‫שמיטה‬ ‫‪ /‬שי דותן‬ ‫ִב ְּכ ִת ַיבת ִׁש ִירים‬ ‫בֹודת ֲא ָד ָמה‪.‬‬ ‫ְּכמֹו ַּב ֲע ַ‬ ‫ֵעת ִל ְׁשּבֹת‬ ‫הּפרֹות‬ ‫ְל ַה ְפ ִקיר ֶאת ֵ‬ ‫בּואה‪.‬‬ ‫ִלנְ טֹש ֶאת ַה ְּת ָ‬ ‫ַל ֲחדֹל ִמ ִלזְ מֹר‬ ‫ֶאת הגפנים‪.‬‬ ‫ְל ַהּנִ ַיח ְל ַפ ַחד ְִ(ו ִל ַא ֲה ָבה)‬ ‫ְליַ ֵּלל‬ ‫כחּיַ ת ַה ָּׂש ֶדה‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫שמיטה‬ ‫‪ /‬תמר דובדבני‬ ‫אפקיר עצמי‬ ‫לכל ִדכפין‬ ‫שיבוא‬ ‫וְ יפסח‬ ‫וְ יקח‬ ‫וְ יִ שמח‬ ‫וְ יׂשּבע‬ ‫וְ יֹותיר‬ ‫יתב ַּרְך‬ ‫וְ ָ‬ ‫מדרש יונתי‬ ‫‪ /‬מאיר אריאל‬ ‫שאלוה לשלומה ‪-‬‬ ‫אבנים בלב ירושלים‬ ‫כיכר השוק הומה‪.‬‬ ‫בשקרים ועוול מתעטפת‬ ‫לרגל מלאכת החומה‬ ‫אך מבעד לצעיף נשקפת‬ ‫עירנו עירומה‪.‬‬ ‫שלא רודפת צדק צדק‬ ‫לא רוצה שלום‬ ‫כי אין שלום בלי צדק‬ ‫ רק למה באנו הלום?‬‫ החלמנו חלום?‬‫ הניקץ היום?‬‫יונתי שוב בחגווי הסלע‬ ‫מרטט הנץ מעל ‪-‬‬ ‫ובסתר מדרגה לבלע‬ ‫נפער פי הנפתל‬ ‫זה ‪ -‬ארצות הים מאחורינו‬ ‫אנחנו תשוקתם‪.‬‬ ‫זה ‪ -‬הארצות שמסביבנו‬ ‫אנחנו זימרתם‪.‬‬ ‫זו ‪ -‬אותה השיירה בדרך‬ ‫הפונה לים‪.‬‬ ‫דולק בעקבותיה מלך‬ ‫מרוח בדם‪,‬‬ ‫מידבר‪ ,‬חייתו ‪ -‬גם‪,‬‬ ‫עלינו הם כולם‪.‬‬ ‫איך ירושלים מתיפייפת‬ ‫ורוקדת ברבים ‪-‬‬ ‫משתתפת בטח משתפשפת‬ ‫עוטיה על עדרים‪.‬‬ ‫שאלו בפילפולי שריה‬ ‫לא שיעור ולא קומה‬ ‫רק גפרור חסר בין חצריה‬ ‫וכל חצר הומה‪.‬‬ ‫וכבר היינו בתנור‪,‬‬ ‫עכשיו על המחבת‪.‬‬ ‫מתפמפמים כבוד שכור‪,‬‬ ‫ מתפצפצים מעט‪,‬‬‫ נשרפים כמעט‪,‬‬‫ נצרפים לאט‪.‬‬‫מה לך כל כך נמרץ שלוח‬ ‫להתגרד על הסכין?‬ ‫די כבר תן גם לסכין לנוח ‪-‬‬ ‫כן‪ ,‬רד מהסכין‪.‬‬ ‫ושמיטה כהלכה אתה כבר יודע לעשות‬ ‫שאתה רץ לקחת עוד ועוד אדמות?‬ ‫בספק מרמה‪ ,‬בחשד גזל‪ ,‬בחסות חשיכה‬ ‫בחסינות מושל? הזו גאולה? הזה כבודה?‬ ‫כגנב במחתרת יהודה?‬ ‫ולמי תמכור את "שדך" בשנת שמיטה‬ ‫או אולי תתאסלם או תתנצר לשנה?‬ ‫ולפני מי תיתמם שביעית אחר שביעית‬ ‫בעוד האדמה אשר תחתיך כשפחה נשבית?‬ ‫בעיני מי זה מוצא חן? אדמה אתה לוקח ‪-‬‬ ‫גאולה לא נותן‪ .‬או אולי אצבעותיך‬ ‫הדוקות מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד ‪-‬‬ ‫מאומנות להרפות? מיומנות לשחרר?‬ ‫מתורגלות לשמוט?‬ ‫הוא מאמא מאמא אדמה‬ ‫הו מאמא אדמה‪.‬‬ ‫הוא מאמא מאמא אדמה‪,‬‬ ‫ אדמה אדמתי!‬‫ עד מותי!‬‫עד מה אדמ‪ -‬תי‪.‬‬ ‫אל תעוררו ואל תעירו‬ ‫שנאה שלא תחפץ‪.‬‬ ‫רק תצא אותה כבר לא יחזירו‬ ‫לא רב לא שר לא שץ‪.‬‬ ‫מישהו עוד יתעורר עלינו‬ ‫כמקיץ מחלומו‪:‬‬ ‫נימחה אנחנו ושללינו‬ ‫נשקע בתהומו‪.‬‬ ‫לו רק הראיני את מראיך‪,‬‬ ‫השמיעני קולך‪.‬‬ ‫אמת וצדק בשעריך‪,‬‬ ‫ זה נאווה מראך!‬‫ זה ערב קולך!‬‫‪ -‬חן בעיני דודך!‬ ‫ש‬ ‫מ‬ ‫י‬ ‫פ‬ ‫ט‬ ‫ו‬ ‫אטי ה‬ ‫ת‬ ‫שמיטה‬ ‫‪ /‬סיוון הר שפי‬ ‫ׁמ ָטּה‬ ‫ַה ַה ְת ָח ָלה ִּת ְהיֶ ה ְש ִ‬ ‫נַ ְר ֶּפה וְ נֻ ְפ ַקר ַלזְ ָּר ִמים‬ ‫ׁנַ ּיִ ם ַל ְת ָּל ִמים‬ ‫ֹלא ְב ֵּחרּוק ִש‬ ‫נִ ֵּתן ָלּה ְל ַק ְל ֵקל ֶאת ַהּׁשּורֹות‬ ‫נּוחה‬ ‫ַב ַּה ְת ָח ָלה נִ ֵּתן ָלּה ְמ ָ‬ ‫ׁנִ ים‬ ‫ַא ַחר ָכְּך נַ ֲעבֹד ָבּּה ָש‬ ‫ְכּיָ ִמים ֲא ָח ִדים‬ ‫ׂב יַ ֲע ֶלה ֶּפ ֶרא‬ ‫ָה ֵע ֶש‬ ‫ַה ַחיָ ּה ִּת ְר ֶּבה‬ ‫ׁתּגְ ּעּו ַּומ ְעיָ ן‬ ‫ַה ַמּיִ ם יִ ְש ַ‬ ‫יִ ְפרֹץ ַב ַּבּיִ ת‬ ‫ַב ָּסּלֹון‪ְ ,‬ל ֵעינֵ י ּכֹל‪.‬‬ ‫ּתֹורים‪ ,‬יַ ֲעלּו ְפ ָּר ִחים‬ ‫יִ ְפּלּו ַכ ְּפ ִ‬ ‫בּוכה‬ ‫ְלֹלא ְמ ָ‬ ‫אֹותנּו ִמ ְד ַּבׁש ֶה ָח ָלב‪.‬‬ ‫ִהיא ֵּתינִ יק ָ‬ ‫ׁמ ָטּה‬ ‫ַה ַה ְת ָח ָלה ִּת ְהיֶ ה ְש ִ‬ ‫ׁכ ָחה‬ ‫ׁנַ ת ִש ְ‬ ‫ְכ ִּב ְש‬ ‫ֵמ ִכין ֶאת ַע ְצמֹו ָ ּבע ֶֹמק‬ ‫ּּפּוחין‪.‬‬ ‫ֲח ַקל ַת ִ‬ ‫מיטה‬ ‫ש אטית‬ ‫פו‬ ‫שמיטה שניה‬ ‫‪ /‬סיוון הר שפי‬ ‫שש שנים נחרשת‬ ‫במיני כלים נחפרת‬ ‫עשביה השוטים ינקשו‬ ‫רגביה יגרפו יישרו‬ ‫לא תדע מנוח‬ ‫פניה תלטף הרוח‪.‬‬ ‫"ובשנה השביעית שבת שבתון"‬ ‫ישבתו מעדר מכוש וקלשון‬ ‫ישב האיכר בצל התאנה‬ ‫ילמד יחכים דברי חוכמה‬ ‫כל עצמותיו תאמרנה שירה‬ ‫על פניו זיו שכינה‪.‬‬ ‫"לה' הארץ ומלואה"‬ ‫לכל בריה ידאג מחסורה‬ ‫"כי לא ייטוש ה' עמו"‬ ‫כאהבת אב את בנו‬ ‫הבוטחים בחסדי אלוקים‬ ‫לבטח בארצם יושבים‪.‬‬ ‫שמיטה‬ ‫‪ /‬זלמן שז"ר‬ ‫"טוב לאדם היות פעם בדד‬ ‫לא ספר‪ ,‬לא רע‪ ,‬לא ציבור ולא פרט‪,‬‬ ‫רק הוא עם לבו‪ ,‬עם הלב רק בלבד‪,‬‬ ‫טוב לאדם היות פעם בדד‪.‬‬ ‫וטוב כי יצא פעם ריק מנכסיו‪,‬‬ ‫לא בית‪ ,‬לא שדה‪ ,‬לא נדרש‪ ,‬לא חייב‪,‬‬ ‫רק יקשיב אל ליבו ויחריש חרש רב‬ ‫טוב כי יצא האדם מנכסיו‪.‬‬ ‫כי יקשיב אל ליבו ויבין לחייו‬ ‫וידע אשר יש ויחוש מה חייב"‪.‬‬ ‫© אהובה קליין מתוך "ציורי תנ"ך"‬ ‫ַא ַחת ְל ֶׁש ַבע ֲאנַ ְחנּו ּנִ ְד ָר ִׁשים‬ ‫ִל ְׁש ִמ ָּטה‪.‬‬ ‫הֹופ ֶכת ִמּיָ ִדי יֹום ַא ְד ָמ ֵתנּו‬ ‫יָ ִדי ַה ֶ‬ ‫ֲעיֵ ָפה צֹונַ ַחת‪.‬‬ ‫נָ ַט ְל ִּתי יָ ִדי ִמ ָּׂש ֶדה זֶ ה‪.‬‬ ‫ֵאין ִלי ַה ָּׂשגֹות ְּבָך‬ ‫תּולה‬ ‫וְ גַ ם ֲאנִ י‪ֲ :‬א ָד ָמה ְּב ָ‬ ‫אֹותָך ִּב ְל ַבד‪.‬‬ ‫ֶא ָּלא ִל ְר ְ‬ ‫ּגַ ם ַהּיְ ָל ִדים‪ֲ ,‬אנִ י נִ זְ ֶּכ ֶרת‪ֵ ,‬אינָ ם ֶׁש ֵּלנּו‪.‬‬ ‫ַאְך ֵמ ֵה ָיכן ַה ַחּיֹות ֶׁשל יַ ַער ַה ְּת ָמ ִרים‬ ‫ֶׁשּנֵ ָעזֵ ב?‬ ‫שמיטה‬ ‫‪ /‬אהובה קליין‬ ‫שמיטה‬ ‫‪ /‬הלל מלוא‬ ‫אל תחכו יובלות‬ ‫כדי לשמוט‬ ‫עמידת מוצא לשמיטה‬ ‫ידיים שמוטות לצידי הגוף‬ ‫כפות ידיים פתוחות ורפויות‬ ‫ושומטות‬ ‫שנאה‬ ‫קנאה‬ ‫מתח‬ ‫עלבון‬ ‫מלחמה‬ ‫אטימות‬ ‫אשמה‬ ‫הנה שבע שמיטות‬ ‫פעם ביובל יכולה הנפש לנוח‬ ‫מלשמוט‬