‫תערוכה על הנייר‬ ‫צילום‪Everton Ballardin :‬‬ ‫קירות בהפרעה‬ ‫מבחר לא מייצג של עבודות מהארץ ומהעולם המתייחסות‬ ‫לחללים ארכיטקטוניים בהפרעה‪ :‬מבנים שהתעוותו‪ ,‬בתים‬ ‫שכוחות טבע פלשו לתוכם וחללים שסצנות סוריאליסטיות‬ ‫מתרחשות בין כותליהם ‪ -‬חלקם מאיימים‪ ,‬חלקם קסומים‬ ‫וכולם מפתיעים בדרכם‬ ‫‏‪Henrique Oliveira‬‬ ‫‏"‪,2014 ,"Transarquitetonica‬‬ ‫‪ 5x18x73‬מ'‪ ,‬עץ‪ ,‬לבנים‪ ,‬בוץ‪,‬‬ ‫במבוק‪ ,‬דיקט‪ PVC ,‬וענפים‬ ‫באדיבות ‪ ,Galeria Millan‬סאו פאולו‪ ,‬ברזיל‬ ‫בעשור האחרון יוצר האמן הברזילאי‬ ‫אנריקה אוליברה (‪Henrique‬‬ ‫‪ ,)Oliveira‬שהחל את דרכו כצייר‪,‬‬ ‫מיצבים גדולים המשתלטים על חלל‬ ‫התצוגה‪ ,‬ומשלב בהם אלמנטים‬ ‫פיסוליים ואדריכליים‪ .‬ב־‪2014‬‬ ‫הוזמן אוליברה על ידי המוזיאון‬ ‫לאמנות עכשווית בסאו פאולו‬ ‫ליצור עבודה עבור חלל הכניסה‬ ‫בבניין החדש של המוזיאון‪ ,‬ויצר את‬ ‫‪ – Transarquitetonica‬מיצב הנראה‬ ‫כמערכת שורשים ענקית המתפתלת‪,‬‬ ‫בין עמודי האכסדרה של המבנה‬ ‫המודרניסטי‪ .‬מה שנראה מבחוץ כעץ‬ ‫ענק שקרס אל תוך מבנה המוזיאון‬ ‫מתגלה כפסל חלול המכיל מערכת של‬ ‫מסדרונות‪ ,‬חדרים וחללי מעבר שהצופה‬ ‫מוזמן להלך בהם‪ .‬הכניסה למיצב היא‬ ‫מסדרון לבן וישר‪ ,‬מודרניסטי למראה‪,‬‬ ‫שהופך למבנה לבנים חשופות וגגות‬ ‫פח ומזכיר שיכוני עוני‪ .‬אלה מתחלפים‬ ‫בקירות בוץ המכוסים בסכך והופכים‬ ‫לצריפי עץ ודיקט שבהדרגה מתפצלים‬ ‫ומתעקלים כמבוך של מערות‪ .‬היציאה‬ ‫ממערכת המערות מתבצעת דרך מעבר‬ ‫שנראה כענפיו של עץ ענק‪ .‬השיטוט‬ ‫בחלליו של המיצב מעלה על הדעת‬ ‫אבחנות על הקשר בין טבע לתרבות‬ ‫ועל הדרך הארוכה שעברה האדריכלות‬ ‫בתרבות האנושית – ממערות האדם‬ ‫הקדמון לפני אלפי שנים ועד למופת‬ ‫של תכנון מודרניסטי המתבטא במבנה‬ ‫המוזיאון‪ ,‬שנועד להכיל עבודות אמנות‪,‬‬ ‫והופך לחלק מן העבודה עצמה‪.‬‬ ‫אוצרת רווית הררי‬ ‫‪ 58‬נישה יולי ‪2015‬‬ ‫יולי ‪ 2015‬נישה ‪59‬‬ ‫תערוכה על הנייר‬ ‫אורלי סבר‬ ‫"מיטות"‪ 3x3x4.5 ,2004 ,‬מ'‬ ‫מתוך התערוכה "יותר מזה"‪ ,‬גלריה זומר‪,‬‬ ‫תל אביב‬ ‫הטיפול במושג הבית בעבודותיה של אורלי סבר נובע‬ ‫מחיפוש מתמיד אחר מקום פרטי ומגונן‪ ,‬המסתיים לרוב‬ ‫באכזבה‪ .‬מיצביה הגדולים יוצרים מרחבים אדריכליים‬ ‫המציעים למראית עין אפשרות מנחמת של הכלה‬ ‫והגנה‪ ,‬אך למעשה הם ריקים‪ ,‬חסומים ואינם מובילים‬ ‫לשום מקום או שתפקודם עומד בסתירה למציאות‪.‬‬ ‫במיצב המוקדם "מיטות"‪ ,‬שמילא את כל חלל הגלריה‪,‬‬ ‫בנתה סבר חדר שלם המונח על גבי שורה של מיטות‬ ‫ילדים‪ .‬החדר האטום ונטול הפתחים נראה כמו צף בחלל‬ ‫הגלריה‪ .‬הוא אינו נוגע בתקרה‪ ,‬ברצפה‪ ,‬או בקירות‪ ,‬וכמו‬ ‫מתמזג עם המיטות והופך לישות אחת עמן‪ ,‬כאורגניזם‬ ‫גדול שצימח רגליים‪ .‬מעבר צר שנותר סביב החדר הצף‬ ‫מזמין את הצופים להקיפו בחיפוש סרק אחר פתח כניסה‬ ‫או חלון הצצה‪ ,‬אך האפשרות היחידה היא להתכופף‬ ‫ולזחול תחת שורת המיטות כמו בתקופת הינקות‪ .‬כך‬ ‫נותר הצופה תמיד בחוץ‪ ,‬דחוק במעבר צר ולא נוח‪ ,‬סובב‬ ‫סביב המבנה הבלתי חדיר בציפיית שווא להתרחשות‬ ‫כלשהי‪ .‬המבנה הארכיטקטוני‪ ,‬המשתלט על החלל‬ ‫וחוסם אותו‪ ,‬סוגר על הצופה‪ ,‬דוחק אותו אל הקיר והופך‬ ‫ממקום מקלט ומסתור לחלל מסתורי ומאיים‪.‬‬ ‫צילום‪ :‬רמי מימון‬ ‫יעל בורשטיין‬ ‫צילום‪ :‬ליאת אלבלינג‬ ‫"ללא כותרת"‪ ,2009 ,‬הזרקת דיו על נייר ארכיבי‪,‬‬ ‫‪ 2x3‬מ'‬ ‫באדיבות האמנית וגלריה עינגע‪ ,‬תל אביב‬ ‫‏‪Andreas Golinski‬‬ ‫"ללא כותרת" (פרט מתוך התערוכה "אבק חפירות")‪,‬‬ ‫‪ 110x60x37 ,2015‬ס"מ‪ ,‬גלריה חזי כהן‪ ,‬תל אביב‬ ‫באדיבות האמן וגלריה חזי כהן‪ ,‬תל אביב‬ ‫עבודותיה של יעל בורשטיין עוסקות ביחסים שבין חללים‬ ‫מנטליים לחללים פיזיים‪ .‬היא אוספת דימויים קיימים‬ ‫של חללי מגורים ריקים‪ ,‬נופים טבעיים ומסכות אתניות‬ ‫ושבטיות ושוזרת אותם לקולאז'ים צילומיים‪ ,‬פסלים דו‬ ‫ממדיים או טפטים המתמזגים בקירות חלל התצוגה‪ .‬ברבות‬ ‫מעבודותיה מרחף איום הקריסה מעל חללי הפנים שהיא‬ ‫מציגה‪ ,‬החושף את שבריריותו של הבית ואת אי היציבות‬ ‫וחוסר הביטחון המפעפעים תחת חזותו המגוננת‪ .‬לא בכדי‬ ‫משלבת בורשטיין בעבודותיה תצלומי מסכות שבטיות‪,‬‬ ‫שכן העבודות עוסקות בכיסוי וגילוי ובהצצה אל מתחת‬ ‫לפני השטח של החללים שאנו חיים בהם‪ .‬בעבודה זו‬ ‫חיברה בורשטיין בין דימוי של מדבר ממגזין טבע אמריקאי‬ ‫ישן לתצלום מטבח מספר על אדריכלות מודרניסטית‬ ‫בגרמניה של אחרי מלחמת העולם השנייה‪ .‬המדרון‬ ‫המדברי הזר נראה כפולש אל החלל הביתי‪ ,‬ושיפוליו‬ ‫מאיימים להטביע ולכסות את המטבח‪ .‬סכנת הדריסה‬ ‫בוראת חיזיון סוריאליסטי מפתיע ביופיו‪ .‬מלאכת המחשבת‬ ‫המדויקת של שזירת הדימויים יוצרת מחזה מהפנט שנראה‬ ‫כמעט טבעי ומפתה את הצופה לקפוא על מקומו במקום‬ ‫לנוס על נפשו‪.‬‬ ‫‪ 60‬נישה יולי ‪2015‬‬ ‫עבודתו של האמן הגרמני אנדריאס גולינסקי מאופיינת‬ ‫בשילוב פיסול ואדריכלות‪ .‬בחירותיו בחומרים כמו בטון‬ ‫ופלדה מייצרות סביבות מינימליסטיות המשדרות ריחוק‬ ‫וניכור ואסתטיקה של דעיכה‪ .‬עבודתו מּונעת מעניינו העקבי‬ ‫של האמן בעבר‪ ,‬לרוב באירועים מטרידים שהתרחשו בו‪,‬‬ ‫ובנבירה בארכיונים ובמקורות היסטוריים‪ .‬הוא מטמיע את‬ ‫העבר בסביבות שהוא מייצר‪ ,‬ותוך כדי כך עוסק בהיעדר‪,‬‬ ‫בדבר אשר אבד כליל‪ .‬עבודותיו הן כעין מצבות להתרחשויות‬ ‫אשר נעלמו כביכול מן התודעה הקולקטיבית‪ .‬בתערוכתו‬ ‫"אבק חפירות"‪ ,‬שהוצגה בגלריה חזי כהן בתל אביב‪ ,‬כיוון‬ ‫גולינסקי ליצירת אי נחת‪ .‬על הרצפה ועל קירות החלל‬ ‫הותקנו דלתות‪ ,‬אמיתיות ומדומות‪ ,‬חלקן סגורות‪ ,‬אחרות‬ ‫פתוחות למחצה‪ ,‬וביניהן פסלי בטון ופלדה המדמים הרס‬ ‫אדריכלי‪" .‬מתוך התעתוע‪ ,‬חותר גולינסקי תחת ההיגיון‬ ‫הפנימי של החלל‪ ,‬ומערער את מקומה של האדריכלות‬ ‫במסגרת המבנה החברתי"‪ ,‬כותבת האוצרת הגרמניה‬ ‫ורנה שניידר על התערוכה‪" .‬להיכן מובילות הדלתות של‬ ‫גולינסקי? יהא זה עבר אפל‪ ,‬עתיד לא ידוע או צלילה אל ריק‬ ‫חסר תחתית‪ ,‬הדבר נותר מעורפל ונתון לדמיון‪"...‬‬ ‫יולי ‪ 2015‬נישה ‪61‬‬ ‫תערוכה על הנייר‬ ‫ליאת אלבלינג‬ ‫"ללא כותרת"‪ ,2011 ,‬הדפסת‬ ‫צבע‪ 60x70 ,‬ס"מ‬ ‫עילית אזולאי‬ ‫"בחזות הדברים"‪ ,2011 ,‬הזרקת דיו‬ ‫על נייר ארכיבי‪ 68x108 ,‬ס"מ‬ ‫באדיבות האמנית וגלריה ברוורמן‪ ,‬תל אביב‬ ‫העבודה "בחזות הדברים" נוצרה בשנת‬ ‫‪ 2011‬כחלק מתערוכה שהתקיימה‬ ‫בבניין רפאים ברחוב חיסין ‪27‬‬ ‫בתל אביב‪ .‬שמונה אמנים מקומיים‬ ‫הוזמנו להתייחס לאדריכלות האקלקטית‬ ‫של המבנה הנטוש‪ .‬הבניין‪ ,‬המיועד‬ ‫לשימור‪ ,‬התאפיין בתקרות גותיות‪,‬‬ ‫בחזית מודרניסטית ובגרמי מדרגות‬ ‫בסגנון אר נובו ‪ -‬שילוב המהדהד את‬ ‫חזונו האדריכלי האקסצנטרי של בעליו‬ ‫המקורי‪ ,‬יהודי פולני שהצליח להימלט‬ ‫מאירופה עם משפחתו ערב מלחמת‬ ‫העולם השנייה ולהגר לישראל‪ .‬בה‬ ‫בעת משקף הבניין את טבעה האקלקטי‬ ‫של האדריכלות בארץ בשנות ה־‪40‬‬ ‫וה־‪ ,50‬שהושפעה ממסורות אדריכליות‬ ‫אירופיות וים תיכוניות‪ .‬עבודותיה‬ ‫של אזולאי לתערוכה התבססו על‬ ‫תצלומים של משטחי קירות ושל יחידות‬ ‫אדריכליות ששונו בתהליך דיגיטלי‪.‬‬ ‫בעבודה זו נראות תריסר תלמידות של‬ ‫בית הספר באוהאוס שנשתלו בתצלום‬ ‫של גרם המדרגות המוזנח של הבניין‪.‬‬ ‫לצדן ניצב מעין סלע טחוב שהוצא‬ ‫ממקומו הטבעי וקנה המידה שלו שונה‪.‬‬ ‫הטחב מסמן אף הוא זמן שחלף או הזנחה‬ ‫שפשתה במבנה והשילוב בין הסלע‬ ‫הירוק‪ ,‬צילום עכשווי של גרם המדרגות‬ ‫הישן וצילומי ארכיון של תלמידות‬ ‫בית הספר שפעל בגרמניה של שנות‬ ‫ה־‪ 30‬חותר תחת מושגי הזמן והמרחב‬ ‫המוכרים‪ ,‬והופך את גרם המדרגות לחלל‬ ‫מעבר מקומה לקומה‪ ,‬מפנים לחוץ‪,‬‬ ‫ומ"כאן" מוכר אל "שם" לא מוגדר‪.‬‬ ‫‪Hiraki Sawa‬‬ ‫"‪,"Going Places Sitting Down‬‬ ‫‪ ,2004‬מיצב וידיאו תלת ערוצי‪,‬‬ ‫‪ 8:40‬דקות‬ ‫באדיבות האמן וגלריה ‪,James Cohan‬‬ ‫ניו יורק ושנגחאי‬ ‫‏‬ ‫‪ 62‬נישה יולי ‪2015‬‬ ‫תוצרי עבודתה של ליאת אלבלינג הם‬ ‫כמעט תמיד תצלומים‪ ,‬אולם הדרך‬ ‫ליצירתם אינה מתמצית בלחיצה על‬ ‫כפתור המצלמה‪ .‬התערבותה בתצלום‬ ‫עשויה להתחיל כבר ביצירתו של‬ ‫האובייקט המצולם‪ ,‬בעיבוד ובארגון‬ ‫מחדש של החומרים המצולמים‪ .‬היא‬ ‫מרבה להתייחס למבנים‪ ,‬ובהם היא‬ ‫מוחקת‪ ,‬משנה או מוסיפה פרטים‪,‬‬ ‫ולעסוק בפונקציונליות ובדיס־‬ ‫פונקציונליות של ארכיטקטורה‪.‬‬ ‫בסדרת הבתים הראשונה שלה‬ ‫התייחסה אל הבית כאל אובייקט‬ ‫מטופל‪ ,‬ושינתה את מאפייניו‬ ‫החיצוניים בניסיון לנסח אמירה על‬ ‫מאפייניו הפנימיים כדרך לביטוי‬ ‫תחושות ניכור‪ ,‬בדידות וגעגוע‪.‬‬ ‫היא הצמידה חלקי מבנים‪ ,‬שאלה‬ ‫אלמנטים אדריכליים ממקורות‬ ‫שונים‪ ,‬הסירה מרפסות‪ ,‬שתלה‬ ‫דלתות‪ ,‬מחקה פתחים ובנתה חלל‬ ‫ארכיטקטוני בדיוני שהגישה אליו‬ ‫חסומה ‪ -‬מעין קובייה אטומה‬ ‫הצופנת סוד‪ .‬בהמשך יצרה מוטציות‬ ‫אדריכליות הנראות כיצורי כלאיים‬ ‫דמיוניים ‪ -‬בית הנראה כיצור‬ ‫קומיקס משעשע או כמוטציה‬ ‫אורגנית מאיימת שצמיחתה יצאה‬ ‫משליטה‪ .‬המבנה בעבודותיה כמו‬ ‫זונח את תפקידו המסורתי המכיל‬ ‫והמגונן ומקבל חיים ואף מאפיינים‬ ‫אישיותיים משל עצמו‪.‬‬ ‫בעבודות הווידיאו המהפנטות שלו‬ ‫חוקר האמן היפני היראקי סאווה נופים‬ ‫פסיכולוגיים ועולמות בלתי צפויים‪,‬‬ ‫ויוצר חיבור סוריאליסטי ומפתיע בין‬ ‫חללים ביתיים ומדומיינים‪ .‬סרטיו‬ ‫מאוכלסים בחיות‪ ,‬באובייקטים דוממים‬ ‫ובדמויות אנושיות‪ .‬נראה כי כולם‬ ‫עסוקים בחיפוש מתמיד אחר מקומם‬ ‫בעולם תוך כדי חקירת נושאים כלליים‬ ‫כמו זיכרון‪ ,‬עקירה ונדודים‪ .‬במיצב‬ ‫הווידיאו התלת ערוצי ‪Going Places‬‬ ‫‪ Sitting Down‬יוצא סאווה למסע‬ ‫פנטסטי ופלאי בין כתליו של הבית‬ ‫האנגלי שבו גר‪ ,‬ובו מתרחשות סצנות‬ ‫סוריאליסטיות דמויות חלום‪ :‬עצים‬ ‫צומחים מתוך שטיח שעיר; סוסי נדנדה‬ ‫זעירים מעץ נראים משייטים בתוך כיור‬ ‫אמבטיה; אדם הרכוב על גבי גמל חוצה‬ ‫את מישוריו של שטיח אדום; וצי של‬ ‫ספינות מפרש זעירות חוצות ים כחול‬ ‫הנפרש תחת כריכות העור של שורת‬ ‫ספרים עתיקים‪ .‬החלל הביתי הופך‬ ‫ליעד קסום שכל פרט בו מעורר פליאה‪,‬‬ ‫לארץ לא נודעת שבה מפליג האמן‬ ‫למסעותיו הדמיוניים בלי לעזוב את‬ ‫הטריטוריה הביתית‪.‬‬ ‫יולי ‪ 2015‬נישה ‪63‬‬ ‫תערוכה על הנייר‬ ‫שי זילברמן‬ ‫"ללא כותרת"‪ ,2013 ,‬קולאז' דיו וגרפיט על נייר‪,‬‬ ‫‪ 21x24‬ס"מ‬ ‫צילום‪ :‬עודד לבל‬ ‫‪Carlos Amorales ‬‬ ‫"ענן שחור"‪ ,2007 ,‬טכניקה מעורבת‬ ‫ומידות משתנות‬ ‫באדיבות מוזיאון ישראל‪ ,‬ירושלים‬ ‫"ענן שחור" הוא אחד המיצבים הידועים והמרהיבים‬ ‫ביותר של האמן המקסיקני קרלוס אמורלס‪ .‬במיצב‬ ‫שכפל אמורלס לאלפי עותקים דימויים של ‪36‬‬ ‫זני עש בגודל טבעי באמצעות חיתוכי נייר שחור‪,‬‬ ‫הדביק אותם על קירות הסטודיו שלו‪ ,‬ובהמשך על‬ ‫קירות חלל התצוגה‪ .‬חלל הגלריה הלבן והריק הפך‬ ‫להיכל שענן שחור של אלפי עשים פלשו אליו‬ ‫וממלאים את קירותיו‪ .‬העבודה המונומנטלית‬ ‫זכתה לפרשנויות רבות והיא כורכת יחד מושגים‬ ‫כמו יופי‪ ,‬פיתוי ואיום‪ .‬מצד אחד פרפרים מזוהים‬ ‫עם יופי ופריחה ויש הגורסים שהעבודה מתייחסת‬ ‫באופן מרומז לאחת התופעות הביולוגיות המיוחדות‬ ‫בעולם – נדידתם ההמונית של מיליוני פרפרים‬ ‫בעונת הסתיו מצפון אמריקה למקסיקו‪ ,‬והשטיחים‬ ‫החיים והרוחשים שהם יוצרים כשהם מכסים עצים‬ ‫שלמים‪ ,‬שיחים וסלעים‪ .‬מצד אחר‪ ,‬כנפיהם הצבועות‬ ‫שחור ופלישתם הלא טבעית אל המבנה מקשרת‬ ‫את העבודה גם למגפה השחורה המתוארת בתנ"ך‪.‬‬ ‫הפרשנויות השונות מחדדות את חמקמקותם של‬ ‫מושגים מנוגדים לכאורה‪ ,‬כמו יופי וסכנה‪ ,‬שלווה‬ ‫ואסון‪ ,‬טוב ורע‪.‬‬ ‫‪ 64‬נישה יולי ‪2015‬‬ ‫בשנים האחרונות יוצר שי זילברמן קולאז'ים ידניים‬ ‫מתוך מאגר של דימויים קיימים‪ .‬הוא נמנע מחיפוש‬ ‫אינטרנטי ונשען על מכלול הדימויים הנמצא במדיה‬ ‫המודפסת בלבד‪ .‬הוא מבקש להציע אלטרנטיבה‬ ‫למציאות העכשווית‪ ,‬המאופיינת בעודפות דימויים‪,‬‬ ‫וממחזר תצלומים מן המוכן‪ .‬הוא מרבה לשלב דימויים‬ ‫אדריכליים ודימויי טבע ונוף‪ ,‬ויוצר טבע בדיוני‬ ‫ומטריד או סביבות ביתיות סוריאליסטיות שיצורי‬ ‫כלאיים קסומים ומטרידים כאחד‪ ,‬שילובי אדם וחיה‪,‬‬ ‫מאכלסים אותן‪" .‬אל תוך מרחבי הנייר הוא אורג דמויות‬ ‫וסצנות מומצאות שאת גיבוריהן הוא מוצא בנדודיו בין‬ ‫המקורות שהוא אוסף בקדחתנות‪ :‬אלבומי מסע‪ ,‬ספרי‬ ‫אדריכלות ונוף‪ ,‬מגזינים‪ ,‬אנציקלופדיות וכתבי עת‬ ‫ישנים"‪ ,‬כותבת האוצרת טל בכלר על תערוכת היחיד‬ ‫שהציג השנה במוזיאון הרצליה לאמנות‪ .‬בעבודה זו‬ ‫מוצגים יצורי כלאיים פנטסטיים בעלי ראשי ציפורים‪,‬‬ ‫המתכתבים עם "הגדת ראשי הציפורים" העתיקה‪,‬‬ ‫שכמו פלשו לסעודה במטבח ביתי כלשהו בסצנה מוזרה‬ ‫ומסתורית הנדמית לחלום‪.‬‬ ‫צילום‪ :‬אלעד שריג‪ ,‬עיבוד תמונה‪ :‬גלית אלוני‬ ‫תמר הרפז‬ ‫מתוך התערוכה "‪,2014 ," Kitchen Sink Drama‬‬ ‫המרכז לאמנות עכשווית (‪ ,)CCA‬תל אביב‬ ‫באדיבות האמנית וגלריה זומר‪ ,‬תל אביב‬ ‫השימוש של הרפז באור‪ ,‬במראות ובעדשות יוצר אשליות‬ ‫אופטיות ייחודיות במיצביה‪ .‬מיצביה הגדולים יוצרים בחלל‬ ‫התצוגה המוחשך מעין ארץ של מראות‪ ,‬שבבואות חיוורות‬ ‫של חפצי בית מרחפות בה כמו רוחות רפאים‪ .‬הבבואות‬ ‫טוות סיפור מרומז ואפל בחלל‪ ,‬הד קלוש להתרחשות אלימה‬ ‫או מאיימת שאולי התקיימה בו‪ .‬בתערוכה ‪Kitchen Sink‬‬ ‫‪( Drama‬דרמת כיור המטבח) יצרה הרפז סצנת מטבח‬ ‫מטרידה בעלת משמעויות סמליות‪ .‬כיסא המוטל על צדו‪ ,‬כיור‬ ‫שנעקר ממקומו‪ ,‬כיריים בוערות‪ ,‬סירים וקערות המרחפים‬ ‫בחלל וכתמי מזון ומשקאות שנשפכו סביב משתלבים זה בזה‬ ‫ויוצרים סצנה הנראית כהכלאה של אזור מלחמה ומשק בית‪.‬‬ ‫מערך מורכב של לוחות זכוכית מייצר‪ ,‬באמצעות תאורה‬ ‫בלבד‪ ,‬צללים והשתקפויות חמקמקות‪ .‬אלה‪ ,‬בשילוב החפצים‬ ‫הממשיים בחלל‪ ,‬בוראים זירת אסון ביתית מתעתעת‪ ,‬המשתנה‬ ‫לעיני הצופה בהתאם לנקודת מבטו‪ ,‬ומעלה שאלות על‬ ‫יציבותו של הבית במציאות חיינו הנזילה‪.‬‬ ‫יולי ‪ 2015‬נישה ‪65‬‬ ‫תערוכה על הנייר‬ ‫‏‪Leandro Erlich‬‬ ‫‏"‪ ,2004 ,"Batiment‬הוצג בלילה‬ ‫לבן‪ ,‬פריז‬ ‫באדיבות האמן וגלריה ברוורמן‪ ,‬תל אביב‬ ‫‪ 66‬נישה יולי ‪2015‬‬ ‫האמן הארגנטינאי ליאנדרו ארליך‬ ‫יוצר מיצבים טוטאליים ומרשימים‬ ‫המבוססים לא אחת על אשליות‬ ‫אופטיות‪ .‬במיצב ‪( Batiment‬בניין‬ ‫בצרפתית) יצר עבודה מתוחכמת‬ ‫בפשטותה‪ :‬חזית של בניין גדול‬ ‫הוקמה על הקרקע‪ ,‬סמוך למראה‬ ‫גבוהה‪ .‬מאחר שהמראה ניצבת אנכית‬ ‫לקרקע‪ ,‬השתקפות חזית הבניין בה‬ ‫יוצרת אשליה אופטית של בניין רגיל‬ ‫הניצב על תלו‪ .‬המבקרים מוזמנים‬ ‫להלך על המשטח השטוח‪" ,‬לטפס" על‬ ‫קירותיו‪" ,‬להשתלשל" מחלונותיו או‬ ‫"לקפוץ" מן הקומה השלישית‪ ,‬והמראה‬ ‫המשקפת את החזית תגרום לפעולות‬ ‫להיראות כאילו בוצעו על בניין אמיתי‪,‬‬ ‫כאילו היו המשתתפים חסרי משקל‬ ‫או בעלי כוחות על נסתרים‪ .‬כמרבית‬ ‫עבודותיו של ארליך‪ ,‬עבודה זו חותרת‬ ‫תחת התפיסות החושיות המובנות‬ ‫מאליהן וחוקרת את מערכות התפיסה‬ ‫וההכרה האנושיות‪.‬‬ ‫יולי ‪ 2015‬נישה ‪67‬‬