אני - משרד החינוך
ענבל כהן אור ,תיכון אלון לאמנויות ומדעים ,רמת השרון הפקולטה למדעי הרוח / ביה"ס לאמנויות משרד החינוך המנהל למדע וטכנולוגיה החוג לאמנות קטלוג אינטרנטי תערוכת עבודות נבחרות מגמת אמנויות העיצוב פרויקט משותף של החוג לאמנות באוניברסיטת חיפה והמנהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך אוצרי התערוכה פרופ' שרון פוליאקין ,ראש ביה"ס לאמנויות; יהודה יציב אלול תשע"ה – תשרי תשע"ו ,ספטמבר 2015 בתערוכה מוצגות עבודות תלמידים של בוגרי המגמה בשנת הלימודים תשע"ה. הקטלוג מכיל צילום מייצג ותקציר דף העמדה של עבודות התלמידים המשתתפים בתערוכה. הקטלוג מסודר על פי סדר האלף-בית של שמות המשפחה של המציגים עריכה ועיצוב עריכה לשונית בחירת עבודות עזרה ותמיכה ארגון הקמת התערוכה תמר כרמי הדס שמואלי דליה יוחנן הדס שמואלי פרופ' שרון פוליאקין; יהודה יציב; תמר כרמי; רינה פרל; אילנה דובר-נוי; קרן ענבי; אילת הרצלוף; שרית פולס. מפמ"ר :עינת קריצ'מן, מגמת אמנויות העיצוב, מנהל מדע וטכנולוגיה מאירה רוטמן מנהלנית המשכן צוות המשכן לאמנויות של אוניברסיטת חיפה "היה זה הטוב בזמנים ,היה זה הרע בזמנים ,היה זה עידן החוכמה ,היה זה עידן הטיפשות ,היה זה תור האמונה ,היה זה תור הספקנות ,היו אלה ימים של אור ,היו אלה ימים אפלים ,היה זה אביב התקווה ,היה זה חורפו של ייאוש ,הכול היה אפשרי ,דבר לא היה אפשרי". כך פותח צ'רלס דיקנס את הרומן ההיסטורי "בין שתי ערים" .מאז פרסומו של הספר ב 1859עברו 156שנה, אך נדמה כי הוא מתאר את העבר הקרוב ואולי אף את ימינו .אין ספק החיים במאה העשרים ואחת הופכים מורכבים יותר ויותר ,מלאי סתירות ואתגרים ,אבל יותר מכל משתנים בקצב מסחרר .צ'ארלס דיקנס כתב על החיים באימפריה הבריטית אשר העמידה דורות של סופרים ,משוררים ,אמנים ,ואומנים אנשי מדע ועוד ,אך נעלמה תוך מאה שנה (ודרך אגב גם מאדמת ארץ ישראל) .האם דיקנס יכול היה לשער כי בעולם דיגיטאלי מתייחס המושג "שנות דור" לעשרים וארבעה או שניים עשר חודשים? התשובה הסבירה היא -לא .גם אנו לא יכולים לצפות את העתיד ,אך יודעים כי אל מול השינויים, ישנם שלושה יסודות בעלי ערך :דמיון ,יצירתיות ויכולת למצוא שביל ייחודי ואישי עבור כל אחד ואחת. זו הסיבה בגינה אין הלימודים בבית הספר מתמקדים עוד בהעברת ידע .תפקידם המרכזי לחזק את המיומנויות המתאימות לתקופה בה אנו חיים ,וכמובן לאפשר לכישורים אישיים ולקול עצמאי להישמע ולהראות. התערוכה המסכמת את שנת הלימודים -תשע"ה, היא תערוכת הבוגרים הגדולה ביותר מאז התחלנו במסורת זו .מעל 260תלמידים מציגים בה .התערוכה משקפת את שלושת היסודות :דימיון ,יצירה אך מעבר לכל את קולכם הפנימי כתלמידים וכאנשים בוגרים בעלי חשיבה עצמאית. אני רוצה להודות לצוות המורים במגמת אמנויות העיצוב, אשר מובילים ומלווים את התלמידים לאורך השנים, לאנשי החוג לאמנויות בבית הספר לאמנויות של הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת חיפה .לפרופסור שרון פוליאקין ,ראשת בית הספר לאמנויות ואוצרת התערוכה ,ליהודה יציב אוצר התערוכה ,למאירה רוטמן מנהלנית המשכן לאמנויות של שם ד"ר ראובן הכט ,לצוות ההקמה במשכן ,למורים ולאמנים המנחים ומרצים בימי האמנות .אני רוצה להודות לד"ר צבי ירבלום ורשת אמי"ת אשר סייעו בהובלת הפרויקט ,למדריכי המגמה :נעם טופלברג ,ברכה גולדנברג ,מירי לוין ,גילה עשרי ,לילי נמיר ואורית ערמון ,ולתמר כרמי מנהלת הפרויקט ,אשר מגייסת ,מנתבת ודואגת לכל פרט. עינת קריצ'מן מפמ"ר מגמת אמנויות העיצוב מנהל מדע וטכנולוגיה אברמוביץ מאיה הבועה שלי בית ספר העמק המערבי קיבוץ יפעת ציור על קרטוני ביצוע בגדלים שונים ס 100 X38ס"מ44X 80 ,ס"מ52X 100 ,ס"מ100X 24 ,ס"מ, 100X 46ס"מ. טושי promarker,צבעי מים ,אקריליק ,צמר גפן ,כדור מחוטי ברזל ודבק חם. חלומות בהקיץ הם תופעה שכיחה שכל אדם חווה בחייו ,ואני חווה באופן יום יומי מגיל צעיר. חלימה בהקיץ היא ניתוק זמני של אדם מסביבתו .המציאות מטשטשת ומתערבבת או מוחלפת בפנטזיה אישית. ציירתי דמות נשית הנמצאת בחלל מציאותי, שיש בו גם אלמנטים בדיוניים .השתמשתי בשפה גרפית הלקוחה מעולם הקומיקס והאיור, שפה שמשמשת בעיקר סיפורי פנטזיה .לאורך השנים ,נהגתי להמציא לעצמי סיפורים ולאייר אותם ,כך פיתחתי את הסגנון בו אני מציירת. הקשר בין מציאות לדמיון עולה גם בציוריו של הצייר הבלגי הסוריאליסטי ,רנה מגריט .את השפה הגרפית הלקוחה מעולם הקומיקס, מצאתי גם בציוריו של רוי ליכטנשטיין. אבסטרייך דשה אווירה עמל ,הרב תחומי ,עמק חרוד מיצב :ארבעה חדרים העשויים מחומרים שונים – בד, פלסטיק ,קלקר וקאפה100X70 .ס"מ. הרעיון הוא ליצור אינטראקציה בין הצופה לבין העבודה. על מנת לעורר את הצופה באופן רגשי ועל מנת ליצור אינטימיות בין הצופה וביני וכדי לאפשר לו לשקוע בצפייה הונח כיסא מול העבודה ויש לצפות בה לבד .כל חדר מבטא מאפיינים שונים ותכונות שלי ולמרות זאת, שלשת החדרים מסמלים חדר אחד בלבד – את החדר שלי .היצירה בנויה מארבעה חדרים שונים לחלוטין ,אחד מהם הוא שיחזור של החדר המציאותי שלי ,ושלושת האחרים מבטאים חדרים בדיוניים שמעולם לא הייתי בתוכם אך אני מכירה אותם כמו את כף ידי .שלושת החדרים הללו מבטאים פנטזיות שנולדו מתוך הרצון שלי להתנתק מהמציאות וליצור אשליה של מקום אחר ולתת לעצמי להישאב למקום הזה ולהרגיש בו בנוח. אברבאנל שי "מה תרצי להיות כשתהיי גדולה ? – גיבורה!" אלוני יצחק צילומים מודבקים על קאפה בגדלים משתנים 45X100ס"מ, 50X70ס"מ 40X60 ,ס"מ. התמונות שאני מצלמת הן תמונות של רגעים פשוטים מחיי היומיום שלי ,המשמשות כתיעוד של חיי. הטקסט הכתוב נוצר תוך התבוננות בתמונות שצילמתי ,ושהפגיש אותי עם זיכרונות הילדות שלי ,דרך שיחזור אירועים ותחושות שונות . הקשר בין התמונה לטקסט אינו ברור בהסתכלות ראשונית .הבחירה לכתוב את הטקסטים בכתב ידי מעבירה תחושה אישית ואינטימית. הייתי מרימה את ידי כאילו משוויצה בשרירים ועונה בחיוך שאני רוצה להיות גיבורה .הרצון התמים להיות גיבורה קיבל משמעות שונה לגמרי בגיל שבע עשרה .במבט לאחור אני מבינה שעברתי בגבורה תקופות שונות בחיי ואירועים שונים .המשמעות של הזיכרון בעבודה שלי ,נותנת מקום לכל זיכרון להיות ניצחון קטן אישי שלי. אביעוז טוהר "שיבה טובה" אולפנית שח"ם קרית אתא אקריליק על קנבס 80X60ס"מ. עבודתי משקפת את בדידותה של האוכלוסייה המבוגרת ,שעבדה כל חייה והקימה את המדינה למען הדורות הבאים. כיום ,חלק מהקשישים נמצאים מחוץ למעגל החברתי .הם עניים, חולים ובודדים .ביצירה זו נראה אדם מבוגר היושב על ספסל ברחוב ובגדיו קרועים ,מבטו לא מרוכז .אין דמויות נוספות. הבדידות והייאוש בולטים. אהרון שירי לצייר "הייקו" בית הספר החקלאי ניסוי ע"ש כדורי צבעי מים על נייר 24X32ס"מ "הייקו" היא צורת שירה שמקורה ביפן המסורתית והיא שיר בן שלוש שורות .יש משהו קסום בשירי הייקו .הם כל כך קצרים ,ובכל זאת תופסים רגע חמקמק ומרגש .בהייקו אפשר לגלות תובנה מעניינת או מסר רוחני. ניסיתי לתת ביטוי ,באמצעות משיכת מכחול וצבע מים דליל, לחוויית ההתבוננות בטבע ברגע מסוים ,חמקמק ומרגש. צפרדע ,חתול ,כלב ,סנאי ,איל, ציפור ,ינשוף ,להקת זאבים כציורי הייקו. אהרונוב עידו בדידות בעידן המודרני תיכון אלון לאמנויות ולמדעים, רמת השרון עט ,טושים ודיו על נייר בריסטול .A4 הרגשת בדידות .החברה המערבית הינה חברה צבועה .אומרים דבר אחד ועושים דבר אחר .תורמים על מנת שיראו אותם ,עוזרים כדי שישמעו את שמם ,וכשסופק הצורך, ממשיכים במעשיהם. אנשים מוכנים לוותר על עקרונותיהם ועצמיותם כדי להתחבב ,להשתייך ולהצליח במרוץ החברה המערבית .רודפים אחר הכסף והמעמד. בתנועות הנוער מלמדים סובלנות ועזרה מצד אחד אך רודפים אחרי כבוד ,מעמד וכסף. הופעה חיצונית היא המעניינת ,על חשבון הפנימיות .מזלזלים באנשים ה"מיוחדים" האמיתיים ,אלה הנראים רגיל ,אך חושבים אחרת ,אלה שאינם מוכנים לוותר על עקרונותיהם .אנשים כצללים. והיכן האדם האמיתי? היכן אדם לאדם? מותר האדם? אוחיון זיו פריקיאדה בית חינוך אופק ,קיבוץ עברון צילומים מודפסים 60X40ס"מ. במשך שנה שלמה צילמתי את המסיבות בהן השתתפתי. מסיבות של "פריקים" ,כך מכנים את חבריי ואותי. תחילה חשבתי שנושא הצילומים הוא "מסיבות יום שישי במועדון", אך במהלך השנה המשטרה סגרה את המועדון הקבוע שלנו וערכנו מסיבות בכל מקום אפשרי. עם הזמן התברר לי שהנושא של העבודה שלי אינו המסיבה עצמה המיוחדים האנשים אלא המשתתפים בה – ה"פריקים". אוחנה ליאור עבודה תהליכית תיכון ברנקו ויס ע"ש אנה פרנק ,סאסא צבע נוזלי ,מים ,אקריליק וצבע תעשייתי על בד ונייר בגדלים שונים. בעבודתי שאפתי לעבוד בחופשיות ,בתנועות יד משוחררות ,ליצור נזילות וצורה צבע ומפגשי אקראיים על הנייר והבד. .לשם כך חקרתי את תכונות הצבע :דלילותו, צמיגותו ,כושר הנזילות שלו .במהלך העבודה היד הפכה יותר ויותר רפויה המחשבה ומשוחררת, פחות נכחה ,והתאפשרה לי הכניסה למצב רוח שונה בכל דיוקן מתוך ה"רפרטואר" הבלתי נדלה שלי אופיר אמיתי לעת זיקנה בית הספר המשותף "חוף הכרמל" ,מעגן מיכאל שמן על בד ,תמונות 60X 60-ס"מ ,אטריבוטים 20X 20 -ס"מ . בפרויקט שלי היה תהליך ממושך בו הכרתי דמויות שונות המייצגות הוויית חיים שונה לעת זקנה .הזקנה מסקרנת אותי בכמה אופנים :בפן הטכני -ציור אלמנטים המוסיפים הבעה ואופי לזקנה :דמויות מאפירות, "נוזלות" ,ומתקמטות .בפן הרגשי הזקנה מסמלת את השלמות ,הידע והניסיון .לכל אחת מהדמויות שציירתי ישנו עולם פנימי עם תכונות אופי ומאפיינים ,אותם חקרתי על פי המראה של הדמות והאופן שבו הוא/היא מסתכל/ת על החיים. הפרויקט שלי מורכב מפורטרטים של אנשים מבוגרים אליהם מצורפים אטריבוטים - סמלים המאפיינים אותם .במשותף הם יוצרים דמות שמשקפת עבורי את החיים שבזקנה. אופנהיים שי בריאת /העולם תיכון אלון לאמנויות ולמדעים ,רמת השרון הדפסי עץ :צבעי שמן הדפס ,מים ,לוח דיקט 60 X 60ס"מ ,צבעי מים על מפות 35 X 25ס"מ. סיפור הבריאה התנ"כי או המפץ הגדול המדעי ,מדברים על יצירת עולם כמשהו שנוצר מכלום -״יש מאין״ ,על ידי כוח חיצון גדול ורב עוצמה. הניסיון של האדם למפות את העולם, הינו ניסיון לעשות סדר במצב הכאוטי בתפקיד להיות הבריאה, של "האלוהים" .נראה כי האנושות עסוקה בעיקר ב"עשיית סדר" .ברגעי הבריאה הראשוניים של העולם אין מדינות ,אין חלוקות ,אין אנושות שמכפיפה את כל העולם למטרותיה .האנושות ,הרואה עצמה כ"בעלים" של מחוזות גיאוגרפיים, מרגישה את הצורך ״למתוח חוטים״ ולהעניק מטרה ,הגדרה ,הקשר לכל דבר ,בתערוכה שלי ,אני הוא "האלוהים". אורנשטיין נעמה זריחה בים תיכון לאו בק ,חיפה צילומים מודפסים על נייר צילום ,מודבקים על קאפה 30 X40 ,ס"מ. תיעדתי את חיי היום יום בכפר הדייגים, ג'סר א-זרקא .בעבודתי בחרתי לצלם את החיים של אנשי הכפר ,הדייגים ,האמהות, הילדים והמרחב בו הם חיים .פרויקט זה היווה עבורי הזדמנות להצצה לחייהם של אנשי הכפר ,ללמוד על המנהגים ,הערכים וההתמודדות שלהם .אני מצלמת רגעים בחייהם של התושבים – בסוף יום עבודה, דייג ובנו יוצאים מהים. אור מור כלא בלבן עמל ,הרב תחומי ,עמק חרוד אקריליק על בד וקולאז' של חומרים שונים 3 ,פורמטים 70X50ס"מ כל יחידה. החברה שלנו ,ובעיקר נשים ונערות צעירות, מצפה שכולם יינשאו ויקימו משפחות .פסגת השאיפה של ההורים היא שבנותיהם "יתחתנו טוב" .כמעט כל אישה מפנטזת את החתונה שלה ואת השמלה שתלבש ,לפעמים אף יותר מאשר את זה שיעמוד לצדה תחת החופה. ההתמקדות של הכלה הצעירה באסתטיקה של הנישואים ,מחמיצה את החיים האמיתיים שלאחר הערב הגדול .החופש שנעשה מוגבל, המריבות העלולות להתרחש ,הטיפול המתיש בילדים ,כל אלו לא נלקחים בחשבון. יצרתי מחדש את השמלות שסבתי ואמי לבשו בחתונתן והוספתי את שמלת החלומות שלי, כדי להראות שאשליית האושר ממשיכה לעבור מדור לדור. אזוט עדן זיכרונות מן העתיד קריית חינוך אזורי ע"ש דוד בן גוריון, רופין ציור על בריסטול בצבעי אקריליק חזרתי לילדותי תוך התבוננות בסרטי פילם שמצאתי בבית, אשר שימשו השראה לעבודותיי. העבודות עוסקות בנוסטלגיה המשפחתית שלי ובגעגועים חלק ולזיכרונות. לעבר מהעבודות מנסות להחיות את הזיכרונות וחלקן מתבוננות בזיכרון באופן רגשי טעון. היצירות הן לא ייצוג נאמן של הפילם ,של המציאות מן העבר, אלא של החוויה דרך העיניים שלי. אלבז אלמוג אדם טבע והטכנולוגיה שביניהם אורט קרית מוצקין אקריליק על בד 50X70ס"מ. בעבודתי אני מציג ביקורת חברתית על הצריכה והשעבוד לטכנולוגיה בצורה מוחצנת ודרמטית. בעבודתי ניכרות ההשלכות של הקדמה ,העתיד והשינויים שביציאה מהטבע עד הכליה .העבודות נעשו בתהליך מעגלי ומחזורי ,המציג הידרדרות ותהליך חיים שנוצר ומתחיל ונגמר .ניתן להתחיל מכל נקודה בתוך התערוכה ,להמשיך הלאה ולהבין שזהו מעגל אינסופי ,המתחיל בלידה ,שהיא הטבע ,המצב הטבעי והטהור ביותר ,וממשיך בהתבגרות .מכאן נוצרת הידרדרות אל הצריכה המרובה ואל הפגיעה בטבע .לבסוף מבין האדם שמעפר באת ואל עפר תשוב ,בזמן שהטכנולוגיה לא מתכלה. עבודותיי נועדו לשאול שאלות אצל הצופה ולגרום לו לחשוב על המצב הקיים והאם יש דרך אחרת או שעלינו לשאת בתוצאות ולהמשיך בהרס האנושי והטבעי. אלבז חדוה האור בחיי אורט מקיף דתי בית שאן אקריליק על בד ,דיקט, שלושה חלקים 1 X 1.5 :מ'. בחרתי להתייחס לדמותה של אימי האהובה המאירה את חיי .ציירתי את דמותה מתצלום בו היא מתוארת בילדותה ,מחזיקה טלפון בידה ,דבר המסמל את התקשורת החיובית בינה לביני .הציור מצויר על גבי צורה של בית משום שאימא היא הבית והבית הוא אימא. משני צדי הציור של אימא ציירתי את הנוף הנשקף מביתי בזמן הזריחה ובזמן השקיעה. אור השמש ואורה של אימי חוברים יחד בפרויקט שלי ומבטאים את האור בחיי. אלבז עדן צורות מיוחדות במינן של התמשכות בחלל בית החינוך גאון הירדן, נווה איתן צילומים מודפסים על קאפה30 X 40 .ס"מ. בחרתי לצלם את הפרויקט שלי לפרויקט אישית כאינטרפרטציה המכונה " "ballerina projectמאת הצלם דיין שיטאגי .רציתי להראות בצילומים את האפשרות של הבעת רגשות ופורקן באמצעות ריקוד .ריקוד הוא אמנות ,כלי הבעה של רגש או מצב מסויים שעוזר להרגיע ולבטא את עצמך .ריקוד זו שפה ,דרך הריקוד אנו נחשפים לרגשות ולסיטואציות אותן מנסה הרוקד להעביר לצופים .ביקשתי מהרקדניות לרקוד לפי מה שהן מרגישות באותו הרגע .הן הושפעו כמובן מהסביבה ,הנוף ,הלבוש ומצב הרוח הפנימי שלהן. אליאש עינב המסע אל השחר בית הספר כרמל זבולון, קיבוץ יגור פסל קיר עשוי בטכניקה מעורבת :עץ אורן, חרוזי עץ ,חוטי ברזל וחבלים. העבודה עוסקת בהתמודדות עם הקשיים שמזמנים החיים. במרכז העבודה יד ענקית ,התלויה בחלל .דמויות קטנות ,הנאחזות מהיד, המשתלשלים בחבלים מסמלות שלבים או מקומות במהלך החיים ,בהם האדם נמצא כל פעם במצב אחר .יד הענקים מסמלת את יד הגורל השולטת באנשים ומכוונת אותם לכיוון האושר והטוב שבחיים. בנוסף ,בדרך אל האושר ,יד הגורל מלמדת את האנשים את השיעורים אותם הם צריכים לעבור ,כדי להתפתח ולהגיע למקום אליו הם מייחלים .יד הענקים באה משומקום וקיימת בכל מקום ,כפי שהגורל קיים בכל מקום. אלמיהו מנדרה תקווה תיכון אמי"ת בנות מעלה-אדומים אקריליק על בד60 X80 ,ס"מ הילדה שציירתי היא בת-אל ,ביתה של אחותי ישפנאה .היא האחיינית היחידה שנולדה בישראל .אני עליתי לישראל בגיל 11ואני מרגישה שיש הבדל בין מי שנולד בישראל ובין מי שעלה לארץ ,אפילו בגיל צעיר .אנחנו גרות קרוב זו לזו ואנחנו נפגשות כל יום .אנחנו אוהבות אחת את השנייה ומבלות יחד. בחרתי לצייר ציורים המבליטים את העיניים השמחות שלה ,המסתכלות קדימה אל העתיד .אני חושבת שהעתיד שלה יהיה טוב יותר ,כי היא נולדה בארץ ומדברת עברית. לי היה קשה בהתחלה ,במיוחד בשפה העברית. אמסלם עמית אחים בית חינוך אופק קיבוץ עברון צילומים מודפסים על נייר צילום 60x 40ס"מ. בעבודתי ניסיתי למצוא את הייחודיות שבקשר בין אחים. תחילה התמקדתי בניסיון לצלם את הקשר המיוחד בין תאומים. מאוחר יותר החלטתי להרחיב את נושא העיסוק והתעמקתי במערכות היחסים שבין אחים בגילים דומים .כדי לשוות לסדרת הצילומים אופי מעט מחקרי החלטתי שהפורמט מונוכרומאטי יהיה הסופי ושמתי לב שבהיעדר צבע, מתעצמת הייחודיות של כל זוג אחים. אניפיצ'נקו יוליה במעגל סגור אלוני יצחק רישום בעפרון על קרטון ביצוע ,צילומים מודבקים על קאפה בגדלים משתנים. באמצעות הפרויקט אני בוחנת את מערכת היחסים במשפחה שלי .לכל אחד מבני המשפחה בחרתי חפץ מייצג ואותו רשמתי .הרישום מציג צד באישיות של כל אחד מבני המשפחה. בחרתי להציב את רישומי החפצים בשורה אחת .כך נוצרת תחושה של שוויון ואחדות בין בני המשפחה .מסביב לרישומים בחרתי לשלב צילומים של חלקי גוף ,השייכים לכל אחד מבני המשפחה ,והם לפי דעתי מאפיינים אותנו .הצילומים מנותקים מן המציאות ומשתלבים בשפה הרישומית של הפרויקט. במהלך העבודה על הפרויקט אני מבינה עד כמה אני אוהבת את בני המשפחה שלי ועד כמה הם חשובים לי. אנגלנדר טל קולות של זיכרון תיכון מכבים רעות מו"ר אקריליק על בד קנווס 207ס"מ x 140ס"מ עבודתי עוסקת בזיכרונות ילדות של אנשים מ"קפה אירופה" (מועדון חברתי של ניצולי שואה ונוער ,בו אני מתנדבת) .העבודות מביאות לידי ביטוי זיכרונות של ניצולי שואה ,דרך הדמיון שלי .הקלטתי זיכרונות של אנשים וההקלטות משולבות בעבודה. ההאזנה לסיפורים מוסיפה מימד מוחשי לתחושה אותה רציתי לגרום לצופה ,להרגיש חלק מהנוף המצויר, תחושה הנוצרת גם על ידי המימד הגדול של העבודות .ההכרות שלי עם זיכרונותיהם של האנשים מ"קפה אירופה" השפיעה עליי בשל הקרבה שלי אליהם ,והעבודות מעניקות צורה ויזואלית לזיכרונותיהם האישיים דרך הפילטר שלי .בחלוף הזמן ,הזיכרון מתייפה או מתרכך ,והצבעוניות הססגונית בעבודות מביאה זאת לידי ביטוי. אסרף אנה זהות יפנית -ישראלית בי"ס אמירים ,כפר ורדים קימונו -טכניקה מעורבת על עץ לבוד ,צילום מבוים וערוך בפוטושופ. קימונו -גובה 150ס"מ רוחב 100/150ס"מ ,צילום- 70 X100ס"מ אמי נולדה וגדלה ביפן ואבי נולד וגדל בישראל .אני גדלתי והתחנכתי כישראלית וכיהודייה שומרת מצוות ,אך התרבות היפנית נוכחת תמיד בחיי .בעבודותיי אני מבטאת את הזהויות היפנית והישראלית ,המרכיבות את מי שאני .שתיהן חיות בשלום בקרבי והופכות אותי לאדם שלם יותר. לעבודות הציור בחרתי פורמט בצורת קימונו. הוא התאים לי ,בזכות האיזון שבקימונו .איזון בין שתי הזהויות שלי ,ההופכות לבגד אחד, לדמותי המורכבת .לא רציתי שהקימונו יהפוך לבגד הניתן ללבישה ,אלא לאובייקט המייצג את זהותי .כמו כן מוצג תצלום מבויים שערכתי מצילומים רבים ,בעזרת תוכנת בצימר צולמו הצילומים "פוטושופ". המשפחתי ,המעוצב כחדר יפני .יצרתי קולאז' של דמותי ,בתנוחות ותלבושות המייצגות את עולמי. אפרים מור ללא כותרת בית חינוך ניסויי רמות ים ,מכמורת אקריליק על קנווס ,עטיפות דיסק – עיבוד תצלומים 15X15ס"מ. "אנוכי במערב וליבי במזרח" (יהודה הלוי) אני מזרחית ,גם אבא ואימא .להיות מזרחי זה סטיגמה .כן ,גם היום. האם מדינת ישראל היא המזרח? מערכת החינוך? המוסיקה? השפה? המאכלים? המבטא? הבתים? המזרח הוא תמיד פחות ,הוא תמיד אחר ,תמיד בשוליים. תמיד קצת בהתנשאות ,קצת בזלזול, קצת בסלחנות. כן ,גם היום. אקשטיין הילה התבגרות אולפנית בנ"ע ישורון פ"ת אקריליק על בד 60X40ס"מ. בעבודתי אני עוסקת בבניית האישיות והתהליך שעובר כל אדם בחייו וגם אני בפרט .בחרתי להציג את הדרך שעובר האדם מרגע לידתו ,אותו הרגע של "הקפיצה למים" ,האומץ להתחיל דברים חדשים. את התהליך הצגתי דרך שלושה דיוקנאות ההולכים ומתפתחים: הראשון בפחם ,חד-גוני ,מחכה לספוג ערכים וכוחות ,השני מקבל בהדרגה צבע והשלישי נעשה בטכניקה אקספרסיבית וצבעונית, המביאה לידי ביטוי את התובנות והשלמות המופיעים לאורך המסע. מסע החיים מוביל אותנו במהלך חיינו ללמוד מהן יכולותינו ,מהם כוחותינו, למצוא את ייחודנו ורק כשנבחר לקחת חלק במסע זה ,נוכל לנצל את חיינו ולחיות חיים משמעותיים. ארדשטיין נעה נקודת מבט פנימיית מחול (יפתח בנות) צילום A3על קאפה כל סיפור מתחיל בנקודת מבט .זהו אחד הדברים הקובעים את ההסתכלות וההבנה שלנו על חיינו. למאה אנשים יכול לקרות מקרה זהה ,אך כל אחד מהם יספר זאת בצורה שונה .כל אחד יושפע בצורה אחרת מאותו מקרה. הצילומים שצילמתי הם נקודת המבט האישית שלי והצורך שלי להסתכל על דברים מנקודות מבט שונות .להבחין מקרוב ולתת משקל ייחודי לדברים הפשוטים והיומיומיים. לעיתים יש בתוכי הרגשת החמצה ,משום שאנו מוקפים בדברים כל-כך יפים ומיוחדים ולפעמים אנחנו לא מעריכים ולא רואים את המתנות הקטנות שאלוהים שולח לנו .אם היינו בוחנים יותר את סביבתנו ,היינו מחייכים יותר. ארן גאיה להטוטים הכפר הירוק ע"ש לוי אשכול צבעי גיר וצבעי ProMarkerעל קרטון ביצוע ,קלקר ,נעצים צבעוניים ,מזוודה (רדי-מייד) בעבודתי אני מציגה קרקס נודד .הקרקס והסצנות בו ,הם אלגוריה למיומנות התקשורת .באמצעות הקרקס והאלמנט החוזר המרכזי בעבודתי – הגשר ,המייצג את הניסיון להגיע אל האחר וליצור הבנה ,אני מציגה את התקשורת כמעשה היתולי, להטוטני וקרקסי ,הדורש מיומנות רבה .חברי הקרקס הנודד מנסים כל חייהם לבנות גשרים בינם לבין העולם ,אבל הם נותרים ארעיים ונודדים .הקרקס מוצב בתוך מזוודה ששימשה את אבי לאחסון ציוד הליצנות שלו במופעי הרחוב הנודדים בהם נהג להופיע .מופע הקרקס אינו בהכרח אותנטי ומעורבים בו זיוף, אשליה ,שקר ומניפולציה .הצפתי את רצפת הקרקס בנעצים צבעוניים ,כדי ליצור התנגשות לא נוחה בין הצבעוניות העליזה והקרקסית של הנעצים ,לבין המראה הדוקרני שלהם .שדה הקוצים ,או שדה הנעצים ,מהווה רמיזה לכך שמאחורי הקרקסיות מסתתרת "עקיצה". בוחליל אמרנטה ללא כותרת בית חינוך גאון הירדן דרכא ,נווה איתן צילום30 X 20.ס"מ. “ Just because I don’t know the meaning of my art, does not mean it has no meaning.” Salvador Dali רבים בוודאי יתהו מה המטרה של הפרויקט הזה. הפרויקט נובע מאהבתי לסוריאליזם, לרדי מייד ולמינימליזם ,ועם כוונה שעבודתי תעשה רעש ותאתגר את הצופים לחשוב על פשטות ,ניגודיות, אבסורדיות ,מונוטוניות וההפכים שלהם. את המושגים הללו ,הלקוחים מן החיים ,העברתי בצילומים. הדימויים בצילומים עשויים בדרך שבה כל צופה יוכל למצוא בהם משמעות שמתאימה לו .אני מזמינה אתכם להביט בפרויקט ולקחת אותו למקום שלכם. בוניה אלזה ללא כותרת תיכון עירוני א' ,תל אביב, המגמה לאמנות פלאסטית הדפס ,רישום וציור על בדי כותנה. עבודת הגמר שלי עוסקת בהדפס ,ברישום ובציור על בדי כותנה .תמיד אהבתי לרשום, ובמיוחד דמויות אדם .אני רואה את העבודה שלי כחלק מתהליך אישי בחקר הדיו ,הכתם, והיכולת להפוך סקיצה לעבודה מוגמרת. השתמשתי בטכניקות ציור ורישום באמצעות עטים וטושים ,טרנספר (הדפס ממוחשב) והדפסי גואש שיצרתי באמצעות שבלונות ומברשות רולר .על שניים מהבדים ציירתי והדפסתי דיוקנאות עצמיים ,ועל השניים אחרים נשים וגברים, ציירתי והדפסתי דמויות המבוססות על חבריי ובני משפחתי .ההדפסים הם המשך לרישום דמויות אותן אני מציירת במשך שנים במחברותיי ,ולכן הן חלק מעולמי הפנימי ומסגנון רישום אישי שפיתחתי. בוכניק הגר ללא כותרת תיכון "בן צבי" ,קרית אונו גרפיט וצבעי עפרון על נייר. מאז ומתמיד חייתי במשפחה אידילית ומאושרת .הייתי מוקפת בתמיכה ובאהבה והדבר נראה היה לי מובן מאליו .אולם לצד חוויות חיוביות אלה ,מתגנב תמיד פחד ,פחד מהאובדן הצפוי לבוא. בעבודתי ניסיתי לתרגם תמונות משפחתיות לציורים ,תוך כדי משחק עם הצבעים בתמונה. ציירתי חלק מהפרטים בצבע בעזרת עפרונות צבעוניים וחלקם בגווני אפור ,שחור ולבן ,בעפרונות גרפיט ופחם. בכל התמונות מופיעה דמותי, לעיתים לבד ולעיתים עם בן משפחה .המשחק הצבעוני מרמז על המציאות השברירית .הוא מוסיף אלמנט מאיים ,מעורער וחרדתי לאידיליה הנוסטלגית. בוזגלו עדן שבור זה הכי שלם שלי גוונים ,מועצה אזורית מנשה רישומים בעט על נייר .גדלים שונים. במבט ראשון כל הדמויות נראות מושלמות ,יפות ,אידיאליות .הן מלאות קסם ויופי .רגע אחרי כן, אפשר לראות שכולן עצובות. סגורות. הקווים שבורים ,חדים מאוד ,עד כדי תחושה שהם פוצעים ואפילו מרסקים את הדמויות .מצד שני יש גם קווים שמקשטים ומייפים. הדמויות בודדות .החלל ריק .חלק מהדמויות מתחילות כגוף אנושי ובעל כורחן הופכות למשהו אחר. הקליפה החיצונית היפה והנקייה חושפת את השבריריות והעצב. בתהליך שעברתי ,הדמויות הלכו ונשברו והבנתי תוך כד יכך, שהשבור הוא בעצם השלם שלי. בטוק סטפני ריצה פראית תיכון בית ירח ,עמק הירדן צבעי מים על נייר אקוורל 100X80 .ס"מ. לא משנה אם אתה צבי או צ'יטה, כשעולה הבוקר ,כדאי שתתחיל לרוץ. אצל רוב בעלי החיים ,הריצה היא דבר הכרחי שעשוי להכריע את גורלם .בטבע, החיות בדרך כלל לא משיגות את מבוקשן בהליכה – עליהן לרוץ אל המטרה. בשנים האחרונות התחלתי לעסוק בריצה ולאט לאט הרגשתי שתחביב זה תופס חלק מרכזי בחיי .הריצה לימדה אותי להגדיר יעדים ולשאוף למצוינות בחיים. בחרתי לצייר בצבעי מים בגלל החופשיות שלהם" ,הריצה" של הצבע על הדף מזכירה לי תחושה דומה ,אותה אני חווה בריצה. תחביב זה חיזק אצלי תכונות מנוגדות, מצד אחד לרוץ באופן חופשי כמו סוס בר דוהר ומצד שני ,לרוץ כמו צ'יטה אחרי הטרף שלה -להתנהל באופן מתוכנן כדי להשיג מטרות המוגדרות מראש. ביאליק מיקה קליפה בי"ס אמירים ,כפר ורדים מיצב :טכניקה מעורבת ,גבס ,אובייקטים גובה ממוצע של ביצה 40 :ס"מ ותאורה. המיצב שיצרתי הוא "דיוקן עצמי" .חלל סגור ,חשוך במקצת ,בתוכו מפוזרות באקראי שבע ביצים גדולות ,עשויות גבס ובתוכן אובייקטים שונים. במיצב אני מעבירה את התחושות והרגשות הפנימיים ,אותם אני לא מצליחה לבטא במילים .העבודה משקפת אותי ,מאחורי הקליפות שבניתי סביבי .כל ביצה מייצגת חלק ממני ,וכולן יחד ,מייצגות את השלם, אותי .חלק מהביצים שבורות ומתוכן בוקע אור המזמין את הצופה להתבונן ולראות מה מסתתר בתוך כל ביצה .בתוך הביצים שילבתי אובייקטים ,המאלצים את הצופה להשתמש בחושים נוספים מלבד הראייה. הם מזמינים להתבוננות רגישה ואינטימית. הביצים מונחות על תלי חול ,הנראים כקני נמלים .דימוי זה מייצג עבורי את הבית שלי ואת חשיבות תחושת הביתיות עבורי. ביבי מאי אוכל זיכרון ומשפחה תיכון מכבים רעות מו"ר שילוב טכניקות ,תצלומים מודבקים על פרספקט ,קשירה והדבקה. גודל השולחן 200 X 100-ס"מ, גודל המיצב כולל 200X 200 -ס"מ משפחה היא הכל עבורי. כשחושבים על המשפחה ,נזכרים במאכלים המיוחדים ,שמחכים להם וכל אחד מהם הוא יצירת אמנות בפני עצמו .לכולנו זיכרונות משפחתיים. אנו זוכרים את הטעמים ,הריחות ,האווירה והמראות של השולחן העמוס כל טוב. בעבודתי אני נותנת מקום של כבוד והוקרת תודה גדולה לאנשים מיוחדים עבורי -הדורות הקודמים במשפחתי .באמצעות השולחן ,אני מנציחה את מקומם איתנו לתמיד ,סביב השולחן ובחיינו בכלל. דרך האוכל הצרוב בשולחן אפשר להכיר את האנשים העומדים מאחוריו ,כל מאכל הוא זיכרון מאדם. שולחן האוכל מהווה "עץ שורשים" .הצופה מוזמן להכיר את משפחתי בדרך מיוחדת. עצמו עיניים ונסו להזכר ברגע של ארוחה משפחתית עם יקיריכם ולחזור לאותו הרגע... ביסטריצקיה גליה YOU ARE MY CUP OF TEA אלוני יצחק ציור אקריליק על בד ועל קאפה ,רישום בעט ,אקוורל על נייר,צילום מטופל. עבודתי עוסקת במערכת היחסים ביני ובין אחותי .במקביל להתבגרות האישית שלי ,חלה התבגרותה של אחותי .בו זמנית כפי שאני רואה את עצמי יש לי הזדמנות די נדירה לחקור זוגיות מיוחדת שיש ביננו .הדימוי המרכזי בעבודה משקף את מערכת היחסים בינינו .אנו מוצגות באופן שונה ,ומצד שני אנו שלובות זו בזו. הצגת היצירות בזוגות משקפת צדדים מסוימים באישיות שלנו ,בבחירות שאנו עושות ,וברגשות .הצופה לא בהכרח יכול להבין בצורה חד משמעית מה שייך לאחותי ומה לי .השתמשתי בנוסף לדימויים ,במרכיבים חזותיים כגון :צבע ,צורה וקומפוזיציה, כאמצעים לביטוי השונות שיש בינינו. בכר שיר קווים וצורות תיכון אלון לאמנויות ולמדעים ,רמת השרון טוש על קאפה 70X100ס"מ. קווים .צורות .איזון .מעבר בין הנסתר לגלוי ,בין הצלילות לתעתוע .הכל מדויק ,ישר כסרגל ,ועם זאת מתרחק עוסקת אני מהמציאות. ברישומים בטוש ,בציור המגיע עד כדי שרטוט ,בניגודים ובנגטיב .מעניין אותי עולם השחור ולבן ,הדבר והיפוכו. אין אפור ,אין מרכז .הכל התחיל מרישום פנים של אישה ,אותן ציירתי שוב ושוב, במדיומים שונים .פירקתי את הצורה ,אך השארתי את הדימוי המקורי .מכאן המשכתי לצייר פנים ובניינים ,על בסיס אותם צורות וקצעים. בליסובסקי עדן שקט... בית הספר הרב תחומי למדעים ואמנויות ,חדרה אקריליק על קנבס ודיקט ציור גדול 60X200 :ס"מ ,ציורים קטנים 70X50 :ס"מ, ציור הכי קטן 30X50 :ס"מ כולנו מחפשים אחר המקום השקט ,מקום שיעניק לנו את הלבד שלנו ,מחוץ לטכנולוגיה הרודפת אותנו ,בו ניתן להירגע ולהתאפס. בסדרת העבודות שלי התייחסתי אל המקומות והתחושות שכולנו משתוקקים להם ברגעים מסוימים .הטבע ,מלא העוצמה ובשום דבר הממלא אותו. מקורות ההשראה הן תמונות שצילמתי במקומות שונים בארץ והצייר פרידריך שאליו נחשפתי בלימודי תולדות האמנות. הצמחייה המופיעה במרומז מסמלת את החי, הטכנולוגיה ,התערבות האדם בנעשה סביבו. האדם מתערב בדרכיו של הטבע והדבר מתבטא בכביש הנמצא ביצירה הפנוראמית הגדולה .השימוש בדיקט ביצירה זו נעשה על מנת להעניק לנוף את החומריות והצבע של העץ. בן אדמון כרמי אדם ואדמה שק"ד – דרכא בוץ על קרטון ביצוע ,פלטה של אדמה ומים במינונים שונים, גדלים שונים עד גודל A4. חיפשתי דרך להביע את האהבה שלי לעולם הטבע ,הכולל בתוכו חיות ונופים. בתהליך החיפוש התמקדתי בסוסים ,שיש בהם תכונות של אצילות ,פראיות ,עוצמה ויופי. בחנתי את דמותו של הסוס מזוויות שונות ובגדלים שונים. בחרתי לצייר את הסוסים כפי שהם חיים בטבע ,ללא רסן ,ללא מושכות ואוכף. חיפשתי חומר שיביע את הקשר שלי לטבע ולכן ערבבתי אדמה עם מים בדרגות שונות של סמיכות וכך יצרתי גוונים שונים. הציור בבוץ -הוא חלק מהנושא של העבודה והוא משמעותי לא פחות מנושא הציור עצמו. החקירה וההתנסות תוך כדי יצירת הטכניקה של ציור בבוץ ,אפשרה לי ללמוד ולפתח טכניקה שאיננה מקובלת בעולם האמנות. בן אור נעמי בא בימים ועובד בלילות (המכשף א .א .מילן) התיכון לאמנויות ירושלים שמן על בד ושילוב גזירי נייר 100 X70,ס"מ "איזה ספינקס ממלט ואלומיניום פתח בכוח את גולגולותיהם ואכל את מוחותיהם ואת דמיונם? מולך! בדידות! טינופת!" "שהם זיינו בבוקר בערבים בגני-שושנים ודשא של גנים- ציבוריים ובתי-קברות בפזרם את זרעם חופשית לכל מי שבא ויכול. שהם מגהקים ללא-סוף בניסיון לצחקק ולסיים עם התייפחות מאחורי מחיצה במרחץ-תורכי כשהבלונדינית והמלאכית הערומה באה לנקב אותם בחרב". (אלן גינסברג" ,נהמה" )1955 את הציורים התחלתי מקריאה ב"נהמה" ובשירים נוספים של אלן גינסברג .המשורר עוסק בנושאים כגון ייאוש ,חוסר חשיבות ,ריקנות ,מין ,מחאה ,ניכור ,עצב ,קומוניזם ומוות והם היסודות לנושאי הציורים. בכל ציור התרחשות שונה המנסה להקנות לציור משמעות, מסר והרגשה .חלק מההתרחשויות בציורים הן בעקבות מיתוסים ואגדות המשרתים את הנושא או המסר .בחלקם נעשה שימוש בסמלים ודמויות מהתרבות העכשווית. בן-ארי נועם בלי שם קרית חינוך מעין – שחר, עין החורש צבע שמן על בד. בעבודתי ציירתי על פי צילומים של נשים שונות, שאיני מכירה באופן אישי. מה שמשותף לכל העבודות הוא שציירתי את הפנים שלהן מקרוב. מקור ההשראה שלי הוא הזרם הפוטוריסטי ובמיוחד הציור של ג'ינו סווריני המתאר אישה בנשף. העבודה מחולקת לזוגות: ציור ריאליסטי וציור בסגנון גיאומטרי שצויר על סמך הציור הריאליסטי (שניהם מציגים אותה דמות). בן דוד צוף ללא כותרת בית חינוך ניסויי רמות ים ,מכמורת רקמה על ציפית ,70X50רישומים ,20X20 סרטי וידיאו -דיפטיכון את ההשראה לעבודה קיבלתי ממספר מקורות .הושפעתי מהסרט "טיטאניק" ומצילומים של שדות פורחים מכל עבר. רג'ינה ג'ורג' וגרטשן ווינרס ,הן דמויות בסרט "ילדות רעות" ,בו נאמר" :הנד מי דה קיז יו פאקינג קוק סאקר" .כל אלו הפכו את הסרט לכל כך משמעותי עבורי. מ.ש.ל. בן הרוש טליה השלטון האחרון של הגוף עמל ,הרב תחומי ,עמק חרוד 20ציורי אקריליק על בד 12X12ס"מ. העבודה עוסקת בבעיה רפואית שהפכה לבעיה אסתטית הקשורה לדימוי הגוף שלי. בגיל צעיר גילו אצלי עקמת חמורה שהחריפה מדי שנה ,עד שלא היה מנוס מלנתח את עמוד השדרה. למרות שהגב נראה ישר ,אני מרגישה את העקימות ואיבדתי את השליטה על הגוף שלי ועל החוליות שהן מרכז הגוף .בעבודתי אני מחזירה לעצמי את השליטה בתנועת הגב. כאן אני היא השולטת על הדימוי של החוליות ואיך הן תהיינה מסודרות. צבעי שחור-לבן מסמלים את צילומי הרנטגן האינסופיים שאני עושה והציור המוקפד במכחול עדין נובע מהרצון ליצור כל חוליה וחוליה כאילו אני בוראת את עצמי מחדש. בן חיים אור ?Whatsapp אולפנית בנ"ע ישורון פ"ת אקריליק על נייר 70X100ס"מ. בתקופתנו ה whatsappתופס חלק מרכזי בחיינו. אנו שקועים עמוק בטכנולוגיה וה whatsappמשתלט על חיינו .מילים רבות בעלות משמעות מאבדות את ערכן .אנו מסתתרים מאחורי המסך, משתמשים בסמיילים כמסכה ובעיקר, החיים הפרטיים שלנו חשופים לעין כל .יש לנו צורך לשתף דרך whatsappמה שעובר עלינו בכל רגע נתון .אנו לא שמים לב ,אך זוהי תופעה שתשפיע על עתידינו בצורה משמעותית ועלינו לקחת אחריות בנושא זה ,ויפה שעה אחת קודם. בן-חיים אריאלה אישה פנימיית מחול (יפתח בנות) צילומים מודבקים על קאפה 40X30ס"מ הנושא שבחרתי בעבודתי ,הוא דימוי עצמי, המדבר בעיקר על נשים ,על עצם היותי אישה. רציתי להביע משהו שנגע בי מאוד ,כדי לחדד את נושא מהותה של האישה .רציתי לגרום לי ולעולם להסתכל על הנושא ולחוות אותו בצורה בריאה ונכונה .רציתי לרפא את תפיסת העולם שלי לגבי הנשיות המוצגת בעולם לעתים בצורה בוטה וחולנית. בצילומים – צילמתי באתר בנייה חשוך עם הסתכלות קדימה .מעבר למבנה רואים בית שלם מוכן והוא מסמל יציאה מאור לחושך ,הסתכלות על העתיד. לאחר העבודה על הפרויקט ,אני מבינה את נשיותי ושמחה על שקיבלתי את המתנה המופלאה הזאת – להיות אישה שיש באפשרותה לקבל ולתת חיים חדשים לעולם. בן חמו רותם העבודה מחולקת לשלושה פרקים עם שמות שונים: ".1לידה" ".2תקשורת" ".3הישרדות" בית ספר תפן ,כפר ורדים וידאו ארט (*מחולק לפרקים) בטכניקה משולבת של אנימציית סטופ מוושן ואנימציה קלאסית של גיר על גבי דפי בריסטול שחורים ושל טושים ועטים שחורים ואדומים על גבי דפי בריסטול לבנים. אורך פרק מספר 00:50 -1שניות ,אורך פרק מספר -2 1:40שניות ,אורך פרק מספר 1:23 - 3שניות .סך הכל: 3:57שניות. בעבודתי בחרתי להציג את דעתי בנוגע לאופן בו בני האדם רואים את בעלי החיים ואת עצמם ביחס אליהם ,וכיצד היחס שהם נותנים לבעלי החיים ,בא לידי ביטוי במציאות .יש דרכים רבות בהן ניתן לבחון את הנושא ובחרתי להציג שלוש דרכים שלדעתי הן העיקריות .עולם הקולנוע בכלל והאנימציה בפרט ,קרובים מאוד לליבי ולכן בחרתי להציג את עמדתי באמצעים אלו. בן יוסף לוקה רישומים מהמחשבה תיכון מדעים ואמניות ,עמל 1 נהריה דיו על קנבס 130 X 46ס"מ יריעת הקנבס הארוכה ,עמוסת רישומי הדיו ,מתארת עבורי תהליך ארוך של ניסיון להמחיש באופן ויזואלי את המחשבות והדימויים המציפים את הדמיון שלי .עולם המחשבה שלי מלא בדמויות ויצורים המתערבבים זה בזה .טכניקת הציור הישירה באמצעות דיו על גבי קנבס ללא סקיצות ובסגנון ה"קולאז'י - סוריאליסטי" ,מנסה לשחזר את האופן הטבעי בהם מופיעים הדימויים במחשבה. בן שעיה חן מחשבות תיכון מכבים רעות מו"ר חמישה פלקטים של ציורים בטושים Promarker, וחמישה צילומי דיוקן. אנו חושבים בכל רגע נתון ,המח שלנו לא נח אפילו לשנייה אחת .בעבודתי החלטתי לעסוק בנושא המחשבות :מה קורה בתוך מוחם של בני האדם? כיצד אנשים שונים רואים את העולם דרך מחשבותיהם? איך מחשבותיו של האדם משפיעות עליו? בעבודתי מוצגים חמישה תהליכי חשיבה המתרחשים בתוך חמישה מוחות של בני אדם שונים ,תוך כדי הפרדה והקצנה של המחשבות. מסוגי אחד כל עולם המחשבות נסתר מעיני החברה ולא תמיד פני האדם משקפים את המתחולל בראשו .עבודתי פותחת דלת לתוך ראשיהם של בני האדם :לתוך הפחדים, הסטיות ,השיגעונות ,האהבות ,הכאב והשאלות .עבודתי מציעה זוויות של מחשבות שונות על החיים ,כפי שאנשים שונים רואים אותן. ברדה לי מחיצות בית הספר הרב תחומי למדעים ולאמנויות ,חדרה אקריליק ולורד על עץ לבוד ,תריס מתכת ,דלת עץ, קאפה250X 250X 250 .ס"מ בחרתי לתאר הוא מחיצות היומיום שלי מהסביבה ,את הדרך בה אני מתנתקת מהרעשים ומהמתרחש סביבי .זאת באמצעות חפצים המזוהים עם חיי היומיום כמו דלת החדר או הטלוויזיה. בציור הראשון ,הטלוויזיה ברמז כמחיצה הגורמת לעיתים לשקוע בה .הטלוויזיה יוצרת מצב של "נוכחת ולא נוכחת". בציור השני ,מתוארת הדמות שלי מופשטת ,החפצים מצוירים בקו טכני וצבועים בצבע אחיד ולוקאלי. הציור השלישי ,על דלת חדרי שעליה מצויר החדר בהפשטה כמעט מוחלטת. הציור בקווים טכניים וצבע צהוב המתאר את אור השמש הנופל על הקיר ממול. העבודה תחומה בקווים שחורים היוצרים חדר מדומה ,המהווה גם הוא מחיצה מהסביבה. ברוה נועה דרך חור המנעול אורט טבעון ,קריית טבעון אקריליק על קנבס80x100 .ס"מ את נושא הפרויקט שלי ,לא בחרתי מתוך מודעות או מחשבה .ציירתי באופן אינטואיטיבי .ציירתי את מה שמושך ומלהיב אותי .כפות ידיים ,הן איבר מעניין ומסקרן. כפות ידיים מייצרות קשר ומגע .מצד אחד הן עוטפות ומגוננות ,יש בהן רוך וחום .מצד שני הן כוחניות וחזקות ,ויכולות אפילו לחנוק ולהיות אלימות .האיזון ביניהן הוא חמקמק ושברירי. בסוף התהליך ,גיליתי שהצלחתי לבטא את עצמי ולספק הצצה לחלקים שבי ,דרך חור המנעול .אלו חלקים שאני בדרך כלל לא נותנת להם ביטוי .הצלחתי לגשר ולצמצם את הפער ,בין עולמי הפנימי ,לבין הדרך בה אני מציגה את עצמי כלפי חוץ .הרגשתי שאני מצליחה לתת לתשוקות ולזיכרונות שלי ביטוי על הבד. בריל רומי מלחמה פנימית בית הספר המשותף "חוף הכרמל" ,מעגן מיכאל רישום בעפרון ודיו על לוחות עץ בגדלים שונים. העבודה שלי עוסקת בפן הנפשי של הפרעות אכילה ואנורקסיה בפרט. העבודה נעשתה תוך מחקר מתמשך בהשראת עבודותיו ומחקריו של לאונרדו דה וינצ'י ,ובדימויי הציפור והסוס כדרך להבעה טהורה של רגשות. בפרויקט זה אני מציגה את ההתמודדות שלי במלחמה התמידית נגד עצמי ,במלחמה להשיג שליטה דרך בפרפקציוניזם, ובמלחמה חשיפת רגשות כמו :כעס ,בדידות, חוסר אונים ,ביקורתיות ועוד.... ברק ליאור חלון לנפש שק"ד -דרכא טכניקה מעורבת :אקריליק ,פחם ,גירי פסטל יבש. בחרתי לעסוק בדמויות מגוונות, המביעות רגשות שונים שבדרך כלל נוטים להסתיר ,כגון עצב, פחד ,הרגשת מחנק ומצבי מצוקה. תחילה ציירתי את הדמויות באופן מדויק ויפה עם גימור מושלם. במשך הזמן העזתי לצייר גם דמויות מבוגרות ,ללא פרופורציות מדויקות וללא ליטוש .בתהליך העבודה עברתי שינוי ,שהוביל אותי מן הציור המוקפד וההרמוני אל ציור חופשי ,תוך שימוש במשיכות מכחול חופשיות יותר ויותר. הקפדתי לצייר את העיניים בצורה שתבטא רגש ,מתוך מחשבה שהעיניים הן חלון לנפש האדם. גבע עדן גוף מפורק ב"ס מנור כברי יציקות גבס 200X200ס"מ. בעבודה שלי אני מתמודדת עם מושג היופי והשפעת הזמן עליו. פיסות העבודה המייצגות חלקי גוף שבורים והחול הדבוק אליהם ,נתנו לעבודה מראה מרושל ,המזכיר "ממצא ארכיאולוגי" .מעין שברי פסלים קלאסיים, המייצגים מושגי יופי ואידיאלים של האדם. גולדבלט הדס לאום רודף זכרון תיכון "בגין" ראש העין 2008 ,2005חלק מסדרת ציורים ,אקריליק על נייר. עבודתי עוסקת בדימויים מוכרים מפרשות עבר שנחרטו בזיכרון הקולקטיבי .הציורים נוצרו בהשראת צילומי עיתונות מפורסמים. בחרתי אירועים מכוננים מ 40השנים האחרונות של החברה הישראלית ,והעיסוק בהם מעורר שאלה על מהימנות הצילום העיתונאי .לכאורה ,צילום אמור להיות מקור אמין המשקף את המציאות כפי שהיא ללא עוררין ,אך מקרים אלו הם דוגמא לשתי אמיתות שונות ואף סותרות -האמת של הצילום לעומת האמת של הנוכחים באירוע או לחילופין האמת הנסתרת המתגלה בדיעבד .איזו מן האמיתות היא זאת שאנחנו זוכרים? הצפייה בצילומים ובציורים מטילה ספק במהימנותם של צילומים אלו וכתוצאה מכך גם במשמעותם של המיתוסים המתבססים על התמונות המרגשות וההיסטוריות של העם. גולדברג דניאל ללא כותרת אורט קרית מוצקין אקריליק על בד 50/70 אקריליק על בד וצבעי טוליפ 0.50X1.00 .מ'. אני עובדת על התת מודע שלי .תחילה אני מציירת בלי נושא מכוון ,בעזרת האינטואיציה ,הסקרנות ורגשותיי באותו רגע .לבסוף אני מחברת הכול כמו פאזל. אני מנסה לנחש ולהבין מה גרם לי לצייר ולייצר את הציורים ואיך אני משתקפת בהם .קשה לי להיחשף, להיפתח לאנשים ולהביע את עצמי. נוח לי יותר להקשיב לאנשים ,להכיל אותם ושהם ייפתחו אלי. אני חושפת את עצמי ע"י ציור פורטרטים של אנשים אחרים ודרכם אני מביעה את עצמי ומקשרת את עצמי לחברה .אני משתמשת בצבעים הבעות ,רגשות חזקים המעניקים ותכונות לאנשים שאני מציירת. גולומבוביץ' מאיה בתנועה קדימה תיכון אלון לאמנויות ולמדעים ,רמת השרון אקריליק וטוש על שקפים ,מוצגים חלקם על קופסת אור 18x29 .ס"מ. אינני יודעת מתי ,אבל ההבנה שאני חלק מתנועה קדימה, מזרם בלתי פוסק של התרחשויות ,משכה את כל חושיי .המבט נע כמטוטלת קדימה ואחורה ,דרך דימויים המשתקפים החוצה או חבויים בתוך עצמם .האור הנופל מאיר אותם אחד אחד ואף עובר דרכם, מבליט שכבות של צבע, כתמים ,קוים ומחשבות. רוצה לעצור לרגע ,לבחון, לבדוק ולהעריך מצבים מחדש. כתם ועוד כתם ,קו שנמתח על קו ועולמות המרצדים מבעד לשקפים .וכל זאת בתנועה מתמשכת קדימה. גון שני יחסים במוסיקה בית הספר המשותף "חוף הכרמל", מעגן מיכאל רישום צבעוני בעטי PITTעל 6לוחות קאפה 100 X 70 .ס"מ הדבר החשוב והמרכזי בחיי הוא המוסיקה .אני מנגן על פסנתר מעל 10שנים ,שר ולומד שירה כבר כ5 - שנים ,ומנגן על עוד מספר כלים. דרך המוסיקה אנחנו מתקשרים בשפה חדשה ושונה, דרך תווים וצלילים ,ומבינים אחד את השני היטב. היחסים שלי עם המוסיקה מאד מורכבים :מצד אחד אני חווה אותה דרך עבודה קשה וסיזיפית ,ומצד שני עבודה זו מלווה בהרבה אושר. ברגעים בהם אני לא מצליח לבצע דבר מסוים למרות שעות רבות של עבודה ,ישנה תחושת ייאוש ,וברגעים בהם אני מצליח יש אופוריה .את אותה תחושה של ייאוש וחוסר בטחון ,ומנגד לה את תחושת הביטחון והאופוריה ניסיתי להביע במספר ציורים בעבודה. גור נעם אז מה אתה יכול לספר על עצמך? שק"ד – דרכא טכניקה מעורבת :רישום בעיפרון ,עט ,גירי פנדה ,אקריליק .גדלים שונים בין 20X20ס"מ עד 40X60ס"מ לקראת סיום כיתה י"ב וחיפוש מסלול לשנה הבאה ,מצאתי את עצמי מתראיינת שוב ושוב למסגרות שונות :שנת שירות ,מכינות והשירות הצבאי .חוויית העמידה בראיון אישי מול אדם שיפוטי ומתנשא היתה קשה עבורי .ההחלטה המהירה והגורלית ,הנקבעת תוך זמן קצר ,יוצרת תחושות לא נעימות .על מנת להעצים את תחושותיו של המתבונן בעבודה ,ציירתי פנים רבות ,כך שאי אפשר להימלט מן המבטים החודרים .רציתי לתת ביטוי להבעה השיפוטית של האדם המתבונן בך .העמדת העבודה בחלל צר וצפוף תורמת גם היא לתחושה המתבטאת בלחץ ,מחנק ורצון להתרחק מהאדם המתבונן בך ,חוקר אותך ושופט אותך. גז תאיר בעיני המתבונן אולפנת סגולה, קריית מוצקין צילום 40*30ס"מ "אמר הקב"ה לישראל :בני ,כל מה שבראתי בראתי זוגות .שמים וארץ זוגות .חמה ולבנה זוגות .אדם וחוה זוגות .העולם הזה והעולם הבא זוגות. אבל כבודי אחד ומיוחד בעולם". (דברים רבה ,ואתחנן ,פ' ב ,ס' לא) המדרש ממחיש את העובדה שהאדם והחי לא יכולים לחיות לבד. אני אוהבת לצלם כל מה שעדשת עיניי קולטת .הצילום עבורי הוא תיווך לעולם המציאות .פעולת הצילום נעשית כשכל צילום הוא בודד ,אולם הצילומים המוצגים בזוגות ,יוצרים את הסביבה והאופי של התמונות .אני בוחרת כיצד לפרש את המתרחש סביבי ולהחליט איך לנצור את הרגע. גיל אורי ללא כותרת בית חינוך אופק קיבוץ עברון צילומים מודפסים על נייר צילום 40X60ס"מ. רציתי למתוח ביקורת על הדימוי העצמי הנמוך המקובל בחברה המודרנית. התמקדתי בניתוחים פלסטיים מוגזמים .לפי דעתי כל אדם צריך לקבל את עצמו ולהיות שלם עם המראה שלו .דרך הצילומים ניסיתי להעביר את תחושותיה של נערה (מושלמת לכל הדעות -חוץ מדעתה עצמה) העומדת לשנות את עצמה .את הצילומים צילמתי כך שיידמו לצילום המקובל ,המתבצע לפני ניתוח פלסטי. גיל נועה דרך העיניים שלנו תיכון אורט בנימינה ,בנימינה 3ציורים בצבעי שמן על בד קנבס ,גודל 100X 55ס"מ. בעבודת הגמר שלי בחרתי להתמקד באהבה לטבע ,לטיולים וליופי שבהם. אנו חיים בעידן בו הכול מתרחש במהירות .באים ,מצלמים ונוסעים ליעד הבא .חיים בקצב מהיר ,אין זמן לעצור, להתבונן ,לנשום עמוק וליהנות מהנוף. המסר שלי בעבודה זו הוא שעל מנת ליהנות מהנופים הקסומים ,אסור לנו להסתפק בתמונות מלוטשות או בסיפורים שאנשים מספרים לנו דרך העיניים שלהם ,אלא לעשות זאת בעצמנו דרך הרגליים ,לגלות ,למצוא דברים חדשים ,לראות את הטבע דרך העיניים שלנו. גמיש רוני הילה טפט על דיקט עמל ,הרב תחומי, עמק חרוד אקריליק על דיקט 3 ,פורמטים 10070ס"מ. בעזרת שלוש עבודות אני מציגה תחום אחר באופיי .ה"טפטים" מושלמים כביכול ,אך למעשה רק מייצגים את שאיפה שלי למושלם ולאסתטי. הטפט ה"מושלם" מציג את הרוגע שבי ,השלווה ,הפרפקציוניסטיות, הסדר ,האופי המשעמם והקרירות. הטפט האפלולי מציג את הצדדים הפחות טובים שבי ,האפלים, שלפעמים משתחררים וקשה לשלוט בהם .כאן מוצגים הכעס ,הרוע, הלחץ ,הפסימיות וחוסר השליטה. הטפט ה"מקולקל" מציג את שמחת החיים ,השיגעונות ,היופי ,הטוב שבחיים ,האופטימיות ,הרוחניות והרצון שחיי יהיו מלאים צבעוניות וחופשיים יותר. גל עמית ללא כותרת בית חינוך אופק ,עברון פוטו -קולאז' מודבק על נייר בריסטול 29.7 X 21ס"מ. בעבודתי חקרתי טכניקות של פוטו- קולאז' ובמהלך החיפוש מצאתי השתמשתי משלי. אינטרפרטציה בתמונה משוכפלת אחת ,גזרתי ועיוותי את הדמות שבה לכדי יצירה חדשה, דינאמית ושונה מהמקור .בדיעבד, משקפת היצירה את דרך החשיבה שלי :כשמסתכלים על התמונה מקרוב, רואים פרטים רבים ונוצר כאוס ואי-סדר בראש ,אך ב"זום אאוט" ,התמונה והמחשבה מסתדרות ומקבלות סדר ופרופורציה. גל עמית הפרצוף האנושי בית ספר על יסודי משגב צבעי אקריליק ,גודל דף 50X 35ס"מ פנים אנושיות ,יש האומרים ,הנן המפתח להכרת האדם .השימוש בפנים בעבודתי ,נועד כדי לחקור כיצד פנינו מהוות עבורנו סוג של "כרטיס ביקור" אל תוך עולמנו הפנימי. בעבודתי ניתן לראות כיצד שבעת הדמויות האנונימיות ,המנותקות מכל סביבה חיצונית ,ניתנות לשיפוט שונה על ידי הצופה ומעלות שאלות רבות בקשר לשלמות המראה והיחס של החברה למראות השונים. גלעדי טל ללא כותרת תיכון עירוני א' תל אביב– מגמת אמנות פלאסטית צילום משולב בטקסט בחרתי להציג צילומים משולבים בטקסט .את הצילומים צילמתי במצלמתי הפרטית .הטקסט מהווה אסוציאציה שעולה בי כתגובה לצילומים .בסדרה הראשונה :מראות שונים המרכיבים את העיר תל אביב ,בייחוד במישור האדריכלי .כמי שמתנהלת בעיר מרבית שעות היום ,אך איננה גרה בה ,אני זוכה לבחון אותה מפרספקטיבה של קירבה ללא התרגלות .המרחק מאפשר לי התבוננות מקורית ,שלא לוקחת כמובן מאליו אף עץ ,בית או שדרה .בסדרה השנייה אובייקטים המרוחקים מן העיר, הדוחקים את הדימוי האורבאני לטובת דימוי של טבע. פינות חמד טבעיות המתגלות כשיוצאים מן העיר הגדולה. הטקסטים -כרזות המוכרות ברשתות חברתיות, כמשפטי מוטיבציה וכמסרים אישיים וחברתיים .הטקסט בוחן את גבולותיו ואת מקומו ביחס לצילום .העיסוק במרכיבי הטיפוגראפיה ,הוסיף מימד גרפי ליצירה .אני שואלת בדבר השפעותיו של הטקסט על הויז'ואל ,וגם תוהה מיהו הקומוניקטיבי? הטקסט או הצילום? גרנובסקיי גרמן אמונה תיכון חקלאי ויצו נהלל צילומים מודפסים על נייר צילום ,מודבקים על 45 X 30 .PVCס"מ. אִ גרוף היא אמנות לחימה אשר דורשת רצון וריכוז .הזירה מאמנת לשליטה בעייפות ,פחד ,כאב והתמודדות עם בדידותו של המתאגרף עצמו .יחד עם זאת ישנו סוג של קשר עם היריב בזמן הקרב. אדם העוסק בספורט זה ,צריך להאמין בעצמו אמונה אשר מזכירה את האמונה הדתית ולהפנים שכדי להגיע למטרה השמיים הם הגבול. גת -הררי מאיה ללא כותרת תיכון עירוני א' תל אביב– מגמת אמנות פלסטית פיסול בעץ לבודX500 300 .ס"מ לערך האמנות והפיזיקה ,אהובות ליבי ,הם שני המקצועות שבחרתי להרחיב ביצירתי. עבודתי היא תהליך של גישוש .פסל העץ הראשון נולד כדי להיות מסילה לכדור, שיצור את דיוקני העצמי ,על ידי שימוש בחוקי הפיזיקה -מכניקה וכוח הכבידה .כך שלמעשה הפיזיקה היא ה"יוצרת" את האמנות ,מתארת את קווי הדיוקן ,ואילו התערבות האמנית נפסקת בסיום בניית המסילה. תוך כדי התהליך ,הפכו הצורה והחומר להיות העיקר ,עד כדי ייתור של כל אלמנט אחר .הפסלים עשויים עץ לבוד עבה ,דיקט גמיש שנחתך ע"י מסור ג'יקסו ומחוברים ע"י דבק ומסמרים ,כשהחיתוכים נעשו ממקורות השפעה קרובים (איצ'ה גולומבק). גת מיה ללא כותרת תיכון "בן צבי" ,קרית אונו טושים על נייר. "Say goodnight to your mother Say a prayer for your father Wake me when the thunderclouds are rolling in "Take me to a hazy Sunday morning )(Back where I belong – Baroness בפרויקט שלי יצרתי סגנון ייחודי השואב השראה מעטיפות אלבומים של להקת מטאל (ברונס) ומסגנון הארט-נובו שאני אוהבת .בחרתי לשלב דימויים וליצור מעין קולאז'ים מתמונות משפחתיות שלי ושל בני משפחתי ,המשקפות את יחסינו ,תוך התרפקות נוסטלגית על ילדותי ,בשילוב עם מוטיבים עיטוריים דקורטיביים. דאונוב תומר רומן טורדנויות תיכון דמוקרטי קשת ,זכרון יעקב טכניקה מעורבת .מיצב .ציפוי ופיסול בגבס. סדרת 6צילומי צבע גודל A3.סרט וידאו. חקרתי במשך כמה חודשים סוגים שונים של הפרעה טורדנית כפייתית ( OCD).החלל שיצרתי הוא חלל של דמות שפיתחתי ,החולה במחלה. בחלל שולטים הריק וההיגיון המקובע המיוחד לדמות. רציתי להכניס את הצופה לטורדנות מסוימת משלו באמצעות הרעש הכל-כך חד של המטרונום (מעבודות הוידיאו) שתופס את מקום המחשבות הטורדניות ,ובצביעת כל פרט בחדר בלבן עד כדי סינוור .זהו חלל שיש בו ריקנות וחוסר תועלת. בבגדים יש אשליה של מלאות ,אבל בעצם ישנו ריק מבפנים .הדמות המוצגת בוידאו תמיד לבד ,גם בסביבה עמוסת חפצים .כך גם הדמות הנראית בסדרת הצילומים. חיפשתי חומר שיקבע את הטורדנות של הדמות. העבודה בגבס איפשרה זאת :הגבס מחזיק חזק בבד ובחפצים ,בטקסטורות ובתנועה ,כפי שהדמות מחזיקה חזק בטקסים שלה. דביר הילה מתנת הטבע אלוני יצחק רישום בעט על נייר בגדלים משתנים. דימויים אורגניים מן הטבע נתפשים בעינינו כדבר מושלם מבחינת העיצוב הסימטרי והצורות המשוכללות .בחרתי דימויים מעולם הצומח והחי ,יצרתי אותם מיסודות אורגניים .הדימויים הדקורטיביים שיצרתי הפכו למעין תכשיט .הטבע נותן לנו את מתנותיו ואני מחזירה אותם לעולם בצורה אמנותית. דהן אבישי פצועי אהבתנו קריית חינוך ע"ש דוד בן גוריון בעמק חפר טכניקה מעורבת ,צנצנת זכוכית ,אבק ,אסלות ,גופי תאורה. אהבות נכזבות ופרידות הן הנושא סביבו נוצרו העבודות שבתערוכה .תחושות הכאב ,הבלבול, חוסר האונים ,ההרס העצמי ,והשקיעה ,מלוות את העבודות שנוצרו בחומרים שונים ובטכניקות שונות. נוצרו על פורמטים מגוונים הדיוקנאות - בטכניקות שונות ,אך בכולם ניכרת תחושות ההרס העצמי והכאב .צנצנת אבק -חלקיקי האבק בצנצנת זו מדמים זיכרונות ורגשות משומרים שלא אצליח לשכוח .אסלות -ערמת האסלות המאירות הן גלעד ונר לזכר האהבות הנכזבות .תצלומים -הדימויים בצילומים אלו שוכפלו ,עוותו ונתחתכו בתוכנות עריכה ,מתוך ניסיון לפרק מציאות ולהרכיב משבריה סביבה חדשה .בדי קנווס חתוכים – מקבלים מימד פיסולי ,על ידי חיתוך ,שירטוט וקיפול. דהן לי ללא כותרת מקיף חדש ע"ש רבין, קרית ים רישום על נייר בעיפרון 5רישומים בגודל 30/40 ס "מ הנושא מדבר על תקופה בחיי ,בה חלתה אמי בסרטן .בציורים ניסיתי להעביר תחושות של איבוד עשתונות ,בלבול ,עצב, רצון להתרחק וסערת רגשות. בשני ציורים סוריאליסטיים -למרות שהידיים מנסות להסתיר את הפנים ,עדיין ניתן לראות את הפנים והדמות עדיין רואה. ציור אחר -דמות של אישה קרחת, ה"מסגירה" את המחלה .בציור נוסף, דמות אישה שלא ניתן לראות את פניה, שמה את ידיה על אוזניה ,מתוך תחושה של רצון להתרחק ,לא לשמוע ,להיסגר. ציור נוסף -ילדה הנמשכת לאחור על ידי דמות לא ברורה .הדמות מדמה את המחלה ,המושכת למקום לא ידוע ושואבת את הכוחות. דוד טליה טבע האדם תיכון "בגין" ראש העין צילום מטופל בפוטושופ 75X60ס"מ. האדם נוצר על ידי הטבע ,דבר ההופך אותו לטבעי וטהור .בעבודה שלי ביססתי וביטאתי תפיסה זו על ידי המחשת איברי גופי כחלק מהטבע. כפי שניתן להבחין בתמונות הערוכות הבאות ,ההרים והגבעות המדבריות אינן טבעיות .האדם אינו פחות טבעי וטהור מהגבעה ולכן אין בגבעות אלו בהכרח סתירה טבעית .כשאני מסתכלת על הטבע אני רואה בו את גופי ותמונות אלו הן לא פחות ולא יותר ממה שעיניי רואות בהיותן מתבוננות בנופי הטבע. דיטנסקי טלי שברים שלמים ב"ס מנור כברי עט על נייר 70X50 ,ס"מ. כדי לגלות את הדברים הלא מודעים בתוכי ,בחרתי בטכניקה בה אני מתיזה באופן ספונטאני דיו שחור ומים על דף, לאחר מכן נכנסת אל תוך הכתמים שנוצרו ,ומפתחת אותם לכיוון הדמיון. ההתזה גורמת להצפת רגשות והדיו השחור בשילוב עם המים מביא אותי לאיזון .אני זורמת עם האסוציאציות עד למצב של התוצר הסופי .אני עוברת תהליך של היוודעות אל הנסתר שבתוכי. דיין פרוחניק נעמי ללא כותרת תיכון עירוני א' תל אביב– מגמת אמנות פלסטית מיצב פיסולי בחלל ,טכניקה מעורבת. בחרתי להתמקד בתעשיית הבשר ,בהיקפה ובאופן בו היא פועלת ,לעומת הדרך בה מתייחס אליה הציבור .הפער בין היחס שלנו אל המוצר המוגמר לבין התהליך שעוברות החיות עד יצירת המוצר ,הוא בלתי נתפס .חקרתי את הפער שבין היפה למכוער ,בין חמוד לאכזרי .החיות שתפרתי ביד ,דמו לבובות חמודות בשל הצבע והחומר הרך ממנו הן עשויות ,בניגוד לכך שתליתי אותן מהתקרה – דימוי מוכר משוק הבשר .כשסיימתי לתפור ,נשארו לי שאריות רבות. בספר "שנת הבשרים שלי" (רות ל .אוזקי) מתואר ניצול של חלקים שנשארו אחרי השחיטה" :יש לנו אפילו תוצרי לוואי של המשחטה .אנחנו ממחזרים בשר בחזרה לבשר .לא רע ,מה?" החלטתי לא לבזבז את שאריות הבד וחיברתי אותן זו לזו .כך נוצרו יצורים מוזרים ,או אובייקטים הדומים לאיברים פנימיים. דננברג איה ללא כותרת תיכון עירוני א' תל אביב - מגמת אמנות פלסטית גרפיט וארטליין על נייר. במהלך לימודי במגמת אמנות ,ולאורך חיי, הרגשתי פעמים רבות כי העיסוק המוגזם שלי בדיוק ובשלמות ,יחד עם הביקורת העצמית הקשה שלי ,מקשים עלי להביע את עצמי בצורה אמיתית וכנה .בעבודת הגמר בחרתי לנסות להשתחרר מהנטיות הפרפקציוניסטיות ומהשאיפה לדיוק ושלמות ולאפשר לעצמי ליצור מתוך חיפוש ושחרור מביקורת עצמית. כדי להגביל את יכולת השליטה שלי בניתי קופסה עם חור בדופן ,המתאים בגודלו לידי ועליה הנחתי מראה .ציירתי בתוכה מתוך התבוננות בפניי במראה ,מבלי לראות את הדימוי הנבנה .במשך השנה עסקתי בבניית מכשירים ואביזרים שונים שיגבילו אותי וייצרו תהליך עבודה חסר שליטה ומשובש במכוון. דקל שירה ללא כותרת תיכון עירוני א' תל אביב– מגמת אמנות פלסטית מיצב פיסולי בחלל .יציקת גומי בקנה מידה טבעי .טכניקה מעורבת .גודל 100:ס"מ על 120ס"מ .צילום גודל :גובה4.5- מטר על 50ס"מ בעבודתי עסקתי בדימוי הגוף ,בחשיפה. התעניינתי בשאלה עד כמה אנו מוכנים לחשוף מעצמנו למען האמנות ובכלל .תחילה יצרתי דימויים ברורים ומוכרים ,בהמשך הפכו העבודות למופשטות ,ונותרו רק רמזים וסימנים הרומזים לאברי הגוף .צילמתי כ 30ישבנים .בחרתי באיבר זה מפני שיש אותו לשני המינים ואנחנו לא יכולים לראות אותו במלואו .הכנת הפרויקט הייתה מרתקת .במקביל עבדתי על סדרת ציורים עם טפט על לוחות קרטון .היכולת למחוק מבלי להשאיר זכר הקסימה אותי ,הדבקתי והורדתי ,אין ספור פעמים .עבודה נוספת היא יציקת הטורסו שלי מג׳ל שעווה .יצרתי את גופי בגבס ולאחר מכן מילאתי את היציקה בג׳ל שעווה שיצר תחושה של גוף אמיתי ,והצבע האדום נראה כאיבר שותת דם. בסדרת העבודות האחרונה שלי ,הפכו הדימויים למופשטים. דרוקמן אורי ללא כותרת תיכון רעות לאמנויות ,חיפה מדיה מעורבת הפרויקט הינו מיצב. סביבה פיסולית ,מרחב נראה בעל אופי מסוים חלל אסתטי .מתוךחקר של צורה ותוכן נוצר החלל ,אשר מרכיביו מבטאים מתחים שונים; בין פנימי לחיצוני ,בין טבעי למתועש ,בין זרימה לקיפאון ,בין שקיפות לאטימות. הפרויקט כולו הינו הבעה של הפנימי והבאתו לכדי צורה ממשית. הורוביץ רוני ללא כותרת תיכון אלון לאמנויות ולמדעים ,רמת השרון טכניקה ומדיומים מעורבים. הכל פתוח הכל אפשרי .אני פוקחת עיניים ,מתבוננת .לא יודעת מה יהיה מחר אבל יהיה .סומכת על עצמי ועל העולם ביצירה מחודשת משותפת. אמשיך לפקוח את עיני והוא יראה לי את מה שחיפשתי בפנים :זו כבר מערכת יחסים ארוכת ימים .בכל פעם זה מדהים מחדש כשאת רואה שהכל מקרי .אני ילדה. העולם מבגר ,ממסגר ,ממגדר את כולם, גם אותי .לא! הוא נשאר ,מרחב החופש הזר והמוכר. הורניק ליבי השתקסוס בית חינוך אופק, קיבוץ עברון צילומים מודפסים על נייר צילום, הדפסת צבע 60X40ס"מ. עבודתי עוסקת בהשתקפויות ומתמקדת בהשתקפות של סוסים במים .צילמתי את הסוסים במקומות שאנו ,בני האדם ,רגילים לראות אותם. אבל ההשתקפויות שקלטה המצלמה ,יוצרות חיבורים המקיימים מציאות חדשה: ציורית וסוריאליסטית. הפרויקט שלי מבקש להפוך את הצילומים הקלישאתיים, הסטנדרטיים של הסוסים, למשהו אחר ,מיוחד ומושך את העין. הלצר עידן פילוסופיה וקיפולי נייר בחלל תיכון עירוני ב' ע"ש רבין ,מודיעין וידאו בשילוב אובייקטים מקיפולי נייר וקרטון. תקופתנו הפוסט מודרנית ,הפכה את העתיד כפי שהבנו אותו לתפיסה של העבר. ההתקדמות בפיצוח סודות הטבע ופריחת הטכנולוגיה במאה העשרים ,נטעו באנושות תקוות לעתיד טוב יותר .תקווה זו באה לידי ביטוי בסרטי המדע הבדיוני המכוננים שנוצרו במהלך המאה .בדמיונם ,כבר תפרו הצופים לעצמם את חליפת החלל וחלמו על המפגש המרגש עם תושבי הגלקסיות השכנות .חזונם לא מומש. סרטי המדע הבדיוני החדשים של ימינו, מציגים אפקטים מושלמים ואמינים -מעשה ידי המחשב ,אך אינם מצליחים לגרום לצופה להאמין ולהזדהות .האדם הפך מנוכר והוא מביט אל העתיד באימה. בעבודתי ,אני חוזר במבט מתרפק לסרטי המדע הבדיוני הנאיביים של המאה העשרים - העתיד שהיה ואיננו .הסרט שלי עוסק ביחס בין האדם לטבע והאחריות שלו כלפיו. הלר אלמוג Bubble Boy בית החינוך גאון הירדן דרכא, נווה איתן צילום 60X90.ס"מ. דניאל הוא אחד מהאחים הקטנים שלי .לפני כשנה דניאל אובחן כאוטיסט .מאותו הרגע החלו כל הסובבים אותו להתייחס אליו אחרת. גם אם לא היתה להם כוונה רעה ,הם החלו מפלים אותו ומתייחסים אליו כאל תינוק מפגר .ודניאל לא תינוק ,וגם ממש לא מפגר. מקומם אותי שהחברה מסתכלת על אוטיסטים ורואה פריקים ,אנשים מעוותים. אני מודע לעובדה שלאוטיסטים יש צרכים מיוחדים ,אבל לאיזה אדם אין צרכים מיוחדים? הרי לכולנו יש את החולשות שלנו, כולנו זקוקים להתאמות במקומות בהם אנחנו פחות חזקים. בעבודה שלי באתי להראות שגם אלו שאובחנו כ"אוטיסטים" הם בני אדם לכל דבר ויש לנהוג אליהם בהתאם .כל אדם שלא נוהג כך -הוא הפריק ,הוא המעוות האמיתי בסיפור. הראל יונתן ללא כותרת תיכון עירוני א' תל אביב- מגמת אמנות פלסטית מיצב פיסולי .טכניקה מעורבת גודל האובייקטים הקטנים20 : 20 Xס"מ בערך גודל פסלי הראש :מיועד לראש אדם מבוגר ממוצע "חיות הן אמתיות מטבען ,אך כדי שאנחנו נהיה אמתיים עלינו לעטות מסכה". המסכות שיצרתי הן Extension -הארכה של הגוף ,של האדם החובש אותן .הצבתי את האובייקטים במעגל ,על סטנדים דקים עשויים ברזל .אופן התצוגה מאפשר לצופה להיות חלק מהפסל ולנוע בתוכו .באופן הצבה זה ציטטתי את היצירה " "Qing dynasty zodiac animal heads של האמן Ai Weiweiשראיתי בוושינגטון והותיר עלי רושם גדול (ראשי חיות מונומנטאליות המסמלות את גלגל המזלות הסיני). באירוע פתיחת התערוכה הצגתי את האובייקטים, כמיצג חד פעמי ,על דוגמנים העומדים במעגל ללא תנועה כשפניהם פונות כלפי חוץ ומכוסים גרביון שחור .שאבתי השראה גם מ Rebecca - Hornבהתייחסות לעולם החי .כך גם האנושי והחי הפכו לאובייקט המופשט מסממנים אנושיים. הרשקוביץ מאור בובי תיכון מקיף חדש ע"ש רבין, קרית ים רישום בעפרון ,פיסול בעיסת נייר 70X100,ס"מ, 30X40ס"מ ופסל מעיסת נייר. נושא עבודתי הוא הכלב שלי " -בובי". אימצתי אותו כשהיה גור כבן חודש וחצי. הוא כלב מסוג טרייר מעורב וכיום הוא בן ארבע .בעבודתי אני מציג בתלייה ארבעה רישומים ריאליסטיים של חלקי גופו ,על גבי דפים שונים של מחברת סקיצות ומאחוריהם מודבק דף בריסטול לבן המותאם לצורת הדפים המחוברים .בדף זה מוצג דיוקן עצמי שלי ושל כלבי ופסל בגודל טבעי מעיסת נייר בצורתו של כלבי. בחרתי להציג את עבודתי כך מפני שבדרך כלל כשמציגים קשר בין הבעלים לכלבו, מציגים את הבעלים כאדם שאיננו שלם ללא כלבו ,אך הכלב לא שלם ללא בעליו, מפני שהוא תלוי בו לטיפול בצרכיו. ובר דניאל ללא שם תיכון אלון לאמנויות ולמדעים ,רמת השרון מיצב של רישומים בתוך תרופות ועליהם ,פיסול באקריליק וסיליקון. לא תמיד רואים הכל ,ולא תמיד חייבים לראות הכל. קל להחמיץ את הפרטים הקטנים ,דקויות המשנות את התמונה השלמה. לפעמים הפרטים הקטנים הם התמונה השלמה. והב אינגה חיפושים תיכון "בגין" ראש העין רישומים בדיו וציורים בצבעי מים ,שנסרקו למחשב וטופלו בפוטושופ 59.4X42.ס”מ, 42X29.7ס"מ 42X29.7 ,ס"מ. המציאות בעולם נגנזה אל נקודה מרוחקת .המציאות הזו כוללת אתכם, את האובייקטים בעולם ואת האור. הלבן הריק, בעולם שוטטות והאינסופי ,מגלה לכם שלא הכל נגנז. ישנן שאריות חיים ,כמוכם .הן זזות באיטיות ,הן רדודות וחסרות הבעה. המציאות החדשה היא עגומה ,אבל לא יותר מזו שהכרתם לפניה. לפניכם המציאות ,מתוארת בעבודות. מציאות אבסורדית ולא מובנת ,ללא חוקים וללא כל מה שהיה מוכר לכם: היום-יום ,השגרה ,האתיקה. וולוניחין אנה השתקפות תיכון אורט עפולה אקריליק על קנבס 105X132 .ס"מ לערך (הגדלים תלויים במרווחים בין הציורים) עבודתי עוסקת בדימויי טבע – נוף .רציתי לתאר ציור נוף ניטראלי ,ללא קשר רגשי או אחר אליו .האתגר היה לחקור את נושא ההשתקפות מבחינה ציורית .אני אוהבת את הרוגע שבטבע ולכן בחרתי לתאר נוף שקט ,לא מיושב וללא אנשים .נוף נורווגי של הר המשתקף במי אגם . הרעיון המרכזי הוא חלוקת הציור הגדול לתשעה חלקים והרכבתם כפאזל .כך יכולתי להתמקד גם בפרטים הקטנים שבתמונה. כאשר מתקרבים ורואים כל חלק בנפרד ,התמונה פחות ברורה ועל מנת להבין את היצירה ,צריך לראות את התמונה הגדולה והכוללת ,את הפאזל כולו. וולף עמית OVER THINKING בית הספר כרמל זבולון, קיבוץ יגור צילום מבויים ומטופל 70X100 ,ס"מ. בחשיבה, בהתבלטות, הפרויקט עוסק בספק ,במחסום. לאחר תקופה ארוכה בה לא הצלחתי למצוא רעיון לפרויקט הגמר באמנות ,ניסיתי להבין מה עצר אותי ממציאת רעיון? מדוע כל כך פחדתי ולא נתתי לעצמי להעלות ,אפילו רק ביני לבין עצמי ,רעיון לעבודה? התשובה לשאלה הפכה להיות הנושא המרכזי בעבודה שלי. החלטתי לעסוק בפחד המשתק שמנע ממני לפעול .פחד הנובע מדימוי עצמי נמוך .פחד בו נפגשתי פעמים רבות בחיי ,פחד המצליח להאפיל ולשתק אותי. ניסיתי לבטא את התחושה בה מחסום או פחד מייצרים מבול של מילים ,מילים רבות הנאגרות בתוך המוח ללא יכולת לצאת החוצה. וינשטיין עדי אדם מול חברה אולפנית בנ"ע ישורון פ"ת אקריליק על בד 70X 50 .ס"מ כולנו חיים במעגלים חברתיים ומתמודדים עם סיטואציות שונות ,על היתרונות והחסרונות בהיותנו חלק מקבוצה .בעבודתי אני מתייחסת להשפעת חיי החברה על הפרט ,על הפן החיובי והשלילי שלהם. בחברה ישנם יתרונות ,כגון ערבות הדדית בין הפרטים השונים .ניתן להבחין בכך גם אצל בעלי חיים, החיים בקבוצה .מנגד ,עלולה החברה להשפיע בצורה שלילית .לדוגמא, חברתי הגורם במצב של לחץ לטשטוש זהותו של האדם ,מתוך רצון להיות דומה לקבוצה. אני תקווה שנדע לאמץ את הדברים הטובים בחברה ,ונצליח "לדלג" ו"להנצל" מהחסרונות שלה. ורדי תאיר נוף ילדותי קרית חינוך מעין – שחר ,עין החורש צבע דפוס על משטח פלסטיק. הפרויקט שלי עוסק בנוף ילדותי. חיתוך במשטח פלסטיק לבן שנצבע בגלגלת בצבע דפוס שחור. הטכניקה המיוחדת היא ביטוי לחיפושים התמידיים שאני עסוקה בהם. תחילת הדרך הייתה בחיתוך עץ משם המשכתי לחקור טכניקות הדפס שונות. בטכניקה זו הגלופה היא העבודה עצמה וצבע הדפוס אינו משמש להדפס. ורצמן מיה אתם החיים בבטחה בית הספר המשותף "חוף הכרמל", מעגן מיכאל סרטון אנימציה. נושא הפרויקט שלי הוא "משמעות השואה בחיי העם היהודי" .אני מאמינה שצריך לזכור ואף פעם לא לשכוח את מה שקרה ,ואחת הדרכים שלי לתרום לכך היתה לתעד את הסיפורים ששמעתי וקראתי עליהם. התרשמתי מסרטים תיעודיים ומסיפורים של אנשים שהיו בשואה ובחרתי לתעד אותם באמצעות אנימציה, המוקרנת בתוך חדר סגור וחשוך ,כדי להכניס את הצופה לאווירה המתאימה .למטרה זו ,למדתי לעבוד HELIUM FROGבטכניקת סרטי ה stop בתוכנת motion,וערכתי אותם בתוכנת הPREMIERE. בכל ארבעת הסרטים שיצרתי ,ציירתי על זרוע של אדם מספר כמו זה של שורדי השואה ,הפכתי אותו לסיפור שמתאר את התיעוד שקראתי ובסופו של דבר הסיפור חזר להיות מִ סְ פר .התהליך המצויר הזה מסמל את המעגל שניצולי השואה לא יכולים לצאת ממנו ,את חוסר התקווה שלהם ואת הסיוטים שרודפים אותם בחלומותיהם. זאנטקרן רעות ללא כותרת תיכון אלון לאמנויות ולמדעים, רמת השרון פסלים הבנויים מסוגים שונים של ברזל 30X170ס"מ. אנחנו מלמדים בנות מגיל צעיר לרזות, להקטין עצמן .כבר במאה ה 18-הזהירו רופאים מפני ההשפעות המזיקות של מחוכי התקופה ,שאם נלבשו בגיל צעיר מדי ,עלולים היו לפגום במבנה העצמות וכאשר הודקו יתר על המידה ,מעכו את האיברים הפנימיים .נשים התעלפו פעמים רבות בשל מחוכים מהודקים מידי, הרחה ואף נהגו לשאת עמן מלחי לאישוש חברותיהן לצרה .היחס החברתי לכך היה יחס רומנטי ,של רצייה חברתית, כאל הדגמה של שבריריותן ועדינותן הנערצת של הנשים .בעבודתי אני מתייחסת להכתבת האופנה ,על הכאב שנשים חוות בגללה .אנו צריכות לדאוג לגופנו שיהיה בריא ושלם ,ולא לתת לעולם שרובו מורכב מגברים להכתיב לנו מהי נשיות. זהבי ליאור יופי בי"ס אמירים ,כפר ורדים קולאז' ,נייר ז'ורנל ,נייר ממוחזר ,שברי אריחי קרמיקה ,שמן ואקריליק על בד ציור 100X 70ס"מ בפרויקט שלי ,אני מסמנת תופעה חברתית ותרבותית -הסגידה ליופי ולנעורים והמחיר הכואב שאנו מוכנים לשלם על כך. במרכז עבודותיי מופיע דימוי של פני אישה ,לראשה כובע של חדר ניתוח. בכל העבודות ,יצרתי את הפנים של הדמות ,או חלקן ,בטכניקת הקולאז' והפסיפס .קרעתי ,שברתי ופרקתי את חומרי הגלם והרכבתי את פני הדמות באמצעות הקרעים והשברים .תהליך זה הוא מעין השוואה לתהליך הניתוח הפלאסטי .אני מנסה להעביר באמצעות פעולות אלו ,את הכאב הפיזי שבתהליך הניתוח .בחרתי לעבוד בחומרי גלם ממוחזרים ומשומשים ,ממש כמו עור הפנים לפני הטיפול האסתטי. זמורה קמע הרחוקים להפליא תיכון רעות לאמנויות, חיפה עץ בלזה ,שיפודי במבוק ,מקלות עץ, צבע אקרילי ,פונפונים מצמר ,חוטים, חוטי מתכת חלודים ,לבד ,קרשי עץ, חלון ,חלק פנימי של פסנתר ,דבק, בריסטול ,מיתרים של גיטרה ,חימר דס. מה יקרה לעיר אם אתלה אותה מהשמיים? מה יקרה לחדר אם אכניס לתוכו עולם? מה יקרה כשאזמין לשם אנשים שלפתע הופכים לגדולים ומגושמים, ואבקש מהם לנסות לא לדרוך על הכל? הפרויקט שלי הוא מיצב בנוי בחלל נתון .מתחתי כבלי מתכת בין קירותיו של חדר .עליהם בניתי משטחים, גשרים ובתים ,וכך נוצרה עיר קטנטנה .מתחתיהם שתלתי עצים מיניאטוריים שנאספו ליער. זנג מעיין עולמות רחוקים בי"ס אמירים ,כפר ורדים טכניקה מעורבת על עץ לבוד ,גודל משתנה עבודתי עוסקת בעולמות רחוקים ,קדומים ומסתוריים .העולם המסתורי תמיד משך וסיקרן אותי ,ומצאתי את עצמי לא פעם, משרבטת דמויות הקשורות לעולם הזה .אימי היא מכסיקנית במוצאה .במכסיקו התקיימו כמה מן התרבויות הקדומות ,המפותחות והמסקרנות ביותר של הגזע האנושי. בחרתי בקפידה את הדימויים המופיעים בציוריי .המשותף לכל הדימויים שבחרתי הוא פשטות ,אפופה מסתורין ,המטילה עלי קסם. בחרתי לשלב בציוריי ,אלמנטים וצבע מתוך התת מודע שלי ,שהבחירה בהם הייתה אינטואיטיבית ורגשית .הדימויים שבחרתי הכתיבו לי את הקומפוזיציות ואת גדלי העבודות .לדיקטים היו חיים משלהם ואני חדרתי עם ציוריי לתוכם .שילבתי את הציור בתוך המצע ולא כפיתי אותו על החומר. הניסיונות הרבים ,הולידו לבסוף את התוצאה שחיפשתי. זנזורי אריאל ללא כותרת תיכון מכבים רעות מו"ר ציורים באקריליק ,עפרונות צבעוניים וצבעי מים60X 80 .ס"מ 50 X65 ,ס"מ 50X70 ,ס"מ. בעבודתי נמתחת ביקורת על נושאים חברתיים. בחרתי יצירות מפורסמות ושיניתי אותן כדי שיתאימו לרעיונותיי. ביצירה הראשונה יש השוואה בין ארגון הטרור דאע"ש לבין הנאצים .ציירתי את היטלר בדמות המונה ליזה .סמל הרוע האנושי ,מול סמל האמנות .על רצועת הבד שעל ידו ציירתי את סמל דאע"ש. היצירה השנייה מביעה ביקורת על דיכוי האישה בדתות השונות ,מתוך מטרה להראות את החושך והאפלה ,שיש בכיסוי הראש שהדת כופה על האישה .התמקדתי בדת האיסלאם. בציור נראות ארבע נשים ,כהקבלה ליצירה "האדם יוצא מהקוף" של צ'ארלס דרווין. היצירה האחרונה מותחת ביקורת על תופעת ההומופוביה .בעזרת "הנשיקה" של גוסטב קלימט ,ציירתי את פוטין ובנט ,כזוג צעיר. שניהם התבטאו בפומבי באופן הומופובי. זעלאן פאטמה המאבק בין היום ללילה תיכון טכנולוגי נעמ"ת כפר קרע צבעי אקריליק על בד קנבס 90 X 60 ,ס"מ הנושא השנתי בשנה זו היה "בעקבות"... בחרתי להתחקות אחר עקבות האמן וינסנט וואן גוך .מציוריו למדתי להכיר את מאבקיו להכרה שלא זכה לה בחייו .יצרתי חמש עבודות המתארות את מאבקיו. בעבודתי "המאבק בין היום ללילה" הדגשתי את ההבדלים בין הצבעים ,המבטאים את נפשו הסוערת של האמן. חביליו נמרוד קומיקס אוטוביוגרפי תיכון מכבים רעות מו"ר דפים מודפסים ,ציור ידני ועיבוד ממוחשב 21X 30ס"מ רוב העבודה עוסקת בחיי מתבגר בעל תסמונת אספרגר וההתמודדות שלו איתה .מצד אחד ניסיתי להציג את הקשיים הספציפיים של התסמונת (בעייתיות בקשר עין + מגע ,הבנה לא לגמרי נכונה של מצבים חברתיים וכו') ,ומצד שני רציתי גם להראות שהתסמונת איננה דבר חיצוני ומאיים שצריך ממש להתמודד איתו ,אלא יותר חלק ממך ומהאישיות שלך. חבשוש רותם שורשים אל התת מודע תיכון אזורי מגידו ,עין השופט רישום טוש פרמננט שחור (ארטליין) על לוח פורמייקה 240X120ס"מ. מאז ומתמיד אני אוהב רישום ומצייר בדגש על פרטים ודמויות קטנות ,עצים וכפרים ימי -ביניימיים .ללא צבע ,בעפרון ,עט או טוש. התחלתי לעבוד ללא רעיון מוביל אלא מתוך ההנאה שבציור .ציירתי שורשי עץ שהלכו והתפשטו באופן אקראי ,לאן שהיד משכה ,עד שהרגשתי את עצמי נעלם יותר ויותר אל תוך הציור .העבודה נעשתה ברובה ממבט ממוקד על הפרט ללא יחס למכלול הציור השלם. לדעתי אמנים רבים שכחו את ההנאה שבציור ויצירות מעטות נוצרות לשם הנאה ומתוך צורך פנימי .עבורי ציור הוא מקום אשר מנתק אותי מן המציאות והסביבה ונותן לי לבטא רק את מה שאני רוצה ואוהב .ציור מתוך הרגש ומהרגע ולא ציור מתוכנן ואקדמי. חדד לינוי להתחיל מדף חלק תיכון מקיף חקלאי ויצו נהלל שמן על בד ,קולאז' ,טכניקה מעורבת. 2פורמטים 60X50ס"מ 2 .פורמטים 50X40ס"מ. אני עוסקת במעברים ,בחיפוש אחר הבית שלי ,מקום בו אני מרגישה בטוחה ושייכת. פרידה מהעבר ובניה מחדש של החיים. יצרתי קולאז' של חיבורים בלתי אפשריים כמטאפורה לחיים :חיבורים בין מקומות רחוקים ,בין אובייקטים אישיים ואלמנטים המבטאים תנועה וילדות ,נדידה ,מעברים ובית .החיבור בין רישומים בסנגווין לציור בצבעי שמן ,מבטא את רעיון השבר והצמיחה מתוכו ,את תהליך החיפוש אחר מקום .עבדתי על פי תמונות שצילמתי במקום מגוריי כפר יהושע ,העמק והרי אילת .פעולת הצילום מחזירה אותי למקומות אותם אני רוצה לשמר .היא מאפשרת לי "לנייד" את המקום ,המראות, הנופים והחוויות ,אל תוך מצע העבודה החלק .אני צומחת ,ומתחילה לבנות מחדש את מקומי"...לפתוח דף חלק". חוג'סטה נועם בין לבין קריית חינוך ע"ש דוד בן גוריון ,רופין ,עמק חפר צבעי מים ועט על דפי נייר חלק מפרויקט הגמר שלי התמקד בציור דיוקנאות. קרוביי ישבו מולי למספר שניות בלבד בהן רשמתי בצורה כללית את תווי פניהם .לאחר מכן המשכתי לצייר אותם באופן חופשי מתוך הדמיון. בעבודותיי בדקתי את נושא הגבולות שבין לבין; בין המציאות לדמיון ,בין הנראה ללא נראה ,בין המתוכנן ללא מתוכנן ואת מה שנמצא ביניהם. חולוסט רוסלן יערועיר תיכון מקיף חקלאי ויצו נהלל 3עבודות שמן על בד על צדו ההפוך בגדולים שונים 70X60 :ס"מ (דיפטיכון), 1פורמט 80X100ס"מ 1 ,פורמט 100X140ס"מ. בעידן המודרני ,הטכנולוגיה חודרת לחיינו והופכת לחלק בלתי נפרד מהם .בחרתי לצייר חיות טרף כמייצגות עולם טבע פראי .ציירתי אותן כך שחלק מגופם הפך להיות מכני ,מתכתי .החלקים המתכתיים מבטאים את השפעת הטכנולוגיה על כל העולם ,ועל בני האדם .בחרתי חיות שהן סמל לחוכמה ,כגון :דוב, שועל ,גורילה .יש בכך ביטוי לעולם הטבע ודיאלוג עם הטכנולוגיה ,ביטוי לניגודים ,רוחניות וקדושה כחלק מעוצמת הטבע והבריאה .אני מותח ביקורת על כך שהאדם מקדם את הטכנולוגיה ומסתיר את כוחו של הטבע. חזקיה רותם 90.60.90 תיכון מכבים רעות מו"ר צילומים מודפסים על נייר צילום שם הפרויקט מייצג את המידות הנדרשות מנשים לעמוד בהן .בעזרת טכניקות שונות ,רציתי להעביר את עולמן הפנימי של בנות בגילים שונים ואת הרגשות שהן חוות כשהן לא עומדות בדרישות אלו וסובלות מבעיה של דימוי עצמי נמוך ,בגלל היעדים שהחברה המודרנית מכתיבה להן. חייט סחף פרגמנטים קרית חינוך מעין – שחר ,עין החורש צבע שמן על דיקט. העבודה שלי מתייחסת לחשיבות של הפרטים הקטנים ביצירה, הפרטים שלא שמים לב אליהם במבט ראשון כי הם אינם מרכזיים ואינם הנושא של היצירה. חלקים אלה ,המרכיבים את סך כל היצירה - עושים אותה שלמה .לכן בחרתי לצייר דווקא את האחוריים החלקים והצדדיים ביצירות. טבע הראל בשרי תיכון רעות לאמנויות, חיפה גבס ,רדי מייד ,חוט ברזל, עיגולי ברזל ,חוטים ,דפים ,עט בפרויקט שלי ניסיתי לקשר בין האני הפנימי לבין החלל החיצון המקיף אותי ,על ידי שימוש באובייקטים שונים בפיסול ,רישום בחללים, עסקתי וכתיבה. התקלפות והיחשפות .מוטיב התשוקה והאנרגיה מול הכאב, חזר על עצמו במהלך החקירה של הנפש ,שתהליך העבודה העביר אותי. לצד האוטנטיות והיצר ,חיפשתי את השקט בו יכולתי להתנתק מהסביבה ולעבור מעולם החומר לעולם הרוח .הלווייתנים מייצגים עבורי את העולם הפנימי :מתחת למים ,שוכנים במעמקים ולכן הלווייתנים משמשים מוטיב חוזר בעבודתי. טואטי נעמה פנטזיה תיכון ברנקו-וייס ,גולן-קצרין אקריליק על ריבועי קרטון ביצוע מודבקים על לוח עץ 70X50ס"מ. עבודותיי עוסקות במחשבות ובחלומות שלי ,בדרך בה אני מסתכלת על העולם. העבודות שלי מבטאות שוני והסתכלות במבט אחר אל העולם ,ניגודים ורצונות הכוללים מה שארצה להיות בעתיד ,או איך ארצה שדרך החשיבה שלי תהיה בעתיד ,לעומת המבט שלי כיום. לא פעם בעבודה על היצירות חשתי איך הן שואבות אותי פנימה ואני נמסה בתוכן ,מתמזגת בהן .יש משהו עמלני בירידה לפרטים ,אך מצאתי בה גם עיסוק מרגיע ומנחם .הציור אפשר לי להיכנס לתוך עולם שהוא כולו שלי .אני היוצרת אותו ומכיוון שכך ,אני מתנהלת בתוכו בחופש פעולה מלא .אני היא הקובעת את החוקים והגבולות ,אני בוחרת את הצבע ואת הצורה. טובי רותם ללא תקווה תיכון אורט גרינברג, קרית טבעון שמן על עץ 109 X 123ס"מ. בעבודתי בחרתי להציג תחושה הקיימת אצל כולם בשלב מסוים בחיים. תחושות האומללות ,השבירות וחוסר התקווה אותם ראיתי על פניהם של תושבי שכונת התקווה בדרום תל אביב ועל פני סבתי שגרה שם ,נגעו בי מאוד והפכו לחלק בלתי נפרד מהחיים שלי. הדמויות צולמו על ידי בשוק השכונתי ללא ידיעתם ולאחר מכן צוירו על עץ שבור ,חומר פשוט ואותנטי. בעבודה זו רציתי להביא למודעות מציאות חיים קשה שהיציאה ממנה כמעט בלתי אפשרית ,על מנת להמחיש את המצב הקיים ולהעלות את הקריאה ששינוי במציאות הנוכחית חייב להיעשות. טל מיקה ללא כותרת תיכון עירוני א' תל אביב– מגמת אמנות פלסטית מיצב בחלל ,חוטי צמר .בעבודתי אני עוסקת בקשר בין אמנות לאומנות art / craft. בפעולת האריגה בחוטי הצמר ,מלאכת יד נשית עתיקה ,אני משלבת בין אלמנטים אוריינטליים בדגמים חוזרים ,לצבעוניות עזה המושפעת מאמנות פרימיטיבית ומודרנית כאחד .החיבור בין אמנות לאומנות מאפשר לי להלך בין עולמות .בין עולם החומר והמציאות, מקום בו למלאכה יש תוחלת ומשמעות ברורה לבין עולם האמנות ,בו האמן שואל שאלות על היקום ועל בני האדם. במהלך ההיסטוריה ,מלאכת היד נקשרה לייצור אובייקטים שימושיים ואילו עבודתו של האמן היא בדרך כלל ללא פונקציה תועלתנית כלשהי. חפצי אומנות נוטים להציג את היופי שלהם כמטרה חיצונית לאובייקט עצמו .השילוב ביניהם מייצר מימד שלישי ,נוסף .מימד בו הצופה לא בדיוק יודע מול מה הוא עומד -חפץ נוי ,סריג או פסל מופלא המרחף לו באוויר. טפלר נועה Some colors תיכון רעות לאמנויות, חיפה מיצב ,תצלומים ,ציורים בצבעי מים וציורים בצבעי אקריליק. הפרויקט שלי הוא מיצב המורכב מציורי אקריליק ,צבעי מים ,צילומים שצילמתי ,ואובייקטים בפיסול .צבע מסמל עבורי :רגש ,מחשבה ,ואקט שנעשה באופן לא מודע ברגע אחד. דרך הנגיעה בצבע ,אני מתחברת לצבעוניות החיצונית והפנימית שלי. המיצב והציורים יוצרים יחדיו את עולמי ,וממלאים את החלל בנוכחותם. טרייבר נועם איך בית ספר העמק המערבי קיבוץ יפעת סרטונים שנערכו ב After Effects cs6וPremiere - cs6מוצגים על מסך סרטוני הסבר מכתיבים לחברה איך לעשות דברים ומה לעשות "בדרך הטובה ביותר" .סרטונים רבים מסבירים איך לבנות כסא ,איך להכין עוגה והיכן כדאי לקנות בגדים. בחרתי להקצין תופעה זו ולהכין סרטונים של 'איך לעשות דברים' בקלות ,בדרכים לא הגיוניות ,בעזרת כוח על-טבעי .רציתי לגרום לאנשים להבין שצריך לחשוב 'מחוץ לקופסא' ולא תמיד לעשות הכול "כמו שאומרים לך". אני עורך סרטונים כבר זמן רב ואני אוהב לדמיין את העולם בדרכים משעשעות. התחלתי ליצור סרטונים קצרים לאחר שראיתי את סרטוניו של זאק קינג שיצר מאות סרטונים קצרים בסגנונו הדימיוני שהשפיע עלי. יגנטוב שרון סוף העולם תיכון אלון לאמנויות ולמדעים ,רמת השרון אקריליק על דיקט עץ 3X1.5מ'. חיים ומוות הם חלק מהשגרה שלנו .סביר להניח שאנחנו רק חלק קטן בכל הקיום .אבל מה קיים כשאין כלום? חורבן מוחלט הוא דבר שאי אפשר לתפוס. אני רוצה להעביר את הרעיון של האסון הגדול שבני אדם עוסקים בו מתחילת האנושות -סוף העולם .זהו אירוע עתידי שכמעט בכל התרבויות ניבאו שיקרה ,בצורות שונות ובדרכים תיאוריות אינספור שונות. וסיבות לכאוס המוחלט ,ואנחנו לא יודעים עליו באמת כלום. האם לכל דבר באמת יש סוף? או שהוא פשוט לא רלוונטי? ידגר בל ללא כותרת תיכון "בן צבי", קרית אונו מיצב וידאו. עבודת הגמר שלי עוסקת בהתפרקותה של המשפחה שלי ואיחודה מחדש ,דרך הגירושין של הוריי וחזרתם. בחרתי לעסוק בדימוי החלה שהוא המוטיב המרכזי ב"קידוש" של ליל שבת. לישת החלה במיקסר, קליעתה ושריפתה בתנור משמשים מטאפורה לקשר המשפחתי .ברקע נשמעים שיחות ומריבות בין בני משפחתי ,אותן הקלטתי במהלך אותן ארוחות ליל שבת. יוסף רון זה מופשט אתה לא תבין בית הספר הרב תחומי למדעים לאמנויות ,חדרה צבעי אקריליק וגואש על דופלקס 100X70 .ס"מ . "אמנות זו מתרכזת בביטוי של ערכים אמנותיים כגון צבע ,צורה ,מרקם ,קומפוזיציה, וכדומה( ".אמנות מופשטת) הספונטניות והרגש ,הצבע והיד ,הפורקן והביטוי העצמי הם חלק מהדברים שליוו אותי בתהליך העבודה .מעגלים ודימויים הם שני הרעיונות העיקריים בתהליך העבודה שלי. מצד אחד ,מעגלים -עבודה מלאת רגש וספונטניות ,ומצד שני ,דימויים -עבודה בה הצבע ,היד החופשית והדמיון שיחקו תפקיד מרכזי .מופשט זה אני. יוסף הודיה קבלת האחר אולפנת סגולה, קריית מוצקין אקריליק על בד 70X 50ס"מ אני בעלת שיתוק מוחיןc.p. , היצירה שלי עוסקת בדיוקן עצמי. השיתוק שלי בא לידי ביטוי בחוסר יכולת מוטורית ,קשיים בהליכה, וקשיים במוטוריקה עדינה .אני נעזרת בסדים לרגליים ומתנייעת בכיסא גלגלים וקביים. למרות כל זאת ,מתנהלים חיי כרגיל .אני לא מוותרת לעצמי בשום דבר .אני עוסקת ביצירה ,בצורה הגופנית שלי ובאביזרים שהם חלק מחיי והפכו חלק ממני .ציורי הדיוקן העצמי מבטאים את ההסתכלות שלי על העולם וכיצד העולם רואה אותי. יופה שרית ללא כותרת תיכון מקיף חדש ע"ש רבין, קרית ים פחם על בד 5 ,מטר 80 Xס"מ. בחרתי בסיפור האגדה על רפונזל ,בו לנערה הגדלה במגדל יש צמה ארוכה מאוד .בעזרת הצמה היא מעלה את הנסיך אל ראש המגדל .בסיפור האגדה ,הנסיך יכול לעלות למגדל באמצעות השיער ולהציל את רפונזל . בעבודתי אני מציירת צמה ארוכה באורך חמישה מטרים .הצמה מסמלת את הכוח בשיערה של האישה. קיבלתי השראה מן היצירה "ונוס" של בוטיצ'לי ,בגלל שיערה הארוך והשופע של ונוס .השיער הוא מוטיב מרכזי ביצירה והוא מחזק את העוצמה בציור דרך השיער של האישה .השיער מסמל את יופייה של האישה ,חוזקה ועוצמתה .השיער חשוב למין הנשי ונוסך באישה ביטחון. יחיאל ישראל ללא כותרת כפר הנוער אלוני יצחק ציור בצבעי אקריליק X50ס 7ס"מ ,רישום עפרון על נייר 30X20ס"מ ,רישום דיו על נייר 20X30ס"מ. הביטוי העיקרי ביצירה שלי הוא בתוכנו. שנמצאת האלימות המטרה העיקרית שלי בעבודתי היא להכניס את הצופה אל תוך הראש שלי ,אל התת -מודע ולחשוף את והמודע שבי, מנסים שאנשים המעווות להתעלם ממנו ,אך נמצא בכולנו. רוב הרישומים שלי נעשים ללא כוונה מודעת ולכן גם חושפים את התת -מודע שלי. סגנון הרישום שלי לעתים אקספרסיבי ובעיקר אני מוצא לסוריאליזם. מתחבר שהוא האמנים הסוריאליסטיים עסקו בחשיפת התת – מודע ,היצר והתשוקות המודחקות. יטיב שקד ביד המתבונן בית הספר כרמל זבולון, קיבוץ יגור רישום בעיפרון ,טושים ודיו צבעוני על נייר. 3פורמטים 70X100ס"מ. בכל סיטואציה בחיי אני תופס נקודת מבט מסוימת, ומעביר אותה עם העיפרון אל מחברת הסקיצות. בעבודה מוצגות שלוש נקודות מבט שונות, באמצעותן נוצר חיבור בין העולם הפנימי והחיצוני שלי .הציורים יוצאים מדימוי אחד :יד האוחזת בעיפרון מעל מחברת הסקיצות .מתוך דימוי זה מתפתחת בכל ציור סצנה שונה: .1כוח ואחריות :התמכרות לאלכוהול וסמים ,ממנה אני מנסה להתרחק .הציור מייחס את ההתמכרות לנבלים מסדרת הקומיקס "ספיידרמן" ,בה הנבל מתמכר לדבר ההורס אותו לבסוף. .2אולימפוס :הדימוי הסמלי של האולימפוס, הנשקף מחלון חדרי ,מייצג את השאיפות שלי כצייר. .3בדקה ה :90-הציור ממחיש את תחושת הפחד אותה אני חווה פעם אחר פעם כשהמועד הסופי להגשה של פרויקט עומד להסתיים והמחברת שלי עדיין ריקה... יפלח תמר טיול בזיכרונות בית הספר עמקים-תבור, קיבוץ מזרע אקריליק על בד ,צבעי פנדה על עץ ,פחם ועפרון על נייר ופיסול בקרמיקה ועץ. "התשובה לשאלה מי אני היא אוסף של סיפורים אישים שנאגרו בזיכרון" (ניצה אייל) טיולים היו מאז ומעולם חלק בלתי נפרד ממני וממשפחתי .אהבה לטבע ולטיולים, אכפתיות מאיכות הסביבה ,אהבה לחיות, סקרנות ,רצון להכיר ולראות עולם .הבנה שאין סוף ליופי ,אין סוף ליעדים ואין גבול לרצון שלי לבקר בכל אחד מהם ,אלו הן מסקנות ותכונות שרכשתי בזכות הטיולים הרבים שטיילתי והמקומות הרבים בהם עברתי. בחרתי לעסוק בזיכרונות שלי מן הטיולים המשפחתיים .העבודות נוגעות בזיכרונות של מראות ותחושות ממקומות שונים בעולם ,דרכם אני משקפת את החוויה האישית שלי מכל מקום ומציגה בעקיפין חלק ממני ,כמעיין דיוקן עצמי. יצחקי שקד היופי שבהתבגרות אולפנית שח"ם קריית אתא אקריליק על קנבס ,טכניקה מעורבת בעט תלת ממד ,גירים ופחם. ציירתי את סבתא רבא שלי עם סבי, הגרים בקהילה בסמוך לילדיהם ולנכדיהם ,עטופים באהבה ושלמים עם עצמם .הם עברו דברים קשים בחייהם והבינו שהזקנה היא דבר יפה שאין להדחיקו .כל קמט וקמט מסמלים חוויה וקושי בחיים. הבחירה בפחם נועדה להדגשת הקמטים בפניהם .הפחם חומר טבעי וכך גם הגישה הטבעית של סבתי לקרובי משפחתה .את קמטי הפנים ציירתי בטכניקה מתקדמת בעט תלת-מימד שחור. בבוא הזמן ,בחלוף השנים ,עם ניסיון החיים והחוויות שיעבור בימי חייו, יבין האדם שכל קמט וקמט בו "זכה", מגיע עם סיפור ,אירוע או רגש. ירום אלה ללא כותרת תיכון עירוני א' תל אביב -מגמת אמנות פלסטית צילום ,פרט מתוך מיצב על קיר 15 X 10ס"מ הכל החל כשמחקתי את אפליקציית האינסטגרם שלי .הרגשתי שאני לא מסוגלת להתמודד עם תחזוקת החשבון באופן שוטף ,שגזל יותר מדי זמן מחיי .אני גולשת ברשתות החברתיות וצופה בתמונות של חברים נהנים ומבלים .עם זאת ,אני יודעת שאין זו אמת .קיים פער בין התמונות האוטופיות ,לבין המציאות. בני הנוער ,נכנעים לרגשות הקנאה שתמונות אלו יוצרות .לכן ,בחרתי להתמקד בפער בין התדמית שאנו מנסים לייצר לעצמנו ברשתות החברתיות לעומת המציאות .אנו מנסים להיראות טובים יותר ,יפים יותר ,ובעיקר הולכים נגד חוקי הזמן. בעזרת האסתטיקה המיוחסת לצילומים נקיים, שעברו פילטרים וגם מתאימה לתוצרי ( DIY - DO )IT YOURSELFשגם היא מפורסמת ברשתות החברתיות ,אני מציגה את הביקורת שלי כלפי תרבות זו ,ועם זאת את העובדה שהיא חלק מחיי. ישי עדי גלוי וסמוי תיכון אורט בנימינה, בנימינה חישוקי פלסטיק עטופים בד דמוי זמש, חוט שעווה ,רישומי עט ורישומי פחם. הפרויקט שלי עוסק בצדדים שונים בנפש האדם -הצד הרגוע והשליו ,מול הצד המסתורי והמעורפל. העבודה מורכבת ממובייל בו חלומות, לוכדי שלושה המשולבים ברשת רישומי נוף קטועים .מאחוריהם על הקיר ישנם ציורי דמויות בפחם ורישומי נוף שלמים. ציורי הנוף מייצגים את הצד הרגוע ,השליו והגלוי שבאדם ולעומתם ציורי הפחם מייצגים את הצד המסתורי ,המעורפל, הסמוי והמאיים שבו. כהן אור ענבל בסיכום תיכון אלון לאמנויות ולמדעים ,רמת השרון טכניקה מעורבת ,עץ ושעווה. ניסיון אוטופי ומתיימר למצות את כולי וכולכם בצורה האישית והאוניברסלית והאובייקטיבית האותנטית ביותר, ביותר .להעניק או למצוא אסתטיקה ולהוציא דימוי מכל עניין שאנכס לעצמי, בצורה הכי לא פתטית והכי מקורית וחדשנית ,מתוך מודעות גמורה לכמה הכול חלול ומושפע .לעבוד תוך התמקדות בתהליך עצמו /בתוצר הסופי .לפעול מתוך אינטואיציה ורציונאליות גמורה ,ובאופן לא כפוי. להיות מדויקת /נגישה .להגיד משהו ברור בלי לכלוא הגדרות .ליצור אמנות אמיתית ,בלי להבין מה זה אומר. סתירות עצמיות נוזלות לי בין הרווחים המדויקים של האותיות .אני דומעת כדי להוכיח שזה לא עניין של הוכחה .ברור כעת שלא ברור. כהן ברק הסובבים אותי ואני תיכון חדרה בית אליעזר רישום עפרון על דף סקץ' בוק. החלטתי לשלב בעבודתי שתי אהבות מאד גדולות שלי :האנשים שסובבים אותי ,וטכניקת הרישום. באמצעות הרישום החלטתי לבטא את האופי של המצויר בעיקר על פי העיניים ,שנחשבות כראי של הנפש. עבדתי בהשראתם של אמנים כמו רמברנדט ,וינסנט ואן גוך ולאונרדו דיוקנאות שציירו וינצ'י דה פסיכולוגיים ,דיוקנאות אשר משקפים באמצעות מראה חיצוני של האדם המצויר את הלב והנפש שלו. (ברישום זה מצוירת אִ מי) כהן הדס רנטגן מבואות עירון רישומי פחם ,גרפיט ועפרונות צבעוניים על נייר עיתון ,לבן ושחור. חוט שפגט ,נעצים ו Post-itsעל דיקט אפור 120 240 Xס"מ. "הדברים שעושים אותי שונה הם הדברים שעושים אותי ".פו הדוב ,א.א .מילן נקודת המוצא שלי לעבודה הייתה התעניינותי במשחק שבין מציאות לדמיון, בפרט כתהליך מחשבתי ,פיסיולוגי .חיפשתי ביטוי להכרה בכך שבני האדם דומים במבנה השלד שלהם אך שונים באישיותם ובאופן בו הדמיון שלהם מגיב למציאות. המבנה הפנימי של גוף האדם משך אותי לחקירה באמצעות רישום .חקירת הצורניות שלו והדימויים שהדמיון מעלה מתוכה. הציורים השונים ,המלל ,והחוטים המתוחים המחברים בין חלקי העבודה יוצרים רשת מפוזרת ולא אחידה של התבוננות מעמיקה ותובנות אינטואיטיביות. כהן טל גם אישה וגם לוחמת בית הספר החקלאי ניסוי ע"ש כדורי ציור באקריליק על קופסאות קרטון 25/10ס"מ15/15 ,ס"מ 30/15 ,ס"מ, 10/6ס"מ 10/25 ,ס"מ 20/20 ,ס"מ בחודשים הקרובים אתגייס לצה"ל .הייתי רוצה לשרת ביחידה של לוחמות" .לוחמת" בוחרת מרצונה ,להצטרף לפעילות המחייבת כוחות פיזיים ,מנטליים ,יכולת התמודדות עם מצבים קשים ומורכבים בתנאי שטח ותנאי מחייה בסיסיים ואף פחות מזה .בחירה זו נובעת מהרצון לשוויון בין המינים ,לעשייה משמעותית ולמימוש הפוטנציאל האישי. יחד עם זאת ,אני נערה שחשוב לה לטפח את יופייה החיצוני. יצירתי "גם אישה וגם לוחמת" יוצרת חיבור בין שני ההיבטים .בחרתי להשתמש בקופסאות למוצרים נשיים עליהן ציירתי דימויים של לוחמות .הטכניקה מבטאת את הרצון לשילוב הקיים בי. כהן קורן כסף גדול תיכון בית בירם ,בית הספר הריאלי העברי בחיפה רישומים בעיפרון ,ציורי אקריל על קאנווס. ציירתי שטרות כסף ממדינות שונות והחלפתי את הדמויות בתוכן .הדמויות שבדרך כלל הן אושיות תרבות במסורת ובהיסטוריה של המדינה ,הוחלפו במולטי מיליונרים ,אנשי עסקים של תאגידי ענק ,שכל קשר ביניהם לבין השטר המקורי מקרי בהחלט .הדבר היחיד שמחבר ביניהם לבין השטרות היא העובדה האירונית שאנשים שמשתמשים בשטרות שעליהם הם כביכול "נמצאים" קונים מוצרים שבבעלותם. העבודה עוסקת במשמעות הכסף והחומריות בחיי האדם המודרני וברעיון הרדיפה המתמדת של האדם אחרי החומר ומוצרי הצריכה .בטכניקות של רישום וציור באקריליק, רציתי לתת לשטרות מעמד של יצירה .אנחנו מעניקים להם בתודעתנו מעמד של יצירת אמנות ,משהו נעלה ,אי אפשר לחיות בלעדיו, רודפים אחריהם ונותנים להם להוליך אותנו. כסף שהוא נייר ,פתאום תלוי וממוסגר על קיר. כהן קרני הפרעות אכילה בית ספר העמק המערבי קיבוץ יפעת 4ציורים בגודל 70X 50ס"מ אקריליק על קנבס קרטון ביצוע מצופה בנייר אלומיניום וגבס ,צבוע באקריליק, מחובר ע"י מלקחיים לשרפרף מעץ. אוכל .מהו בשבילנו? הדלק לקיום? מצרך בסיסי בחיים? מרגיע את הרעב? אוכל הוא הרבה מעבר לזה .הוא עולם ומלואו, תרבות ,בילוי ופנאי ,מרגש ומפעים .אנחנו רודפים אחרי המאכל הכי פוטוגני ,הכי מרהיב ,הכי כייפי... רוצים עוד ,ועוד ...נהנים מכל ביס ,או לפחות מכל תמונה .אנחנו מעריצים את האוכל שלנו! אני חובבת קולינריה ,מתעדת מנות יפות ,אוהבת מסעדות ובישול .בחרתי לטפל בנושא בגישה הומוריסטית וצבעונית ,בציטוט מתולדות האמנות. בחרתי חמש יצירות מפורסמות :ליל כוכבים (ואן- גוך) ,בריאת האדם (מיכאלאנג'לו) ,טירה בפירנאים (רנה מגריט) ,גלגל אופניים ושרפרף (מרסל דושאן) ומנוחת הצהריים (נחום גוטמן) .ליצירות אלו מעמד נשגב ,הן מושא להערצה .המאכלים האלה "מפריעים" ליצירות הקלאסיות שאנחנו מכירים, אבל איזו הפרעה טעימה... כהן רוני יותר פאסה מזה ,אין לי תיכון "בגין" ראש העין ציורי אקריליק על בד משולבים במרקמים וחומרים שונים. כחלק מהפרויקט שלי חקרתי את נושא ההכלאות בין חיות לבין בני האדם ,דבר הבא לידי ביטוי בצילומים ובציורים .בציורים השתמשתי בחומרים שונים שמצאתי בסביבתי ,ויצרתי משחות על מנת לתת לציור מרקם מיוחד המאפיין את החיה המצוירת .כגון :נוצות ,חול ,דבק פלסטי וגזרי עיתונים המזווגים את הטבע ואת המלאכותי. הצילום המוצג הוא חלק מסדרת הצילומים "בין אדם לחיה ומה שביניהם" ,בהם הכלאתי בין נערה לבין חיה מסוימת. הצילום המוצג הוא דיוקני העצמי ,בו ביצעתי הכלאה ביני לבין ינשוף. כהן שירה שיקוף והשתקפות אולפנת זבולון ראש העין אקריליק על בד וצבעי מים צבעי מים בהירים ושקופים וצבעי אקריליק אטומים .בשני חומרים אלה ניסיתי לבדוק את מראה ההשתקפות לצד ביטוי של נוף ודמויות .ההשתקפות הנגלית במים לעיתים שקטה ובהירה ולעיתים מטושטשת. חברת בני אדם כמו המים, מהווים שיקוף לאדם הפרטי על אופיו ,מראהו ותכונותיו .פעמים שיקוף זה הוא מדויק ופעמים הוא אינו ברור ושקרי. כמו כן יצרתי מחווה לאמן סלבדור דאלי. כוכבי עדן יציאה מתוך משבר אולפנית בנ"ע ישורון פ"ת לקים על קנבס 40X60ס"מ. יציאה מתוך משבר כרוכה בניסיונות קשים ,ולעיתים נדמה כי אין דרך להתגבר ולהמשיך הלאה. בעבודתי הצגתי את הנושא ואת הדרכים להתמודדות מזווית הראיה האישית שלי .ישנן דרכים רבות בהן ניתן לעבור תקופות קשות וצריך לדעת שלא משנה עד כמה המצב נראה אבוד, צריך להתמודד ובסופו של דבר נגיע למקום שאליו נרצה להגיע. יש בנו כוחות גדולים שלפעמים אנו לא מודעים לקיומם והמטרה שלנו בעולם היא לגלות אותם ולהשתמש בהם .לא רק על מנת להתמודד עם המשברים הפרטיים שלנו ,אלא גם כדי לסייע לאנשים אחרים הנמצאים בתקופת משבר ,ועוד לא מצאו את כוחותיהם שלהם. כץ הוד-י'ה פרחים שעד אינסוף אולפנת אוריה -גוש עציון פיסול בשברי זכוכית ,צבעי זכוכית, כ 10X30 -ס"מ – 67יחידות. שישים ושבעה חיילים נהרגו במבצע "צוק איתן" .זה כואב כל כך. אני מרגישה צורך לומר תודה, לכל אחד ואחד מהם. יצרתי פרחי זכוכית – שישים ושבעה פרחים. כשאומרים תודה מעניקים פרח – אני רוצה להגיש לכל אחד מהם פרח. פרח הוא גם דימוי לעלם צעיר בשיא פריחתו .החיילים שנהרגו הם פרחים שנקטפו. הפרחים שלי מביעים כאב וגם יופי .יש בהם רגשות עמוקים של כאב לצד תחושות של הערכה ותודה. כץ יובל ללא כותרת תיכון רעות לאמנויות, חיפה ציורי אקריליק ורישום על ניירות שונים, פיסול ומיצג וידאו ארט. המוזיקה ממלאת חלק נכבד בחיי. עובדה זו באה לידי ביטוי בפרויקט. בשנה האחרונה הרביתי להקשיב למוזיקה אלקטרונית ,בלוז וג'אז, והתנסיתי בציור ובפיסול תוך כדי האזנה לסגנונות השונים .לכל סגנון מוזיקלי יש השפעה שונה על היצירה ותהליכיה. כץ תמיר טושים קרית חינוך מעין – שחר, עין החורש 'ארט ליין' על משטח פרספקס. עבודתי מציגה טכניקה שיצרה סגנון בעזרת חומר מיוחד ולא רגיל (אפילו ילדותי) -הטושים. הנושא אותו תיארתי הוא נוף הלקוח מתמונות הקשורות לחיי האישיים. מציור לציור הצלחתי לשלוט יותר בטושים ומצאתי טכניקות ודרכים שונות למילוי השטח וליצירת אור וצל ומרקמים מגוונים. כרמון שירה "הדברים החשובים באמת סמויים מן העין" (הנסיך הקטן) תיכון אורט בנימינה ,בנימינה שמן על קנבס ציור 100X100 -1ס"מ, ציור 70X100 -2ס"מ. עבודתי עוסקת בנושא פרחים. פרחים הם בדרך כלל אובייקט קטן .באזור בו אנו גרים יש פרחים רבים ,לא מייחסים להם חשיבות והם הופכים להיות מובנים מאליהם .הפרח בתקריב והגדלה יוצא מההקשר הטבעי שלו .רציתי לתת לפרחים במה ,לתת להם את המקום כדי שישימו לב ליופי שלהם .כשהפרח מצויר בהגדלה ובתקריב ,הציור מקבל חיים עצמאיים .נוצר משחק של צורה וצבע. במהלך הפרויקט קיבלתי השראה מהאמנית ג'ורג'יה אוקיף: "When you take a flower in your hand and really look at it, it's your world for the moment. I want to give that world to "someone else. Georgia O'Keeffe כרמלי עדן ללא כותרת מבואות עירון אקריליק על בד ,עיפרון על נייר. עבודתי עוסקת בסוסים ,חיה הקרובה מאוד לליבי. בשעות הפנאי שלי אני רוכבת, מתחרה ומטפלת בסוסים. מטרתי הייתה להראות את הסוס משני היבטים שונים המאפיינים את הייחודיות שלו ,ולבטא בכך את החיבור שלי לחיה מיוחדת הזאת. היצירה מחולקת לשתי סדרות ,האחת מורכבת מציורים ריאליסטים בצבע, בהם התמקדתי בכוח ,באצילות, ביופי ,בעוצמה ובתנועה של הסוס. הסדרה השנייה כוללת רישומים קטנים על דף ,בהם תיארתי אותי ואת הסוסה שלי .הרישומים באים לבטא צד אחר של הסוס ,העדינות ,הרוך ובמיוחד החיבור הרגשי שנוצר בינינו. לב נועה ריק תיכון היובל ,הרצליה סרט וידאו בטכניקת Stop-Motion כשאני חושבת על המושג "ריק" ,המילה הראשונה שצצה בראשי היא כלום .העדר מוחלט של חומר .אי אפשר לראות אותו ,לשמוע אותו ,לטעום אותו ,להריח אותו או למשש אותו .בכל זאת ,אני יודעת שהוא שם .הוא ממלא אותי כך שלא נשאר מקום לשום דבר אחר ,גם לא לעצמי .אני מרגישה כמו קליפה ריקה של מי שהייתי פעם ,גוף המסתובב ללא נשמה .בעבודה שלי ,רציתי לנסות ולהראות מהי ריקנות ואיך היא נראית בחיי היום יום. לוי עומר מסתרי היער תיכון "בגין" ראש העין שרטוט בדיו 5 :ציורי דיו על נייר .בין העצים: מגזרות נייר. עבודתי עוסקת באסתטיקה של יערות. מכלול הטבע הגדול מייצג גוף אורגני והצורות בו הן לרוב אמורפיות ופראיות. היער ,לעומתו ,מעניק לטבע מראה גרפי, מסודר יותר ,לעיתים אפילו נדמה כי תוכנן במחשב ,וזהו ייחודו .ביערות קיים דפוס חוזר ומהפנט של קווים אנכיים וישרים הנראים לעיתים כמשורטטים במחשב. בעבודתי רציתי להציג את היער מנקודת מבט אחרת .נקודת המבט המדגישה את הקווים של והגראפיות האנכיות המאפיינים את היער. אמנים שהיוו השראה לעבודתי הם הצלם דרן אלמונד והאמנית יהודית סספורטס החוקרים את היער כחלק מתהליך יצירתם .האמנים הללו העניקו לי נקודת מבט חדשה על נושא הטבע בכלל ועל היערות בפרט. לוי עמית ללא כותרת תיכון "בן צבי" ,קרית אונו מיצב וידאו. עומס ,לחץ ,מחויבות ,השקעה ,זמן ,חוסר זמן, משימות ,הספק ,הצלחה ,כישלון ,לעשות, להכין ,לתקן ,להתמודד ,ביחד ,לבד ,יותר מידי"...די" .אני מרשה לעצמי לשקוע בעולם המרגיע :מקום עמוק ,נסתר וקסום .גם אם רעשים חיצוניים קוראים לי לחזור למציאות ,אין להם סיכוי .כולי שם ,לדקות בודדות. ניסיתי לייצר הצצה לתוך התת מודע שלי שרואה אינסוף ומושך אותי אליו כשהעולם מתחיל להכביד עליי .אני רואה רקדן ,דק ועדין, נע שם .רציתי לחקור את תנועתו באמצעות עבודת וידיאו ,אנימציה המורכבת ממאות פריימים עשויים עבודת יד ,המרכיבים תנועה מקוטעת לתנועה שלמה. בעבודת וידיאו נוספת – צילומי דיו בתנועות שונות ,המשמשות לי אמצעי לחקר התנועה האקראית ,החופשית ,תנועה הנעה בין קלילות וחוסר משקל למאסיביות .סרטי הוידיאו משחקים ,מתקרבים, משתלבים זה בזה, מתרחקים ,נוגעים ,מסתובבים. לוי שרון אדם בתוך עצמו גר קריית חינוך דרור, מועצה אזורית לב שרון צילומים מודפסים, בהתמודדותו לעסוק בחרתי האינדיבידואלית של אדם עם פחדיו וחששותיו .התוצר הסופי היה סרט וידיאו ארט ,באנימציית "סטופ מושיין" ,בו אני משרטטת דיאלוג עצמי של הדמות שלי עם פחדיה התהומיים .הסרט עוסק במניעה העצמית של האדם מלפרוץ את מעגל המועקה בו הוא שרוי .הדמות הראשית היא אדם סגפן שמרוב הרהורים ומחשבות שכח כיצד לתקשר עם העולם שבחוץ .הוא יישאר כלוא בתוך עצמו מאחר והמועקה ,הפחד וחוסר הביטחון שלו השתלטו עליו .את האנימציה יצרתי בעזרת דמויות נייר שהוצבו על משטחים צבעוניים .התמונות המוצגות בתערוכה הן תמונות שצולמו במקור למטרת הסרט, אך כתמונות בודדות הן עטו על עצמן חיים וסיפור משלהן. לוינרד דנה בטרם עת תיכון "בגין" ראש העין סדרת צבעי מים על נייר. תמיד הייתה לי אמפטיה מוגברת לילדים והם מהווים נקודה רגישה אצלי .התעניינתי מאד באובדן התמימות של ילדים ,לפני זמנו הטבעי. על פי תפיסתי ,אובדן התמימות של ילד מתרחש כאשר הכאב שחווה עובר את הגבול הנורמטיבי .כל הילדים חווים מידת מה של סבל בהתפתחותם ,אך ילד שחווה כאב שהוא חריג וקיצוני ,הוא כבר לא ילד .התמימות המאפיינת את עולם הילדים ,נעלמת .בפרויקט שלי אני עוסקת בטרגיות זו המלווה באובדן התמימות בטרם עת ,והקשר של מצב זה אליי באופן פנימי ואינטואיטיבי. לטיף דליה נשים יוצרות מציאות :ציור קיר חברתי בכפר הדרוזי יאנוח, שצוייר במסגרת ארועי מסיק הזיתים בכפר בי"ס אמירים ,כפר ורדים סרטון המתעד את תהליך העבודה על ציור הקיר הציור -סופר קריל על קיר 2.5 ,מ' אורך 1.30מטר רוחב הציור מורכב משני חלקים :ציור מסגרת וציור פנימי .בציור המסגרת הצבעוני -ההווה .ציירתי את מורתי לאמנות ואותי עומדות עם מכחולים מונפים מול בד ציור ריק .אנו יכולות ליצור את העתיד שלנו .הציור הפנימי -העבר ,בשחור-לבן. ציירתי בו נשים דרוזיות בעבודות מסורתיות .נשים יפות וחזקות ,גם הן יוצרות .ביטאתי את היצירה שלהן בכך ,שכל מקום בו נוגעות ידיהן ,מתמלא בצבע ,בחיים. במהלך העבודה על ציור הקיר ,התרחש דבר מדהים ,שלא ציפיתי לו .אנשי הכפר ,הפכו שותפים פעילים בציור .רצו לעזור ,לקחו מברשת וצבע ועבדו איתי .כך בדרך מקרה, התוודעתי אל המושגים "אמנות קהילתית" ו"ציור קיר חברתי" .אני מרגישה שציור הקיר שיצרתי בכפרי ,הביא אותי להכיר יותר טוב את תושבי הכפר וקירב אותי לזהותי הדרוזית. ליבנה אלה כדור הארץ עגול תיכון אורט בנימינה ,בנימינה תבנית גבס ,חרוזים ,צדפים ,נוצות ,בד ,עור ואקריליק. עבודתי עוסקת בהבנה שאין שוני בסיסי בין בני האדם ,ולמרות המרחק וההבדלים ,יש לכולנו קשר עמוק ומאחד של רצון לחוש שייכות וזהות. יצרתי נער אנונימי (מגבס) מחופש למספר נערים יחד ,שנמצאים בטקס התבגרות המאפיין את התרבות שלהם. לקחתי שרשראות ,חרוזים וצדפים ,בד "מסורתי" של שבט המסאי באפריקה ,תחתון אבוריג'מי מסורתי ,ציורי גוף ברזילאיים ואפריקניים ,תפילין וציציות וציור חלומות אבוריג'מי .מהחיבור שלהם נוצרו סתירה מחד ואחדות של משמעות ונסיבות הטקסים ,מאידך. בתהליך העבודה הבנתי שהדמיון שיש בין בני האדם גדול והשוני הוא בעיקר גיאוגרפי וויזואלי. בכל העולם עוברים נערים טקסי מעבר והטקסים עוסקים כולם במעבר מילדות לבגרות. ליידרמן קרן מצפן הנדידה בית החינוך המשותף "עמק החולה" ,כפר בלום רישום בדיו סינית ,במכחול וציפורן על נייר 1/2 .ג' את השם לפרויקט "מצפן הנדידה", קבעתי בסוף תהליך העבודה ,כאשר הבנתי שלאורך כל התקופה ציירתי בעיקר מתוך תחושה אינטואיטיבית – פנימית ולא מתוך החלטות רציונאליות – כמו מה שמניע את הציפורים הנודדות למרחקים ,בעקבות מצפן פנימי ותחושת הכרח. טכניקת העבודה והפורמטים ,נבחרו בעיקר משום שהם אפשרו לי עבודה מהירה ,חופשית ואינטואיטיבית ,בלי הפעלת שיקול דעת. המוטיבים החוזרים שהתגלו בהדרגה, כגון :הציפורים ,העיניים והדיוקנאות, מבטאים את דימויי השאלות והחוויות שהעסיקו את נפשי בשעת היצירה. ליפשיץ נעמה דיוקן עצמי תיכון מקיף חקלאי ויצו נהלל שמן על מצע דיקט ישן בגדלים משתנים 37X35 :ס"מ ועד 40X50ס"מ לערך. "ציור דיוקן עצמי הוא תהליך של התבוננות פנימית ,חקירה עצמית .ציור דיוקן עצמי הוא שעומד בלב המחקר כפעולה וכתוצר – כחוקר וכנחקר"... (נורית צדרבוים -פסיכולוגית וציירת). "מה שהאדם הזה עבר ,האקלים הקשה והעבודה -זה מוכרח לשבות את עיני האדם"... (מתוך קטלוג התערוכה של אלי שמיר "עמק, בדרך אל כפר יהושע"). אני מצויה בתנועה בלתי פוסקת מהפנים אל הסביבה ואל החוץ .אני מחפשת אנשים, מחפשת מבט .אני נשבית בקסם של אנשים שהחיים נשקפים מתוכם ,שעקבות החיים ניכרים בהם .אני מציירת על דיקטים שבורים, גולמיים ,שעברו תהליך פירוק וחיבור .הדמות משתלבת בתוך הדיקט והוא הופך לחלק מתווי הפנים ,מחביא בחריציו ובקמטיו את סיפורו. ליפמן גל המוח אומר כן והיד אומרת לא... בית ספר כרמל זבולון ,קיבוץ יגור מיצב העשוי מדימויים שנוסרו מתוך לוחות דיקט ונצבעו באקריליק. הדימויים תלויים בחוטי ניילון מהתקרה. העבודה מתמקדת בעימות עם הממסד אותו חוויתי בזירת הציור ברחוב ,כצייר גרפיטי .ציירתי על בתים נטושים בחיפה ונתקלתי מספר פעמים במשטרה .תחושת העימות המתמיד עם המסגרות המגבילות בתוכן אני פועל ,ממשיכה ללוות אותי מאז .בפרויקט ניסיתי לבטא תחושה מתמדת זו ואת המחיר שהיא גובה .לאחר שנרשמה לי אזהרה על וונדליזם ,הפסקתי לצייר ברחוב. המיצב מציג את האופן בו הממסד חוסם את היצירתיות ואת המחשבה החופשית הדרושים ליצירת אמנות ,תוך שימוש בשפה הגרפית האופיינית לגרפיטי :דימויים סמליים מוקצנים ובוטים ,קווי מתאר מודגשים וצבעים חזקים. במרכז העבודה ניצב מוח המורכב מידיים עם אצבעות כרותות ,דימוי המסמל את החשיבה החופשית שנחסמה .משני צדי המוח מוצגות ידי האמן שאצבעותיהן נכרתו .ברקע נראים סימנים גרפיים בצבע כחול ,המתייחסים למשטרה .על הרצפה נראים עיפרון וטיפות דם ,המחזקים את התחושה כי זירת הציור הפכה לשדה קרב. ללוש שרון טבע האנושות אולפנת סגולה, קריית מוצקין אקריליק על קרטון 150 X 80ס"מ היצירה עוסקת חברה שאנו חיים בה ,הגורמת לאדם להשתנות עד שאופיו נעלם .לעומת האדם, החיה לא משנה את אופייה ולא משנה באיזו סביבה היא תחיה. הטבע של בעלי החיים לא משתנה ,בניגוד לבני האדם המשתנים מסביבה לסביבה. בני האדם יכולים להסתיר את רגשותיהם האמיתיים ולהסוותם החיות מזויפים. ברגשות בהתנהגותן ,משקפות את מה שהן מרגישות באמת ,ללא זיוף. בני האדם עוטים על עצמם להסתיר שתפקידן מסיכות ולכסות את האמת. . לפיד אופיר הפנים של היום תיכון אורט בנימינה, בנימינה שני דיקטים 2.80 X 2.80ס"מ ,תוויות בד ודבק מגע. הפרויקט שלי הוא פנים של דמות המורכבת מתוויות של בגדים. בעבודתי אני מנסה לשקף את החברה ואת המציאות העכשווית ,בה בני נוער נחשבים בחברה לפי הלבוש שלהם ולפי מותגים .אנו מתבוננים בחברים שלנו ומיד מתחילים לנתח ולבחון את לבושם .רק לאחר הרושם הראשוני שהתקבל ,אנו פונים להכיר את האדם עצמו. בחרתי ליצור עבודה גדולה ,כדי להציג את עוצמתם של המותגים ושל עולם המסחר והסכנה להידרדרות לשטחיות ,ולחוסר עומק בחברה של ימינו. מהלב זהר ללא כותרת בית חינוך אופק ,עברון פיסול בחוטי ברזל 50X110 X120ס"מ. בעבודתי נגעתי בקו התפר שבין עולם הדמיון לבין עולם המציאות. חיפשתי את החיבור שבין הפיגורטיבי וההגיוני לבין הפרוע, את והחופשי, האקספרסיבי המקום בו התת-מודע מגיע לידי ביטוי בעזרת סמלים מוכרים. השימוש בחוטי ברזל בא לבטא כבלים וכאב ,המקשים לעתים על הבחירה בעולם האישי ויוצרים התרחקות מסוימת מהמציאות ,אך עם זאת לא מונעים אותה. מוסאי אוריה המאור הגדול אורט מקיף דתי בית שאן מיקרוגרפיה ,רישום בעפרון על שקף, קונסטרוקציית ברזל ,תאורת לד 40X60 .ס"מ. בחרתי לצייר את הרב עובדיה יוסף ,שהוא בעיניי דמות נערצת של מנהיג רוחני, המאיר דרכם של אנשים רבים וגם את הדרך שלי. במילים הכתובות ,יש כתבים של הרב ושירים שחיברתי, הקשורים לדמותו .בחרתי ליצור גוף תאורה המשקף את "המאור הגדול " – האור שהפיץ הרב בחייו וממשיך להפיץ גם לאחר מותו ,דרך כתביו וספריו. מולר הדר הגולם ביה"ס מנור כברי עצים ,פוליוריטן ,רדי-מייד ,צבעים תעשייתיים וגבס 180X110,ס"מ. בעקבות מפגש עם הצייר משה קופפרמן ,התחלתי לעבוד מתוך פעולה ובדיקה של היחסים בין צבע וחומר .עבדתי בשכבות והתנתקתי מדימויים .חוויה של סוף תקופה ,סוף הילדות ויציאה לעולם. גוף המכיל את מה שחוויתי, אבל גם מבשר את מה שמצפה לי בהמשך הדרך .בעבודה יש ההתכנסות פנימה ובו זמנית רצון לפרוש כנפיים .הן קושרות אותי ושומרות עלי ,אך גם נפתחות ומתרחקות. מולר הוד יחסים ב"ס מנור כברי אקריליק ,שמן ופחם ופסטל על נייר 100X 150ס"מ. עבודתי מתארת מערכות יחסים ,יחסים בין דמויות ,יחסים המתרחשים במציאות מוקצנת .פעולות ומצבים תודעתיים מתערבבים זה בזה .הציור מתחיל מפעולה אינטואיטיבית .המצע, היד ,המכחול והצבע מובילים אותי ובהדרגה מתחילים להיכנס רעיונות יותר מודעים והם משתלבים במהלך המוקדם ,האינטואיטיבי יותר .העבודה נבנית מדיאלוג בין כתמים מקריים שאני אוהב ורעיונות חדשים שמצטרפים .אני משלב מצבים אינטואיטיביים מתפרצים, עם מצבים של תכנון ושליטה. הציור נבנה בשכבות ,כמו מקום מפגש אליו מגיעים אנשים שונים ממקומות שונים עם מצבי רוח שונים .המפגש בין הדמויות בציור ,יוצר אווירה שונה התלויה בדמויות .לעיתים האווירה מצחיקה ולעיתים מוזרה או מביכה. מזיג אריאל ללא כותרת תיכון ברנקו-וייס ,גולן-קצרין אקריליק ושרמיק (דבק קרמיקה) על לוח עץ, 70X50ס"מ כל יחידה. את התהליך שלי אני עובר מזה זמן רב. זהו תהליך אישי העוסק ברצון לגילוי, גילוי של מי שאני ומה שבתוכי .שאלות של זהות ומגדר של החברה ושל הפרט החי בתוכה ,ובמקרה שלי זהו פרט אחר ושונה .התהליך גרם לי לקבל מעין "חיבוק עצמי" וחום ,שנתנו לי להרגיש טוב יותר עם עצמי ,להרגיש מחוזק יותר ועם כוחות להתמודדות .אני מאמין שלפניי עוד ישנה דרך לעבור ,אולם העבודה על הפרויקט הביאה לשינויי משמעותי בחיי ונתנה לי דחיפה עצומה בתחושת הגאווה אותה אני מנסה להעביר אל החוץ .היום זה כבר לא סוד ,אני גאה במי שאני ,אני גאה להיות גאה. מטר אימן עץ שקדיה בית הספר הטכנולוגי נעמת – נחף טכניקה מעורבבת 100 /40*10*60ס"מ אני חוקר את תחושתיי ורגשותיי בעזרת עץ השקדייה. לאחר שצילמתי את העץ וציירתי אותו במצבים שונים ובמיוחד את הענפים והחלק העליון של העץ, בסגנונות שונים ,בחרתי את הסגנון המופשט והלא סימטרי . מיטב טל נטישה בית ספר על יסודי משגב 7ציורי מים על דיקט בגודל רבע גיליון, פסל משני חלקים מחימר ,באורך מטר. בעבודתי אני מנסה להראות את הסיטואציות הקשות שבנטישה ובכך להמחיש את רגשותיו של הננטש (כלב/ילד) .אני יוצרת השוואה בין סיטואציות דומות בנטישת ילדים ובנטישת כלבים ובכך יוצרת את הקבלה שמציבה את האמת הכואבת מול הצופה .בעזרת הקבלה זו ,רציתי להמחיש את הזעזוע שחש כמעט כל אדם כאשר מדובר בתינוק או ילד שננטש ,אך כאשר זה מגיע לכלבים, אנשים מתעלמים ומשליכים את כלביהם מבלי לחשוב פעמיים. מייסלון נעיראת עבודה נשית תיכון טכנולוגי ,נעמ''ת טמרה סריגת חוטי צמר ויצירת תכשיטים לנשים. רכשתי את הטכניקה עתיקת הימים – סריגת חוטי צמר ,ושכשאני עוסקת בה אני מרגישה שהיא מנעימה את זמני .אני סורגת בחוטים בעלי גוונים שונים ,מרקמים שונים ועוביים וסוגים שונים. זו שיטה נשית קדומה ,שנשים רבות סביב העולם מכירות אותה ועוסקות בה .הטכניקה מעניקה לי ידע ,רוגע, אסתטיקה ופתיחות לתרבויות שונות. בעזרת שיטה זו אני יוצרת תכשיטים מיוחדים ולא שגרתיים בהשראת תרבויות שונות והיא גם מעניקה לי הרגשה שאני חלק מהנשים בעולם. כל מוצר או פריט שאני יוצרת הוא יחיד ומיוחד. מילמן אופיר "בגוף אני מבינה" בית הספר כרמל זבולון, קיבוץ יגור טכניקה מעורבת :צילום מעובד ומטופל מודבק על דיקט. מגזרות מחומר פלסטי 2 .פורמטים 70X50ס"מ. העבודה מורכבת מרצף אקראי של חלקי גוף נשי :כפות רגליים ,טורסו ,כף יד ,צוואר ,עין ועוד .התמונות ממוקדות :שרירים ,ורידים, קפלי עור ,זוכים להתבוננות קרובה. ההתמקדות מובלטת על ידי תנוחות מאומצות ,מתוחות .המתח מוגבר באמצעות הקיטוע של הפורמטים ומחוזק בכתמי הצבע האדום המתעמתים עם גווני האפור .על רצף התמונות הקטועות מרחפת צללית נשית בשחור. בעבודה זו אני ניצבת משני הצדדים של המצלמה :דימויי הגוף המקוטעים הם של הגוף שלי .באמצעות המצלמה ניסיתי לחקור את הגוף שלי -על המבניות ,הצורניות והתנועתיות המייחדות אותו .בדרך זו עובר הגוף תהליך של פירוק והרכבה מחדש, תהליך הממוקד בהתבוננות ובמעבר שבין הפרט לבין השלם. מלצר ליהיא סיפורי בדים" ,חדר עבודה :מכונת תפירה". תיכון "בגין" ראש העין מיצב רדי -מייד. חדר עבודה -מכונת תפירה צמר ,בד ומכונת תפירה: מטרת העבודה ליצור אווירה של חדר עבודה של פעם .חדר עבודה עמלני שזמן רב לא היה בשימוש ונשכח .תזכורת לתרבות העבר ,בה כל אדם היה תופר וסורג את בגדיו .בנוסף ,הדגשת הייחוד והשונות של עבודת יד ,בניגוד למצב כיום ,בו כולנו קונים בגדים ,רהיטים וחפצי נוי באותם מקומות. חדר עבודה -מכונת כתיבה בד ומכונת כתיבה: במקום נייר ,מן המכונה יוצא בד ,בד שיפון לבן כצבע הנייר .את הבד הקשיתי בעזרת כימיקאלים .הבד נראה כמרחף בחלל ומטפס לכיוון מעלה. הבד המרחף מרמז על כל המכתבים והמסמכים שנכתבו ע"י המכונה .הבחירה בבד היא בזכות המאפיינים של הבד -הקפלים והנטייה שלו לגמישות ולקבל על עצמו כל צורה. ממרוד עדייה חדירה לפרטיות תיכון הכפר הירוק ע"ש לוי אשכול יציקת גבס ,גלילי נייר ועפרונות צבעוניים. מאז שהגעתי לפנימייה לפני ארבע שנים, עברתי שינוי משמעותי ,כיוון שהוא נעשה בסביבת פנימייה ,השונה מסביבה בה חיים רוב המתבגרים .המקום הייחודי והמקבל הזה שנקרא "הכפר הירוק" חישל ועיצב אותי ,גרם לי להפוך למי שאני היום. הפרויקט משקף אותי ואת מחשבותיי כמערבולת התהיות היוצאות מהפה ונוגעות בנושאים המעסיקים אותי .אני מראה בצורה מוחשית את התפתחותי מהעבר אל העתיד, כולל עליות ,ירידות וכאבים שחוויתי .כך גם את המאבק הפנימי שלי נגד הזמן השורף את השנים. ”It is not in the stars to hold our destiny " but in ourselves William Shakespeare מנשירוב אדי פסימיות ואופטימיות אורט רוגוזין מגדל העמק דיקטים בתלייה 80X 80 .ס"מ העבודה עוסקת בחרדות לקראת הגיוס לצה"ל. כשקיבלתי את צו הגיוס הראשון שלי, לא ידעתי עדיין לקראת מה אני הולך ...לא ידעתי למה לצפות. הציפיות ,החלומות והמחשבות התאספו אצלי בראש .בציור רואים אותי שוכב על גבי ,עיניי נשואות לשמיים – הראש מלא במחשבות אך מחשבות אופטימיות. מסרי גמילה עץ שקדים בית הספר הטכנולוגי נעמת – נחף אקריליק על בד 100*120ס"מ חקרתי ,ציירתי ואהבתי את עץ השקדייה ובמיוחד את חלקו העליון של העץ כשרואים את הצבע הכחול מאחוריו . עץ זה הוא כמו אדם המשתנה בלבושו וצבעו והוא מסמל את מעגל החיים . הסגנון מופשט מודרני . מס דניאל פליפי וקובי הגימנסיה העברית ,ירושלים אקריליק על בד 100 X 70ס"מ. השנה הוזמנתי להצטרף לחגיגת יום הנישואים השנתית של סבא וסבתא שלי בפריז .לאורך כל הטיול צילמתי ,כתבתי, רשמתי ותיעדתי את מסענו המשותף. וסבתא ישובים ציירתי את סבא בקולנוע ,מבקרים במוזיאון רודן ועומדים מול בית קפה "קופול". תמיד ריתק אותי הצבע ביצירות אמנות והשפעתו על הנפח ביצירה. בציוריי בצבעי אקריליק ,בדקתי כיצד צבע קר או חם מסוגלים ליצור צל או אור בתמונה .יצירתי זו מוקדשת ל"פליפי" ו"קובי" האהובים ,סבתא וסבא שלי, דמויות מופת בחיי. מריטּו טסרה חברות תיכון אמי"ת בנות מעלה-אדומים אקריליק על בד ועל נייר 80 X100 ,ס"מ את המילה "חברות" בעברית ניתן לקרוא בשתי צורות :חברֹות וגם חברּות. החברות הן חלק בלתי נפרד מהיומיום שלי. לחברות שלי יש חלק בעיצוב האישיות שלי ואנחנו תמיד יחד .זה מחזק ,תומך ומשמח חברותיי הן עבורי כמו אחיותיי אותי. ומשפחתי .אני שואפת לשמור איתן על קשר ולחזק אותו כמה שיותר בהמשך החיים. "חברים אמיתיים הם כמו מלאכים שמעמידים אותנו על הרגליים כאשר הכנפיים שוכחות כיצד לעוף". באחת העבודות ציירתי את עצמי עם חברותיי בצבעי שחור-לבן .בחרתי בטכניקה זו בגלל שלאחרונה אנו שומעים לא מעט על נושא הגזענות וההתקוממות של העדה שלי כנגד התופעה החשוכה והשלילית הזו .בחרתי להתייחס לתחושות אלה ולבטא אותן בעזרת הצבע .הצבע מעביר מסר חותך ,חד וחלק של בידול ושוני בין העדה שלי לבין כלל החברה. "חברות "1 "חברות "2 "חברות "3 מרמרי נעם נשימה תיכון אורט בנימינה צילומים מודפסים על קאפה בגדלים שונים ,צולמו על ידי מצלמת NIKON D80 עדשת ,mm15-135סרטון שנערך בתוכנת premire proשל .Adobe השנה האחרונה היתה שנה מאוד לחוצה עבורי .בעבודה על הפרויקט חיפשתי מקום שקט שייתן לי תחושת חופש. התמונות מייצגות את החופש שלי ,כל אחת מהן באופן שונה. הייתי רוצה שהתחושה שלי תעבור אל הצופה ,תחושת השקט .מי שעוצם עיניים יוכל להרגיש את השקט הפנימי. רגש של רוגע ,מעורב בשאר הרגשות ,תחושה של רעש לבן. מרנץ טליה עצם העניין אולפנת אוריה -גוש עציון אקריליק על בד 50X80ס"מ. יש דברים שהקיום שלהם נראה ברור מאליו. ייתכן שלא ניתן עליהם את הדעת או לא נגלה הערכה כלפיהם .ייתכן שנשאיר אותם במקום שולי ,מחוץ לפוקוס של "התמונה שלנו". אבל הקיום שלהם כלל לא ברור מאליו; הם העיקר .הם בסופו של דבר ,עצם העניין! היצירה שלי ממקדת מבט בצלחת בה שאריות אוכל, לאחר ארוחה .בעוד שברקע, לא בתוך טווח ה"פוקוס", עומדת אמא ,מבשלת ומנקה. משה אוריה חלק ממני THE MUSIC IS PART OF ME בית הספר החקלאי ניסוי ע"ש כדורי חיתוך בקרטון כוורת ממדים 150 *150 :ס"מ 120*150 ,ס"מ*75 , 150ס"מ180 ,ס"מ* 90ס"מ150 ,ס"מ * 75ס"מ מאז ומתמיד מוסיקה היא חלק בלתי נפרד מחיי. " MUSIC EXPRESSES WHAT CANNOT "BE PUT INTO WORDS המוסיקה מאפשרת לי להירגע ,להתרכז, לחשוב ,לדייק ולהימצא בעולמות אחרים. בחרתי ליצור דמות אישה בתנוחות שונות ,כאשר כלי הנגינה הוא חלק מגופה .בכל יצירה משולב בגופה כלי שונה .האישה מכילה את הכלי והוא מחזק אותה בכל מצב בו היא נמצאת. נבו רם פני הים תיכון חקלאי ויצו נהלל צילומים מודפסים על נייר צילום, מודבקים על 70 X 50 PVC.ס"מ. נושא הפרויקט הוא הים ואני. הבחירה לצלם תוך כדי גלישה נבעה מתוך המפגש הרגשי שלי עם הים .הוא יכול להיות סוער, סוחף וגועש ויחד עם זאת שקט ורגוע .לעיתים הים גם מעמיד פנים .אני מנסה ללמוד להסתדר עם הים ועם החיים .לדעת להמתין לגל הנכון ולעלות עליו ולדעת שגם אם קשה ונופלים יהיה גל נוסף שאעלה עליו ואצליח. נוימן דפנה מתחת למים תיכון דרור ,מועצה אזורית לב השרון חמישה ציורים על קנבס בגדלים שונים .צבעי אקריליק. בשנה האחרונה ,הרגשתי כמי שקופצת למים העמוקים .בבית הספר ובכלל ,עסקנו בנושאים רבים כמו צבא ,בחינות בגרות ושנת שירות .נושאים שהצריכו מחשבה רבה וקבלת החלטות. מתחת למים ,קיימת תחושה של ניתוק .זוהי התחושה שחשתי באותה תקופה לחוצה .התעניינתי בהשתקפויות שהאדם יוצר על המים באמצעות האור ובעיוותים שהמים והאור יוצרים על גוף האדם .ציירתי בצבעי אקריליק, חמישה ציורים בגדלים שונים, כאשר בכל ציור הדמות שמתחת למים מצוירת מנקודת מבט שונה. נורליאן יעל ללא כותרת תיכון "בן צבי" ,קרית אונו חוטי צמר על שקף. פרויקט הגמר שלי עוסק בתמונות משפחתיות ואישיות המציגות את תהליך התבגרותי דרך חיפוש "האני". כשהסתכלתי לאחור בתמונות המשפחתיות הבחנתי כי בתמונות רבות אני מצולמת כשאני מחופשת ומאופרת בדמויות שונות וצבעוניות. החלטתי לעבוד עם תמונות אלו, וכך אולי להבין את תהליך ההתבגרות שעברתי. ההשראה לפרויקט היא אמי המרבה לצייר תמונות מחיי היום יום ותמונות משפחתיות .הטכניקה בה עבדתי היא ציור בצמר .בחרתי בתהליך בחומר, להתמקד העבודה ובעשייה .דרך העבודה בצמר עניינה אותי בשל ייחודיותה. נחליאל הלל דיוקן משפחתי אולפנת אוריה -גוש עציון מסמרים ואקריליק על עץ 40X 30 ,ס"מ, 40X40ס"מ 40X50 ,ס"מ– 6יחידות. היצירה שלי היא דיוקן משפחתי .כל אחד מבני משפחתי הוא אישיות בפני עצמה ,הנושאת בתוכה את עוצמת הקשר המשפחתי וגם את "החותמת" הנצחית שלה. בחרתי לייצג את הדיוקן בנעליים. לכל אחד מבני משפחתי נעליים השייכות לו והמאפיינות אותו .כל הנעליים מונחות יחד ,כמו על מפתן הבית. נעל מסמלת הליכה ודרך ,חוזק ויציבות .לכל נעל יש סגנון "ואישיות" .נעל מתעצבת לפי צורת הרגל של בעליה וסגנון ההליכה שלו. נחשון תמר ללא כותרת תיכון עירוני א' תל אביב– מגמת אמנות פלאסטית תיעוד צילום בטכניקת stop motion בעבודתי התעניינתי במצבים של חוסר מודעות, במיוחד בעת השינה .נושא החלומות מרתק אותי, מצב הביניים בין השינה לערות מאוד מעסיקים אותי .ביקשתי מאנשים לשלוח לי הקלטות קוליות ( )audioבהן הם מספרים על החלום שלהם ברגע שהם מתעוררים .ליקטתי חלומות נבחרים ויצרתי מתוכם סרטונים .הרכבתי מתקן עץ ובניתי את הסצנות בעזרת אנימציית stop-motion.ברקע נשמע קולם של האנשים שהקליטו את החלום שלהם .החומרים והגישה ה"ילדותית" או "הפרימיטיבית" של האנימציה ,מושפעת מהסרט " The Science of Sleep",סרט אהוב עליי .יש משהו תמים בחלומות ,ברעיון שכל אדם ,לא משנה מי הוא ומהו עיסוקו ,הולך לישון ,חולם ומתעורר .לדעתי החלום הוא אחד הדברים היפים ביותר באדם. נחשון הדס ללא כותרת תיכון עירוני א' תל אביב– מגמת אמנות פלסטית מיצב פיסולי בחלל ,טכניקה מעורבת. היצירה שלי עוסקת בהסוואה .העבודה מורכבת מעבודות דו-מימדיות העשויות מנייר צבעוני המודבק על גבי קרטון ביצוע ועבודות תלת-מימדיות ,פיסוליות ,המורכבות מ Ready madeחפצים שמצאתי בבית וברחוב .את ההשראה לעבודה קיבלתי ממחקר שערכתי על הסוואת אניות במלחמת העולם הראשונה .השיטה התבססה על קוביזם ותעתועי ראייה .אימצתי את השיטה ויישמתי אותה על חפצים שמצאתי ,בעזרת מגזרות נייר על גבי קרטון. בעבודות התלת מימדיות ניסיתי לעוות את המראה של החפצים ובעזרת פלטת צבעים מצומצמת ,קישרתי בין חפצים שונים ,למשל בעזרת יצירת פס צבע אחיד העובר דרך החפצים. נעם אשרת מוזיקה ,מחול, אמנות פלסטית בית הספר הניסויי תפן 15עבודות -ציורי פיילוט וצבעי מים 35X35ס"מ 2 .עבודות -טכניקה מעורבת על קרטון ביצוע 100X70ס"מ. בעבודה חקרתי את נושאי המוסיקה והמחול ואת החיבור שלהם לאמנות הפלסטית .חיבור זה קרוב לליבי ,מעסיק אותי ומעלה בי שאלות הן על האמנויות השונות והן על עצמי .בסדרת העבודות הקטנות מוצגים קלוזאפים של נגן וכלי .הסדרה מציגה את החיבור האישי בין הכלי לאדם ,זהו חיבור מאוד אינטימי אך עם זאת חיבור שניתן לראותו בגלוי .בעבודות הגדולות ,החומר -רדי-מייד הופך להיות קו וכתם ובאותה עת מייצג את עצמו ואת התגלמותו באמנות הפלסטית. סגל גיא (עצמ)י חיפוש אחר עצם (אובייקט) בתוך העצמי תיכון אלון לאמנויות ולמדעים, רמת השרון מיצב פסלי גבס /טכניקה מעורבת ,צילומי סטילס ,הדפסי מונוטייפ +מונופרינט על נייר ,אקריליק על בד. חקר פילוסופיה של אמת דרך דיוקן עצמי. אני שואלת מי היא גיא ללא גוף שיכיל אותה .מי היא גיא במופשט? האם יש כזה דבר אופי? האם אני קיימת ללא הזיכרונות שלי ,ללא החוויות שצברתי בתודעה שלי? האם אני אמת מוחלטת וחד משמעית? האם יש דבר כזה? האם אני קיימת אם אין לי הכרה בתודעה של איש מלבדי? ומי אני ביחס לאיך שרואים אותי? ביחס לאיך שאני רואה את עצמי? איך אני רואה את עצמי בכלל? מי אני ביחס לציפיות של אנשים ממני ,ביחס לציפיות שלי מעצמי? סגל רותם רוץ אחר הרוח תיכון אלון לאמנויות ולמדעים ,רמת השרון רישום על נייר 30X20ס"מ ועבודות וידאו באנימציה. עבודתי עוסקת בדמות אחת החוזרת פעמים רבות ביצירה שלי .בתהליך העבודה שלי ,אני מנסה ללמוד את הדמות הזו ולהבין אותה ,לברר עם עצמי מהי המשמעות שלה בהקשר לסביבה ומה המשמעות שלה בהקשר אלי .העבודה שלי רגשית וספונטנית – לדמות יש חיים משל עצמה .הדבר המרכזי המעיד על התהוות הדמות לדמות אחת היא האווירה .שתי עבודות הווידאו הן עבודות אנימציה. בלטינית ,משמעות המילה 'אנימה' היא נשמה ,ועל כן ,פעולת האנימציה היא הענקת נשמה לדבר חסר נשמה. בעבודתי ,ניסיתי להעניק נשמה לדמות הנמצאת במקום כלשהו בנשמה שלי. סטפלטון עינב צידה לדרך מבואות עירון בצק מלח אפוי ,פחם צבעוני ,שומשום, פימו ,חימר ,סיליקון וצנצנות .משטחי עץ ואקריליק על דיקט. עבודתי עוסקת בעבר ובעתיד שלי .במציאות ואשליה. בזמן שהתגוררתי בפריז עם משפחתי ,האוכל והבולונז'רי הצרפתי השפיעו עליי מאד, האסטטיקה של המאפים והסגנון הכפרי נשארו בזיכרוני עד היום. בכיתה ה' -עדיין בפריז ,הצגתי את החלומות שלי בפיסול מיניאטורי ,בשלוש קופסאות מעץ. אחד משלושת החלומות היה להיות שפית. האהבה והתשוקה לבישול נותרו בי. כשחשבתי מה אני רוצה להציג בפרויקט נמשכתי מיד למקום המנחם של האפייה. בפרויקט בא לידי ביטוי המתח בין המציאות לאמנות .הפיתוי שקיים באשליית המציאות פוגש בפיתוי שמציעים המאפים. תשוקות ,חלומות ומציאות משתלבים ביצירה אחת. סין-קרונה יובל מעלה קרחות בית ספר העל יסודי משגב 5פסלי ראשים מחומר בעבודתי פיסלתי בחומר ראשים בעלי הבעות שונות ומגוונות. החלטתי שלא אתן למסר להכתיב לי את העבודה אלא אתן לעבודה להוביל אותי אל המסר. הבעות הפנים של הראשים מבטאות את מצבי הרוח השונים שליוו אותי במהלך עשיית הפרויקט. אני רואה בעבודתי כלי לפריקת הרגשות שהיו עצורים בתוכי. סלסנר קמילה ללא כותרת גוונים ,מועצה אזורית מנשה רישומים בעיפרון על נייר ,מוצבים במגרות ומוארים באור חלש ,בתוך חלל מוחשך. למה כולם מצליחים חוץ ממני ? אני לא אצליח. זה לא יצא טוב ,אז למה לנסות? איזה יפה היא מציירת. מחשבות אלה מטרידות וחוסמות אותי .הן גורמות לי להחביא את עצמי ואת היצירות שלי .כשאני יוצרת ,אני מכניסה למגירה וסוגרת .כל קו נמחק עשרות ומאות פעמים .מציירת ומוחקת. בפרויקט הגמר ,בפעם הראשונה אני מוציאה לאור את הכל. סלע יפעת משפחת סל"ט אולפנית אורט אמונה, טבריה רישומים בעט ,טושים ועפרונות מודבקים על קאפה .בגדלים שונים. תחת קורת גג אחת תמצאו את ההורים שלי ,אותי ,את ארבעת אחיותיי ואת אחי הקטן .בנוסף תמצאו את גיסי ושלושת האחיינים שלי .בפרויקט בחרתי לחקור את טשטוש הגבולות של החיים ,תחת קורת גג אחת. ביצירות התייחסתי לדרך בה אני רואה את המורכבות של המשפחה שלי ,אך למרות זאת היה ברור לי שכל אחד רואה זאת באופן שונה .לכן אחת היצירות שלי היא בעצם המון "עבודות לא גמורות" כמו דפי צביעה כשלידן מונחים טושים והצופה מוזמן לצבוע ככל העולה על רוחו. סעד ליטל יזכור אולפנת זבולון ראש העין שמן על בד הפרויקט שלי עוסק בעולם הזמן ,הזיכרון והשכחה .דרך הכאב על אובדנו של סבי ,אני מבטאת את התחושות שבהיעלמותו .ככל שעובר הזמן ,אני מתקשה להעלות את דמותו בשלמותה לנגד עיניי .החזרה לשגרה שלאחר המוות משכיחה מאתנו את הכאב והצער ומעניקה לנו את החיים מחדש .גודל התמונות הולך וקטן במטרה להדגיש את התקופות הרחוקות והנשכחות. המילה "יזכור" היא בעלת לקונוטציה שלילית ומזכירה לנו את יום הזיכרון המלא בכאב עמוק על יקירינו שאבדו ,אך הזיכרון מאפשר לנו להחיות את הנפטרים ברבדים שונים וכך הרגשתי בכל תהליך העבודה .הקשר שלי עם סבי שלום היה קשר מיוחד וקרוב ביותר .אני מתגעגעת לקולו העבה שגם הוא נחלש בתודעתי .אני מתגעגעת לחיוך שלו ולוויכוחים הנצחיים על הפוליטיקה בכל שבת .אני מתגעגעת סבא. יהי זכרך ברוך. סער עמרי האמונה זורמת בעורקי בי"ס אמירים ,כפר ורדים צילום וטקסט ערוכים בפוטושופ 60X 50ס"מ גדלתי והתחנכתי במשפחה מסורתית, וחונכתי על ערכי היהדות .ערכים אלה עיצבו אותי ,ואת מי שארצה להיות בעתיד .אלו ערכים השואפים לשלמות מוסרית ונפשית. בסדרת הצילומים ,הערוכים בתוכנת פוטושופ ,צילמתי בקלוז-אפ איברים מגופי ועליהם פרשתי טקסטים מהתנ"ך ,שהם בעלי משמעות אישית עבורי .הטקסטים מתייחסים לאיבר, עליו בחרתי לכתוב אותם .בסדרה זו, מוצגים ,גם הקשיים והחסרונות שלי. לתצלום של שפתיי ,חיברתי את הטקסט התנ"כי המתאר את משה כ"כבד פה וכבד לשון" .אני כאדם מגמגם ,מאוד מחובר לזה .העבודה נתנה לי מקום לביטוי ומקור לביטחון ואמונה בעצמי. סרגייב ניקול ילד ? ...גיבור ?... תיכון מדעים ואמניות ,עמל 1נהריה כרזות מעובדות מחשב ובהדפסת פלוטר דיגיטאלי ע"ג נייר צילום3 , עבודות 50/ 70 -ס"מ. "...כשהם באו לכפר שלי ,הם שאלו את אחי הגדול אם הוא מוכן להתגייס למליציה .הוא היה בן 17והוא אמר לא .הם ירו בו בראש מיד .אח"כ הם שאלו אותי אם אני מוכן לחתום .אז מה יכולתי לעשות ? לא רציתי למות .הייתי בן ".13 בחרתי לעסוק בנושא אקטואלי שמשך את תשומת ליבי .ילד אינו גיבור ואינו צריך להישלח למלחמה! רציתי לבטא בעזרת אירוניה ,את הפער בין משחקי הילדים והדמויות הידועות של סופרמן ,בטמן וקפטן אמריקה ,לבין דמות ה"גיבור" כפי שהיא קיימת במציאות בחיי הילדים. בקונגו לדוגמא ,קיים ניצול שיטתי של ילדים-חיילים שטרם מלאו להם ,18חלקם גויסו בהיותם בני שש בלבד .למעלה מ 30,000ילדים 12,500 ,מהם בנות, קשורים לכוחות החמושים באזורי הסכסוך במדינה. הם משמשים כלוחמים ,סבלים ,משרתים ,עבדי מין, וכלי משחק בידי המליציות החמושות וכוחות הממשלה .רבים מהם יוצאים להילחם בידיעה שלא יחזרו בחיים. סרור יובל התמונה הגדולה תיכון אורט בנימינה אקריליק על קנבס ,יציקת גבס על דיקט ,עמוד עירוי ,משאף – רדימייד. עבודתי עוסקת בעניין פרטי ואישי, מי שלא מכיר אותי לעומק לא יוכל לגלות אותו בעצמו .העבודה עוסקת במה שקורה אצלי בפנים. אני סובלת ממספר מחלות :מחלת קרוהן -מחלת מעי דלקתית כרונית אוטואימונית ,אנמיה המולטית - מחלת דם ,ומפריקיארדיטיס - דלקת קרום הלב. המחלות שלי כרוכות בטיפולים משמעותיים בתרופות שהפכו לסדר היום שלי ,הם המסגרת של היום שלי ושל החיים שלי .עם הזמן ובעקבות מצבי ,למדתי לקבל פרופורציות בחיים .בין אם העניין קשור למצבי הבריאותי ובין אם לא, למדתי להסתכל על התמונה הגדולה. סרחאן מרים עץ שקדייה בית הספר הטכנולוגי נעמת – נחף אקריליק על בד 100 /60*10*40ס"מ בחרתי לצייר את השקדייה בסגנון מופשט אחרי שציירתי את העץ בסגנון הריאלסטי, אהבתי גם את הצבע הכחול של השמיים מאחוריה גם הפורמט ,הלא סימטרי . עומרי שאדיה עץ שקדים בית ספר הטכנולוגי נעמת -נחף אקריליק על בד 100*100ס"מ בחרתי את הנושא השקדייה אחרי שחקרתי אותה במצבים שונים . בחרתי לצייר את חלקו העליון של עץ השקדייה עם פרחיו והוא נראה כמו כלה . ציירתי בסגנון דקורטיבי קרוב לקיטש. עוקבי לוטם ינשופים תיכון ברנקו-וייס, גולן-קצרין צבעי אקריליק וגיר לבן על לוח עץ 70X50ס"מ 40X40 ,ס"מ. בחרתי לעסוק בינשוף ,מכיוון שהוא נתפס בעיניי כחיה מעניינת .הינשוף נחשב לחיה חכמה ,הוא פעיל רק בלילה וצד את טרפו בשקט מוחלט בחושך .הוא מסוגל לסובב את ראשו 180מעלות .בעבודתי חשוב לי להציג את רגשותיי ותחושותיי דרך אופיים של הינשופים השונים .ניתן לראות כי לכל ינשוף ישנה הייחודיות שלו וכל אחד מהם מספר סיפור מעט שונה וביחד הם מספרים את הסיפור שלי .הינשופים הם אני ,בכל אחד מהם יש קצת ממני .חשוב לי להעביר את הפנימיות שלהם דרך הציור, חלקם נראים אחרים ,חלקם עצובים, כל אחד מהם מציג פן אחר באישיותי. עוקבי עדן בגידה אולפנת זבולון ראש העין רישום וקולאז' מטרת עבודתי היא מתיחת ביקורת על נבחרי הציבור בשלטון ,שמעלו באמון העם ובהבטחותיהם .רציתי להציג את מעשי הבגידה והבצע שלהם ובכך לגנות את מעשיהם ובחירתם. נבחרי הציבור צריכים לשמור על טוהר המידות ,כגון יושרה ,נאמנות ,אמפתיה לחברה וצניעות .עקב מעשי בגידות אלה ,שמה הטוב של החברה הישראלית ומנהיגיה מושמץ ונרמס עד כדי חוסר אמון וייאוש מצד הציבור. האנשים שבגדו ,יצרו כתם המסתיר את הטובים והנאמנים שפעלו ופועלים לאורך כל הדרך לטובת העם. דרושים לנו מנהיגים ישרים וחזקים שיחזירו את אמון הציבור במנהיגיו, בטוב ליבם ,במילותיהם ובכנותם .על כך מבסס הציבור את בחירתו. עזירי זינב העיר שלי מרכז טכנולוגי נעמת נצרת צילום פוטוגראפי. טיילתי ברחובות ,בסמטאות ובשכונות העתיקות של העיר שלי וצילמתי מספר תמונות שהתאפיינו בהיעדר האנשים. דבר זה הוביל ליצירת דיאלוג פנימי ופוטוגראפי ביני לבין צילומים אלו. העיר נצרת ,העיר בה נולדתי וגדלתי, אותה אמשיך לאהוב. עטייה עדן סקיצות בית החינוך גאון הירדן ,נווה איתן צילומים על לוח פרספקס ,צילומי פולרויד20X 18 , ס"מ העבודה שלי מדברת על ההבדלים בצילום אז והיום .על התהליך שקרה בעולם הצילום ,המעבר בין צילום בפילם; תהליך איטי ומחושב שיש בו שהות בין רגע המחשבה עד רגע צילום התמונה ,לבין צילום דיגיטלי שבו תהליך העבודה מניב תוצאות מידיות. נסיתי ליצור דיאלוג בין תמונות של אבא שלי מהתקופה שבה הוא פיתח את השפה הצילומית שלו ,לבין התמונות שלי בהן אני מנסה למצוא את השפה האישית שלי .בתמונות אני מנסה ליצור מעין שני צירי זמן שמשתלבים זה בזה, ציר הזמן הצילומי של אבא שלי וציר הזמן הצילומי שלי. עטיה נור ללא כותרת בית ספר טכנולוגי נעמת נצרת צילומים מודפסים על נייר צילום בצילומים שלי יש פירות וירקות רקובים .לפעמים אנו עוברים משברים בחיים או מעידות ואז אנו מרגשים שהאנשים שסובבים אותנו עוזבים אותנו ואינם מטפלים בחלק הרקוב ,אלא מעדיפים להשליך .בדומה לכך ,אנו מתייחסים כלפי הפירות אנחנו כאשר והירקות. מרגישים שהם מתחילים להירקב אנו משליכים אותם לפח האשפה. עטיה לירון הוא חי בתוכך אולפנית טבריה רישום על דף A3 כמה שאנחנו עסוקים בלרדוף אחריה ,לחפש בכל פינה את הגאולה המדוברת הזו ,שכולם כוספים לה. ואולי דווקא ,אם לרגע נעצור, נוכל לגלות את הקדוש ברוך הוא במקום הכי נמוך שבנו ,איך הוא חי ונושם. בעבודתי ציירתי רגעים פשוטים מחיי ,המוכיחים בהחלט ,שגאולה גדולה באה בדברים הקטנים. עירד דנה ללא כותרת תיכון עירוני א' – מגמת אמנות פלאסטית מיצב פיסולי בחלל ,טכניקה מעורבת. היצירה עוסקת בפיסול והיחס בין גופים לחלל. עבודתי מורכבת מסדרת פסלים עשויים גרבי ניילון ממולאים אקרילן ,ניילון ובדים .נחשפתי לעבודות של שרה לוקאס ולואיז בורז'ואה, הושפעתי מהחומריות החזקה בהן ,והתחלתי לערוך ניסיונות בעצמי .הקו המנחה היה החומריות והקישור לגופניות ,שעניין אותי .שלב אחר שלב ,התפוגג הקישור לגפיים ,והתחזק האופי האינטואיטיבי של עבודתי. מוטיבים עיקריים :המימד הפאלי -הדימוי הבודד של גרב ניילון יוצר אסוציאציות מחדר המיטות .החיבור של הצינורות לדימויים מתעגלים ומתפתלים ,מתקשר מחוץ ומפנים לנשיות ולצורניות שבאיברי הרבייה .מימד נוסף המשחק הילדותיות. הוא ומשמעותי בטקסטורות ובצבעוניות ,יוצר מעין משחק בבובות .עצם היותן רכות ולא עדינות ,הופך אותן לבובות של ממש ומאפשר לשחק בהן. עיני ענאל EVER-DANCING שילוב אזורי עינות ירדן -הר וגיא ,קיבוץ עמיר אקריליק בשפכטל וסמרטוט על בד 140X 120ס"מ כשאני רוקדת אני עפה .אני מרחפת מעל האדמה ואין דבר הכובל אותי .אני משוחררת מזמן ,מקום ומוסכמות .אפילו כוח המשיכה אינו מכשול ,אלא כלי ליצירה. אני רקדנית .בכל מובן המילה. רקדתי מגיל 4עד גיל 15ומעולם לא חשבתי שאפסיק ,אבל זה קרה .איך יתכן שאם אני לא לומדת מחול 16שעות בשבוע ,אני לא רקדנית? איך ,כשזה כל כך בוער בעצמות ,בדם ,בלב ובנשמה? הדם שלי מלא במוזיקה ,בקצב ,בתנועה .הגוף שלי ,מהמוח ועד העצבים בכפות הרגליים, נע בקצב ,זורם לפי מוזיקה .אינני יודעת אם אי פעם אוכל לחזור לרקוד ,אבל אני יודעת שזה יבער בי לנצח. עמרני חן על חומר ורוח אולפנת כפר פינס קליגרפיה טוש על בריסטול. בחמש המגילות בולט רעיון השילוב בין החומר לרוח .מצד אחד הן מביעות רעיון רוחני ונשגב ומלמדות כיצד לטפס במדרגות הרוח ,ומצד שני הסיפורים במגילות אנושיים הצדדים שני ו"ארציים". משלימים זה את זה .מהות חיינו היא קידוש החומר. הקב"ה ברא אותנו בעולם גשמי ,ותפקידנו לא ללכת שבי אחרי הבלי העולם הזה ,אלא לרומם את החומר למדרגות גבוהות של רוחניות וקדושה. עקיטה כתרינא צועדת קדימה מרכז טכנולוגי נעמת נצרת פיסול בסבון. בעבודתי זו הצלחתי לפתח דרך חדשה ועבודה יצירתית ,דרכה יכולתי להוציא חומר זה (סבון) מהמבנה הקבוע שלו ומתפקידו המקורי ,ולהפוך אותו ליצירה אמנותית בעזרתה אני פורצת את עולם האמנות . עבודה זו משקפת את סיפור השנים בשלוש הצלחתי נתקלתי בהן האחרונות, באתגרים רבים בחיי האישיים, שהובילו אותי לראות פתח נוסף של תקווה ,דרכו אני יכולה לצעוד קדימה ולהסתכל על העתיד. הצבעים בעבודה משקפים את הדברים החיוביים והשליליים. האור והחושך ,הטוב והרע. פבלוב לב הבניית מציאות תיכון חקלאי ויצו נהלל צילומים מודפסים על נייר צילום, מודבקים על 70 X 50 ,PVC.ס"מ. אנחנו חיים בעידן של תקשורת, מוצפים בכמות עצומה של מידע ולא מסוגלים להבדיל בין עיקר לטפל .בפרויקט רציתי לבטא את השליטה של התקשורת באדם ואת ההשפעה שלה על חייו ועל מרחב הראייה והחשיבה שלו. זהות הדמויות בעבודה מחוקה כדי להדגיש את חולשתן ,אך הן מייצגות את הרצון של האדם להשתחרר מכבלי התקשורת. פוטרמן ענבר ללא כותרת תיכון "בן צבי" ,קרית אונו ציור דיגיטלי על מסך. אני מוצאת את ההשראה שלי ,את האושר הקטן שלי כשאני הולכת לבדי בלילות ,עטופה במוזיקה המתנגנת באוזניות ,יוצרת לעצמי בועה קטנה ופרטית משלי. נקודת המוצא שלי -תנועה ומוזיקה .בחרתי לצלם תמונות תוך כדי הליכה ולצייר אותן מהתחלה – מנקודת האפס ,באמצעות מחשב ולוח גרפי ,תוך דגש על אלמנטים כמו :מריחות אור ,סנוור ואורות מרצדים ,אותם אני מוסיפה לציור באמצעות אנימציה. דרך אמצעים אמנותיים אלו אני מצליחה לשחזר ולהעביר את התחושות שאני חשה בהליכות הלילה שלי. פויר לוטם בז ,טווס וציפורי שיר מבואות עירון חימר ,קאפה ,עט שחור ,חוט ברזל. הנושא שלי הוא ייצוג תהליך של התפתחות ושינוי בהשראת סיפורו של עוף החול .הבז העשוי חימר - מייצג את הכוח והעוצמה של הטבע. העיצוב הגושי ,המסיבי של הבז מדגיש את ראשוניותו ,אם כי גם מנסה לתפוס רגע של תנועה לפני התעופה .מנגד עומד הטווס, המסמל יופי עוצר נשימה .הקאפה, חומר תעשייתי ,מעוטר בציורים עדינים בעט שחור ,מבטא את יופיו של הטווס וכן את החדשנות וההתפתחות של הטבע על ידי האדם. ביניהם מחברות ציפורי שיר :דרור, צופית ,וזמיר העשויות חוטי ברזל. נוצר קשר בין הארציות והטבעיות של הבז הריאליסטי לבין המלכותיות המפתה ביופייה של הטווס. פולק יובל בעיני המתבונן תיכון עמי אסף ,בית ברל ציור מתוך צילום ,אקריליק על קנבס בגדלים שונים. בעבודתי יצרתי השוואה על דרך הניגוד בין ילדים ממוצא אתיופי ל"ילדי שמנת" .המושג "ילד שמנת" הוא ביטוי ישראלי המתייחס לילד או נער ממשפחה מבוססת ,ילד מפונק שנולד "עם כפית זהב בפה" .בעבודה אני מותחת ביקורת כלפי "ילדי השמנת" ,שלמרות שהם חיים במדינה מפותחת ,הם לא מרוצים ממה שיש להם ,וכל הזמן מבקשים לעצמם עוד ועוד דברים חומריים .לעומתם, הילדים האתיופים שחיים בסביבה דלה טכנולוגית ודלת אמצעים, מסתובבים כשחיוך על שפתותיהם. הפרויקט מושפע מיצירתו של דוד ריב "תל אביב -עזה" מבחינת הצבעוניות, הקומפוזיציה והטכניקה. פורטר שרת זהר ללא כותרת תיכון עירוני א' – מגמת אמנות פלסטית פיסול בחומר ,ציור ממוחשב. עבודתי מורכבת מדיוקנאות מצוירים במחשב ,המתארים דמויות אנושיות ופסל של דמות מחומר .הדמויות מצוירות באופן איורי ,סכמטי וקווי .כל צבע תחום בקו מתאר ברור ואחיד .בחרתי בצבעים חיים ,חזקים ומנוגדים ,העומדים בניגוד למבטים האומללים של הדמויות .הצבעים אחידים ושטוחים .הדמויות דו ממדיות ,חסרות עומק או סביבה .רציתי להביא לידי ביטוי את הניגוד בין הניכור והריחוק הקיים בדמויות האנונימיות ,חסרות האישונים ,ובין הדימוי האנושי - האדם. הפסל הוא גרסא בעלת נפח ותלת מימד של הדמויות שציירתי במחשב .רציתי לגלות כיצד תראה דמות כזאת, כאשר היא נמצאת בחלל ,בעלת נפח ועומק .השארתי אותו בצבעו הטבעי של החומר ולא צבעתי אותו בצבעים האופייניים לציורים הממוחשבים .רציתי שהפסל יהווה מעין אב טיפוס ,ראשוני וגולמי ,המהווה בסיס למגוון הדמויות שיצרתי במחשב. פייגלין יסמין ללא כותרת בית חינוך ניסויי רמות ים, מכמורת סדרת עבודות "כלום" ,טכניקות שונות 30X40ס"מ. תצלום 200X25ס"מ ,רישום 35X25ס"מ. אנשים מוטרדים ואפשר לראות זאת עליהם מבחוץ .הם נעלמים בין כולם, מרגישים שעבורם הזמן נעצר .סחף של מחשבות ודימויים שליליים. אנשים חווים איבוד שליטה והדחקה ממושכת .איך מרפאים את המוח ומרגיעים אותו? צריך למצוא מקומות בהם אפשר לתת למוח להשתולל מבלי להשליך את הסערה שבתוכו על אחרים .יש למצוא דרך לנתב את המחשבות ,לאלף את המוח. איך משיגים שקט? איך משתחררים? "למוח שקט -כל היקום נכנע". לאו צה (פילוסוף סיני). פימה תום אסקפיזם בית ספר כרמל זבולון ,קיבוץ יגור טכניקה מעורבת :צילום על קנבס וציור בצבעי שמן. 3פורמטים בגודל 40X70ס"מ 2 ,פורמטים בגודל 55X55ס"מ. קולנוע הוא האהבה הגדולה שלי ,וגם המקום שאני תמיד בורחת אליו .כשרע לי וגם כשטוב ,אני יושבת מול המסך ,הקטן או הגדול ,צופה בסרטים ומתנתקת מהעולם .עבודתי עוסקת באופן בו דימויים מעולם הקולנוע נמצאים תמיד בראש שלי ונכנסים ומתערבים במציאות שלי ,בחיי היומיום. צילמתי תמונות מחיי היומיום ומהסביבה שלי ,אותן הדפסתי על קנבס .בתוך התמונות שילבתי כוכבי קולנוע ,אותם ציירתי בצבעי שמן על קנבס .החיבור בין הצילום לציור מייצג את החיבור בין החיים האמיתיים לבין עולם הקולנוע ,בין מציאות לחלום. פכר שחר ""My world בית חינוך אופק ,עברון פסלי מסקינגטייפ ודגם בטכניקה מעורבת. אני עוסקת בעולם האנימציה הבדיוני. הדמויות שבחרתי הן דמויות של טים ברטון ,העוסק בבימוי סרטי אנימציה מסוג "סטופ מושן" בהם משתמשים במודלים אמיתיים של בובות ובניינים קטנים. הסיבה בגללה בחרתי בנושא זה היא, שמאז שהייתי ילדה קטנה אהבתי סרטי אנימציה אמריקניים ויפניים .סרטים אלו עיצבו אותי להיות מי שאני היום. סדרת העבודות "העולם שלי" באה לייצג את העולם הפנימי שלי ,בו כל הדמויות שאני אוהבת מהסרטים ואלו שהמצאתי בעצמי ,מתעוררות לחיים .כשדברים קשים עוברים עלי ,עולם זה מהווה בשבילי מציאות חלופית ועוזר לי להתמודד עם העולם "האמיתי". פלוואר מרינה Stronger Than Your Hands בית חינוך גאון הירדן דרכא ,נווה איתן חמישה צילומים40 X 60 .ס"מ. הייתה לי ילדות קשה וקצרה מאד. אבא ָאלִים ואימא שלא יכלה להגן עלי ועל עצמה .לא היה איש לפנות אליו ולא דרך לצעוק לעזרה .הרגשתי לכודה .הגרוע מכל היה השתיקה .הצורך להסתיר את הכאב ,הנזק ,ובאופן מעשי להסתיר את הפצעים והחבורות שלי. אירוע אחד זכור לי במיוחד כאשר הייתי בת .10 התכוננתי לצאת לשחות ,ובדרכי לדלת אמי עצרה אותי .רגלי היו מכוסות בחבורות והיה ברור שהן לא נגרמו ע"י ריב במגרש משחקים .היא לא נתנה לי ללכת .היא פחדה ממה אנשים יחשבו או ממה יגידו, היא פחדה שייקחו ממנה את ילדיה .במשך שנים הייתי צריכה לשמור על שקט .לא היתה דרך לקבל עזרה .לא היתה דרך לברוח. לפני שלוש שנים מצאתי דרך מילוט ,עזבתי את הבית ועברתי לפנימיה שבכפר רופין .מצאתי דרך חדשה ולא נתתי לו להרוס אותי (בניגוד לאחיי ואחיותיי הבוגרים). לאט לאט התחזקתי .והנה ,דרך האמנות אני יכולה לספר את הסיפור שלי. פנסו רותם מציאות הזויה בית הספר המשותף "חוף הכרמל", מעגן מיכאל אקריליק על בדX 170 X 370 .ס"מ. הייתי שותפה למשלחת שהפגישה בין ישראלים יהודים ,אמריקאים ופלשתינאים המתגוררים בשטחים .במפגש זה עלו שאלות רבות הנוגעות להתמודדות עם הקשיים שכולנו חווים כחברה מעורבת .לכן בחרתי לעסוק בעבודה זו בסכסוך הישראלי פלשתיני. "הגרניקה" של פיקאסו מהווה כאן מקור השראה עיקרי ,אך אני מתמקדת (בשונה מהגרניקה) במוקדי הקושי של הסכסוך משני הצדדים .מבצע "צוק איתן" שימש כקטליזאטור לתהליך החשוב שעברתי ורוב הדימויים בעבודה לקוחים מהעיתונות שעסקה במבצע זה .תרגמתי את המציאות ההזויה בה אנחנו חיים לתמונה של ניגודיות בשחור ולבן ,והדימויים שבחרתי מותאמים למציאות האמיתית בה אנשים נאבקו ,ברחו וצעקו לריק. פרחי יעל שמיכת טלאים ושלכת תיכון אלון לאמנויות ולמדעים ,רמת השרון עטים וטושים צבעוניים ,עם צבעי מים על קרטון עור. 100X59ס"מ. מתחמקים מקיפים עצמנו נמנעים הרי זה לעולם לא ייפסק כמה שלא תנסו זה בלתי נפרד מתי תבינו? פרויקט משותף – כיתה י"ב האישה היא עמוד השדרה -הגרעין בית ספר נעמת – שפרעם אורך 30 :ס"מ ,רוחב 28 :ס"מ יצרנו את הפסל לכבוד יום האישה. אישה בין שתי ידיים ,המסמלות את החברה ,הכלת האישה בחברה כחלק בלתי נפרד ממנה .האישה במרכז והמדינה נותנת משמעות למעמד האישה ,מעניקה לה חשיבות רבה ותומכת בה. הפסל נעשה בצבע לבן ,מסמל את הנפש הטהורה של האישה :היא קודם כל אימא ,גם עובדת ועוזרת ודואגת להשכלה שלה ושל משפחתה. המראה השבורה מאחוריה ,מייצגת את כל מה שעבר על מעמד האישה בתחילת הדרך .האישה לא מסתכלת על העבר ,והוא אינו מכשיל אותה .היא תמיד מסתכלת הלאה ,עוזרת ותורמת לחברה שלה ,בכל דרך שיש. פרידברג דניאל מרוב ערים לא רואים את היער תיכון דמוקרטי קשת ,זכרון יעקב 56הדפסים (כל אחד 31.5 X 18ס"מ) .הדפס חיתוך לינוליאום על נייר ,צבעי אקריל294X 164 ,ס"מ. בעבודה זו אני מציג את תהליך המעבר, השינוי וההתפתחות מהטבע אל העירוניות ומהעירוניות אל הטבע .מעניין אותי הקונפליקט ,ומצד שני ההרמוניה ,שיוצרים האדם ,העירוניות והקִ דמה -מול הטבע. גילפתי מיחידת לינוליאום אחת גלופה שהלכה והשתנתה ,כדי לייצג את כל התהליך. הגלופה עברה שינוי פיזי וההדפסים עברו מהדפס כהה מאוד לבהיר יותר ,נוספה צבעוניות והצורות הפכו ליותר מופשטות. טכניקת ההדפס התאימה לרעיון שכפול הטבע והעיר כאחד מאותו מקור" .עירוניות" ו"טבע"; שני המושגים הגדולים ,נהפכים על ידי ההדפס ללא יותר מעותקים זולים. המספר הרב של העותקים גורם לאיבוד הייחוד של הפרט ,אך לכל עותק יש גם את השוני והמיוחדות שלו. פרץ עומר פורטרט תיכון מדעים ואמניות, עמל 1נהריה אקריליק וטכניקות מעורבות ע"ג קנבס, 3עבודות 60/80ס"מ. שלושה דיוקנאות ,כל אחד לחוד וכולם ביחד עוסקים בחומרים ,כתמים ,צבעים וקווים היוצרים אווירה ייחודית בכל דיוקן. בשלושת היצירות ניתן לראות את דמותה של סבתי דרך העיניים שלי ודרך זיכרונות וסיפורים אישיים שאגרתי בזיכרוני .סבתי ואני חולקים דברים במשותף וביניהם אהבה לעולם האמנות ,לצבעים ולציורים .היא ציירה מילדותה ואני מילדות ועד היום יודע שבדי ציור וצבעים הם חלק מהנוף הטבעי שלה. בחרתי להשתמש בחומרים כגון פולי קפה וחוטי סריגה המאפיינים עבורי את סבתא ומהווים חלק בלתי נפרד מחייה וממחישים בנוכחותם את דמותה הייחודית. פת לוטם דיוקן משפחתי תיכון היובל ,הרצליה שמן על בד קנבס60X 40 ,ס"מ בחרתי בנושא ציור דיוקנאות משפחתיים .נושא זה סיקרן אותי ועניין אותי לעבוד עליו .אני מאוד מחוברת למשפחה ואני רואה בקרבה ובמשפחתיות עניין מרכזי בחיים שלי .בנוסף ,אני מאוד מתחברת לריאליזם ודיוק .תמיד רציתי להתנסות בציור אנשים, וראיתי בעבודת הגמר שלי הזדמנות לעבוד ולאתגר את עצמי בתחום שתמיד רציתי לעסוק בו. צבי מיכל חורבן בנבכי הנפש אולפנת זבולון ראש העין אקריליק על בד אסונות טבע עוצמתיים כמבטאים רגשות אנושיים. "הוריקן" -סערת רגשות סוחפת .כמו ההוריקן אשר מסתובב סביב עצמו ובו זמנית שועט בקו ישר ולוקח עימו כל אשר נקלע בדרכו. "הר געש" -כעס והתפרצות זעם .הכעס מתבשל בתוך האדם ,מבעבע ואח"כ עלול להתפרץ לכל עבר בלי שליטה של הבעות הפנים ,מילים ותנועות. "צונאמי" -עצב סוחף הגורף את האדם לדיכאון .כשאדם בעצבות הוא צריך להזדרז לצאת ממנה תוך זמן קצר ,כי אם יחמיץ את המועד הוא עלול לשקוע בדיכאון. "עפים אל הלא נודע כמו רוח -החיים סערה חזקה בתוך ליבי הזעיר מתחוללת. הולכת על שביל דק מאד ,ריבוי מכשולים,הם רק מחכים שאפול באמצע הדרך ,ללא יד תומכת". ציביאק ענבל ללא כותרת בית ספר ניסויי תפן 3עבודות שמן על בד 35X25ס"מ. העבודה שלי נעשתה בהשראת צילומי האמן עדי נס ,בנושא ההומוסקסואליות .ביימתי וצילמתי שני נערים בסיטואציות שונות. ציירתי את הסיטואציות במגוון טכניקות. הסיטואציות עוסקות באינטימיות בין שני נערים ,מספרות סיפור ומעלות רגשות .בחרתי להתייחס וליחסים לקרבה בין הדמויות ביניהם כבני אדם ,בשונה מהתייחסות לאקט המיני. ציורי הקנבס מצוירים בצורה ריאליסטית וברורה. צידון מור ללא כותרת תיכון "בן צבי" ,קרית אונו אקריליק על נייר. בשבוע שבו חגגתי יום הולדת שש התגרשו הוריי. האירוע המשמח והחגיגי הפך לנקודה בה השתנו חיי. ההורים כבר אינם יחד, מעבר מעיר לעיר, מדירה לדירה, התנתקות, התחלה חדשה. בעבודת הגמר שלי אני מגרדת את הפצע .דרך דימויים ,צבעוניות וחומריות האופייניים למסיבות יום הולדת ,אני משבשת את הסיטואציה ומציגה את הבלבול והקושי אותם חוויתי בגיל צעיר כל כך. ציפורי רתם נוסטלגיה תיכון דרור ,מועצה אזורית לב השרון פנדה ועפרונות צבעוניים. נוסטלגיה מזכירה עכביש שטווה את קוריו היפיפיים ,אלו לוכדים אותנו ומותירים אותנו מוחזקים שם .כל שלב בהתקדמותנו בחיים ובהתבגרותנו מביא לכך שאנו נמשכים יותר ויותר לאחור והנוסטלגיה מתחזקת וצפה לעיתים קרובות יותר .בחרתי לצייר מתוך הנוסטלגיה שלי, לתת לה משמעות אמיתית, שתאפשר לי להתקדם הלאה מבלי להיתקע בעבר .ציירתי נוסטלגיה שצפה ממגע בחפץ מוכר .בובה ,אחת מרבים, שסבתא רבה שלי תפרה לי ולכל אחד מ 21הנינים שלה .בשנה שעברה היא נפטרה לצערי, והחפץ שהיה לי מוכר ומובן מאליו הפך להיות משמעותי ביותר. צכנוביץ רחלי חורשה תיכון בית יעקב שרנסקי בתל אביב צבע פחם על קנבס 90X 120ס"מ ביצירה זו ברצוני לשדר לצופה תחושה של עצים במנוחה ,עצים בשמיטה. השתמשתי בצבעי פחם טבעיים ללא פיגמנטים חזקים ,המבטאים יובש וחד גוניות .אך בניגוד ליובש מחליש הדעת, הגזע הרחב שבתמונה מבטא את העוצמה שבטבע .הוא "מכניס" את הצופה אל תוך החורש ,כדי לשתף אותו בתחושת היובש מחד ,והשמיטה המרעננת מאידך. הרווחים בין חלקי היצירה מבטאים את הדינאמיקה והשיח המתנהל בין עצי החורש .החלק הימני השונה ביצירה והצבע הוורוד השזור בין העצים מציינים את התקווה שהכול עוד יתחדש על אף היובש הנראה ,ומחזק את האמונה שהעצים לא ייפגעו אלא הקמילה הינה לצורך הצמיחה " -וציוויתי את ברכתי"... קדאדו כמיליה דיוקן עצמי בית ספר טכנולוגי נעמת נצרת חתיכות בד על קלקר גודל34*54: בעבודה זו הדגשתי את האני שלי ,כאשר אני מבליטה בחתיכות בד את כל הרגשות והצבעים הפנימיים שלי. קולפק נעם אנשים שקופים בי"ס אמירים ,כפר ורדים צילום מבויים עם דמויות העשויות מנייר דבק שקוף 40 X 30ס"מ "אנשים שקופים" עבורי ,הם אלה הסובלים מחרם חברתי ,אלו שאנחנו בוחרים לא לראותם ,אלו שלא מתחשבים בהם ,אלו שאין להם אף אחד ,היכול לשמש עבורם כחברה תומכת. בעבודותיי אני מצלמת סיטואציות מבוימות ,שראיתי או קראתי עליהן בתקשורת .לשם כך ,הכנתי דמויות אדם ריאליסטיות בגודל טבעי ,מגלילי נייר דבק שקוף .הצבתי את הדמויות ברחוב וצילמתי אותן במצבים שונים של "אנשים שקופים". אני מקווה שבעזרת הפרויקט ,אני יכולה לגרום לאנשים לראות תופעה זו .לגרום להם להיות יותר רגישים כלפי אלו שהחברה דחקה מחוץ למעגל החיים שלה וגרמה להן להפוך ל"שקופים". קוסטה נועה חזות פנימית תיכון ברנקו ויס ע"ש אנה פרנק ,סאסא צבע מים על עץ ,בגדלים שונים. באופן לא מודע בחרתי בדיוקנאות שמשותפת להם הבעה רוחנית אך חמקמקה מעט ,לא ברורה לחלוטין מבחינת הרגש המובע בה .דמויותיי לא מודעות למראן החיצוני ,אינן עושות 'פוזות' .השתמשתי בצבע מים חום המשתלב היטב בגוון העץ. שאפתי לשלוט בהשתלבות זו, באמצעות נייר לטש ,היוצר בהירות שהיא למעשה חשיפה של מרקם העץ לאחר כיסויו בצבע .במהלך העבודה, עברתי חוויה אישית רפואית בעיניים שלי .חוויה זו הגבירה בי את התהייה לגבי הקשר שבין פנימיותו של האדם לבין הבעתו החיצונית ,כפי שהיא נראית ללא מסיכות ,קליפות וזיופים. קורשיא איב חזירים בעולם האמנות תיכון היובל ,הרצליה קולאז' -נייר עיתון ,נייר סקיצה ,צבע אקריליקX 100 70 .ס"מ. פסל -תפירה ,בד ונילX 40 25 .ס"מ. מאז ומתמיד הייתה לי חיבה לחפצים בדמות חזירונים :בובות, אביזרים ושאר פיצ'פקעס. בפרויקט הגמר החלטתי להוציא את ה"חזירון" מההקשר השלילי האוסר אותו בדת היהודית ולהפכו לאובייקט אמנותי ,כך הפכה דמות תרבות". ל"גיבור ה"חזירון" בתהליך היצירה נוצרה התפתחות מעבודת קולאז' דו ממידית, לדמות בובה תלת מימדית. . קושניר אבישג Points of Freedom תיכון חקלאי ויצו נהלל צילומים מודפסים על נייר צילום ,מודבקים על 70 X 50 ,PVC.ס"מ. כולנו עסוקים בחיפוש תמידי אחר חופש .אנחנו לומדים וחיים בתוך מסגרות שונות, מתנהלים בשגרה מסוימת, רוטינה שקשה לברוח ממנה, קשה להרגיש בה חופשיים. תמיד יש מטרה ,תמיד שאיפה ,תמיד יש רצון להגיע למשהו .אבל לכולנו יש את הבריחות הקטנות ,כמה נקודות של חופש ביום, הפסקה מהסרט הנע של החיים. קיקוס אביה טריפטיך תיכון ברנקו-וייס ,גולן-קצרין טריפטיך :אקריליק על לוח עץ 70X50ס"מ כל יחידה. בעבודתי אני עוסקת במחזוריות תמיד שלא בחלקים החיים, מתחברים ,וברצון לתאם ולהשלים את החסר ,להכיל את חוסר מורכבות העבודות השלמות. מחלקים ועוסקות בחיבור ביניהם, ברצון להיות שלם .הצבעים מוליכים אותי בעשייה ואני נכנעת להם, מקשיבה להם ולרצונה של כל שערה שבמכחול .לרגש עולם משלו ואני נותנת לו לדבר. כל חלק מסמל תקופה אחרת בחיי, וביחד הם יוצרים תמונה כוללת של חיים .בעולם מושלם הייתי רוצה שהחלקים יתחברו ,אבל החיים האמיתיים אינם כאלה .ישנן צלקות ויש מחיקות ,יש משיכות ומריחות, לא הכל חלק ונקי .לפעמים זורם ולפעמים נעצר ,פעם למטה ופעם למעלה ,כך גם אני. קליינברגר תהל אבאימא תיכון בית ירח גירים על בריסטול 70 X 120ס"מ. בחרתי לעסוק בדמותו של אבא שלי, שהוא דמות משמעותית ומרכזית מאוד בחיי ,דמות להערצה .בתהליך העבודה ,הרגשתי שאני לא יכולה להימנע מלהתייחס גם לחלק הגדול של אימא בחיים שלי .לא זכיתי להכיר אותה והדבר הקשה ביותר עבורי הוא תחושת ההחמצה העצומה שאני מרגישה כשאני חושבת עליה. הקשר עם אבא שלי המעניק לי ביטחון, תמיכה ודאגה שיכולים לכסות גם על החיסרון ,עומד בניגוד לקשר שלי אל אימא .מעסיקות אותי השאלות בנוגע ל"מה יכול היה להיות". בפרויקט התייחסתי לשני הצדדים האלו בחיי -היש ,השלם הקיים ויחד עם זאת גם החוסר ,הקושי והרצון לקשר אמיתי ומוחשי עם אימא שלי. קניג אלמוג דיוקן עצמי בית הספר הרב תחומי למדעים ולאמנויות ,חדרה צבעי אקריליק על בד 30X 30 .ס"מ תמיד אהבתי לצייר את הדברים הפשוטים תוך התייחסות לפרטים הקטנים ביותר .בעבודתי בחרתי לתת במה לפשטות ,לתמימות ,ויחס לדברים הפשוטים ,היום-יומיים ,וכך במשיכת מכחול הכנסתי את הצופה לעולם הפנימי שלי .בחרתי לצייר מספר דימויים משגרת החיים שלי המייצגים אותי ואת אישיותי. לדוגמא ,הציור של כוס הקפה שהוא חלק בלתי נפרד מהיום שלי ושעליו אני לא מוותרת. בתקופה עמוסה ומלאת ריגושים ולחץ כמו התיכון וגיל ההתבגרות ,אני חושבת שחשוב לקחת רגע לנשום ולנוח, להתייחס לדברים הקטנים והפשוטים בחיים ולהעריך את הסובבים אותנו ואת כל מה שיש לנו .לכן בחרתי לתת במה לחפצים האישיים שלי ולסביבה הביתית שלי. קציר איה מעשה בילדה בודדה בית ספר העמק המערבי קיבוץ יפעת 7ספרי ילדים ישנים בגדלים שונים. אקריליק ,עפרונות צבעוניים ,עפרונות רישום, צבעי מים ,דיו עם ציפורן ורקמה. אני מציגה שבעה ספרים בהם מבוטאת בדידות חברתית באמצעות טכניקות שונות ,קומפוזיציות ודימויים. בחרתי לצייר על ספרי ילדות ישנים. ספר הוא אובייקט בעל משמעות עמוקה ,תוכן ,ונפח. את רוב דפי הספרים צבעתי בצבע לבן .ניסיתי ליצור דף חדש ,נקי ,ללא עומס ,כובד ,והיסטוריה .אך הצבע הלבן לא מחק את הכיתוב ואת האיורים .העבר והמטען המצויים בספר ,נראים מבעד לצבע ,כמסרבים להימחק. זיכרונות תמיד צפים ועולים על פני השטח .בחלק מהעבודות קיבלתי השראה מהציירת חיה גרץ-רן המציירת ילדות במצבים ובחיתוכים שונים. קריסי דנה רישום בחלל תיכון רעות לאמנויות ,חיפה רישום ,ציורי דיו ואקריליק ופיסול בענפים ובחוטי ברזל מתמקד שלי הפרויקט ברישום בדו מימד ובתלת מימד .התעניינתי בתרגום הרישומים הדו מימדיים שלי לאובייקטים תלת ממדיים, תוך כדי חשיבה על דיאלוג ביניהם לבין החלל המכיל אותם. קרן מיכל SLEEP SELFIE בית חינוך אופק בקיבוץ עברון צילומים מודפסים על נייר צילום60X40 , ס"מ. העבודה שלי היא דיוקן עצמי בזמן השינה .סיקרן אותי לדעת איך אני נראית בזמן שאני ישנה .כשהייתי ילדה קטנה, אבא שלי קרא ספר על הצדדים השונים של המוח ,שם נכתב על הדיסלקציה שבין הקשר והשינה. כיוון שיש לי דיסלקציה ,תמיד העסיקה אותי השינה שלי :מה מיוחד או שונה בה ,על פני שנתם של אחרים? קבעתי את המצלמה כך שתצלם כל 21 דקות בזמן שישנתי .כל תמונה סופית היא אוסף של עשרות צילומים המרכיבים לילה שלם. קרן עינת בובה ממוכנת בי"ס אמירים ,כפר ורדים טכניקה מעורבת על בד וחרסינה ,גודל משתנה בלילה הזה הייתי בובה ממוכנת ופניתי ימינה ושמאלה ,לכל העברים, ונפלתי אפיים ארצה ונשברתי לשברים וניסו לאחות את שברי ביד מאומנת. (בובה ממוכנת /דליה רביקוביץ) השיר "בובה ממוכנת" שימש לי כנקודת מוצא לפרויקט .המילים דיברו אליי בעוצמה בלתי רגילה ,ומול עיני רצדו תמונות המתארות את תחושותיה של הדמות ,דימויים ,מראות ,צבעים וחומרים. בחרתי להתייחס לחלק מהדימויים שבשיר והענקתי להם את הפרשנות האישית שלי .בחרתי חומרים שדרכם אשקף את העמידות ,אך גם את השבריריות של הדמות ,את הדילמה הקבועה בהיות מישהי בובה ממוכנת. בעבודות מוצגים איברים שונים של אישה .בכל איבר ניסיתי להעביר סיפור או תחושה של שבר ,ולעתים גם את איחויו. ראובן שירן רקמה טכנולוגית תיכון חדרה בית אליעזר ,חדרה קרטון מכוסה צמידי צמות בעבודת יד. 140X 70ס"מ מעסיק אותי מאד הפער בין הטכנולוגיה ששולטת בחיינו לבין מלאכות היד שקדמו לטכנולוגיה. בחרתי להגדיל מכשיר סמארטפון למימדים מונומנטליים ,ולעטוף אותו בצמידי צמר שנעשו ביד כאריגה עממית מסורתית המזכירה מלאכות יד נשיות שעוברות מדור לדור ומאם לבִתה. בחרתי לייצג את הטכנולוגיה באמצעות הסמארטפון מפני שהוא הפך להיות היד השלשית של כולנו ,מבוגרים וצעירים כאחד, ואנחנו כבר לא מבינים או זוכרים איך נראו חיינו לפניו. ראם עדן מבטים תיכון היובל ,הרצליה שמן על דיקט 60 X 60ס"מ בעבודתי ,הענקתי חשיבות יתרה לכל אחד מהציורים באמצעות נקודות מבט שונות ובאמצעות המבטים של הדמויות והחיות עצמן .עניינו אותי גם הקשרים הקיימים במציאות ,כמו בין הצייד לניצוד וכן התכונות האנושיות המיוחסות לבעלי החיים ובקולנוע, באמנות בספרות, כדוגמת העורב התחמן והינשוף החכם. רביב טל תועה בחלל הכפר הירוק ע"ש לוי אשכול בגדים ישנים ,חוטי צמר ,כותנה ורדי- מייד. עבודתי עוסקת בנושא הזיכרון כרשת ביטחון ,המחזיקה אותנו ומחברת בין עולמנו הפנימי לעולם שבחוץ .הזיכרון והשכחה מתאפשרים הודות לגמישות מערכת העצבים :יכולתה ליצור קשרים חדשים בין תאי עצב ולאבד אחרים בהתאם לשינויים בסביבתנו ולתהליכי למידה שאנו עוברים .בעזרת בגדים ישנים שקיבלתי מהקרובים לי ,חוטי סריגה וחפצים יומיומיים יצרתי רקמה אחת סרוגה וקשורה יחד .הקשרים הרצופים מהווים עבורי נקודות אחיזה המאפשרות לי לחוות את העולם בצורה לכידה והמשכית ,אולם קלות הפרימה של החלקים הסרוגים והחורים הרבים ,מזכירים לי את שבריריותם של פרטי הזיכרון והשכחה המאיימת על כל אחד מאיתנו. רבד נגה ללא כותרת תיכון "בן צבי" ,קרית אונו מיצב וידאו. "הטבע הוא תפאורן מחונן וערמומי .הוא יוצר אשליה של קביעות ,של המשכיות עקשנית ...אחרת עצים לא היו פורחים גם בשנים השחונות ...ויערות שרופים לא היו קמים לתחייה( "...סמי מיכאל) פרויקט הגמר שלי עוסק בהתכלות. החומר ממנו יצאתי הוא "צמר גפן" מתוק שנצבע בצבעים אפורים" .עצי צמר הגפן" הבהירים נראים תחילה במלוא הדרם ,ניצבים גאים ומלאים .אט אט נפחם קטן ,הם מתמוססים ,מתכהים ונעלמים... באמצעות הפרויקט למדתי להכיר את תכונותיו של חומר שאינו חומר "אמנותי" ולא קונבנציונאלי .מתיקותו ,ריחו החזק והסימבוליות הנלוות לשימוש בו ,עומדים בניגוד לתחושת הקמילה והסופניות כפי שהם מוצגים בעבודת הוידיאו. רובינסקי גיא תלוי בדמיון "הר וגיא" ,קיבוץ דפנה פיסול בעיסת נייר צבועה וחיבור על ידי חוטי דייג. אני עוסקת ביצירה ספונטנית ומשוחררת, שמתבצעת בעזרת הדמיון ולא מתעסקת כלל בתכנון מראש. בחרתי בטכניקה זו מתוך רצון לחקור ולהתנסות יותר באפשרויות הפיסול, טכניקה בה האמן מרגיש את החומר ומשתף את גופו בתהליך היצירה. בעבודה זו השתחררתי מה"תכנון מראש", אשר הציב בפניי מחסומים רבים לשחרור דמיוני ,ובצעתי לראשונה עבודה הנובעת מרגשותיי ומנפשי. רובנוביץ' מרק אמנות בזבל תיכון ברנקו וייס ,בית שמש מיצב מזבל +צילומים 100X70ס"מ אנו חיים בעולם בו אנו צוברים עוד ועוד זבל .פסולת היא תוצר חברתי מובהק של זמן ומקום .מטרת הפרויקט ,להעלות את המודעות לזבל הרב שאנו צוברים ולהציג את הזבל בצורה אסטטית .אני יוצא אל הסביבה ,חוקר ,מתעד ואוסף חומרים אל האמנות .בניתי דגם של דמות ,אותה הצבתי במקומות מלוכלכים ברחבי העיר ותיעדתי .דמות האדם והכדור ,מייצגים את "גלגולו של הזבל" ומעלים שאלה באופן הומוריסטי -מי יוצר את מי? בחרתי להציב את הדמות על דשא כדי לתת במה אסתטית לאובייקט מעין "מקום של כבוד" .מנקודת המבט שלי על האסתטיקה שבזבל ,אני מראה שזבל יכול להיות גם יפה ויכול להוות אמנות בעלת מסר חשוב. רודל יעל שנים כולם בורחים אולפנת אוריה -גוש עציון פיסול בקלקר ,גבס ובטון 100X100X120ס"מ. פיגועי הדריסה שהתרחשו לאחרונה בישראל ,הביאו להצבת "בטונדות" ברחובות ירושלים ובסביבותיה ,על מדרכות סמוך לתחנות אוטובוס, לתחנות רכבת ולטרמפיאדות .זו חוויה ומתסכלת .ה"בטונדות" מפחידה האמורות לתרום לתחושת הגנה וביטחון ,יצרו אצלי תחושות הפוכות. הן פזורות ברחובות וכך מנכיחות ומקבעות את המצב הבעייתי ,וזה מעצים את התסכול. פתרון ה"בטונדות" מייצג בעיניי גישה מסוימת להתמודדות ,גישה שמגיבה להתרחשות ולא נלחמת בה .זוהי התמודדות המקבעת בעיה לתוך מציאות .ויותר מכך ,מקבעת אותנו בתוך בעיה. רוזנהימר יעל לצאת מהבועה אולפנית בנ"ע ישורון פ"ת פחם צבעוני על קרטון ביצוע. פעמים רבות אנו מוצאים את עצמנו בשגרת החיים העמוסה ולא שמים לב לאירועים המתרחשים סביבנו .מחד, במצבים רבים ,אנו לא מתייחסים לאנשים הקרובים לנו ,למה שעובר עליהם ולקשיים שלהם ,ומאידך אנו נותנים לקשיים הפרטיים שלנו מקום מרכזי יותר. "דברים שרואים מכאן לא רואים משם"- אדם עשוי להראות לנו שמח ומוקף חברים ,אך הוא עלול להרגיש בודד מאד .לצערנו ,פעמים רבות אנו יוצאים מהבועה הפרטית שלנו רק במקרים קיצוניים של כאב ,כמו באירועי קיץ תשע"ד ,במבצע "שובו אחים" ו"צוק איתן". רוטנברג שירה חותם תיכון מקיף חקלאי ויצו נהלל שמן על בד ובסיס אקריליק ,גדלים שונים בין 25X15ס"מ לבין 85X40ס"מ. כשהייתי תינוקת נשפכו עליי מים רותחים. נכוויתי בחלקים שונים בגופי ונותרתי עם צלקות הנראות לעין .לאורך חיי אני עוסקת בתהליך התמודדות וקבלה של הצלקת. היא בונה אותי ,מעצבת את אופיי וזהותי - בזכותה אני מי שאני היום ,היא החותם שלי .בחרתי לצייר את הבובה הראשונה שלי" ,בובוני" ,שליוותה אותי לאורך שנות ילדותי .ידה תלושה ,צבע בגדייה דהוי, פרצופה חיוור .ציירתי אותה באופן מוקפד ומטופל .השתמשתי בקרעים ,תפרים וכפתורים במטרה ליצור אשליה של פצע. התפר מבקש לסגור ,לתקן ,לאחות .יצרתי משהו יפה ,ואז פצעתי אותו .דרך ההשלמה עם חוסר השלמות של יצירתי ואהבתה על אף שהיא פגומה ,הרגשתי יותר את היופי שבפגם ,את היופי שבחוסר השלמות -את האנושיות שבחוסר השלמות. רויזמן מאיה חשיפה (גושי בשר אלגנטיים בחלל) הריאלי העברי בית בירם, חיפה ציורי אקריליק על נייר קרטוןX 100 70 ,ס"מ ציוריי עוסקים בדימוי גוף האדם ,בעודו מנותק מהמציאות ומוצב במעין ריק. בעבודתי חקרתי את ייצוג הגוף כהבעתי ובו זמנית כנטול הבעה .לכן ,בציוריי ישנם רקעים כהים ובלתי מוגדרים ,גופים אנושיים שונים שפניהם מוסתרות ,ושימוש בצבעים המקנים ליצירות ריאליזם מסוים ומעט דמיון. השארתי חללים החושפים את נייר הקרטון החום שבבסיס הציור ,כדי להעצים את עירום הגופים המתוארים ואת הגישה המחוספסת שבחרתי לעבודה ,ואת החוזק והפגיעות של הגוף .למשל ,התמקדתי בציור בצוואר של גבר כאשר הוא חשוף לצופה, תוך האדרה של חלק רגיש ופגיע בגוף, ויצרתי עירוב של מפגן חוזק עם פגיעות. רותם יובל המוות והעלמה ב"ס מנור כברי צבעי פנדה ועפרונות על נייר 80X120ס"מ. עבודתי עוסקת בנושאי יופי ,שפע, יראת כבוד מול המוות והאנושיות. היופי מיוצג על ידי נושאים קלאסיים: נשות אצולה ,בגדי אצולה והתנוחות שבהן הן מצויות .אולם המוות מחלחל באמצעות ניגודי הצבעים, המחוברים לייצוגים של קץ ומוות: ריקבון פיזי של הגוף ,כאשר האישה הופכת לגוויה .הצבעים מעידים על מותן העתידי ,אנושיותן ,או לחלופין מעידים על מותן שקרה מכבר. אני מציב מעין מראה מול הצופה ומעודד אותו לראות את השתקפותו שלו בעבודה ולא נושא מורם מעם, למרות שמבחינתו הוא צופה בנושא קלאסי ונשגב ולא רואה קשר בינו לבין העבודה המייצגת נושאים מן העבר .הקשר בין הצופה לעבודה מצוי בהיותו אנושי ,היותו חי ומותו. רי מור רגעים של מים -תפישת הרגע תיכון ברנקו וייס ,בית שמש צילום על זכוכית וקאפה (גדלים שונים) משמעות שמי רי הוא מים רבים ,רוויה .מים קשורים לחוויות ורגעים בחיי .בעבודתי התמקדתי ,במרחב של מים בו מתקיימות התרחשויות שונות ובהן נוצר עניין של תפיסת הרגע. הפרויקט עוסק ברוגע ושלווה ,דרך צילום מים .דרך החקירה היא צילום בסדרות .בתהליך העבודה ביצעתי ניסיון של מים עם חומר אחר .בכל סדרת צילומים בא לידי ביטוי חומר אחר עם המים :צבע ,אור וצל ופיסת בד. סדרת שחור לבן :החומר הבא במגע עם המים הוא האור-צל .סדרה זו משקפת את היופי היומיומי ,הבנאלי. גם הבנאלי יכול לרגש. סדרת הים :צילמתי את המים ,הגלים והחוף ואת הנוכחות האנושית המשתלבת בטבע ,בצילום של רקדנית האוחזת בד .התנועות שלה היו תנועות גליות כמו גלי הים והצלחתי לתפוס את הבד המתעופף לו ברוח ויוצר צורות המציתות את הדמיון .בחרתי להציג את הצילומים בהקרנה המשלבת מוזיקה של מים .רציתי להעביר לצופים תחושת שלווה והתפעמות ממרחב הים, פכפוך המים ,התחושות והמראות שנגעו בי. רייך נדב אבולוציה אישית תיכון עירוני ב' ע"ש רבין, מודיעין פיסול בחוטי ברזל ופלסטלינה. בחרתי לעסוק בעצמי ובנפש שלי .ניסיתי להעביר ביצירה את התהליך העמוק שעברתי עד כה בחיי ,שעיצב את גופי ואישיותי. עבודתי מוצגת כדימוי של תהליך אבולוציוני. זהו תהליך ארוך ומורכב של הבנה והתפתחות אישית ,העשוי לשקף תהליכים אישיים ואוניברסאליים. בחלק הראשון ,מתוארת התפתחותי כתינוק. בחלק השני אני מתאר את עצמי בתקופת בית הספר היסודי ,בה הייתי די מרוחק מהחברה וסבלתי מדיכאון ,בדידות ונטייה לשקר .החלק השלישי מתאר את השלב שבו השתתפתי בטיפול באמנות והמעבר לחטיבת הביניים שהיטיבו איתי. בחלק הרביעי מתוארת דמותי העולה מן העפר ולידי דרקון .יצרתי הקבלה ביני לבין "הפיניקס" (עוף החול) ,שכמוהו גם אני מרגיש שעליתי בלהבות ונולדתי מחדש מתוך האפר. הדרקון הוא האני החדש. רמתי נעה HAIR תיכון מכבים רעות מו"ר צילומים מודפסים על קאפה ,צילומים מודפסים על מדבקה וגזורים המודבקים על מראה 20 X 20 ,ס"מ בחרתי לעסוק בנושא השיער. מאז ילדותי ועד היום ,העיסוק בשיער משמעותי עבורי והשיער הפך להיות בלתי נפרד ממני. העבודה מורכבת מסדרה בת חמש תמונות היוצרות מעיין ציר זמן מהילדות ועד הבגרות. רציתי להעביר לצופה כיצד השיער משפיע על החיצוניות והפנימיות של האדם והוא מרכיב בלתי נפרד ממנו. העבודה, תהליך בתחילת המטרה שעמדה לנגד עיניי היא להעביר לצופה תחושה שהוא משתנה בעקבות השיער שלו. כמו כן התייחסתי לשימוש במראות .המראה היא מרכיב חזותי שעזר לי מאוד להמחיש את הרעיון. שאול ירדן כשכחול פוגש כתום תיכון רעות לאמנויות, חיפה אקריליק על דיקטים ,קרטונים ,קאפה, פורמייקה בעבודתי אני חוקרת את ההשפעה של צבעים הניצבים אחד ליד השני ואת תגובת החומר עליו מונח הצבע .הסגנון שפיתחתי משלב גוונים רבים של צבעים ,בטכניקה אינטואיטיבית ומדיטאטיבית של שתי וערב .כמו כן ,חקרתי את הפן התרבותי בצבע ,באמצעות צילום וידאו ובו סצנה המדמה את חג ה"הולי" הנחגג בהודו מידי שנה .האבקות הצבעוניות שבווידאו הכנתי בעצמי מקמח תירס (קורנפלור) וצבעי מאכל. שהם מיכל מכשפות בעקבות קובץ השירים "מכשפות" מאת רחל חלפי בית הספר החקלאי ניסוי ע"ש כדורי רישומי פחם ,פסטל וצילומים 32 X 24ס"מ "בֵּינְתַ י ִים אֲ נִי גֹלֶם זָעִ יר. אֶ תְ מֹול גִילִיתִ י עֹוד ְכנַפְ נָף שֶ הֵּ חֵּ לָה מְ נִיצָה בְשּולֵּי אֲ נִי / " .רחל חלפי (מתוך השיר השישי בקבוצת "משירי שלישיית המכשפות השותקות") מזה זמן אני אוהבת מכשפות .על כל מה שהן מייצגות ,על שלל הניגודים והאפשרויות הגלומים בהן; התעתועים ,הערפל והכישוף. כשקראתי את שירי המכשפות של רחל חלפי קיבלו הדברים פן נוסף ,ציורי ומוחשי יותר. השירים הביאו אותי להתבוננות חדשה .ניסיתי לתאר אותן התרשמויות .את המצבים הרגעיים של תנודות עדינות ,מצבי ביניים שאינם חד-משמעיים. באופן טבעי פניתי לרישום בפחם ,שהרי הערפול והטשטוש הם חלק מהותי מהקסם של ִ הרגְעיות .במקביל ציירתי בצבעי פסטל ,מפגש בין ההתפעמות מהשירים לבין המציאות .כך גם היו לי הצילומים. שוב מיכל ללא כותרת תיכון רעות לאמנויות, חיפה רישום וצבעי מים על נייר ,תצלומי עיתון עם עבודת רישום וצבע. בעבודתי אני עוסקת בעניין שמלווה אותי כל חיי :תחושת עומס והגבול שבין יציבות לאי יציבות .הפרויקט שלי הוא מקבץ רישומי פורטרטים התלויים בצפיפות על קיר ,זה ליד זה .הצופה נלכד בפרצופי הדימויים שכביכול צופים בו. ע"י שימוש בצבעוניות יצרתי משחק בין חשיפה להסתרה. בעבודותיי אני בוחרת אילו חלקים בעצמי לחשוף ,ואילו להשאיר חבויים. שוהם דורון מעורר פלצות תיכון "בגין" ראש העין במבט ישיר -אקריליק על עץ. קורבן נתעב -טכניקה מעורבת. בפרויקט שלי חקרתי חלום שרדף אותי זמן רב בילדותי ,ורק עכשיו אני מתעמתת איתו .בחלום ,אני פוגשת ביצור ,ספק חיה ספק שד המתנוסס מולי. במהלך החלום היצור הבטיח שלא יפגע בי אם אחזור אליו ביום למחרת ,ונתן לי לחזור הביתה. ביום למחרת שכחתי את הבטחתי אליו ,ולכן הוא הגיע לביתי בכעס. חלום זה מבטא את ההכרה העצמית שלי -אני ילדה קטנה, וסופי למות כמו כולם .בחלום גם בחנתי את גבולותיי ואת גבולות היצור ,אם יעמוד בהבטחתו ואני בשלי. שוורצמן אלון מסך מגע אורט קרית מוצקין רישום וקולאז' 70X50ס"מ. בעבודתי אני מותח ביקורת על ההצמדות שלנו בני הנוער, למסכים (מסך מחשב ,מסך פלאפון ומסך טלוויזיה) .רובו של העולם הוויזואלי שלנו עובר דרך מסך כלשהו .המסך מהווה חוצץ בין האדם למציאות ,עד כדי בלבול בין המציאות לאמת. הביקורת שלי היא על הקשר בין אדם לחברו והניתוק בין בני האדם ,הקשר בין בני האדם עם ודרך המסך. שוורצברג דניאל עד מתי... בית הספר הרב תחומי למדעים ואומנויות, חדרה שמן על בד40 X 60 .ס"מ בעקבות מבצע צוק איתן התעוררו והפחדים הזיכרונות בי מהשתתפותו של אחי במבצע עופרת יצוקה .רציתי להביע בעבודתי את השאלות :עד מתי יהיו מלחמות? עד מתי חיילים ימותו? לשם כך ציירתי חלל אחד מכל אחת ממלחמות ישראל ,מנגד ציירתי גברים שלחמו ונשארו בחיים והמשיכו והתקדמו בחייהם ,ואנשים המשפיעים על עתיד המדינה בדרכים שונות .הדיוקנאות מוצבים בשתי שורות ,כך שהדמות העליונה הינה חלל והדמות התחתונה היא שריד מאותה מלחמה או תקופה. שושמנוב קיריל המכונית שלי אורט רוגוזין מגדל העמק אקריליק על דיקט 3תמונות 60,X 60תמונה אחת X 100 70ס"מ . בפרויקט אני מצייר מכוניות ארבע B.M.Wמזוויות הפנטזיה שונות. הגדולה ביותר שלי היא שתהיה לי מכונית פאר מסוג זה .היה חשוב לי להראות את יופייה של המכונית כאילו שציירתי דוגמנית. שחם מאיה עשי זאת במו ידייך תיכון אזורי מגידו ,עין השופט מיצב הכולל אובייקטים צמודים לקיר ,אובייקטים בחלל וסאונד רקע. "מי נתן לך רישיון!" "עזבי את לא תביני" "זה לא לבנות". "להחנות לך?" מי מאיתנו לא נתקלה בהערה שוביניסטית- בעבודה ,בין החברים או ברחוב .התבטאויות כאלו הן חלק מן השוביניזם הנפוץ בחברה. העבודה שלי מוחה כנגד השוביניזם על כל צרותיו :הבדלי המעמדות בין נשים לגברים, פערי המשכורות והתפיסות המיושנות שעלינו לשנות. בחרתי להשתמש בכלי עבודה המייצגים תחום השמור באופן סטריאוטיפי לגברים ולעולם התרבות הגברי ,ולשבור אותם בעזרת סטריאוטיפים נשיים מוכרים .בעבודתי אני שואפת לערער את תפיסת החברה המקובעת דרכה חושב הצופה. שם הפרויקט "עשי זאת במו ידייך" מתייחס לשני רבדים -לפעולות המצריכות שימוש בכלי עבודה ויכולות להתבצע גם על ידי נשים, ולקריאה לנשים ליצור את השוויון בעצמן ,במו ידיהן. שטיינברג אליה ללא כותרת הכפר הירוק ע"ש לוי אשכול חומרים שונים -בעיקר צבעי אקריליק ,מעט צבעי גואש ,דיו ומים על גיליונות גדולים ,לבנים ,חומים ונייר פרגמנט .בעזרת הידיים והאצבעות. את נושא 'רגשות' חקרתי בעזרת התאמת צבעוניות וצבעים לרגשות שונים. בכל דיוקן צבעוניות שונה ומריחות שונות כדי להציג את רגשות שונים .עבדתי באופן אינטואיטיבי ,בהתאם לתחושתי ברגע נתון .נושא הרגש מעסיק אותי. רגש נתפס בצורה שונה אצל כל אחד, אך לעיתים יש לו מאפיינים דומים. אנשים מסוימים יתארו שמחה כדבר הגורם להם להרגיש כאילו ליבם ממריא. לעיתים הם יאמרו שעיניהם דומעות מרוב טוב והמדענים יטענו שזו תוצאה של פעולות ביולוגיות והורמונאליות בגוף. יש מאות דרכים לתאר רגש מסוים ,אני בחרתי לתאר רגשות באמצעות צבעים. שורץ בן ארי שקד ללא כותרת בית חינוך אופק, קיבוץ עברון צילומים מודפסים על נייר צילום60X40 , ס"מ. לרוב ,בחיי היום-יום ,כאשר אנו אוכלים פירות וירקות אין אנו שמים לב לפרטים הקטנים שבהם: הצבע ,המרקם ,הנימים והחלקים הקטנים שבתוכם ,בהם טמון היופי האמיתי .כדי להתמקד בכל אלה, צילמתי בעדשות מאקרו ,בסטודיו ובתאורה מוקפדת מאד .הצלחתי ללכוד את כל האלמנטים המיוחדים הנעלמים מעינינו .הרקע לבן, מדגיש את היופי והייחודיות שבכל פרי וירק שצילמתי .ההגדלה הרבה והקרבה הופכים את הצילום לכמעט מופשט כך שהצופה כבר לא לגמרי בטוח שהוא מבין מה הוא רואה. שטיר ינאי פניה האמיתיים של החברה תיכון מכבים רעות מו"ר צילומים מודפסים על נייר צילום 70 X50 ,ס"מ היצירה עוסקת בחברה האנושית מול הטבע .האנשים בחברה חובשים על פניהם מסיכה ,על מנת להסתיר את האמת הפנימית שלהם .הם פוחדים שהחברה תשפוט אותם ותקבע אותם כשונים וכך תנדה אותם מהחברה. ישנם אנשים הפוחדים כל כך ממה שהחברה עלולה לעשות להם ,עד שהם מעדיפים לחבוש מסיכה .הם נותנים לחברה להיות הם ,במקומם. שיקלי ירדן "מה הבעיה?" תיכון "עמיאסף" בית ברל מיצב טכניקה מעורבת :פיסול ,ציור ,עיצוב בנייר ,עיצוב בקרטון, בנייה בעץ וזילוף קרם סוכר. העבודות מתייחסות לבעיות בחברה ומותחות עליה ביקורת .מימדי המיצגים מחייבים את הצופה להתקרב כדי להבין את משמעות העבודה. השתמשתי בחומרים מגוונים :מקלות ,חוטים, חימר ,עיתון ,בצק לחם ,מכסי פלסטיק ועוד. האמת המכוערת " -הכביסה המלוכלכת" של הפוליטיקאים המושחתים במדינת ישראל. חנו(כי)ת -ביקורת על שיטת הלימוד והחינוך. רול מודל -הידוענים הפופולאריים ,שהחברה מעריצה אותם ,אינם מודל לחיקוי .העברת המסר כי הזוהר שלהם הוא בן חלוף ושלילי ,כמו החומר עליו הם מצוירים. מעשה ידיים -היד ככלי להבעת הבחירות השונות העומדות לפנינו. שמחי שחר אובססיה תיכון "בן צבי" ,קרית אונו וידאו. עבודת הגמר שלי עוסקת בדימוי הגוף הנשי בחברה בכלל ואצלי בפרט .כיום ,אידיאל היופי הוא רזון .מרבית הנשים מנסות לרדת לעמוד מנת על במשקל בסטנדרטים בלתי אפשריים .גם אני כזו. בחצי השנה האחרונה הצטרפתי ל"שומרי משקל" והצלחתי להשיל 7קילוגרמים ממשקל גופי. בהיותי ילדה קטנה רקדתי ריקודי בטן .ריקודי בטן היו בעבר סמל למיניות הנשית השופעת ,היפה, המדושנת והסקסית. בחרתי ליצור עבודת וידאו בה אני רוקדת ריקודי בטן על מנת לחדד ולהציף את הסוגיה. שמרלינג אורטל אני תיכון אזורי מגידו ,עין השופט אקריליק מדולל על קרטון כוורת 104X190ס"מ. רבים רואים בגיל ההתבגרות תקופה של שחרור ,פריחה ושמחה תמידית ,אך בשבילי הוא חוויה של קושי וחיפושים אינסופיים אחר הייחוד שלי ביחס לאחרים. בתהליך החיפוש התמקדתי באני הפנימי שלי ובחיפוש אחר הזהות שלי .נעזרתי בתמונות שלי המראות צדדים שונים באופיי. בחרתי לעבוד על לוחות גדולים ,בעזרתם אני מנסה להראות את עצמי ולגרום לכך שישימו לב אליי .השתמשתי בצבעי אקריליק מדוללים במים כסקיצה ,ותוך כדי העבודה גיליתי שהצבע המדולל יוצר נזילות ושקיפויות שמצאו חן בעיניי ,והסקיצה הפכה לעבודה עצמה. בעבודה אני מתמודדת עם הרצון לכבוש יעד ולפרוץ ,אך בלי לדעת באיזו דרך ,נעה בין הרצון להיראות לבין החשש להיות חשופה. שפובלוב אריאל ללא כותרת תיכון מקיף ע"ש רבין ,קרית ים נקודות והצללות ע"י עטי פיילוט ועט כדורי בצבעים אדום ושחור על נייר שמונה ציורים 30/20ס"מ ושני ציורים 40/30ס"מ סדרת קלפים בהשראות שונות :הטבע, הטכנולוגיה ,רגשות ,מיתולוגיה יוונית וכדומה. מנדלה שונה מלווה כל קלף ,סגנון הציור ריאליסטי וסוריאליסטי ומונוכרום של צבעים שחורים ואדומים שיוצרו על ידי נקודות של עטים היוצרים הצללות .פירוש המילה מנדלה בסנסקריט הוא "מעגל" או "מרכז". ציורי מנדלה הופיעו בתרבויות שונות בעולם, למשל ביבשת אמריקה ובדרום אסיה .מנדלה מסמלת את היקום ואת נפש האדם בכל הדתות שמקורן בתת-היבשת ההודית .ברוב ציורי מנדלה יש מרכז משמעותי ,וממנו מצוירים הקשרים של הארה או מאפיינים של בודהיסטווה (ישות מוארת) .בנוסף יצויר לרוב צלב ,המחלק את המנדלה לארבעה חלקים. שפסו סינה זווית אחרת על המעגל בית הספר החקלאי ניסוי ע"ש כדורי אקריליק על בד ,מסגרת עץ 6מסגרות עגולות בקוטר 30 ס"מ הריקוד המסורתי הוא אחד המאפיינים הבולטים של העם הצ'רקסי .בכל שנה מתקיים פסטיבל ולהקות צ'רקסים מכל העולם מגיעות לכפר כמא. הפסטיבל בכפר יוצר אווירה של קירבה ,שמחה והתרגשות ,ומחבר בין הצ'רקסים המפוזרים בעולם. בילדות למדתי את התנועות המתאימות ואת הקצב של הרקדנית .הריקוד הוא כחיזור הבחור אחר הבחורה .מסגרת הציור מעגלית ומסמלת את התנועה המעגלית של הריקוד ,את המעגל שיוצרת האישה סביב הגבר ואת מעגל כלל הרקדנים. המסגרת מדמה מסגרת רקמה על בד ,בדומה למלאכת הרקמה על גבי בגדי הרקדנים .יש בה חלקים מתוך השלם .זווית ראיה שונה במעגל. שריד דן דיוקן עצמי תיכון מכבים רעות מו"ר אקריליק על קרטון ,חמישה ציורים בגודל 75 X100ס"מ האם ניתן לבטא בציור דיוקן, רגשות מורכבים ואמורפיים? תחושות שאין לבטאן במילים? מה יוצר את ההבעה בפניה של דמות? כיצד משפיעים הצבעוניות בדיוקן ואופן הנחת הצבע על המבע? מה מקומו של הרקע בדיוקן ,וביצירת התחושות והאווירה שהוא משדר? סדרת הדיוקנאות שיצרתי דנה בשאלות אלה ומבטאת את תהליך היצירה האינטימי שעברתי. ששון קרן Reflection בית חינוך ניסויי רמות ים, מכמורת תצלומים 60X40 ,ס"מ. עבודתי עוסקת במרחב החלום. תת-מימי בצילום בחרתי המאפשר לי להמחיש את תהליך החלום -הכניסה לחלום והיציאה ממנו. בחלום משתקפת המציאות באופן שונה שאיננו מודעים אליו .החלום מציף דברים אחרים .הצילום התת-מימי יוצר זרימה ותנועת גוף ,שיער ,עיניים ,הבעות פנים שאי-אפשר היה לצלמן באופן כל כך נגיש כמו מתחת למים. שילבתי צילום צבע וצילום שחור- לבן .ברגע כניסתה של הנערה למצב החלום ,נעלם הצבע ומשתנה לשחור לבן ,וביציאתה חוזר לצבע הרגיל ,כך שנוצר מבנה מעגלי ,מחזורי. שרון זיו גלקסיות של דמיון חופשי בית הספר הריאלי – בית בירם ,חיפה ציור על נייר בחומרים שונים. x22.5 , 35x29 , 42x44 , 32x99 , 70x44 , 67.5x44 30 ס"מ. בחרתי לעסוק בתחושות ובחוויות העוברות על האדם ,דרך סגנון פסיכדלי וסוריאליסטי, ומתן חשיבות גדולה יותר לצבעים ולעיוותים מאשר להעתקה מהמציאות. בעבודות אני יוצרת המחשה של צבעים, צורות ,עיוותים ותעתועי ראייה ,כמבטאים את הסיטואציה .בחירותיי נעשו ממקום אישי והפרשנויות של כל אדם המתבונן ביצירות הינן מגוונות .מקורות ההשראה שהשפיעו על עבודתי :צבעים ,פילוסופיה ,פסיכולוגיה ותחושות פנימיות .כמו כן הושפעתי מסגנון ציור פסיכדלי ,אמני הזרם הסוריאליסטי וחוויות שלי ושל אחרים. תלם נעה קשר דם תיכון אלון לאמנויות ולמדעים ,רמת השרון צילום משולב ברקמה ורישום ,כל תמונה בגודל .A4 אני חושבת שחזרתי לתפור ביום שהבנתי שתפירה היא אומנות נכחדת .הייתי במקום בו נדרש מישהו שיודע לתפור .ישבתי בחדר מלא באנשים וכששאלו אם מישהו יודע לתפור רק היד שלי התרוממה .חשבתי שאם אותה השאלה היתה נשאלת בכיתה של סבתא שלי ,כל הידיים היו מתרוממות .זה גרם לי לרצות לשמר את האומנות הזו .אומנות שבמשך מאות שנים עברה מאם לבת ונעלמה בדור שלנו. תמרי אמיר זיו (ללא כותרת)... תיכון דמוקרטי קשת ,זכרון יעקב צילום שחור לבן וצבע ,רישום בטוש ,צבעי מים על נייר ,זכוכית, פירות וירקות ואובייקטים תלת מימדיים על מדף ועל הרצפה. הפרוייקט היה מבחינתי מעין חקר .הוא התחיל בחיפוש האישי שלי על הנשיות שבי .משם התחלתי לבחון אסתטיקה וחוסר אסתטיקה ,יפה ומכוער .השתמשתי במוטיב של טבע דומם שזלג לריקבון ויופי דועך ,וממנו להפשטה ,כתמיות ומשחקים בצבע בעיקר דרך צילום. העבודות מסודרות כמעין שלבים בזה אחר זה קיר מול קיר :באחד ,תחושה של משהו חדש ,טרי, פורה .הקיר המקביל נע מטוהר ויופי אסתטי למעין טקסיות ,ואחר כך להפשטה והתפוגגות .כאן מוצג עולם נמוג ,דרך ציורים בקו אינטימי .בקיר שיש בו ניסויים אני משחקת באסתטיקה ובהיעדר אסתטיקה ,בגועל -פירות רקובים ,כתמי עובש, פירות וירקות יבשים ומצד שני זכוכיות וחלקי כלים שבורים .הפירות והזכוכיות מהווים שני היבטים של הנשיות :הפירות את החלק הפורה ,עגול ,גדוש ,אך גם נרקב ,מסריח ומתפרק .הזכוכיות עדינות ושבירות ,אך בו בזמן גם חדות ומסוכנות, שקופות ...או שלא.
© Copyright 2024