1. No category

‫נכתב ע"י תלמידי הישיבה‬
‫‪www.ybm.org.il‬‬
‫רמב"ם הלכות כלים פרק ב‬
‫צוריאל חלמיש‬
‫הלכה א‬
‫העושה כלי קבול מכל מקום ‪ -‬הרי זה מקבל טומאה בכל שהוא מן התורה‪ ,‬ואין לכלי קבול‬
‫שעור‪ ,‬והוא שיעשה דבר שלקימה‪ ,‬שאפשר שיעמוד‪.‬‬
‫כיצד? העושה כיס מן העור המצה שלא נתעבד כלל‪ ,‬או מן הניר‪ ,‬אף על פי שהניר אינו‬
‫מקבל טומאה‪ ,‬או מקלפת הרמון והאגוז והאלון‪ ,1‬אפלו חקקום התינוקות למוד בהן את‬
‫העפר או שהתקינום לכף מאזנים ‪ -‬הרי אלו מקבלין טומאה; שתינוק חרש שוטה וקטן‪- 2‬‬
‫יש להן מעשה‪ ,‬אף על פי שאין להן מחשבה‪.‬‬
‫אבל העושה כלים מן הלפת והאתרוג והדלעת היבשים שחקקום למוד בהם וכל כיוצא‬
‫בהם ‪ -‬הרי הם טהורין‪ ,‬לפי שאי אפשר שיעמדו אלא זמן מועט‪.‬‬
‫אמרו חכמים במשנה (כלים יז‪ ,‬טו)‪" :‬העושה כלי קבול מכל מקום ‪ -‬טמא‪ .‬העושה משכב ומושב מכל‬
‫מקום ‪ -‬טמא‪ .‬העושה כיס מעור המצה‪ ,‬מן הנייר ‪ -‬טמא‪ .‬הרימון האלון והאגוז שחקקום התינוקות‬
‫למוד בהם את העפר‪ ,‬או שהתקינום לכף מאזנים ‪ -‬טמא‪ ,‬שיש להם מעשה ואין להם מחשבה"‪ .‬וכתב‬
‫הרמב"ם בפירוש המשנה‪" :‬כיון שאמר העושה כלי קבול מכל מקום טמא‪ ,‬באר את זה בדוגמאות‪,‬‬
‫והוא העושה כיס מעור מצה שלא נמלח ולא עובד‪ ,‬או מן הנייר‪ ,‬או העושה כלי קבול מקלפת רמון או‬
‫אלון או אגוז‪ .‬ודרך הנערים הקטנים ל עשות כעין מאזנים שכפותיו מקלפי האגוז והאלון ודומיהן‪ ,‬וכל‬
‫זמן שעשה הקטן כלי קבול הרי זה מקבל טומאה‪ ,‬כי יש להם מעשה‪ .‬וענין אין להם מחשבה‪ ,‬לפי שאין‬
‫השפעה למחשבתם כמו שיש השפעה למעשיהם‪ ,‬כגון שחשב הקטן לעשות את הקלפה הזו כלי בלי‬
‫שיעשה כלום‪ ,‬אינה מתטמאת הואיל ואין להם מחשבה"‪ .‬וראה להלן (ח‪ ,‬יא)‪ .‬ובמקום אחר (שם כז‪ ,‬א)‬
‫כתב‪" :‬כל מקבל לא נתנו בו שעור‪ ,‬אלא כיון שהוא מקבל ‪ -‬מתטמא‪ ,‬ואפילו היה מקבל שעור שומשום‬
‫כמו שנתבאר בשבעה עשר (משנה יז; עיי"ש בפיהמ"ש) באמרו 'בית קבול שמן ובית קבול שעוה'‪ ,‬ולא‬
‫באר שעור‪ ,‬וכן 'צרור מרגלית'‪ ,‬ולא נתן שעור‪ ,‬אלא בכל שהוא"‪.‬‬
‫עוד אמרו חכמים בתוספתא (כלים‪ ,‬בבא מציעא‪ ,‬ז‪ ,‬ז)‪" :‬העושה כלים מדבר שהוא של מעמד ‪ -‬טמא‪.‬‬
‫מדבר שאינו של מעמד ‪ -‬טהור‪ .‬הלפת ואתרוג ודלעת יבישה שחקקום תינוקות למוד בהן את העפר‪,‬‬
‫או שהתקינן לכף מאזניים ‪ -‬טהורין‪ .‬הרמון והאלון והאגוזין שחקקום תינוקת למוד בהן את העפר‪ ,‬או‬
‫שהתקינן לכף מאזנים ‪ -‬טמאות"‪ ,‬והרמב"ם הוסיף את הטעמים לדינים אלו‪.‬‬
‫‪ 1‬עניין זה‪ ,‬שפירות אינם חשובים כלי‪ ,‬העלו הפוסקים לעניין הדלקת נרות חנוכה‪ .‬ראה למשל שו"ת עטרת פז‬
‫(ח"א‪ ,‬כרך ב‪ ,‬יו"ד ז) שלפי הדעה המצריכה כלי לנר חנוכה‪ ,‬אין להדליק נרות חנוכה בתוך פירות או ירקות‪.‬‬
‫‪ 2‬כתב במעשה רוקח‪" :‬השגרת לישן הוא‪ ,‬דהיינו תינוק היינו קטן! ופי"ד דטומאת אוכלין הל' ב כתב שיש להן‬
‫מעשה דין תורה‪ ,‬ובמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו מועיל מדבריהם ‪ -‬והיינו להחמיר‪ ,‬אבל לא להקל"‪ ,‬דהיינו שרק‬
‫בעשיית כלים אנו מחמירים כדין תורה שיש לתינוקות מעשה‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪ ‬כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה ‪ -‬מעלה אדומים‬
‫נכתב ע"י תלמידי הישיבה‬
‫הלכה ב‬
‫קנה מאזנים והמוחק שיש בהן בית קבול מתכת‪ ,‬והאסל שיש בו בית קבול מעות‪ ,‬וקנה‬
‫שלעני שיש בו בית קבול מים‪ ,‬ומקל שיש בו בית קבול מזוזה‪ 3‬או מקום מרגלית‪ ,‬ומשחזת‬
‫שלעץ שיש בה בית קבול שמן‪ ,‬ולוח פנקס שיש בו בית קבול שעוה ‪ -‬כל אלו וכיוצא בהן‪,‬‬
‫אף על פי שפשוטי כלי עץ הן‪ ,‬הואיל ויש בהן בית קבול כל שהוא‪ ,‬מקבלין טומאה דין‬
‫תורה‪.‬‬
‫ואין טמא מן התורה אלא בית הקבול לבדו שיש בהן‪ ,‬והמשמש את בית הקבול משאר‬
‫הכלי שבית הקבול צריך לו; אבל היתר על הצורך משאר הכלי הפשוט ‪ -‬טהור מן התורה‬
‫וטמא מדבריהם‪ ,‬כמו שבארנו‪.4‬‬
‫אמרו חכמים במשנה (כלים יז‪ ,‬טז‪-‬יז) ‪" :‬קנה מאזנים והמחוק שיש בהן בית קבול מתכות‪ ,‬והאסל שיש‬
‫בו בית קבול מעות‪ ,‬וקנה של עני שיש בו בית קבול מים‪ ,‬ומקל שיש בו בית קבול מזוזה ומרגליות ‪-‬‬
‫הרי אלו טמאין‪ .‬ועל כולן אמר רבי יוחנן בן זכאי‪ :‬אוי לי אם אומר‪ ,‬אוי לי אם לא אומר‪ ...‬משחזת שיש‬
‫בה בית קבול שמן ‪ -‬טמאה; ושאין בה ‪ -‬טהורה‪ .‬פנקס שיש בו בית קבול שעוה ‪ -‬טמאה; ושאין בה ‪-‬‬
‫טהורה"‪ .‬וכתב הרמב"ם בפירוש המשניות הללו‪" :‬המרמים את בני אדם עושין קנה המאזנים חלול‪,‬‬
‫ומתכת בתוך אותו החלל כדי שיכבד אותו הצד של המאזנים‪ ,‬ולוקח בצד הקל ונותן הצד שיש בו‬
‫המתכת‪ .‬ומחוק ‪ ,‬הוא קרש שמוחקין בו פי המדה‪ ,‬כדי שירד העודף‪ .‬ומרמה הרמאי‪ ,‬ועושה באמצע‬
‫אותו הקרש מתכת‪ ,‬כדי שיהא לו כובד וישקע במדה מחמת כבדו ויוריד ממנה הרבה‪ .‬ואסל‪ ,‬קורה‪,‬‬
‫נותנין אותה על הכתפים ותולין בה דברים הנמכרים‪ .‬ואפשר שירמה הסרסור ויעשה בשוליה בית‬
‫קבול מעות כדי שיניח שם מה שיגנוב מדמי הסחורה‪ ,‬ולא ירגישו בו‪ .‬וקנה של עני‪ ,‬עושה אותו חלול‪,‬‬
‫ונותן בתוכו מים ששותה ממנו‪ ,‬ומראה לבני אדם שהוא מתענה כדי שירחמו עליו‪ .‬וכן עושין בקצה‬
‫המקל בית קבול מרגלית כדי להעלימה מן המכס וכיוצא בו‪ .‬הרי כל אלו‪ ,‬אף על פי שהן פשוטי כלי עץ‬
‫שאינם מקבלין טומאה מדאוריתא כפי הכללים שקדמו‪ ,‬כיון שנעשה בהן בית קבול מכל מקום ‪ -‬הרי‬
‫אלו טמאים‪ .‬אמר רבן יוחנן בן זכאי אוי לי אם אומר‪ ,‬דברים אלו שאז ילמדו מהם התחבולות‬
‫והמרמות; ואוי אם לא אומר ‪ ,‬שאז יחשבו אותן הרמאין שאין אנו יודעין תחבולותיהם‪ .‬וכבר אמרו‬
‫ְש ִּרים ַּד ְרכֵי ה' וכו' (הושע יד‪ ,‬י)‪ .‬ואין שום חולק‬
‫בתלמוד (בבא בתרא פט‪ ,‬ב) שהוא אמרם‪ ,‬ואמר כִּ י י ָׁ‬
‫שהן מתטמאין‪ ,‬אלא שרבי יוחנן התאפק מלדבר בהן זמן מסויים‪ ,‬מן הטעם שהזכרנו‪ ...‬ומשחזת‪ ,‬הוא‬
‫שמשחיזין בו‪ .‬ואין כוונתו כאן למשחזת של אבן‪ ,‬לפי שאין כלי אבנים מתטמאין כלל‪ ,‬ואף גם לא‬
‫משחזת של ברזל‪ ,‬לפי שכלי מתכות פשוטיהן טמאין ואין צורך להתנות בהן בית קבול‪ .‬ודבריו כאן הם‬
‫בחתיכת עץ שמחליקין עליו את הסכין ומישרין חודו‪ ,‬כדרך שמחליקין הספרין את התער בעור‪ ,‬ולפיכך‬
‫אם היה בה בית קבול ‪ -‬טמאה‪ ,‬כפי הכללים שקדמו‪ .‬ובתלמוד אמרו (שבת קנו‪ ,‬א) 'כתוב אפינקסיה‬
‫דרבי פלוני'‪ ,‬כלומר ספר שרושם בו‪ .‬ועושין על הפינקס הכתוב שני לוחות שכורכים אותו כעין תיבה‪.‬‬
‫ואם היה באחד מאותם הלוחות גומה שנותנין בה את הדונג‪ ,‬כדי שיהא מצוי בשעת הכתיבה לחתום‬
‫בו את המכתבים‪ ,‬הרי נעשה כלי קבול‪ .‬ושעוה ‪ ,‬שם הדונג‪ ...‬הנה נתבאר לך שכלי קבול אין לו שעור‪,‬‬
‫אלא משיהא מקבל איזה שעור שיהיה‪ ,‬הרי זה נקרא כלי קבול"‪.‬‬
‫‪ 3‬ראה להלן הלכה ה ובביאורנו שם‪.‬‬
‫‪ 4‬בציון מקור זה נתחבטו הפרשנים‪ .‬הרב קאפח ציין להלכות טומאת אוכלין (ה)‪ ,‬ואמנם שם עוסק הרמב"ם רק‬
‫בידות האוכלין‪ .‬בקרית מלך ציין ללעיל (א‪ ,‬י)‪ ,‬ואמנם שם כתב הרמב"ם רק שמקבלי כלי עץ עור ועצם מקבלים‬
‫טומאה מדברי תורה‪ ,‬ופשוטיהם מדברי סופרים‪ .‬וכתב בחזון נחום שאולי צ"ל כמו שיתבאר‪ ,‬וכוונת הרמב"ם להלן‬
‫(כ‪ ,‬יב)‪ ,‬כשעוסק בשיעוריהם המדויקים של ידות הכלים‪ ,‬וכותב‪" :‬וכל היתר על זה ‪ -‬אם רצה בקיומו‪ ,‬טמא"‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪‬כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה ‪ -‬מעלה אדומים‬
‫נכתב ע"י תלמידי הישיבה‬
‫עוד אמרו חכמים בתוספתא (כלים‪ ,‬בבא מציעא‪ ,‬ז‪ ,‬ט‪-‬י)‪" :‬קני מאזניים והמחוק שיש בהן בית קבול‪,‬‬
‫מתכות והאוסל שיש בית קבול‪ ,‬מעות וקנה של עני שיש בו בית קבול מים‪ ,‬ומקל שיש בה בית קבול‬
‫מזוזה ומרגליות ‪ -‬כולו אינו טמא אלא המשמש את הצורך‪ ...‬משחזת שיש בה בית קבול‪ ,‬שמן ופנקס‬
‫שיש בה בית קבול שעוה ‪ -‬כולן אין טמא אלא המשמש את הצורך"‪.‬‬
‫הלכה ג‬
‫בית קבול העשוי למלאתו ‪ -‬אינו בית קבול‪ .‬כיצד? בקעת שלעץ שחוקקין בה בית קבול‬
‫ותוקעין בו הסדן שלברזל‪ :‬אם שלנפחים היא ‪ -‬אינה מקבלת טומאה; שאף על פי שיש בה‬
‫בית קבול‪ ,‬לא נעשה אלא למלאתו‪ ,‬וכן כל כיוצא בזה‪.‬‬
‫ואם היתה שלצורפין ‪ -‬הרי זו מקבלת טומאה‪ ,‬מפני שהן מגביהין את הברזל בכל עת‬
‫ומקבצין את שפית הזהב והכסף המתקבצת שם תחת הסדן‪ ,‬והרי נעשה לקבלה‪ .‬וכן כל‬
‫כיוצא בזה‪.‬‬
‫אמרו חכמים במשנה (כלים יז‪ ,‬יז)‪" :‬תחתית הצורפים ‪ -‬טמאה; ושל נפחין ‪ -‬טהורה"‪ .‬וכתב הרמב"ם‬
‫בפירוש המשנה‪" :‬חתיכת קורת העץ שקובעין בה את הסדן‪ ,‬והיא שאנו קוראין אותה במערב "זברה‬
‫אלחדיד"‪ ,‬היא אשר נקראת תחתית‪ .‬אמר‪ ,‬שהעץ הזה אשר בו הסדן של צורף מקבל טומאה‪ ,‬מפני‬
‫שהוא ממקבלי כלי עץ‪ .‬לפי שדרכם להוציא את הברזל ממנו‪ ,‬ולוקחין מה שנתאסף שם משחיקת‬
‫הזהב והכסף‪ ,‬והרי נעשת אותה הגומה שבעץ לקבלה‪ .‬והעץ שבו סדן הנפחין טהור‪ ,‬לפי שלא נעשה‬
‫לקבלה‪ .‬ודע שאינו מתטמא‪ ,‬ואפילו מדרבנן‪ ,‬לפי שכל מה שמתטמא מדרבנן הם פשוטי כלי עץ‪,‬‬
‫וקורות הללו שרוקעין עליהן הנפחים אין עליהן תורת כלי‪ ,‬זולתי בזמן שסדן הברזל קבוע בהן‪ ,‬הרי‬
‫הכל מתטמא‪ ,‬כפי הכלל שקדם בפרק השלשה עשר (משנה ו) באמרם 'עץ המשמש את המתכת ‪-‬‬
‫טמא'"‪ .5‬בביאור העניין כתב הרב קאפח בפירושו למשנה תורה (על אתר)‪" :‬סדן של נפחין דרכו‬
‫להיות מהודק בחוזק בעץ‪ ,‬כדי שלא ינוע בתוקף הלימת הפעם בעת ריקוע הברזל‪ .‬מה שאין כן של‬
‫צורף שאינו צריך להיות מהודק"‪.‬‬
‫על לשון הרמב"ם "ותוקעין בו הסדן" כתב הראב"ד‪" :‬לשון המשנה 'תחתית הצורפים ‪ -‬טמאה; ושל‬
‫נפחים ‪ -‬טהורה"‪ .‬וכתב על כך הכס"מ‪" :‬ואם כוונתו לומר ששינה לשון המשנה ‪ -‬זה שינוי לטובה הוא‪,‬‬
‫כי ביאר דבריה"‪ .‬עוד כתב הראב"ד על לשון הרמב"ם "ואם היתה של צורפים"‪" :‬תוספתא (כלים‪ ,‬בבא‬
‫מציעא‪ ,‬ז‪ ,‬י)‪' :‬מפני מה תחתית של צורפים ושל זהבים טמאה? מפני שמכניס לתוכה גרוטאות‪ .‬ושל‬
‫נפחים ‪ -‬טהורה; ואם התקינה להכניס לתוכה גרוטאות ‪ -‬טמאה"‪ .‬וכתב על כך הכס"מ‪" :‬משיג על‬
‫רבינו‪ ,‬למה השמיט סוף לשון התוספתא? ויש לומר דממילא משמע‪ ,‬דזיל בתר טעמא"‪ ,‬דהיינו‬
‫שהרמב"ם כתב את העיקרון שהכו ל תלוי אם נעשה בית הקיבול לקבלה או לא‪ .‬אמנם במעשה רקח‬
‫הסביר את ההשגה‪" :‬דתחתית הוא שם כלי‪ ,‬ועל שם שמשימין אותו תחתיהם נקרא תחתית‪ ,‬וזו‬
‫נראית כוונת הראב"ד ז"ל‪ ,‬דהוא ליה לרבינו לאשמועינן רבותא‪ ,‬דאף אם הוא כלי‪ ,‬כיון שאינו עשוי‬
‫למלאת ‪ -‬טהור"‪ .‬אמנם‪ ,‬כפי שראינו וכפי שמציע המעשה רקח (וראה דבריו להלן ד‪ ,‬ג)‪ ,‬הרי הרמב"ם‬
‫מפרש בפירוש המשנה ש'תחתית' אינה כלי‪" :‬קורת עץ שקובעין בה את הסדן‪ ...‬אין עליהן תורת‬
‫כלי"‪.6‬‬
‫‪ 5‬ראה להלן (ד‪ ,‬ה)‪.‬‬
‫‪ 6‬כתב הרמב"ם בהלכות שופר סוכה ולולב (ה‪ ,‬ה)‪" :‬סיככה בחצים ‪ -‬בזכרים כשרה‪ ,‬בנקבות ‪ -‬פסולה‪ .‬אף על פי‬
‫שהוא עשוי להתמלאות בברזל ‪ -‬בית קבול הוא‪ ,‬ומקבל טומאה ככל כלי קבול"‪ .‬וכתב כאן בבני דוד‪" :‬קשה‪,‬‬
‫‪3‬‬
‫‪‬כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה ‪ -‬מעלה אדומים‬
‫נכתב ע"י תלמידי הישיבה‬
‫הלכה ד‬
‫הכף החקוק שתחת רגלי המטות והמגדלות וכיוצא בהן ‪ -‬אף על פי שהוא מקבל‪ ,‬טהור‪,‬‬
‫ואין בו משום כלי קבול‪ ,‬לפי שאינו עשוי לקבלה אלא לסמוך בו בלבד‪.‬‬
‫אמרו חכמים בתוספתא (כלים‪ ,‬בבא מציעא‪ ,‬ח‪ ,‬ג)‪" :‬חמור שתחת המלבן‪ ,‬והספילין שתחת הרגלים ‪-‬‬
‫טהורים; כפותין שתחת הרגלים‪ ,‬אף על פי שחקוקות ומקבלין ‪ -‬טהורין‪ ,‬ואין בהן משום קבול"‪ .‬עיקרון‬
‫הדין שלפנינו הוא שאין להביט רק על צורת הכלי‪ ,‬דהיינו שהוא מקבל‪ ,‬אלא על עילת עשייתו‪ ,‬ובמקרה‬
‫שלנו הכלי נעשה "לסמוך בו בלבד"‪.‬‬
‫שפופרת הקש ‪ -‬מקבלת טומאה ככל כלי עץ שמקבלין‪ ,‬אפלו אינה יכולה לקבל אלא טפה‬
‫אחת‪ .‬ושפופרת הקנה שחתכה לקבלה ‪ -‬אינה מקבלת טומאה‪ ,‬עד שיוציא את כל הפרי‬
‫הלבן שבתוכה; ואם לא נחתכה לקבלה ‪ -‬הרי היא מפשוטי כלי עץ‪ .‬אבל שפופרת‬
‫שלפקועות וכיוצא בהן ‪ -‬אינם כלים‪ ,‬אלא כאוכלין הן חשובין‪.‬‬
‫אמרו חכמים במשנה (כלים יז‪ ,‬יז) ‪" :‬מחצלת הקש ושפופרת הקש‪ ,‬רבי עקיבא מטמא‪ ,‬ורבי יוחנן בן‬
‫נורי מטהר‪ .‬רבי שמעון אומר‪ :‬אף של פקועות כיוצא בהן‪ .‬מחצלת קנים ושל חלף ‪ -‬טהורה; שפופרת‬
‫הקנה שחתכה לקבלה ‪ -‬טהורה‪ ,‬עד שיוציא את כל הככי"‪ .‬וכתב הרמב"ם בפירוש המשנה‪" :‬ושפופרת‬
‫הקש ‪ ,‬קנוקנות התבן‪ .‬גם הם כלי קבול‪ ,‬ואף על פי שהם קטנים‪ .‬הנה נתבאר לך שכלי קבול אין לו‬
‫שעור‪ ,‬אלא משיהא מקבל איזה שעור שיהיה הרי זה נקרא כלי קבול‪ .‬ופקועות‪ ,‬צמח שגם לו יש קנים‬
‫חלולין‪' ,‬פַּ ֻּקעֹ ת ָׁש ֶדה' (מלכים ב‪ ,‬ד‪ ,‬לט)‪ .‬ושל חלף‪ ,‬שטיח של חלף‪ .‬וכל הככי‪ ,‬כל מה שבתוכן מאותן‬
‫הקשקשים הלבנים המצוים בתוך הקנים‪ .‬אם חתכן ליתן בהן כוחל וכיוצא בו‪ ,‬והוציא כל מה שבתוכן‪,‬‬
‫נעשו מכלל כלי עץ המקבלין ומתטמאין ומתטהרין במקוה‪ .‬ודע שהקנה בכללותו‪ ,‬לפני שיעשה בו דבר‬
‫מכל אלו‪ ,‬א ינו מתטמא ואפילו מדרבנן מפני שאינו כלי‪ ...‬והלכה כרבי עקיבה"‪.‬‬
‫יש לציין שניתן היה להבין את דברי רבי שמעון "אף של פקועות כיוצא בהן" בכמה אופנים‪ .‬אפשרות‬
‫אחת היא שמחלוקת רבי עקיבא ורבי יוחנן קיימת אף בכלי פקועות (ראה תפארת ישראל); אפשרות‬
‫שנייה – דברי רבי שמעון צמודים לדברי רבי יוחנן מפני שהוא משווה לטהרה את כלי הפקועות לכלי‬
‫הקש‪ .‬קשה יהיה לומר כאפשרות הראשונה כיוון שהרמב"ם פוסק כרבי עקיבא‪ ,‬ולפי הסבר זה דעת‬
‫דבהלכות סוכה (ה‪ ,‬ה) כתב דחצים שיש להן מקום הנחת הברזל בתוכם‪ ,‬שאין מסככים בהם‪ - .‬ואמאי? הרי עשוי‬
‫להמלאת! מהרר"י רוזאניש נר"ו‪ .‬ואפשר לחלק‪ ,‬דחץ עצמו הוא כלי‪ ,‬מה שאין כן שם (‪-‬כאן)‪ ,‬שהוא עץ סתם"‪.‬‬
‫דהיינו שחיצים נקבות‪ ,‬אף על פי שהינם מתמלאים‪ ,‬בעיקרם הם כלי‪ .‬לעומת זאת הרמב"ם הרי מגדיר לפנינו‬
‫שמכיוון שתחתית זו נעשתה על מנת למלאותה‪ ,‬הרי היא אינה כלי‪ ,‬ועל כן אף אם היא מקבלת עדיין אינה חשובה‬
‫כלי‪.‬‬
‫אמנם ביד פשוטה (שופר סוכה ולולב שם) כתב לדייק בלשון הרמב"ם המדגיש 'בית קיבול הוא'‪ ,‬דהיינו ששונה דין‬
‫חיצים מכל שאר כלי קיבול‪" :‬שכיון שעכשיו מסכך בהם‪ ,‬הרי אין לך הוכחה גדולה מזו שיש בדעתו להשתמש‬
‫בחיצים הללו שימושים אחרים עד שיהא לו צורך לתקנם לחיצים"‪ ,‬לעומת שאר כלים שבית קיבול שלהם הוא חלק‬
‫מהותי בהם‪.‬‬
‫יש לציין לר"ש (כלים כו‪ ,‬ב) ועוד ראשונים החולקים על העיקרון שלפנינו‪ .‬יסוד דבריהם ממסקנת הגמרא (סוכה‬
‫יב‪ ,‬ב) "מהו דתימא בית קיבול העשוי למלאות לא שמיה בית קיבול? קא משמע לן"‪ ,‬ונמצא בפשטות שבית קיבול‬
‫העשוי למלאת "שמיה בית קיבול"‪ .‬ומחלוקת עקרונית זו תחזור לפנינו בעוד כמה מקומות‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫‪‬כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה ‪ -‬מעלה אדומים‬
‫נכתב ע"י תלמידי הישיבה‬
‫רבי עקיבא לטמא אף כלי פקועות‪ .‬אמנם אפשר לומר שהרמב"ם אינו פוסק את השוואת המחלוקת‬
‫של רבי שמעון‪ ,‬ולכן אין לנו כל סיבה לטמא כלי פקועות‪.7‬‬
‫הלכה ה‬
‫שפופרת שחתכה‪ ,‬ונתן בה את המזוזה‪ ,‬ואחר כך נתנה בכותל ‪ -‬אפלו נתנה שלא כדרך‬
‫קבלתה‪ ,‬מקבלת טומאה‪ .‬קבעה בכותל‪ :‬אם קבעה כדרך קבלתה ‪ -‬טמאה; שלא כדרך‬
‫קבלתה ‪ -‬טהורה‪.‬‬
‫נתן את השפופרת בכותל‪ ,‬ואחר כך נתן בה את המזוזה‪ :‬אם היתה כדרך קבלתה ‪ -‬הרי זו‬
‫מקבלת טומאה; ושלא כדרך קבלתה ‪ -‬טהורה‪ .‬קבעה בכותל ‪ -‬אפלו כדרך קבלתה‪ ,‬טהורה‪.‬‬
‫אמרו חכמים בתוספתא (כלים‪ ,‬בבא מציעא‪ ,‬ז‪ ,‬ח; כגרסת תוספות מנחות לג‪ ,‬א‪ ,‬ד"ה הא)‪" :‬שפופרת‬
‫שחתכה‪ ,‬ונתן בה את המזוזה‪ ,‬ואחר כך נתנה בכותל ‪ -‬אף על פי שלא כדרך קבלתה‪ ,‬טמאה‪ .‬נתנה‬
‫בכותל‪ ,‬ואחר כך נתן בה את המזוזה כדרך קבלתה ‪ -‬טמאה; שלא כדרך קבלתה ‪ -‬טהורה; קבעה‬
‫אפילו כדרך קבלתה ‪ -‬טהורה"‪ .‬אמנם כתב הכס"מ על תוספתא זו‪" :‬שיש בה חסרון‪ ,‬וגם היא כתובה‬
‫בשיבוש"‪ ,‬ואנו גרסנו כגרסת תוספות הנ"ל‪ .‬יש לציין שב'תוספת ראשונים' להר"ש ליברמן בירר את‬
‫הנוסחים השונים ועמד על כך שיש לשחזר את הנוסח המלא של התוספתא מתוך דברי הרמב"ם כאן‬
‫דווקא‪.‬‬
‫על דברי הרמב"ם "שפופרת שחתכה ונתן בה את המזוזה‪ ...‬מקבלת טומאה" כתב הראב"ד‪" :‬קשיא לי‬
‫מה ששנינו בכלים פט"ז (משנה ז) 'בית הנגר‪ ,‬בית המנעול‪ ,‬בית המזוזה‪ ...‬הרי אלו טהורין'! ואולי‬
‫כשאין להם קיבול קאמר‪ ,‬אבל שפופרת יש לה בית קיבול‪ .‬ובכלי קיבול לא חילקו זה החילוק האמור‬
‫באותה משנה‪ .‬וכן כתבתי בפירוש תורת כהנים"‪ .‬אמנם‪ ,‬לכאורה פירוש זה אינו עומד בדעת הרמב"ם‪,‬‬
‫שכך כתב הרמב"ם בפירוש המשנה (כלים טז‪ ,‬ז)‪" :‬ובית מזוזה‪ ,‬בית של עץ כעין קנה‪ ,‬מכניסין בו את‬
‫המזוזה וקובעין אותה על הדלת"‪ ,‬ואם כך‪ ,‬ברור שלבית מזוזה יש בית קיבול‪ .‬כתב הכס"מ‪" :‬והר"י‬
‫קורקוס ז"ל תירץ דבית המזוזה דתנן התם‪ ,‬מיירי שאינה ראויה לקיבול שום דבר‪ ,‬כי אם לשום בו‬
‫מזוזה"‪ ,‬דהיינו ששפופרת שחתכה עומדת לקיבול הרבה דברים‪ ,‬ולעומת זאת בית מזוזה אינו אלא‬
‫למזוזה‪ ,‬ועל כן‪ ,‬מכיוון שמילאתו מזוזה בטל מגדר כלי העשוי למלאות‪ .‬אמנם במשנה אחרונה (על‬
‫המשנה הנ"ל) תירץ בסגנון אחר‪" :‬ולפי עניות דעתי מעיקרא לא קשיא‪ ,‬דמתניתין שעשאה מתחלה‬
‫לצורך מזוזה‪ ,‬והוי כעשה לקרקע‪ ,‬אבל בשפופרת איירי שעשאה סתם ואחר כך נתן בה מזוזה"‪.‬‬
‫הלכה ו‬
‫כלי שאורגין אותו מן הנסרים או מן השעם כדי שיניחו עליו את הבגדים והמוגמר מלמטה‬
‫כדי שיתבשמו ‪ -‬אם היה עשוי ככו רת‪ ,‬שאין לה קרקע‪ ,‬טהור‪ .‬ואם היה בו בית קבלת כסות‬
‫‪ -‬הרי זה מקבל טומאה‪.‬‬
‫‪ 7‬ראה משנה (עוקצין ג‪ ,‬ד) ‪ ,‬שאף בה השווה רבי שמעון פקועות לאוכל‪ ,‬ובפירוש המשנה שם כתב הרמב"ם שאין‬
‫הלכה כרבי שמעון‪ .‬וכתב הרב קאפח בפירושו למשנה תורה (על אתר) שהפקועות הושוו לאוכלין‪" :‬על אף‬
‫מרירותן הרבה‪ ,‬נראה לי מפני שזרעוניהן ממתקין אותן ושמנן ראוי לאכילה‪ ,‬והוא הנקרא שמן פקועות (משנה‬
‫שבת ב‪ ,‬ב)‪ ,‬אף דשם מדובר להדלקה"‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫‪‬כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה ‪ -‬מעלה אדומים‬
‫נכתב ע"י תלמידי הישיבה‬
‫אמרו חכמים במשנה (כלים כב‪ ,‬י)‪" :‬קנקילין שיש בה בית קבלת כסות ‪ -‬טמאה; והעשויה ככורת ‪-‬‬
‫טהורה"‪ .‬וכתב הרמב"ם בפירוש המשנה‪" :‬ועושים מן הקנים והזמורות כעין רשת‪ ,‬ויש לה דפנות‬
‫גבוהין‪ .‬ועושין אותו גם מן השעם‪ .‬נותנין בו הבגדים‪ ,‬ומגמרין בקטורת על האש מתחתיו‪ ,‬כדי שיתגמרו‬
‫הבגדים‪ ,‬ושמו קנקילין (כך גם פירש בערוך‪ ,)8‬ושמו הידוע במצרים "אלמנשל"‪ .‬אם היה בו מקום‬
‫לקבל הבגדים‪ ,‬הרי נעשה מכלי קבול‪ .‬ואם היה עשוי ככורת‪ ,‬כלומר שהיה ככורת הדבורים‪ ,‬שהיא‬
‫מפולשת משני הצדדין‪ ,‬אינו מקבל טומאה"‪ .‬ובמשנה תורה כתב "כורת שאין לה קרקע"‪ ,‬אך בפירוש‬
‫המשנה כתב "שהיא מפולשת משני צדדין"‪ ,‬ואף על פי כן נראה שהיינו הך‪.‬‬
‫הלכה ז‬
‫סנדל שלבהמה‪ :‬שלמתכת ‪ -‬טמא; ושלשעם ‪ -‬טהור‪ ,‬שאין זה חשוב מכלי הקבלה‪.9‬‬
‫אמרו חכמים במשנה (כלים יד‪ ,‬ה)‪" :‬סנדלי בהמה‪ ,‬של מתכות ‪ -‬טמאין; של שעם ‪ -‬טהורין"‪ .‬ובגמרא‬
‫(שבת נט‪ ,‬א; עם רש"י) שאלו על סנדל המתכת‪ ,‬מדוע טמא‪" :‬למאי חזי (אי משום בהמה‪ ,‬אין תכשיט‬
‫לבהמה) ? אמר רב‪ :‬ראוי לשתות בו מים במלחמה‪ .‬ורבי חנינא אמר‪ :‬ראוי לסוך בו שמן במלחמה‪ .‬ורבי‬
‫יוחנן אמר‪ :‬בשעה שבורח מן הקרב מניחו ברגליו‪ ,‬ורץ על קוצין ועל הברקנים‪ .‬מאי בין רב לרבי‬
‫חנינא? איכא בינייהו‪ :‬דמאיס (לרב לא מטמא‪ ,‬דאין ראוי לשתות)‪ .‬בין רבי יוחנן לרבי חנינא איכא‬
‫בינייהו‪ :‬דיקיר (כבד‪ ,‬ואין ראוי בו לברוח)"‪ .‬וכתב הרב קאפח בפירושו למשנה תורה‪" :‬ומה שכתב‬
‫רבינו 'שאין זה חשוב מכלי הקבלה'‪ ,‬הוא טעם לשל שעם‪ .‬אבל של מתכת אין צורך לקבלה"‪ ,‬כפי‬
‫שלמדנו לעיל (א‪ ,‬ט)‪ .‬אמנם‪ ,‬סנדל שעם אינו חשוב מכלי קבלה‪" :‬דמדמתקלקל מהר‪ ,‬אינו מיחדו‬
‫לתשמיש אדם; ואפילו היה סנדל של אדם‪ ,‬כהאי גונא לא חשיב כלי לקבל טומאה" (תפארת ישראל‬
‫על המשנה)‪.‬‬
‫הלכה ח‬
‫הצורר מרגלית בעור‪ ,‬והוציאה‪ ,‬ונשאר מקומה עמוק ‪ -‬הרי זה מקבל טומאה עד שיפשט‪,‬‬
‫שכל כ לי קבול מקבלין בכל שהוא‪ ,‬והרי מקומה כמו כיס קטן‪ .‬אבל צרור המעות אינו‬
‫מקבל טומאה‪ ,‬שאין עליו צורת כלי‪.10‬‬
‫אמרו חכמים במשנה (כלים ב‪ ,‬ב)‪" :‬צרור המרגלית ‪ -‬טמא; צרור המעות‪ ,‬רבי אליעזר מטמא‪ ,‬וחכמים‬
‫מטהרים"‪ .‬וכתב הרמב"ם בפירוש המשנה‪" :‬וצרור המרגליות‪ ,‬הוא שיצרור מרגלית בעור‪ ,‬ויהיה‬
‫מקומה כמו כיס קטן‪ .‬אבל אם צרר מעות בעור‪ ,‬הרי אף על פי שנעשה מקומן שקע‪ ,‬אין עליו צורת‬
‫כיס‪ ,‬מחמת שהמעות חלקים מפורדים‪ .11‬והלכה כחכמים"‪.‬‬
‫ְתעֲבֵ יד לֵ יּה ַּקנְ ַּקל‬
‫ֲשה ֶר ֶשת נְ חֹ ֶשת"‪ ,‬ובתרגום יונתן‪" :‬ו ַּ‬
‫ית ּלֹו ִּמכְ בָׁ ר ַּמע ֵ‬
‫‪ 8‬ומציין ללשון הכתוב (שמות כז‪ ,‬ד) ‪" :‬וְעָׁ ִּש ָׁ‬
‫עֹובַּ ד ְמצַּ ְר ָׁתא ְדנַּחָׁ ָׁשא"‪.‬‬
‫‪ 9‬כך כתב הרמב"ם להלן (כז‪ ,‬טז)‪" :‬שלשה סנדלין הן‪ :‬שלאדם ‪ -‬טמא מדרס‪ .‬ושלמתכת‪ ,‬שלבהמה ‪ -‬טמא טמא‬
‫מת; ושלשעם ושלצפירה ‪ -‬טהור מכלום"‪.‬‬
‫‪ 10‬מפני שכלי עור נוחים לעיבוד ושינוי צורה‪ ,‬עניין מהותי הוא בכלי עור שתהיה להם צורת כלי‪ ,‬עיין להלן (ז‪ ,‬א;‬
‫כז‪ ,‬יא)‪.‬‬
‫‪ 11‬אמנם‪ ,‬במרכבת המשנה חעלמא כתב‪" :‬וכוונת רבנו דצרור מרגליות מתעגל‪ ,‬ויש לו תמונת כיס עגול בשעת‬
‫קשר‪ ,‬מה שאין כן במעות‪ ,‬ניכר שהוא קשור ואינו כלי" (וראה גם פירוש הר"ש למשנה)‪ .‬אך בפירוש המשנה ביאר‬
‫‪6‬‬
‫‪‬כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה ‪ -‬מעלה אדומים‬
‫נכתב ע"י תלמידי הישיבה‬
‫אמנם‪ ,‬על לשון הרמב"ם בצרור המעות "שאין עליו צורת כלי" השיג הראב"ד‪" :‬תוספתא (כלים‪ ,‬בבא‬
‫מציעא‪ ,‬ד‪ ,‬ג) 'צרור המרגלית‪ ,‬בזמן שתוכו ‪ -‬טמא; פשוטו ‪ -‬טהור‪ .‬מיטמא ומיטהר אפילו עשרה‬
‫פעמים ביום'‪ .‬נראה מן הענין הטעם‪ ,‬מפני שהוא מקפיד על צרור המרגלית שלא תתפשט‪ ,‬כדי שתהא‬
‫מזומנת להחזירה לתוכה‪ ,‬והרי היא ככיס‪ .‬אבל אינו מקפיד על צרור המעות‪ ,‬לפיכך אינו ככיס‪ ,‬אפילו‬
‫בז מן שהמעות בתוכו"‪ .‬דהיינו שלפי הרמב"ם צורת כיס של מרגלית היא כלי‪ ,‬ש"הרי מקומה כמו כיס‬
‫קטן"‪ ,‬לעומת צורת כיס של מעות שאינה כלי‪ ,‬מפני "שאין עליו צורת כלי"‪ .‬לעומתו הראב"ד סבור‬
‫שהגדרת כיס אינה תלויה בצורת כלי אלא בדעתו של האדם‪ ,‬אם לשמר את צורת הכיס או לפשוט‬
‫אותו‪.‬‬
‫הרמב"ם את דעתו בצורה ברורה‪ ,‬שאין הצורה נקבעת בגלל הקשר אלא בגלל צורת המרגלית האחידה לעומת‬
‫צורת המעות המפורדים‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫‪‬כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה ‪ -‬מעלה אדומים‬