מדרש אגדה
החיבור המכונה "מדרש אגדה":
מבוא והצעה למהדורה ביקורתית חלקית
לחומש שמות ולפרשות בראשית ,ויקרא ,במדבר ודברים
חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה
מאת
זיוה קוסופסקי
הוגש לסנט האוניברסיטה העברית בירושלים
אדר א' תשע"ד
עבודה זו נכתבה בהדרכתו של פרופ' אביגדור שנאן
2
פתח דבר
"רבי אלעזר בן עזריה אומר :אם אין תורה ,אין דרך ארץ .אם אין דרך ארץ ,אין תורה .אם אין
חכמה ,אין יראה .אם אין יראה ,אין חכמה .אם אין בינה ,אין דעת .אם אין דעת ,אין בינה .אם
אין קמח ,אין תורה .אם אין תורה ,אין קמח .הוא היה אומר :כל שחכמתו מרובה ממעשיו ,למה
הוא דומה? לאילן שענפיו מרובין ושורשיו מועטין ,והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו ,שנאמר:
'והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבוא טוב ושכן חררים במדבר ארץ מלחה ולא תשב' (ירמיהו יז,
ו) .אבל כל שמעשיו מרובין מחכמתו ,למה הוא דומה? לאילן שענפיו מועטין ושרשיו מרובין,
שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזים אותו ממקומו ,שנאמר' :והיה כעץ
שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו ולא יראה כי יבא חם ,והיה עלהו רענן ,ובשנת בצרת לא ידאג,
ולא ימיש מעשות פרי' (שם)".
(משנה אבות ג ,יז)
תורה – דרך ארץ ,חכמה – יראה ,בינה – דעת ,קמח – תורה;
חכמה – מעשים.
תודות לאלה שפתחו בפניי את שערי בית המדרש:
לאבי יעקב בן-תורה ע"ה שישב ולמד אתי תורה שבכתב ותורה שבעל פה ,וממנו למדתי תורת
חיים ואהבת תורה ,בבחינת "אם אין תורה ,אין דרך ארץ .אם אין דרך ארץ ,אין תורה";
לרב יהודה קופרמן שדייק ודקדק עמנו בחכמה וביראה;
לפרופ' שנאן שפתח בפניי את עולם האגדה בנחת ,במאור פנים וברוחב לב .ראשיתו של מחקר זה
בשיעורים מלאי ההשראה של פרופ' שנאן על ויקרא רבה ועל מדרשי התנחומא ילמדנו .בשיעורים
אלה רכשתי כלים ושיטת עבודה שעוררו אצלי את הרצון לקחת קובץ מדרשים שעוד לא שזפה
אותו עין המחקר באופן שיטתי ,ולחקור אותו לעומקו על פי מערכת המושגים שלמדתי מפרופ'
שנאן.
כאמור" ,אם אין קמח ,אין תורה" ,וכך גם עבודה זו התקדמה ונעצרה בהתאם למשאבים .היא
הגיעה לסיומה הודות לכל המתגייסים לתרום להשלמת מחקר זה .חובה נעימה היא להביע תודה
ולברך אותם בכל מילי דטב:
לאמי אסתר בן-תורה לבית ליאון שתחי' ,שנרתמה לתמוך וללוות אותי ואת משפחתי בכל
התחומים ,ברוחניות ובגשמיות ,והודות לה ולרוחה עבודה זו הגיעה אל סיומה;
לסוזן ומיכאל הוכשטיין ,למלכה בינה ובית מת"ן ולד"ר דבורה רוזנווסר ממכללה ירושלים – על
מלגות לימודים.
במשך כתיבת מחקר זכיתי לתמיכה רבה מצד רבותיי ,תלמידותיי וידידי אמת שקיומם חימם את
לבי .לא אוכל לפרט ולהודות לכל אחד ואחד בנפרד ,אני אסירת תודה על קיומם ועזרתם הרבה.
אציין שתיים שליוו אותי במשך תקופת הכתיבה :ד"ר חוה גרינספלד ,ראש מרכז המחקר במכללה
ירושלים ,שליוותה אותי בעצות טובות ,ויעל גוילי ,שסייעה בכל הקשור לדיוק בפיענוח ובעריכת
הלשון.
אחרונים חביבים ,אני מודה לאישי מייקל ולילדיי אריאל ,ברק ,הדס וגילעד,
ששלי ושלכם – שלהם הוא.
3
תוכן העניינים
כרך א'
פרק ראשון :מבוא
7
.1סיכום תולדות המחקר
7
.2מטרות העבודה ,הנחותיה והיקפה
11
.3תיאור כתב היד
11
.3.1תיאור כללי
.3.2מאפיינים פליאוגרפיים של כתב היד המכונה "מדרש אגדה"
.3.2.1סימני הבלטה
.3.2.2סימני ביטול
.3.2.3שמירת סדר הטקסט וניהול השורה בכתב היד
.3.2.1אפיון מקום ותקופה של כתב היד
.3.3סיכום
11
11
11
17
11
21
22
פרק שני :הצעה למהדורה ביקורתית
23
.1אופן ההדרת הטקסט
23
23
23
21
22
.1.1חלוקת הטקסט
.1.2מסירת הטקסט
.1.3הבאת פסוקי התנ"ך
.1.1מקבילות ופירוש
21
.2מהדורה ביקורתית
21
11
131
111
121
.2.1פרשת בראשית
.2.2חומש שמות
.2.3פרשת ויקרא
.2.1פרשת במדבר
.2.2פרשת דברים
111
.3מהדורה ביקורתית מורחבת
.3.1מבוא למהדורה
.3.2מהדורה ביקורתית מורחבת – שמות כב–כג
111
171
פרק שלישי :אופיו וטיבו של "מדרש אגדה"
112
.1ענייני לשון וסגנון
.1.1מילים לועזיות
.1.1.1ארמית ופרסית
.1.1.2יוונית ולטינית
112
113
113
111
4
.1.1.3סיכום ומסקנות
.1.2דרשות בארמית
.1.2.1דרשות קצרות בארמית ומאפייניהן
.1.2.2דרשות נרחבות בארמית
.1.2.2.1סיפור אגדה המרחיב את הכתוב במקרא
.1.2.2.2מעשה חכמים
.1.2.2.3קטע הלכתי
.1.2.3סיכום
.1.3מונחי הצעה להצגת הפסוקים
112
117
117
191
191
192
193
191
191
.2החכמים המופיעים במדרש
.2.1שמות החכמים המופיעים במדרש ,זמנם ומקומם
.2.2מסקנות
212
212
212
.3בין מקורותיו הוודאיים של המדרש למקבילות
.3.1מקורות ודאיים
.3.1.1הפניות לתרגומים
.3.1.2הפניות למשנה ולתלמוד
.3.1.2.1תמצות וקיצור העניין
.3.1.2.2שינוי מבנה דרשה קיימת
.3.1.2.3שימוש בציטוט קצר כבסיס לפירוש
.3.1.3הפניות ברורות למדרשים
.3.1.3.1בראשית רבה
.3.1.3.2ספרי
.3.1.3.3פרקי דרבי אליעזר
.3.1.3.1סיכום
212
212
212
211
217
211
221
222
223
221
221
229
.3.2מקורות :תופעות ייחודיות
.3.2.1מדרש תנחומא
.3.2.2שמות רבה
.3.2.3פסיקתא רבתי
.3.2.1מדרשים המשמרים את פירושי ר' משה הדרשן:
אגדת תדשא ,בראשית רבתי ובמדבר רבה
.3.2.2זיקתו של "מדרש אגדה" לחיבורים אחרים
.3.2.1פרשנות מעובדת מתוך ספרות המדרש הקדומה :רש"י ו"לקח טוב"
.3.2.7מסורות חסרות מקבילה
231
231
233
232
237
211
213
211
פרק רביעי :צורות ספרותיות
221
.1סיפורי אגדה המרחיבים את הכתוב במקרא
221
.2משלים
221
.3סיפורים עצמאיים
.3.1שלושה סיפורים מן הפסיקתא רבתי וגלגוליהם ב"מדרש אגדה"
.3.1.1סיפור המתחסד
.3.1.2סיפור העיירות שחרבו
.3.1.3סיפור האישה שמתו בניה
229
229
211
211
217
5
.3.2רבי עקיבא ב"מדרש אגדה"
.3.3סיכום
.1הזיקה לפיוט ולתפילה
273
279
211
פרק חמישי :אפיונים הרמנויטיים
212
.1פרשנות אלגוריסטית
212
.2דרשות מספריות ,נוטריקון וגימטריות
212
.3מגמות אידיאולוגיות
3.1הפולמוס היהודי-נוצרי
3.2חורבן ,גאולה ומשיח
3.3ד' יסודות :תפיסת הגוף והנפש
3.1מנהגים
291
291
291
292
293
אחרית דבר
292
ביבליוגרפיה
291
נספחים:
312
.1רשימת ההפניות לתרגומים
312
.2מפתח סיפורים עצמאיים
317
.3מפתח משלים
319
.1משלים מן המהדורה הביקורתית – טבלה בצירוף מקבילות
312
.2קטעי פתיחה וסיום לפרשות מתוך כתב היד
312
תקציר באנגלית
VI
כרך ב'
נספח :העתקת כתב היד
6
פרק ראשון :מבוא
.1סיכום תולדות המחקר
החיבור הקרוי "מדרש אגדה" הוא קובץ של מדרשים ופירושים על חמשת חומשי התורה .שמו
ניתן לו על ידי שלמה בובר ,בעל המהדורה הראשונה והיחידה של החיבור ,שהדפיסו בווינה בשנת
1.1191בובר נימק את שם החיבור" :וכנותי שם המדרש הזה בשם מדרש אגדה ,כי הרבה דברים
אשר רש"י ז"ל בפירוש על התורה מביאם בשם מדרש אגדה נמצאים במדרש הזה ,ושמו נאה לו,
כי הוא באמת מדרש אגדה על התורה" 2.כתב היד של החיבור מצוי בספריית הבודליאנה
באוקספורד ,ו צילום של כתב היד מצוי במכון לתצלומי כתבי יד בבית הספרים הלאומי
והאוניברסיטאי3.
ככל שהצלחתי לבדוק ,כתב יד היחיד של חיבור זה הוא כתב היד שפרסם בובר ,שכתב עליו" :כתב
מסוימים5
יד עתיק יומין יחיד בעולם ,כי לא נמצא בכל אוצרות הספרים אשר בעולם" 4.עמודים
מכתב היד חסרים בתחילת הפירוש ,באמצעו ובמיוחד לקראת סופו ,שם הפירוש מגיע רק עד
פרשת כי תצא שבחומש דברים .בובר 6שיער שהעובדה שסופו של כתב היד חסר היא שגרמה לכך
שאיננו יודעים את שם הסופר ואת שנת ההעתקה.
המדרש בנוי על פי סדר חמשת חומשי התורה באופן כזה שישנם פסוקים או חלקי פסוקים
שמוקדשים להם דרשה ארוכה או כמה דרשות ,ולעומתם יש פרקים שלמים מהתורה שאין
אליהם התייחסות כלל.
לפירושים ולדרשות רבים המופיעים ב"מדרש אגדה" יש מקבילות במדרשים אחרים ,וכן בספר
הערוך ובפירוש רש"י לתורה .בובר סבר שעורך "מדרש אגדה" ליקט מפירוש רש"י על התורה וכן
ממדרש "לקח טוב" 7.לעומתו טען חנוך אלבק שעורך "מדרש אגדה" ליקט דברים מספרו של ר'
משה הדרשן (כשם שעשו לדעתו רש"י ,ר' אברהם אבן עזרא ובעל "לקח טוב")8.
הדבר החשוב והמעניין ביותר בעיניי ב"מדרש אגדה" הוא קיומם של מדרשים ייחודיים
ויחידאיים ,שאין להם מקבילות במקורות אחרים המצויים בידינו .בובר כתב עליהם" :נעלם
מקורו"9.
אין אזכורים של המדרש ועיסוק בו בכתבי הראשונים והאחרונים .מאז פרסם בובר את מהדורתו
(לפני יותר ממאה שנים!) נדרשו מעט מאוד חוקרים אל "מדרש אגדה" ועסקו בו .אלה שעסקו בו
עשו זאת אגב אורחא ,תוך כדי מחקר בנושא אחר ,ואף לא אחד מהם עסק ב"מדרש אגדה" באופן
1מדרש אגדה (בובר) ,מבוא ,עמ' .2
2שם ,עמ' . 9בקטלוג המכון לתצלומי כתבי יד החיבור אינו קרוי כך אלא בשם "מדרש התורה" ,וייתכן שזה נובע מכך
שבהקדמה לכתב היד מובא שיר ובו כתוב" :בשם אל איום ונורא ,ועמיה שריה נהורא .והנחיל לעמו דת יקרה ,נתחיל
לכתוב מדרש התורה".
3מספר הסרט.F22683 :
4שם ,עמ' .2
5בכתב היד חסרים כמה דפים ועל כן מצויות בו כמה דרשות קטועות ,בקטעים הבאים .1 :בראשית א ,א–יא.2 .
ויקרא יד ,א–טז ,א .3 .במהלך הדרשה על במדבר לה ,ד .1 .דברים כג ,כב–לד ,יב (סוף החומש).
6שם ,עמ' .2
7שם ,עמ' .1–7
8בראשית רבתי (אלבק) ,מבוא ,עמ' 2ו ;11-עמ' ,21הערה . 1הוא מזכיר שם את באכר ,שלדעתו בעל "מדרש אגדה"
היה מסוריה וידע יוונית.
9ארחיב בנושא בפרק השלישי – 3.2.7 ,מסורות חסרות מקבילה ,עמ' .219–211
7
ממוקד ומעמיק .כמה מספרי היסוד העוסקים בספרות האגדה לסוגיה ומפרטים את שמות
החיבורים שנחשבים לחלק ממנה ,כלל אינם מזכירים את "מדרש אגדה" .ראשון להם הוא
"הדרשות בישראל" ,ספרו של יום-טוב ליפמן צונץ .אמנם הספר פורסם לפני שפרסם בובר את
כתב היד של המדרש ,אך גם במהדורה העברית שנערכה והושלמה בידי אלבק בשנת ,1921לא
נזכר "מדרש אגדה" 10.המדרש אינו מוזכר גם בספרו של שטמברגר הסוקר באופן יסודי ביותר את
מרכיבי הספרות התלמודית והמדרשית ,ואפילו לא במהדורה החדשה ביותר שיצאה בשנת
11.1991יונה פרנקל אינו מזכיר מדרש זה בספריו ,המהווים ספרי יסוד להכרת ספרות האגדה12.
גם ב"אנציקלופדיה יודאיקה" לא מצאתי ערך המוקדש ל"מדרש אגדה" ,ובאנציקלופדיה העברית
מוזכר "מדרש אגדה" רק בתוך הערך על ר' משה הדרשן ,וגם זאת ללא כל תוספת ידע או פרטים.
לאחרונה יצא ספר מבוא הכולל מבואות על כחמישים מדרשים" ,מבוא למדרשים" מאת ענת
רייזל ,ואף שם נפקד מקומו של "מדרש אגדה" .הוא מוזכר רק בהערת שוליים בפרק המוקדש
ל"במדבר רבה"13.
העניין שעורר "מדרש אגדה" אצל החוקרים היה בהופעתם של פירושים המיוחסים לר' משה
הדרשן .בובר הקדים למהדורתו מבוא גדול ,ובו הוא ניסה להתחקות אחר זמנו של המדרש,
מקומו ,סגנונו ,מקורותיו ,זהות מחברו ועוד .השערתו הראשונית הייתה שמדרש זה הוא מ"יסודו
של ר' משה הדרשן" 14,אך בהמשך הוא כתב כי "לא נוכל לברר שם המסדר ,ומתי ובאיזה מקום
נסדר" 15.את שאלת הזיקה לר' משה הדרשן הוא השאיר פתוחה" :ובכל זה אניח לקוראים
המעיינים שהם ישפטו אם יש לייחס המדרש הזה לר' משה הדרשן או לא ,כי אני כשלעצמי לא
אוכל לחרוץ הדבר בבירור" 16.הוא הצביע על סגנון הדרשות ,סקר את המקורות שמהם שאב בעל
החיבור והצביע על זיקתו החזקה של "מדרש אגדה" למדרש "לקח טוב" ולפירוש רש"י.
אלבק התייחס אל "מדרש אגדה" במהדורה שפרסם למדרש בראשית רבתי 17.במבוא הוא הציג
מקבילות רבות בין בראשית רבתי לבין "מדרש אגדה" ובמדבר רבה ,שמהן הוא הסיק כי "המדרש
אגדה הוא ליקוט מספר ר' משה הדרשן" 18.מסקנה זו הוא ביסס בין היתר על רשימת מקבילות
בין פירושים בדברי רש"י המיוחסים לר' משה הדרשן לבין דרשות המופיעות ב"מדרש אגדה"
(רשימה שהביא בובר כנספח להקדמתו ל"מדרש אגדה") 19,וכן על מחקרו של אברהם אפשטיין20.
מעבר לשאלה זו לא עסק אלבק באופיו של המדרש ,ועיקר התייחסותו הייתה לקטעים בחיבור
שמיוחסים לר' משה הדרשן או שיש בהם עקבות שלו.
10צונץ ,הדרשות בישראל .מהדורה זו מבוססת על המהדורה השנייה של החיבור שפורסמה בגרמנית בשנת ,1192
שנתיים לפני פרסום מהדורתו של בובר.
11שטמברגר ,מבוא לתלמוד.
12פרנקל ,דרכי האגדה; הנ"ל ,מדרש ואגדה.
13רייזל ,מבוא למדרשים ,עמ' 131הערה .2
14מדרש אגדה (בובר) ,מבוא ,עמ' . 1ר' משה הדרשן פעל באמצע המאה ה 11-בנרבונא שבפרובאנס .מיצירתו נותרו לנו
רק ציטוטים בשמו במקורות שונים ,ובעיקר בפירוש רש"י לתורה ,שהוא נחשב לאחד ממקורותיו .דבריו של ר' משה
הדרשן מצוטטים גם בכמה מקורות נוצריים ,שהחשוב שבהם הוא הספר " ,"fugio fideiשנכתב על ידי הנזיר
ריימונדוס מרטיני במאה ה( 13-מאק ,המדרשים המאוחרים ,עמ' 112הערה .)19
15מדרש אגדה (בובר) ,מבוא ,עמ' .1
16שם ,עמ' .7
17בראשית רבתי (אלבק) ,עמ' .9
18שם ,עמ' .19
19מדרש אגדה (בובר) ,מבוא ,עמ' .11–11
20אפשטיין ,ר' משה הדרשן.
8
גם חננאל מאק עסק ב"מדרש אגדה" ,והצביע על הקושי לקבוע את זמנו ומוצאו .לטענתו" ,ניכר
חלקו של ר' משה הדרשן בחיבור ,אך השפעתו קטנה מזו שבבראשית רבתי" 21.בספרו של מאק
העוסק בר' משה הדרשן ובניסיון למצוא הסבר לתעלומת היעלמות כתביו ותורתו ,הקדיש מאק
פרק שלם לחיבור "מדרש אגדה" ,והתייחס לפועלם של הקודמים לו22.
מאק בחן את שיטת העבודה של בובר ואלבק .לדעתו ,רשימת המקבילות בין פירושי רש"י למדרש
אגדה שערך בובר אינה מושלמת וכוללת רק את פירושי רש"י המיוחסים ע"י רש"י לר' משה
הדרשן 23.חלקיות הרשימה מצטרפת לעובדה שבובר נמנע מלהכריע בשאלה אם בעל המדרש הוא
ר' משה הדרשן 24.את הצעתו של אלבק שהציע לייחס לר' משה הדרשן את כל הדרשות המופיעות
ב"מדרש אגדה" ובפירוש רש"י ואינן מופיעות במקור אחר (גם אם רש"י לא ציין בפירוש שמקורו
הוא ר' משה הדרשן) ,כינה מאק בשם "הפרזה"25.
מאק הרחיב את העיסוק בהקבלות בין פירוש רש"י ל"מדרש אגדה" .הוא ציין את ההקבלות
הרבות שבין "מדרש אגדה" למדרש לקח טוב ,שעליהן עמד כבר בובר בהקדמתו 26,והגיע למסקנה
ש "כפי הנראה שימש לקח טוב צינור מרכזי אך לא יחיד להעברת חומרי אגדה מספרו של ר' משה
הדרשן אל מדרש אגדה"27.
כאמור ,תחילה סברו במחקר שמדובר במדרש מ"יסודו של ר' משה הדרשן" ,והאפשרות שזוהה
חיבור שלם מבית מדרשו יצרה ציפייה לזריעת אור על דמותו של בית מדרש זה ועל היצירות
שנוצרו בו (ואולי גם על ר' משה הדרשן עצמו) .עם הזמן התברר שקשה מאוד לזהות את זמן
יצירתו של "מדרש אגדה" ואת זהות מחברו ,כך שלא היה ביכולתו של החיבור לספק תשובות
מיידיות הנוגעות לר' משה הדרשן ובית מדרשו .ייתכן שזו הסיבה לכך שלא נערכו מחקרים
מקיפים על "מדרש אגדה" ,שללא "ייחוס" לר' משה הדרשן נחשב כפחות מעניין ופחות חשוב.
הדעה המקובלת היום במחקר נוטה לשייך את "מדרש אגדה" למאות ה13–12-
בפרובאנס28.
העובדה שמצוי בידינו רק כתב יד אחד של המדרש כנראה מעידה על כך שגם בעבר המדרש לא
היה מפורסם וידוע ולא הועתק הרבה 29.בשנים האחרונות נערכו כמה מחקרים על טקסטים
הקרובים אל "מדרש אגדה" ,וגם בהם ההתייחסות אליו היא מזערית 30.אך למרות מיעוט
המחקר ,נראה שהיו כאלה שגילו עניין ב"מדרש אגדה" ,שכן הוא פורסם בארבעה דפוסי צילום
שונים במהלך השנים 31.ייתכן שאפשר להסיק מכך שהמדרש עורר עניין מיוחד בציבור דתי ולא
אקדמאי .סיבות אפשריות לכך הן ריבוי הדרשות הנושקות לתורת הסוד ,האווירה העממית
הקיימת בחיבור (בעיקר בחלקו הסיפורי) וקיומם של פירושים ודרשות שאין להם מקור אחר.
21מאק ,המדרשים המאוחרים ,עמ' .112
22מאק ,מסודו ,עמ' .197–192
23שם ,עמ' .191
24מדרש אגדה (בובר) ,מבוא ,עמ' .9
25מאק ,מסודו ,עמ' .191
26מדרש אגדה (בובר) ,מבוא ,עמ' .12–11
27מאק ,מסודו ,עמ' .197
28מאק ,עם לבן גרתי ,עמ' .213
29אמנם ברור באופן עקרוני שהגיעו לידינו מעט מאוד כתבי יד ורובם אבדו .אולם אם מדרש זה היה מועתק פעמים
רבות ,סביר להניח שהיו מגיעים לידינו עותקים נוספים שלו ,כפי שקרה עם מדרשים רבים.
30ראו מאק ,במדבר רבה ,עמ' ,221בהערת שוליים בלבד; הנ"ל ,מסודו ,עמ' ;197–192 ,112ברגמן ,ספרות תנחומא,
עמ' ;127–122גאולה ,מדרשי אגדה – רק ברשימת המקבילות וברשימה הביבליוגרפית; פרדס-פינשטיין ,פרשות
המשכן – רק ברשימת המקבילות.
31ניו יורק תש"ך; ירושלים תשכ"א ,תשל"א ,תשמ"ד.
9
.2מטרות העבודה ,הנחותיה והיקפה
כפי שראינו לעיל ,מעטים היו החוקרים שעסקו ב"מדרש אגדה" .מטרתה של עבודה זו היא להציג
בפני הלומד חיבור זה .הצגת החיבור כוללת שתי מטרות עיקריות ,כפי שאפרט להלן.
מטרה ראשונה היא הצגת הנוסח כפי שמופיע בכתב היד ובניית מהדורה ביקורתית חלקית שבה
הטקסט יהיה ברור ,קריא ומתוקן ,ויוצגו בו מקורותיו של חיבורנו כדוגמה וכבסיס למהדורה
עתידית .צריך לזכור שמאז מהדורתו של בובר חלפו מעל מאה שנים .מפעלו של בובר היה גדול,
ובוודאי שאין צורך בהסכמות שלי כדי להתפעל מהאופן שבו רכש כתבי היד ,הקים מפעל הוצאה
לאור רחב היקף והביא בפנינו מהדורה שיש בה הערות רבות מאירות עיניים ואיתור מקבילות
יסודי.
ההנחות הראשונות של בובר בדבר כתב היד קבעו הרבה ממהלך המחקר בשנים שאחריו :הוא
חשב שר' משה הדרשן כתב את המדרש; הוא חשב שרש"י השתמש בו; הוא חשב שהטקסט
משובש ,וגרסאות התנחומא ומדרשים אחרים מבטאות גרסאות נכונות יותר; וחשוב מכול ,הוא
כינה את החיבור "מדרש אגדה" ,וכך כלל את כתב היד בתוך הקשר מסוים של חיבורים ובמידה
מסוימת הקדים את זמנו לאור מה שאנו רואים היום .הנחות אלה גרמו לו להשמיט שורות רבות
ומילים יקרות שכששמים לב אליהן ,מתגלה עולם שלם של דרשות מעניינות ,וגם ההקשר המילולי
של הזמן והתקופה מתבהר יותר.
הנחות אלה תיעלו את המחקר למגמה מאוד מסוימת .מטרתי הראשונית הייתה לפגוש את
הטקסט כפי שהוא ,ולבדוק מחדש כל שיבוש ,תיקון והשמטה.
בובר תיקן את הטקסט על פי הנחותיו ,שאותן הוא הציג במבוא" :ואמרתי להוציאו לאור עולם
לזכות את הרבים ,ואעמיס על שכמי להגיהו ולתקנו ,כי הרבה שגיאות נפלו בו על ידי שגגת
המעתיק" 32.על פי דבריו ,במקום שזיהה מקבילה "תיקן" בובר את הטקסט על פי המקבילה
שנראתה לו מדויקת יותר .דוגמה לכך ניתן לראות בדרשה על ויקרא ז ,יב" :אם על תודה
יקריבנו" .בובר הוסיף ותיקן על פי המקבילה בתנחומא ,וקבע שהמעתיק השמיט קטעים מן
הדרשה" :הוספתי כמו שהוא בתנחומא והשמיט המעתיק מן שנאמר ועד שנאמר" 33.אולם ברוב
המקרים התיקונים נעשו מבלי שבובר ציין זאת בפירוש במהדורה.
ההנחה שהטקסט משובש הנחתה את בובר גם במקרים שבהם ניתן למצוא היגיון בטקסט ,וגרמה
לעתים להשמטה של קטעים מכתב
היד34.
העובדה שבדרך כלל אין סימן למקרים אלה חייבה
אותי להעתיק מחדש את הטקסט על פי כתב היד .לעתים מדובר בהשמטה של מספר שורות,
ובמקרים אחרים בהשמטה של מילים ספורות בלבד ,דוגמת המילה "מיד" בדרשה הפותחת את
32מדרש אגדה (בובר) ,מבוא ,עמ' .1
33שם.
34בבראשית זוטא (הכהן) בראשית יז ,ה–ו ,עמ' קט ,מופיעה הדרשה הבאה" :והיה יושב ותמה האיך ימול ,עד שאמר
לו הב"ה :ואתנה בריתי ביני וביניך ,מה כתיב בתרי ויפול אברהם על פניו ,כיון שנפל על פניו רמז הברוך הוא לאותו
מקום וקיצצו הקרקע ונמצא מהול ,מנין ממה שכתוב :וידבר אתו אלקים לאמר אני הנה בריתי איתך" .הכהן מציין
את המקור" :וכן גם במדרש אגדה עמוד לז ובתנחומא שם – 'ועקצו עקרב'" (שם ,הערה .)33הוא מבקר את בובר על
כך שתיקן על פי גרסת התנחומא ,וטוען שהגרסה בבראשית זוטא הגיונית יותר (שם ,עמ' שמא) .לשבחו של בובר
ייאמר שהעיר במקרה זה על התיקון שעשה ,מה שאפשר להעמיד את המקור על דיוקו ברגע שנתגלתה מקבילה
מתאימה יותר.
01
החיבור בכתב היד" :ואם אמאס היסוד מיד נופל הבנין אשר עליו" 35.לעומת זאת במהדורת בובר
מופיע" :ואם אמאס היסוד נופל הבנין אשר עליו" ,ללא הערה על השמטה זו.
דוגמה אחרת היא הדרשה על בראשית ד ,כו" :הוחל – התבטל כמו לא יחל דברו (במדבר ל ,ג)
כתרגומו לא יבטל וקרא הקב"ה לים וישפכם" .דרשה זו מבוססת על הפסוק בעמוס" :הקורא למי
הים וישפכם על פני הארץ" (עמוס ה ,ח; שם ט ,ו) .בובר השמיט את הפסוק מעמוס ,וכך איבד את
המשמעות שמעניק השיבוץ לסיום הדרשה ,כרמז מטרים לעונש שעתיד לבוא.
דוגמה נוספת וקריטית יותר היא בדרשה על במדבר א ,יד ,שם מופיע בכתב היד הכינוי
"ההגריים" .בובר החמיץ את כל הייחודיות של הפירוש כאשר תיקן את הכינוי "הגריים"
ל"מצריים"36.
ברוב המקרים בובר לא ציין את השינויים שערך בכתב היד .הוא הוסיף חלוקה לפרשות
ולפסוקים 37,ולא ציין כיצד נראה כתב היד במקור ,ללא חלוקה זו 38.כמו כן ,הוא השמיט את
הפתיחות הפיוטיות לפרשות.
לסיכום ,היכרות עם הטקסט עצמו מאפשרת לנו להכיר בצורה טובה את המדרשים שמובאים
בקובץ מדרשים זה ,הרעיונות שמופיעים בו ,הצורות הספרותיות ודרכי העריכה.
מטרה שניי ה שעמדה לנגד עיניי היא אפיון המדרש על ידי הצגת התכנים ,הצורות הספרותיות
וסוגי הפירוש שמופיעים ב"מדרש אגדה" .מטרה זו הושגה באופן כללי על ידי בובר ,ומטרת
המחקר הייתה ליצור סקירות מפורטות יותר.
התקווה שעמדה בבסיס המחקר הייתה שמימוש מטרות המחקר ישפוך אור על תקופתו וזמנו,
שכן חיבור זה הגיע אלינו אנונימי ואילם .אולם יש לזכור ששאלת מקום החיבור וזמן היצירה היא
שאלה שנותרה בלתי פתורה גם בחיבורים מדרשיים שיש להם נוסחים קדומים יותר מחיבורנו.
לכן בחרתי להתמקד בלימוד הפירושים והמדרשים שמופיעים במדרש ,השוואתם למקבילות
בדברי חז"ל ואפיון קטגוריות של תוכן ,צורה וסגנון המופיעות בו באופן שכיח .כך הצלחתי לזהות
דומיננטיות של מקורות מסוימים על פני אחרים ,שימוש ייחודי בשפה הארמית ורובדי לשון
שניתן לייחס לתקופות מגוונות .ריכוז הממצאים והמסקנות בנושא זה יכול להוות בסיס למחקרי
המשך ,שבהם אפשר יהיה להתמקד בתקופות מסוימות ולהרחיב את הדיון בדוגמאות רבות יותר.
שני קשיים מרכזיים עמדו בפניי כאשר ניגשתי לעבודת המחקר:
.1מיעוט העיסוק בקובץ זה על ידי חוקרים קודמים;
.2ריבוי והיקף החומר והממצאים שהתגלו לעיניי.
35מדרש אגדה (העתקה) ,בראשית א ,א.
36כד וגמה תמוהה להתנהלות מהדורת בובר בעניין ציטוט פסוקים ,ראוי לציין את בראשית ד ,יז .בובר במהדורתו
הביא פסוק מישעיהו נד ,א" ,רני עקרה לא ילדה" ,במדרש על שמה של צילה" :כאישה שיושבת בצילו שלא לקחה
אלא לתשמיש" .בהערה באותו מקום (הערה כב) הוא כתב שיש לתקן ולכתוב "רועה עקרה לא תלד" (איוב כד ,כא).
התבוננות בכתב היד מראה שנוסח "מדרש אגדה" הוא על בסיס הפסוק באיוב ,בהתאמה למקבילה מבראשית רבה
כג ,ב.
37מדרש אגדה (בובר) ,מבוא ,עמ' .1
38גאולה ,חידת מפתח הפסוקים ,עמ' ,211–199טוען שיש חשיבות לסידור הפנימי של כתבי היד .לדעתו ,הוא יכול
להעיד על מקומו של המעתיק ,שכן למקומות שונים יש מאפיינים שונים בנושא זה.
00
לא עמדה בידי ברירה אלא למקד את העיסוק בחומר ,בבחינת "לא עליך המלאכה לגמור ולא
אתה בן חורין להיבטל ממנה" (משנה אבות ב ,יז).
לפיכך בחרתי להעתיק את כל כתב היד העתקה מבוקרת על פי כללי תעתיק ברורים כדי להציג את
כתב היד כפי שהוא .שמרתי על החלוקה של שורות ועמודים כדי שכתב היד יהיה נגיש לחוקרים
וללומדים .העתקה זו מופיעה כנספח בכרך ב' (להלן :העתקה).
מטרתי במהדורה הביקורתית הבאה בגוף העבודה (להלן :מהדורה) 39הייתה הצגת טקסט ברור,
קריא ומתוקן .בבואי לעסוק במהדורה הביקורתית ,החלטתי להציג מהדורה ביקורתית לחמש
הפרשות הפותחות כל חומש ,ובחומש שמות להציג את כל החומש .הצגת הפרשות הפותחות
נועדה להביא בפני הלומד את המגוון שמתבטא בכל חומש ,והבחירה בחומש שמות הייתה מפני
שהוא מאחד בתוכו קטעים סיפוריים וקטעים הלכתיים .באופן זה יוכל הלומד להתרשם מאופיו
של המדרש ולאופן שבו עסק בסוגים שונים של קטעים מן התורה .במהדורתו ,בובר הציג את
המקבילות והעיר את הערותיו בחלק "הערות ותיקונים" .לא ראיתי טעם להעתיק את הערותיו
במהדורה זו "כי לא רציתי להכפיל את הדברים"40.
למרות האמור לעיל הקדשתי סעיף מיוחד למהדורה ביקורתית מורחבת לשמות כב–כג (להלן:
מהדורה מורחבת) 41.הצגתי בו את מקורותיו של בעל "מדרש אגדה" לפרקים אלה במטרה לבחון
את התנהלותו ביחס למקורותיו באופן מדויק יותר .הבחירה בפרקים אלה נעשתה מכיוון שיש
בהם גיוון רב במקורות ,וכן קטעים שמקורם אינו ידוע לנו .נוסף על כך ,הנושאים שעולים
בדרשות הם נושאים מרכזיים בחיבורנו .המקור העיקרי שעליו מבוססות הדרשות בפרקים אלה
הוא מדרש לקח טוב ,והממצאים מהווים בסיס לדיון בזיקה שבינו לבין "מדרש אגדה" .גם סגנונן
הלשוני של הדרשות מגוון ,ויש ביניהן דרשות על סדר הפסוקים ודרשות הסובבות סביב נושא
מוביל.
מבחינת העיסוק באופיו של המדרש ,עסקתי בלשונו ,בשילוב הארמית בחיבורנו ,במונחי ההצעה
הקיימים בו ,במקורותיו ,במלאכת העריכה ובמסורות חסרות מקבילה .התייחסתי למקורות
אפשריים ולמקבילות בדוגמאות ספציפיות שדנתי בהן .גיליתי עניין מיוחד במעקב אחר מקבילות
אפשריות לביטויים שלא נמצאים במקבילות ושולבו בצורה אורגנית בתוך הדרשות .בפרק על
הצורות הספרותיות עסקתי בעיקר בדרשות המרחיבות את המקרא ,במשלים ובסיפורים
עצמאיים.
הפרק על האפיונים ההרמנויטיים והרעיוניים סוקר את דרכי הדרשה הנפוצות בקובץ מדרשים זה
ואת המגמות האידיאולוגיות הבולטות בו :הפולמוס היהודי-נוצרי ,חורבן גאולה ומשיח וד'
יסודות – תפיסת הגוף והנפש.
כפי שציינתי לעיל ,היקפו הרחב של קובץ מדרשים זה ומיעוט העיסוק בו גרמו לכך שהתחושה
העיקרית שליוותה אותי לאורך כל המחקר הייתה כבישת דרך שלא הייתה סלולה עדיין .הסיפוק
והשמחה נבעו מריבוי הממצאים והשפע במגוון הדרשות.
39להלן פרק שני ,סעיף – 2מהדורה ביקורתית ,עמ' .117–21
40מדרש אגדה (בובר) ,מבוא ,עמ' .9
41להלן פרק שני ,סעיף – 3מהדורה ביקורתית מורחבת ,עמ' .111–111
02
כשהתחלתי את המחקר ,הנושא העיקרי שעסקו בו קודמיי בעניין "מדרש אגדה" היה שאלת
הזיקה של ר' משה הדרשן אל כתב היד ופתרון חידת האנונימיות של הטקסט .היום ,עם השלמת
הפרק הזה של העיסוק שלי בכתב היד ,אני סבורה ששאלת הזיקה לר' משה הדרשן היא שולית
בטקסט זה ,והעיקר הוא המפגש עם הסגנון היצירתי והחופשי של בעל מדרש זה ביחסו לפירוש
התורה .בובר חש זאת ולכן אמר" :המדרש הזה על התורה ,אף כי לא נוכל לברר שם המסדר ומתי
ובאיזה מקום נסדר – בכל זאת יקר הוא באיכותו" 42.גם מאק אמר" :המדרש טרם זכה למחקר
הראוי לו" 43.אני מקווה שמחקר זה יוכיח את יוקרתו ואיכותו של המדרש הקרוי "מדרש אגדה",
ויאיר אותו באופן חדש.
42מדרש אגדה (בובר) ,מבוא ,עמ' .1
43מאק ,עם לבן גרתי ,עמ' .223
03
.3תיאור כתב היד
3.1תיאור כללי
כאמור לעיל ,כתב היד היחיד של חיבור זה (ככל שהצלחתי לבדוק) הוא כתב היד שפרסם בובר,
שכתב עליו" :כתב יד עתיק יומין יחיד בעולם ,כי לא נמצא בכל אוצרות הספרים אשר
כתב יד זה מצוי בספריית הבודליאנה באוקספורד 45,וצילום של כתב היד מצוי במכון לתצלומי
כתבי יד בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי 46.בקטלוג הממוחשב של המכון מתוארך כתב
היד למאה הי"ד ,והכתב מתואר כ"מזרחי".
בעולם"44.
בכתב היד חסרים כמה דפים ועל כן מצויות בו כמה דרשות קטועות בקטעים אלה .1 :בראשית א,
א–יא .2 .ויקרא יד ,א–טז ,א .3 .במהלך הדרשה על במדבר לה ,ד .1 .דברים כג ,כב–לד ,יב (סוף
החומש)47.
בקטלוג הממוחשב כתב היד מכונה "מדרש התורה" על שם המילים הפותחות את החיבור .מילים
אלה לקוחות מקטע פיוטי שפותח את פרשת בראשית ואת המדרש כולו .המדרש כתוב בכתב
מזרחי ,ורובו בהיר ונקי מכתמים (הדפים הראשונים פחות ברורים).
מטרתה של בדיקת כתב היד הייתה דיווח על הממצאים הפליאוגרפיים של כתב היד וזיהוי
המרכיבים הייחודיים לו ,כפי שאעשה להלן.
כתב היד מאופיין בקישוטיות פשוטה .החלוקה היחידה הקיימת בכתב היד היא לפי פרשות
בבליות .כל פרשה פותחת בקטע פיוטי שכתוב באותיות גדולות ומלווה באיור פשוט ,שחוזר על
עצמו לאורך החיבור .גם סיומי הפרשות והחומשים מודגשים בסיומות פיוטיות או בצורה גרפית
מיוחדת ,אך בשונה מהפתיחות ,ההדגשה של סיומי הפרשות אינה עקבית .לאורך כתב היד יש
שימוש בשורות המורכבות ממילים מלוכסנות ,המופיעות בדרך כלל בסיומי עמודים ,אולם
במקום אחד ישנו עמוד שלאורך כל העמוד כתובות בו שורות מלוכסנות לסירוגין 48.ניתן לסכם
ולומר שכתב היד מאופיין בכתב ובאורנמנטיקה מזרחיים ברורים.
ניכרות בכתב היד (בעיקר בחומש בראשית) התערבויות מתקופות שונות:
א.
הוספה של הערה בצד הדף בקולמוס דק ובאותיות קטנות ,מה שנראה כהוספה של
המעתיק או כהוספה של מעתיק אחר מאותו אזור .גם הכתב בהערה הינו מזרחי .להלן
דוגמה (דף :)4921
44מדרש אגדה (בובר) ,מבוא ,עמ' .2
45אוקספורד – בודלי ,קטלוג קאוולי.heb.c.22 ,2111 ,
46מספר הסרט.F 22683 :
47לפי בובר (מדרש אגדה (בובר) ,מבוא ,עמ' ,) 2העובדה שסופו של כתב היד חסר גורמת לכך שלא נדע את שם הסופר
ואת שנת ההעתקה .זו כמובן השערה בלבד ,ואין דרך לדעת אם היא נכונה.
48דף .44rדוגמה זו תובא בהמשך.
49הדרשה על בראשית כה ,כא–כו .החלק הראשון של התוספת לקוח מפירוש רבנו בחיי על התורה שם .לחלק השני
של התוספת לא זוהה מקור .נתון זה מסייע בקביעת הגבול התחתון של כתב היד ב 1311-בקירוב (שנת פטירתו של
רבנו בחיי).
04
ב.
יד נוספת שהתערבה בטקסט כתב היד נראתה בשולי העמודים ובגוף הטקסט .ככל
הנראה מדובר במעשה ידי שלמה בובר עצמו 50.מדובר בהוספות רבות בעט דק ,קווים מעל
המילים ,מילים מוקפות בעיגולים ,וכן מילים בכתב יד מהמאה ה ,19-כגון בפתיחת ראשי
תיבות של פסוקים או קיצורים .הוספות אלה מופיעות רק בפרשת בראשית ,מעמ' 4rעד
עמ' .9rהשערתנו הייתה שמדובר בסימונים שהיוו בסיס למהדורת בובר .להלן דוגמה (דף
:)515l
לאור עיון והכרה של כתבי יד אחרים מן המאה ה 11-באזור המזרח ,שנכתבו בסביבה ובתקופה
דומות לאלה של כתב היד "מדרש אגדה" ,ניסינו לבדוק את המאפיינים המיוחדים לכתב היד
שלפנינו .הממצאים שלנו כוללים בדיקה של סימני הבלטה ,סימני ביטול ,מילים יתרות ומגמות
קישוטיות .להלן יובאו הגדרת הקטגוריות ותיאור אופן השימוש של המעתיק בקטגוריות ,כולל
הדגמות .הצגה זו של הממצאים נועדה לבסס את הדיון באפיון מקומו ותקופתו של כתב היד,
במטרה להגיע למסקנה מדויקת יותר.
50מהשוואת כתב היד של הערות אלה לצילום כתב ידו של שלמה בובר ,כפי שמופיע בבראשית זוטא (הכהן) ,עמ' ,9
נראה שמדובר באותו כתב יד .חלק מהסימונים כנראה שימשו את המהדורה של בובר ,כגון פתיחת ראשי תיבות
וקיצורים ,השלמת מילים שמשמעות הטקסט רומזת אליהם וייתכן שהושמטו ,ועוד.
51הדרשה על בראשית ב ,ג.
05
3.2מאפיינים פליאוגרפיים של כתב היד המכונה "מדרש
אגדה"52
3.2.1סימני הבלטה
סימן הבלטה הוא שם לכל התופעות בכתב היד שמטרתן הדגשת טקסט מסוים .מטרות ההדגשה
יכולות להיות פתיחה לטקסט ,סיום טקסט או חלוקה בתוך טקסט .הסימון נעשה על ידי סימן
גרפי ,כגון קישוט או נקודות בהרכבים שונים.
מאפיין ברור של כתב היד הוא ההבלטות שנעשות על ידי ניקוד או סימון סגול הפוך (שלוש נקודות
במקבץ :נקודה בודדת מעל ושתי נקודות מתחתיה) .סימנים אלה מופיעים מעל המילים ,ולעתים
משולבים בכותרות הפתיחה לפרשות .כמו כן ,הסימון מופיע בדרך כלל בסופי פרשות כקישוט
מלווה למילה "תם".
ברוב הפרשות המעתיק כותב את המילה "תם" עם מעין סגול הפוך מעליה בסופן של הפרשות.
ברוב המקרים מופיעות נקודתיים אחרי המילה ,מלבד בדף .126lייתכן שהסגול נועד לקישוט,
בדומה לסימנים במשפט הפותח של כל פרשה .להלן דוגמה (דף :)44r
בסוף פרשת לך לך (דף )16lמופיעה המילה בליווי קו מעל .סימן זה מסמן בדרך כלל ראשי תיבות,
אך כאן הוא משמש כאיור:
בסוף פרשת ואתחנן (דף )129rהמילה מופיעה כך:
לאורך כל כתב היד קיימות נקודתיים המסמנות ומדגישות הפסקות בין קטעים בטקסט .עובדה זו
מתאימה לכך שנקודתיים הן מפסיק מאפיין בכתבי יד .להלן דוגמה (דף :)5310l
ישנו שימוש ברווחים בין מילים ובניקוד מעל מילה כדי להדגיש פיסוק .להלן דוגמה (דף :)5483l
בדוגמה שלעיל ,הדרשה לוויקרא כה ,ו ,ד"ה "והיתה שבת הארץ" ,המעתיק משתמש בסימני
ההבלטה כדי להדגיש את החלקים השונים של הדרשה ("בדורות ,באבות ,בבנים ,ברקיעים" וכו').
52פניתי למכון לכתבי היד לסיוע בקבלת ייעוץ פליאוגרפי וקודיקולוגי .אני מודה לגב' תמר לייטר ,שנפגשתי עמה
פעמיים ,ועמדה לרשותי בכל שאלה.
53הדרשה על בראשית ז ,ט–טז.
54הדרשה על ויקרא כה ,ו.
06
הבלטת ראשי תיבות נעשית על ידי ניקוד מעל האותיות; סימון ראשי התיבות נעשה על ידי נקודה
מעל כל אות .אותו סימון יכול לשמש לשני מסומנים (ראשי תיבות וגם מחיקות ,כפי שיובהר
להלן) .במקרה של קיצור ,כגון אמ' (=אמר) ר' (=רבי ,או רבינו) ,הסימון הוא נקודה אחת גם אם
הקיצור מורכב ממספר אותיות .להלן דוגמה (דף :)5515r
בשורה זו רואים מגוון של סימני הבלטה המסמנים קיצורים (אמ' ,דכת') ,ראשי תיבות (הקב"ה)
ופסוק המצוטט בקיצורים (כה תב' את ב' יש' ,כלומר" :כה תברכו את בני ישראל".)56
3.2.2סימני ביטול
סימני ביטול הם סימנים בכתב היד שסומנו על ידי המעתיק במטרה להצביע על מחיקה של
טקסט .באופן זה יכלו המעתיקים להצביע על טעויות מבלי להפוך את הטקסט ללא קריא ולא
אסתטי.
לעתים ניקוד על מילים מסמן שיש להפוך את סדרן ,כנראה במקרה של העתקה שגויה .להלן
דוגמה (דף 40rשורה :)573
קיימים מקרים שבהם נקוד על כל האותיות במילה ,כנראה כסימן להשמטת מילה מיותרת .להלן
דוגמה (דף ,5840lשורה שלישית מהסוף):
המילה "יוסף" מיותרת לכאורה ,ולא מתאימה להקשר.
כפי שראינו לעיל ,הסגול והניקוד מעל האותיות משמשים לסימון של הבלטות ,השמטות
ותיקונים .לעתים נדירות מופיע קו קצר מעל המילה .לייטר קובעת שהיו מעתיקים של כתבי יד
שסימנו את כוונותיהם במספר סימנים ,וכך עשה גם מעתיק כתב היד שלפנינו.
לסיכום ,בכתב יד זה סימני ביטול של טקסט (מחיקות) מופיעים בצורת קו או נקודות מעל
המילה.
55הדרשה על בראשית טו ,ה.
56במדבר ו ,כג.
57הדרשה על שמות א ,א.
58הדרשה על שמות א ,כב.
07
3.2.3שמירת סדר הטקסט וניהול השורה בכתב היד
מילים יתרות הן מילים שחורגות מן השורה .לחריגה זו מספר תפקידים:
א.
שומרי דף :בכתב היד שלפנינו ניתן לעמוד על חסרון דפים בגלל אי ההתאמה בין שומר
הדף למילה בראש הדף שלאחריו .להלן דוגמה (דף :)5971
דף 74rמסתיים בשומר הדף "העולם" ,ואילו העמוד שאחריו פותח במילה "היו" ,מה
שמוכיח בעליל שחסרים כאן דף או דפים.
ב.
יישור שורה :בכתב יד זה מופיעות טכניקות שונות להגדלת מספר המילים בשורה ,כגון:
הוספה בין השיטין ,לכסון מילים כלפי מטה (שורה אלכסונית) ומילים מעל שורה .להלן
דוגמה לשורה אלכסונית (דף :)6075l
בדוגמה זו רואים כיצד המעתיק משתמש בלכסון שורה בסוף העמוד כדי להכניס יותר
מילים בסיומו של דף .תופעה זו מאפיינת רבים מהדפים בכתב היד.
59הדרשה על ויקרא יד.
60הדרשה על ויקרא טז ,ל.
08
ג.
דיוק בהעתקה :ייתכן ששורה שבה המילים כתובות בלכסון כלפי מטה מעידה על רצונו
של הסופר להכניס תוכן מסוים לדף זה .כדי להשיג את מטרתו הוא בוחר לעצב את
השורה באופן שייכנסו יותר מילים מהכמות שיכולה להיכנס בשורה ישרה .לייטר טוענת
שיכולה להתאים צורה שמתאימה בדרך כלל להעתקה מתוך מודל ,וייתכן שמבטאת רצון
לחקות ספר שעמד לפני המעתיק .להלן דוגמה (דף :)6144r
דוגמה זו היא יחידאית בכתב היד .עמוד זה מסיים את פרשת שמות ,וכולו מורכב משורה
ישרה ושורה אלכסונית לסירוגין .ייתכן ששתי מטרות עמדו לעיני המעתיק :א.
הקישוטיות של כתב היד עם סיום הפרשה .ב .רצון להכניס מילים רבות יותר לעמוד כדי
לסיים את הפרשה בסוף העמוד.
המגמה הקישוטית של כתב היד מתחזקת מהתבוננות בסופי החומשים .סופי החומשים
ערוכים באופן מיוחד ,ומעוצבים בצורה של פירמידה .להלן דוגמה (סיום חומש שמות ,דף
:)61l
חשוב להעיר שהמגמה הקישוטית של כתב היד הולכת ומתמעטת לקראת סוף כתב היד.
ממחצית כתב היד ואילך יש פחות אלמנטים קישוטיים ,וסוף חומש במדבר אינו ערוך
בצורה מיוחדת :הוא נראה כסוף של פרשה רגילה ,ואחריו באה הפתיחה של חומש דברים
רק ככותרת פיוטית ללא איור .סוף חומש דברים חסר ,כך שכך ספק אם נדע כיצד סיים
אותו המעתיק.
61הדרשה על שמות ד ,כז–ה ,כג.
09
דוגמה נוספת להתמעטות המגמה הקישוטית של כתב היד היא קטעי הפתיחה של
הפרשות .הקטעים שפותחים ומסיימים פרשה בחומשים בראשית ושמות מכילים כותרות
פיוטיות ,הרשומות בכתב גדול יותר מהכתב הרגיל ,מופיעות במרכז העמוד ומלוות
באיור 62.לעומת זאת החל מחומש ויקרא הכותרות מופיעות ללא איור .להלן דוגמה
לכותרת מאוירת (דף :)6321l
אפיון מובהק וייחודי של המעתיק שלפנינו הוא ההגזמה במילות יתרות הנכתבות מעל
השורה בקומה שנייה ושלישית .ייתכן שגם אפיון זה קשור לניסיון לשחזר חיבור שהיה
לפניו ואותו העתיק .להלן דוגמה לשתי קומות על גבי השורה העליונה בעמוד (דף :)6445l
להלן דוגמה לשלוש קומות על גבי השורה העליונה בעמוד (דף :)659l
3.2.3אפיון מקום ותקופה של כתב היד
בהקדמתו למהדורה תיאר בובר את סופו הקטוע של כתב היד" :ומסיים בסוף הדף אין לי אלא
נדר נדבה מנין ,נאמר כאן נדר ונאמר להלן נדר שנאמר ואם נדר או נדבה מה ...מכאן ואילך חסר,
ובע בור זה לא נדע לעולם שם הסופר שנת הכתיבה כמו שנמצא ברוב כתבי היד העתיקים בסופם
שם הסופר והשנה בה נכתב"66.
בובר סיפר שכתב היד נקנה על ידי אברהם ביק מפרעשבורג בעיר חאלב שבסוריה ,ויחד אתו נקנה
כתב יד נוסף :העתקה של הספר "תורת המנחה" 67לר' יעקב בן ר' חננאל סקילי 68.בניגוד ל"מדרש
62דוגמה לכך תוצג בהמשך הפרק.
63סוף פרשת וירא.
64הדרשה על שמות ח ,כ–ט ,לד.
65הדרשה על בראשית ה ,לב–ו ,ח.
66מדרש אגדה (בובר) ,מבוא ,עמ' .2
67אוקספורד – בודלי ,MS Hunt. 476 ,קטלוג נויבאואר .911מספר סרט.F 22462 :
68ר' יעקב בן ר' חננאל סקילי (או צקלי) היה מחכמי ספרד בתחילת המאה הי"ד ( ,)1321מתלמידי הרשב"א .כנראה
שמקורה של משפחתו בסיציליה ,וזה מקור שמה .בהמשך ,ככל הנראה ,עבר לארץ ישראל ולשכנותיה ,וייתכן שבסוף
ימיו חי בבבל .חיבורו "תורת המנחה" מכיל שמונים ושש דרשות על התורה והמועדים.
21
אגדה" ,ההעתקות של "תורת המנחה" מתועדות בצורה מפורטת .ההעתקה של "תורת המנחה"
מתוארכת באופן ברור לשנת ,1217ובובר הסתמך על כך וטען שכתב היד של "מדרש אגדה"
שלפנינו הוא משנת .1211באופן זה ניסה בובר לפתור את חידת הזהות של המחבר והמעתיק של
כתב היד שלפנינו ,אף שתחילה קבע שהמחבר והמעתיק של כתב היד יישארו אנונימיים .כך ניסח
בובר את טענתו ש"תורת המנחה" ו"מדרש אגדה"' נכתבו על ידי אותו סופר" :צורת הכתב היא
שווה עם צורת כתב הסופר אשר כתב את הקובץ תורת המנחה (היינו בס' תורת המנחה עד פ'
מצורע ומסיים נודע בגויים זרעם ,כי משם ואילך הוא מסופר אחר) ונראה בעליל כי נעתק המדרש
הזה על התורה בשנה אחת או קודם לו מעט מיד הסופר אשר כתב ספר תורת
המנחה"69.
טענה זו נבדקה על ידי לייטר והופרכה .לאחר שצפתה במיקרופילם ,היא קבעה שניתן לראות
שכתיבות שני הסופרים של "תורת המנחה" אינן דומות לכתיבת הסופר של "מדרש אגדה".
לייטר זיהתה בכתב היד "מדרש אגדה" מאפייני כתב הנמצאים הן במזרח ,הן בתימן ובביזנטיון.
בדיקת נוסחאות פתיחה וסיום ,וכן קיומן של שורות אחדות שבהן מילים מלוכסנות בתוך
הטקסט שבכתב היד ,לא הניבו תוצאה חד משמעית לגבי זיהוי אזור או תקופה .הסיבה לכך היא
שהתופעה קיימת בכל שלושת האזורים הנזכרים.
בחיפושיה נתקלה לייטר בשני כתבי יד מפרס (כאשאן ,ואספהאן) מסוף המאה ה.)1212 ,1192( 12-
הם כתובים באותיות עבריות ובשפה הפרסית ,ומופיע בהם העיטור השולט בכתב היד שלפנינו:
שני קווים אנכיים וביניהם נקודות בצורת סגול .להלן דוגמה (דף :)9r
בכתבי יד אלה נמצאו המרכיבים הבאים שהם ייחודיים לכתב היד של "מדרש אגדה" :מילים
יתרות בקומה שנייה ,צורת עיטור ,צורת שומר הדף ואופן כתיבת שם הוי"ה (י-ו-י) .מרכיבים אלה
היוו בסיס להשערתה של לייטר כי ישנו קשר בין כתבי היד מפרס שאותם בדקה לכתב היד של
"מדרש אגדה".
במהלך חיפושיה השוותה לייטר את כתב היד שלפנינו לכתבי היד של "ספר הערוך" שהועתקו בידי
מבורך בן נחמיה (בקטלוג :מברך בן
נחמיא)70.
לייטר זיהתה בכל כתבי היד צורת אות אל"ף
שבורה .להלן דוגמה לאל"ף שבורה (דף :)88l
נקודות דמיון נוספות על צורת האל"ף הייחודית הן מילים יתרות בקומה שנייה וכתיבה דומה
מאוד .מקומם ותיארוכם המשוער של כתבי היד של "ספר הערוך" הוא מזרח ,המאה ה12-
<71.>1112–1111
69מדרש אגדה (בובר) ,מבוא ,עמ' .1
70סנקט פטרבורג – ספרייה לאומית ,EVR I 17מספר סרט ;F 25949 :סנקט פטרבורג – ספרייה לאומית
,EVR I 91מספר סרט.F 51240 :
20
לסיכום ,תוך הסתייגות מקביעה ברורה וחד משמעית ,מסקנתה של לייטר לגבי תיארוך כתב היד
של "מדרש אגדה" היא סוף המאה ה ,12-ומסקנתה לגבי המקום היא מזרח ,אולי פרס.
3.3סיכום
בפרק זה תיארנו בהרחבה את המרכיבים הייחודיים לכתב היד של "מדרש אגדה" .הדיון
המדוקדק בתיאורו של כתב היד קידם אותנו מעט בתעלומת הזמן והמקום של החיבור .המסקנה
העולה מפרק זה היא שמדובר בהעתקה מאוחרת יותר ממה שנטו לחשוב עד עתה .לגבי המקום,
נותרה בעינה המסקנה שמדובר באזור מזרחי ,והאזור הספציפי יותר נשאר מעורפל .ההשערה היא
שיש סימנים שמובילים לאזור פרס .ממצאים אלה משתלבים במסקנות העולות מן הפרקים
הבאים ,ובמיוחד מן הדיון בהיבט הלשוני של החיבור ובמשמעותה של השפה הארמית בו.
71שנת 1112נקבעה כתאריך אפשרי אחרון מכיוון שבכתב היד ( )EVR I 87נמצא שטר מכר בכתיבה ביזנטית של
"ספר הערוך" בשני כרכים ,וכן שטר קנייה בכתיבה ביזנטית משנת .1191ההשערה שמבורך בן נחמיה הוא מעתיק
כתב היד שלפנינו ,נשללה על ידי לייטר .נראה שמדובר במעתיקים שונים ,למרות הדמיון.
22
פרק שני :הצעה למהדורה ביקורתית
.1אופן ההדרת הטקסט
1.1חלוקת הטקסט
החלוקה העיקרית בכתב היד היא על פי פרשות התורה .קיימת גם חלוקה בין קטעים קצרים יותר
באמצעות נקודתיים ,שכנראה מבטאת חלוקה למשפטים ,ומקבילה לנקודה ולפעמים לפסיק.
הקפדתי לשמור על חלוקה זו .חלוקת המדרש לפי פרקי התורה ופסוקיה נעשתה בהתאם למה
שעשה בובר ,למען הסדר הטוב ויכולת ההתמצאות במהדורה.
הדרשן שלפנינו דורש לעתים יחידות של פסוקים (בעיקר בקטעים סיפוריים בתורה) בלי
התחשבות בחלוקת הפסוקים .פעמים רבות נוצר רצף סיפורי חדש שהפסוקים מהווים בתוכו
קולאז' .באופן עריכה מעין זה קשה מאוד לחלק את הדרשות ליחידות של פסוקים בודדים ,מפני
שזה פוגע ברצף הסיפורי .לכן במקרים כאלה ציינתי בראשית הקטע את קבוצת הפסוקים
השייכים לדרשה זו .יש לציין שהשתדלתי למעט באופן זה של סימון פסוקים.
נוסף על כך ,חילקתי את המדרש והפירושים שבו ליחידות קטנות יותר (סומנו על ידי פסקה חדשה
או רווח כפול) על פי שיקולי הנושא ,כגון :צורה ספרותית מתחלפת ,פירוש חדש ,נושא חדש
המובא לדיון או פסוק חדש שנדרש.
1.2מסירת הטקסט
השתדלתי לשמור על נוסח כתב היד ,אך עם זאת ערכתי בטקסט שינויים קלים כאשר סברתי
שמחד גיסא אין בהם כדי לשנות מאומה מהכוונה המקורית ,ומאידך גיסא יש בהם כדי לתרום
להבנת הקורא ולרציפות הקריאה .לכן פתחתי ראשי תיבות והשלמתי מילים מקוצרות במקרים
שאין ספק בהבנתם ,כגון :שנא' (=שנאמר) ,ד"א (=דבר אחר) .לעומת זאת ציינתי מחיקות שניכר
בהן שנעשו על ידי המעתיק ,שתיקן שגיאות במהלך מלאכת ההעתקה.
בכל מקרה שנדרש שינוי מהכתוב בכתב היד ,ציינתי זאת בהערת שוליים .במקרים שבהם השינוי
הופיע גם בתיקוני יד שנייה שנראו בכתב יד או במהדורה של בובר ,ציינתי זאת בהערת השוליים.
השינויים נעשו רק במקרים שבהם אי אפשר היה להבין את הטקסט בלי השינוי.
במקרים של מילים שחורגות באופן בולט מהשורות בכתב היד ,רשמתי את המילים בתוך סימון
זה .>< :במקרים של מילים ואותיות שמופיעות בכתב היד בצורה מטושטשת ולא ברורה ,רשמתי
את האותיות המשוערות בתוך סימון זה .}{ :במקרים שבהם האותיות כלל לא ניתנות לקריאה,
רשמתי בתוך הסוגריים נקודות ,בצורה זו.}..{ :
מילים מעטות מופיעות בכתב היד כשהן מנוקדות .במקרים אלה ניקדתי את המילים בגוף
המהדורה ,וכן ציינתי כל הופעה כזו בהערת שוליים.
המעתיק משתמש בסימני ניקוד וקווים בווריאציות שונות לסימון הדגשות ,הבלטות ומחיקות.
ניתן לזהות שיטתיות בשימושים אלה ,וציינתי זאת בהערות שוליים במקומות שונים.
23
ציינתי בהערות שוליים התערבויות של יד שנייה בגוף כתב היד .כאמור ,כנראה מדובר בכתב ידו
של בובר 72,והערות אלה היוו בסיס למהדורתו.
1.3הבאת פסוקי התנ"ך
ציינתי את הפסוקים כך :ספר; פרק (באותיות); פסוק (באותיות) .את שמות ספרי התנ"ך הבאתי
בשלמותם ולא בקיצור ,כדי להקל על רצף הקריאה של הטקסט.
קשה לזהות שיטתיות ב"מדרש אגדה" באופן ציטוט הפסוקים מבחינת אורך הציטוט ומיקום
תיבות "וכו'"" ,וג'"" ,וגו'" ודומותיהן .פסוק המצוטט בכתב היד רק בחלקו ,השלמתי אותו כאשר
סברתי שיש בכך כדי לתרום להבנת ההקשר שבו הוא מצוטט .שמתי השלמות אלה בתוך סוגריים
מרובעים .אם צורפו לציטוט בכתב היד הסיומות "וכו'"" ,וג'"" ,וגו'" ודומותיהן ,לא ציינתי זאת
(גם כאשר לא השלמתי את הפסוק) ,כדי להקל על רצף הקריאה של
המדרש73.
כאשר צוטט פסוק המופיע בכמה מקומות בתנ"ך ,ציינתי בנוסח הפנים את ההופעה הראשונה
שלו ,אלא אם כן סברתי שהמדרש אינו מכוון אליה אלא אל הופעה אחרת .במקרה כזה ,שבו ברור
לאיזו הופעה מהופעות הציטוט התכוון הדרשן ,ציינתי רק פסוק זה .את יתר ההופעות של הפסוק
בתנ"ך ציינתי בהערות בתחתית העמוד.
במקרה שקיים שינוי בין נוסח הפסוקים המצוטט בכתב היד לבין נוסח הפסוקים כפי שמופיעים
בתנ"ך "קורן" (להלן :נוסח המסורה) ,הערתי על כך .הפניתי לנוסח המסורה במקרים של שינוי
בין כתב היד לבין נוסח המסורה .במקרים שקיימים הבדלים משמעותיים בין ציטוט הפסוקים
בכתב היד לבין האופן שבו הפסוקים מופיעים בנוסח המסורה ,פניתי אל הHebraica-
74.Biblia
אם התברר שנוסח כתב היד משקף נוסחים קדומים של הפסוק ,השארתי את הפסוק כפי שהוא
בכתב היד והערתי על כך בתחתית העמוד.
במקרים שבהם ציטוטים מפסוקים הובאו בכתב היד בכתיב מלא ,בעוד שבנוסח המסורה הכתיב
חסר ,השארתי את הפסוקים כפי שהם ,כדי להקל על רציפות הקריאה .בפסוקים שבהם יש
"כתיב" ו"קרי" ,השארתי בגוף המהדורה את נוסח כתב היד ,מתוך נאמנות לכתב היד ,ובשוליים
הערתי על כך שמדובר ב"כתיב" או ב"קרי" ,וציינתי את בן זוגו.
המעתיק כותב את שם יי' באותיות י'ו'י' .בכל מקום כזה רשמתי כפי שמקובל היום יי' ,ובפעם
היחידה שכתוב י-ה-ו-ה (דף )127rציינתי זאת בהערת שוליים.
72ראו פרק ראשון ,סעיף – 3.1תיאור כללי ,עמ' .12
73אחד האפיונים של מדרש זה הוא יצירת טקסט חדש בעל איכויות מצלוליות וספרותיות ,מארג של פסוקים ,דרשות
וביטויים שונים .היכולת לעמוד על איכות המארג היא דווקא בקריאה רצופה ,מה שמהווה נימוק נוסף להשמטת
הקיצורים.
74בהפניות להלן :ביבליה הבראיקה.
24
1.3מקבילות ופירוש
בובר הציג את המקבילות במהדורתו והעיר את הערותיו בחלק "הערות ותיקונים" .לא ראיתי
טעם להעתיק את הערותיו במהדורה זו "כי לא רציתי להכפיל את הדברים"75.
כפי שציינתי לעיל במטרות העבודה ,בגלל אורכו של כתב היד וחלקיות הטקסט שהוהדר
למהדורה ביקורתית ,לא ראיתי הצדקה להצגת המקבילות לארבע פרשות וחומש .עם זאת מצאתי
לנכון להציג מהדורה כזו לפרקים כב–כג בחומש שמות ,מכיוון שיש בפרקים אלה מקורות
מגוונים ותופעות ייחודיות.
75על פי מדרש אגדה (בובר) ,מבוא ,עמ' .9
25
.2מהדורה ביקורתית
2.1פרשת בראשית
(עמ' )4rבשם אל איום ונורא ועמיה
שרי נהורא
לעמו
והנחיל
דת יקרה נתחיל
מדרש
לכתוב
התורה:
א,א בראשית ברא אלהים הדא הוא דכתיב כה אמר יי' אם ימדו שמים מלמעלה 76ויחקרו מוסדי
ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם יי' (ירמיהו לא ,לו) :לפי שאמר
ירמיה המאס מאסת את יהודה (שם יד ,יט) השיבו הקב"ה אם ראית שמים וארץ שעברו :אותה
שעה תוכל לומר שאני מאסתי בהם לפי שישראל יסוד שמים ואם אמאס היסוד מיד נופל הבניין
אשר עליו :ומניין אתה למד ששמים וארץ לא נבראו אלא בשביל ישראל שנאמר בראשית ופירושו
תחלה וישראל נקראו ראשית שנאמר קדש ישראל ליי' ראשית תבואתה( 77שם ב ,ג):
דבר אחר בראשית ביראת שמים ברא הקב"ה את עולמו כד"א ראשית חכמה יראת יי' (תהלים
קיא ,י):
דבר אחר בראשית בזכות התורה ברא הקב"ה את עולמו שנקראת ראשית שנאמר יי' קנני ראשית
דרכו קדם מפעליו מאז (משלי ח ,כב):
דבר אחר בראשית ברא שית שש אותיות הן כנגד שש מלות שבהם ברא הקב"ה את עולמו שנאמר
כי ביה יי' צור עולמים (ישעיהו כו ,ד) :יה שתי מלות יי' ארבעה מלות הרי שש אל תיקרי צור אלא
צייר עולמים:
דבר אחר בראשית ברא שית משיתין של מזבח ברא העולם:
76בכתב היד :ממעל.
77בכתב היד :תבואתו.
26
דבר אחר בראשית ב'ר' ראש המילה י'ת' אחרית המילה והוא ברית ובזכות המילה והשבת ברא
הקב"ה את העולם ומניין שנקראה שבת ברית שנאמר לדורתם ברית עולם (שמות לא ,טז) וגם
המילה נקראה ברית שנאמר והיתה בריתי בבשרכם (בראשית יז ,יג) וגם בזכות התורה נברא
העולם כי נשאר ממלת בראשית א'ש' והוא <א>ש ואין אש אלא תורה שנאמר מימינו אש
דת78
למו (דברים לג ,ב):
דבר אחר בראשית שש אותיות הם כנגד ששה סדרי משנה וכנגד ששה ימי בראשית:
דבר אחר בראשית בהסירך השין עולה שש מאות ושלש עשרה כנגד תרי"ג מצות והשין שחייב
אדם לשננם לבניו שנאמר ושננתם לבניך (שם ו ,ז):
והתחיל התורה בבי"ת ולמה אלא כנגד שתי תורות תורה שבכתב ותורה שבעל פה:
דבר אחר למה בב' כנגד זכר ונקבה דכתיב לא תוהו בראה [לשבת יצרה] (ישעיהו מה ,יח) ואמ'
החכם טובים השנים מן האחד (קהלת ד ,ט):
ברא אלהים את העולם וכיון שראה שלא היה יכול לעמוד במדת הדין לבדה שיתף עמה מדת
רחמים שנאמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות יי' אלהים ארץ ושמים (בראשית
ב ,ד):
ולמה לא אמר אלהים ברא בראשית אלא אמ' בראשית ברא אלהים לפי שאין מזכירין שם שמים
אלא על דיבור שנאמר [אדם כי יקריב מכם] קרבן ליי' (ויקרא א ,ב) והרי דברים קל וחומר ומה
למי שדרכו להקדיש אמרה תורה שלא יאמר ליי' קרבן אלא קרבן ליי' קל וחומר למחרפים
ולמגדפים ולנשבעים לשוא שהם חייבים לפני המקום:
את השמים מלמד שכל תולדות השמים
<נבראו>79
(עמ' )4lבעולם שלא יאכל והסכימה דעתו של הקב"ה עמה לפיכך לא הוציאה אל 80עץ עושה פרי:
א,יב וירא אלהים <כי טוב> עשתה הארץ ולא מיחה בה ואינו אומר בה ויברא אלא ותוציא 81מיכן
שברואים היו ביום הראשון ולא היה לארץ רשות להוציאן עד שנתן לה הקב"ה 82להוציא:
78כך הקרי .הכתיב :אשדת.
79שומר הדף מצביע על כך שחסר ברצף העמודים בכתב היד דף שלם לפחות.
80כנראה צריך להיות "אלא" (גם בובר כתב כך).
27
א,יד ויאמר אלהים יהי מארת שאותו יום נתלו לפיכך מארת חסר וו למה לפי שהמאירה היה בבני
אדם לכך אנשי מעמד היו מתענין ברביעי על אסכרה שלא תפול בתינוקות והיו לאתות בעת שחמה
ולבנה לוקין אותותיהם לרעה שנאמר ומאתות השמים אל תחתו (ירמיהו י ,ב) :אלא הגוים יחתו
מהמה83:
ולמועדים שעל חשבון חמה ולבנה תיקון <המועדים> שנאמר שמור את חדש האביב (דברים טז,
א) וחג הקציר [בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה] וחג האסיף [בצאת השנה באספך את מעשיך מן
השדה] (שמות כג ,טז) ולימים פירשו ימי הלבנה כ"ט ימים חסרים ל' מלאים ושנת לבנה שנ"ד
ימים וח' שעות ותתע"ו חלקים ושנת חמה שס"ה ימים ושש שעות:
א,טו והיו למאורת ברקיע [השמים] מלמד שלא נבראו אלא לצורך הבריות שהם בארץ שנאמר
להאיר על הארץ אבל הקב"ה יתברך וישתבח ויתנשא לעדי עד אינו צריך לאורה כי האורה עמו
שנאמר ונהורא 84עמה 85שרא( 86דניאל ב ,כב):
א,טז את שני המאורת הגדולים כיון שהלשינה הלבנה על החמה מיעטה הקב"ה ומה אמרה רבונו
של עולם אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד אמ' לה הואיל לכי ומעטי את עצמך והקב"ה
יתרומם שמו ניחם על זה ואמר לישראל הביאו לפני קרבן שמיעטו לכם את הירח ופירשו לפני כמו
עלי לפי שאני ארך אפים והיה לי להאריך אפי עליה לפיכך נאמר בקרבן ראש ושעיר עזים
אחד87
לחטאת ליי' (במדבר כח ,טו) כלומר כי חטאת היה לפניו על שמיעט הלבנה והיא גרמה לעצמה ויש
אומ' שנעשית שחורה כשיחור וגזר עליה שלא תהא מאירה אלא מכח השמש אמרה לפני רבונו של
עולם על שדברתי לפניך דבור הגון אני לוקה אמ' לה הקב"ה לפיכך אני עתיד להחזיר אורך לימות
המשיח שנאמר והיה אור הלבנה כאור החמה (ישעיהו ל ,כו) אמרה לפניו רבונו של עולם חטאתי
מחול אמ' לה מחלתי לך אמרה לה מחלתי לך אמרה לה במה אדע כי מחלת לי אמ' לה ולמשל
ביום ובלילה (בראשית א ,יח) אמ' לפניו רבונו של עולם ומה שבח לאורי ביום שהוא נראה ואתה
קראת אותי קטן שנאמר [ו]את המאור הקטן אמ' לה הצדיקים נקראו על שמיך יעקב [בנה] הקטן
81בקורן :ותוצא (צד"י צרויה).
82בובר הציע להוסיף את המילה "רשות" (נראה הגיוני מבחינת ההקשר).
83על פי המשך הפסוק" :כי יחתו הגוים מהמה" (ירמיהו י ,ב).
84כך הקרי .הכתיב :ונהירא.
85בכתב היד :עמיה.
86בכתב היד :שרי.
87בכתב היד :אחת.
28
(שם כז ,טו) ודוד הוא הקטן (שמואל א יז ,יד) אמרה רב<ו>נו של עולם גם צדיקים נקראו קטנים
מה אות של מחילה הוא לי כיון שראה הקב"ה שלא נתביישה 88דעתה הרבה צבאה שנאמר ואת
הכוכבים ומפני כבודה הרבה צבאה כמו השלטנן שהולך ועשירי המדינה הולכין עמו:
א,יז ויתן אותם אלהים ברקיע השמים מתנם 89נתנם הקב"ה לבריות להאיר להם בין לצדיקים
בין לרשעים לא נמנעו מלהאיר על הארץ:
א,יח ולמשל ביום ובלילה כשם שמושלת החמה ביום שנאמר וממגד תבואת שמש (דברים לג ,יד)
90
כך ממשלת הלבנה בלילה שנאמר וממגד גרש ירחים (שם):
ולהבדיל בין האור ובין החשך כשם שהיום אין כח לחשך להחשיך כך החשך כל זמן שהוא מחשיך
אין כח ביום להאיר:
וירא אלהים כי טוב לכך תקנם הקב"ה בזה העניין לעולם:
א,כ ויאמר< 91אלהים> ישרצו המים אינו אומר יוציאו כשם שנאמר בארץ לפי שתולדות המים
נבראו מיום ראשון וביום חמישי הוציאו( :עמ' )5rשרץ נפש חיה שהעופות נפשותיהם וגופם
נבראו מן המים :ועוף יעופף על הארץ לפי שהעופות נבראו מן הרקק לכך פורחים באויר והדגים
נבראו מן המים 92פורחים במים לפיכך הדגים באסיפה והעופות בסימן אחד והבהמה נברא מן
הארץ לבדה בשני סימנין:
א ,כא ויברא אלהים את התנינים הגדולים לויתן ונקבתו וכדי שלא יחריבו העולם בעת שמזדווגין
זה לזה< 93לפיכך> מלח את הנקבה לצדיקים לעתיד לבוא והרג את התנין אשר בים (ישעיהו כז,
א) :וירא אלהים כי טוב ראה הקב"ה שהיה טוב לכך בראם:
א,כב ויברך אתם אלהים לאמר פרו ורבו ולמה לא בירך הקב"ה את הבריות אלא עד יום ה' לפי
שהדגים והעופות לוקח אדם מהם ואוכלם וגם אוכלים זה את זה לכך ברכם שלא יהא האדם חסר
מהם ולפי שברכם ביום ה' לכך התקינו שבתולה תנשא ביום רביעי ליל ה' כדי שיזדווגו זה עם זה
88מבחינת המשמעות כנראה שצריך להיות "נתיישבה" ,וכך תיקן בובר.
89מבחינת המשמעות מתאים יותר "מתנה" ,וכך תיקן בובר.
90לצד השורה מופיעה פתיחת ראשי התיבות של "וממ' תבוא' שמ'" בכתב ידו של בובר" :וממגד תבואות שמש".
91בובר סימן שהושמטה כאן מילה ,והשלים בעצמו את המילה "אלהים" (שאינה מופיעה בכתב היד) לצד השורה.
92בובר סימן שהושמטה כאן מילה ,והשלים בעצמו את המילה "לכך" לצד השורה.
93בובר סימן שהושמטה כאן מילה ,והשלים בעצמו את המילה "לפיכך" (שאינה מופיעה בכתב היד) לצד השורה.
29
ויפרו וירבו :והעוף ירב בארץ :לפי שהדגים נבראו מן המים לכך תולדותם במים אבל העופות
שנבראו מן הרקק ירב בארץ:
א,כד ויאמר אלהים תוצא הארץ לפי שהבהמות והחיות נברא 94בארץ מיום ראשון ולא יצאו על
פני כל הארץ אבל היו מבולעין 95בתוכה לכך כשהם מתים רוחות שלהם יורדות למטה בארץ אל
מקום שנבראו ממנו ונפשותם כלות כשם שגופם כלה:
א,כה וירא אלהים כי טוב לפי שראה הקב"ה כי כך היה תיק<ונ>ם 96לכך יצרם בעניין זה ולמה
לא ברכן הקב"ה כשם שבירך את הדגים ואת העופות והלא בני אדם אוכלין מהן כמו שאוכלין
הדגים והעופות וגם אוכלים זה את זה לפי שגלוי היה לפניו שעתיד הנחש שהוא מחית הארץ
לחטיא אדם ואשתו ועל י דו ירדה מיתה לעולם והיה עתיד לקלקלו על כן לא בירך <את> חיית
הארץ שאם היה מברך אותם היה הנחש בכלל הברכה ואם היה שכבר בירכו הקב"ה לא היה
מקללו אחר מיכן ועליו נאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה (קהלת ט ,יח) :שבשביל הנחש נמנעו
כל הבהמות והחיות ורמש האדמה שלא נתברכו:
א,כו ויאמר אלהים נעשה אדם למי אמר למלאכים שהם רוחות לכך נתייעץ בהם בבריאת אדם
ואל תתמה שכל מה שהקב"ה עושה עם בני אדם מתייעץ במלאכים שכן מיכה אמר לאחאב ראיתי
את יי' יושב על כסאו וכל צבא השמים [עמד עליו מימינו ומשמאלו] ויאמר יי' מי יפתה <את>
אחאב (מלכים א כב ,יט-כ) וכשאמר הקב"ה למשה רבינו לכתוב את התורה אמ' לו הקב"ה משה
כתוב נעשה אדם בצלמנו כדמותנו אמ' לפניו רבונו של עולם מפני מה אתה נותן מקום למינים עד
שיאמרו כי שתי רשויות הם אמ' הקב"ה למשה כתוב מה שאני אומר לך וכל הרוצה לטעות יטעה
כי ממני ילמדו כל באי העולם שאם בא גדול לעשות דבר יטול עצה מקטן שהרי אני כשבאתי
לבראות האדם נמלכתי עם מלאכי השרת:
דבר אחר ויאמר אלהים נעשה אדם במי נמלך בתורה נמלך שכל מצותיה קצת
מצותיה97
לו עצה שיברא <את> האדם שנאמר לי עצה ותושיה (משלי ח ,יד):
94בובר תיקן :נבראו.
95בובר סימן קו על המילה "מבולעין" ,וכתב לצד השורה את המילה "מובלעים" ,כנראה כתיקון.
96בובר כתב לצד השורה "תיקונם" ,כנראה כדי להבהיר את המילה שכתובה בכתב היד בצורה לא ברורה.
97המשפט לא מובן ובובר תיקן" :שכל מצותיה נתנו לו עצה שיברא את האדם".
31
ונתתה
בצלמנו שיהיה לו רוח (עמ' )5lחיים כדמותנו שיהיה לו חכמה ובינה מעין חכמה של מעלה וכד"א
ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו (תהלים ח ,ו) זה יום מיתה שיראה כבוד הבורא:
וירדו בדגת הים לפי שהיה לו חכמה ובינה להכיר בוראו לכך נתן לו יכולת למשול על בריותיו:
א,כז ויברא אלהים את האדם שעשאו גולם מעפר ברא אותו שנפח בו רוח חיים :זכר ונקבה ברא
אותם בשני פרצופין היה האדם פנים ואחור
א,כח וכבשוה וכבשה כתיב הזכר כובש את אשתו שלא תצא לדרך ולא תעבר על דת יהודית:
דבר אחר וכבשוה וכבשה כתיב שהזכר מצוה על פריה ורביה אבל לא על הנקבה:
א,כט ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע מיכן אתה למד שלא הותר לאדם לאכול
בשר לפי שלא ברא הקב"ה בריותיו על מנת שימותו שאם לא חטא אדם לא היו הבריות מתים
ואם תאמר אחי 98שחטא אדם למה לא הותר לו לאכל בשר אם כן מצינו חוטא< 99נשכר>
א,לא וירא אלהים את כל אשר עשה [והנה טוב מאד] נאמר
בבריות100
אדם א'
101
טוב כשם
שנאמר בכל המעשים שהיו לפנים ולפי שכל שאר המעשים לא נבראו אלא בשביל אדם לכך כללם
בטובה עמו
והנה טוב מאד מדה כנגד מדה שאין הקב"ה דן את בריותיו אלא כמדתם בתורתו של ר' מאיר
מצאו כתוב והנה טוב מות לפי שהמיתה יפה לצדיקים למצוא מרגוע לנפשם ויפה לרשעים שלא
ירבו חטא שנאמר שם רשעים חדלו רוגז (איוב ג ,יז) רצה לומר מלהרגן 102לפני בוראם ושם ינוחו
יגיעי כח (שם) :אלו הצדיקים שכל זמן שהן בחיים יגיעים להלחם עם יצר הרע המבקש לחטיאם
יום הששי למה ניתוספה ה' בששי מה שלא נכתבה בשאר הימים לפי שהתנה הקב"ה עם כל
מעשה בראשית שאם יקבלו ישראל את התורה שהוא ה' ספרים יעמדו ואם לאו יחזור העולם
לתוהו ובהו שנאמר משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה (תהלים עו ,ט) :אחר שעבר ערב ובקר
של יום הששי שבת השם ממלאכתו ונעשה יום הששי חנוכה ליום ז' לכך נאמר
98מבחינת המשמעות :אחרי (כך תיקן בובר בהערותיו שבכתב היד).
99בובר סימן שהושמטה כאן מילה ,והשלים בעצמו את המילה "נשכר" (שאינה מופיעה בכתב היד) לצד השורה.
100מבחינת משמעות :בבריאת (כך תיקן בובר בהערותיו שבכתב היד).
101בובר הקיף את הקיצור "א'" בעיגול (כנראה כסימן מחיקה) ,וכתב לצד השורה את המילה "הראשון" (כנראה
כתיקון).
102בובר הקיף את המילה "מלהרגן" בעיגול (כנראה כסימן מחיקה) ,וכתב לצד השורה את המילה "מלהרגיז" (כנראה
כתיקון).
30
ב,א ויכלו שכלו ששת ימים ונשלם מעשיהם הם ותולדותם שלא היו חסר שום דבר לקיים מה
שנאמר [ו]אין כל חדש תחת השמש (קהלת א ,ט) :וכל צבאם בצביונם נבראו שנאמר ולמן די יצבא
יתננה( 103דניאל ד ,יד):
ב,ב ויכל אלהים ביום השביעי מדת יום ומדת לילה צוה ביום השביעי:
דבר אחר ויכל אלהים לשון כלילה ועטרה היא יום השביעי לשאר כל הימים:
ב,ג ויברך אלהים את יום השביעי במה בירכו שכל מה שאדם מוציא לכבוד שבת הקב"ה משלם
לו כפלים
דבר אחר ברכו שאין הרשעים נידונים בגיהנם בשבת:
אשר ברא אלהים יעשה אין כתיב
כן104
<א>לא לעשות שהניח כח בהם לעשות ולמה לא ברא
הקב"ה למלאכים גופות לפי שאם היה בהם גופין היו נראין ולפי שיש להם צורות משונות אם
היה אדם רואה אדם 105היתה נפשו יוצאה מפחדם:
דבר אחר אשר ברא אלהים לעשות הניח הקב"ה צפונית ולא השלימו כדי לבייש כל האלילים
ועובדיהם לעתיד לבוא שאומר להם מי הוא אלוה יבוא וישלים זה שהנחתי במעשה בראשית:
ב,ד אלה תולדות השמים כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים (עמ' )6rואלה מוסיף על
העליונים וכאן אלה פסל תוהו ובהו בהבראם בה' בראם באות אחת משמו <בראם> ולמה בראם
בה' שכל האותיות יש להם הרגשת שפתים אבל אות ה' יוצאה מן הפה בלא הרגשה כך בראה
הקב"ה את עולמו בלא יגיעה שנאמר [בורא] קצות הארץ לא ייעף ולא ייגע (ישעיהו מ ,כח)
דבר אחר בהבראם באברהם בראם נסתכל הקב"ה במעשה אברהם וברא את העולם:
ב,ה וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ קודם שיצאו על הארץ אילנות ועשבים למה לפי שאילנות
ועשבים אי<נ>ן באין כי אם מכח מטר והקב"ה לא המטיר על הארץ לפי שעדיין לא נברא האדם
103בכתב היד :יצבי יתנינה .מופיע גם בדניאל ד ,כב; שם ,כט.
104בובר תיקן :כאן.
105בובר הקיף את המילה "אדם" בעיגול (כנראה כסימן מחיקה) ,וכתב לצד השורה את המילה "אותם" (כנראה
כתיקון).
32
שיעבוד את האדמה ומתפלל על הגשמים שירדו וגם איד לא היה שיעלה מן הארץ וישקה את
האדמה עד שנברא אדם ולכך כתיב
ב,ז וייצר יי' [אלהים את האדם] ולמה בשני יודין אוי לי מיצרי אוי לי מיצרי :ויהי האדם לנפש
חיה לפי שנפשו של אדם לא נבראת מן הארץ כשם שנפש שאר הבהמות נבראת לכך היא פניה
לעולם למטה ונפש האדם פניה למעלה
ב,יא פישון הוא נילוס ולמה נקרא שמו פישון על שם ופשו ופרשיו (חבקוק א ,ח)
ב,יד חדקל על שם חד וקל פרת שהוא פרה ורבה:
ב,יז ומעץ הדעת טוב ורע לא אמ' הקב"ה עץ הדעת אלא משה משה שכתב התורה קראו עץ הדעת
וגם האדם לא היה יודע שהוא עץ הדעת שכן האשה אמרה אל הנחש ומפרי העץ אשר בתוך הגן
(בראשית ג ,ג) ולא אמרה ומפרי העץ הדעת:
ב,יח לא טוב היות האדם לבדו ומיכן אמ' חכמים השרוי בלא טובה אעשה לו עזר כנגדו שהאשה
עוזרת לאדם מביא חטים טוחנת ואופה ומביא פשתן וטווה ועושה בגדים ומלבישתו ומעמידתו על
רגליו זכה עזר לא זכה כנגדו:
ב,יט ויצר יי' אלהים ביצירת הבהמה כתוב ביוד אחד לפי שאין לה יצר טוב :ויבא אל האדם
שבקש הקב"ה לראות מה יעשה האדם אם יקרא לאחד מהם שהיה עוזרו לכך הפיל עליו תרדמה
ולקח אחת מצלעותיו כשלקח אחת מצלעותיו ובנה אחת והביאה אל האדם וזה שאמ'
ב,כב ויבן יי' אלהים את הצלע מלמד שקשט הקב"ה לחוה והביאה אל האדם כדי שתהיה חביבה
עליו שאין אשה נאה לפני בעלה אלא בתכשיטה:
דבר אחר ויבן מלמד שנתן הקב"ה בינה לנקבה יותר מן הזכר אבל הזכר לאחר שהוא גדול ויוצא
לחוץ לומד בינה מבני אדם לכך האיש כשהוא גדל הוא מבין יותר מן האשה:
ב,כג ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי [ובשר מבשרי] מלמד ששבא 106אדם על חוה 107ובהמה
ולא נתקררה דעתו עד שנזדווג לחוה :לזאת יקרא אשה את מוצא זכר ונקבה נקרא<ו א>ש ולא
היו יכולין לעמוד עד ששת ף הקב"ה שמו בהם ה' באשה וי' באיש הרי יה מלמד הוא משותף על
שניהם:
106הכפלה של השי"ן (נראה כטעות בהעתקה).
107מבחינת ההקשר צריך להיות כתוב "חיה" ,וכך תיקן בובר.
33
ב,כד על כן יעזב איש לא אמר אדם אלא איש והוא צווי מן הקב"ה שנקרא איש את אביו זו אחות
אביו ואת אמו זו אחות אמו ודבק באשתו ולא בזכר :והיו לבשר אחד למקום שנעשים בשר
אחד108
מיכאן אמרו הבא על אשתו שלא כדרכה והוציא זרע לבטלה חייב מיתה שעבר (עמ' )6lעל אזהרה
שלהם:
ב,כה ויהיו שניהם ערומים מלמד שלא ברא להם הקב"ה לבושים והיו כבהמות <ולא היו
מתביישים>
מראיית עורותן לפי שלא היה להם יצר הרע:
ג,א והנחש חשב באותה שעה אמ' אלך ואהרוג את האדם ואשא את חוה ואהיה מלך על כל
הבריות ואלך בקומה זקופה ואוכל כל מעדני העולם אמ' לו הקב"ה הואיל ואתה אמרת אלך
ואהרוג את האדם ואשא את חוה לפיכך ואיבה אשית בינך ובין האשה (שם ,טו) אתה אמרת
תהיה מלך על כל הבריות לפיכך ארור אתה מכל הבהמה (שם ,יד) :אתה אמרת אלך בקומה
זקופה לפיכ ך על גחונך תלך (שם) אתה אמרת אוכל מעדני עולם לפיכך ועפר תאכל כל ימי חייך
(שם):
והנחש היה ערום עליו <נ>אמר ויוסיף דעת יוסיף מכאוב (קהלת א ,יח) :לפי שהיה ערום מכל
חית השדה לכך ארור [אתה] מכל הבהמה ומכל חית השדה (בראשית ג ,יד):
ויאמר אל האשה אף [כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן] שלשה פתחו באף והלכו באף נחש
ושר האופים והמן נחש אמר אף כי אמר אלהים ונתקלקל :שר האופים אמר אף אני בחלומי (שם
מ ,טז) ונתלה :המן אמ' אף לא הביאה אסתר המלכה (אסתר ה ,יב) ונתלה:
ג,ג ולא תגעו בו פן תמתון מלמד שהוסיף אדם על צווי של הקב"ה והוסיף על אשתו להזהירה
אפילו בנגיעה ועל זה נאמר אל תוסף על 109דבריו (משלי ל ,ו) שעל דבר <זה> מצא נחש פתחון פה
ואמר לחוה
ג,ד לא מות תמתון :והלך נחש אל האילן והרתיעו ואמר לה כשם שאני מת 110בנגיעה כך אתם לא
תמתון באכילת פירותיו:
108דל"ת הוחלפה ברי"ש בכתב היד.
109בכתב היד :אל.
34
ג,ה כי יודע אלהים אמר הנחש אל האשה
אתה111
יודעת מפני מה הזהיר הקב"ה אתכם שלא
תאכלו ממנו
מפני שכל אומן שונא בני אומנותו מן האילן הזה אכל וברא את העולם ואתם אם תאכלו ממנו
והייתם כאלהים שתוכלו לבראת העולם כמותו ונפקחו עיניכם להיות יודעים כל מה שאתם
רואים ותדעו מהו טוב ומהו רע:
ג,ו ותרא האשה ראתה דבריו של נחש כי יש בו טעם ולא מת בנגיעה כי 112טוב העץ למאכל וכי
תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל יודעי טוב ורע וסומים היו שלא היו מתביישים שיעמדו זה
כנגד זה ערומים ולא היו יודעים מה היא חרפת ערוה ובושת מיד ותקח מפריו ותאכל ומיד
ג,ז ותפקחנה עיני שניהם :ויתפרו עלה תאנה לכסות ערותן מן הטעם הזה אמרו שאותו העץ
שאכלו ממנה היה תאנה בו בדבר שנתקלקלו בה נתקנו ותפרו עליה לכסות ערותן ולכך קרא שמה
אדם תאנה כי על ידה בקש הקב"ה ומצא בה תואנה לגזור עליהם מיתה:
ג,ח וישמעו את קול יי' אלהים [מתהלך בגן לרוח היום] שמע אדם וחוה את המלאכים והם
אומרים היום יש מת בגן שביום זה עתיד למות אדם ואשתו שעברו על צווי הקב"ה שאמר להם כי
ביום אכלך ממנו מות <תמות> (בראשית ב ,יז) :לרוח היום מהו לרוח היום אמ' הקב"ה אני
ארויח להם את היום ותאריך להם אלף שנה שנאמר כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול (תהלים צ,
ד)
ג,ט ויאמר לו איכה :וכי אין הקב"ה יודע היכן הוא אלא שפתח לו הדרך אולי ישוב כיוצא בדבר
ויאמר מי האנשים האלה עמך (במדבר כב ,ט) :וכי לא היה יודע הקב"ה מי היו ועל מה באו אלא
להודיע לבלעם מי מדבר עמו ואמר (עמ' )7rלו לא תלך עמהם (שם ,יב):
דבר אחר איכה התחיל לקונן עליו ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי (בראשית ג ,יב) הקב"ה
פתח לו
110מבחינת המשמעות :לא מת (כך תיקנה היד השנייה בכתב היד) .סביר להניח שבמקור נכתב "איני מת" ,והיו"ד
נשמטה בהעתקה.
111מבחינת המשמעות צריך להיות כתוב "את" ,וכך תיקן בובר.
112בכתב היד :וכי.
35
ג,יא המן העץ [אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת] שהיה רוצה שיתודה על חטאיו כי כשיאמר
חטאתי והקב"ה מוחל לו אבל לא עשה כן אלא בטובה שעשה לו הקב"ה שנתן לו את האשה היה
מתרעם על הקב"ה שאמרו לו
ג,יב האשה אשר נתתה עמדי [היא נתנה לי מן העץ ואכל] כלומר אתה גרמת לי לחטוא שנתתה לי
אשה שנתנה לי מן העץ ואוכל כיון שראה הקב"ה שלא פתח בחרטה התחיל שואל
ג,יג לאשה מה זאת
עשית113
והיה חפץ שתאמר חטאתי שימחול להם כשם שעשה לדוד שאמר
חטאתי (שמואל ב יב ,יג) והשיב הנביא לפי שהודיתה גם יי' העביר חטאתך 114לא 115תמות (שם):
והיא לא עשתה כך אלא בקשתה להחזיר החטא על הנחש שנאמר ותאמר האשה הנחש השיאני
ואכל :מהו השיאני מלמד שבא נחש על חוה והטיל בה זוהמה ולכולם שאל למה עשיתם דבר זה
אבל לנחש לא שאל לפי שהנחש היה יכול להשיב דברי הרב ודברי התלמיד למ<י> שומעין :בעבור
כך לא שאל לו לפי שאין טוענין למסית וכמה דהוא אמ' [ו]לא תחמול ולא תכסה עליו (דברים יג,
ט):
שלשה נכנסו אדם וחוה ונחש ויצאו ארבעה חייבים אלו השלשה והאדמה עמהם ולמה נתקללה
האדמה שגם היא
בשעה116
בדבר שהקב"ה צוה לה שתוציא עץ שיהא הטעם עצו ופריו שוים
דכתיב עץ פרי עשה פרי (בראשית א ,יא) שיהא טעמו של עץ כמו של פרי וכשצוה לאדם שלא יאכל
מן הפרי היה שומר צוויו שיאכל מן העץ ולא מן הפרי ולפי שלא הוציאה מן הארץ כן אלא עץ
עושה פרי ולא היה העץ כפרי ועבר על צוויו ואכל מן הפרי לכך היא בארורה
ג,יד ארור אתה ולמה לא נאמר באדם ובאשתו ארור כשם שארר את הנחש מפני שכבר ברכם
שנאמר ויברך אותם אלהים (שם ,כח) מכל הבהמה והחיה מפני שלא נתברכו והוא היה מחית
השדה לכך איררו מכל הבהמה ומכל חית השדה אם מחית
117
שהיא חפשית שאינה ברשות
נתאררה אדם קל וחומר שנתארר מן כל בהמה אמ' לו כשם שנתארר בהמה מחיה על אחת
שבשבעה ומאי נינהו חמור מחתול שחתול סובלת הולד במעיה ל"ב יום וחמור שס"ה ואדם תשעה
חדשים והנחש נתארר יותר מן החמור שבעה פעמים כי חמור שנה והנחש לשבע שנים עוברו
בבטנו :על גחנך תלך מיכן שהיה הולך בקומה זקופה וירדו המלאכים וקצצו את רגליו ועפר
113בכתב היד :עשיתה.
114בכתב היד :חטאתיך.
115בכתב היד :ולא (הפסוק מצוטט בכתב היד בצורה זו גם בשמות כט ,א; ל ,יא).
116מבחינת המשמעות צריך להיות כתוב "פשעה".
117בובר סימן שהושמטה כאן מילה ,והשלים בעצמו את המילה "השדה" לצד השורה.
36
תאכל כל ימי חייך :שהיה אוכל כל מעדני עולם וכיון שהחטיא לחוה נגזר עליו שיאכל עפר כל ימי
חייו :שאם אוכל מעדני עולם אין דעתו מיושבת עליו עד שיאכל עפר
ג,טו הוא ישופך ראש בזמן שבני אדם עוסקין בתורה אין כח לנחשים להזיק אחת מישראל
ויכולים ישראל להרגם אבל בזמן שישראל בטילים מדברי תורה נושך עקבם כמו שנאמר עון עקבי
יסובני (תהלים מט ,ו) ויש לנחש יכולת להשתלח בישראל ולהמיתם שנאמר וישלח יי' בעם את
הנחשים [השרפים וינשכו את העם וימת עם רב מישראל] (במדבר כא ,ו)
ג,טז אל האשה אמר הרבה ארבה [עצבונך והרנך בעצב תלדי בנים] אלו טפי דמים שהאשה
מצטערת עליהם דם בתולים ודם נדה ולמה לקתה בדם וכן נחש לפי שגרם (עמ' )7lלחוה
ולתולדותיה לחזור לעפר לכך הוא ותולדותיו אכילתם עפר :שנאמר ונחש עפר לחמו (ישעיהו סה,
כה)< :עצבונך> זה צער גידול בנים :והרונך זה צער העיבור :והוא ימשל בך שהוא כובשה שלא
תדבר עם בני אדם:
ג,יז ולאדם אמר אתה עברת על צוויי ושמעת לקול אשתך שנתנה לך מפרי העץ ואכלת לכך ארורה
האדמה בעבורך שתעלה לך דברים ארורים פרעושים ורמשים בעצבון תאכלנה :שלא 118ממנה שום
דבר עד שתגיע 119ותתעצב:
ג,יח וקוץ ודרדר זו הקוצים ועכביות שהם מיני מאכל ובהם קוצים ויאכילם בצער ואכלת את עשב
השדה התחיל עיניו של אדם זולגות דמעה ואמ' רבונו של עולם אני ובהמתי נאכל באבוס אחת
ואז ריחם הקב"ה עליו ואמ' לו
ג,יט בזעת אפיך תאכל לחם מיכן למדנו שאלמלא לא חטא היתה הארץ מוציאה גלוסקאות עד
שובך אל האדמה [כי ממנה לקחת] וכן הוא אומר וישוב העפר על הארץ כשהיה (קהלת יב ,ז):
ג,כ ויקרא האדם שם אשתו חוה אמ' לה כמה דורות עיברת לפי שהיא 120היתה אם כל חי:
ג,כא ויעש יי' אלהים לאדם ולאשתו [כתנות עור וילבשם] לפי שראה אותם הקב"ה ערומים והיו
מצטערים בחגורה של עלה תאנה ואף על פי כן שהם חטאים עשה להם לבושים שיהיו הנאה לעורן
והלבישן:
118מבחינת המשמעות נראה שחסרה כאן מילה .בובר הוסיף :תאכל.
119בובר תיקן ל"תתיגע".
120בקורן :הוא.
37
ג,כב ויאמר יי' אלהים הן האדם היה [כאחד ממנו לדעת טוב ורע] שלא היה לו אלא לב אחד
לטובה והוא עשה שיהיה לו ב' יצרים יצר טוב ויצר הרע ואני בראתי אותו לישראל לבד ראה זה
מצאתי אשר עשה האלהים את האדם [ישר] והמה בקשו חשבונות רבים (שם ז ,כט) מהו והמה
בקשו חשבונות רבים (שם) זו חוה ואדם שנאמר ותרא האשה כי טוב העץ (בראשית ג ,ו) מיד
ג,כג וישלחהו יי' אלהים ולמה אמ' יי' אלהים אלא הקב"ה אמ' למלאכים שישלחוהו מגן עדן
לעבוד את האדמה אשר לוקח משם ולא לן אדם בגן עדן כי אם לינה אחת וזהו שנאמר [ו]אדם
ביקר בל ילין (תהלים מט ,יג):
ג,כד וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת
כרובים מלאכים שיהיו שומרין את הדרך שלא יטעה אדם ללכת לשם והניח שם להט החרב
המתהפכת וכשיראה אדם הלהט יפחת ויחזור לו:
ד,א והאדם ידע את חוה והביאה ממנו קין והיה הריון שלה בלא צער ומקיש לידתה להריון מה
הריון בלא צער כך לידתה בלי צער :ותאמר קניתי איש את יי' :אמרה לשעבר הייתי אני ובעלי
מציירים והקב"ה שותף עמנו ביצירתו שהאברים מחמתי והנשמה מאת יי' לכך נקרא שמו קין על
שם שקניתי איש את יי' ביני ובינו נברא את הולד הזה:
ד,ב ותוסף ללדת [את אחיו את הבל] התוספת גדול מן העיקר שאם 121קין לא נולדה אלא תאומה
אחת ועם 122נולדו שתי תאומות כי הזכיר בו שני אתיין ולכך נקרא הבל שנולד להבל שלא היה לו
זרע :ויהי הבל רעה צאן שנתיירא מן הקללה שקלל הקב"ה את האדמה שנאמר בעצבון תאכלנה
(בראשית ג ,יז) :והיה מתעסק ברעיית הבהמות :אבל קין לא נתיירא מהקב"ה והיה קשה עורף
ואמר אני אהיה עובד אדמה ועבד ולא הניח מפני הגזרה שלא נאמר זו הגזרה אלא על אדם
שחטא:
121מבחינת המשמעות צריך להיות כתוב "שעם" (גם בובר כתב כך).
122מבחינת המשמעות צריך להוסיף את המילה "הבל" (גם בובר כתב כך).
38
ד,ג ויהי מקץ ימים זמן פסח היה אמ' אדם לבניו עתידים ישראל כולם להביא פסחיהם ויהיו
לרצון ועת רצון היא זאת אף אתם הביאו קרבניכם לפניו וירצה לכם :ויבא ק<ין> מפרי האדמה
משיורי מאכלו הביא מזרע פשתן
ד,ד והבל (עמ' )8rהביא [גם הוא]
מבכורת123
צאנו ומחלבהן :מן המובחרים שבהם והקריבו
קרבנם וירדה מן השמים אש וליחכה את קרבן הבל והניח את קרבן קין ועליו אמ' וישע יי' אל
הבל ואל מנחתו:
ד,ה ואל קין ואל מנחתו לא שעה וכיון שראה קין שלא <ח>שש הקב"ה למנחתו חרה ונפלו פניו:
ולכך אמ' שהכלאים צמר ופשתים אסור שאסר הקב"ה ללבוש כשם שלא נתערב קרבן קין שהיה
מזרע פשתן עם קרבן הבל שהיה מבכורות צאנו שלא נגזז לצמר כך שלא יתערבו ב' מינים הללו לא
בלבושם ולא בפעולה לשום הנאה בעולם:
ד,ז הלא אם
תיטיב124
שאת אם תטיב מעשיך אשא לך עוניך ואם לא תטיב מעשיך ליום הדין
וחטאתיך יהיה שמור :ואליך תשוקתו :הוי יודע שיצר הרע יהיה מתאוה לחטאתך אף על פי כן
הוא מסור בידיך ואין אתה מסור בידו :ואתה 125תמשול בו שאם אין 126חפץ לשמוע אליו אינו
יכול לחטיאך ולכך אתה מתחייב בעולם
ד,ח ויאמר קין אל הבל אמ' קין לאחיו לית דין ולית דיין ואין עולם אחר :אמ' לו הבל אית דין
ואית דיין ואית עולם אחר ויכול אתה לידע מקרבניך לפי שלא הקרבתו כראוי לא נתקבל כיון
ששמע קין שלא נתקבל קרבנו חרה וחרפו ואין ויאמר אלא חירופין שנאמר והיום הזה תאמרנה
שרות [פרס ומדי] (אסתר א ,יח) :ויהי בהיותם בשדה אמר קין להבל אתה אומר שיש עולם אחר
בוא ונחלוק אני אטול העולם הזה בחלקי ואתה בחלקך טול העולם הבא :כיון שראה קין להבל
שהיה רועה צאנו בשדה אמ' לו קין לא כבר חלקנו ונפל העולם הזה בחלקי למה תרעה צאנך
בחלקי אמ' לו הבל אני לא קבלתי כדי שאניח צאני בלא מרעה ואי אפשר בלא רעיה ומתוך דברים
אלו נפלה קטטה ביניהם והרג קין להבל ומהו ויקם קין אל הבל אחיו מלמד שנקוטטו שניהם
ועלב 127הבל לקין והפילו וריחם עליו ועזבו ולא נשמר <ממנו> ועמד קין והרג את הבל אחיו:
123בקורן :מבכרות.
124בכתב היד :תטיב.
125בכתב היד :שאתה.
126מבחינת המשמעות צריך להוסיף "אתה" (גם בובר כתב כך).
127בובר תיקן :ועלה.
39
ד,ט ויאמר יי' אל קין אי הבל אחיך לפי שהקב"ה חפץ בתשובתן של רשעים והיה צריך לומר רבונו
של עולם
את128
יודע כל הנסתרות אני הרגתיו וחטאתי והיה הקב"ה מוחל לו והוא לא עשה כן
וכיון ששמע הקב"ה שואלו אי הבל אחיך חשש בלבו כי עבים סתר לו 129ואינו רואה מעשה בני
אדם והתחיל לכזב לפניו ולאמר לא ידעתי השמר אחי אנכי :כיון שראה הקב"ה כי קין ענה
בסכלות התחיל מגיד לו שהוא יודע הכל והוא הדיין והוא עתיד לדון שנאמר
ד,י ויאמר מה עשית קול דמי אחיך צעקים אינו אומר דם אחיך אלא דמי אחיך מלמד שתבע ממנו
דמי זרעותיו עד סוף כל הדורות:
דבר אחר מהו דמי מלמד שלא היה קין יודע מהיכן נפשו יוצאה והיה מפצע בו ומכה אותו באבנים
והיה דמו מתפזר ממקומות הרבה:
ד,יא ועתה ארור אתה מן האדמה לפי שנברא גופו ממנה ולפי שפצתה לקחת את דמי אחיך וגם
קללו
ד,יב כי תעבוד את האדמה [לא תסף תת כחה לך] שלא תוציא לך כלום ממה שתזרע <בה> :נע
ונד תהיה בארץ מהו נע ונד שיצא ממקומו וילך לארץ אחרת:
דבר אחר מהו נע ונד שיגלה ממקומו ויהיה נע ולא ינ<ו>ח אלא מטולטל כמו שנאמר ונוע ינועו
בניו (תהלים קט ,י)
ד,יג ויאמר קין אל יי' גדול עוני מנשוא :עוני גדול מששים רבוא שעתידים לעשות עגל ואתה נושא
להם ועוני לא תשא ואהיה נע <ונד> (עמ' )8lלפניך ומפניך אסתר כמו שנאמר ואנכי הסתר אסתיר
פני( 130דברים לא ,יח):
דבר אחר ומפניך אסתר 131שאם רוצה אני לקבוע מקום <לשבתי> שלא תדע אתה מה שאני עושה
וכי מפניך אסתר לאו אלא הכל גלוי לך ואתה אומר עלי שאהיה נע ונד בארץ והיה כל מצאי
יהרגני :כי ידעו כל בריותיך שאני חייב מיתה:
ד,טו ויאמר לו יי' כל מה שאתה מבקש ממני אני אמחול לך שלא יהרגוך כל מצאוך ואעשה לך
תקנה כי לא ינקם ממך עון הבל עתה אלא אמתין לך עד ז' דורות הוי אומר שבעתים יוקם :וישם
128בובר תיקן :אתה.
129על פי איוב כב ,יד.
130בכתב היד" :ואנכי הסתר אסתיר פני מ'" .נראה שיש כאן שיבוש הנובע משילוב ש ל דברים לא ,יז" :והסתרתי פני
מהם" ושם ,יח" :ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא" ,בהנחה שהאות מ"ם מכוונת ל"מהם".
131לצד השורה מופיעה פתיחת ראשי התיבות שבכתב היד "ומ' אס'" בכתב ידו של בובר" :ומפניך אסתר".
41
יי' לקין אות שיכירנו כל מוצאו ולא יהרגנו וידע כי יי' מחל לו עד ז' דורות ומה היה האות יש
אומרים קרן עלה במצחו ויש אומרים זכות שבת עמדה לו שנאמר בה אות היא( 132שמות לא ,יג)
ויש אומרים אות אחת משמו של הקב"ה חקק לו במצחו:
ד,טז ויצא קין מלפני יי' כגונב דעת עליונה :וישב בארץ נוד לפי שעשה ברמאות שאמ' גדול עוני
מנשוא (בראשית ד ,יג) לכך לא מחל לו אלא חצי עון שאמ' לו נע ונד תהיה בארץ (שם ,יב) קדמת
עדן למזרח עדן לכך כל הרוצחים בשוגג גולים לערי מקלט שהם במזרחו של ארץ ישראל שנאמר
אז יבדיל [משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה שמש] (דברים ד ,מא):
דבר אחר קדמת שקודם שהרג קין את אחיו היתה הארץ כגן עדן אבל אחר שגרשו ואיררו הקב"ה
ואמ' לו לא תוסף תת כחה לך (בראשית ד ,יב) לא הצליח יותר בזרע האדמה:
ד,יז ויהי בנה עיר ויקרא 133שם העיר כשם בנו חנוך :לפי ששמע מן הקב"ה שעתיד לכלות זרעו
אחר ז' דורות לכך קרא שם העיר כשם בנו חנוך כדי שיהיה שמו נזכר בעולם כדכתיב קראו
בשמותם עלי אדמות (תהלים מט ,יב)
ד,יח עירד עוררו אני מן העולם מחייאל מוחה אני אתו מן העולם מתושאל מתישו אני מן העולם:
למך למה לי ולדורותיו:
ד,יט [ויקח לו למך] שתי נשים שם האחת עדה שלקחת לפריה ורביה ושם השנית צלה שתהא
יושבת בצלו שלא לקחה אלא לתשמיש
כמה134
דהוא אמר רועה עקרה לא תלד (איוב כד ,כא):
והשקה אותה כוס של עיקרין כדי שלא תלד כדי שלא ילך יפיה ממנה והיה מאכילה ומשקה כדי
שלא ילך יפיה ומכסה אותה בבגדים נאים:
ד,כא יובל למה נקרא שמו יובל על שם לקברות יובל (שם כא ,לב)
כן135
ד,כב תובל קין למה נקרא שמו תובל קין שכל מעשה קין יובלו למיתה ולמה פירש כל אחד ואחד
ללמדך שכשם שהיתה גזרה על קין כי תעבוד את האדמה [לא תסף תת כחה לך] (בראשית ד ,יב)
כך היתה גזרה על כל תולדותיו ולא
הצילחו136
עוד בעבודת האדמה ותפשו אומנות אחרת וזהו
132בקורן :הוא .מופיע גם בשמות לא ,יז.
133בכתב היד :וקרא.
134כ"ף הוחלפה בבי"ת בכתב היד.
135מילה המקשרת בין שתי הדרשות ומשמעותה "גם".
136מבחינת המשמעות הכוונה ל"הצליחו" (בובר תיקן ולא העיר).
40
שנאמר לוטש [כל חרש] נחשת וברזל ואחות תובל קין נעמה :חכמינו זכרונם לברכה אמ' נעמה
שהנעימה בסוף מעשיה שבקשו מלאכי השרת לתעות אחריה וברחה מפניהם
ד,כג ויאמר למך לנשיו שראו הנשים כי קיימו פריה ורביה עדה ילדה ב' בנים צלה ילדה בן ובת
פרשו מבעליהם אמ' למה נלד לבהלה שהרי בנינו עד ז' דורות :והשם גזר שלא יתקיים מזרע קין
וכיון שראה למך שלא היו שומעות אליו להזקק לו התחיל אומר כי איש הרגתי לפצעי וילד
לחבורתי :וכי הרגתי הבל שהיה איש גדול כשאר אנשים וילד לשנים שבאותו
עין137
יתלה זרעו
ו<ה>לא לקין שהרגו נתלה עד ז' דורות ולי שלא הרגתיו לא יתלה הקב"ה עד ע"ז דורות:
דבר אחר למאן דאמר קרן היה לו במצחו ואמרו אל למך שהוא הרג לקין ולכך פירשו ממנו נשיו כי
למך סומה היה והיה תובל קין משכו והיה למך מורה בקשת והיה צד חיות לפי שכשהיה רואה
תובל קין היה אומר ללמך חיה אני רואה היה אומר לו באי זה מקום היא והיה מראה לו והיה
למך מורה בקשת והיה הורגה פעם אחת (עמ' )9rיצא למך לצוד והיה יודע תובל קין לקין שהיה לו
קרן אחת במצחו אמ' ללמך אביו דמות חיה <אני רואה> במקום
פ<ו>לוני138
משך למך בקשת
והכה לקין והרגו כשהלכו אצלו אמ' תובל ללמך אביו לא חיה הרגת אלא קין זקיננו הרגת שהיה
לו קרן במצחו כיון ששמע כן והוא היה סומה הכה ידו זו על זו כף על כף והרג תובל קין בנו בין
שתי ידיו ולכך פירשו ממנו אמרה לו הרגת קין זקנינו וגם הרגת לתובל קין בנינו אין אנו נשמעים
לך ולכך אמ' כי איש הרגתי לפצעי וילד לחברתי :זה קין שלא הרגתיו במזיד כשם שעשה קין
<ש>הרג להבל אחיו בפצעים וחבורות במזיד אם לקין שהרג לאחיו תלה לו הקב"ה ז' דורות ולי
שלא הרגתי אלא בשוגג על אחת כמה וכמה שיתלה לי שבעה ושבעים דורות אמרו לו אין אנו
שומעין לך אמ' להם נלך אצל אדם הראשון אם הוא אומר שתתפרשו ממני על מה שעשיתי תהיה
<אתכם> 139פטורות מיד הלכו אצל אדם אמ' להם אם הקב"ה פורע דינו מן קין מה לכן חזרו אצל
בעליכם ומה שירצה הקב"ה לעשות יעשה אמ' לו הנשים אסייא חגור חגורתייך והלא פרשתה
אתה מאשתך ק "ל שנה על שנגזר עליך מיתה על מה אנו לא נפרוש מבעלינו שהרג לקין ולתובל קין
בנינו אם אתה רוצה שנחזור לבעלינו חזור אתה תחלה אצל אשתך ואחריך נלמוד ממך שנחזור
ללמך לבעלינו אמר להם אדם למדו ממני וכן תעשו מיד חזר אדם אצל אשתו הדא הוא דכתיב
137מבחינת המשמעות הכוונה ל"עון" (בובר תיקן ולא העיר).
138מבחינת המשמעות הכוונה ל"פלוני" (בובר תיקן ולא העיר).
139ניקוד מעל המילה "תהיה" – סימן הבלטה המפנה למילה יתרה מימין לשורה ("אתכם") .מבחינת המשמעות
הכוונה ל"תהיו אתן" (בובר שינה ל"תהיו אתם" ולא העיר).
42
ד,כה וידע אדם [עוד] את אשתו :140שת שממנו הושתת העולם:
ד,כו אנוש על שם ומכתי אנושה (ירמיהו טו ,יח) לפי שבימיו נעשה שם הקב"ה מחולל שעשה
עבודה זרה ומונעו עצמם מלקרוא בשם יי':
דבר אחר הוחל התבטל כמו לא יחל דברו (במדבר ל ,ג) כתרגומו לא יבטל וקרא הקב"ה לים
וישפכם141
ה,א בדמות אלהים עשה אתו ופירוש עשה תיקון כמו [ו]לא עשה שפמו (שמואל ב יט ,כה) :וכיצד
עשה אותו בדמותו שנתן לו חכמה ובינה מעין חכמה של מעלה שקרא לכל בריה
ה,ב זכר ונקבה בראם שני פרצופין היו לו לאדם אחור וקדם :ויקרא את שמם אדם מיכן שהאשה
נקראת אדם וכן הוא אומר [כ]תפארת אדם לשבת בית (ישעיהו מד ,יג):
ה,יח ויחי ירד ולמה נקרא שמו ירד שבימיו ירדו המלאכים מן השמים והיו מלמדים את הבריות
היאך יעבדו להקב"ה:
ה,כד ויתהלך חנוך את
האלהים142
ועם המלאכים הלך שלש מאות שנה בגן עדן היה עמם ולמד
מהם עיבור ותקופות ומזלות וחכמות רבות :ואיננו כי לקח אתו <א>להים לפי שהיה צדיק של
הקב"ה לקחו מבני אדם ועשה אתו מלאך והוא מיטטרון ומחלוקת בין ר' עקיבה וחביריו בדבר זה
וחכמים אומרים חנוך היה פעם צדיק ופעם רשע אמ' הקב"ה עד שהוא בצדקו אסלקינו מן העולם
כלומר אמיתינו שנאמר הנני לוקח [ממך] את מחמד עיניך במגפה (יחזקאל כד ,טז):
ה,כה מתושלח ולמה שמו מתושלח כי שם המפורש כתוב על הסיף שלו והמית כמה שדים אשר
אין להם מספר ולפי שהיה צדיק חיה תשע מאות וששים שנה לכך נאמר יראת יי' תוסיף חיים
(משלי י ,כז) :והוליד בן שממנו נבנה העולם והוא נח ולא קרא שמו זה השם כשנולד אלא לאחר
כשחדש להם כלי מחרישה:
ה,כט זה ינחמנו ממעשנו :שלא היו חורשים כי אם באצבעותיהם
140בכתב היד :וידע אדם את חוה אשתו.
141על פי עמוס ה ,ח ושם ט ,ו" :הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ" .הדרשן מסיים את הפירוש באזכור העונש
שעתיד לבוא.
142מופיע גם בבראשית כ ,כב .בכתב היד" :והלך חנוך אל האלוהים".
43
ה,לב ויהי נח בן חמש מאות שנה ולמה איחר כל כך להעמיד תולדות לפי שהיה רואה שהיו 143לכך
לא היה (עמ' )9lרוצה להעמיד תולדות כיון שאמר לו הקב"ה כי אני עתיד להביא מבול ואצילך
ואת בניך את שם <בחכמתא עדיף מכוליהו> שהרי יפת היה גדול מכולם שנאמר אחי יפת הגדול
(בראשית י ,כא) לכך חשב שם בתחלה ויפת בסוף:
ו,א ויהי כי החל [האדם לרב על פני האדמה] נעשו חולין בעולם לפי שהיו רשעים:
ו,ב ויראו בני האלהים בני הדיינים :ויש אומרים מלאכים ממש :מכל אשר בחרו :שגוזלים נשי
האנשים
ו,ג לא ידון רוחי באדם כי הם בוזים דברי ואינם עושים כמו <שנאמר> כי דבר יי' בזה (במדבר טו,
לא) :והיו ימיו מאה ועשרים שנה אמ' ר' יוסף ק"כ שנה קודם שגילה הקב"ה שיבוא מבול גזר על
דור המבול שימותו ותלה להם הקב"ה כל הימים שהיה מתושלח שהיה לו להחיות מאה ועשרים
שנה:
ו,ד
הנפלים144
היו בארץ ולמה נקרא שמם נפלים שהם גרמו לעולם להפילו ועל כן נקרא שמם
אנשי השם שישום העולם במעשיהם הרעים:
ו,ה וירא יי' כי רבה רעת [האדם בארץ] נאמר כאן רבה ונאמר בסדום רבה שנאמר [זעקת סדם
ועמרה] כי רבה (בראשית יח ,כ) מה להלן נידונו באש ובגפרית אף בני דור המבול נדונו באש
ובגפרית ומה כאן נידונו במים אף אנשי סדום נדונו במים וכן הוא אומר בצורות יאורים בקע וכל
[יקר] ראתה עינו( 145איוב כח ,י)
ו,ו וינחם יי' שנתחרט שעשה אדם בארץ ולפי שהלכו אחר מחשבות לבם ויתעצב אל לבו שהיה
כועס על התורה שמת<ח>לת בבי"ת ומסימת בל' 146והוא לב ותורה כלולה בלב וגם בחוטי ציצית
ל"ב חוטין על כן אמרו מצות ציצית שקולה כנגד כל התורה:
143מבחינת ההקשר הכוונה ל"שיהיו רשעים" (בובר תיקן ולא העיר).
144בכתב היד :הנפילם.
145בכתב היד :עיני' – נקוד על היו"ד .ייתכן שהמעתיק עצמו הרגיש בטעות וסימן שיש לתקן.
146אין עקביות בסימון האותיות :פעם בצורה מקוצרת ופעם בכתיב מלא .מעל המילה "בבי"ת" מופיע עיטור סגול
הפוך.
44
ו,ח ונח מצא חן גם היה נאסף עמהם אילולי שמצא חן בעיני יי':
נשלמה פרשה בראשית
תהלה למגיד אחרית מראשית
אלה תולדת נח נח
45
2.2חומש שמות
(עמ' )39lנ ש ל מ ה פ ר ש ת
ספר
ויחי
הישר
בעזרת
אתחיל
שבח
נשלם
אל
לפרש
ליוצרי וגוחי
עולם
ואלה
שמות
א,א ר' אבהו בשם רבי זמרא אמ' כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים וכל מקום שנאמר
ואלה מוסיף על הראשונים :אלה תולדות השמים והארץ (בראשית ב ,ד) מה פסל תוהו ובהו אבל
כאן כתיב ואלה שמות מוסיף על הראשונים :ואלה שמות בני ישראל והלא היה להם ימים רבים
שמה ולמה אמר הבאים אלא כל זמן שהיה יוסף חיים 147לא היה עליהן משאן של מצריים כיון
שמת יוסף והלך לבית עולמו ניתן משאן של מצריים עליהם לכך נאמר הבאים מצרימה כאלו היום
עתה באו:
דבר אחר ואלה שמות בני ישראל זה שאמ' הכתוב הבאים ישרש 148יעקב (ישעיהו כז ,ו) בכל מקום
ישראל באים ובניהם באים כמו שנאמר באברהם ואברהם ושרה זקנים באים בימים (בראשית יח,
יא) שהן יוצאין מן העולם החשך ובאים לעולם הבא :שנאמר הבאים ישרש 149יעקב (ישעיהו כז ,ו)
אף כאן הבאים מ<צ>רימה אבל אומות העולם אף בל נטעו אף בל זורעו אף בל שרש בארץ גזעם
(שם מ ,כד) :אבל ישראל ונטעתים על אדמתם (עמוס ט ,טו) ולמה בזכות אברהם שנאמר בו ויטע
אשל ( בראשית כא ,לג) :אומות העולם אף בל זורעו (ישעיהו מ ,כד) אבל ישראל יהי פסת בר בארץ
147בובר תיקן :קיים.
148בכתב היד :ישריש.
149בכתב היד :ישריש.
46
(תהלים עב ,טז) אומות העולם בל שורש בארץ גזעם (ישעיהו מ ,כד) אבל ישראל שרשי פתוח
אלי 150מים (איוב כט ,יט) ולמה בזכות יעקב שנאמר בו <הבאים> ישרש 151יעקב (ישעיהו כז ,ו):
דבר אחר ואלה שמות זה שאמר הכתוב טוב שם משמן טוב (קהלת ז ,א) ג' שמות יש לו לאדם אחד
מה שקרא לו הקב"ה מתחלה שנאמר ויברך אותם ויקרא את שמם אדם (בראשית ה ,ב) :ואחד
שקוראים לו אביו ואמו כגון ראובן :ואחד שקונה הוא לעצמו במעשיו הרעים :ואם זכה במעשים
טובים קנה שם ט<ו>ב ואם לאו קנה שם רע :והקב"ה מניח את כל השמות ואינו משבחו אלא
במה שיש בו משם טוב שנאמר טוב <ש>ם (קהלת ז ,א) ששם טוב אפילו מת ומונח בקברו אינו
נאבד ממנו שמו הטוב שיש לו בשעת מיתתו מאותו השם שקראו לו בשעת לידתו:
דבר אחר טוב שם (שם) טוב שמותן של שבטים משמן המשחה שהיה כהן גדול נמשח בו שנאמר
כשמן הטוב (תהלים קלג ,ב):
דבר אחר והכהן הגדול מאחיו [אשר יוצק על ראשו] שמן המשחה (ויקרא כא ,י) מיכאן אתה למד
שנאה שמותן של שבטים משמן המשחה שהיה כהן גדול נמשח בו:
דבר אחר ואלה שמות זה שאמר הכתוב זרע יעבדנו יסופר ליי' לדור (תהלים כב ,לא) את מוצא
שבכל דור ודור מונה הקב"ה את ישראל אבל האומות אין להם לא שם ולא זכרון וכן הוא אומר
ירבו עצבותם אחר מהרו [בל אסיך נסכיהם מדם] ובל אשא את שמותם על שפתי (שם טז ,ד) אבל
ישראל שהם חביבין לפני הבורא הוא מייחסן בכל שעה את מוצא כשירדו למצרים ירדו במניין
שנאמר ואלה שמות וכשעלו ממצרים עלו במספר שנאמר כשש מאות אלף רגלי (שמות יב ,לז)
<את> ( עמ' )40rיעקב איש וביתו באו מלמד שלא ירד יעקב למצרים עד שהיה לפרץ ולחצרון זה
בן שנה וזה בן שנתים וזיוג להם נשים
א,ב ראובן ושמעון כל שבטים לשם גאולתן היו שמותן ראובן על שם ראה ראיתי את עני עמי (שם
ג ,ז) :שמעון שנאמר וישמע אלהים את נאקתם (שם ב ,כד) :לוי על שם ונלוו גוים רבים[ 152אל יי']
(זכריה ב ,טו)[ :ו]יהודה 153ואמרת ביום ההוא אודך יי' (ישעיהו יב ,א):
150בכתב היד :עלי.
151בכתב היד :ישריש.
47
א,ג יששכר כי יש שכר לפעלתך( 154ירמיהו לא ,טו) זבולן שנאמר בנה בניתי בית זבול לך (מלכים א
ח ,יב)
א,ד דן על שם וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי (בראשית טו ,יד) [ו]נפתלי על שם שנאמר נפת
תטפנה (שיר השירים ד ,יא) :גד על שם והמן כזרע גד (במדבר יא ,ז) [ו]אשר לשם הגאולה דכתיב
ואשרו אתכם כל הגוים (מלאכי ג ,יב):
א,ה [ו]יוסף דכתיב והיה ביום ההוא יוסיף יי' [שנית ידו] לקנות את שאר עמו (ישעיהו יא ,יא):
בנימן (שמות א ,ג) על שם נשבע יי' בימינו ובזרוע עזו (ישעיהו סב ,ח) :155הא למדנו שכל השבטים
שמותם על שם גאולתם נקראו ולמה אין שמותם שווים בכל מקום אלא מקדים זה לזה וזה לזה
שלא יהיו בני הגבירות אומרים אנו תחלה ובני השפחות אחרונים ויתגאו לעצמם לכך מקדים לזה
ומאחר לזה ללמדך שכל בני יעקב שקולין שאין אילו גדולים מאלו:
א,ה ויהי כל נפש יצאי ירך [יעקב שבעים נפש] ולמה אינו אומר יצאי ירך ישראל אלא יוצאי ירך
יעקב :ללמדך שאותיותיו של יעקב כנגד ד' עטרות שמעטרין בניו להקב"ה י' כנגד עשרת הדברות:
ע' כנגד ע' זקנים של סנהדרין ק' כנגד היכל שבנו לבוראם שהיה ארכו מאה אמה שנאמר ההיכל
מאה <א>מה (יחזקאל מב ,ח) :156ב' כנגד שני לוחות הברית :ובעד יעקב נגאלו ישראל ממצרים
והעולם עומד שנאמר ויעמידה ליעקב (תהלים קה ,י):
א,ו וימת יוסף ואף על פי כן ובני ישראל פרו וישרצו [וירבו ויעצמו במאד מאד] (שם ,ז) מלמד שכל
אחת ואחת מישראל היתה יולדת ששה בכרס אחד:
דבר אחר ובני ישראל איכא דאמרי שנים עשר בנים היתה יולדת בכרס אחד :היאך פרו מיעוט
רבים שנים וכן כולם:
" 152רבים גוים" – נקוד להחלפת סדר המילים.
153הוספתי וי"ו לשמות השבטים המופיעים על פי סדר הפסוקים ,במטרה להתאים את זה לדיבור המתחיל .בכתב
היד מופיעים רק שמות השבטים ,וייתכן שבעל המדרש התכוון רק לרשימת שבטים ולא לדיבור מתחיל.
154בכתב היד :כי יש שכר לפ' .בדברי הימים ב טו ,ז :כי יש שכר לפעלתכם.
155בכתב היד :נשבע יי' בימינו ובז' ק' .בובר כתב :ובזרוע קדשו (ישעיהו סב ,ח) ,ולא העיר על כך שהנוסח הרגיל הוא
"ובזרוע עזו" .הפסוק מופיע בצורה זו רק במדרש זה ובפתיחה לשמות במדרש שכל טוב (בובר) .ישנם כתבי יד של ספר
ישעיהו שבהם כתוב "קדשו" במקום "עזו" (ביבליה הבראיקה ,עמ' .)772
156בכתב היד :וההיכל.
48
א,ז-ח ותמלא הארץ אתם נתמלאו בתי טרטראות ובתי קרקסאות מהם מיד גזרו עליהם שיפרשו
מן המטה :שנאמר ויקם מלך חדש וכי חדש היה פרעה אלא מלמד שחדש להם גזירות קשות:
דבר אחר ויקם מלך חדש [על מצרים אשר לא ידע את יוסף] הוא היה פרעה הראשון אלא אמרו
לו נזדווג להם אמ' להם שוטים עד עכשו היו מושלים בנו ולא היינו מושלים עליהם ואלולי יוסף
לא לאותם אנשים חיים ואנו רוצים להזדווג עמהם מיד הורידוהו מכסאו ועשה ג' חדשים אחר
מיכן אמ' להם כל מה שאתם אומ' אני שומע לכם החזירוהו לכסאו לפיכך אומר ויקם מלך חדש
הדא הוא דכתיב ביי' בג דו כי בנים זרים ילדו (הושע ה ,ז) :שהפרו בני ישראל ברית מילה עתה
יאכלם חדש (שם) הדא הוא דכתיב ויקם מלך חדש [על מצרים] אשר לא ידע את יוסף :וכי לא
היה מכיר <את> יוסף אלא לא ידע אשר עשה עמו בימי רעבון:
א,ט ויאמר אל עמו הוא התחיל בעצה תחלה לפיכך לקה תחלה התחיל בעצה תחלה דכתיב ויאמר
אל עמו לקה תחלה דכתיב ובכה ובעמך [ובכל עבדיך יעלו הצפרדעים] (שמות ז ,כט) רב ועצום
[ממנו]
א,י הבה נתחכמה לו להקב"ה חרף פרעה כלפי מעלה אמ' בוא ונתחכמה לו למושיען של ישראל
במה נידונם באש אברהם ניצל מן האש נידונם בחרב יצחק אביהם ניצל מן החרב נידונם בסקילה
יעקב אביהם ניצל מן הסקילה בואו ונידון אותם במים שכבר נשבע הקב"ה שאינו מביא מבול
לעולם שנאמר אשר נשבעתי מעבור מי נח [עוד על הארץ] (ישעיהו נד ,ט) והם אינם יודעים שעל כל
העולם כולו אינו מביא על אומה אחת (עמ' )40lמביא
דבר אחר הו א אינו מביא עליהם אבל הם באים ונופלים בתוכו הדא הוא דכתיב ומצרים נסים
לקראתו (שמות יד ,כז) וכן <הוא אומר> כי בדבר אשר זדו עליהם (שם יח ,יא) :בקדרה שבשלו
בה נתבשלו זדו לשון בישול כמו שנאמר ויזד יעקב נזיד (בראשית כה ,כט):
פן <ירבה> אמרה להם רוח הקדש אתם אומרים פן ירבה ואני אומר כן ירבה וכן יפרץ (שמות א,
יב):
49
ונלחם בנו ועלה מן הארץ על מצרים אמרו שילחם ישראל בם ויגרשום מן הארץ :ואם כן היה
צריך לומר ועלינו מן הארץ ולמה אמ' ועלה משל לאדם שמקלל עצמו ותולה קללתו באחרים:
א,יא וישימו עליו שרי מסים עליהם היה צריך לומר אלא <מלמד> שהביאו לבנה ותלו אותה
בצוארו של פרעה וכל אחד ואחד מישראל שאומר להם אסטניס אני אומרים לו <יותר> אתה
אסטניס מפרעה :שרי מסים שמשים עליהם תוכן לבנים :למען ענותו למי לפרעה בסבלותם של
מי של ישראל ויבן ערי מסכנות לפרעה שמסכנות לבעליהן פיתום חפרו כל כך עד התהום עלה
<והיו> משימים הלבנים והתהום בולען לפיכך נקרא פיתם אל תיקרי פיתום אלא פי תהום:
רעמסס שהיו <ישראל> מתרוצצים תחת הבניין:
א,יב וכאשר יענו אתו כן ירבה וכן יפרץ מלמד שבכל יום ויום היו מחזקים עליהם את <השעבוד>
כדי לכלותם והם פרים ורבים ביותר :ויקוצו מפני בני ישראל מלמד שנעשו בעינם כקוצים:
א,יג בפרך בפה רך שאמרו להם כנגד כל לבנה ולבנה שיעשה כל אחד ואחד מכם אנחנו ניתן להם
כנגדן זהובים והיו ישראל ממהרים ועושין אחד מאה ואחד מאתים מיד גזרו עליהם שבכל יום
ויום יביא כמו אותו תוכן לבנים כיוצא בו
א,יד וימררו את חייהם בעבדה קשה [בחמר ובלבנים ובכל עבדה בשדה] תחלה בחומר ובלבנים
ואחר כך בכל עבדה בשדה שהיו אומ' להם הביאו דובים ואריות וחיות רעות :אשר עבדו בהם
בפרך מלמד שהיו מחליפים מלאכת אנשים לנשים ומלאכת נשים לאנשים:
א,טו
למ<י>לדות157
העבריות זו יוכבד ומרים :פועה זו מרים :ולמה נקרא שמה פועה שהיתה
פועה ברוח הקדש ואמרה עתידה אמה שתלד בן שמושיע את ישראל :שפרה זו יוכבד ולמה
נקראת שמה שפרה שמשפרת את הולד:
דבר אחר שפרה שפרו ורבו <ישראל> בימיה:
157בכתב היד :המילדות.
51
א,טז וראיתן על האבנים סימן גדול מסר להם אותו רשע אמ' להם מי שמעוברת בזכר ירכותי<ה>
מצטננות כאבנים והמתן אתו וסימן גדול מסר להם אמ' להם אם הוא זכר פניו למטה ואם נקבה
פניה למעלה:
א,יז כאשר דבר אליהן דבר להם מבעי ליה אלא מלמד שתבען לדבר עבירה ולא רצו:
א,יח ותחיין את הילדים לא דיין שלא המיתו אותם אלא שהיו מספקות אותם מים ומזון:
א,יט כי חיות הנה אמרו לו אומה זו משולות בחיות מה החיה אינה צריכה מילדת בשעת לידתה:
כך אילו אינם צריכות וכן כתיב גור אריה יהודה (בראשית מט ,ט) :דן גור אריה (דברים לג ,כב)
נפתלי אילה שלוחה (בראשית מט ,כא) יששכר חמר גרם (שם ,יד) :בנימין זאב יטרף (שם ,כז)
יוסף בכור
שור158
ולפיכך אינם צריכים חיות:
א,כא ויעש להם בתים כהונה ולויה:
א,כב ויצו פרעה לכל עמו גזר על כל עמו [כל הבן הילוד] היאורה תשליכוהו ולמה גזר גזרה זו
הדא הוא דכתיב וכי יאמרו אליכם
בניכם159
דרשו אל האובות [ואל הידענים המצפצפים
והמהגים] (ישעיהו ח ,יט) מצפצפים ואינם יודעים מה הם צופים מחגים 160ואינם ידועים מה הם
מחגים ראו שמושיען של
יוסף161
ישראל לוקה במים :עמדו וגזרו כל הבן הילוד היארה
[תשליכהו] :דלא הוו ידעי דעל מי מריבה הוא לוקה שנאמר המה מי מריבה (במדבר כ ,יג) אמרו
שראו אצטגניני פרעה וטעו ושלשה היו באותה עצה בלעם ואיוב ויתרו :בלעם שיעץ ש<י>הרגו את
ישראל נהרג :איוב ששתק נידון ביסורין :יתרו שברח זכו בניו לישב בלשכת הגזית:
ב,א (עמ' )41rוילך איש מבית לוי ולאנה הלך מלמד שהלך בעצת בתו לפי שעמרם גדול הדור היה
כיון שראה <גזרת פרעה ה רשע אמר לשוא אנו עמלים עמד וגירש את> אשתו ועמדו כולם וגרשו
את נשותיהם אמרה לו בתו אבא גזירתך קשה מגזרת על הזכרים ועל הנקבות 162פרעה לא גזר
158על פי דברים לג ,יז :בכור שורו הדר לו.
159המילה "בניכם" לא מופיעה בפסוק מישעיהו .אפשר לומר שזו מילה שנוספה בטעות בגלל הפסוק "והיה כי יאמרו
אליכם בניכם מה העבדה הזאת לכם" (שמות יב,כו) ,או לטעון שזה חיבור של שני הפסוקים.
160לכאורה צ"ל "מהגים" (ולא "מחגים" ,כמו שמופיע פעמיים בכתב היד).
161נקוד על כל האותיות במילה "יוסף" – סימן למחיקה.
162בובר שינה :גזירתך קשה מגזרת פרעה הרשע.
50
אלא על הזכרים ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקבות פרעה לא גזר אלא בעולם הזה ואתה בעולם
הזה ובבא :פרעה רשע ספק גזירותו קיימת ספק לא אבל אתה צדיק בודאי גזירתך קיימת שנאמר
ותגזר אמר ויקם לך (איוב כב ,כח) :מיד עמד והחזיר את אשתו מיד עמדו כולם והחזירו את
נשותיהם ולמה אמר ויקח והחזיר מיבעי ליה אלא מלמד שעשה בה ליקוחין שניין והושיבה
באפרי<ו>ן ואהרן <ומרים> מרקדין לפניה ומלאכי השרת אומרים אם הבנים שמחה (תהלים
קיג ,ט) :ויקח את בת לוי אפשר שהיתה בת והיא בת <ק"ל> שנה אלא מלמד שנעשו בה סימני
נערות:
ב,ב ותהר [האשה] ותלד [בן] והלא מעוברת היתה כבר משלשה חדשים אלא <מקיש> לידתה
להורתה מה הורתה שלא בצער אף לידתה שלא בצער מיכן לנשים הצדקניות שלא היו <בפתקה>
של חוה:
ותרא אתו כי טוב הוא טוביה שמו:
דבר אחר טוב לנביאות
דבר אחר שנולד מהול:
דבר אחר בשעה שנולד <משה> נתמלא הבית אורה ולכך אמ' כי טוב כתיב הכא כי טוב הוא וכתיב
התם וירא אלהים את האור כי טוב (בראשית א ,ד):
ותצפנהו שלשה ירחים שלא היו מונים המצרים אלא משעה שהחזירה והיא היתה מעוברת
מקודם ג' ירחים
ב,ג ולא יכלה עוד הצפינו מפני מה לא יכלה עוד הצפינו מפני שהיו המצריות הולכות הם ובניהם
לביתו של עמרם והיו מרעיבות בניהם והיו בניהם צועקים ומשה רבינו עליו השלום היה במחבואה
וד<ר>ך התינוק כש<צ>ועק האחד משיבו והיה משה רבינו עליו השלום צווח כמו התינוקים
האחרים ולפי זאת הסיבה ידעו שנולד ילוד בבית הדא הוא דכתיב אחזו לנו שועלים שו<ע>לים
קטנים (שיר השירים ב ,טו)
52
ותקח לו 163תבת גמא ומפני מה לקחה גמא מיכן לצדיקים שחב<י>בין עליהם ממונם יותר מגופם
וכל כך למה כדי שלא יפשוט ידיהם בגזל:
דבר אחר ולמה לקחה גמא שהוא דבר רך שיהא עומד לפני רך וקשה ותחמרה בחמר [ובזפת] חמר
מבפנים :וזפת מבחוץ כדי שלא יריח הצדיק ריח רע:
ותשם בסוף ביני הסוף אגם שמו סוף <כמו> שנאמר קנה וסוף קמלו (ישעיהו יט ,ו):
ב,ד ותתצב אחותו מרחק וקימא לן פסוק זה על נבואה נאמר כולו ותתצב כמו שנאמר ויבא יי'
ויתיצב (שמואל א ג ,י) אחותו כמו שנאמר אמור לחכמה אחותי את (משלי ז ,ד) :מרחוק כמו
שנאמר מרח[ו]ק יי' נראה לי (ירמיהו לא ,ב) :לדעה כמו שנאמר כי אל דעות יי' (שמואל א ב ,ג):
מה מה יי' אלהיך שואל מעמך (דברים י ,יב) :יעשה יי' לאדני בית נאמן (שמואל א כה ,כח) :לו
ויקרא לו יי' שלום (שופטים ו ,כד):
דבר אחר ותתצב כמשמעו שאין הפסוק יוצא מידי פשוטו :ובזכות שהמתינה למשה <אחיה>
לדעת מה יהיה סוף העניין זכתה והמתינו לה שש מאות אלף רגלי הדא הוא דכתיב והעם לא נסע
עד האסף מרים (במדבר יב ,טו) ללמדך שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה מה יעשה לו מה יהא
בסוף נבואתה שהיתה מתנבאת ואומרת <עתידה אמי> שתלד בן שהיתה מושיע את ישראל:
גרסינן בשוטה אמ' ר' חנינה בר פפא אותו היום שהטילוהו ליאור כ"א בניסן היה אמרו המלאכים
לפני הקב "ה רבונו של עולם מי שעתיד לומר שירה ביום זה יהא מושלך בים <ר' אחא> בר חנינה
אמ' אותו היום ו' בסיון היה אמ' המלאכים רבונו של עולם מי שעתיד לקבל תורה ביום זה
ומרעיש את העליונים ואת התחתנ<י>ם ילקה ביום זה :בשלמא למאן דאמר כי בששה בסיון הינו
דמשכחת ליה ג' ירחין כי בז' באדר נולד משה ואשכחת כי בו' בסיון היה אותו יום אלא למאן
דאמר כי בכ"א בניסן היכי משכחת ליה תאנא אותה שעה מעוברת היתה רובו של ראשון ורובו של
אחרון ואמצעי שלם (עמ' )41lוכיון שהטילוהו ליאור עמדו ובטלו את גזרותיהם והיינו דקאמר
163בכתב היד :לה.
53
אמ' להם משה [ויאמר]
משה164
שש <מאות אלף רגלי> [העם אשר אנכי בקירבו] (שם יא ,כא)
שבשבילי ניצלתם:
ב,ה ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור שירדה לרחוץ מגילולי אביה וכמה דהוא אמ' אם רחץ יי' את
צואת [בנות ציון] (ישעיהו ד ,ד) :וענין [ו]נערותיה הולכות :ואין הולכות אלא לשון מיתה שנאמר
הנה אנכי הולך למות (בראשית כה ,לב) אמ' לה גברתנו מנהגו של עולם מלך גוזר גזירה וכל העולם
מקיימין אותה בניו ובני ביתו לא כל שכן בא גבריאל והמיתן:
ב,ו ותפתח ותראהו [את הילד] והנה נער בוכה 165כמו מתנבאת היתה נער נ' נאמן כמו שנאמר בכל
ביתי נאמן (במדבר יב ,ז) :ע' עניו שנאמר והאיש משה
עניו166
מאד (שם ,ג) :ר' רועה שנאמר
ומשה היה רועה (שמות ג ,א):
דבר אחר ותפתח ותראהו [את הילד] ותרא היה צריך לומר אלא מלמד שראת שכינה עמו והנה
נער בוכה קרי ליה נער וקרי ליה ילד אלא מלמד שהיה ילד וקולו כנער :ותחמל עליו ומניין היתה
יודעת שה וא מילדי העברים אלא שראתה אותו מהול כי המצריים אינם מלים :זה זה נופל ואין
אחר נופל :כיון שהטילוהו ליאור עמדו ובטלו את גזירותיהן והיינו דקאמר משה לישראל שש
מאות אלף רגלי (במדבר יא ,כא) הגברים שבשבילי <ניצלתם>
ב,ז ותאמר אחותו אל בת פרעה [האלך וקראתי לך אשה מינקת] מן העבריות מלמד שהחזירה
משה על כל המצריות ולא ינק יצתה בת קול ואמרה פה שעתיד לדבר עם השכינה יינק חלב טמא
הדא הוא דכתיב את מי יורה דעה ואת יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים (ישעיהו כח ,ט)
ב,ח ותאמר לה <בת> פרע<ה> לכי :167ואמרה לאמו
ב,ט היליכי [את הילד הזה] והינקהו לי 168ואני אתן את שכרך :מתנבאת היתה ולא <היתה>
יודעת מה מתנבאת היליכי שליכי :ואני אתן [את] שכרך לא דיין לצד<י>קים שמחזירים להם
אבידתם אלא שנוטלין עליהם שכרם
164בכתב היד :אמר להם משה משה לישראל.
165בכתב היד :ותפתח ותבא' והנה נער בוכה .בנוסח המסורה :בכה.
166בנוסח המסורה :ענו.
167בכתב היד :ליכי.
168בכתב היד :היליכי ותניקהו לי.
54
ב,יא ויגדל משה וכי אין הכל האדם והבהמה והעוף גדלין אלא שהיה משה גדל שלא כדרך
העולם:
ויצא אל אחיו אותו יציאה יצא <או>תו הצדיק :ויצא ביום <ה>שני (שמות ב ,יג) וירא שהיה
רואה ובוכה ממלאכתן ונותן כתפיו עם כל אחד ואחד כדי לסייעם לכך נאמר בסבלותם
וירא איש מצרי :ומי היה אביו של מגדף היה שנאמר והוא בן איש מצרי (ויקרא כד ,י) מכה איש
עברי בעלה של שלומית בת דברי כיצד היה אותו נוגש עשוי על מאה וכ' אנשים והיה מוציא אותם
למלאכתן מקריאת הגבר ומתוך שהיה רגיל להוציאם היה נכנס ויוצא לבתיהם ראה בשלומית
שהיא יפת תאר שלימה מכל מום נתן עיניו בה ועמד בשעת קריאת הגבר והוציאו מביתו וחזר
אותו מצרי ובא על אשתו והיא סבורה שהוא בעלה חזר בעלה ומצא המצרי יוצא מביתו אמ' לה
שמא נגע ביך אמרה לו הין וסבורה הייתי שאתה הוא כיון ששמע הנוגש שהרגיש בו היה מכה את
בעלה:
ב,יב וירא כי אין איש שהיה חייב מיתה ויך את המצרי במה הכהו יש אומרים במגריפה של טיט
הכהו והוציא את מוחו ויש אומרים הזכיר עליו את השם והרגו :ויטמנהו בחול :אמ' לישראל
אתם משולים בחול שהחול נוטלו אדם מיכן ונותנו לכאן ואין קולו יוצא כך אל יצא דבר
מפיכם:169
ב,יג-יד והנה שני אנשים עברים ומי היו אילו דתן ואבירם והם אמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה
(במדבר יד ,ד) והם שהמרו על ים סוף והם שהותירו את המן שנאמר ולא שמעו אל משה [ויותרו
אנשים ממנו עד בקר] (שמות טז ,כ) והם היו במחלקתו של קרח שנאמר הוא דתן ואבירם (במדבר
כו ,ט) שהם עמדו ברשעותם תחלה וסוף ואמ' להם ויאמר לרשע למה תכה רעך ענו ואמרו רשע
כמותך מי שמך לאיש ושר ועדיין אין אתה איש ותהיה רוצה להיות שר ושופט עלינו ואין אתה
איש הלהרגני אתה אומר אתה מבקש אין כתיב אלא אתה אומר כלומר (עמ' )42rבאמירה מיכן
אתה למד ששם אמר על המצרי והרגו :ויאמר אכן נודע הדבר אמ' להם יש ביניהם לשון הרע
והיאך אתם ראויים לגאולה:
169על פי יהושע ו ,י.
55
ב,טו ויברח משה מפני פרעה העלהו למשה לבימה ועשה הקב"ה לפרעה אלם ולסגנים חרשים
וברח משה מפני פרעה ומפני זה בשעה שאמ' לא איש דברים אנכי (שם ד ,י) השיבו הקב"ה מי שם
פה לאדם או מי ישום אלם (שם ,יא) ומי עשאו אלם או חרש או פקח (שם) מי עשה הסגנים חרשים
או מי עשאך פקח וברחת מפני פרעה הלא אנכי יי' (שם):
ב,טו-טז וישב על הבאר קלט מקום אבותיו ג' ניזדווגו זוגיהן מן הבאר יצחק יעקב משה וכי כל
שבחו של אותו הצדיק להיות הולך אחר עבודה זרה אלא הרהר יתרו לעשות תשובה עד שלא בא
משה והוציא כל תשמישי עבודה זרה ונתן לשכיניו אמ' להם זקן אני ואיני יכול לעבוד עבודה זרה
ועמדו אנשי מקומו ונידוהו שנאמר ולכהן מדין שבע בנות
ב,יז ויבאו הרעים ויגרשום אפשר היה אב מדין היאך גירשום אלא ללמדך שינודוהו ונידו שלא
יהיו <ה>רועים את צאנו ולכך היו בנותיו יוצאות לרעות וגירשו את בנותיו כמו שנאמר ויגרש את
האדם (בראשית ג ,כד) :ויקם משה ויושיען מיכן שרצו לענותן כמו שנאמר צעקה הנער המארשה
ואין מושיע לה (דברים כב ,כז)
ב,יט איש מצרי הצילנו וכי בדמות מצרי היה משה אלא אלולי איש מצרי לא נכנס למדין:
ב,כ ויאמר אל בנותיו ואיו :ואיו אמ' להן זה הסימן שאמרתם שדלה והשקה צאנכם מבני בניו של
אותו שעמד על הבאר הוא שהבאר מכרת את אדוניה אמ' חכמים עליהם השלום כל זמן שמשה
עליו השלום עומד על פי הבאר המים צופין ועומדין על הבאר וכשחזר משה עליו השלום אף המים
חזרו לאחריהם שנאמר מוליך לימין משה [זרוע תפארתו בוקע מים מפניהם לעשות לו שם עולם]
(ישעיה ו סג ,יב) ותחלה שבא משה מצא הרועים מכים צאנו של יתרו אמ' להם רקים מן הדין
שישקו נשים תחלה וילכו להם ואם אינם יכולים לדלות דולים להם האנשים <מיד> לא שמעו לו
עמד משה על פי הבאר והמים עלו ושתו כל צאנם ובקרם אמ' משה אוי לי שהנחתי את עמי ובאתי
לדון את אומות העולם לכך נאמר כרמי שלי לא נטרתי (שיר השירים א ,ו) :קראן לו ויאכל לחם
וכן אמ' החכם שלח לחמך על פני המים (קהלת יא ,א) ואיזה זה יתרו שהאכיל את משה שנאמר
בו כי מן המים <משיתיהו> (שמות ב ,י) אמ' להם
משה170
למה [זה] עזבתן את האיש ופרע לו
הקב"ה הדא הוא דכתיב ויבא אהרן וכל זקני ישראל [לאכל לחם עם חתן משה לפני האלהים] (שם
170תמוה מבחינת התוכן ,על פי הקשר צריך להיות יתרו .בובר השמיט את המילה "משה".
56
יח ,יב) ומי גרם ליתרו כל הטובות הללו עד שנדבק במשה זכה להעמיד חכמים ונביאים שנאמר
ומשפחות סופרים יושבי 171יעבץ (דברי הימים א ב ,נה):
ר' יוחנן אומר גדולה לוגמא שמקרבת את הרחוקים ומרחקת את הקרובים <ומעלמת> עין מן
הרשעים ומשרה שכינה על נביאי הבעל ושגגתה עולה זדון מקרבת את הרחוקים ליתרו בשכר
שאמ' קראן לו ויאכל לחם :זכו בניו לישב בלשכת הגזית שנאמר ומשפחות סופרים (שם) וכתיב
ובני קיני חותן משה (שופטים א ,טז) ומרחקת את הקרובים עמון ומואב שנאמר לא יבוא עמוני
ומואבי [בקהל יי'] (דברים כג ,ד) :וסמיך ליה על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים (שם ,ה):
ומעלמת עין מן הרשעים ממיכה דאמר ר' יוחנן מדן ועד שילה ג' מילין הוו והיה עשן המערכה ועשן
פסלו של מיכה מתערבין זה בזה בקשו מלאכי השרת לדחפו אמ' להם הניחו לעשנו שיעלה כי פתו
מצוייה לעוברי דרכים שנאמר ועבר בים צרה (זכריה י ,יא) ואמ' ר' יוחנן זה פסלו של מיכה שעבר
עמהם בים ומשרה שכינה על נביאי השקר מחבריה דעדו הנביא שנאמר ויאמר לו גם אני נב<י>א
כמוך (מלכים א יג ,יח) וכתיב ויביאהו אל ביתו (בראשית כט ,יג) וכתיב ויהי הם יושבים
אל172
השולחן ויהי דבר יי' אל הנביא אשר השיבו (מלכים א יג ,כ) ושגגת{ה} (עמ' )42lעולה זדון דאמ'
ר' יהודה אלמלא הלוה יהונתן לדוד שתי ככרות לחם לא נחלקה מלכות בית דוד ולא נחרבה נוב
עיר של הכהנים ולא נטרד דואג ולא נהרג שאול ויהונתן:
דבר אחר קראן לו שמא ישא אשה אחת <מכם> שאין לחם אלא האשה שנאמר כי אם הלחם אשר
הוא אוכל (בראשית לט ,ו)
ב,כא ויואל משה שנשבע לו כמו שנשבע <יעקב> ללבן אם תענה את בנותי (שם לא ,נ) מתשמיש
המטה שאין ויואל אלא לשון שבועה שנאמר ויואל שאול את העם לאמר (שמואל א יד ,כד):
דבר אחר ויואל משה לשבת [את האיש] משה קיבל עליו לדור עמו שאין ויואל אלא לשון דירה
כמו שנאמר הואל נא ולין (שופטים יט ,ו)
ויתן את צפרה בתו למשה ולמה נקרא שמה צפרה שרצתה כצפור:
דבר אחר שטיהרה בית אביה מעבודה זרה ככהן המטהר בדם הצפור:
171כך הקרי .הכתיב :ישבו.
172בכתב היד :על.
57
ב,כג ויהי בימים הרבים מיכן שימי צרה מרובין מימי טובה וימת מלך מצרים מלמד שנצטרע
ומצורע חשוב כמת :ויאנחו בני ישראל אין אנחה זו אלא מיתה שנאמר כי רבות אנחותי (איכה א,
כב) <שהיה> פרעה הרשע הורגם ונוטל דמם ורוחץ בהם כסבור שית<ר>פא בכך ויזעקו שהיו
נוטלים תינוקי ישראל ומשימין אותם במקום הלבנים והיו צווחים עד שעלה צווחתם אל האלהים
מן העבודה שהיו אונסין נשותיהם:
ב,כה וידע לשון רחמנות כמו תם 173אני לא אדע (איוב ט ,כא) רוצה לומר לא ארחם מן הייסורין
אלא אמאס חי:
ג,א ומשה היה רועה ולמה נסמכה פרשה ויהי בימים הרבים ההם (שמות ב ,כג) לפרשה זו לפי
שהקב"ה יוד ע שמשה צדיק ונותן נפשו על בניו ואם ברח למדין משה גואלם לכך כתיב ומשה היה
רעה [את צאן יתרו חתנו כהן מדין] וינהג את הצאן [אחר המדבר ויבא אל הר האלהים חרבה] מ'
יום ומ' לילה הלכה צאנו של יתרו ולא טעמה כלום כשם שהלך אליהו שנאמר וילך בכח האכילה
[ההיא ארבעים יום וארבעים לילה עד הר האלהים חרב] (מלכים א יט ,ח)
דבר אחר מהו אחר המדבר ולמה <היה> רודף אחר המדבר לפי שצפה ברוח הקדש שיחריב
כרכיהם של אומות :שנאמר <הנה> אחרית גוים מדבר ציה וערבה (ירמיהו נ ,יב)
דבר אחר וינהג את הצאן בישרו שצאנו יכלה במדבר ואחר כך נאסף אל עמיו ולכך הלכה צאנו של
משה מ' יום וארבעים לילה שלא טעמה כלום :כנגד ארבעים שנה שינהיג את ישראל במדבר שלא
טעמו מזריעת אדמה כלום והם ארבעים שנה יום לשנה וכולם מתו במדבר ואף הוא נאסף עמהם
ויבא אל 174הר האלהים חרבה :וכיון שהגיע לחורב מיד
ג,ב וירא מלאך יי' אליו בלבת אש 175כדי ללבבו ויבא לסיני ויראה האשות והלפידים ולא יתירא
מהם:
דבר אחר בלבת אש אל תיקרי בלבת אש אלא בליבת אש ללמדך שנגלה למעלה משני חלקים של
סיני מתוך הסנה ולא מתוך אילן אחר אמר הקב"ה אני קראתי על עצמי עמו אנכי בצרה (תהלים
173בכתב היד :הם .כנראה שיבוש בגלל חילוף ה"א בתי"ו של המעתיק.
174בכתב היד :עד.
175בכתב היד :וירא אליו יי' בלבת אש.
58
צא ,טו) והם נתנים בשעבוד ואני נגלה מתוך הסנה שכולו קוצים ובמקום צר כביכול נגלה מתוך
הקוצים :והסנה איננו אוכל מיכאן אמרו כי אש של מעלה מעלה לולבין ושורפת ואינה אוכלת
ושחורה ואש של מטה אינה מעלה לולבין ואוכלת ואינה <שורפת> ואדומה לפיכך וירא והנה
הסנה בוער באש [והסנה איננו אכל]
ג,ג ויאמר משה אסורה נא ואראה את המראה ג' פסיעות פסע
דבר אחר לא פסע אלא לצערו אמ' לו הקב"ה משה נצטערת לראות חייך שאתה כדי שאגלה עליך
ג,ד ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה 176מיד ענה משה הנני אמ' לו הקב"ה אמרת הנני חייך שתבוא
שעה ותתפלל על ישראל ואומ' לך כבר עניתי אותך וזהו שנאמר אז תקרא ויי' יענה (ישעיהו נח,
ט):
דבר אחר משה משה ויאמר הנני כל מי שנכפל שמו בעולם הזה מובטח לו שהוא בן העולם הבא:
ואלו הם נח נח (בראשית ו ,ט) אברהם אברהם (שם כב ,יא) יעקב יעקב (שם מו ,ב) משה משה
(שמות ג ,ד) שמואל שמואל (שמואל א ג ,י) תרח תרח (בראשית יא ,כז) (עמ' )43rשלא מת אברהם
אבינו עד שנתבשר שעשה תרח אביו תשובה הדא הוא דכתיב ואתה תבוא אל אבתיך [בשלום] (שם
טו ,טו) אמ' אברהם רבון העולמים מפני ששאלתי מעשים טובים אני הולך אל אבותי העומדים
בגיהנם באותו שעה בישרו הקב"ה ואמ' לו חייך עשה אביך תשובה לכך נכפל שמו של תרח ויאמר
הנני הנני למלכות הנני לכהונה:
ג,ה אל תקרב הלום ואין הלום אלא מלכות שנאמר כי הביאתני עד הלום (שמואל ב ז,
יח)177
ג,ו ויאמר אנכי אלהי אביך מלמד שנגלה עליו כקולו של עמרם אביו כדי שלא יתירא ובאותה שעה
שמח משה אמר עמרם אבי קיים אמ' לו לא אביך אני אלא אלהי אברהם בפתאום איני בא עליך
כדי שלא תתיירא באותו שעה ויסתר משה פניו אמ' לו הקב"ה חייך אתה חלקת לי כבוד וגם אני
אחלק לך כבוד שנאמר וראו 178בני ישראל את פני משה [כי קרן עור פני משה] (שמות לד ,לה) אתה
יראת מהביט אל האלהים וגם בני ישראל ייראו מהביט אל פניך
176בכתב היד :ויקרא אליו הא' מה'.
177וכן בדברי הימים א יז ,טז.
178בכתב היד :ויראו.
59
ג,ז-ח ראה ראיתי שתי ראיות אחת שהיו הורגין את ישראל והיה פרעה רוחץ בדמם ואחת שהיו
משימין את התינוקות במקום לבנים :כי ידעתי את מכאביו שעתידין להכעיסני במעשה העגל ואף
על פי וארד להצילו שאצילם מכל מקום
ג,ט צעקת בני ישראל מלמד שהיה הקב"ה מביט במצרים היאך היו משעבדים את ישראל באה עד
אלי שנאמר וגם ראיתי את הלחץ כביכול מסור אני עמם בלחץ:
ג,י ועתה לכה 179ואשלחך אל פרעה גדולה יש לי בדבר הזה ועתה לך לך הדבר מסור ולך מצפים
ישראל:
ג,יד אהיה אשר אהיה אמור לישראל אני <א>היה עמכם בשעבוד זה ואני אהיה עמכם בשעבוד
מלכיות פתח משה ואמר רבונו של עולם
דיה180
לצרה בשעתה :אמר לו הקב"ה אני אומר להם
אחרת אמ' לו כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם אהיה עמכם בשעבוד זה:
ג,טו זה שמי לעולם לעלם כתיב אמ' לו הקב"ה לא כשאני נכתב אני נקרא אלא באלף דלת ונכתב
ביוד היא:
ג,טז פקד פקדתי אתכם שתי פקידות הללו אלא אמר הקב"ה למשה כך אמר להם יוסף שאותו
נביא שיאמר לכם ב' פקידות הוא יגאל אתכם כשתאמר להם פקד פקדתי יאמינו לך:
ג,יח נלכה נא דרך [שלשת ימים] בישרו שיהיו עתידים ישראל לחוג ג' רגלים:
ד,א-ב והן לא יאמינו אמר ל<ו> הקב"ה מזה 181בידך 182וכי לא היה הקב"ה יודע מה היה בידו
ועוד למה נהפך לנחש :לא אלא אמ' לו הקב"ה תפסת בידך מידת נחש הקדמוני שהוציא דבה
ונלקה בצרעת אף אתה שאמרת והן 183לא יאמינו לי 184והם מאמינים בני <מאמינים> מאמינים
ויאמן העם וישמעו [כי פקד יי' את בני ישראל] (שם ד ,לא) דכתיב בני מאמינים דכתיב והאמין ביי'
ויחשבה [לו צדקה] (בראשית טו ,ו) ולפי שהוצאת עליהם דבה תלקה בצרעת:
ד,ו ויבא ידו בחיקו שלא מיהרה המכה לבוא מהרה כל לך:
179בכתב היד :לך.
180בכתב היד :דירה.
181כך הכתיב .הקרי :מה זה.
182בכתב היד :בידיך.
183בכתב היד :הם .מופיע בצורה זו גם בשמות יט ,ח–ט.
184על פי שמות ד ,א.
61
ד,ז ויוציאה מחיקו מיכאן שמדה טובה ממהרת לבוא יותר ממדת הפרענות:
ד,ט ולקחת [מ]מימי היאור רמז לו שיטול דינו מן המים שנאמר המן הסלע הזה נוציא לכם מים
(במדבר כ ,י) ויהי לנחש( 185שמות ד ,ג) כשם שהנחש נושך וממית כך היו המצרים נושכין וממיתין
את ישראל :ואחר כך נעשה הנחש כעץ :כן המצריים שנאמר <מצרים> כעץ
יבש186:
והנה ידו
מצורעת (שם ,ו) מה צרעת דבר טמא ומטמא כך מצרים מטמאין את ישראל :והנה שבה כבשרו
(שם ,ז) כך אני אטהר את ישראל מטמאות מצרים:
ולקחת [מ]מימי היאור אותו המים שתקח מן היאור יהיו לדם ביבשת כך אני מכה את מצרים
מכת דם
ד,י (עמ' )43lויאמר משה אל יי' אתה מעביר עלינו :אהרן גדול ממני ואתה משלחני אהרן נתנבא
עליהם פ' <שנה ואתה אומר> לי שאלך בשליחותך :לא איש דברים [אנכי] אמ' לו יודע אני כי ע'
לשונות בפלטין של פרעה שאם יבוא שליח מאיזה מקום שיהיה משיחים עמו בלשונם ואני הולך
בשליחותך והם בודקין אותו לומר שאם אני שלוחך גלוי וידוע לפניך שאני יודע להשיח עמהם:
דבר אחר לא איש דברים אנכי כמו שנאמר הן אני ערל שפתים (שם ו ,ל) אמר לו הקב"ה אדם
הראשון שלא לימדו אדם תורה והיה יודע ע' לשונות:
ד,יא מי שם פה לאדם אמר לו הקב"ה מי שם פה לאדם שהיה קורא שמות לכל הבריות והיה
מוציא להם שם על ע' לשונות :שנאמר ויקרא האדם שמות לכל <ה>בהמה (בראשית ב ,כ):
דבר אחר מי שם פה לאדם כשאמרתי לו המן העץ 187אשר צויתיך [לבלתי אכל ממנו אכלת] (שם ג,
יא) וכי לא נתתי לו פה וענני ואמ' האשה אשר נתתה 188עמדי (שם ,יב) ועל בני שהם בצרה גדולה
על אחת כמה וכמה שאתן לך פתחון פה :או מי ישום אלם בשעה שתפס פרעה אותך כשהרגת את
<המצרי> ורצה להרוג אותך לא עשיתי לך סניגור לפני פרעה וכן לסגנים שלו עשיתי אותם פסחים
185בובר סבר שיש להוסיף פה "דבר אחר".
186בנוסח המסורה לא נמצא פסוק כזה.
187בכתב היד" :המן העץ העץ" :נראה כהעתקה משובשת ללא סימן מחיקה .הטעות נובעת כנראה מכיוון שהמילה
"העץ" הראשונה מסיימת שורה.
188בכתב היד :נתת.
60
ועורים ואלמים :או
פקח189
או עור ומה להרע יש בי להטיב לא כל שכן :שאתה אומר לא איש
<דברים> אנכי (שמות ד ,י)
ד,יב ועתה לך ואנכי אהיה עם פיך
ד,יד וראך ושמח בלבו בפיו אין אומר אלא בלבו לכן שמח יותר בלבו מפיו
אמר190
הקב"ה על
אהרן ואמר לו לך לקראת משה המדברה (שם ,כז):
ד,יח וילך משה וישב אל יתר
חתנו191
חותנו לא היה צריך לומר אלא וישב מצרימה ולמה אל
יתרו להתיר לו נדרו שנשבע לו שלא ילך לשום מקום כי אם ברשותו:
דבר אחר וילך משה ולמה הלך להודיעו גבורתו של מקום לך לשלום כל מקום שנאמר בו לשלום
הולך וחוזר:
ד,יט כי מתו כל האנשים [המבקשים את נפשך] ואלו הם דתן ואבירם וכי מתו אלא ירדו
מנכסיהם והעני חשוב כמת:
ד,כ וירכיבם על החמר חמור של אברהם הוא החמור של משה והוא החמור שעתיד המשיח לבוא
בו :שנאמר עני ורוכב על חמור (זכריה ט ,ט) ויקח משה את מטה האלהים אמ' לו הקב"ה טול
את המטה ועשה בו את הנסים שאתה מבקש:
ד,כד-כה ויהי בדרך במלון אם דרך למה מלון אלא מלמד שהיה משה נכנס ויוצא ממלון לדרך
ומדרך למלון :והיה מהרהר בדעתו ואומר אם ילך למצרים לגאול את ישראל אם לאו לפי שהיה
מהרהר בדעתו אם אומר הגיע זמן הגאולה יאמרו בודאי אנו יודעים שהקב"ה אמ' שיהא השעבוד
ת' מאות שנה ועדיין אין עת הגאולה :ואם אומר להקב"ה אנה 192אני הולך שהרי עדיין לא הגיע
ת' שנה כעס עליו הקב"ה אמ' לו הקב"ה כבר נתנבא להם יוסף פקד
יפקד193
(בראשית נ ,כד)
כלומר מנין פקוד יחסר להם הקב"ה מן השעבוד ולכך נחסרו ק"ץ שנה כמו פקוד והם צ' כנגד צ'
של שרה אמנו שהיתה כשהולידה את יצחק וק' שנה כנגד אברהם בעת שהוליד ליצחק:
189בכתב היד :פסח.
190נוסח המקבילה בתנחומא (בובר) וארא כד ,הערה קלא – "נגלה" ,נראה מתאים יותר.
191בכתב היד :וישב משה אל יתר חותנו.
192בכתב היד :אנא.
193בכתב היד :פקד פקדתי.
62
דבר אחר ויהי בדרך במלון שלח הקב"ה את אוריאל ונדמה לו לנחש והיה בולע משה מראשו ועד
בריתו וכל זאת למה לפי שהיה בנו ערל וכראות צפורה כך נתיראה אמרה שמא יבלע זה שאינו
מהול מיד ותקח צפורה צר
ד,כו וירף ממנו עתה הצלתיך מב' דמים מדם אביך ומדם זה
ד,כז ויאמר יי' אל אהרן הדא הוא דכתיב ירעם אל בקולו נפלאות (איוב לז ,ה) אימתי עשה
הקב"ה נפלאות בשעה שבקש הקב"ה לשלח משה בשליחות שילך ויגאל את ישראל ממצרים והיה
במדין והיה מתירא לילך לפני פרעה כיון שנגלה (עמ' )44rעליו הקב"ה ואמ' לו לך שוב
מצרימה194
(שמות ד ,יט) וחלק הדבור לשני חלקים ולשני דברים והיה משה שומע במדין לך שוב מצרימה
ואהרן היה שומע לך לקראת משה המדברה ומה שבאמצע לא היו שומעין כלום ויגד משה לאהרן
היאך ילך ויעשה האותות וכשהלכו הושוו אצל הזקנים
ד,כט וילך משה ואהרן ויאספו ולעולם זקנים מעמידים את ישראל הדא הוא דכתיב
זקניך195
ויאמרו לך (דברים לב ,ז):
ה,א ואחר באו משה ואהרן :והזקנים אנה הלכו מלמד שנשמטו להם אחד ואחד והלכו להם והיכן
נפרע להם גמולם בהר סיני דכתיב ואל משה אמר (שמות כד ,א) מה כתוב בתורה ואל הזקנים אמ'
שבו לנו בזה (שם ,יד):
דבר אחר ואחר באו משה ואהרן מלמד שבאו אחרונים שהיה יום
פרווטא196
של פרעה והיו כל
המלכים באים ומעוטרים אצל פרעה והיו משה ואהרן עומדין על פתח פלטין שלו אמרו לו משרתיו
שני זקנים בפתח עומדים אמ' להם פרעה 197פרעה יש בידם עטרות אמרו לו לאו אמר להם אם כן
באחרונה יכנסו אחר כך נכנסו ועמדו לפני פרעה אמר להם מה אתם מבקשים:
194כך בכתב היד ,וכן בכתבי יד רבים ובנוסח התורה השומרונית (ביבליה הבראיקה ,עמ' .)91נוסח המסורה :מצרים.
195בכתב היד :זקינך.
196בנוסחאות מקבילות :פרוזבטי (שמות רבה (שנאן) ה ,יד ,הערה ;91תנחומא (בובר) וארא כ ,הערה כב; תנחומא
(ורשה) וארא ה).
197יש ניקוד על המילה (סגול) 'פרעה' – סימון למחיקה.
63
ה,ב-ג ואמרו לו אלהי העברים נקרא 198עלינו אמ' להם מי <יי'> אשר אשמע בקלו ולא היה יודע
לשלוח לי עטרות אלא בדברים באתם :לא ידעתי את יי' באותה שעה הוציא דפתרא שלו התחיל
לקראות אלהי שטן אלהי משחית אלהי גיהנם אלהי צידון אלהי מואב אמ' להם והלא קראתי
לכל אלהות של שדים ואינם לי אמרו לו שוטה דבריך דומה לכהן שהיה לו עבד שוטה יצא הכהן
חוץ למדינה הלך העבד לבקש את רבו בבית הקברות התחיל צווח לבני אדם ואמר להם ראיתם
את רבי בכאן אמרו לו רבך כהן הוא אמר להם הין אמרו לו שוטה מי ראה כהן בבית הקברות כן
אתה פרעה כל אילו אלוהות כולם מתים אבל יי' אלה<י>נו הוא אלהים חיים ומלך עולם אמר
להם בחור או זקן כמה שנותיו כמה מדינות כבש כמה שנים יש לו משעלה למלכות אמרו לו
אלהינו כוחו מלא עולם הוא היה עד שלא נברא העולם והוא יהיה בסוף עולמים והוא יוצרך והוא
נתן בך רוח ונשמה וחייך בידיו וכל אורחתיך ליה אמ' להם מה מעשיו אמרו לו כל מעשה בראשית
עשה וגם הוא יצרך אמר להם בידוע ששקר אתם מדברים שאני אדון ואני בראתי עצמי ואת נהר
נילוס שנאמר לי יאורי ואני עשיתני (יחזקאל כט ,ג) באותה שעה קיבץ כל חכמי
ישראל199
אמ'
להם הקב"ה לעצמכם קראתם ומה שם קראתם בן חכמים הוא בן מלכי <קדם> אמר לו הקב"ה
רש ע אתה אמרת בן חכמים אני [בן מלכי קדם] (ישעיהו יט ,יא) בודאי אני מאבד חכמתכם דכתיב
ואבדה חכמת חכמיו (שם כט ,יד) וכתיב אים איפא חכמיך ויגידו [נא] לך (שם יט ,יב)
וכשא<מר> למשה מי יי' אשר אשמע בקולו :אמ' לו הקב"ה אתה לוקה מי מ' ארבעים י' עשרה
הרי אתה לוקה נ' מכות
דבר אחר מי יי' מפיך יצא :מי יי' חייך מפיך יצא יי' הצדיק (שמות ט ,כז) אתה אמרת ואת
ישראל לא אשלח חייך אתה תקח ביד כל אחד ואחד ותאמר להם קומו צאו מתוך עמי התחיל
לחרוק עליהם שניו ואמר
ב,ד-יז נרפים אתם נרפים
דבר אחר נרפים אתם לשון בטלנות מיכן שהיה שבטו של לוי בטל מעבדות אמ' להם פרעה בעבור
שאתם פנויים אומרים נלכה נזבחה לאלהינו 200אמ' פרעה למה נולדתם למה מדברים אתם התחיל
לחרף כלפי השכינה ואמר דייך לשלוח שלוחים לכו לסבלתיכם :ואל ישעו בדברי שקר מלמד
שהיו בידם מגלות שהיו משתעשעים ולא היו מפרישין אותם
198בכתב היד :נקרה.
" 199חכמי ישראל" נראה שיבוש – נראה שצריך להיות "חכמי מצרים".
200בכתב היד :ליי'.
64
ה,כ ויפגעו את משה [ואת אהרן נצבים לקראתם] זה דתן ואבירם שכתוב בהם ודתן ואבירם יצאו
[נצבים] (במדבר טז ,כז):
ה,כא ירא יי' עליכם וישפט ראו המכות היאך יורדים על ישראל ומשתעבדים בהם בפרך :אשר
הבאשתם את ריחנו ריח היה בידנו בעיני פרעה ועכשו באתם והעברתם אותו:
ה,כב למה הרעתה 201אם תאמר מאי איכפת לך אם כן למה זה שלחתני:
ה,כג ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך שמך הנורא רפואה וחיים לכל העולם ושמך הרע לעם
הזה ומה יעשו והם נתונים ביד מצריים אמר לו הקב"ה
ו,א עתה תראה מה אני עושה לפרעה ולמצריים אבל לאחד ושלשים אין אתה רואה :תם:202
(עמ' )44lנ ש ל מ ה
תהלה
פרשת
ואלה
שמות
מרומות
לשוכן
פ ר שת ו י ד ב ר א ל ה י ם א ל
משה
ו,א-ב אין אלהים אלא דיין שנאמר אלהים לא תקלל (שמות כב ,כז) מלמד שהקב"ה ישב על משה
בדין על שאמ' למה הרעותה לעם הזה (שם ה ,כב) נכנסה סנגוריא ולמדה עליו זכות שנאמר
ויא<מר> אליו אני יי' ואין יי' אלא לשון רחמים שנאמר יי' יי' אל רחום וחנון (שם לד ,ו)
ו,ג וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב אמ' הקב"ה למשה כמה פעמים נגליתי להם ולא אמרתי
ששמי יי' כמו שאמרתי לך ולא הרהרו אחרי ואחרי מדותי אמרתי ליעקב הארץ אשר אתה שוכב
עליה (בראשית כח ,יג) :ואחר מיכן בקש מקום לנטוע בו אהלו ולא מצא עד שקנה במאה קשיטה
ולא הרהר אחרי אמרתי לאברהם הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך (שם יג ,טו) :ואחר
201בכתב היד :הרעות.
202סגול הפוך על המילה – קישוט לסימון מילת סיום.
65
מיכן בא לקבור את שרה ולא מצא מקום עד שקנה בדמים יקרים וכן יצחק שחפר בארות המים
ולקחום ממנו ולא הרהרו אחרי ואתה תחלת אשר נגליתי עליך אמרת לי מה <שמך> וסוף אמרת
לי ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה (שמות ה ,כג) מיד נטל עליו את הדין כדי שלא
יכנס לארץ:
דבר אחר וארא אל אברהם כלומר עשיתי להם כמה נסים ושדי שאני הצלתי אותם מיד אויביהם
ולא הרגתי את <שונאיהם> שהצלתי את אברהם מיד פרעה ואת יצחק מיד אבימלך ואת יעקב
מיד לבן :ושמי יי' לא נודעתי להם שלא עשיתי נקמה בהם שכל מקום שנאמר שמי זהו נקמה
שנאמר לכן [הנני מודיעם] בפעם הזאת [אודיעם את ידי ואת גבורתי וידעו כי שמי יי'] (ירמיהו טז,
כא) זהו <נקמה> שכך אמ' הקב"ה אם בימי הנביאים סבלתי אתכם עכשו אני עושה נקמה בכם:
ו,ו-יב לכן אמור לבני ישראל ואין לכן אלא לשון שבועה שנאמר [ו]לכן נשבעתי לבית עלי (שמואל
א ב ,יד) הלך משה ואמר אליהם כך שנאמר וידבר משה כן אל בני ישראל [ולא שמעו אל משה]
מקוצר רוח שאותו הדור מחוסרי אמנה היו והיו <אומרים> כי קצרה יד יי' מהושיע 203ונתחברו
אל עובדי עבודה זרה ומעבודה קשה כמשמעה אמר משה לפני הקב"ה רבון העולמים כל ישראל
לא שמעו אלי ועובדין עבודה זרה ואיך ישמע אלי פרעה:204
ו,יג ויצום <אל> בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים עשה אותם שווים אמר להם הקב"ה חלקו
כבוד למלך שאני רוצה לעשות בו דין לפיכך נהג משה בו כבוד כשאמר לו פן יפגענו בדבר או בחרב
(שמות ה ,ג) :שהיה צריך לומר פן יפגעך אלא שנהג בו דרך כבוד:
ו,כה פוטיאל זה יתרו ולמה נקרא שמו פוטיאל שפלטו אל מעבודה זרה:
דבר אחר שהיה מפטם עגלים לעבודה זרה וז' שמות נקראו יתרו פוטיאל מדיין רעואל
וג'205
ו,כו הוא אהרן <ומשה> מלמד שאין זה גדול מזה:
203פרפראזה על ישעיהו נט ,א" :הן לא קצרה יד יי' מהושיע".
204על פי שמות ו ,יב" :וידבר משה לפני ה' לאמר הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים".
205מקום יחידאי שיש בו שימוש ב"וג'" כדי להשלים מקור מחז"ל ולא פסוק.
66
ז,א ראה נתתיך אלהים לפרעה למי שעשה עצמו אלהים הודיעו שאינו כלום הרעי 206עושה אותך
אלהים עליו:
דבר אחר ראה נתתיך אלהים לפרעה לך והפרע ממנו והבא עליו עשר מכות אמר <משה> רבונו
של עולם איך אביא עליו עשר מכות אמ' לו [ו]את המטה הזה תקח בידך (שם ד ,יז) המטה משקלו
מ' סאה של סמפרינון ועשר מכות חקוקות עליו נוטריקון דצ"ך עד"ש באח"ב אמ' לו הקב"ה כפי
כתב זה הבא עליו י' מכות:
דבר אחר ראה נתתיך אלהים לפרעה אמ' לו הקב"ה לא בשביל שעשיתיך אלוה תהא רוחך גסה
שאין אתה אלוה אלא לפרעה:
ז,ב-ג <אתה> תדבר על ידי שניהם נעשו כל הדברים שנאמר ומשה ואהרן עשו (שם יא ,י) אמ' לו
משה אתה אומר ואני אקשה מיד השיבו הקב"ה למען רבות מופתי (שם ,ט)
ז,ט כי ידבר אליכם פרעה אין דיבור אלא לשון (עמ' )45rקושי כמו שנאמר דבר האיש אדני הארץ
[אתנו קשות] (בראשית מב ,ל) תנו לכם מופת אמר הקב"ה עד שלא תלכו אצלו אני אומר לכם
<מה שעתיד לשאול> ואמרת אל אהרן והוא יעשה הדברים הללו אבל הוא עומד כנשיא וגוזר על
הזקנים והם עושין:
ז,י ויבא משה ואהרן היה לאהרן שיכנס תחלה לפי שהוא גדול ממנו בשנים ומפני מה נכנס תחלה
מפני שהוא גדול בארץ מצרים ובעיני עבדי פרעה עשו כל המפתים לפניו ולא השגיח אמ' כך הוא
כחו של אלהיכם מיכן יצאו כשפים לכל העולם:
ז,יא-יג ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים מלמד שלא קרא אלא לתינוקות ולנערים בן ד' או בן
ה' שנים בלהטיהם מעשה כשפים בלטיהם (שמות ז ,כב) 207מעשה שדים :ונס גדול נעשה במטה
שאלמלא בלע תנין את התנינים היו אומרים כן דרך התנינים לבלוע זה את זה אלא הנס הגדול
שנעשה מטה ובלע את מטותם דכתיב ויבלע מטה אהרן את מטותם :ואלו היה עושה אדם כל
אותם המטות רוצה לומר כל מטות שהיו מביאים {מ}כל צד היה המטה בולע אותם ולא היה עבה
יותר ממה שהיה וכשראה פרעה כך תמה וברח מכסאו אמ' שמא משה או אהרן יאמרו למטה
206הקשר לא ברור ,יתכן חילוף של העי"ן ביו"ד ונו"ן ,כך שהמילה היא "הריני".
207מופיע גם בשמות ח ,ג; שם ,יד.
67
שיבלעני ויבלע כסאי מיד יבלעני לכך ברח :וכשהיה משה יוצא מעם פרעה היה פרעה הרשע אומר
אם יבוא משה פעם אחרת אנכי אהרגנו וכשהיה משה נכנס פרעה אלם בשעה שהוא רואה המטה
בידו של משה שנאמר ויחזק לב פרעה
ז,טו לך אל פרעה בבקר ולמה יוצא הוא למים לפי שהיה עובד למים ולכך לקה המים תחלה ולמה
נהפכו לדם לפי שהיו מונעים בנות ישראל מלטבול שלא יטהרו מנדותם:
ז,יט קח
מטך208
כי הנסים רובם לא נעשו כי אם במטה :ועל כל מקוה מימיהם :אפ<י>לו מה
<שבקיתון> ובתוך האבנים ובעצים ואפילו מה שרוקק המצרי היה דם:
ז,כה וימלא שבעת ימים מלמד שלא היה בין <מכה> ומכה אלא שבעת ימים שלא היתה המכה
משמשת יותר:
ח,ב-ה ותעל הצפרדע צפרדע אחת היתה והיו מכים אותה ומתזת נחלים נחלים :ועוד שהיתה
הצפרדע מקרקרת מבחוץ וחברתה עונה לה מבטן המצרי וכשהיו טוחנין את הסם היה מתמלא מן
הצפרדעים וכשהתפלל משה רבינו עליו השלום נתנערו מן היבשה רק ביאר תשארנה ועדיין
מחבלות את המצרים
ח,יב-יג כנים :למה מפני שישראל שמו אותם המצריים מכבדי <חוצות> ושוקים לכך נהפך עפרם
לכנים :ולא היה שם צפרדע שנאמר כל עפר הארץ היה כנים
ח,יד ולא יכלו החרטמים להוציא את הכנים לפי שאין השד יכול לבראת בריה פחותה מכעדשה:
ח,טו אצבע אלהים המתינו לו עדיין לא הכה אתכם כי אם באצבע וכשיכה אתכם ביד אזי תראו
שנאמר את היד הגדלה אשר עשה יי' במצרים (שם יד ,לא) :ואלו ג' מכות הללו למה היו על ידי
אהרן לפי שאמ' הקב"ה למשה המים
כשהרגת את המצרי
שהגון209
עליך כשהושלכת ליאור ועפר
שהגון210
עליך
וטמנתהו בחול והצפרדע שהוא מן המים דין הוא שלא תהיה כפוי
<טוב{ה}> לפיכך לא לקו על ידי משה אלא על ידי אהרן:
208בכתב היד :קח את מטך( .בשמות ז ,ט "קח את מטך" ,אך זה לא ההקשר).
209הכוונה :שהגנו .בובר תיקן "שהגין".
210ראו הערה קודמת.
68
ח,טז השכם בבקר והתיצב לפי שאותו הרשע משתבח ואומר שאינו יוצא לנקביו שהוא אלוה לכך
אמ' הנה יוצא המימה בהשכמה והוצרך לגדולים מיד משה הלך ואחזו <אמ'> לו הנח לי שאעשה
צרכי ואחר כך אדבר עמך אמ' לו וכי יש אלוה שהוא צריך לנקביו אמ' לו וכי <אנ{י}> אלוה אמ'
לו אם אין אלוה ולמה תשבח עצמך בזה אמ' לו ולפני משבח עצמי אמ' לו לפני המצרים אמ' לו
אותם שוטים הם ואינן בחשבון בני אדם כי אם בחשבון חמורים שנאמר אשר בשר חמורים בשרם
(יחזקאל כג ,כ):
ח,כ ויבא ערב כבד ביתה פרעה [ובית עבדיו] למה לפי שהתחיל בעצה תחלה לפיכך באו תחלה
בביתו ואחר כך בבית עבדיו :ולמה הביא להם ערוב לפי שהיו אומרים לישראל לצוד (עמ' )45l
להם אריות ומיני חיות דובים ואריות ונמרים לכך הביא עליהם הקב"ה והיה להם ידים מלאים
ארס :והיו <פותחים את הדלתות>:
דבר אחר ולמה ערוב מפני ששמו ישראל רועי צאן ובקר בהרים ובמדברות כדי שלא יפרו וירבו
אמ' להם הקב"ה אני אביא עליכם רעה גדולה מיד הנה יד יי' הויה במקנך (שמות ט ,ג)
ט,ז וישלח פרעה והנה לא מת אפילו בהמה שחצייה של מצרי וחצייה של ישראל לא מתה:
ט,י שחין למה מפני שהיו משעבדין את ישראל ולא היו מניחין אותן שעה אחת כדי לגרד את
עצמם מעבודה קשה:
דבר אחר שחין למה מפני ששמו את ישראל בלנין ומחמי <חמין> לפיכך נידונו בשחין:
ויזרוק [אתו] משה השמימה נס גדול נעשה בחפניו של משה שהחזיק ד' פנים מיכן מצינו שהמעט
מחזיק את המרובה :פורח באדם יבש מבחוץ ולח מבפנים:
ט,יא לפני משה מפני
השחין211
מיכן שלא היה 212יכלו החרטמים לעשות כמעשה משה:
211בכתב היד :מפני משה ומפני השחין.
212נראה שהמילה "היה" מיותרת.
69
ט,יח הנני ממטיר כעת מחר 213סרט לו סריטה בכותל ואמר כשתבוא השמש בכאן מחר יהיה ברד
אשר לא היה כמוהו:
ט,כ-כא הירא את דבר יי' זה איוב ואשר לא שם לבו זה פרעה:
ט,כג ויט משה את מטהו [על השמים] <ו>יי' נתן :ויי' הוא ובית דינו:
ט,כד ויהי ברד ואש :ואם המצרי היה יושב נכוה באש וכשהיה עומד נכוה באש:214
ט,לב-לג כי אפילות הנה פלאים עשה הקב"ה בהם וכיון שראה כך אמר חטאתי ליי' 215וכששמע
משה כן מיד ויצא משה מעם פרעה ומטר לא נתך ארצה ואימתי ירדו בימי יהושע על האמוריים
כדכתיב ויי' השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים (יהושע י ,יא)
ט,לד וירא פרעה כי חדל אוי לרשעים כל זמן שהם בצרה מכניעים את עצמם אבל אם השעה
תם
עוברת וחוזרת חוזרין לקלקולן:
נשלמה
וארא
פרשת
ל נ א ז ר ב ג ב ו ר ה:
שבח
פ ר שת
בא
פרעה
אל
י,א מפני מה נאמר במכה זו בא אל פרעה מה שלא נאמר בשאר המכות אלא לך אל פרעה (שמות ז,
טו) וכאן כתיב בא <מלמד> שהקב"ה מלא כל הארץ כבודו וכשהיה רוצה לדבר עם משה היה
מדבר עמו במצרים וכשהיה <פרעה> יוצא ממצרים היה אומר לך אל פרעה אבל במכה זו היה
עומד במצרים ולכך אמר לו בא אל פרעה:
י,יב נטה ידך 216על ארץ מצרים בארבה ולמה בארבה לפי ששמו ישראל זורעים חטים ושעורים
לפיכך הביא <עליהם> ארבה ואכלו מה שזרעו להם ישראל כיון שבא הארבה שמחו המצריים
213בכתב היד :הנני ממטיר לכם כעת מחר.
214לפי ההקשר צריך להיות "בברד".
215בפסוק כתוב" :חטאתי הפעם ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים" .דברי פרעה בפסוק אחר" :חטאתי לה' אלקיכם
ולכם" (שמות י ,טז).
216בכתב היד :נטה את ידך.
71
אמרו נקבץ ונשלוק ונאכל ונמלא מהם את החביות אמ' להם הקב"ה במכה שהבאתי עליכם אתם
שמחים מיד
י,יט ויהפך יי' רוח ים [חזק מאד וישא את הארבה ויתקעהו ימה סוף] לא נשאר ארבה אחד [בכל
גבול מצרים] אפילו מה שבקדירות ומה שבחביות מלוחין פרחו והלכו להם
י,כא וימש חשך כפול ומכופל היה אם היה המצרי עומד אינו יכול לישב יושב אינו יכול לעמוד:
רבוץ אינו יכול לזקוף ולמה הביא עליהם חשך לפי שהיו בישראל רשעים גמורים שהיו ממונין
פטרונין217
מן המצריים והיה להם שם גדול וע<ו>שר גדול ולא היו רוצים לצאת ממצרים אמ'
הקב"ה אם אני אביא עליהם מכה בפרהסיא וימותו יאמרו המצרים כשם שהוא מכה אותנו כן
מכה את ישראל לכך הביא החשך כדי שלא <יראו> המצריים מפלתם של אותם הרשעים:
י,כג לא ראו איש את אחיו הרי ג' [ו]לא קמו איש מתחתיו הרי ג' וביום ז' כלתה המכה והיו ישראל
נכנסין לתוך בתיהם של מצרים ורואים (עמ' )46rכל מה שיש להם ובשעה שאמ' להם הקב"ה
ושאלה אשה משכנתה (שם ג ,כב) אמ' משה רבונו של עולם אתה אומר שנשאל מהם כסף וזהב
והם אפילו תבן בעבור הלבנים אינם נותנים לנו והיאך יתנו לנו
דבר אחר אמ' לו הקב"ה ונתתי את חן העם [הזה] בעיני מצרים (שם ,כא) והיו ישראלים הולכים
אצל המצרים ואומרים להם השאילונו כלי כסף וכלי זהב והמצריים אומרים להם אין לנו והוא
אומר אני יודע שיש לך והוא נתון במקום פלני ואני ראיתי אותו ואלו הייתי רוצה ל<י>קח אותו
כשהיית אסור בימי החשך וכשהיה שומע המצרי אז היה מלוה לו ולקיים מה שנאמר ונתתי את
חן העם (שם):
יא,ד ויאמר משה [כה אמר יי'] כחצות ומפני מה אמר משה כחצות וכי היה ספיקה ביד משה אלא
כך אמר משה אם אומר בחצות החרטומים אינם יכולים לכוין את השעה ויאמרו אסטגניני פרעה
משה בדאי הוא לפיכך אמר כחצות:
217בכתב היד :פטרוסין.
70
יא,ה ומת כל בכור כששמעו כל הבכורות כך נתכנסו אצל אביהם אמרו להם כל מה שאמר משה
בא עלינו עתה אין אתם מבקשים שנחיה בואו ונוציא את העבריים <מבינותינו> וילכו להם :והם
משיבים אותם ואומרים אפלו כלנו מתים אין אנו משלחים אותם מה עשו הבכורים נכנסו
בפלטורין של פרעה והיו <צווחין> ומקלסין לפרעה ואומרים לו בבקשה ממך יצאו העם הזה שלא
<יבא> עלינו רעה ועליך ואנו מתים אמ' למשרתיו צא והכום וקפחו שווקים שלהם אני אומר או
נפשי תצא או נפשותיכם של עברים ואתם אומרים הוציאו אותם מה עשו הבכורות נטל כל אחד
ואחד חרבו והרגו את אבותיהם מיד נגלה עליהם הקב"ה וזהו שנאמר למכה מצרים בבכוריהם
(תהלים קלו ,י) ולא נאמר למכה <בכורי> מצרים:
יב,ב החדש הזה חדוש זה לכם שמיום שנברא העולם לא חיבבתי אומה ולקחתי גוי מקרב <גוי>
אלא לכם אני מחדש הדא הוא דכתיב החדש הזה לכם:
דבר אחר החדש הזה לכם חשבונן של חדשים שמיום שבראתי את עולמי הייתי מחשב חדשים
ומעבר עוברים מיכן ואילך מסור בידכם ואין אתם מסורין בידו:
דבר אחר החדש הזה לכם לכם ולא מאדם הראשון ראש חדשים אמור להם בחדש הזה אתם
נגאלין:
יב,ג ויקחו להם שתהא הלקיחה לשמה שה לבית מלמד שאדם מביא שה ושוחט על ידי בנו ובתו
הקטנים בין <מדעתם> בין שלא מדעתם:
יב,ד ואם ימעט הבית כלומר מהיותה לשה משעה שהוא חי יש להם רשות למנות עליו וכן לענין
משיכה
יב,ו ושחטו אותו כל קהל [עדת ישראל] מיכן שנשחט הפסח בשלוש כתות קהל ועדה וישראל:
יב,ט אל תאכלו ממנו נא פסח של מצרים אין אתה אוכל פסח של דורות אתה אוכל:
יב,י [ו]לא תותירו בא הכתוב ליתן לו בקר שני לשריפתו
יב,כא משכו וקחו לכם משכו ידיכם מעבודה זרה ואחר כך ושחטו הפסח:
72
יב,כט ויהי <בחצי> הלילה שנתחלקה הלילה מאליה מבכור פרעה :שהיה בנו בכור עד בכור
השבי אף השבויים שהיו בשעבודם וכי אם מצריים חטאו השבויים מה חטאו <אלא> שהיו
אומרים יהו בשעבודנו ולא יצאו לפיכך עד בכור השבי וכל שכן בכור השפחה :אשר אחר הרחים
(שמות יא ,ה) :בשביל מה בשביל בכור השפחה שהיו משעבדי<ם> בהם וכל שכן בכור בהמה:
ולמה בכור בהמה שהיו להם אלוה שנאמר הן נזבח את תועבת מצרים (שם ח ,כב)
דבר אחר למה בכור השבי אמ' הקב"ה אם הפורענות בא על מצרים לבדם אותם הרשעים
השבויים יאמרו אלהותינו נתעוררו עכשו ותבעו דיוקנו שלנו:
יב,ל ויקם פרעה לילה שהיה חשוך כלילה הוא וכל עבדיו הוא חשוך וכל עבדיו חשוכים כי אין בית
כיצד והלא לא מתו אלא הבכורות הא כיצד מצרי נשא חמש נשים והיה לו חמש בנים והיו בכורי
אמם וכן אשה שבאו עליה ה' אנשים והיתה (עמ' )46lיולדת חמשה בנים והיו בכורי אביהם
יב,לא-לג ויקרא למשה ולאהרן היה הולך בלילה ומחזר בשווקים ואומר היכן משה שרוי ובני
ישראל משחקין בו ואומרים כאן כאן כיון שמצאם אמ' להם קומו צאו מתוך עמי צאו לשלום לכו
לשלום אמר לו משה רשע וכי גנבים אנו אנו <ש>נצא בלילה כך צוה לנו הקב"ה ואתם לא תצאו
איש מפתח ביתו עד בקר (שם יב ,כב) אמר לו פרעה בבקשה ממך קומו צאו מתוך עמי הרי אתם
בני חורין עד עכשיו
<[218>]..
הייתם עבדים לי ורדיתי בכם מיכן ואילך אתם עבדי יי'[ :ו]לכו
עבדו את יי' :אמ' לו משה אמור
<[219>]..
דבר זה שני פעמים והשמיע הקב"ה את הקול בכל ארץ
מצרים מהלך ארבעים שהוא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה מיד ותחזק מצרים
דבר אחר כחצות הלילה אני יוצא (שם יא ,ד) אני נכנס מיבעי ליה אלא הכי אמר הקב"ה אני יוצא
מחובתי שהבטחתי לאברהם אביכם בעת שרדף אחר המלכים שנאמר ויחלק עליהם לילה
(בראשית יד ,טו) ואמר אברהם אבינו אותה חצי לילה מדוע אין אתה נותנה לי אמ' לו הקב"ה
צריך אני אותה לבניך שעתיד אני לעשות בה גאולה וזו היא יציאת מצרים ולכך אמר אני יוצא
מחובתי :תם:
נשלמה
פרשת
בא אל
218סימונים לא ברורים בצד השורות ,נראים ככתמי דיו.
219כנ"ל בהערה הקודמת.
73
פרעה
שבח
לאל
פרעה
אשר
פרשת
ויהי
וחילו בים
ט ב ע ו:
בשלח
יג,יז ולמה פתח בלשון הזה לפי שאמ' למעלה וגם את ישראל לא אשלח (שמות ה ,ב) והוא אמ'
להם קומו צאו (שם יב ,לא) והיה <מחזיק> ביד כל אחד ואחד והיה משלחם לפיכך נאמר ויהי
בשלח פרעה:
ולא נחם אלהים דרך ארץ לא ניהגם כדרך כל הארץ כיצד דרך הארץ העבד טוען את רבו הקב"ה
לא נהג עמם כך אלא ובמדבר אשר <ראית> (דברים א ,לא) ועוד ואשא אתכם על כנפי נשרים
(שמות יט ,ד) דרך ארץ העבד מרחיץ את רבו וכאן חילוף שנאמר וארחצך במים (יחזקאל טז ,ט)
העבד מלביש את רבו וכאן ואלבישך רקמה (שם ,י) ויי' הולך לפניהם
כי קרוב הוא מפני שקרובה היתה השבועה שנשבע אברהם לאבימלך שנאמר אם תשקר לי ולניני
(בראשית כא ,כג) ועדיין נכד אבימלך קיים:
<דבר אחר> כי קרוב הוא כי קרובה היתה המלחמה שאמ' הקב"ה לאברהם דכתיב ודור רביעי
ישובו הנה (שם טו ,טז) :והיא המלחמה שעשו היושבים בארץ פלשתים עם בני אפרים ולכך
הוליכם הקב"ה בדרכים אחרים שלא יראו מלחמה וישובו למצרים:
יג,יח ויסב אלהים את העם שהסיבן במסיבה מבני מלכים ומיכן להסבת פסח מן התורה:
וחמושים אל תיקרי וחמושים אלא אחד מחמשים שעלו בשלשת ימי אפלה:
דבר אחר וחמושים כפשיטא ומתרגמינן ומזרזין כלומר עלו בכל טוב:
יג,יט ויקח משה את עצמות יוסף מלמד שכל ישראל פשטו ידיהם בביזה שהעלו ממצרים ומשה
לא נתעסק אלא במצוה כי כשמת יוסף ושמעו מצרים שהשביע את אחיו שלא יעלו ממצרים עד
שיקחו את עצמותיו עמהם <שמו> ליוסף בארון של אבר והפילוהו לנהר נילוס ואמרו מעתה לא
74
יוכלו להעלותו וכתב משה שם המפורש והשליכו לנילוס ואף ארונו של יוסף צפה על פני המים
ומשה עמד ולקחו השבע השביע ולמה שתי שבועות אל<א> השביע לאחיו שישבעו לבניהם:
(עמ' )47rמזה אתכם :מלמד שכל שבט ושבט העלה נשיאו עמו:
יג,כ ויסעו מסכות ופסוק אחר אומר מרעמסס סוכתה (שמות יב ,לז) והלא ישראל יושבים בארץ
גשן ויש בין גשן לרעמסס יותר מארבעים פרסה הדא הוא דכתיב ואשא אתכם על כנפי נשרים (שם
יט ,ד) מלמד שנטלם הקב"ה והוליכם בשעה אחת מרעמסס לסכת כאלו על כנפי נשרים
יד,ב והלכו לפני פי החירות ומאי חירות שנעשו בני חורין:
בין מגדל שנעשו להם נסין גדולות:
לפני בעל צפן עבודה זרה ולמה הונח באותו מקום לפי שכל עבודה זרה שבמצרים ניתכת ואותה
עבודה זרה לא ניתכה לפי שלא רצה הקב"ה להתיכה כדי שיאמר פרעה בעל צפון הסכים על
גזירתי ולא הניח ללכת בני ישראל
יד,ג נבוכים הם שאחריהם היתה ארץ מצרים וימינם ושמאלם יערים מלאות כל חיות רעות
ולפניהם הים
יד,ד וחזקתי את לב פרעה :שלא היה בלב פרעה לרדוף <אחר> בני ישראל אבל הקב"ה נתן בלבם
לרד וף אחר בני ישראל כדי ליפרע מהם מה שעשו לבני ישראל שגזרו כל הבן הילוד היאורה
תשליכוהו (שם א ,כב) לפיכך וינער יי' את מצרים בתוך הים (שם יד ,כז) וזהו שאמ' חכמים עליהם
השלום במדה שאדם מודד בה מודדין לו :ואכבדה כמו מכובד :כי אני יי' לפי שאמר מי יי' (שם
ה ,ב) שלא הכירו להקב"ה עתה ידעו כי הוא יי':
יד,ה ויוגד למלך <מצרים> מי הגיד לו אותם פטרונין שהלכו עם ישראל ממצרים כיון שהלכו
ישראל במדבר שלשה ימי<ם> והגיע יום רביעי ורצו יום רביעי לילך אמרו להם אין רשות בידינו
75
עוד להניח אתכם שתלכו עמדו ישראל והרגום ואותם שנשאר בהם ברחו למצרים והגידו לפרעה
על כל הקורות אותם מיד <הוא> בעצמו אסר את רכבו הדא הוא דכתיב
יד,ו ויאסר את רכבו מיכן שהשנאה מקלקלת את השורה גם מבלעם שהוא השכים בבקר וחבש
את אתונו 220ואהבה מקלקלת את השורה מאברהם שנאמר וישכם אברהם בבקר (בראשית כב ,ג)
ואת עמו לקח עמו :לקחם בדברים שביזבז להם אוצרותיו
יד,ח יוצאים ביד רמה מתרוממים
דבר אחר ביד רמה הוציאם פרעה בידו :ומי עשה זה הקב"ה שהוא רם ונשא:
יד,י ופרעה הקריב מנהגו של בשר ודם המלך הולך אחר חילו אבל פרעה הוא הולך לפני <חילו>
פרעה אמר אני אלך קודם ואחר כך חילי אמ' לו עבדיו מפני מה אין אתה הולך לאחר עשה כמנהג
בשר ודם אמ' להם אם הייתי הולך להלחם עם בשר ודם הדין עמכם אבל אני הולך להלחם עם
מלכם של אלו אינו דין שאלך אחרי חילי ועליו נאמר כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו (שמואל א ב ,ל):
יד,יב-טו מה תצעק אלי בשביל אדם וחוה פיניתי את העולם מן המים שנאמר יקוו המים
(בראשית א ,ט) וצויתי אותו מצוה קלה ולא קיימו מצותי ובשביל עדה קדושה שמחר <עתידים>
לומר במעמד הר סיני נעשה ונשמע לא אעשה את הים יבשה:
דבר אחר מה תצעק אלי אני התנאתי עם הים מששת ימי בראשית שיקרע הים בעבור בני כי כן
כתיב לאיתנו (שמות יד ,כז) אל תיקרי לאי<ת>נו אלא לתנאי שלו:
הלא זה הדבר [אשר דברנו אליך במצרים] והיכן אמרו ישראל דבר זה אלא בשעה שאמרו למשה
ירא יי' עליכם וישפוט (שם ה ,כא) אמ' להם משה יי' ילחם לכם ואתם תחרשון:
יד,כ ולא קרב זה אל זה כל הלילה בפמליא של מעלה אמרו שלא אמרו שירה כל הלילה שכך אמ'
להם הקב"ה בשעה שרצו לומר שירה אמ' להם מעשה <ידי> טבועים בים ואתם אומרים לפני
שירה מיכן שאין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים
220על פי במדבר כב ,כא.
76
יד,כא וישם את הים לחרבה לחרבה של מצרים
יד,כב והמים להם חומה ראשון וחומה (עמ' )47lשני 221אלא מלמד שרצה הים לנער את ישראל
כמו שניער מצרים ולפיכך כתוב חמה מימינם ומשמאלם (שם יד ,כט) :לפי שהיו ישראל עתידין
לעשות מזוזה בימין ותפלין בשמאל:
יד,כה וינהגהו בכבדת שאין הסוסים הולכים אלא בעל כרחם:
יד,כז ומצרים נסים לקראתו לאחריהם לא נאמר אלא לקראתו
יד,כח לא נשאר בהם עד אחד :זה פרעה <שנשאר> מהם ולא מת כדי לספר גדולתו של הקב"ה
כמו שנאמר ואולם בעבור זאת העמדתיך (שם ט ,טז) משל לאדם שיש לו צפור בידו אם דוחק
אותו מיד מת ואם מניחו מיד הולך כך היו ישראל ביד המצריים אם דוחקין <אותם> מתים ואם
מניחים אותם הולכים להם:
יד,ל מת על שפת הים <י>שראל שבאותו הדור מחוסרי אמנה <היו> אמרו כשאנו עולים מזה
הצד כך המצריים עולים מאותו הצד אמ' הקב"ה לים הקיאם ליבשה אמר הים רבון העולמים
כלום יש אדון שנותן מתנה לעבדו וחוזר בו אמ' לו אני אשלם לך אחד <ומחצה> אמר לו הים רבון
העולמים כלום יש עבד שתובע את אדונו בדין אמר לו הקב"ה נחל קישון <גרפם> וערב לי הדא
הוא דכתיב נחל קישון גרפם (שופטים ה ,כא) נחל שנעשה ערב מקודם שיביא אחד ומחצה כי
בפרעה כתיב ויקח שש מאות רכב בחור (שמות יד ,ז) ובסיסרא תשע מאות רכב ברזל
לו222
(שופטים ד ,ג) הנה אחד וחצי:
טו,א אז ישיר משה למה התחיל משה רבינו עליו השלום את השירה באז אמ' משה רבינו עליו
השלום אני סרחתי באז דכתיב ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך (שמות ה ,כג) ועוד אני אתקן
באז ופתח את השירה באז:
221להבנת הדרשה :המילה "חומה" צריכה להכתב ללא וי"ו כדי שאפשר יהיה לקרוא אותה כ"חֵ מה".
222בכתב היד :תשע מאות רכב בחור .כנראה שזו השפעה מתיאורו של פרעה שמופיע לעיל.
77
דבר אחר למה פתח משה באז שמן היבשה עשה ים באז דכתיב אז הוחל לקרא בשם יי' (בראשית
ד ,כו) :ועליהם אמ' הכתוב הקורא למי הים וישפכם [על פני הארץ] (עמוס ה ,ח) 223ועכשו עשה מן
הים יבשה לכך <אני> משבחו בים:
דבר אחר אז מניין אז ח' ללמדך שלא נגאלו ישראל אלא בזכות המילה שניתנה לח' ימים:
דבר אחר אמר משה באז ניתנה המילה וניתנה לי נפשי שנאמר אז אמרה חתן דמים למולת (שמות
ד ,כו):
דבר אחר אז בעבור יחידו של עולם שהיא אחד למעלה מז' רקיעים:
טו,ו ימינך יי' נאדרי בכח :מלמד שימינו של הקב"ה פורעת מן הרשעים <ומגנת> על הצדיקים
שכך אמ' הקב"ה תבוא ימיני ותהיה צל על העתידים לקבל תורה מימין:
דבר אחר ימינך יי' נאדרי <בכח> במגלת <אי>כה כתיב השיב אחור ימינו (איכה ב ,ג) רוצה לומר
כשלא רצו לשמוע התורה שניתנה מימינו נעשו למס וזכות התורה חזרה לאחור :וכשמקיימים
ישראל
את224
התורה זכותה תעמוד אפילו לתחיית <המתים >:שנאמר ואתה לך לקץ ותנוח
ותעמוד לגורלך לק ץ הימין (דניאל יב ,יג) והישועה היא בימין שנאמר הושיעה ימינך
וענני225
(תהלים ס ,ז):226
טו,ז יאכלמו כקש אלו מוטבים שבהם והיו צפים על פני המים כקש
טו,ח קפאו תהומות בלב ים עד לבו של ים מה לבו של אדם עומד בשלישיתו כך לבו של ים קפה
בשלישיתו:
טו,ט תמלאמו נפשי אותו הרשע שבא לעצמו שהיה לו לומר תמלא מהם נפשי והוא אומר
תמלאמו מלמד שלא היה רוצה ליקח שללם אלא שישתה מדמם:
טו,י צללו כעופרת אילו הרשעים שבהם:
טו,יא מי כמכה באלים יי' פסוק זה אמרו פרעה אמ' בשעה <ששמע> שאמרו ישראל שירה על
הים:
223מופיע גם בעמוס ט ,ו.
224ניקוד מעל המילים "את ישראל" ,להחלפת סדר המילים.
225כך הקרי .הכתיב :ועננו.
226מופיע גם בתהלים קח ,ז.
78
טו,יב נטית ימינך תבלעמו ארץ כשהקיאם הים ליבשה לא <היתה> הארץ יכולה לקבלם מפני
שנתיראה מיום הדין והיתה סבורה שיקללה הקב"ה כמו שקיללה על דם הבל ונשבע הקב"ה שלא
יקללה על זאת:
טו,יד חיל אחז יושבי פלשת על שהרגו בני אפרים:
טו,יז תביאמו ותטעמו פסוק זה אמרו משה שהיה צריך לומר תביאנו ותטענו אלא מיכן שהיה
יודע שלא יכנס לארץ ישראל מקדש יי' מקדש של מעלה:
טו,יח יי' ימלך לעלם ועד< :פסוק> זה מלאכי השרת אמרוהו:
טו,כ ותקח מרים הנביאה אחות אהרן ולא אחות משה אלא כל זמן שהיתה אחות אהרן בלבד
קודם שנולד משה היתה נביאה כשנולד משה ניטלה נבואה ממנה (עמ' )48rוניתלה 227למשה:
טו,כב ויסע משה שהסיעם במקל שלא היו רוצים ללכת מפני שהיו מלקטין מן הים <אבנים>
טובות ומרגליות וכל ספינה שנטבעה בים כל כסף וזהב שנטבע בים עלה כל כסף וזהב עם <ביזת>
המצריים ולא מצאו מים ואין מים אלא תורה שנאמר הוי כל צמא לכו למים (ישעיהו נה ,א)
טו,כה ויורהו יי' עץ שהוא מר שקורין הרדפוני בא וראה גדולתו של הקב"ה אם יש לו מים מרים
ממתקן בדבר מתוק אבל הקב"ה המתיק להם המים המרים במרים :וכן אתה מוצא באלישע
שהמתיק המים על ידי שם המפורש במלח שהוא מר:
חק ומשפט אלו שתי מצות חוק זה השבת משפט זה כיבוד <אב> ואם כדכתיב על כן צוך יי'
אלהיך (דברים ה ,טו) והיכן צוה במרה:
טו,כז שתים עשרה עינת מים אלו י"ב שבטים :ושבעים תמרים אלו ע' זקנים של סנהדרין:
טז,ד הנני ממטיר לכם ס' אמה עוביו של מן ומנא לן ממבול במבול כתיב וארובות השמים נפתחו
(בראשית ז ,יא) וכתיב חמש עשרה אמה מלמעלה (שם ,כ) והמן היה יורד בח' ארובות שנאמר
227נראה שצריך לתקן ל"ניתנה".
79
ודלתי שמים פתח (תהלים עח ,כג) :דהינו ח' ארובות טול לכל ב' ארובות י"ו אמות נמצא עביו של
מן ס' אמה:
טז,יג היתה שכבת הטל :היה הטל בא ומכבד את הארץ ומרבץ אותה ואחר כך המן ואחר כך
הטל מלמעלה כדי שלא יתעפר המן:
טז,יד דק מחוספס דק היה ומחוספס ונכנס בכל אבר ואבר שמנין מחוספס כנגד רמ"ח איברים של
אדם וכדה"א לחם אב<י>רים אכל איש (שם ,כה) אל תיקרי אבירים אלא אברים שהוא מגדל
האברים:
טז,כא וחם השמש ונמס :דקימא לן עד ד' שעות היה המן קיים מד' שעות ואילך היה נמס והיה
נעשה נחלים נחלים ושותין ממנו הצבאיים והאיילים והיו הגוים צדים מן הצבאיים וטועמין מהם
טעם המן:
טז,כב ויבאו כל נשיאי העדה היו תמהים לפי שבעמר מדדו ולא מצאו בו כי לפי אכלם :ויהי ביום
הששי לקטו 228לחם משנה
טז,כג והשיב להם משה שבתון שבת קדש ליי' מחר את אשר תאפו אפו מיכן סמכו חכמים
לעירובי תבשילין מן התורה
טז,כו שבת לא יהיה בו כי בשבת לא ירד המן
טז,כח-כט עד אנה מאנתם אפילו על משה אמ' הקב"ה לפי שלא היה מזהיר את ישראל מה שהיה
אומר לו מיד התחיל אומר ראו כי יי' נתן לכם
השבת229
טז,לא והוא כזרע גד :ולמה נקרא שמו זרע גד לפי מה שהוא <מגיד> בחורין ובסדקין כיצד אם
אדם מוכר לחבירו שפחה מעוברת וילדה באותה שעה שמכרה והיו באים לפני משה זה אומר
ברשותי ילדה וזה אומר ברשותי ילדה אז היה אומר להם משה לבקר משפט והיה משה הולך
בביתו של מוכר היה רואה המן אם היה מוותר ונמצא חלקו של ולד בבית <המוכר> היה יודע
שברשות המוכר ילדה ואם לאו היה יודע שברשות הקונה ילדה:
טז,לג קח צנצנת אחת היה כלי חרש ולמה נקרא שמו צנצנת שמצננת את המן:
228בכתב היד :וביום הששי לקחו.
229בכתב היד :את השבת.
81
טז,לה אכלו עד באם אל קצה [ארץ כנען] כמו שכתוב בספר יהושע:
טז,לו עשירית <האיפה> מ"ג בצים ושלישית ביצה
יז,א ברפידים שרפו ידיהם מן המצות:
יז,ה-ח ויאמר יי' אל משה עבר שתהיה מולך עליהם כמו שנאמר ויעבר מלכם לפניהם ויי' בראשם
(מיכה ב ,יג) :ובשעה שרפו ידיהם מן המצות מיד ויבא עמלק
יז,יא והיה כאשר ירים משה ידו וכי ידיו של משה נוצחות מלחמה :או משברות מלחמה אלא כל
זמן שישראל עושין רצונו של מקום נוצחין ואם לאו אינם נוצחין:
יז,יב ויקחו אבן וישימו תחתיו וכי לא היה למשה כר או כסת לישב עליו אלא אמר משה כל זמן
שישראל בצער אף אני אהיה בצער :מיכן שלא יפרוש אדם מן הצבור:
יז,טו יי' נסי שעשה לי (עמ' )48lהנס שלא ניצולו ישראל אלא בשביל משה שכבר היו ידיהם נרפים
מן המצות:
יז,טז ויאמר כי יד על כס יה כך אמר משה בשעה שתהיה יד זו היא מלך על ישראל דנקרא כס יה:
והיא מלחמה [ליי'] בעמלק מדור זה דורו של שאול :דור זה דור מרדכי הצדיק :תם:
נשלמה פרשת
תהלה לאל
ויהי
טוב
בשלח
וסלח
פרשת וישמע
יתרו
יח,א מה שמועה שמע ובא מלחמת הים שמע:
דבר אחר קריעת ים סוף שמע :כי הוציא יי' את ישראל ממצרים :משל לאדם שאוחז בידו צפור
לעולם לא ינצל מידו עד שיצילנו הקב"ה כך ישראל שהיו אוחזים ביד מצרים והקב"ה הצילם:
80
יח,ב אחר שלוחיה בראשונה כשהלך למצרים הוליך את אשתו שנאמר ויקח משה את אשתו ואת
בניו (שמות ד ,כ) וכשפגע באהרן אמ' לו אהרן משה אחי אנא 230אתה בא אמ' לו להציל את ישראל
אמ' לו ומי אלו עמך אמ' לו אשתי ובני אמ' לו על הראשונים אנו מצטערים ואתה בא להוסיף
עליהם מיד החזירה הינו דכתיב אחר שלוחיה אחר ששלחה ונתן לה גט:
יח,ג אשר שם האחד גרשם :כך היתה 231יתרו עם משה שימול אחד מבניו והאחד יניח מלימול:
הדא הוא דכתיב ויהי בדרך במלון (שם ,כד) ומי הוא שלא נימול זה אליעזר:
יח,ד ויצלני< 232מחרב> פרעה :כשהרג המצרי והלשינו עליו דתן ואבירם וברח לו ולקח פרעה חרב
והיה מכה למשה על צוארו נעשה לו נס ונעשה צוארו כשיש:
יח,ו ויאמר אל משה אני חתנך היה לו לומר הנני בא אליך אלא מלמד שלא היה יתרו יכול להכנס
במחנה ישראל מפני הענן ושדא ביה גירא וכתיב ביה אני חתנך יתרו בא אליך מיד יצא מתוך הענן
ובא אל חותנו:
יח,ז וישאלו איש לרעהו לשלום :מי נתן שלום למי הוי אומר זה משה רבינו כי הנה כתיב וישאלו
איש ואין איש אלא משה שנאמר והאיש משה (במדבר יב ,ג):
יח,ח את כל התלאה אלו מלחמת עמלק:
יח,ט ויחד יתרו מלמד שנעשה בשרו כחרב חדה:
דבר אחר ויחד כפשוטו והוא כמו ישמח ומתרגמינן וחדי:
דבר אחר שנדמה לו כאילו היה בשרו חידודין חידודין:
יח,י ויאמר יתרו <ברוך> יי' :בוא וראה כמה היו ישראל מגונים שלא היה אדם מישראל שברכו
להקב"ה עד שבא יתרו ואמ' ברוך יי'
יח,יט ויהי אלהים עמך שיסכים הקב"ה לעצתינו היה אתה לעם שכל הספיקות שלך אתה אומר
להקב"ה ומודיע לך אף הם כל הספיקות שלהם הם יאמרו אליך ואתה מודיע להם:
230על פי ההקשר צריך להיות "אנה".
231על פי ההקשר והמקבילות צריך להיות "היתנה".
232בכתב היד :ויצליני.
82
יח,כ את החקים זה מצות שבת :ואת התורות אילו איסור והתר :שנאמר זאת התורה אדם כי
ימות באהל (שם יט ,יד) ומה הוא אדם כי ימות (שם) אלא אין דברי תורה מתקיימין אלא במי
שממית עצמו עליהן:
את הדרך ילכו בה :זו ביקור חולים ואת המעשה אשר יעשון זו לפנים משורת הדין דקיימא לן
מפני מה נחרבה ירושלם מפני שדנו בה דיני תורה דלא עבדו בה לפנים משורת הדין:
יח,כא ואתה תחזה בנבואה שהיה לו ואתה תראה שונאי בצע שאפילו בממונם אינם חסים:
יח,כה ויבחר משה אנשי חיל מלמד שלא מצא משה בכל ישראל מי שהיה בו ד' מדות הללו:
יח,כז וישלח משה את חותנו מיכן שכל המצטער בצער ציבור זוכה ורואה בנחמת ציבור ויתרו
(עמ' )49rלא היה בצער ציבור ולא זכה בנחמתן ואיזו נחמה זו מתן תורה ולכך משה שלח לחותנו:
יט,א בחדש <השלישי >:הכל משלש התורה משולשת תורה ונביאים וכתובים :משנה משולשת
הלכות מדרש ואגדות :הסרסור משולש :משה אהרן ומרים :שלשה פעמים מתפללין ערב ובקר
וצהרים ג' אומרים קדוש קדוש קדוש יי' <צבאות (ישעיהו ו ,ג) >:ישראל שקבלו את התורה
משולשים כהנים לויים ישראלים :האבות משולשים אברהם יצחק ויעקב :הימים משולשים
שנאמר היו נכונים לשלשת ימים (שמות יט ,טו) :החדשים משולשים שנאמר בחדש השלישי
דבר אחר בחדש השלישי זה סי<ו>ן שהוא ג' לחדשים וניתנה תורה לישראל על ידי שלישי:
ביום הזה באו מדבר סיני יהיה הברית כרותה בעיניך כאלו בזה היום קבלת התורה וזהו שנאמר
לא את <אבתינו> כרת יי' את הברית הזאת (דברים ה ,ג)
יט,ב ויסעו מרפידים ממקום שרפו ידיהם מן המצות:
יט,ג כה תאמר לבית יעקב לנשים כלומר אמור להם דברים טובים לפי שלבן של נשים רך:
ותגיד 233לבני ישראל אנשים כלומר אמור להם דברים שהם קשים כגידין:
233בכתב היד :ותגד.
83
יט,ד ואשא אתכם על כנפי נשרים :מגשן לרעמסס דכתיב ויסעו בני ישראל מרעמסס (שמות יב,
לז) והיו בני ישראל יושבים בגשן שנאמר ויושב את משה [ואת אהרן אל פרעה] (שם י ,ח)
יט,ח-ט וישב משה את דברי העם השיבם בדברים המשבבין את לבם:
דבר אחר וישב משה היה ראוי לומר ויגד משה את דברי שלא מצינו הגיד לעם מה שיאמר לי
הקב"ה אמרו לו ישראל אין אנו רוצים והיה משה מתירא לומר להקב"ה <שיאמר> לו פעם אחרת
והן לא יאמינו לי (שמות ד,
א)234
שלא ילקה בצרעת כמו שלקה בסנה והינו דאמרי אנשי דנבית
ליה חיוא מחבלא מדחיל :השיב לו הקב"ה אני יודע מה שאתה רוצה לומר בעבור ישמע העם
בדברי עמך :השיב משה לפני הקב"ה ואמ' רבון העולמים יתברך ויתעלה שבחך וזכרך שאתה
חוקר לבות וכליות ויודע הנסתרות ידעת מה שיש בלב עבדך אותו השעה הגיד לו דברי העם :הדא
הוא דכתיב ויגד משה את דברי 235העם אל יי'
יט,יג כי סקול יסקל או ירה יירה מיכן שכל הנסקלין נתלין ותחלה היו משליכין אותם לתוך גומא
לקיים מה שנאמר או ירה יירה
יט,טו לשלשת ימים יום אחד הוסיף משה לדעתו והסכימה שכינה עמו כי אמר משה שכבת זרע
פולטת תוך שלשה ימים ואם ישכבו הלילה :עם נשותיהם והויא פולטת יום שלישי ולפיכך הזהיר
אותם משה שלשת ימים כי לסוף שלשת ימים נפסקת וטהורה
יט,יז ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם הקב"ה את ההר כגיגית אמ' לישראל אם
מקבלין עליכם התורה מוטב <ואם> לאו שם תהא קבורתם:
יט,יט והאלהים יעננו בקול כקולו של משה:
יט,כב וגם הכהנים הנגשים אילו נדב ואביהוא:
כ,ב אנכי יי' אלהיך א' שהוא אחד בעולמו :נ'כ' שבחר הקב"ה את ישראל משבעים אומות :י'
שנתן להם עשרת הדברות:
234בכתב היד :הם .מופיע בצורה זו בכתב היד גם בשמות ד ,א.
235בכתב היד :דבר.
84
דבר אחר אנכי יי' אלהיך אשר הוצאתיך לפי שהוציאם מארץ מצרים מכור הברזל:
כ,ג לא יהיה לך אלהים אחרים :לא בהוייה ולא בעשייה ד' לאוין <כתובין> בדבור זה כנגד ד'
מלכיות:
כ,ה פקד עון אבות על בנים :וכתוב אחר אומר לא יומתו אבות על בנים (דברים כד ,טז) :בבנים
שאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם :פוקד עון אבות על בנים :אבל בנים שאין אוחזין מעשה
אבותיהם בידיהם לא יומתו אבות על בנים (שם):
כ,ו (עמ' )49lלאלפים ובאחרית הפסוק לאלף דור (שם ז ,ט) :למי נשמע לא אלא כך אמרו חכמים
עליהם השלום לאלפים לאוהבי :לאוהביו וליראיו לאלף דור וכן אמרו אינו דומה מי שעובד
מיראה לעובד <מאהבה>
כ,ז לא תשא את שם שלא תנהוג עצמך כאלו חסיד אתה ואין אתה חסיד :ומעשה באדם אחד
שנכנס לעיר בערב שבת ולא היה מכירו אדם והיה לו כיס מלאה פשוטים וראה גר אחד יושב בבית
הכנסת ומתעטף בציצית והיו תפלין קשורים בראשו וראהו אותו האדם והיה {ס}בור כאלו אדם
גדול לפי שראה מצות הללו ופקד לו את כיסו לאחר השבת בקש ממנו אמר לו לא היו דברים
מעולם התחיל להצטער ואמר רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שלא מסרתי לו המעות שלי בפקדון
אלא שראיתי בו המצות הללו בלילה בא אליהו הנביא אליו בחלום ואמ' לו למחר לך אצל אשתו
ותאמר לה תן לי כיסי ואם אמרה לך באיזה סימן אמור לה בסימן שאכלה היא ובעלה בליל ראשון
של פסח חמץ ובליל יום הכפורים בשר חזיר למחר השכים זה האיש לפני אשתו של גזלן ומסר לה
הסימנין הללו ונתנה לו הכיס בא הגזלן אצל אשתו שאל לה את הכיס אמרה לו בא בעל הכיס
ונטל את הכיס וכך וכך מסר לי סימנין אמר לה אחר שנתפרסם הדבר נחזור למעשינו הרעים וכן
עונשן של עושי כך:
כ,ח זכור את יום השבת זכרהו על היין
כ,י וגרך אשר בשעריך זה גר צדק
כ,יא על כן ברך יי' את יום השבת במה בירכו במזונותיו ובסעודתו שכך אמ' הקב"ה בני הלוו
<עלי> ואני פורע:
85
ומעשה בקצב אחד והיה מנהגו כך שכל בהמה טובה שהיה מוצא היה מניחנה לכבוד שבת למחר
היה מוצא יותר טובה הימנה היה אוכל את הראשונה ומניח את השנייה נמצא שבזכות שבת עבר
כל ימיו בטוב וסופו זכה שהיה לו <שלחן> וקערות וכפות זהב טהור:
כ,יב כבד את אביך ואת אמך ד' דברים נאמרו בכבוד אב ואם צדיק בן צדיק מאריכין לו ימיו
ושנותיו בין בעולם הזה בין בעולם הבא צדיק בן רשע אינו מקבל עליו שכר בעולם הזה :רשע בן
צדיק236
נותנין ל ו לעולם הזה ולא לעולם הבא :רשע בן רשע אינו לו שכר לא בעולם הזה ולא
לעולם הבא:
כ,יג לא תרצח הפכהו כמו לא תצרח וכמו צועקים אלי מן האדמה (בראשית ד ,י) דכתיב בדמים
לא תרחץ 237כמו פעמיו ירחץ בדם הרשע (תהלים נח ,יא):
לא תנאף לא תהנה הנואף ממך:
לא תגנוב בגונב נפשות הכתוב מדבר ולמה נכתבו ג' דברות הללו באותיות שוות ללמדך שכל מי
שעושה אחת מהם כאלו עשאם כולם:
לא תענה בעדות שבמיתה הכתוב מדבר כגון שאמ' פל<ו>ני הרג את הנפש:
כ,יד לא תחמד בית רעך הכי 238כאן דיבור אחד:
לא 239תחמוד אשת רעך :הרי כאן דיבור אחר ובספרים המדוייקים הם מופלגים:
כ,טז ואל ידבר עמנו :מיכן שכל אילו י' הדברות אמרן הקב"ה בדיבור אחד מה שאין יכול לשון
לדבר ואוזן לשמוע:
כ,יז ובעבור תהיה יראתו מיכן שכל מי שהוא ירא שמים לא במהרה הוא חוטא
כ,כ לא תעשון אתי אלהי כסף :כלומר לא תעשון אתי בדמות שמש לא צורת חמה ולא צורת
לבנה:
דבר אחר לא תעשון אתי בדמות שום תבנית דכתיב ואל מי תדמיוני (ישעיהו מ ,כה) אלא
כ,כא מזבח אדמה תעשה לי:
236בכתב היד :צדין.
237לא מצאתי פסוק מעין זה.
238בובר כתב "הרי".
239בכתב היד :ולא.
86
דבר אחר מזבח אדמה (עמ' )50rאל תיקרי מזבח אדמה אלא מזבח דם מילה כי היום ישראל
בגלות הם וכל מי שיתן לו הקב"ה בן ומל אותו ביום השמיני כאלו בנה מזבח ליי' והעלה עליו
עולה לכך נאמר מזבח אדמה:
דבר אחר מזבח מ' מילה ז' זכור לעבדיך לאברהם ליצחק
וליעקב240
(דברים ט ,כז) ב' ברכה ח'
חיים וצריך בנין מזבח שלא יניף עליו ברזל כי אמ' הקב"ה אל יבוא חרב שהורגת בני אדם ויניף על
מזבח שמכפרת עונותיהם של ישראל:
כ,כג ולא תעלה במעלת על מזבחי שהכבש דומה כמן דף אשר לא תגלה ערותך עליו שהיו הכהנים
עולים עליו עקב בצד גודל שאם היו מרחיבין צעדיהן היתה נראית ערותן:
דבר אחר ולא תעלה במעלת אל תיקרי מעלות אלא מעילות כלומר שאם בידך שום כלום מעל
שמעלת בו <ה>כהן לא יעלה :לא תגלה ערותך עליו :ולא תכניסהו אצל מזבחי להקריב כי לא
אקבלהו ויגלה ערותך על כל ישראל העומדים למטה ורואין :שאם לא יתקבל הקרבן אין העשן
עולה כעמוד :לא תעלה לא תכניס כמו חוח עלה ביד שכור (משלי כו ,ט) :וכי אפשר שהוא עולה
אלא כשהוא שכור מושיט ידו אצל החוחים ונכנס החוח בידו ומכאיבו:
נשלמה
בעזרת
פרשת
וישמע
האל
תם:
יתרו
ישתבח
פרשת
ואלה
זכרו
המשפטים
כא,א ואלה המשפטים [אשר תשים] לפניהם ולא לפני גוים וכל הקובל בערכאות של גוים אין לו
חלק לעולם הבא באלהי ישראל
דבר אחר ואלה המשפטים כל דיין שדן דיין אמת לאמתו כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה
בראשית כתיב במשה ויעמוד העם על משה מן הבקר עד הערב (שמות יח ,יג) :וכתיב במעשה
בראשית ויהי ערב <ויהי> בקר (בראשית א,
ה)241
240בכתב היד :וליש' .כנראה שהכוונה ל"ולישראל".
87
דבר אחר ואלה המשפטים אמ' הקב"ה לדיינים הוו זהירים בדין שאני יושב ביניכם שנאמר
אלהים נצב [בעדת אל] (תהלים פב ,א) הוו זהירים בדין יתומים ואלמנות שאני הוא אביהם
שנאמר אבי יתומים ודיין אלמנות (שם סח ,ו) ולא נחרבה ירושלם אלא על שהטו את הדין כמו
שאמ' הנביא שריך
סוררים242
וחברי גנבים כלו אהב שחד ורדף שלמנים יתום לא ישפטו וריב
אלמנה לא יבוא אליהם (ישעיהו א ,כג) :אמר רבי סימון מהו וחברי גנבים (שם) אלא אם גנב
אדם מחבירו שור משלם תשלומי כפל ואם טבח או מכר משלם תשלומי ארבעה או חמשה
והדיינים אשר היו בירושלם היו אומרים לגנב תגנוב ותחלוק עמנו ואין אנו מחייבים אותך דבר
לפיכך אמ' הנביא בהם וחברי גנבים (שם) כולו אוהב שחד (שם) שהיו לוקחים שחד ומעוותים את
הדין :ורודף שלמונים (שם) היו אומרים הדיינים קצתם לקצתם שלם לי היום ואני אשלם לך
מחר :עליהם נאמר ורודף <שלמונים (שם)>:
יתום לא ישפוטו (שם) היה עולה היתום לדין והיו משהים את דינו מרוב אשר תצוק עליו רוחו
<היה> חוזר בפחי נפש היתה מוצאה אותו אלמנה בדרך היתה אומרת לו מה עשיתה בדינך אומר
לה לא הועלתי כלום אלא השהו אותי עד עתה ולא הועלתי כלום ודיני לא דנו והיתה אומרת
האלמנה אם זה איש ולא הועיל אני שאני אשה על אחת כמה וכמה היתה חוזרת בלא דין לפיכך
אמר וריב אלמנה לא יבוא אליהם (שם):
דבר אחר ואלה המשפטים נוטריקון ה' הדיינים מ' מצווים ש' שיעשו פ' פשרה ט' טרם י' יעשו מ'
משפט:
כא,ב (עמ' )50lכי תקנה עבד עברי :פתח במשפט עברי לפי שהיו עבדים במצרים ופדאם הקב"ה
ונתן להם חירות לפיכך צוה לישראל בראשונה שלא לשעבד באחיהו בפרך ולא לשעבדו כי אם עד
השנה השביעית שנאמר כי עבדי הם אשר הוצאתי [מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת עבד] (ויקרא
כה ,מב) לפיכך פתח במשפט עבד עברי ואמ' כי תקנה לכשיבוא בידך כי אם יגנוב ונמצא בידו שור
או חמור או שה צריך ליתן תשלומי שנים או ארבעה או חמשה ואין לו מיתה ואם אין לו ישלם
241מופיע גם בבראשית א פסוקים ח ,יג ,יט ,כג ולא.
242בכתב היד :צוררים .מופיע במדרשנו גם בדברים א ,א באותה צורה.
88
בית דין ימכרוהו בגניבתו אז מותר לקנותו שנאמר אם 243אין לו ונמכר בגנבתו (שמות כב ,ב) :עבד
עברי על שם אביהם שנאמר ויגד לאברם העברי (בראשית יד ,יג):
שש שנים יעבד רמז על ישראל שישתעבדו בשש גליות גלות מצרים גלות סנחריב וגלות ד' מלכיות
הרי שש ובשביעית יצא זה מלכות גוג ומגוג:
כא,ג-ה אם בגפו יבא בגפו יצא למדנ ו שאין חובה עליו לישא שפחה כנענית ומה שאמ' הכתוב אם
אדוניו יתן לו אשה רשות ולא חובה לכך נאמר אם בגפו יבא
ואם אמר יאמר מגיד שאינו נרצע עד שיאמר וישנה שאם כן למה הוצרך לומר אמר יאמר:
כא,ו והגישו אדניו אל האלהים ומאי שנא אוזן משאר <א>ברים אלא אוזן ששמעה בהר סיני כי
לי בני ישראל עבדים עבדי הם (ויקרא כה ,נה) ולא עבדי עבדי 244והוא קנה אדון לעצמו ירצע:
כא,ז לא תצא כצאת העבדים שהעבדים יוצאים בשן ועין והיא תצא בלא הכאת שן ועין:
כא,ח אם רעה בעיני אדוניה שלא נשאה חן בעיניו ר' נתן בר אבטלימוס אומר מאחר שנהג בה
מנהג ביזון ואינו נוהג בה מנהג בנות ישראל אינו יכול לקיימה:
דבר אחר אם רעה בעיני אדוניה זה נאמר על ישראל שהם משולים כשפחה שנאמר כעיני שפחה
אל יד גברתה (תהלים קכג ,ב) :רוצה לומר אם ישראל עובדים עבודה זרה הם רעים בעיני הקב"ה
ונותן אותם ביד נכרי כדי לייסרם על דרכיהם הרעים וזהו שנאמר והפדה לעם נכרי:
כא,י אם אחרת יקח לו מיכן למדנו לבת ישראל שחייב אדם <בשאר> כסות ועונה שאר אלו
מזונות שנאמר [ו]אשר אכלו שאר
עמי245
(מיכה ג ,ג) :כסותה כמשמעו :ועונתה זו <דרך> ארץ
שנאמר וישכב אותה ויענה (בראשית לד ,ב):
כא,יא ואם שלש אלה לא יעשה לה אינו חוזר על שאר וכסות ועונה אלא או ייעוד לו או לבנו או
הפדה:
ויצאה חנם מגיד שאם בגרה והיא אצלו יוצאה חנם:
243בכתב היד :ואם .גם כשהפסוק נדרש במקומו (שמות כב ,ב) בהמשך המהדורה ,הוא מופיע בכתב היד בצורה זו.
244בובר כתב :עבדים לעבדים.
245בכתב היד :את שאר עמי.
89
כא,יב מכה איש ומת אין לי אלא איש שהכה איש הכה את האשה ואת הקטן מניין שנאמר וכי
יכה איש (שמות כא ,כ) מכל מקום:
כא,יג ואשר לא צדה והאלהים אנה לידו וכי הקב"ה
ממחא246
ביד האדם להכות את הנפש
<א>לא למה הדבר דומה לשני בני <ה>אדם שהרגו את הנפש אחד בשוגג ואחד במזיד לזה אין
עדים ולזה אין עדים הקב"ה מזומנן לפונדק אחד זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם וזה שהרג
בשוגג יורד היה מן הסולם ונפל על אותו שהרג מזיד והרגו נמצא זה שהרג במזיד מת וזה שהרג
בשוגג גולה :ושמתי לך <מקום> אלו ערי מקלט מלמד שאם רדפו גואל הדם והרגו באחת מערי
מקלט יהרג <ע>ליו:
כא,טו [ו]מכה אביו <ואמו> יכול שאינו חייב מיתה עד שיהרוג שניהם תלמוד לומר אביו או אמו
ומיתתו בחנק :מיכאן אמ' הנחנקין משקעין אותן בזבל עד ארכובתיו ונותנין סודרין על ראשו
ולוקחין סודרין קשין לתוך סודרין רכים וכורך על צוארו זה מושך לכאן וזה מושך לכאן:
כא,טז וגונב איש ומכרו :אין לי אלא איש גנב את האשה או את הקטן מניין שנאמר כי ימצא איש
גונב נפש מאחיו (דברים כד ,ז):
כא,יז ומקלל אביו ואמו בין בחיים בין לאחר מיתה מה שאין במכה כי המכה לאחר מיתה אינו
חייב:
כא,יח באבן או באגרוף (עמ' )51rכל דבר שיש בו כדי להמית ואם הכהו בדבר כדי להמית פטור
מן שבת ורפוי:
כא,כו וכי יכה איש את עין עבדו ושחת שנו או עינו בכנעני הכתוב מדבר לא יוקם כי כספו הוא
(שמות כא ,כא) מה כספו שקנינו קנין עולם יצא עבד עברי שאין קנינו קנין עולם ויצא של שותפין
וחציו בן חורין:
246בובר כתב :מאנה.
91
כא,כב וכי ינצו אנשים למה נאמר לפי שנאמר בו וכי יזיד איש על רעהו (שם ,יד) לא שמענו אלא
על המתכוין להכות את שונאו והכה את אוהבו שהוא במיתה ויצאו ילדיה [ולא יהיה אסון] ענוש
יענש בדמי ולדות לבעל וכל המתחייב מיתה פטור מן התשלומין משום שנאמר ולא יהיה אסון
ענוש יענש הא אם יהי<י>ה אסון לא יענש :ואיש כי יתן מום (ויקרא כד ,יט) וכי אם הפסיד
שליש מאור עינו היאך מפסידים שליש מאור עינו של המוכה למדנו מיכן כי אינו אלא דמי מאור
עין הניזוק:
כא,כח וכי יגח שור את איש או את אשה אין לי אלא איש או אשה שור ושאר בהמה מנין נאמר
כאן שור ונאמר בסיני שור מה שור האמור בסיני שאר בהמה אף שור האמור כאן שאר בהמה:
כא,לא או בן יגח או בת יגח לגזירה שוה מה במועד עשה קטנים כגדולים אף בתם עשה קטנים
כגדולים :סקול יסקל השור :ולא יאכל את בשרו (שמות כא ,כח) איני יודע מאחר שנסקל שבשרו
אינו נאכל אלא מה תלמוד לומר ולא יאכל (שם) :אלא בא ללמדך על שור שיצא להסקל אחר
שנגמר דינו וקדם בעליו ושחטו שהוא אסור באכילה:
כא,לג וכי יפתח איש בור לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו ר' יהודה בן בתירה מה פותח
וכורה שהוא חייב בשמריתם וחייב בהזיקן אף כל שהוא חייב בשמירתם חייב בניזקתן :ונפל שמה
שור או חמור למדנו מיכן שעל הבהמה חייב ועל הכלים פטור:
כא,לז כי יגנוב איש באה זאת הפרשה ללמד על תשלומי ד' וה' שאם טבחו או מכרו הקיש טובח
למוכר מה מכירה חוץ לרשותו אף טביחה חוץ לרשותו ומה מכירה מותרת באכילה אף טביחה
מותרת באכילה מלמד שאם מכר חצייה אינו משלם חמשה בקר לשון זכר משום שנאמר למטה
תחת השור בלשון זכר ושה לשון נקבה שנאמר שה פזורה ישראל (ירמיהו נ ,יז) :וצאן לשון נקבה
שנאמר ואתן 247צאני צאן מרעיתי אדם אתם (יחזקאל לד ,לא) והנה רמז על מכירת יוסף שנקרא
247בכתב היד :ואתנה.
90
שור שנאמר בכור שורו (דברים לג ,יז) :ועל הריגת עשרה הרוגי מלוכה שיהרגו בסיבת מכירת יוסף
שנאמר וטבחו והתמכרתם שם לאויביך לעבדים (שם כח ,סח)
כב,א אם במחתרת ימצא הגנב :במסכת סנהדרין אמר רבא מאי טעמא דמחתרת חזקה דאדם
מעמיד עצמו על ממונו והאי גנבא אמר אי אזילנה וקם לאפי ולא שביק לי קטילנא ליה ורחמנא
אמר בא 248להרגך השכם להרגו ואף על פי דאין הורגין בלא התראה מחתרת זו היא התראותו:
כב,ב אם זרחה השמש עליו אם ברור לך הדבר כשמש הזה שהוא שלום בעולם והרגו חייב שנאמר
דמים לו ומאי אמר שלם ישלם ללמדך שאם חתר הגנב ושיבר כדי יין או <שמן> בחתירתו חייב
לשלם :שנאמר אם 249אין לו ונמכר בגנבתו:
כב,ו כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמר ר' ישמעאל אומר אינו חייב עד שיפקיד אצלו
ו<י>אמר לו הא לך שמור לי זה אבל אם אמר לו עיניך בו הרי זה פטור
כב,ח על כל דבר פשע :כלל על שור על חמור פרט על כל אבדה 250חזר וכלל :כלל ופרט וכלל אין
אתה דן אלא כעין הפרט (עמ' )51lמה הפרט המפורש בנכסים מטולטלים שאין להם אחריות אף
נכסים ומטולטלין שיש להם אחריות:
כב,טו וכי יפתה איש בתולה להוציא את שנתאלמנה ואת שנתגרשה מן האר<ו>סין דברי רבי
יוסף הגלילי :והמפתה אם רוצה להוציא לא יוציא אלא ישתה בעציצו ואפלו חגרת או סומא:
מהור ימהרנה לו לאשה ואין מוהר אלא כתובה שנאמר הרבו עלי מאד מוהר (בראשית לד ,יב)
כב,יט זובח לאלהים יחרם ולא תאמר לבד זובח ולא שאר עבודות אלא מה זובח אחד מד' עבודות
אף כל אחד ואחד משאר עבודות כגון קיטור וניסוך והשתחויה:
248בכתב היד :בה.
249בכתב היד :ואם .הפסוק מופיע בצורה זו גם בשמות כא ,ב.
250בכתב היד :אבידה.
92
כב,כ וגר לא תונה :ומפני מה נסמך פרשת הגר לעבודה זרה ללמדך שכל המאנה לגר כאלו עובד
עבודה זרה שאם יאמר לו כמה בשר חזי ר בבטנך כמה נשיקות יש לך בעבודה זרה והגר שאור שלו
רע ושמא יחזור לעבודה זרה שלו ונמצא אתה הגורם וכאלו אתה עבדת עבודה זרה לפיכך נסמכה
פרשת הגר לעבודה זרה:
כב,כא כל אלמנה ויתום לא תענון אמרו חכמים זכרונם לברכה תחת ארי ולא תחת גוי תחת גוי
ולא תחת חבר תחת חבר ולא תחת תלמיד חכמים 251תחת תלמיד חכמים ולא תחת יתום ויתומה
מפני שרעתם מצוייה:
כב,כב אם ענה תענה אתו אחד עינוי מרובה ואחד עינוי מעט וכשהוציאו רבן שמעון בן גמליאל ור'
ישמעאל ליהרג :אמ' לו רבן שמעון בן גמליאל לר' ישמעאל לבי יוצא שאין אני יודע על מה אני
נהרג אמ' לו ר' ישמעאל לא בא אדם אצלך לדין או לשאלה וש<הי>תה עד שתהא גומע את כוסך
או עד שתהא מתעטף בטליתך והתורה 252ואמרה :253אם ענה תענה <אתו> אחד עינוי הרבה ואחד
עינוי מעט אמ' לו ר'
ניחמני254
וכשנהרגו רבן שמעון בן גמליאל ור' ישמעאל אמ' ר' עקיבה
לתלמידיו התקינו עצמכם לפרענות שאלו טובה היתה עתידה לבוא בדורנו לא היינו מקבלין אותה
תחלה אלא רבן שמעון בן גמליאל ור' ישמעאל ועכשו גלוי וידוע הוא לפני מי שאמר והיה העולם
שפרענות גדולה עתידה לבוא בדורנו ונסתלקו הצדיקים מבינותינו שנאמר הצדיק אבד (ישעיהו נז,
א) :ועכשו פורענות באה עלינו לא השלים הדיבור עד שתפסו לר' עקיבה וסרקו את בשרו
במסרקות של ברזל ועליהם נאמר יקר בעיני יי' המותה לחסידיו (תהלים קטז ,טו):
כב,כג וחרה אפי בכם 255זה גלות עשרת השבטים ועצירת גשמים:
והיו נשיכם אלמנות אחר שאמ' והרגתי איני יודע שהנשים אלמנות יהיו ומה תלמוד לומר והיו
נשיכם אלמנות ללמדך שיהרגו במקום שאין שם עדים שיעידו ויהיו הנשים אלמנות עד יום מותן
כמו שנאמר ותהיינה צררות עד יום מתן אלמנות חיות( 256שמואל ב כ ,ג) :ובניכם יתומים <גדול>
251בכתב היד :תלמ' חכמ' ,ובובר תיקן תלמידי חכמים .התיקון של בובר במקרה זה לא מתאים להקשר (לשון יחיד)
ולא למקבילה בבבלי שבת יא ע"א.
252בכתב היד :והתודה (כנראה חילופי רי"ש ודל"ת).
253צריך להיות "אמרה" .גם בובר כתב כך.
254בובר כתב :ניחמתני.
255משולב עם הפסוק מדברים – "וחרה אף ה' בכם" (דברים ז ,ד).
256בכתב היד :ותהיין צרורות אלמנות חיות עד יום מותן.
93
מיתת הדין שתחלת הפרשת הזו בדין ובסוף גוזר ענשה וכן הוא אומר אמת ומשפט שלום שפטו
בשעריכם (זכריה ח ,טז) ואומר שמרו משפט ועשו צדקה (ישעיהו נו ,א):
כב,כד אם [כסף] תלוה את עמי זהו שאמר הכתוב כל עצמותי תאמרנה יי' מי כמוך (תהלים לה ,י)
את מוצא דוד עליו השלום ששבח את הקב"ה בכל איבריו שבח בראשו שנאמר דשנת בשמן ראשי
(שם כג ,ה) שבח באזניו שנאמר אזנים כרית לי (שם מ ,ז) שבח <ב>פיו שנאמר ופי יגיד תהלתך
(שם נא ,יז) שבח בלשונו שנאמר ולשוני תהגה צדקך (שם לה ,כח) שבח בידיו שנאמר המלמד ידי
לקרב אצבעותי 257למלחמה (שם קמד ,א) שבח בלבו שנאמר לב טהור ברא לי אלהים (שם נא ,יב)
שבח במיעיו שנאמר וכל קרבי את שם קדשו (שם קג ,א) שבח בנפשו ברכי נפשי את יי' (שם קג,
א)258
שבח ברגליו שנאמר רגלי עמדה במישור (שם כו ,יב) שבח בעצמותיו שנאמר כל עצמותי
תאמרנה יי' מי כמוך 259מציל עני מחזק ממנו [ועני ואביון מגזלו] (שם לה ,י) עני זה הנפש וגוזלו זה
הגוף וכן פירשו עני ורוכב על חמור (זכריה ט ,ט) :רוצה לומר מורכב הנפש על החומר או יהיה
פירוש ורוכב על חמור (שם) שעלב הנפש את הגוף ועזב יתרונות העולם יושיעו הקב"ה מן הגוף
הנגוף ומעצתו הרעה כי כן כתיב בימיו תושע יהודה (ירמיהו כג ,ו) :הוציא מיהודה ד' שהיא ארבע
(עמ' )52rיסודות ישאר שם השם הנכבד והנורא וזהו ויאמר יי' יהודה יעלה (שופטים א ,ב) בראש
ואותו האיש שמתגבר יצרו הטוב על הרע יקרא אדם והוא עלוי למעלה וזהו שנאמר ועל דמות
הכסא דמות כמראה אדם [עליו] מלמעלה (יחזקאל א ,כו) מאי מלמעלה משור וארי ונשר העליונה
היא צורת האדם החצובה תחת כסא הכבוד ובהנצלו מעצת הגוף יעלה למעלה במדרגה העליונה
ועל זה אמ' דוד המלך עליו השלום מציל עני מחזק ממנו (תהלים לה ,י):
דבר אחר אם כסף תלוה זהו שאמר הכתוב כספו לא נתן בנשך (שם טו ,ה) ור' פינחס <אומר>
לאחר עשרים שנה שנהרגו הר<ו>גי בבל שרת רוח הקדש על ידי יחזקאל והוציאו לבקעת דורא
והראהו עצמות יבשות הרבה מאד אמ' לו <בן> אדם מה אתה רואה אמר לו עצמות יבשות אני
רואה אמ' לו התחיינה העצמות האלה (יחזקאל לז ,ג) אמ' לו יי' אלהים אתה ידעת (שם) כאלו לא
האמין כי היה לו לומר יי' אלהים אתה הוא משנה את העתים ומחליף את הזמנים ויש בך כח
להמית ולהחיות אלא אמר לו אתה ידעת (שם) :לפיכך לא נקבר בארץ טהורה כד"א ואתה על
257בכתב היד :ואצבעותי.
258מופיע גם בתהלים קג ,ב; שם קד ,א; שם ,לה.
259בכתב היד :כל עצמותי תא' יי' מ' ב' מ' ע' מ' מ' .בפתיחת ראשי התיבות ,לא ברור מה תפקידה של הבי"ת – כנראה
חילופי בי"ת-כ"ף.
94
אדמה טמאה תמות( 260עמוס ז ,יז) :אמ' לו הנבא על העצמות (יחזקאל לז ,ד) אמ' רבונו של עולם
בהתנבאי עליהם יעלה עליהם גידים ובשר אמ' לו התנבא :ויהי קול כהנבאי והנה רעש ותקרבו
עצמות עצם אל עצמו( 261שם ,ז) ר' יהושע בן קרחה אומר ירד עליהם תחיית המתים שהוא טל מן
השמים וכך היו נובעים גידים ובשר כמעיין הזה שהוא נובע מים מיד אמ' ליחזקאל הנבא
הרוח הנבא בן אדם
263
אל262
(שם ,ט) באותה שעה יצאו ארבע רוחות שבשמים ופתחו ארבע אוצרות
הנשמות וחזרו לכל איש רוחו שנאמר ותבא בהם הרוח ויחיו[ 264ויעמדו על רגליהם] חיל גדול (שם,
י) חוץ מאחד שלא קם אמ' הנביא לפני הקב"ה רבונו של עולם מה מעשיו של זה אמר לו בנ<ש>ך
ובמרבית לקח חיה לא יחיה :265ראה כמה עונש המלוה ברבית שבתחיית המתים לא יעמד לפיכך
אמר הקב"ה למשה לך והזהיר את ישראל שלא יתנו ברבית שנאמר נשך אוכל נשך כל דבר אשר
ישך (דברים כג ,כ):
כב,כה אם חבל תחבל כגון כסות יום 266מלבושו וטליתו וכסות הלילה כגון המצעות והכר והכסת
שצריך המלוה להחזיר ללוה בבקר כסות <ה>יום ולערב כסות הערב ועל זה אמ' החכם עליו
השלום [ו]עבד לוה לאיש מלוה (משלי כב ,ז):
כב,כז אלהים לא תקלל ולמה נסמך אלהים לא תקלל לאם חבל תחבל (שמות כב ,כה) ללמדך שכל
מי שאינו חוזר עבוטו של עני בעתו ואם בעת יום יום ואם בעת לילה לילה כאלו נקב השם:
דבר אחר אזהרה למקלל את הדיין שנאמר עד האלהים יבא דבר שניהם (שם ,ח)
כב,כח מלאתך ודמעך לא תאחר מלאתך אלו הבכורים ודמעך זו תרומה שמדמעת את התבואה
בכור בניך תתן לי ללמדך שחייב אדם <לפנות> את בנו מן הכהן ואמ' אחריו
כב,כט כן תעשה לשורך לצאנך הקיש בכור אדם לבכור בהמה מה הבהמה הנפלים בה פוטרין מן
הפדיון:
260בכתב היד :ואתה בן אדם על אדמה טמאה תמות.
261בכתב היד :ויהי כהנבאי והנה רעש גדול והתקרבו עצם אל עצמו.
262בכתב היד :על.
263בכתב היד :בן אדם הנבא על הרוח.
264בכתב היד :ויהיו.
265על פי יחזקאל יח ,יג" :בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה".
" 266יום כסות" – נקוד להחלפת סדר המילים.
95
כב,ל ואנשי קדש ואתם אם תעשו מצותי אתם קדושים ואם לאו אתם קדשים לפיכך חסר קדש וו
כג,א לא תשא שמע שוא אזהרה למקבל לשון הרע:
דבר אחר לא תשא שמע שוא אזהרה לדיין שלא ישמע דברי בעל דין עד שיהא שם בעל דינו
שנאמר עד האלהים יבא דבר שניהם (שם):
דבר אחר לא תשא שמע שוא מיכן למתפלל <ש>צריך כוונה ואפלו כיון לבו בפסוק ראשון שהוא
שמע יצא ואם לא כיון את לבו לא יצא שנאמר לא תשא שמע שוא :ללמדך שאם <אדם> אחד יש
לו עד אחד על אדם לחי<י>בו ממון ואמר לך בוא והעיד עמי עד שישארו שני עדים ואטול הממון
ונחלוק בינינו אל תשמע אליו כי התורה התרתה כך 267להיות עד חמס:
כג,ב לא תהיה אחרי רבים לרעות ללמדך שאם נעשית העיר נדחת אל תמשך (עמ' )52lאחריהם
אלא צא מביניהם:
כג,ג ודל לא תהדר בריבו רוצה לומר בלקט ושכחה ופיאה:
דבר אחר אם יבוא לפניך <עשיר> ועני אל תאמר אזכה את העשיר ואעזוב את העני צוך הקב"ה
ודל לא תהדר בריבו:
כג,ד כי תפגע שור או<י>בך אל תאמר אחר שהוא אויבי אני לא אחזיר לא שורו ולא חמורו לא
אלא החזירהו ושכרך כפול מן השמים ומנא לן דשכרו כפול שנאמר השב תשיבנו כמו שהמלה
כפולה כך שכרך כפול
כג,ה כי תראה חמור שונאך :זהו שאמר הכתוב דרכיה דרכי נעם וכל נתיבתיה שלום (משלי ג ,יז):
כי כשיראה האויב כי באת ועזרת לו יאמר בלבו אני אמרתי כי זה אויבי חס וחלילה אם היה אויבי
לא היה עוזר לי אבל הוא אוהבי ואני אויבו בחנם אלך ואפייסנו הולך אליו ועושה שלום על כן אמ'
וכל נתיבתיה שלום (שם):
267בובר :בך (כנראה חילופי בי"ת וכ"ף).
96
כג,ו לא תטה משפט אבינך בריבו :ללמדך שאם בא לפניך עני ועשיר לא תאמר אטה המשפט
ואזכה העני אלא דרוש האמת בין לעשיר בין לעני:
כג,ז מדבר שקר תרחק זה מינות וכן אמ' החכם [ו]אל תקרב אל פתח ביתה (שם ה ,ח):
כג,ח ושוחד לא תקח ולמה נקרא שמו שחד שהוא כמו סכין חד ואמ' כי השחד יעור ואינו מניח
לאדם שיפתח את עינו ויכיר האמת ואמ' פקחים מי שהוא פקח בתורה מעור אותו כל שכן למי
שאינו יודע תורה :מיכן אמרו כל הנוטל שוחד אינו נפטר מן העולם עד שיהא סומה:
כג,ט וגר לא תונה (שמות כב,
כ)268
אפילו אונאת דברים אסור כל שכן ממון כי הגר שאורו רע
ושמא יחזור ליסודו:
כג,יב ששת ימים תעשה מעשיך ללמדך שלא תשכח את השבת ואף על פי שהשביעית קרוייה
שבת :שבת בראשית לא נעקרה ממקומה למען ינוח שורך וחמורך שמא תאמר אחבשנו בבית ולא
אניחנו לרעות שלא יתלוש העשבים בשבת :לא אין הדבר כן אמ' הנה למען ינוח ואיזה היא מנוחת
הבהמה בעת שיהיה תולש מן הקרקע ואוכל:
כג,יג ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו מן הדיינים ומעבודה זרה ומגזל ומעוות הדין:
ושם אלהים אחרים לא תזכירו מיכן אמרו חכמינו זכרונם לברכה אסור לאדם שיעשה שותפות
עם הגוי גזירה שמא יתחייב לו שבועה ונשבע לו בעבודה זרה שלו והתורה אמרה לא ישמע:
כג,יד שלוש רגלים תחג לי :בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות (דברים טז ,טז) :שלא
תאמר בכל עת שארצה:
דבר אחר להוציא את חיגר ואת הסומה ואת קטן שאינם יכולים לילך ברגליהם:
כג,טו את חג המצות מה כתיב למעלה מן העניין ושם אלהים אחרים לא תזכירו (שמות כג ,יג)
ואמר אחריו את חג המצות ללמדך שכל המבזה את המועדים כאלו עובד עבודה זרה ואמ' אחריו
כג,טז וחג הקציר זה חג שבועות וחג האס<י>ף זה חג הסוכות שכבר אסף כל התבואה והפירות:
268הדרשן חורג מסדר דרשת הפסוקים" :וגר לא תלחץ" (שמות כג ,ט)" ,וגר לא תונה" (שמות כב ,כ) .בובר במהדורתו
העתיק את הפסוק על פי כתב היד ,אולם ציון המקור היה שמות כג ,ט.
97
כג,יז שלש פעמים שלא יעלו אלא ברגליהם וכן הוא אומר מה יפו פעמיך בנעלים (שיר השירים ז,
ב)
כג,יז יראה כל זכורך להוציא את הנשים וטומטום ואנדרוגינס שאינם בכלל זכר אל 269פני האדון
לפי שהוא אדוני האדונים ואדון לכל באי עולם:
כג,יט ראשית בכורי אדמתך למה כדי שיהנו הכהנים עד שתדע כי ליי' הארץ ומלואה (תהלים כד,
א) ולא יגבה לבך שתאמר זה שלי וזה שלי אין אתה בה כי אם כגר וכאזרח נטה ללון:270
לא תבשל גדי בחלב אמו שאם לא תביא הביכורים והמעשרות אתה גורם לתבואה בעת שהיא כמו
חלב רכה שתתייבש בקשיה ולא יעלה (עמ' )53rממנה דבר כי התבואה בעודה קטנה כמו גדי היא
ויונקת מן הארץ ואתה הוא הגורם שתתבשל כי יבוא שדפון ויתייבש ועל זה נסמך ראשית בכורי
אדמתך <תביא> בית יי' אלהיך ואם לא תביא תהיה הגורם ועל זה הזהירך לא תבשל גדי בחלב
אמו :אל תהי גורם לתבואה שתתבשל ועודה רכה כמו החלב:
כג,כ-כא הנה אנכי שלח מלאך :רבנן אמרי זה מיכאל והוא שבא בימי יהושע שנאמר אני שר צבא
יי' עתה באתי (יהושע ה ,יד) וכתיב כי אם מיכאל שרכם (דניאל י ,כא) והוא שעתיד לבוא בימי
המשיח שנאמר [ו]בעת ההוא יעמוד מיכאל השר הגדול (שם יב ,א):
דבר אחר הנה אנכי שלח מלאך זה שאמ' הכתוב יפל מצדך אלף [ורבבה מימינך] (תהלים צא ,ז)
ומה ראה ליתן מן השמאל אלף ורבבה מימין אמר ר' יצחק לפי שאין השמאל צריכה מלאכים
הרבה שישמרו אותה למה ששמו של הקב"ה כתוב בתפלין שנותנין ביד השמאל שנאמר וקשרתם
לאות על
ידך271
(דברים ו ,ח) אבל הימין מפני שאין לה סעד הרבה לכך ריבוא של מלאכים
משמרים אותו מימין ואלף משמאל ואם היה שלם בתורה ובמעשים טובים הקב"ה משמרו
שנאמר יברכך יי' וישמרך (במדבר ו ,כד) וכתיב אחר אומר [יי' שמרך] יי' צלך על יד ימינך (תהלים
קכא ,ה) וכן אתה מוצא ביעקב אבינו לפי שנתרבה במצות נמסרו לו שתי מחנות שהיו משמרים
אותו לפי שהיה שלם בתורה ובמצות ואף הקב"ה שמרו <שנאמר> והנה יי' נצב עליו (בראשית כח,
269בכתב היד :את (בשמות לד ,כג מופיע כך) ,וכך מופיע גם בנוסח התורה השומרונית (ביבליה הבראיקה ,עמ' .)121
270על פי ירמיהו יד ,ח" :למה תהיה כגר בארץ וכארח נטה ללון".
271בכתב היד :ידיך.
98
יג) בדרך וגם 272היה משמרו שנאמר והנה אנכי עמך ושמרתיך (שם ,טו) אמ' ר' ישעיה אשרי ילוד
אשה שכך ראה המלך ופמליא שלו משמרין אותו וכל מה שהיה יעקב אבינו נושא ונותן במלאכים
כמו שאמר ליוסף המלאך הגואל אותי מכל רע (שם מח ,טז) אמ' ר' שמעון בן לקיש אמר הקב"ה
למלאך אתה שמרת ליעקב ואתה משמר לבניו שנאמר הנה אנכי שלח מלאך לפניך לשמרך בדרך
ולהביאך אל המקום אשר הכנתי :אמ' לו משה אם אין פניך הלכים אל תעלנו מזה (שמות לג,
טו) :אמר לו הקב"ה משה משה אני אעשה רצונך וזהו שנאמר וארון ברית יי' נסע לפניהם (במדבר
י ,לג) :והיה נכבד מאד נסיעתו לפניהם שהיה ממיך את ההרים ומגביה את השפלים והורג כל
המזיקין אמ' הקב"ה וגם מיכאל שרכם ילך עמכם וזהו שאמר השמר מפניו ושמע בקולו ואמ' כי
שמי בקרבו :לפי שנאמר מיכאל שם אל כלול בתוך שמו:
כג,כב כי אם שמוע תשמע בקולו :אם תשמע מעט סופך שתשמע הרבה :ועשית כל אשר אדבר
אלו י' הדברות כי זאת המלה אינה שבה אל המלאך כי אם היתה אל המלאך היה אומר ידבר אלא
אמר אדבר אני ואלו י' הדברות עם שאר המצות עתיד ליתן לישראל באהל מועד ובערבות ירחו:
ואיבתי את <אויביך> ואיבתי עבר ועתיד היה צריך לומר ואייב אלא כל הבטחתו של הקב"ה כאלו
נעשו כי הוא אינו חוזר בטובה שהוא מבטיח שנאמר ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה (שם
כג ,יט) :וצרתי לעתיד לבוא לימות המשיח שנאמר [ו]עת צרה היא ליעקב וממנה יושע( 273ירמיהו
ל ,ז):
כג,כג-כה כי ילך מלאכי לפניך :וישקיט לך <ה>מקום עד שתבא לגרגשי ולאמרי ולשאר האומות
והכחדתיו והכחדתים היה צריך לומר אלא ללמדך שהם לפניו כאיש אחד ולפיכך אמר והכחדתיו
ואמ' לא תשתחוה לאלהיהם חזר להזהירם שלא ימשך אחריהם ולא ידבק בידו דבר מעבודה זרה
כי הרס תהרסם שתבטל עבודה זרה מארץ ישראל ואחר שתבטל עבודה זרה אזי תהיה שלם ואז
יקובל תפלתך ועל זה נסמך עליו ועבדתם את יי' :שכל מי שיהרוס עבודה זרה כאלו עבד את יי':
דבר אחר ועבדתם זו תפלה כמו שנאמר עבדו את יי' ביראה (תהלים ב ,יא)
וברך את לחמך ואת מימיך שלא יהא אחד מישראל נצרך לאחר :ואת מימיך זה היין מיכן אמרו
כל בית שאין היין נשפך בו כמים אין בו סימן ברכה והסירותי מחלה (עמ' )53lחליים יש בעולם
שאין להם רפואה מעולם והם שמנים ושלשה כמניין מחלה:
" 272בדרך וגם" – נקוד להחלפת סדר המילים.
273בכתב היד :אושע.
99
כג,כו לא תהיה משכלה זו ארץ ישראל שאוירה טוב ומימיה טובים :את מספר ימיך אמלא זכה
ימלאו לא זכה יתקצרו כי התורה כולה בתנאי כמו והיה אם שמע תשמע( 274דברים כח ,א) ואם לא
תשמע הפכו
כג,כז את אימתי אשלח לפניך זהו מורך לב <העממיים> כמו שנאמר תפל עליהם אימתה ופחד
(שמות טו ,טז) <ו>כמו ויסעו ויהי חתת [אלהים על הערים אשר סביבותיהם] (בראשית לה ,ה)
ונתתי את כל אויביך אליך עורף :שיברחו <מפניך> ויהיו רודפים ואתה רודף אותם כמו שנאמר
ורדפו מכם חמשה מאה (ויקרא כו ,ח)
כג,כח ושלחתי את הצרעה הקב"ה ממית שרפים ונחשים ועקרבים והיתה הצרעה באה ולוקטת
הסם שלהם והיו הולכים ומכים לעממיים בעיניהם והיו משליכות הארס והיו מתים והם מתים
והם סומים:
כג,כט לא אגרשנו [מפניך בשנה אחת] לפי שבני אדם הם יישוב העולם ואם אגרשם בשנה אחת
תרבה חיה רעה אלא
כג,ל עד אשר תפרה [ונחלת את הארץ]
כג,לא ושתי את גבולך זה הפסוק לימות המשיח כמו שנאמר וירד מים עד ים (תהלים עב ,ח)
כג,לג לא ישבו בארצך בוא וראה כמה היא גדולה חמרת עבודה זרה כי בתחלת הפרשה הזהיר
עליה שנאמר זובח לאלהים יחרם (שמות כב ,יט) :ובאמצע הפרשה הזהיר עליה שנאמר אלהי
מסכה לא תעשה לך (שם לד ,יז) ובסוף הפרשה הזהיר עליה שנאמר לא תכרות להם [ולאלהיהם]
ברית (שם כג ,לב) 275ועל זה אמ' לא ישבו בארצך:
כד,א-ב ואל משה אמר עלה :זה המעשה היה קודם מתן תורה ואמ' למשה עלה כי לך הגדולה
ראויה מחבירך ועל זה אמר ונגש משה [לבדו] אל יי' והם לא יגשו:
כד,ה וישלח את נערי בני ישראל אלו הזקנים ולמה קראם נערי שננערין אל המצות כמו ומשרתו
יהושע בן נון נער (שם לג ,יא) והוא היה באותו העת קרוב לששים שנה אלא ממי נער שהוא ננער
274מופיע גם" :ויאמר אם שמוע תשמע" (שמות טו ,כו) ,ובלשון רבים" :והיה אם שמע תשמעו" (דברים יא ,יג).
" 275לא תכרת להם ברית" (דברים ז ,ב) – פסוק נוסף ,מתאים מבחינת הנוסח בכתב היד ולא מבחינת ההקשר של
הפסוקים הנדרשים.
011
לתלמוד תורה ולפיכך זכה וישב במקומו ועליו אמ' החכם נוצר תאנה יאכל פריה ושומר אדניו
יכבד (משלי כז ,יח):
כד,י ויראו את אלהי ישראל מלמד ששרתה עליהם שכינה :כמעשה לבנת הספיר מלמד שהציצו
בשכינה ונתחייבו כלייה וזהו מעשה בן זומא <שהציץ> ונפגע וכן אמר ר' עקיבה
לתלמידו276
לכשתגיעו לאבני שיש אל תאמרו מים מים משום שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני (תהלים
קא ,ז):
כד,יא ואל אצילי בני ישראל אלו הגדולים והכהנים כמו שנאמר וגם הכהנים הנגשים אל יי'
יתקדשו (שמות יט ,כב):
כד,יב ויאמר יי' אל משה עלה אלי ההרה :ההרה ההר הידוע והוא שאמרתי לך במצרים בהוציאך
את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה (שם ג ,יב) והיה שם רוצה לומר מ' יום עד
שילך כל ליכלוך הגוף ויבדל מבני אדם מענין אכילה ושתייה כאשר לא יאכל ולא ישתה עוד אינו
צריך לנקביו ולא רוח יצא <ממנו> ויהיה כמלאכי השרת ועל זה ישב מ' יום :ואתנה לך את לוחת
והם לוחת הברית והתורה אלו החקים ומשפטים והמצוה זו משנה :אשר כתבתי להורותם זה
תלמוד :מלמד שכולם ניתנו למשה מסיני:
כד,יג ויקם משה ויהושע מלמד שלא היה יהושע נפרש ממשה אלא בשעת הדיבור בלבד:
כד,יד ואל הזקנים אמר שבו אתם עד אשר נבוא 277כי אין לכם יכולת להשיג יותר מהשגתכם והנה
אהרן וחור <זכותו> של לוי ויהודה
כד,טו ויעל משה אל ההר אחר י' הדברות ויכס הענן את ההר וגם את משה רבינו כסה הענן כדי
למרק אכילה ושתייה שבמיעיו ושומו כמלאכי השרת
כד,יח ויבא משה בתוך הענן :מלמד שנעשה הענן לו כמו שביל שנאמר בתוך הענן והיה הולך בענן
באור כאדם שמהלך בצהרים ובמה היה עוסק משה באותם המ' יום אלא בא ללמדך שלא היה בו
שום עסק כי אם בתורה ובמצות ואם משה רבינו עליו השלום ששמע מפי הגבורה היה צריך עוד
לעסוק הדיוט מהדיוט על אחת כמה וכמה :ועליו הכתוב אומר נפש עמל עמלה לו (משלי טז ,כו)
אשרי מי שעמלו בתורה ובמצות ומשבר לבו לפני בוראו באמת :תם:
276בובר כתב :לתלמידיו.
277בובר כתב :המתינו עד אשר נבוא.
010
(עמ' )54rנ ש ל מ ה
בעזרת
משנה
פרשת
ואלה
עתים
ומחליף
פ רש ת
כה,ב כתיב לי הכסף ולי הזהב
נאם278
ה מש פ ט י ם
לי
ויקחו
הזמנים
תרומה
יי' צבאות (חגי ב ,ז) :אמר הקב"ה לישראל התנדבו ועשו
המשכן ואל תאמרו מכיסתם 279אתם נותנים דבר כי משלי הוא הכל לפיכך אמ' ויקחו לי משלי:
דבר אל בני ישראל להוציא החרש שאינו שומע ואינו מדבר אשר ידבנו לבו להוציא השוטה שאין
לבו נודבו :מאת כל איש להוציא את הקטן שאינו איש :ומנין שלא יקחו מן הגוים שנאמר דבר אל
בני ישראל ולא למי שאינו מישראל:
כה,ג וזאת התרומה אמ' הקב"ה אני העמדתי לכם י"ג דברים על ידי יחזקאל הנביא אף אתם
התנדבו י"ג ומה הם המפורשים על ידי יחזקאל א' ואלבישך רקמה (יחזקאל טז ,י) :ב' ואנעלך
תחש (שם) ג' ואחבשך בשש (שם) :ד' ואכסך משי (שם) :ה' ואעדך עדי (שם ,יא) :ו' ואתנה צמידים
על ידיך (שם) :ז' ורביד על גרונך (שם) :ח' ואתן נזם על אפך (שם ,יב) :ט' ועגילים על אזניך
(שם) :י' ועטרת תפארת בראשך (שם):
וסולת280
ועזים :ועורות אילים מאדמים ועורות תחשים
ושמן ודבש (שם ,יט) :הרי י"ג ואתם ושש
ועצי281
שטים
שמן282
למאור
בשמים283
לשמן
המשחה [ולקטרת הסמים] אבני שהם ואבני מלאים (שמות כה ,ד-ז) וגם לקטרת הסמים 284הרי
עשרה וזהב 285וכסף ונחשת הרי י"ג ומה נשתנו אלו למדרש זהב לכפר מפני מלכות בבל דכתיב
ביה ראשה 286די דהב טב (דניאל ב ,לב) וכסף לכפר מפני מלכות פרס ומדי דכתיב ועשרת אלפים
278בכתב היד :אמר .ייתכן שהשינוי בהשפעת חגי ב ,ו.
279המילה לא ברורה .נראה שהיה צריך להיות "מכיסכם".
280נוסח המסורה :סלת.
281בכתב היד :ועשה.
282בכתב היד :ושמן.
283בכתב היד :ובשמים.
284הציטוט נראה משובש.
285הוי"ו קשורה לדרשה ולא מהווה חלק מהפסוק.
286בכתב היד :רישיה.
012
ככר כסף (אסתר ג ,ט)[ :ו]נחשת לכפר על מלכות יון שהיא פחותה מכולם שהיא עתידה להשתמש
במטבע חשוב:
כה,ד ותכלת אלו ישראל העטופים בציצית של תכלת:
וארגמן זה דניאל שראה ד' מלכיות
ותולעת שני אלו ישראל שנמשלים בתולעת שנאמר אל תיראי תולעת יעקב (ישעיהו מא ,יד)
וחטאם דומה לשני שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים (שם א ,יח) ושש זה המלאך לבוש הבדים
אשר נשבע בחי העולמים 287ועזים כנגד יעקב שנאמר ואת עורות גדיי העזים (בראשית כז ,טז):
כה,ה ועורות אילים כנגד יצחק שנאמר והנה איל אחר נאחז (שם כב ,יג) :ועורות תחשים
שעירערו חומות ירושלם עד שהתישו כוחן :ועצי שטים שיועצים לשטות את ישראל מייחוד
מלכם:
כה,ו שמן למאור כנגד מלך המשיח שעתיד להאיר עיניהם של ישראל :בשמים לשמן המשחה
שעתיד למשוח כהן גדול ולקטורת הסמים כדכתיב בריח ניחח ארצה אתכם (יחזקאל כ ,מא)
כה,ז אבני שהם שהמו רחמי עליכם
כה,ח ועשו לי מקדש בעולם הזה ושכנתי בתוכם לעולם הבא אשרי העם שככה לו
כה,ט ככל אשר אני מראה מלמד שהראה הקב"ה למשה כל צורת הכלים בדמות אש וראייה וכן
תעשו:
כה,י ועשו ארון עצי שטים ומפני שקדושתו יתירה משאר הכלים לפיכך הזכירו בראשונה עצי
שטים ש' שלום ט' טובה י' ישועה מ' מחילה
כה,יא ועשית עליו זר זהב עליון הוא כתר תורה מכתר כהונה ומכתר מלכות שאין בהם תורה
ונאמר בארון וצפית אתו זהב טהור :מיכן שצריך תלמיד חכם להיות תוכו כברו שלא יהיה אחת
בלב ואחת בפה ואמר
כה,יב ויצקת לו ארבע טבעת זהב מיכן שצריך תלמיד חכמים שיהיה זריז בתורה במצות ובמעשים
טובים וענוה :ואמ'
287על פי דניאל יב ,ז.
013
כה,יג ועשית בדי עצי שטים :אלו המסייעין את עוסקי התורה וצפית אותם זהב שעתיד הקב"ה
להחזיק ביד מסייעי בעלי תורה שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה (משלי ג ,יח)
כה,יד והבאת את הבדים מיכן לתלמיד חכם שבעיר מצווים בני העיר להאכילו ולהשקותו ולסייעו
בכל דבר
כה,יח ועשית שנים( 288עמ' )54lכרובים והלא אמר לך וצוך במעמד הר סיני לא תעשה לך פסל
וכל תמונה (שמות כ ,ד) :289לא קשיא לך לא תעשה אבל לי עשה :כיוצא בו מחלליה מות יומת (שם
לא ,יד) ובמקום אחר אומר וביום השבת שני כבשים (במדבר כח ,ט) כיוצא בו ערות אשת אחיך
[לא תגלה] (ויקרא יח ,טז) ואמ' אחר מיכן יבמה יבוא עליה (דברים כה ,ה):
כה,כג ועשית שלחן לא שצריך אכילה ושתייה אלא מעשה בני אדם גלויים לפניו כי יש בני אדם
אינם חפצים בזה העולם כי אם אכילה ושתייה לפיכך אמ' ועשית שולחן הלא תראה כי השלחן
הוא נתון בצפון ויצר הרע הוא נתון בצפונו של אדם שהוא שמאלו ועל זה אמר החכם לב חכם
לימינו 290ולב כסיל לשמאלו( 291קהלת י ,ב) :ועל כן המנורה נתונה בדרום שהוא לצד ימין רמז על
תלמידי חכמים שהם עוסקין בתורה בלילה לאור הנרות כי כן אמרו רבותינו עליהם השלום אין
גרנה של תורה מתקים אלא בלילה שנאמר קומי רוני בלילה (איכה ב ,יט) :אבל השלחן הוא בצד
שמאל שנאמר והשלחן תתן על צלע צפון (שמות כו ,לה) רמז על אותם שנמשכים אחר יצר הרע
שהוא נתן בשמאלו של אדם ומזה ציונו הקב"ה שנתן התפלין על צד שמאל כדי לשבר את יצר הרע
וכן ה בטיחנו לעתיד לבוא שירחיק היצר הרע מכל וכל כמו שהבטיחנו על ידי הנביא עליו השלום
ואת הצפוני ארחיק מעליכם( 292יואל ב ,כ) והוא יצר הרע שהוא בצפונו של אדם :ומזבח באמצע
טעם מפני מה רצה לומר כי <המזבח> דומה לבית המדרש שלא יתכן כל היום וכל הלילה קריאה
בלא אכילה לפיכך צריך אדם שיאכל כדי קיום הגוף כי גוף לא מ<י>תקיים בלא אכילה לפיכך
נתון המזבח באמצע:
כו,ז ועשית יריעות עיזים היריעות כנגד השמים אמ' ר' אבהוא כל מה שמעלה יש למטה למעלה
כוכבים שנאמר מונה מספר לכוכבים (תהלים קמז ,ד) ולמטה כוכבים שנאמר דרך כוכב מיעקב
288בכתב היד :שני.
289בכתב היד :לא תעשה כל תמונה ,ובדברים ה ,ח" :לא תעשה לך פסל כל תמונה".
290בכתב היד :לימין.
291בכתב היד :לשמאל.
292בכתב היד :ואת יצר הצפו' א' מ'.
014
(במדב ר כד ,יז) :יש למעלה צבאות ויש למטה צבאות למעלה קדוש קדוש קדוש יי' צבאות
(ישעיהו ו ,ג) :ולמטה יצאו כל צבאות יי' (שמות יב ,מא) :יש למעלה אופנים שנאמר והאופנים
ינשאו לעומתם (יחזקאל א ,כ) :ולמטה אופנים שנאמר והנה אופן אחד בארץ (שם ,טו) :למעלה
כרובים שנאמר וי<ר>כב על כרוב ויעף (שמואל ב כב ,יא) 293ולמטה כרובים שנאמר והיו הכרובים
פרשי כנפים (שמות כה ,כ) למעלה זבול שנאמר ואתה תשמע
מזבול294
ולמטה זבול שנאמר בנה
בניתי בית זבול לך (מלכים א ח ,יג) :למעלה יריעות שנאמר נוטה שמים כיריעה (תהלים קד ,ב)
ולמטה יריעות שנאמר ועשית 295יריעות עזים:
דבר אחר ועשית יריעת עזים זהו שאמר הכתוב שחורה אני ונאוה (שיר השירים א ,ה) ואפשר
לשחור שיהיה נאה משל 296הדבר דומה לתינוקת שסרחה בבית אביה והיה אביה מלך אמ' אביה
הוציאוה והניחו אותה שתהא לוקטת שבלים אחר הקוצרים כן עשו השחיר<ה> הנערה פניה מצד
השמש אחר כך בדק אביה הדברים ולא מצא שסרחה כי אם אחת מן השפחות מיד נתרצה עליה
אביה והביאה למקומה יותר ממה שהיתה מקודם באו נשי השרים ובנותיהן לבקר את בת המלך
ראוה שהיא שחורה היו מלעיגים עליה מיד אמרה להם מה אתם מעיינים בי מעט שמנים ומעט
מרחצאות אתלבן אבל אתם שאתם שחורים כל שמנים שבעולם וכל מרחצאות לא ילבן אתכם:
כך ישראל כשעשו את העגל אמרו אומות העולם להם שחורים מה עשיתם אמרה כנסת ישראל אם
אני שחורה במעשי נאה במעשי אבותי שחורה אני במצרים בטיט ובלבנים נאה אני על הים שנאמר
ויאמינו ביי' ובמשה עבדו (שמות יד ,לא) שחורה אני במצרים שנאמר ואומר אלהם איש שקוצי
עיניו
השליכו297
(יחזקאל כ ,ז) :ונאוה ב<מ>מצרים בדם פסח ובדם מילה שנאמר ואעבור עליך
ואראך מתבוססת בדמיך (שם טז ,ו) שחורה אני בים שנאמר וימרו על ים בים סוף (תהלים קו ,ז):
ונאוה בים סוף שנאמר זה אלי ואנוהו (שמות טו ,ב) שחורה אני בחורב שנאמר ובחורב (עמ' )55r
הקצפתם את יי' (דברים ט ,ח) ואמרנו אלה אלהיך ישראל (שמות לב,
ד)298
ונאוה שאמרתי כל
אשר דבר יי' נעשה ונשמע (שם כד ,ז) שחורה אני בזהב שנתתי לעגל ויתפרקו כל העם את נזמי
הזהב (שם לב ,ג) ונאוה אני בזהב שנתתי למשכן העדות :שנאמר כל נדיב לב הביאו חח ונזם (שם
לה ,כב) כך ישראל מבזין אותן אומות העולם ואינן יודעים שהם מלאים מצות כרמון ומקרא
293מופיע גם בתהלים יח ,יא.
294לא נמצא פסוק כזה .כנראה שהכוונה לפסוק מתפילת שלמה" :ואתה תשמע אל מקום שבתך אל השמים" (מלכים
א ח ,ל) ,שחוזר פעמים נוספות בתפילה .משולב עם הפסוק מישעיהו "הבט משמים וראה מזבל קדשך" (ישעיהו סג,
טו ) .זבול כשם למקדש מופיע גם בתפילת שלמה כפי שמביא הדרשן בפסוק הבא.
295בכתב היד :ועשו.
296בובר כתב :משל למה הדבר דומה.
297בכתב היד :ואומר אל אבתיכם בארץ מצרים איש שקוצי עיניו השליכו.
298מופיע גם בשמות לב ,ח.
015
ומשנה הלכות ואגדות ומדרש :כאהלי קדר כיריעות שלמה (שיר השירים א ,ה) יריעות של מי
שהשלום שלו ואלו הם שמים שנאמר נוטה שמים כיריעה (תהלים קד ,ב) :מה יריעותיו קבועים
ואין להם טלטול אף ישראל אין להם טלטול:
כו,יד ועשית מכסה לאהל תחש היה בימי משה רבינו עליו השלום לפי שהשעה ניזדמנה לו ועשה
ממנו מכסה לאהל מלמעלה ומתרגמינן ששגונא שהיה לה מינים הרבה ונגנזה:
כו,טו ועשית את הקרשים 299והם מעצי שטים לכפר על מעשה שטים
כז,א ועשית את המזבח עצי שטים וכל ענין המנורה והשלחן והמזבח והקדשים והאהל והיריעות
וכל כלי המשכן מפני מה אמרו ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם מלכי הגוים יש להם אהל
ושולחן ומנורה ומקטר קטורת וכן הוא תכסיסי המלוכה כי כל מלך צריך לכך ואתה הוא מלכינו
גואלינו מושיענו לא יהיה לפניך תכסיסי המלוכה עד שיודע לכל באי העולם כי אתה הוא המלך:
אמ' להם בני אותם בשר ודם צריכים לכל זה אבל אני איני צריך כי אין לפני לא אכילה ולא
שתייה ואיני צריך מאור ועבדי יוכיחו כי השמש והירח מאירים לכל העולם ואני משפיע עליהם
מאו רי ואני אשגיח עליכם לטובה בזכות אבות<י>כם :אמרו ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם
אין אנחנו מבקשים את האבות כי אתה אבינו [כי] אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו( 300ישעיהו
סג ,טז) אמר להם הקב"ה אם כן עשו מה שאתם חפצים אלא עשו אותם כאשר אני מצוה אתכם:
ובנוהג שבעולם אם יהא לאדם בן כל זמן שהבן קטן אביו נותן דעתו עליו לסוך אותו לרחוץ אותו
להאכילו ולהשקותו ולטענו על כתיפו עד שיגדל וכיון שיגדל צריך להשרות אביו בבית נאה להתקין
לו שולחן ומנורה אף אתם הייתם במצרים קטנים שנאמר כי נער ישראל ואוהבהו (הושע יא ,א)
הרחצתי אתכם במים שנאמר וארחצך במים (יחזקאל טז ,ט) :האכלתי אתכם לחם ובשר שנאמר
בתת יי' לכם [בערב בשר לאכל ולחם בבקר לשבע] (שמות טז ,ח) השקיתי אתכם מים שנאמר עלי
באר ענו לה (במדבר כא ,יז) :טענתי אתכם שנאמר ואשא אתכם (שמות יט ,ד) <עכשו> שעמדתם
על פרקכן בנו לי בית שנאמר ועשו לי מקדש (שם כה ,ח) :ועשו מנורה ועשו שולחן ועשו מזבח
מקטר קטרת
299מופיע גם בשמות כו ,יח.
300בכתב היד :הכירנו( .מופיע בקיצורים בכתב היד :ויש' ל' הכ').
016
ועשית את המזבח זהו שאמר הכתוב מה יפית ומה נעמת (שיר השירים ז ,ז) אמ' ר' עקיבה לא
היה כל העולם כרוז 301כיום שנתנה שיר השירים לישראל שכל הכתובים קדש ושיר השירים קדש
קדשים :אמ' ר' אלעזר בן עזר<י>ה משל למה הדבר דומה למלך שנתן לנחתום כור חטים אמ' לו
הוצא מתוכן עשר סאים סלת חזר ואמ' לו הוצא לי מתוך עשר סאים שש סאים סלת חזר ואמר לו
הוצא משש ארבע כך מלך מלכי המלכים סילת את הנביאים מתוך תורה וסילת את הכתובים
מתוך הנביאים וסילת שיר השירים מתוך הכתובים לפיכך כל הכתובים קדש ושיר השירים קדש
קדשים ר' נתן אומר מלאכי השרת אמרו אותה ומניין שיר השירים שיר שאמרו אותה שיר
מרומים ראה מה משבח הקב"ה לישראל בתוכה מה יפית ומה נעמת (שם) :מה יפית בסיני
<ש>קבלת מלכותי עליך ומה נעמת באהל מועד שכל מה שצויתי למשה הייתם מזורזין לעשות
אמ' הקב"ה למשה עשה מזבח העולה כפרה לבני שיהא מכפר על עונותיכם :שכך התקנתי עם
אברהם שאם יחטאו בניך (עמ' )55lעל ידי קרבנות אני מכפר להם שכן כתיב קחה לי עגלה
משלשת (בראשית טו ,ט) ומהו מזבח נוטריקון מ' מחילה ז' זכות ב' ברכה ח' חיים בזכות העולה
שמקריבים לפניו אתם מתעלים וכן הוא אומר מי זאת עולה מן המדבר (שיר השירים ג,
ו)302
חמש אמות אורך אמר הקב"ה הן קבלו את הלוחות שכתוב עליהם י' הדבר<י>ם שהם חמש על
לוח אחד וה' על לוח אחד לכך חמש אמות אורך [וחמש אמות רחב רבוע יהיה המזבח] ושלש
אמות קומתו כנגד ג' גואלין שגלו 303אותם שנאמר ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים (מיכה ו ,ד)
ואשלח לכם עוד את כל עבדי הנביאים 304ועשיתי על ידם כמה נסים ונפלאות:
כז,ב ועשית קרנתיו 305אמ' הקב"ה ארבע קרנות נתתי להם בסיני קרן התורה וקרן הכהונה וקרן
מלוכה וקרנם של ישראל שרוממתי אותם על שאר אומות העולם :קרן המלכות זו קרנו של משה
שנאמר ויהי בישורון מלך (דברים לג ,ה) ואומר ומשה לא ידע כי קרן (שמות לד ,כט) קרן התורה
ונוגה כאור תהיה קרנים (חבקוק ג ,ד) וקרן הכהונה שנאמר ותרם כראים 306קרני (תהלים צב ,יא)
301מילה זו אינה ברורה בהקשר של הדרשה .בובר כתב "כדאי" ,על פי התנחומא.
302מופיע גם בשיר השירים ח ,ה.
303צריך להיות "שגאלו".
304על פי ירמיהו ז ,כה" :ואשלח אליכם את כל עבדי הנביאים".
305בכתב היד :ויעש קרנותיו – מופיע בשמות לח ,ב ,אך מסתבר שהדרשן דורש את הפסוקים על פי הרצף.
306בכתב היד :כראם.
017
קרן ישראל שנאמר וירם קרן לעמו [תהלה לכל חסידיו לבני] ישראל (שם קמח ,יד) אמר הקב"ה
יעשו ארבע קרנות ויכפרו על אומה שרוממתי אותה בארבע קרנות:
וצפית אתו נחשת אמ' רבי יודה בר שלום אמ' משה לפני הקב"ה רבונו של עולם אתה אמרת
לעשות מזבח עצי שטים ולצפותו נחשת ואמרת לי אש תמיד תוקד על המזבח (ויקרא ו ,ו) אין
ה אש מבערת את הנחשת ושורפה את העצים :אמ' הקב"ה המדות האלו הן אצלכם שמא הם
לפני הסתכל כמה מלאכים לפני והם של אש שנאמר משרתיו אש לוהט (תהלים קד ,ד) :וכמה
אוצרות של שלג ושל אש מעורבים זה בזה שנאמר אש וברד שלג וקיטור (שם קמח ,ח) וכן מים יש
שנאמר שמי השמים והמי ם <אשר> מעל השמים (שם ,ד) ולא המים מכבין את האש ולא האש
אוכלת המים וכן החיות של אש והרקיע שעל ראשם מים שנאמר ודמות על ראשי החיה רקיע
[כעין הקרח הנורא] (יחזקאל א ,כב) והחיות עומדות וטעונות כל אותן מימי אוקינוס והוא של אש
והן <עומדות> מן רקיע לרקיע ומן רקיע לרקיע חמש מאות שנה ר' ברכיה ור' חלבו בשם ר' אבה
סמוקה אומר אף על פי <שמהלך> החיות חמש מאות וכולם אש ושבולי הרקיע מים לא המים
מכבין האש ולא האש מכלה את המים ולמה מפני שעשה שלום ביניהם ומפני שאמרתי לך אש
תמיד תוקד על המזבח (ויקרא ו ,ו) אתה מתיירא שמא ישרפו העצים מתים הכניסו משה ואהרן
לפני ויצאו חיים :שנאמר ויוצא פרח ויצץ ציץ (במדבר יז ,כג) ארזים ששלח חירם למלך שלמה
ועשאן למלאכת המקדש הריחו משכינתו של מלך עולם והרטיבו העצים פירות שנאמר שתולים
בבית יי' (תהלים צב ,יד) וכך היו עושים תמיד פירות עד שעמד מנשה והכניס את הצלם לבית קדש
הקדשים ונסתלקה השכינה ויבשו הפירות שנאמר ופרח לבנון אומלל (נחום א ,ד) :וכן אמר
הקב"ה למשה בדים שעשית לארון עתידין להאריך שנאמר ויאריכו הבדים (מלכים א ח,
ח)307
מתין נכנסין לפני ייצאו חיים ואתה מתיירא שמא ישרפו העצים וממך היתה רוצה ללמוד למה
כשהיית בתוך מחיצות של אש ומהלך בתוך המלאכים של אש היה לך לישרף שהיית בא אצלי
שנאמר ומשה נגש אל הערפל (שמות כ ,יח) ואני אש אכלה שנאמר כי יי' אלהיך אש אוכלה (דברים
ד ,כד) שמא נכוית אף <מזבח> העולה אף על פי שכתוב אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה
(ויקרא ו ,ו):
לא הנחשת מתבער ולא העצים נשרפין :ואם תאמר שהיה הנחשת עבה אמ' ר'
נחמיה כעובי דינר זהב היה
מעופה308
אמ' הקב"ה יבוא זכות המזבח שאש הקרבנות בוערות בו
יומם ולילה ויכפר על ישראל שעוסקין בתורה יומם ולילה שנאמר והגית בו יומם ולילה (יהושע א,
ח) אמן וכן יהי רצון :תם:
307מופיע גם בדברי הימים ב ה ,ט.
308כנראה שהכוונה ל"מצופה" ,וכך תיקן בובר.
018
(עמ' )56rנ ש ל מ ה
פרשת
לי
ויקחו
בגזרת
תרומה
הנותן
פרשת
ע צ מ ה:
ואתה
לאין אונים
ת צ ו ה:
כז,כ כתיב כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר (משלי ו ,כג) מפני מה נמשלה המצוה
בנר מה הנר הזה מדליקין <מ>אותו כמה נירות כן מרבין התורה ברבים כמה תלמידים הגונים
מעמיד והוא אינו חסר כלום אבל מוסיף חכמה כמו שאמ' רבותינו זכרונם לברכה הרבה למדתי
מרבותי ומחברי יותר מרבותי ומתלמידי יותר מכולם:
דבר אחר מה הנר הזה מאיר לאדם ושומרו שלא יכשל כן התורה מגינה על האדם שלא יכשל
שנאמר נר לרגלי
דברך309
(תהלים קיט ,קה) ואומר בלכתך לא יצר צעדך (משלי ד ,יב) מה הנר
מאירה לטובים ולרעים אף הצדיק בעשותו טובה מציל כל העולם שנאמר וצדיק יסוד עולם (שם י,
כה) מה הנר הזה כשאתה קוצץ את הפתילה כך המצוה כל זמן שהאדם עוסק בה ומוציא הוצאה
אינו חסר אבל מוסיף שנאמר פזר נתן לאביונים (תהלים קיב ,ט) מה הנר הזה השלהבת עולה
לשמים אף העושה צדקה תפלתו עולה לשמים שנאמר אני בצדק אחזה פניך (שם יז ,טו)
דבר אחר ואתה <ת>צוה [את בני ישראל] ויקחו אליך אמרו ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם
אנו אין לנו אור אלא משלך ואתה אומר לנו שנדליק לפניך נר שנאמר כי אתה תאיר נרי (שם יח,
כט) :ולמה כך אלא בשעה שהקריבו כל השבטים חנוכת המזבח לא הקריב שבטו של לוי והיה
אהרן נפשו עגומה עליו אמ' כל השבטים הקריבו <ח>נוכה אחת ואני אין הקב"ה חפץ בי שאם
היה חפץ בי הייתי מקריב עם שאר השבטים מיד צוה הקב"ה למשה שיאמר לבני ישראל
שיבי<י>או שמן זית כדי שיהיה אהרן מדליק לפניו לא שהוא צריך לאורה אלא כדי להטיב לבו של
אהרן אמ' ר' חנינה סגן הכהנים אני הייתי בבית המקדש ומעשה נסין היה במנורה שהיו מדליקין
אותה בראש השנה ולא היתה מתכבה עד השנה האחרת ופעם אחת לא עשו הזתים שמן וישבו
להם הכהנים בפחי נפש אמ' ר' חנינה אני הייתי בבית המקדש ומצאתי את המנורה דליקה יותר
ממה שהיתה דליקה שאר כל ימות השנה ראה מעשה נסים לכך אמ' הקב"ה לכהנים הם ידליקו
את המנורה ומאורי תדליק המנורה ואמרו רבותינו עליהם השלום כיון שהיו מדליקין את המנורה
309בכתב היד :דבריך.
019
כל חצר שבירושלם היתה משתמשת לאורה אמ' הקב"ה למשה לא בעבורי אני רוצה שתדליקו
המנורה אלא בשב יל אחיך כדי שייטיב לבו וכן אמר דוד עליו השלום יי' אורי וישעי (שם כז ,א)
ואימתי היה זה בשעה שעשה מלחמה בגדוד של עמלק שנאמר ויכם דוד מהנשף [ו]עד הערב
(שמואל א ל ,יז) ומי היה מאיר לו זיקין וברקים היו <מאירים> לו לכך נאמר יי' אורי וישעי
(תהלים כז ,א) ר' אלעזר אומר מדבר דוד עליו השלום במלחמת המצרי כיון שבאו על ישראל מה
עשה הקב"ה הוריד ענן שנאמר ויהי הענן והחשך (שמות יד ,כ) למצרים ואור לישראל שנאמר ויאר
את הלילה (שם) כי<ו>ן שראו ישראל כך אמרו יי' אורי וישעי ממי אירא (תהלים כז ,א) אמר
הקב"ה ואני מאיר לכל העולם ואתם סבורין שאני צריך לכם שתאירו לפני אלא בשביל חיבתכם
ואם אתם מאירים לפני בבית המקדש אף אני <מאיר> לכם לעתיד לבוא שנאמר והיה לך יי' לאור
עולם ואלהיך לתפארתך (ישעיהו ס ,יט):
דבר אחר ואתה תצוה את בני <י>שראל ולא לאומה אחרת :ויקחו אליך שמן זית זך ומה זכה
שמן זית מכל השמנים לפי שאין שמן זית יוצא אלא (עמ' )56lעל ידי כתישה כך אין אדם נוחל חיי
העולם הבא אלא מתוך צער ולא דברי תורה אלא מתוך צער ולפיכך נמשלו ישראל בזית שנאמר
זית רענן יפה פרי [תאר] (ירמיהו יא ,טז) ומה הזית ממתק על ידי כתישה כך ישראל ממרקין
עונותיהם על ידי יסורין וגם חוזרין למוטב על ידי יסורין :ואל יטעך יצרך לומר שצריך לאורה
אינו כן אמר ר' לוי ברבי מי הוא עושה חלונות בבטנו עושה רחובות מבפנים וצרות מבחוץ למה כדי
להכניס אורה בבית אבל בית המקדש לא היה כן אלא צרות מבפנים ורחבות מבחוץ כדי שלא
יאמרו לאורה הוא צריך ולא עוד אלא מבית המקדש היה יוצא האורה ומדליק לכל ירושלם ולא
היתה שכינה צריכה לשכנתה ואם תאמר למה אמר להדליק ללמד לבעלי תורה שיהיו קוראים בכל
לילה ולילה שנאמר יומם יצוה יי' חסדו ובלילה שירה עמי (תהלים מב ,ט)
כז,כא באהל מועד מחוץ לפרכת שלא יטעך יצרך לומר שהוא צריך לאורה בעבור זה ניתנה המנורה
מחוץ לפרכת :אמר הקב"ה תבא ליום שכולו אורה וחשכה לאומות העולם שנאמר כי הנה החשך
יכסה ארץ [וערפל לאמים ועליך יזרח ד' וכבודו עליך יראה] (ישעיהו ס ,ב) את מוצא מי שהוא
בחשך רואה מה שבאור אבל מי שהוא נתון באור אינו רואה מה שבחשך אבל הקב"ה אינו כן אלא
הוא אור ועמו אור חונה :שנאמר
ונהורא 310עמה 311שרא312
310כך הקרי .הכתיב :ונהירא.
311בכתב היד :עמיה.
001
(דניאל ב ,כב) ורואה מה שבחשך
שנאמר הוא
גלא313
עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשוכא
ונהורא 314עמה 315שרא316
(שם) :אמר
הקב"ה לישראל בני בעולם הזה אתם זקוקים לאורו של בית המקדש ואתם מדליקין בתוכו נרות
אבל לעתיד לבוא בזכות אותו הנר שהייתם מדליקין אני אגאול אתכם על ידי משיח שהוא נמשל
בנר שנאמר שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי (תהלים קלב ,יז):
כח,ג ואתה תדבר אל כל חכמי לב לרבות הנשים שנאמר וכל אשה חכמת לב (שמות לה ,כה)
כח,ה והם יקחו אילו חכמי לב
כח,י-כא ששה משמותם [על האבן האחת ואת שמות הששה הנותרים על האבן השנית
כתולדתם] תנו רבנן שתי אבנים היו לכהן גדול על כתיפיו אחת מיכן ואחת מיכן ושמות י"ב
שבטים כתוב עליהם ו' על אבן זו ו' על אבן זו והשנית אמ' כתולדותם הראשונה לא היו כתולדותם
מפני שיהודה מקודם לצבא:
וחמשים אותיות היה שם עשרים וחמשה על אבן זו וכ"ה על אבן זו וכן צורתם
ובחשן היו בו י"ב שבטים וי"ב אבנים ועושין בהם נקבים
יהודה
גד ואשר
ומכניסין בהם שתי וערב ומניח בהם את האבנים וכן היו
נחקקים על אודם היה חקוק עליו אברהם יצחק יעקב ראובן:
ראובן
יששכר
על פטדה היה חקוק עליו שמעון :על ברקת היו חקוק עליו לוי:
שמעון
זבולון
והטור השני נופך ספיר ויהלום על נפך היה חקוק יהודה ועל
ספיר היה חקוק יששכר ועל יהלם זבולן :והטור השלישי לשם
שבו ואחלמה :על לשם חקוק דן ועל שבו נפתלי ועל אחלמה
לוי דן
יוסף
נפתלי
בנימין
גד :והטור הרביעי תרשיש [ו]שהם וישפה על תרשיש אשר
ועל שהם יוסף ועל <ישפה> בנימין ואחר כן היה חקוק כל אלה שבטי ישראל כדי שיהיה בהם כל
אלף בית ומלאכתו היתה בחכמה גדולה והיה לובש חשן המשפט ושתי האבנים על שתי כתיפיו
312בכתב היד :שרי.
313בכתב היד :גלי.
314כך הקרי .הכתיב :ונהירא.
315בכתב היד :עמיה.
316בכתב היד :שרי.
000
ובהם היו שואלין כל דבר והיה מגיד תנו רבנן כיצד היו שואלין באורים ותומים השואל פניו כלפי
הנשאל :והנשאל פניו כלפי <השכינה> השואל אומר הארדוף אחרי הגדוד הזה 317והנשאל אומר
רדוף וכיצד היו יודעים ר' יוחנן אומר היו <האותיות> בולטות עלה ע' משמעון ל' מלוי ה' מיהודה
וכן היה כל הדברים שהיה צריך ואין שואלין להדיוט אלא (עמ' )57rלמלך ולאב בית דין
כח,לו ולבוש היה הציץ ואמרו רבותינו עליהם השלום ציץ דומה כמו טס של זהב ומוקף מאוזן
לאוזן של כהן גדול וכתוב עליו בפתוחי חותם של אבנים והיו כותבין עליו בדיו קדש ליי' בשיטה
אחת:
כט,א וזה הדבר אשר תעשה זהו שאמר הכתוב לעולם יי' דברך נצב בשמים (תהלים קיט ,פט) :וכי
בשמים בלבד דבריו של הקב"ה נצב ולא בארץ :ומהו דברך נצב בשמים (שם) אלא כשאומר דבר
אינו חוזר בו ואינו מתנחם אלא על הרעה אבל על הטובה אינו מתנחם וכן אמר לאהרן שיתן לו
הכהונה וקיים את דבריו שנאמר והיתה לו ולזרעו אחריו (במדבר כה ,יג) ולא חזרת בך וקיימת את
דבריך וגם כשאמר למשה וזה הדבר אשר תעשה להם איזה דבר שאמ' לו והיתה לו ולזרעו אחריו
(שם):
דבר אחר וזה הדבר זהו שאמר הכתוב אשרי תבחר ותקרב (תהלים סה ,ה) אשרי מי שבחרתו
וקירבתו לא כל הרוצה ליטול יטול אלא כמי שמוכר החרס מכה על גבו ואומר זה נאה וזה רע כך
הקב"ה הוא כמו היוצר הזה שנאמר הנה כחמר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל (ירמיהו יח ,ו)
והוא יודע איזה ראוי לשרת לפניו ואיזה אין ראוי ועל זה אשרי תבחר ותקרב (תהלים סה ,ה) :יש
מי שנבחר ונדחה ונתקרב :ויש שנבחר ונדחה ולא <נתקרב >:ויש מי שנבחר ונתקרב שהיה
מרוחק :נבחר ונתקרב שהיה מרוחק זה דוד שאמר פתחת למוסרי (שם קטז ,טז) אל תיקרי
למוסרי אלא לאיסורי אמר דוד עליו השלום לפני הקב"ה רבונו של עולם אתה כתבת בתורתך לא
יבוא עמוני ומואבי (דברים כג ,ד) והייתי כפות במוסרות :ופיתחת אותן פיתחת למוסרי (תהלים
קטז ,טז) שאמרת עמוני לא יבוא אבל <ע>מונית מותר לבוא בקהל :מואב לא יבא אבל מואבית
מותר לבוא בקהל ובחרת בי וקרבתני הוי אשרי תבחר ותקרב (שם סה ,ה) ויש מי שנבחר ונדחה
ונתקרב זה דוד עליו השלום במעשה אוריה שאמר לו נתן הנביא <הנני> מקים עליך רעה (שמואל
ב יב ,יא) נתרחק וחזר ונתקרב שאמר חנני אלהים כחסדך (תהלים נא ,ג) אמר לו נתן הנביא גם יי'
317על פי שמואל א ל ,ח..." :ארדף אחרי הגדוד הזה".
002
העביר חטאתך
לא318
תמות (שמואל ב יב ,יג) :ויש מי שנבחר ונדחה ולא נתקרב זה שאול עליו
השלום שנאמר ובחור אותו <מכל> שבטי <י>שראל( 319שמואל א ב ,כח) :ונדחה ולא נ<ת>קרב
שנ אמר קרע יי' את ממלכות ישראל (שם טו ,כח) וכן אהרן נבחר וכשעשה את העגל נדחה שנאמר
ובאהרן התאנף יי' [מאד] להשמידו (דברים ט ,כ) ונתקרב שנאמר ואתה הקרב אליך את אהרן
אחיך (שמות כח ,א) וניתנה הכהונה בידו וביד בניו לעולם שנאמר והיתה לו ולזרעו אחריו (במדבר
כה ,יג) וצוה הקב"ה שיעשו שמנה מלבושים שילבשם הכהן ואם חסר אחת מהם מהם עבודתו
פסולה:
כט,ל שבעת ימים ילבשם הכהן זה צווי לדורות שהיו מפרישין כהן גדול שבעת ימים קודם יום
הכפורים ומחנכין אותו בעבודה:
כט,לג ואכלו אותם אשר כפר בהם הכהנים אוכלין והבעלים מתכפרין
כט,לח וזה אשר תעשה על המזבח :והוא התמיד שנים ליום כנגד היום תמיד של שחר מכפר על
עבירות שביום ותמיד של בין הערבים היו מתאכלין <והולכין> כל הלילה לכפר על עבירות
שבלילה
כט,מב אשר אועד לכם בזכות ישראל היה הדיבור להם
כט,מג ונועדתי שמה לבני ישראל להודיע לכל באי העולם חיבה שחבבתי את ישראל ונקדש
בכבודי :מעשה נדב ואביהוא שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה יותר מכל אדם:
כט,מה ושכנתי בתוך בני ישראל שמתוך ששכינתי <בתוכם> ידעו כל העולם שאני אלהיהם
ונאמן לשלם להם שכר טוב לעולם הבא כי זה העולם אין בו ממש:
ל,א <ועשית> מזבח מקטר קטרת זה מזבח הזהב שהוא להקטיר ולא להעלות עליו עולה ומנחה:
ל,ג ועשית לו זר זהב זה <זר> שלישי שזכה בו דוד ונטלו שנאמר מי אנכי [ד' אלוקים] ומי ביתי כי
הבאתני עד הלום (שמואל ב ז ,יח) לפי שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד והשם ברחמיו
יזכנו לאותה העת :תם:
318בכתב היד :ולא .הפסוק מצוטט בכתב היד של מדרשנו בצורה זו גם בבראשית ג ,יג ושמות ל ,יא.
319הפסוק נאמר על בית עלי ,אך הדרשן שיבץ אותו בדרשה על שאול המלך.
003
(עמ' )57lנ ש ל מ ה
בעזרת
פרשת
ואתה
אחרית
תצוה
מראשית
פרשת
כי
מ ח ו ה:
תשא
ל,יא זהו שאמר הכתוב רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלהים סלה (תהלים ג ,ג) :ר'
שמואל בר אמי פתר קרייה בדואג ואח<י>תופל כי כשחלה דוד עליו השלום היו נכנסין כל ישראל
לבקרו והיו נכנסים דואג ואחיתופל ואומרים לו מלכינו השם יעמידך למקומך לשלום והיו יוצאין
לחוץ היו אומרין אדם ששבה את הכבשה והרג הרועה בחרב יש לו תקוה אין ישועתה לו באלהים
(שם) :ואתה יי' מגן (שם ,ד) הסמכת עמהם מות יומת הנואף והנואפת (ויקרא כ ,י) מגן בעדי
(תהלים ג ,ד) שקבלת תשובתי והגנתה עלי בזכות אבותי והחזרתני למלכותי ומרים ראשי (שם)
אחר שהייתי חייב לך תלוי ראש נתת לי הרמת ראש על ידי נתן הנביא שנאמר גם יי' העביר
חטאתך לא 320תמות (שמואל ב יב ,יג):
ורבנן פתרי באומות העולם רבים [קמים עלי] (תהלים ג ,ג) אלו אומות העולם ולמה קורא אותם
רבים מן <הפסוק> שמצא קורא אותן רבים שנאמר הוי המון עמים רבים (ישעיהו יז ,יב):
אומרים לנפשי (תהלים ג ,ג) שהיו אומרין לישראל אומה ששמעה בהר סיני מפי הקב"ה לא יהיה
לך אלהים אחרים (שמות כ ,ג) 321ולסוף ארבעים יום אמרו לעגל אלה אלהיך ישראל (שם לב,
ד)322
אין ישועתה לו באלהים (תהלים ג ,ג) :אמ' ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם ואתה הסמכת
עמהם בתורה שנאמר זובח לאלהים יחרם (שמות כב ,יט) מגן בעדי (תהלים ג ,ד) שהגנתה עלי
בזכות אבותי כבודי (שם) שהשרית שכינתך בתוכנו שנאמר ועשו לי מקדש [ושכנתי בתוכם] (שמות
כה ,ח) :ומרים ראשי (תהלים ג ,ד) אחרי שהיינו חייבים תלוי ראש שנתתה לנו תלוי ראש על ידי
משה רבינו עליו השלום שנאמר
ל,יב כי תשא את ראש :ונתנו איש כופר נפשו ליי' שלשה דברים שמע מפי הגבורה ופחד ונרתע
לאחריו א' כשאמר לו ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמות כה ,ח) :אמ' משה רבינו עליו השלום
320בכתב היד :ולא.
321מופיע גם בדברים ה ,ו.
322מופיע גם בשמות לב ,ח.
004
רבונו של עולם השמים ושמי השמים לא יכילוך 323וכל שכן הארץ ואתה אומר לי ועשו לי מקדש
(שם) :אמ' לו משה לא כמו שאתה מחשב אלא עשרים קרש בצפון ועשרים קרש בדרום ואני
<מצמצם> שכינתי ביניכם וכשאמר לו את קרבני לחמי (במדבר כח ,ב) אמ' משה רבונו של עולם
אם אביא כל צאן וכל צבי <ואיל> שבעולם וכל עצים שבעולם אין בהם הלעטה אחת שנאמר
ולבנון אין די בער [וחיתו אין די עולה] (ישעיהו מ ,טז) אמ' לו משה לא כמו שאתה חושב אלא את
הכבש אחד תעשה בבקר (במדבר כח ,ד) :וכשאמר לו ונתנו איש כופר נפשו אמ' רבונו של עולם
ומי יוכל לתת כופר נפשו אם יביא כל כסף וזהב שבעולם לא יוכל לתת כפרו :אמ' לו משה לא כמו
שאתה חושב אלא
ל,יג (עמ' )58rזה יתנו [כל העבר על הפקדים] מחצית השקל ר' יהודה ור' נחמיה חולקין בדבר חד
אומ' לפי שחטאו בחצי <היום> יביאו מחצית השקל וחד אומר לפי שעברו על עשרת הדברות יתנו
עשרה גירות והחוטאים יביאו אבל מי שלא חטא לא יביא ואיזה הוא שלא חטא זה שבט לוי כי
אמ' הנה ז'ה' יתנו ומניין זה שנים עשר והיו שנים עשר שבטים חוץ משבט לוי שלא היה במניין
השבטים כי אותו השבט נבחר ליי' שנאמר כי בו בחר יי' [אלהיך מכל שבטיך לעמד לשרת בשם יי']
(דברים יח ,ה) ולא יהיה בהם נגף (שמות לג ,יב) כי בכל עת פקודתם צריכים להיות נותנים כופר
מיכן שאסור למנות את ישראל בלי כופר ואם תאמר היאך נעלם דבר זה מדוד בעת שמנה את
ישראל לפי <שאמ'> זמירות היו לי חוקיך (תהלים קיט ,נד) :אמר לו הקב"ה דברי כתיב בהם
התעיף 324עיניך בו ואיננו (משלי כג ,ה) ואתה קורא אותם זמירות ועל זה נעלם ממנו זה הפסוק
ולבני קהת לא נתן [כי עבדת הקדש עלהם בכתף ישאו] (במדבר ז ,ט) :והוא הרכיב את הארון
בעגלה פרץ יי' פרץ <בעוזא( 325דברי הימים א יג ,יא)>:
זה יתנו בעשרה מקומות נמנו ישראל אחת בירידתם למצרים שנאמר בשבעים נפש [ירדו אבתיך
מצרימה] (דברים י ,כב) שנייה בעלייתן ממצרים שנאמר כשש מאות אלף רגלי (שמות יב ,לז)
ושנים בחומש הפקודים ואחד בדגלים :ואחד בחילוק הארץ ושנים בימי שאול שנאמר ויפקדם
בטלאים (שמואל א טו ,ד) :ויפקדם בבזק (שם יא ,ח) :כדאנון עתידין כאלין אמריא וכדאנון
מסכיני ן באלין <בזקיא> ואחד בימי דוד שנאמר ויתן יואב את מספר מפקד העם (שמואל ב כד,
323על פי מלכים א ח ,כז ..." :הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך".
324כך הקרי .הכתיב :התעוף.
325נוסח המסורה :בעזא .מופיע גם בשמואל ב ו ,ח" :פרץ ה' פרץ בעזה".
005
ט)326
ואחד בימי עזרא שנאמר כל הקהל כאחד (עזרא ב,
סד)327
ואחד לעתיד לבוא שנאמר עוד
תעבורנה הצאן על ידי מונה (ירמיהו לג ,יג):
ל,טו העשיר לא ירבה בתרומת השקלים ועל אדנים כדי שלא יתרבב העשיר על העני :ויבאו
האנשים על הנשים (שמות לה,
כב)328
אבל כסף הכפורים דבר קצוב שווה לכל :לכפר על
נפשותיכם להודיע מה הזכות גורם שכל זמן שישראל זוכין המעט שנותנין לפני הקב"ה הרבה
ומתכפרין בו אבל אם אינם זכאין אינו חפץ במתנותיהם וכן הוא אומר אין לי חפץ [בכם אמר יי'
צבאות ומנחה לא ארצה מידכם] (מלאכי א ,י) והקב"ה חפץ לזכות את ישראל שנאמר יי' חפץ
למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר (ישעיהו מב ,כא):
ל,כג ואתה קח לך בשמים ראש שאין למעלה הימנו מר דרור שאין בו דופי עם [ו]קנמן בשם ועם
[ו]קנה בשם
ל,כד וקדה [חמש מאות בשקל הקדש] ושמן זית הין
ל,כה ועשית אתו[ 329שמן משחת קדש] מלמד שהיו שולקין את העקרין בשמן
ל,ל ואת אהרן ואת בניו תמשח לבד וכלי המקדש עם המלכים :תנו רבנן פיטום הקטרת היתה
נעשית שלש מאות ששים ושמונה סמים כנגד ימות השנה אינם כי אם שלש מאות וששים וחמש
ושלשה מנים יתירים שמהם כהן גדול מכניס מלא חפניו ביום הכפורים:
ל,לו ושחקת <ממנה> הדק :תנו רבנן הקטרת היו מחזירין אותה למכתשת פעמים בשנה בימות
החמה מפזרה כדי שלא תתעפש ובימות הגשמים צוברה כדי שלא תפוג ר<י>חה וכשהוא שוחק
אומ' הדק היטב דאמ' ר' יוחנן כשם שהדיבור רע ליין כך דיבור יפה לבשמים:
לא,ב ראה קראתי מיכן אמרו רבותינו אין ממנין פרנס על הציבור אלא אם כן הכריזו <עליו> לפני
מלך מלכי המלכים מן השמים:
326מופיע גם בדברי הימים א כא ,ה.
327מופיע גם בנחמיה ז ,סו.
328תחילת הדרשה חסרה בכתב היד .בובר השלים על פי המקבילה במדרש לקח טוב (בובר) ל ,טז.
329בכתב היד :אותה.
006
לא,ג ואמלא אתו רוח אלהים בחכמה [ו]בתבונה גדולה היתה מלאכת המשכן שבאלו המדות שהם
חכמה ותבונה ברא בהם שמים וארץ יי' בחכמה יסד ארץ [כונן שמים בתבונה] (משלי ג ,יט)
לא,ו ואני הנה נתתי אתו לפי שאין עושין שררה על הצבור פחות משנים:
לא,יג ואתה דבר אל בני ישראל להורותם בדרך ישרה:
אך את שבתותי תשמרו ר' יוסי הגלילי אומ' אך מיעט ומה <מיעט> כי יש שבתות שאתה שובת
ויש שבתות שאין אתה שובת כגון שהוצרכו להביא מילדת או להציל מן הלסטים או מן הדליקה
או מכל דבר שיש בו פקוח נפש או חולה לבשל לו כל אלו :וכיוצא בהם דוחין את השבת:
כי אות היא ביני וביניכם ולא ביני ובין אומות העולם אות היא שבישראל עבדים להקב"ה כי אני
יי' מקדשכם לעתיד לבוא ליום שכולו שבת:
לא,טז ושמרו בני ישראל את השבת ר' נתן אומ' חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה:
לעשות את השבת מלמד שכל המשמר את השבת כאלו עשאה:
לא,יז אות היא לעולם מגיד שאין השבת בטילה :שבת וינפש שבת ממלאכה וינפש ממחשבה:
לא,יח ויתן אל משה מאי נתן לו החכמה במתנה שנאמר כי יי' יתן חכמה (שם ב ,ו) והתורה מתנה
שנאמר ויתן אל משה :והשבת מתנה שנאמר ראו כי יי' נתן לכם השבת( 330שמות טז ,כט):
לדבר אתו בהר סיני ההר חמד אלהים לשבתו (תהלים סח ,יז)
שני לוחת העדות מאי עדות עדות בינו ובין ישראל לוחת אבן רבותינו עליהם השלום אמרו כי
מכסא הכבוד נחתכו והוא ספיר כמו שנאמר ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר (שמות כד ,י):
לב,א וירא העם (עמ' )58lכי בשש משה אמ' רבותינו עליהם השלום כי בשש שעות חטאו ישראל
לפיכך הקדים להם מחצית השקל לכפר על מחצית היום שחטאו בו כי זה משה האיש מלמד
שהיה שטן מטען ומראה להם דמות משה בענן והם אומרים כי זה משה:
330בכתב היד :ראו כי נתן יי' את השבת.
007
לב,ב ויאמר אליהם אהרן אפשר לא מיחה בידם והלכו אצל חור ולא שמע אליהם והרגוהו וסידרו
משה בקיצור כמו שעשה במשנה תורה מעניין שלוח המרגלים שהם בתחלה באו אליו ואמרו
נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ (דברים א ,כב) ולא זכר זה הדבר כי אם במשנה תורה:
לב,ד ויצר אתו בחרט התיך הזהב בכור ועשאו דמות שור לפי שהיו ישראל אומרים עשה אותו
כדמות מה שראינו ביום מתן תורה כי ראו המלאכים שהיה רגליהם ככף צורת עגל שנאמר וכף
רגליהם ככף רגל עגל (יחזקאל א ,ז) לפיכך שאלו דמות עגל:
לב,ה וירא אהרן מלמד שראה חור זבוח לפניו ויקרא אהרן ויאמר חג ליי' מחר טביחה ליי' בעובדי
העגל
לב,ז ואמר הקב"ה למשה לך רד כי שחת עמך אמ' משה לפני הקב"ה רבונו של עולם בתחלה
אמרתה לי בני בכורי ישראל (שמות ד ,כב) ואמרת והוצא את עמי בני ישראל (שם ג ,י) ועכשו אומ'
כי שחת עמך 331אם טובים ואם רעים שלך הם שנאמר והם עמך ונחלתך (דברים ט ,כט):
לב,יא דבר אחר ויחל משה אמ' לפניו רבונו של עולם על מה אתה כועס על ישראל אמר הקב"ה על
שעשו העגל אמ' משה לפני הקב"ה אם היית מצוה אותם לא היו עוברים על מצותיך אמר לו והלא
צויתי להם בתוך עשרת הדברות אמר לו משה רבונו של עולם לי צויתה להם לא צויתה כי כתבת
בעשרת הדברים אנכי יי' אלהיך (שמות כ ,ב) 332ציווי לי ולא להם כי אם היה להם היה לך לומר
אנכי יי' אלהיכם אשר הוצאתי :אתכם :לא יהיה לכם :לא תשאו את שם יי' אלהיכם :שמרו את
יום השבת :ששת ימים תעבודו :ועשיתם כל מלאכתם :כבדו את אביכם ואת אמכם :לא תרצחו
לא תנאפו לא תגנובו לא תענו לא תחמודו אם כן לא צויתה אלא לי ועוד אמר משה רבונו של
עולם ושמא עשו עגל ולא השתחוו אמר לו הקב"ה וישתחוו (שם לב ,ח) אמר לו שמא השתחוו ולא
זבחו לו אמר ויזבחו לו (שם) :ושמא זבחו ולא קבלו אותו באלוה :אמר לו ויאמרו אלה אלהיך
ישראל (שם) באותה שעה נעשה משה כחולה שחלה שלשים י{ו}ם ואין בו כח לעמוד על רגליו
לפיכך נאמר ויחל כמו חולי:
דבר אחר ויחל משה אמ' משה רבינו עליו השלום רבונו של עולם אם שריפה הם חייבים זכור
לאברהם (שם ,יג) שהושלך לכבשן האש בשביל אהבתך ואם הריגה הם חייבים זכור ליצחק (שם)
שנתן צוארו לישחט על ייחוד שמך ואם גלות הם חייבים זכור ליעקב אביהם שכל ימיו
331מופיע גם בדברים ט ,יב.
332מופיע גם בדברים ה ,ו.
008
מכאובים333
בגלות שנאמר מעט ורעים [היו ימי שני חיי] (בראשית מז ,ט) בשביל אבות סלח
לבנים:
דבר אחר ויחל משה אמר לפניו רבונו של עולם חללה לך מלעקר אומה כזאת מן העולם למה יי'
<יחרה> אפך [בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים] זכור להם מה שהאמינו על הים שנאמר ויאמינו
ביי' ובמשה עבדו (שמות יד ,לא) וקבלו מלכותך עליהם ברצון
לב,יב שוב מחרון אפך כיון שהרבה בתחנונים ולא קבל מיד אמר משה רבונו של עולם אין אתה
מקבל תפלתי מיד חזר פניו לצד המערה של האבות ואמר רבונו של עולם זכור לאלו שנשבעת להם
בך לא נשבעת בשמים ובארץ שהם כלים שנאמר כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה (ישעיהו
נא ,ו) :ולא נשבעת להם בחמה ולבנה שהם כלים שנאמר וחפרה הלבנה ובושה החמה (שם כד ,כג)
ולא נשבעת להם בהרים ובגבעות שהם כלים שנאמר כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה (שם נד,
י) ולא נשבעת להם בים כי סופו להתייבש (עמ' )59rשנאמר והים חרב יחרב :334אלא לא נשבעתה
כי אם בשמך הגדול והקדוש שלא ישתנה ולא יתחלף שתרבה זרעם ככוכבי השמים ועתה אברהם
ויצחק ויעקב הקיצו מתנומתכם וראו בניכם מיד
לב,יד וינחם יי' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו:
לב,טו ויפן [וירד] משה פנה מן חלחלה שלו ונתחזק ושני לוחת העדות בידו כמו [ו]כל טוב אדניו
בידו (בראשית כד ,י) :משני עבריהם לפי שהיו חרותים כדאמ' מם וסמך שבלוחות בנס היו
עומדים שכל האו תיות אף על פי שהם חרותים יש להם תפיסה אבל מם וסמך אין להם תפיסה כי
הם חרותים מארבעת רבעיהם ואף על פי [כן] לא נופלות :מזה ומזה הם כתובים:
לב,טז והמכתב מששת ימי בראשית
דבר אחר חרות אין חרות מגיהנם אלא מי שהוא עוסק בתורה:
לב,יז וישמע יהושע את קול העם ברעה :הפך ערב תיוצאהו 335כי אותם ערב רב הם שעבדו את
העגל והראייה שאמרו אלה אלהיך ישראל (שמות לב ,ד) 336לא <אמרנו >337אלהינו
333על פי קהלת ב ,כג.
334לא נמצא פסוק כזה.
335מילה לא ברורה.
009
לב,יח אין קול ענות גבורה :שכן דרך החיילות כשמתגברין מרימין קולם:
לב,יט ויהי כאשר קרב אל המחנה כאשר ראה משה העגל והמחולות אמ' למי מוליך אני את
הלוחות הללו מיד וישלך מידו 338את הלוחות השליכם בגבורה עד שנשתברו
לב,כ ויקח את העגל לא נתכוון משה אלא לבדקם כשוטות אחר כך אמר אהרן למשה
לב,כב אל יחר אף אדני מיכן למדנו שהיה משה רוצה להרוג את אהרן כי ברע 339הוא רוצה לומר
ערב רב הם עשו זה הענין:
לב,כד ואשליכהו באש [ויצא העגל הזה] מיכן <אמ'> חכמינו זכרונם לברכה צריך כל אדם שיזהר
בתשובותיו:
לב,כה וירא משה את העם כי פרוע הוא שנסתלקה שכינה מהם והצרעת זרחה במצחם כמו
שנאמר והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרמים [וראשו יהיה פרוע] (ויקרא יג ,מה) לשמצה
בקמיהם לדורות הבאים שיהיו אומות העולם מחרפים את ישראל במעשה העגל מיד צעק לבני לוי
ואמ' להם
לב,כז כה אמר יי' [אלהי ישראל שימו איש חרבו על ירכו] <שתהרגו> בעובדי העגל ומהנה למדנו
ששבטו של לוי לא עבד עבודה זרה:
לב,כט-לא מלאו ידכם 340היום צאו ידי חובתכם לעשות נקמה בחטאים ושב 341משה אל יי' ואמ'
לב,לב אם תשא חטאתם [ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת] מלמד שנתן נפשו על ישראל אמר
לו הקב"ה
לב,לד לך נחה את העם אין לך <כל> נקמה שבאה על ישראל שאין בה מקצת עון מן העגל :ומשה
יקח את האהל (שמות לג ,ז) שכיון שראה משה את ישראל שהם מנודין למקום מיד ריחק עצמו
מהם למה שהמנודה לרב <מנודה> לתלמיד מיד ריחק משה את משכנו ממחנה ישראל ארבעת
מילים :אמ' הקב"ה למשה משה אני פירשתי מהם ואתה פרשת מהם עשיתם כיתומים אשר אין
להם אב ועתה אין להם תקומה אמ' משה רבונו של עולם אתה רחום אתה חנון אתה קיים אתה
336מופיע גם בשמות לב ,ח.
337מבחינת המשמעות צריך להיות "אמרו" .כך כתב גם בובר.
338בכתב היד :מידיו.
339נקוד על המילה ,בהמשך מתפתחת הדרשה לשיכול אותיות.
340בכתב היד :ידיכם.
341על פי שמות לב ,לא" :וישב משה אל ד' ויאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדלה ויעשו להם אלהי זהב".
021
מתנחם על הרעה עשה למען שמך אמר לו משה חזור משכנך לתוך בני ואני אחזור עמך הדא הוא
דכתיב ודבר יי' אל משה פנים אל פנים (שם ,יא):
לג,א וידבר יי' אל משה לך עלה מזה בלשון שאמר לו בלשון ירידה לך רד (שם לב ,ז) רוצה לומר
מגדולתך כשנתרצה לישראל אמר לו לך עלה אמר לו רבונו של עולם אם אין פניך הולכים (שם ,טו)
הניחנו במקומנו:
לג,יד-יח אמר לו הקב"ה פני ילכו המתן עד שיעברו פנים של זעם ובמה יודע אפוא 342לכל האומות
שנתרצית לנו הלא 343בלכתך עמנו ונפלינו אני ועמך אמר ר' שמעון בן לקיש שלשה דברים שאל
משה רבינו עליו השלום מפי הגבורה ועשה לו הקב"ה את שאלתו בקש שתשרה שכינה בישראל
ובקש שתסתלק רוח הקדש מן האומות וביקש שיראה במדת רחמים ומניין שבקש שתשרה שכינה
על ישראל שנאמר
הלא344
בלכתך עמנו ומניין שביקש שתסתלק רוח הקדש מן האומות שנאמר
ונפלינו אני ועמך :ומניין שבקש שיראה במדת רחמים שנאמר ויאמר הראני נא את כבדך( :עמ'
)59lומניין שעשה הקב"ה לו את כולם שנאמר גם את הדבר [הזה] אשר דברת אעשה הרי ג'
לג,יט ויאמר אני אעביר :אלו תכסיסי המלך שהם מלאכי השרת וקראתי בשם יי' לפניך מלמד
שהראה לו כדרך ששליח הציבור יורד לפני התיבה אמ' לו כל זמן שישראל חוטאים והם עושים
כסדר הזה מיד הם נענין:
לג,כ ויאמר לא תוכל לראות [את] פני לפי ששאל הראני נא [את] כבודך (שם לג ,יח) אמ' לו
הקב"ה לא תוכל לראות [את] פני מלמד שבקש משה לראות מפני מה צדיק ורע לו ורשע טוב לו
אמ' לו לא תוכל לעמד על סוף מדת הדין:
דבר אחר ביקש לראות ולהסתכל במרא<ה> שכינה ולא ניתן לו רשות :שנאמר כי לא יראני
האדם וחי ומיכן למדנו כי בשעת מיתה יראוהו כל בני האדם שנאמר לפניו יכרעו כל יורדי עפר
ונפשו לא חיה (תהלים כב ,ל):
342בכתב היד :איפוא.
343בנוסח המסורה :הלוא.
344ראו הערה קודמת.
020
דבר אחר כי לא יראני האדם זה הנלקח מארבע היסודות :וחי אלו המלאכים שהם חיים לעולמי
עד כי הם אינן יכולין לראות פני שכינה:
לג,כא ויאמר יי' הנה [מקום אתי] מיכן אמרו רבותינו עליהם השלום כי הוא מקומו של עולם ואין
העולם מקומו ועל זה נאמר הנה מקום אתי כי ברשותי העולם מתקיים:
לג,כב והיה בעבר כבדי זה שנאמר באליהו לא ברוח יי' ואחר הרוח רעש לא ברעש יי' (מלכים א
יט ,יא) לכך נאמר והיה בעבר כבדי אלו המלאכים ואראלים וחשמלים ושכתי כפי עליך עד עברי
אלו ענני כבוד:
לג,כג והסירותי את כפי אחרי העננים תראה מקצת מן הכבוד :ופני לא יראו עיקר הכבוד לא
תראה:
לד,א פסל
לך345
זה היה בראש חדש אלול כי בי"ז בתמוז נשתברו הלוחות ומ' יום התנפל משה
רבינו עליו השלום בתפילת על מחילת מעשה העגל ומ' יום עשה בקבלת לוחות האחרונות מצינו
שביום הכפורים קבעו הקב"ה יום מחילה וסליחה בכל שנה ושנה לפיכך נהגו לתקוע בראש חדש
אלול על שם התחלה לוחות האחרונות שהכריז משה רבינו כאשר עלה אל הר סיני שלא יחזרו
ישראל לשיאורן כבתחלה וכתבתי על [הלחת את הדברים אשר היו על הלחת הראשנים אשר
שברת] לפי שבלוחות הראשונים לא היה כתוב בהם ט' עד שנכתב ט' בלוחות האחרונות:
אשר שברת אמר לו הקב"ה יישר כוחך ששיברת שאילולי לא נשתברו נתחייבו שונאיהם של
ישראל כלייה:
לד,ב והיה נכון לבקר כשם שעלה בלוחות הראשונים בהשכמה כך עלה בשניות בהשכמה:
לד,ג ואיש לא יעלה עמך כשם שהגביל ישראל בראשונה שנאמר והגבלת (שמות יט ,יב) כך הגביל
באחרונה:
לד,ה ויקרא בשם יי' הקב"ה קרא ללמד למשה רבינו דרך תחנה ובקשה <הי>אך יתפלל אל יי'
בשלש עשרה מדות שבשעה שישראל מזכירין אותם אינם חוזרין ריקם:
לד,ז לא ינקה לשאינם שבים:
345מופיע גם בדברים י ,א.
022
פוקד עון אבות על בנים 346כשאוחזין מעשה אבותיהם:
לד,ט ויאמר אם נא מצאתי [חן בעיניך יי' ילך נא יי' בקרבנו] כיון שהודיעו דרך התפלה מיד בקש
שישכון כבוד יי' בישראל :ובקש משה רבינו שיודיעיו דרכיו ואמר לו
לד,י הנה אנכי כורת ברית זו פתיחת פי הארץ ויש אומרים זו הקרנת עור פניו:
לד,כז ויאמר יי' אל משה כתב לך אילו עשרת הדברות את להביא שאר המצות הדברים האלה
אלו הוריות של תלמוד שעיקר הברית נכרת עלינו פירושי התורה שנאמר ולמדה את בני ישראל
(דברים לא ,יט) :שכל הדורש פסוק כצורתו בלא מדרש ובלא י"ג מדות שהתורה נדרשת עליו
הכתוב אומ' והכסיל בחשך הולך (קהלת ב ,יד)
לד,כח ויהי שם עם יי' נתקדש כמלאכי השרת מ' יום ומ' לילה מראש חדש אלול עד יום הכפורים
לחם לא אכל ומים לא שתה :מאחר שהוא נהנה מזיו השכינה מה צריך
לד,כט ויהי ברדת משה מיכן אמרו הנותן מתנה לחבירו והוא דבר שהוא עתיד להיגלות אינו צריך
להודיעו שהרי היום ומחר יודע לו שנאמר <ומשה> לא ידע כי קרן עור פניו :ומפני מה בלוחות
הראשונות לא קרן עור פניו לפי שהראשונות מכתב <אלהים> (עמ' )60rהיו שנאמר כתובים
באצבע אלהים (שמות לא,
יח)347
אבל השניים כתבם משה מפי הגבורה לכך הוקרן עור פניו וכן
אמ' החכם חכמת אדם תאיר פניו (קהלת ח ,א):
לד,ל וייראו מגשת אליו :לפי שהקרן מן התורה והתורה אש שנאמר מימינו אש דת 348למו (דברים
לג ,ב) לפיכך <י>יראו מגשת אליו:
לד,לג ויכל [משה] מדבר אתם [ויתן על פניו מסוה] :מסוה כמו צניף מפני האורה
לד,לד ויצא ודבר אל בני ישראל לא היה נפנה אל
לאביהם שבשמים :תם:
346מופיע גם בשמות לד ,ז ודברים ה ,ט.
347מופיע גם בדברים ט ,י.
348כך הקרי .הכתיב :אשדת.
349בובר השלים :אחר.
023
עסק349
אלא היה עושה שליחותו בין ישראל
נשלמה
תהלה
פרשת
כי
תשא
רם
לאל
אתחיל
פ ר שת
ונשא
ויקהל
לה,א זהו שאמר הכתוב מי כהחכם ומי יודע פשר דבר (קהלת ח ,א) אשריהם הצדיקים שיודעים
לעשות פשרה בין ישראל לאביהם שבשמים לפיכך אמר משה רבינו עליו השלום
ויקהל תבוא ועשו לי מקדש (שמות כה ,ח) ותכפר על מעשה העגל שנאמר בו קום עשה לנו אלהים
(שם לב ,א) ותבא קהלת משה רבינו שנאמר ויקהל משה את כל עדת [בני ישראל] ותכפר על
קהלת אהרן דכתיב ויקהל העם על אהרן (שם) שנאמר ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים (שם):
תבוא אמירת זה הדבר (שם לה ,ד) ותכפר על אמירת כי זה משה האיש (שם לב ,א) תבוא אלה
הדברים ותכפר על אמירת אלה אלהיך ישראל (שם ,ד) :350תבוא נתינת הזהב התנופה ותכפר על
נתינת זהב העגל ועליו אמר דוד עליו השלום היטיבה 351יי' לטובים (תהלים קכה ,ד):
דבר אחר ויקהל משה הוצרכה פרשה זו להיות בקהלה להזהירם על השבת כי יותר מן השבת אין
חומרה לא מועדים ולא דבר אחר וכן טורנוס רופוס שאל את ר' עקיבה אמ' ליה מה היום מימים
אמ' לו מה גבר את בגוברין אמ' לו מה אמרית לך ומאי אמרית לי אמ' ליה אנא אמרית לך מאי
שנא יומא דשבתא מכל יומיא אמ' ליה ואנא אמרית לך מאי שנא רופוס מכל גבריא אמ' ליה
שרצה המלך לכבדו אף זו רצה המלך לכבדה אמר ליה אודע לי אמ' ליה הנה נהר סבנטיון יוכיח
שהוא מושך אבנים כל ימי השבוע ובשבת נח:
לה,ב ששת ימים :הוא אומר הנה תעשה מלאכה ובמקום אחר אומ' ששת ימים תעבוד ועשית כל
מלאכתך (שמות כ,
ט)352
כיצד יתקיימו שני המקראות כשישראל עושין רצונו של מקום ששת
ימים תעשה מלאכה נעשית על ידי אחרים וכשאין ישראל עושין רצונו של הקב"ה ששת ימים
תעבד ועשית כל מלאכתך (שם) 353שמלאכתך על ידי עצמך ולא עוד אלא ועבדת את אויביך (דברים
כח ,מח):
350מופיע גם בשמות לב ,ח.
351בכתב היד :הטיבה.
352מופיע גם בדברים ה ,יג.
353ראו הערה קודמת.
024
לה,ג לא תבערו אש הבערה בכלל היתה ולמה יצאת ללמד מה הבערה מיוחדת שהיא אחת מל"ט
אבות מלאכות וחייב עליה בפני עצמה אף שאר ל"ט אבות מלאכות לחייב על כל אחת <ואחת>:
לה,ד ויאמר משה [אל כל עדת בני ישראל לאמר] זה הדבר כי לא מדעתי צויתי אתכם:
לה,ה קחו מאתכם קחו זכות לעצמכם קחו ברכה לאנשי ביתכם וכן דוד עליו השלום אמר כי ממך
הכל [ומידך נתנו לך] (דברי הימים א כט ,יד) ופירוש מאתכם ברצונכם יביאה את תרומת יי' מיכן
למדנו שמשעה שהתנדבו לבו אינו רשאי לשהותה אלא יביאה אצל הגזבר:
לה,י וכל חכם לב הקדים הקב"ה מ"ב מלאכות הללו לבטל מ"ב קרבנות שהקריב בלק בן צפור
לקלל את ישראל שהרי העלה פר ואיל במזבח ושבעה אילים עם שבעה פרים ג' פעמים הרי מ"ב
נתבטלו על ידי מועד <שנאמר> בו
מ"ב354
והוא שאמר בלעם מה טבו אהליך יעקב משכנתיך
ישראל (במדבר כד ,ה) וכנגדם מ"ב מסעות שנסעו ישראל ממצרים ועד הירדן:
לה,כב ויבאו <האנשים> על (עמ' )60lהנשים :בא ללמדנו כי אמרו ישראל במה יתכפר עון
פריקת נזמי נשותינו ובנינו ובנותינו אשר נתנו לעשות אלהי זהב וכיון שהקהילם משה מיד באו
האנשים על הנשים והביאו חח ונזם לכפר על נפשותינו 355חח יכפר על מעשה ידם ונזם יכפר על
שמיעת אזנם :וכומז הוא דפוס הרחם ויכפר על מקורם בשביל שלא נזהרו בדם נדה :ומפני מה
מנה הכתוב תכשיטי חוץ כגון חח ונזם עם תכשיטי פנימי שהוא כומז אלא ללמדנו שכל המסתכל
באצבע קטן של אשה כאלו מסתכל במקום תורף:
לה,כה וכל אשה חכמת לב :ללמדך שאין חכמה לאשה אלא הפלך אבל בדבר אחר לא חס וחלילה
שיש בהם דעת:
לה,כז והנשיאים הביאו את אבני השהם יש אומ' נשיאי ישראל ויש אומ' העננים כמו שנאמר
מעלה נשיאים (תהלים קלה ,ז):
לה,ל ראו קרא יי' בשם בצלאל ולמה נקרא שמו בצלאל שהוא יושב בצל אל ותחלה שעשה הארון
ואחר כך כל הכלים ועשה שני ארונות אחד שהיה יוצא למלחמה והיו בו שברי לוחות וזה שהיה
עמהם במחנה היה בו ספר תורה שנאמר וארון ברית יי' נוסע לפניהם (במדבר י ,לג) וארון הברית
354בובר השלים על פי מדרש לקח טוב :אתים.
355על פי במדבר לא ,נ.
025
לא יצא לעולם למלחמה אלא בימי חפני ופינחס שנאמר וישלח העם שילה
וישאו356
משם [את]
ארון ברית יי' (שמואל א ד ,ד) והיה בו לוחות שנים וספר תורה מצדו שנאמר <אין> בארון רק
שני לוחות [ה]אבנים (מלכים א ח ,ט) וארון שעשה בצלאל כמין שלש תיבות שתים של זהב ואמצעי
של עץ נתן של עץ לתוך של זהב ושל זהב לתוך של עץ וחיפה שפתו זהב וכפור<ת> של זהב היה
עליו מלמעלה ושתים טבעות בצפונו ושנים בדרומו שהיו נותנים בהם את הבדים ולא היו זז<י>ם
משם לעולם שנאמר לא יסורו ממנו (שמות כה ,טו) ובעונתינו היום הכל נגנז והשם ברחמיו יזכנו
בביאת גואלינו ובבניין בית מקדשינו ונראה כל ענייני בית המקדש בעינינו אמן נצח:
נשלמה
תהלה
פרשת
תם:
ויקהל
לאל
ושבח
פרשת
אלה
פקודי
לח,כא המשכן משכן העדות ולמה אמר משכן שני פעמים לפי שנתנבא משה רבינו עליו השלום
שיחרב בית <ראשון> ובית שני ואמ' אחריו העדות להורות על בית שלישי שלא יחרב ולא ינתץ
לעולם לפי שהוא בניין מלך מלכי המלכים הקב"ה מה הוא קיים אף בניינו קיים אבל בית ראשון
ובית שני שהוא בניין אדם ולפי שהאדם אינו קיים אף בניינו אינו קיים:
דבר אחר אלה פקודי המשכן ללמדך שחביבים מעשה המשכן כמעשה שמים וארץ כי שמים וארץ
לא נבראו אלא בשביל אברהם אבינו שנאמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם (בראשית ב,
ד) אל תיקרי בהבראם אלא אברהם כי המלות הפוכות :357מה תקנתו של עולם שנים עשר חדשים
ושנים עשר מזלות וכנגדן י"ב שבטים ועשינו לך משכן כנגד מעשה בראשית ביום הראשון בראת
שמים שנאמר וימתחם כאהל לשבת (ישעיהו מ ,כב):
וביום הראשון בראת ארץ אף אנו עשינו לך ארון שיש בו שני לוחות האבן שהם בריאת הארץ:
ביום השני בראת את הרקיע חולק בין מים למים וכנגדה עשיתי לך פרכת שהיא מבדלת בין קדש
לחול שנאמר והבדילה הפרכת לכם (שמות כו ,לג):
356בכתב היד :ויקחו.
357כוונת הדרשן היא שהאותיות הפוכות.
026
ביום השלישי בראת את הים הגדול שנאמר יקוו המים מתחת השמים (בראשית א ,ט) וכנגדו
עשינו לך כיור וים שעשה (עמ' )61rהמלך שלמה וגם ביום השלישי בראת מזונות שנאמר תדשא
הארץ (שם ,יא) :ואף אנו עשינו לשמך שולחן ועליו לחם הפנים
ביום הרביעי בראת מאורות ומזלות שנאמר ויעש אלהים את שני המאורות (שם ,טז) וכנגדן עשינו
לך מנורה שנאמר ושבעה נרתיה עליה (זכריה ד ,ב) כנגד שבעה מזלות שהעולם מתנהג בהם והם
חמה נוגה כוכב לבנה שבתאי צדק מאדים
ביום החמישי בראת העופות שנאמר ישרצו המים שרץ נפש חיה (בראשית א ,כ) :וכנגדם עשינו לך
כרובים שיש להם כנפים כעופות שנאמר והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה (שמות כה ,כ):
ביום הששי בראת אדם והתקנתו והכנסתו לגן עדן וכנגדו עשינו והתקנו לפניך את אהרן כהן גדול
ונכנס לאהל מועד וגדולת אהרן יותר גדולה מגדולת אדם הראשון שאדם כיון שעבר עבירה שהיא
הגזירה שגזרת ואמרת שלא יאכל מן האילן והוא אכל ונטרד מגן עדן אבל אהרן כיון שבא לידי
סרחון נתרצה לו הקב"ה ונכנס ושימש באהל מועד וכפר על בני ישראל מיד השיב הקב"ה את
כנסת ישראל ואמר להם הואיל ועשיתם לפני אהל מועד ומשכן וארון ולוחות האבן ושאר הכלים
כמן 358הפרכת ושולחן ולחם הפנים ומנורה וכרובים ואהרן אני אברא לכם כיוצא בם כנגד המשכן
והארון אף אני מחדש לכם שמים וארץ :שנאמר כי הנני בורא שמים [חדשים וארץ חדשה]
(ישעיהו סה ,יז) וכנגד הפרכת שעשיתם לפני שהוא כנגד רקיע הריני עתיד להאיר פניכם כעין
הרקיע שנאמר והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע (דניאל יב ,ג) וכנגד השולחן ולחם הפנים הריני
מברך את כל הפירות שנאמר ועץ <השדה> יתן פריו (ויקרא כו ,ד) וכנגד שעשיתם מנורה ונרותיה
הריני מביא לכם אור השכינה שנאמר והיה אור הלבנה כאור החמה (ישעיהו ל ,כו) וכנגד כרובים
שעשיתם לפני והם כנגד העופות הריני מכניס גליותיכם שנאמר מי אלה כעב תעופינה [וכיונים אל
ארבתיהם] (שם ס ,ח) וכנגד אהרן שתקנתם אותו למקדש אף אני אתן לכם גדולה ככהנים שנאמר
ואתם כהני יי' תקראו (שם סא ,ו) לכך נאמר אלה פקודי המשכן משכן העדת עדות היא לכל באי
העולם שאין סליחה אלא לישראל שנתרצה הקב"ה לישראל שנאמר ועשו לי מקדש (שמות כה ,ח)
שכיון שעשו ישראל את העגל היו סבורין אומות <העולם> שאין הקב"ה מתרצה עוד לישראל כיון
שעשו המשכן השרה שכינתו ביניהם ונהיה להם <לעדות> שנתרצה להם הקב"ה משל למטרונית
שנשאת למלך כעס עליה ופירש הימנה אמרו שכינותי<ה> אינו מתרצה לה לאחר ימים נתרצה לה
358כנראה שצריך להיות "כמו" .גם בובר כתב כך.
027
ובא לפלטין שלה והיה אוכל ושותה עמה ולא היו שכינות מאמינות עד שראו ריח הקטרת כן
ישראל והשכינה:
אשר פקד על פי משה :כיון שנגמרה מלאכת המשכן אמר להם משה בואו ונעשה חשבון יחד מיד
נתקבצו כל ישראל אצלו אמר להם אלה פקודי המשכן וחשב מה שהוציא בכל דבר ודבר ושכח מה
שהוציא בעשיי<ת> הווים והיה תמה והכל תמהים עמו עד שהשכנה עמדה על הווים כשהרים
משה עיניו נזכר מה שהוציא בווים שנאמר ואת האלף ושבע המאות [וחמשה ושבעים] עשה ווים
לעמודים (שם לח ,כח) אשרי ילוד אשה שככה לו:
לח,כד כל הזהב העשוי למלאכה בא ליתן חשבון לזהב ולכסף התנופה זו ברכה:
לט,א ומן התכלת והארגמן ותולעת
[ה]שני359
עשו <מכסאות> של ארון ושל שולחן ושל מזבח:
בגדי שרד שאלמלא הם לא נשתיירו משונאיהם של ישראל שריד ופליט כדמפורש במסכת יומא על
מעשה הכותיים שעשו בימי אלכסנדרוס <מקרון> (עמ' )61lשנתעטף שמעון הצדיק כהן גדול
בבגדי כהונה ויצא לקראתו כיון שראהו המלך ירד מעל מרכבתו והשתחוה לו אמרו לו עבדיו מלך
גדול שכמותך ישתחוה ליהודי זה אמר להם דמותו אני רואה במלחמתי ואני נוצח והיה המלאך
שהיה מתדמה לו בדמות כהן גדול:
לט,לג ויביאו את המשכן כיון שעשו ישראל את המשכן לא היו יודעין להקימו אלא כל אחד ואחד
הביא מלאכתו זה אומר קרסיי וזה אומ' קרשיי וזה אומ' בריחיי ושרת רוח הקדש על משה רבינו
והקימו
לט,מג ויברך אותם משה ומה ברכה ברכם יהי רצון שתשכון שכינה במעשה ידיכם:
דבר אחר אמר להם יהי רצון שלא תשלוט בכם עין רע ולא <או>יב במעשה ידיכם שהרי המשכן
גנוז במחלות המקדש:
מ,יז ויהי בחדש הראשון זה ניסן שנאמר ראשון הוא לכם (שם יב ,ב) חודש שבו נתבשר אברהם
אבינו ביצחק ושבו יצאו ישראל ממצרים ושבו נפקדו האמהות :וחדש שעתידין ישראל ליגאל בו
ואמרו רבותינו עליהם השלום ז' ימי המלואים היו קודם ראש חדש :ניסן שבשנים ועשרים באדר
359בכתב היד :שני.
028
התחילו להקים המשכן והיה משה רבינו עליו השלום בכל יום מעמידו ומפרקו כל שבעה ביום
השמיני שהוא ראש חדש ניסן העמידו ולא פירקו ותנא אותו היום נטל עטרות ראשון למעשה
בראשית ראשון לחדשים ראשון לכהונה ראשון לעבודה ראשון לירידת אש מן השמים ראשון
לשכון בישראל ראשון לברך את ישראל ראשון לאכילת קדשים <ראשון> לנש<י>אים ראשון
לאסור הבמו ת וביום השמיני קרא למשה וזה היה לראש חדש ניסן ואותו היום היה שמחה יתירה
לפני המקום כיום שנבראו בו שמים וארץ כתיב הכא ויהי בחדש הראשון וכתיב התם ויהי ערב
ויהי בקר (בראשית א ,ה):360
מ,יח ויקם משה את המשכן מיכן אמרו שאין השכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר:
מ,כ ויקח ויתן הזכיר בלוחות קיחה ונתינה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם [תורתי אל תעזבו]
(משלי ד ,ב):
מ,ל וישם את הכיור בין אהל מועד ובין המזבח מיכן אמרו תכף לנטילת ידים ברכה:
מ,לה ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד מפני השכינה ולא יכול לבוא
עד שקראו שנאמר ויקרא אל משה (ויקרא א ,א) 361על פי יי' יסעו (במדבר ט ,יח) אם לא היה הענן
עומד
ומתמר לפניהם לא היו יכולים ליסע וכל ארבעים שנה שהיו
ישראל במדבר לא היו צריכים לאור החמה ולא לאור
הלבנה אלא כל זמן שהיה מתאדם יודעים
שהחמה שקעה מלבין יודעים שהחמה
זרחה וכן לעתיד לא יהיו
צריכים לא לאור החמה ולא לאור הלבנה שנאמר לא יהיה לך [עוד] השמש לאור יומם (ישעיהו ס,
יט) ואומ' [ו]אני <אהיה>
לה נאם יי' [חומת אש סביב] (זכריה ב ,ט) יתברך שם האלהים שדבריו באש ותורתו באש
ועמוד אש
360מופיע שם גם בפסוקים ח ,יג ,יט ,כג ,לא.
361מופיע גם בשמות כד ,טז .נראה מתאים יותר לויקרא א ,א.
029
מנהיג את עמו ישראל כן ברחמיו
ובחסדיו ינהלנו עלמות ויביא
גואלינו בקרוב ובעגלא אמן:
(עמ' )62rנ ש ל ם
תהלה
ספר
ואלה
למשבית
שמות
מלחמות
אתחיל
ספר ויקרא
031
אל
משה
2.3פרשת ויקרא
(עמ' )62rנ ש ל ם
תהלה
ספר
ואלה
שמות
מלחמות
למשבית
אתחיל
ספר
ויקרא
אל
משה
א,א מעלתו של משה גדולה ממעלת המלאכים שהמלאכים כשמשבחים אותו אינם יודעים מקומו
אלא עונים ואומרים ברוך כבוד יי' ממקומו (יחזקאל ג ,יב) ומשה אינו כן אלא פנים עם פנים דבר
עם השכינה ועוד כי המלאכים יש להם שש כנפים והשתים מכסים את פניהם כדי שלא יביטו
בשכינה אבל משה עליו השלום נאמר בו ובבא משה לפני יי' [לדבר אתו] יסיר את המסוה עד צאתו
(שמות לד ,לד) ולא עוד אלא שהשכינה קראה למשה שנאמר ויקרא אל משה:
דבר אחר ויקרא אל משה זה שאמר הכתוב גאות אדם תשפילנו (משלי כט ,כג) כל מי שהוא רודף
אחר השררה שררה בורחת ממנו ומי שהוא בורח מן השררה שררה רודפת אחריו :שאול הוא ברח
מן השררה בשעה שרצו להמליך אותו אמ' הקב"ה לש<מו>אל הנה הוא נחבא את הכלים (שמואל
א י ,כב) :ושאול כשבאו אליו אמר להם לכו ושאלו באורים ותומים אם ראוי אני ואם לאו הניחו
אותי במקומי מיד וישאלו [עוד] ביי' (שם) :אם ראוי הוא ואם לאו כך שנו חכמים אין כלים אלא
אורים ותומים שאול ברח מן השררה והיא רדפה אחריו :שנאמר הראיתם אשר בחר בו [יי'] (שם,
כד) :ואבימלך בן ירובעל שכמה היה רודף אחר השררה והיא בורחת ממנו שנאמר וישלח
אלהים 362רוח רעה בין אבימלך ובין בעלי שכם (שופטים ט ,כג) ומשה עליו השלום ברח מן השררה
בשעה שאמ' לו הקב"ה ועתה לכה ואשלחך אל פרעה (שמות ג ,י) :אמ' ר' לוי שבעה ימים פתה
הקב"ה את משה שילך בשליחותו ויגאול את ישראל ממצרים שנאמר [לא איש דברים אנכי] גם
מתמול גם משלשם [גם מאז דברך אל עבדך] (שם ד ,י) והוא בורח מן השררה שנאמר שלח נא ביד
תשלח (שם ,יג) :אמ' לו הקב"ה חייך סופך לילך הלך משה ואמ' לפרעה כה אמר יי' [אלהי ישראל
שלח את עמי ויחגו לי במדבר] (שם ה ,א) אמר פרעה מי יי' [אשר אשמע בקלו לשלח את ישראל]
(שם ,ב) אמר משה מאי איכפת לי לעשות שליח הלך וישב לו ללמדך היאך היה בורח מן השררה
362בכתב היד :יי'.
030
ובסוף זכה והוציאם ממצרים וקרע להם את הים והביאם אל המדבר והוריד להם את המן והעלה
ל הם את הבאר :והגיז להם את השלו ועשה את המשכן ואמר מיכן ואילך מה יש לי לעשות הלך
וישב מיד קרא לו השם שנאמר ויקרא אל משה:
דבר אחר ויקרא אל משה זה שאמר הכתוב ברכו יי' מלאכיו [גברי כח עשי דברו לשמע בקול דברו]
(תהלים קג ,כ) <אשריהם> הצדיקים שהם יתר ממלאכי השרת שמלאכי השרת אינם יכולים
לשמוע בקול דברו אלא עומדין ומרתיעין ונבהלים והצדיקים אינם כן הלא תראה בשעה שעמדו
על הר סיני לקבל התורה ידע הקב"ה שאין יכולין לשמוע בקולו בא משה והעמידן לפני הר סיני
שנאמר ויוצא משה את העם (שמות יט ,יז) אמרו למשה ראיתה אותו אמ' להם הין הרי נותן לי
את התורה על הר סיני אמרו לו מבקשים אנו לשמוע קולו שנאמר ישקני מנשיקות פיהו (שיר
השירים א ,ב) כיון שאמרו כך מיד נגלה עליהם הקב"ה ואמר אנכי יי' אלהיך (שמות כ,
ב)363
הדבור הראשון וכיון ששמעו קולו מתו כולם שנאמר נפשי יצאה בדברו (שיר השירים ה ,ו) והיו
כולם מתים נכנסה תורה לפני הקב"ה ובקשה עליהם רחמים והחזיר להם את נפשותיהם שנאמר
תורת יי' תמימה משיבת נפש (תהלים יט ,ח) :התחילו אומרים למשה אם יוספים אנחנו לשמוע
את קול יי' עוד ומתנו (דברים ה ,כב) קרב אתה ושמע (שם ,כד) לפיכך כיון שעמד המשכן לא קרא
אלא למשה שהוא יכול לעמוד ואחרים לא היו <שומעין> (עמ' )62lאת הקול מלמד שעשה הקב"ה
דרך כדי שיבוא הקול למשה שנאמר ודרך לחזיז קולות (איוב כח ,כו) 364שעשה הקב"ה דרך לקול
שהיה הולך אצל משה שנאמר ויקרא אל משה:
דבר אחר ויקרא אל משה :משל למה הדבר דומה למלך שבנה לו שר צבאו מגדל ועל כל פנה ופנה
היה כותב שמו של מלך כיון שנכנס המלך ראה שמו נכתב על כל פנה ופנה ועל כל עמוד ועמוד אמ'
המלך איה מי שסדר כל העניין הזה קראו לו ויבוא כך כשעשה משה את <המשכן> כתב על כל
מעשה ומעשה כאשר צוה יי' את משה י"ח פעמים כנגד חליות שבשדרה כיון שראה הקב"ה שהוא
עומד בחוץ אמר קראו לו ויכנס לכך נאמר ויקרא כדרך שנאמר לאברהם ויקרא אליו מלאך יי'
(בראשית כב ,יא) ונדמה לאור ונאמר באור ויקרא אלהים לאור (שם א ,ה) ונאמר במשה ויקרא אל
משה ואין אור אלא תורה שנאמר כי נר מצוה ותורה אור (משלי ו ,כג) :ומשה שבה את התורה
שנאמר עלית למרום שבית שבי (תהלים סח ,יט) :לכך נאמר ויקרא אל משה וידבר [יי' אליו] כמו
שנאמר ודבר יי' אל משה פנים אל פנים (שמות לג ,יא) מאהל מועד אמ' ר' אליעזר אף על פי
363מופיע גם בדברים ה ,ו.
364מופיע גם באיוב לח ,כה.
032
שניתנה התורה מהר סיני לא נענשו ישראל עליה עד שנתפרשה באהל מועד וכן אמ' החכם אחזתיו
ול א ארפנו (שיר השירים ג ,ד) :עד שלא ניתנה התורה הנבואה מצויה לאומות העולם כיון שניתנה
התורה פסקה מאומות העולם נבואה וניתנה לישראל שנאמר אחזתיו ולא ארפנו (שם)
א,ב דבר אל בני ישראל על כל מצוה ומצוה מזכיר בני ישראל שהם יקרים לפני מי שאמר והי<ה>
העולם כענין שנאמר הבן יק<י>ר לי אפרים אם ילד שעשועים (ירמיהו לא ,יט) :עשרה נקראו
יקרים א' התורה שנאמר יקרה היא מפנינים (משלי ג ,טו) :365ב' נבואה שנאמר ודבר יי' [היה] יקר
בימים ההם (שמואל א ג ,א) :ג' תבונה שנאמר יקר 366רוח [איש] תבונה (משלי יז ,כז) :ד' דעת
שנאמר וכלי יקר שפתי דעת (שם כ ,טו) :ה' סכלות שנאמר יקר מחכמה
מכבוד367
סכלות מעט
(קהלת י ,א) :ו' עושר שנאמר והון אדם יקר חרוץ( 368משלי יב ,כז) :ז' ישראל שנאמר הבן יקיר [לי
אפרים] (ירמיהו לא ,יט) ח' חסד שנאמר מה יקר חסדך (תהלים לו ,ח) :ט' מיתתן של צדיקים
שנאמר יקר בעיני יי' [המותה לחסידיו] (שם קטז ,טו) וישראל 369נאמר בהם יקר שנאמר ליהודים
היתה אורה ושמחה וששן ויקר (אסתר ט ,טז):
אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם מכל האומות אין אתה מצווני אלא על ישראל בלבד אמ' לו
לפי שהם המליכ<ו>ני עליהם שנאמר יי' ימלך לעלם ועד (שמות טו ,יח) :מלמד שהיה מזהיר את
עבדו על חלוקו יותר מכל בגדיו אומר לו אדוני למה תזהירני על חלוקך יותר מכל בגדיך אמר לו
לפי שהוא קרוב לבשרי כך אמר הקב"ה למשה אני מזהירך על ישראל יותר משאר האומות לפי
שהם קרובים אלי לפיכך אמ' דבר אל בני ישראל
אדם כי יקריב ומפני מה אמר אדם אלא אמר הקב"ה מי שרוצה להקריב לפני יעשה כאדם
הראשון שלא הקריב מן הגזל לפי שאני שונא גזל בעולה:370
א,ג אם עולה קרבנו זו העולה היא על הרהור הלב שנאמר [ו]העולה על רוחכם [היו לא תהיה]
(יחזקאל כ ,לב)
א,ד וסמך ידו ולא יד עבדו ולא יד שלוחו על ראש העולה ולא על הצואר:
365כך הקרי .הכתיב :מפניים.
366כך הקרי .הכתיב :קר.
367בכתב היד :ומכבוד.
368בכתב היד :והון אדם יקר ה'.
369ישראל הוזכרו קודם בפרט השביעי בדרשה ,ולכן בובר השלים" :י' צדיקים שנאמר ולי מה יקרו רעיך אל".
370פרפראזה על ישעיהו סא ,ח" :שנא גזל בעולה".
033
א,ה ושחט את בן הבקר :מיכן אמ' תכף לסמיכה שחיטה :תכף לנטילת ידים ברכה :שנאמר שאו
ידיכם 371קדש [וברכו את יי'] (תהלים קלד ,ב) :ותכף לגאולה תפלה שנאמר גאל ישראל :יי' שפתי
תפתח (שם נא ,יז):
א,ו והפשיט את העולה [ונתח אתה לנתחיה] :מלמד שיהא מפשיט אבר ואבר ומנתח:
א,ז ונתנו בני אהרן הכהן [אש על המזבח] :אף על פי שהאש יורדת מן השמים מצוה אש מן
ההדיוט ואש שירדה בימי משה לא נסתלקה ממזבח הנחשת עד שבאו לבית עולמים ואש שירדה
בימי שלמה לא נסתלקה ממזבח העולה עד ימי מנשה בן חזקיהו:
א,ח וערכו בני אהרן :תנן התם כל העצים כשרים למערכה חוץ משל זית ומשל גפן מפני השמן
והיין שהיה נקרב (עמ' ) 63rעל גבי המזבח אם כן הצילו הפירות את האילנות מיכן אמרו רבותינו
הבן הטוב מציל את האב <מגיהנם> וכן מצינו באברהם אבינו עליו השלום שהציל את תרח
שנאמר ואתה תבוא אל אבתיך בשלום (בראשית טו ,טו) מלמד שבישרו שעשה <תרח> תשובה ויש
לו חלק לעולם הבא:
א,י ואם מן הצאן וו זה מוסיף על עניין ראשון ולמה הופסק ליתן ר<י>וח למשה להתבונן בין כל
פרשה לפרשה ובין ענין לענין ומה אם השומע מפי הגבורה צריך להבין בין כל פרשה לפרשה הדיוט
מהדיוט על אחת כמה וכמה:
א,יד ואם מן העוף עולה מן העוף ולא כל העוף והיחיד מביא קרבנו עוף ואין הצבור מביא קרבנו
עוף ואין לך להביא מן העוף אלא תורים ובני יונה:
א,טז והסיר את מראתו בנצתה זה הזפק שיטלנו עם הנוצה שלה ר' תנחום בן חניאלי אומ' משום
שנאמר שונא גזל בעולה (ישעיהו סא ,ח):
ב,א ונפש כי תקריב מלמד שהנפש הנדיבה אפילו כל שהוא מביאה מתקבל ממנה מיד:
371בנוסח המסורה :ידכם.
034
ג,א ואם זבח שלמים קרבנו ר' יהודה אומ' כל המביא שלמים מביא שלום לעולם
ג,ג והקריב מזבח השלמים אף על פי שנשחטו שלא לשמן שלמים הם :ואף על פי שלא סמך ידו
עליהם:
ג,יב ואם עז קרבנו ולמה זכר עז לפי שאין לו אליה זכרו לצד:
ד,כב אשר נשיא יחטא אמ' ר' יוחנן בן זכאי למה יצאת פרשת נשיא ללמדך שאשרי הדור שנשיא
שלו מביא קרבן חטאת על שגגתו אם הנשיא שלו מביא על שגגתו קל וחומר על זדונו והעם
מתדמים לו אשרי הצדיקים שמגיע להם בעולם הזה שלוה כרשעים אם בעולם הזה :מגיע
לצדיקים שלוה על אחת כמה וכמה לעולם הבא :אשריהם ודומיהם שנוחלין שני עולמות :ועשה
אחת מכל מצות יי' אלהיו שאין על גביו אלא יי' אלהיו זה המלך נאמר כאן אלהיו ונאמר להלן יי'
אלהיו מה להלן מלך אף כאן מלך:
ד,ב נפש כי תחטא 372זה שאמר הכתוב גם בלא דעת נפש לא טוב (משלי יט ,ב) :ולמה אמ' נפש לפי
שהחטא דבוק בנפש וכן שנו רבותינו מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה לא עשה אדם
עביר<ה> בשגגה ושנה אלא סופו שיעשה עבירה בזדון לא ישמח אדם על מצוה אחת שבאה לידו
אלא מצוה אחרות באו לידו בן עזאי אמר שכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה:
דבר אחר נפש כי תחטא זה שאמר הכתוב גם בלא דעת נפש [לא טוב] (שם) מי שעשה עבירה
בשגגה אינו סימן יפה לו על אחת כמה וכמה מי שהוא עושה בזדון :ואץ ברגלים חוטא (שם) :מי
היה זה אחאב בן קולייה וצדקיה בן מעשיה שהיו בירושלם היו חוטאים ולא דיים אלא עוד משגלו
לבבל מעשיהם אשר היו בירושלם לא עזבו והיו מסרסים זה לזה ומה היו עושים היה אחאב בן
קולייה נכנס אצל גדולי מלכות בבל ואומ' אני הוא פלוני הנביא ושלחני הקב"ה לאמר דבר אחד
372הפסוק מופיע בשינויים קלים בו ויקרא ד ,כז" :ואם נפש אחת תחטא בשגגה" ,שם ה ,ב" :ונפש כי תחטא ושמעה
קול אלה" (מפורש בהמשך) ,ושם ה ,יז" :ואם נפש כי תחטא" .בובר הכריע על פי ויקרא ה ,ב ,ובכך פתר את בעיית
הדרשה על הסדר .מבחינת ההקשר של המשך הדרשה ומבחינת ההתאמה לכתוב בכתב היד ,ראינו להכריע שמדובר
בוויקרא ד ,ב.
035
לאשתך והוא אומ' לפנים היא היה נכנס אליה ואומר להקב"ה צוה להתיחד עמך אומרת ברצון
מאמר הבורא והיה מתייחד עמה ואומ' לה הקב"ה מבקש להעמיד ממך צדיקים ועוד היה הולך
אצל אחרת והיה אומר לה הקב"ה שלחני אליך ואומרת לו מפני מה והוא משיב לה ואומר לה כי
ראה כי גזע צדיקים גדולים יבאו ממך היא אומרת מי יתן אומר לה לכי ושמשי עם צדקיה בן
מעשיה ואת יולדת נביאים והיתה שומעת לו ושולחת כמה דורון לצדקיה בן מעשיה עד
שהיה373
בא ומשמש עמה (עמ' ) 63lוכך היה צדקיה בן מעשיה עושה היה נכנס אצל בעל בית ואומ' לו
הקב"ה שלחני לומר דבר אחד לאשתך והיה נכנס אליה ואומ' הקב"ה מבקש להעמיד ממך נביאים
היא אומרת מי יתן אומ' לה לכי שמשי עם אחאב בן קולייה ואת יולדת נביאים והיתה שומעת לו
והיתה משלחת דורון רב לאחאב בן קוליה עד שהיה בא ומשמשה ועמדו בזה העניין עשרים ושתים
שנה ראה כמה רשעים היו והקב"ה מאריך אפו עליהם אולי ישובו כי השם הוא ארך אפים ואותן
הרשעים מוסיפין על רשעותם רשע והיו מוציאין להם שם במדינה כי הם נביאים והיתה זאת
המדה <הרעה> עוד בהם :היו נכנסים לאשה המעוברת היו אומרים זאת יולדת זכר ויוצאים לחוץ
ואומרים לשכנים בת יולדת אם יולדת בת שולחת האשה אחריהם ואומרת להם למה שקרתם
אומרים לה אדונתינו אנחנו לא אמרנו לך בן אלא כדי שיתיישב דעתיך אלא שאלי לשכיניך מה
אמרנו להם מיד שואלת אומרים השכנים אמת אמרו ואם היתה יולדת בן היו אומרים השכנים
למה כזבתם הם אומרים להם שאלו לה אם לא אמרנו לה בן אומרים אם כן היאך אמרתם לנו בת
<אומרים> להם עד שנדע מי הוא אוהב א<ו>תה ומי לא וכך היו עושים כל אותם השנים עד
שהגיעו אצל שמירת אשת נבוכדנצר נכנס אצלה צדקיה בן מעשיה אמר לה הקב"ה רוצה להעמיד
ממיך בנים נביאים אמרה מי יתן אחר כך אמרה לו אתה נביא ידוע במדינת בבל אלא יעצני היאך
אעשה אמ' לה שמשי עם אחאב בן קוליה ואת יולדת ממנו נביאים אמרה לו הלילה אשלח לו דורון
ואביאהו כיון שכנס נבוכד נצר אל ביתו אמרה לו אשתו כל הדברים האלו מיד יצא בזעם גדול
ושאל את השרים ואמ' להם מה טיבם של אלו בזה המדינה אמרו לו אדונינו נביאים אמר להם
ובמה אמרו אדונינו באים אצל הנשים ושוכבים עמהם במאמר הבורא אמ' להם ושכבו נשותיכם
אמרו לו כן אמר תלכו והביאו אותם ראוי לכבדם ואני לא שמעתי עליהם בלתי היום מאשתי מיד
הלכו והביאו אותם אל נבוכדנצר אמר להם נבוכדנצר מה אמרתם לאשתי אמרו הקב"ה רוצה
להעמיד מאשתך נביאים אמר להם נבוכדנצר ממי אני שומע מכם או מאלוהיכם אלהיכם שונא
זמה הוא זמרי בן סלוא בעבורו נפלו מישראל עשרים וארבעה אלפים ועכשיו אתם אומרים
ומתנבאים עלינו שהקב"ה שלחכם אלינו לשכב עם נשותינו וכבר שכבתם כל נשי המדינה ובאתם
373הה"א כתובה מעל אל"ף לתיקון.
036
אצל אשתי לשכב אותה שמא אלקיכם חזר בו :אני איני יודע אם נביאים אתם ואם אומרים אמת
או שקר כבר בדקתי מכם לחנניה וחביריו והסקתי להם את הכבשן שבעה ימים והשלכתי אותם
לתוכו ויצאו משם לשלום :אותם הסיקתי להם את התנור שבעה ימים לכם לא אעשה כן אלא
אתן אתכם במחבת ואעשה תחתיכם אש אם נצלתם בידוע שאתם נביאים ותשכבו עם אשתי
שמירת :אמרו לו אדונינו חנניה וחביריו שלשה ואנו שנים ואין הקב"ה עושה נסים אלא על ידי
שלשה אמר להם כ אן אחד כיוצא בכם :חשבו בלבם על יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול ואמ' זה
לזה מה אתה אומ' שהקב"ה שורפו אין הקב"ה שורפו (עמ' )64rובזכותו אנחנו ניצל :אמרו
אדונינו יש הנה אחד אמר להם מי הוא זה אמרו לו יהושע בן יהוצדק הכהן שלח והביאו ונתן
שלשתם במחבת אחד מה עשה הקב"ה שרף שניהם והציל את יהושע בן יהוצדק :מנין שכן הוא
אומ' ולקח מהם קללה כל גלות יהודה [אשר בבבל לאמר ישמך יי' כצדקיהו וכאחב] אשר קלם
[מלך בבל באש] (ירמיהו כט ,כב) ומנין שהציל את יהושע שנאמר
הלא374
זה אוד מוצל מאש
(זכריה ג ,ב) ומי גרם לאלו להשרף מפני שהיו רצים ברגליהם אחר העבירות לכך נאמר ואץ
ברגלים חוטא (משלי יט ,ב) :אף על פי כן גם בלא דעת נפש לא טוב (שם) אמר הקב"ה למשה דבר
אל בני ישראל לאמר נפש כי תחטא:
דבר אחר נפש כי תחטא הסרחון הוא בנפש וכך אמ' רבותינו עליהם השלום לעולם הבא מביא
הקב"ה את הנפש ואומ' לה עברת על כל מצות שבתורה והיא אומרת הגוף עבר על כל מצותיך
משיצאתי משמה חטאתי לך מיד אומ' לגוף למה חטאת ועברת על כל מצותי והוא אומר אני לא
חטאתי הנפש היא שחטאת משנפרדה הנפש ממני שמא חטאתי לך מה עושה הקב"ה מיד דן את
שניהם כאחד לפי שהוא יודע הנסתרות והכל לפניו גלו<י>ות :משל למה הדבר דומה למלך היה לו
פרדס והיה בתוכו ענבים ותאנים בכריות אמ' המלך אם אני משיב בתוכו אדם רואה הוא אוכל
הכל ואם אושיב בתוכו סומה לא ישמור דבר מה עשה המלך הושיב בתוכו אחד סומא ואחד חיגר
כדי שישמרו את הפרדס והיו יושבים ורואים את הבכורות אמ' הסומה לחגר אני מריח בכורות
תאנים אמ' לו הין אבל אין לי רגלים לעמוד עליהם וללקט אמר לו הסומה אם כן בוא וארכיבך על
כתפי ותלקוט ונאכל מהם אני ואתה וכך עשו בא המלך וראה הבכוריות לקוטות אמר לסומא מי
לקט אלו אמ' לו וכי אני רואה אמ' לחגר מי לקט את <אלו> אמ' לו וכי יש לו רגלים ללקוט אותם
מה עשה המלך דן את שניהם כאחד כך הקב"ה עשה מביא את הנפש והגוף ודנם כאחת וכשראה
דוד עליו השלום במראה הנבואה אמ' רבונו של עולם כשתבוא לדון את בריותיך אל תדינני כיוצא
374בנוסח המסורה :הלוא.
037
בהם שנאמר ואל תבוא במשפט את עבדך כי לא יצדק לפניך כל חי (תהלים קמג ,ב) :אלא צדק
עשה עמי שנאמר אני בצדק אחזה פניך (שם יז ,טו) :אמ' הקב"ה בעולם הזה על ידי שהיה יצר הרע
מצוי בכם הייתם חוטאים אבל לעולם הבא אני עוקרו מכם שנאמר והסירותי את לב האבן
מבשרכם [ונתתי לכם לב בשר] (יחזקאל לו ,כו) ולא עוד אלא שאני נותן ביניכם שלום שנאמר וכל
בניך למודי יי' ורב שלום בניך (ישעיהו נד ,יג):
ה,א ונפש כי תחטא ושמעה [קול אלה והוא עד] 375אמר הקב"ה אם תודה הרי מוטב ואם לאו אני
מעיד :שנאמר והוא עד :ומנין שהקב"ה עד שכן הוא אומ' אנכי היודע 376ועד (ירמיהו כט ,כג) :וכן
אמר החכם אל תבהל את פיך (קהלת ה ,א) משל לשני בני אדם שרגמו צורת המלך שהיתה חקוקה
בחצר המלך נתפשו שניהם אחד היה שכור והאחד בדעתו אותו שהוא שכור טרדו אותו ואמרו לו
לך ואותו שהיה בדעתו הלקוהו כך כל מי שהוא חוטא כתוב בו שגגה ואותו שהוא במזיד נענש:
ואם כל עדת ישראל ישגו (ויקרא ד ,יג) וכולם שחטאו בשגגה מביאים קרבנן ומתכפר להם שנאמר
ונסלח לכל עדת בני ישראל [ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה] (במדבר טו ,כו) אבל מי שהוא
מגדף נוטל העונש שלו <שנאמר> ונוקב שם יי' מות יומת (ויקרא כד ,טז) ומי הוא מגדף הנשבע
בשמו לשקר אמר להם משה לא תהיו סבורים שהתרתי לכם להיות נשבעים בשמו אפילו באמת
אין אתם רשאים לישבע בשמו אלא אם יש בך השלשה המדות האילו והם את יי' אלהיך תירא:
אתו 377תעבוד :ובו תדבק (דברים י ,כ) :אזי בשמו תשבע (שם) אמ' רבותינו עליהם השלום אפילו
על האמת אינו טוב לאדם שישבע שלא יהא פרוץ בשבועות( :עמ' )64l
מעשה בהר המלך שהיו שם שני אלפים של עיירות וכולם חרבו בשביל השבועה של אמת כיצד היה
אדם נשבע על חבירו שאני הולך ואוכל שאני הולך ושותה והולכין ועושין כן וחרבו על השבועה של
אמת ואם אותם בשביל אכילה ושתייה היו נשבעים ומקיימים שבועתם נחרבו :בני אדם
שנשבע<י>ם על חנם על אחת כמה וכמה:
ועוד אמרו כי בזמן ר' עקיבה היתה אשה אחת והיו לה עשרה בנים גדולים תלמידי חכמים והיה
תורתם אומנותם והיתה אמם עשירה ביותר יום אחד לא היה בביתה לחם ושפחתה הלכה למלאת
מים אמרה לשכנתה שכינתי בואי ועשי לי עוגה כי עתה ירעבו בני בבית המדרש מיד באה שכינתה
375בכתב היד :ונפש כ' ת' ו'.
376כך הקרי .הכתיב :הוידע.
377בכתב היד :ואותו .כתבי יד רבים גורסים "ואותו" או "ואתו" (ביבליה הבראיקה ,עמ' .)311
038
ולשה והיה לה שני דינרי זהב קשור בסודר שלה והותר הקשר ונפלו בתוך העיסה ולא ידעה
כשהלכה לביתה וחפשה בסודר שלה על הזהב ולא מצאה חזרה אצל אם הבנים אמרה לה זה יהיה
שכרי ממך שאבוא ואעשה מה שאת חפיצה וילכו לי שני דינרי זהב בביתך אמרה חס וחלילה כי
בביתי הלך דבר ע מדו וחפשו ולא מצאו ואמרה לה בחוץ נפלו ממיך אמרה לה איני יודעת אלו
הדברים בביתך נפלו אמרה אם הם בביתי יבוא לי שמועה מבני הגדול לא השלימה הדברים עד
שבא אליה שמועה מבנה כי מת אמרה לה שכינתה ראי כחשך ומעלל<י>ך השם נתן לי כי גמולך
בבניך הגדול אמרה אם הוא אמת מה שאת אומרת ימותו בני כולם וכן היה באותו היום מתו
כולם הוליכו אותם לבית הקברות והיה על החכמים יום מהומה וחשיכה לפי שנפלו עשרה אבירי
חכמים אחר כך הביאו האשה לבית והביאו אותו הלחם שלשה אותה האשה כדי להברות את
האבל פתח ר' עקיבה ואמ' ברוך דיין אמת שופט בצדק ואמת וברך על הלחם ובצע והנה השני
דינרי זהב יצאו אמר ר' עקיבה מהו זה מיד ענתה אם הבנים בלב נשבר והומה אדוני זה הזהב היה
סבת מיתת בני וסיפרו לו כל המעשה ענה ר' עקיבה ואמר וי לנו מיום הדין ומה זאת שלא נשבעה
אלא באמת אירע לה זה הנשבע לשקר על אחת כמה וכמה לפיכך אמר [ו]נפש כי תחטא:
דבר אחר [ו]נפש כי תחטא אתה מוצא שלשה דברים ברשותו של אדם ושלשה אינם ברשותו אלו
שברשותו הפה והידים והרגלים :הפה אם מבקש האדם לומר טוב או רע אומר למה שפיו ברשותו
והידים ברשותו והרגלים ברשותו פיו אם רוצה אדם לדבר נבלה מדבר ואם רוצה לעסוק בתורה
עוסק :הידים אם רוצה לעסוק בהם במצוה בצדקה מתעסק ואם רוצה לשפוך בהם דם שופך אין
לו מי יכריחנו :והרגלים אם רוצה לילך לבית הזנות או רוצה לילך לבית הכנסת אין לו מי
יכריחנו :ושלשה אינם ברשות האדם ואלו הם האזנים והעינים והאף :עובר בשוק במקום עבודה
זרה ומריח קטרת של עבודה זרה שלא בטובתו :והעינים עובר בשוק במקום עבודה זרה ורואה
עבירה שלא בטובתו והוא מתחייב :האזנים עובר אדם אדם בשוק ואין כוונתו לשמוע בזיונו
ושומע הכרחי :ואף הפה שהוא ברשותך אף הוא אינו ברשותך הלא תראה כי בלעם בא ברצונו
לקלל את ישראל ולא הניחו הקב"ה אמ' לו רשע אתה חושב כי הפה ברשותך אמור מה שאני אומר
לך באתה לקלל ברך שנאמר ויהפך יי' אלהיך לך את הקללה לברכה (שם כג ,ו) :להודיעך אפילו
אותם שברשותו של אדם אינם ברשותו והידים כן אתה מוצא בירבעם (עמ' )65rכיון שהלך הנביא
ואמר לו ויקרא על 378המזבח (מלכים א יג ,ב) :באותה שעה אמ' לו ירבעם משה כתב בתורה כי
יקום בקרבך נביא [או חלם חלום ונתן אליך אות או מופת] (דברים יג ,ב) מה מופת אתה נותן לי
378בכתב היד :אל.
039
אמר לו מופת אתה מבקש הרי מופת אשר דבר יי' הנה המזבח נקרע (מלכים א יב ,ג) באותה השעה
וישלח ירבעם את ידו מעל המזבח [לאמר תפשהו] (שם ,ד) :אמר לו הקב"ה רשע אתה חושב כי ידך
ברשותך מיד ותיבש ידו (שם) הא לא היתה ידו ברשותו :והרגליים מניין אלו אנשי ארם שבאו על
אלישע הנביא אמ' להם הקב"ה רשעים אתם ברשות עצמכם מה עשה הקב"ה הטעה אותם בדרך
שנאמר ויאמר להם אלישע לא זה הדרך (מלכים ב ו ,יט) ללמד שאפילו הרגלים אינם ברשותו של
אדם ולא עוד אלא אפילו לעולם הבא הקב"ה משגה לרשעים ומורידן לגיהנם שנאמר ויצאו וראו
בפגרי האנשים הפשעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה (ישעיהו סו ,כד):
נשלמה
תהלה
פרשת
ויקרא
מראש
לדורות
פרשת
צו
את
041
אהרן
ק ר א:
תם:
2.3פרשת במדבר
(עמ' )88lנ ש ל ם
שמים
ספר
ויקרא
בעזרת
ב ר א
וארץ
אתחיל ספר
במדבר
ס י נ י:
א,א וידבר יי' אל משה במדבר סיני [באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ
מצרים לאמר] למה סמך אהל מועד ליציאת מצרים לומר לך בזכות שהיו ישראל עתידים לעשות
אהל מועד יצאו ממצרים כמה דהוא אמ' בהוציאך את העם ממצרים תעבדון [את האלהים על
ההר הזה] (שמות ג ,יב) תעבדון זו עבודת אהל מ<ו>עד על ההר הזה זה מתן תורה ולמה נאמר
אנכי יי' אלהיך אשר הוצאתיך [מארץ מצרים] (שם כ ,ב) :379הא למדנו שבזכות אהל מועד ובזכות
התורה יצאו ישראל ממצרים:
דבר אחר אנכי (שם ,שם) א' שהוא יחידו של עולם <כך הקב"ה יחידו של
עולם>380
נ'כ' שבחר
הקב"ה את ישראל משבעים אומות :י' עשרת הדברות לכך פתח באנכי:
במדבר סיני באהל מועד לכך הוצרך הכתוב לומר באהל מועד :בשנה השנית :כאדם שנכנס עם
כלתו לחופה וכותב לה כתובה וחותם בה הזמן והמקום כך עשה הקב"ה שעד עכשיו לא כתב להם
לא כתובה ולא גט אבל עכשיו כתב להם כתובה ולא כתב להם גט והיינו דקא אמ' הנביא אי זה
ספר כריתות אמכם (ישעיהו נ ,א):
דבר אחר מה ראה משה (עמ' )89rוהקדים פרשת זו לפרשת הפסח שפרשה זו הייתה באחד לחדש
השני והוא אייר ופרשת פסח היה בחדש 381בחדש הראשון שנאמר וידבר יי' אל משה במדבר סיני
בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים בחדש הראשון לאמר :ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו:
(במדבר ט ,א-ב) והלא פרשת הפסח היה בניסן והיה לו להקדים בפרשה זו קודם לאייר ולמה עשה
כן לפי שבאותה פרשה נאמר ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם [ולא יכלו לעשת הפסח ביום
ההוא] (שם ,ו) ואותה שעה נאמרה להם מצות פסח שני לטמאים לכך לא רצה להתחיל הספר
379מופיע גם בדברים ה ,ו.
380מילים יתרות משמאל לשורה.
381נקוד מעל המילה – סימן למחיקה.
040
בפרשת טמאים ומיכן למדנו שאין מוקדם ומאוחר בתורה הני מלי בשני עניינים כגון אלו ב'
המעשים אבל בחד ענינא אותו שהוא מוקדם הוא מוקדם ואותו שנכתב מאוחר הוא מאוחר שאם
לא נאמר כן אם כן כלל ופרט שאנו אומרים אין בכלל אלא מה שבפרט והיינו יכולין לומר פרט
וכלל הוא ונאמר שנעשה כלל מוסף על הפרט וכן ופרט וכלל מה שאנו אומרין נעשה כלל מוסף על
הפרט ונאמר שכלל ופרט הוא ואין בכלל מה שבפרט אלא מיכן אתה למד מאחר שאנו דורשין את
התורה בכלל ופרט ובפרט ובכלל שבעניין אחד יש מוקדם ומאוחר:
א,ב שאו את ראש [כל עדת בני ישראל למשפחתם לבית אבתם במספר שמות כל זכר לגלגלתם]
למה נאמר לגלגלתם ללמדך שנתנו כל אחד ואחד מחצית השקל כשם שנאמר להלן בכי תשא :כי
אומר בקע לגלגלת (שמות לח ,כו) ומניין זה לא היה אלא לעשות דגלים אבל במנין כי תשא לא
היה אלא לעש<יי>ת אדנים למשכן:
א,ה לראובן אליצור בן שדיאור :אע"פ שעשה יעקב ליוסף בכור אין בכור אלא ראובן שנאמר
ראובן בכור ישראל (דברי הימים א ה,
לבכרה (שם,
א)383
א)382
וכי הוא אמר והבכרה ליוסף (שם ,ב) ולא להתיחש
ולפי שהיה ראובן בכור לכך הכתוב מנאו תחלה :ותחלה מנה בני האמהות
כתולדותם ובני השפחות כתולדתם ובהרבה מקומות נכתבים שמות השבטים בתורה וכמו שמנה
במקום אחר לא מנאם כך במקום
אחר384
ולמה עשה כן לפי שהם תקרתו של עולם שנאמר
[ו]ישראל מקוראי (ישעיהו מח ,יב) התקרה הזאת אדם לוקח עביותו של קורא ומשימה כנגד
דקותו של אחר כדי שיסמוך כי אם היו הדקים לצד והעבים לצד לא היה סומך אלא נותן העבה
בצד הדק והדק בצד העבה כך ערב השבטים קטן אצל גדול:
אליצור בן שדיאור אלה שמות האנשים ניתנו להדרש נקרא שם נשיא ראובן אליצור על שם ראובן
אף על פי שחטא כמו שנאמר וילך ראובן וישכב [את בלהה פילגש אביו] (בראשית לה ,כב) לבסוף
עשה תשובה ומחל לו הקב"ה על אותו עון לכך נקרא אליצור מה הצור הזה סובל כל הבית כך סבל
הקב"ה על עונותיהם ומחל להם :בן שדיאור ממי למד ראובן לעשות תשובה מיהודה אחיו בעת
שצוה להשליך תמר כלתו לאור כמו שנאמר ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף (שם לח ,כד) :ואין שדי
אלא השלכה כדמתרגמינן ירה בים (שמות טו ,ד) שדי בימא :כששלחה תמר ליהודה הסימנין
ואמרה לו הכר נא למי [החתמת והפתילים והמטה האלה] (בראשית לח ,כה) מיד ויכר יהודה
382בכתב היד :ויהי ראובן בכור ישראל" .ראובן בכור ישראל" מופיע גם במדבר כו ,ה אולם נראה כי כל הדרשה הזו
מבוססת על ספר דברי הימים .הביטוי "ראובן בכור ישראל" מופיע שלוש פעמים ,אך אף אחת מהן לא מתחילה
ב"ויהי" (כפי שמופיע בכתב היד).
383בכתב היד מופיע :ולו להתייחס לבכורה .יתכן שהמעתיק אכן התכוון התייחס ל"לו" ,וכוונתו בדרשה להדגיש את
בכורת יוסף.
384נראה שיש לפענח " :וכמו שמנה במקום אחד לא מנאם כך במקום אחר" ,למרות שבכתב היד נראה "אחר".
042
ויאמר צדקה [ממני] (שם ,כו) כשראה ראובן כי הודה יהודה אף הוא הודה על עונו ומחל לו הקב"ה
כד"א יחי ראובן (דברים לג ,ו) וכתיב בתריה וזאת ליהודה (שם ,ז) כך אמר משה מי גרם לראובן
שיודה יהודה שנאמר וזאת ליהודה וכשם שמחלת לראובן כך תמחול ליהודה כי לא בקש כפרה
מאביו מן הנדוי שקבל עליו אם לא אביאנו אליך [וחטאתי לאבי כל הימים] (בראשית מד ,לא)
מיכן למדנו שלא למד ראובן להודות אלא מיהודה ולכך נקרא נשיא שבטו אליצור בן שדיאור:
א,ו לשמעון שלומיאל שאף על פי שיצא ממנו זמרי שעל ידו מתו כ"ד אלף (עמ' )89lבמגפה עשה לו
הקב"ה שלום וסמכו אצל ראובן שהיה בעל תשובה ולכך נאמר בן צורי 385וכשברך משה השבטים
לא ברך לשמעון מפני מעשה זמרי אבל תלה אותו בברכת יהודה שנאמר שמע יי' קול יהודה
(דברים לג ,ז) ועל שם שמע אמר שמעון וכן מצינו שמנחלת יהודה נתנו לשמעון אחיו [ויאמר יהודה
לשמעון אחיו] עלה אתי בגורלי [ונלחמה בכנעני] (שופטים א ,ג) לכך נקרא נשיא שבט שמעון
שלומיאל בן צורישדי:
א,ז ליהודה נחשון בן עמינדב ולמה נקרא שמו נחשון שירד לנ<ח>שול של ים בטרם שנבקע ונון
מתחלף בלמד כמו שמצינו נשכות לשכות נילוס נינוס בן עמינדב לכך נעשה נדיבו של הקב"ה לכך
זכה יהודה למלכות שנאמר בצאת ישראל ממצרים [בית יעקב מעם לעז] היתה יהודה לקדשו
[ישראל ממשלותיו] (תהלים קיד ,א-ב) :מלמד שקדש שמו של הקב"ה על הים לכך ישראל
לממשלותיו נעשה מושל לישראל ולכך נקרא נחשון בן עמינדב:
א,ח ליששכר נתנאל בן צוער ולמה נקרא שמו נתנאל לפי שנתנו שבט יששכר לבם על התורה
שנתנה האל לישראל על יד משה שנאמר ויתן אל משה [ככלתו לדבר אתו בהר סיני שני לחות
העדת] (שמות לא ,יח) ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד (בראשית מט ,טו) :ואומ' ומבני יששכר
יודעי בינה לעתים (דברי הימים א יב ,לג) בן צוער שקבלו עליהם צער וטורח כל ישראל שהיו
שואלים להם ומשיבים להם כד"א וכל אחיהם על פיהם (שם) ולכך נקרא נתנאל בן צוער:
א,ט לזבולן אליאב בן חלן :ולמה נקרא שמו אליאב על שם
הברכה386
אביו שנאמר זבולן לחוף
ימים [ישכן] (בראשית מט ,יג) ולכך נקרא שמו אליאב על שם אלונים מבשן עשו משוטיך (יחזקאל
כז ,ו) אב על שם הספינה :שנאמר חלפו עם אניות אבה (איוב ט ,כו) ואומר עודינו 387באבו (שם ח,
385בפסוק כתוב" :בן צורישדי".
386מבחינת ההקשר צריך להוסיף :שברכו (אביו) ,וכך תיקן בובר.
387בנוסח המסורה :עדנו.
043
יב) בן חלן נקבע על שם הברכה שבירכו משה רבינו עליו השלום שנאמר ושפוני טמוני חול (דברים
לג ,יט):
א,י לבני יוסף לאפרים הקדים אפרים למנשה שנאמר בני יוסף למשפחתם מנשה ואפרים (במדבר
כו ,כח) ולמה עשה כן לפי שחצי שבט מנשה קבלו חלקם תחלה בטרם שנכנסו לארץ לכך הקדים
מנשה לאפרים :אלישמע בן עמיהוד נקרא שמו על שם מעשה יוסף הצדיק ולמה נקרא שמו
אלישמע אמר הקב"ה אלי שמע יוסף שצויתיו על הזנות ולא שמע אל אדונתו שהיתה מפתה אותו
כד"א ולא שמע אליה (בראשית לט ,י) אמר הקב"ה עמי היה שכבש את יצרו לעשות רצוני :למנשה
גמליאל בן פדהצור :ומה שכר גמלו האל על שקידש שמו של הקב"ה שפדאו צורו ונעשה מלך על
כל מצרים:
א,יא לבנימן אבידן בן גדעני :ולמה נקרא שמו אבידן על שם בנימין שבשעה שנולד מתה אמו מפני
קושי לידתה והיתה היא סבורה גם בנימן כמותה ולכך קראתהו בן אוני (שם לה ,יח) כלומר
שיהיה מת אונן והולך כמו שנאמר לא אכלתי באוני (דברים כו ,יד) אבל אביו קראו
בנימין388
כלומר יגיע לאריכות ימים ולא ימות ומניין ימין כהוא 389כימים ותעמד לגורלך לקץ הימין (דניאל
יב ,יג):
דבר אחר שהוא חזק ביד ימין ולכך נקרא אבידן שאביו דן בין דבר אמו לדבריו ומה היה דינו בן
גדעוני שאמו קראתהו עוני הוא אוני ואביו קראוהו בנימין שהוא חזק שירבה גדודים לכך נקרא
אבידן בן גדעוני:
א,יב לדן אחיעזר בן עמישדי :לפי שדן אביו נעשה אח ליהודה במלאכת המשכן שנאמר ראו קרא
יי' בשם בצלאל [בן אורי בן חור למטה יהודה] (שמות לה ,ל) ואמר ואתו אהליאב בן אחיסמך
למטה דן (שם לח ,כג) ואין עזר אלא יהודה שנאמר ועזר מצריו תהיה (דברים לג ,ז) :וכן נאמר על
דוד שהיה מלך כי הוא משבט שנקרא עזר :שנאמר שויתי עזר על גבור (תהלים פט ,כ) וכן יעקב
אמר דן ידין עמו כאחד [שבטי ישראל] (בראשית מט ,טז) כמיוחד שבשבטים וזה היה יהודה ולכך
נקרא בן עמי שדי שדן עמו כיהודה וכן את מוצא כשם שנקרא יהודה אריה כך דן נקרא אריה לכך
נקרא נשיא שבטו אחיעזר בן עמישדי:
388הדרשה מבוססת על המשך הפסוק מבראשית לה ,יח שנדרש קודם.
389יש לפענח" :שהוא" .הכ"ף נראית מעובה.
044
א,יג לאשר פגעיאל בן עכרן לפי שאשר נתברך בבנות שיהיו בנותיו נאות וראויות למלוכה (עמ'
)90rלכך נתנבאת אמו עליו שנאמר כי אשרוני בנות (שם ל ,יג) ולכך בירכו משה יהי רצוי אחיו
(דברים לג ,כד) שאם היה לו קטטה עם אחד <מן> השבטים היו נושאים השבטים מבנותיו
ומרצים הכעס שהיו להם עליו ועל זה אמר וכימיך דבאך (שם ,כה) :ומתרגמינן וכימי עולמיך
תוקפך :ללמדך כי הזקנה של שבט אשר היתה נאה וחזקה בנערה 390של שאר שבטים והיו נשואות
למלכים והיו מתפייסים להם כדכתיב מאשר שמנה לחמו (בראשית מט ,כ) :ואין לחמו אלא אשה
שנאמר כי אם הלחם אשר הוא אוכל (שם לט ,ו) :והיו בנותיו נשואות למלכים ואם היה כעס
למלכים עלי<ה>ם היו מתרצים בשביל בנותיהם לכך נאמר פגעיאל בן עכרן :שכל מי שהיה עכור
שהוא חייב מיתה למלך כמו שנאמר יעכרך יי' (יהושע ז ,כה) היתה בתו מבקשת עליו רחמים לפני
המלך ומוחל לו :ואין פגעיאל אלא לשון בקשה ותפלה שנאמר ויפגע במקום (בראשית כח ,יא):
ואומ' [ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ו]אל תפגע בי (ירמיהו ז ,טז)
לכך נאמר פגעיאל בן עכרן:
א,יד לגד אליסף בן דעואל :על שם המזבח שבנו שלא היה דעתם למרוד במקום אלא על שם עדות
שנאמר אל אלהים יי' [אל אלהים יי' הוא ידע וישראל הוא ידע] :אם במרד ואם במעל (יהושע כב,
כב) :לכך נקרא אליסף לפי שקיימו דברי משה רבינו עליו השלום שהלכו במלחמה עם אחיהם ולא
שבו עד התנחל בני ישראל נתקיים בהם ברכת יהושע בנכסים רבים שובו אל אהליכם( 391שם ,ח)
היא היתה המלחמה של
ההגר<י>ים392
שהיו לוחמים עם בניהם ושמעו שהיו זועקים להקב"ה
במלחמה שהיו אומרים שמע ישראל ועזרו לבניהם והרגום ולקחו כל ממונם על שקיימו דברי
הקב"ה ועזרו את אחיהם לכבוש את הארץ ולכך נקרא אליסף בן דעואל:
א,טו לנפתלי אחירע בן עינן :שהיתה ארצו שמנה לתבואה כמו שנאמר ותרעינה באחו (בראשית
מא ,ב) :393ואומ' בין אחים יפריא (הושע יג ,טו) :רע הוא לשון רצון כדמתרגמינן רצון רעוא זה
היה שבט נפ תלי שהיתה ארצו מוציאה פירות כרצון בעליה וכן משה רבינו עליו השלום נפתלי שבע
רצון (דברים לג ,כג) :בן עינן 394שהיו עננים משקין ארצו וגם מעינות מים רבים היו בארצו ועל זה
אמר ומלא ברכת יי' (שם) וכמו שנאמר מבורכת יי' ארצו (שם ,יג)
390סביר יותר על פי ההקשר לתקן :כנערה.
391בכתב היד :לאהליכם.
392הכוונה להגריאים (על פי דברי הימים א ה ,י).
393מופיע גם בבראשית מא ,יח.
394בכתב היד :בן ענינן.
045
א,כ ולמה נאמר בגלגלתם בראובן ושמ עון בכלל ופרט מה שלא נאמר בשאר השבטים לפי שראובן
ושמעון קינטרו את אביהם לכך הם צריכים לכפרה פי שנים כשאר שבטים ולמה למד אחרונה של
גלגלת של שבט שמעון
משוכה395
שאינן מזויינות כשאר אותיות משום מעשה זמרי ולמה מנה
השבטים כענין הזה לפי שלא מואס אלא לעשות דגלים
וכ שם שהיו חונים בדגלים על אותו סדר מנה השבטים למה היה גד עם שמעון וראובן אמ' הקב"ה
ראובן בתשובה וגד בגבורה מגינים על שמעון ולמה יששכר וזבולן אצל יהודה לפי שיהודה מלך
ולנגיד
ממנו396
ויששכר בעל תורה וכתיב בי מלכים ימלכו (משלי ח ,טו) :לפיכך מלך אצל מלך
וזבולן למה לפי שהיה שותפו של יששכר שהיה עוסק בפרקמטיא ונותן לתוך פיו של יששכר
שאלמלא לא היה זבולן לא היה יששכר עוסק בתורה והיה לזבולן חלק בתורתו של יששכר לכך
חנה אצל יששכר ולכך ברכן משה שמח זבולן בצאתך [ויששכר באהליך] (דברים לג ,יח) ולמה
מנשה ואפרים ביחד לפי שאין עמלק נופל אלא בידם לכך לא ערבן עם שאר שבטים וכן אתה מוצא
יהושע שהיה מאפרים השריש תחלה ועקר תחלה עמלק שנאמר מני אפרים שרשם בעמלק [אחריך
בנימין בעממיך] (שופטים ה ,יד) ושאול ומרדכי שהיו מבני בנימין פרעו מעמלק ומזרעו ומנשה
בימי יהושפט ומהם מן בני שמעון הלכו[ 397לה ר שעיר אנשים חמש מאות ופלטיה ונעריה ורפיה
ועזיאל] ובני (עמ' )90lישעי בראשם [ויכו את שארית הפלטה לעמלק] (דברי הימים א ד ,מב) והוא
היה משבט מנשה שנאמר ובני מנשה עפר וישעי (שם ה ,כד) 398וכד"א לפני 399אפרים ובנימן ומנשה
עוררה [את גבורתך] (תהלים פ ,ג) ולמה אשר אצל דן לפי שבשבט דן היה פסל מיכה ולא היה
הפסל עמו ממש אלא שעלה במחשבתו לעשותו משעה שיצאו ישראל ממצרים ומחשבת עבודה זרה
כמעשה שנאמר למען תפש 400את בית ישראל בלבם [אשר נזרו מעלי בגלוליהם כלם] (יחזקאל יד,
ה) דאי אמרת ממש אפשר ושכינה עמהם והפסל יהיה ביניהם ועבודה זרה חשוכה שנאמר והיה
במחשך מעשיהם (ישעיהו כט ,טו) :ואשר היה בעל שמן שנאמר וטובל בשמן רגלו (דברים לג ,כד)
ושמן משלו היו לוקחים למאור לפיכך שמנו אצלו להאיר את חשכו ולפי שנפתלי מלא ברכה היה
שנאמר ומלא ברכת יי' ים [ודרום ירשה] (שם ,כג) לפיכך היה דן ברגלו כדי שיתברך בשבילו ולמה
מנאם בפרט וכלל לומר לך לא היה בהם לא חסרון ולא יתרון כשם שאתה מוצא במנין הלוים
שפרטן יותר מכללן וכשם שאתה מוצא שנמנו כשירדו למצרים שכללן יותר על פרטן:
395הדרשה מבוססת על צורת האותיות בספר התורה.
396פרפראזה על הפסוק" :כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו והבכרה ליוסף" (דברי הימים א ה ,ב).
397בכתב היד :ומבני שמעון הלכו.
398בכתב היד" :ובני מנשה חפר וישעי" – במקבילה בתלמוד (בבלי בבא בתרא קכג ע"ב) הפסוק מצוטט כמו בכתב
היד.
399בכתב היד :לבני .גם בבמדבר ב ,יח יש החלפה של "לפני" ב"לבני" בציטוט פסוק זה.
400בכתב היד :תפוס.
046
א,מט אך את מטה לוי [לא תפקד] לא נמנו הלוים בכלל ישראל למה שהם לגיון מלך לכך מנאם
לבד:
דבר אחר לפי שכל המנויים צפוי לפני הקב"ה שעתידים למות במדבר :ומשבט לוי לא מת אחד
לפיכך לא רצה הקב"ה שימנו הלוים עם ישראל:
א,נד ויעשו בני ישראל [ככל אשר צוה יי' את משה כן עשו] :שהבדילו עצמם מן המשכן:
ב,ב איש על דגלו באותות [לבית אבתם] :מלמד שכל שבט ושבט היה לו סימן לאב השבט וכן היה
לכל הדגלים אות לרבות השבטים כיצד היו סימני אותיות השבטים שבט ראובן היה אות שלו
מצוייר דודאים על שם שנאמר וימצא דודאים בשדה (בראשית ל ,יד) :אות של שמעון היה עיר
שכם על שם מעשה <ש>כם :יהודה היה אות שלו אריה :שנאמר גור אריה יהודה (שם מט ,ט):
אות יששכר חמור מצוייר היה עליו על שם שנאמר יששכר חמור גרם (שם ,יד) :זבולן היה מצוייר
עליו כמן בית שנאמר יזבלני (שם ל ,כ) ומתרגמינן מדור :אפרים היה מצוייר עליו שור שנאמר
בכור שורו הדר לו (דברים לג ,יז) :מנשה היה מצוייר עליו ראם שנאמר וקרני ראם קרניו (שם):
בנימן זאב היה מצוייר עליו שנאמר
בנימן401
זאב יטרף (בראשית מט ,כז) :דן היה מצוייר עליו
נחש שנאמר יהי דן נחש (שם ,יז) :נפתלי אילה על שם שנאמר נפתלי אילה שלוחה (שם ,כא) :גד
היה מצוייר עליו הרבה צורת אנשים מזוינים שהולכים למלחמה כמו שנאמר גד גדוד יגודנו (שם,
יט) :אשר היה מצוייר עליו זית שנאמר וטובל בשמן רגלו (דברים לג ,כד):
וכשם שהיו אותיות לכל שבט ושבט כך היו סימנין לכל דגל ודגל על שם אברהם יצחק ויעקב אות
של דגל מחנה יהודה היה א' י' י' ראשי שמות האבות :דגל מחנה ראובן היה כתוב ב' <צ'> ע' על
שם ה אבות השניות :דגל מחנה אפרים היה כתוב על שם האבות השלישית ר' ח' ק' :ובדגל מחנה
דן כתוב עליו על שם האבות האחרונות מ' ק' ב' וזהו משמע האותיות א' י' י' כלומר אודותי :ב'
צ' ע' מן הגזל ר' ח' ק' רחקו עצמכם מעבודה זרה ומן הדומה לה :מ' ק' ב' והוא כלי גרזן כלומ'
חייב אדם להרוס עבודה זרה כמו שנאמר כי הרס תהרסם (שמות כג ,כד) :וה' של אברהם לא
היה כתוב בדגלים אלא על ארון הקדש במחנה לויים וה' משמו של הקב"ה שאמר הקב"ה
לאברהם ויוצא אתו החוצה (בראשית טו ,ה) כלומר ארון הקדש בענן הולך לפני ישראל והענן
401בנוסח המסורה :בנימין.
047
היתה <נ>עשית כמן ה' וכל זמן שהא 402עומדת היו ישראל חונים וכשהיתה מסתלקת היו ישראל
נוסעים והינו דכתיב לנחותם הדרך (שמות יג ,כא) וכתוב לה'נחותם בה<ד>רך( 403נחמיה ט ,יט) על
ידי ה' מורה להם הדרך (עמ' )91rועוד כתיב ובה'אריך [הענן] (במדבר ט ,יט) על ידי ה' מאריך
הענן :ובהעלות הענן (שמות מ ,לו) על ידי ה' עלות הענן וזהו הה' שהוסיף הקב"ה לאברהם
שנאמר [ו]לא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם כי אב [המון גוים נתתיך] (בראשית יז,
ה):
יוי'404
מניין אותיותיו עולין כ"ו לפיכך אמר הקב"ה אהיה אשר אהיה (שמות ג ,יד) מנין
אהיה כ"א נשתיירו מן המניי ן ה' שהוסיף הקב"ה לאברהם ובעבור אותו הה' שהיא משמו של
הקב"ה לכך היתה על ארון הקדש בענן:
דבר אחר לבית אבותם ולא לבית אמותם לפי שה' משמו של הקב"ה והקב"ה אבינו שנאמר כי
אתה אבינו (ישעיהו סג ,טז) לפיכך אמר לבית אבותם:
אמר משה לפני הקב"ה אם אני אומר לשבט יהודה שיחנו למזרח יאמרו לא יחנו אלא למערב או
לרוח אחרת וכל השבטים יאמרו כן ואני מה אעשה אמר לו הקב"ה אל תצטער בכך מסורת בידם
מאבותם כשם שטענו מטות יעקב אביהם כך יחנו סביב למשכן שנאמר ויצו אותם ויאמר
אליהם405
(בראשית מט ,כט) :ומה צוה אותם אחד מבניכם לא יגע במטתי אלא יהודה ויששכר
וזבולן יטענו מטתי מן המזרח וראובן ושמעון וגד מן הדרום יוסף אל יטעון שהוא מלך אלא אני
עשיתי בניו שבטים שנאמר אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי (שם מח ,ה) :לפיכך יטענו
אפרים ומנשה ובנימן מן המערב דן ואשר ונפתלי יטענו מן הצפון :ואף לוי לא יטעון שהוא עתיד
לטעון ארון חי העולמים ומי שהוא טוען ארון הקב"ה לא יטעון ארונו של מת ואם אתם עושין כך
כך עתיד הקב"ה להנחותכם דגלים סביב למשכן ועל זה נאמר ויעשו בניו לו כן כאשר צום (שם נ,
יב) :ולכך נאמר לבית אבותם יחנו בני ישראל [מנגד] סביב מסורת היתה בידם מאבותם איך יחנו
סביב למשכן מנגד סביב לאהל מועד יחנו מהוא מנגד רחוקים היו מן המשכן אלפים אמה ולא
יותר כדי שיוכלו ישראל ללכת שם בשבת דילפינן מנגד מן מנגד אמר אך רחוק יהיה ביניכם ובינו
כאלפים אמה במדה (יהושע ג ,ד):
ב,ג והחנים קדמה מזרחה :ולמה חנו דגל מחנה יהודה מן המזרח לפי שמן המזרח אורה באה
לעולם ובמלך כתיב באור פני מלך חיים (משלי טז ,טו) :ויהודה היה מלך שנאמר ולנגיד ממנו
402נקוד על המילה.
403בכתב היד :בדרך.
404בדרך כלל לא ציינתי את שם יי' כפי שמופיע במהדורתנו רוב המכריע של הפעמים – "י'ו'י'" במקרה זה ,הכתיב
שבכתב היד מקל על הבנת הגימטריה ולכן כתבתי כך.
405בנוסח המסורה :אלהם.
048
(דברי הימים א ה ,ב) ויששכר היה בעל תורה וזבולן היה שותף בתורתו והתורה נקראת אור:
שנאמר ותורה אור (משלי ו ,כג) לפיכך חנו בעלי האור לקרן אורה :ולמה
406
ב,י דגל מחנה ראובן תימנה לפי שמן הדרום יוצאים טללי ברכה וגשמי ברכה וראובן היה בעל
תשובה וברכות טובות וישועות טובות באות לעולם על ידי תשובה :שנאמר קחו עמכם דברים
[ושובו אל יי'] (הושע יד ,ג) וכתיב ביה וקח טוב (שם) :וכתיב בשובה ונחת תושעון (ישעיהו ל ,טו)
לפיכך חנו בעלי תשובה לקרן טובה:
ב,יז ונסע אהל מועד [מחנה הלוים בתוך המחנת כאשר יחנו כן יסעו איש על ידו לדגליהם]
באמצע כאשר יחנו לרוחות כך יסעו למסעות המוקדם מוקדם והמאוחר מאוחר לכך נאמר איש
על ידו רוצה לומר איש על מקומו :ולמה
ב,יח דגל [מחנה] אפרים [לצבאתם] ימה לפי שמן המערב יוצאים שלג וברד וקור וצנה ומי יוכל
לעמוד לפניהם וכן אלו השלשה שבטים אנשים גבורים חזקים ומיוכל לעמוד לפניהם שנאמר לפני
אפרים ובנימן ומנשה עוררה את גבורתך( 407תהלים פ ,ג) לכך חנו אלו הגבורים בקרן הצנה ולמה
ב,כה דגל מחנה דן צפנה לפי שמן הצפון חשך בא לעולם ובשבטו היה פסל מיכה שהוא חשך לכך
חנו בקרן אפלה :ולמה בגד שהיה בוגד באומות העולם והיה בעל גדוד
ב,לב אלה פקודי בני ישראל לבית (עמ' )91lאבותם אתה מוצא שלא צוה הקב"ה למנות את
ישראל אלא מבן עשרים שנה ולפי שאין בית דין של מעלה עונשין אלא מעשרים שנה ומעלה ואין
אנו יודעים אם חושב שנים להם לתולדתם שכל אחד ואחד אומר ליציאת או לראש השנים של
תשרי אבל ממה שאתה מוצא כשיצאו ישראל ממצרים היו שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש
מאות וחמשים :שנאמר בקע לגלגלת (שמות לח ,כו) ונתינה זו אחר יום הכפורים ראשון אחר
שמחל להם מעשה העגל ונתן להם לוחות שניות היתה מיכן אתה למד שאינו חושב להם ראשון
406מילה מקשרת ל דרשה על במדבר ב ,י .יש דילוג על מספר פסוקים ,וכנ"ל גם מפסוק י לפסוק יז בפרק ב.
407בכתב היד מופיע" :לבני בנימן ואפרים ומנשה עוררה את גבורתיך" – יש עקביות בחילוף בין "לפני" ו"לבני" ,כאן
ובבמדבר א ,כ.
049
שנים מן יציאת מצרים שאם היה כן לא היו יתרים בחשבון עד שיעבור עליהם ניסן שני ומנין זה
יש לומר שאין חושב שנים לכל אחד ואחד ויום לידתן שאם כן היה אפשר שלא היו יתרות במניין
הדגלים למניין המשכן לפי שכולם לא נולדו ביום אחד :אבל מה תוכל לומר שלא חשב להם ראשי
שנים אלא מראש תשרי שהיה לראש השנה ולכך כשעבר בתשרי הראשון ונמנו היו יתרים מן
המניין של יציאת מצרים ולכך לא הותרו במניין דגלים על מניין המשכן לפי שהיו עומדין עדיין
באותה שעה ובאותה שנה עצמה ומנין יש לנו ראייה שבתשרי נברא אדם הראשון כשם שלא נמנו
שנותיו אלא מתשרי כך לדורות הבאות אחריו וחשבו להם ראשי שנים מתשרי:
ג,א ואלה תולדות אהרן ומשה מצינו שחושב תולדות אהרן תולדת משה ולמה לא חשב בניו לפי
שהיו בניו לוים ונחשבו עם הלוים לכך פירש תולדותיו
דבר אחר למה נתייחסו בני אהרן על שם משה לפי שהוא למדם תורה ומעלה עליו הכתוב כאלו
ילדם ולכך נאמר ביום דבר יי' את 408משה [בהר סיני] לומר מי גרם לבניו של אהרן שנקראו על
משה התורה שדבר יי' אל משה בהר סיני מיכן אתה למד שכל המלמד את בן חבירו תורה מעלה
עליו הכתוב כאלו ילדו:
ג,ד [וימת נדב ואביהוא לפני יי'] בהקריבם [אש זרה לפני יי'] על הקריבה מתו ולא על ההקרבה
אש זרה :מן המזבח הביאו האש אם כן למה קראו זרה לפי שלא נצטוו וכן הוא אומר ויקריבו
לפני יי' אש זרה [אשר לא צוה אתם] (ויקרא י ,א) ובנים לא היו להם הא אם היו להם בנים לא
מתו לפי שנדב ואביהוא שחוצים היו והיו אומרים אבינו כהן גדול אחי אבינו מלך אחי אמנו נשיא
שבטו איזו אשה ראוייה לנו והיו מונעים עצמם ולא רצו לישא אשה ולקיים פריה ורביה ואותו עון
גרם להם לישרף :ויכהן אלעזר ואיתמר ושמשו בכהונה גדולה אבל אם היו בנים לנדב ואביהוא
אותם בנים היו משמשים במקום אביהם :על פני אהרן אביהם :בחיי אהרן אביהם כמה דתימר
על פני תרח אביו (בראשית יא ,כח) :ולמה נקוד על אהרן ללמדך שלא היה בכלל המניין אירע
טומאה באהרן ושמש אלעזר אירע טומאה באלעזר ושמש איתמר:
דבר אחר על פני אהרן אביהם כמה דתימר מעל פני מתו (שם כג ,ג) :מת אהרן שמש אלעזר מת
אלעזר שי<מ>ש איתמר:
408בכתב היד :אל.
051
ג,יב ואני [הנה] לקחתי את הלוים ולמה לקח הקב"ה את הלוים תחת כל בכור ישראל לפי
שבתחלה היתה עבודה בכורות שנאמר וישלח את נערי בני ישראל [ויעלו עלת ויזבחו זבחים]
(שמות כד ,ה) :ומתרגמינן ית בכורי בני ישראל וכיון <שישראל> עשו העגל הבכורות זבחו לפניו
ומניין אתה אומר שזבחו לפניו שנאמר ויזבחו לו (שם לב ,ח) :ולכך פסלם הקב"ה שלא רצם עוד
לפניו שנאמר והכהנים הלוים בני צדוק [אשר שמרו את משמרת מקדשי בתעות בני ישראל מעלי
המה יקרבו אלי לשרתני] (יחזקאל מד ,טו) ולכך לקח הלוים תחתיהם שהם כולם קדשו שמו
במעשה העגל שנאמר ויאספו אליו כל בני לוי (שמות לב ,כו) :ולמה לא מנאם מבן עשרים שנה
ומעלה לפי שלא צוה (עמ' )92rלמנותם אלא לפדות בהם הבכורות וגם בכורות לא נתקדשו אלא
משום מכת בכורות שהביא הקב"ה <במצרים> והציל בכורי ישראל וכשם שהיו בהצלה גדולים
וקטנים כך יהיו במניין גדולים וקטנים אבל פחות מחדש אינו נחשב כולד עד שיהיה לו חדש :את
מוצא בפרטן של לויים שלש מאות יתרים על עשרים ושנים אלף :ובכללם אין אתה מוצא אלא
כ"ב אלף והשלש מאות היכן הם אותן שלש מאות בכורות היו והיו קדש ואין קדש מפקיע קדש:
ומה מפקיע פודה:
ג,מא ואת בהמת הלוים [תחת כל בכור בבהמת בני ישראל] מיכן אתה למד שלא נתנו הלוים בכור
בהמתם דמקיש בהמתם לבכוריהם כשם שאינם פודים בכוריהם כך אינם נותנין בכור בהמתם
לכהן:
ג,מו ואת פדויי השלשה [והשבעים והמאתים העדפים על הלוים מבכור בני ישראל] אמר משה
רבינו עליו השלום אם אומ' תנו חמשת שקלים כל אחד ואחד יאמרו לי כבר פדאני בן לוי לקח
עשרים ושנים אלף פתקין וכתב על כל אחד ואחד בן לוי לקח עשרים ועוד לקח רע"ג פתקין חלקים
בלא כתיבה ועירב הכתובים עם החלקים ונתנם בקלפי אחד ואמר לכל אחד ואחד טול כתבך מן
הקלפי מי שהיה עולה בידו כתוב בן לוי היה אומר לו כבר פדאך בן לוי ומי שהיה עולה בידו חלק
היה אומ' לו תן ה' שקלים שעדיין לא פדאך בן לוי ומהו קלפי כמו ארגז קטן :ולמה נענשו ישראל
לפדות הבכורים שלהם והבכור נותן ה' שקלים לפי שהם מכרו בכורה של רחל בכ' כסף שהם ה'
שקלים לכך נצטוו לפדות בכוריהם בה' שקלים שהם כ' כסף:
050
ד,ב נשא את ראש [בני קהת מתוך בני לוי] והלא גרשום היה בכור ולמה הקדים תחלה לקהת לפי
שהיה נושא את הארון ולכך אמר נשא שהנשיאות היא לו :ומה היו נושאים ארון ושולחן שהיו
להם בדים והיו נושאים אותם בבדים שלהם ולכך נאמר בהם
ד,ו ושמו בדיו :אבל מנורה ומזבח הזהב שלא היו להם בדים 409כתיב בהון ושמו בדיו:
ד,ז ונתנו עליו את הקערות :ולא היו נותנין עליו סמוך לו הקערות :אלו דפוס של לחם :הכפות
אלו בזכי לבונה שהם נותנין על המערכת של לחם הפנים :המנקיות אלו חצאי קנים שהיו נותנים
בין לחם שתהא הרוח שולטת בהם כדי שלא יתעפשו :ואת קשות הנסך אלו סניפין של זהב שהיו
מקלפין את ראשיהם והיה ראשו אחד מונח לארץ והראש השני סומך המערכת שלא תשבר :והיו
לכל מערכה ומערכה שני סניפין אחד מיכן ואחד מיכן ומהוא הנסך לשון נסכות שהיו משמרין את
המערכה שלא תפול ושלא תשבר :ולחם התמיד עליו יהיה :אף בשעת המסעות היה שם לחם
לקיים מה שנאמר לחם פנים לפני תמיד (שם כה ,ל):
ד,ט את מנורת המאור זה גופה של מנורה ו{ה}קנים שלה :נרות אלו הנרות שעל ראשי הקנים
שבהם משימים הפתילות והשמן ומדליקין מלקחיה ציביתיהן שבהם היו מטיבין את הנרות
שבהם מוציאים מן הנרות שירי הפתילות השרופות :ואת כל כלי שמנה :הכלים שמשימים בהם
את השמן ליתן בנרות:
ד,יב ולקחו את כל כלי השרת אלו המזרקים שהיה מכניס בהם דם הפר ודם השעיר של יום
הכפורים לפני לפנים מאותו הדם היה נותן <על> מזבח הזהב שנאמר ויצא אל המזבח אשר לפני
יי' (ויקרא טז ,יח) :ואותם מזרקים שבהם מכניס דם פר כהן משיח ודם פר העלם דבר של צבור
שבאותם דמים דכתיב ונתן הכהן מן [הדם] (שם ד ,ז)
ד,יג ודשנו מן המזבח היו (עמ' )92lמדשנים בשעת מסעות ומדליקים עליו האש לקיים מה שנאמר
אש תמיד תוקד על המזבח (שם ו ,ו) :ולאחר שהיו עושים כך היו כופין עליו פסתכר כדי שלא
תשרוף האש הבגד הארגמן אשר עליו ולכך כשאמר
ד,יד ונתנו עליו את כל כליו לא הזכיר הסירות כי הסירות הוא פסכתר וג' דברים היה פסתכר
משמש בו מכסין האש על המזבח בשעת מסעות ובו מוציאין את הדשן אל מחוץ למחנה :ובשעת
עבודה היו משליכין אותו אל הרצפה וכל כהן ולוי היה שומע קולו היה רץ ובא :את המחתות
409מבחינת המשמעות כנראה שחסרה המילה "לא"" :לא כתיב בהון ושמו בדיו".
052
שבהן מביאים אש למזבח ומכניסין בו קטרת וכן היו המחתות האחרות למנורה שבהם מכניסין
אש להדליק את הנרות :המזלגת צינורות שבהם מהפכים הבשר לישרף :היעים אלו מטאטי של
נחשת שבהם מטאטים הדשן מן המזבח [ו]את המזרקות שבהם מקבלים דם הזבחים וזורקין
אותו על גגו של מזבח יי'
ד,טז ופקודת אלעזר אמרו עליו על אלעזר שהיה מוטל עליו טורח גדול שהוא היה נושא שמן
המאור וקטרת הסמים ומנחת התמיד ושמן המשחה :פקדת אלעזר כל המשכן כל הלוים היו
אסורין על ידו:
ד,כ ולא יבאו לראות כבלע [את הקדש ומתו] :כשהיו מכניסין הכלים לנרתיק שלהם:
דבר אחר כבלע את הקדש שאם היו רואים בהם כבלע של עין מיד היו מתים:
נשלמה פרשת
תהלה
במדבר
לצור
סיני
שוכן
אתחיל
פרשת נשא
053
את
ראש
מעוני
תם:
2.2פרשת דברים
(עמ' )123rנ ש ל מ ה
פרשת
אלה
שבח לאומר
ועושה
אתחיל
ה ד ב ר י ם:
מסעי
אלה
ספר
מגיד
בעזרת
מישרים
א,א 410כתוב לך יי' הצדקה ולנו בשת הפנים [כיום הזה] לאיש יהודה וליושבי ירושלם וכל ישראל
הקרובים וה<ר>חקים בכל הארצות אשר הדחתם שם במעלם אשר מעלו בך (דניאל ט ,ז):
אמ' ר' תנחום בר חניאלי בשעה שיצאו חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש באו אומות העולם
וטיפחו לישראל על פניהם ואמרו להם יש לכם אלוה כזה ואתם משתחוים לצלם ופתחו ואמרו לך
יי' הצדקה ולנו בשת הפנים (שם):
ואמ' רבא אמ' ר' יוחנן מפני מה לקו ישראל באיכה והיא כולה באלף ובית מפני שעברו על התורה
<שנכתבה> באלף בית ואמ' רבא אמ' ר' יוחנן מפני מה לקו ישראל באיכה מפני שעברו על שלשים
ושש כריתות שבתורה כמו ששנינו הבא על האם ועל אשת אב ועל הכלה והבא על הזכור ועל
הבהמה והבא על האשה ובתה ועל אשת איש והבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו ועל
אחות אשתו ועל אשת אחיו ועל אשת אחי אביו ועל הנדה והמגדף והעובד עבודה זרה והנותן
מזרעו למולך ובעל אוב וידעוני והמחלל את השבת וטמא שאכל את הקדש והבא אל המקדש טמא
והאוכל חלב ודם נותר ופיגול השוחט והמעלה בחוץ והאוכל חמץ בפסח והאוכל והעושה מלאכה
ביום הכפורים המפטם את השמן והמפטם את הקטרת והסך בשמן המשחה הפסח ומילה במצות
עשה:
שאלו בן עזאי דרוש לנו דבר אחד מן הקינות אמ' להם לא גלו ישראל עד שכפרו בייחודו של עולם
ובעשרת הדברות ובמילה שניתנה לעשרים דור ובחמשה חומשי תורה מנין איכה הדא הוא דכתיב
410הסימון הוא למען הסדר הטוב ,על אף שדרשת פסוקי דברים מתחילה רק לאחר קובץ הדרשות על החורבן.
054
וישליכו את תורתך( 411נחמיה ט ,כו) לפיכך מקונן ירמיה עליו השלום עליהם איכה ואת מוצא עד
שלא חרבה ירושלים היה ירמיהו מזהיר על ישראל תנו ליי' אלהיכם כבוד בטרם יחשיך (ירמיהו
יג ,טז) עליכם דברי תורה ודברי נבואה עד שלא יתנגפו רגליכם [על הרי נשף וקויתם לאור ושמה
לצלמות ישית לערפל] (שם) וכיון שלא שמעו התחיל בוכה ומק<ו>נן עליהם ואמר על ההרים אשא
בכי ונהי (שם ט ,ט) ואומ' ואנו ואבלו פתחיה (ישעיהו ג ,כו)
אמ' ר' אב{ה}וא אנינות מבפנים ואבילות מבחוץ :ונקתה לארץ תשב( 412שם) נקייה היתה מדברי
תורה ומדברי נבואה נקייה מצדקות וממצות וממעשים טובים לפיכך לארץ תשב כמו שכתוב ישבו
לארץ ידמו [זקני בת ציון] (איכה ב ,י)
אמר ר' יהושע וזכור את בוראך בימי בחורתיך (קהלת יב ,א) הא כל הנבואות הקשות והרעות לא
באו עליהם אלא לחרבן בית המקדש וכיון שלא שמעו לו והקישו את ערפם והעיזו את פניהם
נהפכה להם מדת הרחמים למדת הדין כד"א [ו]המה מרו ועצבו את רוח קדשו (ישעיהו סג ,י)
וכתיב כי קול [נהי] נשמע מציון [איך שדדנו בשנו מאד כי עזבנו ארץ כי השליכו משכנותינו]
(ירמיהו ט ,יח) ארץ זו תורה דכתיב ארוכה מארץ מדה [ורחבה מני ים] (איוב יא ,ט) (עמ' )123lוכי
השליכו משכנותינו (ירמיהו ט ,יח) אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות וכתיב בושנו כי שמענו חרפה
[כסתה כלמה פנינו כי באו זרים על מקדשי בית יי'] (שם נא ,נא) זה תשעה באב כי באו זדים אל
מקדשי יי' 413מקדש אין כתיב לא מקדשי יי' :זה חרבן בית ראשון ובית שני אמרה כנסת ישראל
לפני הקב"ה רבון העולמים כרו לי זדים שיחות אשר לא
כתורתך414
(תהלים קיט ,פה) בתורה
כתיב [פן יבוא והכני] אם על בנים (בראשית לב ,יא) ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום
אחד (ויקרא כב ,כח) :וכאן כתיב אם על בנים רטשה (הושע י ,יד) :בתורה כתיב ושפך את דמו
וכסהו בעפר (ויקרא יז ,יג) :וכאן כתיב שפכו דמם כמים סביבות ירושלם [ואין קובר] (תהלים עט,
ג) הוי אשר לא כתורתך( 415שם קיט ,פה) השיב אותם הקב"ה מה אעידך מה אדמה לך (איכה ב,
יג) כמה העדתי בכם כמה נביאים שלחתי אליכם ולא שמעתם :ומה אדמה לך (שם) לאיזה אומה
הקפתי עליהם ענני כבוד וקרבתי אותם לפני הר סיני ונתתי להם את תורתי :ומה אשוה לך (שם):
למי אשוה אותך :כי גדול כים שברך (שם) :נביאיך חזו לך [שוא ותפל] (שם ,יד) :כלומר התעו
411בכתב היד :תורתיך.
412בכתב היד :תשבו.
413בכתב היד :זדים .בשונה מהפסוק בירמיהו ,ונראה כי המעתיק מושפע מהציטוט הבא בתהלים.
414בכתב היד :בתורתיך.
415בכתב היד :כתורתיך.
055
אותך במדבר כתיב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים (שמות טז ,ד) וכאן כתיב כל עמה נאנחים
מבקשים [לחם] (איכה א ,יא) במדבר כתיב עלי באר ענו לה (במדבר כא ,יז) :וכאן כתיב דבק לשון
יונק [אל חכו בצמא] (איכה ד ,ד) במדבר כתיב פרש 416ענן למסך (תהלים קה ,לט) :וכאן כתיב חשך
משחור תארם (איכה ד ,ח) :במדבר כתיב תביאמו ותטעמו [בהר נחלתך] (שמות טו ,יז) וכאן כתיב
[אין נפשי אל העם הזה] שלח מעל פני 417ויצאו (ירמיהו טו ,א) ומי גרם לך לכל זאת דרכך ומעלליך
(שם ד ,יח) 418אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבון העולמים זכור עניי ומרודי לענה וראש (איכה
ג ,יט) :זכור עניי שמעתי שנענתי לפניך ומרודי שמרדתי בך ולענה ורוש שהשקיתני ויצאו אלו באלו
{הית}ה ביום מקוננת הינו דכתיב בכה 419תבכה בלילה (שם א ,ב) ולמה שתי פעמים בכה תבכה
אלא בכה על ציון{תבכ}ה על ירושלם בכה על חרבן ראשון תבכה על חרבן שני בכה על גלות עשרת
השבטים תבכה על יהודה ובנימן ולמה בלילה ולא ביום מפני שאין הבכייה נשמעת ביום מפני
דיבורו של יום ובלילה היא נשמעת והיא מזכרת נסים שנעשו לה בלילה דכתיב ויהי בחצי הלילה
[ויי' הכה כל בכור בארץ מצרים] (שמות יב ,כט) :ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך יי' [ויך במחנה
אשור] (מלכים ב יט ,לה) לכך בכה תבכה:
רבי יצחק פתח תחת אשר לא עבדת את יי' אלהיך (דברים כח ,מז) אמר להם הנביא לישראל אילו
זכיתם הייתם קוראים בתורה ונתקיים לכם וישכון ישראל בטח בדד (שם לג ,כח) ועכשו
כשעשיתם הרע בעיני תקראו איכה ישבה בדד (איכה א ,א) אילו זכיתם נתקיים לכם ליל שמורים
הוא ליי' (שמות יב ,מב) ועכשו שלא זכיתם נתקיים לכם בכה תבכה בלילה (איכה א ,ב) אילו
זכיתם נתקיים עליכם וישבתם לבטח בארצכם (ויקרא כו ,ה) ועכשו שלא זכיתם גלתה יהודה
מעוני ומרב עבודה (איכה א ,ג) :אילו זכיתם נתקיים עליכם שלוש פעמים בשנה [יראה כל זכורך
את פני יי' אלקיך] (דברים טז ,טז) ועכשו שלא זכיתם דרכי ציון אבלות [מבלי באי מועד] (איכה א,
ד) :אילו זכיתם נתקיים עליכם ונתנך יי' אלהיך עליון [על כל גויי הארץ] (דברים כח ,א) ועכשו
שלא זכיתם היו צריה לראש אויביה [שלו] (איכה א ,ה) :אילו זכיתם נתקיים עליכם והתהלכתי
בתוככם (ויקרא כו ,יב) ועכשו שלא זכיתם ויצא מן בת ציון כל הדרה (איכה א ,ו) אילו זכיתם
נתקיים עליכם ונזכרתם לפני יי' אלהיכם [ונושעתם מאיביכם] (במדבר י ,ט) :ועכשו שלא זכיתם
זכרה ירושלם [ימי עניה ומרודיה] (איכה א ,ז) :אילו זכיתם נתקיים עליכם ויאמר יי' סלחתי
416בכתב היד :פרס.
417בכתב היד :פניו.
418בכתב היד :ומעללך.
419בנוסח המסורה שלפנינו נכתב "בכו" .המעתיק לאורך כל הדרשה נוקט ב"בכה" ,וכך השארתי.
056
כדברך (במדבר יד ,כ) :ועכשו שלא זכיתם חטא חטאה ירושלם (איכה א ,ח) אילו זכיתם נתקיים
עליכם כי ביום הזה יכפר עליכם [לטהר אתכם] (ויקרא טז ,ל) ועכשו שלא זכיתם טומאתה בשוליה
(איכה א ,ט) אילו זכיתם נתקיים עליכם לא יבוא עמוני ומואבי [בקהל יי'] (דברים כג ,ד) ולא יחמד
איש [את ארצך] (שמות לד ,כד) ועכשו שלא זכיתם ידו פרש צר [על כל מחמדיה] (איכה א ,י) אילו
זכיתם נתקיים עליכם ואכלתם לחמכם לשבע [וישבתם לבטח בארצכם] (ויקרא כו ,ה) ועכשו שלא
זכיתם כל עמה <נאנחים> מבקשים לחם (איכה א ,יא) אילו זכיתם נתקיים עליכם בכל הדרך
אשר צוה יי' אלהיכם אתכם תלכו (דברים ה ,כט) :ועכשו שלא זכיתם לוא אליכם כל עברי דרך
[הביטו וראו היש מכאוב כמכאובי אשר עולל לי] (איכה א ,יב) אילו זכיתם נתקיים עליכם אש
תמיד תוקד על המזבח לא
תכבה420
(ויקרא ו ,ו) ועכשו שלא זכיתם ממרום שלח אש [בעצמתי
וירדנה] (איכה א ,יג) אילו זכיתם נתקיים עליכם ואשבור מוטת עלכם [ואולך אתכם קוממיות]
(ויקרא כו ,יג) ועכשו שלא זכיתם נשקד על פשעי (איכה א ,יד) אילו זכיתם נתקיים עליכם במסלה
נעלה (במדבר כ ,יט) ועכשו שלא זכיתם סלה כל אבירי (איכה א ,טו) אילו זכיתם נתקיים עליכם
(עמ' )124rושמחתם לפני יי' אלהיכם (דברים יב,
יב)421:
ועכשו שלא זכיתם על אלה אני בוכיה
עיני [עיני ירדה מים] (איכה א ,טז) אילו זכיתם נתקיים עליכם פתוח תפתח [את ידך] (דברים טו,
ח)422
ועכשו שלא זכיתם פרשה ציון בידיה (איכה א ,יז) :אילו זכיתם נתקיים עליכם צדק צדק
תרדף (דברים טז ,כ) :ועכשו שלא זכיתם צדיק הוא יי' כי פיהו מריתי (איכה א ,יח) אילו זכיתם
נתקיים עליכם וקראתם בעצם היום הזה [מקרא קדש יהיה לכם] (ויקרא כג ,כא) :ועכשו שלא
זכיתם קראתי למאהבי המה רמוני (איכה א ,יט) אילו זכיתם נתקיים עליכם ראה ראיתי את עני
עמי (שמות ג ,ז) :ועכשו שלא זכיתם ראה יי' כי צר לי (איכה א ,כ) :אילו זכיתם נתקיים עליכם
שמעו עמים ירגזון (שמות טו ,יד) ועכשו שלא זכיתם שמעו כי נאנחה אני (איכה א ,כא) אילו
זכיתם נתקיים עליכם תביאמו ותטעמו [בהר נחלתך] (שמות טו ,יז) ועכשו שלא זכיתם תבא כל
רעתם לפניך (איכה א ,כב)
אמר ר' יהושע בן לוי נעשה בשבט בנימן ויהודה מה שלא נעשה בכל השבטים דכתיב ויגדל עון בת
עמי מחטאת סדום (שם ד ,ו) ולא גלו ישראל מארצם עד שמעלו ביי' ובתורתו דכתיב וידעו
420ככל הנראה זו טעות בכתב היד (א' במקום ת') :אש תמיד ת' ע' ה' ל' א'.
421מופיע גם בויקרא כג ,מ.
422מופיע גם בדברים טו ,יא.
057
הגוים 423כי בעונם גלו בית ישראל (יחזקאל לט ,כג) וכתיב שריך סוררים 424וחברי גנבים (ישעיהו
א,כג)
אמ' ר' ברכיה שהיו מתחברים לגנבים כולו אוהב שוחד (שם) שהיו אוהבים את הגזל ורודף
שלמונים (שם) היה אומ' הדיין לחבירו שלם לי ואני אשלם לך:
יתום לא ישפוטו (שם) אמ' ר' יוחנן בראשונה היה אדם עולה לדין בירושלם והיה הדיין משהה את
דינו והיה יוצא משם בפחי נפש והיתה אלמנה פוגעת בו בדרך ואומרת לו מה עשית בדיניך והוא
אומ' לא הועל תי כלום היתה אומרת מה אם זה האיש לא הועיל כלום אני על אחת כמה וכמה
והיתה חוזרת לקיים מה שנאמר יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם (שם) :והיה ירמיה
מוכיח אותם
ואומרת425
להם תנו ליי' אלהיכם כבוד (ירמיהו יג ,טז) :וכיון שלא שמעו התחיל
מקונן על ההרים אשא בכי ונהי (שם ט ,ט) :ולא היו מאמינים לדבריו עד שהגיעו להם הצרות
<שנאמר> עשה יי' אשר זמם (איכה ב ,יז):
תנו רבנן שבעה עבירות עשו ביום אחד הרגו כהן :נביא דיין :ושפכו דם נקי :וחללו את השם:
וטמאו את העזרה :ויום שבת ויום כפורים היה וכיון שעלה נבוזראדן התחיל דמו של זכריה רותח
אמר להם מה טיבו של דם זה שהוא רותח :אמרו דם פרים וכבשים שהיינו מקריבים על גבי
המזבח מיד אמר להם אף היום עשו כן במקום אחר מיד הביאו ושחטו והדם לא נתנדנד אמר להם
אמרו לי האמת ואלא היום לא אשאיר מכם אדם ענו קצתם לקצתם ואמרו כי הקב"ה תובע עלבון
זכרי ה ודמו ממנו שהיה מתנבא עלינו ולא שמענו לו והרגנהו והוא דיין ונביא וכהן מיד נטל
נבוזראדן שמנים אלף פרחי כהונה והרגן עליו עד שהגיע הדמים לקברו של זכרייה שנאמר פרצו
ודמים בדמים נגעו (הושע ד ,ב) :ועדיין הדם רותח בה שעתא נזף ביה נבוזראדן ואמר ליה אתה
מבקש שאהרוג את האומה הזאת עליך באותה שעה נתמלא הקב"ה רחמים ואמר ומה אם זה רשע
ואכזר ועובד פסל נתמלא רחמים על בני אני שכתוב בי כי אל רחום וחנון [יי' אלהיך לא ירפך ולא
ישחיתך] (דברים ד ,לא) על אחת כמה וכמה ורמז לדם ונבלע במקומו
423בכתב היד :וידעו כל הגוים.
424בכתב היד :צוררים .מופיע גם בשמות כא ,א באותה צורה.
425מבחינת המשמעות צריך להיות "אומר".
058
והרבה הכעיסו לפני הקב"ה ועברו על תורתו אמר הקב"ה לישראל אפלו על עשרת הדברים
עברתם עליהם אני אמרתי בסיני אנכי [יי' אלהיך] (שמות כ,ב) והם לא עשו כן אלא כיחשו 426ביי'
ויאמרו לא הוא (ירמיהו ה ,יב) (עמ' )124lאני אמרתי לא יהיה לך אלהים [אחרים על פני] (שמות
כ ,ג) והם אמרו אומרים לעץ אבי אתה (ירמיהו ב ,כז) אני אמרתי לא תשא [את שם יי' אלהיך
לשוא] (שמות כ ,ו) והם אמרו לכן לשקר
ישבעו427
(ירמיהו ה,ב) אני אמרתי זכור את יום השבת
[לקדשו] (שמות כ ,ז) והם קדשי בזית ואת שבתתי חללת (יחזקאל כב ,ח) אני אמרתי כבד את
אביך ואת אמך (שמות כ ,יא) והם אב ואם הקלו בך (יחזקאל כב ,ז) :אני אמרתי לא תרצח לא
תנאף לא תגנב (שמות כ ,יב) והם הרצח 428וגנוב ונאוף (הושע ד ,ב) אני אמרתי לא תענה [ברעך עד
שקר] (שמות כ ,יב) והם וידרכו את לשונם קשתם [שקר] (ירמיהו ט ,ב) אני אמרתי לא תחמוד
(שמות כ ,יג) והם וחמדו שדות וגזלו [ו]בתים [ונשאו] ועשקו גבר וביתו (מיכה ב ,ב)
<ו>על זה באו אליהם צרה שלא נהייתה בעולם ואמרו כי סמוך לבית המקדש שם איש ושמו דואג
בן יוסף וכשמת הניח בן קטן לאמו והיתה אמו מודדת אותו בטפחיים וטופח ובאצבע ועל כל טופח
וטופח שהיה התינוק גדל היתה אמו נותנת משקלו זהב לבית המקדש וכיון שהקפיו 429צרים על
ירושלים ואכלו כל מה שיש בבתיהם כי שלשה שנים וחצי באה ירושלם במצור ואכלו כל מה שיש
להם עד שעמדה האשה ושחטה את בנה לקיים מה שנאמר ואכלתם בשר בניכם ובשר בנתיכם
תאכלו (ויקרא כו ,כט) :באותה שעה הניחה את בנה בחיקה והיתה מגפפתו ומנשקתו ואומרת אוי
נא לאמך שלא שמחה בך הידים שטענו אותך יקצצו והפה שנשק יסתם והשדים שהניקו אותך
ימסו והרחם שיצאת ממנו יעקר ולמה נקרא שמו רחם שהוא מתרחם וכיון שגרמו עוונות נהפכו
אותם הרחמים לאכזריות ונתאכזרה על בנה כנמייה הזו שהיא יולדת ואוכלת את בניה והיתה
רואה את דמו והיתה בוכה עליו ומקוננת על מה שראתה הדא הוא דכתיב ידי נשים רחמניות
[בשלו ילדיהן] (איכה ד ,י) וכיון שראה ירמיה התחיל צועק ובוכה לפני הקב"ה ואומ' רבונו של
עולם לאיזו אומה נעשית צרה כמו אלו היכן הם רחמיך היכן הם חסדיך לא כך כתיב בך כי אל
רחום יי' (דברים ד ,לא) הפכת אותם הרחמים לאכזריות עמדת מכסא רחמים וישבת על כסא דין
דכתיב ראה יי' והביטה [למי עוללת כה] אם תאכלנה נשים [פרים עוללי טפוחים] (איכה ב ,כ)
426הניקוד בכתב היד.
427בכתב היד :אכן לשקר נשבעו .ניתן לקשר לשני פסוקים :בירמיהו ג ,כג" :אכן לשקר מגבעות המון הרים אכן ביי'
אלהינו תשועת ישראל" ,ובירמיהו ה ,ב" :ואם חי יי' יאמרו לכן לשקר ישבעו" .על פי ההיכרות עם כתב היד סביר
להכריע שמדובר בפסוק מירמיהו ה ,ב שמועתק בשיבוש.
428בכתב היד :הרוצח.
429מבחינת המשמעות צריך להיות "הקיפו" .כך כתב גם בובר.
059
השיבה אותו רוח הקדש ואומרת לו איזה אומה ולשון שעשו כמו שעשו ישראל אם יהרג במקדש
יי' כהן ונביא (שם):
הוי במדה שאדם מודד בה מודדין לו אוי לו לעין שראתה את כל אלה ולאוזן ששמעה נשכבה
בבשתנו ותכסנו
כלמתנו430
(ירמיהו ג ,כה) ואמרו חכמים עליהם השלום מפני מה נאמרה מגלת
איכה מאלף ועד תיו לפי שעברו על התורה כולה שנכתבה מאלף עד תו לפיכך לקו מאלף ועד תו
ומתנחמים מאלף ועד תו את מוצא שכל הנבואות הרעות והקשות שנתנבא עליהם ירמיהו הקדים
ישעיהו ורפאן ירמיה אמר איכה ישבה בדד (איכה א ,א) :ישעיה אמ' כי עם בציון ישב [בירושלם]
(ישעיהו ל ,יט) :ירמיה אמר בכה תבכה (איכה א ,ב) :ישעיהו אמ' בכו 431לא תבכה (ישעיהו ל ,יט):
ירמיה אמ' גלתה יהודה מעוני (איכה א ,ג) :ישעיהו אמ' ונשא נס לגוים [ואסף נדחי ישראל]
ונפוצות יהודה יקבץ (ישעיהו יא ,יב) :ירמיה אמ' דרכי ציון אבלות (איכה א ,ד) ישעיה אמ' דרך
לעבור גאולים (ישעיהו נא ,י) :ירמיה אמ' היו צריה לראש (איכה א ,ה) ישעיה אמ' נכון יהיה הר
[בית] יי' בראש ההרים (ישעיהו ב ,ב) :ירמיה אמ' ויצא מבת 432ציון כל הדרה (איכה א ,ו) :ישעיה
אמ' ובא לציון גואל (ישעיהו נט ,כ) :ירמיהו אמ' זכרה ירושלם (איכה א ,ז) :ישעיה אמ' ולא
תזכרנה הראשנות( :ישעיהו סה ,יז) ירמיה אמ' חטא חטאה ירושלם (איכה א ,ח) :ישעיה אמ'
מחיתי כעב פשעיך [וכענן חטאותיך] (ישעיהו מד ,כב) ירמיה אמ' טמאתה בשוליה (איכה א ,ט):
ישעיה אמ' לא יעברנו
טמא433
(ישעיהו לה ,ח) :ירמיה אמ' ידו פרש צר (איכה א ,י) :ישעיה אמ'
והיה ביום ההוא יוסיף יי' [שנית] ידו [לקנות את שאר עמו] (ישעיהו יא ,יא) ירמיה אמ' כל עמה
<נאנחים [מבקשים לחם]> (איכה א ,יא) (עמ' )125rישעיה אמ' לא ירעבו ולא יצמאו (ישעיהו מט,
י) ירמיה אמ' לוא אל{י}כם כל עוברי דרך (איכה א ,יב) :ישעיה אמ' והיה שם מסלול ודרך
(ישעיהו לה ,ח) :ירמיה אמ' ממרום שלח אש (איכה א ,יג) ישעיה אמ' עד יערה עלינו [רוח ממרום]
(ישעיהו לב ,טו) :ירמיה אמ' נשקד עול פשעי (איכה א ,יד) ישעיה אמ' התפתחי מוסרי צוארך
(ישעיהו נב ,ב) ירמיהו אמ' סלה כל אבירי (איכה א ,טו) ישעיה אמ' סלו סלו המסלה (ישעיהו סב,
י) ירמיה אמ' על אלה אני בוכיה עיני עיני יורדה מים (איכה א ,טז) :ישעיה אמ' כי עין בעין יראו
[בשוב יי' ציון] (י שעיהו נב ,ח) :ירמיה אמ' פרשה ציון בידיה [אין מנחם לה] (איכה א ,יז) ישעיה
אמ' נחמו נחמו עמי (ישעיהו מ ,א) :ירמיה אמ' צדיק הוא יי' כי פיהו מריתי (איכה א ,יח) ישעיה
אמ' ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ (ישעיהו ס ,כא) ירמיה אמ' קראתי למאהבי (איכה א,
430בכתב היד :בבשתינו ותכסינו כלמתינו.
431בכתב היד :בכה.
432כך הקרי .הכתיב :מן בת.
433בכתב היד :ולא יעבר בו טמא.
061
יט) ישעיהו אמ' וקראת ישועה
והביטה435
חמתיך434
ושעריך תהלה (ישעיהו ס ,יח) ירמיה אמ' ראה יי'
(איכה ב ,כ) :ישעיה אמ' וראיתם ושש לבכם (ישעיהו סו ,יד) ירמיה אמ' שמעו כי
נאנחה אני (איכה א ,כא) ישעיה אמ' אנכי אנכי הוא מנחמכם (ישעיהו נא ,יב) ירמיה אמ' תבא כל
רעתם לפניך (איכה א ,כב) :ישעיה אמ' והביאותים אל הר קדשי (ישעיהו נו ,ז)
ואלו ישראל חוזרין בתשובה הקב"ה מרחם עליהם שנאמר יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבתיו
(שם נה ,ז) וצריכים ישראל שלא לשמוח בימים האלו מן י"ז בתמוז עד ט' באב שכן מצינו שכל
הרעות שנתחדשו לאבתינו באילו הימים נתחדשו וצריכים ישראל לנהוג בהם כמנהג אבלות ולא
לשמוח בהם שבשבעה עשר בתמוז באו חמש גזרות נשתברו הלוחות ובטל התמיד והובקעה העיר
ושרף אפסטמוס הרשע את התורה והעמיד צלם בהיכל :ובט' באב נגזרה גזירה על אבתינו שלא
יכנסו לארץ ישראל וחרב בית הראשון והשני ונלכדה בית תר 436ונחרשה העיר ושנו חכמינו זכרונם
לברכה משנכנס אב ממעטין בשמחה וכל המקבל עליו אבל אלו הימים זוכה לראות בשמחתם
דכתיב שמחו את ירושלם [וגילו בה כל אהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה] (שם סו ,י)
שלשה בני אדם אמרו איכה ישעיה ראה את ישראל בחפזון אמ' איכה היתה לזונה (שם א ,כא):
ירמיהו ראה אותם בניזולן 437אמ' איכה ישבה בדד (איכה א ,א):
משה ראה אותם בשלותם אמ' איכה אשא לבדי [טרחכם ומשאכם וריבכם] (דברים א ,יב) ולפי זה
התחיל משה להוכיח את ישראל כי ידע כי יחטאו בסופם ויעשה בהם מה שלא נעשה באומה
לפיכך אמ'
אלה הדברים לפי שהיו דברי תוכחות וכן דברי ירמיהו (ירמיהו א ,א) ולמה לפי שהיו דברי תוכחות
לפיכך נאמר בו דברי וכן דברי קהלת (קהלת א ,א) וכן דבר יי' אשר היה אל
הושע438
בן בארי
(הושע א ,א) :אשר דבר משה :וכי משה והלא הקב"ה צוה למשה לאמר שנאמר ככל אשר צוה יי'
אותו (דברים א ,ג) :במדבר על שאמרו היש יי' בקרבנו אם אין (שמות יז ,ז) :בערבה על מה
שאמרו בערבות מואב ועבדו לבעל פעור :מול סוף כשהיו במול סוף אמרו המבלי אין קברים
434בנוסח המסורה :חומתיך (בכתב היד :חמ').
435חריגה בפסוק הסדר מאיכה ,על פי הסדר היה מתאים שייכתב כאן "ראה יי' כי צר לי" (איכה א ,כ) ,כפי שמופיע
באיכה רבה (וילנא) א ,כג .קיימים שינויים נוספים בין המקבילה באיכה רבה למדרש שלפנינו.
436בובר כתב :ביתר.
437מבחינת המשמעות והמקבילות כנראה צריך להיות "ניוולן".
438בכתב היד :יהושע.
060
במצרים [לקחתנו למות במדבר מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים] הלא זה הדבר [אשר דברנו
אליך במצרים] (שם יד ,יא-יב) :בין פארן כשהיו במדבר פארן ואמרו נשלחה אנשים (דברים א ,כב)
ושלחו מרגלים והאמינו לדבריהם הרעים :ובין תפל לפי שאמרו דברים של תפלות על הקב"ה:
ויהי העם כמתאננים רע (במדבר יא ,א) ולבן מה שאמרו על המן שנאמר ועתה נפשנו יבשה אין כל
(שם ,ו) והמן נקרא לבן שנאמר והמן כזרע גד לבן :439וחצרות ודי זהב שלא למדו ממרים לפי
שדברה באחיה נענשה והם לא מנעו מלדבר באלהים ובמשה :שנאמר וידבר העם באלהים ובמשה
(שם כא ,ה) ודי זהב לפי שזימן להם זהב עשו הם עגל זהב שנאמר וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל
(הושע ב ,י) אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר אמ' להם משה ראו מה אתם גרמתם לעצמכם
שאתם עדיין לא נכנסתם לארץ עד עכשו מ' שנה ולכך נאמר אחריו
א,ג ויהי בארבעים שנה (עמ' )125lומה ראה משה רבינו עליו השלום שלא הוכיחן אלא סמוך
למיתתו אלא לפי שאדם צריך לשמור <עצ>מו שלא להוכיח את חבירו אלא או סמוך למיתתו או
קרוב ליפרש ממנו כדי שלא יהיה בלבו של חבירו שום איבה עליו כי כן מצינו ביעקב שלא הוכיח
לראובן ושמעון ולוי אלא סמוך למיתתו וכן משה רבינו עליו השלום לא הוכיחן אלא סמוך
למיתתו:
א,ד אחרי הכותו את סיחון מלך האמורי :ולמה לא הוכיחן קודם לכן אלא כדי שלא יאמרו ישראל
שעדיין לא עשה לנו שום טובה והתחיל להוכיחנו ולמה המתין עד סמוך למיתתו בשביל זה
שאמרנו :בוא וראה ענותנותו של הקב"ה כי הראה דרך טובה לעולם שהתלמיד אומ' לרב הרבה
הוגעתיך ועל כן המתין הקב"ה עד שהכה לסיחון ולעוג ואז הוכיחן אבל הקב"ה אמר להם
א,ו רב לכם שבת בהר הזה כלומר הרבה עכבתי אתכם בהר סיני זה:
א,ז עד הנהר הגדול נהר פרת :ולמה קורא אותו נהר גדול והלא ד' נהרות יוצאים ופרת הוא רביעי
והוא אחרון ללמדך שהוא קטן שבכולם וכאן קורא אותו נהר גדול ולמה כן לפי שהוא בגבול מואב
<ישראל> 440לכך קראו גדול כי המשל אומ' עבד מלך מלך קרב לגבי דהנא ואידהן כלומר כל מי
שהוא קרוב לגבי מוכר שמן לוקח משמנו :וקרב לגבי שחנא וישחן לך כמה דמפרש בשמעתא לגבי
439ביטוי זה משלב שני פסוקים" :והמן כזרע גד הוא" (במדבר יא ,ז) ו"ויקראו בית ישראל את שמו מן והוא כזרע גד
לבן" (שמות טז ,לא).
440נקוד על המילה "מואב" ,ו"ישראל" מילה יתרה משמאל לשורה – כנראה שהניקוד כאן הוא סימן מחיקה.
062
שיחנא לגבי חום כמו ולא ייחם לרבו 441ומתרגמינן ולא שחין ליה איהו מתחמם ממנו :פרת ולמה
נקרא פרת שכל מי שהוא שותה מימיו הוא פורה ורובה:
א,י יי' אלהיכם הרבה אתכם על דייניכם שהדיינים נענשין אם לא יוציאו הדין לאמתו:
א,יא יי' אלהי אבותיכם יוסף [עליכם ככם אלף פעמים] אמרו לו משה רבינו עליו השלום אין אנו
צריכים לברכתך כי הקב"ה אמ' לאברהם
וארבה442
את זרעכם ככוכבי השמים (שמות לב ,יג)
ואתה שמת קץ לברכתינו אמ' להם משה מה שאני <מברך> אתכם הוא משלי אבל מה שברך
הקב"ה את אבותיכם אינו בא לפחות אותה אלא להוסיף עליה אלא הוא יברך אתכם כאשר דבר
לכם
א,יב טרחכם ומשאכם מלמד שהיו דבריהם במשא לשומעם הדיין וריבכם שהיו מריבים עם
הדיינים אם לא היו אומרים כרצונם ואשימם בראשיכם מלמד שהדיינים משימים ידיהם על בעלי
דינין אם אינן מוצאין דין לאמתו:
א,יד ותענו אותי היה לכם לומר חלילה שידין אותנו אחר אלא אתה שאתה לא תשא פנים לאחד
ממנו אלא כך עניתם טוב הדבר אשר דברת לעשות לפי שחשבתם מעתה יהיו מקצת השופטים
קרובים לנו וישאו לנו פנים בדין :חכמים וידועים אבל נכונים 443לא מצא להם:
א,טז ואצוה את שופטיכם שיהיו זריזין כנגד מקל ורצועה :בין איש ובין אחיו בין בית לעלייה ובין
גרו בין תנור לכירים
א,יז כקטן כגדל תשמעון שיהיה דין של פרוטה חביב עליך כדין של מאה מנה שאם בא לפניכם
אותו תחלה תהיו דנין אתו תחלה :לא תגורו מפני איש :לא תכסו דבריכם מפני פחד איש :כי
המשפט לאלהים הוא :כמה דתימר אלהים נצב בעדת אל (תהלים פב ,א) :תקריבון אלי
ושמעתיו :אם אודיע אותם לכם טוב ואם לאו אשאל להקב"ה ואומ' לכם:
א,יח ואצוה אתכם בעת ההיא מה שאמר לו יתרו
והזהרת444
אתהם את החוקים ואת התורות
והודעת להם [את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון] (שמות יח ,כ):
441בובר הבין שיש כאן הפניה לפסוק ממלכים א א ,א ,ולכן תיקן "ולא יחם לו" בענין הסבר המילה "שחין" מלשון
"חום" בארמית ,על בסיס תרגום יונתן בן עוזיאל למלכים א א ,א" :ולא יחם לו – לא שחין ליה".
442צריך להיות "ארבה" .הפסוק אינו מתאים לתוכן הדרשה .ברש"י מופיע פסוק אחר" :אשר אם יוכל איש למנות"
(בראשית יג ,טז) .בובר כתב כך(" :וארבה את זרעכם) [והרבה ארבה את זרעך] (בראשית כב,יז) ככוכבי השמים ,ואתה
שמת קץ לברכתינו" ,על בסיס המקבילה מספרי דברים (פינקלשטיין) א ,יא.
443צריך להיות "נבונים" ,וכך תיקן בובר.
063
א,כב ותקרבון אלי כולכם כשבאתם להר לא באתם כולכם ברצון אבל (עמ' )126rכאן ותקרבון
אלי כולכם אנשים ונשים וטף באתם אבל בסיני לא נאמר אלא ותקרבון ותעמדון [תחת ההר]
(דברים ד ,יא)
א,כג וייטב בעיני הדבר דרך ארץ מי שמוכר בהמה לחבירו ואומ' לו על דעת לבדוק והוא אומ' לו
צא ובדוק אותה ב{{ }..ב}הר בין בגבעה כששומע הלוקח שהוא אומר כך בוטח על דבריו ואינו
מנסה אותה אבל א[ת]ם אף על פי שאמרתי לכם שהיא טובה בעיני היה לכם שלא לשלוח שתסמכו
על דברי ואתם לא אביתם ורציתם שאשלח אנשים וכן עשיתי ואקח מכם שנים עשר אנשים:445
א,כח אנה 446אנחנו עולים אחינו המסו את לבבנו 447אחינו אלו המרגלים והם לא יראו את הארץ
פעם שנית כי כבר ראוה בפעם הראשונה:
א,לט ובניכם 448אשר לא ידעו [היום] טוב ורע [המה יבאו שמה ולהם אתננה והם יירשוה] בוא
וראה צדקותיו של הקב"ה שהיו בהם באותם שיצאו ממצרים בני ו' ובני ט' וחשב אותם כאילו לא
ידעו ומכל הגבורות שעשה הקב"ה במצרים בים ובמצרים טוב ורע:
א,מא ותהינו מלאתם הין לקיים מה שנאמר במלאות שפקו יצר לו( 449איוב כ ,כב)
דבר אחר ותהינו מה שאמרתם הננו ועלינו [אל המקום אשר אמר יי' כי חטאנו] (במדבר יד ,מ)
א,מד כאשר תעשינה הדברים מה דרכם של דבורה זו כיון שהיא מכה את האדם מיד מתה כך כל
מי שהוא מכה את ישראל מיד הוא מת:
ב,ג רב לכם סב את ההר הזה פנו לכם צפנה ואימתי <אתם> פ<ו>נים צפון לכשיבוא העירותי
מצפון (ישעיהו מא ,כה)
ב,ה אל תתגרו בם כי אני חייב לתת לעשו שכר שכיבד אביו והמתינו עד מדרך כף רגל הוא אשר
אמר דרך כוכב מיעקב (במדבר כד ,יז) :כף רגל אותו רגל שאמר
444בקורן :והזהרתה.
445בכתב היד :ואקח מכם י"ב אנשים.
446בכתב היד :אנא.
447בכתב היד :לבבינו.
448בכתב היד :ובניהם.
449בכתב היד :במלאת ספקם.
450בכתב היד :תרמסינה.
064
תרמסנה450
רגל רגלי עני פעמי
דלים (ישעיהו כו ,ו) :כי ירושה לעשו ירושה היא מאברהם שעשר עממים כרתי ברית עם אברהם
שאתן לך את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמני (בראשית טו ,יט)
ב,ו אכל תשברו מאתם בכסף :למה
ב,ז כי יי' אלהיך ברכך בכל מעשה
ידך451
והראו להם ממונכם להודיע להם שאין אתם צריכים
מהם כלום ואל תעשו עצמכם בפני בני אדם עניים ורעבים מיכן אנו למדים שקנו מהם ואכלו:
ב,ט אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה אבל אנגירא עשה בהם ועשו להם מארבים עצמם
כשאילו ירצו להלחם עמהם והם בורחין ולוקחין הם כל מה שמוצאים משלהם ומפני שהיו
מתייראים מהם היו מוכרים לחם ומים כי לבני לוט נתתי את ער ירושה :היא ירושה להם
מאברהם לפי שהלך לוט עם אברהם ולא גילה על שרה שהיא אשתו בעת שירד למצרים לפיכך נתן
לו הקב"ה שכרו שירשו בניו שני עממים מאותן שנתן לאברהם
ב,יט וקרבת מול בני עמון מפני מה לא נאמר בבני עמון אל תתגר בם מלחמה (דברים ב ,ט) כמו
שאמר הקב"ה על מואב אנגרייא לא התיר להם לעשות בהם מפני שכבדה אמם לאביה מה שלא
עשתה אם מואב שהיא קראה שם בנה מואב כלומר שהוא היה לה מאביה אבל הקטנה חסה על
כבוד אביה וקראה אותו בן עמי כלומר כי מעמה היה לה ולא מאביה:
ב,כ זמזמים כלומר כל הרואה אותם היה מאבד מחשבותיו מפני פחדם:
ב,כג והעוים היושבים בחצרים [עד עזה כפתרים היצאים מכפתור השמידם וישבו תחתם] וכי
מה היה צריך למשה לכתוב פסוק זה אלא לפי שנשבע אברהם עם אבימלך שלא יקחו בני אברהם
מארצו כל זמן שהיה נינו ונכדו קיימים ולפי שעדיין היה נכדו קיים גזר הקב"ה שיבאו מן
כפתורים וישמידו את עוים שהם מפלשתים וישבו בארצם ואחר כך יבאו ישראל ויקחו אותם מיד
כפתורים:
ב,כד החל רש והתגר בו מלחמה אבל הקב"ה (עמ' )126lלא אמר שישלח אלא מעצמו שלח
ב,כה היום הזה אחל תת פחדך [ויראתך על פני העמים] נאמר כאן אחל ונאמר ביהושע [היום
הזה] אחל [גדלך בעיני כל ישראל] (יהושע ג ,ז) ללמדך כשם שעמדה לו חמה ליהושע כך <ע>מדה
451בכתב היד :ידיך.
065
לו למשה רבינו חוץ מנסים האחרות שלא יכול עליהם שום נביא בעולם ולכך נאמר על פני העמים
תחת כל השמים
ב,כו ואשלח מלאכים אמר לו הקב"ה והלא לא אמרתי לך אלא והתגר בו 452מלחמה (דברים ב ,כד)
ואתה למה שאלת לו לשלום אמר לו משה מן התורה למדתי שכך כתיב בתורה כי תקרב אל עיר
להלחם עליה וקראת אליה לשלום (שם כ ,י) לכך נאמר ממדבר קדמות מדברי תורה הקודמת לכל
שצוה בה לקדם בה לשלום לכשיקרב אל עיר להלחם עליה:
ב,כט כאשר עשו לי בני עשו והלא אדום הוא שלא רצה להעבירו שנאמר וישלח ישראל מלאכים
אל מלך אדום [לאמר אעברה נא בארצך] ולא שמע מלך אדום וגם אל מלך מואב שלח ולא
אבה453
(שופטים יא ,יז) ולמה אמר משה כאשר עשו לי בני עשו הוי אומ' שלא אמ' משה על העברה אלא
על מכירת לחם ומים שבני אדום עשו ובני מואב מכרו להם
ב,לג ואת בניו בנו כתיב מלמד שלא היה לו בן גבור כמוהו
ג,ט צידונים יקראו לחרמון שריון וכי מה היה צורך למשה לכתוב זה הפסוק ולמה עשה כן להודיע
שבחה של ארץ ישראל שכל המלכיות היו רוצים להיות להם חלק בארץ שהרי חרמון היה הר והיו
ארבעה מלכיות מושלות בו וכל אחת ואחת שמה לו שם בפני עצמו ואלו הן חרמון שריון שניר
שיאון ולמה נקרא שמו שניר שהוא הר השלג כי לעולם ימצא בו השלג ובלשון כנען אומ' לשלג
ֵשנֶר:454
ג,יא כי רק עוג מלך הבשן כל מקום בו רק מיעוט הוא לפי שהיה עוג פחות וגדוע מכל הרפאים
שהיו בימיו והוא נשאר מיתר הרפאים מאותן שהרגן אמרפל וחביריו שנאמר ויכו את רפאים
בעשתרת קרנים (בראשית יד ,ה) ועליו נאמר ויבא הפליט ויגד לאברם העברי (שם ,יג) וזה היה עוג
ולמה קראו פליט על שם שלא נחשב כאשר הרפאים ברייתא ששנינו פליטי זתים שאינם
מבושלים :הנה ערשו ערש ברזל ספר בגדולתו וגבורתו של הקב"ה שגבור כמוהו מסר בידם:
452בכתב היד :בם.
453בכתב היד :רצה.
454באופן חריג ,מופיע ניקוד המילה בכתב היד.
066
הלא 455היא 456ברבת בני עמון לפי שהיה יוד ע שצוה הקב"ה על בני עמון שלא יתגרו בהם ולכך שם
ערשו לשם :תשע אמות מיכן לענק שהוא גדול תשע אמות ושאר אנשים ארבע אמות כל חד
מאמתו :באמת איש באמת עוג ולכך נקרא הגלית שמו איש הבינים 457לפי שענק גדול מט' אמות
והוא היה בינוני שלא היה אלא שש אמות וזרת (שמואל א יז ,ד) :ב' אמות וזרת היה גדול מאדם
אחד וב' אמות וזרת היה פחות מענק:
ג,יג ההוא יקרא ארץ רפאים על הארץ הזאת אמר הקב"ה שיתן לו כמה דתימר ואת החתי 458ואת
הפרזי ואת הרפאים (בראשית טו ,כ):
נשלמה
שבח
פרש'
תם
אלה
הדברים
מ שפיל
לאל
אתחיל
פרשת
ואתחנן
455בנוסח המסורה :הלה .בכתבי יד אחרים יש עדות לצורה "הלא" (ביבליה הבראיקה ,עמ' .)219
456בנוסח המסורה :הוא.
457על פי שמואל א יז ,ד" :ויצא איש הבנים ממחנות פלישתים גלית שמו" ,וכן בפסוק כג.
458בכתב היד :החוי.
067
ומרים
.3מהדורה ביקורתית מורחבת
3.1מבוא למהדורה
במהדורה הביקורתית המורחבת שלהלן הצגתי את הממצאים הקשורים למקורותיו של "מדרש
אגדה" לספר שמות ,פרקים כב–כג .מבחינת צורת ההצגה ,בחרתי לשטוח את ממצאיי כהערות
שוליים בצד נוסח המהדורה הביקורתית.
מטרתי ברישום המדויק של המקורות הייתה לאפשר הסקה של מסקנות לגבי בעל "מדרש אגדה"
ועולמו בכלל ,ובפרט לגבי קשריו עם מקורותיו .עבודתי לא הייתה בבחינת "חרישה בשדה בור";
במהדורתו ל"מדרש אגדה" כבר עסק בובר באיתור מקורות .עם זאת נותרה מלאכה רבה בתחום:
בדקתי מקורות נוספים מעבר למה שצוין במפורש במדרש עצמו ,מעבר למה שציין בובר ומעבר
למה שנעשה במחקר בשנים האחרונות .כמו כן עמלתי על הצלבת המידע שמופיע בהערותיו של
בובר עם חיבורים אחרים שהוציא לאור .גם במקומות שבהם ציין בובר מקורות אלה או אחרים,
טרחתי בסינונם ובפירוקם לחלקים הקטנים ביותר שמהם הם מורכבים ,וזאת כדי לבדוק את
תרומתו של בעל "מדרש אגדה" ואת ביטוייו העצמאיים.
נימוקים שונים הובילו אותי לבחור דווקא בפרקים כב–כג שבחומש שמות כמדגם למהדורה
הביקורתית המורחבת :המקורות בפרקים אלה מגוונים ביותר ,ואף כוללים מדרשים קדומים
ומאוחרים וקטעים שלא נמצא להם מקבילה .מבחינת סגנון הדרשות ,קיימים ביחידה זו פירושים
לפסוקים על הסדר ,ולצדם דרשות הסובבות סביב נושא מוביל .כמו כן ,התכנים הבולטים ביחידה
זו הם נושאים מרכזיים ב"מדרש אגדה" והם מופיעים במקומות נוספים בו .למשל ,היחסים בין
גוף לנפש 459,גאולה ותחיית המתים 460ואזכור הגרים 461.מבחינת הצורות הספרותיות נמצא בו
סיפור המרחיב את המקרא (יחזקאל לז) 462,חזון העצמות היבשות וכן הסיפור על עשרת הרוגי
מלכות.463
הקשיים שעמדו לפניי נבעו מכך ש"מדרש אגדה" בנוי מיחידות קטנות של "רסיסי דרשות"
ותחיבות .כמו כן ניכרת חופשיות בהעתקת המקורות ,מה שמקשה על איתור המקורות שעמדו
לפני בעל "מדרש אגדה" .קושי אחר נבע מהעובדה שגם כאשר הצלחתי לזהות מקורות ל"מדרש
אגדה" ,בחלק מהמקרים מדובר בחיבורים שזמנם ומקומם אינם מתוארכים באופן ברור ,או שיש
בתוכם חלקים שתיארוכם שונה .קשיים אלה מחדדים את ההבנה שחלק גדול מהמרכיבים שעמדו
לנגד עיני בעל "מדרש אגדה" באיסוף המקורות שעמדו לפניו ובסינונם אינם ניתנים לשחזור .כדי
להתמודד עם קשיים אלה השתמשתי במידת האפשר בכלים שמעמיד לפנינו המחקר לשם
השוואה ולבדיקת מקורותיו של בעל "מדרש אגדה" ובכלים ספרותיים לאיתור המשלב הלשוני
של הדרשות השונות.
459מדרש אגדה (מהדורה) שמות כב ,כד.
460שם כג ,כ–כא.
461שם ,ט; שם ,כג–כה; שם ,לג.
462שם כב ,כד .מקורו בפרקי דרבי אליעזר לג.
463שם ,כב ,כב .מקורותיו :מכילתא דרבי ישמעאל (הורוביץ-רבין) יח; לקח טוב (בובר) שמות כב ,כב; בבלי ברכות
סא ע"ב.
068
באופן כללי ,עלה מהממצאים שברוב הפסוקים ביחידה מדרשית זו שאב בעל "מדרש אגדה" את
דבריו מן התלמוד הבבלי ,המכילתא דרבי ישמעאל ומדרש "לקח טוב" .ניכר שברוב המקרים
מדרש "לקח טוב" מגלה נאמנות גבוהה לנוסח המכילתא והתלמוד הבבלי ,ולעומתו הדרשות
ב"מדרש אגדה" מעובדות ותמציתיות בדרך כלל.
בניגוד לציפייתי שאגלה נאמנות רבה של "מדרש אגדה" ל"לקח טוב" ,כשבדקתי את הדברים
במדגם לאורך היחידה כולה גיליתי שבעל "מדרש אגדה" מסנן מן ה"לקח טוב" חלקים נרחבים.
גם החלקים ש"מדרש אגדה" מביא מתוך ה"לקח טוב" הם מקוצרים וניכרים בהם עיבודים
והשמטות.
יוצאים מן הכלל הם הפירושים לשמות כב ,כד ("אם כסף תלוה את עמי") ,לשמות כג ,יט
("ראשית בכורי אדמתך") ולשמות כג ,כ–כא ("הנה אנכי שלח מלאך") .בקטעים אלה נמצאו
דרשות המורכבות ממקורות שונים ,ביניהם תנחומא ,הפסיקתות ,מדרש תהלים ופרקי דרבי
אליעזר .הקטעים מעוצבים באופן שנראה לנו כשילוב של מקורות.
מסקנותיי לגבי ממצאים אלה שולבו בפרק השלישי העוסק במקורות השונים 464.שילבתי בדיון
שם דוגמאות מן המהדורה הביקורתית המורחבת והצגתי את מנגנוני העריכה של בעל "מדרש
אגדה" ביחס למקורותיו.
464ראו בהמשך עבודה זו ,פרק שלישי ,סעיף – 3.1.3.3פרקי דרבי אליעזר ,עמ' ;221סעיף – 3.2.3פסיקתא רבתי ,עמ'
;237–232סעיף – 3.1פרשנות מעובדת מתוך ספרות המדרש הקדומה :רש"י ו"לקח טוב" ,עמ' .212–213
069
3.2מהדורה ביקורתית מורחבת – שמות כב–כג
כב,א אם במחתרת ימצא הגנב :במסכת סנהדרין 465אמר רבא מאי טעמא דמחתרת חזקה דאדם
מעמיד עצמו על ממונו והאי גנבא אמר אי אזילנה וקם לאפי ולא שביק לי קטילנא ליה
אמר
בא467
להרגך השכם להרגו ואף על
פי468
דאין הורגין בלא התראה
ורחמנא466
מחתרת469
זו היא
התראותו:470
כב,ב אם זרחה השמש
חייב
שנאמר474
עליו471
דמים לו ומאי
אם ברור לך הדבר כשמש הזה שהוא
אמר475
שלום472
בעולם
והרגו473
שלם ישלם ללמדך שאם חתר הגנב ושיבר כדי יין או
<שמן> בחתירתו חייב לשלם :476שנאמר אם 477אין לו ונמכר בגנבתו:
כב,ו כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמר ר' ישמעאל 478אומר אינו חייב עד שיפקיד אצלו
ו<י>אמר לו הא לך שמור לי זה אבל אם אמר לו 479עיניך בו הרי זה פטור
כב,ח על כל דבר פשע :כלל על שור על חמור 480פרט על כל אבדה 481חזר וכלל :כלל ופרט וכלל
אין אתה דן אלא כעין הפרט (עמ' )51lמה הפרט
המפורש482
בנכסים מטולטלים שאין להם
אחריות אף נכסים ומטולטלין שיש להם אחריות:483
465בבלי סנהדרין עב ע"א .מדרש אגדה משנה מלשון התלמוד הבבלי .חלק מהשינויים מתאימים לפירוש רש"י לבבלי
שם ,ד"ה "חזקה אין אדם" .בניגוד למדרש אגדה ,גרסתו של לקח טוב (בובר) שמות כב ,א צמודה בדרך כלל ללשון
התלמוד.
466בתלמוד הבבלי מופיע "והתורה אמרה" .השינוי "ורחמנא אמר" המופיע ב"מדרש אגדה" ,קיים גם ב"לקח טוב"
ובילקוט שמעוני משפטים שמב.
467בכתב היד :בה.
468לקח טוב (בובר) שמות כב ,א .בלקח טוב מופיע שילוב בין המימרא בגמרא לבין הברייתא בבבלי סנהדרין עב ע"ב.
469בבלי סנהדרין עב ע"ב ,ושם הלשון היא "מחתרתו".
470צ"ל :התראתו .בלקח טוב (בובר) נוסף כאן" :מיכן אתה למד לפיקוח נפש מן התורה ,ומה שפיכות דמים שמטמא
א ת הארץ ומסלק את השכינה אמרה תורה והכה ומת ,אע"פ שעל ספק בא ,קל וחומר לפיקוח נפש שדוחה את
הספק" ,והוא על פי מכילתא דרבי ישמעאל (הורוביץ-רבין) יג.
471מכילתא דרבי ישמעאל (הורוביץ-רבין) יג; בבלי סנהדרין עב ע"א; לקח טוב (בובר) שמות כב ,ב; ילקוט שמעוני
משפטים שמב.
472בבלי סנהדרין עב ע"א" :שיש לו שלום עמך"; לקח טוב (בובר) שמות כב ,ב" :שהוא בשלום עמך כשמש הזה שהוא
שלום בעולם".
473כך הגרסה במכילתא שם ,ואילו בלקח טוב (בובר)" :והורגו".
474מילה זו אינה מופיעה אצל בובר.
475מילים אלה אינן מופיעות אצל בובר.
476מובא בשינויי לשון במכילתא שם ובלקח טוב (בובר).
477בכתב היד :ואם .הפסוק מופיע בצורה זו גם בשמות כא ,ב.
478מכילתא דרבי ישמעאל (הורוביץ-רבין) טו; לקח טוב (בובר) שמות כב ,ו; ילקוט שמעוני משפטים שמו.
479בלקח טוב (בובר) נוסף" :תן" ,וכך השלים בובר במדרש אגדה כאן.
071
כב,טו וכי יפתה איש בתולה להוציא 484את שנתאלמנה ואת שנתגרשה מן האר<ו>סין דברי רבי
יוסף485
סומא:
הגלילי :והמפתה אם רוצה
מהור487
ימהרנה לו
להוציא486
לאשה488
לא יוציא אלא ישתה בעציצו ואפלו חגרת או
ואין מוהר אלא כתובה שנאמר הרבו עלי מאד
מוהר489
(בראשית לד ,יב)
כב,יט זובח לאלהים יחרם ולא תאמר לבד זובח ולא שאר עבודות אלא מה זובח אחד מד' עבודות
אף כל אחד ואחד משאר עבודות כגון קיטור וניסוך והשתחויה:490
כב,כ וגר לא תונה :ומפני מה 491נסמך פרשת הגר לעבודה זרה ללמדך שכל המאנה לגר כאלו עובד
עבודה זרה שאם יאמר לו 492כמה בשר חזיר בבטנך כמה נשיקות יש לך בעבודה זרה והגר שאור
שלו רע 493ושמא יחזור לעבודה זרה שלו ונמצא אתה הגורם וכאלו אתה עבדת עבודה זרה לפיכך
נסמכה פרשת הגר לעבודה זרה:
480בובר הוסיף על פי מכילתא דרבי ישמעאל (הורוביץ-רבין) טז ,ילקוט שמעוני שם ולקח טוב (בובר) שם" :על שה על
שלמה".
481בכתב היד :אבידה.
482בלקח טוב (בובר)" :מפורש" ,וכן אצל בובר.
483בלקח טוב (בובר)" :אף הכלל אין לי אלא בנכסים מטלטלין שאין להם אחריות" ,וכך תיקן בובר כאן .בלקח טוב
(בובר) נוסף" :לא בא הכתוב אלא לחלק בין כסף וכלים ובהמה".
484מכילתא דרבי ישמעאל (הורוביץ-רבין) יז; לקח טוב (בובר) שמות כב ,טו.
485צ"ל :יוסי.
486בלקח טוב (בובר)" :המפתה אם רצה להוציא מוציא והאונס אם רצה להוציא לא מוציא וכו'" ,וכן הגיה בובר על
פי בבלי כתובות לט ע"א.
487בפסוק :מהר.
488בלקח טוב (בובר) נוסף" :מלמד שהוא עושה עליו מוהר" ,וכך מופיע גם במכילתא דרבי ישמעאל (הורוביץ-רבין) יז.
489בפסוק :מהר.
490על פי בבלי סנהדרין ס ע"ב" :אין לי אלא בזובח ,מקטר ומנסך מניין? ת"ל בלתי לה' לבדו ריקן העבודות כולן לשם
המיוחד".
491לקח טוב (בובר) שמות כב ,כ; בבלי בבא מציעא נט ע"ב; ילקוט שמעוני משפטים שמט; והזהיר סח ע"ב.
492בלקח טוב (בובר) מופיעה רק ההשוואה ללא ההמשך" :שאם יאמר לו וכו'".
493בובר גורס על פי מכילתא דרבי ישמעאל (הורוביץ-רבין) יח" :הגר שסורו רע" בלקח טוב (בובר) מופיע" :שסיאורו
של גר רע".
070
כב,כא כל אלמנה ויתום לא תענון אמרו חכמים זכרונם לברכה 494תחת ארי ולא תחת גוי תחת גוי
ולא תחת חבר תחת חבר ולא תחת תלמיד חכמים 495תחת תלמיד חכמים ולא תחת יתום ויתומה
מפני שרעתם 496מצוייה:
כב,כב אם ענה תענה אתו 497אחד עינוי מרובה ואחד עינוי מעט וכשהוציאו רבן שמעון בן גמליאל
ור' ישמעאל ליהרג :אמ' לו רבן שמעון בן גמליאל לר' ישמעאל לבי יוצא שאין אני יודע על מה אני
נהרג אמ' לו ר' ישמעאל לא בא אדם אצלך לדין או לשאלה
וש<הי>תה498
עד שתהא גומע את
כוסך או עד שתהא מתעטף בטליתך והתורה 499ואמרה :500אם ענה תענה <אתו> אחד עינוי הרבה
ואחד עינוי מעט אמ' לו ר' ניחמני 501וכשנהרגו רבן שמעון בן גמליאל ור' ישמעאל אמ' ר' עקיבה
לתלמידיו התקינו עצמכם לפרענות שאלו טובה היתה עתידה לבוא בדורנו לא היינו מקבלין אותה
תחלה אלא רבן שמעון בן גמליאל ור' ישמעאל ועכשו גלוי וידוע הוא לפני מי שאמר והיה העולם
שפרענות גדולה עתידה לבוא בדורנו ונסתלקו הצדיקים 502מבינותינו שנאמר הצדיק אבד (ישעיהו
נז,
א)503:
ועכשו פורענות באה עלינו לא השלים הדיבור עד שתפסו לר' עקיבה וסרקו את בשרו
במסרקות של ברזל ועליהם נאמר יקר בעיני יי' המותה לחסידיו (תהלים קטז ,טו):
כב,כג וחרה 504אפי בכם 505זה גלות עשרת השבטים ועצירת גשמים:
והיו נשיכם אלמנות אחר שאמ' והרגתי איני יודע שהנשים אלמנות יהיו 506ומה תלמוד לומר והיו
נשיכם אלמנות ללמדך שיהרגו במקום שאין שם עדים שיעידו ויהיו הנשים אלמנות עד יום מותן
כמו שנאמר ותהיינה צררות עד יום מתן אלמנות
חיות507
(שמואל ב כ ,ג) :508ובניכם יתומים
494לקח טוב (בובר) שמות כב ,כא; בבלי שבת יא ע"א.
495בכתב היד :תלמ' חכמ' ,ובובר תיקן תלמידי חכמים .התיקון של בובר במקרה זה לא מתאים להקשר (לשון יחיד)
ולא למקבילה בבבלי שבת יא ע"א.
496בובר כתב" :שדמעתם".
497מכילתא דרבי ישמעאל (הורוביץ-רבין) יח; לקח טוב (בובר) שמות כב ,כב; ילקוט שמעוני משפטים שמט.
498בובר הוסיף :אותו.
499בכתב היד :והתודה (כנראה חילופי רי"ש ודל"ת).
500צריך להיות "אמרה" .גם בובר כתב כך.
501בובר כתב :ניחמתני.
502בלקח טוב (בובר) :אלו.
503מכאן לא מופיע במכילתא ,בילקוט שמעוני ובלקח טוב .מובאים שם פסוקים נוספים ובובר ציין אותם במהדורתו
למדרש אגדה ,עמ' קנח הערה יח .המשפט הבא לגבי מותו של רבי עקיבא לקוח מבבלי ברכות סא ע"ב.
504מכילתא דרבי ישמעאל (הורוביץ-רבין) יח; ילקוט שמעוני משפטים שמט .בלקח טוב (בובר)" :וחרה אפי – זה גלות
עשרת השבטים ועצירת גשמים' ,וחרה' 'וחרה' לגזירה שוה".
505משולב עם הפסוק מחומש דברים" :וחרה אף ה' בכם" (דברים ז ,ד).
506מכילתא דרבי ישמעאל (הורוביץ-רבין) יח; לקח טוב (בובר) משפטים כב ,כג.
507בכתב היד :ותהיין צרורות אלמנות חיות עד יום מותן.
072
<גדול> מיתת 509הדין שתחלת הפרשת הזו בדין ובסוף גוזר ענשה 510וכן הוא אומר אמת ומשפט
שלום שפטו בשעריכם (זכריה ח ,טז) 511ואומר שמרו משפט ועשו צדקה (ישעיהו נו ,א):
כב,כד אם [כסף] תלוה את עמי זהו שאמר הכתוב כל עצמותי תאמרנה יי' מי כמוך (תהלים לה ,י)
את512
מוצא דוד עליו השלום ששבח את הקב"ה בכל איבריו שבח בראשו שנאמר דשנת בשמן
ראשי (שם כג ,ה) שבח באזניו שנאמר אזנים כרית לי (שם מ ,ז) שבח <ב>פיו שנאמר ופי יגיד
תהלתך (שם נא ,יז) שבח בלשונו שנאמר ולשוני תהגה צדקך (שם לה ,כח) שבח בידיו שנאמר
המלמד ידי לקרב אצבעותי 513למלחמה (שם קמד ,א) שבח בלבו שנאמר לב טהור ברא לי אלהים
(שם נא ,יב) שבח במיעיו שנאמר וכל קרבי את שם קדשו (שם קג ,א) שבח בנפשו 514ברכי נפשי
את יי' (שם קג ,א) 515שבח ברגליו שנאמר רגלי עמדה במישור (שם כו ,יב) שבח בעצמותיו שנאמר
כל עצמותי תאמרנה יי' מי כמוך 516מציל עני מחזק ממנו [ועני ואביון מגזלו] (שם לה ,י) 517עני זה
הנפש וגוזלו זה הגוף וכן 518פירשו עני ורוכב על חמור (זכריה ט ,ט) :רוצה לומר מורכב הנפש על
החומר או יהיה פירוש ורוכב על חמור (שם) שעלב הנפש את הגוף ועזב יתרונות העולם יושיעו
הקב"ה מן הגוף הנגוף ומעצתו הרעה כי כן כתיב בימיו תושע יהודה (ירמיהו כג ,ו) :הוציא מיהודה
ד' שהיא ארבע (עמ' )52rיסודות ישאר שם השם הנכבד והנורא וזהו ויאמר יי' יהודה יעלה
(שופטים א ,ב) בראש ואותו האיש שמתגבר יצרו הטוב על הרע יקרא אדם והוא עלוי למעלה וזהו
שנאמר ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם [עליו] מלמעלה (יחזקאל א ,כו) מאי מלמעלה משור
וארי
ונשר519
העליונה היא צורת האדם החצובה תחת כסא הכבוד ובהנצלו מעצת הגוף יעלה
למעלה במדרגה העליונה ועל זה אמ' דוד המלך עליו השלום מציל עני מחזק ממנו (תהלים לה ,י):
508מקור הדרשה בבבלי בבא מציעא לח ע"ב .רש"י הביא בפירושו לפסוק את הדרשה וכן את המשכה" :והבנים יהיו
יתומים ,שלא יניחום בית דין לירד לנכסי אביהם לפי שאין יודעים אם מתו אם נשבו" .כך מופיע גם בלקח טוב.
509בלקח טוב (בובר)" :מדת".
510בלקח טוב (בובר)" :גמר בענשה" ,וכך הגיה בובר כאן.
511בלקח טוב (בובר) נוסף" :ואומר משפט אמת שפוטו" (זכריה ז ,ט).
512דרשה דומה נמצאת בפסיקתא רבתי (איש שלום) ט ובמדרש תהלים (בובר) לה .להרחבה ,ראו שם ,הערה ד',
העוסקת במסורות ובמנהגים אשכנזיים ואיטלקיים הקשורים לתפילה ומבוססים על דרשה זו.
513בכתב היד :ואצבעותי.
514בובר הוסיף :שנאמר.
515מופיע גם בתהלים קג ,ב; שם קד ,א; שם ,לה.
516בכתב היד :כל עצמותי תא' יי' מ' ב' מ' ע' מ' מ' .בפתיחת ראשי התיבות ,לא ברור מה תפקידה של הבי"ת – כנראה
חילופי בי"ת-כ"ף.
517ראו לשון פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פסקא יא ,עמ' ,171המתאימה לרעיון זה במדרשנו.
518מכאן עד סוף הפסקה לא נמצאו מקבילות במקורות אחרים.
519בובר" :ונשאר" ,ונראה שהאות אל"ף נוספה בטעות.
073
דבר אחר אם כסף תלוה זהו שאמר הכתוב כספו לא נתן בנשך (שם טו ,ה) 520ור' פינחס <אומר>
לאחר עשרים שנה שנהרגו הר<ו>גי בבל שרת רוח הקדש על ידי יחזקאל והוציאו לבקעת דורא
והראהו עצמות יבשות הרבה מאד אמ' לו <בן> אדם מה אתה רואה אמר לו עצמות יבשות אני
רואה אמ' לו 521התחיינה העצמות האלה (יחזקאל לז ,ג) אמ' לו יי' אלהים אתה ידעת (שם) כאלו
לא האמין כי היה לו לומר יי' אלהים אתה הוא משנה את העתים ומחליף את הזמנים 522ויש בך
כח להמית ולהחיות אלא אמר לו אתה ידעת (שם) :לפיכך לא נקבר בארץ טהורה כד"א 523ואתה
על אדמה טמאה תמות( 524עמוס ז ,יז) :אמ' לו הנבא על העצמות (יחזקאל לז ,ד) אמ' רבונו של
עולם בהתנבאי עליהם יעלה עליהם גידים ובשר אמ' לו התנבא :ויהי קול כהנבאי והנה רעש
ותקרבו עצמות עצם אל
עצמו525
(שם ,ז) ר' יהושע בן קרחה אומר ירד עליהם תחיית המתים
שהוא טל מן השמים וכך היו נובעים גידים ובשר כמעיין הזה שהוא נובע מים מיד אמ' ליחזקאל
הנבא אל 526הרוח הנבא בן אדם ( 527שם ,ט) באותה שעה יצאו ארבע רוחות שבשמים ופתחו ארבע
אוצרות
הנשמות528
וחזרו לכל איש רוחו שנאמר ותבא בהם הרוח ויחיו[ 529ויעמדו על רגליהם]
חיל גדול (שם ,י) חוץ מאחד שלא קם אמ' הנביא לפני הקב"ה רבונו של עולם מה מעשיו 530של זה
אמר לו בנ<ש>ך ובמרבית לקח חיה לא יחיה :531ראה כמה עונש המלוה ברבית שבתחיית המתים
לא יעמד לפיכך אמר הקב"ה למשה לך והזהיר את ישראל שלא יתנו ברבית שנאמר נשך אוכל נשך
כל דבר אשר ישך (דברים כג,
כ)532:
520מכאן עד סוף הדיבור נמצא בפרקי דרבי אליעזר לג .בבדיקה של 12כתבי יד שערך א' טרייטל על פי הסינופסיס
שברשותו ,לא נמצא שהוא עוקב אחר כתב יד מסוים .לכן קשה לקבוע את נוסח פרקי דרבי אליעזר שעמד לפני בעל
"מדרש אגדה" ,ומכאן הסיק טרייטל שבעל המדרש עיבד מעט את הדברים.
521בפרקי דרבי אליעזר" :יש בי כח להחיות אותן והיה לו לומר רבונו של עולם יש בך כח לעשות יותר מאלו ,אלא
אמר ה' אלקים וכו'".
522הטענה שיחזקאל לא אמר להקב"ה "אתה הוא משנה את העתים ומחליף את הזמנים" אינה מופיע בשום כתב יד
של פרקי דרבי אליעזר.
523כה"א – כמה דהוא אמר.
524בכתב היד :ואתה בן אדם על אדמה טמאה תמות.
525בכתב היד :ויהי כהנבאי והנה רעש גדול והתקרבו עצם אל עצמו.
526בכתב היד :על.
527בכתב היד :בן אדם הנבא על הרוח.
528בפרקי דרבי אליעזר" :וה חזיר כל רוח ורוח לגוף בשר איש שנאמר והנבאתי כאשר צוני .כתיב הכא חיל גדול מאד
וגו' וכתיב ובני ישראל פרו וגו' – מה להלן ששים רבוא אף כאן ששים רבוא".
529בכתב היד :ויהיו.
530בפרקי דרבי אליעזר" :מה טיבו".
531על פי יחזקאל יח ,יג" :בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה".
532בפרקי דרבי אליעזר הסיום שונה " :באותה שעה היו ישראל בוכים ואומרים היינו מקוים לעמד עם כל ישראל
בתחית המתים ,עכשיו אבדה תקותנו .באותה שעה אמר הקב"ה לנביא לך אמר להם חי אני שאעמיד אתכם בתחית
המתים לעתיד לבא ומקבץ את כל ישראל לקבוץ גליות לארץ ישראל שנאמר הנה אני פתח את קברותיכם".
074
כב,כה אם חבל תחבל כגון כסות
יום533
מלבושו וטליתו וכסות
הלילה534
והכסת שצריך המלוה להחזיר ללוה בבקר כסות <ה>יום ולערב כסות
כגון המצעות והכר
הערב535
ועל זה אמ'
החכם עליו השלום [ו]עבד לוה לאיש מלוה (משלי כב ,ז):
כב,כז אלהים לא תקלל ולמה נסמך אלהים לא תקלל לאם חבל תחבל (שמות כב ,כה) ללמדך שכל
מי שאינו חוזר עבוטו של עני בעתו ואם בעת יום יום ואם בעת לילה לילה כאלו נקב השם:536
דבר אחר אזהרה למקלל את הדיין שנאמר עד האלהים יבא דבר שניהם (שם,
כב,כח מלאתך ודמעך לא תאחר מלאתך אלו
הבכורים538
ח)537
ודמעך זו תרומה שמדמעת את
התבואה 539בכור בניך תתן לי ללמדך שחייב אדם <לפנות> 540את בנו מן הכהן ואמ' אחריו
כב,כט כן תעשה לשורך לצאנך הקיש בכור אדם לבכור בהמה מה הבהמה הנפלים בה פוטרין מן
הפדיון:541
כב,ל ואנשי קדש ואתם אם תעשו מצותי אתם קדושים ואם לאו אתם קדשים לפיכך חסר קדש
וו542
כג,א לא תשא שמע שוא אזהרה למקבל לשון הרע:
דבר אחר לא תשא שמע שוא אזהרה לדיין שלא ישמע דברי בעל דין עד שיהא שם בעל דינו
שנאמר עד האלהים יבא דבר שניהם (שם):543
" 533יום כסות" – נקוד להחלפת סדר המילים.
534מכילתא דרבי ישמעאל (הורוביץ-רבין) יט; ילקוט שמעוני משפטים שנא .בלקח טוב (בובר) שמות כב ,כה" :כסות
לילה מנין? כגון השמיכות המצעות הכר והכסת? ת"ל השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש".
535מכאן לא מופיע בלקח טוב.
536טעם זה אינו נמצא במקורות נוספים.
537במכילתא דרבי ישמעאל (הורוביץ-רבין) יט ובלקח טוב (בובר) שמות כב ,כז מבואר ביתר אריכות שזו דעת רבי
עקיבא ,ואילו רבי ישמעאל חולק ומפרש שזו אזהרה למברך את השם .רש"י בפירושו לפסוק מביא את שתי הדעות.
538במכילתא דרבי ישמעאל (הורוביץ-רבין) יט ובלקח טוב (בובר) נוסף" :הנטלין מהמלאה" ,וכעין זה בפירוש רש"י.
539רש"י מוסיף" :ואיני יודע מהו לשון דמע".
540צ"ל :לפדות ,וכך הגיה בובר כאן.
541בלקח טוב (בובר) שמות כב ,כט" :מה בהמה הנפלים פוטרים בה את הבכורה – אף אדם הנפלים פוטרין בו את
הבכורה" .חלק מהקטע נשמט בטעות בשל המילה "הבכורה" המופיעה פעמיים ,כפי שהעיר בובר במהדורתו למדרש
אגדה ,עמ' קס הערה לט.
542כעין זה מופיע במכילתא דרבי ישמעאל (הורוביץ-רבין) כ.
075
דבר אחר לא תשא שמע שוא מיכן למתפלל <ש>צריך כוונה ואפלו כיון לבו בפסוק ראשון שהוא
שמע יצא ואם לא כיון את לבו לא יצא שנאמר לא תשא שמע שוא : 544ללמדך 545שאם <אדם>
אחד יש לו עד אחד על אדם לחי<י>בו ממון ואמר לך בוא והעיד עמי עד שישארו שני עדים ואטול
הממון ונחלוק בינינו אל תשמע אליו כי התורה התרתה כך 546להיות עד חמס:
כג,ב לא תהיה אחרי רבים לרעות ללמדך שאם נעשית העיר נדחת אל תמשך (עמ' )52lאחריהם
אלא צא מביניהם:547
כג,ג ודל לא תהדר בריבו רוצה לומר בלקט ושכחה ופיאה:548
דבר
אחר549
אם יבוא לפניך <עשיר> ועני אל תאמר אזכה את העשיר ואעזוב את העני צוך
הקב"ה ודל לא תהדר בריבו:
כג,ד כי תפגע שור או<י>בך אל תאמר אחר שהוא אויבי אני לא אחזיר לא שורו ולא חמורו לא
אלא החזירהו ושכרך כפול מן השמים ומנא לן דשכרו כפול שנאמר השב תשיבנו כמו שהמלה
כפולה כך שכרך כפול
550
כג,ה כי תראה חמור שונאך :זהו שאמר הכתוב דרכיה דרכי נעם וכל נתיבתיה שלום (משלי ג ,יז):
כי כשיראה האויב כי באת ועזרת לו יאמר בלבו אני אמרתי כי זה אויבי חס וחלילה אם היה אויבי
לא היה עוזר לי אבל הוא אוהבי ואני אויבו בחנם אלך ואפייסנו הולך אליו ועושה שלום על כן אמ'
וכל נתיבתיה שלום
(שם)551:
543שני הפירושים מופיעים במכילתא דרבי ישמעאל (הורוביץ-רבין) כ ,בלקח טוב (בובר) כג ,א ובפירוש רש"י לפסוק.
מקורו של הפירוש השני בבבלי סנהדרין ז ע"ב.
544פירוש זה אינו נמצא במקורות אחרים.
545זהו פירוש אחר .נראה שחסר כאן ד"ה "אל תשת ידך עם רשע" ,כפי שמופיע במכילתא ובלקח טוב.
546בובר :בך (כנראה חילופי בי"ת וכ"ף).
547לא נמצא במקורות אחרים.
548כך מופיע במכילתא דרבי ישמעאל (הורוביץ-רבין) כ ובלקח טוב (בובר) שמות כג ,ג בשם אבא חנן בשם רבי אלעזר.
549כך פירש רש"י על הפסוק .במכילתא ובלקח טוב מובא רק הפירוש הראשון.
550לא נמצא במקורות אחרים.
551לא נמצא במקורות אחרים.
076
כג,ו לא תטה משפט אבינך בריבו :ללמדך שאם בא לפניך עני ועשיר לא תאמר אטה המשפט
ואזכה העני אלא דרוש האמת בין לעשיר בין לעני:
552
כג,ז מדבר שקר תרחק זה מינות וכן אמ' החכם [ו]אל תקרב אל פתח ביתה (שם ה,
ח)553:
כג,ח ושוחד לא תקח ולמה נקרא שמו שחד שהוא כמו סכין חד 554ואמ' כי השחד יעור ואינו מניח
לאדם שיפתח את עינו ויכיר האמת 555ואמ' פקחים מי שהוא פקח בתורה מעור אותו כל שכן למי
שאינו יודע תורה :556מיכן אמרו כל הנוטל שוחד אינו נפטר מן העולם עד שיהא סומה:557
כג,ט וגר לא תונה (שמות כב ,כ) 558אפילו אונאת דברים אסור כל שכן ממון כי הגר שאורו
רע559
ושמא יחזור ליסודו:
כג,יב ששת ימים תעשה מעשיך ללמדך שלא תשכח את השבת ואף על פי שהשביעית קרוייה
שבת :שבת בראשית לא נעקרה ממקומה 560למען ינוח שורך וחמורך שמא תאמר אחבשנו בבית
ולא אניחנו לרעות שלא יתלוש העשבים בשבת :לא אין הדבר כן אמ' הנה למען ינוח ואיזה היא
מנוחת הבהמה בעת שיהיה תולש מן הקרקע ואוכל:561
כג,יג ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו מן הדיינים ומעבודה זרה ומגזל ומעוות הדין:562
ושם אלהים אחרים לא תזכירו מיכן אמרו חכמינו זכרונם לברכה 563אסור לאדם שיעשה שותפות
עם הגוי גזירה שמא יתחייב לו שבועה ונשבע לו בעבודה זרה שלו והתורה אמרה לא ישמע:
552לא נמצא במקורות אחרים.
553בלקח טוב (בובר) שמ ות כג ,ז מובאות שלוש דעות ,שהאחרונה מהן בשם רבי נתן" :אזהרה לפורש מן המצות ,ת"ל
מדבר שקר תרחק ,וכן הוא אומר 'ומוצא אני מר ממות' זו מינות" .בילקוט שמעוני משפטים שנב הנוסח הוא "אזהרה
לפרוש מן האפיקורסות" ,וכבר העיר על כך בובר בלקח טוב.
554בלקח טוב (בובר) שמות כג ,ח מופיע רק "שהוא חד" (ולא "שהוא כמו סכין חד").
555פירוש זה לא נמצא במקורות אחרים.
556בלקח טוב (בובר)" :ק"ו להדיוטים".
557כעין זה בלקח טוב (בובר) ובמכילתא דרבי ישמעאל (הורוביץ-רבין) כ" :כל הנוטל ממון ומטה הדין אינו נפטר מן
העולם עד שיחסר מאור עיניו".
558הד רשן חורג מסדר דרשת הפסוקים" :וגר לא תלחץ" (שמות כג ,ט)" ,וגר לא תונה" (שמות כב ,כ) .בובר במהדורתו
העתיק את הפסוק על פי כתב היד ,אולם ציון המקור היה שמות כג ,ט.
559בפירוש רש"י לשמות כג ,ט" :בהרבה מקומות הזהירה תורה על הגר מפני שסורו רע".
560במכילתא שם ובלקח טוב (בובר) שמות כג ,יב" :שלא תסתרס שבת בראשית ממקומה".
561כך מופיע גם במכילתא ,בלקח טוב וברש"י על הפסוק בשינויים קלים.
562בלקח טוב (בובר) שמות כג ,יג מובאים שלושה פירושים אחרים .רש"י מביא על הפסוק אחד מהם ,אך הפירוש
שלפנינו אינו נמצא במקורות אחרים.
563בבלי סנהדרין סג ע"ב.
077
כג,יד שלוש רגלים תחג לי :בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות (דברים טז ,טז) :שלא
תאמר בכל עת שארצה:564
דבר אחר להוציא את חיגר ואת הסומה ואת קטן 565שאינם יכולים לילך ברגליהם:
כג,טו את חג המצות מה כתיב למעלה מן העניין 566ושם אלהים אחרים לא תזכירו (שמות כג ,יג)
ואמר אחריו את חג המצות ללמדך שכל המבזה את המועדים כאלו עובד עבודה זרה ואמ' אחריו
כג,טז וחג הקציר זה חג שבועות וחג האס<י>ף זה חג הסוכות שכבר אסף כל התבואה והפירות:
כג,יז שלש פעמים 567שלא יעלו אלא ברגליהם וכן הוא אומר מה יפו פעמיך בנעלים (שיר השירים
ז,
ב)568
כג,יז יראה כל זכורך להוציא את הנשים וטומטום ואנדרוגינס שאינם בכלל
זכר 569אל570
פני
האדון לפי שהוא אדוני האדונים ואדון לכל באי עולם:
כג,יט ראשית בכורי אדמתך למה כדי שיהנו הכהנים עד 571שתדע כי ליי' הארץ ומלואה (תהלים
כד ,א) ולא יגבה לבך שתאמר זה שלי וזה שלי אין אתה בה כי אם כגר וכאזרח נטה ללון:572
לא תבשל גדי בחלב אמו שאם לא תביא הביכורים והמעשרות אתה גורם לתבואה בעת שהיא כמו
חלב רכה שתתייבש בקשיה ולא יעלה (עמ' )53rמ מנה דבר כי התבואה בעודה קטנה כמו גדי היא
ויונקת מן הארץ ואתה הוא הגורם שתתבשל כי יבוא שדפון ויתייבש ועל זה נסמך ראשית בכורי
אדמתך <תביא> בית יי' אלהיך ואם לא תביא תהיה הגורם ועל זה הזהירך לא תבשל גדי בחלב
אמו :אל תהי גורם לתבואה שתתבשל ועודה רכה כמו החלב:573
564מכילתא דרבי ישמעאל (הורוביץ-רבין) כ; לקח טוב (בובר) שמות כג ,יד.
565בובר הגיה" :ואת הזקן" ,על פי חגיגה ג ע"א ,וכן הוא הגיה בלקח טוב.
566לקח טוב (בובר) שמות כג ,טו.
567בובר מוסיף על פי בבלי חגיגה ג ע"א" :אין פעמים אלא רגלים".
568בלקח טוב (בובר) שמות כג ,יז מובא גם הפסוק" :תרמסנה רגל רגלי עני פעמי דלים" (ישעיה כו ,ו).
569לקח טוב ממעט טומטום ואנדרוגינוס מהמילה "כל".
570בכתב היד :את (בשמות לד ,כג מופיע כך) ,וכך מופיע גם בנוסח התורה השומרונית (ביבליה הבראיקה ,עמ' .)121
571צ"ל :עוד .שתי האפשרויות אינן נמצאות בשאר המקורות.
572על פי ירמיהו יד ,ח" :למה תהיה כגר בארץ וכארח נטה ללון".
573בובר מפנה לפסיקתא דרב כהנא (בובר) פסקא "עשר תעשר" ,צט ע"ב ,הערות עז–עח ,שם מופיע פירוש זה.
מקבילה רעיונית מופיעה ברש"י לדברים יד ,כב ובתנחומא (בובר) ראה טז.
078
כג,כ-כא הנה אנכי שלח מלאך :רבנן אמרי זה מיכאל והוא שבא בימי יהושע שנאמר אני שר צבא
יי' עתה באתי (יהושע ה ,יד) וכתיב כי אם מיכאל שרכם (דניאל י ,כא) והוא שעתיד לבוא בימי
המשיח שנאמר [ו]בעת ההוא יעמוד מיכאל השר הגדול (שם יב ,א):574
דבר אחר הנה אנכי שלח מלאך זה שאמ' הכתוב יפל מצדך אלף [ורבבה מימינך] (תהלים צא ,ז)
ומה ראה ליתן מן השמאל אלף ורבבה מימין אמר ר' יצחק 575לפי שאין השמאל צריכה מלאכים
הרבה שישמרו אותה למה ששמו של הקב"ה כתוב בתפלין שנותנין ביד השמאל שנאמר וקשרתם
לאות על
ידך576
(דברים ו ,ח) אבל הימין מפני שאין לה סעד הרבה לכך ריבוא של מלאכים
משמרים אותו מימין ואלף משמאל ואם היה שלם בתורה ובמעשים טובים הקב"ה משמרו
שנאמר יברכך יי' וישמרך (במדבר ו ,כד) וכתיב אחר אומר [יי' שמרך] יי' צלך על יד ימינך (תהלים
קכא ,ה) וכן אתה מוצא ביעקב אבינו לפי שנתרבה במצות נמסרו לו שתי מחנות שהיו משמרים
אותו לפי שהיה שלם בתורה ובמצות ואף הקב"ה שמרו <שנאמר> והנה יי' נצב עליו (בראשית כח,
יג) בדרך וגם 577היה משמרו שנאמר והנה אנכי עמך ושמרתיך (שם ,טו) אמ' ר' ישעיה אשרי ילוד
אשה שכך ראה המלך ופמליא שלו משמרין
אותו578
וכל מה שהיה יעקב אבינו נושא ונותן
במלאכים כמו שאמר ליוסף המלאך הגואל אותי מכל רע (שם מח ,טז) אמ' ר' שמעון בן לקיש
אמר הקב"ה למלאך אתה שמרת ליעקב ואתה משמר לבניו שנאמר הנה אנכי שלח מלאך לפניך
לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום אשר הכנתי :אמ' לו משה אם אין פניך הלכים אל תעלנו מזה
(שמו ת לג ,טו) :אמר לו הקב"ה משה משה אני אעשה רצונך וזהו שנאמר וארון ברית יי' נסע
לפניהם (במדבר י ,לג) :והיה נכבד מאד נסיעתו לפניהם שהיה ממיך את ההרים ומגביה את
השפלים והורג כל המזיקין אמ' הקב"ה וגם מיכאל שרכם ילך עמכם וזהו שאמר השמר מפניו
ושמע בקולו ואמ' כי שמי בקרבו :לפי שנאמר מיכאל שם אל כלול בתוך שמו:579
כג,כב כי אם שמוע תשמע בקולו :אם תשמע מעט 580סופך שתשמע הרבה :ועשית כל אשר אדבר
אלו י' הדברות כי זאת המלה אינה שבה אל המלאך כי אם היתה אל המלאך היה אומר ידבר אלא
574הפירוש הראשון מוב א בלקח טוב (בובר) שמות כג ,כ ,ומוזכר בפירוש רבנו בחיי על הפסוק בשם רבנו חננאל.
הפירוש השני מובא ביתר אריכות בתנחומא (ורשה) משפטים יט.
575בתנחומא לא מופיע שם החכם המוסר.
576בכתב היד :ידיך.
" 577בדרך וגם" – נקוד להחלפת סדר המילים.
578בתנחומא נוסף כאן" :ומשלח מלאכים בשליחותו שנאמר 'וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו'".
579בניסוח אחר פסיקתא רבתי (בובר) "בחודש השלישי" ,קח ע"ב ,הערה קסא .מדרשנו מתאים לגרסת תנחומא
(בובר) משפטים יח ותנחומא (ורשה) משפטים יב.
580בלקח טוב (בובר) שמות כג ,כב" :דבר אחד".
079
אמר אדבר אני ואלו י' הדברות עם שאר המצות 581עתיד ליתן לישראל באהל מועד
ירחו :ואיבתי את <אויביך> ואיבתי עבר ועתיד היה צריך לומר
ואייב583
ובערבות582
אלא כל הבטחתו של
הקב"ה כאלו נעשו כי הוא אינו חוזר בטובה שהוא מבטיח שנאמר ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא
יקימנה (שם כג ,יט) 584:וצרתי לעתיד לבוא לימות המשיח שנאמר [ו]עת צרה היא ליעקב וממנה
יושע( 585ירמיהו ל ,ז):
כג,כג-כה כי ילך מלאכי לפניך :וישקיט לך <ה>מקום עד שתבא לגרגשי ולאמרי ולשאר האומות
והכחדתיו והכחדתים היה צריך לומר אלא ללמדך שהם לפניו כאיש אחד ולפיכך אמר והכחדתיו
ואמ' לא תשתחוה לאלהיהם חזר להזהירם שלא ימשך אחריהם ולא ידבק בידו דבר מעבודה זרה
כי הרס תהרסם שתבטל עבודה זרה מארץ ישראל ואחר שתבטל עבודה זרה אזי תהיה שלם ואז
יקובל תפלתך ועל זה נסמך עליו ועבדתם את יי' :שכל מי שיהרוס עבודה זרה כאלו עבד את
יי':586
דבר אחר ועבדתם זו תפלה כמו שנאמר עבדו את יי' ביראה (תהלים ב ,יא)
וברך את לחמך ואת
מימיך587
שלא יהא אחד מישראל נצרך לאחר :ואת מימיך זה היין מיכן
אמרו כל בית שאין היין נשפך בו כמים אין בו סימן ברכה והסירותי מחלה (עמ' )53lחליים יש
בעולם שאין להם רפואה מעולם והם שמנים ושלשה כמניין מחלה:588
כג,כו לא תהיה משכלה זו ארץ ישראל שאוירה טוב ומימיה טובים :את מספר ימיך אמלא זכה
ימלאו לא זכה יתקצרו כי התורה כולה בתנאי כמו והיה אם שמע תשמע( 589דברים כח ,א) ואם לא
תשמע
הפכו590
כג,כז את אימתי אשלח לפניך זהו מורך 591לב <העממיים> כמו שנאמר תפל עליהם אימתה ופחד
(שמות טו ,טז) <ו>כמו ויסעו ויהי חתת [אלהים על הערים אשר סביבותיהם] (בראשית לה ,ה)
581על פי לקח טוב (בובר) יש להוסיף" :שהיה" ,וכן הנוסח אצל בובר.
582על פי לקח טוב (בובר) יש להוסיף" :מואב על ירדן" ,וכן הנוסח אצל בובר.
583אל"ף בצירה.
584בלקח טוב (בובר) נוסף" :ואיבתי – עתה".
585בכתב היד :אושע.
586בלקח טוב (בובר) שמות כג ,כד מובא רק הפירוש השני" :זו תפילה".
587בלקח טוב (בובר) נוסף" :של כל אחד ואחד".
588בבלי בבא קמא צב ע"ב" :מחלה זו מרה ,ולמה נקרא שמה מחלה? ששמונים ושלשה חלאין וכו'".
589מופיע גם" :ויאמר אם שמוע תשמע" (שמות טו ,כו) ,ובלשון רבים" :והיה אם שמע תשמעו" (דברים יא ,יג).
590בלקח טוב (בובר) שמות כג ,כו מובא פירוש אחר.
591בלקח טוב (בובר) :פחד.
081
ונתתי את כל אויביך אליך עורף :שיברחו <מפניך> ויהיו
רודפים592
ואתה רודף אותם כמו
שנאמר ורדפו מכם חמשה מאה (ויקרא כו ,ח)
כג,כח ושלחתי את הצרעה הקב"ה ממית שרפים ונחשים ועקרבים והיתה הצרעה באה ולוקטת
הסם שלהם והיו הולכים ומכים לעממיים בעיניהם והיו משליכות הארס והיו
מתים593
והם
מתים והם סומים:
כג,כט לא אגרשנו [מפניך בשנה אחת] לפי שבני אדם הם יישוב
העולם594
ואם אגרשם בשנה
אחת תרבה חיה רעה אלא
כג,ל עד אשר תפרה [ונחלת את הארץ]
כג,לא ושתי את גבולך זה הפסוק 595לימות המשיח כמו שנאמר וירד מים עד ים( 596תהלים עב,
ח)
כג,לג לא ישבו בארצך בוא וראה כמה היא גדולה חמרת עבודה זרה כי בתחלת הפרשה הזהיר
עליה שנאמר זובח לאלהים יחרם (שמות כב ,יט) :597ובאמצע הפרשה הזהיר עליה שנאמר אלהי
מסכה לא תעשה לך (שם לד ,יז) ובסוף הפרשה הזהיר עליה שנאמר לא תכרות להם [ולאלהיהם]
ברית (שם כג ,לב) 598ועל זה אמ' לא ישבו בארצך:
592בובר הגיה :רדופים.
593עד כאן אצל בובר ,והמילים הנוספות נראות מיותרות .כל העניין מובא ביתר אריכות בתנחומא (ורשה) משפטים
יח ,בתנחומא (בובר) משפטים יב ובלקח טוב (בובר) שמות כג ,כח ,ובקיצור בפירוש רש"י על הפסוק.
594כל העניין מופיע בלקח טוב (בובר) שמות כג ,כט בסגנון שונה.
595בלקח טוב (בובר) שמות כג ,לא ,נוסף" :עתיד להיות" ,וכך הגיה בובר כאן.
596בלקח טוב (בובר) נוסף" :ומנהר עד אפסי ארץ" ,וכך הגיה בובר כאן.
597בלקח טוב (בובר) שמות כג ,לג מובא במקום הפסוק מתחילת הפרשה פסוק מעשרת הדברות" :לא יהיה לך".
" 598לא תכרת להם ברית" (דברים ז ,ב) – פסוק נוסף ,מתאים מבחינת הנוסח בכתב היד ולא מבחינת ההקשר של
הפסוקים הנדרשים.
080
פרק שלישי :אופיו וטיבו של "מדרש אגדה"
כתב היד כולל קובץ מדרשים ופירושים על חמישה חומשי תורה .בעל "מדרש אגדה" דורש את
פסוקי התורה על הסדר ,כשלפעמים הוא מדלג על חלק מהפסוקים .החלוקה היא חלוקה לפרשות
בבליות ,והיא מופיעה בכתב היד בצורה בולטת .אין מבנה ברור ושיטתיות לאורך כל החומשים:
כאמור ,חלק מהפרשות נדרשות על פי סדר
הפסוקים599,
ולעומתן פרשות אחרות ערוכות לפי
נושאים ,ואין בהן פירוש של פסוקים על הסדר .ההבחנה בין מדרש פרשני לדרשני על פי חומשים,
קשורה למקורות שמהם שאב המחבר .באופן כללי ,על הסוג הראשון נמנים חלקים נרחבים
מחומשים בראשית–שמות ,ואילו בחומשים ויקרא–דברים אפשר לזהות יותר פרשות מהסוג
השני.
.1ענייני לשון
וסגנון600
באופן כללי לשונו של בעל "מדרש אגדה" היא הלשון העברית הטיפוסית לימי הביניים 601.שפתו
מושפעת ממדרשים ומפירושים שונים שקדמו לו והוא מביא מהם במדרש .הבסיס הוא לשון
חז"ל ,אבל משולבים בו ביטויים מלשון המקרא 602.במבואו לבראשית רבתי 603,מביא אלבק את
דעתו של אפשטיין ששפת המלקט של "מדרש אגדה" הייתה ערבית ,וכן את דעתו של באכר
ששפ תו של המלקט הייתה יוונית .אלבק מפריך את הוכחותיהם של אפשטיין ובאכר בטענה שכל
הקטעים מ"מדרש אגדה" מעידים על המקורות שמהם לקח המלקט ולא על לשונו של המדרש,
מקומו ותקופתו .בהתאם לגישתו שהבסיס העיקרי לליקוט ב"מדרש אגדה" הוא ספרו של רבי
משה הדרשן ,אלבק מקשר את לשונו של בעל המדרש ללשונו של רבי משה הדרשן .לאור דבריו של
אלבק ,מסיק מאק 604כי "בלשונו של בעל מדרש אגדה עולה לפעמים הד לצירופי לשון אופייניים
לאסלאם וללשון הערבית ,כגון הביטוי 'אנחנו זרע
המאמינים'"605.
בחינת טענה זו לא העלתה
ממצאים חד משמעיים וההתרשמות היא שאין בו רקע ממשי של ערבית או
יוונית606.
קשה
להכריע בדיון זה מכיוון שעל פי הממצאים שולבו ב"מדרש אגדה" קטעים רבים מספרות ימי
הביניים בספרד .אם אכן עיקר מטרתו של החיבור היא להוות ילקוט מדרשים ופירושים ,יש
לשאול אם יש משמעות לבחינת צירופי הלשון כי ייתכן שהם מעידים על מקורותיו ולא על
תקופתו.
למרות האמור לעיל ,ריכזתי בפרק זה את הממצאים העולים מתוך ליקוט המילים הלועזיות
בארמית ,בפרסית ,בלטינית וביוונית שמופיעות ב"מדרש אגדה" .מטרת הפרק היא לזהות תופעות
599פרנקל ,מדרש ואגדה ,א ,עמ' ;117היינימן ,דרשות בציבור ,עמ' .11
600ברצוני להודות לפרופ' יואל אליצור מהאוניברסיטה העברית שהנחה אותי באפיון ענייני הלשון ב"מדרש אגדה".
601דוגמאות מאפיינות לשפה העברית בלשון ימי הביניים" :בעניין זה" (" ,)5rרוצה לומר" (.)5l
602דוגמאות ללשון המבוססת על לשון המקרא" :הבניין אשר עליו" (" ,)4rראש המילה" (שם)" ,אחרית המילה"
(שם)" ,וגם" (שם)" ,כי נשאר" (שם)" ,בהסירך" (שם)" ,ויתנשא לעדי עד" (" ,)4lיתרומם שמו" (שם)" ,ניחם על זה"
(שם) ,ונפשותם ( ,)5rעל כן (שם)" ,למצוא מרגוע לנפשם" (.)5l
603בראשית רבתי (אלבק) ,מבוא ,עמ' 21הערה .1
604מאק ,מסודו ,עמ' .71
605מדרש אגדה (בובר) ויקרא יח ,ב.
606על פי חוות דעתו של פרופ' י' אליצור.
082
הקשורות לשימוש במילים לועזיות על מנת לנסות ללמוד על זמנו ומקומו של קובץ מדרשים
אנונימי זה על פי ענייני לשון וסגנון אלה .התייחסתי גם לקיומם של דרשות בארמית המשלבות
שתי שפות עברית וארמית ,וכן לתופעת ההעתקה של קטעים נרחבים ממקורות בארמית.
1.1מילים לועזיות
בחלק זה אציג את רשימת המילים בלועזית .ההפניות יהיו למראי המקומות ב"מדרש אגדה",
מהדורת בובר .במקרים שזוהו תופעות ייחודיות או שהמילה מופיעה במקבילות בודדות ,אפנה
למקבילות ולספרות העוסקת
בנושא607.
המילים הלועזיות ברשימות יובאו על פי סדר הא"ב
ובהתאם לכתיבן בכתב היד.
1.1.1ארמית ופרסית
608
מילים אלה רווחות בספרות חז"ל הקדומה והמאוחרת:
אסייא 609,בנייתא 610,ברייתא 611,גזבר612,
הא 613,כינוסיא 614,סומא 615,סוסיא 616,עלובתא 617,פרסאות 618,צונמא 619,קלעייתא 620,קמיע621,
תרעא622.
607תודתי לפרופ' מיכאל ריז'יק מאוניברסיטת בר-אילן על הערותיו לחלק זה.
608בהערות השוליים יצוינו המילים הפרסיות.
609מראה מקום :בראשית ד ,כג .מקבילת המילה :בראשית רבה (תיאודור-אלבק) כג ,ד ,ועיין בהערת אלבק שם ,עמ'
;222ובתנחומא (ורשה) בראשית יא .נראה שיש כאן מקרה של חוסר הבנה של עורך "מדרש אגדה" ,שציטט באופן
משובש מהמקורות שמהם הוא שואב בדרך כלל (תנחומא ,מדרש לקח טוב) .במקורות אלה מצוי הפתגם באופן מדויק
יותר ועם מובנות גבוהה יותר.
610מראה מקום :בראשית יח ,א .מקבילת המילה :ברכות סא ע"א; תנחומא (בובר) וירא א.
611מראה מקום :דב רים ג ,יא .מופיעה פעם יחידה בכתב היד למרות היותה מילה רווחת בספרות חז"ל הקדומה
והמאוחרת.
612מילה פרסית .מראה מקום :שמות לה ,ה.
613מראה מקום :במדבר א ,א .מילה זו שכיחה בחז"ל ,ובמיוחד במדרשי ההלכה .מילה ארמית זו התקבלה בעברית.
614מראה מקום :בראשית כט ,כ .פענחתי את הרשום בכתב היד כ"כינוסיא" ,בניגוד לבובר שפענחו כ"כינופיא".
המעתיק כותב לעתים את הסמ"ך בצורה דומה מאוד לפ"א .סוקולוף (סוקולוף ,ארמית בבלית ,עמ' ,211ערך "כנס"),
מביא הופעה קרובה למילה כינוסיא כצורת פועל ולא בצורת שם .הצורה קיימת במקורות תלמודיים .אין מקבילה
למדרשנו שנעשה בה שימוש במילה זו.
המקבילות לדרשה הן בראשית רבה (תיאודור-אלבק) ע ,כב ,לקח טוב (בובר) בראשית כט ,כב .במקבילות לא מופיעה
מילה זו .עיון במאגר פרויקט השו"ת מעלה שהמילים כנישתא וכנישותא נפוצות בעיקר במשמעות בית כנסת או
התכנסות.
615מראה מקום :ש מות כב ,טו; במדבר כב ,מא; כד ,ג (מופיע פעמיים ,בפעם השנייה בצורת הפועל בבנין פיעל);
דברים כא ,יח; כב ,יב; כב ,כט מופיע בצורת "סומין" לשון רבים .סוקולוף ,ארמית בבלית ,עמ' 111ערך סמיא.
הצורה סומא לא מופיעה שם .על פי פרויקט השו"ת צורת סומא רווחת במשנה וקיימת בצורת הפועל בשפה העברית
616מראה מקום :במדבר יג ,יא .מדובר בדרשה שמקורה כנראה בתנחומא (בובר) האזינו ז" :גדי בן סוסי הטיח
דברים כלפי מעלה והעלה סיסיא הוא שאמר ארץ אוכלת יושביע" .דבריו מובאים בספר הערוך ,עמ' מד ,ערך
"סיסיא" ,ומפורש שם ש"סיסיא" פירושה זעם ועצב .בהערת שוליים מס' 1מבואר שבילקוט שמעוני עמוס תקמ ,ד"ה
"רק אתכם" ,הגרסה היא "סוסיא" ,וזה מפני שלא ידעו פירוש "סיסיא".
617מראה מקום :בראשית כב ,י .קיים בספרות חז"ל בצורה עליבתא.
618מילה פרסית .מראה מקום :במדבר לג ,מט.
619מראה מקום :במדבר יג ,כ .קיים בספרות חז"ל בצורה צונם.
620מראה מקום :בראשית יח ,א .מקבילת המילה :בבלי ברכות סא ע"א .באותו מקור מופיעה המילה בנייתא.
621מראה מקום :במדבר ז ,א .מקבילת המילה :פסיקתא רבתי (איש שלום) ה פסקא "ויהי ביום כלות משה".
סוקולוף ,ארמית ארצישראלית ,עמ' 191ערך קמיע ,וגם סוקולוף ,ארמית בבלית ,עמ' 1121ערך קמיעא .המילה
קיימת גם בעברית .בספרות חז"ל היא מופיעה גם בצורת פועל "קומעת".
083
מילים אלה הינן בעלות כתיב ייחודי ל"מדרש אגדה":
סלוייה 623,ששגונא624.
1.1.2יוונית ולטינית
אוקינוס 625,אינגירא 626,איקיונין627,
מילים אלה מופיעות בספרות חז"ל הקדומה והמאוחרת:
אכלוסין 628,אנדרוגינס 629,אסטניס 630,אספמיא 631,אספניא 632,אפריון 633,אפרכיות634,
אצטגניני 635,גימטריא 636,גלוסקין 637,גניוסא 638,דיוקן 639,דינר 640,דפתרא 641,הדיוט642,
טירניא643,
טֻ ְמטּום644,
ליסטים645,
מטקוסאות646,
מטרונא647,
נוטריקון648,
סמפרינון649,
622מראה מקום :במדבר כד ,ד .צריך להיות "לארעא" ,על בסיס פירוש רש"י לבמדבר כד ,ד ,וכן בתרגום המיוחס
ליונתן בן עוזיאל שם; בספרי זוטא (הורוביץ) נשא ז ,ט ,עמ' 221ובהערות שם; במדבר רבה (וילנא) יד ,יט; ילקוט
שמעוני במדבר תשיד.
623מראה מקום :במדבר יא ,לב" .סלוייה" – שליו בארמית .סוקולוף ,ארמית ארצישראלית ,עמ' ,371ערך סלווי
במשמעות שליו .סוקולוף ,ארמית בבלית ,עמ' 111ערך סילוא ,סילוי (צורת רבים) במשמעות קוץ .המקבילה ממס'
יומא עה ע"ב .כתיב המילה במדרש אגדה שונה מהמקבילה" :סילוין" (יומא ,וילנא) "סלואים" (כ"י מינכן) .הדרשה
מבוססת על משחק מילים ,בין שמו של השליו בארמית לבין המילה קוצים .מקשרת את אכילת השליו לסופם של
המתאווים בקברות התאווה .מדרש אגדה (בובר) יא ,לב הערה נא.
624מראה מקום :שמות כו ,יד .מקבילת המילה :תרגום אונקלוס שמות כו ,יד; בבלי שבת כח ע"א; לקח טוב (בובר)
כו ,יד .סוקולוף מציין שמילה זו מופיעה גם בתרגום ניאופיטי בשמות ובמדבר (סוקולוף ,ארמית ארצישראלית ,עמ'
,311ערך "ססגון") .בתורה אלה עורות להגנה ,והגוונים מופיעים בדרשת רב יוסף בגמרא במסכת שבת" :ששש
בגוונים הרבה" .מילה זו מצויה בכתיב באות שי"ן ,בספרות האגדה המאוחרת (מדרש אגדה ,מחזור ויטרי).
625מראה מקום :שמות כז ,ב.
626מראה מקום :במדבר כב ,ג ,במדבר כב ,ד (מופיע במקום בצורת "אנגריא") .מופיע בצורות "אנגירא""/אנגרייא"
דברים ב ,ט; שם ,יט.
627מראה מקום :בראשית כד ,ב .מופיע בהמשך גם בצורת "איקונין" – בראשית מט ,כב (מופיע פעמיים באותו
המקום).
628מראה מקום :בראשית ל ,יא; ויקרא ח ,ג; כו ,ג.
629מראה מקום :שמות כג ,יז.
630מראה מקום :שמות א ,יא ,ויקרא יב ,ב.
631מראה מקום :ויקרא יב ,ב.
632מראה מקום :דברים יז ,יז (חוזר פעמיים במקום) .במקורות חז"ל מופיע בשני אופני כתיב :אספניא ואפסניא,
ועיין מדרש אגדה (בובר) דברים יז ,יז הערה טו.
633מראה מקום :ויקרא ,כא ,א.
634מראה מקום :בראשית מא ,כו.
635מראה מקום :שמות א ,כב; במדבר כ ,יג .מופיע ב מקום גם בצורת "אסטגניני" .כמו בתרגום יונתן לשמות ח ,טו.
636מראה מקום :בראשית כג ,א; כח ,יח ; לב ,ה.
637מראה מקום :בראשית מ ,א.
638מראה מקום :בראשית מ ,כ .כנראה שיבוש של המילה גנוסיא = יום הולדת .מקבילת המילה בראשית רבה
(תיאודור-אלבק) פח ,כ .עמ' 1112הערה " 1גינוסו" .אלבק בהערתו מזכיר גרסת מדרש אגדה על בסיס מהדורת בובר
אולם בכתב היד המילה מופיעה בגרסה שונה.
639מראה מקום :בראשית לט ,י.
640מראה מקום :ויקרא ה ,א .מופיע במקום גם בצורת "דינרי" (זהב).
641מראה מקום :שמות ה ,ב–ג.
642מראה מקום :בראשית יב ,טו; כ ,טז ; כג ,יז ; כד ,טו ; שמות כח ,כ; ויקרא א ,ז; א ,י (מופיע פעמיים); ח ,ב; י,
א; במדבר ו ,כג ; טז ,א (מופיע פעמיים במקום); יט ,ד; ל ,א–ב; דברים יז ,יז .מופיע בצורת "הדיוטות".
643מראה מקום :בראשית מ ,יז .מקבילת המילה בבראשית רבה (תיאודור-אלבק) פח ,טז–יט ,עמ' 1111הערה 2
"טירוניה" .התייחסות נוספת למילה בבראשית רבה (תיאודור-אלבק) מא ,א ,עמ' 119הערה .1
644מראה מקום :שמות כג ,יז.
645מראה מקום :שמות לא ,יג.
646מראה מקום :במדבר ז ,ג .מקבילת המילה בספרי במדבר (הורוביץ) מה היא "מטוקסין" ,וכך גם בילקוט שמעוני
במדבר תשיג .בבמדבר רבה (וילנא) יב ,יז כתוב "מטוקסות" ,ובדומה לכך ב פסיקתא דרב כהנא (בובר) פסקא "ויהי
ביום כלות"" :מטוכסות" (עיינו שם ,הערה קמג ,וכך גם בשיר השירים רבה (וילנא) ו ,ב).
647מראה מקום :בראשית כ ,ב; ויקרא יט ,כג (חוזר ארבע פעמים במקום) .מופיע גם בצורת "מטרונית" – שמות לח,
כא .מופיע גם בצורת "מטרונה" – במדבר לג ,א (מופיע פעמיים במקום).
648מראה מקום :בראשית מא ,מה; מד ,טז; מט ,ד; שמות ז ,א; כא ,א; כב ,לב; כז ,א.
649מראה מקום :שמות ז ,א; במדבר יב ,ג.
084
סנהדרין 650,סניגוריא 651,סניפין 652,פומבי 653,פונדק 654,פטרונין 655,פינדא 656,פינקס 657,פלטין658,
פמליא 659,פסילוס 660,פסתכר 661,פרהסיא 662,פרווטא 663,פרצופין 664,פרקמטיא 665,קטיגור666,
קיתון 667,קלמוס 668,קלס 669,קמון 670,קנטרין 671,תטרטראות672.
מילים אלה הן מילים לועזיות המופיעות במשלים:
מטרונה 673,קמיע 674,קנתורין675.
מילים אלה הן יחידאיות בספרות חז"ל הקדומה והמאוחרת:
עמיתרא 676,שקוטינש677.
1.1.3סיכום ומסקנות:
באופן כללי שפתו של בעל "מדרש אגדה" היא עברית ,אך הוא משתמש מעט גם בלועזית .כבר
עמד על כך בובר במבוא שבעל "מדרש אגדה" משמיט מילים לועזיות מהמקורות אותם הוא
מביא 678.מספר המילים ביוונית ולטינית המופיעות במדרש אגדה רב ומגוון יותר ממספר המילים
650מראה מקום :בראשית מט ,יג .מופיע גם בצורת "סנהדרי" – במדבר כא ,א.
651מראה מקום :בראשית יט ,יא (מופיע פעמיים באותו המקום – יוונית) .מופיע גם בצורת "סנגוריא" בשמות ו ,א–
ב ,בצורה "סניגוריה" בבמדבר כה ,יג ובצורה "סניגור" בבמדבר יט ,ג.
652מראה מקום :במדבר ד ,ב (חוזר פעמיים במקום).
653מראה מקום :במדבר ז ,א.
654מראה מקום :בראשית ט ,ה; שם כא ,לג; שם כד ,ב; שמות כא ,יב.
655מראה מקום :שמות י ,כא .מופיע במקום גם בצורת "פטרוסין".
( 656לטינית) .מראה מקום :ויקרא יב ,ב ,במדבר כד ,יד .מקבילת המילה לויקרא ,ויקרא רבה מהדורת מרגליות,
ויקרא יב ,ג עמ' ש"ג הערה 2תנחומא (בובר) תזריע ה ,הערה כו ,להופעה בבמדבר אין מקבילה מבחינת השימוש
במילה.
657מראה מקום :ויקרא יב ,ב.
658מראה מקום :שמות ד ,י; יא ,ה; לח ,כא; במדבר כה ,א .מופיע המקום גם בצורת "פלטורין".
659מראה מקום :שמות יד ,כ.
660מראה מקום :דברים ג ,כג .מקבילת המילה ויקרא רבה י ,ב ,עמ' קצז הערה " 1פסילוסא" וגם פסיקתא דרב כהנא
(בובר) פסקא נחמו מופיע פעמיים "פסילוס" ו"פסילוסא" עיין שם הערה נג.
661מראה מקום :במדבר ד ,יג (חוזר פעמיים במקום).
662מראה מקום :שמות י ,כא; ויקרא יא ,ב.
663צריך להיות פרוזבוטי = שגרירים (יוונית) .מראה מקום :שמות ה ,א .מקבילה בשמות רבה (שנאן) ה ,יד ,עמ' 111
עיין הערה .91
664מראה מקום :ויקרא יב ,ב.
665מראה מקום :בראשית מט ,יג; במדבר ב ,ה–ח.
666מראה מקום :במדבר יט ,ג.
667מראה מקום :שמות ז ,יט.
668מראה מקום :בראשית לז ,יא .מופיע גם בצורת "קולמוס<ים>" – ויקרא ז ,יב.
669מראה מקום :ויקרא יז ,ג /יט ,ב .מופיע במקום גם בצורת "מקלסין".
670מראה מקום :ויקרא יב ,ב .בכתב היד" :טמון" .בובר תיקן ל"קמון" ולא סימן את השינוי .נימוקיו מופיעים
במקבילת המילה תנחומא (בובר) תזריע ד ,הערה יט .וכן בוויקרא רבה (מרגליות) יד ,ג ,עמ' שד הערה " :1קמין".
671מראה מקום :ברא שית כג ,טז (מופיע ארבע פעמים באותו המקום); ויקרא כה ,יד .מופיע גם בצורת "קינטרו" –
במדבר א ,כ .מופיע גם בצורת "קנטורין" – במדבר לג ,א.
672מראה מקום :במדבר ל ,יא (חוזר פעמיים במקום) .מופיע במקום גם בצורת "בתי קרקסאות".
673ויקרא יט ,כג – משל המלך ובן המטרונה; במדבר לג ,א – משל למטרונה שהיו לה שני שושבינים ומשל למטרונה
שהכניסה למלך שני הדסים .ובצורה "מטרונית" שמות לח ,כא – משל המטרונית והשכנות.
674במדבר ז ,א – משל המלך שהשיא את ביתו.
675במדבר לג ,א – משל למטרונה שהיו לה שני שושבינים.
676מראה מקום :רש"י לדברים כא ,יד ד"ה "לא תתעמר בה" .מזכיר שהמקור הוא ביסודו של ר' משה הדרשן (פרסית
עתיקה) .מאק (מאק ,מסודו ,עמ' ) 233מרכז את ההתייחסות לפירוש זה .במקומות נוספים בספרו מזכיר פירוש זה
כחלק מהדיון לגבי לשונו ומקומו של רבי משה הדרשן.
677מראה מקום :בראשית לא ,מ .מדרש אגדה (בובר) ,שם הערה טו.
678מדרש אגדה (בובר) ,מבוא ,עמ' .7
085
הארמיות .אולם במילים מיוונית ומלטינית אנו מוצאים שיבושים רבים :חלק מהן מופיעות
בכתיב משובש (למשל ,גניוסא ,פרווטא) ולגבי מילים אחרות נראה שהן לא הובנו ולכן פוענחו על
פי ההקשר ושונו למילה מוכרת יותר שפירושה דומה (למשל ,קמון ,טמון) .נראה שהארמית
מוכרת יותר לבעל המדרש מכיוון שבארמית המילים מופיעות בכתיב לא משובש.
בדרך כלל בעל המדרש משתמש במילים שרווחות בספרות חז"ל הקדומה והמאוחרת וההופעה
שלהן יונקת באופן ישיר מהמקור המועתק לתוך "מדרש אגדה" .עיקרון זה בולט במיוחד במילה
שהופעתה יחידאית :המילה "עמיתרא" מקורה בפירושו של ר' משה הדרשן לדברים כא ,יד .מקור
המילה הוא בפרסית עתיקה ואכן בעל "מדרש אגדה" מביא אותה בפירושו לדברים כא ,יד.
קיימת רק דוגמה אחת לתרגום של מושג המופיע בברייתא" :יום המעונן" מתורגם כ"שקוטינש"
(חשיכה ביוונית) על ידי בעל המדרש .מעניין לציין שהוא משתמש במילת ההצעה "שקורין" ,כפי
שנוהג רש"י כאשר הוא מתרגם מילים מקראיות לצרפתית .מדוגמה זו עולה שיוונית יומיומית
הייתה ידועה לו ,אולם נראה שאין להסתמך על דוגמה יחידה
זו679
כדי להצביע על תופעת
השימוש ביוונית או כדי למקד את "מדרש אגדה" באזור מסוים.
בפרק הבא אדון בתופעה הראויה לציון מבחינת השימוש בארמית :הבאת פירושים מן התרגום,
הופעתם של מושגים למדניים מדרכי המדרש ,פתגמים וסיפורים .כמו כן זיהיתי מספר דרשות
הידועות לנו בעברית מן המקבילות ואילו ב"מדרש אגדה" הן מופיעות בארמית.
679בנושא היוונית במדרש ,ראו בראשית רבתי (אלבק) ,מבוא עמ' ,21לגבי הפירוש במדרש אגדה (בובר) ,בראשית מט,
ה ,ד"ה "מכרתיהם" ,מפרש את המילה על פי הלשון היוונית .המקבילה לפירוש זה היא מדרש לקח טוב בראשית מט,
ה ,ד"ה "שמעון ולוי".
086
1.2דרשות בארמית
1.2.1דרשות קצרות בארמית ומאפייניהן
לאחר שזיהינו את השפה הארמית כשפה הלועזית המוכרת ביותר לבעל "מדרש אגדה" ,ברצוני
להצביע על נתונים המדגישים מגמה זו .תופעה רווחת ב"מדרש אגדה" היא הופעתם של קטעים
קצרים וארוכים בשפה הארמית במהלך הדרשות .לדעתי ניתן להצביע על ארבעה מקורות
להופעות אלה :התרגומים ,התלמוד הבבלי ,מדרשים ומקורות אחרים.
.1מקורות מן התרגומים :בשישה עשר מקומות ב"מדרש אגדה" מובאים ציטוטים מן
התרגומים 680,ולארבעה עשר מתוכם קודמת מילת הצעה .ברוב המקרים מילת ההצעה היא
"כדמתרגמינן" ,כמו בדוגמה שלהלן" :כדמתרגמינן ירה בים שדי בימא" 681.רק פעם אחת מילת
ההצעה היא
"תרגומו"682.
בארבעה מקרים בלבד יש התאמה בין מקור הפסוק המובא בתרגום
אונקלוס לבין ההקשר של הפסוק ב"מדרש
אגדה"683,
ואילו בשאר המקרים מופיע התרגום
כסימוכין לפירוש מילה ולא בהקשר המקורי שבו הוא מופיע
בתרגום684.
.2ציטוטים מן התלמוד הבבלי :התלמוד הבבלי משמש כאחד ממקורותיו הוודאיים של בעל
"מדרש אגדה" .הקטעים מן התלמוד מובאים כלשונם או בשינויים קלים ,וכתובים בדרך כלל
בשפה הארמית .בדוגמה שלפנינו מתוך מדרש אגדה (בובר) על מילות הפסוק "הארץ אשר אתה
שוכב עליה" 685מובאת הדרשה הבאה" :מאי רבותא איכא בהא ,ד' אמות שהוא שוכב עליהם אלא
מלמד שקפלה כל ארץ ישראל תחתיו" .במקבילה בתלמוד הבבלי 686דברים אלה מובאים בשם רבי
יצחק .בעל "מדרש אגדה" השמיט את שם החכם שבשמו מצוטטת דרשה זו .הוא מצטט את
המדרש על שני חלקיו – השאלה :מה מיוחד בהבטחה לרשת את אותו שטח אדמה עליו שוכב
יעקב? התשובה :ההבטחה היא כללית ופירושה ירושת כל ארץ ישראל ובאופן נסי או סמלי,
"קפלה כל ארץ ישראל תחתיו" .השאלה מובאת בתלמוד בשפה הארמית וכך מצטט אותה בעל
"מדרש אגדה" ,שאף מרחיב את השאלה בשתי מילים נוספות בארמית .בדיקה של שלושה כתבי
יד של התלמוד הבבלי 687הראתה שהמילים "איכא בהא" הן תוספת של בעל מדרש אגדה688.
במקרה זה ראינו שבעל "מדרש אגדה" משתמש בארמית במובאות מהתלמוד הבבלי ואף מרחיב
אותן ,מה שמעיד בעיניי על היכרות טובה של בעל המדרש והקהל שלו עם השפה הארמית689.
680הרחבה בנושא זה בפרק – 3.1.1 ,3הפניות לתרגומים ,ובנספח – 1רשימת ההפניות לתרגומים ,עמ' .311–312
681מדרש אגדה (בובר) ,במדבר א ,ה .ובהקשר אחר בראשית מט ,כה .התרגום לקוח מתוך אונקלוס ,שמות טו ,ד.
682מדרש אגדה (בובר) בראשית ד ,כו ,התרגום לקוח מתוך אונקלוס במדבר ל ,ג.
683ארבעת המקרים הם אלה" :וילדו ואתרוחו" (בראשית כ ,יז)" ,וחמושים כפשיטא ומתרגמינן ומזרזין" (שמות יג,
יח)" ,ויחד כפשוטו והוא כמו ישמח ומתרגמינן וחדי" (שמות יח ,ט)" ,כי גוע אהרן ומתרגמינן ארי מית אהרן" (במדבר
כ ,כח).
684על ארמית במילות הצעה ,ראו עוד להלן בהמשך פרק זה – 1.3 :מונחי הצעה להצגת הפסוקים.
685מדרש אגדה (בובר) בראשית כח ,יג.
686בבלי חולין צא ע"ב.
687כתב יד מינכן ,92כתב יד וטיקן 121–121וכתב יד וטיקן .122
688מקבילה מבראשית רבה (בראשית רבה (תיאודור-אלבק) סט ,ד) מבטאת את אותו רעיון ללא השאלה בראשית
הדרשה ,כאשר הנוסח הוא בעברית .שם החכם בשמו מובאת הדרשה בבראשית רבה הוא רבי שמעון בן לקיש משום
בר קפרא" :קיפלה כפינקס ונתנה תחת ראשו כאנש דאמר מן תחות ראשך דידך" .רש"י לבראשית כח ,יג מביא את
דברי בראשית רבה ללא הסיומת בארמית.
689דוגמאות נוספות :מדרש אגדה (בובר) בראשית כט ,כה ,ד"ה "דעד השתא לאו" והמקבילה בבבלי מגילה יג ע"ב
וברש"י שם; מדרש אגדה (בובר) במדבר א ,א ,ד"ה "הני מילי בשני עניינים ,כגון אלו ב' המעשים ,אבל בחד ענינא
087
.3ציטוטים מן המדרשים :על פי המדרש 690,שאל אברהם אבינו את הקב"ה בסוף פרשת העקדה
איך מתיישב ציוויו לשחוט את יצחק עם הציווי האחרון" :אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו
מאומה"? 691תשובת המדרש מסבירה את הסתירה בכך שיש להבין את הפקודה הראשונה באופן
שונה" :ושחטהו לפני ,לא אמרתי לך אלא והעלהו שם" 692.המדרש ממשיך ומנסח בשתי מילים
בארמית את הדרישה מאברהם" :אסקתיה אחיתה" (תרגום :העלית אותו – הורד אותו) .בדיקת
חילופי נוסח במהדורת אלבק מעלה ששתי המילים בארמית בצורתן זו ,כפי שמופיעות ב"מדרש
אגדה" ,הן כגרסת כתב יד אוקספורד א' 1של בראשית רבה וגם כגרסת פירוש רש"י על התורה693.
אציין בקטגוריה זו גם ציטוטים של פתגמים ומושגים הקשורים לדרכי המדרש ומופיעים
בארמית .אציג להלן דוגמאות לכך.
"עבדיה ונכסיה דעבדיה למריה"( 694תרגום :עבדו ונכסי עבדו לאדוניו) – משמעות הפתגם בדרשה
היא הבהרת מעמדו של עשיו ביחס ליעקב לאחר קבלת הברכות מיצחק .ברכתו של יצחק קבעה
היררכיה בין עשיו ליעקב ,כאשר יעקב הוא האדון ועשיו הוא העבד .יצחק מסביר לעשיו שגם
נכסיו יהיו מעתה של יעקב .מקורו של הפתגם בבראשית רבה 695,והוא מופיע בנוסח אחר במדרש
לקח טוב 696.פתגם זה מופיע גם בפירוש רש"י על התורה ,אלא שרש"י מביא אותו בשפה העברית:
"ומה שקנה עבד קנה רבו" 697,על פי המקור התלמודי 698,בעוד ש"מדרש אגדה" ו"לקח טוב"
מביאים אותו בשפה הארמית.
לאורך כל "מדרש אגדה" משובצות מילים בארמית שתפקידן הוא לשמש אופני הצעה .מילות
קישור אלה מבטאות את דרך הדיון במדרש .הדוגמאות הן רבות 699,ולצורך המחשה אצטט כמה
מהן" :תמן כתיב למינה והכא כתיב האיה למינה"" 700,וסמיך ליה"" 701,מאי קרא"702.
אמנם פעמים רבות השימוש במילים ארמיות נעשה אגב ציטוט ,אך לא תמיד .בעיקר חשוב לי
לציין תופעה זו כדי להדגיש את הרושם של הקורא ב"מדרש אגדה" לגבי השימוש הרווח יחסית
בשפה הארמית.
וגו'" והמקבילה בבבלי פסחים ו ע"ב וברש"י שם; מדרש אגדה (בובר) בראשית יט ,לז–לח ,ד"ה "מלחמה דלא אבל
אנגירא עשה עמהם" והמקבילה בבבלי בבא קמא לח ע"ב.
690בראשית רבה (תיאודור-אלבק) נו ,יב.
691בראשית כב ,יב.
692מדרש אגדה (בובר) בראשית כב ,יג.
693בראשית רבה (תיאודור-אלבק) נו ,יב ,עמ' .111יש לציין שזוהי גרסת פירוש רש"י לבראשית כב ,יב ,ד"ה "כי עתה
ידעתי" בדפוס רומא בלבד .מילים אלה חסרות בדפוס ראשון.
694מדרש אגדה (בובר) בראשית כז ,לז.
695בראשית רבה (תיאודור-אלבק) סז ,ה ,עמ' . 729עיין בהערתו של אלבק לגבי מקורות ונוסחים שונים לפתגם זה.
696נוסח מדרש לקח טוב בראשית כז ,לז" :עבדא ונכסיה למריה".
697רש"י (ברלינר) בראשית כז ,לז .הפתגם בנוסחו העברי חסר בדפוס רומא ,בדפוס ראשון ובדפוס אלקבץ (רש"י
השלם ,כרך ב ,תשמ"ו ,עמ' נז ועמ' רצג) .זהרי ,מדרשים בפירוש רש"י ,עמ' ,11–79כתב" :הפתגם – תלמודי הוא
בלשון חכמים ורש"י מעדיפו על הארמית".
698בבלי פסחים פח ע"ב ,ובנ וסחים דומים במקורות נוספים בתלמוד הבבלי :קידושין כב ע"ב ,סנהדרין צא ע"א
ומגילה טז ע"א.
699להלן (פרק ג' – 1.3אופני הצעה להצגת פסוקים) נדון בסגנון אופני ההצעה.
700דברים יד ,ז.
701דברים טז ,כא ,וכן גם בדברים כג ,ב.
702מדרש אגדה (בובר) ויקרא יב ,ב.
088
.3מקורות אחרים – קטעי דרשות בשפה הארמית ב"מדרש אגדה" שמקבילותיהן ידועות לנו
בשפה העברית :תופעה מעניינת היא זיהוי מקבילות בעברית שבעל "מדרש אגדה" מביאן
בארמית .לדוגמה ,בעל "מדרש אגדה" מביא את דברי חז"ל" 703:ד"א כל מי שהוא מתחיל
[במצוה] ואינו גומרה קובר אשתו ובניו ,מנא לן מיהודה ,שנאמר ויאמר יהודה אל אחיו ,היה לו
להוליכו בכתפיו אצל אביו לא עשה כך לפיכך קבר אשתו ובניו" .המקבילות לדרשה זו 704מנוסחות
בעברית בעוד שהדרשה שלפנינו משלבת את המילים "מנא לן" בארמית.
בדיקת הביטוי "מנא לן" במאגר פרויקט השו"ת מעלה אפשרות אחרת לזיהוי המקבילה של
דרשה זו .בפירוש דעת זקנים מבעלי התוספות 705מובאת בשם ר' ינאי מקבילה זהה מדברים
רבה 706.הפירוש משלב את המילים "מנא לן" על אף שהן אינן מופיעות במקבילה בדברים רבה.
כמו כן ,ביטוי זה מופיע בפירוש רבנו בחיי בהקשר ליהודה .רבנו בחיי מציין את מקורו" :וכן דרשו
במסכת מכות אמר רב יהודה אמר רב" – מדובר במובאה העוסקת ביהודה ובקיום נדרו להביא
את בנימין" 707:אמר רב יהודה אמר רב :נידוי על תנאי צריך הפרה מנלן? 708מיהודה ,דכתיב :אם
לא הביאותיו אליך וגו'" .זו דרשה שנושאה קרוב אם כי לא זהה.
ברצוני להציג בצורה תמציתית שתי דוגמאות נוספות .מטרתי בהבאת הדוגמאות היא להוכיח
שאין מדובר במקרים בודדים שבהם מקבילות הידועות לנו בעברית מופיעות ב"מדרש אגדה"
בשילוב השפה הארמית.
הדוגמאות הבאות מ"מדרש אגדה" משולבות בדרשה הפותחת את פרשת שמיני ,והמקבילה היא
מתנחומא
(בובר)709.
נושא הדרשה הוא הציווי על מאכלות אסורים .הבאתי את הביטויים
הרלוונטיים לדיון זה:
" .1מאי נשתנה האי מהאי" 710.גרסת תנחומא בובר" :מה ראיתי בין זה
" .2ומאי איכפת ליה" 712.גרסת תנחומא בובר" :מה אכפת לקב"ה".
לזה"711.
713
אם לא נשער שעמד ה לפני בעל "מדרש אגדה" גרסה אחרת של מדרש תנחומא ,יהיה קשה להבין
מדוע בדוגמה השנייה משולב משפט בארמית בתוך קטע שמקבילתו היא התנחומא .במקבילה
703מדרש אגדה (בובר) בראשית לח ,א.
704פירוט הניסוחים המקבילים למילים "מנא לן" :בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פה ,ג" :ממי את למד" .בבלי
סוטה יג ע"ב" :דכתיב" .תנחומא (בובר) וישב יג" :מי הוא זה ,זה היה יהודה".
705דעת זקנים מבעלי התוספות לדברים ח ,א ,ד"ה "כל המצוה".
706דברים רבה (וילנא ,ליברמן) ניצבים ד .קיימים שינויים קלים בין נוסחיהן של שתי המהדורות .בנוסח הדרשה
ה מובא בפירוש דעת זקנים מבעלי התוספות שם החכם המוסר שונה .בדברים רבה (ליברמן)" :אמר רבי אבא",
בדברים רבה (וילנא)" :אמר רבי חיא בר אבא" ובדעת זקנים מבעלי התוספות" :אמר רבי ינאי".
707רבנו בחיי (שעוועל) מה ,כד.
" 708מנא לן" בכתיב הזה היא הגרסה בפירוש רבנו בחיי .גרסה זו מתאימה לבבלי מכות יא ע"ב ,כתב יד הרצוג
ירושלים .הכתיב "מנלן" מתאים למהדורת וילנא ולכתב יד מינכן . 92גם בפירוש דעת זקנים מבעלי התוספות הכתיב
הוא "מנא לן" כמו רבנו בחיי.
709בדרשה זו אין הבדל משמעותי בין תנחומא (בובר) לתנחומא הנדפס.
710מדרש אגדה (בובר) ויקרא יא ,ב.
711תנחומא (בובר) שמיני י .מקבילה לדרשה זו :ויקרא רבה (מרגליות) יג ,ב ,עמ' רעו הערה .1
712מדרש אגדה (בובר) ויקרא יא ,ב.
713תנחומא (בובר) שמיני יב ,הערה פא .מקבילות לדרשה זו :בראשית רבה (תיאודור-אלבק) מד ,א ,עמ' 122–121
הערה .9המשפט בארמית מופיע במקבילה מבראשית רבה (וילנא) מד ,א ,וכן בוויקרא רבה (מרגליות) יג ,ג ,עמ' רעז
הערה .1
089
מבראשית רבה (וילנא) מצוי המשפט בארמית ,אולם כלל הקטע לא מתאים להיות המקבילה של
"מדרש אגדה".
ממצא זה בשילוב ממצאים נוספים שיוצגו להלן בדיון על מסורות ומקבילות מביאים להשערה
ששילוב ארמית היה נורמת כתיבה בסביבתו של בעל "מדרש אגדה".
1.2.2דרשות נרחבות בארמית
כדי להמחיש את תופעת השימוש בארמית ב"מדרש אגדה" ברצוני לציין תופעה נוספת ,המשלבת
את התופעות השונות שהזכרתי קודם לכן.
בשבעה מקומות ב"מדרש אגדה" אנו פוגשים קטעים ארוכים יחסית של דרשות שכתובות
בארמית ומשולבות בהן מילים בעברית.
1.2.2.1סיפור אגדה המרחיב את הכתוב במקרא
ארבעה מהקטעים הכתובים ארמית ומשלבים מעט עברית עוסקים בסיפורי אגדה המרחיבים את
האירוע המתואר במקרא ומוסיפים פרטים על דמויות המוזכרות .הסיפורים עוסקים באליעזר
עבד אברהם בסדום 714,בסיפור מכירת יוסף 715,במחלוקת קרח ועדתו 716ובמלחמת משה בעוג
מלך הבשן 717.המכנה התמטי המשותף לסיפורים אלה הוא העיסוק במאבקי כוח בין קבוצות רוב
ומיעוט.
בפרק זה אתייחס לרובד הלשוני בקטעים אלה ולשימוש בארמית שנעשה בהם 718.לאף לא אחד
מהסיפורים האלה לא נמצאה מקבילה זהה .מדובר בעיבוד של מקורות שונים ובשילוב של שתי
שפות :עברית וארמית .הארמית שבעל "מדרש אגדה" משתמש בה מבוססת על העתקה של מקור
ידוע ,אולם במקור זה תמיד משולבים שינויים המפרים את העקביות הלשונית .באופן עקבי יש
שימוש עצמאי ושינוי מהמילים במקבילה.
לצורך המחשה אדון בדרשה המובאת בסיפור מכירת יוסף (מדרש אגדה (העתקה) בראשית מב ,ז,
עמ' :)34 r
כולנו בני איש <אחד>
שנצנצה בהם רוח הקדש ואמרו לו כולנו בני איש אחד ואתה בכלל והאחד איננו אמ' להם
והלא מכרתם אותו בה' סלעים אמ' להם אם יאמר לכם בר אנש הבו לי חמש סלעים ואנא
יהיב לכון <יתיה> מה אתון עבדין אמרו ליה נהיב אמר להון ואם יאמרו לכון בכפילא הבו
714מדרש אגדה (בובר) בראשית יח ,כא.
715מדרש אגדה (בובר) בראשית מב ,יא.
716מדרש אגדה (בובר) במדבר טז ,ח.
717מדרש אגדה (בובר) במדבר כא ,לה.
718קטעים אלה יידונו בהרחבה בפרק הרביעי ,סעיף – 1סיפורי אגדה המרחיבים את הכתוב במקרא ,עמ' .223–221
091
ואנא יהיב לכון מה אתון עבדין אמרו לו הין ואם יימר לכון בר אינש אפי' אם אתון יהבין לי
כל חילי עלמא לית אנא יהיב לכון יתיה מה אתון עבדין אמרו על דא אתנא או למקטל או
לקטלא אמ' להם הוא אשר ד' א' ל':
מסקירת המקבילות עולה כי
בתנחומא721
רש"י719
ומדרש לקח
טוב720
מביאים דרשה זו בעברית .גם
מובאת מקבילה רעיונית ,אף היא בעברית .לפיכך הן אינן מהוות מקור לגרסת
"מדרש אגדה" .לעומתם בראשית רבה ,ילקוט שמעוני" ,מדרש הגדול" ו"שכל טוב" מביאים
דרשה זו בארמית 722.בחינת המקבילות הארמיות בדרשה זו מעלה כי גרסת "מדרש אגדה" אינה
דומה לנוסח הפנים של בראשית רבה וקיימים ביניהם חילופי מילים ,כגון "בר אנש" ו"בר אינש"
ב"מדרש אגדה" כנגד "בר נש" בבראשית
רבה723.
לעומת זאת דומה גרסת "מדרש אגדה" לנוסח ילקוט שמעוני .כמו כן יש דמיון לנוסח "מדרש
הגדול" – "כוליה עלמא" שם דומה מאוד לנוסח "מדרש אגדה"" :חילי עלמא"" .כוליה עלמא"
הוא צירוף בבלי שגור ,וייתכן שהשתבש מהלשון המיוחדת שלפנינו .תיתכן גם האפשרות ש"חילי
עלמא" שב"מדרש אגדה" השתבש מהצירוף "חללי עלמא" ,שנמצא כמה פעמים בבבלי .עניין זה
מעורר את השאלה אם ייתכן ש"מדרש אגדה" שלנו עמד לפני בעל "מדרש הגדול" שפעל בתימן,
או שמא היה לשניהם ולילקוט שמעוני מקור משותף אחר.
נעיין בסיפור על אליעזר עבד אברהם בסדום ,כפי שמובא במדרש אגדה (מדרש אגדה (העתקה)
בראשית יח ,כ ,עמ' :)18r
זמנא חדא סליק אליעזר עבד אברהם להתם בקשו להשכיבו ולעשות לו מה שהם רגילים
לעשות לשאר האורחים אמ' להם לכו מעלי כי עלי שבועה שלא אשכב במטה עד שאראה פני
אדני :למחר כשהיה הולך בשוק בא אדם אחד שקל קולפים ומחייה על רישיה אזל אליעזר
לגבי <דינא> למצווח על מחייה אמ' ליה דיינא זיל והב ליה אגריה על ד<מ>א דאפיק ממך
מה עבד אליעזר שקל אבנא ומחייה לדיינא ברישיה ונפק דמה אמ' לדיינא אגרא דאת יהיב לי
הב לדין:
תרגום :פעם אחת עלה אליעזר עבד אברהם לשם ביקשו להשכיבו ולעשות לו מה שהם רגילים
לעשות לשאר האורחים אמר להם לכו מעלי כי עלי שבועה שלא אשכב במיטה עד שאראה פני
אדוני :למחר כשהיה הולך בשוק בא אדם אחד נטל אלה והכהו על ראשו הלך אליעזר אצל
דיין לצעוק על מכהו אמר לו הדיין לך ותן לו (לאיש המכה) שכרו על הדם שהוציא ממך .מה
עשה אליעזר נטל אבן והכהו לדיין בראשו ויצא דמו אמר לדיין השכר שאתה חייב לי תן לזה.
719רש"י על התורה לבראשית מב ,יד.
720לקח טוב (בובר) בראשית מב ,יא.
721תנחומא (בובר) בראשית מקץ יז.
722בראשית רבה (וילנא) צא ,ז (ובמהדורת תיאודור-אלבק – צא ,יג–יד); ילקוט שמעוני מקץ קמח; מדרש הגדול
(מרגליות) ,עמ' תשכה; שכל טוב (בובר) בראשית מד ,נד ,עמ' .277
723בראשית רבה (תיאודור-אלבק) צא ,ז ,עמ' 1121הערה " :1בר אנש" בארמית המקראית" ,בר איניש" בארמית
הבבלית ו"ברנש" בארמית הגלילית של הירושלמי והמדרשים.
090
בעל "מדרש אגדה" מבסס את הקטע על התלמוד
הבבלי724.
בעיבוד הדרשה בנוסח שלפנינו
משולבות מילים שאינן קיימות בארמית ,כגון המילה "קולפים" שמופיעה בכתב היד .בובר חש
בזאת ותיקן את השיבוש למילה "קולפא" 725.תופעה נוספת שמצאתי בקטע זה היא שילוב משפט
מדרשה אחרת בתלמוד ,על קבורת יעקב" 726:שקל קולפא מחייה ארישיה".
המשפט המסיים את הקטע הוא "אגרא דאת יהיב לי הב לדין" .המילה "לדין" היא בארמית ארץ-
ישראלית ,בעוד שכל הקטע כתוב בארמית בבלית והיה צריך להסתיים במילה "להאי" ,כפי
שמנוסח המשפט במקבילה בתלמוד הבבלי" :אגרא דנפק לי מינך – הב ניהליה
להאי"727.
דוגמה נוספת היא סיפור עוג ומלחמתו בישראל מבוסס על המקבילה מהתלמוד הבבלי 728.בחינת
מקבילה אפשרית מתרגום יונתן לבמדבר כא ,לה העלתה שעל אף שהשלד של הסיפור דומה,
מבחינה לשונית הארמית של הקטעים שונה 729.אם כן מדובר בקטע שמשלב מסורות ,אך מבחינה
לשונית אי אפשר לשייך אותו באופן מובהק לשום מסורת.
בסעיף זה הצבעתי על תופעת הרחבת הסיפור המקראי בקטעי ארמית ועל הממצא של שילוב שתי
שפות בסיפורים מרחיבי מקרא ,ולעתים אף תרגום של קטע בעברית לארמית .כדאי לציין שווכמן
במחקרה על "מדרש חדש" הצביעה על תופעה דומה המעידה על מקורו הבבלי של
החיבור730.
1.2.2.2מעשה חכמים
שניים מהקטעים הארמיים הם סיפורי מעשה חכמים .בפרק זה אציג דוגמה אחת
מתוך מדרש אגדה (העתקה) במדבר כב,
בהרחבה731,
כב732:
ר' מאיר כך הוא עביד אם חזי חד בר אינש נפק באורחא קרי ליה תרי מות אתרי מדי קטטה
תלתה מדי שלמא הה"ד טובים השנים מן האחד ואומ' ו<ה>חוט המשולש ל' ב' ינ':
תרגום :ר' מאיר כך הוא עושה אם רואה בן אדם אחד יוצא בדרך קורא לו שני מוות מזה
(יוצאת) קטטה שלושה מזה (יוצא) שלום כמו שאמר הכתוב טובים השנים מן האחד.
724בבלי סנהדרין קט ע"ב.
725מדרש אגדה (בובר) בראשית יח ,כ ,הערה מח.
726בבלי סוטה יג ע"א.
727על פי פרופ' י' אליצור ,אמנם יש "דין" גם בתלמוד בבלי ,אך הוא נדיר ומיוחד לפתגמים או לשטרות ,שלשונם
ארכאית יותר.
728בבלי ברכות נד ע"ב .ב"מדרש אגדה" ישנה תוספת בסוף הסיפור שאינה מופיעה בתלמוד .בסיפור זה נדון בפרק
הרביעי ,סעיף – 1סיפורי אגדה המרחיבים את הכתוב במקרא ,עמ' .223–221
729שנאן ,תרגום ואגדה בו ,עמ' .172מקבילה אפשרית נוספת קיימת בדברים רבה (וילנא) א ,כד ובמהדורת ליברמן א,
כו.
730וכמן ,מדרש חדש ,עמ' .229
731המקור השני הוא ממדרש אגדה (מהדורה) שמות לה ,א" :וכן טורנוס רופוס שאל את ר' עקיבה אמ' ליה מה היום
מימים" .במקבילה בבראשית רבה יא ,ה מופיעה הצורה "סמבטיון" ,ואילו אצלנו מופיע "סבנטיון" .על המסורות
השונות לכתיבת שם הנהר ראה בראשית רבה (תיאודור-אלבק) עמ' 92הערה ,2עמ' 93הערות .)3–1הכתיב
"סבנטיון" שמופיע ב"מדרש אגדה" לא מוזכר בהערותיו של אלבק .מופיע גם בפסיקתא רבתי (איש שלום) כג ,בבלי
סנהדרין סה ע"ב ,תנחומא (בובר) כי תשא לג .נראה שבעל המדרש הולך אחר גרסת בראשית רבה (וילנא).
732קודמת למאמר זה הדרשה "לימדה תורה דרך ארץ" .מקבילות :בראשית רבה (תיאודור-אלבק) נה ,ח ,עמ' 291
הערה ,1שם מפורטות כל המקבילות.
092
המאמר של ר' מאיר מובא כאסמכתא וכתוספת למאמרו של ר' יצחק שאין אדם יוצא לדרך
בפחות משלושה אנשים .המאמר משמר את שם חכם המוסר – ר' מאיר ,אולם המאמר בכללותו
נראה מועתק באופן שאינו מתאים למקבילה מקהלת רבה .בעל "מדרש אגדה" כיווץ את שלוש
האמירות של ר' מאיר לאמירה אחת שמשמעותה אינה ברורה .יש כאן תופעה של קיצור שמשפיע
על מובנות הדרשה .בובר בהערתו 733ציין שהמקבילה היחידה שנמצאה היא מקהלת רבה:
ר' מאיר כד הוה חמי חד נפיק לאצטרטיא הוה צוח ליה זיל שלם עלך מיתה תרן צווח לון
שלם מרי קטטה תלת צווח לון שלם לכון מרי
שלמא734.
השוואת הקטעים מראה שגרסת "מדרש אגדה" היא תמציתית יותר ומובנת פחות מגרסת קהלת
רבה .אולם התגלית המעניינת ביותר בדוגמה זו היא ההשוואה למקבילה מקהלת זוטא:
והחוט המשולש שלושה רב הווה נפיק לאורחא [חד] צווח ליה מרי מותא ,תרי מרי קטטה
תלתא מרי
שלמא735.
הנוסח בקהלת זוטא מתאים לניסוח המאמר ב"מדרש
אגדה"736
מבחינת הקיצור והשימוש
במילים הארמיות .הדמיון בין המקבילה מקהלת זוטא 737ל"מדרש אגדה" בולט מאוד.
1.2.2.3קטע הלכתי
בנושאים מסוימים נוטה בעל "מדרש אגדה" לרכז הלכות ועיבודים של סקירות
הלכתיות738
כחלק מהדרשות ,אך לא תמיד ניתן לזהות את המקבילות לסקירות אלה .אדון להלן בדוגמה שבה
שולטת השפה הארמית.
במדרש אגדה ויקרא טז ,כג מובא בארמית פירוט סדר העבודה של כהן גדול ביום הכיפורים,
המבוסס על מסכת יומא שבתלמוד
הבבלי739.
הסיומת על גניזת הבגדים שצמודה לדיבור
המתחיל "והניחם שם" לקוחה מסוגיה קודמת במסכת יומא 740.בהמשך הפרשה בפירוש לויקרא
טז ,ל דיבור המתחיל "לטהר אתכם" מובא ציטוט של פרק ח ממסכת יומא שבמשנה – מקור תנאי
שכולו בעברית ושעוסק בהלכות חמשת העינויים ביום הכיפורים ומהותו של היום .הרושם
הראשוני שנוצר הוא שמקורו של "מדרש אגדה" במקרה זה הוא התלמוד הבבלי ,אולם בעיון
מעמיק יותר נמצא כי זהו עיבוד של התלמוד הבבלי שנעשה על ידי מדרש לקח טוב .עם זאת,
ארגון הקטע ב"מדרש אגדה" שונה ,והדרשה במדרש לקח טוב ברורה ומאורגנת יותר .ב"לקח
733מדרש אגדה (בובר) במדבר כב ,כב ,הערה כב.
734הירשמן ,קהלת רבה ד ,ט ,חלק ג פרשה א–ד על פי כתב יד וטיקן .291.12
735מדרש קהלת זוטא (בובר) ד ,יב.
736חיפוש אחר מקבילה במדרש לקח טוב לקהלת לא העלה דבר .מסקנה שמדובר על רובד במדרש שאינו יונק
ממדרש לקח טוב.
737לדעת הירשמן תפוצתו של החיבור קהלת זוטא הייתה בספרד ובצרפת (הירשמן ,קהלת רבה ,מבוא ,עמ' .)21
קיפרווסר ציין שבימי הביניים באירופה היו נוסחאות שהורכבו משני המדרשים (קיפרווסר ,מדרשי קהלת ,עמ' .)127
738מדרש אגדה (בובר) במדבר ל ,ב–יא.
739בבלי יומא לב ע"א.
740בבלי יומא כג ע"ב – כד ע"א.
093
טוב" ישנו מבוא שמגדיר את המקור לדיון בבעיה ומסביר את הקושי בפסוקים" :כל הפרשה כולה
נאמרה על הסדר חוץ מן הפסוק הזה פי' כדמפורש במסכת יומא בפרק אמר להם הממונה ובא
אהרן אל אוהל
מועד"741.
המקור מן התלמוד הבבלי מעובד תוך שילוב ביאורים לשאלה
הפרשנית ולתשובה.
ב"מדרש אגדה" מושמט המבוא וכן מושמטות כעשר שורות מתוך מדרש לקח טוב ,בין המילים
"בגדי לבן" ל"והניחם שם" .במקרה זה השימוש בארמית זהה במקבילה מה"לקח טוב" וב"מדרש
אגדה" .להלן ציטוט כפי שמובא במדרש אגדה (העתקה) ויקרא טז ,כג:
וקא עביד עבודת היום <והכנסת> דר 742פר ושעיר והכנסת כף ומחתה דכתיב והקריב אהרן
את פר החטאת אשר לו וכתיב בתריה ושחט את שעיר החטאת אשר לו .וכתיב ובא אהרן אל
אהל מועד דהינו הוצאת כף ומחתה דלבתר דקא עביד מכל הני עבודות בבגדי לבן הוא ולא
הוא עביד טבילה אלא אם כן משני מעבודה לעבודה דפשיט זהב ולובש בגדי לבן והניחם שם
מלמד שטעונין גניזה ואינן כשרים ליום הכפורים הבא.
סגנון המקור ממסכת יומא שבתלמוד הבבלי שונה :הדיון מפורט ומפותל יותר ומוזכרים שמות
החכמים המשתתפים בדיון .גם שם מועלית שאלת סדר הפסוקים בעניין פשיטת בגדי זהב ,אבל
התשובה איננה פרשנית אלא עוסקת בפרטי ההלכות של הקידוש ,הטבילה ,החלפת הבגדים
ותיאור העבודות השונות.
1.2.3סיכום
בפרק זה הצגנו מכלול תופעות שנצפו בעניין השימוש בשפה הארמית .על פי הממצאים ,הזיקה בין
"מדרש אגדה" למקורותיו אינה מלאה אלא קרובה למדיי .ייתכן שמדובר בשימוש חופשי שנובע
מסביבה או משימוש תדיר ,או שיבוש .אפשרות אחרת היא שהשימוש בארמית נובע מקיומם של
מקורות שאבדו במהלך השנים ולכן אינם מצויים בידינו כיום ,ומהם העתיק בעל "מדרש
אגדה"743.
רבות מהמקבילות לחומר המדרשי ב"מדרש אגדה" לקוחות מספרות התנחומא .ברגמן קובע כי
הימנעות מארמית מאפיינת את ספרות
התנחומא744
ונובעת מטעמים אידיאולוגיים ואפילו
פולמוסיים .השימוש בארמית שייך לרובד הקדום של ספרות התנחומא ,והוא כולל גם שימוש
רחב במילים שאולות מיוונית ולטינית .בחינת הממצאים לגבי לשונו של "מדרש אגדה" לפי
העקרונות שקבע ברגמן ,מגלה שתי תופעות מרכזיות :מיעוט שימוש ביוונית ולטינית ,עד כדי אי
הכרה של מילים משפות אלה והעתקתן בכתיב משובש ,ויחד עם זאת שימוש נרחב בשפה הארמית
741מדרש לקח טוב ויקרא פרשת אחרי מות טז ,כג ד"ה "ובא אהרון אל אוהל מועד".
742העתקה ,עמ' :75rמ"ם התחלפה ברי"ש.
743מבחינת המקבילות זיהינו שימוש נרחב ב"לקח טוב" .כמו כן ראינו שפירושי רבנו בחיי ודעת זקנים מבעלי
התוספות ,ובכלל איתור מקבילות לא שכיחות כגון זו שבקהלת זוטא ,עשויים לשפוך אור על נוסח "מדרש אגדה"
בקטעים הנראים משובשים ובכלל .נעסוק בתופעה זו גם בדיון על מקורות ומסורות.
744פרדס-פינשטיין ,פרשות המשכן ,עמ' ;271ברגמן ,ספרות תנחומא ,עמ' ,112–111הערה .11
094
לאורך כל "מדרש אגדה" ולא רק בפתגמים ארמיים 745.מן ההתבוננות בלשונו של "מדרש אגדה",
לאור מחקרי ספרות התנחומא-ילמדנו של ברגמן ואחרים ,נראה ש"מדרש אגדה" מתאים לקבוצת
מדרשים שניתן לכנותם "ספרות מצרנית" 746.הגדרה זו אינה ממצה את כלל הממצאים שנתגלו
ב"מדרש אגדה" המשלב בתוכו מקבילות ותופעות לשוניות מגוונות שאינן עונות על התיאור של
שלושת הרבדים הכרונולוגיים של ספרות התנחומא שהוצאו על ידי ברגמן.
במסגרת הדיון על אופני ההצעה בפרק הבא אתאר תופעה ייחודית ששייכת לשימוש בארמית
בחיבור זה.
745שימוש בפתגמים ארמיים הוא אחד ממאפייני ספרות התנחומא .ברגמן ,ספרות תנחומא ,עמ' ,119וראה שם
הערה .121
746ברגמן ,ספרות תנחומא ,עמ' .117המונח הוצע על ידי מ' כהנא לתיאור חיבורים המגלים קשר כלשהו למדרשי
תנחומא-ילמדנו המוכרים אבל בשל מתכונתם השונה אין לשייכם לספרות התנחומא-ילמדנו אלא לספרות המצרנית.
וכמן ,מדרש חדש ,עמ' .2
095
1.3מונחי הצעה להצגת הפסוקים
בעל המדרש משתמש במונחי הצעה שונים להצגת פסוקים .חלק מהביטויים מקובלים ושגורים
בספרות חז"ל הקדומה והמאוחרת ,כגון "שנאמר" שמופיע במדרש בקיצורים שונים :שנ' (רוב
ההופעות) ,שנא' ,שנאמ' .לצד ביטויים מקובלים מעין אלה ,אנו מוצאים במדרש גם ביטויים
השכיחים פחות ב"מדרש אגדה" ,כגון "הדא הוא דכתיב" המסמן הבאה של פסוק
ו"זה שאמר הכתוב" המשמש לרוב
כאסמכתא747,
כפתיחתא748.
בפרק זה אתמקד בהצגתם של כמה ממונחי ההצעה הייחודיים ל"מדרש אגדה" .אפתח בהצגת
הביטוי "כמה דהוא אמר" ,שמופיע מספר פעמים ב"מדרש
אגדה"749.
בספרות חז"ל הידועה לנו
מן הדפוסים הוא מופיע רק מעט פעמים 750.עיון בחילופי הנוסח במהדורת מרגליות לוויקרא רבה
העלה שהמושג מופיע בכתבי היד ,אולם מרגליות לא הכניס אותו לנוסח הפנים של
המהדורה751.
אלבק עסק במושג זה במבואו 752,כשהציג את מונחי ההצעה בכתבי היד השונים של בראשית רבה.
אופן הכתיבה ב"מדרש אגדה" בראשי תיבות ,פתוח ובכתיב רגיל .הביטוי מופיעה בכמה צורות
קרובות בניסוחן על פי הפירוט הבא :כמה דהוא אמר (כד"א 753,כמה דהוא אמ' 754,כדה"א,)755
כמה
דתימר756
אמר.
760
מוסקוביץ761
(מופיע גם בצורת כמ' דתימ' ,)757כמה דאת
אמר 758,כדהואמר759
וכי הוא
סקר את המשמעויות שיש לביטוי "כמה דתימר" בתלמוד הירושלמי :לרוב הביטוי
מצביע על הבאת מסקנות מדיון פרשני הלכתי שדן בקושיה שנאמרה קודם לכן ,פירוט של קביעות
או הצגת תירוץ לקושיה .עם זאת ,כמה פעמים אנו פוגשים בירושלמי משמעות שנייה" :כמה
דתימר" כאופן הצעה לפסוק ,כאשר המושג "כמה
דתימר"762
שמופיע בקטעים מן הירושלמי
מתחלף בביטויים "דכתיב"" ,שנאמר" ומקבילותיהם במדרשים .נראה שב"מדרש אגדה"
משמעותו של "כמה דתימר" מתאימה למשמעות האחרונה שהציע מוסקוביץ.
747אלבק ,מבוא לבראשית רבה ,עמ' .27
748שימושים אלה נחשבים בספרות חז"ל כמונח הצעה שמאפיין את סוג הדרשה הקרוי פתיחתא (היינימן ,דרשות
בציבור ,עמ' ;13ברגמן ,ספרות תנחומא ,עמ' .)179
749בבראשית 1פעמים ,בבמדבר 2פעמים ובשמות פעם אחת.
750בדיקה בפרויקט השו"ת העלתה שחוץ מ"מדרש אגדה" ,כל ההופעות הן מהתלמוד הירושלמי.
751ויקרא רבה (מרגליות) א ,ב.
752אלבק ,מבוא לבראשית רבה ,עמ' .27
753בראשית א ,א ( ;)4rשמות כב ,כד ( ;)52rבמדבר א ,ה ( ;)89rא ,ח ( ;)89lא ,י ( ;)89lא ,כ ( ;)90lדברים א ,א
(הקדמה לספר דברים) (.)123r
754בראשית ג ,יג ( ;)7rשמות ב ,ה ( ;)41lבמדבר א ,א (.)88l
755שמות טז ,יד (.)48r
756בראשית ז ,טז ( ;)10lבמדבר ג ,א ( ;)91lטז ,א ( ;)102lכא ,כז ( ;)108rכב ,ל ( ;)110lכב ,לב ( ;)110lכב ,לב
( ;)110lכג ,ד ( ;)111rכג ,כב ( ;)112rכג ,כג ( ;)112rדברים ג ,א (.)125l
757דברים טז ,י (.)132r
758במדבר יא ,ה ()97r
759במדבר ה ,לא ()93l
760במדבר א ,ה ) (89rבובר תיקן ל"וכן הוא אמר" .אין מקבילה ידועה.
761מוסקוביץ ,הירושלמי ,עמ' .291–219
762מוסקוביץ ,הירושלמי ,עמ' 293הערה .311
096
נראה ש"מדרש אגדה" אינו חלק מהתופעה הרגילה במדרשים ,אלא מייצג מגמה הפוכה ,כמדרש
המשמר את המושג "כמה
דתימר"763.
אם מצרפים מגמה זו לתופעת השימוש בארמית ב"מדרש
אגדה" שדנו בה בפרק הקודם ,ייתכן שיש בכך כדי להעיד על מגמה שיכולה לאפיין אזור או
תקופה.
ביטויים נדירים יחסית ב"מדרש אגדה" הם "ככתוב" ,שמופיע פעמיים
שכתוב" ,שמופיע 2
פעמים765.
בלבד764,
וכן "כמו
בדיקת ההופעות של ביטויים אלה בספרות חז"ל (באמצעות
פרויקט השו"ת – בר אילן) מעלה ממצאים אלה :הביטוי "ככתוב" מופיע במקרא 12
ההופעה הראשונה של הביטוי "ככתוב" ב"מדרש אגדה" מופיעה בקטע שמצוטט
פעמים766.
מהמשנה767.
ההופעה השנייה של ביטוי זה עוסקת בנושא טהרת הלויים 768:הנימוק לציווי לגלח את שערם של
הלויים כחלק מתהליך הטהרה הוא לכפר על בכורי ישראל שעבדו עבודה זרה ונחשבו כמצורעים.
הסבר זה מופיע בפירוש רש"י 769,שמביא אותו בשם ר' משה הדרשן .פירוש רש"י קצר יותר ולא
מופיעות בו המילים "ככתוב בטהרת המצורע" שמופיעות ב"מדרש אגדה" .אין זו המקבילה
היחידה בין פירוש רש"י למדרשנו בסוגיה זו .בעל "מדרש אגדה" דורש על הפסוק "קח את
הלוים"" 770:שייקח אותם בדברים אמור להם אשריכם שמשמשים לפני המקום" 771.המקבילה
היחידה והקרובה ביותר למילים אלה היא פירוש רש"י" :קחם בדברים אשריכם שתזכו להיות
שמשים
למקום"772.
יש לציין בהקשר זה את הביטויים "הדא הוא דכתיב" ו"זה שאמר הכתוב" ,שכל אחד מופיע כ11-
פעמים .שני מושגים אלה מציינים הפניה לפסוק במשמעות של תימוכין מתוך פסוק ,והם מקובלים
גם כמסמני
פתיחתאות773.
ב"מדרש אגדה" יש הבחנה בין שני הביטויים מבחינת המשמעות:
"הדא הוא דכתיב" מופיע בדרך כלל בסוף הדרשה (חוץ מפעמים
ספורות)774,
ואילו "זה שאמר
763מוסקוביץ ,הירושלמי ,שם מציין את התופעה שעמדנו עליה לפיה בכי"ו מבראשית רבה יש שימוש ב "הכ' דת'"
(הכמה דתימר) .דברים אלה מתבססים על אלבק ,מבוא לבראשית רבה ,עמ' ,27שם מציין שנוסחות "היך" מופיעות
בכ"י לונדון ,כי"ו וכי"ג .הסבר למגוון הצורות ומונחי ההצעה מסוג נוסחות "היך" הוצע על ידי פרופ' י' אליצור
בשיחה בעל פה :שתי הצורות הנפוצות בתלמוד הירושלמי ובמדרשים הן :א" .כמה דאת ָאמַ ר" (=כמו שאתה אומר).
ב" .כמה דתימַ ר" (לכאורה = כמו שתאמר ,אבל ייתכן שזו צורה שהתגלגלה מהקודמת ,כי מוצאים גם "כמה דאת
מר" ו"כמה דת אמר" וגם "כמה דת מר" ,לפי דרך המבטא הארץ ישראלי שנוטה להשמיט אל"ף ,כך שייתכן
שמעתיקים שנתקלו בצורה האחרונה תיקנוה ל"כמה דתימר" כי חשבו שכאן כתיב חסר או יו"ד שנשמטה או
שנמחקה מפני מידותיה הקטנות).
764מדרש אגדה (העתקה) בכתיב :ככת' (ויקרא טז ,ל (עמ' ,)74lבמדבר ח ,ז (עמ' .))95l
765מדרש אגדה (העתקה) בכתיב" :כמו שכת'"" ,וכמו שכ'" (בראשית כה ,יז (עמ' ,)23lויקרא טז ,כד (עמ' .))75l
הביטוי מופיע גם בצורת "כמ' שכ'" (שמות טז ,לה (עמ' ,)48rדברים א ,א (עמ' " ;))123rכמ' שכתו'" (במדבר לג ,א
(עמ' .))121r
766דוגמאות" :ככתוב בספר תורת משה" (יהושע ח ,לא); "ככתוב בתורת משה" (מלכים א ב ,ג); "ככתוב בתורת
משה" (עזרא ג ,ג) .כל ההתייחסויות הן לתורת משה.
767מדרש אגדה (בובר) ויקרא טז ,כד .בכתב היד מחוקות המילים "ככת' { } ...ביום הזה יכפר עליכם לטהר
אתכם" .המקור הוא מ משנה מסכת יומא פרק ג משנה ח ,והמילים החסרות הן" :ככתוב בתורת משה עבדך" .גם על
פי המקבילה בלקח טוב ויקרא פרשת אחרי מות דף מז ע"ב .בובר השלים "בתורתיך".
768מדרש אגדה (בובר) במדבר ח ,ו.
769רש"י (ברלינר) ,במדבר ח ,ז.
770במדבר ח ,ו.
771מדרש אגדה (בובר) שם.
772רש"י על התורה (שעוועל) במדבר ח ,ו .עיין הערה .11
773היינימן ,דרשות בציבור ,עמ' ;13ברגמן ,ספרות תנחומא ,עמ' .179
774ראו אלבק ,מבוא לבראשית רבה ,עמ' . 21אלבק עומד על המשמעות של "הה"ד" כמושג שפותח לפעמים מאמר.
ב"מדרש אגדה" הוא כמעט שלא מופיע כפתיחתא.
097
הכתוב" מסמן פתיחתאות באופן
גורף775.
הטבלה שלהלן מלמדת שעיקר ההופעות הן בחומש
ויקרא .מכך שמדובר על חומש שכולל 27פרקים בלבד ,עולה שמדובר על דרשות צפופות ורצופות
יחסית .רצף זה כולל מקבילות לקטעים מן התנחומא ,וביניהן פתיחתאות רבות .חשוב לציין שבין
הקטעים שבהם מוזכר הביטוי נמצא מספר לא מבוטל של קטעים ללא מקבילה או בעלי מקבילה
שהביטוי אינו מופיע בה.
להלן ריכוז אופני ההופעה של הביטוי "זה שאמר הכתוב" במדרש אגדה על פי חומשים ,ולפי אופני
הכתיב השונים של המעתיק:
הביטוי
מספר
ההופעות
מראי מקום לפי חומשים:
בראשית
שמות
ויקרא
במדבר
דברים
כז ,כח
----
כב ,כז
----
----
זה שאמ' הכתוב
1
----
----
יז ,ג
----
----
זה שאמ' הכ'
1
כו ,לד
א ,א
יב ,ב
----
----
וזהו שאמ'
הכתוב
1
כא ,א
זש"ה
21
כז ,יב
זה שאמר הכתוב 2
כג ,כ
----
כ-
31קטעים
----
----
א ,א – 2
א ,א – 2
כה ,א
כב ,כד – 2
ד ,ב – 2
לג ,א
כג ,ה
ו ,ב
כו ,ז
ז ,יא
כז ,א
ח ,ב – 2
כט ,א – 2
ט ,א – 1
ל ,יא
יא ,ב
לד ,לד
יב ,ב – 3
----
----
יג ,ב – 3
יד ,ב – 2
יט ,כג – 2
כא ,א
כב ,כז – 3
כג ,מ – 2
כה ,א – 2
775לא נמצאו ב"מדרש אגדה" פתיחתאות מסוג "זהו שנאמרה ברוח הקודש" או "ילמדנו רבנו" וגם "אדם מישראל
מהו".
098
כה ,ו
כה ,יד
כה ,מח – 2
כו ,ג – 2
כז ,ב – 2
מה שאמר
הכתוב776
1
יז ,א
----
----
----
----
הביטוי "מפורש" להצגת פסוקים ב"מדרש אגדה" הוא נדיר ומשתמשים בו רק לגבי שני ציטוטים,
ביחזקאל ובתהלים" :המפורשים על ידי יחזקאל" 777ו"מפורש בספר תלים" 778.השימוש בביטוי
"המפורש" על הטיותיו (על פי חיפוש בפרויקט השו"ת) מצוי במדרש תנחומא ,ב"ילקוט תורה",
במדרשי זוטא ,וכן בפירושיהם של רש"י ,אבן עזרא ,רמב"ן ורד"ק :כל אלה משתמשים בביטוי זה
לסימון ציטוט מהתנ"ך או ממקורות אחרים באופן נפוץ מאוד.
שני מושגים נוספים הם "אלא" "ומיד" .מושגים אלה לקוחים מדרכי התיאור והדיון המדרשיים,
אולם ב"מדרש אגדה" הם הופכים להיות מונחי הצעה לציטוט .הביטוי המקורי ל"אלא" הוא "אין
לי אלא מניין תלמוד לומר כך וכך" ,שהתכווץ בהמשך ל"אלא כך
הנלווה לדרשות "אל
תקרי"780.
וכך"779.
לעתים הוא מושג
ב"מדרש אגדה" הביטוי "אלא" מצטרף להצגת פסוקים ,לעתים
לצדו של הביטוי "שנאמר" .המילה "אלא" מופיעה ב"מדרש אגדה" מאות פעמים .קריאת
העמודים הראשונים ב"מדרש אגדה" לפרשת בראשית משאירה רושם שמילה זו היא חלק מסגנון
המדרש .הדבר נובע גם מריבוין של דרשות "אל תקרי" לאורך כל "מדרש אגדה" .ביטוי זה מסמן
דרשות פסוקים המדייקות בכתובים ,ומשנות משמעות של חלק מפסוק .ה"פואנטה" בדרשות מעין
אלה הוא הציטוט המסיים את הדרשה ,אז מתגלה הביטוי שהדרשה היפכה את משמעותו.
ב"מדרש אגדה" השימוש במילה נפוץ גם כשאין היפוך בדרשה.
באופן כללי ,הביטוי "מיד" מופיע בהקשרים עלילתיים כפי שמגדיר זאת אלבק" :כאשר
השתלשלות האירועים או מחשבות האיש שהוא נושא הסיפור מתרחשות לפני הכתוב תובא מילת
מיד"781.
ב"מדרש אגדה" המילה "מיד" מקדימה ציטוט של פסוק .ברוב המקרים הפסוק מופיע
לאחר המילה "מיד" ,כך שנוצר רצף עלילתי שבו אין הבחנה בין מילותיו של עורך המדרש לבין
776מדרש אגדה (בובר) ,בראשית יז ,א ,שם תוקן ל"זה שאמר הכתוב".
777שמות כה ,ג .המקבילות מצוינות בהערתו של בובר :מדרש זה מופיע ברש"י ביחזקאל יג ,בשם "מדרש אגדה" ,וכן
במדרש לקח טוב שמות כה ,ג ,הגרסה שלו הקרובה ביותר "הכתובים על ידי יחזקאל" ובתנחומא (בובר) תרומה ד.
במדרש שיר השירים רבא (וילנא) ד ,ב.
778במדבר כו ,יא .התייחסות לתהלים כ"ספר תלים" מופיעה בתנחומא (בובר) מצורע ה ובמדרש תהילים (בובר) נב,
א ,תשובות הגאונים הרכבי סי' ג .על פי פרויקט השו"ת ,כל שבע ההופעות האחרות מספרות ימי הביניים מהמאה
הי"ג ספרד /פרובאנס מנורת המאור ר' ישראל אלנקוואה ,רי"ץ גיאת ,ספר מלמד התלמידים ר' יעקב בן ר' אבא מרי
מאנטולי ,א אוהל מועד ר' שמואל בר משולם ירונדי.
779אלבק ,מבוא לבראשית רבה ,עמ' ;21פרנקל ,מדרש ואגדה ,א ,עמ' .132
780אלבק ,מבוא לבראשית רבה ,עמ' . 11על פי ממצאיו הביטוי "אל תקרי ...אלא" נמצא בבראשית רבה בדפוסים
בכתב יד אוקספורד ובהוספות לבראשית רבה.
781אלבק ,מבוא לבראשית רבה ,עמ' .31
099
הפסוק .במקרים מעטים מופיע מונח הצעה נוסף ,כגון" :ומיד לקחן משה שנ' ויקח
משה"782.
אביא להלן דוגמה לשימוש של המילה "מיד" ביצירת רצף סיפורי מתוך צירוף של ציטוטים:
במדבר א ה :בן שדיאור ממי למד ראובן לעשות תשובה מיהודה אחיו בעת שצוה להשליך
תמר כלתו לאור כמו שנאמר ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף (שם לח ,כד) :ואין שדי אלא
השלכה כדמתרגמינן ירה בים (שמות טו ,ד) שדי בימא :כששלחה תמר ליהודה הסימנין
ואמרה לו הכר נא למי [החתמת והפתילים והמטה האלה] (בראשית לח ,כה) מיד ויכר
יהודה ויאמר צדקה [ממני] (שם ,כו) כשראה ראובן כי הודה יהודה אף הוא הודה על עונו
ומחל783.
לאחר שסקרתי את מונחי ההצעה ב"מדרש אגדה" אציג את המונחים על פי שכיחותם .בטבלה זו
מסוכמים מונחי ההצעה הרווחים על פי שכיחות הופעתם מבחינה מספרית ,מהנדיר לנפוץ:
מונחי הצעה
אופני הכתיב השונים בכתב היד
מספר ההופעות
לפי הכתיב
מפורש
המפורשים
מפורש
ככת'
ככתוב
כמו שכ'
כמ' שכ'
כמ' שכתו'
שכתוב
לפי שכתוב
שכ'
כמה דהוא אמ'
כדה"א
כד"א
כמה דתימר
כמ' דתימ'
ת"ל
1
1
1
1
1
3
1
1
1
1
3
1
7
11
1
19
19
מיד
מיד
21
21
הדא הוא דכתיב
הה"ד
27
27
2
1
1
21
191
27
13
ככתוב
כמו שכתוב
שכתוב
כמה דהוא אמר
כמה דתימר
תלמוד לומר
זה שאמר הכתוב
זה שאמר הכתוב
זה שאמ' הכתוב
זה שאמ' הכ'
זש"ה
אלא (גם על הפסוק וגם אלא
אל תיקרי
כחלק ממדרש)
2
2
31
1121
שנאמר
שנאמ'
שנא'
שנ'
סה"כ
הופעות
למונח
2
2
2
1
11
12
784191
1111
782מדרש אגדה (העתקה) ,עמ' .94r
783מדרש אגדה (מהדורה) במדבר א ,ה.
784הנתון אינו מדויק אלא נותן מושג על ההופעות הרבות של המונח כפי שפירטנו לעיל .כיוון שלא נבדקו ידנית כל
ההקשרים של המילה "אלא" בכתב היד.
211
לסיכום :ראינו שבאופן כללי בעל "מדרש אגדה" משתמש בביטויים שרווחים בספרות חז"ל
להצגת פסוקים .במקביל ובאופן מצומצם יותר קיימת אצלו מערכת ביטויים ייחודית שמקשרת
אותו לקבוצה של מדרשים מאוחרים (שמות רבה ,פסיקתא רבתי ,לקח טוב ,מדרש חזית-שיר
השירים זוטא) ולקבוצה של פרשני מקרא (כגון רש"י וראב"ע) .במונחי ההצעה גילינו כי שילוב
הארמית ב"מדרש אגדה" מתבטא גם בשימור אופן ההצעה "כמה דהוא אמר" המצוי בתלמוד
הירושלמי .בעל "מדרש אגדה" משלב גם מונחי הצעה כמקובל במדרשים קדומים ,כגון "הדא הוא
דכתיב" .אופן השימוש נעשה במשמעות כללית וחופשית ,אין שימור של משמעות ספציפית אלא
שימוש חי המתאים את המושג לצרכיו .תפקידם העיקרי של כל המונחים להצביע על פסוקים,
ואילו המשמעויות אינן מדויקות וממוקדות אלא כלליות .יוצא מן הכלל הוא הביטוי "זש"ה",
השומר על משמעות נוספת (פתיחתא) ומתפתח בתוך אפיק המשמעות המקורי שלו .מדובר
בקטעים שיש להם מקבילה ומספר לא מבוטל של קטעים חסרי מקבילה.
210
.2החכמים המופיעים במדרש
2.1שמות החכמים המופיעים במדרש ,זמנם ומקומם
בחלק זה אעסוק בחכמים הנזכרים ב"מדרש אגדה" :אלה שדרשות בשמם שוקעו במדרש ,אלה
שמסרו דברים בשם חכמים אחרים ואלה שמוזכרים במעשי החכמים המצויים במדרש .סקירה זו
עשויה לסייע בקביעת אופיו וטיבו של המדרש :נוכל לזהות תופעות מיוחדות באזכור שמות
חכמים המצויות בקובץ מדרשים זה ,על פי הידוע לנו מקבצי מדרשים אחרים .בעזרת תופעות
אלה ננסה לשחזר פרטים לגבי הרקע למדרש ,שאינם בידינו כרגע בגלל האנונימיות שלו.
הטבלה שלהלן מציגה את שמות כל החכמים המופיעים ב"מדרש אגדה" 785על פי סדר הא"ב ,וכן
את הידוע על זמנם ומקומם .אציין את המעמד שבו מופיע החכם במדרש :כבעל מסורת אגדית
(בין אם היא נמסרת בשמו על ידי אחרים ובין אם לאו) ,כמוסר דברי אחרים או כדמות הנזכרת
באחד ממעשי
החכמים786.
בעקבות הטבלה נסיק מסקנות באשר לזמנו ולמקומו של בעל "מדרש
אגדה" ,וכן כמה מסקנות נוספות שהתגלו לנו כתוצאה מסקירה זו .מראי המקומות בטבלה הם
על פי מדרש אגדה (בובר).
שם החכם
זמנו
מקומו
ר' אבא בר כהנא
אמורא,
דור שלישי
א"י
מראי מקום במדרש מעמד החכם מספר
אזכורי
אגדה (בובר)
במראי
החכם לפי
המקום
מראי מקום
3
*
ויקרא יב ,ב
*
ויקרא כה ,יד
במדבר ל ,טו ()2
*
אבא שאול
תנא,
דורות שלישי
ורביעי
א"י
ויקרא יב ,ד
*
1
ר' אבה סמוקה
אמורא,
דור שלישי
א"י
שמות כז ,ב
***
1
ר' אבהו /
אבהוא787
אמורא,
דור שלישי
א"י
שמות א ,א
שמות כו ,ז788
**
*
1
785המידע על החכמים השונים נלקח מתוך :אלבק ,מבוא לתלמודים; היימן ,תולדות תנאים ואמוראים ,כרכים א–ג;
בכר ,אגדות התנאים; בכר ,אגדת אמוראי ארץ ישראל; מרגליות ,אנציקלופדיה ,רשימת תנאים ואמוראים.
786מקראה לזיהוי מעמדו של החכם בטבלה שלהלן:
* – חכם שאומר דבר משלו.
** – חכם שמוסר דבר בשם חכם אחר.
*** – חכם שנמסר דבר בשמו.
**** – חכם שמשמש כגיבור סיפור.
787במדרש אגדה שם החכם מופיע בשתי צורות – פעם יחידה "אבהו" ,ושלוש פעמים "אבהוא" .בובר מתקן את השם
ל"אבהו" .במרגליות ,אנציקלופדיה א' ,לא מופיעה הצורה "אבהוא" ,ולכן הנחנו שמדובר בחכם אחד שיש שתי צורות
כתיבה לשמו ,ושהכתיבה עם האלף בסוף הינה ייחודית לחיבור שלנו.
788המקור למאמר זה לא נמצא ,הוא מופיע בסגנון שונה בשמות רבה לג ,ד בשם ר' ברכיה.
212
מקומו
שם החכם
זמנו
ר' אבון
ר' אבון הלוי
א"י,
אמורא,
דורות שלישי עלה
מבבל
ורביעי
מראי מקום במדרש מעמד החכם מספר
אזכורי
אגדה (בובר)
במראי
החכם לפי
המקום
מראי מקום
*
ויקרא יב ,ב
*
דברים א ,א
*
*
ויקרא יב ,ב
במדבר ל ,טו
2
789
ר' אחא
אמורא,
דור רביעי
א"י
ויקרא יא ,ב
ויקרא יד ,ב
ויקרא יז ,ג
***
*
*
ויקרא כו ,ג
*
ר' אחא בר חנינה
אמורא,
דור שלישי
א"י
שמות ב ,ד
*
1
ר' איבו
אמורא,
דור שלישי
א"י
בראשית כז ,ל
ויקרא יב ,ב
*
*
2
ר' אליעזר
תנא,
דור שני
א"י
ויקרא א ,א
ויקרא ט ,א
ויקרא י ,א ()2
ויקרא טז ,ל ()2
ויקרא כו ,יח
*
*
*
*
*
7
במדבר ל ,טו
במדבר כה ,יג
*
***
ר' אליעזר הקפר
תנא,
דור חמישי
א"י
ויקרא ז ,יב
*
1
ר' אלכסנדרי
אמורא,
דור שני
א"י
ויקרא כה ,מז
***
1
----
----
*
*
***
1
רב אחא
ר' אליעזר בן
הורקנוס790
ר'
אלעזר791
א792
בראשית כז,
בראשית כח ,א
בראשית מה ,כג
1
789אמורא זה קרוי בתלמוד הבבלי "רבין" ,ואילו במקורות ארץ ישראל הוא נקרא "רב אבין" .בכמה מדרשים,
בייחוד בתנחומא ,נצטרף לשמו של רב אבין הכינוי "הלוי" או "ר' אבון הלוי" ,וזה מסביר את אופני הכינוי של חכם
זה ב"מדרש אגדה" ,שכן המקבילה לדרשה מויקרא היא מהתנחומא.
790האזכור האחרון של חכם זה בטבלה אינו מכוון לאיזכור שם החכם אלא לאיזכור ספר המדרשים פרקי דרבי
אליעזר המיוחס לו.
791בשמו של חכם זה היה קשה להכריע במי מדובר ,מכיוון שעל פי המקבילות בחלק מההופעות דובר על חכמים
שונים .ציינו זאת בכל הופעה.
792מדרש אגדה (בובר) בראשית כז ,א ,הערה ג .במקבילה בתנחומא (בובר) תולדות י כתוב "ר' אלעזר בן עזריה".
213
שם החכם
זמנו
מקומו
מראי מקום במדרש מעמד החכם מספר
אזכורי
אגדה (בובר)
במראי
החכם לפי
המקום
מראי מקום
שמות כז ,כ793
*
ויקרא י ,ט794
*
*
ויקרא יב ,ב
*
ויקרא יט ,ב
*
במדבר ל ,טו
ר' אלעזר בר
עזריה
תנא,
דור שלישי
א"י
שמות כז ,א
ויקרא טז ,ל ()2
*
*
2
ר' אלעזר בר שמוע
תנא,
דור רביעי
א"י
ויקרא יז ,ד
*
1
תנא,
דור שלישי
א"י
ויקרא י ,א
*
1
ר' אלעזר
המודעי795
ר'
אמי796
ר' אסי בר
עקיבה797
ר'
ביסנא798
בן זומא
אמורא,
דור שלישי
א"י
ויקרא כו ,ג
*
1
תנא,
דור חמישי
א"י,
עלה
מבבל
ויקרא י ,א
*
1
אמורא,
דור רביעי
א"י
ויקרא יא ,ב
**
1
תנא,
א"י
שמות כד ,י
****
1
דור שלישי
בן עזאי
תנא,
דור שלישי
א"י
דברים א ,א
***
1
ר' בנימין בר יפת
אמורא,
דור שלישי
א"י
בראשית מה ,כג
**
1
בר קפרא
תנא,
תקופת
סוף
התנאים – דור
המעבר799
א"י
במדבר י ,לה
****
1
793מדרש אגדה (בובר) ,שמות כז ,כ ,הערה כז .במקבילה בתנחומא תצוה ד כתוב "ר' אלעזר בן פדת".
794בובר תיקן "ר' אליעזר הקפר" ,על בסיס המקבילה בתנחומא (בובר) שמיני ה.
795מדרש אגדה (בובר) ויקרא י ,א ,הערה טז .ב"מדרש אגדה" מופיע חכם זה בשם "ר' אליעזר המודעי" .לא נמצא
חכם בשם זה ,ולכן נראה שמדובר בשיבוש השם .על פי המקבילות צריך להיות "ר' אלעזר המודעי".
796במקבילה בתנחומא כתוב "ר' שמואל בר אמי" (תנחומא (בובר) בחוקותי ט).
797מדרש אגדה (בובר) ויקרא י ,א ,הערה יב .על פי לקח טוב מדובר בר' איסי בן עקיבא .במקור בספרא לא מובא כלל
שם חכם.
798מדרש אגדה (בובר) ויקרא יא ,ב ,הערה ו .במקבילה בתנחומא כתוב "ר' ביסנא בשם ר' אחא" .לא נמצא חכם בשם
זה לכן נראה שמדובר בשיבוש השם.
799על פי מרגליות ,אנציקלופדיה א' ,טבלת דורות התנאים והאמוראים ,עמ' .XVIII –XVII
214
שם החכם
זמנו
מקומו
ר' ברכיה
אמורא,
דור רביעי
א"י
ר' ברכיה בר
יצחק800
מראי מקום במדרש מעמד החכם מספר
אזכורי
אגדה (בובר)
במראי
החכם לפי
המקום
מראי מקום
1
*
בראשית כז ,א
**
בראשית לב ,כז
**
שמות כז ,ב
*
ויקרא כז ,ב
*
במדבר ל ,טו
*
דברים א ,א
----
----
במדבר ל ,טו
*
1
----
----
בראשית יז ,כו
*
1
ר' דוסתאי בר'
ינאי
תנא,
דור חמישי
א"י
ויקרא יב ,ו
***
1
ר' חייא
תנא,
דור המעבר
א"י,
עלה
מבבל
ויקרא טז ,ל
*
1
ר' חייא בר אבא
אמורא,
דור שלישי
א"י,
עלה
מבבל
ויקרא כב ,כז
*
1
ר' חלבו
אמורא,
בבל/
שמות כז ,ב
**
1
דור שלישי
א"י
רבן
גמליאל801
ר' חלקיה
אמורא,
דור רביעי
א"י
במדבר כז ,ז
*
1
ר' חמא בר חנינה
אמורא,
דור שני
א"י
בראשית כז ,לג
*
1
תנא,
דור שלישי
או אמורא,
דור ראשון או
חמישי803
א"י
בראשית כז ,א
שמות כז ,כ
ויקרא יב ,ב
ויקרא כא ,א
ויקרא כה ,יד
*
*
*
*
***
1
חנינה802
ר'
ר' חנינא
800לא ידועה זהות חכם זה ,ואף למאמר בשמו אין מקבילה.
801מקבילה לקטע זה מפרקי דרבי אליעזר כט .לא מצאתי דרך לזהות באופן מדויק חכם זה.
802בכתב היד שלפנינו השם "חנינה" מופיע באופן עקבי בה"א .חיפוש בפרויקט השו"ת העלה כי השם חנינה כתוב
בצורה שלפנינו בתוספתא ,בירושלמי ,במדרשים שונים בלקח טוב ובמדרשים מאוחרים נוספים .בובר באופן עקבי
משנה את השם ל"חנינא" .במרגליות ,אנציקלופדיה א' ,השם "חנינה" מופיע רק בצורה "חנינא".
803לא ברור לאיזה ר' חנינא הכוונה שכן אין פרטים מזהים נוספים אודותיו .ייתכן שהוא תנא ארץ ישראלי בן הדור
השלישי המוזכר בכפיפה אחת עם ר' מאיר ור' יהודה בבבלי ברכות ב ע"ב .ואפשר שהכוונה לאמורא ארץ ישראלי
בדור הראשון או אמורא ארץ ישראלי ב ן הדור החמישי .ראו :אלבק ,מבוא לתלמודים ,עמ' 122וכן עמ' .393חכם
215
שם החכם
זמנו
מקומו
מראי מקום במדרש מעמד החכם מספר
אזכורי
אגדה (בובר)
במראי
החכם לפי
המקום
מראי מקום
*
ויקרא כה ,מח
ר' חנינה בר פפא
אמורא,
דור שלישי
א"י
שמות ב ,ד
*
1
ר' חנינה סגן
הכהנים
תנא,
דור ראשון
א"י
שמות כז ,כ
*
1
בראשית כו ,לד
*
1
במדבר ל ,טו
***
1
ר'
חנניה804
ר'
יאשיהו805
תנא ,דור רביעי א"י
או אמורא ,דור
שלישי
ר' יהודה
תנא,
דור רביעי
א"י
רב יהודה
אמורא,
דור שני
בבל
ויקרא טז ,ל
ר' יהודה בר
גדיא806
אמורא,
דור רביעי
א"י
ויקרא ז ,יב
*
ר' יהודה בר'
סימון
ר' יודה בר' סימון
אמורא,
שלישי
דור
ורביעי
א"י
ויקרא ט ,א
ויקרא יב ,ב
במדבר לג ,א
*
*
**
9
בראשית יז ,ד
בראשית כז ,כב
שמות ב ,כ
שמות ל ,יג
ויקרא ג ,א
ויקרא ט ,א
ויקרא טז ,ל
במדבר לג ,א
*
*
*
*
*
***
**
*
דברים כג ,א
*
*
1
1
3
בשם ר' חנינא בנו של ר' ישמעאל נזכר פעמיים בספרות חז"ל ,האחד בשמות רבה לח ,ח (כך בכל הנוסחים של
המדרש) ,והשני בפסיקתא רבתי (איש שלום) אחרי מות סימן ד .לא ידוע דבר על זמנו ומקומו.
804לא ברור לאיזה ר' חנניא הכוונה שכן אין פרטים מזהים נוספים אודותיו – המדרש מובא בבראשית רבה סה ,א
ובשום גרסה שמביא אלבק לא מופיע אזכור שם חכם .גם בהופעות בילקוט שמעוני תולדות קיב ,ובלקח טוב תולדות
כו ,לד ,לא מופיע אזכור החכם הדורש את המדרש.
805ר' יאשיהו זה לא זוהה בווד אות .אפשר שהכוונה לר' יאשיה המכונה גם יאשיה רבה או ר' יאשיה הגדול מתנאי
ארץ ישראל בדור הרביעי יליד בבל שעלה לא"י .וייתכן שהכוונה לר' יאשיה אמורא בן הדור השלישי בארץ ישראל.
בין כך ובין כך מדובר בחכמים ארץ ישראליים .עיין באלבק ,מבוא לבראשית רבה ,עמ' .213
806מדרש אגדה (בובר) ויקרא ז ,יב ,הערה יח .במקבילות כתוב "ר' יהודה בר גדייא" .שמו של ר' יהודה מובא
במקומות שונים במספר וריאציות :בר גיריא ,בר גרייא ,בר גוריון ועוד .מרגליות ,אנציקלופדיה ,עמ' .117
216
שם החכם
זמנו
מקומו
ר' יהודה בר פדייה
אמורא,
דור ראשון
א"י
מראי מקום במדרש מעמד החכם מספר
אזכורי
אגדה (בובר)
במראי
החכם לפי
המקום
מראי מקום
1
*
ויקרא יא ,ב ()2
ר' יהודה הלוי בר'
שלום
ר' יהודה בר שלום
אמורא,
דור חמישי
א"י
שמות כז ,ב
ויקרא י ,ט
ויקרא כה ,יד
*
*
*
3
"רבינו הקדוש"
ר' יהודה הנשיא
תנא,
הדור
ראש
החמישי
א"י
ויקרא ז ,יא ()1
****
1
ר' יהושע
תנא,
דור שני
א"י
ויקרא ט ,א
דברים א ,א
*
*
2
ר' יהושע בן
יהוצדק807
גדול א"י
כהן
בתקופת הבית
השני
ויקרא כו ,לו
****
1
א"י
ויקרא יג ,ב
ויקרא טז ,ל
דברים א ,א
*
*
*
3
א"י
שמות כב ,כד
*
1
ר' יהושע בן לוי
אמורא,
דור ראשון
ר' יהושע בר קרחה תנא,
דור רביעי
ר' יהושע הגרסי
תנא,
דור שלישי
א"י
ויקרא כא ,א ()2
****
1
ר' יודן
אמורא,
דור רביעי
א"י
במדבר ל ,טו
**
1
ר' יוחנן
אמורא,
דור שני
א"י
בראשית כט ,לה
שמות ב ,כ ()3
שמות כח ,כ
שמות ל ,לו
ויקרא יא ,ב
ויקרא יב ,ב
**
*
*
*
***
*
11
ויקרא יג ,ב
ויקרא טז ,ל
דברים א ,א
*
**
***
807המקור למעשה זה הוא בספרא שמיני ח ,ה ,שם הגרסה היא "ר' יהושע בן קרחה" .מקור זה מופיע גם במרגליות,
אנציקלופדיה ב' ,ערך "יהושע בן קרחה" ,עמ' .119מדרש אגדה (בובר) ויקרא כו ,לו ,הערה נא – על פי מקבילות" :ר'
יהושע בן יהודה".
217
שם החכם
זמנו
מקומו
מראי מקום במדרש מעמד החכם מספר
אזכורי
אגדה (בובר)
במראי
החכם לפי
המקום
מראי מקום
*
דברים א ,א
ר' יוחנן בן זכאי
תנא,
דור ראשון
א"י
ויקרא ד ,א
*
1
ר' יונתן בר
אבטלימוס808
תנא,
דור רביעי
א"י
שמות כא ,ח
*
1
ר' יוסי
אמורא,
דור רביעי
א"י
במדבר ל ,טו
*
1
רבי יוסי בן
תנא,
א"י
שמות א ,א
***
1
זמרא809
דור המעבר
ר' יוסי בר חלפתא
תנא,
דור רביעי
א"י
בראשית כו ,לד
****
1
ר' יוסי בר חנינה
אמורא,
דור שני
א"י
במדבר יא ,לב
*
1
ר' יוסף
אמורא,
דור שלישי
בבל
בראשית ו ,ג
ויקרא יב ,ד
*
*
2
תנא,
דור שלישי
א"י
שמות כב ,טו
שמות לא ,יג
*
*
2
אמורא,
דור ראשון
א"י
בראשית כב ,ב
ויקרא יט ,כג
*
*
2
אמורא,
דורות
ושלישי
א"י
בראשית יב ,א
שמות כג ,כ
ויקרא טז ,ל ()2
ויקרא כה ,מח
במדבר ט ,ו
דברים א ,א
*
*
*
*
*
*
1
ויקרא י ,א
*
הגלילי 810
ר' יוסף
ר' יוסי הגלילי
ר' ינאי
ר'
יצחק811
ר' ירמיה
שני
א"י,
אמורא,
דורות שלישי עלה
1
808במדרש אגדה (בובר) שמות כא ,ח הערה יא כתוב "ר' יונתן בר אבטלימוס".
809מדרש אגדה (בובר) שמות א ,א הערה א :במקבילה בתנחומא (בובר) שמות ג כתוב "ר' יוסי בן זמרא".
810במקבילות במכילתא דרבי ישמעאל (הורוביץ-רבין) ובלקח טוב (בובר) המאמר מובא בשם ר' יוסי הגלילי .עיון
באנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים מראה שהתנאים והאמוראים הארצישראליים נקראו יוסי ,ואילו חכמי בבל
נקראו יוסף .זהות החכם במקרה זה ברורה ,אם כי צורת כתיבת השם משובשת.
811על פי מרגליות ,אנציקלופדיה ב' ,עמ' 231–231ניתן לזהות בקירוב את ר' יצחק עם ר' יצחק נפחא ,מאמוראי א"י.
218
שם החכם
ר' ישמעאל
ר'
ישעיה812
זמנו
מקומו
ורביעי
מבבל
מראי מקום במדרש מעמד החכם מספר
אזכורי
אגדה (בובר)
במראי
החכם לפי
המקום
מראי מקום
תנא,
דור שלישי
א"י
שמות כב ,ו
שמות כב ,כב ()2
ויקרא ,טז ,כט
ויקרא יז ,ד
במדבר ה ,יט
במדבר ט ,ו
במדבר יא ,ה
*
****
*
*
*
*
*
7
אמורא,
א"י
שמות כג ,כ
*
1
דור ראשון?
רב כהנא
אמורא,
דור שני
א"י/בב
ל
ויקרא יא ,ב
**
1
ר' לוי
אמורא,
דור שלישי
א"י
בראשית לב ,כז
שמות כז ,כ
ויקרא א ,א
ויקרא ז ,יב
ויקרא יב ,ב
ויקרא כה ,ו
ויקרא כה ,מח
***
***/
*
*
*
*
*
9
ויקרא כז ,ב
במדבר לג ,א ()3
*
*
ר' לוי בר סיסי
תנא,
דור המעבר
א"י
ויקרא ז ,יא ()3
****
1
ר' מאיר
תנא,
דור רביעי
א"י
בראשית א ,לא
ויקרא יב ,ב
ויקרא טז ,ל
במדבר טו ,לח
במדבר כב ,כב
***
*
*
*
*
2
ר' מתיה בן חרש
ר' מתתיה בן חרש
תנא,
דורות שלישי
ורביעי
א"י
ויקרא טז ,ל ()2
*
1
812במקבילה בתנחומא הנדפס משפטים יט כתוב "ר' הושעיה" .ר' הושעיה ,שפעמים צורף לו הכינוי רבא ,היה אמורא
ארץ ישראלי בן הדור הראשון ,אך אפשר שהכוונה לר' הושעיה שהיה אמורא ארץ ישראלי בן הדור השלישי או לר'
הושעיה בן הדור החמישי .עיין מרגליות ,אנציקלופדיה ב' ,עמ' .27–22
219
שם החכם
זמנו
מקומו
ר' נחמיה
תנא,
דור רביעי
א"י
מראי מקום במדרש מעמד החכם מספר
אזכורי
אגדה (בובר)
במראי
החכם לפי
המקום
מראי מקום
2
*
שמות כז ,ב
*
שמות לא ,יג
ר' נתן
תנא,
דור רביעי
א"י,
עלה
מבבל
שמות כז ,א
שמות לא ,טז
*
*
2
ר' נתן ברבי
אליעזר813
----
----
ויקרא כו ,ג
****
1
במדבר לג ,א
שמות כא ,א
*
*
3
ויקרא ט ,א
*
ויקרא ט ,א
**
במדבר לג ,א
**
שמות כב ,כב ()2
שמות כד ,י
שמות כז ,א
שמות לה ,א
ויקרא ה ,א ()1
ויקרא ז ,יב
****
****
*
****
*
*
ויקרא יב ,ד ()1
ויקרא טז ,ל
ויקרא יז ,ג
ויקרא יז ,ד
ויקרא כא ,א ()1
ויקרא כו ,יט
במדבר ט ,ו
במדבר יא ,ה
****
*
*
*
****
*
*
*
ויקרא יד ,ב
*
סימא814
ר'
ר' סימון
ר' עזריה
אמורא ,דורות א"י
שני ושלישי
אמורא,
א"י
דור חמישי
ר' עקיבה
ר' עקיבא
תנא,
דור שלישי
א"י
ר' פדת
אמורא,
שלישי
דור
א"י
2
11
1
ורביעי
ר'
פינחס815
אמורא,
א"י
שמות כב ,כד
*
2
813מדרש אגדה (בובר) ויקרא כו ,ג הערה ה :חכם זה לא זוהה .במקבילה בתנחומא בחוקותי (בובר) ד כתוב "ר' יונתן
ברבי אליעזר" .בהערה בתנחומא כ"י רומי ובילקוט משלי תתקל כתוב "ר' יוחנן ברבי אליעזר".
814בובר הכריע שמדובר בר' סימון על פי המקבילה בפסיקתא רבתי.
201
שם החכם
מקומו
זמנו
דור רביעי?
מראי מקום במדרש מעמד החכם מספר
אזכורי
אגדה (בובר)
במראי
החכם לפי
המקום
מראי מקום
*
דברים ג ,כג
ר' פינחס בן יאיר
תנא,
דור חמישי
א"י
במדבר ז ,יג
*
1
ר'816
אמורא,
דור ראשון
בבל
ויקרא יא ,ב
ויקרא טז ,ל
במדבר לג ,א
*
***
*
3
רבא
אמורא,
בבל
שמות כב ,א
*
ויקרא יב ,ד
דברים א ,א ()2
*
**
רבא בר מארי
אמורא,
דורות שלישי
ורביעי
א"י
ויקרא טז ,ל
*
1
רבי817
תנא,
דור חמישי
א"י
שמות כז ,כ
*
1
----
----
במדבר לג ,א
*
1
אמורא,
א"י
שמות ל ,יא
*
1
רב
דור רביעי
ר'
שמואל818
ר' שמואל בר אמי
(אימי)
3
דור שלישי
ר' שמואל בר נחמן
(נחמני)
אמורא,
דורות
ושלישי
ר' שמלאי
אמורא,
דור שני
א"י
ויקרא ט ,א
ויקרא יב ,ב
ויקרא יז ,ג
ויקרא כה ,מז
ויקרא כו ,ג
במדבר ל ,טו
*
*
*
**
****
*
א"י,
עלה
ויקרא יב ,ב
*
שני
1
1
815חכם זה לא זוהה בוודאות .המקור משמות הוא בעל מקבילה בפרקי דרבי אליעזר לג ,שגם שם מובאת הדרשה
בשם ר' פנחס ,ואילו המקור מדברים יש לו מקבילות רבות ,בהן ויקרא רבה י ,ב ,פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים)
"נחמו" .יש מקום להניח שהמקור משמות מובא בשם ר' פנחס פייטן ארץ ישראלי מהמאה השביעית ,מרגליות,
אנציקלופדיה ב' ,עמ' .292ואילו ניתן להניח כי המקור מדברי ם מובא בשם ר' פנחס הכוהן בר חמא ,אמורא ארץ
ישראלי בדור הרביעי .עיין במרגליות ,שם.
816על פי הכרעתו של בובר והמקבילה בתנחומא ,הכרענו שבמאמר זה הכוונה היא לרב.
817מדרש אגדה (בובר) שמות כז ,כ הערה ל .במקבילה בתנחומא (בובר) תצוה ד כתוב "ר' אבון הלוי ברבי" .בפסיקתא
דרב כהנא (מנדלבוים) פסקא "קומי אורי" מובא הדבר בשם ר' לוי.
818מדרש אגדה (בובר) במדבר לג ,א הערה יג לא ניתן לזהות שם חכם זה באופן שבו הוא מובא בפסיקתא דרב כהנא
(מנדלבוים) "שימעו המשל" מובא בשם ר' לוי.
200
שם החכם
זמנו
מקומו
מראי מקום במדרש מעמד החכם מספר
אזכורי
אגדה (בובר)
במראי
החכם לפי
המקום
מראי מקום
מבבל
ר' שמעון בן
גמליאל
תנא,
דור ראשון
א"י
שמות כב ,כב ()1
ויקרא ז ,יב ()2
****
*
2
ר' שמעון בן יוחאי
תנא,
דור רביעי
א"י
בראשית כט ,לה
ויקרא יב ,ד
ויקרא יב ,ו
במדבר כא ,א
***
*****/
*****/
*
1
ר' שמעון בן לקיש
(ריש לקיש)
אמורא,
א"י
שמות כג ,כ
*
2
דור שני
שמות לג ,טז
ויקרא יב ,ב ()2
ויקרא כה ,מז
*
*
*
ויקרא כה ,מח
*
ר' שמעון בר רב
יצחק819
אמורא,
דור שלישי
במדבר לג ,א
***
1
שמעון הצדיק
גדול א"י
כהן
בתקופת בית
המקדש השני
שמות לט ,א
****
1
ר' תנחום בר
חנילאי820
אמורא,
דור שני
א"י
ויקרא א ,טז
ויקרא יא ,ב
דברים א ,א
*
*
*
3
ר' תנחומא (בר
אבא)
אמורא,
דור חמישי
א"י
בראשית מט ,ח
ויקרא יג ,ב
ויקרא כה ,א
ויקרא כה ,ו
*
*
*
*
1
א"י,
עלה
מבבל
2.2מסקנות
עיון בטבלה מלמד שמוזכרים ב"מדרש אגדה" בסך הכול תשעים ושלושה שמות חכמים :רובם
המכריע ארץ ישראלי ,אך מופיעים גם כמה מחכמי בבל ,מתוכם שמונה שעלו מבבל לארץ ישראל.
819מאמר זה מופיע בפסיקתא רבתי בשם ר' שמואל בר רב יצחק ,שהוא אמורא בדור השלישי ,יליד בבל שעלה לא"י.
820מדרש אגדה (בובר) ויקרא א ,טז הערה כח .במקבילות כתוב "ר' תנחום בר חנילאי".
202
כשליש משמות התנאים שייכים לתנאים מן הדור הראשון עד דור החמישי ,וכל היתר הם
אמוראים מן הדור הראשון עד הדור החמישי .ארבעה חכמים לא זוהו (ר' נתן ברבי אליעזר ,ר'
ברכיה בן יצחק ,ר' יאשיהו ור' שמואל) .מממצאים אלה עולה בבירור זיקה מובהקת בין מדרשנו
לארץ ישראל וחכמיה מבחינת שמות החכמים.
עוד עולה מן העיון בטבלה שקיימים חכמים ששמם מוזכר פעמים רבות יחסית לחכמים אחרים,
ויחידות מדרש רבות מובאות בשמם .ר' עקיבא הוא החכם שמספר האזכורים של שמו הוא הרב
ביותר ,ואחריו ניצבים ר' יוחנן ור' יהודה .שמו של ר' תנחום (תנחומא) – שקשרו אל עולם
"תנחומא-ילמדנו" הוא מן המפורסמות – נזכר בחיבורנו ארבע פעמים .לעומת חכמים אלה ,רוב
החכמים מוזכרים מעט פעמים בלבד (פעם אחת עד שלוש
פעמים)821.
על כל פנים ,התחושה
העולה מקריאה במדרש היא שאין חכם מסוים המשמש כציר מרכזי במדרש.
עיון במקבילות מעלה שקיימים חילופי גרסאות בשמות החכמים .למשל ,רב אחא מופיע ב"מדרש
אגדה" ארבע פעמים ,אך שמו אינו מופיע במקבילות לשתיים מן ההופעות :ב"מדרש
כתוב" :אמר ר' ביזנא בשם ר' אחא" ,ואילו במקבילה
ב"תנחומא"823
אגדה"822
מופיע" :אמר ר' ביסנא
בשם ר' חייא" .כך מופיע באזכור נוסף של החכם במדרשנו" :שאל רב אחא את ר' שמואל בר
נחמן" ,824לעומת המקבילה בתנחומא" 825:שאל רב אמי את ר' שמואל בר נחמן" .בגלל ריבוים
של מקרים כאלה לא ראיתי לנכון לעסוק בתופעה זו במהלך הסקירה .עשיתי זאת רק בהופעות
של שמות חכמים שזיהוים לא ודאי ,והעיון במקבילות היה אחד מהכלים לבדיקת זהותם.
ממצא ייחודי נוסף ב"מדרש אגדה" הוא אופן הפריסה של אזכור שמות החכמים על פני החומשים
השונים ב"מדרש אגדה" .ישנם חכמים מסוימים שמופיעים רק בחומש אחד ,או שמופיעים בעיקר
בחומש מסוים ומעט מאוד בחומש אחר .בחומש ויקרא מופיע מספר החכמים הרב ביותר –
חמישים ושמונה חכמים ,שהם למעלה ממחצית החכמים המוזכרים ב"מדרש אגדה" .בטבלה
שלהלן הבאתי נתונים הקשורים לאופן פריסת השמות ב"מדרש אגדה" לפי חומשים:
821בעקבות מחקריו של מאק ,מסודו ,עמ' , 12הצלבתי את הממצאים עם שמות הקשורים לעולמו של במדבר רבה (ר'
שמעיה) ולתורת ר' משה הדרשן (ר' לוי ,עזריה ,ר' מנחם) ,אולם בדיקה זו לא העלתה ממצאים.
822מדרש אגדה (בובר) ויקרא יא ,ב.
823תנחומא (בובר) שמיני יב.
824מדרש אגדה (בובר) ויקרא יז ,ג.
825תנחומא (בובר) אחרי-מות יד.
203
חומש
826
בראשית
שמות
ויקרא
במדבר
דברים
מספר החכמים
11
31
21
21
12
החכם המוזכר
ביותר בחומש
ר' אלעזר
ר' עקיבא
ר' יוחנן
ר' עקיבא
ר' ישמעאל
ר' לוי
ר' יוחנן
נתונים
תופעה
לציון
ראויה
חכמים שאינם
ידועים כלל
בחומשים שמות ,ויקרא ודברים .בקטעים בהם שמות החכמים לא זוהו בוודאות ,פנינו
למקבילות וגילינו שבאופן גורף גרסת התנחומא ,הלקח טוב והילקוט עומדת ביחד כנגד גרסת
מדרש אגדה.
----
----
ר' נתן
אליעזר
ברבי ר' ברכיה בן
יצחק
---ר' יאשיהו
ר' שמואל
ניתן לראות שקיימים הבדלים בין החומר המדרשי שמשוקע בחומשים השונים ב"מדרש אגדה"
מבחינת אזכור שמות החכמים .ייתכן שהדבר קשור למקבילות לחומר המדרשי שמשוקע בכל
חומש ב"מדרש אגדה" .יש מקום לבדוק את המקבילות לכל חומש באופן מדיד יותר כדי להגיע
למסקנות בדבר הייחודיות של כל חומש ב"מדרש אגדה" מבחינת החומר המדרשי המשוקע בו.
אולם בשל היקפו הרחב של החומר ,במחקר זה ניתן רק להצביע באופן זהיר על התופעה.
826כפי שציינתי מספר פעמים ,כתב היד חסר וחומש דברים קטוע בסופו ,ועל כן הנתון הזה חלקי.
204
.3בין מקורותיו הוודאיים של המדרש למקבילות
3.1מקורות ודאיים
בפרק זה אנסה לסכם את הידוע לנו על המקורות שמהם לקח בעל "מדרש אגדה" את הפירושים
והדרשות שמופיעים במדרש .בעל המדרש מצביע על מקורותיו במפורש רק פעמים ספורות .בפרק
זה אציג את המקומות שבהם בעל המדרש מציין את המקור שממנו לקח ,ואשווה למקור המוכר
לנו .השוואה זו תעזור לנו לגבש מסקנות לגבי אופן העריכה של בעל המדרש ויחסו למקורות :עד
כמה הוא מעתיק מתוך המקור ,או מצטט באופן חופשי.
בובר מציין
במבואו827
שדרכו של בעל המדרש היא ללקט מקורות בצורה מגוונת .בובר ערך
רשימה של המקורות הוודאיים מתוך התלמוד הבבלי ומן המדרשים .רשימתו של בובר מורכבת
מהמקומות המעטי ם שבהם בעל המדרש נקב בשם המקור לדרשתו .פרק זה מבוסס על רשימה זו.
בדקתי את הרשימה ,ובמקומות שהיה צורך ביצעתי עדכונים ותיקונים.
בחלק זה אציג שלושה סוגי מקורות :התרגומים ,המשנה והתלמוד והמדרשים.
3.1.1הפניות לתרגומים
קיימים במדרש כעשרים מקרים של ציטוטים קצרים מתוך התרגומים .הנוסח שמופיע בכתב היד
מדויק ומתאים לנוסח שמופיע בתרגום אונקלוס שבידינו 828,וציטוט אחד הוא מתוך תרגום יונתן
בן עוזיאל .נוסף לכך קיימים עוד כשמונה מופעים של קטעי תרגום המשולבים בדרשות ללא
הפניה ברורה 829.שנאן 830רואה בבית הכנסת ובקריאת התורה בקרב קהל גרעין שסביבו התעצבו
התרגומים ,כאשר קהל היעד הוא שקבע והגדיר את התפתחותו של התרגום .אחת המטרות של
התרגומים הייתה יצירת קשר חי של בני הקהילה עם הפסוקים במסגרת הקריאה בתורה .לעומת
זאת ב"מדרש אגדה" תפקידם של קטעי התרגום הוא למדני ,והם מובאים כבסיס לדרשה
וכפירושי מילים .הציטוט מקביל לנוסח הידוע לנו מן התרגום ,ופעמים
ספורות831
מובא פירוש
אונקלוס כפירוש על הפסוק הנדרש בהקשרו המקורי .למשל ,בחומש שמות מופיע במדרש:
"וחמושים כפשיטא ומתרגמינן
ומזרזין"832.
בדוגמה זו בעל "מדרש אגדה" מביא שני פירושים
למילה "חמושים" :הפירוש הפשוט למילה (כלומר ,מזוינים) ,וכנגדו התרגום (מזרזין).
827מדרש אגדה (בובר) ,מבוא ,עמ' .7
828ראו נספח – 1רשימת ההפניות לתרגומים ,עמ' .311–312
829למשל ,מדרש אגדה (בובר) בראשית כט ,יב.
830שנאן ,תרגום ואגדה בו ,עמ' .12
831מדרש אגדה (בובר) בראשית ד ,כו; שם שמות יג ,יח; שם שמות יח ,ט.
832מדרש אגדה (בובר) שמות יג ,יח.
205
בניגוד לדוגמה הקודמת ,בדוגמה שלהלן פירוש התרגום הוא פירוש הפשט" :ויחד – כפשוטו והוא
כמו ישמח ומתרגמינן
וחדי"833.
בעל המדרש השתמש במקרה זה בתרגום הארמי של המילה
"ויחד" שמופיעה בפסוק כדי לבסס את פירושה המילולי.
שאר ההופעות של התרגום הן אגב פירוש לפסוק אחר .למשל ,בעניין ביאור המילה "הוחל" לגבי
ד ור אנוש בפירוש לבראשית ד ,כו מובאים דברי התרגום לבמדבר ל ,ג (אונקלוס" :לא יבטיל
פתגמיה")" :לא יחל דברו – כתרגומו לא יבטל".
לסיכום ,רוב קטעי התרגום ממלאים בדרך כלל תפקיד של אסמכתא לפירוש על דרך הפשט ,או
של הסבר מילה בתוך פירוש רחב יותר שהוא לא על דרך הפשט .לעתים הם מובאים כפירוש שני
ומופיעים כ"דבר אחר" .בחומש במדבר נמצא מספר ההופעות הרב ביותר של קטעים מתוך
התרגום .כל הקטעים ,להוציא אחד 834,מובאים בצירוף מונח הצעה .מונח ההצעה ברוב הקטעים
הוא "מתרגמינן" ופעם אחת
"כתרגומו"835.
3.1.2הפניות למשנה ולתלמוד
בחלק זה אעסוק במקומות שבהם בעל "מדרש אגדה" מפנה באופן מפורש למסכתות מהמשנה
ומהתלמוד .נוסף על הפניות מפורשות אלה קיימות ב"מדרש אגדה" מובאות רבות ממסכתות
שונות בתלמוד הבבלי שמופיעות בלי הפניה מפורשת למקורותיהן
בתלמוד836.
אציג להלן את רשימת טבלת האזכורים הוודאיים מתוך המשנה והתלמוד:
המקור במדרש אגדה
אופן ההפניה
המקור אליו מפנה
.1בראשית כז ,מה ()26l
"כדאיתה במסכת שוטה"
בבלי סוטה יג ע"א
.2בראשית כט ,לה ()27l
"גרסינן בברכות"
בבלי ברכות ז ע"א
.3בראשית לא ,מ ()29r
"כמו שאמרנו במסכת יומא"
בבלי יומא כח ע"ב
.1שמות ב ,ד ()41r
"גרסינן בשוטה"
בבלי סוטה יב ע"ב
.2שמות כב ,א ()51r
"במסכת סנהדרין אמר רבא"
בבלי סנהדרין עב ע"א
.1שמות לט ,א ()61r
"כדמפורש במסכת יומא"
בבלי יומא סט ע"א
.7ויקרא טז ,ל ()75r
"את זו דרש ר' אלעזר בן משנה יומא פרק ח
עזריה במסכת יומא"
משנה עבודה זרה ה ,ג-ד
.1במדבר כד ,ג ()112l
"כמו שאמרה המשנה"
.9במדבר ל ,יא ()118r
"הם מפורשים במסכת נדרים" בבלי נדרים עט ע"א-ע"ב
833מדרש אגדה (בובר) שמות יח ,ט.
834מדרש אגדה (בובר) בראשית כ ,יז.
835מדרש אגדה (בובר) בראשית ד ,כו.
836בובר (מדרש אגדה (בובר) ,מבוא ,עמ' )7מציין שבעל "מדרש אגדה" משתמש מעט יחסית במובאות מן התלמוד
הירושלמי ומזכיר אותו באופן עקיף בלבד.
206
כדאי להעיר לגבי הטבלה שמובאות מס' 7ומס' 1ייחודיות בכך שמקורותיהן במשנה .מובאה מס'
7היא העתקה של פרק שלם במסכת יומא 837שעוסק בהלכות יום הכיפורים (מופיע גם במדרש
לקח
טוב)838.
מובאה מס' 9מיוחדת בכך שאינה מתאימה לנוסח המשנה ולא לנוסח הבבלי.
מדובר בסיכום של הלכות נדרים המשולב בציטוט קצר מהתלמוד הבבלי .לא הצלחתי לאתר את
מקור הסיכום ,והנוסח הקרוב ביותר נמצא בדברי רבנו
בחיי839.
רוב המקורות בדרשות שייכים לחלק האגדי של התלמוד .מונחי ההצעה למובאות הם אלה:
"כדאיתא"" ,גרסינן"" ,כמו שאמרה המשנה"" ,כדמפורש" ו"הם מפורשים" .כשעסקנו במונחי
ההצעה לפסוקים ,הגדרנו ביטויים אלה כביטויים לשוניים שחכמי ימי הביניים השתמשו בהם:
בעל הלקח טוב ,רמב"ן ור' בחיי ,ר' חננאל ועוד .הם אינם מייצגים את לשון המדרשים הקדומים.
בדיקה בכתבי היד של התלמוד לא העלתה התאמה מובהקת בין גרסת "מדרש אגדה" לכתב יד
מסוים :כל התאמה הייתה חלקית בלבד ונמצאו בה גם הוספות ושינויים ,בעיקר שינויי מבנה
והחלפת סדר קטעי הדרשה .כדאי לציין שעיבודים לקטעים מן התלמוד והמדרשים הם אחד
מהמאפיינים של המדרשים
המאוחרים840.
מימרות אלה מן המשנה והתלמודים הן בעלות
מקבילה במדרש לקח טוב.
אציג להלן דוגמאות שיראו אופני שילוב שונים של המובאות בדרשות.
3.1.2.1תמצות וקיצור העניין
בובר במבואו אפיין את השימוש של בעל "מדרש אגדה" במקורות שקדמו
לו841:
המסדר הזה קיבץ על יד דברי חז"ל המפוזרים במקומות שונים וסדרם בסדר נאה ובתכלית
הקיצור ובהעתיקו את המאמרים מתוך המדרשים הקדמונים השתדל גם כן לשנות את
סגנון לשונם ומביא רק תמצית העניין.
בדוגמאות הבאות אדגים את דבריו של בובר .אפתח בסיפור תלמודי שהוא הרחבה של הסיפור
המקראי ,ובעל המדרש מביא אותו בקיצור רב ביחס להרחבה שבמקור התלמודי (בבלי סוטה יג
ע"א):
חושים בריה דדן תמן הוה ויקירן ליה אודניה ,אמר להו :מאי האי? ואמרו ליה :קא מעכב
האי עד דאתי נפתלי מארעא דמצרים .אמר להו :ועד דאתי נפתלי מארעא דמצרים יהא אבי
אבא מוטל בבזיון? שקל קולפא מחייה ארישיה ,נתרן עיניה ונפלו אכרעא דיעקב ,פתחינהו
יעקב לעיניה ואחיך .והיינו דכתיב :ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע .באותה
837בדיקה העלתה שהקטעים מתאימים פחות או יותר לכתב יד קאופמן ,ואין בהם שינויי גרסה משמעותיים.
838קטע זה נידון בפרק השלישי ,סעיף :1.2.2.3דרשות נרחבות בארמית – קטע הלכתי ,עמ' .191–193
839רבנו בחיי (שעוועל) ,במדבר ל ,ב–ט.
840בראשית רבתי (אלבק) ,מבוא ,עמ' ;21מאק ,מסודו ,עמ' ;131פתרון תורה (אורבך) ,מבוא ,עמ' כג–כד.
841מדרש אגדה (בובר) ,מבוא ,עמ' .7
207
שעה נתקיימה נבואתה של רבקה ,דכתיב :למה אשכל גם שניכם יום אחד ,ואע"ג דמיתתן
לא ביום אחד הואי ,קבורתן מיהא ביום אחד הואי.
כך מנוסחים הדברים במדרש אגדה (העתקה) בראשית כז ,מה ,עמ' :26l
למה אשכל גם שניכם וג' וכן היה כי ביום אחד נקברו שחושים בן דן הרג לעשו על מיטתו של
יעקב כדאיתה במסכת
שוטה842:
כאמור ,ב"מדרש אגדה" מופיע תיאור קצר ומינימלי ביחס לתיאור בתלמוד הבבלי .יש לראות
באמירה במדרש אגדה "כדאיתה במסכת סוטה" הפניה לקריאה בתלמוד של התיאור המלא של
ההתרחשות שהביאה לכך ששני האחים נקברו ביום אחד .הסיפור מובא בתלמוד הבבלי בארמית,
ויש בו יסוד דרמטי ומרכיב של הומור .גרסת "מדרש אגדה" מבליטה מאוד את האופי הנבואי של
דברי רבקה .המטרה ב"מדרש אגדה" אינה הסיפור ,אלא ביאור דבריה של רבקה באופן שמשווה
להם משמעות נבואית .בדרשה זו מתגלה מגמה פרשנית שנטייתה הרעיונית היא אמונה
בדטרמיניזם .ב"לקח טוב" הדברים מנוסחים
כך843:
וכן היה ביום אחד נקברו ,שנהרג עשיו מחושים בן דן על מיטתו של יעקב אבינו .מפורש
במס' סוטה.
מונח ההצעה במדרש לקח טוב – "מפורש" – שונה מזה שבמדרש אגדה" :כדאיתא" .למרות
ההבדל קשה להתעלם מהקרבה של ניסוח הדברים בין "מדרש אגדה" למדרש "לקח טוב" .על
רקע קרבה זו ניתן לשער שההפניות לתלמוד הן מובאות של עיבודים תמציתיים לקטעים מן
התלמוד הלקוחים ברובם ממדרש לקח טוב.
3.1.2.2שינוי מבנה דרשה קיימת
כפי שציינתי פעמים רבות ,ברוב המקרים בעל "מדרש אגדה" תמצת את מקורותיו .בדוגמה
שלהלן אעסוק בשינויים שביצע בעל המדרש במבנה הדרשה העוסקת בהטלת משה ליאור כפי
שמופיעה בתלמוד הבבלי.
מדרש אגדה (העתקה) שמות ב ,ד ,עמ' 41r
בבלי סוטה יב ע"ב
כיון דשדיוה למשה ,אמרו :תו לא חזינן כי
ההוא סימנא ,בטלו לגזירתייהו [ ]...והיינו
דקאמר משה :שש מאות אלף רגלי וגו' ,אמר
להן משה לישראל :בשבילי נצלתם כולכם.
842השימוש בשי"ן שמאלית עקבי לאורך "מדרש אגדה" .פרופ' מ' ריז'י'ק סבור שהדבר מצביע על מקום וזמן הכתיבה
– אזור אירופה בימי הביניים ,שבו לא הבחינו בהבדל בכתיבה בין שי"ן שמאלית לסמ"ך והגו את שני העיצורים כ.S -
843לקח טוב (בובר) בראשית כז ,מה.
208
גרסינן בשוטה אמר ר' חנינה בר פפא אותו היום ר' חנינא בר פפא אמר :אותו היום עשרים
שהטילוהו ליאור כ"א בניסן היה אמרו ואחד בניסן היה ,אמרו מלאכי השרת לפני
המלאכים לפני הקב"ה רבונו של עולם מי הקב"ה :רבונו של עולם ,מי שעתיד לומר שירה
על הים ביום זה ,ילקה ביום זה?
שעתיד לומר שירה ביום זה יהא מושלך בים
<ר' אחא> בר חנינה אמר אותו היום ו' בסיון
היה אמרו המלאכים רבונו של עולם מי שעתיד
לקבל תורה ביום זה ומרעיש את העליונים ואת
התחתונים ילקה ביום זה :בשלמא למאן דאמר
כי בששה בסיון הינו דמשכחת ליה ג' ירחין כי
בז' באדר נולד משה ואשכחת כי בו' בסיון היה
אותו יום אלא למאן דאמר כי בכ"א בניסן היכי
רבי אחא בר חנינא אמר :אותו היום ששה
בסיון היה ,אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה:
רבש"ע ,מי שעתיד לקבל תורה מהר סיני ביום
זה ,ילקה ביום זה? בשלמא למ"ד בששה בסיון,
משכחת לה ג' ירחי ,דאמר מר :בשבעה באדר
מת ובשבעה באדר נולד משה ,ומשבעה באדר
ועד ששה בסיון תלתא ירחי; אלא למ"ד
משכחת ליה תאנא אותה שעה מעוברת היתה בעשרים ואחד בניסן ,היכי משכחת לה? אותה
רובו של ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם שנה מעוברת היתה ,רובו של ראשון ורובו של
וכיון שהטילוהו ליאור עמדו ובטלו את אחרון ואמצעי שלם.
גזרותיהם והיינו דקאמר אמר להם משה משה
לישראל שש <מאות אלף רגלי> (במדבר
יא,כא) שבשבילי ניצלתם:
הדרשה844:
המקור בתלמוד הבבלי מגלה שהדרשן תרגם קטע ארמי לעברית וכן שינה את סדר
החלק שנושאו ביטול הגזרות ומופיע בתלמוד הבבלי בראשית הקטע ,מופיע ב"מדרש אגדה" בסוף
הקטע .בעל המדרש שינה ביטויים משמעותיים :הוא החליף את "מלאכי השרת" ב"מלאכים"
סתם ,וכן שיבש את הצירוף "שנה מעוברת" וכתב במקומו "שעה מעוברת" .הדרשן הוסיף את
התואר "מרעיש את העליונים ואת התחתונים" למשה רבנו ,החליף את מספרי התאריכים
באותיות והשמיט את המשפט הזה" :דאמר מר :בשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד משה,
ומשבעה באדר ועד ששה בסיוון תלתא ירחי".
בדיקה בפרויקט השו"ת העלתה שהביטוי "מרעיש את העליונים והתחתונים" משמש ככינוי לאל
בספרות
חז"ל 845ובפיוטים846.
ביטוי זה ככינוי למשה רבנו נמצא רק במקור שלפנינו .בתלמוד
הבבלי הביטוי "מלאכי השרת" מופיע פעמים רבות .לעומת זאת המילה "מלאכים" מופיעה
פעמים מעטות ,בעיקר בעקבות ציטוט פסוקים מהתנ"ך ,ומשמעותה במקרים אלה היא בדרך כלל
"שליחים".
844במדרש אגדה (העתקה) שמות ב ,ד אין שמירה על רצף הדרשות העוסקות בסיפור יציאת מצרים בבבלי סוטה יא
ע"א–יג ע"א .בדרשה ה קודמת לדרשה זו מובא קטע מאותה סוגיה מסוטה יג ע"א .לסוגיה זו ראו שנאן ,האגדה
החופשית ,עמ' ,221–213ולוינסון ,הסיפור שלא סופר ,עמ' ,317–291אולם קטע זה לא נידון שם בהרחבה.
845בראשית רבה (תיאודור-אלבק) ח ,ח בסיפור בריאת אדם הראשון.
846עניין משה והמלאכים חוזר בפיוטים רבים .יהלום וסוקולוף ,שירת בני מערבא ,עמ' ,39בשיר ז 11-על דמותו של
משה מופיע הכינוי "מרעיש עולם" – כינוי לקב"ה .תנחומא ,בובר ,דברים ואתחנן ו משה מכונה "דשו רגליו ערפל".
209
בדרשות אבן שועיב אנו מוצאים ניסוח הדומה בחלקו לרעיון המובע במדרש
שלפנינו847:
דכתיב צדיק מושל יראת אלקים .הקב"ה גזר שיהיו עליונים עליונים ותחתונים תחתונים.
בא משה ועשה עליונים תחתונים ותחתונים עליונים .דכתיב וירד ה' .ומשה עלה .הקב"ה גזר
עליונים שלא יאכלו והתחתונים שיאכלו בא אברהם וגזר על העליונים שיאכלו.
הדרשה משלבת שתי דרשות המצויות ב"מדרש אגדה" במקומות שונים :דרשה אחת היא על
משה 848שקרוי "מרעיש עליונים ותחתונים" .דרשה שנייה היא על אברהם ,שהקב"ה מסר לו את
כל העולם משום שהכיר את בוראו" ,וכיון שראו העליונים והתחתונים כי הקב"ה חבב את אברהם
התחילו מקנאים התחתונים והעליונים לאברהם שנ' ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ,
אמר הקב"ה כל העולם ומלואו שלי הוא ואני מסרתי אותו לאברהם שנ' ליי' הארץ
ומלואה"849.
רעיון הדרשה קיים באופן חלקי במקבילות קדומות ,כגון התלמוד הבבלי ומדרש תנחומא ,אך
הניסוח הברור של "מדרש אגדה" והביטויים הייחודיים הם הקרובים ביותר לאופן שבו מנוסחים
הדברים בדרשות אבן
שועיב850.
3.1.2.3שימוש בציטוט קצר כבסיס לפירוש
טכניקה שבעל "מדרש אגדה" מרבה להשתמש בה היא שילוב של משפט מתוך המשנה או התלמוד
בדרשה שעוסקת בנושא מתחום שונה
לחלוטין851.
לדוגמה הבאה לא נמצאה מקבילה והיא
מדגישה את קו הפרשנות האלגוריסטית שמאפיין את המדרש .המדרש עוסק בדבריו של יעקב
אבינו ללבן (מדרש אגדה (העתקה) בראשית לא ,מ ,עמ' :)29r
הייתי ביום אכלני חורב כשהייתי שומר בקיץ וגם כשהייתי שומר ביום המעונן שהוא דומה
ללילה שהיו ימים מעוננים כמו שאמרנו במסכת יומא יום מעונן הזה שקורין שקוטינש.
על פי פירוש זה ,דברי יעקב עוסקים בימי הקיץ ,שאחד מהם "דומה ללילה" כי הוא יום מעונן.
הפירוש מוציא את המילה לילה ממשמעה ,ומביא לכך ביסוס בצורת מובאה מן התלמוד .הדרשן
אף מוסיף ומתרגם את המילה ליוונית852.
הציטוט "יום המעונן היה" 853נמצא במסכת יומא שבתלמוד הבבלי .בכתב יד מינכן הניסוח שונה
מעט ומופיע כ"יום המעונן הוה" .הקרבה בין צורת האותיות וי"ו וזי"ן משאירה מקום להשערה
847דרשות אבן שועיב ,פרשת כי תשא.
848מדרש אגדה (בובר) שמות ב ,ד.
849מדרש אגדה (בובר) ויקרא כה ,לה .מקבילה לדרשה תנחומא (בובר) בהר ג ,הערה ח .נוסח המקבילה" :כיון שראה
הקב"ה היאך חבב אברהם את המצוות התחיל מקנה לו העליונים והתחתונים" ,וכן מופיע בתנחומא הנדפס בהר א.
850ר' יהושע אבן שועיב חי בספרד בין השנים 1311–1211בערך .הוא היה תלמיד הרשב"א ,חברו של הריטב"א ורבו
של ר' מנחם בן זרח.
851מירסקי ,התפתחות הפיוט ,עמ' ,191מביא דוגמאות לשימוש שעושה מדרש לקח טוב בתבניות מן המשנה תוך
שילוב ציטוטים כגון בפירוש לשמות ט ,לא .יעקבס ,רשב"ם ולקח טוב ,עמ' יט ,מביא דוגמה ממדרש לקח טוב
בראשית מה ,יט לפירוש הנעזר במשנה שאינה קשורה לסיפור יוסף ואחיו .
852מילה זו נידונה בפרק על המילים לועזיות.
853בבלי יומא כח ע"ב.
221
שגרסה זו היא שהייתה לפני בעל המדרש ,כשהוא (או בעל הכתב היד ממנו העתיק) שגה בהעתקה
והחליף בין האותיות ,כך שהתקבלה המילה
"הזה"854.
הציטוט ,ממקור שמשמעותו הלכתית ,מובא בהקשר של פתיחת יום העבודה בבית המקדש .אין
לו הקשר פרשני ששייך לחלק הסיפורי של התורה והוא לא מוזכר בשום מקום בעניין סיפורי
יעקב .הפירוש על הפסוק לא ידוע ממקור אחר וקשה להבין מהי הסיבה שפסוק זה נדרש באופן
שרחוק כל כך מהפירוש המילולי שלו 855.שאלה מעניינת היא אם זהו קטע מקורי ,ואם לא ,מהי
המקבילה שאבדה לנו .קשה לענות על כך ,אך עצם הזיהוי של סוג הפירוש הוא בסיס טוב לחיפוש
פירושים דומים ,כדי שבעתיד נוכל לדעת יותר על מקורן של דרשות מעין אלה.
דוגמה נוספת שמשתמשת באותו כלי דרשני היא דרשה מ"לקח טוב" ,שמדרש אגדה (העתקה)
ויקרא א ,ו ,עמ' ,62lהוא המקבילה היחידה לה (מעבר לאזכורים בפירושיהם לתורה של רמב"ן
ורבנו בחיי):
תנן התם כל העצים כשרים למערכה חוץ משל זית ומשל גפן מפני השמן והיין שהיה נקרב
על גבי המזבח אם כן הצילו הפירות את האילנות מיכן אמרו רב' הבן הטוב מציל את האב
<מגיהנם> וכן מצינו באברהם אבינו ע"ה שהציל את תרח שנ' ואתה תבוא אל אבותיך
בשלום מלמ' שבישרו שעשה <תרח> תשובה ויש לו חלק לעולם הבא:
המקור הוא במשנה תמיד ב,
ג856:
וכי כל העצים כשרים למערכה הן? כל העצים כשרים ,חוץ מן זית וגפן ,אבל באלו היו
רגילין :במרביות של תאנה ,ושל אגוז ,ושל עץ שמן.
נראה שהמשנה מהווה כותרת או ליווי לרעיון המרכזי שמופיע לאחר הציטוט מן המשנה ,כך
שהדרשה מרחיבה את המשנה .בדרשה ישנה הקבלה בין תחום הקורבנות ליחסי אב ובן :העיקרון
ההלכתי של הבאת עצי מערכה למקדש מעצים מסוימים דווקא ולא מאחרים ,והטעם לכך שאין
מביאים עצי מערכה מזית וגפן ,מקביל ליחסי אב ובן ,תרח ואברהם.
בחלק השני של הדרשה (החל מ"מיכן אמרו רב'") ,הפסוק "ואתה תבוא אל אבותיך
בשלום"857
נדרש כרמז לחזרתו בתשובה של תרח .למדרש זה קיימות מספר מקבילות בווריאציות
שונות858,
כאשר בכל וריאציה קיים מרכיב אחר מן הדרשה.
854מינכן " :1תנא רבי שמואל :יום המעונן היה ,ופוסע לכאן ולכאן".
מינכן " :92תנא רבי שמואל יום המעונן הוה ומפציע לכאן ולכאן".
לונדון" :תנא רבי שמואל :יום המעונן היה ומפציע לכאן ולכאן".
ניו יורק ]..[" :ר' שמואל :יום המעונן היה (והיה) ומפצע לכאן ולכאן".
855על המשך הפסוק "ותדד שנתי מעיני" מובאות שתי מילים" :שכבת שחר" .לא הצלחתי לאתר את הפירוש
במקורות חז"ל ,ואיני יודעת מה משמעותו של הפירוש .השערתי שמדובר בהמשך ציטוט אבל באופן קצר שאין
באפשרותנו להבין את הדרשה.
856כ"י קאופמן וכן כ"י פארמה מתאימים לנוסח המימרה מהמשנה שלפנינו.
857בראשית מו ,מו.
858בוויקרא רבה (מרגליות) ז ,ב ,מופיע חלק א' ,משנה ממסכת תמיד ,המקושרת לבחירתם של בני אהרון לעבודה.
בבראשית רבה (תיאודור-אלבק) לח ,כז נמצא חלק ב' של הדרשה ,חזרתו של תרח בתשובה" .הבן הטוב" ללא קישור
למסכת תמיד.
220
הדרשה על כל מרכיביה מצויה ב"לקח
טוב"859.
היא מובאת בפירוש רמב"ן לתורה ("מצאתי
במדרש") 860וכן בפירוש רבנו בחיי"( 861ומזה אמרו במדרש") 862.המקבילות מתוך רמב"ן ורבנו
בחיי הן הקרובות ביותר לנוסח שב"מדרש אגדה" .עד כמה שיכולתי לבדוק ,אין בכל ספרות חז"ל
מקבילה נוספת ,וכן בין פרשני התנ"ך .תא-שמע טוען שמקורה של דרשה זו בליקוטי מדרש
ביזנטיים שבעל מדרש לקח טוב שילב בפירושו
לתורה863.
לסיכום :רוב המקורות המובאים מן התלמוד הם דרשות מהחלק האגדי של התלמוד .מונחי
ההצעה למובאות הם ביטויים לשוניים שהשתמשו בהם הגאונים חכמי ימי הביניים ,בעל "לקח
טוב" ,רמב"ן ,רבנו בחיי ,ר' חננאל ועוד.
בדיקה בכתבי היד של התלמוד לא העלתה התאמה מובהקת בין הקטעים המצוטטים לכתב יד
מסוים :כל התאמה הייתה חלקית בלבד ונמצאו בה גם הוספות ושינויים ,בעיקר שינויי מבנה
והחלפת סדר קטעי הדרשה.
באשר למלאכת העריכה ,זיהיתי שלושה מנגנונים :בעל "מדרש אגדה" תמצת וקיצר את התיאור
ביחס לתיאור בתלמוד הבבלי ,שינה את מבנה הדרשה הקיימת והשתמש בציטוט קצר מן המשנה
כבסיס לפירוש.
כדאי לציין שעיבודים לקטעים מן התלמוד והמדרשים הם אחד מהמאפיינים של המדרשים
המאוחרים864.
ההפניות לתלמוד הן מובאות של עיבודים תמציתיים לקטעים מן התלמוד
הלקוחים ברובם ממדרש לקח טוב .זיהיתי את דרכו של בעל "מדרש אגדה" להפוך מימרה מן
המשנה או התלמוד לפירוש .למסורת פרשנית זו יש מקבילות בעיקר מתוך מדרש לקח טוב .לגבי
קטעי דרשות ב"מדרש אגדה" שמשולבות בהן הפניות לתלמוד או למשנה ולא נמצאו להם
מקבילות ,ייתכן שמקורם בחיבורים שאינם נמצאים לפנינו היום.
3.1.3הפניות ברורות למדרשים
כפי שציין בובר
במבוא865,
בשלושה מקומות ב"מדרש אגדה" מובאים קטעים מן המדרש עם
אזכור מפורש של שם המדרש שממנו הובאו:
859לקח טוב (בובר) ויקרא א ,ח.
860רמב"ן (שעוועל) בראשית יא ,לב .יהלום ,אגדת פרובנס ,עמ' :11נוסחת "מצאתי" שימשה ראשונים לציון מקור
נדיר.
861רבנו בחיי (שעוועל) בראשית יא ,לב.
862כשר ,תורה שלמה ,לך לך ,עמ' תרסב הערה קעט.
863תא-שמע ,לקח טוב ,עמ' .219
864בראשית רבתי (אלבק) ,מבוא ,עמ' ;21מאק ,מסודו ,עמ' ;131אורבך ,פתרון תורה ,מבוא ,עמ' כג–כד.
865מדרש אגדה (בובר) ,מבוא ,עמ' .7
222
המקור במדרש אגדה
מונחי ההצעה
המקבילה
בראשית לב ,כז ()29l
"בבראשית רבא"
בראשית רבה עח ,ב – פב ,ב
במדבר י ,לד ()96l
"בספרי כתיב"
ספרי במדבר פסקא פ"ד ,ד"ה
"קומה ה'"
במדבר כה ,יג ()115r
"מפרקי
הורקנוס"
ר'
אליעזר
בן פרקי דרבי אליעזר כח
בדפים הבאים תוצג גרסת "מדרש אגדה" מול המקבילה ,ובסוף כל טבלה ירוכזו הממצאים
והמסקנות שעולים מההשוואה בין המקורות.
3.1.3.1בראשית רבה
במקרה זה בעל המדרש מפנה במפורש לבראשית רבה ,מה שמעורר ציפייה לזיהוי המקור .אולם
הזיהוי אינו פשוט בגלל האופי המיוחד של מלאכת העריכה ב"מדרש אגדה" :מסתבר שדרשה זו
משלבת קטעים מפרשות שונות .חילקתי את הדרשה על הפסוק לשלושה חלקים וניסיתי לזהות
את המקור תוך השוואה של כל קטע למקורותיו .ציון המקור "בבראשית רבה" מופיע בראשית
החלק השני של הדרשה על הפסוק .כך מופיע במדרש אגדה (העתקה) בראשית לב ,כז ,עמ' –30l
:29r
.1ויאמר שלחני כי עלה השחר .אמר לו יעקב וכי גנב אתה שאתה מתיירא מן השחר ,אמר לו
שר עשו אני ,ומיום שנברא העולם לא הגיע לי זמן לומר שירה לפני המקום ב"ה עד היום
הזה:
.2בבראשית רבה ויאמר שלחני כי עלה השחר אמ' רב הונא כי אמ' <ה>מלאך בסוף אני
מגלה לו ואם יאמר לי רבון העולמים למה <גלית אומר לו> רבון העולמים בניך גוזרין
גזירות ואינך מבטל גזירתן ואני אוכל לבטל גזירתן אמ' המלאך ליעקב עתיד הקב"ה ליגלות
עליך ולהחליף שמך ואני עומד שם הה"ד בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו (הושע י"ב ,ה') עמך
אין כתיב אלא עמנו:
.3ר' ברכיה בשם ר' לוי אמ' מאי מקום דבר עבדו אין אנו יודעים שעצת מלאכיו ישלים אלא
מלאך אחד נגלה על יעקב ואמ' לו עתיד הוא ליגלות עליך בבית אל ולהחליף את שמך ואני
שם עומד שנ' בית אל ימצא' ושם ידבר עמנו (הושע יב,ה) ונגלה אליו הקב"ה לקיים דברו של
מלאך :ויאמ' לא אשלחך וג' <אמר> לו יעקב כיון שאתה שרו של עשו לא אניחך עד
223
שת מחול לי מן הברכה שברכני אבא אמ' לו ומי מתרעם עליך אמ' לו שאמ' לי עשו הכי קרא
שמו יעקב ויעקבני זה פעמיים:
שלוש הדרשות האלה מופיעות בבראשית רבה בסגנון שונה מזה שלפנינו:
קטע :1
נושאו של הקטע הוא הדיאלוג בין המלאך ליעקב .הדיאלוג שמופיע ב"מדרש אגדה" קצר מאד
ביחס למקבילה בבראשית רבה 866.הוא מתאים לסגנון המקור בתלמוד הבבלי ,חולין צא ע"ב:
ויאמר שלחני כי עלה השחר ,אמר לו :גנב אתה ,או קוביוסטוס אתה ,שמתיירא מן השחר?
אמר לו :מלאך הנני ,ומיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו.
השינויים המרכזיים שבוצעו ב"מדרש אגדה" הם השמטת המילה היוונית
"קוביוסטוס"867,
והחלפת המילה "מלאך" בביטוי "שר עשו" ,ביטוי החוזר בסופה של הדרשה ולקוח מפרשה אחרת
בבראשית רבה 868.מעבר לכך קיימים שינויי לשון נוספים שאינם משני
משמעות869.
קטע :2
בקטע זה המאבק בין יעקב למלאך מחריף ,ובסופו יעקב מקבל הבטחה ששמו יוחלף במהלך
ההתגלות האלוקית בבית אל .להבטחה זו משמעות של הגנה והשגחה על יעקב.
מדרש אגדה ,בראשית לב ,כז בראשית רבה (וילנא) עח ,ב
()29l–30r
בבראשית רבא ויאמר שלחני
כי עלה השחר אמ' רב הונא
כי אמ' <ה>מלאך בסוף אני
מגלה לו ואם יאמר לי רבון
העולמים למה <גלית אומר
לו> רבון העולמים בניך
גוזרין גזירות ואינך מבטל
גזירתן ואני אוכל לבטל
גזירתן
א"ר הונא בסוף אמר אני מגלה
לו אם אומר לי הקב"ה למה
גלית לו אני אומר לפניו רבונו
של עולם נביאיך גוזרין גזירות
ואין אתה מבטל גזירתן ואני
הייתה יכול לבטל גזירתם,
בראשית רבה (תיאודור-אלבק)
עח ,א-ב
אמר ר' הונא בסוף אמר אני
אגלה לו ואם יאמר לי הקב"ה
למה גיליתה לו אני אומר לפניו
רבון כל העולמים בניך גוזרין
גזירות ואינך מבטל גזירתן
אמר לו עתיד הוא להיגלות
866בראשית רבה (תיאודור-אלבק) עח ,א–ב.
867על תופעה זו עמדנו בפרק השלישי ,סעיף – 1.1.3מילים לועזיות – סיכום ומסקנות ,עמ' .111–112במקורות
אחרים שבהם מצוטט המקור מחולין מופיעה המילה "קוביוסטוס" ,ביניהם :לקח טוב ,רבנו בחיי ושכל טוב
לבראשית לב ,כז.
868בראשית רבה (תיאודור-אלבק) עז ,ג .מובא גם בפירוש רש"י לתורה בראשית לג ,כו.
869שינויי הלשון בין שני הקטעים הם אלה" :מיום שנברא העולם" (מדרש אגדה) לעומת "מיום שנבראתי" (בבלי
חולין); תוספת ב"מדרש אגדה" לגבי שירת המלאך "לפני המקום ב"ה"; "היום הזה" (מדרש אגדה) לעומת "עכשיו"
(בבלי חולין).
224
אמ' המלאך ליעקב עתיד אמר לו עתיד הוא להגלות עליך בביתאל ולהחליף את
עליך
ליגלות
הקב"ה
ולהחליף שמך ואני עומד שם
הה"ד בית אל ימצאנו ושם
ידבר עמנו (הושע יב ,ה) עמך
אין כתיב אלא עמנו.
עליך בבית אל ולהחליף את שמך ואני עומד שם הה"ד
שמך אני עומד שם הה"ד בית ביתאל ימצאנו ושם ידבר עמנו
אל ימצאנו ושם ידבר עמנו ,עמך אין כת' אלא עמנו.
עמך אין כתיב כאן אלא ושם
ידבר עמנו.
בקטע זה ישנן ב"מדרש אגדה" הוספות בהשוואה למקור בבראשית רבה ,ותפקידן הוא כנראה
לבאר את הדרשה ולהוסיף פתיח שיבאר מיהו הדובר בדיאלוג .מעיון בחילופי הנוסח שמופיעים
במהדורת אלבק נראה שגרסת "מדרש אגדה" מתאימה לגרסת כתבי יד מינכן ורומי ,וכן לאופן
שבו מועתק המדרש בספר הערוך .אלבק התייחס למובאה ב"מדרש אגדה" וקבע" :ובמדרש אגדה
הועתק המאמר כמו שהוא בפ' פב" 870.כוונתו מובנת אם נתייחס לחלק הבא בדרשה.
קטע :3
החלק האחרון של הדרשה ב"מדרש אגדה" עוסק בהחלפת שמו של יעקב ובסופו של המאבק בין
יעקב למלאך:
(העתקה) בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פסיקתא דרב כהנא פסקא ז
אגדה
מדרש
"ויהי בחצי הלילה" ,סימן ג
פב ,ב
בראשית לב ,כז ()30r
ר' ברכיה בשם ר' לוי ,מי שהוא
ר' ברכיה בשם ר' לוי אמ' מאי ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר
מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו
מקום דבר עבדו אין אנו משמקים דבר עבדו אין אנו
ישלים אין אנו יודעין
יודעים שעצת מלאכיו ישלים
יודעים שעצת מלאכיו ישלים
שהוא אומ' לירושלם תושב
אלא מלאך אחד נגלה על יעקב אלא מלאך אחד נגלה על יעקב
ולערי יהודה תבנינה ,אלא
ואמ' לו עתיד הוא ליגלות עליך אבינו ואמר לו עתיד הקב"ה
מלאך אחד נגלה על יעקב אבינו
בבית אל ולהחליף את שמך להגלות עליך בבית אל ולהחליף
ואמ' לו מה שמך ,ויאמ' יעקב,
ואני שם עומד
את שמך ואני עתיד לעמוד שם,
ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך
שנ' בית אל ימצא' ושם ידבר הה"ד (הושע יב ,ה) בית אל כי אם ישראל871 .
עמנו (הושע יב,ה)
ימצאנו ושם ידבר עמנו ,ידבר
ונגלה אליו הקב"ה לקיים עמך אין כתיב כאן אלא ושם
870בראשית רבה (תיאודור-אלבק) עח ,א–ב עמ' .919
871בפסיקתא רבתי (איש שלום) פסקא יז ישנו המשך לדרשה'" :ויהי בחצי הלילה' יש אומרים מקים דבר עבדו זה
משה לא כן עבדי משה (במדבר יב ,ז) ועצת מלאכיו ישלים זה משה וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים" .קטע זה אינו
מופיע ב"מדרש אגדה".
225
דברו של מלאך:
ידבר עמנו ,ונגלה עליו הקב"ה
לקיים דבריו של מלאך,
ויאמ' לא אשלחך וג' <אמר>
לו יעקב כיון שאתה שרו של
עשו לא אניחך עד שתמחול לי
הנביאים
שכל
ירושלים
מן הברכה שברכני אבא אמ'
מתנבאים עליה על אחת כמה
לו ומי מתרעם עליך אמ' לו
וכמה שיקים דברי נביאיו.
שאמ' לי עשו הכי קרא שמו
יעקב ו' ז' פ'.
כפי שניתן לראות בטבלה ,נראה שמקורו של הקטע הוא בבראשית רבה ,ואילו המקבילות מן
הפסיקתא הן חלקיות ביותר :הענף של הפסיקתות מפתח את אזכור הגאולה העתידית מהפן
הלאומי-היסטורי ,בעוד ש"מדרש אגדה" מתרכז בהחלפת שמו של יעקב .קיימת בתוך הדרשה
מסורת חסרת מקבילה במקורות חז"ל לגבי הבקשה של יעקב מהמלאך :הסיומת "שתמחול לי מן
הברכות שבירכני אבא" ,לפיה ביקש יעקב לתת תוקף לברכות יצחק ,מובאת בדברי
רש"י872
ואינה מוכרת לנו ממקורות חז"ל.
דוגמה זו משקפת מלאכת עריכה אופיינית לקטעים רבים בתוך "מדרש אגדה" ,גם כשהם
מסומנים ונחשבים למקורות ודאיים .בתוך כל יחידה דרשנית קיימים מעברים וחיתוכים דינמיים
ממקור למקור ומקטע שיש לו מקבילה למשפט או לרעיון שאין לו מקבילה.
לסיכום :נראה שמקורה של רוב הדרשה הוא בבראשית רבה פב ,ב ,כפי שקבע אלבק .עם זאת
ישנן תופעות ספרותיות ייחודיות לבעל המדרש ,כגון החזרה על הביטוי "שרו של עשיו" והסיומת
חסרת המקבילה של הדרשה.
בעל "מדרש אגדה" יצר קולאז' מהתלמוד הבבלי ומבראשית רבה .לא מצאתי מקבילה זהה
ל"מדרש אגדה" מבחינת העריכה :המעקב אחר מקורות המשולבים בפירושים בעלי סגנון עצמאי
הופך את הטקסט לחמקני ,כך שקשה למצוא מקור אחד ברור שמתאים לחלוטין לטקסט שלפנינו.
3.1.3.2ספרי
נעיין בהקבלה שבין הקטע המפנה ב"מדרש אגדה" לספרי ,לבין המקור עצמו:
872רש"י (ברלינר) בראשית לב ,כט .נחמה ליבוביץ' בגיליונות לעיון בפרשת השבוע (תשטז) ,הביאה מדרש אגדה זה
כמקור לפירוש רש"י.
226
מדרש אגדה (העתקה) במדבר י ,לד ,עמ' 96l
ספרי (כהנא) במדבר פסקה פד ,ד"ה "קומה
בספרי כתיב היה עמוד הענן מקופל ועומד
ולא היה מהלך עד שמשה אומר קומה יי'
וכשהיו ישראל חונין היה עמוד הענן מקופל
ועומד ולא היה פורס עד שמשה אומר שובה
יי'
ה'" ,עמ' 211שורות 25–23
ר' או' כת' אחד או' קומה יי ,וכת' אחר או' שובה
יי .כיצד נתקיימ' שני כתובין .מגיד הכת' כשהיו
ישר' נוסעין היה עמוד ענן מקופל ועומד ולא
מהלך עד שמשה או' קומה יי .וכשהן חונין היה
עמוד ענן מקופל ולא היה פורס עד שמשה א'
שובה יי .נמצית מקיים קומה יי ונמצית מקיים
שובה יי.
עמ' ,202שורות 11–11
ויאמר מש' קומה יי – כת' אחד או' על פי יי
ייחנו ,וכת' אחר או' ויסעו בראשנה על פי יי ביד
משה ,כיצד נתקי' שני כתובין .משל למ' הד' דו',
למלך בשר ודם שא' לעבדו הנראה שתעמידני
בשביל שאני הולך ליתן ירושה לבניי .ד' א' למ'
משל למלך שהיה הולך עם אוהבו בדרך לא הד' דו' ,למלך בש' ודם שהיה מהלך בדרך ונהג
היה נוסע עד שאומר לו אוהבו תסע היה נוסע אוהבו עימו .כשהוא נסע או' איני נוסע עד שיבא
לא היה חונה עד שאומר לו אהובו חנה והיה אוהבי וכשהוא חונה או' איני חונה עד שיבוא
אוהבי .נמצית מקיים על פי משה יחנו ועל פי יי
חונה כן השם עם משה:
יסעו .משה יחנ' ונמצית מקיים על פי יי יחנו.
לאחר שבעל המדרש מעיד שמקור הדברים בספרי ,הוא מביא פירוש ומשל .הפירוש מציג סתירה
בין "קומה ה'" ל"שובה ה'" ,והמסקנה על פי המשל היא שכל החניות נקבעו על ידי משה .הן
הפירוש והן המשל מצויים בספרי ,כאשר בספרי הפירוש מופיע
פעמיים873,
בראשית הדיבור
המתחיל "קומה ה'" ובסופו .בספרי מופיעים גם שני משלים ,כאשר רק המשל השני מובא
במדרשנו .הפירוש ב"מדרש אגדה" מתאים לעמ' ,211שורות 27–21בספרי ,ואילו המשל לקוח
מעמ' ,212שורות 11–11שם .ב"מדרש אגדה" מושמט שם החכם מוסר הדרשה ,וכן מושמטת
השאלה בדבר הסתירה בין שני חלקי הפסוקים.
בדוגמה זו מתגלה בעל "מדרש אגדה" כמתמצת וכעורך של הדרשה .נמצאו מקבילות נוספות
לדמותו של משה במשלים כ"אוהבו של מלך" 874,אך בכל המקבילות הסיפור במשל שונה מהמשל
שלפנינו.
873ספרי במדבר (כהנא) חלק א' ראו :שם ,חלק ג' פירוש עמ' .291–211 ,271–272לגבי עמ' 211שורות 27–22סובר
כהנא שדרשה זו נראית כגוף זר ויובאה מ"דבי רב".
874המקבילות :במדבר רבה (וילנא) קורח יח ,ט ,שם ,פירוש מתנות הכהונה מציין ,שגם אהרן הכהן נחשב אוהבו של
מלך .דברים רבה (ליברמן) עקב; דברים רבה (וילנא) ג ,ג; שמות רבה (וילנא) תצוה לז ,א; פרדס-פינשטיין ,פרשות
המשכן ,עמ' .13
227
3.1.3.3פרקי דרבי אליעזר
על אף שיש רק הפניה מפורשת אחת לפרקי דרבי אליעזר ,מובאות מחיבור זה הן תופעה רווחת
ב"מדרש אגדה" .קשה לקבוע את נוסח פרקי דרבי אליעזר שעמד לפני בעל "מדרש
אגדה"875,
וניתן להסיק מכך שבעל "מדרש אגדה" מעבד קלות את הדברים .נראה את ההקבלה בין ההפניה
המפורשת ב"מדרש אגדה" לבין פרקי דרבי אליעזר:
מדרש אגדה (העתקה) במדבר כה ,יג (עמ' פרקי דרבי אליעזר (הורוביץ) כט
)115r
מפרקי ר' אליעזר בן הורקנוס
ויאמר קנא קנאתי ליי' :אמ' הקב"ה לאליהו קנא קנאתי ,אמ' לו לעולם אתה מקנא ,קנאת
אתה קנאתה על ע"ז בשטים שנ' פינחס בן בשטים על גלוי עריות ,שנא' פנחס בן אלעזר בן
אלעזר וג' וכן אתה מקנא קנאתי חייך שאין אהרן הכהן ,וכאן קנאת ,חייך שאין עושין ברית
עושין ישראל ברית מילה עד שתהא רואה מילה עד שאתה רואה בעיניך,
בעיניך מיכן תקנו חכמ' להיות עושין מושב מכאן התקינו חכמים לעשות כסא אחד מכובד
כבוד לאליהו שהוא <מלאך> הברית שנ' למלאך הברית ,שנקרא אליהו ז"ל מלאך
הברית ,שנ' ומלאך הברית אשר אתם חפצים.
ומלאך הברית
פרקי דרבי אליעזר יוצר זהות בין אליהו הנביא לפנחס הכהן .ב"מדרש אגדה" הזיהוי מובלט על
ידי הוספת משפט מבאר בראשית הדרשה .החטא מוזכר שם כעבודה זרה ולא כגילוי עריות,
בניגוד לכתוב בפרקי דר' אליעזר.
במקור זה מופיע אזכור ייחודי למנהג הכנת כיסא אליהו בטקס ברית מילה שעליו יושב
הסנדק 876,ונראה שהוא המקור הראשון למנהג זה .הוא מובא בהקשר של דרשה על פנחס הכהן,
וייתכן שהבאתו בהקשר זה נועדה לבסס את מקורו של המנהג שכנראה היה קיים כבר באותה
תקופה והיווה חלק מאורח
החיים877.
875דוגמה לציטוט נרחב מפרקי דרבי אליעזר נמצאת במדרש אגדה שמות כב ,כד ,המצטט מפרקי דרבי אליעזר לג.
בבדיקה של 12כתבי יד שער ך טרייטל (טרייטל ,פרקי דרבי אליעזר) על פי הסינופסיס שברשותו לא נמצא ש"מדרש
אגדה" עוקב אחר כתב יד מסוים .קשה לקבוע את נוסח פרקי דרבי אליעזר שעמד לפניו ומכאן מסקנתו שבעל "מדרש
אגדה" מעבד קלות את הדברים.
876ראו שטיין ,מימרה ,עמ' ,117וכן עמ' 121הערה ;111טרייטל ,פרקי דרבי אליעזר ,עמ' " :211מסורות אחדות
בחיבור הן ייחודיות ולא מצאנו להן מקבילות כגון [ ]...כיסא של אליהו בברית מילה".
877רובין ,ראשית החיים ,עמ' .91–92
228
3.1.3.3סיכום
הרחבתי את העיסוק במלאכת העריכה במסגרת הדיון בדרשות שלהן הפניות ברורות למדרשים.
כמו כן ביססתי את התצפיות לגבי מנגנוני דרשה שהצגתי והדגמתי מוקדם יותר בפרק
זה878:
קולאז' ,ארגון מחדש של דרשות קודמות ,תמצות והצגת דרשות בצורה מקוצרת.
שלושת המקורות שמוזכרים בשמם ב"מדרש אגדה" מייצגים מנעד רחב של מקורות חז"ל
מבחינה היסטורית :ספרי (מאה 3לספירה ,ארץ ישראל) ,בראשית רבה (מאה 2לספירה ,ארץ
ישראל) ופרקי דר' אליעזר (מאה 1לספירה ,מרחב מוסלמי) .מקורות אלה מייצגים שלוש תחנות:
ספרות תנאים ,מדרש אמוראים ארץ ישראלי ומדרש מהתקופה
המוסלמית879,
והם מאופיינים
בכך שהם ארץ ישראליים מובהקים .לפי היכרותי עם "מדרש אגדה" ,קשה להניח שיש כאן מגמה
של עורך ,אך אזכורים אלה שנראים אקראיים מעידים על המדרש ועל מגוון מקורותיו .בפרק
הבא אציג מקבילות ומסורות נוספות שעיצבו את "מדרש אגדה".
878לעיל פרק שלישי ,סעיף – 3.1.2הפניות למשנה ולתלמוד ,עמ' .222–211
879רייזל ,מבוא למדרשים ,עמ' .312–332 ,112–112 ,71–72
229
3.2מקורות :תופעות ייחודיות
בובר ניסה לסכם במבואו את מקורות חז"ל שמהם שאב בעל "מדרש
אגדה"880:
לכן נראה בעיני יותר כי מדרש כתב יד הזה נסדר מן מסדר אחד אשר כבר ראה פירוש רש"י
על התורה גם המדרש לקח טוב ,ואסף לאסיפה גם מדרשי קדמונים ,והיה לו ליסוד תלמוד
בבלי ,מכילתא ,ספרא ספרי ב"ר וי"ר תנחומא הקדום ,גם תנחומא הנדפס מכבר ,פדר"א,
פסיקתא דר"כ ,פסיקתא רבתי ,אדר"נ ,וכן נמצא לפעמים מאמר ששאב מהירושלמי.
בהערות שכתב למהדורתו ,בובר איתר ורשם מקורות לרבות מהדרשות .סייעה בידו העובדה
שהיה מעורב בהוצאה לאור של מדרשים רבים מאלה שמהם שאב "מדרש אגדה" ,כגון מדרש
תנחומא ,פסיקתא דרב כהנא ,מדרש משלי ,מדרש תהלים ועוד .במקומות רבים הפנה בובר
להערותיו במדרשים שהוציא לאור ויש להם מקבילות ב"מדרש אגדה" .הרשימה שפירט בובר
בקטע שלעיל אינה כוללת את כל המקורות שמהם ינק בעל "מדרש אגדה" :דברים רבים עוד לא
היו ידועים בתקופתו של בובר ,ומאז התגלו ספרים נוספים וכן יצאו מהדורות חדשות ומחקרים
חדשים.
בפרק זה אציג מספר ממצאים הקשורים למקורותיו של בעל "מדרש אגדה" .ייתכן שהבאת
הממצאים והגדרתם תוכל לשפוך אור על הזמן ,המקום או בית המדרש שממנו יכול היה לצאת
החיבור שלפנינו .ראשית אתייחס למקורות מן המדרשים ולאחר מכן למקורות מחיבורים אחרים,
וכן אציג מסורות ופירושים חסרי מקבילה.
קשה מאוד להגדיר שיטה כללית באופן שעל פיו בעל "מדרש אגדה" עיבד את מקורותיו .הסיבה
לכך היא המספר הרב של מקורותיו והגיוון מבחינת תקופות חיבורם ,בנוסף לדרשות שלא נמצאה
להן מקבילה .גם הסוגות השונות של ספרות חז"ל שקיימות במדרש הן מגוונות מאוד וכוללות
הלכה ,אגדה ,סיפורת ומוסר .סגנונו של בעל "מדרש אגדה" ,שבדרך כלל מביא דרשות ללא ציון
מקורן (להוציא דרשות בודדות שדנו בהן בחלק הקודם) ,מקשה על מלאכת איתור מקורותיו של
מדרש .עניין נוסף המקשה על מלאכה זו הוא העובדה שהמקורות ב"מדרש אגדה" משולבים זה
בזה באופן שקשה לזהות את המעברים ממקור למקור .זאת בניגוד לילקוט שמעוני ,למשל ,שנוהג
לציין את מקורותיו ומצטט מהם בדרך כלל קטעים רצופים.
בסעיפים הבאים אתייחס לממצאים הקשורים לשלושה מדרשים :מדרש תנחומא ,שמות רבה
והפסיקתות .מדרשים אלה מייצגים את מגמת בעל "מדרש אגדה" להשתמש בדרשות ממקורות
בספרות חז"ל שתיארוכם אינו מובהק ומקובל לייחסם לתקופה מאוחרת.
880מדרש אגדה (בובר) ,מבוא ,עמ' .7
231
3.2.1מדרש תנחומא
בתוך כלל המקורות שב"מדרש אגדה" ניתן להבחין בדרשות שנלקחו מהתנחומא והן מובאות
בדרך כלל בשינויים קלים .ברוב המקרים קל לאתר את המקור כי בעל "מדרש אגדה" מגיש את
הדרשות ברצף ובדיבור המתחיל שבו הן מופיעות בתנחומא .תופעה זו בולטת וייחודית לחומש
ויקרא ,כפי שעולה מטבלת ההופעות של הביטוי
ניכרת נאמנות גבוהה יחסית למקורות
"זש"ה"881.
התנחומא882.
בתוך רצף הדרשות בחומש ויקרא
ברוב המקרים ההתאמה היא לתנחומא
בובר ,גם במקרים שגרסתו שונה מתנחומא הנדפס 883.כאשר מופיעים קטעים מתנחומא הנדפס,
אלה קטעים שמקבילים במידה רבה לתנחומא בובר .נוסף על כך קיימות דרשות שאינן מופיעות
באף אחד ממדרשי תנחומא ,אולם נמצאות בילקוט שמעוני או בספר הערוך ומקורן מצוין בשם
"ילמדנו".
נעיין בדרשה מ"מדרש אגדה" ובמקורה בתנחומא:
מדרש אגדה (מהדורה) שמות יט ,א (עמ' מדרש תנחומא (בובר) יתרו י
)49r
בחדש השלישי ,זש"ה הלא כתבתי לך
בחדש <השלישי>:
שלישים במועצות ודעת (משלי כב ,כ) אמר
ר' יהושע ברבי נחמיה זו תורה שאותיותיה
משולשים אל"ף בי"ת גימ"ל ,והכל היה
הכל משלש התורה משולשת תורה ונביאים משולש תורה משולשת תורה נביאים
וכתובים :משנה משולשת הלכות מדרש כתובים ,משנה משולשת תלמוד הלכות
ואגדות :הסרסור משולש :משה אהרן ומרים :ואגדות ,הסרסור משולש מרים אהרן ומשה,
שלשה פעמים מתפללין ערב ובקר וצהרים ג' תפילה משולשת ערב ובקר וצהרים ,קדושה
משולשת קדוש קדוש קדוש ,ישראל
אומ' ק' ק' ק' יי' <צבא'>:
ישראל שקבלו את התורה משולשים כהנים משולשין כהנים לוים וישראלים ,משה
אותיותיו משולשין ,משבט לוי שאותיותיו
לויים ישראלים:
משולשים,
האבות משולשים אברהם יצחק ויעקב :מזרע משולש אברהם יצחק ויעקב,
הימים משולשים שנ' היו נכונים לשלשת
ימים :החדשים משולשים שנ' בחדש השלישי בחדש משולש ניסן אייר וסיון ,על הר סין
ד"א בחדש השלישי זה סי<ו>ן שהוא ג' שאותיותיו משולשים שנאמר ויחנו במדבר
לחדשים וניתנה תורה לישראל על ידי סין ,לשלשה ימים נתקדשו שנאמר והיו
שלישי:
נכונים לשלשת ימים.
881עיינו לעיל ,פרק שלישי – 1.3 ,מונחי הצעה להצגת הפסוקים .מבדיקה ראשונית של הופעות הביטוי "זש"ה"
ב"מדרש אגדה" ומקבילותיהן עולה שמקורן של רוב פתיחאות "זש"ה" מוויקרא הוא בתנחומא.
882מדרש אגדה (בובר) ויקרא א ,א ,ד ,ב ,ו ,ב ז ,יא ,ח ,ב ועוד רבים.
883דוגמה לפתיחתא מעין זו :מדרש אגדה (בובר) ויקרא ט ,א .הפסוק הרחוק הוא "צדיק כתמר יפרח" (תהלים צב,
יג) .תנחומא (בובר) שמיני ד קרוב ל"מדרש אגדה" ,לעומת תנחומא הנדפס שמיני ג בהוספה מן המדפיס ממנטובה.
מקבילה נוספת מובאת בילקוט שמעוני תהלים תתמה בשם התנחומא.
230
בדרשה זו מושמט שם המוסר ,ונוסחת הפתיחתא של התנחומא היא "זש"ה" .ההבדלים
המרכזיים בין התנחומא לבין "מדרש אגדה" הם אלה :המימרה שקשורה באותיות חסרה
ב"מדרש אגדה"; סדר שמותיהם של משה ,אהרן ומרים שונה; הביטוי שמתאר את התפילה
ב"מדרש אגדה" הוא פועל – "מתפללין" – ואילו בתנחומא העיצוב פיוטי יותר" :תפילה
משולשת" ,ויש יותר חזרות על המילה "משולש" בהטיותיה .הבדל נוסף הוא ברשימה המפרטת
את הביטוי "משנה משולשת" :ב"מדרש אגדה" כתוב "הלכות מדרש ואגדות" ,ואילו בתנחומא
מופיע "תלמוד הלכות ואגדות" .רשימה דומה לנוסח "מדרש אגדה" מצאנו בפתיחתא הבאה
משמות רבה:
א"ר אחא לא זז משם עד שפנה חטייה שלהם שנאמר ויפן וירד משה ,כיון שפנה חטייה
שלהם אמר משה הרי היה לישראל מי שיבקש עליהם ,אני מי יבקש עלי ,התחיל מצטער על
שבור הלוחות ואמר לו הקב"ה אל תצטער בלוחות הראשונות שלא היו אלא עשרת הדברות
לבד ובלוחות השניים אני נותן לך שיהא בהם הלכות מדרש
ואגדות884.
נראה שבמקרה זה "מדרש אגדה" משקף תפיסה שקשורה בענפי לימוד תורה שבעל פה והמונח
"תלמוד" אינו מופיע בה .העובדה שגם בשמות רבה ,אחד הענפים של ספרות
התנחומא885,
מופיעה רשימה זהה ל"מדרש אגדה" ,מביאה אותי לחשוב ששינוי זה אינו מקרי והוא מבטא
תפיסה מסוימת הקשורה לתחומי לימוד התורה.
פעמים רבות אנו מבחינים ש"מדרש אגדה" ממזג מספר מקורות .בדוגמה שלפנינו כיצד דרשה
תנחומאית בתוך "מדרש אגדה" מתמזגת עם מקור נוסף .היא מופיעה בספרו של
הפסוקים מחומש שמות העוסקים בבריחת משה
גוטליב886
על
למדיין887:
ג,א ומשה היה רועה ולמה נסמכה פרשה ויהי בימים הרבים ההם (שמות ב ,כג) לפרשה זו
לפי שהקב"ה יודע שמשה צדיק ונותן נפשו על בניו ואם ברח למדין משה גואלם לכך כתיב
ומשה היה רעה [את צאן יתרו חתנו כהן מדין] וינהג את הצאן [אחר המדבר ויבא אל הר
האלהים חרבה]
הדרשה מיישבת את הקשר בין הפרשיות והנושאים השונים בשמות ב ,כא ובשמות ג ,א (משה
במדיין ,מועקת העם בעקבות השיעבוד ,סיפור משה הרועה את צאן יתרו) 888.המדרשים השונים
תנחומא" 889,שכל טוב" 890ו"מדרש אגדה" 891מסמיכים פסוקים אלה לפרשיות שונות .גוטליב
דן במקורות השונים וביחס
ביניהם892:
884שמות רבה (וילנא) מו ,א ,וכן כתב יד ירושלים של שמות רבה ב' מב ,א ,בתוך :פרדס-פינשטיין ,פרשות המשכן,
נספח ,עמ' .333
885פרדס-פינשטיין ,פרשות המשכן ,עמ' .211
886גוטליב ,יש סדר למקרא ,עמ' .111
887מדרש אגדה (העתקה) שמות ג ,א.
888גוטליב ,יש סדר למקרא ,עמוד .97–91
889תנחומא (ורשה) שמות יב.
890שכל טוב (בובר) שמות ב ,כה.
232
התנחומא מסמיך את פרשת הסנה (פרק ג') לסיפור על משה שהיכה את המצרי וברח למדין.
למעשה הוא דילג על הפרשה הקטנה החוצה ביניהם" ,ויהי בימים הרבים ההם (ב' כג-כה)
שכל טוב מסמיך את פרשת הסנה לפרשת ויהי בימים הרבים ההם .מדרש אגדה נראה
כעיבוד של שניהם יחד ,דבר שמתאים לזמנו ולאופיו כלקט מדרשים.
ניתן לזהות בלשונו של "מדרש אגדה" את רגישותו לפסוקים מהפרשיות השונות" :שהיה הקב"ה
יודע " מקביל ל"וידע אלוקים" (שכל טוב) ,ו"נותן נפשו על בניו" מקביל לפרשיית הכאת המצרי
(תנחומא) .הרכבת הפרשיות והעיבוד של "מדרש אגדה" יוצרים יצירה חדשה.
3.2.2שמות רבה
ב"מדרש אגדה" מצויים קטעים בעלי זיקה לשמות רבה א' ,אך ללא הקבלה לשונית .בפרק זה
אדגים זיקה ברורה לשמות רבה ב' ,בקטע שבו מורכבים חלקים מדרשות הידועות לנו מהתנחומא
עם חלקי דרשות משמות רבה ב'.
בדוגמה הבאה נראה כיצד מפותחת פתיחתא המוכרת ממדרש תנחומא (בובר) בדרשה משמות
רבה ,וגרסת מדרש אגדה (מהדורה) שמות כט ,א ,מתבססת על פיתוח זה:
וזה הדבר אשר תעשה זהו שאמר הכתוב לעולם יי' דברך נצב בשמים (תהלים קיט ,פט) :וכי
בשמים בלבד דבריו של הקב"ה נצב ולא בארץ :ומהו דברך נצב בשמים (שם) אלא כשאומר
דבר אינו חוזר בו ואינו מתנחם אלא על הרעה אבל על הטובה אינו מתנחם וכן אמר לאהרן
שיתן לו הכהונה וקיים את דבריו שנאמר והיתה לו ולזרעו אחריו (במדבר כה ,יג) ולא חזרת
בך וקיימת את דבריך וגם כשאמר למשה וזה הדבר אשר תעשה להם איזה דבר שאמ' לו
והיתה לו ולזרעו אחריו (שם):
הפסוק הרחוק הוא "לעולם ה' דברך נצב בשמים" (תהלים קיט ,פט) .מדרש תנחומא 893קושר את
הפסוק הרחוק לרעיון שהקב"ה מרחם על החוטאים (אדם הראשון) ועל הסובלים (חנניה מישאל
ועזריה ,אברהם אבינו) .קיום ההבטחה לאהרן מובע רק במשפט המסיים" :ד"א 'ותעמוד' תעמוד
בדבריך ,באיזה דבר בדבר אשר דיברת לאהרון שתהא הכהונה מתבסמת ידו" 894.בשונה מהניסוח
בתנחומא ,במדרשנו הרעיון המרכזי הוא שהקב"ה נשאר נאמן להבטחתו לתת לאהרן את הכהונה
למרות חטא העגל .ההבטחה מבוססת על הכלל בהשגחה האלוקית שהקב"ה אינו חוזר בו מדבר
טוב .בובר מעיר" :וכאשר הביא המחבר לא
מצאתי"895.
891מדרש אגדה (בובר) שמות ג ,א.
892גוטליב ,יש סדר למקרא ,עמ' .111
893מקבילות חלקיות :מדרש אגדה (בובר) שמות כט ,א ,הערה א; תנחומא (בובר) תצוה ח (דרשה שונה על אותו פסוק
רחוק); תנחומא (ורשה) תצוה יב; ילקוט תהלים תתעז; פסיקתא רבתי (איש שלום) פסקא מ" ,בחודש השביעי".
894תנחומא (בובר) תצוה ח.
895מדרש אגדה (בובר) כט ,א ,הערה א.
233
בשמות רבה (פרדס-פינשטיין) לח ,א מצויה פתיחתא הפותחת גם כן בפסוק "לעולם ה' דברך נצב
בשמים" (שם) ומסיימת בפסוק "וזה הדבר אשר תעשה" 896.לא נמצאה לה מקבילה מלאה.
א" 1.וזה הדבר אשר תעשה [להם לקדש אתם לכהן לי]" (שמות כט ,א) .הה"ד" :לעולם ה'
דברך נצב בשמים" (תהלים קיט ,פט) ,אמ' דוד :כשם שאתה אמת ,שנא'" :וה' אלהים
אמת" (ירמיה י ,י) ,כך דברך לעולם ,שנא'" :לעולם ה' דברך נצב בשמים" (תהלים שם ,שם).
א 2.אל תיקרי "בשמים" אלא "כשמים" .כשם שמתחלה גזר ונעשו שמים ,כך דבר שדברת
לקדש את אהרן ואת בניו קיים לעולם שנא'" :והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהֻ נת עולם"
(במדבר כה ,יג) .למה" :כן יהיה דברי אשר יצא מפי [לא ישוב אלי ריקם]" (ישעיה נה ,יא),
לכך נאמ'" :וזה הדבר [אשר תעשה]" (שמות כט ,א).
הרעיון שהקב"ה אינו חוזר בו מדבר טוב אינו מופיע בפתיחתא זו .מקורו נמצא בתלמוד הבבלי
בהקשר של חטא העגל" :אמר ר' יוחנן משום ר' יוסי כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה לטובה
אפילו על תנאי לא חזר בו" 897.הכתוב ב"מדרש אגדה" מזכיר את ניסוחו של הרמב"ם" 898:שכל
דבר טובה שיגזור הא-ל ,אפילו על תנאי אינו חוזר ולא מצינו שחזר בדבר תורה" .נראה שמבנה
הדרשה בשמות רבה וסגנונה הקצרני והבנוי על שיבוץ פסוקים הוא הקרוב ביותר ל"מדרש
אגדה" 899,והוא המקור המדרשי הקושר את הפסוק הרחוק עם ההבטחה לאהרן ולבניו שישמשו
בקודש.
לסיכום :ב"מדרש אגדה" משוקע חומר מדרשי מתנחומא בובר .בפרק זה הראיתי ש"מדרש
אגדה" נראה כמתרחק מהמקור גם לגבי ספרות התנחומא .בדוגמה שהצגתי מצאנו את מקור
השינוי בשמות רבה ב' .לא ברור לי אם גרסת "מדרש אגדה" מעידה על ענף תנחומא שמשלב את
תנחומא (בובר) עם שביבי דרשות ומסורות של שמות רבה ב' ,או שיש בממצאים אלה כדי להעיד
על מלאכת העריכה של בעל "מדרש
אגדה"900.
ייתכן גם שקיים נוסח מעט שונה של תנחומא,
שמות רבה או פסיקתא שאינו מוכר לנו ,וממנו העתיק בעל "מדרש אגדה".
896פרדס-פינשטיין ,פרשות המשכן ,עמ' 11הערה " :17פסוק זה מוכר כפסוק שפתח סדר קריאה בתורה ,שכן הוא מתועד
בעדים אחרים שעניינם חלוקת התורה לסדרים".
897בבלי ברכות ז ע"א .ההבטחה למשה רבנו שיהיה ל"גוי גדול עצום ורב" ניתנה על תנאי שעם ישראל יושמד וממשה ייבנה
עם חדש .התלמוד הבבלי קובע שההבטחה הטובה הזו למשה התקיימה בלי קשר להשמדת עם ישראל.
898משנה תורה הלכות יסודי התורה פ"י ה" ד .גם במדרש אגדה (בובר) ויקרא טז ,ח מופיע רעיון של הרמב"ם (בשם "יש
מפרשים") בעניין שעיר לעזאזל.
899פרדס-פינשטיין פרשות המשכן ,עמ' .11
900אלבוים ,עריכה ושכתוב ,עמ' .21אלבוים תיאר את ספרות התנחומא כמסורת מדרשית מסועפת ,תיאור המתאים
למלאכת העריכה שראינו בדוגמה זו.
234
3.2.3פסיקתא רבתי
בעל "מדרש אגדה" הכיר את שתי הפסיקתות :פסיקתא דרב כהנא ופסיקתא רבתי ,אולם רוב
המובאות ב"מדרש אגדה" הן מפסיקתא רבתי ,ורק מיעוטן מפסיקתא דרב
כהנא901.
הדרשות
מפסיקתא רבתי בדרך כלל מובאות כציטוט ושומרות על לשון הדרשה .אולם סדרת הסיפורים
המופיעה בפסיקתא רבתי
לשבועות902
מופיעה ב"מדרש
אגדה"903
בניסוח ובעיבוד עצמאיים
וברצף חלקי .ההקבלות לפסיקתא דרב כהנא הן בעיקר רעיוניות ולא לשוניות .המובאות מן
הפסיקתות משולבות בדרשות מחיבורים אחרים כמו בדוגמה הבאה.
את הדרשה הבאה מ"מדרש אגדה" לפרשת משפטים (מדרש אגדה (מהדורה מורחבת) שמות כב,
כד) מחשיב בובר לדרשה חסרת מקור בחלקה:
זהו שאמר הכתוב כל עצמותי תאמרנה יי' מי כמוך (תהלים לה ,י) את מוצא דוד עליו
השלום ששבח את הקב"ה בכל איבריו שבח בראשו שנאמר דשנת בשמן ראשי (שם כג ,ה)
שבח באזניו שנאמר אזנים כרית לי (שם מ ,ז) שבח <ב>פיו שנאמר ופי יגיד תהלתך (שם נא,
יז) שבח בלשונו שנאמר ולשוני תהגה צדקך (שם לה ,כח) שבח בידיו שנאמר המלמד ידי
לקרב אצבעותי 904למלחמה (שם קמד ,א) שבח בלבו שנאמר לב טהור ברא לי אלהים (שם
נא ,יב) שבח במיעיו שנאמר וכל קרבי את שם קדשו (שם קג ,א) שבח בנפשו ברכי נפשי את
יי' (שם קג ,א) 905שבח ברגליו שנאמר רגלי עמדה במישור (שם כו ,יב) שבח בעצמותיו
שנאמר כל עצמותי תאמרנה יי' מי כמוך 906מציל עני מחזק ממנו [ועני ואביון מגזלו] (שם
לה ,י) עני זה הנפש וגוזלו זה הגוף וכן פירשו עני ורוכב על חמור (זכריה ט ,ט) :רוצה לומר
מורכב הנפש על החומר או יהיה פירוש ורוכב על חמור (שם) שעלב הנפש את הגוף ועזב
יתרונות העולם יושיעו הקב"ה מן הגוף הנגוף ומעצתו הרעה כי כן כתיב בימיו תושע יהודה
(ירמיהו כג ,ו):
בדיקת המובאה מהפסיקתא ומלאכת העריכה של שיבוץ הדרשה גילתה שמדובר בהתאמה של
הדרשה לרעיונות אופייניים ל"מדרש אגדה" .הדרשה היא בעלת שלושה חלקים :ציטוט
מפסיקתא רבתי – פסקא בעלת פתיחה מסוג
"ילמדנו"907,
אימוץ רעיון המופיע בפסיקתא דרב
כהנא 908ופיתוח של רעיון מוסרי הנובע מפסיקתא דרב כהנא .נראה שהתוספת חסרת המקור היא
יישום והרחבה של "מדרש
אגדה"909.
901פתיחתאות מ"מדרש אגדה" שיש להן מקבילות בפסיקתא רבתי :מדרש אגדה (בובר) שמות כט ,א; שם ויקרא כה,
א; שם ,ו; שם ,יד; שם במדבר לג ,א .פתיחתאות מ"מדרש אגדה" שיש להן מקבילות בפסיקתא דרב כהנא :מדרש
אגדה (בובר) שמות ל ,יא; שם ויקרא ט ,א; שם ויקרא כה ,ו .לדרשה האחרונה קיימת מקבילה גם בפסיקתא רבתי.
902פסיקתא רבתי עשרת הדיברות תנינא כב.
903מדרש אגדה (מהדורה) שמות כ ,ב; שם ויקרא ה ,א.
904בכתב היד :ואצבעותי.
905מופיע גם בתהלים קג ,ב; שם קד ,א; שם ,לה.
906בכתב היד :כל עצמותי תא' יי' מ' ב' מ' ע' מ' מ' .בפתיחת ראשי התיבות ,לא ברור מה תפקידה של הבי"ת – כנראה
חילופי בי"ת-כ"ף.
907פסיקתא רבתי ט למנצח .על דרשות ילמדנו בפסיקתא ראו רייזל ,מבוא למדרשים ,עמ' .221
908פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) יא ויהי בשלח ,ועיינו :רייזל ,מבוא למדרשים ,עמ' .227
909מקורה של התוספת אינו ידוע לי ,ככל שיכולתי לבדוק.
235
הפסוק "כל עצמתי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגזלו" (תהלים לה ,י)
משובץ במרכז הדרשה בפסיקתא רבתי פסקא ט ("למנצח על
הנגינות")910.
לפסוק שני חלקים,
שהראשון בהם עוסק בפירוט של השבח שנאמר על ידי כל איבר ואיבר .השינויים המרכזיים בין
פסיקתא רבתי ל"מדרש אגדה" הם אלה :בפסיקתא רבתי מופיע שם המוסר ("כך פתח ר'
תנחומא") ,אך המונח "זהו שאמר הכתוב" חסר וכן הפסוק הפותח שונה .נוסף על כך קיים שינוי
קל באיברים המוזכרים :בפסיקתא רבתי מוזכרות העיניים ,ואילו ב"מדרש אגדה" מופיעות
במקומן האוזניים ,וכן סדר האיברים שונה בשתי הדרשות .הסיומת ורוב הפסוקים שמובאים
כאסמכתא בפסיקתא רבתי וב"מדרש אגדה" זהים.
בהמשך נדרש החלק השני של הפסוק מתהלים" :מציל עני מחזק ממנו" .בחלק זה נושא הדרשה
הוא זיהוי העני ,החזק והגדרת מעשה ההצלה שעושה הקב"ה .בפסיקתא רבתי הקישור הוא
לאומי :הקב"ה מציל את עם ישראל העני מאומות העולם 71 ,הזאבים .לעומת זאת ב"מדרש
אגדה" המשך שונה לדרשה :נושא הגוף ממשיך להיות נושא מרכזי ,והגזלן הוא הגוף המסיט את
הנפש מהיצר הטוב .בובר בהערותיו לשוחר
טוב911
מציין שעירוב שני המדרשים נעשה בעקבות
הציטוט בילקוט שמעוני לתהלים .דעה זו מובאת גם על ידי איש שלום
בהערותיו912.
את הקישור ליצר הרע מצאתי דווקא בפסיקתא דרב כהנא "בחודש
השלישי"913.
עם זאת ידו
היצירתית של בעל "מדרש אגדה" הצליחה לפתח את הקישור בין שני המדרשים לכיוון
אלגוריסטי-מוסרי.
הניסוח בפסיקתא דרב כהנא הוא" :הוא שדוד אמר כל עצמותי תאמרנה ...מציל עני מחזק ממנו
זה יצר טוב מיצר רע" ,וב"מדרש אגדה"" :עני זה הנפש וגוזלו זה הגוף" .להמשכה של הדרשה
ב"מדרש אגדה" לא נמצא מקור והוא מהווה הסבר למימרה זו .מונח ההצעה "וכן פירשו" הוא
מעניין ,ולא מצאתי למי כוונה הפניה זו .סגנון ההסבר אלגוריסטי ,והקטע נראה לקוח מספרות
המוסר או אפילו מתורת הסוד.
קריאה זו מסבירה את המבנה הפנימי בדרשה וקושרת אותו למבנה הפסוק בתהלים שאותו
דורשת הפסיקתא רבתי .הקישור לפסיקתא דרב כהנא ולפסוק מתהלים הוא אורגני גם ביחס
לסיומו של הקטע" :הוא שאמר דוד ."...כפי שראינו גם בסעיפים הקודמים אין התאמה גבוהה
בין דרשות "מדרש אגדה" לבין מדרשים הידועים לנו היום .עניין זה מחזק את הרושם שייתכן
שעמדו לפני עורך מדרשנו נוסחים ומדרשים שאינם קיימים לפנינו היום ,והוא למעשה משמר
בלעדי שלהם.
לסיכום ,בפרק זה התייחסתי לזיקתם של החיבורים תנחומא ,שמות רבה והפסיקתות ל"מדרש
אגדה" .במחקרי גיליתי שיש בחיבורים אלה מקבילות לחלק מהדרשות והפירושים שנחשבו
לחסרי מקבילה .לגבי הפסיקתות מצאתי כי קיים שימוש רב יותר בפסיקתא רבתי מאשר
910מקבילה קרובה נמצאת במדרש תהלים (בובר) לה ,ב .מקור זה עוסק בשבח האיברים לקב"ה באופן שמקשר כל
איבר למצווה או למנהג .להרחבה ,עיינו בהערתו של בובר (שם הערה ד) ,הכותב שמקורה של הדרשה באשכנז .סגנון
הדרשה שונה מ"מדרש אגדה" ,ויש בו דיאלוג בין דוד המלך לקב"ה.
911שוחר טוב (בובר) לה ,ב ,עמ' .211
912פסיקתא רבתי (איש שלום) פסקא ט ,לב.
913פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) עמ' .171
236
בפסיקתא דרב כהנא .שימוש זה משמעותי ונוכח ב"מדרש אגדה" בעיקר בפרשות שיש להן
משמעות במעגל השנה היהודי ,כגון "תלתא דפורענותא" .מצאתי דרשות המורכבות ממימרות
מהתנחומא ומשמות רבה ב' .לגבי הפסיקתות נוקט בעל "מדרש אגדה" בדרך של העתקת קטעים
ארוכים יחסית ומשבץ בהם קטעים בעלי סגנון ומגמות רעיוניות הדומות לספרים כגון "מנורת
המאור" לרבי יוסף אלנקווה ו"תורת המנחה" לרבי יעקב סקילי.
במחקרי המשך עתידיים יש לתת את הדעת על כך שלחלק מהפירושים שנחשבו לחסרי מקבילה,
נוכל לאתר מקבילה אם נפנה אל מקורות שלא נבדקו עד היום .יש מקום לעיסוק רב בתחום זה,
שחורג מגבולות המחקר הנוכחי.
3.2.3מדרשים המשמרים את פירושי ר' משה הדרשן :אגדת תדשא ,בראשית רבתי
ובמדבר רבה
כפי שהקדמתי בתחילת
העבודה914,
הזיקה בין פירושי ר' משה הדרשן ל"מדרש אגדה" היא זו
שמשכה את תשומת לבם של בובר ואפשטיין למדרש זה .מאק כולל את אגדת תדשא ,בראשית
רבתי ובמדבר רבה ב"קבוצת מקורות שמשולב בהם חומר ממדרשו של ר' משה הדרשן אולם שמו
לא נקרא עליו ולא ניתן לקבוע בוודאות את בעלותו [ ]...ואת גבולות פירושיו ]...[ .חיבורים כאלה
הם בדרך כלל
אנונימיים"915.
נושא ההקבלות בין חיבורים אלה נחקר על ידי
אפשטיין 916,אלבק 917ומאק918.
הם אספו
במחקריהם הקבלות בין החיבורים במטרה לאתר את הקטעים המיוחסים לר' משה הדרשן
ולנסות להגדיר את מאפייני
דרשותיו919,
פירושיו ומקורותיו .הדרשות בנושא שבטי ישראל הן
דוגמה טובה לקשר התוכני והסגנוני בין החיבורים הנידונים .דרשות אלה עוסקות בברכות יעקב,
בסדרי החניה ובפרשת הנשיאים שבחומש במדבר .הן מופיעות ב"מדרש אגדה" ,ויש להן מקבילות
באגדת תדשא ,בבראשית רבתי ובבמדבר רבה.
בפרק זה אעסוק ביחידות מדרשיות שונות ואנסה לברר את סגנונן ותוכנן בעזרת המקבילות
השונות .מטרתי היא לזהות את ייחודו של "מדרש אגדה" ביחס לספרות המיוחסת לבית מדרשו
של ר' משה הדרשן .הדוגמה שלהלן מופיעה ברשימת המקבילות בין בראשית רבתי ל"מדרש
אגדה" שערך אלבק 920,ומנוסחת כך במדרש אגדה (מהדורה) בראשית ב ,יז:
ומעץ הדעת טוב ורע לא אמ' הקב"ה עץ הדעת אלא משה משה שכתב התורה קראו עץ הדעת
וגם האדם לא היה יודע שהוא עץ הדעת שכן האשה אמרה אל הנחש ומפרי העץ אשר בתוך
הגן (בראשית ג ,ג) ולא אמרה ומפרי העץ הדעת:
914לעיל ,פרק א – 1.סיכום תולדות המחקר ,עמ' .12
915מאק ,מסודו ,עמ' .131–131
916בראשית רבתי (אלבק) ,מבוא ,עמ' .2
917שם ,עמ' .9–1
918מאק ,מסודו ,עמ' .131–131
919על מאפייני דרשותיו של ר' משה הדרשן ,ראו בראשית רבתי (אלבק) ,מבוא ,עמ' ,1וכן מאק ,מסודו ,עמ' .172
920בראשית רבתי (אלבק) ,מבוא ,עמ' .7
237
המקבילה הקרובה ביותר ל"מדרש אגדה" היא בבראשית רבתי (אלבק) ב ,ט:
ועץ הדעת טוב ורע .אמר ר' פנחס בן יאיר העץ הזה קודם שאכל ממנו אדם הראשון לא
נקרא שמו אלא עץ בלבד ,אבל משאכל ממנו ועבר על גזרתו של הברוך הוא נקרא עץ הדעת
טוב ורע ,ומשה החסיד קדם וקראו עץ הדעת טוב ורע על שם סופו ,כמו שמצינו דברים
רבים נכתבו על שם סופן ,כמו ויכו את כל שדה העמלקי (בראשית י"ד ,ז) ולמה קראו עץ
הדעת טוב ורע שהודיעו הברוך הוא שלא יאכל ממנו לא טוב ולא רע כמו שאמר ללבן השמר
לך פן תדבר עם יעקב מטוב ועד רע (בראשית ח"א ,כ"ד) לפי שכן מצינו שעד שלא אכל היה
יודע טוב ורע שקרא שמות לכל היצורים מן חכמה גדולה שנתנה לו .ועוד מתשובת האשה
לנחש אתה למד שלא קראו הברוך הוא עץ הדעת שנאמר ומפרי העץ אשר בתוך הגן.
(בראשית ג ,ג) וכן הברוך הוא אמר לו המן העץ אשר צויתיך (בראשית ג ,י"א) ולא אמר המן
העץ הדעת טוב ורע אשר צויתיך וגו'.
מעבר למקבילה בבראשית רבתי ,קיימת מקבילה באגדת תדשא (וינה) ז ,אולם המקבילה
בבראשית רבתי היא הקרובה ביותר למדרשנו .מקבילה זו היא סיכום של אגדת תדשא ,אך בין
"מדרש אגדה" למדרש תדשא אין הקבלה לשונית .כדאי לציין שבניגוד לבראשית רבתי ואגדת
תדשא המציינים את שם המוסר" ,מדרש אגדה" משמיט את שמו.
בנימוק לפירוש ישנו הבדל לשוני בין גרסאות אגדת תדשא ובראשית רבתי לגרסת "מדרש אגדה".
בעוד שבנוסחי אגדת תדשא ובראשית רבתי נעשה שימוש במושג הדרשני "נקרא על שם סופו",
בעל "מדרש אגדה" תולה את ההבדל בניסוח במשה רבנו :הוא מניח שמשה כתב את התורה
ונקודת התצפית שלו משפיעה על סגנון התורה .בפירוש התורה לר' חיים פלטיאל ,נוקט הפרשן
בלשונו של בעל "מדרש אגדה"" :משה שכתב התורה" .ניתן לראות בסגנון הלשון הדומה פרט
שמלמד על קירבה של בעל "מדרש אגדה" לבית המדרש של ר' חיים פלטיאל .כך מופיע אצל ר'
חיים פלטיאל בסוגיה שונה:
א"נ משה שכתב התורה אז כתב יהושע מיהו אך בשעת מעשה לא היה שמו רק הושע ,רק
תימ' מאי שנא דהתפלל על יהושע יותר
מכלב921.
מסקנתי היא שישנו הבדל בין המדרש כפי שמופיע באגדת תדשא ובבראשית רבתי לאופן שבו הוא
מופיע ב"מדרש אגדה" .באגדת תדשא ובבראשית רבתי הכלל הפרשני שעליו מבוססת הדרשה על
עץ הדעת הוא "על שם סופו" .לעומת זאת ב"מדרש אגדה" ההנחה היא שמשה כתב את התורה
ונקודת התצפית שלו משפיעה על סגנון התורה .הניסוח של ר' חיים פלטיאל מתאים ל"מדרש
אגדה" .דוגמה זו ממחישה שינויים בדרשה שמושפעים מרוח הזמן או מתפיסה אידיאולוגית.
סיוע למסקנתי מצאתי בדבריו של תא-שמע ,שראה את התפיסה הפרשנית שמייחסת את סידור
התורה למשה כאחד המאפיינים של מדרש "לקח טוב" .שורשיה של גישה זו בפירושי המקרא
הקדמונים שנכתבו ביוון כיובל שנים קודם למדרש "לקח טוב" .דברי הסיכום שלו הם אלה:
"גישה זו מתונה הרבה יותר במדרש שלנו (כוונתו למדרש לקח טוב; ז"ק) ,אבל עיקרה לא השתנה,
921ר' חיים פלטיאל ,במדבר יג ,טז ,עמ' .212–211הוא חי בשנים 1311–1211בצרפת ובהמשך בגרמניה ,היה מבעלי
התוספות וקיים קשר מכתבים עם הרשב"א.
238
והשפעתה ניכרת יפה על המשך פרשנות המקרא באשכנז במאה
לשאלת הדרשות על שם העתיד בתורה קיימת אצל
גוטליב923,
הי"ב''922.
התייחסות נוספת
בעניין קריאת שמו של הר סיני
"הר האלקים" בחומש שמות 924לפני מתן תורה .לדעתו בספרות חז"ל המושג "על שם העתיד"
אינו מצביע על מחבר אלא מציין שהתורה מקדימה להביא פרט מאוחר .לעומת זאת סובר גוטליב
שראב"ע ורמב"ן לוקחים בחשבון בפירושיהם את עניין משה ככותב התורה.
לעתים השינויים שבעל "מדרש אגדה" ביצע במקורותיו השפיעו על מובנות פירושיו ,וההיכרות עם
המקבילות עשויה להבהיר פירושים בעלי ניסוח לא ברור .הדרשה הבאה מופיעה גם בבמדבר
רבה 925,אך הסגנון ב"מדרש אגדה" מתאים יותר לפירושו של בעל הטורים:
בעל הטורים במדבר א ,כב
מדרש אגדה (העתקה) במדבר א ,כ
ולמה נאמר בגלגלתם בראובן ושמעון בכלל (כב) לבני שמעון וגו' .לגלגלותם.
ופרט מה שלא נאמר בשאר השבטים לפי
שראובן ושמעון קינטרו את אביהם לכך הם
צריכים לכפרה פי שנים כשאר שבטים
ולמה למד אחרונה של גלגלת של שבט שמעון הלמ"ד עקומה למטה ,לפי שהמלמד שלו זמרי
משוכה שאינן מזויינות כשאר אותיות משום בן סלוא חטא ונפלו משבטו .והלמ"ד היא
מעשה זמרי ולמה מנה השבטים כענין הזה לפי גבוהה מכל האותיות כך חסר משבטו ,שלא
שלא מואס אלא לעשות דגלים.
העמיד לא מלך ולא שופט .הלמ"ד השנית
דגלגלתם דשמעון עשויה כמגירה וזקופה ואין
לי כובע בראשה ,לפי שהורה נשיא בית אב
לשמעוני זנות בישראל בגילוי הראש ובקומה
זקופה:
סגנון "מדרש אגדה" קרוב יחסית לפירושו של בעל הטורים ,על אף שמושמטת ממנו מסקנת
הדרשה :בגלל עוון זמרי לא קם משבט שמעון שום מנהיג ידוע בתקופת השופטים והמלוכה.
מסקנה זו מנוסחת באופן ברור באגדת תדשא .פירוש בעל הטורים מפרט את הרקע לפירוש
ומצטט מסורת הקרובה לאמור באגדת תדשא ,כפי שעולה מהציטוט הבא:
אבל שמעון לא העמיד לא מלך ולא שופט בשביל עוון הזנות לפיכך ניתנה ברית מילה בערוה
שיהא יראת המקום מונעת לעשות
חטא926.
922תא-שמע ,לקח טוב ,עמ' .292
923גוטליב ,יש סדר למקרא ,עמ' 2הערה .2
924שמות ג ,א.
925במדבר רבה (וילנא) יד.
926אגדת תדשא פרק ח.
239
בדוגמה הבאה אביא בדרשה אלגוריסטית מחומש דברים .דרשה זו מיישמת את הפסוקים בחומש
דברים הדנים בדיני ירושת בנים מאימהות שונות ,על שבטי ישראל בני לאה (השנואה) ורחל
(האהובה)927.
קיימת מקבילה לדרשה בבראשית
רבתי928.
להלן נוסח מדרש אגדה (העתקה)
דברים כא ,טו:
"כי תהיינה לאיש שתי נשים" -ד"א כי תהיינה לאיש שתי נשים אילו רחל {ולא}ה האחת
אהובה שנ' ויאהב גם את רחל מלא' והאחת שנואה שנ' וירא יי' כי שנואה לאה והיה הבן
הבכור {לשני$א'} זה ראובן שהיה בכור ל{א}ה :והיה ביום הנחילו {את} בניו כשבא
להנחיל ארץ ישראל בשעת מיתתו ל{א יוכ}ל לבכר את יוסף שהיה בן רחל במקום שהיה
ראובן אע"פ שאמר ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך לא נקרא יוסף בכור יעקב אלא ראובן
כי את הבכו' בן השנו' יכיר שנ' ראובן בכרי את' הכירו לכל כי הוא רא' א' ולו ל{ראו}בן
משפט הבכורה :ולא ליוסף משפט הבכ' שנ' כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו והבכורה
ליוסף ולא ל{ה}תייחס שלא נקרא יוסף בכור יעקב כי אם ראובן שנ' ויהיו בני ראובן בכור
ישראל ראובן:
הנושא שמעסיק כאן את בעל "מדרש אגדה" הוא שאלת הבכורה וירושת הארץ .דרשה זו מעוררת
תמיהה מכיוון שבסופו של דבר המציאות היא שנחלת יוסף בארץ כפולה ,בניגוד להנחיות הנובעות
ממצוות הירושה .התשובה היא שראובן איבד את חלקו הכפול בירושת הארץ בגלל חטאו ,ומשה
התפלל עליו שיקבל את חלקו .למרות החטא ראובן קרוי בכור ,מה שמלמד ששמר על מעמדו.
במקבילות השאלה היא לגבי חלוקת הארץ לשבטים" .מדרש אגדה" כלל לא מעלה שאלה זו,
והדרשה מפותחת פחות יחסית למקבילות.
העיסוק בחיבורים הנידונים בפרק זה ובהקבלות ביניהם מלמד ש"מדרש אגדה" הוא הקובץ
התמציתי ביותר מבין ארבעת החיבורים שמובאים בהם פירושים רבים שמיוחסים ר' משה
הדרשן :אגדת תדשא ,בראשית רבתי ,במדבר רבה ו"מדרש אגדה" .לעתים התמציתיות מגיעה עד
כדי השמטת חלקי דרשה ואי מובנות .בגלל הרובד הלשוני של המדרש ,המזכיר את פרשני ימי
הביניים ומגמות רעיוניות שמנוסחות בו בשפתם של פרשנים מאוחרים (כגון ר' חיים פלטיאל),
נראה ש"מדרש אגדה" הוא המאוחר מבין ארבעת החיבורים .מכיוון שאין בהכרח התאמה בין
ההקשר שבו באים הדברים במקבילות לבין ההקשר שבו שובצו ב"מדרש אגדה" ,עדיין לא נחשפו
כל ההקבלות בין החיבורים .עם זאת קיימים ב"מדרש אגדה" גם פירושים שמתאימים לסגנונו
של ר' משה הדרשן ואינם מופיעים בשלושת החיבורים האחרים הנידונים בפרק זה .ספק אם
אפשר למצוא תשובה לשאלה מהו ה"צינור" שדרכו הגיעה תורתו של ר' משה הדרשן אל בעל
"מדרש אגדה" .מכל האמור לעיל אנו רואים ש"מדרש אגדה" הוא אחד החיבורים המאוחרים
ביותר שמשוקעים בו חלקים מתורתו של ר' משה הדרשן.
927בובר אינו מציין את מקורה של הדרשה בהערותיו ,והיא נראית אצלו כדרשה חסרת מקבילה.
928בראשית רבתי (אלבק) עמ' " : 121כי תהיין לאיש ,זה יעקב שנאמר איש תם .שתי נשים ,רחל ולאה .האחת אהובה,
זו רחל ,והאחת שנואה ,זו לאה .וילדו לו בנים ,שתיהן ילדו לו ,ומה שהעמידה לאה העמידה רחל ,לאה נביאים ,רחל
נביאים ,לאה שופטים ורחל שופטים .והיה הבן הבכור לשניאה ,זה ראובן .והיה ביום הנחילו [את בניו] ,בשעה שעמד
להפטר מן העולם ויקרא יעקב אל בניו ,את אשר יהיה לו ,אלו ברכות ,לא יוכל לבכר את בן האהובה ,זה יוסף שלא
קראו בכור ,על פני בן השנואה הבכור ,זה ראובן וכו'" .מקבילות נוספות :תנחומא (בובר) ויצא יג; אגדת בראשית פרק
מט .הקרובים ביותר לנוסח "מדרש אגדה" הם בראשית רבתי והתנחומא.
241
3.2.2זיקתו של "מדרש אגדה" לחיבורים אחרים
בפרק זה אציג מספר ממצאים הקשורים ל"מדרש אגדה" וליבורים אחרים .עד עתה ציינתי
והדגמתי את המקורות המגוונים שמהם שאב בעל "מדרש אגדה" את דרשותיו ופירושיו ,ובהם
התרגומים ,המשנה ,מדרשי התנאים והאמוראים ,התלמוד הבבלי ומעט מן התלמוד הירושלמי,
ספרות התנחומא ,פסיקתא דרב כהנא ומעט מפסיקתא רבתי.
העיבודים יוצרים דרשות חדשות לחלוטין ,ובתוכן ניתן לזהות השפעות של חיבורים כגון פרקי
דרבי אליעזר ,אגדת בראשית" ,מדרש חדש" ו"פתרון תורה" .במידה מועטה נמצאו מקבילות
לחיבורים איכה רבה ,קהלת רבה וזוטא ושיר השירים רבה וזוטא .בפרק זה התייחסותי לחיבורים
אינה כרונולוגית ,אלא מבוססת על הדמיון ל"מדרש אגדה" מבחינת המאפיינים המייחדים אותו.
החיבורים שאליהם אתייחס בפרק זה שייכים לתקופות שונות ,אולם הם דומים ל"מדרש אגדה"
בהיותם מדרשים
"פוליפוניים"929:
יש בהם דרשות מתקופות וסגנונות שונים ,ללא היררכיה
ברורה או הבחנות בין תקופות וסוגים .הקולות במדרשים אלה הם מגוונים והחיתוכים בין
המימרות דינמיים .מתבצעות תחיבות של קטעים שונים ומגוונים שקשה לזהות בהם שיטה או
זהות עם גרסאות של קטעי דרשות הידועים
לנו930.
תיאורו של אורבך לגבי ספר פתרון תורה מזכיר מאוד את אופיו של "מדרש אגדה" .אורבך
התייחס למלאכת העריכה המאפיינת את "פתרון תורה" ,והזכיר בין השאר שילוב משפטים
ופסקאות והרכבת חלקים שונים ,עד כדי התכה של קטע חדש" :ועשה מהם מקשה אחת מעין מה
שעשה בעל אליהו רבה" 931.מכיוון שסגנונו של בעל "פתרון תורה" היה ציטוט מדויק ממקורותיו,
אורבך סבר שלא בעל "פתרון תורה" הוא שערך את הדרשות באופן הזה .אורבך הוסיף שלחלק
מהמסורות שנראו חסרות מקבילה ב"פתרון תורה" ,נמצאו בהמשך מקבילות בפירושים שמקורם
באשכנז ,כגון תוספות הדר זקנים על התורה .גם ב"מדרש אגדה" פגשתי תופעה זו.
על הזיקה בין "מדרש אגדה" ל"פתרון תורה" כבר עמד אורבך ,שסימן במהדורתו את המקומות
שמצא להם מקבילה מ"מדרש
אגדה"932.
כאשר משווים את נוסחי הדרשות ב"פתרון תורה"
וב"מדרש אגדה" למקבילות בתנחומא ,מגלים שההשמטות והווריאציות של הקטע מהתנחומא הן
מדויקות בשני החיבורים 933.אורבך במבואו כתב לגבי הדרשות ב"פתרון
תורה"934:
ישנן דרשות ומאמרים שכמוהן נמצא רק במדרש הגדול ובמדרש אגדה אבל הבדלים
מהותיים המתגלים אינם מאפשרים לקבוע בברור שאומנם שאבו מאותו מקור.
929פוליפוניה – רב-קוליות – היא מושג מוזיקלי .מיכאיל מיכיאילוביץ' בכטין ,חוקר תרבות וספרות (רוסיה–1192 ,
,) 1972טבע את המושג לתיאור רומן המשלב מספרים שונים או מספר בעל סגנונות שונים ואפילו מתנגשים.
930סגנון זה מאפיין גם את בראשית זוטא .בבראשית זוטא (הכהן) ,מבוא ,עמד הכהן על מאפיינים קרובים מאוד
לאלה שסקרתי כאן .על פי המבוא ,זמנו של מחבר הספר הוא סוף המאה ה 12-עד תחילת מאה ה( 13-שם ,עמ' ,)22
ומוצאו בטולטילה שבספרד .את בראשית זוטא הוא חיבר כנראה בארם צובא (שם ,עמ' .)21–19
931פתרון תורה (אורבך) ,מבוא ,עמ' לב .אורבך קבע את זמנו למאה ה 11-בבבל .למידע נוסף על "פתרון תורה"
ו"מדרש אגדה" ,ראו :מאק ,מסודו ,עמ' .72
932מראי מקום למקבילות מ"מדרש אגדה" ב"פתרון תורה" ,כפי שמופיעים בפתרון תורה (אורבך) :עמ' 23הערה ;11
עמ' 21הערות ;12–11עמ' 97פתיחתא בהר.
933מדרש אגדה (בובר) ויקרא ז ,יא ,וכן אורבך ,פתרון תורה ,עמ' .21–23
934פתרון תורה (אורבך) ,מבוא ,עמ' כג.
240
בפתיחתא לפרשת בהר ב"מדרש אגדה" ציין בובר" :לא מצאתי המקור" 935.המקבילה הקרובה
ביותר שמצא היא בפסיקתא רבתי 936,אולם סגנון הקטע אחר מזה שבמדרשנו .ב"פתרון תורה"
נמצאת מקבילה אפשרית לפתיחתא .חשוב לציין שווכמן במחקרה על "מדרש חדש" מצאה
מקבילות משמעותיות בין "פתרון תורה" ל"מדרש
חדש"937.
ברקען של דרשות אלה מצויות
מקבילות אפשריות וברורות ל"מדרש אגדה":
ריבוי מספרם של הקטעים המשותפים אינו מותיר ,לדעתי ,כל ספק :בין שני החיבורים
קיימת זיקה ברורה ,ומסתבר שבעל פתרון תורה השתמש במדרש חדש כאחד
ממקורותיו938.
מסקנתה של וכמן היא שבעל "פתרון תורה" השתמש ב"מדרש חדש" כמקור.
דוגמה ליחס בין "מדרש אגדה"" ,פתרון תורה" ו"מדרש חדש" אפשר לראות בדרשה הבאה
מ"מדרש
אגדה"939.
מדובר בדרשה מעגלית מסוג פתיחתא ,שהפסוק הרחוק בה הוא "הבאים
ישרש יעקב" (ישעיהו כז ,ו) 940.הדרשה מופיעה גם ב"פתרון תורה" 941וב"מדרש חדש" 942,שם זו
דרשה לפרשת בלק .וכמן דנה בדוגמה זו במסגרת ההקבלות בין "מדרש חדש" ל"פתרון
תורה"943.
מדרש אגדה (מהדורה) שמות א ,א
וכמן ,מדרש חדש ,כרך ב' ,עמ' 33
דבר אחר ואלה שמות בני ישראל זה שאמ'
הכתוב הבאים ישרש יעקב (ישעיהו כז ,ו)
פס' ויאמר אליו מלאך יי על מה הכית וגו'
אלא הודיעו מה האתון שאין לה זכות ולא
בכל מקום ישראל באים ובניהם באים כמו
שנאמר באברהם ואברהם ושרה זקנים
באים בימים (בראשית יח ,יא) שהן יוצאין
מן העולם החשך ובאים לעולם הבא:
שנאמר הבאים ישרש יעקב (ישעיהו כז ,ו)
אף כאן הבאים מ<צ>רימה אבל אומות
העולם אף בל נטעו אף בל זורעו אף בל
שרש בארץ גזעם (שם מ ,כד) :אבל ישראל
ברית נצטוות לאמ' על מה הכית ,אומה
שלימה שאתה מבקש לעקור על אחת כמה
וכמה ,שנ' אף בל נטעו אף בל זורעו וגו'
(ישעיה מ כד) אילו אומות העולם שאין
להם נטיעה .דור המבול נעקרה נטיעתן ,שנ'
וימח את כל היקום וגו' (בראשית ו כג) אבל
ישראל נטועים ,שנ' ונטעת(י)ם על אדמתם
(עמוס ט טו) אף בל זורעו (ישעיה שם) אילו
935מדרש אגדה (בובר) ויקרא כה ,א" :זש"ה אל תיראי א"ר תנחומ' כו'".
936פסיקתא רבתי (איש שלום) כא ,פסקא "עשר תעשר" ,ד"ה "ר' לוי בשם ר' יוחנן משמים השמעת דין ארץ יראה
ושקטה".
937וכמן ,מדרש חדש ,עמ' .121
938שם ,עמ' .111
939מדרש אגדה (מהדורה) שמות א ,א.
940על פי נוסח אשכנז זו תחילת ההפטרה של פרשת שמות.
941פתרון תורה (אורבך) ,עמ' .197
942וכמן ,מדרש חדש ,כרך ב' ,עמ' .93מקבילות רעיוניות קרובות :שיר השירים רבה ז; רבנו בחיי (שעוועל) ,בראשית
מז ,כז; שם שמות א ,א.
943וכמן ,מדרש חדש ,כרך ב' ,עמ' .121
242
ונטעתים על אדמתם (עמוס ט ,טו) ולמה
דור המגדל ,שנ' ויפץ יי אותם וגו' (בראשית
בזכות אברהם שנאמר בו ויטע אשל
(בראשית כא ,לג) :אומות העולם אף בל
זורעו (ישעיהו מ ,כד) אבל ישראל יהי פסת
בר בארץ (תהלים עב ,טז) אומות העולם בל
שורש בארץ גזעם (ישעיהו מ ,כד) אבל
ישראל שרשי פתוח אלי מים (איוב כט ,יט)
ולמה בזכות יעקב שנאמר בו <הבאים>
ישרש יעקב (ישעיהו כז ,ו):
יא ח) אבל ישראל זרועים ,שנ' וזרעתיה לי
בארץ וג' (הושע ב כה) אף בל שורש בארץ
גזעם (ישעיה שם) אילו הסדומיים ,שנ'
וי(ה)פוך את הערים האל (בראשית יט כה)
אבל ישראל משורשים ,שנ' הבאים ישרש
ישראל וגו' (ישעיה כז ו) וגם נשף בהם
ויבשו (ישעיה מ כד) אילו המצריים ,שנ'
נשפת ברוחך וג' (שמות טו י) וסערה כקש
תשאם (ישעיה שם) אילו בלק ובלעם ,שנ'
ויקם בלק וילך וגו'.
העולה מממצאי הטבלה הוא שקיימת הקבלה לשונית חלקית והקבלה רעיונית מלאה בין המובאה
מ"מדרש חדש" למדרשנו .מממצאי פרק זה נראה ש"פתרון תורה" עמד לפני בעל "מדרש אגדה"
והיווה מקור לדרשות מ"מדרש חדש" שמופיעות בחיבורנו.
בפרק זה הדגמתי בהרחבה את הזיקה בין "מדרש אגדה" לחיבורים "מדרש חדש" ו"פתרון
תורה" .קיימות עוד הקבלות מעניינות שיש לדון בהן ,כגון ההקבלות לשיר השירים זוטא ,לדברים
רבה ,לאגדת בראשית ולמדרשי מכירי ואבכיר .יש מקום עוד להרחיב ולחקור הקבלות אלה
במחקרים עתידיים.
3.2.1פרשנות מעובדת מתוך ספרות המדרש הקדומה :רש"י ו"לקח טוב"
בחלק זה בחרתי להתייחס לשני מחברים בני המאה ה :11-חיבורו של האחד נקרא מדרש ואילו
חיבורו של השני נחשב לפירוש .כוונתי היא לבעל ה"לקח טוב" 944ולרש"י .אזורי הפעילות של שני
חכמים אלה היו שונים ,אולם תפוצת תורתם הייתה רחבה מאוד ,כך שהייתה חפיפה מסוימת
באזורי
התפוצה945.
חיבוריהם הועתקו פעמים רבות לכתבי יד שונים ,וגם ב"מדרש אגדה" הם
הותירו לא אחת את רושמם .ניתן למצוא ב"מדרש אגדה" חלקי רעיונות מקטעים שמקורם ברש"י
וב"לקח טוב" ,אך כמעט תמיד הם מנוסחים בלשון שונה.
אפשטיין ,בובר ומאק 946עסקו בהקבלות בין פירוש רש"י ו"לקח טוב" ל"מדרש אגדה" .בובר חד
משמעי במסקנתו שמדרש לקח טוב ופירוש רש"י לתורה עמדו לפני בעל "מדרש אגדה" ,כך שהוא
ציטט אותם ולא
להפך947.
מאק טוען ש"מדרש אגדה" מרחיב דרשות מעבר לגבולותיו של
944על חיבור זה המכונה גם פסיקתא זוטרתא ,ראו רייזל ,מבוא למדרשים ,עמ' .371
945טויטו ,עקבות של לקח טוב ,עמ' ;11יעקבס ,רשב"ם ולקח טוב ,עמ' .197
946מדרש אגדה (בובר) ,מבוא ,עמ' ;1מאק ,מסודו ,עמ' .191
947גוטליב ,יש סדר למקרא ,עמ' 97הערה .71
243
רש"י 948.לגבי מדרש לקח טוב הוא סובר שבעל "מדרש אגדה" מהווה "צינור" חשוב להעביר לנו
את תורתו.
בדוגמה הבאה נוכל לעמוד על אופן העיבוד של "לקח טוב" את דברי התלמוד הבבלי ,וגם על
היצמדותו של בעל "מדרש אגדה" לגרסת ה"לקח טוב".
מדרש
אגדה
שמות
לד,
בבלי קידושין מט ע"א
כז לקח טוב (בובר) שמות לד ,כז
()59lויאמר יי' אל משה כתב לך
אילו עשרת הדברות את להביא
ויאמר ה' אל משה כתב לך .אלו
שאר המצות הדברים האלה
עשרת הדברות :את .להביא שאר
המצות :הדברים האלה .זה ספר
אלו הוריות של תלמוד שעיקר
התורה :כי על פי הדברים האלה.
הברית נכרת עלינו פירושי התורה
אלו הוריות של תלמוד ,מלמד שעיקר
שנ' ולמדה את בני ישראל:
הברית נכרת על פירושי התורה,
שכל הדורש פסוק כצורתו בלא שנאמר ולמדה את בני ישראל שימה
מדרש ובלא י"ג מדות שהתורה בפיהם (דברים לא,יט) שכל הדורש
נדרשת עליו הכתוב אומ' והכסיל הפסוק כצורתו בלא מדרש ,ובלא
שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת
בחשך הו'
בהן ,עליו הכתוב אומר והכסיל בחשך
הולך (קהלת ב,יד):
והתניא ,ר' יהודה אומר :המתרגם
פסוק כצורתו – הרי זה בדאי,
והמוסיף עליו – הרי זה מחרף
ומגדף! אלא מאי מאי תרגום? תרגום
דידן.
המקור המתאים ביותר מצוי במסכת קידושין בתלמוד הבבלי .ב"מדרש אגדה" וב"לקח טוב"
מופיעה המימרה בהקשר פרשני וללא שם המוסר .בעל "לקח טוב" שינה מלשון התלמוד וכתב
"הדורש" במקום "המתרגם" .כמו בקטעים קודמים ,גם בקטע זה ניכרת לשונו המקצרת של בעל
"מדרש אגדה" .הרעיון של כריתת הברית בין עם ישראל לקב"ה על פירושי התורה משתלב
במגמתו של בעל "לקח טוב" להרחיק בני קהילתו מן הגישה
הקראית949.
מדוגמה זו אנו לומדים שכאשר בעל "מדרש אגדה" ציטט את מדרש לקח טוב ,הוא אימץ את
העיבוד וגם את ההקשר .כך הוא נהג ברוב המקרים גם לגבי פירוש רש"י לתורה .אולם כפי
שראינו לעיל ,על פי רוב הוא לא נהג כך כששאב מחיבורים אחרים מספרות חז"ל הקדומה
והמאוחרת .עם זאת ,אין מדובר בהתאמה מוחלטת.
948ראו פרק חמישי ,סעיף – 2דרשות מספריות ,נוטריקון וגימטריות ,עמ' .219–212מופיע שם דיון בעניין זיקתו של
בעל "מדרש אגדה" לפירוש רש"י ,כשהדוגמה הנידונה היא דרשת ציצית (מדרש אגדה (בובר) במדבר טו ,לח).
949תא-שמע ,לקח טוב ,עמ' .217
244
בסעיף זה אדגי ם את מנגנוני העיבוד של פירושים מתוך ה"לקח טוב" ב"מדרש אגדה" .את
ההכללות פיתחתי על בסיס הרחבה של המהדורה הביקורתית למדרש אגדה שמות
כב–כג950.
בפרקים אלה קיימת התאמה גבוהה יחסית בין החומר הקיים ב"לקח טוב" לחומר שאנו מוצאים
ב"מדרש אגדה" .לכן יכולתי לזהות ואריאציות שונות של ציטוט ועיבוד.
ברוב המקרים שינה בעל "מדרש אגדה" מלשונו של ה"לקח טוב" .בדיקת היחס בין "מדרש
אגדה" ל"לקח טוב" ביחידה מדרשית מגלה כי "מדרש אגדה" מצטט מתוך ה"לקח טוב" באופן
תמציתי .נראה שלשני חיבורים אלה עורכים בעלי מגמות שונות :לבעל ה"לקח טוב" נטייה
להרחיב בענייני הלכה ואגדה ,ואילו בעל "מדרש אגדה" נוטה לתמצת
ולקצר951.
דוגמה לכך ניתן לראות במדרש אגדה לשמות כב ,א .על המילים" :מחתרת זו היא התראתו",
נוסף ב"לקח טוב"" :מיכן אתה למד לפיקוח נפש מן התורה ,ומה שפיכות דמים שמטמא את
הארץ ומסלק את השכינה אמרה תורה והכה ומת ,אע"פ שעל ספק בא ,קל וחומר לפיקוח נפש
שדוחה את הספק" .דברים אלה הם על פי על פי
המכילתא952.
דוגמה נוספת באותה יחידה מדרשית היא במדרש אגדה לשמות כב ,ח ,ד"ה "על כל דבר פשע".
פירושו של "מדרש אגדה" קצר עד כדי אי מובנות ,ובובר במהדורתו תיקן את הפירוש על פי
המקבילות במכילתא וב"לקח טוב" ,כדי שיהיה מובן יותר .בפירוש זה "לקח טוב" מוסיף" :לא
בא הכתוב אלא לחלק בין כסף וכלים ובהמה" .מעניין לציין שבעל "לקח טוב" בפירושו לפסוק זה
נאמן למכילתא יותר מאשר "מדרש אגדה".
במקרים רבים אין "מדרש אגדה" מפרש כלל ,והוא אף עשוי לדלג על פסוקים שלמים ,כמו למשל
במדרש אגדה (מהדורה) שמות כב ,ט–יד .מגמה זו מסתמנת לאורך החיבור כולו .הדוגמאות
המובאות כאן ולקוחות מהמהדורה הביקורתית המורחבת מראות שלבעל "מדרש אגדה" מגמה
עצמאית ,ו"לקח טוב" הוא אחד החיבורים שממנו ליקט .ייחודו של "לקח טוב" בין המקורות
שמהם מלקט "מדרש אגדה" הוא בריבוי המקרים של הופעות פירושים ממנו ב"מדרש אגדה" ,אך
לא בנאמנות ללשונו ולשפתו של "לקח טוב" וגם לא לדרכו הפרשנית .לדוגמה" ,מיכן אמרו כל
הנוטל שוחד אינו נפטר מן העולם עד שיהא סומה" (מדרש אגדה (מהדורה) שמות כג ,ח) ,ולעומת
זאת בלקח טוב (בובר) שמות כג ,ח" :כל הנוטל ממון ומטה הדין אינו נפטר מן העולם עד שיחסר
מאור עיניו" ,וכעין זה במכילתא דרבי
ישמעאל953.
הלשון והמגמה של "מדרש אגדה" שונות לחלוטין מאלה של החיבורים האחרים הנידונים בחלק
זה .חוסר היכולת למקם את "מדרש אגדה" בשרשרת המסירה נעוץ בעובדה שהוא אנונימי ,ואינו
מסגיר פרטים על תקופתו ומקומו .רש"י ו"לקח טוב" הם רק רובד אחד בחיבור כולו .המגוון
שקיים בו והציטוט הלא מדויק באופן כללי ,ובפרט לגבי רש"י ולקח טוב ,עשויים להעיד על מרחק
של "מדרש אגדה" מהאזור או מהתקופה שבהם חוברו מדרש לקח טוב ופירוש רש"י.
950ראו לעיל פרק שני ,סעיף – 3מהדורה ביקורתית מורחבת ,עמ' .111–111
951דוגמאות :מדרש אגדה (מהדורה מורחבת) שמות כב ,ו; שם כב ,ח; שם כג ,א.
952מכילתא דרבי ישמעאל (הורוביץ-רבין) יג.
953דוגמה נוספת :במדרש אגדה (מהדורה) שמות כב ,כ כותב בעל "מדרש אגדה" לגבי הגר" :והגר שאור שלו רע".
בובר במהדורתו ל"מדרש אגדה" גורס על פי מכילתא דרבי ישמעאל (הורוביץ-רבין) יח" :הגר שסורו רע" ,ובלקח טוב
(בובר) שמות כב ,ב" :שסיאורו של גר רע".
245
3.2.5מסורות חסרות מקבילה
בחלק זה אציג פירושים ודרשות שלא נמצאה להם מקבילה .בובר התייחס לתופעה
במבואו954:
ונמצא בקובץ הזה סיפורים ואגדות ישנות .אם לא מצאתים בשום מקום ובודאי היו לפניו
במדרשים אשר נאבדו מאיתנו .ונמצאים בו גם דברים מפליאים ובהם דרשות אשר המחבר
בעצמו הולידם .ואביא רק מאמר אחד לדוגמה משפטים כב כד 'אם כסף תלוה את עמי'
הביא מאמר אחד על 'ועני ואביון מגוזלו' עני זה הנפש וגוזלו זה הגוף.
ב"מדרש אגדה" ישנן מסורות שלא נמצאה להן מקבילה בספרות חז"ל .בכל סוגה נמצאו מסורות
חסרות מקבילה בפירושים :חלקי דרשות,
סיפורים955,
סיפורי מקרא
מורחבים 956ומשלים957.
בפרק בו אדון בצורות הספרותיות אציג חלק ממסורות אלה ,הייחודיות ל"מדרש אגדה" .בפרק
הנוכחי אציג מגוון פירושים מקוריים בסגנונות שונים ,פירושים קצרים המבוססים על משחקי
לשון ,פירושים המתאפיינים בנטייה לתורת הסוד ולמסתורין ,וכן נוטריקון וגימטריות.
חשוב לציין שבדיקת המקורות חסרי המקבילה היא דינמית ,מכיוון שמדובר במקורות רבים
המובאים בווריאציות שונות בבחינת "מים שאין להם סוף" .הרבה תלוי במקורות שמתגלים תוך
כדי המחקר שלי ומחקרים קרובים.
פירושים מקוריים בנושאים שונים
אתייחס כאן לכמה פירושים מקוריים וייחודיים הנמצאים ב"מדרש אגדה" .אחד הפירושים
לפסוק "ויחר אף משה ואהרן" (שמות לב ,כ) בסיפור חטא העגל מתועד בפירוש "צרור
המור"958.
על פי פירוש זה ,משה רבנו רצה להרוג את אהרן כשירד מן ההר .הדבר נלמד מכך שאהרן אמר
למשה" :אל יחר אף אדני" (שם ,כב).
גם על הפסוק "על כן יאמר בספר מלחמות ה'" (במדבר כא ,יד) יש לבעל "מדרש אגדה" פירוש
מקורי ,והוא מסביר שספר מלחמות ה' הוא חומש שמות .לא גיליתי פרשן נוסף הסובר כך.
בעל המדרש מספר את סיפור הושע באופן שאין לו מקבילה בספרות חז"ל .לדבריו ,נישואיו של
הושע ל"אשת זנונים" היו מעשה
סמלי959.
את דבריו הוא מנסח במילים הבאות" :היה במראה
954מדרש אגדה (בובר) ,מבוא ,עמ' .1
955כגון סיפור מותו של ר' עקיבא (מדרש אגדה ויקרא כא ,א) .לסיום הסיפור אין מקבילה.
956המובהק שבסיפורי המקרא המורחבים ב"מדרש אגדה" הוא סיפור מותו של ירמיהו הנביא המופיע במדרש אגדה
במדבר ל ,טו ,וידוע לנו רק מהספר "חיי הנביאים" ולא מספרות חז"ל.
957מדרש אגדה (בובר) שמות כו ,ז" :ואפשר לשחור שיהיה נאה משל הדבר דומה לתינוקת"; שם במדבר לג ,א" :אמר
רב למה הדבר דומה לזקן שיושב על הדרך".
958כשר ,תורה שלמה ,שמות לב ,כב ,הערה ר; צרור המור שם.
959פירוש המעשה של הושע נתפס בתלמוד הבבלי כמשמעו (בבלי פסחים פז ע"א) .אחרים פירשו מעשה זה כמשל או
כמעשים שהנביא ראה במראה הנבואה ,ביניהם :תרגום יונתן בן עוזיאל להושע א ,ב–ג; ראב"ע בפירושו להושע א ,א;
רמב"ם ,מורה הנבוכים ,חלק ב פרק מו.
246
הנבואה ולא בהקיץ ,כי הכל היה בשעה אחת" 960.מילותיו של בעל "מדרש אגדה" קרובות מאוד
לפירוש הראב"ע ,הסובר שנשיאת האישה וגירושיה היו בגדר מראה נבואה בחלום הלילה לנביא.
להמשכו של המשפט ש"הכל היה בשעה אחת" לא נמצא מקור .ניתן להבין זאת כהדגשה של בעל
"מדרש אגדה" שנשיאת האישה ולידת הילדים קרו במראה הנבואה.
פירוש נוסף חסר מקור שמופיע בו הביטוי "שעה אחת" מופיע בחומש שמות:
ויסעו מסכות ופסוק אחר אומר מרעמסס סוכתה (שמות יב ,לז) והלא ישראל יושבים בארץ
גשן ויש בין גשן לרעמסס יותר מארבעים פרסה הדא הוא דכתיב ואשא אתכם על כנפי
נשרים (שם יט ,ד) מלמד שנטלם הקב"ה והוליכם בשעה אחת מרעמסס לסכת כאלו על כנפי
נשרים961.
בעל "מדרש אגדה" מספר לנו שבני ישראל עברו את המרחק מסוכות לרעמסס בשעה אחת .אין
לכך מקור בספרות חז"ל ,שם אפשר למצוא את הלשון "כהרף
הוא "והכנסתי אתכם לשעה קלה
עין"962.
בילקוט שמעוני הנוסח
לרעמסס"963.
ניתן ללמוד מדוגמאות אלה שתופעת הפירושים שאין להם מקבילה היא מורכבת :לעתים מדובר
בשורה או ביטוי מתוך דרשה ארוכה ,ולעתים מדובר ברעיון כללי שמסכם פירוש או דרשה .בובר
ציין בהערותיו ביטויים שונים כגון" :לא מצאתי המקור"" ,דברי המחבר מדנפשיה" .בחלק
מהקטעים שלא מצא להם מקבילה ולא עמד על טיבם ,הוא פשוט נמנע מלהעיר.
פירושים קצרים המבוססים על משחקי לשון
בנוסף לדוגמאות שהצגתי לעיל ,קיימים פירושים קצרים שלא מצויים במקורות אחרים ,כגון
פירוש זה:
לא תרצח הפכהו כמו לא תצרח וכמו צועקים אלי מן האדמה (בראשית ד ,י) דכתיב בדמים
לא תרחץ 964כמו פעמיו ירחץ בדם הרשע (תהלים נח,
יא)965:
פירוש דומה לו מבחינת הרגישות למילה ולצליל הוא:
ד"א ותהר מהו ותהר כמו הר כשהאשה מעוברת נראית
כהר966:
960מדרש אגדה (בובר) ויקרא טז ,כט .פירוש זה מספר הושע הוא חלק מיחידה דרשנית העוסקת בענייני התשובה.
המקור לדרשה הסמוכה לפירוש זה הוא פסיקתא דרב כהנא (בובר) פסקא "שובה" קנט עמוד א ,ושם מוזכר הושע
בקיצור רב ללא ההרחבה שבמדרשנו.
961מדרש אגדה (מהדורה) שמות יג ,כ .בובר לא מצא את המקור לפתיחה לדרשה.
962מכילתא דרבי ישמעאל (הורוביץ-רבין) בא יד.
963ילקוט שמעוני מסעי תשפו ,בשם מדרש תהלים (בובר) קז ,ד.
964לא מצאתי פסוק מעין זה.
965מדרש אגדה (מהדורה) שמות כ ,יג.
966מדרש אגדה (בובר) בראשית כט ,כב.
247
פירוש זה הוא פירוש מילולי המקשר בין הפועל "להרות" לצורתה של אישה בהריון .לטעמי פירוש
זה הוא הומוריסטי ,ושאלתי את עצמי אם רק בימינו ניתן לראות אותו כך ,או שגם בתקופת
הפרשן עוררו הדברים חיוך.
לגבי שמה של בלהה מופיע במדרש אגדה (בובר) בראשית ל ,א:
ותאמר הנה אמתי בלהה כעין בהלה שהייתה מתבהלת בשעת לידתה ולא ידעה להניק.
פירוש מילולי המדגיש טעם פחות ידוע בעניין עגלה ערופה ,הוא הפירוש שמביא בעל "מדרש
אגדה" בשם דורשי רשומות" :נתנו מכה על
העורף"967.
על פי פירוש זה העגלה הערופה אמורה
להביא את אנשי העיר ובית הדין אל בית הרוצח .נתינת המכה על העורף נועדה לכוון את העגלה
לצאת מהמקום שלא נעבד אל בית הרוצח.
מקבילה לפירוש זה נמצאת בפירוש רבנו בחיי
לתורה968.
הוא מביא פירוש זה בשם "דורשי
חמורות" .מסורת בעניין תפקידה של העגלה הערופה להוביל את בית הדין אל בית הרוצח קיימת
בתרגום יונתן בן עוזיאל 969,שם היא מופיעה ללא קישור למילה "ויערפו".
פירושים המתאפיינים בנטייה לתורת סוד ולמסתורין
קטעים חסרי מקבילה שאינם מבוססים על ספרות חז"ל ועוסקים ברעיונות מטאפיזיים מצאנו
בפרשת הבריאה ,במדרש אגדה (העתקה) בראשית ב ,ג:
אשר ברא אלהים יעשה אין כתיב
כן970
<א>לא לעשות שהניח כח בהם לעשות ולמה לא
ברא הקב"ה למלאכים גופות לפי שאם היה בהם גופין היו נראין ולפי שיש להם צורות
משונות אם היה אדם רואה אדם היתה נפשו יוצאה מפחדם:
על פי פירוש זה ,המלאכים נבראו ללא גוף מתוך דאגה לאדם .מקבילה אפשרית לפירוש זה
מצאתי בתנחומא בראשית ,אולם במקבילה מדובר על "מזיקין" ואילו ב"מדרש אגדה" מדובר על
"מלאכים" .כמו כן כל תוכן הדרשה שונה – בתנחומא מובא תיאורם של המזיקין ,ואילו ב"מדרש
אגדה" מודגש יחס האדם אליהם .לכן ניתן לסכם ולומר שמדובר בדרשות שונות ,על אף שהשאלה
למה לא ברא הקב"ה למלאכים גופות היא שאלה שמקורה כבר בבראשית
רבה971.
בעניין בריאת החיות קובע בעל "מדרש אגדה" שנפשן של החיות יורדת למטה כמו גופם ,בניגוד
לבני האדם שנפשם עולה וגופם יורד
ונקבר972.
בסיס הדרשה הוא בתנחומא
בראשית973,
שם
מופיעה קביעה שהשימוש במילה "ותוצא" בפרשת הבריאה פירושו הוצאה של יצירה שנוצרה כבר
967מדרש אגדה (בובר) שופטים כא ,ג.
968רבנו בחיי לדברים כא ,א ,עמ' שעג.
969תרגום יונתן בן עוזיאל לדברים כא ,ח.
970בובר תיקן :כאן.
971בראשית רבה (תיאודור-אלבק) ז ,כה ,הערות ;7–1שם יא ,ט ,הערה .13
972מדרש אגדה (מהדורה) בראשית א ,כד.
973תנחומא (בובר) בראשית א ,א.
248
ביום הראשון .לכן קובע המדרש שהחיות נבראו ביום ראשון והיו בלועות באדמה עד היום
החמישי .עם זאת הרעיון שההבדל בין החיות והבהמות לאדם נעוץ בכך שנפש האדם עולה למעלה
בשעת המוות בעוד שנפש החיה נקברת עם גופה ,אינו עולה ממקורות חז"ל ,עד כמה שיכולתי
לבדוק .הניסוח הקרוב ביותר שמצאתי לרעיון זה היה בדבריו של רבנו בחיי על
הפסוק974.
נוטריקון וגימטריות
קיימות ב"מדרש אגדה" דרשות נוטריקון וגימטריות רבות ללא מקבילות .בחלק זה אציג דוגמה
אחת – דרשת "מדרש אגדה" לפסוק "וה' פקד את שרה כאשר אמר ,ויעש ה' לשרה כאשר דבר"
(בראשית כא ,א) .על פי המדרש ,מניין שעבוד בני ישראל הופחת מארבע מאות למאתיים ועשר
שנים בגלל צער העקרות של אברהם ושרה עד לידת יצחק שהוא כמניין קץ :ק' שנים של אברהם
וצ' של שרה .הפחתת שנות השעבוד הייתה תגובה לתפילת שרה לאחר שנתבשרה שייוולד לה בן,
והיא ביקשה שהשעבוד לא יהיה ארוך כל כך .תגובת הקב"ה לתפילתה היא" :אני אגרע מן
המניין ,כנגד שנים
שלך"975.
לסיכום ,יש דברים לא מעטים ב"מדרש אגדה" שאין להם מקבילה ,אבל לחלק מהם – שנחשבו
כחסרי מקבילה – התברר שיש מקבילה בספרות הרבנית ,ולאו דווקא בספרות חז"ל.
974רבנו בחיי (שעוועל) לבראשית א ,כד.
975מדרש אגדה (בובר) בראשית כא ,א.
249
פרק רביעי :צורות ספרותיות
בפרק זה בחנתי את הצורות הספרותיות המופיעות ב"מדרש אגדה" .הצורה הספרותית הבולטת
ביותר היא אגדה המרחיבה את הכתוב במקרא ,וכן קיימים משלים רבים מסוגים שונים .כמותם
של הסיפורים העצמאיים מועטה ביחס להיקפו הרחב של החיבור .הצגת הממצאים בעניין זיקתו
של מדרשנו לפיוט ולתפילה מבוססת בעיקר על ממצאיהם של קודמיי; השתדלותי לגלות
ממצאים נוספים בתחום זה לא הניבה פירות משמעותיים לעת עתה.
הדוגמאות שהבאתי בפרק זה מייצגות רק את החומר המדרשי הייחודי שהוא חסר מקבילה.
דוגמאות אלה תורמות להבנת עולמו של בעל "מדרש אגדה" ולאופן העיצוב הספרותי של מדרשנו.
בשל היקפו הרחב של "מדרש אגדה" ובשל רצוני לעמוד במסגרת שהוגדרה למחקר ,הדוגמאות
לקוחות בעיקר מהפרקים הכלולים במהדורה הביקורתית.
.1סיפורי אגדה המרחיבים את הכתוב במקרא
כמעט בכל עיסוק של "מדרש אגדה" בסוגיה סיפורית בתורה קיימת התייחסות מרחיבה .המגמה
בולטת במיוחד בסיפור שעבוד מצרים בחומש שמות .בהתאם לנושא מובאים גם סיפורים מן
המקרא כולו .בדוגמה שלפנינו ניתן לראות שמדרשנו מקבץ מסורות שקדמו לו ומוסיף להן פן של
קשר סיבתי שלא קיים במסורות הקודמות.
הפסוק "וימת מלך מצרים" (שמות ב ,כג) מפורש ב"מדרש אגדה" 976כעוסק בהצטרעותו של מלך
מצרים .המדרש מרחיב את הסיפור המקראי באופן דרמטי ,ומקשר אותו לגזרה על הטלת ילדי
ישראל ליאור .המדרש מספר שמלך מצרים נטל מדמם של תינוקות ישראל ורחץ בו ,כי סבר
שהמעשה יביא להתרפאותו מהצרעת .לסיפור זה קיימות מקבילות שונות 977,ו"מדרש אגדה"
מציג גרסה מקוצרת שלו .במדרשנו מודגש פרט נוסף בסיפור שנרמז בעוד כמה מקבילות978
ומתאר את הצורה האכזרית שבה נהרגו תינוקות ישראל :פרעה היה "הורג תינוקות ישראל ושם
אותם בין הלבנים והיו צווחים עד שעלה צווחתם אל האלוקים" .אנו למדים מכך על דרכו של
המדרש לצרף פרטים המופיעים בפשט הכתובים :הטלת הילדים ליאור ,גזרת הלבנים ומפגש
אהרן ומשה עם פרעה .בעל המדרש צירף את הפרטים מפשטי הכתובים וכן פרטים ממקבילות
קרובות ,וארג סיפור דרמטי יותר ,שבו מרכיבים חוזרים והדגשה של מסרים החשובים לדרשן
כגון אכזריותו של פרעה .במקבילות אחרות ,כגון בשמות רבה 979,אין הצמדה או קשר סיבתי בין
שלושת האירועים .גם סיפור שעבוד מצרים ב"מדרש אגדה" זרוע בהרחבות של הסיפור המקראי
שלא אדון בהן כאן ,מכיוון שאין בהן כדי להוסיף להבנת סגנונו של מדרשנו.
976מדרש אגדה (בובר) שמות ב ,כג ,וכן שם ג ,ז.
977שמות רבה (שנאן) א ,לד; רש"י שמות ב ,כג; לקח טוב שם; ספר הישר (דן) ,עמ' .313
978מדרש אגדה (מהדורה) שמות ה ,יא; שמות רבה (שנאן) ה ,כא; לקח טוב שם; ספר הישר (דן) עמוד .311במקבילה
האחרונה סיפור הלבנים מופיע לפני מפגש משה ואהרן עם פרעה.
979שמות רבה (שנאן) ה ,יד ,מפגש משה ואהרן .סיפור הריגת הילדים מצוי בשמות רבה (שנאן) ה ,כא.
251
ב"מדרש אגדה" קיימות אגדות המרחיבות סיפורים מן המקרא ,שמובאות בשפה הארמית
ובשילוב של ארמית ועברית .כבר ציינתי תופעה זו 980והזכרתי את המקומות שבהם היא קיימת.
בסיפור סדום ב"מדרש אגדה" לחומש בראשית ,מתואר אליעזר בבית הדין של סדום .הסיפור
מנוסח באופן הומוריסטי-עממי וכתוב בשפה הארמית .קיימת מקבילה לסיפור בתלמוד
הבבלי 981,אך הסיפור שב"מדרש אגדה" אינו זהה למקבילה ומשלב מרכיבים מספר
הישר982.
בחומש במדבר בפרשת בלק מצאתי ,אגב סיפור בלעם וקללתו את ישראל ,מסורת לגבי מקורה של
אתונו של בלעם983:
אמרו חכמ' ז"ל אותה אתון נבראת ביום הששי של בריאת עולם ויעקב נתן לו לבלעם זה
האתון כדי שלא יתן עצה רעה לפרעה שלא יגזור גזירה רעה על בניו ולא הועיל לו אלא הוא
נתן עצת הלבנים לפרעה.
בדרשה זו משולבות שתי דרשות הידועות לנו ממקורות אחרים 984:בריאת אתונו של בלעם בערב
שבת 985ובלעם כיועץ פרעה שנתן את העצה על גזרת הלבנים 986.אולם לעצם הסיפור שאתונו של
בלעם ניתנה במתנה על ידי יעקב אבינו לבלעם בניסיון למנוע את גזרת הלבנים ,לא נמצא מקור.
ייתכן שהקשר בין יעקב ובלעם נעוץ בזיהוי הקדום של לבן עם בלעם 987.גם בדוגמה זו מוכיח בעל
"מדרש אגדה" את היותו מספר המצרף מסורות.
סיפור מלחמת משה בעוג מלך הבשן מובא אף הוא בהרחבה ובשפה הארמית ,במדרש אגדה
(העתקה) במדבר כא ,לה ,עמ' :)109r
אמרו עליו על עוג שיעץ עצה ואמר מחנה ישראל כמה היו תלתה פרסי אנא איזל ואעקר
טורא בר תלתה פרסי ואשרי 988עילויהו אזל ועק 989ית טורא והוה בהו תלתה פרסי והוה
נקיט לה ברישיה ואתי .שלח הקב"ה עורבא ואיכא דאמרי קומצא ונקביה ונחית ליה
בצואריה כד מטא בעי למשל פייהו (=למשלפייהו) ונמשכו שיניו לכאן ולכאן ולא מצי
למשלף יתיה שכן את מוצא בשיני רשעים לעתיד לבוא <שנ'> שני <ר>שעים שברת אל
תיקרי שברת אלא שרבבתה 990וכיון שראהו משה רבינו שהוא עומד מה עשה משה ה<וו>ה
בר עשר אמין שנ' ויפרוש את האהל על המשכן והמשכן היה עשר אמות שקל נרגא בת עשר
אמין וקפץ עשר אמין ומחיית (=ומחי ית) קרסוליה וקטליה מיכן אמרין אותו הר שהיה
מביא עוג להשליך על ישראל זכר משה רבינו ע"ה שם המפורש והעמידו באויר שלא יפול על
ישראל אז <אמרו> תתקצץ הידים שכך זורקין ויתברך הפה שכך מעמיד:
980ראו בפרק השלישי ,סעיף – 1.2.2.1סיפור אגדה המרחיב את הכתוב במקרא ,עמ' .192–191
981בבלי סנהדרין קט ע"ב.
982ספר הישר (דן) ,עמ' .111
983מדרש אגדה (העתקה) במדבר כט ,כא (עמוד .)110r
984מדרש אגדה (בובר) במדבר כט ,כא הערה כ.
985משנה אבות ה ,ו .במשנה זו אין חילופי נוסח משמעותיים עם אבות דרבי נתן.
986סוטה יא ע"א ,סנהדרין קו ע"א ,שמות רבה (שנאן) א ,ט ,הערה .21
987תרגום יונתן בן עוזיאל לבמדבר כה ,ה .להרחבה ,ראו :אורבך ,פרשת בלעם ,וכן יעקבסון ,בלעם הוא לבן.
988צריך להיות "ואשדי".
989צריך להיות "ועקר".
990עד כאן המקבילה מתוך בבלי ברכות נד ע"ב בשינוי נוסח.
250
תרגום991:
אמרו על עוג שיעץ עצה ואמר :מחנה ישראל כמה היו שלוש פרסאות אני אלך
ואעקר הר בן שלוש פרסאות ואשליך עליהם .הלך ועקר את ההר והיה בו שלוש פרסאות
והיה אוחזו בראשו ובא .שלח הקב"ה עורב ,ויש אומרים קומצא ,ונקבו ונפל ההר סביב
צווארו (כאשר ראשו של עוג בחור; ז"ק) .כאשר בא עוג לשלוף 992אותו ,נמשכו שיניו לכאן
ולכאן ולא יכול היה לשלוף אותו שכן אתה מוצא בשיני רשעים לעתיד לבוא שנאמר שני
רשעים שברת אל תקרא שברת אלא שרבבת .וכיון שראהו משה רבינו שהוא עומד מה עשה
משה היה בן עשר אמות שנאמר ויפרוש את האוהל על המשכן והמשכן היה עשר אמות .נטל
גרזן בן עשר אמות וקפץ עשר אמות והכה בקרסולו והרגו .מכאן אומרים :אותו הר שהיה
מביא עוג להשליך על ישראל זכר משה רבינו ע"ה שם המפורש והעמידו באויר שלא יפול על
ישראל .אז אמרו תתקצץ הידיים שכך זורקים ויתברך הפה שכך מעמיד.
קיימות מספר מקבילות לסיפור מלחמת משה
בעוג993.
בייחוסו המשפחתי של עוג הוריו הענקים ,ובבמדבר
הימנו".
בכולן מודגש הצד הנסי והעל טבעי הן
רבה994
אף מוזכר בנו של עוג שהיה "קשה
שנאן דן בסיפור זה ובהבדלים שבין תרגום יונתן לתלמוד הבבלי בעניינו 995.שני ההבדלים
המרכזיים בין המקבילה בתלמוד הבבלי לתרגום יונתן הם אלה :אזכור של שלוש פרסאות
בתלמוד הבבלי לעומת שש פרסאות בתרגום יונתן ,וכן "קומצא" 996שניקב חור בהר בגרסת
התלמוד הבבלי ,לעומת זחל שעשה זאת בגרסת תרגום יונתן .סיום הסיפור ב"מדרש אגדה" שונה
מהגרסאות שבתלמוד הבבלי ובתרגום יונתן .במדרשנו משה רבנו משתמש בשם המפורש ,פרט
שמתאים למקבילה מדברים רבה 997.סיפור זה נידון בקשר לפולמוס האנטי-נוצרי במאות ה–12-
13במסגרת פרשנותו של הרשב"א998.
דוגמה מעניינת במיוחד היא מסורת חסרת מקבילה במקורות חז"ל לגבי מותו של ירמיהו" .מדרש
אגדה" לבמדבר ל ,טו עוסק בתוכחה על יחסם של עם ישראל לנביאים ,במסגרת דרשה שמתאימה
לפרשות "תלתא דפורענותא" במחזור הפרשות הבבליות החד שנתי .המדרש מספר לנו שבני
ישראל רגמו את ירמיהו במצרים והמצרים קברו אותו .המלך אלכסנדר העביר את עצמותיו
לאלכסנדריה ,מכיוון שהמצרים אהבו את ירמיהו שהתפלל עליהם שיינצלו מדגי "תמנו חיים"
שהיו בנילוס והרגו במצרים .מדובר במסורת סיפורית מפותחת היטב המתייחסת למספר תקופות
ומשלבת דמויות היסטוריות שונות .אמנם מסורת זו אינה ידועה ממקורות חז"ל אחרים ,אך היא
מוכרת מספר חיי הנביאים 999.אלבק סובר שהדרשה קדומה ,אולם הייתה ידועה לאבות
991תודתי נתונה ל ד"ר יהודה צבי שטמפפר מהאוניברסיטה העברית על הערותיו המחכימות בפענוח ובתרגום.
992השורש של"ף בעברית משמש בהקשר זה באותן משמעויות כבארמית.
993ברכות נד ע"ב; תרגום יונתן ,במדבר כא ,לה; דברים רבה כא ,א; ספר הישר יוסף (דן) עמ' .329
994במדבר רבה (וילנא) יט ,לב.
995שנאן ,תרגום ואגדה בו ,עמ' .172
996רש"י לברכות נד ע"ב פירש כנמלים ,ואילו "הערוך" פירש כחגבים.
997מסורת זו מופיעה בדברים רבה א ,כא " :ומשה היה נוטל צרור ומזכיר עליו שם המפורש וסמכו" .ליברמן סקר
מסורות שונות לגבי מסורת זו (בדברים רבה (ליברמן) א,כו עמ' 27הערה .)1ע ל השם המפורש ראו שטיין ,מימרה ,עמ'
.237–231
998להרחבה בסיפור זה ראו :אלבוים ,להבין דברי חכמים ,עמוד ,111ועל הקשר של הרשב"א בביאור אגדה זו.
999חיי הנביאים ,חיי ירמיהו ,1בתוך קופליוביץ ,ירמיהו ,עמ' .111
252
הכנסיה 1000.קיימת התלבטות במחקר לגבי השאלה אם מקורו של ספר חיי הנביאים הוא יהודי
או נוצרי .מפשט הפסוקים בתנ"ך עולה שכלפי ירמיהו הופעלה אלימות ,וכן הסיפור האחרון על
ירמיהו (ירמיהו מד) מתאר עימות חריף בינו לבין העם.
לענייננו חשוב להדגיש שהסיפור ב"מדרש אגדה" רחב יותר מהמסורת בספר חיי הנביאים.
הקישור לאלכסנדר מוקדון ולתפילתו של ירמיהו על המצרים אינו מופיע במסורת זו ,והיא
מזכירה את סגנון סיפורי ימי הביניים ,כגון "ספר הישר" ו"אלפא ביתא דבן סירא" 1001.שתי
השערות יכולות להסביר מסורת זו :אם מקורה של המסורת הוא יהודי ,הרי שיש כאן חיבור עם
מסורת יהודית קדומה שכמעט ולא נוסחה בכתב ותפוצתה הייתה מועטה .אפשר לבסס השערה זו
על כך שנמצאו במדרשנו פרשנויות שתפוצתן מועטה ,וייתכן שזו עוד אחת מהן .אפשרות אחרת
היא שבעל "מדרש אגדה" נחשף לפרשנות נוצרית ,ואגדה זו היא התמודדות של דרשן יהודי עם
מסורת נוצרית.
1000
בראשית רבתי (אלבק) ,מבוא ,עמ' 21הערה .1לדיון נרחב בענין מסורת זו ראו :קופליוביץ ,ירמיהו ,עמ' –111
.119
1001זאת על אף שבדיקותיי העלו שסיפור זה אינו מופיע בקבצים אלה.
253
.2משלים
המשל הוא אחת הצורות הספרותיות השכיחות בספרות חז"ל .הוא זכה לעיסוק מחקרי רב על ידי
חוקרים שסיווגו את הופעותיו ודנו במאפייניהם של המשלים ובמטרותיהם 1002.את המשלים
המופיעים ב"מדרש אגדה" ניתן למיין לקבוצות על פי קריטריונים פונקציונליים ,כמקובל במחקר
ספרות חז"ל .שני סוגי המשלים השכיחים ב"מדרש אגדה" הם אלה:
א.
משל מלך – הקבוצה הראשונה והשכיחה ביותר במדרשנו היא קבוצת הפרבולות של
"משלי מלך" .סוג זה של משלים מאפיין ומייחד את ספרות חז"ל ,ובו דמות המלך
מסמלת בדרך כלל את אלוקים .במקרים לא מעטים ניתן לראות שבראשית היה הנמשל
(הוא הלקח שמבקש הממשל להעביר או הפסוק שאותו הוא מבקש להסביר) ,ומתוכו
נרקם המשל על פי מערכת קבועה של סמלים :המלך ,עבדו ,שר צבאו ,אוהבו (בדרך כלל
כינויים למשה רבנו) ועוד .מכיוון ש"חליפת" המשל נתפרה על פי מידותיו המדויקות של
הנמשל ,הוא מתאים לנמשל אחד בלבד .את הכינוי "משל מלך" ניתן להעניק גם למשלים
אחרים בעלי אופי ספרותי זהה; במשלים אלה דמותו של אלוקים לא נמשלת למלך
דווקא ,אלא לדמות בעלת סמכות אחרת ,כגון אב ,חותן ,רועה ,כהן ,רופא ועוד.
באופן כללי ,המשל נועד על מנת להבהיר ולהמחיש עניינים שונים על ידי תיאור ששייך
לעולמם של השומעים .עם זאת ,נראה שהרבה משלי מלכים באים דווקא כדי להסתיר
דברי ביקורת או דברים שלא ראוי או שקשה לאומרם במפורש בנמשל.
ב.
משל קלאסי – הקבוצה השנייה של המשלים המצויה במדרשנו היא קבוצת המשלים
הקלאסיים ,שבה נמצאות הקבלות לעולם החי והצומח .בצד כל הקבלה מצוי תמיד
המסר הדתי הערכי .משלים אלה עוסקים בדמויות של בעלי חיים
וצמחים1003.
זו1004.
רשימת המשלים המופיעים ב"מדרש אגדה" מצורפת בשני נספחי המשלים שבסוף עבודה
ב"מדרש אגדה" קיימים 13משלים מסוגים מגוונים ,רובם בחומשים ויקרא ובמדבר .ייתכן
שהדבר נעוץ בזיקה החזקה של חומשים אלה לספרות התנחומא ,כפי שמתבטא באוצר המילים
הגדול המשותף ל"מדרש אגדה" ולמדרש תנחומא.
בקבוצת המשלים הקלאסיים מצויים שנים עשר משלים – כרבע מכלל המשלים ב"מדרש אגדה".
במשלים שנושאיהם חיות הוזכרו החיות הבאות :זאבים ,חזיר וציפור .משלים שעוסקים בעולם
הצומח הם המשל על שני הדסים ומשל ההדס והעיצמוני .כמחצית מן המשלים הקלאסיים
משלבים מרכיב מעולם החי ,ארבעה מהם משלבים מרכיב מעולם הדומם ושניים משלבים מרכיב
1002המשל מצוי ,כידוע ,במרחבי ספרות חז"ל לתקופותיה ולגווניה והוא משמש ככלי להעברת מסרים גלויים (על דרך
המחשת רעיון מופשט) או נעלמים (על ידי התחמקות מדיון ישיר ודיבור עקיף) .מן הדברים שעמדו לפניי בנושא המשל
ראו :גוטמן ,המשל; פלוסר ,משלי ,עמ' ;219–121פרנקל ,דרכי ,א' ,עמ' ;393–323פרנקל ,מדרש ואגדה ,ב ,עמ' –111
;171שטרן ,תפקידו ,ובעיקר עמ' ;112–91שטרן ,המשל במדרש ,פרק א" :דרכי החיבור והמסגרת הפרשנית" ,עמ'
;11–17בויארין ,שני מבואות ,ובעיקר עמ' .211–211
1003להלן ריכוז המשלים ה שייכים לקבוצה זו ,על פי מראה מקום במדרש אגדה (בובר) .מעולם החי :זאבים – במדבר
כה ,יט; חזיר – ויקרא יא ,ד–ו; סוס – בראשית כ ,ו; ציפור – שמות יח ,א; שמות יד ,כח .מעולם הצומח :הדס –
בראשית כה ,כז; במדבר לג ,א .מעולם הדומם :חלב שהוא מוטל בקערה – ויקרא יב ,ב; נר – שמות כז ,כ; ספל שבור
– בראשית יח ,יד; עתר – בראשית כה ,כא.
1004ראו נספח – 3מפתח משלים ,עמ' ;311–319נספח – 1משלים מן המהדורה הביקורתית – טבלה בצירוף
מקבילות ,עמ' .311–312
254
מעולם הצומח .ברוב המשלים בקבוצה זו אין ביטוי לעולמו של בעל "מדרש אגדה" ,מכיוון שהם
מועטים וקרובים מאוד למקבילות.
עיון ב"מדרש אגדה" מראה שסגנונו העצמאי מובע בעיקר בראשי פרשות; בעל המדרש לוקח
משלים ידועים מספרות חז"ל ,מרחיב אותם ומעבדם ,ובונה מעין מבוא לפרשה .הסגנון העצמאי
מקשה על זיהוי מקורות .לדוגמה ,נעיין במשל הנר המופיע במדרש אגדה (מהדורה) שמות כז ,כ:
כז,כ כתיב כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר (משלי ו ,כג) מפני מה נמשלה
המצוה בנר מה הנר הזה מדליקין <מ>אותו כמה נירות כן מרבין התורה ברבים כמה
תלמידים הגונים מעמיד והוא אינו חסר כלום אבל מוסיף חכמה כמו שאמ' רבותינו זכרונם
לברכה הרבה למדתי מרבותי ומחברי יותר מרבותי ומתלמידי יותר מכולם:
דבר אחר מה הנר הזה מאיר לאדם ושומרו שלא יכשל כן התורה מגינה על האדם שלא יכשל
שנאמר נר לרגלי דברך( 1005תהלים קיט ,קה) ואומר בלכתך לא יצר צעדך (משלי ד ,יב) מה
הנר מאירה לטובים ולרעים אף הצדיק בעשותו טובה מציל כל העולם שנאמר וצדיק יסוד
עולם (שם י ,כה) מה הנר הזה כשאתה קוצץ את הפתילה כך המצוה כל זמן שהאדם עוסק
בה ומוציא הוצאה אינו חסר אבל מוסיף שנאמר פזר נתן לאביונים (תהלים קיב ,ט) מה הנר
הזה השלהבת עולה לשמים אף העושה צדקה תפלתו עולה לשמים שנאמר אני בצדק אחזה
פניך (שם יז ,טו)
למשל אין מקבילה מילולית ,אולם קיימות לו מקבילות רעיוניות 1006.במשל זה הנר לקוח מעולם
הדומם .בעל "מדרש אגדה" מפתח את ההקבלה בין הנר למצווה ולתורה .הרחבת המשל נעשית
בשתי דרכים :דרך אחת היא יצירת הקבלות לנמשל בין מצווה ,תורה ,צדקה ותפילה .בדרך זו
נוצר עיבוי ,כאשר משל אחד עולה לכמה נמשלים ששדה המשמעות שלהם קרוב ,אך עם זאת
מדובר במושגים שונים .הדרך השנייה שבה מפתח בעל "מדרש אגדה" את המשל היא על ידי
הפניית מבטנו לציור לשוני שונה בכל הקבלה :נר; נר מאיר; נר שקוצצים לו את הפתילה; נר
ששלהבתו עולה
לשמים1007.
קבוצת המשלים הגדולה ביותר בתוך "מדרש אגדה" היא קבוצת משלי המלך ,המופיעה כ23-
פעמים ב"מדרש אגדה" וכוללת בין השאר משלי מלך ,משלי חתונה ומשלי מדינה .משלים רבים
שמוכרים לנו מהמקבילות כמשלי מלך מופיעים ב"מדרש אגדה" כמשלים על אדם .משלים
שהנושא העיקרי שלהם הוא אדם מופיעים שלוש עשרה פעמים .נושאים נוספים שניתן לשייכם
לקבוצת משלים שנושאם הוא אדם הם זקן ,ולד ,חבר ,חולה ,חתן ,שפחה ,תינוקת ושלוחו של
מלך ,כאשר רוב הנושאים מופיעים פעם אחת בלבד .נראה שמגמה זו עשויה להצביע על כיוון
עממי.
בדוגמה הבאה נבחן את דרכו של עורך "מדרש אגדה" בהבאת משל שיש לו מקבילות בתנחומא
ובבמדבר רבה .כך נאמר במדרש אגדה (מהדורה) במדבר א ,א:
1005בכתב היד :דבריך.
1006לדוגמה ,תלמוד בבלי סוטה כא ע"א.
1007ד וגמאות נוספות למשלים מעובדים בראשי פרשות :מדרש אגדה (מהדורה) שמות יח ,א; שם לח ,כא.
255
במדבר סיני באהל מועד לכך הוצרך הכתוב לומר באהל מועד :בשנה השנית :כאדם שנכנס
עם כלתו לחופה וכותב לה כתובה וחותם בה הזמן והמקום כך עשה הקב"ה שעד עכשיו לא
כתב להם לא כתובה ולא גט אבל עכשיו כתב להם כתובה ולא כתב להם גט והיינו דקא אמ'
הנביא אי זה ספר כריתות אמכם (ישעיהו נ ,א):
משל זה מנמק את ציון הזמן והמקום בראש חומש במדבר כפרטים השייכים לכתובה בין הקב"ה
לעם ישראל .על פי המדרש ,עד עתה ההתקשרות לא הייתה חתומה בצורה רשמית ומסודרת,
ואילו עם הקמת אוהל מועד הוסדר מסמך הכתובה מעתה והלאה הקשר הוא רשמי וברור וקיים.
בנמשל מופיעות המילים" :אבל עכשיו כתב להם כתובה ולא כתב להם גט"; מילים אלה אינן
מובנות על רקע המשל שלפנינו .במקבילות בתנחומא 1008ובבמדבר רבה 1009נפרסת לפנינו יריעה
רחבה הרבה יותר :המשל מדבר על מלך שנשא מספר נשים וגירש אותן ללא כתובה וללא גט ,עד
שמצא ענייה יתומה .כיוון שראה את מעשיה הטובים ,אמר לשושבינו שבזו ינהג בצורה שונה
ויכתוב לה כתובה .הנמשל במקבילות מתאר את התקשרותו של הקב"ה עם בני האדם בדורות
שונים – דור המבול ,דור הפלגה ,אנשי סדום והמצרים – כל ההתקשרויות האלה נכשלו ,ורק עם
עם ישראל ההתקשרות היא רשמית ,יציבה וחזקה הרבה יותר.
נושא המשל במקבילות במדרש תנחומא ובבמדבר רבה הוא המלך ("משל למלך שנשא אישה"),
ואילו ב"מדרש אגדה" נושא המשל הוא "אדם שנכנס עם
כלתו"1010.
המשל במדרשנו הוא
תמציתי ופחות דרמטי ,ומתמקד בעם ישראל .עיבוד זה של המשל ייחודי לבעל "מדרש אגדה".
כדאי לשים לב שהמשל מופיע בראש הפרשה ,כפי שציינתי לעיל; בפתיחות הפרשות קיימים
עיבודים עצמאיים של דרשות ופעמים רבות משולבים בהם משלים.
מגמה בולטת בתוך משלי האדם היא ההתייחסות למערכות היחסים בתוך המשפחה .דוגמה
להתייחסות למערכת יחסים בין הורים לילדים היא "חתן דר אצל חמיו" 1011.דוגמאות למערכות
יחסים בין אדונים למשרתים הן "אדון שנותן מתנה לעבדו וחוזר
גבירתה בסכנה והלכה
להצילו"1013.
בו"1012,
"שפחה שראת בן
דוגמאות למערכות יחסים בין מלך דווקא לעבדיו אפשר
לראות ב"מלך אשר אמר לעבדו פונה אני מכל עסקי ואתעסק בך
צבאו מגדל"" 1015,מלך שהיה מזהיר את עבדו על חלוקו יותר מכל
לרעה"1014,
"מלך שבנה לשר
בגדיו"1016.
רוב מקבילותיהם של משלי המלך והאדם ב"מדרש אגדה" הן ממדרש תנחומא .קשה לראות
במשלים אלה שיקוף של מציאות היסטורית של בעל "מדרש אגדה" ,מכיוון שרובם המכריע לקוח
1008תנחומא (בובר) במדבר ה ,וכן במהדורת ורשה.
1009במדבר רבה (וילנא) א ,ה.
1010על פי שטרן (שטרן ,המשל במדרש ,עמ' ,)31 ,31נושאו של משל מתקופת התנאים יהיה אדם אנונימי ,ואילו
בתקופה מאוחרת יותר עובר המשל עיבוד של הטמעה מאנונימיות למלך .במקרה שלפנינו דווקא ב"מדרש אגדה",
המאוחר לתנחומא ,משתנה הנושא ממלך לאדם.
1011מדרש אגדה (בובר) במדבר לג ,א.
1012שם שמות יד ,ל.
1013שם במדבר כא ,יד.
1014שם ויקרא כו ,יז.
1015שם א ,א.
1016שם ,ב.
256
מן התנחומא .במשלי המלך קיימת הדגשה של פירוט החילות ומנגנונים ביורוקרטיים ,כדוגמת
"שלוחו של מלך לאחר שגבה" 1017ו"מדינה שהייתה חייבת מס למלך" 1018.קריאה במשלי המלך
שמופיעים ב"מדרש אגדה" נותנת תמונה של תרבות חצרנית; קיימת התמקדות בפרטים רבים
שקשורים למלך ,לדמותו ,לארמון ולדמויות שקיימות בארמון.
לסיכום ,המגמה העולה מקבוצת משלי המלך היא היכרות עם אופי האדם (כגון" :עשיר גדול רווק
ואין לו אישה" 1019ו"אישה שנהרגו בניה" ,)1020פירוט של אווירה חצרנית וכן פירוט של יחסים
בין בני זוג.
מגמה נוספת שיש לתת עליה את הדעת היא ההבלטה של משלי חתונה .נראה שתופעה זו מצביעה
על מגמה אנטי נוצרית ,כתגובה לטענות נוצריות על ניתוק הקשר בין עם ישראל לקב"ה .כך
מתואר לדוגמה במדרש אגדה ריש פרשת פקודי המשל הזה 1021:מלך כעס על אשתו ופרש ממנה,
והשכנות אומרות לה שהוא לא ישוב .אולם הוא חוזר ומתאחד אתה ,והשכנות מריחות את ריח
הקטורת ומבינות שחזר .הנמשל הוא המשכן ,שהוא הארמון שבו מתאפשר האיחוד המחודש בין
ה' לעם ישראל ,והוא מבטא את סליחת ה' לעם .בנוסח המשל שב"מדרש אגדה" קיימת הרחבה:
אומות העולם סבורות שהקב"ה לא יחזור לעם ישראל ,אך מחשבה זו מתגלה כמופרכת.
למשל זה מקבילות
בתנחומא1022
ובשמות
רבה1023.
סגנונו של "מדרש אגדה" מתאים יותר
לנוסח התנחומא וזהה למקבילה ממדרש לקח טוב 1024.לחלק מהמשלים ב"מדרש אגדה" חסרות
מקבילות ,ובדרך כלל אלה שיש להם מקבילות מנוסחים באופן שונה ממקבילותיהם.
המחשבה של אומות העולם בדבר ניתוק הקשר בין עם ישראל לקב"ה מהדהדת גם במשל חסר
המקבילה שלהלן ,העוסק ביחסי הורים ילדים .נושאו הוא תינוקת שסרחה בבית אביה ,וכך הוא
מובא במדרש אגדה (מהדורה) שמות כו ,ז:
דבר אחר ועשית יריעת עזים זהו שאמר הכתוב שחורה אני ונאוה (שיר השירים א ,ה) ואפשר
לשחור שיהיה נאה משל הדבר דומה לתינוקת שסרחה בבית אביה והיה אביה מלך אמ'
אביה הוציאוה והניחו אותה שתהא לוקטת שבלים אחר הקוצרים כן עשו השחיר<ה>
הנערה פניה מצד השמש אחר כך בדק אביה הדברים ולא מצא שסרחה כי אם אחת מן
השפחות מיד נתרצה עליה אביה והביאה למקומה יותר ממה שהיתה מקודם באו נשי
השרים ובנותיהן לבקר את בת המלך ראוה שהיא שחורה היו מלעיגים עליה מיד אמרה
להם מה אתם מעיינים בי מעט שמנים ומעט מרחצאות אתלבן אבל אתם שאתם שחורים
כל שמנים שבעולם וכל מרחצאות לא ילבן אתכם :כך ישראל כשעשו את העגל אמרו אומות
העולם להם שחורים מה עשיתם אמרה כנסת ישראל אם אני שחורה במעשי נאה במעשי
1017שם כג ,מ.
1018שם.
1019שם יז ,ג.
1020שם דברים ג ,כג.
1021שם שמות לח ,כא.
1022תנחומא (בובר) פקודי ב ותנחומא (ורשה) פקודי ו (הוספת המדפיס ממנטובה).
1023שמות רבה (וילנא) נא ,ד ,וכן פרדס-פינשטיין ,פרשיות המשכן ,עמ' ,72–71וברשימת המשלים שם ,עמ' .171
1024לקח טוב (בובר) שמות לח ,כא.
257
אבותיי שחורה אני במצרים בטיט ובלבנים נאה אני על הים שנאמר ויאמינו ביי' ובמשה
עבדו (שמות יד ,לא).
מקבילה קרובה מאוד ,אך לא זהה ,מופיעה בשיר השירים זוטא (בובר) א ,ו:
שחורה אני ונאוה .וכי אפשר לשחור להיות נאה ,משל למה הדבר דומה לתינוקת בת מלכים
שקלקלה בבית אביה ונזפה ויוצאת והיתה מלקטת בשיבולים והשחירה ,התחילו חברותיה
מחסרות (מחסדות) אותה ,מה היא אומרת להן אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני
השמש ,ואינו דומה אדם שיצא כעור ממעי אמו לאדם שיצא נאה ונתנול כי נוח לו במהרה
לחזור ולהיות נאה ,כך אמרה כנסת ישראל לאומות העולם שחורה אני ונאוה .שחורה אני
במעשה העגל נאוה אני במשכן.
המשל בגרסת "מדרש אגדה" מפתח מאוד את הדמויות המוזכרות בו .הוא מתאר אווירה של חצר
מלכות ,שמתבטאת בין היתר בדמויותיהן של השפחות ונשות השרים .במקבילה הנושא הוא "בת
מלכים" ,אולם האווירה הכללית המתוארת פשוטה יותר ועוסקת בתינוקת ובחברותיה .בשני
המשלים החטא קודם לפעולת ליקוט השיבולים ("תינוקת שסרחה"" ,תינוקת בת מלכים
שקלקלה") .לפי המדרש ,השהות בשמש גורמת לעור שחום ,כך שהתינוקת נעשית דומה למשרתים
שאתם היא עובדת; חשוב לציין שהשיזוף נתפס בהיבט החברתי כשייך למעמד נמוך .נראה
שהקלקול מחמיר מעצם היותה בת מלכים שעוסקת בעבודה פשוטה ,פרט המתאים לחברה שיש
בה היררכיה מעמדית .לשונו של בעל "מדרש אגדה" מושפעת ממגילת רות ב ,ז" :אחרי
הקוצרים" .השיבוץ" :אחר הקוצרים" יכול להוסיף משמעות סמויה של קלקול מסוג פריצות.
כאמור ,משל זה משתלב עם תיאורו של מאק 1025לגבי מגמותיהן של הדרשות האנטי נוצריות,
ובפרט עם הרחבת הפרשנות בפרשת חטא העגל והדגשת ערך הסליחה .מרכזיותה של המגמה
מתבטאת בכך שהיא עולה ממשלים שנושאיהם שונים ,וחוזרת מספר פעמים במקומות שונים
במדרש.
1025מאק ,דרשות אנטי נוצריות ,עמ' .131
258
.3סיפורים עצמאיים
ב"מדרש אגדה" נמצאו כעשרים סיפורים 1026.ניתוח הממצאים של פריסת הסיפורים העצמאיים
על פני החומשים השונים מצביעה על כך ששלושה עשר מתוך הסיפורים העצמאיים מצויים
בחומש ויקרא .זאת לעומת חומש במדבר ,שלא נמצאו בו כלל סיפורים עצמאיים .בחומש שמות
נמצאו חמישה סיפורים ,ובחומשים בראשית ודברים נמצא סיפור אחד בכל חומש .שלושה מתוך
הסיפורים הם סיפורי חורבן ,אחד מחורבן בית ראשון 1027ושניים מתקופת בית שני 1028.תופעת
החורבן בסיפורים מודגשת במיוחד בקבוצת הסיפורים על רבי עקיבא ,המונה ארבעה
סיפורים 1029,ביניהם סיפור עשרת הרוגי מלכות והסיפור על מותו של רבי עקיבא בבית הסוהר
וקבורתו .שניים מהסיפורים על רבי עקיבא מתארים את שיחותיו הפולמוסיות עם טורנוסרופוס
הנציב הרומאי בעניין השבת ובעניין ברית המילה .סיפור נוסף על חכם שהתפלמס עם גויים הוא
הסיפור על ר' יוסי בן חלפתא והמטרונא 1030.כמו כן נמצאו סיפורים לא מעטים על אנשים
פשוטים ,כגון סיפור על אישה שהיו לה בנים רבים 1031,סיפור על קצב 1032,סיפור על כהן 1033וסיפור
על "אדם אחד" שרומה על ידי גר ואליהו הנביא התגלה אליו על מנת לתקן את העוול 1034.לרוב
הסיפורים קיימת מקבילה בספרות המדרש המאוחרת ממגוון מקורות ,כגון מדרש תנחומא,
פסיקתא רבתי ,מדרש משלי וילקוט שמעוני .לחלק קטן מהסיפורים קיימות מקבילות בבבלי
ומקבילות חלקיות בוויקרא רבה ובבראשית רבה.
בפרק זה אתמקד בארבעה מעשי חכמים המצויים ב"מדרש אגדה" .כל סיפור יוצג בתחילה לבדו,
במנותק מהקטעים שלפניו ואחריו ,כיחידה עצמאית הראויה להתייחסות נפרדת ולא רק כחלק מן
המדרש .הסיפורים יובאו בחלוקה מחודשת לשורות לפי המבנה שלהם ,אך בלי לשנות את נוסחם.
אנתח כל סיפור דרך פירוש מילותיו ,הצורות הספרותיות המופיעות בו ,הריאליה העולה ממנו,
מגמתו והמסר הטמון בו .לאחר מכן אתייחס גם להקשר שבו הוא מצוי בפרשה ולמקבילותיו
בספרות חז"ל.
3.1שלושה סיפורים מן הפסיקתא רבתי וגלגוליהם ב"מדרש אגדה"
בפסיקתא רבתי על הפסוק "לא תישא את שם ה' אלקיך
לשווא"1035
משובצים בין הדרשות
ארבעה סיפורים שנושאם הוא התחזות הנתפסת כנשיאת שם ה' לשווא ושבועת אמת שיש לה
1026ראו נספח – 2מפתח סיפורים עצמאיים ,עמ' .311–317
1027מדרש אגדה (בובר) ויקרא ד ,ב (מעשה אחאב בן קולייה וצדקיהו בן מעשיה).
1028שם דברים א ,א (דואג בן יוסף) ויקרא ה ,א (הר מלך).
1029שם שמות כב ,כב; שם לה ,א; שם ויקרא יב ,ב; שם כא ,א.
1030שם בראשית כו ,לד.
1031שם ויקרא ה ,א ,הערה יט .לסיפור זה קיימות מקבילות חלקיות בוויקרא רבה (מרגליות) פו ,ג ובבלי גיטין לה
ע"א.
1032מדרש אגדה (בובר) שמות כ ,יא.
1033שם ויקרא יג ,ב.
1034שם שמות כ ,ז.
1035פסיקתא רבתי (איש שלום) פסקא כב ,קיא ע"ב–קיד ע"ב .פסקא זו היא חלק מפסיקתא לחג השבועות הדורשת
את פסוקי עשרת הדברות .פרשות אלה נחשבות לתוספת מאוחרת לפסיקתא רבתי (רייזל ,מבוא למדרשים ,עמ' –212
.)222
259
תוצאות הרסניות .שלושה מתוך הסיפורים האלה מופיעים ב"מדרש אגדה" .ראשית אציג את
ארב עת הסיפורים מן הפסיקתא רבתי ,ולאחר מכן אציג את שלושת הסיפורים המופיעים
ב"מדרש
אגדה"1036.
הסיפורים בפסיקתא רבתי (איש שלום) פסקא כב הם אלה:
" .1עובדא הוה בחדא גברא";
" .2עשרים וארבע בולאות חרבו בדרום";
" .3עובדא הוה בחד גבר דאפקיד גבי בר תלמיון";
" .1עובדא הוה בחדא איתתא".
הסיפורים המקבילים ב"מדרש אגדה":
על הפסוק" :לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא" (שמות כ ,ז) ,מופיעה במדרש אגדה (מהדורה)
המימרה" :שלא תנהוג עצמך כאלו חסיד אתה ואין אתה חסיד" ,ולצדה הסיפור "ומעשה באדם
אחד" (סיפור מס' 1בפסיקתא).
במדרש אגדה (מהדורה) ויקרא ה ,א על המילים "ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה" מופיעה
הדרשה" :אמ' רבותינו עליהם השלום אפילו על האמת אינו טוב לאדם שישבע שלא יהא פרוץ
בשבועות" .בצמוד לדרשה זו מופיע הסיפור "מעשה בהר מלך שהיו שם שני אלפים של עיירות"
(סיפור מס' 2בפסיקתא) ,ולאחריו הסיפור "בזמן רבי עקיבא הייתה אישה אחת" (סיפור מס' 1
בפסיקתא) .סיפור מס' 3אינו מופיע כלל.
הבדלים נוספים בין אופני הופעת הסיפורים בחיבורים שלפנינו :סיפורים מס' 1ומס' 1בפסיקתא
מופיעים בארמית ,ואילו ב"מדרש אגדה" הם כתובים עברית .בפסיקתא כל הסיפורים מופיעים
בהקשר של הפסוק משמות .לעומת זאת ב"מדרש אגדה" רק סיפור אחד מופיע בהקשר זה ,ואילו
שני הסיפורים האחרים מופיעים בהקשר של הפסוק מוויקרא המתייחס לשבועה כחטא.
בסעיפים הבאים אנתח את שלושת הסיפורים המופיעים ב"מדרש אגדה".
3.1.1סיפור המתחסד
מדרש אגדה (מהדורה) שמות כ ,ז ,ד"ה "לא תשא את שם":
ומעשה באדם אחד שנכנס לעיר בערב שבת ולא היה מכירו אדם
והיה לו כיס מלאה פשוטים
1036רצף הסיפורים בפסיקתא אינו עונה על הגדרתו של יסיף למחזור סיפורים ,מכיוון שבין הסיפורים משולבות
דרשות רבות (יסיף ,מחזור הסיפורים ,עמ' .)111עם זאת מצאתי לנכון לציין כתופעה שב"מדרש אגדה" קיימים
שלושה מתוך ארבעת הסיפורים ,ובהשראת תפיסתו שיש לבחון סיפורים בהקשר של הסיפורים המופיעים בקרבתם,
התגלו ההקשרים בין שלושת הסיפורים ב"מדרש אגדה".
261
וראה גר אחד יושב בבית הכנסת ומתעטף בציצית והיו תפלין קשורים בראשו
וראהו אותו האדם והיה {ס}בור כאלו אדם גדול לפי שראה מצות הללו
2
ופקד לו את כיסו
לאחר השבת בקש ממנו
אמר לו לא היו דברים מעולם
התחיל להצטער
ואמר רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שלא מסרתי לו המעות שלי בפקדון אלא שראיתי
11
בו המצות הללו
בלילה בא אליהו הנביא אליו בחלום
ואמ' לו למחר לך אצל אשתו ותאמר לה תן לי כיסי ואם אמרה לך באיזה סימן אמור לה
בסימן שאכלה היא ובעלה בליל ראשון של פסח חמץ ובליל יום הכפורים בשר חזיר
למחר השכים זה האיש לפני אשתו של גזלן ומסר לה הסימנין הללו ונתנה לו הכיס
12
בא הגזלן אצל אשתו שאל לה את הכיס
אמרה לו בא בעל הכיס ונטל את הכיס וכך וכך מסר לי סימנין
אמר לה אחר שנתפרסם הדבר נחזור למעשינו הרעים
וכן עונשן של עושי כך:
הקשר:
סיפור זה מובא ב"מדרש אגדה" בהקשר של נשיאת שם ה' באופן מזויף .הדרשה נסמכת על
הפסוק "לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא" (שמות כ,
ז) ומהווה חלק מדרשת עשרת הדברות.
ניתוח הסיפור:
בשורה הראשונה מתוארת סיטואציה של הלך הנכנס לעיר .מצוין שהזמן הוא ערב שבת ,אולם
המקום – שמה של העיר – אינו כתוב .שורות 2–2מוקדשות לאפיון הדמויות בסיפור .שורות אלה
מתרחשות בבית הכנסת .ההלך פוגש אדם היושב בבית הכנסת כשהוא עטוף בציצית ומניח
תפילין .המספר מוסר לנו שהאדם העטוף בציצית ובתפילין הוא גר .ריבוי האפיונים החיצוניים
260
שקשורים במצוות מעורר אמון אצל ההלך .ההלך מפקיד את מעותיו בידי הגר עד לאחר השבת,
מה שמלמד שהוא מקפיד על מצוות השבת .בשורה 1חלה תפנית שמעוררת את הבעיה שסביבה
סובב הסיפור .הגר בן העיר מתכחש לפיקדון שהופקד בידו .בדמותו של הגר מתגלה פער בין
הופעתו החיצונית לבין התנהגותו בפועל .להלך נוצרת בעיה כיצד ישיב לעצמו את הפיקדון.
הקונפליקט הוא בין החוץ לפנים .ההלך מתכנס פנימה לתוך עצמו ,בניגוד להתרשמותו הרבה
מהחיצוניות בראשית הסיפור.
שורות 11–1מעצבות את דמותו של ההלך :הוא מביע רגשות ,מצטער ,פונה לבורא עולם ומתפלל.
לשון התפילה מצוטטת במדרש" :רבון העולמים ,גלוי וידוע לפניך שלא מסרתי לו המעות שלי
בפקדון אלא שראיתי בו המצות הללו" .מילות התפילה תורמות לעיצוב דמותו של ההלך .לשון
התפילה מצויה במדרשים כפנייה אישית מאוד לקב"ה שיש בה ממד של וידוי 1037.הוא חש שייתכן
שחטא ועליו להתוודות ,ולכן התגלגלה לידו הטעות ומסר את מעותיו לגזלן .הוא מרגיש שהוא
עצמו צריך לכפר על משהו ,ולכן בתפילתו הוא מסביר שנהג בתום לב ,ושהבסיס לאמון שנתן בו
היה המצוות .לפיכך ההלך האמין בבורא עולם ובמצוותיו ,ולא באישיותו של הגר .יש כאן היפוך,
לאחר שה"צדיק" העטוף במצוות רבות התגלה כגזלן.
היפוך שני הוא שדווקא ההלך ,שלא היו ידועים לנו עליו שום פרטים חיצוניים ,מתגלה כאדם ירא
שמים ותם לב ,המאמין בקב"ה ומצדיק על עצמו את הדין .ההלך אמנם איבד את כספו ,אך הוא
זוכה בשורות 11–9לגילוי אליהו ,שמתווה לו דרך פעולה להשבת הגזלה .אליהו מוסר לו פרטים
שאיש אינו יכול לדעת :בסתר ,בתוך הבית ,הגר ואשתו עוברים על איסורי תורה ואינם שומרים
מצוות .ההתערבות של אליהו הנביא משתלבת עם החלק השני של הפסוק משמות" :כי לא ינקה
ה'" .האל מתגלה על מנת לעזור בתיקון העוול שנוצר מכך שהגר נשא את שמו באופן מזויף.
כשם שהסיפור הפליג בתיאור המצוות בשורה ,2כך הוא מפליג בתיאור העברה" :שאכלה היא
ובעלה בליל ראשון של פסח חמץ ובליל יום הכפורים בשר חזיר" (שורה .)13נראה שיש ממד של
הומור בהגזמה של תיאור העבירה :ליל ראשון של פסח ,ליל יום הכיפורים – שתיהן מצוות
שמחללן חייב כרת 1038.החזרה על המילה "ליל" היא אנפורה .ייתכן שאזכור הלילה נועד להדגיש
את הסתרת המעשים .המשפט כתוב בהדרגה המחמירה את העברות :בחלק הראשון של המשפט
מתוארת העברה של אכילת חמץ בפסח ,ואילו בחלק השני של המשפט מדובר כבר על שני
איסורים – אכילה ביום הכיפורים ואכילת חזיר1039.
בשורה 11נפתרת בעיית השבת הפיקדון; ההלך מבצע במדויק את הוראותיו של אליהו הנביא,
ואשת הגר משיבה את הגזלה.
1037מקורות מן התלמוד לנוסח תפילה מעין זה כדוגמת בבלי בבא מציעא נט ע"א ,בבלי ברכות יז ע"א.
1038חיוב הכרת מופיע בשבת (שמות לא ,יד) ,יום הכיפורים (ויקרא כג ,כט–ל) ופסח (שמות יב ,ט) – בין המצוות
שהמחללן חייב כרת.
1039הסיפור בגרסת הפסיקתא רבתי כתוב בארמית" :מן ההוא מינא" .בפסיקתא רבתי ((איש שלום) ,עמ' קיא)
מפורש הביטוי כינוי לבשר חזיר ,בדומה ל"דבר אחר" .איסור אכילת חזיר קיים גם באיסלאם; עובדה זו יכולה
להגדיר לנו מבחינה גיאוגרפית שמקורו של הסיפור אינו בארצות מוסלמיות .עם זאת ,נראה שהתוספת המפורשת
שהגר ואשתו אכלו חזיר מופיע ה רק בגרסה מאוחרת של הסיפור ,וייתכן שהעורך רצה לאפיין את הגר כגר שמקורו
מאומה שאוכלת חזיר.
262
שורות 17–12מתייחסות לקונפליקט בין חוץ ופנים בדמותם של הגר ואשתו .כאשר מתגלה לגר
השבת הגזלה והדרך שבה נעשתה ,הוא אומר לאשתו שאם התנהגותם בסתר התגלתה ,כדאי להם
לחזור למעשיהם הרעים" :אמר לה אחר שנתפרסם הדבר נחזור למעשינו הרעים" (שורה .)17
הרושם הוא שיש פה התנהגות צינית; הגר אינו עושה חשבון נפש ואין לו ייסורי מצפון.
אמצעים אומנותיים:
סדרת הניגודים בסיפורנו היא ארוכה .כפי שהראיתי במהלך הניתוח ,מבנה הסיפור הוא ניגודי
ויש בו מהפכים בין שני הקצוות .בפסקה זו נרכז אותם ,כאשר הניגוד הכללי הקיים בסיפור הוא
הניגוד בין קודש לחול .תיאורי הזמן המוזכרים בסיפור מזכירים את ערב שבת ,שהוא יום חול,
ואת יום השבת ,שהוא קודש .כמו כן מוזכרים בסיפור המועדים פסח ויום הכיפורים .מסירת
הפיקדון היא מעשה של שמירת הימים המקודשים ,ואילו הסימנים שמוסר אליהו הנביא להלך
הם מעשים המחללים אותם .מסירת הפיקדון נעשתה בגלוי ,ולעומת זאת מעשי חילול המועדים
נעשים בסתר .בחג הפסח מוזכר המושג המנוגד לו – חמץ ,וביום הכיפורים האכילה מנוגדת לצום,
שהוא מהותו של היום .ניגוד אחר שייך לרמת ארגון המרחב :בן העיר שנמצא בתוך בית הכנסת,
המייצג את הקודש ,וההלך שהוא נע ונד בחוץ מייצג לכאורה פחות קדושה .במהלך הסיפור
מתגלה האמת ההפוכה .האדם עטוף בציצית ובתפילין כלפי חוץ ,עובר על איסורי תורה בתוך
ביתו ,ואילו ההלך הנע ונד מתכנס בתוך עצמו כדי להבין את מהות העוול שנעשה לו ,ומתפלל
לקב"ה .הוא זוכה לגילוי אליהו ,המוסר לו מידע שרק שני אנשים שותפים לו וקורה בתוך הבית.
גם אכילת החזיר המוזכרת כאן היא מטונימית לאופיו של המתחסד ,שהרי סימני הטהרה של
החזיר הם חיצוניים ,אולם חסר לו סימן טהרה פנימי .במדרש ייחסו לעובדה הלכתית זו היבט
מוסרי של התחזות
לטהור1040.
כדי להבין סיפור זה יש להתייחס לתשתית מן המקרא וממקורות חז"ל .נתחיל בנקודות מן
המקרא :הגר מחויב במצוות השבת וגם במצוות הפסח 1041.בסיפור יהודה ותמר בחומש בראשית
מוזכרים ה"סימנים" 1042,וגם בסיפורנו הרשע מתגלה על ידי הסימנים .הקישור תורם לעיצוב
הדמויות ,כי ישנה אנלוגיה ניגודית – יהודה הודה בטעותו והפך להיות סמל לחוזר בתשובה
המתקן את דרכיו ,אולם הגר אינו מתחרט ובסופו של דבר חוזר לסורו" .בדרך שבה אדם הולך בה
מוליכין אותו"; 1043הגר לא חזר בתשובה ,ולא למד לקח.
1040ויקרא רבה (מרגליות) יג ,ה.
1041פסח – שמות יב ,מח; שבת – שמות כ ,ט .משמעות המילה גר בפסוקים אלה שונה וכוונתה לנוכרי שגר בארץ
ישראל .עם זאת ,יש כאן הקבלה ספרותית מעניינת ,משום שמוזכרות פרשיות מצוות שהמילה "גר" מוזכרת בהן
במפורש בתורה.
1042בראשית לח ,כה.
1043בבלי מכות י ע"ב.
263
המקבילות מספרות חז"ל מבליטות את הבעייתיות של ההתחזות בנושא התפילין .בתלמוד
הירושלמי מובאת מימרה לגבי תפילין" :מפני מה לא החזיקו בהן מפני הרמאי" 1044.מכאן למדים
שאחת הבעיות בקיום מצוות התפילין הייתה שלא כל מי שהניח תפילין תוכו היה כברו.
מקורות ומקבילות:
לסיפור זה שתי מקבילות עיקריות :בירושלמי ובפסיקתא רבתי ,כשהאחרונה מפותחת יותר .שתי
המקבילות כתובות בשפה הארמית ,לעומת סיפורנו הכתוב עברית .ההקשר בירושלמי הוא מצוות
התפילין ,ואילו ההקשר בפסיקתא מוסיף למצוות התפילין את ההקשר של עשרת הדברות ,בדומה
ל"מדרש אגדה" .ב"מדרש אגדה" עניין התפילין הוא תפאורה הממחישה את ההתחזות ,אבל אין
פיתוח של פרטי מצוות התפילין.
כך נאמר בירושלמי (וילנא) פ"ב ה"ג:
א"ר ינאי תפילין צריכין גוף נקי מפני מה לא החזיקו בהן מפני הרמאים עובדא הוה
בחד בר נש דאפקיד גבי חבריה וכפר ביה א"ל לא לך הימנית אלא לאילין דברישך
הימנית.
בקטע זה מסופר בקיצור רב על אדם שהפקיד כסף אצל חברו מכיוון שהאמין בו ,וחברו כפר
בפיקדון .כנימוק לאמון שרחש לו ,הוא מציין את העובדה שהניח תפילין ואומר" :לא לך האמנתי,
אלא לתפילין שבראשך" .כלומר ,עצם העובדה שקיים את מצוות התפילין ,גרמה לאדם לרחוש לו
אמון .מסתבר 1045שקיום מצוות התפילין לא היה שכיח בגלל גזרות .התוספות 1046מציינים את
הסיפור בירושלמי ,כדי לחזק את ההנחה שלא רחשו אמון למניחי תפילין ,בשל העובדה שהיו
ביניהם מתחזים שהיו מניחים תפילין .המדרש בפסיקתא רבתי וב"מדרש אגדה" מייחסים את
ההתחזות לגרים ,מה שאולי מעיד על תופעה חברתית שונה מעט מזו שמדובר עליה בתלמוד.
נעבור למקבילה השנייה ,כפי שמופיעה בפסיקתא רבתי (איש שלום) פסקא כב:
[ד"א לא תשא וגו'] א"ר ביבי אם בשבועת שוא הכתוב מדבר והלא כבר נאמר לא תשבעו
בשמי לשקר (ויקרא י"ט י"ב) מה תלמוד לומר לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא ,שלא תהא
תפילין נושא (וטליתן) [וטליתך] עוטף והולך ועובר עבירות ,אמר רבי ינאי תפילין צריכין גוף
נקי .מפני מה לא החזיקו בהם בני ישראל ,מפני הרמאים ,עובדא הוה בחדא גברא דהוה
טעין ממוניה בערבות ,באפי רומשא על בי כנשתו ,אשכח גברא מצלי ותפילים על רישיא,
אמר ליה לית לי מפקיד הדין ממונא אלא גבי הדין דהוא עטר מצוות (שצותי' דברייא)
[דברייה] ,נשא ואפקדיה לגביה ,בא לאפוקי שבתא כפר ביה ,אמר ליה לא לך הימנית אלא
להדא שמא קדישא דהוא על רישך ,נתעטף טליתו ועמד ונתפלל באותו מקום ,אמר לפניו
רבונו של עולם לא הימנית אלא לשמך קדישא (דהיה) [דהוה] על (רישין) [רישיה] ,מקום צלי
1044ירושלמי (וילנא) ברכות פ"ב ה"ג.
1045על פי בבלי שבת קל ע"א ,וכן שם מט ע"א.
1046תוספות לשבת מט ע"א ,ד"ה "כאלישע".
264
נח ודמך ליה ,איתגלי אליהו זכור לטוב 1047על ההוא גברא ,אמר (זול) [זיל] אמור לאיתתא
דההוא גברא סימן דהוה לך (עמה) [עמיה] אכלין בלילי פסחא חמיר ובלילי צומא רבה מן
ההוא מינא (יבולי) [הבי לי] מקמת פלן ,נסתה ויהבה ליה ,כיון דאתא שרי חביט עלה אמרה
ליה מה את (חביש) [חביט] עלי סמנא דהוה ביני לביניך יהב לי ויהבת ליה ,אמר הואיל
(ונתפרסמו) [ונתפרסמנו] נחזור (לאסורינו) [לסוארינו] ,מכאן אמרו אל תאמין בגר עד
עשרים ושתים דורות.
כפי שציינו לעיל ,לשונו של המקור בפסיקתא רבתי הוא ארמית .בפסיקתא מתבררת העובדה
שמניח התפילין הוא גר רק בסוף הסיפור ,עם החתימה במימרה" :מכאן אמרו אל תאמין בגר עד
עשרים ושתים דורות".
הכינוי "זכור לטוב" המצורף לאליהו הנביא בפסיקתא רבתי ,אינו מופיע ב"מדרש אגדה" .שתי
הפתיחות שונות :כאמור לעיל ,ב"מדרש אגדה" נדרש הפסוק'" :לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא'
– שלא תנהג עצמך כאילו חסיד אתה ואין אתה חסיד" .הפסיקתא רבתי גם כן דורשת פסוק זה,
אך פותחת את הסיפור כך" :מפני מה לא החזיקו בהם (בתפילין; ז"ק) ,בני ישראל ,מפני
הרמאים".
אחד הביטויים המיוחדים למקבילה ב"מדרש אגדה" הוא השימוש בצירוף "כיס מלאה פשוטים"
לציון הממון שהפקיד ההלך אצל הגר .הביטוי הזה אינו מופיע גם במקבילות המאוחרות .חיפוש
אחר משמעות המילה "פשוטים" ומקורותיה העלה שההגדרה המילונית למילה "פָּ שיט" היא "שם
מטבע קטנה ,כמו פָּ שּוט" 1048.הדוגמאות לשימוש במילה זו לקוחות מספרות ימי הביניים ,ורובן
מאשכנז .בנוסף להקשר הריאלי של מילה זו ,היא משתלבת במסר של הסיפור כמילת מפתח:
הפשוט הוא האמת חסרת ה"קליפות".
לסיכום ,גרסת הסיפור ב"מדרש אגדה" מנוסחת בעברית ,והיא מפורטת ומפותחת .יש בה שימוש
לשוני המתאים לתקופת ימי הביניים.
מסרים:
בסיפור זה ,מועבר מסר ברור מאוד נגד מעשים של התחסדות .למסר זה השלכות דתיות
וחברתיות :היהודי הפשוט שאינו מציג עצמו כחסיד יותר ממה שהוא ,זוכה לכך שתפילתו נענית
והוא מקבל מענה מידי לתיקון העוול .מבחינה דתית האל מוצג בסיפור זה כרואה כול ומשגיח,
כפי שמנוסח בפרקי אבות" :דע מה למעלה ממך :עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר
נכתבין" .1049הערכים המתגלים כערכים שמביאים להתערבות שמימית מידית הם תום לב ,ישרות
ועממיות .בסיפורנו מצוטטת תפילה אישית הפותחת במטבע לשון ידוע ,אך ממשיכה במילים
אישיות המתאימות לסיטואציה אישית ספציפית ,והן שמביאות להתגלות אליהו הנביא.
1047הברכה "זכור לטוב" היא תוספת מקובלת לשמו של אליהו הנביא בספרות התלמודית והמדרשית (גינצבורג,
אגדות היהודים ,כרכים ה–ו ,עמ' .)17
1048בן יהודה ,א' (עורך) ,מילון ,כרך ,11עמ' .2271
1049משנה אבות ב ,א.
265
אליהו הנביא נתפס בספרות חז"ל כמגשר בין שמים וארץ 1050,והוא מוזכר במדרש כמי שהקב"ה
מסר לו את מפתח הגשמים ואת מפתח תחיית המתים 1051.בסיפור שלפנינו מופיע אליהו הנביא
כדמות המביאה ישע לאיש שנעשה לו עוול1052.
לסיכום דיון זה ,אביא את דבריה של שטיין על אליהו הנביא ,המתאימים גם לסיכום הדיון
בסיפור בכלל1053:
הבחירה בדמותו של אליהו כמבטא את ההכרח ביסוד הפלאי אינה מפתיעה .מחויבותו
וקנאותו (הקיצונית ,לעתים) לעם ישראל; מעשיו כלפי יחידים; הניסים שנעשו לו עצמו;
כינויו איש אלוקים; וההתגלות האלוקית שהוא זוכה לה; העובדה כי לא נאמר עליו כי מת
אלא מסופר על עלייתו בסערה השמימה – אלה הם מקצת היסודות המקראיים הידועים
ששימשו לטיפוח דמותו במדרש (ובמסורות מאוחרות יותר) כסוכן נצחי המתווך בין
העולמות השונים (עולם של מעלה ושל מטה ,העולם הזה והעולם הבא) כמסייע ליחידים
בעבר ובהווה וכמי שעתיד לסייע בגאולת העם כולו .המסורת המדרשית משופעת בפגישותיו
של אליהו (שעלה השמימה) עם יושבי העולם הזה ובעיקר עם תלמידי חכמים שמשמש
עבורם מורה רוחני ויועץ.
3.1.2סיפור העיירות שחרבו
מדרש אגדה (מהדורה) ויקרא ה ,א ,ד"ה "ונפש כי תחטא ושמעה [קול אלה והוא עד]":
מעשה בהר המלך
שהיו שם שני אלפים של עיירות
וכולם חרבו בשביל השבועה של אמת
כיצד היה אדם נשבע על חבירו שאני הולך ואוכל שאני הולך ושותה
2
והולכין ועושין כן
וחרבו על השבועה של אמת
ואם אותם בשביל אכילה ושתייה היו נשבעים ומקיימים שבועתם נחרבו:
בני אדם שנשבע<י>ם על חנם על אחת כמה וכמה:
1050גינצבורג ,אגדות היהודים ,כרכים א–ב ,עמ' ,217וכן כרכים ה–ו ,עמ' .213–117
1051שם כרך ה–ו ,עמ' 111הערה .12
1052שם ,עמ' .193
1053שטיין ,מימרה ,עמ' .111
266
הקשר:
הדרשה הקודמת לסיפורנו עוסקת בשבועת שווא על אמת" :אמ' רבותינו עליהם השלום אפילו על
האמת אינו טוב לאדם שישבע שלא יהא פרוץ
בשבועות"1054.
דרשה זו היא דרשת קל וחומר
לנושא שהמדרש דן בו :אם שבועת אמת גורמת נזק ,על אחת כמה וכמה שפגיעתה של שבועת
שקר היא רעה.
מקורות ומקבילות:
קיימים שני מקורות לסיפור זה :בפסיקתא רבתי מדובר על עשרים וארבע בולאות שחרבו בדרום,
ואילו בגיטין ובאיכה רבה מדובר על עיירות שהיו לינאי המלך בהר המלך וחרבו .בובר קובע
שהמקבילות לסיפור ב"מדרש אגדה" הן מגיטין ,מאיכה רבה
שלום1056
ומהתנחומא1055.
לעומתו איש
מסביר שגרסת התנחומא נוצרה כתוצאה מעירוב בין הסיפורים .לדעתו ב"מדרש
אגדה" ובתנחומא חסרים פרטים שמופיעים בגיטין ובאיכה רבה .נוסח מעשה העיירות הקרוב
ביותר לנוסח מדרשנו מופיע בתנחומא ובמדבר רבה 1057.גם הקשר הפסוק הנדרש – ויקרא ה ,א –
מתאים לתנחומא ולא לפסיקתא.
לאחר שעסקנו בהקשר הרחב של המקבילות והסיפורים ,נעבור לניתוח מפורט יותר של הסיפור על
האישה שמתו בניה.
3.1.3סיפור האישה שמתו בניה
מדרש אגדה (מהדורה) ויקרא ה ,א ,ד"ה "ונפש כי תחטא ושמעה [קול אלה והוא עד]":
בזמן ר' עקיבה היתה אשה אחת והיו לה עשרה בנים גדולים תלמידי חכמים והיה תורתם
אומנותם והיתה אמם עשירה ביותר
יום אחד לא היה בביתה לחם ושפחתה הלכה למלאת מים אמרה לשכנתה שכינתי בואי
ועשי לי עוגה כי עתה ירעבו בני בבית המדרש
2
מיד באה שכינתה ולשה והיה לה שני דינרי זהב קשור בסודר שלה והותר הקשר ונפלו
בתוך העיסה ולא ידעה
1054מקבילות :ירושלמי (וילנא) נדרים פ"ג ה"ב; תנחומא (בובר) ויקרא טו–טז; תנחומא (בובר) מטות א; מכילתא
דרבי ישמעאל (הורוביץ-רבין) מסכתא דבחדש יתרו ז ורש"י על התורה שמות כ ,ז.
1055בבלי גיטין נז ע"א; איכה רבה (וילנא) ב ,י; תנחומא (בובר) ויקרא טז.
1056פסיקתא רבתי (איש שלום) פסקא כב ,עמ' קיג הערה נו .איש שלום סובר כי שלושת המקורות האלה שייכים
למסורת אחת :תנחומא (בובר) ויקרא טז ,במדבר רבה (וילנא) כב וגיטין נז ע"א.
1057תנחומא (בובר) ויקרא טז ,במדבר רבה (וילנא) כב.
267
כשהלכה לביתה וחפשה בסודר שלה על הזהב ולא מצאה
אמרה לה זה יהיה שכרי ממך שאבוא ואעשה מה שאת חפיצה וילכו לי שני דינרי זהב
בביתך
11
אמרה חס וחלילה כי בביתי הלך דבר
עמדו וחפשו ולא מצאו
ואמרה לה בחוץ נפלו ממיך
אמרה לה איני יודעת אלו הדברים בביתך נפלו
אמרה אם הם בביתי יבוא לי שמועה מבני הגדול
12
לא השלימה הדברים עד שבא אליה שמועה מבנה כי מת
אמרה לה שכינתה ראי כחשך ומעלל<י>ך השם נתן לי כי גמולך בבניך הגדול
אמרה אם הוא אמת מה שאת אומרת ימותו בני כולם
וכן היה באותו היום מתו כולם
הוליכו אותם לבית הקברות
21
והיה על החכמים יום מהומה וחשיכה לפי שנפלו עשרה אבירי חכמים
אחר כך הביאו האשה לבית והביאו אותו הלחם שלשה אותה האשה כדי להברות את
האבל
פתח ר' עקיבה ואמ' ברוך דיין אמת שופט בצדק ואמת
וברך על הלחם ובצע
22
והנה השני דינרי זהב יצאו
אמר ר' עקיבה מהו זה
מיד ענתה אם הבנים בלב נשבר והומה אדוני זה הזהב היה סבת מיתת בני
וסיפרו לו כל המעשה
ענה ר' עקיבה ואמר וי לנו מיום הדין
31
ומה זאת שלא נשבעה אלא באמת אירע לה זה הנשבע לשקר על אחת כמה
וכמה לפיכך אמר [ו]נפש כי תחטא:
268
הקשר:
לפנינו סיפור נוסף המובא בהקשר של הפסוק בוויקרא ה ,א ,העוסק בקורבן אשם המובא על
שבועת שפתיים .גם סיפור זה מלמד בדרך של קל וחומר על ההרסניות שבשבועת חינם או שקר.
הסיפור כתוב בשפה העברית ואינו דומה למקבילות הסיפור בשפה הארמית 1058.הוא זכה לפיתוח
יתר ולקישוט מרובה 1059,מרחיב בתיאור ההתרחשות ובנוי משלבי עלילה מרובים.
סיפור זה מופיע לאחר מעשה העיירות שחרבו מכיוון שיושביהן היו רגילים בשבועת אמת .הופעת
שני הסיפורים זה אחר זה דומה לסדר הסיפורים במקור בפסיקתא רבתי.
ניתוח הסיפור:
הסיפור בנוי משלושה חלקים
מרכזיים1060:
א.
בית האישה – בית שמח בחלקו (שורות ;)1–1
ב.
עימות המר בין שתי הנשים (שורות ;)17–7
ג.
בית האישה – בית האבל והיגון (שורות .)31–11
הסיפור פותח בתיאור הזמן" :בזמן רבי עקיבא" .כנגד התיאור של תקופה מתמשכת ,בשורה 3
מופיע תיאור הזמן "יום אחד" .ניתן להבין את תיאור הזמן "יום אחד" כמתייחס לשינוי מהותי
שעומד להתרחש – זו תבנית ידועה בספרות חז"ל .פתיחת הסיפור מתארת מצב מתמשך ושגרתי,
והמילים "יום אחד" מבשרות על שבירת השגרה .פעמים רבות שבירת הרצף מזמנת אתה מצבי
משבר ,תיקון
ומתחים1061.
דמותו של ר' עקיבא בחלק הראשון של הסיפור נראית כהיתלות
באילן גדול ,שהרי במקבילות דמותו אינה חלק מן הסיפור .בסיפור שלפנינו השלב הראשון נראה
הרמוני – ישנו שיתוף פעולה בין השכנות .בחלק השני פורץ סכסוך בין השכנות על רקע אי מציאת
הדינרים ,שגורר דיבור לא אחראי מצד אם הבנים – שבועה שגוררת עוד שבועה .בחלק השלישי
המציאות היא התמודדות עם שכול פרטי ואסון לקהילת בית המדרש כאשר עשרת הבנים תלמידי
החכמים מתים .בחלק זה דמותו של רבי עקיבא הופכת להיות דומיננטית; הוא מוביל את המנהג
של סעודת ההבראה ,ואומר מילות צידוק הדין וקינה .במהלך הסעודה מתגלים הדינרים בלחם,
והאישה מבינה שסיבת מות הבנים הייתה שבועת האמת ,שעל פי תפיסת חז"ל הרסנית כמו
שבועה על שקר.
1058פסיקתא רבתי (איש שלום) פסקא כב ,ויקרא רבה (מרגליות) ו ,ג ,עמ' קלג.
1059ויקרא רבה (מרגליות) ו ,ג ,עמ' קלב–קלה הערות וביאורים .2מקבילה נוספת לסיפור זה :פסיקתא רבתי כב.
1060ליכט ,בעבותות השכול ,עמ' .119–99
1061פרנקל ,סיפור האגדה ,עמ' .173–132
269
סיפור זה זכה לשני ניתוחים מפורטים :ח' ליכט 1062התייחס לסיפור כיצירה ספרותית עצמאית,
ללא התייחסות להקשר בספרות חז"ל ובהתייחסות מצומצמת למקבילות .ניתן לראות בגישתו
יסודות המבוססים על תיאוריה ספרותית שנוסחה על ידי ו' איזר .א' בלידשטיין 1063ערך ניתוח
השוואתי בין הסיפור למקבילתו ולסיפור נוסף .הוא מגדיר את המתחים הערכיים בסיפור ,ורואה
בו רשת של מילים המסמנות ערכים כלליים יותר .תפיסת טקסט זו מתאימה יותר לתפיסתו של
ב' הרשב.
בתאוריית "התקבלות היצירה אצל הקורא" 1064העמיד איזר במרכז תהליך הקריאה את
התהליכים שהטקסט מעורר אצל הקורא .הוא הדגיש את חלקו של הקורא בהתהוות היצירה,
כאשר במהלך הקריאה בונה הקורא את הפרספקטיבות השונות שמציע לו הטקסט .הקורא
מארגן גורמים שונים בטקסט ומגיע למשמעות שלעברה הנחו אותו הפרספקטיבות של הטקסט.
הרשב 1065מניח כי הטקסט הוא רשת שלמה של קישורים בין סימנים לשוניים מצלוליים .היענות
לנתינת משמעות ליסודות הלשוניים בטקסט יהוו את "חווית הקריאה".
ליכט1066
מנתח את המדרש .תחילה הוא מעמיד את הדמויות כדמויות שטוחות ,כפי שהן
מתוארות באקספוזיציה :האישה העשירה היא אישה חכמה היודעת לבנות עושר גשמי ועושר
רוחני ,אך היא חסרת אונים בפעילות היומיומית; לעזרתה באה שכנתה ,המלאה נכונות לעזור
לאישה ולבניה הבאים מבית המדרש .אך תגובותיהן של הנשים ,כל אחת בדרכה ,לאובדן
הדינרים ,חושפות את דמויותיהן רבות הפנים .השכנה מאשימה את העשירה בדברים חמורים
וחושדת בה שלא בצדק .כדי להציל את שמה הטוב ומתוך איבוד עשתונות וביטחון עצמי מופרז,
העשירה נשבעת בחייו של בנה הבכור .השכנה מתגלה כאכזרית כאשר היא ממשיכה להתקיף את
העשירה ,גם לאחר מות בנה הבכור ,כאשר היא שרויה בצער .העשירה ,ששמה כה חשוב לה,
"מהמרת" על כל בניה ונשבעת בחייהם .הקורא מופתע מהתגובות הקיצוניות ומצפה מהנשים
שתרסנה את עצמן .ליכט עומד על הניגוד בין התיאור המאופק של הקבורה לבין הסערה
המתחוללת בבית המדרש .הקורא דרוך לדעת מתי ידעו כולם ,כמוהו ,את סיבת המוות ואת
טעותן של שתי הנשים.
מסרים:
כשבוחנים את גישותיהם של ליכט ובלידשטיין ,ניתן לראות כי ליכט מתייחס לגישתו של רבי
עקיבא כסינתזה בין ההלם שבו שרוי בית המדרש ובין הדין העולה מסדר התרחשות הדברים.
תחילה הוא הראשון ששובר את השתיקה הכבדה בבית האבלה ומעביר את המסר שהאל שופט
בצדק ,גם אם הדברים אינם מובנים לבני האדם .משנמצאו הדינרים והעשירה הסבירה את
שאירע ,זעק רבי עקיבא" :וי לנו מיום הדין" .הוא ביטא בכך את האמונה ורחשי הלב יחדיו :הדיין
הוא דיין אמת ,אך זהו דין ללא רחמים ,ועל כך הכאב והזעקה .הברכה והזעקה כרוכות יחד.
1062ליכט ,בעבותות השכול ,עמ' .111
1063בלידשטיין ,שבועה על מטמון.
1064איזר ,מעשה הקריאה ,עמ' .31 ,21
1065הרשב ,שדה ומסגרת ,עמ' .17–13
1066ליכט ,בעבותות השכול ,עמ' .119–97
271
לעומתו
בלידשטיין1067
רואה את מוטיב "בית המדרש" כמוטיב המניע של הקונפליקט במדרש.
העשירה מנסה לחסות תחתיו כשאר היא מבקשת את עזרת שכנתה ללא שכר ,ועל כך נוטרת לה
השכנה טינה .שבועתה של העשירה מבצעת שוב שימוש בבית המדרש – היא נשבעת בחיי עשרת
בניה ,תלמידי בית המדרש ,וכך במובלע נשבעת בבית המדרש עצמו.
התגלותם של הדינרים מסמלת את התגלות הטינה שרחשה השכנה כלפי העשירה – על עבודה ללא
תמורה ,על הסתמכותה על בית המדרש ועל אובדן הדינרים .כאן נחשף הפגם המוסרי של האישה
לעיני כו ל .בניה לא נפלו כ"אבירי חכמים" אלא כ"בני אמם העשירה ,אשר איבדה את חייהם
בלשונה" .העשירה אינה שייכת יותר לבית המדרש מבחינת התנהגותה .הדינרים מהווים
מטאפורה לחוסר תום הלב של העשירה .עניינה של השבועה אינו לברר באופן ענייני את מיקום
הדינרים ,אלא היא מבטאת את החשדנות ,הכעס והכאב שרוחשת העשירה כלפי שכנתה ,ועל כן
לא הייתה ראויה ששם ה' יגן עליה בשבועתה.
חשוב לציין שסיפור זה מאפשר לקורא המודרני לפתח קריאות ופרשנויות הקרובות לעולמו .זאת
מפני שהוא מעוצב כסיפור ימי ביניימי ,וכולל התרחשות המרובה ,דיאלוגים ,פירוט הרגשות סביב
האבל ותיאור המנהגים והטקסים באופן חי .אלה הם סממנים שחורגים מעט מסיפורי חז"ל
הידועים לנו כסיפורים מיניאטוריים קצרצרים שיש בהם פערים רבים ודיאלוגים קצרים מאוד.
לצורך המחשה ניתן לראות את דבריה של השכנה בשורה " :11אמרה לה שכינתה ראי כחשך
ומעלל<י>ך השם נתן לי כי גמולך בבניך הגדול" .השכנה משתמשת בדימוי ולשונה פיוטית מאוד;
דבריה מתאימים לדמות במחזה מתקופת ימי ביניים .לשם השוואה ניתן לראות שדמותו של רבי
עקיבא ,כפי שמאופיינת בבבלי בסיפור על מות
בניו1068,
היא דמות למדנית מאוד ,המבטאת
אמונה חזקה ומבססת את דבריה על פסוקים מתהלים .לעומת זאת בסיפורנו הוא מביע רגש של
קינה" :וי לנו מיום הדין" ,פונה לאם הבנים באופן אמפתי ומאפשר את התובנה שלה בסוף
הסיפור על הסיבה למות
בניה1069.
תופעות לשוניות ייחודיות:
סגנון הסיפור ,כפי שאפיינו אותו בפסקה הקודמת ,מתאים למספר תופעות לשוניות שזוהו
בסיפור .המסקנה העולה מהן היא שהרובד הלשוני של הסיפור מתאים למאה ה .13-על פי
מרגליות1070
השימוש במילה עוגה במשמעות של לחם מקובלת על ידי חכמי איטליה .״עוגה״
ו״עוגות" באות כאן במקום ״כיכר״ ו״ככרות" ,בדומה לכמה מקורות איטלקיים שמדברים על
״עוגות״ במקום שלפי סגנונו ראוי להיות פשוט ״ככרות״ .עניין זה מוכיח שמוצא סיפור זה
ב"מדרש אגדה" הוא כנראה מאיטליה הדרומית.
נוסחת הפתיחה של הסיפור "בזמן רבי" היא נוסחה מאוחרת .על פי חיפוש במאגר פרויקט
השו"ת ,נוסחה זו מצויה החל מהמאה ה 13-בחיבורים
ספרדיים1071.
1067בלידשטיין ,שבועה על מטמון.
1068בבלי מועד קטן כא ע"ב.
1069בייטנר ,סיפורי יבנה ,רמת גן תשע"א ,עמ' .119–112
1070הלכות קצובות (מרגליות) ,עמ' .11–39
1071הנוסחה מצויה למשל בחיבורי רבי אשתורי הפרחי ,רבי שמעון בן צמח ורבי אברהם סבע.
270
שגם הכינויים שבהם מכונים הבנים החכמים מעניין מבחינת הסגנון .בשורה הראשונה הם
מתוארים כתלמידי חכמים ש"תורתם אומנותם" .הביטוי "תורתו אומנותו" מופיע בתלמוד
הבבלי פעם אחת בלבד 1072,ועיקר ההופעות שנצפו בפרויקט השו"ת הן מהראשונים .לאחר מותם
של הבנים הם מכונים "אבירי חכמים" .עיון במילון בערך
"אביר"1073
מגלה כי הופעותיה של
המילה בסמיכות כתואר לחוכמה ולדקדקנות קיים בימי הביניים המאוחרים.
מקורות ומקבילות:
כפי שראינו במהלך הדיון בסיפור זה ,מדובר בסיפור שבסיסו קדום .בגרסת "מדרש אגדה" הוא
עבר שינוי שפה ופיתוח ,ונספחו אליו ביטויים וסגנון המתאימים לימי הביניים המאוחרים.
מרגליות ציין את איטליה כמוצא הסיפור .מבחינת המסרים ,סיפור זה מבליט פער אירוני בין
גדלות בתורה לבין היגררות לדיבור חסר אחריות וזילות בחיי הבנים ,זאת כדי להוכיח נכונות
דברים במקום שהידע מוגבל .בסיפור מנוסחים באופן מגובש מאוד מנהגי אבלות הקשורים
בקבורת המת ביום מותו :סעודת הבראה ,צידוק הדין
וקינה1074.
כמו כן ניתן ללמוד על אורח
חיים שיש בו מעמדות ,אנשים עשירים מאוד ובעלי משפחות.
לסיום ,בראשיתו של פרק זה הצגנו שלושה סיפורים מן הפסיקתא רבתי ,שב"מדרש אגדה"
מופיעים רק שניים מהם .נראה כי הסיפור על ברתלמיון 1075,העוסק בשבועה בצחוק אגב משחק,
אינו מתאים לאופיים של הסיפורים ב"מדרש אגדה" .לעומת זאת שני הסיפורים שנבחרו
מתאימים לסיפורי "מדרש אגדה" מבחינת תמת החורבן וגם מרכזיותה של דמותו של רבי עקיבא.
לא נו כל לסיים את הדיון ב"מדרש אגדה" ללא התייחסות לסיפור מותו של רבי עקיבא ,המופיע
במדרש עם סיום שאין לו מקבילה בשום מקור אחר בספרות חז"ל.
1072בבלי ברכות טז ע"ב.
1073בן יהודה ,מילון ,כרך ,1עמ' .21–23
1074רובין ,קץ החיים ,עמ' .117
1075פסיקתא רבתי (איש שלום) קיג ע"א.
272
3.2רבי עקיבא ב"מדרש אגדה"
כפי שעלה מטבלת אזכורי החכמים ,רבי עקיבא הוא החכם המוזכר מספר הפעמים הרב ביותר
ב"מדרש אגדה" :הוא מוזכר במדרש כחמש עשרה פעמים בדרשות ובהלכות
משמו1076.
חלק
מהמקורות המיוחסים לרבי עקיבא אינם ידועים לנו מספרות חז"ל .הדוגמה המובהקת ביותר
שקשורה לפרק שלנו היא הסיפור שבו עסקנו בפרק הקודם .גרסאות קדומות של מעשה האישה
שמתו בניה אינן מזכירות את רבי עקיבא ,ואילו בגרסת "מדרש אגדה" מופיעה פתיחה שאין לה
מקבילה" :בזמן רבי עקיבה" .כאמור ,גם בסופו של הסיפור רבי עקיבא מופיע כדמות משמעותית.
נראה כי "מדרש אגדה" יכול לשמש כבסיס לפיתוח ביוגרפי של דמותו של רבי עקיבא .יסיף
התייחס למקומה של הביוגרפיה בספרות חז"ל ,וכתב דברים אלה לגבי גישתם של עורכי הקבצים
אל הביוגרפיות של
גיבוריהם1077:
עניינם העיקרי איננו בקורות חייהם של הגיבורים או בהבלטת גדולתם ,תכונותיהם יוצאות
הדופן או מעשי הנפלאות שעשו .הסיפורים חורגים מעבר לדמות וחותרים אל מגמות
דידקטיות העומדות במרכז עניינו של המחזור.
באופן כללי דבריו של יסיף מתאימים לחומר הסיפורי שנמצא ב"מדרש אגדה" על רבי עקיבא,
והם יכולים לשפוך אור על הופעותיו הרבות והמגוונות של רבי עקיבא ב"מדרש אגדה" .עם זאת
אני מסתייגת מהגדרת הסיפורים כמחזור סיפורים ,מכיוון שבין הסיפורים קיים חומר דרשני רב
שאינו קשור לרבי עקיבא .נראה שהמקורות שהיו ידועים לבעל "מדרש אגדה" על אישיותו של רבי
עקיבא התאימו למסרים שרצה להעביר בדרשותיו .לא מן הנמנע שלתקופתו של בעל "מדרש
אגדה" ולהתמודדויות שהיו בתקופתו יש השלכה על האופן שבו הוצג רבי עקיבא בחיבור זה.
הסיפורים על רבי עקיבא בחיבורנו מתייחסים לקשריו בבית
המדרש1078.
מובאות הנחיותיו
התורניות ההלכתיות ויחסו לתורת הסוד ,וכן מובאים סיפורים על קשריו של רבי עקיבא עם
נוכרי .מתוך שני הסיפורים על ויכוחים של רבי עקיבא עם טורנוסרופוס ,אחד מוקדש למצוות
השבת והשני למצוות המילה 1079.כמו כן קיימים שני סיפורים העוסקים במותו של רבי עקיבא.
מתוך כעשרים סיפורים בסך הכול המצויים ב"מדרש אגדה" ,כעשרים אחוז מהחומר הסיפורי
מוקדש לדמותו של רבי עקיבא.
עיון בשני הסיפורים באופן השוואתי ,כפי שמופיעים ב"מדרש אגדה" ,מעלה שני סוגי עיבודים של
עורך "מדרש אגדה" .הסיפור הראשון ,המוקדש למצוות השבת ,קיים בגרסאות שונות הקרובות
זו לזו ,והוא כנראה הועתק ללא עיבוד ממדרש
תנחומא1080.
לעומת זאת הסיפור השני
1076דוגמאות :מדרש אגדה (בובר) בראשית ה ,כד; שם ויקרא ז ,יב.
1077יסיף ,מחזור הסיפורים ,עמ' .111
1078לדוגמה ,מדרש אגדה (בובר) שמות כד ,י.
1079מדרש אגדה (בובר) שמות לה ,ב; שם ויקרא יב ,ב.
1080תנחומא (בובר) כי תשא לג .מדובר בגרעין המרכזי של הסיפור ,כאשר בתנחומא קיימת הרחבה שאינה מופיעה
במדרשנו .מקבילות קרובות אחרות הן בראשית רבה (תיאודור-אלבק) יא ,ה ,פסיקתא רבתי (איש שלום) פסקא כג
ובבלי שבת סה ע"ב.
273
מהתנחומא1081
מופיע ב"מדרש אגדה" בעיבוד מרחיב ,תוך אזכור מחשבותיו של רבי עקיבא
("מיד אמ' בלבו זה הארור שואל תחבולות בעבור המילה אם אשיב לו מעשה האדם") ותיאור
שיחותיו עם אשתו באופן מפורט ("אמ' לאשתו אני חפץ ממיך עתה שתעשי לי חלה אחת טובה
למאד נקייה מן המורסן עם מעט שמן ושומשמין וקצח") .זאת כדי לרקום את הדרך שבה יוכל
להוכיח לטורנוסרופוס את חשיבותה של מצוות המילה ואת ההיגיון שמאחוריה .בשונה מהסיפור
על השבת ,המתאים לסגנון הסיפורים בספרות חז"ל הקדומה ,העיבוד של הסיפור על מצוות
המילה מתאים יותר לסגנון ימי הביניים .אזכור המסורת בדבר נהר הסמבטיון בסוף הסיפור על
השבת 1082מתאים לתיאור שמופיע בגרסת בראשית רבה.
מן הסיפורים האלה מצטייר רבי עקיבא כאדם בעל קשרים בעלי אופן פולמוסי עם נוכרים .רבי
עקיבא מתגלה כאדם דידקטי שמנסה לקרב את רעיונות התורה בדרך של מעשה חינוכי שיגרום
לטורנוסרופוס להודות באמתותה ובצדקתה של דרכו של רבי עקיבא .נושאי הוויכוח הם מצוות
שהרומאים אסרו את קיומן.
מותו של רבי עקיבא מוזכר בחיבורנו פעמיים :פעם אחת בהקשר של מדרש עשרת הרוגי
מלכות1083.
של רבי
בעל "מדרש אגדה" מרחיב את המסורת מהתלמוד הבבלי לגבי אופן הוצאתו להורג
עקיבא1084.
תיאור זה אינו מופיע במקבילות למדרש זה במכילתא ובלקח טוב ,מה
שמלמד על העניין הרב של בעל "מדרש אגדה" בדמותו של רבי עקיבא .הסיפור השני על מותו של
רבי עקיבא מתייחס לקבורתו ומביא מסורת מאוחרת יותר ,בעלת מקבילה יחידה במדרש
משלי1085.
במדרשנו קיימת תוספת חסרת מקבילה על קיומה של מיטה נוספת במערת הקבורה
של רבי עקיבא שיועדה לאשת טורונוסרופוס .זה מתאים למסורת מספרות חז"ל על פיה אשת
טורנוסרופוס הייתה אשתו השנייה של רבי עקיבא ,וכנראה התגיירה 1086.מסיפורנו לא משתמע
בצורה ברורה שהייתה נשואה לו ,וניתן לומר שקיבלה שכר על שהיטיבה עם רבי עקיבא .כך כותב
שנאן על סיפור זה:
יש להודות כי המסורת המשיאה את רבי עקיבא לאשתו של מי שנתפס כגדול אויביו וכמי
שדיכא באכזריות את מרד בר כוכבא או את ניצניו היא מסורת תמוהה הדורשת עדין עיון.
מכל מקום מן הראוי להעיר על מקור מאוחר המביא מסורת משונה הקשורה לענייננו שלא
מצאתי לה מקבילה .כוונתי לאמור במדרש אגדה המספר על קבורת רבי עקיבא בידי רבי
יהושע שמשו ובידי אליהו
הנביא1087.
בהמשך הסיפור רבי יהושע מבקש מאליהו הנביא שיאמר לו למי מיועדת המיטה במערת הקבורה.
תשובתו של אליהו הנביא היא "לאשתו של טיטוס הרשע על כל הטובה שעשתה עם רבי עקיבא
1081תנחומא (בובר) תזריע ז.
" 1082הנה נהר סבנטיון יוכיח שהוא מושך אבנים כל ימי השבוע ובשבת נח" (מדרש אגדה (מהדורה) שמות לה ,א).
שמו של הנהר רשום באופן שאינו משתלב עם שום מקבילה (בראשית רבה (תיאודור-אלבק) יא ,ה .ראו הערותיו לגבי
הנהר שמו והמסורות במיוחסות לו).
1083מדרש אגדה (מהדורה מורחבת) שמות כב ,כב.
1084בבלי ברכות סא ע"ב .ראו :מדרש אגדה (בובר) שמות כב ,כב ,עמ' קנט הערה יט.
1085מדרש משלי (בובר) ט.
1086ראו :שנאן ,א' ,נשותיו של רבי עקיבא; אילן ,אשת טיניוס רופוס.
1087שנאן ,למקורות עושרו ,עמ' .111
274
כשהיה חבוש בבית
האסורים"1088.
סביר להניח שהשם טיטוס המופיע במדרש הוא שיבוש של
השם טורנוסרופוס ,או בשמו הלועזי טיניוס (רופוס) 1089.שנאן ממשיך וכותב כי המסורת על פיה
נקברה אותה אישה ליד רבי עקיבא ,ואפילו במיטה נאה ממיטתו ,אומרת דרשני ,ומוסיפה תמיהה
נוספת על התמיהה שמסורת הנישואין הזו מעוררת
מלכתחילה1090.
הסיפור מופיע במדרש אגדה (העתקה) ויקרא כא ,א ,עמ' 80lבנוסח
זה1091 :
ומעשה היה בר' עקיבה שתפסוהו וחבשוהו בבית האסורים והיה ר' יהושע הגרסי משמשו
פעם אחת יום הכפורים היה ולקח רשות מר' עקיבה והלך לו לביתו
בא אליהו ז"ל ודפק על פתח הדלת
אמר לו מי אתה
2
אמר לו אליהו אני
אמר לו מה תרצה
אמר לו באתי להודיעך שר' עקיבה רבך מת:
מיד הלכו שניהם כל הלילה עד שהגיעו לבית האסורים
ומצאו הפתח פתוח ורב האסורים ישן וכל העם ישנים
11
באותה שעה הגיע אליהו אצל הפתח ונפתח הפתח נתחזק אליהו ונשפל בו
אמ' לו ר' יהושע ולאו כהן אתה
אמר לו בני אין טומאה לצדיקים ולא לחכמים
וכשי<צ>או מבית האסורים באו המלאכים לקראתם והיו אומרים צדקת יי' עשה והדרך
מאירה לפניהם כזוהר הרקיע
12
כיון שהגיעו לאפריון של קיסר ירדו ג' מדרגות ועלו ג' מדרגות ומצאו מערה
שהיה בה מטה וכסא ומנורה נתנוהו על המטה והיו יוצאין
נשא ר' יהושע את עיניו וראה מטה אחרת נאה הימנה
1088מדרש אגדה (בובר) ויקרא כא ,א.
1089שנאן ,למקורות עושרו ,עמ' .111
1090שנאן מציג את מוטיב המיטה כמסמל את הזוגיות בסיפורים מתוך ספרות חז"ל המוקדשים לביוגרפיה של רבי
עקיבא (שנאן ,למקורות עושרו ,עמ' 171הערה .)13
1091לסיפור זה מקבילה יחידה במדרש משלי (בובר) ט .עם זאת באות לידי ביטוי בסיפור זה מסורות תלמודיות
המוכרות לנו מ בבלי עירובין כב ע"א (רבי עקיבא בבית האסורים ושמשו) ,בבלי עבודה זרה כ ע"א ובבלי נדרים נ ע"א
(אשת טונוסרופוס).
275
באו לצאת ולא היה יהושע מבקש לצאת
אמר לו רבי לא אצא מיכן עד שתודיעני למי זאת המטה
אמר לו לאשתו של טיטוס הרשע על כל הטובה שעשת עם ר' עקיבה כשהיה חבוש בבית
21
האסורים
וכשיצאו מן המערה נסתם פיהו והודו ושבחו למי שאמר והיה העולם
וכשבאו אמר אליהו לר' יהושע הגרסי לך אמור לחכמים שילמדו לתלמידהם כי אין
טומאה לצדיקים
ועל זה משה רבינו הזהיר לכהנים לנפש לא יטמא בעמיו אבל למת מצוה ולצדיקים
22
ולחכמים אין להם טומאה כי אם לשארו הקרב :שארו זו אשתו:
בסיפור זה שישה חלקים:
.1שורות – 2–1אקספוזיציה :הצגת האירועים שקודמים לסיפור ,הזמן ,המקום והדמויות
(רבי עקיבא ורבי יהושע הגרסי) .הבעיה :רבי עקיבא נתפס על ידי הרומאים.
.2שורות – 7–3פטירתו של רבי עקיבא :אליהו הנביא מודיע על מותו של רבי עקיבא לרבי
יהושע הגרסי.
.3שורות – 11–1הלווייתו של רבי עקיבא :המלווים הם אליהו הנביא ,רבי יהושע הגרסי
והמלאכים .בחלק זה ישנן שתי אמירות :אליהו הנביא" :אין טומאה לצדיקים" ,וכן
דברי המלאכים" :צדקת יי' עשה".
.1שורות – 11–12ההגעה למערה והקבורה.
.2שורות – 21–17ההסבר לקיומה של מיטה נוספת במערתו של רבי עקיבא ,והיציאה
מהמערה.
.1שורות – 22–22בקשת אליהו להפיץ וללמד את החכמים את ההלכה ש"אין טומאה
לצדיקים" וקישורה לפסוק.
מערכת של ניגודים מצויה בבסיסו של סיפור זה ,בין טומאה לטהרה ובין קודש לחול .רבי עקיבא
מושלך לכלא ,מקום שבו לכאורה אין לו אפשרות ללמוד תורה .על פי מדרש זה ,רבי עקיבא נפטר
דווקא ביום הכיפורים ,המסמל טהרה .רבי יהושע הגרסי 1092ביקש לשוב לביתו לקראת יום זה,
ואליהו הנביא הוא שהודיע לרבי יהושע הגרסי על פטירת רבו .קיימת דרשה תנאית של רבי עקיבא
לגבי יום הכיפורים ,שעל פיה יום הכיפורים הוא מעין מקווה שמטהר את הטמאים 1093.מיתתו
1092רבי יהושע הגרסי היה תנא בדור השלישי מהעיר גרס ,והיה תלמידו-משמשו של רבי עקיבא .הוא מוזכר בבבלי
עירובין כא ע"ב ,שבת קח ע"א ,מסכת סופרים א ע"ב ,בכורות י ע"ב ,באיכה רבה ג ,ס ,וכמובן במדרשנו ובמקבילתו
(מרגליות ,אנציקלופדיה ב' ,ערך "יהושע הגרסי" ,עמ' .)191–119
1093משנה יומא ח ,ט.
276
של רבי עקיבא ביום הכיפורים מטהרת אותו וגם את בני דורו .ביום זה מתגלה גם תורה חדשה
שאליהו הנביא מבקש ללמד" :לך אמור לחכמים שילמדו לתלמידהם" (שורה .)22
הפטירה מתרחשת דווקא כשרבי יהושע הגרסי אינו נמצא עם רבי עקיבא – הוא נמצא ללא
המשמש שדאג לענייני החומר ,לעניינים הארציים .על פי גרסה זו הוא נפטר בודד ,כאשר כולו
טהור וקדוש.
נראה שבסיפור זה נחצים קווים בין הניגודים .אליהו הנביא ,שהוא כהן ,נטמא למת וחורג
מההלכה ,ואף מורה לרבי יהושע הגרסי הלכה כללית בעניין הזה" :אמר לו בני אין טומאה
לצדיקים ולא לחכמים" (שורה .)23בסופו של הסיפור אנו מתוודעים לכך שהמיטה הנוספת
במערת הקבורה של רבי עקיבא היא לאשתו של טורנוסרופוס ,ובכך נחצה עוד גבול – הפעם בין
ישראל לעמים .תורתו של רבי עקיבא וקידוש השם שלו נתמך על ידי אשתו של טורנוסרופוס
הרשע והטובה שעשתה עם רבי עקיבא .אליהו הנביא מופיע בסיפור כמאפשר את הקבורה.
בסיפור הקבורה יש אלמנטים של נס :רב האסורים ישן וכל העם ישנים – מידת החסד פועלת
עמם ,וההשגחה מאפשרת להם לחמוק עם גווייתו של רבי עקיבא (שורות .)9–1השינה ,הנתפסת
כמשהו ארצי ,מאפשרת להם "לעלות" מבית האסורים .האלוזיה המקראית לסיפור דוד ושאול
במערה 1094משמשת כרמז מטרים – גם באירוע ההוא כולם ישנו ,והתרחש עימות ישיר בין שאול
לדוד ,שבו התאפשר לדוד להוכיח את צדקתו .גם כאן עומד להתרחש על ידי הופעתו של אליהו
הנביא מפגש בין הדין לחסד ,בין רבי עקיבא לאשת טורנוסרופוס ובין שמים לארץ .הביטויים
"נתחזק אליהו ונשפל" (שורה )11ו"ירדו ג' מדרגות" (שורה )12מסמלים הרכנה של העולם
השמימי לצורך קבורתו של רבי עקיבא.
עוד אפיזודה פלאית נוספת לתמונה זו כאשר גם המלאכים מצטרפים (שורה ,)9מלווים את רבי
עקיבא בדרכו האחרונה ,ואולי מראים לאליהו הנביא ולרבי יהושע הגרסי את הדרך ,לאפיריון של
קיסר (שורה
1095.)12
האפיזודה עם המלאכים מופיעה בתיאור גן עדן ב"אוצר
המדרשים"1096,
שם מופיע תיאור כיצד המלאכים מקבלים כיתות שונות של אנשים שנפטרו .רבי עקיבא מוזכר
בהקשר זה כמי שנמצא בכת הראשונה ,שהיא הכת החשובה של הרוגי המלכות.
שיאו של המדרש הוא האפיזודה במערה .המערה מסמלת את התבודדותו של אליהו ,ומקשרת בין
רבי עקיבא לרבי שמעון בר יוחאי .שני דמויות תנאיות אלה דומות בכך ששתיהן מורמות מעם
ומסתופפות בעולם התורה על כל רבדיו .רבי שמעון הסתתר במערה עם בנו ,וגם רבי עקיבא הוצא
מבית האסורים למערה .אמנם מערה זו היא מערת קבורה ,אך עיצובה במדרשנו הוא כמערה שבה
רבי עקיבא ממשיך את מפעלו .המדרש מציג את מערת הקבורה של רבי עקיבא כמקום שיש בו
חיים; בדומה
לאלישע1097,
בחדר נמצאים מיטה ,כיסא ומנורה ,סמלים המעידים על המשך
קיומם של חיים ולא על קבורה .כביכול מפעלו של רבי עקיבא ממשיך ,שהרי צדיקים במיתתם
1094שמואל א כד.
1095ויסוצקי ,מדרש משלי ,ט" :לטרפילון של קיסרין" .להרחבה בעניין המיקום הגיאוגרפי ,ראו הערתו של ויסוצקי,
מדרש משלי ,עמ' 11הערה .21
1096אוצר מדרשים (אייזשנטיין) ,חלק א ,מסכת גן עדן ,עמ' .11–13מקורה של מסורת זו הוא בברכות סא ע"ב ,שם
מוזכרים מלאכי השרת ,אולם דברי המלאכים והעיצוב בסיפורנו מתאימים יותר למסורת המתוארת במסכת גן עדן.
1097מלכים ב ד ,י.
277
אינם מטמאים ואף נקראים חיים .ייתכן שסמלים אלה מצדיקים את פסק ההלכה ,ברוח האמירה
ש"צדיקים במיתתם קרויים
חיים"1098.
הסיפור מציג את רבי עקיבא כאיש אלוקים ,אך בשלב
זה יש מרכיב שחורג מהרצף" :מטה אחרת ,נאה הימנה" (שורה .)17איך היא קשורה לכאן? מי
שמעורר את השאלה הוא רבי יהושע ,משמשו של רבי עקיבא .ההתעקשות אף היא חריגה" :אמר
לו רבי לא אצא מיכן עד שתודיעני למי זאת המטה" (שורה .)11ניתן לשער שמשפט זה מעיד על
עימות מסוים ,ושיש כאן דברים נסתרים שאין רצון לגלותם.
בשלב זה מגיעה הפואנטה" :אם אין קמח אין תורה" – 1099מי שאפשרה לרבי עקיבא ללמוד בבית
האסורים או להתקיים שם בכלל זו אשתו של טורנוסרופוס הרשע ,שעומד באנלוגיה ניגודית לרבי
עקיבא ולאליהו; דמותו של טורנוסרופוס מייצגת דין ,משפט ,גזרה .דווקא אשתו – דמות שולית
כביכול – סייעה לרבי עקיבא בבית האסורים ,והמיטה המיועדת במערה היא שכרה.
יש אנלוגיה ישירה בין היטמאותו של אליהו למת לבין החסד שעשתה אשתו של טורנוסרופוס עם
רבי עקיבא :שניהם פורצים את המסגרות האימננטיות שאליהן הם שייכים .זה הלימוד שמועבר
לרבי יהושע ,שכנראה אמור להמשיך את דרכו של רבי עקיבא .אולם בסופו של העניין פתח
המערה נסתם; ניתן לראות בסגירת המערה מעין רמז לכך שהעולם עדיין אינו ראוי לתורה
המוצגת סיפור.
על אף מיעוט העיסוק במחקר ב"מדרש אגדה" ,סיפור זה משך תשומת ליבם של חוקרים .תא-
שמע 1100ראה בסיפור מסורת הנותנת מקום לאגדה לקבוע הלכה .הוא טען שהייתה מסורת ארץ
ישראלית שעברה בעל פה בין יהודי אשכנז שמת מצווה אינו מטמא ,ובמסורת מדרשית זו נמצא
לה ניסוח ברוח דברי הירושלמי .בדבריו קבע תא-שמע שמדרש משלי מושפע ממסורות
אשכנזיות 1101.את השינוי שחל בעמדה היהודית כלפי היטמאות לצדיקים ,הוא סיכם
כך1102:
בימי הביניים נשתרשה והלכה הדעה המתירה להיטמא לגדולי הדור ולצדיקיו ,ברוח
התלמוד הירושלמי ,ויש מן הראשונים שהרחיקו לכת אף מעבר למה שמתבקש ממקורות
ההלכה הארץ ישראליים הנזכרים .שמהם אי אתה שומע אלא זאת בלבד ,שכבוד הבריות,
כבוד התורה וכבוד רבו ,דוחים – או מתירים – את איסור הטומאה ,ואילו מהם יש שאמרו
שצדיקים אינם מטמאים כלל במותם ,מפני שאין גופתם טמאה כל עיקר .וראש וראשון
להם הרמב"ן בפירושו לחומש ,פרשת חוקת (במדבר יט ב)" :וטעם טומאת המת בעטיו של
נחש ,כי הנפטרים בנשיקה לא יטמאו מן הדין ,והוא שאמרו צדיקים אינם מטמאין" .עניין
זה עצמו מופיע גם בכד הקמח לרבינו בחיי ,סוף ערך אהבה" :ומלת נשיקה היא דבקות
החושק בחשוק ומתוך כך הנפש נפרדת מן העולם הזה שלא בהרגש טעם מיתה ושלא על ידי
כח המשחית ,הוא מלאך המות".
1098בבלי ברכות יח ע"א.
1099משנה אבות ג ,יז.
1100תא-שמע ,צדיקים ,עמ' .1
1101בעניין תארוכו של מדרש משלי ,ראו רייזל (רייזל ,מבוא למדרשים ,עמ' )293–292שמציגה דעות שונות בעניין.
הדעות המרכזיות הן שהמדרש נכתב בהשפעה בבלית במאות ,1–7או שהתאריך האחרון לעריכתו הוא המאה ה11-
בארץ ישראל.
1102שם ,עמ' .9
278
המקורות שהביא תא-שמע מסייעים לנו ליצור הקשר תקופתי ל"מדרש אגדה" האנונימי ,ולקשר
אותו לשינוי שחל בימי הביניים מבחינת היחס למת ,שאותו הובילו הרמב"ן ותלמידיו .אסייג
אמירה זו בכך ,שתא-שמע עצמו כלל לא התייחס ל"מדרש אגדה" אלא למדרש משלי .עולה
מדברינו שב"מדרש אגדה" משוקעים חומרי מדרש אשכנזיים מובהקים וכן חומרים שמקורם
בספרד.
שנאן 1103עסק ב"מדרש אגדה" והסב את תשומת לבנו לתמיהות שמעלה סיפור זה .סופו של
הסיפור אינו מופיע במדרש משלי וייחודי ל"מדרש אגדה" .כאמור לעיל ,שנאן מסביר שהשם
טיטוס המופיע במדרש הוא שיבוש של השם טורנוסרופוס ,כך שנוצר לסיפור הקשר הגיוני יותר.
הקשר עם אשתו של טורנוסרופוס משקף את הידידות וההתפלמסות שהיו לרבי עקיבא עם
האישה ,אולם אין בקישור זה כדי להסביר את האווירה הסוריאליסטית של הסיפור .שנאן ראה
בסיפור זה ,בשילוב עם סיפורים נוספים על רבי עקיבא ,הדי זיכרון לביוגרפיה של רבי עקיבא
ולעובדות היסטוריות 1104.דמותו של רבי עקיבא מתאפיינת בגדלות של לימוד תורה ,אך גם
בפשטות של אדם שצמח משכבות של בורים ועמי ארצות ובכך שקיים קשרים עם נוכרים כחכם
יהודי .ניגודים אלה מתבטאים במסורת הסיפורית באופן של סיפור תמוה .סיפור סופו של רבי
עקיבא על פי קריאה זו עשוי לשקף את המתח בין העולם היהודי לנוכרי ,שייתכן שבו התגבש
מדרשנו1105.
3.3סיכום
ב"מדרש אגדה" קיימים סיפורים עצמאיים מסוגים שונים .רוב סיפורי החכמים הם קצרים ולא
עלילתיים ,ורובם מופיעים במסגרת אמירות של חכמים .שונה הוא רבי עקיבא ,שמופיע בסיפורים
עלילתיים נרחבים .עורכו של "מדרש אגדה" משלב במדרשו סיפורים שאנו יכולים לזהות את
מקורותיהם .דוגמה טובה לעניין זה היא תיאור שיחתו הפולמוסית של רבי עקיבא עם
טורנוסרופוס בעניין השבת .בנוסח "מדרש
אגדה"1106
סיפור זה מועתק
מהתנחומא1107
ללא
עיבוד.
סגנון אחר של הבאת סיפורים ב"מדרש אגדה" הוא הגשת סיפורים מעובדים ,שמאפייניהם הם
פיתוח והרחבה ,ריבוי פרטים ,דיאלוגים וביטוי של מחשבות פנימיות ואף רגשות .סיפורים כאלה
הם הסיפור הפולמוסי העוסק בברית המילה ,סיפור האישה שמתו בניה וסיפור מותו של רבי
עקיבא .את שני הסיפורים האחרונים איננו מכירים ממקורות אחרים .הצבעתי על מאפיינים
לשוניים וסגנוניים שמובילים למסקנה שהם נערכו בימי הביניים המאוחרים .נראה שבעל "מדרש
אגדה" הוא שיצר סיפורים אלה ,או שהוא השתמש במקורות שעמדו לפניו ואינם מוכרים לנו.
1103שנאן ,למקורות עושרו ,עמ' .111
1104שם ,עמ' .171
1105ראו :לורברבוים ,מותו של ר' עקיבא ,עמ' .113
1106מדרש אגדה (בובר) שמות לה ,א.
1107תנחומא (בובר) כי תשא לג .מקבילות קרובות אחרות :בראשית רבה (תיאודור-אלבק) יא ,ה; פסיקתא רבתי (איש
שלום) כג; בבלי שבת סה ע"ב.
279
מבחינת נושאי הסיפורים ,נראה שעל סדר יומו של עורך "מדרש אגדה" קיימת מגמה מוסרית
חזקה ותביעה להסרת הזיופים מעבודת ה' .היחס לנוכרים מעסיק אותו מאוד ,ודמותו של רבי
עקיבא מפותחת מאוד כדמות ביוגרפית .בדמות הזו נפגשות שתי המגמות שמעניינות את בעל
"מדרש אגדה" – אידיאל לימוד התורה במסירות ובטהרה והיחס לנוכרים.
281
.3הזיקה לפיוט ולתפילה
בכתב היד של "מדרש אגדה" מופיעים חרוזים בפתיחות ובסופי הפרשות ,והם מצורפים
בנספח1108.
באופן כללי ,הזיקה של "מדרש אגדה" לפיוט אינה חזקה (בשונה ממה שאנחנו
מכירים מחיבורים אחרים) .החרוזים שבראשי הפרשות הם דלים למדיי .למרות זאת קיימים
הדים לשימוש בפיוט ,בעיקר במקבילות לרש"י ולפירושי ר' משה הדרשן .את הדוגמאות הספורות
ריכזו במחקריהם זוהרי ומאק1109.
אליצור 1110זיהתה דרשה בפרשת חוקת 1111המבוססת על סילוק קלירי .החידוש בדבריה הוא
בטענה שהדרשה בנויה על הסילוק מבחינת העיקרון המארגן ומבחינה לשונית.
ניסיונות לזהות דרשות נוספות או ביטויים הלקוחים מן הפיוט לא צלחו בידי .כאשר משווים את
עושר ההקבלות שנמצאו לספרות מוסר ולפרשנות ימי הביניים ,מוכרחים להגיע למסקנה שהזיקה
בין "מדרש אגדה" לפיוט אינה גבוהה.
הזיקה לתפילה בולטת במיוחד בפרשות מטות ודברים ,שנושאן העיקרי הוא חורבן בית המקדש,
נושא המתאים לשבתות בין המצרים ("תלתא דפורענותא") ,שבהן נקראות פרשות אלה בבית
הכנסת .בפרשת מטות רוב הדרשה עוסקת בנבואות ירמיהו ובדמותו ,מתוך התאמה להפטרה
הנקראת בבית הכנסת באותה שבת .אגב העיסוק בדמותו של ירמיהו מובאת דרשה בעלת אופי
שירי הקושרת בין חודש אב ,מזל אריה ושמה של ירושלים "אריאל" .הדרשה מציינת את חודש
אב כזמן של פורענות שיהפוך לזמן של גאולה 1112.פרשת דברים עוסקת ברובה המכריע בדרשות
מאיכה רבה לפסוקים ממגילת איכה.
1108ראו נספח – 2קטעי פתיחה וסיום לפרשות מתוך כתב היד ,עמ' .321–312
1109זהרי ,משה הדרשן ,עמ' ;33מאק ,מסודו ,עמ' . 71
1110אליצור ,מפיוט למדרש ,עמ' .319
1111מדרש אגדה (בובר) במדבר יט ב–ג.
1112מדרש אגדה (בובר) במדבר ל ,טו .מקור הדרשה הוא פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פסקא "דברי ירמיהו".
מקבילה לדרשה זו :פסיקתא רבתי (איש שלום) "וימלוך" פסקא כז.
280
פרק חמישי :אפיונים הרמנויטיים
בפרק זה אעסוק במאפייני פרשנות הנפוצים ב"מדרש אגדה" ,וכן אציג היבטים רעיוניים בולטים
החוזרים בדרשות.
.1פרשנות אלגוריסטית
פירושים רבים המופיעים ב"מדרש אגדה" מוציאים מילים מהפירוש המילולי הרגיל שלהן .פרנקל
מבחין בין אלגוריה בספרות לבין אלגוריסטיקה בפרשנות המדרש .דבריו בסיכום דיון זה יהוו לנו
מבוא שיבהיר את דרכו של "מדרש אגדה" בפרשנות
המטפורית1113:
הדיון על ההבדל בין אלגוריה לאלגוריסטיקה הוא היסוד להבנת שיטתם של הדרשנים
לפרש אירועים "רגילים" ומוצגים מוחשיים שלא לפי פירושם הפשוט ,אלא כמצביעים על
עולם אחר – רעיוני ודתי.
נעיין בדרשה אלגוריסטית הידועה לנו מהתלמודים הירושלמי והבבלי ,ומובאת ב"חילופין
חופשיים ולא מדויקים" 1114במדרש אגדה (מהדורה) שמות ב ,ד:
.1ותתצב אחותו מרחק וקימא לן פסוק זה על נבואה נאמר כולו ותתצב כמו שנאמר ויבא יי'
ויתיצב (שמואל א ג ,י) אחותו כמו שנאמר אמור לחכמה אחותי את (משלי ז ,ד) :מרחוק כמו
שנאמר מרח[ו]ק יי' נראה לי (ירמיהו לא ,ב) :לדעה כמו שנאמר כי אל דעות יי' (שמואל א ב,
ג) :מה מה יי' אלהיך שואל מעמך (דברים י ,יב) :יעשה יי' לאדני בית נאמן (שמואל א כה,
כח) :לו ויקרא לו יי' שלום (שופטים ו ,כד):
.2דבר אחר ותתצב כמשמעו שאין הפסוק יוצא מידי פשוטו :ובזכות שהמתינה למשה
<אחיה> לדעת מה יהיה סוף העניין זכתה והמתינו לה שש מאות אלף רגלי הדא הוא דכתיב
והעם לא נסע עד האסף מרים (במדבר יב ,טו) ללמדך שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה מה
יעשה לו מה יהא בסוף נבואתה שהיתה מתנבאת ואומרת <עתידה אמי> שתלד בן שהיתה
מושיע את ישראל:
נוסח "מדרש אגדה" קרוב לנוסח "מדרש הגדול" מבחינת הגדרת נושא הפסוק" :על נבואה
נאמר" .אופן שיבוץ הפסוקים בחלקי הפסוק השונים מתאים לתלמוד הבבלי 1115.ישנן מקבילות
לדרשה השונות מזו שב"מדרש
אגדה"1116.
אלה דרשות ידידותיות לקורא ,שמציגות את
האלגוריסטיקה בתוך השיח הנרטיבי של לידת משה .לעומתן גרסת "מדרש אגדה" מגישה לנו את
הדרשה האלגוריסטית ללא ההקשר של סיפור לידת משה והתהפוכות הרגשיות סביב לידתו:
תחושות של שמחה וצער ,אמונה בקיום הנבואה וייאוש מחרדה לגורלו.
1113פרנקל ,מדרש ואגדה ,א ,עמ' .112–112את הגדרתו הוא מבסס על הבחנותיהם של גינצבורג והיינמן.
1114שמות רבה (שנאן) ,מבוא ,עמ' .71בשמות רבה א ,כב סקר שנאן את כל המסורות המתחלפות של דרשה זו.
1115בבלי סוטה יב ע"א.
1116מדרש משלי (בובר) יד מצטט את נוסח הירושלמי .בלקח טוב (בובר) שמות ב ,ד קיימת מקבילה דומה לשמות
רבה א ,כב.
282
לדרשה הבניה כפולה :חלק – 1דרשה אלגוריסטית הקובעת את נושא הפסוק כדן בנבואה ולא
במרים; חלק – 2הכרת הטובה לפועלה של מרים .הבניה זו מבטאת מודעות כפולה לפרשנות
אלגוריסטית ולעיקרון של "אין הפסוק הזה יוצא מידי פשוטו" .מבנה דומה נמצא בפירושו של
רבנו
בחיי1117
לפסוק ("על דרך הפשט"" ,ועל דרך המדרש") .למרות הדמיון במבנה אין דרשת
"מדרש אגדה" זהה מבחינה לשונית לדברי רבנו בחיי.
בחלקים אחרים של "מדרש אגדה" גיליתי תופעה שונה :חיבור בין דרשה אלגוריסטית לפירושים
בנושאי הלכה ללא מילים המסמנות מעבר בין הלכה לאגדה .המעבר בין פשט לאלגוריסטיקה,
הלכה ואגדה טבעי וזורם ,ללא צורך להצביע על הבחנה בין סוגי הפירוש.
על הפסוק "ואם החרש יחריש לה אישה" (במדבר ל ,טו) ,מפורטות ב"מדרש אגדה" הלכות הפרת
נדר על ידי הבעל במעין תקציר הלכתי .לאחר מכן מופיעה דרשה אלגוריסטית הדורשת את יחסי
הקב"ה ועם ישראל כיחסי איש ואשתו .הדרשה ערוכה באופן הבא:
.1ד"א כל זאת הפרשה לא נאמרה אלא בשביל ישראל – משפט פתיחה לקישור הלכות
הפרת נדרי אישה ליחסי עם ישראל הקב"ה.
.2שמרדו בהקב"ה ובטלו את התורה והשליכו מעליהם עול מלכות שמים ועזבו הקב"ה
ועבדו הבעלים והעשתרות – רובד גלוי :עם ישראל מורד בה' .רובד סמוי :משל לאישה
מפרה נדר ,נמשל לעם ישראל שמורד בה'.
.3לפיכך נאמ' ואסרה אסר בבית אביה – הנמקה דרשנית לפיתוח המשל כפול .יש קשר
בין פסוק זה למסקנה 3ב.
1א .וישראל נמשלו לנשים שנ' ו{א}רשתיך לי וג' ותמצא בזה הפסוק חמשה וארשתיך והם
כנגד חמשה חומשי תו' שהקב"ה קידש את ישראל בחמשה חומשי תורה – הנמשל עובר
לרובד הגלוי :ישראל הם הנשים ,הברית ביניהם לקב"ה נמשלת לברית נישואין.
1ב .ונקרא הקב"ה אב שנ' כי אבינו אתה – הוספת נמשל נוסף לקשר בין עם ישראל
לקב"ה :יחסי אב ובן.
דרשה זו היא חסרת מקבילה .הרעיון הכללי ברור ,אך חסרות מילות קישור בין חלקי הדרשה.
המעבר בין החלקים השונים נעשה תוך כדי הדגשת חלקי פסוקים" :לפיכך נאמ'" ו"שנ'" .גם
חלקי הדרשה לא מפותחים דיים והקורא נדרש להשלים בעצמו פרטים וקישורים בין החלקים.
אופן עריכה זה מזכיר את הדרשה הקודמת שבה דנו.
בדוגמה הבאה נדרשת סמיכות פרשיות בין תרומות ומעשרות לאיסור בישול גדי בחלב אימו
(מדרש אגדה (מהדורה) שמות כג ,יט):
1117רבנו בחיי (שעוועל) שמות ב ,ד.
283
ראשית בכורי אדמתך למה כדי שיהנו הכהנים עד שתדע כי ליי' הארץ ומלואה (תהלים כד,
א) ולא יגבה לבך שתאמר זה שלי וזה שלי אין אתה בה כי אם כגר וכאזרח נטה ללון:1118
לא תבשל גדי בחלב אמו שאם לא תביא הביכורים והמעשרות אתה גורם לתבואה בעת
שהיא כמו חלב רכה שתתייבש בקשיה ולא יעלה (עמ' )53rממנה דבר כי התבואה בעודה
קטנה כמו גדי היא ויונקת מן הארץ ואתה הוא הגורם שתתבשל כי יבוא שדפון ויתייבש ועל
זה נסמך ראשית בכורי אדמתך <תביא> בית יי' אלהיך ואם לא תביא תהיה הגורם ועל זה
הזהירך לא תבשל גדי בחלב אמו :אל תהי גורם לתבואה שתתבשל ועודה רכה כמו החלב:
הסבר הסמיכות נעשה בדרך של מתן משמעות מטפורית לפסוק "לא תבשל גדי בחלב אמו".
הפסוק מתאר את התהליך שיקרה לתבואה כעונש על אי הבאת תרומות ומעשרות בזמן
לכהנים 1119.הפירוש האלגורי מופיע פעמיים במדרש 1120,כאשר בשתיים מהופעותיו של הפסוק
הוא נדרש על הסמיכות למעשרות ,ואילו בהופעה השלישית הוא נדרש על דיני מאכלות אסורים.
תרומתו של "מדרש אגדה" מתבטאת בשתי פעולות עריכה :א .ביאור ההקבלות בדרך של דימוי
לתבואה" :כמו גדי"" ,רכה כמו החלב"; ב .הבאת מבוא לרעיון ,שכתוב בסגנון הגותי-מוסרי ונותן
טעם רוחני למתן מעשרות :האדם הוא כגר בעולם ,ולכן לא יעלה על הדעת שיאגור נכסים בלי
לתת לכהנים ליהנות מהם .למשפט זה לא נמצאה מקבילה.
לסיכום ,בעל "מדרש אגדה" שילב במדרשו דרשות חז"ל אלגוריסטיות בעלות משמעות דתית
רוחנית ,ופיתח דרשות אלה ברוח רעיונות הגותיים מוסריים ,כנראה בני זמנו .בתוך הדרשות הוא
שילב קטעים הגותיים שמקורם כנראה בספרי מוסר עם דרשת חז"ל הקדומה .קשה מאוד לזהות
את ההבדל בין הדרשה הקדומה או הווריאציה על הדרשה לבין משפטי התוספת .תופעה זו מראה
שניתן ללמוד מעט על המגמות הרעיוניות של בעל "מדרש אגדה" דווקא מהדרשות
האלגוריסטיות.
1118על פי ירמיהו יד ,ח" :למה תהיה כגר בארץ וכארח נטה ללון".
1119פסיקתא דרב כהנא פסקא י "עשר תעשר"; תנחומא (בובר) ראה טז.
1120מדרש אגדה (בובר) שמות כג ,יט; שם דברים יד ,כב.
284
.2דרשות מספריות ,נוטריקון וגימטריות
בחלק זה אציג דוגמאות רבות לפירושים על דרך
הרמז1121.
בגלל ריבוי הדוגמאות ומתוך רצון
לתת לקורא "טעימה" מהדרשות מסוג זה המופיעות ב"מדרש אגדה" ,ציינתי חלק מהדוגמאות
בהערות השוליים .שלוש האסטרטגיות הדרשניות – דרשות מספריות ,נוטריקון וגימטריות –
נכללות בפרק אחד למרות ההבדלים ביניהן .הסיבה לכך היא שכל האסטרטגיות האלה מפרקות
את המילה ומוצאות משמעויות ורעיונות בשפה שאינם נובעים באופן ישיר מפירושי המילים.
דרכי מדרש אלה לקוחות מהברייתא על ל"ב מידות שהתורה נדרשת בהן .פרנקל הגדיר את
תפיסת השפה שעומדת בבסיס מידות דרשניות
אלה1122:
תפיסת השפה שעומדת בבסיס דרשות אלו מעניקה משמעות וערך לאותיות ולחלקי מילים,
ומתייחסת אליהם כאל ישויות עצמאיות.
כמות הפירושים מסגנון זה ב"מדרש אגדה" רבה
אחרות .בובר ציין תופעה זו
מאוד1123,
ומובאת במקביל לדרכי פרשנות
במבואו1124:
גם נמצאים בו דרשות ע"י נוטריקון ,כמו שתראה( :מקץ מ"א מ"ה) דורש אסנת נוטריקון.
וכן (שם מ"ג ט"ז) דורש כן על וטבח טבח והכן( .שמות ב' ו') דורש נער נוטריקון( .משפטים
כ"א א') דורש המשפטים נוטריקון ודומיהם :וכן נמצאים בו דרשות בדרך גימטריאות ,כמו
שתראה( :חיי כ"ג א') מנין ויהיו בגימטריא( .שמות ד' כ"ד) מנין פקוד בגימטריא( .בשלח
ט"ו א') אז ישיר א'ז' מנין שמונה כו' ללמדך שלא נגלו לו ישראל אלא בזכות המילה שניתנה
לשמונה ימים .ד"א בעבור יחידו של עולם שהוא אחד למעלה משבעים רקיעים( .יתרו כ' א')
אנכי ה' ,א' שהוא אחד בעולמו ,נ"ך שבחר הקב"ה את ישראל משבעים אומות( .כי נ"ך
בגי מטריא שבעים) .י' שנתן להם עשרת הדברות :וכן דרש חשבונות ,כמו( :ויחי מ"ז כ"ח)
מנין התיבות הם שלשה ושלשים תיבות :וכן נמצאים בו דרשות בחסירות ויתירות ,כמו:
(חיי כ"ד נ"ז) נקרא לנערה כתיב לנער חזר ה' לפי שהיתה בוגרת ,ודומיהם.
הדרשה הפותחת את "מדרש אגדה" היא דרשת אותיות המביעה את הרעיון שקיום העולם מותנה
בקיום התורה ובחירת עם ישראל .מדובר בסדרה של אמירות המבוססות על פסוקים .מתוך
שמונה אמירות קצרות שפותחות את "מדרש אגדה" ,שש אמירות מבוססות על דרשות מספריות
או דרשות נוטריקון ,כפי שאפשר לראות להלן (מדרש אגדה (מהדורה) בראשית א ,א):
1121פרנקל ,מדרש ואגדה ,א ,עמ' .131–131להרחבה :היינמן ,דרכי האגדה ,עמוד .111–113
1122פרנקל ,מדרש ואגדה ,א ,עמ' .133
1123במהלך הפרק שילבתי בהערות השוליים דוגמאות לסוגי הדרשות השונות .דוגמאות לדרשות מספריות ב"מדרש
אגדה"" :מנין פקוד יחסר להם הקב"ה מן השעבוד ולכך נחסרו ק"ץ שנה כמו פקוד והם צ' כנגד צ' של שרה אמנו
שהיתה כשהולידה את יצחק וק' שנה כנגד אברהם בעת שהוליד ליצחק" (מדרש אגדה (מהדורה) שמות ד ,כד–כה);
" לא יהיה לך אלהים אחרים :לא בהוייה ולא בעשייה ד' לאוין <כתובין> בדבור זה כנגד ד' מלכיות" (שם כ ,ג); "דבר
אל בני ישראל על כל מצוה ומצוה מזכיר בני ישראל שהם יקרים לפני מי שאמר והי<ה> העולם כענין שנאמר הבן
יק<י>ר לי אפרים אם ילד שעשועים (ירמיהו לא,יט) :עשרה נקראו יקרים א' התורה שנאמר יקרה היא מפנינים
(משלי ג,טו) :ב' נבואה שנאמר ודבר יי' [היה] יקר בימים ההם (שמואל א ג,א) :ג' תבונה שנאמר יקר רוח [איש] תבונה
(משלי יז,כז) :ד' דעת שנאמר וכלי יקר שפתי דעת (שם כ,טו) :ה' סכלות שנאמר יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט
(קהלת י,א) :ו' עושר שנאמר והון אדם יקר חרוץ (משלי יב,כז) :ז' ישראל שנאמר הבן יקיר [לי אפרים] (ירמיהו
לא,יט) ח' חסד שנאמר מה יקר חסדך (תהלים לו,ח) :ט' מיתתן של צדיקים שנאמר יקר בעיני יי' [המותה לחסידיו]
(תהלים קטז,טו) וישראל נאמר בהם יקר שנאמר ליהודים היתה אורה ושמחה וששן ויקר (אסתר ט,טז)" (שם ויקרא
א ,ב).
1124מדרש אגדה (בובר) ,מבוא ,עמ' .1
285
בראשית ביראת שמים
דבר אחר בראשית ברא שית שש אותיות הן כנגד שש מלות שבהם ברא הקב"ה את עולמו
שנאמר כי ביה יי' צור עולמים (ישעיהו כו,ד) :יה שתי מלות יי' ארבעה מלות הרי שש אל
תיקרי צור אלא צייר עולמים:
והתחיל התורה בבי"ת ולמה אלא כנגד שתי תורות תורה שבכתב ותורה שבעל פה:
וכן בראשית שש אותיות הם כנגד ששה סדרי משנה וכנגד ששה ימי בראשית.
העובדה שכבר בקטע הפתיחה יש ריכוז כה גדול של אמירות בסגנון זה ,מראה על
הדומיננטיות 1125של הפירוש בדרך נוטריקון ב"מדרש
אגדה"1126.
קטע זה נחשב במהדורת בובר כחסר מקבילה .עם זאת ,נראה שניתן למצוא הקבלות קרובות
במדרש תנחומא ובראשית
זוטא1128,
רבתי1127.
חשוב לציין במיוחד את החיבור הימי ביניימי בראשית
שמצויה בו הקבלה קרובה מאוד מבחינה מילולית לדרשות המספריות הפותחות את
הקובץ.
חלק מהדרשות הן דרשות
פשוטות1129,
שמוצאות ערך מספרי באות ובמילה ומקבילות אותו
לרעיון של הפסוק הנדרש או למסר שהדרשן רוצה להביע .חלק מהדרשות מורכבות יותר
ומשלבות ממדים שונים 1130של חישובים.
1125דרשות נוטריקון נוספות " :ולמה נקרא שמו יצחק י' כנגד עשרה נסיונות שנתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם :צ'
שהיתה שרה בת תשעים שנה בעת שילדתו :ח' שנימול לשמנה בן ח' ימ' ק' כנגד אברהם שהיה בן מאה שנה בהולד לו"
(מדרש אגדה (העתקה) בראשית יז ,יח; קיימת מקבילה בפרקי דרבי אליעזר לא); "וכשא<מר> למשה מי יי' אשר
אשמע בקולו :אמ' לו הקב"ה אתה לוקה מי מ' ארבעים י' עשרה הרי אתה לוקה נ' מכות" (מדרש אגדה (מהדורה)
שמות ה ,ב–ג); "דבר אחר ראה נתתיך אלהים לפרעה לך והפרע ממנו והבא עליו עשר מכות אמר <משה> ריבונו של
עולם איך אביא עליו עשר מכות אמר לו את המטה הזה תקח בידך (שם ד,יז) המטה משקלו מ' סאה של סמפרינון
ועשר מכות חקוקות עליו נוטריקו ן דצ"ך עד"ש באח"ב אמר לו הקב"ה כפי כתב זה הבא עליו י' מכות" (שם ז ,א);
"דבר אחר מזבח מ' מילה ז' זכור לעבדיך לאברהם ליצחק וליעקב (דברים ט,כז) ב' ברכה ח' חיים וצריך בנין מזבח
שלא יניף עליו ברזל כי אמר הקב"ה אל יבוא חרב שהורגת בני אדם ויניף על מזבח שמכפרת עונותיהם של ישראל"
(שם שמות כ ,כא); "דבר אחר ואלה המשפטים נוטריקון ה' הדיינים מ' מצווים ש' שיעשו פ' פשרה ט' טרם י' יעשו מ'
משפט" (שם כא ,א); "ועשו ארון עצי שטים ומפני שקדושתו יתירה משאר הכלים לפיכך הזכירו בראשונה עצי שטים
ש' שלום ט' טובה י' ישועה מ' מחילה" (שם כה ,י); "מזבח נוטריקון מ' מחילה ז' זכות ב' ברכה ח' חיים" (שם כז ,א);
" דבר אחר אנכי (שמות כ ,ב) א' שהוא יחידו של עולם <כך הקב"ה יחידו של עולם> נ' כ' שבחר הקב"ה את ישראל
משבעים אומות :י' עשרת הדברות לכך פתח באנכי" (מדרש אגדה (העתקה) במדבר א ,א).
1126לרבות מהדרשות אין מקבילה מילולית אלא רעיונית .חלק מן הדרשות כפולות ב"מדרש אגדה".
1127תנחומא (בובר) בראשית ה ,בראשית רבתי (אלבק) עמ' .1דוגמה למקבילות לדרשה על ההקבלה בין האות ב'
הפותחת את התורה לשתי תורות – תורה שבכתב ותורה שבעל פה.
1128בראשית זוטא (הכהן) ,עמ' ב הערה ,21עמ' ג ,הערה 11ועמ' ז.
1129דרשות גימטרייה נוספות" :דבר אחר אז מניין אז ח' ללמדך שלא נגאלו ישראל אלא בזכות המילה שניתנה לח'
ימים" (מדרש אגדה (מהדורה) שמות טו ,א); "דק מחוספס דק היה ומחוספס ונכנס בכל אבר ואבר שמנין מחוספס
כנגד רמ"ח איברים של אדם וכמה דהוא אמר לחם אב<י>רים אכל איש (תהלים עח,כה)" (שם שמות טז ,יד); "וברך
את לחמך ואת מימיך שלא יהא אחד מישראל נצרך לאחר :ואת מימיך (שם) זה היין מיכן אמרו כל בית שאין היין
נשפך בו כמים אין בו סימן ברכה והסירותי מחלה (שם) חליים יש בעולם שאין להם רפואה מעולם והם שמנים
ושלשה כמניין מחלה" (שם שמות כג ,כה); "יוי' מניין אותיותיו עולין כ"ו לפיכך אמר הקב"ה אהיה אשר אהיה
(שמות ג ,יד) מנין אהיה כ"א נשתיירו מן המניין ה' שהוסיף הקב"ה לאברהם ובעבור אותו הה' שהיא משמו של
הקב"ה לכך הייתה על ארון הקדש בענן :אין חלום בלא פתרון סולם זה סיני בגימטריא ד"א סמל צלם" (מדרש אגדה
(העתקה) במדבר ב ,ב).
1130דוגמאות לדרשות שמשלבות מסרים עם אמצעים ספרותיים ודרשניים נוספים :נטל ה' בראשו וי' בסופו שמות
משפחות השבטים (על פי מדרש אגדה (העתקה) במדבר כו ,מ); "כי אתם המעט מכל העמים" – ע' חסר ה' כנגד 12
משפחות (על פי שם ,נז); קורבנות חג הסוכות :ע' פרים כנגד ע' אמות ,י"ד כבשים כנגד צ"ח קללות שבתורת כהנים
(על פי שם ,כח); בסוף פרשת פינחס נדוש אזכור המילה "עזים" 3פעמים כנגד שלושת האבות .הבסיס לדרשה הוא
דימוי" :לפי שבזכות שלושת אבות העולם נדמו ישראל כעזים בעולם".
286
ריכוז רב של דרשות גימטרייה בתבנית של "כנגד" מופיע בעניין קרבנות הנשיאים ,בפרשת נשא
שבחומש במדבר (מדרש אגדה (העתקה) במדבר ז ,יד ,עמ' .)94lמדרשות אלה אביא דוגמה אחת
שמדגימה את הקישור בין גימטרייה לדרשה מספרית:
.1עשרה זהב כנגד עשרת הדברות שהיו כתובים בלוחות:
.2מלאה קטרת שבאלו עשר הדברות יש בהם תרי"ג מצות כנגד הקטרת לבד הקוף שהוא
מתחלף באת בש גר ד'ק:
בחלק הראשון הדרשה היא מספרית ומקבילה :עשרת הדברות כנגד משקל כף הקטורת עשרה
זהב .בחלק השני חישוב הגימטרייה משולב בא"ת ב"ש" :ובלבד שתחליף קוף בדלת" .דרשה זו
מופיעה ברשימת ההקבלות של בובר בין פירושי רש"י לפירושים המופיעים ב"מדרש
אגדה"1131.
לפירושים אלה קיימות מקבילות בספרות המיוחסת לר' משה הדרשן ,כפי שניתן ללמוד מפירוש
רש"י
לתורה1132
שמפנה לר' משה הדרשן כמקור הדברים .מאק מגדיר את "דרושי אותיות,
גימטריאות ומספרים מסוגים שונים" כמאפיינים של דרשות ר' משה
הדרשן1133.
דרשה ידועה היא הדרשה על הציצית שמקורה בפירושי ר' משה הדרשן ומופיעה במדרש אגדה
(העתקה) במדבר טו ,לח ,עמ' :102r
ולמה צוה לתת הציצית על <כנפי> הבגד כדי שיזכרו הטובה שעשה להם הקב"ה בזמן
שהוציאם ממצרים שנ' ואשא אתכם על כנפי נשרים וג' ולמה טלית של ד' כנפים חייבת
בציצית ולא בעלת שש ולא בעלת חמש ולא בעלת שלש אלא כנגד ד' גאולות שנאמרו
במצרים והוצאתי וגאלתי והצלתי ולקחתי :ונתנו על ציצית הכנף וג' ולמה היה הציצית של
ח' <חו>טין משל לבן ולא של תכלת התכלת היה כנגד מכת הבכורות שהיתה בלילה כשם
שהתכלת שחור כך הלילה חשיכה היא ולפי שאותה מכה היתה של שיכול בנים ואבידת בנים
נקרא שיכול שנ' ואני כאשר שכלתי שכלתי :תכלת תכלית חיותם לכך צוה הקב"ה ליתן חוט
תכלת זכר לנס שעשה להם הקב"ה שהכה במכת בכורות ולמה ח' חוטי{ן ה}יו לבן השבעה
כנגד שבעה ימים שהלכו מן יציאת מצרים עד שעברו את הים והח' כנגד טביעת מצרים
שהיתה ביום הח' שנ' וישב הים לפנות בקר וג' ר' מאיר אומר מגיד הכתוב שכל המקיים
מצות ציצית מעלין עליו כאלו הקביל פני שכינה :תכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע
דומה לכסא הכבוד כענין שנ' כאבן ספיר דומה כסא וג' וראיתם אותו מיכן שאין מצות
ציצית נוהגת בלילה :וזכרתם את כל מצות יי' לפי ששקולה מצות ציצית כנגד כל המצות
שכן עולה חשבון האותיות ציצית ת"ר ועוד חשוב ח' חוטים וה' קשרים הרי י"ג נמצא הכל
תרי"ג כנגד תרי"ג מצות:
1131רש"י (ברלינר) במדבר ז ,כ ד"ה "עשרה זהב" .המקבילה לדרשה זו היא בבמדבר רבה (וילנא) יג ,טו .פירוש זה
מופיע גם בפירוש בעל הטורים שם .כל פירושיו של "מדרש אגדה" בפרק זה מבוססים על במדבר רבה פרשיות יג–יד.
לעניין רשימת ההקבלות בין "מדרש אגדה" לרש"י עיין מדרש אגדה (בובר) ,מבוא ,עמ' .11
1132רש"י (ברלינר) במדבר ז ,יח" :ביסודו של ר' משה הדרשן מצאתי" .מקבילות באגדת תדשא פרק י ובבמדבר רבה
(וילנא) יד ,יב.
1133מאק ,מסודו ,עמ' . 111
287
דרשה זו משלבת את המשמעויות של המספרים הקשורים במצוות ציצית וצבע התכלת של
הפתיל .ההקבלות הן היסטוריות וקושרות את מצוות ציצית על פרטיה ההלכתיים ליציאת
מצריים .היסוד לדרשה הוא הפסוק המסיים את הקטע הדן במצוות ציצית "אני ה' אלוקיכם
אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים" (במדבר טו ,מא).
מאק טוען שמבחינה תוכנית ומבחינת רצף המסירה ,המקור הוא בדברי התנא המובאים בספרי.
אולם בניית המערך המדויק של ההקבלות והרחבתו עד לפרטי פרטים ,וגם השימוש בתרגום
לצרכיה ,הם פרי יצירתו של ר' משה הדרשן .אנחנו מכירים את הדרשה במתכונת שעיצב אותה
רש"י" 1134,אולם לא נוכל לבודד את תרומתו של רש"י לעיצוב הדרשה
הרחבה"1135.
לאור דבריו נבחן את הדרשה בחיבורנו .ישנה הרחבה בהקבלות בנושא המספרים והצבעים .בעל
"מדרש אגדה" שונה מרש"י בהגדרת צבע התכלת של הציצית כצבע כחול כהה ,והוא משלב
בדבריו את דברי הגמרא במסכת חולין שמשתמע מהם שמדובר על כחול בהיר" .מדרש אגדה"
רומז ואינו מרחיב את האסמכתא מהתרגום ,ומצטט רק את דברי יעקב "כאשר שכלתי שכלתי"
(בראשית מג ,יד) עליו מבוסס תרגום
אונקלוס1136.
"מדרש אגדה" משלב אלמנטים שאינם מופיעים אצל רש"י .נראה שהמרכיבים שהוא מביא ואינם
מופיעים אצל רש"י מגיעים מהמקבילה במדרש לקח טוב 1137,אם כי אינם מועתקים ממנו .לאור
דברים אלה ,אין ודאות בכך שרש"י הוא מקורו של "מדרש אגדה" בדרשה זו.
מאק מבין את ריבוי הפירושים בסגנון הדרשות המספריות לא רק כמאפיין חיצוני של תורתו של
ר' משה הדרשן ,אלא כבעל הנמקה הרמנויטית .על פי תפיסת פרשנות זו יש משמעות לפרטים,
למספרים ולחזרות שבפסוקי המקרא ,ויש למצוא את המשמעות בפסוקים אלה עד לפרט הקטן
ביותר .מאק מסביר שזו הייתה חלק משיטת פרשנותו של ר' משה
הדרשן1138:
כפי הנראה חיבב הדרשן במיוחד נושאים כאלה ובמיוחד גימטריות ,ואולי זו הסיבה
להימצאותו של חומר דרשני זה שלו דווקא על פרשות במדבר ונשוא שבספר במדבר .רוב
מפרשי המקרא שלאחר ר' משה הדרשן התעלמו מריבוי הפרטים והחזרות בפרשיות אלה,
והסתפקו בהערות קצרות על פרטי הקרבן הראשון ,וכוחן של הערות אלה יפה גם ליתר
הקורבנות .אך תשומת ליבו של ר' משה הופנתה אל חזרתן הבלתי מובנת של הפרשיות הללו
על פרטיהן ,והוא ארג סביבן דרשות אופייניות ,משל עצמו וממקורות אחרים.
מאק עסק בדרשת הגימטרייה המפורסמת" :עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי" 1139.הוא טען
שהדרשה הייתה מוכרת בחוגים מסוימים בימי הביניים ,אך לא בשמו של רש"י .להערכתו ,המקור
הראשון של הדרשה הוא במדרש לקח טוב .כמו כן מופיעה הדרשה בבראשית רבתי וב"מדרש
1134שם ,עמ' .112על יחסו של הרמב"ן לדרשה זו ראו גם יהלום ,אגדת פרובנס ,עמ' .113–112
1135מאק ,מסודו ,עמ' .112
1136תרגום אונקלוס לבראשית מג ,יד" :כמא דאיתכלית תכלית".
1137לקח טוב (בובר) במדבר טו ,מא.
1138מאק ,מסודו ,עמוד .111–111
1139מאק ,עם לבן גרתי ,עמ' .221
288
אגדה" 1140.הוא מוכיח שהדרשה היא מיסודו של ר' משה הדרשן ,ומשם היא התגלגלה לחיבורים
אשכנזיים ,לר שב"א בתשובותיו ,לרבי יהושע אבן שועיב ולבראשית זוטא .לפירוש רש"י על
התורה נקשרה דרשה זו רק במאה ה .11-למרות מחקרו המקיף בנושא ,מסקנתו היא שלא נוכל
לקבוע שרשרת מסירה
ברורה1141.
כבר עמדנו בחיבור זה על הקרבה בין בראשית זוטא לחיבורנו ,וכן ההקבלות הרבות לפירוש רבנו
בחיי על התורה .מעניין הדבר שתפוצת הפירוש מזכירה מאוד את תפוצתן של מקבילות רבות
מתוך "מדרש אגדה" ,גם כאלה שאינן קשורות לר' משה
הדרשן1142.
מריבוי הדוגמאות של דרשות מספריות ב"מדרש אגדה" ,ניתן להסיק שר' משה הדרשן היה אחד
מהמקורות לסוג דרשות זה ,אך לא היחיד .נראה שבעל "לקח טוב" ובעל "מדרש אגדה" קיבלו
ופיתחו דרשות כאלה ממקורות נוספים .דרשות אלה התקבלו והיו ידועות בקרב פרשני ספרד וכן
באשכנז ,ואנו רואים שהן קיימות במספר גדול בחיבורים מאוחרים כגון בראשית זוטא.
1140שם ,עמוד .223מאק קובע את מקומו של "מדרש אגדה" במאה ה 12-בפרובאנס.
1141שם ,עמ' .221
1142מדרש אגדה (העתקה) בראשית כז ,י .מדובר בדרשה מספרית המסכמת את הלכות שחיטה וצידה על בסיס
דרישת קרי וכתיב בפסוק .הדרשה מופיעה במדרש לקח טוב (בובר) בראשית כז ,ג הערה כד .בהערה זו בובר מפרט את
תפוצת הפירוש :בעל הטורים ,חזקוני ,רד"ק ורבנו בחיי.
289
.3מגמות אידיאולוגיות
בפרק זה אציג מספר מגמות רעיוניות החוזרות על עצמן ב"מדרש אגדה" ומובעות בדרשות
השונות.
3.1הפולמוס היהודי-נוצרי
כבר בספרות חז"ל מופיע הרעיון שקיומו של העולם מותנה ומבוסס על ערכי יסוד כגון תורה
וקיומו של עם ישראל .גם הדרשה שפותחת את "מדרש אגדה" בפרשת בראשית (מדרש אגדה
(מהדורה) בראשית א ,א) מדגישה את קיומו של עם ישראל כתנאי לקיום העולם:
בראשית ברא אלהים הדא הוא דכתיב כה אמר יי' אם ימדו שמים מלמעלה 1143ויחקרו מוסדי
ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם יי' (ירמיהו לא ,לו) :לפי
שאמר ירמיה המאס מאסת את יהודה (שם יד ,יט) השיבו הקב"ה אם ראית שמים וארץ
שעברו :אותה שעה תוכל לומר שאני מאסתי בהם לפי שישראל יסוד שמים ואם אמאס
היסוד מיד נופל הבניין אשר עליו :ומניין אתה למד ששמים וארץ לא נבראו אלא בשביל
ישראל שנאמר בראשית ופירושו תחלה וישראל נקראו ראשית שנאמר קדש ישראל ליי'
ראשית תבואתה( 1144שם ב ,ג):
אולם בקריאה זהירה יותר ניתן לראות הבדל בין הדרשות הידועות לנו לדרשה זו ,מכיוון
שבדרשה שלפנינו הרעיון מופיע כתשובה לפסוקים מירמיהו .הפסוקים מירמיהו מעלים את
הרעיון שהקב"ה מאס בעם ישראל ,ותשובת המדרש לטענת זו היא שישראל הם ראשית הבריאה.
לדרשה זו לא נמצאה מקבילה.
ב"מדרש אגדה" אין פולמוס גלוי עם
הנצרות;1145
מלכות אדום מכונה "מלכות הרשעה" פעם
אחת בלבד .בשונה ממה שאנחנו מוצאים בחיבורים אחרים ,אין אזכור של אירועים היסטוריים
כגון מסעי הצלב וכד' .השם "אדום" מופיע במדרש 33פעמים ,אולם גם השם "ישמעאל" מוזכר בו
מספר פעמים דומה ( 31פעמים) ,כך שהמעקב אחרי שמות האומות וכינוייהן אינו תורמת להבנת
ההקשר התרבותי בו התחבר מדרשנו.
עם זאת ,ניתן בהחלט לזהות אמירות שנכתבו כתגובה לטענות של תכנים משיחיים שנוצלו
להוכחת כוחה של הנצרות כמביאת הגאולה .קמין 1146סיכמה את הפולמוס היהודי-נוצרי בשני
טיעונים עיקריים .1 :שכנוע של היהודים שאמונתם מוטעית ועליהם לקבל את עקרונות הנצרות;
.2ישו הוא המשיח ועל כן אין לצפות לגאולה.
דרשות רבות עוסקות ברעיון הסליחה לעם ישראל והשיבה של הקב"ה לעמו .עניין חטא העגל
נדרש בהרחבה .ריבוי המשלים העוסקים בנישואין ,פרידה וחזרה של בני הזוג נראים כתשובה
לטענות הנוצרים .במשלים אלה מוזכרות השכנות ,שמקבילות בנמשל לאומות העולם .השכנות
1143בכתב היד :ממעל.
1144בכתב היד :תבואתו.
1145מאק ,דרשות אנטי נוצריות ,עמ' .131
1146קמין ,בין יהודים לנוצרים ,עמ' .11
291
מטילות ספק בחידוש הקשר בין בני הזוג ואומרות לאישה שבעלה שכח אותה ,אולם תמיד יש
חיבור בין בני הזוג בסופו של המשל.
במדרשנו קיימת וריאציה על הדרשה משיר השירים רבה 1147על הפסוק "שחורה אני ונאוה" (שיר
השירים א ,ה) .המשל בדרשה מתאר אישה מפוחמת ששכנותיה אומרת לה שבעל נטש אותה.
במדרשנו המשל מתאר תינוקת שסרחה בבית אביה ,וגם הנמשל מצוין בפירוש (מדרש אגדה
(מהדורה) שמות כו,
ז)1148:
כך ישראל כשעשו את העגל אמרו אומות העולם להם שחורים מה עשיתם אמרה כנסת
ישראל אם אני שחורה במעשי נאה במעשי אבותי שחורה אני במצרים בטיט ובלבנים נאה אני
על הים שנאמר ויאמינו ביי' ובמשה עבדו
בהמרה של מערכת היחסים הזוגית שבין איש לאישה למערכת היחסים שבין הורים לילדים יש
תגובה ברורה כנגד טיעוני הנוצרים ,מפני שבשונה מקשר נישואין ,הורות אינה תלויה בבחירה וגם
אינה ניתנת לפירוק .זו אינה הפעם היחידה במדרשנו שבה המגמה האלגורית ביחסי בקב"ה ועם
ישראל מוגדרת כהורות ולא כזוגיות .דרשה העוסקת בהפרת נדרי האישה על ידי
הבעל1149
מפרשת את הפסוקים באופן שמציג זיקה כפולה של האישה :אל בית אביה ואל בית בעלה .הדרשן
קרא את הפסוקים כעוסקים בקשר בין עם ישראל לקב"ה ,כאשר האישה היא גם בת של הקב"ה.
מעבר לכך יש לציין שב"מדרש אגדה" משוקעת מסורת על מותו של ירמיהו הנביא בידי יהודים,
הידועה לנו רק ממקורות
נוצריים1150.
נתון זה מעיד על כך שבעל "מדרש אגדה" פעל בסביבה
נוצרית והתמודד עימה .סביר להניח שאילו היה סבור שמקורו של פירוש זה אינו ראוי ,הוא לא
היה משלב אותו בפירושיו .ייתכן שראה לנכון להביא פירוש זה כדי להראות את רחמנותו של
הקב"ה שיגאל את עם ישראל למרות מעשיהם ,ושהגאולה אינה תלויה במעשים.
3.2חורבן ,גאולה ומשיח
מדבריה של שרה קמין לעיל למדנו שהנצרות ראתה את עצמה כמביאת הגאולה ,ובעולמה לא היה
מקום לגאולה של עם ישראל .ייתכן שעל רקע טענה זו ניתן להסביר את ריבוי ההופעות של נושא
החורבן והגאולה במדרש .נושא החורבן נוכח באופנים רבים :רבי עקיבא הוא החכם ששמו הוא
הנפוץ ביותר במדרש; יש במדרש אזכורי חורבן רבים; במסגרת הסיפורים העצמאיים בחיבור
מופיע סיפור חורבן הלקוח מהתלמוד על בית המקדש
החורבן מתקופת בית המקדש
השני1152.
הראשון1151,
וכן מופיעים שניים מסיפורי
נושא הדרשה בפרשיות "תלתא דפורענותא" 1153מוסט
1147שיר השירים רבה (וילנא) א ,ו.
1148דנתי בדוגמה זו לעיל ,פרק רביעי ,סעיף – 2משלים ,עמ' .221–221
1149מדרש אגדה (בובר) במדבר ל ,יד .גם בדוגמה זו דנתי לעיל ,ראו הערה קודמת.
1150נידון לעיל בפרק ד' – אגדה המרחיבה את סיפור המקרא.
1151הסיפר על אחאב בן קולייה וצדקיה בן מעשיה במדרש אגדה (בובר) ויקרא ד ,ב.
1152ויקרא א ,ה מעשה בהר מלך דברים א ,א בנו של דואג בן יוסף.
290
ת מיד לענייני החורבן ,גם בנושאים שלא היינו מצפים למצוא בהם החורבן נושא זה .כך גם בעניין
הגאולה :סיומות הפרשות מבטאות פעמים רבות את הכמיהה לגאולה ולשיבה למקדש.
בראש פרשת פקודי (מדרש אגדה (מהדורה) שמות לח ,כא) מופיעה האמירה על בית מקדש שלישי
שלא ייחרב:
המשכן משכן העדות ולמה אמר משכן שני פעמים לפי שנתנבא משה רבינו עליו השלום
שיחרב בית <ראשון> ובית שני ואמ' אחריו העדות להורות על בית שלישי שלא יחרב ולא
ינתץ לעולם לפי שהוא בניין מלך מלכי המלכים הקב"ה מה הוא קיים אף בניינו קיים אבל
בית ראשון ובית שני שהוא בניין אדם ולפי שהאדם אינו קיים אף בניינו אינו קיים:
הדרשה פותחת במימרה משמות רבה 1154ומסיימת במשל מאותו מקור .האמירה על בית המקדש
השלישי לא מופיעה במקור מדרשי ,אלא דווקא אצל רבנו
בחיי1155.
גם בפירושו של בעל "מדרש אגדה" לברכת כהנים (מדרש אגדה (העתקה) במדבר ו ,כד–כז),
מצאתי אמירה ייחודית עם קישור לגאולה ,שאינו נפוץ בהקשר זה:
יאר יי' שיתן לך מאור פנים בתורה שנ' ותורה אור :ויתן לך אור פנים בגאולה שנ' באורך
נראה אור והקב"ה יהיה לכם אור שנ' באורך נראה אור :ואומר יי' אורי וישעי ממי אירא:
ואומ' באור פני מלך חיים ואומ' אל יי' ויאר לנו ואומ' יאר פניו אתנו סלה:
על פי קטע זה ,הגאולה קשורה בנוכחות אלוקית .נראה שמשמעותה של הארת פנים בהקשר של
גאולה היא כמיהה להשראת שכינה או נבואה .והיא מקושרת למושגים הרוחניים תורה ואור.
3.3ד' יסודות :תפיסת הגוף והנפש
"מדרש אגדה" מתאפיין בכך שניתן לזהות בו קטעים ארוכים יחסית שאינם שייכים לספרות
חז"ל ,ומשובצים בתוך הדרשות .יש בזיהוים של קטעים אלה ערך להכרת הרקע בו התחבר
המדרש .הרעיון שהאדם מורכב מארבעה יסודות ,ובהם יסודות של הנפש האלוקית וגם יסודות
חומריים מהם נבנה הגוף ,מתואר באריכות מספר פעמים .אל רעיון זה מצטרף בדרך כלל הרעיון
שהגוף וגם האדם עצמו שפלים ,כלים ואפסיים מול הנוכחות האלוקית ,והרוח חוזרת לאלוקים
במותו של האדם .הניסוחים לרעיון זה מופיעים בהקשרים שונים ,לדוגמה במדרש אגדה (העתקה)
ויקרא כב ,כז:
ומיום השמיני והלאה זה שאמר הכתוב ומותר אדם מן הבהמה כי סוף האדם למות וסוף
הבהמה לשחיטה והכל למיתה הם עומדים :ולא יתכן שום נברא מארבעה היסודות שלא
יפרד ויחזור כל יסוד ליסודו שנ' ומשם יפרד והיה לא' רא' :ד"א שור או כשב או עז וג' שלא
1153מדרש אגדה לפרשות מטות ,מסעי ודברים .בפרשת דברים ,המקבילה לעיקר הדרשה היא מאיכה רבה (וילנא) א.
פסוקי הסדר של התורה כמעט ואינם נדרשים :ניתן לייחס זאת לחשיבות הנושא מבחינת המחבר ,אך גם לעייפות
העורך בסוף החיבור.
1154שמות רבה (וילנא) נא ,ג .ראו פרדס-פינשטיין ,פרשות המשכן ,עמ' .72–71
1155רבנו בחיי (שעוועל) בראשית כז ,יט.
292
יהרהרך יצרך לומ' שמא יש לפניו אכילה ומי היה מקריב לי עד שלא עמדו ישראל ויש לך
ללמוד ממשה רבינו ע"ה שכיון שעלה לרקיע ישב שם מאה ועשרים יום לא אכל ולא שתה
ומה משה שהוא מארבע היסודות עלה עם המלאכים ונעשה כאחד מהם בעבור שהריח ריח
השכינה שכינה על אחת כמה וכמה וכן כתיב עולת תמיד העשויה בהר סיני וג' וכי בהר סיני
הקריבו אלא זה משה שעלה אל הר סיני ולא אכל ולא שתה:
מדובר בפתיחתא מעגלית ,שהפסוק הרחוק בה הוא "ומותר אדם מן הבהמה" (קהלת ג ,יט) .יש
לקטע מקבילה דומה מאוד במדרש
תנחומא1156.
בתנחומא ,ובובר העיר לגביו" :והוא דברי המחבר
ניסוח קרוב מאוד לרעיון מצוי ב"תורת
בעל המדרש הוסיף לדרשה קטע שלא נמצא
מדנפשיה"1157.
המנחה"1158:
חומר האדם משם הוא ,ועיקר יסוד אור הנשמה הוא מן העליונים והשם ית' חברם ודבקם
וקשרם יחד לענין ידוע כבר אמרנוהו פעמים רבות ,ולכשיפרד החבור חומר האדם משם
הוא ,ועיקר יסוד אור הנשמה מן העליונים והשם ית' חברם ודבקם וקשרם יחד לענין ידוע
כבר אמרנוהו פעמים רבות ,ולכשיפרד החבור יחזור כל יסוד ליסודו .וכשם שהקדים
במציאות העולם הזה יסוד החומר ואחר כך יסוד הנפש ,כך כשיחזור [עמוד ]231צריך
תחלה שיחזור החומר ליסודו ,וזהו שהקדים מ"ה :המעמיד האבר של זרע והמקשה אותו
ומנשב בו ומתנפח ,ובצאת הטיפה הוא נגנז בה כדי לציירה ולהחיותה עד זמן הקצוב לה,
ובמיתת הבריה ההיא יחזור כל יסוד ליסודו ,וחזרתם לארבעה יסודות שמכחם נבראת
ולהם תשוב ,והרוח תשוב אל הרוח והיא אם ויסוד כל היסודות וחוזרים חלילה .ביאור
הפסוק לפי ענין...
מירסקי1159
הוכיח שרעיון זה לקוח מ"חובות הלבבות" .רעיון ארבעת היסודות היווה בסיס
לאמונת הייחוד ,והוגים ופייטנים השתמשו בו כדי לבטא את גדולת האל השולט על ארבעת
היסודות .אם נקבל את דבריו ,הרי שיש בהם כדי לחזק את הרושם של השפעה ספרדית ימי
ביניימית על החיבור.
3.3מנהגים
כבר עמדנו על כך שקשה מאוד לאפיין את הקהילה ממנה הגיע בעל "מדרש אגדה" .בפרק זה
תיארנו מגמות רעיוניות שעשויות לעזור לנו במציאת הקשר המקום והתקופה בהן התחבר
מדרשנו .דרך בחינת הרעיונות ההגותיים שמופיעים ב"מדרש אגדה" ניסיתי לצייר מעט קווים
למאפייני התקופה והמקום שבהם נכתב המדרש.
1156תנחומא (בובר) אמור ז.
1157מדרש אגדה (בובר) ויקרא כב ,כז.
1158תורת המנחה דרוש כג.
1159מירסקי ,מחובות הלבבות ,פרק א ,עמ' .111
293
במחקר נעשו ניסיונות לבדוק את ההלכות והמנהגים המשתקפים במדרשנו .בחנתי את רשימת
המנהגים המופיעים במדרש לקח טוב 1160והקבלתי אותה למנהגים המופיעים ב"מדרש אגדה".
מתוך כל רשימת המנהגים ,מוזכר ב"מדרש אגדה" רק מנהג אחד" :נהגו לתקוע בראש חודש
אלול"1161.
קיימות במדרשנו התייחסויות להנהגות או לעניינים הלכתיים ,כמו מנהג דיני האבלות מי"ז
בתמוז עד ט'
באב1162,
בסומא"1164.
מקורם של ציטוטים אלה במדרש לקח טוב ,והם תמיד מופיעים ב"מדרש אגדה"
"מכאן אמרו תיכף לנטילת ידיים
ברכה"1163
וכן "מצות ציצית אפילו
בקיצור אגב הדרשות .מסקנתי היא שמעט ההנהגות המצויות ב"מדרש אגדה" אינן מעידות
בהכרח על קהילתו ,זמנו או מקומו של "מדרש אגדה" ,אלא הן נלקחו על ידי בעל המדרש מתוך
מדרש לקח טוב.
1160תא-שמע ,לקח טוב ,עמ' .291
1161מדרש אגדה (בובר) שמות לג ,א.
1162מדרש אגדה (בובר) דברים א,א.
1163מדרש אגדה (בובר) שמות מ ,ל.
1164מדרש אגדה (בובר) דברים כא ,יח.
294
אחרית דבר
כשהתחלתי את המחקר ,הנושא העיקרי שעסקו בו קודמיי בעניין "מדרש אגדה" היה שאלת
הזיקה של ר' משה הדרשן אל כתב היד ופתרון חידת האנונימיות של הטקסט .היום ,עם השלמת
הפרק הזה של העיסוק שלי בכתב היד ,אפשר לומר שמרכז המחקר ב"מדרש אגדה" קשור יותר
לאופיו של המדרש המאוחר ולאופן שבו הוא מעבד את מקורותיו.
במחקר זה שרטטתי קווים לדמותו של החיבור המכונה "מדרש אגדה" ועמדתי על מאפייניו
העיקריים .הראיתי שהעיקרון המארגן של החיבור הוא סדרי הקריאה בתורה על פי פרשות
בבליות .ביסודו בנוי חיבור זה במתכונת המדרשים הפרשניים ,אולם בפרשות רבות הוא הופך
להיות מדרש דרשני במבנה של פתיחה (או פתיחות) ,גוף וסיום בדבר טוב ,בעיקר בפרשות שבוע
שיש בהן נושאים הלכתיים .בפרשות אלה בוחר הדרשן נושא כללי ,כגון נושא הגוף והנפש בפרשת
ויקרא ונושא החורבן ב"תלתא דפורענותא" .אין ב"מדרש אגדה" שמירה קפדנית על תבנית
דרשנית ,וניכרת בו נטייה להציג פירושים לצד דרשות בצורה חופשית וקבצי הלכות מן המשנה
והתלמוד (ואולי גם מחיבורים מאוחרים) .מדרשנו מתאפיין בתפילות ובקשות המצויות בו בעיקר
בסופי פרשות ,וברעיונות הפותחים את רוב הפרשות ומציגים את נושאיהן.
כפי שציינתי במטרות העבודה ,היקף החיבור גדול מכדי למצות את ריבוי הממצאים במסגרת
מחקר זה .מכאן שהמסקנות שאציג במחקר זה מוגבלות למדגמים שערכתי על פי מונחי הצעה,
מקבילות ומקורות ,מסורות חסרות מקבילה ותופעות ייחודיות .האנונימיות של החיבור
מתבטאת בהיעדרם של פרטים לגבי מקומו ,זמנו ותקופתו .סגנונו מתבטא בהעלמתו של הקול
האישי שלו ושל מקורותיו בתוך החיבור .בגלל כל האמור לעיל אי אפשר לדון בתפוצתו ,וקשה
לזהות את המרחב הגיאוגרפי ואת עולם ההלכה והמנהג המשתקפים בו .לכן יש לראות בסיכום
זה ניסוח של מסקנות ראשוניות ,בבחינת התחלות צנועות.
המקורות מהם שאב בעל "מדרש אגדה" את דרשותיו ופירושיו הם מגוונים ,וביניהם נמנים
התרגומים ,המשנה ,מדרשי התנאים והאמוראים ,התלמוד הבבלי ומעט מן הירושלמי ,ספרות
התנחומא ,פסיקתא דרב כהנא ופסיקתא רבתי .העיבודים יוצרים דרשות חדשות לחלוטין ובתוכן
ניתן לזהות השפעות של חיבורים כגון פרקי דרבי אליעזר" ,מדרש חדש" ו"פתרון תורה" .במידה
מועטה נמצאו מקבילות לחיבורים איכה רבה ,קהלת רבה וזוטא ושיר השירים רבה וזוטא.
רשימת מקורותיו של מדרשנו לא תמה בזאת :מדרשנו ייחודי בכך שמוטמעים בו פירושי ר' משה
הדרשן .דרשות מאגדת תדשא שולבו בבראשית רבתי ובבמדבר רבה ,והגיעו ל"מדרש אגדה"
בעיקר דרך החיבורים האחרונים .מסקנתי היא ש"מדרש אגדה" הוא המאוחר מבין החיבורים
המביאים את תורתו של ר' משה הדרשן.
ב"מדרש אגדה" משוקעים חומרי מדרש אשכנזיים מובהקים וכן חומרים שמקורם במזרח,
בספרד ובארצות האיסלאם .כפי שהראיתי ,קיימת זיקה רעיונית לפירוש רש"י לתורה ול"לקח
טוב" :פירושים רבים מחיבורים אלה מופיעים ב"מדרש אגדה" ,ביניהם גם פירושים המיוחסים
לר' משה הדרשן .כמו כן ניכרת השפעה רבה על תכניו ,לשונו וסגנונו של החיבור מצד פרשני ספרד
כגון הרמב"ם ,הראב"ע ובעל "צרור המור" .בולטות במיוחד ההקבלות לדבריו של רבנו בחיי.
במקרים בודדים זיהיתי השפעה רעיונית ולשונית של פרשני אשכנז (ר' חיים פלטיאל ודעת זקנים
295
מבעלי התוספות) .מסיפורי האגדה המרחיבים את המקרא ומהמשלים ומהדרשות ב"מדרש
אגדה" ,עולה שתכניו הם התכנים שעמדו על סדר היום במאות ה 11–13-מבחינת הפולמוס
היהודי–נוצרי ,כגון הדגשת רעיון הסליחה לעם ישראל ,והקשר בין הקב"ה לעמו למרות חטאי עם
ישראל .רעיון זה עולה מהדרשות ומהפירושים ובעיקר מהמשלים ,שביניהם משלי חתונה רבים.
מספר מסורות חסרות מקבילה שמצויות בו ידועות לנו ממקורות נוצריים ,וגם הדגשת עניין
הגאולה יכול לינוק מגורם זה .עולם המנהגים המועט שמצוין בו מצוי גם ב"לקח טוב" .במדרשנו
קיימת מגמה הגותית בולטת והרעיון החוזר הוא אפסות החומר והגוף ,והדגשת רעיונות הקשורים
לתורת הסוד.
למרות החריש שנעשה בחיפוש אחר מקבילות ומסורות ,רבות המסורות ורסיסי המסורות שלא
נמצאו להן מקבילות ,כך ש"מדרש אגדה" עדיין עומד בייחודיותו ובמסתוריותו מבחינה זו .עם
זאת יש לסייג ולומר שייתכן שהוא מהווה צינור לדרשות מחיבורים שלא מצויים בידינו.
מבחינת עושר המקורות ב"מדרש אגדה" ,אופי הדרשות וסגנונן ,קיים דמיון לחיבור בראשית
זוטא .הצבענו גם על דמיון רעיוני ולשוני לחיבורים "תורת המנחה" ו"מנורת המאור" .השערתי
לגבי תקופת חיבורו של "מדרש אגדה" היא שמדובר לפחות באמצע המאה
ה1165.11-
דרכו של בעל "מדרש אגדה" בהבאת מקורותיו חופשית ,והוא מקצר אותם או משנה את לשונם.
בשלב זה של המחקר הוגדרו גבולותיהם של המקורות והרבדים השונים באופן ראשוני .כמו כן לא
ניתן להגדיר את "מדרש אגדה" כילקוט מדרשים גרידא ,מכיוון שיש בו עיבוד מתוחכם ומעניין
של דרשות ופירושים עד כדי יצירה חדשה .אלבוים סבר שההגדרה שניתנה לסוג כזה של חיבורים
– "מדרשי הביאורים" או "מדרשי הפירושים" – מתאימה ל"מדרש
אגדה"1166.
גם בעיצוב
הסיפורים המועטים המופיעים ב"מדרש אגדה" ניתן לזהות מגמה לפתח את גרסאות הסיפורים
ולהרחיבן ,באופן שמתאים לאופיו של הסיפור העברי בימי הביניים .רק מעטים מהם מצוטטים
ככתבם וכלשונם ,כפי שמופיעים במדרשים קדומים.
נראה שהמרחב בו נתחבר "מדרש אגדה" הוא אחת מארצות המזרח ,כגון סוריה 1167.ייתכן שניתן
להסביר בכך את מיעוט השימוש בלטינית וביוונית והשיבושים שהשתרבבו למילים שמקורן
בשפות אלה ,וכן את שילוב שתי השפות עברית וארמית ותרגום חלק מהדרשות לארמית .בית
המדרש שבו נוצר "מדרש אגדה" היה ספוג בתורת רש"י ,מדרש לקח טוב ופרשני ספרד ואשכנז.
זאת בהתבסס על קיומו של רובד מקורות הלקוחים מספרות המדרש והפרשנות של סוף המאה ה-
11ותחילת המאה ה .12-מקורות אלה התגבשו בביזנטיון וצפון צרפת .בד בבד עם רובד זה ,ניתן
לזהות רובד לשוני ותוכני הקושר את "מדרש אגדה" עם מקורות פרשניים בני המאה ה 13-עד
אמצע המאה ה 11-שמקורם בספרד ואשכנז .נתון שקשה להתעלם ממנו הוא הדמיון ל"תורת
1165על פי ממצאיה של לייטר ,נראה שיש לאחר את תיארוכו של כתב היד היחיד של "מדרש אגדה" שבידינו לסוף
המאה ה ,12-ועל כל פנים לא לפני שנת 1311לספירה בקירוב ,כפי שציינתי בפרק הראשון ,סעיף ,3.2עמ' .12את
מקום הכתיבה יש להגדיר כמזרחי ,אולי פרס.
1166אלבוים ,ילקוט שמעוני ,עמ' .111
1167בראשית רבתי (אלבק) ,מבוא ,עמ' 21הערה 1מציג את השערתו של באכר שמחבר "מדרש אגדה" חי בסוריה
ודיבר יוונית (לא צוינה תקופה) .אלבק שלל גישה זו וטען שהעיקר ב"מדרש אגדה" הוא פירושי ר' משה הדרשן .גם
המקורות שנראים כמקורות מאוחרים יותר (כגון הראב"ע) שייך ל פרשנים שהשתמשו ביסודו של ר משה הדרשן.
לעניות דעתי תורתו של ר' משה הדרשן דומיננטית ב"מדרש אגדה" ,אך אין בזיקה לחכם זה כדי להסביר את כל
החיבור על מאפייניו .גם מדרש אגדה (בובר) ,מבוא ,עמ' ,2הדגיש את הקשר לסוריה בגלל נסיבות קניית כתב היד.
השערתו הופרכה על ידי לייטר במחקר זה.
296
המנחה" ולבראשית זוטא ,שניהם חיבורים בני אמצע המאה ה .11-שניהם נכתבו בארם צובא על
ידי אנשים שמוצאם מאזור ספרד ואיטליה ועברו נדודים בחייהם .הם דומים ל"מדרש אגדה"
במגוון ובעושר המקורות שמנקזים לתוכם ומתפרש על פני תקופה ארוכה וגם באופי דרשותיהם.
השערתי היא שהחיבור "מדרש אגדה" נכתב בתנאים קרובים לתנאים שבהם התחברו שני
חיבורים אלה .הממצאים לגבי כתב היד תומכים במסקנות ראשוניות אלה.
שאלות רבות לגבי מדרשנו עדיין לא מצאו את פתרונן .איננו יודעים ,למשל ,באיזה שם היה חיבור
זה מוכר .גם טיבו המדויק אינו ברור – מדרש ,פירוש או קובץ דרשות שנאמרו בעל פה ונכתבו
כתקציר .איננו יודעים גם מדוע לא הועתק פעמים רבות והגיעה אלינו ככתב יד יחיד :אני מניחה
שהדבר מעיד על כך שלא היה מקובל ,אך קשה לדעת בוודאות .עם זאת ,דומה שהצלחתי לאפיין
בצורה כללית את לשונו והמקורות מהם שאב .הגדרתי מגמות רעיוניות וצורות ספרותיות
שנפוצות בחיבור ,וגיבשתי השערה לגבי תקופתו ומקומו שמסתמכת על ממצאים הנובעים
ממאפייני מדרשנו.
בובר חש בעוצמתו של "מדרש אגדה" ולכן אמר" :המדרש הזה על התורה ,אף כי לא נוכל לברר
שם המסדר ומתי ובאיזה מקום נסדר – בכל זאת יקר הוא באיכותו" .גם אם לא הצלחנו לפענח
את כל צפונותיו של נשוא מחקרנו ,יש לקוות כי מחקרנו סייע בהצגת איכותו הייחודית של
המדרש הקרוי "מדרש אגדה" ,והאיר אותו באופן חדש ,אני תקווה שמחקר זה יוכל בעתיד
להרחיב את יריעת הדיון במדרשי האגדה בכלל ובקבוצה הקרויה במחקר "המדרשים
המאוחרים".
297
ביבליוגרפיה
א .מקורות
אגדת בראשית ,מהדורת ש' בובר ,קרקוב תרס"ג.
אוצר מדרשים ,מהדורת י"ד אייזנשטיין ,ניו יורק תרע"ה.
איכה רבה ,מהדורת ש' בובר ,וילנא תרנ"ט.
בראשית רבתי ,מהדורת ח' אלבק ,ירושלים ת"ש.
הלכות קצובות ,מיוחס לרב יהודאי גאון ,מהדורת מ' מרגליות ,ירושלים תש"ב.
ויקרא רבה ,מהדורת מ' מרגליות ,ניו-יורק וירושלים תשנ"ג.
ילקוט שמעוני לתורה ,נביאים וכתובים ,דפוס ראשון שאלוניקי רפ"א ,מהדורת פקסימיליה,
ירושלים תשל"ג.
לקח טוב ,מהדורת ש' בובר ,ברלין תרמ"ד.
מדרש אגדה ,מהדורת ש' בובר ,וינה תרנ"ד.
מדרש בראשית זוטא ,מהדורת מ' הכהן ,ירושלים תשכ"ב.
מדרש בראשית רבה ,מהדורת י' תיאודור וח' אלבק ,א-ג ,ירושלים תשכ"ה.
מדרש דברים רבה ,מהדורת ש' ליברמן ,ירושלים תשנ"ב.
מדרש זוטא על שיר השירים ,רות ,איכה וקהלת ,מהדורת ש' בובר ,ברלין תרנ"ד.
מדרש משלי ,מהדורת ש' בובר ,וילנא תרנ"ג.
מדרש משלי – ראו ויסוצקי ,מדרש משלי.
מדרש קהלת רבה – ראו הירשמן ,קהלת רבה.
מדרש רבה על חמישה חומשי תורה וחמש מגילות עם כל המפרשים ,מהדורת וילנא ,ירושלים
תשמ"ח.
מדרש שכל טוב ,מהדורת ש' בובר ,ברלין תרס"א.
מדרש שמות רבה פרשות א-יד ,מהדורת א' שנאן ,ירושלים תשמ"ד.
מדרש תדשא ,מהדורת אבא ,פיעטרקוב תרס"ח.
מדרש תהלים ,מהדורת ש' בובר ,וילנא תרנ"א ,דפוס צילום ירושלים תשל"ז.
מדרש תנחומא הקדום והישן על חמישה חומשי תורה ,מהדורת ש' בובר (לבוב תרמ"ד) ,דפוס
צילום :ירושלים תשכ"ד.
מדרש תנחומא על חמישה חומשי תורה (מנטובה שכ"ג) ,דפוס צילום :ירושלים תשל"א.
מורה הנבוכים לרמב"ם ,מהדורת קאפח ,ירושלים תשל"ז.
מכילתא דרבי ישמעאל ,מהדורת ח"ש הורוביץ וי"א רבין ,ירושלים תש"ך.
מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי ,מהדורת י"נ אפשטיין וע"צ מלמד ,ירושלים תשט"ו.
מקראות גדולות ,חמישה חומשי תורה עם פרשנים ,ירושלים תש"ן.
משנה ,ששה סדרים עם פירוש ח' אלבק ,ירושלים-תל אביב .1911
משנה ,על פי כתב יד קאופמן ,מהדורת פקסימיליה ,ירושלים תשכ"ח.
ספר הישר ,מהדורת י' דן ,ירושלים תשמ"ו.
ספר פתרון תורה – ילקוט מדרשים ופירושים ,מהדורת א"א אורבך ,ירושלים תשל"ח.
ספרי במדבר ,מהדורת ח"ש הורוויץ ,לייפציג תרע"ז.
ספרי במדבר ,מהדורת מ"י כהנא ,ירושלים תשע"א.
298
ספרי דברים ,מהדורת א"א פינקלשטיין ,ניו יורק תשכ"ט.
ספרי זוטא ,מהדורות הורוביץ ,ירושלים תשכ"ו.
פירושי התורה לר' חיים פלטיאל ,מהדורת יצחק שמשון לנגה ,ירושלים תשמ"א.
פירושי התורה לרבינו משה בן נחמן ,מהדורת ח"ד שעוועל ,ירושלים תש"ך.
פסיקתא דרב כהנא ,מהדורת ד' מנדלבוים ,כרכים א-ב ,ניו-יורק תשמ"ז.
פסיקתא רבתי ,מהדורת מ' איש-שלום ,תל-אביב תשכ"ג.
פרקי דרבי אליעזר ,מהדורת ח"מ הורוביץ ,ירושלים תשל"ב.
רבנו בחיי ביאור על התורה ,מהדורת ח"ד שעוועל ,ירושלים תשמ"ב.
רש"י על התורה ,מהדורת א' ברלינר ,ברלין תרכ"ז.
תלמוד בבלי ,מהדורת ע' אבן ישראל (שטיינזלץ) ,ירושלים תשנ"ז.
פרויקט השו"ת של אוניברסיטת בר-אילן ,גירסה .+13
Biblia Hebraica Stuttgartensia, Stuttgart 1951.
ב .ספרים ומחקרים
אורבך ,פירושי אוריגינס
אורבך ,א"א" ,דרשות חז"ל ופירושי אוריגינס לשיר השירים
והוויכוח היהודי-נוצרי" ,תרביץ ל ,תשכ"א ,עמ' .171–111
אורבך ,פרקי אמונות ודעות
אורבך ,א"א ,חז"ל – פרקי אמונות ודעות ,ירושלים תשל"ו.
אורבך ,פרשת בלעם
אורבך ,א"א" ,דרשות חז"ל על נביאי אומות העולם ועל פרשת
בלעם לאור הוויכוח היהודי-נוצרי" (בתוך :מעולמם של חכמים,
עמ' ,)237-222ירושלים תשמ"ז.
איזר ,מעשה הקריאה
איזר ,ו' ,מעשה הקריאה :תאוריה של תגובה אסתטית ,ירושלים
תשס"ו.
אילן ,אשת טיניוס רופוס
אילן ,ט'" ,אשת טיניוס רופוס ורבי עקיבא" ,מסכת ג ,תשס"ה ,עמ'
.112–113
אלבוים ,ילקוט שמעוני
Elbaum, J., "Yalkut Shim'oni and the Medival Midrashic
Anthology", Prooftexts 17, 2, 1997, pp.133–151.
אלבוים ,להבין דברי
חכמים
אלבוים ,י' ,להבין דברי חכמים :מבחר דברי מבוא לאגדה ולמדרש
משל חכמי ימי הביניים ,ירושלים תשס"א.
אלבוים ,עריכה ושכתוב
אלבוים ,י'" ,בין עריכה לשכתוב :לאופיה של הספרות המדרשית
אלבק ,מבוא
המאוחרת" ,דברי הקונגרס העולמי התשיעי למדעי היהדות ,ג,
תשמ"ו ,עמ' .12–27
ח' אלבק ,מבוא לתלמודים ,תל אביב תשכ"ט
אלבק ,מבוא לבראשית רבה ח' אלבק ,מבוא ומפתחות למדרש בראשית רבא ,חלקים א-ב,
בתוך :מדרש בראשית רבה ,מהדורת י' תיאודור וח' אלבק ,2כרך ג,
299
ירושלים תשכ"ה.
אליצור ,ש'" ,מפיוט למדרש" ,בתוך :מ' בר-אשר (עורך) ,ספר
היובל לרב מרדכי ברויאר ,כרך ב ,ירושלים תשנ"ב ,עמ'
.397–313
אפשטיין ,א' ,ר' משה הדרשן מנרבונא ,וינה תרנ"א.
אליצור ,מפיוט למדרש
אפשטיין ,ר' משה הדרשן
בויארין ,שני מבואות
בויארין ,ד'" ,שני מבואות למדרש שיר השירים" ,תרביץ נו ,ד,
ירושלים תשמ"ז ,עמ' .211–179
בייטנר ,ע' ,סיפורי יבנה :ביקור חולים וניחום אבלים ,רמת גן
תשע"א.
בכר ,ב"ז ,אגדת אמוראי ארץ ישראל ,תל אביב תרפ"ה–תרצ"ח.
בכר ,אגדות התנאים
בכר ,ב"ז ,אגדות התנאים ,יפו תר"פ–תרפ"א.
בייטנר ,סיפורי יבנה
בכר ,אגדות אמוראי
בלידשטיין,
מטמון
שבועה
על בלידשטיין ,א' ,שבועה על מטמון ,נדלה ב 11.12.11-מ-
בן יהודה ,מילון
ברגמן ,ספרות תנחומא
גאולה ,מפתח הפסוקים
./http://www.yhy.co.il/content/view/393/168/lang,he
בן יהודה ,א' (עורך) ,מלון הלשון העברית הישנה והחדשה,
ירושלים תש"ה.
ברגמן ,מ' ,ספרות תנחומא-ילמדנו :תיאור נוסחיה ועיונים בדרכי
התהוותם ,חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה ,ירושלים
תשנ"א (מהדורה נוספת כספר :ניו ג'רזי תשס"ד).
גאולה ,ע'" ,חידת מפתח הפסוקים שבכ"י מוסקווה ,גינצבורג
:1121/7הזמנה לבית היוצר של הילקוט שמעוני לתורה" ,תרביץ ע,
ג–ד ,תשס"א ,עמ' .111–129
גוטליב ,יש סדר למקרא
גוטליב ,י' ,יש סדר למקרא ,רמת גן תשס"ט.
גוטמן ,המשל
גוטמן ,ט' ,המשל בתקופת התנאים ,ירושלים ת"ש.
גינצבורג ,אגדות היהודים
גינצבורג ,ל' ,אגדות היהודים ,ירושלים תשס"ט.
ג'סטרואו ,מילון
Jastrow, M., A dictionary of the Targumim, the Talmud
Babli and Yerushalmi, and the Midrashic Literature, NY
1903.
היינמן ,דרכי האגדה
היימאן ,א' ,תולדות תנאים ואמוראים ,כרכים א-ג ,ירושלים
תשכ"ד.
היינמן ,י' ,דרכי האגדה ,ירושלים תש"י.
היימאן ,תולדות
היינימן ,דרשות בציבור
היינימן ,י' ,דרשות בציבור בתקופת התלמוד ,ירושלים תשל"א.
הירשמן ,המקרא ומדרשו
הירשמן ,מ' ,המקרא ומדרשו :בין חז"ל לאבות הכנסיה ,תל אביב
.1992
הירשמן ,מ' ,מדרש קהלת רבה ,פרשה א-ד על פי כתב יד ותיקן
:231חילופי נוסח ומסורת המדרש ,עבודה לשם קבלת תואר
הירשמן ,קהלת רבה
311
דוקטור לפילוסופיה ,אן ארבור תשמ"ג.
הרשב ,שדה ומסגרת
הרשב ,ב' ,שדה ומסגרת ,ירושלים תש"ס.
ויסוצקי ,מדרש משלי
ויסוצקי ,ב' (מהדיר) ,מדרש משלי ,ניו יורק תש"ן.
וכמן ,ג' ,מדרש חדש על התורה – הטקסט ,מקורותיו ועריכתו,
וכמן ,מדרש חדש
חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה ,ירושלים תשס"ט.
זהרי ,מ' ,דברי משה הדרשן ופיוטי אלעזר הקלירי בפירושי רש"י,
זהרי ,משה הדרשן
ירושלים תשנ"ו.
זהרי ,מדרשים בפירוש זהרי ,ח' ,מדרשי אגדה והלכה בפירוש רש"י לתורה ,ירושלים
תש"ם.
רש"י
טויטו ,עקבות לקח טוב
טויטו ,א' ,עקבות של לקח טוב בנוסח פירוש רש"י לתורה ,עלי
ספר טו (תשמח–תשמט) ,רמת גן ,עמ' .11–37
טרייטל ,פרקי דרבי אליעזר טרייטל ,א' ,פרקי דרבי אליעזר :נוסח ,עריכה ודוגמת סינופסיס
של כתבי היד ,ירושלים תשע"ג.
יהלום וסוקולוף ,שירת בני יהלום ,י' ,וסוקולוף ,מ' ,שירת בני מערבא :שירים ארמיים של
יהודי ארץ-ישראל בתקופה הביזנטית ,ירושלים תשנ"ט.
מערבא
יהלום ,י'" ,ר' משה הדרשן ואגדת פרובנס במשנת הרמב"ן",
יהלום ,אגדת פרובנס
פעמים ,32–33תשס"ג ,עמ' .121–132
יסיף ,ע'" ,מחזור הסיפורים באגדת חז"ל" ,מחקרי ירושלים
יסיף ,מחזור הסיפורים
בספרות עברית יב ,תש"ן ,עמ' .112–113
יעקבס ,י'" ,לבירור היקף היכרותו של רשב"ם עם מדרש לקח
יעקבס ,רשב"ם ולקח טוב
טוב" ,בתוך :אברהם ריינר ,משה אידל ועוד (עורכים) ,תא שמע:
יעקבסון ,בלעם הוא לבן
מחקרים במדעי היהדות לזכרו של ישראל מ' תא-שמע ,אלון
שבות תשע"ב ,עמ' .199–172
יעקבסון ,א'" ,בלעם הוא לבן" ,מכלול ב ,תשנ"ה ,עמ' .33–22
כשר ,תורה שלמה
כשר ,מ"מ ,תורה שלמה ,א–לו ,ניו יורק וירושלים תש"ט–תשמ"ב.
לדרמן ,טקסטים מקבילים
לדרמן ,ש'" ,טקסטים מקבילים בחיבור נוצרי-ביזנטי ובקטעי
מדרש המיוחסים לר' משה הדרשן" ,תרביץ ע ,ב ,תשס"א ,עמ'
.221–213
לוינסון ,י' ,הסיפור שלא סופר :אמנות הסיפור המקראי המורחב
במדרשי חז"ל ,ירושלים תשס"ה.
לוינסון ,הסיפור שלא סופר
לורברבוים ,מותו של ר' לורברבוים (זלק) ,ח' ,מותו של ר' עקיבא כגיבור עממי במסורת
עקיבא
ליכט ,בעבותות השכול
מאיר ,הסיפור הדרשני
היהודית בחינות ספרותיות עממיות ,חיבור לשם קבלת תואר
דוקטור לפילוסופיה ,ירושלים תשס"ב.
ליכט ,ח' ,בעבותות השכול :עיונים בעשרה סיפורי אגדה על
השכול בעולמם של חכמים ,ירושלים תשס"ז.
מאיר ,ע' ,הסיפור הדרשני בבראשית רבה ,תל אביב .1917
310
מאק ,במדבר רבה
מאק ,ח' ,מדרש במדבר רבה חלק א' :פרשיות במדבר ונשוא:
מבוא ודוגמא למהדורה ,חיבור לשם קבלת תואר דוקטור
לפילוסופיה ,ירושלים תשנ"א.
מאק ,דרשות אנטי נוצריות
מאק ,ח'" ,דרשות אנטי נוצריות במדרש במדבר רבה" ,דברי
הקונגרס העולמי העשירי למדעי היהדות ,ג ,תשמ"ט ,עמ' –133
.111
מאק ,הדרשה השבתאית
מאק ,ח'" ,הדרשה השבתאית בדבר ביטול המצוות – מקורה
וגלגוליה" ,סידרא יא ,תשנ"ה ,עמ' .72–22
מאק ,המדרשים
המאוחרים
מאק ,ח'" ,המדרשים המאוחרים" ,מחניים ,5תשנ"ד ,עמ' –131
.121
מאק ,מסודו
מאק ,ח' ,מסודו של משה הדרשן ,ירושלים תש"ע.
מאק ,מקומראן לפרובנס
מאק ,ח'" ,מקומראן לפרובנס :רעיון המשיח משבט מנשה –
ממגילות ים המלח אל מדרש מימי הביניים" ,מגילות ג ,תשס"ה,
עמ' .111–12
מאק ,ח''" ,עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי' – דרכה של הדרשה
מספרו של ר' משה הדרשן אל פירוש רש"י לתורה" ,תרביץ סה ,ב,
תשנ"ו ,עמ' .211–221
מאק ,ח'" ,מדרש במדבר רבה וראשית הקבלה בפרובאנס" ,אשל
באר שבע ד ,תשנ"ו ,עמ' .91–71
מאק ,ח'" ,זמנו ,מקומו ותפוצתו של מדרש במדבר רבה" ,תעודה
יא ,תשנ"ו ,עמ' .112–91
מאק ,עם לבן גרתי
מאק ,קבלה
מאק ,תפוצת במדבר רבה
מוסקוביץ ,הירושלמי
מוסקוביץ ,ל' ,הטרמינולוגיה של הירושלמי :המונחים העיקריים,
ירושלים תשס"ט.
מינץ-מנור ,הבריאה
מינץ-מנור ,א'" ,הבריאה ,המשכן ומשה הדרשן" ,תרביץ עא ,א–ב,
תשס"ב ,עמ' .217–212
מירסקי ,התפתחות הפיוט
מירסקי ,א' ,הפיוט :התפתחותו בארץ ישראל ובגולה ,ירושלים
תש"ן.
מירסקי ,א' ,מחובות הלבבות לשירת הלבבות ,עמ' ,91–12
ירושלים תשנ"ב.
מלמד ,מילון
מלמד ,ע"צ ,מלון ארמי עברי לתלמוד בבלי ,ירושלים תשנ"ב.
מרגליות ,אנציקלופדיה
מרגליות ,מ' ,אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים ,כרכים א–ב,
תל אביב תשנ"ז.
מירסקי ,מחובות הלבבות
נויבאואר ,קטלוג
Neubauer, A. & Cowley, A. E., Catalogue of the Hebrew
Manuscripts in the Bodleian Library and in the College
312
Libraries of Oxford, Oxford: Clarendon Press, 1886–1906.
נויברגר ,דברים רבה
סוקולוף ,ארמית בבלית
נויברגר ,ז' ,מדרש דברים רבה הנדפס :טיבו ומקומו במערכת
ספרות התנחומא-ילמדנו ,חיבור לשם קבלת תואר דוקטור
לפילוסופיה ,ירושלים תשנ"ט.
Sokoloff, M., A Dictionary of Jewish Babylonian Aramaic
of the Talmudic and Geonic Periods, Ramat Gan 2002.
סוקולוף ,ארמית
ארצישראלית
Sokoloff, M., A Dictionary of Jewish Palestinian Aramaic
of the Byzantine Period, Ramat Gan 1992.
ספראי ונוטלי ,משלי חז"ל
ספראי ,ז' ,ונוטלי ,ס' ,משלי חז"ל :האוסף השלם ,ירושלים
תשע"א.
פלוסר ,משלי
פלוסר ,ד'" ,משלי ישו והמשלים בספרות חז"ל" ,בתוך :יהדות
ומקורות הנצרות ,תל אביב תשל"ט.
פרדס-פינשטיין ,פרשות
המשכן
פרדס-פינשטיין ,ז' ,פרשות המשכן במדרש שמות רבה ב' :נוסח,
תוכן ,מבנה ומגמה ,חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה,
ירושלים תשס"ט.
פרנקל ,דרכי האגדה
פרנקל ,י' ,דרכי האגדה והמדרש ,גבעתיים .1991
פרנקל ,מדרש ואגדה
פרנקל ,י' ,מדרש ואגדה ,כרכים א–ג ,תל אביב .1991
פרנקל ,סיפור האגדה
פרנקל ,י' ,סיפור האגדה – אחדות של תוכן וצורה ,בני ברק .2111
צונץ ,הדרשות בישראל
צונץ ,י"ל ,הדרשות בישראל והשתלשלותן ההיסטורית ,נערך
והושלם על ידי ח' אלבק ,ירושלים תשי"ד.
קופליוביץ ,ירמיהו
קופליוביץ ,ד'" ,אין נביא בבלי כבוד זולתי בארץ מולדתו ובתוך
ביתו" (מתי יג ,נז) :מוטיב רדיפת הנביא ירמיהו על ידי בני עמו
בסיפורת המקראית והחוץ מקראית הקדומה ,ותפקידו בעיצוב
הבשורות ,חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה ,ירושלים
.2112
קיפרווסר ,מדרשי קהלת
קיפרווסר ,ר' ,מדרשי קהלת :התהוות ועריכה ,חיבור לשם קבלת
תואר דוקטור לפילוסופיה ,רמת גן תשס"ח.
קמין ,בין יהודים לנוצרים
קמין ,ש' ,בין יהודים לנוצרים בפרשנות המקרא ,ירושלים תשנ"ב.
רובין ,קץ החיים
רובין ,נ' ,קץ החיים :טקסי קבורה ואבל במקורות חז"ל ,תל אביב
.1997
רובין ,ראשית החיים
רובין ,נ' ,ראשית החיים :טקסי לידה ,מילה ופדיון-הבן במקורות
חז"ל ,תל אביב .1992
313
רייזל ,מבוא למדרשים
רייזל ,ע' ,מבוא למדרשים ,אלון שבות תשע"א.
שטיין ,מימרה
שטיין ,ד' ,מימרה ,מגיה ,מיתוס :פרקי דרבי אליעזר לאור מחקר
הספרות העממית ,ירושלים תשס"ה.
שטמברגר ,מבוא לתלמוד
Stemberger, G., Introduction to the Talmud and Midrash,
Translated and Edited by M. Bockmuehl, Edinburgh
1996.
שטרן ,המשל במדרש
שטרן ,תפקידו
שנאן ,האגדה החופשית
שנאן ,למקורות עושרו
שנאן ,מקרא אחד
שנאן ,סיפור עברי
שנאן,
עקיבא
נשותיו
של
שטרן ,ד' ,המשל במדרש :סיפורת ופרשנות בספרות חז"ל ,תל
אביב .1992
שטרן ,ד'" ,תפקידו של המשל בספרות חז"ל" ,מחקרי ירושלים
בספרות עברית ז ,ירושלים תשמ"ה ,עמ' .112–91
שנאן ,א'" ,מדרשת הפסוק אל האגדה החופשית :פרק בתולדות
הסיפור המקראי המורחב" ,מחקרי ירושלים בספרות עברית ה,
תשמ"ד ,עמ' .221–213
שנאן ,א''" ,מן שית מילי אתעתר רבי עקיבא' :למקורות עושרו של
תלמיד חכמים" ,בתוך :א' ארליך ,ח' קרייסל וד"י לסקר ,על פי
הבאר :מחקרים בהגות יהודית ובמחשבת ההלכה מוגשים ליעקב
בלידשטיין ,באר שבע תשס"ח ,עמ' .171–129
שנאן ,א' ,מקרא אחד ותרגומים הרבה :סיפורי התורה בראי
תרגומיהם הארמיים ,תל אביב .1993
שנאן ,א'" ,דברי הימים של משה רבנו :לשאלת זמנו ,מקורותיו
וטיבו של סיפור עברי מימי הביניים" ,הספרות ,1977 ,23עמ' –111
.111
רבי שנאן ,א'" ,שלוש נשותיו של רבי עקיבא" ,מסכת ב ,תשס"ד ,עמ'
.22–11
שנאן ,תרגום ואגדה בו
שנאן ,א' ,תרגום ואגדה בו :האגדה בתרגום התורה הארמי
המיוחס ליונתן בן עוזיאל ,ירושלים תשנ"ג.
תא-שמע ,י"מ ,רבי משה הדרשן והספרות החיצונית ,ירושלים
תשס"א.
תא-שמע ,התפילה
האשכנזית
תא-שמע ,י"מ ,התפילה האשכנזית הקדומה :פרקים באופייה
ובתולדותיה ,ירושלים תשס"ג.
תא-שמע ,לקח טוב
תא-שמע ,י"מ" ,מדרש לקח טוב – רקעו ואופיו" ,כנסת מחקרים:
תא-שמע ,הספרות
החיצונית
תא-שמע ,צדיקים
עיונים בספרות הרבנית בימי הביניים ,ג :איטליה וביזנטיון,
ירושלים תשס"ו ,עמ' .229–291
תא-שמע ,י"מ'" ,צדיקים אינם מטמאין' – על הלכה ואגדה" ,כנסת
מחקרים :עיונים בספרות הרבנית בימי הביניים ,כרך ד :ארצות
המזרח ,פרובנס ומאסף ,ירושלים תש"ע ,עמ' .111–119
314
נספחים
.1רשימת ההפניות לתרגומים
במבוא לספרו ,כותב בובר כי בעל המדרש מביא את תרגום אונקלוס בחיבורו על ידי שימוש
באופני ההצעה "כתרגומו"" ,מתרגמינן" ,ו"כדמתרגמינן" ובשורש תרג"ם .בובר רשם במבואו
הפניות לא נכונות אל פסוקים שונים ,וברשימה זו תיקנו את מראי המקום .כל ההפניות מופיעות
בתרגום אונקלוס ,מלבד האחרונה שמופיעה ביונתן .אין הבדל באופן ההצעה בין ההופעה בתרגום
יונתן לשאר ההופעות מתרגום אונקלוס.
העתקתי את הציטוטים מהתרגום בעמודה הימנית.
מקור הפסוק המובא
המילה
ההקשר של הפסוק
ב"מדרש אגדה"
במדבר ל ,ג (אונקלוס :לא בראשית ד ,כו
יבטיל פתגמיה)
"לא יחל דברו – כתרגומו לא יבטל"
בראשית כ ,יז (אונקלוס :בראשית כ ,יז
ואתרוחו)
"וילדו – ואתרוחו"
במדבר ז ,ב (אונקלוס :רברבי בראשית כד ,ס
ישראל)
"רבבה – נשיאי ישראל ,כדמתרגמינן
רברביא".
שמות טו ,ד (אונקלוס :שדי בראשית מט ,כה
"ירה בים ,ומתרגמינן שדי 1168בימא".
בימא)
שמות
ומזרזין)
יג,
יח
(אונקלוס :שמות יג ,יח
"וחמושים כפשיטא ומתרגמינן
ומזרזין".
שמות יח ,ט
"ויחד כפשוטו והוא כמו ישמח
ומתרגמינן וחדי"
שמות יח ,ט (אונקלוס :וחדי)
שמות טו ,ד (אונקלוס :שדי במדבר א ,ה
בימא)
"כדמתרגמינן ירה בים ,שדי בימא".
דברים לג ,כה (אונקלוס :במדבר א ,יג
"וכימיך דבאך :ומתרגמינן וכימי
וכיומי עולימותך תוקפך)
עולמיך תוקפך".
דברים לג ,כג (אונקלוס :רעוא)
"כדמתרגמינן רצון רעוא".
במדבר א ,טו
"יזבלני ,ומתרגמינן מדור".
בראשית ל ,כ (יזבלני אישי – במדבר ב ,ב
1168בהעתקה רשום "שרי" – שיבוש של "שדי".
315
אונקלוס :יהי מדוריה דבעלי
לותי)
שמות כד ,ה (אונקלוס :ושלח במדבר ג ,יב
ית בכורי בני ישראל)
"וישלח את נערי בני ישראל :ומתרגמינן
ית בכורי בני ישראל".
שמות לב ,ח (אונקלוס :סטו במדבר ה ,יב
בפריע)
"סרו מהר ,ומתרגמינן סטו בפריע".
בראשית מה ,כג (נושאים – במדבר טז ,טו
אונקלוס :טעינין)
"נושאים בר ולחם ומזון 1169ומתרגמינן
טעינים".
במדבר כ ,כט (אונקלוס :ארי במדבר כ ,כח
"כי גוע אהרן ומתרגמינן ארי מית
מית אהרן)
אהרן".
מלכים א א ,א (יונתן בן דברים א ,ז
"ולא יחם לו 1170,ומתרגמינן ולא שחין
עוזיאל :ולא שחין ליה)
ליה":
1169יש פה בלבול מסוים בציטוט הפסוק "עשרה חמורים נושאים מטוב מצרים ועשר אתונות נושאות בר ולחם
ומזון" (בראשית מה ,כג).
" 1170לרבו" בכתב היד נראה כשיבוש.
316
.2מפתח סיפורים עצמאיים (מסודרים על פי סדר א"ב של נושא הסיפור)
ומעשה באדם אחד שנכנס לעיר בערב שבת ולא היה מכירו אדם והיה לו כיס מלאה פשוטים וכו'
(שמות כ ,ז – .)49l
מי היה זה אחאב בן קולייה וצדקיה בן מעשיה שהיו בירושלם היו חוטאים ולא דיים אלא עוד
משגלו לבבל מעשיהם אשר היו בירושלם לא עזבו והיו מסרסים זה לזה ומה היו עושים וכו'
(ויקרא ד ,ב – .)63r
ועוד אמרו כי בזמן ר' עקיבה היתה אשה אחת והיו לה עשרה בנים גדולים תלמידי חכמ' והיה
תורתם אומנותם והיתה אמם עשירה ביותר יום אחד לא היה בביתה לחם ושפחתה הלכה למלאת
מים וכו' (ויקרא ה ,א – .)64l
ואמרו כי סמוך לבית המקדש שם איש ושמו דואג בן יוסף וכשמת הניח בן קטן לאמו והיתה אמו
מודדת אותו בטפחיים וטופח ובאצבע ועל כל טופח וטופח וכו' (דברים א ,א – .)124l
מעשה בהר המלך שהיו שם שני אלפים של עיירות וכולם חרבו בשביל השבועה של אמת כיצד היה
אדם נשבע על חבירו שאני הולך ואוכל שאני הולך ושותה וכו' (ויקרא ה ,א – .)64l
אמ' ר' חנינה סגן הכהנים אני הייתי בבית המקדש ומעשה נסין היה במנורה שהיו מדליקין אותה
בראש השנה ולא היתה מתכבה עד השנה האחרת ופעם אחת לא עשו הזתים שמן וישבו להם
הכהנים בפחי נפש (שמות כז ,כ – .)56r
כמעשה שהיה בימי ר' יהושע בן יהוצדק שהטיחו העלין זה את זה וברחו החכמים כסבורין כי
האויב בא עליהם ואחר מיכן חזרו פניהם ולא מצאו שום רודף אחריהם אמרו לקיים עלינו מקרא
ורדף אותם קול עלה נדף וכו' (ויקרא כו ,לו – .)87l
שאלה מטרונה את ר' יוסי בר חלפתא בכמה ימים ברא הקב"ה את העולם אמ' לה בששה ימים
ברא הקב"ה את עולמו אמרה לו ומאותו יום ועד עתה מה הוא עושה אמ' לה יושב ומזויג זיוגין
וכו' (בראשית כו ,לד – .)25r
מעשה בכהן אחד שהיה רואה את הנגעים ונתמעטה ידו בקש לצאת לחוצה לארץ קרא <לאשתו>
אמר לה תמחלי לי כי ידי מטה ואני רוצה לילך לשוטט בארצות כי אין יכולת בי לראות בני רעבים
וכו' (ויקרא יג ,ב – .)73r
מעשה היה ברבינו הקדוש שעבר על סימוניה ויצאו כל בני העיר לקראתו ובקשו ממנו שיתן להם
זקן ונתן להם את ר' לוי וכו' (ויקרא ז ,יא – .)66r
{}..לו תלמידי את ר' דוסתאי בר' ינאי מפני מה האשה באה מבטן אמה ופניו למעלה והאיש פניו
למטה :אמ' להם זה בא כדרך תשמישו וזו באה כדרך תשמ' ולפיכך האיש מקבל פיוס ואין האשה
מקבלת פיוס אלא תעיז פניה יותר ולבה כל עת שתפייס אותה יתקשה כאבן (ויקרא יב ,ב – .)73r
317
שאל טורנוס רופוס את ר' עקיבה אמ' לו איזו יותר מעולה מעשה הבורא או מעשה האדם ר'
עקיבה הבין מיד אמ' בלבו זה הארור שואל תחבולות בעבור המילה וכו' (ויקרא יב ,ד – .)72r
וכן טורנוס רופוס שאל את ר' עקיבה אמ' ליה מה היום מימים אמ' לו מה גבר את בגוברין וכו'
(שמות לה ,א – .)60r
ומעשה היה בר' עקיבה שתפסוהו וחבשוהו בבית האסורים והיה ר' יהושע הגרסי משמשו פעם
אחת יום הכפורים היה ולקח רשות מר' עקיבה והלך לו לביתו בא אליהו ז"ל ודפק על פתח הדלת
(ויקרא כא ,א – .)80l
פעם אחת מצא ר' שמואל בר נחמן את ר' נתן בר' אליעזר שהיה עומד בשוק :אמ' לו ר' שנה לי
פרק אחד אמר לו לך עמי בבית המדרש וכו' (ויקרא כו ,ג – .)86r
שאלו תלמידיו { } ...מעון בן יוחאי מפני מה אמרה תורה יולדת מביאה קרבן אמ' להם שבשעה
שהיא כורעת { }...מרוב הצער קופצת ונשבעת שלא אזקק לבעלי יותר וכאשר יעבור הצער
מתחרטת (ויקרא יב ,ב – .)73r
ומעשה בימי שמעון בן שטח שהיו יורדים הגשמים בלילי שבתות עד שנעשו חטים בכליות ועדשים
כדינרי זהב וכו' (ויקרא כו ,ד – .)86l
ומעשה בקצב אחד והיה מנהגו כך שכל בהמה טובה שהיה מוצא היה מניחנה לכבוד שבת למחר
היה מוצא יותר טובה הימנה היה אוכל את הראשונה ומניח את השנייה וכו' (שמות כ ,יא – .)49l
חומש
מספר ההופעות
בראשית
1
שמות
3
ויקרא
12
במדבר
---
דברים
1
בסה"כ:
17
318
.3מפתח משלים (מסודרים על פי סדר א"ב של נושא המשל)
אמר הים רבון העולמים כלום יש אדון שנותן מתנה לעבדו וחוזר בו (שמות יד ,ל – .)47l
כאדם שנכנס עם כלתו לחופה וכותב לה כתובה וחותם בה הזמן והמקום וכו' (במדבר א ,א – .)88l
משל לאדם שאבד אבידה ומבקשה באשפה והביא צכבים שהם צוברים באשפה עד שמצאו
האבידה וכו' (בראשית יא ,י – .)12l
משל לאדם שאוחז בידו צפור .הציפור לא תנצל לעולם עד שיצילנה הקב"ה וכו' (שמות יח ,א –
.)48l
ובנוהג שבעולם אם יהא לאדם בן כל זמן שהבן קטן אביו נותן דעתו עליו לסוך אותו לרחוץ אותו
להאכילו ולהשקותו ולטענו על כתיפו עד שיגדל וכו' (שמות כז ,א – .)55r
משל לאדם שיש לו צפור בידו אם דוחק אותו מיד מת ואם מניחו מיד הולך וחייה של הציפור
תלויים בו וכו' (שמות יד ,כח – .)47l
משל לאדם שמקלל עצמו ותולה קללתו באחרים וכו' (שמות א ,י – .)40l
משל לאדם רוכב על סוס וכו' (בראשית כ ,ו – .)110l
משל למה הדבר דומה לאשה שנהרגו בניה וכו' (דברים ג ,כג – .)127l
משל למה הדבר דומה לשני בני אדם שנכנסו לדין לפני המלך וכו' (ויקרא כג ,מ – .)82l
משל לשני בני אדם שרגמו צורת המלך שהיתה חקוקה בחצר המלך נתפשו שניהם אחד היה שכור
והאחד בדעתו וכו' (ויקרא ה ,א – .)64r
משל להדס ועיצמוני שהיו גדלים זה אצל זה וכו' (בראשית כה ,כז – .)24r
אמר ר' לוי משל { }...שני הדסים ואיבדה את אחת מהם וכו' (במדבר לג ,א – .)121l
משל לולד שטינף לחצר המלך אמר המלך תבוא אם זה הולד ותקנח צואת בנה כך אמר הקב"ה
תבוא פרה ותכפר על מעשה העגל וכו' (במדבר יט ,ב – .)104l
למה הדבר דומה לזקן שיושב על הדרך וכו' (במדבר לג ,א – .)120l
משל לחבר שמבקש את חברו להרגו וכו' (בראשית לג ,י – .)30r
אדם הראשון למה הוא דומה לחולה שנכנס אצלו הרופא וכו' (במדבר לג ,א – .)122r
ואת החזיר זו אדום הרשעה שנמשלה לחזיר וכו' (ויקרא יא ,ד–ו – .)70l
319
משלו למה הדבר דומה לחלב שהוא מוטל בקערה כיון שנפלה בו טיפה של קיבה מיד קופא אותו
וכו' (ויקרא יב ,ב – .)71r
ואמ' ר' סימא בנוהג שבעולם חתן דר אצל חמיו ועובר לצאת מבית חמיו אפשר שלא ימצא בידו
דבר קל וזה אפלו סכין לא נמצא בידו וכו' (במדבר לג ,א – .)120l
משל למה הדבר דומה לכהן שהלך לבית הגרנות לקבל תרומות ומעשרות וכו' (בראשית כט ,לה –
.)28r
ולמה הדבר דומה למדינה שהיתה חייבת מס למלך וכו' (ויקרא כג ,מ – .)82l
אמ' ר' שמואל משל למטרונה שהיו לה שני שושבינין וכו' (במדבר לג ,א – .)121l
משל למטרונית שנשאת למלך כעס עליה ופירש הימנה וכו' (שמות לח ,כא – .)61r
משל למי שהביא ספל שבור אצל הנפח אמר לו תדע לתקנו וכו' (בראשית יח ,יד – .)17l
משל למלך אשר אמר לעבדו פונה אני מכל עסקי ואתעסק בך לרעה וכו' (ויקרא כו ,יז – .)87r
משל למה הדבר דומה למלך היה לו פרדס והיה בתוכו ענבים ותאנים בכריות אמ' המלך אם אני
משיב בתוכו אדם רואה הוא אוכל הכל ואם אושיב בתוכו סומה לא ישמור דבר מה עשה המלך
הושיב בתוכו אחד סומא ואחד חיגר וכו' (ויקרא ד ,ב – .)64r
משל למה הדבר דומה למלך שבנה לו שר צבאו מגדל ועל כל פנה ופנה היה כותב שמו של מלך וכו'
(ויקרא א ,א – .)62l
משל למה הדבר דומה למלך שבנה מדינה והדליק בתוכה שני פנסין וכו' (ויקרא כז ,ב – .)87l
משל למלך שהיה הולך עם אוהבו בדרך וכו' (במדבר י ,לד – .)96l
מלך שהיה מזהיר את עבדו על חלוקו יותר מכל בגדיו וכו' (ויקרא א ,ב – .)62l
משל למה הדבר דומה למלך שהיה עובר וסיעה של נערים עומדים וכו' (במדבר כה ,ב – .)114l
משל למלך שהיה רוצה ליקח ריבה אחת וכו' (בראשית יז ,א – .)16r
משל למה הדבר דומה למלך שהיו לו פילגשים ועשה בנים הרבה מהם וכו' (ויקרא יט ,כג – .)79r
משל למלך שהשיא את בתו ושלט בה עין רע ומתה וכו' (במדבר ז ,א – .)94r
משל למה הדבר דומה למלך שנתן לנחתום כור חטים וכו' (שמות כז ,א – .)55r
משל למה הדבר דומה למלך שקידש אשה אמר לה הואיל ונתקדשת על שמי תהי מלכך וכבודך
כמו כבודי למה שאת אשתי וכו' (ויקרא יט ,ב – .)77l
301
מה הנר הזה מאיר לאדם ושומרו שלא יכשל כן התורה מגינה על האדם וכו' (שמות כז ,כ – .)56r
למה הדבר דומה לעשיר גדול רווק ואין לו אשה וכו' (ויקרא יז ,ג – .)76l
ויעתר ולמה נמשלה תפלתן של צדיקים בעתר וכו' (בראשית כה ,כא – .)23l
אמ' ר' לוי האוזן לגוף הקנקן לכלים מה הקנקן הזה כשהוא מלא מים כל הכלים האחרים
ממלאין ממנו כך האוזן כשהיא השומעת מרגשת מאתים וארבעים ושמונה איברים שבגוף וכולן
הולכין אחריה וחיים דכ' הטו אזנכם ולכו אלי (במדבר לג ,א – .)120l
משל לרועה שנכנסו זאבים לעדרו וכו' (במדבר כה ,יט – .)115r
ולמה הדבר דומה לשלוחו של מלך לאחר שגבה וכו' (ויקרא כג ,מ – .)82r
משל למה הדבר דומה לשפחה שראת בן גברתה בסכנה והלכה להצילו וכו' (במדבר כא ,יד –
.)107l
משל הדבר דומה לתינוקת שסרחה בבית אביה וכו' (שמות כו ,ז – .)54l
חומש
מספר
ההופעות
בראשית
1
שמות
1
ויקרא
11
במדבר
13
דברים
1
בסה"כ:
11
300
.3משלים מן המהדורה הביקורתית – טבלה בצירוף מקבילות
מראה
מקום
נושא המשל
נמשל (ציטוט מגוף המדרש)
מילת
הפתיחה
בשם מי
נאמר
המקבילות
1171
שמות
א ,י
אדם שמקלל עצמו
שמות
יד ,כח
אדם שיש לו צפור בידו
שמות
יד ,ל
אדון שנותן מתנה
לעבדו
"משל
לאדם"...
----"כך היו ישראל ביד המצריים
אם דוחקין <אותם> מתים
ואם מניחים אותם הולכים
להם"
"משל
לאדם"...
"אמר
הים"...
------
שמות
יח ,א
משל לאדם שאוחז בידו
צפור.
"לעולם לא ינצל מידו עד
שיצילנו הקב"ה כך ישראל
שהיו אוחזים ביד מצרים
והקב"ה הצילם"
"משל
לאדם"...
שמות
כו ,ז
תינוקת שסרחה בבית
אביה
שמות
כז ,א
אדם דואג לבנו כל זמן
שהוא קטן
"כך ישראל כשעשו את העגל
אמרו אומות העולם להם
שחורים מה עשיתם אמרה
כנסת ישראל אם אני שחורה
במעשי נאה במעשי אבותי
שחורה אני במצרים בטיט
ובלבנים נאה אני על הים
שנאמר ויאמינו ביי' ובמשה
עבדו"
"אף אתם הייתם במצרים
קטנים שנאמר כי נער ישראל
ואוהבהו (הושע יא ,א)
הרחצתי אתכם במים שנאמר
וארחצך במים (יחזקאל טז,
ט) :האכלתי אתכם לחם ובשר
שנאמר בתת יי' לכם [בערב
בשר לאכל ולחם בבקר לשבע]
(שמות טז ,ח) השקיתי אתכם
מים שנאמר עלי באר ענו לה
(במדבר כא ,יז) :טענתי אתכם
שנאמר ואשא אתכם (שמות
יט ,ד) <עכשו> שעמדתם על
פרקכן בנו לי בית שנאמר ועשו
לי מקדש (שם כה ,ח) :ועשו
מנורה ועשו שולחן ועשו
מזבח"
"משל
1171על פי מדרש אגדה מהדורה ביקורתית חלקית.
1172בובר כתב 'משל למה הדבר דומה'.
302
הדבר1172
דומה"...
"ובנוהג
שבעולם"...
-----
-----
-----
-----
------
-----
סוטה יא ע"א; סנהדרין
קו ע"א; שמות רבה
(שנאן) א ,ט; לקח טוב,
רש"י לשמות א ,י.
מכילתא פ' ויושע ה';
לקח טוב שמות יד ,ל.
-----חסר מקבילה .בובר הציע
שזה עיבוד של המשל
במדרש אגדה שמות יד,
כח.
שיר השירים זוטא
(בובר) א ,ה.
------
שמות
כז ,א
מלך שנתן לנחתום כור
חטים
שמות
כז ,כ
נר מאיר לאדם
"משל למה
הדבר דומה
"...
"כך מלך מלכי המלכים סילת
את הנביאים מתוך תורה
וסילת את הכתובים מתוך
הנביאים וסילת שיר השירים
מתוך הכתובים"
"מפני מה נמשלה המצוה בנר "מה הנר
הזה"...
מה הנר הזה מדליקין
<מ>אותו כמה נירות כן מרבין
התורה ברבים...
כן התורה מגינה על האדם
שלא יכשל ...אף הצדיק
בעשותו טובה מציל כל
העולם...
נר שקוצצים לו את
הפתילה אינו חסר
כך המצוה כל זמן שהאדם
עוסק בה ומוציא הוצאה אינו
חסר אבל מוסיף...
נר ששלהבתו עולה
לשמים
אף העושה צדקה תפלתו עולה
לשמים"
שמות
לח ,כא
מלך ואשתו המטרונית
שגורשה והושבה
"כן ישראל והשכינה":
ויקרא
א ,א
מלך ששר צבאו בנה לו
מגדל
"משל למה
"כך כשעשה משה את
הדבר
<המשכן> כתב על כל מעשה
ומעשה כאשר צוה יי' את משה דומה"...
י"ח פעמים כנגד חליות
שבשדרה כיון שראה הקב"ה
שהוא עומד בחוץ אמר קראו
לו ויכנס לכך נאמר ויקרא"...
ויקרא
א ,ב
מלך שהיה מזהיר את
עבדו על חלוקו יותר
מכל בגדיו.
"כך אמר הקב"ה למשה אני
מזהירך על ישראל יותר
משאר האומות לפי שהם
קרובים אלי"
ויקרא
ד ,ב
מלך שהיה לו פרדס
והושיב בו שני שומרים
סומא וחיגר
"כך הקב"ה עשה מביא את
הנפש והגוף ודנם כאחת"
"משל למה
הדבר
דומה"...
ויקרא
ה ,א
מלך ששיכור ופיכח
השחיתו את צורתו
שהייתה חקוקה בחצר
"כך כל מי שהוא חוטא כתוב
בו שגגה ואותו שהוא במזיד
"משל ל"...
ר' אלעזר מדרש שיר השירים זוטא
בן עזריה (בובר) א ,א; שיר השירים
רבה וילנא א ,א; ילקוט
שמעוני שיר השירים
תתקפ.
למשל אין מקבילה
מילולית .קיימות
----מקבילות רעיוניות,
לדוגמה ,בבלי סוטה כא
ע"א.
"משל ל"...
-----
"מלמד
שהיה
מזהיר את
עבדו"...
-----
-----
שמות רבה נא ,ד; לקח
טוב; תנחומא (בובר)
פקודי ב.
ויקרא רבה א ,ז; לקח
טוב ויקרא א ,א.
ויקרא רבה א ,ד; לקח
טוב ויקרא א ,ב.
1173
1174
1173הפתיחה למשל חסרה .בובר תיקן והשלים פתיחה חסרה.
1174מדרש אגדה (בובר) ויקרא ה ,א.
303
-----
סנהדרין צא ע"א;
תנחומא (בובר) ויקרא
יב; ויקרא רבה ד ,ה.
תנחומא (בובר) ויקרא
טו.
נענש"
במדבר
א ,א
אדם שנכנס עם כלתו
לחופה
-----
"כך עשה הקב"ה שעד עכשיו
לא כתב להם לא כתובה ולא
גט אבל עכשיו כתב להם
כתובה ולא כתב להם גט"
304
"כ"...
-----
-----
.2קטעי פתיחה וסיום לפרשות מתוך כתב היד
פתיחות הפרשות
תורה
בשם אל איום ונורא ועמיה שרי נהורא
והנחיל לעמו דת יקרה
נתחיל לכתוב מדרש התורה:
בראשית-נח
נשלמה פרשה בראשית
תהלה למגיד אחרית מראשית
אלה תולדת נח נח
נח-לך לך
נשלמה פרשת אלה תולדות
תהלה לרואה עתידות
לך לך-וירא
נשלמה פרשת לך לך
תהלה למי שיש לו הממלכה
וירא אליו יי'
וירא-חיי
שרה
נשלמה פרשת וירא אליו
תהלה לבוחר בסגוליו
ויהיו חיי שרה
חיי שרה-
תולדות
נשלמה פרשת ויהיו חיי שרה
שבח לעוטה כשלמה אורה
ואלה תולדת יצחק בן אברהם
תולדות-ויצא
נשלמה פרשת ואלה תולדת יצחק
תהלה ושבח לשוכן שחק
פרשת ויצא יעקב
ויצא-
וישלח1175
נשלמה פרשת ויצא
תהלה לאל ביראיו רוצה
פרשת וישלח יעקב
וישלח-
וישב1176
וישב-מקץ
נשלמה פרשת וישלח
תהלה לאל טוב וסלח:
פרשת וישב יעקב:
נשלמה פרשת וישב יעקב
שבח לאל המיישר כל עקוב
פרש ויהי מקץ
מקץ-ויגש
נשלמה פרשת ויהי
תהלה למי שאמר ויהי
ויגש אליו
ויגש-ויחי
נשלמה פרשת ויגש אליו
שבח לרוצה ביראיו
פרש ויחי יעקב
1175קצת דומה לויגש-ויחי.
1176דומה לבשלח-יתרו.
305
ויחי-שמות
נשלמה פרשת ויחי
שבח ליוצרי וגוחי
ספר הישר נשלם
בעזרת אל עולם
אתחיל לפרש ואלה שמות
שמות-וארא
נשלמה פרשת ואלה שמות
תהלה לשוכן מרומות
פרש' וידבר אלהים אל משה
וארא-בא
נשלמה פרשת וארא
שבח לנאזר בגבורה:
פרש' בא אל פרעה
בא-בשלח
נשלמה פרשת בא אל פרעה
שבח לאל אשר פרעה וחילו בים טבעו:
פרשת ויהי בשלח
בשלח-יתרו
נשלמה פרשת ויהי בשלח
תהלה לאל טוב וסלח
פרש' וישמע יתרו
יתרו-
משפטים
נשלמה פרשת וישמע יתרו
בעזרת האל ישתבח זכרו
פרשת ואלה המשפטים
משפטים-
תרומה
נשלמה פרשת ואלה המשפטים
בעזרת משנה עתים ומחליף הזמנים
פרשת ויקחו לי תרומה
תרומה-תצוה
נשלמה פרשת ויקחו לי תרומה
בגזרת הנותן לאין אונים עצמה:
פרשת ואתה תצוה:
תצוה-כי
תשא
נשלמה פרשת ואתה תצוה
בעזרת אחרית מראשית מחוה:
פרש' כי תשא
כי תשא-
ויקהל
נשלמה פרשת כי תשא
תהלה לאל רם ונשא
אתחיל פרש' ויקהל
ויקהל-פקודי
נשלמה פרשת ויקהל
תהלה ושבח לאל
פרש' אלה פקודי
פקודי-ויקרא
נשלם ספר ואלה שמות
תהלה למשבית מלחמות
אתחיל ספר ויקרא אל משה
ויקרא-צו
נשלמה פרשת ויקרא
תהלה לדורות מראש קרא:
פרשת צו את אהרן
306
צו-שמיני
נשלמה פרשת צו
תהלה למשבית צו:
פרש' ויהי ביום השמיני:
שמיני-
תזריע
נשלמה פרשת ויהי ביום
תהלה לנורא ואיום:
פרש' אשה כי תזריע
תזריע-מצורע נשלמה פרשת אשה
תהלה למי שאמר ועשה:
פרש' זאת תהיה
מצורע-אחרי
מות
הדפים חסרים בכתב היד
אחרי מות-
נשלמה פרשת אחרי מות
קדושים
תהלה ליוצר עולמות
אתחיל פרש' קדשים
קדושים-
אמור
נשלמה פרשת קדשים
תהלה לנערץ בסוד קדשים
אמר אל הכהנים
אמור-בהר
נשלמה פרשת אמר
תהלה למי שאמר לא תאור
פרש' בהר סיני
בהר-
בחוקותי
נשלמה פרשת בהר
תהלה לאל אשר בעמו בחר:
פרש' אם בחקתי
בחוקותי-
נשלמה פרשת אם בחקתי
במדבר
תהלה לאלהי ולאלהי אבותי:
נשלם ספר ויקרא
בעזרת שמים וארץ ברא
אתחיל ספר במדבר סיני:
במדבר-נשא
נשלמה פרשת במדבר סיני
תהלה לצור שוכן מעוני:
אתחיל פרשת נשא את ראש
נשא-בהעלתך
נשלמה פרשת נשא
שבח לצור ישראל ומנוסו:
פרש' בהעלתך את הנרות:
בהעלתך-
נשלמה פרשת בהעלתך את הנרות:
שלח
שבח ליוצר המאורות:
אתחיל פרש' שלח לך אנשים
שלח-
נשלמה פרשת שלח לך אנשים
תהלה לנערץ בסוד קדשים:
ויקח קרח
קורח1177
1177דומה לקדושים-אמור.
307
קורח-חוקת
נשלמה פרשת ויקח קרח:
תהלה לאל שסור ממשה טורח:
פרש' זאת חקת התורה:
חוקת-בלק
נשלמה זאת חקת התורה
שבח למורה לעמו דרך ישרה:
פרשת וירא בלק
בלק-פינחס
נשלמה פרשת וירא בלק
שבח למי שצונו בקרבן העוף ומלק
פרש פינחס בן אלעזר
פינחס-מטות
נשלמה פרשת פינחס בן אלעזר
תהלה למקיים אשר גזר:
פרש' ראשי המטות
מטות-מסעי
נשלמה פרשת ראשי המטות
שבח לאל אשר בחר באבות
פרש אלה מסעי
מסעי-דברים
נשלמה פרשת אלה מסעי
שבח לאומר ועושה
אתחיל ספר אלה הדברים:
בעזרת מגיד מישרים
דברים-
ואתחנן
נשלמה פרש' אלה הדברים
שבח לאל משפיל ומרים
אתחיל פרשת ואתחנן
ואתחנן-עקב
נשלמה פרשת ואתחנן
תהלה לנראה בענן
פרש' והיה עקב תשמעון
עקב-ראה
נשלמה פרשת והיה עקב
שבח למשים ברכה בגורן ויקב
אתחיל בראה אנכי
ראה-שופטים נשלמה פרשת ראה אנכי
שבח למלכי ונסיכי:
אתחיל שפטים ושטרים
שופטים-כי
תצא
נשלמה פרש' שפטים ושטרים
שבח ליוצר הרים
אתחיל כי תצא למלחמה:
308
סיומי הפרשות
חיי שרה
על פני כל אחיו נפל :נצח אותם והיו לו לעזרה כמו שכת' והיו לו לעזרה וכמו שכ'
ישכון וכ' אח' אומ' נפל שלא עד 1178פשט ידו בבית המקדש ישכון לאחר שפשט ידו
בבית המקדש נפל השם יפילהו בקרוב אמן תם:
וישלח
מהטבאל שעצמן היו מטיבים לע"ז בטירותם בת מטרתם שהיו מעמידין טירות
לע"ז מגדיאל זו {רו}מי השם יעקרם מן העולם:
ויחי
ברוך יי' לעולם אמן ואמן :תם:
משפטים
ויבא משה בתוך הענן :מלמ' שנעשה הענן לו כמו שביל שנ' בתוך הענן והיה הולך
בענן באור כאדם שמהלך בצהרים ובמה היה עוסק משה באותם המ' יום אלא בא
ללמדך שלא היה בו שום עסק כי אם בתורה ובמצות ואם משה רע"ה ששמע מפי
הגבורה היה צריך עוד לעסוק הדיוט מהדיוט על אחת כמה וכמה :ועליו הכ' אומ'
נפש עמל עמ' לו וג' אשרי מי שעמלו בתורה ובמצות ומשבר לבו לפני בוראו באמת:
תם:
תרומה
אמ' הקב"ה יבוא זכות המזבח שאש הקרבנות בוערות בו יומם ולילה ויכפר על
ישראל שעוסקין בתורה יומם ולילה שנ' והגית בו יומם ולילה אמן וכן יהי רצון:
תם:
תצוה
ועשית לו זר זהב זה <זר> שלישי שזכה בו דוד ונטלו שנ' מי אנכי ומי ביתי כי
הבאתני עד הלום לפי שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד והשם ברחמיו יזכנו
לאותה העת :תם:
ויקהל
[ ]...וארון שעשה בצלאל כמין שלש תיבות שתים של זהב ואמצעי של עץ נתן של עץ
לתוך של זהב ושל זהב לתוך של עץ וחיפה שפתו זהב וכפור<ת> של זהב היה עליו
מלמעלה ושתים טבעות בצפונו ושנים בדרומו שהיו נותנים בהם את הבדים ולא
היו זז<י>ם משם לעולם שנ' לא יסורו ממנו ובעונתינו היום הכל נגנז והשם
ברחמיו יזכנו בביאת גואלינו ובבניין בית מקדשינו ונראה כל ענייני בית המקדש
בעינינו אמן נצח :תם:
פקודי
על פי יי' יסעו אם לא היה הענן עומד ומתמר לפניהם לא היו יכולים ליסע וכל
ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא היו צריכים לאור החמה ולא לאור הלבנה
אלא כל זמן שהיה מתאדם יודעים שהחמה שקעה מלבין יודעים שהחמה זרחה
וכן לעתיד לא יהיו צריכים לא לאור החמה ולא לאור הלבנה שנא' לא יהיה לך
השמש לאור יומם ואומ' אני <אהיה> לה נא' יי' וג' יתברך שם האלהים שדבריו
1178שלא עד – נקוד להחלפת סדר המילים.
309
באש ותורתו באש ועמוד אש מנהיג את עמו ישראל כן ברחמיו ובחסדיו ינהלנו על
מות ויביא גואלינו בקרוב ובעגלא אמן:
אחרי מות
וכן אמר הקב"ה לפי שהיתה תשועתכם על ידי בשר ודם הייתם חוזרים
ומשתעבדים אבל לעתיד לבוא אני הוא המושיע אתכם שנא' ישראל נושע ביי'
תשועת עולמים אמן וכן יהי רצון:
קדושים
אמר להם הקב"ה בעולם הזה על ידי שהיה יצר הרע מצוי בכם אתם חוטאים
ובניכם מתים אכל 1179לעולם הבא אני מסיר את יצר הרע מביניכם אתם מולידים
ושמחים בהם שנ' לא יגעו לריק ולא ילדו לבהלה אמן :ותם:
בהר
ואמר <את> שבתותי תשמורו אע"פ שגולים אתם בין האומות לא תעשו כמעשיהם
אלא תשמרו מצותי ואני אצילכם מהם אמן וכן יהי רצון השם ברחמיו יזכנו לימות
המשיח:
בחוקותי
אתם ערכתם לפני שולחן ואני אערוך לכם שולחן שנ' תערוך לפני שולחן נגד צוררי
אמן נצח :תם ספר ויקרא:
עקב
ואפן וארד מן ההר שמסר לי הקב"ה סדרי מחילה וסליחה ואותו יום היה יום מ'
יום שעמד בהר בקבלת לוחת שניות והוא היה יום עשור בתשרי ולכך קבע אותו
יום הקב"ה יום מחילה וסליחה לישראל כמו שעשה באותו עת כן יעשה עמנו בכל
עת ובכל שעה אמן :תם:
1179בי"ת התחלפה בכ"ף.
321
- "החיבור הקרוי בשם "מדרש אגדה
מבוא ודוגמה למהדורה ביקורתית
העתקת כתב היד
'כרך ב
THE SO-CALLED "MIDRASH AGGADAH" –
PROLEGOMENON
AND AN EXAMPLE OF A CRITICAL EDITION
TRANSCRIPTION OF THE MANUSCRIPT
Vol. 2
זיוה קוסופסקי
אדר א' תשע"ד
כללי הפענוח וההעתקה מכתב היד
מטרתי בהעתקה זו הייתה להציג פענוח של כתב היד באופן הקרוב ביותר לתצלום כתב היד
מבחינת הטקסט ומבחינה גרפית ,כדי שלא לאבד עובדות וסימנים שנמצאים בכתב היד עצמו.
טקסט ההעתקה הינו כלי שיכול לשרת חוקרים למטרות שונות .מבחינת המחקר שלי ,הוא מהווה
מעין גשר בין כתב היד לבין המהדורה הביקורתית.
.1בהעתקת כתב היד שמרתי על החלוקה לדפים ,עמודים ושורות .השתדלתי לשמור גם על
האופן המרווח והבולט שבו נכתבו כותרות הפרשות ,וכן על מבנה הפירמידה ההפוכה
בסופם של חלק מהחומשים.
.2בראש כל דף צוין מספר העמוד וכן אחת מהאותיות rו ,l-כדי להבהיר אם מדובר בעמוד
הימני או השמאלי בהתאמה .בתחתית הדף הימני נכתב שומר הדף ,כפי שמופיע בכתב היד.
במקום שחסרים עמודים ,ציינתי זאת.
.3מילים החורגות מהשורה בכתב היד (להלן :מילים יתרות) סומנו ב ><-לפניהן ואחריהן.
לעתים המילים נכתבו מעל השורה אליה הן מתייחסות ,ובמקרים אחרים הן נכתבו מימין
או משמאל לשורה המדוברת .כאשר המילים נמצאות בצדי השורה ,המעתיק סימן בכתב
היד היכן יש לשלבן .במקרים אלה ציינתי בהערות השוליים שמדובר במילה/מילים
יתרה/יתרות מימין/משמאל לשורה.
.4השורה האחרונה בעמודים רבים כתובה בצורה אלכסונית .בהעתקה התייחסתי למקרים
אלה כשורה אחת .עם זאת ,בדרך כלל ניתן להבחין בקלות שהשורה ארוכה בהרבה משאר
השורות ואורכה בתעתיק עולה על שורה אחת .יש לציין עמוד בודד המופיע בסוף פרשת
שמות ( )44rומורכב כולו משורה אלכסונית ושורה ישרה לסירוגין.
.5מילים מעטות מופיעות בכתב היד כשהן מנוקדות .במקרים אלה ניקדתי את המילים בגוף
הטקסט ,וכן ציינתי בהערת שוליים כל הופעה כזו.
.6צמדי האותיות דל"ת-רי"ש ובי"ת-כ"ף מתחלפים אצל מעתיק זה מספר פעמים .במקרים
שבהם היה ברור לחלוטין שהכוונה לבת הזוג ולא לאות שנכתבה ,פענחתי בעקבות ההקשר
וההיגיון.
.7מקרים של ראשי תיבות וקיצורים סומנו בכתב היד באמצעות ניקוד על המילים .במקומות
שמדובר בראשי תיבות מקובלים וידועים (כגון ד"א ,הקב"ה) סימנתי כראשי תיבות.
במקומות שיש בהם ראשי תיבות או מילים שכתובות בקיצור מקובל פחות (כגון דרשות
נוטריקון ופסוקים המצוינים על ידי האות הראשונה שבכל מילה) סימנתי גרש לאחר כל
אחת מהאותיות.
.8המעתיק כותב את שם יי' באותיות י'ו'י' .בכל מקום כזה רשמתי כפי שמקובל היום יי'.
בפעם היחידה שמופיע השם בצורה י'ה'ו'ה' ציינתי זאת בהערת שוליים (.)127r
.9המעתיק משתמש בסימני ניקוד וקווים בווריאציות שונות להדגשות ,הבלטות ומחיקות.
ניתן לזהות שיטתיות בשימושים אלו ,ונתתי לכך ביטוי בהערות השוליים במקומות שונים.
.11בדף 24מופיעות מימין ומשמאל לעמודים הערות שנכתבו בקולמוס דק ובכתב מזרחי ,ועד
כמה שיכולתי לברר לא נכתבו על ידי הסופר של כתב היד .רשמתי את תוכנן לאחר תוכן
העמוד בו הופיעו ,וציינתי במקביל לאילו שורות נכתבה כל הערה.
.11לאורך חומש בראשית ניתן לראות בכתב היד סימון בעט דק שהוא התערבות של יד שנייה,
כנראה מעשה ידי שלמה בובר 1.הוספות אלה צוינו בהערות שוליים במקום שבו הופיעו
בטקסט.
.12חלקים מכתב היד מחוקים בגלל קריעה או כתמי דיו ,לעתים בשולי הדף ולעתים במרכזו.
ישנה גם תופעה של מילים מחוקות או מחוקות למחצה שפענוחן מסובך עד בלתי אפשרי.
במקרים אלה נקטתי בדרך של סימון בצורת סוגריים מסולסלים – {} – ובתוכם האותיות
המשוערות ,או שתי נקודות – { – }..במקרים שהשחזור לא היה אפשרי.
1מהשוואת כתב היד של הערות אלה לצילום כתב ידו של שלמה בובר ,כפי שמופיע בבראשית זוטא (הכהן) ,עמ' ,9
נראה שמדובר באותו כתב יד .חלק מהסימונים כנראה שימשו את המהדורה של בובר ,כגון פתיחת ראשי תיבות
וקיצורים ,השלמת מילים שמשמעות הטקסט רומזת אליהם וייתכן שהושמטו ,ועוד.
F004 r.
בשם אל איום ונורא ועמיה
שרי נהורא
לעמו
והנחיל
דת יקרה נתחיל
מדרש
לכתוב
התורה:
בראשית ברא אלהים הה"ד כה אמר יי' אם ימדו שמים ממעל ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני
אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם יי':
לפי שאמר ירמיה המאס מאסת את יהודה וג'
השיבו הקב"ה אם ראית שמים וארץ שעברו :אותה שעה תוכל לומ' שאני מאסתי בהם לפי
שישראל יסוד שמים ואם אמאס היסוד מיד נופל הבניין אשר עליו :ומניין אתה למד ששמים
וארץ לא נבראו אלא בשביל ישראל שנ' בראשית ופירושו תחלה וישראל נקראו ראשית שנ' קדש
ישראל ליי' ראשית תבואתו:
חכמה יראת יי':
ד"א בראשית ביראת שמים ברא הקב"ה את עולמו כד"א ראשית
ד"א בראשית בזכות התורה ברא הקב"ה את עולמו שנקראת ראשית שנ' יי'
קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז:
ד"א בראשית ברא שית שש אותיות הן כנגד שש
מלות שבהם ברא הקב"ה את עולמו שנ' כי ביה יי' צור עולמים :יה שתי מלות יי' ארבעה
מלות הרי שש אל תיקראי צור אלא צייר עולמים:
ד"א בראשית ברא שית משיתין שלמזבח
ברא העולם :ד"א בראשית ב'ר' ראש המילה י'ת' אחרית המילה והוא ברית ובזכות המילה
והשבת ברא הקב"ה את העולם ומניין שנקראה שבת ברית שנ' לדורתם ברית עולם וגם
המילה נקראה ברית שנא' והיתה בריתי בבשרכם וגם בזכות התורה נברא העולם
כי נשאר ממלת בראשית א'ש' והוא<א>ש ואין אש אלא תורה שנ' מימינו אש דת למו :ד"א
בראשית שש אותיות הם כנגד ששה סדרי משנה וכנגד ששה ימי בראשית :ד"א בראשית
בהסירך השין עולה שש מאות ושלש עשרה כנגד תרי"ג מצות והשין שחייב אדם לשננם
1
לבניו שנ' ושננתם לבניך :והתחיל התורה בבי"ת ולמה אלא כנגד שתי תורות תורה
שבכתב ותורה שבעל פה :ד"א למה בב' כנגד זכר ונקבה וכת' לא תוהו בראה וג'
ואמ' החכם טובים השנים מן האחד :ברא אלהים את העולם וכיון שראה שלא היה יכול
לעמוד במדת הדין לבדה שיתף עמה מדת רחמים שנ' אלה תולדות השמ' והא' בהב' ביום
עשות יי' אלהים ארץ ושמ' :ולמה לא אמר אלהים ברא בראשית אלא אמ' בראשית ברא
אלהים לפי שאין מזכירין שם שמים אלא על דיבור שנא' קרבן ליי' והרי דברים קל וחומ' ומה
למי שדרכו להקדיש אמרה תורה שלא יאמר ליי' קרבן אלא קרבן ליי' קל וחומר למחרפים
ולמגדפים ולנשבעים לשוא שהם חייבים לפני המקום :את השמ' מלמ' שכל תולדות השמים
<נבראו>2
F004 l.
בעולם שלא יאכל והסכימה דעתו של הקב"ה עמה לפיכך לא הוציאה אל עץ עושה פרי:
וירא אלהים <כי טוב>
עשתה הארץ ולא מיחה בה ואינו אומ' בה ויברא אלא ותוציא מיכן שברואים היו ביום הראשון ולא
ויאמ' אלהים יהי מארת שאותו יום נתלו
היה לארץ רשות להוציאן עד שנתן לה הקב"ה להוציא:
לפיכך מארת חסר וו למה לפי שהמאירה היה בבני אדם לכך אנשי מעמד היו מתענין ברביעי
על אסכרה שלא תפול בתינוקות והיו לאתות בעת שחמה ולבנה לוקין אותותיהם לרעה שנ'
ומאתות השמים אל תח' :אלא הגוים יחתו מהמה :ולמועדים שעל חשבון חמה ולבנה תיקון <המועדים>
שנ' שמור את חדש הא' וג' וחג הקציר וג' וחג האסיף וג' ולימים פירשו ימי הלבנה כ"ט ימים חסרים
ל' מלאים ושנת לבנה שנ"ד ימים וח' שעות ותתע"ו חלקים ושנת חמה שס"ה ימים ושש שעות:
והיו למאורת ברקיע וג' מלמד שלא נבראו אלא לצורך הבריות שהם בארץ שנ' להאיר על הארץ אבל
הקב"ה ית' ויש' ויתנשא לעדי עד אינו צריך לאורה כי האורה עמו שנ' ונהורא עמיה שרי:
את שני המאורת הגדולים כיון שהלשינה הלבנה על החמה מיעטה הקב"ה ומה אמרה רבונו
2שומר הדף מצביע על כך שחסר ברצף העמודים בכתב היד דף שלם לפחות.
2
של עולם אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד אמ' לה הואיל לכי ומעטי את עצמך והקב"ה
יתרומם שמו ניחם על זה ואמר לישראל הביאו לפני קרבן שמיעטו לכם את הירח ופירשו לפני כמו עלי
לפי שאני ארך אפים והיה לי להאריך אפי עליה לפיכך נאמ' בקרבן ראש ושעיר עזים אחת לחטאת
ליי' כלומ' כי חטאת היה לפניו על שמיעט הלבנה והיא גרמה לעצמה ויש אומ' שנעשית שחורה
כשיחור וגזר עליה שלא תהא מאירה אלא מכח השמש אמרה לפני רבונו של עולם על שדברתי
לפניך דבור הגון אני לוקה אמ' לה הקב"ה לפי' אני עתיד להחזיר אורך לימות המשיח שנ' והיה
אור הלבנה כאור החמה אמרה לפניו רבונו של עולם חטאתי מחול אמ' לה מחלתי לך אמרה
לה מחלתי לך אמרה לה במה אדע כי מחלת לי אמ' לה ולמשל ביום ובלילה אמ' לפניו רבונו
של עולם ומה שבח לאורי ביום שהוא נראה ואתה קראת אותי קטן שנ' את המאור הקטן אמ' לה
הצדיקים נקראו על שמיך יעקב הקטן ודוד הוא הקטן אמרה רב<ו>נו שלעולם גם צדיקים נקראו
קטנים מה אות של מחילה הוא לי כיון שראה הקב"ה שלא נתביישה דעתה הרבה צבאה שנ'
ואת הכוכבים ומפני כבודה הרבה צבאה כמו השלטנן שהולך ועשירי המדינה הולכין עמו:
ויתן אותם אלהים ברקיע השמ' מתנם נתנם הקב"ה לבריות להאיר להם בין לצדיקים
בין לרשעים לא נמנעו מלהאיר על הארץ:
ולמשל ביום ובלילה כשם שמושלת החמה
ביום שנ' וממ' תבוא' שמ' 3כך ממשלת הלבנה בלילה שנ' וממ' גרש ירחים :ולהבדיל בין האור
ובין החשך כשם שהיום אין כח לחשך להחשיך כך החשך כל זמן שהוא מחשיך אין כח ביום
להאיר:
וירא אלהים כי טוב לכך תקנם הקב"ה בזה העניין לעולם :ויאמר 4ישרצו המים אינו
אומ' יוציאו כשם שנ' בארץ לפי שתולדות המים נבראו מיום ראשון וביום חמישי הוציאו :שרץ
F005 r.
נפש חיה שהעופות נפשותיהם וגופם נבראו מן המים :ועוף יעופף על הארץ לפי שהעופות
נבראו מן הרקק לכך פורחים באויר והדגים נבראו מן המים 5פורחים במים לפי' הדגים באסיפה
3לצד השורה מופיעה פתיחת ראשי התיבות בכתב ידו של בובר" :וממגד תבואות שמש".
4בובר סימן שהושמטה כאן מילה ,והשלים בעצמו את המילה "אלהים" לצד השורה.
3
והעופות בסימן אחד והבהמה נברא מן הארץ לבדה בשני סימנין:
ויברא אלהים את
התנינים הגדולים לויתן ונקבתו וכדי שלא יחריבו העולם בעת שמזדווגין זה לזה 6מלח
את הנקבה לצדיקים לעתיד לבוא והרג את התנין אשר בים:
וירא אלהים כי טוב
ראה הקב"ה שהיה טוב לכך בראם :ויברך אתם אלהים לאמר פרו ורבו ולמה לא בירך הקב"ה
את הבריות אלא עד יום ה' לפי שהדגים והעופות לוקח אדם מהם ואוכלם וגם אוכלים
זה את זה לכך ברכם שלא יהא האדם חסר מהם ולפי שברכם ביום ה' לכך התקינו שבתולה
תנשא ביום רביעי ליל ה' כדי שיזדווגו זה עם זה ויפרו וירבו :והעוף ירב בארץ :לפי
שהדגים נבראו מן המים לכך תולדותם במים אבל העופות שנבראו מן הרקק ירב
בארץ:
ויאמ' אלהים תוצא הארץ לפי שהבהמות והחיות נברא בארץ מיום
ראשון ולא יצאו על פני כל הארץ אבל היו מבולעין 7בתוכה לכך כשהם מתים רוחות
שלהם יורדות למטה בארץ אל מקום שנבראו ממנו ונפשותם כלות כשם שגופם כלה:
וירא אלהים כי טוב לפי שראה הקב"ה כי כך היה תיק<ונ>ם 8לכך יצרם בעניין זה ולמה
לא ברכן הקב"ה כשם שבירך את הדגים ואת העופות והלא בני אדם אוכלין מהן כמו
שאוכלין הדגים והעופות וגם אוכלים זה את זה לפי שגלוי היה לפניו שעתיד הנחש
שהוא מחית הארץ לחטיא אדם ואשתו ועל ידו ירדה מיתה לעולם והיה עתיד לקלקלו
על כן לא בירך <את> חיית הארץ שאם היה מברך אותם היה הנחש בכלל הברכה ואם היה
שכבר בירכו הקב"ה לא היה מקללו אחר מיכן ועליו נאמ' וחוטא אחד יאבד טובה הרבה:
שבשביל הנחש נמנעו כל הבהמות והחיות ורמש האדמה שלא נתברכו :ויאמר אלהים
נעשה אדם למי אמר למלאכים שהם רוחות לכך נתייעץ בהם בבריאת אדם ואל תתמה
שכל מה שהקב"ה עושה עם בני אדם מתייעץ במלאכים שכן מיכה אמר לאחאב ראיתי
את יי' יושב על כסאו וכל צבא השמים וג' ויאמר יי' מי יפתה <את> אחאב וג' וכשאמר הקב"ה
למשה רב' לכתוב את התורה אמ' לו הקב"ה משה כתוב נעשה אדם בצלמנו כדמ' אמ' לפניו
רבונו של עולם מפני מה אתה נותן מקום למינים עד שיאמרו כי שתי רשויות הם אמ'
5בובר סימן שהושמטה כאן מילה ,והשלים בעצמו את המילה "לכך" לצד השורה.
6בובר סימן שהושמטה כאן מילה ,והשלים בעצמו את המילה "לפיכך" לצד השורה.
7בובר סימן קו על המילה "מבולעין" ,וכתב לצד השורה את המילה "מובלעים" ,כנראה כתיקון.
8בובר כתב לצד השורה "תיקונם" ,כנראה כדי להבהיר את המילה שכתובה בכתב היד בצורה לא ברורה.
4
הקב"ה למשה כתוב מה שאני אומ' לך וכל הרוצה לטעות יטעה כי ממני ילמדו כל באי
העולם שאם בא גדול לעשות דבר יטול עצה מקטן שהרי אני כשבאתי לבראות האדם
נמלכתי עם מלאכי השרת:
ד"א ויאמ' אל' נע' אדם וג' במי נמלך בתורה נמלך שכל מצותיה
קצת מצותיה ונתתה לו עצה שיברא <את> האדם שנ' לי עצה ותושיה:
כצלמנו שיהיה לו רוח
<חיים>
F005 l.
חיים כדמותינו שיהיה לו חכמה ובינה מעין חכמה של מעלה וכד"א ותחסרהו מעט מאל' וג'
וכבוד וה' תעט' זה יום מיתה שיראה כבוד הבורא:
וירדו בדגת הים לפי שהיה לו חכמה
ובינה להכיר בוראו לכך נתן לו יכולת למשול על בריותיו:
גולם מעפר ברא אותו שנפח בו רוח חיים:
ויברא אלהים את האדם וג' שעשאו
זכר ונקבה ברא אותם בשני פרצופין היה
האדם פנים ואחור וכבשוה וכבשה כתיב הזכר כובש את אשתו שלא תצא לדרך ולא תעבר
על דת יהודית:
הנקבה:
ד"א וכבשוה וכבשה כתיב שהזכר מצוה על פריה ורביה אבל לא על
ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע מיכן אתה למד
שלא הותר לאדם לאכול בשר לפי שלא ברא הקב"ה בריותיו על מנת שימותו שאם לא חטא
אדם לא היו הבריות מתים ואם תאמר אחי 9שחטא אדם למה לא הותר לו לאכל בשר
אם כן מצינו חוטא 10וירא אלהים את כל אשר עשה וג' נאמ' בבריות 11אדם א' 12טוב כשם שנאמ'
בכל המעשים שהיו לפנים ולפי שכל שאר המעשים לא נבראו אלא בשביל אדם
לכך כללם בטובה עמו והנה טוב מאד מדה כנגד מדה שאין הקב"ה דן את בריותיו
אלא כמדתם בתורתו של ר' מאיר מצאו כת' והנה טוב מות לפי שהמיתה יפה לצדיקים
למצוא מרגוע לנפשם ויפה לרשעים שלא ירבו חטא שנ' שם רשעים חדלו רוגז וג' ר"ל
מלהרגן13
9בובר סימן קו על המילה "אחי" ,וכתב לצד השורה את המילה "אחרי" ,כנראה כתיקון.
10בובר סימן שהושמטה כאן מילה ,והשלים בעצמו את המילה "נשכר" לצד השורה.
11בובר סימן קו אלכסוני כסימן מחיקה על סוף המילה "ות" ,וכתב לצד השורה "את" ,כנראה כתיקון (כלומר" ,בבריאת" ולא "בבריות").
12בובר הקיף את הקיצור "א'" בעיגול (כנראה כסימן מחיקה) ,וכתב לצד השורה את המילה "הראשון" (כנראה כתיקון).
5
לפני בוראם ושם ינוחו יגיעי כח :אלו הצדיקים שכל זמן שהן בחיים יגיעים להלחם עם
יצר הרע המבקש לחטיאם יום הששי למה ניתוספה ה' בששי מה שלא נכתבה בשאר הימים
לפי שהתנה הקב"ה עם כל מעשה בראשית שאם יקבלו ישראל את התורה שהוא ה' ספרים
יעמדו ואם לאו יחזור העולם לתוהו ובהו שנ' משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה:
אחר שעבר ערב ובקר של יום הששי שבת השם ממלאכתו ונעשה יום הששי חנוכה
ליום ז' לכך נאמ' ויכלו שכלו ששת ימים ונשלם מעשיהם הם ותולדותם שלא היו חסר
שום דבר לקיים מה שנא' אין כל חדש תחת הש' :וכל צבאם בצביונם נבראו שנ' ולמן די
יצבי יתנינה:
ויכל אלהים ביום השביעי מדת יום ומדת לילה צוה ביום השביעי:
ד"א ויכל אלהים לשון כלילה ועטרה היא יום השביעי לשאר כל הימים :ויברך אלהים
את יום השביעי במה בירכו שכל מה שאדם מוציא לכבוד שבת הקב"ה משלם לו כפלים
ד"א ברכו שאין הרשעים נידונים בגיהנם בשבת :אשר ברא אלהים יעשה אין כתיב
כן <א>לא לעשות שהניח כח בהם לעשות ולמה לא ברא הקב"ה למלאכים גופות לפי שאם היה
בהם גופין היו נראין ולפי שיש להם צורות משונות אם היה אדם רואה אדם 14היתה נפשו
יוצאה מפחדם:
ד"א אשר ברא אלהים לעשות הניח הקב"ה צפונית ולא השלימו כדי
לבייש כל האלילים ועובדיהם לעתיד לבוא שאומ' להם מי הוא אלוה יבוא וישלים זה
שהנחתי במעשה בראשית:
אלה תולדות השמים כל מקום שנ' אלה פסל את הראשונים
F006 r.
ואלה מוסיף על העליונים וכאן אלה פסל תוהו ובהו בהבראם בה' בראם באות אחת משמו <בראם>
ולמה בראם בה' שכל האותיות יש להם הרגשת שפתים אבל אות ה' יוצאה מן הפה בלא
הרגשה כך בראה הקב"ה את עולמו בלא יגיעה שנ' קצות הארץ לא ייעף ולא ייגע וג'
ד"א בהבראם באברהם בראם נסתכל הקב"ה במעשה אברהם וברא את העולם :וכל
13בובר הקיף את המילה "מלהרגן" בעיגול (כנראה כסימן מחיקה) ,וכתב לצד השורה את המילה "מלהרגיז" (כנראה כתיקון).
14בובר הקיף את המילה "אדם" בעיגול (כנראה כסימן מחיקה) ,וכתב לצד השורה את המילה "אותם" (כנראה כתיקון).
6
שיח השדה טרם יהיה בא' קודם שיצאו על הארץ אילנות ועשבים למה לפי שאילנות
ועשבים אי<נ>ן באין כי אם מכח מטר והקב"ה לא המטיר על הארץ לפי שעדיין לא
נברא האדם שיעבוד את האדמה ומתפלל על הגשמים שירדו וגם איד לא היה
שיעלה מן הארץ וישקה את האדמה עד שנברא אדם ולכך כתיב וייצר יי' וג' ולמה בשני
יודין אוי לי מיצרי אוי לי מיצרי :ויהי האדם לנפש חיה לפי שנפשו של אדם לא נבראת
מן הארץ כשם שנפש שאר הבהמות נבראת לכך היא פניה לעולם למטה ונפש האדם
פניה למעלה פישון הוא נילוס ולמה נקרא שמו פישון על שם ופשו ופרשיו חדקל
על שם חד וקל פרת שהוא פרה ורבה:
ומעץ הדעת טוב ורע לא אמ' הקב"ה עץ
הדעת אלא משה משה שכתב התורה קראו עץ הדעת וגם האדם לא היה יודע שהוא עץ
הדעת שכן האשה אמרה אל הנחש ומפרי העץ אשר בתוך הגן ולא אמרה ומפרי העץ
הדעת :לא טוב היות האדם לבדו ומיכן אמ' חכמ' השרוי בלא טובה אעשה לו
עזר כנגדו שהאשה עוזרת לאדם מביא חטים טוחנת ואופה ומביא פשתן וטווה ועושה
בגדים ומלבישתו ומעמידתו על רגליו זכה עזר לא זכה כנגדו:
ביצירת הבהמה כתוב ביוד אחד לפי שאין לה יצר טוב:
ויצר יי' אלהים
ויבא אל האדם שבקש הקב"ה
לראות מה יעשה האדם אם יקרא לאחד מהם שהיה עוזרו לכך הפיל עליו תרדמה ולקח
אחת מצלעותיו כשלקח אחת מצלעותיו ובנה אחת והביאה אל האדם וזה שאמ'
ויבן יי' אלהים את הצלע מלמ' שקשט הקב"ה לחוה והביאה אל האדם כדי שתהיה חביבה
עליו שאין אשה נאה לפני בעלה אלא בתכשיטה:
ד"א ויבן מלמ' שנתן הקב"ה
בינה לנקבה יותר מן הזכר אבל הזכר לאחר שהוא גדול ויוצא לחוץ לומד בינה
מבני אדם לכך האיש כשהוא גדל הוא מבין יותר מן האשה:
ויאמר האדם זאת
הפעם עצ' מעצ' וג' מלמד ששבא אדם על חוה ובהמה ולא נתקררה דעתו עד שנזדווג
לחוה:
לזאת יקרא אשה את מוצא זכר ונקבה נקרא<ו א>ש ולא היו יכולין לעמוד עד
ששתף הקב"ה שמו בהם ה' באשה וי' באיש הרי יה מלמד הוא משותף על שניהם :על
כן יעזב איש לא אמר אדם אלא איש והוא צווי מן הקב"ה שנקרא איש את אביו זו אחות
אביו ואת אמו זו אחות אמו ודבק באשתו ולא בזכר:
והיו לבשר אחד למקום שנעשים
7
בשר אחד 15מיכאן אמרו הבא על אשתו שלא כדרכה והוציא זרע לבטלה חייב מיתה שעבר
<על>
F006 l.
על אזהרה שלהם :ויהיו שניהם ערומ' מלמ' שלא ברא להם הקב"ה לבושים והיו כבהמות <ולא היו מתביישים>
מראיית עורותן לפי שלא היה להם יצר הרע :והנחש חשב באותה שעה אמ' אלך ואהרוג
את האדם ואשא את חוה ואהיה מלך על כל הבריות ואלך בקומה זקופה ואוכל כל
מעדני העולם אמ' לו הקב"ה הואיל ואתה אמרת אלך ואהרוג את האדם ואשא את חוה לפיכך
ואיבה אשית בינך ובין האשה וג' אתה אמרת תהיה מלך על כל הבריות לפי' ארור אתה
מכל הבהמה :אתה אמרת אלך בקומה זקופה לפי' על גחונך תלך אתה אמרת אוכל
מעדני עולם לפי' ועפר תאכל כל ימי חייך :והנחש היה ערום עליו <נ>אמ' ויוסיף דעת
יוסיף מכאוב :לפי שהיה ערום מכל חית השדה לכך ארור מכל הבהמה ומכל חית
השדה:
ויאמר אל האשה אף וג' שלשה פתחו באף והלכו באף נחש ושר האופים והמן
נחש אמר אף כי אמר אלהים ונתקלקל :שר האופים אמר אף אני בחלומי ונתלה :המן
אמ' אף לא הביאה א' ה' ונתלה :ולא תגעו בו פן תמ' מלמד שהוסיף אדם על צווי של
הקב"ה והוסיף על אשתו להזהירה אפי' בנגיעה ועל זה נאמ' אל תוסף אל דבריו שעל דבר <זה>
מצא נחש פתחון פה ואמר לחוה לא מות תמתון :והלך נחש אל האילן והרתיעו ואמר
לה כשם שאני מת בנגיעה כך אתם לא תמתון באכילת פירותיו :כי יודע אלהים
אמר הנחש אל האשה אתה יודעת מפני מה הזהיר הקב"ה אתכם שלא תאכלו ממנו
מפני שכל אומן שונא בני אומנותו מן האילן הזה אכל וברא את העולם ואתם אם
תאכלו ממנו והייתם כאלהים שתוכלו לבראת העולם כמותו ונפקחו עיניכם להיות
יודעים כל מה שאתם רואים ותדעו מהו טוב ומהו רע :ותרא האשה ראתה דבריו
15דל"ת הוחלפה ברי"ש (התופעה קיימת פעמים רבות לאורך כתב היד).
8
של נחש כי יש בו טעם ולא מת בנגיעה וכי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד
העץ להש' יודעי טוב ורע וסומים היו שלא היו מתביישים שיעמדו זה כנגד זה ערומים
ולא היו יודעים מה היא חרפת ערוה ובושת מיד ותקח מפריו ותאכל ומיד ותפקחנה
עיני שניהם :ויתפרו עלה תאנה לכסות ערותן מן הטעם הזה אמרו שאותו העץ שאכלו
ממנה היה תאנה בו בדבר שנתקלקלו בה נתקנו ותפרו עליה לכסות ערותן ולכך קרא
שמה אדם תאנה כי על ידה בקש הקב"ה ומצא בה תואנה לגזור עליהם מיתה :וישמעו
את קול יי' אלהים וג' שמע אדם וחוה את המלאכים והם אומרים היום יש מת בגן שביום
זה עתיד למות אדם ואשתו שעברו על צווי הקב"ה שאמר להם כי ביום אכלך ממנו מות <תמ'>:
לרוח היום מהו לרוח היום אמ' הקב"ה אני ארויח להם את היום ותאריך להם
אלף שנה שנ' כי אלף שנים בעיניך כיום אתמ' ויאמר לו איכה :וכי אין הקב"ה יודע היכן
הוא אלא שפתח לו הדרך אולי ישוב כיוצא בדבר ויאמר מי האנשים האלה עמך:
וכי לא היה יודע הקב"ה מי היו ועל מה באו אלא להודיע לבלעם מי מדבר עמו ואמר
F007 r.
לו לא תלך עמהם :ד"א איכה התחיל לקונן עליו ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי
הקב"ה פתח לו המן העץ וג' שהיה רוצה שיתודה על חטאיו כי כשיאמר חטאתי והקב"ה
מוחל לו אבל לא עשה כן אלא בטובה שעשה לו הקב"ה שנתן לו את האשה היה מתרעם
על הקב"ה שאמרו לו האשה אשר נתתה עמדי וג' כלומ' אתה גרמת לי לחטוא שנתתה לי
אשה שנתנה לי מן העץ ואוכל כיון שראה הקב"ה שלא פתח בחרטה התחיל שואל לאשה מה
זאת עשיתה והיה חפץ שתאמר חטאתי שימחול להם כשם שעשה לדוד שאמר חטאתי
והשיב הנביא לפי שהודיתה גם יי' העביר חטאתיך ולא תמות :והיא לא עשתה כך אלא
בקשתה להחזיר החטא על הנחש שנא' ותאמר האשה הנחש השיא' וא' :מהו השיאני
מלמ' שבא נחש על חוה והטיל בה זוהמה ולכולם שאל למה עשיתם דבר זה אבל
לנחש לא שאל לפי שהנחש היה יכול להשיב דברי הרב ודברי התלמיד למ<י> שומעין:
9
בעבור כך לא שאל לו לפי שאין טוענין למסית וכמה דהוא אמ' לא תחמול ולא תכ' עליו:
שלשה נכנסו אדם וחוה ונחש ויצאו ארבעה חייבים אלו השלשה והאדמה עמהם ולמה
נתקללה האדמה שגם היא בשעה בדבר שהקב"ה צוה לה שתוציא עץ שיהא הטעם עצו
ופריו שוים דכ' עץ פרי עשה פרי שיהא טעמו של עץ כמו של פרי וכשצוה לאדם שלא
יאכל מן הפרי היה שומר צוויו שיאכל מן העץ ולא מן הפרי ולפי שלא הוציאה מן הארץ
כן אלא עץ עושה פרי ולא היה העץ כפרי ועבר על צוויו ואכל מן הפרי לכך היא בארורה
ארור אתה ולמה לא נאמר באדם ובאשתו ארור כשם שארר את הנחש מפני שכבר
ברכם שנא' ויברך אותם אלהים מכל הבהמה והחיה מפני שלא נתברכו והוא היה
מחית השדה לכך איררו מכל הבהמה ומכל חית השדה אם מחית 16שהיא חפשית
שאינה ברשות נתאררה אדם קל וחומ' שנתארר מן כל בהמה אמ' לו כשם
שנתארר בהמה מחיה על אחת שבשבעה ומאי נינהו חמור מחתול שחתול סובלת
הולד במעיה ל"ב יום וחמור שס"ה ואדם תשעה חדשים והנחש נתארר יותר מן <החמור>
שבעה פעמים כי חמור שנה והנחש לשבע שנים עוברו בבטנו :על גחנך תלך
מיכן שהיה הולך בקומה זקופה וירדו המלאכים וקצצו את רגליו ועפר תאכל כל ימי
חייך :שהיה אוכל כל מעדני עולם וכיון שהחטיא לחוה נגזר עליו שיאכל עפר
כל ימי חייו :שאם אוכל מעדני עולם אין דעתו מיושבת עליו עד שיאכל עפר הוא
ישופך רא' בזמן שבני אדם עוסקין בתורה אין כח לנחשים להזיק אחת מישראל
ויכולים יש' להרגם אבל בזמן שישראל בטילים מדברי תורה נושך עקבם כמ' שנא'
עון עקבי יסו' ויש לנחש יכולת להשתלח בישראל ולהמיתם שנ' וישלח יי' בעם את
הנחשים וג' אל האשה אמ' הרבה ארבה וג' אלו טפי דמים שהאשה מצטערת עליהם דם בתולים ודם נדה ולמה לקתה בדם
וכן נחש לפי שגרם
<לחוה>
16בובר סימן שהושמטה כאן מילה ,והשלים בעצמו את המילה "השדה" לצד השורה.
11
F007 l.
לחוה ולתולדותיה לחזור לעפר לכך הוא ותולדותיו אכילתם עפר :שנ' ונחש עפר לחמו< :עצבונך>
זה צער גידול בנים :והרונך זה צער העיבור :והוא ימשל בך שהוא כובשה שלא תדבר עם בני
אדם :ולאדם אמ' אתה עברת על צוויי ושמעת לקול אשתך שנתנה לך מפרי העץ ואכלת
לכך ארורה האדמה בעבורך שתעלה לך דברים ארורים פרעושים ורמשים בעצבון תאכלנה:
שלא ממנה שום דבר עד שתגיע ותתעצב :וקוץ ודרדר זו הקוצים ועכביות שהם מיני
מאכל ובהם קוצים ויאכילם בצער ואכלת את עשב השדה התחיל עיניו של אדם זולגות
דמעה ואמ' רבונו של עולם אני ובהמתי נאכל באבוס אחת ואז ריחם הקב"ה עליו ואמ' לו
בזעת אפיך תא' ל' מיכן למדנו שאלמלא לא חטא היתה הארץ מוציאה גלוסקאות עד
שובך אל האדמה וג' וכן הוא אומ' וישוב העפר על הא' כשהיה:
כמה דורות עיברת לפי שהיא היתה אם כל חי:
ויקרא הא' שם א' חוה אמ' לה
ויעש יי' אל' לא' ולא' לפי שראה אותם הקב"ה
ערומים והיו מצטערים בחגורה של עלה תאנה ואעפ"כ שהם חטאים עשה להם לבושים
שיהיו הנאה לעורן והלבישן :ויאמ' יי' אל' הן הא' היה שלא היה לו אלא לב אחד לטובה והוא עשה
שיהיה לו ב' יצרים יצר טוב ויצר הרע ואני בראתי אותו לישראל לבד ראה זה מצאתי אשר עשה
האלהים את האדם והמה בקשו חשבונות רבים מהו והמה בקשו חשבונות רבים זו חוה ואדם
שנא' ותרא הא' כי ט' העץ וג' מיד וישלחהו יי' אלהים ולמה אמ' יי' אלהים אלא הקב"ה אמ' למלאכים
שישלחוהו מגן עדן לעבוד את האדמה אשר לוקח משם ולא לן אדם בגן עדן כי אם לינה
אחת וזהו שנא' אדם ביקר בל ילין:
וישכן מ' לגן עדן את הכרו' ואת לה' הח' המ' כרובים
מלאכים שיהיו שומרין את הדרך שלא יטעה אדם ללכת לשם והניח שם להט החרב
המ' וכשיראה אדם הלהט יפחת ויחזור לו :והאדם ידע את חוה והביאה ממנו קין והיה
הריון שלה בלא צער ומקיש לידתה להריון מה הריון בלא צער כך לידתה בלי צער:
ותאמר קניתי איש את יי' :אמרה לשעבר הייתי אני ובעלי מציירים והקב"ה שותף עמנו
ביצירתו שהאברים מחמתי והנשמה מאת יי' לכך נקרא שמו קין על שם שקניתי איש
את יי' ביני ובינו נברא את הולד הזה :ותוסף ללדת התוספת גדול מן העיקר שאם קין
11
לא נולדה אלא תאומה אחת ועם נולדו שתי תאומות כי הזכיר בו שני אתיין ולכך נקרא הבל
שנולד להבל שלא היה לו זרע:
ויהי הבל רעה צאן שנתיירא מן הקללה שקלל הקב"ה את
האדמה שנ' בעצבון תא' :והיה מתעסק ברעיית הבהמות :אבל קין לא נתיירא מהקב"ה
והיה קשה עורף ואמר אני אהיה עובד אדמה ועבד ולא הניח מפני הגזרה שלא נאמר
זו הגזרה אלא על אדם שחטא :ויהי מקץ ימ' זמן פסח היה אמ' אדם לבניו עתידים
ישראל כולם להביא פסחיהם ויהיו לרצון ועת רצון היא זאת אף אתם הביאו קרבניכם לפניו
וירצה לכם:
ויבא ק<ין> מפרי האדמה משיורי מאכלו הביא מזרע פשתן והבל
F008 r.
הביא מבכורת צאנו ומ' :מן המובחרים שבהם והקריבו קרבנם וירדה מן השמים אש וליחכה
את קרבן הבל והניח את קרבן קין ועליו אמ' וישע יי' אל הבל ואל' מ' :ואל קין ואל מ' לא שעה וג' וכיון שראה
קין שלא <ח>שש הקב"ה למנחתו חרה ונפלו פניו :ולכך אמ' שהכלאים צמר ופשתים אסור שאסר
הקב"ה ללבוש כשם שלא נתערב קרבן קין שהיה מזרע פשתן עם קרבן הבל שהיה מבכורות צאנו
שלא נגזז לצמר כך שלא יתערבו ב' מינים הללו לא בלבושם ולא בפעולה לשום הנאה בעולם:
הלא אם תטיב שא' אם תטיב מעשיך אשא לך עוניך ואם לא תטיב מעשיך ליום הדין
וחטאתיך יהיה שמור :ואליך תשוקתו :הוי יודע שיצר הרע יהיה מתאוה לחטאתך
אע"פ כן הוא מסור בידיך ואין אתה מסור בידו :שאתה תמשול בו שאם אין חפץ לשמוע אליו
אינו יכול לחטיאך ולכך אתה מתחייב בעולם ויאמר קין אל הבל אמ' קין לאחיו לית דין ולית
דיין ואין עולם אחר :אמ' לו הבל אית דין ואית דיין ואית עולם אחר ויכול אתה לידע
מקרבניך לפי שלא הקרבתו כראוי לא נתקבל כיון ששמע קין שלא נתקבל קרבנו חרה וחרפו
ואין ויאמר אלא חירופין שנ' והיום הזה תאמ' שרות :ויהי בהיותם בשדה אמר קין להבל
אתה אומ' שיש עולם אחר בוא ונחלוק אני אטול העולם הזה בחלקי ואתה בחלקך טול
העולם הבא :כיון שראה קין להבל שהיה רועה צאנו בשדה אמ' לו קין לא כבר חלקנו ונפל
העולם הזה בחלקי למה תרעה צאנך בחלקי אמ' לו הבל אני לא קבלתי כדי שאניח צאני
12
בלא מרעה ואי אפשר בלא רעיה ומתוך דברים אלו נפלה קטטה ביניהם והרג קין להבל ומהו
ויקם קין אל הבל אחיו מלמ' שנקוטטו שניהם ועלב הבל לקין והפילו וריחם עליו ועזבו
ולא נשמר <ממנו> ועמד קין והרג את הבל אחיו:
ויאמר יי' אל קין אי הבל אחיך לפי שהקב"ה
חפץ בתשובתן של רשעים והיה צריך לומ' רבונו של עולם את יודע כל הנסתרות אני
הרגתיו וחטאתי והיה הקב"ה מוחל לו והוא לא עשה כן וכיון ששמע הקב"ה שואלו אי הבל
אחיך חשש בלבו כי עבים סתר לו ואינו רואה מעשה בני אדם והתחיל לכזב לפניו ולאמר
לא ידעתי השמר אחי אנכי :כיון שראה הקב"ה כי קין ענה בסכלות התחיל מגיד לו שהוא
יודע הכל והוא הדיין והוא עתיד לדון שנ' ויאמר מה עשית קול דמי אחיך צ' אינו אומ' דם
אחיך אלא דמי אחיך מלמ' שתבע ממנו דמי זרעותיו עד סוף כל הדורות :ד"א מהו דמי
מלמ' שלא היה קין יודע מהיכן נפשו יוצאה והיה מפצע בו ומכה אותו באבנים והיה דמו
מתפזר ממקומות הרבה :ועתה ארור אתה מן האדמ' לפי שנברא גופו ממנה ולפי שפצתה
לקחת את דמי אחיך וגם קללו כי תעבוד את האדמה וג' שלא תוציא לך כלום ממה שתזרע <בה>:
נע ונד תהיה בא' מהו נע ונד שיצא ממקומו וילך לארץ אחרת :ד"א מהו נע ונד שיגלה
ממקומו ויהיה נע ולא ינ<ו>ח אלא מטולטל כמ' שנ' ונוע ינוע' בניו וג' ויאמר קין אל יי' ג' ע' מ':
עוני גדול מששים רבוא שעתידים לעשות עגל ואתה נושא להם ועוני לא תשא ואהיה נע <ונד>
<לפניך>
F008 l.
לפניך ומפניך אסתר כמ' שנ' ואנכי הסתר אסתיר פני מ' :ד"א ומ' אס' 17שאם רוצה אני לקבוע מקום <לשבתי>
שלא תדע אתה מה שאני עושה וכי מפניך אסתר לאו אלא הכל גלוי לך ואתה אומ' עלי שאהיה נע ונד
בארץ והיה כל מ' יה' :כי ידעו כל בריותיך שאני חייב מיתה:
ויאמר לו יי' כל מה שאתה מבקש
ממני אני אמחול לך שלא יהרגוך כל מצאוך ואעשה לך תקנה כי לא ינקם ממך עון הבל עתה
17לצד השורה מופיעה פתיחת ראשי התיבות בכתב ידו של בובר" :ומפניך אסתר".
13
אלא אמתין לך עד ז' דורות הוי אומ' שבעתים יוקם:
וישם יי' לקין אות שיכירנו כל מוצאו ולא
יהרגנו וידע כי יי' מחל לו עד ז' דורות ומה היה האות יש אומ' קרן עלה במצחו ויש אומ' זכות שבת
עמדה לו שנ' בה אות היא ויש אומ' אות אחת משמו של הקב"ה חקק לו במצחו:
ויצא קין מלפני יי' וג'
כגונב דעת עליונה :וישב בארץ נוד לפי שעשה ברמאות שאמ' גדול ע' מ' לכך לא מחל לו אלא
חצי עון שאמ' לו נע ונד ת' ב' קדמת עדן למזרח עדן לכך כל הרוצחים בשוגג גולים לעדי מקלט
שהם במזרחו של ארץ יש' שנ' אז יבדיל וג':
ד"א קדמת שקודם שהרג קין את אחיו היתה הארץ
כגן עדן אבל אחר שגרשו ואיררו הקב"ה ואמ' לו לא תוסף תת כ' לך לא הצליח יותר בזרע האדמה:
ויהי בנה עיר וקרא שם העיר כשם ב' ח' :לפי ששמע מן הקב"ה שעתיד לכלות זרעו אחר ז' דורות
לכך קרא שם העיר כשם בנו חנוך כדי שיהיה שמו נזכר בעולם כדכ' קראו בשמותם עלי אדמות
עירד עוררו אני מן העולם מחייאל מוחה אני אתו מן העולם מתושאל מתישו אני מן העולם:
למך למה לי ולדורותיו :שתי נשים שם האחת עדה שלקחה לפריה ורביה ושם השנית צלה שתהא
יושבת בצלו שלא לקחה אלא לתשמיש במה דהוא א' רועה עקרה לא תל' :והשקה אותה כוס
של עיקרין כדי שלא תלד כדי שלא ילך יפיה ממנה והיה מאכילה ומשקה כדי שלא ילך
יפיה ומכסה אותה בבגדים נאים :יובל למה נקרא שמו יובל על שם לקברות יובל כן תובל קין
למה נקרא שמו תובל קין שכל מעשה קין יובלו למיתה ולמה פירש כל אחד ואחד ללמדך שכשם
שהיתה גזרה על קין כי תעבוד את הא' כך היתה גזרה על כל תולדותיו ולא הצילחו עוד בעבודת
הא' ותפשו אומנות אחרת וזהו שנ' לוטש נחשת וברזל ואחות תובל קין נעמה :חכמ' ז"ל אמ' נעמה
שהנעימה בסוף מעשיה שבקשו מלאכי השרת לתעות אחריה וברחה מפניהם ויאמר למך
לנשיו שראו הנשים כי קיימו פריה ורביה עדה ילדה ב' בנים צלה ילדה בן ובת פרשו מבעליהם
אמ' למה נלד לבהלה שהרי בנינו עד ז' דורות :והשם גזר שלא יתקיים מזרע קין וכיון שראה
למך שלא היו שומעות אליו להזקק לו התחיל אומ' כי איש הרגתי לפצעי וילד לחבורתי:
וכי
הרגתי הבל שהיה איש גדול כשאר אנשים וילד לשנים שבאותו עין יתלה זרעו ו<ה>לא לקין שהרגו
נתלה עד ז' דורות ולי שלא הרגתיו לא יתלה הקב"ה עד ע"ז דורות :ד"א למאן דאמ' קרן היה לו
במצחו ואמרו אל למך שהוא הרג לקין ולכך פירשו ממנו נשיו כי למך סומה היה והיה תובל קין
משכו והיה למך מורה בקשת והיה צד חיות לפי שכשהיה רואה תובל קין היה אומ' ללמך חיה
14
אני רואה היה אומ' לו באי זה מקום היא והיה מראה לו והיה למך מורה בקשת והיה הורגה פעם אחת
F009 r.
יצא למך לצוד והיה יודע תובל קין לקין שהיה לו קרן אחת במצחו אמ' ללמך אביו דמות חיה <אני רואה>
במקום פ<ו>לוני משך למך בקשת והכה לקין והרגו כשהלכו אצלו אמ' תובל ללמך אביו לא חיה
הרגת אלא קין זקיננו הרגת שהיה לו קרן במצחו כיון ששמע כן והוא היה סומה הכה ידו זו על זו כף
על כף והרג תובל קין בנו בין שתי ידיו ולכך פירשו ממנו אמרה לו הרגת קין זקנינו וגם
הרגת לתובל קין בנינו אין אנו נשמעים לך ולכך אמ' כי איש הרגתי לפצעי ויל' לח' :זה קין שלא
הרגתיו במזיד כשם שעשה קין <ש>הרג להבל אחיו בפצעים וחבורות במזיד אם לקין שהרג לאחיו
תלה לו הקב"ה ז' דורות ולי שלא הרגתי אלא בשוגג על אחת כמ' וכמ' שיתלה לי שבעה ושבעים
דורות אמרו לו אין אנו שומעין לך אמ' להם נלך אצל אדם הראשון אם הוא אומ' שתתפרשו ממני
על מה שעשיתי תהיה <אתכם> 18פטורות מיד הלכו אצל אדם אמ' להם אם הקב"ה פורע דינו מן קין מה לכן
חזרו אצל בעליכם ומה שירצה הקב"ה לעשות יעשה אמ' לו הנשים אסייא חגור חגורתייך
והלא פרשתה אתה מאשתך ק"ל שנה על שנגזר עליך מיתה על מה אנו לא נפרוש מבעלינו
שהרג לקין ולתובל קין בנינו אם אתה רוצה שנחזור לבעלינו חזור אתה תחלה אצל אשתך
ואחריך נלמוד ממך שנחזור ללמך לבעלינו אמר להם אדם למדו ממני וכן תעשו מיד
חזר אדם אצל אשתו הה"ד וידע אדם את חוה אשתו :שת שממנו הושתת העולם :אנוש
על שם ומכתי אנושה לפי שבימיו נעשה שם הקב"ה מחולל שעשה ע"ז ומונעו עצמם מלקרוא
בשם יי':
ד"א הוחל התבטל כמו לא יחל דברו כתרגומו לא יבטל וקרא הקב"ה לים
וישפכם וג' בדמות אלהים עשה א' ופירוש עשה תיקון כמו לא עשה שפמו :וכיצד עשה אותו
בדמותו שנתן לו חכמה ובינה מעין חכמה של מעלה שקרא לכל בריה זכר ונקבה ברא' שני
פרצופין היו לו לאדם אחור וקדם:
ויקרא את שמם אדם מיכן שהאשה נקראת אדם וכן הוא אומ'
תפארת אדם לשבת בית :ויחי ירד ולמה נקרא שמו ירד שבימיו ירדו המלאכים מן השמים והיו
18נקוד על המילה "תהיה" – סימן הבלטה המפנה למילה יתרה מימין לשורה.
15
מלמדים את הבריות היאך יעבדו להקב"ה :והלך חנוך אל האלהים ועם המלאכים הלך שלש
מאות שנה בגן עדן היה עמם ולמד מהם עיבור ותקופות ומזלות וחכמות רבות :ואיננו
כי לקח אתו <א>להים לפי שהיה צדיק של הקב"ה לקחו מבני אדם ועשה אתו מלאך והוא מיטטרון
ומחלוקת בין ר' עקיבה וחביריו בדבר זה וחכמ' אומ' חנוך היה פעם צדיק ופעם רשע אמ' הקב"ה
עד שהוא בצדקו אסלקינו מן העולם כלומ' אמיתינו שנ' הנני לוקח את מחמד עיניך
במגפה :מתושלח ולמה שמו מתושלח כי שם המפורש כתוב על הסיף שלו והמית כמה
שדים אשר אין להם מספר ולפי שהיה צדיק חיה תשע מאות וששים שנה לכך נאמ' יראת יי'
תוסיף חיים :והוליד בן שממנו נבנה העולם והוא נח ולא קרא שמו זה השם כשנולד אלא
לאחר כשחדש להם כלי מחרישה :זה ינחמנו ממעשנו :שלא היו חורשים כי אם באצבעותיהם
ויהי נח בן חמש מאות שנה ולמה איחר כל כך להעמיד תולדות לפי שהיה רואה שהיו לכך לא היה
<רוצה>
F009 l.
רוצה להעמיד תולדות כי' שאמר לו הקב"ה כי אני עתיד להביא מבול ואצילך ואת בניך את שם <בחכמתא עדיף מכוליהו>
שהרי יפת היה גדול מכולם שנ' אחי יפת הגדול לכך חשב שם בתחלה ויפה בסוף :ויהי כי החל וג'
נעשו חולין בעולם לפי שהיו רשעים :ויראו בני האלהים בני הדיינים :ויש אומ' מלאכים ממש:
מכל אשר בחרו :שגוזלים נשי האנשים לא ידון רוחי באדם כי הם בוזים דברי ואינם עושים כמ' <שנ'>
כי דבר יי' בזה :והיו ימיו מאה ועשרים שנה אמ' ר' יוסף ק"כ שנה קודם שגילה הקב"ה שיבוא
מבול גזר על דור המבול שימותו ותלה להם הקב"ה כל הימים שהיה מתושלח שהיה לו להחיות
מאה ועשרים שנה :הנפילם היו בארץ ולמה נקרא שמם נפלים שהם גרמו לעולם להפילו
ועל כן נקרא שמם אנשי השם שישום העולם במעשיהם הרעים:
וירא יי' כי רבה ר' וג' נאמ'
כאן רבה ונאמ' בסדום רבה שנ' כי רבה מה להלן נידונו באש ובגפרית אף בני דור המבול נדונו
באש ובגפרית ומה כאן נידונו במים אף אנשי סדום נדונו במים וה"א בצורות יאורים בקע וכל
16
ראתה עיני' וינחם יי' שנתחרט שעשה אדם בארץ ולפי שהלכו אחר מחשבות לבם ויתעצב
אל לבו שהיה כועס על התורה שמת<ח>לת בבי"ת ומסימת בל' והוא לב ותורה כלולה בלב וגם
בחוטי ציצית ל"ב חוטין על כן אמרו מצות ציצית שקולה כנגד כל התורה :ונח מצא חן גם היה
נאסף עמהם אילולי שמצא חן בעיני יי':
נשלמה פרשה בראשית
תהלה למגיד אחרית מראשית
אלה תולדת נח נח
נח לשמים ונח לבריות כל מקום שנ' ואלה מוסיף על הראשונים אלה פסל הראשונים <ו>כאן פסל דור <המבול שהם היו>
רשעים ונח ובניו היו צדיקים מהם תולדות נח היה לו לומ' נח הוליד שלשה בנים למה נאמ' תולדות
נח לפי שמעשיו הן תולדותיו :ודה"א פרי צדיק עץ חיים ולמה כפל שמו לפי שראה עולם בחרבנו
וראה אותו בישובו :איש צדיק לפי שעשה צדקות עם הבריות שהיה מאכילם כל זמן שהיו בתיבה
נקרא צדיק:
תמים שנולד מהול כמו שנ' התהלך לפני והיה תמ' בדורותיו ולא בדורות
צדיקים ויש אומ' עם רשעים היה צדיק שלא למד ממעשיהם ואם היה בדור הצדיקים על
א' כמ' וכמ' שהיה צדיק:
את האלהים וג' הלך נח בדרכי האבות כמ' שנ' האלהים אשר התהלכו
אבותי לפניו שלא היו צריכים עוזרים להיותם צדיקים אבל נח את האלהים התהלך נח :שאלמלי
שהקב"ה תופס לא היה יכול לעמוד :ותשחת הארץ לפני האלהים שהיו עובדי ע"ז כמו שנ' פן תשחיתון ועשיתם
פסל :ותמלא הארץ חמס שהיו גזלנים שנ' גבולות ישיגו :ד"א חמס שהיו שופכים דמים שנ' מחמס בני יהודה אשר שפכו
דם נקי :ד"א גלוי עריות שנ' ואשר אכלו שאר עמי ועורם מעליהם הפשיטו:
F0010 r.
כי השחית כל בשר שהיו באים על כל חיה ומוציאים שכבת זרע למטה שנ' ושחת ארצה :עצי גפר
ולמה עצי גפר לפי שדור המבול נידונו בגפרית ונח היה ראוי לידון עמהם בגפרית ולפי שמצא
חן בעיני האלהים צוהו שיעשה התבה מעצי גפר כדי לכפר עליו:
17
קנים תעשה את התבה כל
קן וקן היה עשר אמות על י' אמות בגובה י' אמות והיו ארבע מאות וחמשים:
וכפרת אותה
יתקן ובתבה משה רע"ה כתוב ותחמרה בחמר ובזפת זפת מבחוץ וחומר מבפנים
שלא היו המים קשים אבל כאן שהיו המים חזקים מבית ומחוץ בכופר :ד"א בכפר
מלמ' שכפרו נתחייבו מיתה לשמים וכיפרה עליו תיבתו נאמ' כאן בכפר ונאמ' להלן אם יושת
עליו מה להלן כפרה אף כאן כפרה :וזה אשר תעשה אותה למה אמ' הקב"ה שיהיה אורך התבה
ורחבה וקומתה כך כדי לכפר על כל עונותיו של נח שצריך להעמיד תולדות צא מהם כ'
שנה שהיתה גזרה על דור המבול שיאבדו בטרם שהודיע הקב"ה לנח הרי ת' פחות עשרים
והם כמידת התבה כי התבה שלוש מאות אמה ארכה וחמשים אמה רחבה ושלשים אמה
קומתה :ונתן להם ארכה מאה ועשרים שנה :אולי יעשו תשובה וימחול להם:
צוהר תעשה
לתבה צוהו הקב"ה שיכניס עמו מרגליות שתהא מאירה להם כצהרים מפני שהיתה התבה
חשיכה:
ד"א צוהר תע' זה חלון שהיה נח פתוחה ומביט ממנה מה שיעשה ובימי גשמים
שהם מ' יום היה צריך למרגלית והחלון צריך לפתח אחר מ' יום של גשמים :תחתיים
שניים ושלישים :תחתיים לזבל שניים לבהמה שלישים לנח ולבניו ולנשותיהם ולטהורים:
ואני הנני מביא הקב"ה הסכים על המבול לבוא עליהם :והקימותי את בריתי א' אלמלא שכרת
הקב"ה ברית עמו לא היה יכול לעמוד אתה ובניך ואשתך מלמ' שאסרן בתשמיש המטה:
ומכל החי' מלמ' שאפי' שדים נכנסו עמו בתבה כאשר צוה אותו אלהים :שעשה התבה
והכניס בה מאכלם :צדיק לפני מיכאן אמרו חכמים ז"ל 19שאין אומרין כל שבחו של אדם
בפניו :מכל הבהמה הטהורה שהיתה טהורה מזמה למשפחתיהם ולא הם כי כל האנשים <והנשים>
יצאו ובהמה וחיה יצאו בניהם ולא הם והיינו דכ' למשפחותיהם תקח לך שבעה שב' זכרים
ושבעה נקבות שהם שבעה זוגות ומן הבהמה אשר לא טהורה היא מזמה שבא על שאינו
מינו שנים איש ואשתו :כי לימים וג' ומהו לימים שבעה אלו שבעת ימי אבלו של מתושלח
הצדיק שחלק לו הקב"ה כבוד ארבעים יום :כנגד ארבעים יום של יצירת הולד שהיו <הנשים>
מזנים תחת בעליהם :והיו מקלקלין צורת הולד :ויעש נח שנכנס לתבה וכל בניו
וביתו והכניס עמו בהמות ועופות טמאות וטהורות מן הטהורות ז' זוגות ומן הטמאות
19נקוד על המילה בסגול הפוך.
18
שנים איש ואשתו:
ונח בן שש מאות שנה מיכן <ש>עסק בתבה מאה שנה והיה אומ' לדור
המבול למה לא תחזרו בתשובה שעתיד הקב"ה להביא מבול לעולם ולהשחיתם ולכך
צוהו לעשות תבה כדי שינצל בתוכה והיו מלעיגים עליו ואומ' לא ירד על ביתו ועל אותו
<האיש>
F0010l.
האיש כמה דהוא אמ' לפיד בוז לעש' שא' וג' לפיד שהיה מכריז להם נח שיעשו תשובה בוז שמבזין
אותו בעת שמוכיח אותם שהיו שאננים וקשים כעשתות של ברזל נכון למועדי רגל :זה נח
שהיה נכון למועדות רגליהם של דור המבול מפני מי המבול מלמ' שאף נח מקטני אמנה
היה שלא נכנס אל התבה עד שיגיעו מי המבול לרגליו:
שנים שנים הם מאליהם באו אל
נח אל התבה כי לא היה מכירם :בחדש השני זה חדש מרחשון והוא היה שני לחדש הדין זהו
תשרי ויש אומרים זה אייר והוא שני לניסן שניסן ראשון לחדשים:
בעצם היום הזה בא נח
בעצמו של יום וחצי היום היה שלא נכנס לתבה אלא בפני כולם שהיו כולם מזומנים להרוג
אותו בשעת שיכנס לתבה ונכנס בפניהם ולא היה רשות לעשות לו כלום:
ויסגור יי' בעדו מלמ'
כשירדו מי המבול ונכנס נח לתבה באו בני דור המבול לשבר את התבה ולהרוג את נח מה עשה
הקב"ה שלח אריות ודובים ושאר חיות רעות הדורסים סביב התבה שכל מי שהיה מבקש לשבר
התבה היו הורגין אותו הה"ד ויסגור יי' בעדו:
וכמה דתימר אלהי שלח מלאכיה וסגר פומא
די אריותא :מה סגירא האמורה להלן של אריות אף סגירה האמורה כאן על ידי אריות :ויגברו
המים לא ירדו הגשמים על התבה אבל המים שנפלו בארץ הם נשאו התבה והלכה על פני המים:
חמש עשרה אמה על כל ההרים הגבוהים גברו המים :וישאר אך נח שנעשה גונח מפני טורח
מאכל הבריות שהיה מאכיל :ד"א פעם אחת איחר מאכל האריה והכישו על רגליו ונעשה
חגר ועל זה נאמ' וישאר אך נח:
ויזכור אלהים את נח ומה זכירה היתה שם ביאת ישראל
להר סיני לקבל התורה לפי שבסוף חדש אייר שלמו ארבעים יום של ירידת גשמים וק"נ של
תגבורת המים לפי שמרחשון וטבת ואדר היו חסרים וישוכו המים :מלמ' שנתמלאו המ<י>ם
19
חמה ובקשו לשבר התבה וזכר הקב"ה ביאת בניו לסיני לקבל התורה שנ' ביום הזה באו מדבר
סיני ואיזה זה יום שעשה הקב"ה נסים לנח ואין לשון וישוכו אלא שכיבת חמה כדכ' וחמת
המלך שככה :ותנח התבה זה סיון שהיה ששי לכסלו שבו פסקו גשמים מלירד :החדש
העשירי זה היה אב שהיה עשירי לירידת גשמים בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים
הגבוהים שהיו המים עליהם חמש עשרה אמה מיום שהתחילו המים הלוך וחסור היו ס' יום
נמצאו המים שהיו על ראשי ההרים חסרו כל ד' ימים אמה אחד מן המים:
ויהי מקץ <ארבעים>
יום לראיית ראשי ההרים שלח את העורב ויצא וג' שלא רצה לילך לפי שהוא היה מן השלשה
ששמשו בתבה חם וכלב ועורב :אמ' העורב לנח עיניך נתתה עם זוגתי אמ' לו נח במותרת
לי אני אסור לשמש באסורה לי לא כל שכן :וביקש נח שלא יכניסנו אל התבה לפי שהיה רשע
אמ' לו הקב"ה שיקבלנו לפי שהיה עתיד לעשות שליחות לאליהו :שנ' והעורבים מביאים
לו לחם ובשר וג' לכך אמ' עד יבושת המים זה שהיה בימי אליהו שנ' חי יי' אם יהיה טל
ומטר כי אם לפי דב' :וכיון שראה נח שלא רצה העורב לילך מיד השיבו אל התבה ושלח את היונה
F0011 r.
שבה נמשלו ישראל שקבלו את התורה שנ' כנפי יונה נחפה בכ' :אמ' נח אחר שנמשלו ישראל <ליונה זו ראויה היא>
לילך לראות הקלו המים :והנה עלה זית טרף בפיה וג' אמ' יונה לפני הקב"ה רבונו של עולם יהיו
מזונותי מרים כזית ויהיו מסורין בידיך ואל יהיו כדבש ויהיו מסורין ביד בשר ודם :ד"א היתה
היא סימן לישראל כשם שלא מצאה היונה מנוח לכף רגלה כך ישראל לא יהיה להם מנוח
לגלות :שנ' ולא יהיה מנוח לכף רגליך וג' וכשם שהיונה שבה אל התבה כך ישראל עתידים לשוב
מן הגלות לארצם מפני עול הגוים שנמשלו במים שנ' הוי המון רבים כהמ' ימ' יהמיון :וישלח
ידו וג' עתיד הקב"ה לשלוח יד ולהביאם אליו כדה"א והיה ביום ההוא יוסיף יי' וג' :וכשם שנח
החל שבעה ימים והוסיף שלח את היונה מן התבה כך יעשו ישראל שבע עברות ויגאלו שנ'
ויסרתי אתכם אף אני שבע כח' וכשם שנח החל כך ישראל מיחלים לבורא ית' שמו שנ' יחל יש'
אל יי' :וכשם שהיונה באה בעת ערב כך ישראל שנ' והיה לעת ערב יהיה אור :ד"א והנה
21
ע' ז' ט' ב' וג' אותם הגוים שהם עליונים עליהם שנ' הגר אשר בקרבך וג' והיו ישראל מרים כזית
עתידים להיותם טרופים בפיהם שנ' היום בא ליי' וח' של' בק' :וידע נח כי קלו המים וג' ידע
נח כי באחרית הימים יותן לישראל מנוחה הקלו המים ממשא האומות וזהו ענין גלות בבל
וייחל עוד שב' ימ' אלו שבעה אומות שנמסרו ישראל ואלו הן מצריים וסנחריב ובבל ומדי
ויון ואדום וישמעאל וגוג:
וישלח את היונה שנשתלחו ישראל מביניהם שנ' שלח מעל פני
ויצאו :ולא יספה שוב אליו עוד אחר שינצלו ישאל ממלחמת גוג לא יוסיפו לגלות עוד
שנ' לא יוסיפו עוד
לדאבה20:
ובחדש השני בשבעה ועשרים וג' מיכאן ראייה שעמד נח <בתבה>
שנים עשר חדשים ואותן אחת עשר יום שבין ירידת הגשמים ליבושת המים על הארץ <הם>
י"א יום ששנת החמה יתירה על שנת הלבנה:
צא מן התבה לאחר שהותרו לצאת מן התבה
התירן לשוב אל נשותיהן היצא אתך שיאמר להם שיצאו ויצא נח ולא קבל עליו לשוב אל
אשתו ולהתעסק בפריה ורביה מפני שהיה מתירא שמא יחריב הקב"ה את עולמו פעם אחרת
למשפחתיהם יצאו מן התבה על מנת כן יצאו שלא יערבו זרעם במין שאינם שלהם :ויבן נח
מזבח בנה מזבח והעלה כדי עולות 21שיכרית ברית עמו שלא יוסיף עוד להכות את כל חי כאשר
עשה ומניין שנשבע שאמ' שני פעמים לא אסיף וכן אמ' חכמ' ז"ל 22ב' פעמים לאו או הין הם שבועה <ולפי>
שאמ' הקב"ה שני פעמ' לא נקראו שבועה שנ' כי מי נח זא' לי אש' נשב<ע>תי וג' זרע וקציר הם ו' דברים <האמורים>
בפרשה וכל א' וא' הוא חדשים וכן אמ' חצי תשרי ומרחשון וחצי כסליו זרע חצי כסליו וטבת וחצי
שבט קור חצי שבט ואדר וחצי ניסן חורף חצי ניסן ואייר וחצי סיון קציר חצי סיון ותמוז וחצי אב
חום חצי אב ואלול וחצי תשרי קיץ :ד"א זרע וקציר אמ' הקב"ה מי גרם להם שימרדו בי על שלא
היו מתים בנים להם ולא היו יסורין באים עליהם מיכאן ואילך <מה> שהם זורעים קוצרים אלו בניהם <שימותו>:
קור וחום אלו יסורין שפעמים יהיה להם יסורין והקור הוא ממיני היסורין ופעמים יהיה להם חום והוא ממיני היסורין:
ד"א זרע וקציר אמ' הקב"ה מי גרם להם שימרדו בי על שהיו זורעין וקוצרים אחת לארבעים שנה מיכאן ואילך של שנה
<ושנה>
" 20עוד לדאבה" – נקוד להחלפת סדר המילים.
" 21כדי עולות" – נקוד להחלפת סדר המילים.
22נקוד על המילה בסגול הפוך.
21
F0011l.
ושנה צריכים לזרוע ולקצור כדי שיהיו צריכים לי למטר ויקראו לפני :ויברך אלהים את נח ואת <בניו במה ברכם>
בפריה ורביה שימלאו את הארץ לפי שהעולם חרב מבני אדם לכך הוצרכו לברכה <זו> ומוראכם לפי
שחטאו דור המבול השליט עליהם את החיות ולא שהיה נח ובניו צדיקים נתן מוראם על כל החיות
וכן אמרו אין חיה הורגת את האדם עד שידמה בעיניה כבהמה :ועל ז' מצות שנ<צ>טווה נח ובניו
ותולדותיו על הדינין ועל קללת השם ועל ע"ז ועל שפיכות דמים ועל גילוי עריות ועל הגזל ועל
אבר מן החי :שנ' ויצו יי' אלהים על הא' מ' עץ ה' א' תא' ויצו אלו הדינין שנ' כי ידעתיו למען אשר יצוה
את בניו ואת ביתו וג' יי' היא ברכת השם שנ' ונקב שם יי' מ' <י>ומ' :אלהים זה ע"ז שנ' לא יהיה לך
אלהים אחרים על האדם זו שפיכות דמים שנ' שופך דם הא' בא' דמו ישפך :לאמר זה גילוי עריות שנ'
לאמר הן ישלח איש את אשתו מכל עץ הגן זה גזל שנ' מכל אשר ישבע <ע>ליו לשקר :אכל תאכל
זה אבר מן החי וכן הוא אומר אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו כל רמש אשר הוא חי וג' הותרה
בשר תאוה לנח לפי שהקריב קרבן ועוד שהכל למיתה הם עומדים אבל לאדם לא הותר לפי שהכל
לחיים הם עומדים עד שחטא ונגזרה גזרה על כל בריה למות ולמה לא הותר לאדם לאכול בשר
כדי שלא יהא חוטא נשכר :אך בשר בנפשו דמו וג' זה אבר מן החי שנאסר לו :ואך את דמכם לנפשתיכם
אדרוש בזמן שתהרגו הנפש בסתר שלא ידע אדם בו כי אם הרוצח בלבד ואעפ"כ שלא ידעו בו
בית דין שיהרגו אתו אני אדרוש דמו של נהרג מיד כל חיה אדרשנו שאם החיות יהרגו אותו
כגון שטרפו ארי או נחש ויהרגנו אני אדרוש ואתבע דמו מיד החיות :מיד איש אחיו אדרש דם <האדם>
כיצד מזמן הקב"ה זה שהרג שוגג וזה שהרג במזיד לפונדק אחד שהרג במזיד למטה מן <הסולם>
וזה שהרג בשוגג למעלה על ראש הסולם נופל 23אותו של מעלה על של מטה וממית אתו של <מטה>
ומחייבין אותו לגלות נמצא זה גולה וזה נהרג:
שופך דם האדם באדם ולמה החמיר הקב"ה
בהריגת אדם מה שלא החמיר בהריגת הבהמה לפי שבצלם אלהים ברא את האדם וזה נח ומיעט
את הדמות :ואתם פרו ורבו שלא יאמרו מה לנו לחוב בדמיו של זה שנהרוג את זה ולכך
23כ"ף הוחלפה בפ"א.
22
נאמ' ואתם פרו ורבו בזכות שתהרגו את הרוצח אני מרבה אתכם בפריה ורביה :ויאמ' אלהים
אל נח ואל בניו מלמד ששוים היו נח ובניו בדברים וכמותו בדבור שגם עם בניו דבר הקב"ה וזכרתי
את בריתי :שנעשה ענן על הארץ אזכור בריתי שכרתי עמכם ואראה לכם הקשת בענן <ותדעו>
שאני זוכר הברית שלא יהא מבול לשחת כל בשר וחם הוא אבי כנען :אבי הפסול גרם לבנו
שנפסל :ויטע כרם :ומאין לו הכרם לנטוע לפי כשנכנס לתבה הכניס לו זמורות של גפן:
איש האדמה נעשה האיש לאדמה :וישת מן היין יש אומרים באותו יום נטע באותו יום שתה
וששה עשר ווין נאמ' בזו הפרשה ללמדך כמה קשה שתיית היין כיון שבא נח ליטע כרם בא שטן
ואמר לו יהא חלקי בכרם עמך אמ' לו נח כן מה עשה שטן הביא כבש אחד ושחטו והשקה <מדמו>
ואחר כך הביא ארי ושחטו והשקה מדמו ואחר כך הביא קוף ושחטו והשקה מדמו ואחר הביא חזיר ושחטו והשקה מדמו
רמז לו זה כאשר ישתה אדם כוס אחד הוא דומה לכבש כאלם שתה שתי כוסות דומה לארי אלא אני תראה מה אעשה
F0012 r.
למחר עם פלוני ופלוני שתה הרבה יין התחיל מרקד כקוף שתה הרבה התחיל מקיא ומלכלך <את בגדיו כחזיר שהוא>
מלוכלך :וירא חם אבי כנען כמ' דכ' וירא אתה שכם וג' ויש אומר סירסו ויקח שם ויפת לפיכך
זכה שם לטלית ויפת לשמלה ולפי' נדב ואביהוא לא נשרפו בגדיהם וסנחריב שהיה מבני
בניו של יפת כשנכנס המלאך לשרפם לא שרף בגדיהם :שנ' ותחת כבודו יקד יקוד כיקוד <אש>:
ואין כבודו אלא בגדיו שהם מכובדים אותו ושמלה <מ>גוללה בדמים גוג שהוא מבני עשו <של>
יפת נותן לו קבורה בארץ ישראל אבל מצרים שהוא <מ>בני חם נאמ' בהם וחשופי אש ערות מצרים
לפי שראה ערות אביו ויגד לשני אחיו בחוץ והיה מלעיג על אביו בנו הקטן :בנו הפסול:
ויאמר ארור כנען לדעת האומר שהוא קבל בעצמו נח היה לו להעמיד בן רביעי שישמשנו
וזה מנעו ממנו לפי שסירסו לפי' קלל בנו הרביעי ולמה לא קלל לחם שהוא עשה הרעה
לפי שברכו הקב"ה שנ' ויברך אלהים את נח ואת בניו< :ויא>מר ברוך יי' אלהי שם לפי שהיה יודע <נח>
שעתידין לצאת ישראל משם והם עתידים לקבל התורה וליחד שמו של הקב"ה שנ' שמע
ישראל וג' יפת אלהים ליפת יפת לו ארצו :ד"א יפיותו של יפת והוא לשון יוני <והוא> ישכון
23
באהלי שסופה תורה מותרת לכתבה יונית :ד"א יפת אלהים ליפת זה כורש שמלך
על העולם :ולמה כך לפי שהוא בנה ביתו של שם והוא בית המקדש ללמדך שאין השכינה <שורה>
אלא בחלקו של שם ולפי שכורש <ש>צוה לבנותו ר"ל בית המקדש ודריוש בנאו לפי' לא שרתה
בו שכינה :ד"א וישכון באהלי שם שעשהו בהו שנ' ומלכי צדק מלך שלם וג' וכוש ילד את
נמרוד שעד נמרוד לא היה אדם אוכל בשר עד שבא נמרוד והיה צד ואוכל ולכך נאמ' הוא
היה גבור ציד :ד"א הוא החל להיות גבור בארץ שעשה מלחמות בארץ ונצחם ולקח
מלכות בחזקה :ד"א הוא היה גבור ציד שהיה צד את הבריות והורגן לפני יי' שהיה יודע
רבונו ומכוון למרוד בו :על כן יאמר וג' זה עשו שנקרא איש יודע ציד ותהי ראשית <ממלכתו>
בבל שלקח המלכות בחזקה :ומן הא' ההוא יצא א' מן עשה <ההיא> יצא אשור לפי שראה אשור
שבניו מורדין בהקב"ה ובנו עיר ומגדל בארץ שנער במלכות נמרוד ולמה נקרא שמו נמרוד
שמרד בהקב"ה יצא מעצתם והלך לו לארץ אחרת ולפיכך נתן בו הקב"ה רוח ובינה ובנה
נינוה ורחובות עיר וכלח ורסן ולפי שברח מהם ולא רצה להיות בעצתם למרוד בהקב"ה לכך
כשחטאו בני נינוה אמ' הקב"ה ליונה בן אמתי שילך לשם וינבא עליהם אמ' לו הקב"ה אביהם
יצא מארצו לכבודי לכך לך בשליחותי אל בני עירו מה שלא מצינו בשאר הנביאים שהלכו
לעיירות של אומות העולם אע"פ שהיו מתנבאים עליהם :הוא העיר הגדלה זה נינוה
כמ' שנ' ונינוה עיר גדולה לאלהים ולמה נאמ' עיר גדולה לאלהים שהיו רעים בגופם <בעריות>
שנ' ואיך אעשה הרעה הגדולה וג' ורעים ב' ע' 24שנ' אתם חטאתם ליי' :אשר יצאו משם פלשתים
כפתורים ופתרוסים וכסלוחים מחלפים נשותיהם זה לזה ויצא מהם פלשתים וכפתורים ולא נודע מי היה אביהם :אבי כל
בני עבר והוא שם כל בני עבר אלו ישראל אחי יפת ולא אחי חם שהלעיג על אביו ויפת לקח השמלה וכסה
<ערות>
F0012l.
24בכתב היד נקוד על כל אות על אף שמדובר בקיצור של מילה אחת מתוך הפסוק – "בעריות".
24
ערות אביו עם שם :ולעבר יולד ב' בנים שם האחד פלג נביא גדול היה שנקרא שמו פלג כי <בסוף ימיו>
נפלגה הארץ שעד פלג היו בני אדם חיים ארבע מאות שנה אלא פלג לא חיה :אלא ר' שנה
ומעט :ושם אחיו יקטן שהקטין את עצמו לכך זכה להעמיד י"ג תולדות :ויהי כל הארץ <שפה>
אחת :שהיו מדברים כולם בלשון הקדש :ודברים אחדים :שהיו מדברים כולם על יחודו <של>
עולם :וימצאו בקעה שהלכו בכל העולם למצוא מקום שחזרו כולם ולא מצאו אלא בארץ שנער
ולמה נקרא שנער ששם ננערו דור המבול שהיא עמוקה :ויאמרו איש אל רעהו :כוש אמ' לנמרוד
ונעשה לנו שם שיעשו מגדל וראשו בשמ' וישימו שם ע"ז כמו שנ' ושם אלהים אחרים לא תזכירו
פן נפוץ פיהם הכשילם לכך נאמ' ויפץ יי' אותם משם אמרו אחר אלף ושש מאות וחמשים שנה
מטמוט הרקיע וירד מבול לפיכך נעשה מגדל וראשו בשמים :כדי שיהא סומכן :וירד יי' לראות
לסוף דעתם לראות מה יגזור עליהם <על> שהיה בדעתם לבנות עיר ומגדל ויאמ' יי' אמ' הקב"ה
שפה לכולם וכל אחת יודע מה יאמר לו חבירו או טיט או לבנה ועל דבר זה הם בונים
וכל זמן שיש להם שפה אחת לא יבצרו מלבנות אלא אבלבל את לשונם ומעצימם יניחו
הבניין מה עשה קרא למלאכים וקרא ואמ' להם שירדו למטה וכל אחת למשפחה אחת לדבר
בלשון אחרת כדי שלא יבינו משפחה זו דברי משפחה אחרת וכן עשו שנ' הבה נרדה :ויפץ יי'
משם :אמ' רב' ז"ל 25שאותו מגדל שלישו נבלע ושלישו נשרף ושלישו עומד עד היום והוא
גבוה מאד שהדלקים 26שהם נטועים למטה ממנו נראים כחגבים לאותו שעומד בראש
המגדל ובעת שהפיצם מה שנפלו במים נעשו שיח המים ומה שנפלו ביער נעשו קופים
ומה שנפלו במדבר נעשו שדים:
אלה תולדות שם למה מינה הכתוב שם שם שני
פעמים משל לאדם שאבד אבידה ומבקשה באשפה והביא צכבים שהם צוברים באשפה עד
שמצאו האבידה וכיון שמצאו האבידה מיד נפרשו כך התחיל למנות תולדות שם עד שבא
לאברהם שהוא מציאתו של הקב"ה כמ' שנ' ומצאת את לבבו נאמן לפניך :וכן בפרץ אלה
תולדות פרץ עד שמצא דוד כמ' שנ' מצאתי דוד עבדי שני מציאות מצא הקב"ה בעולמו <אברהם>
ודוד והכתוב אומ' ונח מצא חן לא שני נח דהוא מצא להקב"ה והקב"ה לא מצא :תרח תרח <שהרתיח>
כעס הקב"ה על עובד ע"ז וימת הרן על פני תרח אביו בחיי אביו מת לפי שהשליכו את אברהם
25נקוד על המילה בסגול הפוך.
26סדר האותיות הוחלף – צריך להיות "דקלים".
25
לכבשן האש ועלה משם לשלום ה<י>ו כולם אומרים על הרן לפי שהיה עובד לאש לכך נשא <האש>
פנים לאברהם בשביל אחיו ולא הזיקו האור מה עשה הקב"ה הוציא שביב אש מן הכבשן והרג את <הרן>:
יסכה זו שרה שהיתה סוכה ברוח הקדש :ד"א יסכה שהכל סוכה ביפיה :אין לה ולד אפי' כתוב ולד
לא היה לה למה תרח בחרן מת ולמה כתוב בדורות הראשונים וימת ובעשר דורות האחרונים לא נאמ'
וימת לפי שהראשונים היו עתידים למות במבול לפיכך כתיב בהם מיתה אבל האחרונים שהם <עומדים>
לקיים העולם לא כתב בהם ולמה כתיב בתרח מיתה והלא תרח היה חי בעת שיצא אברהם מחרן ולמה כן חישבו הקב"ה
כאלו מת הרי להפטר אברהם מחייב כבוד אב ואם לפי שאברהם הניחו בחרן והלך לו לארץ כנען :תם27:
F0013 r.
נשלמה פרשת
תהלה
אלה
לרואה
תולדות
עתידות
ויאמר יי' אל אברם לך לך חשבון לך לך הרי הם מאה רמז לו שכשיהיה בן מאה שנה יעמיד את יצחק:
ד"א לך לך כי לך נאה הגדולה ויאמר יי' אל אברם לך לך מה כתיב למעלה מן הענין :וימת תרח
בחרן אמ' ר' יצחק למניין החשבון מתבקש עוד ששים וחמש שנה כי תרח היה בן ע' שנה כשהוליד
לאברם ואברם היה בן ע' וה' שנה בצאתו מחרן נשתיירו עוד ס"ה שנים וכתוב וימת תרח בחרן :אלא
מיכן אתה למד שהרשעים בחייהם נקראים מתים ואברם היה מפחד שיהיו מחללין בו שם שמים
ויאמרו הניח אביו לעת זקנותו והלך לו אמ' לו הקב"ה לך לך אני פוטר אותך מכבוד אב ואם ולא עוד
אלא שאני מקדים מיתתו ליציאתך שנ' וימת תרח בחרן ואחר כך וימת תרח :ויאמ' יי' אל אברם
עשר נסיונות נתנסה אברהם אבינו :א' אור כשדים :ב' טלטולו מבית אביו שנ' לך לך :ג'
רעב דכ' ויהי רעב ד' על עסק אשתו וכתיב ותוקח האשה בית פרעה :ה' בין הבתרים שנ' ידוע
תדע :ו' אשתו עקרה שנ' ותהי שרי עקרה :ז' ברית מילה :ח' על עסק שרה עם אבימלך:
ט' על עסק השלוח ששלח הגר ובנה ישמעאל כד' וירע הדבר מאד וג' י' עקידת יצחק :מארצך
ומ' ומ' א' למה אמ' לו כל אלו כדי ליתן לו שכר על כל א' וא' :ואעשך ל' ג' שעד היום כל העולם
27נקוד להבלטת מילת סיום.
26
מתברכים באברהם בה' ואגדלה בה' הנה שתי ה' ה' שנתוספו לה ולו שיהיה ברכהבשתי ה' ה' בעו' הז' ובע'
הבא :ד"א ואברכה שאומרין אלה יצחק ואגדלה שמ' זה שאומרין אלהי יעקב והיה ב' בך חותמין ואין
חותמין בכולם ולכך אנו חותמין מגן אבהרם ואברכה מ' מיכאן לכהנים שכל כהן המברך מתברך:
ונברכו בך כל מ' האדמ' שבזכותו לא פרע הקב"ה מעשרה דורות שהיו כולם רשעים מנח ועד
אברהם :ונברכו בך שהגשמים והטללין יורדין בזכות אברהם ואת הנ' א' ע' ב' שהחזירו אותם
להקב"ה והעלה עליהם כאילו בראם מהו אשר ע' ב' מלמ' שאברהם מגייר את האנשים ושרה
מגיירת את הנשים :עד מקום שכם הראה לו הקב"ה שעתידים בניו להרוג בשכם :עד אלון <מורה>
הראה לו הר גריזים והר עיבל שהוא אצל אלוני מורה :והכנעני א' ב' :לפי שארץ ישראל נפלה בחלקו
של שם כמו שנ' והכנעני א' בא':
ומלכיצדק מלך שלם נח החרים בשעה שחליק את הארץ הקב"ה
לשלשת בניו שלא יהא אחד מהם נכנס לתחום חבירו וז' עממים עברו בארץ ישראל ועברו על החרם
לפיכך צוה הקב"ה כי החרם ת<ח>רימ' ובעת שעבר אברהם לא היה עדיין נכנס לשם אלא הכנעני בלבד
ולפיכך נפלה ארץ ז' עממים לישראל לפי שנפלה כל הארצות לז' עממים בחלקו של שם וכן הוא אומ' יצב
גבולות עמים למ' בני ישר' :ויבן שם מ' ליי' על בשורת הארץ ויט אהלו וג' הראהו הקב"ה שעתידין ליפול
בניו בעי על עון עכן שמעל בחרם ונפלל עליהם ולא מת אלא יאיר בן מנשה :ויהי רעב בארץ וג' זה <היה>
נסיון שני שהביא הקב"ה רעב בימיו ונצרך לירד למצרים לגור שם הנה נא ידעתי אמ' לה כשהית בין היפות לא היתה חשובה
יפה לפניך ועתה אנחנו נכנסים למקום שחורים לפי שמצרים היו מבני חם שהיה שחור ואני יודע שאת
<חשובה>
F0013l.
חשובה כנגד כולם :ד"א הנה נא יד' לעולם אברהם לא הביט באשתו וכשהקריב לבוא למ' היה נהר ונכנסו <הוא והיא נפלה
בנהר>
והעמידה ובאו על שפת הנהר לנגב בגדיה :והביט וראה את שוקה מיד אמ' לה הנה נ' י' :ויהי כבוא אב'
מ' הכניס שרה לתבה כדי שלא יראו אותה המצרים באו מוכסנים ליקח מכס ממה שבתבה
אמ' לו תן לנו מכס ממה שיש בתוך התבה אמ' להם פלפלין יש בתבה אמ' לו בגדים יש לך בתבה
27
אמ' להם קחו מכס בגדים אמ' לו זהב וכסף יש בתבה אמ' להם קחו מכס זהב וכסף אמ' אינו אלא
אבנים טובות ומרגליות אמ' להם קחו מכס אבנים ומרגליות אמרו לו כללו של דבר אין אנו <מניחין>
אתך עד שתפתח התבה ונראה מה שיש בתוכה מיד פתחו את התבה וראו אותה שהיתה
יפת מראה אמ' אין ראוי להדיוט להשתמש בה אינה ראויה כי אם למלך :ד"א ויראו אותה ש' פ' זה <אומ'>
אני אתן מאה דינרים ואטול עמה וזה אומ' אני אתן מאה דינרים ואטול עמה ומתוך דברים אלו ותוקח
האשה ב' פ' וכי<ו>ן שאמ' לפרעה אחי הוא ולא הודאת כי הוא בעלה מיד ולאברם ה' ב' ועליה אמ' החכם
בטח בה ל' ב' וש' ל יח' :וינגע יי' את פרעה לקה בכפלים ומנין אתה אומ' שפרעה לקה אף על דבר
נגזרה שוה :על דבר שרי כשהיתה שרי אומרת למלאך הכהו הוא היה מכה אותו וכל מה שעושה
המלאך על פיה :לא היה נעשה אלא בעבור אברהם שאלו אשה אחרת לא היה הקב"ה שולח אליו
נגעים :קח ולך :לפי שפרעה היה יודע שהיו אנשי זומה ואם אברהם נשאר בארץ היו אחרים
נכשלים לכך אמר ולך
קח28:
וילך למסעיו על שעשה לו הקב"ה נסים והביא על פרעה נגעים
וגם הטיב לו פרעה :ואוהלים רות המאביה ונעמה העמונית אשר יצאו ממנו ואין אוהלים אלא נשים
שנ' מנשים באהל תבורך :ויהי ריב בין רעי מ' א' אמ' רועי מ' א' לרועה מ' לוט מפני מה אתם
מוציאים לרעות בהמות לוט ואינן זמומות והיא אוכלת מן הגזל היו עונים רועים מקנה ל<ו>ט אתם
אומרים שאנו עשינו שלא כהוגן שאתם מוציאים מקנה אברם לרעות והם זמומות ואנחנו לא כן
אין אתם יודעים כי הארץ נתנה השם לאברהם ואברם פירדא עקרה ולוט בן אחיו יורש אתו והמקנה
של לוט אם היה רועה מה שרועה משלו היא רועה :והכנעני והפרזי י' ב' :אמ' להם הקב"ה עדיין
הכנעני והפרזי י' בא' ואתם אומרים שהארץ נתונה לאברם :ד"א והכ' והפ' באותה שעה נכנסו בארץ
פרזי עם כנעני ועברו על השבועה אבל שאר עממים עדיין לא נכנסו לשם :הפרד נאמ' :כשם
שפרדה זו אינה מקבלת זרע כך לא יהיה לך חלק בכל אשר לי שכבר אמ' לי הקב"ה לזרעך אתן את
הא' הזא' :ואשמאילה אם אראה אותך תשב בימין אני אשב בשמאל :וישא לוט את עיניו כד"א ותשא
אשת אדוניו וג' וירא את כל הירדן ואין זה אלא זנות כד"א כי בעד אשה זונה זו' עד ככר ל' :כי כולה
משקה שהיו נשותיהם ראויות כולן להשקות כשוט<ו>ת שנ' והשקה את האשה :לפני שחת יי' כמ' שנ'
כי השחית כל בשר :כגן יי' לאילנות ד"א כגן יי' כארץ מ' ולא אמ' כארץ בבל או אשור מפני כי
" 28ולך קח" – נקוד להחלפת סדר המילים.
28
גן עדן ומצרים אחד הם ולא יבוא עליהם לא טל <ולא> מטר אלא מן ניל 29הנהר יעלה וישקה אותם וישוב
לכך נאמ' כגן יי' כא' מ' :ויסע לוט מ' :מקדמותו של עולם :ויפרדו וג' ועליו נאמ' אח נפשע מקרית <עוז>:
F0014 r.
ואנשי סדום וג' רעים בגופן שנ' ואיך אע' הר' הג' וחטאים שהיו עובדים ע"ז שנ' אתם חטאתם <חטאה גדולה>
מאד שהיו יודעים רבונם ומתכונים וחוטאים :ויי' אמר וג' כל זמן שהיה לוט עם אברם מנעו <מן>
הדבור כיון שנפרד לוט מעמו מיד דבר עמו :שא עיניך וראה על פי שהיו אומרים רועי לוט שלא
יהיה זרע לאברהם לפי' בא הקב"ה לנחמו :ושמתי את זרעך כעפר הא' כך לא יהא העולם מתקיימים
אלא בזכות זרעך :ד"א מה עפר שהוא דייש לכל :כך כשיהיו בניך חוטאים יעשו דייש למלכות שנ'
ותשימי בארץ גוך וג' אמרפל זה נמרוד ולמה נקרא שמו אמרפל שאמ' והפיל את אברהם לתוך
הכבשן האש :ד"א שהיה לו אמירה אפילה ויהי בימי אמרפל כל מקום שנ' ויהי בימי אינו לשון צער:
ויהי בימי אמ' עשו מלחמה ויהיה בימ' שפ' השפ' היה הרעב :ויהי בימ' אחז עלה רצין מלך ארם :ויהי
בימ' אחשורוש בא שטן ויקר ב<י>ניהם והרג את ושתי :ויהי בימ' יהויקים שרף את המגלה ונוסף
עליה כהנה וכהנה :את ברע מלך סדום שכל ימיו היה ברע :ואת ברשע שכל ימיו היה
ברשע :שנאב שהיה מלך שהיה שונא לאבינו שבשמים :ושמאבר שאמ' מי יתן לי אבר
ואעלה ואשב לי ברקיע ואעשה לי שם :בלע שהיתה ראויה שתבלע דיוריה אלא היא צוער:
כל אלה חברו על ד' אמר שחברו על עמק השדים בתחלה היה נקרא עמק השדות שהיה המקום
מיושב ולבסוף נעשה ים המלח :שתים עשרה ובארבע עשרה למרד :וישובו ויבאו אל עין מ'
וקידש שמו של הקב"ה בשעה שהלך לכבשן האש היא קדש :ויערכו אתם מלחמה וג' לפי שד'
מלכים היו יושבים בעמק השדים ועמק השדים בא' בא' חמ' שעשו שם הד' מלכים בארות
ומלאים עפר וחמר כדי שאם יבאו חמשת המלכים לעשות עמהם מלחמה שיפלו שמה וכן נפלו
שמה מלך סדום ומלך עמורה ובא מלאך והוציא מלך סדום והנשארים הרה נסו :על מלך
אדמה ועל מלך צבוים ומלך בלע שלא נפלו שמה ואת כל אכלם ואפילו כותבות :ויבא הפליט
29יכול להיות גם "על".
29
זה היה עוג מלך הבשן ולמה נקרא שמו פליט שהיה קטן שבכולם וכן ה<ו>א אומ' פליטי גוים
והוא לא נתכוון לטובה אמ' יודע אני באברהם שהוא יוצא עליהם וילחם ויהרג והלך והרג אותם
וחזר השבי אמ' לו הקב"ה לפי שהגדת לו אני אתן שכרך ותהיה מלך ותחיה שנים רבות ולפי
שחשב על אברהם שיהרג אמ' לו הקב"ה סוף אני מפילך ביד זרעו וימיתוך :והם בעלי ברית
אברם שכרת ברית שלום עמהם כשיצא הוא למלחמה ישמרו מקומו :ד"א והם בעלי ברית
א' :כשאמ' הקב"ה לאברהם שימול עצמו גילה הדבר לענר ואשכול אמרו לו אינו ראוי זקן כמותך
שימול אבל ממרא אמ' לו עשה מה שאמ' לך הקב"ה שהוא הצילך מכבשן האש לפיכך כששמע
העצה ממרא קיים עצתו :לפיכך לא נגלה עליו הקב"ה בעת שמל אלא באלני ממ' שנ' וירא אליו יי' וג'
וירק את חניכיו הריקן בכלי זין כמ' דאת אמ' אריק חרבי ולמה נקרא שמם חניכיו במצות
מלחמה וכיון שאמ' להם פרשת שוטרים נתיראו ואמ' היאך נעשה מלחמה עם ד' מלכים שנצחו
ה' והלכו להם ולא נשתייר עמו מאותם ילידי ביתו שהיו עמו אלא אליעזר בלבד :וכן הוא <עולה>
<חשבון>
F0014l.
חשבון אותיותיו :וירדוף ע' ד' כיון שהגיע עד דן תשש כחו מפני עגלי ירבעם דכ' וישם את <האחד>
בבית אל והאחד נתן בדן :ויחלק עליהם לילה וג' אברהם עשה עמהם עד חצי לילה והקב"ה עם
המצריים מחצי הלילה ואילך והרג את בכוריהם וירדפם עד חובה :רץ אחריהם עד מקום חובתן
של בניו אל עמק שוה :ששם הושוו כל האומות ועשו לאברהם מלך עליהם :ומלכיצדק זה היה שם בן נח
שהיה מלך בירושלם שנ' ויהי בשלם סוכו :הוציא לחם ויין כל מקום שיש בו יין עשה רושם ומה
רושם עשה כאן שאיבד את הכהונה שנ' על דברתי מלכי צדק :ומפני מה על שהקדים ברכת
אברהם לברכת הקב"ה ואף שם בקש מן הקב"ה שיתן הכהונה לאברהם אבינו לפי שצפה ברוח הקדש
שלא יצא ממנו זרע הגון לכהונה ואברהם א' היה הגון ובעל תורה והיה ראוי לכהונה כן עשה הקב"ה
ונתן לו הכהונה ושם קיבל עליו ונתן לו לאלתר המעשר שנ' ויתן לו מעשר מכל שנ' לאברהם והוא
31
כהן לאל עליון שכן בירכו אביו וישכן באלהי <באהלי> 30שם ולמה הלך מלכי צדק אצל אברהם כשחזר מן
המלחמה כדי שידע אברהם שאין בלב מלכי צדק על אברהם שום איבה על שהרג את עילם
שעילם היה בן שם שנ' ובני שם עילם וג' ותדעל מלך גוים ועיר אחת היתה בארץ ישראל ושמה
גוים שנ' מלך גוים אחד :ויברכהו ויאמ' לפי שהקדים ברכת אברהם לברכת הקב"ה לפיכך
ניטלה הכהונה ממנו וניתנה לאברהם שנ' נשבע יי' ולא ינחם אתה כהן לעולם :הרימותי <ידי>
אותה שעה קידש אברהם שמו של הקב"ה שלא יחשב מלך סדום שעל ידי ממון עשה אברהם
מלחמה עם ד' מלכים ולא עשה מלחמה אלא להציל את לוט ואת רכושו לפי שהיה בן אחיו< :אם>
מחוט ועד שרוך נעל לפיכך ניתן לאברהם מצות חוטי ציצית ועד שרוך נעל ניתן לו מצוה
יבמה שנ' וחלצה נעלו :בלעדי והנערים הם אשכול וממרא שישבו על הכלים הם יקחו
חלקם כמד"א כחלק <ה>יורד במלחמה וג' וזה הדין היה מאברהם דכ' מי העיר ממזרח צדק יקרא' וג'
צדקה שעשה היא עמדה לו בכל מקום שהלך :יתן לפניו גוים :אילו ז' עממים ומלכים ירד
אלו ארבעה מלכים שעשה עמהם מלחמה :יתן כעפר חרבו כל חרבות שמרימין עליו להכותו
נעשו כעפר וכל קשתות שהיו מורין לו נעשו החצים כקש :ד"א יתן כעפר חרבו עפר <שהיה>
משליך עליהם אברהם נעשו חרבות והקש שהיה משליך עליהם נעשו חצים :ירדפם יעבור:
כמ' שנ' וירדפם עד חובה :אורח ברגליו שלא נתייגע מן האורח שרדפם :מי פעל ועשה מי
גרם שבאו ד' מלכים על סדום ועשה כדי שיפלו על ידי אברהם זה הקב"ה קורא הדורות <מראש>
קודם שיבואו היו עתידים ליפול בידי אברהם אני יי' ראשון שהייתי עם אברהם :ואת א' אני <הוא>:
אילו בני אברהם שאם יהיו צדיקים איכה ירדף אחד אלף :ראו איים וייראו מה האיים מסויימים
בים כך היה אברהם ומלכי צדק מסויימין בעולם ואברהם היה מתיירא מן שם שלא יאמר לו
למה הרגת בני ושם היה מתירא מאברהם שלא יאמר לו תדע לך מפני מה היו בניך רשעים שלא
יסרח אותם :קצות הארץ יחרדו :שהיו יושבים בקצות הארץ ואברם היה שוכן באלני ממ' ושם היה שוכן בשלם :ולמה
יחרדו שבאו זה אצל זה שנ' יחרדו כצפור ממצרים קרבו ויאתיון :איש את רעהו יעזרו שם בברכותיו יאמר חזק ואברם
עזרו שנתן לו מעשר :ד"א ולאחיו יאמר חזק :ששם אמר לאברהם
F0015 r.
30כנראה סימן מחיקה ,להחלפת המילה במילה יתרה משמאל לשורה .מעל המילה היתרה מצויה אל"ף שבורה הייחודית למעתיק.
31
חזק שנ' וברוך אל עליון וג' ויחזק חרש זה שם בן נח שהיה עושה בתיבה עם אביו :את צורף זה <אברהם>
שצירף אותו הקב"ה בכבשן האש :מחליק פטיש זה אברהם שהחליק פטישו והלם את המלכים
בפעם אחת אומר לדבק טוב הוא אמר שם לאברהם לפי שנדבקת בשכינה אמר לו אשריך אברהם
וטוב לך :ויחזקהו במסמרים אילו הברכות שבירכו :לא ימוט זה אברהם אל תירא אברם
מיכאן אתה למד שהיה אברהם מתירא שלא יבאו האומות עליו :מגן לך מה המגן הזה כל הבאות עליו
בין חצים בין חרבות סובל אותם כך אני אהיה מגן לך כל מי שיבוא עליך אני אלחם כנגדו :ד"א
למה נתיירא אמ' שמא הרגתי צדיק בהם אמ' לו הקב"ה לא תיענש לפני אלא שכרך הרבה מאד :שכר
גדול אני חייב ליתן לך על שהרגת את הרשעים :ובן משק ביתי שהוא משתוקק לירש אותי
הוא דמשק אליעזר זה אליעזר שרדף אחר המלכים עד דמשק:
ויוצא אתו החוצה אמ' אברהם
להקב"ה והלא רואה אני במזלי שלא יהא לי בנים ואתה אומ' לי כה יהיה זרעך :אמ' לו <הקב"ה> 31כל בני <אדם>
יושבים תחת מזלם לפיכך המזל דן אותם אבל אתה למעלה מכיפת הרקיע שהמזלות שם
וכל מקום שנ' הבט אינו אלא מלמעלה למטה דכ' הבט משמ' ורא' וג' ולמה בירך הקב"ה לאברם
בכה יהיה זרעך כלומ' שברכו בשתי שמותיו של הקב"ה דמנין כה הם כמניין השם הגדול :ד"א
אמ' הקב"ה לאברהם אני אברך אותך ככה 32דכת'כה תב' את' ב' יש' ואני אציל את יצחק מן העקידה
בזכות כה כדכ' ואני והנער נלכה עד כה :במה אדע כי א' :נאמ' לו ידוע ת' וג' ד"א במה
אדע אמ' לו באי זה זכות יזכו בני לירש את הארץ השיבו הקב"ה בזכות הקרבנות דכ' ויאמר
אליו קחה לי עגלה משולשת זה פר של יום הכפורים ופר הקהל של שאר המצות ופר ע"ז ועז
משולשת אלו ג' שעירים שעיר של יום הכפורים ושעיר של ראש השנה ושעיר של ע"ז:
ואיל משולש זה שלוש אלים שהיו ישראל מקריבים איל אשם למועל בקדש ואיל למועל בפקדון
ואיל נזיר ותור וגוזל :תורים ובני יונה שמביא עני שנ' והביא את אשמו ליי' :ויבתר אתם
בתוך לפי שהקרבנות היו מנתחים אותם לנתחים ואת הצפר לא בתר שכן כתיב ושסע אתו
בכנפיו לא יבדיל וירד העיט על הפגרים אלו עופות שדורסין וישב אותם אברם הפריחן
מעליהם ולדעת מי שאמ' במה אדע כי א' אמ' לי קחה 33עגלה משולשת זו בבל שהעמידה
31מילה יתרה מימין לשורה.
32בי"ת הוחלפה בכ"ף.
32
ג' מלכים על ישראל נבוכדנצר ואויל מדורך וכל שאר וכשם שעגלה אוהבת לדוש כך מלכות
בבל אוהבת לדוש את ישראל :שנ' מדושתי ובן גרני :ועז משולשת זה יון שכ' בה וצפיר העזים
בא מן הצפון וג' והעמידה שלשה מלכים אלכסנדרוס מקרון וגפקלנס ואנטונינוס :ואיל משולש
זו מדי שנ' והאיל אשר ראית בעל הקרנים מלכי מדי ופרס והעמידה שלשה מלכים על
ישראל כורש ואחשורוש ודר<י>וש בן אחש<ו>רוש ותור זו אדום שכן כתוב ורב תבוא<ו>ת בכח שור :וגוזל
אלו ישראל שנ' כנפי יונה נחפה בכסף :ולמה נקראו גוזל שאלו ד' מלכיות גוזלין את ישראל:
ויבתר אתם בתוך כדי להכחישם :ויתן איש בתרו שאין מלכות נוגעת בחברתה אפ<י>לו כמלוא
<נימה>
F0015l.
נימה :ואת הצפר לא בתר זו הגוזל כדי שיהיה כח לישראל כדי לקבל גזרותיהם :וירד העיט
על הפגרים :זה דוד בן ישי שנקרא עיט שנ' העיט צבועה נחלתי :וישב אותם אברם הפריחן
אברהם כדי שלא יהיה להם חלק לעולם הבא :ויהי השמש לבוא זה משיח בן דוד שנקרא
שמש שנ' וכסאו כשמש נגדי :ותרדמה נפלה על אברם :עד שיבוא המשיח יהיו ישראל
כאילו רדומים ביניהם :והנה אימה זו מלכות אדום שנ' דחילה ואימה תקיפה :חשכה זו
אדום שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזרותיה שהיו כותבין על קרן השור של ישראל אין לכם
חלק באלהי ישראל :גדולה זו מלכות מדי שנ' במלכות מדי אחר הדברים האלה גדל
נופלת עליו זו בבל שנ' נפלה נפלה בבל :ארבעה דברים הראה הקב"ה לאברהם תורה
וקרבנות ומלכיות וגיהנם :תורה מניין שנ' ולפיד אש :קרבנות קחה לי עגלה משולשת:
גיהנם תנור עשן :מלכיות אימה חשיכה אמר לו כל זמן שבניך מתעסקין בתורה ובמצות
ניצולין מגיהנם וממלכיות ועתיד בית המקדש ליחרב וקרבנות ליבטל :אמ' לו אברהם
מה אתה רוצה ירדו בניך לגיהנם או ישתעבדו במלכיות :ומאין שנ' הביטו אל צור חוצבתם
" 33לי קחה" – נקוד להחלפת סדר המילים.
33
הביטו אל אברהם אביכם :ומנין שרצה הקב"ה בזה העניין שנ' ויי' הסגירם :ואתה תבוא
אל אבתיך בישרו שעשה תרח אביו תשובה :תקבר בשיבה טובה בישרו שישמעאל יעשה
תשובה :ד"א שעשו בן בנו לא יצא לתרבות רעה בימיו :ודור רביעי ישראל לקיים מה שנ' פוקד
עון אבות וג' ויהי השמש באה כשיגיע מלכות משיח שנקרא שמש ועלטה על אומות
העולם כמ' שנ' וערפל לאומים :והנה תנור עשן ולפיד אש שידון אומות העולם בגיהנם
שכת' בו נאם יי' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלם :ד"א ולפיד אש זו ישועתן של ישראל
שנ' וישועתה כלפיד יבער :אשר עבר בין הגזרים האלה בעת שיושעו ישראל ירדו אומות
העולם לגיהנם :ד"א למה עבר תנור עשן ולפיד אש וג' דוגמא עשה הקב"ה בעת שנתן לו
אבימלך צאן ובקר ויכרתו שניהם ברית לכך צוה הקב"ה לאברהם שיקח עגלה ועז
ואיל ויבתר אותם בתוך ועתה התנור ולפיד אש אשר עבר בן הגזרים כאלו עבר הקב"ה
ביניהם וכרת ברית עם אברהם ועל זה נאמר ביום ההוא כרת יי' את :ד"א והנה תנור
עשן ולפיד אש ולא כך אמר הקב"ה לאברהם איזה מהם אתה בוחר שישעבדו בניך במלכיות
וינצלו מדינה של ג<י>הנם וכשבחר לו השעבוד אמר לו יפה בחרת והסכים עמו הקב"ה
את הנהר הגדול ולמה נקרא שמו גדול שהוא בגבול ארץ ישראל עבר 34מלך ומלך :את
הקני ואת הקניזי ואת הרפאים :אדום ומואב ובני עמון ולכך כתוב בהם רפאים יחשבו אף
הם לפי שאמר לאברהם שיתן לי ארץ רפאים :ושרי אשת אברם אמ' לא היה לה ולד
ר"ל בית ולד ושמה הגר פרעה נתן בתו לשרי לשפחה בעת שלקחה ולכך נקראת הגר
כך אמר לשרי הא אגריך וכן נתן נמרוד אליעזר בנו לאברהם בשעה שניצל מכבשן
F0016 r.
האש :אולי אבנה ממנה :מיכאן אמרו כל מי שאין לו בנים קרוי הרוס :ותקח שרי אשת
אברם את הגר לקחתה בדברים וכן אמרה לה אשריך אם תנשאי לצדיק הזה לפי שלא היתה
רוצה לקחתו מפני שהוא זקן מקץ עשר שנים מיכן שחייב אדם לישא אשה אחרת אם שהה
34דל"ת הוחלפה ברי"ש.
34
עם אשתו עשר שנים ולא ילדה :לשבת אברם מיכאן שאין עולה לו אלא עשר שנים של ישיבת
ארץ ישראל לו לאשה :ולא לשפחה :ותרא כי הרתה ואג' 35אמ' הגר שרי גברתי אין תוכה
כברה כמה שנים עמדה עם אברהם ולא הרתה ואני בלילה אחת הייתי הרה ממנו
ישפוט יי' ביני וביניך 36למה נקוד על ובניך לפי שלא אמרה אלא על הגר ולפי שמסרה
עליו דין מיתה תחלה ותעניה שרי עינת אותה מתשמיש שנ' אם תענה את בנותי :ד"א
שהבריחתה להוליך הכלים אחריה למרחץ :ויאמ' שפ' שרי וג' אמרה למלאך מפני שרי
גברתי אנ' בר' :מיכאן שצריך האדם לומר המום שבו ולפי שהמלאך קראה שפחת שרי <אמרה>
היא מפני שרי גברתי אנכי בור' מיכאן את למד שלא נעשת הגר אשה אלא לאברהם אבל לשרי
נקראת שפחה :ויאמ' לה מ' יי' הנך ה' עין רע נכנס בה והפילה ואמ' לה המלאך שעתידה
להיות הרה אם תשובי אל גברתך :והוא יהיה פרא אדם שיהיה גדל במדבר כפרא וישב
במדבר כפרא שהוא חפשי :ידו בכל ויד כל בו שווים על פני כל אחיו ישכון וכתוב
אחר אומר על פני כל אחיו נפל :עד שלא נפל פשט ידו לישראל ישכן לאחר שפשט ידו
על ישראל נפל אתה אל ראי אתה רואה עלבונות בני אדם :כי אמרה הגם הלום אחר
שיצאתי מבית אישי ראיתי שאתה רואה עלבוני ואמרת לי הנך הרה ויולדת בן :באר
לחי ראי נקרא שם הבאר על שם המלך שהוא חי לעולם ששלחו הקב"ה לראות עלבונות:
הנה בין קדש ובין ברד לכך נראה לה המלאך וברכה בזכות אברהם שקידש שמו של הקב"ה
וירד לכבשן האש בעבורו :ויקרא אברהם שם בנו וג' כשם שאמר המלאך להגר ומיכן שהיה
אברהם נביא שקראו ישמעאל :ואברם בן שמונים שנה לכך נמנו שנותיו של ישמעאל
כי היה בן י"ג שנה כשמלו אביו ולא עיכב :אני אל שדי כך אמ' לו הקב"ה לאברם אתה
תקבל מצות מילה דיי לעולם אני ואתה :התהלך לפני כלומ' עשה שליחותי ואני מעלה
עליך שאתה אינך צריך לי לאחוז בך כשם שאמ' בנח את האלהים התה' נח :והיה תמים
מיכן שה<ע>רלה מום היא באדם ואין אדם נקרא בעולם שלם אלא מהול :משל למלך שהיה
רוצה ליקח ריבה אחת והעבירה לפניו וראה שהיה בה צפורן משוך אמר המלך תיקנו
לה אותו צפורן כך אמ' הקב"ה לאברם התהלך לפני והיה תמים וצוה לתקן לו הערלה
35כנראה "וג'" בשיבוש כתיבה.
36נקוד על האות יו"ד – כנראה סימן מחיקה.
35
ד"א והיה תמים שלא תהא עקור מאשתך ולא תראה ממנה מה שאמר הכתוב והיה תמים
תמים תהיה עם יי' אלהיך:
ואתנה בריתי ביני ובינך שבזכות שתמול אכרות ברית
ביני וביניך :ויפול אברהם על פניו מיכן לאדם שהוא ערל אינו יכול לעמוד על רגליו בעת
<שהשכינה>
F0016 l.
שהשכינה מדברת עמו וכן בבלעם הוא אומ' נפל וגלוי עינים:
אני הנה בריתי אתך לא ידע <אברהם מהיכן ימול>
בשעה שנפל עיקצתו הקרקע ומלו הקב"ה והיית לאב המ' ג' כל מי שימול ויתגייר תקרא אתה
אביו מיכן היה ר' יהודה אומ' גר מביא בכורים וקורא הגדתי היום אשר נתתה לאבתינו לפי שאברהם
אבינו אב לכל הגרים :ולא יקרא עוד את שמ' אברם וג' וכל מי שקורא אברהם אברם עובר בלאו <ואם>
לחשך אדם לומ' אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברהם שנ' אתה הוא יי' האלהים אשר בחרת באברם
אמור לו אלא סיפרו המעשה הלא תראה אחר מיכן אמרו וקראת שמו אברהם :ונתתיך לגוים אלו בני
קטורה ומלכים ממך יצאו אלו בני יצחק ונתתי לך מיכן שלא ירשו ישראל את ארץ כנען מאבתיהם
אלא בזכות המילה על מנת כן ניתנה הארץ לאברהם על שימול ועל מנת כן ניתנה ליצחק וליעקב
על שימולו ועל דבר זה צוה הקב"ה ליהושע לימול את ישראל בעת שבאו ליכנס לארץ שאלמלא
לא היו מולין לא היו יכולין להכנס לאר' :ובן שמ' ימ' וג' כל מי שהוא חייב במיתה הוא ימול :יליד
ביתך מי שקונה שפחה מעוברת נימול לאחר אלא אם נתעברה בקדושה שכבר נתגיירה
נימול לשמונה :וערל זכר ממקום שהוא זכר הוא ערל מיכן למילה שבאותו מקום ימול בשר
ערלתו אינו חייב כרת אלא הזכר אשר לא ימול את בשר ערלתו כשיהיה גדול אבל אביו <או>
בית דין אינן חייבים עליו כרת :לא תקרא את שמה שרי לפי ששרי משמע לאומתה לבד:
אבל לא תקרא את שמה אלא שרה משמע לכל העולם היא נדרה ועליה נאמ' אשר חיל מי <ימצא>
עטרת בעלה ויוד שלקח מן שרי חלקה לשני ה' ה' האחת לשרה והשנית לאברהם :והיתה
לגוים :זה יעקב ועשו :ומלכי עמים שיצאו מיעקב ועשו ויצחק שכן אמר בלבו שעשה הקב"ה
36
הדבר הזה והיה תימה לכל אמרו מי ראה כזאת שאברהם בן מאת שנה יוליד :ואם שרה שהיא בת
תשעים תלד מיכן שלא אברהם גדול משרה אלא עשר שנים :לו ישמ' יח' לפ' אמ' אברהם
איני רוצה שיתקיים אלא ישמעאל השיבו הקב"ה באמת שרה אשתך יולדת לך בן וקראת את
שמו יצחק שהכל יהיו שמחים בו ולמה נקרא שמו יצחק י' כנגד עשרה נסיונות שנתנסה
אברהם אבינו ועמד בכולם :צ' שהיתה שרה בת תשעים שנה בעת שילדתו :ח' שנימול
לשמנה בן ח' ימ' ק' כנגד אברהם שהיה בן מאה שנה בהולד לו ואת בריתי אקים את יצחק
אבל לא ישמעאל ויעל אלהים מ' אב' בעצם היום הזה רבן גמליאל אומ' שלח אברהם וקרא לשם
בן נח ומל את אברהם וישמעאל בנו שנ' בעצם היום הזה וג' מהו בע' ה' ה' בגבורות שמש בחצי <היום>
ולא עוד אלא י' לחדש ביום הכפורים הזה שנ' וכל מלאכה לא תעשו בעצם ה' ה' ובאברהם כתיב
בעצם היום מיכאן שלא איחר לעשות את המילה שבו ביום דיבר בו הקב"ה בו ביום מלם ופר<י>עם
ומניין אתה אומ' שאמ' לו הקב"ה למול ולפרוע :ד"א בעצם היום ה' בעצמו של יום ולא במטמוניות
וכל שנה ושנה רואה הקב"ה דם בריתו של אברהם ומכפר עונותיהם של ישראל כי ביום הזה יכפר:
באברהם כת' בהמולו בשר ערלתו ובישמעאל כתיב את בשר ערלתו :אברהם לפי שבעל ושימש לא היה לו ולא צריך פריעה
אבל ישמ' שהיה נער ולא שימש עדיין היה לו עוד 37שהיה צריך פריעה :תם38:
F0017 r.
נשלמה פרשת לך לך
תהלה
למי שיש
לו הממלכה
וירא אליו יי'
אתה מוצא בתורה תחלתה חסד ואמצעיתה חסד וסופה חסד תחלתה חסד אתה מוצא שקישט <הקב"ה את חוה>
והביאה אל האדם שנ' ויבן יי' אל' את הצ' שכן קוראין בכרכי הים לקלעייתא בנייתא באמצעיתה חסד ביקר את <החולה>
שנ' וירא אליו יי' :לפי שאברהם היה חולה מן המילה לכך נראה אליו הקב"ה ויום ג' שהיה אברהם כואב
מאד :באלני מ' לפי שממ' אמ' לאבר' כדי שישמע להקב"ה שימול לכך נראה באלוני שלו :והוא יושב פ' ה'
37רי"ש הוחלפה בדל"ת.
38נקוד להבלטת מילת סיום.
37
כשראה אברהם שלא היו עוברים ושבים בביתו מפני שהיו יודעים בו שהיה חולה לכך יושב פ' ה' כדי
שיראה אורחים ויכניסם לביתו כחם היום :מיכאן שחמימות יפה למילה :ד"א כחם היום חצי היום היה< :ד"א>
הקדיח והרתיח הקב"ה אותו יום כחום כדי שלא יהיו האורחים עוברים כדי שלא יצטער וכי<ו>ן שראה <אברהם>
כן ישב לו פתח האהל כדי שיכניס אותם לביתו :ד"א הלך אברהם אצל ענר ואמ' לו כך אמ' לי הקב"ה
תכרות את ערלתך אתה מה תיעצני אמ' ענר לאב' אל תכרות ערלתך אם היה הצווי הזה טוב למה לא צוה
לנח כי צדיק ותם קרא אותו :הלך אצל אשכול גם הוא השיב לו אמר לו בצדק דבר בך :עזב <אברהם>
דבריהם והלך אצל ממרא ואמר מה תאמר לי כי יי' דבר לי כרות ערלתך אמ' לו מ' הלא הוא יי' <שמו>
אשר הוצאתיך מאור כשדים לך וקבל דבריו שאם יאמר לך עשה עצמך חתיכה חתיכה עשה
ובערלתך אתה תפחד מיד הלך אברהם וימל את בשר ערלתו לכך נאמ' כאשר צוה אתו אלהים
וישא עיניו וירא לפי שראה הקב"ה שהיה אברהם מצטער על שלא היו אורחים באים לביתו צוה
למלאכי השרת כדי שיבואו לביתו כעין אורחים:
והנה ג' אנ' מי היו מיכאל 39באמצע גבריאל 40בימינו
רפאל 41בשמאלו רפאל בא לרפאות <את> אברהם ומיכאל בא לבשר את שרה :וגבריאל להפוך את סדום
נצבים עליו כיון שראו שהיה מצטער ביותר מפני כאב המילה עמדו במקומם שלא רצו ליכנס
אצלו :וירא וירץ כיון שראו שהיתה חולה ביותר התחילו לילך והוא כשראה כשהם הולכים <מיד>
רץ לקראתם :ד"א לפי שראה שהיו עומדין בעבורו רץ לקראתם להביאם אל ביתו :ויאמר אדני :להקב"ה
אמר שלא יסלק שכינתו משם כדי שילך לקראת אורחים מיכן את למד שגדולה הכנסת <אורחים>
מהקבלת פני שכינה :ויאמר אדני וג' לגדול שבהם אמר וקראם כולם אדונים ולגדול אמ' אל נא
תעבר מ' ע' :יוקח נא מ' מ' הקב"ה נתן להם מים על ידי שליח :שנ' והכית בצור לחם שנתן על ידי
שליח הקב"ה נתן על ידי עצמו שנ' בתת יי' לכם בערב בשר ולחם וג' וסעדו לבכם :מיכן שהלחם סועד
הלב שנ' ולחם לבב אנוש יסעד :אחר תעבורו :זה אחד מן ההכרעות שבתורה אין {אנו יוד}עים אם <אמר>
וסעדו לבכם או אחר תעברו :ויאמרו כן תעשה מיכאן שאין מסרבין לגדול :וימהר אברהם מלמ' שמעשה הצדיקים
במהירות :מהרי שלש סאים ג' סאין מקמח וג' סאין מסלת לושי כדי שיהיה המצוה על ידה :ועשי עוגות שלא יהיה שם
39נקוד על המילה– סימן הבלטה.
40נקוד על המילה– סימן הבלטה.
41נקוד על המילה– סימן הבלטה.
38
<חמץ>
F0017l.
חמץ כדי שלא יהיה שם איסור ואל הב' רץ אב' מיכאן שהצדיקים רצים לעשות מצוה ועוד שהצדיקים <אומרים מעט
ועושים>
הרבה הוא לא אמ' אלא ואקחה פת לחם ולבסוף הביא לפניהם ג' סאין וג' בני בקר ויקח בן בקר הרי אחד רך
שנים טוב וטוב שלשה ואותו בן בקר רץ מלפניו עד חברון ונכנס למערת המכפלה ונכנס אברהם
אבינו אחריו וראה אדם וחוה שוכבין ונרות דולקין לפניהם ואמר אברהם יפה המערה לקבורה
וקנאה בממון הרבה :ויתן אל הנער כל אחד נתן לנער אחד לתקן :ויקח חמאה וח' הביא חלב
תחלה ואכלו ואחר כך הביא בשר ואכלו על הסדר של מקרא ולמה לא זכר באותה שעה לחם
לפי שבאותה שעה פירסה שרה נדה וניטמאת העיסה ולא הביא לחם לפי שאברהם אוכל חולין בטהרה
ויש אומ' שאף לחם היה שמה שדרך העולם אינו שיזכור הלחם :והוא עומד עליהם :והקב"ה כן <עשה>
שפרע לבניו שנ' ויי' הולך לפניהם יומם וג' וכתוב אחר אומ' אלהים נצב בעדת אל :ויאכלו וכי המלאכים
היו אוכלים או שותים אלא נראין כאוכלים ומיכן למדנו שאין משנין מן המנהג שהמלאכים שאינם
אוכלים ושותים באו אצל בני האדם ונראו כאוכלים ומשה רע"ה שעלה לרקיע אצל המלאכים
לא אכל ולא שתה כל הימים אשר היה שם ביניהם:
ויאמ' הנה בא' מיכאן אנו למדים שהיתה <שרה>
אמנו צנועה ולא יצאה לפני המלאכים :ויאמ' שוב א' א' זו מיכאל שבשר את הבשורה הזאת לפי <שאין>
הקב"ה שולח מלאך אחד לעשות שתי שלחיות ואמרו שוב אשוב א' יודע היה שלא ימות אבל
אלישע שהיה מבני שהמות שולט בהם אמ' לשונמית כעת חיה את חובקת בן לא אמ' שוב <אשוב>:
ושרה שומעת מיכן שהנשים ציתניות פתח הא' מיכן שהמ' היה עומד פתח הא' כדי שתשמע דברי <המ'>:
והוא א' פתח הא' היה אחר המלאך שלא החזיר פניו לפתח האהל כדי שלא יעיין שרה באים בימים
שהיו זקנים :ד"א בימ' באותן הימים של עולם הבא שלא היו חסרים כלום :ותצחק שרה בק'< :מלעגת>
על דברי המקום :ד"א בקרבה בקרביה גם בזקנה וגם בימים :אחרי בלותי ה' ל' ע' אחר שנתבשל
39
הבשר יתפשטו הקמטין ויתעדן הבשר :ד"א עידון עדנה 42הבשר וההריון :ואדני זקן זה אברהם
ועשת עצמה שהיא ראויה לילד ועשת בעלה זקן שאינו ראוי להוליד :ואני זקנתי מיכן ששינה הקב"ה
מפני השלום היא אמרה ואדני זקן והקב"ה אמ' ואני זק' א"כ למה הפקיד 43הקב"ה על שרה על שצחקה <והלא>
באברהם כת' ויצחק ולא הפקיד 44הקב"ה לפי שכתוב בשרה בקרבה ואברהם לא כ' בה בקרבו ומהו <בקרבה>
מבטת היה מבטת במעיה ואומרת שדים שצמקו מושכים חלב לפיכך קפד הקב"ה עליה היפלא מיי'
משל למי שהביא ספל שבור אצל הנפח אמר לו תדע לתקנו אמר לו הנפח אני מתחלה יודע
עתה איני יכול לעשות :לכך נאמ' בקרבה על רחם שלה אמרה מאין יכול לבראות לי רחם ומנין
שלא היה לה רחם שנ' ותהי שרי עקרה אין לה ולד אין לה בית ולד למועד אשוב אליך :בפסח
נולד יצחק ובראש השנה נפקדה שרה ואותה שנה מעוברת היתה ונולד יצחק לשבעה חדשים
ותכחש {שרה ל}אמ'מיכן שהנשים כחשניות הם מפני הפחד ולכך פסלן הקב"ה מלהעיד עדות< :ויאמר>
לא כי צחקת שדברי הקב"ה אמת וקיימים ויקמו משם האנשים לפי שהיה אברהם צדיק לא נקראו מלאכים וכל זמן שהיו
אצלו לא היה אברהם סבור שהם מלאכים ולפיכך אברהם הלך עמם לשלחם :וישקיפו על פ' ס' כל מקום השקפה לראה חוץ
מהשקיפה ממעון
F0018 r.
קדשך :שבשביל שהם נותנין תרומה ומעשרות לבעליהן חוזרת מדת הפורענות לברכה :ויי' אמ' <המ' א' מ'>
וכן אמ' הקב"ה אני נתתי כל הארץ הזאת לאברהם ועתה אני רוצה לאבד ה' עיירות משלו בשביל
חטאתם ואם אין אני מגלה לו אומ' שמא הקב"ה חזר בו ואברהם היו יהיה מלמ' שאין העולם חסר
מל' צדיקים כמנין יהיה ויאמ' יי' וג' לאברהם אמ' ארדה נא לסוף דינם ואראה אם יש בלבם <מה>
לעשות תשובה ואם לאו :הכצעקתה :אראה אם הן חוזרים בתשובה אסלח להם ואם אינם חוזרין
בתשובה ואומ' כי יודע יי' דרך צדיקים :ומהו מעשיהם של אנשי סדום כשהיה אורח עובר עליהם
היה כל א' וא' נותן זהוב אבל פת לא היו נותנים לו והיה מת ברעב לאחר שהיה מת היה כל א' וא' <נוטל>
זהובו פעם אחת היה שם עני והיה מת ברעב והיתה בת לוט ושמה כלה והיתה הולכת לשאוב <מים>
" 42עידון עדנה" – נקוד להחלפת סדר המילים.
43סדר האותיות הוחלף – צריך להיות "הקפיד".
44כנ"ל ,הערה .29
41
והיתה משימה פת בכדה ונותנת לאותו עני אמ' אנשי סדום מאין הוא חי זה העני בדקו בדברים
והבינו שבתו של לוט היתה מפרנסה אותו ומה עשו הלכו והפשיטוה וטשוה דבש והיו הדבורים
והזבובים אוכלין את הדבש ונושכין אותה עד שהמיתוה ולכך אמר עשו כלה :ועוד כשהיה
עני נכנס לשם והיה רוצה לצאת משם מיד היו משכיבים אותו במטה קטנה והיו חותכין רגליו <מה>
שהיו יוצאות מאותה המטה שהיא קצרה :ואם היה קצר היו משכיבים אותה במטה ארוכה
והיו אוחזים אותו מראשו ועד רגליו והיו מותחין אתו כדי שיבוא גופו שלם כמו המטה
והיו עושים כן עד שממ<י>תין אותו והיו שם הדיינים שקרור ושקרורי זיפי ומצלירין כשאדם
שלם נכנס לשם היה אחד מהם מכה אותו על ראשו והיה הדם יוצא ממנו וכשהיה הולך המוכה
אצל הדיינים אומ' לו הדיין צא ותן לו שכרו על שהקיזך דם :וכשהיה אדם מוליך לשם
פירות או מיני קטנית למכור היה כל א' וא' נוטל אחד מן הפירות והיה אומ' לבעל הפירות
אני לא נטלתי אלא פרי אחד וכך היו עושין לו עד שהיו נוטלים כל מה שהביא בידו :זמנא
חדא סליק אליעזר עבד אברהם להתם בקשו להשכיבו ולעשות לו מה שהם רגילים לעשות
לשאר האורחים אמ' להם לכו מעלי כי עלי שבועה שלא אשכב במטה עד שאראה פני אדני:
למחר כשהיה הולך בשוק בא אדם אחד שקל קולפים ומחייה על רישיה אזל אליעזר לגבי <דינא>
למצווח על מחייה אמ' ליה דיינא זיל והב ליה אגריה על ד<מ>א דאפיק ממך מה עבד אליעזר
שקל אבנא ומחייה לדיינא ברישיה ונפק דמה אמ' לדיינא אגרא דאת יהיב לי הב לדין< :ויפנו>
משם האנשים שפינה מהם כל מדת רחמים ואברהם עודנו עמ' לפני יי' :מיכן את למד שהקב"ה <שמע>
לאברהם שאמ' אל נא ת' מ' ע' :אולי יש חמ' צד' ולמה פתח בחמ' לפי שהיו חמשה עיירות כדי שתהא
לכל א' וא' י' צדיקים לפי שבדור המבול היו שמונה נח ואשתו ושלשת בניו ושלשת נשותיהם
הרי שמנה ולא יכלו להצילם בעבור זה אמ' י' :הואלתי כמ' שנ' נואלנו ואנכי עפר ואפר אילו
הרגוני המלכים שנלחמתי עמהם הייתי עפר ואילו שרפני נמרוד הייתי אפר ואתה הצלתני
משניהם אני חושב עצמי עפר ואפר לפניך ובזכות שאמ' אני עפר ואפר זכו בניו לשתי מצות עפר השוטה ואפר הפרה :אולי
יחסרון חמ' <ה>צד' חמשה לפי שהיה צדיקים יותר על דור המ' ושלשים כנגד הצדיקים שהעולם מתקיים בהם:
<ויבאו>
41
F0018 l.
ויבאו שני המלאכים סדומ' מיכאן את למד שלא הלכו <המלאכים> לסדום עד שכלה לדבר עם אברהם ולמה <בערב>
כדי שלא יראו אותם אנשי סדום ולוט יושב בשער סדום שאם יעבור אדם משם שיקבלנו ירחצו רג'
מטומאת הדרך כשם שאמר אברהם ורחצו רגליכם :ויפצר בם מ' מיכאן שמסרבין לקטן :ואנשי סד'
ל<י>מדך הכתוב שכולם היו רעים וחטאים במשכב זכור כמ' שנ' הוציאם אלינו ונדעה אותם :והאדם
ידע בצל קורתו מלמ' שאמרה לו אשתו אנשי העיר נמנעו מלקבל אורחים ואתה מכניסן לבית
רצונך שיהרגוך ויהרגוני ואם אתה רוצה לקבלן חלוק עמי הבית ויהיו האורחים בחלקך ע"כ נאמ' בצל
קורתי :ויאמ' גש הלאה כשאמ' להם דבר שהיה ערב בעיניהם מה שנ' הנה נא לי שתי בנות :אמרו לו
האחד בא לגור ויש' שפ' מיד הוכו בסנורים אמרו האנשים אל לוט עוד מי לך פה מלמד היו מלמדים
סניגוריא כל הלילה עד שבאו לאותו מעשה עוד מי לך פה מלמ' עליהם סניגוריא חתן ובניך מיכן
שחתנו של אדם נקרא בנו כי מש' אנח' את המ' ולפי שגילו מסתיראון של הקב"ה נדחו ממחיצתן
עד שבא יעקב ועליהם נאמ' והנה מלאכי אל' על' ויור' בו :אותם שנדחו ממחיצתן :ויהי כמ' ב' ח':
שתי בנות הנמצאות בזכות דוד ובזכות משיח ניצולו שנ' מצאתי דוד ודוד בא מרות המואביה
ורחבעם מן נעמה העמונית ומשיח יוצא משתיהם :ד"א הנמצאות שהיו צדקניות כמותו :ויתמה<מה>
שהיה רוצה להוציא ממונו משם :ויחזיקו האנשים אמרו לו דייך שאתה ניצול לכך אמרו בעיר
הנדחת ממון הצדיקים שבתוכה אבד :בחמ' יי' לפי שחמל הקב"ה על לוט בשביל אברהם כי
כשהלך אברהם במצרים לא גלה לוט סוד אברהם שאמר אחותי היא לפי' חמל עליו הקב"ה והצילו
נאמ' באברהם רחיצה קודם ללינה ובלוט לינה קודם רחיצה :אברהם שהיה מקפיד על הטנופת <של ע"ז>
הקדים רחיצה ללינה לוט שלא היה מפקיד על טנופת של ע"ז הקדים לינה לרחיצה ויאמר <המלט>
על נפשך :ויאמרו לא נאמ' אלא ויאמר שאין מלאך אחד עושה ב' שליחות ולא שני מלאכים שליחות
אחת :שאותן שני מלאכים שבאו אחד להציל את לוט והשני להפוך את סדום להציל את לוט <מי>
הוא זה רפאל :ויאמ' אל תב' אח' מפני שהשכינה יורדת לסדום ומי שלבו תאב לזנות אינו רואה <פני>
שכינה :ההרה המלט לך אצל אברהם ואתה נמלט ואנכי לא אוכל להמלט :איני יכול להמלט
42
אצל אברהם שכבר דח{נו} מעליו :והיא מצער שלא היתה ישיבתה שוה לסדום שישיבתה של סדום
י"ב שנה וישיבתה של צער נ"א שנה שנ' אמלטה נא שמה ונא בגימ' אחד וחמשים שנה לכך <נקראת>
צער והיתה צעירה בישיבתה ובעונותיה ולוט בא צערה כך היתה פחותה צוערה בחשבון <צוערה>
שס"ה כנגד שס"ה ימים שהם שנה אחת שהיתה ישיבתה פחותה מסדום ולכך צערה חסר וו' כנגד <שש>
שעות שהיא יתירה שנת החמה על הלבנה שהיא שס"ה ושש שעות לא פחות ולא יתר :כי לא אוכל
לעשות דבר לפי שאומ' עובדי החמה לעובדי הלבנה אם היינו בלילה שהוא אלהינו שולט לא <נעשה>
זה עלינו וכן עובדי השמש אומ' אם היה אלהינו לא נעשה כזה עלינו ועל שניהם נאמ' וחפרה
הלבנה ובושה החמ' :ומה עשה הקב"ה הכה אותם בששה עשר ניסן שהחמה והלבנה עומדין ברקיע והיינו דכ' השמש יצא
על הא' מאת יי' מאתי היה צריך לומ' אלא רוצה לומ' מבית דיני ויהפך את הערים על צור א' היו יושבים הערים הללו
ובאצבע אחת הפכם המלאך שנ'
F0019 r.
בחלמיש שלח ידו הפ' מ' הר' אל תקרא בחלמיש אלא בהמיש יד :ותבט א' מא' אחר שאמ' לה המ' אל תבט <אחריך היתה
נפשה>
הומה על בנותיה הנשארות בסדום :ותהי נציב מ' לפי שחטאה במלח כיצד לפי שבאותו הלילה שבאו
המלאכים לביתו של לוט הלכה היא אצל שכניה בעלילה לשאול מלח אמרו לה שכניה ולמה את
צריכה מלח וכי אין יודעת שהיית חסרה מלח לילך ליקח מלח מבעוד יום אמרה להם אין אנו <צריכים>
מלח אלא שבאו לנו אורחים ולכך ידעו אנשי סדום במלאכים שבאו בביתו של לוט :ויזכור <אלהים>
את אב' ויש' לוט :ומה זכירה היתה שם לפי שהיה יודע בשרה כי היא אשת אברהם ולא גילה ולכך
ניצל באותו זכות שעשה עם אברהם חסד :כי ירא לשבת בצער אעפ"כ שהיתה צעירה בעונות :ד"א
לשבת בצער כי לא היתה אלא שנה אחת :לכה נשקה את אב' יין מצוער ויש אומ' במערה מצ<א>והו
ומעשה נסים בלילה הוא הסכים הקב"ה עמה כשהיתה שוכבת עם אביה לא היה יודע וכשבאת לקום
הבין ולכך כת' בקומה 45נקוד והיה לו לעמוד ולשמור עצמו שלא ישתה יין בליל שני והוא לא שמר
עצמו ובקומה של צעירה אינו נקוד לפי ששמרה עצמה שלא ירגיש בה אביה :מואב מן אב בן
45נקוד על המילה – במקרה זה הניקוד משתלב עם תוכן הדרשה העוסק במילה הנקודה בפרשה.
43
עמי שכסתה אביה ואמרה שלא היה אלא מעמי ולפי שהבכירה גלתה אביה והצעירה כסתה
אותו לכך אמ' הקב"ה למשה אל תצר את מואב ואל תתגר בם מ' :מלחמה דלא אבל אנגירא עשה<עמהם>
וישראל הולכים אצל עיירות של מואב מזויפים וכשהיו מואביים רואים אותם מזויינים היו בורחין
ומניחין כל מה שהיה להם וישראל היו באין ובוזזין אותם אבל בני עמון הזהירם ואמ' אל תת' בם
מלחמה כלל :ויסע משם אברהם ולמה מפני שם רע של לוט היו אומ' שתי בנות לוט נתעברו
מאביהם :הנך מת על האשה לא ענש הכ' אלא אם כן הזכיר מיכן שנצטוו בני נח על העריות:
אדני הגוי גם צ' ת' אתה סבור בי שאני גוי ואתה אומ' הנך מת איני אלא צדיק ואם אתה הרגני <צדיק>
תהרוג:
ד"א הגוי גם צדיק תה' אם אתה הורג אותי הרוג לאברהם שהוא גרם לי ליקחה שנ' הלא
הוא אמר לי א' ה' והי' גם כן תהרוג שאמרה אחי הוא ומהו גם היא אמרה אפי' לשפחתיה שאלתי <אם>
היא אחותו וכולן אמרו אחיה הוא :כי בתם לבבך עש' זא' שחשבתה שהיא אחותי לפי ששאלת לכולם
והם אמרו אחותו היא אבל לא עשית בנקיון כפיך שאכסני שבא לעיר על עסקי אכילה ושתייה
שואלין אותי או על עסקי אשת שואלין אותו ואחשוך גם א א' מ ל' :משל לאדם רוכב על סוס
ותינוק מושלך לפניו התחילו הכל אומרים כמה דעת גדול היה בזה הסוס שלא דרס את התינוק
התחילו הכל משבחים את הסוס אמ' להם האיש הרוכב על הסוס לא תשבחו לסוס אלמלא שאני
משכתי ברסן שלא הנחתיו ללכת היה דורסו וכך אמ' הקב"ה לא יהיה אדם משבח לאבימלך שלא <נגע>
בשרה אלא לי הכל יהיו משבחים שהזהרתיו לכך נאמ' ואחשוך גם א' וג' אמ' אבימלך להקב"ה ומי
מודיע לאברהם שלא נגעתי בה אמ' לו כי נביא הוא :רק אין ירא' א' ב' ה' ואם יודעים שהיא <אשתי>
יהרגוני עליה :וגם אמ' אמ' לו אברהם למה אתה מאשימני שאם אמרתי שהיא אחותי ואינה <אחותי>
שאם ידעת שהיא אשתי לא הייתי לוקחה ואע"פ שאמרתי לך אחותי היא היה לך שתחשוב עלי שמא אשתי היא :ולמה
ואפי' אמת היה שאחותי היא יכולתי לישא אותה לפי שהיא אחותי מצד אב ולא מצד אם:
<ותהי>
F0019 l.
44
ותהי לי לאשה :ולפי שלא שאלתני אם היא אחותי בת אבי או בת אמי אתה שהשיאתה מיכאן <את למד>
שאינה אשתי ומה שאמרת שהיא אחתי והיא כך אמרה לא תשים עליה אשם :ויהי כאשר התעו
אתי וג' אחר מעשה ידכם אני הכרתי בוראי ולא עבדתי לאלהיהם לכך אלהים מבית אבי שנ' לך לך <מ'>
ויקח אבימ' צאן ובקר וג' ועליה נאמ' בטח בה לב בעלה :הנה הכסף שנתתי לאברהם שאת אומרת
אחי הוא לכך נתתי לו שיקנה לך ממנו כסות של עינים כדי שידעו הכל שאת מטרונה ולא <ישאלו>
כך ולכך נאמ' לכל א' א' ו' כ' ו' וכל מי שישאל עליך את אשתו הוי זהירה שלא תאמרי עוד כן שלא <יכשילוך>
בין בני אדם :ד"א הנה הוא לך כ' עינים אם כסית ממני שאמרת אחותי היא והיא אמרה אחי הוא <לפי'>
יהיה לה בן שיהיה לך כסות עינים ולכך אמר אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך :ולפי שקלל
אבימ' את שרה שאמ' לה יהי לך בן שיהיה לך יהיה כסות עינים :לכך ויהי כי זקן יצחק ותכהין ויתפלל
אברהם וילדו ואתרוחו כי לא אחד מהם יכול להוציא ולא לעשות צרכיו ולא להטיל שכבת <זרע>
כי עצ' עצ' עצירה כפולה למה שלא יכלו להטיל מים ולא לעשות צרכיהם ולא לשפוך שכבת <זרע>
כלל :על דבר שרה בעת שהיתה אומרת שרה למלאכים הכו לאבימ' היו מכין אותו וכשהיתה
אומרת להם הניחוהו היו מניחין אותו ומנין אתה אומ' שלקה אבימ' בנגעים גדולים כשם שלקה
פרעה וכמו כן מניין אתה אומ' שלקה פרעה בעצירה כשם שלקה אבימ' על דבר על דבר לגזרה
שווה :ויי' פקד א' ש' בשעה שנתבשרה שרה שיהיה לה יצחק היתה שרה מתפללת לפני מקום <ב' ה'>
הואיל ונתתה לי זרע מדוע שיהא שעבוד גדול כזה אמ' לה הקב"ה אני אגרע מן המניין כנגד
שנים שליך :וכנגד שנים של אברהם שהם ק"ץ ולפיכך לא ישתעבדו ישראל במצרים כי אם ר"י
שנה וזהו שאמ' הכתוב ויי' פק' א' ש' כ' א' ו' י' ל' כ' ד' ותא ש' צח' עש' לי וג' כי בעת שנתעברה שרה <נתעברו>
כל עקרות שבארץ וכשם שהיתה היא שמחה כך היו כל עקרות שמחות :ד"א צחק לי זכות גרם
ליצחק שנולד מלמ' שנטל הקב"ה לי י' והעלה לי במקום הי' ה' ואותה י' ניתנה ליצחק :ותא' <מי>
מ' לאב' וג' שהיו הכל אומ' ראו זקן וזקנה שלקחו ילד מן השוק ואמרו שהוא בננו מה עשה אברהם
זימן כל אנשי העיר ושרה אמנו זימנה נשותיהם וכדי לנסותה הביאו בניהם הקטנים עמהם
והיו אומ' לה שתניק את בנינו מיד הניקה בניהם שרה באותו שעה האמינו שהיה יצחק בניהם
ועל זה נאמ' הניקה בנים שרה :ויגמל שנגמל משרה אמו שהיה בן כ"ד חדש ויש אומר שנגמל
מיצר רע ליצר טוב ובן י"ג שנה היה :לאברהם מצחק :שזקף לבנה ונשקה :שנ' ויקומו לצחק
45
ויש אומ' שנטל קשת וחצים והיה מורה בקשת כלפי יצחק שהיה מבקש להרגו שנ' כמתלהלה היורה <זי'>
חצים ומ' וא' ה' מ' א' על אודות בנו על שיצא לתרבות רעה כד"א הלא מצחק אני :כל אשר תאמ'
א' שרה מיכאן שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות כי ביצחק ולא כל יצחק להוציא עשו ואלופיו:
ואת הילד שם על שכמ' לפי שהיה חולה ולא היה יכול לילך ברגליו :ותלך ותתע שמצאה <שם>
לבנה וזקפתה לשם ע"ז לכך ויכלו המים מן החמ' אחד השיחים אחד האילנות :ד"א אחד השיחים שהיתה משחת דברים
אחר יחידו של עולם והולכי על דרך שיחו כמטחוי קשת כשני חוטין שבקשת והיו אלפים אמה באשר הוא שם :לפי
F0020 r.
שאמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבונו של עולם בניו של זה עתידים להמית את בניך בצמא ואתה <עושה לו נס שתביא לו
באר מים ומנין>
שבניישמעא' המיתו את יש' בצמא שנ' לקראת צמא התיו מים וג' כי כשגלו ישראל הלכו מהם אצל ישמעא'
אמרו <להם תנו> 46לנו מים ולחם לאכול ולשתות שאתם אחינו אמרו להם אכלו תחלה ואחר כך תשתו מים
הביאו להם מיני מלוחים ונודות רקים נפוחים טבולים במים והיו מקריבים הנאדות בפיהם כדי
שישתו והיו הרוח נכנס בפיהם והיו מתים אמ' הקב"ה למלאכים עתה מה הוא צדיק או רשע לכך
נאמ' כי שמע אלהים אל קול ה' בא' ה' ש' :ותקח לו א' וג' לפי שהיתה הגר המצרית לכך לקחה לו אמו <אשה>
מארץ מצרים ופיכל שר צבאו שכל אילו היה יוצא על פיו כשם שאומר ועל פיך ישק כל עמי< :כחסד>
אשר עשיתי עמך שאמר לו הנה ארצי לפניך :ושנתן לו צאן ובקר והיו כורתין ברית וכשהחזיר
לו שרה לא לקחם ממנו :ויכרתו שניהם ברית כך היה מנהג אברהם בצאן ובבקר היו כורתים ברית
כשם שנ' העגל אשר עבר בין בתריו את שבע כב' הצ' אמ' רב' לפי שנתן אברהם לאבימלך שבע
כבשות לכך נענש ועמד ארון אלהים בשדה פלשתים ז' חדשים אמ' לו הקב"ה אברהם אתה <נתת>
לו ז' כבשות חייך שבניו עושים מלחמה עם בניך ונוצחים :ד"א אמ' לו אתה נתת לו שבע <כבשות>
חייך שבניו הורגין בבניך ז' צדיקים ואלו הם שמשון חפני ופינחס ושאול וג' בניו :ד"א אמ' לו
אתה נתת לו ז' כבשות חייך חייך שבניו מחריבין ז' משכנות :ואלו הם אהל מועד וגלגל ונוב
46מילים יתרות מימין לשורה.
46
וגבעון ושילו ובית עולמים ב' פעמים :ד"א אמ' לו אתה נתתה לו ז' כבשות חייך שארוני עזוב
בשדה פלשתים ז' חדשים שנ' ויהי ארון יי' בשדה פלשתים ז' חדשים :ויטע אשל בבא' שבע:
אכילה ושתייה ולוייה ויש אומ' אשל ממש וממנו נעשה הבריח התיכון ויעקב א' הורידו למ'
כשירד לשם :ויקרא שם בשם יי' :עשה פונדק כל עוברים ושבים היו נכנסין לשם והיה אברה'
א' נותן להם לחם ובשר ויין לאכול ולשתות לאחר שאכלו ושתו היה אברהם אומר להם
ברכו לאלהי עולם שאכלתם משלו היו אומרים אין אנו מברכים היה אומ' אברהם אם כן תן לי
הדמים ממה שאכלת כיון שהיה רואה צרתו היה מברך להקב"ה למי שהוא אל עולם :ויהי אחר
הדברים כל מקום שנ' אחר מופלג אחר מאי אחר שאמרו המלאכים להקב"ה אברהם זה
חננתו בן לבן מאה שנה ועשה סעודה גדולה ביום הגמל את יצחק לא היה לו להקריב לפניך
תור אחד או בן יונה אמר להם הקב"ה אם אני אומ' לו שהיה מקריב בנו לפני הוא היה מקריבו
לכך והאלהים נסה את אב' :ד"א שאמ' ישמ' ליצ' אני גדול ממך שאני קבלתי מילה ואני בן י"ג שנה
והיה בידי למחות ולא מחיתי ואתה כשקבלת המילה היית בן שמונה ימים ולא היה בך כח למחות
לכך לא מחית אמ' לו יצחק על אבר א' אתה מייראני אלו אמ' לי הקב"ה ב' ש' שאקריב את עצמי <היית{>}.
מקריב ולא הייתי מסרב לכך נאמ' והאלהים נסה את א' קח נא א' ב' א יח' אמ' אברהם שני בנים יש ל{}.
ואיני יודע אי זה בן אתה אומ' לי קח נא אמ' לו את יחידך אמ' אבר' זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו אמ'
לו אשר אהבת אמ' לו לזה אני אוהב ולזה אני אוהב אמ' לו הקב"ה את יצחק וכל כך למה כדי לחבבו בעיניו ואעפ"כ קבל
אברהם דברו של הקב"ה בשמחה המוריה משם יצא הוראה שנ' כי מציון תצא תור' ור' ינאי אומ' משם תצא יראה לעולם:
ד"א שמשם
<דבר>
F0020 l.
דבר יוצא לעולם :ד"א שמשם דברות יוצא לעולם :וישכם אב' בב' שכל מעשה הצדיקים בבקר <ומיכן שהזריזים>
מקדימין למצות ויחבוש א' חמ' אהבה מקלקלת השורה :שני נעריו ישמעא' ואליעזר :מיכאן לימדה
47
תורה דרך ארץ שאין אדם יוצא לדרך פחות משלשה בני אדם שאם נצרך אחד מהם ישארו שנים:
ביום השלישי למה עיכב ג' ימים והלא מקום קרוב היה אלא מלמ' שבא שטן ועשה עצמו כנהר
לפניו אמר אברהם אני אכנס בנהר ואראה אם יש מים עמוקים וכמעט נטבע אברהם נשא עיניו
להקב"ה שיצילנו מן המים העמוקים שלא נטבע בהם מיד גער הקב"ה בשטן ונמצא אברהם <עומד>
ביבשה :וירא את המ' מ' אמ' אברהם ליצחק רואה אתה כלום אמ' לו אני רואה ענן קשור בראש <ההר>
וידע אברהם שנתרצה הנער לעולה אמ' אברהם לנעריו רואים אתם כלום אמרו לו לאו אמ'
להם שבו לכם פה עם החמור שאתם דומים לחמור מה חמור אינו רואה כלום אף אתם אינכם
רואים כלום :ונשתחוה וג' אל' נתנבא שיהיו <שניהם> שבים:
י' נתנבאו ולא ידעו מה נתנבאו ואלו הם:
א' אברהם נתנבא ולא ידע שנ' ונשתחוה ונשובה נתנבא שהוא ובנו עתידין לחזור :ב' יעקב
נתנבא ולא ידע מה נתנבא שנ' ושלח לכם את אחי' א' אחיכם זה שמעון אחר זה יוסף ואת <בנימין>
כמשמעו :ג' לבן נתנבא ולא ידע מת נתנ' שנ' ויברכו את רבקה נמצאו מקללין עצמן ומברכין
את רבקה :ד' שבטים נתנבאו ולא ידעו מה נתנב' שנ' והנה הקטן את אבינו נתנבאו שיוסף
עומד בינותם :ה' יוסף נתנבא ולא ידע מה נת' שנ' ועינכם אל תחוס על כליכם וג' נתנבא
שעתידים לנצל את מצרים :ו' פרעה נתנבא ולא ידע מה נתנ' שנ' הבה נתחכמ' וג' נתנבא שיעשו
עמו מלחמה ויעלו מן הארץ :ז' איוב נת' ולא ידע מה נתנ' שנ' גם את הטוב נקבל נתנבא
שעתיד הקב"ה להחזיר לו כל הטובה :ח' אבתינו נתנ' ולא ידעו מה נתנ' שנ' תביאמו ותטעמו <וג'>
נתנבאו שבניהם עתידים ליכנס לארץ והם אינם נכנסים :ט' גיחזי נתנ' ולא ידע מה נתנבא
שני' חי יי' כי אם רציתי ולקחתי מאומה מומא דהוא בה צרעת נתנבא על עצמו< :י'> חנה נתנבאת
ולא ידע<ה> מה נתנ' שנ' וגם אנכי השאלתיהו אשר היה שאול :אמ' חנה כל ימים ששמואל בני <קיים>
מלכות שאול קיימת:
וילכו שניהם יח' כשם שהיה אברהם שמח לשחוט כך יצחק שמח
לישחט :אלהים יראה לו השה וג' ואף כי גילה אברהם ליצחק כי לשחטו היה מוליכו קבל דבריו
של הקב"ה בשמחה לכך נאמ' וילכו שניהם יחדו :ויקח א' המ' מיכן שהשחיטה בתלוש וכשהיו
מהלכין בא שטן אצל אברהם אמ' לו זקן אין דעתך בן שחננך הקב"ה למאה שנה אתה הולך
לשחטו אני הוא שהתעתי אותך ואמרתי לך קח נא את בנך את יחידך אמ' לו אברהם חס וחלילה
האלהים אשר אמר לי כיון שראה שטן שאברהם לא שמע לו מיד הלך אצל יצחק אמ' לו יצחק לאן
48
אתה הולך אמ' לו ללמוד תורה מוליכני אבי אמ' לו ליצחק שטן לאו ללמוד תורה אלא לשחטך מוליך
אותך אביך אמ' לו יצחק ובכך אני שמח אם הקב"ה חפץ בי ועוד שאעשה רצון אבי כיון שראה שלא
קיבל ממנו יצחק הלך אצל שרה ואמ' לה בנך היכן הלך אמרה לו אביו הוליכו ללמוד תורה אצל עבר אמ' לה שטן אוי
עלובתא לא ללמוד תורה הוא מוליכו אלא לשחטו הוא מוליכו כששמעה קראה לגנח תחלה ולייליל ויצאה נשמתה מרוב
F0021 r.
הצער לכך נאמ' ויבוא אברהם לס' לש' ולב' :אברהם אב' לשון חיבה וכן יעקב יעק' :ויאמ' אל תשלח
ידך אמ' לו אברהם שמא שטן אתה ואתה מבקש להטעותי אמ' לו לא אלא שליח של הקב"ה
אני שאינו חפץ בקרבן אדם וכן אמ' שטן לאברהם כך שמעתי מאחרי הפרגוד שה לעולה ולא
יצחק לעולה אמ' לו אברהם כל עוסקו של בדאי ואפלו אמר אמת אין שומעין לו לפיכך נגלה
הקב"ה עליו ואמ' בי נשבעתי וג' אל תעש לו מאומה אמ' אברהם אוציא ממנו טיפת דם ויחשב
כאלו <ש>חטתיו אמ' לו המלאך וכי אין הקב"ה יודע שאברהם היה ירא את יי' אלא עתה ידעתי <הודעתי>
לכל העולם שעשית רצוני עד שיאמרו דין הוא שכרת ברית אתי ועם זרעו וידעו הכל כי כל מה
שאני מטיב לאברהם בדין אני עושה :והנה איל זה האיל שנברא בין השמשות באותו יום <שנברא>
אדם הראשון ולצורך יצחק נברא :נאחז בסבך בקרניו :לפי ששהה ולא היה רץ לגבי אברהם
כדי שיקריב אותו אברהם אמר אני אלך מיכאן בלי קרבן ובא שטן ואחזו בסבך כדי שלא יוכל
ללכת :ד"א בסבך בזמן שישראל נאחזין בסבך העונות שלכל ימי השנה הם ניצולין בתקיעת <קרן>
של איל :ד"א בזמן שישראל נאחזין בסבך המלכיות עתיד לפדותן בקרניו של איל :שנ' והיה
ביום ההוא יתק' בש' גד' :שני קרנות היו לו לאיל באחד מהם תקע ביום שנתן תורה לישראל שנ' ויהי
קול השופר וקרן הימין עתיד הקב"ה לתקוע בו לקבוץ הגליות לכך קראו גדול לפי שהוא שלימין:
ויעלהו לעולה תחת בנו כשהיה מקריבו אמ' אברהם להקב"ה יהי רצון מלפניך שיהא האיל הזה
חשוב לפניך כאלו שחטתי בני אמ' אברהם להקב"ה אתה אמרתי לי שאשחוט את יצחק בני ועכשו
אתה אומ' אל תעש לו מ' :והלא כתיב <ל>א איש אל ויכזב אמ' לו הקב"ה וכי אמרתי לך קח נא את בנך
את יחידך ושחטהו לפני לא אמרתי לך אלא והעלהו שם אסקתיה אחיתה וכן כתיב אשר לא
49
צויתי לאברהם שישחוט בנו לפני ויקרא אברהם את שם המקום שיראה המקום כאלו שחטתי
בני לפניך :היום בהר יי' יראה :מחר שיבואו בניו של יצחק להתפלל לפניך תמחול להם על
עונותיהם :יראה יראה לפניך כאלו אפרו של יצחק צבור לפניך ותמחול להם מיכאן אמרו <שראש>
השנה היה בזמן שנעקד יצחק :שנית מן השמים מיכן שלא דיברה עמו שכינה פעם שלישית
וכמו כן שוב מול א' ב' יש' שנית שלא נצטרכו למול שלישית כי ברך אברכה ברכה לאב וברכה
לבן הרבה לאב הרבה לבן :ככוכבי השמ' כשהם עליונים וכחול אשר על שפת הים מה החול
גדר לים ובכל עת שהוא סוער הים כשהוא בא לחול הגלים הם נשברים כך ישראל כל מה
שאומות העולם מגביהין עצמם על ישראל ולבסוף הם נשברים לפניהם וכן אתה מוצא בפרעה
ובסיסרא ובבבל ובהמן וביונים וכן עתידים בני אדום לנפול לפניהם שנ' ונתתי נקמתי
באדום וג' והתברכו בזרעך כ' ג' ה' אלמלא לא קבלו ישראל את התורה היה העולם חרב וכן
כל הטבות הבאות לעולם בשביל ישראל שקיבלו התורה ועקב אשר שמע אברהם בקולו של
הקב"ה מיכאן אתה למד שבן ג' שנים הכיר אברהם בקולו של הקב"ה וידע בוראו לפי שלא היה אלא קע"ה שנים ועשה רצון
הקב"ה קע"ב שנים מניין עקב :וישב אברהם אל <נ>עריו ישמעאל ואליעזר שהיו מדיינין זה עם זה ישמעאל היה אומר
<אברהם>
F0021 l.
אברהם ישחוט את יצחק ואני יורשו ואליעזר אומ' לו לא תירש שכבר גרשך אבל אני בן ביתו
ואירשנו כיון ששב אברהם אל נעריו אל המקום אשר הניחם ולא ראו יצחק היו סבורים
ששחטו אמרו לו יצחק היכן הוא אמ' להם לבית עבר רבו הולכתיו ללמוד תורה לכך נאמ'
וישב אברהם כלומ' לבדו ולא הזכיר יצחק :ויקומו לפי שאמר להם שבו לכם לכך נאמ'
ויקומו וילכו כשם שהיה בלבו של אברהם שיצחק שהיה חי כך ידעו הם שיצחק חי שהאמינו
לדברי אברהם שידעו שאינו מכזיב :ויהי אח' הד' סמוך אחר מופלג אחרי הדברים האלה
הרהורי דברים היו שם מהרהר ישמעא' ואליע' שהיו סבורין שיצחק נשחט ובאת בשורה
51
שנולדה זונת 47בתו :ופילגשו ושמ' ראומ' מה בני הפילגשים ד' אף בני האמהות ארבעה
טבח שטבחו הקב"ה גחם שגחמו מן העולם תחש שהחישו :מעכה שמיעכו שלא היו
אומות ולא משפחות כי אבדם מן העולם :ד"א אח' הד' הרהורי דברים היה שם ומה
הרהר אברהם אמר אלו היה מת יצחק בהר המוריה היה מת בלא בנים ועכשו נעשה
לו נס אשיאנו לבנות ענר ואשכול וממרא שהן צדקניות ומאי איכפת לי ביוחסין אמר
לו הקב"ה אין אתה צריך נולד בן זוגו שנ' הנה ילדה מלכה וג' מהו גם היא מה זה בין
גבירה אף היא בת גבירה :ד"א נתיירא מן הייסורין אמר לו הקב"ה אל תירא יש
מי שיקבלם את עוץ בכורו :וכתוב להלן איש היה בארץ עוץ:
תם48:
נשלמה פרשת וירא אליו
תהלה
לבוחר בסגוליו
ויהיו חיי שרה
למה אמר ויהיו חיי שרה אלא מלמד שלא היה
לה להחיות משנולד יצחק אלא
מניין ויהי"ו בגימטריא מיכן כל מי שאין לו בנים אין לו חיות ולא עוד אלא שהוא חשוב כמת
שנ' הבה לי בנים וג' ד"א ויהיו חיי שרה וג' בת מאה שנה כבת עשרים לחטא ובת עשרים
כבת שבע לחטא ולכך אמר מאה שנה ועשרים שנה ד"א ויהיו חיי שרה למה נסמכה
פרשה זו למעלה שנ' הנה ילדה מלכה זה שאמר החכם וזרח השמש ובא השמש שזרח<ה>
שמשה של רבקה קודם שרה מיתת 49אמינו :ד"א ויהיו חיי שרה וג' לכך נמנו שנותיה
של שרה להגיד כי בזכות שרה שחייתה מאה ועשרים שנה תמלוך אסתר על קכ"ז מדינות:
ד"א ויהיו חיי שרה למה הסמיך מיתת שרה אחר עקידת יצ<ח>ק לומ' כשבא אבררהם מהר
המוריה מצא שרה שמתה על דברי שטן ולכך מריעין בראש השנה כדי שיהיה להם
47ניכרים כאן שיבוש כתיב – נו"ן התחלפה בזי"ן ,ושיבוש תחבירי – "בתו" במקום "בנו".
48נקוד להבלטת מילת סיום.
" 49שרה מיתת" – נקוד להחלפת סדר המילים.
51
F0022 r.
כפרה מיתת שרה לפי שתרועה הוא גינוח וייליל :בקרית ארבע על שהיתה לארבעה בעלים< :ד"א>
שבה נקברו ארבעת זוגות אדם וחוה אברהם ושרה יצחק ורבקה יעקב ולאה :היא חברון על שם
אותו חבר שקנה את המערה והוא אברהם :ויקם אברהם שקם מאבלו :וידבר אל בני חת אין וידבר
אלא לשון תפלה שאברהם היה אבל ומצינו שהאבל פטור מן התפלה ומכל המצות :גר ותושב
<אמר להם> אם תרצו אהיה כגר ואם לאו אהיה כתושב :נש' א' א' ב' אמ' לו מלך אתה עלינו ואלהים אתה לנו
מיכן אתה למד שהקדימוהו למלך אמ' להם אברהם העולם אינו חסר ממלכו ולא מאלוהו :ויש'
לעם הא' מיכן שמודין על בשורה טובה :ועפרן יושב ישב חסר ו"ו 50אותה שעה הקדימוהו למלך
כששמעו לאברהם הוא אומ' ופגעו לי בעפרן בן צחר שלא יהא גדול כאברהם קונה מאיש קטן ומניין
היה יודע אברהם למערה מן הבקר שרץ ונכנס לשם :ארבע מ' ש' אמ' הארץ שווה היא ארבע
מאות קנטרין של כסף ואותם בעיני אינם חשובים לכלום באהבתך וקבור מתך ועל זה נאמ' ביני
שאני אומ' אתננה לך :קח ממ' אם תרצה קח נא במתנה ואם לאו אלא שתרצה לקנותה כך היא <דמיה>
כששמע אברהם כי כך היתה תשובת עפרון שאמ' כך היא דמי השדה לא פחות ולא יתר מיד הקב"ה
ריחם על אברהם ושקל הכסף שאמ' עפרון ונתנו לו שנ' וישמע אב' אל עפ' ויש' א' לעפ' כך אמ' חכמ' כל שקל<י>ם
האמורים בתורה סלעים חוץ מזה שהם קנטרין וכך אמ' חכמ' ז"ל כל עפרון שבפרשה זו מלא חוץ מן וישמע
אבר' אל עפר<ו>ן וישק' אברהם לעפרן שהוא חסר וו ולמה מפני שהיה אברהם שוקל את הכסף לעפרן <ועפרון>
היה גונב הכספים ולפיכך חסר וו' עוב' לס' :שנתן לו ממון שבכל הממון היו הסוחרים מוליכים אותו <ולא>
היה חסר מדמיו פרוטה :ויק' שד' עפ' :תקומה היתה לו שיצאה מידי הדיוט ובאה ליד מלך :ד"א ויקם ש' עפר'
שהיה גבוה מן הקרקע שהיה סביביו כמו חצי אמה כדי שיהא הכירה משאר השדות :עפרן חסר וו לפי
שלקח מאברהם כל אותם הקנטרין ועליו נאמ' נבהל להון איש רע עין ו' י' כ' ח' י' שנחסר אות אחת <משמו>
לאברהם למ' שעשה לו שטר וחתמו שםבני חת את המסר עד שכתב אברהם שלא יהיו בניו יורשין <אנשי>
יבוס :שנ' ויאמרו אנשי יבוס אל דוד אל תבוא הנה מפני השבועה שעשה להם אברהם וחתמו השבועה
50נקוד על המילה.
52
בצלמון נח שת ח' פעמים כתובים בני חת בזו הפרשה ולמה מפני החסד שעשו עם אברהם ולכך נקרא חת
ח' פעמים :לכל בא' שע' עירו מלמ' שישבו כולם באבילות בעד הצדקת:
ואברהם ז' ב' ב' זה קנה
חכמה בא בימ' שהטעימו הקב"ה מעין העו' הב' והם ג' שטעמו מעין העו' הב' ואלו הם אב' ויצ' ויע' באברהם
נאמ' בכל :ביצ' נאמ' ואוכל מכל :וביע' נאמ' וכל אש' ת' ל' ע' א' ל' :ד"א וכי יש לי כל :זקן ביתו שקנה <חכמה>
זקן זיו איקיונין של אברהם דומה לאליעזר :המ' בכ' א' לו :המושל בתורת רבו :שים נא י' ת' י' שכל הנשבעין
צריכים לאחוז חפץ בידם ומהו הדבר שאמ' אברהם לאליעזר שישבע לו במילה ולמה השביעו במילה
מפני שנצטער במילה הרבה כתוב אחד אומ' ביי' אל' השמ' וכת' א' אומ' אלהי השמ' ולא אמ' אל' הא' ומפני מה
זכר בפסוק אחד אלהי הא' ובפס' א' לא אמ' אלהי הא' אלא שאברהם העמיד פונדק ועשה לכל שיכירו להקב"ה
ולמה כן אלא אמ' אברהם כי בעת שלקחני מבית אבי לא היה אלא אלהי השמים שלא היה אחד בארץ שיכירנו אבל עכשו
הוא אלהי הארץ לפי שאברהם העמיד פונדק ועשה הכל שיכירו להקב"ה וכן הוא אומ' ואת הנ' א' ע' ב' ואומ' ויקרא שם
בשם יי' אל עולם :ואמרה אלי
<גם>
F0022 l.
גם אתה שתה ולמה אמ' אליעזר זה התנאי כעניין הזה אשר הוכיח יי' לבן אדני לפי שהוא יודע אם <אמרה כן היא תהיה>
צדקת ותהיה אוהבת לשמש את האורחין כשם שהיה עושה אברהם ושרה והנה רבקה יצאת בת מלכית
יוצאת בשביל תפלתו של אליעזר ארבעה שאלו כהוגן שלשה נענו ואחת לא נענה אליעזר עבד
אברהם אמ' והיה הנערה א' א' א' ה' נ' כ' יכול ממזרת או נתינה או שפחה נזדמנה לו רבקה :שאול
אמר אשר יכה הפלשתי אעשרנו עשר גדול ובתי אתן לו לאשה יכול גוי או עבד או נתין ניזדמן
לו דוד בן ישי :כלב אמ' איש אשר יכה <את> קרית ספר ולכדה ונתתי לו את עכסה בתי לו לאשה ניזדמן לו
עתניאל :יפתח אמ' והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי והעליתיו ליי' לעולה יכול חזיר או חמור או סוס
והיה מקריבו ניזדמנה לו בתו שאינה ראויה לעולה עד שידע הנודר היאך ידור :וכל טוב א' בידו
שנתן אברהם ליצחק את כל אשר לו בשטר ולקח השטר בידו כדי שיראה להם :ויקם וילך א' א' נהרים:
53
ג' קפצה להם הדרך ואלו הם אליעזר ויעקב ואבשי :והנע' טוב' מ' בתולה ממקום בתולים ואיש לא ידע'
שלא כדרכה :הגמיאני <נא> מ' מ' מ' גמיעה אחת אמ' לו שתה גמיעות הרבה :והאיש מ' לה היה שותק לפי
שלא היה יודע אם אותה אשה שאמרה לו גם לגמ' אשא' אם היא ממשפחת אברהם ועל זה נפלה
מחשבה בלבו לכך נאמ' מחריש מסתכל היה בה :ויקח האיש נ' ז' ב' מ' עד שלא שאל אותה נתן
בקע והצמידים לפי שבטח על זכותו של אברהם שאמ' לו הוא ישלח מ' לפ' נזם זהב הוא היה קידושין
ושני צמידים על ידיה שהם מאתים וחמשים המאתים כנגד התיבת בתולות והחמשים תוספת:
ד"א בקע משקלו כנגד בקע לגלגלת ושני צמ' על ידיה :כנגד שני לוחות אבנים ללון לינה
אחת גם מקום ללון לינה הרבה :ויאמ' בוא ברוך יי' למ' ת' ב' ולפי שהוא פתח בברוך לכך זכה
ויצא מכלל ארור ונכנס לכלל ברוך ותגד לבית אמ' לפי שדרכן של נערות אינם מגלות
ענייניהם אלא לאמותיהם :וירץ לבן אל האיש כשראה הנזם והצמידים על ידי אחותו חשב שפסלה
ורץ לשם להרגו וכשראה גבורתו של אליעזר שלקח עשרה גמלים בידו אחת והעבירן במים
חזר לאחריו ושאל לאחותו למה נתן לך הנזם והצמידים ואנכי פניתי ה' אותו מע"ז ויפתח הגמלים
שהיו זמומים שלא יאכלו מגזל וכשהיו בבית פתח פיהם שהסיר זממם מעליהם :ורגלי הא'
מלאכים שהיו אתו להצליח דרכו :ויושם לפניו לא' ששם לפניו סם המות :ויאמ' עבד א' א' :וכמה
היא שיחתן של עבדי אבות חביבה מגופי תורה שהרי דם של שרץ טמא הוא מגופה של תורה
ואין טמא מפורש אלא מרבנו המקרא וזה לכם הטמא ואלו שיחתן של עבדי אבות כתובה
בתורה :ואבוא היום אל העין מיכאן שקפצה לו הארץ והגיד להם כח הקפיצה ואשאל אותה
מיכן למדנו שצריך אדם לשאול אחרי אחיה של כלה ואחרי קרוביה :ד"א ואשאל אותה וג' לא <אמ'>
להם שנתן לה הנזם והצמידים קודם שאלה :שאם אמ' כן היו אומ' מניין הייתה יודע אם ממשפחת
אברהם היא ואלמלא אם היתה ממזרת או שפחה היתה לוקח אותה ליצחק :ואפנה <על> ימין או על שמאל
על ימין לזרע ישמ' או על שמאל לזרעו של לוט שנ' עליו אם הימין וא' ד"א זה לוט שעליו רדפתי עם אדני אחרי המלכים שנ'
אשר משמאל לדמשק :מיי' יצא הדבר ממה שקפצה לך הארץ ועוד שבא לך התנאי אשר אמרת לכך לא נוכל דבר אליך וג'
מיכן אמרו חכמ' מיי' אשה לאיש:
F0023 r.
54
ודבר זה כתוב בתורה שנ' מיי' יצא הדבר :ועוד משולש בנביאים וכתובים בנביאים והם לא ידעו כי <מיי' :בכתובים>
ומיי' אשה משכ' :ומגדנות נתן לא' ולא' מיני מגדים הוציא ונתן להם כדאמרי אחיה ואמה והכין <הוא>
בתואל אמרו עליו שאותו המלאך שאמר אברהם לאליעזר הוא ישלח מ' ל' החליף הקערה שהיה
בה סם המות לפני אליעזר ונתנה לפני בתואל ואכלה ומת :ויש אומרים שמלאך נגפו לפי שכל
בתולה שהיתה נישאת באותו מקום היה בתואל שוכב עמה תחלה וכדי שלא ישכב עם בתו בא
המלאך ונגפו :ד"א שאמרו אנשי מקומו עכשו נראה מה יעשה בבתו אם שוכב עם בתו כשאר
הבנות כאשר שוכב עם בנותינו מוטב ואם לאו נהרוג אותו וכל אשר לו נגפו המלאך על זה
באותו לילה ולכך נקרא שמו בתואל שהיה שוכב עם הבתולה תחלה :ימים שנה עשור עשרה <חדשים>
לפי ששנינו נותנין לבתולה שנים עשר חדש לפרנס את עצמה ימים שנה שלימה של שנים עשר <חדש>
שלימין שנ' ימים תהיה גאולתו :וכמו מימים ימימה או עשור יום אחד בסוף חדש ראשון ויום
אחד בתחלת חדש אחרון ועשרה חדשים שלמים באמצע חשבם לשנה תמימה :ויי' הצליח דרכי
בקפיצה וכל מה ששאל הביא לו :ויאמרו נק' לנער :חסר ה' לפי שהיתה בוגרת :ותאמר אלך:
בעל כרחכם מיכן שאין משיאין את האשה אלא בדעתה :את היי לא' רב' אלו אלופי עשו רבבה
נשיאי ישראל כדמתרגמינן רברביא ויירש זרעך וג' פיהם הכשילם שמי היה שונאיהם של ישראל
אלא הארמים כשם שאתה מוצא בכל יום :ותלכנה א' הא' מיכן שאין רשות לזכר ללכת אחרי <האשה>
אלא הזכר ילך ראשון והנקבה אחריו שלא יהרהר עליה בא' 51מהר המריה באר לחי רא' שאל יצחק
להביא הגר לאביו אחר שמתה אמו שעליה {נא}מ' ותקראשם ה' בא' לחי רא' :ויצא יצחק לשוח ב'
האבות תיקנו שלשה תפלות אברהם תיקן תפלת שחרית שנ' וישכם :ויצחק תיקן תפלת מנחה
שנ' ויצא יצחק ל' ב' ואין לשוח אלא תפלה שנ' תפלה לעני כי יעט' :יעקב תיקן תפלת ערבית שנ' ויפגע
במקום ואין פגיעה אלא תפלה :שנ' ואתה אל תתפלל וג' ותפל מעל הגמל נפילה ממש ו<ב>אותה <נפילה>
איבדה בתוליה מי הא' הל' ותקח הצ' ותת' :הרהרה שראת בעלה ולפיכך נפלה :האהלה שרה <א'>
שמצאה כשרה אמו כשירה ואמרו כי על שרה שהיה ענן קשור על אוהלה וכשהיתה מדלקת
ערב שבת היתה דולקת עד מוצאי שבת וכן רבקה וכסה הענן לאהל שרה וכשמתה שרה
נסתלק הענן וכשבאת רבקה חזר הענן וכשם שהיתה שרה זהירה בג' מצות שהאשה חייבת
51נקוד על המילה.
55
בהם נדה וחלה והדלקת הנר כך היתה רבקה :וינחם יצחק א' א' :כל זמן שאמו של אדם <בחייה>
אהבתו הולכת עם אמו מתה אמו אהבתו הולכת לאשתו הבתולה ויש אומ' שלא מצאה בתולה <מפני>
הנפילה שנפלה שחשד באליעזר אמרה רבקה חלילה שלא שכב עמי אליעזר אבל מפני הנפילה <שנפלתי>
אבדתי בתולתי ונקום ונלך למקום ההוא שנפלתי ואולי יעשה יי' נס ותמצא שם דם בתולים וכן <עשו>
הלכו ומצאו הדם על עץ אחד והיתה מוכת עץ והדם היה גבריאל שומרו שלא יאכל ממנו לא עוף
ולא חיה ולפי שחשד לאליעזר על חנם והוא עשה שליחות אברהם באמונה זכה שיכנס לגן עדן חי :ויוסף אברהם ויקח אשה
כל מקום שנ' ויוסף היה שם תוספת שמתחלה נולדו לו שני בנים יצחק וישמ' וכאן נולדו לו ד' בנים :ושמה קטורה למה
נקרא שמה קטורה שנעשית כריח הקטרת :ד"א שנקטרה בטהרה
<ש{ל}א>
F0023 l.
שלא בא אדם אחר עליה מעולם ומצאה אברהם קשורה לכך נקראת קטורה :ויתן אב' את כל אש' לו< :זו הבכורה :ד"א
מה נתן לו>
בירכו ולכך נאמ' ויתן :ויוסף אברהם ולמה נסמכה פרשה זו למעלה לומ' לך שאם יש לאיש בן גדול
צריך שישאינו תחלה ואחר כך ישא אשה :ויתן אברהם וג' לפי שאמ' לו הקב"ה כי ביצ' יק' לך ז' לכך נתן
לו כל אשר לו :נתן אברהם מתנות שמסר להם שם טומאה בן קע"ה והיה דומה לבן ע' ולמה גרע לו ה'
שנים כנגד ה' עבירות שעשה הגנב ובא על נערה מארשה והרג את הנפש וכפר בעיקר וביזה
את הבכורה :אמ' הקב"ה אני אמרתי לו תקבר בשיבה טובה לכך גרע לו שני חייו כדי שלא יראה רשעו:
ויקברו אתו יצ' ויש' מלמ' שעשה ישמעא' תשובה שהרי היה ישמ' בכור והנהיג לפניו יצחק לפי שהיה
יודע בו שהוא צדיק ממנו אבל עשו לא עשה תשובה שהרי לא נאמ' ויקברו אתו עשו <ו>יעקב בניו :ויהי
אחרי מות אב' בחייו לא רצה אברהם לברך את יצחק מפני ישמעאל אמ' אחר מיתתי יברך הקב"ה לכל
מי שירצה אעפ"כ שהיה ישמעאל בכור לא רצה לברכו אלא לאחר מיתתו ברך הקב"ה את יצחק כמ' שנ' ויהי
אחרי מות אב' וג' והניח לישמעאל ולמה מפני שביצחק יקר' לך ז' :וישב יצחק בגרר :ישב עם הגר
אלמנת אביו שאמרה באר לחי רא' לחי העולמים :ואלה שני <חיי> י<ש>מעאל מאה שנה ולמה נכתבו שני חייו
56
כדי שנדע בו כמה שנים היה יעקב כשנתברך מאביו :ויגוע וימת כל מקום שנ' גויעה ומיתה צדיק
היה :על פני כל אחיו נפל :נצח אותם והיו לו לעזרה כמו שכת' והיו לו לעזרה וכמו שכ' ישכון וכ' אח'
אומ' נפל שלא עד 52פשט ידו בבית המקדש ישכון לאחר שפשט ידו בבית המקדש נפל השם יפילהו
בקרוב אמן
תם53:
נשלמה פרשת ויהיו חיי שרה
שבח
לעוטה כשלמה אורה
ואלה תולדת
יצחק
בן אברהם
נתייחס יצחק באב' לק' מה שנ' ותפארת בנים אבותם :אברהם הול' את יצ' :נתייחס אברהם ביצ' לק ' מה <שנ'>
עטרת זקנים בני בנים :כל שכן בנים :ד"א אב' ה' א' יצ' לפי שהיו אומ' בני אדם שיצחק בן אבימלך היה לכך
עשה הקב"ה פרצוף יצחק דומה לאברהם כדי שידעו הכל שיצחק בן אברהם הוא ולא בן אבימלך לכך נאמ'
אברהם הוליד את יצחק וכל מי שהיה רואה ליצחק היה אומ' בודאי בן אברהם הוא שאברהם הוליד את
יצחק :ויהי יצחק בן אר' שנ' למה מפני שהיה בן ל"ז שנה כשנעקד שעל ידו מתה שרה אמו ואותה
שעה הוגד לאברהם שנולדה רבקה והמתין אברהם ג' שנים לרבקה לפי שאין אשה ראוייה לביאה <פחות>
מבת ג' שנים עתה נמצא יצחק כשלקח רבקה בן ארבעים שנה :אחות לבן הא' וכי מאחר שאמר <הכתוב>
בת בתואל הארמי איני יודע שהיא אחות לבן והלא כבר נאמ' ולרבקה אח ושמו לבן אלא ללמדך צדקותיה
של רבקה שהיתה בת בתואל שהיה רמאי ואחיה לבן רמאי היה והיא לא למדה ממעשיהם הרעים :ויעתר ולמה נמשלה
תפלתן של צדיקים בעתר לומ' לך מה עתר זה מהפך את התבואה בגרן כך תפלתן של צדיקים בעתר שהוא מהפכת מידת
הדין ומידת רוגז למדת רחמים :לנכח
F0024 r.
אשתו שהיתה היא מתפללת בצד זה והוא מתפלל בצד אחר :ויעתר לו יי' :שקבל הקב"ה תפלתו <של יצחק ולא קבל>
" 52שלא עד" – נקוד להחלפת סדר המילים.
53נקוד להבלטת מילת סיום.
57
תפלתה של רבקה לפי שהוא צדיק בן צדיק לכך קיבל תפלתו :ויתרוצצו ה' ב' היתה עוברת על ביתו
של ע"ז היה עשו מפרכס לצאת עוברת על בתי כנסיות ובתי מדר' יעקב רוצה לצאת :ד"א וית' אמ' עשו
ליעקב בוא ונחלק העולם אמ' לו יעקב טול אתה העולם הזה ואני אטול עולם הבא וכן עשו :ד"א
אמר יעקב לעשו מכור לי בכורתך אמר לו אקבל אמכור לך בכורתי :ועל זה נאמ' מכרה כיום אמ'
לו שימכור בכורתו לו כתנאי שהיה ביניהם כיום שהיו בבטן :ותאמר אם כן למ' ז' א' אמרה רבקה אלו
הייתי יודעת צער העיבור לא הייתי מתפללת עליו :ד"א למה זה לפי שהיו עתידין לצאת י"ב מן <יצחק>
אמרה רבקה יהיה לי צער גדול למה אני מבקשת שיצאו ממני י"ב שבטים כמניין ז"ה ותלד לד' את יי'
לבית מדרשו של שם :ויאמר יי' לה שני לשם בן נח אמ' הקב"ה שיאמר לה שני גוים בבטנך :ש' ג' ב'
זה רבי ואטונינוס שלא היה משולח<נ>ם חסר לא צנון ולא חזרת לא בימות החמה ולא בימות הגשמים
ושני לאמ' מ' י' מן המעים מפורדים זה מזה :ולאום מ' יאמ' נחרבה רומי ירושלים קיימת <נחרבה>
ירושלם רומי קיימת וכן הוא אומ' אם מלאה זו נחרבה זו :ד"א נשיאים מן יעקב מלכים מעשו <מלכים>
מישראל אלופים מעשו :כד"א אלה המלכים וג' ורב יעב' צעיר עשו יעבד ליעקב :והנה תומם
חסר א' כי בתמר מלא למה שהיו שניהם צדיקים אבל כאן שהיה א' רשע וא' צדיק על זה הוא חסר:
ויצא הראשון אדמ' שופך דמים :ויקראו שמו עשו אביו ואמ' קראוהו עשו שנעשה בעל שער גדול:
ואחרי כן יצא אחיו אחר שימלוך עשו ימלך יעקב :וכד"א ועלו מושיעים ב' צ' וג' וידו א' ב' ע' שבקש
לקרוע רחם אמו שלא יצא יעקב משם ואחז יעקב בעקיבו שיצא אחריו אבל רחם אמו השחית
שלא נתעברה עוד :ויקרא שמו יעקב הקב"ה קראו יעקב על שם בעקב :ויצחק בן ס' שנה המתין
לרבקה עשר שנים לפי שלא היתה להריון כי בת שלוש נשאה והמתין לה עשר שנים לפי
שאין אשה מתעברת פחות מי"ג שנה ואותן <עשר> 54שנ<י>ם לא עלו לה מן המניין לפי שלא היתה ראויה ללדת
ואחר שהיו י"ג שנה המתין לה עשר שנים כשם שעשה אברהם הרי כ' ואותו זמן נתפלל ולא רצה
לישא שפחה לפי שהיה עולה תמימה וכדי לקיים דברי אביו ואמו לא רצה ליקח לו אשה מבנות <כנען>
לכך נתפלל עליה :ויגדלו הנערים וג' משל להדס ועיצמוני שהיו גדלים זה אצל זה כשהם קטנים
אין אדם מכיר אותם איזה הוא הדס ואיזה עצימוני כיון שגדל ההדס נתן ריחו הטוב ועיצמוני הוציא
חוחו כך עשו ויעקב כל זמן שהם קטנים לא היה אדם יודע איזה מהם יהיה צדיק ואי זהמהם<רשע>
54מילה יתרה מימין לשורה.
58
כיון שגדלו היה עשו איש יודע ציד שהיה צד הבריות והורגן אבל יעקב איש תם ישב אהלים :שהיה
למד בבית מדרשו של עבר ובבית מדרשו של שם :כי ציד בפיו שהיה מכבד את אביו ומה שהיה
צד היה אוכל אותו אביו :ד"א כי ציד בפיו היה שואל לאביו היאך מעשרין את המלח ואת התבן
והיה יצחק אוהבו שהוא סבור בו שהוא מחמיר במצות והוא לא היה שואל אלא לרמות את אביו אבל
רבקה שהיתה רואה מעשיו הרעים לא היתה אוהבת אותו אבל ליעקב שהיתה רואה שהוא איש תם ואוהב ללמוד תורה
והיה מדדי לבית המדרש היתה אוהבת אותו :ויזד יעקב נזיד שאותו יום שמת אברהם היה יעקב מבשל תבשיל של עדשים
כדי להאכיל ליצחק אביו ולמה
<מאכילין>
ישנן מספר תוספות ארוכות בשולי
העמוד55:
מול שורות :4-01
<ועשו היה הולך אחרי תעוות העולם שנא' ויאכל וישת וילך ויקם ויבז עשוי את הבכורה .ויעקב היה הולך אחר חיי העולם
הבא שנאמר יושב אהלים .ועוד מה שרצה עשו לקנות רצה יעקב למכור והוא רדיפת התאווה וביקשת תענגי העולם .
שהמשילם לנזיד עדשים .לפי שטוב העולם ושלותו וכבודו אנו אלא גלגל כי עדשה שה<י>א גלגל ועגולה ועל כן רצה למכור
ולהחליף בחיי שעה בחיי העולם היא עבודת השם ית' ויתע' שהיתא בבכורות .ודע כי ממה שהזכיר בכל אחד ואחד מהם
איש למדנו שאין כל אחד למטה מי"ג שנה>:
מול השורות האחרונות של העמוד:
<ברבינו בחיי
רז"ל56
ויעקב איש תם .יש להתבונן שהוא ראוי לומר יעקב איש אמתי כוון ֶש ִמ ָדתו 57לאמת ממה שאמר הנביא תתן אמת ליעקב
אבל ה{אמ}ת ביאור כל {מ}לת ת תם שהיא רומזת על מלת אמת .ורומזת עוד שהוא ה<מ>כריע מלשון תיומת שהיא
עמצעית בין העלון לימין ולשמאל וכבר ידעת כי מספר יעקב עם ד' אותיות עולה קוף ואמר ר' עקיבה קוף זה הקב"ה והבן
זה :והבן זה מי שלא יודע :יו"ד עשרה ועשרה עשרה מאה :ו{א}ו והה חמשה וחמשה חמשה עשרים וחמשה זה מאה
55בקטע זה ה פיסוק מופיע כנקודה בודדת שמפסיקה בין משפט למשפט (הנקודה מופיעה בגובה של מרכז האות).
" 56ברבינו בחיי רז"ל" – נקוד על המילים.
57המילה מנוקדת.
59
ועשרים וחמשה ו{א}ו שמנה וששה ששה שלושים ששה זה מאה וששים ואחת :הה חמשה וחמשה חמשה עשרים וחמשה
{ב}ה מאה ושמונים וששה זה קוף : 58ד"א קוף מקום ומקום השם>
בתחתית העמוד:
<ד"א ויעקב איש תם היה ראו לומר ויעקב איש היה תם כמו שאמר שאמר ויהי עשו וכן אמר הכתוב ויהי הבל רועה צאן
וקין היה {}.עובד אדמה .אבל הזכיר הוניה בעשו מכן היה שמו תמיד מיום הולדו לא נשתנו כלל .אבל שמו של יעקב נשתנה
אחרי כן בשם ישראל>
F0024 l.
מאכילין עדשים לאבל מיכן שאסור לאבל לדבר מה עדשים אין להם פה אבל אסור לדבר שנא <וידום>
אהרן :ד"א מה עדשים מגולגלין הם אף מיתה גלגל היא שחוזרת בעולם :ויבא עשו מן השדה :ה'
עבירות עבר עשו באותו היום :גנב שנ' אם גנבים באו לך כתיב הכא באו וכתיב בעשו ויבא :בא
על נערה מאורסה כת' הכא אם בשדה מצאה :וכ' בעשו מן השדה :והרג את הנפש כתי' הכא כי עיפה
נפשי להורג ובעשו כת' והוא עיף :וכפר בעיקר כתי' הכא זה אלי וא' ובעשו כת' למה זה לי וביזה
את הבכורה שנ' ויבז עשו את הבכ' :הלעיט' נא מ' ה' ה' הז' אמ' ליעקב אני פותח את פי ואתה זורק
בתוכה בקדרה כמו ששנינו מלעיטין את הגמל בשעה שרוצה ללכת בדרך רחוקה :מן האדם הא' הז'
על עצמו אמ' שהוא אדום שנ' ויצא הראשון וג' ולפי שעבר באותו יום ה' עבירות מת אברהם כי <הקב"ה>
הבטיחו שיקבר בשיבה טובה ואיזו היא שיבה טובה ורואה בן בנו בתרבות רעה ועל עשו נאמ' יזכר
עון אבתיו :שגרם לאברהם מיתה וכהו עיניו של יצחק אביו :ד"א מכרה כיום מה זה יום מכור
כך תהיה מכורתך מכירה ולמה רצה יעקב לקנות בכורה לפי שמתחלה היה עבודה בבכורות
ולא הפשוטים אמ' יעקב אני פשוט ואיני יכול להקריב ועשו אחי רשע ואינו ראוי להקריב לכך
קנה יעקב מן עשו הבכורה כדי שיקריב :הנה אנכי ה' ל' ו' ז' ל' ב' :מלמ' שכפר בעיקר :ד"א הנה
אנכי וג' שהיה לו מלחמה עם נמרוד ומתיירא שמא יהרגנו נמרוד :ד"א הנה אנ' וג' שהקרבנות
הורגות את בעליהן בזמן שאין המקריבים צדיקים ואני איני צדיק :למ' זה לי בכ' שאמות קודם
58מהמילה יו"ד עד המילה קו"ף מופיע ניקוד של סגול הפוך מעל כל מילה.
61
זמני :ד"א הנה א' וג' אני מקריב ואטרח בעבודתו של אלהים ואני מת כשאר בני אדם שאינן מקריבין
אם כן למה אני טורח בעבודתי לכך קיבל על עצמו למכור בכורתו ליעקב :ויאמר יעקב השבעה וג'
והלא יעקב היה יודע באחיו שהיה רשע במה היה משביעו אלא לא השביעו אלא בחיי אביו שהיה
עשו אוהבו :ויעקב נתן ל' ל' ו' ע' וכי בעד לחם ונזיד עדשים מלמ' שכך מנהג התגרים לאחר
שיעשו סחורתם שמאכילים ומשקים לסוחרים :ויקם וילך הכניס עצמו עם הפריצים והיה
אומ' להם כמה שוטה הוא יעקב אחי וכי אפשר להיות לפשוט 59בכור ומניין שהסכים הקב"ה עם
יעקב שנ' בני בכורי ישראל :ד"א ויקם וילך שנסתלק מן העולם :ויהי רעב בא' זה הרעב בא
בשביל יצחק שניסהו אם יקרא תגר אם לאו ועמד בנסיון ולא קרא תגר אלא הלך <אל> אבימלך
מלך פלשתים כשם שעשה אברהם אביו :אל תרד מצר<י>מ' מיכאן את למד שהיה בדעתו לירד
מצרים כמו שעשה אברהם אביו שהלך למ' מפני הרעב אלא מפני הקב"ה ליצחק ומפני מה לא מנע
לאברהם אלא לפי שהיה יצחק עולה תמימה לא רצה שיצא יצ<חק> ח<ו>ץ לארץ :שכון בארץ כלומ' כאן <שכונתך>
בארץ אשר א' א' בזכות אברהם שאמרתי לו על אחד ההרים א' א' א' וישמ' משמרתי וג' שעשה משמרת
למשמרתי מלמ' שעשה אברהם זכות שהסיר צלמי אביו מצותי שמל אברהם <יצחק> 60בנו בן שמנת ימים
כאשר צוה אותו אלהים :חקתי אלו כלאים :שנ' את חקתי תשמרו וג' ותורתי תורה שבכתב
ותורה שבעל פה שמר אברהם :ויהי כי ארכו לו שם הימ' וג' חשב בדעתו אחר שלא לקח אבימלך את אשתו כבר יצאה
מדעתו ושכב עם אשתו ואבימלך לא רצה ליקח אותה אע"פ שאמ' אחותי היא היה מתיירא שלא יארע לו כמה שאירע לו על
אברהם אביו שאמר על שרה
תוספת מול שורה :8-00
<את לפי חשבון שנותיו של אברה{ }.תמצא כי בזמן שמכר לו הבכור{ }.היה כל אחד בן ט"ו שנה .שהרי אברהם בן מאה
שנה כשנולד יצחק והיה בן מאה ומ' שנה כשנשא יצחק את רבקה .וכ' שנה עקרות .הדין שהוי לואברהם ק' וס' שנה .וכל
שני{ }.היו מאה וע"ה שנים .אם כן ביום שנטרה שנפטר אברהם הוי יעקב ועשו בני ט"ו שנה>:
F0025 r.
" 59להיות לפשוט" – נקוד להחלפת סדר המילים.
60מילה יתרה משמאל לשורה – נקוד מעל המילה "אברהם".
61
אחותי היא וכשלקחה עצר הקב"ה כל ביתו ואמ' לו הנך מת על האשה לפיכך היה אבימלך כל יום מסתכל <ביצחק אם
רבקה אחתו או אשתו>
ויצחק היה שומר עצמו שלא ישכב עמה מפני שאמר אחותי היא אבל כאשר ארכו לו שם הימ' שעשה כל
הקיץ אמ' בודאי שכח אבימלך ושכב עמה ואבימלך שהיה מביט אם היא אחותו או היא אשתו וכאשר ראהו
מצחק שהיה הצחוק מעשה אישות מיד קרא לו אבימלך ואמ' לו כמעט שכב אחד העם את אשתך :ומי הוא <המיוחד>
זה המלך ועל זה נאמ' ויזרע יצחק בא' הה' שעשה צדקה גדולה עם ענוי אותו מקום שנ' זרעו לכם לצדקה< :מאה>
שערים בשביל אותו זכות בירך הקב"ה אותה זריעה ונשאה הארץ מאה פעמים ממה שהיו משערים אותה :עד <כי>
גדל מ' זבל פרדותיו של יצחק יותר שווים ממ<מ>ונו של אבימלך :סתמום פל' כדי שילך לו יצחק ויחפור ה' בארות
כנגד ה' חומשי תורה :ויעתק מ' מיכן אתה למד ששנוי מקום מועיל :שבעה מלמ' ששם נשבעו ואמטו להכי <קראה>
שבעה :ויאמ' רא' ראינו מעשה אביך וראינו מעשיך וכשם שהיה הקב"ה עם אביך אברהם כך היה עמך ולכך
אמרנו תהי נא אלה שהיה לנו עם אביך אברהם כך יהיה בינינו ובינך :כאשר לא נגע' שלא נגע' שנ' הנוגע בא'
הז' וג' רק טוב שלא עשו עמו טובה שלימה :ונשלחך בשלום אע"פ שאמרנו לך לך מעמנו לא לקחנו מכל
אשר לך מאומה ולפיכך עתה ברוך יי' :וישלחם יצח' היה רוכב יצחק על חמור כשכרת עמהם ברית וחתך
ממתג החמור שיעור אמה כדי שיהיה לו לראייה שנשבע יצחק שלא יקחו בניו מארץ פלשתים כל הימים ולכך
אמר בדוד ויקח את האמה מיד פלש' ויהי עשו בן ארב' ש' וג' זה שאמ' הכ' אלהים מושיב יחידים ב' שאלה מטרונה
את ר' יוסי בר חלפתא בכמה ימים ברא הקב"ה את העולם אמ' לה בששה ימים ברא הקב"ה את עולמו אמרה
לו ומאותו יום ועד עתה מה הוא עושה אמ' לה יושב ומזויג זיוגין ומביא בת מזרח לבן מערב ובן מערב
לבת מזרח :שנ' מושיב י' ב' מ' א' ב' :שנותן בצואריהם בכלי ברזל עד שבאים שניהם <ב>יחד ואף זיוגו של עשו
מלפני הקב"ה הוא אמ' הקב"ה ישא עשו ג"כ מן האומה שהיא חייבת כלייה כמוהו שנ' כי מחה אמ' ובית <אשתו>
כתיב בהם כי החרם תחרימ' ויקח את יהודית זה"ש ואת כל ערב למינו :ולמה אלא רשע לרשע וצדיק לצדיק
כדי שיזכה הצדיק עם הצדקת ויתחייב הרשע עם המרשעת ר' חנניה אומר ומפני מה נשא עשו והוא בן
מ' שנה שלא אמ' עשו אבא נשא והוא בן מ' שנה ואני אעשה כמו אבא ונשא ראשונה ולא העמיד אלא ה'
בנים אבל יעקב נשא לאחר פ"ד שנה וראה בחייו שלשים רבוא מבני בניו ומניין כת' בישראל ובני ישראל פרו
וישרצו וי' וי' במ' מ' והיו ששים רבוא יעלה כל מאד שלשים רבוא וביעקב נאמ' וישב ישראל בא' מ' ויא' ב' וי' וי'
62
הנה 61שלשים רבוא :ד"א ויהי עשו בן מ' שנה מדמה את עצמו ליצחק שנשא והוא בן מ' שנה והכ' אומ' כי יחנן
ק' א' ת' ב' כ' ש' ת' י' ב' :וכתיב אחר אומ' דרך נשר בשמים זה נבוכדנצר שפסע זקינו מצוה ופסע שלש פסיעות
לכבודו של הקב"ה והעמיד ממנו ג' מלכים נמנין שזה הכת' נאמ' על נבוכדנצר כת' הכא דרך נשר בש' וכתיב
בנבוכדנצר אעלה על במ' עב א' לאל עליון :דרך נחש עלי צור זה כורש שצוה לבנות בית המ' ונאמ' הכא <צור>
ונאמ' על השכינה שהיא שוכנת בבית המקדש צור ילדך תש<י> :דרך אניה בלב ים זה אלכסנדרוס מקרון<62שהיה>
רואה לשמעון הצ' היה כורע לפניו אמ' לו עבדיו מלך כמוך יכרע ליהודי אמ' להם כדמותו אני רואה בעת
שאלך למלחמה ואני נוצח ולמה המשיל אלכסנדרוס באנייה לומ' לך מה אנייה משוטטת בים הנה והנה ואינו נראה דרך כך
אלכסנדרוס לא הניח מקום שלא כבש :דרך גבר בעלמה זה עשו הרשע שכתיב בו איש יודע ציד והוא כמו חזיר אשר בשדה
ולמה נדמה לחזיר מה החזיר הזה מטמין את פיו ופושט פרסותיו מחביא בצד
<הטמא>
F0025 l.
הטמא שבו ומוציא צד הטהור שבו כך עשו הרשע מראה עצמו שהוא טהור שנשא כמו אביו והוא בן ארבעים <ומחביא את
העבירות אשר>
עשה כי עשה ה' עבירות הרג ורצח ועבד בע"ז וכפר בתחיית המתים וגנב ונדמה לאשה המנאפת שתזנה עם <כל>
עובר ושב ואומרת לא פעלתי און :ותהיין מ' ר' וג' ממעשים טובים שלא היו עושים ולא היה מספיק שאינם <עושים>
טובה אבל היו עושים רעה שהיו מקטירות לע"ז ומסלקות השכינה מביתו של יצחק ומזה הצד יש אומ' שנסתמה
יצחק א"כ למה לא נסתמית רבקה לא רבקה היתה מלומדת שמקטירים בבית אביה לע"ז ע"כ לא נסתמית
אבל יצחק שהיה עולה תמימה נסתמה :ויהי כי ז' י' מלמ' שהכעס מסלק את האור דכ' ותה' מ' ר' וכ' בתריה
ויהי כי ז' י' :ד"א ויהי כ' ז' י' אמ' ר' חנינה לא כהו עיניו של יצחק אלא כדי שיבוא יעקב ויטול את הברכות ר' אלעזר
אומ' לא כהו עיניו של יצחק אלא מרעתו של עשו :ר' ברכיה אומ' לא כהו עיניו של יצחק אלא על שהביט
בשכינה בעת העקידה :ד"א ויהי כי ז' י' ובדין הוא שיכהו עיני יצחק לפי שנהנה מן הרשע ולא אהב אותו <אלא>
61מימין למילה מופיעה מילה יתרה בכתב חריג (לא בקולמוס המעתיק בכתב עבה ,וגם לא בכתב של המעתיק) .זוהתה המילה "יהודה".
62דל"ת הוחלפה ברי"ש.
63
מפני שהיה מאכילו ציד :שנ' ויא' יצ' א' עשו וג' והתורה הקדושה אמרה ושחד לא תקח :ויקרא את עשו
בנו הגדול וכן רבקה קראה אותו גדול שנ' בנה הגדול אבל הקב"ה קראו קטן שנ' הנה קטן נתתיך <בגוים וג'>
אבל במפלתו קראו גדול שנ' וטבח גדול באדום :לא ידעתי יום מותי :שבעה דברים נעלמים
מן האדם א' המיתה שנ' כי לא ידע הא' את עתו :ב' מה שיש <ב>לב חבירו שנ' אני יי' חוקר לב :ג' עומק
הדין שנ' כי המ' לאל' הוא :ד' ודרך הרוחב הנולד במעי האשה שנ' כאשר אינך יודע דרך הרחב וג'
ה' יום הקץ שנ' אני יי' בעתה אח' :ו' קצו של אדם שנ' הודיעני יי' קצי ומדת ימי וג' ז' אימתי מלכות
הרשעה נופלת שנ' כי אם יום נקם בלבי וג' וכיון שיגיע אדם לפרקי אבתיו ידאג מן המיתה :ועתה
שא נא כליך וג' בישרו שיהיו משתעבדים בני יעקב בארבעה מלכיות שא נא כליך זו מלכות בבל
והכלים הביא בית האוצר :תליך זו מדי שנ' ויתלו את המן :וקשתך זה יון כת' כי דרכתי לי יהודה
קשת מ' אפ' וג' וצודה לי ציד כתיב קרי וכת' צידה אמ' לו בני הביא לי צ' ר"ל צפרים ואם לא תמצא
הביא לי ממין י' והם עשרה האמורים בתורה שנ' זאת הבהמה אשר תאכלו וג' ואם לא תמצא הביא <לי>
ממין ד' והם דגים ואני אומ' לך בני שתזהר בה' והם חמשה דברים המפסידים את השחיטה :שהייה
דרסה חלדה הגרמה
וע<י>קור63:
ועשה לי מטעמ' מיכן שיצחק מפונק היה :וילך עשו אל השדה:
מהו להביא מן הגזל אם לא אמצא :ורבקה אמ' אל יעק' בנה וכי עשו ג"כ לא היה בנה אלא שיעקב <שומע>
היה אל אביו ואל אמו :שנ' וישמע יעקב וג' ועשו לא היה שומע אלא מאביו לפיכך קראתו בנה :ועתה
בני שמע וג' אמרה לו כשם שכל ימיך אתה שומע לי עתה גם שמע ד"א בישרתו שיעמיד בנים ולא
יהיה בהם פסול אלא כולם יודו לפני אביהם בעת שקראם להגיד להם מה יקרא אותם באחרית הימים
ונסתלקה ממנו שכינה אמ' להם בני שמא יש בכם פסול מיד ענו כולם שמע ישראל :לך נא אל הצאן וג'
משלי שהיה לה בכתובתה שני גדיי עזים טובים :טובים לך ליטול הברכה וטובים לבניך שעל שני
שעירים ישראל מכפרים להם עונותיהן ביום הכפורים :והבאת לאביך ואכל בעב' א' יבר' שאין
שכינה שורה אלא מתוך שמחה ועתה קחו לי מנגן בעבור אשר וג' ומאי ברכה זו ברכת כהנים ויאמ' יע' אל רב' אמו שהיה
עליו מוראת אמו :הן עשו אחי איש שעיר כמו ושעירים ירקדו שם :ואנכי איש חלק כמ' כי חלק יי' עמו אולי ימושני אבי
זש"ה החכם עיניו בראשו והייתי בעיניו כמתעתע כמו הבל המה מעשה תעתועים :והבאתי עלי
F0026 r.
63סימן פיסוק.
64
קללה אפי' ברכה שהוא רוצה ליתן לו בסוף אינו נותנה לי :עלי קללתך בני אמרה לו אמו אדם
אדם חטא נתקללה אמו שנ' ארורה האדמ' בעבורך :ואם יארע לך שום דבר עלי יהיה בני וילך ויקח
היה הולך ובוכה ומתפלל שלא יבוש :את בגדי בנה יש אומרים אלו בגדים של אדם הראשון ובאו ביד
נמרוד וחמדן והרגו ולקח הבגד ממנו אשר אתה בבית :וכי לא היו לו נשים שיפקיד אצלם אלא נתן
אותם בבית אביו כדי לשמש את אביו ויבוא אל אב<י>ו ויאמר אבי לשון צניעות קרא לו תחלה ואחר
כך דבר לו כדרך שהשכינה קראה לאברהם שנ' ויקרא אליו ואחר כך ויאמ' בי נשב' וכן השכינה
עשה במשה שנ' ויקרא אל משה וידבר קרא ואחר כך דבר :ויאמר יעקב אל יצחק אביו אנכי הפסיק
הדבר ואחר כך אמ' אנכי עשו בכורך :ד"א אנכי נתנבא יעקב אבינו על בניו שיעמדו בהר סיני
ויקבלו עשרת הדברות שתחלתן אנכי אבל עשו הוא בכורך ר"ל שתשליך אותו בכור והוא גיהנם
קח נא שבה ישיבה שאין בה הסיבה עמידה שיש בה הסיבה נאה הימנה אמ' לו יצחק מה זה מהרת
למצוא בני :ויאמ' כי הק' יי' אלהיך לפני אם לקרבנך המציא דכ' והנה איל אחר למאכלך לא כל
שכן גשה נא ואמ' ומפני מה רצה יצחק למשמשו אלא כיון שאמר כי הקרה אמ' יצחק אין דרכו של
עשו שיהיה שם שמים שגור בפיו ונסתפק לו הדבר לפיכך אמר גשה נא מיכאל וגבריאל 64מיד
יעקב נרתע ונזדעזע ונהיה לבו כשעוה ושלח לו הקב"ה מיכאל וגבריאל 65ותפסו שניהם בשתי
זרועותיו והקב"ה מאחריו וזהו שאמר הנביא אל תירא כי אתך אני ואל תשתע כי אני אלהי' א' במיכאל
תמכתיך בגבריאל עזרתיך בימין צדקי זה הקב"ה :ויאמר הקל קל יעקב ר' יהודה אומ' שאמ' יצחק
אל יעקב כשיהיה הקול קול יעקב אין הידים ידי עשו :ולא הכירו אלו רשעי ישראל שידיהם
כידי עשו :וירח את ריח בגד' אלו פושעי ישראל אל תיקרי בגדיו אלא בוגדיו הגישה לו הראה לו
שעתידים ליצא מזרעו כהנים שנ' בהם ויגש את פר החטאת ויבא לו יין רמז לו נסוך היין :ושקה לי
בני רמז למעמד הר סיני ששמעו הדבור מפי הקב"ה ומתו כולם והוריד הקב"ה טל והחיה אותם
ועליהם נאמ' החכם ישקני מ' פיהו ראה ריח בני כריח שדה ראה בית המ' בנוי וחרב ובנוי ריח בנו
כדכ' את קרבני ל' ל' ר' נ' כריח שדה חרב שנ' ציון שדה תחרש :אשר ברכו יי' בנוי שנ' כי שם צוה יי' א' ה'
ויתן לך האלהים שרשי פתוח אלי מ' מדבר בבית המ' שהתורה נתונה בתוכו שנמשלה במים שנ' הוי
64ישנה בעיה תחבירית – ייתכן שמדובר בטעות מעתיק.
" 65מיכאל וגבריאל" – נקוד על המילים.
65
כל צמא לכו למ' וטל זה הקב"ה שנ' בו אהיה כטל לישראל :ד"א ויתן לך האלהים זה שאמר הכתוב שרשי
פתוח אלי מים מדבר ביעקב שהיה יושב אוהלים נותן לך האלהים אמ' לו יצחק ליעקב יתן לך האלהים
בעולם הזה ויוסיף לך לעולם הבא :יעב' עמ' אלו ע' אומות שנ' והיו מלכים אומ' ישתחוו לך לאמ' אלו בני
ישמעאל ובני קטורה ובני דדן הוה גביר לא' זה עשו ואלופיו :ויהי כא' יצ' יצא שתי יציאות הללו למה
אמר ר' איבו שנראה כיוצא ולא יצא כי שמע דריכת עשו והוא בא ועמד אחר הדלת לכך נאמר
יצא יצא :ועשו אחיו בא וג' מלמ' שהיה צד והמלאך בא ומתירן יקום אבי ויא' וג' ביעקב נאמ' קום
נא שבה לשון בקשה וכן עמד לבניו שנ' קומה יי' וג' שבה שובה יי' רבבות :ובעשו שאמר בעזות יקום אבי בזה הלשון עתיד
הקב"ה ליפרע ממנו שנ' יקום אלהים ויפוצו אויביו :ויחרד יצחק ר' חמא בר חנינה אמ' מאד היתה החרדה הזאת שעל גבי
המזבח אמ' מי איפה נפתחה גיהנם תחתיו שהיה רוצה לקלל:
<הוא>
F0026 l.
הוא הצד וג' הוא אשר צד הברכות :ואוכל מכל מכל מטעמים שברא הקב"ה בעולמו טעמתי בו< :גם ברוך יהיה>:
מרצוני כשמוע עשו וג' ולמה שתי צעיקות אחת על הבכורה ואחת על הברכה את בכורתי לקח וג' כיון
ששמע יצחק אמר אני חשבתי שלא עשיתי כהוגן שהקדמתי הפשוט לפני הבכור עתה כשלקח הבכורה
עשיתי כדין שברכתי אותו :הן גביר שמ' לך :מלך עשיתי אותו עליך ונכסיה דעבדיה למריה ולכה
איפא מה אע' שיהיו בניך זורעים ונוטעים גנות וישראל עוסקין בתורה ואוכלן :הברכה אחת היא וג'
אמ' במה אברכה ועל חרבך תחיה :שתהא גוזל את הבריות ו<את> אחיך תעבוד זכה תעבוד לא זכה יעבד:
וישטום עשו נקוד שהיה שונא ונוקם ונוטר :יקרבו ימי אבי כי בחיי אבי לא אדבר מטוב ועוד רע עד
שימות אבי :מתנחם כנהמת ים ועתה בני שמע ולך כל הצדיקים נותנין מקום לשעה יעקב ברח
משה ברח דוד ברח שכל הדוחק את השעה שעה דוחקתו :למ' אש' גם שניכ' וג' וכן היה כי ביום אחד
נקברו שחושים בן דן הרג לעשו על מיטתו של יעקב כדאיתה במסכת שוטה :ויקרא יצ' אל יעק' וג' אמ'
ר' אלעזר אין השטר מתקיים אלא בחותמיו שלא יאמרו במרמה לקח יעקב הברכה הנה ברכו באחרונה
66
ברצונו :וישמע יע' אל א' וג' עליו נאמ' ישמע חכם וג' ועוד כ' שמ' בני מ' וג' וירא עשו זה שאמ' דוד ע"ה
רשע יראה וכעס והלך לישמעאל ולקח את מחלת על נשיו הם היו רשעות והוסיף עליהם רשע:
נשלמה פרשת ואלה תולדת יצחק
תהלה ושבח
לשוכן
פרשת ויצא
שחק
יעקב
אמרו חכמים ע"ה והלא כמה חמורים וכמה גמלים יצאו עמו מבאר שבע ולא גילה הכ' יציאתן וביעקב <כת' ויצא יעקב
מיכאן>
לתלמ' חכמ' שיוצא מן המקום ישארו אנשי המקום יתומים :יצא משם יצא הודה יצא זיוה יצא כבודה :וילך
חרנה וכי בשעה שיצא מבאר שבע בא לו לאלתר לחרן אלא מלמ' שקפצה לו הארץ :ויפגע אמ' יעקב וכי
אפשר עברתי על מקום שהתפללו בו אבותי ולא אתפלל ולא הסכים על מה שעשו והסכימו אבותי <מיד>
חזר להר המריה והתפלל שם ואין פגיעה אלא תפלה שנ' ואל תפגע בי :וילן שם כי בא השמש אמר
הקב"ה צדיק בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה מיד הערב לו השמש :שנ' כי בא השמ' אמ' הקב"ה שמש
הבאה בעבורו יזרח לו בעבורו דכ' ויזרח לו השמש :מאבני המקום מיעוט רבים שנים :ד"א מאבני
המקום שנים עשר אבנים לקח משם ושם תחת מראשותיו כנגד י"ב שבטים ויחלם והנה סלם :מיכאן
אמרו חכמ' אין חלום בלא פתרון סולם זה סיני בגימטריא ד"א סמל צלם :ד"א סולם הכבש של מזרח
מצב ארצה שנ' בתחתית ההר :וראשו מ' השמ' זה משה ואהרן :ד"א עולים ויורדים יורדין ועולין מיבעי ליה <אלא>
אותן מלאכים שיצאו עמו מארץ ישראל לא הלכו עמו לחוצה לארץ אלא עלו הם וירדו אחרים עמו לחוצה לארץ ובשעה
שעלו בשמים וראו דקיונו של יעקב א' חקוק בכסא הכבוד אמ' והלא למטה הוא ומי הביאו כאן <ירדו> וראו אותו ורצו
להזיקו מיד ירד הקב"ה להצילו הינו דכ' והנה יי' נצב עליו מיכאן
F0027 r.
שחסידים הראשונים ורוכב עליהם שנ' ויעל אלהים מעל אברהם :הארץ אשר אתה שוכב עליה מאי <רבותא איכא בהאי>
67
ד' אמות :שהוא שוכב עליהם אלא מלמ' שנקפלה כל ארץ ישראל תחתיו והיה זרעך כעפר הא' וג' באברהם
דנפיש זכותיה כת' כעפר הארץ בזמן שישראל עושין רצונו של מקום נמשלו ככוכבים שאין היד שולטת
בהם בינויים כחול הים למשש בו רשעים כעפר הארץ שהכל דשים בו :ופרצת ימה וג' נתן לו הקב"ה
תחומין בלא מצרים ונברכו בך כל מ' הא' שאין העולם מתקיים וגשמים וטללים לברכה אין יורדין אלא
בזכות ישראל :והנה אנכי עמך הבטיחו להיות עמו בחוצה לארץ ולהשיבו ואנכי לא ידעתי אילו הייתי
יודע לא הייתי שוכב מפני אונס השינה שאסור לישן אפי' בבתי כנסיות :וישכב במ' ה' וכי עדיין לא <שכב>
אלא באותו מקום מלמד שכל אותן השנים שהיה בבית רבו לא שכב לכך נאמ' וישכב וג' מה נורא המ'
אמ' חכמ' ע"ה ראה בית המ' בנוי וחרב ובנוי בנוי שנ' מה נורא המ' ה' :וחרב שנ' אין זה ובנוי שנ' כי אם בית <א' וג'>
ד"א מה נורא ראוי לירא מן המקום וזה שער השמים מלמ' שהסכים יעקב אב' וראה שכינה למעלה מראשו
ונתפחד שהיו המלאכים עולים ויורדים בו ויקח את האבן מלמ' שנעשו כל האבנים אחד ולמה מפני
שהיו מתקוטטות זה עם זה זאת אומרת עלי יניח הצדיק ראשו וזאת אומרת עלי יניח הצדיק ראשו
נעשה נס ונעשו כולם אבן אחת :ושמרני שבקש יעקב שיצילהו הקב"ה מע"ז ומגלוי עריות ומשפיכות
דמים ולבסוף נכשלו בניו בכולם :ונתן לי לחם לאכל :מיכאן שהצדיקים אינם מבקשין אלא כדי
פרנסתן וסיפוקן ויעקב לא היה לו אפי' בגד ללבוש בשעה שיצא מבאר שבע אלא רצה עשו אחיו להרגו
ואליפז היה תלמידו של יעקב ואומ' איך אעשה שלא אהרגנו ואקיים מצוות אביו גזל לו כל ממונו
ואפילו כל בגדיו והניחו עירום ועני נחשב כמת שארבעה נחשבים כמתים :עשר א' לך ואפי' מבניו ולפי'
לוי הוא העשירי :וישא יעקב רגליו לעולם רגלו של אדם נושאין אותו ויעקב נשא את רגליו אלא מלמ'
שנעשה קל מרוב השמחה שהיה לו מפני שאמ' לו הקב"ה ארצה בני קדם :וירא והנה בא' בש' מלמד
שראה סיני שבו ניתנה תורה שנקראת באר חיים :שלשה עדרי צאן כהנים ולויים וישראלים :רובצים
עליה מרביצים תורה :כי מן הבאר הה' מן התורה ההיא ישתו ישראל :והאבן גדולה זו שכינה שנ' משם
רעה אבן ישראל :ונאספו שמה אלו ישראל שנ' ויתיצבו בתחתית ההר :וגללו את האבן משה ואהרן
יקבלו את התורה והשקו את הצאן והשיבו את האבן זה שנ' וישב משה את דברי העם וג' ויאמר להם
יעקב וג' לעתיד לבוא יצא יעקב לקראת בניו וישאל להם אחי מאין אתם ויאמרו לו מחרן אנחנו מחרונו
של מקום אנו באים :ויאמר להם הידעתם וג' יודעים אתם אם הלבין הקב"ה על עונותיכם ומחל לכם
שנ' אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו :ויאמרו ידענו :כי בודאי מחל :השלום לו אם ישנו בשלום
68
עמכם ויאמרו שלום והנה רחל ב' ב' ע' ה' :ויגד יעקב לרחל אמ' לה יעקב הנשאי לו אמרו לו הין אלא
אבא רמאה הוא ולא יכלת ליה אמ' לה יעקב אעביד אנא עמיה ב<ר>מאותא אם הוא רמאי ואם הוא בן
ישר אני בן ישר כמו כן אמרה לו מכל מקום כן לא יכילית ליה מיד מסר לה סימנין :ויהי כשמוע
לבן שמח שמחה גדולה בלבו אמר אליעזר עבד אברהם הביא ממון רב זה על אכ"ו מיד וירץ לבן לקראתו מרוב שמחתו":
ויחבק לו ממשש היה לו בחיקו :אם הביא ממון אם לאו ולא מצא אמר לבן שמא מרגלית ניתנה בפיו מיד וינשק לו לדעת
אם ימצא המרגלית :ויביאהו אל ביתו אמר שמא
<יש>
F0027 l.
יש אצלו ממון ויניחנו בבית ועדיין לא היה מאמין בו עד שהיה הולך עמו בבית החיצון ומפשפש <צרכו>:
ויספר ללבן ספר לו יעקב היאך היה מעשה אליפז שגזל ממונו אך עצמי ובשרי אתה אמ' לו כך אתה
נחשבת בעיני כעצם שאין בו בשר וכבשר שאין בו ממש מפני שלא הבאתה כלום :שם הגדולה לאה
ושם הקטנה ר' שמתנותיה גדולות כהונה ומלכות :ושם הקטנה רחל :מתנותיה שאול ומרדכי ועיני
לאה רכות כמו רך ומשוח מלחמה :ד"א רכות מתוך שהיו אומרים ללבן שתי בנות וליצחק שני בנים
ישא הגדול את הגדולה והקטן את הקטנה :והיתה יוצאה לאה בפרשת דרכים ושואלה לעוברים
ולשבים מה מעשיו של עשו אומ' לה רשע גמור הוא :והקטן איש תם והיתה בוכה מפני שהיא היתה
הגדולה עד שנעשו עיניה רכות ולפיכך זכתה ויאהב יעקב כי בשבילה ירד לבית לבן הבה את <אשתי>
ומי חציף אינש כוליה האי אלא לפי שהיה יעקב זקן והיה לו לעסוק בפריה ורביה אמ' ללבן הבה
את אשתי כי מ' י' :ימי שנותיו של אדם שבעים שנה ואם בגבורות שמנים שנה וכבר עברו שמנים שנה
דקימא לן בשעה ששלח יצחק את יעקב בנו בו בפרק מת ישמעאל שנ' וירא יצחק וג' וכת' וילך עשו אל ישמ' <וג'>
בת ישמעאל איני יודע שאחות נביות הוא אלא מלמ' שקידשה ישמ' אביה ומת והשיאה נביות אחיה וישמעאל
נולד קודם יצחק י"ג שנה דכת' וישמעאל בנו בן שלש עשרה שנה וג' ואותה שנה נולד יצחק וימי שנותיו
של ישמעאל קל"ז ובשעה שנולד יעקב היה יצחק בן ששים שנה הוצא מקל"ז שנים ס' שנה <דיצחק>
69
וי"ג שנולד יצחק הרי ע"ג נשתיירו ס"ד ליעקב וי"ד שנטמן בבית עבר רבו קודם שבא ללבן לפי'
אמ' ללבן כי מלאו ימי :ויאסוף לבן עשה כינוסיא עם כל אנשי המקום ואמר להם אתם ראיתם
קודם שבא חסיד זה בינינו עצימות מים היה ואפ<י>לו אבן אחת שעל פי הבאר לא היינו יכולים
לגלול עד שנאסוף כל העדרים ואחר כך יגללו ועכשו בזכותו נבעו המים והוא לבדו גלל
את האבן והנה שואל את אשתו ואם אתן אותה לו ילך מעמנו אבל אם רצונכם אתן לו את
לאה ויעבוד עוד ברחל :ויאמרו לו הין :שאלמלא כן היה ליעקב שיתפוס את לבן בדין
אלא שבאו עמו אנשי מקומו :את זלפה שפחתה והיתה קטנה והיתה ראויה לרחל וניתנה ללאה
ברמאותו כדי להראות ליעקב שזו שפחת רחל ומנא לן דקטנה היא דכ' בה ותלד ולא כת' ותהר
כבלהה ובבלהה כת' ותהר ואין ההריון אלא האשה הא סתמא קטנה :ד"א ותהר מהו ותהר כמו
הר כשהאשה מעוברת נראית כהר :ויהי בבקר והנה היא לאה מכלל דעד השתא לאו היא לאה
שמסרה לה רחל אותם הסימנין שמסר לה יעקב שלא לביישה :מלא שבוע זא' שבעת ימי
החופה לה לשפחה ולא ליעקב לשפחה :ורחל עקרה :כי רחל היתה עיקר הבית אלא שהקב"ה
מתאוה לתפלתן של צדיקים הפעם ילוה אישי אישי אלו הם הנביאות האמהות שידעו בנבואתן
שמעמידים י"ב שבטים כנגד י"ב מזלות והיתה סבורה שיהא לכל אחת מהם שלשה לכך אמרה
כי ילדתי לו ג' בנים מעתה לא יהא לו פתחון פה עלי :הפעם אודה וג' גרסינן בברכות אמ' ר' יוחנן
משום ר' שמעון בן יוחאי מיום שברא הקב"ה את עולמו לא בא אדם שנתן הודאה לפני הבורא <עד>
F0028 r.
שבאת לאה שנ' הפעם אודה את יי' :ד"א הפעם א' א' יי' משל לה"ד לכהן שהלך לבית הגרנות לקבל <תרומות ומעשרות>
בזמן שנותן לו בעל התרומה והמעשר לא משבח ליה ואם מוותר ליה מדידה מיד משבחו כך לאה
כיון שראתה שנתן לה הקב"ה יותר מג' בנים נתנה לו הודאה :ותאמ' אל יעק' הב' לי ב' התפלל לפני המקום
עלי כשם שעשה אברהם לשרה ויצחק נמי לרבקה כדכ' ויעתר יצחק וג' ויחר א' י' ב' וג' אשר מנע ממך
ממני לא {מ}נע אלא ממך שהרי יש לי בנים אבל יצחק אבי לא היה יודע אם הוא עקר או אם היא
עקרה והיה צריך להתפלל אמרה לו והלא אברהם זקינך לא מנע עצמו מן הרחמים אע"פ שהוליד
71
את ישמ' אמ' לה עשי כאשר עשתה שרה שנתנה שפחתה לאברהם מיד ותאמר הנה אמתי בלהה
כעין בהלה שהיתה מתבהלת בשעת לידתה ולא ידעה להניק ואמ' חכמ' ז"ל כי ארבעתם היו
אחיות שלא הותר ליעקב לישא שפחה אלא היו מאשה אחרת והיה לבן אוהב ללאה וללרחל
יותר מהן וקראן שפחות :דנני אלהים היתה מצדקת עליה את הדין באמת כל מעשיו של הקב"ה
דין וכדין עקרה אנכי ואיך ישמע בקולי :נפת' א' נפ' עם א' כעין נפתול ועקש ויש אומ' כעין
תפלה התפללתי לפני הקב"ה להיות עם אחותי וגם יכלתי ומאן דאמ' לשון נפתול הכי קאמר'
עיכבני הקב"ה מהיות כאחותי וגם יכולתי במקצת :בגד משבט גד עתיד לצאת אליהו הנביא
המגיד בשורות טובות לישראל וכד"א גד גדוד יגודנו ויש אומ' בא מהול שנ' גודו אילנא:
בכל השבטים לא נאמ' בהם על כן קרא שמו חוץ מלוי לפי שאכלוסין שלו מעט היה לפי שהארון
מכלה בהם :ד"א בכל השבטים כת' ותקרא את שמו אבל בלוי כת' ויקרא א' שמו לפי שיעקב
ראה ברוח הקדש שעתיד לצאת ממנו שבט הכהנים דכ' בהו וילוו עליך וישרתוך על כן קרא
שמו לוי ברוח הקדש :באשרי כי א' מרוב בנים וילך ראובן בימי ק' ח' מיכאן שאין הצדיקים
פושטין את ידיהם בגזל שהרי הלך ראובן בימי קציר חטים ולא הביא אלא דודאים בלבד שאין להם
בעלים וקשר ראובן הדודאים בחמורו והוציאו :המעט קחתך וג' אמרה לאה לרחל לא דייך שלקחת
את אישי שנשמשך לכו אחריך:
אמרה רחל לאה לאה לא אישך הוא אלא אישי ובעבורי בא <מבאר>
שבע ועל ידי שמסרתי לך הסימנין נעשה אישך לכן ישכב עמך הלילה לפי שהיה מנהג יעקב
לישכב עם לאה לילה ועם רחל לילה אחת ואותה הלילה של רחל היתה והניחתו ללאה תחת
הדודאים :הפעם יזבלני וג' כעין שדה שמזבלין אותה כדי שתצא התבואה יפה :ואחר ילדה <בת>
ראויה היתה לאה לילד ז' בנים ובשבעה שהרתה בשבעה יהיו י"ב שבטים וכבר ילדתי ו' ושתי
השפחות ד' הר<י> עשרה ואם עדיין אלד השביעי נמצא שלא תהא אחותי אפי' כאחת השפחות ובקשה
רחמים שיתהפך העובר שבמעיה לבת והסכים הקב"ה ועשה כדבריה לכך כת' ואחר ילדה בת
שנהפך הבן לבת :ויזכור אלהים א' רחל אליהו מעיד על תחיית המתים :מנשה מעיד שמקבל
הקב"ה את השבים ואפרים שהוא מבני בניה של רחל מעיד על פקידת עקרות יהודה מעיד
שהקב"ה הציל לתמר מן האש שנ' הוציאוה ותשרף :וכן חנניה וחביריו שהם מבני יהודה בגמ' דורשי רשומות לי גלעד ולי
מנשה :ד"א ויזכר אלהים וג' זכר הקב"ה ענותנותה של רחל שמסרה הסימנין לאחותה שנתן לה יעקב :שלא קבלה לבייש
אחותה:
71
<אסף>
F0028 l.
אסף אלהים את חרפתי דרך הנשים כך היא כל שמקלקלות ברשות בעליהן או אוכלות או נותנות <תולות בבעליהן>
ואומרות בניך עשו לכך אמרה רחל יש לי עכשו על מי אשליך :ויהי כא' ילד' רח' וג' אמ' יעקב כת' והנה <והיה>
בית יעקב אש וג' כל זמן שהאש בלא להבה אינו מחזיק לכל :אבל להבה תלהט הרים לפיכך בטח
יעקב והלך :שלחני כעין שליח שחוזר או שנפטר :נחשתי שהיה לבן מנחש ויש אומ' יש רגל מברכת
ויש רגל מייבשת :כי מעט אשר היה :כל צאן לבן בעת שבא יעקב לא היו אלא שבעים כ{ת}' הכא כי מעט
וכת' בישראל מתי במעט מה להלן בשבעים אף הכא שבעים לרגלי בשעה שהלך לבן לקראת יעקב
ויחבק לו וינשק לו לידע אם הביא ממון ולא מצא המתין לו עד שבא לביתו אמר בידוע הטמין ממנו <במקום>
שהוא לרגליו והלך וחפר מרגלותיו ומצא מטמון זהב וכסף לכך אמ' לרגלי :צאן רבות הרבה לא
אמרו אלא רבות :אמ' מה שהיו פרות ורבות כאחד :חום בכשבים חום בכש' שאינן שחורים :גנוב
הוא אתי :שנמצא בידי נקוד וטלוא או חום בכשבים גנוב הוא א' :הן לו שמחה גדולה כלומ' הינו
מילתא דלא אפשר :כל אשר לבן אפי' רגל אחד שהיתה לבן במקצת להפרידן יותר ממה שאמ'
לו יעקב :בינו ובין יעקב בין צאנו שנתן ביד בניו לאתו צאן שנתן ביד יעקב שלשת ימים שלא
יחזור ויתערב צאן יעקב בצאן לבן הנותרות ומשעה שעזבם יעקב מיד באו זאבים ונטלו מהם
הרבה :לוז הנושא אגוזים קטנים :ויחמו הצאן :מפני שנטל כל אשר לבן בו :והכ' הפ' יעקב< :הזכרים>
שלא יולדו כמותן פני הצאן העקודות כדי שיחמו במקלות לבנים וילדו לבנים :ובהעטיף הצאן
היו יולדים ב' פעמים והיה יעקב נוטל פעם ראשונה שהם יפות והשנייה מניח ללבן ואינו משים
בשנייה מקלות :השדה אל צאנו :מיכאן לאדם שרוצה לדבר דבר סתר יצא לשדה ויספר מקום
שאין שומעין אותו בני אדם שאזנים לכותל ואזנים ליער :אבל בשדה לא כלום :התל בי שקר והחל'
א' משכרתי כלל בה' שנים החליף את מ' עשרת מונים כמה הם עשרת מנינים מאה פעמים בכל
שנה שמחמשת השנים שני פעמים :כי ראיתי את כל אשר לבן וג' שהיה מחליף בימי עיבורן:
72
העוד לנו חלק ונחלה על מה אנחנו עומדים אפ' אם ימות אין לנו חלק ונחלה לפי שאין הבנות
יורשים במקום הבנים כי נמכרנו כשפחה שמשתעבדים בה :ויאכל גם אכול וג' הכסוף שהיה
צריך בנישואין או לשמור צאנו בי"ד שנה שעבדת בנו :את התרפים נתכוונה כדי להסיר ע"ז
מבית אביה :ביום השלישי :שהיה רחוק דרך שלשה ימים :ויקח את אחיו מאנשי המקום <ומקרוביו>:
מטוב ועד רע ולמה הזהירו הכתוב שידבר בטובה לפי כשהיה מדבר בטובה היה מזכיר ע"ז אלהי
אברהם ואלהי נחור :שהם שופטים בינותינו :ויען יעקב על ראשון <ראשון> 66ועל אחרון אחרון :לא יחיה
ומפני החרם הזה מתה רחל בלא זמנה :באהל יעקב ובאהל לאה וג' אהל יעקב זה אהל רחל שהיה
רגיל בו יותר משל לאה ולא היה לו אהל מיוחד חזר ברוב רמאותו ולא הניח כלים לפשפש וחזר
ופשפש בכר הגמל ונעשה נס לרחל ונעשו התרפים כר מלא נוצה :ולא מצא את התרפים
אבל דברים אחרים מצא :לפיכך ויחר ליעקב לא שכלו כמו תפלט פרתו ולא תשכל גנובתי
F0029 r.
יום וגנובתי לילה :אותה שהיתה גנובה בין ביום בין בלילה לי היתה גנובה ואני חייב באחריותא:
ד"א גנובתי זינבתי באורתא מאי טעמיה זוטר גנובתיה וכן היה אומ' יעקב אני הייתי מנהג אחריהם
סמוך לזנבם ביום ובלילה :הייתי ביום אכלני חורב כשהייתי שומר בקיץ וגם כשהייתי שומר ביום
המעונן שהוא דומה ללילה שהיו ימים מעוננים כמו שאמרנו במסכת יומא יום מעונן הזה שקורין
שקוטינש אכלני חרב :ותדד שנתי מעיני :שכבת שחר :ופחד יצחק שהיה לו בשעה שנעקד
אם תענה את בנתי מתשמיש המטה :ויפגעו בו מלאכי אלהים פירשו המלאכים שלוהו מחוצה
לארץ ונלוו עמו מלאכים להכניסו לארץ :מחנים שתי מחנות מחנה הלך ומחנה בא:
נשלמה
פרשת
ויצא
66מילה יתרה משמאל לשורה.
67נקוד להבלטת מילת סיום.
73
תם67:
תהלה
פרשת
לאל ביראיו רוצה
וישלח
יעקב
יעקב כאשר ראם מחנה אלהים
מה כתיב למעלה ויאמר
כמה הם מחנה אלהים שני אלפים רבוא של מלאכי השרת :שנ' רכב אלהים רבותים א' שנ' ואותן מלאכים
נדמו כולם לחיילות של מלך מהם לובשי ברזל ומהם רוכבי סוסים ומהם יש להם קרנות שתוקעין
בהם :עשו אמר להם של מי אתם אמרו לו של יעקב ע"ה שנ' מי לך כל המ' הזה א' פ' :ד"א וישלח יעקב
מלאכים ולמה שלח אצלו מלאכים אלא כך אמר יעקב אשלח לי מלאכים אליו אם יחזור בתשובה
מוטב אמ' להם אמרו לו אל תאמר כדרך שיצאתי מבית אבי באתי אליך כי אני יצאתי מבית אבי במקלי
שנ' כי במ' וג' אבל עתה אני לשני מחנות :ויצו אותם לאמ' וג' אמר יעקב אמרו לעשו זה המקנה אשר לי
אל תאמר משל תפיסות יד אבא הם אלא בשכרי קניתי לי זה המקנה ובכחי שנ' ועתה הייתי לשני
מחנות :ובאותה שעה שקרא יעקב אבינו לעשו הרשע אדני אמ' הקב"ה אתה השפלת עצמך
לפני עשו וקראתו אדני חייך אני מעמיד מבניו ח' מלכים כנגד ח' פעמים שקראתו אדני לפני
מלך מלך בישראל שנ' ואלה המלכים וג' אמ' יעקב לשלוחים ששיגר לעשו אמרו לו אם לשלום
אתה בא הריני מתוקן כנגדך ויש לי גבורים ובעלי זרוע שאתפלל לפני המקום והוא יעשה רצוני
שנ' רצון יראיו יעשה וג' עם לבן גרתי אע"פ שהיתידד עם לבן הרשע קיימתי כל התורה כולה
גרתי בגימטריא תרי"ג מצות :ויהי לי שור וחמור שור זה יוסף שנ' בכור שורו וג' חמור זה
יששכר שנ' יששכר חמר גרם :צאן זה ישראל שנ' ואתנה צאני צאן מרעיתי וג' ועבד זה דוד
שנ' אנא יי' כי אני עבדך :ושפחה זו אביגיל שנ' הנה אמתך ושפחתך :ד"א ויהי לי שור :משור
אחד יצאו שוורים הרבה ומחמור אחד יצאו חמורים הרבה :באותה שעה הלכו שלוחים
<וראו>
F0029 l.
74
וראו את עשו שיש עמו כמה גבורים מזויינים ובאו ואמרו ליעקב שנ' וישובו המלאכים אל יעקב וג' אתה
נוהג עמו כאח והוא נוהג עמך כעשו :וארבע מ' א' עמו :ומאי רבותיה אלא ארבע מאות קושרי נערים
היו עמו וכיון ששמע יעקב כל אותן הגדולות היה מתיירא והיה מחלק את בניו ואת נשיו לשני מחנות:
שנ' ויירא יעקב מאד :ויירא שמא יהרג :ויצר שלא יהרוג אותו אם הוא מתגבר עלי יהרגני ואם אני
מתגבר עליו אהרגנו הה"ד ויירא יעקב ויצר לו :אם יבוא עשו גו' באותה שעה עמד בתפלה לפני הקב"ה
ואמר לפניו רבון העולמים כתוב בתורתך אתו ואת בנו לא תשחטו :ואם יבוא רשע זה ויהרוג אותי
ואת בני מה אעשה מה עשה שלח לו דורון לסתום את עיניו שנ' כי השחד יעור עיני פקחים :ואין
חכמים אלא אדומיים שנ' והאבדתי חכמים מאדום :קטנתי מכל החסדים התחיל ממעט עצמו
והיה מתירא שמא יגרום החטא :כי במקלי עברתי רמז לו שעתידין בניו לעבור את הירדן כשם
שעבר יעקב אביו במקל שנ' ביהושע ביבשה עבר ישראל :וזה המקל אשר עברו בים בני ישראל שנ'
הרם את מטך ובזה המקל עתיד שישאנו המלך המשיח שנ' מטה עוזך ישלח יי' וג' הצילני נא
מיד אחי אחי שבא אלי מכוחו של עשו שבשעה ששלח יצחק את יעקב בפדן ארם שיגר עשו
איש אחריו ששמו אחי פן יבוא והכני ואתה אמרת בתורתיך לא תקח האם על הבנים :היטב
אטיב עמך :היטב בזכותך איטיב בזכות אביך :וילן שם בלילה ההוא מיכן לעונה האמורה
בתורה :עזים מאתים שהם צריכות תיישים עשרים :רחלים מאתים שהם צריכות אלים עשרים:
גמלים מניקות וג' לפי שהגמל צנוע הוא בתשמישו לפיכך לא פירשו הכתוב פרות ארבעים ופרים
עשרה <ה>ם צריכות אתונות עשרים הם צריכים צריכים לעשרה עיירים ורוח תשימו בין עדר וג'
אמ' יעקב לפני הקב"ה רבונו של עולם אם יבאו צרות על בני לא תביא להם <א>לא זה אחר זה
ורוח תשים להם מצרותיהם במוצאכם אתו בגדולתו :ויתן ביד עבדיו ולמה לא הכניסם בערבוביא
כדי להשביע עינו של אותו רשע :ותעבר המנחה על פניו אף היא היה בצרה ואת אחד עשר ילדיו:
דינה היכן היתה נתינה בתיבה ונעל לפניה אמר הרשע הזה עינו רמה שלא יראה אותה <ויקחה>
ממני אמ' לו הקב"ה למס מרעהו חסד :אתה מנעת חסד מאחיך שנתת בתוך התיבה ולא <נשאית>
אותה במהול חייך הרי היא נישאת לערל לא בקשת להנשא דרך התר הרי היא נשאת דרך <איסור>
הה"ד ותצא דינה בת לאה מהיכן יצאה מן התיבה נאמ' כאן ותצא ונאמ' להלן ויצא נח מה להלן מן
התיבה אף כאן מן התבה :ויקחם ויעבירם את הנחל מלמ' שעשה עצמו כגשר והיה עומד
75
באמצע המים והיה נוטל את זה מעבר זה ונותנו לעבר אחר :ויותר יעקב לבדו :ולמה נשאר
לפי ששכח פטים קטנים ללמדך שמחבבין הצדיקים ממונם יותר מגופם :ויאבק איש עמו:
שרו של עשו היה ויאבק שאבק רגליהם עלה עד כסא הכבוד :ויאמר שלחני כי עלה השחר :אמ'
לו יעקב וכי גנב אתה שאתה מתיירא מן השחר אמ' לו שר עשו לעולם אני ומיום שנברא
העולם לא הגיע לי זמן לומ' שירה לפני מקום ב"ה עד היום הזה בבראשית רבא ויאמר שלחני
F0030 r.
כי עלה השחר אמ' רב הונא כי אמ' <ה>מלאך בסוף אני מגלה לו ואם יאמר לי רבון העולמים למה <גלית אומר לו>
רבון העולמים בניך גוזרין גזירות ואינך מבטל גזירתן ואני אוכל לבטל גזירתן אמ' המלאך ליעקב
עתיד הקב"ה ליגלות עליך ולהחליף שמך ואני עומד שם הה"ד בית אל ימצא' וש' יד' ע' עמך אין כתיב
אלא עמנו :ר' ברכיה בשם ר' לוי אמ' מאי מקום דבר עבדו אין אנו יודעים שעצת מלאכיו ישלים אלא
מלאך אחד נגלה על יעקב ואמ' לו עתיד הוא ליגלות עליך בבית אל ולהחליף את שמך ואני שם
עומד שנ' בית אל ימצא' וש' יד' ע' ונגלה אליו הקב"ה לקיים דברו של מלאך :ויאמ' לא אשלחך וג' <אמר>
לו יעקב כיון שאתה שרו של עשו לא אניחך עד שתמחול לי מן הברכה שברכני אבא אמ' לו ומי
מתרעם עליך אמ' לו שאמ' לי עשו הכי קרא שמו יעקב ו' ז' פ' ויברך אתו שם וזאת הברכה
שברכו שמחל לו על הברכות :ויזרח לו השמש לא זרחה אלא לבדו והלא לכל העולם זרחה
אלא לרפאות צלעתו אבל לאחרים אש ולהבת :ד"א ויזרח ל' ה' שמש שישקעה בעבורו זרחה <בעבורו>
שנ' ויזרח לו :על כן לא יאכלו בני ישראל וג' ולמה נקרא שמו גיד הנשה שנשה ממקומו :ויחץ את ה'
כל אחד ואחד זכותו הקים עליו ואת לאה וילדיה אח' מיכן שחביבין עליו בני לאה ובני רחל יותר
מבני השפחות והוא עבר לפניהם הה"ד כי שבע יכול צדיק וקם:
וישקהו68
ולמ' נקוד מלמ' שלא
בקש לנשקו אלא לנשכו ונעשה שיניו כמו שעוה :ויבכו זה בכה על צוארו וזה בכה על שיניו:
ותגשן השפחות וביוסף כת' ואחר נגש יוסף וג' ולמה אמ' רשע זה עינו רמה היא שלא יתלה עינו <עליו>
כי היה יודע יעקב כי מיוסף עתיד הקב"ה להוציא להבה ויבער את עשו דכ' והנה בית יעקב אש וג'
68נקוד בהתאם לכתיבת המילה בספר התורה.
76
והגביה יוסף קומתו וכסה אותה ולפיכך אין עין רעה שולטת בזרעו של יוסף וג' כראות פני אלהים וג'
ולמה מזכיר יעקב שמו של הקב"ה כאן כדי ליראו ולבהלו :אמ' עשו הקב"ה הגיעו בכבוד זה
{}..ני יכול לו משל לחבר שמבקש את חברו להרגו ניזדמנו לסעודה אחת אמ' האחד טעם
תבשיל זה כטעם תבשיל שטעמתי בבית המלך אמ' אותו האיש וכך הוא זה וזה רגיל בבית המלך
מיד נתיירא ממנו :ויאמר נסעה ונלכה כיון שראה אותו הרשע ממונו של יעקב הרהר בלב ואמר
מה העולם הזה והוא אינו חלקו אחי בזה המעלה העולם הבא על אכ"ו :מיד בקש מיעקב שינחל
חצי העולם הזה והוא ינחל חצי העולם הבא :אמ' לו אדוני יודע כי הילדים וג' זה משה ואהרן< :והצאן>
והבקר עלות וג' אלו ישראל שנ' ואתנה צאני צאן מרעיתי וג' ואלולי רחמ' של הקב"ה ודפקום יום
אחד ומ' כל הצא' בימי אנדרינוס קיסר :ד"א כי הילדים רכים ואינם יכולים לסבול עול גיהנם
ואם ידפקום יום אחד אין להם תקוה :יעבר נא א' לפי שאין אתה מתיירא שום דבר ואני אתנהלה
לאטי כי המצות אינם נעשים חבילות חבילות :עד אשר א' א' א' שעירה :חזרנו על כל המקרא
<ולא> מצאנו שהלך יעקב אצל עשו להר שעיר וכי אפשר ליעקב לראמות אותו אלא אימתי יבוא
אצלו לעתיד לבוא שנא' ועלו מוש' ב' צ' וג' אציגה נא עמך ביקש ללותו ולא קיבל עליו וישב ביום
ההוא וג' היכן הלכו מלמ' כיון שראו המלאכים שהיו אומרים המלאכים שהיו אומ' להם מי אתם ואמרו המלאכים אנו
שלוחיו של יעקב והיו מכים אותם וכל אחד הולך לדרכו אמרו שלא היה נכוה בגחלת של יעקב :ויבא יעקב שלם וג' שלם
בגופו
<שלם>
F0030 l.
שלם בממונו שלם בתורתו :ויחן א' פני השדה וג' והיה משדר לכל אחד ואחד דורון :ויקן את <חלקת וג' תקן להם>
מטבע ויקרא לו וג' ומי קראו אל אלהי ישראל :ותצא דינה בת לאה לא יצאה אלא להראות עצמה ויפיה
וגרם לה החטא ודבק בה שכם בן חמור :וישכב אותה מלמד שעבירה גוררת עבירה בת לאה
ולא בת יעקב אלא כשם שהיתה לאה יצאנית :וישכב אותה כדרכה ויעניה שלא כדרכה והחריש
77
יעקב עד באם :והתחתנו אתנו אין ישראל נותן תחלה אצבעו לתוך פי אחר אלא אם כן הוא
נותן תחלה לתוך פיו :ויקחו שני בני יעקב ממשמע שנ' שמעון ולוי איני יודע שבני יעקב הם
אלא בני יעקב שלא נטלו עצה זה מזה :אחי דינה וכי אחות שניהם ולא אחות השאר אלא לפי
שנתנו עצמם עליה נקראת על שמם :ויבאו על בטח בטוחים היו על כחו של זקן יאמר יעקב לא
אנוח בני אשר יפול בידי אומות העולם להזדווג עליהם אני אלחם כנגדם הה"ד אשר לקחתי
מה האמרי ויקחו את דינה וג' גורדין היו אותה ויוצאין עכרתם אתי עכרתם אתי כמים העכורין:
ויהי חתת אלהים :שלא רדפו אחרי בני יעקב להכותם ולהרגם לפי שבקע הקב"ה את הארץ אשר
תחתיהם עד תהום הארץ ואש היה עומד בין מחנה יעקב ובין מחנה הפרזי לכך נאמ' ולא <ר>דפו אחרי
בני יעקב קום עלה בית אל :לביתו של אל :ועשה שם מזבח מה עשו נודר ואינו מקיים אף <אתה>
נודר ואין אתה מקיים לפיכך אמ' ועשה ולא אמ' והקריב :אלהי הנכר אפילו כלים ועליהם
כצורת חמה וכצורת לבנה וכצורת דרקון היו מוסרין אותם להם :ויבא יעקב לוזה למה נקרא
שמה לוזה שכל מי שנכנס לשם העדיף במצות וחקים ומעשים טובים :מינקת רבקה אמה של
רבקה אלון לשון יוני עד שהוא משמר אבלה של דבורה באתה להם בשורת אמו הה"ד וירא אלהים
אל יעקב וג' ומה ברכה בירכו זו ברכת אבלים ומפני מה לא נאמרה מיתת רבקה לפי שבנה עשו וגם
נקברה בלילה מפני עשו שלא יאמרו כך וכך תבוא על הבטן שנוצר בו איש כזה ומה בקשה דבורה
אצל יעקב אלא בשעה שאמרה לו רבקה ושלחתי ולקחתיך משם לא היה רוצה יעקב לזוז מאת
לבן מה עשתה רבקה שגרה דבורה אצל יעקב להביאו :וירא אלהים אל יעקב עוד וג' בראשונה מה
ראשונה על ידי שליח אף שנייה על ידי שליח :ויברך א' ברכת אבלים בירכו :אני אל שדי פרה <ורבה וג'>
והיכן מצינו פריה ורביה שעשה יעקב אבינו לאחר כך אלא לפי שהיה בנימין במעי אמו אמר לו
פרה ורבה גוי זה בנימין וקהל גוי זה מנשה ואפרים ומלכים מחלציך יצאו זה ירבעם ויהוא :ויהי
עוד כברת ארץ בשעה שהארץ חלולה ככברה :בן אוני בן צערי ואביו קרא לו בנימין בלשון הקדש
ותקבר בדרך אפרתה מה ראה יעקב אבינו לקבור את רחל בדרך אפרת אלא צפה יעקב ברוח הקדש
שהגליות עתידים לעבור שם לפיכך קברה שם כדי שתהא מבקשת רחמים הה"ד רחל מבכה על
בניה :וישכב את בלהה פי<ל>גש אביו חס ושלום שנגע בה אלא כשמתה רחל נטל יעקב מטתו
ושם אותה לפני ערש בלהה בא ראובן וקנא לאמו ובשביל שלא שם מטתו לפני לאה אמו בלבל
78
מטתה העלה עליו הכתוב כאלו שכבה הה"ד וישכב וג' ואעפ"כ השווהו הכ' עם אחיו שנ' ויהיו בני יעקב שנים עשר וקראו
בכור שהוא בכור לעיבור בכור לנחלה בכור לעבודה בכור לשכיבה :ולמה לי תדרוש :ותמנע היתה פילגש אלא שבאו חכמ'
ז"ל69
F0031 r.
להודיעך כמה כח שבח האבות כי בת מלכים היתה רוצה להדבק בזרעו של אברהם אבינו לוטן אחד
מן השלטנים ענה פסול היה :והביא פסולין לעולם :הימים ולמה נקראו ימים שאימתן מוטלת
על הבריות יושבי הארץ :וכי יושבי שמים היו אלא היו מריחין את הארץ וירעו השדה הטובה והיו
זורעין אותה :מהטבאל שעצמן היו מטיבים לע"ז בטירותם בת מטרתם שהיו מעמידין טירות לע"ז
מגדיאל זו {רו}מי השם יעקרם מן העולם:
נשלמה פרשת
וישלח
ו ס ל ח:
תהלה לאל טוב
פרשת
וישב
י ע ק ב:
בארץ מגורי אביו בארץ שנתגייר אביו גייר :אלה תולדות יעקב יוסף בן כל תולדת הללו לא באו אלא
בזכותו של יוסף כלום הלך יעקב אצל לבן אלא בשביל רחל :יוסף בן שבע עש' שנה :ואתה אומ' והוא
נער אלא שהיה עושה מעשה נערות היה מתקן ומסלסל בשערו :ויבא יו' א' ד' אמ' לו אוכלים בניך
אבר מן החי חייך אפילו בשעת הקלקלה אמ' לו הקב"ה חייך הם אינם אוכלים אלא בשחיטה הה"ד
וישחטו שעיר עזים :וישרא' א' א' יוסף :שהיה דיוקנו וצורתו <ו>דמותו דומה לו :ד"א שכל הלכות
שנמסרו ליעקב מסרן לו :כתנת פסים :לעולם אל ישנה {א}דם בין בניו בשביל כתנת פסים שעשה
יעקב ליוסף נתגלגל הדבר וירדו אבתינו למצרים :פסים שהיה מגיע לפס רגל שלו :ד"א פסים
שהפיסו עליה איזה מהם יוליכה לאביהם :ד"א פסים נוטר<י>קון על הצרות שהגיעו לו פ' פוטיפר
ס' סריס פרעה :י' ישמעאלים :מ' מדיינים :שמעו נא אמ' להם הנביאים כך יהיו מוכיחים אתכם
כד' שמעו נא המ' שמ' נא בית דוד :שמ' נא אשר יי' אומ' :ויגער בו אביו אמ' לו כך תהיו גוערים בנביאים
כדכ' למה גערת בירמיה הענת' אמ' מה החלום הזה כך היה יעקב סבור שתחיית המתים יהיה בימיו:
69נקוד על המילה.
79
הבא נבוא א' וא' וא' והלא מתה רחל אמך ואתה תאמר השמ' והירח ולא היה יודע יעקב אבינו
כי הדברים מגיעים לבלהה שפחת רחל שגדלתו לאמו :ויקנאו בו א' וג' נטל קלמוס וכתב באיזה
יום באיזה שעה באיזה מקום :וילכו א' ל' וג' למה את נקוד שלא הלכו לרעות אלא את עצמם ויאמ' יש'
א' יוסף נוהג באביו כיבוד ומורא אמ' לו יעקב יוסף אתה יודע כי אחיך שונאים אותך ואתה אומ'
הנני אמר לו אבא יודע אני כי שונאים אתי ואפי' יה<ר>גוני איני חוזר דיבורך ריקם :לך נא ראה כענין <וירא אהרן>
ומה ראה :ראה את חור נהרג מניין שנ' ויבן מזבח מן הזבוח לפניו וזה הכין 70בדעתו ולא נמנע מללכת:
ואת שלום הצאן מיכן שצריך אדם לשאול בדבר שיש לו הנאה ממנו :וישלחהו מ' ח' והלא חברון בהר
היא נתונה ואת אומ' מעמק חב' אלא הלך להשלים העצה העמוקה שנתן הקב"ה בינו ובין אבותם שהוא
אברהם אבינו הקבור בחברון וימצאהו איש ג' מלכים ניזדווגו לו וימצאהו איש הרי א' וישאלהו הרי ב'
ויאמר האיש הרי ג' וימ' איש זה גבריאל שנ' והאיש גבריאל :ויראו אתו מרחוק :אמרו נהרגנו ונשליכנו
לכלבים ונראה מה יהיו חלומותיו אמ' להם הקב"ה אתם אומרים ונראה ואני אומ' ונראה נראה דברי מי הם עומדים וישמע
ראובן וג' ואנא היה ראובן עד ששמע היה משמש בבית אביו כי כל אחד היה משמש בבית אביו יום אחד ואותו יום היה יומו
של ראובן אמ' אני בכור ואין הסרחון
<נתלה>
F0031 l.
אלא בי אמר לו הקב"ה אתה פתחת בהצלת נפשות תחלה חייך שאין מפרישין ערי מקלט תחלה אלא
ממך שנ' את בצר במדבר לראובני וג' וישליכו אתו הבורה מי השליכו שמעון ואימתי פרע לו במ'
שנ' ויקח מאתם את שמעון וג' והבור רק אין בו מ' מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו :ד"א והבור
רק א' בו מ' וג' ואין המים אלא תורה שנ' הוי כל צמ' ל' למ' מלמ' <שמרוב הצרה> 71שכח תלמודו וישבו לאכל לחם
להאכיל לכל באי העולם :נכאת וצרי ולט והלא אין דרכן של ישמעאלים לטעון אלא עורות ונפט
וכל שדבר ריחו רע ובזכות הצדיק זימן הקב"ה שטענו כל מיני בשמים בעבור שלא יריח הצדיק ריח
70בי"ת הוחלפה בכ"ף.
71מילים יתרות משמאל לשורה.
81
רע :לכו ונמ' לישמ' אמ' לכו ונמכרנו להם כי כן דרכו של עולם כנען שחטא לא לעבד נמכר
בעשרים כסף :אמ' הקב"ה אתם מכרתם בנה של רחל בעשרים כסף לפיכך כל א' וא' פודה את בנו
בה' סלעים דהינו כספים :וישב ראובן אל הבור והיכן היה עסוק בשקו ובתעניתו שחזר בתשובה על
שהפך יצועי אביו אמ' לו הקב"ה אתה פתחת בתשובה תחלה חייך שבן בנך עומד ומחזיר את ישראל
בתשובה ואיזהו זה הושע בן בארי שאמ' שובה ישראל וישחטו שעיר עזים מפני שדמו דומה לדם
אדם :וישלחו את כתנת הפסים ביד מי שלחו ביד יהודה אמר הקב"ה ליהודה אתה אמרת לאביך
הכר נא הכתנת חייך שתאמר לך הכר נא למי החותמת וג' ויכירה ויאמר כתנת בני חיה רעה נצנצה
רוח הקדש בו :חיה רעה אכלתהו זו אשתו של פוטיפר וג' ויקרא יעקב וג' שבטים גרמו לו ליעקב
והיכן נפרע להם במצרים :שנ' ויקרעו שמלתם :ויתאבל על בנו וג' אלא אלו כ"ב שנה ויקומו כל
בניו וכל בנו' לנח' וג' והלא לא היה לו אלא בת אחת אלא מיכאן שאדם קורא לכלתו בתו :וימאן
להתנחם אמ' הקב"ה להם מתנחמים על מת ואין מתנחמים על החי :כי ארד אל בני אבל שאולה
אלא אמ' <יעקב לפני> 72הקב"ה תן לי אות שלא ארד לשאול אמ' לו הקב"ה סימן זה יהיה בידיך שלא ימות אחד
מבניך בימיך וע"כ אמר כי ארד אל בני אבל שאולה :ויבך אתו אביו זה יצחק כשהיה
אצל יעקב היה בוכה כיון שהיה יוצא מאצלו היה רוחץ וסך ואוכל ושותה ולמה לא גילה לו
אמ' הקב"ה לא גילה ואני מגלה לו :והמ' מ' א' ה' פעמים נמכר יוסף :וירד יהודה שנידוהו ואמרו
לו כשאמרת לנו מה בצע כי נהרוג את אחינו שמענו ממך אם היית אומ' לנו השיבונו אצל
אביו היינו שומעים לכך נסמכה ויהי בעת ההיא וג' כדי לסמוך הכר נא להכר נא :ד"א כל מי שהוא
מתחיל ואינו גומרה קובר את אשתו ובניו מנא לן מיהודה שנ' ויאמר יהודה אל אחיו היה לו
להוליכו בכתיפיו אצל אביו ולא עשה כך לפיכך קבר אשתו ובניו עד איש עדולמי זה חירם
שבימי שלמה ודוד שנ' כי אוהב היה חירם את דוד כל הימים למוד חירם להיות אוהב שבט יהודה
ותקרא את שמו ער שהוערה מן העולם ותקרא את שמו אונן אנינה היה לעצמו ושחת ארצה מבפנים
וזורה מבחוץ :ויאמר יהודה לתמר אע"פ שאין נחש יש סימן :כי אמ' פן ימ' וירבו הימים שנים עשר
חדש ימים ויעל על גזזי צאנו כל מקום שיש גיזה עושה רושם עולה תמנתה שתי תמנות הם
72מילים יתרות משמאל לשורה.
81
אחת על יהודה ואחת על שמשון ולמה הוא קורא אותה עלייה וירידה אלא עלייה ליהודה שהעמיד מלכים וירידה לשמשון
שנשא גויה :ותשב בפתח עינים חזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום ששמו עינים אלא מלמד שתלת עיניה במי שכל
F0032 r.
העינים תלויים בו ואמרה לפני הקב"ה יהי רצון שלא אצא מפתח זה ריקם :ד"א מלמ' שפתחה <לו עינים ואמרה לו>
טהורה אני פנוייה אני ראה יהודה ולא השגיח בה אמר כיון שכסתה פניה זאת אינה זונה
אילו היתה זונה לא היתה מכסה את פניה ביקש לעבור וזימן לו הקב"ה מלאך הממונה על התאוה
אמ' יהודה היכן אתה הולך מהיכן מלכים עומדים מהיכן גואלים עומדים :ויט אליה אל
הדרך על כרחו שלא בטובתו חותמך ופתילך ומטך :נצנצה רוח הקדש חותמך זו מלכות
שנ' חי אני נאם יי' אם יהיה בניהו בן יהויקים מלך יהודה וג' ופתילך אלו סנהדרין שמתעטפים
בטליתותיהם :ומטך אשר בידך זה משיח שנ' מטה עוזך ישלח יי' מציון וג' ויהי כמ' חדשים
לא חדשים שלימים אלא רובו של ראשון ורובו של אחרון והאמצעי שלם הנה הרה לזנונים
מלמ' שהיתה מטפחת על כריסה ואומרת ממלכים אני מעוברת תמר בתו של שם היתה :שנ' ובת
איש כהן כי תחל לזנות ולכך אמ' יהודה הוציאוה ותש' היא מוצאת מלמ' שאבדה החותמת והפתילים
והמטה וזימן לה הקב"ה אחרים כמותן תחתיהם והיא שלחה אל חמיה לאמור בקש לכפור
אמרה שלך ושל בוראיך הם :הכר נא אמ' לו הקב"ה במדת שמדדתה לאביך מודדין לך :מה פרצת >וג'<
זה רבה על כל הפריצים שממך יעמדו על הפורץ לפניהם :אשר על ידו השני וג' וארבעה יד כתיב
הנה כנגד ד' חרמים שהוא עתיד לפשוט את ידו בהם חרמו של עמלק וחרמו של סיחון ועוג וחרמו
של יריחו וחרמו של כנענים :ויוסף הורד מצרימה נסמכה ירידה לירידה ד"א הורד מצרימה
מצרימה אל תיקרי הורד אלא הוריד שכינה למצרים :ד"א שהוריד יעקב אביו למצרים ויקנהו
פוטיפר שפלטו אל מע"ז ד"א פוטיפר הוא פוטיפרע ולמה פוטיפר שפיטם עגלים לע"ז סריס <פרעה>
שנסתרס מגופו איש מצרי גבר ערום היה ערמתו בכל מקום :מצרי מוכר כושי וכאן כושי
מוכר מצרי :וירא אדוניו ומה ראה שאם היה אומ' לו רותחין מזוג היה מוזג צונן היה מוזג מאבטי
אחד :כי אם הלחם אשר וג' זו אשתו ותפס הכתוב לשון נקייה :ויהי אחר הדברים וג' הרהורי דברים
82
היו שם אמ' יוסף אבא התנסה :זקני נתנסה אני איני מתנסה אמ' לו הקב"ה אני אנסה אותך יותר
מהם מיד ותאמר שכבה עמי ארורים הם הרשעים להלן הוא אומ' ופרשתה כנפיך על אמתך
לשון צנועה אבל בזו נאמ' בה שכיבה כבהמה וימאן בדבר עבירה ממאנים ואין ממאנים לדבר
מצוה אמר לה מתירא אני מאדם הראשון ומה אם על מצוה קלה שעבר נטרד מתוך גן עדן
זו שהיא עבירה חמורה על אחת כמה וכמה שהיא גילוי עריות לא כל שכן :ד"א <מתיירא> אני מאבא שבארץ
כנען :ד"א מתיירא אני מיי' :ויהי כדברה אל יוסף :יוסף ומרדכי שווין בגדולה :ולא שמע אפילו
בשכיבה בלא תשמיש :ד"א ולא שמע אליה לשכב עמ' בעולם הזה להיות עמה לעו<ל>ם הבא :ויהי
כהיום הזה יום מבול נילוס היה והלכו הכל לראותו והוא לא הלך :ויבוא הביתה לחשב חשבונות
של רבו :ד"א מלמד שבא לשכב עמה וזימן לו הקב"ה דמות דיוקנו של אביו ויצא הזרע מבין
צפרניו ויצא החוצה קפץ בזכותו של אברהם אבינו שנ' בו ויוצא אתו החוצה :ותקרא לאנשי ביתה :מסרה אותו בפי הכל
ותנח בגדו אצלה :מחבקתו ומנשקתו ויהי כשמוע אדוניו וג' אמרה לו בשעת תשמיש כדברים האלה עשה לי עבדך וג' ויקח
אדני יוסף אמ' יודע אני שצדיק גמור אע"פ
<אתניך>
F0032 l.
אתנך בבית הסהר חטאו משקה וג' שר המשקים נמצא זכות בפושרין שלו ושר האופים נמצא צמר <בתוך גלוסקין שלו:
ד"א חטאו>
בקשו להזדויג בבת נאמ' כאן חטאו ונאמ' להלן ואיך אעשה הרעה וג' ויחלמו חלום אחד כל אחד
חלם חלמו ופתרון חלום חבירו :ויבא אלהם יוסף וג' מיכן אתה למד שכל החלומות הולכים
אחר הפה :והנה גפן זה ישראל שנ' גפן ממצרים תסיע ג' שריגים מ<ש>ה אהרן {ו}מרים :והיא כפ' על'
נצה הפריחה גאולתן של ישראל :הבשילו אשכ' לאחר שעלתה נצה הבשילו אשכל' ד"א
ג' שריגים יהושע וכלב וחור והיא כפרחת זה מטה אהרן שנ' והנה פרח מטה אהרן עלתה נצה
זה ויוצא פרח הבשילו זה ויצץ ציץ אמ' לו בישרתני בשורת טובה אף אני אבשרך בשורה טובה
אמ' לו יוסף זה פתרונו שלשת השריגים הם עד שלשה ימים פרעה יוציאך וישים אותך
83
על כנך :כי גנב גנבתי מיכן שנגנב ב' פעמים שאף הישמעאלים גנבוהו משם וברחו שהיו
מתייראים אף אני בחלומי ד' התחילו באף והלכו באף נחש שר האופים וקרח והמן והלכו
באף והנה ג' סלי חרי אילו ג' מלכיות הראשונות :ובסל העליון זו מלכות הרשעה שהיא
מכתבת טירניא על כל האומות :והעוף אוכל משאכל את העליון אחר כך אכל את התחתון
אמ' לו אתה בשרתני בשורה רעה אף אני אבשרך בשורה רעה יום הולדת פרעה יום גניוסא
של פרעה כאשר פתר להם יוסף וכן אירע להם מה שאמר לזה ולזה שכל אחד ואחד ראה פתרון
חלום חבירו :ולא זכר שר המשקים בכל יום היה מתנה תנאים ומלאך בא והופכן וקושר קשרים
ומלאך בא ומתירן אמ' לו הקב"ה אתה שכחתני ואני לא אשכחך:
נשלמה פרשת וישב
שבח
לאל
תם73:
יעקב
המיישר כל
פרש
ויהי
עקוב
מקץ
הינו דכתיב וסביביו נסערה מאד ומפני מה נתעכב יוסף בבית הסהר שנתים לפי שאמר יוסף כי אם <זכרתני>
אתך והניח להקב"ה :יש תפלה שנענית למאה שנה ומניין מאברהם שנ' ואברהם בן מאת שנה :ויש
תפלה שנענית לתשעים שנה מניין משרה שנ' ואם שרה הבת תש' וג' ויש תפלה שהיא נענית לשמונים <שנה>
שנ' ומש<ה> בן שמונים שנה :ויש תפלה שהיא נענית לשבעים שנה שנ' כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה:
ויש תפלה שהיא נענית לששים שנה שנ' ויצחק בן ששים שנה :ויש תפלה שהיא נענית לחמשים שנה
משמואל ע"ה שאמרה חנה וישב שם עד עולם :ואין עולמו של לויים אלא עד חמשים שנה :שנ' ומבן
חמשים שנה :ויש תפלה עד ארבעים שנה שנ' ויהי יצחק בן ארבעים שנה וג' ויש תפלה ע<ד> ל' שנה
שנ' ויוסף בן שלשים שנה ויש תפלה עד עשרים שנה שנ' זה לי עשרים שנה :ויש תפלה עד עשר
שנים מהגר שנ' מקץ עשר שנים :ויש תפלה עד שנה משונמית שנ' כעת חיה את חובקת בן <ויש>
תפלה שהיא נע' עד ארבעים יום שנ' ואתנפל לפני יי' כבראשונה את ארבעים יום :ויש תפלה שהיא נענית עד עשר ימים מנבל
שנ' ויהי {כע}שרת הימים ויגוף יי' את נבל ויש תפלה שהיא עד שבעה ימים ותסגר מרים שבעת ימים ויש תפלה עד
73נקוד להבלטת מילת סיום.
84
F0033 r.
שלשה שנ' ויתפלל יונה וג' ויש תפלה עד שעה שנ' ענני יי' ענני ויש תפלה שלא תצא מפי אומרה <עד>
שנענית שנ' ויאמר יי' אל משה מה תצעק אלי אבל תפלתו של יוסף היתה לשתי שנים שנ' ויהי
מקץ שנתים ימ' ופ' חולם אוי להם לרשעים שמתקיימין ידם עולות שבעה פרות בשעה שהשנים
יפות הבריות נעשית יפות זו לזו ותרעינה באחו בעת שיש שובע אחוה ושלום בעולם :רעב
בעולם האח מתרחק מן <האח> :והנה שבע שבלים בשעה שהשנים רעות גופן של בריות
מעלין חטטין :ותפעם רוחו :ולהלן אומר ותתפעם זה שידע החלום כתיב ביה ותפעם וזה
שלא ידע החלום כתיב ביה ותתפעם מפני ששכח החלום והפתרון :ד"א הכא כיון שבאו ליתן גדולה
ליוסף שהוא אחד כתיב ביה ותפעם שידע החלום ושכח הפתרון :ד"א החלום שהיה לעת <בקר>
נאמר בו ותפעם להלן החלום שהיה מעת ערב כתיב ביה ותתפעם :ויקרא אל חרטומי <מצרים>
פותרין היו אלא מפני שלא היה פתרונם מתיישב על לבו כי ראה הפתרון והחלום וכל מה שהיו
פותרים היה פרעה משיבם לא כן הדבר :ומה היו פותרין שבע פרות הטובות שבע בנים הוא
מוליד שבע פרות הרעות ז' בנות הוא קובר :ז' השבלים הטובות שבע אפרכיות אתה <כובש>:
ז' השבלים שבע אפרכיות מורדות בך הה"ד לץ חכמ' וא' אלו החרטמים ודעת לנבון נקל זה
יוסף ע"ה :נער עברי נער שוטה :מיכן שטובתם של רשעים רעה :ויגלח ויחלף שמ' לחלוק כבוד
למלכות :אלהים יענה את שלום פ' :תלה הגדולה בבעליה :הנמצא כזה אם אנו נשוט מסוף
העולם ועד סופו לא נמצא כזה :ראה נתתי אתך יוסף משלו נתן לו פה שלא נשק לעבירה
נאמ' בו ועל פיך ישק כל עמי :צואר שלא נדבק בעבירה נאמ' בו וישם רבד הזהב על צוארו:
ידים שלא מיששו בעבירה ויסר פרעה את טבעתו הגוף שלא נתקרב לעבירה וירכב אתו
במרכבת המשנה :הלב שלא הרהר בעבירה ויקרא לפניו אברך אב בחכמה ורך בשנים:
צפנת פענח נוטריקון צופה פודה נביא תומך :ד"א פקח ערום נבון חכם :אסנת
בת פוטיפרע א' און כשם הגדול שגדל בו :ס' סתירה היתה בשביל יפיה :נ' נוהמת
וצועקת שיצילנה מיד פוטיפרע ת' תמה היתה במעשיה בת פוטיפרע והלא בת דינה היתה
ושמענו כשבא יעקב אבינו משכם כתב על טס של זהב כל מה שאירע להם עם חמור בן שכם
85
וכשילדה דינה את אסנת נתן הטס על צוארה והשליכה בחומת מצרים אותו היום יצא פוטיפר
לטייל עם נעריו והגיעו עד לחומה שמע קול בכיית ילוד אמ' אל נעריו הביאו לי את הילד <הזה>
וראה את הטס ואת המאורעות אמ' פוטיפר לעבדיו זאת הבת בת גידולים היא הוליכוה לבית
והביאו לה מינקת ובעבור שגדלה נקראת בתו כי כן כתיב בדברי הימים ואלה בני מיכל
ובנביאים כתיב ולמיכל לא היה לה ולד עד יום מ' :אלא מפני שמיכל גדלה נקראו בניה כן
פוטיפר :אוכל בערים מפני שכל ארץ וארץ מעמדת פירותיה בטרם תבוא וג' מיכן אמרו <חכמים>
אסור לאדם לשמש מטתו בשעת רעבון :ותלכנה שבע השבע ותכלנה שבע שנ' יצאו מכוללות :ותחלינה נכנס חלאים לפי
שעד הם יושבין
<בשולחן>
F0033 l.
בשלחן מבקשים לחם קיבר ולא היו מוצאים ותרעב כל א' מ' נישתנו ו<ני>כספו למות :על פני כל הארץ <אלו>
העשירים את אשר בהם אילו השרים שבהם :כי יש שבר אל תיקרי שבר אלא סבר :ד"א כי יש שבר וג'
זה שנ' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול :וירא יעקב זה הרעב כי יש שבר זה השבע :למה תתראו אל ת<ו>צ<י>או <בידכם>
פרוטה אחת ואל תכנסו כולם בפתח אחד מפני העין :ד"א למה תתראו אמ' להם יעקב אביהם אל
תראו עצמכם שאתם שבעים :רדו שמה בישרן שהם עתידין לשבת שם ר"י שנים כמנין רדו :וירדו
אחי יוסף עשרה ממשמע שנ' אחי יוסף איני יודע שהם עשרה אלא תשעה חלוקין לאהבה וא' לשבר
בר :ד"א וירדו אחי יוסף ראו<י> ל<ו>מר בני יעקב מהו אחי יוסף אלא מתחלה לא נהגו בו מנהג
אחוה אלא מכרוהו לערביים ואחר כך נתחרטו ובכל יום ויום היו אומרים נלך ונחפש אחריו
ונביאהו אצלינו וכשאמר להם יעקב רדו שמ' נתנו כולם עיניהם לנהוג בו מנהג אחוה אף יוסף
היה יודע שאחיו יורדים למצרים מה עשה מונה שוערים על עשר שערים אמר להם כל מי שיבוא
לפתח כתבו שמו ולערב הביאו לי הפתקין וקראו לפני בשער <ה>אחד נכנס ראובן בן יעקב ובשער <השני>
שמעון בן יעקב וכן העשרה שערים אמר לעבדיו סתמו השערים והאוצרות והניחו אוצר
86
אחד פתוח ונתן שמותם לאותן שממונים על האוצר אמר להם לכשיבאו אילו לקנות בר הביאו
אותם אלי עברו כמה ימים ולא באו שיגר אחריהם לשוק של זונות ונתן להם סימנין ונתן לעבדיו <דברים>
אם תראו אותם תפשום והביאו אותם הלכו ומצאו אותם בשוק של זונות :וכי בני יעקב מה היה
להם עסק בשוק של זונות אלא כך חשבו בלבם ואמרו אחינו יוסף ושמא <יפה> תאר הושיבוהו בקובה
של זונות מיד תפסום והביאום לפני יוסף מיד ויתנכר אליהם מלמ' שנעשה להם כקוסם
נטל את הגביע והקיש אמ' להם מרגלים אתם אמרו לו כ<ני>ם אנחנו אמר להם אם אתם כנים
למה לא נכנסתם כולכם בפתח אחד אמרו לו כך צוה לנו אבינו ואמ' להם מה טיבכם בשוק
של זנות אמרו לו אבידה נאבדה לנו ואנו מבקשים אותה שמא נמצא אותה :אמ' להם כך אני
רואה בגביע ששנים מכם החריבו כרך של שכם ואחד מכם מכרתם לערביים מיד נזדעזעו
אמרו לו שנים עשר היינו האח<ד> מת והשני אצל אבינו אמ' להם לכו והביאו אותו הלכו אל
אביהם אמ' לו סיפר לנו האיש ולמולדתנו שמא כאלו נתגדל בינותינו והרבה צער ציער <אותנו>
ואמ' לנו מרגלים אתם ואם לאו הביאו <את> אחיכם ויאמנו דבריכם אמר להם יעקב שמעון היכן
הוא אמרו לו תפס אותו וחבשו אמר להם הוספתם יגון על יגון :ד"א ויוסף הוא השליט מה עשה
ג' גזירות גזר שלא יכנס בה עבד ושלא יכנס אדם לה בשני חמורים ושלא יכנס אדם עד
שיכתוב שמו ושם אביו ושם זקינו והיה מקבל הפטקאות :ויתנכר אליהם נכרי נעשה להם:
ויכר יוסף את אחיו בשעה שנפלו תחת ידיו :והם לא הכירוהו בשעה שנפל תחת ידם :ד"א ויכר
יוסף שהניחם בחתימת זקן והם לא הכירוהו :שהניחוהו בלא חתימת זקן :כולנו בני איש <אחד>
שנצנצה בהם רוח הקדש ואמרו לו כולנו בני איש אחד ואתה בכלל והאחד איננו אמ' להם
F0034 r.
והלא מכרתם אותו בה' סלעים אמ' להם אם יאמר לכם בר אנש הבו לי חמש סלעים ואנא יהיב לכון <יתיה>
מה אתון עבדין אמרו ליה נהיב אמר להון ואם יאמרו לכון בכפילא הבו ואנא יהיב לכון מה
אתון עבדין אמרו לו הין ואם יימר לכון בר אינש אפי' אם אתון יהבין לי כל חילי עלמא לית אנא
יהיב לכון יתיה מה אתון עבדין אמרו על דא אתנא או למקטל או לקטלא אמ' להם הוא אשר ד' א' ל':
87
חי פרעה בשעה שהיה רוצה לישבע לשקר היה אומר חי פרעה :אל משמר שלשת וג' לעולם אין
הקב"ה מניח את הצדיק אלא עד שלשה ימים שנ' יחיינו מיומ' ביום השלישי יק' איזה יום השלישי
האמור זה של שבטים הוא :בהתחננו אלינו אמ' חכמ' ז"ל אפשר שיוסף בן י"ז שנה ורואה שאחיו
מוכרין אותו ושותק אלא מלמד שהיא משתטח לפני כל אחד ואחד כדי שימלאו עליו רחמים
ולא היו משגיחין עליו וגם דמו הנ' נד' דמו ודם הזקן :כי המליץ בינותם זה מנשה :ויקח מאתם
את שמעון ולמה לקח לשמעון יותר מכולם אמ' יוסף אם אניח אלו השנים ביחד שמא יעשו כמו
שעשו בשכם לכך הפרידן :ויאסור אתו לעיניהם לעיניהם אסרו כיון שהלכו אחיו הוציאו והיה
מאכילו ומשקהו ומרחיצו ומלבישו :ויפתח האחד את שקו זה לוי שנשאר יחיד :את כל הקורות
מלמד שאמרו לאביהם כל כך היו דבריו קשים כקורות :את שני בני תמית אמ' לו ומה נשתנו
בניך מבני :אמר להם יהודה המתינו לזקן עד שתכלה הפת מן הבית :אמ' יהודה לאביו אבא
אם הולך בנימין עמנו ספק נתפס ספק לא נתפס ואם אינו הולך כולנו מתים ברעב מוטב
שתניח את הספק ותתפוס את הודאי :אמר יעקב מי ערב אתו אמ' לו אנכי א' מיד שלחו עמהם
כיון שנשא יוסף את עיניו וראה את בנימין אחיו שמח :ולמה שמח מפני שהיה דומה לאמו< :שאול>
שאל לנו האיש אפי' עצי עריסותינו גילה לנו :ויאמ' להם ישראל אביהם וג' איפוה אותה חרדה
שהחרדתי לאבא שנ' ויחרד יצחק חר' ג' וג' היא שנזדעזעה עלי וכסף משנה אמר להם שמא
הוקר השער :ואת הכסף המושב אמ' להם הנה <ה>כסף והנה הדורון והרי אחיכם מה אתם צריכים
אמרו לו תפלתך אנו צריכים אמ' להם אם תפלתי א{ת}ם צריכים :ואל שדי יתן לכם רחמים
לפני האיש הזה הקב"ה שנ' בו יי' איש מלחמה ושלח לכם אילו י' שבטים שגלו בגלות ראשון
אחר זה שבט יהודה ובנימין ואני כאשר שכלתי שכלתי שכלתי מיוסף שכלתי משמעון
ד"א בחרבן ראשון ובחרבן שני ד"א ואל שדי יתן כמשמעו וטבוח טבח והכן ו' ששה נבילות ה'
חמשה דברים מפסידים את השחיטה כ"ן שבעים טרפות הנה והנה והכן טבח ט"ב אחד עשר
נקובות ח' שמונה מיני טריפות נאמרו למשה מסיני הנה טבח :ד"א וטבוח טבח והכן אמ' לו טול
גיד הנשה בפניהם ד"א אין והכן אלא שבת שנ' והכינו את אשר יביאו מיכן ששימר יוסף את <השבת>
קודם שניתנה :ויגשו אל האיש מלמ' שהיו דוחפין לפנים והם דוחפין לחוץ ירוד ירדנו :ירידה
היא לנו בארצינו היינו מפרנסין אחרים עכשו צריכים אנחנו לפרנסה השלום <א>ביכם זה יעקב
88
הזקן זה יצחק וישא עיניו וג' כשראה אותו שמח שמחה מרובה יחנך בני וג' ולמה לא אמר ישמרך או יברכך מפני שבעת שבא
עשו ואמר
<ליעקב>
F0034 l.
ליעקב מי אלה לך :ויאמר הילדים אשר חנן וג' ובירך יעקב לבניו בלשון חנינה ועדיין בנימין היה
במעי אמו ולא היה בכלל ברכה זו עם אחיו ובשביל זה בירך יוסף לבנימין בלשון חנינה עד
שיהיה בכלל הברכה :הבכור כבכורתו נטל הגביע והיה מקיש עליו ואומ' יהודה שהוא <מלך>
ישב בראש ראובן שהוא בכור ישב שני וכן כולם אני אין לי אם והנער אין לו אם נשב ביחד לפיכך
ויתמהו האנשים עליו :וישא משאות וג' חמש ידות אחד נתן לו יוסף ב' נתנה לו אסנת ג' נתן לו מנשה
ד' נתן לו אפרים ה' עם אחיו לקח חלק הה"ד ותרב מ' בנימ' מ' כ' וזהו איש שעתיד לגאול את ישראל
ולהתנאות בה' לבושין שנ' תכלת .וחור .ועטרת .ותכריך .בוץ .וארגמן .הרי ה' וישתו וישכרו
עמו שתו חוץ ממנו לא שתו :קום רדוף אחרי האנשים בעוד אימת מלך עליהם טרם שירחיקו
ויחפש בגדול שלא יאמרו יודע היה באיזה מקום הוא וימצא הגביע :כיון שנמצא הגביע אמרו
לו אחיו גנב בר גנבתא רחל אמך גנבה את הת<ר>פ<י>ם ואתה גנבת את הגביע והיו מכים אותו עד
שנשבע בחיי אביו יעקב ובאבלותיה ונטילותיה דיוסף אחי אין פשע לי ובכל זאת לא ידעתי
מי שמה ב<ש>קי מיד האמינוהו שלא היה רגיל לישבע כיון ששמע יוסף שקראו אתו גנב בר
גנבתא אמ' להן יש כאן שעיר עזים יש כאן אחים שמכרו אחיהם :ויקרעו שמלותם שבטים
גרמו לאביהם ליקרע שמלותיו אף כאן ניפרע מהם :ויעמוס איש על חמורו מלמ' שלא היתה
חשובה בעיניהם אלא כעיר של עשרה אנשים :ד"א ויעמוס איש וג' כל אחד ואחד נוטל משאו
ונותנו על חמורו :ויאמר יהודה מה נאמר לאדני :במעשה תמר ומה נדבר במעשה בלהה
ומה נצטדק בדינה :האלהים מצא את עון עבדיך במכירת יוסף :ד"א מה נאמ' לאדני בכסף <ראשון>
ומה נדבר בכסף שני ומה נצטדק בגביע :ד"א מה נאמר לאדני :ד"א מה נאמר לאדני באבא
89
שבארץ כנען ומה נדבר בשמעון ומה נצטדק בבנימן ד"א מה נאמר שחטא שגלוי וידוע לפני
השם לא חטאנו כאן אלא האלהים מצא את עון עבדיך מצא בעל חוב לגבות את חובו :ד"א
מה נצטדק בלשון נוטריקון :נ' נקיים צ' צדיקים ט' טהורים ד' דכוכים ק' קדושים ד"א מה
נאמר לאדני כמשמעו מה נדבר לאבי שערכתי אותו מה נצטדק לפני השכינה:
נשלמה
תהלה
פרשת
למי
ויהי
שאמר
ויגש
הגשה זו מצינו שהוא משתמשת
תם74:
ויהי
אליו
בג' לשונות למלחמה לפיוס ולתפלה:
למלחמה דכ' ויגש יואב והעם אשר אתו במלחמה בפיוס ויגשו אליו ויא' גד' צ' נ' ל' בתפלה ויגש
אליהו הנביא וכן אמר יהודה ליוסף אם למלחמה אני בא ואם לתפלה אני בא :ואם לפיוס
F0035 r.
אני {ב}א :בי אדני אתה מעביר עלינו שכך אמרת לנו הורידוהו אלי וג' ידבר <נא> עב' דב' ויכנסו דברי <באזניך זקינתו של
זה>
על ידי שמשכהפרעה לילה אחת לקה הוא וכל ביתו הזהר שלא ילקה אותו האיש בצרעת ואמרו עליו
על יהודה שבשעה שהיה מעלה חמה היו שערות לבו נוקבות כליו ויוצאות והיה נותן עששיות של ברזל
בתוך פיו ומוציאן כאבק :כי כמ' כפרעה מה פרעה גוזר ואינו מקיים אף אתה גוזר ואינך מקיים
מה פרעה להוט אחר הזכרים אף אתה להוט אחר הזכרים :אדני שאל כיון ששמע יוסף כך היה
עמוד של שיש לפניו הכה ברגלו אחת על העמוד ונקבו כשראה יהודה זה המעשה התחיל לפייסו
ואמ' לו {אדני שאל} ואחיו מת אמ' לו יוסף ראיתוֹ75מת אמ' לו מת עמדת על קברו אמ' לו הין נתת
עפר על עיניו אמ' לו לא אמ' לו יוסף ולמה תשקר הנה יוסף אצלי :ד"א אדני שאל את עבדיו
אמ' לו יהודה תדע לך ש{בע}לילה באת עלינו אתה כמה מדינות ירדו ליקח אכל כלום שאלתה
74נקוד להבלטת מילת סיום.
75המילה מנוקדת בחולם.
91
אותם כמו ששאלתה או{תנו} שמא בתך {א}נו מבקשים לישא או אחותך אנו מבקשים ואעפ"כ לא
כיחדנו ממך דבר :ונאמר אל אדני ו{כ}י אדם כיהודה יאמר דבר שאינו ברור :ואחיו מת אלא <א>מר
יהודה אם <אומ'> לו קיים יאמר לי לך והבא אותו כדרך שאמ' על בנימן לפיכך אמר ואחיו מת :ולקחתם
גם את זה וג' אמ' יעקב אבינו לבניו עתה כאשר בנימין אתי דומה לי כרחל אתי ויוסף אתי ועתה
כאשר לקחתם אותו מאתי דומה לי כי שלשתן נלקחו ביום אחד ולמה דומה לי בנימין לנר שהוא דולק
ולו ג' פיות כבת האחת כבו השלשה :וקרהו אסון :אמ' יעקב ויש לי שמא נגזרה על רחל ועל שני
בניה שיכלו :היא מתה בדרך יוסף מת בדרך ועכשו אם ימות זה בדרך אני מת באנחה :אמ' לו
<יוסף> יהודה מפני מה אתה מדבר יותר מאחיך והלא כאחיך יותר גדולים ממך אמ' לו יהודה אמת
אמרת כי יש באחי יותר גדולים ממני אבל אחי חוץ מן המקח הם עומדין אבל אני מעי מעי
המו לי כאבל אמ' לו יוסף מפני מה יש עליך כסף או זהב {אני} אתן בעבורך :אמ' לא כסף ולא
זהב עלי אמ' לו יוסף אם כן מפני מה אתה דואג אמ' לו כך אמרתי לאבא אם לא אביאנו אליך
אהא בנידוי כל הימים אמ' יהודה ליוסף מפני מה אתה מבקש לבנימין אם לגדולה אני גדול
ממנו ואם לגבורה אני גבור ממנו מוטב שאהיה עבד אבא ולא אצער את אבא שנ' כי <איך>
אעלה אל אבי וכיון שהזכיר צער אביו לא היה יכול לעמוד על עצמו מה עשה נתחזק וישב
אמ' להם היכן אחיכם שאמרתם עליו שמת הוא ודאי מת תקראו אותו והוא יענכם והיה קורא
יוסף בן יעקב יוסף בן יעקב והיו מסתכלים בארבע פנות אמר להם מה אתם רואים אני יוסף
אחיכם ולא האמינו לו עד שפרע עצמו והראה להם ברית מילה :ויתן את קולו בבכי וכשם
שלא פייס יוסף את אחיו אלא מתוך בכייה שנ' בבכי יבאו ובת' א' ויפול על צוארי בנימין אחיו
וכי שני צוארים היה לו לבנימין אלא ראה ברוח הקדש ששני מקדשות עתידין ליחרב בחלקו
של בנימין :ובנימין בכה על צואריו על מקדש שילו שעתיד להיות בחלקו של יוסף ועתיד היה ליחרב :ולאביו שלח כזאת
מטו{ב}
<מצרים>
F0035 l.
91
מצרים אמ' ר' בנימין בר יפת אמר ר' אלעזר מלמ' ששיגר לו יין שדעת זקנים נוחה הימנו :ועשר <אתונות נושאות בר בר
עיבור>
לחם כמשמעו ומזון אילו שאר דברים :אל תרגזו בדרך ואל תפסעו פסיעה גדולה וגסה ואל תעמידו
עצמכם על דברי תורה <והכנסו> בחמה לעיר :כי לא האמין להם כך ענשו של בדאי אפילו אומר אמת אין <שומעין>
לו :וירא את העגלות אמ' להם אם יאמין לכם מוטב ואם לאו אמרו לו בשעה שפירשתי ממנו הייתי
מתעסק בעגלה ערופה :רב עוד יוסף בני חי :רב כוחו של יוסף בכמה צרות הגיעוהו ועדיין א76עומד
בצדקותו :בניו ובני בניו אתו בנות בנים הרי הם כבנים ובני בנות אינם כבנים :ובני בנימן בלע <ובכר>
בשעה שראה יוסף את בנימין שאלו ויש לך אשה אמר לו הין וי' בנים יש לי אמר לו ומה שמם
אמר לו כולם קראתים על שם אחי :בלע שנבלע בין האומות :בכר שהיה בכורי מאמי :אשבל
שנשבה ממני :גרא שנעשה גר בארץ אחרת :נעמן שהיו כל מעשיו נעימים :אחי שהיה ודאי אחי:
וראש שהיה לי ראש :מפים שהיה יפה בתואר :חופים שלא ראיתי חופתו :וארד שהוא כוורד בין
השושנים :ואת יהודה שלח ולמה שלח יהודה ולא ראובן ולא לשמעון ולא לאחרים :אמ' יעקב
יהודה מלך ויוסף מלך לא אשלח אל פני מלכים אלא מלך :ד"א ואת יהודה שלח לתקן לו בית
תלמוד שיהיה מורה בו בתורה ויהיו שם השבטים קוראין בתורה :ויפול על צואריו ולמה לא
נשק יעקב ליוסף לפי שהיה קורא באותה שעה בקרית שמע :ומקצה אחיו לקח ומפני מה אמר
ומקצה אחיו לקח ללמדך שכל השבטים גבורים היו ומה היו אילו החמשה :ראובן ושמעון ולוי
ויששכר ובנימין :ומפני מה לקח יוסף הצדיק חמשה אנשים הללו מאחיו לפי שהיה מכיר מי
גבור באחיו ומי חלש ואמ' אם מעמיד גבורים שבהם לפני פרעה שמ{א} יעשה אותם אנשי מלחמתו
לפיכך העמיד אותם ה' אנשים שלא היו גבורים ואת העם העביר וג' שלקח אנשי עיר זו ומעבירן
ומושיבן בעיר אחרת וכל כך למה כי היכי דלא ליאמרון להון גלוותא בני גלוותא :רק אדמ' הכהנ'
מפני שדנו ליוסף באותו מעשה של אשת פוטיפרע זכות שאמרו הכומרים אם לבושי יוסף נקרעו
מלפניו הוא נתרצה במעשה ואם הם קרועים מאחריו היא הכריחתו והחזיקתו לפיכך לא הניח
אותם למכור אדמתם:
76האל"ף מנוקדת בסגול הפוך.
92
נשלמה
שבח
ויגש
פרשת
לרוצה
אליו
ביראיו
פרש
ויחי
יעקב
למה נסתמה פרשת זו לפי שבקש יעקב אבינו לגלות את הקץ לבניו ונסתם ממנו לכך נסתמה <פרשה זו>:
ד"א למה נסתמה מפני שנסתמו כל צרותיו :שבע עשרה שנה ולמה נחסרו משנותיו של יעקב <ל"ג>
שנים על שדבר כלפי מעלה דקיימא לן כשם שמברך אדם על הטובה כך יברך על החילוף והוא לא
עשה כך לפי שבשעה ששאלו פרעה כמה ימי שני חייך ויאמר יעקב אל פרעה מעט ורעים ומניין התיבות הם שלשה ושלשים
תיבות :ד"א
F0036 r.
שבע עשרה שנה פרנס יעקב את יוסף כמו כן יוסף פרנסו כ"ז שנה :ויקרבו ימי ישראל וג' אמ' חכמ' ז"ל כל
מי שנ' בו קריבה לא הגיע לימי אבותיו שנותיו של ישי ועובד ת' שנה היו חייהם ודוד לא חיה אלא ע' שנה
ולא הגיע לימי אבותיו לכך נאמ' בו קריבה :עמרם חיה קל"ג ומשה רע"ה לא חיה אלא ק"כ שנה לכך
נאמר בו קריבה :שנ' הן קרבו ימיך למות :וביעקב נאמ' בו קריבה מפני שלא הגיע לימי אבותיו שיצחק
חי ק"ף שנה ויעקב לא חיה אלא קמ"ז שנה :לכך נכתב בו קריבה :ויקרא לבנו ליוסף :ולמה ל<א> 77קרא
לראובן או ליהודה כי הם בניו ראובן בכור יהודה מלך והניחן וקרא ליוסף ולמה עשה כן בשביל
שהיתה ספיקה בידם לעשות לפיכך לא קרא אלא ליוסף שיכולת בידו לעשות :ועשית עמדי
חסד ואמת :ואמ' יעקב ליוסף אם אתה עושה עמי היום חסד ואמת אף לאחר מיתתי עשה :אל נא
תקברני במצרים לפי שצפה ברוח הקדש שעתידים מצריים ללקות בכנים ויהיו מרחשניות במטה
שלו :ד"א מפני מה לא בקש ליקבר במצרים מפני שלא יעשו אותו ע"ז שכשם שנפרעין מן העובדים
כך נפרעין מן הנעבד :שנ' ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים וג' אל נא תקברני אלא במערת
אבותי שאם לא תרצה לקברני על כרחך אשכב שמה שנ' ושכבתי עם אבותי ואע"פ שאקבר
77אות יתרה מתחת לשורה – פעם יחידה בכתב היד.
93
במקום אחר נפשי עם אבותי תלך :שים נא ידך תחת ירכי ונשבע לו על המילה אשר
תלויין בה תרי"ג מצות ברית בגימטריא וגוף של מילה משלמים חשבון תרי"ג מצות :וישתחו
ישראל על ראש המ' לשכינה שהשכינה למעלה ממראשותיו של חולה :יי' יסעדנו על ערש דוי:
ד"א תעלא בעידניה סגיד ליה ומנא לן מהכא וישתחו יוסף לגבי יעקב תעלא הוי :ויאמר ליוסף
<מי> למי אמר לו מלמ' שהניח יוסף שומרין לשמור את אביו ובאו והגידו לו הנה אביך חולה והמה
חזרו והגידו ליעקב הנה בנך יוסף בא שבא לומ' לו שיכלול בניו עם השבטים ולהוכיחו על
שקבר אמו בחוצה לארץ :וית' יש' וי' ע' ה' לפי שרצה שיהיו דבריו כתובין ומסורין דברי בריא ולא
דברי שכיב מרע :ענה ליוסף על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון על שבא לומ' לו שיכלול בניו
במניין השבטים אמ' לו אל שדי נראה אלי בלוז קודם שנולד בנימין :ואמ' לו הנני מפרך והרבי'
לקהל זה בנימין :עמים אלו בניך וקודם שבאת מצרימה לי הם כלומ' במניין השבטים ועל שבא
להוכיחו על קבורת רחל אמר לו מתה עלי :עלי היו חסרוניה :כברת ארץ אלפים אמה :ואקברה
שם :על פיו השכינה שעתידה לבקש רחמים על ישראל שנ' רחל מבכה על בניה וג' וירא ישראל
את בני יוסף וג' ראה ורצה לברכן נסתלקה ממנו שכינה כשראה יעקב כך היה סבור שפסולין <הם>
שאינן ראויים לברכה לפי שנסתלקה ממנו שכינה ואמר ליוסף מי אלה כלומ' כיצד נולדו אילו
ענה לו ואמר בני הם אש' נת' לי אל' בז' מלמד שהביאה לו אסנת כתובתה :כבדו מזקן :שהיו גבות
עיניו גדולים ולא היה יכול לראות אם לא היו מגביהין לו את הגבות :וישק להם ויח' להם :שרצה
לשמוח כדי שתשרה שכינה עליו שאין השכינה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות :אלא מתוך שמחה :שנ' ועתה קחו
לי מנגן והיה כנ' המ' ו' ע' {ר'}...
<וכשראה>
F0036 l.
וכשראה יעקב שלא היתה שכינה שורה עליו התחיל לטעון בדברים אחרים שנ' ויאמר ישראל אל יוסף ר' פ' ל' פ':
וכשראה יוסף שלא היה רוצה לברכם הוציאם מעל ברכיו :וישתחו לאפיו ארצה להקב"ה ואמר לפניו
94
רבונו של עולם כלום יש פסול במיטתי מיד שרתה עליו שכינה ולקח יוסף את שניהם ולקח את
אפרים מימינו ואת מנשה בשמאלו שכשבאים שני בני אדם זה לפני זה עומד ימינו על חבירו כנגד
שמאלו ושמאלו כנגד ימינו וכן עשה יוסף שרצה לשום אביו ימינו על ראש מנשה ושמאלו על ראש
אפרים לפי שראה ברוח הקדש שיצא מן מנשה יהוא בן נמשי וגדעון מאפרים והיה עתיד משיח
בן אפרים לצאת ממנו ומה שאמ' יעקב ידעתי בני ידעתי ידעתי מה שגלוי לך וידעתי <מה> שנסתר
לך :וזרעו יהיה מלא הגוים זה יהושע שנתמלא שמעו בכל העולם מצד אותו נס שנעשה לו שנ'
שמש בגבעון דום וג' וידום השמש ויר' עמ' כלומ' ולזרעו יעשה נס כמלוא הגוים :אשר התהלכו
אבתי גדול שנ' באברהם ויצחק ממה שנ' בנח כי בנח כתיב את הא' הת' נח כאדם שמהלך לפני
אדונו בכל מקום שהוא רוצה וידגו לרב בקרב הארץ לשון דגים כלומ' מה דגים שבים פרים
ורבים ואין עין רע שולט בהם כך יהיו בניך :וישם את אפרים לפני מנשה בכל מקום נקדם אפרים
לפני מנשה חוץ ממניין השבטים שנקדם מנשה לאפרים :ואני לך נתתי 78זה בכורה אשר לקחתי
מיד הא' ב' ו' בתפלה ובבקשה :ד"א ב' ו' כדאמ' במעשה שכם :ויקרא יעקב אל בניו בקש לגלות את
הקץ וסתמו הקב"ה ממנו ושנים הם שבקשו לגלות את הקץ יעקב ודניאל :האספו וא' לכם ולא
רצה הקב"ה והתחיל ראובן בכורי א' כוחי וראשית א' מיכן שלא <ר>אה יעקב קרי עד שנולד ראובן:
יתר שאת יתר זו בכורה :שאת זו כהונה כמ' שנ' וישא אהרן את ידיו :עז זו מלוכה שנ' ויתן עוז :ובחללו
יצועי אביו ניתנה בכורה ליוסף וכהונה ללוי ומלכות ליהודה :פחז כמים לשון נוטריקון פזתה
חבתה זעתה 79כלומ' שלא יהיה לך מתוך החלקים יותר מאחיך לפי שעליתה משכבי אביך:
אז חללת יצועי עלה :אמר לו בני אין לך רפואה עד שיבוא משה שכת' בו ומשה עלה אל הא'
וכיון שבא משה ומינה שבטו של ראובן תחלה על הקללה בהר עיבל ופתח תחלה פיו שבטו
של ראובן ואמר ארור אתה 80שוכב עם אשת אביו אז ידעו הכל שהוא זכאי ומחל לו הקב"ה:
מכרותיהם לשון יוני כי כן קוראים לסכין מכירי :בסודם אל ת' נ' זו מחלוקת קרח שעשה עם
משה ועם אהרן ועשו עצה רעה ומעשים רעים :ובקהלם אל תחד כבודי :כמ' שנ' ויקהלו על
משה וג' וכן היה שלא נזכר יעקב באותו מעשה דכ' בן יצהר בן קהת בן לוי ולא כתיב בן ישראל:
" 78לך נתתי" – נקוד להחלפת סדר המילים.
79נקוד על האותיות הראשונות בשלוש המילים – סימן הבלטה לדרשת הנוטריקון פח"ז.
80נקוד על המילה – נראה שמדובר בסימן מחיקה.
95
ובמקום אחר כתיב בן קהת בן לוי בן ישראל :אפס כי עז לא רצה לקללם וקלל אפם :אחלקם <ביעקב>
זה שמעון שלא היה חלקו מחובר ביחד כי יהודה מפסיק בחלקו של שמעון דכ' ויאמר יהוד<ה>
עלה אתי בגורלי ונלחמה בכ' ול' יהוד' מח'
ש'81:
ואפיצם בישראל אילו כהנים ולויים :שלא היה
להם חלק עם ישראל :שנ' ונחלה לא יהיה לו וג' ומחזרים על הגרנות לחפש אחר תרומות <ומעשרות>:
F0037 r.
ד"א ארור אפם כ' ע' בשעה שהרגו שכם בן חמור :יהודה א' יודוך א' בוא וראה מה כתיב למעלה שמעון ולוי
אחים וכולם אינם אחים אלא אחים אחים הם בעצה של שכם שנ' ויקחו שני בני יעקב וגם נטלו עצה
על יוסף להרגו שנ' ויאמרו איש אל אחיו וג' ועתה לכו ונהרגהו וג' ומי הם אם תאמר ראובן הרי כבר
נאמר וישמע ראובן ואם תאמר יהודה הרי כבר נאמ' מה בצע וג' ואם תאמ' בני השפחות הלא כבר
נאמר והוא נער את ב' ב' ו' ב' ז' מיכן את למד ששמעון ולוי היו וכיון שבאו למצרים אמ' יוסף אם אניח
שני אחים ביחד מחריבין את כרך מצרים כמו שחרבו כרך של שכם מה עשה לקח שמעון ואסר
אותו וכיון שהפרישו נעשה לוי יחידי ותשש כחו באותה שעה לכך נאמר שמעון ולוי אחים וכיון
שהוכיחם אביהם הוריקו פניהם וגם יהודה הוריקו פניו מיד פתח יהודה אתה יודוך א' לפי שהודיתה
במעשה תמר :ידך בעורף איביך :אמ' לו בני אתה הקשית ערפך שעה אחת וביישת את עצמך
במעשה תמר תזכה שתהרוג את אויביך וכן היה בימי דוד דאמ' ר' תנחומא מה כתיב ואכרית את
אויביך :וכן היה כי כולם נכרתו והיה לו אויב שקול כנגד הכל והוא שאול שנ' ביום הציל יי' אותו
מכף כל א' ומ' שאול :והלא שאול הוא בכלל אויביו ולמה הבדילו לצד באמרו מכף כל א' ומ' שא'
אלא בא ללמדך שהיה שאול שקול כנגד כל אויביו :וישתחוו לך בני אביך :אלו היה אומ' בני
אמך נמצא שלא השתחוו לו כולם :וכיון שאמר בני אביך השתחוו לו כולם :גור אריה יהודה:
בתחלה גור כשלטון ולבסוף אריה כמלך :ד"א גור א' יה' זה משיח בן דוד כשעתיד לצאת משני <שבטים>
אביו מיהודה ואמו מדן ובשניהם כתיב גור אריה בדן כת' גור אריה :וביהודה כת' גור אריה מטרף
81לא זיהיתי את הפסוק .ייתכן לשער על פי ההקשר שהכוונה לפסוק דומה" :מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון" (יהושע יט ,ט) .לחילופין ,ייתכן
לפענח את נוסח כתב היד בשינוי קל" :ול' יהוד' מ' ח' ש'".
96
בני עלית :כלומ' ממה שהייתי חושדך שהייתי אומר טרוף טורף יוסף לא הייתי אומ' בשבילך
לפי שהייתה מלך ומאותה חשדה סילקת את עצמך לפיכך לעתיד לבוא יהא כורע ורובץ כאריה
זה משיח בן דוד בין האומות שירבץ בם ואין מי יקימנו :לא יסור שבט מיהודה זה משיח בן דוד
שעתיד לרדות את העם במקל שנ' תרועם בשבט ברזל :ומחוקק מבין רגליו אילו יושבי יעבץ :תרעתים
שמעתים סוכתים שמורין הלכות לישראל והם סנהדרי גדולה שיושבת בלשכת הגזית בחלקו
של יהודה :שנ' ומשפחות סופרים יושבי יעבץ :ולו יקהת עמ' שמקהה שינים של אומות העולם
שנ' והיה ביום ההוא אשים את ירושלם אבן מעמ' :ד"א לא יסור ש' מ' אילו ראשי גליות שבבבל
שרודים את העם בשבט ומח' מ' רג' אילו ראשי ישיבות שבארץ ישראל :עד כי יבא שילה זה
מלך המשיח שיהא מלכות בית דוד קיימת :ד"א לא יסור שבט מ' עד עדי עד כלומ' עד עולם
וכאשר יבוא משיח לו יקהת עמים :אסרי לגפן עירה שמגפן אחת מספקת עירו ומשורקה
אחת שני בני אתונות :ואם תאמר אין בו טעם שאמ' בו ולבן שינים מחלב ואם תאמ' לבחורים
טוב ולא לזקנים ת"ל ולבן שינים מחלב אל תיקרי לבן שנים <א>לא לבן
שנִ ים82:
ָ
ד"א אסרי לגפן עירה
גפן זה מצרים תסיע ר"ל כי מצרים יסיעם הקב"ה ממצרים וינערם בים :ולשורקה בני אתונו
<כשיבוא>
F0037 l.
כשיבוא משיח בן דוד ויקיים בהם המקרא הזה ואנכי נטעתיך שורק :אל תיקרי בני אתונו אלא בני
איתננו כלומ' ישראל יתקבצו כולם עד שער האיתון כבס ביין לבושו כמ' שנ' מי זה בא מאדום
ובדם ענבים סותה טעותו כמו יסיתך אחיך וג' וגם כי חמה כן יסיתך וג' כלומ' שיכניס הקב"ה
טענתו של משיח :ר"ל חרבו בדם אומות העולם שנקראו ענבים כהות :ד"א אסרי לגפן עירה
כלומ' יהיו הגפנים טובות ביהודה ביותר שאם יהיו כל אנשי עיר אחת בגפן אחת לא יוכלו
82מילה מנוקדת.
97
לבצור אותה מרוב שהיא טעונה :ולשורקה בני אתונו שיהא החמור טעון משורק אחת שביהודה
וגם בידיהם לא יכנסו אלא ביין ובדם ענבים לבושם :חכלילי עינים מיין שיאדימו עיניהם
משופע היין :ולבן שנים מחלב שילבינו שניהם משופע החלב :ד"א ולבן שנים מ' כשיעמוד
אדם במקום גבוה על שן הסלעים יראה הבקעה לבנה ביותר מחלב מן השעירים והצאן והבקר
שביהודה :זבולן לחוף ימ' מה ראה יעקב שבירך <ז>בולן אחר יהודה והלא יששכר יותר גדול ממנו
ויששכר היה ראוי לברך תחלה אלא שצפה ברוח הקדש וראה בית המקדש שעתיד ליחרב וראה סנהדרין
שתעקר משבטו של יהודה ולהקבע בחלקו <של> זבולן :ד"א זבולן מתרעם על מדותיו היה ואמר
רבונו של עולם לאחי נתתי שדות וכרמים ולי נתת נהרות וימים אמר לו הקב"ה כולם צריכין לך
על ידי חלקך שקונים אמ' זבולן רבון העולמים ואחי באים ולוקחין בלי ידיעתי ובלי דמים אמר
לו סימן יהא מסור בידך שכל מי שיטול ממנו בלא דמים אינו נהנה בפרקמטיא שלו :יש<ש>כר
חמ' גרם אל תיקרי גרם אלא גרם שהלך ראובן בשדה ומצא דודאים ולא היה יודע מה הם
והלך ואסר חמור בדודאים והלך לו מה עשה החמור רצה לברוח ונעקרו הדודאים וצעקו <צעקה>
גדולה ומת החמור :כי כן דרך הדודאים וכשבא ראובן אצל חמורו וראהו מת הבין שהיו דודאים
ולקחם ונתנם לאמו לאה ונולד יששכר ואותו החמור שהוציא הדודאים גרם ליששכר שנולד
ועל כן אמר יששכר לא גרם לו שיבא כי אם החמור :יששכר חמ' גרם רובץ ב' ה' זו תורה :וירא
מנוחה כי טוב ואין מנוחה אלא בית המקדש :שבו התורה שנ' זאת מנוחתי עדי עד וג' כי טוב
זו תורה שנ' כי לקח טוב נתתי לכם וג' ויט שכמו לסבול עולה של תורה :ויהי למס עובד לתלמיד
חכמים דן ידין עמו זה שמשון שפיפון שהיה חיגר בשתי רגליו שבלעם לא היה חגר אלא ברגלו
אחת כתיב ביה וילך שפי ובשמשון כתיב ביה שפיפון לכך בשתי רגליו :יהי דן נחש עלי דרך
זה שמשון שצפה יעקב ברוח הקדש שהיה עומד בין שני עמודים ועיניו מעוורים ופלשתים
עליו שמחים התפלל עליו יעקב שיתן לו הקב"ה כח שנ' חזקני ואמצני נא הפ' הז' וג' ולכך אמר
לישועתך קויתי יי' :כלומ' ישועתך קויתי שתשמע תפלתו :גד גדוד יגו' זה שבטו של גד בשעה
שיהיה אחד מהם יוצא למלחמה היו הורגין בלא חרב ולא בחניות אלא בזרועו שכל מי שמכה
אותו לא היה חי :שנ' וטרף זרוע אף קדקוד :לפיכך כשעברו ישראל את הירדן לא היה חלוץ
98
F0038 r.
אלא בשבט גד :מאשר שמ' לחמו שהיו מספקין לשמן המשחה והוא יתן מעדני מלך זה שמן <אפרסמון>
שמשיר את השער ומעדן את הבשר :נפתלי אילה שלוחה אילה כמו איילת שלוחה כמו משקין
בית השלהין :הנותן אמ' שפר שיהיו תלמידיו פקחים אל תיקרי אמ' שפר אלא אמרי ספר :ד"א נפתלי
אילה שלוחה כשהביאו יעקב לקבורה היה עשו מעכב מלקברו היה אומר מערת המכפלה אינה
מחזקת אלא ארבעה זוגות וכבר קבר את לאה במקומו אמ' לו יוסף מכרת חלקך שנ' בקברי א' כ' <ל'>:
והרי השטר במצרים אמרו מי ילך :ילך נפתלי כי קל הוא כאילה מיד קפץ והלך למצרים
להביא שטר המערה לקבור את אביו עד שהוא הולך בא חושים בן דן והיה חרש וכשראה שהיו מונעין
ליעקב מלקברו אמ' מפני מה אבי אבא אינו נקבר אמרו לו עשו מונע והיה בידו מרה והכהו
על צוארו וראשו נפלה במערה וכל מטתו של יעקב נתמלא דם לקיים מה שנ' ישמח צדיק
כ' ח' נ' פעמ' ירחץ בדם הרשע ואותה שעה נ<ת>קיימה נבואת רבקה שאמרה למה אשכל גם ש' י' א':
ד"א נפתלי א' ש' שאלמלא לא היה נפתלי היה יוסף נהרג וכשרצו להרוג את יוסף בא נפתלי והגיד
ליהודה ובא יהודה והצילו :הנותן אמ' שפר שיהיה לשונם מתוקה בתורה כדבש ונופת:
בן פורת יוסף וג' מלמ' שאין עין הרע שולטת בזרעו מפני שהחביא אמו מפני עשו הרשע
שלא יתן עינו בה בשעה שבאו להשתחוות לו :בנות צעדה עלי שור מצריות בנות מלכים
שבקשו לראות פני יוסף ולא תלה עיניו באחת מהם :ד"א בן פורת יוסף וג' שהיה יוסף זרעו פרה
ורבה כעוף של מים :ד"א בן פורת וג' עלי עין אל תיקרי עלי עין אלא עלִ י 83עין שאין עין הרע
שולט בזרעו :ד"א בן פורת יוסף :שעל ידי הפתרון עלה לגדולה דכ' ואומר אל החרטומים
ואין מגיד לי שהיה בוחן אותם ולא נמצא איש שיאמר לו האמת עד שבא אצל יוסף והיה
מגיד לו יותר ממה ששאל הוא וענהו יוסף לא חלמת כך כיון ששמע פרעה כך אמר ליוסף אין
נבון וחכם כמוך :שעמדת על האמת :וימררוהו ורבו זה פוטיפרע כשראה שהרכיב פרעה
את יוסף במרכבת המשנה אשר לו אמ' לפרעה מפני מה המלכת את עבדי והלא קניתיו אני בכ' כספים
מיד ענהו יוסף והלא אתה חייב מיתה בשעה שקניתני שאין קונין עבד אלא מכנען שנ' ארור כנען :ואני
83מילה מנוקדת.
99
מבני שם ועוד בן מלכים אני שהרי פרעה המלך שעשה דמות שרה אמי ועתה הבא הדמות
אין הדמות דומה לי הדין עמך וכן עשה ונדמו איקונין שלו לאיקונין של שרה :באיתן קשתו
בכח קשתו ויפזו כמו ויפזרו זרועי כח ידיו מידי בשביל שראה דמות יעקב :ד"א ותשב באיתן
קשתו בשעה שלקחתו אשת פוטיפרע ואמרה לו שכבה עמי כבש ביצרו ולפי שכבש
ביצרו זכה ושם פרעה המלך זהב מופז על זרועי ידיו מידי אביר יע' כלומר כל זאת עשה לו
יעקב אביו שעלה בדעתו לשכב עמה :וראה דמות אביו בחלון ופירש ממנה ואותו נס גרם
שיהא רועה אבן ישראל :אבן זה מלך שנ' אבן בוחן וכתיב דימטורא התגזרת אבן :אבן זה מלך המשיח :מאל אביך ויע'
כלומ' אותו
<האבן>
F0038 l.
האבן האל שאמר לו אנכי האל בית אל :אל אלהי אביך הוא יעזרך :ואל שדי יברך אותך <בברכות שמים>:
מעל זהו שאמ' יצחק ליעקב מטל השמים מעל ברכות תהום רובצת תחת שלא יהיו לך רחם
משכל בשיכול בנים ושדים צומקים :ד"א בעת שברך יעקב את בניו ברך <א>ת יוסף מאל אביך
ויעזרך ואת שדי ויב' ולא אמר ואל שדי למה מפני כי זה הברכה מאלף ועד תיו ויהיה הברכה
על ראש יוסף ואחיו ואם היה אומ' ואל שדי היה הברכה מאלף עד למד ויהיה חצי הברכה
וכיון שאמ' ואת שדי תהיה הברכה מאלף ועד תיו ותהיה הברכה תמימה :ברכות שדים ור'
זהו האיש שיורה שכבת זרע כחץ ושדים לשון ירייה כמו ירה בים ומתרגמינן שרי בימא
וקימא לן כל שכבת זרע שאינו יורה כחץ אינו מוליד וכן ברך יעקב ליוסף שיהא שכבת זרע
שלו יורה כחץ שלא יהא איש משכיל ורחם זו אשה שלא תהא משכלת :ברכות אביך דאילו
באברהם כתיב ונתתיך לגוים וג' ואלו ביעקב כתי' 84גוי וקהל גו' עד תאות גבעת :תאות זהו
גבול כמו והתאויתם לכם :כלומ' שיבאו עליך כל הברכות הללו עד זמן שיעמוד גבול עולם:
84נקוד על המילה להבלטת קיצור.
111
ולקדקד נזיר א' זה יוסף שהיה פורש מאחיו ד"א ולק' נ' א' שלא שתה יין מיום שפירש מאחיו
עד שראם שנ' וישתו וישכרו עמו עד עכשיו לא שתה יין :ד"א נזיר אחיו שלא שתה יין לאחר
מיכן:
בנימ' זאב יטרף כמו זאב חוטף כך שבטו של בנימין חוטף שנ' וחטפתם לכם איש
אשתו מבנות שילה וג' מלמ' שהיו חוטפים נשים לבניהם משום השבועה שנשבעו עליהם
ישראל שלא ישיאו להם נשים בבקר יאכל עד זה תמיד של שחר ולערב יחלק שלל אלו
הקרבנות שהיו מקריבים בבית המקדש שנ' את הכבש אחד תע' בב' :ד"א בנימין זא' וג' בחלקו
של בנימין היה בית המקדש בנוי :זאב זה אב ואיזה זה בית המקדש וקימ' לן ירושלם לא נחלקה:
לשבטים ורצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסת בחלקו של בנימין :ושם היה מזבח
בנוי וקרן מזרחית דרומית לא היה לה יסוד לפי שלא היתה בחלקו של בנימן אבל קרן
מערבית צפונית היה שם היה היסוד ואותו קרן היה עומד בחלקו של בנימן שנקרא חוטף:
כל אלה שבטי יש' מלמד שכללם כולם בברכה אחת :ויצו אותם ומה צוה להם מלמ' שצום
אל תניחו אדם ליגע במטתי כי אם י"ב שבטים סביב מטתי :יהודה ויששכר וזבולן יטענו
מטתי מן המזרח :ראובן שמעון ולוי ישאו מן הדרום :דן ונפתלי ואשר מן המערב בנימין
גד ויוסף מן הצפון וכאשר תשאו את מטתי כן תשאו את המשכן :כדכ' לבית אבותם כאשר צום
להם אב' :המכ{פ}לה שהיתה כפולה זו לפנים מזו :ד"א מכפלה שהיתה כפולה זו למעלה מזו :ויאסף
רגליו אל המטה ועליו נאמר כי לא לקלים המרוץ :תמול וישא יעקב וג' ועתה כתיב ויאסף
רגליו אל המטה :ויפול על פני אביו :מלמד שהיה יוסף מניח ידו על עיני אביו לעמצו כשם
שמעמיצים את המת כדכ' ויוסף ישית ידו על עיניך :ויחנטו הרופאים כדרך שעושין למלכים ויחנטו ומהו ח<נ>טה מלמ'
שאם נפטר
F0039 r.
מלך היו חותכין את כריסו ומוציאין את בני מעיו כדי שלא יסריח :ויבכו אותו מצרים
ע' יום מ' דחנטה ול' יום דחפירה אבי השביעני כך פירשו חכמ' ז"ל 85שהמצריים לא היו ממליכים
85נקוד על המילה באמצעות סגול הפוך – סימן הבלטה לציון ראשי תיבות.
111
עליהם מלך אלא אם כן היה יודע בע' לשונות ופרעה היה יודע ב' חסר אחת והיא לשון עברי
וע' מעלות היה לו לעלות עד שמגיעים לעלות לכסאו של פרעה ועל כל לשון ולשון
שהיה יודע היה עולה מעלה אחת וכשהמליכו את יוסף העלוהו על כל מעלה ומעלה והיה
מדבר בלשון אחד כי על כל מעלה היו לשם אנשים יודעים בלשון וכיון שבא למעלה
העליונה אמ' לו יוסף בלשון עברי כיון ששמע פרעה אמ' לו יוסף אני פרעה וכי עדיין
לא היה יוסף יודע שהוא פרעה עד שאמר אני פרעה אלא מלמד שאמר פרעה ליוסף אני הוא
הסבה שהוגעתיך עד הלום אם כן אינו ראוי לך שתעבירני מן המלוכה בסבת שאתה
יודע לשון אחד יותר ממני אמ' לו יוסף חס וחלילה שאעשה זה אמ' לו פרעה אם כן השבעה
לי מיד נשבע לו וכשרצה יוסף לילך לקבור את אביו לא הניחו פרעה מיד שלח יוסף לפרעה
ואמ' לו אתה השבעתני שלא אגלה הסוד ואבי השביעני שאלך ואקבור אתו במערה אם
תניחני אלך ואקברהו ואחזור ואם לאו אני אבטל שבועתך ושבועת אבא ואשלחנו
ביד אחי שיקברו אתו כששמע פרעה <שהוא> 86אמר שיבטל השבועות אמ' לו עלה וקבור א' א' כ' ה':
ומי לימדו ליוסף שבעים לשונות גבריאל שבא באותו לילה שרצה לעמוד לפני פרעה
ולימדנו ע' לשונות והיה גבריאל מלמדו ליוסף ויוסף היה שוכח עד שנטל אות אחת משמו
של הקב"ה והוסיפו ליוסף שנ' עדות ביהוסף שמו בצאתו על א' מ' ש' ל' י' אש' ויעל עמו
גם רכב גם פרשים מלמ' על המלחמה באו ויבאו עד גורן האטד וכי יש גורן לאטד
אלא מלמד שעשו עצמם כגרן לפני המטה :וירא יושב הארץ הכנעני וג' ואף הם למלחמה
נתכוונו וכיון שראו כתרו של יוסף תלוי במטה מיד אמרו אבל זה כבד למצרים ויעשו לו
בניו גו' מלמד שנשאוהו כאשר צום :וכל העולים אתו וג' שלא נכשל אחד מהם :ויראו אחי
יוסף כי מת אביהם :ומה ראו ראו ראו שפירש מהם שכל זמן שהיה יעקב אביהם קיים
היה אוכל עמהם והם עמו וכיון שמת פירש מהם מיד שלחו
אל יוסף כה תאמרו אל יוסף וג' נא בזה הפסוק ג' פעמים
לפי שמצינו כל המבקש מטו מחבירו
אל יבקש יותר מג' פעמים :וינחם
86מילה יתרה מימין לשורה.
112
אותם אמר להם אתם עשרה
נרות ולא יכלתם לבכות נר
אחד ואני נר אחד היאך אני יכול לכבות י' נרות וידבר על לבם דברים אמ' להם שנכנסים בלב :ברוך יי' לעולם אמן ואמן:
תם87:
<נשלמה>
F0039 l.
נשלמה פרשת
ויחי
ספר
בעזרת
אתחיל
שבח
הישר
נשלם
אל
עולם
לפרש
ואלה
ליוצרי וגוחי
שמות
זמרא אמ' כל מקום
ר' אבהו בשם רבי
שנאמר אלה פסל את הראשונים וכל מקום שנאמר ואלה מוסיף על הראשונים :אלה תול' השמים
והא' מה פסל תוהו ובהו אבל כאן כתיב ואלה שמות מוסיף על הראשונים :ואלה שמות בני ישראל
והלא היה להם ימים רבים שמה ולמה אמר הבאים אלא כל זמן שהיה יוסף חיים לא היה עליהן משאן
של מצריים כיון שמת יוסף והלך לבית עולמו ניתן משאן של מצריים עליהם לכך נאמר הבאים
מצרימ' כאלו היום עתה באו :דבר אחר ואלה שמות בני ישרא' זה שאמ' הכ' הבאים ישריש יעקב בכל
מקום ישראל באים ובניהם באים כמו שנאמר באברהם ואברהם ושרה זק' בא' בימ' שהן יוצאין מן
העולם החשך ובאים לעולם הבא :שנ' הבאים ישריש יעק' אף כאן הבאים מ<צ>רימ' אבל אומות
העולם אף בל נטעו אף בל זורעו א' ב' ש' בא' גז' :אבל ישראל ונטעתים על אדמתם ולמה
בזכות אברהם שנ' בו ויטע אשל :אומות העולם אף בל זורעו אבל ישראל יהי פסת בר בא'
אומות העולם בל שורש בארץ גזעם אבל ישראל שרשי פתוח עלי מים ולמה בזכות יעק' שנ' בו <הבאים>
87נקוד להבלטת מילת סיום.
113
ישריש יעקב :ד"א ואלה שמות זש"ה טוב שם משמן טוב ג' שמות יש לו לאדם אחד מה שקרא לו
הקב"ה מתחלה שנ' ויברך אותם ויקרא את שמם אדם :ואחד שקוראים לו אביו ואמו כגון ראובן:
ואחד שקונה הוא לעצמו במעשיו הרעים :ואם זכה במעשים טובים קנה שם ט<ו>ב ואם לאו קנה
שם רע :והקב"ה מניח את כל השמות ואינו משבחו אלא במה שיש בו משם טוב שנ' טוב <ש>ם וג' ששם
טוב אפי' מת ומונח בקברו אינו נאבד ממנו שמו הטוב שיש לו בשעת מיתתו מאותו השם
שקראו לו בשעת לידתו :ד"א טוב שם טוב שמותן של שבטים משמן המשחה שהיה כהן גדול
נמשח בו שנ' כשמן הטוב :ד"א והכהן הגדול מא' ש' ה' מ' מיכאן אתה למד שנאה שמותן של שבטים
משמן המשחה שהיה כהן גדול נמשח בו :ד"א ואלה שמות זש"ה זרע יעבדנו יסופר ליי' לד' את
מוצא שבכל דור ודור מונה הקב"ה את ישראל אבל האומות אין להם לא שם ולא זכרון וכן הוא
אומר ירבו עצבותם א' מ' וג' ובל אשא את שמותם ע' ש' אבל ישראל שהם חביבין לפני הבורא
הוא מייחסן בכל שעה את מוצא כשירדו למצרים ירדו במניין שנ' ואלה שמות וכשעלו ממצרים עלו במספר שנא' כשש מא'
א' רגלי וג' <את>
F0040 r.
יעקב איש וביתו באו מלמ' שלא ירד יעקב למצרים עד שהיה לפרץ ולחצרון זה בן שנה וזה
בן שנתים וזיוג להם נשים ראובן ושמעון כל שבטים לשם גאולתן היו שמותן ראובן על שם ראה
ראיתי א' עני עמי :שמעון שנא' וישמע אלהים את נאקתם :לוי על שם ונלוו רבים גוים :88יהודה
ואמרת ביום ה' אודך יי' :יששכר כי יש שכר לפ' וג' זבולן שנא' בנה בני' ב' זבול לך וג' דן על שם
וגם את הגוי א' י' דן א' וג' נפתלי על שם שנא' נפת תטפנה :גד על שם והמן כזרע גד וג' אשר
לשם הגאולה דכ' ואשרו את' כל ה' :יוסף דכ' והיה ביום הה' יוסיף יי' ל' א' ש' ע' :בנימן על שם נשבע
יי' בימינו ובז' ק' :הא למדנו שכל השבטים שמותם על שם גאולתם נקראו ולמה אין
שמותם שווים בכל מקום אלא מקדים זה לזה וזה לזה שלא יהיו בני הגבירות אומרים אנו
תחלה ובני השפחות אחרונים ויתגאו לעצמם לכך מקדים לזה ומאחר לזה ללמדך שכל בני
" 88רבים גוים" – נקוד להחלפת סדר המילים.
114
יעקב שקולין שאין אילו גדולים מאלו :ויהי כל נפש יצ' יר' וג' ולמה אינו אומ' יצאי ירך ישראל
אלא יוצאי ירך יעקב :ללמדך שאותיותיו של יעקב כנגד ד' עטרות שמעטרין בניו להקב"ה
י' כנגד עשרת הדברות :ע' כנגד ע' זקנים של סנהדרין ק' כנגד היכל שבנו לבוראם שהיה
ארכו מאה אמה שנ' וההיכל מאה <א>מה :ב' כנגד שני לוחות הברית :ובעד יעקב נגאלו ישראל
ממצרים והעולם עומד שנ' ויעמידה ליעקב :וימת יוסף וג' ואעפ"כ ובני יש' פרו ויש' מלמד
שכל אחת ואחת מישראל היתה יולדת ששה בכרס אחד :ד"א ובני ישראל וג' איכא דאמרי
שנים עשר בנים היתה יולדת בכרס אחד :היאך פרו מיעוט רבים שנים וכן כולם :ותמ'
הא' א' נתמלאו בתי טרטראות ובתי קרקסאות מהם מיד גזרו עליהם שיפרשו מן המטה:
שנא' ויקם מלך חדש וכי חדש היה פרעה אלא מלמד שחדש להם גזירות קשות :ד"א ויקם
מ' ח' וג' הוא היה פרעה הראשון אלא אמרו לו נזדווג להם אמ' להם שוטים עד עכשו היו מושלים
בנו ולא היינו מושלים עליהם ואלולי יוסף לא לאותם אנשים חיים ואנו רוצים להזדווג עמהם
מיד הורידוהו מכסאו ועשה ג' חדשים אחר מיכן אמ' להם כל מה שאתם אומ' אני שומע לכם
החזירוהו לכסאו לפיכך אומ' ויקם מלך ח' הה"ד ביי' בגדו כי בנים זרים ילדו :שהפרו בני ישראל
ברית מילה עתה יאכלם חדש הה"ד ויקם מלך חדש א' ל' ידע א' יוסף :וכי לא היה מכיר <את>
יוסף אלא לא ידע אשר עשה עמו בימי רעבון :ויאמר אל עמו הוא התחיל בעצה תחלה
לפי' לקה תחלה התחיל בעצה תחלה דכ' ויאמר אל עמו לקה תחלה דכ' ובכה ובעמך וג' רב
ועצום וג' הבה נתחכמה לו להקב"ה חרף פרעה כלפי מעלה אמ' בוא ונתחכמה לו למושיען
של ישראל במה נידונם באש אברהם ניצל מן האש נידונם בחרב יצחק אביהם ניצל מן החרב
נידונם בסקילה יעקב אביהם ניצל מן הסקילה בואו ונידון אותם במים שכבר נשבע הקב"ה
שאינו מביא מבול לעולם שנא' אשר נשבעתי מעבור מי נח והם אינם יודעים שעל כל העולם כולו אינו מביא על אומה אחת
<מביא>
F0040 l.
115
מביא ד"א הוא אינו מביא עליהם אבל הם באים ונופלים בתוכו הה"ד ומצרים נסים לקראתו וכן <הוא אומר>
כי בדבר אשר זדו עליהם :בקדרה שבשלו בה נתבשלו זדו לשון בישול כמו שנ' ויזד יעקב נזיד :פן <ירבה>
אמרה להם רוח הקדש אתם אומרים פן ירבה ואני אומר כן ירבה וכן יפרץ :ונלחם בנו ועלה מן הא' על
מצרים אמרו שילחם ישראל בם ויגרשום מן הארץ :ואם כן היה צריך לומ' ועלינו מן הא' ולמה אמ' ועלה
משל לאדם שמקלל עצמו ותולה קללתו באחרים :וישימו עליו שרי מ' עליהם היה צריך לומ' אלא <מלמד>
שהביאו לבנה ותלו אותה בצוארו של פרעה וכל אחד וא' מישראל שאומ' להם אסטניס אני אומ' לו <יותר>
אתה אסטניס מפרעה :שרי מסים שמשים עליהם תוכן לבנים :למען ענותו למי לפרעה בסבלותם
של מי של ישראל ויבן ערי מ' לפרעה שמסכנות לבעליהן פיתום חפרו כל כך עד התהום עלה <והיו>
משימים הלבנים והתהום בולען לפי' נקרא פיתם אל תיקרי פיתום אלא פי תהום :רעמסס שהיו <ישראל>
מתרוצצים תחת הבניין :וכאשר יענו אתו כן י' ו' י' מלמ' שבכל יום ויום היו מחזקים עליהם את <השעבוד>
כדי לכלותם והם פרים ורבים ביותר :ויקוצו מפני בני ישראל מלמ' שנעשו בעינם כקוצים :בפרך בפה
רך שאמרו להם כנגד כל לבנה ולבנה שיעשה כל אחד ואחד מכם אנחנו ניתן להם כנגדן זהובים
והיו ישראל ממהרים ועושין אחד מאה ואחד מאתים מיד גזרו עליהם שבכל יום ויום יביא כמו אותו
תוכן לבנים כיוצא בו וימררו את חייהם בע' ק' תחלה בחומר ובלבנים ואחר כך בכל עב' בש' שהיו
אומ' להם הביאו דובים ואריות וחיות רעות :אשר עבדו בהם בפ' מלמ' שהיו מחליפים מלאכת
אנשים לנשים ומלאכת נשים לאנשים :המ<י>לדות העבריות זו יוכבד ומרים :פועה זו מרים:
ולמה נקרא שמה פועה שהיתה פועה ברוח הקדש ואמרה עתידה אמה שתלד בן שמושיע את
ישראל :שפרה זו יוכבד ולמה נקראת שמה שפרה שמשפרת את הולד :ד"א שפרה שפרו ורבו <ישראל>
בימיה :וראיתן על האבנים סימן גדול מסר להם אותו רשע אמ' להם מי שמעוברת בזכר ירכותי<ה>
מצטננות כאבנים והמתן אתו וסימן גדול מסר להם אמ' להם אם הוא זכר פניו למטה ואם
נקבה פניה למעלה :כאשר דבר א' דבר להם מבעי ליה אלא מלמד שתבען לדבר עבירה
ולא רצו :ותחיין את הילדים לא דיין שלא המיתו אותם אלא שהיו מספקות אותם מים
ומזון :כי חיות הנה אמרו לו אומה זו משולות בחיות מה החיה אינה צריכה מילדת בשעת
לידתה :כך אילו אינם צריכות וכן כתיב גור אריה יהודה :דן גור א' נפתלי אילה שלו' יששכר
חמ' גרם :בנימין זא' יט' יוסף בכור ש' ולפיכך אינם צריכים חיות :ויעש להם בתים כהונה ולויה:
116
ויצו פרעה לכל ע' גזר על כל עמו היאורה תשליכוהו ולמה גזר גזרה זו הה"ד וכי יאמרו אליכם
בניכם דרשו אל האובות וג' מצפצפים ואינם יודעים מה הם צופים מחגים ואינם ידועים מה הם
מחגים ראו שמושיען של יוסף 89ישראל לוקה במים :עמדו וגזרו כל הבן הילוד היא' :דלא הוו
ידעי דעל מי מריבה הוא לוקה שנ' המה מי מריבה אמרו שראו אצטגניני פרעה וטעו ושלשה
היו באותה עצה בלעם ואיוב ויתרו :בלעם שיעץ ש<י>הרגו את ישראל נהרג :איוב ששתק נידון ביסורין :יתרו שברח זכו
בניו לישב בלשכת הגזית:
F0041 r.
וילך איש מבית לוי וג' ולאנה הלך מלמד שהלך בעצת בתו לפי שעמרם גדול הדור היה כיון שראה <גזרת פרעה הרשע אמר
לשוא אנו עמלים עמד וגירש את>
אשתו ועמדו כולם וגרשו את נשותיהם אמרה לו בתו אבא גזירתך קשה מגזרת על הזכרים ועל
הנקבות פרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקבות פרעה לא גזר אלא בעולם
הזה ואתה בעולם הזה ובבא :פרעה רשע ספק גזירותו קיימת ספק לא אבל אתה צדיק בודאי גזירתך
קיימת שנ' ותגזר אמר ויקם לך :מיד עמד והחזיר את אשתו מיד עמדו כולם והחזירו את נשותיהם
ולמה אמר ויקח והחזיר מיבעי ליה אלא מלמד שעשה בה ליקוחין שניין והושיבה באפרי<ו>ן ואהרן <ומרים>
מרקדין לפניה ומלאכי השרת אומ' אם הבנים שמחה :ויקח את בת לוי אפשר שהיתה בת והיא בת <ק"ל>
שנה אלא מלמ' שנעשו בה סימני נערות :ותהר ותלד והלא מעוברת היתה כבר משלשה חדשים אלא <מקיש>
לידתה להורתה מה הורתה שלא בצער אף לידתה שלא בצער מיכן לנשים הצדקניות שלא היו <בפתקה>
של חוה :ותרא אתו כי טוב הוא טוביה שמו :ד"א טוב לנביאות ד"א שנולד מהול :ד"א בשעה שנולד <משה>
נתמלא הבית אורה ולכך אמ' כי טוב כתי' הכא כי טוב ה' וכתי' התם וירא אלהים את האור כי טוב :ותצפנהו
שלשה ירחים שלא היו מונים המצרים אלא משעה שהחזירה והיא היתה מעוברת מקודם ג' ירחים
ולא יכלה עוד הצפינו מפני מה לא יכלה עוד הצפינו מפני שהיו המצריות הולכות הם ובניהם לביתו
של עמרם והיו מרעיבות בניהם והיו בניהם צועקים ומשה רע"ה היה במחבואה וד<ר>ך התינוק
89נקוד על כל האותיות במילה "יוסף" – כנראה סימן להשמטת מילה מיותרת.
117
כש<צ>ועק האחד משיבו והיה משה רע"ה צווח כמו התינוקים האחרים ולפי זאת הסיבה ידעו שנולד
ילוד בבית הה"ד אחזו לנו שועלים שו<ע>לים קט' ותקח לה תבת גמ' ומפני מה לקחה גמא מיכן
לצדיקים שחב<י>בין עליהם ממונם יותר מגופם וכל כך למה כדי שלא יפשוט ידיהם בגזל:
ד"א ולמה לקחה גמא שהוא דבר רך שיהא עומד לפני רך וקשה ותחמרה בחמר וג' חמר
מבפנים :וזפת מבחוץ כדי שלא יריח הצדיק ריח רע :ותשם בסוף ביני הסוף אגם שמו סוף <כמו>
שנ' קנה וסוף קמלו :ותתצב אחותו מ' וקימ' לן פסוק זה על נבואה נאמ' כולו ותתצב כמ' שנ' ויבא
יי' ויתיצב וג' אחותו כמו שנ' אמור לחכמה אחותי את :מרחוק כמ' שנ' מרחק יי' נראה לי :לדעה
כמו שנ' כי אל דעות יי' :מה מה יי' אלהיך שואל מעמך :יעשה יי' לאדני בית נאמן :לו ויקרא
לו יי' שלום :ד"א ותתצב כמשמעו שאין הפסוק יוצא מידי פשוטו :ובזכות שהמתינה למשה <אחיה>
לדעת מה יהיה סוף העניין זכתה והמתינו לה שש מאות אלף רגלי הה"ד והעם לא נסע עד הא' מ'
ללמדך שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה מה יעשה לו מה יהא בסוף נבואתה שהיתה מתנבאת ואומרת <עתידה אמי>
שתלד בן שהיתה מושיע את ישראל :גרסינן בשוטה אמ' ר' חנינה בר פפא אותו היום שהטילוהו ליאור כ"א
בניסן היה אמרו המלאכים לפני הקב"ה רבונו של עולם מי שעתיד לומ' שירה ביום זה יהא מושלך בים <ר' אחא>
בר חנינה אמ' אותו היום ו' בסיון היה אמ' המלאכים רבונו של עולם מי שעתיד לקבל תורה ביום זה ומרעיש
את העליונים ואת התחתנ<י>ם ילקה ביום זה :בשלמא למאן דאמ' כי בששה בסיון הינו דמשכחת ליה ג' ירחין
כי בז' באדר נולד משה ואשכחת כי בו' בסיון היה אותו יום אלא למאן דאמ' כי בכ"א בניסן היכי משכחת ליה תאנא אותה
שעה מעוברת היתה רובו של ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם
<וכיון>
F0041 l.
וכיון שהטילוהו ליאור עמדו ובטלו את גזרותיהם והיינו דקאמ' אמ' להם משה משה לישראל שש <מאות אלף רגלי>
שבשבילי ניצלתם :ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור שירדה לרחוץ מגילולי אביה וכמה דהוא אמ' אם
רחץ יי' את צואת :וענין נערותיה הולכות :ואין הולכות אלא לשון מיתה שנ' הנה אנכי הולך למות
118
אמ' לה גברתנו מנהגו של עולם מלך גוזר גזירה וכל העולם מקיימין אותה בניו ובני ביתו
לא כל שכן בא גבריאל והמיתן :ותפתח ותבא והנה נער בוכה כמו מתנבאת היתה נער נ' נאמן כמו
שנ' בכל ביתי נאמן :ע' עניו שנ' והאיש משה עניו מאד :ר' רועה שנ' ומשה היה רועה :ד"א ותפתח
ותרא' ותרא היה צריך לומ' אלא מלמד שראת שכינה עמו והנה נער בוכה קרי ליה נער וקרי ליה
ילד אלא מלמד שהיה ילד וקולו כנער :ותחמל עליו ומניין היתה יודעת שהוא מילדי העברים
אלא שראתה אותו מהול כי המצריים אינם מלים :זה זה נופל ואין אחר נופל :כיון שהטילוהו ליאור
עמדו ובטלו את גזירותיהן והיינו דקאמ' משה לישראל שש מאות אלף רגלי הגברים שבשבילי <ניצלתם>
ותאמ' אח' א' בת פר' וג' מן העבריות מלמד שהחזירה משה על כל המצריות ולא ינק יצתה בת קול ואמרה
פה שעתיד לדבר עם השכינה יינק חלב טמא הה"ד את מי יורה דעה ואת יבין שמ' גמ' מ' עתי' מש'
ותאמר לה <בת> פרע<ה> ליכי :ואמרה לאמו היליכי ותניקהו לי ואני אתן את שכרך :מתנבאת היתה ולא <היתה>
יודעת מה מתנבאת היליכי שליכי :ואני אתן שכרך לא דיין לצד<י>קים שמחזירים להם אבידתם
אלא שנוטלין עליהם שכר' ויגדל משה וכי אין הכל האדם והבהמה והעוף גדלין אלא שהיה
משה גדל שלא כדרך העולם :ויצא אל אחיו אותו יציאה יצא <או>תו הצדיק :ויצא ביום <ה>שני וירא שהיה
רואה ובוכה ממלאכתן ונותן כתפיו עם כל אחד ואחד כדי לסייעם לכך נאמר בסבלותם
וירא איש מצרי :ומי היה אביו של מגדף היה שנ' והוא בן איש מצרי מכ' איש עב' בעלה של
שלומית בת דברי כיצד היה אותו נוגש עשוי על מאה וכ' אנשים והיה מוציא אותם למלאכתן
מקריאת הגבר ומתוך שהיה רגיל להוציאם היה נכנס ויוצא לבתיהם ראה בשלומית שהיא יפת
תאר שלימה מכל מום נתן עיניו בה ועמד בשעת קריאת הגבר והוציאו מביתו וחזר אותו מצרי
ובא על אשתו והיא סבורה שהוא בעלה חזר בעלה ומצא המצרי יוצא מביתו אמ' לה שמא נגע ביך
אמרה לו הין וסבורה הייתי שאתה הוא כיון ששמע הנוגש שהרגיש בו היה מכה את בעלה:
וירא כי אין איש שהיה חייב מיתה ויך את המצרי במה הכהו יש אומ' במגריפה של טיט
הכהו והוציא את מוחו ויש אומ' הזכיר עליו את השם והרגו :ויטמנהו בחול :אמ' לישראל אתם
משולים בחול שהחול נוטלו אדם מיכן ונותנו לכאן ואין קולו יוצא כך אל יצא דבר מפיכם:
והנה שני אנשים עברים ומי היו אילו דתן ואבירם והם אמרו נתנה רא' ונשו' מ' והם שהמרו על ים
סוף והם שהותירו את המן שנ' ולא שמעו אל משה והם היו במחלקתו של קרח שנ' הוא דתן וא'
119
שהם עמדו ברשעותם תחלה וסוף ואמ' להם ויאמר לרשע למה תכה רעך ענו ואמרו רשע
כמותך מי שמך לאיש ושר ועדיין אין אתה איש ותהיה רוצה להיות שר ושופט עלינו ואין אתה איש הלהרגני אתה אומ' אתה
מבקש אין כתיב אלא אתה אומ' כלומר
F0042 r.
באמירה מיכן אתה למד ששם אמר על המצרי והרגו :ויאמר אכן נודע הדבר אמ' להם יש ביניהם
לשון הרע והיאך אתם ראויים לגאולה :ויברח משה מפני פרעה העלהו למשה לבימה ועשה הקב"ה
לפרעה אלם ולסגנים חרשים וברח משה מפני פרעה ומפני זה בשעה שאמ' לא איש דב' א' השיבו הקב"ה
מי שם פה לאדם או מי ישום אלם ומי עשאו אלם או חרש או פקח מי עשה הסגנים חרשים או מי
עשאך פקח וברחת מפני פרעה הלא אנכי יי' :וישב על הבאר קלט מקום אבותיו ג' ניזדווגו זוגיהן
מן הבאר יצחק יעקב משה וכי כל שבחו של אותו הצדיק להיות הולך אחר ע"ז אלא הרהר יתרו
לעשות תשובה עד שלא בא משה והוציא כל תשמישי ע"ז ונתן לשכיניו אמ' להם זקן אני ואיני יכול
לעבוד ע"ז ועמדו אנשי מקומו ונידוהו שנ' ולכהן מדין שבע בנות ויבאו הרעים ויגרשום אפשר
היה אב מדין היאך גירשום אלא ללמדך שינודוהו ונידו שלא יהיו <ה>רועים את צאנו ולכך היו
בנותיו יוצאות לרעות וגירשו את בנותיו כמ' שנ' ויגרש את האדם :ויקם משה ויושיען מיכן
שרצו לענותן כמ' שנ' צעקה הנע' המא' וא' מ' לה איש מצרי הצילנו וג' וכי בדמות מצרי היה משה
אלא אלולי איש מצרי לא נכנס למדין :ויאמר אל בנותיו ואיו :ואיו אמ' להן זה הסימן שאמרתם שדלה
והשקה צאנכם מבני בניו של אותו שעמד על הבאר הוא שהבאר מכרת את אדוניה אמ' חכמ' ע"ה
כל זמן שמשה ע"ה עומד על פי הבאר המים צופין ועומדין על הבאר וכשחזר משה ע"ה אף המים
חזרו לאחריהם שנ' מוליך לימין משה ותחלה שבא משה מצא הרועים מכים צאנו של ית' אמ' להם
רקים מן הדין שישקו נשים תחלה וילכו להם ואם אינם יכולים לדלות דולים להם האנשים <מיד>
לא שמעו לו עמד משה על פי הבאר והמים עלו ושתו כל צאנם ובקרם אמ' משה אוי לי שהנחתי
את עמי ובאתי לדון את אומות העולם לכך נאמר כרמי שלי לא נטרתי :קראן לו ויאכל לחם
וכן אמ' החכם שלח לחמך על פני המים ואיזה זה יתרו שהאכיל את משה שנ' בו וכי מן המים <משיתיהו>
111
אמ' להם משה למה עזבתן את האיש ופרע לו הקב"ה הה"ד ויבא אהרן וכל זקני ישראל ומי גרם
ליתרו כל הטובות הללו עד שנדבק במשה זכה להעמיד חכמ' ונביאים שנ' ומשפחות סופרים
יושבי יעבץ :ר' יוחנן אומ' גדולה לוגמא שמקרבת את הרחוקים ומרחקת את הקרובים <ומעלמת>
עין מן הרשעים ומשרה שכינה על נביאי הבעל ושגגתה עולה זדון מקרבת את הרחוקים
ליתרו בשכר שאמ' קראן לו ויאכל לחם :זכו בניו לישב בלשכת הגזית שנ' ומשפחות סופרים
וכתיב ובני קיני חותן משה ומרחקת את הקרובים עמון ומואב שנ' לא יבוא עמוני ומואבי:
וסמיך ליה על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים :ומעלמת עין מן הרשעים ממיכה
דאמר ר' יוחנן מדן ועד שילה ג' מילין הוו והיה עשן המערכה ועשן פסלו של מיכה מתערבין
זה בזה בקשו מלאכי השרת לדחפו אמ' להם הניחו לעשנו שיעלה כי פתו מצוייה לעוברי
דרכים שנ' ועבר בים צר' ואמ' ר' יוחנן זה פסלו של מיכה שעבר עמהם בים ומשרה שכינה
על נביאי השקר מחבריה דעדו הנביא שנ' ויאמר לו גם אני נב<י>א כמוך וג' וכתי' ויביאהו אל ביתו וג' וכתיב ויהי הם
יושבים על השולחן ויהי דבר יי' אל הנביא אשר השיבו וג' ושגגת{ה}
<עולה>
F0042 l.
עולה זדון דאמ' ר' יהודה אלמלא הלוה יהונתן לדוד שתי ככרות לחם לא נחלקה מלכות בית דוד
ולא נחרבה נוב עיר של הכהנים ולא נטרד דואג ולא נהרג שאול ויהונתן :ד"א קראן לו שמא ישא אשה אחת <מכם>
שאין לחם אלא האשה שנ' כי אם הלחם אשר הוא אוכל וג' ויואל משה שנשבע לו כמו שנשבע <יעקב> ללבן אם
תענה את בנותי מתשמיש המטה שאין ויואל אלא לשון שבועה שנ' ויואל שאול את העם לאמר:
ד"א ויואל משה לשבת משה קיבל עליו לדור עמו שאין ויואל אלא לשון דירה כמ' שנ' הואל נא ולין וג' ויתן
את צפרה בתו למשה ולמה נקרא שמה צפרה שרצתה כצפור :ד"א שטיהרה בית אביה מע"ז ככהן
המטהר בדם הצפור :ויהי בימים הרבים וג' מיכן שימי צרה מרובין מימי טובה וימת מלך מצרים
מלמ' שנצטרע ומצורע חשוב כמת :ויאנחו בני ישראל אין אנחה זו אלא מיתה שנ' כי רבות אנחותי וג' <שהיה>
111
פרעה הרשע הורגם ונוטל דמם ורוחץ בהם כסבור שית<ר>פא בכך ויזעקו שהיו נוטלים תינוקי
ישראל ומשימין אותם במקום הלבנים והיו צווחים עד שעלה צווחתם אל האלהים מן העבודה
שהיו אונסין נשותיהם :וידע לשון רחמנות כמו הם אני לא אדע ר"ל לא ארחם מן הייסורין אלא
אמאס חי :ומשה היה רועה ולמה נסמכה פרשה ויהי בימ' הר' הה' לפרשה זו לפי שהקב"ה יודע
שמשה צדיק ונותן נפשו על בניו ואם ברח למדין משה גואלם לכך כת' ומשה היה רעה וג'
וינהג את הצאן מ' יום ומ' לילה הלכה צאנו של יתרו ולא טעמה כלום כשם שהלך אליהו
שנ' וילך בכח האכילה וג' ד"א מהו אחר המדבר ולמה <היה> רודף אחר המדבר לפי שצפה ברוח
הקדש שיחריב כרכיהם של אומות :שנ' <הנה> אחרית גוים מ' צ' ו' ד"א וינהג את הצאן בישרו שצאנו
יכלה במדבר ואחר כך נאסף אל עמיו ולכך הלכה צאנו של משה מ' יום וארבעים לילה שלא
טעמה כלום :כנגד ארבעים שנה שינהיג את ישראל במדבר שלא טעמו מזריעת אדמה כלום
והם ארבעים שנה יום לשנה וכולם מתו במדבר ואף הוא נאסף עמהם ויבא עד הר האלהים
חרבה :וכיון שהגיע לחורב מיד וירא אליו יי' בלבת אש כדי ללבבו ויבא לסיני ויראה האשות
והלפידים ולא יתירא מהם :ד"א בלבת אש אל תיקרי בלבת אש אלא בליבת אש ללמדך
שנגלה למעלה משני חלקים של סיני מתוך הסנה ולא מתוך אילן אחר אמר הקב"ה אני קראתי
על עצמי עמו אנכי בצרה והם נתנים בשעבוד ואני נגלה מתוך הסנה שכולו קוצים ובמקום
צר כביכול נגלה מתוך הקוצים :והסנה איננו אוכל מיכאן אמרו כי אש של מעלה מעלה
לולבין ושורפת ואינה אוכלת ושחורה ואש של מטה אינה מעלה לולבין ואוכלת ואינה <שורפת>
ואדומה לפיכך וירא והנה הסנה בוער בא' וג' ויאמר משה אסורה נא וא' את המ' ג' פסיעות פסע
ד"א לא פסע אלא לצערו אמ' לו הקב"ה משה נצטערת לראות חייך שאתה כדי שאגלה עליך
ויקרא אליו הא' מה' מיד ענה משה הנני אמ' לו הקב"ה אמרת הנני חייך שתבוא שעה ותתפלל
על ישראל ואומ' לך כבר עניתי אותך וזהו שנ' אז תקרא ויי' יענה :ד"א משה משה ויא' הנני
כל מי שנכפל שמו בעולם הזה מובטח לו שהוא בן העולם הבא :ואלו הם נח נח אברהם אברהם יעקב יעקב משה משה
שמואל שמואל תרח תרח
F0043 r.
112
שלא מת אברהם אבינו עד שנתבשר שעשה תרח אביו תשובה הה"ד ואתה תבוא א' א' וג' אמ' אברהם
רבון העולמים מפני ששאלתי מעשים טובים אני הולך אל אבותי העומדים בגיהנם באותו שעה
בישרו הקב"ה ואמ' לו חייך עשה אביך תשובה לכך נכפל שמו של תרח ויאמר הנני הנני למלכות
הנני לכהונה :אל תקרב הלום ואין הלום אלא מלכות שנ' כי הביא' עד הלום ויאמר אנכי אלהי אביך וג'
מלמד שנגלה עליו כקולו של עמרם אביו כדי שלא יתירא ובאותה שעה שמח משה אמר
עמרם אבי קיים אמ' לו לא אביך אני אלא אלהי אברהם בפתאום איני בא עליך כדי שלא תתיירא
באותו שעה ויסתר משה פניו אמ' לו הקב"ה חייך אתה חלקת לי כבוד וגם אני אחלק לך כבוד
שנ' ויראו בני ישראל את פני משה וג' אתה יראת מהביט אל הא' וגם בני ישראל ייראו מהביט אל פניך
ראה ראיתי שתי ראיות אחת שהיו הורגין את ישראל והיה פרעה רוחץ בדמם ואחת שהיו משימין
את התינוקות במקום לבנים:
כי ידעתי א' מכא' שעתידין להכעיסני במעשה העגל ואע"פ
וארד להצילו שאצילם מכל מקום צעקת בני ישראל מלמ' שהיה הקב"ה מביט במצרים
היאך היו משעבדים את ישראל באה עד אלי שנ' וגם ראיתי את הלחץ כביכול מסור אני
עמם בלחץ :ועתה לך ואשלחך אל פרעה גדולה יש לי בדבר הזה ועתה לך לך הדבר מסור
ולך מצפים ישראל :אהיה אשר אהיה אמור לישראל אני <א>היה עמכם בשעבוד זה ואני
אהיה עמכם בשעבוד מלכיות פתח משה ואמר רבונו של עולם דירה לצרה בשעתה:
אמר לו הקב"ה אני אומר להם אחרת אמ' לו כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם
אהיה עמכם בשעבוד זה :זה שמי לעולם לעלם כתיב אמ' לו הקב"ה לא כשאני נכתב
אני נקרא אלא באלף דלת ונכתב ביוד היא :פקד פקדתי אתכם שתי פקידות הללו
אלא אמר הקב"ה למשה כך אמר להם יוסף שאותו נביא שיאמר לכם ב' פקידות הוא יגאל
אתכם כשתאמר להם פקד פקדתי יאמינו לך :נלכה נא דרך וג' בישרו שיהיו עתידים
ישראל לחוג ג' רגלים :והן לא יאמינו אמר ל<ו>הקב"ה מזה בידיך וכי לא היה הקב"ה יודע
מה היה בידו ועוד למה נהפך לנחש :לא אלא אמ' לו הקב"ה תפסת בידך מידת נחש הקדמוני
שהוציא דבה ונלקה בצרעת אף אתה שאמרת והם לא יאמינו לי והם מאמינים בני <מאמינים>
מאמינים ויאמן העם וישמ' וג' דכ' בני מאמינים דכ' והאמין ביי' ויחשבה וג' ולפי שהוצאת
113
עליהם דבה תלקה בצרעת :ויבא ידו בחיקו שלא מיהרה המכה לבוא מהרה כל לך :ויוציאה
מחיקו מיכאן שמדה טובה ממהרת לבוא יותר ממדת הפרענות :ולקחת מימי היאור רמז
לו שיטול דינו מן המים שנ' המן הסלע הזה נ' ל' מ' ויהי לנחש כשם שהנחש נושך וממית
כך היו המצרים נושכין וממיתין את ישראל :ואחר כך נעשה הנחש כעץ :כן המצריים שנ' <מצרים>
כעץ יבש :והנה ידו מצורעת מה צרעת דבר טמא ומטמא כך מצרים מטמאין את ישראל:
והנה שבה כבשרו כך אני אטהר את ישראל מטמאות מצרים :ולקחת מימי היאור אותו המים שתקח מן היאור יהיו לדם
ביבשת כך אני מכה את מצרים מכת דם
<ויאמר>
F0043 l.
ויאמר משה אל יי' אתה מעביר עלינו :אהרן גדול ממני ואתה משלחני אהרן נתנבא עליהם פ' <שנה ואתה אומר>
לי שאלך בשליחותך :לא איש דברים אמ' לו יודע אני כי ע' לשונות בפלטין של פרעה שאם יבוא שליח
מאיזה מקום שיהיה משיחים עמו בלשונם ואני הולך בשליחותך והם בודקין אותו לומר שאם
אני שלוחך גלוי וידוע לפניך שאני יודע להשיח עמהם :ד"א לא איש דברים אנכי כמו שנ' הן אני
ערל שפתים אמר לו הקב"ה אדם הראשון שלא לימדו אדם תורה והיה יודע ע' לשונות :מי שם
פה לאדם אמר לו הקב"ה מי שם פה לאדם שהיה קורא שמות לכל הבריות והיה מוציא להם שם על
ע' לשונות :שנ' ויקרא האדם שמות לכל <ה>בהמה :ד"א מי שם פה לאדם כשאמרתי לו המן העץ
העץ אשר צויתיך וג' וכי לא נתתי לו פה וענני ואמ' האשה אשר נתת עמדי וג' ועל בני שהם בצרה
גדולה על אכ"ו שאתן לך פתחון פה :או מי ישום אלם בשעה שתפס פרעה אותך כשהרגת את <המצרי>
ורצה להרוג אותך לא עשיתי לך סניגור לפני פרעה וכן לסגנים שלו עשיתי אותם פסחים
ועורים ואלמים :או פסח או עור ומה להרע יש בי להטיב לא כל שכן :שאתה אומר לא איש <דברים>
אנכי ועתה לך ואנכי אהיה עם פיך וג' וראך ושמח בלבו בפיו אין אומ' אלא בלבו לכן שמח
יותר בלבו מפיו אמר הקב"ה על אהרן ואמר לו לך לקראת משה המדברה :וישב משה אל יתר
114
חותנו לא היה צריך לומר אלא וישב מצרימה ולמה אל יתרו להתיר לו נדרו שנשבע לו שלא ילך
לשום מקום כי אם ברשותו :ד"א וילך משה וג' ולמה הלך להודיעו גבורתו של מקום לך לשלום
כל מקום שנ' בו לשלום הולך וחוזר :כי מתו כל האנשים ואלו הם דתן ואבירם וכי מתו אלא ירדו
מנכסיהם והעני חשוב כמת :וירכיבם על החמ' חמור של אברהם הוא החמור של משה
והוא החמור שעתיד המשיח לבוא בו :שנ' עני ורוכב על חמור וג' ויקח משה את מטה האלהים וג'
אמ' לו הקב"ה טול את המטה ועשה בו את הנסים שאתה מבקש :ויהי בדרך במ' אם דרך למה
מלון אלא מלמד שהיה משה נכנס ויוצא ממלון לדרך ומדרך למלון :והיה מהרהר בדעתו
ואומ' אם ילך למצרים לגאול את ישראל אם לאו לפי שהיה מהרהר בדעתו אם אומ' הגיע זמן הגאולה
יאמרו בודאי אנו יודעים שהקב"ה אמ' שיהא השעבוד ת' מאות שנה ועדיין אין עת הגאולה :ואם
אומ' להקב"ה אנא אני הולך שהרי עדיין לא הגיע ת' שנה כעס עליו הקב"ה אמ' לו הקב"ה כבר
נתנבא להם יוסף פקד פקדתי כלומ' מנין פקוד יחסר להם הקב"ה מן השעבוד ולכך נחסרו
ק"ץ שנה כמו פקוד והם צ' כנגד צ' של שרה אמנו שהיתה כשהולידה את יצחק וק' שנה כנגד
אברהם בעת שהוליד ליצחק :ד"א ויהי בדרך במלון שלח הקב"ה את אוריאל ונדמה לו לנחש
והיה בולע משה מראשו ועד בריתו וכל זאת למה לפי שהיה בנו ערל וכראות צפורה כך
נתיראה אמרה שמא יבלע זה שאינו מהול מיד ותקח צפורה צר וג' וירף ממנו עתה הצלתיך
מב' דמים מדם אביך ומדם זה ויאמר יי' אל אהרן וג' הה"ד ירעם אל בקולו נפלא' אימתי
עשה הקב"ה נפלאות בשעה שבקש הקב"ה לשלח משה בשליחות שילך ויגאל את ישראל ממצרים והיה במדין והיה מתירא
לילך לפני פרעה כיון שנגלה
F0044 r.
עליו הקב"ה ואמ' לו לך שוב מצרימה וחלק הדבור לשני חלקים ולשני דברים והיה משה שומע במדין לך שוב מצרימה
ואהרן היה שומע לך לקראת
משה המדברה ומה שבאמצע לא היו שומעין כלום ויגד משה לאהרן היאך ילך ויעשה האותות וכשהלכו
הושוו אצל הזקנים וילך משה ואהרן ויאספו ולעולם זקנים מעמידים את ישראל הה"ד זקינך ויאמרו לך :ואחר באו משה
ואהרן :והזקנים
115
אנה הלכו מלמ' שנשמטו להם אחד ואחד והלכו להם והיכן נפרע להם גמולם בהר סיני דכתיב
ואל משה אמר מה כת' בת' ואל הזקנים אמ' שבו לנו בזה :ד"א ואחר באו משה ואהרן מלמ' שבאו אחרונים שהיה יום
פרווטא של פרעה והיו כל
המלכים באים ומעוטרים אצל פרעה והיו משה ואהרן עומדין על פתח פלטין שלו אמרו לו משרתיו שני
זקנים בפתח עומדים אמ' להם פרעה 90פרעה יש בידם עטרות אמרו לו לאו אמר להם אם כן באחרונה יכנסו אחר כך נכנסו
ועמדו
לפני פרעה אמר להם מה אתם מבקשים :ואמרו לו אלהי העברים נקרה עלינו אמ' להם מי <יי'> אשר אשמע
בק' ולא היה יודע לשלוח לי עטרות אלא בדברים באתם :לא ידעתי את יי' באותה שעה הוציא דפתרא שלו התחיל לקראות
אלהי שטן
אלהי משחית אלהי גיהנם אלהי צידון אלהי מואב אמ' להם והלא קראתי לכל אלהות של שדים
ואינם לי אמרו לו שוטה דבריך דומה לכהן שהיה לו עבד שוטה יצא הכהן חוץ למדינה הלך העבד לבקש את רבו בבית
הקברות
התחיל צווח לבני אדם ואמר להם ראיתם את רבי בכאן אמרו לו רבך כהן הוא אמר להם הין אמרו
לו שוטה מי ראה כהן בבית הקברות כן אתה פרעה כל אילו אלוהות כולם מתים אבל יי' אלה<י>נו הוא אלהים חיים ומלך
עולם אמר להם בחור או זקן כמה שנותיו כמה מדינות כבש כמה שנים יש לו משעלה למלכות
אמרו לו אלהינו כוחו מלא עולם הוא היה עד שלא נברא העולם והוא יהיה בסוף עולמים והוא יוצרך והוא נתן בך רוח
ונשמה וחייך
בידיו וכל אורחתיך ליה אמ' להם מה מעשיו אמרו לו כל מעשה בראשית עשה וגם הוא יצרך
אמר להם בידוע ששקר אתם מדברים שאני אדון ואני בראתי עצמי ואת נהר נילוס שנ' לי יאורי ואני עשי' באותה שעה קיבץ
כל חכמי ישראל אמ' להם הקב"ה לעצמכם קראתם ומה שם קראתם בן חכמים הוא בן מלכי <קדם>
אמר לו הקב"ה רשע אתה אמרת בן חכמים אני בודאי אני מאבד חכמתכם דכ' ואבדה חכמ' חכמ' וכת' אים איפ' חכ' ול'
וכשא<מר>
למשה מי יי' אשר אשמע בקולו :אמ' לו הקב"ה אתה לוקה מי מ' ארבעים י' עשרה הרי אתה
לוקה נ' מכות ד"א מי יי' מפיך יצא :מי יי' חייך מפיך יצא יי' הצדיק אתה אמרת ואת ישראל לא אשלח חייך אתה תקח
ביד כל אחד ואחד ותאמר להם קומו צאו מתוך עמי התחיל לחרוק עליהם שניו ואמר נרפים
אתם נרפים ד"א נרפים אתם לשון בטלנות מיכן שהיה שבטו של לוי בטל מעבדות אמ' להם פרעה בעבור שאתם פנויים
90יש ניקוד על המילה "פרעה" בצורת סגול הפוך – סימן מחיקה.
116
אומרים נלכה נזבחה ליי' אמ' פרעה למה נולדתם למה מדברים אתם התחיל לחרף כלפי השכינה
ואמר דייך לשלוח שלוחים לכו לסבלתיכם :ואל ישעו בד' שק' מלמ' שהיו בידם מגלות שהיו משתעשעים ולא היו
מפרישין אותם ויפגעו את משה וג' זה דתן ואבירם שכתוב בהם ודתן ואבירם יצאו :ירא יי' עליכם
ויש' ראו המכות היאך יורדים על ישראל ומשתעבדים בהם בפרך :אשר הבאשתם את ריחנו ריח היה בידנו בעיני פרעה
ועכשו באתם והעברתם אותו :למה הרעות אם תאמ' מאי איכפת לך אם כן למה זה שלחתני:
ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך שמך הנורא רפואה וחיים לכל העולם ושמך הרע לעם הזה ומה יעשו והם נתונים ביד
מצריים
אמר לו הקב"ה עתה תראה מה אני עושה לפרעה ולמצריים אבל לאחד ושלשים אין אתה רואה:
תם91:
<נשלמה>
F0044 l.
נשלמה
תהלה
פרשת
ואלה
שמות
מרומות
לשוכן
פרש
'92
וידבר אלהים א ל
אין אלהים אלא דיין שנ'
משה
אלהים לא תקלל מלמד
שהקב"ה ישב על משה בדין על שאמ' למה הרעותה לעם הזה נכנסה סנגוריא ולמדה עליו זכות שנ' ויא<מר>
אליו אני יי' ואין יי' אלא לשון רחמים שנ' יי' יי' אל רחום וחנון וג' וארא אל אברהם א' יצחק וא' יעק' אמ' הקב"ה
למשה כמה פעמים נגליתי להם ולא אמרתי ששמי יי' כמו שאמרתי לך ולא הרהרו אחרי ואחרי
מדותי אמרתי ליעקב הארץ אשר אתה שוכב עליה :ואחר מיכן בקש מקום לנטוע בו אהלו ולא
מצא עד שקנה במאה קשיטה ולא הרהר אחרי אמרתי לאברהם הארץ אשר אתה רואה לך אתננה
ולזרעך :ואחר מיכן בא לקבור את שרה ולא מצא מקום עד שקנה בדמים יקרים וכן יצחק שחפר
בארות המים ולקחום ממנו ולא הרהרו אחרי ואתה תחלת אשר נגליתי עליך אמרת לי מה <שמך>
91נקוד להבלטת מילת סיום.
92נקוד להבלטת קיצור.
117
וסוף אמרת לי ומאז באתי אל פר' לד' בש' ה' ל' ה' מיד נטל עליו את הדין כדי שלא יכנס לארץ :ד"א וארא
אל א' וג' כלומ' עשיתי להם כמה נסים ושדי שאני הצלתי אותם מיד אויביהם ולא הרגתי את <שונאיהם>
שהצלתי את אברהם מיד פרעה ואת יצחק מיד אבימלך ואת יעקב מיד לבן :ושמי יי' לא נודעתי
להם שלא עשיתי נקמה בהם שכל מקום שנ' שמי זהו נקמה שנ' לכן בפעם הזאת וג' זהו <נקמה>
שכך אמ' הקב"ה אם בימי הנביאים סבלתי אתכם עכשו אני עושה נקמה בכם :לכן אמור
לבני ישראל ואין לכן אלא לשון שבועה שנ' לכן נשבעתי לבית עלי וג' הלך משה ואמר אליהם
כך שנ' וידבר משה כן אלבני ישראל וג' מקוצר רוח שאותו הדור מחוסרי אמנה היו והיו <אומרים>
כי קצרה יד יי' מהושיע ונתחברו אל עובדי ע"ז ומעבודה קשה כמשמעה אמר משה
לפני הקב"ה רבון העולמים כל ישראל לא שמעו אלי ועובדין ע"ז ואיך ישמע אלי פרעה :ויצום <אל>
בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים עשה אותם שווים אמר להם הקב"ה חלקו כבוד למלך
שאני רוצה לעשות בו דין לפיכך נהג משה בו כבוד כשאמר לו פן יפגענו בדבר או בחרב:
שהיה צריך לומ' פן יפגעך אלא שנהג בו דרך כבוד :פוטיאל זה יתרו ולמה נקרא שמו פוטיאל שפלטו
אל מע"ז :ד"א שהיה מפטם עגלים לע"ז וז' שמות נקראו יתרו פוטיאל מדיין רעואל וג' הוא אהרן <ומשה>
מלמד שאין זה גדול מזה :ראה נתתיך אלהים לפרעה למי שעשה עצמו אלהים הודיעו שאינו כלום
הרעי עושה אותך אלהים עליו :ד"א ראה נתתיך אל' לפרעה לך והפרע ממנו והבא עליו עשר מכות אמר <משה>
רבונו של עולם איך אביא עליו עשר מכות אמ' לו את המ' הז' ת' ב' המטה משקלו מ' סאה של סמפרינון ועשר
מכות חקוקות עליו נוטריקון דצ"ך עד"ש באח"ב אמ' לו הקב"ה כפי כתב זה הבא עליו י' מכות :ד"א ראה
נתתיך אלהים לפרעה אמ' לו הקב"ה לא בשביל שעשיתיך אלוה תהא רוחך גסה שאין אתה אלוה אלא לפרעה<:אתה>
תדבר וג' על ידי שניהם נעשו כל הדברים שנ' ומשה ואהרן עשו וג' אמ' לו משה אתה אומר ואני אקשה מיד השיבו הקב"ה
למען רבות מופתי כי ידבר אליכם פרעה אין דיבור אלא לשון
F0045 r.
קושי כמו שנא' דבר האיש אדני הא' תנו לכם מופת אמר הקב"ה עד שלא תלכו אצלו אני אומר לכם <מה שעתיד לשאול>
ואמרת אל אהרן והוא יעשה הדברים הללו אבל הוא עומד כנשיא וגוזר על הזקנים והם עושין :ויבא
118
משה ואהרן היה לאהרן שיכנס תחלה לפי שהוא גדול ממנו בשנים ומפני מה נכנס תחלה מפני שהוא
גדול בארץ מצרים ובעיני עבדי פרעה עשו כל המפתים לפניו ולא השגיח אמ' כך הוא כחו של אלהיכם
מיכן יצאו כשפים לכל העולם :ויקרא גם פרעה לחכמ' ולמ' וג' מלמ' שלא קרא אלא לתינוקות ולנערים בן ד' או
בן ה' שנים בלהטיהם מעשה כשפים בלטיהם מעשה שדים :ונס גדול נעשה במטה שאלמלא בלע תנין את
התנינים היו אומרים כן דרך התנינים לבלוע זה את זה אלא הנס הגדול שנעשה מטה ובלע את מטותם
דכ' ויבלע מטה אהרן את מטותם :ואלו היה עושה אדם כל אותם המטות ר"ל כל מטות שהיו מביאים
{מ}כל צד היה המטה בולע אותם ולא היה עבה יותר ממה שהיה וכשראה פרעה כך תמה וברח מכסאו אמ'
שמא משה או אהרן יאמרו למטה שיבלעני ויבלע כסאי מיד יבלעני לכך ברח :וכשהיה משה יוצא מעם
פרעה היה פרעה הרשע אומ' אם יבוא משה פעם אחרת אנכי אהרגנו וכשהיה משה נכנס פרעה אלם בשעה
שהוא רואה המטה בידו של משה שנ' ויחזק לב פרעה וג' לך אל פרעה בבקר ולמה יוצא הוא למים לפי שהיה
עובד למים ולכך לקה המים תחלה ולמה נהפכו לדם לפי שהיו מונעים בנות ישראל מלטבול שלא
יטהרו מנדותם :קח את מטך כי הנסים רובם לא נעשו כי אם במטה :ועל כל מ' מ' מ' מ' :אפ<י>לו מה <שבקיתון>
ובתוך האבנים ובעצים ואפילו מה שרוקק המצרי היה דם :וימלא שבעת ימים מלמ' שלא היה בין <מכה>
ומכה אלא שבעת ימים שלא היתה המכה משמשת יותר :ותעל הצפרדע צפרדע אחת היתה והיו
מכים אותה ומתזת נחלים נחלים :ועוד שהיתה הצפרדע מקרקרת מבחוץ וחברתה עונה לה מבטן
המצרי וכשהיו טוחנין את הסם היה מתמלא מן הצפרדעים וכשהתפלל משה רע"ה נתנערו מן היבשה
רק ביאר תשא' ועדיין מחבלות את המצרים כנים :למה מפני שישראל שמו אותם המצריים מכבדי <חוצות>
ושוקים לכך נהפך עפרם לכנים :ולא היה שם צפרדע שנ' כל עפר הארץ היה כנים וג' ולא יכלו החרטמים
להוציא את הכנים לפי שאין השד יכול לבראת בריה פחותה מכעדשה :אצבע אלהים המתינו לו עדיין
לא הכה אתכם כי אם באצבע וכשיכה אתכם ביד אזי תראו שנ' את היד הגדלה אשר עשה יי' במצ' :ואלו ג'
מכות הללו למה היו על ידי אהרן לפי שאמ' הקב"ה למשה המים שהגון עליך כשהושלכת ליאור ועפר
שהגון עליך כשהרגת את המצרי וטמנתהו בחול והצפרדע שהוא מן המים דין הוא שלא תהיה כפוי <טוב{ה}>
לפיכך לא לקו על ידי משה אלא על ידי אהרן :השכם בב' והתי' וג' לפי שאותו הרשע משתבח ואומ' שאינו
יוצא לנקביו שהוא אלוה לכך אמ' הנה יוצא המימה בהשכמה והוצרך לגדולים מיד משה הלך ואחזו <אמ'>
לו הנח לי שאעשה צרכי ואחר כך אדבר עמך אמ' לו וכי יש אלוה שהוא צריך לנקביו אמ' לו וכי <אנ{י}>
119
אלוה אמ' לו אם אין אלוה ולמה תשבח עצמך בזה אמ' לו ולפני משבח עצמי אמ' לו לפני המצרים
אמ' לו אותם שוטים הם ואינן בחשבון בני אדם כי אם בחשבון חמורים שנ' אשר בשר חמורים בש' :ויבא
ערב כבד ביתה פרעה וג' למה לפי שהתחיל בעצה תחלה לפי' באו תחלה בביתו ואחר כך בבית עבדיו :ולמה הביא להם ערוב
לפי שהיו אומ' לישראל לצוד
<להם>
F0045 l.
להם אריות ומיני חיות דובים ואריות ונמרים לכך הביא עליהם הקב"ה והיה להם ידים מלאים ארס :והיו <פותחים את
הדלתות>:
ד"א ולמה ערוב מפני ששמו ישראל רועי צאן ובקר בהרים ובמדברות כדי שלא יפרו וירבו אמ' להם הקב"ה
אני אביא עליכם רעה גדולה מיד הנה יד יי' הויה במ' וג' וישלח פרעה והנה לא מת וג' אפילו בהמה שחצייה
של מצרי וחצייה של ישראל לא מתה :שחין למה מפני שהיו משעבדין את ישראל ולא היו מניחין אותן
שעה אחת כדי לגרד את עצמם מעבודה קשה :ד"א שחין למה מפני ששמו את ישראל בלנין ומחמי <חמין>
לפיכך נידונו בשחין :ויזרוק משה השמימה נס גדול נעשה בחפניו של משה שהחזיק ד' פנים מיכן
מצינו שהמעט מחזיק את המרובה :פורח באדם יבש מבחוץ ולח מבפנים :מפני משה ומפני השחין
מיכן שלא היה יכלו החרטמים לעשות כמעשה משה :הנני ממטיר לכם כעת מחר סרט לו סריטה בכותל
ואמר כשתבוא השמש בכאן מחר יהיה ברד אשר לא היה כמוהו :הירא את דבר יי' זה איוב ואשר לא שם
לבו זה פרעה :ויט משה את מטהו <ו>יי' נתן :ויי' הוא ובית דינו :ויהי ברד ואש :ואם המצרי היה יושב נכוה
באש וכשהיה עומד נכוה באש :כי אפילות הנה פלאים עשה הקב"ה בהם וכיון שראה כך אמר חטאתי ליי'
וכששמע משה כן מיד ויצא משה מעם פרעה וג' ומטר לא נתך ארצה ואימתי ירדו בימי יהושע על
האמוריים כדכ' ויי' השליך עליהם אבנים גדול' מן השמ' וירא פרעה כי חדל וג' אוי לרשעים כל זמן
שהם בצרה מכניעים את עצמם אבל אם השעה עוברת וחוזרת חוזרין לקלקולן:
93נקוד להבלטת מילת סיום.
121
תם93
נשלמה
פרשת
וארא
ל נ א ז ר ב ג ב ו ר ה:
שבח
פר
ש'94
בא
אל
פרעה
מפני מה נאמ' במכה זו בא אל פרעה מה שלא נאמ' בשאר המכות אלא לך אל פרעה וכאן כת' בא <מלמד>
שהקב"ה מלא כל הארץ כבודו וכשהיה רוצה לדבר עם משה היה מדבר עמו במצרים וכשהיה <פרעה>
יוצא ממצרים היה אומ' לך אל פרעה אבל במכה זו היה עומד במצרים ולכך אמר לו בא אל פרעה:
נטה את ידך על א' מ' בארבה ולמה בארבה לפי ששמו ישראל זורעים חטים ושעורים לפי' הביא <עליהם>
ארבה ואכלו מה שזרעו להם ישראל כיון שבא הארבה שמחו המצריים אמרו נקבץ ונשלוק ונאכל
ונמלא מהם את החביות אמ' להם הקב"ה במכה שהבאתי עליכם אתם שמחים מיד ויהפך יי' רוח ים וג' לא
נשאר ארבה אחד וג' אפי' מה שבקדירות ומה שבחביות מלוחין פרחו והלכו להם וימש חשך כפול
ומכופל היה אם היה המצרי עומד אינו יכול לישב יושב אינו יכול לעמוד :רבוץ אינו יכול לזקוף
ולמה הביא עליהם חשך לפי שהיו בישראל רשעים גמורים שהיו ממונין פטרוסין 95מן המצריים והיה להם
שם גדול וע<ו>שר גדול ולא היו רוצים לצאת ממצרים אמ' הקב"ה אם אני אביא עליהם מכה בפרהסיא
וימותו יאמרו המצרים כשם שהוא מכה אותנו כן מכה את ישראל לכך הביא החשך כדי שלא <יראו>
המצריים מפלתם של אותם הרשעים :לא ראו איש את אחיו הרי ג' לא קמו איש מתחתיו הרי ג' וביום ז' כלתה המכה והיו
ישראל נכנסין לתוך בתיהם של מצרים ורואים
F0046 r.
כל מה שיש להם ובשעה שאמ' להם הקב"ה ושאלה אשה משכנתה וג' אמ' משה רבונו של עולם אתה
אומר שנשאל מהם כסף וזהב והם אפילו תבן בעבור הלבנים אינם נותנים לנו והיאך יתנו לנו ד"א אמ'
לו הקב"ה ונתתי את חן העם בע' מ' והיו ישראלים הולכים אצל המצרים ואומ' להם השאילונו כלי כסף
וכלי זהב והמצריים אומ' להם אין לנו והוא אומ' אני יודע שיש לך והוא נתון במקום פלני ואני ראיתי אותו
94נקוד להבלטת קיצור.
95כנראה נו"ן שהוחלפה בסמ"ך – יש לקרוא "פטרונין".
121
ואלו הייתי רוצה ל<י>קח אותו כשהיית אסור בימי החשך וכשהיה שומע המצרי אז היה מלוה לו ולקיים
מ' ש' ונתתי את חן העם :ויאמר משה כחצות וג' ומפני מה אמר משה כחצות וכי היה ספיקה ביד משה אלא
כך אמר משה אם אומר בחצות החרטומים אינם יכולים לכוין את השעה ויאמרו אסטגניני פרעה
משה בדאי הוא לפי' אמר כחצות :ומת כל בכור וג' כששמעו כל הבכורות כך נתכנסו אצל אביהם אמרו
להם כל מה שאמר משה בא עלינו עתה אין אתם מבקשים שנחיה בואו ונוציא את העבריים <מבינותינו>
וילכו להם :והם משיבים אותם ואומרים אפלו כלנו מתים אין אנו משלחים אותם מה עשו הבכורים
נכנסו בפלטורין של פרעה והיו <צווחין> ומקלסין לפרעה ואומרים לו בבקשה ממך יצאו העם הזה שלא <יבא>
עלינו רעה ועליך ואנו מתים אמ' למשרתיו צא והכום וקפחו שווקים שלהם אני אומר או נפשי
תצא או נפשותיכם של עברים ואתם אומרים הוציאו אותם מה עשו הבכורות נטל כל אחד ואחד
חרבו והרגו את אבותיהם מיד נגלה עליהם הקב"ה וזהו שנ' למכה מצרים בבכו' ולא נאמ' למכה <בכורי>
מצרים:
החדש הזה חדוש זה לכם שמיום שנברא העולם לא חיבבתי אומה ולקחתי גוי מקרב <גוי>
אלא לכם אני מחדש הה"ד החדש הזה לכם :ד"א החדש הזה לכם חשבונן של חדשים שמיום שבראתי
את עולמי הייתי מחשב חדשים ומעבר עוברים מיכן ואילך מסור בידכם ואין אתם מסורין בידו :ד"א
החדש הזה לכם לכם ולא מאדם הראשון ראש חדשים אמור להם בחדש הזה אתם נגאלין :ויקחו להם
שתהא הלקיחה לשמה שה לבית מלמ' שאדם מביא שה ושוחט על ידי בנו ובתו הקטנים בין <מדעתם>
בין שלא מדעתם :ואם ימעט הבית כלומ' מהיותה לשה משעה שהוא חי יש להם רשות למנות עליו
וכן לענין משיכה ושחטו אותו כל קהל וג' מיכן שנשחט הפסח בשלוש כתות קהל ועדה וישראל:
אל תאכלו ממנו נא פסח של מצרים אין אתה אוכל פסח של דורות אתה אוכל :לא תותירו וג' בא
הכתוב ליתן לו בקר שני לשריפתו משכו וקחו לכם משכו ידיכם מע"ז ואחר כך ושחטו הפסח :ויהי <בחצי>
הלילה שנתחלקה הלילה מאליה מבכור פרעה :שהיה בנו בכור עד בכור השבי אף השבויים שהיו
בשעבודם וכי אם מצריים חטאו השבויים מה חטאו <אלא> שהיו אומרים יהו בשעבודנו ולא יצאו לפיכך
עד בכור השבי וכל שכן בכור השפחה :אשר אחר הרחים :בשביל מה בשביל בכור השפחה שהיו משעבדי<ם>
בהם וכל שכן בכור בהמה :ולמה בכור בהמה שהיו להם אלוה שנ' הן נזבח את תועבת מצרים וג' ד"א למה בכור
השבי אמ' הקב"ה אם הפורענות בא על מצרים לבדם אותם הרשעים השבויים יאמרו אלהותינו נתעוררו
עכשו ותבעו דיוקנו שלנו :ויקם פרעה לילה שהיה חשוך כלילה הוא וכל עבדיו הוא חשוך וכל
122
עבדיו חשוכים כי אין בית וג' כיצד והלא לא מתו אלא הבכורות הא כיצד מצרי נשא חמש נשים והיה לו חמש בנים והיו
בכורי אמם וכן אשה שבאו עליה ה' אנשים והיתה
<יולדת>
F0046 l.
יולדת חמשה בנים והיו בכורי אביהם ויקרא למשה ולאהרן היה הולך בלילה ומחזר בשווקים ואומר
היכן משה שרוי ובני ישראל משחקין בו ואומרים כאן כאן כיון שמצאם אמ' להם קומו צאו מ' ע' צאו
לשלום לכו לשלום אמר לו משה רשע וכי גנבים אנו אנו <ש>נצא בלילה כך צוה לנו הקב"ה ואתם לא
תצאו איש מ' ב' ע' ב' אמר לו פרעה בבקשה ממך קומו צאו מתוך עמי הרי אתם בני חורין עד עכשיו<{>}..
<{>}..
הייתם עבדים לי ורדיתי בכם מיכן ואילך אתם עבדי יי' :לכו עבדו את יי' :אמ' לו משה אמור
דבר זה שני פעמים והשמיע הקב"ה את הקול בכל ארץ מצרים מהלך ארבעים שהוא ארבע מאות
פרסה על ארבע מאות פרסה מיד ותחזק מצרים וג' ד"א כחצות הלילה אני יוצא אני נכנס מיבעי ליה
אלא הכי אמר הקב"ה אני יוצא מחובתי שהבטחתי לאברהם אביכם בעת שרדף אחר המלכים
שנ' ויחלק עליהם לילה וג' ואמר אברהם אבינו אותה חצי לילה מדוע אין אתה נותנה לי אמ' לו
הקב"ה צריך אני אותה לבניך שעתיד אני לעשות בה גאולה וזו היא יציאת מצרים ולכך אמר אני יוצא
מחובתי:
תם96:
נשלמה
שבח
לאל
פרשת
בא אל
אשר
פרעה
פרעה
פרשת
ויהי
וחילו בים
ט ב ע ו:
בשלח
ולמה פתח בלשון הזה לפי שאמ' למעלה וגם את ישראל לא אשלח והוא אמ' להם קומו צאו והיה <מחזיק>
ביד כל אחד ואחד והיה משלחם לפיכך נאמ' ויהי בשלח פרעה :ולא נחם אלהים דרך א' וג' לא ניהגם
כדרך כל הארץ כיצד דרך הארץ העבד טוען את רבו הקב"ה לא נהג עמם כך אלא ובמדבר אשר <ראית וג'>
96נקוד להבלטת מילת סיום.
123
ועוד ואשא אתכם על כנפי נשרים דרך ארץ העבד מרחיץ את רבו וכאן חילוף שנ' וארחצך במים <וג'>
העבד מלביש את רבו וכאן ואלבישך רקמה וג' וייי' הולך לפניהם וג' כי קרוב הוא וג' מפני שקרובה
היתה השבועה שנשבע אברהם לאבימלך שנ' אם תשקר לי ולניני וג' ועדיין נכד אבימלך קיים<:ד"א>
כי קרוב הוא כי קרובה היתה המלחמה שאמ' הקב"ה לאברהם דכ' ודור רביעי ישובו הנה :והיא
המלחמה שעשו היושבים בארץ פלשתים עם בני אפרים ולכך הוליכם הקב"ה בדרכים אחרים
שלא יראו מלחמה וישובו למצרים :ויסב אלהים את העם שהסיבן במסיבה מבני מלכים ומיכן
להסבת פסח מן התורה :וחמושים אל תיקרי וחמושים אלא אחד מחמשים שעלו בשלשת ימי
אפלה :ד"א וחמושים כפשיטא ומתרגמ' ומזרזין כלומ' עלו בכל טוב :ויקח משה את עצמות יוסף וג'
מלמ' שכל ישראל פשטו ידיהם בביזה שהעלו ממצרים ומשה לא נתעסק אלא במצוה כי כשמת
יוסף ושמעו מצרים שהשביע את אחיו שלא יעלו ממצרים עד שיקחו את עצמותיו עמהם <שמו>
ליוסף בארון של אבר והפילוהו לנהר נילוס ואמרו מעתה לא יוכלו להעלותו וכתב משה שם
המפורש והשליכו לנילוס ואף ארונו של יוסף צפה על פני המים ומשה עמד ולקחו השבע השביע ולמה שתי שבועות אל<א>
השביע לאחיו שישבעו לבניהם:
F0047 r.
מזה אתכם :מלמ' שכל שבט ושבט העלה נשיאו עמו :ויסעו מסכות ופסוק אחר אומ' מרעמסס סוכ'
והלא ישראל יושבים בארץ גשן ויש בין גשן לרעמסס יותר מארבעים פרסה הה"ד ואשא אתכם על כנפי
נשרים מלמ' שנטלם הקב"ה והוליכם בשעה אחת מרעמסס לסכת כאלו על כנפי נשרים והלכו
לפני פי החירות ומאי חירות שנעשו בני חורין :בין מגדל שנעשו להם נסין גדולות :לפני בעל
צפן ע"ז ולמה הונח באותו מקום לפי שכל ע"ז שבמצרים ניתכת ואותה ע"ז לא ניתכה לפי שלא
רצה הקב"ה להתיכה כדי שיאמר פרעה בעל צפון הסכים על גזירתי ולא הניח ללכת בני ישראל
נבוכים הם שאחריהם היתה ארץ מצרים וימינם ושמאלם יערים מלאות כל חיות רעות ולפניהם
הים וחזקתי את לב פרעה :שלא היה בלב פרעה לרדוף <אחר> בני ישראל אבל הקב"ה נתן בלבם לרדוף
אחר בני ישראל כדי ליפרע מהם מה שעשו לבני ישראל שגזרו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו
124
לפי' וינער יי' את מצרים בת' הים וזהו שאמ' חכמ' ע"ה במדה שאדם מודד בה מודדין לו :ואכבדה
כמו מכובד :כי אני יי' לפי שאמר מי יי' שלא הכירו להקב"ה עתה ידעו כי הוא יי' :ויוגד למלך <מ'>
מי הגיד לו אותם פטרונין שהלכו עם ישראל ממצרים כיון שהלכו ישראל במדבר שלשה ימי<ם>
והגיע יום רביעי ורצו יום רביעי לילך אמרו להם אין רשות בידינו עוד להניח אתכם שתלכו
עמדו ישראל והרגום ואותם שנשאר בהם ברחו למצרים והגידו לפרעה על כל הקורות אותם מיד <הוא>
בעצמו אסר את רכבו הה"ד ויאסר את רכבו מיכן שהשנאה מקלקלת את השורה גם מבלעם
שהוא השכים בבקר וחבש את אתונו ואהבה מקלקלת את השורה מאברהם שנ' וישכם אברהם
בבקר וג' ואת עמו לקח עמו :לקחם בדברים שביזבז להם אוצרותיו יוצאים ביד רמה מתרוממים
ד"א ביד רמה הוציאם פרעה בידו :ומי עשה זה הקב"ה שהוא רם ונשא :ופרעה הקריב מנהגו
של בשר ודם המלך הולך אחר חילו אבל פרעה הוא הולך לפני <חילו> פרעה אמר אני אלך קודם ואחר
כך חילי אמ' לו עבדיו מפני מה אין אתה הולך לאחר עשה כמנהג בשר ודם אמ' להם אם הייתי
הולך להלחם עם בשר ודם הדין עמכם אבל אני הולך להלחם עם מלכם של אלו אינו דין שאלך
אחרי חילי ועליו נאמ' כי מכבדי א' ובו' יק' :מה תצעק אלי בשביל אדם וחוה פיניתי את העולם מן
המים שנ' יקווהמ' וג' וצויתי אותו מצוה קלה ולא קיימו מצותי ובשביל עדה קדושה שמחר <עתידים>
לומ' במעמד הר סיני נעשה ונשמע לא אעשה את הים יבשה :ד"א מה תצעק אלי אני התנאתי
עם הים מששת ימי בראשית שיקרע הים בעבור בני כי כן כתיב לאיתנו אל תיקרי לאי<ת>נו אלא
לתנאי שלו :הלא זה הדבר והיכן אמרו ישראל דבר זה אלא בשעה שאמרו למשה ירא יי' עליכם
וישפוט אמ' להם משה יי' ילחם לכם ואתם ת' :ולא קרב ז' א' ז' כ' ה' בפמליא של מעלה אמרו
שלא אמרו שירה כל הלילה שכך אמ' להם הקב"ה בשעה שרצו לומ' שירה אמ' להם מעשה <ידי>
טבועים בים ואתם אומרים לפני שירה מיכן שאין הקב"ה שמח במפלתן שלרשעים וישם את הים לחרבה לחרבה של מצרים
והמים להם חומה ראשון וחומה
<שני>
F0047 l.
125
שני אלא מלמ' שרצה הים לנער את ישראל כמו שניער מצרים ולפי' כת' חמה מימינם ומשמאלם :לפי
שהיו ישראל עתידין לעשות מזוזה בימין ותפלין בשמאל :וינהגהו בכב' שאין הסוסים הולכים
אלא בעל כרחם :ומ נ' לקרא' לאחריהם לא נאמ' אלא לקרא' לא נשאר בהם עד אחד :זה פרעה <שנשאר>
מהם ולא מת כדי לספר גדולתו של הקב"ה כמ' שנ' ואולם בעבור זא' העמ' משל לאדם שיש לו צפור
בידו אם דוחק אותו מיד מת ואם מניחו מיד הולך כך היו ישראל ביד המצריים אם דוחקין <אותם>
מתים ואם מניחים אותם הולכים להם :מת על שפת הים <י>שראל שבאותו הדור מחוסרי אמנה <היו>
אמרו כשאנו עולים מזה הצד כך המצריים עולים מאותו הצד אמ' הקב"ה לים הקיאם ליבשה אמר
הים רבון העולמים כלום יש אדון שנותן מתנה לעבדו וחוזר בו אמ' לו אני אשלם לך אחד <ומחצה>
אמר לו הים רבון העולמים כלום יש עבד שתובע את אדונו בדין אמר לו הקב"ה נחל קישון <גר'>
וערב לי הה"ד נחל קישון גרפם וג' נחל שנעשה ערב מקודם שיביא אחד ומחצה כי בפרעה כתיב
ויקח שש מאות רכב בחור ובסיסרא תשע מאות רכב בחור הנה אחד וחצי :אז ישיר משה למה
התחיל משה רבינו ע"ה את השירה באז אמ' מרע"ה אני סרחתי באז דכ' ומאז באתי אל פרעה לד' בשמ'
ועוד אני אתקן באז ופתח את השירה באז :ד"א למה פתח משה באז שמן היבשה עשה ים באז דכ' אז
הוחל לקרא בשם יי' :ועליהם אמ' הכ' הקורא למי הים וישפכם וג' ועכשו עשה מן הים יבשה לכך <אני>
משבחו בים :ד"א אז מניין אז ח' ללמדך שלא נגאלו ישראל אלא בזכות המילה שניתנה לח' ימים:
ד"א אמר משה באז ניתנה המילה וניתנה לי נפשי שנ' אז אמרה ח' ד' ל' :ד"א אז בעבור יחידו של עולם
שהיא אחד למעלה מז' רקיעים :ימינך יי' נא' בכח :מלמ' שימינו של הקב"ה פורעת מן הרשעים <ומגנת>
על הצדיקים שכך אמ' הקב"ה תבוא ימיני ותהיה צל על העתידים לקבל תורה מימין :ד"א ימ' יי' נא' <ב'>
במגלת <אי>כה כתי' השיב אחור ימינו רוצה לומ' כשלא רצו לשמוע התורה שניתנה מימינו נעשו למס
וזכות התורה חזרה לאחור :וכשמקיימים את
ישראל97
התורה זכותה תעמוד אפילו לתחיית <המתים>:
שנ' ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין והישועה היא בימין שנ' הושיעה ימינך וענני:
יאכלמו כקש אלו מוטבים שבהם והיו צפים על פני המים כקש קפאו תהומות בלב ים עד לבו של ים
מה לבו של אדם עומד בשלישיתו כך לבו שלים קפה בשלישיתו :תמ' נפשי אותו הרשע שבא לעצמו
שהיה לו לומ' תמלא מהם נפשי והוא אומ' תמלאמו מלמ' שלא היה רוצה ליקח שללם אלא שישתה
" 97את ישראל" – נקוד להחלפת סדר המילים.
126
מדמם :צללו כעופרת אילו הרשעים שבהם :מי כמ' בא' יי' פסוק זה אמרו פרעה אמ' בשעה <ששמע>
שאמרו ישראל שירה על הים :נטית ימ' תב' א' כשהקיאם הים ליבשה לא <היתה> הארץ יכולה לקבלם
מפני שנתיראה מיום הדין והיתה סבורה שיקללה הקב"ה כמו שקיללה על דם הבל ונשבע הקב"ה שלא
יקללה על זאת :חיל א' יושבי פ' על שהרגו בני אפרים :תביא' ות' פסוק זה אמרו משה שהיה צריך לומ'
תביאנו ותטענו אלא מיכן שהיה יודע שלא יכנס לארץ יש' מקדש יי' מקדש של מעלה :יי' ימ' ל' ועד<:פסוק>
זה מלאכי השרת אמרוהו :ותקח מרים הנביאה וג' אחות אהרן ולא אחות משה אלא כל זמן שהיתה אחות אהרן בלבד
קודם שנולד משה היתה נביאה כשנולד משה ניטלה נבואה ממנה
F0048 r.
וניתלה למשה :ויסע משה שהסיעם במקל שלא היו רוצים ללכת מפני שהיו מלקטין מן הים <אבנים>
טובות ומרגליות וכל ספינה שנטבעה בים כל כסף וזהב שנטבע בים עלה כל כסף וזהב עם <ביזת>
המצריים ולא מצאו מים ואין מים אלא תורה שנ' הוי כל מצא לכו למ' ויורהו יי' עץ שהוא מר שקורין
הרדפוני בא וראה גדולתו של הקב"ה אם יש לו מים מרים ממתקן בדבר מתוק אבל הקב"ה המתיק
להם המים המרים במרים :וכן אתה מוצא באלישע שהמתיק המים על ידי שם המפורש במלח
שהוא מר :חק ומשפט אלו שתי מצות חוק זה השבת משפט זה כיבוד <אב> ואם כד' על כן צוך יי' אלהיך
והיכן צוה במרה :שתים עשרה עינת מים אלו י"ב שבטים :ושבעים תמרים אלו ע' זקנים של
סנהדרין :הנני ממטיר לכם ס' אמה עוביו של מן ומנא לן ממבול במבול כתי' וארובות השמ' נפת'
וכתיב חמש עשרה אמה מלמ' והמן היה יורד בח' ארובות שנ' ודלתי שמים פתח :דהינו ח' ארובות
טול לכל ב' ארובות י"ו אמות נמצא עביו של מן ס' אמה :היתה שכבת הטל :היה הטל בא ומכבד
את הארץ ומרבץ אותה ואחר כך המן ואחר כך הטל מלמעלה כדי שלא יתעפר המן :דק מחוספס
דק היה ומחוספס ונכנס בכל אבר ואבר שמנין מחוספס כנגד רמ"ח איברים של אדם וכדה"א
לחם אב<י>רים אכל איש וג' אל תיקרי אבירים אלא אברים שהוא מגדל האברים :וחם השמש
ונמס :דקימ' לן עד ד' שעות היה המן קיים מד' שעות ואילך היה נמס והיה נעשה נחלים נחלים
ושותין ממנו הצבאיים והאיילים והיו הגוים צדים מן הצבאיים וטועמין מהם טעם המן :ויבאו
127
כל נשיאי העדה היו תמהים לפי שבעמר מדדו ולא מצאו בו כי לפי אכלם :וביום הששי לקחו
לחם משנה והשיב להם משה שבתון שבת קדש ליי' מחר את אשר תאפו אפו מיכן סמכו
חכמים לעירובי תבשילין מן התורה שבת לא יהיה בו כי בשבת לא ירד המן עד אנה מאנתם
אפי' על משה אמ' הקב"ה לפי שלא היה מזהיר את ישראל מה שהיה אומ' לו מיד התחיל אומ'
ראו כי יי' נתן לכם את השבת וג' והוא כזרע גד :ולמה נקרא שמו זרע גד לפי מה שהוא <מגיד>
בחורין ובסדקין כיצד אם אדם מוכר לחבירו שפחה מעוברת וילדה באותה שעה שמכרה
והיו באים לפני משה זה אומ' ברשותי ילדה וזה אומ' ברשותי ילדה אז היה אומ' להם משה לבקר
משפט והיה משה הולך בביתו של מוכר היה רואה המן אם היה מוותר ונמצא חלקו של ולד בבית <המוכר>
היה יודע שברשות המוכר ילדה ואם לאו היה יודע שברשות הקונה ילדה :קח צנצנת א' היה כלי חרש
ולמה נקרא שמו צנצנת שמצננת את המן :אכלו עד באם אל קצה וג' כמ' שכ' בספר יהושע :עשירית <האיפה>
מ"ג בצים ושלישית ביצה ברפידים שרפו ידיהם מן המצות :ויאמר יי' אל משה עבר וג' שתהיה
מולך עליהם כמ' שנ' ויעבר מלכם לפ' ויי' ב' :ובשעה שרפו ידיהם מן המצות מיד ויבא עמלק וג'
והיה כאשר ירים משה ידו וג' וכי ידיו של משה נוצחות מלחמה :או משברות מלחמה אלא כל
זמן שישראל עושין רצונו של מקום נוצחין ואם לאו אינם נוצחין :ויקחו אבן וישימו תחתיו וג'
וכי לא היה למשה כר או כסת לישב עליו אלא אמר משה כל זמן שישראל בצער אף אני אהיה בצער :מיכן שלא יפרוש אדם
מן הצבור :יי' נסי שעשה לי
<הנס>
F0048 l.
הנס שלא ניצולו ישראל אלא בשביל משה שכבר היו ידיהם נרפים מן המצות :ויאמר כי יד על כס
יה כך אמר משה בשעה שתהיה יד זו היא מלך על ישראל דנקרא כס יה :והיא מלחמה בעמלך
מדור זה דורו של שאול :דור זה דור מרדכי הצדיק:
תם98:
98נקוד להבלטת מילת סיום.
128
נשלמה פרשת
תהלה לאל
בשלח
ויהי
וסלח
טוב
פרש
'99
וישמע
יתרו
מה שמועה שמע ובא מלחמת הים שמע :ד"א קריעת ים סוף שמע :כי הוציא יי' א' יש' ממ' :משל לאדם
שאוחז בידו צפור לעולם לא ינצל מידו עד שיצילנו הקב"ה כך ישראל שהיו אוחזים ביד מצרים והקב"ה
הצילם :אחר שלוחיה בראשונה כשהלך למצרים הוליך את אשתו שנ' ויקח משה את א' ו' ב' וג' וכשפגע
באהרן אמ' לו אהרן משה אחי אנא אתה בא אמ' לו להציל את ישראל אמ' לו ומי אלו עמך אמ' לו אשתי
ובני אמ' לו על הראשונים אנו מצטערים ואתה בא להוסיף עליהם מיד החזירה הינו דכת' אחר
שלוחיה אחר ששלחה ונתן לה גט :אשר שם האחד גרשם :כך היתה יתרו עם משה שימול אחד
מבניו והאחד יניח מלימול :הה"ד ויהי בדרך במלון ומי הוא שלא נימול זה אליעזר :ויצליני <מחרב>
פרעה :כשהרג המצרי והלשינו עליו דתן ואבירם וברח לו ולקח פרעה חרב והיה מכה למשה
על צוארו נעשה לו נס ונעשה צוארו כשיש :ויאמר אל משה אני חתנך היה לו לומ' הנני בא אליך
אלא מלמ' שלא היה יתרו יכול להכנס במחנה ישראל מפני הענן ושדא ביה גירא וכתיב ביה
אני חתנך יתרו בא אליך מיד יצא מתוך הענן ובא אל חותנו :וישאלו איש לרעהו לשלום :מי נתן
שלום למי הוי אומ' זה משה רבינו כי הנה כתי' וישאלו איש ואין איש אלא משה שנ' והאיש משה:
את כל התלאה אלו מלחמת עמלק :ויחד יתרו מלמ' שנעשה בשרו כחרב חדה :ד"א ויחד כפשוטו
והוא כמו ישמח ומתרג' וחדי :ד"א שנדמה לו כאילו היה בשרו חידודין חידודין :ויאמר יתרו <ברוך>
יי' :בוא וראה כמה היו ישראל מגונים שלא היה אדם מישראל שברכו להקב"ה עד שבא יתרו
ואמ' ברוך יי' ויהי אלהים עמך שיסכים הקב"ה לעצתינו היה אתה לעם וג' שכל הספיקות
שלך אתה אומ' להקב"ה ומודיע לך אף הם כל הספיקות שלהם הם יאמרו אליך ואתה מודיע
להם :את החקים זה מצות שבת :ואת התורות אילו איסור והתר :שנ' זאת התורה אדם כי
ימות באהל ומה הוא אדם כי ימ' אלא אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליהן:
את הדרך ילכו בה :זו ביקור חולים ואת המעשה אשר יעשון זו לפנים משורת הדין דקיימא לן
99נקוד להבלטת קיצור.
129
מפני מה נחרבה ירושלם מפני שדנו בה דיני תורה דלא עבדו בה לפנים משורת הדין :ואתה
תחזה בנבואה שהיה לו ואתה תראה שונאי בצע שאפי' בממונם אינם חסים :ויבחר משה
אנשי חיל מלמ' שלא מצא משה בכל ישראל מי שהיה בו ד' מדות הללו :וישלח משה את חותנו מיכן שכל המצטער בצער
ציבור זוכה ורואה בנחמת ציבור ויתרו
F0049 r.
לא היה בצער ציבור ולא זכה בנחמתן ואיזו נחמה זו מתן תורה ולכך משה שלח לחותנו :בחדש <השלישי>:
הכל משלש התורה משולשת תורה ונביאים וכתובים :משנה משולשת הלכות מדרש ואגדות:
הסרסור משולש :משה אהרן ומרים :שלשה פעמים מתפללין ערב ובקר וצהרים ג' אומ' ק' ק' ק' יי' <צבא'>:
ישראל שקבלו את התורה משולשים כהנים לויים ישראלים :האבות משולשים אברהם יצחק
ויעקב :הימים משולשים שנ' היו נכונים לשלשת ימים :החדשים משולשים שנ' בחדש השלישי
ד"א בחדש השלישי זה סי<ו>ן שהוא ג' לחדשים וניתנה תורה לישראל על ידי שלישי :ביום הזה
באו מדבר סיני יהיה הברית כרותה בעיניך כאלו בזה היום קבלת התורה וזהו שנ' לא את <אבתינו>
כרת יי' א' ה' ה' וג' ויסעו מרפידים ממקום שרפו ידיהם מן המצות :כה תאמ' לבית יע' לנשים כלומ'
אמור להם דברים טובים לפי שלבן של נשים רך :ותגד לב' יש' אנשים כלומ' אמור להם דברים
שהם קשים כגידין :ואשא אתכם על כנפי נשרים :מגשן לרעמסס דכ' ויסעו בני ישראל מרעמסס
והיו בני ישראל יושבים בגשן שנ' ויושב את משה וישב משה את דברי העם השיבם בדברים
המשבבין את לבם :ד"א וישב משה היה ראוי לומ' ויגד משה את דברי וג' שלא צינו הגיד
לעם מה שיאמר לי הקב"ה אמרו לו ישראל אין אנו רוצים והיה משה מתירא לומ' להקב"ה <שיאמר>
לו פעם אחרת והם לא יאמינו לי שלא ילקה בצרעת כמו שלקה בסנה והינו דאמרי אנשי
דנבית ליה חיוא מחבלא מדחיל :השיב לו הקב"ה אני יודע מה שאתה ר"ל בעבור ישמע
העם בדברי עמך :השיב משה לפני הקב"ה ואמ' רבון העולמים יתברך ויתעלה שבחך
וזכרך שאתה חוקר לבות וכליות ויודע הנסתרות ידעת מה שיש בלב עבדך אותו השעה
הגיד לו דברי העם :הה"ד ויגד משה את דבר העם אל יי' כי סקול יסקל או ירה יירה מיכן
131
שכל הנסקלין נתלין ותחלה היו משליכין אותם לתוך גומא לק' מה שנ' או ירה יירה לשלשת
ימים יום אחד הוסיף משה לדעתו והסכימה שכינה עמו כי אמר משה שכבת זרע פולטת
תוך שלשה ימים ואם ישכבו הלילה :עם נשותיהם והויא פולטת יום שלישי ולפיכך הזהיר
אותם משה שלשת ימים כי לסוף שלשת ימים נפסקת וטהורה ויתיצבו בתח' ההר מלמ'
שכפה עליהם הקב"ה את ההר כגיגית אמ' לישראל אם מקבלין עליכם התורה מוטב <ואם>
לאו שם תהא קבורתם :והאלהים יעננו בקול כקולו של משה :וגם הכהנים הנגשים
אילו נדב ואביהוא :אנכי יי' אלהיך א' שהוא אחד בעולמו :נ'כ' שבחר הקב"ה את ישראל
משבעים אומות :י' שנתן להם עשרת הדברות :ד"א אנכי יי' אלהיך א' הוציא' לפי שהוציאם
מארץ מצרים מכור הברזל :לא יהיה לך אלהים אחרים :לא בהוייה ולא בעשייה ד' לאוין <כתובין>
בדבור זה כנגד ד' מלכיות :פקד עון אבות על בנים :וכתוב אחר אומ' לא יומתו אבות
על בנים :בבנים שאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם :פוקד עון אבות על בנים :אבל בנים
שאין אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם לא יומתו אבות על בנים :לאלפים ובאחרית הפסוק לאלף דור :למי נשמע לא אלא
כך אמרו חכמ' ע"ה
<לאלפים>
F0049 l.
לאלפים לאוהבי :לאוהביו וליראיו לאלף דור וכן אמרו אינו דומה מי שעובד מיראה לעובד <מאהבה>
לא תשא את שם וג' שלא תנהוג עצמך כאלו חסיד אתה ואין אתה חסיד :ומעשה באדם
אחד שנכנס לעיר בערב שבת ולא היה מכירו אדם והיה לו כיס מלאה פשוטים וראה
גר אחד יושב בבית הכנסת ומתעטף בציצית והיו תפלין קשורים בראשו וראהו אותו האדם
והיה {ס}בור כאלו אדם גדול לפי שראה מצות הללו ופקד לו את כיסו לאחר השבת בקש
ממנו אמר לו לא היו דברים מעולם התחיל להצטער ואמר רבון העולמים גלוי וידוע
לפניך שלא מסרתי לו המעות שלי בפקדון אלא שראיתי בו המצות הללו בלילה בא אליהו
131
הנביא אליו בחלום ואמ' לו למחר לך אצל אשתו ותאמר לה תן לי כיסי ואם אמרה לך
באיזה סימן אמור לה בסימן שאכלה היא ובעלה בליל ראשון של פסח חמץ ובליל יום
הכפורים בשר חזיר למחר השכים זה האיש לפני אשתו של גזלן ומסר לה הסימנין
הללו ונתנה לו הכיס בא הגזלן אצל אשתו שאל לה את הכיס אמרה לו בא בעל הכיס ונטל
את הכיס וכך וכך מסר לי סימנין אמר לה אחר שנתפרסם הדבר נחזור למעשינו הרעים
וכן עונשן של עושי כך :זכור את יום השבת זכרהו על היין וגרך אשר בשעריך זה גר
צדק על כן ברך יי' א' י' ה' במה בירכו במזונותיו ובסעודתו שכך אמ' הקב"ה בני הלוו <עלי>
ואני פורע :ומעשה בקצב אחד והיה מנהגו כך שכל בהמה טובה שהיה מוצא
היה מניחנה לכבוד שבת למחר היה מוצא יותר טובה הימנה היה אוכל את הראשונה
ומניח את השנייה נמצא שבזכות שבת עבר כל ימיו בטוב וסופו זכה שהיה לו <שלחן>
וקערות וכפות זהב טהור :כבד את אביך ואת אמך ד' דברים נאמרו בכבוד אב ואם
צדיק בן צדיק מאריכין לו ימיו ושנותיו בין בעולם הזה בין בעולם הבא צדיק בן רשע
אינו מקבל עליו שכר בעולם הזה :רשע בן צדין נותנין לו לעולם הזה ולא לעולם הבא:
רשע בן רשע אינו לו שכר לא בעולם הזה ולא לעולם הבא :לא תרצח הפכהו כמו לא
תצרח וכמו צועקים אלי מן האדמה דכ' בדמים לא תרחץ כמו פעמיו ירחץ בדם הרשע:
לא תנאף לא תהנה הנואף ממך :לא תגנוב בגונב נפשות הכתוב מדבר ולמה
נכתבו ג' דברות הללו באותיות שוות ללמדך שכל מי שעושה אחת מהם כאלו עשאם
כולם :לא תענה בעדות שבמיתה הכ' מדבר כגון שאמ' פל<ו>ני הרג את הנפש :לא תחמד
בית רעך הכי כאן דיבור אחד :ולא תחמוד אשת רעך :הרי כאן דיבור אחר ובספרים
המדוייקים הם מופלגים :ואל ידבר עמנו :מיכן שכל אילו י' הדברות אמרן הקב"ה בדיבור
אחד מה שאין יכול לשון לדבר ואוזן לשמוע :ובעבור תהיה יראתו וג' מיכן שכל מי
שהוא ירא שמים לא במהרה הוא חוטא לא תעשון אתי אלהי כסף :כלומ' לא תעשון אתי
בדמות שמש לא צורת חמה ולא צורת לבנה :ד"א לא תעשון אתי בדמות שום תבנית דכ' ואל מי תדמיוני וג' אלא מזבח
אדמה תעשה לי :ד"א מזבח אדמ' וג'
132
F0050 r.
אל תיקרי מזבח אדמה אלא מזבח דם מילה כי היום ישראל בגלות הם וכל מי שיתן לו הקב"ה
בן ומל אותו ביום השמיני כאלו בנה מזבח ליי' והעלה עליו עולה לכך נאמ' מ' אדמ' :ד"א
מזבח מ' מילה ז' זכור לעבדיך לא' ליצ' וליש' ב' ברכה ח' חיים וצריך בנין מזבח שלא יניף
עליו ברזל כי אמ' הקב"ה אל יבוא חרב שהורגת בני אדם ויניף על מזבח שמכפרת עונותיהם
של ישראל :ולא תע' במ' ע' מ' שהכבש דומה כמן דף אשר לא תגלה ערותך עליו שהיו הכהנים
עולים עליו עקב בצד גודל שאם היו מרחיבין צעדיהן היתה נראית ערותן :ד"א ולא תעלה
במעלת אל תיקרי מעלות אלא מעילות כלומ' שאם בידך שום כלום מעל שמעלת בו <ה>כהן לא
יעלה :לא תגלה ערותך עליו :ולא תכניסהו אצל מזבחי להקריב כי לא אקבלהו ויגלה
ערותך על כל ישראל העומדים למטה ורואין :שאם לא יתקבל הקרבן אין העשן עולה
כעמוד :לא תעלה לא תכניס כמו חוח עלה ביד שכור :וכי אפשר שהוא עולה אלא כשהוא
תם100:
שכור מושיט ידו אצל החוחים ונכנס החוח בידו ומכאיבו:
נשלמה
בעזרת
פרשת
יתרו
וישמע
ישתבח
האל
פרשת
ואלה
זכרו
המשפטים
ואלה המ' וג' לפניהם ולא לפני גוים וכל הקובל בערכאות של גוים אין לו חלק לעולם הבא באלהי
יש' ד"א ואלה המשפטים כל דיין שדן דיין אמת לאמתו כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה
ברא' כתיב במשה ויעמוד העם על משה מן הב' עד הע' :וכתיב במעשה בראשית ויהי ערב <ויהי>
בקר :ד"א ואלה המ' אמ' הקב"ה לדיינים הוו זהירים בדין שאני יושב ביניכם שנ' אלהים נצב
הוו זהירים בדין יתומים ואלמנות שאני הוא אביהם שנ' אבי יתומים ודיין אלמ' ולא נחרבה
ירושלם אלא על שהטו את הדין כמ' שאמ' הנביא שריך צור' וח' גנבים כ' א' ש' ור' שלמ' י' ל' י' ו א'
ל' י' א' :אמר רבי סימון מהו וחברי גנבים אלא אם גנב אדם מחבירו שור משלם תשלומי
כפל ואם טבח או מכר משלם תשלומי ארבעה או חמשה והדיינים אשר היו בירושלם
100נקוד להבלטת מילת סיום.
133
היו אומרים לגנב תגנוב ותחלוק עמנו ואין אנו מחייבים אותך דבר לפי' אמ' הנביא בהם
וחברי גנבים כולו או' שחד שהיו לוקחים שחד ומעוותים את הדין :ורודף שלמונים היו
אומרים הדיינים קצתם לקצתם שלם לי היום ואני אשלם לך מחר :עליהם נאמ' ורודף <שלמונים>:
יתום לא ישפוטו היה עולה היתום לדין והיו משהים את דינו מרוב אשר תצוק עליו רוחו <היה>
חוזר בפחי נפש היתה מוצאה אותו אלמנה בדרך היתה אומרת לו מה עשיתה בדינך אומר
לה לא הועלתי כלום אלא השהו אותי עד עתה ולא הועלתי כלום ודיני לא דנו והיתה
אומרת האלמנה אם זה איש ולא הועיל אני שאני אשה על אחת כמ' וכמ' היתה חוזרת
בלא דין לפיכך אמר וריב אלמנה לא יבוא אליהם :ד"א ואלה המשפטים נוטריקון ה' הדיינים מ' מצווים ש' שיעשו פ' פשרה
ט' טרם י' יעשו מ' משפט:
<כי>
F0050 l.
כי תק' עבד עברי :פתח במשפט עברי לפי שהיו עבדים במצרים ופדאם הקב"ה ונתן להם
חירות לפי' צוה לישראל בראשונה שלא לשעבד באחיהו בפרך ולא לשעבדו כי אם עד השנה
השביעית שנ' כי עבדי הם אשר הוצאתי וג' לפיכך פתח במשפט עבד עברי ואמ' כי תקנה לכשיבוא
בידך כי אם יגנוב ונמצא בידו שור או חמור או שה צריך ליתן תשלומי שנים או ארבעה או חמשה
ואין לו מיתה ואם אין לו ישלם בית דין ימכרוהו בגניבתו אז מותר לקנותו שנ' ואם אין לו ונמ' בג':
עבד עברי על שם אביהם שנ' ויגד לאברם העברי :שש שנים יעבד רמז על ישראל שישתעבדו
בשש גליות גלות מצרים גלות סנחריב וגלות ד' מלכיות הרי שש ובשביעית יצא זה מלכות
גוג ומגוג :אם בגפו יבא בג' יצא למדנו שאין חובה עליו לישא שפחה כנענית ומה שאמ' הכ'
אם אדוניו יתן לו אשה רשות ולא חובה לכך נא' אם בג' יבא וג' ואם אמ' יאמ' מגיד שאינו נרצע
עד שיאמר וישנה שאם כן למה הוצרך לומ' אמ' יאמ' :והגישו אדניו אל האלהים ומאי שנא אוזן
משאר <א>ברים אלא אוזן ששמעה בהר סיני כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם ולא עבדי עבדי
134
והוא קנה אדון לעצמו ירצע :לא תצא כצאת הע' שהעבדים יוצאים בשן ועין והיא תצא בלא
הכאת שן ועין :אם רעה בעיני אדוניה שלא נשאה חן בעיניו ר' נתן בר אבטלימוס אומר
מאחר שנהג בה מנהג ביזון ואינו נוהג בה מנהג בנות ישראל אינו יכול לקיימה :ד"א אם רעה
בעיני אדוניה זה נאמר על ישראל שהם משולים כשפחה שנ' כעיני שפחה אל יד גברתה :ר"ל אם
ישראל עובדים ע"ז הם רעים בעיני הקב"ה ונותן אותם ביד נכרי כדי לייסרם על דרכיהם
הרעים וזהו שנ' והפדה לעם נכרי:
אם אחרת יקח לו מיכן למדנו לבת ישראל שחייב אדם <בשאר>
כסות ועונה שאר אלו מזונות שנ' אשר אכלו את שאר עמי :כסותה כמשמעו :ועונתה זו <דרך>
ארץ שנ' וישכב אותה ויענה :ואם שלש אלה לא יעשה לה אינו חוזר על שאר וכסות ועונה אלא
או ייעוד לו או לבנו או הפדה :ויצאה חנם מגיד שאם בגרה והיא אצלו יוצאה חנם :מכה איש ומת <וג'>
אין לי אלא איש שהכה איש הכה את האשה ואת הקטן מניין שנ' וכי יכה איש מכל מקום :ואשר
לא צדה והא' א' ל' וכי הקב"ה ממחא ביד האדם להכות את הנפש <א>לא לה"ד לשני בני <ה>אדם שהרגו
את הנפש אחד בשוגג ואחד במזיד לזה אין עדים ולזה אין עדים הקב"ה מזומנן לפונדק
אחד זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם וזה שהרג בשוגג יורד היה מן הסולם ונפל על
אותו שהרג מזיד והרגו נמצא זה שהרג במזיד מת וזה שהרג בשוגג גולה :ושמתי לך <מ'>
אלו ערי מקלט מלמ' שאם רדפו גואל הדם והרגו באחת מערי מקלט יהרג <ע>ליו :מכה אביו <וא'>
יכול שאינו חייב מיתה עד שיהרוג שניהם ת"ל אביו א' א' ומיתתו בחנק :מיכאן אמ' הנחנקין
משקעין אותן בזבל עד ארכובתיו ונותנין סודרין על ראשו ולוקחין סודרין קשין לתוך סודרין
רכים וכורך על צוארו זה מושך לכאן וזה מושך לכאן :וגונב איש ומכרו :אין לי אלא איש גנב
את האשה או את הקטן מניין שנא' כי ימצא איש גונב נפש מאחיו :ומקלל א' וא' בין בחיים בין לאחר מיתה מה שאין
במכה כי המכה לאחר מיתה אינו חייב :באבן או באגרוף וג'
F0051 r.
כל דבר שיש בו כדי להמית ואם הכהובדבר כדי להמית פטור מן שבת ורפוי :וכי יכה איש
את עין עבדו וג' ושחת שנו או עינו בכנעני הכתוב מדבר לא יוקם כי כ' ה' מה כספו שקנינו קנין
135
עולם יצא עבד עברי שאין קנינו קנין עולם ויצא של שותפין וחציו בן חורין :וכי ינצו אנשים
למה נאמ' לפי שנאמ' בו וכי יזיד איש על רעהו לא שמענו אלא על המתכוין להכות את
שונאו והכה את אוהבו שהוא במיתה ויצאו ילדיה ענוש יענש בדמי ולדות לבעל וכל
המתחייב מיתה פטור מן התשלומין משום שנ' ולא יהיה אסון ענוש יענש הא אם יהי<י>ה אסון לא
יענש :ואיש כי יתן מום וכי אם הפסיד שליש מאור עינו היאך מפסידים שליש מאור עינו של
המוכה למדנו מיכן כי אינו אלא דמי מאור עין הניזוק :וכי יגח שור את איש או את אשה אין לי
אלא איש או אשה שור ושאר בהמה מנין נאמ' כאן שור ונאמ' בסיני שור מה שור האמור בסיני
שאר בהמה אף שור האמור כאן שאר בהמה :או בן יגח או בת יגח לגזירה שוה מה במועד
עשה קטנים כגדולים אף בתם עשה קטנים כגדולים :סקול יסקל השור :ולא יאכל את בשרו
איני יודע מאחר שנסקל שבשרו אינו נאכל אלא מה ת"ל ולא יאכל :אלא בא ללמדך על
שור שיצא להסקל אחר שנגמר דינו וקדם בעליו ושחטו שהוא אסור באכילה :וכי יפתח
איש בור וג' לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו ר' יהודה בן בתירה מה פותח וכורה
שהוא חייב בשמריתם וחייב בהזיקן אף כל שהוא חייב בשמירתם חייב בניזקתן :ונפל שמה
שור או חמור למדנו מיכן שעל הבהמה חייב ועל הכלים פטור:
כי יגנוב איש באה זאת
הפרשה ללמד על תשלומי ד' וה' שאם טבחו או מכרו הקיש טובח למוכר מה מכירה חוץ לרשותו
אף טביחה חוץ לרשותו ומה מכירה מותרת באכילה אף טביחה מותרת באכילה מלמ' שאם
מכר חצייה אינו משלם חמשה בקר לשון זכר משום שנ' למטה תחת השור בלשון זכר ושה
לשון נקבה שנ' שה פזורה ישראל :וצאן לשון נקבה שנ' ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם
והנה רמז על מכירת יוסף שנקרא שור שנ' בכור שורו :ועל הריגת עשרה הרוגי מלוכה
שיהרגו בסיבת מכירת יוסף שנ' וטבחו והתמכרתם שם לאויביך לעבדים וג' אם במחתרת
ימצא הגנב :במסכת סנהדרין אמר רבא מאי טעמא דמחתרת חזקה דאדם מעמיד עצמו
על ממונו והאי גנבא אמר אי אזילנה וקם לאפי ולא שביק לי קטילנא ליה ורחמנא
אמר בה להרגך השכם להרגו ואע"פ דאין הורגין בלא התראה מחתרת זו היא התראותו:
אם זרחה השמש עליו אם ברור לך הדבר כשמש הזה שהוא שלום בעולם והרגו חייב
שנ' דמים לו ומאי אמר שלם ישלם ללמדך שאם חתר הגנב ושיבר כדי יין או <שמן>
136
בחתירתו חייב לשלם :שנ' ואם אין לו ונמכר בגנבתו :כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים
לשמ' ר' ישמעאל אומר אינו חייב עד שיפקיד אצלו ו<י>אמר לו הא לך שמור לי זה אבל
אם אמר לו עיניך בו הרי זה פטור על כל דבר פשע :כלל על שור על חמור פרט על כל אבידה חזר וכלל :כלל ופרט וכלל אין
אתה דן אלא כעין הפרט
<מה>
F0051 l.
מה הפרט המפורש בנכסים מטולטלים שאין להם אחריות אף נכסים ומטולטלין שיש להם אחריות:
וכי יפתה איש בתולה להוציא את שנתאלמנה ואת שנתגרשה מן האר<ו>סין דברי רבי יוסף הגלילי:
והמפתה אם רוצה להוציא לא יוציא אלא ישתה בעציצו ואפלו חגרת או סומא :מהור ימ' לו לא'
ואין מוהר אלא כתובה שנ' הרבו עלי מ' מו' זובח לאלהים יחרם ולא תאמר לבד זובח ולא שאר
עבודות אלא מה זובח אחד מד' עבודות אף כל אחד ואחד משאר עבודות כגון קיטור וניסוך
והשתחויה :וגר לא תונה :ומפני מה נסמך פרשת הגר לע"ז ללמדך שכל המאנה לגר כאלו עובד
ע"ז שאם יאמר לו כמה בשר חזיר בבטנך כמה נשיקות יש לך בע"ז והגר שאור שלו רע ושמא
יחזור לע"ז שלו ונמצא אתה הגורם וכאלו אתה עבדת ע"ז לפיכך נסמכה פרשת הגר לע"ז :כל א' ו' ל' ת'
אמרו חכמים ז"ל תחת ארי ולא תחת גוי תחת גוי ולא תחת חבר תחת חבר ולא תחת תלמ' חכמ'
תחת תלמ' חכמ' ולא תחת יתום ויתומה מפני שרעתם מצוייה :אם ענ' ת' א' אחד עינוי מרובה
ואחד עינוי מעט וכשהוציאו רבן שמעון בן גמ' ור' ישמעאל ליהרג :אמ' לו רשב"ג לר' ישמעאל
לבי יוצא שאין אני יודע על מה אני נהרג אמ' לו ר' ישמעאל לא בא אדם אצלך לדין או לשאלה וש<הי>תה
עד שתהא גומע את כוסך או עד שתהא מתעטף בטליתך והתודה ואמרה :101אם ענה תענה <אתו>
אחד עינוי הרבה ואחד עינוי מעט אמ' לו ר' ניחמני וכשנהרגו רשב"ג ור' ישמ' אמ' ר' עקיבה
לתלמידיו התקינו עצמכם לפרענות שאלו טובה היתה עתידה לבוא בדורנו לא היינו מקבלין
101רי"ש הוחלפה בדל"ת.
137
אותה תחלה אלא רשב"ג ור' ישמעא' ועכשו גלוי וידוע הוא לפני מי שאמר והיה העולם שפרענות
גדולה עתידה לבוא בדורנו ונסתלקו הצדיקים מבינותינו שנ' הצדיק אבד :ועכשו פורענות
באה עלינו לא השלים הדיבור עד שתפסו לר' עקיבה וסרקו את בשרו במסרקות של ברזל
ועליהם נאמ' יקר בעיני יי' המ' לח' :וחרה אפי בכם זה גלות עשרת השבטים ועצירת גשמים:
והיו נשיכם אלמנות אחר שאמ' והרגתי איני יודע שהנשים אלמנות יהיו ומה ת"ל והיו נשיכם אלמ'
ללמדך שיהרגו במקום שאין שם עדים שיעידו ויהיו הנשים אלמנות עד יום מותן כמ' שנ'
ותהיין צרורות אלמנות חיות עד יום מותן :ובניכם יתומים <גדול> מיתת הדין שתחלת הפרשת
הזו בדין ובסוף גוזר ענשה וכה"א אמת ומשפט שלום שפ' בשע' ואומ' שמרו משפט וע' צ' :אם
תלוה את ע' זש"ה כל עצמותי תאמרנה יי' מי כמ' את מוצא דוד ע"ה ששבח את הקב"ה בכל
איבריו שבח בראשו שנ' דשנת בשמן רא' וג' שבח באזניו שנ' אזנים כרית לי וג' שבח <ב>פיו שנ' ופי יג' ת'
שבח בלשונו שנ' ולשוני תהגה צד' שבח בידיו שנ' המלמ' ידי לק' וא' למ' לחמ' שבח בלבו שנ' לב
טהור ב' ל' א' שבח במיעיו שנ' וכל קרבי את שם קדשו שבח בנפשו ברכי נפשי את יי' שבח
ברגליו שנ' רגלי עמדה במ' שבח בעצמותיו שנ' כל עצמותי תא' יי' מ' ב' מ' ע' מ' מ' עני זה
הנפש וגוזלו זה הגוף וכן פירשו עני ורוכב על חמור :ר"ל מורכב הנפש על החומר או יהיה
פירוש ורוכב על חמור שעלב הנפש את הגוף ועזב יתרונות העולם יושיעו הקב"ה מן הגוף הנגוף ומעצתו הרעה כי כן כתיב
בימיו תושע יהודה :הוציא מיהודה ד' שהיא ארבע
F0052 r.
יסודות ישאר שם השם הנכבד והנורא וזהו ויאמר יי' יהודה יעלה בראש ואותו האיש שמתגבר
יצרו הטוב על הרע יקרא אדם והוא עלוי למעלה וזהו שנ' ועל דמות הכסא דמ' כמ' א' מלמ' מאי
מלמעלה משור וארי ונשר העליונה היא צורת האדם החצובה תחת כסא הכבוד ובהנצלו מעצת
הגוף יעלה למעלה במדרגה העליונה ועל זה אמ' דוד המ' ע"ה מ' ע' מ' מ' :ד"א אם כסף תלוה
זש"ה כספו לא נתן בנשך וג' ור' פינחס <אומ'> לאחר עשרים שנה שנהרגו הר<ו>גי בבל שרת רוח הקדש
על ידי יחזקאל והוציאו לבקעת דורא והראהו עצמות יבשות הרבה מאד אמ' לו <בן> אדם מה אתה
138
רואה אמר לו עצמות יבשות אני רואה אמ' לו התחיינה העצ' הא' אמ' לו יי' אלהים אתה ידעת כאלו
לא האמין כי היה לו לומ' יי' אלהים אתה הוא משנה את העתים ומחליף את הזמנים ויש בך
כח להמית ולהחיות אלא אמרלו אתה ידעת :לפיכך לא נקבר בארץ טהורה כד"א ואתה בן אדם
על אדמה טמאה תמות :אמ' לו הנבא על העצמות אמ' רבונו של עולם בהתנבאי עליהם יעלה
עליהם גידים ובשר אמ' לו התנבא :ויהי כהנבאי והנה רעש גדול והתקרבו עצם אל עצמו ר'
יהושע בן קרחה אומ' ירד עליהם תחיית המתים שהוא טל מן השמים וכך היו נובעים גידים
ובשר כמעיין הזה שהוא נובע מים מיד אמ' ליחזקאל בן אדם הנבא על הרוח באותה שעה יצאו
ארבע רוחות שבשמים ופתחו ארבע אוצרות הנשמות וחזרו לכל איש רוחו שנ' ותבא בהם
הרוח ויהיו חיל גדול חוץ מאחד שלא קם אמ' הנביא לפני הקב"ה רבונו של עולם מה מעשיו
של זה אמר לו בנ<ש>ך ובמרבית לק' חיה לא יחיה :ראה כמה עונש המלוה ברבית שבתחיית
המתים לא יעמד לפיכך אמר הקב"ה למשה לך והזהיר את ישראל שלא יתנו ברבית שנ' נשך
אוכל נשך כל דבר א' ישך :אם ח' ת' וג' כגון יום כסות 102מלבושו וטליתו וכסות הלילה כגון
המצעות והכר והכסת שצריך המלוה להחזיר ללוה בבקר כסות <ה>יום ולערב כסות הערב
ועל זה אמ' החכם ע"ה עבד לוה לאיש מ' :אלהים לא תקלל ולמה נסמך אלהים לאת' לאם חב'
תח' ללמדך שכל מי שאינו חוזר עבוטו של עני בעתו ואם בעת יום יום ואם בעת לילה לילה
כאלו נקב השם :ד"א אזהרה למקלל את הדיין שנ' עד האלהים יבא דב' שני' וג' מלאתך וד' ל' ת'
מלאתך אלו הבכורים ודמעך זו תרומה שמדמעת את התבואה בכור בניך תתן לי ללמדך
שחייב אדם <לפנות> את בנו מן הכהן ואמ' אחריו כן תעשה לשורך לצאנך הקיש בכור אדם לבכור
בהמה מה הבהמה הנפלים בה פוטרין מן הפדיון:ואנשי קדש ואתם אם תעשו מצותי אתם
קדושים ואם לאו אתם קדשים לפיכך חסר קדש וו לא תשא שמע שוא אזהרה למקבל לשון
הרע :ד"א לא תשא שמע שוא אזהרה לדיין שלא ישמע דברי בעל דין עד שיהא שם בעל דינו
שנ' עד האלהים יבא דבר שניהם :ד"א לא תשא שמ' ש' מיכן למתפלל <ש>צריך כוונה ואפלו כיון לבו
בפסוק ראשון שהוא שמע יצא ואם לא כיון את לבו לא יצא שנ' לא תשא שמע שוא :ללמדך שאם <אדם>
" 102יום כסות" – נקוד להחלפת סדר המילים.
139
אחד יש לו עד אחד על אדם לחי<י>בו ממון ואמר לך בוא והעיד עמי עד שישארו שני עדים ואטול הממון ונחלוק בינינו אל
תשמע אליו כי התורה התרתה כך להיות עד חמס :לא תהיה אחרי רבים לרעות ללמדך שאם נעשית העיר נדחת אל תמשך
<אחריהם>
F0052 l.
אחריהם אלא צא מביניהם :ודל לא תהדר בריבו ר"ל בלקט ושכחה ופיאה :ד"א אם יבוא לפניך <עשיר>
ועני אל תאמר אזכה את העשיר ואעזוב את העני צוך הקב"ה ודל לא תהדר בריבו :כי תפגע שור או<י>בך
אל תאמר אחר שהוא אויבי אני לא אחזיר לא שורו ולא חמורו לא אלא החזירהו ושכרך כפול מן השמים
ומנא לן דשכרו כפול שנ' השב תשיבנו כמו שהמלה כפולה כך שכרך כפול כי תראה חמור שונאך :זש"ה
דרכיה דרכי נ' ו' נ' ש' :כי כשיראה האויב כי באת ועזרת לו יאמר בלבו אני אמרתי כי זה אויבי חס וחלילה
אם היה אויבי לא היה עוזר לי אבל הוא אוהבי ואני אויבו בחנם אלך ואפייסנו הולך אליו ועושה שלום
ע"כ אמ' וכל נתיבתיה שלום :לא תטה משפט אב' ב' :ללמדך שאם בא לפניך עני ועשיר לא תאמר אטה
המשפט ואזכה העני אלא דרוש האמת בין לעשיר בין לעני :מדבר שקר ת' זה מינות וכן אמ' החכם
אל תקרב אל פתח ביתה :ושוחד לא תקח ולמה נקרא שמו שחד שהוא כמו סכין חד ואמ' כי השחד
יעור ואינו מניח לאדם שיפתח את עינו ויכיר האמת ואמ' פקחים מי שהוא פקח בתורה מעור אותו
כל שכן למי שאינו יודע תורה :מיכן אמרו כל הנוטל שוחד אינו נפטר מן העולם עד שיהא סומה:
וגר לא תונה אפילו אונאת דברים אסור כל שכן ממון כי הגר שאורו רע ושמא יחזור ליסודו :ששת
ימים תע' מ' ללמדך שלא תשכח את השבת ואע"פ שהשביעית קרוייה שבת :שבת בראשית לא
נעקרה ממקומה למען ינוח שורך וחמורך שמא תאמר אחבשנו בבית ולא אניחנו לרעות שלא יתלוש
העשבים בשבת :לא אין הדבר כן אמ' הנה למען ינוח ואיזה היא מנוחת הבהמה בעת שיהיה תולש
מן הקרקע ואוכל :ובכל אשר אמרתי אליכם תש' מן הדיינים ומעבודה זרה ומגזל ומעוות הדין:
ושם אלהים אחרים ל' ת' מיכן ארז"ל אסור לאדם שיעשה שותפות עם הגוי גזירה שמא יתחייב לו
שבועה ונשבע לו בע"ז שלו והתורה אמרה לא ישמע :שלוש רגלים תחג לי :בחג המצות ובחג
141
השבועות ובחג הסוכות :שלא תאמר בכל עת שארצה :ד"א להוציא את חיגר ואת הסומה ואת
קטן שאינם יכולים לילך ברגליהם :את חג המצות מה כתיב למעלה מן העניין ושם אלהים אחרים
לא תזכירו ואמר אחריו את חג המצות ללמדך שכל המבזה את המועדים כאלו עובד ע"ז ואמ'
אחריו וחג הקציר זה חג שבועות וחג האס<י>ף זה חג הסוכות שכבר אסף כל התבואה והפירות:
שלש פעמים שלא יעלו אלא ברגליהם וכן הוא אומ' מה יפו פעמים בנעלים וג' יראה כל זכורך להוציא
את הנשים וטומטום ואנדרוגינס שאינם בכלל זכר את פני האדון לפי שהוא אדוני האדונים
ואדון לכל באי עולם :ראשית בכורי אדמתך למה כדי שיהנו הכהנים עד שתדע כי ליי' הארץ
ומלואה ולא יגבה לבך שתאמר זה שלי וזה שלי אין אתה בה כי אם כגר וכאזרח נטה ללון:
לא תבשל גדי בח' א' שאם לא תביא הביכורים והמעשרות אתה גורם לתבואה בעת שהיא כמו חלב
רכה שתתייבש בקשיה ולא יעלה ממנה דבר כי התבואה בעודה קטנה כמו גדי היא ויונקת
מן הארץ ואתה הוא הגורם שתתבשל כי יבוא שדפון ויתייבש ועל זה נסמך ראשית בכורי אדמ' <תביא>
בית יי' אלהיך ואם לא תביא תהיה הגורם ועל זה הזהירך לא תבשל גדי בחלב אמו :שאם לא תביא הבכורים והמעשרות
אתה גורם לתבואה בעת שהיא כמו חלב רכה שתתייבש בקשיה ולא יעלה
F0053 r.
ממנה דבר כי התבואה בעודה קטנה כמו גדי היא ויונקת מן הארץ ואתה הוא הגורם שתתבשל כי יבוא
שדפון ויתייבש ועל זה נסמך ראשית בכורי אדמ' ת' ב' יי' א' ואם לא תביא תהיה הגורם ועל זה הזהירך
לא תבשל גדי בחלב אמו :אל תהי גורם לתבואה שתתבשל ועודה רכה כמו החלב :הנה אנכי שלח
מלאך :רבנן אמרי זה מיכאל והוא שבא בימי יהושע שנ' אני שר צבא יי' עתה באתי וכ' כי אם
מיכאל שרכם והוא שעתיד לבוא בימי המשיח שנ' בעת ההוא יעמוד מיכאל השר הגדול:
ד"א הנה אנכי שלח מלאך זה שאמ' הכ' יפל מצדך אלף וג' ומה ראה ליתן מן השמאל אלף ורבבה מימין
אמר ר' יצחק לפי שאין השמאל צריכה מלאכים הרבה שישמרו אותה למה ששמו של הקב"ה כתוב
בתפלין שנותנין ביד השמאל שנ' וקשרתם לאות על ידיך אבל הימין מפני שאין לה סעד הרבה
לכך ריבוא של מלאכים משמרים אותו מימין ואלף משמאל ואם היה שלם בתורה ובמעשים
141
טובים הקב"ה משמרו שנ' יברכך יי' וישמ' וכתי' אחר אומ' יי' צלך על יד ימינך וכן אתה מוצא
ביעקב אבינו לפי שנתרבה במצות נמסרו לו שתי מחנות שהיו משמרים אותו לפי שהיה שלם
בתורה ובמצות ואף הקב"ה שמרו <שנא'> והנה יי' נצב עליו בדרך וגם 103היה משמרו שנ' והנה אנכי עמך
ושמ' אמ' ר' ישעיה אשרי ילוד אשה שכך ראה המלך ופמליא שלו משמרין אותו וכל מה שהיה
יעקב אבינו נושא ונותן במלאכים כמו שאמר ליוסף המלאך הגואל אותי מכל רע אמ' ר' שמעון
בן לקיש אמר הקב"ה למלאך אתה שמרת ליעקב ואתה משמר לבניו שנ' הנה אנכי שלח מ' לפניך
לשמרך ב' וא' ה' א' ה' :אמ' לו משה אם א' פ' ה' א' ת' מ' :אמר לו הקב"ה משה משה אני אעשה רצונך וזהו
שנ' וארון ב' יי' נס' ל' :והיה נכבד מאד נסיעתו לפניהם שהיה ממיך את ההרים ומגביה את
השפלים והורג כל המזיקין אמ' הקב"ה וגם מיכאל שרכם ילך עמכם וזהו שאמר השמר מפניו
ושמע בקולו ואמ' כי שמי בקרבו :לפי שנ' מיכאל שם אל כלול בתוך שמו :כי אם שמוע תשמע
בקולו :אם תשמע מעט סופך שתשמע הרבה :ועשית כל אשר אדבר אלו י' הדברות כי זאת
המלה אינה שבה אל המלאך כי אם היתה אל המלאך היה אומ' ידבר אלא אמר אדבר אני ואלו
י' הדברות עם שאר המצות עתיד ליתן לישראל באהל מועד ובערבות ירחו :ואיבתי את <אויביך>
ואיבתי עבר ועתיד היה צריך לומ' ואייב אלא כל הבטחתו של הקב"ה כאלו נעשו כי הוא אינו חוזר
בטובה שהוא מבטיח שנ' ההוא אמר ולא יע' וד' ולא יק' :וצרתי לעתיד לבוא לימות המשיח שנ' עת
צרה היא ליע' ומ' אושע :כי ילך מלאכי לפניך :וישקיט לך <ה>מקום עד שתבא לגרגשי ולאמרי ולשאר
האומות והכחדתיו והכחדתים היה צריך לומ' אלא ללמדך שהם לפניו כאיש אחד ולפי' אמר
והכחדתיו ואמ' לא תשתחוה לאלהיהם חזר להזהירם שלא ימשך אחריהם ולא ידבק בידו דבר
מע"ז כי הרס תהרסם שתבטל ע"ז מארץ ישראל ואחר שתבטל ע"ז אזי תהיה שלם ואז יקובל
תפלתך ועל זה נסמך עליו ועבדתם את יי' :שכל מי שיהרוס ע"ז כאלו עבד את יי' :ד"א ועבדתם
זו תפלה כמ' שנ' עבדו את יי' ביראה וברך א' לחמ' וא' מימ' שלא יהא אחד מישראל נצרך לאחר :ואת מימ' זה היין מיכן
אמרו כל בית שאין היין נשפך בו כמים אין בו סימן ברכה והסירותי מחלה
<חליים>
" 103בדרך וגם" – נקוד להחלפת סדר המילים.
142
F0053 l.
חליים יש בעולם שאין להם רפואה מעולם והם שמנים ושלשה כמניין מחלה :לא תהיה משכלה וג'
זו ארץ ישראל שאוירה טוב ומימיה טובים :את מ' ימ' אמ' זכה ימלאו לא זכה יתקצרו כי התורה
כולה בתנאי כמו והיה אם שמ' תשמ' וג' ואם לא תשמע הפכו את אימתי אשלח לפניך זהו מורך לב <העממיים>
כמ' שנ' תפל עליהם אימ' ופחד<ו>כמו ויסעו ויהי חתת וג' ונתתי את כל אויביך אליך עורף :שיברחו <מפניך>
ויהיו רודפים ואתה רודף אותם כמ' שנ' ורדפו מכם חמשה מאה וג' ושלחתי את הצרעה וג' הקב"ה ממית
שרפים ונחשים ועקרבים והיתה הצרעה באה ולוקטת הסם שלהם והיו הולכים ומכים לעממיים
בעיניהם והיו משליכות הארסוהיו מתים והם מתים והם סומים :לא אגרשנו וג' לפי שבני אדם
הם יישוב העולם ואם אגרשם בשנה אחת תרבה חיה רעה אלא עד אשר תפרה וג' ושתי את גבולך וג'
זה הפסוק לימות המשיח כמ' שנ' וירד מים עדים לא ישבו בארצך בוא וראה כמה היא גדולה
חמרת ע"ז כי בתחלת הפרשה הזהיר עליה שנ' זובח לאלהים יחרם :ובאמצע הפרשה הזהיר עליה שנ'
אלהי מסכה ל' ת' ל' ובסוף הפרשה הזהיר עליה שנ' לא תכרות להם ברית וג' ועל זה אמ' לא ישבו
בארצך :ואל משה אמר עלה :זה המעשה היה קודם מתן תורה ואמ' למשה עלה כי לך הגדולה
ראויה מחבירך ועל זה אמר ונגש משה אל יי' והם לא יגשו :וישלח את נערי בני ישראל אלו
הזקנים ולמה קראם נערי שננערין אל המצות כמו ומשרתו יהושע בן נון נער והוא היה באותו
העת קרוב לששים שנה אלא ממי נער שהוא ננער לתלמוד תורה ולפיכך זכה וישב במקומו
ועליו אמ' החכם נוצר תאנה יאכל פריה ושו' א' י' :ויראו את אלהי ישראל מלמ' ששרתה עליהם
שכינה :כמעשה לבנת הספיר מלמ' שהציצו בשכינה ונתחייבו כלייה וזהו מעשה בן זומא <שהציץ>
ונפגע וכן אמר ר' עקיבה לתלמידו לכשתגיעו לאבני שיש אל תאמרו מים מים משום שנ' דובר
שקרים לא יכון לנגד עיני :ואל אצילי בני ישראל אלו הגדולים והכהנים כמ' שנ' וגם הכהנים
הנגשים אל יי' ית' :ויאמר יי' אל משה עלה אלי ההרה :ההרה ההר הידוע והוא שאמרתי לך במצרים
בהוציאך את העם ממ' ת' א' ה' ע' ה' ה' והיה שם ר"ל מ' יום עד שילך כל ליכלוך הגוף ויבדל מבני
אדם מענין אכילה ושתייה כאשר לא יאכל ולא ישתה עוד אינו צריך לנקביו ולא רוח יצא <ממנו>
143
ויהיה כמלאכי השרת ועל זה ישב מ' יום :ואתנה לך את לוחת והם לוחת הברית והתורה אלו
החקים ומשפטים והמצוה זו משנה :אשר כתבתי להורותם זה תלמוד :מלמ' שכולם ניתנו למשה
מסיני :ויקם משה ויהושע מלמ' שלא היה יהושע נפרש ממשה אלא בשעת הדיבור בלבד :ואל
הזקנים אמ' שבו אתם עד אשר נבוא כי אין לכם יכולת להשיג יותר מהשגתכם והנה אהרן וחור <זכותו>
שללוי ויהודה ויעל משה אל ההר אחר י' הדברות ויכס הענן את ההר וגם את משה רב'י' כסה הענן כדי למרק אכילה ושתייה
שבמיעיו ושומו
כמלאכי השרת ויבא משה בתוך הענן :מלמ' שנעשה הענן לו כמו שביל שנ' בתוך הענן והיה הולך
בענן באור כאדם שמהלך בצהרים ובמה היה עוסק משה באותם המ' יום אלא בא ללמדך שלא היה בו
שום עסק כי אם בתורה ובמצות ואם משה רע"ה ששמע מפי הגבורה היה צריך עוד לעסוק הדיוט מהדיוט על אחת כמה
וכמה :ועליו הכ' אומ' נפש עמל עמ' לו וג' אשרי מי שעמלו בתורה ובמצות ומשבר לבו לפני בוראו באמת :תם104:
F0054 r.
נשלמה
בעזרת
משנה
פרשת
ואלה
ה מש פ ט י ם
עתים
פ רש ת
ומחליף
ויקחו
לי
הזמנים
תרומה
כתיב לי הכסף ולי הזהב אמר יי' צבאות :אמר הקב"ה לישראל התנדבו ועשו המשכן ואל תאמרו מכיסתם
אתם נותנים דבר כי משלי הוא הכל לפי' אמ' ויקחו לי משלי:
דבר אל בני ישראל להוציא החרש שאינו
שומע ואינו מדבר אשר ידבנו לבו להוציא השוטה שאין לבו נודבו :מאת כל איש להוציא את הקטן שאינו
איש :ומנין שלא יקחו מן הגוים שנ' דבר אל בני ישראל ולא למי שאינו מישראל :וזאת התרומה
אמ' הקב"ה אני העמדתי לכם י"ג דברים על ידי יחזקאל הנביא אף אתם התנדבו י"ג ומה הם המפורשים
על ידי יחזקאל א' ואלבישך רקמה :ב' ואנעלך תחש ג' ואחבשך בשש :ד' ואכסך משי :ה' ואעדך עדי:
ו' ואתנה צמידים על ידיך :ז' ורביד על גרונך :ח' ואתן נזם על אפך :ט' ועגילים על אז' :י' ועטרת
תפארת ברא' :וסולת ושמן ודבש :הרי י"ג ואתם ושש ועזים :ועורות אילים מאדמ' ועורות תחשים ועשה
104נקוד להבלטת מילת סיום.
144
שטים ושמן למאור ובשמים לשמן המש' אבני שהם ואבני מלאים וגם לקטרת הסמים הרי עשרה וזהב
וכסף ונחשת הרי י"ג ומה נשתנו אלו למדרש זהב לכפר מפני מלכות בבל דכ' ביה רישיה די דהב טב
וכסף לכפר מפני מלכות פרס ומדי דכ' ועשרת אלפים ככר כסף :נחשת לכפר על מלכות יון שהיא
פחותה מכולם שהיא עתידה להשתמש במטבע חשוב :ותכלת אלו ישראל העטופים בציצית
של תכלת :וארגמן זה דניאל שראה ד' מלכיות ותולעת שני אלו ישראל שנמשלים בתולעת
שנ' אל תיראי תולעת יעקב וחטאם דומה לשני שנ' אם יהיו חטאיכם כשנים וג' ושש זה המלאך לבוש
הבדים אשר נשבע בחי העולמים ועזים כנגד יעקב שנ' ואת עורות גדיי העזים :ועורות אילים
כנגד יצחק שנ' והנה איל אחר נאחז :ועורות תחשים שעירערו חומות ירושלם עד שהתישו כוחן:
ועצי שטים שיועצים לשטות את ישראל מייחוד מלכם :שמן למאור כנגד מלך המשיח שעתיד
להאיר עיניהם של ישראל :בשמים לשמן המשחה שעתיד למשוח כהן גדול ולקטורת הסמים
כדכ' בריח ניחח ארצה אתכם אבני שהם שהמו רחמי עליכם ועשו לי מקדש בעולם הזה
ושכנתי בתוכם לעולם הבא אשרי העם שככה לו ככל אשר אני מראה מלמד שהראה הקב"ה
למשה כל צורת הכלים בדמות אש וראייה וכן תעשו :ועשו ארון עצי שטים ומפני שקדושתו
יתירה משאר הכלים לפיכך הזכירו בראשונה עצי שטים ש' שלום ט' טובה י' ישועה מ' מחילה
ועשית עליו זר זהב עליון הוא כתר תורה מכתר כהונה ומכתר מלכות שאין בהם תורה ונאמר
בארון וצפית אתו זהב טהור :מיכן שצריך תלמ' חכם להיות תוכו כברו שלא יהיה אחת בלב ואחת
בפה ואמר ויצקת לו ארבע טבעת זהב מיכן שצריך תלמ' חכמ' שיהיה זריז בתורה במצות
ובמעשים טובים וענוה :ואמ' ועשית בדי עצי שטים :אלו המסייעין את עוסקי התורה וצפית
אותם זהב שעתיד הקב"ה להחזיק ביד מסייעי בעלי תורה שנ' עץ חיים היא למחזיקים בה וג' והבאת את הבדים וג' מיכן
לתלמ' חכם שבעיר מצווים בני העיר להאכילו ולהשקותו ולסייעו בכל דבר ועשית שני
<כרובים>
F0054 l.
145
כרובים והלא אמר לך וצוך במעמד הר סיני לא תעשה כל תמונה :לא קשיא לך לא תעשה אבל לי עשה:
כיוצא בו מחלליה מות יומת וג' ובמקום אחר אומ' וביום השבת שני כבשים כיוצא בו ערות אשר אחיך וג'
ואמ' אחר מיכן יבמה יבוא עליה :ועשית שלחן לא שצריך אכילה ושתייה אלא מעשה בני אדם גלויים
לפניו כי יש בני אדם אינם חפצים בזה העולם כי אם אכילה ושתייה לפיכך אמ' ועשית שולחן הלא תראה
כי השלחן הוא נתון בצפון ויצר הרע הוא נתון בצפונו של אדם שהוא שמאלו ועל זה אמר החכם לב חכם
לימין ולב כסיל לשמאל :ועל כן המנורה נתונה בדרום שהוא לצד ימין רמז על תלמ' חכמ' שהם
עוסקין בתורה בלילה לאור הנרות כי כן אמרו רע"ה אין גרנה של תורה מתקים אלא בלילה שנ' קומי
רוני בלילה :אבל השלחן הוא בצד שמאל שנ' והשלחן תתן על צלע צפון רמז על אותם שנמשכים אחר
יצר הרע שהוא נתן בשמאלו של אדם ומזה ציונו הקב"ה שנתן התפלין על צד שמאל כדי לשבר את
יצר הרע וכן הבטיחנו לעתיד לבוא שירחיק היצר הרע מכל וכל כמו שהבטיחנו על ידי הנביא
ע"ה ואת יצר הצפו' א' מ' והוא יצר הרע שהוא בצפונו של אדם :ומזבח באמצע טעם מפני מה ר"ל כי <המזבח>
דומה לבית המדרש שלא יתכן כל היום וכל הלילה קריאה בלא אכילה לפיכך צריך אדם שיאכל כדי
קיום הגוף כי גוף לא מ<י>תקיים בלא אכילה לפי' נתון המזבח באמצע :ועשית יריעות עיזים היריעות
כנגד השמים אמ' ר' אבהוא כל מה שמעלה יש למטה למעלה כוכבים שנ' מונה מס' לכוכ' ולמטה
כוכבים שנ' דרך כוכב מיעקב :יש למעלה צבאות ויש למטה צבאות למעלה קק"ק יי' צבאות:
ולמטה יצאו כל צבאות יי' :יש למעלה אופנים שנ' והאופנים ינשאו לעומתם :ולמטה אופנים שנ'
והנה אופן אחד בארץ :למ' כרובים שנ' וי<ר>כב על כרוב וי' ולמטה כרובים שנ' והיו הכרובים פ' כ' וג'
למעלה זבול שנ' ואתה תשמע מזבול וג' ולמטה זבול שנ' בנה בניתי ב' זבול לך :למעלה
יריעות שנ' נוטה שמים כיריעה ולמטה יריעות שנ' ועשו יריעות עזים :ד"א ועש' יריע' עז' זש"ה
שחורה אני ונאוה ואפשר לשחור שיהיה נאה משל הדבר דומה לתינוקת שסרחה בבית אביה והיה
אביה מלך אמ' אביה הוציאוה והניחו אותה שתהא לוקטת שבלים אחר הקוצרים כן עשו השחיר<ה>
הנערה פניה מצד השמש אחר כך בדק אביה הדברים ולא מצא שסרחה כי אם אחת מן השפחות
מיד נתרצה עליה אביה והביאה למקומה יותר ממה שהיתה מקודם באו נשי השרים ובנותיהן
לבקר את בת המלך ראוה שהיא שחורה היו מלעיגים עליה מיד אמרה להם מה אתם מעיינים
בי מעט שמנים ומעט מרחצאות אתלבן אבל אתם שאתם שחורים כל שמנים שבעולם וכל
146
מרחצאות לא ילבן אתכם :כך ישראל כשעשו את העגל אמרו אומות העולם להם שחורים
מה עשיתם אמרה כנסת ישראל אם אני שחורה במעשי נאה במעשי אבותי שחורה אני במצרים
בטיט ובלבנים נאה אני על הים שנ' ויאמינו ביי' ובמשה עבדו שחורה אני במצרים שנ' ואומר אל
אבתיכ' בא' מצ' א' ש' ע' ה' :ונאוה ב<מ>מצרים בדם פסח ובדם מילה שנ' ואעבור עליך וא' מ' בדמ' וג' שחורה
אני בים שנ' וימרו על ים בים סוף :ונאוה בים סוף שנ' זה אלי וא' שחורה אני בחורב שנ' ובחורב
F0055 r.
הקצפתם את יי' ואמרנו אלה אלהיך ישראל ונאוה שאמרתי כל אשר דבר יי' נעשה ונשמ' שחורה
אני בזהב שנתתי לעגל ויתפרקו כל ה' א' נ' ה' וג' ונאוה אני בזהב שנתתי למשכן העדות :שנ' כל נדיב
לב ה' ח' ו' וג' כך ישראל מבזין אותן אומות העולם ואינן יודעים שהם מלאים מצות כרמון ומקרא
ומשנה הלכות ואגדות ומדרש :כאהלי קדר כיריעות שלמה יריעות של מי שהשלום שלו ואלו הם
שמים שנ' נוטה שמים כיריעה :מה יריעותיו קבועים ואין להם טלטול אף ישראל אין להם טלטול:
ועשית מכסה לאהל תחש היה בימי משה רע"ה לפי שהשעה ניזדמנה לו ועשה ממנו מכסה לאהל מלמעלה
ומתרג' ששגונא שהיה לה מינים הרבה ונגנזה :ועשית את הקרשים והם מעצי שטים לכפר על מעשה
שטים ועשית את המזבח עצי שטים וכל ענין המנורה והשלחן והמזבח והקדשים והאהל והיריעות
וכל כלי המשכן מפני מה אמרו ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם מלכי הגוים יש להם אהל ושולחן
ומנורה ומקטר קטורת וכן הוא תכסיסי המלוכה כי כל מלך צריך לכך ואתה הוא מלכינו גואלינו
מושיענו לא יהיה לפניך תכסיסי המלוכה עד שיודע לכל באי העולם כי אתה הוא המלך :אמ' להם
בני אותם בשר ודם צריכים לכל זה אבל אני איני צריך כי אין לפני לא אכילה ולא שתייה ואיני צריך
מאור ועבדי יוכיחו כי השמש והירח מאירים לכל העולם ואני משפיע עליהם מאורי ואני אשגיח
עליכם לטובה בזכות אבות<י>כם :אמרו ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם אין אנחנו מבקשים
את האבות כי אתה אבינו אברהם לא ידענו ויש' ל' הכ' אמר להם הקב"ה אם כן עשו מה שאתם
חפצים אלא עשו אותם כאשר אני מצוה אתכם :ובנוהג שבעולם אם יהא לאדם בן כל זמן שהבן קטן
אביו נותן דעתו עליו לסוך אותו לרחוץ אותו להאכילו ולהשקותו ולטענו על כתיפו עד שיגדל
147
וכיון שיגדל צריך להשרות אביו בבית נאה להתקין לו שולחן ומנורה אף אתם הייתם במצרים
קטנים שנ' כי נער ישראל ואוהבהו הרחצתי אתכם במים שנ' וארחצך במים :האכלתי אתכם לחם
ובשר שנ' בתת יי' לכם השקיתי אתכם מים שנ' עלי בא' ענו לה :טענתי אתכם שנ' ואשא אתכם וג' <עכשו>
שעמדתם על פרקכן בנו לי בית שנ' ועשו לי מקדש :ועשו מנורה ועשו שולחן ועשו מזבח מקטר
קטרת ועשית את המזבח זש"ה מה יפית ומה נעמ' אמ' ר' עקיבה לא היה כל העולם כרוז כיום שנתנה
שיר השירים לישראל שכל הכת' קדש ושיר השירים קדש קדשים :אמ' ר' אלעזר בן עזר<י>ה מלה"ד
למלך שנתן לנחתום כור חטים אמ' לו הוצא מתוכן עשר סאים סלת חזר ואמ' לו הוצא לי מתוך עשר
סאים שש סאים סלת חזר ואמר לו הוצא משש ארבע כך מלך מ' המ' סילת את הנביאים מתוך תורה
וסילת את הכתובים מתוך הנביאים וסילת שיר השירים מתוך הכתובים לפי' כל הכתובים
קדש ושיר השירים קדש קדשים ר' נתן אומר מלאכי השרת אמרו אותה ומניין שיר השירים שיר שאמרו
אותה שיר מרומים ראה מה משבח הקב"ה לישראל בתוכה מה יפית ומה נעמת :מה יפית בסיני <ש>קבלת
מלכותי עליך ומה נעמת באהל מועד שכל מה שצויתי למשה הייתם מזורזין לעשות אמ' הקב"ה למשה
עשה מזבח העולה כפרה לבני שיהא מכפר על עונותיכם :שכך התקנתי עם אברהם שאם יחטאו בניך
<על>
F0055 l.
על ידי קרבנות אני מכפר להם שכן כתיב קחה לי עגלה מ' ומהו מזבח נוטריקון מ' מחילה ז' זכות
ב' ברכה ח' חיים בזכות העולה שמקריבים לפניו אתם מתעלים וכן הוא אומ' מי זאת עולה מן המ' וג' חמש
אמות אורך אמר הקב"ה הן קבלו את הלוחות שכת' עליהם י' הדבר<י>ם שהם חמש על לוח אחד וה' על
לוח אחד לכך חמש אמות אורך ושלש אמ' קומ' כנגד ג' גואלין שגלו אותם שנ' ואשלח לפניך את משה
א' ו' ואשלח לכם עוד את כל עבדי הנביאים ועשיתי על ידם כמה נסים ונפלאות :ויעש קרנתיו אמ' הקב"ה
ארבע קרנות נתתי להם בסיני קרן התורה וקרן הכהונה וקרן מלוכה וקרנם של ישראל שרוממתי אותם
על שאר אומות העולם :קרן המלכות זו קרנו של משה שנ' ויהי בישורון מלך ואומר ומשה לא ידע כי קרן וג'
148
קרן התורה ונוגה כאור תה' קרנ' וקרן הכהונה שנ' ותרם כראם קרני וג' קרן ישראל שנ' וירם קרן לע' יש' אמר
הקב"ה יעשו ארבע קרנות ויכפרו על אומה שרוממתי אותה בארבע קרנות :וצפית אתו נחשת אמ' רבי
יודה בר שלום אמ' משה לפני הקב"ה רבונו של עולם אתה אמרת לעשות מזבח עצי שטים ולצפותו נחשת
ואמרת לי אש תמיד תוקד על המזבח אין האש מבערת את הנחשת ושורפה את העצים :אמ' הקב"ה המדות
האלו הן אצלכם שמא הם לפני הסתכל כמה מלאכים לפני והם של אש שנ' משרתיו אש לוהט :וכמה
אוצרות של שלג ושל אש מעורבים זה בזה שנ' אש וברד שלג וק' וכן מים יש שנ' שמי השמים והמים <אש'>
מ' ה' ולא המים מכבין את האש ולא האש אוכלת המים וכן החיות של אש והרקיע שעל ראשם מים שנ'
ודמות על ראשי החיה רקיע וג' והחיות עומדות וטעונות כל אותן מימי אוקינוס והוא של אש והן <עומדות>
מן רקיע לרקיע ומן רקיע לרקיע חמש מאות שנה ר' ברכיה ור' חלבו בשם ר' אבה סמוקה אומ' אע"פ <שמהלך>
החיות חמש מאות וכולם אש ושבולי הרקיע מים לא המים מכבין האש ולא האש מכלה את המים
ולמה מפני שעשה שלום ביניהם ומפני שאמרתי לך אש תמיד ת' ע' ה' אתה מתיירא שמא ישרפו העצים
מתים הכניסו משה ואהרן לפני ויצאו חיים :שנ' ויוצא פרח ויצץ ציץ ארזים ששלח חירם למלך שלמה ועשאן
למלאכת המקדש הריחו משכינתו של מלך עולם והרטיבו העצים פירות שנ' שתולים בבית יי' וכך
היו עושים תמיד פירות עד שעמד מנשה והכניס את הצלם לבית קדש הקדשים ונסתלקה השכינה
ויבשו הפירות שנ' ופרח לבנון אומלל :וכן אמר הקב"ה למשה בדים שעשית לארון עתידין להאריך
שנ' ויאריכו הבדים מתין נכנסין לפני ייצאו חיים ואתה מתיירא שמא ישרפו העצים וממך היתה
רוצה ללמוד למה כשהיית בתוך מחיצות של אש ומהלך בתוך המלאכים של אש היה לך לישרף שהיית
בא אצלי שנ' ומשה נגש אל הערפל ואני אש אכלה שנ' כי יי' אלהיך אש אוכלה שמא נכוית אף <מזבח>
העולה אע"פ שכת' אש תמיד תוקד על המזבח לא ת' :לא הנחשת מתבער ולא העצים נשרפין :ואם
תאמר שהיה הנחשת עבה אמ' ר' נחמיה כעובי דינר זהב היה מעופה אמ' הקב"ה יבוא זכות המזבח
שאש הקרבנות בוערות בו יומם ולילה ויכפר על ישראל שעוסקין בתורה
יומם ולילה
רצון:
שנ' והגית בו יומם ולילה אמן וכן יהי
105נקוד להבלטת מילת סיום.
149
תם105:
F0056 r.
נשלמה
פרשת
ויקחו
לי
תרומה
בגזרת
ע צ מ ה:
הנותן
פרשת
ואתה
לאין אונים
ת צ ו ה:
כתיב כי נר מצוה ותורה אור וד' ח' ת' מ' מפני מה נמשלה המצוה בנר מה הנר הזה מדליקין <מ>אותו כמה
נירות כן מרבין התורה ברבים כמה תלמידים הגונים מעמיד והוא אינו חסר כלום אבל מוסיף חכמה
כמו שאמ' רז"ל הרבה למדתי מרבותי ומחברי יותר מרבותי ומתלמידי יותר מכולם :ד"א מה הנר
הזה מאיר לאדם ושומרו שלא יכשל כן התורה מגינה על האדם שלא יכשל שנ' נר לרגלי דבריך וג' ואומ'
בלכתך לא יצר צ' וג' מה הנר מאירה לטובים ולרעים אף הצדיק בעשותו טובה מציל כל העולם
שנ' וצדיק יסוד עולם מה הנר הזה כשאתה קוצץ את הפתילה כך המצוה כל זמן שהאדם עוסק בה
ומוציא הוצאה אינו חסר אבל מוסיף שנ' פזר נתן לאביונים מה הנר הזה השלהבת עולה לשמים
אף העושה צדקה תפלתו עולה לשמים שנ' אני בצדק אחזה פניך וג' ד"א ואתה <ת>צוה ויקחו אליך
אמרו ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם אנו אין לנו אור אלא משלך ואתה אומ' לנו שנדליק לפניך
נר שנ' כי את תאיר נרי :ולמה כך אלא בשעה שהקריבו כל השבטים חנוכת המזבח לא הקריב
שבטו של לוי והיה אהרן נפשו עגומה עליו אמ' כל השבטים הקריבו <ח>נוכה אחת ואני אין הקב"ה
חפץ בי שאם היה חפץ בי הייתי מקריב עם שאר השבטים מיד צוה הקב"ה למשה שיאמר לבני
ישראל שיבי<י>או שמן זית כדי שיהיה אהרן מדליק לפניו לא שהוא צריך לאורה אלא כדי להטיב
לבו של אהרן אמ' ר' חנינה סגן הכהנים אני הייתי בבית המקדש ומעשה נסין היה במנורה שהיו
מדליקין אותה בראש השנה ולא היתה מתכבה עד השנה האחרת ופעם אחת לא עשו הזתים
שמן וישבו להם הכהנים בפחי נפש אמ' ר' חנינה אני הייתי בבית המקדש ומצאתי את המנורה
דליקה יותר ממה שהיתה דליקה שאר כל ימות השנה ראה מעשה נסים לכך אמ' הקב"ה לכהנים
הם ידליקו את המנורה ומאורי תדליק המנורה ואמרו רע"ה כיון שהיו מדליקין את המנורה כל
חצר שבירושלם היתה משתמשת לאורה אמ' הקב"ה למשה לא בעבורי אני רוצה שתדליקו המנורה
אלא בשביל אחיך כדי שייטיב לבו וכן אמר דוד ע"ה יי' אורי וישעי ואימתי היה זה בשעה שעשה
151
מלחמה בגדוד של עמלק שנ' ויכם דוד מהנשף עד הערב ומי היה מאיר לו זיקין וברקים היו <מאירים>
לו לכך נאמר יי' אורי וישעי ר' אלעזר אומר מדבר דוד ע"ה במלחמה המצרי כיון שבאו על ישראל
מה עשה הקב"ה הוריד ענן שנ' ויהי הענן והחשך למצרים ואור לישראל שנ' ויאר את הלילה כי<ו>ן שראו
ישראל כך אמרו יי' אורי וישעי ממי אירא אמר הקב"ה ואני מאיר לכל העולם ואתם סבורין שאני
צריך לכם שתאירו לפני אלא בשביל חיבתכם ואם אתם מאירים לפני בבית המקדש אף אני <מאיר>
לכם לעתיד לבוא שנ' והיה לך יי' לאור עולם וא' לתפ' :ד"א ואתה תצוה את בני <י>שראל ולא
לאומה אחרת :ויקחו אליך שמן זית זך וג' ומה זכה שמן זית מכל השמנים לפי שאין שמן זית יוצא אלא
<על>
F0056 l.
על ידי כתישה כך אין אדם נוחל חיי העולם הבא אלא מתוך צער ולא דברי תורה אלא מתוך צער ולפי' נמשלו
ישראל בזית שנ' זית רענן יפה פרי וג' ומה הזית ממתק על ידי כתישה כך ישראל ממרקין עונותיהם
על ידי יסורין וגם חוזרין למוטב על ידי יסורין :ואל יטעך יצרך לומ' שצריך לאורה אינו כן אמר ר' לוי ברבי
מי הוא עושה חלונות בבטנו עושה רחובות מבפנים וצרות מבחוץ למה כדי להכניס אורה בבית אבל
בית המקדש לא היה כן אלא צרות מבפנים ורחבות מבחוץ כדי שלא יאמרו לאורה הוא צריך ולא עוד
אלא מבית המקדש היה יוצא האורה ומדליק לכל ירושלם ולא היתה שכינה צריכה לשכנתה ואם
תאמר למה אמר להדליק ללמד לבעלי תורה שיהיו קוראים בכל לילה ולילה שנ' יומם יצוה יי' ח' ו' ש' ע' וג'
באהל מועד מחוץ לפרכת שלא יטעך יצרך לומ' שהוא צריך לאורה בעבור זה ניתנה המנורה מחוץ לפרכת:
אמר הקב"ה תבא ליום שכולו אורה וחשכה לאומות העולם שנ' כי הנה החשך יכסה ארץ את מוצא מי
שהוא בחשך רואה מה שבאור אבל מי שהוא נתון באור אינו רואה מה שבחשך אבל הקב"ה אינו כן אלא
הוא אור ועמו אור חונה :שנ' ונהורא עמיה שרי ורואה מה שבחשך שנ' הוא גלי עמיקתא ומ' י' מ' ב' ו' ע' ש':
אמר הקב"ה לישראל בני בעולם הזה אתם זקוקים לאורו של בית המקדש ואתם מדליקין בתוכו נרות
אבל לעתיד לבוא בזכות אותו הנר שהייתם מדליקין אני אגאול אתכם על ידי משיח שהוא נמשל בנר
151
שנ' שם אצמיח קרן לדוד ערכ' נ' ל' :ואתה תדבר אל כל חכמ' לב לרבות הנשים שנ' וכל אשה חכמת לב
והם יקחו אילו חכמי לב ששה משמותם תנו רבנן שתי אבנים היו לכהן גדול על כתיפיו אחת מיכן
ואחת מיכן ושמות י"ב שבטים כתוב עליהם ו' על אבן זו ו' על אבן זו והשנית אמ' כתולדותם הראשונה
לא היו כתולדותם מפני שיהודה מקודם לצבא :וחמשים אותיות היה שם
עשרים וחמשה על אבן זו וכ"ה על אבן זו וכן צורתם
יהודה
ובחשן היו בו י"ב שבטים וי"ב אבנים ועושין בהם נקבים ומכניסין
ראובן
שתי וערב ומניח בהם את האבנים וכן היו נחקקים על אודם היה
שמעון
עליו אברהם יצחק יעקב ראובן :על פטדה היה חקוק עליו שמעון:
לוי דן
על ברקת היו חקוק עליו לוי:
והטור השני נופך ספיר ויהלום
נפתלי
גד
ואשר
יששכר
בהם
חקוק
זבולון
יוסף
בנימין
על נפך היה חקוק יהודה ועל ספיר היה חקוק יששכר ועל יהלם זבולן:
והטור השלישי לשם שבו ואחלמה :על לשם חקוק דן ועל שבו נפתלי
ועל אחלמה גד :והטור הרביעי תרשיש שהם וישפה על תרשיש אשר ועל שהם יוסף ועל <ישפה>
בנימין ואחר כן היה חקוק כל אלה שבטי ישראל כדי שיהיה בהם כל אלף בית ומלאכתו היתה
בחכמה גדולה והיה לובש חשן המשפט ושתי האבנים על שתי כתיפיו ובהם היו שואלין כל דבר
והיה מגיד תנו רבנן כיצד היו שואלין באורים ותומים השואל פניו כלפי הנשאל :והנשאל פניו כלפי <השכינה>
השואל אומר הארדוף אחרי הגדוד הזה והנשאל אומר רדוף וכיצד היו יודעים ר' יוחנן אומר היו <האותיות>
בולטות עלה ע' משמעון ל' מלוי ה' מיהודה וכן היה כל הדברים שהיה צריך ואין שואלין להדיוט אלא
F0057 r.
למלך ולאב בית דין ולבוש היה הציץ ואמרו רב' ע"ה ציץ דומה כמו טס של זהב ומוקף מאוזן לאוזן של
כהן גדול וכתוב עליו בפתוחי חותם של אבנים והיו כותבין עליו בדיו קדש ליי' בשיטה אחת :וזה
הדבר אשר תעשה זש"ה לעולם יי' דברך נצב בשמים :וכי בשמים בלבד דבריו של הקב"ה נצב ולא
בארץ :ומהו דברך נצב בשמים אלא כשאומר דבר אינו חוזר בו ואינו מתנחם אלא על הרעה אבל על
152
הטובה אינו מתנחם וכן אמר לאהרן שיתן לו הכהונה וקיים את דבריו שנ' והיתה לו ולזרעו אחריו וג'
ולא חזרת כך וקיימת את דבריך וגם כשאמר למשה וזה הדבר אשר תעשה להם איזה דבר שאמ'
לו והיתה לו ולזרעו אחריו :ד"א וזה הדבר זש"ה אשרי תבחר ותקרב וג' אשרי מי שבחרתו וקירבתו
לא כל הרוצה ליטול יטול אלא כמי שמוכר החרס מכה על גבו ואומר זה נאה וזה רע כך הקב"ה הוא
כמו היוצר הזה שנ' הנה כחמר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל והוא יודע איזה ראוי לשרת לפניו
ואיזה אין ראוי ועל זה אשרי תבחר ותק' :יש מי שנבחר ונדחה ונתקרב :ויש שנבחר ונדחה ולא <נתקרב>:
ויש מי שנבחר ונתקרב שהיה מרוחק :נבחר ונתקרב שהיה מרוחק זה דוד שאמר פתחת למוסרי
אל תיקרי למוסרי אלא לאיסורי אמר דוד ע"ה לפני הקב"ה רבונו של עולם אתה כתבת בתורתך
לא יבוא עמוני ומוא' והייתי כפות במוסרות :ופיתחת אותן פיתחת למוסרי שאמרת עמוני לא יבוא
אבל <ע>מונית מותר לבוא בקהל :מואב לא יבא אבל מואבית מותר לבוא בקהל ובחרת בי וקרבתני
הוי אשרי תבח' ות' ויש מי שנבחר ונדחה ונתקרב זה דוד ע"ה במעשה אוריה שאמר לו נתן הנביא <הנני>
מקים עליך רעה וג' נתרחק וחזר ונתקרב שאמר חנני אלהים כחסדך וג' אמר לו נתן הנביא גם יי'
העביר חטאתך ולא תמות :ויש מי שנבחר ונדחה ולא נתקרב זה שאול ע"ה שנ' ובחור אותו <מכל>
שבטי <י>שראל :ונדחה ולא נ<ת>קרב שנ' קרע יי' את ממלכות ישראל וג' וכן אהרן נבחר וכשעשה את
העגל נדחה שנ' ובאהרן התאנף יי' להשמידו ונתקרב שנ' ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך וניתנה
הכהונה בידו וביד בניו לעולם שנ' והיתה לו ולזרעו אחריו וצוה הקב"ה שיעשו שמנה מלבושים
שילבשם הכהן ואם חסר אחת מהם מהם עבודתו פסולה :שבעת ימים ילבשם הכהן זה צווי
לדורות שהיו מפרישין כהן גדול שבעת ימים קודם יום הכפורים ומחנכין אותו בעבודה :וא' אותם
אש' כפר בהם הכהנים אוכלין והבעלים מתכפרין וזה אשר תעשה על המזבח :והוא התמיד
שנים ליום כנגד היום תמיד של שחר מכפר על עבירות שביום ותמיד של בין הערבים היו מתאכלין <והולכין>
כל הלילה לכפר על עבירות שבלילה אשר אועד לכם בזכות ישראל היה הדיבור להם ונועדתי שמה לבני
ישראל להודיע לכל באי העולם חיבה שחבבתי את ישראל ונקדש בכבודי :מעשה נדב ואביהוא שהקב"ה
מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה יותר מכל אדם :ושכנתי בתוך בני ישראל שמתוך ששכינתי <בתוכם>
ידעו כל העולם שאני אלהיהם ונאמן לשלם להם שכר טוב לעולם הבא כי זה העולם אין בו ממש< :ועשית>
מזבח מקט' קט' זה מזבח הזהב שהוא להקטיר ולא להעלות עליו עולה ומנחה :ועשית לו זר זהב זה <זר>
153
שלישי שזכה בו דוד ונטלו שנ' מי אנכי ומי ביתי כי הבאתני עד הלום לפי שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד והשם
ברחמיו יזכנו לאותה העת:
תם106:
<נשלמה>
F0057 l.
נשלמה
בעזרת
פרשת
ואתה
אחרית
תצוה
מראשית
פרש
'107
כי
מ ח ו ה:
תשא
זש"ה רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלהים סלה :ר' שמואל בר אמי פתר קרייה בדואג
ואח<י>תופל כי כשחלה דוד ע"ה היו נכנסין כל ישראל לבקרו והיו נכנסים דואג ואחיתופל ואומרים
לו מלכינו השם יעמידך למקומך לשלום והיו יוצאין לחוץ היו אומרין אדם ששבה את הכבשה והרג
הרועה בחרב יש לו תקוה אין ישועתה לו באלהים :ואתה יי' מגן וג' הסמכת עמהם מות יומת הנואף
והנואפת מגן בעדי שקבלת תשובתי והגנתה עלי בזכות אבותי והחזרתני למלכותי ומרים
ראשי אחר שהייתי חייב לך תלוי ראש נתת לי הרמת ראש על ידי נתן הנביא שנ' גם יי' העביר
חטא' ולא תמ' :ורבנן פתרי באומות העולם רבים אלו אומות העולם ולמה קורא אותם רבים מן <הפסוק>
שמצא קורא אותן רבים שנ' הוי המ' עמ' רב' :אומ' לנפשי שהיו אומרין לישראל אומה ששמעה בהר
סיני מפי הקב"ה לא יהיה לך אלהים אחר' ולסוף ארבעים יום אמרו לעגל אלה אלהיך ישראל אין ישועתה
לו באלהים :אמ' ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם ואתה הסמכת עמהם בתורה שנ' זובח לאלהים יח'
מגן בעדי שהגנתה עלי בזכות אבותי כבודי שהשרית שכינתך בתוכנו שנ' ועשו לי מקדש :ומרים
ראשי אחרי שהיינו חייבים תלוי ראש שנתתה לנו תלוי ראש ע"י מרע"ה שנ' כי תשא את ראש:
ונתנו איש כופר נפשו ליי' שלשה דברים שמע מפי הגבורה ופחד ונרתע לאחריו א' כשאמר לו ועשו לי
מ' ו' ב' :אמ' מרע"ה רבונו של עולם השמים ושמי השמים לא יכילוך וכל שכן הארץ ואתה אומר לי
106נקוד להבלטת מילת סיום.
107נקוד להבלטת קיצור.
154
ועשו לי מ' :אמ' לו משה לא כמו שאתה מחשב אלא עשרים קרש בצפון ועשרים קרש בדרום ואני <מצמצם>
שכינתי ביניכם וכשאמר לו את קרבני לחמי אמ' משה רבונו של עולם אם אביא כל צאן וכל צבי <ואיל>
שבעולם וכל עצים שבעולם אין בהם הלעטה אחת שנ' ולבנון אין די בער וג' אמ' לו משה לא כמו
שאתה חושב אלא את הכבש אחד ת' ב' :וכשאמר לו ונתנו איש כופר נ' אמ' רבונו של עולם ומי יוכל
לתת כופר נפשו אם יביא כל כסף וזהב שבעולם לא יוכל לתת כפרו :אמ' לו משה לא כמו שאתה
חושב אלא זה יתנו מחצית השקל ר' יהודה ור' נחמיה חולקין בדבר חד אומ' לפי שחטאו בחצי <היום>
יביאו מחצית השקל וחד אומ' לפי שעברו על עשרת הדברות יתנו עשרה גירות והחוטאים יביאו
אבל מי שלא חטא לא יביא ואיזה הוא שלא חטא זה שבט לוי כי אמ' הנה ז"ה יתנו ומניין זה שנים עשר
והיו שנים עשר שבטים חוץ משבט לוי שלא היה במניין השבטים כי אותו השבט נבחר ליי' שנ' כי בו
בחר יי' וג' ולא יהיה בהם נגף כי בכל עת פקודתם צריכים להיות נותנים כופר מיכן שאסור
למנות את ישראל בלי כופר ואם תאמר היאך נעלם דבר זה מדוד בעת שמנה את ישראל לפי <שאמ'>
זמירות היו לי חוקיך:
אמר לו הקב"ה דברי כתי' בהם התעיף עיניך בו וא' ואתה קורא אותם זמירות
ועל זה נעלם ממנו זה הפסוק ולבני קהת לא נתן :והוא הרכיב את הארון בעגלה פרץ יי' פרץ <בעוזא>:
F0058 r.
זה יתנו בעשרה מקומות נמנו ישראל אחת בירידתם למצרים שנ' בשבעים נפש וג' שנייה בעלייתן ממ'
שנ' כשש מאות אלף רגלי וג' ושנים בחומש הפקודים ואחד בדגלים :ואחד בחילוק הארץ ושנים בימי
שאול שנ' ויפקדם בטלאים :ויפקדם בבזק :כדאנון עתידין כאלין אמריא וכדאנון מסכינין באלין <בזקיא>
ואחד בימי דוד שנ' ויתן יואב את מספר מ' ה' וג' ואחד בימי עזרא שנ' כל הקהל כאחד ואחד לעתיד לבוא
שנ' עוד תעבורנה הצאן ע' י' מ' :העשיר לא ירבה בתרומת השקלים ועל אדנים כדי שלא יתרבב
העשיר על העני :ויבאו האנשים על הנשים אבל כסף הכפורים דבר קצוב שווה לכל :לכפר על
נפשותיכם להודיע מה הזכות גורם שכל זמן שישראל זוכין המעט שנותנין לפני הקב"ה הרבה
ומתכפרין בו אבל אם אינם זכאין אינו חפץ במתנותיהם וכן הוא אומר אין לי חפץ והקב"ה חפץ לזכות
את ישראל שנ' יי' חפץ למ' צ' יג' תו' ויא' :ואתה קח לך בשמים וג' ראש שאין למעלה הימנו מר דרור
155
שאין בו דופי עם קנמן בשם ועם קנה בשם וקדה ושמן זית הין ועשית אותה וג' מלמ' שהיו שולקין
את העקרין בשמן ואת אהרן ואת בניו תמשח לבד וכלי המקדש עם המלכים :תנו רבנן פיטום
הקטרת היתה נעשית שלש מאות ששים ושמונה סמים כנגד ימות השנה אינם כי אם שלש מאות
וששים וחמש ושלשה מנים יתירים שמהם כהן גדול מכניס מלא חפניו ביום הכפורים :ושחקת <ממנה>
הדק :תנו רבנן הקטרת היו מחזירין אותה למכתשת פעמים בשנה בימות החמה מפזרה כדי שלא
תתעפש ובימות הגשמים צוברה כדי שלא תפוג ר<י>חה וכשהוא שוחק אומ' הדק היטב דאמ' ר' יוחנן
כשם שהדיבור רע ליין כך דיבור יפה לבשמים :ראה קראתי וג' מיכן אמרו רב' אין ממנין פרנס על
הציבור אלא אם כן הכריזו <עליו> לפני מלך מלכי המ' מן השמים :ואמלא אתו רוח א' בחכמ' בתבונה
גדולה היתה מלאכת המשכן שבאלו המדות שהם חכמה ותבונה ברא בהם שמים וארץ יי' בחכמ'
יסד ארץ וג' ואני הנה נתתי את ולפי שאין עושין שררה על הצבור פחות משנים :ואתה דבר אל
בני ישראל להורותם בדרך ישרה :אך את שבתותי תשמ' ר' יוסי הגלילי אומ' אך מיעט ומה <מיעט>
כי יש שבתות שאתה שובת ויש שבתות שאין אתה שובת כגון שהוצרכו להביא מילדת או להציל
מן הלסטים או מן הדליקה או מכל דבר שיש בו פקוח נפש או חולה לבשל לו כל אלו :וכיוצא בהם
דוחין את השבת :כי אות היא ביני וביניכם ולא ביני ובין אומות העולם אות היא שבישראל
עבדים להקב"ה כי אני יי' מקדשכם לעתיד לבוא ליום שכולו שבת :ושמ' בני ישראל את השבת
ר' נתן אומ' חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה :לעשות את הש' מלמ' שכל המשמר
את השבת כאלו עשאה :אות היא לעולם מגיד שאין השבת בטילה :שבת וינפש שבת
ממלאכה וינפש ממחשבה :ויתן אל משה מאי נתן לו החכמה במתנה שנ' כי יי' יתן חכמ' והתורה
מתנה שנ' ויתן אל משה :והשבת מתנה שנ' ראו כי נתן יי' את השבת :לדבר אתו בהר סיני
ההר חמד אלהים לשבתו שני לוחת העדות מאי עדות עדות בינו ובין ישראל לוחת אבן רע"ה
אמרו כי מכסא הכבוד נחתכו והוא ספיר כמ' שנ' ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר :וירא העם
<כי>
F0058 l.
156
כי בשש משה אמ' רע"ה כי בשש שעות חטאו ישראל לפיכך הקדים להם מחצית השקל לכפר על מחצית
היום שחטאו בו כי זה משה האיש מלמד שהיה שטן מטען ומראה להם דמות משה בענן והם אומרים
כי זה משה :ויאמר אליהם אהרן אפשר לא מיחה בידם והלכו אצל חור ולא שמע אליהם והרגוהו
וסידרו משה בקיצור כמו שעשה במשנה תורה מעניין שלוח המרגלים שהם בתחלה באו אליו
ואמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ ולא זכר זה הדבר כי אם במשנה תורה :ויצר
אתו בחרט התיך הזהב בכור ועשאו דמות שור לפי שהיו ישראל אומרים עשה אותו כדמות
מה שראינו ביום מתן תורה כי ראו המלאכים שהיה רגליהם ככף צורת עגל שנ' וכף רגליהם
ככף רגל עגל לפיכך שאלו דמות עגל :וירא אהרן מלמ' שראה חור זבוח לפניו ויקרא אהרן ויאמר
חג ליי' מחר טביחה ליי' בעובדי העגל ואמר הקב"ה למשה לך רד כי שחת עמך אמ' משה לפני
הקב"ה רבונו של עולם בתחלה אמרתה לי בני בכורי ישראל ואמרת והוצא את עמי בני ישראל
ועכשו אומ' כי שחת עמך אם טובים ואם רעים שלך הם שנ' והם עמך ונחלתך :ד"א ויחל משה אמ'
לפניו רבונו של עולם על מה אתה כועס על ישראל אמר הקב"ה על שעשו העגל אמ' משה לפני
הקב"ה אם היית מצוה אותם לא היו עוברים על מצותיך אמר לו והלא צויתי להם בתוך
עשרת הדברות אמר לו משה רבונו של עולם לי צויתה להם לא צויתה כי כתבת בעשרת
הדברים אנכי יי' אלהיך ציווי לי ולא להם כי אם היה להם היה לך לומ' אנכי יי' אלהיכם אשר
הוצאתי :אתכם :לא יהיה לכם :לא תשאו את שם יי' אלהיכם :שמרו את יום השבת :ששת ימים
תעבודו :ועשיתם כל מלאכתם :כבדו את אביכם ואת אמכם :לא תרצחו לא תנאפו לא תגנובו
לא תענו לא תחמודו אם כן לא צויתה אלא לי ועוד אמר משה רבונו של עולם ושמא עשו עגל
ולא השתחוו אמר לו הקב"ה וישתחוו אמר לו שמא השתחוו ולא זבחו לו אמר ויזבחו לו :ושמא
זבחו ולא קבלו אותו באלוה :אמר לו ויאמרו אלה אלהיך יש' באותה שעה נעשה משה כחולה
שחלה שלשים י{ו}ם ואין בו כח לעמוד על רגליו לפיכך נאמר ויחל כמו חולי :ד"א ויחל משה אמ'
מרע"ה רבונו של עולם אם שריפה הם חייבים זכור לאברהם שהושלך לכבשן האש בשביל אהבתך
ואם הריגה הם חייבים זכור ליצחק שנתן צוארו לישחט על ייחוד שמך ואם גלות הם חייבים
זכור ליעקב אביהם שכל ימיו מכאובים בגלות שנ' מעט ורעים בשביל אבות סלח לבנים:
157
ד"א ויחל משה אמר לפניו רבונו של עולם חללה לך מלעקר אומה כזאת מן העולם למה יי' <יחרה>
אפך וג' זכור להם מה שהאמינו על הים שנ' ויאמינו ביי' וב' ע' וקבלו מלכותך עליהם ברצון שוב
מחרון אפך כיון שהרבה בתחנונים ולא קבל מיד אמר משה רבונו של עולם אין אתה מקבל תפלתי
מיד חזר פניו לצד המערה של האבות ואמר רבונו של עולם זכור לאלו שנשבעת להם בך לא נשבעת
בשמים ובארץ שהם כלים שנ' כי שמים כעשן נמלחו והא' כבגד תבלה :ולא נשבעת להם בחמה
ולבנה שהם כלים שנ' וחפרה הלבנה ובושה החמה וג' ולא נשבעת להם בהרים ובגבעות שהם כלים שנ' כי ההרים ימושו והג'
תמ' וג' ולא נשבעת להם בים כי סופו להתייבש
F0059 r.
שנ' והים חרב יחרב :אלא לא נשבעתה כי אם בשמך הגדול והקדוש שלא ישתנה ולא יתחלף שתרבה זרעם
ככוכבי השמים ועתה אברהם ויצחק ויעקב הקיצו מתנומתכם וראו בניכם מיד וינחם יי' על הרעה א' ד' ל' ל':
ויפן משה פנה מן חלחלה שלו ונתחזק ושני לוחת העדות בידו כמו כל טוב אדניו בידו :משני עבריהם
לפי שהיו חרותים כדאמ' מם וסמך שבלוחות בנס היו עומדים שכל האותיות אע"פ שהם חרותים יש
להם תפיסה אבל מם וסמך אין להם תפיסה כי הם חרותים מארבעת רבעיהם ואע"פ לא נופלות:
מזה ומזה הם כתובים :והמכתב מששת ימי בראשית ד"א חרות אין חרות מגיהנם אלא מי שהוא
עוסק בתורה :וישמע יהושע את קול העם ברעה :הפך ערב תיוצאהו כי אותם ערב רב הם שעבדו
את העגל והראייה שאמרו אלה אלהיך ישראל לא <אמרנו> אלהינו אין קול ענות גבורה :שכן דרך החיילות
כשמתגברין מרימין קולם :ויהי כאשר קרב אל המחנה כאשר ראה משה העגל והמחולות אמ' למי
מוליך אני את הלוחות הללו מיד וישלך מידיו את הלוחות השליכם בגבורה עד שנשתברו ויקח את
העגל לא נתכוון משה אלא לבדקם כשוטות אחר כך אמר אהרן למשה אל יחר אף אדני מיכן למדנו
שהיה משה רוצה להרוג את אהרן כי ברע 108הוא ר"ל ערב רב הם עשו זה הענין :ואשליכהו באש וג' מיכן <אמ'>
חכמ' ז"ל צריך כל אדם שיזהר בתשובותיו :וירא משה את העם כי פרוע הוא שנסתלקה שכינה מהם
והצרעת זרחה במצחם כמ' שנ' והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרמ' וג' לשמצה בקמ' לדורות הבאים
108נקוד על המילה להדגשת דרשת שיכול האותיות "ברע""-ערב".
158
שיהיו אומות העולם מחרפים את ישראל במעשה העגל מיד צעק לבני לוי ואמ' להם כה אמר יי' <שתהרגו>
בעובדי העגל ומהנה למדנו ששבטו של לוי לא עבד ע"ז :מלאו ידיכם היום צאו ידי חובתכם
לעשות נקמה בחטאים ושב משה אל יי' ואמ' אם תשא חטאתם וג' מלמ' שנתן נפשו על ישראל אמר לו הקב"ה
לך נחה את העם אין לך <כל> נקמה שבאה על ישראל שאין בה מקצת עון מן העגל :ומשה יקח את האהל
שכיון שראה משה את ישראל שהם מנודין למקום מיד ריחק עצמו מהם למה שהמנודה לרב <מנודה>
לתלמיד מיד ריחק משה את משכנו ממחנה ישראל ארבעת מילים :אמ' הקב"ה למשה משה אני
פירשתי מהם ואתה פרשת מהם עשיתם כיתומים אשר אין להם אב ועתה אין להם תקומה אמ' משה רבונו
של עולם אתה רחום אתה חנון אתה קיים אתה מתנחם על הרעה עשה למען שמך אמר לו משה
חזור משכנך לתוך בני ואני אחזור עמך הה"ד ודבר יי' אל משה פנים אל פנים :וידבר יי' אל משה
לך עלה מזה בלשון שאמר לו בלשון ירידה לך רד ר"ל מגדולתך כשנתרצה לישראל אמר לו לך עלה
אמר לו רבונו שלעולם אם אין פניך הולכים הניחנו במקומנו :אמר לו הקב"ה פני ילכו המתן עד
שיעברו פנים של זעם ובמה יודע איפוא לכל האומות שנתרצית לנו הלא בלכתך עמנו ונ' א' וע' אמר
ר' שמעון בן לקיש שלשה דברים שאל משה רבי' ע"ה מפי הגבורה ועשה לו הקב"ה את שאלתו בקש
שתשרה שכינה בישראל ובקש שתסתלק רוח הקדש מן האומות וביקש שיראה במדת רחמים
ומניין שבקש שתשרה שכינה על ישראל שנ' הלא בלכתך עמנו ומניין שביקש שתסתלק רוח
הקדש מן האומות שנ' ונפלינו אני ועמך :ומניין שבקש שיראה במדת רחמים שנ' ויאמר הראני נא א' כ':
<ומניין>
F0059 l.
ומניין שעשה הקב"ה לו את כולם שנ' גם את הדבר אשר דברת אעשה הרי ג' ויאמר אני אעביר :אלו
תכסיסי המלך שהם מלאכי השרת וקראתי בשם יי' לפניך מלמ' שהראה לו כדרך ששליח הציבור יורד לפני
התיבה אמ' לו כל זמן שישראל חוטאים והם עושים כסדר הזה מיד הם נענין :ויאמר לא תוכל לראות
פני לפי ששאל הראני נא כבודך אמ' לו הקב"ה לא תוכל לראות פני וג' מלמ' שבקש משה לראות מפני מה
159
צדיק ורע לו ורשע טוב לו אמ' לו לא תוכל לעמד על סוף מדת הדין :ד"א ביקש לראות ולהסתכל במרא<ה>
שכינה ולא ניתן לו רשות :שנ' כי לא יראני האדם וחי ומיכן למדנו כי בשעת מיתה יראוהו כל בני האדם
שנ' לפניו יכרעו כל יור' עפ' ונפ' לא חיה :ד"א כי לא יראני הא' זה הנלקח מארבע היסודות :וחי אלו המלאכים
שהם חיים לעולמי עד כי הם אינן יכולין לראות פני שכינה :ויאמר יי' הנה וג' מיכן אמרו רע"ה כי הוא
מקומו של עולם ואין העולם מקומו ועל זה נאמ' הנה מקום אתי כי ברשותי העולם מתקיים :והיה בעבר
כב' זה שנ' באליהו לא ברוח יי' ואחר הרוח רעש ל' ב' יי' וג' לכך נאמ' והיה בעבר כב' אלו המלאכים ואראלים
וחשמלים ושכתי כפי ע' ע' ע' אלו ענני כבוד :והסירותי את כפי אחרי העננים תראה מקצת מן הכבוד :ופני
לא יראו עיקר הכבוד לא תראה :פסל לך זה היה בראש חדש אלול כי בי"ז בתמוז נשתברו הלוחות ומ' יום
התנפל משה רע"ה בתפילת על מחילת מעשה העגל ומ' יום עשה בקבלת לוחות האחרונות מצינו שביום
הכפורים קבעו הקב"ה יום מחילה וסליחה בכל שנה ושנה לפיכך נהגו לתקוע בראש חדש אלול על שם
התחלה לוחות האחרונות שהכריז משה רבינו כאשר עלה אל הר סיני שלא יחזרו ישראל לשיאורן כבתחלה
וכתבתי על וג' לפי שבלוחות הראשונים לא היה כתוב בהם ט' עד שנכתב ט' בלוחות האחרונות :אשר
שברת אמר לו הקב"ה יישר כוחך ששיברת שאילולי לא נשתברו נתחייבו שונאיהם של ישראל
כלייה :והיה נכון לבקר כשם שעלה בלוחות הראשונים בהשכמה כך עלה בשניות בהשכמה:
ואיש לא יעלה עמך כשם שהגביל ישראל בראשונה שנ' והגבלת כך הגביל באחרונה :ויקרא בשם
יי' הקב"ה קרא ללמד למשה רבינו דרך תחנה ובקשה <הי>אך יתפלל אל יי' בשלש עשרה מדות שבשעה
שישראל מזכירין אותם אינם חוזרין ריקם :לא ינקה לשאינם שבים :פוקד עון אבות על בנים כשאוחזין
מעשה אבותיהם :ויאמר אם נא מצאתי וג' כיון שהודיעו דרך התפלה מיד בקש שישכון כבוד יי' בישראל:
ובקש משה רבי' שיודיעיו דרכיו ואמר לו הנה אנכי כורת ברית זו פתיחת פי הארץ ויש אומ' זו הקרנת
עור פניו :ויאמר יי' אל משה כתב לך אילו עשרת הדברות את להביא שאר המצות הדברים האלה אלו
הוריות של תלמוד שעיקר הברית נכרת עלינו פירושי התורה שנ' ולמדה את בני ישראל :שכל הדורש
פסוק כצורתו בלא מדרש ובלא י"ג מדות שהתורה נדרשת עליו הכתוב אומ' והכסיל בחשך הו' ויהי
שם עם יי' נתקדש כמלאכי השרת מ' יום ומ' לילה מראש חדש אלול עד יום הכפורים לחם לא
אכל ומים לא שתה :מאחר שהוא נהנה מזיו השכינה מה צריך ויהי ברדת משה מיכן אמרו הנותן
מתנה לחבירו והוא דבר שהוא עתיד להיגלות אינו צריך להודיעו שהרי היום ומחר יודע לו שנ' <ומשה>
161
לא ידע כי קרן עור פניו :ומפני מה בלוחות הראשונות לא קרן עור פניו לפי שהראשונות מכתב <אלהים>
F0060 r.
היו שנ' כתובים באצבע אלהים אבל השניים כתבם משה מפי הגבורה לכך הוקרן עור פניו וכן אמ' החכם
חכמת אדם תאיר פניו :וייראו מגשת אליו :לפי שהקרן מן התורה והתורה אש שנ' מימינו אש דת למו
לפיכך<י>יראו מגשת אליו :ויכל מדבר אתם :מסוה כמ' צניף מפני האורה ויצא ודבר אל בני ישראל
לא היה נפנה אל עסק אלא היה עושה שליחותו בין ישראל לאביהם שבשמים:
נשלמה
תהלה
פרשת
כי
תשא
רם
לאל
אתחיל
פר
ש'110
תם109:
ונשא
ויקהל
זש"ה מי כהחכם ו' י' פ' ד' וג' אשריהם הצדיקים שיודעים לעשות פשרה בין ישראל לאביהם שבשמים
לפיכך אמר משה רע"ה ויקהל תבוא ועשו לי מקדש ותכפר על מעשה העגל שנ' בו קום עשה לנו אלהים
ותבא קהלת משה רבינו שנ' ויקהל משה את כל עדת וג' ותכפר על קהלת אהרן דכ' ויקהל העם על אהרן
שנ' ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים :תבוא אמירת זה הדבר ותכפר על אמירת כי זה משה האיש
תבוא אלה הדברים ותכפר על אמירת אלה אלהיך ישראל :תבוא נתינת הזהב התנופה ותכפר על
נתינת זהב העגל ועליו אמר דוד ע"ה הטיבה יי' לטובים :ד"א ויקהל משה הוצרכה פרשה זו להיות
בקהלה להזהירם על השבת כי יותר מן השבת אין חומרה לא מועדים ולא דבר אחר וכן טורנוס רופוס
שאל את ר' עקיבה אמ' ליה מה היום מימים אמ' לו מה גבר את בגוברין אמ' לו מה אמרית לך ומאי
אמרית לי אמ' ליה אנא אמרית לך מאי שנא יומא דשבתא מכל יומיא אמ' ליה ואנא אמרית לך
מאי שנא רופוס מכל גבריא אמ' ליה שרצה המלך לכבדו אף זו רצה המלך לכבדה אמר ליה אודע
לי אמ' ליה הנה נהר סבנטיון יוכיח שהוא מושך אבנים כל ימי השבוע ובשבת נח :ששת ימים :הוא
109נקוד להבלטת מילת סיום.
110נקוד להבלטת קיצור.
161
אומר הנה תעשה מלאכה ובמקום אחר אומ' ששת ימים תעבוד ועשית כל מ' כיצד יתקיימו שני
המקראות כשישראל עושין רצונו של מקום ששת ימים תעשה מלאכה נעשית על ידי אחרים וכשאין
ישראל עושין רצונו של הקב"ה ששת ימים ת' ו' כ' מ' שמלאכתך על ידי עצמך ולא עוד אלא ועבדת את
אויביך :לא תבערו אש הבערה בכלל היתה ולמה יצאת ללמד מה הבערה מיוחדת שהיא אחת
מל"ט אבות מלאכות וחייב עליה בפני עצמה אף שאר ל"ט אבות מלאכות לחייב על כל אחת <ואחת>:
ויאמר משה זה הדבר כי לא מדעתי צויתי אתכם :קחו מאתכם קחו זכות לעצמכם קחו ברכה לאנשי
ביתכם וכן דוד ע"ה א' כי ממך הכל וג' ופירוש מאתכם ברצונכם יביאה את תרומת יי' מיכן למדנו
שמשעה שהתנדבו לבו אינו רשאי לשהותה אלא יביאה אצל הגזבר :וכל חכם לב הקדים
הקב"ה מ"ב מלאכות הללו לבטל מ"ב קרבנות שהקריב בלק בן צפור לקלל את ישראל שהרי
העלה פר ואיל במזבח ושבעה אילים עם שבעה פרים ג' פעמים הרי מ"ב נתבטלו על ידי מועד <שנ'>
בו מ"ב והוא שאמר בלעם מה ט' א' י' מ' י' וכנגדם מ"ב מסעות שנסעו ישראל ממ' ועד הירדן :ויבאו <האנשים> על
<הנשים>
F0060 l.
הנשים :בא ללמדנו כי אמרו ישראל במה יתכפר עון פריקת נזמי נשותינו ובנינו ובנותינו אשר
נתנו לעשות אלהי זהב וכיון שהקהילם משה מיד באו האנשים על הנשים והביאו חח ונזם לכפר
על נפשותינו חח יכפר על מעשה ידם ונזם יכפר על שמיעת אזנם :וכומז הוא דפוס הרחם ויכפר
על מקורם בשביל שלא נזהרו בדם נדה :ומפני מה מנה הכתוב תכשיטי חוץ כגון חח ונזם עם תכשיטי
פנימי שהוא כומז אלא ללמדנו שכל המסתכל באצבע קטן של אשה כאלו מסתכל במקום תורף:
וכל אשה חכמת לב :ללמדך שאין חכמה לאשה אלא הפלך אבל בדבר אחר לא חס וחלילה שיש
בהם דעת :והנשיאים הביאו את אבני השהם יש אומ' נשיאי יש' ויש אומ' העננים כמ' שנ' מעלה נשיאים:
ראו קרא יי' בשם בצלאל ולמה נקרא שמו בצלאל שהוא יושב בצל אל ותחלה שעשה הארון ואחר
כך כל הכלים ועשה שני ארונות אחד שהיה יוצא למלחמה והיו בו שברי לוחות וזה שהיה עמהם
162
במחנה היה בו ספר תורה שנ' וארון ברית יי' נוסע לפניהם וארון הברית לא יצא לעולם למלחמה
אלא בימי חפני ופינחס שנ' וישלח העם שילה ויקחו משם ארון ברית יי' והיה בו לוחות שנים
וספר תורה מצדו שנ' <אין> בארון רק שני לוחות אבנים וארון שעשה בצלאל כמין שלש תיבות שתים
של זהב ואמצעי של עץ נתן של עץ לתוך של זהב ושל זהב לתוך של עץ וחיפה שפתו זהב וכפור<ת>
של זהב היה עליו מלמעלה ושתים טבעות בצפונו ושנים בדרומו שהיו נותנים בהם את הבדים
ולא היו זז<י>ם משם לעולם שנ' לא יסורו ממנו ובעונתינו היום הכל נגנז והשם ברחמיו יזכנו
בביאת גואלינו ובבניין בית מקדשינו ונראה כל ענייני בית המקדש בעינינו אמן נצח:
נשלמה
תהלה
פרשת
תם111:
ויקהל
לאל
ושבח
פרש
'112
אלה
פקודי
המשכן משכן העדות ולמה אמר משכן שני פעמים לפי שנתנבא משה רבינו ע"ה שיחרב בית <ראשון>
ובית שני ואמ' אחריו העדות להורות על בית שלישי שלא יחרב ולא ינתץ לעולם לפי שהוא בניין
מלך מלכי המלכים הקב"ה מה הוא קיים אף בניינו קיים אבל בית ראשון ובית שני שהוא בניין אדם
ולפי שהאדם אינו קיים אף בניינו אינו קיים :ד"א אלה פקודי המשכן ללמדך שחביבים מעשה
המשכן כמעשה שמים וארץ כי שמים וארץ לא נבראו אלא בשביל אברהם אבינו שנ' אלה תולדות
השמים והארץ בהבראם אל תיקרי בהבראם אלא אברהם כי המלות הפוכות :מה תקנתו של עולם
שנים עשר חדשים ושנים עשר מזלות וכנגדן י"ב שבטים ועשינו לך משכן כנגד מעשה בראשית
ביום הראשון בראת שמים שנ' וימתחם כאהל לשבת :וביום הראשון בראת ארץ אף אנו עשינו
לך ארון שיש בו שני לוחות האבן שהם בריאת הארץ :ביום השני בראת את הרקיע חולק בין מים
למים וכנגדה עשיתי לך פרכת שהיא מבדלת בין קדש לחול שנ' והבדילה הפרכת לכם:
ביום השלישי בראת את הים הגדול שנ' יקוו המ' מ' השמ' וג' וכנגדו עשינו לך כיום וים שעשה
F0061 r.
111נקוד להבלטת מילת סיום.
112נקוד להבלטת קיצור.
163
המלך שלמה וגם ביום השלישי בראת מזונות שנ' תדשא הארץ :ואף אנו עשינו לשמך שולחן
ועליו לחם הפנים ביום הרביעי בראת מאורות ומזלות שנ' ויעש אלהים את שני המאורות וג' וכנגדן
עשינו לך מנורה שנ' ושבעה נרתיה עליה כנגד שבעה מזלות שהעולם מתנהג בהם והם
ח' נ' כ' ל' ש' צ' ם' ביום החמישי בראת העופות שנ' ישרצו המים שרץ נפש חיה :וכנגדם עשינו
לך כרובים שיש להם כנפים כעופות שנ' והיו הכרובים פורשי כנפ' למ' :ביום הששי בראת
אדם והתקנתו והכנסתו לגן עדן וכנגדו עשינו והתקנו לפניך את אהרן כהן גדול ונכנס
לאהל מועד וגדולת אהרן יותר גדולה מגדולת אדם הראשון שאדם כיון שעבר עבירה
שהיא הגזירה שגזרת ואמרת שלא יאכל מן האילן והוא אכל ונטרד מגן עדן אבל אהרן כיון
שבא לידי סרחון נתרצה לו הקב"ה ונכנס ושימש באהל מועד וכפר על בני ישראל מיד
השיב הקב"ה את כנסת ישראל ואמר להם הואיל ועשיתם לפני אהל מועד ומשכן וארון ולוחות
האבן ושאר הכלים כמן הפרכת ושולחן ולחם הפנים ומנורה וכרובים ואהרן אני אברא לכם
כיוצא בם כנגד המשכן והארון אף אני מחדש לכם שמים וארץ :שנ' כי הנני בורא שמים וג'
וכנגד הפרכת שעשיתם לפני שהוא כנגד רקיע הריני עתיד להאיר פניכם כעין הרקיע שנ'
והמשכילים יזהירו כ' ה' וכנגד השולחן ולחם הפנים הריני מברך את כל הפירות שנ' ועץ <השדה>
יתן פריו וכנגד שעשיתם מנורה ונרותיה הריני מביא לכם אור השכינה שנ' והיה אור הלבנה
כאור החמה וג' וכנגד כרובים שעשיתם לפני והם כנגד העופות הריני מכניס גליותיכם שנ' מי
אלה כ' ת' וג' וכנגד אהרן שתקנתם אותו למקדש אף אני אתן לכם גדולה ככהנים שנ' ואתם כהני
יי' תק' וג' לכך נאמר לה פקודי המ' מ' הע' עדות היא לכל באי העולם שאין סליחה אלא לישראל
שנתרצה הקב"ה לישראל שנ' ועשו לי מק' שכיון שעשו ישראל את העגל היו סבורין אומות <העולם>
שאין הקב"ה מתרצה עוד לישראל כיון שעשו המשכן השרה שכינתו ביניהם ונהיה להם <לעדות>
שנתרצה להם הקב"ה משל למטרונית שנשאת למלך כעס עליה ופירש הימנה אמרו שכינותי<ה>
אינו מתרצה לה לאחר ימים נתרצה לה ובא לפלטין שלה והיה אוכל ושותה עמה ולא היו
שכינות מאמינות עד שראו ריח הקטרת כן ישראל והשכינה :אשר פקד על פי משה :כיון
שנגמרה מלאכת המשכן אמר להם משה בואו ונעשה חשבון יחד מיד נתקבצו כל ישראל
164
אצלו אמר להם אלה פקודי המ' וחשב מה שהוציא בכל דבר ודבר ושכח מה שהוציא בעשיי<ת>
הווים והיה תמה והכל תמהים עמו עד שהשכנה עמדה על הווים כשהרים משה עיניו נזכר
מה שהוציא בווים שנ' ואת האלף ושבע המ' ע' ו' ל' ע' אשרי ילוד אשה שככה לו :כל הזהב
ה' ע' ל' בא ליתן חשבון לזהב ולכסף התנופה זו ברכה :ומן התכלת והא' ותו' שני עשו <מכסאות>
של ארון ושל שולחן ושל מזבח :בגדי שרד שאלמלא הם לא נשתיירו משונאיהם
של ישראל שריד ופליט כדמפורש במסכת יומא על מעשה הכותיים שעשו בימי אלכסנדרוס <מקרון>
<שנתעטף>
F0061 l.
שנתעטף שמעון הצדיק כהן גדול בבגדי כהונה ויצא לקראתו כיון שראהו המלך ירד מעל
מרכבתו והשתחוה לו אמרו לו עבדיו מלך גדול שכמותך ישתחוה ליהודי זה אמר להם דמותו
אני רואה במלחמתי ואני נוצח והיה המלאך שהיה מתדמה לו בדמות כהן גדול :ויביאו את המשכן
כיון שעשו ישראל את המשכן לא היו יודעין להקימו אלא כל אחד ואחד הביא מלאכתו זה אומר
קרסיי וזה אומ' קרשיי וזה אומ' בריחיי ושרת רוח הקדש על משה רבינו והקימו ויברך או' משה ומה
ברכה ברכם יהי רצון שתשכון שכינה במעשה ידיכם :ד"א אמר להם יהי רצון שלא תשלוט בכם
עין רע ולא <או>יב במעשה ידיכם שהרי המשכן גנוז במחלות המקדש :ויהי בחדש הראשון זה ניסן
שנ' ראשון הוא לכם חודש שבו נתבשר אברהם אבינו ביצחק ושבו יצאו ישראל ממצרים ושבו
נפקדו האמהות :וחדש שעתידין ישראל ליגאל בו ואמרו רע"ה ז' ימי המלואים היו קודם
ראש חדש :ניסן שבשנים ועשרים באדר התחילו להקים המשכן והיה משה רע"ה בכל יום מעמידו
ומפרקו כל שבעה ביום השמיני שהוא ראש חדש ניסן העמידו ולא פירקו ותנא אותו היום נטל
עטרות ראשון למעשה בראשית ראשון לחדשים ראשון לכהונה ראשון לעבודה ראשון לירידת
אש מן השמים ראשון לשכון בישראל ראשון לברך את ישראל ראשון לאכילת קדשים <ראשון>
לנש<י>אים ראשון לאסור הבמות וביום השמיני קרא למשה וזה היה לראש חדש ניסן ואותו
165
היום היה שמחה יתירה לפני המקום כיום שנבראו בו שמים וארץ כתיב הכא ויהי בחדש
הראשון וכתיב התם ויהי ערב ויהי בק' :ויקם משה את המשכן מיכן אמרו שאין השכינה
שורה אלא על חכם גבור ועשיר :ויקח ויתן הזכיר בלוחות קיחה ונתינה שנ' כי לקח טוב
נתתי לכם :וישם את הכיור בין אהל מועד ובין המזבח מיכן אמרו תכף לנטילת ידים
ברכה :ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד מפני השכינה ולא יכול לבוא
עד שקראו שנ' ויקרא אל משה על פי יי' יסעו אם לא היה הענן עומד
ומתמר לפניהם לא היו יכולים ליסע וכל ארבעים שנה שהיו
ישראל במדבר לא היו צריכים לאור החמה ולא לאור
הלבנה אלא כל זמן שהיה מתאדם יודעים
שהחמה שקעה מלבין יודעים שהחמה
זרחה וכן לעתיד לא יהיו
צריכים לא לאור החמה ולא לאור הלבנה שנא' לא יהיה לך השמש לאור יומם ואומ' אני <אהיה>
לה נא' יי' וג' יתברך שם האלהים שדבריו באש ותורתו באש ועמוד אש
מנהיג את עמו ישראל כן ברחמיו
ובחסדיו ינהלנו על מות ויביא
גואלינו בקרוב ובעגלא אמן:
F0062 r.
נשלם
תהלה
ספר
ואלה
שמות
מלחמות
למשבית
אתחיל
ספר ויקרא
אל
משה
מעלתו של משה גדולה ממעלת המלאכים שהמלאכים כשמשבחים אותו אינם יודעים מקומו אלא
עונים ואומרים ברוך כבוד יי' ממקומו ומשה אינו כן אלא פנים עם פנים דבר עם השכינה ועוד כי
המלאכים יש להם שש כנפים והשתים מכסים את פניהם כדי שלא יביטו בשכינה אבל משה ע"ה
166
נאמר בו ובבא משה לפני יי' יסיר א' המ' ע' צ' ולא עוד אלא שהשכינה קראה למשה שנ' ויקרא אל משה:
ד"א ויקרא אל משה זש"ה גאות אדם תשפילנו כל מי שהוא רודף אחר השררה שררה בורחת ממנו ומי
שהוא בורח מן השררה שררה רודפת אחריו :שאול הוא ברח מן השררה בשעה שרצו להמליך אותו אמ'
הקב"ה לש<מו>אל הנה הוא נחבא את הכלים :ושאול כשבאו אליו אמר להם לכו ושאלו באורים ותומ'
אם ראוי אני ואם לאו הניחו אותי במקומי מיד וישאלו ביי' :אם ראוי הוא ואם לאו כך שנו חכמ'
אין כלים אלא אורים ותומים שאול ברח מן השררה והיא רדפה אחריו :שנ' הראיתם
אשר בחר בו :ואבימלך בן ירובעל שכמה היה רודף אחר השררה והיא בורחת ממנו שנ' וישלח
יי' רוח רעה בין אבימלך ובין בעלי שכם ומשה ע"ה ברח מן השררה בשעה שאמ' לו הקב"ה ועתה
לכה ואשלחך אל פרעה :אמ' ר' לוי שבעה ימים פתה הקב"ה את משה שילך בשליחותו ויגאול
את ישראל ממצרים שנ' גם מתמול גם מש' וג' והוא בורח מן השררה שנ' שלח נא ביד תשלח:
אמ' לו הקב"ה חייך סופך לילך הלך משה ואמ' לפרעה כה אמר יי' אמר פרעה מי יי' אמר
משה מאי איכפת לי לעשות שליח הלך וישב לו ללמדך היאך היה בורח מן השררה ובסוף
זכה והוציאם ממצרים וקרע להם את הים והביאם אל המדבר והוריד להם את המן והעלה
להם את הבאר :והגיז להם את השלו ועשה את המשכן ואמר מיכן ואילך מה יש לי לעשות
הלך וישב מיד קרא לו השם שנ' ויקרא אל משה :ד"א ויקרא אל משה זש"ה ברכו יי' מלאכיו וג' <אשריהם>
הצדיקים שהם יתר ממלאכי השרת שמלאכי השרת אינם יכולים לשמוע בקול דברו אלא
עומדין ומרתיעין ונבהלים והצדיקים אינם כן הלא תראה בשעה שעמדו על הר סיני לקבל
התורה ידע הקב"ה שאין יכולין לשמוע בקולו בא משה והעמידן לפני הר סיני שנ' ויוצא משה
את העם אמרו למשה ראיתה אותו אמ' להם הין הרי נותן לי את התורה על הר סיני אמרו לו
מבקשים אנו לשמוע קולו שנ' ישקני מ' פ' כיון שאמרו כך מיד נגלה עליהם הקב"ה ואמר אנכי
יי' אלהיך הדבור הראשון וכיון ששמעו קולו מתו כולם שנ' נפשי יצאה בדברו וג' והיו כולם
מתים נכנסה תורה לפני הקב"ה ובקשה עליהם רחמים והחזיר להם את נפשותיהם שנ' תורת
יי' תמימ' מ' נפש :התחילו אומ' למשה אם יוספים אנחנו לשמוע את קול יי' ע' ומ' קרב אתה
ושמע לפיכך כיון שעמד המשכן לא קרא אלא למשה שהוא יכול לעמוד ואחרים לא היו <שומעין>
167
<את>
F0062 l.
את הקול מלמ' שעשה הקב"ה דרך כדי שיבוא הקול למשה שנ' ודרך לחזיז קולות שעשה הקב"ה דרך
לקול שהיה הולך אצל משה שנ' ויקרא אל משה :ד"א ויק' א' מ' :מלה"ד למלך שבנה לו שר צבאו
מגדל ועל כל פנה ופנה היה כותב שמו של מלך כיון שנכנס המלך ראה שמו נכתב על כל פנה ופנה
ועל כל עמוד ועמוד אמ' המלך איה מי שסדר כל העניין הזה קראו לו ויבוא כך כשעשה משה את <המשכן>
כתב על כל מעשה ומעשה כאשר צוה יי' את משה י"ח פעמים כנגד חליות שבשדרה כיון שראה
הקב"ה שהוא עומד בחוץ אמר קראו לו ויכנס לכך נאמ' ויקרא כדרך שנ' לאברהם ויקרא אליו מלאך
יי' ונדמה לאור ונאמ' באור ויקרא אלהים לאור וג' ונאמ' במשה ויקרא אל משה וג' ואין אור אלא תורה
שנ' כי נר מצוה ותו' אור :ומשה שבה את התורה שנ' עלית למרום שבית שבי :לכך נאמ' ויק' א' מ' ויד'
כמו שנ' ודבר יי' אל משה פ' אל פ' מאהל מ' אמ' ר' אליעזר אע"פ שניתנה התורה מהר סיני לא נענשו
ישראל עליה עד שנתפרשה באהל מ' וכן אמ' החכם אחזתיו ולא א' :עד שלא ניתנה התורה הנבואה
מצויה לאומות העולם כיון שניתנה התורה פסקה מאומות העולם נבואה וניתנה לישראל שנ' אחזתיו
ולא א' וג' דבר אל בני ישראל על כל מצוה ומצוה מזכיר בני ישראל שהם יקרים לפני מי שאמר והי<ה>
העולם כענין שנ' הבן יק<י>ר לי אפרים א' י' ש' :עשרה נקראו יקרים א' התורה שנ' יקרה היא מ' :ב' נבואה
שנ' ודבר יי' יק' בימ' ההם :ג' תבונה שנ' יקר רוח תבונה :ד' דעת שנ' וכלי יקר שפ' דע' :ה' סכלות
שנ' יקר מחכמה ומכבוד סכ' מעט :ו' עושר שנ' והון אדם יקר ה' :ז' ישראל שנ' הבן יקיר וג' ח' חסד
שנ' מה יקר חסד' :ט' מיתתן של צדיקים שנ' יקר בעיני יי' וג' וישראל נאמר בהם יקר שנ' ליהודים
היתה אורה ושמ' ו' ו' :אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם מכל האומות אין אתה מצווני אלא
על ישראל בלבד אמ' לו לפי שהם המליכ<ו>ני עליהם שנ' יי' ימלך לעולם ועד :מל' שהיה
מזהיר את עבדו על חלוקו יותר מכל בגדיו אומ' לו אדוני למה תזהירני על חלוקך יותר מכל
בגדיך אמר לו לפי שהוא קרוב לבשרי כך אמר הקב"ה למשה אני מזהירך על ישראל יותר
משאר האומות לפי שהם קרובים אלי לפיכך אמ' דבר אל בני ישראל אדם כי יקריב ומפני
168
מה אמר אדם אלא אמר הקב"ה מי שרוצה להקריב לפני יעשה כאדם הראשון שלא הקריב
מן הגזל לפי שאני שונא גזל בעולה :אם עולה קרב' זו העולה היא על הרהור הלב שנ' העולה
על רוחכם וג' וסמך ידו ולא יד עבדו ולא יד שלוחו על ראש העולה ולא על הצואר :ושחט
את בן הבקר :מיכן אמ' תכף לסמיכה שחיטה :תכף לנטילת ידים ברכה :שנ' שאו ידיכם
קדש :ותכף לגאולה תפלה שנ' גאל ישראל :יי' שפתי תפתח :והפשיט את העולה :מלמד
שיהא מפשיט אבר ואבר ומנתח :ונתנו בני אהרן הכהן :אע"פ שהאש יורדת מן השמים מצוה
אש מן ההדיוט ואש שירדה בימי משה לא נסתלקה ממזבח הנחשת עד שבאו לבית עולמים
ואש שירדה בימי שלמה לא נסתלקה ממזבח העולה עד ימי מנשה בן חזקיהו :וערכו בני אהרן:
תנן התם כל העצים כשרים למערכה חוץ משל זית ומשל גפן מפני השמן והיין שהיה נקרב
F0063 r.
על גבי המזבח אם כן הצילו הפירות את האילנות מיכן אמרו רב' הבן הטוב מציל את האב <מגיהנם>
וכן מצינו באברהם אבינו ע"ה שהציל את תרח שנ' ואתה תב' א' א' בשלום מלמ' שבישרו שעשה <תרח>
תשובה ויש לו חלק לעולם הבא:
ואם מן הצאן וו זה מוסיף על עניין ראשון ולמה הופסק ליתן
ר<י>וח למשה להתבונן בין כל פרשה לפרשה ובין ענין לענין ומה אם השומע מפי הגבורה צריך
להבין בין כל פרשה לפרשה הדיוט מהדיוט על אחת כמה וכמה :ואם מן העוף עולה מן העוף
ולא כל העוף והיחיד מביא קרבנו עוף ואין הצבור מביא קרבנו עוף ואין לך להביא מן העוף
אלא תורים ובני יונה :והסיר את מ' בנצ' זה הזפק שיטלנו עם הנוצה שלה ר' תנחום בן חניאלי
אומ' משום שנ' שונא גזל בעולה :ונפש כי תקריב מלמ' שהנפש הנדיבה אפילו כל שהוא
מביאה מתקבל ממנה מיד :ואם זבח שלמים קרבנו ר' יהודה אומ' כל המביא שלמים מביא
שלום לעולם והקריב מזבח השלמים אע"פ שנשחטו שלא לשמן שלמים הם :ואע"פ שלא
סמך ידו עליהם :ואם עז קרבנו ולמה זכר עז לפי שאין לו אליה זכרו לצד :אשר נשיא יחטא
אמ' ר' יוחנן בן זכאי למה יצאת פרשת נשיא ללמדך שאשרי הדור שנשיא שלו מביא קרבן
חטאת על שגגתו אם הנשיא שלו מביא על שגגתו קל וחומר על זדונו והעם מתדמים לו
169
אשרי הצדיקים שמגיע להם בעולם הזה שלוה כרשעים אם בעולם הזה :מגיע לצדיקים
שלוה על אחת כמה וכמה לעולם הבא:
אשריהם ודומיהם שנוחלין שני עולמות :ועשה
אחת מ' מ' יי' א' שאין על גביו אלא יי' אלהיו זה המלך נאמ' כאן אלהיו ונאמ' להלן יי' אלהיו
מה להלן מלך אף כאן מלך :נפש כי תחטא זש"ה נפש בלא דעת לא טוב :ולמה אמ' נפש לפי
שהחטא דבוק בנפש וכן שנו ר' מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה לא עשה אדם עביר<ה>
בשגגה ושנה אלא סופו שיעשה עבירה בזדון לא ישמח אדם על מצוה אחת שבאה לידו
אלא מצוה אחרות באו לידו בן עזאי אמר שכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה :ד"א נפש
כי תחטא זש"ה גם בלא דעת נפש מי שעשה עבירה בשגגה אינו סימן יפה לו על אחת כמ' וכמ'
מי שהוא עושה בזדון :ואץ ברגלים חוטא :מי היה זה אחאב בן קולייה וצדקיה בן מעשיה
שהיו בירושלם היו חוטאים ולא דיים אלא עוד משגלו לבבל מעשיהם אשר היו בירושלם
לא עזבו והיו מסרסים זה לזה ומה היו עושים היה אחאב בן קולייה נכנס אצל גדולי מלכות
בבל ואומ' אני הוא פלוני הנביא ושלחני הקב"ה לאמר דבר אחד לאשתך והוא אומ' לפנים היא
היה נכנס אליה ואומר להקב"ה צוה להתיחד עמך אומרת ברצון מאמר הבורא והיה מתייחד
עמה ואומ' לה הקב"ה מבקש להעמיד ממך צדיקים ועוד היה הולך אצל אחרת והיה אומר
לה הקב"ה שלחני אליך ואומרת לו מפני מה והוא משיב לה ואומר לה כי ראה כי גזע צדיקים
גדולים יבאו ממך היא אומרת מי יתן אומר לה לכי ושמשי עם צדקיה בן מעשיה ואת יולדת
נביאים והיתה שומעת לו ושולחת כמה דורון לצדקיה בן מעשיה עד שהיה 113בא ומשמש עמה
<וכך>
F0063 l.
וכך היה צדקיה בן מעשיה עושה היה נכנס אצל בעל בית ואומ' לו הקב"ה שלחני לומר דבר אחד
לאשתך והיה נכנס אליה ואומ' הקב"ה מבקש להעמיד ממך נביאים היא אומרת מי יתן אומ'
113הה"א כתובה כתיקון מעל אל"ף.
171
לה לכי שמשי עם אחאב בן קולייה ואת יולדת נביאים והיתה שומעת לו והיתה משלחת דורון
רב לאחאב בן קוליה עד שהיה בא ומשמשה ועמדו בזה העניין עשרים ושתים שנה ראה כמה
רשעים היו והקב"ה מאריך אפו עליהם אולי ישובו כי השם הוא ארך אפים ואותן הרשעים
מוסיפין על רשעותם רשע והיו מוציאין להם שם במדינה כי הם נביאים והיתה זאת המדה <הרעה>
עוד בהם :היו נכנסים לאשה המעוברת היו אומרים זאת יולדת זכר ויוצאים לחוץ ואומרים
לשכנים בת יולדת אם יולדת בת שולחת האשה אחריהם ואומרת להם למה שקרתם אומרים
לה אדונתינו אנחנו לא אמרנו לך בן אלא כדי שיתיישב דעתיך אלא שאלי לשכיניך מה אמרנו
להם מיד שואלת אומרים השכנים אמת אמרו ואם היתה יולדת בן היו אומרים השכנים למה
כזבתם הם אומרים להם שאלו לה אם לא אמרנו לה בן אומרים א"כ היאך אמרתם לנו בת <אומרים>
להם עד שנדע מי הוא אוהב א<ו>תה ומי לא וכך היו עושים כל אותם השנים עד שהגיעו אצל
שמירת אשת נבוכדנצר נכנס אצלה צדקיה בן מעשיה אמר לה הקב"ה רוצה להעמיד ממיך
בנים נביאים אמרה מי יתן אחר כך אמרה לו אתה נביא ידוע במדינת בבל אלא יעצני היאך
אעשה אמ' לה שמשי עם אחאב בן קוליה ואת יולדת ממנו נביאים אמרה לו הלילה אשלח
לו דורון ואביאהו כיון שנכנס נבוכדנצר אל ביתו אמרה לו אשתו כל הדברים האלו מיד יצא
בזעם גדול ושאל את השרים ואמ' להם מה טיבם של אלו בזה המדינה אמרו לו אדונינו נביאים
אמר להם ובמה אמרו אדונינו באים אצל הנשים ושוכבים עמהם במאמר הבורא אמ' להם
ושכבו נשותיכם אמרו לו כן אמר תלכו והביאו אותם ראוי לכבדם ואני לא שמעתי עליהם בלתי
היום מאשתי מיד הלכו והביאו אותם אל נבוכדנצר אמר להם נבוכד' מה אמרתם לאשתי
אמרו הקב"ה רוצה להעמיד מאשתך נביאים אמר להם נבוכד' ממי אני שומע מכם או מאלוהיכם
אלהיכם שונא זמה הוא זמרי בן סלוא בעבורו נפלו מישראל עשרים וארבעה אלפים ועכשיו
אתם אומרים ומתנבאים עלינו שהקב"ה שלחכם אלינו לשכב עם נשותינו וכבר שכבתם
כל נשי המדינה ובאתם אצל אשתי לשכב אותה שמא אלקיכם חזר בו :אני איני
יודע אם נביאים אתם ואם אומרים אמת או שקר כבר בדקתי מכם לחנניה וחביריו והסקתי
להם את הכבשן שבעה ימים והשלכתי אותם לתוכו ויצאו משם לשלום :אותם הסיקתי
להם את התנור שבעה ימים לכם לא אעשה כן אלא אתן אתכם במחבת ואעשה תחתיכם
171
אש אם נצלתם בידוע שאתם נביאים ותשכבו עם אשתי שמירת :אמרו לו אדונינו
חנניה וחביריו שלשה ואנו שנים ואין הקב"ה עושה נסים אלא על ידי שלשה אמר להם
כאן אחד כיוצא בכם :חשבו בלבם על יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול ואמ' זה לזה מה אתה אומ' שהקב"ה שורפו אין
הקב"ה שורפו
F0064 r.
ובזכותו אנחנו ניצל :אמרו אדונינו יש הנה אחד אמר להם מי הוא זה אמרו לו יהושע בן יהוצ' הכהן
שלח והביאו ונתן שלשתם במחבת אחד מה עשה הקב"ה שרף שניהם והציל את יהושע בן יהוצ':
מנין שכן הוא אומ' ולקח מהם קללה כל גלות יהודה אשר קלם וג' ומנין שהציל את יהושע שנ' הלא
זה אוד מוצל מא' ומי גרם לאלו להשרף מפני שהיו רצים ברגליהם אחר העבירות לכך נאמר
ואץ' ב' חו' :אעפ"כ גם בלא דעת נפש' ל' ט' אמר הקב"ה למשה דבר אל בני ישראל לא' נ' כי תח' :ד"א נפש כ' ת'
הסרחון הוא בנפש וכך אמ' רב' ע"ה לעולם הבא מביא הקב"ה את הנפש ואומ' לה עברת על כל מצות
שבתורה והיא אומרת הגוף עבר על כל מצותיך משיצאתי משמה חטאתי לך מיד אומ' לגוף
למה חטאת ועברת ע' כ' מצותי והוא אומר אני לא חטאתי הנפש היא שחטאת משנפרדה הנפש
ממני שמא חטאתי לך מה עושה הקב"ה מיד דן את שניהם כאחד לפי שהוא יודע הנסתרות והכל
לפניו גלו<י>ות :מלה"ד למלך היה לו פרדס והיה בתוכו ענבים ותאנים בכריות אמ' המלך אם אני
משיב בתוכו אדם רואה הוא אוכל הכל ואם אושיב בתוכו סומה לא ישמור דבר מה עשה המלך
הושיב בתוכו אחד סומא ואחד חיגר כדי שישמרו את הפרדס והיו יושבים ורואים את הבכורות
אמ' הסומה לחגר אני מריח בכורות תאנים אמ' לו הין אבל אין לי רגלים לעמוד עליהם וללקט
אמר לו הסומה א"כ בוא וארכיבך על כתפי ותלקוט ונאכל מהם אני ואתה וכך עשו בא המלך
וראה הבכוריות לקוטות אמר לסומא מי לקט אלו אמ' לו וכי אני רואה אמ' לחגר מי לקט את <אלו>
אמר לו וכי יש לו רגלים ללקוט אותם מה עשה המלך דן את שניהם כאחד כך הקב"ה עשה מביא
את הנפש והגוף ודנם כאחת וכשראה דוד ע"ה במראה הנבואה אמ' רבונו של עולם כשתבוא
לדון את בריותיך אל תדינני כיוצא בהם שנ' ואל תבוא במשפט א' ע' כ' ל' י' ל' כ' ח' :אלא צדק עשה
172
עמי שנ' אני ב' א' פ' :אמ' הקב"ה בעולם הזה על ידי שהיה יצר הרע מצוי בכם הייתם חוטאים אבל
לעולם הבא אני עוקרו מכם שנ' והסירותי את לב האבן מ' וג' ולא עוד אלא שאני נותן ביניכם
שלום שנ' וכל ב' ל' י' ו' ש' ב' :ונפש כ' ת' ו' אמר הקב"ה אם תודה הרי מוטב ואם לאו אני מעיד :שנ' והוא
עד :ומנין שהקב"ה עד שכן הוא אומ' אנכי היודע ועד :וכן אמר החכם אל תבהל את פ' וג' משל
לשני בני אדם שרגמו צורת המלך שהיתה חקוקה בחצר המלך נתפשו שניהם אחד היה שכור
והאחד בדעתו אותו שהוא שכור טרדו אותו ואמרו לו לך ואותו שהיה בדעתו הלקוהו כך כל
מי שהוא חוטא כתו' בו שגגה ואותו שהוא במזיד נענש :ואם כל עדת יש' יש' וכולם שחטאו
בשגגה מביאים קרבנן ומתכפר להם שנ' ונסלח לכל עדת בני יש' אבל מי שהוא מגדף נוטל
העונש שלו <שנ'> ונוקב שם יי' מ' יומ' ומי הוא מגדף הנשבע בשמו לשקר אמר להם משה לא תהיו
סבורים שהתרתי לכם להיות נשבעים בשמו אפ' באמת אין אתם רשאים לישבע בשמו
אלא אם יש בך השלשה המדות האילו והם את יי' אלהיך תירא :ואותו תעבוד :ובו תדבק:
אזי בשמו תשבע אמ' רע"ה אפילו על האמת אינו טוב לאדם שישבע שלא יהא פרוץ בשבועות:
<מעשה>
F0064 l.
מעשה בהר המלך שהיו שם שני אלפים של עיירות וכולם חרבו בשביל השבועה של אמת כיצד היה אדם
נשבע על חבירו שאני הולך ואוכל שאני הולך ושותה והולכין ועושין כן וחרבו על השבועה של אמת ואם אותם
בשביל אכילה ושתייה היו נשבעים ומקיימים שבועתם נחרבו :בני אדם שנשבע<י>ם על חנם על אחת כ' וכ':
ועוד אמרו כי בזמן ר' עקיבה היתה אשה אחת והיו לה עשרה בנים גדולים תלמידי חכמ' והיה תורתם
אומנותם והיתה אמם עשירה ביותר יום אחד לא היה בביתה לחם ושפחתה הלכה למלאת מים
אמרה לשכנתה שכינתי בואי ועשי לי עוגה כי עתה ירעבו בני בבית המדרש מיד באה שכינתה ולשה
והיה לה שני דינרי זהב קשור בסודר שלה והותר הקשר ונפלו בתוך העיסה ולא ידעה כשהלכה לביתה
וחפשה בסודר שלה על הזהב ולא מצאה חזרה אצל אם הבנים אמרה לה זה יהיה שכרי ממך שאבוא
173
ואעשה מה שאת חפיצה וילכו לי שני דינרי זהב בביתך אמרה חס וחלילה כי בביתי הלך דבר עמדו
וחפשו ולא מצאו ואמרה לה בחוץ נפלו ממיך אמרה לה איני יודעת אלו הדברים בביתך נפלו אמרה
אם הם בביתי יבוא לי שמועה מבני הגדול לא השלימה הדברים עד שבא אליה שמועה מבנה
כי מת אמרה לה שכינתה ראי כחשך ומעלל<י>ך השם נתן לי כי גמולך בבניך הגדול אמרה אם הוא
אמת מה שאת אומרת ימותו בני כולם וכן היה באותו היום מתו כולם הוליכו אותם לבית הקברות
והיה על החכמים יום מהומה וחשיכה לפי שנפלו עשרה אבירי חכמים אחר כך הביאו האשה לבית
והביאו אותו הלחם שלשה אותה האשה כדי להברות את האבל פתח ר' עקיבה ואמ' ב' דיין אמת
שופט בצדק ואמת וברך על הלחם ובצע והנה השני דינרי זהב יצאו אמר ר' עקיבה מהו זה מיד
ענתה אם הבנים בלב נשבר והומה אדוני זה הזהב היה סבת מיתת בני וסיפרו לו כל המעשה
ענה ר' עקיבה ואמר וי לנו מיום הדין ומה זאת שלא נשבעה אלא באמת אירע לה זה הנשבע
לשקר על אחת כמה וכמה לפיכך אמר נפש כי תח' :ד"א נפש כי תחטא אתה מוצא שלשה דברים
ברשותו של אדם ושלשה אינם ברשותו אלו שברשותו הפה והידים והרגלים :הפה אם מבקש
האדם לומ' טוב או רע אומר למה שפיו ברשותו והידים ברשותו והרגלים ברשותו פיו אם רוצה
אדם לדבר נבלה מדבר ואם רוצה לעסוק בתורה עוסק :הידים אם רוצה לעסוק בהם במצוה
בצדקה מתעסק ואם רוצה לשפוך בהם דם שופך אין לו מי יכריחנו :והרגלים אם רוצה לילך
לבית הזנות או רוצה לילך לבית הכנסת אין לו מי יכריחנו :ושלשה אינם ברשות האדם
ואלו הם האזנים והעינים והאף :עובר בשוק במקום ע"ז ומריח קטרת של ע"ז שלא בטובתו:
והעינים עובר בשוק במקום ע"ז ורואה עבירה שלא בטובתו והוא מתחייב :האזנים עובר אדם
אדם בשוק ואין כוונתו לשמוע בזיונו ושומע הכרחי :ואף הפה שהוא ברשותך אף הוא אינו ברשותך
הלא תראה כי בלעם בא ברצונו לקלל את ישראל ולא הניחו הקב"ה אמ' לו רשע אתה חושב
כי הפה ברשותך אמור מה שאני אומר לך באתה לקלל ברך שנ' ויהפך יי' אלהיך לך את הקללה
לב' :להודיעך אפילו אותם שברשותו של אדם אינם ברשותו והידים כן אתה מוצא בירבעם
F0065 r.
174
כיון שהלך הנביא ואמר לו ויקרא אל המזבח :באותה שעה אמ' לו ירבעם משה כתב בתורה כי יקום
בק' נביא וג' מה מופת אתה נותן לי אמר לו מופת אתה מבקש הרי מופת אשר דבר יי' הנה המזבח נקרע וג'
באותה השעה וישלח ירבעם את ידו מעל המזבח :אמר לו הקב"ה רשע אתה חושב כי ידך ברשותך מיד
ותיבש ידו הא לא היתה ידו ברשותו :והרגליים מניין אלו אנשי ארם שבאו על אלישע הנביא אמ' להם
הקב"ה רשעים אתם ברשות עצמכם מה עשה הקב"ה הטעה אותם בדרך שנ' ויאמר להם אלישע לא זה
הדרך ללמד שאפי' הרגלים אינם ברשותו של אדם ולא עוד אלא אפי' לעולם הבא הקב"ה משגה
לרשעים ומורידן לגיהנם שנ' ויצאו וראו ב' ה' ה' ב' כ' ת' ל' ת' ו' ל' ת':
נשלמה
תהלה
פרשת
ויקרא
מראש
לדורות
פרשת
צו
את
תם114:
ק ר א:
אהרן
זש"ה כי מי בשחק יע' ליי' יד' ליי' ב' א' :אמר הקב"ה אלו הייתי מבקש קרבן לא הייתי אומ' למיכאל
שהוא נתון אצלי והיה מקריב לי קרבן וזהו שנ' כי מי בש' אלו הם המלאכים הנתונים אצלו בשחק
וממי אני מבקש קרבן מישראל וכן ה' א' בלחם הפנים ביום השבת ביום השבת יע' וג' ממי מאת בני
ישראל :ושמא אני צריך לישראל חס וחלילה אם כן למה שאל הקרבן כדי לזכותם שנ' יי' ח' ל' צ' אמ' אומ'
העולם לישראל אם הוא חפץ בקרבנות אנו נקריב אמרו להם ישראל הירצה י' ב' א' וג' בלעם הרשע
מלמ' זכות לאומ' העולם ובשביל אומ' העו' הוא מדבר זה הפס' הירצה יי' מה הקריב לפניו אברהם
לא בנו הוא הקריב אלא האיל הקריב אבל אם הוא רוצה אני אקריב לפניו בני ובתי שנ' האתן ב' פ' פ' ב' ח' נ':
הרי בתי ראה בלעם הרשע מה היה ערום התחיל אומ' את ז' המזב' לא אמ' שבעה אלא כנגד
יומי שבתא לפי' אמ' את שב' המ' לד' בלעם הרשע לטבח שהיה מסתכל בו <ה>שלטון כשראה הטב<ח> שהיה
השלטון מסתכל בו אמר לו אדוני כבר שלחתי חלקך לבית :כך בלעם אמר להקב"ה את ז' המז'
ערכתי ולא עוד אלא אפילו אתה רוצה בני ובתי אני מקרוב שנ' האתן ב' פ' וג' אמר לו הקב"ה
רשע שבעולם א<י>לו הייתי מבקש קרבנות לא הייתי אומ' למיכאל או לגבריאל והיו מקריבים
לי שנ' כי מי בשחק וג' :אבל בלעם הרשע רצה להדמות לקונו כבני אלים אברהם יצחק ויעקב
שהם אילי העולם אמ' לו הקב"ה רשע מה אתה מבקש להטעות את עצמך שאקבל מן האומות קרבן
114נקוד להבלטת מילת סיום.
175
אין אתה יכול אמר לו עלי שבועה שלא אקבל אלא מן ישראל :שנ' מאת בני ישראל ברית
עולם :ד"א צו את בני ישראל אמר הקב"ה למשה אמור לבני ישראל שיקיימו מה שכת' למעלה
מן העניין ואחר כך זאת תורת העולה למה כי יי' אוהב משפט שונא גזל בעולה :כת' למעלה
והיה כי יחטא ואשם :ואחר כך זאת תורת העולה אם בקשת להקריב קרבן לא תגזול לאדם
למה כי יי' אוהב משפט ואפ<י>לו בעולה ואימתי אתה מעלה :עולה ואני מקבלה כשתנקה
כפך מן הגזל לכך דוד אמ' מי יעלה בהר יי' ואומ' נקי כפים מתחלת הקרבנות אתה למד דבר אל בני יש' אדם כי יק' מכם
ולמה
<אדם>
F0065 l.
אדם אלא אמר הקב"ה כשתקריב לפני תהא כאדם הראשון כדרך שלא היה אדם גוזל מפני שהיה
לעצמו כך אתה לא תקריב גזל למה כי אני שונא גזל :ד"א צו את אהרן ומה עסקו של אהרן כאן
ישראל מקריבים היה צריך לומ' צו את בני ישראל אלא אמר הקב"ה כל מי שהוא מעלה את עצמו
סופו לילך כנחש שנ' היא העולה :ואמ' אחר מיכן על מוקדה פרעה עלה עצמו שנ' יען אמ' לי יאורי
ואני עשיתיני :ומה כתיב ויהי ברד ואש מתלק' בת' הב' :על מוקדה כך אף סנחריב עלה עצמו
דכתיב אני עליתי מרום הרים מה היה לו אמר לו הקב"ה ביד מלאכיך חרפת יי' ומה היה לו ויצא
מלאך יי' וג' ומה ששלחת ביד מלאכיך מה נעשה לו ותחת כבודו יקד יקוד מהוא ותחת
כבודו ששרף אותו מבפנים והניח בגדיו מבחוץ שכבודו של אדם כסותו ולא הניח הקב"ה בגדיהם
אלא שהיו בניו של שם שנ' ובני עילם אשור וארפ' אמר הקב"ה אני חייב לשם אביהם שנטלו
את בגדיהם וכסו את ערות אביהם שנ' ויקח שם ויפת לפיכך הניח בגדיהם ושרף את גופן:
היא העולה כך נבוכדנצר עלה עצמו שנ' אעלה על במתי עב :אמ' לו הקב"ה לא דייך שאמרת
בלבבך שנ' ואתה אמרת בלבבך וג' וכן אמרת לחנניה מישאל ועזריה ומן הוא אלה די ישז'
מן ידי :ביתו שרפתי ועמו הגלתי :ובביתו לא עמד עלי :ובביתי יכול לעמוד מה עשה השליכן
176
לאש לתוך הכבשן מיד אמר הקב"ה לכבשן וצף ומי שרצה לישרוף לא נשרף ומי שלא היה ראוי
לישרף נשרף יצאה האש ושרפה חצי האומות שאתה מוצא כשנתכנסו לחנכת הצלם שמנה
משפחות היו וכשבאו לראות לחנניה מישאל ועזריה לא נמצאו אלא ארבעה משפחות והיכן
הארבעה מלמ' שיצאה האש וליחכה אותם ואף נבוכדנצר נשרף חציו והניח חציו כדי לילך
עם בני אדם אלא אעלה על במתי עב :חייך כי אני מקיים דבריך שנ' ולך טרדין מן אנשא וג' וכשם
שעשה מכות לפרעה ולמצרים כך הביא על נבוכדנצר שנ' אתיא ות' וג' שהיה אומר אעלה על
במ' עב א' לא' ע' לכך נאמ' העולה על המזבח :ד"א העולה זו מלכות הרשעה שעילת עצמה שנ'
אם תגביה כנשר וג' מה נאמ' בם והיה בית יעקב אש ובית יוסף להב' :למה כי יי' דבר ומה
דבר היא העולה ר"ל כי אמר הקב"ה למשה בני יושפלו בגלות ובסוף יתעלו שנ' ועלו מושיעים
בעולם הזה אין להם מזל בראש אבל בסוף יעלו :אם בין כוכבים שים קנ' :אמר הקב"ה לעשו
ואפ' שתתחבר עם ישראל שנמשלו ככוכבים משם אורידך :ואין כוכבים אלא ישראל
שנ' דרך כוכב מיעק' יעקב אמ' לעשו אחי אהי דברך מות :ומהו פירוש זאת המלה אלא <אמ'>
יעקב לעשו אפילו תגזרו עלינו כל חרב שבעולם אין אנחנו נעזוב אמונתינו על זה אמר <אהי>
דברך מות ומשעשו מסתלק מן העולם הקב"ה וישראל לבדם משתיירים שנ' אחת היא יונתי וג'
וכתיב יי' בדד ינחנו וג' וזאת {ת}ורת העולה :ולמה נקרא שמה עולה שהיא עליונה על כל
הקרבנות ר"ל מי שהיא מביא חטאת הכהן נוטל וכך המנחה וזבח השלמים לכהן ולבעליהם
האשם לכהן אבל העולה אין ברייה טועמה אלא כולה עולה לגבוה לפיכך נקראת עולה
F0066 r.
שהיא עולה להקב"ה שהוא עליון :זאת תורת זבח השלמים :זש"ה אשמעה מה ידבר האל יי' :אמרו
אומות העולם לבלעם קרבנינו אינו מתקבל אמ' להם מפני שאין לכם שלום ואין שלום אלא התורה
שכתובין בה הקרבנות אתם מתחלה פסלתם את התורה ועכשו אתם מבקשים להיות מקריבים
קרבנות מי שקבלה הוא מקריב שנ' יי' עוז לעמו יתן לכך נאמ' אשמעה מה ידבר האל יי' :ד"א
וזאת תורת זבח השלמ' למה נאמ' זבח השלמים שהיא עושה שלום בין המזבחות ובין הכהנים
177
ובין ישראל היאך העולה אין כתיב בה שלום לא בחטאת ולא באשם בוא וראה העולה היתה באה
כליל לאשם והחטאת דמה ואמריה הם למזבח ועורה ובשרה לכהנים אבל ישראל לא היה
ממנה הנייה והאשם כן אבל התורה דמה ואמריה למזבח והחזה והשוק לכהנים ועורה ובשרה
לישראל נמצאת עולה ועושה שלום בין המזבח ובין הכהנים ובין ישראל לפיכך נקראת זבח
השלמים שהיא שלום לכל :ד"א וזאת תורת זבח השלמים היה הקב"ה נושא להם פנים שנ'
ישא יי' פניו אלי' ואפשר שהוא נושא לשום אדם בעולם פנים והוא כתוב אשר לא ישא פנים
ולא יקח ש' :ואפשר שני מקראות מכחישות זו לזו אלא עד שלא נחתם גזר דינו של אדם
נושא לו פנים אחר שנתחתם גזר דין אינו נושא פנים מעשה היה ברבינו הקדוש שעבר על
סימוניה ויצאו כל בני העיר לקראתו ובקשו ממנו שיתן להם זקן ונתן להם את ר' לוי והיה אדם
גדול בתורה ועשו לפניו שולחן ושאלו ממנו דבר אחד אמרו לו למה אמר אבל אגיד לך
את הרשום בכתב אמת וכי יש דברים של שקר בתורה שהוא אומ' הרשום בכתב אמת ולא
מצא ר' לוי בר סיסי להשיבם על דבר זה מיד יצא לו משם ובא לפני רבינו הקדוש אמר לו למה
באת אמר לו אדוני איני יכול לעמוד בהם דבר אחד שאלו אותי ולא מצאתי להשיבם אמר לו
רבינו הקדוש ע"ה ומה הוא הדבר ששאלו ממך אמר שאלולי אגיד לך את הרשום בכתב אמת
וכי יש דברים שלא יהי אמת אמר ר' הקדוש לר' לוי בר סיסי תדע מה פירוש זה זה העושה עבירה
והקב"ה רושם עליו אם לא עשה תשובה בכתב אמת הקב"ה כותב בידו ומחתם עליו גזר
דינו לכך אמ' את הרשום אם עשה תשובה הרי רושם ולא נחתם גזר דינו ואם לאו בכתב אמת
אף כאן נאמר ישא יי' פניו אמ' הקב"ה כשם שהם נושאים לו פנים אף אני נושא להם פנים
והיאך ישראל נושאים פנים :אלא אדם מישראל יש לו חמשה או ששה בנים ונותנים
לפניהם מאכל ואוכלין ואינם שבעים ומברכין לאלהיהם ואני גזרתי בתודתי ואכלת ושבעת
וברכת :כשם שהם עשו עמי יותר מן הראוי אף אני אטה להם את הדין שנ' ישא יי' פניו
אליך :אם על תודה יקריבנו ראה היאך הקב"ה סולח עונותיכם של ישראל אמר הקב"ה
מי שיש לו פר יביאו ומי שיש לו איל יביאו ומי שישי לו שה יביאו ומי שיש לו יונה יביאו ומי
שאין לו אחת מכל אילו יביאו סלת ומי שאין לו סלת יביא דברים שנ' קחו עמכם דברים
ושובו אל יי' :ואם תאמר מקבל הן ונשלמה פרים שפתינו :לפי שאין חשוב לפני הקב"ה
178
<יותר>
F0066 l.
יותר מן ההודייה לכך נאמ' אם על תודה יקריבנו :ד"א אם על תו' את מוצא כל הקרבנות שהיו <מביאים>
היו באים על העבירות מי שהיה מקריב אשם על עונות שנ' וחטאתם לפני יי' על שגגתם :עולה היתה
באה על הרהור לב שנ' והשכים בבקר והעלה עולות וג' אבל התודה היתה באה על חנם אמר
הקב"ה חביבה היא עלי יותר משאר הקרבנות לכך נאמ' זובח תודה יכבדנני :ומהו יכבדנני
בשני נונין ר"ל בעולם הזה ובעולם הבא :אמ' ר' יהודה בר גרייא כל מי שהוא עונה אמן בעולם
הזה זוכה ועונה אמן לעולם הבא שנ' ברוך יי' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם לכך נא' זובח
תודה אמ' ר' עקיבה כל מי שאמר שירה בעולם הזה זוכה לומ' שירה לעולם הבא לכך נא' זובח
תודה :ר' אליעזר הקפר אומר גדול הוא השלום שאפלו ישראל עובדים ע"ז ועושים חבורה אחת
אין מדת הדין נוגעת בהם שנ' חבור אפרים עצבים 115הנה לו :אמר רבי גדול הוא השלום שאין <חותם>
ברכת כהנים אלא שלום שנ' וישם לך שלום :אמ' ר' שמעון בן גמליאל גדול הוא השלום שהוסיף
פסוק אחד מן התורה שלא היה ואיזה הוא עת שמת יעקב אע"ה מיד ייראו אחי יוסף שנ' וייראו
אחי יוסף כי מת אביהם מ<ה> עשו לקחו את בלהה ואמרו אליה תכנסי ליוסף ותאמר אליו אביך
צוה לפני מותו כה תאמרו ליוסף אנא שא נא ולא צוה יעקב אבינו אלו הדברים אלא מעצמם
אמרו אותם :אמ' ר' שמעון בר יוחאי כמה דיו נשפך כמה קולמוס<ים> איבדו בשביל לכתוב דברים
שלא נאמרו <ראה> כמה גדול כח השלום וכן אתה מוצא בשרה כיון שאמרו מלאכי השרת לאברהם
למועד אשוב אליך באותה שעה צחקה שרה שנ' ותצ' שרה וג' וכשנגלה הקב"ה אצל אברהם
ואמרה לו מה אמרה האף אמנם א' ו' ז' :וכל כך למה שינה בשביל השלום ואף לעולם הבא
כשיחזור הקב"ה לירושלם ויחזור כל הגליות לתוכה בשלום הוא מחזיק שנא' שאלו שלום
ירושלם :וכן הוא אומ' הנני נוטה אליה כנהר שלום :קח את אהרן זש"ה אשרי תבחר ותק'
" 115אפרים עצבים" – נקוד להחלפת סדר המילים.
179
ישכון וג' אשרי כל מי שבחרו הקב"ה אע"פ שלא קרבו ואשריו מי שקירבו ואע"פ שלא בחרו
הטוב שבאבות שבחר בו הקב"ה ולא קירבו זה אברהם אבינו אתה מוצא שבחרו הקב"ה
והוא קירב את עצמו שנ' אתה הוא יי' האלהים אשר בחרת בא' והו' מ' כ' ומצאת את לבבו נאמן לפניך:
יעקב בחרו ולא קירבו <שנ'> יעקב אשר בחרתיך וכתוב כי יעקב בחר לו יה יש' ל' :והוא קירב את
עצמו שנ' ויעקב איש תם יושב אוהלים :משה בחרו הקב"ה וקירבו שנ' לולי משה בחירו עמ' בפ' לפ':
וכתוב ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים :ודוד ע"ה בחר בו הקב"ה שנ' ויבחר בדוד עבדו
והוא קרב עצמו שנ' חבר אני לכל אשר יריאוך אשריהם אלו שבחרן הקב"ה ואע"פ שלא קרבם:
יתרו קרבו הקב"ה ולא בחר בו רחב הזונה קירבה הקב"ה אבל לא בחרה רות קרבה אבל
לא בחרה אשריו אהרן בכפלים שבחר בו וקרבו ומנין שבחרו שנ' והיה האיש אשר אבחר בו וג'
ומניין שקירבו שנ' ואתה הקרב אליך את אהרן וג' ואימתי לקח את אהרן בשעה שיצא הקצף
מלמעלה לחבל שונאיהם של ישראל וכיון שראה משה אמ' לו מה אתה עומד קח את המחתה
F0067 r.
ותן עליה אש :אש אהרן אמר למשה אחי אתה רוצה להרגני :בני מפני שהקריבו לפניו אש מן הדיוט
נשרפו שנ' בהקריבם אש זרה אשר לא צוה אותם מה כתיב בתריה ותצא אש מלפני יי' ואתה
אומ' לי קח את המחתה אמ' לו משה לך עשה מהרה שנ' והולך מהרה וג' כיון ששמע אהרן כך
אמר אפילו אני מת על ישראל איני מתאחר מיד ויקח אהרן כאשר דבר משה וירץ במחנה
הלך בשביל ישראל מיד אמר הקב"ה למשה קדם אתה וגדל לאהרן בלקיחה מה אהרן לקח
בני מתוך המגפה אף אתה גדלו בלקיחה לכך נא' קח את אהרן :ד"א קח את אהרן זש"ה
מתהלך בתומו צדיק א' ב' א' :ומי היה זה אהרן ובניו ואם כן אף שמואל היה אדם צדיק ונביא
גדול שנ' וידע כל ישראל וג' ולא היו בעו' כמותו שנ' ולא הלכו בניו בדרכיו וילכו אח' ה' וג' אם כן
על מי נאמר מתהלך בתומו וג' זה אהרן שראה בניו בחיים עומדין ומשמשין בכהונה גדולה
שנא' קח את אהרן ואת בניו וג' ד"א קח את אהרן אמר הקב"ה למשה פתה אותו מפני שהוא
בורח מן השררה ואין קח אלא לשון פיתוי שכן נבוזראדן שצוהו נבוכדנצר על ירמיה אמ' לו
181
קחנו ועינך שים וכן באמינו שרה שנ' ותקח הא' בית פרעה שלא היתה מבקשת והיו מפתין
אותה וכמו שנ' בדינה ויקח אותה ויש' א' שלא היתה רוצה והיו מפתין אותה וכן אף אהרן אמ'
הקב"ה למשה פתה אותו מפני שהוא בורח מן השררה שנ' קח את אהרן :ואת כל העדה הקהל
שיראו כל ישראל שאתה חולק כבוד לכהונה והתרה בהם כדי שלא יחלקו על הכהונה
כשם שחלק קרח ועדתו ונבלעו והתרה בהם בכל יכלתך לפי שעתיד עוזיה לעמוד ולחלוק
על הכהונה שנ' זכרון לבני ישראל :הוא אינו מזרע לוי כשם שהיה קרח ואמ' להקטיר קטרת:
ועוזיהו נגש להקטיר שנ' ויזעף עוזיהו אמר משה לפני הק"ה רבונו של עולם כשם שעשית
רושם בקרח כך עשה לעוזיהו מיד והצרעת זרחה במצחו :אמ' הקב"ה למשה כמו שעשיתי
בידיך עת שאמרת והיה אם לא יאמינו לי אמרתי לך שים ידך בחיקך ויוצאה והנה מצורעת
כשלג ועל זה נאמר ולא יהיה כקרח וכעדתו :שחלקו על משה :כאשר דבר ביד משה לו:
מה הוצרך לומ' ביד משה היה צריך לומר כאשר דבר יי' אל משה :אלא אמר ביד משה כמו
שנלקה משה בידו בצרעת כך כל המערער על הכהונה נלקה בצרעת :לכך אמר יי' אל משה
הקהל את כל העדה כדי שתתרה בהם ויראו מאד :ד"א ואת כל העדה הקהל אמר לו היכן
אקהל אותם אמר לו אל פתח אהל מועד אמר לו הקב"ה ואתה תמה מזה בוא וראה השמים
הללו כמה גדולים הם כי כל הארץ אינה לפני השמים כחרדל אחד והעין אינו רואה
כי אם מן השחור אשר בתוך השחור והשמים יכילו בתוך אותו השחור ואתה אומ' לו <היכן>
יכולים להתקבץ ולא עוד אלא לעתיד לבוא כך אני עושה כי האכלוסין אשר היו מאדם
הראשון ועד סוף העולם כולם צריך להחיות אותם ולהביאם אל עיר ציון והיא ציון כמה
תכיל והם עתידים לומ' צר לי המקום ג' ל' ו' ואני עושה להם מחריבה שנ' הרחיבי מקום
<א'>
F0067 l.
א' וג' ומהיכן אתה למד מסיני כיון שנגלה עליו הקב"ה מה כתיב רכב אלהים רבותים וג' עשרים
181
ושנים אלף של מרכבות ירדו עם הקב"ה וכל מרכבה ומרכבה כמו שראה יחזקאל ע"ה ולא יכול
הר סיני להחזיק אלא מעשה נסים היה כי אמ' הקב"ה להר הרחיב וקבל עבדי אדוניך מיד
נתרחב וקבל הכל וכן לעולם הבא הקב"ה מרחיב את ירושלם כמ' שנ' ורחבה ונסבה עד שתגיע
לכסא הכבוד וכיצד עולים הקב"ה עושה להם עננים והן רוכבים על גבי עננים ומעלין אותן
למעלה שנ' מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארבותיהם :וכל אחד ואחד מן הצדיקים יש לו חופה
בפני עצמו שנ' וברא יי' על כל מ' ק' ציון וג' וכיון שמגיעים לכסא הכבוד אומ' להם אני ואתם
נהלך בעולם שנ' והתהלכתי בתוככם ו' ל' ל' ולצדיקים עושה מחילות והקב"ה באמצע ואומרים
זה לזה כי זה אלהים אלהינו וג' לפי שהיו אומ' האומות בעולם הזה אי אלהימו צור חסיו בו :לפיכך
אלהים אלהיך אנכי:
נשלמה פרשת
ת הלה
למשבית
צו
צ ו:
פ ר ש ' ו י ה י ב י ו ם ה ש מ י נ י :זש"ה שומר מצוה לא ידע
דבר רע :זה היה אהרן שנ' ומפתח אהל מועד אמ' להם משה שמרו את משמרת יי' כשם ששמר
הקב"ה שבעת ימי האבל עד שלא הביא המבול ומניין שנתאבל הקב"ה שנ' ויתעצב אל לבו
ואין עיצוב אלא אבל שנ' כי נעצב המלך אל בנו :וכן עזרא אומ' לישראל בשעה שהיו בוכים
איש אל אחיו אל תעצבו כי חרות יי' וג' וקודם שיבוא המבול שימר הקב"ה שבעת ימי האבל
שנ' ויהי לשבעת הימים וג' וכן אמר משה לאהרן ולבניו כשם שנתאבל הקב"ה על עולמו
קודם שבא המבול כך אתם שמרו אבל שבעת ימים עד שלא יגע בכם והיו משמרין ולא
היו יודעים על מי ומאין היה יודע משה שנ' ונועדתי שמ' לבני יש' ונ' בכ' :והיה משה
משמש שבעת ימי המלואים והיה מתירא שמא מידת הדין נוגעת בי :וכיון ששמר אהרון
ובניו שבעת ימי האבל ובא יום שמיני נכנסו נדב ואביהוא להקריב ופגעה בהם מידת
הדין ונשרפו שנ' ותצא אש מלפני יי' וג' בא משה ואמ' לאהרן הוא אשר דבר יי' והיכן דבר
במדבר סיני ונועדתי שמה לבני ישראל :ד"א ויהי ביום השמיני זש"ה אמרתי להוללים
אל תהולו וג' ומהו זה הפסוק אלא בא ללמדך כי אין שמחה בעולם מתמדת הקב"ה ית' וית' כשברא
את העולם וברא גן עדן ושם שם את האדם שמח שמחה גדולה שנ' ישמח יי' במעשיו
182
וכ<ש>צוה את האדם ולא שמר מצותו גירשו ושלחו וגזר עליו מיתה שנ' כי עפר אתה
ואל עפ' ת' :ודאג הקב"ה ית' וית' שנ' ויתעצב אל לבו :ואם שמחתו לא התמידה שמחתך
לא כל שכן אברהם אבינו כמה שמח ונתברך בעולם ורדף אחר המלכים והרג אותם
והקנה להקב"ה שמים וארץ ולא המתינה שמחתו אלא אחרי כן קבר אברהם את שרה
F0068 r.
אשתו ומיד קפצה עליו זקנה שנ' ואברהם זקן בא בימים ומה אברהם הצדיק שמחתו לא
התמידה הרשעים על אחת כמ' וכמ' לפי' אמרתי להוללים אל תהולו :יצחק אף הוא שמח והצילו
הקב"ה מן החרב ומאנשי גרר והלכו לקראתו המלך ושריו מגרר שנ' ואבימלך הלך אליו <מג'>
ואמרו לו ראה <ר>אינו כי היה יי' עמך ולא המתינה שמחתו אלא ויהי כי זקן יצחק ומה יצחק שהוא
עולתו של הקב"ה לא המתינה שמחתו שאר בני אדם על אחת כמ' וכמ' :יעקב כמה
שמח ראה המלאכים עולים ויורדים ומביטים בו והקב"ה עומד למעלה הימנו שנ' והנה
יי' נצב עליו והלך אצל לבן והוליד בנים והעשיר ובא בשלום ובסוף לא המתינה שמחתו
אלא ותצא דינה וכל אותו העניין וכן לעבד נמכר יוסף :ומה אם יעקב הצדיק שאמ' לו
הקב"ה אני מתפאר בך שנא' ישראל אשר בך אתפאר :לא המתינה שמחתו שאר בני אדם על
אחת כמה וכמה :יהושע הרג אחד ושלשים מלכים וחלק את הארץ לישראל ועמדה לו
השמש והלבנה ולא התמידה שמחתו שאר בני אדם על אחת כמ' וכמ' :עלי הכהן
כמה שמחה היתה לו שהיה יושב על מזוזת היכל יי' והיה אב בית דין וכהן ולא המתינה
שמחתו אלא נרגו חפני ופנחס ונשבה ארון יי' בימיו וכלתו יתה על המשבר ללדת
ומתה והוא נפל מעל הכסא ונשברה מפרקתו שאר בני אדם על אחת כמ' וכמ' :אלישבע
בת עמינדב אשתו של אהרן שנ' ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב :ראה שמחה שהיה
בידה בעלה כהן גדול ומשה אחי בעלה נביא וכהן ומלך ובניה סגני כהונה ואחיה
נחשון נשיא השבט והוא המקריב ביום הראשון ולא המתינה בשמחתה אלא נכנסו בניה
להקריב ויצאה האש ושרפה אותם לפי' אמר החכם אמרתי להול' אל תהו' :ד"א <ויהי> ביום השמ'
183
זש"ה תן חלק לשבעה ו' לש' כ' ל' ת' וג' ר' אליעזר אומ' תן חלק לשבעה זו שבת שנ' ויברך אלהים
את יום השביעי וג' וגם לשמונה זו מילה דכ' ובן שמונת ימים ימול וג' וישם אליהו פניו
בין ברכיו כשהיה עצירת גשמים ומפני מה שם פניו בין ברכיו אלא אמר כך אליהו ר' ש'
מפני מה אין אתה מוריד גשמים לישראל אם לא נשתייר להם אלא זו מצות מילה
כדי שהם שתעתד להם ולפי' שם פניו בין ברכיו :ר' יהושע אומ' תן חלק לשבעה אילו <שבעת>
ימי הפסח וגם לשמ' אילו שמנת ימי החג וכשהוא אומ' וגם לרבות את העצרת וראש
השנה ויום הכפורים :ר' סימון אומ' תן חלק לש' בנשיאים הוא מרבר 116ביום השביעי
נשיא לבני אפרים :ביום השמיני נשיא לבני מנשה :ר' יהודה בר' סימון פתר קרייה
בנדה תן חלק לשבעה אלו ימי נדה אמ' הקב"ה אם אתה משמר את ימי הנדה
כהוגן אני נותן לך בן זכר שנימול לשמונה :ר' עזריה בשם ר' יהודה פתר קרייה
במלואים וכן תן חלק לשבעה ופתח אהל מועד תשבו יומ' ולי' וגם לש' ויהי ביום
השמ' :ד"א ויהי ביום השמ' זש"ה צדיק כתמר יפרח :והנה פרח מטה אהרן:
<שתולים>
F0068 l.
שתולים בבית יי' :ומפתח אהל מועד אמ' ר' שמואל בר נחמן כל שבעת ימים שהיה משה
בסנה היה אומ' לו לך בשליחותי והוא אומ' לו שלח נא ביד תשלח :אמ' לו הקב"ה משה חייך
סוף אתה הולך בשליחותי ולמחר אני פורעה לך כשתעשה את המשכן שלא תהא סבור
כי אתה משמש כהן גדול אני אומ' לך קרא את אהרן ויהא משמש לפני מיד <קרא> משה לאהרן
ואמר לו הקב"ה צוה לך שתשמש :אמ' לו אהרן אתה אחי ויגעת במשכן ואני נעשה כהן גדול
אמ' לו חייך אעפ"כ שאתה נעשה כהן גדול כאילו אני נעשיתי ועוד אמ' משה כשם ששמחת
בגדולתי כך אני שמח בגדולתך ואימתי שמח אהרן בגדולת משה כשבא למצרים אמר לו
116דל"ת הוחלפה ברי"ש.
184
הקב"ה אותו הלב ששמח לגדולתו של אחיו יתן על לבו האבנים ולזקני ישראל :ולמה
להראות גדולתו של אהרן ושבחר בו שלא נעשה מעצמו כהן גדול :ויאמר אל אהרן וג' יבוא
עגל ויכפר על מעשה העגל :ואל בני ישראל וג' שיקריבו את קרבנם שור ואיל שור על
שהמירו את כבודו כתבנית שור ואיל על שום וישחטו שעיר עזים :ויקחו את אשר
צוה משה ולא עיכבו אלא מיד עשו כאשר צוה אותם :וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם
מאותו העת זכה אהרן הוא ובניו לנשיאות כפים עד סוף כל הדורות :ויבא משה ואהרן ולמה נכנס <עמו>
משה ללמדו על מעשה הקטרת ועליהם הכתוב אומר טובים השנים מן הא' :ואומ' מה טוב ומה
נעים שבת אחים גם יחד :ותצא אש מלפני יי' :כיון שראו אש חדשה שירדה משמי מרום וליחכה על
המזבח נפלו על פניהם ואמרו שירה אותה שעה ומה אמרו רננו צדיקים ביי' ליש' נא' תהלה:
ואש שירדה בימי משה היתב רבוצה כארי על גבי המזבח ולא פסקה עד שירדה בימי שלמה שנ' וכל
ישראל רואים כרדת האש :ויקחו שני בני אהרן נדב ואביהוא א' מ' שניהם בעצה אחת :ויתנו בהם אש:
שעשו שלא ברשות אמרו אע"פ שירדה אש מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט שנ' ונתנו בני אהרן
שלא היה להם ליטול רשות :ד"א ויקחו שני בני אהרן ממשמע נדב ואביהוא איני יודע שהם בני
אהרן אלא מלמד שלא חלקו כבוד למשה ולאהרן ויקריבו לפני יי' אש זרה הכניסוה בלא עתה ר' אליעזר
אומר לא נתחייבו מיתה בני אהרן אלא על שהורו הלכה בפני רבן שכל מורה הלכה בפני רבו
חייב מיתה :ותצא אש מלפני יי' מלמ' שיצאה אש מבית קדש הקדשים ונתחלקה לארבעה חקלים
ונכנסו שנים בחוטמו של זה ושנים בחוטמו של זה ומתו :ותאכל אותם :אותם שרפה
ולא בגדיהם :וימותו לפני יי' כעין מיתה הנשמה נשרפת והגוף קיים :ר' אליעזר אומ' וימותו
לפני יי' לא מתו בפנים אלא בחוץ מקום שהלוים מותרים ליכנס שם :שנ' ויקרבו ויש' בכ' אם כן
מה הוא לפני יי' נכנס המלאך והוציאם לחוץ :ר' אסי בר עקיבה אומ' לא מתו נדב ואביהוא
אלא שלא ליתן פתחון פה לבאי העולם לומ' שרת שכינה באהל מועד וכיון שנכנסו נדב
ואביהוא לפני יי' באהל מועד אמ' הקב"ה אם אני אאריך <א>פי עם אלו יהא כל אחד ואחד
מישראל עושה כך מוטב ימותו נדב ואביהוא ואל יתמעט כבודי אפי' שעה אחת מיד אמר למלאך ונגפם אם על הקרובים
F0069 r.
185
כך על ה<ר>חקים על אחת כמה וכמה :וכבר היו משה ואהרן מהלכים בדרך נדב ואביהוא היו מהלכין <אחריהם>
אמר נדב לאביהוא אימתי ימותו שני הזקנים הללו ואני ואתה ננהיג את הדור אמר להם הקב"ה
נראה מי קובר את מי ר' ירמיה אומ' בארבעה מקומות הזכיר מיתת בני אהרן ובכל מקום מזכיר
סרחנן ללמדך שלא מתו אלא על ההקרבה ועל שנכנסו בלא עצה ועל אש זרה ר' אליעזר
המודעי אומ' כמה חביבין צדיקים לפני מי שאמר והיה העולם שכל מקום שהזכיר מיתתן
מזכיר סורחנן להודיעך שלא היתה בהם אלא זו בלבד והלא דברים קל וחומר אם בשעת הכעס
חס עליהם הקב"ה בשעת רצון על אחת כמ' וכמ' :ויאמ' משה אל אהרן הוא אשר דבר יי' לאמר
בקרבי אקדש כיון שראה משה את אהרן עומד ותוהא אמ' אוי לי שכך היא עבירה בידי וביד
בני נכנס משה אצלו והיה מפייסו אמ' לו אחי זה מסיני נאמ' לי שעתיד הקב"ה לקדש
את הבית הזה ובאדם גדול אני מקדשו והייתי אומ' או בי או בך הבית הזה מתקדש ועכשו
נמצאו שני בניך גדולים ממני וממך כיון ששמע אהרן מיד שתק שנ' וידום אהרן :ויקרא
משה אל מישאל ואל אלצפן מה ת"ל דוד אהרן והלא כבר נאמר ובני קהת עמרם ויצהר:
להקיש מעשה עוזיאל אהרן מה אהרן רודף שלום בישראל שנ' ויבכו את אהרן שלשים יום כ' ב' יש':
אלו הנשים מה שלא נאמר במשה כי על משה בכו הזכרים אבל על אהרן בכו הזכרים והנקבות
אף עוזיאל רודף שלום כאהרן וכן אומ' על אהרן במישור הלך שלא הרהר על דרכי המקום
ויאמר משה אל אהרן וג' בגדולה מתחיל מן הגדול ובקללה מתחיל מן הקטן והנחש יוכיח:
ראשיכם אל תפרעו נאמ' כאן פרוע ונאמ' להלן גדל פרע שער ראשו מה להלן פירוע גידול
שיער אף כאן גידול שער :ובגדיכם לא תפרומו אל תקרעו בגדיכם ולא תמותו ממשמע
לאו אתה שומע הין :ומפתח אהל מועד יכול אפלו בשעה עבודה ת"ל ומן המקדש לא יצא
אימתי מחלל יציאתו בשעת עבודה הא אינו מדבר אלא בשעת עבודה :יין ושכר אל תשת:
לפי שכל השותה יין ומשתכר חבורות ופצע וצער ובושה וחרפה עליו ורוח הקדש
צווחת למי אוי למי אבוי למאחרים על היין :אל תרא יין כי תאדם כי אחריתו כנחש
ישך :עיניך יראו זרות :והיית כשוכב בלב ים :הכוני בל חליתי :למי אוי למי אבוי:
על מי הן אומרים שהוא בעל מריבות ועליו משיחין למי מדנים למי שיח :על מי הם
186
אומרים שיש בפניו חבורות על מי שעיניו עבורות למי פצעים למי חכלילי עינים
למי הרעות האלו על שותי היין ושיתאחרו עליו אל תרא יין מבחוץ הוא נאה מבפנים
הוא רע לא תהא סבור שהוא יפה מבפנים כמו שהוא יפה מבחוץ רואה את חבירו
שותה והוא אומ' מסוך לי והוא שותה ומתקלקל ואינו מתהלך במישרים אלא שהוא
מתיר את כל העבירות ומשיח עם אשה בשוק שאינה הוגנת לו עושה דבר מה
שאי אפשר ואינו מתבייש מפני שהוא שכור ואינו יודע מה הוא עושה וסופו של יין אחריתו
<כנחש>
F0069 l.
כנחש ישך היין הרי הוא כנחש הנחש הזה הוא נושך לאדם ואינו מרגיש כיון שהלך מעט
תחלחל המכה ותעלה הרי הוא כנחש ומה הנחש נתקללה האדמה בעבורו שנ' ארורה
האדמה בעבורך :כך היין נתקלל שלישו של עולם שנ' וייקץ נח מיינו ויאמר ארור
כנען הוי אחריתו כנחש ישך וישעיהו ע"ה מזהיר על מתמיד בשתייתו ואומ' הוי משכימי
בבקר שכר ירדופו על זה אמר הקב"ה בדין הוא שאצוה לכהנים שלא יהיו שותים
אותו ומשמשים לפני הוי יין ושכר אל תשת :ד"א יין ושכר אל תשת זה שאמר אל תהי
בסובאי יין בזוללי בשר למו :אל תשתה שבעים תראה פני שבעים ותבוא לידי מיתה אמ' ר' <יהודה>
הלוי בר' שלום יין בלשון ארמית חמר ומניין חמר מאתים ומ' ח' ויש באדם רמ"ח איברים
והוא נכנס בכל אבר ואבר והגוף מתרשל והדעת מוטלטלת ונכנס היין ומוציא הדעת
וכן שנה ר' אלעזר נכנס יין יצא סוד וחשבון סוד כחשבון יין לפיכך צוה הקב"ה לכהנים
שלא ישתה יין בשעת עבודת כדי שלא תטלטל הדעת שהוא משמר התורה והדעת תורה
מנין שנ' תורת אמת היתה בפיהו :והדעת שנ' כי שפתי כהן ישמרו ד' וג' אשרי אדם שאינו להוט
אחר היין שכן אתה מוצא ביונדב בן רכב שצוה לבניו ואמ' להם אל תשתו יין ומה ראה לצוות
להם אל תשתו יין אלא ששמע את ירמיהו מתנבא ואומ' שבית המקדש חרב התחיל מצוה
187
את בניו לאמר היו מתאבלים מעכשיו בית לא בתנו וכרם לא תטעו ושמרו מצות אביכם
וכיון שהיה מתנבא על ישראל לומ' להם שיעשו תשובה ולא היו עושים אמ' הקב"ה לירמיה
יונדב בן רכב מצוה קלה צוה אותם אביהם והם משמרים אותה ואני אומ' שיעשו תשובה
ואינם עושים ושומעים שנ' הוקם את דברי יונדב בן רכב אשר צום אביהם אמ' הקב"ה לירמיה
אמור להם חייכם הואיל ושמרתם את המצוה שאין משפחותיכם פוסקת מלפני לעולם
שכן כתיב לכן כה אמר יי' לא יכרת איש ליונדב בן רכב אמר הקב"ה בעולם הזה היין הוא
סימן קללה אבל לעתיד לבוא אני עושה אותו עסיס שכן כתיב והיה ביום ההוא יטפו ההרים
עסיס וג' ז<א>ת החיה אשר תאכלו זש"ה עמד וימודד ארץ רא' וי' גו' מהו עמ' וימ' א' בשעה
שבקש הקב"ה ליתן תורה עליהם במדבר בפרהסיא ולא רצו לקבל את התורה ורצה הקב"ה
להחזיר את העולם למדידת מימיו שנ' מי מדד בשעלו מים שכיון שלא קיבלו האומות
התורה רצה העולם לחזור כאשר היה אחר שקיבלו ישראל את התורה שקטה העולם
שנ' ארץ יראה ושקטה וראה מתחלה ושקטה כשקבלו ישראל את התורה :ראה <ויתר> גוים רב
כהנא בשם ר' יוחנן אמ' התיר גוים התיר גוים כמו שנ' והגוים חרוב יחרבו :אמ' ר' תנחום בר
חניאלי התיר להם את האסור ושקצים ורמשים למה הדבר דומה לרופא שנכנס לבקר
את החולים ראה שני חולים בבית אחד אמ' הרופא לזה תנו כל מה שהוא מתאוה ולזה
אל תתנו אלא דבר פלוני ופלוני והזהרו לכם מלאכילו דבר אחר מיד מיד ענו אותם
F0070 r.
העומדים ואמרו לו אדונינו מה הוא זה שצויתה לזה נאכיל כל מה שהוא מתאוה ולזה אל תאכילו
אותו אלא דבר פלוני מאי נשתנה האי מהאי אמר להם לאותו שאמרתי להם לאותו שאמרתי
האכילהו כל מה שהוא מתאוה למיתה הוא וזה שאמרתי לכם אל תאכילוהו אלא דבר פלוני לחיים
הוא <ל>כך הקב"ה התיר לעמים כל דבר לפי שהעמים למות שנ' והיו עמים משרפות סיד:
אבל ישראל אמר להם זאת החיה אשר תאכלו לפי שהם לחיים שנ' ואתם הדבקים ביי' אל'
חיים כ' ה' :ד"א זאת החיה שלשה דברים נתקשה בהם משה והראה לו הקב"ה מעשה המנורה
188
והירח והשרצים :מעשה המנורה כיצד כשעלה משה הראה לו הקב"ה היאך יעשה את
המשכן וכיון שהראה לו מעשה המנורה נתקשה בה אמר לו הקב"ה אני אעשה אותה
לפניך מה עשה הקב"ה היה מראה למשה אש לבנה ואש אדומה ואש ירוקה ועשה גביעיה
ופרחיה וששת הקנים אמר לו הקב"ה כך עשה אותם שנ' וזה מעשה המנורה שהראה
לו הקב"ה באצבע אעפ"כ נתקשה בה משה מה עשה הקב"ה <ח>קקה על ידו אמר לו רד
ועשה כשם שחקקתי על ידיך דכ' וראה ועשה ומניין שחקקה על ידו שנ' וישלח
תבנית יד ואין תבנית אלא מעשה המנורה שנ' בתבניתם א' א' מ' ב' :אעפ"כ נתקשה
בה משה אמר לו הקב"ה השלך את הזהב לאש ומעצמה נעשית שנ' מקשה תעשה אין כתיב
אלא תיעשה המנורה היא מעצמה :ובירח מניין שנ' החדש הזה לכם ראש חדשים הראה
לו באצבע :ובשרצים מניין שנ' וזה לכם הטמא העביר הקב"ה לפניו כל בהמה וחיה
והשרצים והיה מראה אותם לפניו והיה אומ' לו את זה תאכלו ואת זה לא תאכלו ומעביר
לפניו כל מין ומין וכך עשה באדם הראשון העביר כל חיה וכל בהמה וכל שרץ והיה אומר
לו מה שם זה ומה שם זה והיה אומר האדם לכל אחד ואחד שמו שקוראים אותו חזר
ואמר לו הקב"ה ואני מה שמי אמר לו אדוני לו הקב"ה ולמה קראת לי כזה השם אמר
אדם הראשון מפני שאתה אדון על הכל לפיכך קראתיך בזה השם וזהו שאמר
הקב"ה למשה זה שמי לעולם זה שמי שקרא לי אדם הראשון ומה אם הראשון העבירן
הקב"ה לפניו משה רבינו לא כל שכן:
זאת החייה אמר הקב"ה הזהר עצמך על אילו
הדברים הטמאים שלא יאמר לך יצרך אם זה אס<ו>ר למה בראו הקב"ה הכל הוא בעבור
שיבחנו בו הרעים והטובים וישלם לכל אחד ואחד כפי מעשיו אמר הקב"ה כל דבר
שאסרתי לך בתורה התרתי לך כנגדו אסרתי עליך דם נדה התרתי לך דם בתולים
אסרתי לך את הדם התרתי לכם את הטחול שכולו דם :אסרתי לך את החזיר
התרתי לך את הדג שהוא כמו חזיר וטעם בשרו דומה לו אסרתי לך אשת איש
התרתי לך אשת יפת תאר שנ' וראית בשביה :אסרתי לך אשת אחיך התרתי אותה לך
שנ' יבמה יבא עליה :אסרתי לך כלאים :והתרתי לך בציצית :אסרתי לך חלב בהמה
189
<התרתי>
F0070 l.
התרתי לך חלב חיה אסרתי לך בשר בחלב התרתי לך הכחל אמ' ר' ביזנא בשם ר' אחא מה שאסר
הקב"ה בבהמה התיר אותו בחיה אסר בבהמה החלב התיר אותו בחיה ואסר בחיה גיד הנשה
התיר אותו בעוף אסר בעוף את הדם התיר אותו בדג וכל כך למה בשביל ליתן שכר לישראל:
אמ' ר' כתוב האל תמים דרכו כל דרכיו של הקב"ה בתמימות ומאי איכפת ליה לקדוש ברוך
הוא אם שחטת מן הירך ואוכל אותו או נוחר ואוכל או כשחיטת הגוים תאכל או שוחט כדין
ואוכל אתה מועילו כלום או אתה מזיקו אם חכמת <חכמת> 117לך ואם לצת לבדך תשא :ומפני מה אסר
לך כל אילו כדי לצרפך שנ' כל אמרת אלוה צרופה למה מפני שהוא מגן לכל החוסים בו:
ומשעמדו ישראל וקבלו את התורה הרבה להם מצות ואם כן למה לא צוה הקב"ה לאדם הראשון
אמר הקב"ה מצוה קלה צויתי לאדם הראשון ולא עמד בה וכל המצות האלו הוא היה יכול
לקיים בו ביום נצטווה ובו ביום בטלה ולא יכול לעמוד בצויו יום אחד היאך אמ' ר' יהודה בר
פדייה בשעה ראשונה עלה במחשבה של הקב"ה לבראות את אדם הראשון בשנייה נמלך במלאכי
השרת ואמר להם נעשה אדם בצלמנו :בשלישית כנס עפרו בד' גבלו בה' רקמו בו' העמידו
גולם בז' נפח בו הנשמה שנ' ויפח באפיו נש' חיים :בח' הכניסו לגן עדן בט' צוהו מזה אכול ומזה
לא תאכל בי' חטא באחת עשרה נידון בשתים עשרה נתגרש שנ' ויגרש את האדם הרי שלא עמד
בציויי אפלו שעה אחת אמ' ר' יהודה בן פדייה מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון ותראה בני
בניך שקבלו תרי"ג מצות אמר לו הקב"ה אתה לא יכולתה לעמוד בצוויי שעה אחת והרי
בניך משמרים כל המצות שנתתי להם ועומדים בהם אחד מהם רואה פירות נטיעותיו
שבכרו ואינו טועם מהם עד שלש שנים שנ' שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל :ולך אמרתי
מזה אכול ומזה לא תאכל< :שנ'> מכל עץ הגן אכל תאכל :ומעץ הדעת לא תאכל ממ' :ולא עמדת
בצוויי אפלו שעה אחת אלא שמעת מאשתך והנחת דברי :שנ' ותתן גם לאישה עמה ויאכל:
117נקוד על המילה "חכמת" הראשונה – סימן הבלטה להוספת מילה .המילה "חכמת" השנייה מופיעה כמילה יתרה משמאל לשורה.
191
ובניך צוויתים את זה תאכלו ואת זה לא תאכלו ועומדים בהם לפיכך לא נצטווה אדם הראשון
לפי שגלוי וידוע לפניו שאינו עומד לפיכך לא נצטווה את זה לא תאכלו את הגמל ואת החזיר
ואת הארנבת ואת השפן את הגמל זו בבל שנ' בת בבל השדודה וג' את הארנבת זו מלכות
מדי שעשת את ישראל פיאה וביכורים להרג ולאבד את כל היהודים ואת השפן זו מלכות
יון שהשפילה התורה מפי ישראל שנ' הנה ימים באים נאם יי' וג' ואמר ונעו מים ועד ים וג'
ואת החזיר זו אדום הרשעה שנמשלה לחזיר שנ' יכרסמנה חזיר מיער ולמה נמשלה בחזיר
שעתיד הקב"ה להחזיר עליה מדת הדין והיאך הקב"ה מוציא כרוז לעתיד כל מי שעשה מצוה
פלונית יבוא ויטול שכרה ואף הגוים באים ליום הדין ואומרין תן לנו שכרינו שאף אנו עשינו
מצוה פלוני אומ' הקב"ה איזה מצוה עשיתם והם שותקין באותה שעה אמ' הקב"ה כל מי שאכל בשר
החזיר השקץ והעכבר ורמשים יבוא ויטול שכרו באותה שעה מתקבצין כל הגוים כדי ליטול שכרם והקב"ה מענישם שנ'
אוכלי בשר החזיר השקץ והעכבר יחדו יסופו נאם יי' :תם:
F0071 r.
נשלמה פרשת
פ ר ש' א ש ה
כי
ויהי
ביום
ת הלה לנורא
ו א י ו ם:
תזריע
זש"ה מי יתנני כירחי קדם המקרא הזה אמרו איוב בשעה שבאו עליו יסורין אמ' מי יתנני וג' רבי לוי אומ'
אין זה הפסוק מדבר אלא כשהאדם נתון במעי אמו :כימי אלוה ישמרני שהקב"ה משמרו במעי אמו
דאמ' ר' אבא בר כהנא אם יטול אדם פינדא ויתן בה מעות ויתן פיה למטה המעות נופלות וזאת
האשה מהלכת על שתי רגליה והפה פתוח מלמטה והתינוק כבד והקב"ה משמרו על זה אמר
איוב כימי אלוה ישמרני כלומ' מי יתן שהיה הקב"ה משמרני כימים הראשונים אשר הייתי במעי
אמי :בסוד אלוה עלי אהלי מדבר בתינוק כשם שהגשם מתלכלכין בו אנשי העולם כך
התינוק במעי אמו מלוכלך בדמים ואע"פ שהוא מלוכלך בדמים הוא יותר טוב מהמצאו
בזה העולם בלא מעשים טובים ובלי הולך בדרכי יי' ר' אבהוא אומ' התינוק הזה יוצא ממעי
אמו מלא ריר מלא דם והכל מחבבין אותו ומפני מה דבר מאוס מחבבין אותו אלא שהקב"ה
191
מחבבו מפני שלא עשה שום עבירה וכשיגדל מואסין אותו אפלו אביו ואמו ומתחילין להכות
אותו מפני שמתחיל יצר הרע בו שכינה מסתלקת ממנו מתחילין לבזות אותו בני אדם :ד"א
אשה כי תזריע זה שאמ' הכ' הלא כחלב תתיכני וכג' תק' אמרו רבותי' ע"ה כי האיש מזריע זרע
לבן והאשה מזרעת זרע אדום ומתערבין זה עם זה ומהן הוולד נוצר אום של אשה לעולם מלא
דם שממנו דם נדה יוצא מן המקור וברצונו של הקב"ה טיפה אחת של לבן בתוך המקור
וכשיגיע הזרע לשם מיד קופה ועומד משלו למה הדבר דומה לחלב שהוא מוטל בקערה
כיון שנפלה בו טיפה של קיבה מיד קופא אותו ועומד שנ' הלא כחלב תתיכ' וג' ומיד עולה
עליו גידים ובשר כמו שנ' ביחזקאל וראיתי והנה עליהם גידים ובשר עלה ויק' עליה' ע' מ' :ר'
חנינה אומ' אין יצירת העובר אלא כפירות מה פירות הללו קליפה שלהם נגמרת תחלה
ואחר כך נגמר האוכל בתוכה כך העובר העור נוצר תחלה ואחר כך נוצר בשר וגידים ועצמות
ואם אתה אומ' עצמות נבראו תחלה כבר בוקעין מיעיה של אשה ואמרו רע"ה עד מ' יום הולד
נוצר מארבעים ועד ששים הוולד ניכר בין זכר בין נקבה מששים ועד תשעים בית
הוולד נסתם ויום תשעים אסור לשמש ואם שימש הרי זה שופך דמים תשמיש המטה
כיצד ג' חדשים הראשונים רע לאשה ורע לולד :ג' בינונים רע לאשה ויפה לולד :ג' אחרונים
יפה לאשה ויפה לולד :ועד שלשה חדשים הראשונים מתפללין עליו כדי שלא יהא בו מום
מג' ועד ששה מתפללין עליו כדי שלא יהא נפל מששה ועד תשעה מתפללין כדי שיצא
בשלום :דרש ר' שמלאי למה הוולד דומה במעי אמו מקופל ומונח כפינקס שתי ידיו
על שתי צדעיו שני אציליו על שתי ארכובתיו שתי עקיבו על שתי עגבותיו פיו סתום וטיבורו
פתוח אוכל ממה שאמו אוכלת ושותה ממה שאמו שותה ואינו מוציא רעי שלא יהרוג
<את>
F0071 l.
את אמו וכיון שיצא לאויר העולם נסתם הפתוח ונפתח הסתום שאלמלא לא היה כן לא היה
192
יכול לעמוד אפילו שעה אחת ונר דלוק ומונח על ראשו ומביט בו בסוף העולם ועד סופו
שנ' בהלו נרו ע' ר' ל' א' ח' :ואל תתמה שהרי אדם ישן כאן ורואה חלום באספמיא ואין לך ימים
שאדם דר בהם בטובה כאותם הימים שנ' מי יתנני כירחי קדם ואי זה זמן שיש בהן
ירחים ואין בהם שנים הוי אומ' אלו ירחי לידה :תנו רבנן שלשה חדשים הראשונים הוולד
דר במדור התחתון אמצעיים דר במדור האמצעים אחרונים דר במדור העליון וכיון
שהגיע זמנו לצאת מתהפך ויורד וזו היא חבלה של אשה :תאנא חבלי נקבה מרובין <מחבלי>
זכר והי<י>נו דאמ' ר' אלעזר מאי דכתיב אשר עושיתי בס' רוק' בת' א' רדתי לא נאמ' אלא רוקמ<תי>:
ת"ר שלשה שותפין יש לו לאדם אביו אמו :והקב"ה אביו מזריע זרע לבן שממנו מוח הראש
עצמות וגידים וצפרניים ולובן שבעין אמו מזרעת אדום שממנו עור ובשר ושחור
שבעין ושער :והקב"ה נותן בו רוח ונשמה קלסתר פנים וראיית העין ושמיעת האוזן ודיבור
שפתים והילוך רגלים ודעה והשכל וכיון שהגיע זמנו ליפטר נוטל הקב"ה חלקו ומניח
חלקו של אביו ואמו מונח אצלם וזה הוא סוף כל האדם:
ד"א אשה כי תזריע זש"ה
אחור וקדם צרתני מדבר באדם הראשון אמ' ר' יוחנן כתוב בו שתי יצירות בשני יודין:
שנ' וייצר יי' אלהים יצירה אחת בעולם הזה ויצירה אחת לעולם הבא והבהמה והחיה
והעוף כתיב בהם ויצר ביוד אחת והיא יצירה בעולם הזה לפי שאין להם עמידה לתחיית
המתים לפיכך כת' אחור וקדם צרת' אמ' ר' שמעון בן לקיש אחור למעשה יום ששי וקדם
ליום ראשון ומאיזה טעם לר' שמעון בן לקיש ורוח אלהים מ' על פני המ' ואיזה רוח אלהים
זו נשמתו של אדם שנ' ויפח באפיו נשמ' חיים ואמ' כל אשר נשמת רוח חיים באפיו :אחור
וקדם צרתני אחור למעשה יום ששי וקדם למעשה יום ראשון כיצד ששה דברים ברא הקב"ה
ביום ששי ואלו הם נפש חיה בהמה ורמש וחייתו ארץ ואדם וחוה ונפשו של אדם
שנ' ויהי האדם לנפש חיה :ואמרו ויהי הרי קדם מעשה יום הששי ואחור למעשה
יום הששי שהיה עסוק בו כל יום הששי הרי אחור וקדם צרתני :ר' שמואל בר נחמן
אומ' מה הוא אחור וקדם שני פרצופין שני פנים אחד זכר ואחד נקבה שנ' זכר ונקבה
בראם :הרי אחור וקדם צרתני :אמר אדם משברא הקב"ה כל בהמה והעופות והשקצים
והרמשים אחר כך ברא אותו ומפני מה שאם יגבה לבו עליו אומרים לו ומפני מה
193
יגבה לבך עליך יתוש וזבוב אחד קדמך לבריאה וכך התינוק הזה על שלא יצא ממעי
אמו מצוה אותו הקב"ה מזה אכול ומזה לא תאכל ומשקבל עליו המצות האלו
מיד נולד שנ' אשה כי תזריע וילדה :ד"א אשה כי תזריע זש"ה אין קדוש כיי' כי אין בלתך וג'
כלומ' מעשיו של אדם מבלין אותו ואין אדם מבלה את מעשיו אבל הקב"ה אינו כן הוא
F0072 r.
מבלה את מעשיו ואין מעשיו מבלין אותו וזהו שנ' כי אין בלתך :כלומ' בלותיך :ר"ל אין מעשיך מבלין
אותך :ואין צור כאלהינו אל תיקרי אלא ואין צייר כאלהינו :מלך בשר ודם צר הצורה על הכותל
שמא יכול הוא לצור על פני המים אבל הקב"ה יצר את האדם במעי אמו על המים :ד"א ואין צור
כאלהינו בשר ודם צר צורה והוא עומד ואינו מדבר והקב"ה אינו כן אלא צר צורה ועומד ומדבר:
ד"א בשר ודם צר צורה ואינו עומד ומשבח אבל הקב"ה אינו כן אלא צורתו עומדת ומשבחת לו :ד"א
בשר ודם צר צורה אבל צורתו אינה עושה צורה אבל הקב"ה צר צורה וצורתו עושה צורה שהוא
יצר את האשה הזו והיא יולדת צורה כיוצא בה על זה נאמ' אשה כי תזריע אם קדמה האשה יולדת
זכר ואם קדם האיש יולד נקבה אמ' ר' אבון הלוי בר' רמז מן הכתוב שהזכר נתלה באשה והנקבה
באיש שנ' הנה ילדה מלכה גם היא וג' את עוץ ואת כשד ואת חזו ואת פלדש ואומ' ובתואל ילד
את רבקה ואת דינה בתו :ושם בת אשר שרח :הרי נתלו הנקבות באנשים והזכרים בנקבות לכך
נאמ' אשה כי תזריע:
ד"א אשה כי תזריע אמ' ר' איבו מעשה נסים הקב"ה עושה עם האדם
הזה שהוא נתון בטמון יום אחד ואינו יכול לסבול אלא נפשו מפרכסת לצאת אבל התינוק הזה
נתון במעי אמו תשעה חדשים והקב"ה משמרו ורבותינו אומרים מעשה נסים הקב"ה עושה
עם האדם מה אדם שהוא נתון במטמון יום אחד נפשו מפרכסת לצאת והתינוק שנשמתו קצרה
והוא נתון בתוך שלשה כיסים א' בטן אמו שנייה השליה הג' בתוך עור דק ואין נפשו מתקצרת
עליו למה שהקב"ה עושה עמו נסים וכן אמר אליהוא אשא דעי למרחוק :היה אליהוא רואה
היאך נפתח רחם האשה בעת הלידה ונסתם כמו שהיה והספינה שהיא מחתיכות עצים ועליה
ברזל ואבנים גדולות ומשא גדול שטבעם לינער בים והיא שטה על פני המים והיה תמה
194
מאד ואמ' אשא דעי למרחוק לכך נאמ' אשה כי תזריע :ד"א אשה אמ' ר' יהודה בר' סימון שתי
יריכה של אשה נעשין כשתי אבנים כדי שיהיה בה כח שתהא יולדת מניין שכן כתיב וראיתם
על האבנים אמ' ר' מאיר נסין הקב"ה עושה עם התינוק הזה כקריעת ים סוף היאך עד שלא
תלד היא מושכת דמים ומשהוא יולד הדמים מסתלק לשדיים ונעשה חלב והתינוק
יונק בחלב ומתגדל :וביום השמיני ימול וג' הקב"ה לא צוה אלא לימול לא שיעשה סעודות
ויוציא הוצאות רבות וישראל מחבבים את המצות שהם מוציאים הוצאות ושמחים אמר להם
שאל
הקב"ה אתם שמחים במצותי אף אני אוסיף לכם שמחה שנ' ויספו ענוים ביי' שמ':
טורנוס רופוס את ר' עקיבה אמ' לו איזו יותר מעולה מעשה הבורא או מעשה האדם ר' עקיבה
הבין מיד אמ' בלבו זה הארור שואל תחבולות בעבור המילה אם אשיב לו מעשה האדם
יותר נכבד הוא יהרגני ואם אשיב לו מעשה הבורא יותר נכבד גם הוא יהרגני :ויאמר
למה אתם מוסיפין על מה שרצה הבורא אמ' ר' עקיבה אדוני המלך המתן לי שתי שעות
עד שאלך לביתי ואבוא אמ' לו לך הלך ר' עקיבה לביתו אמ' לאשתו אני חפץ ממיך עתה
<שתעשי>
F0072 l.
שתעשי לי חלה אחת טובה למאד נקייה מן המורסן עם מעט שמן ושומשמין וקצח מיד
ע{118}...
לו אשתו יותר ממה שצוה לקח החלה ולקח מעט חטה ובא לפני המלך אמ' לו אדונ{}...
בחי ראשך השיבני בזה השאלה עד שאשיבך בשאילה ששאלתה ממני אמ' לו מה { } ...
אמ' לו אדוני המלך איזה יותר נאה תחלה החלה הזו אם החטים האלו אמ' לו המלך ה{}...
הזו אמ' ר' עקיבה אדוני המלך אתה שאלתך ששאלת ממני אתה השבתה כי אמרת מ{}...
האדם יותר נכבד לפי שמעשה הבורא הוא החטה ומעשה האדם היא החלה ואתה שאלת ר{}...
בעבור המילה והיית מבקש ממני תחבולה כדי שתפילני ועתה אתה השבת ופיך ענה בך
118הקצה השמאלי העליון של הדף קרוע.
195
אמ' לו ר' עקיבה בטוב השבתה אם כן למה לא ברא הקב"ה האדם מהול אמ' לו אם כן למה
לא ברא הקב"ה את השרר חתוך אלא שצריך האדם לחתוך אותו אלא הבורא עשה זה העניין
כדי לצרף בהם בריותיו שנ' כל אמרת אלוה צרופה :ד"א וביום השמיני ימול בש' ערל':
למי שהוא בן קיימה להוציא את מי שאינו לקיימה כמו המפלת שפיר מלא דם או שפיר מלא
מים או סנדל או דבר שאינו של קיימה אבל אם הוציאה שפיר מרוקם תשב לזכר ולנקבה
ואיזה שפיר מרוקם אבא שאול אומ' תחלת ברייתו כעדשה פיו פתוח כחוט השערה שני עיניו
כשני טיפין של זבוב ומרוחקות זו מזו ושני חוטמין כשתי טיפין של זבוב ומקורבות זו לזו <ונקבה>
נידונת כשערה לארכה ואין בודקין אותו במים מפני שהמים עזים ומורדין אותו אלא בודקין
אותו בשמן שהשמן רך ומצחצחים אותו ואין רואין אותו אלא בחמה וכיצד בודקין אותו לידע
אם זכר אם נקבה מביא קיסם שראשו חלק ומנענע אותו במקום התורף אם מסכסך בידוע
שהוא זכר ואם לאו בידוע שהיא <נ>קבה והינו דתנן ר' עקיבה אומ' הסתכל בשלשה דברים
ואין אתה בא לידי עבירה דע מאין באתה ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן
דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה יראה האדם ראשיתו מה הוא ויבין אחריתו
מה הוא ולעולם לא יחטא :ד"א וביום השמיני ימול בשר ער' :ולא בלילה לרבות שכל
הנמולים לא יהיו אלא ביום :וביום השמיני מלמ' שכל היום כשר למילה אלא שהזריזים
מקדימין למצות שנ' וישכם אברהם וג' השמיני אפלו בשבת ימול וזה מצוה על האב
למול :לא מלו האב מצוה על בית דין למולו לא מלוהו בית דין מצוה למול את עצמו
ואם לאו הרי הוא בכרת שנ' וערל זכר :שאלו התלמידים את ר' שמעון בן יוחאי מפני מה
שהת המילה עד שתצא מטומאה לטהרה :דרש רבא מאי דכ' מי מנה עפר יעקב ומ' א' ר' יש'
מלמ' שהקב"ה סופר רביעיותיהם של ישראל ואומ' מתי יבוא טיפה שהצדיק נוצר ממנה:
דרש ר' יוסף מאי דכ' אודך על כי נורא' וג' בוא וראה שלא כמדת בשר ודם מדת הקב"ה
בשר ודם צבע נותן צמר ליורה כולו עולה צבע אחד והקב"ה אינו כן צר את העובר
במעי אמו כל אחד ואחד עולה גובן הלא תראה כי העין יש בו שלשה גוונים לבן ושחור <וצהוב>
F0073 r.
196
{ 119} ...מאד והכל בגזרת והוא מהשנא עדניא וזמניא :ובמלאות ימי טהרה :שאלו תלמידיו
{ } ...מעון בן יוחאי מפני מה אמרה תורה יולדת מביאה קרבן אמ' להם שבשעה שהיא כורעת
{ }...מרוב הצער קופצת ונשבעת שלא אזקק לבעלי יותר וכאשר יעבור הצער מתחרטת:
{}..לו תלמידי את ר' דוסתאי בר' ינאי מפני מה האשה באה מבטן אמה ופניו למעלה
והאיש פניו למטה :אמ' להם זה בא כדרך תשמישו וזו באה כדרך תשמ' ולפיכך האיש מקבל
פיוס ואין האשה מקבלת פיוס אלא תעיז פניה יותר ולבה כל עת שתפייס אותה יתקשה כאבן< :אדם>
כי יהיה בעור בשרו :אמ' הקב"ה אני בראתי את האדם עפר מן האדמה והזהרתיו באזהרות
של טומאה להיות פורש מן האשה סמוך לוסתה אם זכה ונזהר הויין לו בנים זכרים מגיעים
להוראה ואם לאו לוקה בצרעת לכך נסמכה פרשה זו לפרשה זו :ד"א אדם כי יהיה בעור
בשרו זש"ה מי פלג לשטף תעלה :אמ' ר' יהושע בן לוי מה פירוש מי פלג לשטף תעלה:
שטף קורין אותה שערה מלמ' שכל שערה ושערה שיש באדם הקב"ה בורא לה מעין
לפיכך איוב קורא ואומ' אשר בשערה ישופני על חנם הביא עלי את כל היסורין האלו
אמר אליהוא חס ושלום חלילה לאל מרשע וש' מ' :כי פעל אדם ישלם לו :הכל מן <הקב"ה>
אמת ובמדה הוא מביא והכל במשפט שנ' כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים אמ' הקב"ה לאיוב
השער שעליך מניין עשיתי לו ומדה נתתי לו שנ' מי פלג לשטף תעלה:
מעשה בכהן אחד שהיה רואה את הנגעים ונתמעטה ידו בקש לצאת לחוצה לארץ קרא <לאשתו>
אמר לה תמחלי לי כי ידי מטה ואני רוצה לילך לשוטט בארצות כי אין יכולת בי לראות בני
רעבים אמרה לו אם כן למדני הלכות נגעים ולך אמר לה בתי הקב"ה ברא לכל שער
תחתו מעין ומאותו המעיין מתפרנס השער וכשיתייבש מעיינה תלקה השער אמרה לו ישמעו
אזניך מה שאתה מוציא בפיך אם ראש האדם וזקנו מלא שער אין יודע מספרם אלא מי
שבראם ואם יש לכל אחד ואחד מעיין להתפרנס ממנו שלשה בנים שנתן לך הבורא
הוא אינו שולח פרנסתם נמנע ולא הלך אמרו עליו לא היו ימים מעטים עד שמצא בשדהו
מטמון :ד"א מי פלג לשטף תעלה כשהקב"ה בורא את האדם במדה הוא יעלה בריא בכל איבריו
119הקצה הימני העליון של הדף קרוע.
197
ואם ברא אותו רובו מים ומיעוטו דם נעשה אסטניס ואם ברא חציו מים וחציו דם הוא אדם שלם
ואם ברא אותו ורובו דם ומיעוטו מים נעשה מצורע לכך אמ' אדם כי יהיה בעור בשרו וג' ד"א אדם כי <יהיה>
בשרו זש"ה כי לא אל חפץ רשע א' לא יג' ר' :לפי שהנביא אומ' עצתי תקובל וכל חפצי אעשה מי שהוא
שומע הפסוק הזה כך הוא סבור שמא עבור דין יש למעלה אמ' ר' תנחומא למה אמ' וכל חפצי
אעשה לפי שאינו חפץ להמית ברייה שנ' כי לא אחפוץ במות הרשע הרי כי לא אל חפץ ר' א' אמ' ר' יוחנן
מהוא לא יגורך רע :אמר דוד ע"ה רבונו של עו<ל>ם אם מבקש אתה לזכות את בריותיך מי מפתה שלטון
שהוא יושב בדין ומבקש לזכות מי שמצוה עליו שלא לזכות אמר הקב"ה דוד מעשיו מצווים שלא יעזבוני שלא לזכות אלא
אם שמע אדם דברי אני ארחם עליו בשני עולמות בעולם הזה ובעולם הבא :ד"א אדם כי
<יהיה>
F0073 l.
יהיה בעור וג' זש"ה איום ונורא הוא ממנו זה הוא האדם שהוא שולט בכל מה שברא הקב"ה שנ' תמשילהו
במעשה ידיך ובשעה שהוא חוטא מביא עליו ייסורין בגופו לפי שאין מעשיו של הקב"ה כמעשה
בשר ודם היאך בשר ודם שהוא רוצה לרדות את עבדו הוא מביא שוטים ומייסרו ומצערו אבל הקב"ה
אינו כן אלא אם בקש לרדות האדם ולהביא עליו ייסורין וחלאים גופו של אדם הוא רודה אותו
שנ' אדם כי יהיה בעור בשרו ולמה אינו אומ' דבר אל בני ישראל כשם שאומר בכל הפסוקים אלא אדם
כי יהיה בעור בשרו לפי שכל הדברים על ישראל כולם חייבים לשמוע לאותה המצוה לפיכך
אמ' דבר אל בני ישראל ולא עוד אלא כולם צדיקים שנ' ועמך כולם צדיקים לפיכך אמ' דבר
אל בני ישראל :אבל הנגעים אינם באים אלא על אדם שעבר על מצות בוראו לפיכך אמר
אדם כי יהיה בעור בשרו וג' ד"א אדם אתה רואה כי קשה הוא לפני הקב"ה שיפשוט ידו על אדם
שהוא עושה עבירות אלא מתרה בו ואחר כך מלקה אותו שנ' ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אח<ז>תכם
בתחלה הוא מלקה אדם ביתו אם חזר בו יפה ואם לאו הוא מלקה בגדיו שנ' והבגד כי יהיה
אם חזר בו הרי יפה ואם לאו הם באים בגופו שנ' אדם כי יהיה בעור בשרו :ד"א אדם כי יהיה
198
על ידי מה באים הנגעים על ידי הזנות וכן אתה מוצא בירושלם על ידי שהיו שטופין בזמה
לקו בצרעת מה כת' ויאמר יי' יען כי גבהו בנות ציון וג' מה עשה הביא עליהן הצרעת שנ' וספח
יי' בנות ציון ויי' פתהן יערה :ואין וספח אלא צרעת שנ' אדם כי יהיה בעור בשרו וג' ד"א מדבר
בארבע מלכיות שאת זו בבל שנ' ונשאת המשל הזה :ספחת זו מלכות מדי המן סופח עם
אחשורש :בהרת זו מלכות מד 120יון שחדשה גזירות בהרות על ישראל :לנגע צרעת זו מלכות
הרשעה שהאלהים מלקה אותה בצרעת ואת השר שלה שכן כתיב נסחף אביריך לא עמד לעולם
הבא האלהים יושב בדין על מלכות הרשעה הזאת והוא אומ' לה למה היית משעבדת בבני היא
אומרת לא אתה הוא שמסרתם בידינו אומ' לה הקב"ה ובשביל שמסרתי אותם בידיך לא שמת
עליהם רחמים אלא על זקן ועולל היית מכבדת עולם חייך שאם יושב עליך בדין ורואה אותך
ומחייבך שנ' רדי ושבי על עפר בתולת בת בבל שבי לארץ :ובת בבל הוא קורא לאדום לפי
שתחלה היה מלך בבל ואדום אהובים לפיכך כינה אותם בשם אחד ומה אני עושה ליך אני
פורע מן השר שליך ומכה אותו בצרעת ואחר כך פורע ממיך ולא תאמר במלכות הזו אלא
אפילו בגוג שהוא מתגאה ועולה כך אני מכה אותו בצרעת מנין שנ' וזאת תהיה המגפה אשר יגוף
יי' את כל העמים אשר צבאו על ירושלם וג' על ידי מה על ידי שנתגרו על ישראל וצבאו על
ירושלם ואל תתמה אפלו בעולם הזה נפרע להם משונאיהם והכה אותם בצרעת וזה היה בנעמן <שנ'>
ונעמן שר צבא וג' ובשביל מה נצטרע ששבה מארץ ישראל נערה קטנה שנ' וארם יצאו גדודים
בעולם הזה הכה לאומות בצרעת אף לעולם הבא הוא מכה אותם בצרעת שנ' וזאת תהיה המגפה וג' אמר
להם האלהים לפי שהייתם קוראין את עמי טמאים שנ' סורו טמא קראו למו ובו בלשון אני מטמא אתכם ומטמאכם בצרעת
אבל ישראל נקראו טהורים שנ' וקראו להם עם הקדש ושלמה ע"ה אומר כולך יפה רעיתי ומום אין בך:
F0074 r.
נשלמה פרשת אשה
פרש' זאת
תהלה למי שאמר
תהיה
120נקוד על האותיות מ"ם ודל"ת – סימני מחיקה.
199
ו ע ש ה:
זש"ה נחפשה דרכינו ונחקרה ונשובה עד יי':
מה באר לנו הנביא ע"ה בזה הפסוק תדע
מה בא לבאר לנו ללמדך שכל הצרות הבאות על האדם ממעשיו הם באים עליו כי הקב"ה הוא דיין
אמת ואין במשפטיו עול כי העול ממנו על כן אמר הנביא כי כאשר יבוא על האדם ייסורין יאמר
מה פעלתי עד שחלו עלי אלו הייסורין לא אלא יחפוש במעשיו ויחזור בתשובה ואשרי מי
שמתגבר ביצרו ואינו מהרהר אחר מדת בוראו אלא חוסה בו בכל לבו :בוא וראה אילו ארבעה
המכות שהם שאת וספחת ובהרת וצרעת אין הקב"ה מביא על האדם אחד מארבעה המכות
האלו אלא על ידי עון וכן מצינו בבנות ירושלם דכ' יען כי גבהו בנות ציון מה כתיב אחריו
וספח יי' קדקד בנו' ציון ויי' פתהן יערה :ואפילו הכי נ<י>תנה להם בתורה טהרה שנ' זאת תהיה
תורת המצורע:
ד"א תורת המצורע המוציא שם רע אתה מוצא מן בלעם בן בעור מפני
לשונו נדחף שנ' מן ארם ינחני בלק וג' מהו מהררי קדם מן רמי העולם הייתי מן מחיצות
האבות ינחני בלק וזרקני לגיהנם :וכן דואג האדומי מפני לשונו נתחייב שנ' ושם איש מעבדי
שאול ביום ההוא נעצר לפני יי' ושמו דואג האדומי וכתיב ויען דואג האדומ' והוא נעצב
אל עבדי שאול ויאמר ראיתי את בן ישי וג' וכתיב ויאמר המלך לדואג סב אתה ופגע בכהני
יי' :וכן אחיתפל מפני לשונו נטרד שנ' ואחיתפל ראה כי לא נעשתה עצתו ויצו אל ביתו
ויחנק :וכן גיחזי מפני לשונו ופיו נטרד שנא' חי יי' אם רצתי ולקחתי מידו מאומה וכתיב
וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך אמ' ר' פדת ברית כרותה נתן הקב"ה בעולמו שכל מי
שהוא מפשפש בחבירו לוקה בצרעת שנ' זאת תהיה תורת המצורע המוציא שם רע וכן אמר
קהלת אל תתן את פיך להחטיא את בשרך זה לשון הרע :ד"א לשון נקייה דברה תורה
שלא לשמש עם הנדה שלא ילקו בניו בצרעת :אמ' ר' אחא אם שימש אדם עם אשתו
והיא נדה ביום הראשון של נדתה הבן הנולד לוקה בצרעת בן עשר שנים ביום השני בן
עשרים שנה :ביום השלישי :בן שלשים שנה :ביום הרביעי בן ארבעים ביום החמישי
ד"א זאת תהיה
בן חמשים ביום הששי בן ששים ביום השביעי בן שבעים:
תורת המצורע זש"ה מות וחיים ביד לשון אם זכה לחיים ואם נתחייב נתחייב למיתה
כיצד אם עסק בתורה זכה לחיי העולם הבא שהרי התורה נקראה חיים שנ' עץ
חיים היא למחזיקים:
ולשון הרע מתחייב בנפשו שהורג שלשה האומרו
211
והמקבלו והנאמר עליו ומנין אתה למד מדואג שאמר לשון הרע על אחימלך ונהרג
אחימלך וגם שאול שנ' וימת שאול במעלו וכן שאול אומ' כי אחזני השבץ אמר
שאול אחזני עון של לובשי כתנת תשבץ מפני שהרג את הכהנים :דואג נשתרש מן
<העולם>121
F0074 l.
היו עמי :אשר יאמר כי הוא זה :שאמרו אלה אלהיך ישראל :עד האלהים יבוא דבר שניהם
זה משה שכת' בו ראה נתתיך אלהים וג' שישב משה ודנן :אשר ירשיעון אלהים ישלם שנים
לרעהו :אלו שני בני אהרן אלא בעון שלא נתעסקו בפריה ורביה ומן דוד ע"ה למדנו זה
שנ' בחוריו אכלה אש וג' שהיו אומרים נדב ואביהוא אבינו כהן גדול דודינו מלך אחי
אמינו נשיא :אנחנו פרחי כהונה בת מי ראוי לנו משום בתולותיו לא הוללו בחוריו
אכלה אש :ורבותינו אומרים שזנו עיניהם מן השכינה אמרו כך עשה משה שעלה לרקיע
והביט בשכינה ולא הוצרך לא אכילה ולא שתייה אף אנו כיון שנביט בשכינה אין אנו
צריכים לא אכילה ולא שתייה אעפ"כ ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו באותה שעה ביקש
הקב"ה לפשוט ידו בהם אלא אמר הקב"ה אני ממתין עד שיעשה המשכן ויכנסו להקריב ואני
עושה בהם מידת הדין שנ' בהקריבם אש זרה אשר לא צוה אותם ולמה כתיב בהם שתי <פעמים>
מיתה כי מקרא {א}{ } ...מר וימת נדב ואביהוא וג' ובמקום אחר אומ' וימותו עד שתדע
כי צדיקים { }...הם :ויאמר יי' אל משה דבר אל אהרן אחיך שאמרתי לך עליו הלא אהרן
{ 122} ...ור לו ואל יבוא בכל עת ואם יעבור הצווי ימות כאשר מתו בניו אחיך בכל
{ } ...ה בכל יבא בכל עת זה יום הכפורים מבית לפרכת זה לפני לפנים ולא <ימות>
{ } ...נסמכה מיתת שני בני אהרן לפרשת יום הכפורים ללמדך שמיתת יום
121על פי בדיקת ההתאמה של שומר הדף ,חסרים דפים עד הדרשות של ויקרא טז ,א.
122הקצה הימני באמצע הדף קרוע.
211
{ } ...ת כיום הכפורים :ומאת עדת בני ישראל :שיהיו משל ציבור ומה ת"ל
} שווים :והקריב אהרן את פר הח' אשר לו שלא יקריב משל ציבור :וכפר
{
...
{
:} ...וידוי דברים והיאך היה מתודה אנא השם חטאתי פשעתי עויתי לפניך
{ } ...ם כפר נא לעונות לפשעים ולחטאים שעויתי ושפשעתי אני וביתי ככת'
{ } ...ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מ' ח' ל' יי' תט' והן עונין אחריו ברוך
{ } ...ונתן אהרן על שני השעירים גורלות ולמה עושה כן ומוליך אותו השעיר
{ } ...ומביאו להר גדול וקשה ודוחפו עד שיחתך חתיכות חתיכות אלא ללמדך
{ } ...בקשים מהבורא שכמו זה השעיר שהוא נושא עונות ישראל עליו וכמו שנופל
{}...ך חתיכות חתיכות ולא ישאר בו לא ממשות ולא תועלת כן אתה מלך מלכי המלכים
תס{ל}ה לחטאתינו ויאבדו מספרך ולא יהיה להם תקומה ויש מפרשים אומ' שישראל עזבו
יצר הרע והשליכו אותו מעליהם כשעיר הזה המשתלח :ועל זה נאמר ונשא השעיר עליו
את כל עונות בני יש' :ובא אהרן אל אהל מועד אע"פ שפסוק זה קודם מוסף עולתו ועולת
העם מאוחר הוא אחר עולתו ולמה הוא בא אל מועד אהל 123והלא כבר השלים עבודת
היום אלא כדי להוציא כף ומחתה וכל הפרשה כולה נאמרה כסדר חוץ מפסוק זה
וששה קידושין צריך על כל טבילה וטבילה ותמיד של שחר בבגדי זהב ועבודת היום
F0075 r.
בבגדי לבן דכ' כתנת בד קדש ילבש וכתיב ורחץ בשרו במים ולבשם :וקא עביד עבודת היום <והכנסת>
דר 124פר ושעיר והכנסת כף ומחתה דכ' והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכת' בתריה
ושחט את שעיר החטאת אשר לו וכתיב ובא אהרן אל אהל מועד דהינו הוצאת כף ומחתה
דלבתר דקא עביד מכל הני עבודות בבגדי לבן הוא ולא הוא עביד טבילה אלא אם כן משני
מעבודה לעבודה דפשיט זהב ולובש בגדי לבן והניחם שם מלמ' שטעונין גניזה
" 123מועד אהל" – נקוד להחלפת סדר המילים.
124מ"ם הוחלפה ברי"ש.
212
ואינן כשרים ליום הכפורים הבא :ורחץ את בשרו במים במקום קדוש בלשכת בית הפרוה
חמש טבילות היו שם באותו יום וכולן בלשכת בית הפרוה חוץ מן הראשונה שהיתה
בחול על גבי שער המים ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם עולתו קודמת לעולת
העם וכפרתו קודם לכפרת העם :והיתה לכם לחוקת עולם :לבית עולמים :בחדש השביעי
יכול בכל החדש ת"ל בעשור לחדש תענו יכול ישב בחמה או בצנה בשביל שיצטער ת"ל
וכל מלאכה לא תעשו מה מלאכה שחייבין עליה כרת אף עינוי שחייבים עליו כרת משום
ר' ישמעאל נאמ' כאן ענוי ונאמ' להלן ויענך וירעיבך :מה ענוי האמור להלן ענוי רעבון
אף כאן ענוי רעבון וכל מלאכה לא תעשו נאמ' כאן מלאכה ונאמ' במשכן מלאכה
מה מלאכת <ה>משכן חשובה אף כאן כיוצא בהם :ואמר וכל מלאכה אפלו מקצת מלאכה
כמו אריגת שני חוטין כתיבת שתי אותיות :כי ביום הזה יכפר עליכם בקרבנות לטהר
אתכם את זו דרש ר' אלעזר בן עזריה במסכת יומא :תנן התם יום הכפורים אסור
באכילה ובשתייה ברחיצה בסיכה בנעילת הסנדל ובתשמיש המטה והמלך ו{ }...
ירחצו פניהם והחיה תנעול את הסנדל דברי ר' אליעזר וחכמ' אוסרין :האוכל בי{}..
הכפורים ככותבת הגסה כמוה וכגרעינתה והשותה כמלוא לוגמיו חייב כל הא{ } ...
מצטרפין לככותבת וכל המשקין מצטרפין לכמלוא לוגמיו אכל ושתה{ } ...
אכל ושתה בעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחד אכל ועשה מלאכה חייב{ } ...
אכל אוכלין שאינם ראויים לאכילה ושתייה משקין שאינם ראוייים לשתייה {}...
ציר או מורייס פטור :התינוקות אין מענין אותן ביום הכפורים אבל מחנכין {א}תן
קודם לשנה וקודם לשתים בשביל שיהיו רגילים במצות :עוברה שהריחה {מ}טעמין
לה עד שתשוב נפשה חולה מאכילין אותה על פי בקיאין ואם אין בקיאין מאכילין <אותו>
על פי עצמו עד שיאמר דיי :מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו אפלו דברים טמאים
עד שיאורו עיניו מי שנשכו כלב שוטה אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו ור' מתיה
בן חרש אומ' שהוא מתיר ועוד אמ' ר' מתתיה בן חרש החושש בפיו מטילין לתוכו סם
בשבית מפני שהוא ספק נפשות וכל ספק נפשות דוחה את השבת :מי שנפלה עליו <מפולת>
ספק הוא שם ספק אינו שם ספק חי ספק מת ספק נכרי ספק ישראל מפקחין עליו ואם מת <יניחוהו>:
213
<חטאת>
F0075 l.
חטאת ואשם ודאי מכפרין מיתה ויום הכפורים מכפרין עם התשובה תשובה <מכפרת>
על עבירות קלות על עשה ועל לא תעשה ועל החמורות היא תולה עד שיבוא יום הכפורים
ויכפר :האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה אחטא ויום הכפורים מכפר
יום הכפורים מכפר עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר ושבינו לבין חבירו
אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חבירו את זו דרש ר' אלעזר בר עזריה מכל חטאתיכם
עבירות שבין אדם למקום יום כפורים מכפר שבינו לבין חבירו אין יום הכפורים מכפר עד
שירצה את חבירו אמ' ר' עקיבה אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם
אביכם שבשמים שנ' וזרקתי עליכם מים טהורים :ידענו כי התשובה מתקבלת באלו
הימים ועל תנאי שלא יחזור למעשיו הרעים ושלא יאמר השב מעשי הרבה רעים ולא יתקבל
תשובתי ר' יצחק אומ' אמ' ירמיהו לישראל עשו תשובה אמרו לו באיזה פנים נעשה תשובה
ולא הנחנו ע"ז שלא עשינו ושכעסנו אותו ביותר אמר להם בני אם שבים אתם לא <א>צל
אביכם אתם באים שנ' כי הייתי לישראל לאב :ואמ' הנביא וקרעו לבבכם ואל בגדיכם:
אמ' ר' יהושע בן לוי אם קרעתם לבבכם אין אתם קורעין לא על בניכם ולא על בנותיכם
למה כי חנון ורחום הוא ואמ' ר' יוחנן גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנ' שובה
ישראל עד יי' אלהיך :ותחלת מי שחזר בתשובה היה ראובן שנ' וישב ראובן אל הבור וג' אל תיקרי
וישב אלא שעשה תשובה ר' אליעזר אומ' בשקו ובתעניתו היה עסוק על אותו המעשה
של בלהה ולא נפנה וכשנפנא בא והציץ בבור והנה אין יוסף בבור ויקרע את בגדיו אמר
לו הקב"ה אתה בקשת למחזרא ברא חביבא לאביו חייך שבן בנך בא ומחזיר את ישראל
למוטב ומי היה זה הושע בן בארי וכתיב בארה בנו ולמה נקרא שמו בארה שהיה בארה
של תורה ולמה מת בגולה כדי שיחזרו עשרה שבטים בזכותו והוא בן בנו של ראובן ולמה
214
נקרא שמו בארה משום וישב ראובן אל הבור :ותחלת נבואתו אמ' הקב"ה להושע הושע בני
חטאו אמר לפניו רבונו של עולם ימחו על קדושת שמך אמר לו קח לך אשת זנונים וזה
היה במראה הנבואה כעין המאורע לא שהקב"ה מצות בזנות כי הקב"ה שונא זמה מיד
עשה הושע במראה הנבואה לא בהקיץ כי הכל היה בשעה אחת לקח אשה והוליד ממנה
בנים שנים כמו שכת' בתרי עשר אחר כך אמר לו הקב"ה גרש האשה הזאת עם בניה
כי בני זנונים המה התחיל הושע בן בארי בוכה אמר לו הקב"ה הושע מפני מה אתה
בוכה אמר מפני שריחמתי על אשתי ועל בני אמר לו הקב"ה אם אשתך זונה ובניך בני
זנונים ריחמתה עליהם אני לא ארחם על בני שהם בני אברהם יצחק ויעקב אהובי
ומי שיש לו אהוב צריך לאהוב בניו מיד הקיץ מן המראה שלו הושע בן בארי והתחיל
לשבח את ישראל והיה ואמר 125מספר בני ישראל כחול הים וג' וע"כ אמר לישראל שובה ישראל עד יי' אלהיך כ' כ' ב' :אמ'
הושע לישראל עשו תשובה עד שלא יעשה הקב"ה כשם שעשה
F0076 r.
לשמרון ולחברותיה אמרו ישראל אפשר שיקבלנו בתשובה אמר להם תשובתו של קין
קבלתי ותשובתכם איני מקבל תשובת אחאב תשובת נינוה תשובה אנשי ענתות
תשובת מנשה תשובה יכניה קיבל ותשובתכם אינו מקבל :קחו עמכם דברים ר' חייא
אומ' ולא כדברים שפתיתם אותו בסיני שנ' ויפתוהו בפיהם וגומר ואעפ"כ והוא רחום:
ואין דברים אלא דברי תורה שנ' את הדברים האלה :וקח טוב ואין טוב אלא אורה שתחול עליו
שכינה כי היא כמו אורה ומנא לן טוב אורה שנ' וירא אלהים את האור כי טוב :ואמ' ר' <יצחק>
ובמערבא אמרי לה משמיה דרבא בר מארי בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מידת בשר ודם
מידת בשר ודם אדם מקניט את חבירו ספק מתפייס ספק אינו מתפייס ספק מתפייס
ממנו <ב>ממון ספק אינו מתפייס בממון :אבל הקב"ה מתפייס מן האדם בדברים שנ' קחו <עמ'>
דב' ושו' אל יי' :ולא עוד אלא שמחזיק לו טובה שנ' ונשלמה פרים שפתינו :ר"ל כי הדברים
" 125והיה ומר" – נקוד להחלפת סדר המילים
215
הם הוידוי וכאשר אדם מתודה ואינו חוזר לחטאו כאילו הקריב פרים שנ' ונשלמה פרים ש':
תניא היה ר' מאיר אומ' גדולה תשובה שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לו ולכל העולם
שנ' ארפא משובתם אוהב' נד' כי שב אפי ממנו :מהם לא נאמר אלא ממנו היכי דמי
בעל תשובה אמ' ר' יהודה אמ' רב כל שבא דבר עבירה לידו פעם ראשונה ושנייה וניצל
הימנה מחוי רב יהודה אמ' באותה אשה ובאותו מקום ובאותו פרק וע"כ קבע לנו הקב"ה
יום אחד בשנה שהוא יום סליחה וכפרה והוא יום הכפורים והוא יום שנתרצה הקב"ה לישראל
ואמר למשה סלחתי כדבריך :תנו רבנן ועמך כולם צדיקים לעו' יר' א' בין <ש>אמרו להדליק
נר בלילי יום הכפורים בין שאמרו שלא להדליק לשם מצוה נתכוונו להדליק עד שלא
יבוא לידי תשמיש כי דרך העולם אינם מתייחדים כי אם באפילה :שלא להדליק שמא
יסתכל בה ויבוא לידי הרהור וצריך לאכול סעודתו מבעוד יום שנ' מערב עד ערב:
איש איש מבני ישראל וג' רוח הקדש אומרת כי ממזרח שמש ועד מבואו בשעה שהשמש
יוצא על העולם ועד שהוא שוקע היא מקלסת לפני הקב"ה וכן אתה מוצא בשעה שבא יהושע
בגבעון ובקש לשתק את החמה לא אמר לו שמש בגבעון עמוד אלא שמש בגבעון דום
אמר לו השמש ולמה אדום אין לך כל רגע שאני מהלך בו שאני משבח ומפאר ומרומם
ליוצרי ואתה אומר לי דום ועוד יש קטן מצוה על גדול ממנו אני גדול ממך ואתה
קטן ואתה מצוה עלי כי אני נבראתי ביום <ה>רביעי ואתה נבראתה ביום הששי ועוד כי אני
קבוע בשמים ואתה על הארץ וע"כ צריכים שיהיו דבריך מעטים:
אמ' לו יהושע
הרבה אתה אומ' בן חורין קטן רשאי במי שיש לו עבד זקן לצוות עליו לא הקנה אברהם
אבינו השמים וכל מה שבתוכם שנ' ברוך אברם לאל עליון קנה שמ' וא' :ולא זו בלבד
אלא שהשתחויתה ליוסף שנ' והנה השמש והירח וג' ואתה מדבר כנגדי אתה שתוק ואני
<אקלס>
F0076 l.
216
אקלס לבורא שנ' אז ידבר יהושע ואין אז אלא שירה שנ' אז ישיר משה ובני יש' מיד עמד
השמש ולא אץ לבוא כיום תמים :ובכל מקום מוקטר מ' ל' שאל רב אחא את ר' שמואל בר נחמן
מהוא מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה והתורה הזהירה ואמרה השמר לך פן תעלה
עולותיך וכו' כי אם אל המקום אשר יבחר וכן הוא אומ' איש איש מבית ישראל א' יש' וג' ואל פתח
אהל מועד לא הביאו וג' והנביא אומ' <ו>בכל מקום מ' מ' לשמ' :אמ' לו מי שאמר
והיה העולם הוא אחד ודיבורו אחד ולפי שאינו משתנה גם דיבורו לא ישתנה וממה שאמר
הנביא ובכל מ' מ' מ' לשמי זו תפלת המנחה שנ' תכון תפלתי קט' לפניך וג' וזה שאמ' הכתוב
הטיבה ברצונך וג' אז תחפוץ זבחי צדק :לה"ד לעשיר גדול רווק ואין לו אשה ולא בית ולקח
אשה אמר לבני משפחתה הביאו אותה לחנות אחר שהביאו אותה לחנות עמד מיד ובנה
לה בית התחילו מביאים קרובותיה מנחה לחנות אמ' להם הוליכו את המנחה לבית כך כל
ימים עד שלא העמיד משה את אהל מועד היו הקרבנות קרבים בכל מקום משנבחר
בית עולמים נאסרו הקרבנות בכל מקום ליקרב חוץ מבית עולמים :שנ' השמר לך פן תעלה
עולותיך וכו' כי אם א' ה' והיכן המקום אשר בחר זו ירושלם שנ' כי בחר יי' בציון אוה ל' ל' :לפיכך
מזהיר משה את ישראל ואמ' איש איש מבית ישראל וג' זה הדבר רמז הקב"ה למשה שבעונות
ישראל יחרב בית המקדש ומנא לן כתיב הכא זה הדבר וכתיב התם על זה היה דוה לבינו:
ואמ' הקב"ה לישראל כל זמן שבית המקדש קיים וישראל מקריבים קרבנות מתכפר
עונותיהם וכאשר יחרב אין להם קרבן אחר כי אם התורה וכן הנביא אומ' קחו עמ' דברים <וג'>
לפי שבכל דבר ודבר דברי תורה נמשלה בקרבנות אמר את קרבני לחמי לאשי וג' וכתיב ונתתה
על השולחן לחם פנים וכתיב בתורה לכו לחמו בלחמי בקרבן ויין לנסך וג' ובתורה ושתו
ביין מסכתי :בכל עת היו מביאים שמן למנורה שנ' ויקחו אליך שמן זית זך וג' ונמשלה התורה
בשמן שנ' בכל עת יהיו בגדיך לב' ושמן וג' ד"א איש איש ר' עקיבה אומר לפי שהיו ישראל
במדבר נוחרין את הבהמה ואוכלין אסרה להם את הנחירה התורה שנ' איש איש מ' יש' :ואל
פתח אהל מועד לא הביאו :אמר להם אסור לכם לשחוט חוץ מאהל מועד ר' ישמעאל אומר
כיון שאמר להם משה אם תהיו מתאוים לאכל בשר הזהרו עצמכם בשחיטה שלא לשחוט
חוץ מאהל מועד ולמה כן לפי שהיו להוטים אחר ע"ז והיו שוחטין לעבודה זרה אמר הקב"ה
217
למשה צוה להם לישראל שלא ישחטו חוץ מאהל מועד עד שירחיקם מע"ז ועוד מזה הטעם
כסוי דם חיה שגזר הבורא לכסות שלא יעברו בני אדם על הדם ויתדמה לו שהוא של צאן
ויבוא לשחוט חוץ מאהל מועד וכיון שבאו ליכנס לארץ הותרה להם שחיטה בכל מקום
למה כי בעת שכבש יהושע את הארץ החריב כל ע"ז שבארץ ישראל ובטל אותם לגמרי:
לפיכך הותרה השחיטה בכל מקום שכן כתיב כי ירחיב יי' וג' אמר הקב"ה לישראל לא בשביל
F0077 r.
שהתרתי לכם את השחיטה תהיו נוטלים מתוך הצאן ושוחטים אמר שלמה ודי חלב עזים
מלמד לישראל שאם יש להם כבשים מה שהוא גוזז מהם לכסות שלך שנ' כבשים ללבושיך וג'
ומחיר שדה עתודים שכר שאתה עושה מן העתודים תהא לוקח בהם שדות :ודי חלב
עזים ללב<ו> ג' דייך חלב עזים ללחמך וללחם ביתך אמ' ר' עקיבא ראה היאך חס הקב"ה
על ממונם של ישראל בתורה כתיב וזבחת מבקרך ומצא' לא תהא נוטל מן הצאן ושוחט
ולא תהא נוטל ומקריב אלא ממה שהם מילדות את רשאי לקרב אמ' ר' אלעזר בר שמוע וכשיהי<ה>
לוקח משבת לשבת לא יהא לוקח עד שיהיה נמלך בתוך ביתו מניין שנ' ואמרת אכלה בשר
לפיכך משה מזהירן בשחיטה כלומ' שלא יגזול אדם את שורו של זה או צאנו של זה
וישחוט ויאכל וכל מי שעושה כך כאלו שופך דמים וישעיה ע"ה רמז בזה ואמר שוחט
השור מכה איש ואחר שהזכיר גנבת בהמת היהודים והזהירם מזה הזהירם עוד מן
העריות ומן כל דבר שהמצרים עושים ועוד ממעשה ארץ כנען והנה אמרו דבר אל בני ישראל
ואמרת להם :שני דברים הנה דיבור ואמירה ומפני מה כפל דיבור ואמירה להזהיר
הגדולים עם הקטנים :אני יי' אלהיכם אני הוא ראשון שקיבלם מלכותי בסיני כשאמרתי
לכם אנכי יי' אלהיך שאמרתי והיה העולם אני דיין אני מלא רחמים אני עתיד ליפרע אני
נאמן לקבל שכר :כמעשה ארץ מצרים מלמ' שהתעיבו המצרים מעשיהם מכל אומה
וביותר מקום אשר היו יושבין שם ישראל שנ' אשר ישבתם בה וכמעשה ארץ כנען מלמ'
שהתעיבו הכנענים מעשיהם מכל אומה וביותר מקום שבאו ישראל שנ' אשר אני מביא
218
אתכם שמה :ובחוקותיהם לא תלכו :מלמ' שחוקות הגוים הבל המה וכן ירמיהו
אומ' חוקות הגוים הבל המה :תנו רבנן ובחקותיהם לא תלכו יכול אנחנו זרע המאמינים
שלא נתפלל ושלא להזדויג כמו שהם עושים ת"ל ובחקותיהם לא תלכו :לא אמרתי לך אלא
בחוקי תועבותם ומה היו עושים האיש נושא לאיש והאשה נישאת לשנים והאיש נושא
אשה ובתה :ד"א וב<ח>קותיהם אילו שמנו חכמ' ז"ל שהן מרדכי האמורי את משפטי תשמורו:
אלו הדינין ואת חקותי תשמרו לא המדרש העיקר כי אם המעשה אני יי' אלהיכם :נאמן אני
לשלם לכם שכרכם אם נזהרתם מכל העריות שמעתי לכם עם בהמה שלא שכבנה
אדם וגם הגויות בכלל בהמה שנ' אשר בשר חמ' בשרם וזר' סוס' זרמתם ועם זכר שבראו
הקב"ה זכר כמותך שלא תשכבנו כמו הנשים כל זה הזהירה אותך התורה ואמרה אל תטמאו
בכל אלה וג' בין בכולן בין במקצתן למה כי בכל אלה נטמאו הגוים לפיכך לא זכו לישב
בארץ ישראל כי היא ארץ טהורה ולא תסבול הרשעים ובעבור זה ותקיא הארץ את יושביה
כמו אדם שהוא מקיא מזונו ואם נלך בדרכי יי' אז הקב"ה יפנה הקוצים מתוך הכרם ויושיענו
תשועה שאין אחריה גלות וכן אמר הקב"ה לפי שהיתה תשועתכם על ידי בשר ודם הייתם חוזרים ומשתעבדים אבל לעתיד
לבוא אני הוא המושיע אתכם שנא' ישראל נושע ביי' תשועת עולמים אמן וכן יהי רצון:
<נשלמה>
F0077 l.
נשלמה
פרשת אחרי
מות
אתחיל
פרש'
תהלה
ליוצר
עולמות
קדשים
קדשים חסר וו ללמדך שאם ילך אדם בדרכי בוראו קדוש יאמר לו :מי שהולך בשרירות לבו <ואחר>
תאותו יקרא קדש :לפיכך חסר וו ואמרו רבתינו ע"ה כל המרצה מעות מידו לידה של אשה
כדי להסתכל בה לא ינקה מדינה של גיהנם שנ' יד ליד לא ינקה רע :ומניין שהפסוק מדבר
בזונה וסמיך ליה נזם זהב באף חזיר אשה יפה וס' טע' :ד"א קדשים הנמלט מן הזונה
219
נקרא טוב שנא' טוב לפני האלהים ימלט ממנה וחוטא ילכד בה :וכן אמ' דוד ע"ה אשרי איש
ירא את יי' :אמ' ר' אלעזר אשרי איש ולא אשרי אשה אשרי איש שמתגבר ביצרו כשהוא איש
ואימתי בבחורתו וכן הוא אומר וזכור את בורא' בימ' בחו' :ד"א קדשים תהיו אמר הקב"ה
לישראל עד שלא בראתי העולם היו מלאכי השרת מקלסין אותי בכם ומקדישים שמי והם אומרים
ברוך יי' אלהי ישראל וכיון שנברא אדם הראשון אמרו המלאכים לפני הקב"ה רבונו של עולם
הוא זה שאנחנו מקלסין אותך בו אמר להם הקב"ה לאו זה גנב הוא נח בא אמרו המלאכים
רבונו של עולם זה הוא אמר להם לאו שכור הוא זה שנ' וישת מן היין וישכר :בא אברהם אמרו
לפניו רבון העולמים זה הוא אמר להם לאו גר הוא ואתם הייתם אומרים ברוך יי' אלהי
ישראל בא יצחק <א>מרו רבונו של עולם הוא זה אמר להם לאו מפני שהוא אוהב לשונאי :בא
יעקב אמ' רבון העולמים הוא זה אמר להם הין אמרו אנחנו לא אמרנו לפניך אלא אלהי ישראל
וזה יעקב שמו אמר להם אני אמרתי לו לא יעקב יקרא שמך כי אם ישראל יהיה שמ' ונקראו כל
ישראל על שמו אותה שעה קידש הקב"ה את ישראל לשמו שנא' ישראל אשר בך אתפאר:
אמר לישראל הקב"ה נתקדשתם לשמי עד שלא בראתי עולמי ועתה היו קדשים כשם
שאני קדוש קדשים תהיו מלה"ד למלך שקידש אשה אמר לה הואיל ונתקדשת על שמי
תהי מלכך וכבודך כמו כבודי למה שאת אשתי :כך אמר הקב"ה למשה לך קדש לי את ישראל
שנ' לך אל העם וקדשתם היום ומחר ולמה לא אמר למשה לך ותזמנם אלא וקדשתם לפי שאני
קדוש כך אני צריך לקדשם שאני בעצמי קדשתים ועל זה נאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם
קדשים תה' כי קד' אמר להם הקב"ה אם זכיתם הרי אתם נקראים עדה של קדשים ואם לאו
אתם נקראים עדה רעה שנ' עד מתי לעדה וג' דבר אל כל עדת בני ישראל מה ראה לומר להם
הפרשה הזו בכינוס דבר אל כל עדת בני ישראל לפי שכל הדברות כלולות בתוכה כיצד בדברות
אנכי יי' אלהיך וכאן כתיב כי קדוש אני יי' אלהיכם :בדברות כתיב לא יהיה לך אלהים א':
וכאן אל תפנו אל האלילים :בדברות כת' לא תשא את שם יי':
בדברות זכור את יום הש' :וכאן את שבתותי תשמורו:
וכאן איש אמו ואביו תיראו :בדברות לא תרצח:
וכאן כת' לא תשבעו בשמי לשקר:
בדברות כבד את אביך ואת אמ':
וכאן לא תעמד על דם רע' :בדברות לא תנאף:
211
F0078 r.
וכאן קדשים תהיו :בדברות לא תגנוב :וכאן לא תגנובו ולא תכ' :בדברות לא תענה:
וכאן לא תלך רכיל בעמ' :בדברות לא תחמוד :וכאן לא תעשק את רעך :לכך אמר
הקב"ה למשה שיאמר הפרשה הזו בכינוס כל ישראל לפי שכל הדברות כלולות בה :ד"א אל בני
ישראל אמ' להם הקב"ה איני כבשר ודם מלך בשר ודם כשיש לו עבד והוא שמו כשם אדונו
מכנה לו שם אחר כדי שלא יהא שמו כשמו ואתם עבדי ושמכם כשמי נקראתי אלהים
ונקראתם אלהים שנא' אני אמרתי אלהים אתם וג' נקראתי חכם שנ' חכם לבב ואמיץ כח
וקרא לישראל חכמים שנ' רק עם חכם ונבון הגוי וג' נקראתי דוד שנ' דודי צח ואדום וג'
וקרא לישראל דודים שנ' אכלו דודים שתו <ו>שכרו רעים :נקרא בחור שנ' בחור כארזים
וקרא לישראל בחורים שנ' בך בחר יי' אלהיך :נקרא חסיד שנ' כי חסיד אני נאם יי' :ונקראו
ישראל חסידים שנ' אספו לי חסידי וג' נקרא חי שנ' חי יי' וברוך צורי :ונקראו ישראל
חיים שנ' ואתם הדבקים ביי' אלהיכם חיים וג' נקרא טוב שנ' טוב יי' לכל וג' ונקראו
ישראל טובים שנ' הטיבה יי לטובים :נקרא אמת שנ' ויי' אלהים אמת וג' ונקראו ישראל
אמת שנ' ואנכי נטעתיך שורק כ' ז' א' :נקרא קדוש שנ' כי קדוש אני יי' אלהיכם :וישראל
נקראו קדשים שנ' קדשים תהיו אמר הקב"ה בעולם הזה נקראתם קדשים ואף לעתיד
לבוא כל אחד ואחד <מכם> יאמר לו קדוש שנ' והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש <יאמר>
לו:
איש אמו ואביו וג' אין לי אלא איש אשה מניין ת"ל תיראו מיעוט רבים שנים
ומה ת"ל איש מלמ' שהאיש יש בידו יכולת והאשה אינה יכולה מפני שרשות אחרים עליה
ואמר אמו ואביו גלוי וידוע לפני הקב"ה שהבן מתיירא מן האב יותר מן האם לפיכך
הקדים הכתוב מורא האם למורא האב תיראו אי זה הוא מורא לא ישב במקומו ולא <מדבר>
במקומו ולא סותר את דבריו ולא מכריעו :את שבת' תשמ' כולכם חייבים בכבודי
ובמוראי אני יי' מוראי קודם לאב ולאם ומפני מה נסמכה פרשת שבת למורא אב ואם
ללמדך שאם אמרו לך אביך או אמך שתחלל את השבת אל תשמע להם שמורא{י} קודם
211
מוראם :אל תפנו אל האללים וג' ונסמכה זאת הפרשה לאלו הפסוקים של מעלה ללמדך
שלא על השבת לבד אמרתי לך שאם יאמרו לך לא תשמע אלא <אף> 126על ע"ז וגילוי עריות
ודומיהם :ובקצרכם את קציר וג' צריך לך להניח לקט ושכחה ופיאה משום שנ' וחי
אחיך עמך כי לא לבדך הנחילך הקב"ה את הארץ כי ליי' הארץ ומלוא' :וגם כרמך לא תע'
לא תבקש העוללות אניח אותם לגר ולעני כי אני שולח לך ברכה יותר ממה שאתה
מניח :לא תגנובו ואפי' על מנת לצער כגון שהיה שומר כלים או ענין אחר ובא וגנבו
לא שיגנוב אותו לגמרי אלא על מנת לצערו :ולא תשקרו אפלו כל שהוא איש בעמיתו
לרבות אפילו איש באשה או אשה באיש :לא תעשוק את רעך :זה הכובש שכר השכיר:
<ולפני>
F0078 l.
ולפני עור לא תתן מכשול מי שהוא עור בסחורה או בדבר אחר ותשיאנו עצה שהיא הוגנת לך ולא לו:
לא תעשו עול במ' מלמד שהדיין המקלקל את הדין נקרא עול וגורם לטמא את הארץ ומסלק את
השכינה ומחלל את השם ומפיל את ישראל בחרב ומגלה אותם מארצם :לא תלך רכיל רך לזה
וקשה לזה לא תהא כרוכל הזה שמביא דברים מזה הבית לזה הבית :לא תעמוד על דם רעך
שלא תראה חבירך שחיה גוררתו או לסטים באים עליו לא תניחנו לפי שאתה חייב להצילו:
לא תשנא את אחיך בלבבך אלא למוד משבטים שמתוך גנותן למדנו שבחם שנ' ולא יכלו
דברו לש' ר"ל כי שונאים את יוסף היו ולא היו יכולים לדבר עמו בפה לשלום :מאחר
שהלב שונא והזהירך התורה שלא תשמור השנאה בלבך ואתה מדבר בפה רכות אלא
העבר השנאה והוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום :לא תקם אמר לו השאילני
קרדומך ולא השאילו למחר אמר לו השאילני מגלך אמר לו איני משאילך כשם שלא השאלתני
זו היא נקימה :לא תטור אמר לו השאילני קרדומך ולא השאילו למחר בא אליו אמר לו
126נקוד על המילה "אלא" להבלטת מילה חסרה .המילה "אף" מופיעה כמילה יתרה מימין לשורה.
212
השאילני מגלך אמר לו הא לך קחנו איני כמותך שלא השאלתני זו היא נטירה :בהמתך
לא תרביע כלא' להעמיד מין לפני מי שאינו מינו אסור מין במינו מותר וגם שעטנז
אסור לאדם ללבשו משום קין והבל כי קין הקריב זרע פשתן והבל מבכורות צאנו ומחלבהן
ונהרג הבל והתורה דרכיה דרכי נעם וכל נתיבתיה שלום:
וכי תבואו אל הארץ וג'
זש"ה ועתה לא כימים הראשונים אני לשארית וג' כי זרע השלום וג' כשיצאו ישראל ממצרים
הוריד להם את המן שנ' הנני מ' וג' ויגז שלוים מן הים העלה להם את הבאר שנ' עלי באר <ע' ל'>
והיה כל שבט ושבט עושה לו אמת המים וממשיכה מן הבאר ומכניסה אצלו והיה כל
אחד ואחד נוטע תאנים ורמונים וענבים ותפוחים והיו עושים מיד פירות בן יומו
כ{ש}{}..ה מברייתו של עולם שנ' עץ פרי עשה פרי :ואילו זכו בני אדם עד עכשו היה כך
אדם נוטע ולעת ערב אוכל מן הפירות אלא כיון שחטא האדם הראשון ונתקללה האדמה
וחסרה טובה מן העולם זורעים ועושים קוצים ודרדרים שנ' וקוץ ודרדר תצ' לך :וכשנגאלו
ישראל ממצרים כמו שהוריד להם המן והיה גבהו ס' אמה והגיז להם שלוים מן הים
כן העלה להם את הבאר והיו נוטעים על מימיה והיו האילנות עושים פרי בן יומו
כשנפטרה מרים מעונותינו דורות שבכל זמן וזמן יפטר הצדיק שבאותו הדור וכשנפטרה
מרים נסתלק הבאר ולא היה להם מים ולא היו זורעים ונסתלקה מהם הטובה והוא אמרם
לא מקום זרע ותא' ורמון אמר הקב"ה למשה לך אמור להם כשתכנסו לארץ אני מחזיר
לכם כל טובה שבעולם שנ' כי יי' אלהיך מביאך אל ארץ טובה וג' ארץ חטה ושעורה וג'
ארץ אשר לא במס' וג' וכיון שבאו ישראל לארץ התחילו חוטאין שנ' ותבואו ותטמאו את <ארצי>:
התחילו זורעים ולא היתה עושה זרע וזורעים הרבה ומביאים מעט לפי שניטלו הבכורים אכול ואין לשבעה :ומשיבטל נסוך
היין שתו ואין לשכרה :משבטלו בגדי כהונה לבוש
F0079 r.
ואין לחום לו :והמשתכר משתכר אל צרור נקוב משבטל עשיית הצדקה ושכר בהמה
לא נהיה משבטלו עולי רגלים ושכר הבהמה איננה ולעתיד לבוא אינו כן שנ' ועתה
213
לא כימים הראשונים אלא מה כי זרע השלום הגפן תתן פריה וג' ד"א כי תבואו אל
הארץ זש"ה עשיתי לי גנות ופרד' שלמה ע"ה בחכמתו היה טועם ארץ בית המקדש
והיה רואה הגידים של הארץ כי כל העולם מירושלם מושכת והיה רואה גיד של הודו
היה נוטע בו פלפלין היה רואה גיד שכל מקום ומקום והיה נוטע פירות של אותו המקום
והיה עולה טוב ונטע באותו הגן כל מיני פירות שבעולם ועל זה אמר עשיתי לי גנות
ופרד' וג' ואמר ר' ינאי וכיצד היה נוטע אלא שלמה חכם היה והיה יודע עיקר משתיתו
של עולם למה מציון מכלל יופי כי היתה לשם אבן השתייה ולמה נקרא <שמה> אבן השתייה
שממנה הושתת העולם וכשם שהטבור הזה באמצע האדם כך ארץ ישראל נתונה
באמצע העולם שנ' היושבת על טבור הארץ וכן ארץ ישראל היא יושבת באמצע העולם
וירושלם באמצעיתה של ארץ ישראל ובית המקדש באמצע ירושלם וההיכל באמצע
בית המקדש והארון באמצע ההיכל ואבן השתייה לפני הארון שממנה משתיתו של
עולם יוצא שלמה שהיה חכם עמד על השרשים היוצאים ממנה בכל העולם ונטע
בהם כל מיני אילנות לפיכך הוא אומ' עשיתי לי גנות ופרד' :ד"א וכי תבואו אל הארץ זש"ה
ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו :כל מה שנטל הקב"ה מאומות העולם
ונתן לישראל כמו ארצות וכסף ושדות וכרמים לא נתנם להם אלא כדי שיהיו עוסקין
בתורה שנ' בעבור ישמרו חוקיו וג' והן לא עשו כן אלא טמאו אותה כדרכם וכעלילותם
טמאו אותה בחימודו של עכן ונחלתי שמתם לתועבה בצלמו של מיכה ומה עשה
להם הקב"ה הגלה אותם מתוכה :שנ' ויתשם יי' מעל אדמתם ומהו ויתשם יי' ה{< }..זורעים>
ויגעים ואומות העולם נוטלין שנ' והיה אם זרע ישראל ועלו מדין וג' ד"א כי תבואו {א}ל
הארץ זש"ה ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים וגו' מלה"ד למלך שהיו לו פילגשים
ועשה בנים הרבה מהם והיה לו בן אחד ממטרונה אשתו והיה אוהבו יותר מכולם
נתן המלך לכל בני הפילגשים שדות וכרמים ואחר כך נתן לבן המטרונה פרדס אחד
שממנו היתה כל הוצאתו שלח הבן ואמר למלך לאחי נתתה שדות וכרמים ולי לא <נתתה>
אלא פרדס אחד בלבד אמר לו המלך דייך שכל הממון שעמי הוא מאותו הפרדס
הוא ובשביל שאני מחבבך יותר מכולם נתתיו לך כך <הרבה> אומות הם בעולם שנ' ששים
214
המה מלכות ושמ' פילגשים ועלמות אין מספר ויש לו בן ממטרונה אילו ישראל שנ' אחת
היא יונתי תמ' וחלק הקב"ה לאומות העולם שדות וכרמים שנ' בהנחל עליון גוים
בהפ' בני א' :ונתן לבנו פרדס זה ארץ ישראל שהיא טובו של הקב"ה כי הקרבנות ממנה
<לחם>
F0079 l.
לחם הפנים הימנה את הכבש אחד תעשה בב' וג' וכל כך למה שיהא הפרש לבן בנה
של מטרונה לבן בניהם של פילגשים שנ' ואני אמרתי איך אשיתך בבנים :אהבה גדולה
היתה בין הקב"ה לישראל היאך הכניסו שנאה בינו לבניהם אמר הקב"ה ואיך אשיתך בבנים
ואין הלשון הזה אלא לשון שנאה שנ' ואיבה אישת בינך וג' ד"א וכי תבואו אל הארץ ונטעתם
זש"ה זממה שדה ותקחהו וג' בוא וראה כל מה שהירהר אברהם בלבו נתן לו הקב"ה הרהר ארץ
ישראל שנ' אני יי' אשר הוצאתיך וג' אמ' אברהם להקב"ה רבונו של עולם אמרתי לפניך במה
אדע כי איר' :ואמרתה לי ידע תדע וגו' <א>וי לאדם שמוציא דבר מפיו ואינו יודע היאך מוציאו
אברהם מפני שאמר במה אדע כי א' נתחייבו בניו להשתעבד במצרים ארבע מאות שנה מי
שמדבר לפני בני אדם על אחת כמה וכמ' שמתחייב בנפשו ובבני עשו עד שיחיו המתים
ואפלו בשעה שנפשו של אדם נשמטת ועל זה אמ' החכם כל עמל אדם לפיהו :ומהוא כל עמל
אדם לפיהו אלא כל מצות וצדקות שעשה בשעה שנפשו של אדם יוצאה הימנו לפניו ימצאנה
בשעה שמיטת הנפש מן הגוף לכך נאמר כל עמל אדם לפיהו :וכיון ששמע אברהם מן הקב"ה
ידוע תדע הרהר בלבו ואמר אי אפשר שכל אומה שהיא משתעבדת בבני יוצאה בשלום ואינה
מתחייבת <אמר> לו הקב"ה וגם את הגוי אשר יע' :ד"א ונטעתם כל עץ מאכל :מדבר בתינוק
שלש שנים יהיה לכם ערלים ל' יא' מהו ערלים שהתינוק אינו יכול לא להשיח ולא לדבר:
ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש שאביו מקדיש אותו לתורה שהיא הילולים ומהו הילולים
שהוא מתחיל להלל להקב"ה :ובשנה החמישית ת' כ' פ' שהוא מתחיל לקרות בתורה מיכן
215
ואילך להוסיף לכם תבואתה מיכן אמרו רע"ה בן חמש למקרא בן עשר שנים למשנה לפי
שבעולם הזה אדם מישראל מוליד בן ומוליכו לבית הספר ויגע בו ומלמדו תורה
ומתוך עונות <הוא> מת ואינו שמח הימנו אמר להם הקב"ה בעולם הזה על ידי שהיה יצר
הרע מצוי בכם אתם חוטאים ובניכם מתים אכל 127לעולם הבא אני מסיר את יצר הרע
מביניכם אתם מולידים ושמחים בהם שנ' לא יגעו לריק ולא ילדו לבהלה אמן :ותם:
נשלמה
פרשת
קדשים
אמר
תהלה
אל
לנערץ
בסוד קדשים
הכה נים
אמר אל הכהנים :כשעלה משה אל ערבות מואב וחלה פני הקב"ה שיכנס אל ארץ ישראל ולא <רצה>
הקב"ה להתיר את שבועתו :ואמר לו רב לך אל תוסף דבר אלי עוד ב' ה' :שלא י<א>מרו כמה הרב קשה
וכמה התלמיד סרבן עוד חלה פני בוראו שיראהו ארץ ישראל כולה וקבל הקב"ה והראהו כל
ארץ ישראל כולה וכל דור ודור ופרנסיו שנ' ויראהו יי' את כל הארץ מגלעד ועד דן :והראה לו
שאול המלך את כל הפרנסים שעתיד להיות על ישראל והראה לו שאול המלך הראשון שעתיד
F0080 r.
להיות על ישראל וצדיק גמור והראה לו שעתיד ליפול בחרב הוא ובניו מיד תמה משה ע"ה אמר לו
הקב"ה משה למה אתה תמה אמר משה רבונו של עולם לא אתמה תחלת המלך שימלוך על
בניך בזה המיתה ימות אמר לו משה ולי אתה אומר אמור אל הכהנים :ד"א אמור אל הכהנים
זש"ה אמרות יי' אמרות טהורות כל מה שהזהיר הקב"ה את ישראל בשביל קדושתם וטהרתם
הוי אמרות יי' ואמר אמור ואמרת הרי שני פעמים למה הדבר דומה לטבח היה יוצא ונכנס
לבית המלך אמר המלך גוזר אני עליך שלא תראה מת ולא תגע במת כי אתה רואה פני
בכל יום ושמא תגע במת ותטמא אותי כך הקב"ה גזר על הכהנים מפני שהן נכנסין לבית
המקדש ובקדשי הקדשים שלא יגעו ולא יקרבו במת כל ימיהם שנ' אמור אל הכהנים :ד"א
אמור אל הכהנים מה כתיב למעלה מן העניין ואיש או אשה כי יהיה בה' א' א' יד' וכי יאמרו אליכם
127בי"ת הוחלפה בכ"ף.
216
דרשו אל הא' אמר הקב"ה אם יאמרו אליכם אומות העולם הניחו את אלהיכם ודרשו אל האובות
אמרו להם הלא עם אל אלהיו ידרוש 128אתם אומרים אלינו נניח החי ונלך אצל המת
שנ' ויאכלו מזבחי מתים :ואנחנו מדובקים באלהינו ית' וית' שנ' ואתם הדבקים ב' א' ח' כ' ה':
ד"א אמור אל הכהנים ראה מה כת' למעלה מזה ואיש או אשה ומה עניין זה אצל זה אלא צפה
הקב"ה ששאול מלך על ישראל ועתיד להרוג את הכהנים ומכעיס הקב"ה ואינו שומע דבריו <ועתיד>
שידרוש באו ב וידעוני מרוב הצרה שתגיע אליו מן הגוים שיבואו עליו בחיילות וישאל באוב
שנ' ויאמר שאול אל עבדיו וג' וכיון שהלך אצל בעלת האוב ואמרה לו את מי אעלה לך אמר
לה את שמואל העל לי כיון שראת את שמואל עולה נזדעזעה שנ' ותרא האשה את שמואל
ותזעק וג' ולמה זעקה אלא שראת מה שלא ראת מימיה והלא אומנותה היה מפני מה
יראה אלא שראת דבר שלא ראתה מימיה ודבר משונה שהמתים עולים תחלה ברגליהם
וזה עלה בראשו ורגליו למטה שנ' אלהים עולים מן הארץ :ולמה אמרה אלהים היתה
צריכה לומר איש ראיתי עולה מן הארץ אלא אמרו רבע"ה בשעה ששמואל היה רוצה לעלות
נתיירא מיום הדין והלך למשה ואמר לו משה אני מתיירא מיום הדין בוא עמי אמר לו
משה ואתה מתיירא מיום הדין מה עשית שאתה מתיירא והלא לא היית נהנה מבני <אדם>
ואתה הולך בתמימות אמר לו אם כן בוא עמי ועליהם אמרה האשה אלהים עולים מיד
ויאמר שמואל אל שאול למה העליתני אין כתי' אלא הרגזתני להעלות אותי מתיירא
אני מיום הדין אמ' ר' חנינה מיכן את למד שאפי' הצדיקים מתייראין מיום הדין כענין שנא'
שמעתי ותרגז בטני :אמ' שמואל לשאול למה הרגזתני והייתי סבור שיום הדין בא ולק<ח>תי
משה עמדי ולא לבדי הרגזתה אלא אפלו למשה ויאמר שאול אל שמואל צר לי מאד ופלשתים
נלחמים בי ואלהים סר מעלי ולא ענני עוד גם ביד הנביאים גם בחלום ואקראה לך :אמר לו שמואל עד עכשו היה יי' עמך
ועתה למה תשאלני ויי' סר מעליך ויהי עריך תחלה הרגת את נביאיו והם
<כהניו>
128יש ניקוד מימין לשי"ן.
217
F0080 l.
כהניו ויהי עריך שאל ממך דין הכהנים שנ' בהם וערכו בני אהרן :ויתן גם את ישראל עמך אמר לו
שמואל אם תלך למלחמה מחר אל תברח ואתה דע לך כי על כל פנים תהרג ואני אפייס עליך
שתהיה עמי במחיצתי אתה ובניך מיד וימהר שאול מלא קומתו ארצה ויירא מאד מדברי
שמואל מיד אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם תחלת מלך שהמלכתה על בניך תפיל
אותו ביד פלשתים הוא ובניו אמר הקב"ה למשה משה חלילה לאל מרשע ושדי מעול אלא כי
פעל אדם ישלם לו :משה חייב שאול בשתים אחת ששאל באוב וידעוני שנ' ואיש או אשה וג'
והשנית שהרג הכהנים ודמם הוא נדרש שאמר אמור אל הכהנים :ד"א אמור אל הכהנים ומפני
מה שני אמירות נאמרו אל הכהנים אלא אמירה ראשונה שלא יטמא למת ואמרת אע"פ
שאמרתי להם לא יטמאו למת :מצוה יטמא ולצדיקים גם כן לפי שהצדיקים במיתתם
הם חיים :ומעשה היה בר' עקיבה שתפסוהו וחבשוהו בבית האסורים והיה ר' יהושע הגרסי
משמשו פעם אחת יום הכפורים היה ולקח רשות מר' עקיבה והלך לו לביתו בא אליהו ז"ל
ודפק על פתח הדלת אמר לו מי אתה אמר לו אליהו אני אמר לו מה תרצה אמר לו באתי
להודיעך שר' עקיבה רבך מת :מיד הלכו שניהם כל הלילה עד שהגיעו לבית האסורים
ומצאו הפתח פתוח ורב האסורים ישן וכל העם ישנים באותה שעה הגיע אליהו אצל הפתח
ונפתח הפתח נתחזק אליהו ונשפל בו אמ' לו ר' יהושע ולאו כהן אתה אמר לו בני אין טומאה
לצדיקים ולא לחכמים וכשי<צ>או מבית האסורים באו המלאכים לקראתם והיו אומרים
צדקת יי' עשה והדרך מאירה לפניהם כזוהר הרקיע כיון שהגיעו לאפריון של קיסר ירדו
ג' מדרגות ועלו ג' מדרגות ומצאו מערה שהיה בה מטה וכסא ומנורה נתנוהו על המטה
והיו יוצאין נשא ר' יהושע את עיניו וראה מטה אחרת נאה הימנה באו לצאת ולא היה יהושע
מבקש לצאת אמר לו רבי לא אצא מיכן עד שתודיעני למי זאת המטה אמר לו לאשתו של
טיטוס הרשע על כל הטובה שעשת עם ר' עקיבה כשהיה חבוש בבית האסורים וכשיצאו
מן המערה נסתם פיהו והודו ושבחו למי שאמר והיה העולם וכשבאו אמר אליהו לר'
יהושע הגרסי לך אמור לחכמים שילמדו לתלמידהם כי אין טומאה לצדיקים ועל זה
218
משה רבינו הזהיר לכהנים לנפש לא יטמא בעמיו אבל למת מצוה ולצדיקים ולחכמים
אין להם טומאה כי אם לשארו הקרב :שארו זו אשתו :וכן אומר בעריות שאר אביך היא אליו
אילו ז' קרובים האמורים בפסוק ואמרו הקרוב מיכאן אמרו אשתו הארוסה לא אונן לה ולא
מטמא לה :ולאחותו הבתולה לרבות את הארוסה שהיא עדיין קרובה אליו שהרי אין הבעל
מטמא לה ואינו יורשה לפיכך היא קרובה לאח :אליו לרבות את הבוגרת שהיא מיטמא
לה הואיל ולא נבעלה לכהן אחר מיטמא לה :להיטמא :לא רצה להיטמא מטמאין אותו
בעל כרחו מעשה ביוסף הכהן שמתה אשתו בערב הפסח ולא רצה ליטמא לה ודחפוהו
F0081 r.
חכמים וטימאוהו בעל כרחו :לא יטמא בעל בעמיו :יכול לאשתו יטמא בין שהיא כשרה בין <שהיא>
פסולה ת"ל בעמיו בזמן שהיא עושה מעשה עמיו :לא יקרחה קרחה לחייב על מי שעושה
בראשו קרחה על איזה דבר שיהיה קדשים יהיו לאלהיהם שלא יהיה בהם שום מום :אשה
זונה אמרי רבנן אין זונה אלא גיורת ומשוחררת לפי שלא היתה בחזקת שימור ונבעלה
בעילת זנות :וחללה זו שבא אביה על אחת הפסולות כמו כהן שנשא גרושה או חלוצה
בנה חלל ובתה חללה לא יקחו :ובת איש כהן וכו' שתחלת ביאתה בזנות כגון נערה א<רו>סה
או נשואה ואפלו הזקינה את אביה היא מחללת שאם היו נוהגין בה קדושה נוהגין בה
עתה חול ואומרים ארור שזה ילד ארור שזה גידל ארור שיצא זה מחלציו :באש תשרף:
היא בשריפה ואין בועלה בשר<י>פה :והכהן הגדול שיהיה צריך 129גדול מאחיו בה' דברים
בכח בגבורה בנואי בעושר ובחכמה :ולא יחלל זרעו להביא את האשה המתחללת
שגם זרעה מתחלל וצריכים הכהנים שלא יהיה בהם מום כמו שפרשו רע"ה וצריך הכהן
שיהיה בו החמשה הזוכרים למעלה ואם חסר אחד מהם אינו עובד ואינם מושחים אותו
ומעשה בפינחס שמינו אותו כהן גדול ויצאו אחיו לעיין בו הה' הנזכרים וראו בו ד' חוץ מן
העושר לא היה לו והיה חוצב באבנים והלכו אחיו ומלאו המחצב זהב לקיים מה שנ' והכהן
" 129שיהיה צריך" – נקוד להחלפת סדר המילים.
219
הגדול מא' ורוצה לומר שצריך להיות לו קומה ואפי' שאין לו קומה כשימשחו אותו תגדל
קומתו וכן אתה מוצא בדוד ע"ה כיון שהלך אל גלית אמר לו שאול לא תוכל להלחם
עמו כי נער אתה וג' אמ' לו דוד רועה היה עבדך לאבי וג' ויצאתי אחריו והכ' והמ' ואמר לו
שמא אין אתה יכול אליו ויהרגך אמר לו לא תדאג יי' אשר הצילני מיד הארי ומיד הדוב
מה עשה וילבש שאול את דוד מדיו ונתן קובע נחשת על רא' ו' א' ש' :וכתיב בשאול משכמו
ומעלה גבוה מכל האנשים וכיון שהלבישו בגדיו דוד היה קצר ושאול משכמו ומעלה
ובאו בגדיו על דוד שוה בשוה וזו היא ראויה שדוד ע"ה ראוי היה למלוכה וכיון שראה
שאול כי בגדיו על דוד שוה בשוה הכניס בו עין רעה וכיון שראה דוד כי שאול מעיין בו
אמר לו אדוני קח בגדיך כי לא נסיתי ללכת וג' הוי אפלו המלך כיון שהוא מתמנא מלך
והוא קצר מיד הוא נעשה ארוך ובשביל מה אלא כשימשח בשמן המשחה הוא נעשה משובח
מכל אחיו אמר דוד רבונו של עולם כשמשחתה אותי בשמן המשחה אני שמח ואיני זז מכבודך
לעולם שנ' לכן שמח לבי ויגל כבודי:
שור או כשב או עז זש"ה צדקתך כהררי אל אלו הצדיקים
שנמשלו בהרים שנ' שמעו הרים את ריב יי' וג' משפטיך תהום רבה אילו הרשעים שנ' וינער
פרעה וחילו תהומות יכסימו וג' ד"א צדקתך כהררי אל אלו הצדיקים שנמשלו בהרים מה
ההרים מעלים עשבים אף הצדיקים יש להם מעשים טובים :משפטיך תהום רבה אילו
הרשעים מה תהום אינו מעלה עשבים כך הרשעים אין להם מעשים טובים :ד"א צדקתך <וג'>
<אילו>
F0081 l.
אילו הצדיקים שנמשלו בהרים מה ההרים יכולין להזרע כך הצדיקים עושים פירות ומטיבין
לעצמם ומטיבין לאחרים למה הוא דומה לפעמן זהב מטיב לעצמו ולאחרים ועליו הכ' אומ'
אמרו צדיק כי ט' :מש' תה' רב' אילו הרשעים מה התהום אינו יכול להזרע אף הרשעים
אין להם מעשים טובים ואין עושים פירות אלא מצירים לעצמן ולאחרים ועליהם אמר הכתוב
221
אוי לרשע רע :ומיום השמיני והלאה זה שאמר הכתוב ומותר אדם מן הבהמה כי סוף האדם
למות וסוף הבהמה לשחיטה והכל למיתה הם עומדים :ולא יתכן שום נברא מארבעה
היסודות שלא יפרד ויחזור כל יסוד ליסודו שנ' ומשם יפרד והיה לא' רא' :ד"א שור או כשב או עז וג'
שלא יהרהרך יצרך לומ' שמא יש לפניו אכילה ומי היה מקריב לי עד שלא עמדו ישראל ויש לך
ללמוד ממשה רבינו ע"ה שכיון שעלה לרקיע ישב שם מאה ועשרים יום לא אכל ולא שתה
ומה משה שהוא מארבע היסודות עלה עם המלאכים ונעשה כאחד מהם בעבור שהריח ריח
השכינה שכינה על אחת כמה וכמה וכן כתיב עולת תמיד העשויה בהר סיני וג' וכי בהר
סיני הקריבו אלא זה משה שעלה אל הר סיני ולא אכל ולא שתה :ד"א אמר ר' חייא בר אבא
גבור שהוא מהלך בדרך וצמא והלך לשתות כמה ישתה בכפיו שש או עשר ואחר כך ישבע:
אבל הקב"ה כל ימים ונהרות ומעיינות והים הגדול וכל מקוה המים לא יבוא מליא<שעלו>
של הקב"ה שנ' מי מדד בשעלו מים וג' ד"א שור או כשב או עז זש"ה כי מקרה בני האדם וג'
בוא וראה מה כתיב באדם לא תלבש שעטנז :ובבהמה כתיב לא תחרוש בשור ובחמור
יחדו :האדם מקבל טומאה שנ' והנוגע במת לכל נפש וג' ובבהמה כתיב כל הנוגעת
בנבלתה יטמ' :באדם הריגה שנ' והרגת את האשה ובבהמה הריגה שנ' ואת הבהמה
תהרוגו :בבהמה מיום השמיני והלאה :באדם וביום השמיני ימול בשר ערלתו ומותר
האדם מן הבהמה אין מה הוא אין מדבר והיא אינה מדברת אין ש<י>ש באדם דעת ובבהמה
אין דעת :אין שהאדם יודע בין טוב לרע והבהמה אינה מדברת :ד"א אין שיש באדם דעת
ובבהמה אין דעת :ד"א אין שהאדם נוטל שכר מעשה ידיו והבהמה אינה <נו>טלת :האדם
מת ומטפלין בו וניקבר והבהמה איננה כן אלא מתה ומשליכים אותה על זה אמר
ומותר האדם מן הב' אין כי הכל הבל :ד"א שור או כשב או עז זש"ה ועתה ירום ראשי על
אויבי :כיון שעשו אותו מעשה היו האומות אומרים אין להם תקומה ואינו מרצה להם
לעולם וכיון ששמעו ישראל שאמר להם הקב"ה שיקריבו שור נתלה ראשם שנ' ועתה
ירום ראשי והיו מהלכין בתלוי ראש והיו אומרים עכשו נתרצה עלינו הקב"ה התחילו <אומרים>
שירה שנ' אשירה ואזמרה ד"א שור או כשב או עז יש שור שנולד עגל כי אמר שור
להקריב ולא אמר להם שיקריבו בזה הלשון שור להודיע לכל באי העולם שנמחל להם
221
שנ' הסולח לכל עוניכי :ראה מעשה הבורא וחמלתו על ישראל מה כתיב בחיות וארבעה
F0082 r.
פנים לאחת וארבע כנפים לא' להם :ומה כתיב ורגליהם רגל ישר' ו' ר' כ' ר' עגל ומאחר שנתכפר
לישראל הוסיף עוד להיות שתי כנפים שנ' שש כנפים ולמה אמר הקב"ה יתכסו הרגלים שהם דומות
לעגל שלא אהא רואה פרסות העגל ואהי נזכר להם עין העגל ועל זה אמר בשתים <י>כסה פניו
שידעו ישראל כי כבר נמחל להם :ולקחתם לכם ביום הרא' זש"ה שמע בני וקח אמרי וג' הרבה
לקיחות צויתי אתכם ומפני מה אלא בשביל לזכות אתכם אמרתי לכם ויקחו אליך פרה
אדומה שמא בשביל אינו אלא בשביל טהרתכם שנ' הוא יתחטא בו ביום השלישי וג' אמרתי
לכם ויקחו לי תרומ' בשבילכם עד שארד ביניכם שנ' ועשו לי מקדש ושכנתי וג' אמרתי ויקחו
אליך שמן זית זך :וכי אני צריך לאורה אלא בשבילכם עשיתי כדי לשמור את נפשותיכם
שנמשלה הנפש בנר שנ' נר אלהים נשמת אדם וג' ועכשו שאמרתי לכם ולקחתם לכם
ביום הראשון בשביל לזכות אתכם :פרי עץ הדר כפות תמ' אילו הצדיקים בוא וראה אילו הצדיק'
בוא וראה ארבע מינים האלו מהם עושים פירות ומהם אינם עושים פירות :כפות תמרים
אלו בעלי מקרא פרי עץ הדר אילו בעלי משנה ותלמוד שיש להם טעם וריח ומראה כמו
האתרוג הזה שיש בו אלו השלשה טעם ומראה וריח וענף עץ עבות אלו הבנונים המתהלכים
בחסידות ובתמימות שיש להם ריח ואין להם טעם ר"ל כי עושים בטובת נפשם ואשריהם
ואשרי חלקם אבל אין להם לימוד :וערבי נחל אילו הרשעים שאין להם לא טעם ולא ריח
כמו ערבי נחל אמר הקב"ה יאגדו אלו עם אלו כדי שיגינו אלו על אלו ואז שכינה מתעלה
ואימתי מתעלה שכינה בזמן שישראל אגודה אחת שנ' הבונה בשמים מעלותיו וא' על
א' יס' :ד"א ולקחתם לכם לפי שמראש השנה ועד יום הכפורים כל העולם נידון וביום
הכפורים נחתם גזר דינם וכיון שישראל יוצאים לשלום מאלו הימים מנענעין את לולביהן
והלולב דומה לשדרה של אדם והדס דומה לעין האדם ערבה דומה לפה :אתרוג דומה ללב
אילו ארבעה איברים שבגוף שאין באדם גדול מהם :ד"א ולקחתם לכם משלכם שלא יהא
222
גזל ולמה הדבר דומה לשלוחו של מלך לאחר שגבה מצא אחד מן העיר ולקח בגדיו לימים
בא אותו בן העיר לפני המלך לקבול מצאו אותו השליח של המלך אמר לו מה אתה עושה
בכאן אמר לו יש לי דין אצל אחר אמר לו מה תתן לי ואני אלמד זכות עליך לפני המלך
אמר לו זה המלבוש <ה>אחד מיד העמידו לפני המלך אמר המלך לאותו שהוא בן העיר
מי הביאך והגיעך הנה אמר לו אדוני שלוחך ששלחתה אותו לעיר פלוני לגבות אותה אמר
המלך ועתה מה אתה רוצה אמר לו אדוני דין אחד אני רוצה אמ' לו אמור אמר אדוני המלך
זה בא למדינה ולקח את בגדי בחזקה וכשבאתי עתה לקבול לא הנ<י>חני ליכנס עד שלקח
ממני זה הבגד האחר 130אשר עליו אמר המלך לעבדיו פשטו אותו ותנו לבן העיר ולכו <והרגו>
אותו וכי גנבים בחצר המלך ואנסים יהיו :כך אין אדם מישראל צריך להלל בלולב גזול
<אלא>
F0082 l.
אלא אם כן קנה אותו בדמיו שנ' ולקחתם לכם משלכם ד"א ולקחתם לכם זש"ה אז ירננו כל עצי היער
אימתי בעת שיכנסו לדין ישראל ואומות העולם והקב"ה דן אותן ביום הכפורים ואילו ואילו נכנסין
לדין ואינם יודעים למי מחייב ולמי מזכה :מלה"ד לשני בני אדם שנכנסו לדין לפני המלך ולא היה
יודע אדם מה יש ביניהם כי אם המלך דנן המלך לבדו ואין איש לצדו ולא היו יודעים הבריות
מי נצח למי אלא מי שיצא מאותם השנים באים הכל אצלו ויודעין שהוא נצח כך ישראל ואו
© Copyright 2024