‫הקדוש באופן כללי ולחכות עד שתעבור‬
‫הסערה בטרם ימשיך החזן בסלסוליו‪.‬‬
‫יש עוד כמה נושאים שרציתי לעסוק בהם‬
‫כאן‪ ,‬אך נראה לי שאת שאר הנושאים אשמור‬
‫לעצמי‪ ,‬כדי שיהיה לי על מה לדבר עם רוני שיושב‬
‫לידי בתפילה‪.‬‬
‫כוחה של תפילה ללא דיבורים‪.‬‬
‫לסבא של סבא שלי קראו יעקב אייזנמן והוא גר באנטוורפן‬
‫שבבלגיה‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1905‬החליט להקים מניין ולמרות המשמעת הקפדנית‬
‫שהונהגה בזמן התפילה‪ ,‬הוא לא התקשה למצוא מתפללים‪,‬‬
‫אך מקום לא מצא‪ .‬בתחילה שכר דירה לצורך התפילה אולם‬
‫כשהתרבו המתפללים‪ ,‬סבא יעקב החליט לבנות בית כנסת‬
‫גדול ומרווח יותר מכספו הפרטי‪ .‬הוא דרש שעל לוחות הברית‬
‫שעיטרו את ארון הקודש יכתב‪:‬‬
‫"ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש‪ ,‬אלה הדברים אשר‬
‫תדבר אל בני ישראל‪".‬‬
‫בשנת ‪ 1908‬נחנך בית הכנסת ברוב עם ובטקס חגיגי‪.‬‬
‫כרכרה רתומה לשני סוסים ומשרת לצידה הביאו את ספרי‬
‫התורה לבית הכנסת החדש‪ ,‬מקהלת הילדים שרה פיוטים‬
‫המבוססים על פסוקים מהתנ"ך‪.‬‬
‫בית הכנסת הזה היה ללא שום ספק בלי דיבורים והפרעות‬
‫בתפילה‪.‬‬
‫כשפרצה מלחמת העולם השנייה‬
‫הפקידו את המפתח אצל‬
‫גוי שגר סמוך למקום‪ .‬מיד‬
‫עם סיום המלחמה השיב‬
‫הגוי את המפתח ליהודים‪,‬‬
‫ומאז ועד היום הבית כנסת‬
‫קיים‪ .‬זהו בית הכנסת היחיד‬
‫שלא הופצץ ונהרס על ידי‬
‫הגרמנים במלחמה‪ .‬מי יודע‪...‬‬
‫אולי כל זה קרה בזכות השקט ששרר‬
‫בזמן התפילה‪.‬‬
‫איסור הדיבור בבית‬
‫הכנסת‪/‬שושנה אגם‬
‫חלקינו נפגשים בבית הכנסת יום יום ולרובינו תפילות השבת‬
‫הינן סיבה למפגש שבועי‪.‬‬
‫כולנו מגיעים אחרי שבוע של פעילות‪ ,‬עבודה וחוויות ורוצים‬
‫לשתף אחד את השני במאורעות השבוע שחלף‪ .‬כמה "חבל"‬
‫שמתחילים דווקא בתפילה ולא בקידוש‪....‬‬
‫קצת קשה לנו להתאפק מלספר ולהתעדכן במהלך‬
‫התפילה‪.‬‬
‫כתוב‪ " :‬את מקדשי תיראו‪ "..‬מלשון יראה‪ ,‬בשולחן ערוך נפסק‬
‫שאפילו תלמיד חכם‪ ,‬הנמצא כל היום בבית הכנסת‪ ,‬יתעסק רק‬
‫בדברי תורה וידחה את הדברים הבטלים למקום וזמן אחר‪.‬‬
‫לעיתים‪ ,‬נטעה ונחשוב שהדיבורים מפריעים ליושבים סבבינו ולכן‬
‫אנו זוכים להערות‪ ,‬אך הסיבה האמיתית הנה החשיבות הרבה‬
‫והחומרה שמייחסת ההלכה והזוהר הקדוש לאיסור הדיבור‬
‫במהלך התפילה‪:‬‬
‫חז"ל אומרים שאחד הדברים המאריכים את הגלות‪ ,‬הוא אנשים‬
‫שמדברים דברים בטלים בזמן התפילה ‪.‬‬
‫ידוע שמיום שנחרב בית המקדש הקדושה והאמונה נמצאים‬
‫בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ועל זה אמרו חז"ל ‪":‬אבן מקיר‬
‫תזעק"‪ -‬שבשעת חורבן בית המקדש לקח הקב"ה מכל אבני‬
‫בית המקדש ופיזרם בכל העולם כולו ובכל מקום שנפלה אבן‬
‫מבית המקדש‪ ,‬ניבנה בית מדרש‪ ,‬בית כנסת‪ ,‬ישיבה או מקום‬
‫של תורה‪ .‬אם כך‪ ,‬בכל בית כנסת יש אבן וחלק מבית המקדש‬
‫ומי שמחלל או לא נוהג בכבוד בבית הכנסת ‪ ,‬כמחלל את בית‬
‫מקדשנו‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬בבית הכנסת לא מדובר רק על חוקים שבין אדם לחברו‪,‬‬
‫אלא גם על חוקים שבין אדם למקום‪.‬‬
‫בואו נשמור את הפוליטיקה‪ ,‬הכדורגל וענייני החול למפגש‬
‫החברתי בקידוש ובגינה וניתן את הכבוד הראוי לתפילה‪.‬‬
‫הדרת הפטפוט?!‪/‬יעל גלבר‬
‫ומלאכים יחפזון‪ ,‬וחיל ורעדה יאחזון‪...‬מפי החזן‬
‫במבה מימין ובסלי משמאל וילד שמנדנד כל הזמן‪.‬‬
‫וכל מאמינים שהוא אל אמונה‬
‫"אמא מתי נרד לגינה?"‬
‫אמת מה נהדר היה מראה כהן גדול‪,‬‬
‫אל תשאלי‪ ,‬הנעלים האלה‪ ,‬עלו ממש בזול‪.‬‬
‫ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה‪,‬‬
‫אני מגישה לאורחים בחד פעמי‪ ,‬לא הייתה לי ברירה‪.‬‬
‫שמחה לארצך וששון לעירך‬
‫אל תשאיר את העטיפות אחריך‬
‫שמע קולנו ה' אלוקינו‬
‫אתם קופצים אחר כך אלינו?‬
‫אשמנו חטאנו‪...‬דיברנו דופי‪,‬‬
‫אמא הוא לקח את כל הטופי‪.‬‬
‫ותיתן לנו‪...‬את יום הכיפורים הזה למחילה ולסליחה‬
‫איזה ‪ LOOK‬את נראית ממש נפלא ‪.‬‬
‫גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדיו‬
‫אני מרגישה על הפנים‪ ,‬כואב לי הגב‪.‬‬
‫מתוך תפילת נשים חלק ג' (ספר בשלבי כתיבה)‬
‫בבקשה מתפללים יקרים‪,‬‬
‫אנא נסו להתחשב באנשים שמגיעים לתפילות החגים‪ ,‬מתוך‬
‫כוונה לשאת תפילה‪.‬‬
‫אין שום מצווה בשהייה בבית הכנסת עם ילדים קטנים שמסיחים‬
‫את דעת הסביבה כולה!‬
‫מי ייתן ונזכה להתפלל כולנו יחד‪,‬ושתפילותינו יתקבלו ברצון‪.‬‬
‫שנה טובה‪,‬כתיבה וחתימה טובה!‬
‫סיפורים חסידיים הרב זוין‪/‬‬
‫עופר זוין‬
‫אדם אחד מצא כתוב בספרים שמי שנזהר מלדבר דברים בטלים‬
‫במשך ארבעים יום‪ ,‬תשרה עליו רוח‪-‬הקודש‪ .‬נהג כך האיש‪,‬‬
‫ולאחר שחלפו ארבעים יום ועדיין לא שרתה עליו רוח‪-‬הקודש‪,‬‬
‫החליט לנסוע אל הבעל‪-‬שם‪-‬טוב כדי לברר את פשר העניין‪.‬‬
‫כשהציג בפניו את תמיהתו‪ ,‬שאל אותו הבעל‪-‬שם‪-‬טוב‪” :‬האם‬
‫התפללת במשך ארבעים הימים הללו?" ענה הלה‪” :‬בוודאי!‬
‫התפללתי שלוש פעמים ביום"‪ .‬שאל הבעל‪-‬שם‪-‬טוב‪” :‬ותהילים‬
‫אמרת בימים אלו?" ענה הלה‪” :‬בוודאי"‪.‬‬
‫”אם כן"‪ ,‬אמר לו הבעל‪-‬שם‪-‬טוב‪” ,‬העניין פשוט ‪-‬בשעת התפילות‬
‫ואמירת תהילים דיברת ’דברים בטלים'‪"...‬‬
‫הידעתם?!‬
‫יש הורים שלא מוכנים שהילדים שלהם ישירו בבית הכנסת‬
‫'אנעים זמירות' כיוון שהילדים כל כך התרגשו לפני כן‪ ,‬הסבים‬
‫והסבתות הגיעו במיוחד ובסוף כולם נעלבים "כי אף אחד‬
‫לא הקשיב"‪.‬‬
‫יש משפחות שחשבו לקיים אירועים בבית הכנסת (כולל בר‬
‫מצווה) אבל הם מרחמים על הילד שצריך לקרוא בתורה‬
‫ברעש הזה ומעבירים את האירוע למקום אחר!‬
‫שנה חדשה‬
‫עולה לכיתה א'‪ /‬רונה הורוביץ‬
‫המעבר מגן חובה לכיתה א' היה מרגש מאוד‪ .‬ביום הראשון‬
‫כשהגעתי לבית ספר מורשת נריה‪ ,‬הנחתי את הילקוט שסבתא‬
‫שלי קנתה לי‪ ,‬ליד הכסא ויצאתי עם כל החברים לראות את‬
‫הטקס שבנות כיתה ג' הכינו עבורנו‪ .‬הטקס היה יפה ואני מאוד‬
‫התרגשתי לעבור מתחת לשער של הבלונים‪ .‬אחר כך הכרנו‬
‫את המורה שלנו שני ואת הסייעת דינה‪ .‬והיום הראשון עבר מהר‪.‬‬
‫בצהרים‪ ,‬כשאמא לקחה אותי מבית הספר‪ ,‬אפילו סיפרתי ברדיו‬
‫איך היה לעלות לכיתה א'‪.‬‬
‫בבית הספר כיף מאוד‪ .‬אני אוהבת ללכת ללמוד ושמחה שאני‬
‫כבר גדולה וסיימתי את הגן‪.‬‬
‫על סיום והתחלה ‪/‬‬
‫‪ 7‬טיפים לעולים לכיתה ז'‪/‬‬
‫ליהיא מרק (כותבת מניסיון עלתה לכיתה ח')‬
‫‪ .1‬אל תילחצו מהמעבר לתיכון זה לא כל כך נורא‪.‬‬
‫‪ .2‬גם אם כל החברים שלכם הולכים אתכם לאותו תיכון השתדלו‬
‫לשמור על קשר גם עם שאר החברים בתיכונים האחרים‪.‬‬
‫‪ .3‬תפתחו ועל תסתגרו בתוך הקבוצה שלכם‪ ,‬תנסו להכיר‬
‫חברים חדשים מערים אחרות ‪ ,‬תתפלאו כמה אנשים נחמדים‬
‫יש מחוץ לגב"ש!‬
‫‪ .4‬אל תגררו אחרי כולם בבחירת המגמות זו טעות ללכת לאותה‬
‫מגמה שכולם הולכים אליה‪ .‬בעתיד תצטערו שלא בחרתם מה‬
‫שרציתם ( אתה לא צריך לבזבז את הכישרון שלך?!)‬
‫‪ .5‬אל תדביקו לאנשים תגיות רק בגלל המראה החיצוני שלהם‬
‫( למשל‪ :‬חברים‪/‬מורים‪ ...‬תחשבו על זה!)‬
‫‪ .6‬תשתדלו לשמור על קשר גם מחוץ למסגרת הלימודים‬
‫לדוגמא בחופשות או אחרי הצהריים ( זה מאוד עוזר)‬
‫‪ .7‬תחייכו לא משנה מה יקרה‪ .‬תשתדלו לשמור על מצב‬
‫רוח טוב! ( למרות שזה טוב גם לפעמים להיות עצוב זה מראה‬
‫שאתה אנושי!)‬
‫שנת לימודים טובה לכולם !!!‬
‫שיר פיאמנטה (בוגרת כיתה יב'‪ ,‬תשע"ב‪).‬‬
‫כל סיום הוא התחלה של דרך חדשה‪...‬‬
‫סיום התיכון הוא שלב משמעותי ביותר בחייו של האדם‪ ,‬זהו‬
‫שלב המעבר מנערות לבגרות קרי לחיים האמיתיים‪.‬‬
‫תחילת לימודי (כתה א') הייתה בביה"ס החשמונאים בהנדון‪,‬‬
‫לונדון‪ ,‬שם שהינו בשליחות מטעם עבודתו של אבי‪.‬‬
‫שנה זו הייתה מעניינת ומלאת אתגרים תוך הכרת תרבות‪ ,‬שפה‬
‫וחברים חדשים‪.‬‬
‫בסיום השנה חזרתי להמשך לימודי בביה"ס היסודי "מורשת‬
‫זבולון" אצלנו בגבעה‪ .‬בית הספר הממלכתי‪-‬דתי היחיד שהיה‬
‫באותה תקופה במקום‪.‬‬
‫המעבר לחטיבת הביניים היה שלב נוסף בהתבגרותי ועברתי‬
‫ללמוד בתיכון הרוא"ה בר"ג שם סיימתי את לימודי התיכוניים‬
‫השנה‪.‬‬
‫בית ספר זה הינו דוגמא ומופת לסדר‪ ,‬אירגון ורמה לימודית‬
‫גבוהה תוך שילובן של חלק מהבנות בפרוייקטים ייחודיים כמו‬
‫לימודי נוער מוכשר במתמטיקה ולימודי ננוטכנולוגיה בבר אילן‬
‫שלקחתי בהם חלק‪.‬‬
‫תיכון הרוא"ה הקנה ללומדות בשורותיו ערכים חשובים מאוד‬
‫להמשך חיינו בדרך היהדות‪ ,‬הציונות‪ ,‬חברות ואהבת הארץ‪.‬‬
‫במהלך השנים השתתפתי גם בלימודי של"ח ומש"צים (מדריכי‬
‫של"ח צעירים) וזכיתי להיות חניכה ומדריכה בקורסים ובקורס‬
‫הקיץ שהתקיים בסיום כיתה יא' אף ניהלתי את הקורס‪.‬‬
‫בכיתה יא' חווינו חוויה מעצימה מטעם בית הספר והיא הנסיעה‬
‫לפולין‪.‬‬
‫מדובר במסע מרגש‪ ,‬שכל תלמיד בתקופתנו עובר‪ .‬מסע מטלטל‪,‬‬
‫המחזק את ערכינו ומהווה אבן דרך חשובה בהתפתחותו של‬
‫כל נער יהודי בארצנו‪.‬‬
‫לצערי בתקופת נערותם של הורינו‪ ,‬הנסיעה לפולין לא הייתה‬
‫נהוגה וחבל שרק ההורים שלקחו את היוזמה ונסעו למסע זה‬
‫באופן פרטי – שותפים לחוויה‪.‬‬
‫אין כל ספק שהנסיעה יחד כקבוצה גדולה ומאוחדת מעצימה‬
‫את החוויה המרגשת והייחודית הזו‪.‬‬
‫בימים אלו‪ ,‬כולנו‪ ,‬בוגרות י"ב‪ ,‬יוצאות לשרת את המדינה‪ ,‬מי בצבא‬
‫ומי בשירות לאומי בכל רחבי הארץ בתחומים שונים ומגוונים‪.‬‬
‫רוב הבנות כיום משרתות שנתיים ופונות לתחומים שונים ומגוונים‬
‫וביניהם חינוך‪ ,‬הדרכה‪ ,‬בתי חולים וכו'‪.‬‬
‫קיימת אפשרות לשרת שנה שניה בתפוצות – תנאי הקבלה‬
‫מחמירים והבנות עוברות מיונים קפדניים‪.‬‬
‫כ‪ 10%-‬מכלל היוצאות לשנת שירות שניה בחו"ל בכל שנה‬
‫הינן מגבעת שמואל וזה כמובן מעיד על היכולות הגבוהות של‬
‫בנות העיר והקהילה‪.‬‬
‫בימים אלו אחותי מיכל חזרה משנת שירות בלונדון‪ ,‬שנה מלאת‬
‫חוויות ועבודה מאומצת‪ .‬שנה זו תורמת רבות לעצמאותן של‬
‫הבנות ומעצימה ומחזקת את הקשר שלנו עם העם היהודי‬
‫בתפוצות‪.‬‬
‫לסיום‪ ,‬ברצוני לברך את כל מסיימות התיכון בקהילה בברכת‬
‫דרך צלחה והרבה הנאה מהשירות‪.‬‬
‫וזיכרו‪ ,‬בסוף השנה‪/‬שנתיים הקרובות מחכים לנו לימודים גבוהים‪,‬‬
‫עבודה ומשפחה‪.‬‬
‫ואסיים את דברי בציטוט יפה שקראתי‪:‬‬
‫נתינה אמיתית נעשית ממקום של אהבה ומתוך חוויה של שפע‪.‬‬
‫נתינה כזו מכילה את ההכרה בכך שיש בנו אוצרות רבים ויכולת‬
‫לחדשם מידי רגע‪ ,‬כך שאנו יכולים לחלוק בהם מתוך שמחה‪.‬‬
‫בעצם הנתינה טמונים הגמול וההנאה‪ .‬כל מה שנקבל בהמשך‬
‫או בתמורה‪ ,‬יהיה עוד הפתעה לטובה שלא ציפינו לה‪ ,‬שתגביר‬
‫ותעצים את תחושת השפע‪.‬‬
‫בני ובנות מצווה‬
‫שירה רזניקוב‬
‫שירה נולדה בכ"ה בניסן‪.‬‬
‫בת המצווה שלה נחגגה בחגיגת יום ירושלים לציון‬
‫‪ 45‬שנה לשחרור העיר‪.‬‬
‫שירה הייתה תינוקת יפה וחמודה‪ ,‬עקשנית ונחושה‪,‬‬
‫ממעטת בחיוך וחדורת מטרה‪.‬‬
‫וב"ה גדלה להיות דעתנית‪ ,‬בוגרת‪ ,‬מנהיגה ויצירתית‬
‫ללא הפסקה‪.‬‬
‫שירה היא אחות תאומה לעמית ולשני אחותה‬
‫הבכורה‪ .‬שירה סיימה את ביה"ס היסודי "דעת מבינים"‬
‫בפתח תקווה והתחילה ללמוד באולפנת אמ"ית‬
‫בגבעת שמואל בשנה"ל הבאה עלינו לטובה‪.‬‬
‫תחביביה‪ :‬אומנות‪ ,‬נגינה בגיטרה וג'אז‪.‬‬
‫נגה אדלשטיין‬
‫נגה חגגה בת מצוה לפני מספר חודשים‪.‬‬
‫נגה היא ילדה מרתקת ומלאה שמחת חיים‪.‬‬
‫מתחת לחזות השובבה שלה‪ ,‬הסוערת והתזזיתית הזו‬
‫קיימת נשמה טובה‪ ,‬רגישה‪-‬לא רק לעצמה‪ -‬יצירתית‬
‫ומפתיעה‪ .‬לצד חדות לשונה ועושר שפתה‪ ,‬נגה ניחנה‬
‫בכישרון יוצא מן הכלל‪ ,‬היא נבונה‪ ,‬דעתנית‪ ,‬יצירתית‪,‬‬
‫אומנותית‪ ,‬יפה‪ ,‬חברותית‪ ,‬מפתיעה ומעניינת‪.‬‬
‫רואי הלוי‬
‫רואי הוא בנם השני של פזית ונאור‪ ,‬אח לבניה‬
‫ויהונתן‪.‬‬
‫רואי נולד בא' באלול ה'תשנ"ט‪ ,‬בפתח‪-‬תקווה‪ ,‬ובגיל‬
‫שלוש עבר עם המשפחה לגבעת‪-‬שמואל‪.‬‬
‫הוא לומד בכתה ח' בישיבת גבעת שמואל יחד עם‬
‫חבריו‪ ,‬המלווים אותו כבר כעשור‪.‬‬
‫מסקרן מאוד לדעת מה ייצא ממנה‪ ,‬מנגה‪ ,‬בעוד‬
‫כמה שנים‪ .‬באיזה נתיב תבחר היא ללכת? עם מי‬
‫תתחתן? בטוח שלבעלה יהיו חיים מגוונים‪.‬‬
‫באיזה מקצוע תעסוק? כיצד תחנך את ילדיה?‬
‫והאם יהא עליה להתמודד עם איזו נוגה קטנה‬
‫משלה?‬
‫ימים יגידו‪.‬‬
‫רואי טיפוס חייכן ואופטימי מטבעו‪ ,‬בעל כישרון שירה‬
‫ושמיעה מוסיקלית‪.‬‬
‫אוהב לבלות עם החברים והחברות‪ .‬יוצר בקלות‬
‫קשרים עם מבוגרים‪ ,‬תינוקות ואפילו חיות‪.‬‬
‫שמח להושיט עזרה ואוזן קשבת ברוחב לב ובחיוך‬
‫כובש‪.‬‬
‫רינת יעקובסון‬
‫רינת נולדה בי"ד בתמוז תש"ס‪ ,‬והיא הבת הגדולה‬
‫בבנות לאחר דניאל ויונתן‪.‬‬
‫היא נולדה עם חיוך גדול מאוזן לאוזן ולאן שרינת‬
‫הולכת‪ ,‬הולכים יחד איתה החיוך הגדול והשמחה‪..‬‬
‫היא התחילה ללמוד השנה באולפנת אמי"ת בגבעת‬
‫שמואל‪.‬‬
‫וכשחגגה את בת המצוה שלה‪ ,‬ערב ראש השנה‪,‬‬
‫סיימה בברכה‪ ":‬מי ייתן ותהיה זו שנה בה נראה רק‬
‫טוב ובעזרת ה' ‪ ,‬אני מאמינה‪ ,‬יהיה רק טוב" שנה‬
‫טובה לכולנו‪.‬‬
‫דנה ליפשיץ‬
‫דנה בתם השנייה של מיכל ואיל ליפשיץ‪ ,‬אחות‬
‫לטל‪ ,‬רותם‪ ,‬אור ואיתי‪.‬‬
‫דנה נולדה בכ"ח בתמוז‪ .‬היא הייתה תינוקת מקסימה‪,‬‬
‫שמחה‪ ,‬שופעת חיים וקופצנית‪ .‬במרוצת השנים‬
‫הפכה דנה לנערה בוגרת‪ ,‬דעתנית‪ ,‬אכפתית‪ ,‬חמה‪,‬‬
‫חברותית‪ ,‬וערנית מאד לצורכי הזולת‪.‬דנה ילדה‬
‫מלאת התלהבות ושמחת חיים‪ .‬היא ממצה כל יום‬
‫עד תום‪ ,‬נהנית מרכיבה על סוסים‪ ,‬ריקודי ג'ז‪ ,‬נגינה‬
‫על גיטרה וגולשת מצוין בסקי‪ .‬דנה החלה השנה‬
‫ללמוד באולפנת אמי"ת בגבעת שמואל‪.‬‬
‫"שלא תדעו צער"‬
‫נתנאל רחמים ז"ל (אביו של רונן רחמים)‬
‫נתנאל רחמים ז"ל נולד בעיר הראת באפגניסטן בשנת ‪.1936‬‬
‫תאריך הלידה המדויק לא ידוע אך הדודים מספרים שסמוך ללידה היו פירות ט"ו בשבט על‬
‫השולחן‪ .‬אמו מזל בת תמר ז"ל נפטרה בשנת ‪ 1945‬בהיותה בת ‪ 36‬בלבד‪ .‬נתנאל‪ ,‬אביו ושלשת‬
‫אחיו היתומים החלו את מסעם לארץ ישראל‪ .‬בדרך עברו בפקיסטן ונשארו בבומביי הודו‬
‫‪ 4‬שנים‪ .‬בשנת ‪ 1949‬הגיעו לארץ והשתכנו בנתניה‪ .‬מסיבת בר המצוה שלו נחגגה בחתונת‬
‫אביו מיכאל בן נוריאל ז"ל לאשתו השניה אימם החורגת של האחים‪.‬‬
‫נתנאל החל לעבוד בבניין הארץ ובחקלאות‪ .‬למרות שלא סיים בית ספר שלט בשש שפות‬
‫על בוריין ביניהן אנגלית‪ ,‬יידיש‪ ,‬פרסית‪ ,‬ערבית‪ ,‬הודית ועברית רהוטה כאשר המשפט "דרך‬
‫ארץ קדמה לתורה" ליווה את חייו ונשאר כמורשת גם לילדיו‪.‬‬
‫נתנאל היה נשוי באושר לזלפה ויחד גידלו ארבעה בנים ובת זקונים‪ .‬בחייו זכה לראות נכדים‬
‫ואף נינים‪.‬‬
‫יהי זיכרו ברוך‪.‬‬
‫תמי מרגלית הספרי‬
‫ז"ל (אחות של יהודה רזניקוב)‬
‫תמי נפטרה בי"ד אב‪ ,‬לאחר מאבק של ‪ 3.5‬שנים במחלת הסרטן‪ ,‬והיא רק בת ‪.52‬‬
‫היא השאירה אחריה בעל ושלושה ילדים‪ .‬תמי היתה אישיות כובשת שכל מי שפגש בה‪ ,‬נשבה‬
‫בקסמיה‪ .‬היתה בה מסירות של אם שלא ידעה גבולות‪ ,‬היתה לה חוכמת חיים וטוב לב יוצא‬
‫דופן‪ .‬במקצועה היתה אדריכלית‪ ,‬על אף שמאז שילדיה היו קטנים‪ ,‬היא הקדישה את כל כולה‬
‫לגידולם‪ .‬ביתה תמיד היה פתוח לאורחים ולילדים של חברים מכל העולם‪.‬‬
‫עזרה לכל מי שהיה זקוק לה‪ ,‬והרבתה לעשות חסדים רבים‪ .‬לחמה עד יומה האחרון‪ ,‬מלחמה‬
‫שהרופאים שליוו אותה אינם זוכרים‪ ,‬באומץ רב‪ ,‬בחיוך רחב לכל אורך הדרך ובאצילות נפש‪.‬‬
‫תמי תחסר לכל מכריה ולמשפחתה מאוד‪.‬‬
‫יהי זכרה ברוך‪.‬‬
‫הרלינג‬
‫עליזה‬
‫עליזה נולדה בפריז‪ .‬משפחתה גורשה למחנה הסגר בקזבלנקה שבמרוקו‪ .‬בנות הברית‬
‫ז"ל (אימה של הילה דרור)‬
‫שיחררו את המחנה שבוע אחד בלבד לפני ההעברה לאושויץ‪ .‬משם‪ ,‬דרך מצרים‪ ,‬הגיעו‬
‫לארץ באניה‪.‬‬
‫הילה כתבה לזיכרה ‪" -‬לא אהבת את הקיץ‪ ,‬אמא‪ .‬את ימי החום המעיקים‪ .‬אולי‪ ,‬אולי לכן‪ ,‬בחרת‬
‫למות פתאום‪ ,‬כך‪ ,‬באמצע התמוז‪ .‬אפילו שעצוב‪ .‬והרי "עצוב למות באמצע התמוז"‪.‬‬
‫דאגת לכל והפלאת במעשייך‪.‬תמונות רבות רקמת‪.‬מעשה אומן‪-‬תמונות חייך‪.‬‬
‫מאימת הנאצים נסת עם המשפחה ‪ -‬נדדתם‪ .‬כמו אז‪ ,‬גם היום‪ ,‬נדדה נפשך המיוסרת‪.‬‬
‫תם המאבק‪ .‬ותיקד האש בנשמה‪ ,‬ותשרוף‪.‬‬
‫מי ייתן ושלוות המוות‪ ,‬תישא לך בחיקה מרגוע‪ .‬ישא אלוקים את כס היגון ותנוחי על משכבך‬
‫בשלום‪ ,‬ואהבת עולם"‪.‬‬
‫יהי זיכרך ברוך‪.‬‬
‫אחרי לגבאות!‬
‫רוצה להשפיע? זה הזמן!‬
‫אחרי שנה גדושה‪ ,‬הגיע הזמן לפרוש ולפנות את מקומינו לצוות הגבאים הבא‪.‬‬
‫אז קדימה‪ ,‬זו הזדמנות נפלאה לעשות למען הקהילה וכמו שאתם רואים‪,‬‬
‫אצלנו בקהילה יש גם מקום לנשים‪.‬‬
‫אז מי מתנדב??‬