גליון 95
עיטורי ירושלים מדינה יהודית או מדינת היהודים ישיבת ׳עטרת ירושלים׳ תמוז תשע"ד ׀ גליון מספר 95 2 עיטורי ירושלים עיטורי ירושלים קורות רבנו תוכן הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל הרבנות הראשית 3 קורות רבנו -הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל האם יש צורך במפלגה דתית – הרב שלמה אבינר 10 קדושת חיי המשפחה בישראל – הרב מיכה הלוי 18 הרבנות הראשית ובתי דין – הרב אריאל אדרי 29 ממשלה לא לענין – הרב שלמה אבינר 36 היחס בין הדת והמדינה – הרב אבישי צרויה 39 בחול המועד פסח נערך בישיבת עטרת ירושלים כינוס בנושא 'חקיקה יהודית למדינה יהודית' ,החקיקה הדתית כתשתית הקיום של סדרי החברה במדינת ישראל ,מתוך נאמנותנו לערכינו האלוקיים ממעמד הר סיני .בחוברת שלפנינו שיכתוב ועריכה של חלק מהשיעורים שניתנו בכנס זה. מוסרי השיעורים לא עברו על הדברים ,ומלוא האחריות על המערכת בלבד. ישיבת עטרת ירושלים הגיא ,51ירושלים העתיקה ,ת"ד 1076ירושלים 91009 טל׳ ,02-6284101פקס׳ www.ateret.org.il | 02-6261528 עיצוב גרפי :סטודיו מ וף 052-7203050 ערך :שלמה אבינר בשנת תש”כ התעורר ויכוח חריף בין משרד הדתות לבין הרבנות הראשית ,כאשר נתגלתה תכניתו של שר הדתות לכוון את הבחירות על ידי תיקון תקנות חדשות לבחירת הרבנים הראשיים ,מתוך מגמה למנוע בחירתם של מועמדים מסוימים .1 שהמועמד לכהונת רב ראשי לא יהיה למעלה מגיל שבעים .2שיהיה אך ורק מבין אזרחי המדינה ועוד .הודות ללחץ ראשי המפלגה הדתית לאומית נגנזו התקנות. עקב התפתחויות נוספות ,מתוך הוועדה הממונה להרכיב את הגוף הבוחר ,חלק התפטרו וחלק פוטרו על ידי הרבנות הראשית .היועץ המשפטי לממשלה פרסם ש”אין לרבנות סמכות לפטר את נציגיה בוועדת הבחירה ואף לנציגים עצמם אין רשות להתפטר” .מועצת הרבנות הראשית החליטה כי “במצב הקיים נמנעת האפשרות לקיים בחירות ציבוריות-חופשיות ,אשר יבטיחו את עצמאותה של הרבנות הראשית” .הבחירות שהיו אמורות להתקיים ביום שלושה באלול נדחו. בט”ו בכסלו תשכ”א התקיים כינוס גדול של מאות רבני ישראל כדי לדרוש את עצמאותה של הרבנות הראשית לישראל ,סדרי בחירות הרבנות הראשית לישראל וסדרי בחירות חופשיים מכל כפייה מטעם הממשלה. לפני הכנס שאלו תלמידים את רבנו האם לנסוע לכנס ,ורבנו לא נתן תשובה ברורה. לאחר הכנס אמר להם“ :חבל שלא באתם .היה מעמד של קידוש השם” .כל גדולי הדור מחו על שני עניינים: א .התערבות פוליטית בבחירות .הרבנים דרשו שיהיו בחירות חופשיות ללא מעורבות פוליטית( .באותו הזמן התחילו הדיונים בדבר מיהו יהודי ,וכמה אנשים רצו רבנים עם פחות כוח ברבנות). ב .עצם האפשרות להחליף רב ראשי לפני עלייתו למרומים ,שזה איסור מן התורה. 3 4 עיטורי ירושלים הגאון הרב צבי פסח פרנק לא יכול היה להגיע לכנס אך שלח מכתב עם דברי המדרש שכשנברא הברזל התחילו העצים לרעוד .אמר להם חכם אחד ,אם אף אחד מכם לא יכנס בגרזן הוא לא יוכל לחטוב אותכם (בראשית רבה סוף פרשה ה) .כך בעניין הבחירות, אם לא תהיה השתתפות של רבנים אין במעשה החילונים כלום .רבנו סיפר לתלמידיו שכל כך היה מרוצה מהמכתב שהלך לביתו של הרב פרנק ונישק אותו. כאמור רבנו השתתף בכינוס ופתח באומרו (לנתיבות ישראל א ,לקיומה של הרבנות הראשית לישראל)“ :עצם היותי כאן ,אף על פי שאינני בר הכי לעמוד במקום גדולים, רבנים שרי התורה ומורי הוראה בישראל ,ומעמסת עבודת הקודש המוטלת עלי ביחוד בזמנים האחרונים ,מעכבת אותי מלהשתתף בכל אספות ומסיבות ,מעידה על ערכו היוצא מן הכלל של ענייננו...ערך ענייננו זה המיוחד הוא המציאות של חילול השם ,ובמקום שיש חילול השם גם החלש יאמר גבור אני ...על חילול השם הנורא ,של התעללות המחפירה הזו ,מצד אישים או משל הממשלה ,ביחס לרבנות הראשית לישראל ,בכפייה ,במישרין ובעקיפין ,לסידור ענייניה של הרבנות שלא מדעתה ובניגוד לדעת בעליה ,הלא אי אפשר לשתוק! גם בעת ייסודה של הרבנות הראשית הראשונה לארץ ישראל ,היו שרצו להצר את תקפה של מלכות התורה הזו בישראל .אז מרן אבא הרב זצ”ל נלחם בגבורת ארי, כנגד חתירת התערבות של גורמי חוץ ,אשר מחוץ לעולמה של תורה ,והשתלטותם על עצמתה ותקפה ,הדרכתה והשפעתה ,תפארתה וכבודה של הרבנות הראשית לארץ ישראל .הוראתו של מרן אבא הרב זצ”ל ברורה ומפורשת (אגרות הראיה אגרת רלז) ,כי החיוב של מסירות נפש ,בבחינת ‘יהרג ואל יעבור‘ לגבי כפיה בניגוד לקיומה של תורה ,הוא לא בלבד לגבי גויים שבאים בכפיה נגד קיומה של תורה ,אלא הוא הדין גם בכפיה של יהודים ,מאיזה צד שהוא ,אישי או ציבור ,בניגוד לקיומה של תורה הנקבע בדעת חכמי התורה וקובעי הוראתה”. והוא הדין כאשר יש מדינה וממשלה יהודית. אחרי החלק הראשון של דברי רבנו על עצמאותה ,חירותה ,כבודה ונצחיותה של התורה בניגוד לכל מי שבא להשיג גדולה ולכוף נגדה – בא החלק השני של דבריו על אמונתנו ב‘קץ המגולה‘ ,אמונתנו בגאולה ,אמונתנו בהתקיימות חזון הנביאים. מופיע בירור עמוק יותר מה היא התורה ביחס למדינה ומה היא המדינה מבחינת הגאולה .התורה אינה נגד המדינה אלא היא יודעת את ערכה של המדינה. עיטורי ירושלים “כי מתוך התורה ,מתוך נצח ישראל ,אנו באים אל המדינה ואל הממשלה ,ולא מתוך הממשלה שהיא זמנית אל התורה ,מתוך הנשמה של תורת ד‘ רבון העולמים ...אנו באים אל כל סדרי חיי הגוף הלאומי שלנו”... מתוך כך ייאמר ברור :כפייה לסידור ענייני הרבנות הראשית מצד גורמים בחוצה לה שלא כדעתה – דעת תורה – לא תקום ולא תהיה! אם זה יהיה רצוי או מופתע לכם :הייתי חבר לוועד נגד כפייה דתית .אמרתי לאותם ידידים כי מצד התורה אין מקום במצבו העכשוי לשום כפייה דתית ,ועל אחת כמה וכמה לטרוריזם חרדי של כפייה פרטית ,חס ושלום .אכן לא פחות מזה יש לעמוד נגד כפייה אנטי־דתית‘ .האינקוויזיציה‘ נגד הדת היא סולדת את כל אוהב צדק ומישרים לא פחות מאותה שהיא בעדה”. שבוע וחצי לאחר מכן ,פרסם רבנו (להלכות צבור כרוז ה): “כדברי־קדשו של אאמו”ר הרב זצ”ל :לא מפני שיש כח לכתוב אלא מפני שאין כח לדום. לומדתי וחונכתי והופקדתי ככה מדברי־קדשו של אאמו”ר הרב זצ”ל ,שלא לשתוק במקום חילול־השם וביזוי התורה ותלמידי־חכמים. נפעמתי לראות דברי־בלע שנשמעו מאת שר ממשלתי ,ועוד ,ובשבועון מצויר, הכנוס־לצדיקים הגדול והקדוש ,בכמות ובאיכות ,של מאות רבני ארץ־ישראל, על ִּ שרובם ידועים ומוכרים לי ולכל בית ישראל ,שהתקים ביום א‘ ט”ו כסלו ,בברכת צוואתו הקדושה של הגרצ”פ פרנק זצ”ל ,בראשותם של גאוני ישראל ,הגר”י נסים הרב־הראשי לישראל ,הגרא”י אונטרמן רבה הראשי של תל־אביב ,הגר”ר כץ רבה הראשי של פתח־תקוה ,הגר”י קניאל והגר”נ אוחנא ,הרבנים הראשיים של חיפה, ואשר זכיתי להצטרף אליו ולהשתתף בו ,ואשר כולו היה ממולא וחדור ברוח אהבת ד‘ ותורתו ואהבת ישראל ומדינתו ,ומתוך כך התרומם בכל תקף ונעם־ד‘ לתפקידו למען בצרון עצמאותה של הרבנות הראשית לישראל ,ונגד סדור עניני הרבנות על־ ידי לחץ וכפייה בנגוד לדעת ראשי הרבנות ומועצתה. דברי־בלע אלה ,כלפי מחנה־אלהים אדיר־בקודש זה ,כשהם באים להסביר אל מרחבי־חוץ ,שכאילו הרבנים ,שנתכנסו בכנס זה ,המשתייכים אל הרבנים הראשיים בישראל ,אינם רבנים אמתיים ורק מתהדרים בגלימותיהם הרבניות -מזכירים לי את דבריו של אותו היהודי המומר ,אשר בהצטרפו אל ‘מלחמת־הקודש‘ של 5 6 עיטורי ירושלים ה‘אגודה‘ במרן אאמו”ר הרב זצ”ל וברבנות הראשית לא”י ,הסביר כאן בעיתונים הערביים־נוצריים כי בחוץ־לארץ אפשר להכיר את הרבנים הרפורמיים שהם משונים במודרניותם מהרבנים האמתיים ,ולעומת זו כאן בארץ הרבנים הראשיים מתהדרים בגלימותיהם הרבניות להיראות כמו רבנים אמתיים. וכל בן־תורה ונאמן לה הלא יחוש לנפשו שלא להלכד ברשת המצודה הפרושה בפריון־ רוח חלילה להימשך במזימת המלחמה נגד תקפה של מלכות־התורה המרוממה בידי ראשי הרבנות ומועצתה וכל מנין ובנין רבני ישראל הנלוים אליהם שליט”א. כמו אז כן עתה נעבור על כל דברי־בלע אלה ,ויתקיים בנו דבר ד‘ בפי נביאו ‘כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי‘ ,כי מציון תצא תורה ודבר ד‘ מירושלים ,וראו כל עמי־הארץ כי שם ד‘ אלהי מערכות ישראל נקרא על עמו ונחלתו”. בח‘ בשבט תשכ”א ,דחתה הכנסת את תאריך הבחירות בעשרה חודשים נוספים, לשיפור תקנות הבחירה לרבנות הראשית ,במגמה להבטיח את עצמאותה. רבנו לחם כאריה כדי למנוע את הורדת הרב הראשי הרב ניסים ,כיוון שאסור להוריד רב ממשרתו. אחד מחביבי תלמידיו של רבנו ,בתפקיד רבני חשוב ,הגיש תביעה לבית דין נגד סדרי הבחירות לרבנות הראשית ,תוך כדי ביקורת קשה .מאז התנכר אליו רבנו. רבנו הקפיד על כבודה של הרבנות הראשית לישראל ,מתוך כבוד התורה שלהם, כבוד מרא דאתרא של עם־ישראל .הוא עמל ליישם את מפעלו של אביו ,מרן הרב זצ”ל ,לייסד את בניין התורה באופן ציבורי ,כללי ,בתוך בניין האומה בזמן הגאולה. היה מספר על מאבקיו הרבים של מרן הרב זצ”ל בהקמת הרבנות ,כי ראה את הערך העצום של הרבנות בתור מרכז הוראה עליון לכל בית ישראל .רבנו הסביר שיש לרבנות כוח ציבורי ,היא מאגדת את כל דיני התורה הציבוריים של האומה כולה. רבנו אמר שהרבנות היא המרא דאתרא של עם ישראל היום .והיה פועל רבות שתשמור על הערך הציבורי שלה ,הנהגת התורה לעם כולו ,הנהגה ציבורית ולא פירוד באומה ,לא יצירת כתות נפרדות .הפרודיות מהרבנות יוצרת חולשה בכוח הרבנות וחולשה בעם כולו .לכן יש לכבד את הרבנות חוץ מכוח התורה האישי שלה, גם מכוח שהיא התורה של הממשלה .התורה של הציבור. עיטורי ירושלים פעם אחת בעצרת ההודיה בישיבה אחרי מלחמת ששת הימים ,רבנו הזכיר בפתיחת דבריו קודם את “כבוד שר התורה” ,הרב הראשי לישראל ,ואחר כך את “כבוד נשיא מדינתנו” .תלמיד שאל אותו למה בחנוכת הבית של הישיבה הוא נהג להפך .השיב רבנו שראוי להקדים את נשיא המדינה לתלמיד חכם אחר ,אבל כיוון שמדובר ברב הראשי לישראל ,שהוא המייצג הציבורי של שלטון התורה בישראל ,ודאי יש להקדימו לנשיא ,המייצג את שלטון הציבור ,שהרי המדינה מוקמת מתוך התורה .והוסיף שאין לנשיא דין מלך ממש (שאז היה צריך להקדים מלך .רמב”ם מלכים ב ה). בתקופה מסוימת במשך כמה חודשים התקיים מניין בבית של הרב הראשי הגאון הרב הרצוג עקב מחלתו ,ואחד מתלמידי רבנו השתתף בו .התלמיד סיפר זאת לרבנו ,רבנו חיזקו ואמר“ :כבוד הרבנות הראשית הוא כבוד התורה .כל חיזוק אפשרי ,שנותנים לרבנות ,הוא גם חיזוק לכלל ישראל”. לאחר הקמת המדינה ,רבנו היה בהפגנה נגד ממשלת ישראל על “גזרת שירות לאומי לבנות .לראות את רבנו בהפגנה נגד ממשלת ישראל היה בימים ההם אירוע שמעורר תמיהה .ותשובת רבנו שהסתובב בהפגנה זו בדרך פסיבית מאוד ,הייתה קצרה :ראיתי מודעה של בית הדין שחתום עליה הגרצ”פ פראנק ,רבה של ירושלים, ובה קריאה לבוא להפגנה ,וכאשר המרא דאתרא קורא – צריך להיענות ולבוא. רבנו אף דאג להשכין שלום בתוך הרבנות. מעשה ובעצרת יום ירושלים ,ישבו שני הרבנים הראשיים דאז ,שהייתה ביניהם מתיחות מסוימת ,זה לצד זה .אמר רבנו :בזכותה של הישיבה ישבו שני הרבנים הראשיים זה ליד זה .רבנו אף הצליח בכוחו הגדול לאחוז את ידיהם יחדיו ,חבוקות זו בזו ,תחת השולחן. בכ‘ בחשון תשי”ט התקיימה עצרת זיכרון לנשיא ויצמן .הרבנות הראשית ,ובראשה הראשון לציון הרב ניסים ,סירבו להופיע מפני שני טעמים :א .היא נקבעה בהתאם לתאריך הנוצרי .ב .הטקס נעדר צביון יהודי .בן גוריון נפגע מאוד ,ואמר שהרב הראשי הוא פקיד במדינה וחייב לבוא .רבנו זעם על חוצפה זו לכנות רב ראשי פקיד ולפקד עליו .בשמחת תורה הוא יצא עם התלמידים ועוד כמה מאות שהצטרפו, בריקודים מהישיבה עד לביתו של הראשון לציון בשכונת טלביה ,כדי להביע את תמיכתו בראשון לציון ואת מחאתו נגד הגורמים הפוליטיים שחושבים שרב ראשי הוא פקיד הניתן להחלפה .על אף המרחק הגדול הוא שינס מתניו ורקד כל הדרך. 7 8 עיטורי ירושלים עיטורי ירושלים לשנה הבאה ,צלצלו מבית הרב הראשי לשאול מתי הישיבה תגיע .אמנם רבנו לא חשב לרקוד מרחק כה גדול ,שהרי כבר בטלה הגזרה והראשון לציון נשאר על כנו, אך כדי לא לפגוע בכבוד התורה ,המשיך במנהג זה ,וכן גם כשנבחר הרב אונטרמן, הישיבה רקדה לבית הכנסת ישורון ,כדי לא להעדיף האחד על פני זולתו. רבנו השריש באומה את המשך מפעלו של אביו ,מרן הרב זצ”ל :הקמת רבנות ראשית לישראל ,והחדיר את כבוד הרבנים הראשיים וחשיבותם במהלך גאולת עמנו בארצנו ,ביסוס התורה בצורתה הממשלתית ,התורה של הממשלה. התורה והממשלה ביקורתו החריפה של רבנו על הממשלה ,לא הקטינה במאומה את הכרת ערכה של המדינה שהיא קודש ,לעומת ממשלה באה וממשלה עוברת ,וכן אמר“ :אנחנו מצווים על פי התורה ,ולא על פי הממשלה .התורה קודמת לממשלה ,התורה ִהנה נצחית והממשלה הבוגדת היא עוברת ובטלה”. רבנו היה מבחין בין “מלכות וממשלה” (אבות ו א) :המלכות היא עצם סגולת השלטון והממלכתיות ,הממשלה היא הנהגת השלטון בפועל והביצוע המעשי .המלכות היא רוממה אבל הממשלה זקוקה לעיתים לביקורת נוקבת ,בתקיפות גבורת רעם ,כאשר סגולת המלכות נסתרת מהממשלה עצמה והיא אינה מכירה בה ,ועל כך יש להיאבק. הוא נתן כבוד לממשלה ,למדינה ולצבא לא מצד עצמם ,לא בהסתכלות פרטית עליהם .אלא בכך שמגלים מלכות ד‘ בארץ. כאשר נשאל רבנו שאין זה נראה כל כך מתאים שכאשר בא שר לבקר בהתנחלות, כל המתנחלים קמים לקראתו ושרים“ :שאו שערים ראשיכם” ,הוא הגיב בעיניים מוכיחות איך בכלל שואלים שאלה כזאת ,הסביר שאין זה יחס אישי כלפיהם אלא כלפי המלכות שהם מייצגים. רבנו אמר :יש להודות לקדוש ברוך הוא על תקומת מדינת ישראל -א .שזכינו לעצמאות ב .שזכינו לצבא ,לכן יש לכבד את הממשלה .אך יש שני משרדים שצריכים תיקון בכל תוקף :משרד החינוך ומשרד המשפטים .פעם אחת קרא לתלמיד חכם אחד מתלמידיו ואמר לו שעלינו להיזהר מן האש של משרד החינוך, ויחד עם זה תמך בכך שהוא יהיה שר החינוך. היה אומר :מדינת ישראל וצבא ישראל – קידוש השם ,מערכת המשפט ומשרד החינוך – חילול השם. בהזדמנויות רבות היה רבנו מזכיר בצער את חילול השם הגדול שבמדינה ,את העובדה שמערכת בתי המשפט מתנהלים על פי חוקים גויים ולא על פי חוקי התורה .בייחוד היה מתבטא בכאב גדול כאשר בית משפט היה מתערב בענייני בתי דין רבניים .מדי פעם היה מקריא מעין הצהרה ,שהכין כאשר הוקמו מוסדות השלטון בישראל ,ואשר תוכנה היה :הכנסת מכירה במשפט התורה ,ורוצה שהוא יהיה החוק הנוהג במדינה .אבל ,עד אשר ניתן יהיה לנסח את החוקים באופן המובן לכול ,יתוקנו חוקים ותקנות זמניים. מעשה ורבנו בכה בראש חודש אלול“ :ואשיבה שופטיך כבראשונה ...ואנחנו שופטים על פי איזה חוק מטומטם של גויים”. כאשר כיהן הרב פרופ‘ נחום רקובר בתור יועץ למשפט העברי במשרד המשפטים, אחד מתלמידי רבנו פנה אל רבנו ושאל למה הרב רקובר לא מגיד שיעור בישיבה, ענה לו רבנו“ :כל זמן שהרב נחום נמצא שם זהו קידוש השם גדול .כל פסיק של חוק שהוא מכניס מהמשפט העברי ,חשיבותו לא תסולא בפז .חשוב מאוד שיהיה שם ככל האפשר ,וגדול קידוש השם מחילול השם”. בפרשת שופטים היה רבנו מדגיש את בניינה של האומה הישראלית כשולחן בעל ארבע רגלים :תורה ,נבואה ,כהונה ומלכות ,ראשי תיבות משכן :מלך ,שופט ,כהן ,נביא. רבנו היה בצער רב על מצב המשפט בארץ ,שלא על פי תורת ישראל ,אלא על פי חוקות גויים .אך כל זאת לא הפחית בראייתו את מהלך הגאולה ,את קדושת המדינה ,שמגלה מלכות ד‘ בארץ. תלמיד חכם שאל את רבנו :זאת המדינה שהנביאים ניבאו עליה? השיב רבנו בחיוב והסביר איך לראות את האור בתוך המחשכים ,על פי סדר הגאולה המתואר בפרק ל”ו ביחזקאל ,גם אם אין זה מוצא חן בעינינו. כאשר תלמיד אמר“ :זו לא המדינה שהנביאים הבטיחו” ,הפסיקו רבנו ואמר“ :זו בדיוק המדינה שהבטיחו” (ועיין לנתיבות ישראל ב עמ‘ קנט ,הוצאת מאבני המקום עמ‘ שסב ד”ה ולעומת ,שיחות הרצי”ה ליום העצמאות שיחה ה‘ סעיף .)15 9 10 עיטורי ירושלים עיטורי ירושלים האם יש צורך במפלגה דתית? הרב שלמה אבינר שאלת התרבות של מדינת ישראל מאז קום המדינה ,ואף קודם לכן ,ישנה שאלה התלויה ועומדת ונתונה בוויכוח חריף .כולם מסכימים שצריך להקים מדינה ,כולם עמלים ומוסרים עליה את הנפש .השאלה היא מה יהיה האופי של המדינה הזאת – דתית ,לא דתית ,חצי דתית?! בארצות הברית ישנה חוקה הקובעת מה הם היסודות האידיאולוגיים של המדינה .אך במדינת ישראל היה מסובך להכריע בסוגיה זו .לכן הוחלט על “סטטוס קוו”‘ - ,נצלם‘ את המצב ונותיר אותו כמות שהוא; את הדיון בכך נותיר לעתיד. שאלת התרבות הזו תלויה בשאלה הפילוסופית -מה היא מטרת המדינה .ישנה שיטה של התיאורטיקנים של הפילוסופיה המדינית ,הפילוסופים התועלתניים, למשל תומאס הובס האנגלי בספרו ‘לווייתן‘ ,הסוברים שמטרתה של המדינה היא לשרת את הפרט .צריך לארגן את החיים של הפרטים כך שכל אחד יוכל לקבל כמיטב שאיפותיו ,וזהו התפקיד של המדינה. אך אנו סוברים כהשקפה השנייה ,כפי שכתב גם הפילוסוף אפלטון :הפרט הוא בשביל המדינה .המדינה היא בשביל נשמת האומה ,אידיאל האומה. לעם ישראל יש אידיאל ,והאידיאל שלו אינו רק אידיאל של פרטים אלא גם אידיאל של כלל“ ,ואעשך לגוי גדול” (בראשית יב ב) .הקדוש ברוך הוא אינו מייעד אותנו רק להיות אוסף של אנשים פרטיים גדולים אלא להיות עם גדול“ ,ממלכת כהנים וגוי קדוש” (שמות יט ו) .כך כתבו רבים מגדולי ישראל :המהר”ל (נצח ישראל פרק יא) מלמד שהחידוש של עם ישראל הוא שבנוסף לקדושת הפרט ישנה גם קדושת הכלל .רבנו סעדיה גאון (אמונות ודעות ,מאמר ג) מבאר שאין אומתנו אומה אלא בתורותיה .הרצל אמנם שינה זאת וכתב“ :אין אומתנו אומה אלא באמונתה” ,אך גם זה מתאים לאותו כיוון. באופן מעמיק יותר ניתן להבין שהשאלה היא מה קובע את ההיסטוריה של העולם בכלל – עובדות בשטח ,כלכלה ,ביטחון ,מה שנקרא מטריאליזם ,כשיטתם של מרקס ואנגלס ,או מחשבות ואמונות ,מה שנקרא האידיאליזם ,כפי שטען ֶהגֶל .מרן הרב קוק מבאר במאמר ‘למהלך האידיאות בישראל‘ שהאידיאלים הם המוליכים את ההיסטוריה ,כשיטתו של הגל [אם כי אנו אמרנו זאת עוד הרבה לפניו]. לכן ,בעם ישראל הדיון כיצד האידיאל הלאומי מסתדר עם האידיאל הדתי כלל אינו עומד על הפרק ,שהרי הם ביטויים של אותו ענין (אורות ,ישראל ותחיתו לא). בישראל ,אם אדם הוא לאומי ,הוא ממילא דתי ,כי הלאום הוא הלאום של דת ישראל ,ואם אדם הוא דתי ,הוא ממילא לאומי ,כי הדת היהודית אומרת שצריך להקים עם על פי התורה. זו תשובתה של התורה לגבי “שאלת התרבות” – צריך להקים אומה ,והאומה הזאת מתנהלת בעניינים הלאומיים ,המדיניים ,הכלכליים ,הצבאיים ,החברתיים – ולעילא לעילא בענייני המקדש ,והמשפט והסנהדרין ,על פי דבר ד‘. המתנגדים ליהדות המדינה דבר זה מעורר התנגדות מכל מיני כיוונים ומסיבות שונות .אפשר לנסח זאת כך: המתנגדים רוצים מדינה של יהודים ,אבל לא מדינה יהודית .כמובן שגם הרוצים אך ורק במדינת היהודים ולא במדינה יהודית ,אין כוונתם שהדת לא תישמר; אלא הם חפצים בהפרדת דת ומדינה ,משום שלהבנתם היהדות היא עניינו של הפרט. דהיינו ,כל אדם יכול לעשות בחיים שלו מה שהוא רוצה ,אבל המדינה היא לא יהודית .הדוגמה לכך היא ארצות הברית – אף על פי שרובו הכמעט מוחלט של העם האמריקני מאמין באלוהים ,למדינה אין שום קשר עם הדת ,היא מתנהלת על פי ערכים שלא קשורים לדת ..וכבר אמר אותו האיש ,יש”ו הנוצרי ,ליהודים שהתמרמרו על תשלום מיסים לרומאים ששלטו על ארץ ישראל :אתם צריכים לשלם מיסים ,כי השאלה מי שולט בארץ אינה קשורה לדת ‘ -תנו לשמים מה ששייך לשמים ,תנו לקיסר מה ששייך לקיסר‘. כתוצאה מכך המדינה יכולה להיות ‘מדינת כל אזרחיה‘ – מדינה הכוללת אזרחים 11 12 עיטורי ירושלים בעלי דתות שונות ,כל אחד מהם עושה בביתו כפי שהוא רוצה ,אולם למדינה אין צביון דתי. עיטורי ירושלים ברית הזוגיות ,המאפשרת לזוג להינשא בלא להתחתן כדת משה וישראל ,כלומר להינשא ב‘נישואין אזרחיים‘‘ .נישואין‘ כאלו -קשר קבוע בין איש לאישה בלי נישואין על פי ההלכה -מוגדר על ידי הרמב”ם ‘זנות‘. המתנגדים למדינה יהודית נחלקים לשלושה חלקים: חלק אחד הוא ארגונים לא יהודיים מחוץ לארץ ,כמו הקרן החדשה לישראל, שמסיבות אמוניות ופוליטיות מפריע להם שיש מדינה יהודית .הם רוצים שהמדינה תיהפך למדינת כל אזרחיה ע”י הפרדת דת ומדינה ,וממילא תהיה מדינה ככל המדינות ,בלא ייחוד של מדינה יהודית .לכן הם תומכים כספית בכל דבר שיכול למחוק את האופי היהודי של המדינה. הגורם השני הוא חילוניים קיצוניים שלא רוצים מדינה יהודית ,אלא מדינה חילונית. גם לשיטתם אין בעיה שתשמור מצוות בביתך – הם אוהבים ומכבדים את הדתיים, אך הם לא מוכנים לצבוע את המדינה בצבע דתי .המתנגדים הלל כוללים גם חילוניים למחצה ,לשליש ולרביע – כולל רפורמים וקונסרבטיבים .הרפורמים והקונסרבטיבים מצטרפים למלחמה כיוון שאין להם הכרה ולגיטימציה בתור זרם במדינה יהודית .החילונים ,הקונסרבטיבים והרפורמים הם יהודים טובים ,נחמדים ואהובים ,אך השקפתם פסולה. החלק השלישי הוא יהודים דתיים לאומיים ,שהם פלורליסטים ,פתוחים ורחבים. הם לא רוצים לערבב את התורה בפוליטיקה ,ולדעתם כל איש יעשה כרצונו בין כותלי ביתו ,כמו שאמר משה מנדלסון :הווה יהודי בביתך ואדם בצאתך. חוק הפונדקאות שמאפשר חוקית לזוג המורכב משני גברים או שתי נשים להיות הורים לילד. פגיעה בבתי דין – בית דין לא יוכל לדון בדיני ממונות אפילו אלה הקשורים לגירושין אלא אם כן שני הצדדים מסכימים .בעצם יש פה ביטול גמור של סמכות בתי הדין ,שהרי אם שני הצדדים מסכימים אז אין בעיה שהם יִדיינו בפני כל מי שעולה בדעתם. ביטול תפקיד אחד הרבנים הראשיים ,שהוא אב בתי דין .ההשלכה של זה היא שבתי הדין יהיו כפופים למשרד המשפטים. חוק הגיור :ההחלטה איך מתגיירים לא תהיה באופן בלעדי ביד הרבנות הראשית אלא גם אחרים יחליטו .כך תהיה אפשרות להתגייר בלי קבלת מצוות ,או להתגייר גיור רפורמי או קונסרבטיבי. חינוך מעורב של דתיים וחילוניים .אנחנו אוהבים חילוניים ,אבל אין זה אומר שחינוך משותף איתם אינו מזיק. ישנם עוד חוקים רבים בתחומים אלו ,שהם למעשה נסיגה מהסטטוס קוו ,ובמילים אחרות התקדמות לעבר הפרדת דת ומדינה ומדינת כל אזרחיה. מה קורה לסטטוס קוו? עקב זאת ,בשנים האחרונות ישנה שחיקה מתמדת בסטטוס קוו .הסטטוס קוו שהיה אמור לשמר את המצב כפי שהוא ,הולך ונשחק. השחיקה מתבטאת בנושאים שונים: גיוס בכפייה של תלמידי ישיבה ,כלומר שחברי כנסת יחליטו האם תלמיד ישיבה יוכל ללמוד תורה וכמה זמן הוא ילמד. תקציב הישיבות קוצץ ,עובדה שמחלישה את הישיבות ופוגעת בהן. הצורך במפלגה דתית מכאן אנו חוזרים לנקודה שבה פתחנו .ודאי שצריך לשכנע ולהסביר ,אבל עם זאת יש צורך במפלגה דתית לאומית שתילחם .מפלגה אינה עוסקת בחינוך ,אלא היא נלחמת על הדברים .אי אפשר לסמוך רק על כך שאנשים ישתכנעו .האנרכיזם האוטופי סבר שאין צורך בהייררכיה ובחוקים משום שאפשר לסמוך על אנשים שיחליטו לפעול טוב ונכון .אבל זו אוטופיה ,כך יהיה לעתיד לבוא ,ש”לא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ד‘ כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם” (ירמיה לא לג) .אך לעת עתה הקטנים אינם יודעים את ד‘ ,ולכן צריך ללמד תורה ולחנך לתורה ,אבל יחד עם 13 14 עיטורי ירושלים זה צריך שתהיה חקיקה דתית כדי למנוע הפקרות ופילוג באומה .אם חלק מהאנשים יתחתנו בניגוד להלכה ,ממילא אי אפשר יהיה להתחתן עם כל אחד ,ונצטרך לנהל ספרי יוחסין .אם תהיה אפשרות להתגייר שלא על פי ההלכה ,יווצרו שני סוגים של יהודים .אנו עלולים לחזור לפילוג שגרם לחורבן בית שני. לכן ,גם הרבה חילוניים מבינים ,מתוך אחריות ,שכדי למנוע פילוג באומה צריך חקיקה דתית .כמובן שלא על כל נקודה צריכה להיות חקיקה ,אבל נושאים שהם הנשמה, עצם הקיום – תורה ,מצוות והשראת השכינה -חייבים להיות מקובעים בחוק. ההצדקה בחקיקה דתית כיצד אפשר להיות בעד חקיקה דתית ,הרי חקיקה כזו עלולה לעורר התנגדות ולהכעיס? על כך ישנן שתי תשובות ,תשובה הלכתית ותשובה מעשית: מבחינה הלכתית -הרמב”ם בהלכות גירושין (ב כ) כותב שעל אף שגט מעושה – גט שכפו את הבעל לתת -אינו גט ,אם בית הדין החליט שהוא חייב לתת גט והוא מסרב ,מכים אותו עד שיאמר “אני רוצה” .לכאורה זה לא מובן :מדוע הגט תקף, הרי באמת הוא לא רוצה לגרש? מסביר הרמב”ם :בפנימיות נשמתו האלוהית הוא רוצה ,אלא שהיצר הרע לא רוצה .ממילא מכים את היצר הרע שמפריע לו לרצות את מה שהוא רוצה .גם החקיקה הדתית באה לכפות את מה שהיו רוצים לולא היצר הרע. מבחינה מעשית -פעם כתב מישהו בעיתון שהרב קוק לא לחם ,הוא היה רך .על כך כתב רבנו הרב צבי יהודה :לא נכון! הוא לחם שלא יהיה הפקר ,הוא לחם על התנהלות החיים בכשרות ,בטהרה ובקדושה .אלא שיחד עם המלחמה הוא לימד אמונה, הסביר ,בירר ,רומם את האומה מתוך מעמקי דעת תורה של קדושת ישראל ורוממות אמונתה האלוהית .החקיקה הדתית לא באה במקום הסברה אלא בנוסף לה. שמירה של כסף ושמירה של זהב על מי ניתן לסמוך בנושאים אלו? כתב הרב יוסף דב הלוי סולובייצ‘יק שהיה נשיא המזרחי באמריקה ,בספרו ‘חמש דרשות‘: עיטורי ירושלים “רבים טוענים ,כי המזרחי צריך היה להיות תנועה תרבותית-חינוכית טהורה ולא להתעסק בשאלות פוליטיות .דעה זו מביעים הרבה יהודים דתיים כאן בארצות הברית ובארץ ישראל .את חטאי אני מזכיר :במשך זמן מסוים גם אני הייתי מאוהדי שיטה זו וסברתי כי על היהודי הדתי להתרחק מפוליטיקה .הבה נקבע כי שיטה זו לא נכונה היא; טעיתי ,וכן הרבה מחברי. אם המזרחי והמפלגות הדתיות האחרות היו מתחסלות ,היו הרבה הישגים דתיים מתחסלים גם כן .במיוחד ייחרב החינוך הממלכתי דתי .גם החינוך העצמאי לא יוכל להחזיק מעמד ...מפני שאי אפשר למפלגה חילונית ,אף אם היא איננה אנטי דתית ...אי אפשר שתעשה את העבודה באותה הדאגה שעושה זאת תנועה של יהודים דתיים .אני ,למשל ,מוכן להסכים כי מפא”י רוצה באמת ובתמים להקים מדור דתי ,ושמינוי אדמו”ר חסידי כמורה-דרך דתי-רוחני שלה וחלוקת דברי- דת ליישובים שונים היה מאמץ כן מצדה למלא אחרי דרישות היהודים הדתיים שביישובים ההם ...האם בגלל זה עלינו לחסל את תנועתנו ולסמוך על מפא”י שהיא תהיה המלאך הממונה על הדת והמסורת? בוודאי שלא .למה? אענה לכם בסיפור מעשה שהיה. כאשר הממשלה הרוסית במאה הקודמת עמדה לסגור את ה‘חדרים‘ ברחבי רוסיה, נקבצו גדולי התורה לפטרבורג לטכס עצה כיצד להציל את החינוך המסורתי. באחת האספות הוחלט למנות בא-כוח תמידי בפטרבורג שיעמוד על המשמר וישתדל להגן בכל המאמצים על החינוך המסורתי .כמועמד לתפקיד האחראי הזה הוצע שמו של איש מסוים שהיה ממקורביו של ר‘ יוסף-בר (סולובייצי‘יק). כל הרבנים הסכימו .להפתעת כולם קם ר‘ יוסף-בר על רגליו ואמר כי הוא מתנגד למינוי .הרבנים התחילו להתריס כנגדו ...ענה ר‘ יוסף-בר :אמנם יהודי ירא-שמים הוא ,ובכל זאת אני מתנגד למועמדותו .שהרי תלמוד ערוך הוא בבבא קמא דף סב ע”א‘ :אמר רבא :הנותן דינר זהב לאישה ואמר לה הזהרי בו ,של כסף הוא וכו‘. פשעה בו – משלמת של כסף .דאמרה ליה :נטירותא דכספא קבילי עלי ,נטירותא דדהבא לא קבילי עלי [=שמירת כסף קיבלתי עלי ,שמירת זהב לא קיבלתי עלי]‘ .לו ידעה האישה ,שהדינר של זהב הוא ,הייתה שומרת עליו יותר והפשיעה לא הייתה קורה .אמנם ,גם על דינר כסף צריך לשמור כי גם לו יש ערך; ובכל זאת שונה היא השמירה על דינר זהב מזו של דינר כסף .לכן היה עליו לומר לאישה כי של זהב הוא. ואם לא גילה לה את הסוד ,חייבת היא ,במקרה של פשיעה ,להחזיר לו רק את ערכו של דינר כסף. 15 16 עיטורי ירושלים כן ,קרא ר‘ יוסף בר :לדידי ה‘חדר‘ ,החינוך הישן ,דינר של זהב הוא ,בבת עיני; יקר ואהוב הוא לי מאוד ,מפני שבלעדיו אינני רואה כל עתיד לכנסת ישראל .החינוך הישן הוא אצלי יסוד היסודות של קיומנו .גם לידידי היקר ה‘חדר‘ יקר הוא ,אלא שבעיניו הוא בבחינת דינר של כסף ...הוא איננו סובר כי בלי ה‘חדר‘ נשקפת סכנת כיליון ליהדות .הוא מתאר לעצמו כנסת ישראל ללא ‘חדר‘ .בוודאי ישמור הוא על הדינר-ה‘חדר‘ בנאמנות וביעילות ,אלא שהוא לא ימסור את נפשו עליו כמונו. לפיכך אינני רוצה למנות אותו לשומר .אני רוצה כי השומר יעריך את הדינר בדיוק כמוני -כשל זהב ,ולא כמו שהוא מדמה שהוא של כסף. אף אם נניח כי מפא”י ,הליברלים וחירות מבינים את ערך היהדות וסוברים כי ארץ ישראל דתית חשובה היא בכדי לקשור את היהודים בגולה עם המדינה -נשאלת השאלה ...האם גם הם חושבים באותן קטגוריות של דינר זהב ,כמונו; כי ללא שבת אין קיום לכנסת ישראל ,כי ללא כשרות נטמא הבית היהודי ,כי נישואי תערובת חותרים תחת יסודות קיומנו ,כי בלי חינוך דתי הכל יהיה אבוד? ועל כולם – האם מאמינים הם כמונו כי ארץ ישראל חילונית איננה ארץ ישראל וכי רק לישראל של קדושה התפללנו וציפינו במשך אלפי שנים? ...הם אמנם תופסים את היהדות כמוסד חשוב ,אולם בשום פנים ואופן לא יסכימו כי יהדות היא יסוד היסודות של קיומנו הכולל .לדידם, היהדות היא ערך ,ואולי אף ערך גדול ,אך בהחלט לא דינר של זהב ...את דינר הזהב לא נפקיד בידי אחרים – בעצמנו נהיה השומרים ונשמור על הדינר מפשיעה ,גנבה, אבדה ואונסים .אולם אם אין אנו יכולים להפקיד את הדינר בעיני אחרים ועלינו להיות בעצמנו השומרים ,חייבים אנו להיות מאורגנים באורח פוליטי; כי איך נוכל לשמור על הדינר אם יחסרו לנו המכשירים הפוליטיים הדרושים?”. אם כן ,אומר הרב סולובייצ‘יק ,גם אם במפלגה חילונית ישנם הרבה אנשים יראי שמים ואוהבי דת ,מבחינתם זה דינר כסף; בעניינים אלו אפשר לסמוך רק על מפלגה דתית המתייחסת אליהם כדינר זהב. עיטורי ירושלים לתחיית האומה ובניין האומה בארצה על פי תורה .אך בהמשך הוא כותב שאף שתיאורטית כך היה צריך להיות ,מעשית זה לא קורה ,כי תנועת המזרחי היא פשרנית .אנשי המזרחי מדברים ברפיון ולא מבטאים עמדה מוחלטת וברורה הנובעת מכוח רוחני גדול .פעם אחת תפס השר ר‘ יוסף בורג ,יהודי תלמיד חכם יקר וטוב שישב בממשלה ,את הרב חנן פורת בכתפיו ואמר לו“ :חנן ,אנחנו פשרנים!”. כלומר :יש לנו אידיאל להיות פשרנים ,כי לולא זה נפסיד .אם נרצה הכול ,לא נקבל כלום. אלא שעל כך כבר אמר ה‘חפץ חיים‘ (בפירושו על התורה עמ‘ ל) שאמנם בהלכה יש דין ויש פשרה ופשרה עדיפה מדין ,אבל צריך ששני הצדדים יסכימו .כאן ,צד אחד שהוא אנחנו מוכן לפשרה ,אבל הצד השני הוא ריבונו של עולם .האם ריבונו של עולם חתם גם הוא על הפשרה? האם הוא מוכן שיהיו נישואין אזרחיים? האם הוא מוכן שיהיה גיור כזה? לכן מרן הרב קוק סבר שתנועת המזרחי לא יכולה להנהיג .הוא חשב שהיא שומרת על הדת כעל מטבע של כסף ולא של זהב ,ואינה מוסרת נפשה על כך .כמובן שעדיף מי ששומר עליו כדינר של כסף מאשר כפרוטות של נחושת – אבל מרן הרב הבין שהם לא ימסרו את הנפש על התורה. מאוחר יותר ניסה מרן הרב להקים הנהגה רוחנית אחרת לאומה .הוא רצה להקים תנועה שתיקרא ‘דגל ירושלים‘ שתעורר אנשים יראי שמים להיות מסורים לתחיית האומה באופן מוחלט .גם זה לא הצליח .לאחר מכן הוא העלה רעיון שלישי שהצליח – ישיבת מרכז הרב .ישיבת מרכז הרב ובנותיה המרובות הן תנועה ,אבל לא כוח מדיני .כדי להילחם על העניינים האלה צריך כוח מוחלט. מי שמעונין להחליף את העסקנות של המזרחי במנהיגות ,צריך לבחור בדרך של מנהיגות -להביע גם בסוגיות אלה של דת ומדינה עמדה ברורה ותקיפה ששמירת התורה צריכה להיות ערך עליון במדינת ישראל. עסקנות או מנהיגות? כך סבר הרב סולובייצ‘יק .אבל מרן הרב קוק היה יותר מחמיר .מרן הרב באיגרותיו, סבר שמי שינהיג את האומה מבחינה רוחנית ,זו תנועת המזרחי ,שלימים נהייתה המפד”ל ,והיום “הבית היהודי” ,כיוון שיש בה אנשים יראי שמים וצדיקים המסורים יהי רצון שנזכה להוסיף באומה עוז וגבורה ,אמונה טהרה וקדושה. 17 18 עיטורי ירושלים עיטורי ירושלים קדושת חיי המשפחה בישראל הרב מיכה הלוי אוזנינו עדיין שומעות את דברי ה‘מגיד‘ בליל הסדר ,בפתיחת ההגדה“ :מה נשתנה”. לאחר חורבן בית המקדש נוצרה שאלה נוספת; אנו אומרים“ :בכל הלילות אנו אוכלים בין יושבין ובין מסובין ,הלילה הזה כולנו מסובין” -האם כולנו מסובין? להסב? לדוגמא :האם האישה חייבת הרי יש הפטורים מהסיבה ,ויש שאסור להם ָ בהסיבה? בענין זה נחלקו המחבר והרמ”א הלכה למעשה .כולם מסכימים שנשים מסבות .לכן פוסק היום הן חשובות ,והגמרא אומרת (פסחים קח א) שנשים חשובות ֵ השו”ע (סימן תעב סעיף ד) שהנשים היום חשובות הן ,ומסבות .אך הרמ”א אומר: “אף על גב דנשים דידן חשובות הן ,לא נהגו להיסב” .מסביר הרמ”א שזה מכיוון שסומכים על הראבי”ה שפסק שכולם בזמן הזה לא מסבים ,והנשים סומכות עליו במנהגן לא להסב .כמו כן ,תלמיד לפני רבו גם לא מסב“ ,מורא רבך כמורא שמים”, כפי שאומר רב יוסף בגמרא (שם) .אם כן ,יש כאלה שאסור להם להסב ,וודאי שהיו סדרים שלמים שבהם לא כולם הסבו ,ואף על פי כן אנחנו אומרים “כולנו מסובין”. התשובה היא ,שבליל הסדר כולנו מסודרים בסדר מערכתי כללי של כלל ישראל, והפרט איננו מרגיש את השאלות הפרטיות שעולות מתוכו – למה הוא לא מסב ,אלא הוא מרגיש ש”כולנו מסובין” .התעלות זו משאלות פרטיות אל תשובות של המכלול, של הכלל ,של המערכתיות הישראלית ,קשורה מאוד לנושא שלנו ,לקדושת המשפחה. עוד במצרים ידע פרעה שקדושת המשפחה בישראל זה מה שמייחד את עם ישראל ,וכמו שאנו אומרים ב‘מגיד‘“ :וירא את עונינו – זו פרישות דרך ארץ” .חיי האישות נקראים בחז”ל ‘דרך ארץ‘ .על מנת לעצור את הריבוי של עם ישראל, פרעה גזר בתחילה שלא יהיו כלל חיי אישות .כיצד הוא עשה זאת? על ידי שגרם להם להיות עסוקים בעבודה יומם ולילה ,ולא היה להם את הפנאי ,הן מבחינת הזמן והן מבחינה נפשית ,לעסוק ביישובו של עולם בכלל ובריבוי של עם ישראל בפרט .הנשים הצדקניות היו הולכות אל בעליהן בשדה ומעוררות אותם לעסוק בריבוי של עם ישראל. אם כן ,פרעה חשב שאת הריבוי של עם ישראל ניתן לעצור על ידי השתקעות בעבודה ,השתקעות במרוץ של עבודת העולם הזה .הוא חשב שזה מה שימנע את עם ישראל מלחיות מגמה גדולה יותר ואלוקית יותר שנקראת דרך ארץ .דרך ארץ זה איך המגמה האלוקית עוברת דרך הארציות .העיסוק במלאכה נקרא בחז”לדרך ארץ ,וכן העיסוק בחיי האישות נקרא דרך ארץ .כל פעם שעובר משהו מגמתי, אלוקי ,דרך הארציות -זה דרך ארץ .פרעה לא הצליח בגזרה הזו ,ולכן החליט “כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון” .ה‘מגיד‘ אומר על כך“ :ואת עמלנו – אלו הבנים .שנאמר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון” .איך לומדים מכאן ש”עמלנו -אלו הבנים”? עמל זה עיסוק בפעילות ללא תוצאה מעשית. ההיריון של הבן היה ללא תוצאה מעשית ,שהרי חייו היו בסכנה ,לעומת ההיריון של הבת שבו חייה היו מובטחים ,כן הייתה תוצאה .אך עצם העמל הוא דרך ארץ, כי עצם העמל הוא התעלות רוחנית שלא עוסקת בתוצאה המעשית ,ואולי דווקא מכיוון שלא עוסקים בתוצאה מעשית מתעלים בצד הרוחני. כך הוא גם עמלה של תורה .אנו אומרים “אנו עמלים והם עמלים ,אנו עמלים ומקבלים שכר” – שכר על עצם העמל ,ללא קשר לתוצאה“ .והם עמלים ואינם מקבלים שכר” – יושבי הקרנות ,בעלי המלאכה (ע‘ סנהדרין ג א) ,עמלים ומקבלים שכר לפי התוצאה. המיילדות ,שפרה ופועה ,הבינו שמדובר פה בהקמתו של עם ישראל ,שילמד את העולם מהי מגמתו ,מהי המגמה ביישובו של עולם ,ובזכותן פרעה לא הצליח בניסיון למנוע את התפתחותנו כעם. זהו חלק מסיפור יציאת מצרים ,וזה הפתיח שלנו לעסוק בעניין קדושת המשפחה. עלינו לדעת שחיי המשפחה בישראל אינם רק חיים מעשיים של התקיימות החיים בעולם הזה ,אלא דרך ארציות זו יש מגמה .לדרך ארץ יש מגמה ,קדושה ,התעלות. וכך כותב הרב (פנקס א מב)“ :יסוד איסור נידה הוא להציל כבוד הנשים ולהיטיב גורלן ,להגדיל ערך חיי המשפחה בחידוש החיבה והאהבה ,שביותר היא צריכה לכך בעת שהיא מתעסקת בטיפול וגידול בנים”. 19 20 עיטורי ירושלים יש טעם טבעי ,ארצי ,לאיסור נידה .בזמן שהאישה במצב גופני מסוים וכתוצאה מכך גם במצב נפשי ירוד ,לא יתכן שיתאפשר במצב כזה קיום ‘דרך ארץ‘ ,שחיי האישות יפעלו רק לצורך הגשמי ,החומרני ,הגס של האיש .יסוד איסור הנידה בטעם הטבעי שלו הוא לכבודן של הנשים .כלומר ,שלא נחשוב שגופה של האישה עניינו למלא את תאוות האיש .יש פה דאגה לכבודן של הנשים ולגורלן .יתרה מזו, ההפסקה בחיי האישות מרבה את החיבה ואת האהבה בין בני הזוג .ודאי יש טעמים ארציים למצוות ,אבל יחד עם הטעמים הללו“ ,עם זה הוא מרומם את הנפש, ומגדיל יראת ד‘ ואהבתו ,וכבוד דת קדשנו ורשומה האדיר עמוק בנפשות .זה הרושם הנאצל שאין דומה לו ,שפועל על הבית הישראלי”. נקדים הקדמה על מנת להבין את ההמשך .בגמרא במסכת נידה (סו א) מובא, שמעיקר דין תורה אישה נידה לא הייתה צריכה לספור שבעה נקיים ,ובחלוף שבעה ימים הייתה מותרת לבעלה ,ובנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות שבעה נקיים ְּכזָבה גדולה מהתורה .מה מחדשת לנו הגמרא בכך שאומרת ‘אפילו טיפת דם‘? הרי ברגע שמדובר רק בטיפת דם אין מניעה הגיינית או נפשית מלבוא במגע אישות ,הטעם הטבעי כבר לא שייך פה .מחדשת הגמרא שבנות ישראל התעלו לקדושה של יראת שמים ,שלא רק הטעם הטבעי שייך לאיסור הנידה ,אלא הטעם של התורה ,הטעם האלוקי ,הטעם שמעל הטבע. הם התעלו לימי הליבון ,ימים שבהם נשמרים גדרי ההרחקה ללא סיבה טבעית- אנושית .שבעה נקיים שבהם האישה צריכה להיות בבגדי לבן ,שהם ‘מלבנים את העניין‘ .דווקא באריכות הזמן הזה הורו לנו חז”ל שמלבד הטעם הטבעי ההגייני הארצי ,הבא לשמור על כבודה של האישה וגורלה ,יש גם עניין מרומם הרבה יותר השייך להבנה שיש רושם אלוקי שפועל בנו בזמן היותנו שומרים את ההלכות. התורה מלמדת אותנו כיוון של קודש ,של הלכות ,ולא רק את הטעמים שאנחנו מבינים בעולם ההלכה .כאשר אנו מתעלים אל הטעם של התורה אנו נפתחים לקבל את הקדושה ולא רק את הטעם הטבעי .כל מוני המצוות שכתבו טעמים אומרים במפורש שזה רק פתיח להיכנס לעולם ההלכה ,זה רק ‘לסבר את האוזן‘, אך דרך הפתח הזה אפשר להיכנס ולהתעלות לטעם שמעבר לטעם הארצי ,לטעם התורי ,לטעם האלוקי. לכן“ ,חידוש היתר האשה לבעלה” ,לאחר ששמרה את דין התורה יחד עם החומרא של חז”ל“ ,דוקא ע”י ההכנה התורית” ,כשאדם חי חיי תורה ,הוא מתכונן הרבה יותר לדרך ארץ ,הוא מכין את עצמו לחיים מעשיים נעלים בקודש .לפי ערך ההכנה עיטורי ירושלים כך הוא חי בחיי המעשה שלו את הצד היותר קדוש“ .המתארכת בז”נ ,וגומרת בטבילה במקוה כשרה כדת ,אין לשער ערכו” של הרושם הזה “הגדול לנצחיות ישראל ולאומץ רוחו ,ורגשי קודש העמוקים החודרים עמוק בלב דור נולד ע”י פעולה נאדרה בקודש הזאת” ,שרק ימי הליבון והליכה למקווה כשר פועלים את פעולתם ,אף שאיננו מבינים כיצד ,מופיע בזה נצח ישראל. “טהרה כזאת שתשא עליה רק את תו ההיגינה לא תעצור כח לפעול את הפעולה הנפשית הזאת שהיא חותכת חיים רוחניים וקדושים לאומתנו”. כלומר ,אנו צריכים להתעלות מעבר לעניין של ההיגיינה .צריך כאן עוד משפט אחד ,שלעניות דעתי זהו באמת תפקידם של הרבנים לא להפסיק לדבר על כך: “רושם הקדושה התורית” ,מה שנובע מהטעם של התורה זה קדושה ,לא רק הטעם האנושי ,השכלי ,הנימוסי ,אלא טעם התורה“ ,לא יתקיים כ”א בהכנס הדבר כולו בערך תורי”; לא בערך פרטי של מה שאני מרגיש ,איך שהדבר מדבר אליי ,מה שהתורה מוסברת בטעם של השכל הפרטי שלי .אלא צריך להתעלות אל ‘כולנו מסובים‘ ,אל הערך הכללי“ ,שהוא ערך כללי המקיף לא עניני יחיד ,ולא עניני דור אחד ,כ”א עניני דורות עולמים ,שצריך היקף כולל מאד ,מתרחב ,עד קפידא של נגיעה קלה בפרטים ,אע”פ שהם עדיין רחוקים מן הכלל”. בהמשך כותב הרב: “ע”כ כל החפץ בתקנתן של ישראל מיד ולדורות ,בגוף וברוח ,יעיר ויעורר באין מקום לבושת פנים ,להזהר מאד בחוקי תורה ובשמירת הנדה ודרך הטהרה כתורה וכמצוה”. יש תפיסה פרטית של התקופה הפרטית שלנו ,פרטית ביחס לכל מערכת הדורות, תפיסת עולם הנקראת ‘צניעות הפרט‘‘ ,חדירה לצניעות הפרט‘ .מעלים לדיון מה הבלנית במקווה צריכה לשאול ומה היא לא ,מה היא צריכה לעורר ומה לא .מסביר הרב מהי הצניעות ומדוע כל השאלות הללו לא שייכות: “ע”כ כל החפץ בתקנתן של ישראל מיד ולדורות ,בגוף וברוח ,יעיר ויעורר” .צריך לעורר .לא רק מה שנקרא ‘להיות כתובת לשאלות‘ ,אלא לעורר את הדבר .וכנגד המחשבה הנגדית כותב הרב במפורש“ :באין מקום לבושת פנים” ,יש מחשבה שצריך כאן בושת פנים ,אך הרב שולל אותה .מה צריך להעיר ולעורר? 21 22 עיטורי ירושלים “להזהר מאד בחוקי תורה ובשמירת הנדה ודרך הטהרה כתורה וכמצוה”. מפורסם הסיפור במסכת שבת (יג א) שמובא בשם תנא דבי אליהו .זה לא לחינם בשם אליהו הנביא ,אליהו הנביא משמי שמים ,אליהו הנביא במערך כל הדורות, “והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם” ,מלאך הברית העושה שלום בין שמים לארץ ,שמעביר את הצד השמימי בדרך ארץ ,חותם ברית קודש בבשר .וכך כתוב שם“ :תני דבי אליהו :מעשה בתלמיד אחד ששנה הרבה וקרא הרבה ושימש תלמידי חכמים הרבה ומת בחצי ימיו ,והיתה אשתו נוטלת תפיליו ומחזרתם בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ואמרה להם :כתיב בתורה ‘כי הוא חייך ואורך ימיך‘ ,בעלי ששנה הרבה וקרא הרבה ושימש תלמידי חכמים הרבה מפני מה מת בחצי ימיו? ולא היה אדם מחזירה דבר .פעם אחת נתארחתי אצלה והיתה מסיחה כל אותו מאורע ואמרתי לה בתי ,בימי נדותך מה הוא אצלך? אמרה לי :חס ושלום ,אפי‘ באצבע קטנה לא נגע בי .בימי לבוניך מהו אצלך? אכל עמי ושתה עמי וישן עמי בקירוב בשר ולא עלתה דעתו על דבר אחר .ואמרתי לה :ברוך המקום שהרגו ,שלא נשא פנים לתורה ,שהרי אמרה תורה ‘ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב‘ .כי אתא רב דימי אמר :מטה חדא הואי במערבא אמרי אמר רב יצחק בר יוסף סינר מפסיק בינו לבינה”. בסיפור מדובר על אדם שיודע תורה ,שקרא ,שנה ושימש תלמידי חכמים ושמר על ימי הנידה .מבאר שם הרב זצ”ל ,שהוא שמר על ההיגיינה ,על הטבעיות ,על הטעמים הטבעיים של דרך ארץ ותורה ,הוא תפס את כל התורה לפי הטעם השכלי הנימוסי האנושי שלה ,ולכן שמר רק על ימי הנידה .הוא לא התעלה אל הרושם של קדושת חיי המשפחה ,וכיוון שהוא שנה וקרא ושימש תלמידי חכמים ,הקב”ה לקח אותו בחצי ימיו ,כלומר ,כל עוד הוא לומד ולא משפיע לאחרים .דהיינו ,תפקידם של תלמידי החכמים הוא להסביר את התורה בצד האלוקי שלה ,בצד הרוחני שלה, בצד הקדושה שלה ,לא בצד המפורט לפרט ,למה שמסוגל להבין בשכלו ,אולי גם בזה ,אבל צריך להעלות אותו .ככל שמדברים במושגים של קודש ולא של שכל אנושי ,כך הצניעות מתגדלת. אנשים טועים וחושבים שאם לא מדברים על הלכות נידה זאת צניעות .השאלה היא מתוך איזה מבט מדברים על זה .לפעמים כשלא מדברים על זה זהו חוסר הצניעות הכי גדול ,מכיוון שכל הראש מלא במחשבות אנושיות ,חומרניות, תאוותניות .כשלא מדברים על זה ברמה האצילית ,ברמה של הקודש ,זה חוסר עיטורי ירושלים צניעות .כשמדברים על זה ברמת הקדושה של הצד השמימי העובר דרך הארץ ,זו היא הצניעות .כשבלנית שואלת שאלות ומעוררת את האישה לשמור את התורה כהלכה ,אז הרושם של התורה פועל באישה ,זאת צניעות .כאשר הבלנית לא שואלת שאלות ולא מדברת עם האישה ,האישה רק רוצה ‘לשמור את ההלכה‘ לפי הטעם שלה ,לפי רמתה ,לפי הרמה של העולם הטבעי ,ואולי גם יש מקום לתאוות ולגסות .זהו חוסר צניעות. עולמנו לא מובן .במשרד החינוך יש חינוך פתוח ,מדברים על דברים בינו לבינה בגיל צעיר מאוד .שם זה ודאי חוסר צניעות ,ודאי זה מעורר את כל הצד הגופני, התאוותני ,בטרם עת .זה בדיוק חוסר צניעות .אך כשאישה באה למקווה ישראל, באה להיטהר ,היא רוצה לשמוע שהיא נטהרת כהלכה ,היא רוצה להתעלות .אנחנו כרבנים רגילים הרבה פעמים לשמוע את השאלות ולראות כמה נשים בעלות מסורת מבית אמא ,שפעמים אפילו אינן שומרות שבת כהלכתה ,רוצות לדעת שהן שומרות טהרת המשפחה כהלכתה ,רוצות לשמור את הקדושה ,רוצות באמת לדעת שלא הייתה חציצה .כל הבעיה מתחילה ממבט מאוד ירוד של חוסר הבנה מה הן הצניעות והטהרה בישראל .זה נובע גם מבלבול של אנשים שלמדו וקראו ושנו ושימשו תלמידי חכמים ,והם מסתכלים על הצד המעשי והטבעי ,איך אנשים ימשכו לשמור תורה בדור הזה מהצד הנימוסי והיגייני ,ולכן הם מסבירים להם את ָ הצד הזה .אך כאמור ,תפקידם של הרבנים הוא להסביר את הצד האצילי ,הצד העליון ,לחשוף באמת את הצניעות .זה נקרא “לכסות טפח ולגלות טפחיים”. לכסות טפח בצד הטבעי ,ולגלות טפחיים ,על כל חיי הצניעות ,על כל חיי האישות. לדבר בקדושה מצד מה שנאצל בקודש ,זה משהו אחר לגמרי. כך גם עלינו לשמור ולהבין שהערך הוא בריבוי של עם ישראל לנצח ,וכך כותב הרב בתחילת הפסקה שהובאה לעיל“ :ועם זה ראוי לחשוב ג”כ הדאגה להרבות בנים. שבריבוי העובדים תתברך האנושיות בכללה ,ועם מיוחד בפרטו”. כנגד “וירא את עונינו – זו פרישות דרך ארץ” ,חיי האישות בקדושתם מרבים עם העובד את ד‘ לנצח .שוב ,השאלה היא כיצד להתייחס לחיי המשפחה ,האם להסתכל על ילד כמימוש האימהות ,או להסתכל על ילד וילודה כריבוי של עם ישראל לנצח? כאשר הרבנות פסקה לבלניות לא לתת לנשים שאינן נשואות לטבול במקווה ,היא הגדירה מהי משפחה בישראל .משפחה בישראל זה חיים עילאיים של זוג שהם 23 24 עיטורי ירושלים יחד ,איש ואישה נקראים אדם ,זה פיתוח האדם ,סגולת האדם באנושיות .זה לא מימוש הפרט של האם בישראל .היום יש מצב שרוצים להכיר בזוג חד מיני כזוג שיגדל ילדים ,שני זכרים או שתי נקבות .צריך לעורר על זה ,זו קדושת המשפחה בישראל?! הרי זה ודאי חוסר צניעות משווע .הציבור צמא לשמוע מה זה באמת זוג כפי מה שעשה האלוה .איש ואישה הם באמת זוג משמים ,וצריך להכניס את השמים בדרך ארץ .לא זוג שנבחר בארץ .זו אותה שאלה ,האם הכול הולך לפי המהלך הארצי ,ההסכמי ,הטבעי ,או שהכול הולך לפי הצד האלוקי בדרך ארץ? מה פתאום לאפשר שבמדינת ישראל יכירו בזוגות שהם לא זוגות?! כל המושג זוגיות הוא מושג קדוש ,הוא מושג השייך לאדם הנעלה שנוצר כאחד אלוקי ואחר כך התקינו ממנו בניין עדי עד ,הצלם האלוקי מורכב מאיש ואישה כאחד“ ,ויקרא שמם אדם” .צריך להתעלות לחיבור הזה ,להתחבר כאחד“ ,אשר יצר את האדם בצלמו”, איש ואישה“ ,והתקין לו ממנו בנין עדי עד”. האם רק נורה הלכה לדור שמדבר פרטיות ומדבר מתוך עולם פרטי בלבד? הרבה פעמים השאלה מהמקום הפרטי של אישה כזאת ,היא“ :תגיד לי בבקשה כבוד הרב ,אם אני אביא ולד לעולם בלא בעל בקדושת חיי הנישואין ,הוא יוכל להתחתן?” הרב צריך לעורר אותה ולהגיד לה“ :אני מאוד מבין למצבך ,לרגשותייך ,אך צריך להתעלות ,לא זו השאלה היחידה שצריכה להישאל .האם הבן או הבת ש ִיוָלדו בצורה הלא נכונה ולא קדושה הזאת יהיו שייכים לעולם ההלכתי של ‘שתוקי‘? תמנעי מזה או לא .הנימוק צריך להיות אחר וגם אם לא ,זה לא הנימוק שבגללו ָ – עולם של חיי קדושת המשפחה .לא צריך להיות בוש פנים בשביל לדבר על זה. חייבים לעורר את זה ,חייבים לעורר את הבית הישראלי לקדושת המשפחה שבו, ולא לייצר חוקים שמדברים על דור פרטי מתוך עולם חומרני פרטי מפורד .אם ראינו שתלמיד שקרא ושנה ושימש תלמידי חכמים מתבלבל בזה ,זה מלמד אותנו כמה אנו צריכים ללמוד יחד את הנושאים האלה ולא להתבלבל .צריכים לעורר את הדברים הללו. מדברים על כך שלפעמים המקוואות הם לא ברמה הגיינית .יש איגרת של הרב זצ”ל ,שבזמנו כבר ראה שמדברים בסגנון כזה ,ושמי שמדבר ברמה ההגיינית מדבר משכל נימוסי פרטי ואין לו את הפתיחות לרושם הקודש שיש בטבילה במקווה .וכך כותב הרב ב‘אורות הטהרה‘: “אחיי ואחיותיי ,מתוך האהבה הגדולה שאהבתי אתכם בתוכיותה של עומק עיטורי ירושלים נשמתי ,אני מוצא בנפשי עז להגיד לכם דברי במכתבי זה”. הרב פותח בהקדמה ,כי אולי לא נכון לדבר על זה ,צריך עוז לדבר על הדברים הללו. “צנועה וקדושה היא היהדות”. מי העז לומר שלשאול שאלות הלכתיות זה חוסר צניעות?! צניעות זה ‘הצנע לכת עם אלוקיך‘ .צניעות זה להצניע את המחשבות החיצוניות ,את התאוות ,את המחשבות המגושמות ולהעמיק בעולם של פנים .צניעות זה לכסות את החוץ ולגלות את הפנים .גילוי הפנים ,הצד השמימי ,זו היא הצניעות והקדושה ביהדות. “היא יודעת” ,היהדות“ ,עת לחשות” ,יש דברים שלא מדברים עליהם“ ,ועת לדבר” ,היא יודעת גם את הצדדים ההיגייניים ,ויודעת גם להתרומם לפעמים על הצד ההסכמי שבהם .על יסוד זה הרב מרשה לעצמו להגיד דברים אלה“ :שאינני חושש אם יהיה לאיזה מספר של אנשים קשה לשמוע” .זה אחד הדברים שאומרים לנו היום .באים אנשים למשרדי הרבנות ,כלות ,חתנים ,וקשה להם לשמוע דברים מסוימים .הרב מגדיר בכוונה את המושג ,למי קשה לשמוע? למישהו כמותי ,אבל בתוכן הפנימי של הכלל “והיה מספר בני ישראל אשר לא יספר”, ישראל הם מעל המניין ,אל תהפוך אותם למספר ,אל תראה לפניך אדם שאפשר למנות אותו ,תן לו את האמון שערך הכלל גלום בתוכו ,תעורר אותו אליו“ .בטוח אני שהנשמה הישראלית” ,הרב מדבר על הנשמה ,לא על הצד האנושי“ ,תרגיש בתמימות ליבה את היופי ואת הנשגב הספון בהתעניינות בדבר הקדוש הזה, שאני מרהיב עוז לדבר אותו לפניכם ,ברגע שהכבוד היותר עמוק הקבוע בלבבי אל מעלת כבודכם .ועתה הנני מלא חופש” .זאת הפתיחות האמתית ,החירות של בן חורין של תורה ,שהוא לא כבול במה שהצד האנושי חושב שזה חוסר צניעות. “לקחת את דברי אתכם על דבר טהרת החיים בחיינו פה בארץ התחיה בתקופת הגאולה והפדות ,ואני דורש מכם ,אחינו ואחיותנו ,את הטהרה המעשית בחיים במילואם כטהרת התורה ,קדשו את החיים בקדושת ישראל המונחלת מדורות עולמים”. בתחילת היותי כלי קודש בתל אביב ,קרה לי דבר שלא האמנתי שיכול לקרות .זה היה בליל שבת חורף ,מכניסים שבת מוקדם ואחר כך יש שיעור על הדף היומי בבית הכנסת .יצאתי מבית הכנסת כשעה וחצי לאחר כניסת השבת .צופרת לי אישה מהרכב“ :אתה הרב? סגרו לי את המקווה” .לא ידעתי מה לעשות .היא ברכב 25 26 עיטורי ירושלים ואני ברגל .אמרתי לה לבדוק עוד פעם ורצתי מהר לבלנית שתפתח לה .לראות מעשה שכזה זה להבין כמה יש בלבול אך עם זאת יש פנימיות של תמימות במסורת הדורות .הרבנים יודעים כמה נשות ישראל בעלות מסורת מבית אמא, ואף אם בעליהן לא שומרים שבת כהלכתה ואינם כל כך שמחים ,בלשון המעטה, שנשותיהם שומרות טהרת המשפחה ,הן ממשיכות במסירות נפש ובאות לשאול את כל השאלות .זה משום שהן מבינות מה זה הרושם של טהרת המשפחה .כל פעם קורה מקרה מיוחד שאישה באה לשאול שאלות ,היא מבקשת “אם הרב יכול לרדת למטה כי הילדים באוטו רדומים” ,כי בעלה לא מוכן לשמור על הילדים אם היא הולכת לשאול .צריך להבין מה זה טהרת המשפחה בישראל ,איך אותן נשים מרגישות את רגש הקדושה כשהן באות לשאול את השאלות הכי אינטימיות שלהן. הכול בא מבפנים ,הן בכלל לא מרגישות שזה בעיה של צניעות ,בדיוק להפך, כשעוסקים בקדושה כל המושגים מתעלים ,המושגים הם לא פרטיים ,הם לא חוסר צניעות ,אלא הם מושגים בגילוי הפנימיות והטהרה בישראל. לכן אומר הרב“ :הטבילה הכשרה בטהרת הבית ,טהרת בנות ישראל במקוה כשרה ,בשמירת הטוהר ,סוד הקיום והפאר של נשמות דורות ,שמרו נא אחי ואחיותיי ,את הוד נשמתכם ,קדושת החיים וקדושת הדורות ,אל תהי קלה מצוה זו בעינכם אחים חביבים ואחיות חביבות”. הרב התנסח פה בלשון ‘אחיי ואחיותיי‘ ,אבל מה הרב אמר להם? על מה הוא דיבר? פתיח כזה אומר את הכול ,הוא פונה אל האחים והאחיות ומרומם אותם אל מסורת הדורות. “אל תשלו את נפשותיכם בשום שקר מוסכם מיחידים ומרבים” ,שזה הכול עניין היגייני ,נימוסי“ ,כי אם להתעלות לצד האלוקי השמימי” ,יש הסכמה אנושית של רבים“ ,אל תחשבו למצוא תמורת הטהרה התורית שבמקווה כשרה דוגמת תורתנו הקדושה בשום טהרה של חול ,בשום רחצה טבעית ,כל האמבטאות היותר מגוהצות ,פסולות הנה ולא יטהרו את הטהרה שקדושת ישראל דורשת, הטהרה שעמדה ושתעמוד לישראל דורות עולמים היא רק הטהרה כדבר ד‘” .כשהולכים למקווה כדין תורה ,דין התורה פועל במקווה ,לא מי המקווה .אם המקווה הוא על פי תורה ,התורה פועלת עליך מהמים של המקווה! “נוראה ואיומה היא שגיאה זו ,נורא ואיום הוא העוון הנחתם הזה ,דורות הוא מזהם” ,התפיסה הזו שהכול אנושי ,נימוסי ,מוסכם ,היגייני ואסטטי ושלדבר עיטורי ירושלים מחוץ לזה זה חוסר צניעות .כשיש הסכמה על הדברים הללו“ ,יפעת החיים הוא מחשיך ,שמרו את הטהרה והטבילה הכשרה ואור שמחה יופיע על כל מצעדי תחיתנו והיו לברכה בארץ חמדה ולמשוש דור דורים בבניין עמנו על אדמת קדשו .שמעו לדברי אוהבם הנאמן הנושא לכם בבניין מכון בית חיינו מהר הקודש בישראל ,עבדכם המסור לכם בכל לב”. פתחנו בעניין של ליל הסדר וגם נסיים בו .צריך לעשות את הסדר של כלל הדורות, של הצד השמימי ,של הנשמה ,דרך הארציות .בסיומו של הסדר אנו אומרים “אחד מי יודע? אחד אלוקינו שבשמים ובארץ” .לא אחד אלוקינו שבשמים, אלא אחד אלוקינו שבשמים ובארץ .אחדות שמים וארץ ,הצד השמימי העובר דרך הארציות ,ובמה זה מתגלה? או דרך שני לוחות הברית ,או לפי נוסח אחר דרך משה ואהרון ,ואחר כך דרך שלושה אבות ,ארבע אימהות ,חמישה חומשי תורה ,שישה סדרי משנה ,דרך שבת ,דרך מילה בבשר החי ,דרך תשעה ירחי לידה ,שהם בהריון שבא מהקדושה הזאת .דרך עשרת הדברות ,דרך אחד עשר הכוכבים ,האחים של יוסף שמשתחווים בחלום ואביו שמר את הדבר ,דרך שנים עשר שבטי ישראל ,ובשיא מגיעים לדרך שלוש עשרה מידות ,להיות מתעלים למידות האלוקיות ,ל‘אל רחום וחנון‘. המושג דרך ארץ זה לא הצד האנושי ,זה הצד השמימי העובר דרך ארץ ,זה שלוש עשרה מידות‘ ,מה הוא רחום אף אתה רחום ,מה הוא חנון אף אתה חנון‘ .להתעלות אל קדושת המשפחתיות בישראל ,משפחה זה דרך ארץ של ‘אחד אלוקינו בשמים ובארץ‘; זה דרך הסדר המשפחתי של ‘והגדת לבנך‘ ,זהו עניין הסדר ,זו קדושת המשפחה .הבלנית היא השליחה של הרבנות לעורר את הכול .הרבנים הם שליחים לתקן את הדבר הזה .הדברים הללו ,אל להם להיכנס לחוק של טעם אנושי ,זה מחשיך את הדורות .זה גורם את ההפך ,שכל המושגים האנושיים ,הפרוצים, הפתוחים ,נקבעים עכשיו בעולם של התורה .את מושגי החול מכניסים למושגי הקודש ,במקום שהחול יתעלה אל הקודש. כולנו תפילה שלאחר שהתרוממנו יחד בליל הסדר ,נהיה אחד לספירת העומר ,לא יום ראשון אלא יום אחד; מהראשית הזאת של ראשית העומר ,הדומה לראשית הופעתו של עם ישראל הנראה כעם בעל גוף ללא נשמה ,אך באמת מיד עם יציאתו ממצרים הוא מתעלה להיות עם שנושא בקרבו את הרוח של מתן תורה .שתי הלחם ביום הביכורים ,בחג השבועות ,זה כבר לא רק להביא את העומר המתיר את החדש 27 28 עיטורי ירושלים במדינה ,אלא הכול נובע מהמגמה להתיר את העולם החומרי החדש במקדש .זה כבר להביא פרי ,שתי הלחם ,לא רק שעורים .לכן קראנו בחול המועד ביום הראשון את כל פרשת המועדות .זה מתחיל בפסח ,עובר בשבועות ונגמר בסוכות ,ושם כל עולם הצומח ,כל העולם הארצי ,מתעלה לצל האמונה ,לכן זה ה”ושמחת בחגך” הגדול ,זה מתחיל מעצם היכולת שלנו להתעלות לזה. שנתעלה בע”ה אל הקודש ,אל הגאולה השלמה ,במהרה בימינו אמן. עיטורי ירושלים הרבנות הראשית ובתי הדין משפטי התורה ופסיקת ההלכה הרב אריאל אדרי בתקופה האחרונה נקלענו לסערות רבות בכל הקשור לבתי הדין ומשפט התורה, וסערות אלו מאפשרות לברר בירורים חיוביים ,בציפייה שמתוך הסערות גם תבוא עצמאות של התורה ,של בתי הדין ,של הרבנות הראשית. אם שואלים יהודי פשוט לשם מה חשוב שיהיו בתי דין במדינת ישראל ,הוא יענה שאם לא יהיו בתי דין נהיה לשני עמים ,יהיו כאלה שיהיו פסולי חיתון מכל מיני סיבות ,היוחסין יסתבכו .אמנם יש בזה אמת ,אך זו אמת שלילית של ‘סור מרע‘. יש גם צד חיובי ,שהוא העיקרי ולצערנו לא מדברים עליו ,ועצם זה שלא מדברים עליו זה לא טוב ,כיוון שזה אומר שאנחנו עדיין צריכים לשכנע או לאיים שאם יפגעו בבתי הדין נהיה לשני עמים .חשוב גם לדבר בשפה חיובית. הרב זצ”ל ,בהקמת הרבנות הראשית בשנת תרפ”א ,נאם בפני הנציב הבריטי והסגל שלו ,בפני רבני ודייני ארץ ישראל דאז ובפני הוועד הלאומי ,שממש לא היה מעוניין בשלטון של הרבנים .לשאת נאום בפני שלושת סוגי האנשים הללו זה לא פשוט .גם הרברט סמואל היה שם ,שאמנם הוא יהודי ,אבל היה עם כל המשפטנים הבריטים שמכירים שיטת משפט מסוימת .הרב נאם בפני הפורום המורכב הזה, והיום יש לנו את הדברים כי הם נדפסו בפנקסי הראיה חלק ב .מה היינו מצפים שהרב יגיד? ‘רחמנות ,אין לנו שיור אלא התורה הזאת‘‘ ,אולי נהיה לשני עמים‘, ואולי משהו קצת יותר חיובי ,שנגביר את הכשרות ואת השבת .אך הרב מקדיש את כל הנאום שלו אך ורק לנושא המשפט .אינני רוצה להיות אקטואלי ,אבל אם הרב מקדיש את כל הנאום שלו בפתיחת הרבנות הראשית למשפט ,איך אפשר להפריד בין הרבנות הראשית למשפט ,מה יישאר? הרב יכול היה לדבר על קירוב לבבות ,על שמירת השבת ,על הכשרות ,או על גדולתם של הרבנים והנגשתם את דברי הדת להמון .עצם הדבר הזה אומר דרשני ,למה הרב דיבר רק על השבת 29 30 עיטורי ירושלים המשפט .חייבים להוסיף שכאשר הרב דיבר על המשפט ,הוא ידע שזה לא כולל את הכול .הרי לפני שקמה המדינה החוקים היו חוקים מנדטוריים ,ויש לנו את דבר המלך במועצתו ,והוא עדיין חלק מהחוקים במדינת ישראל ומגדיר מהן הסמכויות של בתי הדין ושל הרבנות הראשית; והסמכויות מצומצמות מאוד :לדון בגירושין בין איש לאשתו ,במזונות האישה ובמזונות הילדים ,בחלוקת הרכוש ,במשמורת הילדים ,בענייני ירושות וצוואות .אלו בעצם הנושאים שנתנו לרבנות הראשית .אין כאן משפט פלילי וגם אין את כל המשפט האזרחי ,אלא משפט בנושאים שבין איש לאשתו ובתוך המשפחה .הרב ניגש לפתוח את הרבנות הראשית ובדבריו מדבר על המשפט ,כשהוא יודע שלא יוכל לטפל בדיני נזיקין ולא בדיני רוצח וודאי לא בדיני מחלל שבת .וכך הוא אמר (על פי פנקסי הראיה ב פנקס מא) :הגאולה הולכת ומתרקמת לעינינו ,ארץ ישראל פורחת ,המדינה בדרך ,הנה אנו זוכים להקים את משפט התורה במדינה ,הרבה דברים יש לעשות ,אבל כאן יש משהו חברתי ,משפט התורה חוזר לעם ישראל. ישנם שלושה רבדים במשפט: א .אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו (ע”פ אבות ג ב) .צריך שיהיה סדר בעולם. ב .אצלנו הדיינים נקראים ‘אלוקים‘“ ,אלוקים נצב בעדת אל” (תהילים פב א)“ ,עד האלוקים יבוא דבר שניהם” (שמות כב ח) ,הדיינים הם אלוקים ,השכינה שורה בישראל .לא רק אמת יחסית שבאה לפתור סכסוכים ,אלא אמת אלוקית .אמנם אנחנו לא דיינים ורק על סמוכים נאמר שהם אלוקים ,אבל את שליחותם אנו עושים (בבא קמא פד ב). הרב עומד באדר תרפ”א ומחדש את הרבנות הראשית .הוא רואה את העבר של דיינים סמוכים ואת העתיד של דיינים סמוכים ,ובאמצע את כל חכמי ישראל לאורך הדורות ,שהם שלוחים של הסמוכים .הנה השליחות מקבלת פנים חדשות ,ציבוריות ,ממלכתיות“ .האלוקי חוזר לשרות בישראל” ,אמנם עדיין לא בצורה מלאה או מושלמת. ג .רש”י בתחילת פרשת משפטים אומר כך (שמות כא א)“ :ולמה נסמכה פרשת דיינין לפרשת מזבח ,לומר לך שתשים סנהדרין אצל המזבח” .הרב מביא את דברי המכילתא ומפרש אותם ,שאף שבית המקדש הוא מרכז חיינו הלאומיים ,גם עיטורי ירושלים האנושות כולה מוצאת בו את מקומה“ :ותמלוך אתה הוא ד‘ אלוהינו מהרה על כל מעשיך בהר ציון משכן כבודך ...ויאמר כל אשר נשמה באפו ה‘ אלקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה” ,וכשם שבבית המקדש יש ערך לכל באי עולם וכל אדם בעולם מתקשר אל הקודש דרך בית המקדש ,כך זה גם לגבי המשפט .השבת המשפט לירושלים ,ליד בית המקדש ,נותנת תקוה למשפט האנושות כולה. בדרך כלל האנושות מכירה את המשפט בתור דבר שבא לסדר את העולם ולמנוע מחלוקות ,אך אצלנו הסנהדרין הם שלוחי דרחמנא ,הם נקראים אלקים .והשליחות הזו אינה רק שלנו ,היא של כל העולם .כל העולם ישתלם ,כל העולם יהיה אחר, כולם יבואו לבקש את ה‘. הרב אומר לבריטים שעם ישראל חוזר ,המשפט חוזר ,אנחנו מקימים את הרבנות הראשית בירושלים .אמנם בנגלה זה חידוש של ישראל ,אנחנו חוזרים לארץ ישראל וגם המשפט חוזר .אך באמת כל המשפט האנושי יקבל פנים חדשות כשהרבנות הראשית תהיה במלוא כוחה ותשפוט את העם משפט צדק .המשפט הוא לא רק משפט יחסי שבא לסדר מחלוקות בין בני אדם ,אלא משפט אלוהי. הרב עומד בפני מגוון של אנשים ומדבר אל כולם ,וכולם צריכים את זה .משפט זה לא רק סידור של סכסוכים ,זה לא ניהול סכסוכים ,אלא הוא חלק מהתורה ,זה ׂם לוֹ חֹק ו ִּמ ְׁש ָּפט”, “שם ָש ׁ השראת שכינה .לפני מתן תורה יש לנו משפטים במרהָ , וגם ביתרו יש שרי עשרות וכו‘ .אבל מיד לאחר מתן תורה כתוב (שמות כא א)“ :ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם”. כמובן ,אין לזלזל בזה שיש סדר ,זה חשוב ,אך לא זו הסוגיה המשפטית .הסוגיה המשפטית היא אמת אלוקית .ממש כמו בהלכות שבת ,כך בכל הנהגת המשפט של עדות ודיינים ,בין איש לאשתו ,בין אדם לשכנו .זה החידוש שלנו ,ומעבר לזה יש כאן בשורה לכל האנושות כולה ,יש קשר בין בית המקדש לבית המשפט ,שניהם אוניברסליים. הרב לא מבקש רחמנות‘ ,תנו לנו משהו ,לקחתם כמעט הכול‘ .אין פה שום התבטלות ,אלא “חזר המשפט האלוהי לישראל” .המשפט תמיד היה בצורה של אנשים יחידים ,אבל עכשיו הוא חוזר לראשית צמיחת גאולתנו שהולכת ומתרקמת .המשפט הזה ישנה את העולם .זאת הרבנות הראשית .כמובן ,יש לה עוד תפקידים ,הם חשובים ואין לזלזל בהם ,אבל בתפקידים האלה כנראה לא נעוץ 31 32 עיטורי ירושלים החידוש .החידוש בהקמת הרבנות הראשית הוא ב”השיבה שופטיך כבראשונה” .מי שחושב שאפשר להפריד את הרבנות ממערכת המשפט הוא נלעג ,הוא לא מבין במהותה של הרבנות הראשית .וכי הרבנות הראשית עסוקה באורח חיים ויורה דעה וגוף אחר עסוק בחושן משפט?! עיקר חידוש הרבנות הראשית הוא שרבני ישראל עוסקים במשפט. כדאי מאוד לקרוא את חזונו של הרב זצ”ל (פנקסי הראיה ב מעמ‘ רכט והלאה) .אין שם הנגשה של ערכי הדת ,אין שם סבר פנים יפות ,אין שם קירוב רחוקים ,אין שם שמירת שבת ,אין שם שמירת כשרות ,אין שם נוכחות של הרב בקהילה .יש שם את השבת המשפט לעם ישראל ,זו תקוות האומה ותקוות האנושות .כולו חיובי ,כולו קודש ,כולו מרומם .זה הערך העיקרי שבהקמתה של הרבנות הראשית. מאז עברו שנים רבות והוקמה המדינה .עם הקמת המדינה אישרה כנסת ישראל את דבר המלך במועצתו ,של המנדט הבריטי ,והפכה את בתי הדין לחלק ממערכת המשפט .זה לא היה קל ,נגסו מפה וחתכו משם ,אבל בסופו של דבר נשאר דבר איכותי חשוב ,שהפך להיות כמותי וגדול ,כי הרבה יותר אנשים מתגרשים ,אבל הוא עדיין נשאר באיכותו המרובה .זו זכות נפלאה למדינת ישראל שזכתה לתת בתוכה מקום למשפט התורה. ידועים דברי הרב צבי יהודה שבמדינת ישראל יש חילול ד‘ וקידוש ד‘ ,חילול ד‘ הוא מערכת המשפט הגויית השואבת ממשפט העמים ,וקידוש ד‘ אלו הצבא והריבונות. וגדול קידוש ד‘ מחילול ד‘ .אני חושב שגם בתוך חילול ד‘ של חוסר יכולת שלנו להכיל את משפט התורה יש נקודה של קידוש ד‘ ,יש מקום שבו משפט התורה קיים -האפשרות לפנות לבית הדין הרבני בעניינים שבין איש לאשתו .שם נתונה הסמכות המשפטית ומדינת ישראל קיבלה על עצמה עול תורה במובן מסוים. אשרי המדינה ,זכות נפלאה למדינה שמכילה בתוכה את משפט התורה. כדאי שמערכת המשפט האזרחית תסכים שיהיה לה מתחרה ,זה מומלץ ,לא טוב שיהיו מונופולים .כך מחנכים אותנו בכל תחום היום .יש לנו משפט עתיק מהתקופה המנדטורית ,ויהיה לנו משהו רענן של ראשית צמיחת גאולתנו‘ .חדשים גם ישנים‘, הוא גם ישן וגם חדש ,נראה מי יותר טוב. אדגים את ההבחנה בין משפט התורה למשפט אומות העולם בשתי הדגמות, שאמנם הן קיצוניות מאוד ,אך אני מקווה שנבין את הכיוון של הדברים: עיטורי ירושלים הסוגיה הראשונה היא מה הוא מקור הסמכות .מקור הסמכות של המשפט האזרחי הוא כמובן החוק ,וגם מחוקק כפוף לחוק .החוק הוא הסמכות .זה לקוח מרומא העתיקה ,החוק הוא קיים ואתה נדרש להצהיר על נאמנותך לחוק .לכן חוק השופטים אומר שכאשר שופט נכנס לתפקידו הוא מצהיר “הנני מצהיר אמונים למדינת ישראל ולחוקיה ומתחייב לשפוט את העם בצדק ולא להטות משפט”. הצהרת הנאמנות של השופט כוללת את הצהרת הנאמנות לחוק .זה נחמד מאוד להיות משועבד לחוק ,החוק לא גוזר עליך לא גן עדן ולא גיהינום .לכן ,שלא במקרה, שופט שטעה בדינו הוא פטור ,אתה יכול לתבוע את המדינה .השופט עשה את מה שביכולתו ,אי אפשר לדרוש ממנו יותר מזה .ואם הכניסו אדם למאסר עולם בטעות ,אין אחריות אישית של השופט ,הוא נאמן לחוק ועשה את מה שביכולתו כדי לשרת את החוק. אצלנו כתוב (חושן משפט ס‘ ח ,ע”פ סנהדרין ז א)“ :לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת לו בין ירכותיו וגיהנם פתוחה לו מתחתיו” .מה מקור הסמכות? ריבונו של עולם הוא מקור הסמכות ,לא החוק .יש לזה השלכה גדולה מאוד ,כי אין ‘בערך‘ כשהולכים לפי משפט אלוקי .אתה לא יכול להגיד “עשיתי את כל המאמצים”. צריך לדקדק ,ודין פרוטה כדין מאה .אמנם זה נחמד להגיד מתוך כתלי בית המדרש “דין פרוטה כדין מאה” ,זה נשמע נהדר ,אבל כשרבים על פרוטה ,יש הרבה דברים לעשות חוץ מלשמוע את דברי ההבל של התובעים על הפרוטה .אם אתה בא מכוח החוק ,אתה אומר שאם לא יפסיקו להפריע תחייב אותם בהוצאות משפט ,חבל על זמנו היקר של בית המשפט. זה לא יאומן שיש הסתכלות שאומרת – “למה ללכת לתבוע בבית הדין ,תלך לבית המשפט -שם תקבל יותר” .ההבחנה נעוצה בדיני הראיות :אם אנו דנים לפי ראיות של תורה ,אין דבר כזה לקבל יותר אלא לגנוב .אי אפשר להאמין שאדם ירא שמים יכול לומר דבר כזה ,זו תפיסת עולם שונה .השופט שדן משועבד לחוק ,אבל הדיין לא ישן בלילה .אני חושב שלשופטים יש שינה מאוד רגועה ,למעט אם הם עוסקים בשאלה של הקידום ,אך הדיין לא ישן בלילה ,הוא הולך הביתה עם הגיהינום הפעור מתחתיו .כתוב בשו”ע שמא האדם יאמר “מה לי ולצער הזה” ,ולכן “אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות” .אך אנחנו בדור של חרדות ,הדיין שואל את עצמו -האם באמת עיניו ראו? האם הן ראו את כל מה שצריך לראות? יש נפקא מינא גדולה בין שתי המערכות ,כי אם אני נאמן לחוק ,אני מייצג את החוק. 33 34 עיטורי ירושלים שני הצדדים הם בעלי אינטרסים ואני החוק .אך אם אני נאמן למשפט התורה, אני מייצג את השכינה ,את התורה ,וגם את שני הצדדים ,כי גם הם באים לדרוש אלוקים .הכול נובע מתוך אותו יסוד של ההבדל שבין דין תורה למשפט העמים. הסוגיה השנייה היא שאם אנו באים לשמוע דבר ד‘ ,אנחנו עורכי הדין של הצדדים, אנו רוצים לדעת את האמת האלוקית .בבית משפט אדם צריך לבקש רשות כדי לדבר ,הוא מיוצג על ידי עורך דין שמדבר ,והשופט אובייקטיבי .זו נקראת שיטת המשפט האדוורסרית ,שהשופט חמור סבר ,נוקשה ,לא מדבר ,וכל המשפט האדם שואל את עצמו אם הוא בעדו או נגדו .הוא גם לא חוקר את העדים ,זה התפקיד של עורכי הדין ,הוא שותק ומקשיב. אצלנו זה לא כך .בבית הדין מי שמדבר הם בעלי הדין .ראשון מדבר התובע ,שני מדבר הנתבע ,ועורך הדין לא יוכל לטעון טענות חדשות ,אין אפשרות .אנחנו רוצים לדעת את האמת .האמת יכולה להיאמר רק מפיו“ .אבל הוא לא משפטן?!” מצוין, אם הוא היה משפטן היה גרוע מאוד .עורך הדין נמצא רק כי אולי הדיינים לא הבינו מספיק טוב והוא יכול להסביר ולהדגיש כמה דגשים .כמו כן ,הדיינים הם אלו שמבררים את האמת באופן אקטיבי ,הם אלו שחוקרים את העדים ,הם עושים את המלאכה .משפט התורה יש בו לכאורה דבר והיפוכו .הוא עוסק בנאמנות מוחלטת לדבר ד‘ ,זה מטיל אימה ,אבל דווקא מתוך כך הוא מאוד לא פורמלי .אם אדם רוצה ללכת לבית המשפט ,הוא צריך לשכור עו”ד ,לשלם על תצהיר ,להצהיר בפני עו”ד. אך אם אדם רוצה לפנות לבית דין הוא לא עושה הרבה -בא לפקיד בית הדין ,טוען את טענותיו ובתוך שבועיים יש דיון עם תשובות מהירות .אנחנו לא פורמליים ,אין תצהירים ,אין סיפורים .בית הדין עוסק באמת. מי שנוגע בבתי הדין ,נוגע בבבת עינה של מדינת ישראל .הנשמה של המדינה הזאת ,הדבר המקורי שיש במדינה הזאת ,הוא משפט התורה שחזר .אמנם הסוכה היא דלה ומסכנה ,אבל היא עצמאית .אסור לגעת בזה .אף פוליטיקאי לא מבין מה זה ,ואפילו אם עבד הרבה שנים במערכת הוא לא באמת מבין מה המשמעויות של בית הדין .המדינה הזאת היא קודש ,אף אחד לא יודע איך המדינה תראה בעוד עשר ועשרים שנה ,מדינת ישראל היא יצירה אלוקית מופלאה .כל יסוד של תורה שמצוי בה ומלווה אותה והוא חלק ממנה ,הוא ברכה גדולה למדינה .אדם לא יכול לעסוק בסוגיה של מדינת ישראל מתוך מבט של כאן ועכשיו ,מה קורה בקונסטלציה הפוליטית הזאת ומה נרוויח עכשיו ,זה לא המבט‘ .אל תגעו במשיחי‘ ,אל תגעו עיטורי ירושלים במשיחיות של המדינה .לא לנגוע ,ומי שנוגע הוא אדם קצר ראות שמסתכל על הדברים כאן ועכשיו .מדינת ישראל היא תופעה היסטורית אדירה שלא נגזרת מקונסטלציה פוליטית מסוימת ולא מהרצון של הציבור הדתי לאומי להשפיע במדינה היום או מחר .מדינת ישראל נגזרת מדבר ד‘ שאמר לישראל שובו לציון, וכחלק מזה חזר משפט התורה .זהו היסוד העיקרי .כמובן שמשפט התורה גם מציל אותנו מחלוקה לשני עמים ,ומבעיות בענייני יוחסין ,אבל זאת לא הסוגיה העיקרית .אינני יודע כמה מבינים את זה ,אבל אלו היו המחשבות של הרב זצ”ל בזמן הקמת הרבנות הראשית לישראל. אנחנו מצפים שאורה של תורה יופיע במדינתנו .הוא קיים במדינה ומשולב בחיי המדינה ,ואנו מקווים שיופיע יותר ויותר ,ושלא תהיה שום פגיעה ,אלא אדרבא, הרחבה. 35 36 עיטורי ירושלים עיטורי ירושלים ממשלה לא לעניין הרב שלמה אבינר להודות לד‘ – כל יום ,ולא רק ביום העצמאות .כמובן ,אין זה מונע ביקורת .אדרבה, את אשר יאהב יוכיח .אך גם כאשר לממשלה יש חסרונות ,אשרינו .אשרינו. ממשלה ממשלה ומעלותיה ,ממשלה ממשלה וחסרונותיה .על ממשלתנו אפשר לומר שהיא לא לעניין ,כי את תפקידה אינה מקדמת ,ובמה שלא מתפקידה היא עוסקת. שהרי מהו תפקידה של ממשלה? מדיניות וביטחון ,חברה וכלכלה .ובזה היא צולעת :מנהלת משא ומתן עם רוצחים למסור להם חלקי ארצנו ומשחררת רוצחים .וכן בעניין כלכלה וחברה ,יש בארצנו מאות אלפי עניים ורעבים ,וזה מצב שנוצר לאחרונה .כאשר היא נבחרה ,הבטיחה גדולות ,אך למעשה לא עשתה אפילו קטנות .ובכל זאת אנו מברכים אותה בברכת חזק ואמץ. בתמורה ,כדי להראות שהיא כן עושה משהו ,כדי לזכות לאהדת הקהל ,או ליתר דיוק ,לזיבורית של דעת הקהל ,היא החליטה לקחת על עצמה את עבודתם של תלמידי חכמים. כמובן ,תלמידי חכמים אין עינם צרה באחרים והם אומרים :מי ייתן כל עם ד‘ תלמידי חכמים וכל בנייך למודי ד‘ .אך בינתיים עוד לא הגענו לזה .ולא כל חבר כנסת יכול ליטול את השם ‘פוסק הלכות‘ ,ובוודאי לא הלכות חמורות של מדינה. מלאי חרדת קודש כלפי רבותיהם. ואפילו לא כל רב הוא בגדר תלמיד חכם גדול הראוי לפסוק הלכה ,גם אם הוא מביא תועלת רבה לקהלו .ודאי אין לרבנים קטנים או בינוניים להתיימר להיות פוסקי הלכה ,וודאי שלא אם זה כדי למצוא חן בעיני הקהל ,על ידי הראותם כמה הם מקילים ,קשובים וידידותיים. בזמן האחרון חברי כנסת ,גם דתיים ,גם עמי ארץ ,גם חילוניים ,התחילו לפסוק הלכה בכל מיני תחומים: .1כל רב יוכל לגייר (מה שפותח שער לגיור בלי קבלת מצוות ומתוך כך פילוג באומה וניהול ספרי יוחסין). .2קבורת גוי בבית קברות יהודי. 3צמצום הרבנים הראשיים לאחד (מה שמפריד בין בתי הדין לרב הראשי). .4הרכב האספה הבוחרת ברב הראשי (כלומר ריבוי בוחרים חילוניים ומיעוט רבנים). .5בחירת רבני ערים. .6הליכים משמעתיים נגד רבני ערים (שיתבטאו בנושאים לא הלכתיים”). .7חובת הרבנים לתת תעודת כשרות לעסק פתוח בשבת. .8העברת מערך הכשרות מהרבנות לחברה קבלנית. .9מועצות דתית – שמחציתן תהיינה נשים. 10מנהל בתי דין ימונה על ידי משרד המשפטים ולא יהיה כפוף לרבנות הראשית. לא כל מי שיש לו כיפה קטנה על הראש הוא כבר תלמיד חכם ,אלא כך נאמר“ :כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו – אם דומה הרב למלאך ד‘ צבאות, יבקשו תורה מפיו ,ואם לאו לא יבקשו תורה מפיו” (מועד קטן יז א) .כלומר ,אנשי קודש המדקדקים על קלה כחמורה ,חמושים ביראת ד‘ גדולה ובמידות טובות, מוסרים נפשם על לימוד תורה יומם ולילה ,מתפללים בכוונה גדולה ,ובעצמם .11בוועדה למינוי דיינים יהיו ארבע נשים. .12בתי דין רבניים לא יפסקו בדיני ממונות הקשורים לגירושים. .13ברית זוגיות = נישואים אזרחיים ,כלומר בין איש לאיש ,ובין אישה לאישה ( מה 37 38 עיטורי ירושלים שיביא פילוג באומה וניהול ספרי יוחסין). עיטורי ירושלים היחס בין הדת למדינה .14כל רב יוכל לרשום נישואים לכל אחד ,גם מאזור אחר. .15חוק פונדקאות בתשלום ,גם לאלה שאינם משפחה (כולל איש החי עם איש, ואשה עם אישה ,ר”ל). לדרכם של מרן הרב ורבנו הרב צבי יהודה הרב אבישי צרויה .16אימוץ ילד גוי. .17גיוס בני ישיבות ,כלומר קביעה כמה שנים ילמדו תלמידי ישיבות ומתי יתגייסו. .18ועדת שמיטה ,לא תעסוק בשמיטה בלבד אלא בעניינים חברתיים. .19חוק פיקוח על מוהלים. .20חוק בלניות – שאסור להם לשאול אם האישה טובלת כדין. לכן יש לנו הצעה לחברי הכנסת היקרים ,דתיים או חילוניים ,ולמפלגות הדתיות או החילוניות – אנא עסקו בעניינים שמוטלים עליכם ושלמענם נבחרתם ,בטחון ומדיניות ,חברה וכלכלה. אנא אל תפסקו בענייני רפואה ,מדע והלכה .צריך קצת שכל וקצת ענווה ,לא לעסוק במה שלא מבינים ולא מוסמכים .השאירו פסיקת הלכה לתלמידי חכמים, לרבנים ולרבנות הראשית ,ואז ד‘ יברככם ויתן הצלחה בכל מעשה ידיכם .החזיקו בכל מלוא רוחב ארצנו ,המשיכו לבנותה ,דאגו לעניים ולרעבים ,וכמובן שתפו פעולה עם תלמידי חכמים מתוך כבוד ויראה ,ולא מתוך כפייה .כפייה גם לא תעזור, כי שלומי אמוני ישראל לעולם לא יסכימו שאתם תהיו פוסקי הדור. כן .אשרינו שיש לנו ממשלה ,גם עם כל היסורים – אשרינו ,ובה נוסיף אושר ויתקיים בנו :אשרי העם שככה לו ,אשרי העם שד‘ אלהיו. .1לשאלת דת ומדינה בבואנו לעסוק בשאלות של דת ומדינה ,על פי רוב יוצאים אנו מתוך נקודת המוצא הפשוטה המקובלת בעולם ,שהדת שייכת לסדר החיים הפרטיים של אזרחי המדינה ,על פי בחירתם האישית .המדינה המנהיגה את סדר חיי הציבור נועדה כדי לאפשר לכל יחיד לממש את שאיפות חייו באופן מיטבי מתוך ההתאגדות הציבורית ,הן מבחינה חומרית והן מבחינה רוחנית .כך מוצאת את עצמה כל חברה מדינית מפשרת בין הצרכים של כל קבוצה חברתית לבין הצורך הציבורי הכולל .כשאנו מגיעים לשאלת דת ומדינה נוצרת התפיסה ,שהמדינה צריכה למצוא נוסחת פשרה בין התמיכה בשאיפות האישיות של קבוצות דתיות ,לבין שאיפתם של קבוצות חילוניות .על תודעה מוטעית זו בנויה השקפת העולם של כלל הציבורים במדינה .כאשר עולות תביעות או בקשות בנושאי דת ,הן נתפסות כניסיון השתלטות אישי של קבוצת יחידים על הסדר הציבורי. במאמר “התורה והגאולה” (לנתיבות ישראל א) מבאר רבנו הרצי”ה את היחס הנכון בין התורה למדינה :בניגוד למחשבה הדתית או התורנית המקובלת ,ענייננו כאנשי אמונה הוא לעמוד על תפיסת הלאומיות הישראלית בגדלות ,וכמו כן על תפיסת הדת ,היונקת מן התורה ,בגדלותה .אז אנו יכולים להשתדל “להאיר בתוך הציונות את אור היהדות המקורית” .באופן זה נוכל לגלות כי כאשר אנו מתייחסים לשאלות דת ומדינה“ ,אנו עוסקים בשני צדדים או גוונים של היהדות החיונית האחת ,שבאמת הם עניין אחד בה ,בתורת ה‘ הנתונה לה וחיי עולמה הנטועים בתוכה” .המחשבה הנדמית כאילו התורה וחיי האומה אינם דבר אחד, וממילא רואים אנו “כאילו סימני התנגדות וסתירה ביניהם ,אין זה אלא מתוך תפיסה קטועה ,חלקית ,חיצונית”. 39 40 עיטורי ירושלים לימדנו רבנו סעדיה גאון בספרו אמונות ודעות ,שאי אפשר להפריד בין תורת ישראל לחייו הלאומיים – “אין אומתנו אומה אלא בתורותיה”; התורה ניתנה לאומה ולא ליחידים החפצים לשומרה באופן אישי .דווקא באופן הזה של חיים לאומיים מדיניים אשר במרכזם נמצא מרכז רוחני תורני עליון ,מובטח לנו שפיתוח העולם ושכלולו ,הנעשה בעיקרו על ידי כוחות חיים של לאומים ,ילכו לאורם של אידיאלים עליונים“ .ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש” זוהי הקדמתו של משה רבנו על פי ה‘ למתן תורה. .2מדינה יהודית במאמרו של מרן הרב קוק זצ”ל ‘למהלך האידיאות‘ המובא בספר אורות (עמ‘ קד), מבאר הרב את עומק עניינו של רעיון אלוקי זה החי באומה. שאיפה זו להקים ציבור אנושי גדול ,שיהיה בעל מדינה פוליטית וסוציאלית וכיסא ממלכה לאומית ,ברום התרבות האנושית ,הופיע כבר בראשית מטעו של עמנו, בבחירתו של אברהם אבינו .מתוך הציווי האלוקי לאברהם“ :לך לך מארצך... ואעשך לגוי גדול” ,אברהם אבינו מגיע לארץ ישראל וקורא בשם הרעיון האלוקי הברור והנקי מכל טומאת האליליות כיסוד להתפתחותה של אומה בעולם. “למען דעת שלא רק יחידים חכמים ומצוינים ,חסידים ונזירים ואנשי קודש ,חיים באור האידיאה האלוקית ,כי גם עמים שלמים ,מתוקנים ומשוכללים בכל תיקוני התרבות והישוב המדיני”. עיטורי ירושלים לעינינו על ידי המון מסיבות רבות המכוונות להשיב בנים לגבולם ,לישב שוממות ארץ הקודש ,ולהרגיל את רגל ישראל על אדמתו. הצעדים אשר אלה הנפלאות הולכות ומתגשמות על ידם ,הלא הם הולכים ונעשים מתוך סיעות שונות ,מתוך גורמים רבים ומתוך בעלי השקפות נבדלות .ואנחנו ,כל הנאמן לשם ה‘ וקדושת תורתו ,כל אשר רוח ישראל בטהרתו חי וער בלבבו ,הלא יודעים אנחנו נאמנה ,שאוצר החיים אשר לברכה הקיימת ,בתוך כל המון המעשים, בתוך כל תכסיסי התחיה הלאומית והפריחה והבניין הארצי ,מונח הוא ביסודו במקור חיי עולם הנטועים בתוכנו ,במכון החיים שהם חיי ישראל לנצח ,במכון חיי התורה הנאמנה .ודווקא החלק הזה ,שהוא ערובתה הנאמנה של כל התחיה הלאומית כולה וסוד קיומה ,לא התקדם עדנה כל צרכו במפעלים המעשיים אשר לבניין הארץ .ואנחנו הלא יודעים נאמנה ,שאותה ההשפעה הקרובה לקדושת חיי האומה והופעתם על בסיס התחיה והבניין בארץ אבות ,תלויה היא הרבה בהתקדמות הבנינית אשר בארץ ,שתעשה על ידי אלה הכוחות הנאמנים והטהורים לקדושת ישראל ,וטהרת החיים כתורה וכמצווה חיה בקרבם ,בתוכם כברם .והננו מקדמים בברכה עמוקה כל נסיון וכל צעד אשר יעשה ממחנה החיל הזה לבניין הארץ וישובה”. לעומת זאת ,הפרדתה של הדת מהמדינה אינה עולה בקנה אחד עם תעודתו של עם ישראל ולאומיותו ,וממילא אינה מאפשרת את התפתחותו. “בשם ד‘ הבוחר בציון ,בשם תורתו אשר מציון תצא – שאו דגל ציון! אל תכאיבו לב בני-עמנו באמרכם כי רגש הדת לחוד ולאומיות בישראל לחוד” (תעודת ישראל ולאומיותו ,אות יב). פריחתה של המדינה ושגשוגה תלויים הם בנאמנותה לתעודת חיי קודשה בתורתה, כפי שביאר זאת מרן הרב לחברת ‘עולים בונים‘: “ .3ודתיהם שונות מכל עם” “אחינו היקרים מרחוק ומקרוב ,שלום וברכת עולמים מהררי ציון. כבר בראשית ההיסטוריה הצטייר עם ישראל בעיני האומות כעם בעל צביון חיים לאומי השונה מזה של כל עם ,על פי דרכי התורה ומצוותיה. אחים חביבים. עדים אנחנו כולנו על מפלאות תמים דעים ,צור ישראל וגואלו ,ההולכות ומתגלות הגדרתנו כמדינה יהודית ,אינה עניין של מקלט בטוח ליהודי העולם בלבד ,אלא שאלה של הגדרה וזהות עצמית ציבורית ,הנובעת משמירת תורה ודרכיה .דברים 41 42 עיטורי ירושלים אלה מתבררים במאמרו של רבנו הרצי”ה ‘עמדתנו ועקרונותיה‘ (לנתיבות ישראל א): “ראשית-לכל יחודה של צורת חיינו הלא היא ממשיות מציאותנו המיוחדת, ההסתורית וההווית ,הציבורית והיחידית :כי שונים אנחנו מכל עם ואדם .והשינוי ִ הזה קבוע וקשור הוא בהיותנו לעם עם התגלות תורתנו ,בדבר מלך-העולם אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו .כל ההמצאות המלאכותיות של זיופי ִהסתוריה וסילופי ממשות ,של גויים ושל מתנכרים ללכת בדרכי הגויים ,של מתבוללים מתכחשים-לעמם ושל מתבוללים לאומיים ,אינן מבטלות את העובדה ּתן‘ ‘מ ָד ִעיו ָ האמתי ומהותו הברורה .כולן ,בכל קורי ַ ִ של השינוי הזה ושל מקורו ָתית ,מנופצות אל סלע-האיתנים של התופעה המיוחדת הזאת, המגמתית והנטי ִ החובקת זרועות אדם ועולם”. העמדתה של התנועה הציונית והמדינה על ערכיה העצמיים האלוקיים ולא רק על יסוד המקלט הבטוח או שנאת היהודים בעולם ,מוסברת בדבריו של מרן הרב לתנועת המזרחי (הליכות ראיה ב ,מפלגות בישראל): “הציוניות המעשית והעיונית ,הפוליטית והדפלומטית וכל ענפיה יחד ,כמו שיצאו מן הכח אל הפועל עד היום ,יש בהם ענינים נשגבים ונעלים ,שאנו נקראים ממעמקי הוייתנו הישראלית לתמכם בכל כחותינו הגשמיים והרוחניים; אבל כל אלה יחד אינם כי אם הגוף הציוני .אבל קרואים אנו מיד לזרק את הנשמה בהגויה המחוטבת הזאת ,כדי שתהיה ראויה באמת לשמה ,באופן שתרכש לה מיד ולדורות את אותו כח-המושך הגדול ,שיהיה יכול למשוך את האומה כולה אליה ,מגדולם עד קטנם ,מכל המפלגות ,השדרות ,הסיעות ,והפיזורים השונים ,ושיתן לעולם את אותו המושג ,שמקור הציונות ,הוא המקור הקדוש העליון ,התנ”ך ,נותן לה ,בכל העומק וההוד המסורתי. לא הד קול ,שעם שנואי בעולם ,הולך לבקש לו מקלט בטוח מרודפיו ,לבדו ראוי להשיב לתנועת-עולמים זו את חייה ,אלא שגוי קדוש ,סגולת העמים ,גור-אריה יהודה ,נעור מתרדמתו הארוכה ,והנה הוא הולך ושב אל נחלתו ,אל ‘גאון יעקב אשר אהב סלה‘. ונשמה זו אי-אפשר שתהיה נזרקת בתנועה ,כ”ז שעל מצחה חקוק אות-קין זה, ש‘הציוניות דבר אין לה עם הדת‘‘ ...הציוניות דבר אין לה עם הדת‘ -מתפרש מיד בסגנון‘ :הציוניות מהרסת את הדת‘‘ ,הציוניות היא תחיה חדשה ,שתקותה היא עיטורי ירושלים להבנות מחרבנה של הטרדיציה הישנה‘ .זהו כבר פתגם שגור בפי קופצים-בראש לא מעטים .והתוצאות המעשיות שמזה הן :פריקת-עול וזלזול של קדשי האומה בהמון ,בחוות הלאומיות ובספרות ,במוסדות-החנוך ובמקצועות רבים משדי התחיה .כל אלה מה הם פועלים? נביקת רוח האומה ,יאוש ומשטמה וקצף של חמת-מות ,הראוי לעבור לירושת-דורות על כל התנועה כולה. האומה כשהיא קמה כולה ,לא רק אישים בודדים ממנה או כתה ומפלגה מחלקיה, היא יודעת -יותר ממה שהיתה יודעת לפני-זה -איך להוקיר את מה שהוא חתום בחותם-דם בנשמתה”. .4בראשית ימיו של היישוב ברוח זו פעל מרן הרב זצ”ל בראשית ימיה של ההתיישבות בארץ ,שתהיה בנויה על יסוד הדת בחיי הציבור שלה .וכך כתב מרן הרב לקרן הקיימת (ליקוטי הראי”ה ,בשבחו של “הנדיב הידוע”): “ועל כן הנני בזה מחזק את ידי העוסקים במפעל רוטשילד ,ההולך ומתכונן על ידי הקרן הקיימת לישראל ,ומפורש הנני אומר בזה נגד כל אחינו ,שהמפעל אשר יוקם על שמו ,בתור בניין והתנחלות באיזו צורה שתהיה ,צורת ערים כפרים ומושבות ,על ידי הרשימות של הנדבות ,שהן צריכות להיות זורמות מכל מערכות ישראל ,להקים את שם המנוח הגדול על אדמת הקודש על ידי הקרן הקיימת לישראל ,העוסקת בקניין חבלי אדמה בארץ-ישראל ,להקים עליהם ישובים חדשים ,הכרח גמור וחובה כפולה היא שההתיישבות הזאת תהיה בנויה על יסוד הדת ,שלא יתנהגו המתיישבים מנהג הפקר וזלזול בגופי תורתנו הקדושה ולא יחללו את קודשינו ,רק יחיו בחיי מסורת ישראל ,כאשר ידענו נאמנה ,שכנגד הריסה וזלזול בענייני הדת והמסורת היה לבו של הברון הנדיב ז”ל מלא מרירות וכעס ,וחלילה לעשות את המפעל הנבנה לשמו ולכבודו ,בתכונה שהייתה נגד רוחו וחפצו ,נוסף על חובתנו הקבועה ,שיהיו חיינו תמיד בכל מקום ,ובפרט בארץ-ישראל ,הולכים בדרך התורה והמצווה. לשם המטרה הקדושה הזאת ,אבקש מכל אחינו בארץ ובגולה ,להתנדב באהבה ובכבוד ,בכל הזדמנות ובבתי-כנסיות ובבתי-מדרשות בעת קריאת התורה לשם 43 44 עיטורי ירושלים מפעל רוטשילד ,שיבנה בארצנו הקדושה על ידי רישומו של הברון הנדיב המנוח ז”ל בספר-הזהב של הקרן הקיימת לישראל. ובונה ציון וירושלים יגדור פרצותינו ופרצות עמו בית ישראל ,ולא ישמע עוד שוד ושבר בגבולנו ,ונזכה לראות בנחמה בעיר ד‘ שמה ,בגאולה שלמה במהרה בימינו, כנפשם היקרה ונפש אחיהם דורשם לטובה לברכה מהר הקודש מירושלים”. רצון-האמת של הברון רוטשילד ז”ל בוטא בבהירות מרובה ,בדבריו לידידו המנהיג הציוני מר יצחק ניידיטש: “כשראיתי את הצעדים המהירים של יהודי צרפת לקראת ההתבוללות ,ובמיוחד את נישואי-התערובת ,ראיתי משפחות מכובדות ,שהיו פעם מבצרי היהדות, המתרחקות מאתנו .בניהם ונכדיהם עוזבים את העדה ,והיהדות שנלחמנו למענה במשך אלפי שנות ההיסטוריה שלנו ,מתפוררת .באתי לידי המסקנא שעלינו למצוא ארץ ,בה תוכל היהדות להמשיך להתפתח ברוח נביאינו הגדולים .ואני ראיתי שהמקום היחיד הוא ארץ-ישראל ,בה כל שעל אדמה ,כל מטלית קרקע בעיר ובכפר ,רוויים זיכרונות ממפעליהם הנצחיים של נביאינו. האידיאה שלי הייתה ,לא רק לספק עבודה ומחיה ליהודים סובלים ,אלא ליצור תנאים כאלה ,שיאפשרו להם לקיים את היהדות וחיי יהודים ,ולקדם את התפתחותם .דבר זה אפשרי רק אם היהודים יהיו צפופים בהמונים ולא מפוזרים במקומות שונים .דבר זה אפשרי בארצנו הקדושה ,שבה קיימנו מצוות תורתנו, ובה היו נביאינו מורינו הרוחניים הגדולים”. עיטורי ירושלים בכתביו של הד”ר הרצל: “אף הוא הרגיש ,כמו באופן אינסטינקטי ,כי ‘השיבה אל היהדות קודמת לשיבה אל מדינת היהודים‘ ,כי אין אומתנו אומה אלא באמונתה‘ ,וכי ‘אנו מכירים עצמותנו ההיסטורית אך ורק באמונת אבותינו‘”. דבריו אלא של הד”ר הרצל היוו אבן יסוד לקביעת חוק השבות בראשית ימיה של המדינה ,והיא קיבלה משנה תוקף בשנת תשי”ח כאשר בן גוריון פנה לקבוצה מגוונת של כחמישים אנשי רוח ,סופרים ומחנכים מהארץ ומהתפוצות ,בדבר הרישום כיהודי על פי חוק במדינה ,בשאלה “מיהו יהודי?” .צעיר הנשאלים היה הרב גורן זצ”ל ומסקנת תשובתו ההלכתית הייתה (ע‘ מאמר נספח לספרו של הרב גורן): “אין כל אפשרות לגירות לחצאין – כלומר ,רק ללאום היהודי ולא לדת היהודים”. “הדת והלאום היהודי הם כנשמה וגוף ,שהפירוד ביניהם מביא בהכרח לידי כליונו של האדם”. כך גם משה דיין ,שעסק בחוק הגיוס כשר הביטחון ,קיבל את דבריו של רבנו הרצי”ה כי כשם שהמדינה זקוקה לאנשי משק ונשק ,כך היא זקוקה לתלמידי חכמים גדולי תורה שיצמחו בעולם של ישיבות גדולות. כך גם יצחק רבין סייע בידיו של הרב ישראל מאיר לאו שליט”א ,רבה הראשי של ארץ ישראל בשנת תשנ”ד ,לתקן את העוולה שפסק בג”ץ להתיר ייבוא בשר לא כשר למדינה (דבר שנאסר מיום הקמתה) ,באמצעות חקיקה בכנסת לאסור ייבוא כזה .כאשר נשאל על ידי הרב מדוע עשה את כל המאמץ ,הרי אין לו מחויבות קואליציונית לחוק כזה ,כמו כן אין אף חובש כיפה סביב שולחן הממשלה ,נענה בפשטות“ :אנחנו בכל זאת מדינה יהודית ,לא? ובמה זה יתבטא?” .5תודעתם של מנהיגי התנועה הציונית תודעה זו ,שזהותה של מדינתנו יכולה להתברר רק מתוך תורה ושמירת דרכיה במרחב הציבורי של מדינתנו ,קיבלה ביטוי גם מצד העוסקים בהנהגת המדינה מראשית ימיה ועד עתה. במאמר ‘על הפרק‘ (לנתיבות ישראל א) מביא רבנו הרצי”ה את ביטויה של תודעה זו .6הישיבות והרבנות כאבני היסוד לקיומה של המדינה קיומה של האומה בנוי על יסוד אהבת החוק האלוקי של קדושת המצוות והמשפטים (מתוך מאמרו של מרן הרב ‘כאפיקים בנגב‘). 45 46 עיטורי ירושלים מדינת ישראל אינה יכולה לעמוד על האידיאלים של התרבות המודרנית או על רגש לאומי חילוני גרידא ,כפי שהסביר זאת מרן הרב בדבריו לציונים חילוניים ,שטענו בפניו כי להכרה הלאומית שלהם אין צורך בשום ביסוס דתי ,ודי להם ברגש לאומי הטבוע בכל אדם המשתייך לאיזה שהוא לאום: “עניתי להם :בגמרא נאמר (עירובין ק ע”ב) – ‘אלמלא נתנה תורה היינו למדים צניעות מחתול וגזל מנמלה‘ וכו‘ ,ואם כן מדוע באמת נתנו לנו דברים אלו בתורה? אלא שאילו היו מדות אלו יונקות ממקור טבע בעלי-החיים ,היה להם אופי לגמרי אחר, מושג הצניעות הייתה לו צורה של רגש חתולי ,ומושג הגזל היה מוגבל ביותר, בתחום פעולתה של הנמלה ,והצניעות בגבול עולמה של היונה .לא כן כשהדברים ניתנו בתורה ,כל ערכם מקבל צורה אחרת לגמרי ,ולא רק משום שהתורה היא תורת האדם ,שעולמו הרבה יותר רחב וגדול ,אלא משום שזו תורה אלוקית שניתנה לאדם ,והיסוד האלוקי שבה הוא המעניק לה רוממות ,הוא המעלה אותה לגבהים אחרים לגמרי. וכיוצא בזה הרגש הלאומי היהודי .הוא מקבל גובה שונה לגמרי כשהוא מתבסס ויונק ממקור ‘העניין האלוקי‘ (כפי שמכנה אותו ר‘ יהודה הלוי). ולא רק ביחס לרגש הלאומי הדברים אמורים ,אלא כל רעיון אנושי ,ויהיה הנשגב ביותר ,אם אין הוא מתבסס על היסוד האלוקי ,סופו שהוא קטן והולך ,מתדרדר ויורד .ורק היסוד האלוקי הוא המעלה את הדברים מעל למצבים המשתנים, ומרומם אותם בכל מלוא גובהם”. על כן ,ערב הקמתה של המדינה ,מרן הרב ורבנו הרצי”ה פעלו להקים את עולם התורה והישיבות ,אשר במרכזן הישיבה המרכזית בירושלים ,ואת הרבנות הראשית לישראל כשתי אבני היסוד לחיבורם של המדינה והתורה ,כחלק מחזונה של תנועת ‘דגל ירושלים‘. וכך כותב מרן הרב באגרת לרבנו: “המטרה הראשית והיסודית היא הכללית כאשר מאז ידעת ממגמת פני להפיח רוח חיים של אש קודש בעוצמת התנועה של תחיית האומה”. רוח ישראל האמתית אינה יכולה להעמיד את חזונה של התנועה על האידיאלים עיטורי ירושלים של התרבות המודרנית .וכך ממשיך מרן הרב לבאר בדבריו: “ותחת אשר ה‘עולמיים‘ שבנו משיגים ביותר את העוז החיצוני והברק היפיפה שבתרבות המודרנית ,שהיא באמת רק אור של עץ ריקבון .אומנם נוכל ללכת מעט איזה צעדים לאור כהה זה במהלכים מעשיים ,אבל הנטייה החזקה מוכרחת להיות התעודדות הרוח הישראלי ופנימיותו”. הרב רואה את בניין התורה בארץ כאופן הראשי המעורר את הרוח הישראלי בפנימיותו: “לייסד ישיבת עולם גדולה בירושלים ...לכונן בישיבה קיבוצים של תלמידי חכמים גדולים ...עד אשר עולמנו הישראלי ...ידע שהמקום המיוחד להשיג בירורים מיוסדים על השאלות היותר עיקריות בחוכמת התורה והאמונה ...היא הישיבה בירושלים. הדגל צריך לדאוג שיתכונן בית דין גדול של רבנים דגולים בעיר הראשית הקדושה שלנו – ירושלים ...שימצאו בתוכם גאונים גדולים בתורה בחוכמה ובצדקות ובהתהלכות העולם והחיים באופן שהוועד הגדול הזה יהיה עומד על מצב כזה שיהיה בהמשך הזמן מוכר אצל כל השדרות של עמנו ,וגם אצל העולם הכללי, בתור הכנסייה הרוחנית המאומצת של עולמנו”. מרכז תורני-רבני מסוג זה יוכל להתוות דרך נכונה ביחס שבין התורה למדינה. כך גם רבנו הרצי”ה ביטא את הדברים בפגישתו עם שר הביטחון דאז ,משה דיין, בעניין חוק הגיוס ,מתוך ההבנה שהישיבות ,על כל גווניהן ,מהוות את עצם קיומה של המדינה בהשפעתן הרוחנית (שיחות הרצי”ה ,תורה וצבא): “אמרתי דבר חריף‘ :איש על מחנהו ואיש על דגלו‘ ,בבניין עם ישראל ורוח ישראל – אבל ביחד .הישיבות מכוננות את חיי הנשמה של האומה ,ומזה נמשכת קדושת הנשק והמשק .כאן (בישיבות) בונים את המוראל של כלל ישראל וגם את המוראל הצבאי ,ולכן עלינו לשקוד בתורה ,ואז יופיעו מתוכנו כוחות צבאיים מעולים” .7על מלחמתה של תורה 47 48 עיטורי ירושלים דווקא מתוך אהבתו של מרן הרב לתנועה הציונית ולתנועת ההתיישבות המהווה את הבסיס למדינה ,החזיק עמדה נמרצת לשמירת היהדות הנאמנה בארצנו .וכך מברר רבנו הרצי”ה בתשובה למי שטען שהרב לא לחם בתקיפות הדרושה בחיי ההפקר של היישוב (לנתיבות ישראל א עמ‘ קפט): “הגאון היהודי לא לימד שלא ללחום בחיי-הפקר בתקיפות הדרושה ,אבל לימד שהתקיפות הדרושה למלחמה זו צריכה להיות נובעת ממעמקי דעת תורה של קדושת ישראל ורוממות אמונתה האלוהית ,המתגלה בנפלאות ההשגחה העליונה בתחיית ארצו וקיבוץ בניה לתוכה – ועם זה לחם ותבע ,ועורר ללחום ולתבוע ,את הכשרות של חיי הטהרה והקדושה ,ביִשובנו החדש .הוא לימד את דרך מלחמתה של תורה ,את דרך האמת והקודש של המלחמה למענה ,של התוכחה הציבורית בשבילה ,מתוך טוהר מקורותיה ותמימות ,זו שהיא באה לא בחירוק-שיניים של ממ ְצוַת והכרת האהבה ,המקפת וכוללת את כל עם-ד‘ ,ומופיעה מידת השנאה אלא ִ בעוזה במהלך גאולתנו .הוא ראה את אורותיהם של ‘היהודים הללו‘ מתוך אמיתת התורה והאמונה של ערך הנשמה הישראלית וערך יִשובה של ארץ-ישראל ,ביחוד בימינו אלה ובתקופתנו זאת .לפיכך הוא שהחזיק בלי הרף את העמדה הנמרצת, למשמרת היהדות הנאמנה בארצנו המתחדשת לעמה ,מן תפיסת מקומה של הרבנות-הראשית בפסיקת סידור חייה עד להדרכת הפרטים השונים ,לחברה וליחיד בתוכה ,של צורות חיינו ,בדבר ד‘ אשר איתנו ,ורוחו אשר עלינו .ולפיכך בכח העוז והתעצומות ,הניתן לעם קרובו מאת אלוהים חיים ומלך עולם ,הבוחר בו ונותן התורה ,הוא הוא שלחם והורה דרך בכל תוקף להשרשת האמונה ולקיום התורה והמ ְצוַה בישוב ארצנוִ ,עם ִקדוש יסודו וקביעת עניינו האלהי בדבר ד‘ ופעלו הנורא. ִ עיטורי ירושלים יחד עם הקמת התשתית הרוחנית ,עסק מרן הרב רבות בצורך לעורר את תנועת המזרחי ,המפלגה הדתית לאומית ,להילחם “בעד דרישותינו הדתיות בתוך ההסתדרות הציונית” (מאמרי הראיה עמ‘ .481ע‘ הליכות ראי”ה ,תנועות ומפלגות בישראל) ,לא רק בכדי לשמר דרכים דתיים מגזריים ,אלא כדי לזרוק נשמה במדינה ההולכת וקמה .נשמה זו אי אפשר שתהיה נזרקת כל זמן שעל מצחה חקוק אות קין שהציונות ,המדינה ,אין לה דבר עם הדת .וכך כתב מרן הרב זצ”ל באגרת למזרחי (אגרת תצז) ,בדבר חוקה של הציונות ש”אין לה דבר עם הדת”: “רק באיכות הקישור הנאמן של האומה בכללה עם תורת-חיים שלנו ,תורת ד‘ תמימה ,תלויה היא הצלחת הציוניות והתגברות כחה מיד ולדורות ,ובעזיבתה-של- תורה אין תוחלת ותקוה ,וכל פרח מוכרח להיות כמק וכל שורש כאבק - ,ואיך יוכל “המזרחי” לעבור בשתיקה על חק זה ,העוקר את כל משאת-נפשו. ולפי דעתי העניה אין תקנה ל‘המזרחי‘ כי-אם כשידבר בשפה ברורה ,שעם כל אהבתו להציוניות בכללה ,ושעם כל מה שהמעשים והדעות ,הזרים והרחוקים, של רבים מהציונים ,לא יוכלו לגרום לו כל נסיגה-לאחור וכל חלישות-כוח מלהרפות עבודתו השקודה על ככר התחיה הלאומית בארץ-אבות ביחוד ,בכ”ז על החק המחפיר הזה (‘הציונות אין לה דבר עם הדת‘) הוא נלחם בכל כח ,ולא ישקוט ולא ינוח עד אשר יורידוהו מעל במת הציוניות ,ותחתיו יוחק חק לישראל כמו שהוא באמת‘ ,זכרו לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור ,אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק ,ויעמידה ליעקב לחק ,לישראל ברית-עולם .לאמר לך אתן ארץ כנען חבל נחלתכם‘. ההתנגדות הנמרצה להחק ההורס הנ”ל מוכרחת היא להיות בולטת מכל פנותיו של ‘המזרחי‘ .היא צריכה להיות חרותה בתור מוטה קצרה על כל גליון מגליונותיו הרשמיים ,היא צריכה להשנות אלפי-אלפים פעם ,בכל כנסיה בין חדשה בין ישנה. ולואי שהיינו שומעים בקולו ,שנושאי דגל ברית ד‘ ִעם עמו היו מרבים ומגדילים את דרישת אמונת קדושתם האלהית של ישראל וארצו ,שאינה משתנית בנצחיותה, ואת ידיעת עניינה של התישבותם כאמתיות מסורת רבותינו זכרונם לברכה ,והיו ממשיכים מזה את מעייני האהבה הכללית של הגוי האחד והקדוש - ,אז הייתה מתגלית באמרינו ובמעשינו אותה גבורת-התורה הראויה להם ,ודברינו היו נשמעים למענה ,לכל פרטותיה וכללותיה ,לתהילה ולתפארת”. האמת הנצחית הזאת לא תוכל להפסיק מתעמולתה ,עד אשר תעמוד בבטחה על מכונה ,שאז הכל יכירוה ,ותהי לנחלה לישראל ,ואז נוכל בבטחה ללכת על מסילתנו לעסוק בכל המקצועות הכלליים ,אשר התוו כבודם במכתבם הנכבד: .8מפלגה דתית – תנועת המזרחי חיזוק הדת לכל פרטיה .כשאנו מיסדים תחילה את היסוד המוסד ,שהציוניות בתור ציוניות היא חייבת לדאוג בעד נשמתה של האומה שתפריח ולא תבול ,והנשמה הלאומית חייה תלויים הם בכל התורה כולה ,וביחוד ביסודות היותר עיקריים כמו: 49 50 עיטורי ירושלים חנוך הבנים ברוח-אמונים ישראלי ,שמירת השבת וקדושתו ,תחיית שכינת-הקודש של הנשמה היתירה הנותנת עז ותעצומות לעם ,מאכלות כשרות ,השומרות את המזג הישראלי על מכונו ,המתכנות את רוחו במשקל המכוון להיות קשור ברוחו ובכל חפץ-חייו לעם קדושו ,טהרת-המשפחה השותלת את שתיליה מראשית צמחם בתוכן ישראלי פנימי ,הספוג כולו מרוח-חיים של קודש ישראל לד‘ ,כל אלה יוכלו לבא בתור דרישות חוקיות ,שהציוניות עצמה תובעת אותן בחזקה ,בהיותה ציוניות אמיתית ,ציוניות ‘מזרחית‘. אבל רק אז תשא ברמה את דגלה ,בזמן שהיא אומרת בקול גדול וגאות-קדש פנימית את אמרתה הנצחית ,שהחק האלילי ,ש‘הציוניות דבר אין לה עם הדת‘ ,תועבה היא לישראל ,וכל זמן שלא נשים לב בהסכמה אחת ,לשאוף לגדיעתה של אשרה זו ועקירת שרשיה ,הפורים ראש ולענה ,הננו מוכרחים להרגיש לאות בכל מפעלותינו, לחיזוק אמונת-אומן ,ורוממות-קרן היהדות הנאמנה ,על פני הככר הציוני”. .9הנהגה ולא פשרנות – מבית ומחוץ בנוסף ,קרא מרן הרב לתנועת המזרחי להעמיד עמדת הנהגה בחזון התחיה של האומה ,ולא למעט את הערכים הדתיים-תורניים ולהתפשר עליהם ,כדי להציג מין דתיות קטנה ומפויסת לאור החזון של הלאומיות החילונית (אגרות הראיה ב עמ‘ קסד): “דעות ממוצעות ופשרניות ,שיש בהן מעין חולשה גופנית ורפיון נפשי ,אינן עלולות לנצח בתכונה רבת-פעלים כתכונת התחיה הלאומית שלנו ,שרוח ד‘ אל עולם מתנוסס מכל עבריה .עלינו להזדיין בכח רוחני גדול ,בדעות מוחלטות מקוריות וקבועות ,העלולות בכח-החיים שלהן להראות את הדרן על כללות השאיפות החדשות ,שנוצרו בימינו ברוח ד‘ המעיר לתחיה את עם-קדשו”. עמדתנו זאת צריכה להיאמר בקול גדול כלפי האומה פנימה וכלפי אומות העולם. זוהי מדינה שהיא יסוד כסא ה‘ בעולם ,אשר דרכיה הם על פי תורה .טשטוש הזהות התורנית האמיתית של המדינה כלפי אומות העולם ,אינו מצליח לשוות לנו פנים יפות וחייכניות אלא אדרבה ,מהווה את נקודת הלחץ של האומות עלינו ,בהיותם יודעים שאנו מוכנים להתפשר על אמיתת קיומנו .תמימים נהיה בכל המובנים ולא נבוש מן המלעיגים ,ואדרבה ,נהיה עזים שבאומות בדרכי התורה .דברים אלה עיטורי ירושלים מתבררים במאמרו של רבנו הרצי”ה ‘גאון עוזנו‘ (לנתיבות ישראל א עמ‘ עו): “עניינם האלהי של העם הזה ושל הארץ הזאת כאחד -היא אשר תפיץ אורה על כל מבוכותינו ,תברר את צדקתנו ותשכיל את הדרכתנו וראו כל גויי הארצות את שם ד‘ הנקרא עלינו וישמעו את דבריו אשר בפינו -ויראו כבוד ורוממות ויכירו בכל אפסיהם את החלטת אמיתתנו .כי לא במחבא פנים ובטשטוש צורה אנו באים וחוזרים אל מולדתנו ומקומנו ,כי בשם ד‘ אלהינו מלך העמים והעולמים נדגול ,ובכל שיעור קומתו המופיעה בקרבנו ,בכל משא רוחו ומשמרת חוקיו .המסורת הקבועה ,גם בין עמי שם ,גם בין עמי יפת ,על שיבתנו אל ארצנו זאת ,מתקיימת היא בתחיית מסורתנו ובקיום מצוותה על ידינו .ההתכחשות לערך הנצח של ישראל וארצו ,גם אצלם כמו אצלנו ,אינה פותרת אלא מבלבלת את לבטי החיים ואינה מקילה אלא מכבידה את מעמסת יצריהם .רשעת הטומאה של תרבות הגויים תכלה ותתנדף בכלימת שפלותה מפני הוד תפארתו של ישראל ועוזו לאלוהיו ומלכותו החיה והקיימת בחבל סגולתו .לא במסגרת פליטים ולחץ מצוקותיהם מסתדר סוף דבר ענייננו ,אלא בתקומת עם ישראל השורה עם אלוהים ועם אנשים ויכול להם באור צדקו .ולא ‘על רקע הארצות השכנות‘ ומזימות תככיהם מתכונן מפשט ארצנו ,אלא על רקע העולם כולו ובמערכת דמותה הגדולה ,של השפעתה הרוחנית האדירה על כולם מתוך הופעת חיינו ושלמותם בה ,הנותנת להם לכולם שלום ואושר ,ומבססת בהם צדק ויושר”. .10על חקיקה דתית וכפיה כאשר אנו באים מתוך ההסברה הרוחנית של אחדות האומה ותורתה ,ועד כמה היא נחוצה לעצם קיומה של המדינה ,אל המישור של החקיקה הדתית ,תישאל השאלה – מדוע עלינו לעסוק בחקיקה? האין בזה כפיה דתית? אולי הכפיה בעצמה תגרום ריחוק מהרעיונות התורניים אותם אנו מבטאים? על כך מבאר רבנו הרצי”ה ,מתוך תיאור תמציתי של המפגשים של הליגה נגד כפיה דתית ,את ההבחנה בין כפיה דתית במישור האישי פרטי ,לבין החקיקה העומדת ביסוד העיצוב של דמותה הקיומית של המדינה: “חלילה מכפיה! אני נסלד מכפיה .הזכרתי שהייתי חבר בליגה נגד כפיה דתית. 51 52 עיטורי ירושלים במשך זמן מסוים הייתי מיודד עם חבריה ,אבל אחר-כך התרחקתי ,מפני שהם התדלדלו והתעסקו בדברים קטנים. אגב ,התקיימה פעם אצלי פגישה בענין כפיה דתית .במשך הרבה זמן ,הפצירו בי מרשות השידור להשתתף בסימפוזיון על כפיה דתית .מולי ישב פרופסור בר-הלל, איש הליגה נגד כפיה דתית ,שהיה חבר בני-עקיבא בצעירותו ,ונעשה אחר-כך שונא תורה ומצוות בצורה קיצונית. הוא פתח בנוסח הרגיל‘ :אתם הדתיים ,מיעוט בישוב ,ואתם כופים את דעתכם על הרוב מתוך קונצים מפלגתיים וקואליציוניים בכנסת?‘ אמרתי‘ :חוקי הכנסת מחייבים אתכם או לא!?‘ .כמובן שאין לכנסת מקום להחליט בפסקי הלכות ,אבל היא קובעת לגבי סידור חיי הציבור (ויש גם עניינים על הגבול). התנפלויות וזריקת אבנים ,אינן מדרך התורה .אין מקום לכפיה אישית פרטית ,וקל- וחומר בדרכים אלו שמסכנות נפשות .יחד עם זה ,יש להשתדל באמצעות חקיקה בכנסת שסדרי הציבור לא יהיו הפקר ,שחיי האומה בפרהסיא לא יהיו הפקר. המשכתי‘ :אנחנו ואתם שייכים לכנסת .אנחנו נאמנים למדינה ולציבור יותר מכם, כי נאמנותנו נובעת ממקור התורה ,האמונה והקדושה ,שהם יותר חזקים מהמקור שלכם .על-כל-פנים ,כולנו שייכים לכנסת ,והחלטותיה מחייבות אתכם ואותנו. בכל ציבור יש חילוקי דעות .אנו חיים במדינה דמוקרטית ,והכנסת מורכבת מנבחרי הציבור ,ומבטאת את הגוונים השונים שבאומה ,ומכריעה על פי רוב ומיעוט .מתוך כך השגנו כמה דברים .בודאי שאין זה מספק אותנו ,ואנו מקווים שמתוך סבלנות נשיג יותר .אתם קוראים לזה כפיה דתית ,אבל זו החלטה של הכנסת ,ומה שהיא מחוקקת מחייב את כולנו .אנו כולנו קיבלנו את חוקת היסוד ללכת אחרי הרוב, ואת צורת המשטר על כל סגנון ניהולו .לכן אין ברירה ,יש כאן חקיקה מדינית דמוקרטית ,המחייבת אתכם ולא כפיה‘. הוא התחכם ושאל‘ :ומה יהיה אם להיפך ,הרוב יחליט נגד התורה .עד עכשיו ,אתם ניצחתם ,אבל כשאנו נתחזק ונחליט נגד התורה ,האם אז תהיו מוכנים לשמוע את הרוב?‘ לא התפעלתי ,והשבתי לו‘ :א .קודם כל ,האיומים שלך על חוקיות של הריסת התורה ,הם דברי שטות והבל .לא יקום ולא יהיה ,חס ושלום ,כדבר הזה של עקירת התורה‘ .לא ינום ולא יישן שומר ישראל‘ .ב .זה ודאי לא יהיה ,אבל לו עולה היה על הדעת שזה יקרה ,חס ושלום ,היינו עומדים נגד זה במסירות נפש של יהרג ואל עיטורי ירושלים יעבור .קיבלנו הוראה מאבא ז”ל שדין התורה של מסירות נפש ,קיים לא רק נגד כפיה של גויים לעבור על דת ,אלא גם כאשר הכפיה באה על-ידי יהודים‘ .הוספתי הסברה למה הדבר דומה‘ :אנו מדינה צעירה ,מצבנו בעולם מסוכן במובן הפוליטי, בגלל רשעי אומות העולם ,שונאי ישראל .גם במובן החברתי והכלכלי מצבנו קשה. על-אף כל הצרות הסבוכים והמשברים ,אנו מחזיקים מעמד על ידי פלאי-פלאים. ודאי נתחזק .אבל בודאי נצטרך לסבול עוד כמה שנים ,ובינתיים נופלים קרבנות ויש הרבה צרות .אבל בכנסת יש גם כמה גוים .יש חברי כנסת הנאמנים למדינה מצד התורה ,יש הנאמנים מבחינה לאומית ,ויש מעוט קטן שאין לו כלל מסירות נפש על קיום המדינה .חברי כנסת אלה ה‘מוקצים‘ אולי יתיאשו ויאמרו‘ :כדאי לחסל את החנות ולהיפטר ממדינת ישראל .להרצל התחשק שתהיה מדינה יהודית ובגלל זה אנחנו סובלים ויש אבדן נפשות .האם כדאי כל העסק הזה?‘ הם יקומו ויעמידו על סדר היום ,דיון לקוידציה (=חיסול) :דיון והצבעה על חיסול מדינת ישראל‘. קפץ פרופ‘ בר-הלל‘ :מה! שיהיה בכנסת דיון על קיום מדינת ישראל?! על עצם הקיום ,לא שייך להצביע וללכת על פי הרוב .הכנסת דנה על סדרים פרטיים ,אבל על עצם הקיום ,על עצם המדינה ,לא דנים – זה למעלה מן הכנסת!‘ אמרתי‘ :זהו .עצם הקיום ועצם החיים הוא למעלה מן הכנסת .רק לא ברור לכם, שתורה ומצוות ,והשראת השכינה בישראל ,זהו עצם הקיום ועצם החיים .ועל זה אין דיון בכנסת‘”. .11לעת הזאת במושב הכנסת של שנת תשע”ד אנו עדים לתהליך חקיקה מסיבי אנטי דתי ואנטי יהודי אשר מגמתו האחת היא הפרדת הדת מהמדינה ושינוי זהותה של המדינה למדינת כל אזרחיה ,כפי שביטא זאת חבר הכנסת יוני שטבון בנאומו ערב חוק הגיוס“ :חוק הגיוס הנוכחי ,הולדתו בחטא .חלק מגל חקיקה אנטי דתית ,מבית היוצר של מפלגת יש עתיד ומפלגת התנועה ...מדובר בגל חקיקה שכל מטרתו ותכליתו לאתגר את אופייה היהודי של מדינת ישראל – בדרך למדינת כל אזרחיה”. חוקים אלו פרי עטם של מפלגות אשר חקקו על דגלם ערב הבחירות שמדינתנו ‘אין לה דבר עם הדת‘ ,הם פועלים באופן דורסני לבטל את תשתיות היסוד של חיבורה 53 54 עיטורי ירושלים עיטורי ירושלים של האומה לתורתה ,כפי שהונחו ע”י רבנים אנשי רוח ומנהיגים ערב הקמתה של המדינה ובראשית מצעדיה .מטרתם של חוקים אלה נועדו בעיקרן: חשבון פנימי נפשי ,ועל-אחת-כמה-וכמה בחיים הכלליים שמדעת או שלא מדעת ברצון או שלא ברצון הוא נעשה שותף להם ,אם לחיוב ואם לשלילה. א .הצרת עולם התורה במדינה. ב .נטילת סמכויותיה של הרבנות הראשית לישראל ובתי דיניה. ג .שינוי הגדרת היהדות מקבלת עול מצוות לקבלת לאומיות חילונית-מסורתית. ד .פגיעה בקדושת המשפחה וטהרתה. ה .פגיעה בערכה של השבת. ו .פגיעה בכשרות. (ניתן לראות באתר זה את תמצית החוקים )www.ainpkuha.org.il - והגיע התור של חשבון-הנפש גם להסתדרות המזרחי”. .12היכן התנועה הדתית לאומית? המגמה לשינוי זהותה של המדינה באמצעות עקירת הדת אינה חדשה .כפי שתואר לעיל ,כבר מראשית ימיה של הציונות פעלו מרן הרב זצ”ל ורבנו הרצי”ה נגד מגמות אלו .אלא שמאז ומעולם התנועה הדתית לאומית פעלה מתוך הדרכת רבותיה ועמדה על המשמר כנגד מגמותיהם של אותן המפלגות .בשנה האחרונה אנו עדים לפרדוקס שאין כדוגמתו – התנועה הדתית לאומית כרתה ברית פוליטית ואידיאולוגית (כפי שתואר לאחרונה בפי אחד מחבריה ,כי ‘יש בברית זו מכנה משותף ערכי‘) עם אותן התנועות שחקקו על דגלן שהציונות ,המדינה ,אין לה דבר עם הדת. .13חשבון נפש ציבורי זו היתה קריאתו של מרן הרב זצ”ל לתנועת המזרחי הדתית לאומית לחשבון נפש: “לחשבון נפש ,לחשוב חשבון-עולמה של התנועה ,וחשבון כזה כמדומה שכדאי הוא לכל; כדאי הוא לאלה העומדים בתוך התנועה וקשורים ִאתה קשר-נפשי וכדאי הוא חשבון כזה גם לאלה שעומדים מן הצד או מחוצה לה. כי סוף-כל-סוף צריך האדם פעם-אחת ,אפילו בחייו הפרטיים שלו לבוא לכלל כהמשך לקריאתו זו נקרא היום לתנועה הדתית לאומית לעשות חשבון נפש ציבורי לתיקון עמידתה העצמית ואיתנותה בתפקידה הלאומי ציבורי ,להפיח נשמת אמת במדינה ,בדרך התורה ומצוותיה: א .ראשית כל לחקוק על דגלה את היותה מפלגה דתית לאומית תורנית ולא מפלגה חילונית במסווה דתי. ב .לחזור בה מהברית הפוליטית והאידיאולוגית עם המפלגות האנטי-דתיות. ג .למחוק מעל סדר יומה של הכנסת את גל החוקים אשר עניינם לבטל כל קשר בין המדינה והדת. .14תפקיד הציבור תפקידנו כציבור הדתי לאומי אשר השפיע רבות ,מיום הקמת המזרחי ועד הנה, על צביונה של מדינת ישראל ,בחיבורה לתורתה לארצה ולאלוקיה ,להרים את דגל ירושלים .את ירושלים המחברת בין המקדש – הקודש והממלכה. הציבור במדינה מתעייף מהתרבות המערבית ההולכת ומשתלטת על החברה, ומוסדות המדינה .מסר ערכי תורני ,הוא דבר הנשמע בחיי הפרט ,ובחיי הכלל, ביחס להתאגדותנו החברתית על יסודותיה של תורה ,ושמירת צביונה של המדינה היהודית ,מתוך העבר הגדול והמפואר של אומתנו ,שאינה אומה “אלא בתורותיה”. ניצוץ הקודש והאמת שבעולמנו הערכי ,הנבנה מתורתו של מרן הרב ורבינו הרצי”ה, יש בידו להאיר אור גדול. 55 56 עיטורי ירושלים
© Copyright 2024