‫סמינר “מנהיגות רואה עתיד”‬
‫מסע להעמקת הזהות הציונית‬
‫“החלום אינו נבדל כל כך מן‬
‫המעשה‪ ,‬כמו שיחשבו רבים‪.‬‬
‫כל מעשה האדם היה קודם לכן‬
‫חלום‪ ,‬ואף יהיה לחלום אחר כך”‬
‫בנימין זאב הרצל‬
‫ההסתדרות הציונית העולמית‬
‫‪‎‬המחלקה לפעילות בתפוצות‬
‫‪World Zionist Organization‬‬
‫‪Department for Diaspora Activities‬‬
‫מרכז הרצל‬
‫סמינר “מנהיגות רואה עתיד”‬
‫מסע בעקבות הרצל באירופה להעמקת הזהות הציונית‬
‫כ"ב‪-‬כ"ז אלול‪ ,‬תשע"ב‪9-14/9/2012 ,‬‬
‫מסלול המסע‪ :‬בודפשט‪ ,‬וינה‪ ,‬בזל‪ ,‬פריז‬
‫מנהלת הסמינר‪ :‬גב' נעמה אגוזי‬
‫היסטוריון ומדריך ראשי‪ :‬פרופ' אוריאל פלדשטיין‪ ,‬אוניברסיטת בן גוריון‬
‫הפקת הסמינר‪ :‬גב’ רונית בש‬
‫תוכן עניינים‬
‫מסלול המסע‬
‫בנימין זאב הרצל ‪ -‬ציר זמן‬
‫חייו של הרצל בבודפשט‬
‫חייו של הרצל בוינה‬
‫חייו של הרצל בבאזל‬
‫חייו של הרצל בפריז‬
‫פרשת אוגנדה‬
‫זהות יהודית‬
‫ביקור מולדת‬
‫אלטנוילנד‬
‫ישראל‪ -‬הממשלה הזמנית‬
‫דף קשר‬
‫‪1-5‬‬
‫‪6-7‬‬
‫‪8-13‬‬
‫‪14-21‬‬
‫‪22-27‬‬
‫‪28-33‬‬
‫‪34-37‬‬
‫‪38-41‬‬
‫‪42-47‬‬
‫‪48-50‬‬
‫‪51-54‬‬
‫‪56-57‬‬
‫ידידי ומכובדי‪,‬‬
‫כשהידיעה על מותו של הרצל הגיעה לתחום המושב היהודי ברוסיה‪ ,‬עלם בן ‪ 81‬כתב אז‬
‫לחברו‪“ :‬לא יקום עוד איש נפלא כזה המאחד בקרבו את גבורת המכבי עם מזימות דוד‪ ,‬אומץ‬
‫לב רבי עקיבא‪ ,‬המת ב’אחד’ וענוות הלל‪ ,‬את יפי רבי יהודה הנשיא ואהבת אש של רבי יהודה‬
‫הלוי‪ .‬רק פעם במשך אלפי שנים ייולד איש פלאים כזה”‪.‬‬
‫שם העלם‪ :‬דוד בן גוריון‪ .‬תיאורו את הרצל משקף כיצד נתפסה דמותו אצל החלוצים הצעירים‬
‫כאחת מהדמויות היותר מעצבות של נעוריהם‪.‬‬
‫כה מורם היה האיש וכה פלאית הייתה אישיותו‪ ,‬עד כי חזונו והגותו‪ ,‬מעשיו ודרכי פעולתו הפכו‬
‫מופת לרבים נס להתנוסס‪.‬‬
‫האמן והמדינאי‪ ,‬המשורר והדיפלומט – בכפילות זו הוא עומד לפנינו‪.‬‬
‫חולם‪ -‬אבל גם איש הגשמה‪ ,‬אציל רוח מלא בכבוד‪ ,‬אבל גם מנהיג המונים‪.‬‬
‫נואם בחסד‪ -‬אבל גם אל המעשה שאף‪ .‬אירופאי עדין ומפונק‪ ,‬אך הבין שבאסיה מולדתנו ויעודנו‪.‬‬
‫קוסמופוליט לפי תכונתו‪ ,‬אך הבין שעלינו לטפח את לאומיות העם‪.‬‬
‫איש זמנו‪ ,‬אך תפס את חשיבות העבר ואת תפקיד העתיד‪.‬‬
‫בן התקופה‪ ,‬חופשי בדעות‪ ,‬אך גם נושא את ההבנה הדקה שיש קדשי אומה וסתרי מסורת ואמונה‪.‬‬
‫הרמוניה בהופעתו וקרעים בלבו – וכל זה התאחד והתמזג באיש אחד לדרך נפלאה של מעשה ומפעל‪.‬‬
‫ההסתדרות הציונית העולמית‪ ,‬באמצעות המחלקה לפעילות ציונית בתפוצות‪ ,‬החליטה לבנות סמינר‪ -‬לימודי‪ -‬נודד באירופה‬
‫בעקבות מסכת חייו של הרצל‪ .‬בכל תחנה מתחנות חייו נרחיב דעת על פועלו‪ ,‬נחווה את שירת חייו‪ ,‬נזדהה עם אישיותו ונפיק‬
‫לקחים מהגותו ומורשתו במגוון נושאים שעל סדר יומנו‪ ,‬לאחר ‪ 46‬שנים של התגשמות חלומו‪.‬‬
‫כך נוציא מן הכוח אל הפועל את דברי מקס נרדאו בשירו לזכר ת‪ .‬הרצל‪:‬‬
‫“אם סר עפרך מאיתנו‬
‫עוד רוחך עלינו שפוכה‬
‫אשר על שביל – החובה לנו‬
‫היא רומזה גם משדה‪ -‬המנוחה‪”...‬‬
‫בברכה‪,‬‬
‫אברהם דובדבני (דובדב)‬
‫יושב ראש ההסתדרות הציונית העולמית‬
‫”אין בן אנוש עשיר או בעל עצמה היכול להעתיק עם שלם ממקום למקום‪ .‬רק רעיון יכול‬
‫לעשות זאת‪ .‬לרעיון המדינה ודאי יש עצמה כזאת‪ ,‬היהודים חלמו חלום זה משך הגלות הארוכה‪.‬‬
‫הסיסמא עתיקת היומין שלנו היא ‘לשנה הבאה בירושלים’‪ .‬עכשיו עלינו להראות שחלום רחוק‬
‫זה יתורגם לרעיון בהיר ומזהיר‪( ”.‬בנימין זאב הרצל‪ /‬מדינת היהודים)‬
‫בנימין זאב הרצל היה נביא וחולם‪ ,‬מנהיג שאינו חסין לביקורת‪ ,‬אדם ככל האדם‪ ,‬פגום ובלתי‬
‫מושלם‪ .‬ובכל זאת מנהיג שאת מילותיו מצטטים מעל מאה שנים לאחר שנכתבו‪ .‬מנהיג‪ ,‬שאת‬
‫חיינו במדינת ישראל אנו חייבים לאומץ ליבו‪ ,‬נחישותו ואמונתו בדרכו‪.‬‬
‫אני מתבונן מימין ומשמאל‪ ,‬איני רואה עוד חוזים‪-‬הוזים כאלה‪ .‬המנהיגות של ימינו זהירה‪,‬‬
‫שקולה‪ ,‬מונעת סקרי דעת קהל וקלפיות‪ .‬אין בכך רע בהכרח‪ .‬המנהיגות בישראל פועלת‬
‫תחת ביקורת תמידית והידיעה כי בקצה השני של קבלת ההחלטות ממתין ציבור מודע ומוערב‪ ,‬מעודדת הפנמה של שמירת‬
‫חוק וניהול תקין‪.‬‬
‫ובכל זאת‪ ,‬בתקופה של שסעים חברתיים הולכים ומחריפים‪ ,‬של איומים קיומיים על מדינת ישראל‪ ,‬של חברה שזועקת מחאה‪,‬‬
‫אפשר רק לשאוף לטיפוח מנהיגות שרואה רחוק‪ ,‬שהציניות טרם כירסמה בה‪ ,‬שלא חדלה מלחלום‪.‬‬
‫זאב ז’בוטינסקי הגדיר זאת יפה‪:‬‬
‫“ אני מחפש נוער‪ ,‬שיהיה נאיבי כטבע‪ ,‬כשירי הומירוס‪ ,‬כעשרת הדברות‪ :‬ידוע ידע את הקושי‪ ,‬אבל גם להאמין ידע‪ ,‬להעיז‬
‫שאיפה עד הקץ‪ ,‬עד לגבול האופק‪”...‬‬
‫כאן אני רואה את משימתנו‪ .‬לפעול ליצירת דור חדש של צעירים‪ ,‬בעל חזון ברור למדינה הזו‪ ,‬מצויידים בארגז כלים שייסיע‬
‫בידיהם להגשימו‪ .‬דור שמוקיר את העבר‪ ,‬מכיר את ההוה ויבכיר את העתיד‪ .‬דור ישר ומוכשר שחולם חלומות גדולים ולא‬
‫מהסס להגשימם‪ .‬‬
‫דרך צלחה ומסע מרתק‪,‬‬
‫‬
‫‬
‫‬
‫חיים כהן‬
‫יו”ר המחלקה לפעילות בתפוצות‬
‫‏א’ אלול‪ ,‬תשע”ב‬
‫‏‪ 91‬אוגוסט‪2102 ,‬‬
‫חברים יקרים‪,‬‬
‫כמו במקרים רבים אחרים‪ ,‬הרעיון לסמינר ״ מנהיגות רואה עתיד” נרקם ממקום אישי‪.‬‬
‫תחילתו ביציאתו של בני‪ ,‬עילי‪ ,‬בהיותו בכתה י’א‪ ,‬״למסע ישראלי״‪ ,‬שבוע בו נחשפו‬
‫התלמידים לחלקים מגוונים בחברה הישראלית‪.‬‬
‫שנה לאחר מכן יצאה אותה שכבה למסע במחנות ההשמדה בפולין‪ .‬בסיכום הכיתתי של‬
‫המסע לפולין‪ ,‬שאליו הוזמנו ההורים‪ ,‬דיברו על החוויה האישית ועל חשיבות הזיכרון‪ .‬שני‬
‫מסעות משמעותיים ואף מילה של חיבור בין שם לכאן‪ .‬בין מסע למסע‪ .‬בין עבר להווה‬
‫ובוודאי לא על עתיד ועל תפישתם אותו ותפקידם בבנייתו‪...‬‬
‫מרכז הרצל ממוקם בקו התפר בין היכל הזיכרון לשואה‪ ,‬״יד ושם״ לבין הר הזיכרון‬
‫לתקומת ישראל וקיומה‪ .‬רבבות תלמידים‪ ,‬חיילים‪ ,‬קבוצות מסע “תגלית” מבקרים בשני‬
‫האתרים הללו מבלי לעצור לרגע קט להכיר את הרצל האיש‪ ,‬המנהיג‪ ,‬ובעיקר החזון‪.‬‬
‫זהו השיח שמרכז הרצל מחויב להציתו ולקיימו‪ .‬שיח שבמרכזו החזון הציוני‪ .‬חזון אחד ודרכים מגוונות לקיימו‪ .‬לנו הזכות והחובה‬
‫למלאו תוכן‪.‬‬
‫הסמינר הייחודי והראשון שאתם נוטלים בו חלק מבקש לקחת אתכם‪ :‬מחנכים‪ ,‬מנהיגים‪ ,‬מעצבי דעה למסע הכרות עם העבר‬
‫היהודי באירופה‪ ,‬דרך תחנות חייו של חוזה המדינה‪ ,‬מתוך רצון לקיים לימוד ודיון מעמיקים בין ההיסטוריה היהודית באירופה‪,‬‬
‫החזון והתפקיד של כל אחת ואחד מאיתנו בעיצוב ההווה והעתיד הציוני‪.‬‬
‫התוכנית מבקשת להרחיב את גבולות השיח המתנהל היום משואה לתקומה‪ ,‬ולדון באחריות שלנו לעיצוב עתיד המבוסס על‬
‫חזונו של הרצל לבניית חברת מופת והמחויבות להמשכיותו של העם היהודי בארץ ובתפוצות‪.‬‬
‫אני מקווה ומאחלת כי יהיה זה סמינר שיערער תפישות יסוד‪ ,‬יגרום לכל אחד ואחת מכם להרהר‪ ,‬לשאול ובעיקר לפעול כי‬
‫כפי שהנשיא פרס אומר ״הציונות צריכה להיות עתיקה כמו עשרת הדיברות וחדשנית כמו האינטרנט״‪.‬‬
‫ו”אם תרצו”‪ ,‬אמר חוזה המדינה‪“ ,‬אין זו אגדה”‪...‬‬
‫סמינר פורה ומשמעותי‪,‬‬
‫גוסטי יהושע ברוורמן‬
‫יו״ ר עמית המחלקה לתפוצות ומרכז הרצל‬
‫יום ראשון בודפשט‬
‫אחר הצהריים ננוע רגלית בסמטאות הרובע‬
‫היהודי‪ ,‬נבקר בקומפלקס של בתי כנסת‬
‫ומבני ציבור השייכים לקהילה היהודית‬
‫מאז התקופה בה הרצל נולד וגדל‪ .‬בין‬
‫לבין נבחן את פניה של הקהילה היהודית‬
‫בהונגריה ובבודפשט מאז ראשיתה‪ ,‬נלמד‬
‫על המשמעות המורכבת של להיות יהודי‬
‫באימפריה האוסטרו‪-‬הונגרית‪ ,‬ונערוך הכרות‬
‫עם היהדות הניאולוגית המיוחדת להונגריה‪.‬‬
‫לאחר ארוחת ערב נתכנס עם צעירים יהודיים‬
‫מקומיים למפגש מרתק שבמרכזו השאלה‪:‬‬
‫אירופה היא ביתנו?‬
‫יום ראשון בודפשט‬
‫בשעות הבוקר ננחת בבודפשט‪ ,‬בירת‬
‫הונגריה‪ .‬לאחר התארגנות ויציאה משדה‬
‫התעופה ניסע ל”מרכז ישראל”‪ ,‬לפתיחה‬
‫רשמית של הסמינר‪ .‬משם נלך לבית הכנסת‬
‫דוהאני‪ ,‬עוצר הנשימה ביופיו‪ ,‬ואשר אחד‬
‫מקירותיו גובל עם הבית בו נולד בנימין זאב‬
‫הרצל‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫יום שני בודפשט‬
‫יום שני בודפשט‬
‫את הבוקר נפתח בהרצאה בה נתוודע לתוצאות‬
‫האנטישמיות שאף הרצל לא יכול היה לדמיין – יהדות‬
‫הונגריה בכיליונה‪ .‬הרצאה זו תהיה מבוא לסיור אליו‬
‫נצא מייד בסיומה‪ ,‬שיעסוק בקהילה היהודית בהונגריה‬
‫בשואה‪ .‬נבקר במוזיאון היהודי‪ ,‬הממוקם בבית בו נולד‬
‫הרצל‪ ,‬ובאנדרטאות השואה ליד בית הכנסת דוהאני‬
‫ובזו שעל רציף הדנובה‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫בין לבין נספר סיפורי הצלה מרגשים מאותם ימים‬
‫אפלים‪.‬‬
‫לאחר הפסקת הצהריים בשוק המקורה הססגוני נסייר‬
‫באתרים כלליים בעיר‪ :‬ככר הגיבורים‪ ,‬שדרות אנדרסי‪,‬‬
‫בית האופרה‪ ,‬בית הפרלמנט‪ ,‬הטירה המלכותית‬
‫ומונומנט החירות ההונגרית‪ .‬אחר הצהריים נתענג‬
‫על שייט בדנובה שיכלול גם ארוחת ערב‪ .‬בסיומו של‬
‫הבילוי נעלה על האוטובוס שייקח אותנו לווינה‪.‬‬
‫יום שלישי וינה‬
‫אחר הצהריים נצא מהעיר לבית העלמין‬
‫בדובלינג‪ ,‬בו נקברו בנימין זאב הרצל ובני‬
‫משפחתו‪ .‬במקום נספר על סיפור קבורתו‬
‫הכפולה ונקיים מעמד טקסי‪.‬‬
‫יום שלישי וינה‬
‫בוקר זה ייוחד לעיסוק בקהילה היהודית‬
‫בווינה בסוף המאה ה‪ ,19-‬לתוכה צמח הרצל‬
‫הצעיר‪ .‬נערוך היכרות עם הרצל העיתונאי‪,‬‬
‫ונשאל את עצמנו מהו כוחה של התקשורת‬
‫ומהו כוחו של עיתון – אז והיום‪ .‬נעמוד על‬
‫רעיון ההתנצרות של הרצל‪ ,‬ולא נפסח על‬
‫ההיבטים המשפחתיים והאישיים בחייו‪ .‬כל‬
‫אלה למול בית הכנסת הגדול‪ ,‬הקתדרלה‪,‬‬
‫מדרגות הרצל‪ ,‬המדרחוב והרצל פלאץ;‬
‫בצהריים מצפה לנו אתנחתא וינאית מיוחדת‪:‬‬
‫נסב לקפה ועוגה בבית הקפה המפורסם‪:‬‬
‫“גרינשטיידל”‪ ,‬בדיוק היכן שהרצל נהג לשבת‬
‫בשעתו‪.‬‬
‫לאחר מפגש עם נציג הקהילה בבית הכנסת‬
‫“מזרחי” ניפרד מוינה היפהפייה ונצא ברכבת‬
‫לילה לציריך‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫יום רביעי באזל‬
‫לבאזל נגיע בשעות הבוקר המאוחרות‪ ,‬אחרי העברה באוטובוס מציריך‪.‬‬
‫יום רביעי באזל‬
‫גם בבאזל שאלת הזהות היהודית אז והיום תמשיך להעסיק אותנו‪ .‬ניגע בה דרך מפגש עם אנשי הקהילה ועם האתרים‬
‫השונים‪ .‬נבקר במוזיאון היהודי הקטן אך המרשים באוסף המוצג בו‪ .‬שיאו של הביקור יהיה במלון שלושת המלכים‪ ,‬בו‬
‫המרפסת המפורסמת מאותו תצלום מיתולוגי של הרצל‪ ,‬ואולם הקונגרסים‪ ,‬שם הרצל כינס את הקונגרסים הציוניים‪.‬‬
‫גיבוש וניסוח “תכנית באזל ‪ ”2012‬שנקיים במקום‪ ,‬יהיו שיאו של הסמינר‪ .‬אחר הצהריים נשים פעמינו לתחנת הרכבת‬
‫של באזל‪ ,‬בה נעלה על רכבת לעיר האורות ‪ -‬פריז‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫יום חמישי פריז‬
‫נתעורר בפריז‪ ,‬שם יפגוש אותנו מר פיליפ‬
‫בוקרה‪ ,‬שירצה בפנינו בנושא‪ :‬הציונות בצפון‬
‫אפריקה וצרפת‪ .‬לאחר מכן נעבור לסיור‬
‫מודרך במוזיאון השואה‪.‬‬
‫בסיכום הסמינר נבחן על בסיס חוויותינו‬
‫מהימים האחרונים את מקומנו כהנהגה רואה‬
‫עתיד‪ ,‬אל מול השאיפה לחברה טובה יותר‪.‬‬
‫לעת ערב נעשה דרכנו לשדה התעופה‬
‫לטיסה ארצה‪ .‬כמה טוב לחזור הביתה‪ ,‬וכמה‬
‫טוב שיש לנו לאן לחזור‪...‬‬
‫יום חמישי פריז‬
‫בעיר בה הרצל כתב וגיבש את השקפת‬
‫עולמו נצא לסיור רכוב בו נחלוף על פני‬
‫המלון בו הרצל התאכסן וכתב את “הנאום‬
‫אל הרוטשילדים”; ב ‪ ,Military school‬חצר‬
‫משרד ההגנה הצרפתי‪ ,‬היכן שדרייפוס סיים‬
‫את לימודיו והיכן שנשפט‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫בנימין זאב הרצל‬
‫בנימין זאב הרצל ציר זמן‬
‫בנימין זאב (תיאודור) הרצל (‪ – )1904-1860‬משפטן‪ ,‬עיתונאי‪,‬‬
‫סופר ומחזאי – היה אחד המנהיגים הגדולים שקמו לעם‬
‫היהודי‪ ,‬המנהיג שידע לבנות ולעגן את תחושת הריבונות‬
‫המדינית היהודית בתודעת העם היהודי ובתודעת אומות‬
‫העולם; המדינאי שהצליח להפוך את הציונות לגורם פוליטי‬
‫מוכר‪ ,‬שהצעיד את העם היהודי בדרך למדינתו‪.‬‬
‫בספור חייו הדרמטיים‪ ,‬בהתחבטויותיו‪ ,‬בפעולותיו‬
‫ובהכרעותיו של האיש – שכאילו ִתזמן ביד אמן את שעת‬
‫הופעתו על הבימה הפוליטית‪ ,‬ואת הסתלקותו ממנה (כדברי‬
‫אחה”ע) – משתקף ספורה של התנועה הלאומית הציונית‬
‫בשנות הבראשית‪ ,‬בשלבי הנחת התשתית וגיבוש המצע‪.‬‬
‫‪ 2 -1860‬במאי (י’ אייר תר”כ) ‪ -‬הרצל נולד בפשט (בודפשט)‪.‬‬
‫‪ -1878‬נפטרה אחותו היחידה פאולינה; סיים את לימודיו התיכוניים‬
‫בבודפשט; עבר עם הוריו לווינה ונרשם כתלמיד למשפטים באוניברסיטת וינה‪.‬‬
‫‪ -1882‬קרא את ספרו של א’ דירינג ‪ -‬שאלת היהודים כשאלת גזע‪ ,‬מנהגים ותרבות והחל לכתוב רשימות בנושא‬
‫‘שאלת היהודים’‪.‬‬
‫‪ -1883‬פרש מאגודת הסטודנטים הגרמנית “אלביה”‪.‬‬
‫‪ -1884‬סיים דוקטורט למשפטים‪.‬‬
‫‪ -1885‬פרש ממקצוע המשפט והחל לפרסם פיליטונים‪ ,‬סיפורים ומחזות‪.‬‬
‫‪ -1889‬נשא לאישה את יוליה נשאואר‪.‬‬
‫‪ -1890‬נולדה בתו הבכורה‪ ,‬פאולינה; התאבד חברו‪ ,‬הסופר העיתונאי‪ ,‬היינריך קאנא‪.‬‬
‫‪ -1891‬נולד בנו האנס; נתמנה לכתב החוץ של העיתון הווינאי הנודע ‪ -‬הנויא פראיא פראסא‪ ,‬בפריס‪.‬‬
‫‪ -1892‬פרסם את מאמרו הראשון על בעיית היהודים ‪“ -‬אנטישמיים צרפתים”‪.‬‬
‫‪ -1893‬נולדה בתו טרודה‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫‪ -1894‬חיבר את המחזה “הגיטו החדש”‪.‬‬
‫‪ -1895‬נכח בטקס שלילת הדרגות של אלפרד דרייפוס (‪ 5‬בינואר); נפגש עם הברון מוריץ דה הירש (‪ 2‬ביוני); החל‬
‫בכתיבת יומנו הציוני וחיבר את “הנאום אל הרוטשילדים”; חזר לווינה‪ ,‬שם נתמנה לעורך הספרותי של הנויא פראיא‬
‫פראסא (יולי); עיבד את “הנאום אל הרוטשילדים” ל”נאום אל היהודים” (אוקטובר)‪.‬‬
‫‪ -1897‬כינס בווינה ועידת הכנה לקונגרס הציוני ( מארס); ייסד את השבועון ‪ -‬די ולט (‪ 4‬ביוני); כינס בבאזל את‬
‫הקונגרס הציוני הראשון (‪ 31-29‬באוגוסט)‪ ,‬שהיווה את האסיפה הלאומית של העם היהודי‪.‬‬
‫‪ -1898‬התכנס בבאזל הקונגרס הציוני השני (‪ 31-28‬באוגוסט); הרצל יצא בראש משלחת ציונית לקושטא ולארץ‪-‬‬
‫ישראל; נפגש עם הקיסר הגרמני בקושטא (‪ 18‬באוקטובר) ובירושלים (‪ 2‬בנובמבר)‪.‬‬
‫‪ -1899‬התכנס הקונגרס הציוני השלישי בבאזל (‪ 18-15‬באוגוסט); נרשם בלונדון הבנק “אוצר התיישבות היהודים”‬
‫(מארס)‪.‬‬
‫‪ -1900‬התכנס הקונגרס הציוני הרביעי בלונדון (‪ 16-13‬באוגוסט)‪.‬‬
‫‪ -1901‬נתקבל לראיון אצל השולטאן בקושטא (מאי); הבנק הציוני כשר לפעולה (אוקטובר); כינס את הקונגרס‬
‫הציוני החמישי בבאזל‪ ,‬בו נוסדה “הקרן הקיימת לישראל” ( ‪ 30-26‬בדצמבר)‪.‬‬
‫‪ -1902‬נפטר אביו‪ ,‬יעקב (יוני); העיד בפני “וועדה המלכותית לכניסת זרים”‪ ,‬בלונדון (יולי); ניהל שיחות עם הלורד‬
‫רוטשילד בלונדון; פרסם את הרומן העתידני ‪ -‬אלטנוילנד (אוקטובר); נתקבל על ידי שר המושבות הבריטי‪ ,‬ג’וזף‬
‫צ’מברליין ( ‪ 22‬באוקטובר)‪.‬‬
‫בנימין זאב הרצל ציר זמן‬
‫‪ -1896‬פרסם את ספרו מדינת היהודים (‪ 14‬בפברואר); נתקבל לראיון על ידי הדוכס הגדול מבאדן (אפריל); יצא‬
‫לנסיעתו הראשונה לקושטא (יוני); ניהל משא ומתן בלונדון על הקמת “אגודת היהודים”; נפגש בפריס עם הברון‬
‫אדמונד דה רוטשילד (יולי); החל בארגון התנועה הציונית‪.‬‬
‫‪ -1903‬יצא לקהיר בעקבות משלחת החקר לחצי האי סיני וניהל שם משא ומתן עם הנציב העליון הבריטי ועם‬
‫ממשלת מצרים (מארס); בעקבות הפרעות בקישינב (אפריל)‪ ,‬נסע לרוסיה הצארית (‪ 5‬באוגוסט); בקונגרס הציוני‬
‫השישי בבאזל (‪ 32-28‬באוגוסט)‪ ,‬העלה את “תכנית אוגנדה”‪ ,‬הצעה שגרמה למשבר חמור בתנועה הציונית‪.‬‬
‫‪ -1904‬קיים שיחות עם האפיפיור ועם מלך איטליה (ינואר); כינס בווינה את הוועד הפועל הציוני (‪ 12-11‬באפריל)‬
‫והביא להתפייסות בתנועה הציונית‪.‬‬
‫‪ 3 -1904‬ביולי‪ ,‬כ’ בתמוז תרס”ד – נפטר באדלך‪ ,‬אוסטריה‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫בנימין זאב הרצל בודפשט‬
‫בודפשט‬
‫המשנה של הקיסרות‬
‫שמונה עשרה השנים הראשונות בחיי הרצל עברו בבודפשט‪ ,‬בירת ִ‬
‫האוסטרו‪-‬הונגרית‪ :‬כאן נולד ב‪ 2-‬במאי ‪ ,1860‬גדל והתחנך; כאן עברו עליו שנות הילדות‬
‫והנערות עד ההתבגרות; כאן החל בכתיבתו הספרותית; כאן נתקל בניצני האנטישמיות‬
‫המודרנית‪ ,‬וכאן גם שכל את אחותו היחידה‪ ,‬פאולינה‪ .‬אך‪ ,‬את ‪ 18‬השנים האלה בחייו‪ ,‬הרצל‬
‫לא תיעד בעצמו ב’זמן אמת’ – הוא לא ניהל יומנים ואף לא התכתבויות נרחבות‪ ,‬כפי שנהג‬
‫אחרי‪-‬כן‪ .‬לכן‪ ,‬נשען המחקר על קטעי זיכרונות ועדויות מאוחרות יותר‪.‬‬
‫אחד הנושאים בו החוקרים נחלקים הוא‪ :‬עד כמה הזהות היהודית של משפחת הרצל הייתה משמעותית וניכרת‪ .‬האם‬
‫הייתה משפחתו מתבוללת או שמא משפחה‪ ,‬אף‪-‬כי חילונית‪ ,‬ששמרה על מאפייני המסורת היהודית? האם ינק הרצל‬
‫זהות יהודית כלשהי בבית הוריו? והאם הייתה לזהות זו השפעה על דרכו אל הרעיון הציוני?‬
‫כנראה‪ ,‬עם כל ההרמוניה והאהבה ששררו במשפחת הרצל – בכל זאת‪ ,‬בעניין החינוך והזהות הדתית ניכרו הבדלים‬
‫בולטים בין ההורים‪ :‬אביו‪ ,‬יעקב‪ ,‬נולד בזמלין (ליד בלגרד)‪ ,‬והתחנך בבית יהודי אורתודוכסי ומעורב בחיי הקהילה‪ .‬הוא‬
‫הגיע לפשט ב‪ ,1856-‬רק ארבע שנים לפני הולדת הרצל; ב‪ 1857-‬נשא לאישה את ז’נט דיאמנט‪ ,‬ילידת פשט‪ ,‬בת‬
‫למשפחת סוחרים מתבוללת‪ ,‬תושבי בודפשט מזה שלושה דורות‪ .‬בחינוכו של הרצל מתבטא החיבור בין השניים‪:‬‬
‫האב שהיה בעל זהות יהודית עמוקה יותר העניק לבנו חינוך יהודי‪ ,‬בעוד האם החדירה בו משחר נעוריו אהבה לתרבות‬
‫הגרמנית החילונית‪ .‬כך‪ ,‬משנותיו הרכות ספג הרצל את שתי הזהויות – זהות יהודית מובהקת אך ליברלית‪ ,‬בצד חינוך‬
‫להיות אזרח חילוני בעל תרבות גרמנית בקיסרות האוסטרו‪-‬הונגרית‪.‬‬
‫משפחת הרצל התגוררה בסמוך לבית הכנסת הליברלי היהודי הגדול ברחוב דוהני (‪ ,)Dohany‬ואף נטלה חלק פעיל בחיי‬
‫הקהילה הליברלית‪ :‬בימי שישי ושבת הלכו לבית הכנסת‪ ,‬בו אף היו להם מקומות קבועים (בשורה ‪ ,39‬כיסא ‪ ;6‬בשורה‬
‫‪ ,13‬כיסא ‪ ;)1‬קיימו את החגים‪ ,‬ושלחו את בנם לבית הספר היסודי היהודי (‪ )Pesti Izraelita Föelemi Iskola‬בו למד גם‬
‫עברית ויהדות‪ ,‬ואפילו ספג מלקות על שום שלא זכר מספיק טוב את סיפור יציאת מצרים‪.‬‬
‫ואמנם‪ ,‬לסיפור יציאת מצרים הייתה אחר‪-‬כך חשיבות רבה בגיבוש רעיונו הציוני; הרצל ִאזכר אותו לא אחת ואף הקדיש‬
‫לו פרק מיוחד בספרו אלטנוילנד‪ ,‬שם‪ ,‬בין היתר‪ ,‬הזכיר את ימי נעוריו בבודפשט תוך ציון “שגרסא דינקותא לא שוכחים”‪.‬‬
‫בבודפשט‪ ,‬נתקל הרצל לראשונה באנטישמיות‪ ,‬בבית הספר הריאלי הגבוה בפשט (‪,)The Pest Városi Förealtonada‬‬
‫אליו עבר בשנת ‪ ,1870‬בשל התלהבותו מפתיחת תעלת סואץ (‪ )1869‬וחלומו להיות מהנדס ולכרות את תעלת פנמה‪.‬‬
‫ואמנם‪ ,‬האנטישמיות הלכה והתחזקה בהונגריה לאחר התמוטטות הבורסה ב‪ 9-‬במאי ‪ ,1873‬שישה ימים לאחר הבר‪-‬‬
‫מצווה של הרצל‪ .‬אביו‪ ,‬יעקב‪ ,‬שבתקופה הנדונה היה מנהל בנק‪ ,‬אף איבד בהתמוטטות זו חלק גדול מהונו‪ .‬אירוע זה‬
‫השפיע על הרצל לעתיד‪ ,‬ובעיקר על רגישותו ורתיעתו מהבורסה וממסחר‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫הבר‪-‬מצווה של הרצל היא מקור לחילוקי דעות נוקבים בין חוקרי הרצל‪ :‬האם נחוגה כהלכתה או רק כציון של‬
‫“קונפירמציון” – מעין קבלת פנים בבית? הרצל עצמו לא הזכיר את הבר‪-‬מצווה שלו ולו ברמז‪ .‬אך לאור אורח החיים‬
‫שניהלה משפחת הרצל‪ ,‬מנהגו הקבוע של יעקב הרצל ללכת לבית הכנסת בשבתות וחגים‪ ,‬כמו גם עדויות מאוחרות‬
‫יותר של בני דודיו‪ ,‬אפשר לשער שבמשפחת הרצל לא פסחו גם על חגיגת בר‪-‬מצווה לבנם בבית הכנסת‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1875‬עבר מבית הספר הריאלי‬
‫האוונגלית‬
‫לגימנסיה‬
‫‪ ,)Fögymnásium‬שרוב תלמידיה היו יהודים‪.‬‬
‫שאיפותיו הספרותיות של הרצל עוד הלכו‬
‫והתגברו בתקופה זו והתעניינותו בהיסטוריה‬
‫ובפוליטיקה ניכרה גם בבחירת חומרי הקריאה‪.‬‬
‫(‪Evangéelikus‬‬
‫אך‪ ,‬ב‪ 7-‬בפברואר ‪ ,1878‬פקד ְשכול קשה‬
‫את המשפחה עם מותה של פאולינה‪ ,‬אחותו‬
‫היחידה‪ ,‬שהייתה לו גם חברת נפש‪ ,‬ממחלת‬
‫הטיפוס‪ .‬דמותה של פאולינה ליוותה את הרצל‬
‫כל ימי חייו‪ .‬הוא עלה לקברה מדי שנה בשנה‪,‬‬
‫קרא לבתו הבכורה על שמה‪ ,‬והנציח את‬
‫דמותה באלטנוילנד‪.‬‬
‫בנימין זאב הרצל בודפשט‬
‫עד שנת ‪ ,1875‬המשיך הרצל ללמוד בבית הספר הריאלי‪ .‬בתקופה זו התחזקו זיקתו לכתיבה ורצונו להפוך לסופר‬
‫ומחזאי גדול בשפה הגרמנית‪ .‬בן ארבע‬
‫עשרה (‪ ,)1874‬הרצל כבר ייסד והנהיג אגודה‬
‫ספרותית בשם – “ויר” (‘אנחנו’)‪ ,‬ביטוי ראשון‬
‫לקווי אופי שיבלטו בתקופתו הציונית – יזמה‪,‬‬
‫ארגון ומנהיגות‪.‬‬
‫במרס ‪1878‬העתיקה המשפחה את מגוריה‬
‫לווינה‪ ,‬בירת האימפריה האוסטרו‪-‬הונגרית‪.‬‬
‫הרצל בן השמונה‪-‬עשרה‪ ,‬עזב את בודפשט‬
‫כ”יהודי גרמני מהונגריה”‪ ,‬אך גם נשא עמו‬
‫מטען יהודי מובהק שספג בביתו ובבית הספר‪,‬‬
‫מטען שעתיד להיות משמעותי ביותר בתקופת‬
‫חיפושיו אחר זהותו ובדרכו לרעיון הציוני‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫בנימין זאב הרצל מכתבים‬
‫נולדתי ב‪ 1860-‬בבודפשט‪ ,‬בבית‬
‫הסמוך לבית הכנסת – אותו בית‬
‫כנסת שבו הרב גינה אותי לאחרונה‬
‫מן הדוכן במילים חריפות‪ ,‬מפני שאני‪ ,‬שומו‬
‫שמים‪ ,‬מנסה להשיג למען היהודים יותר כבוד‬
‫וחירות רבה יותר משיש להם עכשיו‪ .‬על דלת‬
‫החזית של הבית בטבקגאסה שבו ראיתי‬
‫לראשונה את אור העולם‪ ,‬עתידים‬
‫היו‪ ,‬מקץ עשרים שנה‪ ,‬להצמיד‬
‫שלט ובו המילים – “בית להשכרה”‪.‬‬
‫(אוטוביוגרפיה‪)20.1.1898 ,‬‬
‫זיכרוני המוקדם ביותר מבית הספר[‬
‫היסודי היהודי] הוא מעשה במורה‪,‬‬
‫שהלקה אותי מפני שלא ידעתי את‬
‫פרטי יציאת היהודים ממצרים‪ .‬כיום יש מספר‬
‫ניכר של מורים הרוצים להלקותני‪ ,‬מפני שאני‬
‫זוכר יותר מדי את יציאת מצרים‪.‬‬
‫(אוטוביוגרפיה‪)20.1.1898 ,‬‬
‫אבא יקר!‬
‫בגלל שאני מתנהג יפה‪ ,‬בגלל שאני לומד טוב‬
‫ואני אוהב אותך‪ ,‬אני מבקש ממך בוא הביתה‪ ,‬כדי‬
‫שבנך החביב יוכל לחבק אותך‪.‬‬
‫טיוואדור הרצל‬
‫(הרצל אל אביו‪)Briefe und Tagebücher ,1866 ,‬‬
‫בן עשר הלכתי ל”ריאלשולה” [ בית ספר ריאלי]‪ ,‬שבו מחשיבים את הלימוד המודרני יותר מאשר את הלימודים‬
‫הקלאסיים‪ ...‬פרדינאן דה לספס היה גיבור השעה ואני הגיתי את הרעיון של ביקוע מיצרים אחרים‪ ,‬כגון זה‬
‫של פנמה‪ .‬אך עד מהרה פסקה כל אהבתי הקודמת ללוגריתמים ולטריגונומטריה‪ ,‬מפני שבעת ההיא שררה‬
‫מגמה אנטי יהודית בולטת מאד בבית הספר הריאלי‪ .‬אחד המורים שלנו הסביר לכיתה את משמעות המילה‬
‫“פגנים”‪“ :‬לקטגוריה זו שייכים עובדי האלילים‪ ,‬המוסלמים והיהודים”‪ .‬אחרי הגדרה מוזרה זו היה לי בית הספר‬
‫הריאלי לזרא‪ ,‬ורציתי להיות מלומד קלאסי‪ .‬אבי הטוב מעולם לא הגביל אותי לתלם צר ואני נעשיתי תלמיד‬
‫של הגימנסיה‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫(אוטוביוגרפיה‪)20.1.1898 ,‬‬
‫בגימנסיה שנקראה בשם “הגימנסיה האוונגלית”‪ ,‬היו רוב התלמידים יהודים ולפיכך לא הייתה לנו סיבה‬
‫להתלונן על הסתה נגד יהודים‪ .‬בהיותי בכיתה השביעית העליונה כתבתי את מאמרי הראשון בעיתון – בעילום‬
‫שם‪ ,‬כמובן‪ ,‬כי אחרת היה המנהל מחזיקני אחרי השיעור בתור עונש‪.‬‬
‫(אוטוביוגרפיה‪)20.1.1898 ,‬‬
‫(אוטוביוגרפיה‪)20.1.1898 ,‬‬
‫הלכתי זו הפעם הראשונה לבית‬
‫הכנסת של ִרי דה לה ויקטואר [‬
‫בפריס] ושוב הייתה בעיני התפילה‬
‫חגיגית ומרגשת‪ .‬הרבה דברים העלו בזיכרוני‬
‫נעורי‪ ,‬את בית הכנסת בטבקגסה‪,‬‬
‫ַ‬
‫את‬
‫בּפ ְׁשט‪ .‬התבוננתי ביהודים כאן והבחנתי בדמיון‬
‫ֶ‬
‫המשפחה שבפניהם‪ .‬חוטמים עזים ומלוחצים‪,‬‬
‫עיניים חשדניות וערמומיות‪.‬‬
‫“האמת היא שגם אני לא ידעתי”‪ ,‬ענה לו פרידריך‪“ ,‬אבל נדמה‬
‫לי שגירסא דינקותא לא שוכחים”‪.‬‬
‫(היומן הציוני‪ ,‬תחילת יוני ‪)1895‬‬
‫(אלטנוילנד)‬
‫“פריץ‪ ,‬בכלל לא ידעתי שאתה כזה עברי מושלם‪”.‬‬
‫בנימין זאב הרצל מכתבים‬
‫אחותי היחידה‪ ,‬נערה בת שמונה‬
‫עשרה‪ ,‬נפטרה כשהייתי בשנתי‬
‫האחרונה בגימנסיה אמי הטובה‬
‫כרעה כל כך תחת נטל הצער‪ ,‬עד שעברנו‬
‫לווינה ב‪.1878 -‬‬
‫אחד המסובים קרא את ההגדה העברית בלהט של‬
‫חוזר בתשובה‪ .‬הוא הרגיש כאילו מצא את עצמו‬
‫מחדש ונחנק מרוב התרגשות‪ .‬במאמצים גדולים‬
‫עצר את עצמו מלפרוץ בבכי קולני‪ .‬כמעט שלושים שנה עברו‬
‫מאז שהוא עצמו‪ ,‬כילד‪ ,‬שאל את ה’מה נשתנה’‪ .‬מאוחר יותר‪,‬‬
‫כשהתבגר‪ ,‬חווה את ההשכלה‪ ,‬את ההתנערות מכל סממן‬
‫יהודי‪ ,‬ולבסוף‪ ,‬באופן הגיוני את הקפיצה אל הריק‪ ,‬כיוון שכבר‬
‫לא הייתה לו שום אחיזה בחיים‪ .‬בליל הסדר הזה הרגיש כמו‬
‫הבן האובד‪ .‬לאחר שהסתיים חלקו הראשון של הטקס‪ ,‬ובשעה‬
‫שמנות האוכל הובאו אל השולחן‪ ,‬קרא אליו קינגסקורט מעברו‬
‫השני של השולחן‪:‬‬
‫“ירושלים”‪ ,‬מלמל פרידריך בקול נמוך ורועד‪ ,‬הוא לא הצליח להסביר לעצמו מדוע קו הרקיע של העיר‬
‫הזרה הזאת ריתק אותו כל כך‪ .‬אולי בגלל שברי זיכרונות משחר ילדותו‪ ,‬פסוקי תפילה שמלמל אביו?‪...‬‬
‫פתאום ראה את עצמו כילד קטן שצועד עם אביו לבית הכנסת‪ .‬קשה; האמונה מתה‪ ,‬הנעורים‬
‫מתו‪ ,‬האב מת – ומולו הזדקרו חומות ירושלים לאור ירח קסום‪ .‬דמעות חמות הציפו את עיניו‪.‬‬
‫(אלטנוילנד)‬
‫‪11‬‬
‫תיאודור מבוגר ממני באחת עשרה שנים‪ ,‬יש לי זיכרונות מטושטשים משנות ילדותו ונעוריו‪ .‬ואף על פי כן‪ ,‬אני‬
‫זוכר שאבי דיבר איתנו הרבה על בר המצווה של תיאודור‪ .‬מי שהכין את תיאודור לקראתה היה אדולף פריץ‪,‬‬
‫והיא נערכה בבית הכנסת הגדול [ברחוב טבק]‪ .‬תיאודור קיבל ‘מפטיר’‪ .‬הוא קרא בלחן המסורתי‪ ,‬בקול חזק‪.‬‬
‫בנימין זאב הרצל מכתבים‬
‫(עדותו של הסופר ינו הלטאי‪ ,‬בן דודו של הרצל; הארכיון הציוני)‬
‫‪12‬‬
‫בנימין זאב הרצל מכתבים‬
‫‪13‬‬
‫וינה‬
‫במרס ‪ ,1878‬העתיקה משפחת הרצל את מגוריה מבודפשט לווינה‪ .‬המשפחה התמקמה ברחוב‬
‫פרטר ‪ ,25‬סמוך ל’תיאטרון קרל’‪ ,‬ולבית הכנסת החדש‪ ,‬שנבנה ברחוב טמפל הסמוך‪.‬‬
‫בנימין זאב הרצל וינה‬
‫הרצל התגורר בווינה מגיל ‪ 18‬ועד מותו‪ ,‬חוץ מארבע שנים בהן כיהן ככתב העיתון הנויה פראיה‬
‫פראסה בפריס‪ ,‬אשר מחלקות בין התקופה הטרום ציונית (‪ )1891-1878‬והתקופה הציונית‬
‫(‪ )1904-1895‬שלו‪.‬‬
‫וינה הייתה אחת הערים הגדולות של העולם‪ ,‬בירת הקיסרות האוסטרו‪-‬הונגרית הגדולה והרב לאומית; בתקופת הרצל‬
‫צמחו ופעלו בה יוצרים רבים בעלי שעור קומה‪ ,‬וביניהם בלטו במספרם הגדול היוצרים היהודים‪.‬‬
‫בווינה הרצל למד משפטים באוניברסיטת וינה‪ ,‬נשא לאישה את יוליה נשאואר‪ ,‬ונולדו שניים מילדיו‪( ,‬פאולינה והנס;‬
‫טרודה – נולדה בפריס); כאן החלה הקריירה הספרותית‪ ,‬המחזאית והעיתונאית המפוארת שלו; וכאן‪ ,‬החל במסע בן ‪13‬‬
‫שנה אחר זהותו‪ :‬ראשיתו בשנת ‪ ,1882‬כשקרא את ספרו של אחד מאבות האנטישמיות המודרנית‪ ,‬אויגן דירינג‪ ,‬שאלת‬
‫היהודים כשאלת גזע‪ ,‬מנהגים ותרבות; לאחר‪-‬מכן‪ ,‬כשפרש מאגודת הסטודנטים הגרמנית “אלביה” בשל מעורבותה‬
‫בערב אנטישמי שנערך לזכרו של ריכרד ואגנר וכן‪ ,‬כשהתנגד להצעה לשנות את שמו לשם פחות יהודי כדי לקדם‬
‫קריירה עיתונאית‪ .‬מכאן‪ ,‬באוקטובר ‪ ,1891‬יצא לפריס כעיתונאי וינאי בעל מודעות מסוימת ליהדותו ולכאן – חזר ביולי‬
‫‪ ,1895‬כציוני מדיני‪.‬‬
‫בן ‪ ,35‬חזר הרצל לווינה ובאמתחתו הטיוטות לספרו מדינת היהודים‪ ,‬ואף ניסיונות מעשיים ליישמה‪ .‬התחזקות האנטישמיות‬
‫הפוליטית בווינה הוכיחה לו את צדקת טיעוניו לגבי הסכנות הקיומיות הגלומות בה ואת הצורך בפתרון כולל‪ ,‬מהיר‬
‫ומובנה לשאלת‪-‬היהודים‪.‬‬
‫ב‪ 14-‬בפברואר ‪ ,1896‬הופיע בחלון הראווה של הוצאת הספרים ברייטנשטיין‪ ,‬בווינה‪ ,‬ספר דקיק‪ ,‬בכריכה רכה צהובה‬
‫ועליו התנוסס שמו באותיות גדולות מדינת היהודים ‪ -‬ניסיון לפתרון מודרני לשאלת היהודים‪ ,‬מאת תיאודור הרצל‪ ,‬דוקטור‬
‫למשפטים‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫זהותו של המחבר עוררה סקרנות וכותרתו של הספר תדהמה‪ .‬המחבר – הרצל – עיתונאי נודע שכתבותיו נקראו‬
‫בשקיקה בבתי הקפה בווינה – היה שם ידוע בווינה‪ ,‬אך לא כאיש המתעניין בבעיית היהודים‪ ,‬אלא ככותב פיליטונים‬
‫נפלאים ומחזות קלילים על חיי היום יום‪ .‬העובדה שאדם כזה כותב ספר על בעיית‪-‬היהודים ומגדיר את הבעיה ואת‬
‫פתרונה באופן כה בוטה וחד משמעי‪ ,‬בשתי מילים ברורות – מדינת היהודים – העמידה את הספר במוקד הדיון הציבורי‪.‬‬
‫בעצם‪ ,‬לא היה צורך של ממש לקרוא את הספר כדי לעמוד על תכנו‪ ,‬כי עיקרי מצעו הופיעו כבר בכותרת שעל הכריכה‪:‬‬
‫קביעת עובדת קיומה של שאלת‪-‬היהודים‪ ,‬והפתרון‪ :‬הקמת ישות מדינית ריבונית‪ .‬את אלה לא הכריז הרצל העיתונאי‬
‫או המחזאי‪ ,‬אלא הרצל הדוקטור למשפטים‪ :‬זה היה החיבור היחיד עליו חתם בתוארו האקדמי‪ ,‬וזאת – כדי להדגיש את‬
‫העובדה שכאן ניצב הרצל הריאליסטן – המשפטן – ולא הרצל המחזאי‪ ,‬המשרבט אוטופיה או סיפורי מעשיות דמיוניים‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫מה ייחודו של הספר מדינת היהודים‪ ,‬ומדוע היה לספר שעורר מהפכה? הרי ליאו פינסקר בספרו האוטואמנציפציה‬
‫(‪ ,)1882‬כבר ניתח את בעיית היהודים באופן דומה והציע פתרונות דומים לאלה של הרצל‪ ,‬עוד ‪ 14‬שנה קודם פרסום‬
‫מדינת היהודים?‬
‫החידוש היה בזהותו ואישיותו של מחבר מדינת היהודים‪ :‬לא יהודי מזרח אירופי‪ ,‬אלא איש מערב אירופה‪ ,‬משפטן‪ ,‬סופר‪,‬‬
‫מחזאי ועיתונאי שעשה לו שם בחברה הכללית המערבית‪.‬‬
‫במדינת היהודים‪ ,‬הרצל מציג את תפיסתו הציונית‪ ,‬שגרסה שמצוקת העם היהודי תיפתר באמצעות הקמת מדינת יהודים‬
‫בספרו עמד הרצל על שני כוחות מניעים עיקריים ליישום רעיון מדינת היהודים‪ :‬צורך‬
‫המעוגנת בהסכמים בינלאומיים‪ִ .‬‬
‫ורצון לאומי‪ ,‬וסיים אותו בקריאה אל הרצון הלאומי‪“ :‬היהודים הרוצים‪ ,‬תהיה להם מדינתם”‪.‬‬
‫פרסום הספר עורר זעזוע‪ ,‬תסיסה‪ ,‬ושידוד מערכות בעולם היהודי כולו‪ ,‬שהיה מלווה בפעילות והתארגנות מלמטה‪,‬‬
‫מתוך דינמיקה של תנועה לאומית‪ ,‬אשר להרצל לא הייתה כל שליטה עליה‪ .‬הספר מדינת היהודים העמיד את העולם‬
‫היהודי בפני הצורך לנקוט עמדה ברורה‪ :‬בעד או נגד‪ .‬ואמנם‪ ,‬עוררה הופעתו תגובות מידיות‪ ,‬מהתלהבות עצומה ועד‬
‫להתנגדות חריפה ביותר‪ .‬ביתו של הרצל‪ ,‬בווינה‪ ,‬הפך למוקד עלייה לרגל לעשרות יהודים מכל התפוצות ולמען עיקרי‬
‫למכתביהם‪ .‬כך התבררה לו עוצמת הציפייה‪ ,‬ועומק התודעה הלאומית של המוני היהודים‪ ,‬שקודם לכן לא ידע עליה‬
‫הרבה‪ .‬הקריאות שהגיעו מכל עבר והפצירו בו ליטול לידיו את שרביט ההנהגה‪ ,‬תאמו גם את רצונו ושאיפתו של הרצל‬
‫להיות למנהיג המבצע את הרעיונות שהעלה במדינת היהודים‪.‬‬
‫ואמנם‪ ,‬מווינה – באמצעות אגודות הסטודנטים הווינאיות‪ ,‬שכבר פעלו באוניברסיטת וינה מאז שנת ‪ ,1882‬כשהוא עצמו‬
‫עדיין היה רחוק מ’ציונות’ – החל הרצל בפעילותו ליישום רעיונו‪:‬‬
‫מווינה ניהל תנועה עולמית‪ ,‬הוציא את עיתון התנועה די ולט (העולם)‪ ,‬ויצא למסעותיו הדיפלומטיים ברחבי העולם; כאן‬
‫גם שימש כעורך הספרותי של הנויא פראיא פראסא – עיתון שהיה בעל השפעה רבה על חיי הרוח של העולם הדובר‬
‫גרמנית באירופה – גם תוך כדי הנהגתו את התנועה הציונית‪ .‬זאת‪ ,‬לא רק כי נזקק למקור פרנסה (שכן‪ ,‬הרצל‪ ,‬מעולם‬
‫לא נטל דבר מן התנועה הציונית‪ ,‬אלא רק השקיע בה את כל כספו‪ ,‬וכספי משפחתו וילדיו)‪ ,‬אלא בעיקר‪ ,‬כי הייתה זו‬
‫עמדת כוח שפתחה בפניו לא אחת גם דלתות דיפלומטיות‪.‬‬
‫בנימין זאב הרצל וינה‬
‫באמצעות הספר קיווה הרצל להביא את בעיית היהודים להכרה ולתודעה‪ ,‬להעלותה לדיון פומבי‪ ,‬לאומי ובין‪-‬לאומי‪.‬‬
‫בווינה‪ ,‬בבית הקברות בדבלינג‪ ,‬ב‪ 7 -‬ביולי ‪ ,1904‬גם נקבר הרצל‪ ,‬מנהיג התנועה הציונית‪ ,‬קבורה ארעית‪ ,‬עד שהעם‬
‫היהודי מימש את צוואתו ב‪ ,1949-‬והעלה את עצמותיו לציון – להיטמן בהר הרצל בירושלים‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫אימתי בעצם החילותי להתעסק בעניין היהודים? מן הסתם מן הרגע שעלה על הפרק‪ .‬בוודאי מאז קראתי‬
‫את ספרו של דירינג‪ ...‬הדבר היה דומני ב‪ 1881-‬או ב‪ ,1882-‬אבל אני יודע שגם היום אני חוזר ואומר דברים‬
‫שרשמתי שם‪ .‬במרוצת השנים כרסמה בי השאלה ונברה בי‪ ,‬עינתה את נפשי ואמללה אותי‪ .‬לאמתו של דבר‬
‫חזרתי אליה שוב ושוב כמתוך חוויותי שלי‪ ,‬סבלותי ושמחותי הפרטיות‪ ,‬הצלחתי להתעלות אל עניינים כלליים‬
‫יותר‪.‬‬
‫בנימין זאב הרצל מכתבים‬
‫(היומן הציוני‪ ,‬ראשית יוני ‪.)1895‬‬
‫לכבוד אגודת האחווה האקדמית “אלביה” הווינאית‬
‫הכבודה ביותר‪,‬‬
‫מן העיתונים היומיים אני למד בצער רב כי‬
‫האזכרה לריכרד ואגנר – שבין מארגניה היתה גם האגודה‬
‫שיש לי הכבוד להשתייך אליה כחבר לא פעיל – התפתחה‬
‫להפגנה אנטישמית‪ .‬איני מעלה כלל בדעתי להתווכח‬
‫כאן עם אופנת היום המיושנת הזאת‪ .‬הייתי מזכיר בדרך‬
‫אגב‪ ,‬כי מנקודת ראות של אוהב חירות‪ ,‬אפילו כלא יהודי‪,‬‬
‫הייתי חייב לגנות תנועה כזאת‪ ,‬שכפי הנראה האגודה שלי‬
‫הצטרפה אליה‪ .‬כי מי שאינו מוחה בקול רם נגד אירועים‬
‫כאלה‪ ,‬שותף לאחריות להם‪Qui tacet consentire videtur .‬‬
‫[ שתיקה כמוה כהודאה]!‬
‫(מכתב לאלביה‪,7.3.1883 ,‬‬
‫‪)Briefe und Tagebücher‬‬
‫בווינה נערכו ביום שלפני ערב ראש השנה הבחירות למועצת העיר‪ .‬כל המנדטים נפלו בחלקם של האנטישמים‪.‬‬
‫האווירה בקרב היהודים היא אווירה של ייאוש‪ .‬הנוצרים מוסתים מאד‪ .‬התנועה בעצם איננה קולנית‪ .‬לי‪ ,‬שאני‬
‫מורגל לרעש של התנועות הפריסאיות‪ ,‬היא אף שקטה מדי‪ .‬השקט הזה מטיל אימה אף יותר‪ .‬ועם זאת יש‬
‫בכל מקום מבטים של שנאה‪ ,‬גם אם אינך צד אותם מתוך עיני הבריות מחשש שיחשבו שאתה פרנואיד‪....‬‬
‫לקראת ערב הלכתי אל אזור לאנדשטראסה‪ .‬לפני בנין הקלפי התגודד המון נרגש ואילם‪ .‬לפתע יצא ד”ר לואגר אל‬
‫הכיכר‪ .‬קריאות הידד נלהבות‪ ,‬נשים נופפו במטפחות לבנות מן החלונות‪...‬לידי אמר אחד בנועם ובקול חרישי‪“ :‬זה‬
‫המנהיג שלנו”! יותר מכל ההצהרות וקריאות הגנאי הוכיחה האמירה הזאת כמה עמוק מושרשת האנטישמיות בלבה‬
‫של האוכלוסייה הזאת‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫(היומן הציוני‪)20.9.1895 ,‬‬
‫את השם שיניתי‪‘ :‬מדינת היהודים’‪ .‬עתה אחוש‬
‫כי הוקל לי אחרי העבודה שנעשתה‪ .‬איני מחכה‬
‫להצלחה‪ .‬אני שב מתון לעבודתי‬
‫הספרותית‪.‬‬
‫(היומן הציוני‪)19.1.1896 ,‬‬
‫בנימין זאב הרצל מכתבים‬
‫לעת ערב הגיעו חמש מאות העותקים של מדינת‬
‫היהודים‪ .‬כשביקשתי שיסחבו את הצרור לחדרי‪,‬‬
‫נרעשתי כהוגן‪ .‬צרור החוברות הזה מצביע‬
‫במוחש על ההכרעה‪ .‬נראה שחיי עומדים לפני מפנה‪.‬‬
‫אחר כך הלכתי למערכת‪ .‬בזכרוני עלה אותו דייג מן האגם‬
‫באלטאוסזה‪ ,‬שאמר‪“ :‬כמה נפלא שאדם אינו‬
‫מתייאש לעולם”‪.‬‬
‫(היומן הציוני‪)14.2.1896 ,‬‬
‫בעת הזאת אבי הנאמן הוא משעני היחיד‪ .‬כל‬
‫אלה שנועצתי בהם בעניין זה עד עתה נוהגים‬
‫באיפוק זהיר‪ ,‬אורבים‪ ,‬ממתינים‪ .‬לצדי אני מרגיש‬
‫רק את הזקן היקר שלי‪ .‬הוא ניצב כמו אילן‪.‬‬
‫(היומן הציוני‪)14.2.1896 ,‬‬
‫הפרחחים רמי המעלה ירדפו אחרי‪ .‬ואולם מי‬
‫שאמור להיות צודק בעוד שלושים שנה‪ ,‬צריך‬
‫שיחשבוהו משוגע בשבועיים הראשונים‪.‬‬
‫(היומן הציוני‪)14.2.1896 ,‬‬
‫אתמול נשף של אגודת “קדימה’‪ .‬הסטודנטים‬
‫הריעו לי‪ .‬הוכרחתי לדבר ודיברתי‪ ,‬אך נאמתי‬
‫במתינות ובבינוניות‪ .‬לא רציתי לעורר התלהבות של שיכרון‪,‬‬
‫תבעתי עיון‪ ,‬הזהרתי מפני הזיות‪ .‬אולי לא נגיע לעולם לציון‪,‬‬
‫ואז עלינו לשאוף לציון שבלב‪.‬‬
‫(היומן הציוני‪)21.2.1896 ,‬‬
‫‪17‬‬
‫עניין סיני [ אל עריש] נראה לי גמור כל כך‪ ,‬עד שלא רציתי עוד לרכוש חלקת קבר משפחתית בבית הקברות‬
‫של דבלינג‪ ,‬שאבי נטמן בו בקבורת ארעי‪ .‬עתה נראה לי הכישלון חרוץ כל כך‪ ,‬עד שכבר הייתי במשרדי‬
‫הרובע ואני רוכש את חלקת הקבר מס’ ‪.28‬‬
‫בנימין זאב הרצל מכתבים‬
‫(היומן הציוני‪)14.5.1903 ,‬‬
‫‪18‬‬
‫מן הראוי להיות מוכן לקראת המוות‪ .‬אין אני רוצה להשתעשע במילים‪ .‬מה שהייתי בשביל היהודים‪ ,‬על כך‬
‫ישפוט העתיד משפט יותר נכון מן ההמון הגדול של ההווה‪.‬‬
‫היום‪ ,‬כמו בכל רגע מאז אני כותב‪ ,‬אני חדור הכרה שתמיד משכתי בעט כאיש כבוד‪ .‬מעולם לא מכרתי את‬
‫עטי‪ ,‬לא עשיתי בו שימוש מגונה‪ ,‬אף לא רכשתי חברות באמצעותו‪.‬‬
‫(צוואתו הספרותית של הרצל‪ ,12.2.1897 ,‬אצ”מ)‬
‫בצוואתה‪.‬‬
‫אני מבקש להיקבר בארון ממתכת‪ ,‬ולקבוע את המקום ליד קבר אבי ולשכב שם‪ ,‬עד שיעביר העם היהודי את‬
‫עצמותיי לארץ‪-‬ישראל‪ .‬אז יעבירו גם את ארונותיהם של אבי‪ ,‬של אחותי פאולינה‪ ,‬שנקברה ב‪ 1878-‬בפשט‪,‬‬
‫ושל בני משפחתי הקרובים ביותר (אמי וילדיי)‪ ,‬אם ימותו עד יום העברת ארוני‪ .‬של אשתי – רק אם תורה זאת‬
‫(צוואתו של הרצל)‬
‫יום מיוחד היה זה‪ ,‬יום ביולי‪ ,‬בלתי נשכח לכל מי שחווה אותו‪ .‬פתאום הגיעו לווינה‪ ,‬לכל תחנות הרכבת‪ ,‬בכל‬
‫הרכבות‪ ,‬ביום ובלילה‪ ,‬יהודים מכל הארצות‪ ,‬מן המערב‪ ,‬המזרח‪ ,‬מטורקיה‪ ,‬מכל ערי השדה‪ ,‬ובפני כולם אימת‬
‫הבשורה הרעה‪ .‬מעולם לא הורגש ברור יותר‪ ,‬מה שלא הורגש קודם לכן בגלל המאבקים והדיבורים‪ ,‬כי כאן‬
‫מלווים למנוחתו מנהיג של תנועה גדולה‪ .‬לא היה סוף למסע ההלוויה‪ .‬פתאום הבחינה וינה‪ ,‬כי מת לא רק סופר‬
‫או משורר בינוני‪ ,‬אלא מעצב רעיונות‪ ,‬הקם ומנצח בארץ אחת‪ ,‬בעם אחד‪ ,‬במרווחי זמן ארוכים מאד‪ .‬בבית העלמין קמה‬
‫מהומה; רבים מדי פרצו פתאום אל ארונו‪ ,‬בוכים‪ ,‬צועקים‪ ,‬מקוננים מתוך ייאוש פראי שהתפוצץ‪ ,‬והקולות הפכו לזעקות‪,‬‬
‫לשאגות‪ .‬הסדר הופר על ידי יגון קמאי‪ ,‬אקסטטי‪ ,‬כמוהו לא ראיתי מעולם בשעת קבורה‪ ,‬ולא שבתי לראות‪ .‬על פי הכאב‬
‫האדיר הזה‪ ,‬שפרץ בזינוקים סוערים ממעמקי נפשם של עם המיליונים‪ ,‬ניתן להעריך לראשונה כמה להט ותקווה הטיל‬
‫לעולם בכוח מחשבתו אדם יחיד ובודד זה‪.‬‬
‫בנו האנס בן השלוש עשרה‪ ,‬קרא קדיש על קבר אביו‪ ,‬רבים מן המתאספים התייפחו ומיררו בבכי‪ .‬דוד וולפסון‬
‫אמר כמה מילים‪“ :‬ביקשת בצוואתך כי לא יינשאו נאומים על קברך‪ .‬רצונך קודש הוא לנו‪ .‬אך אנו נשבעים לך‬
‫ששמך יתקדש וייזכר כל עוד יישאר יהודי אחד עלי אדמות‪ .‬בשעה קשה זו אנו מזכירים את שבועתך בקונגרס‬
‫השישי ואנו נשבעים בעקבותיך‪“ :‬אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני”‪.‬‬
‫(סטפן צווייג‪ ,‬העולם של אתמול)‬
‫מכתבים על הרצל‬
‫(סטפן צווייג‪ ,‬העולם של אתמול)‬
‫אם גדולים מעשי הרצל‪ ,‬שנתן לנו את הקונגרס‪ ,‬את האורגניזציה‪ ,‬את הבנק ואת הקרן הלאומית‪ ,‬אי אפשר עוד‬
‫לדעת‪...‬אבל דבר אחד נתן לנו הרצל שלא מדעתו‪ ,‬הגדול אולי יותר מכל מה שעשה‪ :‬הוא נתן לנו את עצמו בתור‬
‫‘נושא’ ל’שירת התחייה’; נושא שיוכל הדמיון להיאחז בו ולעטרהו בכל הסגולות הדרושות‪ ,‬בשביל לעשותו לגיבור‬
‫לאומי עברי‪ ,‬שבו יתגשמו השאיפות הלאומיות בצורתן האמיתית‪.‬‬
‫( אחד העם‪ ,‬כל כתבי אחד העם‪ ,‬חלק ‪)2‬‬
‫‪19‬‬
‫נתייתמו תקוותינו‪ ,‬חלומותינו! מחוללם ומטפחם – מת; הוטל כבר בקבר האפל ויכוסה ברגבי עפר! הוי‪,‬‬
‫מחשבת תופת איומה! קר וחושך מסביב‪ ,‬אין שפעת אור התקווה‪ ,‬אין עתרת חלומות‪ .‬לא! השמש איננו‪,‬‬
‫אבל אורו עוד זורח! לא מתו ולא נקברו עם האיש הדגול סגולותיו הרבות‪ ,‬היקרות! צרר האיש הזה את כל‬
‫מכמני נפשו הנפלאה וישם – לא רק בקופות‪ ,‬אוצרות והסתדרויות; מוסדות מתים המה‪ ,‬אך ברוחנו הנצחי‪ ,‬ניצני‬
‫התחייה הרעננים‪ ,‬שזרע זה בלשד עצמותיו בלבותינו לא יבלו לעולם! שביבי שלהבת אהבתו לעם עולם אומלל‪ ,‬לארץ‬
‫יפה אלמנה‪ ,‬שהצית האיש הזה ברוחנו‪ ,‬בדמנו – לא יכבו‪ ,‬לא! תמיד תנוח מחשבתו הנעלה במוחנו‪ ,‬התשוקה הכבירה‬
‫לעבודת התחייה‪ ,‬שהאציל עלינו בעל רצון אלים‪ ,‬תהיה בקרבנו עד כלותנו את העבודה הגדולה‪ ,‬שלה הקריב המנהיג‬
‫הגדול את חייו הנישאים‪.‬‬
‫מכתבים על הרצל‬
‫‪...‬‬
‫‪20‬‬
‫כה גדולה האבידה כרוב צרות עם אומלל כעמנו‪ .‬לא יקום עוד איש נפלא כזה המאחד בקרבו את גבורת המכבי עם‬
‫מזימת דוד‪ ,‬אומץ לב רבי עקיבא‪ ,‬המת ב’אחד’ וענוות הלל‪ ,‬את יפי יהודה הנשיא ואהבת‪-‬אש של רבי יהודה הלוי‪ .‬רק‬
‫פעם במשך אלפי שנים ייוולד איש פלאים כזה‪ ,‬כגדול הים – גודל אבדתנו‪.‬‬
‫( ד‪.‬י‪ .‬גרין [דוד בן גוריון] אל ש’ פוקס‪ ,‬ד באב ז’ לקונגרסים[ תרס”ד]‪ ,‬זכרונות‬
21
‫באזל‬
‫בנימין זאב הרצל באזל‬
‫ב‪ 25 -‬באוגוסט ‪ ,1897‬הגיע הרצל לבאזל כדי לארגן ולפקח על מפעלו האדיר‪ ,‬בו היה שקוע‬
‫כל כולו‪.‬‬
‫שנה וחצי חלפו מאז פרסם הרצל את ספרו מדינת היהודים (פברואר ‪ .)1896‬בתקופה זו החל‬
‫בפעילותו הדיפלומטית למען הקמת מדינת יהודים וניסה ללא הצלחה לבנות את הנהגת‬
‫התנועה הציונית – את “אגודת היהודים”‪ ,‬מקרב חוגי העילית היהודית‪ ,‬הרבנית‪ ,‬הכספית‬
‫והאינטלקטואלית‪ .‬מגעיו האינטנסיביים של הרצל עם חוגים שונים בעולם היהודי שכנעוהו‪,‬‬
‫שרק ארגון העם יאפשר את יישום התוכנית‪ .‬לכן החליט לכנס קונגרס ציוני עולמי‪ ,‬כאמצעי‬
‫לאיחוד וגיבוש התומכים בתוכנית “מדינת‪-‬היהודים” לגוף פוליטי חזק‪ ,‬בעל גושפנקא משפטית‬
‫ומוסרית לפעולותיו‪.‬‬
‫משך חמישה חודשים תכנן וארגן הרצל את קונגרס הציוני שהיה אמור להתכנס במינכן‪ ,‬אבל בשל התנגדותה החריפה‬
‫של הקהילה נאלץ להעתיקו לבאזל‪ .‬לבסוף‪ ,‬אחרי חודשים של עבודה מאומצת הגיע הרצל לבאזל‪ ,‬ארבעה ימים לפני‬
‫פתיחתו הרשמית של קונגרס‪ .‬הוא התמקם במלון “שלושת המלכים” והחל בפעילות נמרצת לבחון את ההכנות לכינוס‬
‫הקונגרס שנעשו על ידי תומכיו‪ :‬הוא נאלץ להחליף את אולם הקונגרס שנתגלה כ”אולם הצגות גדול אך לא מתאים‪ ,‬עם‬
‫בימת בידור” ושכר את הקזינו העירוני; הוא פיקח על כל פרט אף בעיצוב האולם‪ .‬לראשונה הוצב הדגל הציוני החדש‬
‫בפתח בניין הקזינו בבאזל‪ :‬היריעה הלבנה עם פסי התכלת (סמל הטלית)‪ ,‬שבמרכזה מגן דוד‪ ,‬ובתוכו גור אריה יהודה‬
‫ובין צלעותיו שבעה כוכבי זהב‪.‬‬
‫הקונגרס הציוני הראשון התכנס ב‪ 31-29-‬באוגוסט ‪ ,1897‬והיווה את האסיפה הלאומית הראשונה של העם היהודי‪ ,‬בזמן‬
‫החדש‪ .‬ההשתתפות בו הייתה גדולה וייצוגית‪ :‬נכחו כ‪ 197-‬צירים לבושי פראקים שבאו מ‪ 16-‬ארצות‪ ,‬מאות צופים ו‪26-‬‬
‫כתבים מיוחדים של עיתונים אירופיים חשובים‪ .‬הדיונים היו מעשיים וענייניים‪ ,‬והאווירה – של פרלמנט בשעת מעמד חגיגי‬
‫ומרגש‪ .‬בקונגרס נתקבל לאחר ויכוחים נוקבים‪ ,‬המצע הרשמי של ההסתדרות הציונית‪ ,‬הוא “תוכנית באזל”‪ ,‬הקובעת‪:‬‬
‫“הציונות שואפת להקים בית‪-‬מולדת‪ ,‬מובטח במשפט הכלל‪ ,‬לעם‪-‬ישראל בארץ‪-‬ישראל”‪.‬‬
‫כן‪ ,‬כונן הקונגרס את גופי ההנהגה של התנועה‪ ,‬מעין דגם של מבנה מדינתי‪ .‬הגוף המחוקק הריבוני של ההסתדרות‬
‫הציונית היה הקונגרס‪ ,‬שנתכנס ִמדֵ י שנה‪ ,‬ומשנת ‪ 1901‬ואילך – ִמדֵ י שנתיים (בימי חייו של הרצל התקיימו שישה‬
‫קונגרסים ציוניים – חמישה מהם בבאזל)‪ .‬הבחירות לקונגרס היו דמוקרטיות‪ ,‬ללא הגבלה כלשהי לגבי יחוס‪ ,‬מין‪ ,‬או‬
‫מעמד חברתי‪ .‬גם לנשים הייתה זכות לבחור ולהיבחר‪ ,‬תופעה שהייתה נדירה מאד בעת ההיא‪ .‬הקונגרס בחר מתוכו את‬
‫נציגיו למוסדות ההנהגה‪“ :‬הוועד הפועל הגדול”‪ ,‬שבו היו מיוצגים נבחרי ההסתדרויות הארציות בהתאם לכוחם המספרי‪,‬‬
‫והגוף המבצע העליון – “הוועד הפועל המצומצם”‪ .‬בתקופת הרצל‪ ,‬מנה גוף זה חמישה חברים שמקום מושבם היה‬
‫בווינה‪ ,‬ובראשו עמד הרצל‪ .‬מוסד זה שימש מאז‪ ,‬מעין ‘ממשלת העם היהודי בדרך אל מדינת היהודים’‪.‬‬
‫‪22‬‬
‫בכינוס הקונגרס הראשון בבאזל ובהקמת המוסדות הדמוקרטיים קיווה הרצל לא רק לרכוש לעצמו סמכות‪ ,‬לגבש עמדת‬
‫כוח‪ ,‬לרכוש ייפוי כוח כלפי חוץ ולבנות מנהיגות חדשה‪ ,‬אלא גם להכשיר את העם לחיים פרלמנטרים סדירים‪ .‬לפיכך‪,‬‬
‫הרצל תבע בתוקף לקיים בחירות דמוקרטיות להסתדרות הציונית‪ ,‬והתנגד לביסוס הקונגרס על נציגים ממונים‪ .‬כך‪ ,‬קיווה‬
‫להחדיר בעם את תחושת הריבונות ואת “אווירת המדינה שהיא כבר הסוברניּות לעצמה”‪.‬‬
‫הקונגרס הציוני הראשון – “שלושת הימים של היסטוריה יהודית מתעוררת” – היה מפנה מכריע בדרך חייו של הרצל‪.‬‬
‫מאז ועד יום מותו‪ ,‬ב‪ ,1904-‬כמנהיגה הנבחר של התנועה הציונית‪ ,‬פעל ללא לאות להגשמת “תכנית באזל” ולחיזוק‬
‫ההסתדרות הציונית כגוף הזכאי למדינה‪.‬‬
‫הוא ארגן את ההסתדרות הציונית העולמית על מוסדותיה הביצועיים והפיננסיים (הבנק “אוצר התיישבות היהודים”; חברת‬
‫הבת שלו ‪“ -‬אנגלו פלשתינה קומפני”(אפ”ק) ביפו; ו”הקרן הקיימת לישראל”) שהנהיגו את העם היהודי בדרכו למדינה‪.‬‬
‫כמנהיגה הנבחר של התנועה הציונית הוא נשא ונתן עם שליטים‪ ,‬ממשלות ושרים בניסיון להשיג את הסכמת המעצמות‬
‫להקמת ישות מדינית‪-‬יהודית בארץ‪-‬ישראל; הייתה זו פעילות ענפה‪ ,‬בחינת מילוי תפקיד של ‘ראש ממשלה ושר‪-‬חוץ’ של‬
‫ממשלת העם היהודי בגולה‪ ,‬שהתבצעה בתנאים קשים מבית ומחוץ‪ .‬במהלך פעילותו הדיפלומטית הוא הצליח להיפגש‬
‫עם שועי העולם בתקופתו – הקיסר הגרמני‪ ,‬השולטאן התורכי‪ ,‬מלך איטליה‪ ,‬האפיפיור‪ ,‬וראשי השלטון בבריטניה‪ ,‬רוסיה‬
‫ואוסטריה‪ .‬בכל מהלכיו אלה הצליח בכוחם של רצונו‪ ,‬מחויבותו המלאה לרעיון‪ ,‬ומערכת שלמה של תצריפי אינטרסים‬
‫פוליטיים‪ ,‬להחדיר את זכות ההגדרה‪-‬עצמית של העם היהודי לתודעת העולם ולהפכה לגורם מדיני‪.‬‬
‫בנימין זאב הרצל באזל‬
‫בארגון הקונגרס הוכיח הרצל רבגוניות כישרונות כמארגן‪ ,‬מחזאי‪ ,‬במאי‪ ,‬שחקן‪ ,‬נואם ועיתונאי‪ .‬כאן נתגלתה גדולתו של‬
‫הרצל כמנהיג בעל אומץ‪ ,‬אינטואיציה‪ ,‬גמישות‪ ,‬תושייה ויכולת עמידה באתגרים‪ ,‬וגם כאיש תקשורת האמון על בניית‬
‫תדמית לשם קידום מטרותיו‪ .‬העובדה שהוא קבע‪ ,‬יסד וארגן את הקונגרס הציוני ואת מוסדות התנועה הפכה את הרצל‬
‫למנהיגה המוכר של התנועה‪ .‬יכולת הארגון שלו והעזתו לתרגם שאיפות לפעולות מדיניות וארגוניות הרשימו את כל‬
‫הנוכחים‪ ,‬שדימוהו להתגלמות המנהיג המיתולוגי אליו ייחלו מזה דורי‪-‬דורות‪.‬‬
‫ואמנם‪ ,‬חמישים שנה אחרי הקונגרס הציוני הראשון‪ ,‬שבעקבותיו רשם ביומנו‪“ :‬בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים‪.‬‬
‫לו אמרתי זאת היום בקול‪ ,‬היו הכול צוחקים לי‪ .‬אולי בעוד חמש שנים‪ ,‬וודאי בעוד חמישים שנה‪ ,‬יכירו בכך‬
‫הכול” – קמה מדינת היהודים‪ ,‬מדינת ישראל‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫תכנית באזל‬
‫הציונות שואפת להקים לעם ישראל בית מולדת בארץ‪-‬ישראל‪ ,‬מובטח לפי משפט הכלל‪.‬‬
‫לשם השגת מטרה זו יש לנקוט באמצעים אלה‪:‬‬
‫א‪ .‬פיתוח תכליתי של ארץ‪-‬ישראל על ידי יישובה ביהודים עובדי אדמה‪ ,‬בעלי מלאכה ועוסקים במשלחי יד‪.‬‬
‫ב‪ .‬ארגון היהדות כולה וליכודה על ידי מפעלים יעילים‪ ,‬מקומיים וכלליים‪ ,‬בהתאם לחוקי כל ארץ וארץ‪.‬‬
‫בנימין זאב הרצל באזל‬
‫ג‪ .‬הגברת הרגש הלאומי‪-‬יהודי וההכרה בלאומיות היהודית‪.‬‬
‫‪24‬‬
‫ד‪ .‬פעולות הכנה כדי להשיג את הסכמת הממשלות‪ ,‬שיש צורך בהן למען הגיע אל מטרת הציונות‪.‬‬
‫תפקיד [הכתב בפריס] קשה מכל הבחינות‪ .‬אך לומדים שני דברים‪ :‬להגות בקרירות ולפעול במהירות‪ .‬האם יש‬
‫ללימוד זה ערך נוסף בשביל חיי? ודאי שלא‪ .‬כן‪ ,‬בשביל מי שתינתן לו האפשרות להיות פעיל במדיניות‪ .‬אבל‬
‫אני‪ ,‬יהודי באוסטריה‪.‬‬
‫(הרצל אל הוגו ויטמן‪)Briefe und Tagebücher ,30.3.1893 ,‬‬
‫(היומן הציוני‪ ,‬ימים הראשונים של יוני ‪)1895‬‬
‫האנטישמיות היא כאן [בצרפת] אחרת מכול וכול מזו שבארצות אחרות‪ .‬אין צריכים לטעות בזה בגלל שינוי‪-‬‬
‫השם‪ ,‬אין זו האנטישמיות של אסיה‪ .‬כאן אין משליכים את היהודים טרף להמון העם‪ ...‬בצרפת האנטישמיות‬
‫היא ‪...‬מקום מפגש של הבלתי מרוצים‪ ,‬מעין סאלון של המקופחים‪.‬‬
‫(‘אנטישמיים צרפתיים’‪ ,31.8.1892 ,‬מבולאנז’א עד דרייפוס)‬
‫שלילת הדרגה של הסרן דרייפוס כינסה בבוקר החורפי המעונן הזה סקרנים רבים בסביבה של “בית הספר‬
‫הצבאי”‪ ...‬הכניסה לחצר של “בית הספר הצבאי” לא הותרה אלא לקצינים ולעיתונאים מועטים‪ .‬בחוץ המתין‬
‫המון הסקרנים‪ ,‬אלה הרגילים להיות נוכחים בהוצאות להורג‪... .‬בשעה תשע הייתה החצר הענקית מלאה‬
‫יחידות צבא‪ ,‬שהסתדרו בריבוע‪ 5000 .‬איש נכחו‪ .‬באמצע פיקד גנרל רכוב על סוסו‪ .‬דקות מספר אחרי תשע הוצא‬
‫דרייפוס אל המסדר‪ .‬הוא היה לבוש במדי הסרן‪ .‬ארבעה אנשים הוליכו אותו והביאוהו לפני הגנרל‪ .‬הלה אמר‪“ :‬אלפרד‬
‫דרייפוס‪ ,‬אתה בלתי ראוי לשאת את הנשק‪ .‬בשם העם הצרפתי אני שולל את דרגתך‪ .‬יּוצא גזר הדין אל הפועל”‪ .‬דרייפוס‬
‫הרים את יד ימינו ואמר בקול רם‪“ :‬אני נשבע ומצהיר‪ ,‬שאתה שולל את דרגתו של אדם חף משפע‪ .‬תחי צרפת!”‪.‬‬
‫אותו רגע עצמו השמיעו התופים את קולם‪ .‬המוציא לפועל הצבאי התחיל תולש מעל מדיו של המורשע את הכפתורים‬
‫והקישורים‪ ,‬שכבר היו מרופים עוד מקודם‪ .‬דרייפוס שמר על עמידה שקטה‪ ,‬לאחר דקות אחדות היה כל התהליך הזה‬
‫גמור‪.‬‬
‫עתה התחיל הסיבוב לפני החזית של כל היחידות‪ .‬דרייפוס צעד לפני השורות של יחידות הצבא כאדם המרגיש שהוא חף‬
‫מפשע‪ .‬הוא הגיע לפני קבוצה של קצינים‪ ,‬שצעקו אליו‪“ :‬יודאס”! בוגד!”‪ .‬דרייפוס צעק כנגדם‪“ :‬אני אוסר עליכם לפגוע‬
‫בכבודי”‪ .‬עמידתו האיתנה המיוחדת במינה של האיש שניטל כבודו ממנו עשתה על אנשים אחדים רושם עמוק‪.‬‬
‫(‘שלילת הדרגה של הסרן דרייפוס’‪ ,5.1.1895 ,‬מבולאנז’א עד דרייפוס)‬
‫בנימין זאב הרצל מכתבים‬
‫בפריס נקלעתי – ולו כמשקיף – לתוך הפוליטיקה‪ .‬ראיתי כיצד מושלים בעולם‪ .‬בהשתאות תהיתי גם על‬
‫תופעת ההמון‪.‬‬
‫‪25‬‬
‫בנימין זאב הרצל מכתבים‬
‫שכן לציוני עשה אותי – משפט דרייפוס‪.‬‬
‫לא זה המתנהל עכשיו בראן‪ ,‬אלא זה‬
‫המקורי בפריס‪ ,‬שהייתי לו עד ראייה‬
‫בשנת ‪ .1894‬הייתי אותו זמן בפריס בתורת כתב של‬
‫עיתון ונכחתי בדיוני בית הדין הצבאי‪ ,‬עד שהוכרזו‬
‫סודיים‪ .‬עדיין אני רואה את הנאשם במדי התותחנים‬
‫הכהים וההדוקים היטב נכנס אל האולם; עדיין אני‬
‫שומע אותו כשהוא נוקב את שמו ותוארו במסולסל‬
‫במאונפף קמעה‪”:‬אלפרד דרייפוס‪ ,‬קאפיטן של‬
‫הארטילריה”‪ ,‬וגם צריחת הזעם של ההמון ברחוב‬
‫לפני בית הספר הצבאי‪ ,‬שבו הורד מדרגתו‪ ,‬מצלצלת‬
‫עוד באוזני בלתי נשכחת‪”!à mort! à mort les Juifs“ :‬‬
‫מוות לכל היהודים‪ ,‬משום שהאחד הזה היה בוגד!‬
‫אך האם היה באמת בוגד? היתה לי אותו זמן שיחה‬
‫פרטית עם נספח צבאי‪ ,‬שאת שמו מרבים להזכיר‬
‫בזמן האחרון‪ .‬הקולונל הזה ידע על המשפט לא יותר‬
‫ממה שפורסם בעיתונים; הוא האמין אף על פי כן‬
‫באשמתו של דרייפוס‪ ,‬משום שנראה היה לו‪ ,‬כי לא‬
‫ייתכן ששבעה קצינים יוכלו להרשיע את חברם‪ ,‬בלא‬
‫שתהיינה בידיהם הוכחות מכריעות ביותר‪ .‬ואילו אני‬
‫האמנתי שהוא חף מפשע‪ ,‬משום שקצין יהודי לא היה‬
‫מוחזק בעיני כמי שמסוגל לבגידה במולדת‪ .‬לא משום‬
‫שהיהודים בכללם היו מוחזקים בעיני טובים יותר מבני‬
‫האדם האחרים‪ .‬אבל דווקא במסיבות המיוחדות של‬
‫הקאפיטן דרייפוס‪ ,‬שבאופן אישי אפילו לא עשה עלי‬
‫רושם אהוד‪ ,‬נראה לי הדבר כבלתי מתקבל על הדעת‪.‬‬
‫יהודי‪ ,‬שבתורת קצין המטה הראשי סלולה לפניו דרך‬
‫הכבוד – איננו יכול לבצע פשע כזה‪.‬‬
‫(‘ציונות’ [‪ ,]1899‬בפני עם ועולם)‬
‫דרייפוס אינו עוד אלא סמל מופשט‪ .‬הוא‬
‫היהודי בחברה המודרנית‪ ,‬שניסה להסתגל‬
‫אל הסביבה‪ ,‬והוא מדבר בלשונה‪ ,‬חושב את‬
‫מחשבותיה‪ ,‬תופר לו את כתפותיה על מעילו ‪ -‬והנה‬
‫באים וקורעים מעליו את הכתפות הללו בכוח‪ .‬דרייפוס‬
‫פירושה עמדה שעליה נלחמו ועדיין מוסיפים להילחם‬
‫עליה‪ ,‬ושהיא – אל נשלה את עצמנו – עמדה אבודה!‬
‫(‘חמישה נגד שניים’‪,15.9.1899 ,‬‬
‫בפני עם ועולם)‬
‫יום אחד כתבתי לפתע מכתב אל הברון הירש‪,‬‬
‫שדאג ליהודים באורח בולט ומיליונרי כל כך‪.‬‬
‫לאחר שעמד המכתב מוכן‪ ,‬הנחתי לו ו”ישנתי‬
‫עליו” שבועיים תמימים‪.‬‬
‫כאשר גם אחרי פרק הזמן הזה לא נראה המכתב חסר‬
‫טעם‪ ,‬שלחתי אותו‪ ,‬והנה מה שכתוב בו‪:‬‬
‫אדון נכבד מאד!‬
‫מתי אוכל להתכבד ולבקר אצלך? רוצה הייתי לשוחח‬
‫אתך בשאלת היהודים‪ .‬לא מדובר בריאיון ואף לא בעניין‬
‫של כסף‪ ,‬מוסווה או גלוי‪ .‬נדמה שמרבים כל כך להטריד‬
‫אותך‪ ,‬עד שצריך למהר ולהסיר מראש כל חשש מפני‬
‫כוונות לא טהורות‪ .‬כל מבוקשי לשוחח אתך שיחה‬
‫פוליטית‪-‬יהודית‪ ,‬שהשפעתה אולי תהיה מורגשת בימים‬
‫שלא אני ולא אתה לא נהיה כאן עוד‪.‬‬
‫(הרצל אל הברון הירש‪ ,‬היומן הציוני‪,‬‬
‫ראשית יוני ‪)1895‬‬
‫‪26‬‬
‫כוח איתנים גדל בי לקראת משאת הנפש הנהדרת‪ .‬האדם גדל לקראת מטרותיו הנעלות‪.‬‬
‫(היומן הציוני‪)14.6.1895 ,‬‬
‫(היומן הציוני‪)15.6.1895 ,‬‬
‫היום אני עוזב את פריס‪.‬‬
‫תם ספר אחד של חיי‪,‬‬
‫וחדש מתחיל‪.‬‬
‫מה יהיה טיבו?‬
‫( היומן הציוני‪) 27.7.1895 ,‬‬
‫מכתבים על הרצל‬
‫בנימין זאב הרצל מכתבים‬
‫היום הנני איש בודד – מחר אולי מנהיגם הרוחני של מאות אלפים‪ .‬מכל מקום‪ ,‬המגלה והמבשר‬
‫של רעיון כביר‪.‬‬
‫פריס‪ 23,‬בפברואר ‪1893‬‬
‫האדון הרצל (תיאודור) כתב ה”נויא פראיא פראסא” מווינה‪ ,‬שההערות מתייחסות אליו‪ ,‬הוא בן ‪ 36‬שנה בערך‪...‬‬
‫הוא נשוי ואב לשני ילדים‪ .‬בהגיעו לפריס באוקטובר ‪ ,1891‬השתכן זר זה ברחוב דונו ‪ ,)Rue Dounau) 4‬וגר שם עד מאי‬
‫‪ .1892‬מאז הוא גר ברחוב מונסו ‪ )Rue Monceau( 8‬שם הוא שוכן‪ ,‬יחד עם הוריו‪ ,‬בדירה שעולה ‪ 6,000‬פראנקים דמי‬
‫שכירות לשנה‪.‬‬
‫יש לו ארבעה משרתים‪ ,‬ונראה שעומדים לרשותו אמצעים נכבדים‪.‬‬
‫(דין וחשבון של משטרת צרפת על הרצל ‪“ ,‬העולם”‪)9.10.1947 ,‬‬
‫‪27‬‬
‫פריז‬
‫תקופת פריס היא התקופה המכוננת בחיי הרצל‪ :‬המעבר מווינה הרב‪-‬לאומית לפריס של‬
‫הרפובליקה השלישית – המרכז הפוליטי של העולם – ככתב לענייני צרפת של העיתון האוסטרי‬
‫הנודע – הנויא פראיה פראסא (‪ִ – )Neue Freie Presse‬אפשר לו להיחשף‪ ,‬להתבונן‪ ,‬וללמוד‬
‫את התופעות שהניעו את הפוליטיקה העולמית‪.‬‬
‫בנימין זאב הרצל פריז‬
‫בצרפת‪ ,‬הוא פגש דרכי חשיבה פוליטיות חדשות‪ ,‬ותוך כדי הפנמתם של מושגים פוליטיים‪,‬‬
‫הגיע גם לפתרונותיו לבעיית היהודים וגיבושן הלאומי‪-‬מדיני‪-‬חברתי‪.‬‬
‫בסתיו ‪ ,1891‬יצא הרצל מווינה לפריס‪ ,‬נכון להסתער על ההזדמנות הגדולה שנקרתה לידיו לטפס לאחת העמדות‬
‫החשובות ביותר בעולם העיתונות‪ .‬הרצל ראה בעמדת הכתב בפריס ‘בית ספר’ לעתיד – נקודת זינוק לקריירה מזהירה‬
‫בתחום העיתונות או התיאטרון‪ .‬ככתב בפריס‪ ,‬נדרש לדיווחים ממצים ובהירים על כל שטחי החיים‪ ,‬בייחוד על מדיניות‪,‬‬
‫אך גם על כלכלה‪ ,‬אמנות‪ ,‬ספרות‪ ,‬תיאטרון ועוד‪.‬‬
‫פריס של שנות התשעים במאה ה‪ 19-‬נחשבה למטרופולין של אירופה כולה‪ :‬בירת התרבות‪ ,‬החדשנות‪ ,‬הנועזות באמנות‬
‫ואופנה ומרכז פוליטי חשוב‪ .‬הפרלמנט של הרפובליקה השלישית‪“ ,‬היכל בורבון”‪ ,‬היה ידוע בדיוניו התוססים והנוקבים‪.‬‬
‫אלה השתקפו היטב בכתבות ששלח הרצל מפריס‪ ,‬באשר הבין כי “בית הספר לעיתונאים” – היכל בורבון – הוא בעצם‬
‫בית ספר למדינאות‪.‬‬
‫בפריס‪ ,‬הגיע הרצל לרעיון הציוני בתום תהליך חיפושים אקסיסטנציאליים אחר זהותו‪ ,‬שניצניו עוד בשנת ‪ ,1882‬בתקופת‬
‫לימודיו באוניברסיטת וינה ושיאו בשנות שהותו בפריס‪.‬‬
‫בעת הגיעו לפריס‪ ,‬היה הרצל חדור אמונה בעם הצרפתי ובצרפת – ערש המהפכה הצרפתית‪ ,‬ערש האמנציפציה‪,‬‬
‫נושאת דגל חירויות האדם וזכויות האזרח‪ .‬אך המפגש עם האנטישמיות הצרפתית במקביל לאנטישמיות הווינאית‪ ,‬הביא‬
‫אותו לחיפושים נרחבים אחר זהותו‪.‬‬
‫במשך ארבע שנותיו בפריס‪ ,‬עבר הרצל שלבים אחדים בדרכו לפתרון בעיית היהודים – החל בהגדרתה כבעיה דתית‪,‬‬
‫דרך הבנתה כבעיה חברתית‪ ,‬עבור לראייתה כבעיה חברתית‪-‬לאומית וכלה בתפיסתה כבעיה לאומית‪-‬מדינית‪ .‬בהתאם‬
‫לתפיסתו המשתנה בכל אחד משלבים אלה‪ ,‬הציע פתרון שונה לבעיית היהודים (דו‪-‬קרבות‪ ,‬התנצרות תיאטרלית‪,‬‬
‫תחיקה סוציאלית מתקדמת והעלאת מחזה – הגטו החדש)‪.‬‬
‫ההתפכחות ההדרגתית שלו מן האידיאליזציה של החברה הצרפתית‪ ,‬תוך בחינת עליית כוחה של האנטישמיות המודרנית‬
‫בצרפת ובווינה כאחת‪ ,‬הובילה אותו בסופו של דבר לתפיסת האוניברסליות שבתופעת האנטישמיות כמו גם תפיסת‬
‫הלאומיות היהודית‪.‬‬
‫‪28‬‬
‫בשנים ‪ ,1894-1893‬כבר התגבשו בהרצל כל הנחות היסוד המעשיות‪ ,‬שהיו נחוצות לפתרון בעיית היהודים‪ .‬אך באותה‬
‫תקופה עוד האמין ביכולתם של היהודים להשתלב בחברה הכללית הסובבת‪.‬‬
‫באוקטובר ‪ ,1894‬בעת שהרצל היה שקוע בכתיבת מחזהו הגטו החדש‪ ,‬נעצר קצין תותחנים יהודי‪ ,‬אלפרד דרייפוס‪,‬‬
‫באשמת בגידה במולדת‪ .‬על אף היותו חף מפשע‪ ,‬הוא נדון לשלילת דרגותיו ונשלח לאי השדים לכל ימי חייו‪.‬‬
‫פרשת דרייפוס‪ ,‬שהתפתחה לעלילה אנטישמית מלווה בזיופים‪ ,‬בידוי ראיות והסתת ההמון‪ ,‬הסעירה את דעת הקהל‬
‫בצרפת‪ ,‬פילגה בין שמאל לימין‪ ,‬והתסיסה את העולם הנאור במשך שנים רבות‪.‬‬
‫הרצל דיווח לעיתונו על משפט דרייפוס וגזר הדין שלו וכן‪ ,‬נכח בטקס הדגרדציה (הסרת הדרגות)‪ .‬הוא שמע היטב את‬
‫קריאות ההמון המשולהב‪“ :‬מוות לבוגד! מוות ליהודים!” ואף את קריאותיו החוזרות של דרייפוס “אני חף מפשע”‪ .‬עם זאת‪,‬‬
‫בכתבה ששלח אז לעיתונו הדגיש רק את עמידתו האיתנה של דרייפוס ואת קריאות “מוות לבוגד” מצד ההמון‪ ,‬ולא ציין את‬
‫הקריאות “מוות ליהודים”‪ .‬מאוחר יותר‪ ,‬הרצל אף לא ִאזכר את משפט דרייפוס בין האירועים שהובילו אותו אל הציונות‪,‬‬
‫לא ביומנו הציוני ולא באוטוביוגרפיה שלו‪ .‬הוא יצר את הסלוגן “לציוני עשה אותי משפט דרייפוס”‪ ,‬תוך כדי המשפט‬
‫המחודש של דרייפוס‪ ,‬שהתקיים ב‪ 1899-‬בראן‪ ,‬במסגרת כתבה הסברתית על הציונות ומקורותיה ב‪North American-‬‬
‫‪ ,Review‬שכוונה לקהל אמריקאי‪ .‬הרצל‪ ,‬שבעת הזאת כבר היה מנהיגה הנבחר של התנועה הציונית‪ ,‬קיווה אז למקם את‬
‫הקדמה שלחמו למען חפותו של דרייפוס עוד משנת ‪ ,1895‬וליצור מוקד הזדהות סביב הפרשה‪.‬‬
‫התנועה הציונית בין כוחות ִ‬
‫מכל מקום‪ ,‬בדרכו המפותלת של הרצל אל הציונות‪ ,‬היה משפט דרייפוס בשנת ‪ ,1895‬נדבך משמעותי בתהליך‬
‫אינטנסיבי של התלבטויות והתחבטויות בבעיית היהודים‪ ,‬בו היה הרצל שקוע בכל מאודו בתקופה הנדונה‪ .‬המשפט‬
‫ובייחוד ההתפרצויות האנטישמיות שליוו אותו בצרפת – ערש המהפכה והאמנציפציה‪ ,‬במקביל לניצחון של קרל לואגר‬
‫והמפלגה הנוצרית‪-‬סוציאלית האנטישמית בבחירות לראשות עיריית וינה‪ ,‬הוכיחו לו בעליל ומעבר לכל ספק‪ ,‬שבעיית‬
‫היהודים היא כלל עולמית‪ ,‬קיומית‪ ,‬חריפה ובוערת ועל כן‪ ,‬יש למצוא לה פתרון כללי ודרסטי‪ ,‬במונחים הלאומיים של‬
‫תקופתו‪ .‬שאלת היהודים‪ ,‬שעד אז נצטיירה לו כשאלה סוציאלית או דתית‪ ,‬הפכה בעיניו לשאלה לאומית דוחקת‪ .‬לכן‪,‬‬
‫אפשר לראות בפרשת דרייפוס זרז ואישור דרמטי להנחות היסוד של הרצל‪ ,‬במציאות‪.‬‬
‫בנימין זאב הרצל פריז‬
‫בשיח הציבורי נשתרשה הדעה שהרצל הפך לציוני בעקבות משפט דרייפוס‪ ,‬שהרי הוא בעצמו הצהיר “לציוני עשה אותי‬
‫משפט דרייפוס”‪ .‬האומנם הגיע הרצל לציונות בעקבות מאורע טראומטי אחד‪ ,‬משפט דרייפוס‪ ,‬או שהפרשה הייתה רק‬
‫בבחינת זרז‪ ,‬מעין ‘תחנה אחרונה’‪ ,‬במסלול ארוך ונמשך של חיפושי זהות?‬
‫מינואר עד לגיבושו הסופי של הרעיון הציוני (מאי (‪ ,1895‬עבר הרצל תהליך של בחינה וסיכום כל הכוחות שלמד‬
‫שהפנים‪ .‬אל צומת זאת התנקזו כל השקפותיו ועמדותיו‪ ,‬נתבררו‪ ,‬התגבשו והגיעו להבשלה מחשבתית שניזונה‬
‫והמינוחים ִ‬
‫מכל המרכיבים שבנו אותו‪ :‬ילדותו וחינוכו היהודי בבודפשט‪ ,‬השכלתו המשפטית‪ ,‬פעילותו הספרותית‪-‬עיתונאית‪ ,‬עמדותיו‬
‫הליברליות בווינה הרב‪-‬לאומית‪ ,‬וכן‪ ,‬גילוי הפוליטיקה‪ ,‬הפופוליזם והאנטישמיות בפריס‪ .‬את עמדותיו הגיאופוליטיות‬
‫וסוציו‪-‬אקונומיות תיעל כלפי העם היהודי המפוזר בעולם‪ ,‬במסקנה שמצוקתו תיפתר על ידי הקמת מדינת יהודים‪,‬‬
‫המעוגנת בערבויות מטעם מועצת עמי התרבות‪.‬‬
‫‪29‬‬
‫משעה שהתגבשה תפיסתו הציונית היה הרצל חדור ביטחון בבלעדיות הפתרון‪ ,‬והצורך הקיומי והמיידי להוציאו אל הפועל‪.‬‬
‫הוא כתב את הטיוטות הראשונות לספרו מדינת היהודים ואף התחיל בפעילות ליישומו‪ .‬שום מכשול לא יכול היה לעצרו‬
‫אלא רק להאיץ את התקדמותו – לא התנגדות נמרצת‪ ,‬צחוק ולעג‪ ,‬בוז או דמעות שליש של חברו‪ ,‬שחשש לשפיותו‪.‬‬
‫הייתה לו אמונה יוקדת ברעיונו ולשם הגשמתו היה מוכן להקריב את כל כולו‪:‬‬
‫בנימין זאב הרצל פריז‬
‫“בשבילי נסתיימו חיי; החלו דברי ימי עולם”‪.‬‬
‫‪30‬‬
‫באוגוסט ימלאו שנתיים לפסיעות המעשיות הראשונות שעשיתי בעניין היהודים‪ .‬רציתי לפעול מלמעלה למטה‪ ,‬בלי‬
‫להרעיש את ההמונים‪ ,‬עם האנשים שהצטיינו עד עכשיו בציונות‪ .‬לא הבינו אותי‪ ,‬לא תמכו בי‪ ,‬נאלצתי להמשיך‬
‫וללכת לבדי‪ .‬בקונגרס … אקרא להמונים לצעוד לקראת עזרה עצמית‪ ,‬כי אין רוצים לעזור להם‪.‬‬
‫(הרצל אל הקולונל גולדסמיד‪ ,3.4.1897 ,‬היומן הציוני)‬
‫(היומן הציוני‪)24.8.1897 ,‬‬
‫מתוך כבוד לדת הלכתי בשבת שלפני הקונגרס אל בית הכנסת‪ .‬ראש הקהילה קרא לי לעלות לתורה‪ .‬ביקשתי‬
‫ממר מרקוס מראן…שישנן אתי את הברכה ‪ )mir die Broche eintrichten( -‬וכשעליתי אל הבימה הייתי נרגש יותר‬
‫מאשר בכל ימי הקונגרס‪ .‬המלים המעטות של הברכה העברית חנקו את גרוני מהתרגשות יותר מאשר נאום‬
‫הפתיחה ונאום הנעילה וכל ניהול הדיונים‪.‬‬
‫(היומן הציוני‪)6.9.1897 ,‬‬
‫בנימין זאב הרצל מכתבים‬
‫משונה‪ ,‬אחת המוזרויות הנסתרות היא שבבאזל יתקבצו מרבית החוטים שטוויתי עד עכשיו‪...‬וכל מי שבהנהגתי‬
‫נטלו חלק בעשיית תנועת‪-‬העם‪ .‬אחת המטלות שלי תהיה למנוע שיראו זה את זה יתר על המידה‪ ,‬שהרי הם‬
‫עלולים לאבד מאמונתם בעניין ובי אם יבחינו באילו אמצעים דלים כוננתי את הבניין כפי שהוא היום‪ .‬העניין כולו‬
‫דומה ללהטוט של שיווי‪-‬משקל‪ ,‬שלאחר מעשה נראה מובן מאליו‪ ,‬כשם שנראה בלתי סביר לפני מעשה‪.‬‬
‫כבר לפני חודשים היה אחד הרעיונות הראשונים שלי בנוגע לביצוע‪ ,‬שיש לבוא למושב הפתיחה לבושים בפראק‬
‫ועניבת פרפר לבנה‪ .‬דבר זה הוכיח את עצמו להפליא‪ .‬בגדי החג משווים לרוב הבריות סבר נוקשה‪ ,‬ומתוך‬
‫הנוקשות הזאת מיד נוצר טון מדוד שאולי לא היו משיגים אותו בתלבושת מסע קיצית בהירה‪ ,‬ואני לא נמנעתי‬
‫מלהעצים את הטון הזה ולהעלותו לסולם חגיגי‪.‬‬
‫נורדאו הופיע ביום הראשון כשהוא לבוש מקטורן חגיגי ובשום פנים לא רצה לשוב על עקבותיו וללבוש את הפראק‪ .‬משכתי‬
‫אותו הצידה וביקשתי שיעשה זאת למעני‪ .‬אמרתי לו‪ :‬הנשיאות של קונגרס הציונים היום עדיין היא לא כלום‪ ,‬בשלב זה אנו‬
‫עדיין מצּווים לקבוע הכול‪ .‬הבריות צריכים להתרגל לראות בקונגרס הזה את הדבר הנשגב והחגיגי ביותר‪ .‬הוא התרצה‪,‬‬
‫ועל כך חיבקתי אותו בתודה‪ .‬כעבור רבע שעה חזר לבוש בפראק‪.‬‬
‫(היומן הציוני‪)3.9.1897 ,‬‬
‫‪31‬‬
‫בנימין זאב הרצל מכתבים‬
‫הציונות היא שיבה אל היהדות עוד לפני השיבה אל ארץ היהודים‪ .‬אנו הבנים השבים‪...‬‬
‫כבר הצליחה הציונות להגשים דבר מופלא‪ ,‬שנחשב לפני כן כבלתי אפשרי‪ :‬הקשר ההדוק בין היסודות‬
‫המודרניים ביותר של היהדות עם השמרניים ביותר‪ .‬הואיל והדבר הזה אירע‪ ,‬בלא שיצטרך אחד משני הצדדים‬
‫לעשות ויתורים שלא לכבודו ולהקריב קורבנות נפשיים‪ .‬הרי זו ראיה נוספת לכך‪ ,‬אם הייתה דרושה עוד ראייה לעובדה‪,‬‬
‫שהיהודים הם עם‪ .‬ליכוד כזה לא ייתכן אלא על הרקע של אומה‪.‬‬
‫(נאום הפתיחה בקונגרס הציוני הראשון‪ ;29.8.1897 ,‬בפני עם ועולם)‬
‫רבים היו אתמול נפעמים – אני הייתי שלו לגמרי‪ ,‬כפי שראוי להיות כשאירועים שהוכנו מראש מתגשמים לנגד‬
‫עיניך‪ .‬ורק אחרי שעליתי אל הכסא המוגבה‪ ,‬מיד אחרי תשואות ההסכמה שנבחרתי לנשיא‪ ,‬ומצאתי בדואר‬
‫שהגיע את מכתבו הראשון של ַהאנְ ס שלי – רק אז התרגשתי מאד‪ .‬משולחן הנשיאות – שאינני מגזים בערכו‬
‫היום‪ ,‬אבל ערכו יגדל וילך בהיסטוריה – כתבתי גלויות קונגרס להורי ולאשתי ולכל אחד מילדי‪ ,‬פאולינה‪ ,‬האנס‬
‫וטרודה‪ .‬זה אולי המעשה הילדותי הראשון שחטאתי בו בשתי שנות פעולתי בתנועה‪.‬‬
‫(היומן הציוני‪)30.8.1897 ,‬‬
‫אינני יודע מתי אמות‪ ,‬אולם דבר אחד מובטח בעיני ונעלה מכל ספק‪ .‬התנועה תתקיים‪ .‬אינני יודע מתי אמות;‬
‫אבל הציונות לא תמות לעולם‪ .‬למן אותו יום בבאזל שוב יש לעם היהודי נציגות עממית; ממילא קום תקום‬
‫מדינת היהודים בארצם‪.‬‬
‫(אוטוביוגרפיה‪)20.1.1898 ,‬‬
‫מכתבים על הרצל‬
‫זה איננו עוד ד”ר הרצל האלגנטי מווינה‪ ,‬אלא צאצא מבית מלכות דוד העולה מן הקבר ומופיע לפנינו בהוד‬
‫וביופי‪ ,‬שבהם עטפה אותו האגדה‪ .‬הכול מרותקים כאילו נס היסטורי התרחש‪ .‬לא פחות מ‪ 15 -‬דקות‪ ,‬ארכו‬
‫מחיאות הכפיים וגילויי השמחה‪ .‬חלומו בן אלפיים שנה של עמנו נראה כמתקרב אל התגשמותו‪ .‬היה זה כאילו‬
‫המשיח בן דוד‪ ,‬עומד לפנינו‪ .‬תשוקה עזה אחזה בי לצעוק בתוך ים השמחה הסוער‪“ :‬יחי המלך”‪.‬‬
‫(תיאורו של הסופר בן עמי מן הקונגרס)‬
‫‪32‬‬
33
‫פרשת אוגנדה‬
‫בנימין זאב הרצל פרשת אוגנדה‬
‫“תכנית באזל” קבעה קשר מחייב וחד משמעי בין הציונות לארץ‪-‬ישראל‪ .‬הרצל עצמו מיקד‬
‫את כל פעילותו הדיפלומטית ליישום מדיניות התנועה להקמת ישות מדינית בארץ‪-‬ישראל‪ .‬לכן‬
‫נשאלת השאלה כיצד מתיישבת “תכנית אוגנדה” עם מדיניותה המוגדרת של התנועה הציונית?‬
‫‪34‬‬
‫ואמנם מרכזיותה של ארץ‪-‬ישראל בתכניתו של הרצל הועמדה בסימן שאלה לנוכח העלאת‬
‫“תכנית אוגנדה” בקונגרס הציוני השישי (‪ ,)1903‬כתכנית ביניים‪ ,‬שהסעירה את העם היהודי‬
‫ואיימה לפלג את התנועה הציונית‪ .‬התכנית מעולם לא התממשה‪ ,‬אבל גם לעולם לא נשכחה‪.‬‬
‫חוקרי הרצל חלוקים בשאלה – האם הייתה זו טקטיקה או אסטרטגיה? האם הייתה בכך בגידה‬
‫בציֹון או מהלך דיפלומטי מורכב?‬
‫ִ‬
‫בשנת ‪ ,1902‬המשא ומתן הדיפלומטי אודות א”י‪ ,‬שניהל‬
‫הרצל עם תורכיה‪ ,‬הגיע למבוי סתום‪ ,‬ולכן‪ ,‬החל לחפש‬
‫אחר חלופות התיישבות באזורים קרובים שהיו בשלטון‬
‫בריטי ושעשויים היו להוות קרש קפיצה אליה‪ ,‬כגון אל‪-‬‬
‫עריש – “ארץ‪-‬ישראל המצרית” – כלשונו‪ .‬תוך כדי‬
‫המשא ומתן על אל‪-‬עריש וכישלונו התחולל פוגרום‬
‫קישינב (אפריל ‪ ,)1903‬שזעזע את העולם המערבי כולו‪.‬‬
‫בעקבות הפוגרום‪ ,‬יצא הרצל לנהל משא ומתן עם‬
‫שלטונות רוסיה‪ ,‬שם השיג את הבטחתו של שר הפנים‪,‬‬
‫ו’ פלווה‪ ,‬להמליץ על התכנית הציונית בפני השולטאן‬
‫ונתקבל בהתלהבות על ידי המוני היהודים‪.‬‬
‫במהלך ביקורו ברוסיה‪ ,‬נפגש הרצל פנים אל פנים עם‬
‫האימה‪ ,‬הדחקות והדכדוך‪ ,‬שהיו מנת חלקם של יהודי‬
‫מזרח אירופה ואשר חזרו והבהירו לו כי צורך השעה‬
‫מחייב פתרונות מהירים‪ .‬לכן‪ ,‬ראה בהצעתה של אנגליה‬
‫להתיישבות יהודית במזרח אפריקה הישג דיפלומטי‬
‫חשוב‪ ,‬קרי – הכרה מצד מעצמה כאנגליה בתנועה‬
‫הציונית כגוף בונה מדינה‪.‬‬
‫במשך כל תקופת פולמוס אוגנדה‪ ,‬המשיך הרצל במאמציו להשיג‬
‫את תמיכת התורכים וגורמים בינלאומיים נוספים‪ ,‬כמו האפיפיור ומלך‬
‫איטליה‪ ,‬להקמת מדינת היהודים בארץ‪-‬ישראל‪ .‬באפריל ‪ ,1904‬נערכה‬
‫בווינה ישיבת התפייסות בין הרצל לבין מתנגדי “תוכנית אוגנדה” לליבון‬
‫אי‪-‬ההבנות בין הצדדים‪ ,‬והרצל אף חזר והצהיר מפורשות על בלעדיותה‬
‫של ארץ‪-‬ישראל לפתרון הציוני‪.‬‬
‫בנימין זאב הרצל פרשת אוגנדה‬
‫כן‪ ,‬ראה הרצל בהצעה פתח להקמת מושבה [קולוניה] נוסח המאה ה‪,19-‬‬
‫שתשמש מקום מפלט ובסיס להכשרה‪ ,‬קודם להקמת המטרופולין –‬
‫מדינת האם‪ .‬אך‪ ,‬כאשר “תוכנית אוגנדה” הועלתה לדיון בקונגרס השישי‪,‬‬
‫שהתכנס בבאזל ב‪ 23-‬באוגוסט ‪ ,1903‬קמה סערה אדירה שהעמידה‬
‫בסכנה את עצם קיומה של התנועה‪ .‬המתנגדים‪ ,‬רובם דווקא מקרב ציוני‬
‫רוסיה‪ ,‬ראו בהצעת אוגנדה בגידה בארץ‪-‬ישראל מתוך חוסר אמון בדרכו‬
‫של הרצל בכלל; סטייה מתכנית באזל; וכנגד הטעון שאוגנדה תהיה רק‬
‫מושבה בדרך למדינת‪-‬האם טענו שקבלת ההצעה תתפרש בקרב העמים‬
‫כוויתור על ארץ‪-‬ישראל ופיזור המאמצים גם במישור החיצוני וגם הפנימי;‬
‫הקונגרס הצביע‪ ,‬אמנם ברוב של ‪ 117‬קולות‪ ,‬בעד שיגור משלחת חקר‬
‫לאוגנדה (‪ 295‬קולות בעד‪ 178 ,‬נגד)‪ ,‬אך המתנגדים – בהנהגת חלק‬
‫ממנהיגי ציוני רוסיה – פרשו מאולם המליאה‪ ,‬כשרבים מהם ממררים‬
‫בבכי‪ ,‬תוך הרגשה שהרצל בגד בארץ‪-‬ישראל‪ .‬בנאום הנעילה שלו‪ ,‬חזר‬
‫הרצל והדגיש כי אוגנדה לא תבוא לעולם במקום ארץ‪-‬ישראל ואף נשבע‬
‫בעברית “אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני”‪ .‬ואולם‪ ,‬פולמוס אוגנדה לא‬
‫שכח‪ ,‬ואיים לפלג את התנועה‪ .‬הרצל שקל התפטרות ואף הכין טיוטה‬
‫ל”מכתב אל העם היהודי”‪ .‬הוא לא פרסם את המכתב ולא הגיש את‬
‫התפטרותו‪ ,‬בין היתר‪ ,‬כי חשש שיתפרשו כמעשה פחדנות נוכח ניסיון‬
‫ההתנקשות במאכס נורדאו‪ ,‬על רקע נאמנותו האישית להרצל בעניין‬
‫תוכנית אוגנדה‪ ,‬שאירע ב‪ 20-‬בדצמבר ‪.1903‬‬
‫בקונגרס הציוני השביעי‪ ,‬לאחר מותו של הרצל‪ ,‬הוסרה רשמית “תוכנית‬
‫אוגנדה” מסדר יומה של התנועה הציונית‪.‬‬
‫דיפלומטיחזה נאמנים אלה את ההבדל בין טקטיקה לאסטרטגיה‪ ,‬בין‬
‫אמצעי למטרה‪.‬לומטיה‪ ,‬בצידקת דרכו המדינית הדיפלומטית‪.‬ישמי פלווא‪.‬‬
‫עם מושל‪.‬‬
‫‪35‬‬
‫בנימין זאב הרצל מכתבים‬
‫‪36‬‬
‫אתמול בצהריים אצל צ’מברליין‪”...‬במסעי‬
‫ראיתי ארץ בשבילך”‪ ,‬אמר צ’מברליין הגדול‪,‬‬
‫“אוגנדה‪ ...‬עלה בדעתי‪ ,‬הנה זו ארץ בשביל‬
‫הד”ר הרצל‪ .‬אבל הוא הרי רוצה רק לפלשתינה או‬
‫לקרבתה”‪.‬‬
‫“כן‪ ,‬חייב אני”‪ ,‬עניתי‪“ .‬הבסיס שלנו צריך להיות בתוך‬
‫פלשתינה או בקרבתה‪ .‬לאחר זמן נוכל ליישב גם את‬
‫אוגנדה‪ ,‬שהרי יש לנו המוני אנשים המוכנים להגירה‪.‬‬
‫ואולם עלינו לבנות על בסיס לאומי‪ ,‬לכן‪ ,‬אנו צריכים את‬
‫האטרקציה הפוליטית של אל‪-‬עריש‪.‬‬
‫(היומן הציוני‪)24.4.1903 ,‬‬
‫האם איבדת [נורדאו] לפתע כל אמון בי? האם‬
‫תחשבני למי שאינו נותן כלל את לבו לשאלות‬
‫רציניות כאלה? כשנפלה תכנית אל‪-‬עריש מוכרח הייתי‬
‫להרהר שנית בהצעת אוגנדה‪ .‬קולוניסט אנגלי יצהיר כי‬
‫אוגנדה טובה בהרבה מאל‪-‬עריש‪ ,‬ציוני יעדיף את אל‪-‬‬
‫עריש‪ .‬אך תפקידה של המנהיגות להורות את הדרך אל‬
‫היעד‪ ,‬בעת הצורך גם בדרכי עקיפין‪ .‬גם משה רבנו‪ ,‬כזה‬
‫היה גורלו‪.‬‬
‫אם תפרוץ סערה‪ ,‬יהיה עלינו לשבור אותה‪.‬‬
‫כשביקשתי מן היהדות כסף בשביל השולטאן –‬
‫שבאמצעותו יכולנו להשיג [את א”י] על נקלה – לא‬
‫קיבלתי‪... .‬ניאלץ פשוט לנסות דרך אחרת‪ ,‬וזה הכול‪.‬‬
‫ניישב [את אוגנדה] על בסיס לאומי‪ ,‬עם דגל‪...‬וממשל‬
‫עצמי‪ .‬אנחנו קובעים את הנוסחאות‪ :‬אין אנו אסירים‬
‫שלהן‪ .‬זוהי שאלה טקטית גרידא‪ ,‬היכן תוקעים אנו יתד‬
‫ראשונה‪ ,‬אם רק יודעים אנו בבירור איזה מין בית נבנה‬
‫על המסד‪.‬‬
‫ההתיישבות בין קילימאנג’ארו וקניה יכולה להיות המושבה‬
‫המדינית הראשונה שלנו‪ .‬אתה כבר יורד לסוף כוונתי‪:‬‬
‫אנגליה במהופך ובזעיר אנפין‪.‬‬
‫(הרצל אל נורדאו‪,6.7.1903 ,‬‬
‫‪)Briefe und Tagebücher‬‬
‫חברי הממשלה הבריטית‪ ...‬הציעו לי‪...‬‬
‫מיד להעניק לנו שטח אדמה אחר‪ ,‬במקום‬
‫השטח הקודם [אל‪-‬עריש]‪ ,‬לשם ההתיישבות‬
‫היהודית‪.‬‬
‫חבל הארץ החדש אין לו אותו ערך היסטורי‪ ,‬דתי‪-‬פיוטי‬
‫וציוני‪ ,‬שהיה עוד גם לחצי‪-‬האי סיני‪ ,‬אבל אינני מטיל‬
‫ספק‪ ,‬כי הקונגרס‪ ,‬כנציגם של ההמונים היהודים‪ ,‬יקבל‬
‫גם את ההצעה החדשה ברחשי תודה חמים ביותר‪.‬‬
‫ההצעה פירושה הקמת יישוב יהודי אוטונומי במזרח‬
‫אפריקה‪...‬‬
‫לא הייתי רוצה להקדים את הקונגרס בקביעת עמדה‬
‫בנוגע למדיניות‪ ,‬שהתנועה הציונית צריכה לנקוט בה‬
‫נוכח ההצעות האלה‪ ,‬אולם – אם כי לא ייתכן‪ ,‬כמובן‪,‬‬
‫שתהיה לעם ישראל שום מטרה סופית אחרת מלבד‬
‫ארץ‪-‬ישראל‪ ,‬ואם כי‪ ,‬יהיה גורלה של ההצעה מה‬
‫שיהיה‪ ,‬השקפותינו על ארץ אבותינו אינן ניתנות לשינוי‬
‫ולא תשתנינה לעולם – ובכל זאת יכיר הקונגרס‪ ,‬לאיזו‬
‫התקדמות בלתי רגילה זכתה תנועתנו על ידי המשא‬
‫ומתן עם הממשלה הבריטית‪ .‬אני רשאי לומר‪ ,‬כי‬
‫השקפותינו בנוגע לארץ‪-‬ישראל הובהרו בגילוי לב מלא‬
‫ובפרוט רב לחברי הקבינט הבריטי ולפקידים הבריטיים‬
‫הגבוהים‪ .‬אני מאמין‪ ,‬כי הקונגרס יכול למצוא אמצעים‪,‬‬
‫לעשות שימוש בהצעה הזאת‪ .‬ההצעה הוגשה לנו בצורה‬
‫כזאת‪ ,‬שתתרום בהכרח להטבת מצבו של העם היהודי‬
‫ולהקלת מצוקתו‪ ,‬בלא שנוותר על משהו מן העקרונות‬
‫הגדולים‪ ,‬שעליהם מושתתת תנועתנו‪.‬‬
‫נאום הפתיחה בקונגרס הציוני השישי‪,‬‬
‫‪ ;23.8.1903‬בפני עם ועולם)‬
‫אף בשנייה אחת ואף בהרהור אחד לא ניטשה תכנית באזל‪ .‬כשחשבתי ‪ -‬באחד הרגעים הקשים‪ ,‬כי אבדה כל‬
‫תקווה לתקופה שאפשר לחזותה מראש‪ ,‬כלומר למשך חיי אדם בערך‪ ,‬אותה שעה רציתי להציע לכם גם הוראת‬
‫שעה גדולה‪ ,‬ורציתי‪ ,‬מאחר שהתוודעתי בינתיים אל לבותיכם‪ ,‬לומר לכם דבר נחמה עתיק‪-‬יומין‪ ,‬והוא בעת אחת‬
‫גם התחייבות לעצמי‪ .‬בלשון אבותינו‪“ :‬אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני”‪.‬‬
‫(נאום הנעילה בקונגרס השישי‪ ;28.8.1903 ,‬בפני עם ועולם)‬
‫כיום הזה מוכרח אני לומר‪ :‬כי בתקופה הקרובה לא נוכל לעשות בארץ‪-‬ישראל שום דבר‪“ .‬הואיל ולא רציתם‪,‬‬
‫הרי זו לפי שעה אגדה”‪.‬‬
‫המעוררים לחזק‪.‬‬
‫ָ‬
‫אבל כיוון שאנו נמצאים ביחד‪ ,‬הבה נעשה לפחות משהו להקלת המצוקה‪ ,‬ונוסיף לעורר את העם‪ ,‬ואת‬
‫דבר זה יצליח‪ ,‬רק אם תהיה לנו קרקע מוצקת‪.‬‬
‫אבל לשם אינני יכול ללכת עם ההולכים‪ ,‬משום שאני חובב ציון‪... .‬אם יגיעו הדברים לידי פילוג‪ ,‬יישאר לבי עם הציונים‪,‬‬
‫ושכלי עם האפריקנים‪.‬‬
‫‘מכתב אל העם היהודי’‪ ;11.11.1903 ,‬בפני עם ועולם)‬
‫מכתבים על הרצל‬
‫בנימין זאב הרצל מכתבים‬
‫כשיצאתי לדרכי הייתי איש מדינת היהודים בלבד ‪ -‬נעשיתי חובב ציון‪ .‬בשבילי לא קיים שום פתרון אחר לשאלה‬
‫הגדולה‪ ,‬המכונה שאלת היהודים‪ ,‬חוץ מארץ‪-‬ישראל‪...‬‬
‫הוא בא‪ ,‬רע מראה ועייף‪ .‬הוא נתקבל בדומיית מוות‪ .‬איש לא קם ממקומו לברכו‪ ,‬איש לא מחא כף כשכילה‬
‫את דבריו… הוא קרא לנו לחזור‪ .‬הוא חזר והבטיח לנו‪ ,‬שהוא מסור לארץ‪-‬ישראל ללא כל סטייה‪ ,‬ודיבר שוב‬
‫על הנחיצות הגדולה למצוא לאלתר מקלט בשביל המוני יהודים חסרי קורת גג‪ .‬הקשבנו בדממה‪ :‬איש לא ניסה‬
‫להשיב‪ .‬זו היתה בוודאי הפעם היחידה‪ ,‬שהרצל נתקבל כך באספה ציונית כל שהיא; הוא אלילם של כל הציונים‪ ,‬יציאתו‬
‫היתה ככניסתו‪ .‬אבל דומני‪ ,‬כי באספה קטנה זו נגלה לו כל עומק האהבה שקשרה אותנו עם ציון‪ .‬זו היתה הפעם האחרונה‬
‫שראיתיו‪ ,‬חוץ מאשר מרחוק על הבמה‪.‬‬
‫(חיים וייצמן‪ ,‬מסע ומעש)‬
‫‪37‬‬
‫זהות יהודית‬
‫בנימין זאב הרצל זהות יהודית‬
‫מהי זהות יהודית בתכנית “מדינת היהודים” של הרצל?‬
‫תפיסתו הלאומית של הרצל הייתה רציונליסטית והומניסטית ללא כל מאפיינים לאומניים‬
‫בספרו מדינת היהודים‪ ,‬ההגדרה הלאומית היא נגזרת מכוחו המלכד של אויב‬
‫ושוביניסטיים‪ִ .‬‬
‫משותף‪“ :‬אנחנו עם‪ .‬האויב‪ ,‬שלא מרצוננו‪ ,‬מגבש אותנו לעם – כפי שהיה תמיד בהיסטוריה‪.‬‬
‫בעתות מצוקה‪ ,‬אנו מתאחדים ומגלים לפתע את כוחנו‪ .‬ואכן‪ ,‬יש לנו הכוח לבנות מדינה‪,‬‬
‫ואפילו מדינה למופת‪”.‬‬
‫אין הגדרה ברורה של טריטוריה לאומית‪ ,‬כי בשלב זה‪ ,‬הרצל עוד העמיד שתי אלטרנטיבות – ארגנטינה וארץ‪-‬ישראל;‬
‫השפה העברית אינה מוגדרת כשפה לאומית‪ ,‬כי הרצל לא ראה בחידוש השפה העברית סממן של לאומיות יהודית‬
‫מודרנית‪ ,‬מחשש להתבדלות תרבותית ורוחנית‪.‬‬
‫בעצם‪ ,‬המאפיין היחידי של זהות ייחודית הוא הדת‪“ :‬בעצם‪,‬‬
‫אנו מזהים את עצמנו כמשתייכים יחד רק לפי אמונת‬
‫אבותינו”‪ .‬הרצל ראה בדת כוח מלכד‪ ,‬אחד מאותם מוקדי‬
‫זהות שבאמצעותם אפשר ליצור ַעם ולהניעו‪ .‬היהדות‬
‫כדת‪ ,‬משמשת בשבילו לאורך כל דרכו הציונית‪ ,‬סממן‬
‫לאחדות העם היהודי – מרכיב חיוני בזיכרון ההיסטורי‬
‫ובזהות הקולקטיבית שלו כעם‪.‬‬
‫אך‪ ,‬חודשיים לאחר פרסום ִספרו מדינת היהודים‪,‬‬
‫כשהשתכנע במרכזיותה של ארץ‪-‬ישראל לתכניתו‪ ,‬הפך‬
‫את מרכזיותה של ארץ‪-‬ישראל לאחד ממרכיבי הזהות‬
‫היהודית‪-‬ציונית של התנועה הציונית‪ .‬הרצל הצביע על‬
‫העבר היהודי בארץ‪-‬ישראל כנימוק המקנה ליהודים זכות‬
‫על “מולדתנו ההיסטורית הבלתי נשכחת”‪.‬‬
‫מתפיסת הדת כסממן לאומי‪ ,‬נגזרה גם תפיסתו לגבי‬
‫תפקיד הרבנים בתנועה הציונית‪ .‬הוא היה משוכנע‬
‫שהרבנים יובילו את מפעל העלייה ויעלו בראש‬
‫קהילותיהם; אך‪ ,‬במדינת היהודים החדשה תופרד הדת‬
‫מהפוליטיקה‪ ,‬ולא תהיה תיאוקרטיה‪ ,‬אף כי לדת יהיה‬
‫כמובן מקום בחיים התרבותיים‪.‬‬
‫‪38‬‬
‫ברוח זו‪ ,‬ניסה הרצל לרתום להנהגת התנועה הציונית את המנהיגות הקהילתית הקיימת ואת הרבנים הראשיים של וינה‪,‬‬
‫צרפת ובריטניה‪ .‬רעיונו נתקל בהתנגדות חריפה מצד רוב הרבנים אליהם פנה‪ ,‬ולכן‪ ,‬הגיע למסקנה שעל הציונות לקחת‬
‫לידיה את כל ענייני היהדות ולהקים מנהיגות חדשה‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬ניסה כמו להטוטן המרקד בין ביצים – בין ביצת ה’מודרניים’ לביצת האורתודוכסים – למצוא את שביל הזהב בינות‬
‫פלגיה השונים של התנועה ולשמור על ניטרליות בתנועה הציונית‪ ,‬בכל הקשור לדת‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬כמנהיג התנועה הציונית שליכוד העם היהודי הוא בין מגמותיה העיקריות‪ ,‬היה עליו לחפש אחר מרכיבי זהות‬
‫משותפים בין המסורת למודרנה‪ ,‬תוך שילוב בין יהדות לציונות – בין דת ללאומיות‪.‬‬
‫כך‪ ,‬בנה ֵלגֶ נְ ּדָ ה ציונית חדשה והחל לדלות מנבכי ההיסטוריה היהודית מיתוסים ונרטיבים של חיים לאומיים בארץ‪-‬ישראל‬
‫– מיתוסים של חופש‪ ,‬חירות וגבורה‪ ,‬כדי לעצב סמלים וליצור נרטיב לאומי חדש (למשל‪ ,‬סביב החגים‪ :‬פסח‪ ,‬חנוכה‬
‫וכו’)‪ .‬הרצל עשה שימוש רב בסמלים‪ ,‬מיתוסים ונרטיבים מן העבר היהודי‪ ,‬משום מודעותו לחשיבותם בפוליטיקה‪ ,‬בחינוך‬
‫ובבניית סולידריות לאומית משותפת‪.‬‬
‫אלה מגיעים לביטויים המלא בדמותה של ה”חברה החדשה” באלטנוילנד – חברה מודרנית‪ ,‬פלורליסטית‪ ,‬המאפשרת‬
‫חופש דת ופולחן‪ ,‬חופש מצפון מלא לכל הדתות ולכל הגוונים והזרמים בעם היהודי‪.‬‬
‫בנימין זאב הרצל זהות יהודית‬
‫כמנהיג התנועה הציונית ראה הרצל ברעיון הציוני – רעיון המלכד את העם היהודי על כל חלקיו ובתנועה הציונית – תנועה‬
‫המקיפה את כל בניה של האומה היהודית‪.‬‬
‫‪39‬‬
‫מדיניותו של עם שלם – בייחוד עם המפוזר בכל העולם – אפשר לעשותה רק באמצעים שאין להם שיעור‪,‬‬
‫המרחפים גבוה בחלל‪...‬‬
‫האינך מבין מה הם דברים שאין להם שיעור? ומהי הדת? צא וחשוב באילו ייסורים נושאים היהודים זה אלפיים‬
‫שנה בשל הפנטזיה הזאת? אכן‪ ,‬רק הפנטסטי מפעים את בני האדם‪ .‬ומי שאינו יודע לרתום את הפנטזיה לצרכיו‪ ,‬אפשר‬
‫שיהיה אדם הגון ביותר ומיושב בדעתו‪ ,‬ואף בעל צדקה ביד רחבה – את בני האדם הוא לא ינהיג‪ ,‬ולא יוותר לו זכר‪.‬‬
‫בנימין זאב הרצל מכתבים‬
‫(הרצל לברון מוריץ דה הירש‪ ;3.6.1895 ,‬היומן הציוני)‬
‫אתה נדהם שאני מגלה התעניינות חמה כל כך בעניין “שלנו”‪ .‬עדיין אין לך מושג עד כמה חמה ההתעניינות‬
‫הזאת‪ .‬נכון שבעבר היא לא הייתה מנת חלקי‪ .‬היותי יהודי לא נחשבה בעיני‪ .‬אבל נאמר‪ :‬זה היה מונח מתחת‬
‫לסף הכרתי‪ .‬אלא‪ ,‬שכשם שהאנטישמיות דוחפת את היהודים החלושים‪ ,‬מוגי הלב והשאפתנים אל עבר‬
‫הנצרות‪ ,‬כך סחטה והעלתה מתוכי בדחף עצום את יהדותי‪ .‬בין זה לבין התחסדות דתית אין ולא כלום‪ .‬עם כל הכבוד‬
‫שאני רוחש לאמונת אבותי‪ ,‬אינני מתחסד ולעולם לא אהיה כזה‪.‬‬
‫שאין בדעתי לפגוע במאומה בדת‪ ,‬אלא להיפך‪ ,‬מתברר שאני רוצה ללכת עם הרבנים‪ ,‬עם כל הרבנים‪.‬‬
‫(הרצל לרב מוריץ גידמן‪ ;16.6.1895 ,‬היומן הציוני)‬
‫אנו רוצים להניח לכל אדם למצוא ָ‘ׁשם’‪ ,‬את אושרו על פי דרכו‪ .‬ובראש ובראשונה גם לחופשיים‪-‬בדעותיהם‬
‫היקרים שלנו‪ .‬זהו צבא האלמוות שלנו‪ ,‬המוסיף ללא הרף לכבוש לאנושות שטחים חדשים‪.‬‬
‫על שום אדם לא תיכפה מרות‪ ,‬זולת זו ההכרחית לקיום המדינה ולשמירת הסדר‪.‬‬
‫(מדינת היהודים)‬
‫האם תהיה לנו לבסוף תיאוקרטיה? לא! האמונה אכן מלכדת אותנו‪ ,‬ואילו המדע עושה אותנו חופשיים‪ .‬על כן‪,‬‬
‫לא ניתן כלל למגמות התיאוקרטיות של אנשי הדת שלנו להרים ראש‪ .‬אנו נדע להחזיקם בבתי הכנסת שלהם‪,‬‬
‫כשם שנחזיק את צבא הקבע שלנו במחנות צבאיים‪ .‬הצבא והכהונה יכובדו מאד‪ ,‬כדרוש וכראוי לתפקידיהם‬
‫הנכבדים‪ .‬אבל אל להם להתערב בענייני המדינה – עם כל הערכתה כלפיהם – פן יביאו עליה קשיים מבית ומבחוץ‪ .‬כל‬
‫אדם הוא חופשי ובלתי מוגבל באמונתו או בכפירתו‪ ,‬כמו בלאומיותו‪.‬‬
‫(מדינת היהודים)‬
‫‪40‬‬
‫הציונות אינה מפלגה‪ .‬יכולים לבוא אליה מכל המפלגות‪ ,‬כשם שהיא מקיפה את כל הצדדים של חיי העם‪ .‬הציונות‬
‫היא העם היהודי בדרך‪.‬‬
‫(‘רבני המחאה’‪ ,16.7.1897 ,‬בפני עם ועולם)‬
‫הציונות הייתה השבת של חיי‪.‬‬
‫אני סבור שאפשר לייחס את כוחי כמנהיג לכך‪ ,‬שאני בתורת אדם וסופר יש לי והיו לי חסרונות רבים כל כך‪,‬‬
‫ועשיתי שגיאות ושטויות רבות כל כך ‪ -‬בעניין הציוני היה לבי טהור ולא ביקשתי לעצמי דבר‪.‬‬
‫(היומן הציוני‪)24.1.1902 ,‬‬
‫על ידי כינוסו של קונגרס ציונים ועל ידי פרסום סדר היום שלו הופצו השגות מוטעות כל כך על תוכנה התורתי‬
‫של היהדות ועל שאיפותיהם של מאמיניה‪ ,‬שהוועד החתום מטה של הרבנים בגרמניה רואה חובה לעצמו למסור‬
‫את גילוי הדעת הבא‪:‬‬
‫‪ .1‬שאיפותיהם של אלה המכונים ציונים להקים מדינה יהודית לאומית בארץ‪-‬ישראל‪ ,‬עומדות בניגוד לייעודיה המשיחיים של‬
‫היהדות‪ ,‬כפי שהם כלולים בכתבי הקודש ובמקורות הדתיים המאוחרים יותר‪.‬‬
‫‪ .2‬הדת היהודית מחייבת את מאמיניה לשרת בכל נפשם ובכל מאודם את המולדת‪ ,‬שאליה הם שייכים‪ ,‬ולסייע לענייניה‬
‫הלאומיים בכל לבם ובכל כוחם‪.‬‬
‫‪ .3‬אבל התחייבות זו אין שום סתירה בינה ובין אותן השאיפות הנעלות‪ ,‬שמטרתן ליישב איכרים יהודים בארץ‪-‬ישראל‪ ,‬משום‬
‫שאין להן שום שייכות לייסודה של מדינה לאומית‪.‬‬
‫הדת ואהבת המולדת מטילות עלינו אפוא במידה שווה את החובה לבקש מכל אלה‪ ,‬שענייני היהדות קרובים ללבם‪,‬‬
‫שיתרחקו מן השאיפות הציוניות הנזכרות לעיל‪ ,‬וביתר ייחוד מן הקונגרס‪ ,‬שלמרות כל האזהרות והאתראות עדיין‬
‫מתכננים את כינוסו‪.‬‬
‫(הצהרת הוועד המנהל של איגוד הרבנים בגרמניה‪ ,‬מצוטט ב’רבני המחאה’‪ ,16.7.1897 ,‬בפני עם ועולם)‬
‫בנימין זאב הרצל מכתבים‬
‫כאשר ביטא דוד את המלים‪“ :‬זהו בית המקדש”‪ ,‬תקפה את פרידריך התרגשות גדולה‪.‬‬
‫פרידריך לבנברג נכנס בפעם הראשונה לבית המקדש בירושלים בליל שבת‪... .‬בצהרים עוד המו הסמטאות אדם‪,‬‬
‫ועכשיו‪ ,‬באורח פלא‪ ,‬ההמולה נדמה‪ .‬כמות המכוניות שנסעו ברחובות קטנה במידה ניכרת והחנויות נסגרו זו אחר‬
‫זו‪ .‬השבת ירדה בחגיגיות על העיר הרוחשת חיים‪ .‬שומרי המסורת החלו נוהרים לבתי כנסת‪ .‬מלבד בית המקדש‪ ,‬היו בעיר‬
‫העתיקה ובעיר החדשה בתי כנסת נוספים – לכבודו של האל הבלתי נראה‪ ,‬ששכינתו שורה על עם ישראל הגולה‬
‫זה אלפי שנים‪ .‬תחושה מוקדמת של התעלות פקדה את המוני ההולכים בדרך‪ ,‬שהושפעו מאווירתה השלווה של‬
‫עיר הקודש‪.‬‬
‫(אלטנוילנד)‬
‫‪41‬‬
‫בנימין זאב הרצל ביקור מולדת‬
‫ביקור מולדת מסעו של הרצל בארץ‪-‬ישראל‬
‫(‪)4.11.1898 - 26.10.1898‬‬
‫ב‪ 26-‬באוקטובר ‪ ,1898‬הגיע הרצל לארץ‪-‬ישראל בראש משלחת ציונית קטנה‪ ,‬כדי להיפגש‬
‫עם הקיסר הגרמני וילהלם השני‪ ,‬אשר במסגרת מסעו להגברת השפעת גרמניה במזרח‪ ,‬סייר‬
‫אז בתורכיה ובארץ‪-‬ישראל‪ .‬עוד בדרכו לארץ – בקושטא‪ ,‬נועד הרצל עם הקיסר לפגישה‬
‫מדינית מקדימה ומבטיחה בעניין הקמת חברת צ’ארטר יהודית בארץ‪-‬ישראל בחסות גרמנית‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬המפגש המכריע עמד להתקיים בירושלים‪.‬‬
‫זה היה ביקורו היחיד של הרצל בארץ‪-‬ישראל ולכן‪ ,‬עשרת הימים ששהה בארץ – הפכו‬
‫משמעותיים לפעילותו ולגיבוש חזונו‪ .‬מה ראה הרצל בארץ‪-‬ישראל של שנת ‪ ?1898‬כיצד‬
‫התרשם מן הארץ ומתושביה?‬
‫כיצד השפיע המפגש הממשי‬
‫עם הארץ הגשמית על תפיסותיו‬
‫וחזונו?‬
‫כידוע‪ ,‬גרסה תפיסתו הציונית המדינית‬
‫של הרצל‪ ,‬שמצוקת העם היהודי תיפתר‬
‫באמצעות הקמת מדינת יהודים המעוגנת‬
‫בספרו מדינת‬
‫בהסכמים בין‪-‬לאומיים‪ִ .‬‬
‫היהודים‪ ,‬הציג אמנם שתי טריטוריות‬
‫אפשריֹות למימוש הריבונות המדינית‬
‫ִ‬
‫– ארץ‪-‬ישראל או ארגנטינה‪ ,‬אך כבר‬
‫חודשיים לאחר פרסומו‪ ,‬באפריל ‪,1896‬‬
‫השתכנע הרצל‪ ,‬ש”ההמונים אינם רוצים‬
‫אלא לארץ‪-‬ישראל‪ ,‬אך לשם הם רוצים‬
‫בסערת נפש”‪.‬‬
‫התייחסותו של הרצל לשאלת העלייה‬
‫לארץ‪-‬ישראל ולשאלת ההתיישבות‬
‫הקיימת בה הייתה שלובה בתכניתו‬
‫המדינית בכלל‪ .‬הרצל התנגד לעלייה‪,‬‬
‫“להסתננות” כלשונו‪ ,‬קודם השגתן של‬
‫הערובות החוקיות‪ ,‬אך דגל בשיפור‬
‫ובחיזוק היישוב הקיים‪.‬‬
‫‪42‬‬
‫עוד קודם בואו של הרצל לארץ‪-‬ישראל נרקמה מערכת מסועפת של קשרים בינו לבין חוגים שונים בארץ‪ .‬מכתבי תמיכה‬
‫ואף מבקרים הגיעו לביתו בווינה; מתוכם הקים רשת של מדווחים‪ ,‬שסיפקו לו מידע מפורט ועדכני‪ .‬ביקורו של הרצל בארץ‬
‫ִאפשר לו להתרשם בעצמו ממצבו של היישוב בארץ‪-‬ישראל‪.‬‬
‫בדרכו לירושלים‪ ,‬במקווה ישראל‪ ,‬עוד הספיק להיות בין מקבלי פניו של הקיסר בבית הספר החקלאי‪ ,‬ואף להחליף‬
‫עמו כמה מילים‪ .‬לירושלים הגיע ביום שישי‪ ,‬ה‪ 28 -‬באוקטובר ‪ ,1898‬עם כניסת השבת‪ .‬כדי לא לחלל שבת‪ ,‬צעד ברגל‬
‫כמחצית השעה מתחנת הרכבת לעבר מלונו‪.‬‬
‫על אף תשישותו עשתה עליו ירושלים “רושם עז‪.‬‬
‫נהדרת בבואתה של מצודת ציון ושל מגדל דוד”‪.‬‬
‫חמישה ימים עברו על הרצל בירושלים בציפייה‬
‫להתקבל לראיון אצל הקיסר‪ ,‬אותם הקדיש‬
‫לסיורים ברחבי ירושלים‪ .‬כך‪ ,‬ביקר במגדל דוד‪,‬‬
‫בכותל המערבי‪ ,‬בבית החולים “ביקור חולים”‪,‬‬
‫בבתי הכנסת ברובע היהודי‪ ,‬ב”קברות המלכים”‬
‫ובהר הזיתים‪ .‬בסיוריו הצליח הרצל לבחון‬
‫את הפוטנציאל הגלום בירושלים‪ ,‬להתרשם‬
‫מחיוניותה לתכניתו ולשרטט לעיר תכנית ִמ ְתאר‪:‬‬
‫“את העיר העתיקה על שרידיה הקדושים הייתי‬
‫אוצר כבתוך כמוסה‪ .‬הייתי מוציא מתוכה את‬
‫כל הסחר ומכר של חולין‪ ,‬ורק בתי תפילה‬
‫ומוסדות של חסד וצדקה יוותרו בין החומות‬
‫העתיקות פנימה‪ .‬ועל מורדות הגבעות סביב‪-‬‬
‫סביב‪ ,‬שיוריקו בעקבות עמלנו‪ ,‬תשכון לה‬
‫ירושלים חדשה מפוארת‪ .‬בדרך אל הר הזיתים‬
‫יטיילו נוסעים הדורים מכל קצות תבל‪ .‬על ידי‬
‫עבודת טיפוח אפשר להפוך את ירושלים לאבן‬
‫חן‪ .‬כל הקדוש יישמר בין החומות‪ ,‬כל החדש‬
‫ייפרס סביב‪-‬סביב‪”.‬‬
‫בנימין זאב הרצל ביקור מולדת‬
‫יומיים ביקר הרצל ביפו ובמושבות – ראשון לציון‪ ,‬ואדי חנין (נס ציונה) ורחובות‪ .‬זאת הייתה הזדמנות לבחון את עמדותיו‬
‫לגבי המושבות שכבר היו קיימות בארץ ולהעמיד את תפיסותיו במבחן המציאות‪ .‬יחסו של הרצל למושבות הקיימות היה‬
‫דו‪-‬ערכי‪ :‬מחד גיסא‪ ,‬התנגד לפילנטרופיה‪ ,‬לאפוטרופסות‪ ,‬ולחוסר תכנון בהתיישבות – ביקורת שמתח כלפי חובבי ציון‬
‫ה”מעשיים”‪ ,‬ומפעלו של הברון רוטשילד‪ ,‬כאחד; מאידך גיסא‪ ,‬ראה במושבות הקיימות תחנות ניסיונות לבחינת משאבי‬
‫האנוש הקיימים ואפשרויות הפיתוח הגלומות בארץ‪-‬ישראל‪.‬‬
‫‪43‬‬
‫ב‪ 2-‬בנובמבר ‪ ,1898‬קיבל הקיסר את המשלחת הציונית בראשות הרצל‪ ,‬במאהלו בירושלים‪ .‬בתום הראיון הקצר הרגיש‬
‫הרצל שמשהו עקרוני ויסודי השתנה מאז פגישתו עם הקיסר בקושטא‪ :‬הקיסר נסוג מהבטחותיו הפוליטיות‪.‬‬
‫בנימין זאב הרצל ביקור מולדת‬
‫אף על פי כן‪ ,‬הרצל סיכם את המפגש ביומנו ורשם ש”קבלת הפנים הקצרה הזאת תישמר לעולם ועד בתולדות היהודים‬
‫ולא מן הנמנע שיהיו לה גם תוצאות היסטוריות”‪.‬‬
‫‪44‬‬
‫ואמנם‪ ,‬אף כי לא השיג את מטרתו הדיפלומטית‪ ,‬לראיונו עם הקיסר הייתה חשיבות רבה‪ :‬הרצל נתקבל כנציג העם‬
‫היהודי על‪-‬ידי קיסר מעצמה כגרמניה והציג לפניו את זכות ההגדרה העצמית של העם היהודי בארץ‪-‬ישראל‪ .‬זה היה‬
‫ההישג הראשון של מהלכיו הדיפלומטיים הרבים להציב את שאלת היהודים על סדר היום הכלל‪-‬עולמי‪ ,‬וכך – להפכה‬
‫לגורם מדיני‪.‬‬
‫המפגש עם הארץ ותושביה טבעו את רישומם העמוק על הרצל כמו גם על רבים שראו אותו או נפגשו עמו‪ .‬הרצל‬
‫שהנֵ ה קם מנהיג לעם היהודי נעשתה תחושה‬
‫כמנהיג כריזמטי‪ ,‬השאיר רושם בל יימחה בכל מקום שביקר‪ .‬ההרגשה ִ‬
‫מוחשית וברורה‪.‬‬
‫הביקור בארץ חיזק את זיקתו של הרצל לארץ‪-‬ישראל‪ .‬בהשפעת הביקור השתכנע הרצל רציונלית ואמוציונלית‬
‫במרכזיותן של ארץ‪-‬ישראל וירושלים לתכניתו הציונית‪ .‬מאותה שעה ואילך‪ ,‬כיוון הרצל את כל פעולותיו הדיפלומטיות‬
‫להשגת ארץ‪-‬ישראל‪ ,‬אף אם לשם ביסוס עמדתו הריבונית של העם היהודי כעם הזכאי להגדרה עצמית ולישות מדינית‪,‬‬
‫הוא היה מוכן לפשרות טקטיות ואופרטיביות שונות‪.‬‬
‫אחר כל זאת‪ ,‬אם יש עדיין שואלים – מה היו משמעותו ומשקלו של הרצל בדרכו‬
‫של העם היהודי להקמת מדינת ישראל בארץ‪-‬ישראל – להם‪ ,‬יפה תמונה אחת‬
‫מאלף מילים‪:‬‬
‫בה’ באייר תש”ח‪ 14 ,‬במאי ‪ ,1948‬קם דוד בן גוריון להכריז על הקמת מדינת ישראל‬
‫כאשר מאחוריו תלויה תמונה אחת – תמונתו של הרצל‪.‬‬
‫על כן‪ ,‬גם החליטה כנסת ישראל בראשות דוד בן‪-‬גוריון ב‪ ,17.8.1949-‬להעלות את‬
‫עצמות הרצל לארץ ולקברן דווקא בראש הר בירושלים‪ ,‬ובכך‪ ,‬גם לקיים את צוואתו‬
‫של הרצל וגם לקבע את ירושלים כבירת מדינת ישראל‪ .‬זו הייתה הקבורה הראשונה‬
‫בחלקה שנקראה אחר‪-‬כך בשם “חלקת גדולי האומה” וסביבה הוקם בית הקברות‬
‫הצבאי‪ .‬ההר עצמו נקרא מאז “הר הרצל”‪ ,‬ומשמש – עם קבר הרצל במרכז פסגתו‬
‫– כקריית התודעה והזיכרון הלאומיים‪.‬‬
‫בנימין זאב הרצל ביקור מולדת‬
‫ארץ העבר הפכה לארץ העתיד‪ ,‬כשנתגלו לו גם‬
‫קיומם של משאבי אנוש העשויים להוות תשתית‬
‫למפעל הציוני בעתיד‪ .‬מבעד למציאות הקשה‪,‬‬
‫הלכלוך‪ ,‬ההזנחה‪ ,‬החום המעיק‪ ,‬החרדות והציפיות‬
‫שאפפו את הביקור‪ ,‬נסתמן חזונה של ארץ‪-‬ישראל‬
‫בעיני הרצל כמטמורפוזה של אדם וארץ‪ ,‬שתקבל‬
‫אחר‪-‬כך ביטוי רחב ברומן העתידני שלו אלטנוילנד‪,‬‬
‫אשר נכתב בהשראת הביקור‪.‬‬
‫בעת מסע ההלוויה שיצא מתל אביב לירושלים עוד נראו בצידי הדרכים שלדיהם‬
‫המפויחים של משורייני מלחמת העצמאות שאך זה נסתיימה; כך‪ ,‬גם שוכנים להם‬
‫זה לצד זה החזון והמציאות – החזון ומחירו הלא צפוי‪.‬‬
‫כך מוסד סופית מקומו של הרצל כמיתוס המכונן של מדינת ישראל‪ ,‬האיקון של התנועה הציונית‪ ,‬שקברו אף ניצב בודד‪,‬‬
‫ייחודי‪ ,‬ומורם מעל לקברי גדולי האומה הנוספים שנקברו מאז ועד עתה בהר הרצל‪.‬‬
‫‪45‬‬
‫הפרידה מיקירי הייתה הפעם קשה למדי‪ .‬הרי יכולתי להישאר לי בביתי הנאה‪ ,‬אצל ילדי היפים‪ ,‬שמיטב ימי‬
‫נעוריהם חולפים להם בלי להתבונן בפרי הפרטים של לבלובם‪ .‬ואני מעמיס על עצמי מסע למרחקים‪ .‬אולי‬
‫מסע שאינו נטול סיכונים‪ .‬אף הזהירו אותי שבארץ‪-‬ישראל אולי יבקשו את נפשי‪.‬‬
‫האזהרה באה מבן יהודה… ואולם זו חובתי‪ ,‬לנסוע‪.‬‬
‫בנימין זאב הרצל מכתבים‬
‫(היומן הציוני‪)14.10.1898 ,‬‬
‫בנסיעה הזאת הכרנו את ארץ‪-‬ישראל בפעם‬
‫הראשונה מתוך הסתכלות עצמית‪ .‬היינו‬
‫נרגשים מאוד‪ ,‬שעה שבוקר אחד רוֻוי שמש‪,‬‬
‫נתגלה לנו מן האנייה שלנו חופה החיוור של הארץ‪.‬‬
‫זה היה אחד מן הרגעים של שירה עליונה‪ ,‬שגם בחייו‬
‫השלמים של אדם אין רבים כמותם‪.‬‬
‫רק עכשיו אני רואה את שליחותנו כשליחות‬
‫שנסתיימה‪ ,‬וזאת בהצלחה ניכרת‪ .‬בארץ‪-‬ישראל‬
‫בערה הקרקע מתחת לכפות רגלי‪ .‬אילו היה לה‬
‫לממשלה הטורקית ולו שמץ של כושר חיזוי פוליטי‪ ,‬היתה‬
‫מסכלת הפעם את פועלי‪ .‬בואי לקושטא זימן לה הזדמנות‬
‫ואולי לא תחזור עוד‪ .‬די היה לו גירשה אותי מן הארץ‪ ,‬או‬
‫שיכלה לחסל אותי בלי אומר ודברים… ואולם חוסר ההבנה‪,‬‬
‫שמגלים הבריות כלפי הרעיון שלי‪ ,‬שלעיתים קרובות מזיק‬
‫לי‪ ,‬לפעמים הוא גם מועיל לי‪ .‬אין מבינים את התוכנית שלי‪,‬‬
‫על כן ממעיטים לפעול למענה ‪ -‬וממעטים להפריע‪.‬‬
‫היו עוד רגעים אחרים מרגשים ונוגעים עד הלב‪ ,‬כמו‬
‫למשל הכניסה בליל ירח אל עיר הקודש ירושלים‪.‬‬
‫הקונטורות של החומה העתיקה‪ ,‬עטופות ערפל‪,‬‬
‫התנשאו אל הרקיע‪ ,‬ובבת אחת נעשה לנו מובן‪ ,‬כי‬
‫מלבד הכיסופים המסתוריים רטטה בוודאי בתפילותיהם‬
‫העתיקות של היהודים גם תשוקה ארצית לשיבה‬
‫לירושלים‪.‬‬
‫הממשלה הטורקית אפשרה לי להמשיך במסעי ולסיים‬
‫אותו‪ ,‬ואם הנחותיי אינן מטעות אותי‪ ,‬הרי היום אני כבר‬
‫בבחינת גורם פוליטי‪.‬‬
‫(ציונות [‪ ,]1899‬בפני עם ועולם)‬
‫(היומן הציוני‪)5.11.1898 ,‬‬
‫בחלקה העתיק בין החומות‪ ,‬כמעט ולא חל שינוי‪ .‬הם הבחינו בכנסיית הקבר‪ ,‬במסגד עומר ובכיפות הגגות‬
‫הישנים‪ ,‬אבל גם בכמה בנייני פאר חדשים‪.‬‬
‫הם ראו מולם בניין חדש‪ ,‬נוצץ ורחב ידיים‪ .‬זה היה ארמון השלום‪.‬‬
‫(אלטנוילנד)‬
‫‪46‬‬
‫מחוץ לחומות‪ ,‬התמונה הייתה שונה לגמרי‪ .‬כאן הוקמו רבעים חדשים‪ ,‬הותקנה רכבת חשמלית עירונית‪ ,‬נסללו‬
‫רחובות‪ ,‬ניטעו עצים‪ ,‬נשתלו מדשאות וגנים שהחיו את השכונות הצפופות ואת השדרות‪ ,‬נוסדו מוסדות לימוד‬
‫וחינוך‪ ,‬ניבנו בנייני מסחר ובתי מגורים מפוארים‪ ,‬ונפתחו מקומות בילוי‪ .‬זאת הייתה מטרופולין בינלאומית ‪-‬‬
‫במושגיה של המאה העשרים‪.‬‬
‫(אלטנוילנד)‬
‫אבל כאן גם התקבצו כל צורות הסעד שהאנושות‬
‫פיתחה במשך ההיסטוריה כדי להיאבק בסבל‪:‬‬
‫האמונה‪ ,‬האהבה והידע‪.‬‬
‫(אלטנוילנד)‬
‫בנימין זאב הרצל מכתבים‬
‫בעיר העתיקה כבר לא נותרו בתי מגורים;‬
‫כל המבנים שימשו למטרות צדקה או‬
‫דת‪… .‬כל אלה שירתו את הנוצרים‪ ,‬את‬
‫המוסלמים או את היהודים ועמדו זה לצד‬
‫זה בשורה‪ .‬על חלקת אדמה גדולה ומרובעת‬
‫עמד ארמון השלום רב הרושם‪ ,‬שאירח כנסים‬
‫בינלאומיים של אוהבי שלום ושל אנשי מדע מכל‬
‫התחומים‪ .‬העיר העתיקה הייתה אתר בינלאומי‬
‫ושימשה מולדת לעמים רבים; היא הייתה ביתו של‬
‫האנושי מכול‪ :‬הסבל‪.‬‬
‫‪47‬‬
‫בנימין זאב הרצל אלטנוילנד‬
‫אלטנוילנד‬
‫‪48‬‬
‫יש ספרים שמחוללים היסטוריה‪ ,‬שקובעים ומשנים גורלות‪ .‬כך היה אלטנוילנד‪ ,‬שהציב תכנית‬
‫מפורטת של חברת העתיד בארץ‪-‬ישראל‪ .‬עם פרסומו בשנת ‪ ,1902‬החל הוויכוח הנמשך עד‬
‫היום‪ ,‬על דמותה של החברה בארץ‪.‬‬
‫הרצל החל לכתוב את רומן‪-‬העתיד שלו אלטנוילנד‪ ,‬ביולי ‪ ,1899‬בהשפעת ביקורו האחד והיחיד‬
‫בארץ‪-‬ישראל (‪ ,)1898‬וכתיבתו נסתיימה באפריל ‪ .1902‬בחלקו הראשון של הרומן תאר את‬
‫התרשמויותיו מארץ‪-‬ישראל של שנת ‪ ,1898‬ולעומתם‪ ,‬בחלקו השני‪ ,‬העמיד את דמותה החזונית‬
‫בשנת ‪ ,1923‬לאחר התגשמותו המלאה של הרעיון הציוני‪.‬‬
‫במרוצת שלוש מתוך שמונה שנות פעילותו של הרצל כמנהיג התנועה הציונית (‪ ,)1904-1896‬ליוותה את פעילותו גם‬
‫כתיבת הספר אלטנוילנד‪ ,‬שהתפתח‪ ,‬לבש ופשט צורה מתוך אינטראקציה עם המציאות הדיפלומטית והארגונית‪ ,‬ועם‬
‫המעשה כמו גם עם החלום הציוני‪.‬‬
‫בשנים אלה‪ ,‬נסתיימה בעצם בניית תשתיתה של התנועה הציונית על מוסדותיה‪ .‬תחושת הריבונות והצורך בהגדרה‬
‫עצמית מצאו כבר אחיזה בקרב חלקים (מעטים אמנם) מן העם היהודי ואף‬
‫בקרב כמה מנהיגים מובילים בעולם‪.‬‬
‫בתקופה זו העמיקה היכרותו של הרצל עם קהל היעד שלו ברחבי העולם‬
‫היהודי‪ ,‬והוא יותר ויותר נחשף למהות ולרבגוניות של בעיית היהודים והיהדות‪,‬‬
‫כאחת‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬ניסה הרצל להציב בפני העם היהודי מטרות ויעדים לעתיד‪ ,‬תוך שמירה‬
‫על קונצנזוס ויצירת הרמוניה נורמטיבית בין היחיד לחברה‪ ,‬בין חברה‬
‫למשטר‪ ,‬בין דת לחילוניות ולמודרנה‪ ,‬בין רוב ומעוט‪ .‬אי לכך‪ ,‬חיפש אחר‬
‫הליבה המשותפת לעיצוב דמותה של החברה החדשה‪.‬‬
‫באלטנוילנד‪ ,‬הציב הרצל דגם של חברת‪-‬העתיד בארץ‪-‬ישראל‪ ,‬מין מבנה‬
‫חברתי‪-‬פוליטי המאפשר דו‪-‬קיום מרבי בין מרכיביו השונים‪“ .‬החברה‬
‫החדשה” היא דמוקרטית‪ ,‬פלורליסטית‪ ,‬רב תרבותית ושונה ממדינה לאומית‬
‫מקובלת; מעין “חברה שיתופית גדולה”‪ ,‬נטולה סממנים לאומניים‪ ,‬הדוגלת‬
‫בשוויון ובסובלנות כלפי כל חבריה; “חברה חדשה” בה קיימת הפרדה בין‬
‫דת לפוליטיקה‪ ,‬אולם לדת מקום כמרכיב תרבותי בחיים הציבוריים; חברה‬
‫בה מתקיימת כלכלת רווחה מעורבת‪ ,‬במין שביל זהב בין משק ממלכתי‪,‬‬
‫קואופרטיבי ופרטי המבטיח צדק סוציאלי ומוביליות חברתית נרחבת (מוסדות‬
‫רווחה‪ ,‬דאגה לזקנים‪ ,‬ביטוח לאומי‪ ,‬חוק חינוך חינם עד האוניברסיטה)‪.‬‬
‫אלטנוילנד הניחה את התשתית העקרונית לדמותה של החברה החדשה בארץ‪-‬ישראל‪ .‬כי הרצל‪ ,‬בכוח בחירתו דווקא‬
‫באצטלה ספרותית אוטופית לתכניתו‪ ,‬הניח מקום בתוך תכנית המסגרת לדילמות‪ ,‬להתייחסויות‪ ,‬להתמודדות‪ ,‬לדיאלקטיקה‬
‫בין חזון למציאות ולאלטרנטיבות אחרות; הכול‪ ,‬לאור אמות המידה העקרוניות והערכים אותם קבע בבחינת “והגדת”‪ ,‬אשר‬
‫מאפשרים לכל דור ודור לבחון את עצמו לאורם‪:‬‬
‫אלטנוילנד היא תכנית פוליטית היונקת מן המציאות שהעמיד הרצל – מנהיג תנועה – בפני קהל מוגדר‪ ,‬שאת בעיותיו‪,‬‬
‫כיסופיו ויכולתו הוא מכיר‪ ,‬חקר ובחן‪ ,‬ומשרטטת תכנית של משטר חברתי פוליטי‪ ,‬שהוא הפרי והשיא‪ ,‬כמו גם סיכום‬
‫הדעות‪ ,‬התפיסות‪ ,‬המחקרים והניסיון שלו‪ .‬לכן‪ ,‬יש באלטנוילנד מן המהותי אך גם מן התעמולתי‪ ,‬פרי פשרות טקטיות‬
‫של מנהיג תנועה המנסה לגייס אידיאולוגית את העם לתכניתו‪ ,‬ולהוכיח כלפי פנים וכלפי חוץ‪ ,‬שהעם היהודי הוא עם בונה‬
‫מדינה ובונה חברה למופת‪.‬‬
‫אלטנוילנד היא גם צוואתו הרוחנית של מנהיג התנועה‪ ,‬המודע לקוצר ימיו‪ ,‬ולכן דרכו אצה לו; היא תכנית פעולה לבני דורו‪,‬‬
‫למניחי התשתיות בעתיד‪ ,‬ולו עצמו‪.‬‬
‫אלטנוילנד מבטאת את האמונה בכלי המודרנה לבניית חברה חדשה‪ ,‬על‪-‬ידי ניצול כל הכוחות והאמצעים כמו חשמל‪,‬‬
‫טכנולוגיה‪ ,‬ידע‪ ,‬מאגרי מידע‪ ,‬תובלה ותקשורת; בחינה מחודשת של התופעות הקיימות בעולם‪ ,‬והתאמתן לצרכיו המיוחדים‬
‫של העם היהודי‪.‬‬
‫אך‪ ,‬אלטנוילנד היא קודם כל חזון חברתי פוליטי של מנהיג התנועה הציונית‪ ,‬המאמין כי צורך וכוח רצון‪ ,‬קרי – אידיאל‪ ,‬הם‬
‫כוחות מניעים להגשמת מדינה‪ ,‬ובאותה מידה‬
‫גם לבניית חברה חדשה‪ .‬לכן‪ ,‬הוא מציב בפני‬
‫העם היהודי‪ ,‬בנוסף למצוקת היהודים – כוח‬
‫מניע חדש – כוח מניע חיובי – את כוחה של‬
‫חברת המופת ב’ארץ הבחירה’ ההיסטורית‪,‬‬
‫כמוקד לסולידריות לאומית; חברת רווחה‬
‫‘מוטואליסטית’ הבנויה על הרמוניה בין ציונות‪,‬‬
‫סוציאליזם וקפיטליזם‪ ,‬ומפתחת אתוס חדש‬
‫המגלם שלמות מוסרית ורוחנית‪“ ,‬כאידיאל‬
‫אין סופי”‪ “ .‬אם תרצו ‪ -‬אין זו אגדה‪”.‬‬
‫בנימין זאב הרצל אלטנוילנד‬
‫“ולפיכך אני אומר לכם‪ ,‬שאף אתם תחזיקו בכל היסודות אלה‪ ,‬שעשו אותנו לעם גדול‪ :‬חופש הדעות‪ ,‬רוח הסובלנות ואהבת‬
‫הזולת‪ .‬רק אז תהיה ציון לציון”‪.‬‬
‫‪49‬‬
‫היום‪ ,‬באומניבוס מיטלטל עלה במוחי השם של רומן‪-‬ציון שלי‪ :‬אלטנוילנד (ארץ ישנה‪-‬חדשה)‬
‫הסתמכות על שם בית הכנסת בפראג אלטנוישול‪ .‬זה יהיה שם מפורסם‪.‬‬
‫בנימין זאב הרצל מכתבים‬
‫(היומן הציוני‪)30.8.1899 ,‬‬
‫אני שוקד עכשיו על אלטנוילנד‪ .‬התקוות להצלחה בתחום המעשי נמוגו‪ .‬חיי עכשיו אינם עוד רומן‪ .‬יהיה אפוא‬
‫הרומן חיי‪.‬‬
‫(היומן הציוני‪)14.3.1901 ,‬‬
‫היום סיימתי את הרומן שלי אלטנוילנד‪.‬‬
‫(היומן הציוני‪)30.4.1902 ,‬‬
‫לורד רוטשילד היקר‪,‬‬
‫אני מאשר בתודה את קבלת מכתבך‪ ,‬מכתב ידידותי של יריב‪ .‬שהקהילייה היהודית שאני מבקש לייסד תהיה‬
‫בהכרח קטנה‪ ,‬אורתודוקסית ולא נאורה – לכך לא אוכל להסכים‪ .‬שלוש שנים עבדתי על תשובה מקיפה שתיתן‬
‫מענה לחששות כאלה ודומים להם‪ .‬היא הייתה לספר ושמו אלטנוילנד‪ ,‬שיצא לאור בעוד כמה שבועות ואתה תהיה בין‬
‫הראשונים שיקבלוהו‪... .‬האם היו מייסדי המדינות הגדולות של היום בעלי עוצמה יותר‪ ,‬חכמים יותר‪ ,‬משכילים יותר‪,‬‬
‫עשירים יותר מאתנו‪ ,‬היהודים של היום? רועים וציידים עניים הם שייסדו קהיליות‪ ,‬שהיו לימים למדינות‪ .‬בימינו שלנו כוננו‬
‫מדינות יוונים‪ ,‬רומנים‪ ,‬סרבים ובולגרים – האם בידנו לא יעלה לעשות זאת?‬
‫עמנו מוכשר יותר בכול מרוב העמים האחרים בתבל – זו הרי הסיבה לשנאה הגדולה‪ .‬אלא שעד עכשיו לא היה לנו האמון‬
‫בעצמנו‪ .‬ביום שנאמין בעצמנו יבוא קץ למצוקתנו המוסרית‪ .‬מאבקים וקשיים מבפנים ומבחוץ יהיו כמובן תמיד‪ .‬אבל איזו‬
‫ארץ‪ ,‬איזו מדינה פטורה מהם?‬
‫(הרצל אל לורד רוטשילד‪ ,22.8.192 ,‬היומן הציוני)‬
‫‪50‬‬
‫כשם שהלחם והמים חיוניים ליחיד‪ ,‬כך האידיאל חיוני לחברה‪ .‬הציונות‪ ,‬שלנו‪ ,‬שהביאה אותנו לכאן ועתידה‬
‫להעלות אותנו לפסגות תרבות חדשות ולא מוכרות‪ ,‬היא אידיאל אינסופי‪... .‬‬
‫(אלטנוילנד)‬
‫(‘תקוותנו’‪ ,‬מרץ ‪ ;1904‬בפני עם ועולם)‬
‫אנחנו רואים כאן צורה חדשה‪ ,‬מאושרת יותר‪ ,‬של חיים משותפים בין בני אדם – מי אחראי לכך?‬
‫‪...‬המצוקה!‪...‬התאחדותו מחדש של העם!‪...‬אמצעי התחבורה החדשים!‪...‬המדע!‪...‬כוח הרצון! ‪...‬כוחות הטבע!‪...‬‬
‫הסובלנות ההדדית!‪...‬האמונה בכוחות עצמנו!‪...‬האהבה והסבל!‪...‬אלוהים!‬
‫(אלטנוילנד)‬
‫החלום אינו שונה בהרבה מן המעשה‪ ,‬כמו שחושבים רבים‪.‬‬
‫כל מעשיהם של בני האדם היו פעם חלומות; כל מעשיהם יהיו ביום מן הימים לחלום‪.‬‬
‫בנימין זאב הרצל מכתבים‬
‫קראתי פעם לציונות אידיאל אין סופי‪ ,‬ואני מאמין באמת כי גם לאחר השגת ארצנו‪ ,‬ארץ‪-‬ישראל‪ ,‬לא תחדל‬
‫מלהיות אידיאל‪ .‬כי בציונות כפי שאני מבין אותה‪ ,‬כלולה לא רק השאיפה אל כברת ארץ מובטחת כחוק‪ ,‬בשביל‬
‫עמנו האומלל‪ ,‬אלא גם השאיפה לשלמות מוסרית ורוחנית‪.‬‬
‫(אלטנוילנד)‬
‫‪51‬‬
‫ישראל הממשלה הזמנית‬
‫עיתון רשמי‪ :‬מס’ ‪ 1‬תל‪-‬אביב ה’ באייר תש”ח ‪ 14.5.1948‬עמ’ ‪1‬‬
‫ישראל הממשלה הזמנית‬
‫הכרזה על הקמת מדינת ישראל‬
‫בארץ‪-‬ישראל קם העם היהודי‪ ,‬בה עוצבה דמותו‬
‫הרוחנית‪ ,‬הדתית והמדינית‪ ,‬בה חי חיי קוממיות‬
‫ממלכתית‪ ,‬בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל‪-‬‬
‫אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי‪.‬‬
‫לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה‬
‫אמונים בכל ארצות פזוריו‪ ,‬ולא חדל מתפילה ומתקוה‬
‫לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית‪.‬‬
‫מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים‬
‫בכל דור לשוב ולהאחז במולדתם העתיקה; ובדורות‬
‫האחרונים שבו לארצם בהמונים‪ ,‬וחלוצים‪ ,‬מעפילים‬
‫ומגינים הפריחו נשמות‪ ,‬החיו שפתם העברית‪ ,‬בנו‬
‫כפרים וערים‪ ,‬והקימו ישוב גדל והולך השליט על‬
‫משקו ותרבותו‪ ,‬שוחר שלום ומגן על עצמו‪ ,‬מביא‬
‫ברכת הקידמה לכל תושבי הארץ ונושא נפשו‬
‫לעצמאות ממלכתית‪.‬‬
‫בשנת תרנ”ז (‪ )1897‬נתכנס הקונגרס הציוני לקול‬
‫קריאתו של הוגה חזון המדינה היהודית תיאודור‬
‫הרצל והכריז על זכות העם היהודי לתקומה לאומית‬
‫בארצו‪.‬‬
‫זכות זו הוכרה בהצהרת בלפור מיום ב’ בנובמבר‬
‫‪ 1917‬ואושרה במנדט מטעם חבר הלאומים‪ ,‬אשר‬
‫נתן במיוחד תוקף בין‪-‬לאומי לקשר ההיסטורי שבין‬
‫העם היהודי לבין ארץ‪-‬ישראל ולזכות העם היהודי‬
‫להקים מחדש את ביתו הלאומי‪.‬‬
‫‪51‬‬
‫במלחמת העולם השניה תרם הישוב העברי‬
‫בארץ את מלוא‪-‬חלקו למאבק האומות השוחרות‬
‫חירות ושלום נגד כוחות הרשע הנאצי‪ ,‬ובדם חייליו‬
‫ובמאמצו המלחמתי קנה לו את הזכות להמנות‬
‫עם העמים מייסדי ברית האומות המאוחדות‪.‬‬
‫ב‪ 29-‬בנובמבר ‪ 1947‬קיבלה עצרת האומות‬
‫המאוחדות החלטה המחייבת הקמת מדינה‬
‫יהודית בארץ‪-‬ישראל; העצרת תבעה מאת‬
‫תושבי ארץ‪-‬ישראל לאחוז בעצמם בכל הצעדים‬
‫הנדרשים מצדם הם לביצוע ההחלטה‪ .‬הכרה‬
‫זו של האומות המאוחדות בזכות העם היהודי‬
‫להקים את מדינתו אינה ניתנת להפקעה‪.‬‬
‫זו זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית‪.‬‬
‫ישראל הממשלה הזמנית‬
‫השואה שנתחוללה על עם ישראל בזמן האחרון‪ ,‬בה הוכרעו לטבח מיליונים יהודים באירופה‪ ,‬הוכיחה מחדש בעליל את‬
‫ההכרח בפתרון בעית העם היהודי מחוסר המולדת והעצמאות על‪-‬ידי חידוש המדינה היהודית בארץ‪-‬ישראל‪ ,‬אשר תפתח‬
‫לרווחה את שערי המולדת לכל יהודי ותעניק לעם היהודי מעמד של אומה שוות‪-‬זכויות בתוך משפחת העמים‪.‬‬
‫שארית הפליטה שניצלה מהטבח הנאצי האיום‬
‫באירופה ויהודי ארצות אחרות לא חדלו להעפיל‬
‫לארץ‪-‬ישראל‪ ,‬על אף כל קושי‪ ,‬מניעה וסכנה‪,‬‬
‫ולא פסקו לתבוע את זכותם לחיי כבוד‪ ,‬חירות‬
‫ועמל‪-‬ישרים במולדת עמם‪.‬‬
‫לפיכך נתכנסנו‪ ,‬אנו חברי מועצת העם‪ ,‬נציגי הישוב העברי והתנועה הציונית‪ ,‬ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ‪-‬ישראל‪,‬‬
‫ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה‬
‫יהודית בארץ ישראל‪ ,‬היא מדינת ישראל‪.‬‬
‫אנו קובעים שהחל מרגע סיום המנדט‪ ,‬הלילה‪ ,‬אור ליום שבת ו’ אייר תש”ח‪ 15 ,‬במאי ‪ ,1948‬ועד להקמת ‪ ‬השלטונות‬
‫הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע על‪-‬ידי האספה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ‪ 1-‬באוקטובר‬
‫‪ - 1948‬תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית‪ ,‬ומוסד הביצוע שלה‪ ,‬מנהלת‪-‬העם‪ ,‬יהווה את הממשלה הזמנית של‬
‫המדינה היהודית‪ ,‬אשר תיקרא בשם ישראל‪.‬‬
‫‪52‬‬
‫מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה‬
‫על יסודות החירות‪ ,‬הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה‬
‫בלי הבדל דת‪ ,‬גזע ומין; ‪ ‬תבטיח חופש דת‪ ,‬מצפון‪ ,‬לשון‪ ,‬חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות;‬
‫ותהיה ‪ ‬נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות‪ .‬מדינת ישראל תהא מוכנה לשתף פעולה עם המוסדות‬
‫והנציגים של האומות המאוחדות בהגשמת החלטת העצרת מיום ‪ 29‬בנובמבר ‪ 1947‬ותפעל להקמת האחדות הכלכלית‬
‫של ארץ‪-‬ישראל בשלמותה‪.‬‬
‫ישראל הממשלה הזמנית‬
‫אנו קוראים לאומות המאוחדות לתת יד לעם היהודי בבנין מדינתו ולקבל את מדינת ישראל לתוך משפחת העמים‪.‬‬
‫‪54‬‬
‫אנו קוראים ‪ -‬גם בתוך התקפת‪-‬הדמים הנערכת עלינו זה חדשים ‪ -‬לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור‬
‫על שלום וליטול חלקם בבנין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה‪ ,‬הזמניים‬
‫והקבועים‪.‬‬
‫אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן‪ ,‬וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם‬
‫העברי העצמאי בארצו‪ .‬מדינת ישראל מוכנה לתרום חלקה‬
‫במאמץ משותף לקידמת המזרח התיכון כולו‪.‬‬
‫אנו קוראים אל העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב‬
‫הישוב בעליה ובבנין ולעמוד לימינו במערכה הגדולה על הגשמת‬
‫שאיפת הדורות לגאולת ישראל‪.‬‬
‫מתוך בטחון בצור ישראל הננו חותמים בחתימת ידינו לעדות על‬
‫הכרזה זו‪ ,‬במושב מועצת המדינה הזמנית‪ ,‬על אדמת המולדת‪,‬‬
‫בעיר תל‪-‬אביב‪ ,‬היום הזה‪ ,‬ערב שבת‪ ,‬ה’ אייר תש”ח‪ 14 ,‬במאי‬
‫‪.1948‬‬
‫דוד בן‪-‬גוריון‬
‫דניאל אוסטר‪ ,‬מרדכי בנטוב‪ ,‬יצחק בן‪-‬צבי‪ ,‬אליהו ברלין‪ ,‬פריץ‬
‫ברנשטיין‪ ,‬הרב וולף גולד‪ ,‬מאיר גרבובסקי‪ ,‬יצחק גרינבוים‪,‬‬
‫ד”ר אברהם גרנובסקי‪ ,‬אליהו דובקין‪ ,‬מאיר וילנר‪-‬קובנר‪ ,‬זרח‬
‫ורהפטיג‪ ,‬הרצל ורדי‪ ,‬רחל כהן‪ ,‬הרב קלמן כהנא‪ ,‬סעדיה‬
‫כובאשי‪ ,‬הרב יצחק מאיר לוין‪ ,‬מאיר דוד לוינשטיין‪ ,‬צבי לוריא‪,‬‬
‫גולדה מאירסון‪ ,‬נחום ניר‪ ,‬צבי סגל‪ ,‬הרב יהודה ליב הכהן‬
‫פישמן‪ ,‬דוד צבי פנקס‪ ,‬אהרן ציזלינג משה קולודני‪ ,‬אליעזר‬
‫קפלן‪ ,‬אברהם קצנלסון‪ ,‬פליכס רוזנבליט‪ ,‬דוד רמז‪ ,‬ברל‬
‫רפטור‪ ,‬מרדכי שטנר‪ ,‬בן‪-‬ציון שטרנברג‪ ,‬בכור שיטרית‪ ,‬משה‬
‫שפירא‪ ,‬משה שרתוק‪.‬‬
‫מקורות‬
‫אצ”מ ‪ -‬הארכיון הציוני המרכזי בירושלים‬
‫תיאודור הרצל‪ ,‬אלטנוילנד‪ ,‬הוצאת בבל‪ ,‬תל‪-‬אביב ‪.1997‬‬
‫תיאודור הרצל‪ ,‬מדינת היהודים‪ ,‬הוצאת קשתרבות‪ ,‬ירושלים ‪.1996‬‬
‫הרצל‪ ,‬תיאודור‪ ,‬עניין היהודים ‪ -‬ספרי יומן‪ ,1904-1895 ,‬הספריה הציונית‪ ,‬ירושלים ‪ 3 .1997‬כר’‪.‬‬
‫הרצל‪ ,‬תיאודור‪ ,‬בפני עם ועולם ‪ -‬נאומים ומאמרים ציוניים‪ ,‬הספרייה הציונית‪ ,‬ירושלים‪ 2 .1976 ,‬כר’‪.‬‬
‫הספריה הציונית‪ ,‬ירושלים‪ 3 .1974 ,‬כר’‪.‬‬
‫אחד העם‪ ,‬כל כתבי אחד העם‪ ,‬הוצאת דביר‪ ,‬ת”א ‪ .1947‬כרך ‪.2‬‬
‫בן גוריון‪ ,‬דוד‪ ,‬זכרונות‪ ,‬עם עובד‪ ,‬ת”א ‪ .1971‬כרך א‪.‬‬
‫מקורות‬
‫הרצל‪ ,‬תיאודור‪ ,‬מבולאנז’א עד דרייפוס‪ ,1891-1895 ,‬כתבות ומאמרים מדיניים מפאריס‪,‬‬
‫בן עמי‪ ,‬מ’‪ ,‬אישי דורנו‪ ,‬הוצאת שטיבל‪ ,‬ת”א ‪.1933‬‬
‫וייצמן‪ ,‬חיים‪ ,‬מסע ומעש‪ ,‬זכרונות חייו של נשיא ישראל‪ ,‬הוצאת שוקן‪ ,‬ירושלים ‪.1954‬‬
‫צווייג‪ ,‬סטפן‪ ,‬העולם של אתמול‪ ,‬הוצאת זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬תשמ”ג‪1982-‬‬
‫‪.).Theodor Herzl, Briefe und Tagebücher, Propyläen, Berlin 1983 - 1996)7 vols‬‬
‫‪Theodor Herzl, “An Autobiography,” The Jewish Chronicle, January 20, 1898.‬‬
‫‪55‬‬
‫שם‬
‫אגוזי נעמה‬
‫קבוץ מזרע ‪19312‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫אלמליח מוטי‬
‫רח’ רמב”ם ‪ /12‬ב חשמונאים‬
‫‪[email protected]‬‬
‫יגאל ביבי‬
‫ישוב נווה דניאל ד‪.‬נ צפון יהודה‬
‫‪[email protected]‬‬
‫רס”ן‪ ,‬בנימין משה‬
‫ישוב תלם ‪ ,36‬ד‪.‬נ הר חברון‬
‫‪[email protected]‬‬
‫בן גל גיא‬
‫רח’ דוד אלעזר ‪ ,8‬דירה ‪ 5‬כפר סבא‬
‫‪[email protected]‬‬
‫ד”ר ברוקס אסתר‬
‫משעול האהבה ‪ 16/14‬כפר סבא ‪44601‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫בש רונית‬
‫תקוע ד‪.‬נ צפון יהודה‬
‫ג’רבי שר שלום‬
‫מצפה יריחו ד‪.‬נ חבל יריחו‬
‫דברה טל‬
‫גביצ’בסקי ‪ 26/3‬תל‪ -‬אביב‬
‫‪[email protected]‬‬
‫דובדבני אברהם‬
‫שד’ הצנחנים ‪ 6‬רמת גן‬
‫‪[email protected]‬‬
‫דיאמנט יוסף צופיה‬
‫מושב מאור‪ ,‬ד‪.‬נ‪ .‬חפר‬
‫‪[email protected]‬‬
‫דרור אהוד‬
‫דוקטור יהודה פרח ‪ 2‬דירה ‪ 20‬נתניה‬
‫‪[email protected]‬‬
‫דרעי נפתלי‬
‫רח השחף ‪ 48‬תל מונד ‪40600‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫ויגדור משה‬
‫שי עגנון ‪ 19/8‬ירושלים‬
‫‪[email protected]‬‬
‫יהושע ‪-‬ברוורמן גוסטי‬
‫רח’ טבור ‪ ,9‬מבשרת ציון ‪90805‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫דף קשר‬
‫‪56‬‬
‫כתובת‬
‫דוא”ל‬
‫‪.‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫שם‬
‫גיא יפרח‬
‫הר סרטבה ‪ 6‬מעלה אדומים‬
‫‪[email protected]‬‬
‫הרב כהן איתמר‬
‫מעלה מכמש ד‪.‬נ מזרח בנימין ‪ ,‬רח’ שקד ‪208‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫כהן חיים‬
‫רח’ סיני ‪ 14‬בית שמש‬
‫‪[email protected]‬‬
‫לזר שרה‬
‫יעל הגיבורה ‪ ,51‬מודיעין ‪71724‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫עו”ד סיט קובי‬
‫שלמה המלך ‪ 101‬ת”א ‪64512‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫סלומון חביבה‬
‫בשמת ‪ 20‬שהם‬
‫‪[email protected]‬‬
‫יובל סתיו‬
‫קיבוץ חצרים ד‪.‬נ‪ .‬נגב ‪85420‬‬
‫‪ [email protected]‬‬
‫פרופ’ אריאל פלדשטיין‬
‫דרך המשחררים ‪ 18/56‬באר שבע ‪84344‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫נח קליגר‬
‫מורדכי מאיר ‪ 5‬תל אביב‬
‫‪[email protected]‬‬
‫יגאל רביד‬
‫שדרות מוצקין ‪ 18‬תל אביב ‪62288‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫יהודה שוויגר‬
‫רחוב זית שמן ‪ 23/5‬אפרת ‪90435‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫תומר שלם‬
‫מושב כנף‪ ,‬רמת הגולן‪ /‬מכינה הקדם צבאית‪,‬‬
‫קיבוץ מיצר ד‪.‬נ רמת הגולן ‪12936‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫שמעון שמואלי‬
‫דב הוז ‪ 17‬כפר סבא ‪44356‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫יניב שמיס‬
‫הכינור ‪ 31‬מעלה אדומים‬
‫‪[email protected]‬‬
‫זאביק שפריר‬
‫מושב מאור ‪ 38830‬משק ‪ 29‬ד‪.‬נ חפר‬
‫‪[email protected]‬‬
‫דף קשר‬
‫‪.‬‬
‫כתובת‬
‫דוא”ל‬
‫‪57‬‬
www.izionist.org.il
[email protected]
‫ההסתדרות הציונית העולמית‬
‫המחלקה לפעילות בתפוצות‬‎
‫מרכז הרצל‬
World Zionist Organization
Department for Diaspora Activities