מה`מלא אוקטובר 2014

‫מהמלא‬
‫עיתון עמותת מ‪.‬ל‪.‬א‪ - .‬המרכז למודעות אישית ‪-‬נובמבר ‪2014‬‬
‫דבר היו"ר‬
‫דבר העורכת‬
‫דבר המנחה‬
‫טור אישי‬
‫סדנת דרום‬
‫רגע של עדשה‬
‫מתוך המגירה‬
‫טור סטודנט‬
‫ברכות‬
‫המלצות‬
‫מפרגנים ל‪:‬‬
‫חיה אמיר‬
‫"חיה אמיר שמלווה‬
‫אותנו מזה זמן רב‬
‫מאחורי הקלעים ומכינה‬
‫את תגי השמות לכל‬
‫הסדנאות‪"...‬‬
‫עמי רוזן‬
‫"כאיש מוסיקה מוכשר‬
‫ושמח בסדנאות‬
‫רבות‪ ,‬ריכוז סדנאות‬
‫כשצריך וכלה‬
‫במחשוב ‪ ‬מערך ‪ ‬פעילות‬
‫הסדנאות של העמותה‪"...‬‬
‫דוד וליאנו‬
‫עורכים‪ :‬רוית גוטמן‪ ,‬גל גוטמן‬
‫קריאייטיב ועריכה גרפית‪:‬‬
‫איתן מור‬
‫משתתפים‪:‬‬
‫רוית גוטמן‪ ,‬דוד וליאנו‪ ,‬טרי וילסון‪,‬‬
‫אנני פרץ ‪,‬טל כהן‪,‬‬
‫אבישי בר‪ -‬יהודה‪ ,‬שושה‪ ,‬איתן‬
‫מור‪ ,‬נעה בן צבי לילך מרום‪ ,‬לילך‬
‫שם טוב‪ ,‬אייל נאור‪ ,‬אופיר מלאכי‪,‬‬
‫ליאן – נגה שקד‬
‫כתובת העמותה‪:‬‬
‫דוד וליאנו‬
‫האוכמניות ‪ 4‬הוד השרון‬
‫כתובת המייל של העמותה‬
‫‪[email protected]‬‬
‫נשמח לשמוע הצעותיכם וקולכם בעתון‬
‫מחכים לכם ב‪...‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫דבר העורכת‬
‫רוית גוטמן‬
‫הדבר הזה שיש בכם‬
‫אישה חכמה טיילה בהרים‬
‫ומצאה אבן יקרה בין אבני הנחל‪.‬‬
‫למחרת פגשה מטייל רעב‪,‬‬
‫האישה פתחה את הצרור‬
‫שלה וחלקה אתו את המזון‬
‫שברשותה‪.‬‬
‫ראה האיש את האבן היקרה‬
‫בצרורות האישה ‪ ,‬התפעל‬
‫ממנה וביקש מהאישה שתיתן‬
‫לו אותה‪.‬‬
‫האישה נתנה לו את האבן‬
‫והאיש עזב שמח על מזלו הטוב‪.‬‬
‫הוא ידע כי אם ימכור את האבן‬
‫היקרה‪ ,‬כל חייו לא ידע מחסור‪.‬‬
‫כעבור ימים אחדים חזר האיש‬
‫והחזיר לאישה את האבן שלה‪.‬‬
‫"מה קרה?" שאלה‬
‫"חשבתי על זה" אמר האיש‪,‬‬
‫"האבן שנתת לי יקרה ורבת‬
‫ערך‪ ,‬אבל אני מחזיר לך אותה‬
‫בתקווה שתתני לי משהו אחר‬
‫רב ערך יותר ‪ ..‬האם תוכלי‬
‫לתת לי את הדבר הזה בקרבך‬
‫שאפשר לך לתת לי את האבן?‬
‫(מקור לא ידוע)‬
‫חברים יקרים‪ ,‬בסדנת הסטודנט‬
‫שלכם נתתם לעצמכם‪.‬‬
‫נתתם לעצמכם במתנה‬
‫את ההזדמנות לחיות את‬
‫חייכם הכי קרוב למה שאתם‬
‫מאחלים לכם‪ .‬ובכל פעם‬
‫שאתם שבים כמלאכים‪ ,‬אתם‬
‫נותנים מהדבר הזה שבליבכם‬
‫לאחרים‪ .‬הנתינה לאחר‬
‫נותנת גם לנו עצמנו‪ ,‬ובזכות‬
‫המעגליות המופלאה הזו‬
‫עמותת מ‪.‬ל‪.‬א קיימת‪.‬‬
‫בזכות אותה הנתינה‪ ,‬אותו‬
‫הלב‪ ,‬אותו הרצון ואותה‬
‫האמונה‪.‬‬
‫אני רוצה להודות לכם‪ ,‬על‬
‫המתנות הגדולות שאתם‬
‫נותנים לכולנו בשיתופים‬
‫שאתם שולחים‪ ,‬בסיפורי‬
‫החיים המרגשים שלכם‪,‬‬
‫באותנטיות‪ .‬תודה שאתם‬
‫מזכירים לנו פעם אחר פעם‬
‫כמה בחירה יש לכל אחד‬
‫מאתנו‪ ,‬תודה שאתם פותחים‬
‫את שערי לבבותיכם ומכניסים‬
‫אותנו פנימה לסיור קסום‬
‫במקום הכי שמור‪.‬‬
‫בהערכה רבה‬
‫רוית‬
‫אל תפספסו‬
‫את‬
‫לוח האירועים‬
‫והסדנאות‬
‫דבר היו"ר‬
‫דוד וליאנו‬
‫קהילה יקרה‪.‬‬
‫חמישה שבועות כבר עברו‬
‫להם מאז קיימנו את סדנת‬
‫הדרום‪ .‬הזמן שחלף ‪ ‬לא הכהה‬
‫ולו במעט את ‪ ‬עוצמת החוויה‬
‫וההתרגשות הרבה שחוויתי‬
‫בסדנה זו‪ .‬מפעם לפעם חולפת‬
‫לה במחשבתי השאלה ‪ -‬למה?‬
‫מה ייחד סדנה זו?‬
‫הרי כולנו חווינו סדנאות‬
‫רבות‪ ,‬אנו יודעים שלכל סדנה‬
‫המיוחדות שלה‪ ,‬ובכל זאת‬
‫משהו אחר היה כאן‪.‬‬
‫לפחות כרגע ‪ ,‬התשובה שלי‬
‫לשאלות אלו היא ‪ ,‬שמצאנו‬
‫דרך להעניק ולו במעט‬
‫בחזרה לאוכלוסיה שסבלה כה‬
‫רבות תקופה כה ארוכה ונשאה‬
‫בנטל עבור כולנו‪ .‬מעין שחרור‬
‫קל לתחושת תסכול אדירה‬
‫‪,‬שחווינו בשל מסכת מורכבת‬
‫מאד של אירועים‪ ,‬שהיכולת‬
‫שלנו להשפיע עליהם הייתה‬
‫והינה כה קטנה‪ .‬כל זה לצד‬
‫הגילוי (שאינו ברור מאליו)‬
‫שאנחנו בעצם יכולים לעשות‬
‫כל כך הרבה באמצעים הדלים‬
‫שעומדים לרשותנו‪ ,‬כשאהבה‬
‫ונתינה ללא תנאי הינם הכלים‬
‫העיקריים שלנו‪ .‬וכל זאת יחד‬
‫עם הידיעה שאם אנחנו באמת‬
‫רוצים‪ ,‬אפשר לעשות המון‪.‬‬
‫ההירתמות המיידית של כל‬
‫האנשים הנפלאים והגופים‬
‫המעורבים בקיום הסדנה‬
‫ובמימונה‪ ,‬מהרגע בו הועלה‬
‫הרעיון לארגנה ועד לקיום‬
‫הסדנה ‪ ,‬הוכיחו שוב שכשיש‬
‫מטרה ראויה ורצון לנתינה ללא‬
‫תנאי‪ ,‬ההצלחה מובטחת‪ .‬תגובות‬
‫משתתפי הסדנה‪ 18 ,‬תושבי‬
‫הדרום המקסימים שהשתתפו בה‬
‫ולמעלה מ‪ 50-‬בעלי תפקידים‬
‫ומלאכים ‪ ,‬הוכיחו שהצלחנו‪.‬‬
‫שנתנו המון לקבוצה מאד‬
‫ראויה‪ .‬שקיבלנו ממנה המון‬
‫אהבה בחזרה ולמדנו ממנה‬
‫רבות על עוצמות הנפש‪ ,‬על‬
‫החשיבות ‪ ‬של הסליחה ועל‬
‫עוצמת התחושה שאינך לבד‬
‫בעולם‪ .‬שהיינו חלק מנתינה‬
‫טהורה ללא כוונת קבלת תמורה‬
‫כשבפועל קיבלנו כה המון‬
‫בחזרה‪ .‬וזה שאנחנו כקהילה‬
‫מסוגלים לעשות כבר הוכחנו‪.‬‬
‫אז אנחנו כולנו מחויבים‬
‫להמשיך ולעשות‪ ,‬הן במסגרת‬
‫המקובלת של הסדנאות והן‬
‫במסגרות אחרות של חשיבה‬
‫"מחוץ לקופסא" לה כולנו‬
‫מחויבים שתנחה אותנו להמשיך‬
‫ולהשקיע במקומות ואצל‬
‫אוכלוסיות אליהן טרם הגענו‬
‫עד היום‪ ,‬כי יש בידינו את‬
‫הכוח להעניק מהמתנה הנהדרת‬
‫שקיבלנו לעוד רבים אחרים‪.‬‬
‫ויחד‪ ,‬ברוח ובעוצמה משותפים‬
‫נצליח להמשיך ולעשות ‪.‬‬
‫על כל זאת תודות לכל מי‬
‫שהיו שותפים לעשייה בפועל‬
‫ולרבים אחרים שתרמו בתמיכה‬
‫ובעידוד‪.‬‬
‫ברשותכם‪ ,‬אעבור בהקשר‬
‫מתבקש ‪ ‬לפינה חדשה אותה‬
‫אקדיש החל מדבר יו"ר זה‬
‫למתנדבים הנפלאים המלווים‬
‫באופן שוטף את פעילות‬
‫העמותה‪ ,‬בשקט‪ ,‬בצניעות‪,‬‬
‫בהתמדה מבלי לצפות לתמורה‬
‫כלשהיא‪ .‬אקרא לה "פינת‬
‫הפרגון "‪ .‬הפעם אייחד אותה‬
‫לשניים‪ .‬חיה אמיר ועמי רוזן‪.‬‬
‫חברי קהילה מוכרים ואהובים‬
‫על כולנו‪ .‬חיה אמיר שמלווה‬
‫אותנו מזה זמן רב מאחורי‬
‫הקלעים ומכינה את תגי השמות‬
‫לכל הסדנאות‪ .‬כי הרי בלי‬
‫תגי השמות זיכרוננו לא‬
‫יעמוד לנו‪ .‬בצניעות ובשקט‬
‫חיה מקבלת את השמות‬
‫ימים מספר לפני כל סדנה‪,‬‬
‫מכינה אותם‪ ,‬מקשטת‪,‬‬
‫משנה שינויים של הרגע‬
‫האחרון שתמיד נכפים עלינו‬
‫וכל זאת בחיוך ואהבה ‪,‬‬
‫בהתמדה ולאורך זמן‪ ,‬אגב‬
‫תרומה כספית לא מבוטלת‪.‬‬
‫ועמי רוזן שידו בכל ויד‬
‫כל בו‪ .‬החל מתפקוד כאיש‬
‫מוסיקה מוכשר ושמח‬
‫בסדנאות רבות‪ ,‬ריכוז‬
‫סדנאות כשצריך וכלה‬
‫במחשוב ‪ ‬מערך ‪ ‬פעילות‬
‫הסדנאות של העמותה ‪,‬‬
‫יוזמות וחדשנות שמאפשרים‬
‫לנו תקשורת טובה יותר עם‬
‫משתתפי הסדנאות ובקרה‬
‫טובה יותר על הפעילות‪.‬‬
‫לצד תיחזוק ושיפור מערך‬
‫ה‪ crm-‬של העמותה‪ .‬כל אלו‪,‬‬
‫מצריכים השקעה יומיומית‬
‫ויכולות גבוהות אותן מעמיד‬
‫עמי לרשות העמותה ללא‬
‫מגבלות ובאהבה רבה‪ .‬שני‬
‫אנשים יקרים שפעולת‬
‫ההתנדבות והנתינה שלהם‬
‫חיונית ‪ ‬לפעילות המבורכת‬
‫של העמותה שלנו ומהווה‬
‫דוגמא לכולנו‪ .‬והכרת‬
‫התודה שלנו אליהם והאהבה‬
‫הרבה שעל כולנו להעריף‬
‫עליהם הם התמורה לה הם‬
‫ראויים מכולנו‪ .‬לסיום ‪,‬‬
‫אבשר לכם שבסבב דצמבר‬
‫נקיים ‪ 3‬סדנאות‪ .‬החובה‬
‫של כולנו יחד הינה לוודא‬
‫שהסדנאות כולן ‪,‬שתיים מהן‬
‫בשבועיים הראשונים של‬
‫דצמבר והשלישית בתחילת‬
‫ינואר יהיו מלאות‪ .‬את‬
‫הסדנה השלישית ינחו היליק‬
‫ונועה‪ .‬אחים בחיים ושותפים‬
‫להנחיה‪ .‬חיבוק לכולכם‪.‬‬
‫דוד‬
‫‪ ‬‬
As most of you know there
is a group of dedicated IMC
people currently in training
in hopes of becoming IMC
Instructors. I am excited
to be the Instructor who is
teaching the training and
working with this talented
group of people. One of the
things I have charged this
group with is to become
a catalyst for energy,
excitement and commitment
in the IMC community. But
they don't need to do this
job alone. What about you?
Are you bringing energy to
our community? Are you
committed to the success
and growth of the IMC
community? What type
of energy do you bring to
our IMC community? And
finally, what type of energy
do you bring to the world?
It doesn't take a lot to be
a force of positive action,
as the following story
illustrates.
The Hundredth Monkey
by Ken Keyes, jr.
The Japanese monkey,
Macaca fuscata, had been
observed in the wild for a
period of over 30 years.
In 1952, on the island of
Koshima, scientists were
providing monkeys with
sweet potatoes dropped in
But notice.
A most surprising thing
observed by these scientists
was that the habit of washing
sweet potatoes then jumped
over the sea -Colonies of monkeys
on other islands and the
mainland troop of monkeys at
Takasakiyama began washing
their sweet potatoes.
Thus, when a certain
critical number achieves
an awareness, this new
awareness may be
communicated from mind to
mind.
Although the exact number
may vary, this Hundredth
Monkey Phenomenon means
that when only a limited
number of people know of a
new way, it may remain the
conscious property of these
people.
But there is a point at which if
only one more person tunes-in
to a new awareness, a field
is strengthened so that this
awareness is picked up by
almost everyone!
(from the book "The
Hundredth Monkey" by Ken
Keyes, jr. The book is not
copyrighted and the material
may be reproduced in whole
or in part. You can look at the
whole book also.)
I challenge all of us to be
positive and find what works,
then build on that. Be positive
and find fun ways to move
things forward. Be positive
and create closeness with
others.
After all I am either a part of
the problem or a part of the
solution. Which do you want
to be?
.‫האדמה וליהנות מטעמם הנקי‬
‫רק המבוגרים שחיקו את ילדיהם‬
.‫הפנימו את השיפור התרבותי‬
‫מבוגרים אחרים המשיכו לאכול את‬
.‫תפוחי האדמה המלוכלכים‬
,1958 ‫ בסתיו‬.‫ואז קרה משהו מדהים‬
‫מספר מסוים של קופי קושימה‬
.‫שטפו את תפוחי האדמה שלהם‬
‫ אך הבה‬.‫המספר המדויק לא ידוע‬
‫ היו‬,‫נניח שכשהשמש עלתה על האי‬
‫ קופים שידעו לשטוף את תפוחי‬99
‫ והבה נניח שיותר‬.‫האדמה שלהם‬
‫ הקוף המאה למד‬,‫מאוחר באותו יום‬
.‫לשטוף תפוחי אדמה‬
!‫ואז זה קרה‬
‫ כמעט כל‬,‫בערב של אותו יום‬
‫הקופים בשבט שטפו את תפוחי‬
.‫האדמה לפני שאכלו אותם‬
‫התווספותו של הקוף המאה גרמה‬
!‫לפריצת דרך אידאולוגית‬
‫ הדבר המפתיע ביותר‬,‫יתרה מכך‬
‫שהחוקרים גילו הוא שההרגל‬
‫לשטוף את תפוחי האדמה נקלט‬
‫מושבות של‬..‫כעת גם מעבר לים‬
‫קופים על איים אחרים ועל היבשת‬
‫של טאקאסאקימה החלו לשטוף את‬
!‫תפוחי האדמה שלהם‬
,‫ כשמספר קריטי מגיע למודעות‬,‫כך‬
‫היא עוברת מאחד לשני ללא‬
‫ למרות שהמספר‬.‫תקשורת ישירה‬
"‫ "תופעת הקוף המאה‬,‫משתנה‬
‫מצביעה על כך שאם רק מספר‬
‫מסוים של אנשים יודע על דרך‬
‫ הדבר יישאר נחלתם של‬,‫חדשה‬
‫ אך יש נקודה‬.‫אנשים אלה בלבד‬
‫שבה אם רק בן אדם אחד נוסף מגיע‬
‫ השדה מתחזק והמודעות‬,‫להכרה זו‬
‫הזו יכולה להיות עתה נחלתם של‬
...!‫כמעט כולם‬
‫אני מאתגר את כולנו להיות חיובים‬
‫ ואז לבנות‬,‫ולמצוא את מה שעובד‬
‫ להיות חיובי ולמצוא דרכים‬.‫על זה‬
.‫מהנות להעביר את הדברים קדימה‬
‫להיות חיובי וליצור קרבה עם‬
.‫אחרים‬
‫אחרי הכל אני גם חלק מהבעיה או‬
.‫חלק מהפתרון‬
?‫מה אתה רוצה להיות‬
‫כוח האנרגיה‬
‫טרי וילסון‬
‫כפי שרבים מכם יודעים ישנה‬
‫קבוצה מסורה של אנשי עמותת‬
‫א הנמצאים בהכשרה‬.‫ל‬.‫מ‬
‫שבסיומה יהפכו להיות מנחים‬
‫ אני‬."‫של סדנת "זו בחירתי‬
,‫נרגש להיות המנחה אשר מלמד‬
‫מאמן ועובד עם אותה קבוצה‬
‫ אחד‬.‫מוכשרת של אנשים אלו‬
‫דברים שדרשתי מהקבוצה הוא‬
‫ התרגשות‬, ‫להיות זרז לאנרגיה‬
.‫א‬.‫ל‬.‫ומחויבות בקהילת מ‬
‫הם אינם צריכים לעשות עבודה‬
? ‫ מה איתך‬.‫זאת לבדם‬
‫את מביאים אנרגיה‬/‫האם אתה‬
?‫לקהילה‬
‫את מחוייבים להצלחה‬/‫האם אתה‬
‫ולצמיחה של הקהילה ? איזה‬
‫את מביאים‬/‫סוג אנרגיה אתה‬
?‫לקהילה‬
‫ולבסוף איזה סוג אנרגיה אתה‬
?‫מביא איתך לעולם‬
‫זה לא לוקח הרבה כדי להיות‬
‫ כפי‬,‫כוח של פעולה חיובית‬
.‫שהסיפור הבא ממחיש‬
‫קוף המאה – קיין קייז‬
‫במשך שלושים שנה ערכו‬
‫חוקרים תצפיות על שבט קופים‬
‫ בסביבתו‬,‫ מקאקה פוסקטה‬,‫יפני‬
‫ לאורך החוף‬,1952-‫ ב‬.‫הטבעית‬
‫ היו המדענים‬,‫של האי קושימה‬
‫מפזרים תפוחי אדמה מתוקים‬
.‫על החול‬
‫הקופים אהבו את טעם התפוח‬
‫אך לא את החול והלכלוך שדבק‬
.‫בהם‬
‫ חודשים בשם אימו‬18 ‫נקבה בת‬
‫מצאה דרך לפתור את הבעיה‬
‫ היא‬.‫בעזרת מפל מים קטן‬
‫לימדה את אימה את הפטנט‬
‫וגם את חברותיה למשחק‬
.‫שלימדו בתורן את אימהותיהן‬
‫החידוש התקבל בשמחה על ידי‬
1952 ‫ בין השנים‬.‫קופים שונים‬
‫ כל הקופים הצעירים‬1958-‫ל‬
‫למדו לשטוף את תפוחי‬
‫ רק כאשר מפסיקים לנסות‬,‫ אלא‬,‫לא מפסידים באמת‬
energy power
Terry Wilson
the sand. The monkeys liked
the taste of the raw sweet
potatoes, but they found the
dirt unpleasant.
An 18-month-old female
named Imo found she
could solve the problem by
washing the potatoes in a
nearby stream. She taught
this trick to her mother. Her
playmates also learned this
new way and they taught
their mothers too.
This cultural innovation
was gradually picked up by
various monkeys before the
eyes of the scientists.
Between 1952 and 1958 all
the young monkeys learned
to wash the sandy sweet
potatoes to make them more
palatable.
Only the adults who imitated
their children learned this
social improvement. Other
adults kept eating the dirty
sweet potatoes.
Then something startling
took place. In the autumn
of 1958, a certain number
of Koshima monkeys were
washing sweet potatoes
-- the exact number is not
known.
Let us suppose that when
the sun rose one morning
there were 99 monkeys on
Koshima Island who had
learned to wash their sweet
potatoes.
Let's further suppose that
later that morning, the
hundredth monkey learned
to wash potatoes.
THEN IT HAPPENED!
By that evening almost
everyone in the tribe was
washing sweet potatoes
before eating them.
The added energy of this
hundredth monkey somehow
created an ideological
breakthrough!
‫סדנה ‪206‬‬
‫רשמים‪.....‬‬
‫יום חמישי ה ‪6.8.14 -‬‬
‫אני מגיעה לסדנא "זו‬
‫בחירתי" בשארית כוחותי‬
‫האחרונים‪ ,‬בדקה ה‪.90-‬‬
‫אמנם לקחתי חופשה‪ ,‬כדי‬
‫להספיק לנוח ולהגיע אחרי‬
‫שלפאפשטונדה‪ ,‬רעננה‬
‫ומלאת אנרגיות‪ .‬אבל‪ ,‬אני‪,‬‬
‫כמו תמיד‪ ,‬צריכה להספיק‬
‫הכל‪ :‬ניקיון‪ ,‬כביסות‪,‬‬
‫גיהוץ‪ ,‬מספרה‪ ....‬ורק לא‬
‫הפסקתי לצעוד‪ ,‬וכמובן לא‬
‫לנוח‪ ,‬כפי שתכננתי‪ .‬אבל‬
‫זאת אני‪ ,‬תמיד רצה ותמיד‬
‫ממהרת‪...‬‬
‫הגעתי לסדנת מודעות‬
‫והעצמה‪ .‬חשבתי‪ ,‬שאני‬
‫יודעת לאן אני מגיעה‪ .‬קטן‬
‫עלי‪ ,‬אמרתי לעצמי‪ .‬אין לי‬
‫בעיה ב"לדבר"‪ ,‬בלהיפתח‬
‫ובלהביא את "אנני"‪ .‬הייתי‬
‫בהמון סדנאות ותכננתי‬
‫אי אילו‪ ....‬אבל‪ ,‬במקרה‬
‫זה הדברים היו לי בלתי‬
‫צפויים‪ .‬הגעתי לבי"ס‬
‫ל"משחק" – משחק החיים –‬
‫ולא התכוננתי לזה‪ .‬אני לא‬
‫כל כך אוהבת הפתעות‪ .‬אני‬
‫אוהבת להיות מוכנה‪ ,‬בקיאה‬
‫בחומר‪ .‬אבל‪ ,‬למרות הקושי‪,‬‬
‫יחד‪ :‬סטודנטים אסיסטנטים‬
‫ומנחים עזרתם לי לצלוח‬
‫את ה"נהר" העמוק‪ ,‬הסואן‬
‫טור אישי‬
‫לילך מרום‬
‫"בעמק יפה בין כרמים ושדות‪.‬‬
‫עומד מגדל בן חמש קומות"‬
‫כך מתחיל הסיפור המקסים של‬
‫לאה גולדברג‪ ,‬וכמו בסיפורה‬
‫המלבב של לאה גולדברג גם‬
‫בבניין בו אני גרה השכנים‬
‫נאים בעיני מאד‪ ,‬הדירה פחות‬
‫אבל השכנים‪ ,‬נאים בהחלט‪.‬‬
‫ולכן כשבעל הבית שלי העלה‬
‫את שכר הדירה שוב למרות‬
‫גובהו ‪,‬החלטתי להשאר‪.‬‬
‫אבל לחיים יש תוכניות אחרות‬
‫וזה אולי לא מה שאתה רוצה‬
‫אבל לרוב מה שצריך‪.‬‬
‫אז חיפשתי שותף ולא מצאתי‬
‫ועד שמצאתי כבר מישהי‬
‫שהסכימה לגור פה (ואני כמובן‬
‫התפשרתי) בעל הבית הודיע‬
‫לי שהוא מצא שתי שוכרות‬
‫שישלמו עוד יותר ממני‬
‫ופתאום ערב ראש השנה אני‬
‫מבינה שיש לי שבוע למצוא‬
‫דירה‪.‬‬
‫אז ארזתי הכל וצבענו את‬
‫הדירה והתחלתי לחפש בטירוף‬
‫ושריינתי אלטרנטיבות אבל‬
‫בלב ידעתי שיהיה בסדר‪ .‬ואכן‬
‫אחת הבחורות שבחרו לשכור‬
‫שמחה לעכב את הכניסה‬
‫בחודש‪.‬‬
‫אז עכשיו אני משכירה את‬
‫החדר שלי ממנה ומחפשת דירה‬
‫וכל הזמן שואלת את עצמי ‪,‬‬
‫מה אני רוצה ‪ ,‬מה אני מחפשת‪,‬‬
‫מה חשוב לי ‪.‬‬
‫מסתבר שכל מה שצריך זה‬
‫אנחנו מה שאנחנו רק בגלל האופן בו עשינו‬
‫את הבחירות שלנו‬
‫טור סטודנט‬
‫אנני פרץ‬
‫והגועש‪ ,‬שהמה בתוכי‪.‬‬
‫השעה ‪ - 19:30‬הפתעה! למרבה‬
‫הפלא – הסדנא החלה בדיוק‬
‫בזמן – לא מחכים למאחרים‪,‬‬
‫עובדה‪ ,‬שאינה אופיינית‬
‫לאירועים ישראליים‪ .‬באולם‬
‫יישובים המון אנשים ב"חית"‬
‫ענקית – אולם מלא מפה לפה‪.‬‬
‫מסביב עיניים רבות‪ :‬מציצות‪,‬‬
‫מסתכלות‪ ,‬בוחנות‪ ...‬אני‪,‬‬
‫חשדנית מטבעי תוהה עד כמה‬
‫סדנא "המונית"‪ ,‬שכזאת יכולה‬
‫להיות מקצועית?!‬
‫ובכן‪ ,‬חברים יקרים‪ ,‬הרשו לי‬
‫להכות על חטא‪ .‬טעיתי‪ ,‬ובגדול‪.‬‬
‫זכיתי להפתעה נעימה ומרגשת‪:‬‬
‫פגשתי המון עיניים טובות‪,‬‬
‫מלטפות ואוהבות‪ ,‬המון ידיים‬
‫מחבקות‪ ,‬עוטפות‪ ,‬תומכות‪.‬‬
‫פגשתי המון‪ ,‬המון אנשים טובים‬
‫באמצע הדרך‪ ,‬שהגיעו להיות‬
‫איתי ועם חבריי הסטודנטים‪:‬‬
‫לתמוך‪ ,‬להכיל ולעזור לנו‬
‫לעבור את החוויה המטלטלת‬
‫והמעצימה‪ ,‬לצנוח חופשי‪ ,‬אבל‬
‫על קרקע בטוחה‪ ,‬רכה ונוחה‪,‬‬
‫שריפדתם עבורנו‪ ,‬שיהיה לנו‬
‫נוח וקל גם בעתות של קושי כה‬
‫עצום רגשי ונפשי‪.‬‬
‫מודה! פוחדת מחושך‬
‫ולא אוהבת חושך‪ .‬באחד‬
‫מהתרגילים‪ ,‬עמדתי בחוץ‬
‫נדחקת לסוף התור‪ ,‬ונשימתי‬
‫הייתה לי קשה ולחוצה‪ .‬כאשר‬
‫ליוו אותי פנימה אל החדר‪,‬‬
‫נשמתי עמוקות ואמרתי‬
‫לעצמי‪" :‬את בידיים טובות‪,‬‬
‫הרי רוצים לעשות לך טוב‪.‬‬
‫תסמכי עליהם"‪ .‬ואכן לא‬
‫אכזבתם‪ .‬שכחתי את פחדיי‪.‬‬
‫גופי התרכך וכל כולי התמסרתי‬
‫לעונג ולרוגע‪ ,‬שהשריתם עלי‪.‬‬
‫הרגשתי מרחפת ונהניתי מכל‬
‫רגע‪.‬‬
‫הגעתי סקפטית‪ ,‬מה יהיה" מי‬
‫יהיו האנשים – נחמדים? מה יש‬
‫לי להפסיד? ‪ -‬אמרתי לעצמי‪...‬‬
‫מקסימום אנוח לי סופשבוע‬
‫בתנאי בית מלון‪ .‬מנוחה‪ ,‬זה‬
‫לא היה‪ .‬אמנם ישבנו מרבית‬
‫היום‪ ,‬אבל‪ ,‬היינו צריכים להיות‬
‫קשובים ודרוכים‪ .‬הייתה זו‬
‫סערה חולפת‪ ,‬שהובילה לשקט‬
‫ולסדר פנימי‪ .‬עזרתם לי לסדר‬
‫ולארגן את המחשבות והרגשות‪.‬‬
‫מבקשת בהזדמנות זו להודות‬
‫לכל מי ש"ידו בדבר" – לכל מי‪,‬‬
‫שמניע ודוחף‪ ,‬ולכל מי‪ ,‬שמוציא‬
‫אל הפועל את הסדנא‪ ,‬במתכונת‬
‫זו‪.‬‬
‫ברשותכם אני פונה לכל אחד‬
‫מכם באופן אישי‪.‬‬
‫תודה על שהקדשת מזמנך‬
‫להיות איתי ובשבילי‪ ,‬על‬
‫שהיית כאן איתי לתת ללא‬
‫"כוונות רווח"‪ ,‬ללא תמורה‪,‬‬
‫על שהיית כאן לקבל אותי‬
‫כפי שאני‪ :‬חזקה וחלשה‪,‬‬
‫צוחקת ובוכה‪ ,‬רכה וקשה‪,‬‬
‫מחייכת וכואבת‪ ,‬שמחה ועצובה‪,‬‬
‫רוקדת ושרה‪ ,‬מכונסת ושקטה‬
‫פשוט אני!‬
‫שמחתי לקבל את הערכתך‬
‫והוקרתך באופן אישי‪ .‬שמחתי‪,‬‬
‫שהצלחת לגלות אותי‪ ,‬את‬
‫"אנני" על כל גווניה ושלל‬
‫צבעיה‪ ,‬לגלות את המורכבות‬
‫שבי‪ ,‬לקבל אותי על חסרונותיי‬
‫ויתרונותיי ללא שום בקורת‪,‬‬
‫אלא להיפך‪ ,‬תוך מתן חיזוקים‬
‫והמון חיבוקים‪.‬‬
‫מאחלת לך‪ :‬שתמשיך‪/‬תמשכי‪:‬‬
‫להעצים ולהעניק‪ ,‬לחייך‪,‬‬
‫לאהוב‪ ,‬לחבק ואפילו לבכות‬
‫(גם זה צריך לפעמים)‪ ,‬שחייך‬
‫יהיו תמיד מוארים וטובים‪,‬‬
‫שבחירותיך יעצימו אותך!‬
‫ולשנה החדשה‪ ,‬שבפתח – שנה‬
‫טובה ומבורכת‪ ,‬שנת צמיחה‬
‫והמשך עשייה פורייה ומוצלחת!‬
‫באהבה ובהערכה רבה!‬
‫מיקוד ‪ ,‬פוקוס‪ ,‬כשניקיתי את‬
‫כל הרעשים מרצון שלי‪.‬‬
‫שמתי בצד את הפנטזיות‪,‬‬
‫"דירה מדהימה במרכז תל‬
‫אביב במחיר סביר"‪ ,‬כששמתי‬
‫בצד את הפחדים שלי "הלבד"‬
‫וכשחשבתי מה לילך צריכה‬
‫באמת ומה נכון לי בשלב הזה‬
‫של החיים היא הופיעה‪.‬‬
‫הדירה שלי ‪ ,‬מיקום מרכזי‬
‫מספיק שאני לא אצטרך לקנות‬
‫רכב עכשיו‪ .‬מחיר שמתאים לי‬
‫ולבד ‪.‬‬
‫כן אחרי ‪ 6‬שנים של מגורים עם‬
‫שותפים אני שוב הולכת לגור‬
‫לבד אבל ממקום אחר‪.‬‬
‫הדירה הזאת תהיה הדירה‬
‫שאליה תכנס אהבה זוגיות וכל‬
‫מה שאני מייחלת לו ‪.‬‬
‫אז מיום ראשון אני אמנם עדיין‬
‫תל אביבית אבל צפונית‪.‬‬
‫ואם אתם באים ללונה פארק‬
‫תקפצו לקפה‪.‬‬
‫סדנת דרום‬
‫אבישי בר‪-‬יהודה‬
‫הגעתי לסדנא בזכותה‬
‫של חברה למקום עבודה‬
‫משותף‪“ .‬בשביל מה אני‬
‫צריך את זה חשבתי לעצמי‪.‬‬
‫מה כבר יחדשו לי?” אבל‬
‫הרגשתי שאני לא יכול‬
‫לסרב לבקשתה‪ .‬כשהגעתי‬
‫בבוקר יום שישי ל”בית‬
‫ברל” ופגשתי את כל‬
‫המשתתפים‪ ,‬נבהלתי‪ ,‬איך‬
‫אני “אבישי”‪ ,‬מתחבר לכל‬
‫האנשים האלה?‬
‫הלכתי הצידה שתיתי קפה‪,‬‬
‫נרגעתי‪ ,‬ולאט לאט התחלתי‬
‫להכיר את האנשים שסביבי‪.‬‬
‫גם לאחר ההכרות עם‬
‫האסיסטנטיות שלי‪ ,‬עדיין‬
‫לא הבנתי מה אני עושה‬
‫שם‪ .‬התמלאתי חשש ופחד‬
‫מסוים‪ ,‬מה הולך לקרות?‬
‫על מה הולכים לדבר? האם‬
‫סדנת דרום‬
‫גם אני צריך לדבר? ועל מה?‬
‫ואז עם הכניסה לחדר‪ -‬בום!‬
‫זה מתחיל‪ .‬ההתרגשות גדולה‬
‫והחוויה מעצימה‪ ,‬וואלה לא‬
‫נורא‪ ,‬אפשר לחיות עם זה‪.‬‬
‫תהיתי לעצמי‪ ,‬על מה אני‬
‫אדבר? אני כזקן החבורה‪ ,‬מה‬
‫לי יש לספר לחבר’ה הצעירים‬
‫שיושבים שם? הרי אני צריך‬
‫להפגין רצינות‪,‬זה מה שמצפים‬
‫ממני‪ ,‬לא? לאט לאט בדרכן‬
‫המיוחדת‪ ,‬מקלפות המנחות‬
‫את השריון שאני עוטה והנה‬
‫זה פלא‪ ,‬הדברים נאמרים בכזו‬
‫קלות אבל עם הרבה כאב ובכי‪.‬‬
‫אפילו דברים שלא העזתי לומר‬
‫בחיי לאנשים שאני מכיר‪.‬‬
‫הדברים יוצאים החוצה ואני‬
‫מבין שמסתכלים עליי ומבינים‬
‫אותי ולא צוחקים ממני ואני‬
‫מרגיש שאני נמצא במקום מוגן‬
‫שמבין תומך ועוזר‪.‬‬
‫יודע שהחדר מלא באנשים‬
‫שכבר היו שם‪ ,‬ואומר לעצמי‬
‫תשתחרר! תרשה לעצמך‬
‫לדבר! היום כשאני מסתכל על‬
‫כל מה שעברתי‪ ,‬על החוויה‬
‫המיוחדת‪ ,‬על הדברים שנאמרו‪,‬‬
‫על החברים החדשים ועל‬
‫המשפחה המורחבת שהכרתי‪,‬‬
‫אני יודע שזכיתי ואני ממשיך‬
‫את חיי עם כלים חדשים של‬
‫פתיחות והבנה ואת היכולת‬
‫לקבל את השונה‪ ,‬ללא שום‬
‫חשש של “מה יגידו”?‬
‫אני יודע שאני‪ ,‬אבישי‪ ,‬יותר‬
‫אוהב‪ ,‬יותר סובלני ויותר‬
‫מתחשב‪ ,‬הן כלפי המשפחה‬
‫והן כלפי הסביבה‪ .‬תודה‬
‫למשפחתי‪ ,‬תודה לכולם‬
‫ותודה למ‪.‬ל‪.‬א ולאנשים‬
‫שעוסקים במלאכת קודש‬
‫זו‪ .‬יש עוד דברים רבים‬
‫לכתוב עליהם‪ ,‬אני משאיר‬
‫את יתרת הדברים לסדנאות‬
‫הבאות שבהן אשתתף‪ ,‬מכיוון‬
‫שאני מרגיש שיש לי עוד מה‬
‫לתרום ולהתפתח‪ .‬והרי כל זה‬
‫בזכותכם! לחבריי שהשתתפו‬
‫איתי בסדנא‪ ,‬היום אני מרגיש‬
‫שאתם חלק ממני כמשפחה‬
‫גדולה ותומכת ושהקשר‬
‫בינינו רק ילך ויתחזק‪ ,‬כי זה‬
‫תפקידינו לדאוג אחד לשני‬
‫ולהיות אוזן קשבת ולא לשכוח‬
‫לעולם שאנחנו באמת משפחה‬
‫מיוחדת‪ .‬אסיים ואומר‬
‫“כולם בשביל אחד ואחד‬
‫בשביל כולם”‬
‫באהבה‬
‫סדנת דרום‬
‫טל כהן‬
‫הודעת וואטסאפ אחת ואני‬
‫מוצאת את עצמי בסופ"ש‬
‫שאחריו החיים שלי הם לא אותו‬
‫דבר‪ ......‬בעצם‪ ,‬בואו נמחק‬
‫את זה‪ .‬זה הודעת וואטסאפ‪,‬‬
‫שיחת טלפון‪ ,‬כמה מיילים והמון‬
‫סקפטיות ואז סופ"ש אחד‬
‫שאחריו החיים שלי הם לא אותו‬
‫הדבר‪ .....‬רגע‪ -‬זה גם שקר‪.‬‬
‫החיים שלי לא השתנו‪ .‬יצאתי‬
‫מבית ברל בתום הסופ"ש בדיוק‬
‫עם אותם חיים כמו שנכנסתי‪-‬‬
‫רווקה‪ ,‬עובדת בעבודה מגניבה‬
‫לאללה‪ ,‬אותן צרות‪ .‬וואלה‪-‬‬
‫אפילו הכלים בכיור חיכו לבואי‪.‬‬
‫אפשר לשים את הדברים על‬
‫השולחן?‬
‫הסדנא הזו לא משנה חיים‪.‬‬
‫אני ארחיק ואומר שהיא אפילו‬
‫מחדדת כמה החיים שלי רחוקים‬
‫מלהיות מושלמים והיא אפילו‬
‫שמה מראה מטורפת ואומרת לי‬
‫"זוכרת את כל הדברים שרצית‬
‫לעשות כשתהיי גדולה? אז את‬
‫כבר גדולה ולא עשית אותם"‪.‬‬
‫וזה מוזר‪ .‬כי אמרו לי שהחיים‬
‫שלי לא יהיו אותו הדבר אחרי‬
‫הסדנא הזו‪ .‬החברה שהביאה‬
‫אותי לסדנא הזו היללה וסיפרה‬
‫לי כמה זה משנה את החיים‪ .‬אז‬
‫איך זה שחזרתי הביתה והכל היה‬
‫בדיוק כמו שהשארתי אותו?‬
‫רוב הזמן חשבתי לעצמי‬
‫שאני מוקפת חבורה של קצת‬
‫מטורפים –מוצאים מיליון סיבות‬
‫לחגוג ומיליון סיבות לעמת‬
‫אותי עם הפחדים שלי‪ .‬אני‬
‫חושבת שהמזל הגדול הוא שלא‬
‫באתי עם רכב לסדנא‪ .‬כמות‬
‫הפעמים שהרצון לקום וללכת‬
‫עלה בי היה גדול ונאלצתי ברוב‬
‫המקרים להישאר ולהתמודד‬
‫עם הפחדים שלי ועם הדמעות‬
‫שלי‪ .‬החלק המוזר הוא ‪,‬שלמרות‬
‫הדמעות‪ ,‬לא הרגשתי עצובה‪ .‬כן‬
‫התאבלתי‪ ,‬כן נעצבתי‪ ,‬אבל בכל‬
‫הסופ"ש הזה לא הרגשתי עצובה‪.‬‬
‫זה מוזר להיות מוקפת בחבורה‬
‫של אנשים שכל מהותם בשעות‬
‫האלו זה לדאוג לך‪ .‬כאילו‪ ,‬אין‬
‫לכם משהו יותר טוב לעשות‬
‫מאשר לדאוג שאני לא אהיה לבד‬
‫לרגע? ולשאול אותי מה שלומי?‬
‫ולא לקבל תשובה פשוטה של‬
‫"בסדר"? באמת? אתם לא חיים‬
‫באותו עולם ציני ומנוכר שאני‬
‫חייה בו?‬
‫וכל הסופ"ש הזה חיכיתי‪ ,‬כמו‬
‫בסרטים‪ ,‬לרגע ה‪' -‬אה אה' הזה‪.‬‬
‫לרגע שבו קרן אור שוטפת את‬
‫החדר ואני אבין בדיוק מה לא‬
‫בסדר בחיים בשלי וכל הפתרונות‬
‫ירדו אלי על ענני מרשמלו‬
‫וורודים‪ .‬ככה זה קורה בכל‬
‫הספרים והסרטים‪ ,‬לא? איזה אחד‬
‫מכר את הפרארי שלו ופתאום יש‬
‫לו כסף לקנות חמש‪ ...‬אחד יש‬
‫לו אבא עשיר ואבא עני ופתאום‬
‫הוא לא צריך את הירושה של אף‬
‫אחד מהם‪ ....‬ואחד סתם מתחיל‬
‫לדבר עם אלוהים‪....‬‬
‫ואני חוזרת הביתה ולחיים‬
‫ולכלים בכיור ושום דבר לא‬
‫השתנה‪ .‬לא ענני מרשמלו‬
‫ולא פרארי‪ ...‬אותם חיים‬
‫בדיוק‪.‬‬
‫ובאיזה יום אחד‪ ,‬אחרי‬
‫הסדנא‪ ,‬בעודי בוהה מחלון‬
‫האוטובוס בשקיעה שצובעת‬
‫את השמיים במיליון גוונים‬
‫של אפור ואדום‪ ,‬זה קרה‪.‬‬
‫לא בשום קרן אור ובלי שום‬
‫פרארי‪ .‬רק טיפות קטנות‬
‫כאלה של גשם שלא החליט‬
‫אם הוא רוצה להפוך לסערה‪,‬‬
‫או שסתם בא לו להשקות‬
‫קצת את הגנים‪....‬פתאום‬
‫כל הטיפות האלו מתחברות‬
‫להבנה הזו שהסדנה הזו לא‬
‫אמורה לשנות לי את החיים‪.‬‬
‫היא שינתה אותי‪ .‬ואני כפי‬
‫שהבנתי‪ ,‬לי יש את הכוח‬
‫לשנות לי את החיים‪ .‬לי יש‬
‫את היכולת לחייך סתם ככה‬
‫לאנשים זרים ברחוב‪ ,‬פשוט‬
‫כי אני מאושרת‪ .‬לי יש את‬
‫היכולת להגיד 'לא עכשיו'‬
‫כי באותו רגע אני צריכה‬
‫את עצמי ולא אף אחד אחר‪.‬‬
‫ולי‪ ,‬רק לי יש את הכוח לקום‬
‫ולשטוף את הכלים בכיור‪.‬‬
‫הסדנה הזו לא שינתה לי את‬
‫החיים‪ .‬היא נתנה לי את הכוח‬
‫לשנות את עצמי ולבחור‬
‫בלב שלם איך אני משנה את‬
‫החיים שלי!‬
‫טל‪J 3 ,2 ,1 -‬‬
‫באחד המסעות שלי‪ ,‬פגשתי צעירה‪ .‬סיפורי נגע לה‪.‬‬
‫ומהר מאוד היא רשמה אותי להתנדב בפסטיבל לשלום‪,‬‬
‫בהמשך היא הכירה לי את עמותת מ‪.‬ל‪.‬א‪.‬‬
‫וככה הגעתי‪ ,‬בלי לדעת יותר מדי מה למה ולאן‪,‬‬
‫לבית ברל‪ ,‬שהיה מלא בפרצופים נבוכים של סטודנטים‪,‬‬
‫ופרצופים כמעט תחמנים של אסיסטנטים‪.‬‬
‫היה נחמד לומר שלום‪ ,‬להציג את עצמי בביטחון‪ ,‬להרגיש‬
‫שלעשן סיגריה זה לא בסדר‪,‬‬
‫ואז זה התחיל‪ ,‬התכנסנו כולם‪ ,‬והבטנו בעיניים‪ ,‬כוכבי‬
‫כלשהו‪.‬‬
‫אני מניח שאני דוגמא דיי קיצונית‪,‬‬
‫לפלא הזה‪ ,‬שכולנו יצרנו‪ .‬סביבה מחבקת‪ .‬אוהבת ומקבלת‪.‬‬
‫יודעת ואופטימית‪.‬‬
‫עם הנחייה שכזו‪ ,‬איך אפשר שלא להיות בטוח‪ ,‬שהעולם‬
‫נעשה בטוב‪ ,‬ובטוב הוא ימשיך‪.‬‬
‫שאנו קובעים מי אנחנו ומה אנחנו רוצים‪ .‬מה עושה לנו טוב‪.‬‬
‫הייתי צריך את החיבוק הזה‪ .‬והאהבה הזו‪ .‬יותר מהכל‪ ,‬היו‬
‫אלה יומיים ביקום מקביל‪ ,‬של אושר ואהבה‪ ,‬ועצב ואמפטיה‪,‬‬
‫כל רגש הוא טוב‪ ,‬כי כל רגש מייצג כנות פנימית‪ .‬משיכה‪.‬‬
‫ואם אני‪ ,‬שבמקרה‪ ,‬מוחלט‪ ,‬הגעתי לפורום הזה‪ ,‬קיבלתי‬
‫את החיבוק הזה‪ ,‬את האהבה‪ ,‬הסקרנות‪ ,‬הדאגה האימהית‪,‬‬
‫הצלחתי להפיק ממנו זיכרון חיובי שכזה‪ ,‬שמעודד אותי‬
‫להיפתח לעצמי‪ ,‬להיזכר בדברים אשר השארתי מאחור‪ ,‬באדם‬
‫החדש שאני בונה – עצמי – באהבה שבה אני חושב על המושג‬
‫הזה‪ ,‬החדש בחיוניותו –‬
‫"אני"‬
‫מניח שדמויות אחרות‪ ,‬יכולות למנף את החוויה לגבהים‬
‫אדירים ונפלאים עוד יותר‪,‬‬
‫אין לי ספק‪ ,‬שעמותת מ‪.‬ל‪.‬א‪ .‬יוצרת אור בוהק בעולם שלנו‪,‬‬
‫שחלקו ריק‪ ,‬וחלקו אש‪.‬‬
‫שלכם‬
‫חבר שמודה לכם על היותכם‪.‬‬
‫הבחירות הקטנות שאנו עושים בחיים הן‬
‫אלו שעושות אותנו למה שהננו‪.‬‬
‫הבחירה לקום בבוקר‪ ,‬לחייך ולאמור‬
‫תודה לאל על מה שיש‪ ,‬הבחירה להודות‬
‫בערב על קיומנו‪ ,‬על בריאותנו‪ ,‬פרנסתנו‪,‬‬
‫אושרנו והמצוות הקטנות שנזדמן לנו‬
‫לעשות במהלך היום להפריית נשמתנו‪.‬‬
‫כל אלה הן בחירות אישיות ‪ ‬קטנות‬
‫שבקצב המטורף של החיים אובדות‬
‫ולעיתים אף נשכחות‪.‬‬
‫סדנת זו בחירתי דרום בה השתתפתי‪ ,‬היא‬
‫סדנא בה הזכירו לי נשכחות‪ ,‬הזכירו לי‬
‫כי הבחירות הקטנות הללו הן מה שחשוב‬
‫בחיים והן אלו שמביאות לאור ‪ ,‬אהבה‬
‫והצלחות‪.‬‬
‫כל זאת בהתנדבות מלווה בחיוכים‬
‫אינסופיים המחמים את הלב ומדליקים‬
‫אותו אט אט ללהבה בוערת‪ .‬‬
‫כל זאת עם הכלה אינסופית וליטוף רך‪,‬‬
‫עם נחישות ואסרטיביות ‪ ‬שדרשו ממני‬
‫לזכור‪ ,‬למלא את מאגרי הלב והמוח‬
‫ומעל הכל לזכות בהמון חברים חדשים‬
‫שמרגישים כמו ותיקים‪.‬‬
‫אז רבותיי‪ ,‬זו בחירתי דרום לא הייתה ‪ ‬רק‬
‫סדנא להתגבר על " צוק איתן" ‪,‬‬
‫הייתה זו סדנא שהפכה אותי לצוק איתן‬
‫אל מול מהמורות החיים השזורים בארצנו‬
‫הקטנטונת‪.‬‬
‫שושה‬
‫"למקומות ששווה להגיע אליהם‪,‬‬
‫אין קיצורי דרך "‬
‫סדנת דרום‬
‫אנונימי‬
‫סדנת דרום‬
‫שושה‬
‫רגע‬
‫עדשה‬
‫של‬
‫צילמנו צילמנו ו‪...‬‬
‫מה שרואים מכאן‬
‫איתן מור‬
‫מה אתה אומר‪?..‬‬
‫נעה בן צבי‬
‫ביקשנו‬
‫כתבתםושיתפתם‬
‫המגמיתוך‬
‫רה‬
‫ע לו רשע וטוב לו‬
‫צדיק ור‬
‫לילך שם טוב‬
‫ברת פייסבוק שלא‬
‫ת סטודנט ‪-‬‬
‫חתי בטלפון עם ח‬
‫סדנ כמה שבועות שוח‬
‫לפני‬
‫עות להרגיש אחת‬
‫ראיתי מעולם במציאות‪.‬טי מיוחד ואנחנו יוד‬
‫ביננו מן קשר מס‬
‫דברות טלפונית‪.‬‬
‫נוצרהשניה מרחוק אך מפעם לפעם מ ם – בהבנתי אותה‬
‫לה בחיי‬
‫את‬
‫מהשיחות ביננו הבנתי שלא קל יטמנט; לא קל לה‪.‬‬
‫זה בעצם אנדרסטי‬
‫נות שלה ולא מבי־‬
‫שותיי‬
‫מו‬
‫ובתחו יפה‪ .‬אישה כזו שמסתכלים על התה‪ ,‬לדעתי היא יכלה‬
‫אישה היא במצב כל כך קשה עם עצמ ת למה ולמי שהיא‬
‫לו רק הייתה מודע‬
‫יך‬
‫נים איג כל גבר שביקשה‬
‫להש מבכה על בדידותה‪.‬‬
‫מן ותומך ומקפידה‬
‫אך היא‬
‫נא‬
‫בר‬
‫ג‬
‫עצמה‬
‫עללים בה חדשות‬
‫היא לא מסוגלת לזמן ל רים שבוגדים ומת‬
‫חייה את אותם גב‬
‫לזמן ל‬
‫לה בפניי את הקושי‬
‫ם‪.‬‬
‫לבקרי‬
‫ול‬
‫ג‬
‫יא‬
‫ה‬
‫פון האחרונה שלנו‬
‫משפחתה מאחר‬
‫בשיחת הטל‬
‫ם‬
‫ע‬
‫וה‬
‫הו‬
‫ב‬
‫דד‬
‫אפשרי שלה להתמו‬
‫המילים הקשות‬
‫הבלתי ענת על כאבי העבר; על הנטישות‪,‬על הזלזול והזילות‬
‫והיא נש‬
‫פילות‪ ,‬על חוסר הכבוד והאמפטיה‪ ,‬מה נהגו בה במר־‬
‫שהוריה ובפרט א‬
‫והמש כפי שהיא מתארת‬
‫בחייה‬
‫וזית‪ ,‬מוכשרת על‬
‫תיה‪.‬‬
‫בית שנופה עם עיני שקד ושיער זהוב‪ ,‬אמבצית מולי‪ ,‬חכמה‪ ,‬יוד־‬
‫ילדה י מת מידה שאני יכולה לתת לעומד מהעבר לא שכח‪,‬‬
‫הה כל כך אך כאבה‬
‫א‬
‫פי כללהתנסח ברמה גבו‬
‫עת‬
‫במקרה הזה צירים‬
‫ה‪.‬‬
‫והיא נושאת אותו בקפידתחת צירי לידה אך‬
‫אישה הקורעת‬
‫תף להניח את‬
‫כואבת כם את נשמתה הדואבת‪ ,‬המחפשת כלרוב מוצאת אותה‬
‫עי‬
‫טהורה ומאירה אך‬
‫הקורש‪ ,‬מחפשת אהבה‬
‫יי‪.‬‬
‫הרא‬
‫יד‬
‫מ‬
‫ם‬
‫כי‬
‫שו‬
‫קומות חשוכים‪ .‬ח‬
‫תת לה עצות והיא‬
‫דווקא במ‬
‫ל‬
‫סה‬
‫מנ‬
‫ה‪,‬‬
‫לי‬
‫א‬
‫ח‬
‫ת‬
‫אותי לאותה אמא‬
‫מדברות‪ ,‬ליבי נפ‬
‫אנחנו היא כועסת עליי כל כך וממשילה גלת להבין מה אני‬
‫ת‪.‬‬
‫חייה‪ ,‬היא לא מסו‬
‫כועס ת אך לא נוכחת ב‬
‫שקיימ‬
‫אומרת לה‪ ,‬ה‬
‫היא יודעת לביא דורשת ממני שרק‬
‫אק‬
‫שי‬
‫ב‪,‬‬
‫ש‬
‫לא‬
‫או‬
‫מר‬
‫ד‪,‬‬
‫לא יכולה להכ‬
‫לה את דעתי כי‬
‫טוב‪ ,‬כי היא‬
‫יל את מילותיי‪ ,‬נשימ‬
‫כהגדרתה‪ ,‬לא מאמינה בי‪ .‬לא בי ולא באף אחד אחותיי‪ ,‬רצוני שיהיה לה‬
‫כך‬
‫ר‪.‬‬
‫לדבריה היא מ שאין לי שום זכות לומר לה את דעתי ו היא למודת סדנאות‬
‫לה‬
‫תק‬
‫מל‬
‫ש‬
‫יץ‬
‫רת‬
‫לה‬
‫עם‬
‫י‬
‫ש‬
‫מנסיוני‪.‬‬
‫חכמה ושוב‪" ,‬ילדה" כל כך יפ ויות‪ ,‬היא יודעת הכל‬
‫לבד בלי עזרה‪ ,‬היא‬
‫ה‪.‬‬
‫היא לא‬
‫וכואבת באמת ילדה‪ ,‬אך נר‬
‫את‬
‫כזו‬
‫ח‬
‫יצ‬
‫וני‬
‫ת‪,‬‬
‫מת‬
‫ו‬
‫להשיב עאני כואבת איתה‪ .‬ופתאום היא שואלת נהגת כנערה מרדנית‬
‫או‬
‫לי‬
‫כי פתאום ה‪" :‬למה צדיק ורע לו רשע וטוב לו"? לאתי שאלה שלא ידעתי‬
‫הז‬
‫י‬
‫דה‬
‫דע‬
‫תי מה לומר לה‬
‫לא שייכים ל תי איתה‪ .‬פתאום‬
‫היא לקחה אותי למ‬
‫של הניבט מ ה‪ ,‬הם שייכים לי והיא פלשה לי לחיים ול חוזות אחרים שכבר‬
‫תו‬
‫ובחבר טוב ובע כי‪ .‬נזכרת בסיפור על חברה אחת וחב שאלה כמעט קיומית‬
‫רה‬
‫וד‬
‫נ‬
‫וס‬
‫אח‬
‫פת‬
‫ד‪..‬‬
‫וכ‬
‫וע‬
‫בר‬
‫וד‬
‫אחת‪,‬‬
‫ניסיתי למל‬
‫חוששת לענות לה‪ ,‬חו‬
‫מספיק קרדמל משהו שיצא בערך כך‪ :‬אוליי את טו ששת לענות לעצמי‪.‬‬
‫בה‬
‫יט‬
‫שמוקרן גם הח לעצמך ובגלל זה לא טוב לך‪ ,‬כך שיוצא לאחר אך לא נותנת‬
‫וצ‬
‫מ‬
‫ה‪,‬‬
‫מך‬
‫ה‬
‫את‬
‫לא יוד‬
‫מון כאב‬
‫עת לשים את עצמך ב‬
‫ותשוקותייך א‬
‫חוויות שלילי לא את סבלך ותחושותייך הכואבים ב מרכז; את רצונותייך‬
‫הו‬
‫ות‬
‫וה‬
‫הנשענות על‬
‫מהעבר‪ ,‬האנרגי‬
‫מתמקדת אך‬
‫ות שלך נמצאות במק‬
‫שלא בעתיד‪ .‬במקום קשה וכואב שאין לו כבר מקום ום שבו תשומת הלב‬
‫כאן ועכשיו ובטח‬
‫היא‬
‫לא הבינה מה רציתי ו‬
‫היא‬
‫רו‬
‫כעסה שבכלל דיברתי‪.‬‬
‫אה‬
‫בי‬
‫את‬
‫א‬
‫מא שלה‪.‬‬
‫א‬
‫היא מא שלה‪.‬‬
‫אמא שלה כבר‬
‫מקורבן היא הפ לא חייבת להיות נוכ‬
‫חת‬
‫פ‬
‫יזי‬
‫ת‪,‬‬
‫אך‬
‫מ‬
‫הו‬
‫כה לא‬
‫תה צרובה בה‪.‬‬
‫ה‬
‫לימה ‪ -‬לעצמה ולמ‬
‫לפשיחה נותקה אך מילותיה לא התנתקו הותה הסוגרת עליה‪.‬‬
‫ממ‬
‫עמ‬
‫ני‪,‬‬
‫ים‬
‫ה‬
‫לכתי‬
‫כך נדמה הן עד‬
‫איתם עוד כמה ימים‪,‬‬
‫יין מהדהדות בתוכי‪.‬‬
‫מוקדש באהבה ל‬
‫אישה יפה אחת שלא‬
‫ממ‬
‫ש‬
‫רו‬
‫אה‬
‫את‬
‫ע‬
‫צמה‪.‬‬
‫אנחנו לא יכ‬
‫אותנו בהווה וולים לתת קרדיט למי‬
‫שה‬
‫כא‬
‫יב‬
‫לנו‬
‫בע‬
‫בר‬
‫ המטריד לקחת אותנו לעבר העתיד‪ ,‬כי במקר להמשיך להטריד‬‫הקי‬
‫ים כ‬
‫אנחנו צריכים לים בתוכנו מוחק לנו את הזכות הזו למפרגון אלו כבר אין עתיד‬
‫הי‬
‫ע‪.‬‬
‫ות‬
‫טוב‬
‫מולקולות הטוהר הנמצאים לעצמנו‪ ,‬צדיקים ל‬
‫ות‬
‫מהות ממנה מורכבות‬
‫בת‬
‫וכ‬
‫נו‪,‬‬
‫ה‬
‫לסביבה צרי‬
‫חמלה הזו שאנ‬
‫יוקרן החוצהכה להיות מונבטת וצרובה עמוק בפנים חנו מקפידים לזרוע‬
‫א‬
‫מב‬
‫צל‬
‫נו‪ ,‬או אז זה‬
‫לי להתאמץ כ‬
‫מעצמה‪.‬‬
‫לל וטוהר ההוויה הקו‬
‫סמית שבנו תתגשם‬
‫ביקשנו‬
‫כתבתםושיתפתם‬
‫אם תמשיך לעשות מה‬
‫אם אמילי לא מקבלת תשובה‬
‫ובבית ‪ ....‬חובשים את אותו כובע‬
‫שעשית‪ ,‬תגיע רק למקום‬
‫מספקת היא ממשיכה וממשיכה‬
‫תפקודי ( במקרים מסויימים שנים‬
‫שאליו הגעת‬
‫ולא מרפה‪.‬‬
‫רבות ) מבלי לחשוב לעיתים על‬
‫בסופו של דבר אם לא סיפקנו את‬
‫אייל נאור‬
‫אפשרות לשנות אותו‪ ,‬ליעל אותו‪ ,‬דעתה היא תגרום לנו באלף ואחד‬
‫סדנת סטודנט ‪184‬‬
‫ובכך‬
‫או להוסיף לו צבעים אחרים‪.‬‬
‫דרכים להימנע מלעשות זאת כי‬
‫להוסיף לחיים שלנו צבעים נוספים "לא יצא לנו כלום מזה" ולכן "אין‬
‫הסתכלו בתמונה‪.‬‬
‫ולגלות לעצמנו ולעולם שלנו את מי‬
‫הסתכלו בה שוב‪.‬‬
‫טעם"‬
‫שאנו עמוק בפנים‬
‫בדרך זו היא מקבעת אותנו‬
‫עצמי‬
‫קיימת דרך להרגיש טוב עם‬
‫במקום בו אנו נמצאים ולמעשה‬
‫ושלם יותר עם מה שאני מרגיש‬
‫מחבלת בהתפתחות שלנו ‪,‬‬
‫ואולי גם לקדם את יכולותי ‪.‬‬
‫בקידום האישי ובקידום המקצועי‪.‬‬
‫אז איך עושים זאת ?‬
‫אין כאן משחקים ואין כאן‬
‫ראשית נפטרים מ"אמילי" ‪.‬‬
‫"כמעט" – יש מצבים בהם‬
‫כן – מאמילי‪ .‬מי זאת אמילי ?‬
‫חייבים פשוט להפטר מ"אמילי"‬
‫אמילי היא החברה הגרועה ביותר ‪ ,‬להתנהל בצורה שונה ‪ ,‬לעשות‬
‫שלנו שיושבת לנו עמוק בתוך הראש דברים שאני חשים כי נכון לעשות‬
‫ולא נותנת לנו מנוח‪.‬‬
‫ושוב‪ ( ......‬הקדישו לכך כמה שניות )‬
‫אותם ‪ ,‬ללא חשבונאות או‬
‫תורידו את העיניים עד שתרגישו‬
‫"אמילי" ‪ -‬ראשי תיבות של ‪ :‬אז מה פנקסאות ‪ ,‬ללא דעות קדומות ‪,‬‬
‫אלתנועה הפנים הצופים אליכם ושניה יוצא לי‪( .‬מה יוצא לי מזה)?‬
‫ללא מחסומים ‪,‬פשוט להיות שם‬
‫ב‬
‫היא הגורם מספר אחד שלנו‬
‫לאחר מכן צופים הצידה ‪.‬‬
‫למעשה בשביל האחר‪.‬‬
‫אנחנו הם אלו הבוחרים איך לראות את לחוסר תפקוד‪ ,‬לאפטיות ו‬
‫ההרגשה הינה אחרת ‪.‬‬
‫הדברים ובדרך זו בוחרים להחליט כיצד לעובדה שאנו נשארים באותו מקום לשנות סגנון ‪ ,‬לנוע להעיז ‪,‬‬
‫ולא נעים הלאה ‪.‬זאת היות ועל‬
‫מאפשר לנו לצאת מהתבניות של‬
‫אנו נראים‪.‬‬
‫מייד‬
‫אנחנו הם אלו שמסוגלים לקבל החלטה כל פעולה שאנו עושים היא‬
‫עצמנו שמקבעות אותנו ולהזמין‬
‫לראות את המציאות באופן אחר – שונה שואלת‪ :‬מה יצא לך מזה ?‬
‫הזדמנויות חדשות ‪.‬‬
‫ובכך מונע מאיתנו לעיתים‬
‫זו החלטה שלנו ‪ ,‬זו בחירה שלנו‬
‫קוראים לזה ‪ :‬לצאת מהקופסא ‪,‬‬
‫את הסיטואציה של הענקה –‬
‫רובנו מגיעים לעבודה ו"חובשים את‬
‫ליזום להעיז לנוע קדימה ‪.‬‬
‫כובע התפקיד" ‪" ,‬הכובע התפקידי"‬
‫שמשמעותה נתינה ללא קבלה‪ .‬מין לפעמים אנו נעולים גם בתוך‬
‫כובע המאפשר לנו ל"התחבא "‬
‫נתינה "מוזרה" כזו שבעטיה אין אנו קופסא רגשית ‪ ,‬קופסא שנועלת‬
‫מבקשים לקבל דבר‪.‬‬
‫מאחוריו ‪ ,‬להביע עמדות ‪ ,‬להתנהל‬
‫אותנו בתוך מבנה רגשות שאנו‬
‫"אמילי" לא מאפשרת לנו לחוש את‬
‫בתוכו ולשאוף לבצעו על הצד הטוב‬
‫מורגלים בו‪.‬‬
‫התחושה הזו‪.‬‬
‫גם את הקופסא הזו אתם‬
‫ביותר ‪.‬‬
‫לא תמיד אנחנו רואים את המציאות‬
‫"אמילי" גם עוצרת אותנו מלהגשים מוזמנים לפרוץ ולחוש ולהרגיש‬
‫כפי שהיא ‪ ,‬דעות קדומות ‪ ,‬תפיסות‬
‫את חלומותינו היות ולעיתים נדרש דברים חדשים‪ ,‬אחרים כמו דברים‬
‫ועמדות ישנות "סטראוטיפים " מנחים עבורם זמן רב ולאמילי אין סבלנות שהיו מוחבאים עמוק בתוככם ‪.‬‬
‫את התנהלותנו ‪,‬ולעיתים חוסמים את אפילו לא לרגע‬
‫אני מזמין אתכם לחזור לתמונה‬
‫איך עובדת אמילי ?‬
‫היכולת האמיתית שלנו‪.‬‬
‫הסתכלו בה היטב שוב‪ .‬ושוב‪.‬‬
‫אבל ( וזה אבל גדול ‪ ) !!! ...‬אנחנו גם לדוגמא ‪ :‬בכל פעם בה אנו נדרשים ודאו כי אתם הם אלו הבוחרים‬
‫לפעולה מסוימת שאינה קשורה‬
‫רוצים ( במקביל להתנהגותנו לעיל‬
‫לעצמכם את האופן בו תרצו‬
‫באופן ישיר לעבודה שלנו ‪ ,‬כמו‬
‫) שיהיה לנו מעניין בעבודה‪ ,‬שיהיה‬
‫לראות את המציאות שלכם‪ ,‬בו‬
‫למשל לעזור למישהו אחר ללא‬
‫מאתגר‪ ,‬שיעריכו אותנו‪ ,‬שנרגיש‬
‫תרצו לנהל את הרגשות שלכם‪.‬‬
‫אמילי‬
‫קבלת תמורה מיד קופצת‬
‫שאנחנו באמת מביאים למיצוי את‬
‫ודאו כי זו הבחירה שלכם‪.‬‬
‫זוכרים?)‬
‫היכולות שלנו ושיראו אותנו כפי שאנחנו (היא גרה בראש שלנו – לך מזה? " זו בחירתי‪.‬‬
‫ושואלת אותנו‪" :‬מה יצא‬
‫רוצים באמת שיראו אותנו ‪.‬‬
‫להדליק את האור הפנימי‬
‫אנונימי‬
‫" אני אישה מוכה ?‬
‫האור נדלק לאיטו ומהחשכה עולה על‬
‫והוא אמר לי ‪ " ,‬הכול אמרתי לך חוץ מאשר‬
‫הבמה הסיפור שלי‪.‬‬
‫את המשפט הזה‪ .‬הרגשתי שאת לא מסוגלת‬
‫לעכל ולהבין את המצב שלך ‪ .‬אבל כן את‬
‫סיפור על צעירה שיודעת בדיוק מה היא אישה מוכה !‬
‫לא רוצה‪ .‬אך הידיעה לבדה אינה מספי־ התגרשתי ‪ ....‬היה קשה ‪ .‬קשה מאוד ‪ ,‬וויתרתי‬
‫קה בכדי שאלו לא יקרו‪.‬‬
‫על רכוש‪ ,‬ופנסיה אבל ידעתי שהוויתור הוא‬
‫יצרו‬
‫מסביב‬
‫הקולות‬
‫הפערים‪ ,‬המשפחה ‪,‬‬
‫כלכלי‪ ,‬חומרי וכול עוד הנשמה שלי חזקה אני‬
‫מצב ‪ ,‬שנראה כמו‪ ,‬אין ממנו דרך חזרה‪ .‬יוצאת למסע שיקום וצמיחה ‪ .‬והגעתי לסדנה ‪.‬‬
‫ואז החיים ‪.‬‬
‫לא נבחרתי להנהיג את החדר ‪ ,‬אבל סיימתי‬
‫ואיתם ההתמודדויות היומיומיות ‪.‬‬
‫ראשונה !!! המשפט שחגגתי היה ‪" :‬‬
‫בתוכם עצב פנימי לצד שאלות רבות‪.‬‬
‫בחירותיי מעצימות אותי " ‪ .‬הרצתי בחדר‬
‫בטירוף הקמתי את כולם ‪ .‬הדבקתי את כולם‬
‫בכל בוקר קמתי אל תוך מסכת השפלות‪ ,‬באנרגיה מדהימה והבנתי שבחרתי ‪ .‬שהפעם‬
‫קללות‪ ,‬נזיפות‪ ,‬העלבות‪ ,‬הערות‪ ,‬ביקורת בחרתי ‪ .‬שהרגע בו חגגו אותי‪ ,‬זה אותו הרגע בו‬
‫בלתי פוסקת ואולי הנורא מכל‪ -‬הרחקה יצאתי לחופש אמיתי‪.‬‬
‫ממעגלי החברות שלי‪ .‬בדידות‪.‬‬
‫בסדנה האחרונה שהשתתפתי השלמתי את‬
‫המשפט האחרון אזזזזזזז‪.....‬‬
‫הבית בו גדלתי בילדותי‪ ,‬לא ידע איך‬
‫שבוע שעבר התקשרתי אל מי שהיה בעלי‬
‫הייתה‬
‫לתמוך בי‪ .‬המחשבה הבסיסית‬
‫במשך ‪ 20‬שנה ונפגשנו לשיחה על החיים‪,‬‬
‫להחזיר אותי לזרועותיו‪ ,‬נשמע פרדוקס?‬
‫הגירושין והחיים החדשים‪.‬‬
‫אכן‪ .‬אם אעזוב הוא יהרוג אותי‪ .‬אז חיה‬
‫והשתמשתי בכוחי האישי !!!‬
‫מבחוץ ומתה בפנים נשמעה כמו עסקה המסך יורד ואנו נותרים בחשכה‪.‬‬
‫מספיק טובה כדי לעודד אותי להשאר‪.‬‬
‫הסיפור שלי אחד הוא מתוך סיפורים רבים על‬
‫נשים מוכות ‪ ,‬נשים חזקות‪ ,‬עובדות‪ ,‬נשים עם‬
‫החלטתי לחיות ליד ולא עם‪ .‬לחיות?‬
‫קריירה ומעמד חברתי גבוה‪.‬‬
‫מי אמר שאלו היו חיים ? קיימתי את כול ולמה בחרתי לשתף ? כי לנו חברים אהובים‬
‫מרכיבי החיים‪ ,‬נשימה ‪ ,‬מזון ורבייה ‪ ,‬אך ויקרים‪ ,‬חברי קהילת "מלא" ‪ ,‬לנו יש לנו את‬
‫אלו לא היו חיים ‪.‬‬
‫הכלים להדליק לה את האור הפנימי כדי‬
‫הייתי‬
‫ואני‬
‫מקלל‬
‫‪,‬‬
‫כועס‬
‫הוא היה נוזף‪,‬‬
‫שנשים וגברים יוכלו להאיר לעצמם את הדרך‬
‫מתנצלת ‪ ,‬מנסה להיות יותר בסדר ‪.‬‬
‫ולצאת לחופש‪.‬‬
‫הייתי פונה לשכנות שלי ‪ ,‬והן היו אומרות‬
‫לי " תעבירי הילוך" ואני למדתי להעביר‬
‫באהבה ‪,‬‬
‫הילוך ‪ .‬ולהמשיך‪.‬‬
‫חברה ותיקה‪.‬‬
‫" האם אישה מוכה היא אמא טובה ? "‬
‫מפגש ראשון באחד מהקורסים שעברתי‬
‫במסגרת עבודתי‪ .‬הדיון היה קשה ‪ ,‬חזרתי‬
‫עם מגרנה הביתה ‪ .‬מפגש שני " מאפייני‬
‫האישה המוכה " ‪ .‬ואז הייתי בשוק ‪ .‬הבנתי‬
‫שאני אישה מוכה ‪.‬‬
‫למחרת רצתי למטפל הזוגי שהיה לנו ‪,‬‬
‫וטיפל בנו לפני כמה שנים ושאלתי אותו ‪.‬‬
‫המלצות‬
‫לגוף לראש ולנשמה‬
‫המוגבלים‬
‫בחלקו התחתון של נחל צפית שבצפון הנגב‪ .‬מסלול הטיול שבקניונו‬
‫הצר והפתלתל של נחל צפית תחתון‪ ,‬עובר בין קירות לבנים‪ ,‬דורש‬
‫ירידה במפלים בעזרת חבלים‪ ,‬יתדות וסולמות אשר מעוגנים לסלע‪.‬‬
‫המדבר הקסום‪ ,‬המעוק הצר‪ ,‬הקירות הזקופים‪ ,‬ואנחנו‪ .‬תוך כדי‬
‫עזרה הדדית מתקדמים בין מפליו של הנחל המתחתר מזרחה לכוון‬
‫בקע ים המלח‪ ,‬עוצרים לקפה יפה‪ ,‬או תה עם כוכב ריחני‪ ,‬גיטרה‪,‬‬
‫שירים‪ ,‬והרבה חברים‪.‬‬
‫המדבר הוא המקום בו מדבירין את הצאן‪ ,‬זה המקום בו נרקמו סיפורי‬
‫אהבה עתיקים‪ ,‬מי יודע מה יביא איתו המדבר? אולי עוד כוס קפה עם‬
‫חברים וחברות‪ ,‬ואולי ניפגש בעונת החתונות‪ .‬נחל צפית תחתון‪ ,‬טיול‬
‫מומלץ מאוד לחבר'ה שרוצים לטייל ולהכיר‪.‬‬
‫המסלול חד כיווני‪ ,‬ברמת קושי בינונית‪ .‬המסלול קצר ומאתגר במידה‪,‬‬
‫משך זמן המסלול כ‪ 3.5 -‬עד ‪ 4‬שעות‪ .‬לאתגריים שבינכם ניתן לטייל‬
‫בחלקו העליון של נחל צפית‪ ,‬מסלול ארוך יותר ומאתגר‪.‬‬
‫(ממליץ אופיר מלאכי)‬
‫אדמוני‬
‫אפי ‪09/1‬‬
‫‪0‬‬
‫טיול רווקים ורווקות‬
‫הן‬
‫פרץ כא‪07/‬‬
‫‪10‬‬
‫בראשית הייתה משמעות‬
‫ספר מרתק‪ ,‬המציג בשפה קולחת‪,‬‬
‫מעמיקה ומעניינת ‪ ,‬את אחד עשר‬
‫הפרקים הראשונים של התנ"ך‪ .‬הספר‬
‫עוסק בספר בראשית בראייה מודרנית‪,‬‬
‫תוך כדי מתן פרשנות ברוח המקרא‬
‫והתייחסות לנושאים רלוונטיים‪ ,‬כמו‬
‫מעמד האישה‪ ,‬משמעות החיים‪ ,‬שמעות‬
‫השבת ועוד‪ ,‬לצד כל לו הספר מציע‬
‫תובנות מרתקות לקורא החילוני ‪.‬‬
‫על אף שסיפורי התנ"ך מוכרים לכולנו‪,‬‬
‫למדתי מן הספר רבות ולא רק על‬
‫היהדות כי אם על תחומי חיים נוספים‪.‬‬
‫הקריאה אפשרה לי להרחיב נקודות‬
‫מבט ולחדש את חלקן ‪.‬‬
‫נהנתי מאד לקרוא וממש‬
‫לא רציתי שיגמר ‪ J‬קריאה‬
‫מהנה‬
‫(ממליצה ליאן‪-‬נגה שקד)‬
‫רי‬
‫ניב לנק‪18/‬‬
‫י ‪10‬‬
‫"ואין לי רגע דל או סקנדל או פסטיבל" זאת‬
‫הדרך הטובה ביותר לתאר את קומדיית‬
‫הפשע החדשה של בית לסין שהולכת להיות‬
‫הלהיט של החורף‪ .‬השילוב המושלם של‬
‫הכתיבה הגאונית של גור קורן הבימוי המבריק‬
‫של גלעד קמחי וצוות השחקנים שנותן הופעה‬
‫מעולה גרם לקהל בהצגת הבכורה לבכות‬
‫מרוב צחוק‪.‬‬
‫הסיפור הוא סיפורה של קבוצת תיאטרון‬
‫של אנשים בעלי מוגבלויות שאינה מצליחה‬
‫לגייס את הכסף הדרוש לצורך ייצוג המדינה‬
‫בפסטיבל תיאטרון לבעלי מוגבליות במקדוניה‪.‬‬
‫לעזרתה נחלצת משפחת פשע בעלת עסק‬
‫להברחת סמים שחייבת להבריח משלוח גדול‬
‫במיוחד למקדוניה‪.‬‬
‫השילוב בין הפושעים לשחקנים המיוחדים‬
‫מוביל לסיטואציות קומיות ומרגשות ‪ .‬גלעד‬
‫הצליח בבימוי לשלב בצורה מושלמת את‬
‫ההצגה בתוך הצגה‪ ,‬את הצדדים הקומיים‬
‫של עבודה עם אנשים עם מוגבליות ביחד עם‬
‫הצדדים הנוגעים ללב ‪ .‬לא היה רגע מיותר‬
‫בהצגה הזאת ‪ .‬אני יכולה‬
‫להמשיך בסופרלטיבים אבל‬
‫אני פשוט אגיד לכם רוצו‬
‫לראות היום‪( .‬המלצתה של‬
‫לילך מרום)‬
‫(ממליצה לילך מרום)‬
‫אילנה‬
‫‪10/10‬הלר מרי וימר ר‬
‫ח‬
‫ל‬
‫י‬
‫יוסף צדוק‬
‫‪/10 03/10‬א‪1‬הרון‪-‬עי מירי בן‪ -‬יוסף‬
‫‪03/10‬‬
‫‪ 0‬ני ‪10/10‬‬
‫ברוך פלדבאום‬
‫מרום לוינר‬
‫י‬
‫ה‬
‫ו‬
‫‪08/10‬‬
‫ד‬
‫י‬
‫ת‬
‫‪21/10‬‬
‫פ‬
‫ר‬
‫פ‬
‫י‬
‫מסיקה ‪ 03/10‬ס יעל חזן‬
‫ליא‬
‫רו‬
‫י‬
‫ו‬
‫ט‬
‫ל‬
‫ר‬
‫ר‬
‫ב‬
‫י‬
‫‪ /10‬פ ינשי ‪ /10‬נוביץ אסף‬
‫‪11/10‬‬
‫‪2‬‬
‫‪9‬‬
‫‪/‬‬
‫‪1‬‬
‫‪ 20‬ל‬
‫‪13‬‬
‫‪0‬‬
‫ליטל מוסק‬
‫קלר‬
‫עדה‬
‫‪05/10‬‬
‫‪12/10‬‬
‫אבירם קנ‪9‬די‪1‬וטי ר‪0‬אובן בי ד כהן‬
‫‪/10‬‬
‫‪ 10/1‬טון ור ‪ 23/10‬אבישי ברקוביץ‬
‫ה רמות‬
‫ד‬
‫‪15/10‬‬
‫ור ‪25/10‬‬
‫רוני לוי‬
‫ע‬
‫ד‬
‫י‬
‫‪24/10‬‬
‫‪0/10‬קי‪1‬דר‬
‫מיכל‬
‫א שזר‬
‫מור לוי‬
‫שרבט‬
‫ציפורה דלל‬
‫‪2‬‬
‫‪16/11‬‬
‫גי ‪0/10‬‬
‫‪10/10‬‬
‫‪19/10‬‬
‫ב קר‬
‫‪ 0‬ש‬
‫ל‬
‫רון פלוינסקי ‪ 25/1‬כרכר‬
‫נ‪0‬ה‪/1‬ג‪1‬ר‪1‬צ’קו‬
‫שוסטר‬
‫ה ‪17/10‬‬
‫ן‬
‫ו‬
‫‪5‬‬
‫ל‬
‫צ‬
‫פוא‬
‫י‬
‫א‬
‫‪/‬‬
‫ינן‬
‫ק‬
‫יס‬
‫ר‬
‫י‬
‫א‬
‫ר‬
‫‪1‬‬
‫י‬
‫‪0‬‬
‫‪1‬‬
‫ה‬
‫‪ /10‬ר‬
‫עופר‪5/10‬‬
‫‪12/10‬‬
‫ז‬
‫ה‬
‫‪ 27‬ב‬
‫נוי קינד‬
‫‪0‬א‪1‬רנון לוקר סיגל פיינגולד‬
‫עדי טוינה‬
‫‪19/10‬‬
‫‪31/10‬‬
‫אסף בן בסט ‪25/‬‬
‫‪18/10‬‬
‫‪10/10‬‬
‫ויקטוריה פלאנט‬
‫‪17/10‬‬
‫גבי דביר‬
‫ש‬
‫י‬
‫ון‬
‫ס‬
‫סמ‬
‫רמי‬
‫ק‬
‫ו‬
‫‪05/10‬‬
‫שני לסר אונגר‬
‫‪ /10‬צ‬
‫ר‬
‫נ‬
‫‪22/10‬‬
‫ק‬
‫ו‬
‫‪24/10‬‬
‫‪15‬‬
‫הבהרה‪ :‬ימי ההולדת נבחרים על פי שני קריטריונים בלבד ולמערכת מהמלא אין יד בבחירת השמות‪.‬‬
‫‪.1‬גברים‪/‬נשים ‪ .2‬ותיקי סדנא וצעירי סדנא‪ .‬אנו מביאים נגיעה קטנה בלבד מתוך כ‪ 300-‬ילדי יום הולדת לכל עיתון‪.‬‬
‫מטרתנו היא להרחיב את המדור בעזרת ברכות שלכם שתישלחנה אלינו ותפורסמנה בעיתון‪.‬‬
‫אנו מזמינים אתכם לשלוח ברכות בנות ‪ 5-50‬מילה ליקיריכם‪ .‬מזל טוב‬
‫מ‪.‬ל‪.‬א‬
‫כללי התנהלות‪/‬התנהגות בעמותת מ‪.‬ל‪.‬א‬
‫כללי אתיקה‬
‫‪ .1‬סודיות‬
‫”כל מה שנאמר בזמן הסדנה נשאר בסדנה“‪.‬‬
‫אין להזכיר חוויה‪ ,‬תרגיל‪ ,‬ארוע או כל פרט‬
‫אחר הקשורים למהלך האירועים בסדנה עצמה‪,‬‬
‫לסטודנט או אסיסטנט או כל אדם אחר‪,‬‬
‫למעט תאור חוויות אישיות (שאין בהן כדי לגלות פרטים בקשר לצד שלישי)‪.‬‬
‫‪ 45 .2‬יום‬
‫חל איסור ליצור קשר רומנטי או מיני למשך ‪ 45‬ימים מרגע סיום הסדנה‪,‬‬
‫עם אחד‪/‬ת ממשתתפי הסדנה‪ ,‬אלא אם קשר שכזה היה קיים בטרם תחילת הסדנה‪.‬‬
‫הכלל מתייחס ליחסי אסיסטנטים‪-‬סטודנטים וסטודנטים‪-‬סטודנטים‪,‬‬
‫אך מומלץ לאמצו גם ליחסים בין אסיסטנטים אשר לא הכירו לפני הסדנה‪.‬‬
‫‪ .3‬סמים ואלכוהול‬
‫סוף שבוע נקי מאלכוהול וסמים ‪-‬במהלך סוף השבוע‪,‬‬
‫מתחילת הסדנה ועד לסיומה‪ ,‬חל איסור מוחלט לצרוך אלכוהול‬
‫ולהשתמש בסמים (למעט תרופות במרשם רופא)‪.‬‬
‫‪ .4‬החדר‬
‫הכניסה לחדר הסדנה מרגע תחילתה ועד תחילת מסיבת‬
‫הסיום מותרת למשתתפי הסדנה בלבד‪.‬‬
‫‪ .5‬ביקורים במהלך הסדנה‬
‫יש לכבד את פרטיות המשתתפים בסדנה ולפיכך אין להגיע לביקורים במהלך הסדנה‪.‬‬
‫כולם כללי התנהלות‪/‬התנהגות בעמותת מ‪.‬ל‪.‬א מוזמנים למסיבת הסיום‪.‬‬
‫‪ .6‬תכנים ומיידע‬
‫חל איסור על כתיבה‪ ,‬צילום או העתקה של תכנים‬
‫ומידע הנחשפים במהלך הסדנה‪ ,‬הן של ובקשר למנחים והן‬
‫של ובקשר למשתתפי הסדנה האחרים ‪ -‬סטודנטים ואסיסטנטים‪.‬‬
‫כלל זה אוסר באופן מוחלט צילום בחדר הסדנה עד לטקס הסיום בשבת בערב‪.‬‬
‫כתיבה במהלך הסדנה מותרת רק כחלק מתרגיל או במסגרת של כתיבה‬
‫על הלוח לפי בקשת המנחים או המלווה מטעם הוועד‪.‬‬
‫‪ .7‬שימוש במאגרי המידע‬
‫חל איסור מוחלט להשתמש ו‪/‬או ‪ -‬להעביר לגורם אחר את מאגרי המידע‬
‫של העמותה לצרכים מסחריים ו‪/‬או פרסומיים וכן לעשות בהם שימוש הנוגד‬
‫את ערכי ונהלי העמותה‪.‬‬
‫מאגרי המידע כוללים את שמות חברי הקהילה‪ ,‬טלפונים‪ ,‬כתובות מגורים‪,‬‬
‫כתובות דואר אלקטרוני וכל מידע אישי אחר‪.‬‬
‫‪ .8‬חיבוקים‬
‫חיבוקים יעשו רק בהסכמה הדדית ובאופן המכבד את המחבק ואת המחובק‪.‬‬
‫‪ .9‬כלי נשק‬
‫חל איסור מוחלט להכניס כלי נשק מסוג כלשהוא לחדר הסדנה‪.‬‬
‫‪ .10‬חובת השתתפות‬
‫חובת השתתפות האסיסטנטים בסדנה מתחילה בערב ההכנה לאסיסטנטים‬
‫ביום רביעי ונמשכת עד לסיום הסדנה ביום שבת בערב‪ ,‬לאחר טקס הסיום‪.‬‬
‫כמו‪-‬כן חלה חובת השתתפות בפגישת המשוב‪ ,‬כחלק בלתי‪ -‬נפרד מהסדנה‪.‬‬
‫היעדרות מחלק כלשהו בפעילות תיעשה אך ורק בתיאום מראש‪,‬‬
‫לפני ערב ההכנה ביום רביעי‪ ,‬ותאושר על‪-‬ידי מלווה הסדנאות מטעם הוועד בלבד‪.‬‬
‫היעדרות ללא אישור מלווה‪ ,‬תיחשב כהיעדרות שלא תואמה ולא אושרה‪.‬‬
‫כבוד הדדי‪,‬פתיחות‪,‬סודיות ואמון‬
‫הם מאבני היסוד של עמותת מ‪.‬ל‪.‬א‬
‫סדנאות ואירועים‬
‫תאריך‬
‫פעילות‬
‫‪27/11/2014‬‬
‫‪17:30 - 22:30‬‬
‫‪4-6/12/14‬‬
‫סדנת רכזים‬
‫‪11-13/12/14‬‬
‫‪1-3/1/15‬‬
‫סדנת ‪imc‬‬
‫‪210‬‬
‫סדנת ‪imc‬‬
‫‪211‬‬
‫סדנת ‪imc‬‬
‫‪212‬‬
‫מנחים‬
‫רכזים‬
‫מיקום‪ /‬הערות‬
‫בית ברל כפר סבא‬
‫דאג ברייטבארט‬
‫בניטה רפאלי‬
‫יהלי גינצבורג‬
‫דאג ברייטבארט‬
‫נועה יובל‬
‫היליק ניסני‬
‫‪ ‬יפעת דננברג ‪052-2585291‬‬
‫גיל גורן ‪050-4933440‬‬
‫בית ברל‪-‬כפר סבא‬
‫כרמית גרופר ‪054-6628644‬‬
‫מיכל רוזן ‪0526313141‬‬
‫בית ברל‪-‬כפר סבא‬
‫ויקי לוי משל ‪052-8339433‬‬
‫ליאן נוגה שקד ‪054-4334272‬‬
‫בית ברל‪-‬כפר סבא‬
‫אימייל‬
[email protected]
[email protected]
[email protected]
‫טלפון נייד‬
‫שם ותפקיד‬
[email protected] - ‫ועדת ביקורת‬
054-9231723
‫חנן חדד‬
054-3199934
‫נגה רוזן‬
054-5625134
‫סנדי הולנדר פאר‬
[email protected]
[email protected] ‫ העמותה‬- ‫צוות ניהול אתר‬
052-8587774
‫מורן מרגלית‬
[email protected]
[email protected]
[email protected]
[email protected]
050-4933440
052-2585291
‫צוות נוער‬
‫גיל גורן מלווה מטעם הוועד‬
‫יפעת דננברג רכזת‬
[email protected] - )CRM( ‫צוות מנל‬
050-7775620
‫עמי רוזן – ראש צוות‬
054-4820191
‫אילנה הלר‬
[email protected] - ‫צוות עיתון העמותה מהמלא‬
054-6640792
[email protected]
‫ עורכת‬ ‫רוית גוטמן‬
054-7850135
[email protected]
‫גל גוטמן עורך‬
054-9797901
[email protected]
‫ועריכה גרפית‬ ‫איתן מור עיצוב‬
‫אומץ הוא כוח‬
‫להרפות מן המוכר‬
‫א‬.‫ל‬.‫מ‬
‫בעלי תפקידים‬
‫אימייל‬
[email protected]
[email protected]
[email protected]
[email protected]
[email protected]
[email protected]
[email protected]
‫טלפון נייד‬
‫שם ותפקיד‬
[email protected] - ‫ועד העמותה‬
052-5475555
‫– יו"ר‬ ‫דוד וליאנו‬
054-9797901
‫איתן מור‬
050-4933440
‫גיל גורן‬
052-3783273
‫אורלי סיאק‬
050-3366350
‫ענת לוי‬
052-6008146
‫רוחמה אילוז‬
054-7790008
‫שרי לוי‬
[email protected] - ‫ועדת אתיקה‬
[email protected]
[email protected]
[email protected]
[email protected]
[email protected]
[email protected]
054-6195575
0546-628644
0544-627011
‫נתי אברהם‬
‫כרמית גרופר‬
‫דיואן‬-‫נועה רינצלר‬
[email protected] - ‫ועדת בחירות‬
054-9984430
‫אודי איילון‬
054-7624428
‫אייל בן דוד‬
054-6997750
‫אלמוג‬- ‫נדב קולמן‬