ראה מאמר מלא
68 בנימין בן דוד הגירת יהודי בוכארה לארצות המערב מהמהפכה הבולשביקית עד 1928 בנימין בן דוד יציאת יהודי בוכארה מאסיה התיכונה מסוף המאה ה 19-עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה, התמצאה למעשה בעלייה לארץ ישראל ,בפרט לירושלים וביטויה המובהק היה הקמתה של שכונת הבוכארים .העלייה התחדשה מיד לאחר המהפכה הבולשביקית ב 1917-עד תום תקופת הנ"אפ ב .1928-רק כמה מאות עלו בשנים אלה אבל ,אחרים ברחו באותה תקופה לארצות המערב ,בפרט לערים פריס ,לונדון וניו-יורק .בודדים הגיעו לארצות נוספות ולגבי מעטים ארץ ישראל שימשה רק מקום מעבר אל אירופה ואמריקה. הגל השלישי החל בראשית שנות ה 30-של המאה הקודמת ,תחת שלטונו של סטאלין ונפסק כליל ב .1939 -כ 2,200-מהבורחים מאסיה התיכונה הגיעו לארץ בתקופה זאת אך, בשנים אלה כמעט שלא הייתה הגירה לארצות המערב. נשאלות כמה שאלות באשר לקבוצה הנוגעת לדיוננו וכפי שניווכח בהמשך התשובות אינן תמיד חד משמעיות: * מה הניע יהודים אלה לעזוב את אסיה התיכונה ומדוע העדיפו את המערב על פני ארץ ישראל. * מה היה החתך החברתי-כלכלי הבולט שלהם והאם היה בו שוני לעומת העולים לארץ ישראל באותה תקופה. * מה מספרם ומה ההתפלגות בין מקומות מושבם החדשים. * מה היה הסטאטוס שלהם ומה הייתה מידת השתלבותם בניכר. * מה היה מסלול נדודיהם עד הגיעם ליעדם הסופי. אסיה התיכונה בין 1917ל ,1928-הרקע ההיסטורי ליציאת היהודים הבוכארים באוקטובר 1917הבולשביקים הינם עדיין מעוט מבוטל בתורכסתאן ,אבל כבר ב25- באוקטובר 1917עובדי הרכבת ,שהיו כוח המחץ המזוין של הבולשביקים ,ממטירים .ראו פוזיילוב ,מבוכארה ,עמ' . 290 ,163 הגירת יהודי בוכארה לארצות המערב ,מהמהפיכה הבולשביקית עד 1928 69 אש מקלעים על מועדון הקוזאקים בתאשכנת וכעבור יומיים הסובייט ,שנשלט על ידי הבולשביקים ונתמך על ידי מפלגת הס"ר שמאל ,כובש את השלטון בעיר .ב 15-בנובמבר ועידת הסובייטים האזורית השלישית מכריזה על ניצחונם בתורכסתאן וכן ,היא דוחה את שאיפות המוסלמים לאוטונומיה ,אם כי אמירות בוכארה נשארת לפי שעה אוטונומית. ב 12-9בדצמבר 1917מתכנסת ועידת הארגונים המוסלמים ומכריזה על ה"אוטונומיה הקוקנית" .מסתיו ,1918התערבות בנות הברית ,בניסיון למגר את המהפכה ,גורמת להגברת הטרור הבולשביקי. מלחמת האזרחים מתפתחת ותוך כדי כך משתרר תוהו ובוהו בקוקנד ,ביזה ופרעות, כולל נגד יהודים ,מעשה ידיהן של כנופיות מוסלמיות. מוקדי ההתנגדות למהפכה הם בעיקר האיכרים המבוססים-הקולקים .תופעה רחבת מימדים זאת אינה פוסחת על תורכסתאן .אשר על כן ,בקיץ " 1919צבא איכרים", שמתארגן בעמק פרע'אנה כדי להגן על האוכלוסייה הרוסית כנגד קבוצות מזוינות של איכרים מוסלמים ,כורתת ברית עם "משמר" האיכרים המוסלמים .העילה להתקוממות זאת היא צו בדבר החרמת החיטה ,שהגיע לתורכסתאן בקיץ . 1919 התגובה הבולשביקית היא הגברת הדיכוי והטרור כנגד "אויבי העם" ,כלומר האיכרים והבורגנים. ב ,1920 -הסובייטים מבססים את שלטונם בסיביר ,באוקראינה וגם בתורכסתאן. בספטמבר 1920הוכרזה רפובליקה עממית בבוכארה ,כצורה שלטונית זמנית עד להתבססות גמורה ,זאת ,לאחר ניצחון הבולשביקים על צבא אמיר בוכארה ,שבורח לאפגאניסתאן. אולם ,התנועה הלאומית היחידה ,שלא נשברה בסוף מלחמת האזרחים ,הייתה תנועת ה"בסמצ'י" של אסיה התיכונה ,אשר התעוררה אחרי כבוש בוכארה ב .1920-מותו של מנהיג התנועה אנוור-פשה בקרב ,באוגוסט 1922וכן כמה רפורמות תרמו למיגור תנועה זאת .רפורמות אלה היו בבחינת ויתורים למוסלמים של אסיה התיכונה לאמור :החזרת אדמות הווקף למוסלמים ,היתר לפתוח בתי ספר דתיים ,והכרה במשפט המוסלמי .כל זאת ,בזמן שהשלטון החל לדכא את סממני האוטונומיה התרבותית של יהודי בוכארה ,כמו איסור הוראת השפה העברית (בהשראת אנשי "איבסקציה" -המחלקה היהודית מורכבת מאשכנזים) .ב 15-במרץ ,1921בוועידה ה 10-של המפלגה הקומוניסטית ,לנין מציע . . . . ראו הלר-נקריך ,עמ' . 85, 75 , 62ראו גם קלבן עמ' .68 – 61בצ'אייב עמ' . 25 22-אשרוב עמ' . 83 – 82 ראו הלר-נקריך ,עמ' . 85, 71 ראו הלר-נקריך ,עמ' .126ראו גם בצ'אייב עמ' . 41 39-הד למרד הבסמצ'י ,אורחותיהם ויחסם ליהודים, בסיפורו של מישא אשרוב " שיני הזהב של סבתא יפה ,לדוגמה" :אני משביעה אתכם ,אומרת סבתא – אל תרשו שיקברו אותי ליד קברו כששיני הזהב שלי בפי ,הרי יבואו הבסמצ'י המנוולים ויערפו את ראשי מן הקבר ,לכן תבטיח לי דויד ,שאתה תעקור את שיני הזהב שלי בטרם קבורה ,זה יהיה חסד של כבוד לי ,מצ– דכם" .הבסמצ'י נהגו לשדוד את שיני הזהב של המתים בדרך זאת .בהמשך ,הסבתא מצווה על בני משפחתה להשתמש בזהב זה כדי לשלם למבריחים בעבור חציית הגבול. החל מ 1923-השפה היהודית-תאג'יכית היא שפת ההוראה הרשמית .ראו זנד ,אנציקלופדיה עמ' .189 ראו גם בצ'אייב עמ' .42על כך גם ב"אחדות" עמ' ,9יעקוב פינחסי מספר על הועידה של עסקני תרבות והשכלה יהודים בתורכסתאן ,שהתקיימה בסמרקנד בקיץ ,1920בה נאמה דבורה אשל-אצ'ילדי בזכות השפה העברית כשפת לאום של יהודי בוכארה והצליחה לשכנע את הקומיסר שנכח במקום. 70 בנימין בן דוד תוכנית כלכלית חדשה ,ה"נא'פ" שתכליתה קודם כל ליברליזציה של המסחר .מדיניות זאת החלה לדעוך כבר ב 1926-ומתה סופית ב .1928-כפי שנראה בהמשך ,דומה כי מדיניות זאת לא עצרה את רצון היציאה -בריחה של השיכבה האמידה של יהודי בוכארה. ניצחון הבולשביקים מקץ שלוש שנות מלחמת אזרחים אכזרית ,עלה במחיר כבד מאד 13 :מיליון איש נספו במלחמה וברעב ,שבא בעקבותיה והכלכלה נהרסה .רמת היצור התעשייתי ירדה ב 1920-לשביעית מרמתו ב ,1913-הכסף אבד את ערכו .אכן ,למרות שיפור האווירה והאפשרות לעסוק במסחר קמעונאי פרטי ,לא מעט יהודים בוכארים ברחו בזמן ה"נא'פ" בשן ועין ,תוך תלאות ,המלטות פתאומית וסיכונים רבים .אחרים ראו את הנולד וברחו עוד לפני כן. אמירות בוכארה ,1920לפני כיבושה ע"י הבולשביקים .במרכז עומד חי פנחסוב קלאנטר (מסומן בעיגול), ראש הקהילה בעיר בוכארה .יתכן שהרוסים שבקהל הם סוחרים שברחו מתורכסתאן, כמו רבים מבני המעמד הבורגני הבריחה בין 1917לבין 1928כמה דוגמאות הדוגמאות הבאות ממחישות את אשר ארע לאנשים אלה ,אשר בקשו להגר למערב. המכנה משותף המייחד אותם הוא הרצון העז לברוח מתחומי ברית המועצות בשל הפחד .ראו הלר-נקריך עמ' .67ראו גם פוזיילוב ,מבוכארה ,עמ' .251-253על כך גם זיכרונות יפה אברם ,זיכרונות שרה רובין ,זיכרונות סוליימן שכרוף ,זיכרונות בוריס פנחסוף .על כך גם עדותם של יהודה ופנינה אביזוב; רנה אהרנוב; ריה חנימוב .גם "סיפורי הזהב" של מישא אשרוב. .ראה אטלס עמ' .67 הגירת יהודי בוכארה לארצות המערב ,מהמהפיכה הבולשביקית עד 1928 71 מפני מעצר ואף הוצאה להורג .מאפיין משותף נוסף ,הוא השתייכותם של כל היהודים הכלולים בדוגמאות הבאות ,למעמד הבורגני ואף לעילית הכלכלית של תורכסתאן הטרום מהפכנית. המקרה של משפחת ועדיאייף מקוקנד ,ששלטה בעיקר על סחר הכותנה וניפוייה וכן על סחר הטקסטיל באסיה התיכונה תוך קיום קשרים מסחריים בקיסרות הרוסית בכלל, ממחישה היטב את הדילמות בהן נקלעה הבורגנות היהודית -בוכארית באותם ימים. החברה המשפחתית נוהלה על ידי שלושה אחים :נריה ,ציון ויעקוב וכן על ידי רפאל בנו של יצחק שמת בגיל צעיר .בזמן ההתקוממות המוסלמית בעמק פרע'אנה ,המורדים נזקקו נואשות לאנשים מתאימים לניהול ענייני הטריטוריה האוטונומית קצרת המועד .על כן, הם הציעו את משרת שר האוצר לשלושה יהודים :ציון ועדיאייף ,רפאל ועדיאייף ורפאל פותילאחוף .ציון דחה את "הכבוד" הזה מבלי לפגוע במוסלמים ,שהרי הוא צפה כי מינוי זה עלול להיות מקור לצרות צרורות ואכן תחזיתו התגשמה. אכן ,לאחר ניצחונם ,הבולשביקים מנסים לתפוס אותו אבל ,הוא מצליח להתחמק בזמן אל מעבר לגבול .את בנו אברהם ,שהיה אז בן ,17הוא שולח לפרס עוד לפני כן ב ,1918-עם עוד שבעה אנשים ,רובם יהודים .קבוצה זאת מגיעה לגבול אחרי הליכה של שבועיים דרך המדבר .אולם ,אחיינו של ציון ,רפאל ,מוצא להורג ב 1919-בעוון כביכול שיתוף פעולה עם המורדים .האח יעקוב שייצג את החברה במוסקבה משנת 1911מצליח להימלט זמן קצר אחרי המהפכה ומגיע תחילה לווינה .בסופו של דבר משפחה זאת מגיעה בחלקה הגדול לפריס. גורלה של משפחת פותילאחוף 10מקוקנד לא היה שונה בהרבה .אף היא הייתה משפחה של אילי הון העוסקים בעיקר בניפוי וסחר כותנה ובראשה עמד רפאל ( .)1936-1865הלה, אכן שימש במשך תקופה קצרה כשר האוצר והמזון של המורדים המוסלמים בעמק פרע'אנה ונפל אז קורבן למעשה סחיטה על ידי ראש כנופיה מוסלמית בשם אירגאש-בק ,שדרש ממנו לגייס מיליון רובל תוך ארבעה ימים בקרב עשירי העדה .משהבולשביקים השתלטו על המרידה הוא נעצר אך ,בנו ציון הצליח לשחרר אותו .בעקבות ערעור של השלטון הוא נשלח כעבור שבוע לתאשכנת למשפט נוסף ,ישב בבית סוהר כשישה חודשים אולם ,הצליח שוב לצאת לחופשי בזכות מאמצי בנו ונסע למוסקבה .שם נודע לו כי אחיו נתנאל ,נציג החברה בעיר זאת ,נעצר .על כך מספר נתן דוידוף..." 11:באחד הימים ,בלכתי בארבע אחרי הצהריים למחסן הקואופרטיב ,ראיתי אישה ברחוב וסביבה קבוצת ילדים .עצרתי את העגלה ,ירדתי, התקרבתי אליה והנה אני רואה כי אין זאת אלא אשתו של נתנאל פותילאחוף .מה קרה? .על חברת ועדיאייף :תקנון החברה -א' ,1ח' , 17ת , 911דפים . 42-50ראו גם אילן יחוסין של משפחת ועדיאייף על ידי יהודה מהטוב .טג'ר עמ' 75חלק ב' .עדות בכתב של אברהם ועדיאייף ,1987 ,פריס והלן ועדיאייף, 2003 ,פריס .בן דוד ,נתן דודוף עמ' .102-120 .ראיון עם אברהם ועדיאייף, 1987,פריס. .10על חברת פותילאחוף :תקנון החברה-א' ,1ח' ,17ת' ,796דפים . 4-10ראו גם אילן יחוסין של משפחת פותילאחוף על ידי יהודה מהטוב .טג'ר עמ' 5-10חלק ב' .קלבן עמ' .63בן דוד,נתן דוידוף .102-120 .11ראו בן דוד,יזמים עמ' .126 72 בנימין בן דוד שאלתי .היא ענתה עם דמעות בעיניים ,כי הבולשביקים גרשו אותה מביתה ואין לה לאן ללכת .העמסתי את חפציה על העגלה שלי ולקחתי אותה לביתי .העמדנו לרשותם שני חדרים וחצי ובעצמי לקחתי חדר וחצי .לא הייתה לה אגורה בכיס .בנוסף התברר לי כי בעלה נתנאל יושב בבית סוהר .נתתי לה חמישה רובלי זהב במקום ולאחר מכן נהגתי לתת לה עשרה רובל בשבוע ,כיוון שהיא הייתה שולחת אוכל וסיגריות לבעלה" ... בהיותו במוסקבה ,רפאל פותילאחוף מסתתר במשך כמה חודשים אחר כך נוסע ליאלטה ,נעצר שוב ונשלח להישפט בתאשכנת ,הפעם בעוון שיתוף פעולה עם המורדים המוסלמים אבל ,בנו מצליח להעביר את רוע הגזירה בשלישית .בתקופת ה"נא'פ" הוא חוזר לעסוק במסחר ,מתאושש כלכלית במידת מה ונוסע עם משפחתו לאודסה ומשם לארץ ישראל ,שתשמש בעבורו ובעבור משפחתו רק תחנת ביניים בדרך למערב. כמו כן ,לא שפר חלקו של נתן דוידוף ( )1973-1880בגורלו .נתן דוידוף היה עד שנת 1913אחד מ 11-השותפים של החברה על שם יוסף דוידוף שמרכזה בתאשכנת .12לימים הוא עבר לקוקנד ,הקים בעמק פרע'אנה עסקים ענפים (מנפטות כותנה ,סחר טקסטיל, משי ,מכרה פחם ועוד) אחר כך ,הוא עבר למוסקבה בה הוסיף עסקים לאלה של אסיה התיכונה .עם פרוץ המהפכה הבולשביקית הוא השתלב במערכת הכלכלית החדשה בהוסיפו לנהל את עסקיו המולאמים ,בעבור המשטר וזאת תוך נקיטת יוזמות חדשות .אולם ,לא לעולם חוסן :נתן דוידוף נאלץ לעזוב את ברית המועצות לפתע פתאום וכך הוא מתאר זאת: "...כשנודעה לי הסכנה האורבת לי ,יצאתי תוך יממה לריגה .התעכבתי שם בגלל קרבתה לברית המועצות .קיוויתי שאוכל להציל משם לפחות חלק מנכסיי...בכך אשמים פקידי המשרד שלי .הסתבר לי שעקבו אחרי פעולות משרדי במשך שלושה ימים ולפי נהלי הצ'קה דאז ,ביום הרביעי למעקב היו עוצרים את החשוד .והנה ,רק ביום השלישי למעקב הודיע לי פרוטופוף (פקיד במשרד) על כך .אילו ידעתי על המעקב מיד ,הייתי גורם למעצר בלש הצ'קה שכן ,היה לי אויב אחד בלבד והוא האיש שעצר את אחי אברהם שלוש פעמים בתאשכנת .הצלחתי כל פעם לשחררו ,התלוננתי על איש זה לפני השלטון הקומוניסטי ולכן הוא הוצא להורג .זאת הסיבה שהשלטונות רצו להבריח אותי מהר ככל האפשר מעבר לגבול .לשם כך ציידו אותי תוך 24שעות בדרכון ,אשרה וכרטיס טיסה" .13מריגה ,נתן דוידוף הגיע לרומניה ואחר כך לפריס ,בהשאירו בשלב זה ,את אשתו הראשונה ,שלושת ילדיו ואמו בתאשכנת. 14 בוריס פנחסוף ( )1980-1896היה בן למשפחת סוחרים אמידה שמוצאה סמרקנד . אמנם ,אביו העתיק את עסקי הטקסטיל שלו לנמנגן (עמק פרע'אנה) אבל ,הוא שב לסמרקנד עם משפחתו ב .1915-הבן בוריס השתלב בעסקי האב ולאחר שהות במוסקבה וסן-פטרבורג חזר לסמרקנד זמן מה לפני המהפכה הבולשביקית .כך הוא מתאר את המצב" :לאחר ניצחון .12יוסף דוידוף היה ראש החברה שנשאה את שמו ומרכזה תאשכנת .הוא בנה את "בית דוידוף" בשכונת הבוכארים ,לימים הגימנסיה העברית .ראו על כך :בן דוד ,יזמים .אשל עמ' , 102-99טג'ר עמ' .25 .13ראו בן דוד ,יזמים. .14על כך :זיכרונות בוריס פנחסוף. הגירת יהודי בוכארה לארצות המערב ,מהמהפיכה הבולשביקית עד 1928 73 הבולשביקים החיים נעשו פתאום קשים מאד ,הרכוש הפרטי ,הסחורות והנכסים הוחרמו. הסתובבו חיילים בכל מקום ,הם היו עוצרים אנשים ברחובות ושואלים אותם מה שרצו. הפיקדונות שבבנקים הוחרמו גם כן ואנשים גורשו מבתיהם .העשירים החלו לנדוד מעיר לעיר .הם יכלו להציל עצמם רק אם הסכימו לעבוד במגזר הציבורי...רבים הסכימו לכך ,כי לא היה למשפחותיהם מה לאכול ...כך ,הודות לקרוב משפחה ,התחלתי לעבוד ב1918- בשביל השלטונות כאחראי על סחר התוצרת החקלאית ,כלומר נעשיתי גזבר תחת הקומיסר המפלגתי האזורי-סמיונוב .עבודתי חייבה נסיעות באזור ,רכוב על סוס ומלווה בשני חיילים. אמנם המחירים היו בפקוח אבל ,תמיד השתדלתי לקבוע אותם לטובת האיכרים שהיו אסירי תודה על כך ביודעם כי אני בורגני במקור וממלא תפקיד זה באין ברירה .כך עבדתי עד ,1921 עד אשר הגיע נציג הגפ”או ,שמטרתו הייתה לטהר את האדמיניסטרציה המקומית .יום אחד, קרוב רחוק שלי הודיע לי כי איש הגפ”או רוצה לשוחח אתי…". מטרת השיחה הייתה לגייס את בוריס פנחסוב כמלשין והדבר נעשה תוך איומים .בוריס התחמק בעזרת ראש המפלגה במקום שסידר לו "שליחות" בתאשכנת .אבל ,כעבור זמן הוא נעצר בגלל הלשנה של קרוב משפחה ושוחרר לאחר 49יום שכן ,לא גובשו נגדו שום ראיות .המעצר ארע בתאשכנת ,עת הוא התגורר אצל בת דודתו ווריה (דבורה) אצ'ילדי ובעלה מנחם ,15שאף הוא נעצר .בבית המעצר הם מצאו כתריסר ידידים" .אחרי ששוחררתי" ממשיך פנחסוב "התחלתי לתכנן את עזיבתי את המדינה” .רבים אחרים החלו לעשות כן, אפילו באופן בלתי לגלי ,בעוברם את הגבול תוך סכנת חיים .אלה שיכלו היו מגיעים דרך השדות לאמירות בוכארה ומשם גונבים את הגבול לפרס או לאפגאניסתאן ופניהם לארץ ישראל או לאירופה. בוריס פנחסוף מוסיף" :הניסיון הטרי שלי לימד אותי כי עדיף לא לברוח באופן בלתי לגלי...לכן ,הלכתי לקונסול אפגאניסתאן בסמרקנד בסתיו 1922והסברתי לו גלויות כי, בכוונתי לעזוב את ברית המועצות .אזי ,הקונסול גילה לי שהוא הכיר בצעירותו את סבי אפרים .הוא צייד אותי במכתב המלצה חם בעבור שגריר אפגאניסתאן במוסקבה" .בוריס מבהיר עוד כי הוא הודיע לשגריר כי הוא עומד לרשותו .תוך כדי כך התרקם הסדר עם הקומיסר לסחר חוץ במוסקבה ,לפיו הוא יקדם קשרי מסחר בין אפגאניסתאן לסובייטים מברלין .לשם כך ,השגריר צייד אותו בדרכון דיפלומטי אפגאני .בברלין ,בוריס פנחסוב פוגש את דודו סוליימן שכרוף .לימים הוא יתיישב בלונדון. סוליימן שכרוף ( 16)1956-1876היה בן למשפחה מיוחסת ואמידה מסמרקנד .הוא מוסר בזיכרונותיו כי עם השתלטות הבולשביקים על סמרקנד ,הוחרמו רכושו ובתיו וכן הוטל עליו היטל כבד .אזי ,הוא מחליט לעזוב את המדינה תחילה לבוכארה ,אם כי תוך כדי כך ,בנו הבכור זלמן מקבל משרה גבוהה בשלטון בסמרקנד .לכן ,ס .שכרוף נמצא בגפו בוכארה ועוסק בה במסחר עד 1920שעה שהוא מוזהר על ידי בנו זלמן כי ,הבולשביקים עומדים לתקוף את העיר וכי עליו לעזוב אותה לאלתר. .15מנחם אשל-אצ'ילדי הוא המחבר של " גלריה של דמויות מנהיגי יהדות בוכרה". .16על כך זיכרונות סוליימן שכרוף. 74 בנימין בן דוד הוא מחליט אפוא לברוח לאפגאניסתאן עם בנו הקטן-דניאל ,בן ה . 13-אכן ,הוא גונב את הגבול עם ארבעה סוסים בליווי מורי דרך תורכמנים .אולם ,באפגאניסתאן ,הוא נעצר סמוך לגבול ואומר לקצין את האמת לאמיתה ,כלומר ,רצונו לברוח מפני הבולשביקים והיותו סוחר .על פרשה זאת מספר עוד ס.שכרוף ..." :המפקד שמע אותי בנחת ואמר :הייתי נעתר לבקשתך ברצון ,אבל איני מוסמך לעשות כן ללא היתר כניסה .אזי ,הצעתי לו לוודא על אודותיי באפגאניסתאן אצל לקוחותיי ,שהם סוחרים עשירים .אם הם יהיו ערבים לי, מה-טוב ולא -החזר אותי לבוכארה ,אמרתי לו ואף פרצתי בבכי ...הוא קיבל את הצעתי... כך הגעתי לכבול" .משם ס .שכרוף נסע לפאשוור ,המשיך לבומבי והגיע ללונדון ב.1922- משפחתו באה לעיר זאת דרך קונסטנטינופול (היום איסטנבול) ,וויזבאדן (גרמניה) וברלין. שם הוא ירד מנכסיו עקב האינפלציה הדוהרת והמשבר הכלכלי החמור ועבר לפריס ב- 1934עם חלק ממשפחתו ובאותה שנה עלה לארץ בעוד שניים מילדיו נשארים בפריס. הספור אותו מגוללת שרה רובינוף ( 17)1995-1898הינו יוצא דופן במורכבותו ובמהותו שכן ,הוא מסתיים בהתנצרותה של בתה טליה בצעירותה .זהו מקרה התנצרות יחיד בקרב יהודי בוכארה במערב בעת ההיא .שרה הנה בת למשפחת שמחייף מצד אביה וועדיאייף מצד אמה ,שתי משפחות בולטות ועשירות בקוקנד ומן הראשונות שהתיישבו בעיר זאת במחצית המאה ה.19- המאורע הראשון שנחרט בזיכרונה ,עת פרצה המהפכה הוא המרד המוסלמי בקוקנד. על כך היא כותבת..." :18המוסלמים הצטרפו ללבנים ולחמו נגד הבולשביקים והיהודים .היו שחיטות וביזה .הארמנים הצטרפו למוסלמים ואני זוכרת איך ארמנים רצחו ילדות יהודיות". נתן דוידוף אף הוא מתייחס לסוגיה זאת בכותבו..." :למחרת קיבלנו מברק מקוקנד המודיע כי העיר הרוסה וכי בתי עשירים עולים באש או נבזזים על ידי הארמנים ,אי לכך נחוצה עזרה דחופה ."...עקב מאורעות אלה האם נוסעת עם שתי בנותיה ,שרה וטליה ,לתאשכנת בעוד בעלה בא אליהן מבוכארה .אביה של שרה -אבא שמחייף נמצא באותו זמן בבקו ,משם הוא נוסע למוסקבה ואחר כך לקונסטנטינופול ,תוך תקווה שמשפחתו תצטרף אליו .אזי ,שרה רובינוף קונה דרכונים בוכארים שיתרונם היה כי הם היו חסרי תצלומים אישיים .אחר כך היא נוסעת לבוכארה שהייתה עדיין אוטונומית .האב ,אבא שימחייף ,חוזר לבקו ולבטומי שעוד לא נשלטה על ידי הבולשביקים 19אך ,משאיר בה את בנו הצעיר-דוד. .17על כך זיכרונות שרה רובין. .18על כך זיכרונות שרה רובין .ראו גם :בן דוד ,יזמים ,עמ' .123בצ'אייב עמ' . 23-25 .19בטומי שימשה תחנה חשובה בנתיב ההגירה והבריחה בשנות ה . 20-מעיד על כך מכתב המצוי בעיזבונו של חי יששכרוף הנושא את הכותרת – הועד המקומי של ההסתדרות הציונית בבטום 15 ,בפברואר 1921 " :נושא מכתב זה ,החבר אליה יששכרוף מהעיר סמרקנד ,הינו יושב ראש הועד האזורי של תורכסתאן, של ארגוננו .הוא נוסע לארץ ישראל והינו המארגן והנציג הראשי של קבוצת בעלי הון (קפיטליסטים, במקור הרוסי) ,השולטים במפעלי כותנה חשובים ברוסיה ,יהודים בוכארים מסמרקנד וערים אחרות של תורכסתאן .אלה מתכוונים להביא לא"י ולפתח בה תעשיית כותנה ושמן .היננו מבקשים נאמנה ,לסייע בידו באשר למטרות חיוביות אלה .השלום מציון .חתימות" .משתמע מכך כי בתאריך זה התקיימה עדיין פעילות ציונית בבטומי .עיר זאת הייתה תחת שליטה בריטית עד מארס ,1921על כך ראו הלר-נקריך עמ' .76 הגירת יהודי בוכארה לארצות המערב ,מהמהפיכה הבולשביקית עד 1928 75 תוך כדי כך ,אמיר בוכארה מבטיח לאברהם רובינוף ,בעלה של שרה ,השוהה עדיין בעיר זאת ,להצמיד לו שומרים שיעזרו לו לעבור את גבול אפגאניסתאן בעזרת מבריחים אבל, הקבוצה נתפסת על הגבול ומועברת לחקירת הצ'קה .20נערך חיפוש מדוקדק אך יהלומים מוסתרים ב 15-צמות קלועות בנוסח אפגאני ,אינם מתגלים .האח של שרה-איליה -שומע ברכבת בדרך לבקו את דבר תפיסת השיירה ,מבין מיד כי בני משפחתו נפלו במלכודת זאת ומחליט לחזור על עקבותיו ,לבוכארה .שם ,הוא מצליח לשחרר את אחותו וילדותיה בעזרת עובד שלהם לשעבר ,עכשיו איש צ'קה .בעלה של שרה -אברהם -נשלח לתאשכנת למשפט, בו הוא מואשם בריגול לטובת אנגליה בעוד האח איליה שב לבקו .שרה נוסעת לתאשכנת כדי לנסות לשחרר את בעלה .בינתיים ,אביו יהושע רובינוף ובנו הצעיר נעצרים. בתום שנת מאסר ( ,)1920אברהם רובינוף נידון לעונש מוות ולמרות הנהגת חנינה כללית לרגל כיבוש בוכארה על ידי הבולשביקים ,הוא נשאר בכלא בעוון ריגול .אמה של שרה ואחיה שלמה ומשפחתו חוזרים מבוכארה לתאשכנת אבל ,שלמה נאלץ להסתתר. אך כעבור זמן מה ,הוא מצליח להסתלק למוסקבה בזכות פקיד רוסי ,משפטן ,אשר מסדר לו את התעודות המתאימות .הוא מגיע למוסקבה וגם שם ,תובע שאינו קומוניסט ,עוזר לו למצוא עבודה .בינתיים ,איליה חוזר מבקו ונעצר .שרה אחותו ,מצליחה לשחרר אותו בעזרת שוחד של 500רובלי זהב והוא שב מיד לבקו. עם הנהגת הנא"פ ב ,1921-האחות יפה ובעלה ארי באים לתאשכנת .תוך כדי כך ,שרה עושה כל מאמץ כדי למצוא ולשחרר את בעלה .לשם כך ,היא נוסעת עם בתה רעיה לבקו, לבטומי ומשם ,פניה שוב למוסקבה .אבל ,בתה השנייה טליה ,שמוסיפה להתגורר עם סבא שלה אבא שמחייף ואחיה איליה בקונסטנטינופול ,נכנסת בעיר זאת לקולג' אמריקאי. במוסקבה נודע לשרה כי בעלה הוגלה לטומסק ,בה הוא אסור .היא מנסה לשחררו ממוסקבה ומקבלת מהגפ"או אישור שהייה של שישה שבועות בלבד. שוב ,שרה חוזרת לתאשכנת במטרה להגיע לטומסק .בתאשכנת ,שני ידידים מנסים לסעוד אותה ,הלא הם חסיד אברהמוף ואברהם דוידוף.21 הפעם ,אברהם רובינוף יושב בבית הסוהר בטומסק באשמת ציונות אבל ,מעז יוצא מתוק שכן ,בהסתמכה על כך ,שרה משיגה את גירושו לארץ ישראל .רוב המשפחה מפליגה מקונסטנטינופול לחיפה ומגיעה לירושלים בה מתגורר הסבא-רבה מלה-בוי .אולם ,הם אינם נקלטים וחוזרים לקונסטנטינופול בה נמצאים עדיין הבעל אברהם והבת טליה .משם, המשפחה כולה נוסעת לתחנה הבאה :רומניה ,בה מתגוררים אחי אברהם –ארי ומשפחתו. בארץ זאת ,הורי טליה מכניסים אותה למנזר לשם לימוד השפה הצרפתית .מקץ כמה שנות לימוד במנזר ,טליה נוסעת למנזר שליד פריס כדי לעבור בחינות .גורלה נחרץ שהרי מסלול .20גבול אמירות בוכארה ,שעדיין אוטונטמית ,היה שמור על ידי הסובייטים כדי למנוע בריחה מברית המועצות ולא פחות מזה חדירה של יסודות עוינים וחתירה בריטית .על כך ראו הלר -נקריך עמ' .76תופעה זאת חזרה על עצמה אחרי פירוק ברית המועצות ,כאשר הצבא הרוסי החל לשמור על גבול תאג'יכיסתאן (העצמאית) -אפגאניסתאן. .21חסיד אברהמוף נסע עם משפחתו מאוחר יותר לפריס ונימנה עם רשימת הג'וגוט .אברהם דוידוף ,האח הבכור של נתן דוידוף ואחד השותפים של החברה על שם יוסף דוידוף ,נרצח בפרס ב 1928-בדרכו לא"י. 76 בנימין בן דוד זה סופו כי היא מתנצרת .כשכוונתה זאת נודעה לאחיה איליה ,שבא במיוחד מלונדון ולבן דודה ,ליובה ועדיאייף ,שגר בפריס ,הם מזדעזעים ומנסים להניא אותה מלהמיר את דתה, אך לשווא .שאר בני המשפחה עולים מרומניה לארץ רק ב.1949- אפיונים של שלוש משפחות גדולות עד כאן תארנו את אשר ארע לחמש משפחות שונות שלא עלו לארץ ישראל או עשו כן בשלב מאוחר .הקו המאפיין את גורלן הוא פיצול גדול ופיזור ברחבי תבל .אם כי כלל זה חל גם על כרך כמו פריס .משפחות מסוימות התנפצו ,החישוק המשפחתי ,ששימש במשך דורות מגן מפני גזירות ,לחץ מוסלמי ולימים קומוניסטי ,נשבר .דוגמאות אלה מבטאות מציאות רחבת היקף למרות שלכל משפחה היה ספור ייחודי לה ,הן במהלך ההגירה והן בהמשך. בחינת האפיונים של שלוש המשפחות הגדולות (מנקודת הראות של מספר הנפשות בכל אחת מהן) ,שעזבו את ברית המועצות בשנות ה 20-אבל לא הגיעו לארץ ישראל ,מבהיר את התופעות שאנו מבקשים להבליט. גודל המשפחות שלהלן נקבע על סמך מספר הנפשות בכל בית אב .משפחה מורחבת כוללת את בני /בנות הזוג ,יהיו הם בוכארים או לאו וילדיהם ,בין השנים .1939-1917 שלוש המשפחות הגדולות ,מבחינת היקפן ,אשר התיישבו מחוץ לארץ ישראל במהלך שנות ה 20-של המאה ה 20-הן :ממאן ,יששכרוף ,ועדיאייף. משפחת ממאן (ממון לפי ההגה היהודי-בוכארי) מונה כיום מאות נפשות ,פזורות בכל העולם ,צאצאים של חכם יוסף ממאן מערבי ,שהגיע כשד"ר לבוכארה ב .221793-דור הצאצאים האחרון לאיש זה ,הנו כיום הדור התשיעי .בשנים הרלוונטיות ,התגוררו בניכר 73 בני משפחה לפי ההתפלגות הבאה 26 :בלונדון 26 ,בניו-יורק 18 ,בפריס 3 ,בבלגיה .מהם, 12לא נישאו ושלושה זוגות נותרו חשוכי ילדים. הערים המצוינות כאן הנן היעד הסופי אבל ,ברוב המקרים (ולא רק לגבי משפחה זאת) התחנה הראשונה הייתה ברלין ואף וויזבאדן ,עיר מרפא בגרמניה .כמו כן ,הייתה תנועה מפריס לארה"ב ,מפריס לקרקס (ונצואלה) ,מריגה לפריס ולונדון ,מפריס לניו- יורק דרך לונדון ,לירושלים ומשם ללונדון .תלאות אלה לפעמים לוו במצבים יוצאי דופן ,כמו מקרהו של יהודה ממאן שנולד בשנת 1921ברכבת מוסקבה-ריגה .רוב בתי האב של משפחה זאת התיישבו עם ילדיהם ,בסופו של מסע נדודים באותה עיר ,למעט המקרה של פנחס ממאן ( ,)1944-1878יליד בוכארה ,נשוי לשרה ממאן ,שבורח מברית המועצות עם חמשת ילדיו ,שכבר נולדו בסמרקנד ,על גבי גמלים דרך אפגאניסתאן בואכה בלוצ'יסתאן (פקיסתאן) והודו ,בה הוא מקבל נתינות בריטית .משם הוא נוסע .22על משפחת ממאן ,אילן היחוסין על ידי גרי ממאן (בנו של מישל ממאן ואסטרו-פיזיקאי בפריס) .ראו גם פוזיילוב ,יהדות ,עמ' .61-47אשל עמ' .17- 29יערי עמ' .286-283 הגירת יהודי בוכארה לארצות המערב ,מהמהפיכה הבולשביקית עד 1928 77 לפריס .אחר כך ,אחת מבנותיו עברה מפריס לארה"ב ב ,1939-בת שנייה נשארה בפריס, בן אחד נסע לניו-יורק ובת נוספת ללונדון .אין זאת אלא דוגמה קיצונית של פירוק הדפוס הקלאסי של משפחה בוכארית פטריארכלית .מסלול חייו של מישל ממאן גם כן ראוי לציון. הוא בנו של מנשה ( ,)1915-1887יליד סמרקנד ,שנרצח על ידי אוזבכי ,ויפה לבית אלישעייף אשר התחתנה שוב כעבור שנתיים עם יהודי איראני בשם רזה .אזי ,היא עוברת עם בעלה למוסקבה בהשאירה בסמרקנד את בנה מישל ובתה הצעירה תמרה ,שמתחנכים אצל הסבא .ב 1924-מישל עולה ארצה עם אחד הדודים ,בעזרת ניירות שהושגו בשגרירות אפגאניסתאן במוסקבה .הוא מתיישב בירושלים ,לומד בגימנסיה העברית אך ,ב1929- הוא עובר לפריס ומצטרף לאמו ,בעלה ואחותו תמרה .ב 1933-הוא מסיים לימודי הנדסת חשמל ,עובד כמהנדס .ב ,1939-בפרוץ המלחמה הוא מתגייס לצבא הצרפתי ולאחר כיבוש צרפת הוא בורח לניצה ,בה גרים אמו ,בעלה ושני חצאי אחיו-ז'אן ואלקסנדר .הוא מצטרף למחתרת ומשמש איש קשר ,אולם המשפחה נעצרת בשל הלשנה ונשלחת למחנה המעצר .DRANCYשם הוא טוען בתוקף כי הם מוסלמים ,בצטטו פסוקי קוראן ובסופו של דבר אינם נשלחים למחנה השמדה.23 24 משפחת ועדיאייף .בני משפחה זאת הנם צאצאים של חיים ועדיא ( , )1914-1830שהיה בין ראשוני היהודים שעברו מבוכארה לקוקנד באמצע המאה ה .19-בניו הקימו בעיר זאת חברה לניפוי וסחר כותנה ,אולי הגדולה באסיה התיכונה מבחינת היקף פעילותה הכלכלית בתחומים אלה .המשפחה ,רובה ככולה ,עזבה את ברית המועצות למערב בשנות ה. 20- מעוטה עלתה לארץ ישראל בראשית המאה ה ,20-לפני המהפכה .היא בעלת קשרי נשואים עם משפחות פותילאחוף ושמחייף מקוקנד ,שתיהן גם כן מעמודי התווך של הקהילה בעיר זאת ובעלות עסקים ענפים מאד עד המהפכה. בין שתי מלחמות העולם ,התגוררו 50בני משפחה זאת במערב לפי ההתפלגות הבאה: 21בפריס 20 ,בניו-יורק 7 ,בלונדון 2 ,בווינה .חמישה מהם לא נישאו ושלושה זוגות נותרו חשוכי ילדים .מסלול ההגירה היה במקרה זה אחיד לאמור :קוקנד ,בוכארה ,בטומי, איסטמבול ,ברלין ,וויזבאדן ,פריס אליה חלקה הגיעה בדצמבר .1927אמנם ,רב היה פיזורה על פני העולם אבל ,משבית אב הגיע לעיר היעד ,הוא לא עזב אותה עוד .25הדבר אולי מוסבר בכך שלמשפחה היו די נכסים כדי להתבסס בכל מקום ,אם כי ברור כי מצבה הכלכלי בפזורה החדשה לא היה דומה כלל ועיקר לעושרה באסיה התיכונה. .23על כך :פרסום של אוניברסיטת בן גוריון ,מאי ,1992לרגל חנוכת מעבדה מיקרו-אלקטרונית על שמו של מישל ממאן שהיה מדען בתחום זה בפריס. .24ראו טג'ר עמ' 75חלק ב' .תקנון חברת ועדיאייף .1914אילן יחוסין של משפחת ועדיאייף על ידי יהודה מהטוב .כמו כן ,עדות כתובה של הלן ועדיאייף ,פריס .2003 ,זיכרונות יפה אברם ,לונדון. .25מקרהו של אברהם ועדיאייף ( ,)1992-1901בן יעקוב ונשוי לבת דודתו זינה ,הינו יוצא דופן במשפחה זאת. כפי שראינו ,הוא עזב את אסיה התיכונה ב ,1917-הגיע ללונדון עם אביו בה הוא למד לימודי הנדסה ,קיבל נתינות בריטית ,לימים עבר לוושינגטון -ארה"ב וב 1974-התיישב סופית בפריס .מידע זה נימסר על ידי הלן ועדיאייף ,פריס.2002, 78 בנימין בן דוד משפחת יששכרוף .בני משפחה ענפה זאת ,שמוצאה סמרקנד ,הגיעו ברובם לארץ ,אבל לא מעטים התיישבו באירופה ובאמריקה .26הדמויות הבולטות שבה הן :ציון יששכרוף ( ,)1942-1870אשר יזם בניית בית כנסת בשכונת הבוכארים יחד עם משפחת באבאיוף ( )1898וכן בית יתומים ברחוב יפו בירושלים ( ,)1903יחד עם משפחת ברוכוף .שני המבנים קיימים עד היום .ציון עלה לירושלים ב 1924-ועד שנת 1926כל ילדיו התקבצו בארץ. משאשתו רחל הלכה לעולמה ,נסע עם בתו הצעירה לפריס בה שהה מספר שנים עם אשתו השנייה ,חזר לירושלים אך ב 1937 -נסע עם אשתו ללונדון בה התגוררו ארבעה מבניו ובתה של רחל אשתו .הדמות השנייה היה אליהו יששכרוף ( ,)1979-1890נשוי לברוריה בת יוסף דוידוף מתאשכנת .נדיב נודע זה ידע גם כן מסלול נדודים עד אשר התיישב בניו-יורק .אשר על כן ,ב ,1920-הוא נאלץ להימלט לאפגאניסתאן ונפגש בה עם ידידו נדיר-חאן ,שהיה שגריר מדינה זאת ברוסיה שם פעל רבות לטובת פליטים בוכארים ,העוברים דרך ארץ זאת. לאחר מכן הוא נוסע לפריס ,ללונדון ,לבואנוס-איירס וכאמור מתיישב בסוף בניו-יורק. תלאות אלה התרחשו בשל הפורענויות שעמדו להתרגש על מקומות אלה. חי יששכרוף ( )1949-1903היה אישיות בזכות עצמה ,בהיותו סגנו של פנחס רוטנברג (מייסד חברת החשמל) ותת שר האווירייה במלחמת העצמאות .הוא מסמל את קוטב ההגשמה הציונית במשפחה זאת. בין שתי מלחמות העולם התגוררו באמריקה ואירופה 56בני משפחה זאת לפי ההתפלגות הבאה 41 :בלונדון 7 ,בארגנטינה 6בניו-יורק 2 ,בפריס .אין רווקים בקרב קבוצה זאת ואין אף זוג ללא ילדים .שלא כמו לגבי משפחות וועדיאייף וממאן ,שלא הרבו לנדוד אחרי עזיבתם את ברית המועצות ,לא כן משפחת יששכרוף .הנה כי כן ,בנוסף לאליהו ,בלומה בת ישה יששכרוף היגיעה מרוסיה לשנחאי ,אחר כך עברה לדרום אמריקה ומשם לניו-יורק. כמו כן ,יששכר יששכרוף אשר בא תחילה לירושלים ,אותה עזב לברלין ,משם נסע לפריס, אחר כך לניו-יורק ולבסוף השתקע בלונדון. יהודי בוכארה בפריס ,לונדון ,ניו-יורק ומקומות נוספים למיטב ידיעתנו אין כמעט חומר ארכיוני על אודות יהודי בוכארה בערים אלה ובתקופה זאת ,זולת על שלושה נושאים ספציפיים :בארכיון עיריית לונדון שמור חומר הנוגע לסיוע שהעניקו יהודי בוכארה מלונדון לאחיהם שנקלעו לקשיים גדולים ,תוך מאמץ לעלות ארצה בשנות ה 30-של המאה ה 20-וכן מצוי חומר בארכיון ועד שכונת הבוכארים על העזרה הכספית שהעניקה קהילת יהודי בוכארה בלונדון לשכונת הבוכארים בתום מלחמת .26ראה יששכרוב סיפורה עמ' . 64-63 ,55 ,51-50 ,49-47 ,30 ,29 ,26-25ראה גם טג'ר עמ' 19-14חלק ב'. אשל עמ' .103 הגירת יהודי בוכארה לארצות המערב ,מהמהפיכה הבולשביקית עד 1928 79 העולם הראשונה 27.והמקרה שלישי נוגע לרשימת ה"ג'וגוט" מפריס ולפרשה זאת בכלל, שפרטיה נמסרו ליד ושם על ידי האיש שעמד במרכזה הלא הוא ד"ר אסף אצ'ילדי.28 רשימה זאת נותנת מושג על היקף הנוכחות של יהודי בוכארה בפריס בין שתי מלחמות העולם ,אם כי נתונים אלה חלקיים מאד שכן ,מסתבר שלא כל יהודי בוכארה התפקדו כשייכים לכת הג'וגוט ובכל זאת ,כמעט כולם ניצלו מגירוש למחנה ריכוז .ניכר הקשר האמיץ של יהודים אלה עם שלטונות אפגאניסתאן ואיראן ,מזמן יציאתם את ברית המועצות עד להגיעם לניכר ,בכלל זה לפריס ,כולל תקופת המלחמה ,כפי שיתברר בהמשך. פריס "רשימת הג'וגוט הילידים ,יוצאי איראן ,אפגאניסתאן ,בוכארה (אסיה התיכונה) ,הגרים בפריס וסביבתה" ,כלשון המסמך הרשמי ( ,)4-5-1943כוללת 90שמות אך מתוכם רק 42הנם יהודים בוכארים בעוד השאר הנם יהודים ממוצא איראני ,סורי ולבנוני שהקונסול האיראני של פריס דרש בשלב מאוחר זה ,לצרף לרשימה על מנת להצילם .ארבעים ושניים אנשים אלה הנם בגירים ,בני זוג ויחידים .בסעיף "מוצא לאומי" 25 ,רשומים כאפגאנים6 , כאיראנים 11 ,כבוכארים (נתיני האמירות האוטונומית) .יש להוסיף למספר זה 6קטינים שאינם מופיעים ברשימה .משפחת אהרון אברהמוף היא הגדולה שברשימה והיא מונה 10 נפשות .אמנם האיש מופיע כיליד בלח ,אבל שאר בני משפחתו ,כולל ילדיו ,נולדו בתאשכנת וקוקנד .השנייה היא משפחת דוידוף מתאשכנת ,המונה 9נפשות בעת הזאת .משפחת חסיד אברהמוף (סמרקנד) ,מונה 5נפשות .ועוד נמנים עם רשימת הג'וגוט המשפחות והיחידים הבאים :חכימי ,בלכייף ,שכרוף ,ממאן ,איליאל. אך כאמור ,חלק ניכר מיהודי בוכארה שבפריס ובצרפת בכלל ,לא הצהירו על השתייכותם לג'וגוט או לא התפקדו כלל כיהודים .למשל ,משפחת ועדיאייף מנתה בפריס 17נפשות אבל רק 8מהם נכללו ברשימת הג'וגוט .29משפחות נוספות שלא התפקדו כיהודים וממילא לא נכללו ברשימת הג'וגוט הן :ממאן ( 16נפשות) ,קולנגייב ( ,)1מנייב או דייב(,)1 פוזיילוף( ,)2יששכרוף( .)2המפתיע הוא כי ד"ר אסף אצ'ילדי ובני ביתו ( 4נפשות) לא מופיעים ברשימה שכן ,גם הוא לא התפקד כיהודי כי הרי הוא גלגל כבר מ 1940-את רעיון הכת ג'וגוט ,המאמינה בדת משה אבל שאינה שמית על פי הגזע .אשר על כן ,המספר הכולל .27תודתי נתונה לד"ר ירון הראל שהפנה אותי לארכיון הקהילה היהודית בלונדון ולמר אדוארד פנחסוב (לונדון) ,שאיתר והעביר לי חומר זה .כמו כן תודתי נתונה לד"ר גיורא פוזיילוב שהעמיד לרשותי 26 מכתבים ,שעניינם הפעילות והתרומות של יהודי בוכארה ואיראן בלונדון למען יהודי בוכארה בתקופה הנידונה. .28המילה ג'וגוט ,משמעותה יהודי בשפה האוזבכית ,כך הגדירו עצמם היהודים שהגישו עתירה לשלטונות הכבוש הגרמניים בדבר השתייכותם לקבוצה המאמינה בדת היהודית אך ארית על פי הגזע .על פרשה מופלאה זאת ראו אצ'ילדי עמ' .221-243אלטשולר עמ' .5-16בן דוד ,הצלה עמ' Green .26-29עמ' Preschel .40-50עמ' .43-49יהושע עמ' .223-227על דמותו של אסף אצ'ילדי ,ראו אשל עמ' .159 .29על כך עדות כתובה של הלן ועדיאייף ( )2003ושל עמנואל ועדיאייף (.)1987 80 בנימין בן דוד של יהודי בוכארה בצרפת ערב מלחמת העולם השנייה הוא כ( 100-כולל ילדים) וכולם הגיעו לשם ,כאמור ,בשנות ה 20-של המאה הקודמת .כמה מהנשים היו אשכנזיות .עד 1939היו רק שני מקרים של נשואי תערובת עם נשים נוצריות. רובם היו חסרי נתינות מבחינת הסטאטוס המשפטי אם כי ,רבים היו מצוידים בתעודות ומסמכים אפגאניים או איראניים ,למעשה פיקטיביים .כבר ראינו שאלה המעטים שהגיעו בשנות ה 20-למערב דרך אפגאניסתאן או איראן ,השיגו בארצות אלה או שגרירותיהן, דרכונים מקומיים תמורת שלמונים או בזכות קשרים .אבל ,הזיקה החזקה אליהן ,לא הועילה הרבה באשר להשגת נתינות צרפתית .שתי הדוגמאות הבאות ממחישות את המצב הזה. מאיר דוידוף בא לירושלים ב 1926 -ועזב את הארץ בתום שנה בהגיעו לפריס .משהיה חסר נתינות ,השתדל מאד להסדיר את מעמדו ולשם כך ,פנה ב 1931-ל"נציגות המלכותית של אפגאניסתאן" כדי לקבל אישור וזה לשונו:30 "הנציגות המלכותית של אפגאניסתאן בפריס מאשרת כי מר מאיר דוידוף בן מר נתן דוידוף ושרה כימיאגרוף ,נולד בקוקנד ב 31-ביולי .1904אין באפשרות הנ"ל להציג תעודת לידה .אישור זה נמסר למעוניין לשם קביעת מסמך נוטוריוני". המזכיר הראשון חתימה פרשת ה"ג'וגוט" כולה מעידה כי הדיפלומטים האפגאנים והאיראנים בפריס גילו פתיחות רבה כלפי יהודי בוכארה וראו בהם אולי בני חסות שיש להגן עליהם ולסייע בידיהם .בהקשר זה מעיד עמנואל ועדיאייף (יליד " :31)1909האחים שלי ,מיכאל ,דניאל ואני ,לא התפקדנו כיהודים ב 1941-מתוך חשש ומפני שהייתה לנו נתינות איראנית אותה רכשנו ברומניה ב 1923 -תמורת חמש לירות שטרלינג ,זאת לאחר שעזבנו את ברית המועצות באופן בלתי לגלי בתקופת הנא"פ .אבל ,ב 1944 -הלשינו עלינו שלוש פעמים, תחילה בתחנת המשטרה השכונתית ואחר כך בפרפקטורה (מטה המשטרה המרכזי) .שם, פקיד איים עלינו בגירוש מיידי בהצביעו על רכב החונה בחצר והמוכן להוביל אותנו למחנה המעבר . DRANCYלא הודינו במעמד זה כי אנו שייכים לעם היהודי אלא ,טענו שאנחנו איראנים .אזי ,נדרשנו להציג על כך אישור של הקונסוליה האיראנית בפריס .הקונסול בשם סרדרי ,אכן נתן אישור כזה .בהמשך ,הגרמנים דרשו תעודת לידה המוכיחה אי השתייכותנו ליהדות .על כך ,הקונסול העיד כי אנו ילידי העיר משהד ,הקדושה לאסלם והריקה מיהודים .לנוכח התעקשות הגרמנים ,הקונסול הסביר כי קשה להשיג במהירות תעודה כזו בתנאי מלחמה" .רק שחרור פריס שם קץ לפרשה הזאת .עמנואל ועדיאייף מציין כי הקונסול האיראני סירב לקבל טובת הנאה כלשהי. .30ארכיון משפחתי של המחבר. .31ראיון עם עמנואל ועדיאייף (.)1987 הגירת יהודי בוכארה לארצות המערב ,מהמהפיכה הבולשביקית עד 1928 פנינה דוידוף מאיר דוידוף אהרון אברהמוף נתן דוידוף 81 סולימאן שכרוף דוד אברהמוף אחדים מבני קבוצת הג'וגוט כל יהודי בוכארה שבצרפת ,ללא יוצא מן הכלל ,השתייכו למשפחות אמידות לשעבר או אף לעילית הכלכלית של אסיה התיכונה (ועדיאייף ,דוידוף) אבל מצבן ,מבחינה זאת, השתנה לחלוטין במקום גלותן החדש .מיעוטן נקלעו למצוקה ,רובן עסקו במסחר קמעונאי של מוצרי מזון ,החזקת מכולות וכול' .בכל אופן ,מצבן הכלכלי הייה נחות מזה של היהודים הבוכארים בלונדון. שונה לגמרי היה מצבם של בני רבי שלמה מוסאיוב ( ,)1922-1852שהתגוררו בפריס מראשית שנות ה ,20-הלא הם צבי ,משה וחי ואילו בנו רחביה שהה בפריס אך לא חי בה דרך קבע .שלושה מכתבים בדבר תרומות לוועד שכונת רחובות הבוכארים ,מעידים על ישיבתם בפריס .הראשון מ 24-ניסן תרפ"ג ( ,)1923כולל דברי תודה לצבי מוסאיוב היושב בפריס, בעבור תרומתו לוועד רחובות הבוכארים ,לרגל שנה לפטירת אביו-רבי שלמה מוסאיוב. אחד החותמים בשם הוועד הוא אחיו רחביה ,משמע ,באותה עת הוא ישב בירושלים .מכתב שני מה 20-בפברואר 1924חתום בשם הוועד על ידי שלמה צופיוף ,והוא הבעת תודה לצבי מוסאיוב ,רחביה מוסאיוב ובני ביתו ,היושבים בעת ההיא בפריס .מכתב שלישי מה- 3באפריל ,1924נשלח על ידי צבי מוסאיוב מפריס ובו הוא מודיע על תרומה לוועד בסך 1,150פרנק .מכתב זה כתוב על נייר כותרת של חברת צבי מוסאיוב ,ליצוא-יבוא פנינים ואבנים טובות והכתובת פריסאית .יש להדגיש כי משפחה זו ,בשונה משאר המשפחות המוזכרות במאמר זה ,באו מארץ ישראל ולא מבריה"מ. 82 בנימין בן דוד לפי עדותה של רוזה מוסאיוב ,32צבי היה נשוי שלוש פעמים אך נותר חשוך ילדים ,הוא מת בגיל 90ונקבר בפריס .כמו כן ,אחיו חי ומשה חיו ופעלו בפריס .רוזה ובעלה אברהם באו לפריס ב 1936-ואף הם עסקו בסחר פנינים ואבנים טובות .בזמן המלחמה הם נאסרו במחנה הסגר ,אך לא נשלחו למחנה השמדה בשל היותם ארץ-ישראלים ,כלומר שייכים לאימפריה הבריטית .כלל זה חל גם על סוליימן שכרוף ,שנקלע בצרפת עם פרוץ המלחמה, בדרכו ללונדון. כיום נותרו בפריס רק יהודים בוכארים בודדים ומזה עשרות שנים אין מי שיתכנס לחגוג חתונה בוכארית או אירוע משפחתי אחר. לונדון שלא כמו בפריס ,היהודים הבוכארים ,שבלונדון התאגדו כבר בשנות ה 20 -בזכות כמה דמויות בולטות כמו :בן ציון כוג'הינוף ,האחים מירזאיוף ,מנחם צבי דוידוף ,האחים נגיוף ואברהם-חיים יאדגרוף .התארגנות זו באה לידי ביטוי בולט כאשר הקהילה של לונדון התבקשה לסייע בידי היהודים הבוכארים שברחו מברה"מ ונתקעו ,בשנות ה 30-של המאה ה ,20-בעיקר בפרס ,אפגאניסתאן ופקיסתאן .כמו כן ,בשנות ה ,20-היושבים בארץ ישראל פנו לעתים לאחיהם שבלונדון לשם קבלת סיוע כספי ונראה כי לא תמיד נענו מיד כנדרש, משום שחלקם היו בעצמם חדשים בעיר זאת וטרם הספיקו להתבסס .פניות אלה נעשו תכופות כאשר משרד הסיוע היהודי שליד ועד הצירים (שייצג את ההסתדרות הציונית) החל להפסיק את תמיכתו בדצמבר .331920דוגמה מאלפת למצב זה הם המכתבים הבאים, שנשלחו ע"י ועד היהודים הבוכארים -שכונת רחובות ,ירושלים ו"ת: 7.12.1929 לכבוד, האדון הנכבד מר יונה דוידוף יצ"ו בעיר לונדון יע"א א.ב.נ. היות וידוע לכם מצב עניי ופליטי עדתנו פה בארץ וגם כתבנו לכם פעמים רבות לעזור לעניי עדתנו ולא קבלנו תשובה. ובהיות והמצב הולך ורע מיום אל יום ,וכעת רבים מחוסרי עבודה בקרב בני עדתנו ,ואפילו בעלי הבתים נמצאים במצור ומצוק מפני שהשכנים לא משלמים את שכירות הדירה ,וקופת הועד ריקה ואין יכולה לעזור לכל העניים הנצרכים ובפרט מצב כלכלי ירוד ויוקר השערים ,שורר בכל מקום והעוני והמחסור גדול ,העניים והאביונים מבקשים עזרה ואין .ולכן נאלצנו שוב לפנות אל כבוד מעלתכם לא להעלים עין בימים קשים אלו מאחיכם בארץ הסובלים באין להם .32ראיון עם רוזה מוסאיוב (.)2003 .33פוזיילוב ,מבוכארה ,עמ' .176 הגירת יהודי בוכארה לארצות המערב ,מהמהפיכה הבולשביקית עד 1928 83 ישע,ומבקשים מכב' להושיט עזרה ותמיכה בסכום הגון כדי שנוכל לספק לכל הנצרכים הדרוש להם בימים אלו ובפרט בחורף. נקוה כי תתחשבו עם דברינו אלה המעטים ותזכרו את עניי ירושלים תמיד. ובה' תהיה משכורתכם שלימה אמן. חתומים שבעה חברי הועד וכן מזכיר הועד רפאל גאליבוף. המכתב הבא הוא מעין עצומה חתומה על ידי 47ראשי משפחות של יהודים בוכארים השוהים באפגאניסתאן .הוא מופנה לחברת "האדונים מירזאיוף -ברוס" ,פשהוור -הודו, תוך ציון ,בסוף המכתב כי ,ניתן לבדוק את האמור בו גם באמצעות חברת מירזאיוף בלונדון. קאבול ,אפגאניסתאן.01.07.1934 , אל : אדון איזידור סאלמון ,מ .פיזי 51מאונט סטריט לונדון. אדון נכבד, אנחנו 800 ,נפשות ,גברים ,נשים ,וטף ,ברחנו מרוסיה לאפגאניסתאן לפני כשמונה חודשים. כתבנו מספר פעמים ושלחנו מספר מברקים לארץ ישראל לשם קבלת אשרות כניסה ועזרה .קבלנו מזמן 400לירות סטרלינג מהJewish Board of - Guardiansבלונדון וכמה אנשים פרטיים .כמו כן ,קבלנו 20אשרות (לארץ ישראל) מהקונסוליה הבריטית. אנחנו מוכנים לעשות כל עבודה ואנו מבקשים אתכם לסייע בידינו כספית וכן לשלוח לנו אשרות להודו ,לארץ ישראל או לכל מקום שתציעו .מצבנו קשה מאוד ,אנחנו גוועים מרעב ואין לנו בגדים ללבוש .הילדים אינם הולכים לבית ספר. עד עכשיו ,ממשלת אפגאניסתאן התייחסה אלינו בסובלנות אבל ,לא מזמן נאמר לנו לעזוב את המדינה מפני שכאן האנשים פנאטיים. אנו מבקשים אתכם לא לשכוח אותנו ,רחמו עלינו ועזרו לנו בכל דרך אפשרית. מכתב זה ,אחד מני רבים ,הוא דוגמא למעורבות הקהילה הבוכארית בלונדון בסיוע לפליטים הבוכארים ,שנקלעו באפגאניסתאן ובאיראן. אולם ,מכתבי תודה רבים מעידים שבכל זאת נשלחה עזרה באותה תקופה .למשל ,ב24- ניסן תרפ"ד ( ,)1924ש .צופיוף מודה בשם הועד לבן ציון יצ"ו כוג'היהנוף על תרומה בסך 15לירות סטרלינג לרגל חג הפסח .ב 15 -אייר תרפ"ד ,נשלח מכתב ועד שכונת הבוכארים, בבקשת תרומה לרגל חג השבועות אל :אברהם חיים יאדגארוף ,דוד מתתיא הארונוף ,יוסף 84 בנימין בן דוד פזיזולאיוף ,האחים נגיוף ,האחים אמינוף ,עבדל ראחמן אברהמוף ,אגא איסמעילוף ,אגא חביב נהוראי ,אגאמירבו נהוראי ומנחם צבי דוידוף. במכתבים אחרים ,הכתובים לרוב על גבי נייר כותרת של העסק ,יהודי בוכארה שבלונדון ושותפיהם או ידידיהם -יהודים איראנים ,מפרטים את שמות התורמים וגובה תרומתם. למשל ,המכתב שלהלן נשלח בכ"ז אדר תרפ"ג ( .)1923במקרה זה ,השותף האשכנזי של אברהם חיים יאדגארוף תרם גם כן ,סה"כ התרומה 26לירות סטרלינג ,שהועברה באמצעות בנק איטלקי. סכומים אלה היו צנועים וכנראה הספיקו אך לצרכים הבסיסיים ביותר זאת ,בהתחשב בעובדה שהעדה הבוכארית בירושלים קיבלה בסך הכל 6,216לירות מנדטוריות שנועדו לשיקומה הפיזי ,הכלכלי והחברתי של השכונה (ערכה של הלירה המנדטורית היה שווה ללירה סטרלינג). כאמור ,עם תחילת הבריחה הבלתי לגלית מברית המועצות וההעפלה ,בראשית שנות ה ,30-התגייסה הקהילה הלונדונית הבוכארית לסייע לפליטים והתערבה לטובת המעפילים ,שנתקעו במקומות שונים בדרכם לא"י בהעדר סרטיפיקט .בעצם ,היא עסקה בשתדלנות מול הקהילה היהודית הלונדונית ,הסוכנות היהודית ,שלטונות בריטניה הגדולה ואפגאניסתאן ,בה מצב היהודים היה הקשה ביותר. משפחת יששכרוף היא הגדולה מבין אלה שישבו בלונדון בעת ההיא ומנתה שמונה בתי אב ו 41-נפשות .ראוי לציין כי כולם ידעו גלגולים רבים עד אשר הגיעו ללונדון כיעד סופי בשנות ה 20-וראשית שנות ה .30-תופעה זאת ,שחלה על ציון יששכרוף ,מסבירה את העדרו של איש רב פעלים זה מבין פרנסי הקהילה בזמן ההתרחשויות ההן ,שהרי הוא בא לירושלים ב ,1926-משם עבר לפריס ב 1928-וללונדון ב .1937-המשפחה השנייה בגודלה היא משפחת ממאן המונה ארבעה בתי אב ו 16-נפשות .יש להוסיף את המשפחות שכבר הוזכרו :דוידוף (סמרקנד) 5נפשות ,פינחסוף (סמרקנד) 3נפשות ,אברהמוף (סמרקנד) 9נפשות ,ג'ורה (בוכארה) 3נפשות ,יוסופוף 7נפשות ,חוג' ברוך (לא ידוע) ,שם טוב (לא ידוע) .קהילה זאת מנתה אפוא כ 138-נפש בין שתי מלחמות העולם. רוב בני הקהילה עסקו בסחר אבנים טובות ,פרוות ,עורות ,שטיחים ,מכאן מצבם הכלכלי המשופר. הדור השני ,שגילו הממוצע כיום הוא 65מונה כ 61-נפשות ,מכלל זה שני זוגות לא נשואים 5 ,רווקים 6 ,נשואים מעורבים (על כך יש להוסיף 4נשואים מעורבים של אותו אדם) .ראוי לציון ,אדוארד מירזאייף ,השייך לדור השני ,שהגיע למשרה גבוהה מאד ב- . BBCניתן לקבוע כי בדור השלישי ,קהילה זאת למעשה אינה קיימת עוד בתור שכזו ,שכן 34 הוא התפזר במידה רבה וזיקתו ליהדות נחלשה. .34על כך :טג'ר עמ' 33חלק ב' .יששכרוב ,סיפורה עמ' .62-60 ,55 ,51-50 ,49-48פוזיילוב ,מבוכארה ,עמ' .271-276מידע של א .פנחסוב ( .)2003תכתובת של חברי " חברת יהודי בוכארא לונדון" בדבר מתן תרומות ל "ועד רחובות הבוכארים ,ירושלים". הגירת יהודי בוכארה לארצות המערב ,מהמהפיכה הבולשביקית עד 1928 85 ארצות הברית על פי הממצאים שבידינו ,נראה כי משפחת ממאן הייתה הגדולה בארה"ב בשנים ההן שכן, היא מנתה 12בתי אב ,מורכבים מזוגות ויחידים .חלק מילדי המשפחות הללו נולדו בשנות ה 30-המאוחרות או בשנות ה ,40-לפיכך סה"כ הנפשות אינו משמעותי באשר לדיוננו, במקרה זה .ראוי לציין כי מזל אמינוף לבית ממאן ( )1928-1880הייתה נשואה לחיים אמינוף שהגיע לארה"ב כבר ב ,1914-בעוד אשתו ושלושת ילדיו הצטרפו אליו רק ב.1920- אחיו הגיע לשם אף הוא בשנות ה. 20- משפחת ועדיאייף מנתה ארבעה בתי אב וכ 20-נפשות .שתיים מנשות משפחה זאת היו נשואות עם בני שימחייף .כמו כן ,מישל שימחייף התיישב בניו-יורק .כולם הגיעו לארה"ב בלי להתעכב זמן ממושך באירופה. אליושה יששכרוב ,רעייתו לולה בת יוסף דוידוף ובנותיהם .פריס 1929 משפחת יששכרוף מנתה ארבעה בתי אב .הדמות הדומיננטית בקהילה הקטנה שהתהוותה בניו-יורק ,הייתה אליהו (איליושה ) יששכרוף ( )1974-1896בן חיזקיה נשוי לברוריה בת יוסף דוידוף (תאשכנת) .כפי שצוין למעלה ,הוא הגיע לארה"ב לאחר נדודים רבים אך ,בזכות חוסנו הכלכלי והתודעה הציונית שלו הוא סייע לבני עדתו בארץ .אחי אליהו-ישה ( ,)1975-1895התחתן עם נוצרייה והוחרם בשל כך על ידי בני משפחתו, בהיותו תחילה בפריס .אבל ,לימים הוא התחתן שנית עם יהודיה ועבר לארה"ב .יששכר ( )1975-1891ויוסף ( ,)1957-1897שהו במשך תקופת-מה בניו-יורק ,לפני מלחמת העולם השנייה ,ובסופו של דבר התיישבו בלונדון. 86 בנימין בן דוד כמו כן ,נמנו עם המשפחות שהשתקעו באמריקה בתקופה הנדונה :מירזאייף ,על שלושת בתי האב שלה ומשפחת לוייב .קשה לקבוע בוודאות את מספר היהודים הבוכארים שהתיישבו בארה"ב בשנות ה 20-וה 30-בהעדר ארכיון קהילתי ,הזמן הרב יחסית ,שעבר מאז והתפוגגות הדור השלישי .לפי אומדן כללי חיו בתקופה זאת בארה"ב כ 75-יהודים בוכארים.35 ארצות אחרות אחת התחנות החשובות בדרך למערב אירופה הייתה רומניה אבל ,למעשה רק משפחה אחת נשארה בארץ זאת תקופה ממושכת ,הלא היא משפחת רובינוף-שימחייף (קוקנד),הקשורה קשרי נשואים .הנה כי כן ,ארי רובינוף ,נשוי ליפה לבית שימחייף וששת ילדיהם שהו כמה שנים ברומניה לאחר שעזבו את ברית המועצות בסוף שנות ה 20-ואחר כך עברו לארגנטינה .אחיו ,רובינוף אברהם ,נשוי לשרה שימחייף ,בת דודתה של יפה ושלושת ילדיהם חיו ברומניה עד עלייתם לארץ ב 1949 -אולם ,כפי שסופר למעלה ,בתם טליה התנצרה בהיותה בפריס .36גם שימחייף מישה ואשתו התיישבו בארגנטינה. חלק ממשפחת יששכרוף הענפה אף היא התיישבה בארגנטינה בשלב מוקדם .הכוונה למזל לבית יששכרוף ( )1950-1885בת חיזקיה ,נשואה לכהן ,אשר גנבה את גבול ברית המועצות לאפגאניסתאן ב ,1920-עברה משם לברלין כמו רבים אחרים והמשיכה לארגנטינה .נולדו להם חמישה ילדים .גם משפחת פנחסוב הגיעה תחילה לפריס ועברה לארגנטינה עוד לפני מלחמת העולם השנייה.37 יהודה סמנדרוף הרחיק לכת עד קרקס (וונצואלה) ,כפי שכבר צויין לעיל ,עבד שם כרופא, אחרי מלחמת העולם השנייה בא לפריס ,נשא את תמרה ממאן לאישה ושב לקרקס .לא נולדו לזוג זה ילדים. מישה ועדיאייף בן יעקוב ,התגלגל לווינה אך גורלו אינו ידוע .כמו כן ,נתן ממאן (1976- )1904התיישב באנטוורפן (בלגיה) עם אשתו אסתר לבית אברהמוף .נולדה לזוג זה בת (.)1935 למיטב ידיעתנו ,נותרו כיום קשרים רק עם צאצאי משפחות רובינוף ויששכוף ,אשר בארגנטינה. .35על כך באילן יחוסין של משפחת ממאן ,גרי ממאן .יששכרוב,סיפורה עמ' .27 ,25כמו כן ,מידע שנימסר לי על ידי שורה איגור ריבקוף. .36על כך בזיכרונות שרה רובין וכן בראיון עם ריה רובין(.)2003 .37יששכרוב ,סיפורה עמ' .29 ,23המידע על משפחת פנחסוב זאת נימסר לי על ידי הלן ועדיאייף (.)2003 הגירת יהודי בוכארה לארצות המערב ,מהמהפיכה הבולשביקית עד 1928 87 סיכום יש בסיכומים המספריים משום אומדן בלבד ,באשר עמד לרשותנו מעט מאד חומר ארכיוני והנתונים מתבססים בעיקר על זיכרונות כתובים ,אילנות יוחסין ,ראיונות וספרות .למרות הכל השתדלנו להצליב את הממצאים. עולה אפוא מן האמור לעיל כי התגוררו באירופה וביבשת אמריקה בשנות ה 20-וה- 30של המאה הקודמת כ 340-נפשות ,במשפחות אשר לפחות אחד מבני הזוג שלהם הנו בוכארי .בדור המהגרים הראשון כמעט שלא היו נשואים מעורבים ,למרות שחלקם התחתנו אחרי עזיבת ברית המועצות. בדקנו במידת האפשר את עיר המוצא של כל משפחה ומשפחה ועולה מכך כי 178 נפשות היו יוצאי סמרקנד 66 ,יוצאי קוקנד 23 ,יוצאי תאשכנת 13 ,יוצאי בוכארה ,בסה"כ כ 280-נפש .ההפרש נובע מן העובדה כי לגבי חלק מן המהגרים לא עלה בידינו לברר את עיר המוצא ,אם כי מספר זה מהווה 75%מכלל המהגרים הללו .ההתפלגות באחוזים ולפי ערים היא 66.6% :יוצאי סמרקנד 24% ,יוצאי קוקנד 8% ,יוצאי תאשכנת .איך מוסברים אחוזים אלה? על פי נתוני המדריך לאסיה התיכונה משנת 1903התגוררו בשנה זאת בסמרקנד 5000 יהודים ,בקוקנד 1630ובתאשכנת ,1464בסה"כ 8094יהודים 38בשלוש ערים אלה. באחוזים: 61%בסמרקנד 20% ,בקוקנד 18% ,בתאשכנת .עולה אפוא ,כי ישנה חפיפה מסוימת בין אחוז היהודים בערי תורכסתאן אלה ,לעומת האחוז של יוצאי אותן ערים שהתיישבו באירופה ובאמריקה .ההפרשים נובעים מן המספרים המוחלטים הנמוכים ,שלא מאפשרים חישוב מתאם מדויק וכן מן העובדה כי במספרים שמוסר המדריך לאסיה התיכונה אין הבחנה בין יהודי בוכארה ליהודי אשכנז .בכל הערים הללו היו יהודים אשכנזים במספרים קטנים יחסית לבוכארים ,זולת תאשכנת ,בה יהודי אשכנז היו רבים יותר ,אם כי גם בה הם היוו מעוט לעומת הבוכארים .39פרט ראוי לציון-משפחות ממאן ויששכרוף ,שתיהן מסמרקנד ,מהוות 66.4%מן היהודים שידוע כי הם יוצאי סמרקנד והתיישבו במערב. קשה לקבוע קשר מובהק בין מידת הזיקה של כל אחת משלוש הקהילות האלה ליהדות ולציונות מחד גיסא ,לבין מימדי ההגירה שלהן למערב מאידך גיסא ,אלא על דרך השלילה, בהשוואה לעיר בוכארה שכן ,רק שלוש משפחות מהגרים הינן יוצאות עיר זאת והתיישבו בלונדון ,הלא הן משפחות מירזאייף ,שלמהייף ויאדגארוף (בס"ך הכל 15נפשות) .נדגיש כי משפחה אחת בלבד ,מוצאה עיר קטנה ממש -צ'ורג'או (כ 100-ק"מ דרום-מערב לבוכארה), היא משפחת ג'ורה שהתיישבה גם כן בלונדון .בני משפחת יששכרוף שבניה אמנם הצטיינו 'Putivoditel .38עמ' .391 ,385 ,379 ,358 ,318 .39קלבן ,עמ' ,146מוסר כי ב 1887-חיו בתאשכנת 618בוכארים ו 460-אשכנזים .בן צבי ,עמ' 115מוסר בהסתמכו על עדי ראיה שעלו ב , 1933-כי גרו בתאשכנת כ 4000-אשכנזים וכ 6000-בוכארים .נעיר כי יהודי אשכנז באסיה התיכונה ,היוו מעוט לעומת יהודי בוכארה מראשית התיישבותם שם ,בסוף המאה ה ,19-עד מלחמת העולם השנייה. 88 בנימין בן דוד במסירותם לציונות וליהדות ,היגרו למערב במספרים ניכרים ,אם כי רובם הגדול עלו לארץ 40 ישראל. זאת ועוד ,למרות שכל הקבוצה ,שהיא נושא דיוננו ,השתייכה לבורגנות היהודית- בוכארית ואף לעילית הכלכלית-חברתית שלה ,לא כולה היגרה למערב .אם נבחן למשל את אשר ארע לארבע המשפחות הבולטות מבחינת עוצמתן הכלכלית :ועדיאייף ,פותילאחוף, דוידוף ,שימחייף ,עולה כי אמנם רוב בני ועדיאייף ופותילאחוף היגרו למערב אבל ,לא כן לגבי בני משפחות דוידוף ושימחייף אשר עלו בחלקם הגדול לארץ. תופעת פיצול משפחה בין ארץ-ישראל לבין אירופה ואמריקה ואף פיצול בארצות הגלות החדשה עצמן ,הנה כנראה יוצאת דופן ,שהרי במקביל להגירה בה אנו דנים הייתה עליה לארץ ישראל של משפחות אחרות ,שמנו 700-600נפש ,ששמותיהן אינם מופיעים כלל בין כל השמות שהוזכרו לעיל (פרט לשתי נפשות ממשפחת פוזיילוב בפריס) ,כמו: כוג'יהנוף ,משה ג'ה יצחקוף ,יוסף חיים שלומוף ,צופיוף ,אשרוף ,פוזיילוף ,יהודיוף ,טיליוף, רפאל מתתוף ,דויד מירזאיוף ,שלום יחיא בבאיוף ועוד שהיו גם כן משפחות מיוחסות ואמידות .41ניתן לומר כי צאצאי היהודים הבוכארים שהיגרו לאירופה ולאמריקה בין 1917 ל 1928-התפזרו או התבוללו ואינם קיימים עוד כישות מזה עשרות שנים. בשנות ה 70-וה 90-של המאה הקודמת ,נוצרה מציאות חדשה של שיבת ציון המונית, אך התהוותה בעת ובעונה אחת גלות גדולה של יהודים בוכארים בארה"ב וארצות נוספות ועתידן של תפוצות אלה ,מי יישורינו? קיצורים ביבליוגרפים אמ"א אטלס אצ'ילדי ארכיון ממלכתי של אוזבכיסתאן א' ( אוסף ) ,ח' (חטיבה ) ,ת' (תיק ) ,דף. אטלס לתולדות העולם ,כרך ג' ,עמ' .1979, 67 אצ'ילדי אסף Rescue of Jews of Bukharan,Iranian,Afghan origin in occupied France(1940-1944).Off- print from Yad Vashem studies vol. אלטשולר אשל אשרוב .VI Jerusalem 1967 אלטשולר מרדכי ,יחס הנאציזם ליהודים של "ההרריים" ושל עדות מזרחיות אחרות .פעמים 27עמ' .17-5 אשל (אצ'ילדי) מנחם ,גלריה דמויות של ראשי יהדות בוכארא ,יפו. אשרוב שלמה חיים ,מסמרקנד עד פתח-תקווה ,זיכרונות מעפיל בוכארי. עמ' ,144-132 ,83-75תל אביב .1977 .40מידע זה נימסר על ידי אדוארד פנחסוב ויהודה אברהמוב ( .)2003על משפחת יששכרוב ראו יששכרוב, סיפורה ,עמ' .62 ,55 ,50 ,49 ,47 ,44 ,29 ,27 ,23 .41פוזיילוב ,מבוכארה ,עמ' 163-169על פי נחום תשבי ,מזכיר לענייני מסחר ותעשייה לשלמה צופיוף ,כ' כסלו תרפ"א .17-12-1923 ,ראה גם :הראל ,נחלת ,עמ' .18 הגירת יהודי בוכארה לארצות המערב ,מהמהפיכה הבולשביקית עד 1928 בן דוד בן דוד בן דוד בצ'אייב גרין 89 בן דוד בנימין ,הצלת יהודי בוכארה שבפריס .פעמים 27עמ' .30-26 בן דוד בנימין ,נתן דודוף יזם כלכלי מתורכסתאן הרוסית.1923-1896 , פעמים 35עמ' .120-102 בן דוד בנימין ,יזמים כלכליים בקרב יהודי בוכארה ,בני ברק.1997, בצ'אייב מרדכי ,בתוך שק האבן,ירושלים תש"ן. Green Warren The Fate of Oriental Jews in Vichy France. Wiener Library Bulletins. 1979. דמיטריוב-ממונוב דרוויל הלר Putivoditel’ po Turkestanu I Sredne – Aziatskoy Jeleznoy dorigi. San .Peterburg 1903מדריך לתורכסתאן ואסיה המרכזית בעקבות מסילת הברזל .סן פטרבורג .1903 , Darville J Wichene S.Drancy la Juive. Cachan 1945.Pp.104-114. Michel Heller,Aleksandr Nekrich,l'Utopie au pouvoir Histoire de l'URSS de 1917 a nos jours .1982.Pp 61,75,85,93,96,99,126. הראל ורמן זנד זנד זעירא טג'ר יהושע ירושבסקי יערי יששכרוב לנין הראל מנשה ,נחלת יעקב .עמ' .152-153 ורמן דרור ,הבוכארים ושכונתם בירושלים .ירושלים .1991 זנד מיכאל.Encyclopedia Judaica 1975/6, p 189 , זנד מיכאל .Encyclopedia Iranica, vol.IV, fasc.5, 1989.Pp 539-538 זעירא תמר (אברהמוב) ,חמדת אבות עמ' ,35-34חדרה .2001 טג'ר ניסים ,תולדות יהודי בוכארה .תל-אביב . 1967 יהושע-פז בן-ציון ,מנידחי ישראל באפגאניסתאן לאנוסי משהד באיראן ,עמ' ,227-223ירושלים .1992 ירושבסקי ד"ב ,מלכי הכותנה והחינוך היהודי בקוקנד .1983עמ' ,132-124 פעמים .17 יערי אברהם ,ספרי יהודי בוכארה כרך י"ח .שליחים מארץ ישראל לבוכארה. קרית ספר עמ' .283-286 יששכרוב ,סיפורה של משפחה . Tom 12,1921-1924. Moskva 1982.Pp40,57-58, Vladimir Ilitch Lenine, Biographitchskaya Chronika. פוזיילוב פוזיילוב פרשל פוזיילוב גיורא ,יהדות בוכארה גדוליה ומנהיגיה .ירושלים תשנ"ג .עמ' -47 .110-95 ,60 פוזיילוב גיורא ,מבוכארה לירושלים .עמ' . 271-251 Pearl.L.Preshel. Moznaim Publishing Corporation N.Y. Jerusalem 43-49.Pp 1985. קלבן תילאיוף קלבו אברהם ,לתולדות היהודים באסיה התיכונה במאה ה 19-ו .20-ירושלים תשמ"ט עמ' .96-57 תילאיוף שולמית ,שירת שולמית .תל-אביב .1981 90 בנימין בן דוד ראיונות בעל פה ועדויות בכתב - אביזוב יהודה ופנינה אהורונוב רנה אברהמוב יהודה אשל ראובן אשרוב מישא דוידוף צבי ועדיאייף אברהם ועדיאייף הלן ועדיאייף עמנואל חנימוב רייה מוסאיוף רוזה פנחסוב אדוארד רובין-ענבי רייה ריבקוב איגור ריבקוב שורה תילאיוף שולמית ישראל 1987-1989-2003 ישראל 2003 2003 לונדון ישראל 2003 ישראל 2003 1987 לונדון 1987 פריס 2003 פריס 1987 פריס ישראל 2003 ישראל 2003 2003 לונדון ישראל 2003 ק 2003 ניו-יור ניו-יורק 2003 ישראל 1987
© Copyright 2025