בין אגדה להלכה – השפעתה של אגדה על הלכות ברכת המזון
סטיב אפשטין צבי ברנשטיין יגאל פרנקל מיכאל אביחי מוטי רוזנפלד בין אגדה להלכה – השפעתה של אגדה על הלכות ברכת המזון יגאל פרנקל החובה לברך על המזון נלמדת מן הפסוק: ֹלהיָך ַעל ָה ָא ֶרץ ַהּט ָֹבה ֲא ֶׁשר נָ ַתן ָלְך, וְ ָא ַכ ְל ָּת וְ ָׂש ָב ְע ָּת ֵּוב ַר ְכ ָּת ֶאת ה' ֱא ֶ 1 בתלמוד הירושלמי נלמד מכל חלק מחלקיו של פסוק זה מרכיב שונה של ברכת המזון: "ואכלת ושבעת וברכת" – זו ברכת הזימון, "את ה' אלוהיך" – זו 'הזן את הכול', 1 דברים ח ,י. יגאל פרנקל 75 "על הארץ" – זו ברכת הארץ, "הטובה" -ברכת 'בונה ירושלים' ,וכן הוא אומר" :ההר הטוב הזה והלבנון" (דברים ג), 2 "אשר נתן לך" – זה 'הטוב והמטיב'. בתלמוד הבבלי מובאות שתי דרשות: מנין לברכת המזון מן התורה? שנאמר "ואכלת ושבעת וברכת" – זו 'הזן', 4 "את ה' אלוהיך" – זו ברכת הזימון, "על הארץ" – זו ברכת הארץ, "הטובה" – זו 'בונה ירושלים' ,וכן הוא אומר "ההר הטוב הזה והלבנון". "אשר נתן לך" – זה 'הטוב והמטיב'. ר' אומר :אינו צריך. "ואכלת ושבעת וברכת" – זו 'הזן', אבל ברכת הזימון – מ"גדלו לה' אתי" (תהלים לד), "על הארץ" – זו ברכת הארץ, "הטובה" – זו 'בונה ירושלים' ,וכן הוא אומר "ההר הטוב הזה והלבנון". 5 'הטוב והמטיב' – ביבנה תיקנוה. 3 שיעור האכילה המחייב את ברכת המזון נלמד בפשטות מדברי המשנה: לׁשה ֶׁש ָא ְכלּו ְכ ֶא ָחדַ ,חּיָ ִבין ְלזַ ֵּמן [ַ ]...עד ַּכ ָּמה ְמזַ ְּמנִ ין? ַעד ַּכּזַ יִ ת. ְׁש ָ 6 אֹומרַ :עד ַּכ ֵּב ָיצה. הּודה ֵ ַר ִּבי יְ ָ בעניין זה דנה הגמרא: עד כמה מזמנין וכו' .למימרא דר' מאיר חשיב ליה כזית [=ואם לאמר שר' מאיר ,חשוב בעיניו שיעור כזית] ,ור' יהודה כביצה []... בקראי פליגי [=בפסוקים הם חולקים]. ר' מאיר סבר" :ואכלת" -זו אכילה" ,ושבעת" -זו שתיה ,ואכילה בכזית. 8 ור' יהודה סבר" :ואכלת ושבעת" -אכילה שיש בה שביעה .ואיזו זו? כביצה. 7 2 ירושלמי ,ברכות נב ע"א .בתוספתא ,ברכות פ"ו ה"א ,מובאות לפני הדרשה המילים" :ברכת הזימון מן התורה שנאמר"... 3 החלוקות זו על זו לגבי מקור חיובה של ברכת הטוב והמטיב .לפי הדרשה הראשונה היא מדאורייתא ,ואילו לפי הדרשה השנייה היא תקנת חכמים. 4 הגר"א הופך את הסדר ,כנראה על פי התוספתא והירושלמי. 5 ברכות מב ע"ב. 6 משנה ,ברכות פ"ז משניות א-ב. 7 יצוין כי במשנה לא נזכרת דעה זו בשם ר' מאיר. 8 ברכות מט ע"ב. 76בין אגדה להלכה – השפעתה של אגדה על הלכות ברכת המזון ברמב"ם נפסק: מצות עשה מן התורה לברך אחר אכילת המזון ,שנאמר "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוהיך". ואינו חייב מן התורה ,אלא אם כן שבע ,שנאמר "ואכלת ושבעת וברכת" ,ומדברי סופרים -אכל 9 אפילו כזית ,מברך אחריו. וכן נפסק ב'שולחן ערוך' 10.יש לציין שהראשונים חלוקים בדבר. 11 כיוון שהדרשות שהובאו בגמרא מתייחסות לפסוקים מפורשים בתורה ,היה סביר לטעון כי החיוב לברך על אכילה מועטת ,כזית או כביצה ,הוא מדאורייתא .מה יכול להיות המקור לכך שהאכילה המועטת מחייבת מדברי סופרים בלבד? ייתכן שפשט הפסוק "וְ ָא ַכ ְל ָּת וְ ָׂש ָב ְע ָּת ֵּוב ַר ְכ ָּת" מעמיד את השביעה כתנאי לברכה ,וכיוון שאכילה כזית או כביצה אין בה כדי שביעה ,מדאורייתא לא חלה עליה חובת ברכת המזון. בקשר לכך יש לציין שב'תורה תמימה' מובאים סימוכין מהמשנה ששיעור שביעה הוא חצי קב ,כ 24-ביצים. 12 לשם הבנת מקור החיוב בברכת המזון מדרבנן ,יש לפנות לסוגיה קודמת במסכת ברכות .במשנה נאמר: ּומן ַה ְּת ִפ ִּלין ,וְ ַחּיָ ִבין ַּב ְּת ִפ ָּלה ַּוב ְּמזּוזָ ה ְּוב ִברְ ּכַ ת ַה ָּמזֹון. טּורין ִמ ְּק ִר ַיאת ְׁש ַמע ִ נָ ִׁשים וַ ֲע ָב ִדים ְּוק ַטּנִ ים ְּפ ִ 13 מהשוואת דיוניהם של שני התלמודים ,הבבלי והירושלמי ,עולים מספר הבדלים: 9 משנה תורה ,הלכות ברכות פ"א ה"א. 10שולחן ערוך ,אורח חיים סי' קפד סע' ו; שם סי' קפו סע' ב; שם סי' קצז סע' ד. 11לפי הרא"ש פז ,הכ"ד' ,נמוקי יוסף' דף יב מדפי הרי"ף; והר"י בתוספות לברכות מט ע"ב ,ברכת המזון על אכילה מועטת היא דרבנן ,ודרשות הפסוקים אינן אלא אסמכתא ,ואילו לפי הרמב"ן' ,מלחמות ה'' ,דף יב מדפי הרי"ף ,והראב"ד למשנה תורה ,הלכות ברכות פ"ה ה"א ,שבו אדון בהמשך המאמר ,ברכת המזון על אכילת שיעור כזית וכביצה היא מדאורייתא. 12תורה תמימה לבמדבר ו ,כו (קמח) .במשנה ,פאה פ"ח מ"ה ,נדון שיעור מעשר עני ,שעליו נאמר "וְ ָא ְכלּו ִב ְׁש ָע ֶריָך וְ ָׂש ֵבעּו" (דברים כו ,יב) .ועל פסוק זה נשען הרמב"ם בפסיקתו. 13משנה ,ברכות פ"ג מ"ג. יגאל פרנקל 77 הסוגיה המקבילה בירושלמי בבלי ,ברכות כ ע"ב כה ע"ב-כו ע"א ,פ"ג ה"ג ובברכת המזון :פשיטא .מהו דתימא הואיל וכתיב (שמות טז) "בתת ה' ובברכת המזון דכתיב "ואכלת לכם בערב בשר לאכל ולחם בבקר לשבע" ,כמצות עשה שהזמן גרמא ושבעת וברכת את ה' אלהיך" []... דמי ,קא משמע לן=[ .פשוט ומיותר לכאורה .אלא שכיוון שכתוב "בתת אבל אמרו :אשה מברכת לבעלה ה' לכם בערב בשר לאכל ולחם בבקר לשבע" – היינו יכולים לדמות את ועבד מברך לרבו וקטן לאביו .לא ברכת המזון למצוות עשה שהזמן גרמא (ומכאן להניח שנשים ,עבדים כן אמר ר' אחא בשם ר' יוסי בי וקטנים יהיו פטורים ממנה) ,על כן – בא ומשמיענו שאין היא מצווה כזו, ר' נהוראי :כל שאמרו בקטן כדי 14 ונשים עבדים וקטנים חייבים בה]. לחנכו ,תיפתר בעונה אחריהם אמר לו רבינא לרבא :נשים בברכת המזון דאורייתא או דרבנן? 15אמן? 17כי דתנינן תמן [=שנינו למאי נפקא מינה? – לאפוקי רבים ידי חובתן .אי אמרת בשלמא שם] 18מי שהיה עבד ,או עבד או דאורייתא ,אתי דאורייתא ומפיק דאורייתא .אלא אי אמרת אשה או קטן מקרין אותו .עונה דרבנן ,הוי שאינו מחויב בדבר=[ .מה השלכותיה של שאלה זו? – אחריהן מה שהן אומרין ,ותהא לו לעניין הוצאת (אישה את) הרבים ידי חובתם (בברכה) .אם תאמר שחיוב מאירה ,אבל אמרו :תבוא מאירה נשים הוא מן התורה ,באה זו שחיובה מהתורה ,ומוציאה את אלו שחיובים לבן עשרים שצריך לבן עשר. מהתורה .ואם אתה אומר שחיובן מדברי סופרים ,אם כן הנשים הן בגדר מי שאינו מחויב בדבר מהתורה] .וכל שאינו מחויב בדבר ,אינו מוציא את הרבים ידי חובתן .מאי? תא שמע=[ .מה? בוא ושמע .לכן חשובה המסקנה בשאלה זו]. באמת אמרו :בן מברך לאביו ועבד מברך לרבו ואשה מברכת לבעלה16.אבל אמרו חכמים :תבוא מארה לאדם שאשתו ובניו מברכין לו. אי אמרת בשלמא דאורייתא ,אתי דאורייתא ומפיק דאורייתא ,אלא אי אמרת דרבנן ,אתי דרבנן ומפיק דאורייתא? ולטעמיך ,קטן בר חיובא הוא, אלא הכא במאי עסקינן? כגון שאכל שיעורא דרבנן ,דאתי רבנן ומפיק דרבנן[ .ולטעמך ,האם קטן בן חיוב מצוות מהתורה הוא? אלא כאן במה אנו עוסקים? כגון מי שאכל שיעור חכמים ,ויבוא מי שחיובו מדברי חכמים ויוציא את מי שחייב מדברי חכמים]. 18 17 16 15 14 המושגים 'חיוב דרבנן' ו'שיעור דרבנן' ,המופיעים בבבלי לגבי ברכת המזון ,אינם נזכרים בסוגיה זו בירושלמי. 14התוספות שם מביא דברים אלו בשם "הכי גרסינן" .חלק מן הראשונים אינם גורסים מילים אלו ,שכן אילו גרסו אותן ,לא היתה מובנת שאלתו של רבינא את רבא בהמשך הגמרא( .ראו 'גליון הש"ס' לר' עקיבא איגר שם). 15ראו את המחלוקת בין רש"י ותוספות לגבי הסיבה שתתחייבנה מדרבנן בלבד. 16עד כאן לשון התוספתא. 17יש שאינם גורסים "אמן" .לפי גרסתם ,הם ַמקרים לו ,והוא אינו יוצא ידי חובתו בברכתם .ראו בסוגיות המקבילות בירושלמי ,סוכה טז ע"א ,פ"ג ה"ט ,ובראש השנה יח ע"א ,פ"ג ה"י. " 18משנה :מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו ,עונה אחריהן מה שהן אומרין ,ותבוא לו מאירה .גמרא :תנו רבנן :באמת אמרו :בן מברך לאביו ועבד מברך לרבו ואשה מברכת לבעלה ,אבל אמרו חכמים תבוא מאירה לאדם שאשתו ובניו מברכין לו" (סוכה לח ע"א). 78בין אגדה להלכה – השפעתה של אגדה על הלכות ברכת המזון כך פוסק הרמב"ם: נשים ועבדים חייבין בברכת המזון ,וספק יש בדבר אם הן חייבין מן התורה ,לפי שאין קבוע לה זמן, או אינם חייבין מן התורה. לפיכך אין מוציאין את הגדולים ידי חובתן .אבל הקטנים חייבין בברכת המזון מדברי סופרים כדי 19 לחנכן במצות. נשווה את המשך דברי הרמב"ם לדבריו של הראב"ד ,החולק עליו: ראב"ד רמב"ם שנים שאכלו כאחד – כל אחד ואחד מברך לעצמו .ואם אין הדברים כתקנן ואין מסכימים להלכה דקיימא היה אחד מהן יודע ואחד אינו יודע – זה שיודע מברך לן [=שקיים לנו ,שמקובל עלינו] אכילה בכזית בקול רם ,והשני עונה אמן אחר כל ברכה וברכה ויוצא וכביצה דאורייתא היא ,שהרי מוציאין אחרים ידי חובתו .ובן מברך לאביו ,ועבד מברך לרבו ,ואשה שאכלו כדי שבען .ולא נאמרו הדברים הללו אלא מברכת לבעלה ,ויוצאין ידי חובתן .אבל אמרו חכמים :לרב עווירא ,דאמר כזית דגן מדקדוק שדקדקו 20 תבוא מארה למי שאשתו ובניו מברכין לו. ישראל על עצמן עד כזית וכביצה הוא .וברייתא דקתני [ששנויה] :בן מברך לאביו וכן אשה ועבד במה דברים אמורים? שיצאו ידי חובתן בזמן שאכלו ולא במקרין אותו ועונה אחריהם מה שהם אומרים, שבעו ,שהן חייבים לברך מדברי סופרים ,ולפיכך מוציאין 22 ואיתא בירושלמי. אותן קטן או עבד או אשה מידי חובתן .אבל אם אכל ושבע ,שהוא חייב בברכת המזון מן התורה ,בין אשה בין קטן או עבד אין מוציאין אותן ,שכל החייב בדבר מן התורה – אין מוציאין אותן מידי חובתן ,אלא החייב באותו 21 דבר מן התורה כמותו. 22 21 20 לשם הבהרת השגתו של הראב"ד 23,המתייחסת לדרשת ר' עווירא שבהמשך דברי הבבלי במסכת ברכות, נפנה לברייתא המופיעה בסוף מסכת נידה ,המתייחסת ,בין היתר ,לדברי הגדה. 24 לרוב מקובל להבחין בין שיקולים הלכתיים לשיקולים אגדיים (או הגדיים) .נוטים לחשוב כי אין עולמה של הלכה משפיע על עולם האגדה ,ולהיפך .הפרדה זו בין העולמות אינה מדויקת .כמובן ,ישנה השפעה ,ולעתים הגדה משפיעה על הלכה .כדי לעמוד על כך נבקש להגדיר את האגדה .יש המגדירים אגדה בהגדרה שלילית -כל דברי חז"ל שאינם הלכה .הגדרה שונה תעלה אם נתבסס על הבנת הברייתא הבאה ,שבה מובחנים זה מזה 'דברי חכמה' ,כלומר הלכה ,דברי הגדה ,דברי בורות ,כלומר שטות ודברי דרך ארץ: תנו רבנן :שנים עשר דברים שאלו אנשי אלכסנדריא את ר' יהושע בן חנניא :ג' דברי חכמה ,ג' 19משנה תורה ,הלכות ברכות פ"ה ה"א. 20שם ,שם שם הט"ו. 21שם ,שם שם הט"ז. 22השגות הראב"ד על הרמב"ם ,הלכות ברכות פ"ה הט"ו. 23המופיעה באריכות גם ב'מלחמות ה'' לרמב"ן בדיונו בסוגיה זו. 24כ ע"ב. יגאל פרנקל 79 דברי הגדה ,ג' דברי בורות ,ג' דברי דרך ארץ. 25 בהמשך מבררת הגמרא מהם שלושת דברי ההגדה: שלושה דברי הגדה – כתוב אחד אומר (יחזקאל יח) "כי לא אחפוץ במות המת" ,וכתוב אחד אומר (שמואל א' ב) "כי חפץ ה' להמיתם" – כאן בעושין תשובה ,כאן בשאין עושין תשובה. כתוב אחד אומר (דברים י) "כי לא ישא פנים ולא יקח שוחד" ,וכתוב אחד אומר (במדבר ו) "ישא ה' פניו אליך" – כאן קודם גזר דין ,כאן לאחר גזר דין. כתוב אחד אומר (תהלים קלב) "כי בחר ה' בציון" ,וכתוב אחד אומר (ירמיהו לב) "כי על אפי ועל חמתי היתה העיר הזאת למן היום אשר בנו אותה עד היום הזה" – כאן קודם שנשא שלמה את בת 26 פרעה ,כאן לאחר שנשא שלמה את בת פרעה. מדוגמאות אלה עולה הגדרתם של דברי הגדה כיישובה של סתירה בין שני פסוקים 27,אף על פי שליישוב סתירות בין פסוקים יכולות להיות גם השלכות הלכתיות. לאחר השיחה בין רבינא לרבא בסוגיה שבמסכת ברכות מובאת דרשה אשר בהתאם להגדרה זו ,היא דרשה אגדית: דרש רב עווירא ,זמנין אמר לה משמיה דר' אמי וזמנין אמר לה משמיה דר' אסי [עתים אמר (רב עווירא את הדרשה) משמו של ר' אמי ,ועתים אמר אותה משמו של ר' אסי] :אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם ,כתוב בתורתך (דברים י) "אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד" ,והלא אתה נושא פנים לישראל ,דכתיב (במדבר ו) "ישא ה' פניו אליך". אמר להם :וכי לא אשא פנים לישראל ,שכתבתי להם בתורה (דברים ח) "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך" ,והם מדקדקים [על] עצמם עד כזית ועד כביצה?! הרמב"ם ,הרא"ש וה'שולחן ערוך' צעדו בעקבות הרי"ף ,המתייחס לקיומם של 'חיוב דרבנן' ו'חיוב דאורייתא', לפי הסוגיה בבבלי ברכות כ ע"ב .לטענתי ,מקורו של המונח 'חיוב דרבנן' ,המופיע בסוגיה זו ,מקורו בדרשה המובאת משמו של רב עווירא ,שכן בירושלמי לא קיים כלל מושג של 'חיוב דרבנן' .השפעת דרשתו של רב עווירא משתמעת באופן מפורש למדי מדברי התוספות ,המתייחסים למחלוקת בין ר' מאיר לבין ר' יהודה לגבי שיעור 28 החיוב בברכת המזון. הרמב"ן ב'מלחמות ה'' נוקט את דרכו של הירושלמי ,שבסוגיה המקבילה לסוגייתנו ,אינו מזכיר כלל 'שיעור דרבנן'. הראב"ד חולק על הרמב"ם ,כפי שהוא אומר מפורשות ,וטוען כי דברי רב עווירא הם המקור לאפשרות של חובת 25נידה סט ע"ב. 26שם ע ע"ב. 27יישובן של סתירות בין פסוקים בדרשות אגדיות שונות אפשר לראות גם בסנהדרין לח ע"ב .כאן אעיר כי ו"א ֶׁשר ֹלא יִ ָּש ׂא ָפנִ ים" ,נזכרת גם במסכת ראש השנה יז ע"ב ,ושם הסתירה בין שני הפסוקים "יִ ָּש ׂא ה' ָּפנָ יו ֵא ֶליָך" ֲ מופיע גם הסבר אחר (הבחנה בין עבירות שבין אדם לחברו לבין עברות שבין אדם למקום) .תירוצו של ר' יהושע בן חנניא לאנשי אלכסנדריא ,המובא במסכת נידה ,זהה לתירוצו של ר' עקיבא במסכת ראש השנה. מכאן שגדלות בהלכה מביאה גם לכישורי הגדה. 28התוספות לברכות מט ע"ב. 80בין אגדה להלכה – השפעתה של אגדה על הלכות ברכת המזון ברכת המזון מדרבנן .על כן ,מי שהתחייב מדרבנן בלבד ,יכול לצאת על ידי אישה וקטן .כך משפיעה הגדה על הלכה .לדברי הראב"ד והרמב"ן 29,דברי אגדה אלו הם המקור לקיומם של המושגים 'חיוב דרבנן' ו'שיעור דרבנן' ביחס לברכת המזון ,והם סוברים שמקור אגדה זה אינו אמור להשפיע על ההלכה 30.לפי הרמב"ם וה'שולחן ערוך' ,אין האוכל כזית או כביצה מחויב בברכת המזון מן התורה 31,אף על פי שהלומד את המשנה העוסקת בשיעור האכילה לצורך זימון 32,הגמרא העוסקת בה 33,והסוגיה העוסקת בחיוב נשים בברכת המזון שהוזכרה לעיל 34,מבין שאכילת כזית מחייבת ברכת המזון מהתורה. לסיכום ,אמנם חובת ברכת המזון היא מדאורייתא ,אבל שיעור האכילה המחייב את אמירתה – כזית ,כביצה או כדי שביעה – נתון במחלוקת .הפוסקים (ה'שולחן ערוך' והרמב"ם) הכריעו שנדרשת שביעה ,אף שהדעה שלא נתקבלה להלכה ,כזית או כביצה ,נתמכת בפשט המשנה והירושלמי .מניתוח השתלשלות הסוגיה בתלמוד הבבלי עלה שדרשה אגדתית היא אשר השפיעה על ההלכה הקובעת שהשיעורים כזית או כביצה ,אינם מחייבים בברכת המזון מדאורייתא אלא מדרבנן בלבד. יגאל פרנקל ד"ר לכימיה ,עורך פטנטים במשרד ריינהולד כהן ושות' .למד שש שנים בישיבת הכותל ,ומשתדל לקיים את דברי הרא"ה ,מורו של הריטב"א" :ימי הלימוד הם ימי חייך". נשוי לאתהאל ,העובדת ב NDS-מאז .1996 29הרמב"ן ב'מלחמות ה'' לרי"ף המתייחס לברכות כ ע"ב ,דף יב בדפי הרי"ף. 30הרמב"ן מסתמך שם גם על הירושלמי ,אף על פי שכפי שראינו בטבלה המשווה ,מן הירושלמי נעדרים המושגים 'חיוב דרבנן' ו'שיעור דרבנן'. 31על כל ההשלכות הנובעות מכך ששיעור זה ,מדרבנן הוא ולא מדאורייתא. 32משנה ,ברכות פ"ז משניות א-ב. 33ברכות מט ע"ב. 34שם כ ע"ב למעלה. יגאל פרנקל 81
© Copyright 2024