עלון מספר 5
תרבות תורנית גבעת שמואל עלון מספר 5 קהילת נאוה תהילה ראש השנה ,תשרי תשע"ג מערכת :שגית הורוביץ ,אלי סהר ,רונן רחמים ,קובי נדל וגל נאור דבר העורכים שקט ,מדברים פה! שלום חברים! הפעם ,בחרנו להקדיש את הנושא של העלון ל'דיבורים בתפילה' .נושא מוכר ,ו...מדובר .אך, בוודאי לא פתור .כמנהגנו גם בגיליונות הקודמים ,ננסה לא לנקוט עמדה ,זה לא תפקידנו אנחנו בסך הכל גבאים שמשרתים השנה את הקהילה .אבל, אולי הגיע הזמן לשים את הנושא על השולחן ולקרוא מה חושבים החברים. הפעם כדאי לקרוא את השורות אבל לנסות לקרוא גם בין השורות. לשמחתנו רבים מחברי הקהילה "הרימו את הכפפה" ונענו לבקשתנו. אז ,קדימה בואו תקראו מה יש לכולנו לומר ואולי אחת ולתמיד נוכל להחליט אם אפשר או אי אפשר בלי דיבורים! בעיתון הנוכחי שלנו ,תוכלו לקרוא גם את הנושאים הקבועים שכוללים שמחות ודברי ניחומים למשפחות שאיבדו את יקיריהם. שנה טובה ומוצלחת ,שנת עשייה לכולם ובעיקר לגבאים החדשים שבקרוב יכנסו לתפקידם. בברכה ,צוות העורכים. נישט שאבעס גערעדט (אסור לדבר על זה בשבת) הביא לכתב בועז אדלשטיין יהודי אחד רצה למכור את האוטו שלו. הוא ידע כי זירת המסחר הטובה ביותר ,העולה ביעילותה על כל מודעת הדרושים ועל הפרסום באינטערנעט (רחמנא לצלן) היא בבית הכנסת בשבת. ברם ,כפי שנאמר בזמירות שבת" :חפציך אסורים וגם לחשוב חשבונות" ,אסור לעסוק בכך בשבת. הפתרון :להקדים לשיחה את המשפט את הפתיח" :נישט שאבעס גערעדט" (אסור לדבר על כך בשבת) ,ובכך להכשיר לכאורה את השיחה. ובכן ,הגיע בעל הרכב לתפילת קבלת שבת וסיפר לשכנו לספסל: המוכר" :נישט שאבעס גערעדט -אני מוכר את הרכב". החבר" :נישט שאבעס גערעדט ,כמה אתה רוצה עליו?" המוכר" :נישט שאבעס גערעדט 50 אלף שקל". חבר" :נישט שאבעס גערעדט ,יקר מדי". בשבת בבוקר ,הם נפגשים שוב בבית הכנסת וממשיכים להתפלל..: המוכר" :נישט שאבעס גערעדט ,אני מוכן לרדת במחיר ל 40 -אלף שקל. החבר" :נישט שאבעס גערעדט ,אם תרד עוד ל30 - אלף שקל ,אשאל את אשתי .נדבר במנחה". בתפילת מנחה מגיע החבר למוכר ואומר" :נישט שאבעס גערעדט, אשתי מסכימה". ענה לו המוכר" :נישט שאבעס גערעדט ,לא רלבנטי – כבר מכרתי לגבאי". דבר תורה /קובי נדל :Small talkדיבורים בתפילה-הדור הבא/בועז אדלשטיין חג הפסח נושא עמו שתי מצוות חשובות :אסור אכילת חמץ מצד אחד ,ומצד שני מצוות אכילת מצה .ה' מעמיד אותנו במצב מסובך :אם כל כך חשוב להמנע מאכילת חמץ ,מדוע הצווי לאכל מצה ,הרי אין בכל מזונינו בפסח סכנה יותר גדולה לאכילת חמץ מאשר בעת קיום מצוות אכילת מצה? אלא שזוהי מהות חיינו הישראליים :לחיות על הגבול ,המחבר בין אור לחושך ,בין קדש לחול ,בין מצה לחמץ ,בין תורה לעבודה .איננו נשברים ובורחים לחיים של פרישות וקדושה – זהו עולם של מלאכים .מצד שני אנו גם לא צועקים :אכול ושתה כי מחר נמות. דומני שזהו המצב אנו ניצבים לפניו בתפילה .אנו באים לבית הכנסת על מנת לדבר -שהרי זוהי מהות התפילה .קריאת התורה ,חזרת הש"ץ ,ברכו ,קדיש ,קדושה ,שמע ישראל – כולם נאמרים בקול גדול. אלו ודאי דבורי חובה .התמו? לא ולא ,עומד לידך בנך ואתה חייב להסביר לו פירוש התפילה ,מה אומרים וכיצד נוהגים .השכן שלך חדש בקהילה ואתה מסביר לו נהגי תפילה בבית הכנסת נאוה תהילה ,הגבאי שואל לשמך לקראת עליה לתורה ,זר נכנס לבית הכנסת והגבאי עוזר לו למצוא מקום – כל אלה דבורי חובה במהלך התפילה. המטיפים כנגד דבורים בתפילה טוענים :ובזמן הקונצרט? ובעת האופרה? מי מעז להפריע בדבור? והלא בתוך השאלה התשובה: אסור את הדבור לחלוטין – כמו בקונצרט וכמו באופרה ,ואכן אין דבורים כלל ,אולם בכך נטלת מן התפילה את נשמתה!!! בכך כאמור מקור צרותינו :כל כך הרבה דבורי חובה ,וכיצד אפשר שלא ישתרבבו לתוכם דבורי איסור? מה רב הקשי לעצור על הגבול ,לשמור על ריסון ולהבדיל בין קדש לחול ,בין טמא לטהור ,בין מותר לאסור .ואולם כאמור זוהי כל יהדותינו ,ואיננו בורחים מן המשימה. עם דבורים בתפילה התמודד כבר הרמב"ם בשבתו בקהיר. להלן ציטוט מתוך איגרותיו כאשר הוא מנמק מדוע הוא מבטל את חזרת הש"ץ" :ומה שחייב אותי לעשות זאת הוא שהאנשים כולם בשעת תפילת שליח ציבור אינם משגיחים למה שהוא אומר ,אלא מסיחין זה עם זה ,ויוצאין החוצה....וכל מי שאינו בקי, כאשר הוא רואה תלמידי חכמים וזולתם מסיחים וכחין ורקין ומתנהגין כמי שאינו מתפלל בשעת תפילת שליח ציבור ,עושה גם הוא כזה .ונקבע בלבות האנשים כולם ,שאין תפילה אלא בשעת הלחש ...ובזה יש משום הסרת חילול השם שחושבים בנו שהתפילה אצלנו שחוק ולעג" .הרי לנו צרת דיבורים בתפילה שיצרה חזרת שליח הצבור אשר לא רק שלא מלאה את יעודה – הוצאת הבורים ידי חובה -אלא אף גרמה לשם רע שיצא לעם ישראל בין שכניהם. העולה מדברי הוא כי מלחמה בדבור בתפילה היא למעשה מתמדת וללא הפסקה .בצד עדוד הדבור הנחוץ יש להלחם בשאינו נחוץ .יש להקפיד הן על "סור מרע" קרי – מדוע נכון להלחם בתופעת הדבור האסור בתפילה ,והן על "עשה טוב" – מדוע נכון להתפלל ללא דבורים ,שהרי אין ספק שדבור אסור מונע תפילה נכונה ,אם לא ממך אולי משכנך ,ומצד שני תפילה בכוונה מפחיתה את הצרך לדבור מתוך שעמום וחוסר עניין (כן, יש דבר כזה). חלק נכבד מן הרעש בתפילה -ובפרט בקהילה בגיל הפריון - מיוצר על ידי הצעירים שבחבורה :הילדים. וכאן מתעוררת השאלה :האם רצוי להביא את הילדים הרכים לבית הכנסת או שמא להימנע מכך? כיצד נאזן נכונה בין תפילה כהלכתה לבין חינוך למצוות? בין חלקו הראשון של הפסוק בתהילים פרק נה' ,טו " :אשר יחדיו ,נמתיק סוד" לבין חלקו השני" :בבית אלוהים ,נהלך ברגש"? מרגלא בפומיה (רגיל היה לומר) דאבי ז"ל "בית כנסת שאין בו ילדים אין לו עתיד". ואסמכתא לדבריו מצא אבי ז"ל בספר דברים לא ,יב' ביחס למצוה התרי"ב בתורה ,מצוות הקהֵל .מידי שבע שנים ,במוצאי שנת השמיטה ,בחג הסוכות ,מצווה התורה על כל העם להתאסף בבית המקדש בירושלים כדי לחגוג ביחד ,כל העם ,ללא יוצא מן הכלל "הקהל את העם האנשים והנשים והטף". בגמרא במסכת חגיגה דף ג' ,מסופר על מצווה זו: תנו רבנן :מעשה ברבי יוחנן בן ברוקה ורבי אלעזר (בן) חסמא שהלכו להקביל פני ר' יהושע בפקיעין. אמר להם :מה חידוש היה בבית המדרש היום? אמרו לו תלמידיך אנו ומימיך אנו שותין! אמר להם :אף על פי כן ,אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש; שבת של מי היתה? – שבת של ר' אלעזר בן עזריה היתה .ובמה היתה הגדה היום? אמרו לו :בפרשת הקהל. ומה דרש בה? – (דברים לא ,יב) הקהל את העם האנשים והנשים והטף אם אנשים באים ללמוד ,נשים באות לשמוע ,טף למה באין? כדי ליתן שכר למביאיהן. אמר להם :מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני? שתי שאלות עיקריות מתעוררות כאן: א .מדוע מביאיהם של הטף זוכים לשכר? וכי איזו ברירה הייתה להם? הרי האנשים והנשים מצווים לעלות לירושלים .אין להם סידור לילדים .כל הבייביסיטרים עולים גם הם לציון .הבאת הטף למעמד הזה אינו תוצר של בחירה אלא של חוסר ברירה. מדוע הם זוכים אפוא לשכר בגין התנהגות שאינה אלא הכרח? ב .ומדוע כל כך התלהב רבי יהושע מדברים אלה עד כי כינה אותם בשם מרגלית טובה? שתי קושיות אלה מתורצות כאחת: אכן ,הטף מובא למעמד ההקהל מחוסר ברירה .השכר הניתן למביהאים אינו ניתן להם על עצם הבאת הטף .השכר ניתן לעם כפיצוי על הרעש שנוכחות הטף עשויה להקים .חז"ל מנחמים את הסובלים מן הרעש כי לפום צערא אגרא (לפי הצער שכר) -ליתן שכר למביאיהם. והרעיון הוא כי חוסר הנוחות והסבל הרגעי ,מתגמדים לעומת הצורך בחינוך הטף למצוות ולצורך להעניק לטף תחושת שייכות כחלק משלשלת הדורות של עם ישראל. רבי יהושע התרגש ממאמר זה כי הוא חש שהדברים מכוונים אליו באופן אישי. מסופר עליו על רבי יהושוע בפרקי אבות ב ,ח "חמשה תלמידים היו לרבן יוחנן בן זכאי ...הוא היה מונה שבחן ...רבי יהושע אשרי יולדתו .ומובא בירושלמי (יבמות פרק א ,הלכה ו) "ראה את רבי יהושע וקרא עליו' :את מי יורה-דעה' (ישעיהו שם) .זכור אני, שהיתה אמו מולכת עריסתו לבית הכנסת בשביל שיתדבקו אוזניו בדברי תורה". מבין רבי יהושע כי נוכחותו שלו בבית המדרש לא העיקה על חובשי הספסלים אלא אדרבה העניקה להם שכר, ובזכות הדברים ששמע בינקותו זכה והגיע למעמד של אחד מחמשת תלמידיו של רבי יוחנן בן זכאי. החינוך מתחיל בגיל הינקות. עלינו לקבל אפוא בהבנה ובסלחנות את נוכחות הדור הצעיר ואף את רעשיו. אך אם בחינוך עסקינן -נשאף להעניק להם דוגמא אישית גם בתחום זה של דיבורים בתפילה. "הכל דיבורים" /גילי פרידמן דיבורים בתפילה /חנה נדל לפני מספר שבועות ביקרתי בבית הכנסת בנתניה בו נהגתי להתפלל בילדותי .בעת שניסיתי להיכנס למניין הבחנתי בתור ארוך בכניסה ,להפתעתי אחד מ"בריוני" בית הכנסת עמד בכניסה וחייב כל מתפלל להצהיר בקול כי הוא מתחייב שלא לדבר בתפילה ,אתם הרי מכירים אותי ,למותר לציין כי ויתרתי על השפלה מעין זו וסבתי על עקבותיי לחפש בית כנסת אחר. אין לי כוונה לטעון כי זה בסדר לדבר בתפילה (למרות שנראה לי כי הגבאים שפנו אלי חשבו שזו תהייה דעתי) .גם אני זוכר את המשפט השגור בפי כל רב מתחיל "אם בבית הכנסת תדבר, אז איפה בדיוק תתפלל?" ולמרות כל זאת הנושא העיקרי בסוגיה זאת לטעמי ,הוא האם יש מקום להעיר למדברים ובאיזה אופן יש לעשות זאת. במהלך השנים ,כאשר עלו סוגיות בעניין בניית בית כנסת או האם להקפיד כי התקיימו קידושים באופן תדיר ,הבעתי את דעתי ,כי מעבר להיות המקום בית תפילה הוא גם מקום המרכז את הקהילה ,המפגש של חברי הקהילה וילדיהם בבית הכנסת מהווה מקום מאחד ומקרב של כל חברי הקהילה והפעילות המבורכת של הגבאים בשנה זו רק מחזקת זאת. נשיאנו הקדוש ,מר ישראל פרידר ממלא מקום ראש העיר ,בונה ומייסדיה הבולטים של הקהילה מקפיד להשתמש בדוגמאות מארצות הברית של אמריקה ,שם כאמור ,בית הכנסת מהווה מרכז קהילתי לכל דבר. כל חברי הקהילה הינם אנשים בוגרים בעלי בתים מכובדים ומבינים בעצמם כי כאשר מדברים ובוודאי בקול רם הדבר מפריע לאלה שחשוב להם לשמוע את סלסולי החזן או חשוב מכך את קריאת התורה. הערות אישיות ,פוגעות ומחפשות להאדיר את שם המעיר ופחות לדאוג לשקט בתפילה. לעניות דעתי ,את השיקול בעניין זה ואת הדרך לשמור על הילד הקטן שלא יפריע ,צריך להשאיר לשקול דעת המתפלל עצמו ולא להפוך את בית הכנסת לזירת התגוששות . באמת שלא חסר מקומות בבית הכנסת ,שם נשמר השקט באופן מופתי ושלא לדבר על המניין הראשון בשבת בבוקר. לא מן הנמנע ,שבמקרים קיצוניים כאשר המתפללים נמצאים בסערת רגשות וזאת בשל קידוש משמעותי שקרב ובא או סתם בגלל בקבוק ויסקי יוקרתי שעומד לצאת מהמטבח יש מקום להרגיע את הקהל הקדוש באופן כללי ולחכות עד שתעבור הסערה בטרם ימשיך החזן בסלסוליו. יש עוד כמה נושאים שרציתי לעסוק בהם כאן ,אך נראה לי שאת שאר הנושאים אשמור לעצמי ,כדי שיהיה לי על מה לדבר עם רוני שיושב לידי בתפילה. כוחה של תפילה ללא דיבורים. לסבא של סבא שלי קראו יעקב אייזנמן והוא גר באנטוורפן שבבלגיה. בשנת 1905החליט להקים מניין ולמרות המשמעת הקפדנית שהונהגה בזמן התפילה ,הוא לא התקשה למצוא מתפללים, אך מקום לא מצא .בתחילה שכר דירה לצורך התפילה אולם כשהתרבו המתפללים ,סבא יעקב החליט לבנות בית כנסת גדול ומרווח יותר מכספו הפרטי .הוא דרש שעל לוחות הברית שעיטרו את ארון הקודש יכתב: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש ,אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל". בשנת 1908נחנך בית הכנסת ברוב עם ובטקס חגיגי. כרכרה רתומה לשני סוסים ומשרת לצידה הביאו את ספרי התורה לבית הכנסת החדש ,מקהלת הילדים שרה פיוטים המבוססים על פסוקים מהתנ"ך. בית הכנסת הזה היה ללא שום ספק בלי דיבורים והפרעות בתפילה. כשפרצה מלחמת העולם השנייה הפקידו את המפתח אצל גוי שגר סמוך למקום .מיד עם סיום המלחמה השיב הגוי את המפתח ליהודים, ומאז ועד היום הבית כנסת קיים .זהו בית הכנסת היחיד שלא הופצץ ונהרס על ידי הגרמנים במלחמה .מי יודע... אולי כל זה קרה בזכות השקט ששרר בזמן התפילה. איסור הדיבור בבית הכנסת/שושנה אגם חלקינו נפגשים בבית הכנסת יום יום ולרובינו תפילות השבת הינן סיבה למפגש שבועי. כולנו מגיעים אחרי שבוע של פעילות ,עבודה וחוויות ורוצים לשתף אחד את השני במאורעות השבוע שחלף .כמה "חבל" שמתחילים דווקא בתפילה ולא בקידוש.... קצת קשה לנו להתאפק מלספר ולהתעדכן במהלך התפילה. כתוב " :את מקדשי תיראו "..מלשון יראה ,בשולחן ערוך נפסק שאפילו תלמיד חכם ,הנמצא כל היום בבית הכנסת ,יתעסק רק בדברי תורה וידחה את הדברים הבטלים למקום וזמן אחר. לעיתים ,נטעה ונחשוב שהדיבורים מפריעים ליושבים סבבינו ולכן אנו זוכים להערות ,אך הסיבה האמיתית הנה החשיבות הרבה והחומרה שמייחסת ההלכה והזוהר הקדוש לאיסור הדיבור במהלך התפילה: חז"ל אומרים שאחד הדברים המאריכים את הגלות ,הוא אנשים שמדברים דברים בטלים בזמן התפילה . ידוע שמיום שנחרב בית המקדש הקדושה והאמונה נמצאים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ועל זה אמרו חז"ל ":אבן מקיר תזעק" -שבשעת חורבן בית המקדש לקח הקב"ה מכל אבני בית המקדש ופיזרם בכל העולם כולו ובכל מקום שנפלה אבן מבית המקדש ,ניבנה בית מדרש ,בית כנסת ,ישיבה או מקום של תורה .אם כך ,בכל בית כנסת יש אבן וחלק מבית המקדש ומי שמחלל או לא נוהג בכבוד בבית הכנסת ,כמחלל את בית מקדשנו. לסיכום ,בבית הכנסת לא מדובר רק על חוקים שבין אדם לחברו, אלא גם על חוקים שבין אדם למקום. בואו נשמור את הפוליטיקה ,הכדורגל וענייני החול למפגש החברתי בקידוש ובגינה וניתן את הכבוד הראוי לתפילה. הדרת הפטפוט?!/יעל גלבר ומלאכים יחפזון ,וחיל ורעדה יאחזון...מפי החזן במבה מימין ובסלי משמאל וילד שמנדנד כל הזמן. וכל מאמינים שהוא אל אמונה "אמא מתי נרד לגינה?" אמת מה נהדר היה מראה כהן גדול, אל תשאלי ,הנעלים האלה ,עלו ממש בזול. ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה, אני מגישה לאורחים בחד פעמי ,לא הייתה לי ברירה. שמחה לארצך וששון לעירך אל תשאיר את העטיפות אחריך שמע קולנו ה' אלוקינו אתם קופצים אחר כך אלינו? אשמנו חטאנו...דיברנו דופי, אמא הוא לקח את כל הטופי. ותיתן לנו...את יום הכיפורים הזה למחילה ולסליחה איזה LOOKאת נראית ממש נפלא . גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדיו אני מרגישה על הפנים ,כואב לי הגב. מתוך תפילת נשים חלק ג' (ספר בשלבי כתיבה) בבקשה מתפללים יקרים, אנא נסו להתחשב באנשים שמגיעים לתפילות החגים ,מתוך כוונה לשאת תפילה. אין שום מצווה בשהייה בבית הכנסת עם ילדים קטנים שמסיחים את דעת הסביבה כולה! מי ייתן ונזכה להתפלל כולנו יחד,ושתפילותינו יתקבלו ברצון. שנה טובה,כתיבה וחתימה טובה! סיפורים חסידיים הרב זוין/ עופר זוין אדם אחד מצא כתוב בספרים שמי שנזהר מלדבר דברים בטלים במשך ארבעים יום ,תשרה עליו רוח-הקודש .נהג כך האיש, ולאחר שחלפו ארבעים יום ועדיין לא שרתה עליו רוח-הקודש, החליט לנסוע אל הבעל-שם-טוב כדי לברר את פשר העניין. כשהציג בפניו את תמיהתו ,שאל אותו הבעל-שם-טוב” :האם התפללת במשך ארבעים הימים הללו?" ענה הלה” :בוודאי! התפללתי שלוש פעמים ביום" .שאל הבעל-שם-טוב” :ותהילים אמרת בימים אלו?" ענה הלה” :בוודאי". ”אם כן" ,אמר לו הבעל-שם-טוב” ,העניין פשוט -בשעת התפילות ואמירת תהילים דיברת ’דברים בטלים'"... הידעתם?! יש הורים שלא מוכנים שהילדים שלהם ישירו בבית הכנסת 'אנעים זמירות' כיוון שהילדים כל כך התרגשו לפני כן ,הסבים והסבתות הגיעו במיוחד ובסוף כולם נעלבים "כי אף אחד לא הקשיב". יש משפחות שחשבו לקיים אירועים בבית הכנסת (כולל בר מצווה) אבל הם מרחמים על הילד שצריך לקרוא בתורה ברעש הזה ומעבירים את האירוע למקום אחר! שנה חדשה עולה לכיתה א' /רונה הורוביץ המעבר מגן חובה לכיתה א' היה מרגש מאוד .ביום הראשון כשהגעתי לבית ספר מורשת נריה ,הנחתי את הילקוט שסבתא שלי קנתה לי ,ליד הכסא ויצאתי עם כל החברים לראות את הטקס שבנות כיתה ג' הכינו עבורנו .הטקס היה יפה ואני מאוד התרגשתי לעבור מתחת לשער של הבלונים .אחר כך הכרנו את המורה שלנו שני ואת הסייעת דינה .והיום הראשון עבר מהר. בצהרים ,כשאמא לקחה אותי מבית הספר ,אפילו סיפרתי ברדיו איך היה לעלות לכיתה א'. בבית הספר כיף מאוד .אני אוהבת ללכת ללמוד ושמחה שאני כבר גדולה וסיימתי את הגן. על סיום והתחלה / 7טיפים לעולים לכיתה ז'/ ליהיא מרק (כותבת מניסיון עלתה לכיתה ח') .1אל תילחצו מהמעבר לתיכון זה לא כל כך נורא. .2גם אם כל החברים שלכם הולכים אתכם לאותו תיכון השתדלו לשמור על קשר גם עם שאר החברים בתיכונים האחרים. .3תפתחו ועל תסתגרו בתוך הקבוצה שלכם ,תנסו להכיר חברים חדשים מערים אחרות ,תתפלאו כמה אנשים נחמדים יש מחוץ לגב"ש! .4אל תגררו אחרי כולם בבחירת המגמות זו טעות ללכת לאותה מגמה שכולם הולכים אליה .בעתיד תצטערו שלא בחרתם מה שרציתם ( אתה לא צריך לבזבז את הכישרון שלך?!) .5אל תדביקו לאנשים תגיות רק בגלל המראה החיצוני שלהם ( למשל :חברים/מורים ...תחשבו על זה!) .6תשתדלו לשמור על קשר גם מחוץ למסגרת הלימודים לדוגמא בחופשות או אחרי הצהריים ( זה מאוד עוזר) .7תחייכו לא משנה מה יקרה .תשתדלו לשמור על מצב רוח טוב! ( למרות שזה טוב גם לפעמים להיות עצוב זה מראה שאתה אנושי!) שנת לימודים טובה לכולם !!! שיר פיאמנטה (בוגרת כיתה יב' ,תשע"ב). כל סיום הוא התחלה של דרך חדשה... סיום התיכון הוא שלב משמעותי ביותר בחייו של האדם ,זהו שלב המעבר מנערות לבגרות קרי לחיים האמיתיים. תחילת לימודי (כתה א') הייתה בביה"ס החשמונאים בהנדון, לונדון ,שם שהינו בשליחות מטעם עבודתו של אבי. שנה זו הייתה מעניינת ומלאת אתגרים תוך הכרת תרבות ,שפה וחברים חדשים. בסיום השנה חזרתי להמשך לימודי בביה"ס היסודי "מורשת זבולון" אצלנו בגבעה .בית הספר הממלכתי-דתי היחיד שהיה באותה תקופה במקום. המעבר לחטיבת הביניים היה שלב נוסף בהתבגרותי ועברתי ללמוד בתיכון הרוא"ה בר"ג שם סיימתי את לימודי התיכוניים השנה. בית ספר זה הינו דוגמא ומופת לסדר ,אירגון ורמה לימודית גבוהה תוך שילובן של חלק מהבנות בפרוייקטים ייחודיים כמו לימודי נוער מוכשר במתמטיקה ולימודי ננוטכנולוגיה בבר אילן שלקחתי בהם חלק. תיכון הרוא"ה הקנה ללומדות בשורותיו ערכים חשובים מאוד להמשך חיינו בדרך היהדות ,הציונות ,חברות ואהבת הארץ. במהלך השנים השתתפתי גם בלימודי של"ח ומש"צים (מדריכי של"ח צעירים) וזכיתי להיות חניכה ומדריכה בקורסים ובקורס הקיץ שהתקיים בסיום כיתה יא' אף ניהלתי את הקורס. בכיתה יא' חווינו חוויה מעצימה מטעם בית הספר והיא הנסיעה לפולין. מדובר במסע מרגש ,שכל תלמיד בתקופתנו עובר .מסע מטלטל, המחזק את ערכינו ומהווה אבן דרך חשובה בהתפתחותו של כל נער יהודי בארצנו. לצערי בתקופת נערותם של הורינו ,הנסיעה לפולין לא הייתה נהוגה וחבל שרק ההורים שלקחו את היוזמה ונסעו למסע זה באופן פרטי – שותפים לחוויה. אין כל ספק שהנסיעה יחד כקבוצה גדולה ומאוחדת מעצימה את החוויה המרגשת והייחודית הזו. בימים אלו ,כולנו ,בוגרות י"ב ,יוצאות לשרת את המדינה ,מי בצבא ומי בשירות לאומי בכל רחבי הארץ בתחומים שונים ומגוונים. רוב הבנות כיום משרתות שנתיים ופונות לתחומים שונים ומגוונים וביניהם חינוך ,הדרכה ,בתי חולים וכו'. קיימת אפשרות לשרת שנה שניה בתפוצות – תנאי הקבלה מחמירים והבנות עוברות מיונים קפדניים. כ 10%-מכלל היוצאות לשנת שירות שניה בחו"ל בכל שנה הינן מגבעת שמואל וזה כמובן מעיד על היכולות הגבוהות של בנות העיר והקהילה. בימים אלו אחותי מיכל חזרה משנת שירות בלונדון ,שנה מלאת חוויות ועבודה מאומצת .שנה זו תורמת רבות לעצמאותן של הבנות ומעצימה ומחזקת את הקשר שלנו עם העם היהודי בתפוצות. לסיום ,ברצוני לברך את כל מסיימות התיכון בקהילה בברכת דרך צלחה והרבה הנאה מהשירות. וזיכרו ,בסוף השנה/שנתיים הקרובות מחכים לנו לימודים גבוהים, עבודה ומשפחה. ואסיים את דברי בציטוט יפה שקראתי: נתינה אמיתית נעשית ממקום של אהבה ומתוך חוויה של שפע. נתינה כזו מכילה את ההכרה בכך שיש בנו אוצרות רבים ויכולת לחדשם מידי רגע ,כך שאנו יכולים לחלוק בהם מתוך שמחה. בעצם הנתינה טמונים הגמול וההנאה .כל מה שנקבל בהמשך או בתמורה ,יהיה עוד הפתעה לטובה שלא ציפינו לה ,שתגביר ותעצים את תחושת השפע. בני ובנות מצווה שירה רזניקוב שירה נולדה בכ"ה בניסן. בת המצווה שלה נחגגה בחגיגת יום ירושלים לציון 45שנה לשחרור העיר. שירה הייתה תינוקת יפה וחמודה ,עקשנית ונחושה, ממעטת בחיוך וחדורת מטרה. וב"ה גדלה להיות דעתנית ,בוגרת ,מנהיגה ויצירתית ללא הפסקה. שירה היא אחות תאומה לעמית ולשני אחותה הבכורה .שירה סיימה את ביה"ס היסודי "דעת מבינים" בפתח תקווה והתחילה ללמוד באולפנת אמ"ית בגבעת שמואל בשנה"ל הבאה עלינו לטובה. תחביביה :אומנות ,נגינה בגיטרה וג'אז. נגה אדלשטיין נגה חגגה בת מצוה לפני מספר חודשים. נגה היא ילדה מרתקת ומלאה שמחת חיים. מתחת לחזות השובבה שלה ,הסוערת והתזזיתית הזו קיימת נשמה טובה ,רגישה-לא רק לעצמה -יצירתית ומפתיעה .לצד חדות לשונה ועושר שפתה ,נגה ניחנה בכישרון יוצא מן הכלל ,היא נבונה ,דעתנית ,יצירתית, אומנותית ,יפה ,חברותית ,מפתיעה ומעניינת. רואי הלוי רואי הוא בנם השני של פזית ונאור ,אח לבניה ויהונתן. רואי נולד בא' באלול ה'תשנ"ט ,בפתח-תקווה ,ובגיל שלוש עבר עם המשפחה לגבעת-שמואל. הוא לומד בכתה ח' בישיבת גבעת שמואל יחד עם חבריו ,המלווים אותו כבר כעשור. מסקרן מאוד לדעת מה ייצא ממנה ,מנגה ,בעוד כמה שנים .באיזה נתיב תבחר היא ללכת? עם מי תתחתן? בטוח שלבעלה יהיו חיים מגוונים. באיזה מקצוע תעסוק? כיצד תחנך את ילדיה? והאם יהא עליה להתמודד עם איזו נוגה קטנה משלה? ימים יגידו. רואי טיפוס חייכן ואופטימי מטבעו ,בעל כישרון שירה ושמיעה מוסיקלית. אוהב לבלות עם החברים והחברות .יוצר בקלות קשרים עם מבוגרים ,תינוקות ואפילו חיות. שמח להושיט עזרה ואוזן קשבת ברוחב לב ובחיוך כובש. רינת יעקובסון רינת נולדה בי"ד בתמוז תש"ס ,והיא הבת הגדולה בבנות לאחר דניאל ויונתן. היא נולדה עם חיוך גדול מאוזן לאוזן ולאן שרינת הולכת ,הולכים יחד איתה החיוך הגדול והשמחה.. היא התחילה ללמוד השנה באולפנת אמי"ת בגבעת שמואל. וכשחגגה את בת המצוה שלה ,ערב ראש השנה, סיימה בברכה ":מי ייתן ותהיה זו שנה בה נראה רק טוב ובעזרת ה' ,אני מאמינה ,יהיה רק טוב" שנה טובה לכולנו. דנה ליפשיץ דנה בתם השנייה של מיכל ואיל ליפשיץ ,אחות לטל ,רותם ,אור ואיתי. דנה נולדה בכ"ח בתמוז .היא הייתה תינוקת מקסימה, שמחה ,שופעת חיים וקופצנית .במרוצת השנים הפכה דנה לנערה בוגרת ,דעתנית ,אכפתית ,חמה, חברותית ,וערנית מאד לצורכי הזולת.דנה ילדה מלאת התלהבות ושמחת חיים .היא ממצה כל יום עד תום ,נהנית מרכיבה על סוסים ,ריקודי ג'ז ,נגינה על גיטרה וגולשת מצוין בסקי .דנה החלה השנה ללמוד באולפנת אמי"ת בגבעת שמואל. "שלא תדעו צער" נתנאל רחמים ז"ל (אביו של רונן רחמים) נתנאל רחמים ז"ל נולד בעיר הראת באפגניסטן בשנת .1936 תאריך הלידה המדויק לא ידוע אך הדודים מספרים שסמוך ללידה היו פירות ט"ו בשבט על השולחן .אמו מזל בת תמר ז"ל נפטרה בשנת 1945בהיותה בת 36בלבד .נתנאל ,אביו ושלשת אחיו היתומים החלו את מסעם לארץ ישראל .בדרך עברו בפקיסטן ונשארו בבומביי הודו 4שנים .בשנת 1949הגיעו לארץ והשתכנו בנתניה .מסיבת בר המצוה שלו נחגגה בחתונת אביו מיכאל בן נוריאל ז"ל לאשתו השניה אימם החורגת של האחים. נתנאל החל לעבוד בבניין הארץ ובחקלאות .למרות שלא סיים בית ספר שלט בשש שפות על בוריין ביניהן אנגלית ,יידיש ,פרסית ,ערבית ,הודית ועברית רהוטה כאשר המשפט "דרך ארץ קדמה לתורה" ליווה את חייו ונשאר כמורשת גם לילדיו. נתנאל היה נשוי באושר לזלפה ויחד גידלו ארבעה בנים ובת זקונים .בחייו זכה לראות נכדים ואף נינים. יהי זיכרו ברוך. תמי מרגלית הספרי ז"ל (אחות של יהודה רזניקוב) תמי נפטרה בי"ד אב ,לאחר מאבק של 3.5שנים במחלת הסרטן ,והיא רק בת .52 היא השאירה אחריה בעל ושלושה ילדים .תמי היתה אישיות כובשת שכל מי שפגש בה ,נשבה בקסמיה .היתה בה מסירות של אם שלא ידעה גבולות ,היתה לה חוכמת חיים וטוב לב יוצא דופן .במקצועה היתה אדריכלית ,על אף שמאז שילדיה היו קטנים ,היא הקדישה את כל כולה לגידולם .ביתה תמיד היה פתוח לאורחים ולילדים של חברים מכל העולם. עזרה לכל מי שהיה זקוק לה ,והרבתה לעשות חסדים רבים .לחמה עד יומה האחרון ,מלחמה שהרופאים שליוו אותה אינם זוכרים ,באומץ רב ,בחיוך רחב לכל אורך הדרך ובאצילות נפש. תמי תחסר לכל מכריה ולמשפחתה מאוד. יהי זכרה ברוך. הרלינג עליזה עליזה נולדה בפריז .משפחתה גורשה למחנה הסגר בקזבלנקה שבמרוקו .בנות הברית ז"ל (אימה של הילה דרור) שיחררו את המחנה שבוע אחד בלבד לפני ההעברה לאושויץ .משם ,דרך מצרים ,הגיעו לארץ באניה. הילה כתבה לזיכרה " -לא אהבת את הקיץ ,אמא .את ימי החום המעיקים .אולי ,אולי לכן ,בחרת למות פתאום ,כך ,באמצע התמוז .אפילו שעצוב .והרי "עצוב למות באמצע התמוז". דאגת לכל והפלאת במעשייך.תמונות רבות רקמת.מעשה אומן-תמונות חייך. מאימת הנאצים נסת עם המשפחה -נדדתם .כמו אז ,גם היום ,נדדה נפשך המיוסרת. תם המאבק .ותיקד האש בנשמה ,ותשרוף. מי ייתן ושלוות המוות ,תישא לך בחיקה מרגוע .ישא אלוקים את כס היגון ותנוחי על משכבך בשלום ,ואהבת עולם". יהי זיכרך ברוך. אחרי לגבאות! רוצה להשפיע? זה הזמן! אחרי שנה גדושה ,הגיע הזמן לפרוש ולפנות את מקומינו לצוות הגבאים הבא. אז קדימה ,זו הזדמנות נפלאה לעשות למען הקהילה וכמו שאתם רואים, אצלנו בקהילה יש גם מקום לנשים. אז מי מתנדב??
© Copyright 2024