‫הנקה ונישואים‬
‫דין מינקת חברו בראייה היסטורית‬
‫‪‬‬
‫רקפת ענזי‬
‫הלכה זו קטנה בש"ס‪ ,‬ותרבינה סעפותיה ופארותיה בפוסקים ‪ ...‬האריכו בה כל כך עד‬
‫‪1‬‬
‫שכמעט אי אפשר לחדש בה דבר חדש אשר לא אמור עם הספר‪.‬‬
‫בשולחן ערוך‪ ,‬אבן העזר‪ ,‬נאמר שגרושה או אלמנה צריכה להמתין צ' יום טרם שתינשא‪,‬‬
‫ושלא יישא אדם מינקת חברו ומעוברת חברו‪ .‬במאמר זה אעסוק באיסור על נישואים‬
‫ל"מינק ת חברו"‪ .‬ראשית‪ ,‬אציג סקירה קצרה על מקורו של דין זה‪ ,‬ובהמשך אתמקד בסוגיה‬
‫אחת הנובעת ממנו‪ ,‬שיש לה משמעות הלכתית והיסטורית‪ .‬אנסה לחדש במקום שבו דרכו‬
‫רבים לפניי‪ ,‬כפי שאומר ה"שואל ומשיב" שבו פתחתי‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫מקורו של דין מינקת חברו‬
‫‪4‬‬
‫המשנה במסכת כתובות מציינת את ההנקה כא חת המלאכות שאישה חייבת לעשותן לבעלה‪:‬‬
‫אלו מלאכות שהאישה עושה לבעלה‪ :‬טוחנת‪ ,‬ואופה‪ ,‬ומכבסת; מבשלת‪ ,‬ומיניקה את‬
‫‪5‬‬
‫בנה; מצעת לו המיטה‪ ,‬ועושה בצמר‪.‬‬
‫ממשנה זה משתמע בפירוש שחובת ההנקה היא חובה של האישה כלפי בעלה‪ ,‬ולא כלפי‬
‫‪‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫ראשיתו של מאמר זה בעבודה שנכתבה בהדרכת ד"ר שאול שטמפפר מהאוניברסיטה העברית‪ .‬בלימודיי‬
‫בבית מורשה פיתחת י את דברים‪.‬‬
‫יוסף שאול נתנזון (‪ ,)8181-8181‬שואל ומשיב ‪ ,‬מהדורה תנינא‪ ,‬חלק ג'‪ ,‬לבוב תרל"ג‪ ,‬סימן קי"א‪ .‬הפתיחה‬
‫לדבריו בדיון על מינקת חברו‪.‬‬
‫רבי יוסף קארו‪ ,‬שולחן ערוך‪ ,‬אבן העזר‪ ,‬י"ג‪ ,‬א'‪.‬‬
‫שם‪ ,‬י"א‪.‬‬
‫הדברים מבוססים על מאמרו של ישראל צבי גילת‪" ,‬על מי מוטל ת חובת ההנקה?"‪ ,‬דיני ישראל‪ ,‬י"ח‬
‫(תשנ"ו)‪ ,‬עמ' שכ"א ‪-‬שס"ט‪.‬‬
‫משנה‪ ,‬כתובות‪ ,‬ה'‪ ,‬ה'‪.‬‬
‫ילדיה‪ .‬בתוספתא נידה מצויות מספר הלכות העוסקו ת בהנקה מהיבט אחר‪ ,‬כדבר החיוני‬
‫לתינוק עצמו‪ .‬בין ההלכות‪ :‬איסור על מינקת לעסוק במלאכה אחרת‪ ,‬והאיסור המוטל על‬
‫מינקת להתארס או להינשא‪ .‬וכך נאמר שם‪:‬‬
‫‪6‬‬
‫מיניקה שמת בעלה‪ ,‬הרי זו לא תיארס ולא תינשא עד שיהיו לה עשרים וארבעה חודש‪,‬‬
‫דברי רבי מאיר‪ .‬רבי יהודה אומר‪ :‬שמונה עשר חודש‪ .‬רבי יונתן בן יוסף אומר‪ :‬בית שמאי‬
‫אומרים עשרים וארבעה חודש‪ ,‬ובית הלל אומרים שמונה עשר חודש‪ .‬אמר רבן שמעון בן‬
‫גמליאל‪ :‬לדברי האומר עשרים וארבעה חודש‪ ,‬מותרת לינשא [בעשרים ואחד חודש];‬
‫לדברי האומר שמונה עשר חודש‪ ,‬מותרת להינשא לחמישה עשר חודש; שאין החלב נעכר‬
‫‪7‬‬
‫אלא לאחר ג' חדשים‪.‬‬
‫בהלכה ה' מוסיפה התוספתא נימוק לאיסור‪:‬‬
‫לא יישא אדם מעוברת חברו ומינקת חברו‪ ,‬משום שנאמר (משלי כ"ג‪ ,‬י')‪" :‬אל תסיג גבול‬
‫עולם ובשדה יתומים אל תבוא"‪.‬‬
‫תוספתא זו היא הבסיס לשיקול הלכתי חשוב בדין מינקת חברו ‪" -‬תועלת היתומים"‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫אם הני שואין של האם בשנית לא רק שלא יפגעו בתינוק היונק‪ ,‬אלא שהם יכולים לעזור לו‬
‫ולאחיו‪ ,‬אזי יש מקום להקל‪.‬‬
‫שתי הסוגיות המרכזיות בבבלי הדנות בנושא הן במסכת כתובות ובמסכת יבמות‪ .‬מהסוגיה‬
‫ביבמות עולה נימוק לאיסור ‪ -‬החשש שמא הבעל החדש לא יאפשר לאם להמשיך להיניק או‬
‫לה אכיל את תינוקה כראוי‪ .‬הסוגיה בכתובות בודקת מקרים שונים שבהם חל דין זה ‪ -‬גרושה‬
‫ואלמנה‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫פרשני התלמוד והראשונים עסקו בשאלות שונות הקשורות לדין זה‪ ,‬תוך פרשנות של סוגיות‬
‫הבבלי‪ .‬בין השאלות המרכזיות שבהן עסקו‪ :‬האם האיסור להינשא חל על אלמנה בלבד‪ ,‬או גם‬
‫על גרושה? ה אם יש ההבדל בין גרושה מיניקה שבנה מכירה לזו שאין בנה מכירה?‬
‫להלכה נפסק שאישה‪ ,‬בין גרושה ובין אלמנה‪ ,‬אסורה להתארס ולהינשא כל זמן שיש לה ילד‬
‫יונק‪ ,‬כלומר‪ ,‬עד שיימלאו לילד ‪ 42‬חודשים‪ ,‬כדברי רבי מאיר בתוספתא‪ .‬ובלשונו של השולחן‬
‫ערוך‪:‬‬
‫גזרו ‪ 9‬חכמים שלא יישא אדם ולא יקדש מעוברת חברו ולא מינקת חברו עד שיהיה לוולד‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫תוספתא‪ ,‬נידה‪ ,‬ב'‪ ,‬ד'‪.‬‬
‫שם‪ ,‬ב'‪.‬‬
‫כתובות‪ ,‬נ"ט‪ ,‬ע"ב ‪ -‬ס'‪ ,‬ע"ב; יבמות‪ ,‬מ"ב‪ ,‬ע"א ‪ -‬ע"ד‪ ,‬ע"ב‪.‬‬
‫דין זה הוא גזרה‪ ,‬ולבירור תוקפה של "גזרה" אצל חז"ל‪ ,‬עיין ב אנציקלופדיה תלמודית‪ ,‬ערך "גזרה"‪ ,‬כרך‬
‫כ"ד חודשים ‪ ...‬בין שהיא אלמנה‪ ,‬בין שהיא גרושה‪ ,‬בין שהיא מזנה‪ .‬אפילו נתנה בנה‬
‫למינקת או גמלתו בתוך כ"ד חודש ‪ -‬לא תינשא‪ .‬אפילו נשבעה המינקת או נדרה על דעת‬
‫רבים שלא תחזור בה‪ ,‬אפילו אם נשבעה לאדם גדול כמו אלו שהו לכים בחצר המלך‪ .‬אבל‬
‫אם מת בנה מותרת להינשא‪ ,‬ואין חוששין שמא תהרגהו‪ .‬וכן אם גמלתו בחיי בעלה‪ ,‬או‬
‫שאינה חולבת לעולם‪ ,‬כגון שיש לה צימוק דדים‪ ,‬או שפסק חלבה בחיי בעלה ושכרו לו‬
‫מינקת בחיי בעלה‪ ,‬או שנתנה בנה למיניקה שלושה חודשים קודם מיתת בעלה והיא לא‬
‫‪10‬‬
‫היניקה כלל ת וך השלושה חודשים ‪ -‬מותרת להינשא‪.‬‬
‫בהמשך מפורט דינו של מי שעבר ונשא מעוברת או מיניקה‪:‬‬
‫עבר ונשא מעוברת או מיניקה בתוך זמן זה ‪ -‬מנדין אותו‪ ,‬א לא אם כן ברח‪ .‬ויוציא בגט ‪-‬‬
‫‪11‬‬
‫ואפילו היה כהן‪ ...‬ואם היה ישראל יחזירנה אחר כ"ד חודש של מיניקה‪.‬‬
‫המאה ה‪91-‬‬
‫במסגרת מאמר זה בחרתי לבדוק את התמודדותם של רבנים במזרח אירופה במאה ה ‪ 81-‬עם‬
‫דין "מינקת חברו"‪ .‬מושא המחקר שלי היו ספרי שאלות ותשובות של פוסקי מזרח אירופה‬
‫שונים שפעלו במאה ה ‪ . 81-‬בחרתי לעסוק דווקא בתקופה זו‪ ,‬מפני שאז התרחשו שינויים‬
‫גדולים בחברה היהודית במזרח אירופה ‪ -‬ההשכלה‪ ,‬החילון‪ ,‬התקדמות הרפואה‪ ,‬ועוד‪,‬‬
‫ורציתי לבדוק כיצד השפיעו שינויים אלה על ההלכה‪ .‬מסיבה זו לא עסקתי בתשובות הרבות‬
‫של הנודע ביהודה ושל החתם סופר בדין זה‪ ,‬תשובות המשמשות בסיס לדברי פוסקי המאה ה ‪-‬‬
‫‪.81‬‬
‫נעזרתי רבות באוצר הפוסקים כמאגר נתונים‪ ,‬שממנו הגעתי לתשובות השונות‪ .‬כמובן שלא‬
‫הסתפקתי במקור זה‪ ,‬אלא פניתי לעיון מעמיק יותר‪ ,‬כמיטב יכולתי‪ ,‬בתשובות גופן‪ .‬מפאת‬
‫קוצר היריעה בחרתי להצטמצם לכ ‪ 41-‬פוסקים‪ ,‬בתקווה שהם מציגים תמונה מייצגת‪ .‬בחרתי‬
‫בפוסקים מרכזיים ביותר (הרב קלוגר‪ ,‬הרב נתנזון‪ ,‬ואחרים)‪ ,‬ובפוסקים מרכזיים פחות‪ .‬כך אני‬
‫מקווה שתוצג תמונה הן של הזרם המרכזי‪ ,‬והן של קולות אחרים שנשמעו בפריפריה‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫מעיון בשו"תים שהופנו לפוסקים ממזרח אירופה במאה ה ‪ 81-‬ניכר‪ ,‬כבר במבט ראשון‪ ,‬ריבוי‬
‫השאלות העוסקות בנושא‪ .‬כמעט בכל ספר שו"ת העוסק בדיני אישות‪ ,‬או בשאלות כלליות‪,‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫ה'‪ ,‬עמ' תקכ"ט ‪-‬תק"מ‪.‬‬
‫שולחן ערוך‪ ,‬אבן העזר‪ ,‬י"ג‪ ,‬י"א‪.‬‬
‫שם‪ ,‬י"ב‪.‬‬
‫אוצר הפוסקים על שולחן ערוך‪ ,‬אבן העזר‪ ,‬כרך ב'‪ ,‬ירושלים תש"י‪.‬‬
‫מופיעות מספר שאל ות בעניין דין "מינקת חברו"‪.‬‬
‫את השאלות אפשר לסווג‪ ,‬לפי המצב המתואר בהן‪ ,‬לשלושה סוגים‪:‬‬
‫‪ .8‬אישה שרוצה היתר כדי שתוכל לחפש שידוך ולהינשא בשנית‪.‬‬
‫‪ .4‬אישה שכבר השתדכה ורוצה היתר לנישואין‪.‬‬
‫‪ .3‬זוג שכבר התחתן ומבקש היתר להמשיך לחיות ביחד‪ ,‬בניגוד לדברי השולחן ערוך‬
‫בסעיף י"ב‪.‬‬
‫מרבית השאלות שבהן עסקתי שייכות לשני הסוגים האחרונים‪ ,‬וזו עדות לכך שאנשים רבים ‪-‬‬
‫תלמידי חכמים והציבור הרחב כאחד ‪ -‬התקשו ביישום דין מינקת חברו‪ .‬שאלות מן הסוג‬
‫הראשון מצביעות על ה כרת הדין והזדהות עמו‪ ,‬אולם סביר להניח שברובן מדובר בנשים שפנו‬
‫לרב כדי להשתדך‪ ,‬והוא שהפנה את השאלה לחכם גדול ממנו‪ ,‬מתוך מודעות לבעיה‬
‫ההלכתית‪ .‬שאלות מהסוג השלישי ‪ -‬זוגות שכבר נישאו ‪ -‬מצביעות על כך שגם רבנים ומורי‬
‫הוראה הקלו בדין זה‪ ,‬שהרי כדי להתחתן נחוץ רב ש יסכים להשיא את הזוג‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫במקרים של נישואים לאחר היתר שניתן על ידי רב‪ ,‬מופיעה לעתים התקפה של המשיב על מי‬
‫שהורה כן‪ .‬ב"תועפות ראם" מוזכר מקרה כזה‪ ,‬ומיד בראשית הדברים נכתבה התקפה על הרב‬
‫המשיא‪ .‬הדברים נפתחים בלשון מליצית‪:‬‬
‫‪14‬‬
‫כפי הנראה המורה יורה כבן סורר ומורה‪ ,‬קפץ בראש להגיד קולא באין טעם וריח‪.‬‬
‫בהמשך הוא אף מרחיב וטוען‪:‬‬
‫המורה להקל בזה אין דעת חכמים נוחה הימנו ומהראוי לקנסו‪ ,‬אשר הזיח דעתו להכניס‬
‫ראשו בדבר גדול כזה‪ .‬והחלק מהוראותיו יעיד על הכלל שהוא נבהל ונמהר‪ ,‬ונתקיים בו‬
‫‪15‬‬
‫ומקלו יגיד לו‪.‬‬
‫בסיום דבריו הוא אף טוען שאי א פשר לכנות אדם כזה בשם "מורה"‪ ,‬ו"הסומך על דעתו הוי‬
‫כסומך על עצמו"‪ .‬באופן פרדוקסלי‪ ,‬דווקא התקפה חריפה כזו מעוררת את החשד שהיו רבים‬
‫שנטו להסכים עם המורה‪ ,‬ונגדם יוצא בעל ה"תועפות ראם" בכל תוקף‪ .‬אין ספק שהיו רבנים‬
‫שהקלו בדין מינקת חברו והשיאו נשים שנכנסו לגדר זה‪.‬‬
‫בשאלות מהסוג השני‪ ,‬שבהן יש כבר שידוך‪ ,‬ולפעמים נקבע אפילו תאריך לנישואין‪ ,‬יש‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫השאלה ההלכתית במקרה כזה היא האם יש לגרש את האישה בגט‪ ,‬או שדי בהפרשה עד שיעברו כ"ד‬
‫חודש‪.‬‬
‫אהרן משה טויבש (נפטר ב ‪ ,)8114-‬תועפות ראם‪ ,‬אבן העזר‪ ,‬זולקוא תרט"ז‪ ,‬סימן י'‪.‬‬
‫המקור לביטוי הוא בהושע ד'‪ ,‬י"ב‪" :‬עמי בְּ עֵ צ ֹו ישאל ומַ ְּקל ֹו יגיד לו כי רוח זנונים התעה ויזנו תחת‬
‫אלהיהם"‪.‬‬
‫חלוקת משנה נוספת‪:‬‬
‫‪ .8‬זוגות שהשתדכו בשוגג‪ ,‬מבלי לדעת על האיסור‪.‬‬
‫‪ .4‬זוגות שהשתדכו מפני שנאמר להם במפורש שאין בעיה במקרה שלהם‪.‬‬
‫‪ .3‬זוגות שהשתדכו מתוך ידיעת האיסור והתעלמות ממנו‪.‬‬
‫מקרים של זוג ות שנאמר להם במפורש שאין בעיה במקרה שלהם‪ ,‬הם הוכחה לכך שהיו‬
‫תלמידי חכמים שידעו על קיום דין מינקת חברו ואף היו בקיאים בפרטיו‪ ,‬אך מסיבות שונות‬
‫סברו שאין לו משמעות במקרים מסוימים‪ .‬כך למשל במהרש"ם‪ ,‬מוזכר שדכן תלמיד חכם‬
‫"שיודע בבירור‪ ,‬וששמע מרב אחד שיתירו לה ל הינשא תוך כ"ד חודשים"‪ .‬ב"בית יצחק"‬
‫מדובר על שידוך עם תלמיד חכם‪ ,‬וב"אבני נזר" מתוארת אישה שהשתדכה עם מורה שאמר‬
‫"שימציא לה היתר"‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫נדירים למדי בשו"תים המקרים של זוגות שהשתדכו תוך התעלמות מודעת מן האיסור‪ .‬לדעתי‪,‬‬
‫הסיבה לכך היא שזוגות כאלה לא מיהרו לפנות לרב בעניינם‪ ,‬והפונים היו אנשים מסביבתם‪.‬‬
‫לעתים זהו שיקוף של פער הדורות ‪ -‬בעוד ההורים עדיין חשים מחויבות מלאה להלכה‪,‬‬
‫הילדים כבר אינם חוששים לכך‪ .‬מקרה כזה מתואר ב"שואל ומשיב"‪ .‬מסופר שם על בחורה‬
‫שהרתה לזנונים‪ ,‬וכשילדה נתנה את הילד למינקת‪ .‬השואלים אינם יודעי ם מה עלה בגורל‬
‫הילד‪ .‬האֵ ם השתדכה לחייט ועומדת להינשא לו‪ .‬הוריה חוששים שאם לא תינשא תצא‬
‫לתרבות רעה או תמיר את דתה‪ ,‬ולכן פונים בבקשה למצוא דרך להתיר את הנישואין‪ .‬חששם‬
‫של ההורים לעתידה של הבת מעיד שהיא עצמה כבר הייתה רחוקה למדי מאורח החיים‬
‫המסורתי‪ ,‬אם כי עדיין רצתה להינשא בתוך המסגרת‪ .‬מצאתי גם מקרים שבהם הזוג כבר נישא‬
‫תוך התעלמות מהאיסור‪ ,‬וגם בהם לא הזוג עצמו שאל את השאלה‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫שלום מרדכי בן משה הכהן שבדרון (נפטר ‪ ,)8188‬שו"ת מהרש"ם‪ ,‬חלק א'‪ ,‬ורשה תרס"ב‪ ,‬סימן צ"ט‪.‬‬
‫יצחק שמלקס (נפטר ‪ ,)8111‬שו"ת בית יצחק ‪ ,‬אבן העזר‪ ,‬פרעמישלא תרס"א‪ ,‬סימן נ"ח‪ .‬השאלה מתוארכת‬
‫לתרמ"ד (‪.)8112‬‬
‫אברהם בן זאב נחום בורנשטיין מסוכצ'וב (‪ ,)8131-8181‬אבני נזר‪ ,‬אבן העזר‪ ,‬פיוטריקוב תרפ"ו‪ ,‬סימן‬
‫נ"ב‪ .‬השאלה מתוארכת לתר"מ (‪ .) 8111‬ור' גם יוסף שאול נתנזון‪ ,‬שואל ומשיב‪ ,‬מהדורה תליתאה‪ ,‬חלק א'‪,‬‬
‫לבוב תרל"ד‪ ,‬סימן ע"ו‪.‬‬
‫יוסף שאול נתנזון‪ ,‬שואל ומשיב ‪ ,‬מהדורה קמא‪ ,‬חלק א'‪ ,‬לבוב תרכ"ט‪ ,‬סימן כ"ו‪.‬‬
‫הבחורה הרתה לזנונים בעודה משרתת‪ .‬למשרה זו הגיעה מחמת עניות אביה‪.‬‬
‫השידוך נעשה ללא תיווך שדכן‪" :‬ועתה שידכה עצמה ל איש מפועלי החייטים"‪ .‬זו עדות להתנתקות של‬
‫נערה זו מהחברה המסורתית‪.‬‬
‫יש לכך מספר דוגמאות‪ ,‬ואביא רק שתיים מהן‪ :‬יוסף שאול נתנזון‪ ,‬שואל ומשיב‪ ,‬מהדורה קמא‪ ,‬חלק א'‪,‬‬
‫לבוב תרכ"ט‪ ,‬סימן צ"ו; אשר אנשיל אשכנזי (‪ ,)8133-8114‬שמן ראש‪ ,‬מונקאטש תרס"ז‪ ,‬סימן ט"ו‪.‬‬
‫המתח בין רצונם של רבנים מסוימים להקל בדין מינקת חברו לבין ההחמרה מצד פוסקים‬
‫אחרים ‪ ,‬עולה מתוך התשובות עצמן‪ ,‬ולא רק מסיפורי השאלות‪ .‬במקרים רבים הרב השואל‬
‫רצה להתיר‪ ,‬והביא את צדדי ההיתר לשיטתו‪ .‬המשיב‪ ,‬שנטה להחמיר‪ ,‬שלל אותם אחד לאחד‪,‬‬
‫או קיבל רק חלק מהם‪ .‬לפעמים יצא המשיב נגד עצם הרצון להקלה בדין‪ ,‬שנתפסת כשבירת‬
‫המסגרת‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫הרב נתנזון למשל‪ ,‬חזר פעמיים בסימן קצר אחד על דבריו‪" :‬חלילה חלילה להקל בזה"‪ ,‬כנגד‬
‫רב שרצה להתיר‪ .‬ב"אלף המגן" דחה המחבר צדדי היתר שהועלו ואמר‪:‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫הנה באמת היה מהראוי בהשקפה ראשונה להרעיש בכל עוז על המורה להתיר בזה‪ ,‬אף אם‬
‫‪26‬‬
‫היה שעת דחק כי כל יסודות ההיתר אין בהם טעם תורה‪.‬‬
‫זאת בזמן שלצדדי ההיתר שהועלו יש תקדימים רבים בספרות הפסיקה‪ .‬הרב ברלין גם הוא‬
‫חיווה דעתו על מי שהקל בדין מינקת חברו באומרו‪:‬‬
‫אם דעתו נוטה להקל‪ ,‬הלוא ימצא להיתלות באילן שענפיו גסין מעיקרא דידי‪.‬‬
‫‪27‬‬
‫שינוי משך זמן ההנקה‬
‫במסגרת זו אנסה להציע הסבר אחד בלבד‪ ,‬שהוא לדעתי משמע ותי ביותר‪ ,‬למתח שבין‬
‫המקילים לבין המחמירים בדין מינקת חברו ‪ -‬השינוי במשך זמן ההנקה‪ .‬ניתן להציע הסברים‬
‫רבים אחרים‪ ,‬שלא אעסוק בהם‪ :‬תועלת היתומים‪ ,‬דברי רופאים‪ ,‬נתינת הילד למינקת‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫פרויס‪ ,‬בתרגום רוזנר‪ ,‬סוקר באופן מקיף ויסודי את תולדות ההנקה ‪ -‬הן על ידי האם והן על‬
‫ידי מיניקת ‪ -‬מהמקרא ועד סוף תקופת התלמוד‪ .‬הוא מתייחס גם למקורות מקבילים‬
‫‪28‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫לעניין זה דוגמאות רבות‪ ,‬ואציין מעטות בלבד‪ :‬יוסף שאול נתנזון‪ ,‬שואל ומשיב‪ ,‬מהדורה קמא‪ ,‬חלק א'‪,‬‬
‫סימנים כ"ד‪ ,‬כ"ה‪ .‬השאלות מתוארכות לתרי"ג (‪ ,)8113‬ולתרי"ז (‪ ;)8118‬אבני נזר‪ ,‬אבן העזר‪ ,‬סימן מ"ט‪.‬‬
‫השאלה מתוארכת לתרנ"ט (‪ ;) 8111‬אליעזר בן אריה ליב רוקח (‪ ,)8811-8138‬שמן רוקח‪ ,‬מהדורה תליתא‪,‬‬
‫קראקא תרס"ב‪ ,‬סימן כ"א; שלמה קלוגר (‪ ,)8813-8181‬האלף לך שלמה‪ ,‬לבוב תר"ע‪ ,‬סימן ס"ז; שלמה בן‬
‫יעקב דרימר (נפטר ‪ ,)8184‬שו"ת בית שלמה‪ ,‬אבן העזר‪ ,‬לבוב תרט"ו‪ ,‬סימן כ'‪.‬‬
‫יוסף שאול נתנזון‪ ,‬שואל ומשיב ‪ ,‬מהדורה קמא‪ ,‬חלק א'‪ ,‬סימן כ"ה‪ .‬השאלה מתוארכת לתרי"ז (‪.)8118‬‬
‫משה נתן הלוי רובינשטיין‪ ,‬אלף המגן‪ ,‬חלק שני‪ ,‬ברדיצ'ב תרע"ב‪ ,‬סימן ט"ז‪.‬‬
‫המקרה קצת מורכב‪ ,‬מפני שגם השואל התנגד למי שהתיר‪ ,‬וכנראה חיפש אילן להיתלות בו‪ .‬בהמשך‬
‫מסתבר שהמתיר פסק רק אחרי שהזוג כבר השתדך ‪ -‬בדיעבד‪ ,‬וגם אז לא נתן היתר מפורש‪.‬‬
‫נפתלי צבי יהודה ברלין (‪ ,)8188-8113‬משיב דבר ‪ ,‬חלק ד'‪ ,‬ורשה תרנ"ד‪ ,‬סימן י"ח‪ ,‬השאלה מתוארכת‬
‫לתר"מ (‪.)8111‬‬
‫‪.J. Preuss, Biblical and Talmudic Medicine (tr. F. Rosner), London 1932, pp. 404-410‬‬
‫מתרבויות אחרות‪ .‬מצנר ‪-‬ברקמן ממשיכה סקירה זו‪ ,‬וכוללת גם תקופות מאוחרות יותר של‬
‫פסיקה (באופן חלקי)‪ .‬כמובן שאין בכוונתי במסגרת זו לפרט את כל המידע העולה מדבריהם‪,‬‬
‫והרוצה יעיין שם ‪ .‬לענייני חשוב ששניהם מציינים‪ ,‬בהסתמך על מספר מקורות‪ ,‬שנשים נהגו‬
‫להיניק בתקופות קדומות שנתיים ‪-‬שלוש‪ .‬כך סבור גם פילדס‪ ,‬שאומר‪" :‬לפי העדויות‬
‫שבידינו‪ ,‬רוב הילדים בעולם העתיק נגמלו‪ ,‬קרוב לוודאי‪ ,‬בסביבות גיל שנתיים"‪.‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫במהלך הדורות השתנה משך ההנקה‪ .‬דמוז מציג את השינוי בטבלה‪ ,‬ועיון בדבריו מעלה‬
‫שמשך ההנקה הלך והתקצר בראשית העת החדשה; מ ‪ 42-‬חודשים בממוצע עד לראשית‬
‫המאה ה ‪ ,88-‬ל‪ 8-81‬חודשים במאות ה ‪ 81-‬וה ‪ . 81-‬גם לפי שחר‪ ,‬בימי הביניים זמן ההנקה‬
‫המקובל היה שנה וחצי עד שנתיים‪ ,‬והדבר השתנה בעת החדשה‪.‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫לא מצאתי במחקרים הסברים לעובדה זו‪ ,‬אלא את ציונה בלבד‪ .‬לדעתי‪ ,‬אפשר לספק לכך שני‬
‫הסברים ‪ -‬חברתי ‪-‬התנהגותי או טבעי ‪-‬פיזיולוגי‪ .‬ההסבר החברתי מקשר את השינוי במשך‬
‫ההנקה לשינוי במעמד האישה בעת החדשה ולשינוי בתפיסה הרפואית‪ ,‬ואילו ההסבר הטבעי‬
‫מקשר את השינוי לפיזיולוגיה של הילדים עצמם‪ .‬לי‪ ,‬באופן אישי‪ ,‬נראה שהשינוי הוא חברתי‪,‬‬
‫אך מצאתי גם מי שתופס זאת כשינוי טבעי ‪-‬פיזיולוגי‪ .‬הרב נריה גוטל כותב‪:‬‬
‫‪34‬‬
‫טבע גופם של התינוקות דהיום שונה הוא מטבע גופם של התינוקות בימים עברו‪,‬‬
‫וכתוצאה מכך חל שינוי בפרק זמן ההנקה‪.‬‬
‫במאות ה ‪ 81-‬וה ‪ ,81-‬כאשר נ שים החלו להיניק פחות זמן‪ ,‬התעוררו שאלות רבות בדין מינקת‬
‫חברו‪ .‬הן בשאלות והן בתשובות מופיע פעמים רבות רצון להקל בדין מינקת חברו‪ ,‬מפני‬
‫שבזמן הזה נשים אינן מיניקות כ"ד חודש אלא פחות‪ .‬כל המשיבים מסכימים שאכן בזמן הזה‬
‫נשים נוהגות להיניק פחות זמן ‪ -‬כ‪ 81-82-‬חודשים‪ ,‬אולם תגובותיהם לעניין שונות‪ ,‬ואפשר‬
‫לחלקן לארבעה סוגים‪:‬‬
‫‪35‬‬
‫‪29‬‬
‫‪S. Matzner-Bekerman, The Jewish Child-Halakhic Perspesctives, New-York 1984, pp.‬‬
‫‪.76-78‬‬
‫‪V.A. Fildes, Wet Nursing – A History from Antiquity to the Present, Oxford 1988, pp. 23‬‬‫‪ , 24‬ור' גם הערה ‪ 88‬שם‪.‬‬
‫‪31‬‬
‫תרגום חופשי שלי מתוך עמוד ‪ . 42‬ועי' גם גילת (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)4‬עמוד של"ד‪ ,‬הערה ‪.11‬‬
‫‪32‬‬
‫‪L. deMouse, "The Evolution of Childhood", L. deMouse (ed.), The History of Childhood,‬‬
‫‪.New-York 1974, pp. 36‬‬
‫‪33‬‬
‫שלומית שחר‪ ,‬ילדות בימי הביניים‪ ,‬תל אביב ‪ ,8111‬עמודים ‪.834-832‬‬
‫נריה גוטל‪ ,‬השתנות הטבעים בהלכה ‪ ,‬ירושלים תשנ"ה‪ ,‬עמוד ק"י‪ ,‬הערה ‪.431‬‬
‫למשל‪ ,‬אהרן משה טויבש‪ ,‬תועפות ראם‪ ,‬אבן העזר‪ ,‬סימן י"ד‪ ,‬דיבור המתחיל "מכל מקום"‪" :‬הדרך‬
‫בעתים הללו לגמול הוולד לזמן י"ד או ט"ו חודשים"‪ .‬השאלה מתוארכת לתר"ח (‪.)8121‬‬
‫‪30‬‬
‫‪34‬‬
‫‪35‬‬
‫‪ . 8‬הסכמה עם השינוי בזמן הזה ‪ -‬נשים אכן אינן מניקות כ"ד חודש אלא גומלות את הילדים‬
‫מוקדם יותר והדבר אינו מזיק לילדים‪ ,‬אבל אי אפשר לבטל תקנת חז"ל‪ ,‬ולכן על הדין להישאר‬
‫כפי שהוא‪.‬‬
‫‪ .4‬הסכמה עם השינוי בזמן הזה‪ ,‬תוך הסתייגות לגבי מיעוט ‪ -‬רוב הילדים אכן אינם יונקים‬
‫כ"ד חודש‪ ,‬אך ישנו מיעוט שעדיין זקוק לכך‪ ,‬ולכן נשארה תקנת חז"ל במקומה‪.‬‬
‫‪ . 3‬הסכמה עם השינוי בזמן הזה‪ ,‬אך העלאת הסתייגויות אחרות משינוי הדין‪ .‬למשל‪ :‬הילדים‬
‫צריכים שמירה מיוחדת עד גיל כ"ד חודש‪ ,‬גם אם אינם יונקים‪.‬‬
‫‪ . 2‬הסכמה עם השינוי בזמן הזה‪ ,‬וניסיון להתאים את תקנת חז"ל אליו‪ ,‬כך שהמציאות וההלכה‬
‫לא יסתרו זו את זו‪.‬‬
‫הדעה הראשונה נדירה יחסית‪ ,‬ומופיעה כמעט רק במקרים שבהם אין צדדי היתר נוספים‪.‬‬
‫דברים בסגנון זה אומר הרב קלוגר‪:‬‬
‫‪36‬‬
‫‪37‬‬
‫הנה בזמנינו אין שום תינוק יונק כ"ד חודש‪ ,‬ואדרבא הרופאים אומרים שמזיק להתינוק‬
‫לינוק כ"ד חודש ‪ ...‬רק דמכל מקום אין להקל‪ ,‬כיוון דהוי דבר שנאסר במניין צריך מניין‬
‫אחר להתירו‪.‬‬
‫הגישה השנייה נפוצה יותר‪ ,‬ומופיעה כבר אצל החתם סופר‪ .‬הוא יוצא נגד אלה שרצו להתיר‬
‫לנשים להינשא מוקדם יותר בזמן הזה‪ ,‬מפני ש ילדים יונקים פחות מכ"ד חודש‪ .‬לדעתו‪ ,‬מפני‬
‫שמיעוט עדיין צריך לינוק כ"ד חודש יש להחמיר‪ ,‬כי בפיקוח נפש חוששים גם למיעוט‪ .‬בעל‬
‫"ערוך השולחן" מרחיב את הדברים‪:‬‬
‫‪38‬‬
‫ירדו חכמים לדעת הנשים‪ ,‬שמפני תאותן להינשא לא יחושו לתקנת הוולד‪ .‬ואם אתה אומר‬
‫שבמשך זמן קטן מותרת לינשא‪ ,‬תעשה כל טצדקי [= תחבולות] להראות שוולדה אינו‬
‫צריך לינק רק איזה חודשים‪ .‬וכלל גדול אומר לך‪ ,‬שרבותינו חז"ל לבד גודל קדושתם‬
‫וחכמתם בתורת ד'‪ ,‬עוד היו יותר גדולים בחכמות טבעיות ובידיעות העולם‪ ,‬יותר מכל‬
‫המתחכמים להשיב על דבריהם הטהורים‪ .‬והמפקפק על דבריהם מעיד על עצמו שאינו‬
‫‪39‬‬
‫מאמין בתורה שבעל פה‪ ,‬אם כי יבוש מלהגיד זה בפה מלא‪.‬‬
‫לדבריו‪ ,‬חשש פיקוח נפש נכון לגבי כל הילדים גם בזמן הזה‪ ,‬כיוון שיש חשש שאם יהיה פתח‬
‫‪36‬‬
‫‪37‬‬
‫‪38‬‬
‫‪39‬‬
‫כמו למשל גרושה‪ ,‬אישה שלא היניקה כלל‪ ,‬אישה שהילד לא מכירה‪ ,‬וכדומה‪.‬‬
‫הרב שלמה קלוגר‪ ,‬האלף לך שלמה‪ ,‬סימן נ"ז‪.‬‬
‫משה סופר (‪ ,)8131-8884‬חתם סופר ‪ ,‬אבן העזר א'‪ ,‬פרשבורג תרי"ח‪ ,‬סימן ל"ד‪ .‬התייחסתי אליו במקרה‬
‫זה כי עליו נשענים אחרים‪.‬‬
‫יחיאל מיכל בן אהרן אפשטיין (‪ ,)8131-8111‬ערוך השולחן‪ ,‬כרך ו'‪ ,‬וילנא תרפ"ג‪ ,‬סימן ל'‪.‬‬
‫הלכתי לנישואין מוקדמים לאחר גמילת התינוק‪ ,‬אמהות יגמלו את ילדיהם מוקדם מדי‪ ,‬כדי‬
‫שתוכלנה להינשא בשנית‪ .‬בשו"תים ש בהם עיינתי אכן נתקלתי במספר מקרים שבהם חשש‬
‫המשיב (או השואל) שהאם גמלה את הילד כדי שתוכל להינשא‪.‬‬
‫‪40‬‬
‫ב"נטע שורק" יש מהלך מעניין בהקשר זה‪ .‬הוא מזכיר "כלי המיוחד להנקה" ‪ -‬הבקבוק‪,‬‬
‫שבזכותו אין לכאורה שום חשש לחיי תינוק שאינו יונק‪ .‬לדעתו אסור לשנות מן הדין בעקבות‬
‫המצאה זו‪ ,‬מפני שעדיין קיים החשש שהאב החדש‪ ,‬אם תינשא האישה בשנית‪ ,‬לא יתיר לה‬
‫לקנות חלב‪ ,‬וחזרה הסכנה‪.‬‬
‫‪41‬‬
‫הגישה השלישית מופיעה אצל המהר"ם שיק‪ :‬אמנם האם אינה מיניקה את הילד כ"ד חודש‪,‬‬
‫אך זהו הזמן שבו הוא זקוק להשגחה יתרה‪.‬‬
‫‪42‬‬
‫הגישה הרביעית היא לדעתי הנפוצה ביותר אצל הפוסקים המזרח אירופיים‪ .‬רובם מנסים‬
‫להתאים את המצב בזמנם לתקנת חז"ל‪ ,‬אם כי אינם תופסים זאת כשינוי בתקנת חז"ל‪ ,‬אלא רק‬
‫כמציאת מקרים שבהם היא אינה חלה‪ .‬היטיב ביותר לבטא את הדברים הרב בולחובר‪ .‬הוא‬
‫מציין שיש החוששים להשיב לשאלו ת בדין מינקת חברו מסיבות שונות שאותן הוא מפרט‪,‬‬
‫וממשיך‪:‬‬
‫אבל זה לא נאמר רק על התוקע עצמו לדבר הלכה‪ ,‬להתיר שלא על פי הדין חלילה‪ ,‬וגוזל‬
‫את העולל ומפרישו משדי אמו ‪ - 43‬אבל לא על המתיר על פי הדין ‪ ...‬ומפני זה בכל ספרי‬
‫שו"ת יש תשובות בהיתר מינקת במקום שהדין נותן‪ .‬ומעולם לא שרו לן רבנן איסור‬
‫‪44‬‬
‫מינקת‪ ,‬רק בכל מקום שמתירים הוא רק מפני שאין זה נכנס בגדר איסור מינקת כלל‪.‬‬
‫מקריאה בספרות הפוסקים אפשר להסיק שבדרך כלל הפוסק יחשוש להקל רק מפני שינוי‬
‫הטבעים‪ ,‬ויחפש צדדי היתר נוספים‪ .‬הוא גם יקפיד להתיר רק לאחר שיעבור אחד מהזמנים‬
‫המוזכרים בגמרא ‪ -‬י"ח חודש כרבי יהודה ובית הלל‪ ,‬או ט"ו חודש כדברי רבן שמעון בן‬
‫‪40‬‬
‫‪41‬‬
‫‪42‬‬
‫‪43‬‬
‫‪44‬‬
‫דוגמאות לכך‪ :‬יוסף שאול נתנזון‪ ,‬שואל ומשיב‪ ,‬מהדורה קמא‪ ,‬חלק א '‪ ,‬סימן כ"ג‪ .‬השאלה מתוארכת‬
‫לתרט"ז; אבני נזר‪ ,‬סימן נ"ב (במיוחד ס"ק י' ‪-‬י"ב)‪ .‬השאלה מתוארכת לתרמ"ו (‪ ;)8111‬אהרן משה‬
‫טויבש‪ ,‬תועפות ראם ‪ ,‬אבן העזר‪ ,‬סימן י"ד‪ .‬השאלה מתוארכת לתר"ח (‪ ;) 8121‬בנימין אריה בן צבי חיים‬
‫וייס (נפטר ‪ ,)8183‬אבן יקרה תלתיאה‪ ,‬דראהאביטש תרע"ג‪ ,‬סימן קכ"ד‪.‬‬
‫שרגא צבי טננבוים (‪ ,)8148-8118‬נטע שורק ‪ ,‬מונקאטש תרנ"ח‪ ,‬סימן ז'‪ .‬הוא היחיד המזכיר את הבקבוק‪.‬‬
‫משה שיק (נפטר ‪ ,)8181‬שו"ת מהר"ם שיק ‪ ,‬מונקאטש תר"מ‪ ,‬כרך א'‪ ,‬סימן כ"ו‪ .‬למרות מוצאו ההונגרי‪,‬‬
‫נזקקתי לו לשם השלמת המודל‪.‬‬
‫לפי הפסוק ממשלי‪ ,‬כ"ג‪ ,‬י'‪.‬‬
‫אריה לייבוש בולחובר‪ ,‬שם אריה ‪ ,‬אבן העזר‪ ,‬וילנא תרל"ג‪ ,‬סימן צ"ו (דף קי"א)‪ .‬השאלה מתוארכת לתר"ל‬
‫(‪[ ) 8181‬בשו"ת זה ישנו בלבול בסימנים‪ :‬אין התאמה בין המפתח לבין התשובות‪ ,‬וסימן ע"א "נעלם"‪ .‬לכן‬
‫ציינתי גם את העמוד]‪.‬‬
‫גמליאל‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬התקצרות תקופת ההנקה השפיעה על הפוסקים‪ ,‬בדרכים שונות‪ ,‬בבואם לפסוק בדין‬
‫מינקת חברו‪ .‬שינוי זה השפיע על ריבוי השאלות בדין זה‪ ,‬מפני שהציבור חש שאין מקום‬
‫להחמיר ולהמתין כ"ד חודש‪ ,‬כאשר נשים אינן מיניקות פרק זמן ארוך כל כך‪.‬‬
‫הלכה ומציאות‬
‫מבדיקה שערכתי עולה שבכשליש מהשאלות שקראתי בדין מינקת חברו נטו הרבנים לאסור‬
‫על האישה להינשא לפני מלאות שנתיים לילד‪ ,‬ובכשני שליש מהמקרים נטו להתיר‪ .‬עיון‬
‫בתשובותיהם מעלה תחושה ברורה שגם במקרים שנטו להקל‪ ,‬עשו זאת תוך חששות רבים‪,‬‬
‫ורק בצירוף מספר צדדי היתר‪ .‬גם במקרים שבהם מכריע פוסק שהאישה מותרת להינשא‪ ,‬הוא‬
‫יציין לפעמים עד כמה קשה עליו הכרעה זו‪ .‬במקרים רבים הפוסק מבקש שכדי להכריע‬
‫להיתר ישאלו רבנים נוספים‪.‬‬
‫‪45‬‬
‫מתוך הדיונים בשינוי משך ההנקה‪ ,‬ניכר ששינו י המציאות ידוע ומוכר‪ .‬אם כן‪ ,‬מדוע חוששים‬
‫הפוסקים להקל על פיו? מדוע הם מחפשים צדדי היתר נוספים? אפשר היה לתרץ שהפוסקים‬
‫אינם מודים בשינוי המציאות‪ ,‬אולם לא נתקלתי באף פוסק שסבר כך‪ ,‬ולהפך ‪ -‬רובם מודים‬
‫בשינוי זה‪.‬‬
‫תשובה אחרת מובלעת בדברי הרב נתנזון‪" :‬החמירו בו קדמונים"‪ .‬כלומר‪ ,‬פוסקים לאורך‬
‫הדורות נטו להחמיר בדין זה‪ .‬בניסוח מורחב עולים הדברים אצל מספר פוסקים נוספים‪.‬‬
‫לשיטתם‪ ,‬אין בכוחנו להקל ולהתיר בדבר שקודמינו החמירו בו‪ .‬הרב קלוגר מתלבט (אולי תוך‬
‫כדי ניסוח הדברים)‪:‬‬
‫‪46‬‬
‫אין בידינו להקל בגוף הדין‪ ,‬אך בזמננו ודאי ראוי ל הקל בזה ‪ ...‬היה ראוי להקל לגמרי‬
‫בט"ו חודש בזמן הזה ‪ ...‬רק דמכל מקום אין להקל כיוון דהוי דבר הנאסר במניין צריך‬
‫‪47‬‬
‫מניין אחר להתירו‪.‬‬
‫היטיב לבטא את הבעייתיות שבדבר הרב איציק אלפרין (אב בית דין בחמין)‪ ,‬השואל את בעל‬
‫"שמן רוקח" בעניין‪ .‬לאחר הבאת פרטי המקרה הספציפי ‪ ,‬הוא מציין את השינוי במשך ההנקה‬
‫בזמנו ואומר‪:‬‬
‫‪45‬‬
‫‪46‬‬
‫‪47‬‬
‫למשל‪ :‬משיב דבר‪ ,‬חלק ד'‪ ,‬סימן י"ח‪ ,‬השאלה מתוא רכת לתר"מ (‪ ;)8111‬אבן יקרה‪ ,‬תנינא‪ ,‬פרעמישלא‪,‬‬
‫תרס"ב‪ ,‬סימן כ"ו‪ ,‬סימן קכ"ד; בית שלמה‪ ,‬סימן ט"ז; מהרש"ם‪ ,‬חלק א'‪ ,‬סימן צ"ט‪.‬‬
‫יוסף שאול נתנזון‪ ,‬שואל ומשיב‪ ,‬מהדורה תנינא‪ ,‬חלק ג'‪ ,‬סימן קל"ב‪.‬‬
‫הרב שלמה קלוגר‪ ,‬האלף לך שלמה‪ ,‬סימן נ"ז‪.‬‬
‫וכבר נהגו כן הרבה נשים‪ ,‬והוולדות אינם מסתכנים מזה‪ ,‬והוי רוב הנראה לעיניים‪ ,‬ולולא‬
‫דמסתפינא כי צעיר אנוכי לימים וגם לבינה‪ ,‬הוי אמינא כי יש מקום אתנו להתיר לכמה‬
‫נשים אחרי כלות ימי ההנקה הנהוג בזמנינו ‪ ...‬אך מי האי ש אשר לא יעלה מורא על ראשו‬
‫ולא ישמור נפשו‪ ,‬להקיל דבר שהחמירו בו הראשונים ועשו בו חיזוק‪ ,‬ואמרו לאסור בכל‬
‫‪48‬‬
‫אופנים‪.‬‬
‫חשוב להדגיש שהפוסקים אינם שוללים את עצם השינוי‪ ,‬אלא שחלקם טוענים שאי אפשר‬
‫לשנות גזרה בגלל המציאות‪ .‬הסבר נוסף‪ ,‬שיש בו ממד היסטורי‪ ,‬עולה בכמה מקומות אחרים‪.‬‬
‫הפוסקים מציינים שאין זה מן הראוי להקל בדין מינקת חברו ב"דור הפרוץ" הזה‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫השינוי הדתי שעבר על החברה היהודית (רעיונות ההשכלה‪ ,‬הרפורמה והחילון לסוגיהם)‬
‫השפיע על הפוסקים בחששם להקל בדין‪ .‬הרב הורביץ ב"הרי בשמים" משלב שני נימוקים‬
‫אלה יחד‪:‬‬
‫‪49‬‬
‫‪50‬‬
‫מיראי הוראה אנוכי‪ ,‬בפרט באיסור זה שהחמיר בו מאוד בפני יהושע ובתשובות פני משה‪,‬‬
‫ובדורנו זה‪ ,‬שבעוונותינו הרבים הפרוץ מרובה על העומד‪ ,‬מחויבים אנחנו לעשות חיזוק‬
‫לדברי חז"ל ככל האפשר‪ ,‬ולא למיעבד תקנתא לרשעי‪ ,‬שעל כן חדל אנוכי מלהורות היתר‬
‫‪51‬‬
‫בזה‪.‬‬
‫דברים דומים אומר גם הרב נתנזון‪:‬‬
‫ובפרט בזמננו‪ ,‬כי הרבה נפוץ הדבר להקל במינקת‪ ,‬ויבקשו לפרוק עול‪ ,‬והפרוץ מרובה על‬
‫‪52‬‬
‫העומד‪ ,‬על כן צריך גדר ושמירה מעולה‪.‬‬
‫הדברים מגיעים לידי קיצוניות בהתקפתו של ה"אבני נזר" על האישה שעמדה במרכז השאלה‪.‬‬
‫האלמנה המיניקה ובעלה העתידי אמרו שאם לא יתירו להם להינשא‪ ,‬האישה תתאבד או תנטוש את‬
‫הילדים‪ .‬בסיום דבריו‪ ,‬לאחר מספר ביטויים בוטים‪ ,‬הוא אומר‪:‬‬
‫‪53‬‬
‫אין דעתי נוחה להתיר אישה זו‪ ,‬כי פותחת פתח לעוברי עברה‪ ,‬וכל מרשעת תאמר כי אם‬
‫לא נתיר לה תאבד עצמה לדעת מעזוב היתומים‪ .‬על כן אני אומר ‪ -‬תאבד היא ואלף‬
‫‪48‬‬
‫‪49‬‬
‫‪50‬‬
‫‪51‬‬
‫‪52‬‬
‫‪53‬‬
‫אליעזר בן אריה ליב רוקח (‪ ,)8811-8138‬שמן רוקח ‪ ,‬מהדורה תליתא‪ ,‬קראקא תרס"ב‪ ,‬סימן כ"א‪.‬‬
‫בתשובתו תוקף הרב רוקח את עצם הרצון לעשות מהלך כזה‪.‬‬
‫ר' גם יצחק שמלקס‪ ,‬שו"ת בית יצחק‪ ,‬אבן העזר‪ ,‬סימן נ"ט‪.‬‬
‫על שימושו של החתם סופר וממשיכיו בביטוי "דור פרוץ" (בהקשר אחר)‪ ,‬עי' יעקב כ"ץ‪ ,‬גוי של שבת‪,‬‬
‫ירושלים תשמ"ד‪ ,‬עמ' ‪.824-814‬‬
‫אריה לייב הורביץ (‪ ,)8128-8111‬הרי בשמים ‪ ,‬תנינא‪ ,‬למברג תרנ"ו‪ ,‬סימן ס'‪ ,‬השאלה מתוארכת לתרנ"ה‬
‫(בערך ‪.)8111‬‬
‫יוסף שאול נתנזון‪ ,‬שואל ומשיב‪ ,‬מהדורה קמא‪ ,‬חלק א'‪ ,‬סימן כ"ב‪.‬‬
‫אבני נזר‪ ,‬סימן מ"ט‪.‬‬
‫כיוצא בה‪ ,‬ותקנת חז"ל לא תמוט‪.‬‬
‫‪54‬‬
‫דברים חריפים אלה מצביעים לדעתי על מצוקה של פוסק‪ .‬ה"אבני נזר" חש כנראה ששמירה‬
‫על תקנות חז"ל בזמן הזה דורשת עמידה עיקשת על המשמר‪ ,‬בלי לוותר כמלוא הנימה‪.‬‬
‫ודאי שאפשר לנקוט גם בגישה הפוכה‪ ,‬והיטיב לבטא את שתי הגישות יעקב כ"ץ‪:‬‬
‫הדילמה של הפוסק היא אם לבוא לקראתם של אלה (שומרי המסורת) על מנת לקרבם‬
‫ולחזקם‪ ,‬או להניח אותם לנפשם‪ ,‬ולבנות את עדת העתיד על המיעוט המוכן לכל קרבן‪,‬‬
‫‪55‬‬
‫ובלבד לצאת ידי דרישת ההלכה ללא פשרה‪.‬‬
‫סיכום‬
‫מאמר זה עסק בדין מינקת חברו במאה ה ‪ 81-‬במזרח אירופה‪ .‬במרכז הדיון עמדה עובדת ריבוי‬
‫השאלו ת בדין זה בספרות השו"ת של התקופה‪ .‬טענתי שישנו מתח בסיסי בין קולות שנשמעו‬
‫ברחוב היהודי שרצו להקל בדין מינקת חברו‪ ,‬לבין רבנים שחששו מהקלות אלה‪ ,‬והוא שהביא‬
‫לריבוי השאלות‪.‬‬
‫כפי שציינתי‪ ,‬את התשובות יש לראות בשני היבטים‪ .‬האחד‪ ,‬גורמים היסטוריים לשינויים‬
‫בריאליה; ו השני‪ ,‬השפעת שינויים אלה על הפוסקים‪ .‬עסקתי בהרחבה בשינוי משך זמן ההנקה‬
‫ובהשפעתו על הפוסקים‪ .‬התגובות למציאות היו שונות מפוסק למשנהו‪ ,‬אך ברור למדי שכולם‬
‫הודו בעצם השינוי במציאות‪ .‬נראה לי שהתקצרות תקופת ההנקה משפיעה עד היום על פוסקי‬
‫ההלכה בבואם לדון בעניין זה‪.‬‬
‫‪56‬‬
‫הצעתי שתי סיבות מרכזיות לחששם של הפוסקים לפסוק בדין מינקת חברו בהתאם לתנאי‬
‫הזמן‪ .‬האחת‪ ,‬תוקפה המחייב של ההלכה כפי שקבעו אותה קודמיהם; והשנייה‪ ,‬בעיית "הדור‬
‫הפרוץ" וההתמודדות אתה‪.‬‬
‫נראה לי שהדיון בדין מינקת חברו מקפל בתוכו שאלות מרכזיות הקשורות לזהותו של הציבור‬
‫היהודי במזרח אירופה במאה ה ‪ . 81-‬לצערי‪ ,‬קצרה היריעה מלעסוק בשאלות אלה ובשאלות‬
‫נוספות‪ ,‬ביניהן היחס לנושא הזנות בהקשר של מינקת חברו; השוואה עם ציבורים יהודיים‬
‫‪57‬‬
‫‪54‬‬
‫‪55‬‬
‫‪56‬‬
‫‪57‬‬
‫שם‪ ,‬ס"ק ט'‪.‬‬
‫יעקב כ"ץ‪ ,‬גוי של שבת‪ ,‬עמוד ‪.811‬‬
‫ר' למשל‪ :‬משה פיינשטיין‪ ,‬אגרות משה‪ ,‬אבן העזר חלק ב'‪ ,‬ניו ‪-‬יורק ‪ ,8183‬סימן ט'; אברהם אלקנה כהנא‬
‫שפירא‪" ,‬בדין נישואי מינקת"‪ ,‬שנה בשנה‪ ,‬תשנ"ב‪ ,‬עמ' ‪.883-881‬‬
‫לעניין זה מובא חומר רב ב אוצר הפוסקים על שולחן ערוך אבן העזר‪ ,‬כרך ב'‪ ,‬ירושלים תש"י‪ ,‬סימן י"ג‪,‬‬
‫סעיף י"א‪ ,‬אותיות פ' ‪-‬פ"ג‪.‬‬
‫נוספים במערב אירופה ובאר צות המזרח; ובדיקת היחס לדין מינקת חברו עד ימינו אנו (מן‬
‫התקופה שבין שתי מלחמות העולם ועד קום מדינת ישראל)‪.‬‬
‫לסיום‪ ,‬מזווית אישית‪ ,‬במהלך העבודה חשתי שחסר קולן של הנשים בדיון זה‪ .‬ספרות השו"ת‬
‫היא עולם של גברים ‪ -‬שואלים ונשאלים כאחד ‪ -‬והנשים מופיעות בה כאובייקטים בלבד‪.‬‬
‫מעניין היה לשמוע מה חשות הנשים העומדות מאחורי הסיפורים שבהם נתקלתי‪ ,‬ואולי עוד‬
‫אזכה ביום מן הימים להשלים עבודה זו‪.‬‬