‫מדבר שקר תרחק‬
‫דיני‬
‫יציאה‬
‫למלחמה;‬
‫בין המשפט‬
‫העברי למשפט הבינלאומי‬
‫איילת דיין (קלוזנר)‬
‫קודם שאשווה בין דיני היציאה למלחמה במשפט העברי לבין דיני היציאה למלחמה‬
‫במשפט הבינלאומי‪ ,‬מצאתי לנכון לצטט מדבריו של אביעד הכהן על הסכנות שבהשוואה‬
‫כזאת‪ ,‬וכולי תקווה שבעבודתי הצלחתי להתחמק מהן‪:‬‬
‫אחד הקשיים הגדולים הרובצים לפתחו של עיון מעין זה הוא הפער העצום שבין‬
‫המציאות העולה מן המקורות למציאות שבימינו‪.‬‬
‫המהלך בדרך זו חייב להיזהר זהירות יתרה מפני נפילה בפח היקוש של‬
‫האנכרוניזם‪ .‬לא אחת נוטים בקלות רבה מדי להקיש ממוסדות משפטיים‬
‫מודרניים לעקרונות עתיקי יומין של המשפט העברי‪ .‬יתר על כן‪ ,‬יש נטייה להשליך‬
‫לאחור עקרונות ומוסדות משפטיים בני ימינו ולמצוא את מקביליהם בשיטות‬
‫משפט עתיקות‪ .‬השוואה זו קשה לעתים ביותר מן הבחינה המתודולוגית‪ .‬אחד‬
‫מעקרונות היסוד‪ ,‬שראוי שינחה את המבקש להשוות בין שתי שיטות משפט‪,‬‬
‫כל שתי שיטות משפט‪ ,‬הוא שימת לב ראויה להבחנה שבין נורמה לבין חריג‬
‫היוצא מן הכלל ולריבוי הגוונים והפרטים שבכל מוסד משפטי‪.‬‬
‫‪159‬‬
‫מבוא‬
‫לאחר מלחמת העולם השנייה נקבעו במשפט הבינלאומי הסדרים נורמטיביים לגבי השימוש בכוח‬
‫על ידי מדינה כנגד מדינה אחרת‪ .‬נקודת המוצא של הסדרים אלו היא האיסור להשתמש בכוח‪,‬‬
‫למעט במספר חריגים‪ ,‬והחריג העיקרי הוא הגנה עצמית‪.‬‬
‫כאן אנסה לבחון מהי נקודת המוצא בנוגע לשימוש בכוח בהלכה היהודית‪ ,‬ולבדוק אם ניתן למצוא‬
‫דמיון בין הסדרי השימוש בכוח במשפט הבינלאומי לבין הסדרי השימוש בכוח בהלכה היהודית‪.‬‬
‫חידושי תורה @‬
‫אפתח את הדיון בסקירה של הסדרי השימוש בכוח במשפט הבינלאומי‪ ,‬ולאחר מכן אבחן את‬
‫הסדרי השימוש בכוח בהלכה‪ ,‬אבחן גישות שונות לסוגיית נקודת המוצא לשימוש בכוח במשפט‬
‫העברי‪ ,‬ואשווה בין הסדרים אלו בשתי מערכות המשפט‪.‬‬
‫בעבודתי אתמקד בשאלת היציאה למלחמה (‪ ,)jus ad bello‬כלומר בשאלה מתי המערכת המשפטית‬
‫מתירה לצאת למלחמה‪ ,‬ולא באופן ניהול המלחמה (‪ ,)jus in bello‬כלומר בשאלה כיצד מותר וכיצד‬
‫אסור להשתמש בכוח במהלך הלחימה‪.‬‬
‫‪NDS‬‬
‫חשוב לציין שלא אעסוק בסוגיית צדקת המלחמה אלא בשאלת חוקיותה לפי מערכות המשפט‬
‫השונות‪ .‬אתמקד בתיאוריה המשפטית ולא בזו המוסרית‪ ,‬למרות שכפי שאציין בהמשך‪ ,‬במשפט‬
‫העברי לא תמיד ניתן לבצע את החלוקה הזו בצורה מושלמת‪.‬‬
‫הסקירה שלהלן היא תמציתית‪ .‬גם בסקירת המשפט הבינלאומי וגם בסקירתו של המשפט‬
‫העברי לא הרחבתי במחלוקות בין גישות שונות‪ ,‬דוגמת השאלה אם מלחמת כיבוש הארץ נחשבת‬
‫מלחמת מצווה‪ ,‬או בחינת המעמד המשפטי של דוקטרינת ההגנה העצמית המונעת‪ .‬זאת על מנת‬
‫שההשוואה תמוקד בעקרונות הבסיסיים של הסדר השימוש בכוח בשתי שיטות המשפט‪.‬‬
‫מההשוואה שערכתי עולים מספר קווי דמיון בין דיני היציאה למלחמה במשפט העברי לאלו‬
‫שבמשפט הבינלאומי‪ .‬גם אם נראה בתחילה שנקודות המוצא של שתי מערכות המשפט שונות זו‬
‫מזו‪ ,‬בפועל שתיהן מתירות בעיקר מלחמות לצורך הגנה עצמית‪.‬‬
‫ברצוני להעיר מספר הערות מקדימות‪:‬‬
‫בבואנו לסקור את דיני היציאה למלחמה במשפט העברי‪ ,‬יש לזכור שבמשך אלפיים שנים לא היו‬
‫היהודים בעלי ממלכה אוטונומית שלה שטח וצבא‪ ,‬ולכן עניין המלחמה נתפס בחשיבה היהודית‬
‫כדבר היפותטי שאין לו נגיעה לחיי היום יום‪ .‬משום כך הוקדש לנושא זה מקום מצומצם בהלכה‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫ורק בשנים האחרונות‪ ,‬עם הופעת הציונות‪ ,‬החלה התעוררות מסוימת בתחום‪.‬‬
‫נקודה נוספת שיש לציין ‪ -‬ייתכן שמבחינת המחקר ההיסטורי היה נכון יותר להשוות את הלכות‬
‫היציאה למלחמה במשפט העברי לכללים שהיו מקובלים במשפט הבינלאומי עד למאה העשרים‪.‬‬
‫למרות זאת‪ ,‬בחרתי לבצע את ההשוואה לכללי היציאה למלחמה שהתהוו במשפט הבינלאומי‬
‫במאה העשרים‪ ,‬מכיוון שמעניין אותי דווקא לבדוק אם יהיה נכון לומר שבמידת מה הקדימה‬
‫ההלכה את המשפט הבינלאומי המודרני‪ ,‬כאשר קבעה‪ ,‬שנים לפניו‪ ,‬את איסור המלחמה כנקודת‬
‫‪1‬אביעזר רביצקי‪ ,‬עמ' ‪.524‬‬
‫‪160‬‬
‫המוצא‪ ,‬או שמא התפיסה ההלכתית אינה מדברת על מלחמה אסורה כנקודת מוצא‪ ,‬ואז היא אינה‬
‫משתלבת בתפיסות המודרניות אלא בתפיסות מוקדמות יותר של המשפט הבינלאומי‪.‬‬
‫הערה שלישית מתייחסת לקהלי היעד השונים של ההלכה ושל המשפט הבינלאומי‪ .‬המשפט‬
‫הבינלאומי פונה אל המדינות כולן ואל אזרחי העולם כולו‪ ,‬ואילו המשפט העברי פונה אך ורק אל‬
‫העם היהודי‪ .‬ייתכן שאילו התפתחה בהלכה מסורת של הלכות מלחמה ל'בני נ ֹח'‪ ,‬הן היו שונות‬
‫‪2‬‬
‫מהלכות המלחמה המופנות כלפי ישראל‪.‬‬
‫סקירת המשפט הבינלאומי‬
‫הכלל המרכזי במשפט הבינלאומי הנוגע לשימוש בכוח נמצא בסעיף ‪ )4(2‬למגילת האו"ם‪ .‬כלל‬
‫זה קובע‪:‬‬
‫‪All members shall refrain in their international relationships from the threat or use of‬‬
‫‪force against the territorial integrity or political independence of any state, or in any‬‬
‫‪other manner inconsistent with the purposes of the United Nation.‬‬
‫‪5‬‬
‫סעיף ‪ )4(2‬מנסח עיקרון שלפיו שימוש בכוח אינו אמצעי חוקי להסדרת יחסים בינלאומיים‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫הסעיף אינו אוסר רק מלחמה אלא כל שימוש בכוח‪ ,‬גם כוח שאינו מגיע עד כדי מלחמה‪.‬‬
‫על פי סעיף זה‪ ,‬נאסר על מדינות לאיים או להשתמש בכוח נגד מדינות אחרות‪ .‬אולם איסור זה‬
‫אינו מוחלט והוא מכיל מספר חריגים‪ :‬פעולה מכוח מנגנון הביטחון הקולקטיבי‪ ,‬הגנה עצמית‬
‫אינדיבידואלית או קולקטיבית‪ ,‬הגנה על אזרחים ועל רכוש מחוץ למדינה‪ ,‬פעולות תגמול ואכיפה‪,‬‬
‫התערבות הומניטארית והתערבות לקידום משטרים דמוקרטיים‪.‬‬
‫החריג הראשון לאיסור השימוש בכוח הוא מנגנון הביטחון הקולקטיבי‪ .‬בסעיף ‪ 42‬למגילת האו"ם‬
‫נקבע שהגוף היחיד שרשאי להפעיל כוח נגד מדינה הוא מועצת הביטחון (למעט במקרים של‬
‫הגנה עצמית)‪ 7.‬סעיף ‪ 39‬למגילת האו"ם קובע את התנאים שצריכים להתקיים על מנת שניתן יהיה‬
‫להפעיל את מנגנון הביטחון הקולקטיבי‪:‬‬
‫‪2‬להרחבה בנושא ראה יהודה שביב‪.‬‬
‫‪3‬משנה‪ ,‬סוטה ח‪ ,‬ז‪.‬‬
‫‪4‬שלמה גורן‪ ,‬עמ' ‪.350‬‬
‫‪5‬ארנה בן נפתלי ויובל שני‪ ,‬עמ' ‪.38‬‬
‫‪6‬שם‪ ,‬עמ' ‪.39‬‬
‫‪7‬שם‪ ,‬עמ' ‪.51‬‬
‫‪161‬‬
‫דיני יציאה למלחמה‬
‫והערה אחרונה ‪ -‬בסקירת כללי היציאה למלחמה במשפט העברי אתייחס לקטגוריות של מלחמת‬
‫רשות ומלחמת מצווה‪ ,‬ולא אתייחס לקטגוריה של מלחמת חובה‪ ,‬למרות שרבי יהודה אכן מתייחס‬
‫אליה בדבריו במסכת סוטה‪ 3.‬זאת‪ ,‬משום שרבנן במשנה מתייחסים רק לקטגוריות של מלחמת‬
‫מצווה ומלחמת רשות‪ ,‬מן הטעם שאין הבדל בין מי שפטור ממלחמת מצווה למי שפטור ממלחמת‬
‫‪4‬‬
‫חובה‪.‬‬
‫‪The Security Council shall determine the existence of any threat to the peace, breach of‬‬
‫‪peace, or act of aggression and shall make recommendations, or decide what measures‬‬
‫‪shall be taken in accordance with articles 41 and 42, to maintain or restore international‬‬
‫‪peace and security.‬‬
‫חידושי תורה @‬
‫הסעיף הזה קובע שאם מועצת הביטחון תקבע שהתרחש מעשה של איום על השלום‪ ,‬הפרה‬
‫של השלום או תוקפנות‪ ,‬היא תוכל להפעיל את מנגנון הביטחון הקולקטיבי‪ .‬מנגנון הביטחון‬
‫הקולקטיבי הוא לא רק חריג לאיסור השימוש בכוח‪ ,‬הוא נועד בעצם להשלים אותו על ידי יצירת‬
‫גוף קולקטיבי שיבטיח בוודאות גבוהה את ביטחונן של מדינות ובכך בעצם י ְיַר את הצורך שלהן‬
‫להשתמש בכוח‪ 8.‬מיותר לציין שמנגנון הביטחון הקולקטיבי הקיים כיום אינו מספק את ביטחונן‬
‫של המדינות‪ ,‬אשר פונות לא אחת אל השימוש בכוח‪.‬‬
‫החריג השני והמשמעותי ביותר לאיסור השימוש בכוח במשפט הבינלאומי הוא חריג ההגנה‬
‫העצמית‪ .‬חריג זה מעוגן בסעיף ‪ 51‬למגילת האו"ם‪:‬‬
‫‪NDS‬‬
‫‪Nothing in this present Charter shall impair the inherent right of individual or collective‬‬
‫‪self–defence if armed attack occurs against a Member of the United Nations, until the‬‬
‫‪Security Council has taken measures necessary to maintain international peace and‬‬
‫…‪security‬‬
‫לפי הסעיף הזה‪ ,‬זכות ההגנה העצמית מותנית בהיותה תגובה להתקפה חמושה‪ .‬חשוב לציין כי‬
‫אין הסכמה כללית במשפט הבינלאומי מהי בדיוק התקפה חמושה‪ 9.‬את זכות ההגנה העצמית‬
‫‪10‬‬
‫יכולה המדינה המותקפת לממש רק אם ההתקפה החמושה ל ֻוותה בכוונה ספציפית לפגוע בה‪.‬‬
‫הזכות לפעול בכוח מתוך הגנה עצמית כפופה לתנאי הנחיצות והמידתיות‪ ,‬כלומר היא קיימת‬
‫כאשר ברור שאין חלופה אחרת לשימוש בכוח‪ ,‬ושהשימוש בכוח צריך להיות בגדר הנחוץ להדיפת‬
‫‪11‬‬
‫ההתקפה ולא מעבר לכך‪.‬‬
‫עדיין שנויה במחלוקת הסוגיה אם קיימת זכות להגנה עצמית‪ ,‬כאשר מדינה מרגישה מאוימת‪ ,‬אך‬
‫טרם בוצעה בפועל התקפה חמושה נגדה‪ .‬ישנן דוקטרינות של הגנה עצמית מקדימה (‪)Anticipatory‬‬
‫ושל הגנה עצמית מונעת (‪ )Preemptive‬שגורסות שקיימת זכות שכזו‪ ,‬אך הן אינן מעוגנות דיין‬
‫‪12‬‬
‫במשפט הבינלאומי‪.‬‬
‫בנוסף על הגנה עצמית אינדיבידואלית‪ .‬של המדינה המותקפת קיימת גם זכות להגנה עצמית‬
‫קולקטיבית‪ ,‬שבה מדינות שלא נפלו קורבן להתקפה חמושה‪ ,‬מתגייסות לעזרת המדינה המותקפת‪.‬‬
‫השימוש שהן עושות בכוח נגד המדינה המתקיפה‪ ,‬נחשב לשימוש בכוח במסגרת הגנה עצמית‬
‫‪8‬שם‪ ,‬עמ' ‪.75‬‬
‫‪9‬שם‪ ,‬עמ' ‪.81–80‬‬
‫‪10‬שם‪ ,‬עמ' ‪.84‬‬
‫‪11‬שם‪ ,‬עמ' ‪.92–91‬‬
‫‪12‬שם‪ ,‬עמ' ‪.91–85‬‬
‫‪162‬‬
‫‪14‬‬
‫קולקטיבית‪ 13.‬כדי להשתמש בהגנה עצמית קולקטיבית יש לעמוד בשלושה תנאים מצטברים‪:‬‬
‫‪ .‬אהמדינה שבשמה פועלים היא אכן קורבן להתקפה חמושה‪.‬‬
‫‪ .‬בהמדינה שהותקפה צריכה להכריז על עצמה כמותקפת‪.‬‬
‫‪ .‬געל המדינה המותקפת לבקש סיוע מהמדינה המתערבת‪.‬‬
‫שני החריגים הבאים אינם קבועים במגילת האו"ם אלא מהווים חריגים מנהגיים לאיסור‬
‫השימוש בכוח‪:‬‬
‫‪15‬‬
‫ניתן להפעיל חריג זה אם מתקיימים ארבעה תנאים‪:‬‬
‫‪ .‬אהמדינה שבשטחה מותקפים האזרחים‪ ,‬אינה מעוניינת או שאינה מסוגלת באופן אובייקטיבי‬
‫לדאוג לביטחונם‪.‬‬
‫‪ .‬בהאזרחים המותקפים נתונים בסכנה רבה ומיידית עד כדי סכנה הנשקפת לחייהם‪.‬‬
‫‪ .‬גהשימוש בכוח על ידי מדינת האזרחות הוא המוצא האחרון שניתן לנקוט על מנת להגן‬
‫עליהם‪.‬‬
‫‪ .‬דהשימוש בכוח צריך להיעשות בסבירות בהתאם לצרכים בשטח‪ ,‬ועל הכוח התוקף לעזוב את‬
‫השטח בהקדם האפשרי‪.‬‬
‫חריג פעולות התגמול והאכיפה‬
‫חריג זה מאפשר פעולה צבאית כתגובת נגד מצד מדינה שנפגעה מפעולת תקיפה בלתי חוקית‬
‫מצד מדינה אחרת‪ ,‬כשמטרת הפעולה היא הפסקת התקיפה הבלתי חוקית ומניעת הישנותה‪.‬‬
‫פעולת התגמול צריכה לעמוד בתנאי המידתיות ולבוא רק לאחר שמוצו חלופות אחרות‪ ,‬ולאחר‬
‫‪17‬‬
‫שנמסרה הודעה על הכוונה לתקוף או תלונה על התקיפה הבלתי חוקית‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫נציין שישנו ניסיון לבסס חריג מנהגי נוסף‪ ,‬של התערבות הומניטארית והתערבות לקידום משטרים‬
‫דמוקרטיים‪ ,‬אך עדיין לא התפתחה פרקטיקה בתחום‪ 18.‬חריג מנהגי אחר‪ ,‬שהיה קיים בעבר‪ ,‬היה‬
‫צורך (‪ )Necessity‬אך למעשה הוא הפך למיותר ובוטל עם עיגון חריג ההגנה העצמית במגילת‬
‫‪19‬‬
‫האו"ם‪.‬‬
‫‪13‬שם‪ ,‬עמ' ‪.98‬‬
‫‪14‬שם‪ ,‬עמ' ‪.99‬‬
‫‪15‬שם‪ ,‬עמ' ‪.105‬‬
‫‪16‬שם‪ ,‬עמ' ‪.106‬‬
‫‪17‬שם‪ ,‬עמ' ‪.107‬‬
‫‪18‬שם‪ ,‬עמ' ‪.113–109‬‬
‫‪19‬שם‪ ,‬עמ' ‪.109–108‬‬
‫‪163‬‬
‫דיני יציאה למלחמה‬
‫חריג ההגנה על אזרחים ועל רכוש מחוץ למדינה‬
‫לאחר שסקרנו את החריגים לשימוש בכוח‪ ,‬חשוב להדגיש כי הפנייה לחריגים אלו אמורה להיות מעין‬
‫מוצא אחרון‪ .‬לפי סעיף ‪ )3(2‬למגילת האו"ם קיימת חובה ליישוב סכסוכים בין מדינות בדרכי שלום‪:‬‬
‫‪All Members shall settle their international disputes by peaceful means in such a‬‬
‫‪manner that international peace and security, and justice, are not endangered‬‬
‫‪20‬‬
‫חובה זו אינה נתמכת בהסדרים שיהפכו אותה לאפשרית בכל מקרה של סכסוך בינלאומי‪.‬‬
‫חידושי תורה @‬
‫לסיכום‪ ,‬במשפט הבינלאומי נקודת המוצא והנורמה היא שיש לפתור סכסוכים בדרכי שלום‪,‬‬
‫ושהשימוש בכוח הוא אסור‪ .‬לנורמה זו מספר חריגים‪ ,‬המאפשרים שימוש בכוח בתנאים מסוימים‪.‬‬
‫סקירת המשפט העברי‬
‫במשפט העברי איננו מוצאים כלל מרכזי המתייחס לשימוש בכוח‪ ,‬או נכון יותר‪ ,‬כלל האוסר על‬
‫שימוש בכוח‪ .‬ההלכות בשאלה מתי מותר לצאת למלחמה‪ ,‬מתמקדות בסוגים שונים של מלחמות‬
‫ובתנאים המאפשרים או אף המחייבים את פתיחתן‪.‬‬
‫‪NDS‬‬
‫כאמור‪ ,‬שני סוגים מרכזיים של מלחמה מתוארים בהלכה‪ :‬מלחמת מצווה ומלחמת רשות‪ .‬במלחמת‬
‫מצווה חייבים להשתתף על פי צו התורה באופן ישיר‪ ,‬כלומר מלחמה זו היא אחת מתרי"ג מצוות‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫מלחמת רשות אינה מחויבת על פי תרי"ג מצוות‪ ,‬אלא נובעת מצו מלכותי‪.‬‬
‫הרמב"ם קובע שלושה סוגים של מלחמת מצווה‪ :‬מלחמת שבעה עממים‪ ,‬מלחמת עמלק ועזרת‬
‫ישראל מידי צר‪.‬‬
‫את מלחמת הרשות הוא מגדיר כמלחמה שנועדה להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו‪:‬‬
‫אין המלך נלחם תחלה אלא מלחמת מצווה ואי זו היא מלחמת מצווה זו מלחמת שבעה‬
‫עממים‪ ,‬ומלחמת עמלק‪ ,‬ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם‪ .‬ואחר כך נלחם במלחמת הרשות‪,‬‬
‫והיא המלחמה שנלחם עם שאר העמים כדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו‪.‬‬
‫(משנה תורה‪ ,‬הלכות מלכים ה‪ ,‬א)‬
‫לעומתו‪ ,‬הרמב"ן בספר ההשגות על ספר המצוות לרמב"ם‪ ,‬מצווה ד‪ ,‬מוסיף סוג רביעי של מלחמת‬
‫‪22‬‬
‫מצווה ומונה גם את כיבוש הארץ כמלחמת מצווה‪.‬‬
‫זהו מקורה של מצוות מלחמת שבעת העממים‪:‬‬
‫ִּכי יְ ִב ֲיאךָ ה' ֱאל ֶֹהיךָ ֶאל ָה ָארֶ ץ ֲא ׁ ֶשר ַא ָּתה ָבא ׁ ָש ָּמה לְ רִ ׁ ְש ָּת ּה וְ נָ ׁ ַשל גּ וֹיִ ם רַ ִּבים ִמ ָּפנֶ יךָ ַה ִח ִּתי‬
‫וְ ַה ִּגרְ ָּג ׁ ִשי וְ ָה ֱאמֹרִ י וְ ַה ְּכנַ ֲענִ י וְ ַה ְּפרִ ִּזי וְ ַה ִח ִּוי וְ ַהיְ בוּ ִסי ׁ ִש ְב ָעה גוֹיִ ם רַ ִּבים וַ ֲעצוּ ִמים ִמ ֶּמ ָּך‪.‬‬
‫וּ נְ ָתנָ ם ה' ֱאל ֶֹהיךָ לְ ָפנֶ יךָ וְ ִה ִּכ ָיתם ַה ֲחרֵ ם ַּת ֲחרִ ים א ָֹתם לֹא ִתכְ רֹת לָ ֶהם ְּברִ ית וְ לֹא ְת ָח ֵּנם‪.‬‬
‫(דברים ז‪ ,‬א־ב)‬
‫‪20‬שם‪ ,‬עמ' ‪.330–328‬‬
‫‪21‬שלמה גורן‪ ,‬עמ' ‪.353‬‬
‫‪22‬שלמה גורן‪ ,‬עמ' ‪.357‬‬
‫‪164‬‬
‫מצווה זו פורשה בשני אופנים‪ :‬סילוק או הכחדה של עמי כנען מארץ ישראל או ירושת הנחלה‬
‫‪23‬‬
‫המובטחת בלי תלות בשאלת זהותם של יושבי הארץ‪.‬‬
‫מקור מצוות מלחמת עמלק מצוי אף הוא בספר דברים‪:‬‬
‫אתכֶ ם ִמ ִּמ ְצרָ יִ ם‪.‬‬
‫שה לְ ךָ ֲע ָמלֵ ק ַּב ֶּדרֶ ךְ ְּב ֵצ ְ‬
‫זָ כוֹר ֵאת ֲא ׁ ֶשר ָע ָ ׂ‬
‫ֲא ׁ ֶשר ָקרְ ךָ ַּב ֶּדרֶ ךְ וַ יְ זַ ֵּנב ְּבךָ ָּכל ַה ֶּנ ֱח ׁ ָשלִ ים ַא ֲחרֶ יךָ וְ ַא ָּתה ָעיֵ ף וְ יָ גֵ ַע וְ לֹא יָ רֵ א ֱאל ִֹהים‪.‬‬
‫וְ ָהיָ ה ְּב ָהנִ ַיח ה' ֱאל ֶֹהיךָ לְ ךָ ִמ ָּכל אֹיְ ֶביךָ ִמ ָּס ִביב ָּב ָארֶ ץ ֲא ׁ ֶשר ה' ֱאל ֶֹהיךָ נ ֵֹתן לְ ךָ נַ ֲחלָ ה לְ רִ ׁ ְש ָּת ּה‬
‫ִּת ְמ ֶחה ֶאת זֵ כֶ ר ֲע ָמלֵ ק ִמ ַּת ַחת ַה ׁ ָּש ָמיִ ם לֹא ִּת ׁ ְש ָּכח‪.‬‬
‫קיימת מחלוקת בסוגיה אם הוראה זו חלה רק לגבי העם המקורי הקרוי עמלק‪ ,‬או שמא היא‬
‫מתייחסת לעמלק כסמל‪ ,‬כלומר יש להרחיבה ולכלול בה כל אומה המבקשת להכחיד את ישראל‪.‬‬
‫הרמב"ם נקט את האפשרות הראשונה‪ ,‬ואילו את האפשרות השנייה ניתן למצוא בכתיבתו של הרב‬
‫‪24‬‬
‫יהודה גרשוני‪.‬‬
‫מקור המצווה לצאת למלחמה לצורך עזרת ישראל מיד צר הוא בדברי הפסוק‪" :‬לֹא ַת ֲעמֹד ַעל ַּדם‬
‫רֵ ֶעךָ ‪( "...‬ויקרא יט‪ ,‬טז)‬
‫מכאן נלמד שמלחמת הגנה עצמית לאחר שבוצעה תקיפה‪ ,‬מותרת ואף נחשבת למצווה‪ .‬מלחמת‬
‫כזאת תיחשב למלחמת מצווה‪ ,‬רק אם יש בה הגנה על נפשות‪ .‬מלחמת הגנה על ממון לא תיחשב‬
‫‪25‬‬
‫בגדר מלחמת מצווה‪ .‬אף על פי שבנסיבות מסוימות היא מותרת‪ ,‬אין היא בגדר מלחמת מצווה‪.‬‬
‫סוגיה נוספת סובבת סביב השאלה אם מותרת מלחמת הגנה לטובת אומה מותקפת‪ .‬כלומר האם‬
‫אומה יכולה לצאת להגנת אומה מותקפת אחרת‪ ,‬ולהילחם איתה נגד האומה התוקפת‪ .‬התשובה‬
‫לכך חיובית‪ ,‬והיא נלמדת מדברי הרמב"ם‪:‬‬
‫הרודף אחר חברו להורגו‪ ,‬אפילו היה הרודף קטן‪ ,‬הרי כל ישראל מצווין להציל הנרדף מיד‬
‫הרודף ואפילו בנפשו של הרודף‪.‬‬
‫(משנה תורה‪ ,‬הלכות רוצח א‪ ,‬ו)‬
‫הרב שלמה יוסף זוין לומד מכאן‪ ,‬שמותר להילחם כדי לעזור לאומה מותקפת‪ ,‬ולא זו בלבד ‪ -‬זוהי‬
‫חובה המוטלת הן על ישראל הן על בני נח‪ 26.‬עם זאת‪ ,‬המדינה המסייעת צריכה לנסות תחילה‬
‫למצוא דרכים לא מלחמתיות לסייע למדינה המותקפת‪ ,‬כגון סנקציות ולחץ‪ ,‬ורק אם נסיונות אלה‬
‫‪27‬‬
‫לא יצלחו‪ ,‬עליה לעבור לסיוע מלחמתי‪.‬‬
‫‪23‬יהודה שביב‪ ,‬עמ' ‪.208‬‬
‫‪24‬שם‪ ,‬עמ' ‪.207‬‬
‫‪25‬שם‪ ,‬עמ' ‪.213‬‬
‫‪26‬שם‪ ,‬עמ' ‪.218‬‬
‫‪27‬שם‪ ,‬עמ' ‪.221‬‬
‫‪165‬‬
‫דיני יציאה למלחמה‬
‫(דברים כה‪ ,‬יז־יט)‬
‫לגבי מלחמת מנע ישנה מחלוקת אם מלחמה נגד אויב המתכנן לתקוף נחשבת גם היא מלחמת‬
‫מצווה‪ ,‬או שמא מלחמת מצווה היא זו המגיבה לתקיפה שכבר בוצעה‪ ,‬ומלחמת מנע תיחשב‬
‫‪28‬‬
‫למלחמת רשות‪.‬‬
‫מלחמת מצווה היא קטגוריה ברורה ומובחנת‪ ,‬בניגוד למלחמת הרשות‪ .‬הקטגוריה ההלכתית של‬
‫‪29‬‬
‫מלחמת רשות פתוחה יותר‪ ,‬והיא תלויה בשיקול הדעת‪.‬‬
‫חידושי תורה @‬
‫למעשה מלחמת הרשות היא מלחמת התפשטות וכיבוש‪ ,‬מלחמה שבאה להאדיר את המלכות‬
‫ואת הממלכה‪ .‬למלחמת רשות מותר לצאת רק לאחר שניתן אישור מבית דין של שבעים ואחד‪,‬‬
‫כלומר מהסנהדרין שבירושלים‪ 30.‬למרות שמטרותיה של מלחמת הרשות הן פוליטיות–מדיניות‪,‬‬
‫כדי שבית הדין יאשר אותה היא צריכה להיות מנומקת וצודקת במישור הערכי–מוסרי‪ .‬לפני שהיה‬
‫מאשר את מלחמת הרשות‪ ,‬היה בית הדין צריך לבדוק אם היא מוצדקת‪ ,‬וכן היה אמור לברר את‬
‫‪31‬‬
‫מידת הסיכון שבה‪.‬‬
‫‪NDS‬‬
‫לאחר שסקרנו את סוגי המלחמות המותרות על פי ההלכה‪ ,‬עלינו לבחון את התנאים שבהתקיימם‬
‫ניתן לצאת למלחמות אלו‪ .‬התנאי המקדמי ליציאה למלחמה מצוי בהלכות מלכים לרמב"ם‪,‬‬
‫הפוסק שלפני שניתן לצאת למלחמה‪ ,‬בין שהיא מלחמת רשות ובין שהיא מלחמת מצווה‪ ,‬יש‬
‫לקרוא לשלום‪:‬‬
‫אין עושין מלחמה עם אדם בעולם‪ ,‬עד שקוראין לו לשלום‪ .‬אחד מלחמת הרשות‪ ,‬ואחד‬
‫מלחמת מצווה‪ :‬שנאמר "כי תקרב אל עיר‪ ,‬להילחם עליה וקראת אליה לשלום" (דברים‬
‫כ‪ ,‬י)‪ .‬אם השלימו וקיבלו שבע מצוות שנצטוו בני נוח עליהן‪ ,‬אין הורגין מהן נשמה; והרי הן‬
‫למס‪ ,‬שנאמר "יהיו לך למס ועבדוך" (דברים כ‪ ,‬יא)‪.‬‬
‫(שם‪ ,‬הלכות מלכים ו‪ ,‬א)‬
‫הרמב"ם פוסק‪ ,‬שלאחר שמתמלא תנאי מקדים זה יכול המלך לצאת למלחמת מצווה ללא קבלת‬
‫אישור מבית הדין‪ ,‬ואילו לשם יציאה למלחמת רשות עליו לקבל אישור של בית הדין‪:‬‬
‫מלחמת מצוה — אינו צריך ליטול בה רשות בית דין‪ ,‬אלא יוצא מעצמו בכל עת‪ ,‬וכופה העם‬
‫לצאת‪ .‬אבל מלחמת הרשות — אינו מוציא העם בה‪ ,‬אלא על פי בית דין של שבעים ואחד‪.‬‬
‫(שם‪ ,‬שם‪ ,‬ה‪ ,‬ב)‬
‫ליציאה למלחמה נדרשים אפוא תנאים מקדימים‪ :‬כדי לצאת למלחמת מצווה נדרשת הקריאה‬
‫לשלום‪ ,‬וכדי לצאת למלחמת רשות נדרשים הן הקריאה לשלום הן אישורו של בית דין‪.‬‬
‫נשאלת השאלה‪ ,‬אילו מהמלחמות המתוארות בהלכה עדיין נוהגות בימינו? מלחמת מצווה מסוג‬
‫מלחמת שבעת העממים‪ ,‬לפי דעת הרמב"ם‪ ,‬לא תיתכן בזמננו‪ ,‬שכן אבד זכרם‪ .‬גם מלחמת מצווה‬
‫מסוג מלחמת עמלק לא תיתכן היום‪ ,‬לפי הרמב"ם‪ ,‬ואולם ההנמקה שונה‪ .‬עמלק אינם נמנים‬
‫‪28‬שלמה גורן‪,‬עמ' ‪.366‬‬
‫‪29‬אביעזר רביצקי‪ ,‬עמ' ‪.523‬‬
‫‪30‬יהודה שביב‪ ,‬עמ' ‪.221‬‬
‫‪31‬אביעזר רביצקי‪ ,‬עמ' ‪.531–530‬‬
‫‪166‬‬
‫ברצוני להזכיר בקצרה גישה נוספת‪ ,‬שהיא פחות מקובלת‪ ,‬לדיני מלחמה במשפט העברי‪ :‬הרב‬
‫שאול ישראלי מחיל את המושג ההלכתי "דינא דמלכותא דינא" לא רק בתוך הממלכה‪ ,‬אלא גם בין‬
‫ממלכות‪ .‬החלה זו מתבססת על הסכמת האזרחים והמדינות‪ .‬מגישה זו נובע שחוקיות המלחמה‬
‫נובעת מהמשפט הבינלאומי‪ .‬ועל כן‪ ,‬אם אוסר המשפט הבינלאומי על מלחמה באופן כללי יחול‬
‫‪35‬‬
‫איסור זה גם על פי ההלכה‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬המשפט העברי דן בשני סוגים של מלחמות‪ :‬מלחמת מצווה ומלחמת רשות‪ .‬הוא מאפיין‬
‫את המלחמות הללו ואף מפרט את התנאים שצריכים להתקיים על מנת שניתן יהיה לצאת אליהן‪.‬‬
‫מעניין שאותן הלכות הובילו לשתי מסקנות שונות‪ .‬המסקנה האחת אומרת שאין ההלכה נזקקת‬
‫לדבר על הקטגוריה של מלחמה אסורה‪ ,‬שכן כל מלחמה שאינה מלחמת מצווה או מלחמת רשות‬
‫אסורה‪ ,‬מתוקף האיסור על שפיכות דמים‪ 36.‬לעומת מסקנה זו‪ ,‬היו מי שהסיקו מכך שחסרה‬
‫במסגרת המשפט העברי הקטגוריה של מלחמה אסורה‪ ,‬לצד הקטגוריות הקיימות של מלחמת‬
‫‪37‬‬
‫מצווה ומלחמת רשות‪.‬‬
‫השוואה בין המשפט העברי למשפט הבינלאומי‬
‫לפני שאשווה בין דיני היציאה למלחמה במשפט העברי לבין אלו של המשפט הבינלאומי יש‬
‫לבחון את השאלה המרכזית‪ :‬מהי נקודת המוצא של ההלכה היהודית? האם כל המלחמות אסורות‪,‬‬
‫למעט החריגים ‪ -‬מלחמת מצווה ומלחמת רשות‪ ,‬או שכל המלחמות מותרות‪ ,‬ובוודאי אלו שהן‬
‫מלחמת מצווה‪ ,‬למעט המלחמות שאינן עומדות בתנאים ובהגדרות של מלחמת הרשות?‬
‫לכאורה נדמה שמדובר בסמנטיקה גרידא‪ ,‬אך בפועל השאלה נוגעת בלגיטימיות של מלחמות ושל‬
‫שימוש בכוח כאמצעי לפתרון סכסוכים והשגת מטרות שונות‪.‬‬
‫‪32‬משנה תורה‪ ,‬הלכות מלכים ה‪ ,‬ד; שלמה גורן‪ ,‬עמ' ‪.357–278‬‬
‫‪33‬אביעזר רביצקי‪ ,‬עמ' ‪.530–529‬‬
‫‪34‬שלמה גורן‪ ,‬עמ' ‪ ;277‬יהודה שביב‪ ,‬עמ' ‪.221‬‬
‫‪35‬יהודה שביב‪ ,‬עמ' ‪.227–225‬‬
‫‪36‬שם‪ ,‬עמ' ‪.207‬‬
‫‪Walzer Michael, p. 9737‬‬
‫‪167‬‬
‫דיני יציאה למלחמה‬
‫בדברי הרמב"ם עם העמים שאבד זכרם‪ ,‬למרות שבפועל איננו יודעים כיום מיהו עמלק‪ .‬ואולם‪,‬‬
‫כיוון שנקבע שמצוות מחיית עמלק אינה נוהגת עד ימות המשיח לאחר כיבוש הארץ‪ ,‬כיוון שאין‬
‫היום מלך ואורים ותומים‪ ,‬אין מלחמה זו תקפה היום‪ .‬מכאן שמלחמת המצווה היחידה התקפה‬
‫בזמננו היא מלחמת עזרת ישראל מיד צר‪ ,‬החלה מכוח איסור העמידה על הדם‪ ,‬ומכוח החיוב לבוא‬
‫לעזרת ישראל הנתונים בצרה‪ 32.‬יש להוסיף שלגבי מלחמת המצווה מן הסוג הרביעי‪ ,‬של כיבוש‬
‫הארץ‪ ,‬שאותה מנה הרמב"ן‪ ,‬חלוקות הדעות‪ ,‬אם היא מצווה חד–פעמית‪ ,‬דעה בה תמך הרב שאול‬
‫ישראלי‪ ,‬או שמא היא נוהגת גם בזמננו‪ ,‬דעה בה תמך הרב צבי יהודה קוק‪ 33.‬לגבי מלחמות הרשות‪,‬‬
‫מוסד זה חל רק בישראל‪ .‬לכן אל לשום אומה מהאומות האחרות לצאת למלחמת רשות‪ ,‬וכיוון‬
‫שלפי הרמב"ם מצריכה היציאה למלחמת רשות סנהדרין‪ ,‬שאינו קיים בימינו‪ ,‬לא קיימת היום גם‬
‫‪34‬‬
‫האפשרות שעם ישראל ינהל מלחמת רשות‪.‬‬
‫שני מאמרים מעניינים עוסקים בשאלה זו‪ :‬מאמרו של מיכאל וולצר‪War and Peace in the" :‬‬
‫‪ 38,"Jewish Tradition‬ומאמרו של אביעזר רביצקי‪" :‬האם פיתחה המחשבה ההלכתית מושג של‬
‫מלחמה אסורה"?‪ 39‬טענתו העיקרית של וולצר אומרת שההלכה היהודית מכירה רק שתי קטגוריות‬
‫של מלחמה‪ :‬מלחמת רשות ומלחמת מצווה‪ ,‬וקטגוריה של מלחמה אסורה אינה קיימת בה‪.‬‬
‫לעומתו‪ ,‬רביצקי טוען שנקודת המוצא מניחה את איסור המלחמה‪ ,‬והקטגוריות של מלחמת מצווה‬
‫‪41‬‬
‫ומלחמת רשות פותחו כחריגים לאיסור‪.‬‬
‫‪40‬‬
‫חידושי תורה @‬
‫לפי וולצר‪ ,‬אין הגישה היהודית אוסרת מלחמות‪ ,‬אלא היא מטילה מגבלות וקשיים רבים על היציאה‬
‫למלחמה‪ ,‬דוגמת הדרישה לאישור הסנהדרין וההלכה האומרת שלמלחמת רשות מותר לצאת רק‬
‫לאחר שכבר נלחם העם במלחמות המצווה וניצח‪ .‬מגבלות אלה גורמות לכך שהיציאה למלחמת‬
‫רשות כמעט לא תתאפשר‪ ,‬אך עם זאת לא חל עליה איסור מוחלט‪ 42.‬וולצר אינו טוען שקיימת‬
‫בהלכה גישה חיובית כלפי מלחמות‪ ,‬אלא שהעובדה שאין בהלכה ביקורת על מלחמות (כמו זו‬
‫הקיימת כלפי עונש המוות‪ ,‬למשל)‪ ,‬ושמלחמות מגן מותרות בה בפירוש‪ ,‬מובילה אותו למסקנה‬
‫‪43‬‬
‫שאין בהלכה דה–לגיטימציה עקרונית של מלחמות‪.‬‬
‫‪NDS‬‬
‫רביצקי מדגיש את האיסור על המלחמה בהלכה היהודית במספר דרכים‪ .‬כאמור‪ ,‬לדעתו‪ ,‬נקודת‬
‫המוצא לכל הדיון היא איסור המלחמה‪ ,‬ולכן פותחו רק הקטגוריות של החריגים לנורמה‪ ,‬מלחמת‬
‫המצווה ומלחמת הרשות‪ .‬לפי גישתו עצם פעולת המלחמה אסורה‪ ,‬וכל מלחמה זקוקה להיתר דתי‬
‫מיוחד‪ 44.‬נוסף לכך‪ ,‬רביצקי מציין מלחמות מסוימות שנאסרו‪ ,‬כגון מלחמה נגד מי שמקבל עליו‬
‫שבע מצוות בני נח‪ ,‬או מי שאינו מצוי בשפל מדרגה מוסרי‪ 45.‬כמו כן הוא מזכיר את האיסור על‬
‫‪47‬‬
‫מלחמה שאינה מלחמת מנע ומלחמת מגן‪ 46,‬ואת האיסור על מלחמה הצפויה לחולל הרג המוני‪,‬‬
‫מה שמזכיר במקצת את כלל המידתיות במשפט הבינלאומי‪ .‬מכל אותם איסורים פרטניים על סוגי‬
‫המלחמות השונים מסיק רביצקי שאכן קיימת בהלכה תפיסה של מלחמה אסורה‪ .‬אותם דברים‬
‫שאותם רואה רביצקי כאיסורים המחזקים את טענתו‪ ,‬שהמלחמה אסורה במשפט העברי‪ ,‬רואה‬
‫וולצר כתנאים מגבילים שנועדו להקשות על היציאה למלחמה‪ ,‬אך לא לאסור אותה‪.‬‬
‫ההשוואה בין המשפט העברי למשפט הבינלאומי‪ ,‬על מסקנותיה‪ ,‬תהיה שונה אם נערוך אותה לפי‬
‫גישתו של רביצקי או לפי גישתו של וולצר‪.‬‬
‫אם נאמץ את גישתו של רביצקי‪ ,‬נוכל למצוא הקבלה מרובה בין דיני היציאה למלחמה במשפט‬
‫‪38‬יהודה שביב‪ ,‬עמ' ‪.207‬‬
‫‪39‬אביעזר רביצקי‪ ,‬עמ' ‪.24‬‬
‫‪Walzer Michael, p. 9740‬‬
‫‪41‬אביעזר רביצקי‪ ,‬עמ' ‪.535‬‬
‫‪Walzer Michael, p. 10142‬‬
‫‪Walzer Michael, p. 9943‬‬
‫‪44‬אביעזר רביצקי‪ ,‬עמ' ‪.535‬‬
‫‪45‬שם‪ ,‬עמ' ‪.529-526‬‬
‫‪46‬שם‪ ,‬עמ' ‪.530‬‬
‫‪47‬שם‪ ,‬עמ' ‪.534-533‬‬
‫‪168‬‬
‫העברי לאלו שבמשפט הבינלאומי‪ .‬שתי מערכות המשפט יוצאות מאיסור המלחמה‪ .‬במשפט‬
‫הבינלאומי האיסור הוא מפורש ומופיע בסעיף ‪ )2(4‬למגילת האו"ם‪ ,‬ואילו במשפט העברי האיסור‬
‫הוא משתמע‪.‬‬
‫בשתי מערכות המשפט האיסור אינו מוחלט‪ ,‬והוא מכיל חריגים‪ .‬ניתן לנסות להקביל בין החריגים‪.‬‬
‫מעניין לציין שאם נלך לפי גישתו של רביצקי נגלה שבעצם במשפט העברי‪ ,‬לפחות בדין הנוהג‬
‫כיום‪ ,‬קיימים פחות חריגים לאיסור על השימוש בכוח‪ ,‬והחריג היחיד הנהוג בזמננו הוא מלחמת‬
‫מצווה של עזרת ישראל מידי צר‪ ,‬כלומר מלחמת מגן‪.‬‬
‫כך או כך‪ ,‬את מלחמת המצווה של עזרת ישראל מידי צר‪ ,‬שהיא מלחמת המצווה היחידה הנוהגת‬
‫כיום לפי דעת הרמב"ם‪ ,‬או לפי הפירוש של דעת הרמב"ן שמצוות הכיבוש היתה חד–פעמית‪,‬‬
‫ניתן להקביל לחריג ההגנה העצמית הנזכר במשפט הבינלאומי‪ .‬מעניין להראות ששתי המערכות‬
‫מקבלות את האפשרות של הגנה עצמית קולקטיבית או היחלצות לעזרת אומה מותקפת‪ ,‬אך‬
‫הסייגים המתלווים אליהן שונים‪ :‬האחת דורשת קריאה לסיוע‪ ,‬ואילו השנייה דורשת שהמדינה‬
‫המסייעת תפנה לשימוש בכוח רק כמוצא אחרון‪ .‬בשתי המערכות מוגבלת גם זכות ההגנה‬
‫העצמית‪ :‬המשפט הבינלאומי מתנה אותה בכך שמטרת ההתקפה היא פגיעה במדינה‪ ,‬ואילו‬
‫במשפט העברי נדרש שההגנה תתייחס להתקפה על הנפש ולא על ממון‪ .‬נקודת דמיון נוספת בין‬
‫המערכות היא בכך ששתי שיטות המשפט חלוקות בדעתן לגבי תוקפה של מלחמת מנע‪.‬‬
‫הניסיון להקביל בין מושג מלחמת הרשות‪ ,‬שעל כל פנים אינו נוהג בזמן הזה‪ ,‬לאחד מהחריגים‬
‫הקיימים במשפט הבינלאומי ‪ -‬קשה‪ .‬אולם‪ ,‬אם נתייחס למלחמת רשות כמלחמה שיש לה סיבה‬
‫מדינית והצדקה מוסרית‪ ,‬ניתן אולי להשוותה להגנה על אזרחים מחוץ למדינה ולפעולות תגמול‪.‬‬
‫למנגנון הביטחון הקולקטיבי לא נמצא מקביל בהלכה‪ ,‬מכיוון שההלכה היהודית פונה אל עם‬
‫ישראל בלבד ואינה מופנית אל עבר קהילה בינלאומית שבאפשרותה ליצור מנגנון שכזה‪ .‬למותר‬
‫לציין שגם למלחמת עמלק ולמלחמת שבעת העממים אין מקבילות במשפט הבינלאומי‪.‬‬
‫בניגוד לכללים המתירים את השימוש בכוח בנסיבות מסוימות‪ ,‬שקשה להשוות ביניהם (למעט‬
‫חריג ההגנה העצמית ומלחמת עזרת ישראל)‪ ,‬ניתן להשוות דווקא בין התנאי המקדמי של קריאה‬
‫לשלום במשפט העברי לסעיף ‪ )2(3‬במגילת האו"ם‪ ,‬המטיל חובה‪ ,‬שאומנם קשה לממשה‪ ,‬לפתרון‬
‫סכסוכים בדרכי שלום‪ .‬לפי שתי שיטות המשפט‪ ,‬מראש עדיף לפתור סכסוכים ללא שימוש בכוח‪.‬‬
‫לפי המשפט העברי‪ ,‬אף במלחמות המוגדרות כמצווה ישירה מהתורה‪ ,‬יש לנסות ולהגיע קודם‬
‫לפתרון בדרכי שלום‪ .‬העובדה שבשתי מערכות המשפט מועדף פתרון של שלום‪ ,‬והפנייה לשימוש‬
‫בכוח נעשית בתור מוצא אחרון‪ ,‬ולא בתור דרך המלך לפתרון הסכסוך‪ ,‬מחזקת את הטענה שנקודת‬
‫המוצא של שתי השיטות היא האיסור על המלחמה‪.‬‬
‫‪169‬‬
‫דיני יציאה למלחמה‬
‫אם נערוך את ההשוואה תוך הישענות על הפרספקטיבה של וולצר‪ ,‬הטוען שנקודת המוצא‬
‫של המשפט העברי בעניין זה אינה איסור על היציאה למלחמה‪ ,‬יהיה קשה למצוא הקבלה בין‬
‫הקטגוריות השונות של המלחמה במשפט העברי ‪ -‬מלחמת מצווה ומלחמת רשות ‪ -‬לבין החריגים‬
‫לאיסור השימוש בכוח במשפט הבינלאומי‪ .‬לפי גישה זו‪ ,‬מלחמת מצווה ומלחמת רשות אינן‬
‫מהוות חריגים מאיסור המלחמה הכולל‪ ,‬אלא הן סוגים שונים של מלחמות‪ .‬לשיטתו של וולצר‪,‬‬
‫הפער בין נקודות המוצא של שתי שיטות המשפט גדול מכדי שנוכל לבצע השוואה ביניהן‪.‬‬
‫סיכום ומסקנות‬
‫חידושי תורה @‬
‫לדעתי‪ ,‬בין אם קיימת קטגוריה מפורשת או משתמעת של מלחמה אסורה בהלכה היהודית ובין‬
‫אם אין קטגוריה כזאת בהלכה‪ ,‬החשוב הוא הדין הנוהג בפועל‪ .‬מאז ימי המשנה ועד ימינו‪ ,‬נוהג‬
‫הדין המתיר רק מלחמת עזרת ישראל מידי צר‪ .‬זהו המצב גם במשפט הבינלאומי‪ ,‬המתיר למדינות‬
‫ להבדיל ממנגנון הביטחון הקולקטיבי ‪ -‬מלחמת הגנה עצמית‪ .‬דיני היציאה למלחמה כמעט זהים‬‫בשתי מערכות המשפט‪ .‬העובדה שבשתיהן מועדפת דרך השלום לפתרון סכסוכים‪ ,‬רק מחזקת‬
‫טענה זו‪ .‬מעניין לציין שמצב נורמטיבי זה‪ ,‬הקיים בהלכה היהודית זה דורות רבים‪ ,‬הפך לנורמה‬
‫במשפט הבינלאומי רק לאחר מלחמת העולם השנייה‪ .‬כך‪ ,‬למרות שלכאורה נדמה שההלכה‬
‫היהודית אינה משתלבת בתפיסות המודרניות של יציאה למלחמה‪ ,‬כיוון שאינה אוסרת במפורש‬
‫על מלחמה ואף מאפשרת תחת תנאים מסוימים מלחמות שכל תכליתן היא להאדיר את שם‬
‫המלכות‪ ,‬בפועל הפרקטיקה ההלכתית המתירה אך ורק מלחמת מגן‪ ,‬זהה לנורמה הנהוגה כיום‬
‫במשפט הבינלאומי‪ ,‬ואף הקדימה את המשפט הבינלאומי בשנים רבות‪.‬‬
‫רשימת מקורות‬
‫‪NDS‬‬
‫בן נפתלי‪ ,‬אורנה ושני‪ ,‬יובל‪ ,‬המשפט הבינלאומי בין מלחמה לשלום‪ ,‬הוצאת רמות‪ ,‬תל אביב‪,‬‬
‫‪.2006‬‬
‫גורן‪ ,‬שלמה‪ ,‬משיב מלחמה‪ ,‬כרך ג‪ ,‬הוצאת האידרא רבה‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשנ"ו‪.‬‬
‫הכהן‪ ,‬אביעד‪" ,‬משפט ומוסר בעת מלחמה" פרשת השבוע של משרד המשפטים המחלקה‬
‫למשפט עברי‪ ,‬עקב‪ ,‬תשס"ו‪ ,‬גיליון מספר ‪ .260‬עותק אלקטרוני‬
‫‪http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/99C7854C–B63F–4504–9BE6–0FFAE886824F/5486/260.rtf‬‬
‫רביצקי‪ ,‬אביעזר‪" ,‬האם פיתחה המחשבה ההלכתית מושג של מלחמה אסורה?"‪ ,‬רב–תרבותיות‬
‫במדינה דמוקרטית ויהודית (בעריכת מנחם מאוטנר אבי שגיא ורונן שמיר)‪ ,‬הוצאת רמות‪ ,‬תל‬
‫אביב‪ ,1998 ,‬עמ' ‪.541–523‬‬
‫שביב‪ ,‬יהודה‪" ,‬זכור מלחמה אל תוסף ‪ -‬תוקפן של מלחמות בין האומות"‪ ,‬תחומין כרך ט‪ ,‬תשמ"ח‪,‬‬
‫עמ' ‪.230–205‬‬
‫‪Walzer, Michael. "War and Peace in the Jewish Tradition" in: Terry–Nardin (ed.), The Ethics of War and‬‬
‫‪Peace. Princeton: Princeton University Press 1996, pp. 95–114.‬‬
‫איילת דיין (קלוזנר) ילידת ‪ ,1984‬בוגרת תואר ראשון במשפטים ובמדע המדינה‬
‫מהאוניברסיטה העברית‪ ,‬כיום מתמחה אצל היועץ המשפטי לכנסת‪.‬‬
‫איילת היא בתו של דוד קלוזנר‪ ,‬עובד ‪.NDS‬‬
‫‪170‬‬