1. No category

‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"צ ‪38945 -10 -13 ,27796-05-13 ,21007-05-13 ,21017 -05 -13 ,13982-05-13‬‬
‫לפני‪ :‬סגן הנשיאה כב' השופט יצחק ענבר‬
‫המבקש‬
‫בת"צ ‪13982-05-13‬‬
‫עפר בר‬
‫המבקשות‬
‫בת"צ ‪21017-05-13‬‬
‫‪ .1‬ענבר סולומון‬
‫‪ .2‬יפית מרקוב סוזן‬
‫המבקשת‬
‫בת"צ ‪21007-05-13‬‬
‫נעמי נוימן‬
‫המבקשים‬
‫בת"צ ‪27796-05-13‬‬
‫‪ .1‬אסף שילה‬
‫‪ .2‬גילה שי‬
‫המבקשים‬
‫בת"צ ‪38945-10-13‬‬
‫‪ .1‬עדי ישראלי‬
‫‪ .2‬רונן קורבנוב‬
‫כולם ע"י עוה"ד מיכאל בך ושות'‬
‫נגד‬
‫ה משיבה‬
‫בת"צ ‪13982-05-13‬‬
‫כלל חברה לביטוח בע"מ‬
‫המשיבה‬
‫בת"צ ‪21017-05-13‬‬
‫מגדל חברה לביטוח בע"מ‬
‫שתיהן ע"י עוה"ד פישר‪ ,‬בכר‪ ,‬חן‪ ,‬וול‪ ,‬אוריון ושות'‬
‫המשיבה‬
‫בת"צ ‪21007-05-13‬‬
‫הפניקס חברה לביטוח בע"מ‬
‫המשיבה‬
‫בת"צ ‪27796-05-13‬‬
‫הראל חברה לביטוח בע"מ‬
‫שתיהן ע"י עוה"ד יגאל ארנון ושות'‬
‫המשיבה‬
‫בת"צ ‪38945-10-13‬‬
‫איילון חברה לביטוח‬
‫ע"י עוה"ד לויתן‪ ,‬שרון ושות'‬
‫החלטה‬
‫(בבקשות לאישור תובענות ייצוגיות)‬
‫‪ 1‬מתוך ‪39‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"צ ‪38945 -10 -13 ,27796-05-13 ,21007-05-13 ,21017 -05 -13 ,13982-05-13‬‬
‫במוקדן של בקשות האישור שבכותרת‪ ,‬אשר נשמעו במאוחד‪ ,‬טענתם של המבקשים כי‬
‫‪.1‬‬
‫הפרשי הצמדה וריבית‪ ,‬המתווספים לתגמולי ביטוח המשולמים על ידי המשיבות‪ ,‬מחושבים‬
‫ומשולמים בחסר תוך הפרת סעיף ‪(28‬א) לחוק חוזה הביטוח‪ ,‬התשמ"א‪( 1981-‬להלן‪ :‬חוק חוזה‬
‫הביטוח)‪ ,‬שזו לשונו‪:‬‬
‫"‪(28‬א) על תגמולי הביטוח יתווספו הפרשי הצמדה כמשמעותם‬
‫בחוק פסיקת ריבית והצמדה‪ ,‬תשכ"א‪ ,1961-‬מיום קרות מקרה‬
‫הביטוח וריבית צמודה בשיעור שנקבע לפי סעיף ‪ 1‬לחוק האמור לענין‬
‫ההגדרה "הפרשי הצמדה וריבית" מתום ‪ 30‬ימים מיום מסירת‬
‫התביעה; אין בהוראה זו כדי לגרוע מסמכות בית המשפט לפי החוק‬
‫האמור‪".‬‬
‫המחלוקת באשר לאופן חישוב הריבית‪ ,‬שבה עוסק עיקר בקשות האישור‪ ,‬מתמקדת בשאלה‪:‬‬
‫‪.2‬‬
‫מהו "יום מסירת התביעה" כמשמעו בסעיף ‪(28‬א) הנ"ל‪ .‬בעוד המבקשים טוענים כי מדובר במועד‬
‫מסירת דרישת תשלום כשלעצמה‪ ,‬אף אם זו לא נתמכה במסמכים כלשהם‪ ,‬הרי עמדת המשיבות‬
‫היא‪ ,‬כי הכוונה למועד שבו נמסר להן על ידי המבוטח המסמך המהותי האחרון הדרוש לבירור‬
‫החבות‪ .‬בהתאם לשיטתם עותרים המבקשים לייצג בסוגיה זו את כל "כל מי שקיבל במהלך ‪7‬‬
‫השנים שקדמו להגשת תובענה זו ו‪/‬או יקבל עד למתן פסק דין בתובענה זו‪ ,‬תגמולי ביטוח מן‬
‫המשיבה‪ ,‬מבלי שצורפה לתגמולי הביטוח ריבית כדין"‪.‬‬
‫אשר להפרשי ההצמדה‪ ,‬הרי המשיבות אינן חולקות על חובתן להוסיפם לתגמולי הביטוח‬
‫‪.3‬‬
‫החל "מיום קרות מקרה הביטוח"‪ ,‬וזאת כמצוותו של סעיף ‪(28‬א) הנ"ל‪ ,‬והמחלוקת מתמקדת באופן‬
‫מימושה של חובה זו הלכה למעשה‪ .‬בסוגיה זו עותרים המבקשים לייצג את "כל מי שקיבל במהלך ‪7‬‬
‫השנים שקדמו להגשת תובענה זו ו‪/‬או יקבל עד למתן פסק דין בתובענה זו‪ ,‬תגמולי ביטוח מן‬
‫המשיבה‪ ,‬מבלי שצורפו לתגמולי הביטוח הפרשי הצמדה כדין"‪.‬‬
‫‪.4‬‬
‫בהינתן שאופן חישובם של הפרשי הצמדה וריבית המתווספים לתגמולי ביטוח הוסדר‬
‫בהסדר פשרה שנערך בתובענה ייצוגית קודמת שהמשיבות היו צד לה (ת"א [מחוזי ת"א] ‪,1425/08‬‬
‫‪ - 1649/08 ,1781/08 ,1351/08‬להלן‪ :‬הסדר מסיקה)‪ ,‬שבו אומצו עמדותיהן הפרשניות של המשיבות‪,‬‬
‫אף נחלקים הצדדים בשאלה השלכותיו של הסדר מסיקה על אפשרות הגשתן של בקשות האישור‬
‫שלפנינו ופתיחת הנושא לדיון מחודש‪.‬‬
‫אפתח בהצגה תמציתית של עניינם האישי של המבקשים‪ .‬בחינת התקיימות התנאים‬
‫‪.5‬‬
‫המוקדמים הנדרשים לאישור תובענה ייצוגית בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות‪ ,‬התשס"ו‪2006-‬‬
‫(להלן – חוק תובענות ייצוגיות)‪ ,‬באספקלריית עמדות הצדדים בסוגיות השונות‪ ,‬תיעשה בסמוך‬
‫לאחר מכן‪.‬‬
‫‪ 2‬מתוך ‪39‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"צ ‪38945 -10 -13 ,27796-05-13 ,21007-05-13 ,21017 -05 -13 ,13982-05-13‬‬
‫עניינם של המבקשים‬
‫בקשת האישור נגד כלל‬
‫המבקש (להלן – בר) הגיש ביום ‪ 6/6/11‬תביעה לתגמולי ביטוח על פי פוליסת ביטוח‬
‫‪.6‬‬
‫תלמידים‪ ,‬בשל פציעה מיום ‪ .16/7/08‬לאחר הגשת התביעה ערכה כלל בירורים שונים‪ ,‬בדקה את בר‬
‫באמצעות מומחה מטעמה וביום ‪ 12/1/12‬הציעה לשלם לו תגמולי ביטוח בסך ‪ 40,915‬ש"ח בצירוף‬
‫הפרשי הצמדה בלבד‪ ,‬ללא ריבית‪ .‬לטענת בר‪ ,‬נוכח מחלוקת שנותרה באשר לגובה הנכות ניאותה‬
‫כלל להעביר לידיו את הסך הנ"ל‪ ,‬שלא היה שנוי במחלוקת‪ ,‬רק ביום ‪ ,12/7/12‬כשהוא צמוד לאותו‬
‫יום (סך ‪ 52,370‬ש"ח בסה"כ)‪ .‬לאחר דין ודברים נוסף‪ ,‬ולאחר שבר נעתר לדרישת כלל וחתם על כתב‬
‫ויתור‪ ,‬שלמה לו כלל סכום נוסף בצירוף הצמדה בלבד‪.‬‬
‫‪7.‬‬
‫ביום ‪ 9/7/12‬הגיש בר נגד כלל תביעה נוספת‪ ,‬על פי פוליסת תאונות אישיות‪ ,‬בשל פציעה‬
‫מיום ‪ .10/10/09‬ביום ‪ ,3/12/12‬לאחר בירורים שונים שערכה כלל‪ ,‬שהסתיימו לשיטתה ביום‬
‫‪ ,7/11/12‬הודיעה כלל לבר כי אושרו לו נכות צמיתה של ‪ 5%‬ופיצוי בסך ‪ 15,181‬ש"ח ודרשה ממנו‬
‫לחתום על כתב ויתור‪ .‬לאחר שבר עשה כן העבירה לו כלל סכום כולל של ‪ 15,181‬ש"ח‪ .‬לטענת בר‪,‬‬
‫שלא נסתרה‪ ,‬הסכום ששולם כאמור לא כלל ריבית כלשהי ואילו תשלום הפרשי ההצמדה נעשה‬
‫באופן חלקי‪.‬‬
‫כלל טוענת כי יש לסלק את תביעת בר על הסף‪ ,‬הן בשל כתבי הוויתור שחתם עליהם הן בשל‬
‫‪.8‬‬
‫התיישנות‪ .‬לעצם העניין נטען כי לבר לא מגיעה ריבית כלשהי‪ ,‬שכן תגמולי הביטוח שולמו קודם‬
‫לחלוף ‪ 30‬יום מהיום שבו נמסרו לכלל המסמכים האחרונים שנדרשו לצורך בירור החבות‪.‬‬
‫בקשת האישור נגד מגדל‬
‫ביום ‪ 7/8/11‬שלמה המבקשת ‪( 1‬להלן – סולומון) סך של ‪ ₪ 1,500‬עבור בדיקה רפואית‬
‫‪.9‬‬
‫המכוסה על ידי פוליסת ביטוח הבריאות שלה‪ ,‬ולמחרת היום תבעה ממגדל החזר הוצאה זו‪ .‬ביום‬
‫‪ 14/8/11‬הודיעה מגדל לסולומון‪ ,‬כי "בהתאם להודעתך מיום ‪ 8.8.2011‬נפתחה בחברתנו תביעה‬
‫לתשלום תגמולי ביטוח בגין‪ ....‬ותביעתך אושרה"‪ .‬ביום ‪ 10/10/11‬הודיעה מגדל לסולומון בשנית‬
‫כי תביעתה אושרה וצרפה להודעה המחאה על סך ‪ 999.99‬ש"ח תוך שהסבירה‪ ,‬כי "המועד בו היו‬
‫בידי החברה מלוא המסמכים הנדרשים לצורך בירור התביעה‪ ,"10.10.2011 :‬כי חושבה ריבית‬
‫מתום ‪ 30‬יום ממועד זה‪ ,‬ואף חושבו הפרשי הצמדה בהתאם לחוק‪ .‬ביום ‪ 9/11/11‬הודיעה מגדל‬
‫‪ 3‬מתוך ‪39‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"צ ‪38945 -10 -13 ,27796-05-13 ,21007-05-13 ,21017 -05 -13 ,13982-05-13‬‬
‫לסולומון כי היא זכאית ל‪ 500-‬ש"ח נוספים וצירפה המחאה בסכום זה‪ ,‬ללא הפרשי הצמדה או‬
‫ריבית כלשהם‪ .‬יצוין‪ ,‬בהודעה זו מסרה מגדל כי "המועד בו היו בידי החברה מלוא המסמכים‬
‫הנדרשים לצורך בירור התביעה‪."9.11.2011 :‬‬
‫‪ .10‬מגדל הסבירה בתגובתה כי מסמכי התביעה נמסרו לה רק ביום ‪" 2/10/11‬בשל תקלה בלתי‬
‫מוסברת"‪ ,‬אלא שטענה זו סותרת את מכתבה הנ"ל מיום ‪ .14/8/11‬עוד נטען כי בהתאם לפוליסת‬
‫הביטוח של סולומון‪ ,‬תקרת הכיסוי הביטוחי לבדיקה שעברה סולומון הינה ‪ 1000‬ש"ח וזה הסכום‬
‫ששולם בשלב ראשון‪ .‬העובדה שעל גבי הודעת התשלום נערך חישוב הצמדה מלמדת‪ ,‬כי מגדל נוהגת‬
‫לשלם הצמדה‪ 500 .‬ש"ח נוספים שולמו לסולומון בעקבות פניית הרופא המטפל שמסר‪ ,‬לראשונה‬
‫ביום ‪ ,30/10/11‬כי הפגישה מיום ‪ 7/8/11‬והחשבונית בגינה כללו גם התייעצות‪ .‬לתשלום זה לא‬
‫צורפו הפרשי הצמדה נוכח אי עליית המדד בין מועד מקרה הביטוח לבין מועד התשלום‪ .‬אשר‬
‫לריבית‪ ,‬הרי שבמועד התשלום עדיין לא חלפו ‪ 30‬יום מהיום בו הומצא למגדל המסמך האחרון‬
‫שנדרש לבירור החבות‪.‬‬
‫‪ .11‬המבקשת ‪( 2‬להלן – מרקוב)‪ ,‬שאף היא בוטחה אצל מגדל בביטוח בריאות‪ ,‬תבעה ביום‬
‫‪ 23/10/12‬החזר שכר מנתח בסך ‪ 1,000‬ש"ח‪ ,‬וזאת בגדר מכתב כיסוי שהוצא לה על ידי מגדל ביום‬
‫‪ ,11/6/12‬לפיו תישא בשכר מנתח "עד לסך של ‪ 1,000‬ש"ח כולל מע"מ"‪ .‬ביום ‪ 25/11/12‬דרשה מגדל‬
‫קבלה מקורית‪ ,‬ולאחר שזו הועברה אליה שלמה למרקוב ביום ‪ 10/2/13‬סך של ‪ 1,000‬ש"ח‪ ,‬ללא‬
‫הפרשי הצמדה או ריבית כלשהם‪.‬‬
‫‪ .12‬מגדל טוענת כי ההחזר המרבי בהתאם לפוליסה שנערכה למרקוב‪ ,‬המתעדכן מעת לעת‪ ,‬עמד‬
‫באותה העת על ‪ 1,000‬ש"ח‪ .‬לטענתה‪ ,‬הדרישה לקבלה מקורית הנה חלק בלתי נפרד מהליך בירור‬
‫החבות ומאחר ותגמולי הביטוח שולמו בסמוך לאחר המצאתה לא הייתה מרקוב זכאית לריבית‪.‬‬
‫בקשת האישור נגד הפניקס‬
‫‪ .13‬המבקשת (להלן ‪ -‬נוימן) בוטחה על ידי חברת הפניקס בביטוח רכב‪ .‬ביום ‪ 6/6/11‬ניזוק רכבה‬
‫בתאונת דרכים‪ .‬ביום ‪ 7/6/11‬המציאה נוימן להפניקס טופס "הודעה על מקרה ביטוח רכב" הכולל‬
‫תביעה לתגמולי הביטוח‪ ,‬אשר נציגי הפניקס אשרו טלפונית את קבלתו ובהמשך אף פעלו על פיו‪.‬‬
‫ביום ‪ 13/7/11‬הודיעה הפניקס לנוימן כי איסוף המידע והמסמכים הדרושים לבירור החבות הושלם‬
‫יום קודם לכן‪ ,‬וכי נוימן זכאית לתגמולי ביטוח נומינאליים בסך ‪ 88,055‬ש"ח בהתאם לדו"ח‬
‫השמאי‪ ,‬הנושאים הפרשי הצמדה מיום התאונה ועד למועד ההודעה הנ"ל‪ .‬ביום ‪ 14/7/11‬העבירה‬
‫הפניקס לחשבונה של נוימן את הסך הנ"ל‪ .‬ביום ‪ 9/8/11‬הודיעה הפניקס לנוימן כי היא זכאית‬
‫לתגמולי ביטוח נוספים בגין התאונה‪ ,‬בסך של ‪ 1,945‬ש"ח‪ ,‬וכי "ביום ‪ 8.8.11‬היו בידנו מלוא המידע‬
‫והמסמכים הדרושים לבירור התביעה"‪ .‬בבירורים שערכה נוימן עם נציגי הפניקס הסתבר לה כי‬
‫‪ 4‬מתוך ‪39‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"צ ‪38945 -10 -13 ,27796-05-13 ,21007-05-13 ,21017 -05 -13 ,13982-05-13‬‬
‫מקורו של הסכום הנוסף בתיקון מיום ‪ 13/7/11‬שבוצע לדו"ח השמאי‪ ,‬וכי יום ה‪ 8/8/11 -‬הנזכר‬
‫בהודעה הוא ככל הנראה מועד סריקתם של מסמכים כלשהם למחשביה של הפניקס‪ .‬ביום ‪10/8/11‬‬
‫העבירה הפניקס לנוימן את הסכום הנוסף (‪ 467‬ש"ח) ללא שנוספו אליו הפרשי הצמדה או ריבית‬
‫כלשהם‪.‬‬
‫‪ .14‬אין מחלוקת‪ ,‬כי החלק הראשון של תגמולי הביטוח שולם לנוימן בתוספת הפרשי הצמדה‪.‬‬
‫אשר לריבית טוענת הפניקס‪ ,‬כי דרישת נוימן מיום ‪ 7/6/11‬לקבל את המגיע לה על פי הפוליסה אינה‬
‫"תביעה" לעניין סעיף ‪(28‬א) לחוק חוזה הביטוח‪ ,‬שכן לא צורפו אליה המסמכים הדרושים לבירור‬
‫החבות ובפרט דו"ח השמאי‪ ,‬אשר הוגש רק ביום ‪ .7/7/11‬תגמולי הביטוח שולמו לנוימן ביום‬
‫‪ 14/7/11‬ולא הייתה חובה להוסיף להם ריבית‪ ,‬שהרי במועד זה עדיין לא חלפו ‪ 30‬יום מיום מסירת‬
‫התביעה‪.‬‬
‫אשר לחלק השני של תגמולי הביטוח טוענת הפניקס‪ ,‬כי הוא שולם בעקבות דו"ח שמאי‬
‫‪.15‬‬
‫מתוקן מטעם נוימן שהומצא לה רק ביום ‪ ,27/7/11‬והמחדש את מניין ‪ 30‬הימים לחישוב הריבית‪.‬‬
‫מאחר שהתשלום בוצע ביום ‪ , 10/8/11‬לא הייתה חובה להוסיף לו ריבית‪ .‬הפניקס מאשרת כי היה‬
‫מקום להוסיף לסכום זה הפרשי הצמדה‪ ,‬והיא מסבירה שלא נעשה כן אך מחמת טעות‪ ,‬שיסודה‬
‫ב"נסיבות הייחודיות והספציפיות למקרה הנדיר של המבקשת – הגשת דוח שמאי מתוקן‬
‫מטעמה"‪.‬‬
‫בקשת האישור נגד הראל‬
‫‪ .16‬ביום ‪ 3/3/13‬דרש המבקש ‪( 1‬להלן – שילה) מהראל‪ ,‬במסגרת פוליסת ביטוח בריאות‪ ,‬החזר‬
‫הוצאה רפואית בסך ‪ 2,283‬ש"ח‪ ,‬בה נשא ביום ‪ .26/2/13‬ביום ‪ 2/5/13‬שלמה הראל לשילה תגמולי‬
‫ביטוח בסך ‪ 2,283‬ש"ח תוך שציינה כי המסמכים הדרושים לבירור החבות התקבלו אצלה ביום‬
‫‪ .24/4/13‬לטענת שילה הוא זכאי להפרשי הצמדה החל מיום ‪ 26/2/13‬ולריבית החל מיום ‪,3/4/13‬‬
‫בשיעור כולל של ‪ 6‬ש"ח‪.‬‬
‫‪ .17‬המבקשת ‪( 2‬להלן – שי)‪ ,‬שאף היא בוטחה בביטוח בריאות‪ ,‬נזקקה לטיפולים פרטיים שונים‬
‫במהלך השנים ‪ .2011 - 2010‬אף היא קבלה מהראל החזרים נומינליים ללא הפרשי הצמדה או‬
‫ריבית‪ .‬יצוין כי לגבי מרבית הסכומים בהם נשאה שי‪ ,‬לא יכלה היא לפרט את מועדי מסירת‬
‫התביעות להראל וממילא שנבצר מעמה לחשב את הפרשי הריבית שעשויים היו להגיע לה‪ ,‬לטענתה‪.‬‬
‫הראל טענה כי שילה ושי אינם זכאים לריבית שכן מיום מסירת המסמך האחרון שנדרש‬
‫‪.18‬‬
‫לבירור החבות ועד למועד התשלום לא חלפו יותר מ‪ 30-‬יום‪ .‬אשר להפרשי ההצמדה טענה הראל‪ ,‬כי‬
‫‪ 5‬מתוך ‪39‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"צ ‪38945 -10 -13 ,27796-05-13 ,21007-05-13 ,21017 -05 -13 ,13982-05-13‬‬
‫היא נוהגת‪ ,‬ככלל‪ ,‬לשלמם למן יום מקרה הביטוח‪ ,‬אלא שבעניינו של שילה חלה "תקלה נקודתית"‪,‬‬
‫ואילו בעניינה של שי תגמולי הביטוח שולמו מלכתחילה לפנים משורת הדין וחרף העדר כיסוי‬
‫ביטוחי‪.‬‬
‫בקשת האישור נגד איילון‬
‫‪ .19‬ביום ‪ 23/1/11‬ניזוק רכבה של המבקשת ‪( 1‬להלן – ישראלי)‪ ,‬אשר בוטח באיילון בביטוח רכב‪.‬‬
‫ישראלי הודיעה לאיילון על התאונה‪ ,‬אך ציינה כי בדעתה לתבוע את נזקיה מצד ג'‪ .‬ביום ‪,3/8/12‬‬
‫לאחר כי שלון התביעה נגד צד ג'‪ ,‬פנתה ישראלי לאיילון בדרישה לקבל את תגמולי הביטוח‪ .‬איילון‬
‫דרשה מישראלי מסמכים שונים‪ ,‬אשר התקבלו בידיה‪ ,‬לטענתה‪ ,‬רק ביום ‪ .4/11/12‬ביום ‪7/11/12‬‬
‫העבירה איילון לישראלי את תגמולי הביטוח‪ ,‬שכללו הפרשי הצמדה מזמני פירעונן של ההמחאות‬
‫שנתנה ישראלי למוסך ולשמאי‪ ,‬ללא ריבית כלשהי‪ .‬לטענת ישראלי‪ ,‬היא זכאית לקבל הפרשי‬
‫הצמדה מיום התאונה‪ ,‬וריבית מיום הגשת דרישת התשלום (‪ .)3/8/12‬איילון טוענת‪ ,‬מנגד‪ ,‬כי על‬
‫ענינה של ישראלי חל סעיף ‪(28‬ב) לחוק חוזה הביטוח‪ ,‬מכוחו יש לשלם הפרשי הצמדה רק מיום‬
‫התשלום למוסך ולשמאי‪ .‬אשר לריבית נטען כי ישראלי אינה זכאית לה‪ ,‬שכן התשלום בוצע קודם‬
‫לחלוף ‪ 30‬יום מהמצאת המסמכים שנדרשו לבירור החבות‪.‬‬
‫‪ .20‬המבקש ‪( 2‬להלן – קורבנוב)‪ ,‬שהיה מבוטח בביטוח תאונות אישיות‪ ,‬נפגע בתאונה ביום‬
‫‪ 23/7/07‬בעטיה נקבעו לו ‪ 5%‬נכות‪ .‬ביום ‪ 24/3/10‬מסר לאיילון דרישת תשלום‪ .‬ביום ‪ 8/6/10‬נענה כי‬
‫תביעתו אושרה והוא נדרש לחתום על כתב ויתור‪ .‬ביום ‪ 28/6/10‬שלח בא כוחו לאיילון כתב ויתור‪,‬‬
‫אשר לטענת איילון נסרק במערכותיה ביום ‪ .6/7/10‬ביום ‪ 26/8/10‬שלחה איילון לקורבנוב סך‬
‫‪ 15,563‬ש"ח‪ ,‬המה ווים את הסכום הנומינלי לו הוא זכאי‪ ,‬ללא הצמדה וריבית כלשהם‪ .‬איילון‬
‫טוענת כי דין תביעת קורבנוב להידחות על הסף שכן ביום הגשת בקשת האישור (‪)17/10/13‬‬
‫התיישנה‪ .‬כמו כן נטען‪ ,‬כי התשלום בוצע לקורבנוב לפנים משורת הדין‪ ,‬והוא אף חתם על כתב‬
‫ויתור‪.‬‬
‫התנאים המוקדמים לאישור תובענה ייצוגית‬
‫‪ .21‬על רקע האמור לעיל אפנה ואבחן האם עלה בידי המבקשים לשכנע‪ ,‬במידת הסבירות‬
‫הראויה‪ ,‬כי התקיימו התנאים המוקדמים הנדרשים בחוק תובענות ייצוגיות‪ .‬אפתח בסוגית‬
‫תשלומם של הפרשי ההצמדה‪ ,‬לאחר מכן אעבור לסוגית חישוב הריבית‪ ,‬ולסיום אתייחס‬
‫להשלכותיו בנסיבות העניין של הסדר הפשרה שנערך בעניין מסיקה‪.‬‬
‫‪ 6‬מתוך ‪39‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"צ ‪38945 -10 -13 ,27796-05-13 ,21007-05-13 ,21017 -05 -13 ,13982-05-13‬‬
‫תשלום הפרשי הצמדה למן "קרות מקרה הביטוח"‬
‫‪ .22‬המשיבות אינן חולקות על חובתן הבסיסית להוסיף לתגמולי הביטוח הפרשי הצמדה החל‬
‫מיום "קרות מקרה הביטוח"‪ ,‬בהתאם ל"ברירת המחדל הקבועה בסעיף ‪(28‬א) לחוק חוזה הביטוח‬
‫ובכפוף לחריגים שבסעיפים ‪(28‬ב)‪(28-‬ד) לאותו חוק‪ .‬המחלוקת מתמקדת באופן יישומה של חובה‬
‫הלכה למעשה‪ ,‬כמו גם בשאלת קיומם לכאורה של דפוס התנהלות פסול של המשיבות ושל‬
‫"קבוצה"‪.‬‬
‫אקדים ואומר‪ ,‬כי על אף שבחלק מהמקרים עלה בידי המבקשים להוכיח לכאורה כי תגמולי‬
‫‪.23‬‬
‫הביטוח שולמו להם ללא הפרשי הצמדה תוך הפרת סעיף ‪(28‬א) לחוק‪ ,‬הרי לא הוכח במידה‬
‫הסבירות הראויה כי התנהלות המשיבות בעניינם משקפת דפוס פעולה רחב ומפושט – בבחינת‬
‫"שיטה" או "דרך עבודה" ‪ -‬המקימים בסיס סביר לקיומה של קבוצת נפגעים בהיקף המצדיק‬
‫אישור תובענה ייצוגית‪ .‬יפים לעניין זה‪ ,‬בשינויים המחויבים‪ ,‬הדברים שנאמרו בע"א ‪ 3948/11‬חגי נ'‬
‫פרטנר תקשורת בע"מ (‪ ,)2012‬בפסקה ‪:4‬‬
‫"אף שהמערערת הוכיחה את תביעתה האישית‪ ,‬תמימת דעים אני‬
‫עם בית המשפט המחוזי‪ ,‬שהיא לא עמדה במידה מספקת בנטל‬
‫להוכיח כי מה שארע לגביה – חיובים בתשלום עבור שירותי תוכן‬
‫שלא ביקשה ולא אישרה – ארע גם בעניינה של "קבוצה" של תובעים‬
‫ייצוגיים‪ ,‬ועל כן מדובר ב"שיטה" של הנתבעת‪ .‬לא אכחד‪ :‬מה שקרה‬
‫בעניינה של התובעת‪ ...‬יש בו כדי לעורר חשד נגד המשיבה‪ ... .‬נראה‬
‫לי כי המערערת לא עשתה די כדי לעמוד בנטל הנדרש להוכחת‬
‫העובדות באופן שיצדיק אישור התובענה בתובענה ייצוגית‪ .‬על כן‬
‫לדעתי צדק בית המשפט כשקבע כי לא די במה שהובא לפניו כדי‬
‫לקבוע שהונחה תשתית ראייתית לכאורה לכך שהמשיבה נוהגת‬
‫כ"שיטה" או כדרך עבודה לעודד מוקדני שירות לחייב את לקוחותיה‬
‫בחבילות תוכן ללא הסכמתם‪ .‬משכך לא הוכח‪ ,‬אף לא לכאורה‪ ,‬כי‬
‫קיימת קבוצה שקיימת לה עילת תביעה‪ ... .‬ודוקו‪ :‬העובדה‬
‫שהמערערת לא הציגה בבית המשפט ראיות מספקות אין משמעותה‬
‫כי אין המשיבה נוקטת בשיטה לה טוענת המבקשת‪ .‬פירוש הדברים‬
‫הוא‪ ,‬בפשטות‪ ,‬כי לא הונחו בפני בית המשפט ראיות מספקות‬
‫להוכחת הטענה‪ .‬לא על דרך זו מוכיח תובע כי התביעה שהגיש‬
‫כשירה להתברר בתובענה ייצוגית"‪.‬‬
‫‪.24‬‬
‫להלן אפרט את דבריי‪ ,‬תוך התייחסות לכל אחת מהמשיבות‪:‬‬
‫א‪ .‬בקשת האישור נגד כלל מפרטת שתי תביעות בלבד בתחום ביטוחי הבריאות‪ ,‬אשר‬
‫באחת מהן שילמה כלל למבקש הפרשי הצמדה מלאים‪ .‬אף אם אניח כי בתביעה השנייה‬
‫שולמו הפרשי הצמדה חלקיים‪ ,‬עדיין אין בכך כדי לבסס לכאורה קיומה של "שיטה" או‬
‫‪ 7‬מתוך ‪39‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"צ ‪38945 -10 -13 ,27796-05-13 ,21007-05-13 ,21017 -05 -13 ,13982-05-13‬‬
‫"דרך עבודה" כנדרש‪.‬‬
‫ב‪ .‬שני מבקשי מגדל קבלו את תגמולי ביטוח הבריאות ללא שנוספו להם הפרשי הצמדה‬
‫כלשהם‪ ,‬אולם מגדל הצהירה כי היא נוהגת להוסיף הפרשי הצמדה ולאישוש עמדתה הפנתה‬
‫לחישובים שנערכו על גבי הודעות התשלום‪ .‬בהינתן שהצדדים ויתרו על עריכת חקירות‬
‫נגדיות‪ ,‬נותרה הצהרה זו על כנה גם לאחר הדיון‪ .‬לזאת יש להוסיף‪ ,‬כי פוליסות הביטוח‬
‫שכללו את תקרות הכיסוי הביטוחי (בסך ‪ 1,000‬ש"ח) לא צורפו במלואן‪ ,‬ואף הטיעון‬
‫המשפטי בסוגיה היה חלקי וחסר‪ .‬נוכח התמונה הכוללת‪ ,‬לא ניתן לקבוע במידת הסבירות‬
‫הראויה‪ ,‬ולו לכאורה‪ ,‬כי מגדל נוהגת כ"שיטה" או "כדרך עבודה" לא לשלם הפרשי הצמדה‬
‫בתחום ביטוחי הבריאות‪ ,‬וודאי שאין בשני המקרים שהובאו כדי ללמד שזהו אופן‬
‫התנהלותה בכל ענפי הביטוח‪.‬‬
‫ג‪ .‬כך הם פני הדברים גם באשר לשני מבקשי הראל‪ ,‬אשר לגבי אחד מהם (שילה) נטען על‬
‫ידי הראל ל"טעות נקודתית"‪ ,‬ואילו לגבי השני (שי) לתשלום שנעשה "לפנים משורת הדין"‪.‬‬
‫מוכן אנוכי להניח‪ ,‬כי הסברים אלו מעלים על הראל חשד‪ ,‬אלא שבכך לא די כדי לעמוד בנטל‬
‫הנדרש לאישור תובענה ייצוגית שעניינה תשלום הפרשי הצמדה בחסר בכל ענפי הביטוח‪.‬‬
‫ד‪ .‬מקרהו היחיד של מבקש איילון בתחום ביטוח התאונות האישיות (קורבנוב) אינו מבסס‬
‫אף הוא את התשתית הראייתית הנדרשת להוכחת "שיטה" או "דרך עבודה"‪ ,‬בפרט נוכח‬
‫העובדה שבתחום ביטוח הרכב שלמה איילון (לישראלי) הפרשי הצמדה‪.‬‬
‫‪ .25‬אשר לשאלה שהתעוררה בבקשות הפניקס ואיילון‪ :‬מהו המועד הקובע לחישוב ההצמדה‬
‫כאשר המבוטח שילם למוסך את עלות תיקון הרכב עובר לתשלום תגמולי הביטוח‪ ,‬הרי מקובלת עלי‬
‫עמדתן של המשיבות‪ ,‬כי תרחיש טיפוסי זה מוסדר בסעיף ‪(28‬ב) לחוק חוזה הביטוח‪ .‬מהותה של‬
‫הוראה זו ותכליתה בוארו בספרו של שחר ולר‪ :‬חוק חוזה הביטוח‪ ,‬תשמ"א‪ ,1981-‬פירוש לחוקי‬
‫החוזים מיסודו של ג' טדסקי‪ ,‬כרך א'‪ ,‬בעמ' ‪:623-622‬‬
‫"סעיף ‪(28‬ב) עוסק במקרה המיוחד שבו תגמולי הביטוח מחושבים‬
‫בהתאם למועד מאוחר מיום התרחשותו של מקרה הביטוח‪ ,‬ומורה‬
‫שבמקרה זה יחושבו הפרשי ההצמדה מאותו מועד מאוחר‪ .‬דוגמה‬
‫טיפוסית למקרה הנדון היא כאשר המבוטח זכאי לתגמולי ביטוח בגין‬
‫נכס שאבד‪ .‬לעתים‪ ,‬בעיקר כאשר מדובר בנכס שיש לו מחיר שוק‪,‬‬
‫נקבעים תגמולי הביטוח בהתאם לשווי הנכס במועד שלאחר התרחשותו‬
‫של מקרה הביטוח‪ .‬אלא‪ ,‬ששווי הנכס עשוי לעלות או לרדת לאחר‬
‫התרחשות מקרה הביטוח‪ .‬כך או כך‪ ,‬המבוטח אינו זכאי להפרשי הצמדה‬
‫בגין התקופה שבין התרחשותו של מקרה הביטוח לבין המועד שבו נקבע‬
‫שווי הנכס‪ ,‬מפני שקביעת שווי הנכס במועד מאוחר ממועד התרחשות‬
‫‪ 8‬מתוך ‪39‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"צ ‪38945 -10 -13 ,27796-05-13 ,21007-05-13 ,21017 -05 -13 ,13982-05-13‬‬
‫הנזק מהווה סוג אחר של שערוך‪ .‬בכך מוגשמת מטרת החוזה‪ ,‬ואין עוד‬
‫צורך בהצמדה שנועדה להשיג אותה תכלית עצמה"‪.‬‬
‫ביטוח רכב הוא "ביטוח נכסים"‪ ,‬ומכאן שמהות חובתו של המבטח היא לשפות את המבוטח על נזק‬
‫שנגרם לו או למוטב מחמת שהנכס המבוטח אבד או ניזק (סעיף ‪(55‬א) לחוק חוזה הביטוח)‪ .‬מטרת‬
‫השיפוי הנה להשיב את המבוטח למצב בו היה לפני שאירע מקרה הביטוח באמצעות כיסוי ההפסד‬
‫שנגרם למבוטח בפועל (למהותו של עקרון השיפוי‪ ,‬ראו‪ :‬ירון אליאס‪ ,‬דיני ביטוח כרך א‪ ,‬מהד'‬
‫שנייה‪ ,‬בעמ' ‪ 205‬ואילך)‪ .‬בהינתן שלתיקון רכב שניזוק יש מחיר שוק‪ ,‬נראה שכאשר מחיר זה ידוע‬
‫קודם לחישובם של תגמולי הביטוח‪ ,‬משום שהמבוטח כבר שילם למוסך – אין מניעה לחשב את‬
‫התגמולים לפי מחיר השוק הממשי ששולם עבור התיקון בפועל‪ ,‬בהתאם לסעיף ‪(28‬ב) הנ"ל‪,‬‬
‫ומשנעשה כן ישאו תגמולי הביטוח הפרשי הצמדה רק ממועד התשלום‪.‬‬
‫‪ .26‬הפניקס הוסיפה והסבירה בתגובתה (בסעיף ‪ ,)22‬שכאשר המבוטח לא המציא אסמכתא‬
‫ביחס למועד התשלום למוסך‪ ,‬נוהגת הפניקס לשלם לו את הקרן בלבד (שווי התיקון נכון ליום‬
‫התאונה)‪ ,‬תוך הודעה לפיה "הפרשי הצמדה ישולמו בכפוף להוכחת מועד התשלום בפועל"‪ .‬ספק‬
‫בעיני אם פרקטיקה זו עולה בקנה אחד עם הוראות חוק חוזה הביטוח‪ ,‬שכן דומה שכאשר המבוטח‬
‫בחר מסיבה זו או אחרת שלא לתקן את הרכב קודם לקבלת תגמולי הביטוח‪ ,‬הנו זכאי לתגמולים‬
‫משוערכים בהתאם לברירת המחדל הקבועה בסעיף ‪(28‬א) לחוק (לזכותו של המבוטח לקבל את‬
‫תגמולי הביטוח אף אם לא תיקן את הרכב‪ ,‬ראו והשוו‪ :‬ע"א ‪ 1772/99‬זלוצין נ' דיור לעולה בע"מ‬
‫(‪ .)) 2001‬עם זאת נראה‪ ,‬כי בכל אותם מקרים שבהם המציאו המבוטחים הוכחה בדבר מועד‬
‫התשלום בפועל בהתאם להודעתה הנ"ל של הפניקס וקבלו בסופו של דבר את הפרשי ההצמדה –‬
‫באו דברים על תיקונם‪ .‬משכך‪ ,‬מאחר שסוגיה זו נמצאת מלכתחילה בשוליהן של בקשות האישור‬
‫ונוכח העדר נתונים כלשהם אודות היקפה של הבעיה וממדיה ‪ -‬לא שוכנעתי אף כאן בקיומה‬
‫לכאורה של קבוצת נפגעים ממשית‪ ,‬המצדיקה אישורה של תובענה ייצוגית‪.‬‬
‫עתה ניתן למקד את הדיון בעיקר ולבחון את סוגיית חישוב הריבית‪ .‬אפנה‪ ,‬אפוא‪ ,‬ואבחן‬
‫‪.27‬‬
‫סוגיה זו‪.‬‬
‫"יום מסירת התביעה" לעניין חישוב הריבית‬
‫סיכויי ההצלחה של הקבוצה‬
‫‪ .28‬קווי המתאר של המקרה הטיפוסי‪ ,‬שבו עוסקות בקשות האישור‪ ,‬הנם אחידים ‪ :‬לאחר קרות‬
‫מקרה ביטוח זה או אחר מסר המבוטח למבטח הודעה על מקרה הביטוח ודרש את תגמולי הביטוח;‬
‫‪ 9‬מתוך ‪39‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"צ ‪38945 -10 -13 ,27796-05-13 ,21007-05-13 ,21017 -05 -13 ,13982-05-13‬‬
‫בעקבות דרישת התשלום בירר המבטח את חבותו ולצורך זה בקש מהמבוטח למסור לו מידע‬
‫ומסמכים שונים; לאחר תום איסוף המידע והמסמכים החליט המבטח להכיר בחבות ושלם למבוטח‬
‫את תגמולי הביטוח; בין יום מסירת דרישת התשלום הראשונית על ידי המבוטח‪ ,‬לבין יום השלמת‬
‫איסוף המידע והמסמכים שנדרשו לבירור החבות על ידי המבטח‪ ,‬קיים בדרך כלל פער זמנים‪.‬‬
‫השאלה השנויה במחלוקת היא‪ ,‬מהו המועד הקובע לעניין חישוב הריבית המתווספת לתגמולי‬
‫הביטוח? נוכח סעיף ‪(28‬א) לחוק חוזה הביטוח‪ ,‬הקובע כי הריבית תתווסף לתגמולי הביטוח החל‬
‫"מתום ‪ 30‬ימים מיום מסירת התביעה"‪ ,‬ממוקדת השאלה בפרשנות ההיגד‪" :‬יום מסירת‬
‫התביעה"‪.‬‬
‫‪.29‬‬
‫המבקשים טוענים‪ ,‬כי לשון החוק ותכליתו מלמדים‪ ,‬כי "יום מסירת התביעה"‪ ,‬כמשמעו‬
‫בסעיף ‪ )(28‬א) הנ"ל‪ ,‬הנו יום מסירתה של דרישת התשלום הראשונית כשהיא לעצמה‪ .‬להשקפתם‪,‬‬
‫בעוד שיום מסירת דרישת התשלום הוא מועד חד‪-‬משמעי וקל להוכחה‪ ,‬קביעת היום שבו הושלם‬
‫איסוף המידע והמסמכים הדרושים לבירור החבות עשוי להיות הנו עניין מורכב ושנוי במחלוקת‪,‬‬
‫הנת ון לשיקול דעת רחב של המבטח‪ .‬מכאן‪ ,‬שחיוב בריבית שתחילתו במועד השלמת איסוף המידע‬
‫והמסמכים עלול לייצר אצל המבטח תמריץ להשהות את בירור החבות‪ .‬מצד שני‪ ,‬בהינתן שלמבוטח‬
‫יש אינטרס לקבל לידיו את תגמולי הביטוח סמוך ככל האפשר לקרות מקרה הביטוח‪ ,‬אין יסוד‬
‫לחשש כי יעכב במכוון את בירור החבות כדי ליהנות מריבית וככל שיעשה כן‪ ,‬יוכל המבטח לעתור‬
‫לביטולה של הריבית או להפחתתה‪ .‬לכל זאת מוסיפים המבקשים‪ ,‬כי החל ממועד קרות מקרה‬
‫הביטוח למעשה שייכים תגמולי הביטוח למבוטח ולכן אין סיבה שלא לזכותו בריבית בגין שימוש‬
‫המבטח בכספו‪.‬‬
‫‪ .30‬אף המשיבות משתיתות טענותיהן על לשון החוק ועל תכליתו אלא שלהשקפתן‪ ,‬עולה מהם‬
‫כי "יום מסירת התביעה " אינו מועד מסירת דרישת התשלום הראשונית‪ ,‬כי אם מועד מסירת‬
‫דרישת תשלום הנתמכת בכל המידע והמסמכים הדרושים לבירור החבות‪ .‬להשקפת המשיבות‪,‬‬
‫חובת תשלום הריבית נועדה לתמרץ את המבטח להשלים את בירור התביעה ולשלם את תגמולי‬
‫הביטוח בהקדם האפשרי‪ ,‬ומכאן שעליה לקום רק כאשר למבטח יש אפשרות לקדם את התשלום אך‬
‫הוא נמנע לעשות כן חרף העובדה שכל המידע והמסמכים הדרושים כבר נמצאים בידיו‪ 30 .‬הימים‬
‫הנזכרים בסעיף ‪(28‬א) לחוק חוזה הביטוח משקפים‪ ,‬אם כן‪ ,‬את פרק הזמן שהמחוקק העמיד לרשות‬
‫המבטח כזמן סביר לצורך בירור התביעה לגופה לאחר המצאת כל המידע והמסמכים הדרושים‪ .‬כל‬
‫פרשנות אחרת תוביל‪ ,‬כך נטען‪ ,‬לתוצאה אבסורדית‪ ,‬לפיה המבטח יידרש לשלם ריבית בגין תקופה‬
‫שבה לא הייתה לו מלכתחילה אפשרות לקדם את הליך בירור החבות‪ ,‬שכן המבוטח נמנע מלמסור‬
‫לו את המידע הדרוש‪ .‬תוצאה זו אף תייצר תמריץ שלילי למבוטחים לעכב באופן מכוון את מסירת‬
‫המסמכים הדרושים לצורך בירור התביעה‪.‬‬
‫‪ 10‬מתוך ‪39‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"צ ‪38945 -10 -13 ,27796-05-13 ,21007-05-13 ,21017 -05 -13 ,13982-05-13‬‬
‫‪ 31.‬כל אחד מהצדדים נתלה באילנות גבוהים לאישוש עמדתו‪ :‬המבקשים מפנים לפסקי דינו של‬
‫בית המשפט העליון בע"א ‪ 3812/91‬ג'רייס נ' אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ (‪( )1994‬להלן –‬
‫עניין ג'רייס) ובע"א ‪ 2196/93‬מכבסת שלג חרמון בע"מ נ' סלע חברה לביטוח בע"מ (‪( )1996‬להלן –‬
‫עניין מכבסת שלג חרמון)‪ ,‬כמו גם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל‪-‬אביב בע"א ‪2182/00‬‬
‫מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' תדהר (‪ ,)2003‬שם אושר פסק דינו של בית משפט השלום בת"א‬
‫‪( 56304/98‬כב' השופטת רונן) מטעמיו (להלן – עניין תדהר); המשיבות‪ ,‬מנגד‪ ,‬מפנות לת"א (מחוזי‬
‫ת"א) ‪ 3126/00‬מושייב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (‪ )2003‬ולת"א (מחוזי חיפה) ‪ 1053/06‬פישמן‬
‫הנדסה בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (‪ ,)2013‬כמו גם לפסקי דין אחדים של בתי משפט שלום‬
‫(כמפורט בסעיפים ‪ 114 – 112‬לסיכומי המשיבות)‪.‬‬
‫‪ .32‬לא למותר להטעים‪ ,‬כי עמדתן של המשיבות – לפיה "יום מסירת התביעה" הנו יום המצאת‬
‫המסמך האחרון הדרוש לבירור החבות – מיושמת על ידיהן באופן אחיד בכל סוגי הפוליסות כעניין‬
‫מוצהר שבמדיניות‪ .‬אשר לריבית אין‪ ,‬אפוא‪ ,‬ספק בדבר קיומו של דפוס פעולה אחיד וקבוע של‬
‫המשיבות‪ ,‬בבחינת "שיטה" ו"דרך עבודה" החורגות מד' אמותיהן של תביעות המבקשים‪.‬‬
‫‪ .33‬אקדים ואומר כי לאחר ששקלתי את טענותיהם של הצדדים הגעתי למסקנה‪ ,‬כי הן לשון‬
‫החוק ו הן תכליתו תומכים בעמדתם של המבקשים‪ .‬להלן יובאו הנימוקים למסקנתי‪ ,‬ראשון ראשון‬
‫ואחרון אחרון‪.‬‬
‫‪ .34‬הוראות חוק חוזה הביטוח אינן מגדירות מהי "תביעה"‪ ,‬אך נראה כי פשוטן והקשרן הכולל‬
‫תומכים בעמדה לפיה מדובר בדרישה לקבלת תגמולי הביטוח כשהיא לעצמה‪ ,‬אף אם לא צורפו‬
‫אליה המידע והמסמכים הדרושים לבירור החבות‪:‬‬
‫נקודת המוצא לדיון הם סעיפים ‪ 22‬ו‪ 23-‬לחוק‪ ,‬שזו לשונם‪:‬‬
‫"‪ .22‬הודעה על קרות מקרה הביטוח‬
‫קרה מקרה הביטוח‪ ,‬על המבוטח להודיע על כך למבטח מיד לאחר‬
‫שנודע לו‪ ,‬ועל המוטב להודיע למבטח‪ ,‬מיד לאחר שנודע לו‪ ,‬על קרות‬
‫המקרה ועל זכותו לתגמולי הביטוח‪...‬‬
‫‪ .23‬בירור חבותו של המבטח‬
‫(א) משנמסרו למבטח הודעה על קרות מקרה הביטוח ותביעה בכתב‬
‫לתשלום תגמולי הביטוח‪ ,‬על המבטח לעשות מיד את הדרוש לבירור‬
‫חבותו‪.‬‬
‫(ב) על המבוטח או על המוטב‪ ,‬לפי העניין‪ ,‬למסור למבטח‪ ,‬תוך זמן‬
‫סביר לאחר שנדרש לכך‪ ,‬את המידע והמסמכים הדרושים לבירור‬
‫החבות‪ ,‬ואם אינם ברשותו‪ ,‬עליו לעזור למבטח‪ ,‬ככל שיוכל‪,‬‬
‫להשיגם‪".‬‬
‫‪ 11‬מתוך ‪39‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"צ ‪38945 -10 -13 ,27796-05-13 ,21007-05-13 ,21017 -05 -13 ,13982-05-13‬‬
‫רואים אנו‪ ,‬כי הוראות אלה מבחינות היטב בין "הודעה על קרות מקרה ביטוח" לבין "תביעה בכתב‬
‫לתשלום תגמולי ביטוח"‪ .‬אין מדובר בפרי המקרה‪ :‬אורי ידין מציין בספרו‪ :‬חוק חוזה הביטוח‪,‬‬
‫התשמ"א‪ ,1981-‬פירוש לחוקי החוזים בעריכת ג' טדסקי (להלן –ידין)‪ ,‬בעמ' ‪ ,81‬כי המדובר באחד‬
‫מהשינויים המשמעותיים בין הצעת החוק לבין החוק‪ ,‬שכן לפי ההצעה די היה במסירת הודעה על‬
‫קרות מקרה ביטוח כדי לחייב את המבטח לברר חבותו‪ ,‬בעוד שלפי החוק חייב המבטח לעשות כן‬
‫רק אחרי שנמסרה לו‪ ,‬נוסף על אותה הודעה‪ ,‬גם תביעה בכתב לתשלום תגמולי הביטוח‪ ,‬שתכליתה‬
‫להביא לידיעת המבטח "לא רק שקרה מקרה הביטוח אלא גם מה שדורשים ממנו כתוצאה מאירוע‬
‫זה "‪ .‬לענייננו יש להדגיש‪ ,‬כי הליך בירור החבות‪ ,‬אשר במסגרתו חייב המבוטח למסור למבטח על פי‬
‫דרישתו את המידע והמסמכים הדרושים לבירור החבות‪ ,‬מתחיל בהתאם לפשוטו של סעיף ‪ 23‬לחוק‬
‫רק אחרי הגשת התביעה‪ .‬הגשת תביעה על ידי המבוטח‪ ,‬ובירור החבות על ידי המבטח תוך איסוף‬
‫המידע והמסמכים הדרושים– מהווים‪ ,‬אם כן‪ ,‬הליכים נפרדים ומובחנים זה מזה‪.‬‬
‫‪ .35‬גם מפשוטה של הוראת סעיף ‪ 27‬לחוק חוזה הביטוח עולה בבירור‪ ,‬כי מועד מסירת התביעה‬
‫ומועד השלמת איסוף המידע והמסמכים הדרושים לבירור החבות הם מועדים נפרדים ומובחנים‪.‬‬
‫וזו לשונו של סעיף ‪:27‬‬
‫המועד לתשלום תגמולי הביטוח‬
‫"‪.27‬‬
‫תגמולי הביטוח ישולמו תוך ‪ 30‬ימים מהיום שהיו בידי המבטח‬
‫המידע והמסמכים הדרושים לבירור חבותו‪ ,‬אולם תגמולי ביטוח‬
‫שאינם שנויים במחלוקת בתום לב ישולמו תוך ‪ 30‬ימים מהיום‬
‫שנמסרה למבטח תביעה לפי סעיף ‪(23‬א)‪ ,‬והם ניתנים לתביעה בנפרד‬
‫מיתר התגמולים"‪.‬‬
‫בהתאם לפשוטם של דברים והקשרם הכולל‪ ,‬ה"תביעה" הנזכרת בסעיפים ‪ 23‬ו‪ 27-‬לחוק היא אותה‬
‫"תביעה" הנזכרת בסעיף ‪(28‬א) והמסקנה המתבקשת היא‪ ,‬כי "יום מסירת התביעה" שבסעיף ‪(28‬א)‬
‫חופף ליום מסירת התביעה כמשמעו בסעיפים ‪ 23‬ו‪ .27 -‬כפי שכבר פורט לעיל‪ ,‬מועד זה מוקדם‬
‫למועד השלמת איסוף המידע והמסמכים הדרושים לבירור החבות‪.‬‬
‫‪ .36‬מזווית ראיה נוספת ניתן לומר‪ ,‬כי לו בקש המחוקק לקבוע דין כעמדתן של המשיבות‪ ,‬לא‬
‫היה נאמר מלכתחילה בסעיף ‪(28‬א) לחוק כי הריבית תתווסף לתגמולי הביטוח "מתום ‪ 30‬ימים‬
‫מיום מסירת התביעה"‪ ,‬אלא היה נאמר כי הדבר ייעשה "מתום ‪ 30‬ימים מיום שהיו בידי המבטח‬
‫המידע והמסמכים הדרושים לבירור חבותו"‪ .‬בחירת המחוקק בהיגד "מיום מסירת התביעה"‬
‫אומרת דרשני ואין סיבה שלא לייחס לה את המשקל הראוי‪.‬‬
‫‪.37‬‬
‫דברינו עולים בקנה אחד עם דברי בית המשפט העליון בעניין ג'רייס הנ"ל (שם בפסקה ‪:)6‬‬
‫‪ 12‬מתוך ‪39‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"צ ‪38945 -10 -13 ,27796-05-13 ,21007-05-13 ,21017 -05 -13 ,13982-05-13‬‬
‫"‪ ...‬כך‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬בסעיפים ‪(23‬א)‪ 27 ,‬ו‪ 28 -‬לחוק מופיע הדיבור‬
‫'תביעה'‪ ,‬כשעל פי לשונם והקשר הדברים אין חולק שמדובר בדרישת‬
‫תשלום המופנית על‪-‬ידי המבוטח אל המבטח‪".‬‬
‫למסקנה דומה הגיע בית המשפט המחוזי בתל אביב בעניין תדהר הנ"ל‪ ,‬תוך אימוץ האמור בפסק‬
‫דינו של בית משפט השלום (שם‪ ,‬בפסקאות ‪:)12 – 11‬‬
‫"מהו 'מועד מסירת התביעה'?‬
‫‪...‬אין מדובר בהגשת התביעה לבית המשפט אלא במסירת התביעה‬
‫לחברת הביטוח‪ ,‬היינו‪ ,‬דרישת התשלום המופנית אל המבטח ע"י‬
‫המבוטח‪...‬‬
‫כלומר‪ ,‬מעת שהתביעה מוגשת לחברת הביטוח‪ ,‬נושא סכום‬
‫התגמולים ריבית‪ ,‬עד לתשלום בפועל‪ ,‬ללא קשר להתנהגות הצדדים‬
‫(בכפוף להוראת ס' ‪ 24‬לחוק‪)...‬‬
‫‪...‬‬
‫מהשוואת הוראת ס' ‪ 28‬לחוק להוראת ס' ‪ 27‬בו‪ ,‬עולה כי המחוקק‬
‫הבחין בין שני מועדים ‪ -‬מועד מסירת התביעה‪ ,‬והמועד בו היו בידי‬
‫המבטח המידע והמסמכים הדרושים לבירור חבותו‪.‬‬
‫המועד הראשון הוא מועד מסירת התביעה‪ ,‬בו מודיע המבוטח בכתב‬
‫לחב' הביטוח על קרות מקרה הביטוח ותובע את תשלום התגמולים‪.‬‬
‫במועד זה חב' הביטוח אינה חייבת עדיין לשלם את התגמולים‪ ,‬אלא‬
‫היא זכאית לדרוש מהמבוטח מידע‪...‬‬
‫רק במועד בו יש בידי המבטח המידע והמסמכים הדרושים לבירור‬
‫חבותו‪ ,‬חלה חובה עפ"י ס' ‪ - 27‬חובת המבטח לשלם למבוטח‪ ,‬היינו‬
‫להעביר למבוטח את תגמולי הביטוח‪.‬‬
‫במועד זה‪ ,‬כאשר הסכום משולם בפועל למבוטח‪ ,‬הוא נושא הפרשי‬
‫הצמדה מיום קרות מקרה הביטוח‪ ,‬ונושא ריבית ‪ 30 -‬יום מיום‬
‫מסירת התביעה‪".‬‬
‫‪ .38‬עמדתם הפרשנית של המבקשים – היא הרווחת גם בספרות המשפטית‪ .‬וכך כותב אורי ידין‬
‫בספרו הנ"ל‪ ,‬בעמ' ‪:91‬‬
‫"הפרשי ההצמדה ייחשבו 'מיום מסירת התביעה' ואין ספק שהכוונה‬
‫היא לתביעה הנזכרת בסעיף ‪(23‬א)‪ ... .‬יש מקום לתמוה עם חומרה זו‬
‫של סעיף ‪(28‬א) לעומת סעיף ‪ .27‬שם מחשבים את הארכה של ‪30‬‬
‫הימים ממועד מאוחר יותר ולפעמים מאוחר מאוד – דהיינו מהיום‬
‫שהיה בידי המבטח מה שדרוש לו לבירור חבותו‪ ,‬ואילו כאן‪ ,‬לחישוב‬
‫הפרשי ההצמדה‪ ,‬נקבע מועד מוקדם יותר שבו הייתה בידי המבטח‬
‫רק תביעת המבוטח ורק התחילה חובתו לברר את חבותו‪ .‬אך הכנסת‬
‫רצתה להיטיב עם המבוטח‪ ,‬כשם שהייתה זאת כוונתה בהרבה‬
‫הוראות של החוק‪.‬‬
‫‪...‬‬
‫תחילת הריבית‪ ,‬כמו תחילת הפרשי ההצמדה‪ ,‬קשורה ביום מסירת‬
‫התביעה האמור ברישא של סעיף קטן (א)‪ ,‬אלא שכאן נקבעה ארכה‬
‫של ‪ 30‬ימים‪ ,‬כנראה בעקבות אורך הארכה שנקבע בסיפא לסעיף ‪".27‬‬
‫‪ 13‬מתוך ‪39‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"צ ‪38945 -10 -13 ,27796-05-13 ,21007-05-13 ,21017 -05 -13 ,13982-05-13‬‬
‫יובהר כי בנוסחו המקורי של החוק‪ ,‬הפרשי ההצמדה היו משולמים גם הם מ"יום מסירת‬
‫התביעה" ורק במסגרת תיקון חקיקה משנת תשמ"ד נקבע כי ישולמו ממועד קרות מקרה‬
‫הביטוח‪ ,‬ועל כן בספרו הנ"ל של ידין‪ ,‬שנכתב לפני התיקון‪ ,‬ההתייחסות אף אל ההצמדה היא‬
‫מ"יום מסירת התביעה"‪.‬‬
‫זו אף דעתו של ירון אליאס בספרו‪ :‬דיני ביטוח‪ ,‬מהדורה שנייה‪ ,‬כרך א'‪ ,‬עמ' ‪:553‬‬
‫"יש לשים לב כי בעוד שסעיף ‪ 27‬לחוק מורה כי תגמולי הביטוח‬
‫ישולמו בתוך ‪ 30‬ימים מהיום שהיו בידי המבטח המידע והמסמכים‬
‫הדרושים לבירור חבותו‪ ,‬סעיף ‪(28‬א) קובע מועדים מוקדמים יותר‬
‫לעניין תשלום הפרשי ההצמדה והריבית ‪ -‬הפרשי ההצמדה יתווספו‬
‫לתגמולים מיום קרות מקרה הביטוח ואילו הריבית תשולם מתום ‪30‬‬
‫ימים מיום מסירת התביעה לפי סעיף ‪(23‬א) לחוק‪".‬‬
‫כך סבור גם דוד קציר בספרו‪ :‬פסיקת ריבית‪ ,‬הצמדה ושיערוך‪ ,‬תשנ"ו‪ ,‬עמ' ‪ ,780‬המבהיר כי‬
‫"מסירת התביעה" לצורך תחילת מרוץ הריבית איננה מצריכה פורמאליות אלא די בדרישת‬
‫תשלום הכוללת פרטים על דרישת המבוטח‪ ,‬להבדיל מ"מלוא המסמכים הדרושים לבירור‬
‫החבות"‪:‬‬
‫"'התביעה'‪ ,‬שעליה מדובר בסעיף זה‪ ,‬היא תביעה המוגשת למבטח‪...‬‬
‫מסירת התביעה למבטח אינה מצריכה פורמליות‪ ,‬ודי בדרישה‬
‫לתשלום תגמולי ביטוח הכוללת פרטים על דרישת המבוטח‪,‬‬
‫שנתקבלה אצל המבטח‪ ,‬על מנת שיתחיל מרוץ הריבית‪ .‬המדובר הוא‬
‫כאן בהגשת טופס של תביעה למבטח ולא בהגשת תובענה לבית‬
‫המשפט‪".‬‬
‫‪ .39‬עד כאן ל שונן של הוראות חוק חוזה הביטוח‪ .‬אלא שהעמדה הפרשנית‪ ,‬לפיה "יום מסירת‬
‫התביעה" לצורך חישוב הריבית הנו יום מסירת דרישת התשלום על פי הפוליסה‪ ,‬להבדיל מיום‬
‫השלמת איסוף המסמכים הדרושים לבירור החבות‪ ,‬מתחייבת גם מתכליתן של הוראות החוק‪,‬‬
‫ממערכת התמריצים שבקש המחוקק לייצר באמצעותן ומעקרונות יסוד של השיטה המשפטית‪.‬‬
‫אפרט את דבריי‪:‬‬
‫מטרתה של הוראת סעיף ‪(28‬א) לחוק חוזה הביטוח לתמרץ את המבוטח להגיש את תביעתו מוקדם‬
‫ככל האפשר ואת המבטח לשלם את תגמולי הביטוח סמוך לאחר הגשת התביעה‪ ,‬ובה בעת למנוע‬
‫הפסד מהמבוטח עקב ירידת ערך הכסף בתקופה שעד לקבלת תגמולי הביטוח‪ .‬הדברים בוארו בדברי‬
‫ההסבר להצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון)‪ ,‬תשמ"ג‪( 1982 -‬ה"ח ‪ ,1599‬התשמ"ג ‪ ,1982‬בעמ' ‪:)8‬‬
‫"מטרותיה של הוראה זו להמריץ את המבוטח להגיש את תביעתו‬
‫מוקדם ככל האפשר ואת המבטח לשלם את תגמולי הביטוח סמוך‬
‫לאחר הגשת התביעה‪ ,‬וכן למנוע הפסד מהמוטב עקב ירידת ערך‬
‫‪ 14‬מתוך ‪39‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"צ ‪38945 -10 -13 ,27796-05-13 ,21007-05-13 ,21017 -05 -13 ,13982-05-13‬‬
‫הכסף כשהתשלום מבוצע באיחור‪".‬‬
‫הוסיפה והבהירה כב' השופטת רונן בעניין תדהר (שם‪ ,‬בפסקאות ‪ 14‬ו‪:)16-‬‬
‫"ההסדרים בחוק חוזה הביטוח נועדו להמריץ את הצדדים ‪ -‬הן‬
‫המבטח והן המבוטח ‪ -‬להזדרז ככל האפשר בקידום בירור התביעה‬
‫והתשלום מכוחה‪ .‬לכן‪ ,‬בס' ‪ 28‬לא נקבע כי המבוטח זכאי לריבית‬
‫ממועד קרות מקרה הביטוח (בדומה להסדר שנקבע לגבי הצמדה)‪,‬‬
‫אלא מועד תשלום הריבית נדחה ל‪ 30-‬יום לאחר מסירת התביעה‪.‬‬
‫‪...‬‬
‫מנגד‪ ,‬הקביעה לפיה תחול ריבית ממועד שהינו ‪ 30‬יום ממסירת‬
‫התביעה (ולא מהמועד בו חלה חובת תשלום)‪ ,‬ממריצה את המבטח‬
‫להשלים את הבירור ולשלם בהקדם"‪.‬‬
‫ובהמשך‪:‬‬
‫"המחוקק בחר‪ ,‬כאמור‪ ,‬בהסדר לפיו מאז הגשת התביעה ע"י‬
‫המבוטח‪ ,‬בנוסף לשמירה על ערך הכסף ‪ -‬המבוטח זכאי גם ל"פירות"‬
‫הכסף ‪ -‬לריבית‪ ,‬כאשר הסיבה לכך עשויה להיות כי ממועד זה‬
‫ואילך‪ ,‬הצורך העיקרי הוא ליצור תמריץ לחב' הביטוח להשלים את‬
‫הבירור‪ ,‬ולשלם למבוטח את התגמולים‪".‬‬
‫דברים אלה מקובלים עלי‪ ,‬בכל הכבוד‪ ,‬ככתבם וכלשונם‪ .‬עמדתן של המשיבות ‪ -‬לפיה יום הגשת‬
‫התביעה הנו יום השלמת איסוף המידע והמסמכים הדרושים לבירור החבות ‪ -‬מעקרת את התמריץ‬
‫של המבטח להשלים את בירור החבות מהר ככל שניתן‪ ,‬ובהינתן שמדובר במונח עמום ומעורפל אף‬
‫מותירה את מועד תחילת החיוב בריבית לשיקול דעתו‪ .‬עמד על כך אורי ידין בספרו הנ"ל‪ ,‬בעמ' ‪:89‬‬
‫"מן ההערות לסעיף ‪ ,23‬שכאן מותר להפנות אליהן‪ ,‬נובע ש'מסירת‬
‫תביעה לפי סעיף ‪(23‬א) מהווה מועד חד משמעי וקל לבירור והוכחה‪,‬‬
‫בעוד שקביעת המועד שהיו בידי המבטח המידע והמסמכים‬
‫הדרושים לבירור החבות עשוי להיות עניין מורכב ושנוי במחלוקת‪,‬‬
‫בעיקר לאור חלוקת חובת הבירור בין שני הצדדים ולאור סעיף ‪34‬‬
‫לחלק הכללי‪".‬‬
‫מצד שני‪ ,‬מאחר שלמבוטח יש במהלך עניינים רגיל עניין מובהק לקבל לידיו את תגמולי הביטוח‬
‫מוקדם ככל האפשר‪ ,‬כדי להתמודד עם תוצאותיו של מקרה הביטוח (התאונה שקרתה‪ ,‬המחלה‪,‬‬
‫הטיפולים הרפואיים וכיוב')‪ ,‬אין יסוד לחשש כי יעכב את בירור החבות במכוון כדי ליהנות מריבית‪,‬‬
‫מה עוד שנראה כי מדובר בסוגיה זניחה ושולית במערך שיקוליו‪ .‬מכל מקום‪ ,‬ככל שימצא מבוטח‬
‫שיעשה כן‪ ,‬בניגוד לניסיון החיים ולשכל הישר ‪ -‬יוכל המבטח לעתור לביטול הריבית או להפחתתה‬
‫מכוחו של סעיף ‪(24‬ב) לחוק‪.‬‬
‫‪ 15‬מתוך ‪39‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"צ ‪38945 -10 -13 ,27796-05-13 ,21007-05-13 ,21017 -05 -13 ,13982-05-13‬‬
‫‪ .40‬עמדתם של המבקשים אף עולה בקנה אחד עם עיקרון היסוד‪ ,‬לפיו חיוב בריבית אינו קנס‬
‫אלא מהווה אך את מחיר השימוש בכסף‪ ,‬וזאת כפי שנפסק‪ ,‬בין היתר‪ ,‬בע"א ‪ 104/83‬יוניסול נ' מנהל‬
‫מס שבח מקרקעין (‪ ,)1985‬בע"א ‪ 17/82‬מגדל נ' יקב הגליל (‪ ,)1986‬בעניין תדהר הנ"ל‪ ,‬בפסקה ‪,17‬‬
‫וכן בעניין מכבסת שלג חרמון הנ"ל‪ ,‬בעמ' ‪:747‬‬
‫"‪...‬הריבית מפצה את הנושה על אי שימוש בכסף שהיה צריך להיות‬
‫בידיו והיה בידי אחר‪"...‬‬
‫מאחר של מן מסירת התביעה למבטח ועד למועד תשלום תגמולי הביטוח נותרו אלו בקופתו של‬
‫המבטח והוא עשה בהם שימוש‪ ,‬אין סיבה שלא לחייבו בתשלום דמי שימוש בכספים אלו‪ .‬בהביאנו‬
‫בחשבון שהחיוב בריבית החל מיום מסירת התביעה למבטח‪ ,‬להבדיל מיום מקרה הביטוח שבו‬
‫נוצרה עילת התביעה‪ ,‬ממילא מחמיר עם המבוטחים ביחס לדין הכללי – על אחת כמה וכמה‪.‬‬
‫‪ .41‬המשיבות טוענות כי עמדתן נתמכת בחוזר המפקח על הביטוח בדבר בירור ויישוב תביעות‬
‫ולא היא‪ ,‬שכן סעיף ‪8‬א(‪ )1‬לאותו חוזר מבחין היטב בין "טופס הגשת תביעה" (ס"ק (ה)) לבין‬
‫"פירוט המידע והמסמכים הנדרשים מתובע לשם בירור ויישוב תביעה" (ס"ק (ד))‪ .‬כך גם נקבע‬
‫בסעיף ‪8‬ב לאותו חוזר‪ ,‬כי "על גוף מוסדי למסור לתובע‪ ,‬בתוך שלושים ימים מהיום שהיו בידיו כל‬
‫המידע והמסמכים שהוא דרש מהתובע לשם בירור התביעה עם תשלום התביעה‪ ,‬הודעה‪."...‬‬
‫האבחנה בין הגשת תביעה לבין איסוף המידע והמסמכים הדרושים לבירור התביעה באה לידי ביטוי‬
‫בהוראות נוספות של החוזר וביניהן סעיף ‪8‬ו‪ ,‬המאפשר למבטח להודיע לתובע כי דרוש לו זמן נוסף‬
‫לבירור התביעה ובלבד שיציין בהודעה‪ ,‬בין היתר‪ ,‬גם "‪...‬כל מידע או מסמך נוסף הנדרש מהתובע‬
‫לשם בירור התביעה"‪ .‬נוכח מכלול הוראות החוזר ברי‪ ,‬אפוא‪ ,‬כי "תביעה" ‪ -‬המוגדרת בפרק‬
‫ההגדרות שבחוזר כ" כדרישה מאת גוף מוסדי למימוש זכויות לפי תנאי פוליסת ביטוח‪ ...‬או לפי‬
‫הוראות הדין הרלוונטיות למימוש זכויות כאמור" – הנה דרישת תשלום כשהיא לעצמה‪ ,‬אף אם‬
‫אינה נתמכת בכל המידע והמסמכים שיידרשו לשם בירורה‪ .‬עיננו הרואות‪ ,‬כי האבחנה העומדת‬
‫ביסודם של סעיפים ‪ 27 ,23‬ו‪(28-‬א) לחוק חוזה הביטוח – בין מסירת התביעה‪ ,‬מזה‪ ,‬לבין הליך בירור‬
‫החבות‪ ,‬מזה – שזורה גם בהוראות החוזר‪ .‬למעלה מן הדרוש אוסיף‪ ,‬כי בחוזר נקבע מפורשות שאין‬
‫בו כדי לגרוע מזכותו של המבוטח על פי כל דין (סעיף ‪.)12‬‬
‫בניגוד לטענתן של המשיבות‪ ,‬בחוזר המפקח על הביטוח אף אין כדי להפיג את החשש בדבר‬
‫‪.42‬‬
‫חוסר נמרצות המבטח להשלים את בירור החבות ככל המוקדם‪ ,‬חשש אשר סעיף ‪(28‬א) לחוק נועד‬
‫להקהותו‪ .‬החוזר אמנם קובע כי עם קבלת פנייה בקשר להגשת תביעה על המבטח למסור לפונה‬
‫טופס תביעה ופירוט המידע והמסמכים הנדרשים מהתובע לשם בירור תביעתו ויישובה (סעיף‬
‫‪8‬א(‪ ,)) 1‬אך הוא מוסיף ומניח‪ ,‬כי בהמשך הדברים ימצא המבטח כי דרושים לו מהמבוטח מידע‬
‫ומסמכים נוספים‪ ,‬שאז עליו לדרשם מהמבוטח "לא יאוחר מארבעה עשר ימי עסקים מהיום‬
‫‪ 16‬מתוך ‪39‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"צ ‪38945 -10 -13 ,27796-05-13 ,21007-05-13 ,21017 -05 -13 ,13982-05-13‬‬
‫שיתברר לו הצורך בהם" (סעיף ‪8‬א(‪ ;))6‬כך גם רשאי המבטח להוסיף ולשלוח למבוטח "הודעת‬
‫המשך בירור "‪ ,‬לפיה דרוש לו זמן נוסף לשם בירור התביעה‪ ,‬שאליה ניתן לצרף דרישה להמצאת‬
‫מידע ומסמכים נוספים (סעיף ‪8‬ו)‪ .‬החוזר מותיר‪ ,‬אפוא‪ ,‬למבטח מרחב פעולה ותמרון לא מבוטל‪,‬‬
‫ומכאן שהצורך לתמרץ את המבטח להשלים את הבירור מוקדם ככל האפשר נותר על כנו‪ .‬כך הם פני‬
‫הדברים גם לאחר שמוסיפים ומביאים בחשבון את האמור בחוזר בדבר חובת המבטח לברר וליישב‬
‫תביעות "בתום לב‪ ,‬בענייניות‪ ,‬ביסודיות‪ ,‬ביעילות‪ ,‬במקצועיות‪ ,‬בשקיפות ובהוגנות" (סעיף ‪,)2‬‬
‫להמציא למבוטח את דרישותיו ב"הקדם האפשרי" (ראו לדוגמא‪ :‬סעיפים ‪8‬א(‪ )1‬ו‪8-‬א(‪ ,)6‬ולהשיב‬
‫לכל פניה שלו תוך "זמן סביר" (סעיף ‪8‬יד)‪ .‬עמימותם של מונחי שסתום אלה יוצרת כשלעצמה צורך‬
‫בתמריץ כאמור‪.‬‬
‫‪ .43‬סיכום מה שנאמר עד כה הוא‪ ,‬כי בידי המבקשים עלה לשכנע כי "יש אפשרות סבירה"‬
‫ששאלת אופן חישוב הריבית תוכרע לטובת הקבוצה‪ ,‬כנדרש בסעיף ‪(8‬א)(‪ )2‬לחוק תובענות ייצוגיות‪.‬‬
‫תשלום ריבית בחסר‪ ,‬בניגוד להוראתו הקוגנטית של סעיף ‪(28‬א) לחוק חוזה הביטוח‪ ,‬מבסס לכאורה‬
‫כדבעי את עילות התביעה של חברי הקבוצה‪ ,‬לאמור‪ :‬הפרת חוזה הביטוח‪ ,‬הפרת חוק חוזה הביטוח‪,‬‬
‫היפר חובה חקוקה ועשיית עושר ולא במשפט‪ ,‬ואת הסעדים של חיוב המשיבות בסכומים ששולמו‬
‫בחסר ומתן צו עשה ופסק דין הצהרתי‪ .‬לטענותיהן הנוספות של המשיבות‪ ,‬המבקשות להדוף את‬
‫התובענות נוכח הסדר מסיקה‪ ,‬אתייחס בהרחבה בהמשך הדברים‪.‬‬
‫עילה אישית‬
‫‪ .44‬בהתאם לסעיף ‪(4‬א)(‪ )1‬לחוק תובענות ייצוגיות‪ ,‬על כל אחד מהמבקשים להוסיף ולשכנע‬
‫בקיומה של עילת תביעה אישית "במידת הסבירות הראויה – ולא על פי האמור בכתב התביעה‬
‫בלבד" (ע"א ‪ 458/06‬שטנדל נ' חברת בזק בינלאומי בע"מ (‪ ,)2009‬בעמ' ‪ ;10‬רע"א ‪ 729/04‬מדינת‬
‫ישראל נ' קו מחשבה בע"מ (‪ ,)2010‬בפסקה ‪ .)10‬בחינת תביעותיהם האישיות של המבקשים‬
‫מלמדת‪ ,‬כי בכולן יישמו המשיבות את מדיניותן האחידה והמוצהרת לחשב את הריבית מתום ‪30‬‬
‫יום ממסירת המסמך האחרון הדרוש לבירור החבות‪ .‬כנגזרת מכך‪ ,‬אף לא אחד מהמבקשים זכה‬
‫לקבל ריבית כדין מיום מסירתה של התביעה ובכך די כדי לבסס לכאורה את עילות התביעה‪.‬‬
‫‪ .45‬לא נעלמו מעיני טענות המשיבות הנסמכות על כתבי ויתור שחלק מהמבקשים נדרש לחתום‬
‫עליהם‪ ,‬אך בהינתן שדרישה זו הוצבה על ידי המשיבות כתנאי מוקדם לקבלת תגמולי הביטוח באופן‬
‫כוללני וגורף‪ ,‬גם כאשר לא התנהל בין הצדדים משא ומתן כלשהו (ראו לדוגמא את התביעה השנייה‬
‫בבקשת כלל )‪ ,‬שאלה היא‪ ,‬האם וכיצד הולמת הצבתה את חובת המשיבות ליישב את התביעות בדרך‬
‫מקובלת ובתום לב‪ .‬שאלה נוספת הטעונה בחינה היא‪ ,‬האם המשיבות רשאיות מלכתחילה לדרוש‬
‫ממבוטחיהן לחתום ‪ -‬כ"שיטה" וכ"דרך עבודה" ‪ -‬על מסמך הכולל ויתור על הוראתו הקוגנטית של‬
‫‪ 17‬מתוך ‪39‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"צ ‪38945 -10 -13 ,27796-05-13 ,21007-05-13 ,21017 -05 -13 ,13982-05-13‬‬
‫סעיף ‪( 28‬א) לחוק חוזה הביטוח‪ .‬כך גם יש להוסיף ולבחון‪ ,‬האם אין מדובר בתניות מקפחות בחוזה‬
‫אחיד שיש להורות על בטלותן‪ .‬בשלב זה לא שוכנעתי‪ ,‬אפוא‪ ,‬כי בכתבי הוויתור שהמבקשים נדרשו‬
‫לחתום עליהם יש כדי להפוך את הקערה על פיה ומקום ההכרעה בסוגיה במשפט גופו‪.‬‬
‫‪.46‬‬
‫בשלב זה אף אין לייחס משקל מכריע לטענת ההתיישנות שהעלתה כלל כנגד תביעותיו‬
‫האישיות של בר‪ ,‬שכן בהתחשב בכך שכלל הודתה בחבותה‪ ,‬כפי העולה לכאורה מעצם תשלום‬
‫תגמולי הביטוח‪ ,‬תחילתה של תקופת ההתיישנות ביום תשלום תגמולי הביטוח‪ .‬מן העבר האחר אין‬
‫מנוס מקבלת טענת איילון בדבר התיישנות תביעתו של קורבנוב‪ ,‬ומטעם זה לא ישמש האחרון‬
‫כתובע ייצוגי‪.‬‬
‫‪ .47‬בשולי הדברים אעיר‪ ,‬כי לאור המסקנות שאליהן הגעתי לעיל ולהלן באשר להתקיימותם של‬
‫כל יתר התנאים המוקדמים נודעת לדיון בסוגית העילה האישית משמעות מוגבלת‪ ,‬זאת נוכח‬
‫הוראת סעיף ‪(8‬ג)(‪ )2‬לחוק תובענות ייצוגיות‪ ,‬לפיה משהתקיימו כל התנאים הקבועים בסעיף ‪(8‬א)‬
‫לחוק "ואולם לא מתקיימים לגבי המבקש התנאים שבסעיף ‪(4‬א)(‪ )1‬עד (‪ ,)3‬לפי העניין‪ ,‬יאשר בית‬
‫המשפט את התובענה הייצוגית אך יורה בהחלטתו על החלפת התובע המייצג"‪.‬‬
‫הגדרת הקבוצות‬
‫‪ .48‬היבט נוסף של הדיון בסיכויי זכיית הקבוצות ובדרישות לקיום עילה אישית ו"שאלות‬
‫משותפות" קשור להגדרת הקבוצות‪ .‬כזכור המבקשים עותרים להגדיר את הקבוצה בכל אחת‬
‫מהתובענות ככוללת "כל מי שקיבל במהלך ‪ 7‬השנים שקדמו להגשת תובענה זו ו‪/‬או יקבל עד למתן‬
‫פסק דין בתובענה זו‪ ,‬תגמולי ביטוח מן המשיבה‪ ,‬מבלי שצורפה לתגמולי הביטוח ריבית כדין"‪.‬‬
‫המשיבות מעלות בהקשר זה טענות מספר‪ ,‬אשר להלן אתייחס אליהן אחת לאחת‪.‬‬
‫‪ .49‬טענתן הראשונה של המשיבות היא‪ ,‬כי כל אחד מהמבקשים יכול לייצג רק את מי שהחזיק‬
‫בפוליסת ביטוח דומה לשלו‪ .‬לדוגמא‪ :‬משבקשת האישור נגד הראל הוגשה מכוח פוליסת ביטוח‬
‫בריאות‪ ,‬רשאים מבקשי הראל לייצג אך ורק את מבוטחי הראל באותה פוליסת בריאות‪ .‬ניסיונם של‬
‫המבקשים ללכוד ברשתן של בקשות האישור את כל מבוטחיהן של המשיבות בכל סוגי הביטוח ‪ -‬כך‬
‫נטען ‪ -‬אינו יכול לעמוד‪ ,‬שכן "לכל ענף ביטוח כללים משלו‪ ,‬לכל פוליסה תנאים משלה‪ ,‬ולכל‬
‫מבוטח וצד ג' הנסיבות הפרטניות שלו‪."...‬‬
‫דין הטענה להידחות‪ ,‬ואסביר‪:‬‬
‫‪ 18‬מתוך ‪39‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"צ ‪38945 -10 -13 ,27796-05-13 ,21007-05-13 ,21017 -05 -13 ,13982-05-13‬‬
‫סעיף ‪ 28‬לחוק חוזה הביטוח‪ ,‬אשר עליו מבוססות בקשות האישור‪ ,‬חל על כל סוגי הביטוח (סעיף ‪40‬‬
‫לחוק חוזה הביטוח) ואינו ניתן להתניה אלא לטובת המבוטח (סעיף ‪(39‬ב) לחוק)‪ .‬עמדתן הפרשנית‬
‫של המשיבות ‪ -‬לפיה "יום מסירת התביעה"‪ ,‬כמשמעו בסעיף ‪(28‬א) לחוק חוזה הביטוח‪ ,‬הנו יום‬
‫המצאת המסמך האחרון הדרוש לבירור החבות – מיושמת על ידיהן באופן אחיד בכל סוגי‬
‫הפוליסות כעניין מוצהר שבמדיניות‪ ,‬בבחינת "שיטה" ו"דרך עבודה" המוחלת לגבי כלל המבוטחים‬
‫ללא כל קשר לסוג הפוליסה שנערכה להם‪ .‬המחלוקת נושא בקשות האישור אינה מצומצמת‪ ,‬אפוא‪,‬‬
‫לסוגי הפוליסות שנערכו למבקשים‪ ,‬אלא היא חוצה את קהל המבוטחים בכללותו ואת כל סוגי‬
‫הביטוח‪ .‬לזאת יש להוסיף כי אף המונח "תביעה " הנו אחיד לכל ענפי הביטוח ומשמעו אינה אלא‬
‫דרישה לתשלום תגמולי הביטוח וזאת כמתחוור‪ ,‬בין היתר‪ ,‬מחוזר המפקח על הביטוח הנזכר לעיל‪.‬‬
‫החובה לשלם ריבית מיום מסירת התביעה עוגנה באופן רוחבי החוצה את סוגי הביטוח גם בחקיקת‬
‫המשנה‪ .‬ראו לדוגמא‪ :‬תקנה ‪ )2(6‬לתקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תנאים בחוזי‬
‫ביטוח)‪ ,‬התשמ"ב‪ ;1981-‬סעיף ‪ 27‬לפוליסה התקנית בתוספת לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי‬
‫חוזה לביטוח רכב פרטי)‪ ,‬התשמ"ו‪ ;1986-‬סעיף ‪ 12‬לפוליסה התקנית בתוספת לתקנות הפיקוח על‬
‫עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח דירות ותכולתן)‪ ,‬התשמ"ו‪ .1986-‬לא בכדי מאשרות אף המשיבות‬
‫בסיכומיהן (בסעיף ‪ ,)47‬בהתייחסן להסדר הפשרה בעניין מסיקה בו הוסדר אופן תשלום הריבית‪ ,‬כי‬
‫"על אף שהסדר הפשרה מתמקד בעניינם של מבוטחים בפוליסות רכב – רכוש‪ ,‬הקביעה שנקבעה‬
‫בו בסעיף ‪ 6.3‬הינה קביעה כללית‪ ,‬העוסקת בפרשנות ראויה לסעיף ‪(28‬א) ואינה מבחינה בין‬
‫הענפים השונים‪ ,‬כך שהיא יפה גם למבוטחים בתחומים אחרים‪ ."...‬דומה כי הדברים מדברים‬
‫בעד עצמם‪ .‬אין‪ ,‬אפוא‪ ,‬כל הבדל ענייני בין המבקשים לבין כל מבוטח אחר של המשיבות שהוראת‬
‫סעיף ‪ 28‬לחוק חוזה הביטוח חלה עליו‪ ,‬יהא סוג הביטוח שערך אשר יהא‪ ,‬ומכאן שאין כל הצדקה‬
‫לצמצם את היקף הקבוצה כנטען‪.‬‬
‫מסקנתנו דלעיל מתיישבת יפה עם פסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א ‪ 2282/15‬פסגות קופות‬
‫גמל ופנסיה בע"מ נ' לילי לוי (‪ ,)2015‬שם נדונה בקשת אישור אותה הגישה מוטבת של עמיתה‬
‫שנפטרה‪ ,‬שעילתה הפרת חובות דיווח‪ .‬המבקשת עתרה לייצג לא רק מוטבים של עמיתים שנפטרו‪,‬‬
‫כמותה‪ ,‬אלא גם יורשים על פי דין של עמיתים שנפטרו ועמיתים שהקשר עימם נותק‪ .‬בקשת רשות‬
‫ערעור על ההחלטה לאשר את התובענה כייצוגית ולאפשר למבקשת לייצג גם חברי קבוצה מסוגים‬
‫אחרים – נדחתה‪ .‬בתוך כך נקבע‪ ,‬כי הטענות נושא הבקשה בדבר הפרת חובות דווח על ידי המשיבות‬
‫רלבנטיות לכלל סוגי התובעים שייצוגם אושר‪ ,‬ולכן – היות שטענות המבקשת מעוררות שאלות‬
‫מהותיות המשותפות הן למוטבים‪ ,‬הן ליורשים והן לעמיתים שהקשר עימם נותק‪ ,‬ואף שהמבקשת‬
‫אינה נמנית על סוגי התובעים האחרונים – היא רשאית לייצגם‪ .‬זוהי אף מגמתם של בתי המשפט‬
‫המחוזיים‪ :‬ת"צ (מרכז) ‪ 2010-06-11‬מוסאי ואח' נ' המגן חברה לביטוח בע"מ (‪( )2012‬להלן – עניין‬
‫מוסאי)‪ ,‬פסקה ‪.50‬א; ת"צ ‪ 1934/09‬גולדנברג נ' אקסלנס נשואה גמל ופנסיה בע"מ (‪ ;)2012‬ת"א‬
‫‪( 1065/05‬בש"א ‪ )1895/05‬אמיר שהי שאול נ' תדיראן מוצרי צריכה בע"מ (‪.)2008‬‬
‫‪ 19‬מתוך ‪39‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"צ ‪38945 -10 -13 ,27796-05-13 ,21007-05-13 ,21017 -05 -13 ,13982-05-13‬‬
‫למעלה מן הדרוש אוסיף‪ ,‬כי אף אם היו המשיבות מעלות טענות הגנה ייחודיות לסוג ביטוח זה או‬
‫אחר חרף תחולתו האחידה של סעיף ‪ 28‬לחוק ואחידות ההיגד "תביעה"‪ ,‬הרי במסגרת הדיון‬
‫בתובענה ניתן‪ ,‬ככל שיש בכך צורך‪ ,‬לחלק את הקבוצה המיוצגת לתתי‪-‬קבוצות (סעיף ‪(10‬ג) לחוק‬
‫תובענות ייצוגיות) ולבחון את הטענות במסגרת זו‪.‬‬
‫‪ .50‬המשיבות מוסיפות וטוענות‪ ,‬כי יש לצמצם את הגדרת הקבוצה למי שמקרה הביטוח אירע לו‬
‫במהלך שלוש השנים שקדמו להגשת בקשות האישור‪ ,‬ובנקודה זו יש ממש בטענתן הגם שבאופן‬
‫חלקי‪ :‬בהינתן שהפרשי ההצמדה והריבית הם רכיב נלווה המצטרף לתגמולי הביטוח‪ ,‬אכן חלה גם‬
‫עליהם תקופת ההתיישנות המקוצרת בת שלוש השנים מקרות מקרה הביטוח‪ ,‬הקבועה בסעיף ‪31‬‬
‫לחוק חוזה הביטוח‪ ,‬תהא עילת התביעה אשר תהא (ראו והשוו לפסק דינו של כב' השופט גרוסקופף‬
‫בעניין מוסאי‪ ,‬שם בפסקה ‪ .)30‬עם זאת‪ ,‬הואיל ועסקינן במקרים שבהם קיבלו המשיבות דרישות‬
‫תשלום והודו בחבותן – כפי העולה לכאורה מעצם תשלום תגמולי הביטוח (הגם שתוך החסרת‬
‫הריבית) – תחילתה של תקופת ההתיישנות אינו ביום מקרה הביטוח‪ ,‬כי אם במועד תשלום תגמולי‬
‫הביטוח (השוו‪ :‬עניין מוסאי‪ ,‬בפסקה ‪ ;29‬סעיף ‪ 9‬לחוק ההתיישנות‪ ,‬תשי"ח‪ .)1958-‬אשר ליום סיום‬
‫תקופת הזכאות לצורך הגדרת הקבוצה‪ ,‬הרי בגדר סעיף ‪(10‬א) לחוק תובענות ייצוגיות ראוי להעמידו‬
‫על יום אישור התובענה הייצוגית‪.‬‬
‫‪ .51‬מק ובלת עלי טענתן של המשיבות‪ ,‬כי מכלל חברי הקבוצה יש להחריג את מי שניתנו בעניינם‬
‫פסקי דין‪ ,‬אשר "בלעו" את עילתם האישית‪.‬‬
‫מן העבר האחר‪ ,‬אין בידי לקבל את טענת המשיבות‪ ,‬לפיה יש להחריג מכלל חברי הקבוצה‬
‫‪.52‬‬
‫גם את מי שחתמו על הסכם פשרה או על כתב ויתור שלא במסגרת הליך שיפוטי שהסתיים בפסק‬
‫דין חלוט‪ ,‬ובהקשר זה אין לי אלא לחזור על האמור בפסקה ‪ 45‬להחלטתי לעיל‪ .‬אוסיף‪ ,‬כי בפסקי‬
‫הדין שהמשיבות מפנות אליהן בסיכומיהן בנקודה זו (בסעיפים ‪ )182 - 180‬לא בקשו כתבי הוויתור‬
‫להתנות על הוראת חוק קוגנטית כפי שנעשה לכאורה בענייננו‪ .‬סוגיה זו תבורר‪ ,‬אפוא‪ ,‬לעומקה‬
‫ותוכרע באופן סופי במסגרת הדיון בתובענות‪.‬‬
‫‪ .53‬עוד טוענות המשיבות‪ ,‬כי לא ניתן להגיש בקשה לאישור תביעה ייצוגית בשם צדדים‬
‫שלישיים בפוליסות אחריות‪ ,‬מן הטעם שאינם באים בגדר פרט ‪ 2‬לתוספת השנייה לחוק‪" :‬תביעה‬
‫נגד מבטח‪ ,‬סוכן ביטוח או חברה מנהלת‪ ,‬בקשר לעניין‪ ,‬לרבות חוזה ביטוח או תקנון קופת גמל‪,‬‬
‫שבינם לבין לקוח‪ ,‬לרבות מבוטח או עמית‪ ,‬בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו"‪ .‬דין הטענה‬
‫להידחות ובסוגיה זו אבקש להצטרף בהסכמה לדברי כב' השופט גרוסקופף בעניין מוסאי הנ"ל‪ ,‬שם‬
‫נדחתה טענה דומה שהועלתה על ידי חברות הביטוח‪ ,‬כדלהלן (שם‪ ,‬בפסקה ‪:)33‬‬
‫‪ 20‬מתוך ‪39‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"צ ‪38945 -10 -13 ,27796-05-13 ,21007-05-13 ,21017 -05 -13 ,13982-05-13‬‬
‫"אין בידי לקבל טענה זו‪ .‬את הפריט השני ראוי לפרש באופן תכליתי‪,‬‬
‫בצורה שתגשים את תכלית חוק תובענות ייצוגיות‪ .‬כוונת המחוקק‬
‫הייתה לאפשר לנזקקים לשירותי חברת הביטוח להגיש תובענות‬
‫ייצוגיות‪ .‬מטעם זה יש לפרש את המונח 'לקוח' בפריט השני בצורה‬
‫מרחיבה‪ ,‬המתייחס לכל מי שמקבל שירותים מחברת ביטוח‪ ,‬ולא רק‬
‫על מי שקשור (או יכול היה להיות קשור) בחוזה ביטוח עימה‪ .‬הכרת‬
‫המחוקק בסעיף ‪ 68‬לחוק חוזה הביטוח בכך שניזוק הוא בעל זכות‬
‫תביעה ישירה כלפי חברת הביטוח‪ ,‬כמו גם הכרתו בסעיף ‪ 12‬לחוק‬
‫חוזה הביטוח כי מוטב שאינו המבוטח זכאי לתגמולי הביטוח‪ ,‬הופכת‬
‫אותם לסוג של מקבלי שירותים מחברת הביטוח‪ ,‬וככאלה ללקוחות‬
‫של חברת הביטוח‪".‬‬
‫אוסיף כי טענה דומה של חברת הביטוח ‪ AIG‬נדחתה גם על ידי כב' השופט בנימיני בת‪.‬א‪1439/08 .‬‬
‫איי‪.‬אי‪.‬ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ נ' בלסטרה (‪.)2008‬‬
‫פסקי הדין הנ"ל בענייני מוסאי ובלסטרה מתיישבים יפה עם הלכת רע"א ‪ 2598/08‬בנק יהב לעובדי‬
‫המדינה בע"מ ואח' נ' ליאור שפירא ואח' (‪ ,)2010‬שם הוגשה בקשה לאישור תובענה ייצוגית על ידי‬
‫זוכים בהוצאה לפועל‪ ,‬שעיקלו כספי חייבים שהיו לקוחות הבנקים וקיבלו מן הבנקים מידע אודות‬
‫נכסי החייבים‪ .‬אותם זוכים‪ ,‬שאינם "לקוחות" של הבנקים במובנו הרגיל של מונח זה‪ ,‬בקשו‬
‫להסתמך על פרט ‪ 3‬לתוספת השנייה‪" :‬תביעה נגד תאגיד בנקאי‪ ,‬בקשר לעניין שבינו לבין לקוח‪ ,‬בין‬
‫אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו"‪ .‬התובענה אושרה כייצוגית תוך שנפסק‪ ,‬כי אין חשיבות לשאלה‬
‫האם השירות שמוענק לזוכים ניתן מבחירה רצונית של הבנק אם לאו (פסקה ל"ד לפסק דינו של כב'‬
‫השופט רובינשטיין)‪ .‬כן נפסק‪ ,‬כי "הלקוח אינו חייב להיות מי שקשר את 'גורלו' לצורך פעילותו‬
‫הפיננסית בבנק‪ ,‬ואף לא מי שערך עסקה מזדמנת‪ ,...‬אלא גם מי שנזקק לשירותי הבנק במובן‬
‫הרחב"; יחד עם זאת‪" ,‬המחוקק תלה את הגדרת ה'לקוח' בקבלת שירות" (שם‪ ,‬פסקה ל"ה)‪ .‬כוחם‬
‫של דברים אלו יפה גם לגבי פרט ‪ 2‬לתוספת השנייה‪ ,‬עליו מבוססות בקשות האישור שלפנינו‪ .‬לפיכך‪,‬‬
‫צד שלישי ומוטב‪ ,‬כבענייננו – הנזקקים לשירותי חברות הביטוח במובנם הרחב ומקבלים מהן‬
‫שירותים בפועל‪ ,‬אף אם אלו נכפים עליהן מכוח הדין –הינם בגדר "לקוחות" של חברות הביטוח‬
‫לצורך פרט ‪ 2‬לתוספת השנייה‪.‬‬
‫בשולי הדברים אוסיף‪ ,‬כי לא נעלם מעיני שבעניין שפירא הנ"ל דחה בית המשפט המחוזי את בקשת‬
‫האישור ככל שהופנתה כנגד חברות הביטוח‪ .‬מאחר שהמבקשים באותו עניין לא ערערו על החלטה‬
‫זו‪ ,‬נעתר כב' השופט גרוניס (כתוארו אז) לבקשת חברות הביטוח למחקן מבקשות רשות הערעור‬
‫שהגישו הבנקים‪ .‬אלא שמיותר לומר‪ ,‬כי בין זה לבין טענת המשיבות לפיה החלטתו הנ"ל של בית‬
‫המשפט המחוזי אושרה והפכה להלכה מחייבת – אין ולא כלום‪.‬‬
‫‪ 21‬מתוך ‪39‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"צ ‪38945 -10 -13 ,27796-05-13 ,21007-05-13 ,21017 -05 -13 ,13982-05-13‬‬
‫‪ .54‬סיכומה של נקודה זו הוא‪ ,‬כי ה"קבוצה" – בכל אחת מבקשות האישור – תוגדר כך‪ :‬כל זכאי‬
‫(מבוטח‪ ,‬מוטב או צד שלישי)‪ ,‬אשר במהלך התקופה שתחילתה שלוש שנים קודם להגשת התובענה‬
‫וסיומה ביום אישורה של התובענה כייצוגית‪ ,‬קבל מן המשיבה‪ ,‬שלא על פי פסק דין שניתן בעניינו‪,‬‬
‫תגמולי ביטוח מבלי שצורפה להם ריבית כדין‪.‬‬
‫שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה‪ ,‬אשר התובענה‬
‫הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכריע בהן‬
‫‪ .55‬לעיל עמדתי בהרחבה על כך‪ ,‬כי השאלה העיקרית הצריכה הכרעה בתובענות‪ :‬האם "יום‬
‫מסירת התביעה"‪ ,‬כמשמעו בסעיף ‪ 28‬לחוק חוזה הביטוח‪ ,‬הנו יום מסירת דרישת התשלום או שמא‬
‫יום מסירת המסמך האחרון הדרוש למבטח לבירור החבות – משותפת לכל סוגי הביטוח ולכלל‬
‫המבוטחים‪ .‬בהתאם לנתונים סטטיסטיים שפורסמו ביולי ‪ 2014‬באתר המפקח על הביטוח (נספח ‪1‬‬
‫לתשובה לתגובות)‪ ,‬שיעור משמעותי ביותר של תביעות – אצל כל המבטחים ובכל סוגי הביטוח –‬
‫מיושב רק לאחר ‪ 30‬יום ממסירת התביעה‪ .‬מדובר‪ ,‬אפוא‪ ,‬במחלוקת מהותית בעלת חשיבות צרכנית‬
‫וציבורית רבה‪ ,‬הנוגעת כמעט לכל מבוטח שקבל או יקבל תגמולי ביטוח‪ .‬לזאת יש להוסיף‪ ,‬כי‬
‫במקרים ר בים שיעור הריבית המשולמת על ידי המשיבות בחסר אינו גבוה ועשוי לנוע בין שקלים‬
‫בודדים לעשרות שקלים לכל מבוטח (וראו לדוגמא את תביעותיהם של המבקשים)‪ .‬מדובר במקרה‬
‫טיפוסי בו תובענה ייצוגית הנה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת‪ ,‬שהרי שוויין הנמוך של‬
‫התביעות האישיות מהווה תמריץ שלילי להגשתן‪ .‬תובענה ייצוגית הנה‪ ,‬למעשה‪ ,‬הדרך היחידה‬
‫להעניק לחברי הקבוצה סעד הולם בגין ההפרה (ראו‪ :‬רע"א ‪ 2128/09‬הפניקס חברה לביטוח בע"מ‬
‫נ' עמוסי (‪ ,)2012‬בפסקה ‪ , 18‬והפסיקה המובאת שם)‪ .‬מצד שני‪ ,‬הימנעות מאישור התובענות תוביל‬
‫לכך שכספים שבהן זכו המשיבות עקב הפרתו לכאורה של חוק חוזה הביטוח יוותרו בידיהן‪ .‬נוכח‬
‫האמור לעיל‪ ,‬תובענה ייצוגית תקדם במקרה דנן הן את האינטרס של מתן סעד הולם לנפגעים‬
‫מהפרת הדין (סעיף ‪ )3(1‬לחוק תובענות ייצוגיות)‪ ,‬הן את האינטרס של אכיפת הדין והרתעה מפני‬
‫הפרתו (סעיף ‪ ) 2(1‬לאותו חוק)‪ .‬בה בעת יקודם גם האינטרס באיחודם והאחדתם של הליכי משפט‬
‫(סעיף ‪ )4(1‬לחוק)‪.‬‬
‫‪ .56‬צודקות המשיבות בציינן‪ ,‬כי בין חברי הקבוצה עשויה להיות שונות באשר לשיעור הריבית‬
‫המגיע להם‪ ,‬וכי יהיה צורך לבחון ביחס לכל אחד מחברי הקבוצה כמה זמן חלף למן מסירת דרישת‬
‫תשלום לתגמולי הביטוח ועד לקבלת התגמולים בפועל‪ .‬אולם לפי ההלכה הפסוקה‪ ,‬לצורך קיומו של‬
‫התנאי הקבוע בסעיף ‪(8‬א)(‪ )1‬לחוק תובענות ייצוגיות "אין כל צורך שכל השאלות המתעוררות ביחס‬
‫לקבוצה תהיינה משותפות‪ .‬די בכך שהיסוד המשותף מהווה מרכיב מהותי בהתדיינות" (דברי כב'‬
‫הנשיא ברק ברע"א ‪ 4556/94‬טצת ואח' נ' זילברשץ ואח' (‪ ,)1996‬בפסקה ‪" ;)12‬דרישה של זהות‬
‫מוחלטת בכל השאלות הטעונות הכרעה‪ ,‬עובדתיות ומשפטיות‪ ,‬תסכל את תכלית התובענה‬
‫‪ 22‬מתוך ‪39‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"צ ‪38945 -10 -13 ,27796-05-13 ,21007-05-13 ,21017 -05 -13 ,13982-05-13‬‬
‫הייצוגית ותהפוך את השימוש בה למשימה בלתי אפשרית‪ .‬לפיכך‪ ,‬יש לאמץ גישה לפיה די בכך‬
‫שהשאלות העיקריות‪ ,‬העומדות במוקד הדיון‪ ,‬תהיינה משותפות לחברי הקבוצה‪ ,‬ואין נפקא מינא‬
‫אם מתקיים שוני בשאלה משנית זו או אחרת" (דברי כב' השופטת שטרסברג‪-‬כהן ברע"א ‪8332/96‬‬
‫שמש נ' רייכרט (‪ ,)2001‬בפסקה ‪" ;)15‬נוסח סעיף ‪(8‬א)(‪ ...)1‬אינו דורש כי משקלן של השאלות‬
‫המשותפות לחברי הקבוצה יהיה גבוה ממשקלן של השאלות האינדיוידואליות‪ ,‬אלא די בכך‬
‫שקיימות שאלות משותפות כלשהן" (דברי כב' סגן הנשיאה ריבלין בפס"ד עמוסי הנ"ל‪ ,‬בפסקה ‪.)10‬‬
‫בענייננו נראה‪ ,‬כי הנושאים הפרטניים שוליים וטפלים לשאלה המשותפת‪ ,‬ואף נושאים אופי טכני‬
‫בעיקרו‪ ,‬מה עוד שהדעת נותנת כי מועד מסירת דרישת התשלום הראשונית אצור בתיקיהם של‬
‫המבוטחים‪ .‬משכך‪ ,‬ניתן יהיה להתמודד עם נושאים אלה בשלב הדיון בתובענה עצמה באמצעות‬
‫הכלים הדיוניים השונים העומדים לרשות בית המשפט‪ ,‬לרבות מינוי מומחה מטעמו שיבדוק את‬
‫תיקיהם של המבוטחים (השוו לדברי כב' השופט גרוסקופף בפסקה ‪ 20‬לעניין מוסאי) – אם בדיקה‬
‫פרטנית‪ ,‬אם עריכת מדגם סטטיסטי שיאפשר לאמוד את סכומי הריבית שנותרו בידיהן של‬
‫המשיבות שלא על פי זכות שבדין‪.‬‬
‫ייצוג הולם ותם לב‬
‫‪ .57‬המבקשים ובאי כוחם השקיעו משאבים באיסוף נתוניה של התשתית העובדתית והמשפטית‬
‫ובדיקתם‪ ,‬ופרשו אותם באופן הולם וראוי לפני בית המשפט‪ .‬בנסיבות אלו נחה דעתי כי התקיימו גם‬
‫התנאים המוקדמים הנדרשים בסעיפים ‪(8‬א)(‪ )4(-)3‬לחוק תובענות ייצוגיות‪ .‬אוסיף שאף לו סברתי‬
‫שתנאים אלה או איזה מהם לא התקיימו‪ ,‬עדיין היה מקום לאשר את התובענה כייצוגית תוך‬
‫הבטחת קיומם‪ ,‬בהתאם לאמור בסעיף ‪(8‬ג)(‪ )1‬לאותו חוק‪.‬‬
‫השלכותיו של הסדר הפשרה שנערך בעניין מסיקה‬
‫‪ .58‬לא נותרה אלא את טענתן של המשיבות לפיה יש לדחות את בקשות האישור בשל מעשה בית‬
‫דין‪ ,‬ולמצער בשל הסתמכותן של המשיבות על הסדר הפשרה שנערך בעניין מסיקה‪ .‬במה דברים‬
‫אמורים‪:‬‬
‫בבקשות לאישור תובענות ייצוגיות שהוגשו כנגד המשיבות ומבטחים נוספים בשנת‬
‫א‪.‬‬
‫‪ 2008‬לבית המשפט המחוזי בתל‪-‬אביב בטענה להפרת הוראת סעיף ‪(28‬א) לחוק חוזה‬
‫הביטוח‪ ,‬אשר נדונו במאוחד לפני כב' השופטת פלפל (ת"א ‪,1781/08 ,1351/08 ,1425/08‬‬
‫‪ – 1649/08‬לעיל ולהלן‪ :‬עניין מסיקה)‪ ,‬אושר ביום ‪ 23/3/10‬הסדר פשרה‪ ,‬אשר "נועד לפצות‬
‫מבוטחים או צדדים שלישיים‪ ...‬אשר שולמו להם בעבר תגמולי ביטוח בגין נזקים לרכב‪,‬‬
‫‪ 23‬מתוך ‪39‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"צ ‪38945 -10 -13 ,27796-05-13 ,21007-05-13 ,21017 -05 -13 ,13982-05-13‬‬
‫מכוח פוליסת ביטוח רכב‪-‬רכוש על ידי אחת (או יותר) מהמשיבות‪ ,‬ואשר לאחר בדיקה‬
‫יימצא כי לא שולמו להם הפרשי הצמדה ו‪/‬או ריבית על תגמולי ביטוח אלה‪ ,‬ככל שהיו‬
‫זכאים להפרשי הצמדה וריבית‪( "...‬סעיף ‪ 2‬להסדר‪ ,‬המפנה להגדרות חברי הקבוצה בבקשות‬
‫האישור)‪.‬‬
‫בסעיף ‪ 6.3‬להסדר הפשרה הנ"ל הוסכם‪ ,‬בין היתר‪ ,‬כי "חישוב הפרשי הריבית‬
‫ב‪.‬‬
‫יעשה ממועד תום ‪ 30‬הימים מעת קבלת המסמך האחרון הנדרש לצורך בירור תביעת‬
‫תגמולי הביטוח ועד למועד התשלום בפועל‪ ,"...‬היינו‪ ,‬הוסכם לאמץ את עמדתן הפרשנית‬
‫של המשיבות בסוגיה זו‪.‬‬
‫כמו כן הוסכם‪ ,‬כי כל אחת מהמשיבות תפנה במכתב לסוכנים המתווכים עבורה‬
‫ג‪.‬‬
‫בענף ביטוח רכב רכוש ותזמין אותם להפנות אליה תוך שלושה חודשים מיום הפניה תיקי‬
‫תביעות של מבוטחים או של צדדים שלישיים‪ ,‬אשר לדעתם של הסוכנים היה על המשיבות‬
‫לשלם בהם הפרשי הצמדה או ריבית על תגמולי הביטוח‪ .‬פניות אלה – ככל שתתקבלנה אצל‬
‫המשיבות במהלך שלושה חודשים מהפניה לסוכנים ‪ -‬ייבדקו על ידי המשיבות ואם יראו‬
‫להיעתר להן – תשלמנה למבוטחים או לצדדים השלישיים את המגיע להם‪ .‬אם תתעורר‬
‫מחלוקת בין המשיבות לבין מבוטח או צד ג' – יפנו הצדדים לבית המשפט בבקשה למתן‬
‫הוראות‪.‬‬
‫הצדדים בעניין מסיקה לא הסתפקו באמור לעיל והוסיפו והתנו בהסדר הפשרה‪,‬‬
‫ד‪.‬‬
‫בין היתר‪ ,‬כי הוראת סעיף ‪ 6.3‬הנ"ל תחול גם על תשלומי ריבית "למבוטחים וצדדי ג'‬
‫בעתיד‪ ,‬ככל שיהיו זכאים להם"‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫בסעיף ‪ 12‬להסדר הפשרה הוסכם‪ ,‬כי "כן מצהירים חברי הקבוצה‪ ,‬כי הסכם זה‬
‫ממצה באופן סופי ומוחלט את מלוא זכויותיהם וטענותיהם כלפי המשיבות ו‪/‬או מי‬
‫מטעמן‪ ,‬וכי לא תהיה להם בעתיד כל טענה ו‪/‬או דרישה ו‪/‬או זכות כלפי המשיבות ו‪/‬או מי‬
‫מטעמן‪ ,‬הקשורה בתביעה ו‪/‬או בעובדות מושא התביעה ו‪/‬או הבקשה לאישור"‪.‬‬
‫כמו כן הומלץ‪ ,‬כי כל אחת מ‪ 10-‬המשיבות תשלם לכל מבקש גמול של ‪ 40,000‬ש"ח‬
‫ו‪.‬‬
‫ולבאי כוחו שכ"ט‪-‬עו"ד של ‪ 80,000‬ש"ח‪ .‬שיעורם הכולל של הגמול ושכר הטרחה ששולמו‬
‫בהתאם להסדר מסיקה היה‪ ,‬אפוא‪ 1,200,000 ,‬ש"ח‪.‬‬
‫‪.59‬‬
‫על יסוד האמור לעיל טוענות המשיבות כדלקמן‪:‬‬
‫‪ 24‬מתוך ‪39‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"צ ‪38945 -10 -13 ,27796-05-13 ,21007-05-13 ,21017 -05 -13 ,13982-05-13‬‬
‫הקבוצה בהסדר מסיקה (להלן – קבוצת מסיקה) "היא אותה קבוצה מיומרת‬
‫א‪.‬‬
‫בבקשת האישור כאן; ולמצער‪ ,‬כוללת חלק גדול ממנה"‪ ,‬ולפיכך ההסדר מקים בענייננו‬
‫מעשה בית דין‪ .‬לחילופין ‪ -‬בין חברי קבוצת מסיקה לבין חברי הקבוצה בבקשות שלפנינו‬
‫קיימת "קרבה משפטית"‪ ,‬המצדיקה להתייחס אליהם כאל "צדדים זהים"‪.‬‬
‫כאשר עניין העומד ביסוד בקשה לאישור תובענה ייצוגית הוסדר בהסדר פשרה‬
‫ב‪.‬‬
‫ייצוגי קודם‪ ,‬אין לאפשר את פתיחתו מחדש‪ ,‬שכן מתן אפשרות כזו ייצור חוסר וודאות‬
‫באשר לתוקפם העתידי של הסדרי פשרה ויפגע בתמריץ להתפשר‪ .‬פתיחת הסדר פשרה אף‬
‫חותרת תחת עקרון סופיות הדיון ופוגעת באינטרס הלגיטימי של בעל הדין שלא להיות‬
‫מוטרד פעם נוספת בגין אותה טענה‪.‬‬
‫המשיבות הסתמכו על הסדר הפשרה‪ ,‬שהתווה את פרשנותו הראויה של ההיגד‬
‫ג‪.‬‬
‫"יום מסירת התביעה" שבסעיף ‪(28‬א) לחוק ומכאן‪ ,‬שאף אם תאומץ פרשנות המבקשים‬
‫הרי ניתן ליישמה רק מכאן ואילך‪.‬‬
‫מהטעמים המפורטים לעיל‪ ,‬אף עומדת למשיבות הגנת סעיף ‪ 6‬לפקודת הנזיקין‬
‫ד‪.‬‬
‫[נוסח חדש]‪ ,‬לפיו "בתובענה שהוגשה על עוולה‪ ,‬חוץ מרשלנות‪ ,‬תהא הגנה שהמעשה‬
‫שמתלוננים עליו היה לפי הוראות חיקוק ובהתאם להן או שנעשה בתחום הרשאה חוקית‬
‫או מתוך אמונה סבירה ובתום לב בקיומה של הרשאה חוקית‪."...‬‬
‫‪.60‬‬
‫המבקשים טוענים כי יש לדחות את טענותיהן של המשיבות‪ ,‬מטעמים מספר‪:‬‬
‫א‪.‬‬
‫טענת המשיבות הועלתה בהליך ייצוגי קודם (עניין מוסאי הנ"ל) ונדחתה‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫אין חפיפה בין הקבוצות בענייננו לבין קבוצת מסיקה‪.‬‬
‫הצדדים להסדר מסיקה לא הציגו לבית המשפט את פסקי הדין התומכים בעמדתם‬
‫ג‪.‬‬
‫הפרשנית של המבוטחים‪ ,‬והסדר הפשרה אושר על יסוד תשתית משפטית חסרה ומבלי‬
‫שהתקיים דיון של ממש‪ .‬מטעם זה אף לא יכולה לעמוד למשיבות הטענה כי הסתמכו על‬
‫הסדר מסיקה בתום לב‪.‬‬
‫‪ .61‬יצוין כי בהתאם להחלטותיי מתאריכים ‪ 2/8/15‬ו‪ 7/8/15-‬הגישו המשיבות את פרוטוקול‬
‫הליך אישור הסדר מסיקה‪ ,‬את ההחלטות שהתקבלו במסגרתו‪ ,‬ואת העתקי הפרסומים וההמצאה‬
‫‪ 25‬מתוך ‪39‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"צ ‪38945 -10 -13 ,27796-05-13 ,21007-05-13 ,21017 -05 -13 ,13982-05-13‬‬
‫ליועץ המשפטי לממשלה‪ ,‬והצדדים אף הגישו השלמת טיעון שבה התייחסו לשאלות מספר שהעלה‬
‫בית המשפט‪ .‬אפנה אפוא ואבחן סוגיה זו‪.‬‬
‫‪ .62‬הסדרי פשרה‪ ,‬הנערכים בתובענות ייצוגיות‪ ,‬מסדירים לעיתים מזומנות את אופן התנהלות‬
‫הנתבע בעתיד‪ .‬כך‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬הסדרי פשרה רבים הנערכים בתובענות ייצוגיות שביסודן עילת הטעייה‪,‬‬
‫כוללים הסכמות בדבר תיקון המצג המטעה‪ .‬בדומה לכך‪ ,‬הסדרי פשרה ייצוגיים בתחום סימון‬
‫מוצרי מזון‪ ,‬כוללים כדבר שבשגרה הוראות בדבר אופן סימון המוצר מכאן ולהבא‪ .‬כך נעשה גם‬
‫בהסדר מסיקה ‪ ,‬אשר הסדיר את אופן חישובם של הפרשי הצמדה וריבית המתווספים לתגמולי‬
‫ביטוח בתחום ביטוחי הרכב‪ .‬השאלה העקרונית הצריכה הכרעה היא‪ ,‬מהן השלכות הסדר הפשרה‪,‬‬
‫שנערך בתובענה הייצוגית המוקדמת‪ ,‬על בקשת אישור מאוחרת המוגשת בקשר לאותה התנהלות‪.‬‬
‫‪ .63‬השאלה מורכבת משתי שאלות משנה נפרדות‪ ,‬אשר ראוי להבחין ביניהן‪ :‬השאלה האחת‬
‫היא‪ ,‬האם הסדר הפשרה שנערך בתובענה המוקדמת יוצר מעשה בית דין המונע הגשת בקשת אישור‬
‫נוספת‪ .‬ככל שקיים מעשה בית דין – תם דיוננו; אולם ככל שההסדר המוקדם לא יצר מעשה בית דין‬
‫עולה שאלה נוספת‪ ,‬לאמור‪ :‬האם תובענה ייצוגית חדשה – בנושא שכבר הוסדר בהסדר פשרה קודם‬
‫– הנה "‪...‬הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין"‪ ,‬כנדרש בסעיף ‪(8‬א)(‪ )2‬לחוק‬
‫תוב ענות ייצוגיות; והאם הגשת תובענה חדשה כזו עולה בקנה אחד עם עקרון תום הלב ונגזרותיו‬
‫שבסעיף ‪(8‬א)(‪ )4‬לחוק תובענות ייצוגיות ובדוקטרינת שימוש לרעה בהליכי משפט‪ .‬אפנה ואבחן‬
‫שאלות אלה בזיקה להסדר מסיקה‪ ,‬כפי סדרן‪.‬‬
‫‪ .64‬האם יש בהסדר מסיקה כדי ליצור מעשה בית דין ‪ -‬אם עילה פסוקה אם פלוגתא פסוקה ‪-‬‬
‫החוסם את אפשרות הגשתן של בקשות האישור שלפנינו? התשובה שלילית‪ ,‬ואסביר‪:‬‬
‫א‪.‬‬
‫נקודת המוצא לבחינת שאלת תחולתו של מעשה בית דין על שתי שלוחותיו היא‬
‫סעיף ‪ 24‬לחוק תובענות ייצוגיות‪ ,‬הקובע‪ ,‬כי "פסק דין בתובענה ייצוגית יהווה מעשה בית‬
‫דין לגבי כל חברי הקבוצה שבשמם נוהלה התובענה הייצוגית‪ ,‬אלא אם נקבע במפורש‬
‫אחרת בחוק זה" (ההדגשה שלי – י‪.‬ע)‪ .‬אין מחלוקת כי הוראה זו חלה גם על פסק דין‬
‫המאשר הסדר פשרה‪ .‬רואים אנו‪ ,‬כי בהתאם לפשוטם של דברים‪ ,‬הסדר הפשרה נושא‬
‫התובענה המוקדמת יכול ליצור מעשה בית דין רק לגבי חברי הקבוצה שבשמם נוהלה אותה‬
‫תובענה‪.‬‬
‫כך אכן פסק כב' השופט גרוסקופף בעניין מוסאי‪ ,‬שגם בו הועלתה על ידי מבטחים טענת‬
‫מעשה בית דין המבוססת על הסדר מסיקה (בפסקה ‪:)36‬‬
‫‪ 26‬מתוך ‪39‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"צ ‪38945 -10 -13 ,27796-05-13 ,21007-05-13 ,21017 -05 -13 ,13982-05-13‬‬
‫"‪...‬אינני רואה צורך להרחיב ביחס לטענה זו‪ ,‬מאחר שעל פי הסכם‬
‫הפשרה שהושג בעניין מסיקה‪ ,‬הוא מתייחס לזכאים אשר קיבלו‬
‫מהמשיבות ‪ 9 – 3‬תגמולי ביטוח בגין נזק לרכב פרטי במהלך ‪ 7‬השנים‬
‫שקדמו להגשת התביעות באותו עניין‪ ,‬דהיינו קודם ל‪.8.4.2008 -‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬כפי שהובהר בפסקה ‪ 31‬לעיל‪ ,‬התובענה שלפני‬
‫מתייחסת לזכאים שקיבלו תגמולי ביטוח מיום ‪ 1.6.2008‬ואילך‪.‬‬
‫ממילא אין חפיפה בין חברי הקבוצות‪ ,‬ומטעם זה אין לטענת מעשה‬
‫בית דין‪ ,‬אף אם היא מבוססת כעניין משפטי‪ ,‬כל נפקות ביחס‬
‫לאישור הבקשה שלפני‪".‬‬
‫המשיבות מבקשות להסתמך בהקשר זה על פסק דינה של כב' השופטת נד"ב בת"צ (מרכז)‬
‫‪ 16280-03-11‬קופמן נ' מפעל הפיס (‪ ,)2012‬בו נדחתה בקשת אישור על הסף מן הטעם שעסקה‬
‫בעניין שנדון והוכרע בהסדר פשרה קודם שכלל מנגנון הסדרה עתידי‪ .‬אלא שכב' השופטת‬
‫נד"ב ציינה באותה פרשה‪ ,‬כי "המבקש לא טען לחוסר זהות הצדדים לצורך קיומו של מעשה‬
‫בית דין בהיבט של השתק עילה והשתק פלוגתא" ובהמשך לכך קבעה‪ ,‬כי "נוכח הגדרת‬
‫הקבוצה בהסדר הפשרה‪ ,‬נראה כי מדובר אכן באותם צדדים" (עמ' ‪ 15‬לפסק הדין)‪ .‬פסק הדין‬
‫מיישם‪ ,‬אפוא‪ ,‬את סעיף ‪ 24‬לחוק כפשוטו‪.‬‬
‫ומכאן לענייננו‪ :‬בעוד שחברי הקבוצה בהסדר מסיקה היו מי שבוטחו בביטוחי רכב וקבלו‬
‫תגמולי ביטוח בחסר בשנים שקדמו ל‪( 2008-‬להלן – קבוצת מסיקה)‪ ,‬הרי חברי הקבוצות‬
‫בבקשות האישור שלפנינו הם מבוטחים בכל ענפי הביטוח‪ ,‬אשר קבלו תגמולי ביטוח בחסר‬
‫בתקופה שתחילתה שלוש שנים שקדמו למאי ‪ .2013‬המדובר‪ ,‬אפוא‪ ,‬בקבוצות שונות בתכלית‪.‬‬
‫הסדר מסיקה אינו מהווה‪ ,‬אפוא‪ ,‬מעשה בית דין החוסם את אפשרות הגשת התובענות‬
‫שלפנינו‪.‬‬
‫בשולי הדברים יוער‪ ,‬כי אין להוציא מכלל אפשרות שעל חברי הקבוצות בבקשות האישור‬
‫שלפנינו נמנים מתי מספר שנכללו בשעתו בקבוצת מסיקה‪ ,‬אולם זוהי שאלה עובדתית‪ ,‬אשר‬
‫נטל הוכחתה מוטל על הטוען למעשה בית דין‪ ,‬היינו‪ ,‬על המשיבות‪ .‬בשלב זה לא הובאה על‬
‫ידי המשיבות כל ראיה לקיומה של חפיפה מסוג זה‪ ,‬אפשרות הנראית על פניה זניחה ושולית‬
‫(שהרי חפיפה תתכן רק לגבי מי מבוטחים בביטוח רכב שהגישו תביעה לפני ‪ ,2008‬ושבו‬
‫והגישו תביעה נוספת בין ‪ 5/2013 – 5/2010‬בשל מקרה ביטוח נוסף)‪.‬‬
‫טענתן החילופית של המשיבות לקיומו של מעשה בית דין נוכח יחס של "קרבה‬
‫ב‪.‬‬
‫משפטית"‪ ,‬שיסודו בזהות אינטרסים בין חברי הקבוצה כאן לבין חברי קבוצת מסיקה‪ ,‬אינה‬
‫עולה בקנה אחד עם לשונו החד‪-‬משמעית של סעיף ‪ 24‬לחוק‪" :‬פסק דין בתובענה ייצוגית‬
‫יהווה מעשה בית דין לגבי כל חברי הקבוצה שבשמם נוהלה התובענה הייצוגית"‪ .‬לא‬
‫למותר להזכיר‪ ,‬כי הוראה זו כשלעצמה מהווה חידוש ביחס לדיני מעשה בית דין‬
‫‪ 27‬מתוך ‪39‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"צ ‪38945 -10 -13 ,27796-05-13 ,21007-05-13 ,21017 -05 -13 ,13982-05-13‬‬
‫המסורתיים‪ ,‬ודומה כי הרחבת תחולתה לגבי מי שלא נמנה על חברי הקבוצה ממש ושלא‬
‫ניתנה לו האפשרות לפרוש ממנה אינה מתיישבת עם עקרונות יסוד‪.‬‬
‫אלא שאף אלמלא הוראתו של סעיף ‪ 24‬לחוק הרי נראה – כאמור בספרו של יששכר רוזן‪-‬‬
‫צבי‪ :‬ההליך האזרחי‪ ,‬הוצאת נבו ‪ ,2015‬בעמ' ‪ - 625‬כי "בית המשפט מעולם לא החיל מעשה‬
‫בית דין על צד זר אך ורק בשל קיומה של זהות בין האינטרסים של אותו זר לבין אלו של‬
‫בעל דין שהיה צד לתובענה קודמת‪ ,‬ותמיד חיפש זיקה נוספת (גם אם רופפת) בין הזר לבין‬
‫בעל דין‪ ,‬שתצדיק את כבילתו של זר בתוצאותיה של התדיינות שהוא לא היה צד לה‪ .‬יתרה‬
‫מכך‪ ,‬כאשר עלתה בבית המשפט‪ ,‬בפרשת פוליבה [ע"א ‪ 9647/05‬פוליבה נ' אגף המכס‬
‫(‪ ,])2007‬טענה מזוקקת של ייצוג וירטואלי‪ ,‬היו השופטים מסויגים מאד ביחס אליה‪."...‬‬
‫בענייננו‪ ,‬לא קיימת בין חברי הקבוצות זיקה נוספת כלשהי‪.‬‬
‫לא למותר להוסיף‪ ,‬כי נוכח העדר הבדל רלבנטי בין האינטרסים של כלל המבוטחים בישראל‬
‫באשר לאופן חישובם של הפרשי הצמדה וריבית המתווספים לתגמולי ביטוח‪ ,‬עשויה קבלת‬
‫טענת המשיבות בדבר מעשה בית דין נוכח "קרבה משפטית" להוביל לתוצאה האבסורדית‪,‬‬
‫לפיה הדין שיחול בסוגיה זו לגבי כלל המבוטחים בישראל יהיה לעולמי עד זה שהוסכם עליו‬
‫בהסדר מסיקה‪ ,‬וזאת הן בתביעות ייצוגיות והן בתביעות היחיד‪.‬‬
‫אף אם היה מדובר בענייננו באותן קבוצות‪ ,‬הרי השאלה‪ :‬מהו "יום מסירת‬
‫ג‪.‬‬
‫התביעה" כמשמעו בסעיף ‪(28‬א) לחוק חוזה הביטוח – היא שאלה משפטית טהורה‪ .‬הגישה‬
‫המקובלת היא‪ ,‬כי הכרעת בית המשפט בשאלות מסוג זה אינה יוצרת פלוגתא פסוקה‬
‫המחייבת את הצדדים בהתדיינות עתידית‪ .‬טעמיה של גישה זו בוארו על ידי נינה זלצמן‬
‫בספרה‪ :‬מעשה בית דין בהליך אזרחי‪ ,‬הוצאת רמות‪ ,1991 ,‬בעמ' ‪ :165 - 164‬ראשית‪ ,‬יהא‬
‫בלתי צודק ליצור "תקדים מיוחד" רק לבעלי הדין; שנית‪" ,‬הפעלה דווקנית של כלל‬
‫ההשתק גם ביחס להכרעה אבסטרקטית בשאלה שבחוק לא רק שאינה רצויה ואף מיותרת‪,‬‬
‫לצידו של עקרון התקדים המחייב‪ ,‬אלא היא אף תעכב את התפתחותם הטבעית והרצויה‬
‫של עקרונות משפטיים‪ ,‬ובכך תגרום להקפאה מוחלטת של שיטת המשפט"‪.‬‬
‫לכל האמור לעיל ראוי להוסיף‪ ,‬כי אף אם בין חברי הקבוצה בבקשות האישור‬
‫ד‪.‬‬
‫שלפנינו קיימים מתי מספר שנמנו בשעתו על קבוצת מסיקה– עניין שכאמור אינו מסתבר‬
‫וטעון בכל מקרה הוכחה ‪ -‬הרי קשה לייחס להם כוונה לכבול עצמם בסוגית אופן חישוב‬
‫הריבית לעולמי עד‪ ,‬ולגבי התדיינויות נוספות שאינן קשורות לסכסוך נושא התביעה‬
‫המקורית ואשר עילתן טרם נולדה‪ .‬יש‪ ,‬אפוא‪ ,‬מקום לסבור‪ ,‬כי תחולת הוראת סעיף ‪6.3‬‬
‫לפשרת מסיקה‪ ,‬לפיה שיטת חישוב הריבית המוסכמת (כשיטת המשיבות) תחול גם על‬
‫‪ 28‬מתוך ‪39‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"צ ‪38945 -10 -13 ,27796-05-13 ,21007-05-13 ,21017 -05 -13 ,13982-05-13‬‬
‫תשלומי ריבית "למבוטחים וצדדי ג' בעתיד‪ ,‬ככל שיהיו זכאים להם" ‪ -‬מצומצמת‬
‫מלכתחילה לתביעות של חברי הקבוצה שכבר היו תלויות ועומדות באותה העת אך טרם‬
‫הוכרע בהן‪ ,‬ודומה כי אף תוקפה של הסכמה זו עדיין טעון בחינה נוכח הוראתו של סעיף‬
‫‪(18‬ז)(‪ )1‬לחוק תובענות ייצוגיות‪.‬‬
‫בכוחם המצטבר של השיקולים שמנינו לעיל די כדי לבסס לכאורה את המסקנה‪ ,‬כי הסדר מסיקה‬
‫אינו מהווה מעשה בית דין החוסם את בקשות האישור שלפנינו‪ .‬כך הם פני הדברים אף בטרם‬
‫מוסיפים ונותנים את הדעת על פגמים מהותיים שנפלו לכאורה בהליך אישורו‪ ,‬סוגיה שאליה אחזור‬
‫בהרחבה בהמשך‪.‬‬
‫‪ .65‬באמור לעיל אין כדי למצות את הדיון בסוגיה‪ ,‬שכן שאלה שונה ונפרדת היא‪ ,‬האם נוכח‬
‫הסדרתו בהסדר מסיקה של אופן חישוב הריבית המתווספת לתגמולי ביטוח‪ ,‬ראוי לאפשר הגשת‬
‫תביעה ייצוגית נוספת באותו עניין‪ ,‬וזאת בגדר שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט בסעיף ‪(8‬א)(‪)2‬‬
‫לחוק תובענות ייצוגיות ונוכח עקרון תום הלב‪ .‬אקדים ואומר כי עמדתי היא‪ ,‬שכאשר אופן‬
‫התנהלות נתבע כבר הוסדר בהסדר פשרה בתובענה ייצוגית מוקדמת – אין הצדקה לחשוף אותו‬
‫לתובענה נוספת באותו נושא אלא אם קיימים לכך טעמים ממשיים ומשמעותיים‪.‬‬
‫‪ .66‬עמדתי נגזרת ממהותו של הליך אישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגיות וממאפייניו‪ .‬המדובר‬
‫בהליך מורכב‪ ,‬שנועד להתמודד‪ ,‬בין היתר‪ ,‬עם בעיית הנציג ועם בעיית תביעות הסרק (ראו‪ :‬אלון‬
‫קלמנט‪" ,‬פשרה והסתלקות בתובענה הייצוגית"‪ ,‬משפטים מא תשע"א‪ ,‬בעמ' ‪ .)10 ,5‬על מנת לנסות‬
‫להתגבר על בעיות אלה‪ ,‬ולאפשר לבית המשפט לבחון אם הסדר הפשרה המוצע על ידי הצדדים ראוי‬
‫הוגן וסביר ומשרת את עניינם של חברי הקבוצה‪ ,‬יצר המחוקק בסעיפים ‪ 19 – 18‬לחוק תובענות‬
‫ייצוגיות מנגנון חילופי להליך אדוורסרי‪ ,‬הכולל‪ ,‬בין היתר‪ ,‬בחינה מקדמית של הסדר הפשרה‪,‬‬
‫פרסום הודעה בעיתונות בדבר הגשת הבקשה לאישורו והמצאתה ליועץ המשפטי לממשלה ולבעלי‬
‫תפקידים שונים לצורך קבלת התנגדויות‪ ,‬ומינוי בודק (אלא אם קיימים "טעמים מיוחדים" שלא‬
‫לעשות כן)‪ .‬בנוסף לכל אלו‪ ,‬החלטת בית המשפט אם לאשר הסדר פשרה או לדחותו חייבת להיות‬
‫מנומקת‪ ,‬להכריע בהתנגדויות ולהתייחס‪ ,‬בין היתר‪ ,‬לשאלת "הסיכונים והסיכויים שבהמשך ניהול‬
‫התובענה הייצוגית אל מול יתרונותיו וחסרונותיו של הסדר הפשרה"‪ ,‬כמו גם לשאלות‪ :‬האם‬
‫"ההסדר ראוי‪ ,‬הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה"‪ ,‬והאם "סיום ההליך בהסדר‬
‫פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין"‪ .‬עם מתן ההחלטה לאשר‬
‫את הסדר הפשרה יש לפרסם גם אותה (סעיף ‪(25‬א)(‪ )4‬לחוק)‪ ,‬על מנת לאפשר לחברי הקבוצה לממש‬
‫את הזכויות שהוענקו להם על פיו‪ .‬למען לא תמצא התמונה חסרה אוסיף‪ ,‬כי בהלכת סבו (רע"א‬
‫‪ 8479/02‬סבו נ' רשות שדות התעופה בישראל (‪ ))2008‬נפסק‪ ,‬כי נקיטה בפרוצדורות שבסעיפים ‪-18‬‬
‫‪ 19‬לחוק נתונה לשיקול דעת בית המשפט ואינה נדרשת מקום בו "הפשרה היא פרי הצעתו של בית‬
‫‪ 29‬מתוך ‪39‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"צ ‪38945 -10 -13 ,27796-05-13 ,21007-05-13 ,21017 -05 -13 ,13982-05-13‬‬
‫המשפט הניתנת על בסיס היכרות מעמיקה של מכלול נתוני העניין; במיוחד כך הדבר כאשר‬
‫ההצעה מוצעת על ידי ערכאת הערעור" (דברי כב' השופטת פרוקצ'יה‪ ,‬שם בעמ' ‪ .)2‬בהמשך דבריי‬
‫אחזור להלכה זו‪.‬‬
‫‪.67‬‬
‫כאשר הליך אישורו של הסדר פשרה בתובענה ייצוגית בוצע ב"הליך ראוי" שהתקיים‬
‫בהתאם למנגנון החילופי דלעיל להליך אדוורסרי – מן הדין לייחס משקל הולם לדבר הסדרת‬
‫התנהלות הנתבע במסגרתו‪ .‬מתן אפשרות לתובע ייצוגי חדש לפתוח את הסוגיה שהוסדרה בהליך כה‬
‫רציני ומורכב בתובענה ייצוגית נוספת‪ ,‬שלא לדבר על כמה תובענות נוספות אשר יכול ויוגשו נגד‬
‫הנתבע מעת לעת בעתיד‪ ,‬תטיל על הנתבע שהסתמך על הסדר הפשרה המאושר נטל בלתי מוצדק‪,‬‬
‫ואף תכביד על בתי המשפט מעל המידה הראויה‪ .‬תובענה ייצוגית חדשה בסוגיה שהוסדרה ב"הליך‬
‫ראוי" כאמור לא תהווה‪ ,‬אפוא‪ ,‬ככלל‪ ,‬את "הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות‬
‫העניין"‪ ,‬ואף לא תהלום את חובת התובע המייצג החדש ומיצגיו לפעול בתום לב‪.‬‬
‫‪ .68‬תימוכין למסקנה זו ניתן למצוא בע"א ‪ 10688/02‬רוזנפלד נ' הארגון למימוש האמנה על‬
‫בטחון סוציאלי (‪ ,)2008‬שבו נדונה השאלה‪ :‬האם דחיית בקשה לאישור תביעה ייצוגית חוסמת‬
‫הגשת בקשת אישור חדשה באותו עניין‪ .‬בית המשפט העליון אישר באותה פרשה את פסק דינו של‬
‫בית המשפט המחוזי (שניתן על ידי כב' השופטת חיות)‪ ,‬שבו נקבע‪ ,‬כי אף שדחיית בקשת אישור אינה‬
‫יוצרת מעשה בית דין‪ ,‬היא "יוצרת מצב דברים מיוחד המצדיק בדיקה מקדמית‪ ,‬נפרדת‪ ,‬במסגרתה‬
‫על המבקש להראות מה טעם יש בדיון מחודש באותה סוגיה" (פסקה ‪ 9‬לפסק הדין המחוזי בת"א‬
‫‪ .)1043/00‬עוד נקבע‪ ,‬כי –‬
‫"במילים אחרות‪ ,‬לנוכח פסק הדין בעניין מלק [בקשת האישור‬
‫הראשונה שנדחתה – י‪.‬ע]‪ ,‬מוטל על המבקש להראות כי קיים הבדל‬
‫בין התביעה שבכאן ובין התביעה‪ ,‬שאישורה נתבקש בענין מלק‪ ,‬וכן‬
‫עליו להראות כי הבדל זה הוא כה ממשי ומשמעותי עד כי פסק הדין‬
‫אשר ניתן בענין מלק‪ ,‬אינו עומד לו לרועץ‪ ,‬כבר בפתח הדברים‪".‬‬
‫כב' השופטת חיות הוסיפה‪ ,‬כי ככל שלא יעלה בידי המבקש לעשות כן‪ ,‬מן הדין לסלק את תביעתו על‬
‫הסף‪ ,‬שכן היא תוחזק כתביעה שהוגשה בחוסר תום לב‪ ,‬תוך שימוש לרעה בהליך המשפטי והטרדה‬
‫בלתי נסבלת של הנתבע‪ .‬ועוד נקבע (שם‪ ,‬בפסקה ‪:)10‬‬
‫"משוכה מקדמית זו‪ ,‬שיש להציב בפני המבקש‪ ,‬מטעמים של חשש‬
‫לשימוש לרעה בהליכי בית המשפט‪ ,‬יש לה חשיבות כפולה ומכופלת‬
‫ככל שעסקינן בבקשות לאישור תביעות כתובענות ייצוגיות‪ ,‬וזאת‬
‫דווקא בשל כך שלא קם מעשה בית‪-‬דין בעניין זה לגבי כל אחד מן‬
‫התובעים הייצוגיים הפוטנציאליים בקבוצה‪ ,‬וכבר נפסק כי תביעה‬
‫ייצוגית היא כלי רב עוצמה‪ ,‬אשר אם לא ייעשה בו שימוש זהיר‬
‫ומאוזן‪ ,‬עלול שכרו לצאת בהפסדו [ר' רע"א ‪ 4556/94‬טצת ואח' נ' א‪.‬‬
‫‪ 30‬מתוך ‪39‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"צ ‪38945 -10 -13 ,27796-05-13 ,21007-05-13 ,21017 -05 -13 ,13982-05-13‬‬
‫זילברשץ ואח'‪ ,‬פ"ד מט (‪ ,774 )5‬בעמ' ‪ 785‬מול האותיות ד'‪-‬ו']‪.‬‬
‫נתבע הניצב מול האפשרות שתביעת היחיד המוגשת נגדו תהפוך‬
‫לתביעה ייצוגית‪ ,‬על כל המשמעויות והסיכונים הכלכליים הכרוכים‬
‫בכך‪ ,‬ישקיע‪ ,‬מטבע הדברים‪ ,‬משאבים ניכרים ויוצאי דופן‪ ,‬על מנת‬
‫להדפה‪.‬‬
‫משהתמודד הנתבע בהצלחה עם בקשה לאישור בסוגיה מסוימת‪ ,‬אין‬
‫הצדקה לחשוף אותו פעם נוספת‪ ,‬ואולי פעמים רבות נוספות‪ ,‬לאותה‬
‫התמודדות‪ ,‬על כל ההשלכות הכרוכות בכך‪ ,‬מבחינתו‪ ,‬אלא אם כן‬
‫קיים הבדל ממשי ומשמעותי בין הבקשה לאישור שנדחתה בעבר ובין‬
‫הבקשה הנוספת‪ .‬בהעדר טעם ממשי ומשמעותי כזה‪ ,‬יש לראות‬
‫בבקשה הנוספת הטרדה חוזרת של הנתבע שאין לסובלה‪".‬‬
‫הלכה זו אושררה בע"א ‪ 2505/06‬בקר נ' סלקום ישראל בע"מ (‪ )2008‬תוך שנקבע‪ ,‬כי אם בקשת‬
‫האישור החדשה כוללת טענה חדשה‪ ,‬שלא נדונה ולא הוכרעה בבקשה הקודמת שנדחתה – עשוי‬
‫הדבר להצדיק את הגשתה (שם‪ ,‬בפסקה ‪.)17‬‬
‫כוחם של דברים אלה יפה‪ ,‬בשינויים המחויבים‪ ,‬גם לענייננו‪ .‬נתבע שהתנהלותו הוסדרה בהסדר‬
‫פשרה ייצוגי קודם לא ייחשף‪ ,‬אפוא‪ ,‬לתובענה ייצוגית נוספת העוסקת באותה התנהלות‪ ,‬אלא אם‬
‫קיימים לכך טעמים ממשיים ומשמעותיים‪.‬‬
‫‪ .69‬ומהם אותם טעמים ממשיים ומשמעותיים העשויים להצדיק את פתיחתו של העניין מחדש?‬
‫מבלי שאנסה להתוות רשימת טעמים סגורה נראה‪ ,‬כי ניתן להקיש לכאן – בדרך של קל וחומר –‬
‫מהטעמים המצדיקים תקיפה עקיפה של פסק דין שאישר פשרה בתובענה ייצוגית‪ ,‬שיש בכוחם‬
‫להתגבר על עקרון מעשה בית דין‪ .‬אפרט את דבריי‪:‬‬
‫הגישה המקובלת בספרות המשפטית היא‪ ,‬שכאשר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית אושר תוך כשל‬
‫של ממש בייצוג‪ ,‬או מבלי שקוימו כהלכתן הפרוצדורות הדרושות לאישור‪ ,‬לא יהיה בהסדר כדי‬
‫ליצור מעשה בית דין‪ .‬כך מציינת נינה זלצמן בספרה הנ"ל‪ ,‬בעמ' ‪:433 – 432‬‬
‫"מששוכנע בית המשפט‪ ,‬כי אמנם נשללה מבעל הדין העומד לפניו‬
‫הזכות להישמע בעניינו בבית המשפט עקב ייצוג כושל של ענייניו על‬
‫ידי מי שמונה מטעם בית המשפט להיות נציגה של הקבוצה‪ ,‬יהיה זה‬
‫בלתי הוגן כלפי אותו בעל דין ופגיעה בזכותו להליכי משפט ראויים‬
‫אם יופעל כלפיו כלל המניעות הדיונית רק משום שמבחינה טכנית‬
‫פורמלית הוא נמנה עם חברי אותה קבוצה‪ .‬כלל מעשה בית דין נדחה‬
‫מפני האינטרס הציבורי להליכי משפט ראויים‪".‬‬
‫ובהמשך (שם‪ ,‬בעמ' ‪:)433‬‬
‫‪ 31‬מתוך ‪39‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"צ ‪38945 -10 -13 ,27796-05-13 ,21007-05-13 ,21017 -05 -13 ,13982-05-13‬‬
‫"‪...‬ניתן להביא כדוגמות‪...‬מקרים של הסדרי פשרה המביאים‬
‫בחשבון רק חלק ממכלול האינטרסים של חברי הקבוצה‪ ,‬אך‬
‫משרתים את האינטרס של הנציג עצמו‪ .‬אך אין אלה מקרים‬
‫יחידים‪"...‬‬
‫במאמרו הנ"ל של אלון קלמנט על פשרה והסתלקות מציע המחבר לאפשר תקיפה עקיפה של הסדר‬
‫פשרה בתובענה ייצוגית לא רק בתביעת יחיד הנמנה על חברי הקבוצה‪ ,‬אלא גם בתובענה ייצוגית‬
‫מאוחרת המוגשת באותה עילה ועל ידי אותה קבוצה‪ ,‬ובלבד שהעילות לתקיפה יוגבלו לפרוצדורה‬
‫שבה הפשרה אושרה או מומשה‪ .‬אביא דברים בשם אומרם (שם‪ ,‬בעמ' ‪:)93‬‬
‫"הנתבע יהיה זכאי לנסות ולהגיע לפשרה שתהיה הטובה ביותר‬
‫עבורו ובלבד שתעמוד בהליכי האישור הראויים‪ ...‬התניה של השתק‬
‫העילה בכך שהפרוצדורות הנדרשות לאישור יקוימו במלואן תשנה‬
‫את תמריציו של הנתבע‪ .‬במקום שינסה להקל ככל האפשר בהליכי‬
‫האישור‪ ,‬יהיה לנתבע תמריץ להקפיד עליהם כדי למנוע מעצמו‬
‫תובענה ייצוגית נוספת באותה עילה‪".‬‬
‫השקפה זו יושמה על ידי בית הדין האזורי לעבודה בירושלים בבש"א (י‪-‬ם) ‪ 1498/09‬ארי יוסי‬
‫אבטחה ושירותים בע"מ נ' צ'רטוקבסקי (‪ ,)2009‬אשר החלטתו אושרה על ידי בית הדין הארצי‬
‫לעבודה בבר"ע ‪ 643/09‬ארי יוסי אבטחה ושירותים בע"מ נ' צ'רטוקבסקי (‪ .)2009‬הלכתו של בית‬
‫הדין הארצי אוזכרה בהסכמה בפסק דינו של כב' השופט יפרח בת"א ‪ 2033/00‬שגיב נ' בנק לאומי‬
‫לישראל בע"מ (‪ ,)2009‬בפסקה ‪.17‬‬
‫גם בארצות–הברית נדרשו בתי המשפט לסוגיה זו‪ ,‬והכירו הן בדרישת הייצוג ההולם והן‬
‫בהתקיימותן של הפרוצדורות הנדרשות לאישור כפרמטרים רלבנטיים ליצירת מעשה בית דין‪.‬‬
‫דוקטרינת ה"הליך הראוי" (‪ ,)Due process‬חלה כמובן גם במסגרת הייצוגית‪ ,‬ובגדרה נדרש בית‬
‫המשפט המאוחר בו מתקיים הליך התקיפה העקיפה‪ ,‬לבחון‪ ,‬בעת הצורך‪ ,‬את אופיו ה"ראוי" של‬
‫ההליך הקודם לשם החלת דוקטרינת מעשה בית דין‪:‬‬
‫‪"The threshold consideration binding appellants under the doctrine of‬‬
‫‪res judicata to the effects of a class judgment is whether the appellants‬‬
‫‪were members of the class described in the final judgment. The next‬‬
‫‪consideration is whether the initial proceeding complied with due‬‬
‫‪process." (William B. Rubenstein, Newberg on Class Actions §16:25‬‬
‫(ההדגשות אינן במקור) ))‪(4th ed. 2011‬‬
‫‪ 32‬מתוך ‪39‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"צ ‪38945 -10 -13 ,27796-05-13 ,21007-05-13 ,21017 -05 -13 ,13982-05-13‬‬
‫אוסיף‪ ,‬כי בפרסום נוסף מציע אלון קלמנט להתנות את תחולת הסדר פשרה כמעשה בית דין גם‬
‫בכך שההטבות שהובטחו על פיו לחברי הקבוצה מומשו הלכה למעשה‪ .‬ראו‪" :‬הפער בין שווי נחזה‬
‫לשווי ממומש בתובענה ייצוגית"‪ ,‬משפט ועסקים כ'‪ ,‬תשע"ו (צפוי להתפרסם ב‪ ,)2016-‬בעמ' ‪:31‬‬
‫"במקרים שבהם פסק‪-‬הדין מאשר הסדר פשרה אשר מתיימר לתת‬
‫סעד לחברי הקבוצה‪ ,‬ראוי שחבר הקבוצה שאינו מקבל דבר במסגרת‬
‫ההסדר לא יהיה מנוע מלתבוע שוב‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬אם מספרם של חברי‬
‫הקבוצה שלא קיבלו דבר במסגרת ההסדר מצדיק זאת‪ ,‬יהיה אפשר‬
‫להגיש תובענה ייצוגית נוספת בשמם נגד אותו נתבע ובאותה עילה‪".‬‬
‫‪ .70‬ודוקו‪ :‬כל המפורט לעיל נאמר לגבי תקיפה עקיפה של הסדר פשרה המבוצעת על ידי מי‬
‫שנמנים על חברי הקבוצה שהוגדרה בו‪ ,‬המבקשים להתגבר על תחולת עקרון מעשה בית דין ולהגיש‬
‫תובענה ייצוגית חדשה באותה עילה‪ .‬הדברים יפים בדרך של קל וחומר לגבי בקשות האישור‬
‫שלפנינו‪ ,‬שבהן – נוכח השוני בעילות התביעה ובקבוצות המיוצגות – לא קיים מלכתחילה מעשה בית‬
‫דין ועוצמתו של עקרון סופיות הדיון הנה מופחתת‪.‬‬
‫‪ .71‬מהליך אישורו של הסדר מסיקה‪ ,‬אשר יש לבחנו בהתאם לאמות המידה שפורטו לעיל‪,‬‬
‫עולים‪ ,‬לכאורה‪ ,‬הנתונים שלהלן‪:‬‬
‫בבקשות האישור שהוגשו בעניין מסיקה‪ ,‬כמו גם בתשובות המשיבות להן‪ ,‬לא‬
‫א‪.‬‬
‫נזכרו כלל הפסיקה והספרות המשפטית התומכים בעמדתם הפרשנית של המבוטחים‪ ,‬לפיה‬
‫"יום מסירת התביעה" הנו יום מסירת דרישת התשלום הראשונית כשהיא לעצמה‪ .‬אמנם‬
‫בשלב מאוחר יותר של ההליך הגישו ב"כ קבוצת מסיקה בקשה לצרף כאסמכתא את פס"ד‬
‫תדהר שניתן על ידי בית משפט השלום‪ ,‬אלא שהם לא טרחו לוודא כי בבקשה ניתנה החלטה‬
‫וכזו אכן לא ניתנה‪ .‬המסקנה המתבקשת נוכח העדר החלטה היא‪ ,‬כי האסמכתא לא צורפה‬
‫ולא עמדה לנגד עיני בית המשפט‪ .‬זאת ועוד‪ :‬אף אם היה בית המשפט נעתר לבקשה לצירוף‬
‫האסמכתא‪ ,‬הרי לא צוין בה שפסק דינו הנ"ל של בית משפט השלום אושר על ידי מותב‬
‫שלושה בבית המשפט המחוזי‪ ,‬ואף לא נכללה בה הפנייה לדברי בית המשפט העליון בעניין‬
‫ג'רייס ולכתביהם של המלומדים אורי ידין‪ ,‬ירון אליאס ודוד קציר שפורטו לעיל‪ ,‬התומכים‬
‫אף הם בעמדתם של המבוטחים‪.‬‬
‫בהחלטתו מיום ‪ 31/12/09‬הורה בית המשפט להמציא את הבקשה לאישור הסדר‬
‫ב‪.‬‬
‫מסיקה ליועץ המשפטי לממשלה (להלן – היועץ)‪ ,‬זאת בגדרו של סעיף ‪(18‬ג) לחוק תובענות‬
‫ייצוגיות‪ .‬והנה חרף חשיבותן הציבורית והצרכנית של השאלות שעמדו להכרעה‪ ,‬לא הוגשה‬
‫לבית המשפט על ידי היועץ עמדה כלשהי‪ .‬הכיצד? מסתבר‪ ,‬כי ב"כ המשיבות בעניין מסיקה‬
‫‪ 33‬מתוך ‪39‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"צ ‪38945 -10 -13 ,27796-05-13 ,21007-05-13 ,21017 -05 -13 ,13982-05-13‬‬
‫המציאו את החלטת בית המשפט הנ"ל ישירות ללשכת היועץ בירושלים‪ ,‬וזאת בניגוד לתקנה‬
‫‪ 485‬לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד‪ ,1984-‬לפיה צריך היה להמציאה לפרקליטות מחוז‬
‫תל אביב האמונה על ייצוגו של היועץ בבתי המשפט במחוז זה‪ .‬יוטעם כי טענת המשיבות‬
‫בדבר אי תחולתה של תקנה ‪ 485‬על המצאה המבוצעת ליועץ המשפטי לממשלה מתעלמת‬
‫מהיותו של היועץ אורגן מוסמך של המדינה‪ ,‬ואף מנוגדת להלכה שנפסקה ברע"א ‪7055/12‬‬
‫קלאב אין אילת אחזקות בע"מ נ' בירנבאום (‪ ;)2013‬והשוו לתקנה ‪(12‬ה) לתקנות תובענות‬
‫ייצוגיות‪ ,‬תש"ע‪ ,2010-‬אשר נכנסה לתוקף חודשים מספר לאחר מכן ואשררה את הדין שהיה‬
‫קיים קודם להתקנתה‪.‬‬
‫המסקנה היא‪ ,‬כי המצאת החלטת בית המשפט ליועץ הייתה פגומה‪ .‬לא זו בלבד שב"כ‬
‫התובעים הייצוגיים לא טרחו להסב את תשומת לב בית המשפט לפגם מהותי זה‪ ,‬אלא‬
‫שסמוך לחלוף המועד שנקבע להגשת עמדת היועץ אף הזדרזו ועתרו למתן פסק דין המאשר‬
‫את הפשרה‪ ,‬בציינם כי היועץ לא ראה להתנגד להסדר המוצע‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫לפני בית המשפט אף לא עמדה התייחסות כלשהי של הרגולטור – המפקח על‬
‫הביטוח‪.‬‬
‫באף שלב לא הוצגה לפני בית המשפט‪ ,‬על ידי ב"כ התובעים המייצגים‪ ,‬עמדה‬
‫ד‪.‬‬
‫משפטית סדורה‪ ,‬הנתמכת באסמכתאות הרלבנטיות‪ ,‬הנוגדת את עמדתן הפרשנית של‬
‫המבטחות‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫הקבוצה‪.‬‬
‫פסק הדין המאשר את הסדר מסיקה לא התייחס לשאלת הולמות הייצוג של חברי‬
‫פסק הדין המאשר את הסדר מסיקה לא כלל הוראה בדבר פרסומו כמתחייב‬
‫ו‪.‬‬
‫מסעיף ‪(25‬א)(‪ ) 4‬לחוק תובענות ייצוגיות ופרסום כזה אף לא בוצע‪ .‬משכך‪ ,‬פסק הדין לכאורה‬
‫לא הובא לידיעת חברי הקבוצה‪ .‬ב"כ הצדדים לא הסבו תשומת לב בית המשפט גם לעניין‬
‫זה‪.‬‬
‫הסדר מסיקה אינו כולל מנגנוני פיקוח כלשהם אחרי אופן מימושו והצדדים לא‬
‫ז‪.‬‬
‫הגישו לבית המשפט דיווחים כלשהם אודות סכומי הפרשי הריבית וההצמדה ששולמו על‬
‫פיו‪ .‬נוכח מכלול הנתונים ובשים לב לכך שההסדר אימץ על כרעיה וקרביה את עמדתן‬
‫הפרשנית של המבטחים בסוגית חישוב הריבית‪ ,‬שלפיה התנהלו המבטחים ממילא עוד‬
‫קודם לכן – ספק רב אם המבטחים נשאו בתשלומים משמעותיים על פיו‪ ,‬אם בכלל‪.‬‬
‫‪ 34‬מתוך ‪39‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"צ ‪38945 -10 -13 ,27796-05-13 ,21007-05-13 ,21017 -05 -13 ,13982-05-13‬‬
‫פסק הדין המאשר את הסדר מסיקה אינו מתייחס לשאלת "הסיכונים והסיכויים‬
‫ח‪.‬‬
‫שבהמשך ניהול התובענה הייצוגית אל מול יתרונותיו וחסרונותיו של הסדר הפשרה"‪ ,‬כמו‬
‫גם לשאלה‪ :‬האם "ההסדר ראוי‪ ,‬הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה"‪ ,‬וזאת‬
‫בהסתמך על הלכת סבו‪ .‬סביר להניח שבית המשפט היה נוקט בדרך אחרת אלמלא סבר‪,‬‬
‫בטעות‪ ,‬על יסוד הודעותיהם של ב"כ הצדדים‪ ,‬כי היועץ המשפטי לממשלה קבל את החלטת‬
‫בית המשפט מיום ‪ 31/12/09‬וגמר אומר שלא להגיש התנגדות‪.‬‬
‫‪.72‬‬
‫ב"כ המשיבות טענו‪ ,‬כי כל הפגמים המפורטים לעיל לאו פגמים הם‪ ,‬שכן הסדר מסיקה‬
‫בוסס על הצעת בית המשפט ואושר במתווה הלכת סבו‪ .‬אין בידי לקבל טענה זו‪ ,‬וזאת משורת‬
‫הנימוקים שלהלן‪:‬‬
‫ראשית‪ ,‬אני סבור‪ ,‬כי יישומה של הלכת סבו הנה פריבילגיה הנתונה – זולת מקרים נדירים ‪ -‬אך‬
‫לבית המשפט העליון‪ .‬בעניין זה אבקש להצטרף בהסכמה לדברי כב' השופט גרוסקופף בת"צ (מרכז)‬
‫‪ 30028-04-11‬יצחקי ואח' נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (‪ ,)2015‬בפסקה ‪:11‬‬
‫"‪...‬את הסמכות לאשר הסדר פשרה מבלי לפעול על פי הוראות‬
‫סעיף ‪(18‬ג) לחוק תובענות ייצוגיות (קרי‪ ,‬את הלכת סבו) מן הראוי‬
‫לפרש בצמצום‪ ,‬ולהפעילה בזהירות רבה ובמקרים נדירים‪ .‬במיוחד‬
‫סבורני שראוי להימנע משימוש בהלכה זו ביחס למסירת הודעות‬
‫לבעלי תפקיד שחובה לשלוח אליהם הודעה‪ .‬ודוק‪ ,‬גם כשבית‬
‫המשפט יוזם את הסדר הפשרה אין‪ ,‬במקרה הרגיל‪ ,‬סיבה להדיר‬
‫מהליך האישור את בעלי התפקידים שעשויים לגלות עניין בהסדר‬
‫הפשרה‪ ,‬ובראשם היועץ המשפטי לממשלה‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬לטווח‬
‫הראיה של בית המשפט‪ ,‬גם כשהוא זה שיוזם את הסדר הפשרה‪,‬‬
‫יש גבולות‪ ,‬והתועלת בקבלת התייחסות נוספת‪ ,‬שהניסיון המצטבר‬
‫מלמד כי לעיתים קרובות יש בה כדי להאיר את עיני בית המשפט‪,‬‬
‫עולה לרוב על העלויות הכרוכות בכך‪".‬‬
‫וראו גם ת"צ (י‪-‬ם) ‪ 9227-07‬אורן נ' קולנוע חדש בע"מ (‪ ,)2010‬בפסקה ‪..." :16‬דברי בית המשפט‬
‫בעניין סבו מוגבלים להצעת פשרה שניתנה על ידי ערכאת ערעור‪ ,‬להבדיל מהצעה שניתנה על ידי‬
‫הערכאה הדיונית‪."...‬‬
‫ואכן בעניין מסיקה החליט בית המשפט שלא לפסוח על מסירת הודעה ליועץ המשפטי לממשלה‪,‬‬
‫ולא בכדי‪ .‬דא עקא‪ ,‬המצאתה של החלטת בית המשפט ליועץ הייתה פגומה‪ ,‬מבלי שתשומת ליבו של‬
‫בית המשפט הופנתה לפגם זה עובר לאישור הפשרה‪.‬‬
‫‪ 35‬מתוך ‪39‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"צ ‪38945 -10 -13 ,27796-05-13 ,21007-05-13 ,21017 -05 -13 ,13982-05-13‬‬
‫שנית‪ ,‬אף אם ניתן היה ליישם את הלכת סבו במסגרת הליך אישור פשרה הנערך בערכאה הדיונית‪,‬‬
‫הרי שהלכה זו קובעת כי ניתן לשקול להימנע מקיום הפרוצדורות הקבועות בסעיפים ‪ 19 – 18‬לחוק‬
‫כאשר "הפשרה היא פרי הצעתו של בית המשפט הניתנת על בסיס היכרות מעמיקה של מכלול‬
‫נתוני העניין; במיוחד כך הדבר כאשר ההצעה מוצעת על ידי ערכאת הערעור" (דברי כב' השופטת‬
‫פרוקצ'יה‪ ,‬שם בעמ' ‪ .)2‬היכרות מעמיקה של ערכאה דיונית עם מכלול נתוני העניין נרכשת‪ ,‬בדרך‬
‫כלל‪ ,‬רק לאחר שהתקיים דיון אדוורסרי במסגרתו נבחנו‪ ,‬בין היתר‪ ,‬האסמכתאות שהגישו הצדדים‪.‬‬
‫דא עקא‪ ,‬בעניין מסיקה לא התקיים לכאורה דיון כזה וב"כ התובעים המייצגים פרשו לפני בית‬
‫המשפט יריעה משפטית חלקית‪ ,‬שלא כללה את האסמכתאות הרלבנטיות‪.‬‬
‫שלישית‪ ,‬דבר אישורו של הסדר פשרה ייצוגי במתווה הלכת סבו‪ ,‬כשהוא לעצמו‪ ,‬אינו פוטר את בית‬
‫המשפט הדן בהליך המאוחר‪ ,‬שבו מעלה הנתבע טענת מעשה בית דין המבוססת על הסדר הפשרה‪,‬‬
‫מהחובה לבדוק האם הליך אישור ההסדר היה "הליך ראוי"‪ .‬אכן‪ ,‬סביר להניח כי ככל שהפיקוח‬
‫השיפוטי בהליך אישור ההסדר יהיה הדוק יותר ‪ -‬אם משום שמדובר בהצעת פשרה שיוזמה הוא‬
‫בית המשפט העליון‪ ,‬אם משום שמדובר בהצעת פשרה שננקטו לגביה כהלכתן הפרוצדורות‬
‫שבסעיפים ‪ 19 – 18‬לחוק ‪ -‬כך יפחת מספר המקרים שבהם ימצא שההליך לא היה "ראוי"‪ .‬אלא‬
‫שבעניין זה עדיין נדרשת בדיקה פרטנית של נסיבות כל מקרה ומקרה‪ .‬עמדה על כך נינה זלצמן‬
‫בספרה הנ"ל‪ ,‬בעמ' ‪:433‬‬
‫"קיימת‪ ,‬לדעתנו‪ ,‬קורלציה מסוימת בין אמצעי הזהירות הננקטים‬
‫בשלב של אישור הבקשה לתביעת ייצוג קבוצתית ופיקוחו של בית‬
‫המשפט על ניהולה של התביעה על ידי הנציג לבין הבדיקה שתעשה‬
‫על ידי בית המשפט שלפניו מועלית טענת ההשתק ביחס לניהול‬
‫המשפט בפועל על ידי הנציג‪ .‬ככל שמידת ההקפדה של בית המשפט‬
‫עם הנציג תהא גדולה יותר בשלב ניהול ההתדיינות כן יפחת ממילא‬
‫מספר המקרים שבהם תהווה הטענה לייצוג בלתי הולם של הנציג‬
‫בניהול אותה התדיינות גורם משפיע לשלילת חלותם של כללי מעשה‬
‫בית דין על מי שלא היה צד להליך‪ .‬אומנם קיימת עדיין האפשרות‬
‫שבמבט לאחור‪ ,‬ימצא בית משפט שלפניו הועלתה טענת מעשה בית‬
‫דין‪ ,‬כי ענייניו של אלמוני‪ ,‬בעל הדין בהתדיינות שלפניו‪ ,‬לא יוצגו‬
‫כראוי על ידי מי שהיה אמור להיות נציגו תביעת הקבוצה‪ .‬במקרה‬
‫כזה נפגעה זכותו של אלמוני להישמע בבית המשפט‪ ,‬ועל כן אין‬
‫לשלול ממנו את ההזדמנות לעשות כן בהתדיינות הנוכחית‪ ,‬המתבררת‬
‫לפני בית המשפט‪ .‬אולם מקרים מסוג זה ילכו ויפחתו ככל שילך‬
‫ויתהדק הפיקוח השיפוטי בעת ניהול ההתדיינות הקבוצתית"‪.‬‬
‫‪ .73‬יודגש‪ ,‬כי בחינת תקינות הליך אישור הסדר הפשרה בהקשר הנדון כאן אינה נעשית בשום‬
‫אופן במשקפיים של ערכאת ערעור‪ .‬מטרתה של בחינה זו אינה לבחון את נכונות פסק הדין אלא את‬
‫היות ההליך בבחינת "הליך ראוי"‪ ,‬ומה שעומד ביסודה הנו העדר האדוורסריות בהליך האישור‪,‬‬
‫‪ 36‬מתוך ‪39‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"צ ‪38945 -10 -13 ,27796-05-13 ,21007-05-13 ,21017 -05 -13 ,13982-05-13‬‬
‫אשר הקשה על בית המשפט שאישר את הסדר הפשרה לעמוד על הפגמים בכוחות עצמו‪ .‬עמד על כך‬
‫אלון קלמנט במאמרו הנ"ל על פשרה והסתלקות‪ ,‬בעמ' ‪:95‬‬
‫"‪...‬ההצדקה למתן אפשרות למתן אפשרות לתקיפה עקיפה של הסדר‬
‫פשרה נובעת מהיעדרו של הליך אדוורסרי מלא בהליך אישור הפשרה‬
‫בתובענה הייצוגית‪ .‬הבחינה על ידי בית משפט מאוחר אינה מיועדת‬
‫לבדוק מחדש את פסק הדין המוקדם שאישר את הפשרה‪ ,‬אלא לדאוג‬
‫לכך שהפרוצדורות לאישורו קוימו‪ .‬אף על פי כן שבית המשפט‬
‫שאישר את הסדר הפשרה היה צריך לעמוד על קיומן של הפרוצדורות‬
‫הללו‪ ,‬ההליך שבפניו היה חסר את המכשיר העיקרי שמסייע לו‬
‫בעמידה על כך – ניגוד האינטרסים בין הצדדים‪ .‬ניגוד אינטרסים כזה‬
‫מתקיים בתובענה ייצוגית מאוחרת ולכן יש הצדקה לאפשר לבית‬
‫המשפט באותה תובענה לבחון מחדש את האישור‪ .‬עם זאת‪ ,‬הבחינה‬
‫המחודשת חייבת להיות מוגבלת לצד הפרוצדורלי באישור ההסדר‬
‫המוקדם ולא למהותו‪ .‬על בית המשפט להגן על זכותו של הנתבע‬
‫להשיג את הפשרה הטובה ביותר מנקודת מבטו‪".‬‬
‫סיכומם של דברים‪ :‬ב"כ התובעים הייצוגיים בעניין מסיקה לא פרשו לפני בית המשפט את‬
‫‪.74‬‬
‫הפסיקה והספרות המשפטית התומכים בעמדתם הפרשנית של המבוטחים; החלטת בית המשפט‬
‫להמציא את ההודעה בדבר הגשת הבקשה לאישור הסדר הפשרה ליועץ המשפטי לממשלה ‪ -‬שנועדה‬
‫להתגבר על החסר בניגוד אינטרסים שנוצר באותו שלב ולאפשר לבית המשפט לבחון את נאותות‬
‫ההסדר בהליך מעין אדוורסרי – לא בוצעה כהלכה‪ ,‬ותשומת לב בית המשפט לא הוסבה לכך; נוכח‬
‫אי התייצבות היועץ המשפטי לממשלה‪ ,‬שאין לכאורה סיבה שלא ליחסה לפגם הנזכר בהמצאה‪ ,‬כמו‬
‫גם אי התייצבות הרגולטור‪ ,‬נותר החסר בניגוד אינטרסים על כנו במלוא עוצמתו לאורך כל ההליך;‬
‫פסק הדין הסופי לא פורסם ותשומת לב בית המשפט לא הוסבה גם לכך; לא ברור מה זכו‬
‫המבוטחים לקבל על פי הסדר הפשרה‪ ,‬אם בכלל; בית המשפט נמנע מלהתייחס בפסק דינו להולמות‬
‫הייצוג ולנאותות הסדר הפשרה בסוברו‪ ,‬בטעות‪ ,‬כי היועץ המשפטי לממשלה החליט לא להגיש‬
‫התנגדות‪ .‬נתונים אלה בכוחם המצטבר מספיקים כדי להטיל לכאורה ספק בכוחו של הסדר מסיקה‬
‫לשמש מעשה בית דין הכובל את מי שהיו צדדים ישירים לו‪ .‬וודאי שיש בהם כדי להוות טעמים‬
‫ממשיים ומשמעותיים המצדיקים דיון מחודש בגוף הטענות המועלות בבקשות האישור שלפנינו‪,‬‬
‫בהן מבוקש לייצג את מי שלא היו צדדים להסדר מסיקה ואינם כבולים בו מלכתחילה‪.‬‬
‫‪ .75‬המשיבות מוחזקות כמי שהיו מודעות לפגמים המתוארים לעיל ובכך די כדי להדוף לכאורה‬
‫את טענתן הנוספת‪ ,‬כי פעלו על פי הסדר מסיקה מתוך "אמונה סבירה ובתום לב בקיומה של‬
‫הרשאה חוקית" כאמור בסעיף ‪ 6‬לפקודת הנזיקין‪ .‬אוסיף כי אף ספק בעיני‪ ,‬אם פסק דין של בית‬
‫משפט מחוזי‪ ,‬שאינו כולל מעצם טבעו הכתבה הנעשית בידי החוק או מכוחו‪ ,‬ואף לא הנחיה או‬
‫הסמכה כלשהם‪ ,‬יכול מלכתחילה לשמש "הרשאה חוקית"‪ .‬ראו והשוו‪ :‬רע"א ‪ 729/04‬מדינת‬
‫‪ 37‬מתוך ‪39‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"צ ‪38945 -10 -13 ,27796-05-13 ,21007-05-13 ,21017 -05 -13 ,13982-05-13‬‬
‫ישראל נ' קו מחשבה בע"מ (‪ ,)2010‬בפסקה ‪ ;13‬ת"א (י‪-‬ם) ‪ 2356/08‬יסעור רות ריי נ' אגד אגודה‬
‫שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ (‪ ,)2014‬בפסקאות ‪.13 – 9‬‬
‫סוף דבר‬
‫‪ .76‬אני נעתר לבקשות לאישור התביעות כייצוגיות‪ .‬על‪-‬פי דרישת סעיף ‪(14‬א) לחוק תובענות‬
‫ייצוגיות‪ ,‬אני קובע כדלקמן‪:‬‬
‫א‪.‬‬
‫הגדרת הקבוצות התובעות היא כמפורט בסעיף ‪ 54‬לעיל‪.‬‬
‫זהות התובעים המייצגים ובאי‪-‬כוחם הם כמפורט בכותרת להחלטה זו (זולת קורבנוב‪,‬‬
‫ב‪.‬‬
‫שתביעתו התיישנה ולכן לא ישמש כתובע)‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫עילות התביעה הן כמפורט בסעיף ‪ 43‬לעיל‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫השאלות המשותפות לחברי הקבוצה הן כמפורט בסעיף ‪ 55‬לעיל‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫הסעדים הנתבעים הם תשלום סכומי הריבית ששולמו בחסר‪ ,‬מתן פסק דין הצהרתי וצו‬
‫עשה‪.‬‬
‫‪ .77‬ב"כ המבקשים ידאג לפרסום הודעה על אישור התובענה הייצוגית‪ ,‬כאמור בסעיף ‪ 25‬לחוק‬
‫תובענות ייצוגיות‪ .‬הודעה זו תכלול את הפרטים הנדרשים על‪-‬פי סעיף ‪(14‬א) לחוק‪ ,‬בהתאם‬
‫להחלטה זו‪.‬‬
‫טיוטת ההודעה תוגש לבית המשפט לאישור בתוך ‪ 14‬יום (כנדרש על פי סעיף ‪(25‬ד) לחוק)‪ .‬ההודעה‬
‫תפורסם ב‪ 3-‬עיתונים יומיים נפוצים‪ ,‬שאחד מהם בשפה הערבית‪.‬‬
‫המשיבות יישאו בהוצאות הפרסום‪.‬‬
‫עותק של ההודעה‪ ,‬לאחר פרסומה‪ ,‬יישלח על ידי ב"כ המבקשים למנהל בתי המשפט לשם רישומה‬
‫בפנקס (סעיף ‪(25‬ז) לחוק)‪.‬‬
‫‪ 38‬מתוך ‪39‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫ת"צ ‪38945 -10 -13 ,27796-05-13 ,21007-05-13 ,21017 -05 -13 ,13982-05-13‬‬
‫כל אחת מהמשיבות תשלם לב"כ המבקשים את הוצאות הבקשות ושכ"ט עו"ד בסך ‪.₪ 35,400‬‬
‫סכום זה יובא בחשבון‪ ,‬אם אתבקש לכך‪ ,‬במסגרת פסק הדין הסופי‪.‬‬
‫ב"כ המבקשים יגיש תוך ‪ 14‬יום כתב תביעה מתוקן‪ ,‬המתייחס במאוחד לכל התובענות והולם‬
‫החלטה זו‪ ,‬ויבצע מסירה אישית לב"כ המשיבות‪ ,‬אשר יגישו כתב הגנה תוך ‪ 30‬יום מקבלתו ‪.‬‬
‫קדם משפט בתובענות הייצוגיות‪ ,‬שבו יידונו בין היתר דרכי הוכחתן‪ ,‬יתקיים ביום ‪ 25/10/15‬שעה‬
‫‪.9.00‬‬
‫המזכירות תמצ יא העתק ההחלטה לצדדים ‪.‬‬
‫ניתנה היום‪ ,‬ט"ו אלול תשע"ה ‪ 30 ,‬אוגוסט ‪ , 2015‬בהעדר הצדדים‪.‬‬
‫יצחק ענבר‪ ,‬סגן נשיאה‬
‫‪ 39‬מתוך ‪39‬‬