‫‪68‬‬
‫בנימין בן דוד‬
‫הגירת יהודי בוכארה לארצות‬
‫המערב מהמהפכה הבולשביקית‬
‫עד ‪1928‬‬
‫בנימין בן דוד‬
‫יציאת יהודי בוכארה מאסיה התיכונה מסוף המאה ה‪ 19-‬עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה‪,‬‬
‫התמצאה למעשה בעלייה לארץ ישראל‪ ,‬בפרט לירושלים וביטויה המובהק היה הקמתה של‬
‫שכונת הבוכארים‪ .‬העלייה התחדשה מיד לאחר המהפכה הבולשביקית ב‪ 1917-‬עד תום‬
‫תקופת הנ"אפ ב‪ .1928-‬רק כמה מאות עלו בשנים אלה אבל‪ ,‬אחרים ברחו באותה תקופה‬
‫לארצות המערב‪ ,‬בפרט לערים פריס‪ ,‬לונדון וניו‪-‬יורק‪ .‬בודדים הגיעו לארצות נוספות ולגבי‬
‫מעטים ארץ ישראל שימשה רק מקום מעבר אל אירופה ואמריקה‪.‬‬
‫הגל השלישי החל בראשית שנות ה‪ 30-‬של המאה הקודמת‪ ,‬תחת שלטונו של סטאלין‬
‫ונפסק כליל ב‪ .1939 -‬כ‪ 2,200-‬מהבורחים מאסיה התיכונה הגיעו לארץ בתקופה זאת אך‪,‬‬
‫בשנים אלה כמעט שלא הייתה הגירה לארצות המערב‪.‬‬
‫נשאלות כמה שאלות באשר לקבוצה הנוגעת לדיוננו וכפי שניווכח בהמשך התשובות‬
‫אינן תמיד חד משמעיות‪:‬‬
‫* מה הניע יהודים אלה לעזוב את אסיה התיכונה ומדוע העדיפו את המערב על פני ארץ‬
‫ישראל‪.‬‬
‫* מה היה החתך החברתי‪-‬כלכלי הבולט שלהם והאם היה בו שוני לעומת העולים לארץ‬
‫ישראל באותה תקופה‪.‬‬
‫* מה מספרם ומה ההתפלגות בין מקומות מושבם החדשים‪.‬‬
‫* מה היה הסטאטוס שלהם ומה הייתה מידת השתלבותם בניכר‪.‬‬
‫* מה היה מסלול נדודיהם עד הגיעם ליעדם הסופי‪.‬‬
‫אסיה התיכונה בין ‪ 1917‬ל‪ ,1928-‬הרקע ההיסטורי ליציאת היהודים‬
‫הבוכארים‬
‫באוקטובר ‪ 1917‬הבולשביקים הינם עדיין מעוט מבוטל בתורכסתאן‪ ,‬אבל כבר ב‪25-‬‬
‫באוקטובר ‪ 1917‬עובדי הרכבת‪ ,‬שהיו כוח המחץ המזוין של הבולשביקים‪ ,‬ממטירים‬
‫‪ .‬ראו פוזיילוב ‪ ,‬מבוכארה ‪ ,‬עמ' ‪. 290 ,163‬‬
‫הגירת יהודי בוכארה לארצות המערב‪ ,‬מהמהפיכה הבולשביקית עד ‪1928‬‬
‫‪69‬‬
‫אש מקלעים על מועדון הקוזאקים בתאשכנת וכעבור יומיים הסובייט‪ ,‬שנשלט על ידי‬
‫הבולשביקים ונתמך על ידי מפלגת הס"ר שמאל‪ ,‬כובש את השלטון בעיר‪ .‬ב‪ 15-‬בנובמבר‬
‫ועידת הסובייטים האזורית השלישית מכריזה על ניצחונם בתורכסתאן וכן‪ ,‬היא דוחה את‬
‫שאיפות המוסלמים לאוטונומיה‪ ,‬אם כי אמירות בוכארה נשארת לפי שעה אוטונומית‪.‬‬
‫ב ‪ 12-9‬בדצמבר ‪ 1917‬מתכנסת ועידת הארגונים המוסלמים ומכריזה על ה"אוטונומיה‬
‫הקוקנית"‪ .‬מסתיו ‪ ,1918‬התערבות בנות הברית‪ ,‬בניסיון למגר את המהפכה‪ ,‬גורמת‬
‫להגברת הטרור הבולשביקי‪.‬‬
‫מלחמת האזרחים מתפתחת ותוך כדי כך משתרר תוהו ובוהו בקוקנד‪ ,‬ביזה ופרעות‪,‬‬
‫כולל נגד יהודים‪ ,‬מעשה ידיהן של כנופיות מוסלמיות‪.‬‬
‫מוקדי ההתנגדות למהפכה הם בעיקר האיכרים המבוססים‪-‬הקולקים‪ .‬תופעה רחבת‬
‫מימדים זאת אינה פוסחת על תורכסתאן‪ .‬אשר על כן‪ ,‬בקיץ ‪" 1919‬צבא איכרים"‪,‬‬
‫שמתארגן בעמק פרע'אנה כדי להגן על האוכלוסייה הרוסית כנגד קבוצות מזוינות של‬
‫איכרים מוסלמים‪ ,‬כורתת ברית עם "משמר" האיכרים המוסלמים‪ .‬העילה להתקוממות‬
‫זאת היא צו בדבר החרמת החיטה‪ ,‬שהגיע לתורכסתאן בקיץ ‪. 1919‬‬
‫התגובה הבולשביקית היא הגברת הדיכוי והטרור כנגד "אויבי העם"‪ ,‬כלומר האיכרים‬
‫והבורגנים‪.‬‬
‫ב‪ ,1920 -‬הסובייטים מבססים את שלטונם בסיביר‪ ,‬באוקראינה וגם בתורכסתאן‪.‬‬
‫בספטמבר ‪ 1920‬הוכרזה רפובליקה עממית בבוכארה‪ ,‬כצורה שלטונית זמנית עד להתבססות‬
‫גמורה‪ ,‬זאת‪ ,‬לאחר ניצחון הבולשביקים על צבא אמיר בוכארה‪ ,‬שבורח לאפגאניסתאן‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬התנועה הלאומית היחידה‪ ,‬שלא נשברה בסוף מלחמת האזרחים‪ ,‬הייתה תנועת‬
‫ה"בסמצ'י" של אסיה התיכונה‪ ,‬אשר התעוררה אחרי כבוש בוכארה ב‪ .1920-‬מותו של‬
‫מנהיג התנועה אנוור‪-‬פשה בקרב‪ ,‬באוגוסט ‪ 1922‬וכן כמה רפורמות תרמו למיגור תנועה‬
‫זאת‪ .‬רפורמות אלה היו בבחינת ויתורים למוסלמים של אסיה התיכונה לאמור‪ :‬החזרת‬
‫אדמות הווקף למוסלמים‪ ,‬היתר לפתוח בתי ספר דתיים‪ ,‬והכרה במשפט המוסלמי‪ .‬כל‬
‫זאת‪ ,‬בזמן שהשלטון החל לדכא את סממני האוטונומיה התרבותית של יהודי בוכארה‪ ,‬כמו‬
‫איסור הוראת השפה העברית (בהשראת אנשי "איבסקציה" ‪ -‬המחלקה היהודית מורכבת‬
‫מאשכנזים)‪ .‬ב‪ 15-‬במרץ ‪ ,1921‬בוועידה ה‪ 10-‬של המפלגה הקומוניסטית‪ ,‬לנין מציע‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫ראו הלר‪-‬נקריך‪ ,‬עמ' ‪ . 85, 75 , 62‬ראו גם קלבן עמ' ‪ .68 – 61‬בצ'אייב עמ' ‪ . 25 22-‬אשרוב עמ' ‪. 83 – 82‬‬
‫ראו הלר‪-‬נקריך ‪,‬עמ' ‪. 85, 71‬‬
‫ראו הלר‪-‬נקריך ‪ ,‬עמ' ‪ .126‬ראו גם בצ'אייב עמ' ‪ . 41 39-‬הד למרד הבסמצ'י‪ ,‬אורחותיהם ויחסם ליהודים‪,‬‬
‫בסיפורו של מישא אשרוב " שיני הזהב של סבתא יפה‪ ,‬לדוגמה‪" :‬אני משביעה אתכם‪ ,‬אומרת סבתא – אל‬
‫תרשו שיקברו אותי ליד קברו כששיני הזהב שלי בפי‪ ,‬הרי יבואו הבסמצ'י המנוולים ויערפו את ראשי מן‬
‫הקבר‪ ,‬לכן תבטיח לי דויד‪ ,‬שאתה תעקור את שיני הזהב שלי בטרם קבורה‪ ,‬זה יהיה חסד של כבוד לי‪ ,‬מצ–‬
‫דכם"‪ .‬הבסמצ'י נהגו לשדוד את שיני הזהב של המתים בדרך זאת‪ .‬בהמשך‪ ,‬הסבתא מצווה על בני משפחתה‬
‫להשתמש בזהב זה כדי לשלם למבריחים בעבור חציית הגבול‪.‬‬
‫החל מ‪ 1923-‬השפה היהודית‪-‬תאג'יכית היא שפת ההוראה הרשמית‪ .‬ראו זנד‪ ,‬אנציקלופדיה עמ' ‪.189‬‬
‫ראו גם בצ'אייב עמ' ‪ .42‬על כך גם ב"אחדות" עמ' ‪ ,9‬יעקוב פינחסי מספר על הועידה של עסקני תרבות‬
‫והשכלה יהודים בתורכסתאן‪ ,‬שהתקיימה בסמרקנד בקיץ ‪ ,1920‬בה נאמה דבורה אשל‪-‬אצ'ילדי בזכות‬
‫השפה העברית כשפת לאום של יהודי בוכארה והצליחה לשכנע את הקומיסר שנכח במקום‪.‬‬
‫‪70‬‬
‫בנימין בן דוד‬
‫תוכנית כלכלית חדשה‪ ,‬ה"נא'פ" שתכליתה קודם כל ליברליזציה של המסחר‪ .‬מדיניות זאת‬
‫החלה לדעוך כבר ב‪ 1926-‬ומתה סופית ב‪ .1928-‬כפי שנראה בהמשך‪ ,‬דומה כי מדיניות‬
‫זאת לא עצרה את רצון היציאה ‪ -‬בריחה של השיכבה האמידה של יהודי בוכארה‪.‬‬
‫ניצחון הבולשביקים מקץ שלוש שנות מלחמת אזרחים אכזרית‪ ,‬עלה במחיר כבד‬
‫מאד‪ 13 :‬מיליון איש נספו במלחמה וברעב‪ ,‬שבא בעקבותיה והכלכלה נהרסה‪ .‬רמת היצור‬
‫התעשייתי ירדה ב‪ 1920-‬לשביעית מרמתו ב‪ ,1913-‬הכסף אבד את ערכו‪ .‬אכן‪ ,‬למרות‬
‫שיפור האווירה והאפשרות לעסוק במסחר קמעונאי פרטי‪ ,‬לא מעט יהודים בוכארים ברחו‬
‫בזמן ה"נא'פ" בשן ועין‪ ,‬תוך תלאות‪ ,‬המלטות פתאומית וסיכונים רבים‪ .‬אחרים ראו את‬
‫הנולד וברחו עוד לפני כן‪.‬‬
‫אמירות בוכארה ‪ ,1920‬לפני כיבושה ע"י הבולשביקים‪ .‬במרכז עומד חי פנחסוב קלאנטר (מסומן בעיגול)‪,‬‬
‫ראש הקהילה בעיר בוכארה‪ .‬יתכן שהרוסים שבקהל הם סוחרים שברחו מתורכסתאן‪,‬‬
‫כמו רבים מבני המעמד הבורגני‬
‫הבריחה בין ‪ 1917‬לבין ‪ 1928‬כמה דוגמאות‬
‫הדוגמאות הבאות ממחישות את אשר ארע לאנשים אלה‪ ,‬אשר בקשו להגר למערב‪.‬‬
‫המכנה משותף המייחד אותם הוא הרצון העז לברוח מתחומי ברית המועצות בשל הפחד‬
‫‪ .‬ראו הלר‪-‬נקריך עמ' ‪ .67‬ראו גם פוזיילוב‪ ,‬מבוכארה‪ ,‬עמ' ‪ .251-253‬על כך גם זיכרונות יפה אברם‪ ,‬זיכרונות‬
‫שרה רובין‪ ,‬זיכרונות סוליימן שכרוף‪ ,‬זיכרונות בוריס פנחסוף‪ .‬על כך גם עדותם של יהודה ופנינה אביזוב;‬
‫רנה אהרנוב; ריה חנימוב‪ .‬גם "סיפורי הזהב" של מישא אשרוב‪.‬‬
‫‪ .‬ראה אטלס עמ' ‪.67‬‬
‫הגירת יהודי בוכארה לארצות המערב‪ ,‬מהמהפיכה הבולשביקית עד ‪1928‬‬
‫‪71‬‬
‫מפני מעצר ואף הוצאה להורג‪ .‬מאפיין משותף נוסף‪ ,‬הוא השתייכותם של כל היהודים‬
‫הכלולים בדוגמאות הבאות‪ ,‬למעמד הבורגני ואף לעילית הכלכלית של תורכסתאן הטרום‬
‫מהפכנית‪.‬‬
‫המקרה של משפחת ועדיאייף מקוקנד‪ ,‬ששלטה בעיקר על סחר הכותנה וניפוייה וכן‬
‫על סחר הטקסטיל באסיה התיכונה תוך קיום קשרים מסחריים בקיסרות הרוסית בכלל‪,‬‬
‫ממחישה היטב את הדילמות בהן נקלעה הבורגנות היהודית ‪ -‬בוכארית באותם ימים‪.‬‬
‫החברה המשפחתית נוהלה על ידי שלושה אחים‪ :‬נריה‪ ,‬ציון ויעקוב וכן על ידי רפאל בנו‬
‫של יצחק שמת בגיל צעיר‪ .‬בזמן ההתקוממות המוסלמית בעמק פרע'אנה‪ ,‬המורדים נזקקו‬
‫נואשות לאנשים מתאימים לניהול ענייני הטריטוריה האוטונומית קצרת המועד‪ .‬על כן‪,‬‬
‫הם הציעו את משרת שר האוצר לשלושה יהודים‪ :‬ציון ועדיאייף‪ ,‬רפאל ועדיאייף ורפאל‬
‫פותילאחוף‪ .‬ציון דחה את "הכבוד" הזה מבלי לפגוע במוסלמים‪ ,‬שהרי הוא צפה כי מינוי זה‬
‫עלול להיות מקור לצרות צרורות ואכן תחזיתו התגשמה‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬לאחר ניצחונם‪ ,‬הבולשביקים מנסים לתפוס אותו אבל‪ ,‬הוא מצליח להתחמק בזמן‬
‫אל מעבר לגבול‪ .‬את בנו אברהם‪ ,‬שהיה אז בן ‪ ,17‬הוא שולח לפרס עוד לפני כן ב‪ ,1918-‬עם‬
‫עוד שבעה אנשים‪ ,‬רובם יהודים‪ .‬קבוצה זאת מגיעה לגבול אחרי הליכה של שבועיים דרך‬
‫המדבר‪ .‬אולם‪ ,‬אחיינו של ציון‪ ,‬רפאל‪ ,‬מוצא להורג ב‪ 1919-‬בעוון כביכול שיתוף פעולה עם‬
‫המורדים‪ .‬האח יעקוב שייצג את החברה במוסקבה משנת ‪ 1911‬מצליח להימלט זמן קצר‬
‫אחרי המהפכה ומגיע תחילה לווינה‪ .‬בסופו של דבר משפחה זאת מגיעה בחלקה הגדול‬
‫לפריס‪.‬‬
‫גורלה של משפחת פותילאחוף‪ 10‬מקוקנד לא היה שונה בהרבה‪ .‬אף היא הייתה משפחה‬
‫של אילי הון העוסקים בעיקר בניפוי וסחר כותנה ובראשה עמד רפאל (‪ .)1936-1865‬הלה‪,‬‬
‫אכן שימש במשך תקופה קצרה כשר האוצר והמזון של המורדים המוסלמים בעמק פרע'אנה‬
‫ונפל אז קורבן למעשה סחיטה על ידי ראש כנופיה מוסלמית בשם אירגאש‪-‬בק‪ ,‬שדרש‬
‫ממנו לגייס מיליון רובל תוך ארבעה ימים בקרב עשירי העדה‪ .‬משהבולשביקים השתלטו על‬
‫המרידה הוא נעצר אך‪ ,‬בנו ציון הצליח לשחרר אותו‪ .‬בעקבות ערעור של השלטון הוא נשלח‬
‫כעבור שבוע לתאשכנת למשפט נוסף‪ ,‬ישב בבית סוהר כשישה חודשים אולם‪ ,‬הצליח שוב‬
‫לצאת לחופשי בזכות מאמצי בנו ונסע למוסקבה‪ .‬שם נודע לו כי אחיו נתנאל‪ ,‬נציג החברה‬
‫בעיר זאת‪ ,‬נעצר‪ .‬על כך מספר נתן דוידוף‪..." 11:‬באחד הימים‪ ,‬בלכתי בארבע אחרי הצהריים‬
‫למחסן הקואופרטיב‪ ,‬ראיתי אישה ברחוב וסביבה קבוצת ילדים‪ .‬עצרתי את העגלה‪ ,‬ירדתי‪,‬‬
‫התקרבתי אליה והנה אני רואה כי אין זאת אלא אשתו של נתנאל פותילאחוף‪ .‬מה קרה?‬
‫‪ .‬על חברת ועדיאייף‪ :‬תקנון החברה‪ -‬א'‪ ,1‬ח' ‪ , 17‬ת ‪ , 911‬דפים ‪ . 42-50‬ראו גם אילן יחוסין של משפחת‬
‫ועדיאייף על ידי יהודה מהטוב‪ .‬טג'ר עמ' ‪ 75‬חלק ב'‪ .‬עדות בכתב של אברהם ועדיאייף‪ ,1987 ,‬פריס והלן‬
‫ועדיאייף‪, 2003 ,‬פריס‪ .‬בן דוד‪ ,‬נתן דודוף עמ' ‪.102-120‬‬
‫‪ .‬ראיון עם אברהם ועדיאייף‪, 1987,‬פריס‪.‬‬
‫‪ .10‬על חברת פותילאחוף‪ :‬תקנון החברה‪-‬א'‪ ,1‬ח'‪ ,17‬ת'‪ ,796‬דפים ‪ . 4-10‬ראו גם אילן יחוסין של משפחת‬
‫פותילאחוף על ידי יהודה מהטוב‪ .‬טג'ר עמ' ‪ 5-10‬חלק ב'‪ .‬קלבן עמ' ‪ .63‬בן דוד‪,‬נתן דוידוף ‪.102-120‬‬
‫‪ .11‬ראו בן דוד‪,‬יזמים עמ' ‪.126‬‬
‫‪72‬‬
‫בנימין בן דוד‬
‫שאלתי‪ .‬היא ענתה עם דמעות בעיניים‪ ,‬כי הבולשביקים גרשו אותה מביתה ואין לה לאן‬
‫ללכת‪ .‬העמסתי את חפציה על העגלה שלי ולקחתי אותה לביתי‪ .‬העמדנו לרשותם שני‬
‫חדרים וחצי ובעצמי לקחתי חדר וחצי‪ .‬לא הייתה לה אגורה בכיס‪ .‬בנוסף התברר לי כי‬
‫בעלה נתנאל יושב בבית סוהר‪ .‬נתתי לה חמישה רובלי זהב במקום ולאחר מכן נהגתי לתת‬
‫לה עשרה רובל בשבוע‪ ,‬כיוון שהיא הייתה שולחת אוכל וסיגריות לבעלה‪" ...‬‬
‫בהיותו במוסקבה‪ ,‬רפאל פותילאחוף מסתתר במשך כמה חודשים אחר כך נוסע‬
‫ליאלטה‪ ,‬נעצר שוב ונשלח להישפט בתאשכנת‪ ,‬הפעם בעוון שיתוף פעולה עם המורדים‬
‫המוסלמים אבל‪ ,‬בנו מצליח להעביר את רוע הגזירה בשלישית‪ .‬בתקופת ה"נא'פ" הוא חוזר‬
‫לעסוק במסחר‪ ,‬מתאושש כלכלית במידת מה ונוסע עם משפחתו לאודסה ומשם לארץ‬
‫ישראל‪ ,‬שתשמש בעבורו ובעבור משפחתו רק תחנת ביניים בדרך למערב‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬לא שפר חלקו של נתן דוידוף (‪ )1973-1880‬בגורלו‪ .‬נתן דוידוף היה עד שנת‬
‫‪ 1913‬אחד מ‪ 11-‬השותפים של החברה על שם יוסף דוידוף שמרכזה בתאשכנת‪ .12‬לימים‬
‫הוא עבר לקוקנד‪ ,‬הקים בעמק פרע'אנה עסקים ענפים (מנפטות כותנה‪ ,‬סחר טקסטיל‪,‬‬
‫משי‪ ,‬מכרה פחם ועוד) אחר כך‪ ,‬הוא עבר למוסקבה בה הוסיף עסקים לאלה של אסיה‬
‫התיכונה‪ .‬עם פרוץ המהפכה הבולשביקית הוא השתלב במערכת הכלכלית החדשה בהוסיפו‬
‫לנהל את עסקיו המולאמים‪ ,‬בעבור המשטר וזאת תוך נקיטת יוזמות חדשות‪ .‬אולם‪ ,‬לא‬
‫לעולם חוסן‪ :‬נתן דוידוף נאלץ לעזוב את ברית המועצות לפתע פתאום וכך הוא מתאר זאת‪:‬‬
‫"‪...‬כשנודעה לי הסכנה האורבת לי‪ ,‬יצאתי תוך יממה לריגה‪ .‬התעכבתי שם בגלל קרבתה‬
‫לברית המועצות‪ .‬קיוויתי שאוכל להציל משם לפחות חלק מנכסיי‪...‬בכך אשמים פקידי‬
‫המשרד שלי‪ .‬הסתבר לי שעקבו אחרי פעולות משרדי במשך שלושה ימים ולפי נהלי הצ'קה‬
‫דאז‪ ,‬ביום הרביעי למעקב היו עוצרים את החשוד‪ .‬והנה‪ ,‬רק ביום השלישי למעקב הודיע‬
‫לי פרוטופוף (פקיד במשרד) על כך‪ .‬אילו ידעתי על המעקב מיד‪ ,‬הייתי גורם למעצר בלש‬
‫הצ'קה שכן‪ ,‬היה לי אויב אחד בלבד והוא האיש שעצר את אחי אברהם שלוש פעמים‬
‫בתאשכנת‪ .‬הצלחתי כל פעם לשחררו‪ ,‬התלוננתי על איש זה לפני השלטון הקומוניסטי‬
‫ולכן הוא הוצא להורג‪ .‬זאת הסיבה שהשלטונות רצו להבריח אותי מהר ככל האפשר מעבר‬
‫לגבול‪ .‬לשם כך ציידו אותי תוך ‪ 24‬שעות בדרכון‪ ,‬אשרה וכרטיס טיסה"‪ .13‬מריגה‪ ,‬נתן‬
‫דוידוף הגיע לרומניה ואחר כך לפריס‪ ,‬בהשאירו בשלב זה‪ ,‬את אשתו הראשונה‪ ,‬שלושת‬
‫ילדיו ואמו בתאשכנת‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫בוריס פנחסוף (‪ )1980-1896‬היה בן למשפחת סוחרים אמידה שמוצאה סמרקנד ‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬אביו העתיק את עסקי הטקסטיל שלו לנמנגן (עמק פרע'אנה) אבל‪ ,‬הוא שב לסמרקנד‬
‫עם משפחתו ב‪ .1915-‬הבן בוריס השתלב בעסקי האב ולאחר שהות במוסקבה וסן‪-‬פטרבורג‬
‫חזר לסמרקנד זמן מה לפני המהפכה הבולשביקית‪ .‬כך הוא מתאר את המצב‪" :‬לאחר ניצחון‬
‫‪ .12‬יוסף דוידוף היה ראש החברה שנשאה את שמו ומרכזה תאשכנת‪ .‬הוא בנה את "בית דוידוף" בשכונת‬
‫הבוכארים‪ ,‬לימים הגימנסיה העברית‪ .‬ראו על כך‪ :‬בן דוד‪ ,‬יזמים‪ .‬אשל עמ' ‪, 102-99‬טג'ר עמ' ‪.25‬‬
‫‪ .13‬ראו בן דוד‪ ,‬יזמים‪.‬‬
‫‪ .14‬על כך‪ :‬זיכרונות בוריס פנחסוף‪.‬‬
‫הגירת יהודי בוכארה לארצות המערב‪ ,‬מהמהפיכה הבולשביקית עד ‪1928‬‬
‫‪73‬‬
‫הבולשביקים החיים נעשו פתאום קשים מאד‪ ,‬הרכוש הפרטי‪ ,‬הסחורות והנכסים הוחרמו‪.‬‬
‫הסתובבו חיילים בכל מקום‪ ,‬הם היו עוצרים אנשים ברחובות ושואלים אותם מה שרצו‪.‬‬
‫הפיקדונות שבבנקים הוחרמו גם כן ואנשים גורשו מבתיהם‪ .‬העשירים החלו לנדוד מעיר‬
‫לעיר‪ .‬הם יכלו להציל עצמם רק אם הסכימו לעבוד במגזר הציבורי‪...‬רבים הסכימו לכך‪ ,‬כי‬
‫לא היה למשפחותיהם מה לאכול‪ ...‬כך‪ ,‬הודות לקרוב משפחה‪ ,‬התחלתי לעבוד ב‪1918-‬‬
‫בשביל השלטונות כאחראי על סחר התוצרת החקלאית‪ ,‬כלומר נעשיתי גזבר תחת הקומיסר‬
‫המפלגתי האזורי‪-‬סמיונוב‪ .‬עבודתי חייבה נסיעות באזור‪ ,‬רכוב על סוס ומלווה בשני חיילים‪.‬‬
‫אמנם המחירים היו בפקוח אבל‪ ,‬תמיד השתדלתי לקבוע אותם לטובת האיכרים שהיו אסירי‬
‫תודה על כך ביודעם כי אני בורגני במקור וממלא תפקיד זה באין ברירה‪ .‬כך עבדתי עד ‪,1921‬‬
‫עד אשר הגיע נציג הגפ”או‪ ,‬שמטרתו הייתה לטהר את האדמיניסטרציה המקומית‪ .‬יום אחד‪,‬‬
‫קרוב רחוק שלי הודיע לי כי איש הגפ”או רוצה לשוחח אתי…"‪.‬‬
‫מטרת השיחה הייתה לגייס את בוריס פנחסוב כמלשין והדבר נעשה תוך איומים‪ .‬בוריס‬
‫התחמק בעזרת ראש המפלגה במקום שסידר לו "שליחות" בתאשכנת‪ .‬אבל‪ ,‬כעבור זמן‬
‫הוא נעצר בגלל הלשנה של קרוב משפחה ושוחרר לאחר ‪ 49‬יום שכן‪ ,‬לא גובשו נגדו שום‬
‫ראיות‪ .‬המעצר ארע בתאשכנת‪ ,‬עת הוא התגורר אצל בת דודתו ווריה (דבורה) אצ'ילדי‬
‫ובעלה מנחם‪ ,15‬שאף הוא נעצר‪ .‬בבית המעצר הם מצאו כתריסר ידידים‪" .‬אחרי ששוחררתי"‬
‫ממשיך פנחסוב "התחלתי לתכנן את עזיבתי את המדינה”‪ .‬רבים אחרים החלו לעשות כן‪,‬‬
‫אפילו באופן בלתי לגלי‪ ,‬בעוברם את הגבול תוך סכנת חיים‪ .‬אלה שיכלו היו מגיעים דרך‬
‫השדות לאמירות בוכארה ומשם גונבים את הגבול לפרס או לאפגאניסתאן ופניהם לארץ‬
‫ישראל או לאירופה‪.‬‬
‫בוריס פנחסוף מוסיף‪" :‬הניסיון הטרי שלי לימד אותי כי עדיף לא לברוח באופן בלתי‬
‫לגלי‪...‬לכן‪ ,‬הלכתי לקונסול אפגאניסתאן בסמרקנד בסתיו ‪ 1922‬והסברתי לו גלויות כי‪,‬‬
‫בכוונתי לעזוב את ברית המועצות‪ .‬אזי‪ ,‬הקונסול גילה לי שהוא הכיר בצעירותו את סבי‬
‫אפרים‪ .‬הוא צייד אותי במכתב המלצה חם בעבור שגריר אפגאניסתאן במוסקבה"‪ .‬בוריס‬
‫מבהיר עוד כי הוא הודיע לשגריר כי הוא עומד לרשותו‪ .‬תוך כדי כך התרקם הסדר עם‬
‫הקומיסר לסחר חוץ במוסקבה‪ ,‬לפיו הוא יקדם קשרי מסחר בין אפגאניסתאן לסובייטים‬
‫מברלין‪ .‬לשם כך‪ ,‬השגריר צייד אותו בדרכון דיפלומטי אפגאני‪ .‬בברלין‪ ,‬בוריס פנחסוב‬
‫פוגש את דודו סוליימן שכרוף‪ .‬לימים הוא יתיישב בלונדון‪.‬‬
‫סוליימן שכרוף (‪ 16)1956-1876‬היה בן למשפחה מיוחסת ואמידה מסמרקנד‪ .‬הוא‬
‫מוסר בזיכרונותיו כי עם השתלטות הבולשביקים על סמרקנד‪ ,‬הוחרמו רכושו ובתיו וכן‬
‫הוטל עליו היטל כבד‪ .‬אזי‪ ,‬הוא מחליט לעזוב את המדינה תחילה לבוכארה‪ ,‬אם כי תוך‬
‫כדי כך‪ ,‬בנו הבכור זלמן מקבל משרה גבוהה בשלטון בסמרקנד‪ .‬לכן‪ ,‬ס‪ .‬שכרוף נמצא בגפו‬
‫בוכארה ועוסק בה במסחר עד ‪ 1920‬שעה שהוא מוזהר על ידי בנו זלמן כי‪ ,‬הבולשביקים‬
‫עומדים לתקוף את העיר וכי עליו לעזוב אותה לאלתר‪.‬‬
‫‪ .15‬מנחם אשל‪-‬אצ'ילדי הוא המחבר של " גלריה של דמויות מנהיגי יהדות בוכרה"‪.‬‬
‫‪ .16‬על כך זיכרונות סוליימן שכרוף‪.‬‬
‫‪74‬‬
‫בנימין בן דוד‬
‫הוא מחליט אפוא לברוח לאפגאניסתאן עם בנו הקטן‪-‬דניאל‪ ,‬בן ה‪ . 13-‬אכן‪ ,‬הוא גונב‬
‫את הגבול עם ארבעה סוסים בליווי מורי דרך תורכמנים‪ .‬אולם‪ ,‬באפגאניסתאן‪ ,‬הוא נעצר‬
‫סמוך לגבול ואומר לקצין את האמת לאמיתה‪ ,‬כלומר‪ ,‬רצונו לברוח מפני הבולשביקים‬
‫והיותו סוחר‪ .‬על פרשה זאת מספר עוד ס‪.‬שכרוף‪ ..." :‬המפקד שמע אותי בנחת ואמר‪ :‬הייתי‬
‫נעתר לבקשתך ברצון‪ ,‬אבל איני מוסמך לעשות כן ללא היתר כניסה‪ .‬אזי‪ ,‬הצעתי לו לוודא‬
‫על אודותיי באפגאניסתאן אצל לקוחותיי‪ ,‬שהם סוחרים עשירים‪ .‬אם הם יהיו ערבים לי‪,‬‬
‫מה‪-‬טוב ולא ‪ -‬החזר אותי לבוכארה‪ ,‬אמרתי לו ואף פרצתי בבכי‪ ...‬הוא קיבל את הצעתי‪...‬‬
‫כך הגעתי לכבול"‪ .‬משם ס‪ .‬שכרוף נסע לפאשוור‪ ,‬המשיך לבומבי והגיע ללונדון ב‪.1922-‬‬
‫משפחתו באה לעיר זאת דרך קונסטנטינופול (היום איסטנבול)‪ ,‬וויזבאדן (גרמניה) וברלין‪.‬‬
‫שם הוא ירד מנכסיו עקב האינפלציה הדוהרת והמשבר הכלכלי החמור ועבר לפריס ב‪-‬‬
‫‪ 1934‬עם חלק ממשפחתו ובאותה שנה עלה לארץ בעוד שניים מילדיו נשארים בפריס‪.‬‬
‫הספור אותו מגוללת שרה רובינוף (‪ 17)1995-1898‬הינו יוצא דופן במורכבותו ובמהותו‬
‫שכן‪ ,‬הוא מסתיים בהתנצרותה של בתה טליה בצעירותה‪ .‬זהו מקרה התנצרות יחיד בקרב‬
‫יהודי בוכארה במערב בעת ההיא ‪ .‬שרה הנה בת למשפחת שמחייף מצד אביה וועדיאייף‬
‫מצד אמה‪ ,‬שתי משפחות בולטות ועשירות בקוקנד ומן הראשונות שהתיישבו בעיר זאת‬
‫במחצית המאה ה‪.19-‬‬
‫המאורע הראשון שנחרט בזיכרונה‪ ,‬עת פרצה המהפכה הוא המרד המוסלמי בקוקנד‪.‬‬
‫על כך היא כותבת‪..." :18‬המוסלמים הצטרפו ללבנים ולחמו נגד הבולשביקים והיהודים‪ .‬היו‬
‫שחיטות וביזה‪ .‬הארמנים הצטרפו למוסלמים ואני זוכרת איך ארמנים רצחו ילדות יהודיות"‪.‬‬
‫נתן דוידוף אף הוא מתייחס לסוגיה זאת בכותבו‪..." :‬למחרת קיבלנו מברק מקוקנד המודיע‬
‫כי העיר הרוסה וכי בתי עשירים עולים באש או נבזזים על ידי הארמנים‪ ,‬אי לכך נחוצה עזרה‬
‫דחופה‪ ."...‬עקב מאורעות אלה האם נוסעת עם שתי בנותיה‪ ,‬שרה וטליה‪ ,‬לתאשכנת בעוד‬
‫בעלה בא אליהן מבוכארה‪ .‬אביה של שרה ‪ -‬אבא שמחייף נמצא באותו זמן בבקו‪ ,‬משם הוא‬
‫נוסע למוסקבה ואחר כך לקונסטנטינופול‪ ,‬תוך תקווה שמשפחתו תצטרף אליו‪ .‬אזי‪ ,‬שרה‬
‫רובינוף קונה דרכונים בוכארים שיתרונם היה כי הם היו חסרי תצלומים אישיים‪ .‬אחר כך היא‬
‫נוסעת לבוכארה שהייתה עדיין אוטונומית‪ .‬האב‪ ,‬אבא שימחייף‪ ,‬חוזר לבקו ולבטומי שעוד‬
‫לא נשלטה על ידי הבולשביקים‪ 19‬אך‪ ,‬משאיר בה את בנו הצעיר‪-‬דוד‪.‬‬
‫‪ .17‬על כך זיכרונות שרה רובין‪.‬‬
‫‪ .18‬על כך זיכרונות שרה רובין‪ .‬ראו גם‪ :‬בן דוד‪ ,‬יזמים‪ ,‬עמ' ‪.123‬בצ'אייב עמ' ‪. 23-25‬‬
‫‪ .19‬בטומי שימשה תחנה חשובה בנתיב ההגירה והבריחה בשנות ה‪ . 20-‬מעיד על כך מכתב המצוי בעיזבונו‬
‫של חי יששכרוף הנושא את הכותרת – הועד המקומי של ההסתדרות הציונית בבטום‪ 15 ,‬בפברואר ‪1921‬‬
‫‪" :‬נושא מכתב זה‪ ,‬החבר אליה יששכרוף מהעיר סמרקנד‪ ,‬הינו יושב ראש הועד האזורי של תורכסתאן‪,‬‬
‫של ארגוננו‪ .‬הוא נוסע לארץ ישראל והינו המארגן והנציג הראשי של קבוצת בעלי הון (קפיטליסטים‪,‬‬
‫במקור הרוסי)‪ ,‬השולטים במפעלי כותנה חשובים ברוסיה‪ ,‬יהודים בוכארים מסמרקנד וערים אחרות של‬
‫תורכסתאן‪ .‬אלה מתכוונים להביא לא"י ולפתח בה תעשיית כותנה ושמן‪ .‬היננו מבקשים נאמנה‪ ,‬לסייע‬
‫בידו באשר למטרות חיוביות אלה‪ .‬השלום מציון‪ .‬חתימות"‪ .‬משתמע מכך כי בתאריך זה התקיימה עדיין‬
‫פעילות ציונית בבטומי ‪ .‬עיר זאת הייתה תחת שליטה בריטית עד מארס ‪ ,1921‬על כך ראו הלר‪-‬נקריך עמ'‬
‫‪.76‬‬
‫הגירת יהודי בוכארה לארצות המערב‪ ,‬מהמהפיכה הבולשביקית עד ‪1928‬‬
‫‪75‬‬
‫תוך כדי כך ‪ ,‬אמיר בוכארה מבטיח לאברהם רובינוף‪ ,‬בעלה של שרה‪ ,‬השוהה עדיין בעיר‬
‫זאת‪ ,‬להצמיד לו שומרים שיעזרו לו לעבור את גבול אפגאניסתאן בעזרת מבריחים אבל‪,‬‬
‫הקבוצה נתפסת על הגבול ומועברת לחקירת הצ'קה‪ .20‬נערך חיפוש מדוקדק אך יהלומים‬
‫מוסתרים ב‪ 15-‬צמות קלועות בנוסח אפגאני‪ ,‬אינם מתגלים‪ .‬האח של שרה‪-‬איליה‪ -‬שומע‬
‫ברכבת בדרך לבקו את דבר תפיסת השיירה‪ ,‬מבין מיד כי בני משפחתו נפלו במלכודת זאת‬
‫ומחליט לחזור על עקבותיו‪ ,‬לבוכארה‪ .‬שם‪ ,‬הוא מצליח לשחרר את אחותו וילדותיה בעזרת‬
‫עובד שלהם לשעבר‪ ,‬עכשיו איש צ'קה‪ .‬בעלה של שרה ‪ -‬אברהם ‪ -‬נשלח לתאשכנת למשפט‪,‬‬
‫בו הוא מואשם בריגול לטובת אנגליה בעוד האח איליה שב לבקו‪ .‬שרה נוסעת לתאשכנת‬
‫כדי לנסות לשחרר את בעלה‪ .‬בינתיים‪ ,‬אביו יהושע רובינוף ובנו הצעיר נעצרים‪.‬‬
‫בתום שנת מאסר (‪ ,)1920‬אברהם רובינוף נידון לעונש מוות ולמרות הנהגת חנינה‬
‫כללית לרגל כיבוש בוכארה על ידי הבולשביקים‪ ,‬הוא נשאר בכלא בעוון ריגול‪ .‬אמה של‬
‫שרה ואחיה שלמה ומשפחתו חוזרים מבוכארה לתאשכנת אבל‪ ,‬שלמה נאלץ להסתתר‪.‬‬
‫אך כעבור זמן מה‪ ,‬הוא מצליח להסתלק למוסקבה בזכות פקיד רוסי‪ ,‬משפטן‪ ,‬אשר מסדר‬
‫לו את התעודות המתאימות‪ .‬הוא מגיע למוסקבה וגם שם‪ ,‬תובע שאינו קומוניסט‪ ,‬עוזר‬
‫לו למצוא עבודה‪ .‬בינתיים‪ ,‬איליה חוזר מבקו ונעצר‪ .‬שרה אחותו‪ ,‬מצליחה לשחרר אותו‬
‫בעזרת שוחד של ‪ 500‬רובלי זהב והוא שב מיד לבקו‪.‬‬
‫עם הנהגת הנא"פ ב‪ ,1921-‬האחות יפה ובעלה ארי באים לתאשכנת‪ .‬תוך כדי כך‪ ,‬שרה‬
‫עושה כל מאמץ כדי למצוא ולשחרר את בעלה‪ .‬לשם כך‪ ,‬היא נוסעת עם בתה רעיה לבקו‪,‬‬
‫לבטומי ומשם‪ ,‬פניה שוב למוסקבה‪ .‬אבל‪ ,‬בתה השנייה טליה‪ ,‬שמוסיפה להתגורר עם סבא‬
‫שלה אבא שמחייף ואחיה איליה בקונסטנטינופול‪ ,‬נכנסת בעיר זאת לקולג' אמריקאי‪.‬‬
‫במוסקבה נודע לשרה כי בעלה הוגלה לטומסק‪ ,‬בה הוא אסור‪ .‬היא מנסה לשחררו‬
‫ממוסקבה ומקבלת מהגפ"או אישור שהייה של שישה שבועות בלבד‪.‬‬
‫שוב‪ ,‬שרה חוזרת לתאשכנת במטרה להגיע לטומסק‪ .‬בתאשכנת‪ ,‬שני ידידים מנסים‬
‫לסעוד אותה‪ ,‬הלא הם חסיד אברהמוף ואברהם דוידוף‪.21‬‬
‫הפעם‪ ,‬אברהם רובינוף יושב בבית הסוהר בטומסק באשמת ציונות אבל‪ ,‬מעז יוצא‬
‫מתוק שכן‪ ,‬בהסתמכה על כך‪ ,‬שרה משיגה את גירושו לארץ ישראל‪ .‬רוב המשפחה מפליגה‬
‫מקונסטנטינופול לחיפה ומגיעה לירושלים בה מתגורר הסבא‪-‬רבה מלה‪-‬בוי‪ .‬אולם‪ ,‬הם‬
‫אינם נקלטים וחוזרים לקונסטנטינופול בה נמצאים עדיין הבעל אברהם והבת טליה‪ .‬משם‪,‬‬
‫המשפחה כולה נוסעת לתחנה הבאה‪ :‬רומניה‪ ,‬בה מתגוררים אחי אברהם –ארי ומשפחתו‪.‬‬
‫בארץ זאת‪ ,‬הורי טליה מכניסים אותה למנזר לשם לימוד השפה הצרפתית‪ .‬מקץ כמה שנות‬
‫לימוד במנזר‪ ,‬טליה נוסעת למנזר שליד פריס כדי לעבור בחינות‪ .‬גורלה נחרץ שהרי מסלול‬
‫‪ .20‬גבול אמירות בוכארה‪ ,‬שעדיין אוטונטמית‪ ,‬היה שמור על ידי הסובייטים כדי למנוע בריחה מברית‬
‫המועצות ולא פחות מזה חדירה של יסודות עוינים וחתירה בריטית‪ .‬על כך ראו הלר‪ -‬נקריך עמ' ‪ .76‬תופעה‬
‫זאת חזרה על עצמה אחרי פירוק ברית המועצות‪ ,‬כאשר הצבא הרוסי החל לשמור על גבול תאג'יכיסתאן‬
‫(העצמאית)‪ -‬אפגאניסתאן‪.‬‬
‫‪ .21‬חסיד אברהמוף נסע עם משפחתו מאוחר יותר לפריס ונימנה עם רשימת הג'וגוט‪ .‬אברהם דוידוף‪ ,‬האח‬
‫הבכור של נתן דוידוף ואחד השותפים של החברה על שם יוסף דוידוף‪ ,‬נרצח בפרס ב‪ 1928-‬בדרכו לא"י‪.‬‬
‫‪76‬‬
‫בנימין בן דוד‬
‫זה סופו כי היא מתנצרת‪ .‬כשכוונתה זאת נודעה לאחיה איליה‪ ,‬שבא במיוחד מלונדון ולבן‬
‫דודה‪ ,‬ליובה ועדיאייף‪ ,‬שגר בפריס‪ ,‬הם מזדעזעים ומנסים להניא אותה מלהמיר את דתה‪,‬‬
‫אך לשווא‪ .‬שאר בני המשפחה עולים מרומניה לארץ רק ב‪.1949-‬‬
‫אפיונים של שלוש משפחות גדולות‬
‫עד כאן תארנו את אשר ארע לחמש משפחות שונות שלא עלו לארץ ישראל או עשו כן‬
‫בשלב מאוחר‪ .‬הקו המאפיין את גורלן הוא פיצול גדול ופיזור ברחבי תבל‪ .‬אם כי כלל זה‬
‫חל גם על כרך כמו פריס‪ .‬משפחות מסוימות התנפצו‪ ,‬החישוק המשפחתי‪ ,‬ששימש במשך‬
‫דורות מגן מפני גזירות‪ ,‬לחץ מוסלמי ולימים קומוניסטי‪ ,‬נשבר‪ .‬דוגמאות אלה מבטאות‬
‫מציאות רחבת היקף למרות שלכל משפחה היה ספור ייחודי לה‪ ,‬הן במהלך ההגירה והן‬
‫בהמשך‪.‬‬
‫בחינת האפיונים של שלוש המשפחות הגדולות (מנקודת הראות של מספר הנפשות בכל‬
‫אחת מהן)‪ ,‬שעזבו את ברית המועצות בשנות ה‪ 20-‬אבל לא הגיעו לארץ ישראל‪ ,‬מבהיר את‬
‫התופעות שאנו מבקשים להבליט‪.‬‬
‫גודל המשפחות שלהלן נקבע על סמך מספר הנפשות בכל בית אב‪ .‬משפחה מורחבת‬
‫כוללת את בני ‪/‬בנות הזוג‪ ,‬יהיו הם בוכארים או לאו וילדיהם‪ ,‬בין השנים ‪.1939-1917‬‬
‫שלוש המשפחות הגדולות‪ ,‬מבחינת היקפן‪ ,‬אשר התיישבו מחוץ לארץ ישראל במהלך‬
‫שנות ה‪ 20-‬של המאה ה‪ 20-‬הן‪ :‬ממאן‪ ,‬יששכרוף‪ ,‬ועדיאייף‪.‬‬
‫משפחת ממאן (ממון לפי ההגה היהודי‪-‬בוכארי) מונה כיום מאות נפשות‪ ,‬פזורות‬
‫בכל העולם‪ ,‬צאצאים של חכם יוסף ממאן מערבי‪ ,‬שהגיע כשד"ר לבוכארה ב‪ .221793-‬דור‬
‫הצאצאים האחרון לאיש זה‪ ,‬הנו כיום הדור התשיעי‪ .‬בשנים הרלוונטיות‪ ,‬התגוררו בניכר ‪73‬‬
‫בני משפחה לפי ההתפלגות הבאה‪ 26 :‬בלונדון‪ 26 ,‬בניו‪-‬יורק‪ 18 ,‬בפריס‪ 3 ,‬בבלגיה‪ .‬מהם‪,‬‬
‫‪ 12‬לא נישאו ושלושה זוגות נותרו חשוכי ילדים‪.‬‬
‫הערים המצוינות כאן הנן היעד הסופי אבל‪ ,‬ברוב המקרים (ולא רק לגבי משפחה‬
‫זאת) התחנה הראשונה הייתה ברלין ואף וויזבאדן‪ ,‬עיר מרפא בגרמניה‪ .‬כמו כן‪ ,‬הייתה‬
‫תנועה מפריס לארה"ב‪ ,‬מפריס לקרקס (ונצואלה)‪ ,‬מריגה לפריס ולונדון‪ ,‬מפריס לניו‪-‬‬
‫יורק דרך לונדון‪ ,‬לירושלים ומשם ללונדון‪ .‬תלאות אלה לפעמים לוו במצבים יוצאי‬
‫דופן‪ ,‬כמו מקרהו של יהודה ממאן שנולד בשנת ‪ 1921‬ברכבת מוסקבה‪-‬ריגה‪ .‬רוב בתי‬
‫האב של משפחה זאת התיישבו עם ילדיהם‪ ,‬בסופו של מסע נדודים באותה עיר‪ ,‬למעט‬
‫המקרה של פנחס ממאן (‪ ,)1944-1878‬יליד בוכארה‪ ,‬נשוי לשרה ממאן‪ ,‬שבורח מברית‬
‫המועצות עם חמשת ילדיו‪ ,‬שכבר נולדו בסמרקנד‪ ,‬על גבי גמלים דרך אפגאניסתאן‬
‫בואכה בלוצ'יסתאן (פקיסתאן) והודו‪ ,‬בה הוא מקבל נתינות בריטית‪ .‬משם הוא נוסע‬
‫‪ .22‬על משפחת ממאן‪ ,‬אילן היחוסין על ידי גרי ממאן (בנו של מישל ממאן ואסטרו‪-‬פיזיקאי בפריס)‪ .‬ראו גם‬
‫פוזיילוב‪ ,‬יהדות‪ ,‬עמ' ‪ .61-47‬אשל עמ' ‪ .17- 29‬יערי עמ' ‪.286-283‬‬
‫הגירת יהודי בוכארה לארצות המערב‪ ,‬מהמהפיכה הבולשביקית עד ‪1928‬‬
‫‪77‬‬
‫לפריס‪ .‬אחר כך‪ ,‬אחת מבנותיו עברה מפריס לארה"ב ב‪ ,1939-‬בת שנייה נשארה בפריס‪,‬‬
‫בן אחד נסע לניו‪-‬יורק ובת נוספת ללונדון‪ .‬אין זאת אלא דוגמה קיצונית של פירוק הדפוס‬
‫הקלאסי של משפחה בוכארית פטריארכלית‪ .‬מסלול חייו של מישל ממאן גם כן ראוי לציון‪.‬‬
‫הוא בנו של מנשה (‪ ,)1915-1887‬יליד סמרקנד‪ ,‬שנרצח על ידי אוזבכי‪ ,‬ויפה לבית אלישעייף‬
‫אשר התחתנה שוב כעבור שנתיים עם יהודי איראני בשם רזה‪ .‬אזי‪ ,‬היא עוברת עם בעלה‬
‫למוסקבה בהשאירה בסמרקנד את בנה מישל ובתה הצעירה תמרה‪ ,‬שמתחנכים אצל‬
‫הסבא‪ .‬ב‪ 1924-‬מישל עולה ארצה עם אחד הדודים‪ ,‬בעזרת ניירות שהושגו בשגרירות‬
‫אפגאניסתאן במוסקבה‪ .‬הוא מתיישב בירושלים‪ ,‬לומד בגימנסיה העברית אך‪ ,‬ב‪1929-‬‬
‫הוא עובר לפריס ומצטרף לאמו‪ ,‬בעלה ואחותו תמרה‪ .‬ב‪ 1933-‬הוא מסיים לימודי הנדסת‬
‫חשמל‪ ,‬עובד כמהנדס‪ .‬ב‪ ,1939-‬בפרוץ המלחמה הוא מתגייס לצבא הצרפתי ולאחר כיבוש‬
‫צרפת הוא בורח לניצה‪ ,‬בה גרים אמו‪ ,‬בעלה ושני חצאי אחיו‪-‬ז'אן ואלקסנדר‪ .‬הוא מצטרף‬
‫למחתרת ומשמש איש קשר‪ ,‬אולם המשפחה נעצרת בשל הלשנה ונשלחת למחנה המעצר‬
‫‪ .DRANCY‬שם הוא טוען בתוקף כי הם מוסלמים‪ ,‬בצטטו פסוקי קוראן ובסופו של דבר‬
‫אינם נשלחים למחנה השמדה‪.23‬‬
‫‪24‬‬
‫משפחת ועדיאייף‪ .‬בני משפחה זאת הנם צאצאים של חיים ועדיא (‪ , )1914-1830‬שהיה‬
‫בין ראשוני היהודים שעברו מבוכארה לקוקנד באמצע המאה ה‪ .19-‬בניו הקימו בעיר זאת‬
‫חברה לניפוי וסחר כותנה‪ ,‬אולי הגדולה באסיה התיכונה מבחינת היקף פעילותה הכלכלית‬
‫בתחומים אלה‪ .‬המשפחה‪ ,‬רובה ככולה‪ ,‬עזבה את ברית המועצות למערב בשנות ה‪. 20-‬‬
‫מעוטה עלתה לארץ ישראל בראשית המאה ה‪ ,20-‬לפני המהפכה‪ .‬היא בעלת קשרי נשואים‬
‫עם משפחות פותילאחוף ושמחייף מקוקנד‪ ,‬שתיהן גם כן מעמודי התווך של הקהילה בעיר‬
‫זאת ובעלות עסקים ענפים מאד עד המהפכה‪.‬‬
‫בין שתי מלחמות העולם‪ ,‬התגוררו ‪ 50‬בני משפחה זאת במערב לפי ההתפלגות הבאה‪:‬‬
‫‪ 21‬בפריס‪ 20 ,‬בניו‪-‬יורק‪ 7 ,‬בלונדון‪ 2 ,‬בווינה‪ .‬חמישה מהם לא נישאו ושלושה זוגות נותרו‬
‫חשוכי ילדים‪ .‬מסלול ההגירה היה במקרה זה אחיד לאמור‪ :‬קוקנד‪ ,‬בוכארה‪ ,‬בטומי‪,‬‬
‫איסטמבול‪ ,‬ברלין‪ ,‬וויזבאדן‪ ,‬פריס אליה חלקה הגיעה בדצמבר ‪ .1927‬אמנם‪ ,‬רב היה‬
‫פיזורה על פני העולם אבל‪ ,‬משבית אב הגיע לעיר היעד‪ ,‬הוא לא עזב אותה עוד‪ .25‬הדבר‬
‫אולי מוסבר בכך שלמשפחה היו די נכסים כדי להתבסס בכל מקום‪ ,‬אם כי ברור כי מצבה‬
‫הכלכלי בפזורה החדשה לא היה דומה כלל ועיקר לעושרה באסיה התיכונה‪.‬‬
‫‪ .23‬על כך‪ :‬פרסום של אוניברסיטת בן גוריון‪ ,‬מאי ‪ ,1992‬לרגל חנוכת מעבדה מיקרו‪-‬אלקטרונית על שמו של‬
‫מישל ממאן שהיה מדען בתחום זה בפריס‪.‬‬
‫‪ .24‬ראו טג'ר עמ' ‪ 75‬חלק ב'‪ .‬תקנון חברת ועדיאייף ‪ .1914‬אילן יחוסין של משפחת ועדיאייף על ידי יהודה‬
‫מהטוב‪ .‬כמו כן‪ ,‬עדות כתובה של הלן ועדיאייף‪ ,‬פריס‪ .2003 ,‬זיכרונות יפה אברם‪ ,‬לונדון‪.‬‬
‫‪ .25‬מקרהו של אברהם ועדיאייף (‪ ,)1992-1901‬בן יעקוב ונשוי לבת דודתו זינה‪ ,‬הינו יוצא דופן במשפחה זאת‪.‬‬
‫כפי שראינו‪ ,‬הוא עזב את אסיה התיכונה ב‪ ,1917-‬הגיע ללונדון עם אביו בה הוא למד לימודי הנדסה‪ ,‬קיבל‬
‫נתינות בריטית‪ ,‬לימים עבר לוושינגטון‪ -‬ארה"ב וב‪ 1974-‬התיישב סופית בפריס‪ .‬מידע זה נימסר על ידי‬
‫הלן ועדיאייף‪ ,‬פריס‪.2002,‬‬
‫‪78‬‬
‫בנימין בן דוד‬
‫משפחת יששכרוף‪ .‬בני משפחה ענפה זאת‪ ,‬שמוצאה סמרקנד‪ ,‬הגיעו ברובם לארץ‪ ,‬אבל‬
‫לא מעטים התיישבו באירופה ובאמריקה‪ .26‬הדמויות הבולטות שבה הן‪ :‬ציון יששכרוף‬
‫(‪ ,)1942-1870‬אשר יזם בניית בית כנסת בשכונת הבוכארים יחד עם משפחת באבאיוף‬
‫(‪ )1898‬וכן בית יתומים ברחוב יפו בירושלים (‪ ,)1903‬יחד עם משפחת ברוכוף‪ .‬שני המבנים‬
‫קיימים עד היום‪ .‬ציון עלה לירושלים ב‪ 1924-‬ועד שנת ‪ 1926‬כל ילדיו התקבצו בארץ‪.‬‬
‫משאשתו רחל הלכה לעולמה‪ ,‬נסע עם בתו הצעירה לפריס בה שהה מספר שנים עם אשתו‬
‫השנייה‪ ,‬חזר לירושלים אך ב‪ 1937 -‬נסע עם אשתו ללונדון בה התגוררו ארבעה מבניו ובתה‬
‫של רחל אשתו‪ .‬הדמות השנייה היה אליהו יששכרוף (‪ ,)1979-1890‬נשוי לברוריה בת יוסף‬
‫דוידוף מתאשכנת‪ .‬נדיב נודע זה ידע גם כן מסלול נדודים עד אשר התיישב בניו‪-‬יורק‪ .‬אשר‬
‫על כן‪ ,‬ב‪ ,1920-‬הוא נאלץ להימלט לאפגאניסתאן ונפגש בה עם ידידו נדיר‪-‬חאן‪ ,‬שהיה‬
‫שגריר מדינה זאת ברוסיה שם פעל רבות לטובת פליטים בוכארים‪ ,‬העוברים דרך ארץ זאת‪.‬‬
‫לאחר מכן הוא נוסע לפריס‪ ,‬ללונדון‪ ,‬לבואנוס‪-‬איירס וכאמור מתיישב בסוף בניו‪-‬יורק‪.‬‬
‫תלאות אלה התרחשו בשל הפורענויות שעמדו להתרגש על מקומות אלה‪.‬‬
‫חי יששכרוף (‪ )1949-1903‬היה אישיות בזכות עצמה‪ ,‬בהיותו סגנו של פנחס רוטנברג‬
‫(מייסד חברת החשמל) ותת שר האווירייה במלחמת העצמאות‪ .‬הוא מסמל את קוטב‬
‫ההגשמה הציונית במשפחה זאת‪.‬‬
‫בין שתי מלחמות העולם התגוררו באמריקה ואירופה ‪ 56‬בני משפחה זאת לפי ההתפלגות‬
‫הבאה‪ 41 :‬בלונדון‪ 7 ,‬בארגנטינה ‪ 6‬בניו‪-‬יורק‪ 2 ,‬בפריס‪ .‬אין רווקים בקרב קבוצה זאת‬
‫ואין אף זוג ללא ילדים‪ .‬שלא כמו לגבי משפחות וועדיאייף וממאן‪ ,‬שלא הרבו לנדוד אחרי‬
‫עזיבתם את ברית המועצות‪ ,‬לא כן משפחת יששכרוף‪ .‬הנה כי כן‪ ,‬בנוסף לאליהו‪ ,‬בלומה בת‬
‫ישה יששכרוף היגיעה מרוסיה לשנחאי‪ ,‬אחר כך עברה לדרום אמריקה ומשם לניו‪-‬יורק‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬יששכר יששכרוף אשר בא תחילה לירושלים‪ ,‬אותה עזב לברלין‪ ,‬משם נסע לפריס‪,‬‬
‫אחר כך לניו‪-‬יורק ולבסוף השתקע בלונדון‪.‬‬
‫יהודי בוכארה בפריס‪ ,‬לונדון‪ ,‬ניו‪-‬יורק ומקומות נוספים‬
‫למיטב ידיעתנו אין כמעט חומר ארכיוני על אודות יהודי בוכארה בערים אלה ובתקופה‬
‫זאת‪ ,‬זולת על שלושה נושאים ספציפיים‪ :‬בארכיון עיריית לונדון שמור חומר הנוגע לסיוע‬
‫שהעניקו יהודי בוכארה מלונדון לאחיהם שנקלעו לקשיים גדולים‪ ,‬תוך מאמץ לעלות‬
‫ארצה בשנות ה‪ 30-‬של המאה ה‪ 20-‬וכן מצוי חומר בארכיון ועד שכונת הבוכארים על‬
‫העזרה הכספית שהעניקה קהילת יהודי בוכארה בלונדון לשכונת הבוכארים בתום מלחמת‬
‫‪ .26‬ראה יששכרוב סיפורה עמ' ‪ . 64-63 ,55 ,51-50 ,49-47 ,30 ,29 ,26-25‬ראה גם טג'ר עמ' ‪ 19-14‬חלק ב'‪.‬‬
‫אשל עמ' ‪.103‬‬
‫הגירת יהודי בוכארה לארצות המערב‪ ,‬מהמהפיכה הבולשביקית עד ‪1928‬‬
‫‪79‬‬
‫העולם הראשונה‪ 27.‬והמקרה שלישי נוגע לרשימת ה"ג'וגוט" מפריס ולפרשה זאת בכלל‪,‬‬
‫שפרטיה נמסרו ליד ושם על ידי האיש שעמד במרכזה הלא הוא ד"ר אסף אצ'ילדי‪.28‬‬
‫רשימה זאת נותנת מושג על היקף הנוכחות של יהודי בוכארה בפריס בין שתי מלחמות‬
‫העולם‪ ,‬אם כי נתונים אלה חלקיים מאד שכן ‪ ,‬מסתבר שלא כל יהודי בוכארה התפקדו‬
‫כשייכים לכת הג'וגוט ובכל זאת‪ ,‬כמעט כולם ניצלו מגירוש למחנה ריכוז‪ .‬ניכר הקשר האמיץ‬
‫של יהודים אלה עם שלטונות אפגאניסתאן ואיראן‪ ,‬מזמן יציאתם את ברית המועצות עד‬
‫להגיעם לניכר‪ ,‬בכלל זה לפריס‪ ,‬כולל תקופת המלחמה‪ ,‬כפי שיתברר בהמשך‪.‬‬
‫פריס‬
‫"רשימת הג'וגוט הילידים‪ ,‬יוצאי איראן‪ ,‬אפגאניסתאן‪ ,‬בוכארה (אסיה התיכונה)‪ ,‬הגרים‬
‫בפריס וסביבתה"‪ ,‬כלשון המסמך הרשמי (‪ ,)4-5-1943‬כוללת ‪ 90‬שמות אך מתוכם רק‬
‫‪ 42‬הנם יהודים בוכארים בעוד השאר הנם יהודים ממוצא איראני‪ ,‬סורי ולבנוני שהקונסול‬
‫האיראני של פריס דרש בשלב מאוחר זה‪ ,‬לצרף לרשימה על מנת להצילם‪ .‬ארבעים ושניים‬
‫אנשים אלה הנם בגירים‪ ,‬בני זוג ויחידים‪ .‬בסעיף "מוצא לאומי"‪ 25 ,‬רשומים כאפגאנים‪6 ,‬‬
‫כאיראנים‪ 11 ,‬כבוכארים (נתיני האמירות האוטונומית)‪ .‬יש להוסיף למספר זה ‪ 6‬קטינים‬
‫שאינם מופיעים ברשימה‪ .‬משפחת אהרון אברהמוף היא הגדולה שברשימה והיא מונה ‪10‬‬
‫נפשות‪ .‬אמנם האיש מופיע כיליד בלח‪ ,‬אבל שאר בני משפחתו‪ ,‬כולל ילדיו‪ ,‬נולדו בתאשכנת‬
‫וקוקנד‪ .‬השנייה היא משפחת דוידוף מתאשכנת‪ ,‬המונה ‪ 9‬נפשות בעת הזאת‪ .‬משפחת‬
‫חסיד אברהמוף (סמרקנד)‪ ,‬מונה ‪ 5‬נפשות‪ .‬ועוד נמנים עם רשימת הג'וגוט המשפחות‬
‫והיחידים הבאים‪ :‬חכימי‪ ,‬בלכייף‪ ,‬שכרוף‪ ,‬ממאן‪ ,‬איליאל‪.‬‬
‫אך כאמור‪ ,‬חלק ניכר מיהודי בוכארה שבפריס ובצרפת בכלל‪ ,‬לא הצהירו על השתייכותם‬
‫לג'וגוט או לא התפקדו כלל כיהודים‪ .‬למשל‪ ,‬משפחת ועדיאייף מנתה בפריס ‪ 17‬נפשות‬
‫אבל רק ‪ 8‬מהם נכללו ברשימת הג'וגוט‪ .29‬משפחות נוספות שלא התפקדו כיהודים‬
‫וממילא לא נכללו ברשימת הג'וגוט הן‪ :‬ממאן (‪ 16‬נפשות)‪ ,‬קולנגייב (‪ ,)1‬מנייב או דייב(‪,)1‬‬
‫פוזיילוף(‪ ,)2‬יששכרוף(‪ .)2‬המפתיע הוא כי ד"ר אסף אצ'ילדי ובני ביתו (‪ 4‬נפשות) לא‬
‫מופיעים ברשימה שכן‪ ,‬גם הוא לא התפקד כיהודי כי הרי הוא גלגל כבר מ‪ 1940-‬את רעיון‬
‫הכת ג'וגוט‪ ,‬המאמינה בדת משה אבל שאינה שמית על פי הגזע‪ .‬אשר על כן‪ ,‬המספר הכולל‬
‫‪ .27‬תודתי נתונה לד"ר ירון הראל שהפנה אותי לארכיון הקהילה היהודית בלונדון ולמר אדוארד פנחסוב‬
‫(לונדון)‪ ,‬שאיתר והעביר לי חומר זה‪ .‬כמו כן תודתי נתונה לד"ר גיורא פוזיילוב שהעמיד לרשותי ‪26‬‬
‫מכתבים‪ ,‬שעניינם הפעילות והתרומות של יהודי בוכארה ואיראן בלונדון למען יהודי בוכארה בתקופה‬
‫הנידונה‪.‬‬
‫‪ .28‬המילה ג'וגוט‪ ,‬משמעותה יהודי בשפה האוזבכית ‪ ,‬כך הגדירו עצמם היהודים שהגישו עתירה לשלטונות‬
‫הכבוש הגרמניים בדבר השתייכותם לקבוצה המאמינה בדת היהודית אך ארית על פי הגזע‪ .‬על פרשה‬
‫מופלאה זאת ראו אצ'ילדי עמ' ‪ .221-243‬אלטשולר עמ' ‪ .5-16‬בן דוד‪ ,‬הצלה עמ' ‪ Green .26-29‬עמ'‬
‫‪ Preschel .40-50‬עמ' ‪ .43-49‬יהושע עמ' ‪ .223-227‬על דמותו של אסף אצ'ילדי‪ ,‬ראו אשל עמ' ‪.159‬‬
‫‪ .29‬על כך עדות כתובה של הלן ועדיאייף (‪ )2003‬ושל עמנואל ועדיאייף (‪.)1987‬‬
‫‪80‬‬
‫בנימין בן דוד‬
‫של יהודי בוכארה בצרפת ערב מלחמת העולם השנייה הוא כ‪( 100-‬כולל ילדים) וכולם‬
‫הגיעו לשם‪ ,‬כאמור‪ ,‬בשנות ה‪ 20-‬של המאה הקודמת‪ .‬כמה מהנשים היו אשכנזיות‪ .‬עד‬
‫‪ 1939‬היו רק שני מקרים של נשואי תערובת עם נשים נוצריות‪.‬‬
‫רובם היו חסרי נתינות מבחינת הסטאטוס המשפטי אם כי‪ ,‬רבים היו מצוידים בתעודות‬
‫ומסמכים אפגאניים או איראניים‪ ,‬למעשה פיקטיביים‪ .‬כבר ראינו שאלה המעטים שהגיעו‬
‫בשנות ה‪ 20-‬למערב דרך אפגאניסתאן או איראן‪ ,‬השיגו בארצות אלה או שגרירותיהן‪,‬‬
‫דרכונים מקומיים תמורת שלמונים או בזכות קשרים‪ .‬אבל‪ ,‬הזיקה החזקה אליהן‪ ,‬לא‬
‫הועילה הרבה באשר להשגת נתינות צרפתית‪ .‬שתי הדוגמאות הבאות ממחישות את המצב‬
‫הזה‪.‬‬
‫מאיר דוידוף בא לירושלים ב‪ 1926 -‬ועזב את הארץ בתום שנה בהגיעו לפריס‪ .‬משהיה‬
‫חסר נתינות‪ ,‬השתדל מאד להסדיר את מעמדו ולשם כך‪ ,‬פנה ב‪ 1931-‬ל"נציגות המלכותית‬
‫של אפגאניסתאן" כדי לקבל אישור וזה לשונו‪:30‬‬
‫"הנציגות המלכותית של אפגאניסתאן בפריס מאשרת כי מר מאיר דוידוף‬
‫בן מר נתן דוידוף ושרה כימיאגרוף‪ ,‬נולד בקוקנד ב‪ 31-‬ביולי ‪ .1904‬אין‬
‫באפשרות הנ"ל להציג תעודת לידה‪ .‬אישור זה נמסר למעוניין לשם קביעת‬
‫מסמך נוטוריוני"‪.‬‬
‫המזכיר הראשון‬
‫חתימה‬
‫פרשת ה"ג'וגוט" כולה מעידה כי הדיפלומטים האפגאנים והאיראנים בפריס גילו‬
‫פתיחות רבה כלפי יהודי בוכארה וראו בהם אולי בני חסות שיש להגן עליהם ולסייע‬
‫בידיהם‪ .‬בהקשר זה מעיד עמנואל ועדיאייף (יליד ‪" :31)1909‬האחים שלי‪ ,‬מיכאל‪ ,‬דניאל‬
‫ואני‪ ,‬לא התפקדנו כיהודים ב‪ 1941-‬מתוך חשש ומפני שהייתה לנו נתינות איראנית‬
‫אותה רכשנו ברומניה ב‪ 1923 -‬תמורת חמש לירות שטרלינג‪ ,‬זאת לאחר שעזבנו את ברית‬
‫המועצות באופן בלתי לגלי בתקופת הנא"פ‪ .‬אבל‪ ,‬ב‪ 1944 -‬הלשינו עלינו שלוש פעמים‪,‬‬
‫תחילה בתחנת המשטרה השכונתית ואחר כך בפרפקטורה (מטה המשטרה המרכזי)‪ .‬שם‪,‬‬
‫פקיד איים עלינו בגירוש מיידי בהצביעו על רכב החונה בחצר והמוכן להוביל אותנו למחנה‬
‫המעבר ‪ . DRANCY‬לא הודינו במעמד זה כי אנו שייכים לעם היהודי אלא‪ ,‬טענו שאנחנו‬
‫איראנים‪ .‬אזי ‪ ,‬נדרשנו להציג על כך אישור של הקונסוליה האיראנית בפריס‪ .‬הקונסול‬
‫בשם סרדרי‪ ,‬אכן נתן אישור כזה‪ .‬בהמשך‪ ,‬הגרמנים דרשו תעודת לידה המוכיחה אי‬
‫השתייכותנו ליהדות‪ .‬על כך‪ ,‬הקונסול העיד כי אנו ילידי העיר משהד‪ ,‬הקדושה לאסלם‬
‫והריקה מיהודים‪ .‬לנוכח התעקשות הגרמנים‪ ,‬הקונסול הסביר כי קשה להשיג במהירות‬
‫תעודה כזו בתנאי מלחמה"‪ .‬רק שחרור פריס שם קץ לפרשה הזאת‪ .‬עמנואל ועדיאייף מציין‬
‫כי הקונסול האיראני סירב לקבל טובת הנאה כלשהי‪.‬‬
‫‪ .30‬ארכיון משפחתי של המחבר‪.‬‬
‫‪ .31‬ראיון עם עמנואל ועדיאייף (‪.)1987‬‬
‫הגירת יהודי בוכארה לארצות המערב‪ ,‬מהמהפיכה הבולשביקית עד ‪1928‬‬
‫פנינה דוידוף‬
‫מאיר דוידוף‬
‫אהרון אברהמוף‬
‫נתן דוידוף‬
‫‪81‬‬
‫סולימאן שכרוף‬
‫דוד אברהמוף‬
‫אחדים מבני קבוצת הג'וגוט‬
‫כל יהודי בוכארה שבצרפת‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪ ,‬השתייכו למשפחות אמידות לשעבר‬
‫או אף לעילית הכלכלית של אסיה התיכונה (ועדיאייף‪ ,‬דוידוף) אבל מצבן‪ ,‬מבחינה זאת‪,‬‬
‫השתנה לחלוטין במקום גלותן החדש‪ .‬מיעוטן נקלעו למצוקה‪ ,‬רובן עסקו במסחר קמעונאי‬
‫של מוצרי מזון‪ ,‬החזקת מכולות וכול'‪ .‬בכל אופן‪ ,‬מצבן הכלכלי הייה נחות מזה של היהודים‬
‫הבוכארים בלונדון‪.‬‬
‫שונה לגמרי היה מצבם של בני רבי שלמה מוסאיוב (‪ ,)1922-1852‬שהתגוררו בפריס‬
‫מראשית שנות ה‪ ,20-‬הלא הם צבי‪ ,‬משה וחי ואילו בנו רחביה שהה בפריס אך לא חי בה דרך‬
‫קבע‪ .‬שלושה מכתבים בדבר תרומות לוועד שכונת רחובות הבוכארים‪ ,‬מעידים על ישיבתם‬
‫בפריס‪ .‬הראשון מ‪ 24-‬ניסן תרפ"ג (‪ ,)1923‬כולל דברי תודה לצבי מוסאיוב היושב בפריס‪,‬‬
‫בעבור תרומתו לוועד רחובות הבוכארים‪ ,‬לרגל שנה לפטירת אביו‪-‬רבי שלמה מוסאיוב‪.‬‬
‫אחד החותמים בשם הוועד הוא אחיו רחביה‪ ,‬משמע‪ ,‬באותה עת הוא ישב בירושלים‪ .‬מכתב‬
‫שני מה‪ 20-‬בפברואר ‪ 1924‬חתום בשם הוועד על ידי שלמה צופיוף‪ ,‬והוא הבעת תודה‬
‫לצבי מוסאיוב‪ ,‬רחביה מוסאיוב ובני ביתו‪ ,‬היושבים בעת ההיא בפריס‪ .‬מכתב שלישי מה‪-‬‬
‫‪ 3‬באפריל ‪ ,1924‬נשלח על ידי צבי מוסאיוב מפריס ובו הוא מודיע על תרומה לוועד בסך‬
‫‪ 1,150‬פרנק‪ .‬מכתב זה כתוב על נייר כותרת של חברת צבי מוסאיוב‪ ,‬ליצוא‪-‬יבוא פנינים‬
‫ואבנים טובות והכתובת פריסאית‪ .‬יש להדגיש כי משפחה זו‪ ,‬בשונה משאר המשפחות‬
‫המוזכרות במאמר זה‪ ,‬באו מארץ ישראל ולא מבריה"מ‪.‬‬
‫‪82‬‬
‫בנימין בן דוד‬
‫לפי עדותה של רוזה מוסאיוב‪ ,32‬צבי היה נשוי שלוש פעמים אך נותר חשוך ילדים‪ ,‬הוא‬
‫מת בגיל ‪ 90‬ונקבר בפריס‪ .‬כמו כן‪ ,‬אחיו חי ומשה חיו ופעלו בפריס‪ .‬רוזה ובעלה אברהם‬
‫באו לפריס ב‪ 1936-‬ואף הם עסקו בסחר פנינים ואבנים טובות‪ .‬בזמן המלחמה הם נאסרו‬
‫במחנה הסגר‪ ,‬אך לא נשלחו למחנה השמדה בשל היותם ארץ‪-‬ישראלים‪ ,‬כלומר שייכים‬
‫לאימפריה הבריטית‪ .‬כלל זה חל גם על סוליימן שכרוף‪ ,‬שנקלע בצרפת עם פרוץ המלחמה‪,‬‬
‫בדרכו ללונדון‪.‬‬
‫כיום נותרו בפריס רק יהודים בוכארים בודדים ומזה עשרות שנים אין מי שיתכנס לחגוג‬
‫חתונה בוכארית או אירוע משפחתי אחר‪.‬‬
‫לונדון‬
‫שלא כמו בפריס‪ ,‬היהודים הבוכארים‪ ,‬שבלונדון התאגדו כבר בשנות ה‪ 20 -‬בזכות כמה‬
‫דמויות בולטות כמו‪ :‬בן ציון כוג'הינוף‪ ,‬האחים מירזאיוף‪ ,‬מנחם צבי דוידוף‪ ,‬האחים נגיוף‬
‫ואברהם‪-‬חיים יאדגרוף‪ .‬התארגנות זו באה לידי ביטוי בולט כאשר הקהילה של לונדון‬
‫התבקשה לסייע בידי היהודים הבוכארים שברחו מברה"מ ונתקעו‪ ,‬בשנות ה‪ 30-‬של המאה‬
‫ה‪ ,20-‬בעיקר בפרס‪ ,‬אפגאניסתאן ופקיסתאן‪ .‬כמו כן‪ ,‬בשנות ה‪ ,20-‬היושבים בארץ ישראל‬
‫פנו לעתים לאחיהם שבלונדון לשם קבלת סיוע כספי ונראה כי לא תמיד נענו מיד כנדרש‪,‬‬
‫משום שחלקם היו בעצמם חדשים בעיר זאת וטרם הספיקו להתבסס‪ .‬פניות אלה נעשו‬
‫תכופות כאשר משרד הסיוע היהודי שליד ועד הצירים (שייצג את ההסתדרות הציונית)‬
‫החל להפסיק את תמיכתו בדצמבר ‪ .331920‬דוגמה מאלפת למצב זה הם המכתבים הבאים‪,‬‬
‫שנשלחו ע"י ועד היהודים הבוכארים ‪ -‬שכונת רחובות‪ ,‬ירושלים ו"ת‪:‬‬
‫‪7.12.1929‬‬
‫‬
‫לכבוד‪,‬‬
‫האדון הנכבד מר יונה דוידוף יצ"ו‬
‫בעיר לונדון יע"א‬
‫א‪.‬ב‪.‬נ‪.‬‬
‫היות וידוע לכם מצב עניי ופליטי עדתנו פה בארץ וגם כתבנו לכם פעמים רבות‬
‫לעזור לעניי עדתנו ולא קבלנו תשובה‪.‬‬
‫ובהיות והמצב הולך ורע מיום אל יום‪ ,‬וכעת רבים מחוסרי עבודה בקרב בני‬
‫עדתנו‪ ,‬ואפילו בעלי הבתים נמצאים במצור ומצוק מפני שהשכנים לא משלמים‬
‫את שכירות הדירה‪ ,‬וקופת הועד ריקה ואין יכולה לעזור לכל העניים הנצרכים‬
‫ובפרט מצב כלכלי ירוד ויוקר השערים‪ ,‬שורר בכל מקום והעוני והמחסור‬
‫גדול‪ ,‬העניים והאביונים מבקשים עזרה ואין‪ .‬ולכן נאלצנו שוב לפנות אל כבוד‬
‫מעלתכם לא להעלים עין בימים קשים אלו מאחיכם בארץ הסובלים באין להם‬
‫‪ .32‬ראיון עם רוזה מוסאיוב (‪.)2003‬‬
‫‪ .33‬פוזיילוב‪ ,‬מבוכארה‪ ,‬עמ' ‪.176‬‬
‫הגירת יהודי בוכארה לארצות המערב‪ ,‬מהמהפיכה הבולשביקית עד ‪1928‬‬
‫‪83‬‬
‫ישע‪,‬ומבקשים מכב' להושיט עזרה ותמיכה בסכום הגון כדי שנוכל לספק לכל‬
‫הנצרכים הדרוש להם בימים אלו ובפרט בחורף‪.‬‬
‫נקוה כי תתחשבו עם דברינו אלה המעטים ותזכרו את עניי ירושלים תמיד‪.‬‬
‫ובה' תהיה משכורתכם שלימה אמן‪.‬‬
‫חתומים שבעה חברי הועד וכן מזכיר הועד רפאל גאליבוף‪.‬‬
‫המכתב הבא הוא מעין עצומה חתומה על ידי ‪ 47‬ראשי משפחות של יהודים בוכארים‬
‫השוהים באפגאניסתאן‪ .‬הוא מופנה לחברת "האדונים מירזאיוף ‪ -‬ברוס"‪ ,‬פשהוור ‪ -‬הודו‪,‬‬
‫תוך ציון‪ ,‬בסוף המכתב כי‪ ,‬ניתן לבדוק את האמור בו גם באמצעות חברת מירזאיוף‬
‫בלונדון‪.‬‬
‫קאבול ‪ ,‬אפגאניסתאן‪.01.07.1934 ,‬‬
‫אל ‪:‬‬
‫אדון איזידור סאלמון‪ ,‬מ‪ .‬פיזי‬
‫‪ 51‬מאונט סטריט‬
‫לונדון‪.‬‬
‫אדון נכבד‪,‬‬
‫אנחנו‪ 800 ,‬נפשות‪ ,‬גברים‪ ,‬נשים‪ ,‬וטף‪ ,‬ברחנו מרוסיה לאפגאניסתאן לפני‬
‫כשמונה חודשים‪.‬‬
‫כתבנו מספר פעמים ושלחנו מספר מברקים לארץ ישראל לשם קבלת אשרות‬
‫כניסה ועזרה‪ .‬קבלנו מזמן ‪ 400‬לירות סטרלינג מה‪Jewish Board of -‬‬
‫‪ Guardians‬בלונדון וכמה אנשים פרטיים‪ .‬כמו כן‪ ,‬קבלנו ‪ 20‬אשרות (לארץ‬
‫ישראל) מהקונסוליה הבריטית‪.‬‬
‫אנחנו מוכנים לעשות כל עבודה ואנו מבקשים אתכם לסייע בידינו כספית וכן‬
‫לשלוח לנו אשרות להודו‪ ,‬לארץ ישראל או לכל מקום שתציעו‪ .‬מצבנו קשה‬
‫מאוד‪ ,‬אנחנו גוועים מרעב ואין לנו בגדים ללבוש‪ .‬הילדים אינם הולכים לבית‬
‫ספר‪.‬‬
‫עד עכשיו‪ ,‬ממשלת אפגאניסתאן התייחסה אלינו בסובלנות אבל‪ ,‬לא מזמן‬
‫נאמר לנו לעזוב את המדינה מפני שכאן האנשים פנאטיים‪.‬‬
‫אנו מבקשים אתכם לא לשכוח אותנו‪ ,‬רחמו עלינו ועזרו לנו בכל דרך‬
‫אפשרית‪.‬‬
‫מכתב זה‪ ,‬אחד מני רבים‪ ,‬הוא דוגמא למעורבות הקהילה הבוכארית בלונדון בסיוע‬
‫לפליטים הבוכארים‪ ,‬שנקלעו באפגאניסתאן ובאיראן‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬מכתבי תודה רבים מעידים שבכל זאת נשלחה עזרה באותה תקופה‪ .‬למשל‪ ,‬ב‪24-‬‬
‫ניסן תרפ"ד (‪ ,)1924‬ש‪ .‬צופיוף מודה בשם הועד לבן ציון יצ"ו כוג'היהנוף על תרומה בסך‬
‫‪ 15‬לירות סטרלינג לרגל חג הפסח‪ .‬ב‪ 15 -‬אייר תרפ"ד‪ ,‬נשלח מכתב ועד שכונת הבוכארים‪,‬‬
‫בבקשת תרומה לרגל חג השבועות אל‪ :‬אברהם חיים יאדגארוף‪ ,‬דוד מתתיא הארונוף‪ ,‬יוסף‬
‫‪84‬‬
‫בנימין בן דוד‬
‫פזיזולאיוף‪ ,‬האחים נגיוף‪ ,‬האחים אמינוף‪ ,‬עבדל ראחמן אברהמוף‪ ,‬אגא איסמעילוף‪ ,‬אגא‬
‫חביב נהוראי‪ ,‬אגאמירבו נהוראי ומנחם צבי דוידוף‪.‬‬
‫במכתבים אחרים‪ ,‬הכתובים לרוב על גבי נייר כותרת של העסק‪ ,‬יהודי בוכארה שבלונדון‬
‫ושותפיהם או ידידיהם ‪ -‬יהודים איראנים‪ ,‬מפרטים את שמות התורמים וגובה תרומתם‪.‬‬
‫למשל‪ ,‬המכתב שלהלן נשלח בכ"ז אדר תרפ"ג (‪ .)1923‬במקרה זה‪ ,‬השותף האשכנזי של‬
‫אברהם חיים יאדגארוף תרם גם כן‪ ,‬סה"כ התרומה ‪ 26‬לירות סטרלינג‪ ,‬שהועברה באמצעות‬
‫בנק איטלקי‪.‬‬
‫סכומים אלה היו צנועים וכנראה הספיקו אך לצרכים הבסיסיים ביותר זאת‪ ,‬בהתחשב‬
‫בעובדה שהעדה הבוכארית בירושלים קיבלה בסך הכל ‪ 6,216‬לירות מנדטוריות שנועדו‬
‫לשיקומה הפיזי‪ ,‬הכלכלי והחברתי של השכונה (ערכה של הלירה המנדטורית היה שווה‬
‫ללירה סטרלינג)‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬עם תחילת הבריחה הבלתי לגלית מברית המועצות וההעפלה‪ ,‬בראשית‬
‫שנות ה‪ ,30-‬התגייסה הקהילה הלונדונית הבוכארית לסייע לפליטים והתערבה לטובת‬
‫המעפילים‪ ,‬שנתקעו במקומות שונים בדרכם לא"י בהעדר סרטיפיקט‪ .‬בעצם‪ ,‬היא עסקה‬
‫בשתדלנות מול הקהילה היהודית הלונדונית‪ ,‬הסוכנות היהודית‪ ,‬שלטונות בריטניה הגדולה‬
‫ואפגאניסתאן‪ ,‬בה מצב היהודים היה הקשה ביותר‪.‬‬
‫משפחת יששכרוף היא הגדולה מבין אלה שישבו בלונדון בעת ההיא ומנתה שמונה בתי‬
‫אב ו‪ 41-‬נפשות ‪ .‬ראוי לציין כי כולם ידעו גלגולים רבים עד אשר הגיעו ללונדון כיעד סופי‬
‫בשנות ה‪ 20-‬וראשית שנות ה‪ .30-‬תופעה זאת‪ ,‬שחלה על ציון יששכרוף‪ ,‬מסבירה את‬
‫העדרו של איש רב פעלים זה מבין פרנסי הקהילה בזמן ההתרחשויות ההן‪ ,‬שהרי הוא בא‬
‫לירושלים ב‪ ,1926-‬משם עבר לפריס ב‪ 1928-‬וללונדון ב‪ .1937-‬המשפחה השנייה בגודלה‬
‫היא משפחת ממאן המונה ארבעה בתי אב ו‪ 16-‬נפשות‪ .‬יש להוסיף את המשפחות שכבר‬
‫הוזכרו‪ :‬דוידוף (סמרקנד) ‪ 5‬נפשות‪ ,‬פינחסוף (סמרקנד) ‪ 3‬נפשות‪ ,‬אברהמוף (סמרקנד)‬
‫‪ 9‬נפשות‪ ,‬ג'ורה (בוכארה) ‪ 3‬נפשות‪ ,‬יוסופוף ‪ 7‬נפשות‪ ,‬חוג' ברוך (לא ידוע)‪ ,‬שם טוב (לא‬
‫ידוע)‪ .‬קהילה זאת מנתה אפוא כ‪ 138-‬נפש בין שתי מלחמות העולם‪.‬‬
‫רוב בני הקהילה עסקו בסחר אבנים טובות‪ ,‬פרוות‪ ,‬עורות‪ ,‬שטיחים‪ ,‬מכאן מצבם‬
‫הכלכלי המשופר‪.‬‬
‫הדור השני‪ ,‬שגילו הממוצע כיום הוא ‪ 65‬מונה כ‪ 61-‬נפשות‪ ,‬מכלל זה שני זוגות לא‬
‫נשואים‪ 5 ,‬רווקים‪ 6 ,‬נשואים מעורבים (על כך יש להוסיף ‪ 4‬נשואים מעורבים של אותו‬
‫אדם)‪ .‬ראוי לציון‪ ,‬אדוארד מירזאייף‪ ,‬השייך לדור השני‪ ,‬שהגיע למשרה גבוהה מאד ב‪-‬‬
‫‪ . BBC‬ניתן לקבוע כי בדור השלישי‪ ,‬קהילה זאת למעשה אינה קיימת עוד בתור שכזו‪ ,‬שכן‬
‫‪34‬‬
‫הוא התפזר במידה רבה וזיקתו ליהדות נחלשה‪.‬‬
‫‪ .34‬על כך‪ :‬טג'ר עמ' ‪ 33‬חלק ב'‪ .‬יששכרוב‪ ,‬סיפורה עמ' ‪ .62-60 ,55 ,51-50 ,49-48‬פוזיילוב‪ ,‬מבוכארה‪ ,‬עמ'‬
‫‪ .271-276‬מידע של א‪ .‬פנחסוב (‪ .)2003‬תכתובת של חברי " חברת יהודי בוכארא לונדון" בדבר מתן‬
‫תרומות ל "ועד רחובות הבוכארים‪ ,‬ירושלים"‪.‬‬
‫הגירת יהודי בוכארה לארצות המערב‪ ,‬מהמהפיכה הבולשביקית עד ‪1928‬‬
‫‪85‬‬
‫ארצות הברית‬
‫על פי הממצאים שבידינו‪ ,‬נראה כי משפחת ממאן הייתה הגדולה בארה"ב בשנים ההן שכן‪,‬‬
‫היא מנתה ‪ 12‬בתי אב‪ ,‬מורכבים מזוגות ויחידים‪ .‬חלק מילדי המשפחות הללו נולדו בשנות‬
‫ה‪ 30-‬המאוחרות או בשנות ה‪ ,40-‬לפיכך סה"כ הנפשות אינו משמעותי באשר לדיוננו‪,‬‬
‫במקרה זה‪ .‬ראוי לציין כי מזל אמינוף לבית ממאן (‪ )1928-1880‬הייתה נשואה לחיים‬
‫אמינוף שהגיע לארה"ב כבר ב‪ ,1914-‬בעוד אשתו ושלושת ילדיו הצטרפו אליו רק ב‪.1920-‬‬
‫אחיו הגיע לשם אף הוא בשנות ה‪. 20-‬‬
‫משפחת ועדיאייף מנתה ארבעה בתי אב וכ‪ 20-‬נפשות‪ .‬שתיים מנשות משפחה זאת היו‬
‫נשואות עם בני שימחייף‪ .‬כמו כן‪ ,‬מישל שימחייף התיישב בניו‪-‬יורק‪ .‬כולם הגיעו לארה"ב‬
‫בלי להתעכב זמן ממושך באירופה‪.‬‬
‫אליושה יששכרוב‪ ,‬רעייתו לולה בת יוסף דוידוף ובנותיהם‪ .‬פריס ‪1929‬‬
‫משפחת יששכרוף מנתה ארבעה בתי אב‪ .‬הדמות הדומיננטית בקהילה הקטנה‬
‫שהתהוותה בניו‪-‬יורק‪ ,‬הייתה אליהו (איליושה ) יששכרוף (‪ )1974-1896‬בן חיזקיה נשוי‬
‫לברוריה בת יוסף דוידוף (תאשכנת)‪ .‬כפי שצוין למעלה‪ ,‬הוא הגיע לארה"ב לאחר נדודים‬
‫רבים אך‪ ,‬בזכות חוסנו הכלכלי והתודעה הציונית שלו הוא סייע לבני עדתו בארץ‪ .‬אחי‬
‫אליהו‪-‬ישה (‪ ,)1975-1895‬התחתן עם נוצרייה והוחרם בשל כך על ידי בני משפחתו‪,‬‬
‫בהיותו תחילה בפריס‪ .‬אבל‪ ,‬לימים הוא התחתן שנית עם יהודיה ועבר לארה"ב‪ .‬יששכר‬
‫(‪ )1975-1891‬ויוסף (‪ ,)1957-1897‬שהו במשך תקופת‪-‬מה בניו‪-‬יורק‪ ,‬לפני מלחמת‬
‫העולם השנייה‪ ,‬ובסופו של דבר התיישבו בלונדון‪.‬‬
‫‪86‬‬
‫בנימין בן דוד‬
‫כמו כן‪ ,‬נמנו עם המשפחות שהשתקעו באמריקה בתקופה הנדונה‪ :‬מירזאייף‪ ,‬על‬
‫שלושת בתי האב שלה ומשפחת לוייב‪ .‬קשה לקבוע בוודאות את מספר היהודים הבוכארים‬
‫שהתיישבו בארה"ב בשנות ה‪ 20-‬וה‪ 30-‬בהעדר ארכיון קהילתי‪ ,‬הזמן הרב יחסית‪ ,‬שעבר‬
‫מאז והתפוגגות הדור השלישי‪ .‬לפי אומדן כללי חיו בתקופה זאת בארה"ב כ‪ 75-‬יהודים‬
‫בוכארים‪.35‬‬
‫ארצות אחרות‬
‫אחת התחנות החשובות בדרך למערב אירופה הייתה רומניה אבל‪ ,‬למעשה רק‬
‫משפחה אחת נשארה בארץ זאת תקופה ממושכת‪ ,‬הלא היא משפחת רובינוף‪-‬שימחייף‬
‫(קוקנד)‪,‬הקשורה קשרי נשואים‪ .‬הנה כי כן‪ ,‬ארי רובינוף‪ ,‬נשוי ליפה לבית שימחייף וששת‬
‫ילדיהם שהו כמה שנים ברומניה לאחר שעזבו את ברית המועצות בסוף שנות ה‪ 20-‬ואחר‬
‫כך עברו לארגנטינה‪ .‬אחיו‪ ,‬רובינוף אברהם‪ ,‬נשוי לשרה שימחייף‪ ,‬בת דודתה של יפה‬
‫ושלושת ילדיהם חיו ברומניה עד עלייתם לארץ ב‪ 1949 -‬אולם‪ ,‬כפי שסופר למעלה‪ ,‬בתם‬
‫טליה התנצרה בהיותה בפריס‪ .36‬גם שימחייף מישה ואשתו התיישבו בארגנטינה‪.‬‬
‫חלק ממשפחת יששכרוף הענפה אף היא התיישבה בארגנטינה בשלב מוקדם‪ .‬הכוונה‬
‫למזל לבית יששכרוף (‪ )1950-1885‬בת חיזקיה‪ ,‬נשואה לכהן‪ ,‬אשר גנבה את גבול‬
‫ברית המועצות לאפגאניסתאן ב‪ ,1920-‬עברה משם לברלין כמו רבים אחרים והמשיכה‬
‫לארגנטינה‪ .‬נולדו להם חמישה ילדים‪ .‬גם משפחת פנחסוב הגיעה תחילה לפריס ועברה‬
‫לארגנטינה עוד לפני מלחמת העולם השנייה‪.37‬‬
‫יהודה סמנדרוף הרחיק לכת עד קרקס (וונצואלה)‪ ,‬כפי שכבר צויין לעיל‪ ,‬עבד שם כרופא‪,‬‬
‫אחרי מלחמת העולם השנייה בא לפריס‪ ,‬נשא את תמרה ממאן לאישה ושב לקרקס‪ .‬לא‬
‫נולדו לזוג זה ילדים‪.‬‬
‫מישה ועדיאייף בן יעקוב‪ ,‬התגלגל לווינה אך גורלו אינו ידוע‪ .‬כמו כן‪ ,‬נתן ממאן (‪1976-‬‬
‫‪ )1904‬התיישב באנטוורפן (בלגיה) עם אשתו אסתר לבית אברהמוף‪ .‬נולדה לזוג זה בת‬
‫(‪.)1935‬‬
‫למיטב ידיעתנו‪ ,‬נותרו כיום קשרים רק עם צאצאי משפחות רובינוף ויששכוף‪ ,‬אשר‬
‫בארגנטינה‪.‬‬
‫‪ .35‬על כך באילן יחוסין של משפחת ממאן ‪ ,‬גרי ממאן‪ .‬יששכרוב‪,‬סיפורה עמ' ‪ .27 ,25‬כמו כן‪ ,‬מידע שנימסר לי‬
‫על ידי שורה איגור ריבקוף‪.‬‬
‫‪ .36‬על כך בזיכרונות שרה רובין וכן בראיון עם ריה רובין(‪.)2003‬‬
‫‪ .37‬יששכרוב ‪ ,‬סיפורה עמ' ‪ .29 ,23‬המידע על משפחת פנחסוב זאת נימסר לי על ידי הלן ועדיאייף (‪.)2003‬‬
‫הגירת יהודי בוכארה לארצות המערב‪ ,‬מהמהפיכה הבולשביקית עד ‪1928‬‬
‫‪87‬‬
‫סיכום‬
‫יש בסיכומים המספריים משום אומדן בלבד‪ ,‬באשר עמד לרשותנו מעט מאד חומר ארכיוני‬
‫והנתונים מתבססים בעיקר על זיכרונות כתובים‪ ,‬אילנות יוחסין‪ ,‬ראיונות וספרות‪ .‬למרות‬
‫הכל השתדלנו להצליב את הממצאים‪.‬‬
‫עולה אפוא מן האמור לעיל כי התגוררו באירופה וביבשת אמריקה בשנות ה‪ 20-‬וה‪-‬‬
‫‪ 30‬של המאה הקודמת כ‪ 340-‬נפשות‪ ,‬במשפחות אשר לפחות אחד מבני הזוג שלהם הנו‬
‫בוכארי‪ .‬בדור המהגרים הראשון כמעט שלא היו נשואים מעורבים‪ ,‬למרות שחלקם התחתנו‬
‫אחרי עזיבת ברית המועצות‪.‬‬
‫בדקנו במידת האפשר את עיר המוצא של כל משפחה ומשפחה ועולה מכך כי ‪178‬‬
‫נפשות היו יוצאי סמרקנד‪ 66 ,‬יוצאי קוקנד‪ 23 ,‬יוצאי תאשכנת‪ 13 ,‬יוצאי בוכארה‪ ,‬בסה"כ‬
‫כ‪ 280-‬נפש‪ .‬ההפרש נובע מן העובדה כי לגבי חלק מן המהגרים לא עלה בידינו לברר את‬
‫עיר המוצא‪ ,‬אם כי מספר זה מהווה ‪ 75%‬מכלל המהגרים הללו‪ .‬ההתפלגות באחוזים ולפי‬
‫ערים היא‪ 66.6% :‬יוצאי סמרקנד‪ 24% ,‬יוצאי קוקנד‪ 8% ,‬יוצאי תאשכנת‪ .‬איך מוסברים‬
‫אחוזים אלה?‬
‫על פי נתוני המדריך לאסיה התיכונה משנת ‪ 1903‬התגוררו בשנה זאת בסמרקנד ‪5000‬‬
‫יהודים‪ ,‬בקוקנד ‪ 1630‬ובתאשכנת ‪ ,1464‬בסה"כ ‪ 8094‬יהודים‪ 38‬בשלוש ערים אלה‪.‬‬
‫באחוזים‪:‬‬
‫‪ 61%‬בסמרקנד‪ 20% ,‬בקוקנד‪ 18% ,‬בתאשכנת‪ .‬עולה אפוא‪ ,‬כי ישנה חפיפה מסוימת‬
‫בין אחוז היהודים בערי תורכסתאן אלה‪ ,‬לעומת האחוז של יוצאי אותן ערים שהתיישבו‬
‫באירופה ובאמריקה‪ .‬ההפרשים נובעים מן המספרים המוחלטים הנמוכים‪ ,‬שלא מאפשרים‬
‫חישוב מתאם מדויק וכן מן העובדה כי במספרים שמוסר המדריך לאסיה התיכונה אין‬
‫הבחנה בין יהודי בוכארה ליהודי אשכנז‪ .‬בכל הערים הללו היו יהודים אשכנזים במספרים‬
‫קטנים יחסית לבוכארים‪ ,‬זולת תאשכנת‪ ,‬בה יהודי אשכנז היו רבים יותר‪ ,‬אם כי גם בה‬
‫הם היוו מעוט לעומת הבוכארים‪ .39‬פרט ראוי לציון‪-‬משפחות ממאן ויששכרוף‪ ,‬שתיהן‬
‫מסמרקנד‪ ,‬מהוות ‪ 66.4%‬מן היהודים שידוע כי הם יוצאי סמרקנד והתיישבו במערב‪.‬‬
‫קשה לקבוע קשר מובהק בין מידת הזיקה של כל אחת משלוש הקהילות האלה ליהדות‬
‫ולציונות מחד גיסא‪ ,‬לבין מימדי ההגירה שלהן למערב מאידך גיסא‪ ,‬אלא על דרך השלילה‪,‬‬
‫בהשוואה לעיר בוכארה שכן‪ ,‬רק שלוש משפחות מהגרים הינן יוצאות עיר זאת והתיישבו‬
‫בלונדון‪ ,‬הלא הן משפחות מירזאייף‪ ,‬שלמהייף ויאדגארוף (בס"ך הכל ‪ 15‬נפשות)‪ .‬נדגיש כי‬
‫משפחה אחת בלבד‪ ,‬מוצאה עיר קטנה ממש‪ -‬צ'ורג'או (כ‪ 100-‬ק"מ דרום‪-‬מערב לבוכארה)‪,‬‬
‫היא משפחת ג'ורה שהתיישבה גם כן בלונדון‪ .‬בני משפחת יששכרוף שבניה אמנם הצטיינו‬
‫‪ 'Putivoditel .38‬עמ' ‪.391 ,385 ,379 ,358 ,318‬‬
‫‪ .39‬קלבן‪ ,‬עמ' ‪ ,146‬מוסר כי ב‪ 1887-‬חיו בתאשכנת ‪ 618‬בוכארים ו‪ 460-‬אשכנזים‪ .‬בן צבי‪ ,‬עמ' ‪ 115‬מוסר‬
‫בהסתמכו על עדי ראיה שעלו ב‪ , 1933-‬כי גרו בתאשכנת כ‪ 4000-‬אשכנזים וכ‪ 6000-‬בוכארים‪ .‬נעיר כי‬
‫יהודי אשכנז באסיה התיכונה‪ ,‬היוו מעוט לעומת יהודי בוכארה מראשית התיישבותם שם‪ ,‬בסוף המאה‬
‫ה‪ ,19-‬עד מלחמת העולם השנייה‪.‬‬
‫‪88‬‬
‫בנימין בן דוד‬
‫במסירותם לציונות וליהדות‪ ,‬היגרו למערב במספרים ניכרים‪ ,‬אם כי רובם הגדול עלו לארץ‬
‫‪40‬‬
‫ישראל‪.‬‬
‫זאת ועוד‪ ,‬למרות שכל הקבוצה‪ ,‬שהיא נושא דיוננו‪ ,‬השתייכה לבורגנות היהודית‪-‬‬
‫בוכארית ואף לעילית הכלכלית‪-‬חברתית שלה‪ ,‬לא כולה היגרה למערב‪ .‬אם נבחן למשל את‬
‫אשר ארע לארבע המשפחות הבולטות מבחינת עוצמתן הכלכלית‪ :‬ועדיאייף‪ ,‬פותילאחוף‪,‬‬
‫דוידוף‪ ,‬שימחייף‪ ,‬עולה כי אמנם רוב בני ועדיאייף ופותילאחוף היגרו למערב אבל‪ ,‬לא כן‬
‫לגבי בני משפחות דוידוף ושימחייף אשר עלו בחלקם הגדול לארץ‪.‬‬
‫תופעת פיצול משפחה בין ארץ‪-‬ישראל לבין אירופה ואמריקה ואף פיצול בארצות‬
‫הגלות החדשה עצמן‪ ,‬הנה כנראה יוצאת דופן‪ ,‬שהרי במקביל להגירה בה אנו דנים הייתה‬
‫עליה לארץ ישראל של משפחות אחרות‪ ,‬שמנו ‪ 700-600‬נפש‪ ,‬ששמותיהן אינם מופיעים‬
‫כלל בין כל השמות שהוזכרו לעיל (פרט לשתי נפשות ממשפחת פוזיילוב בפריס)‪ ,‬כמו‪:‬‬
‫כוג'יהנוף‪ ,‬משה ג'ה יצחקוף‪ ,‬יוסף חיים שלומוף‪ ,‬צופיוף‪ ,‬אשרוף‪ ,‬פוזיילוף‪ ,‬יהודיוף‪ ,‬טיליוף‪,‬‬
‫רפאל מתתוף‪ ,‬דויד מירזאיוף‪ ,‬שלום יחיא בבאיוף ועוד שהיו גם כן משפחות מיוחסות‬
‫ואמידות‪ .41‬ניתן לומר כי צאצאי היהודים הבוכארים שהיגרו לאירופה ולאמריקה בין ‪1917‬‬
‫ל‪ 1928-‬התפזרו או התבוללו ואינם קיימים עוד כישות מזה עשרות שנים‪.‬‬
‫בשנות ה‪ 70-‬וה‪ 90-‬של המאה הקודמת‪ ,‬נוצרה מציאות חדשה של שיבת ציון המונית‪,‬‬
‫אך התהוותה בעת ובעונה אחת גלות גדולה של יהודים בוכארים בארה"ב וארצות נוספות‬
‫ועתידן של תפוצות אלה‪ ,‬מי יישורינו?‬
‫קיצורים ביבליוגרפים‬
‫אמ"א ‬
‫אטלס ‬
‫אצ'ילדי ‬
‫ארכיון ממלכתי של אוזבכיסתאן א' ( אוסף )‪ ,‬ח' (חטיבה )‪ ,‬ת' (תיק )‪ ,‬דף‪.‬‬
‫אטלס לתולדות העולם‪ ,‬כרך ג'‪ ,‬עמ' ‪.1979, 67‬‬
‫אצ'ילדי אסף ‪Rescue of Jews of Bukharan,Iranian,Afghan origin in‬‬
‫‪occupied France(1940-1944).Off- print from Yad Vashem studies vol.‬‬
‫אלטשולר ‬
‫אשל‬
‫אשרוב‬
‫‪.VI Jerusalem 1967‬‬
‫אלטשולר מרדכי‪ ,‬יחס הנאציזם ליהודים של "ההרריים" ושל עדות מזרחיות‬
‫אחרות‪ .‬פעמים ‪ 27‬עמ' ‪.17-5‬‬
‫אשל (אצ'ילדי) מנחם‪ ,‬גלריה דמויות של ראשי יהדות בוכארא‪ ,‬יפו‪.‬‬
‫אשרוב שלמה חיים‪ ,‬מסמרקנד עד פתח‪-‬תקווה‪ ,‬זיכרונות מעפיל בוכארי‪.‬‬
‫עמ' ‪ ,144-132 ,83-75‬תל אביב ‪.1977‬‬
‫‪ .40‬מידע זה נימסר על ידי אדוארד פנחסוב ויהודה אברהמוב (‪ .)2003‬על משפחת יששכרוב ראו יששכרוב‪,‬‬
‫סיפורה‪ ,‬עמ' ‪.62 ,55 ,50 ,49 ,47 ,44 ,29 ,27 ,23‬‬
‫‪ .41‬פוזיילוב‪ ,‬מבוכארה‪ ,‬עמ' ‪ 163-169‬על פי נחום תשבי‪ ,‬מזכיר לענייני מסחר ותעשייה לשלמה צופיוף‪ ,‬כ'‬
‫כסלו תרפ"א‪ .17-12-1923 ,‬ראה גם‪ :‬הראל‪ ,‬נחלת‪ ,‬עמ' ‪.18‬‬
‫הגירת יהודי בוכארה לארצות המערב‪ ,‬מהמהפיכה הבולשביקית עד ‪1928‬‬
‫בן דוד‬
‫בן דוד ‬
‫בן דוד ‬
‫בצ'אייב ‬
‫גרין‬
‫‪89‬‬
‫בן דוד בנימין‪ ,‬הצלת יהודי בוכארה שבפריס‪ .‬פעמים ‪ 27‬עמ' ‪.30-26‬‬
‫בן דוד בנימין‪ ,‬נתן דודוף יזם כלכלי מתורכסתאן הרוסית‪.1923-1896 ,‬‬
‫פעמים ‪ 35‬עמ' ‪.120-102‬‬
‫בן דוד בנימין‪ ,‬יזמים כלכליים בקרב יהודי בוכארה‪ ,‬בני ברק‪.1997,‬‬
‫בצ'אייב מרדכי‪ ,‬בתוך שק האבן‪,‬ירושלים תש"ן‪.‬‬
‫‪Green Warren The Fate of Oriental Jews in Vichy France. Wiener‬‬
‫‪Library Bulletins. 1979.‬‬
‫דמיטריוב‪-‬ממונוב ‬
‫דרוויל‬
‫הלר‬
‫‪Putivoditel’ po Turkestanu I Sredne – Aziatskoy Jeleznoy dorigi. San‬‬
‫‪ .Peterburg 1903‬מדריך לתורכסתאן ואסיה המרכזית בעקבות מסילת‬
‫הברזל‪ .‬סן פטרבורג ‪.1903 ,‬‬
‫‪Darville J Wichene S.Drancy la Juive. Cachan 1945.Pp.104-114.‬‬
‫‪Michel Heller,Aleksandr Nekrich,l'Utopie au pouvoir Histoire de‬‬
‫‪l'URSS de 1917 a nos jours .1982.Pp 61,75,85,93,96,99,126.‬‬
‫הראל‬
‫ורמן‬
‫‬
‫זנד‬
‫זנד‬
‫זעירא‬
‫טג'ר‬
‫יהושע‬
‫ירושבסקי‬
‫יערי‬
‫יששכרוב‬
‫לנין‬
‫הראל מנשה‪ ,‬נחלת יעקב ‪ .‬עמ' ‪.152-153‬‬
‫ורמן דרור‪ ,‬הבוכארים ושכונתם בירושלים‪ .‬ירושלים ‪.1991‬‬
‫זנד מיכאל‪.Encyclopedia Judaica 1975/6, p 189 ,‬‬
‫זנד מיכאל ‪.Encyclopedia Iranica, vol.IV, fasc.5, 1989.Pp 539-538‬‬
‫זעירא תמר (אברהמוב)‪ ,‬חמדת אבות עמ' ‪ ,35-34‬חדרה ‪.2001‬‬
‫טג'ר ניסים‪ ,‬תולדות יהודי בוכארה‪ .‬תל‪-‬אביב ‪. 1967‬‬
‫יהושע‪-‬פז בן‪-‬ציון‪ ,‬מנידחי ישראל באפגאניסתאן לאנוסי משהד באיראן‪ ,‬עמ'‬
‫‪ ,227-223‬ירושלים ‪.1992‬‬
‫ירושבסקי ד"ב‪ ,‬מלכי הכותנה והחינוך היהודי בקוקנד ‪ .1983‬עמ' ‪,132-124‬‬
‫פעמים ‪.17‬‬
‫יערי אברהם ‪ ,‬ספרי יהודי בוכארה כרך י"ח‪ .‬שליחים מארץ ישראל לבוכארה‪.‬‬
‫קרית ספר עמ' ‪.283-286‬‬
‫יששכרוב ‪ ,‬סיפורה של משפחה ‪.‬‬
‫‪Tom 12,1921-1924. Moskva 1982.Pp40,57-58, Vladimir Ilitch Lenine,‬‬
‫‪Biographitchskaya Chronika.‬‬
‫פוזיילוב‬
‫פוזיילוב‬
‫פרשל‬
‫פוזיילוב גיורא‪ ,‬יהדות בוכארה גדוליה ומנהיגיה‪ .‬ירושלים תשנ"ג‪ .‬עמ' ‪-47‬‬
‫‪.110-95 ,60‬‬
‫פוזיילוב גיורא‪ ,‬מבוכארה לירושלים‪ .‬עמ' ‪. 271-251‬‬
‫‪Pearl.L.Preshel. Moznaim Publishing Corporation N.Y. Jerusalem‬‬
‫‪43-49.Pp 1985.‬‬
‫קלבן‬
‫תילאיוף‬
‫קלבו אברהם‪ ,‬לתולדות היהודים באסיה התיכונה במאה ה‪ 19-‬ו‪ .20-‬ירושלים‬
‫תשמ"ט עמ' ‪.96-57‬‬
‫תילאיוף שולמית‪ ,‬שירת שולמית‪ .‬תל‪-‬אביב ‪.1981‬‬
‫‪90‬‬
‫בנימין בן דוד‬
‫ראיונות בעל פה ועדויות בכתב‬
‫‬‫‬‫‬‫‬‫‬‫‬‫‬‫‬‫‬‫‬‫‬‫‬‫‬‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫אביזוב יהודה ופנינה ‬
‫‬
‫אהורונוב רנה‬
‫אברהמוב יהודה ‬
‫‬
‫אשל ראובן‬
‫‬
‫אשרוב מישא‬
‫‬
‫דוידוף צבי‬
‫ועדיאייף אברהם ‬
‫‬
‫ועדיאייף הלן‬
‫ועדיאייף עמנואל ‬
‫‬
‫חנימוב רייה‬
‫‬
‫מוסאיוף רוזה‬
‫‬
‫פנחסוב אדוארד‬
‫רובין‪-‬ענבי רייה ‬
‫‬
‫ריבקוב איגור‬
‫‬
‫ריבקוב שורה‬
‫‬
‫תילאיוף שולמית‬
‫ישראל ‪1987-1989-2003‬‬
‫ישראל ‪2003‬‬
‫‪2003‬‬
‫לונדון‬
‫ישראל ‪2003‬‬
‫ישראל ‪2003‬‬
‫‪1987‬‬
‫לונדון‬
‫‪1987‬‬
‫פריס‬
‫‪2003‬‬
‫פריס‬
‫‪1987‬‬
‫פריס‬
‫ישראל ‪2003‬‬
‫ישראל ‪2003‬‬
‫‪2003‬‬
‫לונדון‬
‫ישראל ‪2003‬‬
‫ק ‪2003‬‬
‫ניו‪-‬יור ‬
‫ניו‪-‬יורק ‪2003‬‬
‫ישראל ‪1987‬‬