‫נשיכת נחש!‬ ‫שמעון הוא אדם בריא בדרך כלל ברוך‬ ‫ה'‪ .‬קרה לו דבר מצער באחד הימים‪.‬‬ ‫בעוד שהוא הולך בשביל עפר‪ ,‬צץ מאחד‬ ‫האבנים הסמוכות לא פחות מאשר נחש‬ ‫ארסי‪ .‬הנחש עשה בשמעון את זממו‬ ‫והטיל בו את ארסו‪ .‬תחילה שמעון חשב‬ ‫שמדובר רק בדקירה לא מסוכנת‪ ,‬אך לא‬ ‫עברו דקות ארוכות וכל איזור הנשיכה‬ ‫תפח וגדל וחייו של שמעון היו בסכנה‪.‬‬ ‫בחסדי שמיים מרובים הגיעו למקום‬ ‫כוחות הצלה ושמעון יצא מכלל סכנה‪.‬‬ ‫חייו ניתנו לו במתנה‪ .‬תורתינו הקדושה‬ ‫קראה לריבית נשך כיון שהיא נושכת‬ ‫כנחש‪ ,‬שבתחילה לא תורגש הכשתו‪ ,‬אבל‬ ‫זמן קצר אחרי‪ ,‬המקום יתנפח ויגדל עד‬ ‫למאוד‪ .‬וכתב ספר החינוך (מצוה פח)‬ ‫"משורשי המצוה כי הבורא הטוב חפץ‬ ‫ברווחת עמו אשר בחר‪ ,‬ועל כן ציום‬ ‫להסיר מכשול מדרכם לבל יבלע האדם‬ ‫רכוש חבירו מבלי שירגיש בעצמו‪ ,‬עד‬ ‫שימצא את ביתו ריקן מכל טוב‪ ,‬כי כן‬ ‫דרכה של ריבית‪ ,‬ידוע הדבר‪ ,‬ומפני זה‬ ‫נקרא נשך"‪ .‬עכ"ל‪ .‬לא תעזור כל אמתלא‬ ‫ללקיחת ריבית (מלבד באופנים מסוימים‬ ‫על פי היתר עיסקה המוזכרים בהלכה) גם‬ ‫אם האדם שמלוה בריבית רוצה סך הכל‬ ‫לעזור והלוה עצמו מבקש את ההלואה‬ ‫ואף אומר תודה למלוה שהסכים בכלל‬ ‫לתת לו הלואה עם ריבית נמוכה ‪ -‬הכל‬ ‫אסור‪ ,‬וכל המסייעים בהלואה שכזאת‬ ‫בכלל האיסור! נדע ונבין שהקב"ה ישתבח‬ ‫שמו לעד חפץ בטובתינו‪ ,‬והוא ורק הוא‬ ‫יתברך יודע מה טוב לנו באמת‪ .‬נזכה‬ ‫להתחזק בתורה ובמצוות ונראה ישועות!‬ ‫אבות ‪ -‬פרק ג'‬ ‫‪19:05‬‬ ‫‪18:49‬‬ ‫‪18:57‬‬ ‫ב"ש ‪19:06‬‬ ‫‪2 0:08‬‬ ‫‪20:05‬‬ ‫‪20:09‬‬ ‫‪20:07‬‬ ‫הפטרת השבוע‪:‬‬ ‫"ויאמר ירמיהו"‬ ‫‪20:40‬‬ ‫‪20:43‬‬ ‫‪20:43‬‬ ‫‪20:42‬‬ ‫‘‬ ‫ערש”ק פרשת “בהר”‪ ,‬ט’ באייר תשע”ד‬ ‫גליון מס ‪418‬‬ ‫"שמיטה ותכליתה"!‬ ‫בפרשתינו קוראים אנו על מצות השמיטה דהיינו שכל יהודי‬ ‫שיש קרקע ברשותו מוזהר פעם בשבע שנים לשמוט את הקרקע‪,‬‬ ‫שלא לזרוע ולא לחרוש ולא ולא‪ ...‬וצריך להבין תורתינו תורת חיים‬ ‫הינה ומה המסר הנלמד ממצוה יקרה זאת‪ ,‬שאגב נזכה אי"ה לקיימה‬ ‫בשנה הבאה‪ .‬אלא מסביר הסבא קדישא מנובהרדוק ר' יוסף יוזל זצ"ל‬ ‫בסיפרו מדרגת האדם‪ ,‬שעיקר תעודתה ללמד את האדם למען ידע כי לה'‬ ‫הארץ‪ ,‬ואף בעוסקו בשדהו בששת השנים לא יאמר "כוחי ועוצם ידי"‪ ,‬רק‬ ‫ידע כי "לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' " ואפילו להנות מהספיחים‬ ‫של השדה שגדלו מאליהם אסרה התורה כדי שלא השתדל מאומה עבור‬ ‫פרנסתו‪ ,‬למען יזכור הארבעים שנה שאכלו ישראל מן במדבר‪ ,‬וירגיש אז‬ ‫כי הישוב והמדבר שוים הם לעומת השגחתו יתברך‪ .‬וכנגד מחשבת האדם‬ ‫שיקמוץ ויצבור בר בששת השנים וכל שנה יחסוך קימעה ולא יאכל לשובע‬ ‫נפשו בכדי שיוכל להתקיים בשנת השמיטה ולאחריה‪ ,‬באה תורתינו הקדושה‬ ‫ומזהירה "ואכלתם לשובע וישבתם לבטח עליה"! ואם יבוא האדם וישאל אם‬ ‫לא יקמץ ויחסוך היום מאין יהיה לו פרנסתו למחר? עונה הכתוב‪" :‬וציותי‬ ‫את ברכתי"‪ ,‬כי לא עליכם מוטל העבודה להכין‪ ,‬אלא עלי‪ ,‬אני בעצמי אצוה‬ ‫את ברכתי בשנה השישית לשלוש השנים‪ ,‬אבל אתם בעצמכם לא תכינו כלל!‬ ‫ומוסיף הסבא ומגלה את אוזנינו הפלא ופלא‪ .." :‬כי באמת אין הקדוש ברוך‬ ‫הוא נותן ברכה למעלה מדרך הטבע‪ ,‬אלא להבוטחים בו ומסתופפים בצילו"‪,‬‬ ‫כמו שאמר הכתוב "ה' צילך"‪ ,‬ואמרו חז"ל‪" :‬מה הצל הזה כשאתה מראה לו‬ ‫אצבע אף הוא מראה לך אצבע‪ ,‬וכשאתה מראה לו יד‪ ,‬אף הוא מראה לך‬ ‫כל היד"‪ .‬ולפי מידת התקרבות האדם אל ה'‪ ,‬כן תחול עליו השגחת ה' וטובו‪,‬‬ ‫ומידת הקב"ה לפי מידת האדם‪ ,‬במידה שאדם מודד בה מודדין לו! וסיפר‬ ‫הגאון הרב זילברשטיין שליט"א שאברך אחד זכה ב"ה למשפחה מרובת‬ ‫ילדים‪ ,‬אולם דירתם הקטנטנה לא יכלה כבר להכיל את הברכה‪ ,‬אך לרש‬ ‫אין כל‪ ,‬ביקש אישור מראש הכולל שלו בכדי ללכת להשיח את ליבו לפני‬ ‫קונו בכותל המערבי שלא זזה שכינה משם! האברך הגיע לכותל ועמד במשך‬ ‫שעות בקול בוכים כשמפיל כל יהבו וביטחונו שמה' יבוא עזרו‪ .‬והנה לפתע‬ ‫מרגיש דפיקה קלה על כתפו‪ ,‬ואדם פונה אליו בשאלה אם יוכל במשהו‬ ‫לעזור‪ .‬האברך מודה לו על דאגתו‪ ,‬אולם ה' יתברך צורו ומיבטחו‪ .‬אותו אדם‬ ‫יקר לא הרפה וביקש לדעת על מה הרעש והמאומה? האברך תיאר לו בקצרה‬ ‫את המצב ולשם מה הגיע למקום המקודש‪ ...‬להפתעתו כי רבה ביקשו אותו‬ ‫אדם שהתלווה אליו‪ ,‬ב"ה עשיר הוא וכספי מעשרותיו מאפשרים לו לקנות‬ ‫דירה חדשה ומרווחת עבור האברך ומשפחתו‪ .‬באותו הערב האברך חזר‬ ‫לביתו כשצרור מפתחות נוסף בתיקו‪ ...‬אולם בכך לא תם הסיפור‪ ,‬מספר‬ ‫אברכים ששמעו את הבשורה המרנינה‪ ,‬ביקשו אף הם לנסות את מזלם‪,‬‬ ‫קיבלו אישור ואירגנו נסיעה לכותל‪ ,‬כל אחד אחז ספר תהילים‪ ,‬ועמד‬ ‫לו בזוית‪ ...‬תוך דקות ספורות נקישה על הגב‪ ,‬האם זה חלום או שמא‬ ‫סתם דמיון‪ ,‬כשהפנו פניהם שמעו קול קורא‪" :‬צדקה תציל ממוות‪."...‬‬ ‫כשחזרו לביתם עם אותם צרורי מפתחות שהיו מלכתחילה ברשותם‪,‬‬ ‫פנו למחרת לשאול את רבם האם לחברם דם אדום יותר‪ ,‬ומדוע‬ ‫הוא נענה והם לא? התשובה לא אחרה לבוא‪ ,‬אתם סמכתם על‬ ‫בני אדם ואילו חברכם באלוקים בטח! קוראים יקרים‪ ,‬נתחזק‬ ‫באמונה תמימה וביטחון בבורא יתברך‪ ,‬ונזכה שיתמלאו‬ ‫צרכינו הגשמיים והרוחניים כאחד!‬ ‫"וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר"‬ ‫(כה‪,‬א)‬ ‫ידועה שאלת חז"ל "מה ענין שמיטה אצל‬ ‫הר סיני?"‪ ,‬מדוע דווקא למצוה זו הסמיכה‬ ‫התורה הקדושה את הידיעה שהיא ניתנה‬ ‫בהר סיני? והסביר גאון עוזינו מרן החיד"א‬ ‫זצ"ל‪ ,‬שרוב בני האדם טרודים על המחיה‬ ‫ועל הכלכלה יומם ולילה‪ ,‬ואין להם פנאי‬ ‫להקדיש מזמנם ללימוד התורה הקדושה‬ ‫שניתנה בסיני‪ .‬על כן נתן לנו הקדוש ברוך‬ ‫הוא את מצוות השמיטה‪ ,‬כדי שנימנע‬ ‫מעבודת האדמה למשך שנה ומחסורנו‬ ‫יתמלא בדרך נס‪ ,‬וכך נדע שמפתח הפרנסה‬ ‫בדי ה' לבדו‪ ,‬ולו הארץ ומלואה‪ ,‬ובוודאי לא‬ ‫ייגרע חלקנו אם נעסוק בתורה‪ ,‬ונרבה כולנו‬ ‫בשיעורי תורה!‬ ‫(מעיין השבוע)‬ ‫"כי גרים ותושבים אתם עמדי"‬ ‫(כה‪,‬כג)‬ ‫ביני ובינכם ‪ -‬אומר הקדוש ברוך הוא ‪-‬‬ ‫קיים תמיד יחס של גרים ותושבים‪ .‬אם‬ ‫אתם רואים עצמכם כגרים בעולם‪ ,‬בזכרכם‬ ‫כי כל קיומכם כאן אינו אלא לפי שעה‪,‬‬ ‫כבפרוזדור‪ ,‬אזי הנני תושב בקרבכם ושכינתי‬ ‫מטעמים לשבת‬ ‫שרויה תמיד ביניכם‪ .‬אבל אם אתם רואים‬ ‫עצמכם כתושבים קבועים בעולם ‪ -‬אזי הנני‬ ‫כגר בתוככם‪ ...‬מכל מקום הננו‪ ,‬גם אני וגם‬ ‫אתם‪ ,‬גרים ותושבים ‪ -‬או אתם הגרים ואני‬ ‫התושב‪ ,‬או אתם התושבים ואני הגר‪...‬‬ ‫(מעינה של תורה)‬ ‫"ובכל ארץ אחוזתכם גאולה תתנו‬ ‫לארץ" (כה‪,‬כד)‬ ‫כתב בספר "תורת מהרי"ץ"‪ :‬יש לפרש בדרך‬ ‫רמז‪ ,‬כי הנה האדמה נתקלקלה על ידי האדם‬ ‫הראשון‪ ,‬והעצה לזה שבני ישראל ילכו בדרך‬ ‫ה'‪ ,‬וישמרו את כל המצוות התלויות בארץ‪,‬‬ ‫ובזה יתוקן חטא האדם הראשון וקלקול‬ ‫הארץ‪ .‬וזהו שאומר הכתוב‪" :‬ובכל ארץ‬ ‫אחוזתכם" ‪ -‬תראו ותשתדלו ש"גאולה תתנו‬ ‫לארץ" ‪ -‬שתהיה נגאלת מקללותיה‪ ,‬ואז תתן‬ ‫פריה ויבולה כמקדם‪.‬‬ ‫(תורת הפרשה)‬ ‫"כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו ובא‬ ‫גואלו הקרוב אליו וגאל את ממכר‬ ‫אחיו" (כה‪,‬כה)‬ ‫כתב בספר "לקוטי בתר לקוטי"‪ :‬מעיר‬ ‫האלשיך הקדוש‪ ,‬שנאמר כאן "כי ימוך‬ ‫אחיך" בלשון יחיד‪ ,‬לעומת שאר ציווים עד‬ ‫כעת שנאמרו בלשון רבים‪ ,‬והטעם הוא מפני‬ ‫שידעה תורתינו‪ ,‬שדרך בני אדם הוא שאם‬ ‫יבואו אליהם שיעזרו לאחד מקרוביהם‪ ,‬אזי‬ ‫כל אחד רוצה לפטור את עצמו ומראה על‬ ‫חבירו שבידו לעזור יותר ממנו‪ ,‬לכן פנתה‬ ‫תורתינו לכל אחד בפני עצמו בלשון יחיד‪,‬‬ ‫ואומרת לו "כי ימוך אחיך" ‪ -‬החוב עליך‬ ‫להושיע לו‪.‬‬ ‫(תורת הפרשה)‬ ‫"את שבתתי תשמרו‪( "...‬כו‪,‬ב)‬ ‫שואל כאן הפרשן והמקובל רבי חיים בן‬ ‫עטר זצ"ל (בעל "אור החיים")‪ :‬על שום מה‬ ‫חוזר כאן הכתוב על מצות שמירת שבת‪,‬‬ ‫שכבר נאמרה בתורה כמה פעמים? אלא ‪-‬‬ ‫אומר בעל "אור החיים" ‪ -‬התורה ביקשה‬ ‫להסמיך מצות שבת למצוות שלפניה‪" :‬לא‬ ‫תעשו לכם אלילים" וגו' (כו‪,‬א) כדי ללמדנו‪:‬‬ ‫כשם שעבודה זרה שקולה ככל התורה ("כל‬ ‫הכופר בה‪ ,‬כמודה בכל התורה כולה"‪-‬‬ ‫קידושין מ'‪,‬ע"א) כך שקולה מצות שבת ככל‬ ‫התורה כולה‪ .‬וכן שנינו בירושלמי ברכות‬ ‫א'‪,‬ה'‪" :‬שקולה שבת כנגד כל המצוות"‪.‬‬ ‫(פרפראות לתורה)‬ ‫מזקנים אתבונן ‪ -‬סיפורי צדיקים‬ ‫בזמן רבנו האר"י זיע"א‪ ,‬היה מעשה בסוס שהיו שומעים אותו בוכה‬ ‫בכל לילה ולילה‪ ,‬וכשנשאל רבנו האר"י‪ ,‬לפשר הענין‪ :‬אמר שהסוס‬ ‫הוא גלגול של הפועל שעבד אצל בעל הבית‪ ,‬ונתגלגל בסוס‪ ,‬כדי‬ ‫להשיב את הגזלה שגזל מבעל הבית‪ ,‬ועל פי זה פרש רבנו האר"י את‬ ‫הפסוק‪" :‬כי בא סוס פרעה"‪ ,‬דהינו כי בא סוס ‪ -‬פרעה‪ ,‬אם בא אדם‬ ‫לעולם בגלגול של סוס‪ ,‬הוא כדי לפרוע את חובתיו מגלגולו הקודם!‬ ‫מספרים על הגאון רבי ישראל מסלנט זיע"א‪ ,‬שפעם בא אליו אברך‬ ‫וביקש לעזוב את מלאכת השחיטה‪ ,‬ומפני שמפחד שמא יכשל איזה‬ ‫פעם להאכיל יהודים טרפות או נבלות חס ושלום‪ .‬שאל אותו הרבי‪,‬‬ ‫ומה בדעתו לפתוח? השיבו‪ ,‬שרצונו לפתוח מכולת קטנה ולהתפרנס‬ ‫בברכת ה' אשר יתן לו!! עמד הרב והזדעדע‪ .‬שחיטה רצונך לעזוב‪,‬‬ ‫מפני איסור אחד שנקרא טרפה‪ ,‬ואתה הולך לפתוח עסק שיש בו‬ ‫עשרות של סכנות‪ :‬גזל‪ ,‬אונאה‪ ,‬רמאות במסחר‪ ,‬חנופה‪ ,‬שקר‪ ,‬ריבית‬ ‫ועוד‪ .‬ואז הבין אותו אדם את מצבו‪ ,‬וחזר לעיסוקו הראשון‪.‬‬ ‫גדולי ישראל נזהרו כל ימיהם במשהו של גזל‪ ,‬וכמו שמספרים על‬ ‫ה"חפץ חיים" זיע"א‪ ,‬שפעם אחר לביתו‪ ,‬ושלח מכתב דחוף לרבנית‪,‬‬ ‫שתדאג ותשמור מאוד לתת לפרה שלהם לאכול בזמן‪ ,‬כדי שלא‬ ‫תצטרך חלילה לרעות בשדות זרים‪ .‬כך דקדקו ונזהרו רבותינו שלא‬ ‫יכנסו בחשש של גזל או הנאה בדבר שאינו שלהם‪ .‬ובעינינו ראינו‬ ‫לגדולים וטובים ששמרו עצמם מכל דבר שיש בו גזל‪ ,‬ואפילו הקטן‬ ‫ביותר‪ .‬וכמה מצער הדבר בראותינו היום שהדבר נעשה כהתר ורבים‬ ‫דשים זאת בעקביהם‪ ,‬הם בגזל הקדש שמגיע לבית הכנסת‪ ,‬או בית‬ ‫‬ ‫המדרש‪ ,‬ומדליק את כל המזגנים והחשמל‪ ,‬או שאינו נזהר בכסאות‬ ‫או בשאר דברים‪ .‬ושמעתי שפעם הלך מרן הגאון רבי יהודה צדקה‬ ‫זצ"ל להלויה‪ ,‬ובחזור נכנס לאיזה בית כנסת לטול ידים‪ ,‬וחיפש זמן‬ ‫רב את הגבאי לשלם לו‪ ,‬משום שאינו מתפלל שם‪ ,‬ושמא יש בדבר‬ ‫סרך גזל?? איזו גדלות וטוהר המידות!! בספרי המוסר כתבו שהגזל‬ ‫נובע מאהבת הממון‪ ,‬ולכן צריכים להזהר מאוד ולעבוד עבודה‬ ‫מתמדת בלתי פוסקת‪ ,‬שלא יתאוה אדם לממון שאינו שלו‪ .‬ומזקנים‬ ‫אתבונן‪ ,‬ראינו לאברהם אבינו‪ ,‬שלמרות כל העושר שרצו להעשירו‪,‬‬ ‫אמר‪" :‬לא אקח מחוט ועד שרוך נעל"‪ ,‬ומשה רבנו אמר‪" :‬חמור מי‬ ‫נשאתי וכו' "‪ ,‬וכן שמואל הרמתי‪ .‬וגם יעקב אבינו פשפש במעשיו‬ ‫שמא יוסף נעלם מעיניו בגלל שחי חיי מותרות‪ ,‬והתאוה לממונו של‬ ‫לבן‪ .‬וכן מצינו לעוד גדולים וטובים‪ ,‬שמנעו עצמם מלהנות מאחרים‪,‬‬ ‫כדי לרסן את תאותם‪ ,‬ולחזק את מדתם הטובה‪ ,‬להנות מידו הרחבה‬ ‫והעשירה‪ .‬ומצינו להגאון רבי אליהו לופיאן זיע"א‪ ,‬שספר על אדם‬ ‫שהיה אוהב ממון‪ ,‬עד כדי שאמר קודם מיתתו‪ ,‬שיביאו את כספו‬ ‫ויטמנוהו תחת ראשו‪ .‬וביקש לכבות את הנר‪ ,‬משום שאפשר למות‬ ‫גם בחושך‪ ...‬ובעלי המוסר כתבו‪ ,‬שהיא תאוה משונה‪ ,‬שקשה לאדם‬ ‫להפרד ממנה‪ ,‬וכבר הורונו חז"ל בגמרא נדה (ע‪" ):‬מה יעשה אדם‬ ‫ויתעשר? ישא ויתן באמונה"‪ .‬והוסיף המאירי בלשונו הזהב‪" :‬היושר‬ ‫הוא הכנת העושר"‪ ,‬אם כן יזהר אדם להשתדל לתת משלו לאחרים‪,‬‬ ‫וימנע מספק‪ ,‬ואפילו הקטן ביותר‪ ,‬שלא יהנה מפרוטה שאינה שלו‪,‬‬ ‫ומן השמים יסייעוהו יותר‪ ,‬שיזכה לעושר וכבוד‪ ,‬בצדק וביושר‪ .‬והבא‬ ‫להטהר מסייעין אותו‪.‬‬ ‫(כתונת פסים ח"ב ע"מ לג‪-‬לז)‬ ‫‬ ‫והייתם לי סגולה‬ ‫עין הרע ‪ -‬האוכל דגים בסעודה שלישית של שבת‪ ,‬זוכה להיות שמור מעין הרע ומכל מיני מזיקים כל ימי השבוע‬ ‫(רבי סלמן מוצפי)‪.‬‬ ‫עין הרע ‪ -‬שמיעת ברכת כהנים היא סגולה להנצל מעין הרע (הגר"י זילברשטיין)‪.‬‬ ‫(סגולות רבותינו)‬ ‫קדושת הגליון‬ ‫על קדושת‬ ‫לשמור על‬ ‫נא לשמור‬ ‫נא‬ ‫הגליון‬ ‫טעון גניזה‬ ‫העלון טעון‬ ‫העלון‬ ‫גניזה‬ ‫בנים "אובדים" להורים "עובדים" (ב)‬ ‫תישאר רווק‬ ‫בספר "זכו" כתב המחבר שנשאל שאלה קודם‬ ‫כניסתו לאיזו הרצאה‪ ,‬שם פנה אליו איזה בעל‬ ‫ואמר‪" :‬אשתי רוצה מחמאות ופירגונים‪ ,‬אני לא‬ ‫כזה‪ ,‬אני לא מסוגל לפרגן‪ ,‬אינני מסוגל להחמיא‪,‬‬ ‫לא בנוי לזה"‪ .‬התשובה "אתה לא בנוי לזה‪ ,‬אז‬ ‫תישאר רווק עד מאה ועשרים‪ ,‬מדוע שתתחתן‬ ‫ואשה תסבול מה"לא בנוי" שלך‪ .‬שנית‪ ,‬וכי אתה‬ ‫לא בנוי? אתה כן בנוי! רק שאינך מוכן להשקיע!‬ ‫תדע לך שאם אינך מוכן להשקיע‪ ,‬לעולם לא‬ ‫תאהב‪ .‬שים לבך לכך‪ ,‬שהתורה דורשת מיהודי‬ ‫להשקיע ‪ -‬שנה שלמה "ושמח את אשתו אשר‬ ‫לקח"‪ ,‬להשקיע כל כך! להשקיע כדי לאהוב‪,‬‬ ‫ההשקעה בשנה הראשונה‪ ,‬היא "עליו להשתדל‬ ‫להראות אהבה וקירוב בריבוי שיחה וריצוי"‪,‬‬ ‫כלשונו של החזו"א‪ .‬לכן‪ ,‬תעניק לה מה שהיא‬ ‫רוצה‪ ,‬אל מה שאתה מוכן לתת‪ ,‬דבר איתה תפרגן‬ ‫לה! לא אחת אני שומע מאחרים האומרים‪" ,‬מה‬ ‫אני כבר יכול לדבר איתה‪ ,‬היא מפטפטת בלה‬ ‫בלה בלה‪ ,‬בלי סוף‪ ,‬אין לי מה לדבר"‪ ,‬גם להם‬ ‫השבתי‪" :‬אם יש לך תוכנית להתחתן‪ ,‬ומשום‬ ‫מה‪ ,‬אתה חושב‪ ,‬שאין לך כלים כדי להשקיע‬ ‫בנישואים הללו‪ ,‬אל תתחתן"‪ .‬לצערינו רבים הם‬ ‫החושבים שעיקר הנישואין הוא "לקבל" מבן‪/‬‬ ‫בת הזוג ואינם יודעים שאדרבא‪ ,‬להיפך! מטרת‬ ‫הנישואין "לתת" ובלי גבול וגם בלי תנאים‪,‬‬ ‫והאשה צריכה בעל "מדבר"‪ ,‬דרשן נפלא‪ ,‬בעל‬ ‫חוש הומור‪ ,‬ומי שלא יודע זאת‪ ,‬שילך ללמוד‬ ‫ויפה שעה אחת קודם‪.‬‬ ‫בשבוע שעבר הבאנו דוגמאות קצרות לסכנות בחינוך הילדים אשר נובעות‬ ‫מלחץ "לא בריא" שמשדרים ההורים מחמת מעמדם‪ ,‬תפקידם‪ ,‬וכו'‪ .‬תופעה‬ ‫דומה‪ ,‬מצאתי גם בקרב ילדים להורים "עובדים"‪ ,‬שזכו בעבודה עצמית‬ ‫מייגעת להגיע למעלות רמות בעבודת ה' התמה‪ .‬כתוצאה מהישגיהם‪ ,‬ציפו‬ ‫אותם הורים‪ ,‬שאף ילדיהם יגיעו לאותן רמות ומדריגות נשגבות‪ .‬כשהבחינו‬ ‫שילדיהם מכירים גם את הבלי העולם הזה‪ ,‬ראו בהם דלי דעת ופורקי עול‪,‬‬ ‫שאינם שווים מאומה ואינם חפצים בכלום‪ .‬האמת היתה‪ ,‬שהילדים דוקא‬ ‫היו עמוסי שאיפות עד כדי להתפקע‪ ,‬אלא שבסך הכל‪ ,‬שנות העמל והיגיעה‬ ‫בעבודת ה' שהשקיע האב‪ ,‬היו עדיין לפניהם ולא מאחוריהם‪ ...‬בספר כבדהו‬ ‫וחנכהו סיפר המחבר‪ :‬באחד הימים טלפן אלי יהודי‪ ,‬הציג עצמו כמשגיח‬ ‫בישיבה די מפורסמת ואמר‪ ,‬כי הוא מעוניין לשלוח אלי שלושה מילדיו‪,‬‬ ‫בטווח הגילים שבין שתים עשרה לשמונה עשרה‪ .‬פניה כזו היא ללא ספק‬ ‫חריגה‪ :‬שלושה בנים במשפחה אחת הזקוקים לטיפול? חייבת להיות סיבה‬ ‫כבדת משקל להיווצרות של צורך מעין זה‪ .‬בדרך כלל זה משהו בסביבה‪.‬‬ ‫לטובת הענין‪ ,‬אמרתי לאיש‪ ,‬אעדיף לפגוש תחילה את ההורים‪ ,‬כדי להתוודע‬ ‫לבעיה בלימוד מקדים‪ .‬בפגישה הכרתי ביושב מולי‪ ,‬שהוא אדם בעל‬ ‫עוצמה‪ .‬היה זה "משגיח" בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו‪ .‬הוא הקרין הרבה‬ ‫כח ומודעות עצמית‪ .‬דיבר בפאתוס רב‪ ,‬כששפת גופו והבעת פניו היו חדות‬ ‫מאוד‪ .‬כאשר שטח בפני את בעייתם של שלושת ילדיו‪ ,‬לא חסך בתיאורים‬ ‫צבעוניים על נטייתם לדכאון ואדישותם המופגנת‪ .‬במומחיות רבה‪ ,‬ניתח את‬ ‫דימויים העצמי הירוד וחוסר בטחונם העצמי לאורך כל הדרך‪ ,‬כמעט בכל‬ ‫תחום‪ .‬מאחר ואני יוצא תמיד מתוך נקודת הנחה‪ ,‬שילד נולד ללא כל דימוי‬ ‫עצמי ‪ -‬לא שלילי ולא חיובי ‪ -‬והסביבה היא זו שיש לה השפעה מכרעת‬ ‫בהרכבת הדימוי העצמי העתידי שהוא מפתח‪ ,‬אני מניח כיסוד‪ ,‬שאם למישהו‬ ‫יש דימוי עצמי נמוך‪ ,‬חייב להיות שהדבר נגרם על ידי גורם חיצוני כלשהו‪,‬‬ ‫שעודד אותו לראות את עצמו באור שלילי‪ .‬ניסיתי להבין מתוך דבריו‪ ,‬מה‬ ‫יכול להביא את ילדיו לחוסר הבטחון העצמי המובהק שהוא מתאר‪ .‬האם‬ ‫יש איזשהו מום פיזי‪ ,‬אישי או משפחתי‪ ,‬שיכול להשפיע עליהם? האיש‬ ‫התעקש‪ ,‬כי מלבד נמיכות דימויים העצמי הם לא חסרים דבר‪ .‬חיפשתי את‬ ‫המכנה המשותף לשלושת המקרים‪ :‬היה זה הורים משותפים‪ .‬התמקדתי‬ ‫איפוא באב המשגיח‪ ,‬וביקשתי לדעת יותר על דרך ראייתו את הילדים‬ ‫באופן כללי‪ ,‬אילו מסרים הוא נוהג להעביר להם כדי לעודדם‪ ,‬ואיך הוא‬ ‫מגיב כשאינם מתנהגים כראוי‪ .‬לא היה צורך במאמץ רב והדבר גם לא ארך‬ ‫זמן‪ .‬בין הדברים שהתלונן המשגיח היה‪ ,‬שבנו בן השתים עשרה אינו מתפלל‬ ‫בהתלהבות והוא נראה בתפילה כ"אסקימואי רוחני"‪ .‬כשביקשתי ממנו‬ ‫להמחיש לי בנתונים עובדתיים למה כוונתו‪ ,‬הסביר לי כך‪ :‬כשאני למשל‪,‬‬ ‫הייתי בן גילו‪ ,‬כבר יכולתי לבכות ב'נשמת' מרוב התרגשות! ניגשתי לתפילה‬ ‫בכובד ראש וברצינות והתפללתי בכוונה ובהתלהבות‪ .‬ואילו הוא מתפלל קר‪,‬‬ ‫אומר מילים וזהו‪ .‬נכון הוא מסתכל בסידור ולא מסתובב בתפילה אנה ואנה‪,‬‬ ‫אבל איפוא ה"ברען"? איה ההתלהבות לדבר שבקדושה?! לאחר ששמעתי את‬ ‫האב‪ ,‬ביקשתי לשמוע ממנו על חוות דעת של המלמד‪ .‬במקרים רבים מועילה‬ ‫חוות דעת כזו‪ ,‬כדי להעניק פרופורציות נכונות על כל התמונה‪ .‬במידה‬ ‫והמלמד אינו רואה כל בעיה בתפקודו של התלמיד‪ ,‬הרי שנקל יותר לקבוע‪,‬‬ ‫שהבעיה אינה בהתנהגות הילד כפי שהיא בציפיית ההורים‪ .‬ואכן‪ ,‬האב היה‬ ‫כנה מספיק לדווח כי המלמד אינו מוצא כל פגם או דופי בהתנהגותו של‬ ‫הילד‪ ,‬הוא אף מרוצה ממנו ומצביע עליו כעל תלמיד חרוץ וממושמע‪ .‬אבל‬ ‫ הוסיף האב ‪ -‬למלמד יש כמעט שלושים ילדים בכיתה ואין לו אפשרות‬‫לשים לב יתר על המידה‪ ,‬ואילו לי ‪ -‬רק את הילדים היקרים אלה‪ ...‬נקל היה‬ ‫להבין שילדיו נפלו "כקרבנות" לידיו של האב שהלחץ שלו לראותם כשאיפתו‬ ‫הטהורה רק גורמים את ההיפך‪ ,‬וכמה ילדים נושרים כאלו נשרו מהדרך דוקא‬ ‫בשל סיבות אלו? חבל על העבודה שרק גורמת את ההיפך‪ ,‬ואם לא הבננו‬ ‫זאת‪ ,‬המשך יבוא‪...‬‬ ‫אמרי שפר‬ ‫הרה"ק רבי חנוך העניך מאלכסנדר אומר‪ :‬הרי לך ראיה ברורה שאין אדם זקוק למשמש שישרת אותו‪ ,‬שהרי נברא בלעדיו‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי זוסיא מאניפולי אומר‪ :‬אם ישאלוני בעולם האמת למה לא הייתי כמשה רבנו? אדע מה להשיב‪ .‬אולם אם ישאלוני למה לא‬ ‫היית זוסיא ‪ -‬יסתתמו טענותי‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי יצחק בלאזער אומר‪" :‬אעשה לו עזר כנגדו" ‪ -‬זכה עזר‪ ,‬לא זכה כנגדו" (חז"ל)‪ .‬אחד עושה מהעזר ‪ -‬כנגדו ואחד עושה‬ ‫מהכנגדו ‪ -‬עזר‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי מנחם מנדל מקוצק אומר‪" :‬אדם נברא יחידי" ‪ -‬וחייב תמיד להשאר ביחידותו‪.‬‬ ‫(פתגמים נבחרים)‬ ‫‪www.tiferetbanim.co.il ∫Ë¯ËÈ‡· ‰˘„Á‰ ÂÈ˙·Â˙Î ÌÈÈÈÂÚÓÏ‬‬ ‫ועל כן יאמרו המושלים‪-‬משל ונמשל‬ ‫"וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע ולא‬ ‫נאסוף את תבואתינו‪ .‬וצויתי את ברכתי לכם בשנה‬ ‫הששית ועשת את התבואה לשלש שנים" (כה‪,‬כ‪-‬כא)‬ ‫יש להבין‪ ,‬והרי מי ששואל שאלות "מה נאכל"‪ ,‬אינו חזק באמונה‬ ‫כל כך‪ ,‬והתורה מבטיחה לו ברכה‪ ,‬ומדוע לא נכתבה ברכה מיוחדת‬ ‫לאותם מאמינים שלא שואלים שאלות? אלא הסביר הגאון רבי ליבוש‬ ‫זצ"ל‪ :‬אם אדם מישראל משליך יהבו על אלקיו ובוטח בו בטחון מלא‪,‬‬ ‫מבלי לשאול כל שאלות‪ ,‬איננו זקוק לברכת שפע‪ ,‬שיצמיח שדהו‬ ‫הרבה תבואה ועל ידי כך יגדל וירבה עמלו בעבודות הקצירה‪ ,‬הדישה‬ ‫והטחינה‪ ,‬אלא כפי שאומר הכתוב (ויקרא כה‪,‬יט)‪" :‬ואכלתם לשובע"‪,‬‬ ‫היינו "אוכל קימעה ומתברך במעיו"‪ .‬אך מכיון שישאלו "מה נאכל"‪,‬‬ ‫האי יהא סימן שבטחונם אינו עז ואיתן כל כך‪ ,‬לפיכך יהיה "וצויתי‬ ‫את ברכתי" ‪ -‬שתתרבה התבואה בשדה ויחד עם זה יגדל וירבה‬ ‫העמל‪ ,‬בעוד אשר באכילה עצמה לא תהא הברכה שרויה‪(...‬מעש"ת)‪.‬‬ ‫והענין יובן יותר על פי משל‪ :‬אורח אחד בא לעיר מסויימת ופגש בו‬ ‫בן בליעל אחד‪ ,‬והכירו שהוא זר‪ ,‬הביאו אצלו ועבד בו כל היום בפרך‪.‬‬ ‫לערב אמר לו בוא וקבל שכרך באכילה ושתיה וכל טוב בחדר הסמוך‪,‬‬ ‫שהיה גר שם איש מכניס אורחים כאברהם אבינו‪ .‬נכנס לשם האורח‬ ‫אכל ושתה ושבע ודשן‪ .‬התחיל האורח לשמוח שמקבל שכר עבודתו‬ ‫במידה גדושה‪ .‬ענהו אורח אחר הנמצא שם‪ ,‬מדוע אתה שמח כל כך‪,‬‬ ‫והרי גם אני לא חסר לי כל טוב מאכילה ושתיה אצל בעל הבית הזה‬ ‫שהוא מכניס אורחים‪ ,‬מבלי שהייתי צריך לעבוד קשה‪ ,‬ודע לך שאין‬ ‫זה השכר חלף עבודתך‪ ,‬כי גם אם לא היית עובד ומתייגע‪ ,‬היית זוכה‬ ‫לכל זה‪ ,‬וכל יגיעך לריק ולבהלה‪ .‬והנמשל‪ ,‬מי שהוא מקטני אמנה‪,‬‬ ‫מתחיל משנים קודמות לשמיטה‪ ,‬להתאמץ בעבודתו בשעות נוספות‪,‬‬ ‫בחושבו פן ישאר לו לשביעית‪ ,‬ולבסוף כל מה שצבר מיגיעו ועמלו‪,‬‬ ‫אוכל אותו בשנת השמיטה‪ ,‬ומתחיל לשמוח ולומר שכל זה הודות‬ ‫לעמלי ויגיעי‪ .‬בא החסיד הבוטח בה' ועונה לו‪ ,‬והרי אף אני ברוך‬ ‫השם לא חסר לי כל טוב בשנת השמיטה מברכת השם יתברך אשר‬ ‫מברך את בית עבדו‪ ,‬למרות שבשנים הקודמות עבדתי כרגיל ללא‬ ‫מאמץ מיוחד‪ ,‬וקבעתי עתים לתורה במקום השעות הנוספות שלך‪,‬‬ ‫ולא הרווחת דבר מכל עמלך ( ממרן הראשל"צ הגר"ע יוסף זצ"ל‬ ‫בשם קול יעקב)‪ .‬ביאור נוסף‪ ,‬אין הכוונה שהתורה מברכת את אותם‬ ‫ששואלים שאלות ואומרים מה נאכל‪ ,‬אלא הכל בלשון שאלה‪" ,‬וכי‬ ‫תאמרו מה נאכל בשנה השביעית"? וכי אתם אמרתם ושאלתם מה‬ ‫נאכל? בודאי שלא! ולכן "וצויתי את ברכתי לכם"‪..‬‬ ‫‪(.‬תורת הפרשה)‬ ‫אל תיקרי הליכות אלא הלכות‬ ‫א אחרי סיום תחנון אומר השליח ציבור חצי קדיש‪ .‬ולאחר מכן אשרי יושבי ביתך וכו'‪ .‬וכשאומר אשרי יושבי ביתך ותהילה‬ ‫לדוד ‪ -‬יכוין במזמור הזה מאוד‪ ,‬ובפרט בפסוק "פותח את ידך"‪ .‬ואמרו רבותינו ז"ל (ברכות ד‪" :):‬כל האומר תהילה לדוד בכל‬ ‫יום שלש פעמים‪ ,‬מובטח לו שהוא בן העולם הבא"‪ ,‬ודוקא אם אומרו בכוונת הלב כראוי‪ ,‬אז יגן עליו להיות בן עולם הבא‪.‬‬ ‫א יש נוהגים לומר את הפסוק "יהי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך"‪ ,‬לפני שאומרים אשרי יושבי ביתך‪ ,‬ואפשר לומר שהטעם‬ ‫הוא כדי לרמוז שם הוי"ה ברוך הוא‪ .‬כי הפסוק "יהי חסדך" מתחיל באות י' ובאות ה'‪ ,‬ובפסוק האחרון של אשרי שהוא "ואנחנו‬ ‫נברך" וגו'‪ ,‬יש אות ו' בתחילת הפסוק (בתיבת ואנחנו)‪ ,‬ויש אות ה' בסוף הפסוק (בתיבת הללויה)‪ ,‬והרי נרמז שם הוי"ה שלם‪,‬‬ ‫ולכן אין לערער על שום מנהג‪ ,‬כי לכל מנהג יש שורש ויסוד‪.‬‬ ‫א המנהג אצל הספרדים שבימים שאין אומרים בהם תחנון‪ ,‬אין אומרים מזמור יענך ה' ביום צרה‪ .‬ואם טעה והתחיל למנצח‬ ‫מזמור לדוד יענך ה' ביום צרה‪ ,‬יש אומרים שיפסיק ולא ימשיך לומר את כל המזמור‪ ,‬אף על פי שכבר אמר את הפסוק "יענך‬ ‫ה' ביום צרה"‪.‬‬ ‫א לאחר מזמור יענך ה' אומרים ובא לציון וגו'‪ ,‬ובו אומרים גם קדוש קדוש וגו'‪ ,‬וצריך ליזהר מאד לומר קדושת ובא לציון‬ ‫בכוונה‪ ,‬שאמרו חכמינו בתלמוד‪ ,‬שמיום שחרב המקדש‪ ,‬העולם מתקיים בזכות קדושה זו‪ .‬והיא נקראת "קדושה דסדרא"‪ ,‬כי‬ ‫האחרונים סידרו אותה דוגמת קדושה של עמידה‪.‬‬ ‫א אומרים תרגום קדושת "ובא לציון" בארמית (דהיינו ומקבלין דין מן דין וגו')‪ .‬כדי שיבינו כל העם (שהשפה המדוברת ביניהם‬ ‫היתה ארמית)‪ .‬ונוהגים לומר את התרגום (כשמתפללים בציבור) בלחש‪ .‬ומכל מקום אין להקפיד בזה כל כך‪ ,‬כיון שרבנו האר"י‬ ‫היה נוהג לומר בקול רם‪.‬‬ ‫א אף על פי שכל דבר שבקדושה אינו נאמר בפחות מעשרה‪ ,‬מכל מקום פשט המנהג לומר קדושת ובא לציון הנקראת "קדושה‬ ‫דסידרא" ביחידות‪ .‬אבל טוב ונכון שמי שמתפלל ביחידות‪ ,‬או שהשליח ציבור הקדים אותו‪ ,‬שיאמר את הקדושה (שבלשון‬ ‫הקודש) בטעמי הנביאים‪ ,‬כדי לצאת ידי חובת כל הפוסקים‪.‬‬ ‫א קדושת ובא לציון אומרים אותה בישיבה‪ ,‬וכן ראוי לנהוג גם לפי הסוד‪ ,‬פרט לשליח ציבור שאומר אותה בעמידה‪.‬‬ ‫א אין לצאת מבית הכנסת לפני קדושת ובא לציון‪ .‬שמכיון שהעולם מתקיים בזכות קדושה זו‪ ,‬על כן צריך ליזהר מלזלזל בזה‪.‬‬ ‫ולכתחילה לא יצא מבית הכנסת אלא עד סיום התפילה כולה‪.‬‬ ‫א נהגו העולם שלא לחלוץ התפילין עד לאחר קדושת ובא לציון‪ .‬אך אם חולץ של רש"י ומניח רבנו תם‪ ,‬רשאי לחלוץ את של‬ ‫רש"י גם לפני קדושת ובא לציון‪ .‬וכך נוהגים חלק מהספרדים שמניחים רבנו תם לפני אשרי ובא לציון‪ ,‬אחר חצי קדיש‪ ,‬וקוראים‬ ‫עמהם שתי פרשיות ראשונות של קריאת שמע‪ ,‬ואחר כך ממשיכים אשרי ובא לציון‪.‬‬ ‫א אף על פי שנאמר לעיל בסעיף הקודם שרשאי האדם לחלוץ את התפילין של רש"י גם לפני קדושת ובא לציון‪ ,‬והספרדים‬ ‫נוהגים להניח רבנו תם לפני אשרי ובא לציון‪ ,‬מכל מקום מי שאפשר לו להמתין ואינו ממהר לצאת מבית הכנסת‪ ,‬נכון יותר שלא‬ ‫יחלוץ תפילין של רש"י אלא עד אחר עלינו לשבח כמנהג האר"י ז"ל‪ ,‬ואחר כך יניח תפילין של רבנו תם ויקרא בהם שתי פרשיות‬ ‫ראשונות של קריאת שמע וילמד עמהם תורה כאשר תשיג ידו‪ .‬ועל כל פנים אין לחלוץ התפילין או לקפל הטלית והתפילין‬ ‫ולהניחן בתיקן באמצע קדיש‪.‬‬ ‫א בתפילת "ובא לציון"‪ ,‬כשאומרים‪" :‬לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה"‪ ,‬יכוונו ההורים על בניהם שיהיו צדיקים וחסידים ועושים‬ ‫רצונו יתברך‪.‬‬ ‫א באומרו "לא ניגע לריק"‪ ,‬יכוין שלא ילך תורתו למשחיתים הנקראים רי"ק ובהל"ה‪ ,‬שאפילו לבו פתוח לתורה כפתחו של אולם‪,‬‬ ‫אם אינו עובד את ה' כראוי‪ ,‬כל יגיעו הולך לאלו הנזכרים רח"ל‪.‬‬ ‫(התפילה והלכותיה)‬ ‫לכל פניה‪ ,‬מערכת העלון ישא ברכה‪ :‬ת‪.‬ד‪ 5190 .‬חולון‪( 03-5591756 ,‬שלוחה ‪ 5‬נא להשאיר הודעה בתא קולי) פקס‪03-5584485 :‬‬