"התנינים הגדולים" והדרקונים בכתבי יד עבריים מצוירים בימי הביניים

‫שולמית לדרמ‬
‫"‪ÌÈȯ·Ú „È È·˙η ÌȘ¯„‰Â "ÌÈÏ„‚‰ ÌÈÈ˙‰‬‬
‫‪ÌÈÈÈ·‰ ÈÓÈ· ÌȯȈÓ‬‬
‫החה‬
‫נפ‪¨ © © $‬‬
‫ואת ¨"ל ‪¤ ¤‬‬
‫ה!דלי § ‪¥‬‬
‫ה)(ינ © § ‪¦ Ÿ‬‬
‫אלהי ‪¤‬את © © ¦ ¦‬
‫"וברא ¡ ‪¦ Ÿ‬‬
‫ביו החמישי לבריאה נאמר © ¦ § ¨‬
‫אלהי ¦"י טב"‬
‫ורא ¡ ‪¦ Ÿ‬‬
‫למינה © © §‬
‫"נ § ¦ ‪¥‬‬
‫ואת ¨"ל ע ¨ ¨‬
‫למינה § ‪¥‬‬
‫ה*י § ¦ ‪¤ ¥‬‬
‫‪$‬רצ © © ¦‬
‫א‪$‬ר ¨ §‬
‫מ‪#‬ת ‪¤ £‬‬
‫¨ה ‪¤ ¤ ¯Ÿ‬‬
‫)בראשית א כא(‪ .‬ציונ המיוחד של "התניני הגדולי" בתיאור יו זה חורג‬
‫מהנוסח הרגיל של תיאור ימי הבריאה‪ ,‬שמוזכרי בה רק סוגיה הכלליי של‬
‫החי והצומח ולא המיני המיוחדי‪ .‬משה דוד קאסוטו מציי שייחוד זה בא‬
‫להתריס נגד השקפות שהיו נפוצות באומות העול בדבר מלחמות האלי הגדולי‬
‫בתניני ובמפלצות הי‪ ,‬ולהדגיש כי ה' הוא שברא את כל הנבראי ובכלל‬
‫התניני‪ ,‬האמורי א ה להלל את ה'‪ ,‬כפי שכתוב בתהלי © §‬
‫"הלל ‪¤‬את ה' ¦מ‬
‫)המת" )קמח ז(‪ 1.‬ואכ‪ ,‬חכמי התלמוד ראו בהדגשה המקראית‬
‫וכל § ‪Ÿ‬‬
‫)(יני § ¨‬
‫האר © ¦ ¦‬
‫¨ ¨‪¤‬‬
‫של בריאת התניני הדגשה של כוחו של אלוהי‪ ,‬שברא את הבריאה כולה וברא‬
‫א את התניני הגדולי‪ ,‬שעליה השליט את מרותו ומנע מה מלהחריב את‬
‫העול‪ .‬התלמוד הבבלי‪ ,‬במסכת בבא בתרא‪ ,‬מביא את הפסוק מישעיהו )כז א(‬
‫ודורש שהתניני הגדולי היו "לוית נחש בריח ולוית נחש עקלתו" – וכי‬
‫אלוהי ברא זכר ונקבה‪ ,‬והיה עליו לסרס את הזכר )נחש בריח; ראה רשב"‬
‫ש‪ ,‬ד"ה נחש בריח( ולהרוג את הנקבה )נחש עקלתו; ש‪ ,‬ד"ה עקלתו( כדי‬
‫שלא יתרבו ויחריבו את העול‪ ,‬ולכ משתמש הנביא בלשו יחיד באמרו "את‬
‫‪2‬‬
‫התני אשר בי"‪.‬‬
‫ספר הזוהר מתייחס למיתוסי הקדומי של מפלצות הי כדי לציי את ניצחו‬
‫האל על התניני‪ 3.‬בעל הזוהר‪ ,‬המסתמ על אגדת חז"ל‪ ,‬מציי כי "ויברא אלהי‬
‫‪ 1‬ראה מ"ד קאסוטו‪ ,‬מאד עד נח – פירוש על ספר בראשית‪ ,‬ירושלי תשי"ג‪ ,‬עמ' ‪.3130‬‬
‫‪ 2‬ראה בבא בתרא עד ע"ב‪' " :‬ויברא אלהי את התנינ הגדולי'‪ ...‬ר' יוחנ
אמר‪ :‬זה לוית
‬
‫והחזקה ©על‬
‫]וה‪-‬ד'לה § © ‪¨ ¨ £‬‬
‫ה‪!/‬ה § © § ¨‬
‫חר ' © ¨ ¨‬
‫יפקד ה' § © §‬
‫נחש בריח ולוית
נחש עקלתו
‪ ,‬שנאמר ' © (' ©ההא ¦ § ‪Ÿ‬‬
‫א!ר © ¨(['‪ .‬אמר רב יהודה אמר רב‪ :‬כל‬
‫ה‪+#‬י
‪¤ £‬‬
‫והרג ‪¤‬את © © ¦‬
‫עק‪$‬ת'
§ ¨ ©‬
‫נח! ‪¨ © £‬‬
‫לוית
¨ ¨‬
‫ועל ¦ § ¨ ¨‬
‫רח § ©‬
‫נח! ¨ ¦ ©‬
‫לוית
¨ ¨‬
‫¦§¨¨‬
‫מה שברא הקב"ה בעולמו זכר ונקבה ברא‪ ,‬א לוית
נחש בריח ולוית
נחש עקלתו
זכר ונקבה‬
‫ברא‪ ,‬ואלמלי נזקקי
זה לזה מחריבי
כל העול כולו‪ .‬מה עשה הקב"ה? סירס את הזכר והרג‬
‫הנקבה ומלחה לצדיקי לעתיד לבא‪ ,‬שנאמר 'והרג את התני
אשר בי' "‪.‬‬
‫‪ 3‬ראה י' תשבי‪ ,‬משנת הזוהר‪ ,‬א‪ ,‬ירושלי תשי"ז‪ ,‬עמ' רפהשנט‪.‬‬
‫‪320‬‬
‫שולמית לדרמ
‬
‫את התנינ" הוא סוד‪ ,‬זה לוית ובת זוגו‪" 4.‬תנינ"‪ ,‬חסר כתוב‪ ,‬משו שהרג הקב"ה‬
‫את הנקבה והעלה אותה לצדיקי‪ ,‬והתני הזכר המשי לרבו על התהו ג לאחר‬
‫מות בת זוגו ולא איפשר לקרני האור האלוהי להאיר את חשכת התהו ולעשות‬
‫את מעשה בראשית‪ .‬וכשמח הקב"ה את ראשו אזי "נכנס ]התני[ בי היאורי‬
‫ונעשה נחש‪ ,‬ראשו אדו כשוש‪ ,‬קשקשיו חזקי כברזל‪ ,‬כנפיו ]ה[ כנפי השטות‬
‫ומתפשטות בכל היאורי הה כשהוא מעלה זנבו ]והוא[ מכה ובוטש בשאר הדגי‬
‫‪5‬‬
‫אי מי שיעמוד בפניו‪ .‬פיו מלהט אש"‪.‬‬
‫תיאור זה בספר הזוהר‪ ,‬שבו התני והנחש מתאחדי והופכי ליצור כלאיי‬
‫דרקוני אחד‪ ,‬מצביע על הזיקה הקיימת במחשבה הקבלית והמדרשית בי התני‪,‬‬
‫הלוית והנחש הקדמוני‪ .‬מעניי לציי כי במהל המאות הי"ג והי"ד מופיע הדימוי‬
‫של יצור הכלאיי הדרקוני המשלב יסודות של נחש ע ראש של כלב בעל קרניי‪,‬‬
‫שיניי מאיימות‪ ,‬קשקשי‪ ,‬רגליי‪ ,‬ציפורניי וכנפיי משונות‪ ,‬בכתבי יד מצוירי‬
‫נוצריי‪ ,‬וא יהודיי‪ .‬הא דימויי אלה נועדו להוות גור עיטורי גרידא או שנית‬
‫לייחס לה משמעות איקונוגרפית המשקפת את הל הדעות התיאולוגי והפילוסופי‬
‫של התקופה?‬
‫במאמר זה ברצוני להתייחס לקשר האפשרי בי האזכור המיוחד של ה"תניני‬
‫הגדולי" בסיפור הבריאה ופרשנותו ובי ציורי דרקוני וחיות כלאיי אחרות‪,‬‬
‫המופיעי בכתבי יד יהודיי מצוירי מארצות אירופה החל מהמאה הי"ג‪ .‬ידוע‬
‫כי בכתבי יד אלה ניכרת ההשפעה של כתבי היד המצוירי הנוצריי שבאה בה‬
‫פרשנות ויזואלית לכתוב המקראי בתרגומו ליוונית )הספטואגינטה( וללטינית‬
‫)הוולגטה(‪ ,‬ולפרשנות של אבות הכנסייה והוגי הדעות הנוצריי‪ .‬הציורי בכתבי‬
‫היד העבריי צוירו בחלק על ידי אמני יהודי ובחלק ג על ידי אמני‬
‫נוצרי – אלה ואלה השתמשו במודלי נוצריי לצור לימוד וחיקוי‪ 6.‬א ג‬
‫כשהאמני היהודי העתיקו מודלי אלה הרי ה‪ ,‬או הפטרוני היהודי שהזמינו‬
‫את כתבי היד‪ ,‬דאגו לשילוב של מדרשי חז"ל ופרשנות רבנית של ימי הביניי‬
‫בתוכ הציורי‪ 7.‬לפיכ‪ ,‬למרות שנית להבחי בבירור שמבחינה סגנונית מחקי‬
‫הציורי את הסגנו המצוי באמנות התקופה והסביבה הנוצרית )מלבד במספר‬
‫מועט של דוגמאות(‪ ,‬מבחינה תוכניתֿאיקונוגרפית משקפי הציורי יסודות תוכניי‬
‫יהודיי‪.‬‬
‫בי הסממני הסגנוניי המעטי המאפייני את כתבי היד העבריי המצוירי‬
‫נית למנות את "מלות הפתיחה" ועיטוריה )במקו עיטור אות הפתיחה – האיניציאל‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫ש‪,‬‬
‫ש‪,‬‬
‫ראה‬
‫ראה‬
‫עמ' שלד‪ ,‬לפי זוהר ח"ב‪ ,‬לד ע"א‪.‬‬
‫עמ' שד‪ ,‬לפי זוהר ש‪ ,‬כז ע"ב‪.‬‬
‫ב' נרקיס‪ ,‬כתבי יד עבריי מצוירי‪ ,‬ירושלי ‪ ,1992‬עמ' ‪.6515‬‬
‫ק' קוג'מ
ֿאפל‪ ,‬אמנות יהודית בי
איסל לנצרות‪ ,‬תל אביב ‪ ,2001‬עמ' ‪.169163‬‬
‫"התניני הגדולי" והדרקוני בכתבי יד עבריי‬
‫‪321‬‬
‫הלטיני – שאי לבודדה בעברית( ואת המיקרוגרפיה‪ ,‬הכתיבה בכתב זעיר היוצרת‬
‫איורי ודגמי צורניי בשולי העמוד‪ .‬חומש פוליני‪ 8,‬שנוצר בשנת ‪ ,1300‬הוא‬
‫‪9‬‬
‫דוגמה לשני סממני אלה והוא א רלוונטי לנושא מאמר זה ועניינו‪.‬‬
‫בראש הד הראשו של ספר בראשית בכתב היד של חומש פוליני )ראה לוח ‪(3‬‬
‫מופיעה מילת הפתיחה "בראשית" הנתונה בתו לוחית מקושטת‪ .‬אותיות המילה‬
‫כתובות בכתב גדול על רקע של עיטור פיליגר אדו וסגול לסירוגי‪ .‬הלוחית‬
‫ממוסגרת בשלושת צדדיה ברצועות כחולות שבתוכ דימויי דרקוני‪ .‬בצד הימני‪,‬‬
‫לאורכו של הד‪ ,‬נראית במאונ דמות כלאיי‪ ,‬המצוירת בשיטת המיקרוגרפיה‬
‫ויוצרת איור של תני המייצג חיית מי דמוית דרקו‪ ,‬שקשקשיו מודגשי‪ ,‬ראשו‬
‫כראש כלב שפיו פעור‪ ,‬קרניו מחודדות‪ ,‬רגליו קצרות‪ ,‬וזנבו המסולסל מסתיי‬
‫בסנפירי‪ .‬קו ההיק וכל הפרטי של התניֿהדרקו כתובי בכתיבה זעירה‬
‫)מיקרוגרפיה( הכוללת את נוסח המסורה של מעשה היו החמישי ע המילי‬
‫"ויבדל בי מי למי"‪ .‬ייתכ שהמילי רומזות לאזכור המיוחד של התניני‬
‫‪10‬‬
‫הגדולי בבריאת כל יצורי המי כסמל לשלטונו המוחלט של הקב"ה על בריאתו‪.‬‬
‫ביטוי ציורי המתייחס במפורש לאזכור של ה"תניני הגדולי" ביו החמישי‬
‫לבריאה אי למצוא בממצא היהודי‪ ,‬מלבד ביצירה אחת מימי הביניי‪ ,‬הלא היא‬
‫דפי הפתיחה של הגדת פסח בכתב יד מצויר מאמצע המאה הי"ד המכונה "הגדת‬
‫סרייבו"‪ 11.‬הממצא האמנותי הנוצרי לעומת זאת‪¦ ,‬הרבה לעסוק בבריאת העול ולצייר‬
‫את היצירה של כל אחד מששת ימי הבריאה‪ ,‬שזכו לכינוי "הקסמרו" )‪.(Hexameron‬‬
‫התמונה המתארת את מעשה היו החמישי בהגדת סרייבו מציגה דגי במי‬
‫ועופות בצמרות העצי בתו מסגרת עגולה המחולקת לי‪ ,‬אר ושמי‪ .‬בי היצורי‬
‫שבמי נראה דג שממדיו גדולי משאר היצורי האחרי שבמי‪ ,‬וקרוב לוודאי‬
‫שהוא מייצג את ה"תניני הגדולי"‪ 12.‬תמונה דומה‪ ,‬המתארת א היא את היו‬
‫‪ 8‬ראה נרקיס )לעיל‪ ,‬הע' ‪ ,(6‬עמ' ‪ 115‬לוח ‪ .24‬כתב היד נמצא כיו בספרייה הלאומית של‬
‫פריס ומספרו הקטלוגי הוא ‪Paris, Bibliotheque Nationale, Cod. Hebr. 36‬‬
‫‪ 9‬נוצר על ידי הסופר יוס מפונטרלייה )‪ (Pontarlier‬שבצרפת )כיו בגבול שווי(‪ ,‬שבתקופת‬
‫יצירתו של החומש היה המקו נתו
לשלטו
הקיסר הגרמני‪.‬‬
‫‪ 10‬ראה תשבי )לעיל‪ ,‬הע' ‪ .(3‬עמ' שג‪.‬‬
‫‪ 11‬הגדת סרייבו‪ ,Sarajevo, Bosnian National Museum ,‬היא כתב יד שנכתב וצויר בחבל‬
‫קטלוניה שבספרד‪ ,‬בראשית המחצית השנייה של המאה הי"ד‪ .‬ההגדה פורסמה לראשונה על ידי‬
‫מולר ופו
שלוסר )‪Die Haggada von Sarajewo. ,(David H. Muller und Julius V. Schlosser‬‬
‫‪ .Eine spanisch-jüdische Bilderhandschrift des Mittelalters, Vienna 1898‬למהדורת הפקסימיליה‬
‫ראה‪Eugen Werber, The Sarajevo Haggada, Belgrade and Sarajevo 1999 :‬‬
‫‪ 12‬ראה ש' לדרמ
וק' קוג'מ
ֿאפל‪" ,‬הבריאה יש מאי
וביטויה החזותיי בהגדת סרייבו"‪ ,‬אמנות‬
‫והיסטוריה‪ ,‬בעריכת ירחמיאל כה
‪ ,‬ירושלי )בהכנה(; מאמר זה ראה אור לראשונה באנגלית‪“The :‬‬
‫‪Sarajevo Haggadah – The Concept of Creatio ex nihilo and the Hermeneutical School Behind‬‬
‫‪It”, Studies in Iconography 25 (2004), pp. 89-127 fig. 2‬‬
‫‪322‬‬
‫שולמית לדרמ
‬
‫החמישי לבריאה‪ ,‬מופיעה ב"ביבליה מורג" )‪ ,(Biblia Morgan‬מספריית פירפוינט‬
‫מורג בניו יורק )‪ (New York, Pierpont Morgan Libr. MS. 638‬שהוא כתב יד‬
‫נוצרי המתואר למאה הי"ג וייתכ ששימש מודל להגדת סרייבו‪ 13.‬התמונה מציגה‬
‫את ה"תניני הגדולי" בדמות לוית יחיד גדול השט בי דגי הי‪ .‬הלוית ב"ביבליה‬
‫מורג" מופיע שוב ג בתמונה הבאה בסדרה – המתארת את מעשה היו השישי –‬
‫ומציגה את בעלי הכנ‪ ,‬את יצורי המי‪ ,‬את חיות השדה ואת האד ליד כל שנברא‬
‫עד כה במהל ימי הבריאה‪ .‬בהגדת סרייבו לעומת זאת‪ ,‬בתיאור מעשה היו השישי‪,‬‬
‫האד יושב על האדמה על רקע כל היצירה של ששת ימי הבריאה‪ ,‬כולל המאורות‪,‬‬
‫הצמחי‪ ,‬בעלי כנ וחיות השדה‪ ,‬א ללא הדג הגדול או הדגי האחרי‪ .‬ייתכ‬
‫שתיאור המי בתחתית העיגול הממסגר את כל אחד מימי הבריאה בהגדה זו‪ ,‬ללא‬
‫ציו חיות המי ביו החמישי לבריאה‪ ,‬בא להדגיש את ניצחו הקב"ה על "התניני‬
‫הגדולי" ואת שלטונו הבלעדי והמלא בבריאה כולה‪.‬‬
‫בי היצירות הנוצריות הרבות שהאמני מתייחסי בה ל"תניני הגדולי"‬
‫מרשי במיוחד הדימוי המופיע בתיאורי הבריאה בפסיפס המכסה את פני הכיפה‬
‫של כנסיית ס מרקו שבוונציה‪ .‬פסיפס נוצרי מרהיב זה‪ ,‬שנוצר במאה הי"ג‪ ,‬מציג‬
‫את דגי הי ועופות השמי – מעשה היו החמישי – בצורה הנאמנה לדימוי‬
‫הטבעי‪ .‬במרכז הפסיפס‪ ,‬בי יצורי המי השוני‪ ,‬בולט יצור דימוני בעל פני‬
‫ארוכות‪ ,‬פה גדול מלא שיניי מאיימות‪ ,‬צוואר ארו מכוסה בקשקשי‪ ,‬גו של‬
‫נחשֿדרקו בעל גבשושיות ענקיות על גבו‪ ,‬רגלי קצרות וטפרי חדי וזנב דמוי‬
‫דג ע סנפירי בסופו )ראה לוח ‪ .(4‬קורט וייצמ‪ 14‬רואה ביצור זה את "התני‬
‫הגדול"‪ ,‬שתרגומו ביוונית "מפלצת י" )‪ ,(Ketos‬ותיאורו מושפע מפרשנותו של‬
‫בסילאוס )בישו קיסריה במאה הרביעית‪ ,‬שנחשב לאחד מגדולי הוגי הדעות בכנסייה‬
‫הנוצרית(‪ ,‬שבספרו על הבריאה‪ ,‬ההקסמרו‪ ,‬תיאר בדרשתו )‪Hexaemeron, Homily‬‬
‫‪ (VII‬את היצורי השוני שנבראו במעשה בראשית‪ .‬דמות ה"תני הגדול" לפי‬
‫בסילאוס היא דמות של דרקו שגבשושיותיו המעוגלות מבצבצות מעל למי בדמות‬
‫הרי המתנשאי כאיי בי‪ .‬יצור זה מתאי באופיו למשתמע מפסוקי שוני‬
‫" ©ההא ¦ § ‪Ÿ‬‬
‫בתנ"‪ ,‬שבה הקב"ה נלח בתני‪ ,‬בלוית ובנחש הקדמוני‪© :‬‬
‫יפקד ה'‬
‫והרג‬
‫עק ¨ ת § ¨ ©‬
‫נח‪© £ $‬‬
‫לוית ¨ ¨‬
‫ועל ¦ § ¨ ¨‬
‫רח § ©‬
‫נח‪© ¦ ¨ $‬‬
‫לוית ¨ ¨‬
‫והחזקה ©על ¦ § ¨ ¨‬
‫וה!דלה § © ‪¨ ¨ £‬‬
‫ה‪$/‬ה § © § ¨‬
‫חר © ¨ ¨‬
‫§ ©§‬
‫לע‬
‫מאכל § ¨‬
‫))נ( © ‪¨ £‬‬
‫לוית ¦ § ‪¤‬‬
‫רא‪$‬י ¦ § ¨ ¨‬
‫ר‪0‬צ) ¨ ‪¥‬‬
‫"א)ה ¦ © § ¨‬
‫" )ישעיה כז א(; © ¨‬
‫א‪$‬ר © ¨‬
‫ה)(י ‪¤ £‬‬
‫‪¤‬את © © ¦‬
‫‪ 13‬על האפשרות של קשר סגנוני בי
הגדת סרייבו ל"ביבליה מורג
" ראה‪Herbert R. Broderick, :‬‬
‫‪“Observations on the Creation Cycle of the Sarajevo Haggadah”, Zeitschrift für Kunstgeschichte‬‬
‫‪ – 47 (1984), pp. 320-332‬בעמוד ‪ 329‬משווה המחבר בי
ציורי הבריאה בהגדת סרייבו לציורי‬
‫שב"ביבליה מורג
" ד ‪1‬א‪1 ,‬ב; וראה‪Sydney C. Cockerell, Old Testament Miniatures: A :‬‬
‫‪Medieval Picture Book with 283 Paintings from the Creation to the Story of David, London‬‬
‫‪1975, figs. 25-2‬‬
‫‪ 14‬ראה‪Kurt Weitzmann-Herbert L. Kessler, The Cotton Genesis, Princeton 1986, p. 50 :‬‬
‫"התניני הגדולי" והדרקוני בכתבי יד עבריי‬
‫‪323‬‬
‫ות(י" )ש צא יג(;‬
‫"פיר § © ¦‬
‫)רמס § ¦‬
‫)ד ‪Ÿ § ¦ ¯Ÿ‬‬
‫ופת ¦ §‬
‫‪$‬חל ¨ ‪¤ ¤‬‬
‫"על © ©‬
‫לצי" )תהלי עד יד(; ©‬
‫§ ¦¦‬
‫ל‪#‬חק " )ש קד כו(‪.‬‬
‫יצר) § © ‪¤‬‬
‫לוית ‪¤‬זה ¨ © § ¨‬
‫יה ‪ ¥‬כ ¦ § ¨ ¨‬
‫אנת § ©‬
‫"‪¦ ¢ $‬‬
‫¨‬
‫דימוי הדרקו מתאי א לתפיסה שהיתה לפרשני התלמוד בימי הביניי ל"צורת‬
‫‪16‬‬
‫הדרקו" שבמסכת עבודה זרה‪ 15.‬הדרקו על פי פרשנות הוא יצור דמוי נחש‪,‬‬
‫‪17‬‬
‫"שיש בו ציצי קשקשי הרבה לבי סנפירי‪ ,‬כקשקשי הדג"‪.‬‬
‫בציורי אלה‪ ,‬ובציורי אחרי‪ ,‬מזוהה הדרקו ע התני‪ ,‬ע הנחש הקדמוני‪,‬‬
‫וא ע השט המנסה להמריד את אד וחוה נגד הקב"ה‪ .‬ואכ‪ ,‬מעניי לבחו‬
‫בעניי זה את תבליט הברונזה של הנחש בדלתות הכנסיה של מיכאל הקדוש‬
‫בהילדסהיי )‪ (St. Michael, Hildesheim‬שבגרמניה‪ 18.‬התבליט ב המאה הי"א‬
‫מציג את הנחש כיצור דמוי דרקו לרגליה של חוה‪ ,‬השולחת אצבע מאשימה אליו‬
‫עת האל גוער בה ובאד על חטא‪ .‬לפנינו יצור כלאיי דרקוני בעל גו של נחש‪,‬‬
‫זנב מפותל‪ ,‬רגלי קצרות וטפרי ארוכי‪ ,‬כנפיי הצמודות לגבו‪ ,‬פיו פעור ויוצאות‬
‫ממנו להבות אש‪ .‬נראה שההשראה לדימוי בתבליט דלתות הכנסיה ניזונה ג‬
‫מהתרגו ליוונית ולשפות הלטיניות של המילה "תני" למילי כגו "מפלצת י"‪,‬‬
‫"לוית" ו"דרקו"‪ ,‬וג מהסמיכות הקיימת בי ה"תני" ל"שט" בתפיסה הנוצרית‬
‫של "חזו יוחנ" )כ ב(‪ ,‬ש נאמר ש"הוא תפש את התני‪ ,‬הנחש הקדמוני אשר‬
‫הוא המלשי והשט" )התרגו לקוח מהברית החדשה של החברות המאוחדות‬
‫לכתבי הקודש‪ ,‬ישראל ‪.(1976‬‬
‫הנחש המתואר כיצור דמוי דרקו בדלתות הברונזה בהילדסהיי והנחש המוצג‬
‫בס מרקו כדמות התני הגדול בתיאורי היו החמישי לבריאה‪ ,‬ממחישי אפוא‬
‫את התפיסה הנוצרית )הקיימת א ביהדות( שלפיה הנחש הקדמוני‪ ,‬הלוית והתניני‬
‫הגדולי‪ ,‬מייצגי יחדיו את כוחות הרע – את הסיטרא אחרא של הבריאה‪ .‬ואכ‪,‬‬
‫דימויו הציורי של הנחש בסיפור הבריאה ובסיפור ג העד מדגיש את זיקתו של‬
‫יצור זה לשט ואת מאמציו להכשיל את אד וחוה בפתותו אות לאכול ‪¥ ¥‬‬
‫מ"ע‬
‫ה'עת טב ¨ ¨ורע"‪.‬‬
‫©© ©‬
‫המורכבות האיקונוגרפית של דמות הנחש בסיפור ג עד מוצאת את ביטויה‬
‫ביצירות נוצריות נוספות מהמאה הי"ג‪ ,‬שהנחש מופיע בה כדמות כלאיי‬
‫המורכבת מגו של תניֿנחש בעל כנפיי‪ ,‬רגליי וראש של אישה‪ .‬דמות זו‬
‫מופיעה בפיסול מונומנטלי בשערי הקתדרלות הגותיות של "נוטרד" )‪(Notre-Dame‬‬
‫‪ 15‬עבודה זרה פ"ג מ"ג‪" :‬המוצא כלי ועליה צורת חמה‪ ,‬צורת לבנה‪ ,‬צורת דרקו
‪ ,‬יוליכ‬
‫לי המלח"‪.‬‬
‫‪ 16‬רש"י‪ ,‬ש מב ע"ב‪ ,‬ד"ה דרקו
‪.‬‬
‫‪ 17‬פירוש המשניות לרמב"‪ ,‬ש )על פי הנדפס בש"ס וילנא(‪.‬‬
‫‪ 18‬ראה‪Adam S. Cohen & Anne Derbes, “Bernward and Eve at Hildesheim”, Gesta 40, :‬‬
‫‪1 (2001), pp. 19-38 fig 9‬‬
‫‪324‬‬
‫שולמית לדרמ
‬
‫בפריס‪ 19,‬בריימס )‪ (Reims‬ובאמיי )‪ 20.(Amiens‬בכל אחת מהקתדרלות מופיעה‬
‫הסצנה של החטא הקדמו‪ ,‬שמוצגי בה אד‪ ,‬חוה והנחש כשהוא מפותל סביב‬
‫הע‪ .‬ה מוצגי בבסיס הפסל של מריה המוכרת כדמות "חוה השנייה"‪ ,‬זו שבכוחה‬
‫לכפר על חטאה של "חוה הראשונה"‪.‬‬
‫דמות הנחש כיצור כלאיי בעל ראש אישה מצוירת א בכמה כתבי יד נוצריי‬
‫מצרפת ממחצית המאה הי"ג‪ 21.‬לדוגמה‪ ,‬בכתב היד הנוצרי של "ביבליה מורג"‬
‫נראה נחש בעל ראש אישה‪ ,‬שרגליו צמודות לגזע הע וכנפיו אדומות )ראה‬
‫לוח ‪ .(5‬לפנינו דמות כלאיי דרקונית שיש לה כל התכונות הציוריות המוכרות‬
‫מתיאור "התניני הגדולי" המייצגת כא את הנחש הקדמוני‪ ,‬דהיינו את היצר‬
‫הרע נציגו של הסטרא אחרא האורב לאד ולחווה ומפתה אות לבחור ברע‪.‬‬
‫מעניי‪ ,‬שלקראת סו המאה הי"ג מופיעה הסצנה של סיפור ג עד בשני כתבי‬
‫יד יהודיי שמוצא מצפו צרפת‪ :‬מכלול לונדו )המכונה ג "המכלול העברי‬
‫מצפו צרפת"(‪ 22‬ומשנה תורה של קאופמ‪ 23.‬בשני כתבי יד אלה סגנו הציור הוא‬
‫‪ 19‬הנחש בעל ראש האישה בתבליט הפיסולי נראה בשלוש הקתדרלות‪ .‬בנוטרד נוצרו‬
‫התבליט והפסל בשנת ‪ 1220‬ושופצו במאה הי"ט על ידי לסוס ויאולט לה דוק‬
‫)‪ .(Lassus-Viollet-le-Duc‬נית
עדיי
לראות את הדמיו
למקור בפסלי שבקתדרלות באמיי
‬
‫ובריימס למרות השיפו המאוחר‪.‬‬
‫‪ 20‬לתמונות ראה‪;Allan Temko, Notre Dame of Paris, New York 1959, pp. 200-201 :‬‬
‫וראה ג ש' לדרמ
‪" ,‬פני נחש כפני חוה"‪ ,‬אמנות והיסטוריה )לעיל‪ ,‬הע' ‪.(12‬‬
‫‪ 21‬להל
מספר מאמרי העוסקי בנחש בעל ראש אישה‪J.K. Bonnell, “The Serpent with a :‬‬
‫‪Human Head in Art and in Mystery Play”, American Journal of Archaeology 21, 3 (1917),‬‬
‫‪pp. 255-291; H.A. Kelly,“‘The Metamorphoses of the Eden Serpent During the Middle Ages‬‬
‫‪and Renaissance”, Viator 2 (1971), pp. 301-327; N.C. Flores, “‘Efigies Amicitiae... Veritas‬‬
‫‪Inimicitiae': Antifeminism in the Iconography of the Woman-Headed Serpent in Medieval‬‬
‫‪and Renaissance Art and Literature”, Animals in the Middle Ages: A Book of Essays, ed.‬‬
‫‪Nona C. Flores, New York 1996, pp. 167-195 ; F. Gussenhoven, “The Serpent with a‬‬
‫‪Matron’s Face: Medieval Iconography of Satan in the Garden of Eden”, European Medieval‬‬
‫‪Drama 4 (2000), pp. 207-230‬‬
‫‪ 22‬ספר המכלול‪ ,‬הנמצא כיו בלונדו
‪ ,‬נוצר בצפו
מזרח צרפת בשנת ‪ 1280‬לער‪ ,‬והוא אחד‬
‫מכתבי היד העבריי המצוירי המפוארי ביותר מאשכנז במאה הי"ג – לפרטי עליו ראה נרקיס‬
‫)לעיל‪ ,‬הע' ‪ ,(6‬עמ' ‪ ;113‬פרטי על הציור נית
ללמוד מהקטלוג שהוציא ג' מרגליות עבור הספריה‬
‫הבריטית‪London British Library Add. MS. 11639 Y – G. Margoliouth, “An Ancient :‬‬
‫‪Illuminated Hebrew MS. at the British Museum”, JQR 17 (1905), pp. 193-197; idem, Catalogue‬‬
‫‪of the Hebrew and Samaritan Manuscripts in the British Museum, III, London 1965, p. 425‬‬
‫‪no. 1056; Y. Zirlin, The North French Hebrew Miscellany, II: Companion Volume to an‬‬
‫‪Illuminated Manuscript from Thirteenth-Century France in Facsimile, ed. Jeremy Schonfield,‬‬
‫‪London 2003, p. 127‬‬
‫‪ 23‬כתב היד של ספר "משנה תורה" של הרמב" באוס קאופמ
בבודפשט‪ ,‬הנקרא א "קודקס‬
‫מימוני" )‪ ,(Codex Maimuni‬הוא כתב יד גדל ממדי‪ .‬כתב יד זה הוא העתק מצויר של "משנה‬
‫תורה" של הרמב" כשכל אחד מארבעה עשר ספריו מעוטר בד פתיחה מצויר‪" .‬קודקס מימוני"‪,‬‬
‫"התניני הגדולי" והדרקוני בכתבי יד עבריי‬
‫‪325‬‬
‫גותיֿצרפתי‪ ,‬וסצנה זו מכילה בתוכה את כל היסודות של סיפור הפיתוי‪ :‬אד עומד‬
‫מימי לע הדעת‪ ,‬חוה משמאלו והע במרכז‪ ,‬כשהנחש בעל ראש האישה מלופ‬
‫סביבו‪ .‬יעל צירלי בדעה שבחירת של מודלי ציוריי מסוימי מכתבי יד נוצריי‬
‫ושילוב בכתבי יד עבריי מצוירי מצביעה על מצב המיוחד של היהודי במאה‬
‫‪24‬‬
‫הי"ג‪.‬‬
‫יצור הכלאיי הדרקוני מופיע בספר המכלול של לונדו בשתי תמונות שונות‪,‬‬
‫נתונות בתו מדליוני עגולי המשתרעי על פני עמוד של‪ .‬תמונה אחת מציגה‬
‫את אד וחוה והנחש בעל ראש האישה;‪ 25‬תמונה שנייה מציגה את "נחש הנחושת"‬
‫כיצור כלאיי דרקוני בעל פני חיה‪ ,‬קרני איל‪ ,‬כנפיי‪ ,‬גבשושי לאור הגו‪ ,‬רגליי‬
‫קצרות וזנב נחשי מפותל‪ ,‬הניצב על כרכוב מעל לאנשי המתבונני אליו מלמטה‬
‫כלפי מעלה‪ 26.‬סביר להניח שהנחש המתואר כיצור כלאיי בעל כנפיי ומראה‬
‫דרקוני שואב את מקורותיו הצורניי מהאמנות הנוצרית כמו ג מהמקרא‪ ,‬שהרי‬
‫הסיפור בספר במדבר עוסק "בנחשי השרפי"‪ ,‬שה' שלח להעניש את בני ישראל‪,‬‬
‫‪27‬‬
‫ועוסק א ב"שר" שהוצג על נס כ"נחש הנחשת"‪.‬‬
‫ציור ה"שר" שהביא רפואה ומזור מנשיכת הנחשיֿהשרפי כשבני ישראל‬
‫הביטו בו בכוונ את מבט כלפי האל בשמי‪ ,‬מתאי לגישה האיקונוגרפית‬
‫המאפיינת את ציורי הנחשֿהדרקו‪ .‬לפי גישה זו "התניני הגדולי"‪ ,‬נחש ג עד‬
‫וכ הנחשיֿהשרפי במדבר‪ ,‬ה יצורי המייצגי את כוחות הרע‪ ,‬א כול נוצרו‬
‫על ידי בורא העול וה כפופי למרותו ומשמשי שלוחיו‪ .‬מכא‪ ,‬שדימוי‬
‫החזותי של התני‪ ,‬הלוית‪ ,‬הדרקו‪ ,‬השר‪ ,‬נחש בריח ונחש עקלתו‪ ,‬נועד להדגיש‬
‫שנוצר בשנת ‪ ,1296‬הוא אחד משיאיה האמנותיי של אסכולת כתבי היד העבריי המצוירי בצרפת‬
‫בסו המאה הי"ג – ראה‪ :‬נרקיס )לעיל‪ ,‬הע' ‪ ,(6‬עמ' ‪G. Sed-Rajna, “The Illuminated Pages ;127‬‬
‫‪of the Kaufmann Mishneh Torah”, Codex Maimuni, Budapest 1984, pp. 29-39, 140‬‬
‫‪ 24‬יעל צירלי
)לעיל‪ ,‬הע' ‪ ,(22‬עמ' ‪ ,130125‬טוענת כי המאה הי"ג ידועה כעיד
שבו הוויכוח‬
‫בי
היהודי והנוצרי היה לכלי נשק בידי הכנסיה‪ ,‬שהיתה נחושה בדעתה להוכיח את עליונות‬
‫הנצרות על היהדות‪ .‬היהדות הוצגת בדמות אישה מושפלת שעיניה מכוסות לעומת האקלסיה הגאה‬
‫והזקופה‪ .‬היהודי מציד הגיבו בפרשנות התנ" המבוססת על פשט ולא על דרש‪ ,‬וענו בפרשנות‬
‫לטענות וההאשמות הנוצריות‪ .‬לדעת צירלי
מאבק זה מצא את ביטויו במכלול העברי מצפו
צרפת‪.‬‬
‫‪ 25‬ראה מכלול לונדו
)לעיל‪ ,‬הע' ‪ ,(22‬ד ‪520‬ב‪ .‬את התמונה נית
לראות ג בעמוד ‪ 17‬תמונה ‪7‬‬
‫בספרה של גבריאל סדֿריינה )‪The Hebrew Bible in Medieval Illuminated ,(Gabrielle Sed-Rajna‬‬
‫‪Manuscripts, New York 1987‬‬
‫‪ 26‬ראה מכלול )ש(‪ ,‬ד ‪ 742‬ב; וראה ג‪Marc M. Epstein, Dreams of Subversion in :‬‬
‫‪Medieval Jewish Art and Literature, University Park, PA 1997, p.84 fig. 30‬‬
‫הע ‪¤‬אל‬
‫ו(בא ¨ ¨‬
‫מ(‪%‬ראל‪Ÿ ¨ © .‬‬
‫ו(מת ©ע ¨רב ¦ ¦ § ¨ ‪¥‬‬
‫הע © ¨ ¨‬
‫וינכ ‪¤‬את ¨ ¨‬
‫ה‪0‬רפי © § © §‬
‫ה‪+‬ח!י © § ¨ ¦‬
‫"וי!‪$‬ח ה' ¨ ¨ע ‪¥‬את © § ¨ ¦‬
‫‪© © § © 27‬‬
‫מ!ה § ©עד‬
‫ו(ת&‪$‬ל ‪¤ Ÿ‬‬
‫ה‪+‬ח! © ¦ § © ‪¥‬‬
‫מעלינ ‪¤‬את © ¨ ¨‬
‫ויסר ‪¥ ¨ ¥‬‬
‫הת&‪$‬ל ‪¤‬אל ה' § ¨ ‪¥‬‬
‫וב ¦ § © ‪¥‬‬
‫חטאנ ¦*י ¦ד © §רנ ©בה' ¨ ¨‬
‫ו(אמר ¨ ¨‬
‫מ!ה © ‪§ Ÿ‬‬
‫‪¤Ÿ‬‬
‫ו(ע‪%‬‬
‫וחי‪© © © .‬‬
‫את' ¨ ¨‬
‫וראה ‪Ÿ‬‬
‫ה‪¨ ¨ § !+‬‬
‫והיה ¨*ל © ¨‬
‫את' ©על ‪¥‬נס § ¨ ¨‬
‫ו‪%‬י ‪Ÿ‬‬
‫‪%‬ר § ¦‬
‫ע‪%‬ה §ל ¨ ¨‬
‫מ!ה ‪¥ £‬‬
‫ו(אמר ה' ‪¤‬אל ‪¤ Ÿ‬‬
‫̈הע‪¤ Ÿ © .‬‬
‫¨‬
‫וחי" )במדבר‬
‫ה‪+‬ח!ת ¨ ¨‬
‫נח! © § ‪¤ Ÿ‬‬
‫וה ¦ יט ‪¤‬אל § ©‬
‫ה‪+‬ח! ‪¤‬את ¦אי! § ¦‬
‫נ! © ¨ ¨‬
‫והיה ¦א ¨ ©‬
‫ה‪+‬ס § ¨ ¨‬
‫וי‪%‬מה ©על © ‪¥‬‬
‫נח!ת © § ¦ ‪¥‬‬
‫נח! § ‪¤ Ÿ‬‬
‫מ!ה § ©‬
‫‪¤Ÿ‬‬
‫כא וט(‪.‬‬
‫‪326‬‬
‫שולמית לדרמ
‬
‫שכוחות הרשע ה חלק בלתי נפרד של הבריאה עצמה‪ .‬ג הניסוח המקראי מדגיש‬
‫גישה זאת בשימושו בפועל "ברא" לגבי יצירת של השמי‪ ,‬האר‪ ,‬האד‬
‫וה"תניני הגדולי"‪ ,‬בעוד שלגבי שאר מעשה בראשית השימוש הוא בפעל‬
‫"עשה"‪ .‬הנביא ישעיה משתמש א הוא בפועל "ברא" כדי להדגיש כי אלוהי‬
‫ברא ¨רע ‪¦ £‬‬
‫‪¥‬‬
‫ח‪¤ Ÿ $‬‬
‫ברא ‪¤ Ÿ‬‬
‫‪¥‬‬
‫‪¥‬‬
‫אני ה'‬
‫ע‪#‬ה ¨‪$‬ל‬
‫"יצר אר‬
‫הוא "בורא החש" ככתוב‬
‫ע‪#‬ה ¨כל ‪¥‬א ‪ ¤‬ה" )מה ז(‪.‬‬
‫‪¤Ÿ‬‬
‫חשוב לציי כי במאות הי"ג והי"ד היה נפו מאוד השימוש בדרקוני‪ .‬יצורי‬
‫הכלאיי הדרקוניי מופיעי בכתבי היד בראש ד או בתחילת קטע‪ ,‬כשה משובצי‬
‫לתו הפנלי המקיפי את אותיות הפתיחה )איניציאלי( או כמרכיב קישוטי‬
‫במסגרות שסביב הדפי‪ .‬הדעה הרווחת היא שהופעת של הדרקוני הושפעה מ‬
‫‪28‬‬
‫הסגנו הגותי הצרפתי‪ ,‬שאמניו השתמשו בדמויות גרוטסקיות כמרכיב קישוטי‪.‬‬
‫מרי הברו‪ 29,‬על סמ מחקר סטטיסטי שערכה על דימויי דרקוני המופיעי‬
‫במאה ועשרי כתבי יד לטיניי מהמאות הי"ג והי"ד‪ ,‬הציעה תאוריה חדשה‪ ,‬שלפיה‬
‫אי לראות בדימויי הדרקוני עיטורי קישוטיי בלבד אלא נית ללמוד מה‬
‫רעיונות הקשורי לטקסטי שאות ה מעטרי‪.‬‬
‫במחקרה ניתחה הברו את דימויי הדרקוני המופיעי בטקסטי תנ"כיי‪ ,‬בספרי‬
‫תהלי צרפתיי וא בכתב יד עברי‪ ,‬ומצאה זיקה איקונוגרפית בי ציוריה של‬
‫הדרקוני לבי הגות העיונית‪ ,‬התיאולוגית והפילוסופית של הוגי הדעות הנוצרי‬
‫והיהודי בתקופה‪ ,‬בעיקר סביב נושא הטוב והרע בבריאה‪ .‬לדבריה‪ ,‬נית להבי‬
‫את השימוש הרב והמגוו בדימויי הדרקוני בכתבי היד כשלומדי את הרעיונות‬
‫הדתיי שהתפתחו החל מהמאה הי"ב ובוחני את הספרות הליטורגית של התקופה‬
‫ואת מסריה השוני‪ .‬הדרקוני לדעתה ה תוויות ציוריות שנועדו לסמ עקרונות‬
‫תיאולוגיי המצויי בכתבי שה מעטרי‪ .‬באותה מידה‪ ,‬ציורי הדרקוני רומזי‬
‫להסתייגויות והבדלי בגישות השונות לעקרונות אלה‪ .‬נית לומר שהדרקוני‬
‫המשולבי לתו הכתבי התנ"כיי או הליטורגיי ממחישי את כוחות הקדושה‬
‫הטמוני במילה הכתובה בכ שה‪ ,‬הידועי כמייצגי כוחות הרע‪ ,‬מקשטי את‬
‫‪30‬‬
‫הכתוב בהופעת כיצורי כנועי וצייתני‪.‬‬
‫הדרקו שתואר לעיל כעיטור שוליי בד הפתיחה של ספר בראשית בחומש‬
‫פוליני )ראה לוח ‪ (3‬איננו הדרקו היחיד המופיע בכתבי יד יהודיי‪ .‬כתבי יד‬
‫אשכנזיי מצוירי רבי מהמאות הי"ג והי"ד מקושטי א ה בדרקוני ויצורי‬
‫כלאיי רבי‪ .‬כתבי היד כוללי חומשי כגו החומש של הדוכס מססקס מדרו‬
‫‪28‬‬
‫‪1966‬‬
‫‪29‬‬
‫‪1985‬‬
‫ראה‪Lilian Randall, Images in the Margins of Gothic Manuscripts, Berkeley & Los :‬‬
‫‪Angeles‬‬
‫ראה‪M.E. Hebron, Statistical Studies of the Iconography of the Dragon in Biblical :‬‬
‫‪Texts of the 13th and 14th Centuries, London‬‬
‫‪ 30‬ש‪ ,‬עמ' ‪.8‬‬
‫"התניני הגדולי" והדרקוני בכתבי יד עבריי‬
‫‪327‬‬
‫גרמניה משנת ‪ 31,1300‬מחזורי תפילה כגו "המחזור המשולש" מדרו גרמניה‬
‫‪33‬‬
‫משנת ‪ 1320‬לער‪ 32,‬או המחזור הכפול משנת ‪ 1290‬לער השמור בוורוצלאו‪.‬‬
‫איליה רודוב‪ 34,‬בשאלתו הא הדרקוני בקישוטי בתי הכנסת האירופיי ה‬
‫סמל הרוע‪ ,‬מציג את ד הפתיחה לתפילת שחרית ליו הכיפורי מתו "המחזור‬
‫הכפול"‪ 35.‬בתמונה שער בעל קשת גדולה המשתרע על פני עמוד של )ראה‬
‫לוח ‪ ,(6‬שמייצג את שערי הרחמי הנפתחי ביו הכיפורי בפני כל אד מישראל‪.‬‬
‫בשערי כתובות מילות תפילה של היו הקדוש; בחלל הקשת של השער מופיעה‬
‫המילה הראשונה של התפילה‪" ,‬ברו"‪ ,‬כשהיא כתובה באותיות גדולות על רקע‬
‫פיליגר‪ .‬שני דרקוני צהובי משני צידי המילה מותחי את צוואריה ופניה‬
‫כלפי מעלה אל עבר המדליו הנמצא בראש הקשת‪ ,‬שמצויר בו כסא מהודר‪ .‬שני‬
‫הדרקוני יורקי אש מפיותיה הפעורי‪ ,‬כנפיה ירוקות‪ ,‬אוזניי לראשיה‪,‬‬
‫רגליה קצרות וזנבותיה מפותלי‪ .‬המילה "שערי" המוזכרת בתפילה "שערי‬
‫רחמי" נתונה בתו פאנל מלבני המקושט משמאל באריה המשתלב לתו האותיות‬
‫הסופיות של "שערי" ומימי בדרקו ירוק בעל כנפיי צהובות העומד זקו ומתבונ‬
‫במילה "שערי" מלמעלה‪ .‬רודוב מחזיק בדעה כי הדרקו והאריה ה חיות שטניות‪,‬‬
‫שלוחות הרע‪ ,‬וה אוחזות במילה "שערי" כדי לחסו את שערי הרחמי ולמנוע‬
‫מתפילות ע ישראל ביו הכיפורי לעלות השמימה אל כסא הכבוד‪ .‬לדבריו‪ ,‬שני‬
‫הדרקוני ה נציגי השט‪ ,‬אויב האל‪ ,‬השוא לשבת על כסא המלכות האלוהי‪.‬‬
‫ארבעת המדליוני בעמודי השער משמשי תחלי לבסיס ולכותרת של שני‬
‫העמודי; בתוכ מצוירות ארבע חיות הקודש מתיאור המרכבה בספר יחזקאל )י‬
‫יד(‪ :‬הנשר‪ ,‬המלא‪ ,‬האריה והשור‪.‬‬
‫מרק אפשטיי העוסק בספרו בדרקוני למיניה מביא מקורות יהודיי רבי‬
‫מהתנ" מהמדרש‪ ,‬מהתלמוד ומהספרות הרבנית העוסקי ביצורי הדרקוניי בסיפור‬
‫הבריאה‪ ,‬ג עד ונחש הנחושת‪ 36.‬אפשטיי משתמש בפרשנות התורה )בריאת‬
‫התניני( של רבנו אלעזר מוורמס )אשכנז‪ ,(11301260 ,‬כמשקפת את תפיסת של‬
‫חסידי אשכנז לגבי כוחו של התניֿהדרקו לאיי על כסא הכבוד ולהפחיד אפילו‬
‫‪ 31‬לתמונה ראה נרקיס )לעיל‪ ,‬הע' ‪ ,(6‬עמ' ‪ 131‬לוח ‪London, British Library, MS ADD. :32‬‬
‫‪15282‬‬
‫‪ 32‬ראה‪ :‬ש‪ ,‬עמ' ‪ 135132‬לוח ‪ ;3334‬שרית שלוֿעיני‪ ,‬המחזור המשולש‪ ,‬עבודת דוקטור‪,‬‬
‫האוניברסיטה העברית‪ ,‬תשס"א‪.‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪63-84‬‬
‫‪35‬‬
‫ראה ש‪ ,‬עמ' ‪ 55‬תמונה ‪Wrozlaw, University Library, Or .1.1 ;53‬‬
‫ראה ‪Ilia Rodov, “Dragons: A Symbol of Evil in European Synagogue Decoration?”, :‬‬
‫‪Ars Judaica 1 (2005), pp.‬‬
‫ראה‪Double Mahzor, 2, Esslingen (?) ca. 1290, Wroclaw, University Library Cod. :‬‬
‫‪ ,Or. 1‬ד ‪89‬ב‪.‬‬
‫‪ 36‬ראה אפשטיי
)לעיל‪ ,‬הע' ‪ ,(26‬עמ' ‪.9570‬‬
‫‪328‬‬
‫שולמית לדרמ
‬
‫את המלאכי‪ 37.‬לדעתו‪ ,‬חסידי אשכנז התמודדו ע שאלת ההתאמה ההרמונית שבי‬
‫תפיסת הכפייה הדטרמיניסטית לבי תפיסת הבחירה החופשית המושגת על ידי‬
‫הגבלת כוחו של הדרקו‪ 38.‬לדבריו‪ ,‬חסידי אשכנז ראו בדרקו יצור בעל כח ממשי‬
‫א הבינו‪ ,‬בהשפעת המסורת התלמודית והמדרשית‪ ,‬שעוצמתו איננה בשליטתו אלא‬
‫היא שייכת לאלוהי‪ ,‬שברא יצור זה יחד ע כל היצורי האחרי‪ ,‬ולכ תפילת‬
‫‪39‬‬
‫וכניעת היא לבורא העול השולט בכל‪.‬‬
‫אפשטיי מציי כי למרות נוכחות המרשימה של הדרקוני במקורות היהודיי‬
‫הספרותיי אי למצוא כמעט את הדרקו הקדו באמנות היהודית‪ .‬לדעתו‪ ,‬א‬
‫כשמופיע הנחש הקדמוני בכתבי יד יהודיי אי בדימויו כל ייחוד יהודי והוא‬
‫מועתק מהאמנות הנוצרית‪ ,‬כמו למשל במקרה של יצור הכלאיי המתאר את נחש‬
‫ג עד בעל ראש האישה או השר‪ ,‬הלא הוא "נחש הנחושת"‪ ,‬המופיע כיצור בעל‬
‫כנפיי‪ 40.‬לדבריו‪ ,‬רוב הדרקוני המופיעי באמנות היהודית של ימי הביניי ה‬
‫חיקוי מובהק של היצורי הגרוטסקיי הנראי במסגרות עיטוריות של כתבי יד‬
‫נוצריי‪.‬‬
‫את הפרק המוקדש להכנעת הדרקוני מסכ אפשטיי באומרו דברי אלה‪:‬‬
‫כפי שהבחנו‪ ,‬הדרקו התנ"כי במקור היה בעל הוד אלוהי בזכות עצמו‪ ,‬א‬
‫הוא שינה את צורתו והוויתו והפ ליציר אלוהי ולאחר מכ למורד באלוהי‬
‫שהובס ונכנע על ידו‪ .‬הדרקו מתואר בתנ" ומאוחר יותר א בספרות הרבנית‬
‫כיצור כבול שכבליו אינ מרתיעי אותו והוא מתאמ כל העת לברוח ולהימלט‪,‬‬
‫להשתחרר ולתקו את האל כדי להשתלט על כיסאו ולרשת את מקומו‪ .‬בצורה‬
‫הדרגתית הושג עמו במהל ימי הביניי הסכ שלו קר‪ ,‬שהושתת על היסודות‬
‫המיתיי בדימויו‪ .‬הדרקו נעשה עתה למטפורה תיאולוגית של האלוהי עצמו‪,‬‬
‫‪41‬‬
‫דמות חיובית ומבויתת‪.‬‬
‫כדי לבחו דברי אלה‪ ,‬ואחרי‪ ,‬שנאמרו עד כה ביחס לדרקוני ומקומ בטקסט‬
‫הליטורגי נתבונ במחזורי תפילה מהמאות הי"ג והי"ד שפיוטיה עוטרו בדימויי‬
‫דרקוני‪ .‬ננסה לבדוק הא נוכחות של יצורי כלאיי אלה נועדה לקישוט בלבד‬
‫או הא ה נוספו לכתוב מתו רצו להציג כיצורי כנועי שמנסי להיחל‬
‫ולתקו את האל ולהשתלט על כיסאו? הא נית לראות בדרקוני מטפורה תיאולוגית‬
‫של האל עצמו‪ ,‬כדבריו של אפשטיי‪ ,‬או שמא נועדו יצורי אלה להעביר מסרי‬
‫ולבטא באופ חזותי פירושי שניתנו לתפילות ולפיוטי השוני‪.‬‬
‫‪ 37‬ש‪ ,‬עמ' ‪.79‬‬
‫‪ 38‬ש‪ ,‬עמ' ‪.77‬‬
‫‪ 39‬ש‪ ,‬עמ' ‪.82‬‬
‫‪ 40‬ש‪.‬‬
‫‪ 41‬ש‪ ,‬עמ' ‪ ;95‬התרגו שלי – ש"ל‪.‬‬
‫"התניני הגדולי" והדרקוני בכתבי יד עבריי‬
‫‪329‬‬
‫הדוגמה הראשונה היא תפילת "כל נדרי" )ראה לוח ‪ (7‬במחזור המשולש כר‬
‫אוקספורד‪ 42.‬בד הפתיחה לתפילה זו המילה "כל" כתובה באותיות גדולות מאוד‬
‫ע עיטור של שני דרקוני המצוירי מתחת למילה ושתי דמויות כלאיי מעליה‪.‬‬
‫הד כולו ממחיש את אווירת הימי הנוראי של "ובכ ת פחד ה' אלהינו על‬
‫כל מעשי ואימת על כל מה שבראת ויראו כל המעשי וישתחוו לפני כל‬
‫הברואי"‪ 43,‬או של "ונתנה תק קדושת היו כי הוא נורא ואיו‪ ...‬וכל באי עול‬
‫יעברו לפני כבני מרו"‪ .‬ציור של שני הדרקוני מטילי האימה מצביע על המסר‬
‫העיקרי של יו הכיפורי‪ ,‬שבו כל הברואי משתחווי ומרכיני את ראש לפני‬
‫שליט העול‪.‬‬
‫ייצוג של דמויות אלה במחזור מתאי לפרשנותו של ר' דוד אבודרה )ספרד‪,‬‬
‫המאה הי"ד( לתפילה "ובכ ת פחד"‪ ,‬שבה הוא מתייחס לתניני במעשה בראשית‪:‬‬
‫ובכ ת פחד ה' אלהינו על כל מעשי ע"ש )עי' הושע ג‪ ,‬ה( "ופחדו אל ה'‬
‫ואל טובו"‪ .‬ואימת על מה שבראת ע"ש )משלי כ‪ ,‬ב( "נה ככפיר אימת‬
‫מל"‪ .‬ותמצא כי בכל מעשה בראשית נאמרה עשייה ולא נאמר בריאה אלא‬
‫בשמי ואר ותניני ואד‪ .‬וזהו שאמר ת פחד ה' אלהינו על כל מעשי‬
‫כדי שייראו מלפניו וזהו שאמר אחר כ וייראו כל המעשי ואימת על כל‬
‫מה שבראת שה השמי והאר והתניני והאד‪ .‬והטע כי יש בני אד‬
‫שה עובדי את השמי ואת האר ואת התניני שבי‪ .‬וג יש בני אד‬
‫שעושי עצמ אלוהות ועל כ אמר ת אימת על הנבראי האלו שה טועי‬
‫ומתגאי בעצמ ויחזרו כל לעבד בלבב של וזהו שאמר אחר כ וישתחוו‬
‫לפני כל הברואי כלומר אות שלא משתחוי אלי ג השמי והאר‬
‫והתניני שהיו עובדי כל יעשו אגודה א' לעשות רצונ בלבב של וזש"ה‬
‫)צפניה ג‪ ,‬ט( "כי אז אהפו אל עמי שפה ברורה לקרא כל בש ה'" וזהו‬
‫החלוק שנאמר פחד על מעשיו ואימה על ברואיו‪ .‬כי אימה היא גדולה מפחד‬
‫‪44‬‬
‫ולפיכ אמר אימה על הברואי הנכבדי ופחד על הפחותי‪.‬‬
‫הנה כי כ‪ ,‬ר' דוד אבודרה בחר דווקא ב"תניני הגדולי" ובריאת המיוחדת‬
‫במעשה בראשית כדי להמחיש את הפחד והאימה של "ובכ ת פחד ה' אלהינו"‪.‬‬
‫‪ 42‬ראה שלוֿעיני )לעיל‪ ,‬הע' ‪ ,(32‬ד ‪100‬ב‪Oxford, Bodleian Library, Vol. III, Mich. 619 :‬‬
‫‪ 43‬תוכ
תפילה ייחודית זו לימי הנוראי‪ ,‬החוזרת בכל תפילות העמידה של ראש השנה ויו‬
‫הכיפורי‪ ,‬מתייחס לפחד ולאימה הממלאי את כל האר ביו הדי
וליחס היראה של כל הברואי‬
‫לבורא העול‪.‬‬
‫‪ 44‬ספר אבודרה‪ ,‬ירושלי תשכ"ג‪ ,‬סדר תפלת ראש השנה‪ ,‬עמ' רסב‪ .‬ישראל תאֿשמע‪ ,‬מנהג‬
‫אשכנז הקדמו
‪ ,‬ירושלי תשנ"ב‪ ,‬עמ' ‪ ,153‬מציי
כי בעקבות השתקעותו של הרא"ש ובני חוגו‬
‫המרובי בטולדו בראשית המאה הי"ד נוצר בספרד מחנה אשכנזי שהיתה לו השפעה רבה מאוד‪,‬‬
‫כ שנית
למצוא בפרשנותו של ר' דוד אבודרה השתקפות של רעיונות המיוצגי חזותית בכתבי‬
‫היד האשכנזי בני המאה הי"ג‪.‬‬
‫‪330‬‬
‫שולמית לדרמ
‬
‫דימוי התניני‪ ,‬שבו הוא משתמש כדי לסמל את היראה‪ ,‬תוא אפוא לדימוי הציורי‬
‫של הדרקוני במחזורי התפילה של הימי הנוראי ולרעיו הכרת כל הנבראי‪,‬‬
‫ובה ג "התניני הגדולי"‪ ,‬בשלטו האלוהי‪.‬‬
‫התמונה שתוארה לעיל מ"המחזור הכפול" )ראה לוח ‪ ,(6‬ג היא דוגמה הלקוחה‬
‫מתפילות יו הכיפורי )שחרית( וראויה לעיו נוס‪ .‬בתמונה זו מתוארי הדרקוני‬
‫משני צידי המילה "ברו" כשה נותני ביטוי ציורי למילי הכתובות לרגליה‪:‬‬
‫"ברו‪ ...‬הפותח לנו שערי רחמי המאיר עיני המחכי לו יוצר אור ובורא חש‬
‫עושה שלו ובורא את הכל"‪.‬‬
‫‪45‬‬
‫לפנינו הרחבה של ברכת "יוצר אור" הנאמרת בכל יו לפני קריאת שמע‪,‬‬
‫‪46‬‬
‫ונאמרת ביו הכיפורי בצירו התוספת המיוחדת של "הפותח לנו שערי רחמי"‪.‬‬
‫העיטור של השער הגדול‪ ,‬המשתרע על פני הד כולו‪ ,‬מצביע על "שערי הרחמי"‬
‫הנזכרי בתפילה; הדמויות הציוריות של הדרקוני וחיות הקדש המופיעות בתמונה‬
‫מתאימות לאופי השער וא לתוכ ברכת "יוצר המאורות" בהמשכה של תפילה זו‪.‬‬
‫אי לדעתי לראות ביצורי אלה את החיות השטניות שלוחות הרע המחזיקות במילה‬
‫"שערי" כדי לחסו את שערי הרחמי ולמנוע מתפילות ע ישראל ביו הכיפורי‬
‫לעלות השמימה אל כסא הכבוד‪ ,‬כפי שטע רודוב לעיל – נראה לי שיש מקו‬
‫לראות בה את השרפי המופיעי כחלק מהפמליה האלוהית של משרתי ה'‬
‫המתוארי בתפילת "יוצר אור" כשה "עושי באימה וביראה את רצו קונ"‪,‬‬
‫ו"מקבלי עליה על מלכות שמי זה מזה" ומקדישי את ש ה' ביראה יחד ע‬
‫‪47‬‬
‫"האופני וחיות הקדש ברעש גדול מתנשאי לעמת שרפי"‪.‬‬
‫בקשר לתפילה זו חשוב לעיי שוב בדבריו של ר' אלעזר מוורמס‪ ,‬שאפשטיי‬
‫מביא את פרשנותו לתורה‪ 48,‬ואילו כא מתאי יותר להתייחס לפרשנותו של ר'‬
‫אלעזר לסידור ובמיוחד לדבריו על תפילות ה"קדושה" ו"יוצר אור"‪:‬‬
‫משרתיו ה השרפי שעולי עד כס היקר‪ ,‬וכת' משרתיו אש לוהט‪ ,‬שואלי‬
‫זה מזה איה מקו כבודו איה מקו קביעות הוד הבוהק‪ ,‬כי בכל הוא ואי‬
‫דבר שאינו בו‪ ,‬ולא זה וזה שיש בה רוח חיי לידע אנה הוא‪ ,‬על כ מתבהלי‬
‫ומזיעי ומתעלפי וכורעי ומשתחוי ומורידי עטרת הוד מראשיה ומניחי‬
‫אותו על קרקע ערבות המישור ואומרי באימה קדוש קדוש קדוש‪ ,‬ומיד‬
‫‪ 45‬דניאל גולדשמידט )מחזור לימי הנוראי לפי מנהגי בני אשכנז לכל ענפיה‪ ,‬ב‪ ,‬יו כפור‪,‬‬
‫ירושלי תש"ל‪ ,‬עמ' לה( מציי
כי התפילה היא מעבר לנוסח הקבוע בתלמוד )ברכות יא ע"ב( "יוצר‬
‫אור ובורא חש‪ ,"...‬ומוצאה מאר ישראל‪.‬‬
‫‪ 46‬ש‪ ,‬עמ' ‪.99‬‬
‫‪ 47‬הביטוי "מתנשאי לעמת שרפי" מחזיר אותנו לדמות ה"שר" שמשה ש אותו על נס‬
‫)במדבר כא ח(‪ ,‬כדי שישראל יהיו "מסתכלי
כלפי מעלה ומשעבדי
את לב לאביה שבשמי"‬
‫)ראש השנה פ"ג מ"ח(‪.‬‬
‫‪ 48‬ראה אפשטיי
)לעיל‪ ,‬הע' ‪ ,(26‬עמ' ‪.77‬‬
‫"התניני הגדולי" והדרקוני בכתבי יד עבריי‬
‫‪331‬‬
‫שמסיימי מלא כל האר כבודו עוני האופני בהתרעש‪ ,‬לעומת לעומת‬
‫הקול ברו יאמרו‪ .‬ועוד בכל דיבור ודיבור שיוצא מפי הכבוד נברא בו מלא‪,‬‬
‫ואל תתמה שהרי בכל דיבור ודיבור שיוצא מפי מלא אומר בפסיקתא שכמה‬
‫נהרות אש )מ(]ו[לפידי גחל יוצאי מפיה‪ ,‬ראה באיוב גבי לוויית מפיו גחלי‬
‫תלהט‪ ,‬הנה תניני אנו רואי שמשליכי אש מפיה‪ ,‬א כל שכ וכל שכ‬
‫‪49‬‬
‫הכבוד הגדול והנכבד‪.‬‬
‫ר' אלעזר מוורמס משתמש בדימוי הלוית המוציא מפיו גחלי לוהטות או התניני‬
‫המשליכי אש מפיה כדי לתאר את השרפי‪ ,‬האופני והמלאכי‪ ,‬המקבלי‬
‫עליה עול מלכות שמי‪ .‬ובפירושו לברכת "יוצר אור" הוא מוסי את השילוב‬
‫שבי השרפי וחיות הקדש‪:‬‬
‫ברעש גדול מתנשאי לעומת שרפי לקול כנפי החיות וקול האופני‪ .‬לעומת‬
‫וקול רעש כדר אופני שהולכי על האר מרעישי הכל וכנפי עופות בעפופת‬
‫מצלצלי‪ ,‬כ האופני וחיות הקודש ברעש גדול‪ ,‬זהו אז בקול רעש גדול אדיר‬
‫וחזק משמיעי בקול‪ .‬מתנשאי ינשאו האופני לעומת‪ .‬לעומת שרפי ולא‬
‫לעומת ממש אלא לעומת קול‪ ,‬שהרי שרפי עומדי ממעל לו‪ ...‬וכבוד‬
‫אלהי ישראל עליה מלמעלה‪ ,‬אלא לעומת שרפי אינו לעומת ממש שאי‬
‫יכול להיות‪ ,‬אלא לעומת קול‪ .‬לעומת והלא כבר אמר לעומת שרפי‪ ,‬אלא‬
‫לפי שהחיות מרבעות הכסא ככסא מלכי‪ ...‬כ החיות‪ ,‬כמו כ השרפי מקיפי‬
‫‪50‬‬
‫הכסא לעומת לכל צד‪.‬‬
‫בתו ארבעת המדליוני שעל עמודי שערי הרחמי )ראה לוח ‪ (6‬נית להבחי‬
‫בחיות הקודש )יחזקאל י יד( לפני כסא הכבוד הריק שבמדליו העליו‪ .‬חיות‬
‫הקודש יחד ע הדרקוניֿהשרפי )בחלל קשת השער ובפאנל של המילה‬
‫"שערי"( מתפללי בהערצה ל"יוצר אור ובורא חש עושה שלו ובורא את‬
‫הכל"‪.‬‬
‫פיוט נוס המקבל ביטוי עיטורי של דרקוני הוא הפיוט "שוש עמק אימה"‪,‬‬
‫ממערכת פיוטי הקרובה למוס ליו הכיפורי‪ .‬שני הדרקוני שמעל הקשת שבשער‬
‫מעטרי את מילת הפתיחה "שוש" במחזור שנוצר בפרנקוניה באמצע המאה הי"ג‪,‬‬
‫נרכש על ידי הארכיבישו לאוד )‪ ,(Laud‬והוענק על ידו לספריית הבודליאנה בשנת‬
‫שת‬
‫אמה‪© © /‬‬
‫עמק ‪¨ § ª‬‬
‫"‪$‬ש ‪¤ ¥‬‬
‫©‬
‫‪ 51.1641‬נושא הפיוט הוא כנסת ישראל‪ ,‬שנאמר עליה‬
‫‪ 49‬ר' אלעזר מוורמס‪ ,‬פירושי סידור התפילה לרוקח‪ ,‬בעריכת משה ויהודה אלתר הרשלר‪ ,‬ירושלי‬
‫תשנ"ב‪] ,‬ק[ קדושה של מוס‪ ,‬עמ' תקסט‪.‬‬
‫‪ 50‬ש‪] ,‬מ[ יוצר אור‪ ,‬עמ' רסו‪.‬‬
‫‪ ,Oxford, Bodleian Library, Laud, OR. 321 51‬ד ‪284‬ב‪ .‬וויליא לאוד )‪William Laud,‬‬
‫‪ (1573-1645‬הארכיבישו של קנטרברי‪ ,‬החל כבישו של לונדו
‪ ,‬לימד באוקספורד והיה לאחד‬
‫מיועציו של מל אנגליה‪ ,‬צ'רלס הראשו
‪ .‬לאוד הסתב במרד הפוריטני נגד המל‪ ,‬נכלא והוצא‬
‫‪332‬‬
‫שולמית לדרמ
‬
‫לקמה"; דהיינו כנסת ישראל מאוימת ונפחדת לקראת יו כיפור הנקרא‬
‫‪$‬תו ¦ © § ¨‬
‫©¨‬
‫‪52‬‬
‫‪$‬תו" )ויקרא ט לא(‪ .‬הדרקוני שמעל למילת הפתיחה ממשיכי להעביר‬
‫"‪$‬ת © ¨‬
‫©©‬
‫את המסר של הפחד והאימה הקשורי ליו הכיפורי‪ ,‬שבו שופט ה' את כל‬
‫הברואי )התניני הגדולי והשרפי( המעריצי אותו ומביעי סליחה ומחילה‪.‬‬
‫בברכת "יוצר אור" של שחרית ליו ראשו של פסח מופיעי הדרקוני כעיטור‬
‫י‪$‬ע § ‪¦ ¨ ª‬‬
‫לפיוט "אר ‪© ¤‬‬
‫מא‪-‬רי"‪ .‬פיוט זה מבוסס על פסוקי משיר השירי והוא מופיע‬
‫‪54‬‬
‫‪53‬‬
‫מעוטר בדימויי דרקוניי במחזור המשולש‪ ,‬במחזור הארכיבישו לאוד‪,‬‬
‫ובמחזור מיכאל מגרמניה משנת ‪ 55.1258‬מקומו של הפיוט במחזור התפילה הוא‬
‫‪56‬‬
‫מיד לאחר ברכת "יוצר אור ובורא חש עשה שלו ובורא את הכל"‪ .‬יונה פרנקל‬
‫מציי בפירושו למחזור פסח את הקשר בי "אור ישע" לבי הפסוקי משיר השירי‬
‫‪57‬‬
‫וכל המשתמע מכ לגבי דמות האל‪.‬‬
‫כדי להבי את דימויי הדרקוני המעטרי פיוטי אלה‪ ,‬ואחרי‪ ,‬רצוי לחזור‬
‫ולעיי במחקרה של מרי הברו על האיקונוגרפיה של הדרקוני הרבי‪ ,‬שקטלגה‬
‫ובחנה באורח סטטיסטי‪ .‬ממסקנותיה נית ללמוד שהגישה המסורתית‪ ,‬שלפיה נחשב‬
‫הדרקו לשלוחו המובהק של השט ולסמל הרע בעול‪ ,‬השתנתה במאות הי"ב‬
‫והי"ג בהשפעת תורת של הוגי הדעות הנוצרי אבלרד )‪ ;Abelard‬מת בשנת‬
‫‪ (1142‬ותומס אקווינס )‪ ;Thomas Aquinas‬מת בשנת ‪ .(1274‬לדעתה‪ ,‬תפיסת‬
‫הפכה את מושגי הטוב והרע מניגודי מוחלטי של שתי רשויות למושגי המהווי‬
‫חלק אורגני של הבריאה‪ ,‬שיש ביניה אפשרויות של חיכו וקשר‪ .‬האיקונוגרפיה‬
‫התנ"כית‪ ,‬לדבריה‪ ,‬מציגה את הדרקו כבעל נטיות הפכפכניות‪ ,‬שנית לשנות‬
‫בהשפעת כתובי היוצרי יחסי גומלי בי הטוב והרע‪ ,‬כדברי פאולוס באגרת אל‬
‫הרומי‪" :‬אל תניח לרע להתגבר עלי אלא התגבר על הרע בטוב" )אל הרומי‬
‫להורג בשעת ‪ – 1645‬ראה‪Winston S. Churchill, A History of the English-Speaking Peoples, :‬‬
‫‪The New World, New York 1956 pp. 198-199, 256‬‬
‫‪ 52‬ראה גולדשמידט )לעיל‪ ,‬הע' ‪ ,(45‬עמ' ‪ 332‬לשורה ‪" :1‬כנסת ישראל ע"ש שה"ש ב ב‬
‫'חבצלת השרו
שושנת העמקי' שדרשוהו על ישראל"‪.‬‬
‫‪ 53‬פנל "אור ישע" שיי לחלקו הראשו
של המחזור המשולש – כר בודפשט )לעיל‪ ,‬הע' ‪,(32‬‬
‫ד ‪120‬א‪.‬‬
‫‪ 54‬ראה לעיל הע' ‪ ,53‬ד ‪82‬א‪.‬‬
‫‪ 55‬ד ‪40‬ב‪Oxford, Bodleian Library, Mich, 617 ,‬‬
‫‪ 56‬ראה יונה פרנקל )מהדיר(‪ ,‬מחזור פסח לפי מנהגי בני אשכנז לכל ענפיה‪ ,‬ירושלי תשנ"ג‪,‬‬
‫עמ' ‪.60‬‬
‫‪ 57‬פרנקל מפנה את הקורא לדברי שאול ליברמ
על קשר בי
מראה ה' בשיר השירי והמרכבה‬
‫)משנת שיר השירי(‪ ,‬המובאי כנספח בספרו של גרש שלו‪ ,‬גנוסטיקה‪ ,‬מסתורי
המרכבה והמסורת‬
‫התלמודית‪ ,‬עמ' ‪ – 121‬ראה‪Gershom G. Scholem, Jewish Gnosticism, Merkabah Mysticism, :‬‬
‫‪ .and Talmudic Tradition, New York 1960, Appendix D, pp. 118-126‬לדברי שלו )בהקדמה‬
‫לנספח זה( המקורות המצביעי על קשר בי
"מעשה המרכבה" ושיר השירי ה מחוגי של חסידי‬
‫אשכנז‪ ,‬ששימרו חומרי מהמזרח שעברו אליה דר דרו איטליה‪.‬‬
‫"התניני הגדולי" והדרקוני בכתבי יד עבריי‬
‫‪333‬‬
‫יב כא(‪ .‬וכ‪ ,‬להבנתה‪ ,‬קיימת זיקה בי הדימוי הדרקוני ובי הכתוב המקודש שאותו‬
‫הוא מעטר‪ ,‬ויחדיו ה )הכתוב ועיטוריו( מסוגלי ליצור היפו רעיוני במחשבתו‬
‫של הקורא‪ .‬הדרקו ודימויו גורמי למתבונ בה תפנית רעיונית ורגשית של מעבר‬
‫"מפרוד לאיחוד‪ ,‬מחילול לקדושה‪ ,‬מכפירה לאדיקות ומדימוי השטני של הנחש‬
‫‪58‬‬
‫שפיתה את האד למרוד בה' לדימוי של משרתו של ה' "‪.‬‬
‫סוגיית הטוב והרע שהטרידה את המחשבה הדתית המונותאיסטית מקדמותה‬
‫קיבלה משנה תוק במאות הי"ב והי"ג עקב הצור לתקו את המינות הדואליסטית‬
‫הקיצונית שהתפשטה באירופה הלטינית ומשכה אחריה נוצרי רבי‪ 59.‬תנועת מינות‬
‫זו הגיעה לאירופה המערבית בדרכי שונות מביזנטיו‪ 60,‬והדוגלי בה כונו‬
‫"קתרי" – על פי המונח היווני "קתרוס" )‪ ,(katharos‬כלומר "טהור"‪ – 61‬או‬
‫"אלביגנזי" על ש העיר אלבי )‪ (Albi‬שבדרו צרפת‪ ,‬שש התרכזו רבי ממאמיני‬
‫התנועה‪ .‬ה"קתרי" לא קיבלו את הדעה שהאל הנצחי והרוחני הוא זה שיצר את‬
‫העול החומרי‪ ,‬הכולל טוב ורע‪ ,‬ולדעת נוצר עול זה על ידי השט הוא האל‬
‫הרע‪ .‬ה האמינו והטיפו לכ שקיימי שני סוגי אל‪ ,‬האחד טוב בשלמות והשני‬
‫רע בשלמות‪ ,‬וכי האל הטוב מול בשמי ואילו האל הרע הוא שיצר את העול‬
‫החומרי והוא ששולט בו‪ 62.‬מינות דואליסטית זו‪ ,‬שהגיעה לממדי נרחבי במאות‬
‫הי"ב והי"ג אילצה את הכנסיה הקתולית לצאת במסע צלב נגד הקתרי והאלבגינזי‪.‬‬
‫האפיפיור אינוקנטיוס השלישי קבע בשנת ‪ 1208‬שמיני נוצרי אלה‪ ,‬הרואי‬
‫בעול הארצי כולו‪ ,‬כולל הכנסיה הקתולית‪ ,‬את יציר כפיו של האל הרע גרועי‬
‫מהמוסלמי‪ ,‬וכי יש לצאת נגד "ביד רמה ובזרוע נטויה"‪ 63.‬הוא גייס את השליטי‬
‫הפיאודליי לצאת למסע צלב נגד האלביגנזי בלנגדוק )‪ (Languedoc‬ולהשמיד‬
‫באכזריות רבה את המיני ואת תומכיה‪ 64.‬למאבקו רת אינוקנטיוס את הנזירי‬
‫הדומיניקני והפרנציסקני‪ ,‬שהיו לאינקוויזיטורי וקיבלו סמכויות נרחבות לדכא‬
‫את הכפירה הנוצרית‪ .‬הנזירי השתמשו בכוח וחייבו את כל התושבי לעמוד‬
‫‪ 58‬ראה הברו )לעיל‪ ,‬הע' ‪ ,(29‬עמ' ‪.17‬‬
‫‪ 59‬ראה‪Malcolm Barber, The Cathars, Dualist Heretics in Languedoc in the High :‬‬
‫‪Middle Ages ,Harlow, UK 2000‬‬
‫‪ 60‬ראה‪M. Lambert, The Cathars, Malden, MA 1998, pp. 24-25 :‬‬
‫‪ 61‬שרה ליפטו )‪Sara Lipton, Images of Intolerance – the Representation of Jews and‬‬
‫‪ ,(Judaism in the Bible Moralisée: aée Berkeley 1999, p. 89‬מתרגמת לאנגלית את דבריו של‬
‫אל מליל )‪ ,(Alain de Lille‬התאולוג והמשורר ב המאה הי"ב ותחילת המאה הי"ג‪ ,‬שטע כי‬
‫"הקתרי נקראי על ש החתול‪ ,‬מכיוו שה מנשקי את האחוריי של החתול המייצג לדבריה‬
‫את לוציפר הנגלה אליה בצורה זו" – ראה‪Contra Hereticos (PL 210:366A) :‬‬
‫‪ 62‬ברבר )לעיל‪ ,‬הע' ‪ ,(59‬עמ' ‪ ,7‬מסתמ על הכתוב בֿ‪ ,De heresy catharorum‬שמחברו איננו‬
‫ידוע‪ ,‬ונכתב כנראה בלומברדיה לקראת סו המאה הי"ב‪.‬‬
‫‪ 63‬ש‪ ,‬עמ' ‪.107‬‬
‫‪ 64‬ראה‪W.A Sibly & M.D Sibly (tr.), The History of the Albigensian Crusase, Peter, :‬‬
‫‪of les Vaux-de-Cernay’s Historia Albigensis, Suffolk, UK 1998, pp. xxxiii-xlvi‬‬
‫‪334‬‬
‫שולמית לדרמ
‬
‫בפניה ולהתווכח בוויכוחי פומביי‪ ,‬להתוודות‪ ,‬ולהעביר אליה רשימות של‬
‫חשודי במינות‪ .‬לאינקוויזיטורי ניתנה א רשות מלאה להיכנס לבתי ולהחרי‬
‫‪65‬‬
‫כל חומר שנראה לה שיי לתורה הדואליסטית‪.‬‬
‫לאור מציאות זו נית אולי לראות בשילוב דימויי הדרקוני לתו כתבי היד‬
‫הלטיני של התנ"כי שהוזמנו על ידי הכנסיה הקתולית‪ ,‬או על ידי פטרוני שהיו‬
‫א ה נוצרי מאמיני )אנשי בית המלוכה הצרפתי ואצילי אחרי(‪ ,‬התרסה נגד‬
‫המינות הדואליסטית‪ .‬ייתכ שמטרת של הספרי המעוטרי היתה להציג עמדה‬
‫תיאולוגית‪ ,‬שלפיה אי לראות בטוב וברע שתי רשויות מנוגדות בצורה מוחלטת‬
‫אלא שני קצוות של רשות אחת המאפשרת בחירה חופשית בי הטוב והרע‪ .‬א‬
‫מדוע אימצו היהודי א ה את דימויי הדרקוני ושילבו אות לתו כתבי היד‬
‫של התנ"כי‪ ,‬ההגדות ומחזורי התפילה? התשובה המשוערת לשאלה זו נובעת‬
‫ממצב של היהודי באירופה המערבית בתקופה‪ .‬בצפו צרפת‪ ,‬וכ ג בדרומה‪,‬‬
‫‪66‬‬
‫נשמעו האשמות שלפיה היהודי השפיעו בדעותיה על תנועת המינות הקתרית;‬
‫הקבלה היהודית‪ ,‬שהתפתחה באותה עת בדרו צרפת‪ ,‬הגבירה את החשדות הללו‪:‬‬
‫המחשבה המיסטיתֿהקבלית נשאה בחובה רעיונות דואליסטיי דומי לרעיונותיה‬
‫של הקתרי‪ 67,‬ולפיכ היה על היהודי לנסות ולהסיר מעליה את החשדות נגד‬
‫בכל הקשור לדעות הגובלות בדואליז‪ 68.‬מסע הצלב שהוכרז נגד הכופרי‬
‫האלביגנזי בדרו צרפת גר סבל רב ליהודי תושבי האזור‪ ,‬שנפגעו ממנו פגיעות‬
‫פיזיות‪ .‬היהודי א נעשו למטרה של ועדות האינקוויזיציה‪ ,‬שלמרות שתפקיד‬
‫הראשוני היה לבער את המיני הנוצרי במהרה ה הפנו את כוחותיה א נגד‬
‫היהודי; והאינקוויזטורי פעלו במר רב‪ ,‬וחיפשו וא מצאו בספרי יהודיי‬
‫‪69‬‬
‫דמיו בי הרעיונות הקתריי לבי רעיונות המקובלי בדרו צרפת‪.‬‬
‫לסיכו‪ :‬נית לומר שאימו דימוייה של הדרקוני לעיטור הכתובי התנ"כיי‬
‫והליטורגיי באמנות נוצרית‪ ,‬ולאחר מכ א באמנות יהודית‪ ,‬מתאי ביותר לרוח‬
‫התקופה‪ .‬הדרקו‪ ,‬שדימויו זהה לדימוי ה"תניני הגדולי" – מפלצות הי המוזכרות‬
‫בצורה מיוחדת בסיפור הבריאה או דימוי השר בסיפור נחש הנחושת – אינו‬
‫‪ 65‬ראה ברבר )לעיל‪ ,‬הע' ‪ ,(59‬עמ' ‪.150144‬‬
‫‪ 66‬ראה‪ :‬י' שצמילר‪" ,‬הכפירה האלביגנזית בעיני היהודי בני הזמ
"‪ ,‬תרבות וחברה בתולדות‬
‫ישראל בימי הביניי – קוב מאמרי לזכרו של חיי הלל ב
ֿששו
‪ ,‬בעריכת ר' בונפיל ואחרי‪,‬‬
‫ירושלי תשמ"ט‪ ,‬עמ' ‪.353333‬‬
‫‪ 67‬ראה‪W.L. Wakefield, Heresy, Crusade and Inquisition in Southern France 1100-1250, :‬‬
‫‪London 1974, p. 61‬‬
‫‪ 68‬ראה‪L.I. Newman, Jewish Influence on Christian Reform Movements, New York :‬‬
‫‪1966, pp. 172-176‬‬
‫‪ 69‬ראה‪Charles Singer, “Hebrew Scholarship in the Middle Ages Among Latin :‬‬
‫‪Christians”, The Legacy of Israel, eds. E.R. Bevan-C. Singer, Oxford 1948, p. 297; J. Cohen,‬‬
‫‪The Friars and the Jews: The Evolution of Medieval Anti-Judaism, Ithaca 1982, pp. 44-47‬‬
‫"התניני הגדולי" והדרקוני בכתבי יד עבריי‬
‫‪335‬‬
‫"מטפורה תיאולוגית של האלוקי עצמו‪ ,‬דמות חיובית ומבויתת"‪ ,‬כדברי אפשטיי‪.‬‬
‫דימויו של הדרקו מדגיש את האמת התנ"כית שלפיה אלוהי בורא העול הוא‬
‫שברא את "התניני הגדולי"‪ ,‬נציגי כוחות הרע‪ ,‬כחלק מהבריאה כולה‪ .‬תפקידו‬
‫של הדרקו יחד ע הכתוב המיוחד שאותו הוא מעטר‪ ,‬להציג בפני הקורא את‬
‫הטוב והרע שנבראו יחדיו בבריאה‪ .‬הכתוב המקודש‪ ,‬המקראי או הליטורגי‪ ,‬יחד‬
‫ע הדימויי שנוספו לו נועד לסייע לאד בהכרעתו בי הטוב והרע‪ .‬הזיקה‬
‫היצירתית שבי הטקסט הליטורגי המיוחד לבי הדרקוני‪ ,‬שדמות צוירה כמוב‬
‫בהשפעת האמנות הנוצרית‪ ,‬ממחישה בממצא האמנותי היהודי את המורכבות של‬
‫היצירה האלוהית‪ .‬מורכבות זו מוצאת את ביטויה בתפילות ראש השנה ויו הכיפורי‪,‬‬
‫שבה אנו אומרי "ובכ ת פחד ה' אלהינו על כל מעשי ואימת על כל מה‬
‫שבראת ויראו כל המעשי וישתחוו לפני כל הברואי"; כ ג בתפילת "יוצר‬
‫אור"‪ ,‬שמתוארי בה השרפי והאופני וכל חיות הקדש ה"עושי באימה וביראה‬
‫את רצו קונ" ו"מקבלי עליה על מלכות שמי זה מזה"‪.‬‬
‫עבודת ה'‪ ,‬בורא העול‪ ,‬משלבת בתוכה אימה ופחד‪ ,‬ע קדושה שבח והערצה‪.‬‬