קובץ גג 29 - איגוד כללי של סופרים בישראל
גג 1 \ 2013 \ 29
ַ ּגג
כתב־עת לספרות
ביטאון איגוד כללי של סופרים בישראל
גיליון מס' 2013 ,29
העורך :ד"ר חיים נגיד
במרכז הגיליון :פנים חדשות בספרות האמונית בישראל
עורכת-אורחת :מרלין וניג
מועצת המערכת :פרופ' גד קינר ,פרופ' זיוה שמיר ,ורדה גינוסר,
פרופ' פארוק מואסי ,ד"ר איבון קוזלובסקי־גולן
Published By General Union of Writers in Israel, 2013
\ 2013 \ 2גג 29
Spring 2013 no. 29
Editor: Dr. Haim Nagid
Central theme of this issue: new voices
in Israeli religious contemporary literature
Guest Editor: Marlyn Venig
אין לעשות שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול בחוברת זו ,אלא ברשות מהמו"ל.
©כל הזכויות שמורות
© All rights reserved
הצילום בשער :עציון מזרחי
ַ ּגג מתפרסם
בעזרתו הכספית של מינהל התרבות ,משרד התרבות והספורט
בסיוע עיריית תל־אביב
על עזרתם נתונה תודת המערכת ואיגוד כללי של סופרים בישראל
גג 3 \ 2013 \ 29
סדר העניינים
בפתח ,חיים נגיד
5
מרלין וניג ,עורכת-אורחת :בואו נחליף מבט ופשוט נתאהב
6
מירון ח .איזקסון ,יום היום ועוד שלושה שירים
8
יוסף עוזר ,עמק יזרעאל ,ירושלים ,שירים
10
אשר רייך ,הספק ועוד שלושה שירים
14
חוה פנחס-כהן ,ויש חשש ועוד שירים
17
יערה בן-דוד ,לא טוב היות האדם -שירים וקולאז'
20
חיה אסתר ,אני ספינת חלל -שני שירים
22
מרלין וניג ,אז מה היה לנו פה ,שירים
24
מתניה מאלי ,מצוקה אוניברסלית ,מענה יהודי ,על שיר של אברהם חלפי
27
ורדה בן-חור ,ביטוח לאומי ועוד שירים
30
דעאל כהן ,בלוויה ועוד שירים
32
ּבַּכ ֹל סרלואי ,בתחנה ,שיר
35
מירי וידן ,שני סיפורים :תחל שנה וקללותיה ,דז ...ז ...ז ...בין אבא בתרי
זוזי
36
נעמה הכהן מרגלית ,הסכם טרום-שלום ועוד שירים
40
חנה קרמר ,בית ועוד שני שירים
45
רענן זיו ,בחזרה לתקווה ,סיפור
.
49
עציון מזרחי ,שני שירים וכרזה
55
שלומית אורן ,מכתב אל יוסף ,סיפור
57
ברכה מט ,כיריעה ביד הרוקם
59
עפרה מצוב-כהן ,בחצר ביתי ,שירים
61
אתי בן-סעדון ,תמה שנה ועוד שירים
63
רבקה שאול בן-צבי ,בר-אילן תרפפ"ו ,סיפור
64
\ 2013 \ 4גג 29
הודיה יראי ,האדון טום ,סיפור
69
יעל בן יוסף ,ידיד נפשי ,שירים ופרוזה
70
ד"ר יעל אראלי ,סמלים וצפנים כמפתח להבנת ספרות השואה ,מחקר
71
חנה בלוקה ,שתי ערים ,שירים
82
אפרת קוזין ,באורן של מלים ,שירים
84
מנחם רוט ,בוגדת ,סיפור
86
יעל אבן ,תרמוסטאט ,סיפור
87
מרים קוצ'יק-שפר ,הנשיקה הראשון ועוד שלושה שירים
95
הניה וייס ,שיר לארץ
97
אהובה כהן ,שוקולד מריר ,מחזה קצר בשלוש תמונות
100
שפרה ריפקין ,שני שירים
109
ד"ר דנה פריבך-חפץ ,תכנים דתיים בזירה החילונית ,מסה
111
ספרים חדשים
עדינה מור-חיים ,תמונות של העדר וגעגוע ,על ספרו החדש של אשר רייך
121
דוד אדלר ,משורר ללא מקום ,על ספרו החדש של שלמה לאופר
124
שלמי תודה
לאמני המכחול והמצלמה על עבודותיהם המתפרסמות בגיליון זה:
אורי אליעז ,אירית דולמן ,עציון מזרחי ,ורד נסים ,יוסף עוזר.
גג 5 \ 2013 \ 29
בפתח
פנים אחרות :ספרות אמונית חדשה
במרכזה של חוברת זו עומדת חטיבת הספרות האמונית שערכה המשוררת מרלין וניג -שירה
וסיפורת ,מסות ואף מחזה קצר ,יצירות שאת חלקן כתבו מחברים ומחברות לא מוכרים לרוב
קוראי "גג" בפרט ולקוראי הספרות העברית בכלל.
הספרות האמונית -מסורת ארוכת שנים לה בתרבותנו .סיפורי חסידים וסיפורי יראים קנו בדורות
קודמים את לבם של קוראים רבים ,שנמשכו לסיפורת העברית העממית .עם צמיחתה של הספרות
העברית המודרנית נדחקה ספרות זו הצדה ,ורק עגנון הוסיף לכתוב את סיפוריו הראשונים בסגנון
התמים לכאורה של סיפורי היראים ,אף כי מתוך התכוונות אירונית .אך לפני כחמישה עשורים
החלה להתפרסם שירתה של זלדה ,ובעשור שלאחר מכן החלה לפרוח ספרות אמונית מסוג אחר,
שיוצריה נמנים היום עם בחירי סופרינו :חיים באר ,מירון ח .איזקסון ,חוה פנחס-כהן ,יוסף עוזר,
ולידם משוררים שחלק מחייהם עברו עליהם באוהלה של תורה כמו אשר רייך או חיה אסתר.
ובמקביל החלו להתפרסם כותבות סיפורת -סופרות דתיות ,וליתר דיוק אקס-דתיות כמו יהודית
רותם ,יוכי ברנדס או נעמי רגן.
ועתה ,בעשור האחרון ,קם דור חדש ,שאל חלק מיוצריו אפשר להתוודע בחוברת זו :מרלין וניג,
חנה קרמר ,רענן זיו ,יעל אבן ,מתניה מאלי ,ועוד משוררים ,מספרים ומסאים הכותבים/כותבות
מתוך העולם החרדי ומפתיעים באיכות כתיבתם .התופעה הבולטת ביותר ביצירותיהם ,לבד
מאמונתם הדתית ,כמובן ,היא תחושת השחרור והאותנטיות שקורנת ממנה ,תחושה הניכרת בין
השאר בחשיפת הקונפליקטים וחיבוטי הנפש ,שהיו נעלמים ,כביכול ,עד כה מעיני המתבונן מן
הצד ,וזאת בניגוד לדימוי של ה"אחר" ,ה"גלותי" המרתיע בזרותו ,שנוצר בשיח הציבורי בהשפעת
הרטוריקה הפוליטית ,הכורכת את כל ה"חרדים" בחבילה אחת ,עטופה בציניות או בעיוורון ,או
בשניהם .יוצרי ויוצרות הספרות האמונית הזאת הם אמנים ששפתם עשירה ,מעוגנת במקורות ,אם
כי המילון של היומיום שלהם אינו שונה מן המילון של הישראלים שמחוץ למעגלותיהם.
רק שתי דוגמאות להסתכלות המקורית שלהם על העולם הישראלי החילוני .הנה תמונה
שמשרטטת חנה בלוקה בעקבות ביקור בתל אביבּ :ובְקּומִ י ְּ /ב ֶלכְּתִ י ּבַּדֶ ֶרְך ּ /תֹוְך סִמְ טְ א ַ
ֹותי ְִך /מֵ גִיחַ לֹו
ּפֶרק יָדֹו מְ עִ ידִ ים ּכִי ּ /בִתְ פִ ּלַת הַ ּׁשַ חַ ר הֵ נִיחַ הּוא
ּפֶתַ ע /נ ְַרקֹומָ ן ׁשֹותֵ ת צַעַר ׁ /שֶ ּסִימָ נִים חֲרּוטִים עַל ֶ
ּתְ פִ ּלִיןׁ /.שֶ ל סַ ם) .עמ' .(74ודוגמה שנייה -הפרשנות הדתית ,המפתיעה במקוריותה שמציע מתניה
מאלי לשיר של אברהם חלפי "עם קומץ שמיִ ם ביד" )עמ' .(26
האם נהיה עדים לאותה היפתחות לקהל החילוני של היצירה החרדית בספרות ,כמו בתיאטרון
החרדי ובעיקר בקולנוע החרדי ,אשר זכה בשנה שעברה להכרה רשמית עם מתן שבעה פרסי
אופיר לסרט "למלא את החלל" של רמה בורשטיין? נקווה כי כניסתם של סופרות וסופרים חדשים
אלה ,שחלה בעשור האחרון ,מבשרת את פתיחתו של פרק חדש ומפרה בשיח התרבות הישראלי.
קריאה נעימה ,עורך "גג" ,חיים נגיד
\ 2013 \ 6גג 29
מרלין וניג ,עורכת -אורחת
בפתח
בואו נחליף מבט ופשוט מתאהב
בס"ד
בעידן שבו הכול מתבקש ,נפחד ולא צפוי; עידן שבו חילופי השלטון מסעירים את המדינה
ונוצר פיצול תודעתי ער ומכביד של קבוצות כאלו ואחרות ,נעים למצוא אי תרבותי שלא
שבן-רגע הופך לבמה רלוונטית לכל אדם באשר הוא .מה
נותן לדעה הקדומה לשלוט; אי ִּ
הוא גודל המוסר ,מי יקבע מה היא אמת ומה גודלה ,איזו פרופורציה מדויקת יש לחוויה ,או
מה יפה ומה מכוער? הרי אנו נתונים בסד הריאליטי של החיים ,סד מזדמן ומתחלף שלא אנו
קובעים ,אלא אנו עדים לו .שמחתי על התעוזה הספרותית של גג ,תעוזה שאולי תיתפס
כ"חצופה" בימים שבהם ל"ריב" ול"כאסח" יש יותר "פיק" .העורך ,ד"ר חיים נגיד ,ראה
לנכון לתת הפעם במה ליוצרים שאינם נמנים עם המיינסטרים הספרותי הקבוע ,יוצרים
שהשקפתם אינה מיוצגת לרוב בבמות השונות ,והם אינם מתמזגים בקהילת היוצרים
הוותיקים והמוערכים ,ועל כך הוא ראוי להערכה ספרותית ,מעבר להוקרתי האישית .שכן,
נחשפתי בתקופת עבודתנו המשותפת לאישיותו רבת הנועם.
אין ספק שגיליון זה של גג שונה מגיליונות קודמים .מעבר להיותו במה "שופטת" שירה,
הוא מפת דיוקן חדשה של קשת יוצרים מהמגזרים הדתיים והחרדיים בארץ .לצדם של
יוצרים אלו ניתן למצוא בדפים אלה כותבים הנתונים בחיפוש מתמיד" ,בדלתות
המסתובבות" 1של האמונה .מעבר לכך מצאתי לנכון לצרף את שיריה של בת כיתתי
)מהתיכון "הניסוי" הירושלמי( יעל בן יוסף ז"ל שהתאבדה בקיץ אשתקד והיא בת 32בלבד.
כחוקרת הקולנוע החרדי אני עדה בשנים האחרונות לשינוי גישה בחברה החרדית ביחס אל
האמנויות .אבל במגזר החרדי אין עדיין כתב עת ספרותי ,ושירה מתפרסמת בעיתונים
הגדולים והמפלגתיים )יתד נאמן ,המודיע ,המבשר ,בקהילה ,משפחה וכו'( .פרסום שיר
בעיתון מחייב יותר רשמיות ושמירה על קודים סקטוריאליים ברורים .גג פתח במה חדשה
מסוג אחר ליוצרים החרדים ,במה שניתן לטשטש בה גבולות ,לחשוף מיתאר פנים אישיותי.
כי ברגע שמסירים את הסממנים החיצוניים מן האדם ניתן להזדהות עם חוויותיו הרגשיות .כי
עצם החוויה היא אוניברסאלית.
1מונח שהשתמשתי בו בספרי הקולנוע החרדי בהוצאת רסלינג .המונח מתאר את תופעת החזרה בתשובה
והיציאה בשאלה -חיפוש הזהות המתמיד ביהדות העכשווית.
גג 7 \ 2013 \ 29
רולאן בארת כותב בספרו ביקורת ואמת" :בבואי להוסיף את הסיטואציה שלי לקריאתי את
היצירה ,ביכולתי לצמצם את עמימותה )וכך קורה בדרך כלל( .אולם הסיטואציה הזאת,
המשתנה ,מרכיבה את היצירה ,היא אינה מוצאת אותה :היצירה אינה יכולה להתנגד למובן
שאני מעניק לה מן הרגע שבו אני מכפיף את עצמי לאילוצי הקוד הסמלי המייצג אותה,
כלומר מן הרגע שבו אני מסכים לרשום את קריאתי בתוך מרחב הסמלים שלה" .2תיאורו של
בארת תואם את ניתוח חוויית הקריאה בפסיפס השירים והסיפורים המוצגים לפניכם.
במערכת הסמלים האתית של האדם הדתי האמוני ,הרגש מצטמצם לשולחן העריכה הפנימי
של היוצר ,שבתודעתו מנסה להימנע מהפרובקציה :מהערום ,מהחשיפה ,מהבושה ,מהקללה
הגסה .כל אלה מקבלים פנים אחרות במהלך של ניסיון לתקן ,ניסיון לברר ,ניסיון להימנע.
וכך ,האהבה הרומנטית והחושנית ,כמות שהיא ,הופכת לבלתי אפשרית ,למוחמצת .אך
בממד התיקון היא מקבלת פנים חדשות ולא צפויות ,המתגלמות באהבה )אהבת אב( ,אחווה
)אהבת אח( ,שלום )אהבת השכינה( ,רעות )אהבת רע( .ה"צניעות" המחשבתית הזאת מבדילה
בין האמנות של האדם החרדי לזו של אדם אחר
בעוד דיוקן אמנותי לרוב מפשיט ומנסהלעקוב אחר הביומכניקה של הגוף והנפש,
הדיוקן החרדי מלביש ו"המבט" הופך להיות
מכשיר הראיה והמתווך העיקרי לסערה הרגשית
המתחוללת בנפשו של היוצר.
בדיאלוג הכה אישי של האדם עם בוראו
)נגיעות מתוך הפילוסופיה הריאליסטית
והרומנטית שאינן יכולות לנתק אותנו
מהפרשנות של החוויה( ,החשיפה היא
אינטימית ,באשר היא לכאורה העוז מצד
יוצרים אלו לפרסם את תודעתם ברבים ,בכתב
עת ישראלי ,ולאו דווקא בבמה חרדית .זהו שער
כניסה שנפתח וטמון בו הרבה יופי.
מרלין וניג
בואו ניכנס בו ונלמד דבר או שניים על הזהות היהודית בישראל ,על חילונים ,חרדים,
דתיים-לאומיים ,חוזרים בתשובה ויוצאים בשאלה .בואו לא ניתן לחומות הפוליטיות לפצל,
להכאיב.
בואו פשוט נהיה בחוויה.
בואו נחליף מבט ופשוט נתאהב.
קריאה מהנה.
2מתוך :רולאן בארת ,ביקורת ואמת ,הוצאת רסלינג ,עמ' .70
\ 2013 \ 8גג 29
מירון ח .איזקסון
יום היום ועוד שלושה שירים
יום היום
ָהא ֶֹמץ לוֹ ַמר
ַמהוּ ַה ּיוֹ ם ׁ ֶש ַה ּיוֹ ם
ּ
ְּכמוֹ ׁ ִשיר ִמזְ מוֹ ר ַל ְלוִ ִיים
ׁ ֶש ָהיוּ אוֹ ְמ ִרים ַרק ִּבזְ ַמנּ וֹ ,
וְ לֹא ָל ֶל ֶכת ְל ֶא ְפ ׁ ָשרוּ ת ַא ֶח ֶרת
ְּכמוֹ ַר ַע ׁש ָ ּגדוֹ ל
ׁ ֶש ֵאין לוֹ דּ וֹ ֵבר
אוֹ ִט ְר ָח ָתם ׁ ֶשל ֲאנָ ׁ ִשים ַר ִּבים
ְל ַמ ַען ׁ ְש ִת ָיקה נוֹ ָחה ׁ ֶשל ִא ׁיש ֶא ָחד.
אוֹ ֲא ִפ ּלוּ לֹא ִל ְהיוֹ ת ָּבטוּ ַח
ְּבזִ ְכ ָרם ׁ ֶשל ַה ָ ּי ִמים,
ֶא ָּלא לוֹ ַמר ַה ּיוֹ ם יוֹ ם ׁ ֵשנִ י
ֲאנִ י זוֹ ֵכר ֶאת זֶ ה ׁ ֶש ְּל ָפנָ יו
וּ ַמ ִּתיר ְלגוּ ִפי ָּבזֹאת
יאה
וּ ְלנִ ׁ ְש ָמ ִתי ְּב ִט ְר ָח ָת ּה וּ ְל ִב ְטנִ י ַה ְּמ ִב ָ
אוֹ ִתי ִמ ּ ַפ ַחד ְליִ ְר ָאה,
ֶאת ַה ּיוֹ ם ַה ֶ ּזה ַה ְמ ֻד ָ ּיק
יָ ִחיד ִּב ְס ִפ ָירה ַע ִּת ָיקה
ׁ ֶש ְ ּי ָל ִדים ּכוֹ ְת ִבים אוֹ תוֹ ַעל ַה ּלוּ ַח
וְ ׁ ָש ִרים אוֹ תוֹ ִה ְמנוֹ ן ְל ֵל ָד ָתם.
כוח המשיכה
ישהוּ וַ דַּ אי ָא ַמר
ִמ ׁ ֶ
יכה
ְּב ִלי ּכ ַֹח ַה ְּמ ׁ ִש ָ
ַ ּגם ַה ִּמ ִּלים ֵאינָ ן יוֹ ְרדוֹ ת
ֲא ִפ ּלוּ ַהדְּ ָמעוֹ ת לֹא זוֹ ְלגוֹ ת.
יכה קוֹ ַב ַעת
לֹא יָ ַד ְע ִּתי ִאם ַה ְּמ ׁ ִש ָ
אוֹ ַהחֹק ַה ְמנֻ ָּסח
יח ָל ֶהן ָּכ ְך ָל ֶר ֶדת.
ַמ ִּנ ַ
ָהיוּ ַאנְ ׁ ֵשי דּ וֹ רוֹ ת
ֶאת ַהחֹק ֶט ֶרם יָ ְדעוּ ,
ׁ ֶש ָּמא ַ ּגם ָאז ָהי ּו דְּ ָמעוֹ ת יוֹ ְרדוֹ ת.
מירון ח .איזקסון
מירון ח .איזקסון ,מבכירי הסופרים
בישראל ,מפורסם ביצירתו האמונית
המתפרשת על פני שמונה ספרי שירה
ושלושה רומנים .זכה בתשס"א בפרס
הנשיא.
גג 9 \ 2013 \ 29
ֶאת ּ ָפנַ יִ ְך ֲאנִ י ַמ ִּכיר
יתי ֶאת ַהדִּ ְמ ָעה נוֹ ֶפ ֶלת,
וּ ֵמעוֹ ֵד ְך לֹא ָר ִא ִ
אוּ ַלי ְּכ ָבר ֵמעוֹ ָלם יָ דוּ ַע
ׁ ֶש ַהדְּ ָמעוֹ ת ּפוֹ ְרצוֹ ת ַמ ְע ָלה
יעה ַא ֵחר.
ְּבכ ַֹח נְ ִב ָ
לב
יעים ֵא ַלי
ֲח ָפ ִצים ַמ ִ ּג ִ
וְ ִל ָּבם ַמ ְת ִחיל ָלנוּ ַע,
יַ ְלדוּ ִתי ַה ְמ ַפ ְק ּ ֶפ ֶקת ִאם ָהיְ ָתה
ַמזְ ִּכ ָירה ְל ָכל ֵח ֶפץ ֶאת ַח ָ ּייו.
ְּכמוֹ אוֹ ת ְמחוּ ָקה
ׁ ֶש ֵ ּי ׁש ְל ַה ְע ִּת ָיק ּה ִּבזְ ִהירוּ ת
ׁ ֶש ָּמא ְּב ַא ַחד ַהדּ וֹ רוֹ ת
יע ְל ֶפ ַתע ׁ ְש ֵל ָמה,
ּתוֹ ִפ ַ
יתנָ ה
יעה ֵא ָ
אוֹ נְ ִג ָ
ֹאשוֹ
ׁ ֶשל ִא ׁיש זָ ֵקן ְּבר ׁ
ְּכמוֹ לֹא ִה ְס ַּת ְּלקוּ ִמ ֶּמנּ וּ ַמ ְח ׁ ְשבוֹ ָתיו.
פנים אחרים
יוֹ ֵתר ֵאינִ י ִמ ְס ַּת ֵּכל ְּב ָפנִ ים ֲא ֵח ִרים
לֹא ִא ׁ ּ ָשה וְ לֹא ֶ ּג ֶבר
נִ ְק ָר ִאים ְל ֵה ָראוֹ ת ְל ָפנַ י.
דַּ י ִלי ְּבכוֹ ס נוֹ זְ ִלים
ַה ּיוֹ ַד ַעת ְל ַה ְת ִחיל ֶאת ָהאוֹ ר ִמ ּתוֹ ָכ ּה,
אוֹ ַּב ָ ּים ַהחוֹ זֵ ר ִל ְהיוֹ ת ַק ְדמוֹ ן וְ ׁ ָשקוּ ף
ְל ַה ְראוֹ ת ְלטוֹ ְב ָליו ֶאת ַה ַ ּק ְר ַקע.
לֹא ְל ַה ִּביט עוֹ ד ַּב ּ ָפנִ ים ָה ֵא ֶּלה
ָק ׁ ִשיםַ ,ר ִּביםְ ּ ,פתוּ ִחים ,רוֹ ְכ ֵבי
ֵעינַ יִ םְ ,מ ַפ ֵּתי גּ ּו ִפיַ ,ע ְק ׁ ָשנֵ י י ִֹפי ַ ּגם ְּבזִ ְקנָ ָתם.
ֲא ַח ֶּכה ִל ְת ִפ ָּלה ׁ ֶש ֲא ֵח ִרים ְמ ַב ְּט ִלים
ְּכ ֵדי ִל ְלח ֹׁש אוֹ ָת ּה ְּבת ֶֹקף,
ֶא ְב ַחר ִלי ע ֶֹמק אוֹ ִא ׁ ּ ָשה
ְל ַה ׁ ְש ִאיר ָּב ֶהם ֶאת ַמ ָּב ִטי ַה ׁ ּ ָשקוּ ַע.
\ 2013 \ 10גג 29
יוסף עוזר
עמק יזרעאל ,ירושלים
יום ראשון ה' בשבט תשע"ב
יום שני כ"ו בתמוז תשע"ב
א
ַה ָּכ ָחל וְ ַה ּ ָשׂ ָרק ְמא ָֹה ִבים ַעד ָה ָאזְ נַ יִ ם
יֵ ׁש ׁ ֶש ֶלף וְ יֵ ׁש ַק ׁש ְוּג ָב ָבה וְ חוֹ ִחית
ְּבצֹ ֶמת ְמ ִגדּ וֹ
יסר ׁ ְשלֹמֹה
ָח ְרבוֹ ת ֻא ְרווֹ ת ַה ֵ ּק ָ
יפטוּ ִסים
ַּכ ָּלנִ ּיוֹ ת ֵּבין ֵא ָיק ִל ּ ְ
וְ ַה ּי ֵוֹגב ַּב ׁ ּ ַש ַער.
ֲאנִ י נָ ִביא ַעל הוֹ נְ ָדה ִסיוִ ויק.
נָ ָהג רוֹ ֶאה ֶאת ַמה ׁ ּ ֶש ִ ּי ְהיֶ ה
ַמ ְר ַאת ַה ְּמכוֹ נִ ית ַמ ְר ָאה
ֶאת ַמה ׁ ּ ֶש ָהיָ ה
ב
ָה ֲע ָר ֶפל ִמ ּמוּ ל
ּבוֹ ֵרא ַא ָ ּג ָדה,
ְמ ׁ ַש ֵחר ַל ֶּט ֶרף.
ֲאנִ י נוֹ ֵס ַע ְל ֵבית חוֹ ִלים ָה ֵע ֶמק
ֲאחוֹ ִתי ְמ ׁ ַש ֶח ֶרת ַח ִ ּיים.
זוֹ ֶכ ֶרתַּ ,ב ּ ָשׂ ֶדה?
ַל ַ ּינְ ּבוּ ט ַרק ְמ ַעט ָע ִלים ֵמ ַעל ָה ֲא ָד ָמה
יה הוּ א יָ ַדע ִל ְהיוֹ ת
ִמ ַּת ְח ֶּת ָ
ֵעץ ַּתת ַק ְר ָק ִעי.
ַל ׁ ּ ְָשוְ א יְ נַ ֶּסה עוֹ ֵבד ָה ֲא ָד ָמה
ַל ֲעקֹר אוֹ תוֹ ֵמ ֶא ֶרץ ַה ַח ִ ּיים.
בשדה ,ציור בצבעי מים של יוסף עוזר
גג 11 \ 2013 \ 29
ג
ְס ִביב ָה ֵע ֶמק דַּ דֵּ י יַ ְלדוּ ִתי
ַהר ַה ּמוֹ ֶרה ַה ׁ ּ ָשד ַהיְ ָמנִ י
אלי,
ַה ָּתבוֹ ר שְׂ ָמ ִ
ַה ִ ּג ְל ּבׁ ַע ְל ֵעת ְמצֹא,
ַה ֶח ְרמוֹ ן ְּביוֹ ם ָּב ִהיר.
ִמ ֻּכ ָּלם ֲאנִ י יוֹ נֵ ק.
ד
ְּב ֵחיק ַהר ַה ּמוֹ ֶרה ְּב ֵע ֶמק יִ זְ ְר ֶעאל
ָה ַר ָ ּקפוֹ ת ֲע ַדיִ ן
ֻמ ָ ּקפוֹ ת ְל ָבבוֹ ת
Nothing to kill or die for
And no religion too
יח ֶה ָע ָפר ְמ ׁ ַש ֵּכר ַמיִ ם
ֵר ַ
וְ ַה ֶּמ ֶל ְךַ ,ה ֶּמ ֶל ְך הוּ א קוֹ ץ
יע,
ׁ ְשמוֹ ַּ :בר ָ ּג ִב ַ
ְּכ ׁ ֶשהוּ א ֵמת הוּא ְמ ַר ׁ ְש ֵר ׁש ָּברוּ ַח,
יעיו.
ַּב ַּליְ ָלהְּ ,ב ָכל ְ ּג ִב ָ
יוסף עוזר ובתו הדס
ה
ְּביַ ְלדוּ ִתיָ ,ע ַלי ִּתיק ִּכ ָּתה ב'
ָ ּג ִלינוּ ִמירוּ ׁ ָש ַליִ ם ַה ִהיא
ִלשְׂ דוֹ ת ֵע ֶמק יִ זְ ְר ֶעאל.
ֵעינַ יִ ם אוֹ רוֹ ת אוֹ טוֹ ּבוּ ס
ִקדְּ מוּ נוּ ַּב ַּליְ ָלה,
ּ ָפר ֶֹכת ַח ְר ִצ ּיוֹ ת ְצ ֻה ּבוֹ ת,
וּ ְק ֻד ׁ ּ ָשה ַא ֶח ֶרת ׁ ֶשל
ֲא ָד ָמה ,אוֹ ר ׁ ָש ַמיִ ם
וּ ְת ִפ ַּלת ַמ ְמ ֵטרוֹ ת.
יוסף עוזר פרסם בתחילת האביב השנה את ספר שיריו עמק
יזרעאל -ירושלים )הוצ .אפיק( .יליד ירושלים .גדל והתחנך
במושב ברק ,עמק יזרעאל ,למד ספרות וחינוך באוניברסיטת
חיפה .לאחר שירותו הצבאי כלוחם במלחמת יום כיפור ,למד
בישיבת אור שמח בירושלים .עמד מאחורי הקמת כתב העת
דימוי ואחראי על הענקת שמו .ספרו שם ומלכות יצא לאור
בשנת 1990בהוצאת עקד .הוא אב לשבעה ילדים ,ומשמש
כמנהל חינוכי ומחנך בתלמוד תורה בירושלים.
\ 2013 \ 12גג 29
ו
ִּב ׁ ְשנַ ת ָ 1960היְ ָתה ְמ ִדינַ ת יִ שְׂ ָר ֵאל
עוֹ שָׂ ה ַחג ָּכל ֶר ֶגב ִּב ְמ ִדינַ ת יִ זְ ְר ֶעאל
ַחג יְ בוּ ל ָה ַע ְג ָבנִ ּיוֹ תַ ,חג יְ בוּ ל ֶה ָה ָדר
ִּבירוּ ׁ ָש ַליִ ם נָ ׁ ְשכוּ ֲא ָבנִ ים ֶאת ַה ּ ְשׂ ָפ ַתיִ ם
יְ בוּ ל ַה ְ ּג ֻא ָּלה דַּ ל
ַע ְכ ׁ ָשו ּ ַפ ְרדֵּ ס ָעקוּ ר
ַע ְכ ׁ ָשו ִּבירוּ ׁ ָש ַליִ ם ָה ֲא ָבנִ ים ּפוֹ ְרסוֹ ת
ַה ְפ ָ ּגנַ ת ְּכנָ ַפיִ ם
ז
אדי ָע ָרה
ִּב ְק ֵצה וָ ִ
יוֹ ְר ִדים ְלצ ֶֹמת ְמ ִגדּ וֹ ,יוֹ ְר ִדים.
ּ ִפ ְתאוֹ ם ְּכמוֹ יְ רוּ ׁ ָש ַליִ ם
יע ַהר ַה ּמוֹ ֶרה ָּבא ֶֹפק
מוֹ ִפ ַ
ַהר ַ ּג ַע ׁש ִא ֵּלם,
ִ ּג ְב ַעת ַה ּק ֶֹד ׁש ׁ ֶשל ָה ֵע ֶמק
וְ ִהיא ׁשוֹ ֶכ ֶבת ֲחשׂ וּ ָפה ִמ ְת ָ ּג ָרה
ׁשוֹ ְמ ִרים אוֹ ָת ּה
ֲע ֵצי ָה ֱאל ִֹהים ִמ ָ ּי ִמין וּ ִמ ּ ְשׂ מֹאל
יפטוּ ִסים
ָה ֵא ָיק ִל ּ ְ
ְ ּגבוֹ ִהיםֲ ,חסוֹ נִ יםְ ׁ ,שזוּ ִפים.
ח
ַהר ַה ּמוֹ ֶרה ִמ ְתעוֹ ֵרר ָּכל ּב ֶֹקר
ָצ ִעיר.
לֹא זוֹ ֵרק ַמ ָּבט ְּב ָא ִביו ַה ּמוֹ ִר ָ ּיהָ ,ה ָרחוֹ קַ ,ה ָ ּז ֵקןֶ ,ה ָחשׂ וּ ף.
ַעל ַהר ַה ּמוֹ ֶרה ָּב ִּתים וְ ִגנּ וֹ ת וַ ֲא ָדנִ ּיוֹ ת ַּב ַח ּלוֹ נוֹ ת
יל ִדים ְמשַׂ ֲח ִקים.
יסה ֲא ֻר ִּכים וִ ָ
וְ ַח ְב ֵלי ְּכ ִב ָ
יח.
לֹא ֶח ְב ֵלי ָמ ׁ ִש ַ
ַה ִּכ ָּתה ׁ ֶשל ַה ּמוֹ ֶרה ִהיא ֵע ֶמק יִ זְ ְר ֶעאל
וְ זֶ ה הוּ א ַה ּכוֹ ֵתב ְּב ִגיר ָל ָבן ַעל ַה ּלוּ ַח ׁ ֶשהוּ א ְּכ ִב ׁיש ַה ַּס ְר ֵ ּגל,
יע.
ַקו ְמ ֻר ָּסק ַמ ְפ ִרידַ ,קו ָל ָבן ַמ ְפ ִּת ַ
זֶ ה הוּ א ׁ ֶש ָּכ ַתב ֶאת ׁ ְש ִמי ַה ְּמ ֻכ ׁ ּ ָשף ֵמ ֶא ֶרץ יִ זְ ְר ֶעאל.
גג 13 \ 2013 \ 29
ט
ַה ָ ּי ֵר ַח ְמ ַצ ְל ֵצלְ :צ ִאי ְל ַה ְפ ָס ָקה ֶא ֶרץ יִ שְׂ ָר ֵאל,
ְלכוּ ְלשַׂ ֵחק ְּתנוּ ַעת ַה ּמוֹ ׁ ָש ִבים
ְלכוּ ִל ְהיוֹ ת ַעם ָח ָד ׁש ,יְ הוּ ִדים ֲח ָד ׁ ִשים
ָה ַר ָ ּקפוֹ ת יִ ְר ְקדוּ ְּב ַמ ְע ָ ּגל,
יע:
ַה ּמוֹ ֶרה יַ ְצ ִּב ַ
" ַליְ ָלה ִח ֵ ּור ִמשְׂ ָּת ֵר ַע"
י
ָה ֲא ָד ָמה ְמ ַד ֶּב ֶרתֲ :אנִ י ִמ ְת ַ ּג ְע ַ ּג ַעת,
יס ְר ֵקנִ יִ ,מי יְ ַב ֵּתק ֶּת ֶלם
ִמי יָ בוֹ א וִ ָ
יִ שְׂ רֹט ַּב ִ ּצ ּ ָפ ְרנַ יִ ם,
יַ ׁ ְש ֵקנִ י ִמשְׂ ָחק ַמ ְקדִּ ים ׁ ֶשל ַמ ְמ ֵט ָרה?
ֵאיפֹה ַה ׁ ּש ֶֹרר
ׁ ֶש ִ ּי ָּכנֵ ס
ִעם ַה ַּס ִּכיןַ ,ה ַּמשְׂ דֵּ ָדהִ ,לזְ ר ַֹע?
ֲאנִ י ִמ ְת ּפוֹ ֶר ֶרתִ ,מ ׁ ְש ּתוֹ ֶק ֶקתּ ,בוֹ א
ׁשוֹ ֵטף זֶ ַרעְ ,מ ֻד ׁ ּ ַשן זֶ ֶבל
יַ ִ ּק ִירי,John Deere :
ְט ַר ְקטוֹ ר ַח ַ ּיי.
יא
ָה ָאבוֹ ת ֶה ְעדִּ יפ ּו ֶאת ֶה ָה ִרים
ֲאנִ י אוֹ ֵהב ָּכאן ֶאת ַה ׁ ּ ָש ַמיִ ם
ֶאת ִ ּג ְדעוֹ ן ׁ ֶש ָעשָׂ ה ְּב ֵעין ֲחרוֹ ד
ִחידוֹ ן ַעל ּ ְפנֵ י ַה ַּמיִ ם וְ ֶאת
ַה ְמ ׁשוֹ ֶר ֶרת דְּ בוֹ ָרה ׁ ֶש ׁ ּ ָש ָרה ׁ ִשיר ַעל נַ ַחל ִק ׁישוֹ ן
ָּכאן ָ ּג ֲא ָלה יָ ֵעל
ֶאת ְּכבוֹ ד ָה ִא ׁ ּ ָשהָּ ,כאן
נָ בוֹ ת נָ ַטע ֶּכ ֶרם וְ נִ ְר ָאה ִּב ְקלוֹ נוֹ ַה ֶּמ ֶלךְ.
ְר ָג ִבים דּ וֹ ְב ִביםֶ ,צ ַבע ח ּום ְמ ַד ֵּבר,
יע יָ רֹק אוֹ יָ ֵב ׁשָ ׁ ,ש ִרים ַּב ּ ָשׂ ָפה ׁ ֶש ִּלי:
ַּבר ָ ּג ִב ַ
ַח ְר ִסית ַע ִּת ָיקה.
\ 2013 \ 14גג 29
אשר רייך
הספק ועוד שלושה שירים
הספק
יאנִ י
יָ ַד ְע ִּתי ְּכ ָבר ִּכי ַמה ׁ ּ ֶש ֱה ִב ַ
ּ ַפ ַעם ַּב ֲע ָב ִרי ָה ָרחוֹ ק ֵא ָליו
יאנִ י ׁ ֵשנִ ית ֶאל ֲח ָד ָריו;
יְ ִב ֵ
זֶ ה ָהיָ ה וְ יִ ְהיֶ ה ַה ָּס ֵפק
ַה ָּנ ִקי ִמ ּ ֹכל.
יעים ַה ְ ּגדוּ ׁ ִשים
ַּביְ ִצ ִ
ְס ִביב ַמ ְסלוּ ֵלי ַה ֵּמרוֹ ִצים
ׁ ֶשל ִה ּסוּ ַסי ָה ִע ְק ִב ִ ּיים,
אתי ַל ָ ּגלוּ ת ַה ֲח ׁשוּ ָכה.
יָ ָצ ִ
ֶה ֱח ַל ְפ ִּתי ְס ֵפקוֹ ת ְּכמוֹ ְק ָל ִפים
ָל ַד ַעת ׁ ֶש ַה ִה ּסוּס ַה ָ ּקרוּ י ָס ֵפק
אשוֹ ן ֶאל ַה ַ ּקו
יע ִר ׁ
יַ ִ ּג ַ
יאנִ י
וְ ַה ִה ּמוּ ר הוּ א ׁ ֶש ֱה ִב ַ
ֶאל ַה ּכֹל־יָ כוֹ ל.
הבלתי נראה
אוּ ַלי ַא ָּתה ֱאל ֵֹהינוּ ַה ֶּמ ֶל ְך ֶה ָעלוּ ם יוֹ ׁ ֵשב ַעל ִּכ ֵּסא ַה ָּכבוֹ ד
ַּב ׁ ּ ֵשרוּ ִתים ַה ֲח ׁ ָש ִא ִ ּיים וּ ֵמ ִפיץ ָלנוּ ַּת ְריָ "ג
יס ִאינְ פוֹ ְר ַמ ְציָ ה
ּ ְפ ָח ִדים ְּכ ִד ְ
ְמ ֻת ְח ֶּכ ֶמת
ֵמ ַה ּכ ַֹח ַה ִּב ְל ִּתי נִ ְר ֶאהַ ,ה ִּב ְל ִּתי נִ ְל ֶאה
ִמזֶ ה ַא ְל ֵפי ׁ ָשנִ ים .אוֹ ר ֲאנִ י ְמ ַב ֵ ּק ׁש אוֹ ר
ֲא ׁ ֶשר יְ זַ ֵּכנִ י ִּב ְבכֹ ַרת ַהיְ כוֹ ֶלת ִל ְראוֹ תוֹ
ְּב ִמנְ ֶה ֶרת ַח ֵ ּיינוּ ְל ָג ֵר ׁש אֹ ֶפל וַ ֲא ֵפ ָלה.
גג 15 \ 2013 \ 29
זוּג ָה ֵא ִלים ׁ ֶש ָ ּי ַלד ֶאת ּתֹהוּ וָ בֹה ּו
ישם ִל ְבנֵ י ְּתמוּ ָתה
ְּב ַמ ְח ׁ ְשכוֹ ת ַה ּ ַפ ַחד ְלהוֹ ִר ׁ ָ
יהםֶ ׁ ,ש ָּמא ׁשוֹ ֵכן ׁ ָשם
ַה ְמ ַפ ֲח ִדים ֲא ִפ ּלוּ ִמ ִ ּצ ְל ֵל ֶ
ב־אל ִּב ְל ִּתי נִ ְר ֶאה וְ לֹא נִ ׁ ְש ָמע.
ְר ַב ֵ
צבעי הפחד
לֹא ְל ֻת ִּמי ָס ַב ְר ִּתי ָּת ִמיד ִּכי ַל ּ ַפ ַחד
ְצ ָב ִעים ַר ִּביםְ ,סמוּ יִ ים ְוּגלוּ יִ ים
נִ ְס ָּת ִרים וּ ְמ ַא ְ ּי ִמים.
ַה ׁ ּ ָשחֹרַ ,ה ִּמ ְס ּתוֹ ִריַ ,ה ְמ ַס ֵּמל ֲח ָרדוֹ ת.
ימה וּ ְת ִמימוּ ת.
ַה ָּל ָבן ,סוֹ ֵכן ָּכפוּ ל ׁ ֶשל ֵא ָ
ַה ָ ּירֹק ַה ָּבטוּ ַח ִמדַּ י ְּב ַע ְצמוֹ ַעד ְּכ ֵדי ֲח ׁ ָשד,
ׁ ֶשהוּ א ָמ ֵלא ַר ַעל ּ ְפ ָח ִדיםַ .רק ַה ָּכחֹל ַמ ְק ִרין
ׁ ֶש ֶקט וּ ְד ָמ ָמה ַה ִּמ ְצ ַט ֲה ִבים ִל ׁ ְש ָמ ָמה.
ִמ ְד ַּבר ֶא ְפ ׁ ָש ֻר ּיוֹ ת ְל ַמ ְל ַא ְך ַה ּ ְפ ָח ִדים
ׁ ֶש ִּב ְרצוֹ תוֹ יַ ּ ִפיל ַח ְל ֵלי ּ ַפ ַחד נוֹ ָרא ַל ָ ּצ ָמא
וּ ְל ַס ֲע ַרת חוֹ לוֹ ת וּ ְל ׁשוֹ ְד ִדים ְצ ֵמ ֵאי דָּ ם
יח ָּב ֶהם ּ ַפ ַחד נוֹ ָרא ִמ ּ ֹכלָ :מוֶ ת.
ׁ ֶש ָה ָאדֹם ֵמ ִפ ַ
השיבנו
יְ ִדיד נְ עוּ ַרי ָה ַפ ְך ֶאת עוֹ רוֹ
ִל ְק ַראת ַה ּ ֶפ ַסח ו ִּב ֵער ִמ ִ ּק ְר ּבוֹ
ֶאת ֲח ֵמץ ֲח ָט ָאיו ְּכ ֵדי ַל ֲהפ ְֹך
ֶאת ַע ְצמוֹ ְל ַב ַעל ְּת ׁש ָוּבה.
ֲה ׁ ִש ֵיבנוּ ֵא ֶל ָ
יך וְ נָ ׁשוּ ָבה
ְּב ִלי ִס ּיוּ עוֹ ׁ ֶשל ַרב וּ ָמדוֹ ן.
הוּבתוֹ
ְּב ִע ְקבוֹ ָתיו ָּב ָאה הוֹ ד ֲא ָ
ַה ְ ּצפוֹ נִ ית ׁ ֶש ָהיְ ָתה ַל ִ ּג ּ ׁי ֶרת ִר ׁ ְש ִמית,
ֵהם ָמ ְצאוּ ַע ְצ ָמם ַעל ֵעץ ָעבׁת
אשר רייך בערב ההשקה שערך
איגוד הסופרים הכללי לספרו החדש,
ה ,16-חומר נפש .זמן קצר אחר כך
הופיעה האנתולוגיה סוף העולם,
אכספרסיוניסטית
שירה
מבחר
גרמנית בעריכתו ובתרגומו ,כמעט
במקביל הופיע ספר שלישי בתרגומו
מגרמנית ,ספרו של גוטפריד בן,
נעורים יפים .נעוריו של רייך עצמו
עברו עליו בשכונת מאה שערים
להורים
בירושלים ,שם נולד
מקבוצת נטורי קרתא .הוא פרסם
בעיתון על
את שיריו הראשונים,
המשמר בשנת ,1959ומאז יצירתו
שופעת כמעין המתגבר.
\ 2013 \ 16גג 29
ׁ ֶש ָה ַפ ְך ָל ֶהם ִמ ׁ ְש ָּכן ְל ׁשוֹ ׁ ֶש ֶלת
ׁ ֶש ָ ּי ִקימוּ ִל ְת ִח ָ ּיה.
אתי ֶאת ַה ְ ּצפוֹ נִ ית
ְּב ֶע ֶרב ַה ַחג ָמ ָצ ִ
ַה ְּבלוֹ נְ ִדית ֵמאוֹ ְסלוֹ ְּב ּ ַפ ְרק ַה ַ ּי ְרקוֹ ן
זוּג ּהְ ,חנוּ ן יְ רוּ ׁ ַש ְל ִמי,
יַ ַחד ִעם ֶּבן ָ
יעים ְל ַע ְצ ָמם ִמ ַּטת ָע ִלים
ַמ ִ ּצ ִ
ִמדִּ ְמעוֹ ת ַה ּב ֶֹקרַ ,ה ַּטל:
ׁ ֶש ַעל ּ ִפי ָה ַא ָ ּג ָדה ַה ְ ּיהוּ ִדית
ִמ ֶּמנּ וּ נִ ְב ָרא ָהעוֹ ָלם.
ֵהם נִ ְר ֲחצוּ ְּב ַטל
וְ ָהעוֹ ָלם נִ ְר ָאה ָח ָד ׁש וּ ַמ ְב ִהיק.
רואים כפול ,קולאז' מעשה ידי יערה בן-דוד
גג 17 \ 2013 \ 29
חוה פנחס-כהן
ויש חשש ,ועוד שירים
ויש חשש
וְ יֵ ׁש ֲח ׁ ָש ׁש ְלסוֹ ד ׁ ֶש ֵ ּי ֵצא ֵמ ַהדְּ ָב ִרים וְ יֵ ֵצא ֵמ ַה ִּמ ִּלים וְ יֵ ֵצא ִמ ָּכל ׁ ֶשהוּ א נִ ְפ ָּתל
ְּבתוֹ ִכי וּ ֵמ ָע ַלי .וְ יֵ ׁש ֲח ׁ ָש ׁש ׁ ֶש ִ ּי ְט ַּבע ְּבתוֹ ְך ָה ַר ַע ׁש וְ יֵ ׁש
ֲח ׁ ָש ׁש ָ ּגדוֹ ל ׁ ֶש ִּת ְב ַלע אוֹ תוֹ ַה ְּתהוֹ ם
ַה ּסוֹ ד ַה ִּמ ְת ַע ֵּבר ְּכיֶ ֶלד ַּבדְּ ָב ִרים
ְמשַׂ ֵחק ִּבי ַמ ֲחבוֹ ִאים
וּ ְמ ַב ֵ ּק ׁש ִמ ֶּמ ִּני ַ ּגם ְל ִה ָ ּו ֵלד
וְ ַגם ְל ִה ְת ַח ֵּבא ְּב ַר ְח ִמי
וּ מוֹ ֶרה ְּב ֶא ְצ ַּבע יַ ְלדִּ ית
נְ ֻקדָּ ה ְּב ֶא ְמ ַצע ַה ִהיא
ְּב ָכל ּ ַפ ַעם ׁ ֶש ִּת ַ ּגע ִּבי
יִ ָ ּו ֵלד ֵמ ָח ָד ׁש
וִ ַיב ֵ ּק ׁש ֶאת ֵח ִיקי
חוה פנחס-כהן
ְּכ ִא ּלוּ ָהיָ ה ְמקוֹ מוֹ ׁ ֶשל עוֹ ָלם
אשית
וּ ִמ ְּב ֵר ׁ ִ
יִ ְק ָרא ְּב ׁ ֵשמוֹ ת וַ ֲה ָברוֹ ת ְּב ִד ּיוּ ק
ְללֹא ִה ּסוּ ס וּ ְללֹא ֶרוַ ח
ָּכל דָּ ָבר ִּב ׁ ְשמוֹ ְוּב ִע ּתוֹ
וּ ִמ ׁ ּ ָשם יִ ְת ּ ַפ ׁ ּ ֵשט גּ וּ ִפי
ְל ָכל ָהרוּ חוֹ ת ְּכ ַא ְדוָ ה וְ ֶל ָה ָבה
וְ ָחרוּ ז ְּב ַא ֲה ָבה
וְ ֶא ְת ּ ַפ ׁ ּ ֵשט וְ ֶא ְפ ׁשֹט ֶאת יָ ִדי
ַל ֲה ִביאוֹ ֶאל ּ ִפי וּ ְלהוֹ ִליד
באפריל האחרון קיבלה חוה
פנחס-כהן את פרס רמת גן
לשירה .על ספרה אחי
הצימאון שיצא לאור אשתקד.
חוה פנחס כהן עטורה פרסים
)פרס אלתרמן ,פרס קוגל,
פרס אקו"ם ועוד( ,פרסמה
שמונה ספרי שירה ,עורכת
את כתב העת לתרבות
יהודית דימוי ,ומייחדים אותה
הניגודים הדרים באישיותה
הספרותית בכפיפה אחת.
היא ממנהיגות הזרם הקורא
להחזיר את השירה העברית
אל מקורותיה הדתיים ,ומצד
שירתה רוויה במיניות בלתי
שאפשר
כפי
מוסתרת,
להיווכח מן השיר "כל העולם
הוא קול" המתפרסם כאן.
\ 2013 \ 18גג 29
ֶאת ַה ֵּס ֶפר וְ ֶאת ַה ִ ּז ָּכרוֹ ן
ְּכמוֹ ֵא ָיבר ְּבתוֹ ְך ֵא ָיבר
ַמיִ ם ְּב ַמיִ ם
נְ הוֹ ָרא ִּבנְ הוֹ ָרא
וְ יָ ׁשוּב ַה ּסוֹ ד ֵא ַלי.
ׁשוּב וְ ׁשוּב
תנועה בעולם
.1
ֶא ְתמוֹ ל יָ ַרד ַה ֶ ּג ׁ ֶשם ִל ְפנֵ י ׁ ֶש ִהזְ ִּכירוּ ְ ּגבוּ רוֹ ת
ִּב ְת ִח ַ ּית ַה ֵּמ ִתיםֲ .ענָ נִ ים ֶה ֱא ִפירוּ ֶאת ַה ָ ּים
ׁ ֶש ֵה ִרים ַ ּג ָּליו ִּב ְגבוּ ָרהַ ,ה ּכֹל ָהיָ ה ִּב ְל ִּתי ָצפוּ י
ְּכ ׁ ֶש ָ ּי ְרדוּ ַה ִּט ּפוֹ ת ַעל ַּכ ּפוֹ ת ַהדְּ ָק ִלים וְ ִה ְת ָע ְרבוּ
ְּב ַר ַח ׁש ֲע ֵקבוֹ ת ְּכפוּ ִלים ׁ ֶש ִה ׁ ְש ַא ְרנוּ ַעל ַהחוֹ ל.
ַה ִּט ּפוֹ ת וְ ַה ֲח ָצ ִבים ָהי ּו ֵא ֶּלה ְל ֵא ֶּלה
יפים
ִּכנְ ִט ִ
יפים.
וְ ִכזְ ִק ִ
.2
יָ ַד ְע ִּתי ׁ ֶש ֵּביתוֹ ִלי ֻס ַּכת ַא ְר ַעי
וַ ֲאנִ י ַצ ְליָ נִ ית יְ ֵח ָפה ַה ִּנ ְכנֶ ֶסת ְל ִתיק ַמ ָּסע
וְ עוֹ ָלה ֶאל ָה ָהר
ׁ ָשם ַעל ִמזְ ֵּב ַח ָּכחֹל ׁשוֹ ֲח ִטים ְּת ׁשוּ ָקה
וְ ֵח ׁ ֶשק וְ ַדם ָה ִא ׁ ּ ָשה ְל ִמ ִּלים ׁ ֶש ִּנ ַּתן ְלפוֹ ֵרר
וּ ְל ַה ִ ּג ׁיש ַ ּגם ְל ִמי
ׁ ֶש ׁ ּ ִש ָּניו נָ ְפלוּ ֵמ ִח ּכוֹ אוֹ ְל ִמי ׁ ֶש ּיוֹ נֵ ק
וְ ׁ ִש ָּניו ֶט ֶרם ָצ ְמחוּ
ְל ׁשוֹ נוֹ יְ ֵח ָפה ְּב ִח ּכוֹ .
גג 19 \ 2013 \ 29
כל יעקב הוא קול
ָּכל ַה ַּליְ ָלה ָהיוּ הוֹ ְפכוֹ ת ִּבי יָ ָדיו ׁ ֶשל ֵעשָׂ ו
יתי ׁשוֹ ַמ ַעת קוֹ לוֹ ׁ ֶשל יַ ֲעקֹב.
וְ ָהיִ ִ
יָ ָדיו ׁ ֶשל ֵעשָׂ ו ָּכ ְרתוּ ִלי ְּב ִרית ָל ׁשוֹ ן
וְ ָהיוּ ְמ ַה ְּלכוֹ ת ָע ַלי וּבוֹ ְראוֹ ת ִמ ִּלים ׁ ֶש ּלֹא ִה ִּכיר וְ לֹא יָ ַדע
וְ ַרק ֲאנִ י קוֹ ֵראת ִמ ּתוֹ ְך יָ ָדיו ַההוֹ ְלכוֹ ת ַעל גּ וּ ִפי
ִמ ְכ ָּתב נִ ְכ ַּתב ָע ַלי ַוּב ֲעבוּ ִרי
ְּבקוֹ לוֹ ׁ ֶשל יַ ֲעקֹב ַה ּלוֹ ֵח ׁש ַ ּג ְעגּ וּ ִעים.
ילים
ִא ׁיש שָׂ ֶדה ָּתם ִ ּג ָּלה ִלי ׁ ְש ִב ִ
יאנִ י
ְּבעוֹ ָלמוֹ וְ עוֹ ָלמוֹ ת ִּב ְד ָברוֹ ֱ .ה ִב ַ
ֶאל ֶח ְביוֹ נֵ י ְמ ָערוֹ ת ְּב ֶס ַלע ָה ָהר
וְ ָט ַבל ַר ְג ַלי ְּבבוֹ רוֹ ת ַמיִ ם ָל ַפת ָמ ְתנַ י
וְ ֵה ׁ ִשיב נַ ְפ ׁ ִשי ַּב ְּב ֵר ָכה ׁ ֶש ְּב ִפי ַה ַּמ ְעיָ ן.
וְ ׁ ָש ַמ ְע ִּתי קוֹ לוֹ ׁ ֶשל יַ ֲעקֹב ָרץ ֶּב ָה ִרים
אתי ְּבקוֹ ל
ָלבוֹ א ּתוֹ ִכי וְ ָק ָר ִ
אתי לוֹ ְּב ֵלילוֹ ת ׁ ַש ָּבת
ֵעשָׂ ו ֲאהו ִּבי ּבוֹ א ָק ָר ִ
ְל ַא ַחר ׁ ֶש ִּב ׁ ּ ַש ְל ִּתי ֶאת ָח ְגלוֹ ת ָה ָא ִביב
ַוּב ֲע ֵלי ָּכנָ ף ֲא ֵח ִרים וּ ׁ ְש ָאר דָּ ִגים ְמ ַפ ְר ּ ְפ ִרים
ׁ ֶש ֵה ִביא ַל ִּמ ְט ָּבח ִוּב ְק ׁשוּ ַעל נַ ְפ ׁ ָשם ַל ֲחזֹר ִל ְמקוֹ ָמם.
אתי ְּבקוֹ ל ֵעשָׂ ו
ָק ָר ִ
הוּבי ֲעשֵׂ ה זֹאת ׁשוּב וָ ׁשוּב וְ ֶא ׁ ְש ַּכח
ֲא ִ
ֶאת קוֹ ל יַ ֲעקֹב ַה ּקוֹ ֵרא ִלי ַּב ֲח ָד ִרים ּבוֹ ִאי.
ְּב ֶח ְל ַקת גּ וּ ֵפ ְך ֲח ָל ִקים ֲח ָל ִקים
ְוּבב ֶֹקר ׁ ַש ָּבת ְל ַא ַחר ׁ ֶש ִּכ ָּסה ָּכל ַה ַּליְ ָלה
גּ וּ ִפי ִּבשְׂ ָפ ָתיו וְ ׁ ָשדַּ י ֵּבין יָ ָדיו ְמ ַפ ְר ּ ְפ ִרים
ָהיָ ה ִמ ְת ַע ֵּטף ְּב ַט ִּלית וּבוֹ ֶכה
הוּבי ְּבקוֹ ִלי ַה ִחיצוֹ ן
ׁ ֶש ּקוֹ ֵראת לוֹ ֲא ִ
ימי ׁשוֹ ֵמ ַע ָא ִחיו.
וְ קוֹ ִלי ַה ּ ְפנִ ִ
ַוּב ׁ ּ ִשיר ַה ֶ ּזה ַה ָּתם
לֹא ִהזְ ַּכ ְר ִּתי וְ לוּ ּ ַפ ַעם
ֶאת ַה ִּמ ָּלה דָּ םִּ ,כי הוּ א נֶ ֶפ ׁש ֵעשָׂ ו.
\ 2013 \ 20גג 29
יערה בן -דוד
לא טוב היות האדם ,שירים וקולאז'
*
לֹא טוֹ ב ֱהיוֹ ת ָה ָא ָדם
נוֹ ֶטה ַעל ִצדּ וֹ ְּכמוֹ גּ וּ ף ֳאנִ ָ ּיה
ׁ ֶש ָה ַפ ְך נְ ָק ִבים נְ ָק ִבים ֲחלוּ ִלים
ֲחלוּ ִלים
יפים אוֹ תוֹ
וּ ַמיִ ם ְמלוּ ִחים ְמ ִצ ִ
ֵחיק ֵריק נוֹ ׁ ֵשם ׁש ָוּבה ִל ְמנוּ ָחיְ ִכי
ִּכי ֵאין קוֹ ֵרא ָל ֶע ֶרב ּב ֶֹקר
וְ ֵאין ִמי ׁ ֶשיָ ִעיר שְׂ ָפ ַתי ִּב ׁ ְשנָ ִתי.
ׁשֶ בַע באהבתו
ׁ ִש ָיר ָת ּה ָע ְל ָתה ְּכפוֹ ַר ַחת ַּב ֲח ִלילוֹ
ּב ֶֹקר ָּבא וְ ִה ֵּנה ִהיא ֵל ָאה
ֲא ָבל ֶע ְדנָ ה ִּב ְבשָׂ ָר ּה
ַּב ֶּמה ָט ֲע ָתהַּ ,ב ֶּמה ִּת ְט ֶעה
ִה ֵּנה ַה ֵחיק – וְ ַא ֵ ּיה ַה ּ ֶשׂ ה?
יה
עוֹ נוֹ ת ִה ְת ַה ּ ְפכוּ ְּכמוֹ ִא ׁ ּ ָשה ְּב ִצ ֶיר ָ
" ַקח אוֹ ִתי ִא ְּת ָך" -
ַעל ֵאם ַהדֶּ ֶר ְך
ְּכ ׁ ֶש ִח ּ ֵפשׂ ִמ ׁ ְש ָען ֵה ִבין ׁ ֶש ָּמוֶ ת
ֵאינוֹ סוֹ ף ּ ָפס ּוק ָּב ַא ֲה ָבה.
יערה בן דוד
יערה בן דוד היא משוררת,
מבקרת ואמנית .בגיליון זה
)ובגיליונות גג הקודמים(
אפשר להתוודע לשיריה,
שיצאו מאז 1982בחמישה
ספרים ,האחרון שבהם
ראה אור לפני שנתיים
סוס טרויאני מבטן
התודעה" .לפני חודשים
אחדים יצא לאור אוסף
מאמרי הביקורת שלה,
במבוך המראות ,ואחדים
מן הקולאז'ים
שלהמודפסים בחוברת זו.
גג 21 \ 2013 \ 29
מָ לך לבדו
ִא ּיוֹ ב ֶמ ֶל ְך ַה ִ ּי ּסו ִּרים ָמ ַל ְך ְל ַבדּ וֹ
ַעל יִ ּסוּ ָריו ,לֹא ִה ׁ ְש ַּת ֵ ּג ַע
ְּביוֹ ם ַה ִּכ ּפוּ ִריםַ ,רק ַּב ַחג ַה ָּבא ַא ֲח ָריו
ִּכי לֹא ָהיָ ה לוֹ ַעל ָמה ְל ַכ ּ ֵפר.
ָמ ָצא ֶאת ָה ֶר ַגע ְל ַה ְפ ִליא ִמ ּלוֹ ָתיו
יתה
ַמ ּכוֹ ָתיו ָלבׁר לוֹ ִמ ָ
לֹא ַעל ִמ ָּטתוֹ .
עוֹ ֵצם ַעיִ ן ַא ַחת ִמ ּ ְפנֵ י ֱאל ִֹהים.
יוֹ ׁ ֶש ֶבת ִא ּמוֹ ַע ְכ ׁ ָשו ַּב ִּמ ְר ּ ֶפ ֶסת
וְ צוֹ ֶע ֶקת ְּב ׁ ֶש ֶקט ַעד ֵקץ ַה ָ ּי ִמים
ִּכי ָק ְטעוּ אוֹ ָת ּה ְללֹא ַר ֵחם ַּב ְּת ִה ִּלים
וְ ַא ַחר ַהדְּ ָב ִרים ָה ֵא ֶּלה וְ ַעד ַע ְכ ׁ ָשו
ֲאנִ י ׁשוֹ ֶת ֶקת וְ ִהיא ׁשוֹ ַמ ַעת ְמאֹד
וְ ִכ ְמ ַעט לֹא ׁשוֹ ֶא ֶלת
אני לא שמרתי
ֲה ׁשוֹ ֵמר ָא ִחי
ֶא ְפ ׁ ָשר ִל ׁ ְשאֹל אוֹ ִתי
ֲא ָבל זוֹ ִּת ְהיֶ ה ׁ ְש ֵא ַלת ָּתם
ַח ְס ַרת ַט ַעם וְ ִת ְכ ָלה
ִמ ָּכל ִמ ׁ ְש ָמר
ֲאנִ י לֹא ׁ ָש ַמ ְר ִּתי
ֶא ָּלא ֶאת נַ ְפ ׁ ִשי וְ ָה ֵא ֶלם
ַמ ּ ָשׂ ִאית עוֹ ֶב ֶרת ְּב ַר ַע ׁש
לוֹ ַק ַחת ִמ ֶּמ ִּני ֶאת ׁ ְש ֵא ִרית ַה ִּמ ִּלים
\ 2013 \ 22גג 29
חיה אסתר
אני ספינת חלל -שני שירים
*
יליוֹ ן ַּכדּ וּ ר ֵח ׁ ֶשק
ֲאנִ י ְס ִפינַ ת ָח ָלל ֲעמוּ ַסת ְמ ָג ִדים ֲענַ ן וֶ ְר ִמ ְ
ּ ִפ ְתאוֹ ִמית
יתית
יעת ׁ ָש ַמיִ ם ְּתזָ זִ ִ
ַעל דַּ ְלתוֹ ת ׁ ָש ַמיִ ם רוֹ ְתחוֹ ת ֲאנִ י חוֹ ֶר ֶטת ְּב ִע ּ ָפרוֹ ן ַח ׁ ְש ַמ ִּלי יְ ִר ַ
ֵא ְ
יך גּ וּ ף ַהח ׁ ֶֹש ְך נִ ְק ָרע ַל ֲח ִתיכוֹ ת ְּב ִצ ְרחוֹ ת ָהאוֹ ר
ֵא ְ
יך ַה ׁ ּ ְש ִביל יִ ֵּלד נָ ָהר ׁשוֹ ֵצף
ֵא ְ
יך ָהרוּ ַח ָק ְר ָעה ֵע ִצים ׁ ְש ֵל ִמים ִמ ּתוֹ ְך ֲחלוֹ ם
יפה ְצ ָב ִעים ַּב ֲעוִ יתוֹ ת ִצ ְבעוֹ נִ ּיוֹ ת ִּב ְל ְּב ָלה ָ ּג ַל ְק ְסיוֹ ת ְּב ׁ ִש ָ ּגעוֹ ן
ֵה ִע ָ
ּבוֹ ֵער ַּבדְּ ָפנוֹ תַ ,ה ִ ּק ּמוּ ִרים נוֹ ׁ ְש ִמים
ִר ִירית ָה ֶר ֶחם נִ ְפ ֶר ׁ ֶשת ֵמ ָע ַלי ַע ְפ ַע ּ ֵפי ַה ׁ ּ ְש ָחלוֹ ת ּ ְפתוּ ִחים
אר ֵדי זַ ֲערוּ ִרים ְמנַ ְצנְ ִצים
יליַ ְ
שָׂ ָרף צוֹ ֶפה ִּבי ָצף ְּב ִמ ְ
ְּבשַׂ ר ָא ָדם חוֹ ֶצה ֶאת ַה ְּנ ׁ ָש ָמה ַה ְמ ַה ְב ֶה ֶבת ְּב ִק ְפ ֵלי אוֹ ר ָל ָבן
צוּלה ּ ָפ ִר ְ
יך ַּכ ֲחלוֹ ם יָ עוּ ף ָּב ׁ ֵשל ְּכ ׁ ַשד ְטרוֹ ּ ִפי
ָאדֹם ְּכיֵ ין ְמ ָ
ישים ַע ְצ ָמם ְל ִפ ּיוֹ ַתי ֲענֻ ַ ּגת ַה ִּל ּקוּ ִקים ֻמ ֶ ּג ׁ ֶשת ְל ַכ ּפוֹ ת יָ ַדי
יצים ַמ ִ ּג ׁ ִ
נוֹ ְט ֵפי ַה ִּמ ִ
ְמ ַח ׁ ְש ֶמ ֶלת ֶא ְצ ְּבעוֹ ַתי
ַ ּג ִּלים ׁשוֹ ְט ִפים ִּבי ִמ ְת ַע ְ ּג ִלים ְּכיַ ׁ ְש ָבן נִ ּמוֹ ַח ְּכ ַהר נָ ֵמס ְּכ ִר ּקוּ ד ַה ְּל ָבנָ ה
ַה ַּמ ְר ִטיב ֶאת ְּת ׁשוּ קוֹ ַתי ְּב ַמ ֲחזוֹ ִר ּיוּ ת ָה ֵא ׁש
ֲא ָריוֹ ת ׁ ָש ֲאגוּ ַּב ִּמ ׁ ְשעוֹ ִלים ְל ִביאוֹ ת ֲא ֻד ּמוֹ ת דָּ ֲהרוּ ּבוֹ ֲערוֹ ת ִאיג ּו ָאנוֹ ת ָר ְקדוּ
יסי
ַמה ֶ ּזה ָהיָ ה ַה ַח ּיוֹ ת ָה ֵא ֶּלה ַמ ְר ִטיבוֹ ת ַר ְג ֵלי ֶהן ְּב ַת ֲאווֹ ַתי ׁשוֹ ֲאגוֹ ת ַּב ֲע ִס ַ
ַמ ְב ִליחוֹ ת ְּבנוֹ זְ ֵלי ְּת ׁשוּ ָק ִתי
ָאדֹם ִמ ְת ַק ֵּמט ִל ְר ִע ַידת ֲא ָד ָמהַ ,ק ְר ֻס ֵּלי ָהרוּ ַח ִמ ְת ַח ְּכ ִכים ִּבי
ַה ׁ ּ ְש ָחלוֹ ת ׁ ְשטוּ פוֹ ת דָּ ם ֲאכוּ לוֹ ת ַּת ְד ֵה ָמה ֵמ ַהיְ כ ֶֹלת ֵמ ָה ָע ְצ ָמה
ּ ַפ ְקעוֹ ת ַה ְּת ׁשו ָּקה נִ ְפ ָּתחוֹ תֵ ,אם ַה ְּס ָע ָרה לוֹ ֶב ׁ ֶשת ְמ ִעיל עוֹ ְר ִקים ָּכחֹל
ילה
יצת ָהרוֹ ֵת ַח ִה ְת ִח ָ
ָמ ָרתוֹ ן ָּכנָ ף ִר ַ
גג 23 \ 2013 \ 29
*
יטים ָח ְכ ַמת ַה ּ ָשׂ ָרף
ִס ְפ ֵרי ַּת ְח ִר ִ
ַמ ְסעוֹ ת ָה ִע ּ ָפרוֹ ן ַה ַח ׁ ְש ַמ ִּלי ִמ ְכחוֹ ל ַה ַח ׁ ְש ַמל
ִּב ְמבוֹ אוֹ ת ַה ַ ּק ְדמוֹ ן ַא ֲה ָבה ֲע ֻמ ָ ּקה לֹא ְמ ֻפ ְענַ ַחת
ִא ֵ ּיי ָ ּג ַל ּ ָפגוֹ ס ִאיגוּ ָאנוֹ ת ַּתת יַ ִּמ ּיוֹ ת,
ִה ְת ּ ָפ ְרצ ּות ָל ָבה וְ ֶחזְ יוֹ נוֹ ת ֲע ִת ִידים ָלבוֹ א
ְּב ִכ ְת ֵמי ַא ְקוַ ִטינְ ָטה ׁ ְשח ִֹריםַ ,ח ָ ּיה ַה ּתוֹ ֶס ֶסת
ּפוֹ ֶע ֶרת ֶאת ְקר ּום ַה ַּמיִ ם ֶאת ׁ ִש ְליַ ת ַה ָ ּי ֵר ַח ַה ְמ ַד ֶּמ ֶמת
דַּ ם ָה ֶר ֶחם נִ ׁ ְש ָאר ׁ ָשקוּ ף ְּבזִ ְכרוֹ ן ַה ּיוֹ ֶל ֶדת ַה ּלוֹ ֶע ֶסת ֶאת ׁ ְשנַ ת ַה ַּליְ ָלה
ימ ּיוֹ ת
ְמנִ ָיקה ֶאת גּ וּ ֵרי נִ ׁ ְש ָמ ָת ּה נוֹ ׁ ֶש ֶמת ְּב ֵעינַ יִ ם ׁ ְש ֵמ ִ
ְמ ַר ְח ַר ַחת ֶאת ַה ְּנ ׁ ָשמוֹ ת ְמשַׂ ֶח ֶקת ָּב ֶהן ְמ ַע ְל ֶע ֶלת ָּב ֶהן
ּכוֹ ָכ ִבים ִה ׁ ְש ּתוֹ ְללוּ ׁ ִש ְּלחוּ ֶר ֶסן ּ ָפ ְרצוּ ְ ּג ֵדרוֹ ת
ח ׁ ֶֹש ְך ָע ָלה ִּב ְצ ָע ָקה ַה ׁ ּ ָש ַמיְ ָמה וְ ֵהן ִה ְק ׁ ִשיבוּ
יע ַא ֲה ָבה
ִר ְח ְרחוּ ְּב ַא ּ ָפן ַה ַּמ ִ ּז ַ
ְמ ַע ְר ְּבבוֹ ת ֶאת ָה ִאינְ ִדיגוֹ ְּב ָכחֹל ּ ְפרוּ ִסי ְּבאוּ ְל ְט ָראָ -מ ִרין
מוֹ ִסיפוֹ ת ֲאדֹם ַל ָבה ,קוֹ ַּב ְלט ִמ ְתרוֹ ֵמם וְ ָל ָבן נְ ׁ ָש ָמה
יעה ֶאל ַהחוֹ ר ׁ ֶש ִ ּי ְצ ַט ֵ ּיר ָל ָבן ַּב ּסוֹ ף
ַה ֻח ְמ ָצה ָא ְכ ָלה ָצ ְר ָבה ִה ִ ּג ָ
ְמנֻ ָּמר זִ ֵּמר ַה ָ ּים ַמ ַּטח ֶמ ֶטאוֹ ִרים ּתוֹ ֵפף רוּ ַח,
ָצ ַרב ָהרוּ ַח ְּב ִמ ְכ ַמ ֵּני ַה ָּבשָׂ ר
ַה ׁ ּ ֶש ֶמ ׁש ׁשוֹ ֵעט ַּמ ֲע ַמ ִ ּקים ְּכ ֻח ִּלים סוֹ ד ְמ ַאוֵ ׁש ֶאת ַצ ְּמרוֹ ת ַה ּיוֹ ם
ֶא ֶלף יְ ֻר ִ ּקים ִמ ְתנוֹ ֲע ִעים נִ ְמ ׁ ָש ִכים ְל ָאדֹם רוֹ ֵת ַח
ַה ָּל ָבן ׁ ֶש ָּב ַעיִ ן ָאדֹם ַּב ַּט ּבוּ ר חֹר יָ רֹק
ַה ֵּלב ׁ ֶש ִּלי ְּכמוֹ ּ ְפ ַל ְס ֶט ִלינָ ה ָּכל ַהגּ וּ ף ְּכמוֹ ּ ְפ ַל ְס ֶט ִלינָ ה
ְס ָל ִעים ָע ִפים ַּב ׁ ּ ָש ַמיִ ם ַּבדָּ ם נוֹ ֲה ִמים ֵריחוֹ ת ֶאת ַה ַ ּק ָּמ ִאי
ָהאוֹ ְקיָ נוֹ ס לֹעוֹ ת לֹעוֹ ת ּ ְפעוּ ִרים
ְּתהוֹ ם דֶּ ֶר ְך ַה ּ ִשׂ ְמ ָחה ַח ָ ּיה ֶא ְס ֵּתר ַה ּסוֹ ֶע ֶרת ַח ָ ּיה ֶא ְס ֵּתר ַה ְּמ ׁ ֻש ַ ּג ַעת
שירתה המשוחררת ,המתפרצת של חיה אסתר מוכרת לקוראי
"גג" ,שכן היא מרבה לפרסם בעיתון זו .היא כותבת שירה בעלת
נימות דתיות-מיסטיות מאז הופיע ספרה הראשון ב .1983-היא
גם ציירת ואמנית מיצב ופרסמה עד כה 4ספרי פרוזה ו11-
ספרי שירה ,שהאחרון בהם הופיע לאחרונה " -תפוחי תוהו".
\ 2013 \ 24גג 29
מרלין וניג
אז מה היה לנו פה? שירים
***
ָאז ַמה ָהיָ ה ָלנוּ ּפֹה?
ׁשוֹ ֵאל ֶמ ְל ַצר ַה ַח ִ ּיים ֵמ ַעל דֶּ ְל ּ ֵפק ָה ֵארוּ ִעים ׁ ֶש ּלֹא ָּב ַח ְרנ ּו
ֵעינָ יו סוֹ ְקרוֹ ת ֶאת ַה ׁ ּ ֻש ְל ָחן
לֹא ֲא ַכ ְל ֶּתם ְּכלוּ ם? לֹא נְ ַג ְע ֶּתם ָּבא ֶֹכל? ָאז ָל ָּמה ִהזְ ַמנְ ֶּתם ָּכל ָּכ ְך ַה ְר ֵּבה?
וְ ַה ַּב ְק ּבוּ ִקים ַה ְּמ ֵל ִאים ְמ ַב ְע ְּב ִעים ֶאת ֶה ֶבל ַה ׁ ּ ֵש ָכר
וְ ַה ַ ּצ ָּלחוֹ ת ַמ ְב ִריקוֹ ת ִמ ּל ֶֹבן ׁ ֶש ֶּט ֶרם ֻה ְכ ַּתם
יח ְל ִפי ֻּת ּמוֹ :
ֶמ ְל ַצר ַה ַח ִ ּיים ַמ ְת ִחיל ְל ַפנּ וֹ ת ּו ֵמשִׂ ַ
יתם?
נֶ ֱהנֵ ֶ
ַּת ְחזְ רוּ ְלפֹה ׁשוּב?
ַה ׁ ּ ֻש ְל ָחן ִמ ְתרוֹ ֵקן ִּב ְמ ִהירוּ ת ִמ ְּט ָע ִמים וְ ַה ְעדָּ פוֹ ת ִא ׁ ִ
יש ּיוֹ ת.
יע ַה ֶח ׁ ְש ּבוֹ ן.
וְ ָאז ַמ ִ ּג ַ
ׁ ְש ִת ָיק ְת ָך ְּכלוּ ָלה ּבוֹ .
***
ַע ְכ ׁ ָשו ֶא ְפ ׁ ָשר ָלדוּג אוֹ ִתי ֵמ ַה ֵּלב
וְ ָאז ֲאנִ י ָאבוֹ א ַא ֲח ָריו
ִּת ְמ ׁ ֶשה אוֹ ִתי ֵמ ַה ַּמיִ ם ַה ָ ּק ִרים
ֲאנִ י ֶא ְת ַּב ְל ֵּבל וְ לֹא ָא ִבין ֶאת ַה ַּמ ׁ ְש ָמעוּ ת
וְ ֶא ְת ַע ֵּלם ֵמ ַה ּ ְפ ָר ִטים ַה ְ ּק ַט ִּנים
ַה ְּנ ֻקדָּ ה ִּת ְת ַ ּג ְל ֵ ּגל וּ ְת ׁ ֻש ֶּנה ַמ ׁ ְש ָמ ֻע ּיוֹ ת
יִ ְהיוּ ַה ְר ֵּבה דְּ ָר ִכים וְ ִת ְהיֶ ה ַרק דֶּ ֶר ְך ַא ַחת
ָא-יָ ה .רוֹ ֶאה ,זֶ ה ּכוֹ ֵאב ִלי ְּכ ָבר ֵמ ַע ְכ ׁ ָשו
ַה ֵּלב ׁ ֶש ִּלי לֹא עוֹ ֵמד ְּבזֶ ה יוֹ ֵתר
נוִּ .תּ ְמ ֶשׁה או ִֹתי כְּ בָ ר מֵ הַ מַּ יִ ם.
גג 25 \ 2013 \ 29
שיפודים ,קולאז' של יערה בן-דוד
***
ֵאיפֹה ֲאנִ י?
ֲאנִ י ְמ ַח ּ ֶפשֶׂ תּ ,תוֹ ָהה וְ אוֹ ֶב ֶדת
וְ ׁשוּב נִ זְ ֶּכ ֶרת ִמי ֲאנִ י וְ ֵאיפֹה ֲאנִ י ֻמ ַּנ ַחת
יפים ַהיְ ֵב ׁ ִשים
ׁ ָשם ֵּבין ֻק ְפ ְסאוֹ ת ָהא ֶֹרז וְ ַה ֻּס ָּכר וְ ַה ׁ ּ ְשזִ ִ
יֵ ׁש ַ ּגם ִמ ְל ִח ָ ּיה וּ ִפ ְל ּ ֵפל ָח ִריף
יֵ ׁש ַ ּגם ֶּב ֶגד ָעיֵ ף וְ נַ ַעל דְּ הוּ יָ ה וְ ָצ ִעיף
אתי ַה ּכֹל ִמ ְּל ַב ִּדי.
ימיָ ,מ ָצ ִ
אתי ּ ִפ ְתאֹם ָּב ָל ָגן ּ ְפנִ ִ
ָמ ָצ ִ
יח ָט ֻע ּיוֹ תְ ׁ ,ש ִגיאוֹ תֲ ,ח ָרטוֹ ת
ִח ּ ַפשְׂ ִּתיֵ .איפֹה ְל ָהנִ ַ
יח ֲע ֵברוֹ ת
יתי ְל ָהנִ ַ
ָר ִצ ִ
ֵּבין ָא ָדם ַל ָּמקוֹ ם
ֵּבין ָא ָדם ַל ֲח ֵברוֹ
\ 2013 \ 26גג 29
ֵּבין ָא ָדם ְל ַע ְצמוֹ
ֵּבין ִא ׁ ּ ָשה
ְל ִא ׁיש.
***
ֲאנִ י ּפוֹ ׁ ֶש ֶטת ִמ ִּלים
וְ זֶ ה קוֹ ֶרה ִלי ְל ַאט
וְ זֶ ה קוֹ ֶרה ָלנוּ ַּב ֲח ׁ ֵש ָכה
וְ ַא ַחר ָּכ ְך ְּב ִח ּ ָפזוֹ ן
ּ ַפ ַעם ֶ ּג'נִ יס גּ 'וֹ ּ ְפ ִלין ִּכ ְכ ָבה
ְּכ ׁ ֶש ִהיא ׁ ָש ָרה לֹא ָהיָ ה צ ֶֹר ְך ְּב ִמ ִּלים
וְ ַע ְכ ׁ ָשו ְּכ ׁ ֶש ַה ָּמ ָס ְך ָּכ ֶבה
ֵהן נֶ ֱע ָלמוֹ ת ָּב ֲאוִ יר,
ַמ ְמ ׁ ִשיכוֹ ת ְל ַד ֵּבר ֶאת ַע ְצ ָמן
מוֹ ִתירוֹ ת אוֹ ָתנ ּו ָּכ ָכה.
ל־בוּ ׁש.
ְללֹא ַמ ּ
***
ְּכ ׁ ֶש ָא ַמ ְר ִּתי ְל ָך ׁ ֶש ּ ֶפ ׁ ַשע הוּ א לֹא ֵח ְטא
ִה ְת ַּכ ַ ּונְ ִּתי ׁ ֶש ֵח ְטא וּ ֶפ ׁ ַשע ֵהם ׁ ְש ֵּתי ִהזְ דַּ ְּמנֻ ּיוֹ ת ׁשוֹ נוֹ ת ׁ ֶשל ׁשוֹ ֵגג
ִּת ְר ֶאה ְל ַמ ְע ָלה ֶאת ַמ ּ ַפת ַה ׁ ּ ֻש ְל ָחן ַה ְ ּגדוֹ ָלה ׁ ֶשל ַה ְ ּז ַמ ִּנים ַה ִּמ ְת ַח ְּל ִפים
ִּת ְר ֶאה ֶאת ַה ּ ֵפרו ִּרים ׁ ֶש ִּמ ְת ּ ַפ ְ ּז ִרים ְלתוֹ ְך ַח ֵ ּיינוּ
נִ ְר ֶאה ְל ָך נָ כוֹ ן ׁ ֶש ַרק ַה ִ ּצ ּ ֳפ ִרים ַה ְמ ַל ְ ּקטוֹ ת ֶאת ַה ַח ִ ּיים ִמן ַה ׁ ּ ָש ַמיִ ם
יֵ ָהנוּ ִמן ַה ֶה ְפ ֵקר
וְ ָה ֱא ֶמת
ְּכ ׁ ֶש ָא ַמ ְר ִּתי ְל ָך ׁ ֶש ּ ֶפ ׁ ַשע הוּ א לֹא ֵח ְטא
ִה ְת ַּכ ַ ּונְ ִּתי ׁ ֶש ֻּמ ָּתר ִלי ִל ְטעוֹ ת.
מרלין וניג ,ילידת אוסטרליה וגדלה בירושלים .היא בעלת תשובה ,אם לשבעה ודוקטורנטית
בינתחומית באוניברסיטת בר־אילן .עבודת המאסטר שלה נכתבה באוניברסיטה העברית
ועסקה בקולנוע החרדי ואף ראתה אור בהוצאת רסלינג .וניג מרצה לספרות ,תיאטרון וקולנוע
במכללות ובסמינרים חרדיים ,חברה במועצת הקולנוע ונאבקת על מקומה של האמנות והיצירה
בחברה החרדית ,ועל מקומה של אמנות ויצירה זו בשיח התרבותי הישראלי.
גג 27 \ 2013 \ 29
מתניה מאלי
מצוקה אוניברסלית ,מענה יהודי
קריאה בשיר של אברהם חלפי
להלל
הייתי עובר את חיי /מאת אברהם חלפי
ִעם ק ֶֹמץ ָ ׁש ַמיִ ם ַ ּב ָ ּיד
עו ֵבר ֶאת ַח ַ ּיי.
יתי ֹ
ָהיִ ִ
חו ֶצה ֶאת ַה ָ ּים
יתי ֹ
ָהיִ ִ
בְּ ַרגְ לַ י
ִעם ק ֶֹמץ ָ ׁש ַמיִ ם ַ ּב ָ ּיד.
יסודותיו של שיר זה נעוצים בתהום .אדניו מונחים על בסיסה האפל של המועקה .מועקה
זו מתגלית לקורא בשורת השיר השנייה ,שבה משימת החיים הפשוטה והמינימלית
ביותר 'לעבור את החיים' מתוארת כמשאלת לב רחוקה ,שאי התממשותה בעבר ,הייתה
תלויה בהשגת השמים" .הייתי עובר" -הייתי ,הוא עתידו המוחמץ של העבר ,כעת כבר
לא אאחוז בקומץ שמים ולא אעבור את חיי .משימה בנלית זו הינה פשוטה רק לכאורה.
התניית "מעבר החיים" ביכולת לאחוז בקומץ השמים ,מבהירה לקורא ,כי המשורר אינו
מתכוון למעבר החיים המתרחש ממילא ,אלא למעבר החיים במובנו הסיזיפי ,המעיק ,על
גבול האפשרי.
מתברר כי המשימה הראשונית של אדם ,כל אדם ,לעבור את חייו ,הנדמית כמשימה
פשוטה והכרחית היא אמנם משימה הכרחית אך אינה פשוטה כלל .כובדם של החיים
תלוי במשפט גרעיני זה ,במשאלת לב זו ,שאולי לעולם לא תתממש .הבנליות
וההכרחיות של 'משימה' זו רק מחריפות את תחושת הכובד הכרוכה בה .בדיבור בגוף
ראשון יחיד ,אומר לנו חלפי כי הוא אינו רוצה 'לעבור את החיים' ,אלא מבקש 'לעבור
את חיי' .חלפי ,ובעקבותיו הקורא ,רואים בקשה זו כבקשה אישית מאוד ,הייתי עובר את
חיי ...וכל איש יודע בעצמו על אודות עצמו ,במה מעבר זה כרוך ועד כמה הכרחית
ומעיקה החמצתו.
לא שטף של רחמים עצמיים מניע זרם תודעה זה אלא היכרות עמוקה עם האדם ,עם
אתגריו וכשליו; היכרות עמוקה עם התכלית וחוסר התכלית ַּב ֱהיוֹ ת .קריאת השיר מתוך
תודעת המצוקה האקזיסטנציאלית תלמד כי חלפי מציע בשיר זה התמודדות אמיצה,
מתוחכמת ויהודית מאוד ,לשאלה אוניברסלית זו.
\ 2013 \ 28גג 29
'קומץ שמים ביד';
חלפי פותח את השיר באוקסימורון אוניברסלי .אוקסימורון זה בנוי על מתח בינארי בן
כמה רבדים :מתח בין היד הקטנה ,המדודה והקפוצה ,לשמים הגדולים ,הרחבים
והפתוחים ,מתח בין המוגדר ,המקומי ,לבין האינסופי ,ומתח בין האדם לבין מרחבי
ההשראה שלו.
הרגע בו קטבים אלו נפגשים הוא הרגע שבו האדם האקטיבי ,המיוצג סינקדוכית כיד,
אוחז בשמים .אי ההתכנות של האחיזה בשמים ,יכולה להסביר מדוע היא מתוארת בלשון
עבר כמשאת נפש בלתי ממוממשת .אחיזת השמים היא הניסיון האנושי להנכיח את
הרוחני ,לקרב את הבלתי אפשרי לאפשרי ,הכישלון הוא פועל יוצא הכרחי של הניסיון
לאחוז בשמים .המצוקה העולה מתוך האוקסימורון ברורה :לא ניתן לקחת קומץ מתוך
השמים ,כמה שננסה לאחוז בשמים ולקמוץ אותם ,תמיד יהפוך הקומץ ליד קפוצה
בתוכה מעט אוויר .השמים חומקים שוב ושוב ,משום שבאחיזה
זו האדם מחפצן את השמים ובכך מרוקן אותם ממשמעות .כך,
בהכרח ,מולידה ההצלחה החמצה .תודעה זו מוליכה למצוקה
ומתוכה אכזבה מן העצמי .הבלתי מושג לא יושג ,מעבר חיי
תלוי בשמים שאיני יכול לקמוץ ...לא עברתי את חיי.
אכזבה זו אינה ייאוש טוטלי מהמציאות האנושית .בגרעינה
מצוי פתרון .פתרון שהדרך לתאר אותו היא בלשון עבר
היפוטתית ,אך גם אם לשון מצמצמת זו מרחיקה אותו
מהתממשות ,הוא עדיין קיים כאופציה אנושיתֱ :אחוז קומץ
שמים ביד ,והנה בידך המפתח לעבור את החיים.
אברהם חלפי בתפקיד "התך"
בהצגת מגיל פורים אהל 1938
יתי עוֹ ֵבר ֶאת ַח ַ ּיי
ָהיִ ִ
יתי חוֹ ֶצה ֶאת ַה ָ ּים
ָהיִ ִ
ְּב ַר ְג ַלי
לבקשתו הסיזיפית של האדם לעבור את חייו מצטרפת בקשה נוספת :לחצות את הים ברגליו.
החזרה על מבנה המשפט" :הייתי ...הייתי "...מלמדת כי בקשה זו מקבילה לבקשה לעבור את
החיים ,כמו שתי משימות המוטלות לרגלי האדם :לעבור את חייו ולחצות את הים .אך מבחינה
תוכנית היא מקבילה דווקא לרצון לאחוז קומץ שמים ביד .נוצר לנו משפט טאוטולוגי" :לו
הייתי יכול לעשות את הבלתי אפשרי )לאחוז את השמים ביד( ,הייתי יכול לעשות את הבלתי
אפשרי )לחצות את הים ברגליי(" .עיון באופיים הספציפי של מאוויים אלו מלמד כי בבקשה
השנייה יש חידוש גדול ,והבדל גדול בינה לבין הרצון לאחוז את השמים .בקשה זו אינה
בקשתו של האדם להשיג את הבלתי מושג ,אלא בקשתו של היהודי לחצות את הים ברגליו,
לחוות מחדש את הרגע שבו בני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים ,ובכך לקיים את מאמר חז"ל
'בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא עצמו יצא ממצרים' .חלפי מבטא תשוקה
זו כפשוטה ,הוא רוצה לחצות את הים ברגליו .האוקסימורון האוניברסלי שתואר בשורה
גג 29 \ 2013 \ 29
הראשונה הופך לנס יהודי מאוד ,נס שמציאותו הבלתי אפשרית היא הרגע המכונן של העם
היהודי .1כעת אנו למדים כי הניסיון לאחוז בקומץ שמים הוא ניסיון יהודי מאין כמותו ,ניסיון
להנכיח את ההשראה .כשעם העבדים שזה עתה יצא ממצרים מבועת מאימת פרשי המצרים
המתקרבים ,עמד מול הים ובכה ,צעק משה אל אלוהים .תגובתו של אלוהים לצעקת משה
מפתיעה .אלוהים פונה אל משה ושואל' :מה תצעק אלי? דבר אל בני ישראל ויסעו' .אלוהים
מלמד אותנו כי אין המוצא הוא המוצא ,וכי הדרך היחידה לצאת ממלכודת הבלתי-אפשרי היא
לראות אותה כדרך .באורח נס הדרך נפתחת ועם שלם חוצה את הים ברגליו .החזרה על המבנה
מפ ֶר ׁ ֶשת .מסתבר
הלוגי של המשפט באמצעות המילים הפותחות "הייתי ...הייתי "...הינה חזרה ָ
כי בקשתו לעבור את חייו ,בקשה שחוט של דיכאון אקזיסטנציאלי נסוך עליה ,היא בקשה
להגיע אל מחוזות הנס .נס זה אינו מקרי ,הוא נס הפיכתו של עם ישראל לעם.
מצוקתו של אזרח העולם מהדהדת ברגע המכונן של עם ישראל ,אך בניגוד לאופן שבו קראנו
את השורה "הייתי עובר את חיי" כשורה רטרוספקטיבית המביעה אכזבה .כשאנו קוראים
"הייתי חוצה את הים ברגליי" ,אנו יודעים כי הבלתי-ניתן-להשגה ,ניתן-להשגה .אנו מגלים
מעבר הרים נסתר ,בשרשרת הרי מועקת החיים הגדולה ,מעבר בו יהודי יכול לעבור את חייו.
ועמו החירות
הרי יהודים חצו את הים ברגלם ,בגדה השנייה חיכה להם סבל מלוא המדברִ ,
לחצות אותו ולהגיע לארץ ישראל.
השיר מסתיים במלים בהן הוא נפתח ,ובכך הוא חוזר לנקודת הפתיחה בתנועה ספירלית" .עם
קומץ שמים ביד" .אנו קוראים את השורה המסיימת בשתי קריאות מקבילות ,שונות זו מזו,
המופיעות באחת ,ומשפיעות זו על זו .בקשת קומץ השמים היא בקשתו הבלתי אפשרית של
האדם להשראה ,בה בעת היא האופן בו היהודי חווה את חייו האישיים מאוד כהשתקפות של
חיי העם .כדי להיחלץ ממלכודת מועקת החיים המבקשים קומץ שמים ,אנו זקוקים לנס .אולי
זהו נס ההיזכרות במעבר בחרבה בתוך הים .המצוקה לא באה על פתרונה .המשורר עדיין מביט
לאחור על חייו באכזבה ,גודל ההישג המצופה מחריף את תחושת ההחמצה .אבל מתוך שיר
קצרצר זה ,שיר כל-כך קצר ,נשאר רק קומץ של שיר ...קומץ שמים ביד.2
מתניה מאלי נשוי לשרה ,אב לכרמל ,עבריה ,יוחאי ואיילה .גר בירושלים .מורה בבתי-הספר
"פלך" ו"הרטמן" לתלמוד וספרות ,דוקטורנט במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בר-אילן .
1במסורת הנוצרית הפכה חציית הים מהרגע המכונן של העם לרגע המכונן של הדת ובמקום מעבר בים ביבשה
מתוארת ההליכה על המים .המילה' :חוצה' מלמדת כי השיר מכוון דווקא לחציית ים סוף.
2שני שירים לעיון ולהשוואה )באדיבות תמר קריגר ערמוני וקרן הראל( .הראשון :שירו של אריה סיון :מדי בקר
אדם מתעורר /על שפתו של ים המחר /ושואל עצמו :לחצות /או לא לחצות.
ושירו של של סילברסטיין" :חתיכה של שמים /נשברה ונשרה /דרך סדק בתקרה /למרק שלי – פלופ / .עכשיו
הרשו לי להעיד – /אני שונא מרק כרובית אבל ליקקתי ת'צלחת מרוב טוב / .יא איזה כיף ,איזה כיף) / .קצת מריח
כמו טיח( /אני יכולתי סיר שלם עכשיו בשקט לחסל / .לך תדע ,שקצת שמים / ,יעשו כזה הבדל?!
\ 2013 \ 30גג 29
ורדה בן-חור
ביטוח לאומי ועוד שירים
ביטוח לאומי
יס ְק ֶר ִטי
דָּ רוּ ׁש ֶ ּג ֶבר דִּ ְ
ַּב ַעל נְ ִט ּיוֹ ת ָא ְב ָדנִ ּיוֹ ת
ׁ ֶש ּמוּ ָכן ִל ְתרֹם ִה ְת ַא ְּבדוּ ת
ְל ַמ ָּטרוֹ ת צוֹ ְדקוֹ ת.
ֲע ִדיפוּ ת ִל ְגרוּ ׁ ִשים ִעם יְ ָל ִדים,
חוֹ בוֹ ת וְ חוּ ׁש ה ּומוֹ ר .
נָ א ִל ְפנוֹ ת ְל ַמ ְח ֶל ֶקת ַה ִּב ָּטחוֹ ן
ִּב ׁ ְשלֹ ׁ ָֹשה ֶה ְע ֵּת ִקים
וְ ט ֶֹפס ׁ ִש ְע ּבוּ ד
ַל ַּמ ְח ָל ָקה ִל ּ ְפרוֹ יֶ ְק ִטים ְמיֻ ָח ִדים.
ַה ּ ְפנִ ָ ּיה ְמי ֶֹע ֶדת ִל ְג ָב ִרים וּ ְלנָ ׁ ִשים.
אהבת אם
ׁ ֶש ַה ַּת ְרנְ ג ֶֹלת ַה ּזוֹ ִּת ְהיֶ ה
ַּכ ּ ָפ ָרה ָע ַלי
ׁ ֶש ֲאנִ י ֶא ְהיֶ ה ַּכ ּ ָפ ָרה
ָע ֶל ָ
יך
ׁ ֶש ַא ְח ָמ ִדינִ ָיג'ד יִ ְהיֶ ה ַּכ ּ ָפ ָרה
ַעל ַה ִ ּצ ּפ ֶֹרן ַה ְ ּק ַט ָּנה ׁ ֶש ְּל ָך.
וְ ַא ָּתהַּ ,כ ּ ָפ ָרה ָע ֶל ָ
יך,
ִּת ְהיֶ ה ַּכ ּ ָפ ָרה ַעל ַה ְּמ ִדינָ ה.
ורדה בן חור היא שחקנית
ומורה למשחק .בוגרת בית
הספר "ניסן נתיב" בת"א.
שירים פרי עטה פורסמו
באנתולוגיה "קרבת מקום"-
שירי תפילה בעריכת ד"ר גלעד
מאירי ,וב"מלכה עירומה" –
שירת מחאה חברתית נשית,
בעריכת דורית ויסמן ,ובכתבי
העת "כתובת" ו"עיתון ."77
זוכת פרס ראשון בתחרות
הסיפורים של מט"ח 2008על
כתיבת הסיפור" :על אהבה
ואוטובוסים" שיצא לאור גם
כספר .כתבה ומשחקת במחזה
"את כבר מאושרת?" בהפקת
"קבוצת התיאטרון הירושלמי".
גג 31 \ 2013 \ 29
שיר עוגה
בהשראת זלי גורביץ'
עוּגה
עוּגה ָ
עוּגה ָ
ָ
ַּב ֵּלילוֹ ת נַ ְחגּ ֹ ָגה
ישן
נִ ְתנַ ֵח ָמה וְ נִ ׁ ַ
וְ נַ ְד ִחי ָקה ָּכל ַה ְ ּז ַמן.
ָל ׁ ֶש ֶבת זֶ ה ַקל
ָלקוּ ם זֶ ה ְּכ ָבר ָק ׁ ֶשה
ָ ל ׁ ֶש ֶבת זֶ ה ַקל
ׁ ָשחֹר זֶ ה לֹא ַמ ְרזֶ ה.
שיר עגלת סופר
יטי ָּב ֶהן,
ְק ִחי אוֹ ִתיַ .אל ַּת ִּב ִ
ְּכ ׁ ֶש ָר ִצ ִ
יתי יָ ִמינָ ה
ִה ְת ַח ַּננְ ְּת.
ַא ְּת ָל ַק ְח ְּת שְׂ מֹאל ִקיצוֹ נִ י
זוֹ ּ ְפרוּ ָצה
יתי ְראוּ יָ ה,
ּ ִפ ְתאֹם לֹא ָהיִ ִ
ְּבזוֹ זָ ְרקוּ ִט ׁישוּ ְמ ׁ ֻש ָּמ ׁש.
ִה ְת ַח ַּכ ְכ ְּת ְּב ַג ּסוּ ת ְּב ִא ׁ ָּשה
ְצ ִע ָירה
ּ ִפ ִּתית,
ׁ ֶש ָּס ֲח ָבה ֲחזֵ ה עוֹ ף דָּ פוּ ק,
יתיַ :אי דּ וּ .
וְ ָענִ ִ
ּבוֹ ִאי ֵּביְ ִּבי
ילי ַמ ְט ֵּב ַע,
ַּת ׁ ְש ִח ִ
ַה ׁ ּ ַש ַער נִ ְפ ַּתח
ַה ׁ ּשוֹ ֵמר לֹא ָּב ַדק
ְּב ׁ ֶש ֶקט נָ שָׂ את ֶאת ַה ַּמ ּ ָשׂ א
ְּב ֶא ֶרץ זְ רוּ ַעת ֲא ַפ ְר ְס ִקים
וְ קוֹ ְרנְ ְפ ֶל ְקס ְּב ִמ ְב ָצע.
ֶא ָּלא ׁ ֶש ָאז ִה ְת ַח ְל ְּת ִל ְפזֹל
ַל ְ ּצ ָד ִדים.
ִּכ ַ ּונְ ִּתי אוֹ ָת ְך ַּב ֲע ִדינוּ ת
ָל ֲענָ ִבים
ֲא ָבל ַא ְּת ִח ּ ַפשְׂ ְּת ִרגּ וּ ׁ ִשים
ֵא ֶצל יוֹגוּ ְרט ָסמוּ ק.
ַמה ָח ׁ ַש ְב ְּת ,זוֹ נָ ה,
ׁ ֶש ַא ֲח ֵרי ַמה ׁ ּ ֶש ָע ַב ְרנוּ
ֲא ַמ ֵהר ִל ְפצ ַֹח ְּב ֶפ ֶרק ב'
ִעם ֶע ְג ַלת סוּ ּ ֶפר ֲח ָד ׁ ָשה?
\ 2013 \ 32גג 29
דעאל כהן
בלוויה ועוד שירים
בלוויה
ַּב ְּלוָ יָ ה ַהנּ וֹ ָר ָאה ַה ּזֹאת
ָהרוּ ַח ָּב ָאה ְל ׁ ַש ֵ ּיף ׁ ִש ּיוּ ף ַא ֲחרוֹ ן.
ֲאנַ ְחנוּ ָהיִ ינוּ ַמה ׁ ּ ֶש ִּנ ׁ ְש ַאר ֵמ ַה ִח ּתוּ ְך
ֲאנַ ְחנוּ ָהיִ ינוּ ַה ְּנס ֶֹרת.
ֹאש
יהם ְּכמוֹ נְ ָע ִצים ָחזָ ק ַעל ָהר ׁ
ֲאנָ ׁ ִשים ָּת ְקעוּ ֶאת יְ ֵד ֶ
ׁ ֶש ּלֹא יִ ְס ַּת ְח ֵרר ַה ּכֹל
וְ ַה ׁ ּ ָש ַמיִ ם נִ ׁ ְשנְ ק ּו ְּכמוֹ ׁשוֹ ֵאב ָא ָבק ׁ ֶש ִּנ ְס ַּתם
ִּכ ּפוֹ ת ׁ ְשחֹרוֹ ת ָעלוּ ַה ׁ ּ ָש ַמיְ ָמה
ְּכמוֹ ַמ ְצנְ ִחים ֲא ֵב ִלים ַּב ִּכוּ וּ ן ֶה ָהפוּ ְך
ַמ ֲחזִ ִירים ֶאת ַה ְ ּגבוּ ָרה.
ִמזְ דַּ ִּכים.
ִּכ ּ ָפה ְל ָבנָ ה וּ ַמ ְב ִר ָיקה ְּכ ֶג ׁ ֶשם
ָט ָסה וְ נֶ ֱא ֶחזֶ ת ָּב ֲענָ ִפים ַהדַּ ִ ּקים וְ ַה ׁ ּ ְשח ִֹרים
ַע ְכ ׁ ָשו ִהיא ַלוְ יָ ן ֶּב ָח ָלל ַה ָּס ִמ ְ
יך
יה ְק ַט ִּנים ִמדַּ י
וַ ֲאנַ ְחנוּ ְּב ֵעינֶ ָ
וְ לֹא ּבוֹ ִכים ַמ ְס ּ ִפיק.
להניח תפילין
יח
יח ְּב ַבת ַא ַחת ְּכמוֹ ֵח ֶפץ ָּכ ֵבד ְמאֹד ׁ ֶש ַח ָ ּי ִבים ְל ָהנִ ַ
ְל ָהנִ ַ
ִל ְצ ּב ַֹע ַמ ַע ְב ֵרי ֲח ִצ ָ ּיה ַּב ְ ּזרוֹ ַע אוּ ַלי יַ ְעזְ רוּ ַל ֲעבֹר
ְל ַל ּ ֵפף ָחזָ ק וּ ַמ ֵהר ְּכמוֹ ְמ ַא ֵּלף סוּ ִסים
ָחזָ ק וּ ַמ ֵהר ְל ַה ְס ִּתיר ֶאת ָהעוֹ ר.
ִל ְהיוֹ ת ָק ׁשוּר
ְל ָד ָבר ָּכ ְל ׁ ֶשהוּ ּ .בוֹ ֵהקְ .מ ֻס ָּתת.
גג 33 \ 2013 \ 29
ִמזְ ְּבחוֹ ת ְק ַט ִּנים ִעם ּ ִפנּ וֹ ת ַחדּ וֹ ת ַעל נְ ֻקדּ וֹ ת ַמ ְפ ֵּת ַח
ְּת ִפ ָּלה ׁ ֶשל יָ ד ִל ְהיוֹ ת ִמ ְקדָּ ׁש ַעל ִ ּג ְב ָעה ׁ ֶשל ָּבשָׂ ר
ֹאש ִל ְהיוֹ ת ִּב ְק ָּתה ׁ ֶשל ׁשוֹ ֵמר
ְּת ִפ ָּלה ׁ ֶשל ר ׁ
ְּביַ ַער ָסבוּ ְך וְ ׁ ָשחֹר
***
ֲאנִ י ְמ ַח ֶּכה ָל ְך ַּב ּצ ֶֹמת
וְ ַא ְּת ַ ּ ְפתוּ ָחה ְל ָכל ַה ִּכוּ וּ נִ ים ַה ּסוֹ ְת ִרים
ְמ ַח ֶּכה ָל ְך ׁ ָשעוּ ן ַּב ִּכ ָּכר ַה ְ ּגדוֹ ָלה
וְ ַא ְּת ֲע ֻג ָּלה ִוּב ְל ִּתי נִ ְג ֶמ ֶרת וְ ֻכ ָּלם סוֹ ְב ִבים ַרק אוֹ ָת ּה
ְמ ַח ֶּכה ָל ְך ַּב ַּת ֲחנָ ה
וְ ַא ְּת ָּכל ִמינֵ י דְּ ָב ִרים ָּב ְך עוֹ ְצ ִרים.
ְמ ַח ֶּכה ָל ְך ַעל ַה ָ ּג ֵדר ְמ ׁ ֻש ַּלב ַר ְג ַליִ ם
וְ ַא ְּת קוֹ ַב ַעת ַמה ׁ ּ ָשם ַמה ָּכאן
וְ ַא ְּת ַה ָ ּג ֵדר.
ֲאנִ י ְמ ַח ֶּכה ָל ְך ַרק ָּב ְך.
ַרק ָּב ְך.
ישהוּ ַא ֵחר
וְ ַא ְּת ְמ ַח ָּכה ְל ִמ ׁ ֶ
נושא עוון
ֱאל ִֹהים ַאדִּ ִירים
ַרק ֶר ַגע ֶא ָחד
ַּת ֲחזִ יק ִלי ֶאת ַהדְּ ָב ִרים
ַעד סוֹ ף ָה ְרחוֹ ב
אשוֹ ן
ַעד ַה ַּביִ ת ָה ִר ׁ
ִמ ָ ּי ִמין
\ 2013 \ 34גג 29
ְּת ַח ְּב ֵקנִ י ְּב ֵלילוֹ ת ָק ִרים
יכת ַה ְּב ִרית
וּ ְת ַכ ֵּסנִ י ִּבשְׂ ִמ ַ
ִוּב ׁ ְש ִמ ַירת ַה ֲח ָפ ִצים
יח ְל ֵה ָר ֵדם
ׁ ֶש ַא ְצ ִל ַ
ּבוֹ ֵרא ַה ּקוֹ ָלב ַה ָ ּגדוֹ ל ׁ ֶשל ַה ּ ְפ ָח ִדים ַה ְ ּק ַט ִּנים
אשכמה
ַה ְמ ֵצא ִלי ַה ְמ ָצ ָאה
ַּת ְכ ִסיס ֱאל ִֹהי
ְמנוּ ָחה נְ כוֹ נָ ה
ַעל ֵצל ַּכנְ ֵפי ֲע ֵצי ַה ִ ּג ָּנה
זוֹ ַה ּפוֹ ַר ַחת ָּב ֱא ֶמת ַה ְ ּק ַט ָּנה.
ְמנוּ ָחה נְ כוֹ נָ ה לֹא ְמנוּ ָחה ׁ ֶש ִהיא ָטעוּ ת
זוֹ ַה ְמ ַמ ׁ ּ ֶש ׁ ֶשת ֶאת ׁ ְש ָמ ּה ַהנּ וֹ ָא ׁש
ְּב ַח ְד ֵרי ַמ ְד ֵרגוֹ ת ֲח ׁשוּ ִכים
ֱהיֵ ה ִלי נַ ֲח ָלה
לֹא זוֹ ַה ִּמ ְת ּבוֹ ֶס ֶסת ַּב ֲחלוֹ מוֹ ת
ׁ ֶש ּ ָפ ַת ְר ִּתי לֹא נְ כוֹ נָ ה
ֶא ָּלא ַה ְּמנוּ ָחה
ֲה ִכי נְ כוֹ נָ ה
דעאל כהן הוא מורה לספרות ומנחה
סדנאות כתיבה .פרסם שירים בבמות
שונות.
ציור מאת אורי אליעז
גג 35 \ 2013 \ 29
בכל סרלואי
בתחנה
אִ שָּׁ ה צוֹעֶ קֶ ת לַתַּ ֲחנָה
בֵּ ֱא -הִ ים
אִ ם יֵשׁ לְ אֵ שׁ בּוֹא לְ הָ אִ יר
לִ הְ יוֹת לִ י נֵר בַּ ַלּ ְילָה
שֶׁ א פָּ נֶי בָּ אֵ פֶ ר
שֶׁ א אֶ תְ עַ שֵּׁ ן
ַואֲפִ לּוּ אַ תָּ ה נוֹטֵ ל אֶ ת נַפְ ִשׁי
וְ זו ֶֹרה אֶ ת הַ סּוֹד שֶׁ אָנוּ
בָּ רוּחַ
ַואֲפִ לּוּ ָכּל גּוּפִ י
וְ אַ תָּ ה א ֶדּ ֶר
תָּ ִמיד לִ נְסֹ עַ אֵ לֶי
ֵירד עַ ד בֹּקֶ ר
לְ הִ תְ אַ יֵּן וְ ל ֵ
עַ ד שֶׁ תַּ אַסְ פֵ נִי ע ֹולָה
כְּ עַ מּוּד הֶ עָ שָׁ ן
כַּצְּ עָ קָ ה
וְ תִ הְ יֶה לִ י מַ ר
כְּ חַ יָּה ,כִּ ְמ ַנהֶ מֶ ת
בַּ תַּ ֲחנָה י ִָמים
בוּרים
ְשׁ ִ
בכל סרלואי ,ילידת .1983מתגוררת בכוכב השחר שבמזרח בנימין .אם לבת.
בוגרת החוג לתנ"ך וספרות במכללת ירושלים לבנות .פרסמה שירה ב"הארץ ",
"מקור ראשון" ",משיב הרוח" ו"שבו" .כותבת ביקורות ספרות במוסף שבת
של "מקור ראשון" .השתתפה בעריכת גליון נשים של "משיב הרוח" .ספר שיריה
הראשון "בית בחיק הלילה" עתיד לראות אור ב"אבן חושן" .מורה לספרות
באולפנת עפרה ובמדרשת אור תורה סטון בירושלים.
\ 2013 \ 36גג 29
מירי וידן
שני סיפורים
תחל שנה וקללותיה
זה היה היום שבו קיבלה את התואר השני ,אחרי שנים של למידה אינסופית כמעט .סימה
התרגשה מאוד לקראת היום הזה .מן הבוקר רחשו בתוכה פרפרי הבטן .דמיינה שוב ושוב את
חלוקת התעודות ,את קריאת השמות ואת ההכרזה שלה כמצטיינת דיקן.
היא זכרה שעליה לגשת בבוקר למכון להתפתחות הילד בקופת חולים כדי לפגוש את
תה ועם אבי .ליטל כבר בת שלוש ,היא התקשתה
הרופא .הוא ביקש לקיים פגישת סיכוםִ ,א ּ
בהקפצת כדור ובתפיסתו .תנועותיה היו מסורבלות כשהקפיצה כדור .הדיבור שלה דל
ומג'וברש ,ועם זאת היא מקסימה ,פטפטנית בשפתה ,תקשורתית ונעימה.
סימה נהגה ללכת ִעמה אחת לשבוע למכון להתפתחות הילד .תמיד הגיעה עם תחושה שיהיה
טוב ,שהפעם זה היה מוצלח .הציפייה שניקרה בה כציפור טורדנית בכל מפגש התבררה
כאשליה בשיחה עם הרופא ,שמנה את הלקויות אחת לאחת ,את הקשיים והפגמים .הוא טרח
להראות לה כמה רחוקה ליטל מלהיות דומה לבנות גילה.
כרגיל הגיעה סימה בזמן לפגישה עם הרופא .תמיד הקפידה להגיע לפני הזמן ,בילדותה
מה בנתה מערכת חוקים נוקשה שלא אפשרה גמישות בכלל
למדה על חשיבות הזמןִ ,א ּ
ובזמנים בפרט .מעולם לא חזרה הביתה מאוחר יותר מהשעה אחת עשרה ושלושים ,ובמוצאי
שבת בחצות .אם איחרה ,הדלת פשוט נשארה נעולה ,כמערה סתומה שאין לה סיסמת גישה.
תחושת קבס עלתה בפיה כשהמתינה לרופא המתעכב .הדלת נפתחה סוף סוף" ,בבקשה להיכנס"
חייך הרופאִ .ל ּבה ניבא לה רעות .הוא התיישב מולה ובסבר פנים יבש הטיח את דעתו:
"אני מציע" ,אמר" ,שליטל תהיה בשנה הבאה בגן טיפולי" .הסטירה הייתה בדרכה אך עוד לא
נחתה.
"אתה מתכוון לגן של חינוך מיוחד?" שאלה סימה בקול רועד.
"אכן כן" ,אמר הרופא .ההנחתה בוצעה ,הסטירה הייתה צורבת ,שורפת עד עומקי ִל ּב ּה.
נראה שהזעזוע היה נסוך על פניה כי הרופא אמר בטון מחנך" .אני אומר את מה שטוב
לילדה ולא מתחשב במה שטוב להורים".
כשיצאה מחדרו של הרופא האדמה לא הפסיקה לרעוד ,היא הלכה כבתוך בועת חלום ורק
רצתה שמישהו יעיר אותה ויגיד שזה חלום .תחושת חידלון וריקנות סגרו עליה .היא נפלה
אל תוך תהום חשוכה ולא הפסיקה ליפול ו ל י פ ו ל...
***
גג 37 \ 2013 \ 29
"קבלו במחיאות כפיים את המצטיינים לתואר מאסטר בהיסטוריה של עם ישראל .בת שבע
לוי ,יהודית שדה ,סימה אלחריזי."...
סימה פסעה במעבר כמי שנידונה למיתה והיא צועדת אל הגרדום .החיוך החיוור הופנה
לעבר אבי ,בעלה ,כל ההתרגשות שחשה בבוקר נמסה בתוכה לתחושת כלום .היא ניסתה
להתנות תנאים ִאתו .היא מוותרת על התואר השני ,האם היה מוותר לליטל ולא שולח אותה
לגן טיפולי ,אם לא תבקש עוד שום דבר בשביל עצמה? אולי כך תוכל להציל את ילדתה .כל
מהותה של סימה הייתה השכלה ,הישגים ,תארים .מה תהיה ליטל ,עוזרת בית? התעודה
שעליה עמלה ,הרדיפה המטורפת אחרי הציון הכי גבוה ,נראתה לה כעת אווילית.
הבוקר זימן לה כאבי ראש חזקים .כהרגלה ,החליטה להיות יסודית ולבדוק גנים מיוחדים.
בלא הזמנה הגיעה לגן המיועד וביקשה להיכנס .אף אחד לא עמד בדרכה .הגן היה מואר
מאוד ,נקי ומלא צעצועים צבעוניים חדשים .גן מרווח מאוד שניכר כי טופח ביד אוהבת.
"הגננת חנה" ,חשבה לעצמה סימה" ,שם של גננות" .היא ראתה את הילדים .הם היו עשרה,
קטנטנים כמו ליטל שלה ,ישבו וצבעו .לכאורה הכול רגיל .סימה נשמה לרווחה וחיוך קל
התגנב לזוויות הפה ,ואז נשמעה צווחה מכיוון המטבח .אחד הילדים רץ בסערה ,נכנס מתחת
לשולחן ,הקיף את עצמו בהר של קופסאות וישב שם בוכה וצווח ,כשכל גופו מיטלטל
באימה .סימה החווירה" .זה אורי" ,אמרה חנה הגננת" ,כנראה מישהו נגע בו בטעות .אורי
רגיש למגע .אם נוגעים בו חזק מדי ,הוא נכנס להיסטריה ומגיב כך".
"יש עוד ילדים כאלו?" שאלה סימה בקול חלול.
חנה הגננת חייכה וליוותה אותה החוצה" .אני רואה שקשה לך מאוד .כל הילדים כאן
מקסימים .הם פשוט צריכים טיפול פלוס".
"כולם יגיעו לבתי ספר רגילים?" הקול החלול שאל מתוך גרונה.
"כולם?" חייכה חנה בהבנה ואמרה" :לא כולם".
סימה הודתה לחנה ,כמעט חיבקה אותה כשנפרדה ,היא רצתה להניח את ראשה על כתפה ולבכות.
אחר הצהריים עבר בהתבוננות .סימה בחנה את ליטל .אולי זו טעות ,אולי היא פשוט
מתעכבת קצת ,אולי אם ניתן לה עזרה אחר הצהריים היא תסתדר .בערב אבי אמר שהגיע
הזמן להפסיק לברוח מהמציאות ובכלל זה לא נשמע כל כך נורא .ליטל צריכה גן טיפולי וזה
מה שהיא תקבל .הוא אמר שסימה צריכה להשלים עם המציאות וככל שתקדים לעשות זאת
כך ייטב לכולם.
***
היום הראשון של שנת הלימודים הגיע .סימה הלבישה וסירקה את ליטל .היא חייכה חיוך
רחב ,ובתוכה הלב ייבב .כף יד קטנה ובוטחת הושמה בכף יד גדולה ומיוסרת ,והן הלכו ביחד
לגן .כשראתה את ההורים ,חשך ִל ּב ּה .אימא עם כיסוי ראש מרופט לבושה בחוסר התאמה
ולצדה ילדה לבושה ברישול .אבא שמן שחולצתו הקצרה מדי חושפת בטן משתפלת
ִ
ולצדו ילד שמן עם מבט אטום .שני הורים שנראו כאילו יצאו מבית משוגעים ושני
ושעירהִ ,
ילדים שמרטו את שערותיהם בקצב אחיד .אלוקים אדירים ,חשבה סימה ,מה אני עושה
\ 2013 \ 38גג 29
לליטל שלי? אני ביחד ִאיתם? דמעות טיפסו במעלה הגרון וכשהסתובבה כדי לברוח משם,
הופיעה חנה הגננת עם חיוך חם:
"שלום ,ליטל" ,אמרה חנה" ,רוצה לשחק?" ליטל הושיטה יד חפצה והלכה עם חנה לשחק
בקוביות.
סימה הביטה בעיניים כלות ,סגרה תריסים ,הגיפה חלונות ואטמה עצמה מפני הקולות
שמסביב .היא החליטה באותו יום ,באותה שנייה ,שליטל תלמד בבית ספר רגיל ,היא תעשה
האמתי של חייה והוא
ִ
כל מה שצריך כדי שזה יקרה .זוהי המשימה ,זהו "התואר" הבא
מוכרח ,פשוט מוכרח ,לעזור לה ולעשות שזה יקרה ...היא הרימה את עיניה ,מולה עמד
האבא השמן עם הבטן המשתפלת שהזכיר לה את דוד יעקב מנתיבות.
"קוראים לי יעקב" ,אמר האב השמן" ,אני אבא של דוד" והצביע על ילדו.
"אני סימה" ,אמרה ביבושת" ,אימא של ליטל".
"שם יפה" אמר האב השמן וריכך את מבטה של סימה.
דז...ז...ז ...בין אבא בתרי זוזי
למחרת כשהמשיכה בניקיונות לקראת חג הפסח ,נזכרה בריטואל הקבוע שליווה אותה שנים בערב
ליל הסדר .חמש וחצי לפנות בוקר .בחוץ הכול חשוך כמין צעיף עוטף את העולם ואינו חושף את
היום החגיגי הצפוי .הכול מוכן .אסור לשתות או לאכול .כל אחד יודע את תפקידו .יהודית וסימה
מתלבשות בשקט .התיקים מונחים ליד הכניסה .בעשרה לשש יוצאים מן הבית .אימא מחזיקה את
תיק היד שלה ,יהודית -את תיק הנסיעות הגדול וסימה -תיק נסיעות קטן.
בדרך לתחנה אף אחד אינו מדבר .האוטובוס מגיע בשש .מלבדן ,רק חיילים יושבים באוטובוס ,הן
נוסעות לתל אביב בשתיקה גדולה .כמו תמיד יגיעו לתחנה המרכזית הישנה .אימא תאיץ בהן
לתפוס תור ולדחוף בעלייה לאוטובוס .היא לא תסכים לשים את התיק הגדול בבטן האוטובוס אלא
מתחת לרגליהן .יהודית תשב לבדה וסימה ליד אימא .בדרך הארוכה לנתיבות היא מציעה להן
סוכריות מנטה ותפוחים .ככה זה תמיד ,כבר שנים ...יותר מדי שנים.
בשמונה וחצי הן מתייצבות אצל הדודים שרק התעוררו משנתם ומקבלים אותן בפנים חמוצות.
מעולם לא הרגישה בחמיצות הזו ,או אולי לא רצתה לחוש בה .רק ממרחק השנים הרגישה בטעמה.
הנסיעה לנתיבות בכל שנה בערב חג הפסח ,כדי לחגוג את ליל הסדר שם ולא לבד בבית ,הייתה
בשבילה מקלט של זהב שמייחלים לבואו כל שנה ,אף על פי שהוא מעורר בחילה .דודה מתוקה
טרחה בארוחת בוקר אחרונה של חמץ באותו יום ...כרגיל אף אחד לא עזר לה ,סימה התקוממה
בל ּב ּה וקמה לעזור .מעולם לא הבינה כיצד השלימה עם תפקידה לשרת .מאוחר יותר הבינה שזוהי
ִ
הצדקת קיומה .הם סיימו את ארוחת הבוקר וסימה יצאה עם בת דודתה לשרוף את החמץ על
הגבעה שמול הבית.
גג 39 \ 2013 \ 29
עד שנכנס החג עשתה כל מה שצריך לעשות :הלכה למכולת ,שטפה כלים ,קילפה תפוחי אדמה,
ערכה שולחן והכול -מתוך שמחה של עשייה ורצון לחוש מועילה .המילים הטובות שקיבלה
ליטפו ועידנו את רוחה .תמיד הייתה ילדה טובה ,עוזרת בבית וממלאת בצייתנות את כל מה שאמה
ביקשה .מעולם לא שמעה מילה טובה כאילו מאז שאבא עזב את הבית נאטמה ונסגרה דלת היכולת
לפרגן או לעודד במילה טובה .דוד יעקב הופיע ,כרסו הולכת לפניו ושפמו הגדול במרכז הפנים.
היו לו בדיחות קבועות שהצחיקו אותה כל פעם מחדש .היא לא קינאה בבני הדודים שלה ,שיש
להם אבא ,היא קינאה בהם בבית השמח שלהם ועל כך שלא היו צריכים לנסוע ,שביתם היה באמת
מבצרם .לדוד יעקב הייתה סדרה קבועה של בדיחות ,אחת מהן דקרה והכאיבה ללִ ּב ּה כל פעם
מחדש .דוד יעקב הגדיל לעשות יום אחד כששאל אם אינה נעלבת ממה שהוא אומר והיא אמרה
בביטחון ובתנועת ביטול ש'מה פתאום ולמה שהיא תיעלב' ...
ליל הסדר הגיע.
יהודית וסימה לבשו בגדים יפים וחדשים שסבתא רבקה תמיד דאגה לקנות .ריח הקנאה עמד
באוויר .נדמה לה שקינאו באחותה על יופייה ,אבל היא לא שמה לב לכך .סימה לא עסקה בקנאות,
נדמה כי הרגש הזה מעולם לא נבט בה או שמא נבט ונעקר בו במקום .התפילה בבית הכנסת הייתה
יפה .תמיד הציצה לראות את הבנים ,אולי מבטו של אחד מהם ייפגש בעיניה...
בבית דודיה בשולחן הסדר תמיד הגיע רגע של הרמת קול .בין הכוס השנייה לשלישית דוד יעקב
צעק על משהו .על מה בדיוק? לא ממש חשוב .היין עלה לראשה ,זה היה ערב של צחוק ושחרור...
היא נהנתה מתחושת השמחה ,מהשירה הרמה ,האוכל היה מצוין .אימא בישלה ללא טעם וריח כמו
יצור חסר חיים ,זרקה את האוכל לסיר ללא תבלין של אהבה או שמחה .אצל דודה מתוקה ,האוכל
לבש צורה וחיים משלו .הוא היה קופצני ומתגלגל ,ריחני ומלטף ובעיקר אוהב .בסיום קריאת
ההגדה הגיעו לחד גדיא ,דוד יעקב שר את השיר בניגון הרגיל אך בפזמון תמיד הדגיש "דז ...זז...
זז ...בין אבא בתרי זוזי חד גדיא ."...סימה שיתפה ִאתו פעולה .זה היה מצחיק .היא לא הבינה את
משמעות משיכת האות השביעית .היא גם לא הבינה את הבדיחה הזולה שעליה חזר דוד יעקב
"מדוע אוכלים ביצים קשות בפסח? כי המים הגיעו לבני ישראל עד לביצים".
במוצאי החג דוד יעקב שאל את השאלה הקבועה שהייתה בעיניו לבדיחה ואת ליבה דקרה
במחטים קטנות ומכאיבות .גם אחרי שלושים שנה השאלה הזו אינה מצחיקה .דוד יעקב היה עומד
מולה ואומר" :מחר אני עושה קידוש וסעודה .את יודעת למה?"
"למה?" שאלה לא מזהה את הפח שטמן שוב ושוב כל שנה מחדש ,משחקת את המשחק עד הסוף,
אף על פי שהתשובה הייתה ידועה ומכאיבה.
"למה?" היה חוזר ואומר" ,כי מחר אתן נוסעות מכאן".
ואז היה פורץ בצחוק מתגלגל.
מירי וידן ,מורה לספרות וכתיבה יוצרת ,בת ,44בעלת תואר שני בספרות ,מדריכת
מורים לספרות ,גרה בפ"ת ,נשואה +שניים.
\ 2013 \ 40גג 29
נעמה הכהן מרגלית
הסכם טרום שלום ושלושה שירים
20–03–2012
הסכם טרום שלום
שנערך ונחתם בחברון ,שכונת תל רומיידה
ליד בית הקברות
בין :הודיה-שירה אלרואי
ת.ז098887654 .
כתובת :מעלה עתניאל ,עיר האבות-חברון
מצד אחד
לבין :זוהיר אלחוסייני
ת.ז998763245 .
כתובת :איבן אל ואליד 41
מצד שני
הואיל
והצדדים רואים זה את זו שלוש פעמים בשבוע בסביבה שמעמידה את
הפגישות בסכנה ,הוחלט כי מכוח זאת עליהם לרשום הסכם שיחייב את
שני הצדדים בכל מצב ו\או אירוע
והואיל
ופגישות אלו מבוססות על אמון אחד בשני ושוויון בין המינים ובין
המגזרים השונים ללא רקע דת ,גזע ולאום ,מתחייבים שני הצדדים לכבד
הסכם זה בעתיד
והואיל
וכדי ליישם את רצון כל אחד מן הצדדים הוסכם בין הצדדים כי עליהם
למלא אחר כל הכתוב להלן בכל מקרה שבו לא יתאפשרו פגישות אלו,
הרי הם מעוניינים להסדיר את זכויותיהם וחובותיהם הממוניות והאחרות
כמפורט בהסכם זה להלן:
לפיכך הוצהר ,הותנה והוסכם בין הצדדים כדלקמן:
גג 41 \ 2013 \ 29
.1מבוא
בעקבות היחסים המעורערים בין המגזרים השונים ועקב האירועים המדיניים האחרונים
מסכימים הצדדים לשמור בחשאיות פגישות אלו ולא לשוחח על אודותיהן עם שום אדם ,גם
לא עם הקרובים להם ביותר.
.2ניתוק יחסים בין הצדדים
א .הצדדים מסכימים כי פרטים על אודות סביבתם החברתית ,משפחתם המצומצמת וכן
משפחתם המורחבת אינם רלוונטיים למסמך זה וכי המידע על אודות עיסוקו ופעילותו של
אחיו של צד ב' ,להלן' :האיש' ,כראש הזרוע הצבאית של גדודי עז-א-דין אל קאסם אינו
משפיע על יחסיהם וכן אינו משפיע על הסכם זה או על המשך קיום הפגישות.
ב .חוזה זה מייחס חשיבות עליונה לסודיות השיחות אשר נערכו במהלך הפגישות .על
הצדדים לשמור בסוד כל מידע שידוע להם על אודות הצד השני לרבות המידע כי אביה של
צד א' ,להלן' :האישה' ,איבד את חייו כתוצאה מפיגוע טרור שבוצע על ידי גדודי עז-א-דין
אל קאסם .על צד ב' לשמור פרט מידע זה בסוד עקב העובדה כי צד א' נמצאת בסכנת נידוי
חברתית מפאת הרגישות במשפחתה.
ג .הצדדים מסכימים בזאת כי אם צד אחד ירצה לנתק את היחסים אין הם מעבירים מידע
לשום אדם ,במיוחד לא לאנשים הקרובים ביותר על אודות השיחות במפגשים אלו .פרטי
מידע נוספים אודות הסטטוס המשפחתי של צד א' כנשואה ושל צד ב' כרווק צריכים
להישמר בסודיות .
ד .כל עוד יתקיימו הפגישות ,על הצדדים למסור זה לזה את הטובין )"הטובין" :צד ב' ימסור
לצד א' תרופה טבעית המיוצרת בביתו .צד א' ימסור לצד ב' סך כספי שסוכם בין הצדדים(
כרגיל ,ללא שינוי כלשהו .סעיף זה מחייב את צד א' להעביר לצד ב' ,להלן" :האיש" ,את
הסכום הנדרש ללא כל שינוי ,וכן מחייב את צד ב' להעביר לצד א' את התרופה ,להלן:
"תערובות צמחים טבעית" ,שבה מעוניינת האישה וכן צד ב' אינו רשאי לוותר על סכום
העסקה המגיעה לו ,על אף שהוא מביע רצונו בכך מדי פעם בפגישות.
ה .הצדדים מסכימים כי אם ינותקו היחסים בשל תנאים חיצוניים שאינם תלויים ברצון אחד
הצדדים ,יעשה כל צד כל שביכולתו על מנת לספק את הצרכים הבסיסיים של הצד השני
בכל דרך אפשרית ,זאת בשל התלות של שני הצדדים בצרכים אלו.
ו .הצדדים מסכימים כי תוכן הפגישות והנאמר בהן יישמר בסוד .למותר לציין כי צד
ב' ,להלן' :האיש' מתחייב לא להעביר מידע לשום אדם על הפרטים שהעביר צד א' ,להלן:
'האישה' על קשריה עם בן זוגה ויחסה של החברה שאליה היא משתייכת .אין ברשותו של
צד ב' למסור פרטים על אודות מצבו הבריאותי של בנה התינוק והשיפור שחל במצבו עקב
שימוש בתערובת הצמחים הייחודית שהוא מקבל מצד ב' .כל פרטים על אודות אי מתן
\ 2013 \ 42גג 29
רשות וחוסר הסכמה של בן זוגה של א' לשימוש ב'תרופה' זו וכן פרטים על קיום פגישות
אלה אסורים
לפרסום בשום אמצעי כלשהו.
ה .אין להעתיק שיחות אלו לשום גורם ,לרבות כתיבה ,דיבור ו\או צילום' .האישה' לא תעביר
מידע ע'דכני ,אשר נאמר לה מפי 'האיש' על מצבה הכלכלי של משפחתו .כן מתחייבת
'האישה' לא להעביר מידע שהועבר לה בנוגע לתחושותיו ,רגשותיו הכלליים ו\או תסכולו
מיחסיו עם משפחתו של 'האיש' .יש לציין כי מידע זה הועבר בתום לב ובהיסח הדעת
שהושפע מאופי הפגישות שאופיין בשטח פרוץ שאינו מוגדר טריטוריאלית וכן נאמרו
בסיטואציה אינטימית ללא השתתפות של אדם נוסף.
ו .בהמשך לסעיף ה' -צד א' ,להלן' :האישה' ,לא תספר לשום אדם על הפרטים שהתוודה
באוזניה צד ב' ,להלן' :האיש' ,על אודות רגשות שהוא חש כלפיה.
ז .שני הצדדים מצהירים בזאת ,שאם יימצאו זה בקרבת זו במקום שיש בו אנשים נוספים ,בין
אם הם מכירים אותם ובין אם לאו ,לא יביטו הצדדים זה בפני זו וזו בפני זה ,לא יפנו מבטם
זה לכיוון זו וזו לכיוון זה ולא יפעלו כל פעולה שיש בה כדי ליצור רושם של קרבה ו\או
היכרות בין השניים ,אלא ימשיכו בדרכם כזרים.
לראיה באו על החתום:
__________________
להלן' :האישה'
מה נתנו לי לאכול
ִצ ּפוֹ ר ַה ַ ּק ּז ּו ָאר ֶה ֱענִ ָיקה ִלי ַצ ַּל ַחת ֲע ֻמ ָ ּקה
ֻמ ַּנ ַחת ַעל ֲא ָד ָמה
ִמיץ ּ ֵפרוֹ ת יָ צוּ ק ַעל ִּכ ַּכר ַה ֶּל ֶחם.
ימה אוֹ ִתי ְּכ ַל ּ ֵפי ַמ ְע ָלה ׁ ֶש ֶא ְר ֶאה
ִעם ַק ְסדָּ ָת ּה ֵה ִר ָ
ֶאת ַמה ׁ ּ ֶש ֵּמ ֵע ֶבר ְל ֶג ֶדר
ַה ׁ ּשוֹ ׁ ַש ִּנים
____________________
להלן' :האיש'
גג 43 \ 2013 \ 29
יחה אוֹ ִתי ַעל שְׂ ֵדה ִח ָּטה
ִא ִּמי ִה ִּנ ָ
ֹאש שָׂ ָמה ֲע ֵר ָמה ְמ ֻהדֶּ ֶקת
ַּת ַחת ָהר ׁ
ישן ֶאת ׁ ְשנַ ת ַה ָ ּצ ֳה ַריִ ם,
ׁ ֶש ִא ׁ ַ
יתי אוֹ ִתי יְ ׁ ֵשנָ ה ַעל ַס ַהר
וַ ֲאנִ י דִּ ִּמ ִ
ָּתלוּ י ַעל חוּ ט ַּב ְרזֶ ל
נתינת שם
שיר פנטום
ַא ָּתה ִּב ַ ּק ׁ ְש ָּת ִלנְ גּ ַֹע ַּב ֲע ִדינוּ ת
ֲאנִ י ִּב ַ ּק ׁ ְש ִּתי ָ ּגבוֹ ַּה וְ ָכחֹל
ְמנַ ָּסה ִל ְפגּ ַֹע ְּב ַמה ׁ ּ ֶש ָ ּיכוֹ ל ִל ְהיוֹ ת
ְר ָג ִעים ְספוּ ִרים ׁ ֶשל דְּ ִה ָ ּיה ִצ ְבעוֹ נִ ית ַח ְס ַרת ַמ ָּבט ַּב ׁ ּ ָש ַמיִ ם
ׁ ְשנֵ י שְׂ ִע ִיריםָ ׁ ,שחֹר וְ ָל ָבן ,עוֹ ְמ ִדים ִּב ְק ֵצה ָה ָהר
ִּב ַ ּק ׁ ְש ָּת ִלנְ גּ ַֹע ַּב ֲע ִדינוּ ת
ַעל ַה ַ ּגבֶ ּ ,פ ֶתק ָל ָבן ְמ ַח ֶּכה ְל ִה ּ ָפ ַתח
ְמנַ ֶּסה ִל ְפגּ ַֹע ְּב ַמה ׁ ֶש ָ ּיכוֹ ל ִל ְהיוֹ ת
יעה ַּב ׁ ּ ֶש ֶקט ָּת ֵמ ַּה
ִהיא ִה ִ ּג ָ
ׁ ְשנֵ י שְׂ ִע ִיריםָ ׁ ,שחֹר וְ ָל ָבן ,עוֹ ְמ ִדים ִּב ְק ֵצה ָה ָהר
סוֹג ֶרת ֵעינַ יִ ם ְ ּגדוֹ לוֹ תַ ,מ ׁ ְש ִא ָירה ְס ָערוֹ ת ִמחוּ ץ ַל ַּביִ ת
ֶ
ַעל ַה ַ ּגבֶ ּ ,פ ֶתק ָל ָבן ְמ ַח ֶּכה ְל ִה ּ ָפ ַתח
\ 2013 \ 44גג 29
ׁ ְשנֵ י שְׂ ִע ִיריםָ ׁ ,שחֹר וְ ָל ָבן ,עוֹ ְמ ִדים ִּב ְק ֵצה ָה ָהר
ְמנַ ָּסה ִל ְפגּ ַֹע ְּב ַמה ׁ ֶש ָ ּיכֹל ִל ְהיוֹ ת
ַעל ַה ַ ּגבֶ ּ ,פ ֶתק ָל ָבן ְמ ַח ֶּכה ְל ִה ּ ָפ ַתח
ַא ָּת ּה ִּב ַ ּק ׁ ְש ָּת ִלנְ גּ ַֹע ַּב ֲע ִדינוּ ת
לילה
נִ ְכנַ ס ַהח ׁ ֶֹש ְך ְּב ִלי ֵמשִׂ ים
יח ִמ ְט ּ ָפחוֹ ת ַעל ִה ְבהו ֵּבי אוֹ ר.
ֵהנִ ַ
ַה ׁ ּ ֵשד ׁ ֶשדָּ ַר ׁש ֶאת דָּ ִמי ַּב ֵּלילוֹ ת
ִמ ְצ ַט ֵחק ֵּבין ָּכ ִר ּיוֹ ת.
יטה ,נִ ְסיוֹ נוֹ ת ַה ֶּנ ָח ָמה
ַה ַּליְ ָלה ֵאין ְס ִח ָ
נָ ַד ּמוּ ,
ֵאין צ ֶֹר ְך ְּב ׁ ִש ָ ּגעוֹ ן,
אוֹ ַכל לוֹ ַמר ְל ֻכ ָּלם ) ַ ּגם ַלהוּ אֶ ׁ ,שהוּ א ֲאנִ י(
ׁ ֶש ְּכ ָבר ֵאין אוֹ ר וְ ח ׁ ֶֹש ְך
ַרק יָ ִמים וּ זְ ַמ ִּנים.
אוּ ַכל לֹא לוֹ ַמר.
ישה,
ֵעינַ יִ ם יוֹ ׁ ִשיטוּ דְּ ִר ׁ ָ
יָ ַדיִ ם
ׁ ֶש ֵאין דַּ ְר ָּכן ,יִ ְק ּ ְפצוּ ְּבתוֹ ָכן
יתי
ִמ ְרוָ ח ְּתזָ זִ ִ
יח ֱא ֶמתְ ,ל ַח ּכוֹ ת ָל ֶל ֶכת.
נוֹ ַתר ְל ָהנִ ַ
אוּ ַלי יָ בוֹ א יוֹ ם
ׁ ֶש ּבוֹ אוּ ַכל ְל ִה ׁ ּ ָש ֵאר.
גג 45 \ 2013 \ 29
חנה קרמר
שלושה שירים
בית
ּפוֹ ֶרשֶׂ ת זְ רוֹ עוֹ ת ִּכשְׂ ָמ ִמית
קוּפה
ׁ ְש ָ
נִ ְצ ֶמ ֶדת לַ ִ ּקירוֹ ת
ַה ְּב ֵארוֹ ת ׁ ֶש ָח ַפ ְר ִּתי
נִ ְס ְּתמ ּו
יתי
ַעל ְ ּגחוֹ נִ י ְּב ֵב ִ
זוֹ ֶח ֶלת ִל ְמצֹא
ְּב ֵאר ַמיִ ם ַח ָ ּיה
ׁ ֶש ּלֹא ִה ְת ַע ּ ְשׂ קוּ ִע ָּמ ּה
יה
וְ לֹא ָרבוּ ָעלֶ ָ
ִּכי ָה ַל ְכ ָּת לָ ׁ ֶש ֶבת
ְּב ָמקוֹ ם ַא ֵחר
וַ ֲאנִ י צוֹ ַר ַחת ְּב ֶפה ְמ ֻע ּ ָפר
גּ וּ ר ָּב ָא ֶרץ ַה ּזֹאת
וְ ֶא ְהיֶ ה ִע ְּמ ָך
ִכי ִה ְר ִחיב ָלנוּ
וַ ֲאנַ ְחנוּ לֹא ָר ִאינוּ
ַרק ָה ָא ָלה ִר ֲח ָפה
ֵּבינוֹ ֵתינ ּו
ַרק ַליְ ָלה דִּ ֵּבר ִמ ְ ּגרוֹ נֵ נוּ
וְ לֹא זָ ַכ ְר ָּת ֶאת ַה ׁ ּ ְשבוּ ָעה ַעל
ָה ֲא ָרצוֹ ת
וְ ֵא ְ
ית ְמ ַצ ֵחק צוֹ ֵחק ּו ְמ ַצ ֵחק
יך ָהיִ ָ
וְ לֹא ָא ַמ ְר ָּת ָאז ֲאחוֹ ִתי ִהיא
ֵעינֶ ָ
יך ֵּכהוֹ ת ֵמ ְראוֹ ת
ַרק גּ וּ ר ָּב ָא ֶרץ
ַה ּזֹאת
\ 2013 \ 46גג 29
להדליק
חוּ ט ׁ ֶשל ְצ ִפ ָירה ַמזְ ִה ָירה
נִ ְכ ַר ְך ַעל ֶא ְצ ָּב ִעי
ְּכ ַט ַּב ַעת זָ ָהב ׁ ֶש ָענַ ְד ָּת
יָ ַדי מוּ נָ פוֹ ת
וְ ַהנּ ֹגַ ּה נֶ ֱא ָסף ֶאל ֵח ִיקי
ַּב ַּמ ֲחזוֹ ר ַה ׁ ּ ְשבוּ ִעי
וּ ִמ ּתוֹ ְך ַה ְּב ָר ִקים ָח ַדל ָה ַר ַע ׁש
וּ ִמ ּתוֹ ְך ֶה ָענָ ן ָקם קוֹ ל דְּ ָמ ָמה דַּ ָ ּקה
ֵמ ֵמס ָה ִרים ַּכדּ וֹ נַ ג
וַ ֲאנִ י מוֹ ֵחאת ַּכף מוּ ל ָהאוֹ רוֹ ת ַה ְ ּק ַט ִּנים
לוֹ ֲח ׁ ִשים ִליִ :ה ְתנַ ֲע ִרי
ִּת ְפ ֶא ֶרת יִ ְהיֶ ה לְ בוּ ׁ ֵש ְך וְ לֹא ִּת ָּכ ְל ִמי
ַא ֶּתם נוֹ שְׂ ִאים אוֹ ִתי ְּב ַצחוּ ת ָהאוֹ ר ַעל
ַ ּג ֵּלי נְ ַהר ַס ְמ ַּב ְטיוֹ ן ׁ ֶש ׁ ּ ָש ַקט
יפה
ִמן ַה ַּמיִ ם ַה ָּמ ִרים ,וּ ֵמ ֲעשִׂ ִירית ָה ֵא ָ
יחנִ ית
ֲאנִ י קוֹ ֶמ ֶצת ָלכֶ ם ַח ָּלה ֵר ָ
ִּב ְכלִ י ׁ ֶש ָ ּצ ַבת ְל ַמזְ ֶּכ ֶרת
ָּתבוֹ אוּ ְּב ֵמ ַעיֶ ,א ׁ ְשמֹר
ְּתשַׂ ֲחקוּ ְּב ֶח ֶבל ַט ּבוּ ְרכֶ ם
ַא ֲחזִ יק ּבוֹ ְּב ׁשוּ ִטי ַעד ׁ ֶש ַה ַּמ ְל ָא ְך יַ ֶּכה
אוֹ רוֹ ַתי ְּבכֵ ִלים ְק ַט ִּנים
ְמ ַמלְ ֶמ ֶלת ִמזְ מוֹ ֵרי ָאנָ ה ָה ַל ְך דּ וֹ ִדי
ְמ ַר ְ ּצ ִדים ֵאלַ י ְּב ִח ּיוּ ְך ִּתינוֹ ִקי
ֵּבין דִּ ְמעוֹ ת ַהדָּ ם
ַה ִּנ ְקווֹ ת ַעל ַמ ּ ָפה ְל ָבנָ ה
נֵ רוֹ ַתי ׁ ֶש ִּלי ,נֵ רוֹ תוּ ׁש ,נֵ רוֹ ָת ֶל'ה
נֵ רוֹ ָת ֵל ְך ׁ ֶש ִּלי
ְמ ַל ֶּט ֶפת אוֹ ָתם ְּב ׁ ִשיר ֶע ֶרשׂ
וְ ֵהםּ ,בוֹ ִאי ַּכ ָּלה
גג 47 \ 2013 \ 29
חנוכת המזבח
ּ ִפ ְתאֹם ְּכמוֹ ַא ֲח ִרית יָ ִמים
ֵהם ִה ְת ַק ְּבצוּ ֻּכ ָּלם ַּב ָּסלוֹ ן ַה ָ ּגדוֹ ל
ַה ֶ ּג ׁ ֶשם ַּבחוּ ץ ׁ ָש ַמר ְּכמוֹ דְּ ָפנוֹ ת ׁ ֶשל נֵ רוֹ ת
ָה ִא ׁישוֹ נִ ים ִמ ְת ַר ֲח ִבים ְּבנ ַֹג ּה ְמ ֻחדָּ ׁש
ַה ֵּלב ִמ ְת ּפוֹ ֵצץ ֵמ ָה ִר ְג ׁ ָשה
ֵּכןָ ׁ ,ש ַמ ְר ָּת ִלי ֶאת ָה ֶר ַגע
ִל ְפנֵ י ַה ׁ ּ ִש ָּברוֹ ן
ָה ֲע ָר ֶפל ּ ִפ ְתאֹם ָהיָ ה ׁ ֶשל ַחג,
וְ ׁ ַש ְל ָהבוֹ ת ְק ַטנּ וֹ ת ְּב ָכל ָמקוֹ ם.
ֵהם ָּבאוּ ָל ְךִ ,א ָּמא,
ִמ ָּכל ִ ּגיל וּ ִמין ֵהם ׁ ֶש ָּל ְךִ ,א ָּמא ,עוֹ ד
ִמי ֵמי יַ ְלדוּ ָתם ָהרוּ ַח ָה ָר ָעה
יאה אוֹ ָתם ְּב ָק ַר ַחת ׁ ֶשל יַ ַער
ֶה ְח ִּב ָ
ֲא ָבל ֵהם ָחזְ רוּ ִמ ַּמ ָּסעוֹ תַ ,ר ִּכים יוֹ ֵתר
יהם
ׁ ְש ֵק ִטים יוֹ ֵתרּ ,פוֹ ׁ ְש ִטים יְ ֵד ֶ
ְּב ִלי נוֹ ַעִ ,ל ָּבם ָּכ ֵמ ַּה וּ ְמ ַב ְע ֵּב ַע ְּבנַ ַחת
ֲאנִ י יוֹ ַד ַעת ְּכ ָבר ַקר ָל ְך וְ ַא ְּת ֲעיֵ ָפה
ְּכנָ ַפיִ ְך ַה ּ ְפצוּ עוֹ ת ֲעשׂ וּ יוֹ ת ׁ ְש ָב ִרים ְק ַט ִּנים
ַא ְך ַה ּיוֹ ם ַהחוֹ ָתם נִ ְפ ַּתח
ִה ׁ ּ ָש ְמ ִטי ִמ ַ ּק ְרנוֹ ת ַה ִּמזְ ֵּב ַח ׁ ֶש ָּלךְ
ִר ְכ ִבי וְ ִה ָּמ ׁ ְש ִחיֵ ,הם עוֹ ִלים וְ הוֹ ִמים
ַּב ָּסלוֹ ן ׁ ֶש ָּל ְךִ ,מ ּתוֹ ְך ָּב ֵצק ָמתוֹ ק וְ ִר ָּבה רוֹ ַת ַחת
ֵהם קוֹ ְר ִאים ָל ְך ֵמ ָח ָד ׁש ְּכמוֹ נֵ ס ,יְ ִחי יְ ִחי
ְּב ַהר ִצ ּיוֹ ן
בהר ציון
ית רוֹ ֶצה אוֹ ָתנוּ
ָּכ ָכה ָהיִ ָ
ּ ְפ ַק ַעת ׁ ֶשל ׁ ְשח ִֹרים ַא ְפ ִר ָיקנִ ים וְ ִל ְבנֵ י שֵׂ ָער
ֵמ ֲא ָרצוֹ ת ְרחוֹ קוֹ ת ׁ ֶשל אוֹ ְקיָ נוֹ ִסים וּ ׁ ְש ָל ִגים
יסים
עוֹ ְמ ִדים ִעם ְמ ֻס ְל ְס ֵלי ּ ֵפאוֹ ת וּ ׁ ְש ִב ִ
ֲעטוּ ֵרי ַה ְ ּז ָקנִ ים וְ ֻכ ֳּתנוֹ ת ׁ ֶשל ַחג
ִּב ְסעוּ ָד ְת ָך
ַּב ֲח ֵצרוֹ ת ָה ֲא ָבנִ ים וְ ֵר ַ
יח ַה ְ ּקט ֶֹרת ׁ ַש ֲעוַ ת ַה ֵּנרוֹ ת
ימים ּ ַפ ׁ ְש ִטידוֹ ת וְ עוּגוֹ ת ְמ ֻג ְל ָ ּגלוֹ ת וְ כוֹ סוֹ ת
ַמ ֲע ִר ִ
ָק ֶפה ׁ ֶשל ִה ְתעוֹ ְררוּ ת
שָׂ ַב ְענוּ ִמ ֵּליל ּתוֹ רוֹ ת ְּב ׁ ִש ְב ִעים ָל ׁשוֹ ן וּ ָפנִ ים
\ 2013 \ 48גג 29
ישים
וּ ִמ ּ ְפ ָר ִקים וּ ִמזְ מוֹ ִרים ׁ ֶש ָה ְפכוּ ֲא ִד ׁ ִ
עוֹ ְמ ִדים ְּב ִה ּלוּ ַלת ׁ ָשבוּ עוֹ ת
ַּת ָ ּי ִריםַ ,צ ְליָ נִ יםְּ ,ב ִג ְרגּ וּ ר ֲהנָ ָאה
וְ ִתינוֹ קוֹ ת ַּב ֲע ָגלוֹ ת ׁ ֶש ׁ ּ ָש ְמעוּ ֲעשֶׂ ֶרת ַהדִּ ְּברוֹ ת
וְ נוֹ ְג ִסים ּ ַפ ׁ ְש ִט ָידה יְ רוּ ׁ ַש ְל ִמית
וְ כוֹ ס ָ ּגזוֹ ז ִל ְכבוֹ ֵד ְך
ית רוֹ ֶצה אוֹ ָתנוּ
ָּכ ָכה ָהיִ ָ
ְמ ַכ ְר ְּכ ִרים וּ מוֹ ֲח ִאים ְלקוֹ ל ּ ַפ ֲעמוֹ נִ ים זָ ִרים
וּ ְמ ַה ְל ִלים ְל ָך ְּב ֶק ֶבר ׁ ֶש ּלֹא ׁ ֶש ְּל ָך
וְ ִל ׁ ְשנוֹ ֶת ָ
יך ׁ ֶש ּלֹא ׁ ֶש ְּל ָך
וְ ַל ּב ֶֹקר ׁ ֶש ָ ּגח ְּכ ַליְ ָלה ׁ ֶש ּלֹא ָלנוּ
ֲעטוּ ִפים ְּב ִה ַּלת ִּכ ְת ְר ָך וְ ֻא ּמוֹ ת וְ יִ שְׂ ָר ֵאל
וְ ׁ ָש ַכ ְחנוּ ֶאת ְּכ ֵלי ַה ִּמ ְל ָח ָמה וְ ֶאת
ֶח ֶרב ַה ָּל ׁשוֹ ן ,וְ ַה ָּדם הוּ א נִ ְתזֵ י
יצנוּ ת
יח ִמ ְת ּ ַפ ֵ ּק ַע ִמ ֵּל ָ
ֲא ַב ִּט ַ
וְ ַא ָּתה ֵמ ִציץ ִמ ַּת ַחת ַל ּ ָפר ֶֹכת
ְמ ֻא ׁ ּ ָשר וּ ְמ ַת ְע ֵּת ַע וּ ְמ ַה ֵּל ְך
עוּג ַ ּית ַה ְ ּג ִבינָ ה
ְּב ֶר ֶג ׁש ֵּבינֵ ינוּ ,וְ נוֹ ֵגס ֵמ ִ
ישן ֶאת
וְ יַ ַחד ַע ְכ ׁ ָשו נִ ׁ ַ
ׁ ְשנַ ת ַה ּסוּ ס ַא ֲח ֵרי ַה ׁ ּ ִש ּמוּ ִרים
ָּכ ָכה ַא ָּתה אוֹ ֵהב אוֹ ָתנוּ
ַעל חוֹ מוֹ ֶת ָ
יך ְמ ַט ּ ְפסוֹ ת ָּכל
ַה ְּנ ׁ ָשמוֹ ת ָה ֵא ֶּלה ׁ ֶש ָ ּי ְצאוּ
ְּב ֶק ֶצף ָח ָלב ׁ ֶשל ַה ֵּנס
יח
וְ ָא ְכלוּ ְּביַ ַחד ְסעוּ ָדה ׁ ֶשל ָמ ׁ ִש ַ
וַ ֲאנִ י רוֹ ָצה ְלהוֹ ִסיף עוֹ ד ּ ֶפ ֶרק
ִמזְ מוֹ ר ׁ ֶשל ׁ ִש ָ ּגעוֹ ן ׁ ֶש ִּמ ׁ ְש ּתוֹ ֵלל
ִמ ּ ִשׂ ְמ ַחת עוֹ ָלם וְ לֹא ַמ ְב ִחין ֵּבין
טוֹ ב ְל ַרע
ְּב ִלי ּ ָפנִ ים וַ ֲאחוֹ ַריִ ם וּ ְק ִל ּפוֹ ת
ְּב ִלי גּ וֹ יִ ים וְ גוֹ י ֶא ָחד
ַּב ֲח ַצר ַה ֶּמ ֶל ְך ַּב ִה ּלוּ ָלא
וְ יֵ ׁש ׁ ָשם ִמ ְקדָּ ׁש וְ ַגן ֵע ֶדן וְ ֵאין ִמ ְת ּבוֹ ׁ ְש ׁ ִשים
וְ אוֹ ְכ ִלים ְמ ָל ְפפוֹ ן ָחמוּ ץ וּ ַפ ׁ ְש ִט ָידה ְמתוּ ָקה
ְּב ֵכ ִלים ַחדַ ּ -פ ֲע ִמ ִ ּיים
וְ ַא ָּתה אוֹ ר ְּבתוֹ ָכם
ְמ ֻפ ָ ּיס ַא ֲח ֵרי ׁ ְשנוֹ ת ַה ֵּס ֶבל
חנה קרמר
חנה קרמר עוסקת בהוראה .סיימה
לימודי תואר ראשון במכללת
ולימודי תואר שני
ירושלים
בהיסטוריה באוניברסיטה העברית.
"אני אישה חרדית פתוחה ,יש לי
שמונה ילדים וכבר גם נכדים ב"ה".
גג 49 \ 2013 \ 29
רענן זיו
בחזרה לתקווה ,סיפור
רבנו אומר שבכל מקום יש יושר .הוא אומר את זה.
אנל'א זוכר בדיוק איפה ,אבל הוא אומר את זה.
השאלה רק מתי היושר מתגלה.
יש אחד שזה מתגלה אצלו מיד .רק נפילה קטנה והוא מתעורר.
יש אחד שרק אחרי מלא ,אבל מלא ,קרחאנות הנשמה שלו מתחילה לצעוק.
אצלי זה קרה אחרי השבת ההיא.
השבת ,שהבן הבכור שלי -ינון -עשה בכפר ערבי .כן ,שמעתם טוב ,בחור עם מכנסיים
שחורים וחולצה לבנה .כשחזרתי בתשובה ,אמרו לי שהמכנסיים השחורים והחולצה הלבנה
זה כמו ספר תורה ,רק שחור ולבן .אז הספר תורה שלי עשה שבת בכפר ערבי.
איך אני ,בני מזרחי ,נתתי לזה לקרות? טוב בסדר ,גרמתי לזה לקרות?
טוב ,אז בשורות הקרובות אני הולך למצוא בעצמי נקודה טובה.
כי זה מה שרבנו אמר ,וזה מה שיוציא אותנו מהשאול תחתיות .ואותה שבת באמת הייתה
שאול תחתיות.
זה התחיל כמה שבועות לפני.
אני נמצא על הפיגום ,באמצע שאני זורק את השליכטא על הקיר ,טלפון.
לא עונה .לא בא לי לענות.
עוד שליכטא אחת ,שוב טלפון .ככה כמה פעמים .טוב ,עניתי.
זה הר"מ של הבן שלי ינון" :עוד פעם בעיות" ,הוא אומר לי" ,שוב תפסו אותו".
"תפסו ,תפסו ...או שזה הלשנה" ,אני שואל.
"אם תבוא מהר ,תוכל לראות בעצמך".
עבדתי לא רחוק ,אני יורד מהפיגום ,מתקרב לחצר האחורית של הישיבה ורואה אותו מקפיץ
את הכדור על רגל ימין ,מעביר לרגל שמאל.
אינעל אבא שלו! מאיפה הוא למד את זה מאיפה?
איזה השתדלויות עשיתי להסתיר את זה ממנו.
אומרים שמי שלקח פעם אל .אס .די ,.מקבל לפעמים טריפ רק מהזיכרונות.
זה מה שהיה קורה לי במוצאי שבתות ,כשהייתי פותח רק לרגע את שירים ושערים ,הייתי
מתחיל להזיע ,נזכר ברגעים ההם שהייתי מכניס גול וכולם מריעים לי .האדרנלין שמפוצץ
לך את העורקים.
\ 2013 \ 50גג 29
הבחורה שמחכה ביציע מתלהבת ממני.
היום היא אשתי היקרה ,זאת שמקבלת אותי עם חיבוק גם כשאני הכי שבור.
אבל ממנו הסתרתי את הכול .אפילו כשהייתי הולך ברחוב ,ומישהו מהדור שלי היה מזהה
מבעד לזקן ,ואומר :בני מזרחי? רגל הזהב? הייתי מעביר נושא שהוא לא ידע.
הוא גדל אחרת ,הוא נולד בקדושה ובטהרה )כמו שאשתי אומרת( הוא לא צריך לדעת מכל
זה .הוא יתקן את כל הנעורים הפגומים שלי.
לקחתי אותו לאומן לפני גיל שבע ,רבנו הבטיח -ילד טהור.
אז מאיפה ,מאיפה ,פתאום יש לו את החיידק הזה של הכדורגל?
במשרד של הישיבה ,ישבתי עם הר"מ ועם ראש הישיבה )בחור בן עשרים וקצת( .ממש
התפרצתי על ינון ,נכנסתי בו .אמרתי לו שזו כבר הישיבה השלישית השנה ,ושאם הוא ייזרק
גם מזו אין לו מה לחזור הביתה.
אחרי שהוא יצא ,הרב הצעיר הזה אמר לי יישר כוח ,ושהתנהגתי כמו שמצופה מאבא" .אתה
מבין" ,הוא אמר" ,אבא שרוצה שהבן שלו יהיה בישיבה טובה ,לא סתם ,ישיבה של בנים של
בני תורה ,צריך להשקיע .בפרט אתה שקיבלו את הבן שלך לישיבה של בנים של בני תורה
אף על פי שאתה עובד".
בערב הייתי נסער ,אשתי היקרה יודעת שלא מדברים אתי במצבים כאלה.
המכונית לקחה אותי מעצמה לתקווה .עשיתי סיבוב על יד האצטדיון ושמעתי אוהדים
מריעים .הבנתי שבני יהודה לוקחת הערב .משחק השלמה כמו בזמנים הטובים.
ירדתי מהאוטו ואכלתי שווארמה אצל ניסימקו על יד השוק.
מאז שעברנו לאלעד לפני שתים עשרה שנה ,לא אכלתי אצל ניסימיקו .ניסימיקו לא היה.
הייתה שם איזה עובדת צעירה וזהו .באלעד לא היו נותנים לבחורה שלבושה ככה לעבוד
במסעדה .אבל היא הייתה נחמדה וחייכנית ,והביאה לי עוד צ'יפס בחינם.
הסתובבתי בשוק הריק ,רבנו מדבר חזק על כוח המדמה ,כוח המדמה השלים לי את השוק
הקטן שאני כל כך אוהב .המוכרים שמנסים לסגור יומית נורמלית ,הירקות ,אפילו הריח של
הדגים היה נראה לי סבבה .הגעתי לאזור של בתי הכנסת ,איזה זיכרונות ,פה אמרתי תהילים
פעם ראשונה ,פה הסליחות הראשונות ,הכול היה חשוך רק בית כנסת אחד היה מואר.
בית הכנסת של התימנים .אף פעם לא יצא לי להיכנס אליהם .נכנסתי.
גג 51 \ 2013 \ 29
אספלט ,ציור של עציון מזרחי
ישב שם איזה רב צעיר .ברסלב.
הוא דיבר על ביקורת .הקריא מספר של הרב הרוש.
"אין ביקורת" ,הוא אמר" .אין ביקורת .בכל אחד יש טוב ורע ,הביקורת מעוררת את הרע,
כמו אריה שמעירים אותו מרבצו .תמחקו את הביקורת".
אמתי ,הרב הזה.
הוא היה ִ
יצאתי .טיילתי בשכונה .חשבתי על מה שהרב הצעיר אמר .מי יודע אם הוא רב בכלל? איפה,
איפה השיעורים התמימים האלה מהתקווה לפני ,וואו ,כמעט עשרים שנה .היום באלעד
הכול מסודר .הלכות ,תוכחות ,תוציא מהבית את זה וההוא ,תשמור על הילדים שלך ,תשמור
פה ,תשמור שם.
אבל ,ברוך ה' זכינו לגור בעיר של תורה .זכינו לגדל דור לתוך הקדושה.
עליתי על האוטו ונסעתי .הייתי מלא מחשבות.
כשבאתי הביתה אשתי הייתה ערה.
סיפרתי לה שהרגשתי לא טוב בגלל שנכנסתי בינון ושהלכתי לשיעור בתקווה.
\ 2013 \ 52גג 29
הבאתי לה מנה מניסימיקו ,אבל היא לא רצתה.
היא אמרה שגם היא הייתה הערב בשיעור .היה שם רב שדיבר על הנושרים.
הוא אמר שהורים צריכים להיות מוכנים לצעדים קשים כדי להציל את הבן שלהם משמד.
ושעדיף לצער את הילד מאשר לגדל ילד לגיהינום.
היה שם גם ביטון שהוא מטפל בכל הבלגנים של הנוער וסיפר דברים מפחידים :בנים -בנות
באנגים וכאלה ואמר שנפנה אליו בכל מקרה.
סיפרתי לה מה שהרב בתקווה אמר על הביקורת ,אבל היא אמרה שזה רב למתחילים,
ושהרבנים הרציניים פה בעיר אומרים שצריך לטפל ביד קשה בכל סטייה מהדרך לפני
שנקבל בן שיביא לנו איזו נטאשה הביתה .ושטוב עשיתי שנכנסתי בינון ,צריך להעמיד אותו
במקום .אם בישיבה אסור כדורגל ,אז אסור כדורגל.
למחרת בצהריים התקשרתי לישיבה .לא הצלחתי להשיג את ינון.
ככה היה שקט שנמשך כמה ימים.
אמרתי לאשתי שמשהו לא נראה לי .היא התייעצה עם חברה ,החברה אמרה לה שככה זה,
אחרי שעושים בלגן הם יושבים בשקט ,כמו דגים.
ושצריך לתפוס אותם קצר.
יום שישי הגיע ,על הבוקר אשתי מתחילה להיות קצת לחוצה ,היא אומרת להתקשר לישיבה.
אני מתקשר ,לא משיגים את ינון.
בטח עסוק בלימוד.
צהריים .אני מקבל טלפון.
שמו של מי שהיה על הקו ,כמעט גרם לי להתעלף.
חזי שלום .זה שלקחתי ממנו את תואר מלך השערים.
"הבן שלך אצלי" ,הוא אומר.
אחר כך התברר לי מה שקרה .ינון נזרק מהישיבה בתחילת שבוע ,נסע למגרש בהתקווה .ישן
שם .בקיצור על הבוקר באים חבר'ה להתאמן )יש להם אימון כושר-בוקר פעם בשבוע(.
רואים בחור ישיבה ישן על המגרש .איזה שוער רוסי שמן מסתלבט עליו ,ינון אומר לו:
"תעמוד בשער -אני מכניס לך גול מעשרים מטר".
הרוסי נעמד ,ינון מכניס לו לפינה השמאלית) .גם את הפינה השמאלית הוא ירש ממני?(
ינון אמר לחזי שהוא מוכן לנקות שירותים ,העיקר שייתנו לו לישון במלתחות.
בקיצור ,צ'יק צ'ק כרטיס שחקן .בשבת יש משחק בכפר קאסם.
חזי אמר לינון שהוא לא חייב לבוא .ינון מחליט לעשות שבת אצל בחור מכפר קאסם
שמשחק אצלנו בבוגרים .לא ייסע בשבת ,לא ישחק ,יבוא וישב על הספסל ,ואל תנסו לשכנע
אותו כי הוא לא רוצה לדבר ִאתכם.
טורק את הטלפון.
גג 53 \ 2013 \ 29
אשתי מתחילה לבכות .מתקשרת לביטון.
ביטון מגיע ,מסביר שלהפעיל את החוק ייקח עוד כמה ימים ,אין הרבה מה לעשות.
לתהלים.
אני יוצא להתבודדות ,ביטון יוצא להתייעצויות ,אשתי יוצאת ִ
אין ממש איפה להתבודד בעיר הזאת שעה וחצי לפני שבת.
אני נכנס לאוטו ,סוגר חלונות ומתחיל לדבר עם ה'.
על הכול .על השנים היפות שהיו לנו בתקווה ,שהיינו מדברים יום יום.
על העיר אלעד שהיא עיר ללא רחמים .פתאום נזכרתי שניסימיקו בכלל נפטר.
התחלתי לבכות על ניסימיקו .על הסבא היקר הזה עם הקסקט שהיה מכין לך שווארמה עם
כל הלב.
נזכרתי שכשהיה בא אצלו ילד שנכשל במבחן או משהו ,ניסימיקו היה אומר לו" ,אבל אצלי
תמיד הדלת פתוחה בשבילך ,הדלת של הלב" .ככה היה אומר גם למישהו שיצא ממעצר ,או
מישהו שאשתו זרקה אותו.
צדיק הניסימיקו הזה ,צדיק בלי ציצית.
תודה ה' ,תודה שהזכרת לי את ניסימיקו.
אני מנגב את הדמעות ,חוזר הביתה.
אשתי בלחץ" :איפה אתה? יש לביטון הצעה להציל את המצב.
"מה?" אני שואל.
"ביטון תגיד" ,היא אומרת.
ביטון מדבר" :התייעצתי עם כמה מחנכים שיש להם הרבה ניסיון עם נוער מקולקל .מה
שכולם אומרים זה שצריך לסדר שישברו לו את הרגל".
"מה יעשו?" אני שואל.
אשתי אומרת" :בני ,תקשיב לו ,יש לו המון ניסיון .עדיף כאב עכשיו מאשר כאב כל החיים".
ביטון מצית סיגריה ומדבר באדישות" .אין לו בעיה עם הראש ,לבלגניסט שלכם ,הבעיה שלו
זה שאבא שלו לא היה מספיק זהיר ,והוא נדלק על הכדורגל .תהרוס לו את הכדורגל וסגרנו
עניין".
אני צורח על ביטון ,אבל צורח! "ביטון תעוף מפה! תעוף מפה או שאני אשבור לך את שתי
הרגליים".
ביטון בורח ,אשתי בוכה) .זה מה שהיא תמיד עושה כשהיא מבינה שטעתה(.
אני מתקשר לחזי .אני מבקש ממנו למסור לינון שאבא ואימא אוהבים אותו ,ושמאוד עצוב
לנו שבת בלעדיו.
אחר כך נודע לי שבליל שבת ינון עשה קידוש בבית של הערבי ,שר זמירות שבת ,אכל חלה
עם טונה ,והם ממש התלהבו מהצדיק שלנו .בשבת בבוקר הקבוצה של חזי חטפו גול
מהערבים ,על ההתחלה.
\ 2013 \ 54גג 29
כמה דקות לסיום הם קיבלו פנדל ,חזי הסתכל על ינון ,ינון אמר שהוא יבעט את הפנדל ,חזי
שאל אותו אם הוא בטוח? ינון אמר שהוא משחיל את זה לפינה השמאלית בלי בעיה.
ואז כשהוא מתלבש ,חזי נזכר להגיד לו מה שמסרתי לפני שבת.
ינון בעט את הכדור והחטיא .אחר כך הוא אמר לי שהמילים שלי הדהדו לו בראש והוציאו
אותו מהריכוז.
במוצאי שבת טסתי לכפר קאסם .טלפון לחזי ומצאתי את הבית של הערבי .אמרתי להם
תודה על האירוח ,הם אמרו לי שהבן שלי מקסים.
נסענו באוטו.
שתיקה .אני פתחתי ואמרתי לינון שאני מתכוון לכל מילה שאמרתי לפני שבת ,בכל מצב.
ינון שאל אם ביטון ביקר אותנו .אמרתי לו שכמעט שברתי לו את שתי הרגליים.
נסענו לתקווה.
התפלחנו למגרש ,ובעטנו פנדלים.
אחר כך הלכנו לאכול שווארמה אצל ניסימיקו) .אז נודע לי שהבחורה הנחמדה הזאת הייתה
הנכדה שלו (.טיילנו בין בתי הכנסת וסיפרתי לינון על הרגעים היפים ההם ,שאני הייתי הולך
לשיעורים ביחד עם אימא .היינו מתפצלים בזמן השיעור ונפגשים אחר כך.
ינון אמר ששמע שבנתניה יש איזו ישיבה שיש שם חוגי ספורט .אמרתי לו:
"מחר אני לוקח אותך".
"אבל החולצות שם לא מכופתרות" ,הוא אמר.
אני צחקתי.
עברו כמה ימים ,אני ואשתי ליווינו את ינון לישיבה .אשתי בכתה ואמרה שמזל שיש לה בעל
צדיק.
כשחזרנו הבייתה -טלפון .ביטון על הקו.
ביטון אמר שבחורים מהישיבה ההיא לא מורשים להסתובב בלילות שבת ביישוב ,כי היו
שמועות שהם מתחילים עם בנות.
אני אמרתי לו שיחפש את החברים שלו ,הוא אמר שהוא יזמין אותי לדין תורה.
אני אמרתי לו שדין תורה זה בבית דין שהנתבע בוחר ושאני רוצה ללכת לרבנים בתקווה.
הוא אמר שכשמדובר בהצלת העיר ההלכה הזאת לא תופסת ,ושיש לו גב לעשות לנו בלגן.
אמרתי לו שלא יטרח ,תוך חודש אנחנו חוזרים לתקווה.
רענן זיו מלמד קולנוע במרכז המחוננים )עופרה ,גוש עציון ,דימונה( .משנת 1999כותב ,מפיק
ומפעיל תאטרון בובות בעיקר במגזר הדתי והחרדי .תחילה הפעיל מריונטות ובהמשך עבר לבובות
ענק בסגנון רחוב שומשום .משנת 2002כותב ,מפיק ,מפעיל בובות בעשרות קלטות ילדים חרדיות
)רכבת המצוות ,אוצר המשלים ,תחרות במדבר ,גמרא מומחזת וכן בערוץ מאיר לילדים ,וכן 3סרטי
נשים חרדיים (.הוא נשוי ואב לתשעה ילדים .רכש השכלה ישיבתית ולמד תסריטאות בבית הספר
"מעלה" ,שם גם למד תיאטרון בובות.
גג 55 \ 2013 \ 29
עציון מזרחי
שני שירים
*
ֲאנִ י ְר ִסיס ָא ָבק ׁ ֶש ָעף ָּברוּ ַח
ַ ּג ְר ֵ ּגר ׁ ֶשל חוֹ ל ׁ ֶש ָ ּזז ַעל ֶס ַלע
ִט ּ ַפת ַמיִ ם ְמז ֶֹה ֶמת ַעל ַמ ְרזֵ ב ְמ ֻק ָּמט
ֲאנִ י יַ ּת ׁוּש שָׂ נוּ א ׁ ֶש ָעף ַּב ֶח ֶדר
ֶּכ ֶתם ֶצ ַבע לֹא נִ ְס ָלח ַעל ַמ ׁ ּ ֶשה ּו ָח ָד ׁש
ֲא ָבל טוֹ ב ִלי
ֲאנִ י לֹא ֲה ִכי יָ ֶפה
לֹא ֲה ִכי ָח ָכם
לֹא ֲה ִכי ָרזֶ ה
וְ ַגם לֹא ֲה ִכי נֶ ְח ָמד
ֲא ָבל טוֹ ב ִלי
ֲאנִ י ַה ִּמעוּ ט ַה ִּנ ְרדָּ ף
ֶּכ ֶתם ׁ ָשחֹר ַעל דַּ ף
חוֹ ר ַּב ַּמ ֲא ָרז
ֲא ָבל טוֹ ב ִלי
ֲאנִ י ַּביִ ת ְמ ֻל ְכ ָל ְך
ק ֶֹבץ ׁ ֶש ִּנ ְמ ַחק
ֶּכ ֶלב ׁ ֶש ָּב ַרח
ַמ ְפ ֵּת ַח נִ ׁ ְש ָּכח
ֲא ָבל טוֹ ב ִלי
\ 2013 \ 56גג 29
יַ ְלדָּ ה ְק ַט ָּנה ׁ ֶש ּלֹא ָא ְמר ּו ָל ּה
ֲאנִ י ַה ַּת ּפו ַּח ָה ָרקוּב
ִמ ְפ ֶל ֶצת ׁ ֶשל ִמחוּ ץ ַל ְּכלוּב
ֲאנִ י זָ ָהב לֹא ֲא ִמ ִּתי
וְ ׁ ִשיר לֹא ֵאיכוּ ִתי
ֲא ָבל טוֹ ב ִלי
ֶ ּגנֶ ָרל ְמ ֻפ ְק ָסל
ּכוֹ ֵתב ׁ ִש ִירים ָּב ַא ְמ ַּב ְטיָ ה
הוּ א אוֹ ֵמר ׁ ֶש ַה ּכֹל יִ ְס ַּתדֵּ ר ְּב ָקרוֹ ב
*
ִמ ִּלים ׁ ֶש ֲאנִ י לֹא יוֹ ֵד ַע ְל ַב ֵּטא
יחה ׁ ֶשל ַה ֶּנ ֶפ ׁש
מוּ ל ְמעוֹ ְר ֵרי ַה ְ ּז ִר ָ
ַס ִּמים ַק ִּלים ִמדַּ יְ ׁ ,ש ִתיקוֹ ת יָ פוֹ ת ִמדַּ י
וּ ִמי ֲאנִ י ׁ ֶש ַא ִ ּגיד ׁ ֶש ֶ ּזה לֹא ַמ ְס ּ ִפיק לוֹ
מעבודותיו של עציון מזרחי ,סוטָ ה
ּ ָפחוֹ ת ִמדַּ י ֻס ָּכר ַּב ָ ּק ֶפה ַה ֶ ּזה
ֵאין ַמ ְס ּ ִפיק ּת ֶֹכן ַּב ִּס ּפוּ ר ַה ֶ ּזה
ֲאנִ י רוֹ ֶצה ִל ְהיוֹ ת ָאהוּב ֵּבין ָּכל ַה ּ ִשׂ נְ ָאה ׁ ֶש ִּמ ָּס ִביב
וְ הוֹ ֵל ְך ִל ׁישֹן ִּכי ָמה עוֹ ד ֶא ְפ ׁ ָשר
אשוֹ נָ ה
נָ ַת ִּתי ׁ ֵשמוֹ ת ַלדְּ ָב ִרים ׁ ֶש ֲאנִ י ּפוֹגֵ ׁש ְּב ַפ ַעם ִר ׁ
אוּ ַלי ֵהם ָּת ִמיד ָהיוּ ָּכאן ּ ָפ ׁשוּ ט ָּב ַח ְר ִּתי
ְל ִה ְת ַא ֵּלם
גג 57 \ 2013 \ 29
שלומית אורן
מכתב אל יוסף
דוד שלי יקר,
יוסף,
למעלה מחמישים שנה מאז שאיבדת את אחיך ,הוא אבי :אריה ,או כמו שכינית אותו בזקנתך:
ליאו .ביום הולדתך האחרון שאלתי אותך 'בן כמה אתה?' ענית' :עשרים וארבע' .אישרתי:
'אכן ,אתה יליד ."1924הוספת' :ליאו – עשרים ושבע' .ככה ,ליאו במלעיל ,כמו באוסטריה.
כמו בווינה ,שעזבת בהיותך בן ,13אבל וינה התחכמה לך ,היא לא עזבה אותך.
לגבי יתמותנו ,אומר זאת כך :באופן המיוחד לך פעלת מתוך רגש אחריות כלפינו ,ילדיו של
ליאון ,והדבר שליווה את חיינו בהרגשה שיש אי שם ,זאת אומרת בצהלה ,מישהו שחושב
עלינו ,מישהו שדואג לנו ,וגם אילנה השתתפה אתך בעניין הזה .ועוד יותר כשהזדקנת ,ולא
היית יכול להוציא לפועל את מה שהרגשת בפנים .רק שתדע ,שזה בכלל לא מובן מאליו
בעינינו .אם לתת לך ציון 'עמדת בנדר ,שמעולם לא שמעתי אותך נודר ,לדאוג לילדים של
אחיך'.
עכשיו כמה מילים על האופן המיוחד לך ,שהזכרתי קודם .יוסף ביטא אכפתיות בדרך שונה
מכל אדם אחר ,בדרך שיכולה להתפרש ,למי שלא מכיר אותו ,כחוסר אכפתיות .באמת מבלבל
מאוד .בקיצור ,בדרך של ויכוח .אם אכפת לו ממישהו -הוא יתווכח אתו .כאילו אמרת 'יוסף'
– אמרת ויכוח .וזה באמת משהו רחב יותר מאשר יחסך כלפינו.
לפעמים כשמתווכחים שמים לב שלהט הוויכוח מביא אותנו לחוסר כבוד אל הצד השני.
הטענות של הצד השני נשמעות כל כך לא רציניות וכאלה נדושות ,שבאים לידי עברה שבלב.
עכשיו אצלך זה בדיוק להפך .אם התווכחת עם מישהו – סימן שיש לו ערך בעיניך .וככל
שהוא הציג טענות יותר קשות – כך זיכית אותו ביותר נקודות .כאילו אמרת 'וואו ,שווה
להתווכח אתו' .והשווה הזה היה באמת שווה .הרגשת טוב מאוד להיות בר פלוגתא של יוסף.
והיו פעמים ,שפתע פתאום הפסקת להתווכח ,ואז כבר הרגשת רע מאוד .אבל היום אני סולחת.
לבושתי אודה שלפעמים אני מוצאת את עצמי נוקטת אותה שיטה .הלאה הגנים הגלסברגיים,
שמחתימים את הבנאדם מלידתו ,ואין תקנה .מי שהכיר את הוריך רוזה ויקותיאל ,שם לב
שהזכרתי את צורת הביטוי של סבא עם ה'פתע פתאום' הזה ,אז עכשיו את סבתא' :מישהו רוצה
צופגניה?' סתם .רק תחשבו על התמונה ,שהם הולכים ברחוב ,ורוזה צועקת באמצע הכול
לבעלה' :כסיל! כסיל!' .אימא'לה ,איזה בושות .אף אחד לא מעלה על דעתו כלומר ,מאלה
שהכירו אותך ,שהיית גומר ויכוח במילים 'ניצחוני בניי' .אני בכל אופן לא
\ 2013 \ 58גג 29
צילום של ורד ניסים
שמעתי סיומת מעין זו מעולם .סוף של ויכוח הוא בירור הסוגיה הנדונה על כל צדדיה .לא
מעניין מי ניצח בוויכוח ,רק הרמה מעניינת .לא מוצא חן בעיניך? באמת חבל .זה מה יש.
נראה שהוויכוח היה תרבות הדיבור שלך ,ולכן האשימו אותך לא פעם ב ' -וויכוח לשם ויכוח'.
אתה הסתכלת בתימהון' :אם לא לשם הוויכוח – אז לשם מה?' אחרים האשימו אותך ,ש'אתה
לא באמת מאמין בטיעונים שלך ,אלא מעמיד פנים כאילו הם דעתך' .אתה הסתכלת בתימהון
כפול' :אתה באמת מצפה ממני להאמין בדבריי? מה אני ,טיפש או מגלומן? רק בדברים של
הקדוש ברוך צריך להאמין' .ובכלל לא ברור שהאמנת בזה .לעתים נראה שהעמדה החסידית
שהפגנת הייתה רק דרך לברר את סוגיית האמונה' .האם אני רק שחקן בתיאטרון של האיש
הזה?' -שואל את עצמו מי שנקלע לוויכוח אתך .השאלה מנוסחת גרוע .צריך להשמיט את
ה'-רק' .אתה כבר צריך להבין ,שקיבלת הזדמנות ממש ממש שווה .לא מוצא חן בעיניך?
באמת חבל .זה מה יש.
למרבה הצער הקול שלך השתתק .שוב אינך מתווכח .ואולי גם זו רק פוזה של שחקן המברר
סוגיה כלשהי ,נגיד את סוגיית קץ החיים.
אם כך הדבר ,אתה באמת חסר תקנה' .ניצחתני ,דודי'.
גג 59 \ 2013 \ 29
ברכה מט
כיריעה ביד הרוקם
ֱא-לֹ ַקי,
יעת ָהעוֹ ָלם ַה ְ ּגדוֹ ָלה
ְּביָ ְד ָך יְ ִר ַ
וְ ַה ּ ִשׂ ְרטוּ ט ׁ ֶשל דֻּ ְג ַמת ִר ְק ָמתוֹ .
ְּביָ ִדי נָ ַת ָּת ַרק חוּ ט ֶא ָחד,
הוֹ ָראוֹ ת ִר ְק ָמה
יעה זְ ִע ָירה,
וּ ִפ ַּסת יְ ִר ָ
ילי ִהיא עוֹ ָלם וּ ְמלוֹ אוֹ .
ׁ ֶש ִּב ׁ ְש ִב ִ
יֵ ׁש וְ יָ ׁ ָשר הוּ א ַהחוּ ט,
אכ ִּתי וְ יָ ֶפה.
וְ טוֹ ָבה ְמ ַל ְ
ַא ְך יֵ ׁש וְ ַהחוּ ט נִ ְפ ָּתלִ ,מ ְס ַּת ֵּבךְ,
וְ ָאזְּ ,כיֶ ֶלד ִּב ְל ִּתי ְמנֻ ֶּסה,
ֲאנִ י קוֹ ֵראת ְל ָך ְל ֶעזְ ָרה.
וְ ִל ְפ ָע ִמים ֲאנִ י ָח ׁ ָשה
ֶאת יָ ְד ָך ַה ְ ּגדוֹ ָלה
ְמ ַכ ֶ ּונֶ ת ַּב ֲע ִדינ ּות
ֶאת יָ ִדי ַה ְ ּק ַט ָּנה
ָהאוֹ ֶחזֶ ת ַּבחוּ ט.
המשכן
יכ ְך נַ ֲעשָׂ ה ַה ִּמ ׁ ְש ָּכן
אוּ ַלי ְל ִפ ָ
ִמ ְּת ֵכ ֶלתַ ,א ְר ָ ּג ָמןֵ ׁ ,ש ׁש וְ ׁ ָשנִ י –
ׁ ֶש ִ ּיזְ ּכֹר ָה ָא ָדם ְּב ָע ְמדוֹ מוּ ל ַה ּק ֶֹד ׁש,
ׁ ֶש ֵאינוֹ ֶא ָּלא ְּכ ִח ָּלזוֹ ןָ ,ע ָפר וְ תוֹ ַל ַעת
1
1צבעי התכלת והארגמן הופקו מחלזונות ,צבע השני הופק מתולעת ,והשש הוא
פשתן.
\ 2013 \ 60גג 29
מוּ ל ַ ּג ְדלוּ ת ָה ֱאל ִֹהים.
ַא ְך ּבוֹ ְראוֹ נָ ַתן ְּבכֹחוֹ
ִליצֹר דְּ ָב ִרים ְ ּגדוֹ ִלים וְ נִ ְפ ָל ִאים ַעד ְמאֹד,
ִּכ ְת ֵכ ֶלתַ ,א ְר ָ ּג ָמןֵ ׁ ,ש ׁש ָמ ׁ ְשזָ ר וְ ׁ ָשנִ י
רוּבים ַמ ֲעשֵׂ ה חוֹ ׁ ֵשב.
וּ ְכ ִ
אירית דולמן ,ליבוד על בד וצביעה אקולוגית
גג 61 \ 2013 \ 29
עפרה מצוב-כהן
בחצר ביתי ,שירים
עץ הלימון
ָענָ ף ֵמ ֵעץ ַה ִּלימוֹ ן
ְמ ַב ֵ ּק ׁש ָל ַג ַעת ַּב ַח ּלוֹ ן.
ְּכ ָבר ִמ ְ ּז ַמן צוֹ ֶפה ַּב ַח ִ ּיים ַּב ִּמ ְט ָּבח,
ָּב ִריב ׁ ֶש ׁ ּ ָש ַכ ְך,
ִמ ְת ַע ֵּטף ְּב ֵריחוֹ ת ּ ִפ ְל ּ ְפ ִלים וְ ֵא ֵדי ָמ ָרק
ָּב ֶכן ִוּבי –
ִמ ְתרוֹ נֵ ן.
ֲענָ ָפיו ִמ ְתנוֹ ֲע ִעים ְל ִא ָּטם
ִמ ּכ ֶֹבד ַה ּ ְפ ִרי ַה ָ ּג ֵדל ְּתאוֹ ִמים ְּתאוֹ ִמים.
יוֹ ם וָ ַליְ ָלה
ָא ִד ׁיש ִ ּגזְ עוֹ ָלרוּ חוֹ ת ַה ְּמ ִהירוֹ ת ַה ָּבאוֹ ת ִמן ַהדָּ רוֹ ם
יתן.
נִ ָ ּצב ֵא ָ
אירית דולמן ,הדפס אקולוגי ,עלי אקליפטוס על בד
\ 2013 \ 62גג 29
לעץ הוושינגטון
ילים ׁ ֶש ָּב ְקעוּ ֵהם,
יִ ָּת ֵכן ׁ ֶש ַה ְ ּצ ִל ִ
יִ ָּת ֵכן ׁ ֶש ַּמ ְר ֵאה ַע ְלוָ תוֹ
ְמ ֻא ָּבק ָא ְמנָ םַ ,א ְך ַ ּגס ְּבגוֹ נוֹ ַה ָ ּירֹק וְ ָה ַעז
וּ ְק ִל ּ ָפתוֹ ְמ ֻח ְס ּ ֶפ ֶסת ,אוּ ַלי ַאף דּ וֹ ָחה,
ְמ ֻא ֶּב ֶקתְ ,מ ֻר ֶּב ֶבת ְּב ַל ׁ ְש ֶל ׁ ֶשת ִצ ּ ֳפ ִרים.
יִ ָּת ֵכן ׁ ֶש ַח ִ ּיים ׁ ְש ֵל ִמים ִמ ְת ַר ֲח ׁ ִשים ְּב ֻג ָּמתוֹ ּ ,תוֹ ְמ ִכים ּבוֹ ְ ,מ ַח ִ ּיים אוֹ תוֹ ,נוֹ ׁ ְש ִמים
ֶאל ִק ְר ָּבם ֶאת ְמ ִתיק ּות ֲה ַדר ּ ִפ ְריוֹ ַה ׁ ּשוֹ ֵפ ַע,
ׁ ֶש ֶא ְקטֹף ַּב ָ ּצ ֳה ַריִ ם
וְ ַאגּ ׁישוֹ ְר ָב ִעים ְר ָב ִעים ִּב ְצלוֹ ִחית,
ְליָ ֵעל ִּב ִּתי ַה ְ ּצ ִע ָירה.
עץ האבוקדו
נוֹג ַע ְּב ַענְ ֵפי ֵעץ ָה ָאבוֹ ָקדוֹ
אוֹ ר ַה ָ ּים ֵ
צוֹ ֵב ַע ֶאת ֲענָ ָפיו ַה ַ ּג ִּסים
ֶאת ָע ָליו ַהחוּ ִמים,
ֶאת ַע ָקרוּ תוֹ
ְּב ַפ ִּסים ַח ְכ ִלי ִל ִ ּייםְ ,ס ַג ְל ַ ּג ִּלים ,זְ ַה ְב ַה ִּבים.
ּ ַפ ַעם
יח ַא ְר ָּב ָעה ּ ֵפרוֹ ת ְ ּגדוֹ ִלים וְ נִ ְג ָלה סוֹ דוֹ
ִה ְצ ִמ ַ
וְ אוֹ ר ָּכתֹם זָ רוּ ַע ְּב ַפ ֵּסי זָ ָהב ֵה ִציף ֶאת ִה ָּלתוֹ .
ְמ ֻח ָ ּזק ה ּוא ָּכ ֵעת -
ְּב ֻג ָּמתוֹ ּ ֵפרוֹ ת ָּת ָמר וּ ֵמי ִּכ ּיוֹ ר ְמ ֻמ ְחזָ ִרים,
ימינוֹ ֵעץ ַה ּפוֹ ֶמ ִלית ַהנּ וֹ ׁ ֵשק ַל ֲענָ ָפיו,
ִל ִ
יע ֶאת ׁ ֶש ַפע ּ ֵפרוֹ ָתיו.
ַמ ְצנִ ַ
עופרה מצוב-כהן ,חוקרת ספרות ויוצרת .ילידת הנגב ,בוגרת העתודה האקדמית ,בצה"ל
שירתה בתפקידים שונים בדרגת רב-סרן .ד"ר לספרות ,מרצה באוניברסיטת אריאל במחלקה
למורשת ישראל .מחברת הרומן ההיסטורי-ביוגרפי "במסלול ילדותה" ,הוצאת גוונים .ספר עיון
שלה "מפגש תרבויות בעולמם של מתבגרים" עומד לראות אור בקרוב בהוצאת רסלינג .נשואה
לשגיא ואם לארבע בנות.
גג 63 \ 2013 \ 29
אתי בן -סעדון
שני שירים
יומן מוכתם בשגיאות
ַּת ָּמה ׁ ָשנָ ה וַ ֲאנִ י יוֹ ָמן ֻמ ְכ ָּתם ִּב ׁ ְש ִגיאוֹ ת ַר ּבוֹ ת.
ְמ ִחיקוֹ ַתי ִּבי ְמ ֻר ָּבדוֹ ת ְר ָב ִבים.
ְר ֵאה נָ א,
ְל ָפנֶ ָ
יך ׁ ְשחוּ ָחה ַמ ְח ֶּב ֶרת יוֹ ָמן ְקרוּ ָעה
הבוֹ ֵק ָקה ,גּ וֹ ָעה:
נַ ְפ ׁ ָש ּה ּ
ְס ַלח נָ א ַעל ִה ְתנַ ֲהלוּ ת ּ ְפרוּ ָעה
ַה ֲחתוּ ָמה ְּביָ ִדי ַה ְּנגוּ ָעה.
רוֹ ָצה ִל ְפ ּת ַֹח דַּ ף ָח ָד ׁש ְּב ֵביִ ת ִס ְפ ְר ָך.
ָע ְט ֵפנִ י ְּביָ ֶד ָ
יך ַה ְּמ ִאירוֹ ת ְל ַבל ֶא ְהיֶ ה ְקמוּ ָטהְ ,מ ֻר ֶּב ֶבת.
שָׂ ֵאנִ י ְּב ֶח ְמ ָלה ַר ָּבה ְּביַ ְלקוּ ט עוֹ ָל ְמךָ,
יע,
ָאז ַאזְ ִהיר ְּכז ַֹהר ָה ָר ִק ַ
יה
יא ְך ָּכ ְל ָתה ׁ ָשנָ ה וּ ׁ ְש ִגיאוֹ ֶת ָ
ָאז ָאחוּ ׁש ֵה ַ
יה.
ָּכ ְך ָּת ֵחל ׁ ָשנָ ה ְּב ֻח ּ ַפת ִּב ְרכוֹ ֶת ָ
מוֹ ָדה ֲאנִ י ְל ָפנֶ ָ
יך ַר ָּבה ִּבי
י"ח אלול תשס"ח
ֱאמוּ נָ ֶת ָך.
נרוצה
ָח ׁ ָשה ְּביָ ֶד ָ
יך ַה ְּמ ִאירוֹ ת ַה ְמ ַל ְ ּקטוֹ ת אוֹ ִתי
ִמ ּתוֹ ְך ְ ּג ָב ַבת ְ ּגרוּ ָט ַאת יִ ּסוּ ַרי
מוֹ ׁ ֶשה קוֹ ָמ ִתי ַה ֲחבוּ ָטהַ ,ה ְ ּקמוּ ָטה
ִמ ּתוֹ ְך ְמבוֹ ֵכי ֲחלוּ ַדת ְּב ִדידוּ ִתי ַה ֲחנוּ ָטה.
ַא ָּת ּה מוֹ ׁ ְש ֵכנִ י ַא ֲח ֶר ָ
יך
ֲאנִ י ָר ָצה
ַא ָּתה ׁשוֹ ְל ֵחנִ י ִל ְפר ַֹח ֵמ ָח ָד ׁש ַּב ֲערוּגוֹ ֶתיךָ
ֲאנִ י ִל ְכבוֹ ְד ָך ִרמוֹ נַ י ְמנִ ָ ּצה.
אתי בן סעדון ,נולדה ב 1960-במרוקו ועלתה לארץ ב .1963-מתגוררת
בישוב דולב .אם לשישה ילדים וסבתא לחמישה נכדים .קיבלה ב2004-
מאוניברסיטת בר-אילן תואר דוקטור .ספרה "שירתו של רבי שמעון בר
צמח דוראן" יצא במכון בן צבי ב .2012-מרצה במכללה בבית וגן ,במכון
שכטר ומשמשת כמדפ"ית לספרות במכון הרצוג.
\ 2013 \ 64גג 29
רבקה שאול בן -צבי
בר-אילן תרפפ"ו ,סיפור
ניחוח של רגשת בחורים צעירים עלה במחלקה למדעי הרוח והחברה .יוצאי צבא ותאבי
נישואין שחותמם של הורים פליטי אירופה או יוצאי מעברות היה ניכר באותה בהילות
לסיים את הלימודים בזמנם הנכון ,להשתחרר מן התלות בהורים ,לדחוס שנתיים בשנה
ובלבד שכבר יעבדו ,ישתכרו ,יראו חיים עם אישה .נוסף ללימודים היו גם נשפים פעמיים
בשנה ,בהם נרקדו ריקודים סלוניים למרות האיסור המפורש ,והיו גם מסיבות פרטיות בתל
אביב וברמת גן.
ציור של ורד ניסים
גג 65 \ 2013 \ 29
פעם ,במוצאי שבת ,לאחר מסיבת טנגו וסלואו בביתה של חברתה ריקי ,ירדה כל החבורה
המומת ריקודים לרחוב ארלוזורוב השומם לאחר חצות ,ותריסר בחורים הגונים ,מתפללי
שחרית ,מנחה ומעריב ,עטו בהתלהבות על מין "נערת גוגו" צהובת שֵׂ ער נפוח ,שהצטרפה
אליהם לפתע כאילו יצאה מהסרטים ,גופה צפוף בשמלה צרה מאוד וכולה שמחה וצהלה.
בנהמות מעורבלות סובבוה הבחורים מאחור ומלפנים בהתרגשות נבחנית ,וכבר לא ראו ולא
שמעו את חברותיהם למסיבה שיופיין מתון וכבוש בחליפות הג'רסי המרווחות .רק
כשנעלמה הבחורה הזחוחה והלכה לה אל חבורתה המקורית ,שהתרחקה בינתיים ,ויתרו
הציידים על טרפם .והדסה רפרפה בין בוז קר להתפעלות חמה וגם מעט קינאה במי שככה
נראתה.
לפני כניסתה לאוניברסיטה לא ראתה ב'בנים' בני אדם אלא נפילים :אחים של חברות ,מורה
צעיר בתיכון ,בחורים מהספרים ומהסרטים .בעולם ה'בנות' שבו חיה היו אHמא ושתי אחיות
קטנות; כיתת בנות בתיכון וריקי חברתה הטובה ,שאספה ציונים טובים ללא התלהבות
ותשוקה .בכיתה ט' עזבו שתיהן את התנועה :ריקי בשל עצלנותה השמנמנה שבעטייה נראה
לה הסניף רחוק מנשוא; והדסה שהעדיפה לבלות את שבתותיה בקריאת רומנים או
בהסתובבות בדיזנגוף בואכה הכיכר ,תמיד עם חברות.
הדסה הקפידה להתפלל כל בוקר ,אמנם בחטף ,ובחדר האוכל של האוניברסיטה בירכה על
מזונה בשקט ,כמתביישת .עדיין התלבשה בחצאיות רחבות ובחולצות כפתורים ,כמו בתיכון,
אך ברגעים פרועים הרשתה לעצמה חולצות שחורות ,כדי להיראות "אקזיסטנציאליסטית",
כפי שדימתה בלבה את הנערות בחוגו של סרטר .כבר ידעה שלעולם המעניין אשר מעבר
לים יש נציגים גם בתל אביב ,ובעיקר בבתי הקפה שברחוב דיזנגוף .מוסיקת ג'אז מקרית
באוטובוס הדיפה ריחות של געגועים מתוקים ,שהיו שייכים לאנשים שלא הכירה אשר נכחו
בצלילים .והיו גם קליף ריצ'רד ואלביס פרסלי ,שהייתה מזמזמת מנגינותיהם בשעות המשרד
הריקות ,בסוכנות למוצרי טקסטיל שעבדה בה למימון לימודיה .והיו לעתים הרצאות שלא
אפשר היה להאזין להן מחמת שעמומן המתמשך ,והייתה מפזמת ומזמזמת לעצמה ומסתירה
פניה במשקפי שמש גדולים ושוקעת לעתים בנמנום קהוי .היא קראה את דה-גאר וקאמי ויהודה
עמיחי ולא סבלה את יל"ג וביאליק .גם לא את רחל .כבר בתיכון הרגיזה את המורים לספרות
והיסטוריה בהערותיה הציניות שהפריעו להם בדיוק ברגעי התלהבותם .לפעמים עצבנה גם
את חברותיה באיזו דעתנות נלהבת ומשהו צעקני בלבושה .טוב היה לה במראה המעט בוטה
שלה ,בגובהה הבולט ובמלאות הקלה שדחסה את גופה .שערה הבהיר כעין האפר לא הוחלק,
אלא נצנף בכוח על קדקודה .היא הייתה בת תשע עשרה והעולם לא היה אלא רקע לשמחה
פשוטה ולתחושת ייחוד כמוסה .ומעל הכול ריחפה חידת ה'בנים'.
והייתה ריקי שהאוניברסיטה כבדה עליה ,ואחרי סמסטר בלתי מוצלח במחלקה לפסיכולוגיה,
החלה ללמוד בסמינר למורות "תלפיות" שהיה קרוב לביתה .במרוצת השנה עטתה ריקי
רצינות ,שינתה את לבושה לסגנון מעט מבוגר ויצאה לפגישות יזומות .היא רצתה מאוד
להתחתן ובפניה כבר נראו ההבעות של עקרת הבית לעתיד ,והדבר גרם להדסה להתרחקות
קלה אבל לא סופית ,כי לא הייתה לה חברה אחרת .יום אחד הטיפה ריקי מוסר :איזה עתיד
את בונה לעצמך ומדוע את מצפה שבחור צעיר מהחברה שלנו יבין את האקזיסטנציאליזם
\ 2013 \ 66גג 29
שלך ,כשהוא אפילו אינו מכיר את המילה? אבל הדסה ידעה שאינה יכולה אחרת ,ובעצם גם
היא לא הבינה לעומק את המושג.
דה פנים ערניות מהססות של בחור משופם ,מחזר ראשון בחייה.
לצ ּ
באחד השיעורים גילתה ִ
רבים היו המשופמים אבל שימי היה הראשון ביניהם שהתיישב לידה בכוונת מכוון.
מההפתעה שבדבר נחתכה ההרצאה לשני חלקים סימולטניים .בחלק אחד שמעה" :בניגוד
לפרויד ,בניגוד ליונג" ...בחלק האחר החלה לחייך בזחיחות הדעת וראתה את הבחור משקף
את חיוכה .המרצה המשיך לדבר על שיטה חדשה שאינה פרוידיאנית ואינה יונגיאנית ,אבל
את החלק הזה בהרצאתו החמיצה לעולמים.
ערב אחד הגיע לביתה ללא הודעה מוקדמת ,באין אפשרות לטלפן ,וקצת הפחיד אותה
בנחישותו וגם במה שחוותה כ'תשוקה' .הוא התרשם מאוד מהרדיו הענקי והמודרני שניצב
במרכז הסלון ,ומיד התיידד עם הוריה' ,פולנים' נמוכי קומה ומבט ,אנשי עמל חסכניים
שדירתם הצנועה אך רבת הקריסטלים כמו הייתה מצבה שהקימו לעצמם בחייהם .היו לו
תוכניות :תואר ראשון ,תואר שני ,ועבודה במשרד הסעד ,שכבר הובטחה לו על ידי מישהו
שהכיר .הוא רצה לקנות דירה בחולון ,עיר זולה ומתפתחת ,ושהדסה תהיה מורה ,לא חשוב
באיזה תחום ,ותתרום לפרנסת הבית ,וכדאי מייד לקנות שלושה חדרים ,קבע ,כי בפתח כבר
עומד הדור הבא ...מבטיו השתלטו והגירו תשוקה של מי שכבש את יצרו כל כך הרבה שנים
עד שכבר אינו יודע נפשו .בעודו מביט בה נזכרה לפתע במורה לדינים מהתיכון ,חרדית
רצינית סבר בפאה נכרית חומה שלימדה אותן לקראת סיום כיתה י"ב דינים מיוחדים
לאישה .כשאמרה שאסור לנערה להתבונן בעיני בחור נתפסו הדברים כהגזמה של חרדים,
אולם הדסה שמרה אותם בלבה ,כי נגעו במה שעניין אותה יותר מכול .תקופת בחינות
החלה ,ובאמתלאות החלה להשתמט ממנו.
היה גם ספי שהכירה בקונצרט ג'אז שהיה מוצלח במיוחד .בסינקופות הקרות של מנגינות
הג'אז החרישיות היו היופי והדופי ,שיכרון צלילים ועצב של ארעיות .כה מנוגדות לחזנות
ששמעה בביתה ,ולשירי ארץ ישראל הנלהבים שהושמעו תדיר ברדיו .וספי היה מין בחורון
יפה שהזכיר לה שחקן איטלקי נערץ .הוא למד ספרות ומוסיקולוגיה וכתב עבודה על ריקודי
'סטפס' בהיבטים סוציולוגיים ,והדבר אילץ אותו לפקוד מועדוני לילה אפלוליים וחתונות
רעשניות .באותה חבורה היו שני חבריו מהפקולטה ,מסופרים ומגולחים ומגוהצים למשעי,
כאילו צצו מסרט אמריקאי ,עם שתי בחורות ,אביבה ויואלה ,שנראו כמו בחורה אחת
משוכפלת ,ורק בהמשך הבחינה בהבדלים שביניהן .מיואלה למדה אחר כך על ההמצאה
החדשה ששמה "הגלולה" .שעשויה לשנות את פני החברה.
בקיץ ההוא קינאה בבחורות חשופות הכתפיים ,כאשר היא עצמה התענתה בשרווליה בלחות
הנוראה ששררה בכל מקום ,ולא היה מאוורר שיכול לה .בחששה מתגובת הוריה ,לא הרשתה
לספי לקחת אותה מביתה ,והם היו נפגשים בבית קפה קטן בקצה רחוב דיזנגוף .יחד חלפו
על פני אלתרמן ושלונסקי ,מלכי השירה העברית ,וראו את המשוררים החדשים ,שהתנכרו
במראה שונה מעט .הדסה הביטה בשקיקה בדוד אבידן יפה התואר ,ונעצה עיניים משתאות
במשה בן שאול ,מחבורת "לקראת" המהפכנית ,שבלט בשערו השחור הארוך ונראה צרפתי
גג 67 \ 2013 \ 29
בהליכותיו .ספי הושפע מהסגנון החדש בשירה ,והראה לה שירים פשוטים שכתב .ופעם מסר
בידה פתק:
את הסגורה בכפתורייך
הנוגים
תניני ואהיה כתנין
הבולע טרפו.
נהגו לנסוע במוניות לבארים קטנים ושקטים ,שם לימד אותה מחולות חדשים בצעדי ריקוד
מעודנים ,כה שונים מאלה שהכירה במסיבות ,צעדים מועטי תנועות באגביות קלה ,כאילו
כלום ,לקול צלילי מוסיקה קרירה .כשרקדה אתו נעו שניהם בהרמוניה ,קשובים ,תנועות
גופם מתאחדות במגע המוסיקה .הוא ברזונו השרירי והיא בקומתה הגבוהה הבולטת ובגופה
המתפרץ בשמלות רחבות ומתנפנפות .אבל היא ידעה שבקרוב תיאלץ לחתוך את הקשר
הבלתי אפשרי הזה ,שכבר החל לשאת מתחים בלתי נסבלים .באופק היה שימי ,או מישהו
אחר ,וספי יהיה חייב להפוך לזיכרון רחוק מהתקופה האקזיסטנציאליסטית שלה.
"את יודעת" ,הוא אמר" ,את מגיבה בריקודים כאילו שנגענו באמת .חברים התפלאו שאני
יוצא עם אדוקה ,אבל אני מרגיש שאנחנו מסתדרים כל כך יפה ,שיש לנו עתיד ביחד".
שתיקה.
"אבל את חייבת להשתנות ...הבגדים שלך מתקופת טיכו ...תראי את יואלה ,תראי את
אביבה ...יש לך מה ללמוד מהן .את לא יכולה להסתיר את כל מה שיש לך .את הנשיות
שלך .והשפה שלך יותר מדי רצינית ,הטיח ,כאילו נולדת בדור אחר .ככה מדברים אצלכם
בחברה? הרי יש ישראלית כל כך חיה ויפה עם הרבה 'סלנג' פראי .בחיים לא שמעתי אותך
אומרת למשל 'חתיך' או 'משגע' או איזה ביטוי של החבר'ה .כאילו שאת עדיין בתיכון הדתי.
אבל את לא .את כבר אישה .לא ממש .אבל כן".
לטשה עיניים פגועות .כמעט דומעות.
"והשם הישן הזה ,הדסה .למה לא הדס? יותר מתאים לך .הרי את לא באמת ...למרות שאת
מברכת וכל זה .ולמרות שאנחנו לא ...את לא באמת " ...ואז פלט במבוכה קלה" :דווקה"...
חשה כאילו ערפו את ראשה ,ולא ידעה מה גרוע ממה :הדיבורים על צורתה ,על שמה ועל
שפתה ,או הפקפוק בכך שהיא למרות הכול ,הריקודים וכל השאר ,למרות הכול.
והוא המשיך" :אבא מחבב אותך ,והדתיות שלך נראית לו כמעלה .אומר שאת יותר טובה
מבחורות אחרות שהבאתי הביתה .הוא מתכוון לזה שאין לך ניסיון .את מבינה שלאנשים
מהדור הקודם כמו אבא שלי ...אבל מבחינתי את ממש בעיה ...איך זה יכול להיות שאסור
לי לנשק אותך ,אם אנחנו רוקדים כפי שאנחנו רוקדים? אני רציני אתך .בקרוב אסיים את
התואר .אבא נותן לי כסף לטוס לצרפת .בטוח שישמח לצרף אותך".
\ 2013 \ 68גג 29
ספי גמע כוס בירה נוספת ,ובבת אחת הוצתו עיניו .מבטו הפך שחור .פניו עטו חן ניגר .היא
חשה את ידו על ברכה כמו צעקה .חום בלתי נשלט עטף את שניהם ,ולא היה דבר שרצתה
יותר.
ואז עצמה את עיניה וראתה דמויות :אבא ,אימא ,ריקי ,שימי ,המורה המשונה לדינים ...וספי
והבאר האפלולי ,האלגנטי ,לא היה אלא תפאורה במשחק ששיחקה לה .היא
אמתיָּ ,
לא היה ִ
לא תינשא לספי .לא תיסע לצרפת .לא תיקח גלולה .היא בטריטוריה לא לה .עליה לברוח.
כעבור ימים אחדים כתבה לו מכתב פרידה ,והסבירה שאין להם עתיד ,וסתם כך לא מתאים
לה .והוא לא ידע את כתובתה ואף לא את שם משפחתה .מפעם לפעם הבליחו בה מנגינות
של טנגו ,פסדובלה ,סמבה ורומבה .מנגינת "ריבועי הרומבה" שהייתה 'שלהם' הכניסה אותה
להלך נפש בלתי נסבל .איש לא ידע מה עובר עליה.
חופשת הקייץ נסתימה ,והדסה שמחה לחזור למחלקה ,לאחר תקופה מעייפת של מבחנים
שהתמסרה להם כאילו אין דבר אחר בעולם .היא חשבה על הבחורים הרעבים ההם ,חלקם
למדו אתה עכשיו ,שפעם לאחר מסיבה ,ברגע של חולשה ,רדפו כאילו בצחוק ,כאילו
ברצינות ,אחר בחורה בהירה ובוטה בשמחתה ,ששערה ,איבריה ,בגדיה ,נעליה ,מבטיה
וצחוקיה הקרינו נשיות עירומה .שחשפה גם אותם .את הנפילים.
הדסה חשבה שתוכל לחזור למסלול הלימודים וההנאות הפשוטות ,אבל אז ראתה את חבריה
מביטים בה באופן קצת משונה .ושימי הסתודד עם נערה אחרת ,וישב הרחק מהדסה ,פוזל
אליה בדאבון לב אך גם בשמחת ניצחון .יום אחד ניגש אליה בקפיטריה ,כאשר ישבה בקצה
האולם ,מתבודדת עם מחברותיה" .תגידי ,מה קרה לך? מדברים עלייך שאת בבוהמה ...ראו
אותך בבית קפה עם בחור בלי כיפה . ...אני לא מבין אותך".
שתקה.
"נראית לי רצינית ...חשבתי שנוכל להסתדר מצוין ...מצאת חן בעיני כמו שאת ,למרות
שהסגנון שלך באמת קצת בוהמי ...קצת חילוני ...לא ממש מתאים לבחורה כמוך .אבל
הבנתי שאת פשוט רוצה להרשים אותי ...לא להיראות כמו כולן .ואת באמת שונה" ...סיכם
באכזבה.
היא כבר ידעה ,כמו בחזון ,שלא רק שימי הופקע מרשותה ,אלא גם כל חבריו ,והייתה אבודה
זמנית בתוך מחברותיה .ללא גבר מימינה .ללא גבר משמאלה.
ובכל זאת שינתה את שמה להדס.
ד"ר רבקה שאול )בן צבי( .ילידת .1944ירושלמית ותל אביבית .אם לשניים .עבדה כמורה וכמרצה.
מילאה תפקידים במערכת החינוך .כתבה דוקטורט על דמויות בסיפורי א"ב יהושע ) .(2006השתתפה
באנתולוגיות מחקריות .כתבה ופרסמה בגיל צעיר ,ולאחר הפסקה ארוכה מאוד חזרה ללימודים
ולכתיבה .מפרסמת במוסף "שבת" של "מקור ראשון" וכן ב"עתון "77ובכתבי עת אקדמיים ואחרים.
פסנתרנית חובבת .נשואה בשנית ומתגוררת כיום במשואות יצחק.
גג 69 \ 2013 \ 29
הודיה יראי
האדון טום ,סיפור
ממקום תצפיתה הצליחה להבחין בפניו הנפולות של האדון טום ,כובעו הססגוני מונח על
כיסא העץ כמו אין חפץ בו .מהחלון הקטן שבצריף נראו חבורת שיכורים מתנודדים על
מקומם ,בקבוקי שתייה חריפה בידיהם .עיניו של האדון טום כלל לא הבחינו במהומה הקטנה
מעבר לחלון ,עיניו ננעצו בדף לבן וחלק עם מילים שחורות וזרות.
ראש חבורת השיכורים ,בעל הכובע הססגוני ביותר )שבו מספר הנוצות גדול מאשר בשאר
הכובעים( צעק על כמה מהם שישתקו וייתנו לו לדבר! לרגע השתרר שקט ,והשיכור דיבר
בלחש ,היא התאמצה לשמוע את דבריו .וכך אמר:
רק אדם הגון ,חרוץ וישר זכה בפרס הגדול! הייתי בטוח שאני הוא הזוכה! אך לא! הסכוםהאגדי יועבר היישר לידיים שעבדו קשה ,לא התעצלו לצאת בימות הכפור ,ולא בימות
השמש הקופחת! הידיים -ידיים נקיות הן מכל מרמה ולקיחת כספים שלא כדין! הוא גר
ממש כאן ,בצריף קטן אך מסודר ,נלך לבשר לו את הבשורה!
מי הזוכה? שאל אחד מהם. האדון בעל הסכום האגדי! השיב ראש השיכורים מרוצה מהנאום שנאם. מי הוא? שאל שוב. האדון טום! צעק ראש השיכורים. האדון טום! חזרו אחריו כולם כהד ומיד שבו לשתות לחייו של האדון טום כמובן. האדון טום! הרהרה לעצמה ,האדון טום אינו יודע דבר! שקוע הוא במכתב הקודר שנשלחלו אמש כי אם לא ישלם את חובותיו ,יעקלו ממנו את כל הבובות שהוא מפעיל ,את היקרות
והגדולות ,כמו את הזולות והקטנות .דמעה קטנה התגלגלה במורד לחיו ,ידו מיהרה למחות
אותה ,ואחר קם ממקומו ,בחיפזון החל להכניס את הבובות לתוך ארגזים חומים וגדולים .ידו
ליטפה את הכובע הגדול שתדיר כיסה את פניו הגדולות והחייכניות.
אך לא היום ,הכובע מצא אף הוא את מקומו בארגז.
היא רצתה לצעוק לו :עצור! יש תקווה! זכית בסכום גדול ,אתה יכול להמשיך לעבוד
בחריצות כמו תמיד! אך לא!
בדממה עקבה אחרי מעשיו ולא אמרה דבר .לו יכלה הייתה אומרת ,אך היא ,מוטב כי תדעו,
רק בובה על חוט.
\ 2013 \ 70גג 29
יעל בן יוסף
ידיד נפשי
קוֹ ל דּ וֹ ִדי דּ וֹ ֵפק דַּ ְל ִּתי
יכן ֻמ ַּנ ַחת ִמנְ ָח ִתי
ַוּב ֲערֹב ׁ ִש ׁ ּ ִשיֵ ,ה ָ
וָ ֶא ְת ּכוֹ נֵ ן ָלבוֹ א ָמעוֹ ן
ְל ִה ָּנ ֵצל ִמ ׁ ּ ִש ָּממוֹ ן
וּ מ ׁ ֶֹשה יִ ׁ ְש ַמע ָהמוֹ ן
וַ ִ ּי ְמ ׁ ֵשנִ י ׁ ִשיר ֶע ְליוֹ ן
א ַֹהב ֶאת ֱאל ַֹהי ַעד ְּב ִלי דַּ י
וְ לֹא אוּ ַכל ָה ֵעדִּ ,כי ְּכבוּ לוֹ ת יָ ַדי .
כוכב נופל
בכל שבעים שנה ,כל דור בעולמא -במהלך חייו טועה כוכב ,ומפנה אותו לשווא .ויש
שאינם מפנים לעולמים ראשם לצדדים ,כצדיקים המדקדקים לצאת לאחר שלושה כוכבים.
וגם אז ,כתם ,ממתינים כחמישים שנים .שלא תשלוט ענישה בשחקים ,ויאבדו הם דרך
מישרים .ואומרים שכשאחד נוצץ לראשונה ,יש כבר שלושה ,והיא כשרה .אך תמתין עד
שעוברים לספור הכוכבים כש"י העולמות ,המובטחים לכל העמלים .והוא שנאמר בקדם
המזרח ,להזריח אור החשכה מעמעום לאורה .מעורר האור בביטוי שלום :להשיל ולהמשיל
את משה ,שהשיל והשליך המעיל .ואם תמתין למבשר הביכורים ,ותבכה האדמה שיעלה
אדה להעיד ביזע ודמעה .כתם שלא יודע שיצא ,עבר הזמן ,ומותר להבדיל בין זמן לזמן .כי
הכול מזומן ומזונו המן .יעלה אותו הנעלה עם נעליו בסערה מעל לכוכב אשר אורו כבה,
ואין כיוון ידוע לדור המדברה .וגם דור דעה -כיוון צריכים ,מיון הגון .שישיב כבתיבה את
ענף זית עץ הירוקה .וימשחו כוכב שבתאי ,שישוב אל השבת ,והוחזרה ההשבה ,ושב הסב מן
העב .משתובב בוש ,טובה כשב הכוש אשר עורו נלקה ,ואין צבעו שחור ,כחלול מכל .ונבלע
ללא נודע ,ואיבד .טעה ,כי הייתה מותנית חשיבתו .כוכב תעתועים .ומרבית הם טועים.
מעטים הם השורדים ,והרוב עוקבים אחר המאדים ,כי חושקים הם במאודים ,ומודים ולא
יודעים ,שמאדים יומו הוא רביעי .ומעידים הם כל הכוכבים ,שמשה משל המאדים ,ודמעו
הכוכבים .כי נפל שלטון השרלטן ,אשר משרטט מסלול הכוכבים כאש שורפה את הכוכבים,
להכבה מחוץ לקבין שקיבלה האדמה שנפלו דמים בחלקה ,וזעקה למי מילה שהם שמונה.
המדברה
והשמש ,תמיד היא משמשת .ומשה הושם גם שם ואין היה קולו נשמע ,ונשמט ונס ִ
כראשון אשר נחבא...
גג 71 \ 2013 \ 29
ד"ר יעל אראלי
סמלים וצפנים כמפתח להבנת
ספרות השואה
בעקבות מלחמת העולם השנייה ושואת יהודי אירופה נכתב קורפוס רחב של דברי הגות בנוגע
לשבר התרבותי ,המוסרי והחברתי שהן חוללו .התפיסה הייתה כי השואה סתמה את הגולל על
האמונה שבכוחו של האדם המודרני לצעוד לקראת עתיד של השכלה ,קדמה ומוסר .האמנות
היוותה זירה מרכזית שבה ניתן ביטוי לתפיסות ,שראו את אוזלת ידן של הקדמה והטכנולוגיה
בניסיונן לשחרר את האנושות מן הרוע והסבל .כחלק מן ההתייחסות למשבר האנושי וההומני,
עלתה השאלה מה מקומה של הספרות היפה ושל האמנות בכלל ומה הלגיטימציה שלהן לאחר
השואה .ידועים דבריו של תיאודור אדורנו ,פילוסוף ,מוזיקולוג ומלחין ממוצא יהודי ואיטלקי:
"אחרי אושוויץ אי אפשר שייכתב עוד שיר לירי .זה לא נכון ,ואף על פי כן אני כותב שירי
בידיעה הזאת".
למעשה ,מתום המלחמה עמדה הספרות במוקד פולמוס שעניינו הפרובלמטיקה של כתיבה
ספרותית על השואה .האם בכתיבה על השואה נוצרת תחושה של זעזוע מאירוע שלא היה
כמוהו עוד במאה העשרים ,או שמא להפך – כתיבת רומן על השואה משמעותה שהשואה היא
אמנם אירוע טרגי בתולדות האנושות אך למרות חומרתו ניתן ורצוי ליצור ממנה מוצר אמנותי
שמעורר בצרכניו הנאה אסתטית .ואם כן – כיצד ייתכן שתיגרם הנאה אסתטית מן הזוועה?
חרף הדעות החלוקות המשיכה להיכתב ספרות שואה בארץ ומחוצה לה .המשורר היהודי-
גרמני פאול צלאן אמר בנאומו לרגל קבלת פרס ספרותי בשנת 1958על כתיבתו בשפת אמו:
"בהישג יד קרוב ולא אבוד ,נשאר ,בין האבדות ,דבר יחיד זה :השפה .השפה לא אבדה אלא
ניצלה ,כן ,למרות הכול" .עם כל המורכבות הפנימית של הכתיבה על השואה נשארת הספרות
באמונתה במילה הכתובה ובהשמעתה ,שכן כל גישה אחרת למעשה היא מעין שיתוף פעולה
עם ניסיונם של הנאצים להשתיק את הקול היהודי והמוסרי.
ובכל זאת -הקושי העצום להשתמש בכלים הספרותיים והאמנותיים ולתת מבע אמנותי
לחוויית יסוד טראומטית זו ,הוביל לכך שהכתיבה האמנותית בפרוזה ובשירה העברית יישמה
מצד אחד את דרכי ההבעה הפיוטיות המקובלות ,ומאידך גיסא יצרה כלים חדשים המאפשרים
לה להתמודד עם הקושי בכתיבה על השואה ועם הניסיון לתת מבע לחוויות ולמצבים שהם
מעבר למילים.
בחיבור זה אתמקד בשירה השואה העברית ובמאפיין בולט אחד שלה ,והוא השימוש בלשון
הצפנים .השירה העברית העוסקת בשואה ובמוראותיה נעה בין הקונקרטי המתאר תמונות,
מצבים וחוויות הקשורים לגורל היהודי בזמן מלחמת העולם השנייה לבין המיתי התופס את
\ 2013 \ 72גג 29
האימה כתופעה דמונית ,של השתלטות הרשע האנושי על העולם .ככזו היא למעשה מנסה
לשקף ולתאר בדרכי ייצוג אסתטיות-אמנותיות את הטראומה הבלתי נתפסת של השואה.
מאחר שהשואה נתפסת כסמל ל'רוע המוחלט' עלי אדמות ,נזקקו המשוררים שכתבו עליה
לדרכי השלכה ,עקיפה ורמיזה המסייעות להם להימנע מאמירות ישירות המתייחסות למציאות
כפי שהייתה .עצמת הרגשות של הכאב ,המחאה ,התדהמה ,הצער והזוועה מוקטנת באמצעות
השימוש בצפנים שונים אשר מקהים את הכאב ומאפשרים ליוצר ולכותב להתמודד עם הזוועה,
באמצעות השימוש בלשון העקיפה והמרומזת הצפונה בצופן.
את שירת השואה מקובל לחלק לשלושה דורות ספרותיים ,כפי שמיפתה והגדירה זאת חוקרת
ספרות השואה ,פרופ' חנה יעוז:
הדור הראשון מתייחס ליוצרים שחיו בזמן השואה אך לא חוו אותה בעצמם .שירתם ,שנכתבה
בשנות הארבעים במקביל לעליית הנאציזם ולתחילת הפעולות נגד היהודים באירופה ,מבוססת
על שימוש בדרכי הבעה של זעקה ,מחאה וקינה והיא מייצגת אמירות אידיאיות-ריאליסטיות
ברורות ,לדוגמה :אצ"ג ,אלתרמן ,שלונסקי ,ש' שלום ואחרים .ככל שהדי המלחמה נשמעים גם
בארץ ישראל ומצטיירת התמונה העגומה של הזוועה המתרחשת מעבר לים ,פונים המשוררים
לדרכי הבעה מופשטות ומורכבות יותר כגון האכספרסיוניזם המאפיין את שירת השואה
המאוחרת של אצ"ג והסימבוליזם שנקטו אלתרמן ,גולדברג ושלונסקי.
השימוש בלשון הצפנים הפך לדומיננטי בעיקר בשירת הדור השני של שירת השואה המוגדר
גם כ'דור המדינה' )שנות ה 60-וה .(70-עם קבוצה זו נמנים משוררים ניצולי השואה ,אשר חוו
אותה בעודם ילדים באירופה ,ניצלו ועלו ארצה ,וביניהם :דן פגיס ,יעקב בסר ,איתמר יעוז-
קסט ,בן ציון תומר ואחרים.
הדור השלישי של שירת השואה הוא למעשה מה שמכונה במחקר החברתי והתרבותי 'הדור
השני' או בני הניצולים .עם קבוצה זו נמנים משוררים בני ניצולים ,כגון :עודד פלד ,טניה הדר,
רבקה מרים ,מרגלית מתתיהו ואחרים .שירתם שהחלה להיכתב החל משלהי שנות השמונים
ובעיקר בשנות התשעים ,הולכת ונכתבת עד היום.
בבואם לתאר את האימה שעברו על בשרם נזקקים המשוררים לשימוש בלשון הצפנים שהיא
מערכת לשונית פיגורטיבית-ציורית של מילות צופן הטומנות בתוכן עצמות רגש וכאב הגם
שהן מוסוות במילת הצופן המייצרת איפוק והנמכת הרגש המתפרץ .לשון הצפנים היא אחת
הדרכים המרכזיות בספרות השואה שבאמצעותה יכול היוצר להביע את רעיונותיו ברמיזה
מאופקת אשר מאחוריה חבויה זעקה גדולה .הצופן מטבעו הוא מילה שיש בה ממד של העלם –
היא מסתירה מאחוריה מהות שלמה .אין צורך להביע תמונה מפורטת הכוללת את מלוא
האימה ,מפני שמילות הצופן מהדהדות ופותחות בתודעת הקורא את עולם האסוציאציות
והתמונות השלם .בכך מילות הצופן המשוקעות בשירים משמשות כיסוד הפואטי המרכזי של
השיר וכמפתח להבנתו ולהוראתו.
ניתן לחלק את מילות הצופן לכמה קבוצות ,שכל אחת מהן לקוחה מעולם תוכן אחר ,הנקשר
לחוויית השואה.
גג 73 \ 2013 \ 29
א .הצפנים הייחודיים לשואה שמקורם במחנות הריכוז והמוות ,כגון :אפר ,עשן,
מגפיים ,קרון ,פסים ,משלוח ,טלאי צהוב ,משקפיים ,שיניים וכד' .מילות-הצופן,
שמוצאן בתהליך השמדתם של יהודי אירופה ,הן מילים שקיבלו את משמעותן
הייצוגית המיוחדת במלחמת העולם השנייה בלבד .מושגים כגון" :עשן"" ,משלוח",
"קרון" וכד' -הפכו למילות "קוד" בספרות השואה .אחת ממילות-הצופן הרווחות
ביותר היא המלה "עשן" .התופעה הפיזיקלית המכונה "עשן" לא התקשרה לפני
מלחמת העולם השנייה עם שריפה טראגית ומכלה של המוני אדם .אולם בעטיים
של מחנות-הריכוז ,שבהם נשרפו בכבשני-ענק גופותיהם של מיליוני בני-אנוש,
שרובם הומת קודם לכן בתאי הגזים -הפכה המילה "עשן" לצופן-אימה מוכר
וידוע ,שהשימוש בו בקשר לשואת יהדות אירופה הוא קונבנציונלי.
ב .צפנים הקשורים בנוף האירופי המשמש רקע לאירועי השואה ובמהותו יוצר ניגוד
תהומי בינו לבין מה שהתרחש בו :הפריחה והלבלוב של הצמחייה האירופית מול
המוות והחידלון ,הירוק מול השחור והאפור ,השלג הלבן והמבהיק מול הדם האדום
הנשפך ,עולם החי והצומח שממשיך כמנהגו מול הקטיעה הפתאומית של מעגלי
החיים האנושיים .לעתים הטבע מתואר כמשתף פעולה עם ההתרחשויות .בקבוצה זו
יופיעו מילים כגון :דשא ,עשב ,יערות ,שלג ,נהרות ,עופות.
ג .מילות הצופן המושאלות מן המקורות ,בעיקר מספר בראשית .שירת השואה תעשה
שימוש בסיפורי היסוד של 'קין והבל' )אח קם על אחיו והורגו(' ,עקידת יצחק',
וסיפור 'יוסף ואחיו' .בקבוצה זו נעשה שימוש מרובה בשירה העברית בכלל והיא
מקבלת אפיון ייחודי בהקשר לתמות שירת השואה .מילות-צופן תלויות הקשר
תנ"כי יופיעו בעיקר בשירת השואה של הדור השני והשלישי ,דורם של בני
הניצולים אשר יוצרים החל משנות ה 80-וה 90-ועד ימינו.
ד .מילות-צופן ייחודית לכל יוצר ויוצר ,כאשר היא הופכת למוטיב ביצירתו של היוצר.
למשל' :אחות' ו'אחות קטנה' בשירי ט' ריבנר ואבא קובנר או 'ואקום העולם' ביצירת
איתמר יעוז-קסט ,ו'הפלנטה האחרת' בכתבי ק' צטניק.
ה .בשירת בני הניצולים אנו רואים גם התייחסות אקטואלית למאורעות השעה בהקשר
אסוציאטיבי לשואה והתייחסות קונקרטית לביוגרפיה האישית של היוצרים ,כגון:
מלחמות ישראל ,הגורל היהודי ,הזהות היהודית ,יחסי הורים וילדים ועוד.
אני מבקשת לבחון את השימוש במילות-צופן נבחרות בשירת השואה באמצעות בחינת מספר
שירי שואה שנכתבו על ידי משוררים בני הדור השני והשלישי ,כלומר ניצולים ,בני ניצולים
וכאלו שלא חוו את השואה אלא מתבוננים עליה 'מבחוץ' .כן אדגים את האופן שבו כל יוצר
עשה שימוש במילות-הצופן ולעתים אפילו באותה מילה והקנה לה משמעות ייחודית בשיח
הפואטי.
א .מילת-הצופן 'פסים'
\ 2013 \ 74גג 29
'בחזרה לאושוויץ' ו'כתונת איש המחנות' /אבנר טריינין
אפתח בשני שירים מאת המשורר והמדען אבנר טריינין .אבנר טריינין נולד בשנת 1928בתל
אביב ונפטר בשנת .2011בילדותו עבר עם משפחתו להתגורר בירושלים ולמד בגימנסיה
העברית .לאחר מלחמת העצמאות ,כשהשתחרר מהצבא ,החל לפרסם סיפורים ושירים ,ובה
בעת למד כימיה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת קיימברידג' בבריטניה .הוא שימש פרופ'
לכימיה פיסיקלית באוניברסיטה העברית ,וחלק את זמנו בין השירה ובין המדע .הוא סבר
ששפת השירה והשפה המתמטית של המדע הן שני שיאיה
של השפה האנושית .המשותף לשני התחומים ,לדעתו,
הוא השימוש בסמלים .אולם השירה ,לדבריו ,גורמת לו
סיפוק רב יותר :על שירה אפשר לומר "את זה אני
כתבתי" ,ואילו במדע יש תמיד הרגשה שהנוסחאות
יכולות להיכתב גם על ידי מישהו אחר .בשירתו שאב
מאוצר המילים של המעבדה המדעית לשם בחינת
הקשרים שבין העולם הפיזי ה'ברור' לבין העולם הרגשי
חסר הוודאויות .אף כי טריינין לא חווה את השואה על
בשרו ,הוא כתב על הנושא שירים אחדים.
אדון תחילה בשיר "בחזרה לאושוויץ" .השיר עוסק
בהתמודדות עם זיכרונות השואה .הדובר חוזר לאושוויץ ,המרחב המטונימי המייצג את מזרח
אירופה כולה כמרחב התרחשות השואה .כותרת השיר מעלה בנו ציפיות של תיאור המחנה על
המראות הקשים שבו :הצריפים ,המשרפות ,הארובות ,כמות החפצים העצומה של היהודים
שנרצחו המוצגת שם ועוד .הכותרת מעלה גם ציפייה לקבל מענה על שאלות המתעוררות בנו
כמו :מה מניע אותו לחזור אל התופת? מה הוא מצפה לחוות במפגש זה? עד כמה הוא מחובר
לאותה תקופה נוראה ועד כמה הצליח להתאושש ולהשתקם? והנה ,בקוראנו את השיר מתגלה
לפנינו תמונה אחת בודדה שאותה מצייר הדובר בפנינו – תמונת הפסים המובילים אל המחנה
וזכר צליל הגלגלים המשקשקים על אותם פסים .השיר בנוי משלושה בתים כאשר כל בית
פותח בפועל :זכרתי ,ידעתי ,ובאתי ,ובכל בית ישנה התייחסות לפסי הרכבת .בבית הראשון אנו
שבים עם הדובר אחורנית בזמן אל מראה הפסים בשנות המלחמה :ממורטים ,כלומר
מצוחצחים ומבהיקים מוכנים לקראת מימוש ייעודם ככאלו שיישאו את הרכבות על גביהם.
מראה זה מבטא את עצמתה של מכונת ההשמדה הנאצית שעבדה ללא הפסק בנסותה לממש
את 'הפתרון הסופי' של העם היהודי .המצלול הנוצר מן החזרה 'ממרטים ,ממרטים ,ממרטים'
מדגיש את המונוטוניות של נסיעת הרכבת האינסופית .בבית השני אנו מבינים כי הדובר חי
בידיעה כי לא ימות עד שיראה אותם במצב ההפכי למצב שאותו הוא זוכר .הוא מבקש
לראותם שקטים – ולא רוטטים בפעולתם ,חלודים – כיוון שאינם עוד בשימוש ,ומעשיבים
מעשיבים – תיאור זה מבטא את ניצחון הטבע החי ואת יכולת ההשתקמות של הטבע על פני
גג 75 \ 2013 \ 29
אימת המוות המסומלת בפסי הרכבת .הדובר מבקש לראות כיצד מכונת ההשמדה חדלה
מלעבוד ,נכנעה לטבע ונקברה תחתיו.
הבית השלישי מתאר את מימוש ההחלטה לשוב .מתברר אמנם ,כי הטבע בדרכו מימש את
ציפיית הדובר וכרסם בפסים הדוממים .אמנם הם שקטים וחלודים ומעשיבים אבל – וכאן
מופיעה הפתעת הדובר' :הו! כמה פרחים!'.
הדובר מופתע מכך שהטבע בדרכו לא רק העלים את האימה אלא המשיך והתחדש ,והו עודנו
פורח ומשתקם .הדובר מזועזע ומאוכזב כאחת .הפרח הוא סמל ליופי ,לאסתטיקה ולרגשות
רוך ,עדנה ואהבה .הכיצד זה יפרחו פרחים במקומו של המוות והרוע? השאלה הנותרת פתוחה
היא האם בכך הטבע 'מנחם' את האדם ,אדיש לסבלו או אולי אפילו אירוני כלפי גורל בני
האדם .עם זאת יש בשיר קורטוב אופטימיות במסר המשתמע שהחיים חזקים מכול ומנצחים
את המוות.
המוטיב של מוות ופריחה הכרוכים זה בזה שב ומופיע כאן בזיקה לשורתו האלמותית של
ביאליק מתוך 'עיר ההרגה'" :כי קרא ה' לאביב ולטבח גם יחד; השמש זרחה ,השיטה פרחה
והשוחט שחט" .הופעה נוספת של הצירוף האוקסימורוני הזה מופיעה בשירו של מוני אמריליו:
"הראית איזה אודם שצעק למרחקים שדה דמים היה שם קודם ועכשיו הוא שדה פרגים".
השימוש בצופן של פסי הרכבת מעצב אותם כמטונימיה למכונת ההשמדה כולה שעבדה ללא
הרף ופסקה מלעבוד ,מכוסה כעת בטבע העוטף אותם ומציב זה מול זה את החיים והמוות,
הרע והטוב.
שימוש אחר במילת-הצופן 'פסים' נעשה בשיר "כתונת איש המחנות" שמאיר את סיפור
השואה באופן סמלי באמצעות הישענות על התשתית המקראית של סיפור יוסף ואחיו.
השיר בנוי על אנלוגיה ניגודית בין הסיפור התנ"כי לבין השיר .בעוד בסיפור יוסף ואחיו.
האחים מקנאים ביוסף על היותו הבן הנבחר אשר זוכה לכתונת פסים מאת אביו אוהבו ואחר
כך למעמד של פותר חלומות יודע כול אשר מצילו משביו בבור מלך מצרים ,הרי שכאן גורלו
של אותו נסתר אשר אין לו שם וזיהוי בשיר אך אנו מבינים כי מדובר על עם ישראל 'העם
הנבחר' ,הוא גורל רע ומר .למעשה השאלה המרכזית שהשיר מציב היא שאלת היחס
הדיאלקטי והמורכב שבין היות עם ישראל העם הנבחר והאהוב לבין העובדה שנגזרה עליו
גזרת מוות ושמד אכזרית כל כך שהאנושות לא ידעה עד כה .לדעת ד"ר חנה יעוז ,מעלה
תקבולת זו את שאלת הבחירה .שכן ,אם העם היהודי הוא "העם הנבחר" והאהוב -מדוע
נרצחו מיליוני בניו בשואה? בכך הופכת הכותונת למושג שכפל פנים לו :בחירה ואהבה כנגד
גורל של אימה ומוות.
לאורך השיר בונה טריינין את מערכת היחסים האוניברסלית בין עם ישראל לבין 'אחיו' אומות
העולם בהקבלה למערכת היחסים המורכבת בבית יעקב שכללה הערמה על אבי המשפחה
בהציג האחים כותונת טבולה בשעיר ִעזים שהוצגה כדמו של יוסף עצמו .הדובר מדגיש – כאן
לא הייתה החלפה של האדם בשעיר ִעזים -הדם על הכותונת הוא דם אדם!
\ 2013 \ 76גג 29
מבחינה פואטית ,בשונה מן השיר הקודם ,השיר הוא בעל מבנה קלאסי של שלושה בתים בעלי
ארבע שורות כל אחד וחריזה חצי מסורגת .המבנה הקלסי וההרמוני מחפה על המסר המזעזע
ואופני ייצוגו המפתיעים .גם האנפורה ,החזרה בראשי שורות על מילת השלילה 'ולא' יוצרת
את ההדגשה והניגודיות שבין הסיפור המקראי וסופו הטוב לבין סיפורו של העם היהודי על
סופו המר.
השימוש בצופן 'פסים' בשיר זה הוא שימוש ייחודי כפול פנים ,שכן המילה פסים משמשת בו
במשמעות כפולה :הן הפסים שעל כתונת האסירים והנידונים למוות והן פסי הרכבת שעליהם
הובלו היהודים בדרכם האחרונה .לדעת רות קרטון-בלום השיר "כתונת איש המחנות" בנוי
כאנטיתיזה אירונית לסיפור יוסף .פסי הרכבת של ההשמדה עומדים כתקבולת ניגודית לפסי
הכתונת של הבן האהוב .מלמולו של האב בסוף השיר " -ורק מלמל חיה רעה ולראותם לא
שב" – משמש כאקורד מרסן ,מנמיך ,שעומד כנגד "ויקרע יעקב שמלותיו וישם שק במותניו".
מלמול זה הוא מעין זעקה אילמת הטומנת בחובה כאב
עצום.
ב.
מילת-הצופן הטלאי הצהוב
טיוטת הסכם לשילומים /דן פגיס
דן פגיס נולד ב 1930-ברומניה .אביו עלה ארצה בשנת
1934כדי להכין בית למשפחה ,והא נותר באירופה עם
סביו וסבתו לאחר פטירת אמו ,ו ִעמם גורש למחנות
עבודה .עלה לארץ בשנת 1946והתיישב בקיבוץ
מרחביה .היה משורר וחוקר שירת ימי הביניים ולימד
בירושלים .חלק משיריו עוסקים ישירות בשואה אך רבים משיריו מהדהדים את זכרה בעקיפין.
פגיס נפטר ב.1986-
השיר "טיוטת הסכם לשילומים" עוסק כפי המובן מכותרתו ,בפולמוס הטעון בנושא הסכם
השילומים של גרמניה לישראל בשנות החמישים .שירו האירוני של פגיס מביע התנגדות
לשילומים בטענה שהכסף לא יוכל להשיב את הגלגל לאחור ,שום דבר לא יחזור למקומו.
השלילה מובעת דרך התיאור החיובי האירוני" :הכול יחזור למקומו ,סעיף אחר סעיף.
הצעקה ."...גם כותרת השיר 'טיוטת הסכם לשילומים' מבטאת את ארעיותו וחוסר משמעותו
של ההסכם שהוא בבחינת 'טיוטה'.
השיר גדוש במילות-הצופן האופייניות לשואה ,ובכך הדובר מחיה מחדש את המציאות על
התרחשויותיה ואנשיה :הצעקה ,שיני הזהב ,הפחד ,העשן והארובות ,העצמות ,וכמובן הסמל
האולטימטיבי והמרכזי -הטלאי הצהוב המכונה כאן ובמתכוון 'הכוכב הצהוב' .התיאור
הפלסטי בשיר מזעזע את הקורא .הדובר מתאר את תהליך ההשמדה על פרטיו וזאת בלוויית
גג 77 \ 2013 \ 29
האמתי של השיר שהוא ההפך מן המשתמע בקריאה
ִ
טון אירוני ובוטה המבהיר את המסר
ראשונה.
בתגובה לטענה כי כסף השילומים יוכל להשיב ולתקן מעט מן הסבל בונה פגיס תהליך בלתי
אפשרי ,אירוני וגרוטסקי כאחד ,של מעין 'תחיית המתים' בלתי אפשרית המעוצבת כמין 'הילוך
חוזר' של סרט.
השיר מהדהד בתשתיתו את חזון העצמות היבשות של הנביא יחזקאל על המתים הקורמים עור
ומעלים בשר על העצמות היבשות .אלא שכאן ,בניגוד לנבואת הנביא ,העשן ,אפרן של הגופות
הנשרפות הוא שיפיח מחדש רוח בחלל העצמות ויחיה את המתים .מובן שתיאור אבסורדי זה
יוצר זעזוע פרדוקסלי בלב הקורא – וזו מטרת השיר.
בסיום השיר מגיע הפרדוקס לשיאו :אותו טלאי-כוכב צהוב שהיה תפור על בגדיכם יהגר,
כמהגר חסר זהות לשמים .פגיס אומר כאן אמירה קשה :אויבי ישראל ראו את מקומו הטבעי
של הכוכב על דש מעילו של היהודי ולא בשמים כאחד מגרמי הטבע .לכן תלישתו מעל חזה
היהודי היא בבחינת הגירה שמשמעותה עזיבת מרחב מוכר והליכה אל מרחב זר ומנוכר.
עיצובו הפואטי של השיר המרובה בגלישות היוצרות מיקוד משמעות של כל מילת-צופן יחד
עם ריבוי סימני הפיסוק והמבנה הלא סימטרי מחזקים את עוצמת המסר כי אין שום סכום
שיוכל לכפר ולפצות על המעשים ולהשיב את העולם לקדמותו.
ביקור /רחל עוזיאל פרחי
שימוש אחר לחלוטין במילת-הצופן 'הטלאי הצהוב' עושה
רחל פרחי בשירה "ביקור" .השיר ,הכתוב כפרוזה – ללא
בתים ,חריזה ומבנה שירי קלסי מתאר אחר צהריים אחד של
יום הזיכרון ,שבו הדוברת יושבת במטבח ביתה ומהרהרת
בבני משפחתה שנספו בשואה .השיר מתאר מפגש דמיוני,
בלתי אפשרי ואפילו מעט אבסורדי של שתיית קפה משותפת
של אחר הצהריים בהשתתפות הדוברת וילדיה החיים בארץ
ישראל שלאחר השואה וקום המדינה והמתים ,אשר כמו קמים לתחייה 'עוטפים בגלימות את
גוויותיהם הנמקות' -וכאן שוב מהדהד חזון העצמות היבשות ותחיית המתים.
המתים מתוארים כתלושים ,נודדים בין העולמות ,חסרי מנוחה .בשל כך תחושת ההחמצה
גדולה ומובלטת בשיר על ידי השימוש המרובה בשורש י .כ .ל" :יכולנו ,הם יכלו" ועוד.
הדוברת מבכה את גורלם של קרוביה המתים -מה הם היו יכולים להיות וכיצד המשפחה
עצמה היתה מתנהלת אלמלא הם מתו ואינם .בחלקו השני של השיר מתואר המפגש של
הנספים עם הילדים המסמל את תמצית קיומו של העם היהודי והמשכיותו למרות הכול.
בסיום השיר מופיע 'הטלאי הצהוב' כמונח על השולחן בין ספלי הקפה ושארית העוגה וקערת
תפוחי הזהב הארצישראליים .הניגוד המוחלט שבין האובייקט המסמל את ה'שם' את הרוע,
הפרות ,הקפה
אי-הרציונליות והעדר האנושיות ,לבין ה'כאן' המסומל בנורמטיביות של קערת ּ ֵ
\ 2013 \ 78גג 29
והעוגה ,מבטא את המתח שהיה ויהיה לעד בין הרצון להמשיך הלאה בחיים הנורמליים לבין
הצורך והחובה לזכור ולא לשכוח את מה שהיה בעבר .הטלאי מסמל את הצו שהותירו אחריהם
נרצחי השואה – להסביר לילדים ולעולם כולו מה אירע מעבר לים באושוויץ ,דכאו וברגן בלזן.
המתים מצווים על החיים את המלחמה -מלחמת הנצחת זכר השואה .ברובד המשתמע חשה
הדוברת כי גם לאלו החיים כאן ועכשיו יש ציווי להילחם על הנצחת זכר אלו שאינם עוד והיא
חשה שזהו צו מחייב שעליה לקיים.
בניגוד לשירו של פגיס שבו הכוכב הצהוב-הטלאי הצהוב מסמל את זרותו וחריגותו של העם
היהודי בין האומות אשר לעולם לא יהיה אפשר לתקן את מה שאירע לו ,הרי שבשירה של
פרחי הטלאי נתפס כמונומנט של הנצחה וייעוד להנחיל את זכר השואה לדורות הבאים.
ג.
מילת-צופן 'המספר'
שתיקות /איתמר יעוז-קסט
איתמר יעוז-קסט הוא בין המשוררים ניצולי השואה הידועים ביותר בשירה
העברית .הוא נולד בהונגריה למשפחה יהודית-מתבוללת בשנת ,1934שרד
מחנה ריכוז ועלה ארצה בשנת .1951באחד הראיונות אמר" :הייתה לי
ילדות מוגנת עד שנת 1944ואז חומות המגן נפלו בבת אחת .לא אפריז אם
אומר כי הצלתי הייתה בגדר נס .כמעט לא ידוע על מקרה נוסף שבו משפחה
שלמה ,אב ,אם ,ילדה וילד ,שנכלאו במחנות ריכוז ,שרדו את התופת ונותרו
בחיים" .יעוז-קסט טבע את המונח התרבותי והאמנותי "דו-שורש" המבטא את תחושת הזהות
הכפולה של משוררים ילידי ארצות הגולה והתמודדותם עם משבר הזהות עם עלייתם ארצה.
השיר הוקדש לבת דודו של המשורר ,אליזבט ,אשר משתמע שהיא כמוהו ניצולת השואה ,אלא
שהיא שרדה את התופת ומספר טבוע על ידה .הספרות המהוות את 'המספר' על היד ,מדומות
לכתובות הקעקע של המלחים הוותיקים – אלו כמו אלו מתפוררות כתוצאה מן השנים הרבות
שחלפו מאז נצרבו בבשר .השימוש בביטוי העושה שימוש בטכניקה המצלולית של 'לשון נופל
על לשון' – 'סיפור הספרות' מגלה כי המספר נתפס כבעל ישות משלו – יש מאחוריו סיפור
אשר הניצולה גזרה עליו שתיקה וזאת על מנת לחיות את ההווה .מוצגת בשיר דרך התמודדות
אשר פותחת פתח לדיון :האם ניתן בכלל היה אחרת? אולי היה הכרח להניח את הטראומה
בצד ,חתומה וחבויה על מנת לתפקד כאדם נורמטיבי ולהקים משפחה מבלי שהפצע הפתוח
ידמם ...החשיפה ,אם הייתה ,הייתה מקרית ולא מכוונת ממש כמו היסט השרוול המגלה את
הספרות .הדובר מסיים את שירו באמירה ישירה המבטאת את האופן שבו הוא רואה כעת
המושגים 'מספר' ו'ספרות'" :וכעת חמש ספרות נטושות מסרבות במוחי לשוב אל שתיקת לוח
הכפל" .תהליך הדה-הומניזציה הנאצי ,שכלל צריבת מספר ,הפקיע מן הספרות את המשמעות
הפשוטה שלהן כמספרים בלוח הכפל .המספר כעת הוא מטונימיה לאדם שמהותו מתמצית
במספר המכתיב וקובע את חייו :לפיו הוא זכאי לסיפוק הצרכים הבסיסיים ביותר של האדם
גג 79 \ 2013 \ 29
כדוגמת האוכל והרחצה ויוצא לעבודת הפרך במחנות .חמש הספרות הטבועות על ידה של
הניצולה מכונות 'נטושות' מכיוון שהן כבר לא חלק מ'לוח הכפל' השותק המייצג את המערכת
הנורמטיבית של העולם אלא שייכות למה שכינה ק .צטניק 'הפלנטה האחרת' ומייצגות שתיקה
אחרת – את שתיקת הניצולים שכפו אותה על עצמם בכדי לשרוד ולהמשיך הלאה.
השתיקה כאן היא כפולה ומכאן משמעות כותרת השיר "שתיקות" :הספרות שותקות ולא
חושפות את סיפורן כיוון שהניצולים בחרו בדרך התמודדות של שתיקה והשתקה ואילו לוח
הכפל ביתן הטבעי של הספרות הדוממות ,ריקות ממשמעות ,כבר לא יכול להכיל את אלו
שמספרות גם בשתיקתן את סיפור האימה של השואה.
ניצול /לאה איני
השיר האחרון שאדון בו עוסק גם הוא במספר כסמל להתמודדות
הפוסט-טראומטית של הניצולים .לאה איני נולדה ב 1962 -בתל אביב
לאב ניצול שואה מסלוניקי .כותבת שירה ופרוזה למבוגרים ,וכתבה אף
לילדים ולנוער .זכתה פעמיים בפרס ראש הממשלה לספרות :ב,1994-
וב .2004-סיפורים ושירים פרי-עטה תורגמו לשפות רבות .בהרצאה
שנשאה סיפרה על ההשפעה של הבית שגדלה בו ,על כתיבתה ,ועל
השקפת עולמה .איני מחלקת את ניצולי השואה לשתי קבוצות :אלו
שדיברו ואלו שלא .אביה של איני דיבר ושיתף את המשפחה בחוויותיו
הקשות מתקופת השואה ובזמנים שלא דיבר הוא היה צועק מתוך סיוטי לילה 96% .מיהודי
סלוניקי ,עירו של אביה של איני ,נספו בשואה כך שתחושת האשמה שלו הייתה דומיננטית
ביותר והשאלה המנקרת :מדוע הם לא ואני כן? הייתה שאלה מרכזית שהטרידה את האב
וריחפה בחלל הבית והמשפחה בכללותה .השיר "ניצול" עוסק באביה של המשוררת-דוברת.
המספר כאן נתפס כאובייקט המתווך בין הכאן ועכשיו לבין השם והאז" .אבי מתקשר אל
המספר הצלוב לו על זרוע" .באופן הזה הוא חוזר אחורה אל זיכרונותיו וחוויותיו .במעין שיחת
טלפון הוא שב ושומע את הקולות וחווה מחדש את הסיוטים של מה שאירע בדורה ,בונה
ואושוויץ – מחנות הריכוז וההשמדה הגדולים בפולין ,כאשר שמות המחנות מהווים מטונימיה
– חלק המייצג את השלם -לשואה כולה .באמרך אושוויץ – אמרת את הכול .אישיותו של
האב ניצול השואה נתפסת על פי ייצוגה דרך שתי אזני האב .האוזן החירשת -זכר לאלימות
שחווה מידו של קצין אס .אס .מכונה 'האוזן המתה' והיא מסמלת את האטימות והחירשות
לקולות ההווה ,כולל בכייה של הדוברת המתייסרת למראה אביה המסויט .האוזן הבריאה היא
דווקא זו שבה הוא שומע ושב וחי מחדש את הזוועה ,את העוול ואת הרוע המנוגד כל כך
למילה 'בריאה' ,המקבלת משמעות אירונית .הסיוטים באים אל האב בקרונות ,הוא שומע שוב
את רעש הרכבות ,את קולות חסרי הישע המבקשים הצלה ובדומה לערמות היהודים שנשפכו
החוצה מן הקרון העמוס כך הסיוטים הרבים באים אליו ותוקפים אותו בעצמה וללא רחם.
הדוברת מזדעזעת מן הריטואל הזה החוזר ונשנה מדי שבוע .היא רואה זאת כתהליך פסיכולוגי
שמאפשר לאב להמשיך ולחיות כאילו אומר האב 'שלומי טוב' ,כלומר -כל עוד אני חולם על
\ 2013 \ 80גג 29
אושוויץ אני קיים .השיבה אל הזוועה היא המאפשרת לו לחיות בשאר הזמן את הנורמטיביות
של החיים בהווה .בעוד האב נרדם ,חירש לקולות הסביבה ,מבכה הדוברת את גורלו בבכי
המהלך על בהונות ,פן תעיר אותו ופן תתגלה בבכייה .יחסה אליו הוא תערובת של אהבה,
רתיעה ופחד ,חמלה וכאב אשר מותיר אותה כבת הדור השני בתחושה של חוסר אונים מול
דפוסי החיים המורכבים של האב ניצול השואה .ככזו מייצגת איני בשירה את העמדה של בני
הדור השני במלאותה :הקושי של הבנים לראות את הוריהם סובלים ולעמוד מן הצד חסרי
אונים מול ההורים המתייסרים בשתיקתם או בבכיים.
אני מבקשת להרחיב מעט את היריעה ומתוך שני השירים האחרונים שנידונו " -שתיקות"
ו"ניצול" -להתייחס באופן כללי לתופעה החברתית ,התרבותית והפסיכולוגית של יחסי ניצולי
השואה ובניהם בספרות .חוקרת ספרות השואה ,ד"ר איריס מילנר בספרה "קרעי עבר :ביוגרפיה,
זהות וזיכרון בסיפורת הדור השני" עוסקת בהקשרים החברתיים התרבותיים והפסיכולוגיים של
הספרות הישראלית העוסקת בניצולי השואה ובבניהם ,הדור השני .המחקר ההיסטורי והחברתי
הישראלי מעלה את העובדה ,כי בשני העשורים הראשונים שלאחר מלחמת העולם הראשונה
התנהגה החברה הישראלית כחברה הסובלת מפוסט-טראומה קולקטיבית על פי דפוס של הדחקת
זיכרון השואה .מן המחקרים עולה ,כי בשנים הראשונות החברה הישראלית על פרטיה הייתה
עסוקה בתהליך של הדחקה והשתקה של הקולות מן העבר המסויט של יהדות אירופה ,שהייתה אז
בבחינת אוד עשן מוצל מאש .תהליך זה היה הכרחי הן במישור הפרטי והן במישור הכללי-לאומי
על מנת לאפשר חיים נורמליים כמה שאפשר במדינה הצעירה שהוקמה זמן קצר לאחר השואה.
הפרט נזקק להדחקה על מנת לשרוד נפשית במובן האלמנטרי ביותר ,קרי על מנת שלא תיטרף
עליו דעתו משהצליח לשרוד פיזית ולהתקיים לאחר הגיהנום ...הקולקטיב לעומת זאת מעוניין
בהדחקה כדי שזכרו של אותו גיהנום עצמו לא יזהם במידה מופרזת את 'הדף החדש' שהוא מבקש
לפתוח בהיסטוריה שלו" .כך נוצרה אסטרטגיית ההדחקה שאנו רואים בשיריהם של יעוז-קסט ושל
איני ,וכך ניתן לראות גם ביצירות הפרוזה שנכתבו עד לשנות ה .60-בדיווח רטרוספקטיבי של
הניצולים ששתקו שנים רבות מתארים את ההימנעות מסיפור הסיפור כפונקציה של רצון לשכוח,
שאליו התלוותה התובנה שהסביבה ממילא אינה רוצה לשמוע .דוגמה מובהקת לכך ניתן למצוא
בסיפור שמביאה מילנר בספרה על אודות מיכאל גולדמן-גלעד .בשנת 1943היה גולדמן אסיר
במחנה כפייה ששרד בדרך נס עונש של 80מלקות שהכהו מפקד המחנה .כשסיפר זאת לקרוביו
בארץ ,לא האמינו לו .זו היתה "המכה ה ."81-אמירה זו הפכה לסמל ולשמו של סרט שעסק
בתופעה.
בשנות השישים חל ,כאמור ,מפנה חברתי וספרותי .מבחינה ציבורית פולמוס השילומים שהזכרנו
לעיל ומשפט אייכמן פתחו פתח ציבורי לעיסוק בשואה ונתנו לגיטימציה לסבל הניצולים ולזכר
הנספים .גם מבחינה תרבותית החל להיווצר באופן מסודר ז'אנר ספרותי שהיום מכונה 'ספרות
השואה' .המפנה הפואטי בסיפורת הישראלית מופיע בדמותן של יצירותיו הראשונות של הסופר,
ניצול השואה ,אהרן אפלפלד ,שבהן לראשונה החלה הספרות לעסוק בניצולות ובמאפייניה .ממצב
של השתקה והדחקה עברו השירה והסיפורת הישראליות למצב של התבוננות מעמיקה,
רטרוספקטיבית ואינטרוספקטיבית על הניצולים ,בני הדור השני ועל אלו שלא זכו לצאת מן
התופת .ביצירה הישראלית המודרנית והפוסט מודרנית מורחב השימוש במילות-צופן לכדי יצירת
גג 81 \ 2013 \ 29
תמות חדשות העוסקות בשואה והשלכותיה על החברה הישראלית .החברה הישראלית היא כיום
חברה שמאופיינת כולה כחברה בעלת תסמינים של 'דור שני לשואה' ,גם אם באופן פרטי הפרטים
שבה לא חוו את השואה .ההוויה הישראלית שאף היא הויה מורכבת שמאחדת בתוכה שכול,
מלחמה ומוות על רקע אידיאולוגי מעוררת מחדש את השאלות והזיקות אל השואה כאירוע מכונן
של העם היהודי ובעל השלכה מרחיקת לכת על עיצוב זהותו של העם היהודי וההוויה הישראלית
במדינת ישראל.
והערת סיום :אופני הביטוי האמנותיים ביחס לשואה הם לעתים קשים ומזעזעים ומזמנים לקורא
ולתלמיד המאמין התמודדות רוחנית ומחשבתית לא פשוטה עם סוגיה כללית של נושא האמונה
וההשגחה בתקופת השואה .אני מבקשת לסיים בקטע מתוך מאמרו של הרב אריה הנדלר ,סגן ראש
ישיבת ההסדר בשעלבים ומלווה קבוצות לפולין במשך שנים רבות:
"המפגש עם השואה ,או אם נחדד עם המקרים הפרטיים שאנו שומעים עליהם בהקשר של
השואה ,הוא שגורם לרעידת אדמה בעולמנו האמוני .הסיפורים על הסבל האינסופי של אסירי
מחנות העבודה ,על בורות הרצח ,על ראשי התינוקות המרוצצים ,הם שמביאים אותנו למקום
חדש ...מסתבר שהעולם האמוני שאיתו הגענו למפגש עם השואה ,לא היה מקיף דיו .הכל היה
מסודר בו אבל היו חסרים בתוכו כמה נתונים שאותם לא כל כך לקחנו בחשבון .היו לנו תשובות
על קיומו של הרוע בעולם אבל אמונתנו לא הקיפה את העוצמה הרגשית ואת עומק השאלות
המתעוררות אל מול הזוועה במפגש פנים אל פנים .בנקודה זו באה הצמיחה .הגדר שהקיפה את
שדה אמונתנו נפרצה לא כדי להפכה לשטח הפקר אלא כדי להרחיב את תחומיה כך שתוכל
לכלול גם את השאלות את התהיות את הכאב את העצב .האמונה שתבוא אחרי ,תהיה כוללת
יותר ,גדולה יותר ,מקיפה יותר":... .
והוא חותם בשורות מאת חתן פרס נובל הסופר אלי ויזל" :מעולם לא ויתרתי על אמונתי באלוקים.
התקוממתי נגד הצדק שלו .אבל כעסי עולה במסגרת האמונה ולא מחוצה לה .המקורות מזכירים
הרבה נביאים וחכמים שהתקוממו נגד היעדר התערבות אלוקית בעניינים אנושיים בעת רדיפות .אם
זה כואב יהי כן .עלינו לקבל את ייסורי האמונה כדי שלא נאבד אותה"..
דומני שזהו האתגר היום בלימוד השואה ובהוראתה – מתוך השאלות ומתוך הכאב והעצב לבנות
אישיות של יהודי מאמין ומחוזק בדרכו ומחויב לצוואתם הרוחנית והלאומית של אלו שאינם עוד.
ביבליוגרפיה
יעוז-קסט חנה ,סיפורת השואה בעברית כסיפורת היסטורית וטרנס-היסטורית ,עקד.1980 ,
,------------השואה בשירת דור-המדינה ,עקד.1984 , ,------------שלושה דורות בשירה העברית בנושא השואה ,עקד.1990 , ,------------הזעקה והניגון ,מחקר בשירת השואה של משוררי שנות ה ,40-עקד.1994 ,מילנר איריס ,מהדחקה והשתקה לגילוי ודיבוב :מבנים ומשמעותם בספרות הדור השני ,תל אביב :חמו"ל.1999 ,
,------------קרעי עבר :ביוגרפיה ,זהות וזיכרון בספרות הדור השני ,תל אביב :עם עובד.2003 , ,------------הנרטיבים של ספרות השואה ,תל אביב :הקיבוץ המאוחד.2008 ,ד"ר יעל אראלי ,נשואה ואם ל ,7-ילידת .1977מתמחה בספרות
המדרש והאגדה ,ספרות שואה וספרות עברית על רקע מקורותיה
מארון הספרים היהודי .מכהנת כראש החוג לספרות במכללה
האקדמית ירושלים ומלמדת במסגרות נוספות ספרות ויהדות.
\ 2013 \ 82גג 29
חנה בלוקה
שתי ערים
תל אביב
ְמלוֹ ן אוֹ ְר ִחים ִלי ַא ְּת,
ִּב ְרצוֹ נִ י ֶא ְג ֶלה
ִוּב ְרצוֹ נִ י ָא ׁשוּב.
וְ ָא ְמנָ ם,
ָה ֲאנָ ׁ ִשים יָ ִפים ָּכאן ְּברוֹ וָ ל
ַא ְך מוֹ ֵצאת ַ ּגם ֶאת ַע ְצ ִמי
ְּבתוֹ ָכם.
ִּב ְל ִגימוֹ ת ְק ָצרוֹ ת
ׁ ֶשל ּכוֹ ס ָק ֶפה ְמ ֻעדָּ ן
ׁשוֹ ָתה
נֵ ַצח.
ְּב ִד ּיוּ ק ְּכמוֹ ֶא ֶמ ׁש
ְּב ָע ְמ ִדי ִל ְת ִפ ָּלה
ִּב ְגזוּ זְ ְט ָרא יְ רוּ ׁ ַש ְל ִמית
ַע ִּת ָיקה.
ְוּבנַ ֲח ַלת ִּבנְ יָ ִמין
ָאתוּ ר ְלנַ ְפ ׁ ִשי
נַ ֲח ָלה.
ִּב ְב ִליל ׁ ֶשל ְצ ָב ִעים
ימים
ְמ ָג ִדים ֲח ִמ ִ
ֲע ֵרמוֹ ת ׁ ֶשל ַּבדִּ ים
ְמ ֻע ְר ָט ִלים
ְמ ֻח ָּכ ִכים
ִע ּטוּ ֵרי נֶ ֶפ ׁש
ְמ ַק ּ ְפ ִצים ְמ ַר ְ ּק ִדים
ְּב ַפ ִּסים דַּ ִ ּק ִיקים
ַר ִּכים ַר ִּכים
ִּב ׁ ְש ַלל ְר ָקמוֹ ת וְ ַת ְחרוֹ ת
ַה ְמ ַצ ְ ּירוֹ ת דְּ יוֹ ַקן נָ ׁ ִשי מוֹ ְפ ִתי.
ָק ְרנָ ָבל ׁ ָש ֵלם ַה ְמנַ ֵ ּגן נִ גּ וּ ן ָעמֹק.
ימפוֹ נְ יָ ה ׁ ֶשל
ִס ְ
ִּת ְפ ֶא ֶרת.
ְוּבקוּ ִמי
ְּב ֶל ְכ ִּתי ַּבדֶּ ֶר ְך
ּתוֹ ְך ִס ְמ ְטאוֹ ַתיִ ְך
יח לוֹ ּ ֶפ ַתע
ֵמ ִג ַ
נַ ְרקוֹ ָמן ׁשוֹ ֵתת ַצ ַער
ימנִ ים ֲחרוּ ִטים ַעל ּ ֶפ ֶרק יָ דוֹ ְמ ִע ִידים
ׁ ֶש ִּס ָ
ִּכי
יח הוּ א ְּת ִפ ִּלין.
ִּב ְת ִפ ַּלת ַה ׁ ַּש ַחר ֵהנִ ַ
ׁ ֶשל ַסם.
ְמ ַכ ֵ ּון הוּ א ִל ּבוֹ ֵא ַלי
ִלנְ ָד ָבה.
ּ
ְּכמוֹ ְמ ַב ֵק ׁש ִמ ֶּמ ִּני
ִל ְחיוֹ ת.
ִּב ְמקוֹ מוֹ .
ֻּכ ִּלי ַר ֲח ִמים.
ָע ָליו.
ָע ֵלינוּ ---
ֲה ּיי ׁ ָשלוֹ ם ֵּתל ָא ִביב
ָא ׁשוּב ְל ַב ְ ּק ֵר ָך
חוֹ זֶ ֶרת ֲאנִ י ִלירוּ ׁ ָש ַליִ ם -
ִעיר ׁ ֶשעוֹ שָׂ ה ֶאת ֻּכ ָּלם
ֲח ֵב ִרים.
גג 83 \ 2013 \ 29
צפת שלי
ְל ִה ָ ּו ֵלד ֵמ ָח ָד ׁש
ַּת ַחת נוֹ ף מוֹ ֶל ֶדת ַא ֵחר
ְל ַה ּכוֹ ת ַּב ֶּס ַלע ַעד זוֹ ב דָּ ם
ְוּב ַג ִּבי
ַמ ְראוֹ ת ַה ָּנ ָח ׁש ׁ ֶש ַּמ ְל ְּתעוֹ ָתיו
ֲחקוּ קוֹ ת ְּבנַ ְפ ׁ ִשי וְ ִט ּפוֹ ת ַא ֲחרוֹ נוֹ ת
ׁ ֶשל ֶא ֶרס זֻ ֲה ָמתוֹ עוֹ ד
ֲע ֵרבוֹ ת ְל ִח ִּכי.
ְמ ַדדָּ ה ַר ְג ַלי וּ פוֹ ַס ַעת ֵּבין ֲא ָבנִ ים ְקמוּ טוֹ ת
ַע ִּתיקוֹ ת יוֹ ִמיןַ ,על ֲא ָד ָמה יְ ֵב ׁ ָשה
ׁ ֶש ּבוֹ ָכה ְל ִה ָ ּו ׁ ַשע ִמ ָ ּגלוּ ת ִל ָּב ּה
ִל ְמצֹא ֵעשֶׂ ב ַמ ְר ּ ֵפא ָל ּה.
וּ ִמ ּתוֹ ְך ִא ְּלמוּ ת וְ ֵלאוּ ת רוּ ָחנִ ית
ְּכ ׁ ֶש ֵא ׁש ְצ ִריבוֹ ַתי עוֹ ָלה
ִמ ְּתהוֹ ם נִ ׁ ְש ָמ ִתי
וּ ִמ ְת ַא ָ ּוה ְל ַה ּ ִפיל ִקירוֹ ת ִמ ַּביִ ת ׁ ֶש ַּב ָ ּים
וּ ְלפוֹ ֵגג ָּכל ָע ְר ָלה ׁ ֶש ַּב ֵּלב,
נִ ׁ ְש ָמע קוֹ ל ְמ ַה ְד ֵהד:
" ָהרוֹ ֶצה ְל ִה ַּט ֵהר אוֹ ְמ ִרים לוֹ ַה ְמ ֵּתן".
ִּב ְכ ִפיפוּ ת קוֹ ָמה
ּפוֹ ֶע ֶרת ּ ֶפה
ילךְ.
יכה ֵל ֵ
וּ ַמ ְמ ׁ ִש ָ
יעה
וּ ְלמוּ ִליְּ ,ב ֶמ ְר ַחק נְ ִג ָ
ׁ ִש ּכוֹ ר ׁ ָשפוּ י
ַמ ֲע ֶלה ׁ ַשוְ ָעתוֹ ":יוֹ דוּ ָך ַע ִּמים ֻּכ ָּלם"
יל ִדים ַּב ְר ְס ָל ֶב ִרים ָּת ִמים צוֹ וְ ִחים
וִ ָ
" ָא ֵמן"
וּ ְמ ַג ִּלים ִלי סוֹ ד ָעמוּ ם.
ׁשוּב נִ ׁ ְש ָמע קוֹ ל ְמ ַה ְד ֵהד:
" ִמ ְקוֵ ה יִ שְׂ ָר ֵאל ה'".
נוֹ שֵׂ את ֵעינַ יִ ם ַמ ְע ָלה
וְ ַת ַחת ַ ּגגּ וֹ ׁ ֶשל ֵּבית ַה ְּכנֶ ֶסת ַא ּבוֹ ָהב
ְמנַ ָּסה ְּב ֶח ְרדַּ ת ק ֶֹד ׁש
ָל ֵתת ֶּכ ֶתר ְל ַא ּלוּ פוֹ
ׁ ֶשל עוֹ ָלם.
וּ ֵמ ֵע ֶבר ְל ִקיר ָה ֶא ֶבן
דְּ מוּ ת ׁ ְש ֵלוָ ה
ַּב ֲע ַלת ֵעינַ יִ ם ַה ּטוֹ ְמנוֹ ת סוֹ ד
ׁ ֶש ׁ ּ ָשרוֹ ת וּ ְמ ַק ְּלפוֹ ת
ָּכל ִסיג וּ ְפס ֶֹלת
ְּבקוֹ ָל ּה ,קוֹ ל ּ ַפ ֲעמוֹ נִ ים
ְמנַ ֶ ּגנֶ ת ִהיא ֶאת נִ ׁ ְש ָמ ִתי
ׁ ֶש ֲה ֵרי " ַצדִּ יק יוֹ ֵד ַע נֶ ֶפ ׁש ְּב ֶה ְמ ּתוֹ ".
ֹאש,
ַמ ְר ִּכינָ ה ִהיא ר ׁ
יה וְ קוֹ ֵראת ִלי,
ּפוֹ ֶרשֶׂ ת יָ ֶד ָ
ְללֹא נִ ַ
יע שְׂ ָפ ַתיִ ם,
ְל ִה ָּכנֵ ס ַּת ַחת
יה.
ְּכנָ ֶפ ָ
יה ִּב ְמבוּ ָכה,
ִה ְת ָק ַר ְב ִּתי ֵא ֶל ָ
ִה ְתיַ ׁ ּ ַש ְב ִּתי
אשי
ִה ַּנ ְח ִּתי ֶאת רֹ ׁ ִ
ַּב ׁ ּ ֶש ֶקט ַה ְּמב ָֹר ְך
ִוּב ׁ ְש ֵא ִרית ּכֹחוֹ ַתי ָל ַח ׁ ְש ִּתי:
יאנִ י ַה ֶּמ ֶל ְך ֲח ָד ָריו".
" ֱה ִב ַ
\ 2013 \ 84גג
29
אפרת קוזין
אורן של מילים ,שירים
.1
ֱאל ִֹהים
ית אוֹ ִתי
ְל ֵאילוּ ַא ְרצוֹ ת נֵ ָכר ִה ְג ֵל ָ
ֲא ָרצוֹ ת ׁ ֶש ָּב ֶהן נֵ רוֹ ת ַה ׁ ּ ַש ָּבת לֹא דּ וֹ ְל ִקים
וּ ְמ ִא ִירים ֶאת נִ ׁ ְש ָמ ִתי
וְ ָכל ׁ ֶשנּ וֹ ַתר ִלי
הוּ א ְל ִה ְת ַח ֵּמם ְּבאוֹ ָרן ׁ ֶשל ִמ ִּלים
ַר ּכוֹ ת וּ ְמנַ ֲחמוֹ ת
ְוּב ִ ּז ְכרוֹ ן יָ ד ַח ָּמה וְ אוֹ ֶה ֶבת
ַעל ִמ ְצ ִחי וְ ִל ִּבי
.2
ַה ׁ ּ ַש ָּבת ְמ ָב ְר ִכים ַעל ח ֶֹד ׁש ֲא ָדר,
וְ ַצ ַער ַה ׁ ּ ְש ִכינָ ה
וְ ַצ ֲע ִרי
ְּכ ֵמ ָהה
וּ ְרחוֹ ָקה
ְּכ ָבר לֹא ִמ ְת ַ ּג ְע ַ ּג ַעתֲ ,אטוּ ָמה
וְ ַרק ֵאיזֶ ה מוֹ נוֹ לוֹ ג ְּב ֶס ֶרט ֶא ָחד ַה ַּליְ ָלה
ֻּכ ַ ּוץ ִלי ֶאת ַה ֵּלב
ַעד ְּכ ֵדי ְּכ ֵאב
וְ ׁשוּב
וְ ַרק ׁשוּב
וְ ֵאיפֹה הרצֹא? וְ ַה ַּמ ְעיָ ן ׁ ֶש ִּמ ֶּמנּ וּ נִ ְב ַע ִּתי? וְ ַה ּתֹם
ֱאל ִֹהים
וְ ַה ּתֹם
וְ ַא ָּתה.
גג 85 \ 2013 \ 29
.3
ַמ ֲחזִ ָיקה ֶאת ַה ֵּכ ִלים ְּבכ ַֹח,
לֹא ִל ׁ ְש ּבֹר ,לֹא ִל ׁ ְש ּבֹר,
ֵמרֹב ַה ְחזָ ָקה ֵהם נִ ׁ ְש ָּב ִרים ִלי ַּב ָ ּי ַדיִ ם,
וּ ִמ ּתוֹ ָכם ּבוֹ ֵק ַע אוֹ ר,
אוֹ ר ׁ ֶשל נֶ ָח ָמה
.4
וְ ַא ֲח ַרי שְׂ ָר ִפים רוֹ ֲע ִמים וְ ָקדוֹ ׁש ָקדוֹ ׁש ָקדוֹ ׁש
ַא ָּתה נִ ְמ ָצא ְּבקוֹ ל דְּ ָמ ָמה דַּ ָ ּקה
ְּכ ׁ ֶש ְּמנַ ִּסים ִל ׁ ְש ּבֹר ְּבכ ַֹח
ַה ֵּכ ִלים נִ ׁ ְש ָּב ִרים ְּב ַר ַע ׁש ָ ּגדוֹ ל
.6
ַה ִּמ ִּלים ֵהן ַה ַּביִ ת ׁ ֶש ִּלי
ַה ַּביִ ת ׁ ֶש ִּלי הוּ א ַה ִּמ ִּלים
יהן ,וְ ַגם ַה ְּתהוֹ מוֹ ת ,נוֹ ְתנִ ים ִלי ּכ ַֹח
יהןָ ,האוֹ רָ ,ה ֶר ֶצף ׁ ֶש ֵּבינֵ ֶ
ׁ ִש ְב ֵר ֶ
ַה ַּביִ ת ׁ ֶש ִּלי ֵהן ַה ִּמ ִּלים ׁ ֶשנּ וֹ ְתנוֹ ת ִלי ע ֶֹגן,
יא ָתןּ ,בוֹ ְראוֹ ת לֹא ַרק עוֹ ָלמוֹ ת ֶע ְליוֹ נִ יםֶ ,א ָּלא ַ ּגם עוֹ ָלמוֹ ת
ֵצרוּ ָפןֲ ,ה ָב ָר ָתןְּ ,ב ִר ָ
ַּת ְח ּתוֹ נִ ים
וְ ַגם ָּב ִּתים ,וְ ַגם ָּב ֵּתי ְּת ִפ ּלוֹ ת.
ַה ִּמ ִּלים ֵהן ָמקוֹ םֶ ׁ ,ש ְּכ ׁ ֶש ֶא ְדרֹ ְך ַעל ַה ַ ּק ְר ַקע ִהיא לֹא ִּת ׁ ָּש ֵמט ִמ ַּת ְח ַּתי.
יעה וְ עוֹ ד ַא ַחת
יחה ֶאת ָה ֶר ֶגל ,עוֹ ד ּ ְפ ִס ָ
ְּב ֶה ֶבל ּ ֶפה ִוּבזְ ִהירוּ ת ֲאנִ י ַמ ִּנ ָ
וְ ִה ֵּנה נוֹ ְצ ָרה ֲא ָד ָמה.
ֲא ָד ָמה ׁ ְשאוּ ָלה?
ַה ַּביִ ת ׁ ֶש ִּלי הוּ א ַה ִּמ ִּלים ׁ ֶש ִּנ ְב ָראוֹ ת ַּב ֲח ִר ַיקת ׁ ִש ַּניִ ם
ְּבדוּ ִמ ָ ּיהִּ ,ב ְס ָע ָרה
ִמ ְתנַ ְּבאוֹ ת ִמ ּתוֹ ִכי
ּפוֹ ְרצוֹ ת ִמ ּתוֹ ַד ְע ִּתי
ְּב ַמ ֲא ָמר נִ ְב ָרא ָהעוֹ ָלם,
ְּב ַמ ֲא ָמר נִ ְב ָרא עוֹ ָל ִמי.
\ 2013 \ 86גג
29
מנחם רוט
בוגדת ,סיפור
מאז שאבא שלי מת אני נוסעת בכל יום שני לנווה צדק בתל אביב ואוכלת ארוחת בוקר
בבית קפה .תמיד לבד .אני שומרת את זה בסוד אבל זה באמת לא מעניין אף אחד .תמיד אני
נשארת עם הפאה והתלבושת החרדית .אין לי עניין להתלבש כמו חילונית ,אני דתייה.
בדרכי ,אבל דתייה.
כבר שנה וחצי אני באה לפה ,אוכלת ארוחת בוקר וכותבת .בפעם הראשונה שהגעתי המלצר,
הנבוך ,הסביר לי שזו מסעדה לא כשרה" .אני יודעת" עניתי לו ביובש כאילו אין לי זמן
לשטויות שלו .אבל מבלי לדעת הוא נגע בנקודה הכי כואבת שלי ,בחולשה הכי קשה של
האמונה שלי .אני לא מצליחה להבין מה יכול להיות לא כשר בארוחת בוקר ,לא הזמנתי
סטייק פילה מדמם ברוטב שמנת.
אוגוסט ,אני יושבת במרפסת מוקפת בנשים בגיל העמידה שנפגשות לארוחת בוקר .לפעמים
הן יושבות עם גברים מזדקנים בעלי מראה בריא ותמיד יש להם כלב גדול .אני פוחדת
מכלבים .כולם לוטשים בי מבטים .אני מרגישה את זה" .מה דוסית עושה בבית קפה
תלאביבי מלוקק?" אבל לא אכפת לי .אני אפילו קצת נהנית מזה.
אחותי תמיד שומרת לי על שני הילדים שלי ,אבל ב 12:00-אני חייבת לקחת אותם ולמהר
בחזרה הביתה כדי שיענקי-בעלי לא יחשוד בכלום .אני מנהלת את כל העניין בחשאיות
מוחלטת ,כאילו מדובר במבצע צבאי .אבל זה באמת לא מעניין אף אחד .גם לאחותי אני לא
מגלה כלום ,אבל אני בטוחה שזה לא מעניין אותה .יש לה את החיים שלה.
היום זה היום האחרון .זהו -החלטתי להשלים עם המציאות.
די .מספיק.
עברה שנה וחצי.
והוא לא יחזור.
הוא.
מת.
מנחם רוט ,יליד .1975בן למשפחה חרדית בירושלים .למד
בתלמוד תורה ויז'ניץ ובגיל 17עזב את המסגרת החרדית .למד
במחלקה לאמנות בבצלאל ולאחר מכן חי בקלן שבגרמניה ולמד
שם לתואר שני במדיה .עבודתו מציגה את החברה החרדית
מנקודת מבט אמביוולנטית .סרטו האחרון" ,רדוף" ,עוסק
בתקיפה המינית שעבר בהיותו נער בישיבה וזוכה לתהודה הן
בעולם החילוני והן בעולם החרדי.
גג 87 \ 2013 \ 29
יעל אבן
תרמוסטאט
"נועה?" גיא לוחש" .נועה? את ערה?"
"גיא ,אם אתה מתכוון להעיר אותי ,אז למה אתה לוחש?"
"אני הולך".
"ביי".
"יש לי היום את הפרזנטציה".
"אה ,נכון .בהצלחה".
"לא רצית לקום?"
"כן ,אבל אני גמורה .ניסיתי לכתוב כל הלילה".
"טוב ,אז ביי".
"ביי .אה ...וגיא ,אתה יכול בבקשה להדליק את החימום?"
אני שומעת את הדלת נטרקת ובכוח גוררת את עצמי מהמיטה ומכינה קפה.
אני שותה אותו לבד היום ,בעצם כבר שבועיים .שבועיים שבהם גיא עובד על פרויקט
שהוא מציג היום ,איזה בנייני יוקרה חדשים ברמת-גן ,ושבועיים שאני יושבת על המחזה
שלי בלי דקה פנויה .עוד מעט אני אתרגל ללבד הזה ,בדיוק כמו שהתרגלתי לביחד הזה
של אחרי החתונה .אמנם גיא ואני נשואים רק חודשיים ,אבל יש דברים שמתרגלים
אליהם מהר ,במיוחד אם מחכים להם במשך חמישה חודשים לפני כן .במיוחד אם
נכנסים לקשר לפי הכללים הידועים מראש של שמירת נגיעה ואיסור ייחוד .הכללים
האלה מצמצמים את האפשרות לבלות יחד למקומות שהם ציבוריים ,ככה שהפגישות
היחידות שהיו לנו עד החתונה היו גיחות קצרות .וגם בהן היה קהל .אז אני מניחה
שבגלל זה כשפתאום מגלים ביחד אחד ארוך ,ובכלל בלי קהל ,מתרגלים לזה מאוד מהר.
אבל אז זה מרגיש קצת מוזר להיות שוב לבד עם הקפה.
אני יושבת ובוהה בשם המחזה שמרקד על המסך' :מחבואים' .אני יורדת דף וכותבת
'סצנה ראשונה' .ומיד ממשיכה' :קבוצת ילדים משחקת משחק מחבואים .ללא מילים.
פנטומימה .רק קולות של צחוק ומשחק .עם מוזיקה מחייכת בשלב הזה .משהו תמים
ואופטימי :חלילית צד .שישה שחקנים על הבמה .שיח .פח .ספסל .עץ.
\ 2013 \ 88גג
29
משלוש יוצא א-נ-י .א-נ-י .משלוש יוצא א-נ-י .א-נ-י ...ילד אחד מאוכזב יצטרך
לעמוד .זו תהיה שעת בין הערביים ,רוח קלה ואור ,שעושה את המאמץ האחרון ,רגע
לפני הסוף ,להאיר את העולם'.
הוא יתחיל לספור .התאורה תעזוב אותו ותתמקד בילדים המחפשים מקום להתחבא.
תהיה שם ילדה עם צמה .היא תתחבא מאחורי העץ ,רק הפנים שלה יציצו ,הצמה
תתנדנד והאצבע לא תצא מהפה .יהיה שם ילד אחר ,עם כובע מצחייה ,שיתחבא תחת
הספסל ,אחר שיטפס על העץ וראשו יציץ בין הענפים ,ילדה נוספת עם קוקיות שתתחבא
מאחורי הפח וילד אחד מתלבט ,מביט לכל המקומות התפוסים ,הוא מעביר את המבט
מהילד העומד לעץ ,שוב הילד העומד ושוב העץ ...אין לו זמן .הוא ירוץ במהירות אל
מאחורי השיח.
"כל העומד מאחוריי ,מלפניי ,הוא העומד .אחת שתיים שלוש"...
העומד מסתובב .התאורה מתמקדת בו .חלילית הצד מנגנת ברקע ,מתחילה במשהו ִאטי
שהולך ונהיה מהיר יותר ושמח .הוא מחפש בכל הכיוונים מתרחק מעט מהעמוד ,רואה
את הבת שמאחורי העץ .אחת שתיים שלוש ,היא יוצאת מחייכת .הצמה מתנדנדת
והאצבע עדיין בפה .הוא ממשיך לחפש ,היום ירד לאט לאט .עוד ילד נספר ועוד ילדה.
מאטה והופכת נוגה
חמישה ילדים צוחקים ורצים ,מתפזרים ועוזבים את הבמה .המוזיקה ִ
צילום של ורד ניסים
גג 89 \ 2013 \ 29
משהו .התאורה מתמקדת בילד אחד מאחורי השיח .הוא ממשיך לחכות .אף אחד לא
מחפש אותו .המוזיקה יותר ויותר נוגה .זה יהיה כינור עדין ומרגש .חושך הולך וכובש
את הבמה .סוף המערכה הראשונה.
*
גיא מתקשר.
"מה קורה? לא שומעים ממך?"
"אני עובדת על המחזה .מה איתך?".
"בסדר .דחו לנו את הפרזנטציה למחר .בכל אופן ,נראה לי שנספיק ללכת בערב לבר
מצווה של בן דוד שלי .את זוכרת?"
"כן .זה שבנתניה".
"מתי נראה לך שכדאי לצאת?"
" בשש וחצי".
"אני אתאמץ להגיע בזמן".
מערכה שנייה.
אלי יושב על הכורסה בסלון .הוא קורא את המדור הכלכלי של העיתון .עדנה נכנסת עם
שתי כוסות קפה ועוגה .היא לוקחת את העיתון שעל השולחן הקטן במרכז החדר .אלי
מניח לרגע את העיתון על ברכיו.
"מה נשמע?"
"כרגיל" ,עדנה ממשיכה לקרוא.
"חשבתי".
"מה חשבת?"
"אולי נתגרש?"
עדנה מניחה את העיתון" .אפשר".
"נמכור את הדירה והרהיטים ,נתחלק חצי חצי".
"אתה צודק .אין לנו כבר מה לעשות ביחד .השאלה מה יש לנו לעשות לחוד?"
"נמצא כבר".
אלי לוקח דף וכותב זיכרון דברים.
\ 2013 \ 90גג
29
"אני לא בטוחה שאני רוצה למכור את הרהיטים .אני אוהבת אותם .השקעתי הרבה זמן
בבחירה שלהם .את המזנון האיטלקי למשל ,לקח לי שישה חודשים למצוא .אתה זוכר?"
"זוכר .אוקיי .נשאיר לך את הרהיטים" .אלי מרים את הטלפון ומוסר מודעה למכירת
הדירה בעיתון.
"אתה יודע ,אני שמחה שאנחנו מסוגלים להתגרש בלי לריב .בכלל לא רבנו הרבה
במהלך הנישואין שלנו .אתה לא חושב?"
"ככה זה ,אהבה מתחלפת לפעמים בשנאה ,וכלום ...מתחלף בכלום .כך שאין גם מה
לריב" .אלי חוזר לרגע להיות הילד הקטן במחבוא .זה שאף אחד אינו מחפש.
"נשחק שח?"
עדנה ואלי יושבים זה מול זה .לוח השחמט פתוח והם שניהם מרוכזים בו .המוזיקה
מחייכת ,משהו תמים ואופטימי .שעת בין הערביים והאור מתאמץ מאמץ אחרון להאיר
את העולם ,לאט לאט מחשיך ,המוזיקה הופכת נוגה והחושך הולך וכובש את הבמה .סוף
המערכה השנייה.
אני נכנסת למטבח והנורה האדומה של הרדיאטור מקבלת את פניי .הוא פועל.
אני ממלאה מים בקומקום .עדנה ואלי מתגרשים! אחרי כל כך הרבה זמן .למה? כנראה
בגלל שהם נשואים כבר חמש עשרה שנה והדברים השתנו .עכשיו הם מרגישים שאין
ביניהם כבר שום קשר.
המים רתחו .אני קמה להכין את הקפה .אבל רגע ,זה לא יכול להיות .לא קמים יום אחד
בבוקר ומרגישים שאין לנו כבר מה לעשות ביחד .זה לא קורה ביום אחד .זה חייב להיות
תהליך .למה הם לא עשו משהו קודם? אולי זה יכול לקרות גם לנו? לא ,אני מיד מבטלת
את המחשבה המפחידה הזאת .אנחנו באמת קרובים.
הקפה טעים .חבל שהעוגה נגמרה .המחשבה שגם עדנה ואלי הרגישו כך פעם חולפת
במוחי.
*
גיא נכנס הביתה בשש .מחליף בגדים במהירות ואנחנו יוצאים.
"אולי את נוהגת נועה?"
"אין בעיה" .אני מכינה את עצמי לעמידה בפקקים ,אבל לפחות מתנחמת בעובדה שככה
לגיא ולי יהיה קצת זמן להחליף כמה מילים.
גיא מתיישב בכיסא לידי ומיד פותח את המחשב הנייד .אני עוד לא מספיקה לעבור את
הרחוב שלנו וכבר הוא מקבל שיחה דחופה ממיכה מהמשרד .אני מבינה שגיא אולי יצא
מהמשרד ,אבל הוא עדיין לא הפסיק לעבוד.
גג 91 \ 2013 \ 29
כשגיא סוף סוף סוגר את המחשב ,אני מחנה את הרכב במגרש החניה של האולם.
גיא ואני נכנסים ,מתיישבים ליד ההורים של גיא וליד הדודים שלו .דודה של גיא
מתחקרת אותי על לימודי התיאטרון ,וגיא ,לעומת זאת ,עובר קורס מקוצר במסלולי
ביטוח אטרקטיביים אצל בן דוד שלו שבדיוק התחיל לעבוד בסוכנות ביטוח.
באחת עשרה בלילה אנחנו יוצאים לכיוון ירושלים .גיא מפהק פיהוק גדול.
"אתה עייף?" אני שואלת" ,אתה רוצה שאני אנהג שוב?"
"זה יהיה נחמד" ,הוא קופץ על המציאה.
אנחנו נכנסים למכונית .יוצאים לכיוון הכביש המהיר .גיא מפהק עוד פיהוק גדול ושואל
על המחזה .נחמד מצדו.
"סיימתי את המערכה השנייה .הם החליטו להתגרש".
"וואו .בטח סצנה דרמטית" .פיהוק נוסף.
"ממש לא .הם סגרו על הכול תוך חמש דקות .כי לא ממש אכפת להם .אתה מבין?
אכפת להם מהריהוט יותר מאשר אחד מהשני".
גיא שותק.
"גיא?" אני מציצה לעברו ומגלה שהוא נרדם.
*
למחרת מנסה השעון המעורר את מזלו ברקע ללא הצלחה .הכי קשה לו להעיר אותי
בימי שישי .אחרי שלוש פעמים שביקשתי ממנו יפה להפסיק ,אני נכנעת וקמה .מזל
שהוא לא מתייאש...
הבית שקט .גיא נסע למוסך לתקן את הרכב והוא בטח יגיע לקראת השעה אחת.
בינתיים ,אני מחליטה להירגע קצת ולהקשיב לשקט הזה ,שנוצר אחרי ששחררתי את אלי
ועדנה וסיימתי את המחזה .אני מביטה מהחלון עמוק אל תוך החורף ,וחושבת לעצמי
כמה טוב שבבית חם ונעים ,וכמה שקפה חזק מתאים פה.
אבל עדנה ואלי עדיין חוזרים אליי .גם אחרי שהדפסתי אותם ,תייקתי אותם יפה והנחתי
אותם בתיק שלי ,כדי שלא אשכח להגיש אותם ביום ראשון למרצה.
מה הם מנסים לומר לי? הרי גיא ואני ממש לא כמוהם .אנחנו קרובים .גם אם כל
השיחות שלנו בשבועיים האחרונים היו לא יותר מדו"ח לתיאום הלו"ז ,זה לא משנה.
אנחנו קרובים .איך אני יודעת את זה? אני מרגישה .וזהו.
עיני נופלת על הנורה האדומה של הרדיאטור ,שכרגע נדלקה .נראה שהטמפרטורה בחדר
ירדה במעלה או שתיים .עוד קפה?
\ 2013 \ 92גג
29
אני מביטה בלוח שנה .יש בו כוכב שסימנתי לפני חודש בערך ,אויש זה היום .אוף .אני
לוחצת על הקומקום החשמלי והולכת להפריד את המיטות .איך שכחתי מזה?
גיא נכנס הביתה .הוא שומע אותי מרחיקה את המיטות.
"זה היום?" גם הוא שואל.
"היום" .אני עונה.
גיא נעמד בפתח החדר.
"מה עם האוטו?" אני שואלת סתם .האוטו ממש לא מעניין אותי.
"אולי ביום שני הוא יהיה מוכן" ,הוא עונה" ,מה עם המחזה?" גיא ממשיך לשחק את
המשחק -עסקים כרגיל ,אז מה אם אסור לנו לגעת בשבועיים הקרובים.
"סיימתי אותו .נשארו רק תיקונים אחרונים".
"אז דוחים את הטיסה ליוון?"
ידעתי שהוא יחזור לנושא .לא נוסעים לטיול כשהאישה נידה" .כן .נטוס עוד שבועיים.
תאמר את זה למיכה .אני הולכת להכין את השבת .יש לך העדפות?"
"עוף ברוטב צ'ילי".
אני ניגשת למטבח ומוציאה עוף קפוא .תפוחי אדמה .בצל .שום .תבלינים.
"לקלף לך תפוחי אדמה?"
"לנו ,אתה מתכוון .כן .זה יהיה נחמד".
גיא מתיישב ליד השולחן ומקלף .אני מחממת מים בקומקום כדי להרתיח את העוף.
אנחנו שותקים.
"אז איך הם נפגשו?" אני שומעת מה גיא שואל ועוד יותר מכך את מה שהוא לא שואל -
איך זה שלא שמנו לב לפני כן שזה היום? פתאום ,כשאי אפשר לגעת ,יש כל כך הרבה
סב טקסט .בכל מקרה ,הכי גרוע זה לשתוק במצבים האלה.
"הם למדו יחד .כלכלה".
"ככה זה .במבט כלכלי זה פשוט לא עובד .המניות שלו עולות עם השנים ,המניות שלה
יורדות".
"מאיפה לקחת את זה?"
"מהחיים .הוא צובר כסף ומעמד ואם הוא שומר על עצמו ,אז המניות שלו עולות .היא
מאבדת יופי ונעורים אז המניות שלה יורדות".
"גיא .אני המומה .תפסיק .מה עם האישיות? זה לא מרכיב בעסק?"
"בטח שכן ,מתחילים להשתעמם יחד".
גג 93 \ 2013 \ 29
"אולי אתה רוצה לחתוך בצל? כמה דמעות לא יזיקו לך"...
גיא מחייך" .אני מקווה שאת לא חושבת שהתכוונתי ברצינות".
"לא .אבל מזלך שווידאת" ,אני מחייכת חזרה.
יכולנו להיות קרובים עכשיו .אבל יש בינינו מרחק נגיעה.
"אתה רחוק ,גיא .יותר ממה שהיית אתמול ,כשהיית במשרד .ויותר ממה שהיית בכל
השבועיים האחרונים והעמוסים .למרות שבקושי יצא לנו לדבר בהם".
"לא נורא" .יאמר אלי לעדנה ,כשהיא תאמר את המשפט הזה .אבל היא לא תאמר את
המשפט הזה ,כי זה קרה להם בלי שהם שמו לב לכך .הם התרחקו ,אבל לא ידעו את זה,
עד שכבר לא היה אפשר היה להתעלם מזה .עד שכבר לא היה ביניהם שום קשר .אז אם
אלי לא אמר את זה ,אז מי כן? אני בטוחה ששמעתי את זה.
"אמרת משהו?" אני שואלת את גיא.
"רק שזה לא נורא".
אז זה כן היה הוא וזה לא נורא שאנחנו רחוקים .לדעתו.
"תודה שאתה מרגיע אותי".
"זה באמת לא נורא ,נועה ,להוריד לפעמים את המסכה מהקשר ,ולראות איך אנחנו באמת".
"מי אמר שזו האמת? אולי אנחנו דווקא קרובים כמו שהיינו אתמול?"
"תחשבי לבד ,כשנוגעים מרגישים קרובים וכשלא נוגעים מרגישים רחוקים ...תחשבי את ,מה
אנחנו באמת".
גיא חושב שאנחנו רחוקים .למה? אני מסתכלת על הפנים שלו .הוא חותך בצל כך שאי
אפשר ממש לדעת.
"קרה משהו?" אני שואלת.
"טוב שנזכרת לשאול".
"אז מה באמת קרה?"
"קרו כל מיני דברים ,וגם קרה שאת כל כך מרוכזת במחזה שלך שבכלל לא שאלת מה קרה".
מה כבר יכול היה לקרות .גברים כל כך שונים מנשים בקטעים האלה .אם לי היה קורה
משהו ,הוא היה נשפך החוצה ,גם אם לא הייתי רוצה ,והוא ...צריך לחלוב את זה ממנו
במיומנות .איך אני מגלה מה קרה לו עכשיו? אוף .גיא צדק .אנחנו באמת רחוקים .וזה
לא רק מרחק נגיעה .שעת בין ערביים ,האור עושה מאמץ אחרון להאיר את העולם.
מוזיקה נוגה מתנגנת ברקע .הולכת ומתגברת .הכינור ממשיך לרגש אותי ,הוא סוחט
ממני עוד דמעה.
\ 2013 \ 94גג
29
עיני נופלת על הנורה האדומה של הרדיאטור ,שכבתה כרגע .יש לו מערכת חישה
משוכללת ,שבודקת את הטמפרטורה בחדר בכל רגע ורגע ,כך כשהחדר מתקרר היא
נדלקת שוב .לו רק לנו היתה גם מערכת חישה כזו.
"רגע ,לא אמרת לי איך הייתה בסוף הפרזנטציה" ,אני נזכרת פתאום ומגישה לגיא קפה.
אפילו שהוא אמר שלא רוצה.
"הפרויקט של מגדלי הדיור ברמת גן בוטל .הלקוח לא אהב את מה שעשיתי".
"מה? איך זה יכול להיות? הרי הראית לו סקיצה".
"לא ממש משנה איך".
אני מסתכלת על גיא .אלי ועדנה ממוקמים חזק בראש שלי .יכולתי לגשר על המרחק
בררה – אני צריכה לבצע מעקף.
בקלות אם לא הייתי נידה עכשיו .אבל אני נידה .אין לי ֵ
אני נושמת עמוק.
"הם סתם פחדנים ,גיא .אל תיקח ללב .עוד תמצא קליינטים למגדלים היפים שלך .הם
פשוט כנראה לא היו ראויים".
"אני שמח שאת מבינה אותי" .אני מביטה בגיא .גיא מביט בי .יש דברים שעוברים בין
העיניים .המעקף שלי הצליח.
אני מחליטה בכל זאת לעשות עוד כמה שינויים במחזה שלי .אני אכניס מבט כזה
במערכה הרביעית" .פה דווקא היינו קרובים" ,תאמר עדנה לאלי כשהם יסתכלו ביחד
באלבום התמונות מהטיול בשווייץ .אבל זו היתה קרבת נגיעה .כזו שלא מצליחה לגשר
כשמדובר במרחקים גדולים.
שעת בין ערביים ,האור עושה מאמץ אחרון להאיר את העולם .מוזיקה נוגה מתנגנת
ברקע .הולכת ומתגברת .נהיית יותר ויותר נוגה .הכינור עדין ומרגש.
"אני אעזור לך עם הכלים ,נועה ,לכי להתלבש לשבת" .אני שומעת את מה שגיא אומר,
וגם את מה שהוא לא אומר .הוא גם מרגיש שיש כל מיני דרכים להתקרב .חלילית צד
האטי היא מנגנת משהו מהיר וחדש שהולך ומתגבר
נכנסת בקול שקט ,בתוך הניגון ִ
והופך את הניגון העצוב למשהו אחר .משחק מחבואים חדש .מאיפה זה הגיע לכאן?
אני מחפשת את גיא .גיא מחפש אותי.
יעל אבן -בעלת תשובה ,משתייכת לחסידי בעלזא ,נשואה ואם לתשעה ילדים .בעלת תואר B. A
בפיזיקה ומדעי המחשב מטעם האוניברסיטה העברית ,מדריכת כלות ,מנחת סדנאות זוגיות ומרצה
בקורסי העשרה לחיי נישואין ומשפחה .הוציאה לאור פרוש על טקס החופה "חופה וקידושין" .הסיפור
"תרמוסטאט" ,הוא חלק ממקבץ סיפורים ,המעלים דילמות משמירת מצות נוכח התרבות המערבית.
גג 95 \ 2013 \ 29
מרים קוצ'יק שפר
הנשיקה הראשונה ועוד שלושה שירים
הנשיקה הראשונה
"ישקני מנשיקות פיהו" ,שיר השירים א ,ב
ֵריחוֹ ת ַה ָ ּירֹק ְמ ַמ ְל ִאים ׁ ִש ַּני ָר ָעב
ָה ַל ְכ ִּתי ָּכל ּב ֶֹקר ָּבם ִל ְתעוֹ ת וְ ִל ְט ּב ַֹע
ָל ַ ּג ַעת ְּב ַע ְל ָע ִלים ְמ ׁ ֻש ָּננִ ים
ְל ַמ ֵּלא ַּכ ּפוֹ ַתי ִט ּפוֹ ת ַח ִ ּיים
ְל ַה ְק ׁ ִשיב דִּ ְמ ַמת ִר ְפרוּ ף ּ ַפ ְר ּ ָפ ִרים
ַמ ֲה ַל ְך נְ ָמ ִלים ַעל ִ ּג ְבעוֹ ִלים
ַר ִּכיםְַ ,ד ִק ִיקים וּזְ קוּ ִפים.
יַ ְלדָּ ה ְק ַט ָּנה ְּבשָׂ ֶדה ּ ָפתוּ ַח
יסי
וְ ׁ ֶש ֶמ ׁש ֲא ֻר ַּכת ַק ְרנַ יִ ם ְמ ַל ֶּט ֶפת ִר ַ
ַּכ ָּלנִ ית ּבוֹ ֶה ֶקת ְּב ׁ ֶש ֶמ ׁש ׁ ֶשל ְּת ִח ַּלת ֲא ָדר
ִר ְפרוּ ף ֲע ֵלי ַה ּכוֹ ֶת ֶרת ִּבשְׂ ָפ ַתי ֲא ֻד ּמוֹ ת
ּבוֹ ֲערוֹ ת סוֹ ד וָ ֶפ ֶלא
וְ ָהיְ ָתה ִלי זוֹ נְ ׁ ִש ָיק ְת ָך ֱאלֹ ִהים
ַעל ּ ִפי וְ ֵעינַ י ַה ּ ְפקוּ חוֹ ת ִל ְרוָ ָחה.
אני חבצלת השרון
"חבצלת השרון ...עומדת ביפי הנוי בגן עדן ,שרה ומשבחת למלך
עליון ...רוצה להרוות משיקוי הנחל העמוק מבוע הנחלים."...
הזוהר
ֲאנִ י ֲח ַב ֶ ּצ ֶלת ַעל חוֹ לוֹ ת
נִ ׁ ְש ּ ֶפ ֶכת ּ ְפרוּ ָעה ְל ָכל ֵע ֶבר
ח ׁ ֶֹש ְך נוֹ ׁ ֵשב ִּבי ִמ ָ ּים
ְמנַ ֲענֵ ַע ִּכ ְת ִרי
קוֹ ֵר ַע ֵריחוֹ ַתי ֵמ ָע ַלי
ְמ ַפ ְ ּז ָרם ַל ֶּמ ְר ָחק
אוֹ ר ַה ָ ּי ֵר ַח נִ ׁ ְש ָּבר ְּבל ֶֹבן ַע ְל ָע ַּלי
ַמ ִּתיז ֵמ ֵעינַ י נִ יצוֹ צוֹ ת
\ 2013 \ 96גג
29
אוֹ ְר ִחים יָ בוֹ אוּ ֵא ַלי ָה ֶע ֶרב.
וּ נְ ֻקדָּ ה ַא ַחת ׁ ְשחֹ ָרה ִּבי ַמ ְמ ִּתינָ ה
עוֹ ֶצ ֶרת ִר ׁ ְש ֵפי ַא ֲה ָבה
ָ
נוֹגעוֹ ת ִשֹ ְפתוֹ ֶתיך ַה ְּת ֻכ ּלוֹ ת
ַל ָּמקוֹ ם ּבוֹ ְ
ִּב ְתכוֹ ל ַה ָ ּים.
ַּב ׁ ּ ָשנָ ה ַה ָּב ָאה יִ ְצ ְמחוּ ֲא ֵח ִרים ִמ ּתוֹ ְך ִל ִּבי
ּבוֹ ֲה ִקים וּ ְמ ַה ְל ִלים אוֹ ְת ָך ְּב ָל ְבנָ ם.
דוד
שְׂ ַער ְּכ ָבשַׂ י ְמ ׁשוֹ ֵבב עוֹ ִרי
יח דָּ ִביק
ְּבמוֹ ְרדוֹ ת ֵ ּגוִ י ׁ ֶש ֶמן ָמ ׁ ִש ַ
ַה ְלמוּ יוֹ ת ִל ִּבי ְּכלוּ אוֹ ת ְּב ַמ ָּב ֵטי ַא ַחי
סוּג ֵרי ַה ֲח ָד ִרים וְ ָה ֲע ִל ּיוֹ ת
ׁשוֹ ֲא ִגים ְּב ָ
ָּב ִחיר ֲאנִ י
ְּב ִחיר ֱאל ִֹהים ֵמ ָא ִב ָ
יך
לֹא ָא ׁ ֵשם.
ַעד נִ ַּת ְך ַמיִ ם ִמן ַה ׁ ּ ָש ַמיִ ם
ַעל יְ ָל ִדים ׁ ִש ְב ָעה.
צלחת אהבה
ְּב ֵבית הוֹ ַרי לֹא ָהיוּ ִח ּב ּו ִקים וּ נְ ׁ ִשיקוֹ ת
ְּב ַצ ַּל ַחת ָמ ָרק ֲעמוּ ַסת נִ ִּסים
יה ׁ ֶשל ִא ָּמאְּ ,ת ִפ ּלוֹ ת ׁ ֶשל ָא ִבי
נִ יחוֹ חוֹ ת יָ ֶד ָ
ְ
וּ ַמ ַּבט ִא ִּמי ַרך עוֹ ֶלה וְ יוֹ ֵרד ִעם ָּכל ַּכף
עוֹ ֶמ ֶדת צוֹ ָפה ְּבגוּ ִפי ַה ׁ ּ ָשקוּ ף ֵא ְ
יך הוּ א
הוֹ ֵל ְך וּ ִמ ְת ַמ ֵּלא ַא ֲה ָבה.
מרים קוצ'יק שפר עלתה מאירן עם הוריה בהיותה בת ארבע .התגוררה בחצור הגלילית עד
גיל התיכון .סיימה בהצטיינות לימודי מוסמך במקרא וחינוך באוניברסיטה העברית .עסקה
בחינוך והוראה במשך 35שנה .באחרונה בנתה תוכניות לימודיות-חינוכיות ייחודיות להעצמת
זהותן הדתית והנשית של תלמידות .לומדת בבימ"ד דתיים-חילוניים "אלול" ,וכותבת .נשואה
ואם לשלושה.
גג 97 \ 2013 \ 29
הניה וייס
שיר לארץ
ָא ׁ ִשיר ָל ְך ֶא ֶרץ ְמ ֻכ ָּסה
1
ת־ה ְ ּזוָ ָעה
ׁ ְשמוֹ נָ ה ֲארוֹ נוֹ ת ְל ֵעדוּ ַ
יכל ׁשוֹ ֵתת
ֵה ָא ְלמוּ ת ׁ ָש ַמיִ ְךִ ,מזְ ֵּב ַח ָּכרוּ ת ֵה ָ
רוּבי ִּתינוֹ קוֹ ת
דַּ ם ְּכ ֵ
יעה
סוֹ ֵכ ְך זְ ַמן ְק ִר ָ
ימיִ ִ ְך
נָ ַט ְל ְּת עוֹ לוֹ ת ְּת ִמ ַ
ְּב ִפ ְת ֵחי ׁ ַש ֲע ֵרי־ח ׁ ֶֹש ְך
ֶא ֶרץ־ ֻ
ֹאש ח ֶֹד ׁש ֲא ָדר נֶ ְאדָּ ר וּ ָמ ׁ ְשזָ ר
מכ ָּסהְּ 2 ב ֶע ֶרב ר ׁ
ְּת ֵכ ֶלת וְ ַא ְר ָ ּג ָמן
ִמ ְקדָּ ׁש ְטבוּ ל ָה ָדר " ֶמ ְר ַּכז ָה ַרב" ֲעטוּ ר גּ וּ פוֹ ת נְ ָע ִרים
יצ ּיוֹ ת נִ ְק ָמ ְת ָך
ם־צ ִ
ְּב ַד ִ
ֲע ֵלה ִּב ְס ָע ָרהֵ ,א ִל ָ ּיה
יע ְךַ ,א ּלוּ ֵפי
ֶאל מוּ ל ְמ ָע ַרת־א ֶֹר ְך ׁ ֶש ִּנ ְק ְר ָעה ְּב ֻח ּ ַפת ּכוֹ ְכ ֵבי ישל"צ ׁ ֶש ָח ַרת ׁ ְשמוֹ ת ַח ְל ֵלי־ ְר ִק ֵ
4
ַצ ָ ּו ָאה וְ ָרצוֹ ן
3
יח ִּתיכוֹ ן
ׁ ְשמוֹ נַ ת ִּכ ְּכרוֹ ת־זָ ָהב ָטהוֹ רְּ ,ב ִר ַ
ּתוֹ ַרת־ ַר ַאיָ "הִ ,מ ׁ ְש ַל ַחת נְ ׁ ָשמוֹ ת ׁ ֶש ָעלוּ ִּב ְס ָע ָרה
ְל ָה ִאיר ׁ ָש ַמיִ ְך
1לזכר תלמידי "ישל"צ" ,הי"ד ,שנרצחו על-ידי בן-עוולה בערב ר"ח אדר ה'תשס"ח.
2ביטוי להסתר פנים.
3
האסוציאציה לנרדפות של אליהו ובריחתו על רקע רדיפת הנביאים כחלק מיחסיו עם העם .השסע הרלוונטי להיום
כשמנגד זו הישיבה המסמלת את ראש החץ במלחמה חסרת הפשרות בישמעאלים.
4
יש בצוואה מעין תחושת סיכום .השליחות של החיים לדורות הבאים ,המתקשרת לתובנות המוות התכליתי .לעומת
ליחד משמעות של השלמת הייעוד המופנה לחיים בעודם בחיים ,שכל כוונתם
הציווי האלוקי והכללי שנועד ֵ
המשכלת המשתכללת על ידי תודעה מפותחת של חיזוק הרצון -הבסיס לשיפור האדם בהשפעת
ּ
התפתחות חיי הנפש
תורת הרב קוק.
\ 2013 \ 98גג
29
י־מ ְע ָלה
ְל ַה ְפ ִליא ִחדּ וּ ׁ ֵש ַ
נֵ ר ֱאל ִֹקים לֹא יִ ְכ ֶּבה
י־מנוֹ ָרה
ת־קנֵ ְ
מוּ ל ׁ ְשמוֹ נַ ְ
וּ ְצרוֹ רוֹ ת־מֹר ְמ ֻב ּ ָשׂ ם
ת־ע ׁ ָשן
ֵא ֶפר ּ ְפ ִתילוֹ ת ּו ַמ ְח ֶּב ֶר ָ
ת־ל ּמוּ ד ַא ֲחרוֹ ןֶ ׁ ,ש ִּנ ְגדַּ ע ִּב ְצרוֹ ר יְ ִרי ַא ְכזָ ר
יפ ִ
ַל ַהב עוֹ ֶלה ִמ ׁ ּ ְש ִא ַ
אלי ָאר ְֹך
ת־ה ּק ֶֹד ׁש ְּב ָקנֶ ה יִ ׁ ְש ְמ ֵע ִ
ִה ְב ַע ְר ָּת נֵ רוֹ ַ
נִ ְק ַצר זִ יו ַמ ְל ָא ֶכ ָ
ת־א ׁש
יך ְּב ַמ ְח ּתוֹ ֵ
יח ְ ּג ָמרוֹ ת דּ וֹ ֵלף
ְּבשִׂ ַ
דַּ ם ְ ּגוִ ּיוֹ ת
ַּת ְלמוּ ד עוֹ ָל ֶל ָ
יך נִ ְס ּ ַפג
ּ ָפרוּ ם
ֵא ֶּלה ִס ְפ ֵרי ֱאל ִֹקים ַח ִ ּיים נְ טוּ ׁ ִשים
ֵאין ָּבם מוּ ם
ַרק
ֵא ֶּלה ְקדוֹ ׁ ִשים ז ְֹך
ׁ ֻש ְל ָחן ָערוּ ְך
ית ָך ֶה ָחרוּ ְך.
ַמ ַע ְרכוֹ ת ֵּב ְ
ֲה ֵרי ֵאין סוֹ ף ְל ׁ ִשעוּ ר יִ ּסוּ ִרים ְמ ָצ ְר ִפים,
וְ ֵאין שְׂ חוֹ ק ֶא ָּלא ַּכ ַעס
ׁ ָש ַמע יִ שְׂ ָר ֵאל וְ ִד ְקדֵּ ק ִעם ָהרוֹ ְצ ִחים
יעיַּ ,כ ְפ ּתוֹ ֵרי־ ּ ְפ ָר ִחים ִמ ׁ ּ ְש ֵק ִדים
ְ ּג ִב ַ
נוּג ָך
וְ כוֹ ס־ ְּכנֶ ֶסת יִ שְׂ ָר ֵאל ְרווּ יָ ה ,זֶ ה ַּת ֲע ְ
ֵא ׁש ַמ ֶּת ֶכת
־ה
ׁ ַש ְל ֶה ֶבת־יָ ּ
ָה ֵאר ִר ׁ ְש ֵפי ַא ֲה ָבה
ׁ ְש ַלח יְ ִמינְ ָך ,הוֹ ׁ ַשע זְ רוֹ ֲע ָך
גג 99 \ 2013 \ 29
יאל
ַא ֵ ּיה יְ הוֹ נָ ָדב ,יְ הוֹ נָ ָתן ,שֶׂ ֶגב־ ּ ְפנִ ֵ
ַא ֵ ּיה יוֹ ַחאי ,רוֹ ִעי ,נֵ ְר ָ ּיהַ ,א ְב ָר ָהם־דָּ וִ דֶ ׁ ,ש ֶה ֱא ִמין ְּבה' וְ יַ ְח ׁ ְש ֶב ָה לוֹ ִל ְצ ָד ָקה
ַא ֵ ּיה דּ וֹ רוֹ ן ָל ֵאל
ֹאש וְ ׁ ֶשל יָ ד
ִק ׁ ּשוּ ֵרי־ ְּת ִפ ִּלין ׁ ֶשל ר ׁ
דִּ ְב ֵקי־ ַמ ְע ָלהַ ,מ ְצדִּ ֵיקי ָה ַר ִּבים ְּב ׁ ָש ֶמ ָ
יך
הוֹ ֵמי ּכוֹ ָכ ִבים ׁ ֶשל ּ ִפ ְדיוֹ ן נֶ ֶפ ׁש
דּ וֹ ְר ׁ ֵשי ְ ּג ֻא ָּלה
ֲע ָק ָרה ְּב ַמה ׁ ֶש ִ ּישְׂ ָר ֵאל ַלה'!
יה ַמ ְב ִחין ָּב ּה ֵּבין ְּב ִר ּיוֹ ת ְל ֵבין ַמ ְל ָא ִכים
הוֹ ֶ ,א ֶרץֶ ׁ ,ש ֱאל ֶֹק ָ
ֵּבין ֶצ ֶדק ְל ֵבין ְמרוֹ ֵרי ָּבנִ ים
יח
ֲא ָבל ,סוֹ ֲח ִרים ָּב ּה ְּבנִ ּת ּוק־שִׂ ַ
וְ ִהיא ֵאינָ ּה נְ דוֹ נָ ה ִל ׁ ְשל ַֹח
ֶא ֶרץ־ ַּביִ ת – ִעיר וּ מוֹ ׁ ָשב וְ ַקן־ ִצ ּפוֹ ר וְ יוֹ נָ ה
ָא ׁ ִשיר ָל ּה ֶא ֶרץ ׁ ִש ּב ֶֹלת־שָׂ ֶדה וְ כוֹ ָכב
וְ ַצדִּ יק וּ ַמ ְל ָא ְךֶ ׁ ,ש ִּמ ְת ַה ְּל ִכים ָּב ּה ְּכמוֹ ֶּב ָח ָלל
רוּבים
יה ִּכ ְפנֵ י ִּתינוֹ קוֹ ת ְּכ ִ
וּ ָפנֶ ָ
5
ּתוֹ ֲא ֵמי־ ׁ ָשלוֹ ם וְ ַא ְחדוּ ת וְ ֵרעוּ ת
ּפוֹ ְרשֵׂ י־ ָכנָ ף ֵמ ַעל ַל ּלוּ חוֹ ת
יהם ֶאל ֲארוֹ ן ָה ֵעדוּ ת.
ְמ ַג ַּמת ּ ְפנֵ ֶ
ית ְּבג ֶֹדל זְ רוֹ ַע
־לי ַעד יַ ֲעבֹר זַ ַע ְמ ָךַ ,עם ׁ ֶש ָ ּקנִ ָ
הוֹ ֵ ,א ִ
5
לכרובים מעל לארון העדותּ .כרוביא -תינוקות על פי תרגום אונקלוס.
רמז ּ
\ 2013 \ 100גג
29
אהובה כהן
שוקולד מריר
מחזה קצר בשלוש תמונות
תמונה 1
במה מוארת בהדרגה בכל צבעי הקשת )לצלילי נעימה ידועה(
מוזיקה ישראלית נשמעת :ירושלים של זהב.
בצד השמאלי של הבמה נראה בית מהעיר העתיקה :אבני ירושלים ,קירות מקומרים,
מדרגות בפתח המובילות לחנות ממתקים .על קיר הבית שלט רחוב המעיד על שמו של
הרחוב :רחוב היהודים.
בפתח החנות יושבת גב' גלזר ,אישה כבת 60העסוקה באמירת תהילים.
בצד הימני -תפאורה של בית הכנסת החורבה )לפני שנחרב במלחמת תשח(.
מצד ימין של הבמה לכיוון שמאל – רח' היהודים.
נכנסות שתי ילדות ,האחת כבת 10ואחותה כבת ,7לבושות בשמלות פרחוניות דלות,
שרווליהן ארוכים ,צווארון עגול ,לראשן קוקיות קשורות בסרט .ניכר שיד אוהבת
מטפחת אותן .צביה מחזיקה בידה צמח – חובזה.
שתי הילדות ,צביה ואסתרקה ,נכנסות לעומק הבמה.
בד בבד צלילי המוזיקה נחלשים .שתי הילדות מזמזמות שיר אחר מימי המנדט.
ממשיכות בקטיפת הצמח ,אוכלות מעט מן הפרי.
אסתרקה) :פונה לצביה( היום יהיו הרבה עלים למרק.
צביה :וגם לקציצות.
אסתרקה :נכון )ממשיכה לקטוף(
הילדות חולפות ליד גב' גלזר ,צביה דוחקת באסתרקה.
צביה :אז את מבקשת.
אסתרקה :ואם היא תכעס?
צביה :היא לא ...נו...
הילדות נכנסות לחנות ,צביה מסמנת לאסתרקה שתבקש.
אסתרקה :אה ...אה ...גב' גלזר ...כמה עולה שוקולדה?
צביה מהנהנת יחד עם אסתרקה.
גג 101 \ 2013 \ 29
גב' גלזר) :מחייכת( תלוי ,יש כל מיני גדלים ,מיידלאך.
צביה בודקת בין הקופסאות ומהמהמת ספק לעצמה ,ספק לגב' גלזר.
צביה :בכלל ,יש פה שוקולדה?
גב' גלזר :בשבילכן? יש לכן כסף לשוקולדה?
אסתרקה) :בצהלה( כן ,יש לנו חצי מיל אחד לי וחצי מיל אחד לצביה שביחד זה מיל אחד
שלם) .בודקת את המטבעות שבידיהן ומביטה בצביה(
צביה נראית במבוכה.
גב' גלזר :אז לכו לאבו עלי ,תקנו סוס או תמר הינדי.
אסתרקה) :פונה לצביה במבט ניצחון( אמרתי לך ,שסוס יותר טעים משוקולדה.
גב' גלזר צוחקת.
צביה :אנחנו רק רוצות לדעת כמה עולה שוקולדה ...כלומר ...כמה עלינו לאסוף?...
גב' גלזר :אני ממילא לא מוכרת שוקולדה ,שוקולדה יש רק בשער יפו.
אסתרקה :אז סוכריה על מקל! אנחנו ניתן לך חובז'ה – כמה שאת רוצה ואת תיתני לנו
סוכריות) .מתלהבת(
גב' גלזר) :מוציאה סוכריות מכיס שמלתה( קחו ,קחו מיידלאך .את החובז'ה תביאו לאימא.
גב' גלזר מלווה את הבנות וחוזרת לאמירת התהלים.
התאורה בצד השמאלי של הבמה מתעמעמת.
אסתרקה :אמרתי לך...
נעימה שקטה נשמעת.
בדיוק אז עובר כושי המכריז על סחורתו.
הכושי :בוטנים חם ,בוטנים חם...
צביה ואסתרקה נעצרות ,מושיטות לו את כספן והכושי מכין להן חרוט נייר וממלא להן
בוטנים.
הכושי ממשיך לדרכו כשהוא מכריז ונעלם לכיוון החלק החשוך של הבמה.
אסתרקה) :מלקקת בהנאה את אצבעותיה( אמ...אמ ...כמה טעים.
חושך יורד בהדרגה.
צלילי המוזיקה נעלמים לאט.
פנס צהוב מלווה את צביה ואסתרקה הפוסעות לכיוון ביתן ,הפנס ממשיך להאיר את
צמח החובז'ה ,גם כשהילדות כבר אינן נראות עד שנעלם גם הוא.
\ 2013 \ 102גג
29
תמונה 2
צלילי המוזיקה מתחדשים )מוזיקה מתאימה לימי המנדט(
תאורה עמומה עולה בצד ימין – בצבעים אדום וצהוב.
מתגלה חדר גדול ,תקרה גבוהה ,קירות לבנים מתקלפים.
בצד האחד של החדר שולחן עץ רחב סביבו נראים יושבים שתי דמויות גברים על
השולחן ניירת ,הם מסתכלים ,מדפדפים ,מתדיינים ורושמים.
ארון בגדים עומד בצד על יד השולחן .מזרנים מונחים בצד אחר של החדר.
הדמויות הן :אביהן של צביה ואסתרקה.
ידיד של האבא.
תאורה בצבע כחול עולה על חלק נוסף של החדר והיא מלאה יותר.
מתגלה חלון מקומר ,אדן החלון ברוחב כמטר ,עליו יושבת אסתרקה ,מתחת לחלון
יושבת צביה על כיסא נמוך לצד שולחן עץ קטן והיא כותבת .אוזניה כרויות לשיחה
המתנהלת בין אביה לידיד.
אסתרקה מוציאה מתוך תיק בד חפצים קטנים וישנים )חרוזים ,גולות ,אסימונים ,בובות
קטנות( ,מעמידה את הכול כמו חיילים במגרש וקוראת:
אסתרקה :קדימה צעד :שמאל ,ימין ...שמאל ,ימין ...שמאל ,ימין ,שמאל) .מנסה לצעוד
ונכשלת ,מסתכלת על הבובות(.
המוסיקה נעצרת.
צביה עוצרת את כתיבתה ופונה אל עבר אחותה.
צביה :אסתרקה ,אולי יותר בשקט) .מנסה להתרכז בחזרה(
אסתרקה) :מדברת לבובות( לא ככה ,קודם ימין ואחר כך שמאל.
חלק מהחפצים אשר על החלון נופלים על צביה.
צביה :מה את עושה?
אסתרקה :אנחנו נגן על היישוב! )אוספת את הפרטים לתיק(
צביה :גם בנות?
אסתרקה :כן!
שמאל ימין ...שמאל...
צביה :כדי שלבריטים יהיו עוד כמה לתלות?
אסתרקה) :נעצרת מופתעת( תולים? את מי תולים?
צביה :הם כבר תלו שניים מהבחורים שלנו) .סוגרת בטפיחה את מחברתה(
אסתרקה :אוי! )קופצת מבוהלת לכיוונה של צביה(
גג 103 \ 2013 \ 29
צביה מושיטה לה יד ומחבקת אותה.
צביה :ש ...ש ...תני לשמוע מה אבא מדבר .מסמנת לצביה שהיא מעוניינת לשמוע את
אביהן .אבא מדבר עם אדון לדרמן.
מוזיקת רקע דרמטית .נשמעים הדי תותחי מלחמה.
תאורה מעל אביהן של אסתרקה וצביה וידידו בצבע צהוב ואדום.
הגברים מדברים ביניהם ביידיש וצביה מתרגמת מדי פעם לאסתרקה .שתי הבנות
עומדות מציצות ,אסתרקה נחבאת מאחורי צביה.
לדרמן :יש להכין שקי חול למקרה של התקפה.
אבא :אתה תהיה אחראי לחלוקה של מצרכי המזון.
צביה מתרגמת.
צביה :הם מתכוננים להתקפה.
לדרמן :כדאי לצרף ידיים עוזרות.
אבא :בחלק מהחנויות ירוכזו משפחות.
צביה :החנות של גב' גלזר למשל ,תהפוך לבית אחד של הרבה משפחות.
לדרמן :צריך להוציא את הנשים והילדים אל מחוץ לחומות.
אבא) :בנחרצות( הימצאותם של נשים וילדים תגן על היישוב!
צביה :אולי ישלחו אותנו לבובע בבית ישראל.
שמעתי את אימא בוכה בלילה ,היא רוצה לצאת מכאן.
אסתרקה :אז מה? נהיה משתמטים?
צביה :טיפשונת! זו תהיה מלחמה!
הנעימה הדרמטית והדי התותחים נשמעים מדי פעם.
אסתרקה :מלחמה? עם תותחים?! ִ
אמתיים?!
המשפטים שנאמרו בין הילדות ,נאמרו בלחש.
משפט אחרון של אסתרקה נאמר בקול רם .אמירה זו משתיקה את הגברים משיחתם
והם מביטים לעבר הבנות.
נעימת התותחים נשמעת ברקע לתזכורת.
תאורה מהבהבת באדום ובכחול מעל הבנות.
אדון לדרמן ניגש לילדות .אסתרקה מצטנפת מאחורי צביה.
לדרמן) :מכניס ידו לכיס חליפתו( בואנה ילדות )מגיש להן מטבעות( ַק ְחנָ ה ...אל תדאגו...
אדון לדרמן מסמן שלום לאביהן ויוצא מביתן ,לאחר שהגיע לכל אחת מהן מטבע.
אביהן נשאר רכון על הניירת.
\ 2013 \ 104גג
29
נעימת פסנתר מתנגנת ברקע.
תאורה מתמקדת מעל צביה ואסתרקה.
צביה) :בוחנת את המטבע( וואו ,חצי שילינג ,כמה יש לך?
אסתרקה) :משתחררת מחיבוקה של צביה( גם לי חצי שילינג ,כמה זה?
צביה :זה שוקולדה.
אסתרקה) :עליזה( אז מחר...
הילדות בוחנות שוב את המטבעות.
מוזיקה נחלשת.
הבמה מוחשכת מעל הילדות.
תמונה 3
מוזיקה מימי המנדט מתנגנת ברקע.
תאורה מלאה מציפה את הבמה.
בצדה הימני של הבמה מתגלית תמונה של שער יפו מימי תש"ח .בצידה השמאלי של
ִ
הבמה תמונה של בית הכנסת החורבה מאותם ימים.
צביה ואסתרקה נכנסות לבמה מצד ימין ונשארות באזור שער יפו וילקוטיהן על
כתפיהן.
שלוש חברות נוספות יחד ִאתן:
חנה – ילדה עם צמות ואצבע בפה.
פרידה – ילדה גבוהה עם שערה אסוף.
חוה – צמה קשורה בסרט.
החברות מתגודדות סביב אסתרקה וצביה.
אסתרקה וצביה מחלקות לכל אחת מהן סוכרייה על מקל מצופה בשוקולד.
צביה מחזיקה בידה חפיסת שוקולד מצופה בנייר צבעוני.
אסתרקה נראית מתלבטת אם להכניס את השוקולד לתיקה.
חנה) :מוציאה את אצבעה מפיה( מה עם החפיסה הזאת? )מצביעה על החפיסה של צביה(
חוה :לא יפה! לא מספיק לך? )מצביעה על המציצה( )פונה לחנה(
צביה :בטח! עכשיו אחלק) ...מחלקת את השוקולד לקוביות ומושיטה לחברותיה(
אסתרקה צועדת מאחוריהן.
הילדות נעצרות ואסתרקה עוצרת גם היא ,מביטה מרחוק וצביה ממשיכה לחלק.
פרידה) :בפה מלא( מ ....ממולא באגוזים.
גג 105 \ 2013 \ 29
צביה :עכשיו הגיע תורך) .פונה לאסתרקה(
אסתרקה :לא עכשיו.
צביה :למה את נשארת שם?
אסתרקה מתקרבת בחוסר חשק.
אסתרקה :שלי ,לכבוד שבת.
צביה :ולחברות?...
חוה :זה לא יפה...
צביה :קמצנית!
פרידה :זה לא יפה! )פונה לצביה(
מוזיקת רקע שקטה.
הילדות מתקדמות לכיוון בית הכנסת החורבה תוך כדי אכילת השוקולד.
צביה מכניסה את השוקולד לתיקה.
אסתרקה נשארת מאחור .נראית מבוישת...
פנס כחול מתמקד באסתרקה.
אסתרקה מלטפת את העטיפה ,הופכת את החפיסה ,פותחת ושוב סוגרת וכשהיא
מחליטה להכניס לתיקה ,נשמעת קריאה:
חיפושים! חיפושים! חיפושים!
המוזיקה נפסקת באחת ,נשמעות טפיפות רגליים בריצה ,מוזיקת תותחים.
תאורה מהבהבת באדום ובכחול באזור בית הכנסת החורבה.
הילדות רצות בבהלה.
צביה פונה לאסתרקה ,מושיטה לה את ידה ודוחקת בה.
צביה :מיד הביתה.
החברות נעלמות .נשארות על הבמה צביה ואסתרקה.
צביה :מהרי ,חיפושים!
אסתרקה :מי מחפש? מה מחפשים? )בבהלה(
צביה :חוליגנים!
צביה ואסתרקה רצות ונעלמות מהבמה.
מוזיקת התותחים גוברת.
תאורה באדום ובכחול מתייצבת.
ביתם של אסתרקה וצביה נראה שוב ברקע.
צביה ואסתרקה נכנסות מתנשפות.
\ 2013 \ 106גג
29
צביה :אימא!!!
אימא נכנסת אף היא מתנשפת ,ניגשת לארון הבגדים שעומד על יד השולחן.
מוזיקת תופים סוערת.
האם מוציאה תכשיטים מאחת המגירות ומכניסה לכיס סינרה.
אסתרקה) :בעיניים פעורות( אימא! למה?!
אימא :עזורנה לי לחפש את המשכורת של אבא.
אסתרקה :אבל למה?!
צביה :בגללם ,הגנבים) ...תוך כדי חיפוש בארונות(
אסתרקה :גנבים? מה? הם גונבים? )ניגשת גם היא לארון(
צביה :כן! הכול!!!
המוזיקה נפסקת באחת.
נשמעת מוזיקה דרמטית שונה.
תאורה בצבע אדום.
אסתרקה ניגשת לילקוטה ,מוציאה את השוקולד ומאמצת אותו ללבה .מחזירה לילקוטה
ומחביאה את הילקוט מתחת למזרן שלה) .מתעסקת גם עם תיק הבד שלה(.
אימא :איפה אבא הניח את המשכורת שלו?
נשמעות שעטות רגליים /מוזיקה סוערת.
דלת הבית נפתחת בבעיטה ושני חיילים בריטיים נראים בפתח הבית.
המוזיקה משתתקת באחת.
האם מסתובבת באחת ופניה לחיילים.
צביה ואסתרקה רצות ומתחבאות מתחת לשולחן.
החיילים ניגשים לארון ומשליכים את תכולתו.
מוזיקת תופים מתחדשת כהד.
האם סופקת כפיה ,אסתרקה וצביה מבועתות.
חייל אחד ניגש לכיוון המזרנים.
חייל שני אל האם.
מוזיקה משתתקת.
חייל :היכן בעלך?
האם :בעבודה) .רועדת(
חייל) :בשטניות ,בלגלוג( בעבודה אה ...איזו עבודה?
האם :מורה בבית הספר! )מיישירה מבט(
גג 107 \ 2013 \ 29
חייל :בהגנה או באצל?
אסתרקה מנסה לצאת מהשולחן.
אסתרקה :אבא שלי ב) ...בגאווה(
צביה) :סותמת לה מיד את הפה( לא שאלו אותך! )בלחישה נחרצת(
החיילים לא שמעו .ממשיכים לתחקר את האם.
האם :לא שייך לא לזה ולא לזה.
חייל :טוב! אנחנו כבר יודעים.
מוזיקה סוערת מתחדשת.
החיילים ממשיכים לזרוע הרס וחורבן ,זורקים שמיכות ,מרימים מזרנים ,מעיפים תכולת
ילקוטים ,גם את התיק הקטן והאוספים של אסתרקה ,מחברות ,עפרונות .כן נראים גם
שאריות השוקולד.
המוזיקה משתנה לשקטה ודרמטית.
אסתרקה :מה הם מחפשים שם?
צביה :נשק בלתי לגלי.
אסתרקה :מה זה נשק...
אסתרקה נעצרת ,היא מגלה שאחד החיילים אוחז בתיקה ,היא יוצאת נסערת
ממחבואה .התיק מתהפך וכל הפריטים נשפכים לרצפה.
אסתרקה :לילדות קטנות אין נשק בלתי ....גי...ל...לי )בבהלה ,עיניה קרועות לרווחה(.
החייל מוציא מתיקה חפיסת שוקולד.
כל הדמויות נעצרות והחיילים ממשיכים בשלהם ,אחד זורע מהפכה והשני פותח
באטיות את עטיפת השוקולד.
פנס אדום מהבהב.
אסתרקה :לל...אא!!!-
החייל מתעלם מקריאתה ,צביה מתכווצת מתחת לשולחן.
האם נושכת שפתיה.
אסתרקה דומעת ,פעורת פה.
חייל :רוצה?
אסתרקה מושיטה את ידה.
החייל מגיש לה.
אסתרקה מגלה שבידה נשארה רק העטיפה הצבעונית.
החייל מגיש קוביות שוקולד לחברו.
\ 2013 \ 108גג
29
דממה באוויר.
מוזיקה נוגה מתחדשת.
החיילים בועטים בחפצים על הרצפה ויוצאים בעליצות מן הבית.
שתיקה
אסתרקה) :בבכי( אימא ,למה נתת לו?
אימא מחבקת את אסתרקה.
צביה :איזה פוגרום.
האם :הם לקחו את המשכורת של אבא.
האם והילדות מנסות להשליט סדר.
לפתע צביה מרימה עטיפה צבעונית.
צביה :השוקולדה שלי!
מוזיקה דרמטית מתחדשת.
צביה מסתכלת על אסתרקה.
צביה חותכת את זנב השוקולד למשבצות קטנות ומגישה לאסתרקה.
אסתרקה בעיניים מושפלות מקבלת את השוקולד ומרימה את עיניה.
עיניהן נפגשות.
אסתרקה מנסה לאכול ודומעת.
צביה מנגבת לה את הדמעות.
האם ניגשת ומחבקת אותן.
תאורה מתעמעמת.
סוף
אהובה כהן ,ילידת ירושלים ,בת .47אם לארבעה בנים וסבתא
לשלושה נכדים .סיימה לימודי תיכון ושנתיים סמינר למורות .הייתה
מורה ובעיקר מורה למוזיקה .בעשר השנים האחרונות פנתה לתחום
אמנות הבמה :למדה משחק ,מחזאות ופיתוח קול .כיום -שחקנית
וזמרת .מופיעה ברחבי הארץ במשחק יחיד הנקרא "עריסת האביב"
– לנשים בלבד .כתבה שלושה מחזות קצרים הקשורים בירושלים,
אחד מהם הוא "שוקולד מריר".
גג 109 \ 2013 \ 29
שפרה ריפקין
שני שירים
עיר ואם
ילי ַאדֶּ ֶרת זָ ָהב ִעיר וְ ֵאם
ַה ׁ ּ ִש ִ
ַּכ ִּסי ֶאת ִר ְג ֵבי שִׂ ְפתוֹ ַתי ַה ָּנעוֹ ת
גּ וּ ף קוֹ ֵדר וּ ֻמ ׁ ְש ּ ָפל ְל ֻח ֵּמ ְך ִמ ְת ָר ֵעם
יליו ֵהד ּ ְפ ִסיעוֹ ת.
ְמנַ ֶּסה ְלהוֹ ִתיר ֵּבין ׁ ְש ִב ָ
ַרק אוֹ רוֹ ת ַה ֵּנאוֹ ן ַה ְּתלוּ יִ ים ָּב ְך ֵמ ָעל
ֹאשי ְּכ ֻג ּמוֹ ת נְ ׁ ָש ָמה
עוֹ ד דּ וֹ ְל ִקים ְּבר ׁ ִ
ׁשוּב ֵריחוֹ ת ַה ְּת ִפ ָּלה ּבוֹ ֲע ִרים ִּבי ְּכ ַטל
ַה ִּנ ְד ָחק ֵּבין ְּכ ָת ִלים ַעל ִר ְג ֵבי ֲא ָד ָמה.
וְ ַאדֶּ ֶרת יָ ָפה ַה ְ ּצבוּ ָעה ַא ְר ָ ּג ָמן
יה ַהיְ ׁ ֵשר ְל ָפנַ י
ָּת ֵסב ֶאת ּ ָפנֶ ָ
ֹאשי ְּב ִמ ְצנֶ ֶפת זָ ָהב
וּ ְת ַכ ֶּסה ֶאת ר ׁ ִ
מוּ ל סוּ פוֹ ת ׁ ֶשל ַס ְג ִריר וְ ָצ ָמא.
ִעיר וְ ֵאם ַאל ִּת ּסוֹ ִגי ַרק ָה ִכינִ י ִל ֵּב ְך
ְל ַל ֵּטף ֶאת ֶל ְחיִ י ַה ּמוּ ׁ ֶש ֶטת
עוֹ ד ׁ ָשנָ ה ַּת ֲעבֹר וְ ָא ׁשוּב ְל ַב ְ ּק ֵר ְך
ַא ְדמוֹ נִ ית ׁ ְשפוּ ָפה וְ ׁשוֹ ֶת ֶקת.
\ 2013 \ 110גג
29
שיר לירושלים
ֵוּבין ָה ִרים ַא ְּת ֲחבוּ יָ ה .רוֹ ֶכנֶ ת ִל ְר ָג ִעים
ִעיר וְ ֵאם ְמ ֻה ָּל ָלהְּ ,ב ֶלב ֶח ְמדַּ ת יָ ִּמים.
ֵעת צוֹ ֵרר ָע ָטה ָע ַליִ ְך ֻח ְר ָּבןּ ָ ,גלוּ ת וְ ַצר,
נִ שְׂ ְרפוּ ׁ ְשנֵ י ִמ ְקדָּ ׁ ַשיִ ְך ,נוֹ ַתר ִל ֵּב ְך ֵמ ַצר.
יה,
ַא ֵ ּיה ָה ִעיר ְל ִת ְפ ָא ָרהֶ ׁ ,ש ֵעינֵ י עוֹ ָלם ֵא ֶל ָ
יה.
יה ,עוֹ ָל ֶל ָ
יִ ׁ ְש ֲאלוּ ְּב ִת ָּמהוֹ ן אוֹ ֲה ֶב ָ
וְ כ ֲֹהנַ יִ ְך ִּב ְמ ִסירוּ ת ִקדְּ ׁשוּ ָע ַליִ ְך ׁ ְש ָמם,
לֹא יָ ְכלוּ שְׂ ֵאת ִא ּמוֹ ַתיִ ְךֲ ,עטוּ פוֹ ת ְר ַעב ָא ָדם.
וְ קוֹ ל ָ ּגדוֹ ל הוֹ ֵל ְך ָוּבאְ ,מ ַה ְד ֵהד ֶאל ַה ֶּמ ְר ָחב:
ִמנְ ִעי קוֹ ֵל ְך ִמ ֶּב ִכיִ ,ק ְריָ ה ְל ֶמ ֶל ְך ָרב.
עוֹ ד יֵ ׁ ְשבוּ ִּב ְרחוֹ בוֹ ַתיִ ְך נַ ַער וְ זָ ֵקן
יָ ׁ ִשירוּ ּ ְפ ָע ַמיִ ְךָּ " :בא ְל ִצ ּיוֹ ן גּ וֹ ֵאל".
ימה ֶאל ּתוֹ ְכ ֵכי ִמ ְקדָּ ׁש,
יטי ּ ְפנִ ָ
ֲהלֹא ַּת ִּב ִ
ית ֵעינַ יִ ם זוֹ ֲהרוֹ ת ְּכאוֹ ר ָח ָד ׁש??
ַה ִאם ָר ִא ָ
שפרה ריפקין היא מורה לספרות ,בעלת תואר שני בספרות עברית .כתבת העיתון
'בשבע '.ערכה את כתב העת 'מסע"י' של תלמידי המחלקה לספרות באוניברסיטת בר אילן
ולימדה בסמינר 'בנות מרגלית' בירושלים בחוג לדרמה ותיאטרון תיעודי .בשנת 2005הוציאה
את ספר השירה "געגועיי".
גג 111 \ 2013 \ 29
ד"ר דנה פריבך-חפץ
תכנים דתיים בזירה החילונית
המקרה של חסד חילוני וספרו של יצחק אורפז הצליין החילוני
הקדמה
בראשית היה הלוגוס :התבונה המאחדת את האל ,העולם והאדם ,שבאמצעותה ניסה
האדם להבין את העולם ואת עצמו ,ופילוסופים עסקו במהות הטבע והאלים והחיים
הטובים .אך עם הזמן נסדקה האמונה באחדות הזאת ,ותחומי ידע שונים נפרדו מעל
"אהבת החכמה" המסורתית – ובפרט נתייחדה לעצמה התיאולוגיה .אבל גם אחרי מאות
שנים של הפרדה דיסציפלינרית ,נותרו הפילוסופיה והתיאולוגיה קרובות עד מאוד זו
לזו ,במתודות החשיבה כמו גם במידה רבה בתוכניהן ,לפחות ככל שהם נוגעים בתחומים
הפילוסופיים הקלסיים – האונטולוגיה ,החוקרת את טבע הדברים בעולם;
האפיסטמולוגיה ,העוסקת בדרכי ההכרה האנושית ובמגבלותיהן; והאתיקה ,שעניינה
בטבעם של חיים האנושיים שהם טובים וראויים .ועם זאת נותרה ואפילו התחזקה
הנטייה לחשוב באופן דיכוטומי על הדיסציפלינות הללו ,לא רק בגלל האספקט הממסדי
– כלומר :העובדה שהן נלמדות בפקולטות ואפילו במוסדות שונים – אלא גם ואולי
בעיקר בגלל בואו לעולם של יצור מושגי חדש שהועמד באופן דיכוטומי לדת –
החילוניות ,בן כשלוש מאות שנה בלבד )אם נמנה אותן משפינוזה ,המכונה לעתים
"החילוני הראשון" תוך התעלמות מאופייה הרליגיוזי של הגותו( .כך ,נתפשת לרוב
התיאולוגיה כעוסקת בתחום ה"דתי" ,בעוד הפילוסופיה – בתחום ה"חילוני".
בניגוד לכך ,במסה זו מוצע לחשוב על דיאלוג פורה בין הניגודים-לכאורה הללו,
ולהדגים דרך שבה ניתן ליצוק תוכן במושגים ואידיאלים אתיים-חברתיים חילוניים על
ידי "שאיבת" תכנים מהדת ,ואופן שבו ניתן להפעיל מחשבה פילוסופית-ביקורתית בכדי
להעביר מושגים מרכזיים מדת מונותאיסטית אל זירת מחשבה וקיום חילונית .זאת,
באמצעות המקרה של פיתוח מושג או אידיאל אתי של אהבה הומניסטית-חילונית על
בסיס תפיסת החסד הנוצרית ,בספרי חסד חילוני .6במילים אחרות ,יש כאן שני צירים
מרכזיים – תיאולוגיה ופילוסופיה ,דתיות וחילוניות – שהיחס ביניהם נבחן מפרספקטיבה
של מושג החסד החילוני :מושג שבמקורו פותח על-ידי תיאולוגים בזירה דתית )בעיקר
נוצרית( ,והועבר בכלים פילוסופיים לזירה של ההומניזם החילוני.
6דנה פריבך-חפץ ,חסד חילוני ,תל אביב :רסלינג.2009 ,
\ 2013 \ 112גג
29
יצחק אורפז וספרו הצליין החילוני
אבל תחילה ראוי להשיב על שאלה מקדמית – לשם מה לחלן מושג דתי בכלל ,ואת
מושג החסד בפרט? לגבי עצם מהלך החילון אומר ,כי למושגים ולמילים יש עצמה
משלהם; לא בכדי בחר הפילוסוף הצרפתי ז'אן–פול סארטר ,אולי הפילוסוף האתאיסט
בהא הידיעה ,לדבר במונחים לפיהם האדם בורא את עצמו בכוח בחירותיו ,פשוטו
כמשמעו :יוצר יש מאין .7השימוש בתמונה הדתית במובהק של בריאה כזו בהקשר אנושי
מבטאת ומדגישה את תפיסת העולם החילונית ,שבה מציב האדם את רגליו בנעליים
שבתפיסת העולם הדתית שויכו לאל.
חילון המושג הרליגיוזי "חסד" מבטא ומדגיש אותו עניין עצמו :ניכוס תוארי האל לאדם,
שמאפשר מתוך כך גם שימוש במושג בעל עומק וחשיבות תרבותית רבים לשם הרחבת
תמונת העולם ההומניסטית-חילונית ,הגדלת טווח האפשרויות שהיא מציעה והעשרתן.
ובאשר לבחירה לחלן דווקא את מושג החסד ,הרי סיבתה נעוצה בכך שלמושג זה יש
'" 7האני' ניתן כמפיק את מצביו ] [ ...אופן יצירה זה הוא ,אכן ,יצירת יש מאין ] [ ...יצירה אמיתית ורצופה
] [ ...לרוב ,המהלך הנדון הוא מאגי" )ז'אן-פול סארטר" ,הטראנסנדנציה של האני" ,בתוך :מנחם ברינקר
)עורך( ,מבחר כתבים ,תרגום :יעל רנן ,תל אביב :ספרית פועלים ,1972 ,עמ' ,52-18בייחוד עמ' (39
]ההדגשות שלי[.
גג 113 \ 2013 \ 29
פשר עשיר בהקשר הדתי ,ולפיכך יש בו פוטנציאל מבטיח לשמש להעשרה או למילוי
חסר קיומי ותרבותי בהומניזם החילוני – חסר בהצעה פוזיטיבית לפרט מה לעשות
בחירות הנתונה לו לעצב את חייו ואת משמעותם ,כדי למלא את הריקנות שנוצרה עקב
מה שכונה על ידי הפילוסוף הגרמני פרידריך ניטשה בשם "מות האלוהים".
שכן ,שתי התשובות שניתנו על שאלת האפשרויות העומדות בפני האדם הפרטי לחיות
את חייו בעולם חילוני – של הנאורות מחד גיסא ושל האקזיסטנציאליזם החילוני מאידך
גיסא – אינן מספקות .הנאורות התמקדה באוניברסלי ולא נתנה מקום לאינדיבידואליות
האנושית המייחדת את האדם הקונקרטי ,על רגשותיו ועל רצונותיו הפרטיים; ואילו
האקזיסטנציאליזם ההומניסטי-חילוני אמנם הציב את האינדיבידואל כשליט היחיד של
עולמו ,אבל בכך החמיר זרם המחשבה הזה את בדידותו של האדם ,הטיל צל כבד של
ספק על כל בחירותיו וצייר בעבורו תמונה קשה של חיים שיכולים להתקיים רק באחת
משתי אפשרויות :הונאה עצמית או אימה )או בחילה ,מועקה ,אבסורד ,ייאוש( מתמדת.
לא כל הומניסט חילוני חש בחסר זה; אך חילון מושג החסד נועד להציע מענה לאותם
הומניסטים חילוניים שחווים חסר זה כמצוקה תרבותית וקיומית.
מושג החסד החילוני מבקש לתת מענה אחר לחסר הזה .בפתח הדברים אני מבקשת לומר
כי פיתוח החסד החילוני מבטא "אני מאמין" אתי-קיומי ,פילוסופי אבל גם אישי מאוד.
הוא מעוגן במסורת האקזיסטנציאליסטית של דיון פילוסופי המחויב לבטא ולבחון באופן
מושגי וביקורתי אמיתות שנטועות בשורשם של החיים האנושיים .בבסיסו נטועה ההכרה
שמפגש עם הזולת ,מפגש שבו מתרחשת נגיעה פתוחה ונדיבה של אדם באדם ,הוא צורך
אנושי קיומי; כי בני אדם זקוקים לאהבה הדדית ,לאהבה במובנה האתי ולאו דווקא
הסנטימנטלי ,אהבה שיכולה להעשיר את חיינו ולהעניק להם טעם וערך .במפגש עם
הזולת יש כמובן סכנות וקשיים; יש מאבקים ,כוחנות ,ניצול וניכור ,בין בני אדם לבין
עצמם ובינם לבין כוחות חסרי פנים :חברה ,מדינה ,אידיאולוגיה ,הגמוניה וכו' .אבל
ההצעה לחסד חילוני מבטאת את אמונתי שכל אלו אינם מבטלים את היכולת ואת
התשוקה האנושית לנגיעה אוהבת ונדיבה ,גם אם לפעמים הם מעמעמים ומשכיחים
אותה .אני מבקשת להציע דרך חדשה )חדשה לפחות ,ואולי לא רק ,מבחינה מושגית(
להציב את הנגיעה החמה הזאת במרכז חייו של אדם וליצוק בה תוכן קונקרטי .כלומר
לא לתאר תופעה או חוויה ,אלא להגדיר עקרון פעולה שאפשר לחיות לפיו .ליצור
מבחינה מושגית תפיסת אהבה מסוימת – שמאפיינים והיבטים שונים שלה אפשר למצוא
בחיי היומיום – כמקרה פרטי מבין מגוון אהבות אפשריות )בצד אהבה רומנטית ,הורית
ועוד( .אני מכנה אהבה כזו בשם "חסד" ,משום שהיא כאמור מאמצת מודל ידוע ,דתי,
של חסד ,והיא גם עולה בקנה אחד עם שימושיו השגורים של המושג הזה; ו"חילוני",
משום שהיא מבקשת להציע דרך חיים במסגרת ההומניזם החילוני ,שעניינו זכותו
ויכולתו של האדם לעצב את חייו ואת עולמו ולשפרם באופן מתמיד בלא היזקקות
לגורמים אלוהיים ,על-אנושיים.
\ 2013 \ 114גג
29
חלקה הראשון של המסה יציג את מושג החסד החילוני ואת הדרך שבה עוצב בהשראת
החסד הנוצרי; והפניה לנצרות דווקא נובעת מכך שקוצר היריעה מחייב להתמקד
בתפיסת החסד בדת אחת ,ובנצרות זכה המושג חסד לדגש מיוחד ולפיתוח תיאולוגי
מעמיק יותר מבכל דת מערבית אחרת .חלקה השני של המסה יחדד את משמעותו של
החסד החילוני ,ואת המובנים שניתן לדבר בהם על "חילוניות" ו"דתיות" בהקשר זה לאור
הדמות הספרותית של "הצלין החילוני" שעיצב הסופר יצחק אורפז .מתוך כך ,אעמוד גם
על יחסים בין דתיות לחילוניות ובין תיאולוגיה לפילוסופיה.
מחסד נוצרי אל החסד החילוני
אפתח אפוא בהצגה ,בקליפת אגוז ,של מהלך חילון תפיסת החסד הנוצרית.
החסד ) (graceהוא מושג-מפתח בנצרות ,המבטא את כלל היחסים בין האל לאדם.
אפשר לאפיינו כיחס שהצדדים לו הם האל והאדם ,יחס דיאלוגי בין פרסונה )אישיות(
לפרסונה .יחס זה הוא מתנה שמוענקת ומתקבלת מתוך רצון חופשי ,שיש לו היבט
סובייקטיבי של אהבה במובנו הרחב של הביטוי ,אשר מתבטא באופן אובייקטיבי
במעשי חסד קונקרטיים ,ואשר יש לו קשת רחבה של תוצאות שנבדלות זו מזו בתוכנן
ובעצמתן ,ובשיאן גאולה על שלל פניה )שחרור ,חיזוק העצמיות ,אהבה ,הענקת
משמעות לחיים ,ריפוי ,מחילה ,והעלאה ) .((elevationכיצד ניתן להעביר מושג כה
מרכזי לדת לתוך זירה חילונית?
השלב הראשון במהלך החילון הוא מה שזה עתה עשיתי – הצבת שלל פניו ומשמעויותיו
סכמה מושגית אחת .הצגת מודל שכזה היא בגדר
של המושג הזה בתוך מודל או ֵ
פרשנות ,שכמובן חוטאת בהכללה ובפשטנות בלתי נמנעות .פרשנותי לחסד הנוצרי אינה
מתיימרת להיות הגדרה ממצה שלו )כזו ספק רב אם תיתכן( ,ועם זאת היא כוללת את
מרכיביו המהותיים כפי שהתפתחו בצמתיו המרכזיים החל מהברית החדשה ,עבור
בתיאולוגים מרכזיים מאבות הכנסייה ועד זמננו.
השלב השני במהלך החילון הוא הגדרת מושג כללי של חסד ,על ידי הכללה של מודל
החסד הנוצרי ,כך שהחסד הדתי הנוצרי יהיה מקרה פרטי אחד שלו ,ומושג חילוני של
חסד יוכל להיות מקרה פרטי אחר; ליצור מכנה משותף שישמר את האלמנטים
המהותיים לחסד הנוצרי ויהיה בבחינת נקודת יציאה להמשגת החסד החילוני .8למושג
8בכך אני הולכת בעקבות הדרך שבה מפתח אסא כשר מושג כללי )ובלשונו :מושג מוכלל( של שליחות,
שבאמצעותו הוא עובר משליחות דתית נוסח הנביא ירמיהו אל שליחות חופשית מזיקה לדת ,שאדם מטיל
על עצמו ומעצב את חייו לאורה .ראו אסא כשר" ,ספר קטן על משמעות החיים" ,פרק ששי" :שליחות,
משא העבר" ,בתוך :אסא כשר )עורך ,בעזרת עדיה מנדלסון-מעוז ודנה פריבך-חפץ( ,משמעות החיים ,תל
אביב :הקיבוץ המאוחד ועמותת יהורז ,1999 ,עמ' .48-42
גג 115 \ 2013 \ 29
כללי כזה אפשר שיהיו מקרים פרטיים נוספים של חסד :אם החסד הנוצרי הוא יחס בין
האל לאדם ,אפשר לחשוב למשל גם על יחס של חסד בין אדם ובין אידיאה ,בעל חיים או
צמח ,ברוח המשמעויות שמציע הפילוסוף האוסטרי-ישראלי מרטין בובר לצדדים לזיקה
אני-אתה.9
בבואנו להכליל את מושג החסד הנוצרי כפי שהוצג קודם לכן ,ניכרים שניים ממאפייניו
שהם דתיים במובהק .הראשון הוא זהותם של הצדדים ליחס החסד ,כלומר היות החסד
הנוצרי יחס בין האל לאדם; במושג החסד הכללי ,לעומת זאת ,אין התייחסות לזהות
הצדדים .השני הוא תוצאות החסד המשתייכות למישור הדתי )מחילה ,ריפוי והעלאה(,
שאי אפשר להשאירן כפשוטן במסגרת יחס שהאל אינו צד לו .במושג הכללי של החסד
יופיעו מאפיינים אלו כאפשריים או מטפוריים בלבד .משום כך ,מושג כללי של חסד
משמעו יחס דיאלוגי בין שתי פרסונות ,יחס שהוא מתנה שניתנת ומתקבלת מתוך רצון
חופשי ,בעל היבט סובייקטיבי של אהבה במובן הרחב המתבטאת באופן אובייקטיבי.
לחסד הכללי תוצאות אפשריות בשני מישורים :במישור הקיומי -שחרור ,אהבה ,הענקת
משמעות לחיים וחיזוק העצמיות; ובמישור הדתי -מחילה ,ריפוי והעלאה ,שבחסד
הנוצרי הן עשויות להתקיים כפשוטן ,ובהקשר חילוני עשויות שלא להתקיים כלל או
להתקיים רק באופן מטפורי .וארחיב על משמעות הדברים הללו בהמשך.
המושג הכללי של החסד מאפשר קשת רחבה של יחסי חסד שונים זה מזה ,בלי לאבד את
מהות המושג חסד על כלל מאפייניו ותוצאותיו .העמדת היסודות המכוננים את החסד
הכללי בצד אלו שמכוננים את החסד הנוצרי מגלה בין היתר שהחסד הנוצרי הוא אכן
מקרה פרטי של החסד הכללי .יצוין שהמושג הכללי הזה מתיישב גם עם אופן השימוש
הרווח במושג חסד במובן של נדיבות לפנים משורת הדין ,שניתנת ומתקבלת מתוך רצון
חופשי ובעלת ערך חיובי לנותן החסד ולמקבלו כאחד.
אפשר לטעון שאין לדבר על חסד שהאל אינו צד לו ,ולדחות את המושג הכללי של חסד
בטענה שהוא מעקר מתוכן את החסד הנוצרי .לזה הטוען כך אשיב :הנח אפוא למושג
הכללי ,וראה את החסד החילוני כאנלוגיה לחסד הנוצרי או כווריאציה שלו ,משום
שרבים עד מאוד הם קווי הדמיון בין החסד הנוצרי לזה החילוני.
ומכאן לשלב השלישי במהלך :חילון מושג החסד – מתן פשר ספציפי ,חילוני ,לחסד
שיהיה מקרה פרטי של מושג החסד הכללי .בגרסתו החילונית מועתק החסד למישור
בינאישי ,כאשר האדם תופס את מקום האל כמקורו וכמחוללו של החסד ,על כל
השינויים המתחייבים מכך לעומת ההקשר הדתי המקורי של המושג; ובהמשך לכך ניתנת
9ראו :מרטין מ' בובר" ,אני ואתה" ,בתוך :בסוד שיח :על האדם ועמידתו נוכח ההוויה ,תרגום :צבי
וויסלבסקי ,ירושלים :מוסד ביאליק ,1980 ,עמ' .3-10
\ 2013 \ 116גג
29
משמעות חילונית לגאולה אינדיבידואלית כתוצאה של אורח חיים על פי החסד .לאור
זאת ניתן לדבר על החסד החילוני באופן הבא:
ראשית ,הוא מושג פילוסופי או אידיאל אתי שיש לו שתי משמעויות הקשורות זו בזו:
דרך חיים של אדם ויחס בין אנשים .כדרך חיים הוא נתפס על ידי הבוחר בו כאופן של
מימוש עצמי בדרך של אהבה במובן רחב כלפי בני אדם אחרים .כיחס ,הוא מימוש של
אהבה כזו בין בני אדם מסוימים ,שאחד מהם לפחות בחר בחסד כדרך חיים ומבטא ביחס
הזה את בחירתו בדרך חיים שכזו .הצדדים ליחס החסד מכונים "מזמין" ו"נענה" –
הראשון הוא מי שבחר בחסד כדרך חיים ומזמין את משנהו להיכנס עמו ליחס חסד
קונקרטי ,והאחרון הוא מי שבחר לפחות להיענות להזמנה ולקיים את יחס החסד המסוים
שביניהם .יובהר כי ה"מזמין" הוא מי שנכנס לנעלי האל בחסד הנוצרי ,וה"נענה" –
לנעלי האדם הנענה לחסד האלוהי.
כיחס בין אנשים ,החסד החילוני הוא מפגש אישי ושוויוני עם הזולת ,כאישיות ייחודית
אחת עם משניה .זהו מפגש דינמי ופתוח ,השונה בכל אחד מגילוייו ,מפני שהוא פרי
האינדיבידואליות של שני הצדדים לו ושל הדיאלוג החד-פעמי שביניהם .קיומו של יחס
החסד מותנה ברצונם ההדדי של שני הצדדים ,אם כי לאו דווקא באותה מידה )רצון
המזמין להעניק לנענה עשוי להיות חזק יותר מזה של האחרון לקבל( .הרצון הזה נובע
מכך שיחס החסד החילוני נתפס על ידי שני הצדדים לו כמתנה הדדית ,כאשר גם הקבלה
נתפסת כנתינה משום שהיא מאפשרת למזמין לממש את עצמו בדרך החסד שבחר בה;
זוהי מתנה הניתנת מעבר לחובה ולצדק :הנותן אינו מחויב לנהוג בנדיבות אוהבת כלפי
המקבל ,ולמקבל אין זכות לכך .יצוין כי כל האלמנטים הללו קיימים גם בחסד הנוצרי,
למעט השוויון בין הצדדים.
למפגש החסד יש שתי פנים מבחינת המשתתפים בו :סובייקטיבי ואובייקטיבי .מהפן
הסובייקטיבי ,החסד החילוני הוא אהבה במובן רחב המתאפיינת בנדיבות ,בפתיחות,
בקבלה בלתי שיפוטית ,בהזדהות ובכבוד כלפי הזולת ואליו )השלובה באהבה עצמית
ומבטאת אותה( .מהפן האובייקטיבי ,מתגלה החסד באופן מעשי בהתייחסות והתנהגות
נדיבות כלפי הזולת מתוך התמקדות בצרכיו ובנקודת מבטו .שתי הפנים הללו של החסד
החילוני עשויות להשתרע על פני רצף נרחב של מפגשים אנושיים ,החל ממפגש חד
פעמי וכלה בידידות ממושכת ועמוקה .בכל המקרים ,החסד הוא שילוב מיוחד של אהבה
עצמית ואהבת הזולת ,שאין בו מקום לדיכוי או הקרבה )גם אם שאלת האיזון בין שתי
האהבות הללו עלולה לעתים להיות מורכבת מבחינה מעשית( .גם שני ההיבטים הללו
מצויים בחסד הנוצרי.
באשר לתוצאותיו האפשריות של החסד החילוני -הריהן שינוי קיומי חיובי בצדדים
למפגש החסד בכמה וכמה מובנים )שכולם מצויים גם בחסד הנוצרי ,אם כי הפשר שניתן
להם בהקשר ההוא שונה בחלקו( .ראשית ,שחרור – החסד החילוני עשוי להגדיל את
גג 117 \ 2013 \ 29
מידת החופש הנתונה לצדדים לו ,בכל מיני מובנים .למשל :שחרור מתפיסת הזולת
כסתמי ,מאיים וזר אל ראייתו כאינדיבידואל ייחודי ,ובהמשך לכך :מאטימות והסתגרות
מפני הזולת אל "פתיחות הלב"; שחרור מציפיות להדדיות עם הזולת וגמול על הנתינה
הכרוכה בחסד )שהוא גם תנאי לעצם קיומו של מפגש החסד(; לצד שחרור מנקודת
המבט הבלעדית שלנו על העולם ויכולת לחוות מתוך הזדהות גם נקודות מבט אחרות.
שנית ,החסד החילוני מאפשר ביטוי וחיזוק העצמיות ,הן באמצעות הגדלת יכולת
הנתינה כביטוי עצמי ,והן באמצעות הכרה והעשרה עצמית מתמדת מתוך היכרות עם
שונותו של הזולת .שלישית ,אהבה – החסד הזה יכול למלא את החיים באהבה ,בעיקר
במובן של לאהוב אבל גם במובן של להיות-נאהב; בהקשר זה הכוונה לאהבה במובנו
הרחב של הביטוי ,הכולל פתיחות ,נדיבות ,חום ,קבלה בלתי שיפוטית ,תמיכה ועוד.
רביעית ,הענקת משמעות לחיים – כמו כל אקט של אימוץ עיקרון מנחה לחיינו ,החסד
החילוני מעניק משמעות לחיים ,לפחות מבחינת המזמין .חמישית ,עושר ועונג – אלו
ייתכנו גם הם כתוצאות אפשריות של חסד חילוני ,לצד מלאות וחיות ,שמחה ושלווה,
שיכולים להעניק לנו יחסים דיאלוגיים אוהבים עם בני אדם אחרים.
על כל התוצאות הללו של החסד החילוני ניתן לדבר במונחים מטפוריים גם כ"ריפוי"
)מבדידות ,מהעדר משמעות וכו'(; ולטענתי ,ניתן לדבר עליהן גם במונחים של "גאולה
חילונית" .ועם זאת ,צריך להוסיף שהגאולה הזאת איננה קלה להשגה ,שכן החסד
החילוני – כאידיאל אתי בזירה ההומניסטית-חילונית – הוא גם יחס תובעני וכרוך בקושי
וסיכון ,המחייב התגברות עצמית מתמדת .הקושי והסיכון הללו נובעים מכך שהחסד הזה
כרוך בחשיפה ובחריגה מהאני לטובת הזולת ,מצריך אמון ,ומעמיד כל אחד מהצדדים לו
בסכנת פגיעה על ידי משנהו בגלל דחייה או ניצול לרעה ,לצד סכנת פגיעה בגינו – שכן
פגיעה באדם היקר ללבנו פוגעת גם בנו .לכן כינון יחס חסד עם הזולת דורש אומץ ,כמו
גם התמדה בנאמנות ובמסירות כלפי הזולת ,ולא פחות מכך :אופטימיות לגבי אפשרות
כינונו וקיומו של יחס כזה .אני עצמי חשה אופטימיות כזו ,ומטעם זה מבחינתי מהווה
החסד החילוני הזמנה שמופנית אליך הקורא ואלייך הקוראת ,לבחור אם וכיצד להיענות
לה.
חסד חילוני בראי דמותו של הצליין החילוני
משהוצגו תווי המתאר של החסד החילוני אני מבקשת לעבור עתה לחידוד של
משמעותו ,ושל המובנים שבהם ניתן לדבר על "חילוניות" ו"דתיות" בהקשרנו ,וזאת
לאור מושג "הצלין החילוני" של יצחק אורפז.10
10ראו יצחק אוורבוך-אורפז ,הצליין החילוני ,הקיבוץ המאוחד" ;1994 ,1982 ,אליס ומלחמתה באין",
בתוך :רות צביאלי )עורכת( ,פסיפס ) :(8הצליין החילוני במבחן הזמן :קובץ מאמרים ,תל אביב:
האוניברסיטה הפתוחה ,1999 ,עמ' " ;80-57בת שחוקו של פרנציסקוס :הרהורים לא שיטתיים בעקבות
'הצליין החילוני'" ,מאזניים נז ).22-17 :(1984) (9
\ 2013 \ 118גג
29
הצליין החילוני לפי אורפז הוא כל-אדם זר ,גולה ובודד קיומית בעולם נעדר משמעות,
שרוחו לכודה בין שני קטבים שנאבקים ביניהם ,ובאופן פרדוקסלי גם מקיימים זה את
זה :הצליין מול הספקן ,שכל אחד מהם מסרב להיכנע ליריבו .הוא שרוי במאבק מתמיד
בין הציפייה האי-רציונלית לפגישה עם אל ,שלו הוא זקוק ואליו הוא נכסף ,ובין סירוב
תקיף של הרוח לוותר על חירותה השופטת והבוחרת ,שדוחה מכול וכול את קיומו של
אלוהים .התנסות זו נעשית מתוך הקשבה ,בדבקות ובהתמסרות ,וכמעט תמיד קשורה
בקרבן ובייסורים ,בכיליון נפש ,בייאוש ובאימה נוכח חוסר הפשר של ההעדר ,בבחילה
כביטוי למיאוס עצמי ,וכן בפיתוי להתמכרות שלמה .אך זהו קרב בלא הכרעה ,והצליין
החילוני מודע למצבו כהשתוקקות מתמדת ללא תוחלת – ולכן הוא דמות טרגית .אבל
עצם ההתנסות בחתירה לעבר מושא הכיסופים הופכת לתכלית כשלעצמה ומעניקה
משמעות לריק; כמו סיזיפוס של קאמי ,הוא מקולל ,אבל גם בוחר בקללתו – ולכן הוא
נשגב.
הצליין החילוני הוא פרגמטיסט :הוא אינו טוען לאמת ,הוא טוען לחיים של משמעות;
רמאי שהולך בלהט אחר אור מתוך מודעות מלאה לכזב שבו ,מפני "שאין הוא גרוע מכל
אור כזב אחר ,ועוד יש בו כדי להועיל" .הצליין החילוני גם א-מוסרי .יש לו היבט
רליגיוזי מובהק :הוא אפוף משהו טקסי-דתי חמקמק ,יש לו שיעור קומה של קדוש ,הוא
מקריב קרבן .ובצד כל אלו יש בו תום ,שעליו אומר אורפז" :כמה חכמה וחסד גלומים
בו ,אם בכוחו ] [ ...להכות בפליאה את הכופר הציניקן ,להפשיר את נשמתנו הקופאת,
ולמלא את ליבנו הריק בצחוק של שמחה ואהבה".11
דמות הצליין החילוני מביאה את הגאולה החילונית אל קצה גבולותיה .אפשר לדבר על
גאולה כזו משום שלפנינו גיבור ,שבדרכו הייחודית עשוי להטעין עולם חסר פשר
במשמעות ובשגב ולמלאו בכוח רב עצמה של תום .אבל גם אם נתעלם מהייסורים
המתמידים הכרוכים בדרך זו ,הרי הגאולה מופיעה בה רק להרף ש"כבר הוא הרגע
שהיה" .לא בכדי אומר אורפז ,שוב שוב" ,גאולה לא תהיה כאן" ,אף כי "גם לא אובדן
גמור" .אלא שטעמה המר של גאולת הצליין החילוני -אם היא בכלל אפשרית -נעוץ
בכך שאין הוא חילוני ,אלא ניצב על הגבול שבין חילוניות לדתיות ומבקש לשווא
לאחוז בשתיהן .לכן נגזר עליו גירוש מהגאולה הדתית והחילונית גם יחד .משום כך אין
הצליין הזה מלמד על חוסר אפשרותה של הגאולה החילונית ,אלא מדגיש מה חורג
מתחומה.
בבואנו לבחון את החסד החילוני מפרספקטיבה של דמות הצליין החילוני ,ראוי
להזכיר גם את הביקורת שמעלה אורפז כנגד החילוניות וההומניזם החילוני.
לטענתו ,ההומניזם ,בחילוניותו ,שולל מהאדם את הממד הרוחני והתכליתי של
קיומו – גם אם רוחניות זו התבססה על אמונה שקרית – ומותיר בידו חירות שאין
" 11פרנציסקוס" ,עמ' " ;20אליס" ,עמ' ,78 ,66 ,80-57בהתאמה.
גג 119 \ 2013 \ 29
לו במה למלאה; וזו אכן טענה כבדת משקל .דברים ברוח זו עלו כבר אצל
הפילוסוף הגרמני עמנואל קאנט המבטא תסכול מהמוגבלות האנושית ,שהמוסר
והתבונה אינם יכולים לספקה והיא נזקקת להבטחות לאושר; תסכול שהוביל את
קאנט לחזרה מסוימת מהחילוניות הגדולה של מפעלו הפילוסופי אל הדתיות
)בחיבורו הדת בגבולות התבונה בלבד( .אלא שבניגוד לקאנט ,שרואה בדת הכרח
תבוני ,אורפז -שמנבא כאן תקופת אמונה חדשה – מצדיק את עמדתו בשיקולים
פרגמטיים של היענות למה שהוא מכנה "צמא וגעגוע אנושי אל מה שמעבר
ליומיומי" .אבל ההיענות הזאת מוגבלת לדמותו הטרגית של הצליין החילוני ,בגלל
הפסימיזם שלו – שכן אורפז פסימי הן לגבי האדם ו)חוסר( יכולתו לעמוד באמת,
והן מבחינת מה שיכול הוגה להציע לקוראיו; לא בכדי בחר לסיים אחת ממסותיו
בנושא במילים "כל זה רעות רוח".
לעומת זאת ,בבסיס פרויקט החילון של החסד מצויה ההנחה – ברוח האופטימית
של ההומניזם והאקזיסטנציאליזם החילוני -שלאדם נתונים לא רק החירות אלא גם
הכוח והיכולת לעמוד באומץ מול האתגר הכרוך באין )של מותו ושל העדר
האלוהים( ולעצב לעצמו מתוך כך את עולמו באופן עשיר ומשמעותי .בהמשך לכך ,
החסד החילוני מועיל לאדם ומציע לו לאין שיעור יותר מאשר הנידונות המקוללת
של הצליין החילוני; והמונח "תועלת" רלוונטי כאן בגלל הפרגמטיזם של הצליין
החילוני .בהקשר זה מאלפת העובדה שאורפז מעמיד את כל ההבדל בין העולם
האלוהי ובין עולם שבו שלטת אידיאליזציה של רוע על עניין אחד ויחיד :קיומו או
העדרו של החסד .נגד הביקורת האורפזית על אודות חסר בהומניזם שמתבטא
בדמות הצליין החילוני ,מציע אם כן החסד החילוני תשובה אתית במישור
הבינאישי ,ומבין השיטין עולה שאורפז עצמו מכיר בכוחה של תשובה זו.
סיכום
האפשרות שמציע הצליין החילוני לבחינת גבולות ומגבלות של דתיות וחילוניות וגאולה,
מחדדת את משמעותן של חילוניות ודתיות בין עמדותיהם של המאמין ,הכופר
והאגנוסטי ,ומעוררים את שאלת ההגדרה של דתיות וחילוניות .מבלי להתחייב לגבי
הראשונה ,תשובתי שלי לפחות בעבור האחרונה היא מינימליסטית – חילוניות בעבורי
היא כלל העמדות שאינן מעוגנות בהקשר מטפיזי ,טרנסצנדנטי או דתי כלשהו ואינן
מניחות את קיומם של ישויות טרנסצנדנטיות ,כוחות על-טבעיים או עולם אחר שונה
מעולמנו או נעלה ממנו )דוגמת מלכות שמים ,עולם אידיאות אפלטוני וכיוצא באלה(.
אפיון כזה של חילוניות מוציא מגדרה עמדות רווחות ומגוונות ,שלפיהן יש יחס מורכב
בין חילוניות לרליגיוזיות ,אך מה שיפה לתפיסה כזו של חילוניות יהלום מכוח קל וחומר
גם תפיסות חילוניות שמקיימות ִקרבה רבה יותר לרליגיוזי.
\ 2013 \ 120גג
29
החסד החילוני משוחרר גם ממחויבות לדיבורים ברוח "מות האלוהים" נוסח ניטשה;
חילון החסד אינו נזקק לנקודת התייחסות כזו לאל ,אלא משתמש לצרכיו במושג
שהתפתח היסטורית במסגרת דתית .בכך הוא מדגים כיצד מושג דתי )לפחות במקורו(
יכול למלא תפקיד חשוב בתמונת עולם חילונית ,אם וכאשר הוא איננו מהווה ביטוי של
צרכים אמוניים ואיננו נשען על הביטחון בדמותו של האל כדי לאפשר למושג הזה
לתפקד בתמונת העולם שבה הוא נטוע ,וכי מחשבה ביקורתית חילונית יכולה להכיל
רבדים תיאולוגיים.
ואולם ,התמונה מורכבת יותר מכך – מנקודת מבט דתית ,ניתן לחשוב על פרויקט החילון
הזה כעל דרך נוספת להפצת החסד האלוהי בעולם" ,מעל לראשה" של הפילוסופית
המחלנת; למעשה ,במילים אלו תיאר האב מרסל דיבואה המנוח ,נזיר ופילוסוף ,את
הפרויקט הזה כשהצגתי אותו בפניו .מבחינתי ,אין בכך כל קושי; להפך :תפיסה כזו של
האידיאל הזה עשויה להפכו לרלבנטי ואפילו לאטרקטיבי גם בעבור קהלים דתיים.
את הדיבור על אודות הדיאלוג הפורה שחילוניות עשויה לקיים עם הדת ומנעד היחסים
האפשריים בין דתיות לחילוניות ובין תיאולוגיה לפילוסופיה – שהחסד החילוני שפותח
בספרי הובא כאן גם כמצע לדיון בהם – הולם לחתום בדברים שכתב דויד גרוסמן לפני
כעשרים שנה במסה "שפה מיוחדת ,פרטית":
"האם יש הבדל מהותי בין סתמיותה של החילוניות לגבי רוב החילונים ,לסתמיותה של
הדת לגבי רוב הדתיים? ] [ ...רק השלטים לצד דרכי הבריחה שלהם שונים .מבחינה זו יש
אפילו קווים מסוימים של קירבה בין המאמינים המובהקים לבין החילונים המובהקים :יש
משהו 'חילוני' מרתק במאמין המהלך תמיד על פי התהום של אמונתו ,כשם שיש משהו
'דתי' בייאושו של החילוני הצועד על קו הקץ של עצמו :בדחף שלו לאלץ את המציאות
להודות בכך שתיתכן בה משמעות כלשהי ,אפילו רגעית ] .[ ...גם החילוני המובהק וגם
הדתי המובהק הם אנשים שתקווה כלשהי )אמונה?( עדיין מפעמת בהם כמין יצר[ ...] .
התקווה והיצירתיות והסקרנות הן שעושות את החילוני הזה והדתי הזה לדומים כל כך
בעיניי :אצל שניהם קיימת הנכונות להפוך את חייהם שלהם לזירה של התרחשות
אינסופית ,כלומר ,להפוך את חייהם לחיים ממש ,לא למשהו שהוא רק היפוכו של
המוות .ושניהם אומרים בכך ,קודם כל ,דבר מה חשוב על האדם ,לפני שהם מדברים על
האלוהים".12
ד"ר דנה פריבך-חפץ היא פילוסופית שפרסמה מאמרים בנושא אהבה ,נדיבות ,מוות וחילון,
והייתה שותפה בעריכת אסופת המאמרים מועקה וגאולה בעריכת יובל לוריא ,הוצאת
אוניברסיטת בן-גוריון (2003 ,והאנתולוגיה משמעות החיים בעריכת אסא כשר ,הוצאת הקיבוץ
המאוחד ועמותת יהורז .(1999 ,לצד עבודתה הפילוסופית היא עוסקת בעריכת דין חברתית
ובעריכת ספרי עיון.
12עיתון ,77עמ' .61
גג 121 \ 2013 \ 29
עדינה מור -חיים
תמונות של הֶ עְ ֵּדר וגעגוע
על ספרו החדש של אשר רייך חומר נפש
נוסח ההקדשה שבפתיחת ספרו ה 16-של אשר רייך" :לזכרו של צחי בני /,על מכת היעדרותו
מחיי /ועל הגעגוע אליו /בלילות כבימים" ,מסמן את תוכנו ,שבו מועלים זיכרונותיו מן העבר
ומן ההווה מתוך תחושות של העדר וגעגוע .כל זיכרון מעוצב בתמונה כניסיון פיוטי להתגבר על
העדר כמצב קיומי כלל-אנושי ועל ההעדר הפרטי של בנו צחי .נושאי התמונות תופסים את מרב
זוויות הצילום בחיי רייך ,כפתרון לתחושת ההעדר ,ולסכנה האורבת לאדם מהשתנות העתים,
המאיימת על אחיזתו בשיגרה :יש ביניהן תיאורים של סדרת "תמונות מאלבום משפחתי",
"תמונה שיש לה מחשב" ,סדרה של "תמונות דיגיטליות"" ,תמונת מחשבה"" ,תמונה אפשרית"
ועוד תמונות המציעות אלטרנטיבה לריק חיי אדם לנוכח היותו בר-חלוף בשימור זיכרון המעניק
משמעות לחייו.
רייך כותב יותר מחמישים שנה ,ואף על פי שנראה כאילו שיריו מתוכננים וסובבים סביב נושא,
הרי שמה שבולט ביצירתו הוא הדחף היצרי לכתוב ולבטא את רחשי לבו .גם כאן לא ברור אם
אבדן הבן זימן את השירים ,או השירים קדמו לאבדנו .כדרכו של רייך ,אין בשיריו התייחסות
קפדנית לסדר זמנים ,ואין חשיבות האם השיר הוא פרי בדיון בכיסוי של אמת ,או להיפך.
המיומנות הרגשית והניסיון הפואטי אינם גוברים על הזימון של המילה הקוראת לו להיכתב.
חומר הנפש ,או חומר הנפץ ,רק מקשטים את המציאות שהחולף והמקרי בה משאיר חותם בל
יימחה על הביוגרפיה ,שאף היא נתפסת על ידו כדמיון – היה או לא היה .התחושות ,הן אלה
שקובעות.
ייתכן שזו הסיבה לכך שרייך נוקט עמדה שווה כלפי אירועים גדולים כקטנים ,ובתיאור פיסות
זמן ארוכות כקצרות ,כתשובה לגלי הגאות והשפל של המציאות השרירותית .התמונות
מתכווצות ונמתחות באמצעות הכתיבה כחלק מהתמודדות עם גחמותיה של יד הגורל המכה ללא
כל התראה מוקדמת .כנגדה עומדת יד היצירה הנשמעת למרותו של המשורר ,והופכת את הריק
לשירה שבה הוא קובע את חוקי המציאות ,ומחזירה אותו לעולם התחושות הפרטי שלו ,כפי
שמבטא זאת המשורר בשיר הפותח את הקובץ" ,תמונת פתיחה" ) עמ' :(11
יבה
וְ ַכ ֲא ׁ ֶשר ָאקוּ ם ִמ ׁ ּ ֻש ְל ַחן ַה ְּכ ִת ָ
וְ ֶא ְסגּ ֹר ַעד ְלהוֹ ָד ָעה ֲח ָד ׁ ָשה ֶאת ַה ִּתיק
נִ ְמ ָצא ַה ּכֹל ׁ ָשוֶ ה ְּב ֵעינַ י וְ לֹא ָל ִריק -
וְ ַה ׁ ּ ִש ִירים ׁ ָשוְ א יִ ְת ּבוֹ נְ נוּ ַּב ֵ ּגאוּ ת ַה ִּד ְמיוֹ נִ ית ְּכמוֹ
ָל ְב ׁשוּ ּ ִפ ְתאֹם ֶאת ׁ ֵש ֶפל ַה ְּמ ִציאוּ ת
אשר רייך .חומר נפש .הוצאת קשב לשירה.2013 ,
\ 2013 \ 122גג
29
וַ ֲאנִ י דּ וֹ ֶמה ְל ִמי ׁ ֶש ׁ ּ ָשב ַע ְכ ׁ ָשו ְלעוֹ ָלמוֹ
ַה ָ ּק ָטן ֵמ ָח ָד ׁש וְ ָח ׁש ,וְ ָח ׁש ---
עם ארגז כלים זה יוצא רייך לדרך גם בקובץ זה כשלעתים נראה שהוא בודה תמונות מלבו
ומפתחן מחדרי לבו ,או אף הן ניצבות מולו והוא מצלם אותן בכתיבה כהתמודדות עם המוות,
כפי שהדברים נאמרים באופן גלוי בשיר "חתימה" הלפני אחרון בקובץ )"חתימה" עמ' :(103
ֹאש
ְּכ ׁ ֶש ַה ָּמוֶ ת זוֹ ֵקף ר ׁ
ַה ׁ ּ ִש ָירה נִ ְב ַל ַעת ֵמ ַע ְצ ָמ ּה
ִוּב ׁ ְש ִת ָיק ָת ּה ַה ְ ּגדוֹ ָלהַ ,ה ִאם
נַ ִּכיר ֶאת ַע ְצ ֵמנוּ ? ֲאנִ י ּכוֹ ֵתב
ְּכ ֵדי לֹא ָלמוּ תֲ ,א ָבל ַה ָּמוֶ תַ ,ה ָּמוֶ ת...
ְמ ַא ֵ ּים ָע ֵלינוּ עוֹ ד ֵמ ֶר ֶחם ִא ֵּמנוּ
וַ ֲאנִ י ְמ ַק ֵ ּים ִא ּתוֹ ַמ ֲאזָ ן ׁ ֶשל דּ וּ ִ -א ּיוּ ם.
תחושות ההעדר והמוות המלוות את רייך כמצב קיומי פילוסופי
וכביטוי לחוויות אישיות שחווה במשך חייו ,מתגברות עם מותו-
העדרו הפתאומי של בנו-יחידו צחי ,משורר וצייר שחייו ויצירתו
נגדעו באחת ומועלה בזיכרון האב בשיר הדואב מתוך סדרת אלבום
תמונות משפחתי )עמ' :(12
ִה ֵּנה ְּבנִ יְּ ,בנִ י ַה ָ ּי ִחידִ ,עם ָחזוּ תוֹ ,
ַמ ֲחזִ יק רוֹ ֶבה ְמיֻ ׁ ּ ָשן ְּביָ דוֹ ָה ִע ֶ ּו ֶרת.
ִמ ְת ָ ּג ֶאה ִּבי ַעד ְמאֹד,
ְליֶ ֶתר דִּ ּיוּ קְּ ,בק ֶֹמץ דָּ ִמי ַה ׁ ּ ָשפוּ ְך.
אל הטרגיות שבאבדן הבן משתחלת אירוניה דקה בתמונת הבן המחזיק רובה ישן ,ומהגאווה
באביו המיוחסת לו ולדמו השפוך ,כהיפוך תפקידים בחווייה הישראלית ,האב גאה בבנו החייל.
כאן דם האב נשפך כביטוי לכאב ולתוכחה עצמית ,שאותה שומע הוא מאימו ,שאינה עוד בחיים.
רוחה גוערת בו בדמיונו מן התמונה וממשיכה לייסרו על עזיבתו את הדתָ " :ל ָּמה יָ ׁ ַש ְב ָּת ָּכאן
ִּב ְמאוּ ַרת /חוֹ ְט ִאיםִ ,ק ַּב ְל ָּת ָענְ ׁ ְש ָך ִמ ֵידי ַה ּבוֹ ֵרא") ./עמ' ,(13כביטוי לאמונתה הדתית שזה עונשו על
עזיבתו את הדת והתחברותו ל"חוֹ ְט ִאים" .גערותיה של האם מסתירות את דמות אביו ממנו
התייתם בהיותו בן ,8גם בשיר היחידי בספר בשיר מתוך אותה סדרה של אלבום משפחתי )עמ'
:(20
ָא ִבי ׁ ֶש ֵּמת ְּביַ ְלדוּ ִתי ַה ֻּמ ְקדֶּ ֶמת
זָ כוּ ר ִלי הוֹ דוֹ ת ָל ַא ְל ּבוֹ ם ַה ִּמ ׁ ְש ּ ַפ ְח ִּתי
גג 123 \ 2013 \ 29
ׁ ֶש ִא ִּמי ִט ּ ְפ ָחה ְל ַה ֵּלל וְ ִהיא ָעשְׂ ָתה ָל ּה
ְּתמוּ נָ ה ַא ַחר ְּתמוּ נָ ה ְּבנֶ ֱא ָמנוּ ת
ִוּב ְד ֵבקוּ ת ַּכ ֲעבוֹ ָדה זָ ָרה.
ְּבתוֹ ַד ְע ִּתי נִ ׁ ְש ְק ָפה ּכֹה ַ ּג ְלמוּ ָדה
וְ ָת ִמיד ִ ּג ְּל ָתה ְל ַע ְצ ָמ ּה ְּכ ֻמ ְפ ַּת ַעת
ׁ ֶש ִה ָּנ ּה עוֹ ֶד ָּנה ַּב ַח ִ ּיים.
חוויית האבדן הפרטי מתרחבת בהבאת תמונות מחיינו הציבוריים ,כמו תמונת פיגוע בבית קפה
תל אביבי ,ממנו יוצא המשורר כשחולצתו מוכתמת בדם .התמונה עשויה קולאז' פואטי של בדיון
ומציאות ,אישי וציבורי ,עבר ועתיד ,המעביר את תחושת הזוועה המלווה את המשורר ממעגל
המוות המתרחש סביבו ,והוא שואל את אחותו הקטנה בשיר באותה סדרהַ " :מה ִּלי וְ ַל ָּמוֶ ת?"
)עמ' (12ואותנו הקוראיםֲ " :הזֶ הוּ ַה ֵח ֶלק ַה ַחי ׁ ֶש ְּב ׁ ִש ְממוֹ ת ַח ֵ ּיינוּ ? " )שם(.
השאלה הדואבת מתאימה לשיר המסוים הזה .כמו בכל שיריו של רייך ,כל שיר קיים לעצמו
ולאורך הנשימה שהוא מגיע .בשירים אחרים יש ביטויי שמחה ואהבה למראה תמונות הנכדים,
אשתו האהובה ,אלישבע ,ההווה הקורא לרייך להמשיך לחיות בשירתו ,בשל העתיד הטמון
בילדות ובראשוניות מזווית ראייתו של משורר המבין לנפשם של הצעירים ולנפשה של האהבה,
שהיא מקור השירה .בשיר יפהפה ומלא אור מתגלה רייך ברכותו וביכולת ההתחדשות שלו
הספוגה באופטימיות ושמחה כמו בשיר "תמונת רותם" ) עמ' :(34
נֶ ְכדִּ י ֶּבן ַה ׁ ּ ְשנָ ַתיִ ם ָע ַמד ַּב ַח ּלוֹ ן וְ ׁ ָש ַאל:
ַס ָּבאֵ ,איפֹה ֵהן ַה ַ ּג ּבוֹ ת ׁ ֶשל ַה ָ ּי ֵר ַח?
יה ָע ְמ ָדה
ָל ַק ְח ִּתי אוֹ תוֹ ֶאל ַה ׁ ּ ִשדָּ ה ׁ ֶש ָע ֶל ָ
ֻק ְפ ַסת ֵעץ ְמ ֻג ֶּל ֶפת וְ ָא ַמ ְר ִּתיָ :ס ַג ְר ִּתי אוֹ ָתן
אתי אוֹ תוֹ עוֹ ֵמד
ָּכאן ִּב ְפנִ יםַ .א ֲח ֵרי זְ ַמן ָמה ָמ ָצ ִ
ְליַ ד ַה ֻ ּק ְפ ָסה וּ ְמ ַה ֵּסס ִאם ִל ְפ ּת ַֹח וּ ְל ָה ִציץ ָּב ּה
ְל ַב ּסוֹ ף ּ ָפ ַתח וְ ִה ִּביט ֲא ֻר ּכוֹ ת ַּב ֻ ּק ְפ ָסה ָה ֵר ָיקה -
וְ ָא ַמר ִלי" :ר ֶֹתםָ ,ס ַגר וּ ָפ ַתח וְ ַה ַ ּג ּבוֹ ת ָעפוּ !" וְ ָאז
ָרץ ִל ְראוֹ ת ִאם ֵהן ַעל ּ ְפנֵ י ַה ָ ּי ֵר ַח.
הספר כמו חיינו טעון בכל המטענים האפשריים שלנו כבני אדם ,אותם מנטרל רייך ברכות
ובהשלמה ,לאחר סערות נפש ותהפוכות שאת צערן הוא מטביע בכתיבה מחכימה ומעשירה.
עדינה מור-חיים היא משוררת ,מבקרת שירה ועורכת לשונית .באחרונה ראה אור ספרה הקול הנכון,
מבחר מאמרי ביקורת על שירה ופרוזה ,בהוצ .עיתון .77
\ 2013 \ 124גג
29
דוד אדלר
משורר ללא מקום
על חלומות סגורים ,מבחר שירים 1961-2011מאת שלמה לאופר
הוצאת קשב לשירה ,ורפי ויכרט עורכה הראשי ,עשו מעשה חשוב ,הראוי לתהודה הולמת בקרב
אוהבי השירה ,כשהוציאו לאור את "חלומות סגורים" מבחר משיריו של לאופר )יליד ,(1940
שנכתבו ביובל השנים האחרונות ) .(2011-1961מבחר שיריו פותח בשער "שירים מאוחרים"
הכולל שירים רבים שטרם פורסמו בספר ולאחריהם שירים שהופיעו בששת ספריו הקודמים ,כמעט
ללא שינויים .בהמשך מופיע השער "שירים מחוץ לזמן" ,שלמרבה התמיהה וללא סיבה מובנת,
מרבית השירים הכלולים בו הופיעו בספריו הקודמים .הספר נחתם בשיח רב עניין בינו לבין פטר
קריקסונוב.
בשיח זה אומר לאופר" :כמו שאני עצמי חי במין ריחוף נפשי ,איזו ערפיליות דקה האופפת אותי
תמיד ,אני חושב שגם השירים שלי כך ,מרחפים ".והוא מוסיף ביחס לשירת קאמינגס "שדווקא
בזכות הניתוק מהמציאות ,הוא )קאמינגס ,ד.א (.משקף אותה בדרך האמיתית והעמוקה ביותר".
ניתוק זה מאפיין את שירתו שלו לא פחות ושיקוף המציאות בדרך זו הוא חלק מהותי משירתו.
תלישותו של לאופר מ"מקום" כלשהו ,אם זה ה"מקום הפיזי" )הארץ ישראלי או הישראלי( ,אם זה
ה"מקום היהודי" ,או "המקום" כשם נרדף לאלוהי ישראל ,נובעת מחיבורו העמוק לעולם השירה,
האמנות והתרבות האוניברסליים ומהתמקדותו בעולמו הפנימי העשיר ,הסבוך והמיוסר.
ה"מקום" החליפי של לאופר ,בכל המשמעויות הללו ,הוא התרבות המערבית בכל היקפה .היא גם
אלוהיו .שמות היוצרים המוזכרים בספר
בתחומי האמנות הפלסטית ,המוסיקה,
הספרות ,הקולנוע וההגות הם רבים ,רבים
מאוד ,עד שנראה שלמי שאינו מוזכר יש זכות
מוצדקת לחוש מקופח ,ואף לתבוע את עלבונו
מעם המשורר .למעשה ,אין זה מצעד של
נפנוף בשמות סתם ,או התנאות בתרבות
עשירה ,שכן כל היוצרים המוזכרים מוצאים
מקום טבעי והולם בקונטקסט השירי .יותר
שלמה לאופר ושער ספרו החדש חלומות סגורים
מזה ,חשים את הקשר הטבעי ,האינהרנטי
והעמוק בין שירתו של לאופר לבין אותם "שמות" .שמות אלה אינם מקומיים ,וגם אם יש ביניהם
יהודים )כמו קפקא למשל ,שרישומו ניכר מאוד( אין ליהדותו כל משקל.
במקביל ,הנושאים המרכזיים בשירתו ,המשקפים את עולמו הפנימי המיוסר ,הם הייאוש ,הדיכאון,
החרדה ,הבדידות ,חוליי המוח והלב ,המוות ,האדונית-גבירה ועוד .נושאים אלה המאכלסים
בצפיפות את מבחר שיריו הנוכחי ,בולטים עוד יותר בכמה מספריו הקודמים .הם באו לידי ביטוי
כבר ב"עלווה ואפר" ) ,(1984ביטוי שהתחזק והעצים ביופיו של קווזימודו ) (2000ובמדגסקר
) .(2008אך גם בשירים בספריו המוקדמים )הצהוב חודר לירוק ,1973 ,קולות בצבעי מים,1968 ,
גג 125 \ 2013 \ 29
הערב יבוא אורח (1964 ,ניתן למצוא סימנים מבשרים לכך .על אפיונם המפורט של כל אלה ראוי
שייכתב מאמר נפרד.
"חלומות סגורים" הוא שם הולם לספר זה ,כי אין צירוף-מילים מדכא ממנו .אם אין הווה ואין
עתיד וגם החלומות סגורים -מה נשאר? – מאומה .אולי רק דיכאון אחד גדול שאין לו מרפא
ותכלית .שירי המבחר רוויים בייאוש שאין עמוק ,הרמטי וסופי ממנו ,בחרדות חסרות מוצא -אך
אל לקורא להירתע .כי זהו ייאוש מזוקק ונהדר בפואטיות שלו )"את תשוקתי אני סוגר במרתף/
עבש .את אהבתי באזיקי ייאוש"( .הכול "סגור" ואזוק :התשוקה ,האהבה.
כקורא בשירים אלה לא חשתי מדוכא ,כי אם הוקסמתי .לאופר מוכיח שאם יודעים לתאר את
הדיכאון במורכבות וירטואוזית -הוא נעשה נוח יותר ,לפחות לקורא ,אך כנראה לא לכותב )כי
אצל לאופר אין דבר שיגרום לרוגע ומרגוע ,לנחמה קטנה ,ולו לשעה קלה" ,אני פוחד ...מהשירה,
שהיא רוח על פני השיממון"" ,המשורר הזועק מעיוורונו את קללת השירה"( .במצבים דומים ,יש
הפונים לאלוהים ,אם בתחינה או בהתרסה .אצל לאופר ,אלוהים בכלל ,ואלוהי היהודים בפרט ,הוא
מחוץ לתחום .אין אזכור או אפילו רמז של טרוניה ,כטרוניית איוב כלפי האלוהים .קווזימודו – כן;
איוב – לא.
אך לא רק האלוהים והיהדות הם מחוץ לתחום .הספר מנותק לגמרי מההוויה הישראלית .אם אצל
חיים גורי השירה אינה יכולה בלי "היופי המקומי המסרב להיפרד מהתמונות המוכרות" ,אם זה
בעכו ליד המעגן או בנוף "קוצים ,...חוחים וברקנים וקמשונים ודרדרים" ,בהרי ירושלים או בהר
עיבל ,אצל לאופר אין זכר לכל אלה .ואין זכר גם ל"מצב הלאומי" המאתר את גורי בכל מקום ,גם
בשירתו הכי אינטימית .לאופר לעומתו "סגור בחלומותיו" והם סוגרים לו את מראות העולם
"המקומי" הסובב אותו .הם סוגרים לו את המדבר הקרוב ואת אופק ים המלח שבהם הוא יכול
לצפות אם ירחיק מאות מטרים ספורים ממקום מגוריו .אין הוא מביט בנוף הפתוח מזרחה ,אך גם
הבתים הערביים היפים בקצה רחובו נעלמים ממנו .גם ריח הפלאפל )יסלח לי החומוס!( וריח השמן
המבעבע משם ,אינו מגיע אליו .במובן זה הוא מקיים באדיקות את הכתוב בשירו של חזי לסקלי
"על השירה לגור בדירה /בלי חלונות".
לאופר יפקוד במסעותיו הפואטיים את המקומות הכי נידחים והכי בלתי צפויים ,מקסילורדה
שבקווקז שם "הומצא הפחם" ,ו"תופרת כפרית באוזבקיסטן ,תרזה שמה ,שבטבור בטנה מנץ הכפור
המכנס .הוא יתור במקומות הכי אקזוטיים ורחוקים אחר האלבטרוס האגדי,
כמו כוכב" שגילתה את ִ
הלבנים
עטור המטען הפואטי העודף .הוא יהיה בכל מקום" ,בלובליאנה או בלפלנד ,לא חשוב ,ליל ִ
לבן "...אך אל תחפשו את הברושים והאורנים ,כי לא תמצאו .הוא שייך לאירופה ותרבותה
)"הנסיכה אלבה עומדת בתוך ציור של גויה"( .הדבר אינו נובע מזיכרונות ילדות .לאופר הגיע
לארץ בגיל שמונה וזיכרונות ילדותו נמחקו לחלוטין ,לדבריו ,מגיל שבע בערך .גם דליה רביקוביץ,
כשהרגישה צורך בכך ,הרחיקה למדגסקר ,לזנזיבר ,לקמרון ,לצפון הרחוק ולעוד מחוזות-חפץ
רחוקים אחרים; אך היא הייתה גם כאן והתבוססה בבוץ של מחנות הפליטים .נראה שהסיבה
העיקרית לכך ,ששם ,במקומות הרחוקים ,ניתן וקל יותר להרחיק את הראייה ,את החזיונות ,את
תעתועי המראות ,את החלומות המסויטים .קרקע המציאות – לא בבית ספרו של לאופר .הדמויות
מרחפות אולי ,אבל המציאות נשקפת מהן מצדה היותר עמוק ,האפל ,הלא צפוי ,כן ,גם ההזוי ,אבל
עדיין סוג של מציאות תודעתית .אחרת ,אם הכול היה תלוש ושרירותי ,נישא על כנפי דמיון פרוע,
\ 2013 \ 126גג
29
זה יכול היה אולי להיות מרהיב ,כמו הכדורים בידיו האמונות של להטוטן ,אבל הרבה פחות מעניין
ועמוק .בשירי לאופר אין זו סתם הזיה תלושה ,זו הזיה שמשקפת מציאות ,כפי שהוא מעיד ,כאמור
למעלה על שירת קאמינגס .הוא הולך בזאת גם בעקבות דמות אחרת שהוא מדגיש את קרבתו
אליה ,קפקא .כמו ש"אמריקה" של קפקא ,משקפת ,לעניות דעתי ,את אפיוניה העמוקים של
אמריקה ,שקפקא לא ביקר בה מעולם – כך גם שירתו של לאופר.
מעניינת העובדה שגם לשונו של לאופר אינה כבולה לרובד לשוני המשקף תקופה או מסורת
יהודית מוקדמת .אף שבשיריו ניתן למצוא עושר לשוני נדיר ,שפתו אינה יונקת מרבדים שונים של
השפה העברית לדורותיה .אין לה ,למשל ,זיקה ישירה ללשון חכמים .אך אף על פי שהיא כולה
לשון בת-ימינו ,היא נפרשת כמניפה מרהיבה .נראה שכל מילה נבחנה בעדשה מגדלת למידת
דיוקה ,וכל צירוף מילים נשקל ברגישות לשונית שאין מעודנת ואנינה ממנה .ממש כמו שכל
תיאור ,דימוי ,או מטפורה עוצבו ברגישות פואטית נדירה ,מדויקת להפליא ,כשל צייר מחונן.
הדוגמאות רבות :בשיר "אהבתו של קפקא" הוא פונה למילנה "מגניבה מבט /לעבר בעלך שקו
קישח בגבו מותירך חסרת /אונים" .וכן "עדשות כבדות ַחתלו עיני ילד"" ,ודארל ,איש קטן ,אפל,
נמוג במילים" .וכן "את מכאוביהם אוסרים בתאנים" המיוחד והאנין ,וגם "לשוני היא רקדנית
פלמנקו קשישה ,והשיניים /מלוות אותה בנקישה" .הדימויים פרועים לעתים ,אך הלשון תמיד
מדויקת ,מעודנת ,עשויה בטעם טוב.
מבחינה לשונית קיים הבדל מהותי בין שיריו המאוחרים של שלמה לאופר לבין שיריו המוקדמים
יותר :בשיריו המאוחרים אין ביטויים שיש בהם ,ואפילו מעט ,מן היסוד השגור והידוע .הם נקיים
מכל קלישאה או אפילו מצל קלוש שלה ,ולכן גם נמנעים מציטוטים או מהדהודים של צירופי
מילים מהמקורות .בשירו "יופיו של קווזימודו" בספר הנושא שם זה הוא מתייחס לכך בדרכו
האינטליגנטית" :על אלונקת-נייר שוכבת מלה ,שותתת קלישאות; /הרופא הוא משורר חולה/
והתרופה בליל של אנחות" .נראה שבספריו המוקדמים מאוד לשונו ינקה יותר מהמקורות היהודיים
והייתה מקומית יותר ובמובן מסוים נשאה גם מטען-עודף של ספק-קלישאות .שורות מוקדמות
כמו "על גשר הפלדה הדק והארוך ישבנו גם בכינו /כי לא ידענו כלום על אהבה ,".וכך גם "שלא
מן השורה" וכן "כאבן מאסו הבונים" )כולם מתוך הקובץ "הצהוב חודר לירוק" ,(1973 ,לא היו
עוברות כנראה את המבחן המעודן של לאופר המאוחר .לא שזו שירה גרועה ,כלל לא .אבל לאופר
המאוחר היה ודאי מתמיר אותם בביטויים לא שגורים ,מפתיעים ,מהממים ,כדרכו המאוחרת.
עם זאת ,הבגרות השירית ניכרת כבר בשיריו המוקדמים כמו בשיר הארס-פואטי "שיר מוזר"
בקובץ זה מ .1973-כבר כאן הוא כותב על "דמיון הנמצא בהלם" ומסמן את הכיוון הכללי של
שירתו .שירה אישית מאוד המנותקת מכל הקשר מקומי ,לאומי ,יהודי או דתי .בשל אישיותו
ואופיו ,כפי שהוא מעיד באותו שיח ,לאופר מודר כמעט לחלוטין מהשיח של עולם השירה והוא
"משורר ללא מקום" גם במובן זה .ראוי שאסופת שירים זו תעמיד אותו במרכז הבמה.
ד"ר דוד אדלר – מהנדס רפואי שעבודות המחקר שלו ,שהתפרסמו בכ 50-מאמרים ,התמקדו במודלים לפעולת
הלב ובמכשור והנדסה רפואית .ספר שיריו "סקיצות לתמונה בלתי שלמה" התפרסם בתחילת 2012בהוצאת "אבן
חושן" וזכה ב"פרס רמת גן לשירת ביכורים ."2013 ,כן זכה בתחרות "שירה חדשה" מטעם "צומת ספרים" ).(2010
שיריו ומאמריו הספרותיים התפרסמו בכתבי עת רבים.
שלושה ספרים של פרופ' זיוה שמיר
הזמנות בכתב או בטלפון
הוצאת ספרא ,איגוד כללי של סופרים בישראל ,רח' קרליבך 11תל-אביב
טל 03-6950032 ;03-6950019 .פקס03-6950012 .
ידידי איגוד הסופרים facebook -
www.sofrim.org.il
igudil@netvision,net.il
ספרי ספרא בשיתוף עם הוצאת הקיבוץ המאוחד
\ 2013 \ 2גג
29
ספרים חדשים בספרא
הוצאת ספרא ,איגוד כללי של סופרים בישראל ,רח' קרליבך 11תל-אביב
טל 03-6950032 ;03-6950019 .פקס03-6950012 .
ידידי איגוד הסופרים facebook -
www.sofrim.org.il
[email protected]
ספרי ספרא בכל חנויות הספרים
© Copyright 2024