נכתב ע"י תלמידי הישיבה www.ybm.org.il רמב"ם הלכות כלים פרק ב צוריאל חלמיש הלכה א העושה כלי קבול מכל מקום -הרי זה מקבל טומאה בכל שהוא מן התורה ,ואין לכלי קבול שעור ,והוא שיעשה דבר שלקימה ,שאפשר שיעמוד. כיצד? העושה כיס מן העור המצה שלא נתעבד כלל ,או מן הניר ,אף על פי שהניר אינו מקבל טומאה ,או מקלפת הרמון והאגוז והאלון ,1אפלו חקקום התינוקות למוד בהן את העפר או שהתקינום לכף מאזנים -הרי אלו מקבלין טומאה; שתינוק חרש שוטה וקטן- 2 יש להן מעשה ,אף על פי שאין להן מחשבה. אבל העושה כלים מן הלפת והאתרוג והדלעת היבשים שחקקום למוד בהם וכל כיוצא בהם -הרי הם טהורין ,לפי שאי אפשר שיעמדו אלא זמן מועט. אמרו חכמים במשנה (כלים יז ,טו)" :העושה כלי קבול מכל מקום -טמא .העושה משכב ומושב מכל מקום -טמא .העושה כיס מעור המצה ,מן הנייר -טמא .הרימון האלון והאגוז שחקקום התינוקות למוד בהם את העפר ,או שהתקינום לכף מאזנים -טמא ,שיש להם מעשה ואין להם מחשבה" .וכתב הרמב"ם בפירוש המשנה" :כיון שאמר העושה כלי קבול מכל מקום טמא ,באר את זה בדוגמאות, והוא העושה כיס מעור מצה שלא נמלח ולא עובד ,או מן הנייר ,או העושה כלי קבול מקלפת רמון או אלון או אגוז .ודרך הנערים הקטנים ל עשות כעין מאזנים שכפותיו מקלפי האגוז והאלון ודומיהן ,וכל זמן שעשה הקטן כלי קבול הרי זה מקבל טומאה ,כי יש להם מעשה .וענין אין להם מחשבה ,לפי שאין השפעה למחשבתם כמו שיש השפעה למעשיהם ,כגון שחשב הקטן לעשות את הקלפה הזו כלי בלי שיעשה כלום ,אינה מתטמאת הואיל ואין להם מחשבה" .וראה להלן (ח ,יא) .ובמקום אחר (שם כז ,א) כתב" :כל מקבל לא נתנו בו שעור ,אלא כיון שהוא מקבל -מתטמא ,ואפילו היה מקבל שעור שומשום כמו שנתבאר בשבעה עשר (משנה יז; עיי"ש בפיהמ"ש) באמרו 'בית קבול שמן ובית קבול שעוה' ,ולא באר שעור ,וכן 'צרור מרגלית' ,ולא נתן שעור ,אלא בכל שהוא". עוד אמרו חכמים בתוספתא (כלים ,בבא מציעא ,ז ,ז)" :העושה כלים מדבר שהוא של מעמד -טמא. מדבר שאינו של מעמד -טהור .הלפת ואתרוג ודלעת יבישה שחקקום תינוקות למוד בהן את העפר, או שהתקינן לכף מאזניים -טהורין .הרמון והאלון והאגוזין שחקקום תינוקת למוד בהן את העפר ,או שהתקינן לכף מאזנים -טמאות" ,והרמב"ם הוסיף את הטעמים לדינים אלו. 1עניין זה ,שפירות אינם חשובים כלי ,העלו הפוסקים לעניין הדלקת נרות חנוכה .ראה למשל שו"ת עטרת פז (ח"א ,כרך ב ,יו"ד ז) שלפי הדעה המצריכה כלי לנר חנוכה ,אין להדליק נרות חנוכה בתוך פירות או ירקות. 2כתב במעשה רוקח" :השגרת לישן הוא ,דהיינו תינוק היינו קטן! ופי"ד דטומאת אוכלין הל' ב כתב שיש להן מעשה דין תורה ,ובמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו מועיל מדבריהם -והיינו להחמיר ,אבל לא להקל" ,דהיינו שרק בעשיית כלים אנו מחמירים כדין תורה שיש לתינוקות מעשה. 1 כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה -מעלה אדומים נכתב ע"י תלמידי הישיבה הלכה ב קנה מאזנים והמוחק שיש בהן בית קבול מתכת ,והאסל שיש בו בית קבול מעות ,וקנה שלעני שיש בו בית קבול מים ,ומקל שיש בו בית קבול מזוזה 3או מקום מרגלית ,ומשחזת שלעץ שיש בה בית קבול שמן ,ולוח פנקס שיש בו בית קבול שעוה -כל אלו וכיוצא בהן, אף על פי שפשוטי כלי עץ הן ,הואיל ויש בהן בית קבול כל שהוא ,מקבלין טומאה דין תורה. ואין טמא מן התורה אלא בית הקבול לבדו שיש בהן ,והמשמש את בית הקבול משאר הכלי שבית הקבול צריך לו; אבל היתר על הצורך משאר הכלי הפשוט -טהור מן התורה וטמא מדבריהם ,כמו שבארנו.4 אמרו חכמים במשנה (כלים יז ,טז-יז) " :קנה מאזנים והמחוק שיש בהן בית קבול מתכות ,והאסל שיש בו בית קבול מעות ,וקנה של עני שיש בו בית קבול מים ,ומקל שיש בו בית קבול מזוזה ומרגליות - הרי אלו טמאין .ועל כולן אמר רבי יוחנן בן זכאי :אוי לי אם אומר ,אוי לי אם לא אומר ...משחזת שיש בה בית קבול שמן -טמאה; ושאין בה -טהורה .פנקס שיש בו בית קבול שעוה -טמאה; ושאין בה - טהורה" .וכתב הרמב"ם בפירוש המשניות הללו" :המרמים את בני אדם עושין קנה המאזנים חלול, ומתכת בתוך אותו החלל כדי שיכבד אותו הצד של המאזנים ,ולוקח בצד הקל ונותן הצד שיש בו המתכת .ומחוק ,הוא קרש שמוחקין בו פי המדה ,כדי שירד העודף .ומרמה הרמאי ,ועושה באמצע אותו הקרש מתכת ,כדי שיהא לו כובד וישקע במדה מחמת כבדו ויוריד ממנה הרבה .ואסל ,קורה, נותנין אותה על הכתפים ותולין בה דברים הנמכרים .ואפשר שירמה הסרסור ויעשה בשוליה בית קבול מעות כדי שיניח שם מה שיגנוב מדמי הסחורה ,ולא ירגישו בו .וקנה של עני ,עושה אותו חלול, ונותן בתוכו מים ששותה ממנו ,ומראה לבני אדם שהוא מתענה כדי שירחמו עליו .וכן עושין בקצה המקל בית קבול מרגלית כדי להעלימה מן המכס וכיוצא בו .הרי כל אלו ,אף על פי שהן פשוטי כלי עץ שאינם מקבלין טומאה מדאוריתא כפי הכללים שקדמו ,כיון שנעשה בהן בית קבול מכל מקום -הרי אלו טמאים .אמר רבן יוחנן בן זכאי אוי לי אם אומר ,דברים אלו שאז ילמדו מהם התחבולות והמרמות; ואוי אם לא אומר ,שאז יחשבו אותן הרמאין שאין אנו יודעין תחבולותיהם .וכבר אמרו ְש ִּרים ַּד ְרכֵי ה' וכו' (הושע יד ,י) .ואין שום חולק בתלמוד (בבא בתרא פט ,ב) שהוא אמרם ,ואמר כִּ י י ָׁ שהן מתטמאין ,אלא שרבי יוחנן התאפק מלדבר בהן זמן מסויים ,מן הטעם שהזכרנו ...ומשחזת ,הוא שמשחיזין בו .ואין כוונתו כאן למשחזת של אבן ,לפי שאין כלי אבנים מתטמאין כלל ,ואף גם לא משחזת של ברזל ,לפי שכלי מתכות פשוטיהן טמאין ואין צורך להתנות בהן בית קבול .ודבריו כאן הם בחתיכת עץ שמחליקין עליו את הסכין ומישרין חודו ,כדרך שמחליקין הספרין את התער בעור ,ולפיכך אם היה בה בית קבול -טמאה ,כפי הכללים שקדמו .ובתלמוד אמרו (שבת קנו ,א) 'כתוב אפינקסיה דרבי פלוני' ,כלומר ספר שרושם בו .ועושין על הפינקס הכתוב שני לוחות שכורכים אותו כעין תיבה. ואם היה באחד מאותם הלוחות גומה שנותנין בה את הדונג ,כדי שיהא מצוי בשעת הכתיבה לחתום בו את המכתבים ,הרי נעשה כלי קבול .ושעוה ,שם הדונג ...הנה נתבאר לך שכלי קבול אין לו שעור, אלא משיהא מקבל איזה שעור שיהיה ,הרי זה נקרא כלי קבול". 3ראה להלן הלכה ה ובביאורנו שם. 4בציון מקור זה נתחבטו הפרשנים .הרב קאפח ציין להלכות טומאת אוכלין (ה) ,ואמנם שם עוסק הרמב"ם רק בידות האוכלין .בקרית מלך ציין ללעיל (א ,י) ,ואמנם שם כתב הרמב"ם רק שמקבלי כלי עץ עור ועצם מקבלים טומאה מדברי תורה ,ופשוטיהם מדברי סופרים .וכתב בחזון נחום שאולי צ"ל כמו שיתבאר ,וכוונת הרמב"ם להלן (כ ,יב) ,כשעוסק בשיעוריהם המדויקים של ידות הכלים ,וכותב" :וכל היתר על זה -אם רצה בקיומו ,טמא". 2 כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה -מעלה אדומים נכתב ע"י תלמידי הישיבה עוד אמרו חכמים בתוספתא (כלים ,בבא מציעא ,ז ,ט-י)" :קני מאזניים והמחוק שיש בהן בית קבול, מתכות והאוסל שיש בית קבול ,מעות וקנה של עני שיש בו בית קבול מים ,ומקל שיש בה בית קבול מזוזה ומרגליות -כולו אינו טמא אלא המשמש את הצורך ...משחזת שיש בה בית קבול ,שמן ופנקס שיש בה בית קבול שעוה -כולן אין טמא אלא המשמש את הצורך". הלכה ג בית קבול העשוי למלאתו -אינו בית קבול .כיצד? בקעת שלעץ שחוקקין בה בית קבול ותוקעין בו הסדן שלברזל :אם שלנפחים היא -אינה מקבלת טומאה; שאף על פי שיש בה בית קבול ,לא נעשה אלא למלאתו ,וכן כל כיוצא בזה. ואם היתה שלצורפין -הרי זו מקבלת טומאה ,מפני שהן מגביהין את הברזל בכל עת ומקבצין את שפית הזהב והכסף המתקבצת שם תחת הסדן ,והרי נעשה לקבלה .וכן כל כיוצא בזה. אמרו חכמים במשנה (כלים יז ,יז)" :תחתית הצורפים -טמאה; ושל נפחין -טהורה" .וכתב הרמב"ם בפירוש המשנה" :חתיכת קורת העץ שקובעין בה את הסדן ,והיא שאנו קוראין אותה במערב "זברה אלחדיד" ,היא אשר נקראת תחתית .אמר ,שהעץ הזה אשר בו הסדן של צורף מקבל טומאה ,מפני שהוא ממקבלי כלי עץ .לפי שדרכם להוציא את הברזל ממנו ,ולוקחין מה שנתאסף שם משחיקת הזהב והכסף ,והרי נעשת אותה הגומה שבעץ לקבלה .והעץ שבו סדן הנפחין טהור ,לפי שלא נעשה לקבלה .ודע שאינו מתטמא ,ואפילו מדרבנן ,לפי שכל מה שמתטמא מדרבנן הם פשוטי כלי עץ, וקורות הללו שרוקעין עליהן הנפחים אין עליהן תורת כלי ,זולתי בזמן שסדן הברזל קבוע בהן ,הרי הכל מתטמא ,כפי הכלל שקדם בפרק השלשה עשר (משנה ו) באמרם 'עץ המשמש את המתכת - טמא'" .5בביאור העניין כתב הרב קאפח בפירושו למשנה תורה (על אתר)" :סדן של נפחין דרכו להיות מהודק בחוזק בעץ ,כדי שלא ינוע בתוקף הלימת הפעם בעת ריקוע הברזל .מה שאין כן של צורף שאינו צריך להיות מהודק". על לשון הרמב"ם "ותוקעין בו הסדן" כתב הראב"ד" :לשון המשנה 'תחתית הצורפים -טמאה; ושל נפחים -טהורה" .וכתב על כך הכס"מ" :ואם כוונתו לומר ששינה לשון המשנה -זה שינוי לטובה הוא, כי ביאר דבריה" .עוד כתב הראב"ד על לשון הרמב"ם "ואם היתה של צורפים"" :תוספתא (כלים ,בבא מציעא ,ז ,י)' :מפני מה תחתית של צורפים ושל זהבים טמאה? מפני שמכניס לתוכה גרוטאות .ושל נפחים -טהורה; ואם התקינה להכניס לתוכה גרוטאות -טמאה" .וכתב על כך הכס"מ" :משיג על רבינו ,למה השמיט סוף לשון התוספתא? ויש לומר דממילא משמע ,דזיל בתר טעמא" ,דהיינו שהרמב"ם כתב את העיקרון שהכו ל תלוי אם נעשה בית הקיבול לקבלה או לא .אמנם במעשה רקח הסביר את ההשגה" :דתחתית הוא שם כלי ,ועל שם שמשימין אותו תחתיהם נקרא תחתית ,וזו נראית כוונת הראב"ד ז"ל ,דהוא ליה לרבינו לאשמועינן רבותא ,דאף אם הוא כלי ,כיון שאינו עשוי למלאת -טהור" .אמנם ,כפי שראינו וכפי שמציע המעשה רקח (וראה דבריו להלן ד ,ג) ,הרי הרמב"ם מפרש בפירוש המשנה ש'תחתית' אינה כלי" :קורת עץ שקובעין בה את הסדן ...אין עליהן תורת כלי".6 5ראה להלן (ד ,ה). 6כתב הרמב"ם בהלכות שופר סוכה ולולב (ה ,ה)" :סיככה בחצים -בזכרים כשרה ,בנקבות -פסולה .אף על פי שהוא עשוי להתמלאות בברזל -בית קבול הוא ,ומקבל טומאה ככל כלי קבול" .וכתב כאן בבני דוד" :קשה, 3 כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה -מעלה אדומים נכתב ע"י תלמידי הישיבה הלכה ד הכף החקוק שתחת רגלי המטות והמגדלות וכיוצא בהן -אף על פי שהוא מקבל ,טהור, ואין בו משום כלי קבול ,לפי שאינו עשוי לקבלה אלא לסמוך בו בלבד. אמרו חכמים בתוספתא (כלים ,בבא מציעא ,ח ,ג)" :חמור שתחת המלבן ,והספילין שתחת הרגלים - טהורים; כפותין שתחת הרגלים ,אף על פי שחקוקות ומקבלין -טהורין ,ואין בהן משום קבול" .עיקרון הדין שלפנינו הוא שאין להביט רק על צורת הכלי ,דהיינו שהוא מקבל ,אלא על עילת עשייתו ,ובמקרה שלנו הכלי נעשה "לסמוך בו בלבד". שפופרת הקש -מקבלת טומאה ככל כלי עץ שמקבלין ,אפלו אינה יכולה לקבל אלא טפה אחת .ושפופרת הקנה שחתכה לקבלה -אינה מקבלת טומאה ,עד שיוציא את כל הפרי הלבן שבתוכה; ואם לא נחתכה לקבלה -הרי היא מפשוטי כלי עץ .אבל שפופרת שלפקועות וכיוצא בהן -אינם כלים ,אלא כאוכלין הן חשובין. אמרו חכמים במשנה (כלים יז ,יז) " :מחצלת הקש ושפופרת הקש ,רבי עקיבא מטמא ,ורבי יוחנן בן נורי מטהר .רבי שמעון אומר :אף של פקועות כיוצא בהן .מחצלת קנים ושל חלף -טהורה; שפופרת הקנה שחתכה לקבלה -טהורה ,עד שיוציא את כל הככי" .וכתב הרמב"ם בפירוש המשנה" :ושפופרת הקש ,קנוקנות התבן .גם הם כלי קבול ,ואף על פי שהם קטנים .הנה נתבאר לך שכלי קבול אין לו שעור ,אלא משיהא מקבל איזה שעור שיהיה הרי זה נקרא כלי קבול .ופקועות ,צמח שגם לו יש קנים חלולין' ,פַּ ֻּקעֹ ת ָׁש ֶדה' (מלכים ב ,ד ,לט) .ושל חלף ,שטיח של חלף .וכל הככי ,כל מה שבתוכן מאותן הקשקשים הלבנים המצוים בתוך הקנים .אם חתכן ליתן בהן כוחל וכיוצא בו ,והוציא כל מה שבתוכן, נעשו מכלל כלי עץ המקבלין ומתטמאין ומתטהרין במקוה .ודע שהקנה בכללותו ,לפני שיעשה בו דבר מכל אלו ,א ינו מתטמא ואפילו מדרבנן מפני שאינו כלי ...והלכה כרבי עקיבה". יש לציין שניתן היה להבין את דברי רבי שמעון "אף של פקועות כיוצא בהן" בכמה אופנים .אפשרות אחת היא שמחלוקת רבי עקיבא ורבי יוחנן קיימת אף בכלי פקועות (ראה תפארת ישראל); אפשרות שנייה – דברי רבי שמעון צמודים לדברי רבי יוחנן מפני שהוא משווה לטהרה את כלי הפקועות לכלי הקש .קשה יהיה לומר כאפשרות הראשונה כיוון שהרמב"ם פוסק כרבי עקיבא ,ולפי הסבר זה דעת דבהלכות סוכה (ה ,ה) כתב דחצים שיש להן מקום הנחת הברזל בתוכם ,שאין מסככים בהם - .ואמאי? הרי עשוי להמלאת! מהרר"י רוזאניש נר"ו .ואפשר לחלק ,דחץ עצמו הוא כלי ,מה שאין כן שם (-כאן) ,שהוא עץ סתם". דהיינו שחיצים נקבות ,אף על פי שהינם מתמלאים ,בעיקרם הם כלי .לעומת זאת הרמב"ם הרי מגדיר לפנינו שמכיוון שתחתית זו נעשתה על מנת למלאותה ,הרי היא אינה כלי ,ועל כן אף אם היא מקבלת עדיין אינה חשובה כלי. אמנם ביד פשוטה (שופר סוכה ולולב שם) כתב לדייק בלשון הרמב"ם המדגיש 'בית קיבול הוא' ,דהיינו ששונה דין חיצים מכל שאר כלי קיבול" :שכיון שעכשיו מסכך בהם ,הרי אין לך הוכחה גדולה מזו שיש בדעתו להשתמש בחיצים הללו שימושים אחרים עד שיהא לו צורך לתקנם לחיצים" ,לעומת שאר כלים שבית קיבול שלהם הוא חלק מהותי בהם. יש לציין לר"ש (כלים כו ,ב) ועוד ראשונים החולקים על העיקרון שלפנינו .יסוד דבריהם ממסקנת הגמרא (סוכה יב ,ב) "מהו דתימא בית קיבול העשוי למלאות לא שמיה בית קיבול? קא משמע לן" ,ונמצא בפשטות שבית קיבול העשוי למלאת "שמיה בית קיבול" .ומחלוקת עקרונית זו תחזור לפנינו בעוד כמה מקומות. 4 כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה -מעלה אדומים נכתב ע"י תלמידי הישיבה רבי עקיבא לטמא אף כלי פקועות .אמנם אפשר לומר שהרמב"ם אינו פוסק את השוואת המחלוקת של רבי שמעון ,ולכן אין לנו כל סיבה לטמא כלי פקועות.7 הלכה ה שפופרת שחתכה ,ונתן בה את המזוזה ,ואחר כך נתנה בכותל -אפלו נתנה שלא כדרך קבלתה ,מקבלת טומאה .קבעה בכותל :אם קבעה כדרך קבלתה -טמאה; שלא כדרך קבלתה -טהורה. נתן את השפופרת בכותל ,ואחר כך נתן בה את המזוזה :אם היתה כדרך קבלתה -הרי זו מקבלת טומאה; ושלא כדרך קבלתה -טהורה .קבעה בכותל -אפלו כדרך קבלתה ,טהורה. אמרו חכמים בתוספתא (כלים ,בבא מציעא ,ז ,ח; כגרסת תוספות מנחות לג ,א ,ד"ה הא)" :שפופרת שחתכה ,ונתן בה את המזוזה ,ואחר כך נתנה בכותל -אף על פי שלא כדרך קבלתה ,טמאה .נתנה בכותל ,ואחר כך נתן בה את המזוזה כדרך קבלתה -טמאה; שלא כדרך קבלתה -טהורה; קבעה אפילו כדרך קבלתה -טהורה" .אמנם כתב הכס"מ על תוספתא זו" :שיש בה חסרון ,וגם היא כתובה בשיבוש" ,ואנו גרסנו כגרסת תוספות הנ"ל .יש לציין שב'תוספת ראשונים' להר"ש ליברמן בירר את הנוסחים השונים ועמד על כך שיש לשחזר את הנוסח המלא של התוספתא מתוך דברי הרמב"ם כאן דווקא. על דברי הרמב"ם "שפופרת שחתכה ונתן בה את המזוזה ...מקבלת טומאה" כתב הראב"ד" :קשיא לי מה ששנינו בכלים פט"ז (משנה ז) 'בית הנגר ,בית המנעול ,בית המזוזה ...הרי אלו טהורין'! ואולי כשאין להם קיבול קאמר ,אבל שפופרת יש לה בית קיבול .ובכלי קיבול לא חילקו זה החילוק האמור באותה משנה .וכן כתבתי בפירוש תורת כהנים" .אמנם ,לכאורה פירוש זה אינו עומד בדעת הרמב"ם, שכך כתב הרמב"ם בפירוש המשנה (כלים טז ,ז)" :ובית מזוזה ,בית של עץ כעין קנה ,מכניסין בו את המזוזה וקובעין אותה על הדלת" ,ואם כך ,ברור שלבית מזוזה יש בית קיבול .כתב הכס"מ" :והר"י קורקוס ז"ל תירץ דבית המזוזה דתנן התם ,מיירי שאינה ראויה לקיבול שום דבר ,כי אם לשום בו מזוזה" ,דהיינו ששפופרת שחתכה עומדת לקיבול הרבה דברים ,ולעומת זאת בית מזוזה אינו אלא למזוזה ,ועל כן ,מכיוון שמילאתו מזוזה בטל מגדר כלי העשוי למלאות .אמנם במשנה אחרונה (על המשנה הנ"ל) תירץ בסגנון אחר" :ולפי עניות דעתי מעיקרא לא קשיא ,דמתניתין שעשאה מתחלה לצורך מזוזה ,והוי כעשה לקרקע ,אבל בשפופרת איירי שעשאה סתם ואחר כך נתן בה מזוזה". הלכה ו כלי שאורגין אותו מן הנסרים או מן השעם כדי שיניחו עליו את הבגדים והמוגמר מלמטה כדי שיתבשמו -אם היה עשוי ככו רת ,שאין לה קרקע ,טהור .ואם היה בו בית קבלת כסות -הרי זה מקבל טומאה. 7ראה משנה (עוקצין ג ,ד) ,שאף בה השווה רבי שמעון פקועות לאוכל ,ובפירוש המשנה שם כתב הרמב"ם שאין הלכה כרבי שמעון .וכתב הרב קאפח בפירושו למשנה תורה (על אתר) שהפקועות הושוו לאוכלין" :על אף מרירותן הרבה ,נראה לי מפני שזרעוניהן ממתקין אותן ושמנן ראוי לאכילה ,והוא הנקרא שמן פקועות (משנה שבת ב ,ב) ,אף דשם מדובר להדלקה". 5 כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה -מעלה אדומים נכתב ע"י תלמידי הישיבה אמרו חכמים במשנה (כלים כב ,י)" :קנקילין שיש בה בית קבלת כסות -טמאה; והעשויה ככורת - טהורה" .וכתב הרמב"ם בפירוש המשנה" :ועושים מן הקנים והזמורות כעין רשת ,ויש לה דפנות גבוהין .ועושין אותו גם מן השעם .נותנין בו הבגדים ,ומגמרין בקטורת על האש מתחתיו ,כדי שיתגמרו הבגדים ,ושמו קנקילין (כך גם פירש בערוך ,)8ושמו הידוע במצרים "אלמנשל" .אם היה בו מקום לקבל הבגדים ,הרי נעשה מכלי קבול .ואם היה עשוי ככורת ,כלומר שהיה ככורת הדבורים ,שהיא מפולשת משני הצדדין ,אינו מקבל טומאה" .ובמשנה תורה כתב "כורת שאין לה קרקע" ,אך בפירוש המשנה כתב "שהיא מפולשת משני צדדין" ,ואף על פי כן נראה שהיינו הך. הלכה ז סנדל שלבהמה :שלמתכת -טמא; ושלשעם -טהור ,שאין זה חשוב מכלי הקבלה.9 אמרו חכמים במשנה (כלים יד ,ה)" :סנדלי בהמה ,של מתכות -טמאין; של שעם -טהורין" .ובגמרא (שבת נט ,א; עם רש"י) שאלו על סנדל המתכת ,מדוע טמא" :למאי חזי (אי משום בהמה ,אין תכשיט לבהמה) ? אמר רב :ראוי לשתות בו מים במלחמה .ורבי חנינא אמר :ראוי לסוך בו שמן במלחמה .ורבי יוחנן אמר :בשעה שבורח מן הקרב מניחו ברגליו ,ורץ על קוצין ועל הברקנים .מאי בין רב לרבי חנינא? איכא בינייהו :דמאיס (לרב לא מטמא ,דאין ראוי לשתות) .בין רבי יוחנן לרבי חנינא איכא בינייהו :דיקיר (כבד ,ואין ראוי בו לברוח)" .וכתב הרב קאפח בפירושו למשנה תורה" :ומה שכתב רבינו 'שאין זה חשוב מכלי הקבלה' ,הוא טעם לשל שעם .אבל של מתכת אין צורך לקבלה" ,כפי שלמדנו לעיל (א ,ט) .אמנם ,סנדל שעם אינו חשוב מכלי קבלה" :דמדמתקלקל מהר ,אינו מיחדו לתשמיש אדם; ואפילו היה סנדל של אדם ,כהאי גונא לא חשיב כלי לקבל טומאה" (תפארת ישראל על המשנה). הלכה ח הצורר מרגלית בעור ,והוציאה ,ונשאר מקומה עמוק -הרי זה מקבל טומאה עד שיפשט, שכל כ לי קבול מקבלין בכל שהוא ,והרי מקומה כמו כיס קטן .אבל צרור המעות אינו מקבל טומאה ,שאין עליו צורת כלי.10 אמרו חכמים במשנה (כלים ב ,ב)" :צרור המרגלית -טמא; צרור המעות ,רבי אליעזר מטמא ,וחכמים מטהרים" .וכתב הרמב"ם בפירוש המשנה" :וצרור המרגליות ,הוא שיצרור מרגלית בעור ,ויהיה מקומה כמו כיס קטן .אבל אם צרר מעות בעור ,הרי אף על פי שנעשה מקומן שקע ,אין עליו צורת כיס ,מחמת שהמעות חלקים מפורדים .11והלכה כחכמים". ְתעֲבֵ יד לֵ יּה ַּקנְ ַּקל ֲשה ֶר ֶשת נְ חֹ ֶשת" ,ובתרגום יונתן" :ו ַּ ית ּלֹו ִּמכְ בָׁ ר ַּמע ֵ 8ומציין ללשון הכתוב (שמות כז ,ד) " :וְעָׁ ִּש ָׁ עֹובַּ ד ְמצַּ ְר ָׁתא ְדנַּחָׁ ָׁשא". 9כך כתב הרמב"ם להלן (כז ,טז)" :שלשה סנדלין הן :שלאדם -טמא מדרס .ושלמתכת ,שלבהמה -טמא טמא מת; ושלשעם ושלצפירה -טהור מכלום". 10מפני שכלי עור נוחים לעיבוד ושינוי צורה ,עניין מהותי הוא בכלי עור שתהיה להם צורת כלי ,עיין להלן (ז ,א; כז ,יא). 11אמנם ,במרכבת המשנה חעלמא כתב" :וכוונת רבנו דצרור מרגליות מתעגל ,ויש לו תמונת כיס עגול בשעת קשר ,מה שאין כן במעות ,ניכר שהוא קשור ואינו כלי" (וראה גם פירוש הר"ש למשנה) .אך בפירוש המשנה ביאר 6 כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה -מעלה אדומים נכתב ע"י תלמידי הישיבה אמנם ,על לשון הרמב"ם בצרור המעות "שאין עליו צורת כלי" השיג הראב"ד" :תוספתא (כלים ,בבא מציעא ,ד ,ג) 'צרור המרגלית ,בזמן שתוכו -טמא; פשוטו -טהור .מיטמא ומיטהר אפילו עשרה פעמים ביום' .נראה מן הענין הטעם ,מפני שהוא מקפיד על צרור המרגלית שלא תתפשט ,כדי שתהא מזומנת להחזירה לתוכה ,והרי היא ככיס .אבל אינו מקפיד על צרור המעות ,לפיכך אינו ככיס ,אפילו בז מן שהמעות בתוכו" .דהיינו שלפי הרמב"ם צורת כיס של מרגלית היא כלי ,ש"הרי מקומה כמו כיס קטן" ,לעומת צורת כיס של מעות שאינה כלי ,מפני "שאין עליו צורת כלי" .לעומתו הראב"ד סבור שהגדרת כיס אינה תלויה בצורת כלי אלא בדעתו של האדם ,אם לשמר את צורת הכיס או לפשוט אותו. הרמב"ם את דעתו בצורה ברורה ,שאין הצורה נקבעת בגלל הקשר אלא בגלל צורת המרגלית האחידה לעומת צורת המעות המפורדים. 7 כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה -מעלה אדומים
© Copyright 2024