גליון 95

‫עיטורי‬
‫ירושלים‬
‫מדינה יהודית או מדינת היהודים‬
‫ישיבת ׳עטרת ירושלים׳‬
‫תמוז תשע"ד ׀ גליון מספר ‪95‬‬
‫‪2‬‬
‫עיטורי ירושלים‬
‫עיטורי ירושלים‬
‫קורות רבנו‬
‫תוכן‬
‫הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל‬
‫הרבנות הראשית‬
‫‪3‬‬
‫קורות רבנו ‪ -‬הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל‬
‫האם יש צורך במפלגה דתית – הרב שלמה אבינר‬
‫‪10‬‬
‫קדושת חיי המשפחה בישראל – הרב מיכה הלוי‬
‫‪18‬‬
‫הרבנות הראשית ובתי דין – הרב אריאל אדרי‬
‫‪29‬‬
‫ממשלה לא לענין – הרב שלמה אבינר‬
‫‪36‬‬
‫היחס בין הדת והמדינה – הרב אבישי צרויה‬
‫‪39‬‬
‫בחול המועד פסח נערך בישיבת עטרת ירושלים כינוס בנושא‬
‫'חקיקה יהודית למדינה יהודית'‪ ,‬החקיקה הדתית כתשתית‬
‫הקיום של סדרי החברה במדינת ישראל‪ ,‬מתוך נאמנותנו‬
‫לערכינו האלוקיים ממעמד הר סיני‪ .‬בחוברת שלפנינו שיכתוב‬
‫ועריכה של חלק מהשיעורים שניתנו בכנס זה‪.‬‬
‫מוסרי השיעורים לא עברו על הדברים‪ ,‬ומלוא האחריות על‬
‫המערכת בלבד‪.‬‬
‫ישיבת עטרת ירושלים‬
‫הגיא ‪ ,51‬ירושלים העתיקה‪ ,‬ת"ד ‪ 1076‬ירושלים ‪91009‬‬
‫טל׳ ‪ ,02-6284101‬פקס׳ ‪www.ateret.org.il | 02-6261528‬‬
‫עיצוב גרפי‪ :‬סטודיו מ וף ‪052-7203050‬‬
‫ערך‪ :‬שלמה אבינר‬
‫בשנת תש”כ התעורר ויכוח חריף בין משרד הדתות לבין הרבנות הראשית‪ ,‬כאשר‬
‫נתגלתה תכניתו של שר הדתות לכוון את הבחירות על ידי תיקון תקנות חדשות‬
‫לבחירת הרבנים הראשיים‪ ,‬מתוך מגמה למנוע בחירתם של מועמדים מסוימים ‪.1‬‬
‫שהמועמד לכהונת רב ראשי לא יהיה למעלה מגיל שבעים ‪ .2‬שיהיה אך ורק מבין‬
‫אזרחי המדינה ועוד‪ .‬הודות ללחץ ראשי המפלגה הדתית לאומית נגנזו התקנות‪.‬‬
‫עקב התפתחויות נוספות‪ ,‬מתוך הוועדה הממונה להרכיב את הגוף הבוחר‪ ,‬חלק‬
‫התפטרו וחלק פוטרו על ידי הרבנות הראשית‪ .‬היועץ המשפטי לממשלה פרסם‬
‫ש”אין לרבנות סמכות לפטר את נציגיה בוועדת הבחירה ואף לנציגים עצמם אין‬
‫רשות להתפטר”‪ .‬מועצת הרבנות הראשית החליטה כי “במצב הקיים נמנעת‬
‫האפשרות לקיים בחירות ציבוריות‪-‬חופשיות‪ ,‬אשר יבטיחו את עצמאותה של‬
‫הרבנות הראשית”‪ .‬הבחירות שהיו אמורות להתקיים ביום שלושה באלול נדחו‪.‬‬
‫בט”ו בכסלו תשכ”א התקיים כינוס גדול של מאות רבני ישראל כדי לדרוש את‬
‫עצמאותה של הרבנות הראשית לישראל‪ ,‬סדרי בחירות הרבנות הראשית לישראל‬
‫וסדרי בחירות חופשיים מכל כפייה מטעם הממשלה‪.‬‬
‫לפני הכנס שאלו תלמידים את רבנו האם לנסוע לכנס‪ ,‬ורבנו לא נתן תשובה ברורה‪.‬‬
‫לאחר הכנס אמר להם‪“ :‬חבל שלא באתם‪ .‬היה מעמד של קידוש השם”‪ .‬כל גדולי‬
‫הדור מחו על שני עניינים‪:‬‬
‫א‪ .‬התערבות פוליטית בבחירות‪ .‬הרבנים דרשו שיהיו בחירות חופשיות ללא‬
‫מעורבות פוליטית‪( .‬באותו הזמן התחילו הדיונים בדבר מיהו יהודי‪ ,‬וכמה אנשים‬
‫רצו רבנים עם פחות כוח ברבנות)‪.‬‬
‫ב‪ .‬עצם האפשרות להחליף רב ראשי לפני עלייתו למרומים‪ ,‬שזה איסור מן התורה‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫עיטורי ירושלים‬
‫הגאון הרב צבי פסח פרנק לא יכול היה להגיע לכנס אך שלח מכתב עם דברי המדרש‬
‫שכשנברא הברזל התחילו העצים לרעוד‪ .‬אמר להם חכם אחד‪ ,‬אם אף אחד מכם לא‬
‫יכנס בגרזן הוא לא יוכל לחטוב אותכם (בראשית רבה סוף פרשה ה)‪ .‬כך בעניין הבחירות‪,‬‬
‫אם לא תהיה השתתפות של רבנים אין במעשה החילונים כלום‪ .‬רבנו סיפר לתלמידיו‬
‫שכל כך היה מרוצה מהמכתב שהלך לביתו של הרב פרנק ונישק אותו‪.‬‬
‫כאמור רבנו השתתף בכינוס ופתח באומרו (לנתיבות ישראל א‪ ,‬לקיומה של הרבנות‬
‫הראשית לישראל)‪“ :‬עצם היותי כאן‪ ,‬אף על פי שאינני בר הכי לעמוד במקום גדולים‪,‬‬
‫רבנים שרי התורה ומורי הוראה בישראל‪ ,‬ומעמסת עבודת הקודש המוטלת עלי‬
‫ביחוד בזמנים האחרונים‪ ,‬מעכבת אותי מלהשתתף בכל אספות ומסיבות‪ ,‬מעידה‬
‫על ערכו היוצא מן הכלל של ענייננו‪...‬ערך ענייננו זה המיוחד הוא המציאות של‬
‫חילול השם‪ ,‬ובמקום שיש חילול השם גם החלש יאמר גבור אני‪ ...‬על חילול השם‬
‫הנורא‪ ,‬של התעללות המחפירה הזו‪ ,‬מצד אישים או משל הממשלה‪ ,‬ביחס לרבנות‬
‫הראשית לישראל‪ ,‬בכפייה‪ ,‬במישרין ובעקיפין‪ ,‬לסידור ענייניה של הרבנות שלא‬
‫מדעתה ובניגוד לדעת בעליה‪ ,‬הלא אי אפשר לשתוק!‬
‫גם בעת ייסודה של הרבנות הראשית הראשונה לארץ ישראל‪ ,‬היו שרצו להצר את‬
‫תקפה של מלכות התורה הזו בישראל‪ .‬אז מרן אבא הרב זצ”ל נלחם בגבורת ארי‪,‬‬
‫כנגד חתירת התערבות של גורמי חוץ‪ ,‬אשר מחוץ לעולמה של תורה‪ ,‬והשתלטותם‬
‫על עצמתה ותקפה‪ ,‬הדרכתה והשפעתה‪ ,‬תפארתה וכבודה של הרבנות הראשית‬
‫לארץ ישראל‪ .‬הוראתו של מרן אבא הרב זצ”ל ברורה ומפורשת (אגרות הראיה אגרת‬
‫רלז)‪ ,‬כי החיוב של מסירות נפש‪ ,‬בבחינת ‘יהרג ואל יעבור‘ לגבי כפיה בניגוד לקיומה‬
‫של תורה‪ ,‬הוא לא בלבד לגבי גויים שבאים בכפיה נגד קיומה של תורה‪ ,‬אלא הוא‬
‫הדין גם בכפיה של יהודים‪ ,‬מאיזה צד שהוא‪ ,‬אישי או ציבור‪ ,‬בניגוד לקיומה של‬
‫תורה הנקבע בדעת חכמי התורה וקובעי הוראתה”‪.‬‬
‫והוא הדין כאשר יש מדינה וממשלה יהודית‪.‬‬
‫אחרי החלק הראשון של דברי רבנו על עצמאותה‪ ,‬חירותה‪ ,‬כבודה ונצחיותה של‬
‫התורה בניגוד לכל מי שבא להשיג גדולה ולכוף נגדה – בא החלק השני של דבריו‬
‫על אמונתנו ב‘קץ המגולה‘‪ ,‬אמונתנו בגאולה‪ ,‬אמונתנו בהתקיימות חזון הנביאים‪.‬‬
‫מופיע בירור עמוק יותר מה היא התורה ביחס למדינה ומה היא המדינה מבחינת‬
‫הגאולה‪ .‬התורה אינה נגד המדינה אלא היא יודעת את ערכה של המדינה‪.‬‬
‫עיטורי ירושלים‬
‫“כי מתוך התורה‪ ,‬מתוך נצח ישראל‪ ,‬אנו באים אל המדינה ואל הממשלה‪ ,‬ולא מתוך‬
‫הממשלה שהיא זמנית אל התורה‪ ,‬מתוך הנשמה של תורת ד‘ רבון העולמים‪ ...‬אנו‬
‫באים אל כל סדרי חיי הגוף הלאומי שלנו‪”...‬‬
‫מתוך כך ייאמר ברור‪ :‬כפייה לסידור ענייני הרבנות הראשית מצד גורמים בחוצה לה‬
‫שלא כדעתה – דעת תורה – לא תקום ולא תהיה!‬
‫אם זה יהיה רצוי או מופתע לכם‪ :‬הייתי חבר לוועד נגד כפייה דתית‪ .‬אמרתי לאותם‬
‫ידידים כי מצד התורה אין מקום במצבו העכשוי לשום כפייה דתית‪ ,‬ועל אחת כמה‬
‫וכמה לטרוריזם חרדי של כפייה פרטית‪ ,‬חס ושלום‪ .‬אכן לא פחות מזה יש לעמוד‬
‫נגד כפייה אנטי־דתית‪‘ .‬האינקוויזיציה‘ נגד הדת היא סולדת את כל אוהב צדק‬
‫ומישרים לא פחות מאותה שהיא בעדה”‪.‬‬
‫שבוע וחצי לאחר מכן‪ ,‬פרסם רבנו (להלכות צבור כרוז ה)‪:‬‬
‫“כדברי־קדשו של אאמו”ר הרב זצ”ל‪ :‬לא מפני שיש כח לכתוב אלא מפני שאין כח לדום‪.‬‬
‫לומדתי וחונכתי והופקדתי ככה מדברי־קדשו של אאמו”ר הרב זצ”ל‪ ,‬שלא לשתוק‬
‫במקום חילול־השם וביזוי התורה ותלמידי־חכמים‪.‬‬
‫נפעמתי לראות דברי־בלע שנשמעו מאת שר ממשלתי‪ ,‬ועוד‪ ,‬ובשבועון מצויר‪,‬‬
‫הכנוס־לצדיקים הגדול והקדוש‪ ,‬בכמות ובאיכות‪ ,‬של מאות רבני ארץ־ישראל‪,‬‬
‫על ִּ‬
‫שרובם ידועים ומוכרים לי ולכל בית ישראל‪ ,‬שהתקים ביום א‘ ט”ו כסלו‪ ,‬בברכת‬
‫צוואתו הקדושה של הגרצ”פ פרנק זצ”ל‪ ,‬בראשותם של גאוני ישראל‪ ,‬הגר”י נסים‬
‫הרב־הראשי לישראל‪ ,‬הגרא”י אונטרמן רבה הראשי של תל־אביב‪ ,‬הגר”ר כץ רבה‬
‫הראשי של פתח־תקוה‪ ,‬הגר”י קניאל והגר”נ אוחנא‪ ,‬הרבנים הראשיים של חיפה‪,‬‬
‫ואשר זכיתי להצטרף אליו ולהשתתף בו‪ ,‬ואשר כולו היה ממולא וחדור ברוח אהבת‬
‫ד‘ ותורתו ואהבת ישראל ומדינתו‪ ,‬ומתוך כך התרומם בכל תקף ונעם־ד‘ לתפקידו‬
‫למען בצרון עצמאותה של הרבנות הראשית לישראל‪ ,‬ונגד סדור עניני הרבנות על־‬
‫ידי לחץ וכפייה בנגוד לדעת ראשי הרבנות ומועצתה‪.‬‬
‫דברי־בלע אלה‪ ,‬כלפי מחנה־אלהים אדיר־בקודש זה‪ ,‬כשהם באים להסביר אל‬
‫מרחבי־חוץ‪ ,‬שכאילו הרבנים‪ ,‬שנתכנסו בכנס זה‪ ,‬המשתייכים אל הרבנים הראשיים‬
‫בישראל‪ ,‬אינם רבנים אמתיים ורק מתהדרים בגלימותיהם הרבניות ‪ -‬מזכירים‬
‫לי את דבריו של אותו היהודי המומר‪ ,‬אשר בהצטרפו אל ‘מלחמת־הקודש‘ של‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫עיטורי ירושלים‬
‫ה‘אגודה‘ במרן אאמו”ר הרב זצ”ל וברבנות הראשית לא”י‪ ,‬הסביר כאן בעיתונים‬
‫הערביים־נוצריים כי בחוץ־לארץ אפשר להכיר את הרבנים הרפורמיים שהם‬
‫משונים במודרניותם מהרבנים האמתיים‪ ,‬ולעומת זו כאן בארץ הרבנים הראשיים‬
‫מתהדרים בגלימותיהם הרבניות להיראות כמו רבנים אמתיים‪.‬‬
‫וכל בן־תורה ונאמן לה הלא יחוש לנפשו שלא להלכד ברשת המצודה הפרושה בפריון־‬
‫רוח חלילה להימשך במזימת המלחמה נגד תקפה של מלכות־התורה המרוממה בידי‬
‫ראשי הרבנות ומועצתה וכל מנין ובנין רבני ישראל הנלוים אליהם שליט”א‪.‬‬
‫כמו אז כן עתה נעבור על כל דברי־בלע אלה‪ ,‬ויתקיים בנו דבר ד‘ בפי נביאו ‘כל כלי‬
‫יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי‘‪ ,‬כי מציון תצא תורה‬
‫ודבר ד‘ מירושלים‪ ,‬וראו כל עמי־הארץ כי שם ד‘ אלהי מערכות ישראל נקרא על‬
‫עמו ונחלתו”‪.‬‬
‫בח‘ בשבט תשכ”א‪ ,‬דחתה הכנסת את תאריך הבחירות בעשרה חודשים נוספים‪,‬‬
‫לשיפור תקנות הבחירה לרבנות הראשית‪ ,‬במגמה להבטיח את עצמאותה‪.‬‬
‫רבנו לחם כאריה כדי למנוע את הורדת הרב הראשי הרב ניסים‪ ,‬כיוון שאסור להוריד‬
‫רב ממשרתו‪.‬‬
‫אחד מחביבי תלמידיו של רבנו‪ ,‬בתפקיד רבני חשוב‪ ,‬הגיש תביעה לבית דין נגד‬
‫סדרי הבחירות לרבנות הראשית‪ ,‬תוך כדי ביקורת קשה‪ .‬מאז התנכר אליו רבנו‪.‬‬
‫רבנו הקפיד על כבודה של הרבנות הראשית לישראל‪ ,‬מתוך כבוד התורה שלהם‪,‬‬
‫כבוד מרא דאתרא של עם־ישראל‪ .‬הוא עמל ליישם את מפעלו של אביו‪ ,‬מרן הרב‬
‫זצ”ל‪ ,‬לייסד את בניין התורה באופן ציבורי‪ ,‬כללי‪ ,‬בתוך בניין האומה בזמן הגאולה‪.‬‬
‫היה מספר על מאבקיו הרבים של מרן הרב זצ”ל בהקמת הרבנות‪ ,‬כי ראה את הערך‬
‫העצום של הרבנות בתור מרכז הוראה עליון לכל בית ישראל‪ .‬רבנו הסביר שיש‬
‫לרבנות כוח ציבורי‪ ,‬היא מאגדת את כל דיני התורה הציבוריים של האומה כולה‪.‬‬
‫רבנו אמר שהרבנות היא המרא דאתרא של עם ישראל היום‪ .‬והיה פועל רבות‬
‫שתשמור על הערך הציבורי שלה‪ ,‬הנהגת התורה לעם כולו‪ ,‬הנהגה ציבורית ולא‬
‫פירוד באומה‪ ,‬לא יצירת כתות נפרדות‪ .‬הפרודיות מהרבנות יוצרת חולשה בכוח‬
‫הרבנות וחולשה בעם כולו‪ .‬לכן יש לכבד את הרבנות חוץ מכוח התורה האישי שלה‪,‬‬
‫גם מכוח שהיא התורה של הממשלה‪ .‬התורה של הציבור‪.‬‬
‫עיטורי ירושלים‬
‫פעם אחת בעצרת ההודיה בישיבה אחרי מלחמת ששת הימים‪ ,‬רבנו הזכיר בפתיחת‬
‫דבריו קודם את “כבוד שר התורה”‪ ,‬הרב הראשי לישראל‪ ,‬ואחר כך את “כבוד נשיא‬
‫מדינתנו”‪ .‬תלמיד שאל אותו למה בחנוכת הבית של הישיבה הוא נהג להפך‪ .‬השיב‬
‫רבנו שראוי להקדים את נשיא המדינה לתלמיד חכם אחר‪ ,‬אבל כיוון שמדובר ברב‬
‫הראשי לישראל‪ ,‬שהוא המייצג הציבורי של שלטון התורה בישראל‪ ,‬ודאי יש להקדימו‬
‫לנשיא‪ ,‬המייצג את שלטון הציבור‪ ,‬שהרי המדינה מוקמת מתוך התורה‪ .‬והוסיף שאין‬
‫לנשיא דין מלך ממש (שאז היה צריך להקדים מלך‪ .‬רמב”ם מלכים ב ה)‪.‬‬
‫בתקופה מסוימת במשך כמה חודשים התקיים מניין בבית של הרב הראשי‬
‫הגאון הרב הרצוג עקב מחלתו‪ ,‬ואחד מתלמידי רבנו השתתף בו‪ .‬התלמיד סיפר‬
‫זאת לרבנו‪ ,‬רבנו חיזקו ואמר‪“ :‬כבוד הרבנות הראשית הוא כבוד התורה‪ .‬כל חיזוק‬
‫אפשרי‪ ,‬שנותנים לרבנות‪ ,‬הוא גם חיזוק לכלל ישראל”‪.‬‬
‫לאחר הקמת המדינה‪ ,‬רבנו היה בהפגנה נגד ממשלת ישראל על “גזרת שירות‬
‫לאומי לבנות‪ .‬לראות את רבנו בהפגנה נגד ממשלת ישראל היה בימים ההם אירוע‬
‫שמעורר תמיהה‪ .‬ותשובת רבנו שהסתובב בהפגנה זו בדרך פסיבית מאוד‪ ,‬הייתה‬
‫קצרה‪ :‬ראיתי מודעה של בית הדין שחתום עליה הגרצ”פ פראנק‪ ,‬רבה של ירושלים‪,‬‬
‫ובה קריאה לבוא להפגנה‪ ,‬וכאשר המרא דאתרא קורא – צריך להיענות ולבוא‪.‬‬
‫רבנו אף דאג להשכין שלום בתוך הרבנות‪.‬‬
‫מעשה ובעצרת יום ירושלים‪ ,‬ישבו שני הרבנים הראשיים דאז‪ ,‬שהייתה ביניהם‬
‫מתיחות מסוימת‪ ,‬זה לצד זה‪ .‬אמר רבנו‪ :‬בזכותה של הישיבה ישבו שני הרבנים‬
‫הראשיים זה ליד זה‪ .‬רבנו אף הצליח בכוחו הגדול לאחוז את ידיהם יחדיו‪ ,‬חבוקות‬
‫זו בזו‪ ,‬תחת השולחן‪.‬‬
‫בכ‘ בחשון תשי”ט התקיימה עצרת זיכרון לנשיא ויצמן‪ .‬הרבנות הראשית‪ ,‬ובראשה‬
‫הראשון לציון הרב ניסים‪ ,‬סירבו להופיע מפני שני טעמים‪ :‬א‪ .‬היא נקבעה בהתאם‬
‫לתאריך הנוצרי‪ .‬ב‪ .‬הטקס נעדר צביון יהודי‪ .‬בן גוריון נפגע מאוד‪ ,‬ואמר שהרב‬
‫הראשי הוא פקיד במדינה וחייב לבוא‪ .‬רבנו זעם על חוצפה זו לכנות רב ראשי פקיד‬
‫ולפקד עליו‪ .‬בשמחת תורה הוא יצא עם התלמידים ועוד כמה מאות שהצטרפו‪,‬‬
‫בריקודים מהישיבה עד לביתו של הראשון לציון בשכונת טלביה‪ ,‬כדי להביע את‬
‫תמיכתו בראשון לציון ואת מחאתו נגד הגורמים הפוליטיים שחושבים שרב ראשי‬
‫הוא פקיד הניתן להחלפה‪ .‬על אף המרחק הגדול הוא שינס מתניו ורקד כל הדרך‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫עיטורי ירושלים‬
‫עיטורי ירושלים‬
‫לשנה הבאה‪ ,‬צלצלו מבית הרב הראשי לשאול מתי הישיבה תגיע‪ .‬אמנם רבנו לא‬
‫חשב לרקוד מרחק כה גדול‪ ,‬שהרי כבר בטלה הגזרה והראשון לציון נשאר על כנו‪,‬‬
‫אך כדי לא לפגוע בכבוד התורה‪ ,‬המשיך במנהג זה‪ ,‬וכן גם כשנבחר הרב אונטרמן‪,‬‬
‫הישיבה רקדה לבית הכנסת ישורון‪ ,‬כדי לא להעדיף האחד על פני זולתו‪.‬‬
‫רבנו השריש באומה את המשך מפעלו של אביו‪ ,‬מרן הרב זצ”ל‪ :‬הקמת רבנות‬
‫ראשית לישראל‪ ,‬והחדיר את כבוד הרבנים הראשיים וחשיבותם במהלך גאולת‬
‫עמנו בארצנו‪ ,‬ביסוס התורה בצורתה הממשלתית‪ ,‬התורה של הממשלה‪.‬‬
‫התורה והממשלה‬
‫ביקורתו החריפה של רבנו על הממשלה‪ ,‬לא הקטינה במאומה את הכרת ערכה‬
‫של המדינה שהיא קודש‪ ,‬לעומת ממשלה באה וממשלה עוברת‪ ,‬וכן אמר‪“ :‬אנחנו‬
‫מצווים על פי התורה‪ ,‬ולא על פי הממשלה‪ .‬התורה קודמת לממשלה‪ ,‬התורה ִהנה‬
‫נצחית והממשלה הבוגדת היא עוברת ובטלה”‪.‬‬
‫רבנו היה מבחין בין “מלכות וממשלה” (אבות ו א)‪ :‬המלכות היא עצם סגולת השלטון‬
‫והממלכתיות‪ ,‬הממשלה היא הנהגת השלטון בפועל והביצוע המעשי‪ .‬המלכות היא‬
‫רוממה אבל הממשלה זקוקה לעיתים לביקורת נוקבת‪ ,‬בתקיפות גבורת רעם‪ ,‬כאשר‬
‫סגולת המלכות נסתרת מהממשלה עצמה והיא אינה מכירה בה‪ ,‬ועל כך יש להיאבק‪.‬‬
‫הוא נתן כבוד לממשלה‪ ,‬למדינה ולצבא לא מצד עצמם‪ ,‬לא בהסתכלות פרטית‬
‫עליהם‪ .‬אלא בכך שמגלים מלכות ד‘ בארץ‪.‬‬
‫כאשר נשאל רבנו שאין זה נראה כל כך מתאים שכאשר בא שר לבקר בהתנחלות‪,‬‬
‫כל המתנחלים קמים לקראתו ושרים‪“ :‬שאו שערים ראשיכם”‪ ,‬הוא הגיב בעיניים‬
‫מוכיחות איך בכלל שואלים שאלה כזאת‪ ,‬הסביר שאין זה יחס אישי כלפיהם אלא‬
‫כלפי המלכות שהם מייצגים‪.‬‬
‫רבנו אמר‪ :‬יש להודות לקדוש ברוך הוא על תקומת מדינת ישראל ‪ -‬א‪ .‬שזכינו‬
‫לעצמאות ב‪ .‬שזכינו לצבא‪ ,‬לכן יש לכבד את הממשלה‪ .‬אך יש שני משרדים‬
‫שצריכים תיקון בכל תוקף‪ :‬משרד החינוך ומשרד המשפטים‪ .‬פעם אחת קרא‬
‫לתלמיד חכם אחד מתלמידיו ואמר לו שעלינו להיזהר מן האש של משרד החינוך‪,‬‬
‫ויחד עם זה תמך בכך שהוא יהיה שר החינוך‪.‬‬
‫היה אומר‪ :‬מדינת ישראל וצבא ישראל – קידוש השם‪ ,‬מערכת המשפט ומשרד‬
‫החינוך – חילול השם‪.‬‬
‫בהזדמנויות רבות היה רבנו מזכיר בצער את חילול השם הגדול שבמדינה‪ ,‬את‬
‫העובדה שמערכת בתי המשפט מתנהלים על פי חוקים גויים ולא על פי חוקי‬
‫התורה‪ .‬בייחוד היה מתבטא בכאב גדול כאשר בית משפט היה מתערב בענייני‬
‫בתי דין רבניים‪ .‬מדי פעם היה מקריא מעין הצהרה‪ ,‬שהכין כאשר הוקמו מוסדות‬
‫השלטון בישראל‪ ,‬ואשר תוכנה היה‪ :‬הכנסת מכירה במשפט התורה‪ ,‬ורוצה שהוא‬
‫יהיה החוק הנוהג במדינה‪ .‬אבל‪ ,‬עד אשר ניתן יהיה לנסח את החוקים באופן המובן‬
‫לכול‪ ,‬יתוקנו חוקים ותקנות זמניים‪.‬‬
‫מעשה ורבנו בכה בראש חודש אלול‪“ :‬ואשיבה שופטיך כבראשונה‪ ...‬ואנחנו‬
‫שופטים על פי איזה חוק מטומטם של גויים”‪.‬‬
‫כאשר כיהן הרב פרופ‘ נחום רקובר בתור יועץ למשפט העברי במשרד המשפטים‪,‬‬
‫אחד מתלמידי רבנו פנה אל רבנו ושאל למה הרב רקובר לא מגיד שיעור בישיבה‪,‬‬
‫ענה לו רבנו‪“ :‬כל זמן שהרב נחום נמצא שם זהו קידוש השם גדול‪ .‬כל פסיק של‬
‫חוק שהוא מכניס מהמשפט העברי‪ ,‬חשיבותו לא תסולא בפז‪ .‬חשוב מאוד שיהיה‬
‫שם ככל האפשר‪ ,‬וגדול קידוש השם מחילול השם”‪.‬‬
‫בפרשת שופטים היה רבנו מדגיש את בניינה של האומה הישראלית כשולחן בעל‬
‫ארבע רגלים‪ :‬תורה‪ ,‬נבואה‪ ,‬כהונה ומלכות‪ ,‬ראשי תיבות משכן‪ :‬מלך‪ ,‬שופט‪ ,‬כהן‪ ,‬נביא‪.‬‬
‫רבנו היה בצער רב על מצב המשפט בארץ‪ ,‬שלא על פי תורת ישראל‪ ,‬אלא על‬
‫פי חוקות גויים‪ .‬אך כל זאת לא הפחית בראייתו את מהלך הגאולה‪ ,‬את קדושת‬
‫המדינה‪ ,‬שמגלה מלכות ד‘ בארץ‪.‬‬
‫תלמיד חכם שאל את רבנו‪ :‬זאת המדינה שהנביאים ניבאו עליה? השיב רבנו בחיוב‬
‫והסביר איך לראות את האור בתוך המחשכים‪ ,‬על פי סדר הגאולה המתואר בפרק‬
‫ל”ו ביחזקאל‪ ,‬גם אם אין זה מוצא חן בעינינו‪.‬‬
‫כאשר תלמיד אמר‪“ :‬זו לא המדינה שהנביאים הבטיחו”‪ ,‬הפסיקו רבנו ואמר‪“ :‬זו‬
‫בדיוק המדינה שהבטיחו” (ועיין לנתיבות ישראל ב עמ‘ קנט‪ ,‬הוצאת מאבני המקום עמ‘‬
‫שסב ד”ה ולעומת‪ ,‬שיחות הרצי”ה ליום העצמאות שיחה ה‘ סעיף ‪.)15‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫עיטורי ירושלים‬
‫עיטורי ירושלים‬
‫האם יש צורך במפלגה דתית?‬
‫הרב שלמה אבינר‬
‫שאלת התרבות של מדינת ישראל‬
‫מאז קום המדינה‪ ,‬ואף קודם לכן‪ ,‬ישנה שאלה התלויה ועומדת ונתונה בוויכוח‬
‫חריף‪ .‬כולם מסכימים שצריך להקים מדינה‪ ,‬כולם עמלים ומוסרים עליה את‬
‫הנפש‪ .‬השאלה היא מה יהיה האופי של המדינה הזאת – דתית‪ ,‬לא דתית‪ ,‬חצי‬
‫דתית?! בארצות הברית ישנה חוקה הקובעת מה הם היסודות האידיאולוגיים של‬
‫המדינה‪ .‬אך במדינת ישראל היה מסובך להכריע בסוגיה זו‪ .‬לכן הוחלט על “סטטוס‬
‫קוו”‪‘ - ,‬נצלם‘ את המצב ונותיר אותו כמות שהוא; את הדיון בכך נותיר לעתיד‪.‬‬
‫שאלת התרבות הזו תלויה בשאלה הפילוסופית ‪ -‬מה היא מטרת המדינה‪ .‬ישנה‬
‫שיטה של התיאורטיקנים של הפילוסופיה המדינית‪ ,‬הפילוסופים התועלתניים‪,‬‬
‫למשל תומאס הובס האנגלי בספרו ‘לווייתן‘‪ ,‬הסוברים שמטרתה של המדינה היא‬
‫לשרת את הפרט‪ .‬צריך לארגן את החיים של הפרטים כך שכל אחד יוכל לקבל‬
‫כמיטב שאיפותיו‪ ,‬וזהו התפקיד של המדינה‪.‬‬
‫אך אנו סוברים כהשקפה השנייה‪ ,‬כפי שכתב גם הפילוסוף אפלטון‪ :‬הפרט הוא‬
‫בשביל המדינה‪ .‬המדינה היא בשביל נשמת האומה‪ ,‬אידיאל האומה‪.‬‬
‫לעם ישראל יש אידיאל‪ ,‬והאידיאל שלו אינו רק אידיאל של פרטים אלא גם אידיאל‬
‫של כלל‪“ ,‬ואעשך לגוי גדול” (בראשית יב ב)‪ .‬הקדוש ברוך הוא אינו מייעד אותנו‬
‫רק להיות אוסף של אנשים פרטיים גדולים אלא להיות עם גדול‪“ ,‬ממלכת כהנים‬
‫וגוי קדוש” (שמות יט ו)‪ .‬כך כתבו רבים מגדולי ישראל‪ :‬המהר”ל (נצח ישראל פרק‬
‫יא) מלמד שהחידוש של עם ישראל הוא שבנוסף לקדושת הפרט ישנה גם קדושת‬
‫הכלל‪ .‬רבנו סעדיה גאון (אמונות ודעות‪ ,‬מאמר ג) מבאר שאין אומתנו אומה אלא‬
‫בתורותיה‪ .‬הרצל אמנם שינה זאת וכתב‪“ :‬אין אומתנו אומה אלא באמונתה”‪ ,‬אך‬
‫גם זה מתאים לאותו כיוון‪.‬‬
‫באופן מעמיק יותר ניתן להבין שהשאלה היא מה קובע את ההיסטוריה של העולם‬
‫בכלל – עובדות בשטח‪ ,‬כלכלה‪ ,‬ביטחון‪ ,‬מה שנקרא מטריאליזם‪ ,‬כשיטתם של‬
‫מרקס ואנגלס‪ ,‬או מחשבות ואמונות‪ ,‬מה שנקרא האידיאליזם‪ ,‬כפי שטען ֶהגֶל‪ .‬מרן‬
‫הרב קוק מבאר במאמר ‘למהלך האידיאות בישראל‘ שהאידיאלים הם המוליכים‬
‫את ההיסטוריה‪ ,‬כשיטתו של הגל [אם כי אנו אמרנו זאת עוד הרבה לפניו]‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬בעם ישראל הדיון כיצד האידיאל הלאומי מסתדר עם האידיאל הדתי כלל‬
‫אינו עומד על הפרק‪ ,‬שהרי הם ביטויים של אותו ענין (אורות‪ ,‬ישראל ותחיתו לא)‪.‬‬
‫בישראל‪ ,‬אם אדם הוא לאומי‪ ,‬הוא ממילא דתי‪ ,‬כי הלאום הוא הלאום של דת‬
‫ישראל‪ ,‬ואם אדם הוא דתי‪ ,‬הוא ממילא לאומי‪ ,‬כי הדת היהודית אומרת שצריך‬
‫להקים עם על פי התורה‪.‬‬
‫זו תשובתה של התורה לגבי “שאלת התרבות” – צריך להקים אומה‪ ,‬והאומה הזאת‬
‫מתנהלת בעניינים הלאומיים‪ ,‬המדיניים‪ ,‬הכלכליים‪ ,‬הצבאיים‪ ,‬החברתיים – ולעילא‬
‫לעילא בענייני המקדש‪ ,‬והמשפט והסנהדרין‪ ,‬על פי דבר ד‘‪.‬‬
‫המתנגדים ליהדות המדינה‬
‫דבר זה מעורר התנגדות מכל מיני כיוונים ומסיבות שונות‪ .‬אפשר לנסח זאת כך‪:‬‬
‫המתנגדים רוצים מדינה של יהודים‪ ,‬אבל לא מדינה יהודית‪ .‬כמובן שגם הרוצים‬
‫אך ורק במדינת היהודים ולא במדינה יהודית‪ ,‬אין כוונתם שהדת לא תישמר; אלא‬
‫הם חפצים בהפרדת דת ומדינה‪ ,‬משום שלהבנתם היהדות היא עניינו של הפרט‪.‬‬
‫דהיינו‪ ,‬כל אדם יכול לעשות בחיים שלו מה שהוא רוצה‪ ,‬אבל המדינה היא לא‬
‫יהודית‪ .‬הדוגמה לכך היא ארצות הברית – אף על פי שרובו הכמעט מוחלט של‬
‫העם האמריקני מאמין באלוהים‪ ,‬למדינה אין שום קשר עם הדת‪ ,‬היא מתנהלת‬
‫על פי ערכים שלא קשורים לדת‪ ..‬וכבר אמר אותו האיש‪ ,‬יש”ו הנוצרי‪ ,‬ליהודים‬
‫שהתמרמרו על תשלום מיסים לרומאים ששלטו על ארץ ישראל‪ :‬אתם צריכים‬
‫לשלם מיסים‪ ,‬כי השאלה מי שולט בארץ אינה קשורה לדת ‪‘ -‬תנו לשמים מה‬
‫ששייך לשמים‪ ,‬תנו לקיסר מה ששייך לקיסר‘‪.‬‬
‫כתוצאה מכך המדינה יכולה להיות ‘מדינת כל אזרחיה‘ – מדינה הכוללת אזרחים‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫עיטורי ירושלים‬
‫בעלי דתות שונות‪ ,‬כל אחד מהם עושה בביתו כפי שהוא רוצה‪ ,‬אולם למדינה אין‬
‫צביון דתי‪.‬‬
‫עיטורי ירושלים‬
‫ברית הזוגיות‪ ,‬המאפשרת לזוג להינשא בלא להתחתן כדת משה וישראל‪ ,‬כלומר‬
‫להינשא ב‘נישואין אזרחיים‘‪‘ .‬נישואין‘ כאלו ‪ -‬קשר קבוע בין איש לאישה בלי‬
‫נישואין על פי ההלכה ‪ -‬מוגדר על ידי הרמב”ם ‘זנות‘‪.‬‬
‫המתנגדים למדינה יהודית נחלקים לשלושה חלקים‪:‬‬
‫חלק אחד הוא ארגונים לא יהודיים מחוץ לארץ‪ ,‬כמו הקרן החדשה לישראל‪,‬‬
‫שמסיבות אמוניות ופוליטיות מפריע להם שיש מדינה יהודית‪ .‬הם רוצים שהמדינה‬
‫תיהפך למדינת כל אזרחיה ע”י הפרדת דת ומדינה‪ ,‬וממילא תהיה מדינה ככל‬
‫המדינות‪ ,‬בלא ייחוד של מדינה יהודית‪ .‬לכן הם תומכים כספית בכל דבר שיכול‬
‫למחוק את האופי היהודי של המדינה‪.‬‬
‫הגורם השני הוא חילוניים קיצוניים שלא רוצים מדינה יהודית‪ ,‬אלא מדינה חילונית‪.‬‬
‫גם לשיטתם אין בעיה שתשמור מצוות בביתך – הם אוהבים ומכבדים את הדתיים‪,‬‬
‫אך הם לא מוכנים לצבוע את המדינה בצבע דתי‪ .‬המתנגדים הלל כוללים גם‬
‫חילוניים למחצה‪ ,‬לשליש ולרביע – כולל רפורמים וקונסרבטיבים‪ .‬הרפורמים‬
‫והקונסרבטיבים מצטרפים למלחמה כיוון שאין להם הכרה ולגיטימציה בתור זרם‬
‫במדינה יהודית‪ .‬החילונים‪ ,‬הקונסרבטיבים והרפורמים הם יהודים טובים‪ ,‬נחמדים‬
‫ואהובים‪ ,‬אך השקפתם פסולה‪.‬‬
‫החלק השלישי הוא יהודים דתיים לאומיים‪ ,‬שהם פלורליסטים‪ ,‬פתוחים ורחבים‪.‬‬
‫הם לא רוצים לערבב את התורה בפוליטיקה‪ ,‬ולדעתם כל איש יעשה כרצונו בין‬
‫כותלי ביתו‪ ,‬כמו שאמר משה מנדלסון‪ :‬הווה יהודי בביתך ואדם בצאתך‪.‬‬
‫חוק הפונדקאות שמאפשר חוקית לזוג המורכב משני גברים או שתי נשים להיות‬
‫הורים לילד‪.‬‬
‫פגיעה בבתי דין – בית דין לא יוכל לדון בדיני ממונות אפילו אלה הקשורים‬
‫לגירושין אלא אם כן שני הצדדים מסכימים‪ .‬בעצם יש פה ביטול גמור של סמכות‬
‫בתי הדין‪ ,‬שהרי אם שני הצדדים מסכימים אז אין בעיה שהם יִדיינו בפני כל מי‬
‫שעולה בדעתם‪.‬‬
‫ביטול תפקיד אחד הרבנים הראשיים‪ ,‬שהוא אב בתי דין‪ .‬ההשלכה של זה היא‬
‫שבתי הדין יהיו כפופים למשרד המשפטים‪.‬‬
‫חוק הגיור‪ :‬ההחלטה איך מתגיירים לא תהיה באופן בלעדי ביד הרבנות הראשית‬
‫אלא גם אחרים יחליטו‪ .‬כך תהיה אפשרות להתגייר בלי קבלת מצוות‪ ,‬או להתגייר‬
‫גיור רפורמי או קונסרבטיבי‪.‬‬
‫חינוך מעורב של דתיים וחילוניים‪ .‬אנחנו אוהבים חילוניים‪ ,‬אבל אין זה אומר‬
‫שחינוך משותף איתם אינו מזיק‪.‬‬
‫ישנם עוד חוקים רבים בתחומים אלו‪ ,‬שהם למעשה נסיגה מהסטטוס קוו‪ ,‬ובמילים‬
‫אחרות התקדמות לעבר הפרדת דת ומדינה ומדינת כל אזרחיה‪.‬‬
‫מה קורה לסטטוס קוו?‬
‫עקב זאת‪ ,‬בשנים האחרונות ישנה שחיקה מתמדת בסטטוס קוו‪ .‬הסטטוס קוו‬
‫שהיה אמור לשמר את המצב כפי שהוא‪ ,‬הולך ונשחק‪.‬‬
‫השחיקה מתבטאת בנושאים שונים‪:‬‬
‫גיוס בכפייה של תלמידי ישיבה‪ ,‬כלומר שחברי כנסת יחליטו האם תלמיד ישיבה‬
‫יוכל ללמוד תורה וכמה זמן הוא ילמד‪.‬‬
‫תקציב הישיבות קוצץ‪ ,‬עובדה שמחלישה את הישיבות ופוגעת בהן‪.‬‬
‫הצורך במפלגה דתית‬
‫מכאן אנו חוזרים לנקודה שבה פתחנו‪ .‬ודאי שצריך לשכנע ולהסביר‪ ,‬אבל עם זאת יש‬
‫צורך במפלגה דתית לאומית שתילחם‪ .‬מפלגה אינה עוסקת בחינוך‪ ,‬אלא היא נלחמת‬
‫על הדברים‪ .‬אי אפשר לסמוך רק על כך שאנשים ישתכנעו‪ .‬האנרכיזם האוטופי סבר‬
‫שאין צורך בהייררכיה ובחוקים משום שאפשר לסמוך על אנשים שיחליטו לפעול טוב‬
‫ונכון‪ .‬אבל זו אוטופיה‪ ,‬כך יהיה לעתיד לבוא‪ ,‬ש”לא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את‬
‫אחיו לאמר דעו את ד‘ כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם” (ירמיה לא לג)‪ .‬אך לעת‬
‫עתה הקטנים אינם יודעים את ד‘‪ ,‬ולכן צריך ללמד תורה ולחנך לתורה‪ ,‬אבל יחד עם‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫עיטורי ירושלים‬
‫זה צריך שתהיה חקיקה דתית כדי למנוע הפקרות ופילוג באומה‪ .‬אם חלק מהאנשים‬
‫יתחתנו בניגוד להלכה‪ ,‬ממילא אי אפשר יהיה להתחתן עם כל אחד‪ ,‬ונצטרך לנהל‬
‫ספרי יוחסין‪ .‬אם תהיה אפשרות להתגייר שלא על פי ההלכה‪ ,‬יווצרו שני סוגים של‬
‫יהודים‪ .‬אנו עלולים לחזור לפילוג שגרם לחורבן בית שני‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬גם הרבה חילוניים מבינים‪ ,‬מתוך אחריות‪ ,‬שכדי למנוע פילוג באומה צריך חקיקה‬
‫דתית‪ .‬כמובן שלא על כל נקודה צריכה להיות חקיקה‪ ,‬אבל נושאים שהם הנשמה‪,‬‬
‫עצם הקיום – תורה‪ ,‬מצוות והשראת השכינה ‪ -‬חייבים להיות מקובעים בחוק‪.‬‬
‫ההצדקה בחקיקה דתית‬
‫כיצד אפשר להיות בעד חקיקה דתית‪ ,‬הרי חקיקה כזו עלולה לעורר התנגדות‬
‫ולהכעיס? על כך ישנן שתי תשובות‪ ,‬תשובה הלכתית ותשובה מעשית‪:‬‬
‫מבחינה הלכתית ‪ -‬הרמב”ם בהלכות גירושין (ב כ) כותב שעל אף שגט מעושה –‬
‫גט שכפו את הבעל לתת ‪ -‬אינו גט‪ ,‬אם בית הדין החליט שהוא חייב לתת גט והוא‬
‫מסרב‪ ,‬מכים אותו עד שיאמר “אני רוצה”‪ .‬לכאורה זה לא מובן‪ :‬מדוע הגט תקף‪,‬‬
‫הרי באמת הוא לא רוצה לגרש? מסביר הרמב”ם‪ :‬בפנימיות נשמתו האלוהית הוא‬
‫רוצה‪ ,‬אלא שהיצר הרע לא רוצה‪ .‬ממילא מכים את היצר הרע שמפריע לו לרצות‬
‫את מה שהוא רוצה‪ .‬גם החקיקה הדתית באה לכפות את מה שהיו רוצים לולא‬
‫היצר הרע‪.‬‬
‫מבחינה מעשית ‪ -‬פעם כתב מישהו בעיתון שהרב קוק לא לחם‪ ,‬הוא היה רך‪ .‬על כך‬
‫כתב רבנו הרב צבי יהודה‪ :‬לא נכון! הוא לחם שלא יהיה הפקר‪ ,‬הוא לחם על התנהלות‬
‫החיים בכשרות‪ ,‬בטהרה ובקדושה‪ .‬אלא שיחד עם המלחמה הוא לימד אמונה‪,‬‬
‫הסביר‪ ,‬בירר‪ ,‬רומם את האומה מתוך מעמקי דעת תורה של קדושת ישראל ורוממות‬
‫אמונתה האלוהית‪ .‬החקיקה הדתית לא באה במקום הסברה אלא בנוסף לה‪.‬‬
‫שמירה של כסף ושמירה של זהב‬
‫על מי ניתן לסמוך בנושאים אלו?‬
‫כתב הרב יוסף דב הלוי סולובייצ‘יק שהיה נשיא המזרחי באמריקה‪ ,‬בספרו ‘חמש דרשות‘‪:‬‬
‫עיטורי ירושלים‬
‫“רבים טוענים‪ ,‬כי המזרחי צריך היה להיות תנועה תרבותית‪-‬חינוכית טהורה ולא‬
‫להתעסק בשאלות פוליטיות‪ .‬דעה זו מביעים הרבה יהודים דתיים כאן בארצות‬
‫הברית ובארץ ישראל‪ .‬את חטאי אני מזכיר‪ :‬במשך זמן מסוים גם אני הייתי מאוהדי‬
‫שיטה זו וסברתי כי על היהודי הדתי להתרחק מפוליטיקה‪ .‬הבה נקבע כי שיטה זו‬
‫לא נכונה היא; טעיתי‪ ,‬וכן הרבה מחברי‪.‬‬
‫אם המזרחי והמפלגות הדתיות האחרות היו מתחסלות‪ ,‬היו הרבה הישגים דתיים‬
‫מתחסלים גם כן‪ .‬במיוחד ייחרב החינוך הממלכתי דתי‪ .‬גם החינוך העצמאי לא‬
‫יוכל להחזיק מעמד‪ ...‬מפני שאי אפשר למפלגה חילונית‪ ,‬אף אם היא איננה אנטי‬
‫דתית‪ ...‬אי אפשר שתעשה את העבודה באותה הדאגה שעושה זאת תנועה של‬
‫יהודים דתיים‪ .‬אני‪ ,‬למשל‪ ,‬מוכן להסכים כי מפא”י רוצה באמת ובתמים להקים‬
‫מדור דתי‪ ,‬ושמינוי אדמו”ר חסידי כמורה‪-‬דרך דתי‪-‬רוחני שלה וחלוקת דברי‪-‬‬
‫דת ליישובים שונים היה מאמץ כן מצדה למלא אחרי דרישות היהודים הדתיים‬
‫שביישובים ההם‪ ...‬האם בגלל זה עלינו לחסל את תנועתנו ולסמוך על מפא”י‬
‫שהיא תהיה המלאך הממונה על הדת והמסורת? בוודאי שלא‪ .‬למה? אענה לכם‬
‫בסיפור מעשה שהיה‪.‬‬
‫כאשר הממשלה הרוסית במאה הקודמת עמדה לסגור את ה‘חדרים‘ ברחבי רוסיה‪,‬‬
‫נקבצו גדולי התורה לפטרבורג לטכס עצה כיצד להציל את החינוך המסורתי‪.‬‬
‫באחת האספות הוחלט למנות בא‪-‬כוח תמידי בפטרבורג שיעמוד על המשמר‬
‫וישתדל להגן בכל המאמצים על החינוך המסורתי‪ .‬כמועמד לתפקיד האחראי‬
‫הזה הוצע שמו של איש מסוים שהיה ממקורביו של ר‘ יוסף‪-‬בר (סולובייצי‘יק)‪.‬‬
‫כל הרבנים הסכימו‪ .‬להפתעת כולם קם ר‘ יוסף‪-‬בר על רגליו ואמר כי הוא מתנגד‬
‫למינוי‪ .‬הרבנים התחילו להתריס כנגדו‪ ...‬ענה ר‘ יוסף‪-‬בר‪ :‬אמנם יהודי ירא‪-‬שמים‬
‫הוא‪ ,‬ובכל זאת אני מתנגד למועמדותו‪ .‬שהרי תלמוד ערוך הוא בבבא קמא דף‬
‫סב ע”א‪‘ :‬אמר רבא‪ :‬הנותן דינר זהב לאישה ואמר לה הזהרי בו‪ ,‬של כסף הוא וכו‘‪.‬‬
‫פשעה בו – משלמת של כסף‪ .‬דאמרה ליה‪ :‬נטירותא דכספא קבילי עלי‪ ,‬נטירותא‬
‫דדהבא לא קבילי עלי [=שמירת כסף קיבלתי עלי‪ ,‬שמירת זהב לא קיבלתי עלי]‘‪ .‬לו‬
‫ידעה האישה‪ ,‬שהדינר של זהב הוא‪ ,‬הייתה שומרת עליו יותר והפשיעה לא הייתה‬
‫קורה‪ .‬אמנם‪ ,‬גם על דינר כסף צריך לשמור כי גם לו יש ערך; ובכל זאת שונה היא‬
‫השמירה על דינר זהב מזו של דינר כסף‪ .‬לכן היה עליו לומר לאישה כי של זהב הוא‪.‬‬
‫ואם לא גילה לה את הסוד‪ ,‬חייבת היא‪ ,‬במקרה של פשיעה‪ ,‬להחזיר לו רק את ערכו‬
‫של דינר כסף‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫עיטורי ירושלים‬
‫כן‪ ,‬קרא ר‘ יוסף בר‪ :‬לדידי ה‘חדר‘‪ ,‬החינוך הישן‪ ,‬דינר של זהב הוא‪ ,‬בבת עיני; יקר‬
‫ואהוב הוא לי מאוד‪ ,‬מפני שבלעדיו אינני רואה כל עתיד לכנסת ישראל‪ .‬החינוך‬
‫הישן הוא אצלי יסוד היסודות של קיומנו‪ .‬גם לידידי היקר ה‘חדר‘ יקר הוא‪ ,‬אלא‬
‫שבעיניו הוא בבחינת דינר של כסף‪ ...‬הוא איננו סובר כי בלי ה‘חדר‘ נשקפת סכנת‬
‫כיליון ליהדות‪ .‬הוא מתאר לעצמו כנסת ישראל ללא ‘חדר‘‪ .‬בוודאי ישמור הוא על‬
‫הדינר‪-‬ה‘חדר‘ בנאמנות וביעילות‪ ,‬אלא שהוא לא ימסור את נפשו עליו כמונו‪.‬‬
‫לפיכך אינני רוצה למנות אותו לשומר‪ .‬אני רוצה כי השומר יעריך את הדינר בדיוק‬
‫כמוני ‪ -‬כשל זהב‪ ,‬ולא כמו שהוא מדמה שהוא של כסף‪.‬‬
‫אף אם נניח כי מפא”י‪ ,‬הליברלים וחירות מבינים את ערך היהדות וסוברים כי ארץ‬
‫ישראל דתית חשובה היא בכדי לקשור את היהודים בגולה עם המדינה ‪ -‬נשאלת‬
‫השאלה‪ ...‬האם גם הם חושבים באותן קטגוריות של דינר זהב‪ ,‬כמונו; כי ללא שבת אין‬
‫קיום לכנסת ישראל‪ ,‬כי ללא כשרות נטמא הבית היהודי‪ ,‬כי נישואי תערובת חותרים‬
‫תחת יסודות קיומנו‪ ,‬כי בלי חינוך דתי הכל יהיה אבוד? ועל כולם – האם מאמינים הם‬
‫כמונו כי ארץ ישראל חילונית איננה ארץ ישראל וכי רק לישראל של קדושה התפללנו‬
‫וציפינו במשך אלפי שנים?‪ ...‬הם אמנם תופסים את היהדות כמוסד חשוב‪ ,‬אולם‬
‫בשום פנים ואופן לא יסכימו כי יהדות היא יסוד היסודות של קיומנו הכולל‪ .‬לדידם‪,‬‬
‫היהדות היא ערך‪ ,‬ואולי אף ערך גדול‪ ,‬אך בהחלט לא דינר של זהב‪ ...‬את דינר הזהב‬
‫לא נפקיד בידי אחרים – בעצמנו נהיה השומרים ונשמור על הדינר מפשיעה‪ ,‬גנבה‪,‬‬
‫אבדה ואונסים‪ .‬אולם אם אין אנו יכולים להפקיד את הדינר בעיני אחרים ועלינו להיות‬
‫בעצמנו השומרים‪ ,‬חייבים אנו להיות מאורגנים באורח פוליטי; כי איך נוכל לשמור על‬
‫הדינר אם יחסרו לנו המכשירים הפוליטיים הדרושים?”‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬אומר הרב סולובייצ‘יק‪ ,‬גם אם במפלגה חילונית ישנם הרבה אנשים יראי‬
‫שמים ואוהבי דת‪ ,‬מבחינתם זה דינר כסף; בעניינים אלו אפשר לסמוך רק על‬
‫מפלגה דתית המתייחסת אליהם כדינר זהב‪.‬‬
‫עיטורי ירושלים‬
‫לתחיית האומה ובניין האומה בארצה על פי תורה‪ .‬אך בהמשך הוא כותב שאף‬
‫שתיאורטית כך היה צריך להיות‪ ,‬מעשית זה לא קורה‪ ,‬כי תנועת המזרחי היא‬
‫פשרנית‪ .‬אנשי המזרחי מדברים ברפיון ולא מבטאים עמדה מוחלטת וברורה‬
‫הנובעת מכוח רוחני גדול‪ .‬פעם אחת תפס השר ר‘ יוסף בורג‪ ,‬יהודי תלמיד חכם יקר‬
‫וטוב שישב בממשלה‪ ,‬את הרב חנן פורת בכתפיו ואמר לו‪“ :‬חנן‪ ,‬אנחנו פשרנים!”‪.‬‬
‫כלומר‪ :‬יש לנו אידיאל להיות פשרנים‪ ,‬כי לולא זה נפסיד‪ .‬אם נרצה הכול‪ ,‬לא נקבל‬
‫כלום‪.‬‬
‫אלא שעל כך כבר אמר ה‘חפץ חיים‘ (בפירושו על התורה עמ‘ ל) שאמנם בהלכה‬
‫יש דין ויש פשרה ופשרה עדיפה מדין‪ ,‬אבל צריך ששני הצדדים יסכימו‪ .‬כאן‪ ,‬צד‬
‫אחד שהוא אנחנו מוכן לפשרה‪ ,‬אבל הצד השני הוא ריבונו של עולם‪ .‬האם ריבונו‬
‫של עולם חתם גם הוא על הפשרה? האם הוא מוכן שיהיו נישואין אזרחיים? האם‬
‫הוא מוכן שיהיה גיור כזה?‬
‫לכן מרן הרב קוק סבר שתנועת המזרחי לא יכולה להנהיג‪ .‬הוא חשב שהיא שומרת‬
‫על הדת כעל מטבע של כסף ולא של זהב‪ ,‬ואינה מוסרת נפשה על כך‪ .‬כמובן‬
‫שעדיף מי ששומר עליו כדינר של כסף מאשר כפרוטות של נחושת – אבל מרן הרב‬
‫הבין שהם לא ימסרו את הנפש על התורה‪.‬‬
‫מאוחר יותר ניסה מרן הרב להקים הנהגה רוחנית אחרת לאומה‪ .‬הוא רצה להקים‬
‫תנועה שתיקרא ‘דגל ירושלים‘ שתעורר אנשים יראי שמים להיות מסורים לתחיית‬
‫האומה באופן מוחלט‪ .‬גם זה לא הצליח‪ .‬לאחר מכן הוא העלה רעיון שלישי‬
‫שהצליח – ישיבת מרכז הרב‪ .‬ישיבת מרכז הרב ובנותיה המרובות הן תנועה‪ ,‬אבל‬
‫לא כוח מדיני‪ .‬כדי להילחם על העניינים האלה צריך כוח מוחלט‪.‬‬
‫מי שמעונין להחליף את העסקנות של המזרחי במנהיגות‪ ,‬צריך לבחור בדרך של‬
‫מנהיגות ‪ -‬להביע גם בסוגיות אלה של דת ומדינה עמדה ברורה ותקיפה ששמירת‬
‫התורה צריכה להיות ערך עליון במדינת ישראל‪.‬‬
‫עסקנות או מנהיגות?‬
‫כך סבר הרב סולובייצ‘יק‪ .‬אבל מרן הרב קוק היה יותר מחמיר‪ .‬מרן הרב באיגרותיו‪,‬‬
‫סבר שמי שינהיג את האומה מבחינה רוחנית‪ ,‬זו תנועת המזרחי‪ ,‬שלימים נהייתה‬
‫המפד”ל‪ ,‬והיום “הבית היהודי”‪ ,‬כיוון שיש בה אנשים יראי שמים וצדיקים המסורים‬
‫יהי רצון שנזכה להוסיף באומה עוז וגבורה‪ ,‬אמונה טהרה וקדושה‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫עיטורי ירושלים‬
‫עיטורי ירושלים‬
‫קדושת חיי המשפחה‬
‫בישראל‬
‫הרב מיכה הלוי‬
‫אוזנינו עדיין שומעות את דברי ה‘מגיד‘ בליל הסדר‪ ,‬בפתיחת ההגדה‪“ :‬מה נשתנה”‪.‬‬
‫לאחר חורבן בית המקדש נוצרה שאלה נוספת; אנו אומרים‪“ :‬בכל הלילות אנו‬
‫אוכלים בין יושבין ובין מסובין‪ ,‬הלילה הזה כולנו מסובין” ‪ -‬האם כולנו מסובין?‬
‫להסב? לדוגמא‪ :‬האם האישה חייבת‬
‫הרי יש הפטורים מהסיבה‪ ,‬ויש שאסור להם ָ‬
‫בהסיבה? בענין זה נחלקו המחבר והרמ”א הלכה למעשה‪ .‬כולם מסכימים שנשים‬
‫מסבות‪ .‬לכן פוסק‬
‫היום הן חשובות‪ ,‬והגמרא אומרת (פסחים קח א) שנשים חשובות ֵ‬
‫השו”ע (סימן תעב סעיף ד) שהנשים היום חשובות הן‪ ,‬ומסבות‪ .‬אך הרמ”א אומר‪:‬‬
‫“אף על גב דנשים דידן חשובות הן‪ ,‬לא נהגו להיסב”‪ .‬מסביר הרמ”א שזה מכיוון‬
‫שסומכים על הראבי”ה שפסק שכולם בזמן הזה לא מסבים‪ ,‬והנשים סומכות עליו‬
‫במנהגן לא להסב‪ .‬כמו כן‪ ,‬תלמיד לפני רבו גם לא מסב‪“ ,‬מורא רבך כמורא שמים”‪,‬‬
‫כפי שאומר רב יוסף בגמרא (שם)‪ .‬אם כן‪ ,‬יש כאלה שאסור להם להסב‪ ,‬וודאי שהיו‬
‫סדרים שלמים שבהם לא כולם הסבו‪ ,‬ואף על פי כן אנחנו אומרים “כולנו מסובין”‪.‬‬
‫התשובה היא‪ ,‬שבליל הסדר כולנו מסודרים בסדר מערכתי כללי של כלל ישראל‪,‬‬
‫והפרט איננו מרגיש את השאלות הפרטיות שעולות מתוכו – למה הוא לא מסב‪ ,‬אלא‬
‫הוא מרגיש ש”כולנו מסובין”‪ .‬התעלות זו משאלות פרטיות אל תשובות של המכלול‪,‬‬
‫של הכלל‪ ,‬של המערכתיות הישראלית‪ ,‬קשורה מאוד לנושא שלנו‪ ,‬לקדושת המשפחה‪.‬‬
‫עוד במצרים ידע פרעה שקדושת המשפחה בישראל זה מה שמייחד את עם‬
‫ישראל‪ ,‬וכמו שאנו אומרים ב‘מגיד‘‪“ :‬וירא את עונינו – זו פרישות דרך ארץ”‪ .‬חיי‬
‫האישות נקראים בחז”ל ‘דרך ארץ‘‪ .‬על מנת לעצור את הריבוי של עם ישראל‪,‬‬
‫פרעה גזר בתחילה שלא יהיו כלל חיי אישות‪ .‬כיצד הוא עשה זאת? על ידי שגרם‬
‫להם להיות עסוקים בעבודה יומם ולילה‪ ,‬ולא היה להם את הפנאי‪ ,‬הן מבחינת‬
‫הזמן והן מבחינה נפשית‪ ,‬לעסוק ביישובו של עולם בכלל ובריבוי של עם ישראל‬
‫בפרט‪ .‬הנשים הצדקניות היו הולכות אל בעליהן בשדה ומעוררות אותם לעסוק‬
‫בריבוי של עם ישראל‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬פרעה חשב שאת הריבוי של עם ישראל ניתן לעצור על ידי השתקעות‬
‫בעבודה‪ ,‬השתקעות במרוץ של עבודת העולם הזה‪ .‬הוא חשב שזה מה שימנע את‬
‫עם ישראל מלחיות מגמה גדולה יותר ואלוקית יותר שנקראת דרך ארץ‪ .‬דרך ארץ‬
‫ זה איך המגמה האלוקית עוברת דרך הארציות‪ .‬העיסוק במלאכה נקרא בחז”ל‬‫דרך ארץ‪ ,‬וכן העיסוק בחיי האישות נקרא דרך ארץ‪ .‬כל פעם שעובר משהו מגמתי‪,‬‬
‫אלוקי‪ ,‬דרך הארציות ‪ -‬זה דרך ארץ‪ .‬פרעה לא הצליח בגזרה הזו‪ ,‬ולכן החליט “כל‬
‫הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון”‪ .‬ה‘מגיד‘ אומר על כך‪“ :‬ואת עמלנו –‬
‫אלו הבנים‪ .‬שנאמר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון”‪ .‬איך לומדים‬
‫מכאן ש”עמלנו ‪ -‬אלו הבנים”? עמל זה עיסוק בפעילות ללא תוצאה מעשית‪.‬‬
‫ההיריון של הבן היה ללא תוצאה מעשית‪ ,‬שהרי חייו היו בסכנה‪ ,‬לעומת ההיריון‬
‫של הבת שבו חייה היו מובטחים‪ ,‬כן הייתה תוצאה‪ .‬אך עצם העמל הוא דרך ארץ‪,‬‬
‫כי עצם העמל הוא התעלות רוחנית שלא עוסקת בתוצאה המעשית‪ ,‬ואולי דווקא‬
‫מכיוון שלא עוסקים בתוצאה מעשית מתעלים בצד הרוחני‪.‬‬
‫כך הוא גם עמלה של תורה‪ .‬אנו אומרים “אנו עמלים והם עמלים‪ ,‬אנו עמלים‬
‫ומקבלים שכר” – שכר על עצם העמל‪ ,‬ללא קשר לתוצאה‪“ .‬והם עמלים ואינם‬
‫מקבלים שכר” – יושבי הקרנות‪ ,‬בעלי המלאכה (ע‘ סנהדרין ג א)‪ ,‬עמלים ומקבלים‬
‫שכר לפי התוצאה‪.‬‬
‫המיילדות‪ ,‬שפרה ופועה‪ ,‬הבינו שמדובר פה בהקמתו של עם ישראל‪ ,‬שילמד את‬
‫העולם מהי מגמתו‪ ,‬מהי המגמה ביישובו של עולם‪ ,‬ובזכותן פרעה לא הצליח‬
‫בניסיון למנוע את התפתחותנו כעם‪.‬‬
‫זהו חלק מסיפור יציאת מצרים‪ ,‬וזה הפתיח שלנו לעסוק בעניין קדושת המשפחה‪.‬‬
‫עלינו לדעת שחיי המשפחה בישראל אינם רק חיים מעשיים של התקיימות החיים‬
‫בעולם הזה‪ ,‬אלא דרך ארציות זו יש מגמה‪ .‬לדרך ארץ יש מגמה‪ ,‬קדושה‪ ,‬התעלות‪.‬‬
‫וכך כותב הרב (פנקס א מב)‪“ :‬יסוד איסור נידה הוא להציל כבוד הנשים ולהיטיב‬
‫גורלן‪ ,‬להגדיל ערך חיי המשפחה בחידוש החיבה והאהבה‪ ,‬שביותר היא צריכה‬
‫לכך בעת שהיא מתעסקת בטיפול וגידול בנים”‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫עיטורי ירושלים‬
‫יש טעם טבעי‪ ,‬ארצי‪ ,‬לאיסור נידה‪ .‬בזמן שהאישה במצב גופני מסוים וכתוצאה‬
‫מכך גם במצב נפשי ירוד‪ ,‬לא יתכן שיתאפשר במצב כזה קיום ‘דרך ארץ‘‪ ,‬שחיי‬
‫האישות יפעלו רק לצורך הגשמי‪ ,‬החומרני‪ ,‬הגס של האיש‪ .‬יסוד איסור הנידה‬
‫בטעם הטבעי שלו הוא לכבודן של הנשים‪ .‬כלומר‪ ,‬שלא נחשוב שגופה של האישה‬
‫עניינו למלא את תאוות האיש‪ .‬יש פה דאגה לכבודן של הנשים ולגורלן‪ .‬יתרה מזו‪,‬‬
‫ההפסקה בחיי האישות מרבה את החיבה ואת האהבה בין בני הזוג‪ .‬ודאי יש טעמים‬
‫ארציים למצוות‪ ,‬אבל יחד עם הטעמים הללו‪“ ,‬עם זה הוא מרומם את הנפש‪,‬‬
‫ומגדיל יראת ד‘ ואהבתו‪ ,‬וכבוד דת קדשנו ורשומה האדיר עמוק בנפשות‪ .‬זה‬
‫הרושם הנאצל שאין דומה לו‪ ,‬שפועל על הבית הישראלי”‪.‬‬
‫נקדים הקדמה על מנת להבין את ההמשך‪ .‬בגמרא במסכת נידה (סו א) מובא‪,‬‬
‫שמעיקר דין תורה אישה נידה לא הייתה צריכה לספור שבעה נקיים‪ ,‬ובחלוף שבעה‬
‫ימים הייתה מותרת לבעלה‪ ,‬ובנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת‬
‫דם כחרדל יושבות שבעה נקיים ְּכזָבה גדולה מהתורה‪ .‬מה מחדשת לנו הגמרא‬
‫בכך שאומרת ‘אפילו טיפת דם‘? הרי ברגע שמדובר רק בטיפת דם אין מניעה‬
‫הגיינית או נפשית מלבוא במגע אישות‪ ,‬הטעם הטבעי כבר לא שייך פה‪ .‬מחדשת‬
‫הגמרא שבנות ישראל התעלו לקדושה של יראת שמים‪ ,‬שלא רק הטעם הטבעי‬
‫שייך לאיסור הנידה‪ ,‬אלא הטעם של התורה‪ ,‬הטעם האלוקי‪ ,‬הטעם שמעל הטבע‪.‬‬
‫הם התעלו לימי הליבון‪ ,‬ימים שבהם נשמרים גדרי ההרחקה ללא סיבה טבעית‪-‬‬
‫אנושית‪ .‬שבעה נקיים שבהם האישה צריכה להיות בבגדי לבן‪ ,‬שהם ‘מלבנים את‬
‫העניין‘‪ .‬דווקא באריכות הזמן הזה הורו לנו חז”ל שמלבד הטעם הטבעי ההגייני‬
‫הארצי‪ ,‬הבא לשמור על כבודה של האישה וגורלה‪ ,‬יש גם עניין מרומם הרבה יותר‬
‫השייך להבנה שיש רושם אלוקי שפועל בנו בזמן היותנו שומרים את ההלכות‪.‬‬
‫התורה מלמדת אותנו כיוון של קודש‪ ,‬של הלכות‪ ,‬ולא רק את הטעמים שאנחנו‬
‫מבינים בעולם ההלכה‪ .‬כאשר אנו מתעלים אל הטעם של התורה אנו נפתחים‬
‫לקבל את הקדושה ולא רק את הטעם הטבעי‪ .‬כל מוני המצוות שכתבו טעמים‬
‫אומרים במפורש שזה רק פתיח להיכנס לעולם ההלכה‪ ,‬זה רק ‘לסבר את האוזן‘‪,‬‬
‫אך דרך הפתח הזה אפשר להיכנס ולהתעלות לטעם שמעבר לטעם הארצי‪ ,‬לטעם‬
‫התורי‪ ,‬לטעם האלוקי‪.‬‬
‫לכן‪“ ,‬חידוש היתר האשה לבעלה”‪ ,‬לאחר ששמרה את דין התורה יחד עם החומרא‬
‫של חז”ל‪“ ,‬דוקא ע”י ההכנה התורית”‪ ,‬כשאדם חי חיי תורה‪ ,‬הוא מתכונן הרבה‬
‫יותר לדרך ארץ‪ ,‬הוא מכין את עצמו לחיים מעשיים נעלים בקודש‪ .‬לפי ערך ההכנה‬
‫עיטורי ירושלים‬
‫כך הוא חי בחיי המעשה שלו את הצד היותר קדוש‪“ .‬המתארכת בז”נ‪ ,‬וגומרת‬
‫בטבילה במקוה כשרה כדת‪ ,‬אין לשער ערכו” של הרושם הזה “הגדול לנצחיות‬
‫ישראל ולאומץ רוחו‪ ,‬ורגשי קודש העמוקים החודרים עמוק בלב דור נולד ע”י‬
‫פעולה נאדרה בקודש הזאת”‪ ,‬שרק ימי הליבון והליכה למקווה כשר פועלים את‬
‫פעולתם‪ ,‬אף שאיננו מבינים כיצד‪ ,‬מופיע בזה נצח ישראל‪.‬‬
‫“טהרה כזאת שתשא עליה רק את תו ההיגינה לא תעצור כח לפעול את‬
‫הפעולה הנפשית הזאת שהיא חותכת חיים רוחניים וקדושים לאומתנו”‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬אנו צריכים להתעלות מעבר לעניין של ההיגיינה‪ .‬צריך כאן עוד משפט‬
‫אחד‪ ,‬שלעניות דעתי זהו באמת תפקידם של הרבנים לא להפסיק לדבר על כך‪:‬‬
‫“רושם הקדושה התורית”‪ ,‬מה שנובע מהטעם של התורה זה קדושה‪ ,‬לא רק‬
‫הטעם האנושי‪ ,‬השכלי‪ ,‬הנימוסי‪ ,‬אלא טעם התורה‪“ ,‬לא יתקיים כ”א בהכנס‬
‫הדבר כולו בערך תורי”; לא בערך פרטי של מה שאני מרגיש‪ ,‬איך שהדבר מדבר‬
‫אליי‪ ,‬מה שהתורה מוסברת בטעם של השכל הפרטי שלי‪ .‬אלא צריך להתעלות אל‬
‫‘כולנו מסובים‘‪ ,‬אל הערך הכללי‪“ ,‬שהוא ערך כללי המקיף לא עניני יחיד‪ ,‬ולא‬
‫עניני דור אחד‪ ,‬כ”א עניני דורות עולמים‪ ,‬שצריך היקף כולל מאד‪ ,‬מתרחב‪ ,‬עד‬
‫קפידא של נגיעה קלה בפרטים‪ ,‬אע”פ שהם עדיין רחוקים מן הכלל”‪.‬‬
‫בהמשך כותב הרב‪:‬‬
‫“ע”כ כל החפץ בתקנתן של ישראל מיד ולדורות‪ ,‬בגוף וברוח‪ ,‬יעיר ויעורר באין‬
‫מקום לבושת פנים‪ ,‬להזהר מאד בחוקי תורה ובשמירת הנדה ודרך הטהרה‬
‫כתורה וכמצוה”‪.‬‬
‫יש תפיסה פרטית של התקופה הפרטית שלנו‪ ,‬פרטית ביחס לכל מערכת הדורות‪,‬‬
‫תפיסת עולם הנקראת ‘צניעות הפרט‘‪‘ ,‬חדירה לצניעות הפרט‘‪ .‬מעלים לדיון מה‬
‫הבלנית במקווה צריכה לשאול ומה היא לא‪ ,‬מה היא צריכה לעורר ומה לא‪ .‬מסביר‬
‫הרב מהי הצניעות ומדוע כל השאלות הללו לא שייכות‪:‬‬
‫“ע”כ כל החפץ בתקנתן של ישראל מיד ולדורות‪ ,‬בגוף וברוח‪ ,‬יעיר ויעורר”‪ .‬צריך‬
‫לעורר‪ .‬לא רק מה שנקרא ‘להיות כתובת לשאלות‘‪ ,‬אלא לעורר את הדבר‪ .‬וכנגד‬
‫המחשבה הנגדית כותב הרב במפורש‪“ :‬באין מקום לבושת פנים”‪ ,‬יש מחשבה‬
‫שצריך כאן בושת פנים‪ ,‬אך הרב שולל אותה‪ .‬מה צריך להעיר ולעורר?‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫עיטורי ירושלים‬
‫“להזהר מאד בחוקי תורה ובשמירת הנדה ודרך הטהרה כתורה וכמצוה”‪.‬‬
‫מפורסם הסיפור במסכת שבת (יג א) שמובא בשם תנא דבי אליהו‪ .‬זה לא לחינם‬
‫בשם אליהו הנביא‪ ,‬אליהו הנביא משמי שמים‪ ,‬אליהו הנביא במערך כל הדורות‪,‬‬
‫“והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם”‪ ,‬מלאך הברית העושה שלום בין‬
‫שמים לארץ‪ ,‬שמעביר את הצד השמימי בדרך ארץ‪ ,‬חותם ברית קודש בבשר‪ .‬וכך‬
‫כתוב שם‪“ :‬תני דבי אליהו‪ :‬מעשה בתלמיד אחד ששנה הרבה וקרא הרבה ושימש‬
‫תלמידי חכמים הרבה ומת בחצי ימיו‪ ,‬והיתה אשתו נוטלת תפיליו ומחזרתם בבתי‬
‫כנסיות ובבתי מדרשות ואמרה להם‪ :‬כתיב בתורה ‘כי הוא חייך ואורך ימיך‘‪ ,‬בעלי‬
‫ששנה הרבה וקרא הרבה ושימש תלמידי חכמים הרבה מפני מה מת בחצי ימיו?‬
‫ולא היה אדם מחזירה דבר‪ .‬פעם אחת נתארחתי אצלה והיתה מסיחה כל אותו‬
‫מאורע ואמרתי לה בתי‪ ,‬בימי נדותך מה הוא אצלך? אמרה לי‪ :‬חס ושלום‪ ,‬אפי‘‬
‫באצבע קטנה לא נגע בי‪ .‬בימי לבוניך מהו אצלך? אכל עמי ושתה עמי וישן עמי‬
‫בקירוב בשר ולא עלתה דעתו על דבר אחר‪ .‬ואמרתי לה‪ :‬ברוך המקום שהרגו‪ ,‬שלא‬
‫נשא פנים לתורה‪ ,‬שהרי אמרה תורה ‘ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב‘‪ .‬כי אתא‬
‫רב דימי אמר‪ :‬מטה חדא הואי במערבא אמרי אמר רב יצחק בר יוסף סינר מפסיק‬
‫בינו לבינה”‪.‬‬
‫בסיפור מדובר על אדם שיודע תורה‪ ,‬שקרא‪ ,‬שנה ושימש תלמידי חכמים ושמר‬
‫על ימי הנידה‪ .‬מבאר שם הרב זצ”ל‪ ,‬שהוא שמר על ההיגיינה‪ ,‬על הטבעיות‪ ,‬על‬
‫הטעמים הטבעיים של דרך ארץ ותורה‪ ,‬הוא תפס את כל התורה לפי הטעם השכלי‬
‫הנימוסי האנושי שלה‪ ,‬ולכן שמר רק על ימי הנידה‪ .‬הוא לא התעלה אל הרושם של‬
‫קדושת חיי המשפחה‪ ,‬וכיוון שהוא שנה וקרא ושימש תלמידי חכמים‪ ,‬הקב”ה לקח‬
‫אותו בחצי ימיו‪ ,‬כלומר‪ ,‬כל עוד הוא לומד ולא משפיע לאחרים‪ .‬דהיינו‪ ,‬תפקידם‬
‫של תלמידי החכמים הוא להסביר את התורה בצד האלוקי שלה‪ ,‬בצד הרוחני שלה‪,‬‬
‫בצד הקדושה שלה‪ ,‬לא בצד המפורט לפרט‪ ,‬למה שמסוגל להבין בשכלו‪ ,‬אולי גם‬
‫בזה‪ ,‬אבל צריך להעלות אותו‪ .‬ככל שמדברים במושגים של קודש ולא של שכל‬
‫אנושי‪ ,‬כך הצניעות מתגדלת‪.‬‬
‫אנשים טועים וחושבים שאם לא מדברים על הלכות נידה זאת צניעות‪ .‬השאלה‬
‫היא מתוך איזה מבט מדברים על זה‪ .‬לפעמים כשלא מדברים על זה זהו חוסר‬
‫הצניעות הכי גדול‪ ,‬מכיוון שכל הראש מלא במחשבות אנושיות‪ ,‬חומרניות‪,‬‬
‫תאוותניות‪ .‬כשלא מדברים על זה ברמה האצילית‪ ,‬ברמה של הקודש‪ ,‬זה חוסר‬
‫עיטורי ירושלים‬
‫צניעות‪ .‬כשמדברים על זה ברמת הקדושה של הצד השמימי העובר דרך הארץ‪ ,‬זו‬
‫היא הצניעות‪ .‬כשבלנית שואלת שאלות ומעוררת את האישה לשמור את התורה‬
‫כהלכה‪ ,‬אז הרושם של התורה פועל באישה‪ ,‬זאת צניעות‪ .‬כאשר הבלנית לא‬
‫שואלת שאלות ולא מדברת עם האישה‪ ,‬האישה רק רוצה ‘לשמור את ההלכה‘ לפי‬
‫הטעם שלה‪ ,‬לפי רמתה‪ ,‬לפי הרמה של העולם הטבעי‪ ,‬ואולי גם יש מקום לתאוות‬
‫ולגסות‪ .‬זהו חוסר צניעות‪.‬‬
‫עולמנו לא מובן‪ .‬במשרד החינוך יש חינוך פתוח‪ ,‬מדברים על דברים בינו לבינה‬
‫בגיל צעיר מאוד‪ .‬שם זה ודאי חוסר צניעות‪ ,‬ודאי זה מעורר את כל הצד הגופני‪,‬‬
‫התאוותני‪ ,‬בטרם עת‪ .‬זה בדיוק חוסר צניעות‪ .‬אך כשאישה באה למקווה ישראל‪,‬‬
‫באה להיטהר‪ ,‬היא רוצה לשמוע שהיא נטהרת כהלכה‪ ,‬היא רוצה להתעלות‪ .‬אנחנו‬
‫כרבנים רגילים הרבה פעמים לשמוע את השאלות ולראות כמה נשים בעלות‬
‫מסורת מבית אמא‪ ,‬שפעמים אפילו אינן שומרות שבת כהלכתה‪ ,‬רוצות לדעת‬
‫שהן שומרות טהרת המשפחה כהלכתה‪ ,‬רוצות לשמור את הקדושה‪ ,‬רוצות באמת‬
‫לדעת שלא הייתה חציצה‪ .‬כל הבעיה מתחילה ממבט מאוד ירוד של חוסר הבנה‬
‫מה הן הצניעות והטהרה בישראל‪ .‬זה נובע גם מבלבול של אנשים שלמדו וקראו‬
‫ושנו ושימשו תלמידי חכמים‪ ,‬והם מסתכלים על הצד המעשי והטבעי‪ ,‬איך אנשים‬
‫ימשכו לשמור תורה בדור הזה מהצד הנימוסי והיגייני‪ ,‬ולכן הם מסבירים להם את‬
‫ָ‬
‫הצד הזה‪ .‬אך כאמור‪ ,‬תפקידם של הרבנים הוא להסביר את הצד האצילי‪ ,‬הצד‬
‫העליון‪ ,‬לחשוף באמת את הצניעות‪ .‬זה נקרא “לכסות טפח ולגלות טפחיים”‪.‬‬
‫לכסות טפח בצד הטבעי‪ ,‬ולגלות טפחיים‪ ,‬על כל חיי הצניעות‪ ,‬על כל חיי האישות‪.‬‬
‫לדבר בקדושה מצד מה שנאצל בקודש‪ ,‬זה משהו אחר לגמרי‪.‬‬
‫כך גם עלינו לשמור ולהבין שהערך הוא בריבוי של עם ישראל לנצח‪ ,‬וכך כותב הרב‬
‫בתחילת הפסקה שהובאה לעיל‪“ :‬ועם זה ראוי לחשוב ג”כ הדאגה להרבות בנים‪.‬‬
‫שבריבוי העובדים תתברך האנושיות בכללה‪ ,‬ועם מיוחד בפרטו”‪.‬‬
‫כנגד “וירא את עונינו – זו פרישות דרך ארץ”‪ ,‬חיי האישות בקדושתם מרבים‬
‫עם העובד את ד‘ לנצח‪ .‬שוב‪ ,‬השאלה היא כיצד להתייחס לחיי המשפחה‪ ,‬האם‬
‫להסתכל על ילד כמימוש האימהות‪ ,‬או להסתכל על ילד וילודה כריבוי של עם‬
‫ישראל לנצח?‬
‫כאשר הרבנות פסקה לבלניות לא לתת לנשים שאינן נשואות לטבול במקווה‪ ,‬היא‬
‫הגדירה מהי משפחה בישראל‪ .‬משפחה בישראל זה חיים עילאיים של זוג שהם‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫עיטורי ירושלים‬
‫יחד‪ ,‬איש ואישה נקראים אדם‪ ,‬זה פיתוח האדם‪ ,‬סגולת האדם באנושיות‪ .‬זה לא‬
‫מימוש הפרט של האם בישראל‪ .‬היום יש מצב שרוצים להכיר בזוג חד מיני כזוג‬
‫שיגדל ילדים‪ ,‬שני זכרים או שתי נקבות‪ .‬צריך לעורר על זה‪ ,‬זו קדושת המשפחה‬
‫בישראל?! הרי זה ודאי חוסר צניעות משווע‪ .‬הציבור צמא לשמוע מה זה באמת‬
‫זוג כפי מה שעשה האלוה‪ .‬איש ואישה הם באמת זוג משמים‪ ,‬וצריך להכניס את‬
‫השמים בדרך ארץ‪ .‬לא זוג שנבחר בארץ‪ .‬זו אותה שאלה‪ ,‬האם הכול הולך לפי‬
‫המהלך הארצי‪ ,‬ההסכמי‪ ,‬הטבעי‪ ,‬או שהכול הולך לפי הצד האלוקי בדרך ארץ? מה‬
‫פתאום לאפשר שבמדינת ישראל יכירו בזוגות שהם לא זוגות?! כל המושג זוגיות‬
‫הוא מושג קדוש‪ ,‬הוא מושג השייך לאדם הנעלה שנוצר כאחד אלוקי ואחר כך‬
‫התקינו ממנו בניין עדי עד‪ ,‬הצלם האלוקי מורכב מאיש ואישה כאחד‪“ ,‬ויקרא שמם‬
‫אדם”‪ .‬צריך להתעלות לחיבור הזה‪ ,‬להתחבר כאחד‪“ ,‬אשר יצר את האדם בצלמו”‪,‬‬
‫איש ואישה‪“ ,‬והתקין לו ממנו בנין עדי עד”‪.‬‬
‫האם רק נורה הלכה לדור שמדבר פרטיות ומדבר מתוך עולם פרטי בלבד? הרבה‬
‫פעמים השאלה מהמקום הפרטי של אישה כזאת‪ ,‬היא‪“ :‬תגיד לי בבקשה כבוד‬
‫הרב‪ ,‬אם אני אביא ולד לעולם בלא בעל בקדושת חיי הנישואין‪ ,‬הוא יוכל להתחתן?”‬
‫הרב צריך לעורר אותה ולהגיד לה‪“ :‬אני מאוד מבין למצבך‪ ,‬לרגשותייך‪ ,‬אך צריך‬
‫להתעלות‪ ,‬לא זו השאלה היחידה שצריכה להישאל‪ .‬האם הבן או הבת ש ִיוָלדו‬
‫בצורה הלא נכונה ולא קדושה הזאת יהיו שייכים לעולם ההלכתי של ‘שתוקי‘?‬
‫תמנעי מזה או לא‪ .‬הנימוק צריך להיות אחר‬
‫וגם אם לא‪ ,‬זה לא הנימוק שבגללו ָ‬
‫– עולם של חיי קדושת המשפחה‪ .‬לא צריך להיות בוש פנים בשביל לדבר על זה‪.‬‬
‫חייבים לעורר את זה‪ ,‬חייבים לעורר את הבית הישראלי לקדושת המשפחה שבו‪,‬‬
‫ולא לייצר חוקים שמדברים על דור פרטי מתוך עולם חומרני פרטי מפורד‪ .‬אם‬
‫ראינו שתלמיד שקרא ושנה ושימש תלמידי חכמים מתבלבל בזה‪ ,‬זה מלמד אותנו‬
‫כמה אנו צריכים ללמוד יחד את הנושאים האלה ולא להתבלבל‪ .‬צריכים לעורר את‬
‫הדברים הללו‪.‬‬
‫מדברים על כך שלפעמים המקוואות הם לא ברמה הגיינית‪ .‬יש איגרת של הרב‬
‫זצ”ל‪ ,‬שבזמנו כבר ראה שמדברים בסגנון כזה‪ ,‬ושמי שמדבר ברמה ההגיינית מדבר‬
‫משכל נימוסי פרטי ואין לו את הפתיחות לרושם הקודש שיש בטבילה במקווה‪ .‬וכך‬
‫כותב הרב ב‘אורות הטהרה‘‪:‬‬
‫“אחיי ואחיותיי‪ ,‬מתוך האהבה הגדולה שאהבתי אתכם בתוכיותה של עומק‬
‫עיטורי ירושלים‬
‫נשמתי‪ ,‬אני מוצא בנפשי עז להגיד לכם דברי במכתבי זה”‪.‬‬
‫הרב פותח בהקדמה‪ ,‬כי אולי לא נכון לדבר על זה‪ ,‬צריך עוז לדבר על הדברים הללו‪.‬‬
‫“צנועה וקדושה היא היהדות”‪.‬‬
‫מי העז לומר שלשאול שאלות הלכתיות זה חוסר צניעות?! צניעות זה ‘הצנע‬
‫לכת עם אלוקיך‘‪ .‬צניעות זה להצניע את המחשבות החיצוניות‪ ,‬את התאוות‪ ,‬את‬
‫המחשבות המגושמות ולהעמיק בעולם של פנים‪ .‬צניעות זה לכסות את החוץ‬
‫ולגלות את הפנים‪ .‬גילוי הפנים‪ ,‬הצד השמימי‪ ,‬זו היא הצניעות והקדושה ביהדות‪.‬‬
‫“היא יודעת”‪ ,‬היהדות‪“ ,‬עת לחשות”‪ ,‬יש דברים שלא מדברים עליהם‪“ ,‬ועת‬
‫לדבר”‪ ,‬היא יודעת גם את הצדדים ההיגייניים‪ ,‬ויודעת גם להתרומם לפעמים על‬
‫הצד ההסכמי שבהם‪ .‬על יסוד זה הרב מרשה לעצמו להגיד דברים אלה‪“ :‬שאינני‬
‫חושש אם יהיה לאיזה מספר של אנשים קשה לשמוע”‪ .‬זה אחד הדברים‬
‫שאומרים לנו היום‪ .‬באים אנשים למשרדי הרבנות‪ ,‬כלות‪ ,‬חתנים‪ ,‬וקשה להם‬
‫לשמוע דברים מסוימים‪ .‬הרב מגדיר בכוונה את המושג‪ ,‬למי קשה לשמוע? למישהו‬
‫כמותי‪ ,‬אבל בתוכן הפנימי של הכלל “והיה מספר בני ישראל אשר לא יספר”‪,‬‬
‫ישראל הם מעל המניין‪ ,‬אל תהפוך אותם למספר‪ ,‬אל תראה לפניך אדם שאפשר‬
‫למנות אותו‪ ,‬תן לו את האמון שערך הכלל גלום בתוכו‪ ,‬תעורר אותו אליו‪“ .‬בטוח‬
‫אני שהנשמה הישראלית”‪ ,‬הרב מדבר על הנשמה‪ ,‬לא על הצד האנושי‪“ ,‬תרגיש‬
‫בתמימות ליבה את היופי ואת הנשגב הספון בהתעניינות בדבר הקדוש הזה‪,‬‬
‫שאני מרהיב עוז לדבר אותו לפניכם‪ ,‬ברגע שהכבוד היותר עמוק הקבוע בלבבי‬
‫אל מעלת כבודכם‪ .‬ועתה הנני מלא חופש”‪ .‬זאת הפתיחות האמתית‪ ,‬החירות של‬
‫בן חורין של תורה‪ ,‬שהוא לא כבול במה שהצד האנושי חושב שזה חוסר צניעות‪.‬‬
‫“לקחת את דברי אתכם על דבר טהרת החיים בחיינו פה בארץ התחיה בתקופת‬
‫הגאולה והפדות‪ ,‬ואני דורש מכם‪ ,‬אחינו ואחיותנו‪ ,‬את הטהרה המעשית בחיים‬
‫במילואם כטהרת התורה‪ ,‬קדשו את החיים בקדושת ישראל המונחלת מדורות‬
‫עולמים”‪.‬‬
‫בתחילת היותי כלי קודש בתל אביב‪ ,‬קרה לי דבר שלא האמנתי שיכול לקרות‪ .‬זה‬
‫היה בליל שבת חורף‪ ,‬מכניסים שבת מוקדם ואחר כך יש שיעור על הדף היומי‬
‫בבית הכנסת‪ .‬יצאתי מבית הכנסת כשעה וחצי לאחר כניסת השבת‪ .‬צופרת לי‬
‫אישה מהרכב‪“ :‬אתה הרב? סגרו לי את המקווה”‪ .‬לא ידעתי מה לעשות‪ .‬היא ברכב‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫עיטורי ירושלים‬
‫ואני ברגל‪ .‬אמרתי לה לבדוק עוד פעם ורצתי מהר לבלנית שתפתח לה‪ .‬לראות‬
‫מעשה שכזה זה להבין כמה יש בלבול אך עם זאת יש פנימיות של תמימות‬
‫במסורת הדורות‪ .‬הרבנים יודעים כמה נשות ישראל בעלות מסורת מבית אמא‪,‬‬
‫ואף אם בעליהן לא שומרים שבת כהלכתה ואינם כל כך שמחים‪ ,‬בלשון המעטה‪,‬‬
‫שנשותיהם שומרות טהרת המשפחה‪ ,‬הן ממשיכות במסירות נפש ובאות לשאול‬
‫את כל השאלות‪ .‬זה משום שהן מבינות מה זה הרושם של טהרת המשפחה‪ .‬כל‬
‫פעם קורה מקרה מיוחד שאישה באה לשאול שאלות‪ ,‬היא מבקשת “אם הרב יכול‬
‫לרדת למטה כי הילדים באוטו רדומים”‪ ,‬כי בעלה לא מוכן לשמור על הילדים אם‬
‫היא הולכת לשאול‪ .‬צריך להבין מה זה טהרת המשפחה בישראל‪ ,‬איך אותן נשים‬
‫מרגישות את רגש הקדושה כשהן באות לשאול את השאלות הכי אינטימיות שלהן‪.‬‬
‫הכול בא מבפנים‪ ,‬הן בכלל לא מרגישות שזה בעיה של צניעות‪ ,‬בדיוק להפך‪,‬‬
‫כשעוסקים בקדושה כל המושגים מתעלים‪ ,‬המושגים הם לא פרטיים‪ ,‬הם לא‬
‫חוסר צניעות‪ ,‬אלא הם מושגים בגילוי הפנימיות והטהרה בישראל‪.‬‬
‫לכן אומר הרב‪“ :‬הטבילה הכשרה בטהרת הבית‪ ,‬טהרת בנות ישראל במקוה‬
‫כשרה‪ ,‬בשמירת הטוהר‪ ,‬סוד הקיום והפאר של נשמות דורות‪ ,‬שמרו נא אחי‬
‫ואחיותיי‪ ,‬את הוד נשמתכם‪ ,‬קדושת החיים וקדושת הדורות‪ ,‬אל תהי קלה‬
‫מצוה זו בעינכם אחים חביבים ואחיות חביבות”‪.‬‬
‫הרב התנסח פה בלשון ‘אחיי ואחיותיי‘‪ ,‬אבל מה הרב אמר להם? על מה הוא‬
‫דיבר? פתיח כזה אומר את הכול‪ ,‬הוא פונה אל האחים והאחיות ומרומם אותם‬
‫אל מסורת הדורות‪.‬‬
‫“אל תשלו את נפשותיכם בשום שקר מוסכם מיחידים ומרבים”‪ ,‬שזה הכול עניין‬
‫היגייני‪ ,‬נימוסי‪“ ,‬כי אם להתעלות לצד האלוקי השמימי”‪ ,‬יש הסכמה אנושית‬
‫של רבים‪“ ,‬אל תחשבו למצוא תמורת הטהרה התורית שבמקווה כשרה דוגמת‬
‫תורתנו הקדושה בשום טהרה של חול‪ ,‬בשום רחצה טבעית‪ ,‬כל האמבטאות‬
‫היותר מגוהצות‪ ,‬פסולות הנה ולא יטהרו את הטהרה שקדושת ישראל דורשת‪,‬‬
‫הטהרה שעמדה ושתעמוד לישראל דורות עולמים היא רק הטהרה כדבר‬
‫ד‘”‪ .‬כשהולכים למקווה כדין תורה‪ ,‬דין התורה פועל במקווה‪ ,‬לא מי המקווה‪ .‬אם‬
‫המקווה הוא על פי תורה‪ ,‬התורה פועלת עליך מהמים של המקווה!‬
‫“נוראה ואיומה היא שגיאה זו‪ ,‬נורא ואיום הוא העוון הנחתם הזה‪ ,‬דורות הוא‬
‫מזהם”‪ ,‬התפיסה הזו שהכול אנושי‪ ,‬נימוסי‪ ,‬מוסכם‪ ,‬היגייני ואסטטי ושלדבר‬
‫עיטורי ירושלים‬
‫מחוץ לזה זה חוסר צניעות‪ .‬כשיש הסכמה על הדברים הללו‪“ ,‬יפעת החיים הוא‬
‫מחשיך‪ ,‬שמרו את הטהרה והטבילה הכשרה ואור שמחה יופיע על כל מצעדי‬
‫תחיתנו והיו לברכה בארץ חמדה ולמשוש דור דורים בבניין עמנו על אדמת‬
‫קדשו‪ .‬שמעו לדברי אוהבם הנאמן הנושא לכם בבניין מכון בית חיינו מהר‬
‫הקודש בישראל‪ ,‬עבדכם המסור לכם בכל לב”‪.‬‬
‫פתחנו בעניין של ליל הסדר וגם נסיים בו‪ .‬צריך לעשות את הסדר של כלל הדורות‪,‬‬
‫של הצד השמימי‪ ,‬של הנשמה‪ ,‬דרך הארציות‪ .‬בסיומו של הסדר אנו אומרים‬
‫“אחד מי יודע? אחד אלוקינו שבשמים ובארץ”‪ .‬לא אחד אלוקינו שבשמים‪,‬‬
‫אלא אחד אלוקינו שבשמים ובארץ‪ .‬אחדות שמים וארץ‪ ,‬הצד השמימי העובר‬
‫דרך הארציות‪ ,‬ובמה זה מתגלה? או דרך שני לוחות הברית‪ ,‬או לפי נוסח אחר‬
‫דרך משה ואהרון‪ ,‬ואחר כך דרך שלושה אבות‪ ,‬ארבע אימהות‪ ,‬חמישה חומשי‬
‫תורה‪ ,‬שישה סדרי משנה‪ ,‬דרך שבת‪ ,‬דרך מילה בבשר החי‪ ,‬דרך תשעה ירחי‬
‫לידה‪ ,‬שהם בהריון שבא מהקדושה הזאת‪ .‬דרך עשרת הדברות‪ ,‬דרך אחד עשר‬
‫הכוכבים‪ ,‬האחים של יוסף שמשתחווים בחלום ואביו שמר את הדבר‪ ,‬דרך שנים‬
‫עשר שבטי ישראל‪ ,‬ובשיא מגיעים לדרך שלוש עשרה מידות‪ ,‬להיות מתעלים‬
‫למידות האלוקיות‪ ,‬ל‘אל רחום וחנון‘‪.‬‬
‫המושג דרך ארץ זה לא הצד האנושי‪ ,‬זה הצד השמימי העובר דרך ארץ‪ ,‬זה שלוש‬
‫עשרה מידות‪‘ ,‬מה הוא רחום אף אתה רחום‪ ,‬מה הוא חנון אף אתה חנון‘‪ .‬להתעלות‬
‫אל קדושת המשפחתיות בישראל‪ ,‬משפחה זה דרך ארץ של ‘אחד אלוקינו בשמים‬
‫ובארץ‘; זה דרך הסדר המשפחתי של ‘והגדת לבנך‘‪ ,‬זהו עניין הסדר‪ ,‬זו קדושת‬
‫המשפחה‪ .‬הבלנית היא השליחה של הרבנות לעורר את הכול‪ .‬הרבנים הם שליחים‬
‫לתקן את הדבר הזה‪ .‬הדברים הללו‪ ,‬אל להם להיכנס לחוק של טעם אנושי‪ ,‬זה‬
‫מחשיך את הדורות‪ .‬זה גורם את ההפך‪ ,‬שכל המושגים האנושיים‪ ,‬הפרוצים‪,‬‬
‫הפתוחים‪ ,‬נקבעים עכשיו בעולם של התורה‪ .‬את מושגי החול מכניסים למושגי‬
‫הקודש‪ ,‬במקום שהחול יתעלה אל הקודש‪.‬‬
‫כולנו תפילה שלאחר שהתרוממנו יחד בליל הסדר‪ ,‬נהיה אחד לספירת העומר‪ ,‬לא‬
‫יום ראשון אלא יום אחד; מהראשית הזאת של ראשית העומר‪ ,‬הדומה לראשית‬
‫הופעתו של עם ישראל הנראה כעם בעל גוף ללא נשמה‪ ,‬אך באמת מיד עם יציאתו‬
‫ממצרים הוא מתעלה להיות עם שנושא בקרבו את הרוח של מתן תורה‪ .‬שתי הלחם‬
‫ביום הביכורים‪ ,‬בחג השבועות‪ ,‬זה כבר לא רק להביא את העומר המתיר את החדש‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫עיטורי ירושלים‬
‫במדינה‪ ,‬אלא הכול נובע מהמגמה להתיר את העולם החומרי החדש במקדש‪ .‬זה‬
‫כבר להביא פרי‪ ,‬שתי הלחם‪ ,‬לא רק שעורים‪ .‬לכן קראנו בחול המועד ביום הראשון‬
‫את כל פרשת המועדות‪ .‬זה מתחיל בפסח‪ ,‬עובר בשבועות ונגמר בסוכות‪ ,‬ושם כל‬
‫עולם הצומח‪ ,‬כל העולם הארצי‪ ,‬מתעלה לצל האמונה‪ ,‬לכן זה ה”ושמחת בחגך”‬
‫הגדול‪ ,‬זה מתחיל מעצם היכולת שלנו להתעלות לזה‪.‬‬
‫שנתעלה בע”ה אל הקודש‪ ,‬אל הגאולה השלמה‪ ,‬במהרה בימינו אמן‪.‬‬
‫עיטורי ירושלים‬
‫הרבנות הראשית ובתי הדין‬
‫משפטי התורה ופסיקת ההלכה‬
‫הרב אריאל אדרי‬
‫בתקופה האחרונה נקלענו לסערות רבות בכל הקשור לבתי הדין ומשפט התורה‪,‬‬
‫וסערות אלו מאפשרות לברר בירורים חיוביים‪ ,‬בציפייה שמתוך הסערות גם תבוא‬
‫עצמאות של התורה‪ ,‬של בתי הדין‪ ,‬של הרבנות הראשית‪.‬‬
‫אם שואלים יהודי פשוט לשם מה חשוב שיהיו בתי דין במדינת ישראל‪ ,‬הוא יענה‬
‫שאם לא יהיו בתי דין נהיה לשני עמים‪ ,‬יהיו כאלה שיהיו פסולי חיתון מכל מיני‬
‫סיבות‪ ,‬היוחסין יסתבכו‪ .‬אמנם יש בזה אמת‪ ,‬אך זו אמת שלילית של ‘סור מרע‘‪.‬‬
‫יש גם צד חיובי‪ ,‬שהוא העיקרי ולצערנו לא מדברים עליו‪ ,‬ועצם זה שלא מדברים‬
‫עליו זה לא טוב‪ ,‬כיוון שזה אומר שאנחנו עדיין צריכים לשכנע או לאיים שאם יפגעו‬
‫בבתי הדין נהיה לשני עמים‪ .‬חשוב גם לדבר בשפה חיובית‪.‬‬
‫הרב זצ”ל‪ ,‬בהקמת הרבנות הראשית בשנת תרפ”א‪ ,‬נאם בפני הנציב הבריטי‬
‫והסגל שלו‪ ,‬בפני רבני ודייני ארץ ישראל דאז ובפני הוועד הלאומי‪ ,‬שממש לא היה‬
‫מעוניין בשלטון של הרבנים‪ .‬לשאת נאום בפני שלושת סוגי האנשים הללו זה לא‬
‫פשוט‪ .‬גם הרברט סמואל היה שם‪ ,‬שאמנם הוא יהודי‪ ,‬אבל היה עם כל המשפטנים‬
‫הבריטים שמכירים שיטת משפט מסוימת‪ .‬הרב נאם בפני הפורום המורכב הזה‪,‬‬
‫והיום יש לנו את הדברים כי הם נדפסו בפנקסי הראיה חלק ב‪ .‬מה היינו מצפים‬
‫שהרב יגיד? ‘רחמנות‪ ,‬אין לנו שיור אלא התורה הזאת‘‪‘ ,‬אולי נהיה לשני עמים‘‪,‬‬
‫ואולי משהו קצת יותר חיובי‪ ,‬שנגביר את הכשרות ואת השבת‪ .‬אך הרב מקדיש‬
‫את כל הנאום שלו אך ורק לנושא המשפט‪ .‬אינני רוצה להיות אקטואלי‪ ,‬אבל אם‬
‫הרב מקדיש את כל הנאום שלו בפתיחת הרבנות הראשית למשפט‪ ,‬איך אפשר‬
‫להפריד בין הרבנות הראשית למשפט‪ ,‬מה יישאר? הרב יכול היה לדבר על קירוב‬
‫לבבות‪ ,‬על שמירת השבת‪ ,‬על הכשרות‪ ,‬או על גדולתם של הרבנים והנגשתם‬
‫את דברי הדת להמון‪ .‬עצם הדבר הזה אומר דרשני‪ ,‬למה הרב דיבר רק על השבת‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫עיטורי ירושלים‬
‫המשפט‪ .‬חייבים להוסיף שכאשר הרב דיבר על המשפט‪ ,‬הוא ידע שזה לא כולל‬
‫את הכול‪ .‬הרי לפני שקמה המדינה החוקים היו חוקים מנדטוריים‪ ,‬ויש לנו את דבר‬
‫המלך במועצתו‪ ,‬והוא עדיין חלק מהחוקים במדינת ישראל ומגדיר מהן הסמכויות‬
‫של בתי הדין ושל הרבנות הראשית; והסמכויות מצומצמות מאוד‪ :‬לדון בגירושין‬
‫בין איש לאשתו‪ ,‬במזונות האישה ובמזונות הילדים‪ ,‬בחלוקת הרכוש‪ ,‬במשמורת‬
‫הילדים‪ ,‬בענייני ירושות וצוואות‪ .‬אלו בעצם הנושאים שנתנו לרבנות הראשית‪ .‬אין‬
‫כאן משפט פלילי וגם אין את כל המשפט האזרחי‪ ,‬אלא משפט בנושאים שבין איש‬
‫לאשתו ובתוך המשפחה‪ .‬הרב ניגש לפתוח את הרבנות הראשית ובדבריו מדבר‬
‫על המשפט‪ ,‬כשהוא יודע שלא יוכל לטפל בדיני נזיקין ולא בדיני רוצח וודאי לא‬
‫בדיני מחלל שבת‪ .‬וכך הוא אמר (על פי פנקסי הראיה ב פנקס מא)‪ :‬הגאולה הולכת‬
‫ומתרקמת לעינינו‪ ,‬ארץ ישראל פורחת‪ ,‬המדינה בדרך‪ ,‬הנה אנו זוכים להקים את‬
‫משפט התורה במדינה‪ ,‬הרבה דברים יש לעשות‪ ,‬אבל כאן יש משהו חברתי‪ ,‬משפט‬
‫התורה חוזר לעם ישראל‪.‬‬
‫ישנם שלושה רבדים במשפט‪:‬‬
‫א‪ .‬אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו (ע”פ אבות ג ב)‪ .‬צריך שיהיה‬
‫סדר בעולם‪.‬‬
‫ב‪ .‬אצלנו הדיינים נקראים ‘אלוקים‘‪“ ,‬אלוקים נצב בעדת אל” (תהילים פב א)‪“ ,‬עד‬
‫האלוקים יבוא דבר שניהם” (שמות כב ח)‪ ,‬הדיינים הם אלוקים‪ ,‬השכינה שורה‬
‫בישראל‪ .‬לא רק אמת יחסית שבאה לפתור סכסוכים‪ ,‬אלא אמת אלוקית‪ .‬אמנם‬
‫אנחנו לא דיינים ורק על סמוכים נאמר שהם אלוקים‪ ,‬אבל את שליחותם אנו‬
‫עושים (בבא קמא פד ב)‪.‬‬
‫ הרב עומד באדר תרפ”א ומחדש את הרבנות הראשית‪ .‬הוא רואה את העבר של‬
‫דיינים סמוכים ואת העתיד של דיינים סמוכים‪ ,‬ובאמצע את כל חכמי ישראל‬
‫לאורך הדורות‪ ,‬שהם שלוחים של הסמוכים‪ .‬הנה השליחות מקבלת פנים‬
‫חדשות‪ ,‬ציבוריות‪ ,‬ממלכתיות‪“ .‬האלוקי חוזר לשרות בישראל”‪ ,‬אמנם עדיין לא‬
‫בצורה מלאה או מושלמת‪.‬‬
‫ג‪ .‬רש”י בתחילת פרשת משפטים אומר כך (שמות כא א)‪“ :‬ולמה נסמכה פרשת דיינין‬
‫לפרשת מזבח‪ ,‬לומר לך שתשים סנהדרין אצל המזבח”‪ .‬הרב מביא את דברי‬
‫המכילתא ומפרש אותם‪ ,‬שאף שבית המקדש הוא מרכז חיינו הלאומיים‪ ,‬גם‬
‫עיטורי ירושלים‬
‫האנושות כולה מוצאת בו את מקומה‪“ :‬ותמלוך אתה הוא ד‘ אלוהינו מהרה על‬
‫כל מעשיך בהר ציון משכן כבודך‪ ...‬ויאמר כל אשר נשמה באפו ה‘ אלקי ישראל‬
‫מלך ומלכותו בכל משלה”‪ ,‬וכשם שבבית המקדש יש ערך לכל באי עולם וכל אדם‬
‫בעולם מתקשר אל הקודש דרך בית המקדש‪ ,‬כך זה גם לגבי המשפט‪ .‬השבת‬
‫המשפט לירושלים‪ ,‬ליד בית המקדש‪ ,‬נותנת תקוה למשפט האנושות כולה‪.‬‬
‫בדרך כלל האנושות מכירה את המשפט בתור דבר שבא לסדר את העולם ולמנוע‬
‫מחלוקות‪ ,‬אך אצלנו הסנהדרין הם שלוחי דרחמנא‪ ,‬הם נקראים אלקים‪ .‬והשליחות‬
‫הזו אינה רק שלנו‪ ,‬היא של כל העולם‪ .‬כל העולם ישתלם‪ ,‬כל העולם יהיה אחר‪,‬‬
‫כולם יבואו לבקש את ה‘‪.‬‬
‫הרב אומר לבריטים שעם ישראל חוזר‪ ,‬המשפט חוזר‪ ,‬אנחנו מקימים את הרבנות‬
‫הראשית בירושלים‪ .‬אמנם בנגלה זה חידוש של ישראל‪ ,‬אנחנו חוזרים לארץ ישראל‬
‫וגם המשפט חוזר‪ .‬אך באמת כל המשפט האנושי יקבל פנים חדשות כשהרבנות‬
‫הראשית תהיה במלוא כוחה ותשפוט את העם משפט צדק‪ .‬המשפט הוא לא רק‬
‫משפט יחסי שבא לסדר מחלוקות בין בני אדם‪ ,‬אלא משפט אלוהי‪.‬‬
‫הרב עומד בפני מגוון של אנשים ומדבר אל כולם‪ ,‬וכולם צריכים את זה‪ .‬משפט‬
‫זה לא רק סידור של סכסוכים‪ ,‬זה לא ניהול סכסוכים‪ ,‬אלא הוא חלק מהתורה‪ ,‬זה‬
‫ׂם לוֹ חֹק ו ִּמ ְׁש ָּפט”‪,‬‬
‫“שם ָש‬
‫ׁ‬
‫השראת שכינה‪ .‬לפני מתן תורה יש לנו משפטים במרה‪ָ ,‬‬
‫וגם ביתרו יש שרי עשרות וכו‘‪ .‬אבל מיד לאחר מתן תורה כתוב (שמות כא א)‪“ :‬ואלה‬
‫המשפטים אשר תשים לפניהם”‪.‬‬
‫כמובן‪ ,‬אין לזלזל בזה שיש סדר‪ ,‬זה חשוב‪ ,‬אך לא זו הסוגיה המשפטית‪ .‬הסוגיה‬
‫המשפטית היא אמת אלוקית‪ .‬ממש כמו בהלכות שבת‪ ,‬כך בכל הנהגת המשפט‬
‫של עדות ודיינים‪ ,‬בין איש לאשתו‪ ,‬בין אדם לשכנו‪ .‬זה החידוש שלנו‪ ,‬ומעבר לזה יש‬
‫כאן בשורה לכל האנושות כולה‪ ,‬יש קשר בין בית המקדש לבית המשפט‪ ,‬שניהם‬
‫אוניברסליים‪.‬‬
‫הרב לא מבקש רחמנות‪‘ ,‬תנו לנו משהו‪ ,‬לקחתם כמעט הכול‘‪ .‬אין פה שום‬
‫התבטלות‪ ,‬אלא “חזר המשפט האלוהי לישראל”‪ .‬המשפט תמיד היה בצורה‬
‫של אנשים יחידים‪ ,‬אבל עכשיו הוא חוזר לראשית צמיחת גאולתנו שהולכת‬
‫ומתרקמת‪ .‬המשפט הזה ישנה את העולם‪ .‬זאת הרבנות הראשית‪ .‬כמובן‪ ,‬יש לה‬
‫עוד תפקידים‪ ,‬הם חשובים ואין לזלזל בהם‪ ,‬אבל בתפקידים האלה כנראה לא נעוץ‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫עיטורי ירושלים‬
‫החידוש‪ .‬החידוש בהקמת הרבנות הראשית הוא ב”השיבה שופטיך כבראשונה”‪ .‬מי‬
‫שחושב שאפשר להפריד את הרבנות ממערכת המשפט הוא נלעג‪ ,‬הוא לא מבין‬
‫במהותה של הרבנות הראשית‪ .‬וכי הרבנות הראשית עסוקה באורח חיים ויורה דעה‬
‫וגוף אחר עסוק בחושן משפט?! עיקר חידוש הרבנות הראשית הוא שרבני ישראל‬
‫עוסקים במשפט‪.‬‬
‫כדאי מאוד לקרוא את חזונו של הרב זצ”ל (פנקסי הראיה ב מעמ‘ רכט והלאה)‪ .‬אין‬
‫שם הנגשה של ערכי הדת‪ ,‬אין שם סבר פנים יפות‪ ,‬אין שם קירוב רחוקים‪ ,‬אין שם‬
‫שמירת שבת‪ ,‬אין שם שמירת כשרות‪ ,‬אין שם נוכחות של הרב בקהילה‪ .‬יש שם את‬
‫השבת המשפט לעם ישראל‪ ,‬זו תקוות האומה ותקוות האנושות‪ .‬כולו חיובי‪ ,‬כולו‬
‫קודש‪ ,‬כולו מרומם‪ .‬זה הערך העיקרי שבהקמתה של הרבנות הראשית‪.‬‬
‫מאז עברו שנים רבות והוקמה המדינה‪ .‬עם הקמת המדינה אישרה כנסת ישראל‬
‫את דבר המלך במועצתו‪ ,‬של המנדט הבריטי‪ ,‬והפכה את בתי הדין לחלק ממערכת‬
‫המשפט‪ .‬זה לא היה קל‪ ,‬נגסו מפה וחתכו משם‪ ,‬אבל בסופו של דבר נשאר דבר‬
‫איכותי חשוב‪ ,‬שהפך להיות כמותי וגדול‪ ,‬כי הרבה יותר אנשים מתגרשים‪ ,‬אבל הוא‬
‫עדיין נשאר באיכותו המרובה‪ .‬זו זכות נפלאה למדינת ישראל שזכתה לתת בתוכה‬
‫מקום למשפט התורה‪.‬‬
‫ידועים דברי הרב צבי יהודה שבמדינת ישראל יש חילול ד‘ וקידוש ד‘‪ ,‬חילול ד‘ הוא‬
‫מערכת המשפט הגויית השואבת ממשפט העמים‪ ,‬וקידוש ד‘ אלו הצבא והריבונות‪.‬‬
‫וגדול קידוש ד‘ מחילול ד‘‪ .‬אני חושב שגם בתוך חילול ד‘ של חוסר יכולת שלנו‬
‫להכיל את משפט התורה יש נקודה של קידוש ד‘‪ ,‬יש מקום שבו משפט התורה‬
‫קיים ‪ -‬האפשרות לפנות לבית הדין הרבני בעניינים שבין איש לאשתו‪ .‬שם נתונה‬
‫הסמכות המשפטית ומדינת ישראל קיבלה על עצמה עול תורה במובן מסוים‪.‬‬
‫אשרי המדינה‪ ,‬זכות נפלאה למדינה שמכילה בתוכה את משפט התורה‪.‬‬
‫כדאי שמערכת המשפט האזרחית תסכים שיהיה לה מתחרה‪ ,‬זה מומלץ‪ ,‬לא טוב‬
‫שיהיו מונופולים‪ .‬כך מחנכים אותנו בכל תחום היום‪ .‬יש לנו משפט עתיק מהתקופה‬
‫המנדטורית‪ ,‬ויהיה לנו משהו רענן של ראשית צמיחת גאולתנו‪‘ .‬חדשים גם ישנים‘‪,‬‬
‫הוא גם ישן וגם חדש‪ ,‬נראה מי יותר טוב‪.‬‬
‫אדגים את ההבחנה בין משפט התורה למשפט אומות העולם בשתי הדגמות‪,‬‬
‫שאמנם הן קיצוניות מאוד‪ ,‬אך אני מקווה שנבין את הכיוון של הדברים‪:‬‬
‫עיטורי ירושלים‬
‫הסוגיה הראשונה היא מה הוא מקור הסמכות‪ .‬מקור הסמכות של המשפט‬
‫האזרחי הוא כמובן החוק‪ ,‬וגם מחוקק כפוף לחוק‪ .‬החוק הוא הסמכות‪ .‬זה לקוח‬
‫מרומא העתיקה‪ ,‬החוק הוא קיים ואתה נדרש להצהיר על נאמנותך לחוק‪ .‬לכן חוק‬
‫השופטים אומר שכאשר שופט נכנס לתפקידו הוא מצהיר “הנני מצהיר אמונים‬
‫למדינת ישראל ולחוקיה ומתחייב לשפוט את העם בצדק ולא להטות משפט”‪.‬‬
‫הצהרת הנאמנות של השופט כוללת את הצהרת הנאמנות לחוק‪ .‬זה נחמד מאוד‬
‫להיות משועבד לחוק‪ ,‬החוק לא גוזר עליך לא גן עדן ולא גיהינום‪ .‬לכן‪ ,‬שלא במקרה‪,‬‬
‫שופט שטעה בדינו הוא פטור‪ ,‬אתה יכול לתבוע את המדינה‪ .‬השופט עשה את‬
‫מה שביכולתו‪ ,‬אי אפשר לדרוש ממנו יותר מזה‪ .‬ואם הכניסו אדם למאסר עולם‬
‫בטעות‪ ,‬אין אחריות אישית של השופט‪ ,‬הוא נאמן לחוק ועשה את מה שביכולתו‬
‫כדי לשרת את החוק‪.‬‬
‫אצלנו כתוב (חושן משפט ס‘ ח‪ ,‬ע”פ סנהדרין ז א)‪“ :‬לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב‬
‫מונחת לו בין ירכותיו וגיהנם פתוחה לו מתחתיו”‪ .‬מה מקור הסמכות? ריבונו של‬
‫עולם הוא מקור הסמכות‪ ,‬לא החוק‪ .‬יש לזה השלכה גדולה מאוד‪ ,‬כי אין ‘בערך‘‬
‫כשהולכים לפי משפט אלוקי‪ .‬אתה לא יכול להגיד “עשיתי את כל המאמצים”‪.‬‬
‫צריך לדקדק‪ ,‬ודין פרוטה כדין מאה‪ .‬אמנם זה נחמד להגיד מתוך כתלי בית המדרש‬
‫“דין פרוטה כדין מאה”‪ ,‬זה נשמע נהדר‪ ,‬אבל כשרבים על פרוטה‪ ,‬יש הרבה דברים‬
‫לעשות חוץ מלשמוע את דברי ההבל של התובעים על הפרוטה‪ .‬אם אתה בא מכוח‬
‫החוק‪ ,‬אתה אומר שאם לא יפסיקו להפריע תחייב אותם בהוצאות משפט‪ ,‬חבל על‬
‫זמנו היקר של בית המשפט‪.‬‬
‫זה לא יאומן שיש הסתכלות שאומרת – “למה ללכת לתבוע בבית הדין‪ ,‬תלך לבית‬
‫המשפט ‪ -‬שם תקבל יותר”‪ .‬ההבחנה נעוצה בדיני הראיות‪ :‬אם אנו דנים לפי ראיות‬
‫של תורה‪ ,‬אין דבר כזה לקבל יותר אלא לגנוב‪ .‬אי אפשר להאמין שאדם ירא שמים‬
‫יכול לומר דבר כזה‪ ,‬זו תפיסת עולם שונה‪ .‬השופט שדן משועבד לחוק‪ ,‬אבל הדיין‬
‫לא ישן בלילה‪ .‬אני חושב שלשופטים יש שינה מאוד רגועה‪ ,‬למעט אם הם עוסקים‬
‫בשאלה של הקידום‪ ,‬אך הדיין לא ישן בלילה‪ ,‬הוא הולך הביתה עם הגיהינום הפעור‬
‫מתחתיו‪ .‬כתוב בשו”ע שמא האדם יאמר “מה לי ולצער הזה”‪ ,‬ולכן “אין לו לדיין‬
‫אלא מה שעיניו רואות”‪ .‬אך אנחנו בדור של חרדות‪ ,‬הדיין שואל את עצמו ‪ -‬האם‬
‫באמת עיניו ראו? האם הן ראו את כל מה שצריך לראות?‬
‫יש נפקא מינא גדולה בין שתי המערכות‪ ,‬כי אם אני נאמן לחוק‪ ,‬אני מייצג את החוק‪.‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫עיטורי ירושלים‬
‫שני הצדדים הם בעלי אינטרסים ואני החוק‪ .‬אך אם אני נאמן למשפט התורה‪,‬‬
‫אני מייצג את השכינה‪ ,‬את התורה‪ ,‬וגם את שני הצדדים‪ ,‬כי גם הם באים לדרוש‬
‫אלוקים‪ .‬הכול נובע מתוך אותו יסוד של ההבדל שבין דין תורה למשפט העמים‪.‬‬
‫הסוגיה השנייה היא שאם אנו באים לשמוע דבר ד‘‪ ,‬אנחנו עורכי הדין של הצדדים‪,‬‬
‫אנו רוצים לדעת את האמת האלוקית‪ .‬בבית משפט אדם צריך לבקש רשות כדי‬
‫לדבר‪ ,‬הוא מיוצג על ידי עורך דין שמדבר‪ ,‬והשופט אובייקטיבי‪ .‬זו נקראת שיטת‬
‫המשפט האדוורסרית‪ ,‬שהשופט חמור סבר‪ ,‬נוקשה‪ ,‬לא מדבר‪ ,‬וכל המשפט האדם‬
‫שואל את עצמו אם הוא בעדו או נגדו‪ .‬הוא גם לא חוקר את העדים‪ ,‬זה התפקיד של‬
‫עורכי הדין‪ ,‬הוא שותק ומקשיב‪.‬‬
‫אצלנו זה לא כך‪ .‬בבית הדין מי שמדבר הם בעלי הדין‪ .‬ראשון מדבר התובע‪ ,‬שני‬
‫מדבר הנתבע‪ ,‬ועורך הדין לא יוכל לטעון טענות חדשות‪ ,‬אין אפשרות‪ .‬אנחנו רוצים‬
‫לדעת את האמת‪ .‬האמת יכולה להיאמר רק מפיו‪“ .‬אבל הוא לא משפטן?!” מצוין‪,‬‬
‫אם הוא היה משפטן היה גרוע מאוד‪ .‬עורך הדין נמצא רק כי אולי הדיינים לא הבינו‬
‫מספיק טוב והוא יכול להסביר ולהדגיש כמה דגשים‪ .‬כמו כן‪ ,‬הדיינים הם אלו‬
‫שמבררים את האמת באופן אקטיבי‪ ,‬הם אלו שחוקרים את העדים‪ ,‬הם עושים את‬
‫המלאכה‪ .‬משפט התורה יש בו לכאורה דבר והיפוכו‪ .‬הוא עוסק בנאמנות מוחלטת‬
‫לדבר ד‘‪ ,‬זה מטיל אימה‪ ,‬אבל דווקא מתוך כך הוא מאוד לא פורמלי‪ .‬אם אדם רוצה‬
‫ללכת לבית המשפט‪ ,‬הוא צריך לשכור עו”ד‪ ,‬לשלם על תצהיר‪ ,‬להצהיר בפני עו”ד‪.‬‬
‫אך אם אדם רוצה לפנות לבית דין הוא לא עושה הרבה ‪ -‬בא לפקיד בית הדין‪ ,‬טוען‬
‫את טענותיו ובתוך שבועיים יש דיון עם תשובות מהירות‪ .‬אנחנו לא פורמליים‪ ,‬אין‬
‫תצהירים‪ ,‬אין סיפורים‪ .‬בית הדין עוסק באמת‪.‬‬
‫מי שנוגע בבתי הדין‪ ,‬נוגע בבבת עינה של מדינת ישראל‪ .‬הנשמה של המדינה‬
‫הזאת‪ ,‬הדבר המקורי שיש במדינה הזאת‪ ,‬הוא משפט התורה שחזר‪ .‬אמנם הסוכה‬
‫היא דלה ומסכנה‪ ,‬אבל היא עצמאית‪ .‬אסור לגעת בזה‪ .‬אף פוליטיקאי לא מבין מה‬
‫זה‪ ,‬ואפילו אם עבד הרבה שנים במערכת הוא לא באמת מבין מה המשמעויות של‬
‫בית הדין‪ .‬המדינה הזאת היא קודש‪ ,‬אף אחד לא יודע איך המדינה תראה בעוד עשר‬
‫ועשרים שנה‪ ,‬מדינת ישראל היא יצירה אלוקית מופלאה‪ .‬כל יסוד של תורה שמצוי‬
‫בה ומלווה אותה והוא חלק ממנה‪ ,‬הוא ברכה גדולה למדינה‪ .‬אדם לא יכול לעסוק‬
‫בסוגיה של מדינת ישראל מתוך מבט של כאן ועכשיו‪ ,‬מה קורה בקונסטלציה‬
‫הפוליטית הזאת ומה נרוויח עכשיו‪ ,‬זה לא המבט‪‘ .‬אל תגעו במשיחי‘‪ ,‬אל תגעו‬
‫עיטורי ירושלים‬
‫במשיחיות של המדינה‪ .‬לא לנגוע‪ ,‬ומי שנוגע הוא אדם קצר ראות שמסתכל על‬
‫הדברים כאן ועכשיו‪ .‬מדינת ישראל היא תופעה היסטורית אדירה שלא נגזרת‬
‫מקונסטלציה פוליטית מסוימת ולא מהרצון של הציבור הדתי לאומי להשפיע‬
‫במדינה היום או מחר‪ .‬מדינת ישראל נגזרת מדבר ד‘ שאמר לישראל שובו לציון‪,‬‬
‫וכחלק מזה חזר משפט התורה‪ .‬זהו היסוד העיקרי‪ .‬כמובן שמשפט התורה גם‬
‫מציל אותנו מחלוקה לשני עמים‪ ,‬ומבעיות בענייני יוחסין‪ ,‬אבל זאת לא הסוגיה‬
‫העיקרית‪ .‬אינני יודע כמה מבינים את זה‪ ,‬אבל אלו היו המחשבות של הרב זצ”ל‬
‫בזמן הקמת הרבנות הראשית לישראל‪.‬‬
‫אנחנו מצפים שאורה של תורה יופיע במדינתנו‪ .‬הוא קיים במדינה ומשולב בחיי‬
‫המדינה‪ ,‬ואנו מקווים שיופיע יותר ויותר‪ ,‬ושלא תהיה שום פגיעה‪ ,‬אלא אדרבא‪,‬‬
‫הרחבה‪.‬‬
‫‪35‬‬
‫‪36‬‬
‫עיטורי ירושלים‬
‫עיטורי ירושלים‬
‫ממשלה לא לעניין‬
‫הרב שלמה אבינר‬
‫להודות לד‘ – כל יום‪ ,‬ולא רק ביום העצמאות‪ .‬כמובן‪ ,‬אין זה מונע ביקורת‪ .‬אדרבה‪,‬‬
‫את אשר יאהב יוכיח‪ .‬אך גם כאשר לממשלה יש חסרונות‪ ,‬אשרינו‪ .‬אשרינו‪.‬‬
‫ממשלה ממשלה ומעלותיה‪ ,‬ממשלה ממשלה וחסרונותיה‪ .‬על ממשלתנו אפשר‬
‫לומר שהיא לא לעניין‪ ,‬כי את תפקידה אינה מקדמת‪ ,‬ובמה שלא מתפקידה היא‬
‫עוסקת‪.‬‬
‫שהרי מהו תפקידה של ממשלה? מדיניות וביטחון‪ ,‬חברה וכלכלה‪ .‬ובזה היא‬
‫צולעת‪ :‬מנהלת משא ומתן עם רוצחים למסור להם חלקי ארצנו ומשחררת‬
‫רוצחים‪ .‬וכן בעניין כלכלה וחברה‪ ,‬יש בארצנו מאות אלפי עניים ורעבים‪ ,‬וזה מצב‬
‫שנוצר לאחרונה‪ .‬כאשר היא נבחרה‪ ,‬הבטיחה גדולות‪ ,‬אך למעשה לא עשתה אפילו‬
‫קטנות‪ .‬ובכל זאת אנו מברכים אותה בברכת חזק ואמץ‪.‬‬
‫בתמורה‪ ,‬כדי להראות שהיא כן עושה משהו‪ ,‬כדי לזכות לאהדת הקהל‪ ,‬או ליתר‬
‫דיוק‪ ,‬לזיבורית של דעת הקהל‪ ,‬היא החליטה לקחת על עצמה את עבודתם של‬
‫תלמידי חכמים‪.‬‬
‫כמובן‪ ,‬תלמידי חכמים אין עינם צרה באחרים והם אומרים‪ :‬מי ייתן כל עם ד‘‬
‫תלמידי חכמים וכל בנייך למודי ד‘‪ .‬אך בינתיים עוד לא הגענו לזה‪ .‬ולא כל חבר‬
‫כנסת יכול ליטול את השם ‘פוסק הלכות‘‪ ,‬ובוודאי לא הלכות חמורות של מדינה‪.‬‬
‫מלאי חרדת קודש כלפי רבותיהם‪.‬‬
‫ואפילו לא כל רב הוא בגדר תלמיד חכם גדול הראוי לפסוק הלכה‪ ,‬גם אם הוא‬
‫מביא תועלת רבה לקהלו‪ .‬ודאי אין לרבנים קטנים או בינוניים להתיימר להיות‬
‫פוסקי הלכה‪ ,‬וודאי שלא אם זה כדי למצוא חן בעיני הקהל‪ ,‬על ידי הראותם כמה‬
‫הם מקילים‪ ,‬קשובים וידידותיים‪.‬‬
‫בזמן האחרון חברי כנסת‪ ,‬גם דתיים‪ ,‬גם עמי ארץ‪ ,‬גם חילוניים‪ ,‬התחילו לפסוק‬
‫הלכה בכל מיני תחומים‪:‬‬
‫‪ .1‬כל רב יוכל לגייר (מה שפותח שער לגיור בלי קבלת מצוות ומתוך כך פילוג‬
‫באומה וניהול ספרי יוחסין)‪.‬‬
‫‪.2‬קבורת גוי בבית קברות יהודי‪.‬‬
‫‪ 3‬צמצום הרבנים הראשיים לאחד (מה שמפריד בין בתי הדין לרב הראשי)‪.‬‬
‫‪ .4‬הרכב האספה הבוחרת ברב הראשי (כלומר ריבוי בוחרים חילוניים ומיעוט‬
‫רבנים)‪.‬‬
‫‪ .5‬בחירת רבני ערים‪.‬‬
‫‪ .6‬הליכים משמעתיים נגד רבני ערים (שיתבטאו בנושאים לא הלכתיים”)‪.‬‬
‫‪ .7‬חובת הרבנים לתת תעודת כשרות לעסק פתוח בשבת‪.‬‬
‫‪ .8‬העברת מערך הכשרות מהרבנות לחברה קבלנית‪.‬‬
‫‪ .9‬מועצות דתית – שמחציתן תהיינה נשים‪.‬‬
‫‪ 10‬מנהל בתי דין ימונה על ידי משרד המשפטים ולא יהיה כפוף לרבנות הראשית‪.‬‬
‫לא כל מי שיש לו כיפה קטנה על הראש הוא כבר תלמיד חכם‪ ,‬אלא כך נאמר‪“ :‬כי‬
‫שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו – אם דומה הרב למלאך ד‘ צבאות‪,‬‬
‫יבקשו תורה מפיו‪ ,‬ואם לאו לא יבקשו תורה מפיו” (מועד קטן יז א)‪ .‬כלומר‪ ,‬אנשי‬
‫קודש המדקדקים על קלה כחמורה‪ ,‬חמושים ביראת ד‘ גדולה ובמידות טובות‪,‬‬
‫מוסרים נפשם על לימוד תורה יומם ולילה‪ ,‬מתפללים בכוונה גדולה‪ ,‬ובעצמם‬
‫‪ .11‬בוועדה למינוי דיינים יהיו ארבע נשים‪.‬‬
‫‪ .12‬בתי דין רבניים לא יפסקו בדיני ממונות הקשורים לגירושים‪.‬‬
‫‪ .13‬ברית זוגיות = נישואים אזרחיים‪ ,‬כלומר בין איש לאיש‪ ,‬ובין אישה לאישה ( מה‬
‫‪37‬‬
‫‪38‬‬
‫עיטורי ירושלים‬
‫שיביא פילוג באומה וניהול ספרי יוחסין)‪.‬‬
‫עיטורי ירושלים‬
‫היחס בין הדת למדינה‬
‫‪ .14‬כל רב יוכל לרשום נישואים לכל אחד‪ ,‬גם מאזור אחר‪.‬‬
‫‪ .15‬חוק פונדקאות בתשלום‪ ,‬גם לאלה שאינם משפחה (כולל איש החי עם איש‪,‬‬
‫ואשה עם אישה‪ ,‬ר”ל)‪.‬‬
‫לדרכם של מרן הרב ורבנו הרב צבי יהודה‬
‫הרב אבישי צרויה‬
‫‪ .16‬אימוץ ילד גוי‪.‬‬
‫‪ .17‬גיוס בני ישיבות‪ ,‬כלומר קביעה כמה שנים ילמדו תלמידי ישיבות ומתי יתגייסו‪.‬‬
‫‪ .18‬ועדת שמיטה‪ ,‬לא תעסוק בשמיטה בלבד אלא בעניינים חברתיים‪.‬‬
‫‪ .19‬חוק פיקוח על מוהלים‪.‬‬
‫‪ .20‬חוק בלניות – שאסור להם לשאול אם האישה טובלת כדין‪.‬‬
‫לכן יש לנו הצעה לחברי הכנסת היקרים‪ ,‬דתיים או חילוניים‪ ,‬ולמפלגות הדתיות‬
‫או החילוניות – אנא עסקו בעניינים שמוטלים עליכם ושלמענם נבחרתם‪ ,‬בטחון‬
‫ומדיניות‪ ,‬חברה וכלכלה‪.‬‬
‫אנא אל תפסקו בענייני רפואה‪ ,‬מדע והלכה‪ .‬צריך קצת שכל וקצת ענווה‪ ,‬לא‬
‫לעסוק במה שלא מבינים ולא מוסמכים‪ .‬השאירו פסיקת הלכה לתלמידי חכמים‪,‬‬
‫לרבנים ולרבנות הראשית‪ ,‬ואז ד‘ יברככם ויתן הצלחה בכל מעשה ידיכם‪ .‬החזיקו‬
‫בכל מלוא רוחב ארצנו‪ ,‬המשיכו לבנותה‪ ,‬דאגו לעניים ולרעבים‪ ,‬וכמובן שתפו‬
‫פעולה עם תלמידי חכמים מתוך כבוד ויראה‪ ,‬ולא מתוך כפייה‪ .‬כפייה גם לא תעזור‪,‬‬
‫כי שלומי אמוני ישראל לעולם לא יסכימו שאתם תהיו פוסקי הדור‪.‬‬
‫כן‪ .‬אשרינו שיש לנו ממשלה‪ ,‬גם עם כל היסורים – אשרינו‪ ,‬ובה נוסיף אושר ויתקיים‬
‫בנו‪ :‬אשרי העם שככה לו‪ ,‬אשרי העם שד‘ אלהיו‪.‬‬
‫‪ .1‬לשאלת דת ומדינה‬
‫בבואנו לעסוק בשאלות של דת ומדינה‪ ,‬על פי רוב יוצאים אנו מתוך נקודת המוצא‬
‫הפשוטה המקובלת בעולם‪ ,‬שהדת שייכת לסדר החיים הפרטיים של אזרחי‬
‫המדינה‪ ,‬על פי בחירתם האישית‪ .‬המדינה המנהיגה את סדר חיי הציבור נועדה‬
‫כדי לאפשר לכל יחיד לממש את שאיפות חייו באופן מיטבי מתוך ההתאגדות‬
‫הציבורית‪ ,‬הן מבחינה חומרית והן מבחינה רוחנית‪ .‬כך מוצאת את עצמה כל‬
‫חברה מדינית מפשרת בין הצרכים של כל קבוצה חברתית לבין הצורך הציבורי‬
‫הכולל‪ .‬כשאנו מגיעים לשאלת דת ומדינה נוצרת התפיסה‪ ,‬שהמדינה צריכה‬
‫למצוא נוסחת פשרה בין התמיכה בשאיפות האישיות של קבוצות דתיות‪ ,‬לבין‬
‫שאיפתם של קבוצות חילוניות‪ .‬על תודעה מוטעית זו בנויה השקפת העולם של‬
‫כלל הציבורים במדינה‪ .‬כאשר עולות תביעות או בקשות בנושאי דת‪ ,‬הן נתפסות‬
‫כניסיון השתלטות אישי של קבוצת יחידים על הסדר הציבורי‪.‬‬
‫במאמר “התורה והגאולה” (לנתיבות ישראל א) מבאר רבנו הרצי”ה את היחס הנכון‬
‫בין התורה למדינה‪ :‬בניגוד למחשבה הדתית או התורנית המקובלת‪ ,‬ענייננו‬
‫כאנשי אמונה הוא לעמוד על תפיסת הלאומיות הישראלית בגדלות‪ ,‬וכמו כן‬
‫על תפיסת הדת‪ ,‬היונקת מן התורה‪ ,‬בגדלותה‪ .‬אז אנו יכולים להשתדל “להאיר‬
‫בתוך הציונות את אור היהדות המקורית”‪ .‬באופן זה נוכל לגלות כי כאשר אנו‬
‫מתייחסים לשאלות דת ומדינה‪“ ,‬אנו עוסקים בשני צדדים או גוונים של היהדות‬
‫החיונית האחת‪ ,‬שבאמת הם עניין אחד בה‪ ,‬בתורת ה‘ הנתונה לה וחיי עולמה‬
‫הנטועים בתוכה”‪ .‬המחשבה הנדמית כאילו התורה וחיי האומה אינם דבר אחד‪,‬‬
‫וממילא רואים אנו “כאילו סימני התנגדות וסתירה ביניהם‪ ,‬אין זה אלא מתוך‬
‫תפיסה קטועה‪ ,‬חלקית‪ ,‬חיצונית”‪.‬‬
‫‪39‬‬
‫‪40‬‬
‫עיטורי ירושלים‬
‫לימדנו רבנו סעדיה גאון בספרו אמונות ודעות‪ ,‬שאי אפשר להפריד בין תורת‬
‫ישראל לחייו הלאומיים – “אין אומתנו אומה אלא בתורותיה”; התורה ניתנה לאומה‬
‫ולא ליחידים החפצים לשומרה באופן אישי‪ .‬דווקא באופן הזה של חיים לאומיים‬
‫מדיניים אשר במרכזם נמצא מרכז רוחני תורני עליון‪ ,‬מובטח לנו שפיתוח העולם‬
‫ושכלולו‪ ,‬הנעשה בעיקרו על ידי כוחות חיים של לאומים‪ ,‬ילכו לאורם של אידיאלים‬
‫עליונים‪“ .‬ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש” זוהי הקדמתו של משה רבנו על‬
‫פי ה‘ למתן תורה‪.‬‬
‫‪ .2‬מדינה יהודית‬
‫במאמרו של מרן הרב קוק זצ”ל ‘למהלך האידיאות‘ המובא בספר אורות (עמ‘ קד)‪,‬‬
‫מבאר הרב את עומק עניינו של רעיון אלוקי זה החי באומה‪.‬‬
‫שאיפה זו להקים ציבור אנושי גדול‪ ,‬שיהיה בעל מדינה פוליטית וסוציאלית וכיסא‬
‫ממלכה לאומית‪ ,‬ברום התרבות האנושית‪ ,‬הופיע כבר בראשית מטעו של עמנו‪,‬‬
‫בבחירתו של אברהם אבינו‪ .‬מתוך הציווי האלוקי לאברהם‪“ :‬לך לך מארצך‪...‬‬
‫ואעשך לגוי גדול”‪ ,‬אברהם אבינו מגיע לארץ ישראל וקורא בשם הרעיון האלוקי‬
‫הברור והנקי מכל טומאת האליליות כיסוד להתפתחותה של אומה בעולם‪.‬‬
‫“למען דעת שלא רק יחידים חכמים ומצוינים‪ ,‬חסידים ונזירים ואנשי קודש‪ ,‬חיים‬
‫באור האידיאה האלוקית‪ ,‬כי גם עמים שלמים‪ ,‬מתוקנים ומשוכללים בכל תיקוני‬
‫התרבות והישוב המדיני”‪.‬‬
‫עיטורי ירושלים‬
‫לעינינו על ידי המון מסיבות רבות המכוונות להשיב בנים לגבולם‪ ,‬לישב שוממות‬
‫ארץ הקודש‪ ,‬ולהרגיל את רגל ישראל על אדמתו‪.‬‬
‫הצעדים אשר אלה הנפלאות הולכות ומתגשמות על ידם‪ ,‬הלא הם הולכים ונעשים‬
‫מתוך סיעות שונות‪ ,‬מתוך גורמים רבים ומתוך בעלי השקפות נבדלות‪ .‬ואנחנו‪ ,‬כל‬
‫הנאמן לשם ה‘ וקדושת תורתו‪ ,‬כל אשר רוח ישראל בטהרתו חי וער בלבבו‪ ,‬הלא‬
‫יודעים אנחנו נאמנה‪ ,‬שאוצר החיים אשר לברכה הקיימת‪ ,‬בתוך כל המון המעשים‪,‬‬
‫בתוך כל תכסיסי התחיה הלאומית והפריחה והבניין הארצי‪ ,‬מונח הוא ביסודו‬
‫במקור חיי עולם הנטועים בתוכנו‪ ,‬במכון החיים שהם חיי ישראל לנצח‪ ,‬במכון‬
‫חיי התורה הנאמנה‪ .‬ודווקא החלק הזה‪ ,‬שהוא ערובתה הנאמנה של כל התחיה‬
‫הלאומית כולה וסוד קיומה‪ ,‬לא התקדם עדנה כל צרכו במפעלים המעשיים אשר‬
‫לבניין הארץ‪ .‬ואנחנו הלא יודעים נאמנה‪ ,‬שאותה ההשפעה הקרובה לקדושת‬
‫חיי האומה והופעתם על בסיס התחיה והבניין בארץ אבות‪ ,‬תלויה היא הרבה‬
‫בהתקדמות הבנינית אשר בארץ‪ ,‬שתעשה על ידי אלה הכוחות הנאמנים והטהורים‬
‫לקדושת ישראל‪ ,‬וטהרת החיים כתורה וכמצווה חיה בקרבם‪ ,‬בתוכם כברם‪ .‬והננו‬
‫מקדמים בברכה עמוקה כל נסיון וכל צעד אשר יעשה ממחנה החיל הזה לבניין‬
‫הארץ וישובה”‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬הפרדתה של הדת מהמדינה אינה עולה בקנה אחד עם תעודתו של‬
‫עם ישראל ולאומיותו‪ ,‬וממילא אינה מאפשרת את התפתחותו‪.‬‬
‫“בשם ד‘ הבוחר בציון‪ ,‬בשם תורתו אשר מציון תצא – שאו דגל ציון!‬
‫אל תכאיבו לב בני‪-‬עמנו באמרכם כי רגש הדת לחוד ולאומיות בישראל לחוד”‬
‫(תעודת ישראל ולאומיותו‪ ,‬אות יב)‪.‬‬
‫פריחתה של המדינה ושגשוגה תלויים הם בנאמנותה לתעודת חיי קודשה בתורתה‪,‬‬
‫כפי שביאר זאת מרן הרב לחברת ‘עולים בונים‘‪:‬‬
‫‪“ .3‬ודתיהם שונות מכל עם”‬
‫“אחינו היקרים מרחוק ומקרוב‪ ,‬שלום וברכת עולמים מהררי ציון‪.‬‬
‫כבר בראשית ההיסטוריה הצטייר עם ישראל בעיני האומות כעם בעל צביון חיים‬
‫לאומי השונה מזה של כל עם‪ ,‬על פי דרכי התורה ומצוותיה‪.‬‬
‫אחים חביבים‪.‬‬
‫עדים אנחנו כולנו על מפלאות תמים דעים‪ ,‬צור ישראל וגואלו‪ ,‬ההולכות ומתגלות‬
‫הגדרתנו כמדינה יהודית‪ ,‬אינה עניין של מקלט בטוח ליהודי העולם בלבד‪ ,‬אלא‬
‫שאלה של הגדרה וזהות עצמית ציבורית‪ ,‬הנובעת משמירת תורה ודרכיה‪ .‬דברים‬
‫‪41‬‬
‫‪42‬‬
‫עיטורי ירושלים‬
‫אלה מתבררים במאמרו של רבנו הרצי”ה ‘עמדתנו ועקרונותיה‘ (לנתיבות ישראל א)‪:‬‬
‫“ראשית‪-‬לכל יחודה של צורת חיינו הלא היא ממשיות מציאותנו המיוחדת‪,‬‬
‫ההסתורית וההווית‪ ,‬הציבורית והיחידית‪ :‬כי שונים אנחנו מכל עם ואדם‪ .‬והשינוי‬
‫ִ‬
‫הזה קבוע וקשור הוא בהיותנו לעם עם התגלות תורתנו‪ ,‬בדבר מלך‪-‬העולם‬
‫אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו‪ .‬כל ההמצאות המלאכותיות של‬
‫זיופי ִהסתוריה וסילופי ממשות‪ ,‬של גויים ושל מתנכרים ללכת בדרכי הגויים‪ ,‬של‬
‫מתבוללים מתכחשים‪-‬לעמם ושל מתבוללים לאומיים‪ ,‬אינן מבטלות את העובדה‬
‫ּתן‘‬
‫‘מ ָד ִעיו ָ‬
‫האמתי ומהותו הברורה‪ .‬כולן‪ ,‬בכל קורי ַ‬
‫ִ‬
‫של השינוי הזה ושל מקורו‬
‫ָתית‪ ,‬מנופצות אל סלע‪-‬האיתנים של התופעה המיוחדת הזאת‪,‬‬
‫המגמתית והנטי ִ‬
‫החובקת זרועות אדם ועולם”‪.‬‬
‫העמדתה של התנועה הציונית והמדינה על ערכיה העצמיים האלוקיים ולא רק‬
‫על יסוד המקלט הבטוח או שנאת היהודים בעולם‪ ,‬מוסברת בדבריו של מרן הרב‬
‫לתנועת המזרחי (הליכות ראיה ב‪ ,‬מפלגות בישראל)‪:‬‬
‫“הציוניות המעשית והעיונית‪ ,‬הפוליטית והדפלומטית וכל ענפיה יחד‪ ,‬כמו שיצאו‬
‫מן הכח אל הפועל עד היום‪ ,‬יש בהם ענינים נשגבים ונעלים‪ ,‬שאנו נקראים‬
‫ממעמקי הוייתנו הישראלית לתמכם בכל כחותינו הגשמיים והרוחניים; אבל כל‬
‫אלה יחד אינם כי אם הגוף הציוני‪ .‬אבל קרואים אנו מיד לזרק את הנשמה בהגויה‬
‫המחוטבת הזאת‪ ,‬כדי שתהיה ראויה באמת לשמה‪ ,‬באופן שתרכש לה מיד ולדורות‬
‫את אותו כח‪-‬המושך הגדול‪ ,‬שיהיה יכול למשוך את האומה כולה אליה‪ ,‬מגדולם‬
‫עד קטנם‪ ,‬מכל המפלגות‪ ,‬השדרות‪ ,‬הסיעות‪ ,‬והפיזורים השונים‪ ,‬ושיתן לעולם את‬
‫אותו המושג‪ ,‬שמקור הציונות‪ ,‬הוא המקור הקדוש העליון‪ ,‬התנ”ך‪ ,‬נותן לה‪ ,‬בכל‬
‫העומק וההוד המסורתי‪.‬‬
‫לא הד קול‪ ,‬שעם שנואי בעולם‪ ,‬הולך לבקש לו מקלט בטוח מרודפיו‪ ,‬לבדו ראוי‬
‫להשיב לתנועת‪-‬עולמים זו את חייה‪ ,‬אלא שגוי קדוש‪ ,‬סגולת העמים‪ ,‬גור‪-‬אריה‬
‫יהודה‪ ,‬נעור מתרדמתו הארוכה‪ ,‬והנה הוא הולך ושב אל נחלתו‪ ,‬אל ‘גאון יעקב‬
‫אשר אהב סלה‘‪.‬‬
‫ונשמה זו אי‪-‬אפשר שתהיה נזרקת בתנועה‪ ,‬כ”ז שעל מצחה חקוק אות‪-‬קין זה‪,‬‬
‫ש‘הציוניות דבר אין לה עם הדת‘‪‘ ...‬הציוניות דבר אין לה עם הדת‘ ‪ -‬מתפרש מיד‬
‫בסגנון‪‘ :‬הציוניות מהרסת את הדת‘‪‘ ,‬הציוניות היא תחיה חדשה‪ ,‬שתקותה היא‬
‫עיטורי ירושלים‬
‫להבנות מחרבנה של הטרדיציה הישנה‘‪ .‬זהו כבר פתגם שגור בפי קופצים‪-‬בראש‬
‫לא מעטים‪ .‬והתוצאות המעשיות שמזה הן‪ :‬פריקת‪-‬עול וזלזול של קדשי האומה‬
‫בהמון‪ ,‬בחוות הלאומיות ובספרות‪ ,‬במוסדות‪-‬החנוך ובמקצועות רבים משדי‬
‫התחיה‪ .‬כל אלה מה הם פועלים? נביקת רוח האומה‪ ,‬יאוש ומשטמה וקצף של‬
‫חמת‪-‬מות‪ ,‬הראוי לעבור לירושת‪-‬דורות על כל התנועה כולה‪.‬‬
‫האומה כשהיא קמה כולה‪ ,‬לא רק אישים בודדים ממנה או כתה ומפלגה מחלקיה‪,‬‬
‫היא יודעת ‪ -‬יותר ממה שהיתה יודעת לפני‪-‬זה ‪ -‬איך להוקיר את מה שהוא חתום‬
‫בחותם‪-‬דם בנשמתה”‪.‬‬
‫‪ .4‬בראשית ימיו של היישוב‬
‫ברוח זו פעל מרן הרב זצ”ל בראשית ימיה של ההתיישבות בארץ‪ ,‬שתהיה בנויה על‬
‫יסוד הדת בחיי הציבור שלה‪ .‬וכך כתב מרן הרב לקרן הקיימת (ליקוטי הראי”ה‪ ,‬בשבחו‬
‫של “הנדיב הידוע”)‪:‬‬
‫“ועל כן הנני בזה מחזק את ידי העוסקים במפעל רוטשילד‪ ,‬ההולך ומתכונן על ידי‬
‫הקרן הקיימת לישראל‪ ,‬ומפורש הנני אומר בזה נגד כל אחינו‪ ,‬שהמפעל אשר יוקם‬
‫על שמו‪ ,‬בתור בניין והתנחלות באיזו צורה שתהיה‪ ,‬צורת ערים כפרים ומושבות‪ ,‬על‬
‫ידי הרשימות של הנדבות‪ ,‬שהן צריכות להיות זורמות מכל מערכות ישראל‪ ,‬להקים‬
‫את שם המנוח הגדול על אדמת הקודש על ידי הקרן הקיימת לישראל‪ ,‬העוסקת‬
‫בקניין חבלי אדמה בארץ‪-‬ישראל‪ ,‬להקים עליהם ישובים חדשים‪ ,‬הכרח גמור‬
‫וחובה כפולה היא שההתיישבות הזאת תהיה בנויה על יסוד הדת‪ ,‬שלא יתנהגו‬
‫המתיישבים מנהג הפקר וזלזול בגופי תורתנו הקדושה ולא יחללו את קודשינו‪ ,‬רק‬
‫יחיו בחיי מסורת ישראל‪ ,‬כאשר ידענו נאמנה‪ ,‬שכנגד הריסה וזלזול בענייני הדת‬
‫והמסורת היה לבו של הברון הנדיב ז”ל מלא מרירות וכעס‪ ,‬וחלילה לעשות את‬
‫המפעל הנבנה לשמו ולכבודו‪ ,‬בתכונה שהייתה נגד רוחו וחפצו‪ ,‬נוסף על חובתנו‬
‫הקבועה‪ ,‬שיהיו חיינו תמיד בכל מקום‪ ,‬ובפרט בארץ‪-‬ישראל‪ ,‬הולכים בדרך התורה‬
‫והמצווה‪.‬‬
‫לשם המטרה הקדושה הזאת‪ ,‬אבקש מכל אחינו בארץ ובגולה‪ ,‬להתנדב באהבה‬
‫ובכבוד‪ ,‬בכל הזדמנות ובבתי‪-‬כנסיות ובבתי‪-‬מדרשות בעת קריאת התורה לשם‬
‫‪43‬‬
‫‪44‬‬
‫עיטורי ירושלים‬
‫מפעל רוטשילד‪ ,‬שיבנה בארצנו הקדושה על ידי רישומו של הברון הנדיב המנוח‬
‫ז”ל בספר‪-‬הזהב של הקרן הקיימת לישראל‪.‬‬
‫ובונה ציון וירושלים יגדור פרצותינו ופרצות עמו בית ישראל‪ ,‬ולא ישמע עוד שוד‬
‫ושבר בגבולנו‪ ,‬ונזכה לראות בנחמה בעיר ד‘ שמה‪ ,‬בגאולה שלמה במהרה בימינו‪,‬‬
‫כנפשם היקרה ונפש אחיהם דורשם לטובה לברכה מהר הקודש מירושלים”‪.‬‬
‫רצון‪-‬האמת של הברון רוטשילד ז”ל בוטא בבהירות מרובה‪ ,‬בדבריו לידידו המנהיג‬
‫הציוני מר יצחק ניידיטש‪:‬‬
‫“כשראיתי את הצעדים המהירים של יהודי צרפת לקראת ההתבוללות‪ ,‬ובמיוחד‬
‫את נישואי‪-‬התערובת‪ ,‬ראיתי משפחות מכובדות‪ ,‬שהיו פעם מבצרי היהדות‪,‬‬
‫המתרחקות מאתנו‪ .‬בניהם ונכדיהם עוזבים את העדה‪ ,‬והיהדות שנלחמנו למענה‬
‫במשך אלפי שנות ההיסטוריה שלנו‪ ,‬מתפוררת‪ .‬באתי לידי המסקנא שעלינו‬
‫למצוא ארץ‪ ,‬בה תוכל היהדות להמשיך להתפתח ברוח נביאינו הגדולים‪ .‬ואני‬
‫ראיתי שהמקום היחיד הוא ארץ‪-‬ישראל‪ ,‬בה כל שעל אדמה‪ ,‬כל מטלית קרקע‬
‫בעיר ובכפר‪ ,‬רוויים זיכרונות ממפעליהם הנצחיים של נביאינו‪.‬‬
‫האידיאה שלי הייתה‪ ,‬לא רק לספק עבודה ומחיה ליהודים סובלים‪ ,‬אלא‬
‫ליצור תנאים כאלה‪ ,‬שיאפשרו להם לקיים את היהדות וחיי יהודים‪ ,‬ולקדם את‬
‫התפתחותם‪ .‬דבר זה אפשרי רק אם היהודים יהיו צפופים בהמונים ולא מפוזרים‬
‫במקומות שונים‪ .‬דבר זה אפשרי בארצנו הקדושה‪ ,‬שבה קיימנו מצוות תורתנו‪,‬‬
‫ובה היו נביאינו מורינו הרוחניים הגדולים”‪.‬‬
‫עיטורי ירושלים‬
‫בכתביו של הד”ר הרצל‪:‬‬
‫“אף הוא הרגיש‪ ,‬כמו באופן אינסטינקטי‪ ,‬כי ‘השיבה אל היהדות קודמת לשיבה‬
‫אל מדינת היהודים‘‪ ,‬כי אין אומתנו אומה אלא באמונתה‘‪ ,‬וכי ‘אנו מכירים עצמותנו‬
‫ההיסטורית אך ורק באמונת אבותינו‘”‪.‬‬
‫דבריו אלא של הד”ר הרצל היוו אבן יסוד לקביעת חוק השבות בראשית ימיה של‬
‫המדינה‪ ,‬והיא קיבלה משנה תוקף בשנת תשי”ח כאשר בן גוריון פנה לקבוצה מגוונת‬
‫של כחמישים אנשי רוח‪ ,‬סופרים ומחנכים מהארץ ומהתפוצות‪ ,‬בדבר הרישום כיהודי‬
‫על פי חוק במדינה‪ ,‬בשאלה “מיהו יהודי?”‪ .‬צעיר הנשאלים היה הרב גורן זצ”ל‬
‫ומסקנת תשובתו ההלכתית הייתה (ע‘ מאמר נספח לספרו של הרב גורן)‪:‬‬
‫“אין כל אפשרות לגירות לחצאין – כלומר‪ ,‬רק ללאום היהודי ולא לדת היהודים”‪.‬‬
‫“הדת והלאום היהודי הם כנשמה וגוף‪ ,‬שהפירוד ביניהם מביא בהכרח לידי כליונו‬
‫של האדם”‪.‬‬
‫כך גם משה דיין‪ ,‬שעסק בחוק הגיוס כשר הביטחון‪ ,‬קיבל את דבריו של רבנו הרצי”ה‬
‫כי כשם שהמדינה זקוקה לאנשי משק ונשק‪ ,‬כך היא זקוקה לתלמידי חכמים גדולי‬
‫תורה שיצמחו בעולם של ישיבות גדולות‪.‬‬
‫כך גם יצחק רבין סייע בידיו של הרב ישראל מאיר לאו שליט”א‪ ,‬רבה הראשי של‬
‫ארץ ישראל בשנת תשנ”ד‪ ,‬לתקן את העוולה שפסק בג”ץ להתיר ייבוא בשר לא‬
‫כשר למדינה (דבר שנאסר מיום הקמתה)‪ ,‬באמצעות חקיקה בכנסת לאסור ייבוא‬
‫כזה‪ .‬כאשר נשאל על ידי הרב מדוע עשה את כל המאמץ‪ ,‬הרי אין לו מחויבות‬
‫קואליציונית לחוק כזה‪ ,‬כמו כן אין אף חובש כיפה סביב שולחן הממשלה‪ ,‬נענה‬
‫בפשטות‪“ :‬אנחנו בכל זאת מדינה יהודית‪ ,‬לא? ובמה זה יתבטא?”‬
‫‪ .5‬תודעתם של מנהיגי התנועה הציונית‬
‫תודעה זו‪ ,‬שזהותה של מדינתנו יכולה להתברר רק מתוך תורה ושמירת דרכיה‬
‫במרחב הציבורי של מדינתנו‪ ,‬קיבלה ביטוי גם מצד העוסקים בהנהגת המדינה‬
‫מראשית ימיה ועד עתה‪.‬‬
‫במאמר ‘על הפרק‘ (לנתיבות ישראל א) מביא רבנו הרצי”ה את ביטויה של תודעה זו‬
‫‪ .6‬הישיבות והרבנות כאבני היסוד לקיומה של המדינה‬
‫קיומה של האומה בנוי על יסוד אהבת החוק האלוקי של קדושת המצוות‬
‫והמשפטים (מתוך מאמרו של מרן הרב ‘כאפיקים בנגב‘)‪.‬‬
‫‪45‬‬
‫‪46‬‬
‫עיטורי ירושלים‬
‫מדינת ישראל אינה יכולה לעמוד על האידיאלים של התרבות המודרנית או על רגש‬
‫לאומי חילוני גרידא‪ ,‬כפי שהסביר זאת מרן הרב בדבריו לציונים חילוניים‪ ,‬שטענו‬
‫בפניו כי להכרה הלאומית שלהם אין צורך בשום ביסוס דתי‪ ,‬ודי להם ברגש לאומי‬
‫הטבוע בכל אדם המשתייך לאיזה שהוא לאום‪:‬‬
‫“עניתי להם‪ :‬בגמרא נאמר (עירובין ק ע”ב) – ‘אלמלא נתנה תורה היינו למדים צניעות‬
‫מחתול וגזל מנמלה‘ וכו‘‪ ,‬ואם כן מדוע באמת נתנו לנו דברים אלו בתורה? אלא‬
‫שאילו היו מדות אלו יונקות ממקור טבע בעלי‪-‬החיים‪ ,‬היה להם אופי לגמרי אחר‪,‬‬
‫מושג הצניעות הייתה לו צורה של רגש חתולי‪ ,‬ומושג הגזל היה מוגבל ביותר‪,‬‬
‫בתחום פעולתה של הנמלה‪ ,‬והצניעות בגבול עולמה של היונה‪ .‬לא כן כשהדברים‬
‫ניתנו בתורה‪ ,‬כל ערכם מקבל צורה אחרת לגמרי‪ ,‬ולא רק משום שהתורה היא‬
‫תורת האדם‪ ,‬שעולמו הרבה יותר רחב וגדול‪ ,‬אלא משום שזו תורה אלוקית‬
‫שניתנה לאדם‪ ,‬והיסוד האלוקי שבה הוא המעניק לה רוממות‪ ,‬הוא המעלה אותה‬
‫לגבהים אחרים לגמרי‪.‬‬
‫וכיוצא בזה הרגש הלאומי היהודי‪ .‬הוא מקבל גובה שונה לגמרי כשהוא מתבסס‬
‫ויונק ממקור ‘העניין האלוקי‘ (כפי שמכנה אותו ר‘ יהודה הלוי)‪.‬‬
‫ולא רק ביחס לרגש הלאומי הדברים אמורים‪ ,‬אלא כל רעיון אנושי‪ ,‬ויהיה הנשגב‬
‫ביותר‪ ,‬אם אין הוא מתבסס על היסוד האלוקי‪ ,‬סופו שהוא קטן והולך‪ ,‬מתדרדר‬
‫ויורד‪ .‬ורק היסוד האלוקי הוא המעלה את הדברים מעל למצבים המשתנים‪,‬‬
‫ומרומם אותם בכל מלוא גובהם”‪.‬‬
‫על כן‪ ,‬ערב הקמתה של המדינה‪ ,‬מרן הרב ורבנו הרצי”ה פעלו להקים את עולם‬
‫התורה והישיבות‪ ,‬אשר במרכזן הישיבה המרכזית בירושלים‪ ,‬ואת הרבנות הראשית‬
‫לישראל כשתי אבני היסוד לחיבורם של המדינה והתורה‪ ,‬כחלק מחזונה של תנועת‬
‫‘דגל ירושלים‘‪.‬‬
‫וכך כותב מרן הרב באגרת לרבנו‪:‬‬
‫“המטרה הראשית והיסודית היא הכללית כאשר מאז ידעת ממגמת פני להפיח רוח‬
‫חיים של אש קודש בעוצמת התנועה של תחיית האומה”‪.‬‬
‫רוח ישראל האמתית אינה יכולה להעמיד את חזונה של התנועה על האידיאלים‬
‫עיטורי ירושלים‬
‫של התרבות המודרנית‪ .‬וכך ממשיך מרן הרב לבאר בדבריו‪:‬‬
‫“ותחת אשר ה‘עולמיים‘ שבנו משיגים ביותר את העוז החיצוני והברק היפיפה‬
‫שבתרבות המודרנית‪ ,‬שהיא באמת רק אור של עץ ריקבון‪ .‬אומנם נוכל ללכת מעט‬
‫איזה צעדים לאור כהה זה במהלכים מעשיים‪ ,‬אבל הנטייה החזקה מוכרחת להיות‬
‫התעודדות הרוח הישראלי ופנימיותו”‪.‬‬
‫הרב רואה את בניין התורה בארץ כאופן הראשי המעורר את הרוח הישראלי‬
‫בפנימיותו‪:‬‬
‫“לייסד ישיבת עולם גדולה בירושלים‪ ...‬לכונן בישיבה קיבוצים של תלמידי חכמים‬
‫גדולים‪ ...‬עד אשר עולמנו הישראלי‪ ...‬ידע שהמקום המיוחד להשיג בירורים‬
‫מיוסדים על השאלות היותר עיקריות בחוכמת התורה והאמונה‪ ...‬היא הישיבה‬
‫בירושלים‪.‬‬
‫הדגל צריך לדאוג שיתכונן בית דין גדול של רבנים דגולים בעיר הראשית הקדושה‬
‫שלנו – ירושלים‪ ...‬שימצאו בתוכם גאונים גדולים בתורה בחוכמה ובצדקות‬
‫ובהתהלכות העולם והחיים באופן שהוועד הגדול הזה יהיה עומד על מצב כזה‬
‫שיהיה בהמשך הזמן מוכר אצל כל השדרות של עמנו‪ ,‬וגם אצל העולם הכללי‪,‬‬
‫בתור הכנסייה הרוחנית המאומצת של עולמנו”‪.‬‬
‫מרכז תורני‪-‬רבני מסוג זה יוכל להתוות דרך נכונה ביחס שבין התורה למדינה‪.‬‬
‫כך גם רבנו הרצי”ה ביטא את הדברים בפגישתו עם שר הביטחון דאז‪ ,‬משה דיין‪,‬‬
‫בעניין חוק הגיוס‪ ,‬מתוך ההבנה שהישיבות‪ ,‬על כל גווניהן‪ ,‬מהוות את עצם קיומה‬
‫של המדינה בהשפעתן הרוחנית (שיחות הרצי”ה‪ ,‬תורה וצבא)‪:‬‬
‫“אמרתי דבר חריף‪‘ :‬איש על מחנהו ואיש על דגלו‘‪ ,‬בבניין עם ישראל ורוח ישראל‬
‫– אבל ביחד‪ .‬הישיבות מכוננות את חיי הנשמה של האומה‪ ,‬ומזה נמשכת קדושת‬
‫הנשק והמשק‪ .‬כאן (בישיבות) בונים את המוראל של כלל ישראל וגם את המוראל‬
‫הצבאי‪ ,‬ולכן עלינו לשקוד בתורה‪ ,‬ואז יופיעו מתוכנו כוחות צבאיים מעולים”‬
‫‪ .7‬על מלחמתה של תורה‬
‫‪47‬‬
‫‪48‬‬
‫עיטורי ירושלים‬
‫דווקא מתוך אהבתו של מרן הרב לתנועה הציונית ולתנועת ההתיישבות המהווה‬
‫את הבסיס למדינה‪ ,‬החזיק עמדה נמרצת לשמירת היהדות הנאמנה בארצנו‪ .‬וכך‬
‫מברר רבנו הרצי”ה בתשובה למי שטען שהרב לא לחם בתקיפות הדרושה בחיי‬
‫ההפקר של היישוב (לנתיבות ישראל א עמ‘ קפט)‪:‬‬
‫“הגאון היהודי לא לימד שלא ללחום בחיי‪-‬הפקר בתקיפות הדרושה‪ ,‬אבל לימד‬
‫שהתקיפות הדרושה למלחמה זו צריכה להיות נובעת ממעמקי דעת תורה של‬
‫קדושת ישראל ורוממות אמונתה האלוהית‪ ,‬המתגלה בנפלאות ההשגחה העליונה‬
‫בתחיית ארצו וקיבוץ בניה לתוכה – ועם זה לחם ותבע‪ ,‬ועורר ללחום ולתבוע‪ ,‬את‬
‫הכשרות של חיי הטהרה והקדושה‪ ,‬ביִשובנו החדש‪ .‬הוא לימד את דרך מלחמתה‬
‫של תורה‪ ,‬את דרך האמת והקודש של המלחמה למענה‪ ,‬של התוכחה הציבורית‬
‫בשבילה‪ ,‬מתוך טוהר מקורותיה ותמימות‪ ,‬זו שהיא באה לא בחירוק‪-‬שיניים של‬
‫ממ ְצוַת והכרת האהבה‪ ,‬המקפת וכוללת את כל עם‪-‬ד‘‪ ,‬ומופיעה‬
‫מידת השנאה אלא ִ‬
‫בעוזה במהלך גאולתנו‪ .‬הוא ראה את אורותיהם של ‘היהודים הללו‘ מתוך אמיתת‬
‫התורה והאמונה של ערך הנשמה הישראלית וערך יִשובה של ארץ‪-‬ישראל‪ ,‬ביחוד‬
‫בימינו אלה ובתקופתנו זאת‪ .‬לפיכך הוא שהחזיק בלי הרף את העמדה הנמרצת‪,‬‬
‫למשמרת היהדות הנאמנה בארצנו המתחדשת לעמה‪ ,‬מן תפיסת מקומה של‬
‫הרבנות‪-‬הראשית בפסיקת סידור חייה עד להדרכת הפרטים השונים‪ ,‬לחברה‬
‫וליחיד בתוכה‪ ,‬של צורות חיינו‪ ,‬בדבר ד‘ אשר איתנו‪ ,‬ורוחו אשר עלינו‪ .‬ולפיכך בכח‬
‫העוז והתעצומות‪ ,‬הניתן לעם קרובו מאת אלוהים חיים ומלך עולם‪ ,‬הבוחר בו ונותן‬
‫התורה‪ ,‬הוא הוא שלחם והורה דרך בכל תוקף להשרשת האמונה ולקיום התורה‬
‫והמ ְצוַה בישוב ארצנו‪ִ ,‬עם ִקדוש יסודו וקביעת עניינו האלהי בדבר ד‘ ופעלו הנורא‪.‬‬
‫ִ‬
‫עיטורי ירושלים‬
‫יחד עם הקמת התשתית הרוחנית‪ ,‬עסק מרן הרב רבות בצורך לעורר את תנועת‬
‫המזרחי‪ ,‬המפלגה הדתית לאומית‪ ,‬להילחם “בעד דרישותינו הדתיות בתוך‬
‫ההסתדרות הציונית” (מאמרי הראיה עמ‘ ‪ .481‬ע‘ הליכות ראי”ה‪ ,‬תנועות ומפלגות‬
‫בישראל)‪ ,‬לא רק בכדי לשמר דרכים דתיים מגזריים‪ ,‬אלא כדי לזרוק נשמה במדינה‬
‫ההולכת וקמה‪ .‬נשמה זו אי אפשר שתהיה נזרקת כל זמן שעל מצחה חקוק אות קין‬
‫שהציונות‪ ,‬המדינה‪ ,‬אין לה דבר עם הדת‪ .‬וכך כתב מרן הרב זצ”ל באגרת למזרחי‬
‫(אגרת תצז)‪ ,‬בדבר חוקה של הציונות ש”אין לה דבר עם הדת”‪:‬‬
‫“רק באיכות הקישור הנאמן של האומה בכללה עם תורת‪-‬חיים שלנו‪ ,‬תורת ד‘‬
‫תמימה‪ ,‬תלויה היא הצלחת הציוניות והתגברות כחה מיד ולדורות‪ ,‬ובעזיבתה‪-‬של‪-‬‬
‫תורה אין תוחלת ותקוה‪ ,‬וכל פרח מוכרח להיות כמק וכל שורש כאבק‪ - ,‬ואיך יוכל‬
‫“המזרחי” לעבור בשתיקה על חק זה‪ ,‬העוקר את כל משאת‪-‬נפשו‪.‬‬
‫ולפי דעתי העניה אין תקנה ל‘המזרחי‘ כי‪-‬אם כשידבר בשפה ברורה‪ ,‬שעם כל‬
‫אהבתו להציוניות בכללה‪ ,‬ושעם כל מה שהמעשים והדעות‪ ,‬הזרים והרחוקים‪,‬‬
‫של רבים מהציונים‪ ,‬לא יוכלו לגרום לו כל נסיגה‪-‬לאחור וכל חלישות‪-‬כוח מלהרפות‬
‫עבודתו השקודה על ככר התחיה הלאומית בארץ‪-‬אבות ביחוד‪ ,‬בכ”ז על החק‬
‫המחפיר הזה (‘הציונות אין לה דבר עם הדת‘) הוא נלחם בכל כח‪ ,‬ולא ישקוט ולא‬
‫ינוח עד אשר יורידוהו מעל במת הציוניות‪ ,‬ותחתיו יוחק חק לישראל כמו שהוא‬
‫באמת‪‘ ,‬זכרו לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור‪ ,‬אשר כרת את אברהם ושבועתו‬
‫ליצחק‪ ,‬ויעמידה ליעקב לחק‪ ,‬לישראל ברית‪-‬עולם‪ .‬לאמר לך אתן ארץ כנען חבל‬
‫נחלתכם‘‪.‬‬
‫ההתנגדות הנמרצה להחק ההורס הנ”ל מוכרחת היא להיות בולטת מכל פנותיו‬
‫של ‘המזרחי‘‪ .‬היא צריכה להיות חרותה בתור מוטה קצרה על כל גליון מגליונותיו‬
‫הרשמיים‪ ,‬היא צריכה להשנות אלפי‪-‬אלפים פעם‪ ,‬בכל כנסיה בין חדשה בין ישנה‪.‬‬
‫ולואי שהיינו שומעים בקולו‪ ,‬שנושאי דגל ברית ד‘ ִעם עמו היו מרבים ומגדילים את‬
‫דרישת אמונת קדושתם האלהית של ישראל וארצו‪ ,‬שאינה משתנית בנצחיותה‪,‬‬
‫ואת ידיעת עניינה של התישבותם כאמתיות מסורת רבותינו זכרונם לברכה‪ ,‬והיו‬
‫ממשיכים מזה את מעייני האהבה הכללית של הגוי האחד והקדוש‪ - ,‬אז הייתה‬
‫מתגלית באמרינו ובמעשינו אותה גבורת‪-‬התורה הראויה להם‪ ,‬ודברינו היו נשמעים‬
‫למענה‪ ,‬לכל פרטותיה וכללותיה‪ ,‬לתהילה ולתפארת”‪.‬‬
‫האמת הנצחית הזאת לא תוכל להפסיק מתעמולתה‪ ,‬עד אשר תעמוד בבטחה על‬
‫מכונה‪ ,‬שאז הכל יכירוה‪ ,‬ותהי לנחלה לישראל‪ ,‬ואז נוכל בבטחה ללכת על מסילתנו‬
‫לעסוק בכל המקצועות הכלליים‪ ,‬אשר התוו כבודם במכתבם הנכבד‪:‬‬
‫‪ .8‬מפלגה דתית – תנועת המזרחי‬
‫חיזוק הדת לכל פרטיה‪ .‬כשאנו מיסדים תחילה את היסוד המוסד‪ ,‬שהציוניות בתור‬
‫ציוניות היא חייבת לדאוג בעד נשמתה של האומה שתפריח ולא תבול‪ ,‬והנשמה‬
‫הלאומית חייה תלויים הם בכל התורה כולה‪ ,‬וביחוד ביסודות היותר עיקריים כמו‪:‬‬
‫‪49‬‬
‫‪50‬‬
‫עיטורי ירושלים‬
‫חנוך הבנים ברוח‪-‬אמונים ישראלי‪ ,‬שמירת השבת וקדושתו‪ ,‬תחיית שכינת‪-‬הקודש‬
‫של הנשמה היתירה הנותנת עז ותעצומות לעם‪ ,‬מאכלות כשרות‪ ,‬השומרות את‬
‫המזג הישראלי על מכונו‪ ,‬המתכנות את רוחו במשקל המכוון להיות קשור ברוחו‬
‫ובכל חפץ‪-‬חייו לעם קדושו‪ ,‬טהרת‪-‬המשפחה השותלת את שתיליה מראשית‬
‫צמחם בתוכן ישראלי פנימי‪ ,‬הספוג כולו מרוח‪-‬חיים של קודש ישראל לד‘‪ ,‬כל אלה‬
‫יוכלו לבא בתור דרישות חוקיות‪ ,‬שהציוניות עצמה תובעת אותן בחזקה‪ ,‬בהיותה‬
‫ציוניות אמיתית‪ ,‬ציוניות ‘מזרחית‘‪.‬‬
‫אבל רק אז תשא ברמה את דגלה‪ ,‬בזמן שהיא אומרת בקול גדול וגאות‪-‬קדש פנימית‬
‫את אמרתה הנצחית‪ ,‬שהחק האלילי‪ ,‬ש‘הציוניות דבר אין לה עם הדת‘‪ ,‬תועבה היא‬
‫לישראל‪ ,‬וכל זמן שלא נשים לב בהסכמה אחת‪ ,‬לשאוף לגדיעתה של אשרה זו‬
‫ועקירת שרשיה‪ ,‬הפורים ראש ולענה‪ ,‬הננו מוכרחים להרגיש לאות בכל מפעלותינו‪,‬‬
‫לחיזוק אמונת‪-‬אומן‪ ,‬ורוממות‪-‬קרן היהדות הנאמנה‪ ,‬על פני הככר הציוני”‪.‬‬
‫‪ .9‬הנהגה ולא פשרנות – מבית ומחוץ‬
‫בנוסף‪ ,‬קרא מרן הרב לתנועת המזרחי להעמיד עמדת הנהגה בחזון התחיה של‬
‫האומה‪ ,‬ולא למעט את הערכים הדתיים‪-‬תורניים ולהתפשר עליהם‪ ,‬כדי להציג מין‬
‫דתיות קטנה ומפויסת לאור החזון של הלאומיות החילונית (אגרות הראיה ב עמ‘ קסד)‪:‬‬
‫“דעות ממוצעות ופשרניות‪ ,‬שיש בהן מעין חולשה גופנית ורפיון נפשי‪ ,‬אינן עלולות‬
‫לנצח בתכונה רבת‪-‬פעלים כתכונת התחיה הלאומית שלנו‪ ,‬שרוח ד‘ אל עולם‬
‫מתנוסס מכל עבריה‪ .‬עלינו להזדיין בכח רוחני גדול‪ ,‬בדעות מוחלטות מקוריות‬
‫וקבועות‪ ,‬העלולות בכח‪-‬החיים שלהן להראות את הדרן על כללות השאיפות‬
‫החדשות‪ ,‬שנוצרו בימינו ברוח ד‘ המעיר לתחיה את עם‪-‬קדשו”‪.‬‬
‫עמדתנו זאת צריכה להיאמר בקול גדול כלפי האומה פנימה וכלפי אומות העולם‪.‬‬
‫זוהי מדינה שהיא יסוד כסא ה‘ בעולם‪ ,‬אשר דרכיה הם על פי תורה‪ .‬טשטוש הזהות‬
‫התורנית האמיתית של המדינה כלפי אומות העולם‪ ,‬אינו מצליח לשוות לנו פנים‬
‫יפות וחייכניות אלא אדרבה‪ ,‬מהווה את נקודת הלחץ של האומות עלינו‪ ,‬בהיותם‬
‫יודעים שאנו מוכנים להתפשר על אמיתת קיומנו‪ .‬תמימים נהיה בכל המובנים‬
‫ולא נבוש מן המלעיגים‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬נהיה עזים שבאומות בדרכי התורה‪ .‬דברים אלה‬
‫עיטורי ירושלים‬
‫מתבררים במאמרו של רבנו הרצי”ה ‘גאון עוזנו‘ (לנתיבות ישראל א עמ‘ עו)‪:‬‬
‫“עניינם האלהי של העם הזה ושל הארץ הזאת כאחד ‪ -‬היא אשר תפיץ אורה על כל‬
‫מבוכותינו‪ ,‬תברר את צדקתנו ותשכיל את הדרכתנו וראו כל גויי הארצות את שם ד‘‬
‫הנקרא עלינו וישמעו את דבריו אשר בפינו ‪ -‬ויראו כבוד ורוממות ויכירו בכל אפסיהם‬
‫את החלטת אמיתתנו‪ .‬כי לא במחבא פנים ובטשטוש צורה אנו באים וחוזרים אל‬
‫מולדתנו ומקומנו‪ ,‬כי בשם ד‘ אלהינו מלך העמים והעולמים נדגול‪ ,‬ובכל שיעור‬
‫קומתו המופיעה בקרבנו‪ ,‬בכל משא רוחו ומשמרת חוקיו‪ .‬המסורת הקבועה‪ ,‬גם‬
‫בין עמי שם‪ ,‬גם בין עמי יפת‪ ,‬על שיבתנו אל ארצנו זאת‪ ,‬מתקיימת היא בתחיית‬
‫מסורתנו ובקיום מצוותה על ידינו‪ .‬ההתכחשות לערך הנצח של ישראל וארצו‪ ,‬גם‬
‫אצלם כמו אצלנו‪ ,‬אינה פותרת אלא מבלבלת את לבטי החיים ואינה מקילה אלא‬
‫מכבידה את מעמסת יצריהם‪ .‬רשעת הטומאה של תרבות הגויים תכלה ותתנדף‬
‫בכלימת שפלותה מפני הוד תפארתו של ישראל ועוזו לאלוהיו ומלכותו החיה‬
‫והקיימת בחבל סגולתו‪ .‬לא במסגרת פליטים ולחץ מצוקותיהם מסתדר סוף דבר‬
‫ענייננו‪ ,‬אלא בתקומת עם ישראל השורה עם אלוהים ועם אנשים ויכול להם באור‬
‫צדקו‪ .‬ולא ‘על רקע הארצות השכנות‘ ומזימות תככיהם מתכונן מפשט ארצנו‪ ,‬אלא‬
‫על רקע העולם כולו ובמערכת דמותה הגדולה‪ ,‬של השפעתה הרוחנית האדירה על‬
‫כולם מתוך הופעת חיינו ושלמותם בה‪ ,‬הנותנת להם לכולם שלום ואושר‪ ,‬ומבססת‬
‫בהם צדק ויושר”‪.‬‬
‫‪ .10‬על חקיקה דתית וכפיה‬
‫כאשר אנו באים מתוך ההסברה הרוחנית של אחדות האומה ותורתה‪ ,‬ועד כמה‬
‫היא נחוצה לעצם קיומה של המדינה‪ ,‬אל המישור של החקיקה הדתית‪ ,‬תישאל‬
‫השאלה – מדוע עלינו לעסוק בחקיקה? האין בזה כפיה דתית? אולי הכפיה בעצמה‬
‫תגרום ריחוק מהרעיונות התורניים אותם אנו מבטאים?‬
‫על כך מבאר רבנו הרצי”ה‪ ,‬מתוך תיאור תמציתי של המפגשים של הליגה נגד כפיה‬
‫דתית‪ ,‬את ההבחנה בין כפיה דתית במישור האישי פרטי‪ ,‬לבין החקיקה העומדת‬
‫ביסוד העיצוב של דמותה הקיומית של המדינה‪:‬‬
‫“חלילה מכפיה! אני נסלד מכפיה‪ .‬הזכרתי שהייתי חבר בליגה נגד כפיה דתית‪.‬‬
‫‪51‬‬
‫‪52‬‬
‫עיטורי ירושלים‬
‫במשך זמן מסוים הייתי מיודד עם חבריה‪ ,‬אבל אחר‪-‬כך התרחקתי‪ ,‬מפני שהם‬
‫התדלדלו והתעסקו בדברים קטנים‪.‬‬
‫אגב‪ ,‬התקיימה פעם אצלי פגישה בענין כפיה דתית‪ .‬במשך הרבה זמן‪ ,‬הפצירו בי‬
‫מרשות השידור להשתתף בסימפוזיון על כפיה דתית‪ .‬מולי ישב פרופסור בר‪-‬הלל‪,‬‬
‫איש הליגה נגד כפיה דתית‪ ,‬שהיה חבר בני‪-‬עקיבא בצעירותו‪ ,‬ונעשה אחר‪-‬כך שונא‬
‫תורה ומצוות בצורה קיצונית‪.‬‬
‫הוא פתח בנוסח הרגיל‪‘ :‬אתם הדתיים‪ ,‬מיעוט בישוב‪ ,‬ואתם כופים את דעתכם על‬
‫הרוב מתוך קונצים מפלגתיים וקואליציוניים בכנסת?‘‬
‫אמרתי‪‘ :‬חוקי הכנסת מחייבים אתכם או לא!?‘‪ .‬כמובן שאין לכנסת מקום להחליט‬
‫בפסקי הלכות‪ ,‬אבל היא קובעת לגבי סידור חיי הציבור (ויש גם עניינים על הגבול)‪.‬‬
‫התנפלויות וזריקת אבנים‪ ,‬אינן מדרך התורה‪ .‬אין מקום לכפיה אישית פרטית‪ ,‬וקל‪-‬‬
‫וחומר בדרכים אלו שמסכנות נפשות‪ .‬יחד עם זה‪ ,‬יש להשתדל באמצעות חקיקה‬
‫בכנסת שסדרי הציבור לא יהיו הפקר‪ ,‬שחיי האומה בפרהסיא לא יהיו הפקר‪.‬‬
‫המשכתי‪‘ :‬אנחנו ואתם שייכים לכנסת‪ .‬אנחנו נאמנים למדינה ולציבור יותר מכם‪,‬‬
‫כי נאמנותנו נובעת ממקור התורה‪ ,‬האמונה והקדושה‪ ,‬שהם יותר חזקים מהמקור‬
‫שלכם‪ .‬על‪-‬כל‪-‬פנים‪ ,‬כולנו שייכים לכנסת‪ ,‬והחלטותיה מחייבות אתכם ואותנו‪.‬‬
‫בכל ציבור יש חילוקי דעות‪ .‬אנו חיים במדינה דמוקרטית‪ ,‬והכנסת מורכבת מנבחרי‬
‫הציבור‪ ,‬ומבטאת את הגוונים השונים שבאומה‪ ,‬ומכריעה על פי רוב ומיעוט‪ .‬מתוך‬
‫כך השגנו כמה דברים‪ .‬בודאי שאין זה מספק אותנו‪ ,‬ואנו מקווים שמתוך סבלנות‬
‫נשיג יותר‪ .‬אתם קוראים לזה כפיה דתית‪ ,‬אבל זו החלטה של הכנסת‪ ,‬ומה שהיא‬
‫מחוקקת מחייב את כולנו‪ .‬אנו כולנו קיבלנו את חוקת היסוד ללכת אחרי הרוב‪,‬‬
‫ואת צורת המשטר על כל סגנון ניהולו‪ .‬לכן אין ברירה‪ ,‬יש כאן חקיקה מדינית‬
‫דמוקרטית‪ ,‬המחייבת אתכם ולא כפיה‘‪.‬‬
‫הוא התחכם ושאל‪‘ :‬ומה יהיה אם להיפך‪ ,‬הרוב יחליט נגד התורה‪ .‬עד עכשיו‪ ,‬אתם‬
‫ניצחתם‪ ,‬אבל כשאנו נתחזק ונחליט נגד התורה‪ ,‬האם אז תהיו מוכנים לשמוע את‬
‫הרוב?‘‬
‫לא התפעלתי‪ ,‬והשבתי לו‪‘ :‬א‪ .‬קודם כל‪ ,‬האיומים שלך על חוקיות של הריסת‬
‫התורה‪ ,‬הם דברי שטות והבל‪ .‬לא יקום ולא יהיה‪ ,‬חס ושלום‪ ,‬כדבר הזה של עקירת‬
‫התורה‪‘ .‬לא ינום ולא יישן שומר ישראל‘‪ .‬ב‪ .‬זה ודאי לא יהיה‪ ,‬אבל לו עולה היה על‬
‫הדעת שזה יקרה‪ ,‬חס ושלום‪ ,‬היינו עומדים נגד זה במסירות נפש של יהרג ואל‬
‫עיטורי ירושלים‬
‫יעבור‪ .‬קיבלנו הוראה מאבא ז”ל שדין התורה של מסירות נפש‪ ,‬קיים לא רק נגד‬
‫כפיה של גויים לעבור על דת‪ ,‬אלא גם כאשר הכפיה באה על‪-‬ידי יהודים‘‪ .‬הוספתי‬
‫הסברה למה הדבר דומה‪‘ :‬אנו מדינה צעירה‪ ,‬מצבנו בעולם מסוכן במובן הפוליטי‪,‬‬
‫בגלל רשעי אומות העולם‪ ,‬שונאי ישראל‪ .‬גם במובן החברתי והכלכלי מצבנו קשה‪.‬‬
‫על‪-‬אף כל הצרות הסבוכים והמשברים‪ ,‬אנו מחזיקים מעמד על ידי פלאי‪-‬פלאים‪.‬‬
‫ודאי נתחזק‪ .‬אבל בודאי נצטרך לסבול עוד כמה שנים‪ ,‬ובינתיים נופלים קרבנות ויש‬
‫הרבה צרות‪ .‬אבל בכנסת יש גם כמה גוים‪ .‬יש חברי כנסת הנאמנים למדינה מצד‬
‫התורה‪ ,‬יש הנאמנים מבחינה לאומית‪ ,‬ויש מעוט קטן שאין לו כלל מסירות נפש על‬
‫קיום המדינה‪ .‬חברי כנסת אלה ה‘מוקצים‘ אולי יתיאשו ויאמרו‪‘ :‬כדאי לחסל את‬
‫החנות ולהיפטר ממדינת ישראל‪ .‬להרצל התחשק שתהיה מדינה יהודית ובגלל זה‬
‫אנחנו סובלים ויש אבדן נפשות‪ .‬האם כדאי כל העסק הזה?‘ הם יקומו ויעמידו על‬
‫סדר היום‪ ,‬דיון לקוידציה (=חיסול)‪ :‬דיון והצבעה על חיסול מדינת ישראל‘‪.‬‬
‫קפץ פרופ‘ בר‪-‬הלל‪‘ :‬מה! שיהיה בכנסת דיון על קיום מדינת ישראל?! על עצם‬
‫הקיום‪ ,‬לא שייך להצביע וללכת על פי הרוב‪ .‬הכנסת דנה על סדרים פרטיים‪ ,‬אבל‬
‫על עצם הקיום‪ ,‬על עצם המדינה‪ ,‬לא דנים – זה למעלה מן הכנסת!‘‬
‫אמרתי‪‘ :‬זהו‪ .‬עצם הקיום ועצם החיים הוא למעלה מן הכנסת‪ .‬רק לא ברור לכם‪,‬‬
‫שתורה ומצוות‪ ,‬והשראת השכינה בישראל‪ ,‬זהו עצם הקיום ועצם החיים‪ .‬ועל זה‬
‫אין דיון בכנסת‘”‪.‬‬
‫‪ .11‬לעת הזאת‬
‫במושב הכנסת של שנת תשע”ד אנו עדים לתהליך חקיקה מסיבי אנטי דתי ואנטי‬
‫יהודי אשר מגמתו האחת היא הפרדת הדת מהמדינה ושינוי זהותה של המדינה‬
‫למדינת כל אזרחיה‪ ,‬כפי שביטא זאת חבר הכנסת יוני שטבון בנאומו ערב חוק‬
‫הגיוס‪“ :‬חוק הגיוס הנוכחי‪ ,‬הולדתו בחטא‪ .‬חלק מגל חקיקה אנטי דתית‪ ,‬מבית‬
‫היוצר של מפלגת יש עתיד ומפלגת התנועה‪ ...‬מדובר בגל חקיקה שכל מטרתו‬
‫ותכליתו לאתגר את אופייה היהודי של מדינת ישראל – בדרך למדינת כל אזרחיה”‪.‬‬
‫חוקים אלו פרי עטם של מפלגות אשר חקקו על דגלם ערב הבחירות שמדינתנו ‘אין‬
‫לה דבר עם הדת‘‪ ,‬הם פועלים באופן דורסני לבטל את תשתיות היסוד של חיבורה‬
‫‪53‬‬
‫‪54‬‬
‫עיטורי ירושלים‬
‫עיטורי ירושלים‬
‫של האומה לתורתה‪ ,‬כפי שהונחו ע”י רבנים אנשי רוח ומנהיגים ערב הקמתה של‬
‫המדינה ובראשית מצעדיה‪ .‬מטרתם של חוקים אלה נועדו בעיקרן‪:‬‬
‫חשבון פנימי נפשי‪ ,‬ועל‪-‬אחת‪-‬כמה‪-‬וכמה בחיים הכלליים שמדעת או שלא מדעת‬
‫ברצון או שלא ברצון הוא נעשה שותף להם‪ ,‬אם לחיוב ואם לשלילה‪.‬‬
‫א‪ .‬הצרת עולם התורה במדינה‪.‬‬
‫ב‪ .‬נטילת סמכויותיה של הרבנות הראשית לישראל ובתי דיניה‪.‬‬
‫ג‪ .‬שינוי הגדרת היהדות מקבלת עול מצוות לקבלת לאומיות חילונית‪-‬מסורתית‪.‬‬
‫ד‪ .‬פגיעה בקדושת המשפחה וטהרתה‪.‬‬
‫ה‪ .‬פגיעה בערכה של השבת‪.‬‬
‫ו‪ .‬פגיעה בכשרות‪.‬‬
‫(ניתן לראות באתר זה את תמצית החוקים ‪)www.ainpkuha.org.il -‬‬
‫והגיע התור של חשבון‪-‬הנפש גם להסתדרות המזרחי”‪.‬‬
‫‪ .12‬היכן התנועה הדתית לאומית?‬
‫המגמה לשינוי זהותה של המדינה באמצעות עקירת הדת אינה חדשה‪ .‬כפי‬
‫שתואר לעיל‪ ,‬כבר מראשית ימיה של הציונות פעלו מרן הרב זצ”ל ורבנו הרצי”ה‬
‫נגד מגמות אלו‪ .‬אלא שמאז ומעולם התנועה הדתית לאומית פעלה מתוך הדרכת‬
‫רבותיה ועמדה על המשמר כנגד מגמותיהם של אותן המפלגות‪ .‬בשנה האחרונה‬
‫אנו עדים לפרדוקס שאין כדוגמתו – התנועה הדתית לאומית כרתה ברית פוליטית‬
‫ואידיאולוגית (כפי שתואר לאחרונה בפי אחד מחבריה‪ ,‬כי ‘יש בברית זו מכנה‬
‫משותף ערכי‘) עם אותן התנועות שחקקו על דגלן שהציונות‪ ,‬המדינה‪ ,‬אין לה דבר‬
‫עם הדת‪.‬‬
‫‪ .13‬חשבון נפש ציבורי‬
‫זו היתה קריאתו של מרן הרב זצ”ל לתנועת המזרחי הדתית לאומית לחשבון נפש‪:‬‬
‫“לחשבון נפש‪ ,‬לחשוב חשבון‪-‬עולמה של התנועה‪ ,‬וחשבון כזה כמדומה שכדאי‬
‫הוא לכל; כדאי הוא לאלה העומדים בתוך התנועה וקשורים ִאתה קשר‪-‬נפשי וכדאי‬
‫הוא חשבון כזה גם לאלה שעומדים מן הצד או מחוצה לה‪.‬‬
‫כי סוף‪-‬כל‪-‬סוף צריך האדם פעם‪-‬אחת‪ ,‬אפילו בחייו הפרטיים שלו לבוא לכלל‬
‫כהמשך לקריאתו זו נקרא היום לתנועה הדתית לאומית לעשות חשבון נפש ציבורי‬
‫לתיקון עמידתה העצמית ואיתנותה בתפקידה הלאומי ציבורי‪ ,‬להפיח נשמת אמת‬
‫במדינה‪ ,‬בדרך התורה ומצוותיה‪:‬‬
‫א‪ .‬ראשית כל לחקוק על דגלה את היותה מפלגה דתית לאומית תורנית ולא מפלגה‬
‫חילונית במסווה דתי‪.‬‬
‫ב‪ .‬לחזור בה מהברית הפוליטית והאידיאולוגית עם המפלגות האנטי‪-‬דתיות‪.‬‬
‫ג‪ .‬למחוק מעל סדר יומה של הכנסת את גל החוקים אשר עניינם לבטל כל קשר‬
‫בין המדינה והדת‪.‬‬
‫‪ .14‬תפקיד הציבור‬
‫תפקידנו כציבור הדתי לאומי אשר השפיע רבות‪ ,‬מיום הקמת המזרחי ועד הנה‪,‬‬
‫על צביונה של מדינת ישראל‪ ,‬בחיבורה לתורתה לארצה ולאלוקיה‪ ,‬להרים את דגל‬
‫ירושלים‪ .‬את ירושלים המחברת בין המקדש – הקודש והממלכה‪.‬‬
‫הציבור במדינה מתעייף מהתרבות המערבית ההולכת ומשתלטת על החברה‪,‬‬
‫ומוסדות המדינה‪ .‬מסר ערכי תורני‪ ,‬הוא דבר הנשמע בחיי הפרט‪ ,‬ובחיי הכלל‪,‬‬
‫ביחס להתאגדותנו החברתית על יסודותיה של תורה‪ ,‬ושמירת צביונה של המדינה‬
‫היהודית‪ ,‬מתוך העבר הגדול והמפואר של אומתנו‪ ,‬שאינה אומה “אלא בתורותיה”‪.‬‬
‫ניצוץ הקודש והאמת שבעולמנו הערכי‪ ,‬הנבנה מתורתו של מרן הרב ורבינו הרצי”ה‪,‬‬
‫יש בידו להאיר אור גדול‪.‬‬
‫‪55‬‬
‫‪56‬‬
‫עיטורי ירושלים‬