לחצו כאן לקריאת מסלול המסע, המיקומים והתחנות
סמינר “מנהיגות רואה עתיד” מסע להעמקת הזהות הציונית “החלום אינו נבדל כל כך מן המעשה ,כמו שיחשבו רבים. כל מעשה האדם היה קודם לכן חלום ,ואף יהיה לחלום אחר כך” בנימין זאב הרצל ההסתדרות הציונית העולמית המחלקה לפעילות בתפוצות World Zionist Organization Department for Diaspora Activities מרכז הרצל סמינר “מנהיגות רואה עתיד” מסע בעקבות הרצל באירופה להעמקת הזהות הציונית כ"ב-כ"ז אלול ,תשע"ב9-14/9/2012 , מסלול המסע :בודפשט ,וינה ,בזל ,פריז מנהלת הסמינר :גב' נעמה אגוזי היסטוריון ומדריך ראשי :פרופ' אוריאל פלדשטיין ,אוניברסיטת בן גוריון הפקת הסמינר :גב’ רונית בש תוכן עניינים מסלול המסע בנימין זאב הרצל -ציר זמן חייו של הרצל בבודפשט חייו של הרצל בוינה חייו של הרצל בבאזל חייו של הרצל בפריז פרשת אוגנדה זהות יהודית ביקור מולדת אלטנוילנד ישראל -הממשלה הזמנית דף קשר 1-5 6-7 8-13 14-21 22-27 28-33 34-37 38-41 42-47 48-50 51-54 56-57 ידידי ומכובדי, כשהידיעה על מותו של הרצל הגיעה לתחום המושב היהודי ברוסיה ,עלם בן 81כתב אז לחברו“ :לא יקום עוד איש נפלא כזה המאחד בקרבו את גבורת המכבי עם מזימות דוד ,אומץ לב רבי עקיבא ,המת ב’אחד’ וענוות הלל ,את יפי רבי יהודה הנשיא ואהבת אש של רבי יהודה הלוי .רק פעם במשך אלפי שנים ייולד איש פלאים כזה”. שם העלם :דוד בן גוריון .תיאורו את הרצל משקף כיצד נתפסה דמותו אצל החלוצים הצעירים כאחת מהדמויות היותר מעצבות של נעוריהם. כה מורם היה האיש וכה פלאית הייתה אישיותו ,עד כי חזונו והגותו ,מעשיו ודרכי פעולתו הפכו מופת לרבים נס להתנוסס. האמן והמדינאי ,המשורר והדיפלומט – בכפילות זו הוא עומד לפנינו. חולם -אבל גם איש הגשמה ,אציל רוח מלא בכבוד ,אבל גם מנהיג המונים. נואם בחסד -אבל גם אל המעשה שאף .אירופאי עדין ומפונק ,אך הבין שבאסיה מולדתנו ויעודנו. קוסמופוליט לפי תכונתו ,אך הבין שעלינו לטפח את לאומיות העם. איש זמנו ,אך תפס את חשיבות העבר ואת תפקיד העתיד. בן התקופה ,חופשי בדעות ,אך גם נושא את ההבנה הדקה שיש קדשי אומה וסתרי מסורת ואמונה. הרמוניה בהופעתו וקרעים בלבו – וכל זה התאחד והתמזג באיש אחד לדרך נפלאה של מעשה ומפעל. ההסתדרות הציונית העולמית ,באמצעות המחלקה לפעילות ציונית בתפוצות ,החליטה לבנות סמינר -לימודי -נודד באירופה בעקבות מסכת חייו של הרצל .בכל תחנה מתחנות חייו נרחיב דעת על פועלו ,נחווה את שירת חייו ,נזדהה עם אישיותו ונפיק לקחים מהגותו ומורשתו במגוון נושאים שעל סדר יומנו ,לאחר 46שנים של התגשמות חלומו. כך נוציא מן הכוח אל הפועל את דברי מקס נרדאו בשירו לזכר ת .הרצל: “אם סר עפרך מאיתנו עוד רוחך עלינו שפוכה אשר על שביל – החובה לנו היא רומזה גם משדה -המנוחה”... בברכה, אברהם דובדבני (דובדב) יושב ראש ההסתדרות הציונית העולמית ”אין בן אנוש עשיר או בעל עצמה היכול להעתיק עם שלם ממקום למקום .רק רעיון יכול לעשות זאת .לרעיון המדינה ודאי יש עצמה כזאת ,היהודים חלמו חלום זה משך הגלות הארוכה. הסיסמא עתיקת היומין שלנו היא ‘לשנה הבאה בירושלים’ .עכשיו עלינו להראות שחלום רחוק זה יתורגם לרעיון בהיר ומזהיר( ”.בנימין זאב הרצל /מדינת היהודים) בנימין זאב הרצל היה נביא וחולם ,מנהיג שאינו חסין לביקורת ,אדם ככל האדם ,פגום ובלתי מושלם .ובכל זאת מנהיג שאת מילותיו מצטטים מעל מאה שנים לאחר שנכתבו .מנהיג ,שאת חיינו במדינת ישראל אנו חייבים לאומץ ליבו ,נחישותו ואמונתו בדרכו. אני מתבונן מימין ומשמאל ,איני רואה עוד חוזים-הוזים כאלה .המנהיגות של ימינו זהירה, שקולה ,מונעת סקרי דעת קהל וקלפיות .אין בכך רע בהכרח .המנהיגות בישראל פועלת תחת ביקורת תמידית והידיעה כי בקצה השני של קבלת ההחלטות ממתין ציבור מודע ומוערב ,מעודדת הפנמה של שמירת חוק וניהול תקין. ובכל זאת ,בתקופה של שסעים חברתיים הולכים ומחריפים ,של איומים קיומיים על מדינת ישראל ,של חברה שזועקת מחאה, אפשר רק לשאוף לטיפוח מנהיגות שרואה רחוק ,שהציניות טרם כירסמה בה ,שלא חדלה מלחלום. זאב ז’בוטינסקי הגדיר זאת יפה: “ אני מחפש נוער ,שיהיה נאיבי כטבע ,כשירי הומירוס ,כעשרת הדברות :ידוע ידע את הקושי ,אבל גם להאמין ידע ,להעיז שאיפה עד הקץ ,עד לגבול האופק”... כאן אני רואה את משימתנו .לפעול ליצירת דור חדש של צעירים ,בעל חזון ברור למדינה הזו ,מצויידים בארגז כלים שייסיע בידיהם להגשימו .דור שמוקיר את העבר ,מכיר את ההוה ויבכיר את העתיד .דור ישר ומוכשר שחולם חלומות גדולים ולא מהסס להגשימם . דרך צלחה ומסע מרתק, חיים כהן יו”ר המחלקה לפעילות בתפוצות א’ אלול ,תשע”ב 91אוגוסט2102 , חברים יקרים, כמו במקרים רבים אחרים ,הרעיון לסמינר ״ מנהיגות רואה עתיד” נרקם ממקום אישי. תחילתו ביציאתו של בני ,עילי ,בהיותו בכתה י’א ,״למסע ישראלי״ ,שבוע בו נחשפו התלמידים לחלקים מגוונים בחברה הישראלית. שנה לאחר מכן יצאה אותה שכבה למסע במחנות ההשמדה בפולין .בסיכום הכיתתי של המסע לפולין ,שאליו הוזמנו ההורים ,דיברו על החוויה האישית ועל חשיבות הזיכרון .שני מסעות משמעותיים ואף מילה של חיבור בין שם לכאן .בין מסע למסע .בין עבר להווה ובוודאי לא על עתיד ועל תפישתם אותו ותפקידם בבנייתו... מרכז הרצל ממוקם בקו התפר בין היכל הזיכרון לשואה ,״יד ושם״ לבין הר הזיכרון לתקומת ישראל וקיומה .רבבות תלמידים ,חיילים ,קבוצות מסע “תגלית” מבקרים בשני האתרים הללו מבלי לעצור לרגע קט להכיר את הרצל האיש ,המנהיג ,ובעיקר החזון. זהו השיח שמרכז הרצל מחויב להציתו ולקיימו .שיח שבמרכזו החזון הציוני .חזון אחד ודרכים מגוונות לקיימו .לנו הזכות והחובה למלאו תוכן. הסמינר הייחודי והראשון שאתם נוטלים בו חלק מבקש לקחת אתכם :מחנכים ,מנהיגים ,מעצבי דעה למסע הכרות עם העבר היהודי באירופה ,דרך תחנות חייו של חוזה המדינה ,מתוך רצון לקיים לימוד ודיון מעמיקים בין ההיסטוריה היהודית באירופה, החזון והתפקיד של כל אחת ואחד מאיתנו בעיצוב ההווה והעתיד הציוני. התוכנית מבקשת להרחיב את גבולות השיח המתנהל היום משואה לתקומה ,ולדון באחריות שלנו לעיצוב עתיד המבוסס על חזונו של הרצל לבניית חברת מופת והמחויבות להמשכיותו של העם היהודי בארץ ובתפוצות. אני מקווה ומאחלת כי יהיה זה סמינר שיערער תפישות יסוד ,יגרום לכל אחד ואחת מכם להרהר ,לשאול ובעיקר לפעול כי כפי שהנשיא פרס אומר ״הציונות צריכה להיות עתיקה כמו עשרת הדיברות וחדשנית כמו האינטרנט״. ו”אם תרצו” ,אמר חוזה המדינה“ ,אין זו אגדה”... סמינר פורה ומשמעותי, גוסטי יהושע ברוורמן יו״ ר עמית המחלקה לתפוצות ומרכז הרצל יום ראשון בודפשט אחר הצהריים ננוע רגלית בסמטאות הרובע היהודי ,נבקר בקומפלקס של בתי כנסת ומבני ציבור השייכים לקהילה היהודית מאז התקופה בה הרצל נולד וגדל .בין לבין נבחן את פניה של הקהילה היהודית בהונגריה ובבודפשט מאז ראשיתה ,נלמד על המשמעות המורכבת של להיות יהודי באימפריה האוסטרו-הונגרית ,ונערוך הכרות עם היהדות הניאולוגית המיוחדת להונגריה. לאחר ארוחת ערב נתכנס עם צעירים יהודיים מקומיים למפגש מרתק שבמרכזו השאלה: אירופה היא ביתנו? יום ראשון בודפשט בשעות הבוקר ננחת בבודפשט ,בירת הונגריה .לאחר התארגנות ויציאה משדה התעופה ניסע ל”מרכז ישראל” ,לפתיחה רשמית של הסמינר .משם נלך לבית הכנסת דוהאני ,עוצר הנשימה ביופיו ,ואשר אחד מקירותיו גובל עם הבית בו נולד בנימין זאב הרצל. 1 יום שני בודפשט יום שני בודפשט את הבוקר נפתח בהרצאה בה נתוודע לתוצאות האנטישמיות שאף הרצל לא יכול היה לדמיין – יהדות הונגריה בכיליונה .הרצאה זו תהיה מבוא לסיור אליו נצא מייד בסיומה ,שיעסוק בקהילה היהודית בהונגריה בשואה .נבקר במוזיאון היהודי ,הממוקם בבית בו נולד הרצל ,ובאנדרטאות השואה ליד בית הכנסת דוהאני ובזו שעל רציף הדנובה. 2 בין לבין נספר סיפורי הצלה מרגשים מאותם ימים אפלים. לאחר הפסקת הצהריים בשוק המקורה הססגוני נסייר באתרים כלליים בעיר :ככר הגיבורים ,שדרות אנדרסי, בית האופרה ,בית הפרלמנט ,הטירה המלכותית ומונומנט החירות ההונגרית .אחר הצהריים נתענג על שייט בדנובה שיכלול גם ארוחת ערב .בסיומו של הבילוי נעלה על האוטובוס שייקח אותנו לווינה. יום שלישי וינה אחר הצהריים נצא מהעיר לבית העלמין בדובלינג ,בו נקברו בנימין זאב הרצל ובני משפחתו .במקום נספר על סיפור קבורתו הכפולה ונקיים מעמד טקסי. יום שלישי וינה בוקר זה ייוחד לעיסוק בקהילה היהודית בווינה בסוף המאה ה ,19-לתוכה צמח הרצל הצעיר .נערוך היכרות עם הרצל העיתונאי, ונשאל את עצמנו מהו כוחה של התקשורת ומהו כוחו של עיתון – אז והיום .נעמוד על רעיון ההתנצרות של הרצל ,ולא נפסח על ההיבטים המשפחתיים והאישיים בחייו .כל אלה למול בית הכנסת הגדול ,הקתדרלה, מדרגות הרצל ,המדרחוב והרצל פלאץ; בצהריים מצפה לנו אתנחתא וינאית מיוחדת: נסב לקפה ועוגה בבית הקפה המפורסם: “גרינשטיידל” ,בדיוק היכן שהרצל נהג לשבת בשעתו. לאחר מפגש עם נציג הקהילה בבית הכנסת “מזרחי” ניפרד מוינה היפהפייה ונצא ברכבת לילה לציריך. 3 יום רביעי באזל לבאזל נגיע בשעות הבוקר המאוחרות ,אחרי העברה באוטובוס מציריך. יום רביעי באזל גם בבאזל שאלת הזהות היהודית אז והיום תמשיך להעסיק אותנו .ניגע בה דרך מפגש עם אנשי הקהילה ועם האתרים השונים .נבקר במוזיאון היהודי הקטן אך המרשים באוסף המוצג בו .שיאו של הביקור יהיה במלון שלושת המלכים ,בו המרפסת המפורסמת מאותו תצלום מיתולוגי של הרצל ,ואולם הקונגרסים ,שם הרצל כינס את הקונגרסים הציוניים. גיבוש וניסוח “תכנית באזל ”2012שנקיים במקום ,יהיו שיאו של הסמינר .אחר הצהריים נשים פעמינו לתחנת הרכבת של באזל ,בה נעלה על רכבת לעיר האורות -פריז. 4 יום חמישי פריז נתעורר בפריז ,שם יפגוש אותנו מר פיליפ בוקרה ,שירצה בפנינו בנושא :הציונות בצפון אפריקה וצרפת .לאחר מכן נעבור לסיור מודרך במוזיאון השואה. בסיכום הסמינר נבחן על בסיס חוויותינו מהימים האחרונים את מקומנו כהנהגה רואה עתיד ,אל מול השאיפה לחברה טובה יותר. לעת ערב נעשה דרכנו לשדה התעופה לטיסה ארצה .כמה טוב לחזור הביתה ,וכמה טוב שיש לנו לאן לחזור... יום חמישי פריז בעיר בה הרצל כתב וגיבש את השקפת עולמו נצא לסיור רכוב בו נחלוף על פני המלון בו הרצל התאכסן וכתב את “הנאום אל הרוטשילדים”; ב ,Military schoolחצר משרד ההגנה הצרפתי ,היכן שדרייפוס סיים את לימודיו והיכן שנשפט. 5 בנימין זאב הרצל בנימין זאב הרצל ציר זמן בנימין זאב (תיאודור) הרצל ( – )1904-1860משפטן ,עיתונאי, סופר ומחזאי – היה אחד המנהיגים הגדולים שקמו לעם היהודי ,המנהיג שידע לבנות ולעגן את תחושת הריבונות המדינית היהודית בתודעת העם היהודי ובתודעת אומות העולם; המדינאי שהצליח להפוך את הציונות לגורם פוליטי מוכר ,שהצעיד את העם היהודי בדרך למדינתו. בספור חייו הדרמטיים ,בהתחבטויותיו ,בפעולותיו ובהכרעותיו של האיש – שכאילו ִתזמן ביד אמן את שעת הופעתו על הבימה הפוליטית ,ואת הסתלקותו ממנה (כדברי אחה”ע) – משתקף ספורה של התנועה הלאומית הציונית בשנות הבראשית ,בשלבי הנחת התשתית וגיבוש המצע. 2 -1860במאי (י’ אייר תר”כ) -הרצל נולד בפשט (בודפשט). -1878נפטרה אחותו היחידה פאולינה; סיים את לימודיו התיכוניים בבודפשט; עבר עם הוריו לווינה ונרשם כתלמיד למשפטים באוניברסיטת וינה. -1882קרא את ספרו של א’ דירינג -שאלת היהודים כשאלת גזע ,מנהגים ותרבות והחל לכתוב רשימות בנושא ‘שאלת היהודים’. -1883פרש מאגודת הסטודנטים הגרמנית “אלביה”. -1884סיים דוקטורט למשפטים. -1885פרש ממקצוע המשפט והחל לפרסם פיליטונים ,סיפורים ומחזות. -1889נשא לאישה את יוליה נשאואר. -1890נולדה בתו הבכורה ,פאולינה; התאבד חברו ,הסופר העיתונאי ,היינריך קאנא. -1891נולד בנו האנס; נתמנה לכתב החוץ של העיתון הווינאי הנודע -הנויא פראיא פראסא ,בפריס. -1892פרסם את מאמרו הראשון על בעיית היהודים “ -אנטישמיים צרפתים”. -1893נולדה בתו טרודה. 6 -1894חיבר את המחזה “הגיטו החדש”. -1895נכח בטקס שלילת הדרגות של אלפרד דרייפוס ( 5בינואר); נפגש עם הברון מוריץ דה הירש ( 2ביוני); החל בכתיבת יומנו הציוני וחיבר את “הנאום אל הרוטשילדים”; חזר לווינה ,שם נתמנה לעורך הספרותי של הנויא פראיא פראסא (יולי); עיבד את “הנאום אל הרוטשילדים” ל”נאום אל היהודים” (אוקטובר). -1897כינס בווינה ועידת הכנה לקונגרס הציוני ( מארס); ייסד את השבועון -די ולט ( 4ביוני); כינס בבאזל את הקונגרס הציוני הראשון ( 31-29באוגוסט) ,שהיווה את האסיפה הלאומית של העם היהודי. -1898התכנס בבאזל הקונגרס הציוני השני ( 31-28באוגוסט); הרצל יצא בראש משלחת ציונית לקושטא ולארץ- ישראל; נפגש עם הקיסר הגרמני בקושטא ( 18באוקטובר) ובירושלים ( 2בנובמבר). -1899התכנס הקונגרס הציוני השלישי בבאזל ( 18-15באוגוסט); נרשם בלונדון הבנק “אוצר התיישבות היהודים” (מארס). -1900התכנס הקונגרס הציוני הרביעי בלונדון ( 16-13באוגוסט). -1901נתקבל לראיון אצל השולטאן בקושטא (מאי); הבנק הציוני כשר לפעולה (אוקטובר); כינס את הקונגרס הציוני החמישי בבאזל ,בו נוסדה “הקרן הקיימת לישראל” ( 30-26בדצמבר). -1902נפטר אביו ,יעקב (יוני); העיד בפני “וועדה המלכותית לכניסת זרים” ,בלונדון (יולי); ניהל שיחות עם הלורד רוטשילד בלונדון; פרסם את הרומן העתידני -אלטנוילנד (אוקטובר); נתקבל על ידי שר המושבות הבריטי ,ג’וזף צ’מברליין ( 22באוקטובר). בנימין זאב הרצל ציר זמן -1896פרסם את ספרו מדינת היהודים ( 14בפברואר); נתקבל לראיון על ידי הדוכס הגדול מבאדן (אפריל); יצא לנסיעתו הראשונה לקושטא (יוני); ניהל משא ומתן בלונדון על הקמת “אגודת היהודים”; נפגש בפריס עם הברון אדמונד דה רוטשילד (יולי); החל בארגון התנועה הציונית. -1903יצא לקהיר בעקבות משלחת החקר לחצי האי סיני וניהל שם משא ומתן עם הנציב העליון הבריטי ועם ממשלת מצרים (מארס); בעקבות הפרעות בקישינב (אפריל) ,נסע לרוסיה הצארית ( 5באוגוסט); בקונגרס הציוני השישי בבאזל ( 32-28באוגוסט) ,העלה את “תכנית אוגנדה” ,הצעה שגרמה למשבר חמור בתנועה הציונית. -1904קיים שיחות עם האפיפיור ועם מלך איטליה (ינואר); כינס בווינה את הוועד הפועל הציוני ( 12-11באפריל) והביא להתפייסות בתנועה הציונית. 3 -1904ביולי ,כ’ בתמוז תרס”ד – נפטר באדלך ,אוסטריה. 7 בנימין זאב הרצל בודפשט בודפשט המשנה של הקיסרות שמונה עשרה השנים הראשונות בחיי הרצל עברו בבודפשט ,בירת ִ האוסטרו-הונגרית :כאן נולד ב 2-במאי ,1860גדל והתחנך; כאן עברו עליו שנות הילדות והנערות עד ההתבגרות; כאן החל בכתיבתו הספרותית; כאן נתקל בניצני האנטישמיות המודרנית ,וכאן גם שכל את אחותו היחידה ,פאולינה .אך ,את 18השנים האלה בחייו ,הרצל לא תיעד בעצמו ב’זמן אמת’ – הוא לא ניהל יומנים ואף לא התכתבויות נרחבות ,כפי שנהג אחרי-כן .לכן ,נשען המחקר על קטעי זיכרונות ועדויות מאוחרות יותר. אחד הנושאים בו החוקרים נחלקים הוא :עד כמה הזהות היהודית של משפחת הרצל הייתה משמעותית וניכרת .האם הייתה משפחתו מתבוללת או שמא משפחה ,אף-כי חילונית ,ששמרה על מאפייני המסורת היהודית? האם ינק הרצל זהות יהודית כלשהי בבית הוריו? והאם הייתה לזהות זו השפעה על דרכו אל הרעיון הציוני? כנראה ,עם כל ההרמוניה והאהבה ששררו במשפחת הרצל – בכל זאת ,בעניין החינוך והזהות הדתית ניכרו הבדלים בולטים בין ההורים :אביו ,יעקב ,נולד בזמלין (ליד בלגרד) ,והתחנך בבית יהודי אורתודוכסי ומעורב בחיי הקהילה .הוא הגיע לפשט ב ,1856-רק ארבע שנים לפני הולדת הרצל; ב 1857-נשא לאישה את ז’נט דיאמנט ,ילידת פשט ,בת למשפחת סוחרים מתבוללת ,תושבי בודפשט מזה שלושה דורות .בחינוכו של הרצל מתבטא החיבור בין השניים: האב שהיה בעל זהות יהודית עמוקה יותר העניק לבנו חינוך יהודי ,בעוד האם החדירה בו משחר נעוריו אהבה לתרבות הגרמנית החילונית .כך ,משנותיו הרכות ספג הרצל את שתי הזהויות – זהות יהודית מובהקת אך ליברלית ,בצד חינוך להיות אזרח חילוני בעל תרבות גרמנית בקיסרות האוסטרו-הונגרית. משפחת הרצל התגוררה בסמוך לבית הכנסת הליברלי היהודי הגדול ברחוב דוהני ( ,)Dohanyואף נטלה חלק פעיל בחיי הקהילה הליברלית :בימי שישי ושבת הלכו לבית הכנסת ,בו אף היו להם מקומות קבועים (בשורה ,39כיסא ;6בשורה ,13כיסא ;)1קיימו את החגים ,ושלחו את בנם לבית הספר היסודי היהודי ( )Pesti Izraelita Föelemi Iskolaבו למד גם עברית ויהדות ,ואפילו ספג מלקות על שום שלא זכר מספיק טוב את סיפור יציאת מצרים. ואמנם ,לסיפור יציאת מצרים הייתה אחר-כך חשיבות רבה בגיבוש רעיונו הציוני; הרצל ִאזכר אותו לא אחת ואף הקדיש לו פרק מיוחד בספרו אלטנוילנד ,שם ,בין היתר ,הזכיר את ימי נעוריו בבודפשט תוך ציון “שגרסא דינקותא לא שוכחים”. בבודפשט ,נתקל הרצל לראשונה באנטישמיות ,בבית הספר הריאלי הגבוה בפשט (,)The Pest Városi Förealtonada אליו עבר בשנת ,1870בשל התלהבותו מפתיחת תעלת סואץ ( )1869וחלומו להיות מהנדס ולכרות את תעלת פנמה. ואמנם ,האנטישמיות הלכה והתחזקה בהונגריה לאחר התמוטטות הבורסה ב 9-במאי ,1873שישה ימים לאחר הבר- מצווה של הרצל .אביו ,יעקב ,שבתקופה הנדונה היה מנהל בנק ,אף איבד בהתמוטטות זו חלק גדול מהונו .אירוע זה השפיע על הרצל לעתיד ,ובעיקר על רגישותו ורתיעתו מהבורסה וממסחר. 8 הבר-מצווה של הרצל היא מקור לחילוקי דעות נוקבים בין חוקרי הרצל :האם נחוגה כהלכתה או רק כציון של “קונפירמציון” – מעין קבלת פנים בבית? הרצל עצמו לא הזכיר את הבר-מצווה שלו ולו ברמז .אך לאור אורח החיים שניהלה משפחת הרצל ,מנהגו הקבוע של יעקב הרצל ללכת לבית הכנסת בשבתות וחגים ,כמו גם עדויות מאוחרות יותר של בני דודיו ,אפשר לשער שבמשפחת הרצל לא פסחו גם על חגיגת בר-מצווה לבנם בבית הכנסת. בשנת 1875עבר מבית הספר הריאלי האוונגלית לגימנסיה ,)Fögymnásiumשרוב תלמידיה היו יהודים. שאיפותיו הספרותיות של הרצל עוד הלכו והתגברו בתקופה זו והתעניינותו בהיסטוריה ובפוליטיקה ניכרה גם בבחירת חומרי הקריאה. (Evangéelikus אך ,ב 7-בפברואר ,1878פקד ְשכול קשה את המשפחה עם מותה של פאולינה ,אחותו היחידה ,שהייתה לו גם חברת נפש ,ממחלת הטיפוס .דמותה של פאולינה ליוותה את הרצל כל ימי חייו .הוא עלה לקברה מדי שנה בשנה, קרא לבתו הבכורה על שמה ,והנציח את דמותה באלטנוילנד. בנימין זאב הרצל בודפשט עד שנת ,1875המשיך הרצל ללמוד בבית הספר הריאלי .בתקופה זו התחזקו זיקתו לכתיבה ורצונו להפוך לסופר ומחזאי גדול בשפה הגרמנית .בן ארבע עשרה ( ,)1874הרצל כבר ייסד והנהיג אגודה ספרותית בשם – “ויר” (‘אנחנו’) ,ביטוי ראשון לקווי אופי שיבלטו בתקופתו הציונית – יזמה, ארגון ומנהיגות. במרס 1878העתיקה המשפחה את מגוריה לווינה ,בירת האימפריה האוסטרו-הונגרית. הרצל בן השמונה-עשרה ,עזב את בודפשט כ”יהודי גרמני מהונגריה” ,אך גם נשא עמו מטען יהודי מובהק שספג בביתו ובבית הספר, מטען שעתיד להיות משמעותי ביותר בתקופת חיפושיו אחר זהותו ובדרכו לרעיון הציוני. 9 בנימין זאב הרצל מכתבים נולדתי ב 1860-בבודפשט ,בבית הסמוך לבית הכנסת – אותו בית כנסת שבו הרב גינה אותי לאחרונה מן הדוכן במילים חריפות ,מפני שאני ,שומו שמים ,מנסה להשיג למען היהודים יותר כבוד וחירות רבה יותר משיש להם עכשיו .על דלת החזית של הבית בטבקגאסה שבו ראיתי לראשונה את אור העולם ,עתידים היו ,מקץ עשרים שנה ,להצמיד שלט ובו המילים – “בית להשכרה”. (אוטוביוגרפיה)20.1.1898 , זיכרוני המוקדם ביותר מבית הספר[ היסודי היהודי] הוא מעשה במורה, שהלקה אותי מפני שלא ידעתי את פרטי יציאת היהודים ממצרים .כיום יש מספר ניכר של מורים הרוצים להלקותני ,מפני שאני זוכר יותר מדי את יציאת מצרים. (אוטוביוגרפיה)20.1.1898 , אבא יקר! בגלל שאני מתנהג יפה ,בגלל שאני לומד טוב ואני אוהב אותך ,אני מבקש ממך בוא הביתה ,כדי שבנך החביב יוכל לחבק אותך. טיוואדור הרצל (הרצל אל אביו)Briefe und Tagebücher ,1866 , בן עשר הלכתי ל”ריאלשולה” [ בית ספר ריאלי] ,שבו מחשיבים את הלימוד המודרני יותר מאשר את הלימודים הקלאסיים ...פרדינאן דה לספס היה גיבור השעה ואני הגיתי את הרעיון של ביקוע מיצרים אחרים ,כגון זה של פנמה .אך עד מהרה פסקה כל אהבתי הקודמת ללוגריתמים ולטריגונומטריה ,מפני שבעת ההיא שררה מגמה אנטי יהודית בולטת מאד בבית הספר הריאלי .אחד המורים שלנו הסביר לכיתה את משמעות המילה “פגנים”“ :לקטגוריה זו שייכים עובדי האלילים ,המוסלמים והיהודים” .אחרי הגדרה מוזרה זו היה לי בית הספר הריאלי לזרא ,ורציתי להיות מלומד קלאסי .אבי הטוב מעולם לא הגביל אותי לתלם צר ואני נעשיתי תלמיד של הגימנסיה. 10 (אוטוביוגרפיה)20.1.1898 , בגימנסיה שנקראה בשם “הגימנסיה האוונגלית” ,היו רוב התלמידים יהודים ולפיכך לא הייתה לנו סיבה להתלונן על הסתה נגד יהודים .בהיותי בכיתה השביעית העליונה כתבתי את מאמרי הראשון בעיתון – בעילום שם ,כמובן ,כי אחרת היה המנהל מחזיקני אחרי השיעור בתור עונש. (אוטוביוגרפיה)20.1.1898 , (אוטוביוגרפיה)20.1.1898 , הלכתי זו הפעם הראשונה לבית הכנסת של ִרי דה לה ויקטואר [ בפריס] ושוב הייתה בעיני התפילה חגיגית ומרגשת .הרבה דברים העלו בזיכרוני נעורי ,את בית הכנסת בטבקגסה, ַ את בּפ ְׁשט .התבוננתי ביהודים כאן והבחנתי בדמיון ֶ המשפחה שבפניהם .חוטמים עזים ומלוחצים, עיניים חשדניות וערמומיות. “האמת היא שגם אני לא ידעתי” ,ענה לו פרידריך“ ,אבל נדמה לי שגירסא דינקותא לא שוכחים”. (היומן הציוני ,תחילת יוני )1895 (אלטנוילנד) “פריץ ,בכלל לא ידעתי שאתה כזה עברי מושלם”. בנימין זאב הרצל מכתבים אחותי היחידה ,נערה בת שמונה עשרה ,נפטרה כשהייתי בשנתי האחרונה בגימנסיה אמי הטובה כרעה כל כך תחת נטל הצער ,עד שעברנו לווינה ב.1878 - אחד המסובים קרא את ההגדה העברית בלהט של חוזר בתשובה .הוא הרגיש כאילו מצא את עצמו מחדש ונחנק מרוב התרגשות .במאמצים גדולים עצר את עצמו מלפרוץ בבכי קולני .כמעט שלושים שנה עברו מאז שהוא עצמו ,כילד ,שאל את ה’מה נשתנה’ .מאוחר יותר, כשהתבגר ,חווה את ההשכלה ,את ההתנערות מכל סממן יהודי ,ולבסוף ,באופן הגיוני את הקפיצה אל הריק ,כיוון שכבר לא הייתה לו שום אחיזה בחיים .בליל הסדר הזה הרגיש כמו הבן האובד .לאחר שהסתיים חלקו הראשון של הטקס ,ובשעה שמנות האוכל הובאו אל השולחן ,קרא אליו קינגסקורט מעברו השני של השולחן: “ירושלים” ,מלמל פרידריך בקול נמוך ורועד ,הוא לא הצליח להסביר לעצמו מדוע קו הרקיע של העיר הזרה הזאת ריתק אותו כל כך .אולי בגלל שברי זיכרונות משחר ילדותו ,פסוקי תפילה שמלמל אביו?... פתאום ראה את עצמו כילד קטן שצועד עם אביו לבית הכנסת .קשה; האמונה מתה ,הנעורים מתו ,האב מת – ומולו הזדקרו חומות ירושלים לאור ירח קסום .דמעות חמות הציפו את עיניו. (אלטנוילנד) 11 תיאודור מבוגר ממני באחת עשרה שנים ,יש לי זיכרונות מטושטשים משנות ילדותו ונעוריו .ואף על פי כן ,אני זוכר שאבי דיבר איתנו הרבה על בר המצווה של תיאודור .מי שהכין את תיאודור לקראתה היה אדולף פריץ, והיא נערכה בבית הכנסת הגדול [ברחוב טבק] .תיאודור קיבל ‘מפטיר’ .הוא קרא בלחן המסורתי ,בקול חזק. בנימין זאב הרצל מכתבים (עדותו של הסופר ינו הלטאי ,בן דודו של הרצל; הארכיון הציוני) 12 בנימין זאב הרצל מכתבים 13 וינה במרס ,1878העתיקה משפחת הרצל את מגוריה מבודפשט לווינה .המשפחה התמקמה ברחוב פרטר ,25סמוך ל’תיאטרון קרל’ ,ולבית הכנסת החדש ,שנבנה ברחוב טמפל הסמוך. בנימין זאב הרצל וינה הרצל התגורר בווינה מגיל 18ועד מותו ,חוץ מארבע שנים בהן כיהן ככתב העיתון הנויה פראיה פראסה בפריס ,אשר מחלקות בין התקופה הטרום ציונית ( )1891-1878והתקופה הציונית ( )1904-1895שלו. וינה הייתה אחת הערים הגדולות של העולם ,בירת הקיסרות האוסטרו-הונגרית הגדולה והרב לאומית; בתקופת הרצל צמחו ופעלו בה יוצרים רבים בעלי שעור קומה ,וביניהם בלטו במספרם הגדול היוצרים היהודים. בווינה הרצל למד משפטים באוניברסיטת וינה ,נשא לאישה את יוליה נשאואר ,ונולדו שניים מילדיו( ,פאולינה והנס; טרודה – נולדה בפריס); כאן החלה הקריירה הספרותית ,המחזאית והעיתונאית המפוארת שלו; וכאן ,החל במסע בן 13 שנה אחר זהותו :ראשיתו בשנת ,1882כשקרא את ספרו של אחד מאבות האנטישמיות המודרנית ,אויגן דירינג ,שאלת היהודים כשאלת גזע ,מנהגים ותרבות; לאחר-מכן ,כשפרש מאגודת הסטודנטים הגרמנית “אלביה” בשל מעורבותה בערב אנטישמי שנערך לזכרו של ריכרד ואגנר וכן ,כשהתנגד להצעה לשנות את שמו לשם פחות יהודי כדי לקדם קריירה עיתונאית .מכאן ,באוקטובר ,1891יצא לפריס כעיתונאי וינאי בעל מודעות מסוימת ליהדותו ולכאן – חזר ביולי ,1895כציוני מדיני. בן ,35חזר הרצל לווינה ובאמתחתו הטיוטות לספרו מדינת היהודים ,ואף ניסיונות מעשיים ליישמה .התחזקות האנטישמיות הפוליטית בווינה הוכיחה לו את צדקת טיעוניו לגבי הסכנות הקיומיות הגלומות בה ואת הצורך בפתרון כולל ,מהיר ומובנה לשאלת-היהודים. ב 14-בפברואר ,1896הופיע בחלון הראווה של הוצאת הספרים ברייטנשטיין ,בווינה ,ספר דקיק ,בכריכה רכה צהובה ועליו התנוסס שמו באותיות גדולות מדינת היהודים -ניסיון לפתרון מודרני לשאלת היהודים ,מאת תיאודור הרצל ,דוקטור למשפטים. 14 זהותו של המחבר עוררה סקרנות וכותרתו של הספר תדהמה .המחבר – הרצל – עיתונאי נודע שכתבותיו נקראו בשקיקה בבתי הקפה בווינה – היה שם ידוע בווינה ,אך לא כאיש המתעניין בבעיית היהודים ,אלא ככותב פיליטונים נפלאים ומחזות קלילים על חיי היום יום .העובדה שאדם כזה כותב ספר על בעיית-היהודים ומגדיר את הבעיה ואת פתרונה באופן כה בוטה וחד משמעי ,בשתי מילים ברורות – מדינת היהודים – העמידה את הספר במוקד הדיון הציבורי. בעצם ,לא היה צורך של ממש לקרוא את הספר כדי לעמוד על תכנו ,כי עיקרי מצעו הופיעו כבר בכותרת שעל הכריכה: קביעת עובדת קיומה של שאלת-היהודים ,והפתרון :הקמת ישות מדינית ריבונית .את אלה לא הכריז הרצל העיתונאי או המחזאי ,אלא הרצל הדוקטור למשפטים :זה היה החיבור היחיד עליו חתם בתוארו האקדמי ,וזאת – כדי להדגיש את העובדה שכאן ניצב הרצל הריאליסטן – המשפטן – ולא הרצל המחזאי ,המשרבט אוטופיה או סיפורי מעשיות דמיוניים. 11 מה ייחודו של הספר מדינת היהודים ,ומדוע היה לספר שעורר מהפכה? הרי ליאו פינסקר בספרו האוטואמנציפציה ( ,)1882כבר ניתח את בעיית היהודים באופן דומה והציע פתרונות דומים לאלה של הרצל ,עוד 14שנה קודם פרסום מדינת היהודים? החידוש היה בזהותו ואישיותו של מחבר מדינת היהודים :לא יהודי מזרח אירופי ,אלא איש מערב אירופה ,משפטן ,סופר, מחזאי ועיתונאי שעשה לו שם בחברה הכללית המערבית. במדינת היהודים ,הרצל מציג את תפיסתו הציונית ,שגרסה שמצוקת העם היהודי תיפתר באמצעות הקמת מדינת יהודים בספרו עמד הרצל על שני כוחות מניעים עיקריים ליישום רעיון מדינת היהודים :צורך המעוגנת בהסכמים בינלאומייםִ . ורצון לאומי ,וסיים אותו בקריאה אל הרצון הלאומי“ :היהודים הרוצים ,תהיה להם מדינתם”. פרסום הספר עורר זעזוע ,תסיסה ,ושידוד מערכות בעולם היהודי כולו ,שהיה מלווה בפעילות והתארגנות מלמטה, מתוך דינמיקה של תנועה לאומית ,אשר להרצל לא הייתה כל שליטה עליה .הספר מדינת היהודים העמיד את העולם היהודי בפני הצורך לנקוט עמדה ברורה :בעד או נגד .ואמנם ,עוררה הופעתו תגובות מידיות ,מהתלהבות עצומה ועד להתנגדות חריפה ביותר .ביתו של הרצל ,בווינה ,הפך למוקד עלייה לרגל לעשרות יהודים מכל התפוצות ולמען עיקרי למכתביהם .כך התבררה לו עוצמת הציפייה ,ועומק התודעה הלאומית של המוני היהודים ,שקודם לכן לא ידע עליה הרבה .הקריאות שהגיעו מכל עבר והפצירו בו ליטול לידיו את שרביט ההנהגה ,תאמו גם את רצונו ושאיפתו של הרצל להיות למנהיג המבצע את הרעיונות שהעלה במדינת היהודים. ואמנם ,מווינה – באמצעות אגודות הסטודנטים הווינאיות ,שכבר פעלו באוניברסיטת וינה מאז שנת ,1882כשהוא עצמו עדיין היה רחוק מ’ציונות’ – החל הרצל בפעילותו ליישום רעיונו: מווינה ניהל תנועה עולמית ,הוציא את עיתון התנועה די ולט (העולם) ,ויצא למסעותיו הדיפלומטיים ברחבי העולם; כאן גם שימש כעורך הספרותי של הנויא פראיא פראסא – עיתון שהיה בעל השפעה רבה על חיי הרוח של העולם הדובר גרמנית באירופה – גם תוך כדי הנהגתו את התנועה הציונית .זאת ,לא רק כי נזקק למקור פרנסה (שכן ,הרצל ,מעולם לא נטל דבר מן התנועה הציונית ,אלא רק השקיע בה את כל כספו ,וכספי משפחתו וילדיו) ,אלא בעיקר ,כי הייתה זו עמדת כוח שפתחה בפניו לא אחת גם דלתות דיפלומטיות. בנימין זאב הרצל וינה באמצעות הספר קיווה הרצל להביא את בעיית היהודים להכרה ולתודעה ,להעלותה לדיון פומבי ,לאומי ובין-לאומי. בווינה ,בבית הקברות בדבלינג ,ב 7 -ביולי ,1904גם נקבר הרצל ,מנהיג התנועה הציונית ,קבורה ארעית ,עד שהעם היהודי מימש את צוואתו ב ,1949-והעלה את עצמותיו לציון – להיטמן בהר הרצל בירושלים. 15 אימתי בעצם החילותי להתעסק בעניין היהודים? מן הסתם מן הרגע שעלה על הפרק .בוודאי מאז קראתי את ספרו של דירינג ...הדבר היה דומני ב 1881-או ב ,1882-אבל אני יודע שגם היום אני חוזר ואומר דברים שרשמתי שם .במרוצת השנים כרסמה בי השאלה ונברה בי ,עינתה את נפשי ואמללה אותי .לאמתו של דבר חזרתי אליה שוב ושוב כמתוך חוויותי שלי ,סבלותי ושמחותי הפרטיות ,הצלחתי להתעלות אל עניינים כלליים יותר. בנימין זאב הרצל מכתבים (היומן הציוני ,ראשית יוני .)1895 לכבוד אגודת האחווה האקדמית “אלביה” הווינאית הכבודה ביותר, מן העיתונים היומיים אני למד בצער רב כי האזכרה לריכרד ואגנר – שבין מארגניה היתה גם האגודה שיש לי הכבוד להשתייך אליה כחבר לא פעיל – התפתחה להפגנה אנטישמית .איני מעלה כלל בדעתי להתווכח כאן עם אופנת היום המיושנת הזאת .הייתי מזכיר בדרך אגב ,כי מנקודת ראות של אוהב חירות ,אפילו כלא יהודי, הייתי חייב לגנות תנועה כזאת ,שכפי הנראה האגודה שלי הצטרפה אליה .כי מי שאינו מוחה בקול רם נגד אירועים כאלה ,שותף לאחריות להםQui tacet consentire videtur . [ שתיקה כמוה כהודאה]! (מכתב לאלביה,7.3.1883 , )Briefe und Tagebücher בווינה נערכו ביום שלפני ערב ראש השנה הבחירות למועצת העיר .כל המנדטים נפלו בחלקם של האנטישמים. האווירה בקרב היהודים היא אווירה של ייאוש .הנוצרים מוסתים מאד .התנועה בעצם איננה קולנית .לי ,שאני מורגל לרעש של התנועות הפריסאיות ,היא אף שקטה מדי .השקט הזה מטיל אימה אף יותר .ועם זאת יש בכל מקום מבטים של שנאה ,גם אם אינך צד אותם מתוך עיני הבריות מחשש שיחשבו שאתה פרנואיד.... לקראת ערב הלכתי אל אזור לאנדשטראסה .לפני בנין הקלפי התגודד המון נרגש ואילם .לפתע יצא ד”ר לואגר אל הכיכר .קריאות הידד נלהבות ,נשים נופפו במטפחות לבנות מן החלונות...לידי אמר אחד בנועם ובקול חרישי“ :זה המנהיג שלנו”! יותר מכל ההצהרות וקריאות הגנאי הוכיחה האמירה הזאת כמה עמוק מושרשת האנטישמיות בלבה של האוכלוסייה הזאת. 16 (היומן הציוני)20.9.1895 , את השם שיניתי‘ :מדינת היהודים’ .עתה אחוש כי הוקל לי אחרי העבודה שנעשתה .איני מחכה להצלחה .אני שב מתון לעבודתי הספרותית. (היומן הציוני)19.1.1896 , בנימין זאב הרצל מכתבים לעת ערב הגיעו חמש מאות העותקים של מדינת היהודים .כשביקשתי שיסחבו את הצרור לחדרי, נרעשתי כהוגן .צרור החוברות הזה מצביע במוחש על ההכרעה .נראה שחיי עומדים לפני מפנה. אחר כך הלכתי למערכת .בזכרוני עלה אותו דייג מן האגם באלטאוסזה ,שאמר“ :כמה נפלא שאדם אינו מתייאש לעולם”. (היומן הציוני)14.2.1896 , בעת הזאת אבי הנאמן הוא משעני היחיד .כל אלה שנועצתי בהם בעניין זה עד עתה נוהגים באיפוק זהיר ,אורבים ,ממתינים .לצדי אני מרגיש רק את הזקן היקר שלי .הוא ניצב כמו אילן. (היומן הציוני)14.2.1896 , הפרחחים רמי המעלה ירדפו אחרי .ואולם מי שאמור להיות צודק בעוד שלושים שנה ,צריך שיחשבוהו משוגע בשבועיים הראשונים. (היומן הציוני)14.2.1896 , אתמול נשף של אגודת “קדימה’ .הסטודנטים הריעו לי .הוכרחתי לדבר ודיברתי ,אך נאמתי במתינות ובבינוניות .לא רציתי לעורר התלהבות של שיכרון, תבעתי עיון ,הזהרתי מפני הזיות .אולי לא נגיע לעולם לציון, ואז עלינו לשאוף לציון שבלב. (היומן הציוני)21.2.1896 , 17 עניין סיני [ אל עריש] נראה לי גמור כל כך ,עד שלא רציתי עוד לרכוש חלקת קבר משפחתית בבית הקברות של דבלינג ,שאבי נטמן בו בקבורת ארעי .עתה נראה לי הכישלון חרוץ כל כך ,עד שכבר הייתי במשרדי הרובע ואני רוכש את חלקת הקבר מס’ .28 בנימין זאב הרצל מכתבים (היומן הציוני)14.5.1903 , 18 מן הראוי להיות מוכן לקראת המוות .אין אני רוצה להשתעשע במילים .מה שהייתי בשביל היהודים ,על כך ישפוט העתיד משפט יותר נכון מן ההמון הגדול של ההווה. היום ,כמו בכל רגע מאז אני כותב ,אני חדור הכרה שתמיד משכתי בעט כאיש כבוד .מעולם לא מכרתי את עטי ,לא עשיתי בו שימוש מגונה ,אף לא רכשתי חברות באמצעותו. (צוואתו הספרותית של הרצל ,12.2.1897 ,אצ”מ) בצוואתה. אני מבקש להיקבר בארון ממתכת ,ולקבוע את המקום ליד קבר אבי ולשכב שם ,עד שיעביר העם היהודי את עצמותיי לארץ-ישראל .אז יעבירו גם את ארונותיהם של אבי ,של אחותי פאולינה ,שנקברה ב 1878-בפשט, ושל בני משפחתי הקרובים ביותר (אמי וילדיי) ,אם ימותו עד יום העברת ארוני .של אשתי – רק אם תורה זאת (צוואתו של הרצל) יום מיוחד היה זה ,יום ביולי ,בלתי נשכח לכל מי שחווה אותו .פתאום הגיעו לווינה ,לכל תחנות הרכבת ,בכל הרכבות ,ביום ובלילה ,יהודים מכל הארצות ,מן המערב ,המזרח ,מטורקיה ,מכל ערי השדה ,ובפני כולם אימת הבשורה הרעה .מעולם לא הורגש ברור יותר ,מה שלא הורגש קודם לכן בגלל המאבקים והדיבורים ,כי כאן מלווים למנוחתו מנהיג של תנועה גדולה .לא היה סוף למסע ההלוויה .פתאום הבחינה וינה ,כי מת לא רק סופר או משורר בינוני ,אלא מעצב רעיונות ,הקם ומנצח בארץ אחת ,בעם אחד ,במרווחי זמן ארוכים מאד .בבית העלמין קמה מהומה; רבים מדי פרצו פתאום אל ארונו ,בוכים ,צועקים ,מקוננים מתוך ייאוש פראי שהתפוצץ ,והקולות הפכו לזעקות, לשאגות .הסדר הופר על ידי יגון קמאי ,אקסטטי ,כמוהו לא ראיתי מעולם בשעת קבורה ,ולא שבתי לראות .על פי הכאב האדיר הזה ,שפרץ בזינוקים סוערים ממעמקי נפשם של עם המיליונים ,ניתן להעריך לראשונה כמה להט ותקווה הטיל לעולם בכוח מחשבתו אדם יחיד ובודד זה. בנו האנס בן השלוש עשרה ,קרא קדיש על קבר אביו ,רבים מן המתאספים התייפחו ומיררו בבכי .דוד וולפסון אמר כמה מילים“ :ביקשת בצוואתך כי לא יינשאו נאומים על קברך .רצונך קודש הוא לנו .אך אנו נשבעים לך ששמך יתקדש וייזכר כל עוד יישאר יהודי אחד עלי אדמות .בשעה קשה זו אנו מזכירים את שבועתך בקונגרס השישי ואנו נשבעים בעקבותיך“ :אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני”. (סטפן צווייג ,העולם של אתמול) מכתבים על הרצל (סטפן צווייג ,העולם של אתמול) אם גדולים מעשי הרצל ,שנתן לנו את הקונגרס ,את האורגניזציה ,את הבנק ואת הקרן הלאומית ,אי אפשר עוד לדעת...אבל דבר אחד נתן לנו הרצל שלא מדעתו ,הגדול אולי יותר מכל מה שעשה :הוא נתן לנו את עצמו בתור ‘נושא’ ל’שירת התחייה’; נושא שיוכל הדמיון להיאחז בו ולעטרהו בכל הסגולות הדרושות ,בשביל לעשותו לגיבור לאומי עברי ,שבו יתגשמו השאיפות הלאומיות בצורתן האמיתית. ( אחד העם ,כל כתבי אחד העם ,חלק )2 19 נתייתמו תקוותינו ,חלומותינו! מחוללם ומטפחם – מת; הוטל כבר בקבר האפל ויכוסה ברגבי עפר! הוי, מחשבת תופת איומה! קר וחושך מסביב ,אין שפעת אור התקווה ,אין עתרת חלומות .לא! השמש איננו, אבל אורו עוד זורח! לא מתו ולא נקברו עם האיש הדגול סגולותיו הרבות ,היקרות! צרר האיש הזה את כל מכמני נפשו הנפלאה וישם – לא רק בקופות ,אוצרות והסתדרויות; מוסדות מתים המה ,אך ברוחנו הנצחי ,ניצני התחייה הרעננים ,שזרע זה בלשד עצמותיו בלבותינו לא יבלו לעולם! שביבי שלהבת אהבתו לעם עולם אומלל ,לארץ יפה אלמנה ,שהצית האיש הזה ברוחנו ,בדמנו – לא יכבו ,לא! תמיד תנוח מחשבתו הנעלה במוחנו ,התשוקה הכבירה לעבודת התחייה ,שהאציל עלינו בעל רצון אלים ,תהיה בקרבנו עד כלותנו את העבודה הגדולה ,שלה הקריב המנהיג הגדול את חייו הנישאים. מכתבים על הרצל ... 20 כה גדולה האבידה כרוב צרות עם אומלל כעמנו .לא יקום עוד איש נפלא כזה המאחד בקרבו את גבורת המכבי עם מזימת דוד ,אומץ לב רבי עקיבא ,המת ב’אחד’ וענוות הלל ,את יפי יהודה הנשיא ואהבת-אש של רבי יהודה הלוי .רק פעם במשך אלפי שנים ייוולד איש פלאים כזה ,כגדול הים – גודל אבדתנו. ( ד.י .גרין [דוד בן גוריון] אל ש’ פוקס ,ד באב ז’ לקונגרסים[ תרס”ד] ,זכרונות 21 באזל בנימין זאב הרצל באזל ב 25 -באוגוסט ,1897הגיע הרצל לבאזל כדי לארגן ולפקח על מפעלו האדיר ,בו היה שקוע כל כולו. שנה וחצי חלפו מאז פרסם הרצל את ספרו מדינת היהודים (פברואר .)1896בתקופה זו החל בפעילותו הדיפלומטית למען הקמת מדינת יהודים וניסה ללא הצלחה לבנות את הנהגת התנועה הציונית – את “אגודת היהודים” ,מקרב חוגי העילית היהודית ,הרבנית ,הכספית והאינטלקטואלית .מגעיו האינטנסיביים של הרצל עם חוגים שונים בעולם היהודי שכנעוהו, שרק ארגון העם יאפשר את יישום התוכנית .לכן החליט לכנס קונגרס ציוני עולמי ,כאמצעי לאיחוד וגיבוש התומכים בתוכנית “מדינת-היהודים” לגוף פוליטי חזק ,בעל גושפנקא משפטית ומוסרית לפעולותיו. משך חמישה חודשים תכנן וארגן הרצל את קונגרס הציוני שהיה אמור להתכנס במינכן ,אבל בשל התנגדותה החריפה של הקהילה נאלץ להעתיקו לבאזל .לבסוף ,אחרי חודשים של עבודה מאומצת הגיע הרצל לבאזל ,ארבעה ימים לפני פתיחתו הרשמית של קונגרס .הוא התמקם במלון “שלושת המלכים” והחל בפעילות נמרצת לבחון את ההכנות לכינוס הקונגרס שנעשו על ידי תומכיו :הוא נאלץ להחליף את אולם הקונגרס שנתגלה כ”אולם הצגות גדול אך לא מתאים ,עם בימת בידור” ושכר את הקזינו העירוני; הוא פיקח על כל פרט אף בעיצוב האולם .לראשונה הוצב הדגל הציוני החדש בפתח בניין הקזינו בבאזל :היריעה הלבנה עם פסי התכלת (סמל הטלית) ,שבמרכזה מגן דוד ,ובתוכו גור אריה יהודה ובין צלעותיו שבעה כוכבי זהב. הקונגרס הציוני הראשון התכנס ב 31-29-באוגוסט ,1897והיווה את האסיפה הלאומית הראשונה של העם היהודי ,בזמן החדש .ההשתתפות בו הייתה גדולה וייצוגית :נכחו כ 197-צירים לבושי פראקים שבאו מ 16-ארצות ,מאות צופים ו26- כתבים מיוחדים של עיתונים אירופיים חשובים .הדיונים היו מעשיים וענייניים ,והאווירה – של פרלמנט בשעת מעמד חגיגי ומרגש .בקונגרס נתקבל לאחר ויכוחים נוקבים ,המצע הרשמי של ההסתדרות הציונית ,הוא “תוכנית באזל” ,הקובעת: “הציונות שואפת להקים בית-מולדת ,מובטח במשפט הכלל ,לעם-ישראל בארץ-ישראל”. כן ,כונן הקונגרס את גופי ההנהגה של התנועה ,מעין דגם של מבנה מדינתי .הגוף המחוקק הריבוני של ההסתדרות הציונית היה הקונגרס ,שנתכנס ִמדֵ י שנה ,ומשנת 1901ואילך – ִמדֵ י שנתיים (בימי חייו של הרצל התקיימו שישה קונגרסים ציוניים – חמישה מהם בבאזל) .הבחירות לקונגרס היו דמוקרטיות ,ללא הגבלה כלשהי לגבי יחוס ,מין ,או מעמד חברתי .גם לנשים הייתה זכות לבחור ולהיבחר ,תופעה שהייתה נדירה מאד בעת ההיא .הקונגרס בחר מתוכו את נציגיו למוסדות ההנהגה“ :הוועד הפועל הגדול” ,שבו היו מיוצגים נבחרי ההסתדרויות הארציות בהתאם לכוחם המספרי, והגוף המבצע העליון – “הוועד הפועל המצומצם” .בתקופת הרצל ,מנה גוף זה חמישה חברים שמקום מושבם היה בווינה ,ובראשו עמד הרצל .מוסד זה שימש מאז ,מעין ‘ממשלת העם היהודי בדרך אל מדינת היהודים’. 22 בכינוס הקונגרס הראשון בבאזל ובהקמת המוסדות הדמוקרטיים קיווה הרצל לא רק לרכוש לעצמו סמכות ,לגבש עמדת כוח ,לרכוש ייפוי כוח כלפי חוץ ולבנות מנהיגות חדשה ,אלא גם להכשיר את העם לחיים פרלמנטרים סדירים .לפיכך, הרצל תבע בתוקף לקיים בחירות דמוקרטיות להסתדרות הציונית ,והתנגד לביסוס הקונגרס על נציגים ממונים .כך ,קיווה להחדיר בעם את תחושת הריבונות ואת “אווירת המדינה שהיא כבר הסוברניּות לעצמה”. הקונגרס הציוני הראשון – “שלושת הימים של היסטוריה יהודית מתעוררת” – היה מפנה מכריע בדרך חייו של הרצל. מאז ועד יום מותו ,ב ,1904-כמנהיגה הנבחר של התנועה הציונית ,פעל ללא לאות להגשמת “תכנית באזל” ולחיזוק ההסתדרות הציונית כגוף הזכאי למדינה. הוא ארגן את ההסתדרות הציונית העולמית על מוסדותיה הביצועיים והפיננסיים (הבנק “אוצר התיישבות היהודים”; חברת הבת שלו “ -אנגלו פלשתינה קומפני”(אפ”ק) ביפו; ו”הקרן הקיימת לישראל”) שהנהיגו את העם היהודי בדרכו למדינה. כמנהיגה הנבחר של התנועה הציונית הוא נשא ונתן עם שליטים ,ממשלות ושרים בניסיון להשיג את הסכמת המעצמות להקמת ישות מדינית-יהודית בארץ-ישראל; הייתה זו פעילות ענפה ,בחינת מילוי תפקיד של ‘ראש ממשלה ושר-חוץ’ של ממשלת העם היהודי בגולה ,שהתבצעה בתנאים קשים מבית ומחוץ .במהלך פעילותו הדיפלומטית הוא הצליח להיפגש עם שועי העולם בתקופתו – הקיסר הגרמני ,השולטאן התורכי ,מלך איטליה ,האפיפיור ,וראשי השלטון בבריטניה ,רוסיה ואוסטריה .בכל מהלכיו אלה הצליח בכוחם של רצונו ,מחויבותו המלאה לרעיון ,ומערכת שלמה של תצריפי אינטרסים פוליטיים ,להחדיר את זכות ההגדרה-עצמית של העם היהודי לתודעת העולם ולהפכה לגורם מדיני. בנימין זאב הרצל באזל בארגון הקונגרס הוכיח הרצל רבגוניות כישרונות כמארגן ,מחזאי ,במאי ,שחקן ,נואם ועיתונאי .כאן נתגלתה גדולתו של הרצל כמנהיג בעל אומץ ,אינטואיציה ,גמישות ,תושייה ויכולת עמידה באתגרים ,וגם כאיש תקשורת האמון על בניית תדמית לשם קידום מטרותיו .העובדה שהוא קבע ,יסד וארגן את הקונגרס הציוני ואת מוסדות התנועה הפכה את הרצל למנהיגה המוכר של התנועה .יכולת הארגון שלו והעזתו לתרגם שאיפות לפעולות מדיניות וארגוניות הרשימו את כל הנוכחים ,שדימוהו להתגלמות המנהיג המיתולוגי אליו ייחלו מזה דורי-דורות. ואמנם ,חמישים שנה אחרי הקונגרס הציוני הראשון ,שבעקבותיו רשם ביומנו“ :בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים. לו אמרתי זאת היום בקול ,היו הכול צוחקים לי .אולי בעוד חמש שנים ,וודאי בעוד חמישים שנה ,יכירו בכך הכול” – קמה מדינת היהודים ,מדינת ישראל. 23 תכנית באזל הציונות שואפת להקים לעם ישראל בית מולדת בארץ-ישראל ,מובטח לפי משפט הכלל. לשם השגת מטרה זו יש לנקוט באמצעים אלה: א .פיתוח תכליתי של ארץ-ישראל על ידי יישובה ביהודים עובדי אדמה ,בעלי מלאכה ועוסקים במשלחי יד. ב .ארגון היהדות כולה וליכודה על ידי מפעלים יעילים ,מקומיים וכלליים ,בהתאם לחוקי כל ארץ וארץ. בנימין זאב הרצל באזל ג .הגברת הרגש הלאומי-יהודי וההכרה בלאומיות היהודית. 24 ד .פעולות הכנה כדי להשיג את הסכמת הממשלות ,שיש צורך בהן למען הגיע אל מטרת הציונות. תפקיד [הכתב בפריס] קשה מכל הבחינות .אך לומדים שני דברים :להגות בקרירות ולפעול במהירות .האם יש ללימוד זה ערך נוסף בשביל חיי? ודאי שלא .כן ,בשביל מי שתינתן לו האפשרות להיות פעיל במדיניות .אבל אני ,יהודי באוסטריה. (הרצל אל הוגו ויטמן)Briefe und Tagebücher ,30.3.1893 , (היומן הציוני ,ימים הראשונים של יוני )1895 האנטישמיות היא כאן [בצרפת] אחרת מכול וכול מזו שבארצות אחרות .אין צריכים לטעות בזה בגלל שינוי- השם ,אין זו האנטישמיות של אסיה .כאן אין משליכים את היהודים טרף להמון העם ...בצרפת האנטישמיות היא ...מקום מפגש של הבלתי מרוצים ,מעין סאלון של המקופחים. (‘אנטישמיים צרפתיים’ ,31.8.1892 ,מבולאנז’א עד דרייפוס) שלילת הדרגה של הסרן דרייפוס כינסה בבוקר החורפי המעונן הזה סקרנים רבים בסביבה של “בית הספר הצבאי” ...הכניסה לחצר של “בית הספר הצבאי” לא הותרה אלא לקצינים ולעיתונאים מועטים .בחוץ המתין המון הסקרנים ,אלה הרגילים להיות נוכחים בהוצאות להורג... .בשעה תשע הייתה החצר הענקית מלאה יחידות צבא ,שהסתדרו בריבוע 5000 .איש נכחו .באמצע פיקד גנרל רכוב על סוסו .דקות מספר אחרי תשע הוצא דרייפוס אל המסדר .הוא היה לבוש במדי הסרן .ארבעה אנשים הוליכו אותו והביאוהו לפני הגנרל .הלה אמר“ :אלפרד דרייפוס ,אתה בלתי ראוי לשאת את הנשק .בשם העם הצרפתי אני שולל את דרגתך .יּוצא גזר הדין אל הפועל” .דרייפוס הרים את יד ימינו ואמר בקול רם“ :אני נשבע ומצהיר ,שאתה שולל את דרגתו של אדם חף משפע .תחי צרפת!”. אותו רגע עצמו השמיעו התופים את קולם .המוציא לפועל הצבאי התחיל תולש מעל מדיו של המורשע את הכפתורים והקישורים ,שכבר היו מרופים עוד מקודם .דרייפוס שמר על עמידה שקטה ,לאחר דקות אחדות היה כל התהליך הזה גמור. עתה התחיל הסיבוב לפני החזית של כל היחידות .דרייפוס צעד לפני השורות של יחידות הצבא כאדם המרגיש שהוא חף מפשע .הוא הגיע לפני קבוצה של קצינים ,שצעקו אליו“ :יודאס”! בוגד!” .דרייפוס צעק כנגדם“ :אני אוסר עליכם לפגוע בכבודי” .עמידתו האיתנה המיוחדת במינה של האיש שניטל כבודו ממנו עשתה על אנשים אחדים רושם עמוק. (‘שלילת הדרגה של הסרן דרייפוס’ ,5.1.1895 ,מבולאנז’א עד דרייפוס) בנימין זאב הרצל מכתבים בפריס נקלעתי – ולו כמשקיף – לתוך הפוליטיקה .ראיתי כיצד מושלים בעולם .בהשתאות תהיתי גם על תופעת ההמון. 25 בנימין זאב הרצל מכתבים שכן לציוני עשה אותי – משפט דרייפוס. לא זה המתנהל עכשיו בראן ,אלא זה המקורי בפריס ,שהייתי לו עד ראייה בשנת .1894הייתי אותו זמן בפריס בתורת כתב של עיתון ונכחתי בדיוני בית הדין הצבאי ,עד שהוכרזו סודיים .עדיין אני רואה את הנאשם במדי התותחנים הכהים וההדוקים היטב נכנס אל האולם; עדיין אני שומע אותו כשהוא נוקב את שמו ותוארו במסולסל במאונפף קמעה”:אלפרד דרייפוס ,קאפיטן של הארטילריה” ,וגם צריחת הזעם של ההמון ברחוב לפני בית הספר הצבאי ,שבו הורד מדרגתו ,מצלצלת עוד באוזני בלתי נשכחת”!à mort! à mort les Juifs“ : מוות לכל היהודים ,משום שהאחד הזה היה בוגד! אך האם היה באמת בוגד? היתה לי אותו זמן שיחה פרטית עם נספח צבאי ,שאת שמו מרבים להזכיר בזמן האחרון .הקולונל הזה ידע על המשפט לא יותר ממה שפורסם בעיתונים; הוא האמין אף על פי כן באשמתו של דרייפוס ,משום שנראה היה לו ,כי לא ייתכן ששבעה קצינים יוכלו להרשיע את חברם ,בלא שתהיינה בידיהם הוכחות מכריעות ביותר .ואילו אני האמנתי שהוא חף מפשע ,משום שקצין יהודי לא היה מוחזק בעיני כמי שמסוגל לבגידה במולדת .לא משום שהיהודים בכללם היו מוחזקים בעיני טובים יותר מבני האדם האחרים .אבל דווקא במסיבות המיוחדות של הקאפיטן דרייפוס ,שבאופן אישי אפילו לא עשה עלי רושם אהוד ,נראה לי הדבר כבלתי מתקבל על הדעת. יהודי ,שבתורת קצין המטה הראשי סלולה לפניו דרך הכבוד – איננו יכול לבצע פשע כזה. (‘ציונות’ [ ,]1899בפני עם ועולם) דרייפוס אינו עוד אלא סמל מופשט .הוא היהודי בחברה המודרנית ,שניסה להסתגל אל הסביבה ,והוא מדבר בלשונה ,חושב את מחשבותיה ,תופר לו את כתפותיה על מעילו -והנה באים וקורעים מעליו את הכתפות הללו בכוח .דרייפוס פירושה עמדה שעליה נלחמו ועדיין מוסיפים להילחם עליה ,ושהיא – אל נשלה את עצמנו – עמדה אבודה! (‘חמישה נגד שניים’,15.9.1899 , בפני עם ועולם) יום אחד כתבתי לפתע מכתב אל הברון הירש, שדאג ליהודים באורח בולט ומיליונרי כל כך. לאחר שעמד המכתב מוכן ,הנחתי לו ו”ישנתי עליו” שבועיים תמימים. כאשר גם אחרי פרק הזמן הזה לא נראה המכתב חסר טעם ,שלחתי אותו ,והנה מה שכתוב בו: אדון נכבד מאד! מתי אוכל להתכבד ולבקר אצלך? רוצה הייתי לשוחח אתך בשאלת היהודים .לא מדובר בריאיון ואף לא בעניין של כסף ,מוסווה או גלוי .נדמה שמרבים כל כך להטריד אותך ,עד שצריך למהר ולהסיר מראש כל חשש מפני כוונות לא טהורות .כל מבוקשי לשוחח אתך שיחה פוליטית-יהודית ,שהשפעתה אולי תהיה מורגשת בימים שלא אני ולא אתה לא נהיה כאן עוד. (הרצל אל הברון הירש ,היומן הציוני, ראשית יוני )1895 26 כוח איתנים גדל בי לקראת משאת הנפש הנהדרת .האדם גדל לקראת מטרותיו הנעלות. (היומן הציוני)14.6.1895 , (היומן הציוני)15.6.1895 , היום אני עוזב את פריס. תם ספר אחד של חיי, וחדש מתחיל. מה יהיה טיבו? ( היומן הציוני) 27.7.1895 , מכתבים על הרצל בנימין זאב הרצל מכתבים היום הנני איש בודד – מחר אולי מנהיגם הרוחני של מאות אלפים .מכל מקום ,המגלה והמבשר של רעיון כביר. פריס 23,בפברואר 1893 האדון הרצל (תיאודור) כתב ה”נויא פראיא פראסא” מווינה ,שההערות מתייחסות אליו ,הוא בן 36שנה בערך... הוא נשוי ואב לשני ילדים .בהגיעו לפריס באוקטובר ,1891השתכן זר זה ברחוב דונו ,)Rue Dounau) 4וגר שם עד מאי .1892מאז הוא גר ברחוב מונסו )Rue Monceau( 8שם הוא שוכן ,יחד עם הוריו ,בדירה שעולה 6,000פראנקים דמי שכירות לשנה. יש לו ארבעה משרתים ,ונראה שעומדים לרשותו אמצעים נכבדים. (דין וחשבון של משטרת צרפת על הרצל “ ,העולם”)9.10.1947 , 27 פריז תקופת פריס היא התקופה המכוננת בחיי הרצל :המעבר מווינה הרב-לאומית לפריס של הרפובליקה השלישית – המרכז הפוליטי של העולם – ככתב לענייני צרפת של העיתון האוסטרי הנודע – הנויא פראיה פראסא (ִ – )Neue Freie Presseאפשר לו להיחשף ,להתבונן ,וללמוד את התופעות שהניעו את הפוליטיקה העולמית. בנימין זאב הרצל פריז בצרפת ,הוא פגש דרכי חשיבה פוליטיות חדשות ,ותוך כדי הפנמתם של מושגים פוליטיים, הגיע גם לפתרונותיו לבעיית היהודים וגיבושן הלאומי-מדיני-חברתי. בסתיו ,1891יצא הרצל מווינה לפריס ,נכון להסתער על ההזדמנות הגדולה שנקרתה לידיו לטפס לאחת העמדות החשובות ביותר בעולם העיתונות .הרצל ראה בעמדת הכתב בפריס ‘בית ספר’ לעתיד – נקודת זינוק לקריירה מזהירה בתחום העיתונות או התיאטרון .ככתב בפריס ,נדרש לדיווחים ממצים ובהירים על כל שטחי החיים ,בייחוד על מדיניות, אך גם על כלכלה ,אמנות ,ספרות ,תיאטרון ועוד. פריס של שנות התשעים במאה ה 19-נחשבה למטרופולין של אירופה כולה :בירת התרבות ,החדשנות ,הנועזות באמנות ואופנה ומרכז פוליטי חשוב .הפרלמנט של הרפובליקה השלישית“ ,היכל בורבון” ,היה ידוע בדיוניו התוססים והנוקבים. אלה השתקפו היטב בכתבות ששלח הרצל מפריס ,באשר הבין כי “בית הספר לעיתונאים” – היכל בורבון – הוא בעצם בית ספר למדינאות. בפריס ,הגיע הרצל לרעיון הציוני בתום תהליך חיפושים אקסיסטנציאליים אחר זהותו ,שניצניו עוד בשנת ,1882בתקופת לימודיו באוניברסיטת וינה ושיאו בשנות שהותו בפריס. בעת הגיעו לפריס ,היה הרצל חדור אמונה בעם הצרפתי ובצרפת – ערש המהפכה הצרפתית ,ערש האמנציפציה, נושאת דגל חירויות האדם וזכויות האזרח .אך המפגש עם האנטישמיות הצרפתית במקביל לאנטישמיות הווינאית ,הביא אותו לחיפושים נרחבים אחר זהותו. במשך ארבע שנותיו בפריס ,עבר הרצל שלבים אחדים בדרכו לפתרון בעיית היהודים – החל בהגדרתה כבעיה דתית, דרך הבנתה כבעיה חברתית ,עבור לראייתה כבעיה חברתית-לאומית וכלה בתפיסתה כבעיה לאומית-מדינית .בהתאם לתפיסתו המשתנה בכל אחד משלבים אלה ,הציע פתרון שונה לבעיית היהודים (דו-קרבות ,התנצרות תיאטרלית, תחיקה סוציאלית מתקדמת והעלאת מחזה – הגטו החדש). ההתפכחות ההדרגתית שלו מן האידיאליזציה של החברה הצרפתית ,תוך בחינת עליית כוחה של האנטישמיות המודרנית בצרפת ובווינה כאחת ,הובילה אותו בסופו של דבר לתפיסת האוניברסליות שבתופעת האנטישמיות כמו גם תפיסת הלאומיות היהודית. 28 בשנים ,1894-1893כבר התגבשו בהרצל כל הנחות היסוד המעשיות ,שהיו נחוצות לפתרון בעיית היהודים .אך באותה תקופה עוד האמין ביכולתם של היהודים להשתלב בחברה הכללית הסובבת. באוקטובר ,1894בעת שהרצל היה שקוע בכתיבת מחזהו הגטו החדש ,נעצר קצין תותחנים יהודי ,אלפרד דרייפוס, באשמת בגידה במולדת .על אף היותו חף מפשע ,הוא נדון לשלילת דרגותיו ונשלח לאי השדים לכל ימי חייו. פרשת דרייפוס ,שהתפתחה לעלילה אנטישמית מלווה בזיופים ,בידוי ראיות והסתת ההמון ,הסעירה את דעת הקהל בצרפת ,פילגה בין שמאל לימין ,והתסיסה את העולם הנאור במשך שנים רבות. הרצל דיווח לעיתונו על משפט דרייפוס וגזר הדין שלו וכן ,נכח בטקס הדגרדציה (הסרת הדרגות) .הוא שמע היטב את קריאות ההמון המשולהב“ :מוות לבוגד! מוות ליהודים!” ואף את קריאותיו החוזרות של דרייפוס “אני חף מפשע” .עם זאת, בכתבה ששלח אז לעיתונו הדגיש רק את עמידתו האיתנה של דרייפוס ואת קריאות “מוות לבוגד” מצד ההמון ,ולא ציין את הקריאות “מוות ליהודים” .מאוחר יותר ,הרצל אף לא ִאזכר את משפט דרייפוס בין האירועים שהובילו אותו אל הציונות, לא ביומנו הציוני ולא באוטוביוגרפיה שלו .הוא יצר את הסלוגן “לציוני עשה אותי משפט דרייפוס” ,תוך כדי המשפט המחודש של דרייפוס ,שהתקיים ב 1899-בראן ,במסגרת כתבה הסברתית על הציונות ומקורותיה בNorth American- ,Reviewשכוונה לקהל אמריקאי .הרצל ,שבעת הזאת כבר היה מנהיגה הנבחר של התנועה הציונית ,קיווה אז למקם את הקדמה שלחמו למען חפותו של דרייפוס עוד משנת ,1895וליצור מוקד הזדהות סביב הפרשה. התנועה הציונית בין כוחות ִ מכל מקום ,בדרכו המפותלת של הרצל אל הציונות ,היה משפט דרייפוס בשנת ,1895נדבך משמעותי בתהליך אינטנסיבי של התלבטויות והתחבטויות בבעיית היהודים ,בו היה הרצל שקוע בכל מאודו בתקופה הנדונה .המשפט ובייחוד ההתפרצויות האנטישמיות שליוו אותו בצרפת – ערש המהפכה והאמנציפציה ,במקביל לניצחון של קרל לואגר והמפלגה הנוצרית-סוציאלית האנטישמית בבחירות לראשות עיריית וינה ,הוכיחו לו בעליל ומעבר לכל ספק ,שבעיית היהודים היא כלל עולמית ,קיומית ,חריפה ובוערת ועל כן ,יש למצוא לה פתרון כללי ודרסטי ,במונחים הלאומיים של תקופתו .שאלת היהודים ,שעד אז נצטיירה לו כשאלה סוציאלית או דתית ,הפכה בעיניו לשאלה לאומית דוחקת .לכן, אפשר לראות בפרשת דרייפוס זרז ואישור דרמטי להנחות היסוד של הרצל ,במציאות. בנימין זאב הרצל פריז בשיח הציבורי נשתרשה הדעה שהרצל הפך לציוני בעקבות משפט דרייפוס ,שהרי הוא בעצמו הצהיר “לציוני עשה אותי משפט דרייפוס” .האומנם הגיע הרצל לציונות בעקבות מאורע טראומטי אחד ,משפט דרייפוס ,או שהפרשה הייתה רק בבחינת זרז ,מעין ‘תחנה אחרונה’ ,במסלול ארוך ונמשך של חיפושי זהות? מינואר עד לגיבושו הסופי של הרעיון הציוני (מאי ( ,1895עבר הרצל תהליך של בחינה וסיכום כל הכוחות שלמד שהפנים .אל צומת זאת התנקזו כל השקפותיו ועמדותיו ,נתבררו ,התגבשו והגיעו להבשלה מחשבתית שניזונה והמינוחים ִ מכל המרכיבים שבנו אותו :ילדותו וחינוכו היהודי בבודפשט ,השכלתו המשפטית ,פעילותו הספרותית-עיתונאית ,עמדותיו הליברליות בווינה הרב-לאומית ,וכן ,גילוי הפוליטיקה ,הפופוליזם והאנטישמיות בפריס .את עמדותיו הגיאופוליטיות וסוציו-אקונומיות תיעל כלפי העם היהודי המפוזר בעולם ,במסקנה שמצוקתו תיפתר על ידי הקמת מדינת יהודים, המעוגנת בערבויות מטעם מועצת עמי התרבות. 29 משעה שהתגבשה תפיסתו הציונית היה הרצל חדור ביטחון בבלעדיות הפתרון ,והצורך הקיומי והמיידי להוציאו אל הפועל. הוא כתב את הטיוטות הראשונות לספרו מדינת היהודים ואף התחיל בפעילות ליישומו .שום מכשול לא יכול היה לעצרו אלא רק להאיץ את התקדמותו – לא התנגדות נמרצת ,צחוק ולעג ,בוז או דמעות שליש של חברו ,שחשש לשפיותו. הייתה לו אמונה יוקדת ברעיונו ולשם הגשמתו היה מוכן להקריב את כל כולו: בנימין זאב הרצל פריז “בשבילי נסתיימו חיי; החלו דברי ימי עולם”. 30 באוגוסט ימלאו שנתיים לפסיעות המעשיות הראשונות שעשיתי בעניין היהודים .רציתי לפעול מלמעלה למטה ,בלי להרעיש את ההמונים ,עם האנשים שהצטיינו עד עכשיו בציונות .לא הבינו אותי ,לא תמכו בי ,נאלצתי להמשיך וללכת לבדי .בקונגרס … אקרא להמונים לצעוד לקראת עזרה עצמית ,כי אין רוצים לעזור להם. (הרצל אל הקולונל גולדסמיד ,3.4.1897 ,היומן הציוני) (היומן הציוני)24.8.1897 , מתוך כבוד לדת הלכתי בשבת שלפני הקונגרס אל בית הכנסת .ראש הקהילה קרא לי לעלות לתורה .ביקשתי ממר מרקוס מראן…שישנן אתי את הברכה )mir die Broche eintrichten( -וכשעליתי אל הבימה הייתי נרגש יותר מאשר בכל ימי הקונגרס .המלים המעטות של הברכה העברית חנקו את גרוני מהתרגשות יותר מאשר נאום הפתיחה ונאום הנעילה וכל ניהול הדיונים. (היומן הציוני)6.9.1897 , בנימין זאב הרצל מכתבים משונה ,אחת המוזרויות הנסתרות היא שבבאזל יתקבצו מרבית החוטים שטוויתי עד עכשיו...וכל מי שבהנהגתי נטלו חלק בעשיית תנועת-העם .אחת המטלות שלי תהיה למנוע שיראו זה את זה יתר על המידה ,שהרי הם עלולים לאבד מאמונתם בעניין ובי אם יבחינו באילו אמצעים דלים כוננתי את הבניין כפי שהוא היום .העניין כולו דומה ללהטוט של שיווי-משקל ,שלאחר מעשה נראה מובן מאליו ,כשם שנראה בלתי סביר לפני מעשה. כבר לפני חודשים היה אחד הרעיונות הראשונים שלי בנוגע לביצוע ,שיש לבוא למושב הפתיחה לבושים בפראק ועניבת פרפר לבנה .דבר זה הוכיח את עצמו להפליא .בגדי החג משווים לרוב הבריות סבר נוקשה ,ומתוך הנוקשות הזאת מיד נוצר טון מדוד שאולי לא היו משיגים אותו בתלבושת מסע קיצית בהירה ,ואני לא נמנעתי מלהעצים את הטון הזה ולהעלותו לסולם חגיגי. נורדאו הופיע ביום הראשון כשהוא לבוש מקטורן חגיגי ובשום פנים לא רצה לשוב על עקבותיו וללבוש את הפראק .משכתי אותו הצידה וביקשתי שיעשה זאת למעני .אמרתי לו :הנשיאות של קונגרס הציונים היום עדיין היא לא כלום ,בשלב זה אנו עדיין מצּווים לקבוע הכול .הבריות צריכים להתרגל לראות בקונגרס הזה את הדבר הנשגב והחגיגי ביותר .הוא התרצה, ועל כך חיבקתי אותו בתודה .כעבור רבע שעה חזר לבוש בפראק. (היומן הציוני)3.9.1897 , 31 בנימין זאב הרצל מכתבים הציונות היא שיבה אל היהדות עוד לפני השיבה אל ארץ היהודים .אנו הבנים השבים... כבר הצליחה הציונות להגשים דבר מופלא ,שנחשב לפני כן כבלתי אפשרי :הקשר ההדוק בין היסודות המודרניים ביותר של היהדות עם השמרניים ביותר .הואיל והדבר הזה אירע ,בלא שיצטרך אחד משני הצדדים לעשות ויתורים שלא לכבודו ולהקריב קורבנות נפשיים .הרי זו ראיה נוספת לכך ,אם הייתה דרושה עוד ראייה לעובדה, שהיהודים הם עם .ליכוד כזה לא ייתכן אלא על הרקע של אומה. (נאום הפתיחה בקונגרס הציוני הראשון ;29.8.1897 ,בפני עם ועולם) רבים היו אתמול נפעמים – אני הייתי שלו לגמרי ,כפי שראוי להיות כשאירועים שהוכנו מראש מתגשמים לנגד עיניך .ורק אחרי שעליתי אל הכסא המוגבה ,מיד אחרי תשואות ההסכמה שנבחרתי לנשיא ,ומצאתי בדואר שהגיע את מכתבו הראשון של ַהאנְ ס שלי – רק אז התרגשתי מאד .משולחן הנשיאות – שאינני מגזים בערכו היום ,אבל ערכו יגדל וילך בהיסטוריה – כתבתי גלויות קונגרס להורי ולאשתי ולכל אחד מילדי ,פאולינה ,האנס וטרודה .זה אולי המעשה הילדותי הראשון שחטאתי בו בשתי שנות פעולתי בתנועה. (היומן הציוני)30.8.1897 , אינני יודע מתי אמות ,אולם דבר אחד מובטח בעיני ונעלה מכל ספק .התנועה תתקיים .אינני יודע מתי אמות; אבל הציונות לא תמות לעולם .למן אותו יום בבאזל שוב יש לעם היהודי נציגות עממית; ממילא קום תקום מדינת היהודים בארצם. (אוטוביוגרפיה)20.1.1898 , מכתבים על הרצל זה איננו עוד ד”ר הרצל האלגנטי מווינה ,אלא צאצא מבית מלכות דוד העולה מן הקבר ומופיע לפנינו בהוד וביופי ,שבהם עטפה אותו האגדה .הכול מרותקים כאילו נס היסטורי התרחש .לא פחות מ 15 -דקות ,ארכו מחיאות הכפיים וגילויי השמחה .חלומו בן אלפיים שנה של עמנו נראה כמתקרב אל התגשמותו .היה זה כאילו המשיח בן דוד ,עומד לפנינו .תשוקה עזה אחזה בי לצעוק בתוך ים השמחה הסוער“ :יחי המלך”. (תיאורו של הסופר בן עמי מן הקונגרס) 32 33 פרשת אוגנדה בנימין זאב הרצל פרשת אוגנדה “תכנית באזל” קבעה קשר מחייב וחד משמעי בין הציונות לארץ-ישראל .הרצל עצמו מיקד את כל פעילותו הדיפלומטית ליישום מדיניות התנועה להקמת ישות מדינית בארץ-ישראל .לכן נשאלת השאלה כיצד מתיישבת “תכנית אוגנדה” עם מדיניותה המוגדרת של התנועה הציונית? 34 ואמנם מרכזיותה של ארץ-ישראל בתכניתו של הרצל הועמדה בסימן שאלה לנוכח העלאת “תכנית אוגנדה” בקונגרס הציוני השישי ( ,)1903כתכנית ביניים ,שהסעירה את העם היהודי ואיימה לפלג את התנועה הציונית .התכנית מעולם לא התממשה ,אבל גם לעולם לא נשכחה. חוקרי הרצל חלוקים בשאלה – האם הייתה זו טקטיקה או אסטרטגיה? האם הייתה בכך בגידה בציֹון או מהלך דיפלומטי מורכב? ִ בשנת ,1902המשא ומתן הדיפלומטי אודות א”י ,שניהל הרצל עם תורכיה ,הגיע למבוי סתום ,ולכן ,החל לחפש אחר חלופות התיישבות באזורים קרובים שהיו בשלטון בריטי ושעשויים היו להוות קרש קפיצה אליה ,כגון אל- עריש – “ארץ-ישראל המצרית” – כלשונו .תוך כדי המשא ומתן על אל-עריש וכישלונו התחולל פוגרום קישינב (אפריל ,)1903שזעזע את העולם המערבי כולו. בעקבות הפוגרום ,יצא הרצל לנהל משא ומתן עם שלטונות רוסיה ,שם השיג את הבטחתו של שר הפנים, ו’ פלווה ,להמליץ על התכנית הציונית בפני השולטאן ונתקבל בהתלהבות על ידי המוני היהודים. במהלך ביקורו ברוסיה ,נפגש הרצל פנים אל פנים עם האימה ,הדחקות והדכדוך ,שהיו מנת חלקם של יהודי מזרח אירופה ואשר חזרו והבהירו לו כי צורך השעה מחייב פתרונות מהירים .לכן ,ראה בהצעתה של אנגליה להתיישבות יהודית במזרח אפריקה הישג דיפלומטי חשוב ,קרי – הכרה מצד מעצמה כאנגליה בתנועה הציונית כגוף בונה מדינה. במשך כל תקופת פולמוס אוגנדה ,המשיך הרצל במאמציו להשיג את תמיכת התורכים וגורמים בינלאומיים נוספים ,כמו האפיפיור ומלך איטליה ,להקמת מדינת היהודים בארץ-ישראל .באפריל ,1904נערכה בווינה ישיבת התפייסות בין הרצל לבין מתנגדי “תוכנית אוגנדה” לליבון אי-ההבנות בין הצדדים ,והרצל אף חזר והצהיר מפורשות על בלעדיותה של ארץ-ישראל לפתרון הציוני. בנימין זאב הרצל פרשת אוגנדה כן ,ראה הרצל בהצעה פתח להקמת מושבה [קולוניה] נוסח המאה ה,19- שתשמש מקום מפלט ובסיס להכשרה ,קודם להקמת המטרופולין – מדינת האם .אך ,כאשר “תוכנית אוגנדה” הועלתה לדיון בקונגרס השישי, שהתכנס בבאזל ב 23-באוגוסט ,1903קמה סערה אדירה שהעמידה בסכנה את עצם קיומה של התנועה .המתנגדים ,רובם דווקא מקרב ציוני רוסיה ,ראו בהצעת אוגנדה בגידה בארץ-ישראל מתוך חוסר אמון בדרכו של הרצל בכלל; סטייה מתכנית באזל; וכנגד הטעון שאוגנדה תהיה רק מושבה בדרך למדינת-האם טענו שקבלת ההצעה תתפרש בקרב העמים כוויתור על ארץ-ישראל ופיזור המאמצים גם במישור החיצוני וגם הפנימי; הקונגרס הצביע ,אמנם ברוב של 117קולות ,בעד שיגור משלחת חקר לאוגנדה ( 295קולות בעד 178 ,נגד) ,אך המתנגדים – בהנהגת חלק ממנהיגי ציוני רוסיה – פרשו מאולם המליאה ,כשרבים מהם ממררים בבכי ,תוך הרגשה שהרצל בגד בארץ-ישראל .בנאום הנעילה שלו ,חזר הרצל והדגיש כי אוגנדה לא תבוא לעולם במקום ארץ-ישראל ואף נשבע בעברית “אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני” .ואולם ,פולמוס אוגנדה לא שכח ,ואיים לפלג את התנועה .הרצל שקל התפטרות ואף הכין טיוטה ל”מכתב אל העם היהודי” .הוא לא פרסם את המכתב ולא הגיש את התפטרותו ,בין היתר ,כי חשש שיתפרשו כמעשה פחדנות נוכח ניסיון ההתנקשות במאכס נורדאו ,על רקע נאמנותו האישית להרצל בעניין תוכנית אוגנדה ,שאירע ב 20-בדצמבר .1903 בקונגרס הציוני השביעי ,לאחר מותו של הרצל ,הוסרה רשמית “תוכנית אוגנדה” מסדר יומה של התנועה הציונית. דיפלומטיחזה נאמנים אלה את ההבדל בין טקטיקה לאסטרטגיה ,בין אמצעי למטרה.לומטיה ,בצידקת דרכו המדינית הדיפלומטית.ישמי פלווא. עם מושל. 35 בנימין זאב הרצל מכתבים 36 אתמול בצהריים אצל צ’מברליין”...במסעי ראיתי ארץ בשבילך” ,אמר צ’מברליין הגדול, “אוגנדה ...עלה בדעתי ,הנה זו ארץ בשביל הד”ר הרצל .אבל הוא הרי רוצה רק לפלשתינה או לקרבתה”. “כן ,חייב אני” ,עניתי“ .הבסיס שלנו צריך להיות בתוך פלשתינה או בקרבתה .לאחר זמן נוכל ליישב גם את אוגנדה ,שהרי יש לנו המוני אנשים המוכנים להגירה. ואולם עלינו לבנות על בסיס לאומי ,לכן ,אנו צריכים את האטרקציה הפוליטית של אל-עריש. (היומן הציוני)24.4.1903 , האם איבדת [נורדאו] לפתע כל אמון בי? האם תחשבני למי שאינו נותן כלל את לבו לשאלות רציניות כאלה? כשנפלה תכנית אל-עריש מוכרח הייתי להרהר שנית בהצעת אוגנדה .קולוניסט אנגלי יצהיר כי אוגנדה טובה בהרבה מאל-עריש ,ציוני יעדיף את אל- עריש .אך תפקידה של המנהיגות להורות את הדרך אל היעד ,בעת הצורך גם בדרכי עקיפין .גם משה רבנו ,כזה היה גורלו. אם תפרוץ סערה ,יהיה עלינו לשבור אותה. כשביקשתי מן היהדות כסף בשביל השולטאן – שבאמצעותו יכולנו להשיג [את א”י] על נקלה – לא קיבלתי... .ניאלץ פשוט לנסות דרך אחרת ,וזה הכול. ניישב [את אוגנדה] על בסיס לאומי ,עם דגל...וממשל עצמי .אנחנו קובעים את הנוסחאות :אין אנו אסירים שלהן .זוהי שאלה טקטית גרידא ,היכן תוקעים אנו יתד ראשונה ,אם רק יודעים אנו בבירור איזה מין בית נבנה על המסד. ההתיישבות בין קילימאנג’ארו וקניה יכולה להיות המושבה המדינית הראשונה שלנו .אתה כבר יורד לסוף כוונתי: אנגליה במהופך ובזעיר אנפין. (הרצל אל נורדאו,6.7.1903 , )Briefe und Tagebücher חברי הממשלה הבריטית ...הציעו לי... מיד להעניק לנו שטח אדמה אחר ,במקום השטח הקודם [אל-עריש] ,לשם ההתיישבות היהודית. חבל הארץ החדש אין לו אותו ערך היסטורי ,דתי-פיוטי וציוני ,שהיה עוד גם לחצי-האי סיני ,אבל אינני מטיל ספק ,כי הקונגרס ,כנציגם של ההמונים היהודים ,יקבל גם את ההצעה החדשה ברחשי תודה חמים ביותר. ההצעה פירושה הקמת יישוב יהודי אוטונומי במזרח אפריקה... לא הייתי רוצה להקדים את הקונגרס בקביעת עמדה בנוגע למדיניות ,שהתנועה הציונית צריכה לנקוט בה נוכח ההצעות האלה ,אולם – אם כי לא ייתכן ,כמובן, שתהיה לעם ישראל שום מטרה סופית אחרת מלבד ארץ-ישראל ,ואם כי ,יהיה גורלה של ההצעה מה שיהיה ,השקפותינו על ארץ אבותינו אינן ניתנות לשינוי ולא תשתנינה לעולם – ובכל זאת יכיר הקונגרס ,לאיזו התקדמות בלתי רגילה זכתה תנועתנו על ידי המשא ומתן עם הממשלה הבריטית .אני רשאי לומר ,כי השקפותינו בנוגע לארץ-ישראל הובהרו בגילוי לב מלא ובפרוט רב לחברי הקבינט הבריטי ולפקידים הבריטיים הגבוהים .אני מאמין ,כי הקונגרס יכול למצוא אמצעים, לעשות שימוש בהצעה הזאת .ההצעה הוגשה לנו בצורה כזאת ,שתתרום בהכרח להטבת מצבו של העם היהודי ולהקלת מצוקתו ,בלא שנוותר על משהו מן העקרונות הגדולים ,שעליהם מושתתת תנועתנו. נאום הפתיחה בקונגרס הציוני השישי, ;23.8.1903בפני עם ועולם) אף בשנייה אחת ואף בהרהור אחד לא ניטשה תכנית באזל .כשחשבתי -באחד הרגעים הקשים ,כי אבדה כל תקווה לתקופה שאפשר לחזותה מראש ,כלומר למשך חיי אדם בערך ,אותה שעה רציתי להציע לכם גם הוראת שעה גדולה ,ורציתי ,מאחר שהתוודעתי בינתיים אל לבותיכם ,לומר לכם דבר נחמה עתיק-יומין ,והוא בעת אחת גם התחייבות לעצמי .בלשון אבותינו“ :אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני”. (נאום הנעילה בקונגרס השישי ;28.8.1903 ,בפני עם ועולם) כיום הזה מוכרח אני לומר :כי בתקופה הקרובה לא נוכל לעשות בארץ-ישראל שום דבר“ .הואיל ולא רציתם, הרי זו לפי שעה אגדה”. המעוררים לחזק. ָ אבל כיוון שאנו נמצאים ביחד ,הבה נעשה לפחות משהו להקלת המצוקה ,ונוסיף לעורר את העם ,ואת דבר זה יצליח ,רק אם תהיה לנו קרקע מוצקת. אבל לשם אינני יכול ללכת עם ההולכים ,משום שאני חובב ציון... .אם יגיעו הדברים לידי פילוג ,יישאר לבי עם הציונים, ושכלי עם האפריקנים. ‘מכתב אל העם היהודי’ ;11.11.1903 ,בפני עם ועולם) מכתבים על הרצל בנימין זאב הרצל מכתבים כשיצאתי לדרכי הייתי איש מדינת היהודים בלבד -נעשיתי חובב ציון .בשבילי לא קיים שום פתרון אחר לשאלה הגדולה ,המכונה שאלת היהודים ,חוץ מארץ-ישראל... הוא בא ,רע מראה ועייף .הוא נתקבל בדומיית מוות .איש לא קם ממקומו לברכו ,איש לא מחא כף כשכילה את דבריו… הוא קרא לנו לחזור .הוא חזר והבטיח לנו ,שהוא מסור לארץ-ישראל ללא כל סטייה ,ודיבר שוב על הנחיצות הגדולה למצוא לאלתר מקלט בשביל המוני יהודים חסרי קורת גג .הקשבנו בדממה :איש לא ניסה להשיב .זו היתה בוודאי הפעם היחידה ,שהרצל נתקבל כך באספה ציונית כל שהיא; הוא אלילם של כל הציונים ,יציאתו היתה ככניסתו .אבל דומני ,כי באספה קטנה זו נגלה לו כל עומק האהבה שקשרה אותנו עם ציון .זו היתה הפעם האחרונה שראיתיו ,חוץ מאשר מרחוק על הבמה. (חיים וייצמן ,מסע ומעש) 37 זהות יהודית בנימין זאב הרצל זהות יהודית מהי זהות יהודית בתכנית “מדינת היהודים” של הרצל? תפיסתו הלאומית של הרצל הייתה רציונליסטית והומניסטית ללא כל מאפיינים לאומניים בספרו מדינת היהודים ,ההגדרה הלאומית היא נגזרת מכוחו המלכד של אויב ושוביניסטייםִ . משותף“ :אנחנו עם .האויב ,שלא מרצוננו ,מגבש אותנו לעם – כפי שהיה תמיד בהיסטוריה. בעתות מצוקה ,אנו מתאחדים ומגלים לפתע את כוחנו .ואכן ,יש לנו הכוח לבנות מדינה, ואפילו מדינה למופת”. אין הגדרה ברורה של טריטוריה לאומית ,כי בשלב זה ,הרצל עוד העמיד שתי אלטרנטיבות – ארגנטינה וארץ-ישראל; השפה העברית אינה מוגדרת כשפה לאומית ,כי הרצל לא ראה בחידוש השפה העברית סממן של לאומיות יהודית מודרנית ,מחשש להתבדלות תרבותית ורוחנית. בעצם ,המאפיין היחידי של זהות ייחודית הוא הדת“ :בעצם, אנו מזהים את עצמנו כמשתייכים יחד רק לפי אמונת אבותינו” .הרצל ראה בדת כוח מלכד ,אחד מאותם מוקדי זהות שבאמצעותם אפשר ליצור ַעם ולהניעו .היהדות כדת ,משמשת בשבילו לאורך כל דרכו הציונית ,סממן לאחדות העם היהודי – מרכיב חיוני בזיכרון ההיסטורי ובזהות הקולקטיבית שלו כעם. אך ,חודשיים לאחר פרסום ִספרו מדינת היהודים, כשהשתכנע במרכזיותה של ארץ-ישראל לתכניתו ,הפך את מרכזיותה של ארץ-ישראל לאחד ממרכיבי הזהות היהודית-ציונית של התנועה הציונית .הרצל הצביע על העבר היהודי בארץ-ישראל כנימוק המקנה ליהודים זכות על “מולדתנו ההיסטורית הבלתי נשכחת”. מתפיסת הדת כסממן לאומי ,נגזרה גם תפיסתו לגבי תפקיד הרבנים בתנועה הציונית .הוא היה משוכנע שהרבנים יובילו את מפעל העלייה ויעלו בראש קהילותיהם; אך ,במדינת היהודים החדשה תופרד הדת מהפוליטיקה ,ולא תהיה תיאוקרטיה ,אף כי לדת יהיה כמובן מקום בחיים התרבותיים. 38 ברוח זו ,ניסה הרצל לרתום להנהגת התנועה הציונית את המנהיגות הקהילתית הקיימת ואת הרבנים הראשיים של וינה, צרפת ובריטניה .רעיונו נתקל בהתנגדות חריפה מצד רוב הרבנים אליהם פנה ,ולכן ,הגיע למסקנה שעל הציונות לקחת לידיה את כל ענייני היהדות ולהקים מנהיגות חדשה. לכן ,ניסה כמו להטוטן המרקד בין ביצים – בין ביצת ה’מודרניים’ לביצת האורתודוכסים – למצוא את שביל הזהב בינות פלגיה השונים של התנועה ולשמור על ניטרליות בתנועה הציונית ,בכל הקשור לדת. לכן ,כמנהיג התנועה הציונית שליכוד העם היהודי הוא בין מגמותיה העיקריות ,היה עליו לחפש אחר מרכיבי זהות משותפים בין המסורת למודרנה ,תוך שילוב בין יהדות לציונות – בין דת ללאומיות. כך ,בנה ֵלגֶ נְ ּדָ ה ציונית חדשה והחל לדלות מנבכי ההיסטוריה היהודית מיתוסים ונרטיבים של חיים לאומיים בארץ-ישראל – מיתוסים של חופש ,חירות וגבורה ,כדי לעצב סמלים וליצור נרטיב לאומי חדש (למשל ,סביב החגים :פסח ,חנוכה וכו’) .הרצל עשה שימוש רב בסמלים ,מיתוסים ונרטיבים מן העבר היהודי ,משום מודעותו לחשיבותם בפוליטיקה ,בחינוך ובבניית סולידריות לאומית משותפת. אלה מגיעים לביטויים המלא בדמותה של ה”חברה החדשה” באלטנוילנד – חברה מודרנית ,פלורליסטית ,המאפשרת חופש דת ופולחן ,חופש מצפון מלא לכל הדתות ולכל הגוונים והזרמים בעם היהודי. בנימין זאב הרצל זהות יהודית כמנהיג התנועה הציונית ראה הרצל ברעיון הציוני – רעיון המלכד את העם היהודי על כל חלקיו ובתנועה הציונית – תנועה המקיפה את כל בניה של האומה היהודית. 39 מדיניותו של עם שלם – בייחוד עם המפוזר בכל העולם – אפשר לעשותה רק באמצעים שאין להם שיעור, המרחפים גבוה בחלל... האינך מבין מה הם דברים שאין להם שיעור? ומהי הדת? צא וחשוב באילו ייסורים נושאים היהודים זה אלפיים שנה בשל הפנטזיה הזאת? אכן ,רק הפנטסטי מפעים את בני האדם .ומי שאינו יודע לרתום את הפנטזיה לצרכיו ,אפשר שיהיה אדם הגון ביותר ומיושב בדעתו ,ואף בעל צדקה ביד רחבה – את בני האדם הוא לא ינהיג ,ולא יוותר לו זכר. בנימין זאב הרצל מכתבים (הרצל לברון מוריץ דה הירש ;3.6.1895 ,היומן הציוני) אתה נדהם שאני מגלה התעניינות חמה כל כך בעניין “שלנו” .עדיין אין לך מושג עד כמה חמה ההתעניינות הזאת .נכון שבעבר היא לא הייתה מנת חלקי .היותי יהודי לא נחשבה בעיני .אבל נאמר :זה היה מונח מתחת לסף הכרתי .אלא ,שכשם שהאנטישמיות דוחפת את היהודים החלושים ,מוגי הלב והשאפתנים אל עבר הנצרות ,כך סחטה והעלתה מתוכי בדחף עצום את יהדותי .בין זה לבין התחסדות דתית אין ולא כלום .עם כל הכבוד שאני רוחש לאמונת אבותי ,אינני מתחסד ולעולם לא אהיה כזה. שאין בדעתי לפגוע במאומה בדת ,אלא להיפך ,מתברר שאני רוצה ללכת עם הרבנים ,עם כל הרבנים. (הרצל לרב מוריץ גידמן ;16.6.1895 ,היומן הציוני) אנו רוצים להניח לכל אדם למצוא ָ‘ׁשם’ ,את אושרו על פי דרכו .ובראש ובראשונה גם לחופשיים-בדעותיהם היקרים שלנו .זהו צבא האלמוות שלנו ,המוסיף ללא הרף לכבוש לאנושות שטחים חדשים. על שום אדם לא תיכפה מרות ,זולת זו ההכרחית לקיום המדינה ולשמירת הסדר. (מדינת היהודים) האם תהיה לנו לבסוף תיאוקרטיה? לא! האמונה אכן מלכדת אותנו ,ואילו המדע עושה אותנו חופשיים .על כן, לא ניתן כלל למגמות התיאוקרטיות של אנשי הדת שלנו להרים ראש .אנו נדע להחזיקם בבתי הכנסת שלהם, כשם שנחזיק את צבא הקבע שלנו במחנות צבאיים .הצבא והכהונה יכובדו מאד ,כדרוש וכראוי לתפקידיהם הנכבדים .אבל אל להם להתערב בענייני המדינה – עם כל הערכתה כלפיהם – פן יביאו עליה קשיים מבית ומבחוץ .כל אדם הוא חופשי ובלתי מוגבל באמונתו או בכפירתו ,כמו בלאומיותו. (מדינת היהודים) 40 הציונות אינה מפלגה .יכולים לבוא אליה מכל המפלגות ,כשם שהיא מקיפה את כל הצדדים של חיי העם .הציונות היא העם היהודי בדרך. (‘רבני המחאה’ ,16.7.1897 ,בפני עם ועולם) הציונות הייתה השבת של חיי. אני סבור שאפשר לייחס את כוחי כמנהיג לכך ,שאני בתורת אדם וסופר יש לי והיו לי חסרונות רבים כל כך, ועשיתי שגיאות ושטויות רבות כל כך -בעניין הציוני היה לבי טהור ולא ביקשתי לעצמי דבר. (היומן הציוני)24.1.1902 , על ידי כינוסו של קונגרס ציונים ועל ידי פרסום סדר היום שלו הופצו השגות מוטעות כל כך על תוכנה התורתי של היהדות ועל שאיפותיהם של מאמיניה ,שהוועד החתום מטה של הרבנים בגרמניה רואה חובה לעצמו למסור את גילוי הדעת הבא: .1שאיפותיהם של אלה המכונים ציונים להקים מדינה יהודית לאומית בארץ-ישראל ,עומדות בניגוד לייעודיה המשיחיים של היהדות ,כפי שהם כלולים בכתבי הקודש ובמקורות הדתיים המאוחרים יותר. .2הדת היהודית מחייבת את מאמיניה לשרת בכל נפשם ובכל מאודם את המולדת ,שאליה הם שייכים ,ולסייע לענייניה הלאומיים בכל לבם ובכל כוחם. .3אבל התחייבות זו אין שום סתירה בינה ובין אותן השאיפות הנעלות ,שמטרתן ליישב איכרים יהודים בארץ-ישראל ,משום שאין להן שום שייכות לייסודה של מדינה לאומית. הדת ואהבת המולדת מטילות עלינו אפוא במידה שווה את החובה לבקש מכל אלה ,שענייני היהדות קרובים ללבם, שיתרחקו מן השאיפות הציוניות הנזכרות לעיל ,וביתר ייחוד מן הקונגרס ,שלמרות כל האזהרות והאתראות עדיין מתכננים את כינוסו. (הצהרת הוועד המנהל של איגוד הרבנים בגרמניה ,מצוטט ב’רבני המחאה’ ,16.7.1897 ,בפני עם ועולם) בנימין זאב הרצל מכתבים כאשר ביטא דוד את המלים“ :זהו בית המקדש” ,תקפה את פרידריך התרגשות גדולה. פרידריך לבנברג נכנס בפעם הראשונה לבית המקדש בירושלים בליל שבת... .בצהרים עוד המו הסמטאות אדם, ועכשיו ,באורח פלא ,ההמולה נדמה .כמות המכוניות שנסעו ברחובות קטנה במידה ניכרת והחנויות נסגרו זו אחר זו .השבת ירדה בחגיגיות על העיר הרוחשת חיים .שומרי המסורת החלו נוהרים לבתי כנסת .מלבד בית המקדש ,היו בעיר העתיקה ובעיר החדשה בתי כנסת נוספים – לכבודו של האל הבלתי נראה ,ששכינתו שורה על עם ישראל הגולה זה אלפי שנים .תחושה מוקדמת של התעלות פקדה את המוני ההולכים בדרך ,שהושפעו מאווירתה השלווה של עיר הקודש. (אלטנוילנד) 41 בנימין זאב הרצל ביקור מולדת ביקור מולדת מסעו של הרצל בארץ-ישראל ()4.11.1898 - 26.10.1898 ב 26-באוקטובר ,1898הגיע הרצל לארץ-ישראל בראש משלחת ציונית קטנה ,כדי להיפגש עם הקיסר הגרמני וילהלם השני ,אשר במסגרת מסעו להגברת השפעת גרמניה במזרח ,סייר אז בתורכיה ובארץ-ישראל .עוד בדרכו לארץ – בקושטא ,נועד הרצל עם הקיסר לפגישה מדינית מקדימה ומבטיחה בעניין הקמת חברת צ’ארטר יהודית בארץ-ישראל בחסות גרמנית. אולם ,המפגש המכריע עמד להתקיים בירושלים. זה היה ביקורו היחיד של הרצל בארץ-ישראל ולכן ,עשרת הימים ששהה בארץ – הפכו משמעותיים לפעילותו ולגיבוש חזונו .מה ראה הרצל בארץ-ישראל של שנת ?1898כיצד התרשם מן הארץ ומתושביה? כיצד השפיע המפגש הממשי עם הארץ הגשמית על תפיסותיו וחזונו? כידוע ,גרסה תפיסתו הציונית המדינית של הרצל ,שמצוקת העם היהודי תיפתר באמצעות הקמת מדינת יהודים המעוגנת בספרו מדינת בהסכמים בין-לאומייםִ . היהודים ,הציג אמנם שתי טריטוריות אפשריֹות למימוש הריבונות המדינית ִ – ארץ-ישראל או ארגנטינה ,אך כבר חודשיים לאחר פרסומו ,באפריל ,1896 השתכנע הרצל ,ש”ההמונים אינם רוצים אלא לארץ-ישראל ,אך לשם הם רוצים בסערת נפש”. התייחסותו של הרצל לשאלת העלייה לארץ-ישראל ולשאלת ההתיישבות הקיימת בה הייתה שלובה בתכניתו המדינית בכלל .הרצל התנגד לעלייה, “להסתננות” כלשונו ,קודם השגתן של הערובות החוקיות ,אך דגל בשיפור ובחיזוק היישוב הקיים. 42 עוד קודם בואו של הרצל לארץ-ישראל נרקמה מערכת מסועפת של קשרים בינו לבין חוגים שונים בארץ .מכתבי תמיכה ואף מבקרים הגיעו לביתו בווינה; מתוכם הקים רשת של מדווחים ,שסיפקו לו מידע מפורט ועדכני .ביקורו של הרצל בארץ ִאפשר לו להתרשם בעצמו ממצבו של היישוב בארץ-ישראל. בדרכו לירושלים ,במקווה ישראל ,עוד הספיק להיות בין מקבלי פניו של הקיסר בבית הספר החקלאי ,ואף להחליף עמו כמה מילים .לירושלים הגיע ביום שישי ,ה 28 -באוקטובר ,1898עם כניסת השבת .כדי לא לחלל שבת ,צעד ברגל כמחצית השעה מתחנת הרכבת לעבר מלונו. על אף תשישותו עשתה עליו ירושלים “רושם עז. נהדרת בבואתה של מצודת ציון ושל מגדל דוד”. חמישה ימים עברו על הרצל בירושלים בציפייה להתקבל לראיון אצל הקיסר ,אותם הקדיש לסיורים ברחבי ירושלים .כך ,ביקר במגדל דוד, בכותל המערבי ,בבית החולים “ביקור חולים”, בבתי הכנסת ברובע היהודי ,ב”קברות המלכים” ובהר הזיתים .בסיוריו הצליח הרצל לבחון את הפוטנציאל הגלום בירושלים ,להתרשם מחיוניותה לתכניתו ולשרטט לעיר תכנית ִמ ְתאר: “את העיר העתיקה על שרידיה הקדושים הייתי אוצר כבתוך כמוסה .הייתי מוציא מתוכה את כל הסחר ומכר של חולין ,ורק בתי תפילה ומוסדות של חסד וצדקה יוותרו בין החומות העתיקות פנימה .ועל מורדות הגבעות סביב- סביב ,שיוריקו בעקבות עמלנו ,תשכון לה ירושלים חדשה מפוארת .בדרך אל הר הזיתים יטיילו נוסעים הדורים מכל קצות תבל .על ידי עבודת טיפוח אפשר להפוך את ירושלים לאבן חן .כל הקדוש יישמר בין החומות ,כל החדש ייפרס סביב-סביב”. בנימין זאב הרצל ביקור מולדת יומיים ביקר הרצל ביפו ובמושבות – ראשון לציון ,ואדי חנין (נס ציונה) ורחובות .זאת הייתה הזדמנות לבחון את עמדותיו לגבי המושבות שכבר היו קיימות בארץ ולהעמיד את תפיסותיו במבחן המציאות .יחסו של הרצל למושבות הקיימות היה דו-ערכי :מחד גיסא ,התנגד לפילנטרופיה ,לאפוטרופסות ,ולחוסר תכנון בהתיישבות – ביקורת שמתח כלפי חובבי ציון ה”מעשיים” ,ומפעלו של הברון רוטשילד ,כאחד; מאידך גיסא ,ראה במושבות הקיימות תחנות ניסיונות לבחינת משאבי האנוש הקיימים ואפשרויות הפיתוח הגלומות בארץ-ישראל. 43 ב 2-בנובמבר ,1898קיבל הקיסר את המשלחת הציונית בראשות הרצל ,במאהלו בירושלים .בתום הראיון הקצר הרגיש הרצל שמשהו עקרוני ויסודי השתנה מאז פגישתו עם הקיסר בקושטא :הקיסר נסוג מהבטחותיו הפוליטיות. בנימין זאב הרצל ביקור מולדת אף על פי כן ,הרצל סיכם את המפגש ביומנו ורשם ש”קבלת הפנים הקצרה הזאת תישמר לעולם ועד בתולדות היהודים ולא מן הנמנע שיהיו לה גם תוצאות היסטוריות”. 44 ואמנם ,אף כי לא השיג את מטרתו הדיפלומטית ,לראיונו עם הקיסר הייתה חשיבות רבה :הרצל נתקבל כנציג העם היהודי על-ידי קיסר מעצמה כגרמניה והציג לפניו את זכות ההגדרה העצמית של העם היהודי בארץ-ישראל .זה היה ההישג הראשון של מהלכיו הדיפלומטיים הרבים להציב את שאלת היהודים על סדר היום הכלל-עולמי ,וכך – להפכה לגורם מדיני. המפגש עם הארץ ותושביה טבעו את רישומם העמוק על הרצל כמו גם על רבים שראו אותו או נפגשו עמו .הרצל שהנֵ ה קם מנהיג לעם היהודי נעשתה תחושה כמנהיג כריזמטי ,השאיר רושם בל יימחה בכל מקום שביקר .ההרגשה ִ מוחשית וברורה. הביקור בארץ חיזק את זיקתו של הרצל לארץ-ישראל .בהשפעת הביקור השתכנע הרצל רציונלית ואמוציונלית במרכזיותן של ארץ-ישראל וירושלים לתכניתו הציונית .מאותה שעה ואילך ,כיוון הרצל את כל פעולותיו הדיפלומטיות להשגת ארץ-ישראל ,אף אם לשם ביסוס עמדתו הריבונית של העם היהודי כעם הזכאי להגדרה עצמית ולישות מדינית, הוא היה מוכן לפשרות טקטיות ואופרטיביות שונות. אחר כל זאת ,אם יש עדיין שואלים – מה היו משמעותו ומשקלו של הרצל בדרכו של העם היהודי להקמת מדינת ישראל בארץ-ישראל – להם ,יפה תמונה אחת מאלף מילים: בה’ באייר תש”ח 14 ,במאי ,1948קם דוד בן גוריון להכריז על הקמת מדינת ישראל כאשר מאחוריו תלויה תמונה אחת – תמונתו של הרצל. על כן ,גם החליטה כנסת ישראל בראשות דוד בן-גוריון ב ,17.8.1949-להעלות את עצמות הרצל לארץ ולקברן דווקא בראש הר בירושלים ,ובכך ,גם לקיים את צוואתו של הרצל וגם לקבע את ירושלים כבירת מדינת ישראל .זו הייתה הקבורה הראשונה בחלקה שנקראה אחר-כך בשם “חלקת גדולי האומה” וסביבה הוקם בית הקברות הצבאי .ההר עצמו נקרא מאז “הר הרצל” ,ומשמש – עם קבר הרצל במרכז פסגתו – כקריית התודעה והזיכרון הלאומיים. בנימין זאב הרצל ביקור מולדת ארץ העבר הפכה לארץ העתיד ,כשנתגלו לו גם קיומם של משאבי אנוש העשויים להוות תשתית למפעל הציוני בעתיד .מבעד למציאות הקשה, הלכלוך ,ההזנחה ,החום המעיק ,החרדות והציפיות שאפפו את הביקור ,נסתמן חזונה של ארץ-ישראל בעיני הרצל כמטמורפוזה של אדם וארץ ,שתקבל אחר-כך ביטוי רחב ברומן העתידני שלו אלטנוילנד, אשר נכתב בהשראת הביקור. בעת מסע ההלוויה שיצא מתל אביב לירושלים עוד נראו בצידי הדרכים שלדיהם המפויחים של משורייני מלחמת העצמאות שאך זה נסתיימה; כך ,גם שוכנים להם זה לצד זה החזון והמציאות – החזון ומחירו הלא צפוי. כך מוסד סופית מקומו של הרצל כמיתוס המכונן של מדינת ישראל ,האיקון של התנועה הציונית ,שקברו אף ניצב בודד, ייחודי ,ומורם מעל לקברי גדולי האומה הנוספים שנקברו מאז ועד עתה בהר הרצל. 45 הפרידה מיקירי הייתה הפעם קשה למדי .הרי יכולתי להישאר לי בביתי הנאה ,אצל ילדי היפים ,שמיטב ימי נעוריהם חולפים להם בלי להתבונן בפרי הפרטים של לבלובם .ואני מעמיס על עצמי מסע למרחקים .אולי מסע שאינו נטול סיכונים .אף הזהירו אותי שבארץ-ישראל אולי יבקשו את נפשי. האזהרה באה מבן יהודה… ואולם זו חובתי ,לנסוע. בנימין זאב הרצל מכתבים (היומן הציוני)14.10.1898 , בנסיעה הזאת הכרנו את ארץ-ישראל בפעם הראשונה מתוך הסתכלות עצמית .היינו נרגשים מאוד ,שעה שבוקר אחד רוֻוי שמש, נתגלה לנו מן האנייה שלנו חופה החיוור של הארץ. זה היה אחד מן הרגעים של שירה עליונה ,שגם בחייו השלמים של אדם אין רבים כמותם. רק עכשיו אני רואה את שליחותנו כשליחות שנסתיימה ,וזאת בהצלחה ניכרת .בארץ-ישראל בערה הקרקע מתחת לכפות רגלי .אילו היה לה לממשלה הטורקית ולו שמץ של כושר חיזוי פוליטי ,היתה מסכלת הפעם את פועלי .בואי לקושטא זימן לה הזדמנות ואולי לא תחזור עוד .די היה לו גירשה אותי מן הארץ ,או שיכלה לחסל אותי בלי אומר ודברים… ואולם חוסר ההבנה, שמגלים הבריות כלפי הרעיון שלי ,שלעיתים קרובות מזיק לי ,לפעמים הוא גם מועיל לי .אין מבינים את התוכנית שלי, על כן ממעיטים לפעול למענה -וממעטים להפריע. היו עוד רגעים אחרים מרגשים ונוגעים עד הלב ,כמו למשל הכניסה בליל ירח אל עיר הקודש ירושלים. הקונטורות של החומה העתיקה ,עטופות ערפל, התנשאו אל הרקיע ,ובבת אחת נעשה לנו מובן ,כי מלבד הכיסופים המסתוריים רטטה בוודאי בתפילותיהם העתיקות של היהודים גם תשוקה ארצית לשיבה לירושלים. הממשלה הטורקית אפשרה לי להמשיך במסעי ולסיים אותו ,ואם הנחותיי אינן מטעות אותי ,הרי היום אני כבר בבחינת גורם פוליטי. (ציונות [ ,]1899בפני עם ועולם) (היומן הציוני)5.11.1898 , בחלקה העתיק בין החומות ,כמעט ולא חל שינוי .הם הבחינו בכנסיית הקבר ,במסגד עומר ובכיפות הגגות הישנים ,אבל גם בכמה בנייני פאר חדשים. הם ראו מולם בניין חדש ,נוצץ ורחב ידיים .זה היה ארמון השלום. (אלטנוילנד) 46 מחוץ לחומות ,התמונה הייתה שונה לגמרי .כאן הוקמו רבעים חדשים ,הותקנה רכבת חשמלית עירונית ,נסללו רחובות ,ניטעו עצים ,נשתלו מדשאות וגנים שהחיו את השכונות הצפופות ואת השדרות ,נוסדו מוסדות לימוד וחינוך ,ניבנו בנייני מסחר ובתי מגורים מפוארים ,ונפתחו מקומות בילוי .זאת הייתה מטרופולין בינלאומית - במושגיה של המאה העשרים. (אלטנוילנד) אבל כאן גם התקבצו כל צורות הסעד שהאנושות פיתחה במשך ההיסטוריה כדי להיאבק בסבל: האמונה ,האהבה והידע. (אלטנוילנד) בנימין זאב הרצל מכתבים בעיר העתיקה כבר לא נותרו בתי מגורים; כל המבנים שימשו למטרות צדקה או דת… .כל אלה שירתו את הנוצרים ,את המוסלמים או את היהודים ועמדו זה לצד זה בשורה .על חלקת אדמה גדולה ומרובעת עמד ארמון השלום רב הרושם ,שאירח כנסים בינלאומיים של אוהבי שלום ושל אנשי מדע מכל התחומים .העיר העתיקה הייתה אתר בינלאומי ושימשה מולדת לעמים רבים; היא הייתה ביתו של האנושי מכול :הסבל. 47 בנימין זאב הרצל אלטנוילנד אלטנוילנד 48 יש ספרים שמחוללים היסטוריה ,שקובעים ומשנים גורלות .כך היה אלטנוילנד ,שהציב תכנית מפורטת של חברת העתיד בארץ-ישראל .עם פרסומו בשנת ,1902החל הוויכוח הנמשך עד היום ,על דמותה של החברה בארץ. הרצל החל לכתוב את רומן-העתיד שלו אלטנוילנד ,ביולי ,1899בהשפעת ביקורו האחד והיחיד בארץ-ישראל ( ,)1898וכתיבתו נסתיימה באפריל .1902בחלקו הראשון של הרומן תאר את התרשמויותיו מארץ-ישראל של שנת ,1898ולעומתם ,בחלקו השני ,העמיד את דמותה החזונית בשנת ,1923לאחר התגשמותו המלאה של הרעיון הציוני. במרוצת שלוש מתוך שמונה שנות פעילותו של הרצל כמנהיג התנועה הציונית ( ,)1904-1896ליוותה את פעילותו גם כתיבת הספר אלטנוילנד ,שהתפתח ,לבש ופשט צורה מתוך אינטראקציה עם המציאות הדיפלומטית והארגונית ,ועם המעשה כמו גם עם החלום הציוני. בשנים אלה ,נסתיימה בעצם בניית תשתיתה של התנועה הציונית על מוסדותיה .תחושת הריבונות והצורך בהגדרה עצמית מצאו כבר אחיזה בקרב חלקים (מעטים אמנם) מן העם היהודי ואף בקרב כמה מנהיגים מובילים בעולם. בתקופה זו העמיקה היכרותו של הרצל עם קהל היעד שלו ברחבי העולם היהודי ,והוא יותר ויותר נחשף למהות ולרבגוניות של בעיית היהודים והיהדות, כאחת. לכן ,ניסה הרצל להציב בפני העם היהודי מטרות ויעדים לעתיד ,תוך שמירה על קונצנזוס ויצירת הרמוניה נורמטיבית בין היחיד לחברה ,בין חברה למשטר ,בין דת לחילוניות ולמודרנה ,בין רוב ומעוט .אי לכך ,חיפש אחר הליבה המשותפת לעיצוב דמותה של החברה החדשה. באלטנוילנד ,הציב הרצל דגם של חברת-העתיד בארץ-ישראל ,מין מבנה חברתי-פוליטי המאפשר דו-קיום מרבי בין מרכיביו השונים“ .החברה החדשה” היא דמוקרטית ,פלורליסטית ,רב תרבותית ושונה ממדינה לאומית מקובלת; מעין “חברה שיתופית גדולה” ,נטולה סממנים לאומניים ,הדוגלת בשוויון ובסובלנות כלפי כל חבריה; “חברה חדשה” בה קיימת הפרדה בין דת לפוליטיקה ,אולם לדת מקום כמרכיב תרבותי בחיים הציבוריים; חברה בה מתקיימת כלכלת רווחה מעורבת ,במין שביל זהב בין משק ממלכתי, קואופרטיבי ופרטי המבטיח צדק סוציאלי ומוביליות חברתית נרחבת (מוסדות רווחה ,דאגה לזקנים ,ביטוח לאומי ,חוק חינוך חינם עד האוניברסיטה). אלטנוילנד הניחה את התשתית העקרונית לדמותה של החברה החדשה בארץ-ישראל .כי הרצל ,בכוח בחירתו דווקא באצטלה ספרותית אוטופית לתכניתו ,הניח מקום בתוך תכנית המסגרת לדילמות ,להתייחסויות ,להתמודדות ,לדיאלקטיקה בין חזון למציאות ולאלטרנטיבות אחרות; הכול ,לאור אמות המידה העקרוניות והערכים אותם קבע בבחינת “והגדת” ,אשר מאפשרים לכל דור ודור לבחון את עצמו לאורם: אלטנוילנד היא תכנית פוליטית היונקת מן המציאות שהעמיד הרצל – מנהיג תנועה – בפני קהל מוגדר ,שאת בעיותיו, כיסופיו ויכולתו הוא מכיר ,חקר ובחן ,ומשרטטת תכנית של משטר חברתי פוליטי ,שהוא הפרי והשיא ,כמו גם סיכום הדעות ,התפיסות ,המחקרים והניסיון שלו .לכן ,יש באלטנוילנד מן המהותי אך גם מן התעמולתי ,פרי פשרות טקטיות של מנהיג תנועה המנסה לגייס אידיאולוגית את העם לתכניתו ,ולהוכיח כלפי פנים וכלפי חוץ ,שהעם היהודי הוא עם בונה מדינה ובונה חברה למופת. אלטנוילנד היא גם צוואתו הרוחנית של מנהיג התנועה ,המודע לקוצר ימיו ,ולכן דרכו אצה לו; היא תכנית פעולה לבני דורו, למניחי התשתיות בעתיד ,ולו עצמו. אלטנוילנד מבטאת את האמונה בכלי המודרנה לבניית חברה חדשה ,על-ידי ניצול כל הכוחות והאמצעים כמו חשמל, טכנולוגיה ,ידע ,מאגרי מידע ,תובלה ותקשורת; בחינה מחודשת של התופעות הקיימות בעולם ,והתאמתן לצרכיו המיוחדים של העם היהודי. אך ,אלטנוילנד היא קודם כל חזון חברתי פוליטי של מנהיג התנועה הציונית ,המאמין כי צורך וכוח רצון ,קרי – אידיאל ,הם כוחות מניעים להגשמת מדינה ,ובאותה מידה גם לבניית חברה חדשה .לכן ,הוא מציב בפני העם היהודי ,בנוסף למצוקת היהודים – כוח מניע חדש – כוח מניע חיובי – את כוחה של חברת המופת ב’ארץ הבחירה’ ההיסטורית, כמוקד לסולידריות לאומית; חברת רווחה ‘מוטואליסטית’ הבנויה על הרמוניה בין ציונות, סוציאליזם וקפיטליזם ,ומפתחת אתוס חדש המגלם שלמות מוסרית ורוחנית“ ,כאידיאל אין סופי” “ .אם תרצו -אין זו אגדה”. בנימין זאב הרצל אלטנוילנד “ולפיכך אני אומר לכם ,שאף אתם תחזיקו בכל היסודות אלה ,שעשו אותנו לעם גדול :חופש הדעות ,רוח הסובלנות ואהבת הזולת .רק אז תהיה ציון לציון”. 49 היום ,באומניבוס מיטלטל עלה במוחי השם של רומן-ציון שלי :אלטנוילנד (ארץ ישנה-חדשה) הסתמכות על שם בית הכנסת בפראג אלטנוישול .זה יהיה שם מפורסם. בנימין זאב הרצל מכתבים (היומן הציוני)30.8.1899 , אני שוקד עכשיו על אלטנוילנד .התקוות להצלחה בתחום המעשי נמוגו .חיי עכשיו אינם עוד רומן .יהיה אפוא הרומן חיי. (היומן הציוני)14.3.1901 , היום סיימתי את הרומן שלי אלטנוילנד. (היומן הציוני)30.4.1902 , לורד רוטשילד היקר, אני מאשר בתודה את קבלת מכתבך ,מכתב ידידותי של יריב .שהקהילייה היהודית שאני מבקש לייסד תהיה בהכרח קטנה ,אורתודוקסית ולא נאורה – לכך לא אוכל להסכים .שלוש שנים עבדתי על תשובה מקיפה שתיתן מענה לחששות כאלה ודומים להם .היא הייתה לספר ושמו אלטנוילנד ,שיצא לאור בעוד כמה שבועות ואתה תהיה בין הראשונים שיקבלוהו... .האם היו מייסדי המדינות הגדולות של היום בעלי עוצמה יותר ,חכמים יותר ,משכילים יותר, עשירים יותר מאתנו ,היהודים של היום? רועים וציידים עניים הם שייסדו קהיליות ,שהיו לימים למדינות .בימינו שלנו כוננו מדינות יוונים ,רומנים ,סרבים ובולגרים – האם בידנו לא יעלה לעשות זאת? עמנו מוכשר יותר בכול מרוב העמים האחרים בתבל – זו הרי הסיבה לשנאה הגדולה .אלא שעד עכשיו לא היה לנו האמון בעצמנו .ביום שנאמין בעצמנו יבוא קץ למצוקתנו המוסרית .מאבקים וקשיים מבפנים ומבחוץ יהיו כמובן תמיד .אבל איזו ארץ ,איזו מדינה פטורה מהם? (הרצל אל לורד רוטשילד ,22.8.192 ,היומן הציוני) 50 כשם שהלחם והמים חיוניים ליחיד ,כך האידיאל חיוני לחברה .הציונות ,שלנו ,שהביאה אותנו לכאן ועתידה להעלות אותנו לפסגות תרבות חדשות ולא מוכרות ,היא אידיאל אינסופי... . (אלטנוילנד) (‘תקוותנו’ ,מרץ ;1904בפני עם ועולם) אנחנו רואים כאן צורה חדשה ,מאושרת יותר ,של חיים משותפים בין בני אדם – מי אחראי לכך? ...המצוקה!...התאחדותו מחדש של העם!...אמצעי התחבורה החדשים!...המדע!...כוח הרצון! ...כוחות הטבע!... הסובלנות ההדדית!...האמונה בכוחות עצמנו!...האהבה והסבל!...אלוהים! (אלטנוילנד) החלום אינו שונה בהרבה מן המעשה ,כמו שחושבים רבים. כל מעשיהם של בני האדם היו פעם חלומות; כל מעשיהם יהיו ביום מן הימים לחלום. בנימין זאב הרצל מכתבים קראתי פעם לציונות אידיאל אין סופי ,ואני מאמין באמת כי גם לאחר השגת ארצנו ,ארץ-ישראל ,לא תחדל מלהיות אידיאל .כי בציונות כפי שאני מבין אותה ,כלולה לא רק השאיפה אל כברת ארץ מובטחת כחוק ,בשביל עמנו האומלל ,אלא גם השאיפה לשלמות מוסרית ורוחנית. (אלטנוילנד) 51 ישראל הממשלה הזמנית עיתון רשמי :מס’ 1תל-אביב ה’ באייר תש”ח 14.5.1948עמ’ 1 ישראל הממשלה הזמנית הכרזה על הקמת מדינת ישראל בארץ-ישראל קם העם היהודי ,בה עוצבה דמותו הרוחנית ,הדתית והמדינית ,בה חי חיי קוממיות ממלכתית ,בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל- אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי. לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו ,ולא חדל מתפילה ומתקוה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית. מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהאחז במולדתם העתיקה; ובדורות האחרונים שבו לארצם בהמונים ,וחלוצים ,מעפילים ומגינים הפריחו נשמות ,החיו שפתם העברית ,בנו כפרים וערים ,והקימו ישוב גדל והולך השליט על משקו ותרבותו ,שוחר שלום ומגן על עצמו ,מביא ברכת הקידמה לכל תושבי הארץ ונושא נפשו לעצמאות ממלכתית. בשנת תרנ”ז ( )1897נתכנס הקונגרס הציוני לקול קריאתו של הוגה חזון המדינה היהודית תיאודור הרצל והכריז על זכות העם היהודי לתקומה לאומית בארצו. זכות זו הוכרה בהצהרת בלפור מיום ב’ בנובמבר 1917ואושרה במנדט מטעם חבר הלאומים ,אשר נתן במיוחד תוקף בין-לאומי לקשר ההיסטורי שבין העם היהודי לבין ארץ-ישראל ולזכות העם היהודי להקים מחדש את ביתו הלאומי. 51 במלחמת העולם השניה תרם הישוב העברי בארץ את מלוא-חלקו למאבק האומות השוחרות חירות ושלום נגד כוחות הרשע הנאצי ,ובדם חייליו ובמאמצו המלחמתי קנה לו את הזכות להמנות עם העמים מייסדי ברית האומות המאוחדות. ב 29-בנובמבר 1947קיבלה עצרת האומות המאוחדות החלטה המחייבת הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל; העצרת תבעה מאת תושבי ארץ-ישראל לאחוז בעצמם בכל הצעדים הנדרשים מצדם הם לביצוע ההחלטה .הכרה זו של האומות המאוחדות בזכות העם היהודי להקים את מדינתו אינה ניתנת להפקעה. זו זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית. ישראל הממשלה הזמנית השואה שנתחוללה על עם ישראל בזמן האחרון ,בה הוכרעו לטבח מיליונים יהודים באירופה ,הוכיחה מחדש בעליל את ההכרח בפתרון בעית העם היהודי מחוסר המולדת והעצמאות על-ידי חידוש המדינה היהודית בארץ-ישראל ,אשר תפתח לרווחה את שערי המולדת לכל יהודי ותעניק לעם היהודי מעמד של אומה שוות-זכויות בתוך משפחת העמים. שארית הפליטה שניצלה מהטבח הנאצי האיום באירופה ויהודי ארצות אחרות לא חדלו להעפיל לארץ-ישראל ,על אף כל קושי ,מניעה וסכנה, ולא פסקו לתבוע את זכותם לחיי כבוד ,חירות ועמל-ישרים במולדת עמם. לפיכך נתכנסנו ,אנו חברי מועצת העם ,נציגי הישוב העברי והתנועה הציונית ,ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ-ישראל, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל ,היא מדינת ישראל. אנו קובעים שהחל מרגע סיום המנדט ,הלילה ,אור ליום שבת ו’ אייר תש”ח 15 ,במאי ,1948ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע על-ידי האספה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ 1-באוקטובר - 1948תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית ,ומוסד הביצוע שלה ,מנהלת-העם ,יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית ,אשר תיקרא בשם ישראל. 52 מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות ,הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת ,גזע ומין; תבטיח חופש דת ,מצפון ,לשון ,חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות .מדינת ישראל תהא מוכנה לשתף פעולה עם המוסדות והנציגים של האומות המאוחדות בהגשמת החלטת העצרת מיום 29בנובמבר 1947ותפעל להקמת האחדות הכלכלית של ארץ-ישראל בשלמותה. ישראל הממשלה הזמנית אנו קוראים לאומות המאוחדות לתת יד לעם היהודי בבנין מדינתו ולקבל את מדינת ישראל לתוך משפחת העמים. 54 אנו קוראים -גם בתוך התקפת-הדמים הנערכת עלינו זה חדשים -לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על שלום וליטול חלקם בבנין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה ,הזמניים והקבועים. אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן ,וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו .מדינת ישראל מוכנה לתרום חלקה במאמץ משותף לקידמת המזרח התיכון כולו. אנו קוראים אל העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב הישוב בעליה ובבנין ולעמוד לימינו במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל. מתוך בטחון בצור ישראל הננו חותמים בחתימת ידינו לעדות על הכרזה זו ,במושב מועצת המדינה הזמנית ,על אדמת המולדת, בעיר תל-אביב ,היום הזה ,ערב שבת ,ה’ אייר תש”ח 14 ,במאי .1948 דוד בן-גוריון דניאל אוסטר ,מרדכי בנטוב ,יצחק בן-צבי ,אליהו ברלין ,פריץ ברנשטיין ,הרב וולף גולד ,מאיר גרבובסקי ,יצחק גרינבוים, ד”ר אברהם גרנובסקי ,אליהו דובקין ,מאיר וילנר-קובנר ,זרח ורהפטיג ,הרצל ורדי ,רחל כהן ,הרב קלמן כהנא ,סעדיה כובאשי ,הרב יצחק מאיר לוין ,מאיר דוד לוינשטיין ,צבי לוריא, גולדה מאירסון ,נחום ניר ,צבי סגל ,הרב יהודה ליב הכהן פישמן ,דוד צבי פנקס ,אהרן ציזלינג משה קולודני ,אליעזר קפלן ,אברהם קצנלסון ,פליכס רוזנבליט ,דוד רמז ,ברל רפטור ,מרדכי שטנר ,בן-ציון שטרנברג ,בכור שיטרית ,משה שפירא ,משה שרתוק. מקורות אצ”מ -הארכיון הציוני המרכזי בירושלים תיאודור הרצל ,אלטנוילנד ,הוצאת בבל ,תל-אביב .1997 תיאודור הרצל ,מדינת היהודים ,הוצאת קשתרבות ,ירושלים .1996 הרצל ,תיאודור ,עניין היהודים -ספרי יומן ,1904-1895 ,הספריה הציונית ,ירושלים 3 .1997כר’. הרצל ,תיאודור ,בפני עם ועולם -נאומים ומאמרים ציוניים ,הספרייה הציונית ,ירושלים 2 .1976 ,כר’. הספריה הציונית ,ירושלים 3 .1974 ,כר’. אחד העם ,כל כתבי אחד העם ,הוצאת דביר ,ת”א .1947כרך .2 בן גוריון ,דוד ,זכרונות ,עם עובד ,ת”א .1971כרך א. מקורות הרצל ,תיאודור ,מבולאנז’א עד דרייפוס ,1891-1895 ,כתבות ומאמרים מדיניים מפאריס, בן עמי ,מ’ ,אישי דורנו ,הוצאת שטיבל ,ת”א .1933 וייצמן ,חיים ,מסע ומעש ,זכרונות חייו של נשיא ישראל ,הוצאת שוקן ,ירושלים .1954 צווייג ,סטפן ,העולם של אתמול ,הוצאת זמורה-ביתן ,תשמ”ג1982- .).Theodor Herzl, Briefe und Tagebücher, Propyläen, Berlin 1983 - 1996)7 vols Theodor Herzl, “An Autobiography,” The Jewish Chronicle, January 20, 1898. 55 שם אגוזי נעמה קבוץ מזרע 19312 [email protected] אלמליח מוטי רח’ רמב”ם /12ב חשמונאים [email protected] יגאל ביבי ישוב נווה דניאל ד.נ צפון יהודה [email protected] רס”ן ,בנימין משה ישוב תלם ,36ד.נ הר חברון [email protected] בן גל גיא רח’ דוד אלעזר ,8דירה 5כפר סבא [email protected] ד”ר ברוקס אסתר משעול האהבה 16/14כפר סבא 44601 [email protected] בש רונית תקוע ד.נ צפון יהודה ג’רבי שר שלום מצפה יריחו ד.נ חבל יריחו דברה טל גביצ’בסקי 26/3תל -אביב [email protected] דובדבני אברהם שד’ הצנחנים 6רמת גן [email protected] דיאמנט יוסף צופיה מושב מאור ,ד.נ .חפר [email protected] דרור אהוד דוקטור יהודה פרח 2דירה 20נתניה [email protected] דרעי נפתלי רח השחף 48תל מונד 40600 [email protected] ויגדור משה שי עגנון 19/8ירושלים [email protected] יהושע -ברוורמן גוסטי רח’ טבור ,9מבשרת ציון 90805 [email protected] [email protected] דף קשר 56 כתובת דוא”ל . [email protected] שם גיא יפרח הר סרטבה 6מעלה אדומים [email protected] הרב כהן איתמר מעלה מכמש ד.נ מזרח בנימין ,רח’ שקד 208 [email protected] כהן חיים רח’ סיני 14בית שמש [email protected] לזר שרה יעל הגיבורה ,51מודיעין 71724 [email protected] עו”ד סיט קובי שלמה המלך 101ת”א 64512 [email protected] סלומון חביבה בשמת 20שהם [email protected] יובל סתיו קיבוץ חצרים ד.נ .נגב 85420 [email protected] פרופ’ אריאל פלדשטיין דרך המשחררים 18/56באר שבע 84344 [email protected] נח קליגר מורדכי מאיר 5תל אביב [email protected] יגאל רביד שדרות מוצקין 18תל אביב 62288 [email protected] יהודה שוויגר רחוב זית שמן 23/5אפרת 90435 [email protected] תומר שלם מושב כנף ,רמת הגולן /מכינה הקדם צבאית, קיבוץ מיצר ד.נ רמת הגולן 12936 [email protected] שמעון שמואלי דב הוז 17כפר סבא 44356 [email protected] יניב שמיס הכינור 31מעלה אדומים [email protected] זאביק שפריר מושב מאור 38830משק 29ד.נ חפר [email protected] דף קשר . כתובת דוא”ל 57 www.izionist.org.il [email protected] ההסתדרות הציונית העולמית המחלקה לפעילות בתפוצות מרכז הרצל World Zionist Organization Department for Diaspora Activities
© Copyright 2024