1. No category

‫© כל הזכויות שמורות‪ ,2002 ,‬משטרת‪-‬ישראל‬
‫אגף קהילה ומשמר אזרחי‬
‫הודפס בישראל‬
‫משטרה וחברה‪ ,2002 ,‬גיליון ‪ ,6‬עמ' ‪208-173‬‬
‫הדפסות של מאמרים בודדים (‪)Reprints‬‬
‫ניתן לרכוש במערכת‬
‫נסיון התאגדות השוטרים בישראל ‪:1979-1978 -‬‬
‫אנטומיה של כשלון התארגנות‬
‫אבי סמובסקי* ותמר אסתרמן‪-‬מדינה**‬
‫* שירת במשטרה בין השנים ‪1979 - 1975‬‬
‫** מפקח‪ ,‬מדור מחקר וניהול ידע‪ ,‬אגף קהילה ומשמר אזרחי‪,‬‬
‫משטרת‪-‬ישראל‬
‫(נתקבל במערכת בפברואר ‪ ,2001‬אושר לדפוס באוקטובר ‪)2001‬‬
‫מאמר זה מהווה סקירה היסטורית של הניסיון הראשון והיחיד‪ ,‬עד היום‪,‬‬
‫להקמת איגוד מקצועי במשטרת‪-‬ישראל‪ ,‬שראשיתו בתחילת ‪ 1978‬וסופו‬
‫בשלהי ‪ . 1979‬עד אז‪ ,‬במשך שלושים שנה‪ ,‬לא הוקם בארץ איגוד שוטרים ואף‬
‫לא נעשה ניסיון להקים איגוד כזה‪ .‬יתרה מכך‪ ,‬התפיסה שרווחה הייתה‪,‬‬
‫שהקמת איגוד כזה או חברות בו מנוגדת לחוק ולפקודת המשטרה‪ .‬תפיסה זו‬
‫הופרכה על‪-‬ידי יוזמי ועד השוטרים (בתחילת ‪ ,)1978‬אשר טענו (ואף הוכיחו‬
‫את טענתם)‪ ,‬שהיחסים בין השוטר למשטרה הינם יחסי עובד‪-‬מעביד‪ ,‬וכי אין‬
‫כל מניעה חוקית להקמת איגוד מקצועי של שוטרים‪ .‬התארגנות זו נבלמה‬
‫לבסוף רק בעקבות חקיקה בכנסת‪ ,‬אולם‪ ,‬בעקבותיה זכו השוטרים בהישגים‬
‫לא מבוטלים‪ :‬מצוקת השוטרים עלתה לתודעה הציבורית‪ ,‬הוקמו המועצה‬
‫הציבורית לרווחת השוטר ומוסד נציב קבילות השוטרים‪ ,‬והוקנתה זכות‬
‫ערעור לשוטרים בדיון משמעתי ובדיון משפטי של בית‪-‬הדין של המשטרה‪.‬‬
‫במקביל (יש אומרים בגלל ההתארגנות ויש הגורסים למרות ההתארגנות)‪,‬‬
‫הושוו השכר והתנאים הנלווים של השוטרים לאלה של משרתי הקבע בצה"ל‪.‬‬
‫המאמר סוקר את התאגדויות השוטרים בעולם המערבי‪ ,‬מנסה לעמוד על‬
‫הסיבות להתארגנות השוטרים ולבחון את הסיכוי לניסיון התאגדות נוסף של‬
‫שוטרים בישראל‪.‬‬
‫‪173‬‬
‫סמובסקי ואסתרמן‪-‬‬
‫מדינה‬
‫נסיון התאגדות השוטרים בישראל ‪ :1979-1978 -‬אנטומיה של‬
‫כשלון התארגנות‬
‫מילות מפתח‪ :‬משטרה‪ ,‬איגוד מקצועי‪ ,‬ארגון שוטרים‪ ,‬נשות השוטרים‪.‬‬
‫כללי‬
‫מטרת מאמר זה להביא בפני הקורא סקירה היסטורית של הניסיון הראשון‬
‫והיחיד‪ ,‬עד היום‪ ,‬להקמת איגוד מקצועי במשטרת‪-‬ישראל‪ ,‬שראשיתו בתחילת‬
‫‪ 1978‬וסופו בשלהי ‪ .1979‬זאת‪ ,‬על‪-‬מנת לבחון‪ ,‬אם יש באותה פרשה לקחים‬
‫הרלוונטיים לימינו אלה‪.‬‬
‫איגודים מקצועיים נוצרו במטרה לקדם את רווחתם הכלכלית והחברתית של‬
‫חבריהם ולהגן עליה‪( .‬סמובסקי‪ .)1968 ,Tannenbaum ;1981 ,‬למרות שכיום‬
‫נתפסים איגודים מקצועיים כחלק פרמננטי של המערכת הכלכלית‪ ,‬אין לשכוח‬
‫שהם תופעה חדשה יחסית‪ ,‬והמצב היום משקף שינוי משמעותי מהימים‪ ,‬שבהם‬
‫המאבק להכרה בזכותם של איגודים מקצועיים להתקיים ולייצג את‬
‫האינטרסים של חבריהם‪ ,‬היה כרוך במאבקים אלימים‪ ,‬לעתים (יחזקאלי‪,‬‬
‫‪ ;2000‬סמובסקי‪.)1981 ,‬‬
‫אם התופעה של איגודים מקצועיים היא חדשה יחסית‪ ,‬הרי שאיגודי שוטרים‬
‫("‪ ,"Police unions‬או "‪ )"Police benevolent associations‬הינם תופעה‬
‫צעירה עוד יותר‪ .‬האיגוד המקצועי של שוטרים באירופה הוקם בהולנד בשנת‬
‫‪ .1887‬בארצות‪-‬הברית נוסדו איגודי שוטרים בין השנים ‪ 1915-1890‬בניו‪-‬יורק‪,‬‬
‫בבאפלו‪ ,‬ברוצ'סטר‪ ,‬במילווקי‪ ,‬בוושינגטון ובפיטסבורג (סמובסקי‪.)1981 ,‬‬
‫איגודי שוטרים פועלים גם במדינות שבסביבתנו הקרובה‪ ,‬כמו למשל בקפריסין‬
‫(ישראל‪.)1998 ,‬‬
‫יחזקאלי (‪ )2000‬מציין‪ ,‬כי ההתייחסויות אל האיגודים המקצועיים של שוטרים‪,‬‬
‫מצד הממסד השלטוני והמשטרתי‪ ,‬שונות במקומות רבים‪ .‬יש הרואים בהם‬
‫‪174‬‬
‫משטרה וחברה מס' ‪6‬‬
‫תשס"ב ‪2002‬‬
‫איזון בריא לפיקוד המשטרה וגורם המשחרר לחצים‪ ,‬המונעים נזקים רבים‬
‫יותר‪ ,‬ויש הרואים בהם סכנה של ממש לגבי יכולת התפקוד של המשטרה‪.‬‬
‫במשך שלושים שנה לא הוקם בארץ איגוד שוטרים ואף לא נעשה ניסיון להקים‬
‫איגוד כזה‪ .‬יתרה מכך‪ ,‬התפיסה שרווחה הייתה‪ ,‬שהקמת איגוד שוטרים או‬
‫חברות בו מנוגדת לחוק ולפקודת המשטרה‪ .‬תפיסה זו הופרכה על‪-‬ידי יוזמי ועד‬
‫השוטרים (בתחילת ‪ ,)1978‬אשר טענו (והוכיחו את טענתם זו)‪ ,‬שהיחסים בין‬
‫השוטר למשטרה הינם יחסי עובד‪-‬מעביד‪ ,‬וכי אין כל מניעה חוקית להקמת‬
‫איגוד מקצועי של שוטרים‪.‬‬
‫המאמר מבוסס על מחקר איכותני (סמובסקי‪ ,)1981 ,‬אשר נכתב תוך מעורבות‬
‫בארגון‪ ,‬בעזרת שימוש בכלים של מחקר אתנוגרפי‪ .‬הכוונה הייתה לנסות ולתאר‬
‫את התהליך‪ ,‬תוך ניסיון להגיע להבנה קונטקסטואלית של התנהגות‬
‫ה"שחקנים" העיקריים בפרשת ארגון השוטרים‪.‬‬
‫הרקע להתארגנות השוטרים ‪ -‬שנות השבעים במדינת‪-‬ישראל‬
‫ובמשטרת‪-‬ישראל‬
‫שנות השבעים במדינת‪-‬ישראל (ליסק‪ :)1983 ,‬שנות השבעים היוו תקופה רבת‬
‫תהפוכות במדינת‪-‬ישראל‪ .‬שלושה אירועים דרמטיים זעזעו את המדינה באותן‬
‫שנים‪:‬‬
‫‪ ‬מלחמת יום הכיפורים ב ‪ ,1973 -‬שלדעת רבים היוותה את הסיכון הגדול‬
‫ביותר למדינת‪-‬ישראל מאז מלחמת‪-‬העצמאות‪ ,‬והביאה למשבר אמון בין‬
‫העם להנהגה‪.‬‬
‫‪ ‬שיאו של משבר זה היה המהפך הפוליטי‪ ,‬יצירת התנועה הדמוקרטית לשינוי‬
‫(ד"ש) ועליית הליכוד לשלטון ב ‪ ,1977 -‬ובראשו מנחם בגין‪ .‬זאת‪ ,‬לאחר‬
‫‪175‬‬
‫סמובסקי ואסתרמן‪-‬‬
‫מדינה‬
‫נסיון התאגדות השוטרים בישראל ‪ :1979-1978 -‬אנטומיה של‬
‫כשלון התארגנות‬
‫שלטון סוציאליסטי‪-‬פרגמאטי שנמשך קרוב לשלושים שנה בהנהגת מפלגות‬
‫פועלים‪ .‬המהפך ביטא את הזעזוע שגרמה מלחמת יום‪-‬הכיפורים‪.‬‬
‫‪ ‬הגעת סאדאת לישראל ב ‪ 1977 -‬והמשא ומתן לשלום‪ ,‬שהביאו‪ ,‬לבסוף‪,‬‬
‫לחתימת הסכם השלום עם מצרים‪ ,‬הגדולה והחזקה במדינות הערביות‪,‬‬
‫ב ‪.1979 -‬‬
‫מלחמת יום‪-‬הכיפורים גרמה לצמצום ניכר במימדי העלייה ולהכבדת העול‬
‫הכלכלי על המדינה‪ .‬הדבר החל להיות מורגש במיוחד משנת ‪ ,1977‬בעקבות‬
‫המהפך הכלכלי‪ ,‬כאשר האינפלציה עברה את גבול מאת האחוזים לשנה‪ .‬כן החל‬
‫גידול ניכר בחוב הלאומי ובגירעון במאזן התשלומים‪.‬‬
‫בהיבט החברתי יצרה מלחמת‪-‬יום הכיפורים דינמיקה של מעבר מקולקטיביזם‬
‫חברתי לחברה אינדיווידואליסטית סקטוריאלית‪ ,‬ושיסוע החברה למחנות‬
‫אתניים‪ ,‬דתיים ואידיאולוגיים קשיחים‪ ,‬שכל אחד מהם (חרדים‪ ,‬מתנחלים‬
‫וכדומה) מגן מתוך גבולותיו על תחושת המשמעות והערך שלו (וולצר‪.)1997 ,‬‬
‫שנות השבעים במשטרת‪-‬ישראל (הוד‪ :)1999 ;1998 ,‬שנות השבעים עמדו‬
‫ברובן בסימן הנהגתו הדומיננטית של שר המשטרה שלמה הלל‪ ,‬שנכנס לתפקידו‬
‫ב ‪ 15/12/69 -‬וסיים אותו לאחר ה"מהפך" ועליית הליכוד לשלטון ב ‪.20/6/77 -‬‬
‫הוא הוחלף על‪-‬ידי השר ד"ר יוסף בורג‪ ,‬עת הפך משרד המשטרה לאגף במשרד‬
‫הפנים‪ .‬בראש האגף עמד מר יעקב מרקוביץ' ממשרד הפנים‪ .‬ארבעה מפכ"לים‬
‫ידעה המשטרה באותה תקופה‪ :‬פנחס קופל (‪ ,)1972 - 1964‬אהרון סלע (‪)1972‬‬
‫שאול רוזוליו (‪ )1976 - 1972‬וחיים תבורי (‪ .)1979 - 1976‬שתי רפורמות ממשיות‬
‫בוצעו במשטרה באותה תקופה‪ ,‬שתיהן בתקופת המפכ"ל שאול רוזוליו‪ :‬האחת‬
‫ "הגיוס הרב שכבתי" (גר"ש)‪ ,‬שפתח את שורות המשטרה לאקדמאים ולקציני‬‫צה"ל ישירות לשכבת הדרגה והתפקיד התואמים את כישורי המועמד‪ .‬התכנית‬
‫הביאה להשבחה של ממש באיכות כוח האדם במשטרה ולגיוס קבוצה צעירה‬
‫ובעלת השפעה‪ ,‬שלא עברה סוציאליזציה במוסדות ההדרכה המשטרתיים ולא‬
‫‪176‬‬
‫משטרה וחברה מס' ‪6‬‬
‫תשס"ב ‪2002‬‬
‫נשחקה במסלול הקליטה‪ ,‬ההכשרה והקידום הקשיח שהיו נהוגים במשטרה‬
‫(נובל‪.)1999 ,‬‬
‫הרפורמה השנייה ‪ -‬קבלת האחריות על בטחון הפנים‪ ,‬הקמת המשמר האזרחי‬
‫(משא"ז) והקמת היחידה למלחמה בטירור (ימ"מ)‪ .‬בחודש אפריל ‪ 1974‬החליטה‬
‫הממשלה‪ ,‬כי משטרת‪-‬ישראל תהיה אחראית על בטחון הפנים‪ ,‬ובכך תישא גם‬
‫היא בחלק מן העול הבטחוני‪ .‬עוד באוקטובר ‪ 1973‬פורסמה ההחלטה להקמת‬
‫הימ"מ וביולי ‪ 1974‬הוקם המשמר האזרחי‪ ,‬בתוקף החלטת הממשלה‪ .‬גם שינוי‬
‫זה גרם לשינוי בתפיסת השיטור‪ ,‬בהגדרת עיסוקי המשטרה‪ ,‬בהשבחת עבודת‬
‫המטה במשטרה ובהידוק הקשר שלה עם סוכנויות ביטחון‪ .‬בטווח הארוך‬
‫השפיע שינוי זה באופן מהותי גם על איכות הקצונה הבכירה‪.‬‬
‫התארגנויות שוטרים במשטרות בעולם המערבי‬
‫התארגנויות שוטרים נראות‪ ,‬אולי‪ ,‬כיום‪ ,‬לא רלוונטיות למציאות הישראלית‬
‫העכשווית‪ ,‬אולם‪ ,‬מאז סוף המאה ה ‪ 19 -‬ותחילת המאה העשרים‪ ,‬הן מהוות‬
‫אורגן טבעי של המשטרה ומשתלבות היטב במערך יחסי העבודה ברוב ארצות‬
‫הדמוקרטיה המערביות‪ .1‬ברוב המשטרות האלה מדובר בארגונים מקומיים של‬
‫המשטרות המקומיות‪ ,‬המאוגדים בארגון‪-‬גג ברמה הלאומית‪.‬‬
‫סמובסקי (‪ )1981‬מדגיש‪ ,‬כי הנסיונות לייסד איגודים מקצועיים במשטרה לא‬
‫היו תהליך פשוט‪ .‬הנסיונות נתקלו‪ ,‬בנוסף להתנגדות המעסיקים‪ ,‬גם בהתנגדות‬
‫דעת הקהל‪ ,‬שציפה מהשוטר להזדהות עם תפקידי המשטרה (שמירה על הסדר‬
‫הציבורי‪ ,‬על חיי הציבור ועל רכושו‪ ,‬תוך התעלמות מצרכיו האישיים)‪.‬‬
‫הרציונל שמאחורי מתן זכות ההתאגדות לשוטרים היה כפול‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫ארגוני עובדים בכלל והתאגדויות שוטרים בפרט‪ ,‬אינם קיימים‪ ,‬כמובן‪ ,‬במדינות‬
‫טוטליטאריות‪ .‬לדוגמא‪ ,‬בגרמניה התפתחו ארגונים כאלה ואף החלו להתאחד ביניהם‪ ,‬אולם‬
‫פורקו עם עליית הנאצים לשלטון‪ ,‬בשנת ‪ ,1933‬וחזרו לפעול רק לאחר מלחמת העולם‬
‫השנייה‪.‬‬
‫‪177‬‬
‫סמובסקי ואסתרמן‪-‬‬
‫מדינה‬
‫נסיון התאגדות השוטרים בישראל ‪ :1979-1978 -‬אנטומיה של‬
‫כשלון התארגנות‬
‫‪ ‬שינוי העמדות בחברה המערבית‪ ,‬הן בתפיסת מהות הדמוקרטיה והן בהכרה‬
‫בזכותו של הפרט להתאגד‪ ,‬ולנהל משא ומתן קולקטיבי על שכרו ועל תנאי‬
‫עבודתו‪.‬‬
‫‪ ‬סיווגם של השוטרים‪ ,‬בניגוד לאנשי הצבא‪ ,‬בקטגוריה של עובדי השירות‬
‫הציבורי ולא בקטגוריה של עובדי ביטחון‪ ,‬כפי שמקובל אצלנו‪.‬‬
‫ארגוני שוטרים קיימים‪ ,‬למשל‪ ,‬בגרמניה‪ ,‬בבלגיה‪ ,‬בצרפת‪ ,‬בהולנד‪ ,‬בדנמרק‪,‬‬
‫בפינלנד‪ ,‬בנורווגיה‪ ,‬בשוודיה‪ ,‬בשוויץ‪ ,‬בקפריסין‪ ,‬וכמובן‪ ,‬בארצות‪-‬הברית‬
‫(סמובסקי‪ ;1981 ,‬יחזקאלי‪ .)2000 ,‬מטרתם היא לקדם את האינטרסים‬
‫הפרופסיונליים‪ ,‬הכלכליים והתרבותיים של השוטרים‪ ,‬ובעיקר להשיג שיפור‬
‫בתנאי עבודתם‪ .‬מטרות אלו מושגות באמצעות חבירה לארגוני עובדים אחרים‬
‫(בדרך‪-‬כלל בשירות הציבורי)‪ ,‬בהשפעה על הרשות המחוקקת‪ ,‬בחתימת הסכמי‬
‫שכר‪ ,‬במשא ומתן עם הרשויות ואם צריך אף בצעדים ארגוניים (סמובסקי‪,‬‬
‫‪.)1981‬‬
‫בעוד שזכות ההתארגנות נתפסת‪ ,‬ברוב מדינות העולם המערבי‪ ,‬כזכות טבעית‬
‫של השוטרים‪ ,‬הרי שמדינות אלה נבדלות ביניהן בעיקר בתחום היחס אל‬
‫השוטרים והחקיקה באשר לזכותם לשבות (הנשק האפקטיבי ביותר של ועדי‬
‫העובדים בכלל ושל איגודי שוטרים בפרט)‪ .‬בגרמניה ובהולנד קיים איסור‬
‫שביתה של עובדי השירות הציבורי‪ ,‬כולל השוטרים‪ .‬זאת‪ ,‬בנימוק ששביתה‬
‫נוגדת את העקרונות המסורתיים של מעמד עובדי הציבור‪ .‬גם בצרפת‪ ,‬זכות‬
‫השביתה אינה ניתנת לשוטרים‪ .‬גם בנורבגיה אסורה השביתה על השוטרים‬
‫(בניגוד לארגונים אחרים בסקטור הציבורי‪ ,‬שם היא מותרת)‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬בשוויץ‪ ,‬זכות השביתה אסורה בפדרציה‪ ,‬אך לשוטרים בקנטונים‪,‬‬
‫שבהם רוב השוטרים‪ ,‬אין הוראות בחוק האוסרות עליהם לשבות‪ .‬בבלגיה‬
‫מאפשר החוק שביתה בשירותים הציבוריים‪ ,‬במקרה של קונפליקט חברתי‪ ,‬וגם‬
‫בדנמרק ובשוודיה יש אפשרות לאיגוד לנקוט פעולות ארגוניות כרצונו‪ ,‬מאחר‬
‫‪178‬‬
‫משטרה וחברה מס' ‪6‬‬
‫תשס"ב ‪2002‬‬
‫שקיימת זכות השביתה‪ .‬בפינלנד קיימת‪ ,‬פורמלית‪ ,‬הזכות לשבות‪ ,‬אם כי‪,‬‬
‫למעשה‪ ,‬ניתן לשלול בחוק זכות זו‪ ,‬עקב ההשפעה האפשרית של השביתה על‬
‫החיים החברתיים (סמובסקי‪.)1981 ,‬‬
‫יש לציין‪ ,‬כי זכות השביתה לשוטרים הינה טראומטית מאוד בעיני הציבור‬
‫ובעיני פרנסיו כאחד‪ ,‬והשימוש בנשק זה מהווה‪ ,‬לעתים‪ ,‬חרב פיפיות כלפי‬
‫המשתמש‪ .‬לדוגמא‪ ,‬בשנת ‪ ,1919‬הנציגות של משטרת בוסטון‪ ,‬שזה עתה‬
‫התקבלה ל ‪ ,)American Federation of Labor( A.F.L -‬פנתה לעיריה‪ ,‬ודרשה‬
‫הכרה וזכות למשא ומתן לתנאי שכר‪ ,‬להטבות נלוות ולתנאי עבודה‪ .‬העיריה‬
‫סירבה‪ .‬שלושה רבעים מהכוח המשטרתי יצאו לשביתה‪ .‬בעקבות עלייה במקרי‬
‫האלימות והפשע‪ ,‬פוטרו השובתים והוחלפו‪ .‬לשביתה זו הייתה השפעה שלילית‬
‫על התפתחות איגודי משטרה בעתיד‪ .‬בעקבות תגובות הזעם של הציבור‪ ,‬הסירה‬
‫ה ‪ A.F.L -‬את ההכרה מהמשטרות המקומיות‪ .‬רעיונות להקמת נציגויות‬
‫משטרתיות ב ‪ A.F.L -‬נפלו‪ .‬הנהלות עירוניות התנגדו בנוקשות לכל התאגדות‬
‫משטרתית ולכל ניסיון של ארגון עובדים לטפל בענייני שוטרים ולקדמם‪.‬‬
‫(סמובסקי‪.)1981 ,‬‬
‫לסיכום‪ ,‬ניתן לומר‪ ,‬שהחברה הכירה בזכותם של השוטרים להתאגד ובזכותם‬
‫לנהל משא ומתן קיבוצי על תנאי שכרם ותעסוקתם‪ .‬למרות זאת‪ ,‬לא הותרה‬
‫זכות השביתה ברוב המדינות‪ ,‬עקב חשש מהנזק הגדול הצפוי לחברה בגין‬
‫שביתה של שוטרים‪ .‬ארגוני שוטרים אינם ממהרים לנקוט בנשק זה‪ ,‬גם‬
‫במקומות שבהם הדבר מותר על‪-‬פי החוק‪.‬‬
‫ה"שחקנים" העיקריים בפרשת ארגון השוטרים‪ ,‬לפי סדר הא"ב‬
‫מפקח אופק דוד ‪ -‬השני מארבעת מארגני "ועד השוטרים"‪.‬‬
‫בורג יוסף ‪ -‬שר הפנים והמשטרה מאז יולי ‪.1977‬‬
‫ניצב אלי דקל ‪ -‬דאז סגן‪-‬המפכ"ל‪.‬‬
‫תת‪-‬ניצב הירש חנה ‪ -‬דאז‪ ,‬היועצת המשפטית למשטרה‪.‬‬
‫‪179‬‬
‫סמובסקי ואסתרמן‪-‬‬
‫מדינה‬
‫נסיון התאגדות השוטרים בישראל ‪ :1979-1978 -‬אנטומיה של‬
‫כשלון התארגנות‬
‫ניצב טיומקין משה ‪ -‬דאז‪ ,‬מפקד מחוז תל‪-‬אביב‪.‬‬
‫הלל שלמה ‪ -‬דאז‪ ,‬שר המשטרה עד יולי ‪ 1977‬ומאז‪ ,‬יושב‪-‬ראש ועדת המשנה של‬
‫הכנסת לענייני משטרה‪.‬‬
‫קיסר ישראל ‪ -‬דאז‪ ,‬יושב‪-‬ראש האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות‪.‬‬
‫תת‪-‬ניצב קפלן אביגדור ‪ -‬דאז‪ ,‬ראש מנהל כוח‪-‬אדם במטה הארצי‪.‬‬
‫ניצב קרתי יחזקאל ‪ -‬דאז‪ ,‬נשיא בית‪-‬הדין המשמעתי של משטרת‪-‬ישראל במטה‬
‫הארצי בירושלים‪.‬‬
‫שפירא נורית ‪ -‬אשת שוטר מחולון‪ ,‬אשר החלה את מאבק נשות השוטרים‪,‬‬
‫בעקבות קבלת משכורות חודש מאי ‪.1976‬‬
‫רב‪-‬סמל רשף יואל ‪ -‬תובע משטרתי במדור התביעות של משטרת מחוז תל‪-‬אביב‬
‫וסטודנט למשפטים‪ .‬הראשון מארבעת מארגני "ועד השוטרים"‪.‬‬
‫רב‪-‬סמל שמולביץ חיים ‪ -‬תובע משטרתי במדור תביעות של משטרת מחוז תל‪-‬‬
‫אביב‪ ,‬השלישי מארבעת מארגני "ועד השוטרים"‪.‬‬
‫מפקח פנחס נוסבאום ‪ -‬הרביעי מארבעת מארגני "ועד השוטרים"‪ .‬הצטרף‬
‫ב ‪ ,14.11.78 -‬לאחר ששלושת המארגנים נשפטו על‪-‬ידי מפקד מחוז תל‪-‬אביב‪,‬‬
‫משה טיומקין‪.‬‬
‫רב‪-‬ניצב תבורי חיים ‪ -‬דאז‪ ,‬מפכ"ל המשטרה‪.‬‬
‫‪180‬‬
‫משטרה וחברה מס' ‪6‬‬
‫תשס"ב ‪2002‬‬
‫הניסיון להקמת ארגון שוטרים בישראל‬
‫הניסיון להקמת ארגון שוטרים בישראל נערך במישורים שונים‪ .‬בסקירה זו‬
‫הושם הדגש בעיקר על הפעילות הפנים‪-‬משטרתית‪ ,‬תוך ציון מישורים נוספים‬
‫של פעילות‪.‬‬
‫ניצני ההתארגנות הראשוניים החלו דווקא בפעילות בקרב נשות השוטרים‪.‬‬
‫הפעילות החלה בעקבות קבלת משכורות חודש מאי ‪ 1976‬שהיו נמוכות במיוחד‪.‬‬
‫החלה במאבק הגב' נורית שפירא‪ ,‬אשת שוטר מחולון‪ ,‬אשר פנתה אל מערכת‬
‫"ידיעות אחרונות"‪ ,‬והציעה להם לכתוב כתבה בנושא משכורות הרעב ותנאי‬
‫המחייה הקשים של השוטרים‪ .‬בכתבה זו צוין‪ ,‬בנוסף‪ ,‬על הקמת ועד פעולה של‬
‫נשות שוטרים‪ ,‬שהתארגן למאבק למען שיפור המשכורות ותנאי העבודה של‬
‫השוטרים‪ .‬הכתבה עוררה הדים רבים‪ .‬השוטרים‪ ,‬שנשותיהם הוזכרו בכתבה‪,‬‬
‫זומנו לשיחה עם המפקדים הבכירים לבירור הנושא‪ .‬המפקדים איימו עליהם‪,‬‬
‫שאם נשותיהם לא יחדלו במאבקן‪ ,‬הם צפויים להעמדה לדין על הסתה למרד‪.‬‬
‫פרשה זו פשטה עד מהרה במחוז תל‪-‬אביב‪ ,‬ובעקבותיה פנו נשים נוספות אל וועד‬
‫הפעולה‪ ,‬והודיעו‪ ,‬כי הן מצטרפות לפעילות הוועד‪ .‬באסיפה תקשורתית שנערכה‬
‫ב ‪ 6.6.76 -‬הוחלט לאסוף נשות שוטרים רבות ככל האפשר‪ ,‬ולצאת להפגנה‬
‫בכנסת ובמטה האר צי‪ .‬כמו כן‪ ,‬המטרה הייתה להיפגש עם שר המשטרה ועם‬
‫המפכ"ל‪.‬‬
‫עוד טרם האסיפה‪ ,‬פרסם וועד הפעולה "קול קורא"‪ ,‬שהופנה אל שר המשטרה‬
‫שלמה הלל‪ ,‬אל המפכ"ל ואל ועדת הפנים של הכנסת‪" .‬קול קורא" זה הופנה אל‬
‫המוסדות המוסמכים במדינה בקריאה לתיקון העוול שנעשה לשוטרים ולבני‬
‫משפחתם במשך ‪ 28‬שנות קיומה‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬הציעה נציגות נשות השוטרים לפיקוד המשטרה ולשר המשטרה לראות‬
‫בהן את הוועד המייצג של השוטרים‪ .‬זה היה ניסיון לעקוף את איסור‬
‫ההתארגנות של השוטרים לא על‪-‬ידי תקיפת החוקיות של הוראה פנימית זו‪,‬‬
‫‪181‬‬
‫סמובסקי ואסתרמן‪-‬‬
‫מדינה‬
‫נסיון התאגדות השוטרים בישראל ‪ :1979-1978 -‬אנטומיה של‬
‫כשלון התארגנות‬
‫אלא בדרך של פשרה‪ .‬הן הציעו‪ ,‬כי נציגות נבחרת מטעמן תשתתף בקביעת תנאי‬
‫העבודה של השוטרים עם המעסיק ‪ -‬פיקוד המשטרה‪ .‬תביעה זו של נשות‬
‫השוטרים נדחתה על הסף‪.‬‬
‫ב ‪ 7.6.76 -‬התארגנה משלחת של כעשרים נשים‪ ,‬במטרה לצאת להפגנה במטה‬
‫הארצי ובכנסת‪ .‬במטה הארצי קיבל את פניהן סגן‪-‬ניצב איתן‪ ,‬אשר ייצג את‬
‫המפכ"ל‪ .‬הוא הקשיב לבעיותיהן‪ ,‬והבטיח שיעביר את הנאמר למפכ"ל‪ .‬בכנסת‬
‫נפגשו הנשים עם ח"כ דאז שושנה ארבלי‪-‬אלמוזלינו‪ ,‬שהייתה יו"ר וועדת‬
‫העבודה של הכנסת (ח"כ שולמית אלוני‪ ,‬שעמה רצו להיפגש‪ ,‬לא הייתה במקום)‪.‬‬
‫ח"כ אלמוזלינו הביעה הזדהות עם הדרישה לשיפור תנאי עבודתו הקשים של‬
‫השוטר וטענה‪ ,‬כי פעלה בעבר ותפעל גם בעתיד להשוואת תנאי השוטרים לאלה‬
‫של המשרתים בצבא הקבע‪ .‬לאחר מכן נפגשו הנשים עם ח"כ דאז יורם ארידור‪,‬‬
‫שהיה חבר ועדת הפנים‪ .‬הוא הבטיח שיסדר לנציגות פגישה עם וועדת הפנים של‬
‫הכנסת‪.‬‬
‫ב ‪ 10.6.76 -‬פרסם הוועד הארצי את הפעילויות אשר יזם וארגן‪ .‬בהמשך‬
‫מפרטות נציגות נשות השוטרים את תביעותיהן‪" :‬הוועד הארצי יקבל את הזכות‬
‫להשתתף בכל הישיבות בפורום‪ ,‬הקובע את תנאי השירות של השוטרים ואת‬
‫משכורותיהם‪ .‬הוועד הארצי יוכר על‪-‬ידי משטרת‪-‬ישראל במעמד של ועד‬
‫עובדים‪ ,‬ויהיו לו זכות הצבעה וזכות החלטה בפורום הנ"ל"‪ .‬נציגות נשות‬
‫השוטרים תבעו את השוואת שכר השוטרים ותנאי השירות שלהם למקובל‬
‫במשק בכלל ובצה"ל בפרט‪.‬‬
‫בהמשך‪ ,‬נפגשו הנציגות עם ניצב דקל‪ ,‬הסמפכ"ל דאז ועם ניצב טיומקין‪ ,‬מפקד‬
‫מחוז תל‪-‬אביב דאז‪ .‬ניצב דקל הודיע להן‪ ,‬כי הצמדת שכר השוטרים לשכר‬
‫משרתי הקבע בצה"ל נמצאת בתהליכים מתקדמים‪ .‬כמו כן טען‪ ,‬שהפיקוד‬
‫המשטרתי עושה את הכול‪ ,‬על מנת לשפר את המצב‪ ,‬וביקש מהן לסמוך עליו‪.‬‬
‫‪182‬‬
‫משטרה וחברה מס' ‪6‬‬
‫תשס"ב ‪2002‬‬
‫נשות השוטרים הסבירו‪ ,‬שהן שבעו כבר הבטחות סרק‪ ,‬וכי ימשיכו במאבקן כל‬
‫עוד לא ישתפר המצב‪.‬‬
‫כחודש לאחר מכן‪ ,‬ערכו נשות השוטרים הפגנה נוספת בבית אגרון בירושלים‪,‬‬
‫מול משרד המשטרה‪ .‬בהפגנה השתתפו כמאה וחמישים נשים‪ .‬השר הלל‬
‫הסכים‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬לקבל במשרדו משלחת של נשות השוטרים‪ .‬הנשים‬
‫הסבירו לשר את מטרתן‪ ,‬ואילו הוא השיב‪ ,‬שהוא פעל בעבר ואף פועל עתה‬
‫לשיפור המצב‪ .‬השר לא הבטיח שום דבר מוגדר‪ .‬הוא חזר וטען‪ ,‬שהינו פועל כל‬
‫הזמן להטבת תנאי עבודתם של השוטרים‪ ,‬וכי נשות השוטרים‪ ,‬שאינן מעריכות‬
‫את פועלו‪ ,‬מגלות למעשה כפיות טובה‪ .‬הנציגות הוסיפו וביקשו ממנו‪ ,‬שינסה‬
‫יחד עם ההסתדרות להקים ועד לשוטרים‪ .‬לטענתן‪ ,‬קיימים ועדי שוטרים‬
‫במקומות אחרים בעולם‪ ,‬במתכונת של איגוד מקצועי‪ ,‬בלי לפגוע בביטחון‪ .‬השר‬
‫התנגד לכך בתוקף‪ ,‬וטען שלא יקום ולא יהיה ועד לשוטרים‪ .‬בעקבות כך‪ ,‬השיבו‬
‫נשות השוטרים שהן תרשמנה כאגודה עותומנית‪ ,‬ויכוננו ועד לשוטרים בעצמן‪.‬‬
‫ועד נשות השוטרים ארגן הפגנות נוספות‪ ,‬אך לאחר שהן לא נשאו פרי‪ ,‬כמו גם‬
‫הפגישה עם ועדת המשנה של וועדת הפנים שנערכה ב ‪ ,1.12.76 -‬החליטו נשות‬
‫השוטרים להחריף את אמצעי המאבק‪ .‬אי לכך‪ ,‬החליט הוועד ליזום הפגנת‬
‫מחאה תקיפה יותר‪ .‬ב ‪ 20.12.76 -‬התאספו כארבע‪-‬מאות נשים מכל אזורי הארץ‬
‫בתחנת המשטרה ברחובות‪ ,‬חסמו את הכביש הראשי‪ ,‬שלצדו שוכנת התחנה‪,‬‬
‫ניתקו את הטלפונים בתחנה‪ ,‬חסמו אותה ושיבשו את כל העבודה בה‪ .‬העצורים‬
‫שהיו בתחנה ניצלו את האנדרלמוסיה במקום‪ ,‬ופוצצו צינור מים‪ ,‬דבר שגרם‬
‫לשיטפון שהוסיף לאווירת התוהו ובוהו‪ .‬פעילות זו הביאה לחוסר אונים מוחלט‬
‫של פיקוד המשטרה במקום‪ .‬מקרה דומה אירע לאחר מכן גם בתחנת חולון‪.‬‬
‫מתחנת המשטרה בחולון הופנתה ההפגנה לצומת חולון‪ .‬נציגות הוועד ביקשו‬
‫מנשות השוטרים לא להיות אלימות‪ ,‬ולא לשבש לגמרי את התנועה בצומת‪ ,‬אך‬
‫היוזמות איבדו את השליטה על הנשים‪ .‬הן הציפו את הכביש‪ ,‬חסמו את‬
‫‪183‬‬
‫סמובסקי ואסתרמן‪-‬‬
‫מדינה‬
‫נסיון התאגדות השוטרים בישראל ‪ :1979-1978 -‬אנטומיה של‬
‫כשלון התארגנות‬
‫הנתיבים לגמרי‪ ,‬וגרמו לפקק עצום לכיוון תל‪-‬אביב וירושלים‪ .‬זו הייתה‪,‬‬
‫למעשה‪ ,‬ההפגנה האחרונה של נשות השוטרים‪.‬‬
‫לאחר הפגנה זו החלו חיכוכים אישים בין הנשים שבוועד‪ ,‬חיכוכים שנבעו‬
‫מרדיפת פרסומת של נשים מסוימות‪ .‬כמו כן‪ ,‬התעוררו חילוקי דעות לגבי דרכי‬
‫הפעולה של הארגון‪ .‬מינואר ‪ 1977‬ועד ההפגנות שבאו בעקבות האירועים‬
‫להקמת ועד השוטרים לא הייתה כל פעילות‪.‬‬
‫בעקבות הפגנות נשות השוטרים‪ ,‬התגברה התסיסה בקרב אנשי המשטרה‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬במשך השנה שבין דעיכת הפעילות של נשות השוטרים לתחילת ‪ 1978‬לא‬
‫נעשתה כל פעילות‪ .‬רב‪-‬סמל יואל רשף‪ ,‬סטודנט למשפטים‪ ,‬ששימש תובע‬
‫משטרתי במדור התביעות של משטרת מחוז תל‪-‬אביב‪ ,‬החליט‪ ,‬שלא יתכן‬
‫שנשות השוטרים ילחמו למען היטיב את תנאי השוטרים‪ ,‬ואילו הם ישבו באפס‬
‫מעשה‪ .‬אי לכך‪ ,‬החל לבדוק‪ ,‬כיצד ניתן לשפר את תנאי התעסוקה של השוטרים‪.‬‬
‫הוא החל לבדוק את האפשרות להקים ארגון מקצועי של שוטרים‪ .‬מתוך עיון‬
‫בספרות המקצועית הגיע למסקנה‪ ,‬שאין מניעה חוקית להקמת איגוד שוטרים‪.‬‬
‫לאחר מכן פנה אל מפקח דוד אופק‪ ,‬וביקש ממנו שיבדוק את פקודות‪-‬הקבע‬
‫(פה"ק) של המשטרה‪ ,‬ויברר‪ ,‬האם ישנה פקודה האוסרת התאגדות כזו‪ .‬התברר‪,‬‬
‫שגם בפה"ק אין כל הוראה האוסרת התאגדות של שוטרים (למרות שקיימות‬
‫הוראות‪ ,‬שאוסרות התרמת כספים וריאיונות)‪ .‬נערכה פגישה בין רב‪-‬סמל רשף‬
‫לבין מר ישראל קיסר‪ ,‬יושב‪-‬ראש האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות ב ‪,5.3.78 -‬‬
‫שמטרתה הייתה לבחון תמיכה פוטנציאלית של ההסתדרות בנסיון ההתארגנות‪.‬‬
‫בפגישה זו נדרש רשף לפנות למפכ"ל המשטרה ולבקש ממנו אישור להקמת‬
‫האיגוד (בריאיון שערך עמו א‪.‬ס‪ .‬ב ‪ ,18.5.79 -‬טען מר קיסר‪ ,‬שהתכוון שעל‬
‫היוזמים לשאול מהי דעתו של המפכ"ל על הקמת איגוד מקצועי במשטרה ולא‬
‫לבקש את רשותו להקים איגוד כזה‪ ,‬ראה סמובסקי‪ .)1981 ,‬מפקח משנה דוד‬
‫‪184‬‬
‫משטרה וחברה מס' ‪6‬‬
‫תשס"ב ‪2002‬‬
‫אופק ורב‪-‬סמל יואל רשף פנו למפקד מחוז תל‪-‬אביב דאז‪ ,‬ניצב טיומקין‪ ,‬וביקשו‬
‫פגישת הבהרה‪.‬‬
‫ב ‪ 21.3.78 -‬נפגשו אופק ורשף עם מפקד מחוז תל‪-‬אביב‪ .‬אופק ורשף הסבירו‬
‫לטיומקין את הגורמים‪ ,‬אשר לדעתם מחייבים הקמת איגוד שוטרים ואת‬
‫הבסיס החוקי למימושה של זכות זאת‪ .‬מפקד המחוז הודיע להם‪ ,‬שהוא מתנגד‬
‫לרעיון זה‪ ,‬אולם ביקש משניהם שיכינו תזכיר מפורט בעניין‪ ,‬שאותו יעביר‬
‫לעיונו של המפכ"ל‪ .‬בהתאם לבקשתו‪ ,‬הכינו שני השוטרים תזכיר בכתב‪ ,‬ובו שני‬
‫פרקים‪ :‬מטרותיו של ועד השוטרים וההיבט החוקי להקמתו‪.‬‬
‫ביום ‪ 1.5.78‬הודיעו לשלושת היוזמים (לשניים הצטרף רב‪-‬סמל חיים שמולביץ‬
‫אף הוא תובע משטרתי‪ ,‬ששירת במדור תביעות של משטרת מחוז תל‪-‬אביב)‬
‫באמצעות מפקדם הישיר‪ ,‬סגן‪-‬ניצב חי הלוי‪ ,‬דאז ראש מדור תביעות במחוז תל‪-‬‬
‫אביב‪ ,‬כי נקבעה להם פגישה עם המפכ"ל ב ‪ 3.5.78 -‬במטה הארצי בירושלים‪.‬‬
‫הפגישה אכן התקיימה‪ ,‬אולם נעדר ממנה מפכ"ל המשטרה‪ .‬במקומו נכחו תת‪-‬‬
‫ניצב חנה הירש‪ ,‬דאז היועצת המשפטית למשטרה ותת‪-‬ניצב אביגדור קפלן‪ ,‬דאז‬
‫ראש מנהל כוח‪-‬אדם במטה הארצי‪ .‬השניים הודיעו‪ ,‬כי השתתפותם בפגישה‬
‫היא במקומו של המפכ"ל ובשמו‪ .‬בפגישה הטעימו שני הקצינים הבכירים‪ ,‬כי‬
‫הרקע המשפטי לנושא התאגדות השוטרים הוא אמנם נכון‪ ,‬אולם המפכ"ל‬
‫מסתייג מהרעיון של הקמת איגוד שוטרים‪ ,‬מתוך חשש‪ ,‬שגוף זה יכביד על‬
‫ניהולה התקין של המשטרה‪ .‬כמו כן‪ ,‬ציינו הקצינים הבכירים‪ ,‬כי עמדתם יסודה‬
‫בהכרתם‪ ,‬כי תנאי שכרו של השוטר "הם מן הטובים בסקטור הציבורי"‪ ,‬וכי יש‬
‫לזקוף דבר זה לכך‪ ,‬שעדיין לא הוקם וועד עובדים במשטרה‪.‬‬
‫לאחר כשישה חודשים של מגעים עקרים עם ההסתדרות‪ ,‬ולאחר מספר פגישות‬
‫עם נציגי משרד הפנים והמשטרה‪ ,‬החליטו יוזמי הוועד להתחיל בפעולה ארגונית‬
‫בקרב השוטרים‪ .‬ב ‪ 8.11.78 -‬החליטו היוזמים לפנות לשוטרים באמצעות‬
‫‪185‬‬
‫סמובסקי ואסתרמן‪-‬‬
‫מדינה‬
‫נסיון התאגדות השוטרים בישראל ‪ :1979-1978 -‬אנטומיה של‬
‫כשלון התארגנות‬
‫מודעות בעיתונים ובאמצעות ריאיונות בתכנית הטלוויזיה "עלי כותרת"‪.‬‬
‫הריאיונות ב"עלי כותרת" נקבעו ליום שלישי‪.14.11.78 ,‬‬
‫יוזמת השוטרים התפרסמה ב"מעריב" בכתבתו של אבי רז "שוטרים‪ ,‬די‬
‫להסתתר מאחורי שמלות נשותינו" (רז‪ ,1978 ,‬עמוד ‪ .)1‬בכתבה נאמר‪ ,‬לאחר‬
‫הסבר הרקע המשפטי וסקירה על פעולות היוזמים ומגעיהם‪" ,‬שהשוטרים‬
‫יתבקשו לשלוח מכתבים‪ ,‬שבהם יביעו תמיכה בהקמת האיגוד המקצועי‬
‫והסכמה להיות חברים בו‪ ,‬וכן ירימו תרומה כספית למימון פעילות האיגוד"‪.‬‬
‫המודעות פורסמו בעיתונות היומית והן מומנו באמצעות אשראי ומימון עצמי‬
‫של היוזמים‪.‬‬
‫המודעות קבעו‪ ,‬שלשוטרי ישראל יש זכות מלאה להתאגד באיגוד מקצועי‪ ,‬ולכן‬
‫הם התבקשו להביע את תמיכתם בהקמת האיגוד ואת הסכמתם להיות חברים‬
‫בו‪ .‬כמו כן‪ ,‬התבק שו השוטרים לצרף תרומה כספית‪ ,‬שתאפשר לוועד הפעולה‬
‫להמשיך בפעולות ההתאגדות (ידיעות אחרונות‪ ,16.11.78 ,‬עמ' ‪.)37‬‬
‫במקביל לפרסום המודעות בעיתונות‪ ,‬החלו היוזמים ועוזריהם להפיץ למרחבי‬
‫המשטרה השונים טפסי הצטרפות לאיגוד‪ ,‬והחלו לארגן אסיפות ופגישות‬
‫הסברה למתן מידע על פעולותיהם‪ ,‬על מהות ההתאגדות ועל מטרותיה‪.‬‬
‫ביום ‪ 12.11.78‬בשעה ‪ 17:30‬נקראו שלושת היוזמים‪ ,‬באופן מפתיע ובהול‪,‬‬
‫ללשכתו של ניצב טיומקין‪ .‬הוא הודיע להם‪ ,‬שהוא פוקד עליהם "שלא לעסוק‬
‫בכל תעמולה שהיא בנושא הקמתו של איגוד שוטרים ארצי"‪ .‬בהמשך הפקודה‬
‫פורטו באופן ספציפי האיסורים הכלולים ב"תעמולה"‪:‬‬
‫‪ ‬איסור על היוזמים להסביר לחבריהם השוטרים את דבר זכותם להתאגד‪.‬‬
‫‪ ‬איסור להחתים את חבריהם על טופסי הצטרפות לאיגוד ולקבל מהם תרומה‬
‫כספית לצורך הקמתו‪.‬‬
‫‪ ‬איסור להיפגש עם אנשי ההסתדרות בעניין האיגוד ולשוחח עמם על כך‪.‬‬
‫‪186‬‬
‫משטרה וחברה מס' ‪6‬‬
‫תשס"ב ‪2002‬‬
‫בעקבות קריאתו הבהולה למפקד המחוז‪ ,‬התקשרה אשתו של רב‪-‬סמל רשף‬
‫לכלי התקשורת והטלוויזיה‪ .‬עורך "עלי כותרת" החליט להקדים את ריאיונו עם‬
‫שלושת היוזמים עוד לאותו יום‪ ,‬ה ‪ .12.11.78 -‬ואכן‪ ,‬באותו ערב הופיעו‬
‫השלושה בתכנית‪ ,‬בהנחייתו של דן מרגלית‪ .‬היוזמים עמדו בראשי פרקים על‬
‫הנקודות הבאות‪:‬‬
‫‪ ‬מדוע יש צורך באיגוד שוטרים‪.‬‬
‫‪ ‬מדוע האיגוד הוא דבר חיובי למשטרה‪.‬‬
‫‪ ‬מהן מטרות האיגוד‪.‬‬
‫‪ ‬סקירה קצרה על איגודי שוטרים בעולם‪.‬‬
‫למחרת‪ ,13.11.78 ,‬פתחה המשטרה בהליכים משפטיים נגד השלושה‪ ,‬אשר‬
‫לדעתם "אינם עומדים בשום קריטריון משפטי של דיון הוגן וכל כולם לא נועדו‬
‫כי אם להבאי ש את ריחם בעיני חבריהם‪ ,‬ולשים קץ לפעילותם‪ ,‬אשר הייתה‬
‫לצנינים בעיני פיקוד המשטרה" (בג”ץ ‪ ,789/78‬עמוד ‪ .)12‬באותו היום נודע‬
‫ליוזמים במפתיע על הליך משמעותי‪ ,‬העומד להתנהל נגדם בפניו של מפקד מחוז‬
‫תל‪-‬אביב‪ .‬הדבר נודע להם רק כשעה ומחצה לפני ההליך עצמו‪ .‬כמו כן‪ ,‬סירבו‬
‫להביא לידיעתם את גליון השפיטה לפני פתיחת ההליך המשפטי‪ .‬גליון השפיטה‬
‫הובא לעיונם רק לאחר פתיחת המשפט‪ ,‬כך שלא איפשר להם להכין את משפטם‬
‫כיאות‪.‬‬
‫בפתח המשפט נסתבר להם‪ ,‬שהעמדתם לדין נעשתה עקב השתתפותם בתכנית‬
‫הטלוויזיה "עלי כותרת"‪ .‬בגליון השפיטה פורטו‪ ,‬למעשה‪ ,‬שתי עבירות משמעת‪:‬‬
‫אי מילוי הוראתו של מפקד מחוז תל‪-‬אביב‪ ,‬שאסר עליהם להתראיין בכלי‬
‫התקשורת ללא היתר מוקדם ממנו והתראיינות בכלי התקשורת ללא היתר‬
‫הרשות המוסמכת ‪ -‬המפקח הכללי‪.‬‬
‫כתב האישום נערך על‪-‬ידי מפקד המחוז עצמו‪ ,‬אשר היה גם השופט היחיד של‬
‫השלושה‪ .‬תביעתם לפסול אותו‪ ,‬כמי שאינו מסוגל לקיים הליך משפטי הוגן‪,‬‬
‫נדחתה על‪-‬ידו על הסף‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬השתתפה לצידו של מפקד המחוז בהליך‬
‫המשפטי עוזרת היועצת המשפטית למשטרה דאז‪ ,‬עו"ד חנה אורנשטיין‪ ,‬אשר‬
‫‪187‬‬
‫סמובסקי ואסתרמן‪-‬‬
‫מדינה‬
‫נסיון התאגדות השוטרים בישראל ‪ :1979-1978 -‬אנטומיה של‬
‫כשלון התארגנות‬
‫נטלה חלק פעיל במהלך הדיון‪ ,‬ושימשה למעשה תובעת‪ .‬כמו כן‪ ,‬תוך כדי הדיון‪,‬‬
‫קיים ניצב ט יומקין קשר טלפוני תכוף עם היועצת המשפטית של המשטרה ‪-‬‬
‫תת‪-‬ניצב חנה הירש‪ ,‬דבר המעורר שאלה לגבי תקינות סדר הדין של ההליך‬
‫המשפטי‪ .‬במהלך המשפט לא הותר לנאשמים להשמיע עדי הגנה מטעמם‪ .‬תוך‬
‫כדי המשפט‪ ,‬הפסיק השופט (מפקד המחוז) את הדיון‪ ,‬והודיע להם "רק רגע‬
‫לפני שאני אשכח‪ ,‬אני אוסר עליך שוב להתראיין בכלי התקשורת" (בג"ץ‬
‫‪ ,789/78‬עמוד ‪ .)16‬בתום הדיון הודיע מפקד המחוז לנאשמים‪ ,‬כי מצא אותם‬
‫חייבי בדין‪ ,‬והטיל עליהם עונש כספי ונזיפה‪ .‬זאת‪ ,‬בלי לנמק את הסיבות‬
‫להכרעת הדין‪ .‬לדבריו אז ‪ -‬הוא יעביר לידי היועצת המשפטית של המשטרה את‬
‫התיק‪ ,‬כדי שתנמק את הכרעת הדין‪ .‬כשהתבקשה עוזרת היועצת המשפטית‬
‫למשטרה (על‪-‬ידי כותב המחקר) להגיב על האשמות אלו טענה‪:‬‬
‫‪ ‬גליון השפיטה ניתן לשלושה כרבע שעה לפני משפטם‪.‬‬
‫‪ ‬כתב האישום נערך בלשכה המשפטית במטה הארצי ולא על‪-‬ידי מפקד מחוז‬
‫תל‪-‬אביב‪.‬‬
‫‪ ‬לא היה לה שום חלק בשיקול הדעת של השופט‪ ,‬והשתתפותה בדיון המשפטי‬
‫הצטמצמה להבהרת המצב המשפטי‪.‬‬
‫‪ ‬מפקח אופק נידון לנזיפה ולקנס כספי של ‪ 75‬ל"י ואילו רבי‪-‬הסמלים רשף‬
‫ושמולביץ נידונו לנזיפה וקנס כספי של חמישה ימי שכר‪.‬‬
‫‪ ‬המשפטים נערכו זה לאחר זה‪ .‬הראשון שנשפט היה מפקח אופק‪ .‬רב‪-‬סמל‬
‫רשף נשפט אחריו‪ .‬שניהם התראיינו לאחר משפטם לרדיו‪ .‬שלישי נשפט רב‪-‬‬
‫סמל שמולביץ‪ ,‬אך מפאת השעה המאוחרת הוא לא התראיין לאחר המשפט‪.‬‬
‫לאחר המשפט‪ ,‬נוכח הפיקוד המשטרתי שיוזמי הוועד לא נרתעו‪ ,‬והינם נחושים‬
‫בדעתם להמשיך במאבקם להקמת ארגון שוטרים‪ .‬בכתבתם של ברוך מאירי‬
‫ואבי רז "אהיה המרטין לותר קינג של המשטרה" (מאירי ורז‪ ,1978 ,‬עמוד ‪)16‬‬
‫מצוטטים שלושת היוזמים‪" :‬המשפטים המשמעתיים לא ירתיעו אותנו; אנו‬
‫‪188‬‬
‫משטרה וחברה מס' ‪6‬‬
‫תשס"ב ‪2002‬‬
‫נאבקים על חופש ההתאגדות בישראל ועל הזכות לדעת"‪ .‬בעקבות כך ננקטו‬
‫כנגד השלושה שורה של פעולות תגובה‪:‬‬
‫‪ ‬הושם פיקוח חמור על תנועתם במהלך עבודתם היומיומית‪.‬‬
‫‪ ‬שיחות טלפון שנתקבלו עבורם במקום עבודתם נותקו‪.‬‬
‫‪ ‬בקשה לחופשה שהגיש חיים שמולביץ נדחתה ללא נימוקים‪.‬‬
‫‪ ‬טפסי החתמה שהופצו בין השוטרים הוחזרו כלעומת שנשלחו‪.‬‬
‫‪ ‬נתקבלו עדויות שטופסי הצטרפות‪ ,‬שחולקו בין השוטרים במקומות שונים‬
‫בארץ‪ ,‬נקרעו בידי מפקדיהם‪.‬‬
‫‪ ‬פורסמו במחוזות השונים הוראות הקבע‪ ,‬האוסרות על הרמת תרומה לצורך‬
‫הקמתו של האיגוד‪.‬‬
‫‪ ‬נאסרו פגישות בשעות פנאי במועדוני שוטרים לשם הסברת מטרות האיגוד‪.‬‬
‫ב ‪ 14.11.78 -‬לאחר "משפט טיומקין"‪ ,‬ביקר פנחס נוסבאום בביתו של מפקח‬
‫אופק‪ ,‬והאחרון סיפר לו‪ ,‬שלמחרת הוא ורב‪-‬סמל יואל רשף יועמדו לדין‬
‫משמעתי בפני ניצב קרתי‪ ,‬נשיא בית‪-‬הדין המשמעתי של משטרת‪-‬ישראל במטה‬
‫הארצי בירושלים‪ .‬פיקוד המשטרה החליט להעמיד את השניים לפני דן יחיד‪ ,‬על‬
‫מנת לזרז את התהליך‪ ,‬שכן העמדה בפני בית‪-‬דין‪ ,‬מחייבת מסירת כתב האישום‬
‫לפחות ‪ 10‬ימים לפני הדיון המשפטי (פקודת המשטרה סעיף ‪ 21‬סעיף קטן ב')‪,‬‬
‫בעוד שצמרת המשטרה הייתה מעונינת בתגובה מיידית‪.‬‬
‫מפקח נוסבאום הצטרף לצוות‪ ,‬והוחלט "לעשות רעש"‪ .‬ב ‪ 15.11 -‬התנהל ההליך‬
‫המשפטי בפני ניצב קרתי‪ .‬מפקח אופק הואשם במתן ריאיון לתכנית רדיו ללא‬
‫קבלת אישורו של המפכ"ל ובניגוד לפקודתו של מפקד מחוז תל‪-‬אביב‪ ,‬שאסר‬
‫עליו להעניק ריאיונות לכלי התקשורת ללא הרשאה מפורשת ממנו‪ .‬רב‪-‬סמל‬
‫רשף הואשם אף הוא באותן העבירות‪.‬‬
‫‪189‬‬
‫סמובסקי ואסתרמן‪-‬‬
‫מדינה‬
‫נסיון התאגדות השוטרים בישראל ‪ :1979-1978 -‬אנטומיה של‬
‫כשלון התארגנות‬
‫לכתבים שחיכו להם במטה הארצי בירושלים אמרו השלושה‪" :‬אנו נלך עד‬
‫הסוף‪ .‬גם אם יוחלט להוריד אותנו בדרגה ואפילו לפטרנו ממשטרת‪-‬ישראל‪ .‬לנו‪,‬‬
‫כבודדים‪ ,‬אין מה להפסיד‪ .‬לפנינו עומדת מטרה אחת ‪ -‬להיטיב עם כלל שוטרי‬
‫ישראל" (מאירי‪ ,16.11.78 ,‬עמוד ‪.)12‬‬
‫באותו יום התקשר בטלפון מפקח נוסבאום לצבי רימון‪ ,‬האחראי על ה"טלפון‬
‫האדום" של גלי צה"ל‪ ,‬וביקש למסור הצהרת סולידריות עם מאבקם של‬
‫השוטרים להקמת איגוד ולמניעת פגיעה בחופש הביטוי‪ .‬הוא ידע‪ ,‬שפרופ' ברק‬
‫פסק‪ ,‬שאין מניעה חוקית להקמת האיגוד‪ ,‬וכן שאין לדעתו הוראה בפקודות‬
‫הקבע של המשטרה האוסרת לדבר על איגוד מקצועי‪ ,‬שאיננו עניין מענייני‬
‫המשטרה‪ ,‬ולכן אינו נכלל בנושאים‪ ,‬שהדיבור עליהם אסור‪ .‬בעקבות פרסום זה‬
‫התקשרו עיתונאים נוספים אל מפקח נוסבאום‪ ,‬והוא מסר גם להם הודעות‬
‫תמיכה במאבק השוטרים‪ .‬למחרת הופיעו דבריו בעיתונות‪" :‬לדעתי‪ ,‬צורת‬
‫התגובה כלפי הקצין אופק וחבריו מצד משטרת‪-‬ישראל‪ ,‬אינה לכבודה של‬
‫משטרת‪-‬ישראל ופוגעת קשות ביוקרתה‪ .‬אני מזועזע מהפגיעה המשטרתית‬
‫בעקרון חופש הביטוי בנושא זה‪ ,‬שאיננו עניין משטרתי רגיל‪ ,‬להבדיל משורת‬
‫ענייני עבודה שוטפים‪ ,‬שבהם אני מכיר בהגבלת חופש ההתבטאות‪ ,‬והטעון‬
‫אישור גורמים בכירים" (אלקן ומאירי‪ ,1978 ,‬עמוד ‪ .)15‬עוד באותו היום נמסר‬
‫לו שמפקד מרחב רמלה מבקש שישתוק‪ .‬מפקח נוסבאום לא הגיב‪ ,‬אך סיפר על‬
‫קריאה זו לסופר מעריב‪ ,‬תוך שהוא מוסיף‪" :‬אנשי משטרה בדרגים בכירים‬
‫סבורים‪ ,‬שעברתי עבירה משמעתית‪ ,‬ועלי לבלום את פי‪ .‬הצטוויתי לא למסור‬
‫יותר ריאיונות בנושא זה‪ ,‬ולא לארגן עצומות וחתימות בתוככי המשטרה"‬
‫(אלקן ומאירי‪ ,1978 ,‬עמוד ‪ .)15‬ביום ‪ 17.11.78‬נפתחה חקירה כנגד מפקח‬
‫נוסבאום בגין הריאיון שנתן לתקשורת‪ .‬סגן מפקד המרחב דאז‪ ,‬סגן‪-‬ניצב שמעון‬
‫סביר‪ ,‬חקר אותו‪ ,‬ויעץ לו לא להתראיין יותר לכלי התקשורת בנושא התארגנות‬
‫השוטרים להקמת איגוד מקצועי‪ ,‬כל עוד לא הוכרע במשטרה‪ ,‬אלו אמצעים‬
‫‪190‬‬
‫משטרה וחברה מס' ‪6‬‬
‫תשס"ב ‪2002‬‬
‫ינקטו נגדו בגין הריאיונות שכבר ערך‪ .‬סיפור החקירה פורסם בעיתונות (אלקן‪,‬‬
‫‪ ,1978‬עמוד ‪.)5‬‬
‫ב ‪ 19.1.79 -‬הרשיע ניצב קרתי את אופק ואת רשף‪ .‬בהכרעת דינם הדגיש השופט‪,‬‬
‫כי אין הוא מתכוון "…לבדוק או לקבוע ממצאים לגבי זכותם של השוטרים‬
‫להתאגד באיגוד מקצועי"‪ .‬הוא קבע‪…" ,‬כי האיסורים וההגבלות שהוטלו על‬
‫כלל השוטרים על‪-‬פי פקודת הקבע‪ ,‬וכן האיסור שהטיל מפקד המחוז‪ ,‬בהוראה‬
‫שנתן לנאשם‪ ,‬אין בהם משום קביעת גורלן של פעולות ההתאגדות‪ ,‬והראיה‪,‬‬
‫שיוזמי הקמת הוועד פעלו וממשיכים לפעול גם עתה למימוש תכניתם"‬
‫("פרוטוקול ההליך המשפטי מיום ‪ 15-19.11.78‬בהכרעת הדין"‪ ,‬עמ' ‪.)6-7‬‬
‫הנאשמים הורשעו בשתי האשמות שיוחסו להם‪ .‬גזרי‪-‬הדין של מפקח אופק‬
‫ורס"ל רשף ניתנו ביום ‪ .19.11.78‬הוחלט בהם על הורדתם בארבע דרגות‪ :‬מפקח‬
‫אופק הורד לדרגת סמל ראשון ורב‪-‬סמל יואל רשף הורד לדרגת שוטר רגיל‪.‬‬
‫בעקבות גזר‪-‬הדין אמר יואל רשף‪" :‬ההחלטה להורידנו בדרגה כואבת לנו‪ ,‬אך‬
‫אנו יודעים‪ ,‬שהרעיון שלנו הוא בעל חשיבות ראשונה במעלה‪ .‬לכן נמשיך‬
‫במאבק‪ .‬קיווינו‪ ,‬שלא יהיה משפט דריפוס במהדורה ישראלית‪ ,‬אך לצערנו‬
‫התבדנו‪ ,‬נגרם לנו עוול‪ .‬לא פעלנו בניגוד לפקודה חוקית‪ .‬נמשיך לטעון‪ ,‬שיש לנו‬
‫זכות להתאגד" (מאירי‪ ,20.11.78 ,‬עמוד ‪.)16‬‬
‫בעקבות משפט קרתי‪ ,‬הוגברה הפעילות הארגונית של הוועד בקרב השוטרים‪.‬‬
‫פעילות זו באה לידי ביטוי בהחתמות‪ ,‬באסיפות הסברה וכן בפעילות ציבורית‬
‫למניעת חקיקה‪ .‬בעקבות פגישות ההסברה ושיחות עם שוטרים במקומות שונים‬
‫בארץ‪ ,‬הוקמו סניפים לוועד ברחבי הארץ‪ .‬הסניפים הוקמו על‪-‬ידי שוטרים‬
‫מקומיים‪ .‬במקביל‪ ,‬חודשה ההתארגנות של נשות השוטרים (ששותקה בינואר‬
‫‪ ) 1977‬ונערכו מספר הפגנות שלהן ברחבי הארץ‪ .‬כמו כן‪ ,‬החלו אלפי גמלאים של‬
‫משטרת‪-‬ישראל להתארגן גם הם למאבק‪.‬‬
‫במקביל‪ ,‬התקבל סיכום עקרוני בין משרד האוצר למשרד הפנים להשוואת שכר‬
‫השוטרים מדרגת מפקח ומטה לשכר המשרתים בקבע בדרגות מקבילות‪.‬‬
‫ההשוואה אמורה הייתה לחול רטרואקטיבית מחודש נובמבר‪ .‬לטענת יוזמי‬
‫‪191‬‬
‫סמובסקי ואסתרמן‪-‬‬
‫מדינה‬
‫נסיון התאגדות השוטרים בישראל ‪ :1979-1978 -‬אנטומיה של‬
‫כשלון התארגנות‬
‫הוועד‪ ,‬הפעילות לקראת הקמת האיגוד הביאה לזירוז הסכם עקרוני זה‪ .‬לטענת‬
‫המשטרה הפעילות להקמת האיגוד כמעט שטירפדה הסכם זה‪.‬‬
‫ב ‪ 30.11.78 -‬קיבל מפקח נוסבאום "תזכיר פנימי" ממפקד מרחב מרכז‪ ,‬כאשר‬
‫נספח אליו גליון אישום‪ .‬נאמר לו שעליו להתייצב ביום ‪ 4.12.78‬למשפט בפני‬
‫מפקד מחוז הדרום דאז‪ ,‬ניצב אריה איבצן‪ .‬מפקח נוסבאום הואשם בריאיון‬
‫בתכנית רדיו ללא אישור כנדרש וכן בריאיון עיתונאי ללא קבלת אישור מפורש‬
‫ובניגוד להוראה מפורשת שניתנה לו בעל‪-‬פה על‪-‬ידי מפקד משטרת פתח‪-‬תקוה‪.‬‬
‫המשפט באותו היום נדחה‪ ,‬ומפקח נוסבאום התראיין ליומן החדשות‪ .‬מפקח‬
‫נוסבאום הורשע בדין על‪-‬ידי מפקד המחוז‪ .‬מפקד המרחב נתן עדות אופי טובה‪.‬‬
‫המפקח נידון לקנס מקסימאלי של ‪ 75‬ל"י ולנזיפה‪ .‬עונש זה תואם לעונש שהוטל‬
‫על מפקח אופק‪ ,‬בתום ההליך המשפטי שהתקיים בפני ניצב טיומקין‪.‬‬
‫ב ‪ 12.12.78 -‬נתפרסמה פקודת קבע חדשה שמספרה ‪ 06.02.28‬מטעם המפכ"ל‪,‬‬
‫האוסרת התאגדות שוטרים‪ ,‬חברות בו וכל פעילות להקמתו‪ .‬פקודה זו הוצאה‬
‫בעקבות זניחת יוזמת פיקוד המשטרה לשכנע את הכנסת לחוקק חוק‪ ,‬שיאסור‬
‫התאגדות שוטרים ובקשה לצו ביניים‪ ,‬שהוגשה ב‪ 20.12 -‬לבית המשפט הגבוה‬
‫לצדק‪ ,‬ובו הוא מתבקש לתת צו‪ ,‬המורה לפיקוד המשטרה להימנע מלאסור על‬
‫היוזמים להיפגש עם השוטרים או לשוחח עמם בנושא הקמת איגוד שוטרים‬
‫מחוץ לשעות העבודה ומחוץ לתחנת המשטרה (פרוטוקול הדיון המשפטי מיום‬
‫‪ ,19.11.1978‬גזר הדין‪ ,‬עמוד ‪.)16‬‬
‫לעומת האיסור האישי על היוזמים לשוחח עם שוטרים‪ ,‬קיים פיקוד המשטרה‬
‫אסיפות הסברה יזומות בקרב השוטרים‪ .‬באסיפות אלו הוברר לשוטרים‪ ,‬שכל‬
‫שוטר שיצטרף לאיגוד צפוי לפיטוריו מהמשטרה‪ .‬באסיפות אלו נשללה זכות‬
‫ההתבטאות מהשוטרים ואף הזכות לשאול שאלות‪ .‬הפקודה החדשה של‬
‫המשטרה חיסלה‪ ,‬למעשה‪ ,‬כל פעילות "מעל השטח"‪ .‬פעילי השוטרים ירדו‬
‫למחתרת‪ .‬השיחות עם השוטרים המשיכו להתנהל בבתים פרטיים ולא בפומבי‪.‬‬
‫הפעילות הארגונית של היוזמים הוחלשה‪ ,‬למעשה‪ ,‬אולם לא נפסקה‪.‬‬
‫‪192‬‬
‫משטרה וחברה מס' ‪6‬‬
‫תשס"ב ‪2002‬‬
‫עם קבלת משכורת חודש דצמבר ‪ 1978‬התברר לאופק‪ ,‬לרשף ולשמולביץ (שלא‬
‫הורד בדרגה)‪ ,‬כי ניכו ממשכורתם סכומים שונים עקב הקנסות והשינויים‬
‫בדרגה‪ .‬בעקבות הורדות אלו‪ ,‬פנו שלושת השוטרים‪ ,‬כל אחד באופן אישי‪,‬‬
‫במכתב אל מפכ"ל המשטרה‪ ,‬לגבי הקנס שהוטל עליהם בגין הדיון המשמעתי‬
‫שנערך בלשכתו של ניצב טיומקין ביום ‪ .13.11.78‬השלושה טענו‪ ,‬כי אין כל בסיס‬
‫חוקי לגביית קנס זה‪ .‬לטענתם‪" ,‬דיון" זה בטל מלכתחילה‪ ,‬בהיותו נגוע בפגיעה‬
‫בכללי הצדק הטבעי‪ ,‬המשמשים ערובה לניהולו של הליך שיפוטי הוגן‪ .‬עוד טענו‪,‬‬
‫שבשלבי הדיון ובמתן הכרעת הדין‪ ,‬הסיר ניצב טיומקין את הכושר לפסוק את‬
‫הדין‪ ,‬ולפי פסיקת בית‪-‬המשפט העליון‪ ,‬הפסק הנגוע בפגמים כאלה הוא בטל‬
‫מלכתחילה‪ ,‬וכאילו לא נערך כלל‪ .‬אי לכך‪ ,‬בטלות גם תוצאות הפסק ואין כל‬
‫בסיס חוקי לגביית הקנס‪.‬‬
‫ב ‪ 16.1.79 -‬הועמד מפקח נוסבאום לדין בפני ניצב קרתי‪ ,‬כדן יחיד במטה הארצי‬
‫בירושלים‪ .‬נאמר לו‪ ,‬שדובר המחוז הדרומי הקליט את הריאיון שנתן בגמר‬
‫משפטו הקודם לרדיו‪ .‬מפקח נוסבאום הואשם בריאיון לתכנית רדיו ללא‬
‫אישורו המוקדם של מפכ"ל המשטרה ובניגוד להוראתו המפורשת של מפקד‬
‫מרחב מרכז‪ .‬מפקח נוסבאום כפר באישום ובעובדות‪ .‬בעקבות כך הושמע לו‬
‫סליל הקלטה‪ .‬לאחר מכן נשאל הנאשם‪ ,‬אם יש לו משהו להוסיף‪ .‬הוא טען‪,‬‬
‫שברצונו לחקור את הסליל‪ .‬לאחר ש"הסליל לא ענה לו"‪ ,‬צוטטה על‪-‬ידי הנאשם‬
‫ההלכה של בית‪-‬המשפט העליון‪ ,‬האומרת‪ ,‬שאם חקירה נגדית נמנעת מבעל דין‬
‫שלא באשמתו‪ ,‬הרי העדות הראשית פסולה‪ ,‬ומאחר שהוא לא גרם לכך שהסליל‬
‫לא יענה לו‪ ,‬אזי הסליל בטל ומבוטל‪ .‬פרט לזה‪ ,‬מאחר שלא נטען והוכח‪ ,‬שהאיש‬
‫ששמעו אותו בסליל זה הוא הנאשם‪ ,‬ומאחר שלא העיד העיתונאי שריאיין אותו‬
‫שלא שונה הסליל ולא "בושל"‪ ,‬לא רואה הנאשם מקום להשיב לאשמה‪ ,‬ויש‬
‫לזכותו מיד‪ .‬השופט קרתי טען‪ ,‬שזה לא בית‪-‬משפט הכפוף לדיני ראיות‪ ,‬ונתן‬
‫הכרעת דין‪ ,‬שמאחר שמה שהושמע בסליל נבע מהנאשם‪ ,‬אזי הוא אשם‪ .‬השופט‬
‫שאל את מפקח נוסבאום האם הוא מעוניין לטעון לעונש‪ ,‬והאחרון השיב‬
‫בשלילה‪.‬‬
‫‪193‬‬
‫סמובסקי ואסתרמן‪-‬‬
‫מדינה‬
‫נסיון התאגדות השוטרים בישראל ‪ :1979-1978 -‬אנטומיה של‬
‫כשלון התארגנות‬
‫בנמקו את גזר הדין אמר ניצב קרתי‪ ,‬שלא היה מהסס לפטר את הנאשם‬
‫מהמשטרה‪ ,‬אלמלא שכחה הסערה שקמה בציבור ובמשטרה‪ .‬אבל‪ ,‬מכל מקום‪,‬‬
‫הנאשם אינו ראוי לשאת באצטלה של קצין‪ .‬כתוצאה מכך הורד מפקח‬
‫נוסבאום‪ ,‬מיידית‪ ,‬לדרגת סמל ראשון‪ .‬הנאשם ביקש ממפקד המרחב להישאר‬
‫בתחנת פתח‪-‬תקווה בתפקיד חוקר‪ ,‬וסירב לחזור ולשרת כתובע‪ ,‬אולם הוחלט‬
‫על‪-‬ידי מפקד המחוז ומפקד המרחב שהוא יועבר מהתחנה בפתח‪-‬תקוה למרחב‬
‫רמלה‪.‬‬
‫לאחר שבית‪-‬המשפט העליון החליט שקופחה זכות הטיעון של רשף בפני הרשות‬
‫המענישה‪ ,‬והורה על החזרת המצב החוקי למצב שהיה קיים מיד לאחר סיום‬
‫הדיון בפני ניצב קרתי (כלומר‪ ,‬למעשה‪ ,‬בוטלה הורדתו בדרגה אם כי לא בוטלה‬
‫ההמלצה להורידו בדרגה)‪ ,‬חויב המפכ"ל‪ ,‬שהוא הסמכות המענישה על‪-‬פי‬
‫הפה"ק של המשטרה‪ ,‬לקבל את רשף לריאיון‪ ,‬על‪-‬מנת לשמוע את טיעוניו לעניין‬
‫המלצתו של קרתי (עונש של הורדה בדרגה)‪ .‬רשף נפגש עם המפכ"ל ב ‪.7.3.79 -‬‬
‫בהחלטה מציין המפכ"ל‪ ,‬שלאחר ששמע את טענותיו ואת השגותיו של רב‪-‬סמל‬
‫רשף‪ ,‬הן לגבי ההליך המשפטי שהתקיים נגדו והן לגבי העונש‪ ,‬החליט לאשר את‬
‫המלצת ניצב קרתי להורידו לדרגת שוטר‪ .‬עם זאת‪ ,‬החליט המפכ"ל‪ ,‬לסייג עונש‬
‫זה‪ ,‬והורה‪ ,‬שההורדה בדרגה תהיה בתוקפה לשנה אחת בלבד החל מיום‬
‫ההחלטה‪.‬‬
‫פסיקת בג”ץ בסוף חודש אפריל ‪ 1979‬הביאה להאצת תהליכי ההתארגנות‪.‬‬
‫איגוד השוטרים נחל הצלחה‪ ,‬ומספר רב של חברים הצטרפו אליו‪ .‬לאחר החלטת‬
‫בית‪-‬המשפט העליון בעתירה העיקרית‪ ,‬שקבעה‪ ,‬שאין מניעה חוקית להתאגדות‬
‫שוטרים‪ ,‬וכי המפכ"ל חרג מסמכותו בהוציאו פקודת קבע‪ ,‬שאסרה התאגדות‬
‫כזו‪ ,‬ביקש השוטר רשף להיפגש עם המפכ"ל‪ .‬יום לאחר מכן‪ ,‬ב ‪ ,1.5.79 -‬הוציאה‬
‫מחלקת ההדרכה של המטה הארצי בשיתוף לשכת היועצת המשפטית "דף‬
‫לשוטר"‪ ,‬אשר הופץ לכל תחנות המשטרה בארץ‪ .‬דף זה‪ ,‬אשר הכיל פירוש‬
‫מגמתי של פסק הדין של בית‪-‬המשפט העליון‪ ,‬עורר תסיסה רבה בקרב‬
‫‪194‬‬
‫משטרה וחברה מס' ‪6‬‬
‫תשס"ב ‪2002‬‬
‫השוטרים בכל רחבי המדינה‪ .‬בסיכומו‪ ,‬מרמז פיקוד המשטרה על כיוון פעילותו‬
‫העתידי‪ :‬לאור תמיכת השופטים בשיקול דעתו של המפכ"ל‪ ,‬שאין מקום לאיגוד‬
‫מקצועי במשטרה‪ ,‬תפעל המשטרה לקבוע בחוק את האיסור על התארגנות‬
‫השוטרים בוועד העובדים‪.‬‬
‫באותו יום‪ ,‬נודע ליוזמים באמצעות כלי התקשורת‪ ,‬כי נפתחה חקירה בעניין‬
‫הריאיונות שהעניקו לכלי התקשורת לאחר מתן הבג"ץ‪ .‬מפקדם של שלושת‬
‫השוטרים הודיע להם‪ ,‬כי עליהם להתייצב לחקירה בפני קצין בודק ב ‪,11.5.79 -‬‬
‫בקשר לריאיונות לכלי התקשורת לאחר הבג"ץ‪ .‬הודעה זו עוררה התמרמרות‬
‫גדולה‪ ,‬כאשר גם אחרי הפסיקה של בית‪-‬המשפט העליון‪ ,‬ניסה פיקוד המשטרה‬
‫לנקוט צעדים ארגוניים כנגד ועד הפעולה להקמת איגוד השוטרים‪ .‬נראה‪,‬‬
‫שבעקבות החלטת הביניים של בית‪-‬הדין לעבודה‪ ,‬חל שינוי עמדות בקרב‬
‫הפיקוד המשטרתי‪ ,‬אשר התבטא בהסכמת המפכ"ל‪ ,‬שאיגוד השוטרים יפנה‬
‫אליו כאיגוד‪ ,‬פנייה ישירה ולא פניה אישית של כל אחד מהיוזמים בנתיבי‬
‫הפיקוד‪ .‬בעקבות כך פנה ב ‪" 16.5.79 -‬איגוד שוטרי משטרת‪-‬ישראל" במכתב‬
‫רשמי אל מפכ"ל המשטרה דאז‪ ,‬רב‪-‬ניצב חיים תבורי‪ ,‬בבקשה לקבוע עמו פגישה‬
‫בנושא איגוד שוטרי משטרת‪-‬ישראל‪.‬‬
‫לאחר הבג"ץ התחדשה הפעילות האירגונית של איגוד השוטרים‪ ,‬שכאמור‬
‫הוחלשה ביותר בסוף דצמבר ‪ ,1978‬עקב פה"ק של המשטרה שאסרה התאגדות‬
‫והבג”ץ שהיה תלוי ועומד‪ .‬היוזמים והפעילים החלו במערכת של הסברה‬
‫במרחבי המשטרה והמשיכו בפעולות לצירוף שוטרים לשורות האיגוד ולגביית‬
‫מיסי החבר מחברים חדשים ומחברים ותיקים‪.‬‬
‫ב ‪ 20.5.79 -‬נערך הכינוס הראשון של איגוד השוטרים לאחר הבג"ץ‪ ,‬לשוטרי‬
‫מחוז תל‪-‬אביב‪ .‬מספרם הזעום של המשתתפים (כ ‪ 50 -‬מתוך כ‪ )2,500 -‬עורר‬
‫אכזבה בקרב היוזמים‪ ,‬ובעקבות כך הודיע רב‪-‬סמל דוד אופק על התפטרותו‬
‫מהנהלת האיגוד‪ .‬מחאות משתתפי הכנס אילצו את היוזמים להמשיך ולקיימו‬
‫ולא לחדול מפעילות ארגונית‪ .‬נשמעה הטענה‪ ,‬שהמספר הזעום של השוטרים‬
‫‪195‬‬
‫סמובסקי ואסתרמן‪-‬‬
‫מדינה‬
‫נסיון התאגדות השוטרים בישראל ‪ :1979-1978 -‬אנטומיה של‬
‫כשלון התארגנות‬
‫נבע מהסברה לקויה ומחוסר ידע של שוטרים רבים על קיומו של הכנס‪ .‬כמו כן‬
‫התברר‪ ,‬שעדיין חוששים שוטרים רבים מלהשתתף באירועים שמארגן האיגוד‪.‬‬
‫בסיכום הכנס הוקם ועד פעולה שמנה שמונה‪-‬עשר שוטרים‪ ,‬שהתחייב להעמיק‬
‫את ההסברה בנושא האיגוד בקרב השוטרים‪ ,‬ולגייס את אלה שעדיין לא‬
‫התגייסו לשורות האיגוד‪ .‬בשבוע שלאחר הכנס הצטרפו כ ‪ 1,000 -‬שוטרים‪.‬‬
‫במסגרת הפעילות הארגונית‪ ,‬הוצאה ב ‪ 22.5.79 -‬איגרת מספר ‪ ,1‬שהינה‬
‫הפרסום הרשמי הראשון של האיגוד‪ .‬מטרתה של איגרת זו הייתה לתת לשוטר‬
‫ידע בסיסי על האיגוד ועל מטרותיו‪ .‬בנוסף לאיגרות ההסברה‪ ,‬התקיימו‬
‫בתקופה זו כנסים‪ ,‬שנחלו הצלחה מבחינת מספר המשתתפים והתלהבותם‬
‫ועודדו את היוזמים להמשיך בפעילות הארגונית‪ .‬בעקבות פעילות זו נחל האיגוד‬
‫הצלחה נוספת‪ .‬לראשונה הצטרפו אליו קציני משטרה לא רק כחברים אלא‬
‫כפעילים ממש‪ .‬הצטרפות הקצינים ביטאה חדירה גם לקבוצות העילית של‬
‫המשטרה‪.‬‬
‫"כנס ההזדהות וההסברה הארצי" נערך ב ‪ 21.6.79 -‬בתל‪-‬אביב‪ .‬בנוסף לשוטרים‬
‫השתתפו גם מספר חברי כנסת (עקיבא נוף ורוני מילוא)‪ ,‬וחברי‪-‬כנסת אחרים‬
‫שלחו ברכות (יוסי שריד‪ ,‬מיכה חריש‪ ,‬אסף יגורי‪ ,‬חיים קופמן ודוד גלס)‪.‬‬
‫בעקבות החלטת הממשלה מ ‪ 24.6.79 -‬על יוזמת חקיקה‪ ,‬שתמנע הקמת איגוד‬
‫מקצועי במשטרה‪ ,‬החל המאבק האחרון על עצם קיומו של האיגוד‪ .‬הנהלת‬
‫האיגוד התכנסה‪ ,‬והחליטה שהשוטרים יפגינו ביום‪ ,‬שבו תדון הכנסת בחקיקה‬
‫נגד ההתארגנות‪ .‬באותה החלטה קראה הנהלת האיגוד לשר הפנים ולמפכ"ל‬
‫המשטרה "בקריאה של הרגע האחרון"‪ ,‬לשבת עמם ולהגיע להסכם שיהיה‬
‫מקובל גם על השוטרים‪.‬‬
‫ב ‪ 27.6.79 -‬התקיימה פגישה של פעילי האיגוד מכל הארץ‪ .‬בפגישה זו הוחלט על‬
‫מספר דרכי מאבק ביוזמת החקיקה של הממשלה‪:‬‬
‫‪ ‬יציאה להפגנה בכנסת‪.‬‬
‫‪" ‬לובינג" בכנסת כנגד יוזמת החקיקה‪.‬‬
‫‪196‬‬
‫משטרה וחברה מס' ‪6‬‬
‫תשס"ב ‪2002‬‬
‫‪ ‬הגברת הפעילות הארגונית וההסברתית בקרב השוטרים‪.‬‬
‫‪ ‬פעילות ציבורית והסברתית בקרב אזרחי המדינה‪.‬‬
‫ב ‪ 1.7.79 -‬פורסמה "אגרת החירום" לשוטרים‪ .‬האיגרת הדגישה‪ ,‬כי ההפגנה‬
‫היא הצעד האחרון לאחר שמוצו כל הדרכים האחרות ללא הועיל‪ .‬כמו כן צויין‪,‬‬
‫כי ההפגנה הינה חוקית ותעשה לאחר קבלת רשיון כנדרש‪.‬‬
‫ב ‪ 16.7.79 -‬הובאה לקריאה ראשונה בכנסת הצעת החוק האוסרת התאגדות‬
‫שוטרים‪ .‬הצעה זו הועברה לוועדת הפנים יומיים לאחר מכן‪.‬‬
‫ב ‪ ,22.7.79 -‬לאחר פגישה עקרה עם שר הפנים‪ ,‬הגישו יוזמי האיגוד לקצין‬
‫הכנסת בקשה לקיים הפגנה מול הכנסת‪ ,‬בעת שהצעת החוק האוסרת התאגדות‬
‫שוטרים תובא לקריאה שנייה ושלישית‪ .‬הבקשה הוגשה רשמית על‪-‬ידי איגוד‬
‫השוטרים‪ ,‬וכללה רשות להפגין ורשות לשבות רעב‪ .‬ב ‪ 25.7.79 -‬נערך כנס פעילים‬
‫מכל הארץ‪ ,‬ובו הוחלט סופית על שביתת רעב החל מיום ‪ 29.7.79‬ועל יציאה‬
‫להפגנה מול הכנסת ב ‪ ,31.7.79 -‬בשעה שהצעת החוק לקריאה שניה ושלישית‬
‫הייתה אמורה לעלות בכנסת‪ .‬בכנס זה עלו על פני השטח חילוקי הדעות בין שני‬
‫המנהיגים הדומיננטיים של האיגוד‪ ,‬רשף ואופק‪ ,‬שהביאו מאוחר יותר לפילוג‪.‬‬
‫למחרת הכנס פורסמה "הודעת חירום לשוטר"‪ ,‬שקראה לשוטרים לצאת‬
‫להפגנת כוח ומחאה ברחבת הכנסת בירושלים ב ‪ 31 -‬לחודש יולי‪ .‬בנוסף נקראו‬
‫נשות השוטרים ובני משפחותיהם להצטרף להפגנה‪.‬‬
‫ב ‪ 29.7.79 -‬יצאו שוטרים לשביתת רעב מול משכן הכנסת‪ .‬השוטרים שבתו רעב‬
‫על חשבון ימי החופשה השנתית שלהם‪ .‬בעקבות ההפגנה שתוכננה‪ ,‬הוקדמה‬
‫ההצבעה ל ‪ . 30.7.79 -‬לאחר שהחוק התקבל‪ ,‬התברר‪ ,‬שבעוד שהצעת החוק‬
‫הסמיכה את שר הפנים להתקין תקנות‪ ,‬אשר יוציאו את האיגוד אל מחוץ לחוק‪,‬‬
‫הרי שבחוק שהתקבל אין צורך בתקנות‪ ,‬והחוק אוסר למעשה על השוטר להיות‬
‫חבר באיגוד השוטרים‪ .‬בעקבות כך עמדו בפני יוזמי האיגוד שתי אלטרנטיבות‪:‬‬
‫‪197‬‬
‫סמובסקי ואסתרמן‪-‬‬
‫מדינה‬
‫נסיון התאגדות השוטרים בישראל ‪ :1979-1978 -‬אנטומיה של‬
‫כשלון התארגנות‬
‫‪ ‬קיום ההפגנה תוך סיכום שזה יהיה האקט האחרון של האיגוד‪.‬‬
‫‪ ‬לנסות ולהשיג דברים תחת האיום של ההפגנה‪.‬‬
‫לבסוף‪ ,‬הוחלט לנסות ולהשיג משהו תוך ניצול איום ההפגנה‪ .‬דב בן מאיר‬
‫התקשר לשר הפנים ולח"כ שלמה הלל‪ ,‬יו"ר ועדת המשנה של הכנסת לעניני‬
‫משטרה‪ ,‬והעלה על הכתב את ההצעה שגיבש עמם‪ .‬בהצעה זו הועלו חמש‬
‫נקודות עיקריות‪:‬‬
‫‪ ‬ההבדלים בשכר ובתנאים הנלווים בין השוטרים לאנשי צבא הקבע יתוקנו‬
‫עד סוף השנה התקציבית‪.‬‬
‫‪ ‬במסגרת משרד הפנים יופעל קצין קבילות לשוטרים ולבני‪-‬משפחותיהם‪.‬‬
‫‪ ‬תובטח זכות הערעור בבתי‪-‬הדין המשמעתיים של המשטרה‪.‬‬
‫‪ ‬המועצה הציבורית המייעצת תוקם על יסוד הצעותיה של ההסתדרות‬
‫(הבטחת ח"כ הלל)‪ .‬לעומתו‪ ,‬ניסוח השר היה זהיר יותר‪ :‬בעת הקמת‬
‫המועצה הציבורית יתחשבו במכתבה ובהצעתה של ההסתדרות‪.‬‬
‫‪ ‬תיערך "סולחה" עם פעילי האיגוד כולל החזרת דרגותיהם‪ ,‬ותהיה אווירה‬
‫של הידברות‪.‬‬
‫בעקבות הפגישה והפעילויות השונות‪ ,‬נערך משאל קצר בקרב שובתי הרעב‪ ,‬והם‬
‫הסכימו לבטל את ההפגנה‪ ,‬בתנאי שיקבלו מכתב מהשר או מהמפכ"ל שלא‬
‫ינקטו פעולות נגדם‪.‬‬
‫באירוע זה נוצר‪ ,‬בפעם הראשונה‪ ,‬פירוד באיגוד‪ :‬רשף ושמולביץ החליטו‪,‬‬
‫בעקבות הסיכום עם שר הפנים‪ ,‬לבטל את ההפגנה‪ ,‬ואילו אופק נסוג מהסכמתו‬
‫לבטל את הפגנת השוטרים‪ .‬כתוצאה מכך הודיעו בתל‪-‬אביב על ביטול ההפגנה‬
‫וההסעות‪ ,‬ואילו בירושלים התפרסמו הודעות הקוראות לשוטרים לעלות‬
‫להפגנה‪ .‬בסופו של דבר התקיימה הפגנה של למעלה מאלף שוטרים ובני‪-‬‬
‫משפחותיהם‪ .‬לפני ביטול ההפגנה‪ ,‬ציפו לכ ‪ 5,000 -‬משתתפים‪ .‬במהלך תנועתם‬
‫‪198‬‬
‫משטרה וחברה מס' ‪6‬‬
‫תשס"ב ‪2002‬‬
‫של השוטרים נגרמו שיבושי תנועה בצמתים וברחובות‪ ,‬שבהם הם צעדו‪ .‬ההפגנה‬
‫ארכה כארבע שעות‪.‬‬
‫הפגנת השוטרים זעזעה קשות את צמרת המשטרה ומשרד הפנים‪ .‬שר הפנים‬
‫וקצינים בכירים בפיקוד המשטרה דרשו לפעול ביד קשה נגד המשתתפים‬
‫בהפגנה ואף לפטרם לאלתר מהמשטרה‪ .‬בעקבות ההפגנה פוטרו ארבעה קציני‬
‫משטרה מהמטה הארצי‪ ,‬שהיו חברי האיגוד‪ .‬החשש בפיקוד המשטרה‪,‬‬
‫שפיטורים במרחבים יגבירו את המרירות‪ ,‬ויגרמו להתפרצות נוספת של‬
‫השוטרים‪ ,‬מנעו פיטורים נוספים‪ .‬חברי האיגוד הדגישו‪ ,‬כי מעשה זה עמד בניגוד‬
‫להבטחתו המפורשת של שר הפנים‪ ,‬שלא יהיו פעולות תגמול כנגד פעילי האיגוד‪.‬‬
‫ב ‪ 2.8.79 -‬החליט דוד אופק‪ ,‬שפרש כאמור מהאיגוד‪ ,‬לקיים כנס חברתי של‬
‫שוטרים בכיכר מלכי ישראל בתל‪-‬אביב‪ ,‬בהרכב של ועד פעולה חדש‪ .‬במקביל‪,‬‬
‫במשך כל אותו שבוע‪ ,‬ניהלו רשף ושמולביץ שיחות טלפוניות עם שר הפנים‪ ,‬כדי‬
‫שהאחרון יממש את הבטחתו להם‪ .‬בסוף אותו שבוע פורסם ברדיו ובטלוויזיה‬
‫על התחמקות השר מקיום הבטחותיו ועל הצטרפות רשף ושמולביץ לקריאה‬
‫לשוטרים להשבית את העבודה ביום ראשון ולהגיע לכנס בכיכר מלכי ישראל‪.‬‬
‫ביום ראשון‪ 5.8.79 ,‬התקיים הכנס‪ ,‬אך לאור מיעוט המשתתפים הוא היה‬
‫כישלון‪ .‬מיעוט המשתתפים נבע מהעובדה‪ ,‬שבאותו יום הוכרז מצב חירום עקב‬
‫ביקור נשיא מצרים בבאר‪-‬שבע וביקור נציגי המשלחת המצרית לאוטונומיה‪.‬‬
‫לאחר השביתה נוהל מאבק להחזרת ארבעת הקצינים שפוטרו לעבודה‪ .‬בסופו‬
‫של דבר הוחזרו הקצינים המפוטרים לעבודה ב ‪.18.9.79 -‬‬
‫החודשים הבאים היו תקופה של שקט‪ ,‬כאשר משרד הפנים עומד מפעם לפעם‬
‫בביקורת על אי הקמת המועצה הציבורית‪ .‬במשך כל התקופה היה חיים‬
‫שמולביץ מועמד לנציג השוטרים בוועדה הציבורית ואילו רשף היה מועמד כנציג‬
‫ההסתדרות בוועדה זו‪.‬‬
‫‪199‬‬
‫סמובסקי ואסתרמן‪-‬‬
‫מדינה‬
‫נסיון התאגדות השוטרים בישראל ‪ :1979-1978 -‬אנטומיה של‬
‫כשלון התארגנות‬
‫ב ‪ 2.2.80 -‬קיבל שמולביץ הודעה ממנהל לשכת השר‪ ,‬שהוא נבחר כנציג‬
‫השוטרים למועצה הציבורית שתוקם בקרוב‪ .‬המפכ"ל הבהיר לשמולביץ שהוא‬
‫שולל את חברותו במועצה זו‪ ,‬מכיוון שהוא יזוהה עם איגוד השוטרים‪ .‬בפגישה‬
‫זו‪ ,‬בין המפכ"ל לשמולביץ‪ ,‬לא היו כל סיכומים‪.‬‬
‫בנקודה זו נחתמה הפעילות הפנים משטרתית‪ .‬מאז הפגישה בין המפכ"ל‬
‫לשמולביץ' לא היו מגעים כלשהם בין יוזמי האיגוד לפיקוד המשטרה‪.‬‬
‫דיון‬
‫ניסיון ההתאגדות במהלך ‪ 1979-1978‬נשכח מהזיכרון ההיסטורי של הציבור‬
‫(בהיסטוריה המשטרתית הרשמית הוקצו לו שלושה עמודים‪ ,‬תחת הכותרת‪:‬‬
‫"מאבק נשות השוטרים"‪ ,‬ראה‪ :‬הוד‪ ,1999 ,‬עמ' ‪ .2)59-57‬אולם‪ ,‬לא נכון יהיה‬
‫להקל ראש בעוצמת הזעזוע‪ ,‬שגרמה אותה פרשה בתוך המשטרה‪ .‬המהירות‬
‫והיעילות שבה טופל המשבר בדרג הפוליטי ובדרג המחוקק‪ ,‬נותנים אינדיקציה‬
‫טובה כיצד נתפסה התארגנות זו גם על‪-‬ידם‪.‬‬
‫הדיון‪ ,‬המרתק כשלעצמו‪ ,‬אודות היתרונות והחסרונות הגלומים בקיומו של ועד‬
‫שוטרים‪ ,‬אינו מעניינו של מאמר זה‪ .‬כך או כך‪ ,‬עוצמתו של האירוע מחייבת‬
‫לימוד מעמיק של אירוע זה והשלכותיו האפשריות על המציאות הנוכחית‬
‫בישראל‪ .‬ואמנם‪ ,‬אירוע זה מהווה עבורנו ‪ ,Case Study‬לבחינת הלקחים‬
‫הרלוונטיים‬
‫‪2‬‬
‫מאותו‬
‫מקרה‬
‫לימינו‬
‫אלה‪:‬‬
‫לימוד‬
‫העיתוי‬
‫והסיבות‬
‫בשנת ‪ 2001‬הקדיש רא ש יחידת ההיסטוריה במשטרה‪ ,‬נצ"ם ד"ר אלי הוד מאמר קצר‬
‫בנושא‪ ,‬הממוקד בעיקר במאבק נשות השוטרים‪ ,‬ראה‪ :‬מאבק היסטורי ‪ -‬נשים בכחול‪,‬‬
‫"מראות המשטרה"‪ ,‬מס' ‪ ,185‬אוקטובר‪-‬נובמבר ‪ ,2001‬עמ' ‪.21-20‬‬
‫‪200‬‬
‫משטרה וחברה מס' ‪6‬‬
‫תשס"ב ‪2002‬‬
‫לאירועים‪ ,‬הצבעה על אותם מגזרים פוטנציאליים במשטרה‪ ,‬שהובילו בעבר‬
‫התארגנות כזו ועשויים להובילה בעתיד ‪ -‬כל אלה יכולים להוביל אותנו‬
‫להערכה‪ ,‬האם נסיון התארגנות מחודש של התארגנות שוטרים הוא אפשרי‬
‫בישראל‪.‬‬
‫ככלל‪ ,‬נכון יהיה לטעון‪ ,‬כי התאגדות שוטרים‪ ,‬ואפילו נסיון התארגנות‪ ,‬כמו זה‬
‫המתואר במאמר זה‪ ,‬מביאים תמיד לקידום במעמדם המקצועי והכלכלי של‬
‫השוטרים (יחזקאלי‪ .)2000 ,‬יחזקאלי מציין‪ ,‬כי איגודי השוטרים בארצות‪-‬‬
‫הברית ידעו פריחה והישגים לא מבוטלים בשנות ה ‪ ,60 -‬על רקע התעוררות‬
‫המאבקים על תנאי העבודה בארגונים רבים במשק האמריקאי‪ .‬גם נסיון‬
‫ההתאגדות במשטרת‪-‬ישראל‪ ,‬ככל שהיה (ואולי‪ ,‬כיוון שהיה) טראומתי מבחינת‬
‫הנהגת המדינה ופיקוד המשטרה‪ ,‬השפיע לטובה בטווח הקצר‪ ,‬ובוודאי בטווח‬
‫הארוך‪ ,‬על משטרת‪-‬ישראל בכלל ועל מעמד השוטרים ורווחתם בפרט‪ .‬לאחר‬
‫התארגנות זו‪ ,‬עלתה מצוקת השוטרים לתודעה הציבורית‪ .‬השכר והתנאים‬
‫הנ לווים של השוטרים הושוו לאלה של משרתי הקבע בצה"ל‪ ,‬הוקמה מועצה‬
‫ציבורית לרווחת השוטר‪ ,‬מוסד תפקיד נציב קבילות השוטרים‪ ,‬והוקנתה זכות‬
‫ערעור לשוטרים בדיון משמעתי ובדיון משפטי של בית‪-‬הדין של המשטרה‪.‬‬
‫ניסיון ההתארגנות ב ‪ 1979-1978 -‬בא לעולם כתוצאה משילובם של שני גורמים‬
‫קריטיים‪ :‬הבשלת התנאים לגיבוש התארגנות כזו ומציאת פירצה בחוק‬
‫שתאפשר זאת‪ .‬הבשלת התנאים לאירוע זה התרחשה הן בתנאים שמחוץ‬
‫למשטרה‪ ,‬במהלך האירועים שפקדו את המדינה בעשור שלפני נסיון ההתאגדות‪,‬‬
‫והן בתוך המשטרה‪.‬‬
‫באשר לתנאים החיצוניים‪ ,‬שורשיה של התארגנות השוטרים נעוצים בשבר‬
‫ובאובדן האמון בשלטון המרכזי‪ ,‬שהביאה מלחמת יום הכיפורים‪ .‬עד ‪1973‬‬
‫הייתה החברה הישראלית חברה מגויסת‪ ,‬שחייה בתחושה‪ ,‬כי הביטחון הלאומי‬
‫מופקד בידיים נאמנות‪ .‬אולם‪ ,‬כבר בעיצומה של המלחמה "החל מהבהב ניצוץ‬
‫שהיה עתיד להתלקח ללהבה גדולה" (רובינשטיין‪ ,1982 ,‬עמ' ‪ .)28‬האמון העיוור‬
‫‪201‬‬
‫סמובסקי ואסתרמן‪-‬‬
‫מדינה‬
‫נסיון התאגדות השוטרים בישראל ‪ :1979-1978 -‬אנטומיה של‬
‫כשלון התארגנות‬
‫בממסד נסדק‪ .‬אזרחים‪ ,‬קצינים וחיילים‪ ,‬בסדיר ובמילואים‪ ,‬החלו לתהות בגלוי‬
‫ובבוטות האם ה"ממסד" ייתן את הדין בעקבות ה"מחדל"‪ .‬משהופסקה האש‬
‫והצבא‪ ,‬המורכב ברובו מאנשי מילואים‪ ,‬נשאר במחנותיו הארעיים‪,‬‬
‫ב"אפריקה" וברמת הגולן‪ ,‬התעצמה תחושת חוסר הנחת והיא גברה למימדים‪,‬‬
‫שישראל לא ידעה כמותם‪ .‬מעל הכול‪ ,‬ריחפה התמרמרות גואה נגד ה"ממסד"‪.‬‬
‫גרעיניה של תנועת המחאה נטמנו בקרקע המציאות החדשה‪ .‬אפשר היה לשמוע‬
‫דברים גלויים ובוטים נגד ה"פוליטיקאים"‪ ,‬המנותקים מהציבור‪ ,‬הממשיכים‬
‫במשחקי הכוח שלהם גם נוכח "רעידת האדמה" שהתחוללה בישראל‪ .‬המחאה‬
‫הספונטנית עלתה וצמחה‪ ,‬כשהיא ניזונה משורשים אשר קדמו למחדל‬
‫ולמלחמה‪ ,‬וטענותיה כוונו נגד יסודותיה של השיטה הפוליטית ומוחסר נכונותה‬
‫להיענות למאוויי לבו של צבור נרגן וחסר נחת‪ .‬הזעם והמהומות התעצמו‬
‫בחודשים דצמבר ‪ 1973‬עד פברואר ‪ .1974‬בתחילת פברואר ‪ 1974‬התייצב מוטי‬
‫אשכנזי מול משרד ראש הממשלה בהפגנת יחיד‪ .‬הצטרפו אליו אלפי אוהדים‪,‬‬
‫וב ‪ 17 -‬בפברואר התקיימה הפגנת אלפים מול משרדה של ראש‪-‬הממשלה דאז‪,‬‬
‫גולדה מאיר‪ ,‬לאות תמיכה בתביעתו של מוטי אשכנזי להתפטרותו של שר‬
‫הביטחון דאז משה דיין (רובינשטיין‪ .)1982 ,‬התהליך הבשיל עם ירידת מפלגת‬
‫העבודה מהשלטון ב ‪ .1977 -‬לא עוד "פרות קדושות"‪ .‬התמימות‪ ,‬הסולידריות‬
‫והלכידות החברתית פינו מקומם לעימותים ולמתחים בין מגזרים שונים‬
‫בחברה‪ .‬שדמי (‪ )2001‬טוענת‪ ,‬כי כאשר סמכות המדינה מתערערת‪ ,‬כאשר מעמדן‬
‫של הקבוצות ההגמוניות נחלש (כתוצאה מערעור היחסים בין המעמדות‪ ,‬בין‬
‫הגזעים‪ ,‬בין העדות או בין המינים)‪ ,‬ואי הסדר הציבורי מתגבר‪ ,‬נוצרים התנאים‬
‫לרפורמה‪ .‬כל אלה‪ ,‬בצירוף הנסיבות הייחודיות של השוטרים‪ ,‬היוו קרקע נוחה‬
‫וטבעית להיווצרות נסיון ההתאגדות של השוטרים‪.‬‬
‫באשר לתנאים הפנימיים בתוך המשטרה‪ ,‬ראוי לציין במיוחד את "הגיוס הרב‬
‫שכבתי" באמצע שנות השבעים‪ ,‬שבעקבותיו הגיעו אקדמאים וקציני צה"ל רבים‬
‫‪202‬‬
‫משטרה וחברה מס' ‪6‬‬
‫תשס"ב ‪2002‬‬
‫למשטרה‪ ,‬לתפקידי קצונה (נובל‪ ;1999 ,‬שדמי‪ ,)2000 ,‬תוך עקיפת מערכת‬
‫ההדרכה המשטרתית‪ .‬סוג חדש זה של שוטרים ידע לשאול שאלות נוקבות‪,‬‬
‫והסוציאליזציה הארגונית לא פגמה בתחושת אי הצדק שלו‪.‬‬
‫זה היה הדלק שהזין את הבערה במשטרה‪ ,‬באותם ימים של ‪.1979-1978‬‬
‫מדוע נכשלה התאגדות השוטרים? סמובסקי (‪ )1981‬מציין‪ ,‬כי ההכרה באיגודים‬
‫המקצועיים של השוטרים במדינות העולם המערבי‪ ,‬התאפשרה‪ ,‬בין היתר‪ ,‬בשל‬
‫סיווגם של השוטרים‪ ,‬בניגוד לאנשי הצבא‪ ,‬בקטגוריה של עובדי השירות‬
‫הציבורי ולא בקטגוריה של עובדי ביטחון‪ .‬לא מפליא‪ ,‬שהחקיקות הליברליות‬
‫ביותר בנוגע לזכויות השביתה של שוטרים‪ ,‬חוקקו דווקא באותן מדינות‪ ,‬שבהן‬
‫סוגיית בטחון הפנים כמעט ואינה רלוונטית (שוויץ‪ ,‬בלגיה‪ ,‬דנמרק‪ ,‬שוודיה‬
‫ופינלנד)‪ .‬המציאות במדינת‪-‬ישראל שונה‪ ,‬כמובן‪ ,‬לחלוטין‪ .‬כבר ב ‪ ,1974 -‬הייתה‬
‫משטרת‪-‬ישראל ארגון ביטחוני לכל דבר‪ .‬הזעזוע הציבורי עקב הפיגוע החבלני‬
‫במעלות‪ ,‬ועקב הסלמת הפיגועים בשלהי ‪ ,1974‬וכן הצורך לשחרר את צה"ל‪,‬‬
‫שנה אחרי מלחמת יום הכיפורים‪ ,‬לפעילות בגבולות‪ ,‬היו הבסיס להחלטת‬
‫הממשלה‪ ,‬מאפריל ‪ ,1974‬לפיה תהיה המשטרה אחראית לבטחון הפנים‪ ,‬ובכך‬
‫תישא גם היא בחלק מן העול הביטחוני (ביטחון פנים ‪ -‬חוברת יסוד‪.)1981 ,‬‬
‫להחלטה זו גם היה בהמשך ביטוי כספי ‪ -‬השוואת תנאי השכר של השוטרים‬
‫למשרתי הקבע בצה"ל‪ .‬מרגע שהפכה משטרת‪-‬ישראל לארגון בטחוני‪ ,‬לא היה‬
‫יותר מקום להתאגדות שוטרים‪ ,‬לא בעיני הדרג המחוקק‪ ,‬לא בעיני הדרג‬
‫המדיני‪ ,‬לא בעיני פיקוד המשטרה וכפי הנראה גם לא בעיני הציבור‪.‬‬
‫מי היו המארגנים והמנהיגים של התאגדות השוטרים ומה ניתן ללמוד מכך?‬
‫מארגני ניסיון ההתאגדות היו קצינים זוטרים ושוטרים צעירים ומשכילים‪ ,‬בני‬
‫הדור הצעיר במשטרה‪ ,‬שצמחו בעידן של שימוש במדיניות עימות על‪-‬מנת להשיג‬
‫שיפור בתנאי העבודה ובתנאי השכר‪ .‬קבוצה זו‪ ,‬טבעי שתגלה נכונות רבה יותר‬
‫לפעול בצורה אקטיבית‪ ,‬על‪-‬מנת לתקן את מה שנתפס על ידם כלקוי‪ .‬בנוסף‬
‫לכך‪ ,‬כפועל יוצא מהתקופה הקצרה יותר שלהם בשירות במשטרה‪ ,‬הם עברו‬
‫‪203‬‬
‫סמובסקי ואסתרמן‪-‬‬
‫מדינה‬
‫נסיון התאגדות השוטרים בישראל ‪ :1979-1978 -‬אנטומיה של‬
‫כשלון התארגנות‬
‫פחות סוציאליזציה של ציות‪ .‬לכן‪ ,‬כאשר פרץ סכסוך עבודה‪ ,‬הם גילו נכונות‬
‫גדולה יותר לנקוט צעדים ארגוניים (סמובסקי‪.)1981 ,‬‬
‫התנגדו להתאגדות קבוצת קצינים בדרג הביניים (רב‪-‬פקד ‪ -‬סגן‪-‬ניצב)‪ ,‬שהתנהגו‬
‫במהלך ניסיון ההתאגדות כגורם מרסן ותמכו במערכת‪ .‬יחזקאלי (‪ )2000‬טוען‪,‬‬
‫כי אחת הסיבות העיקריות להיעדר ניסיונות התאגדות של שוטרים בעשרים‬
‫השנים האחרונות היא היעדר המוטיבציה לכך בקרב הקצונה הבינונית‪ ,‬שלה יש‬
‫הרבה מה להפסיד‪ .‬המסקנה מכל אלה היא‪ ,‬שראוי שהמערכת המשטרתית‬
‫תשקוד על כך‪ ,‬שלשתי קבוצות אלו ‪ -‬הדרג הזוטר ודרג הביניים ‪ -‬יהיה תמיד‬
‫הרבה מה להפסיד‪ ,‬כתנאי למניעת נסיון התאגדות נוסף בעתיד‪.‬‬
‫האם קיימים חסמים אפקטיביים בפני ניסיון התארגנות שוטרים נוסף בישראל?‬
‫מאז שנות ה ‪ '70 -‬חל שינוי מהותי ביוקרתה של המשטרה ובמעמדה הציבורי‪.‬‬
‫קבלת האחריות על בטחון הפנים‪ ,‬תרמה גם היא מאוד לתדמיתה הציבורית של‬
‫המשטרה‪ ,‬וזו הגיעה לשיאה בעת מלחמת המפרץ‪ ,‬בתחילת שנות ה ‪ .'90 -‬שני‬
‫גורמים אלה ‪ -‬החיצוני והפנימי ‪ -‬הביאו גם לשינוי משמעותי בדימוי העצמי‬
‫ובדימוי הקולקטיבי של השוטרים‪ .‬השוואת שכר השוטרים לשכר אנשי הקבע‬
‫בצה"ל הפכה את השירות במשטרה לכדאי מאוד‪ ,‬בעיקר לקצונה‪ .‬לאלה יש‬
‫להוסיף את מעמדם הציבורי הירוד‪ ,‬יחסית‪ ,‬של האיגודים המקצועיים בישראל‪,‬‬
‫מול‪ ,‬למשל‪ ,‬מעמד "האח הבכיר"‪ ,‬צה"ל‪ .‬כל אלה מהווים מחסום משמעותי‬
‫בפני התארגנות מחודשת‪.‬‬
‫כל האמור מביא אותנו לשאלה המרכזית בדיון זה‪ :‬האם יכול להתקיים ניסיון‬
‫נוסף של התאגדות שוטרים בישראל? ניתן לבנות משוואה‪ ,‬שמשני צדדיה‬
‫גורמים המעודדים התאגדות שוטרים מול גורמים המדכאים התארגנות כזאת‪.‬‬
‫בצידה האחד‪ ,‬הסיבות העיקריות ליצירת חוסר שביעות רצון בקרב שוטרים‪,‬‬
‫שעלולים להביא להצהרות מיליטנטיות ולפעילות ארגונית למען הקמת איגוד‬
‫‪204‬‬
‫משטרה וחברה מס' ‪6‬‬
‫תשס"ב ‪2002‬‬
‫מקצועי של שו טרים‪ .‬ניתן למנות ביניהן סוגיות כמו עלייה ברמת העוינות כלפי‬
‫המשטרה בקרב קבוצות חברתיות ומגזרים שונים בחברה; עלייה בדרישות‬
‫החברה מהמשטרה לפתור את בעית הפשיעה מול הקטנת הכלים החוקיים‪,‬‬
‫המאפשרים התמודדות אפקטיבית; תפיסתם של השוטרים בדבר תגמולים‬
‫נמוכים יחסית להשקעה ולסכנה במילוי תפקידם ונוהלי כוח‪-‬אדם לקויים‬
‫במשטרה‪ .‬לכל אלה יש להוסיף גם את ההשפעה הסביבתית ‪ -‬אפקט הצלחה או‬
‫כישלון במאבקי העבודה והשביתות בסקטורים האחרים (סמובסקי‪;1981 ,‬‬
‫‪.)1969 ,barkley ;1973 ,Juris and Feuille‬‬
‫בצידה האחר של המשוואה ראוי למנות תנאי שכר טובים ואפשרויות קידום‬
‫מבטיחות‪ ,‬במעמד ובכסף וירידה משמעותית בבעיות של בטחון הפנים‪ ,‬שהיא‬
‫תנאי חיוני לנכונות ציבורית להכיר במאבק כלגיטימי‪.‬‬
‫אם נחבר את כל המסקנות הללו‪ ,‬נמצא‪ ,‬כי כל עוד יהיה המצב הבטחוני קשה‪,‬‬
‫בעיקר בחזית בטחון הפנים‪ ,‬כל עוד תנאי השכר ואפשרויות ההתפתחות‬
‫והקידום יהיו טובים ומבטיחים לעתיד‪ ,‬בעיקר בקרב הקבוצה של קצינים‬
‫צעירים ומשכילים‪ ,‬שהם התשתית העתידית להתארגנות מחודשת‪ ,‬לא תהפוך‬
‫התארגנות כזו לאפשרות ריאלית ולהיפך‪ .‬קיים‪ ,‬כמובן‪ ,‬קשר ישיר בין מצב‬
‫בטחוני בעייתי ותנאי שכר טובים‪ .‬מאמצי משרד האוצר לקיצוץ בשכר אנשי‬
‫הקבע ושכר השוטרים הצמוד להם הינם משמעותיים יותר בתקופות רגיעה‬
‫בחזית הביטחונית‪.‬‬
‫בחינה של המצב כיום מלמדת‪ ,‬לדעתנו‪ ,‬כי חידוש המאבק על התאגדות שוטרים‬
‫בישראל אפשרי בהחלט‪ .‬יחזקאלי (‪ )2000‬טוען‪ ,‬כי השוואת שכר השוטרים לשכר‬
‫אנשי הקבע בצה"ל‪ ,‬אחד ההישגים שנבעו משביתת השוטרים‪ ,‬תרמה רבות‬
‫בעיקר להעלאת שכר הקצינים בדרג הבינוני והגבוה ושכר השוטרים הוותיקים‪.‬‬
‫היא סייעה פחות לשדרת השוטרים והקצונה הצעירה‪ ,‬הנושאת בעיקר הנטל‬
‫(אם כי‪ ,‬יש לקצונה זו בהחלט מסלול קידום והתפתחות משמעותי)‪.‬‬
‫‪205‬‬
‫סמובסקי ואסתרמן‪-‬‬
‫מדינה‬
‫נסיון התאגדות השוטרים בישראל ‪ :1979-1978 -‬אנטומיה של‬
‫כשלון התארגנות‬
‫אם כך הדבר‪ ,‬טוען יחזקאלי‪ ,‬ערעור זכויותיהן של שכבות אלו יכול לפרוץ את‬
‫הסטטוס קוו בתחום זה‪ ,‬להוביל לחבירה של אוכלוסיית הקצינים בדרג הבינוני‬
‫(שאליהם תצטרף מיד אוכלוסיית הקצינים בדרג הנמוך) לאוכלוסיית השוטרים‬
‫ולפתיחת המאבק מחדש‪ .‬סימנים ראשונים כאלה היו בשנים האחרונות‪ ,‬טרם‬
‫פרוץ מלחמת הטירור עם הרשות הפלסטינית‪ ,‬באוקטובר ‪ ,2000‬כאשר השלום‬
‫נראה באופק‪ ,‬וקיצוץ שכר אנשי הקבע (והשוטרים) הפך לנושא אקוטי‪ .‬ב ‪-‬‬
‫‪ 18/12/98‬פורסמה כתבה במקומון של נצרת עילית‪" ,‬כל העמק והגליל" (יוסף‪-‬‬
‫בוחבוט‪ ,)1998 ,‬המספרת על כנס מחאה שנערך באחת מתחנות המשטרה בצפון‪,‬‬
‫בהשתתפות ‪ 15‬שוטרים‪ ,‬בעלי ותק של למעלה מחמש שנות שירות‪ .‬השוטרים‬
‫מחו על הפער בשכר השוטרים הזוטרים לעומת הבכירים‪ ,‬שנהנים משכר‬
‫המקביל לשכר קציני צה"ל‪ .‬מארגני המאבק טענו‪ ,‬כי "רוב השוטרים לא גומרים‬
‫את החודש וחיים מתחת לקו העוני‪ .‬לדבריהם‪ ,‬ההחלטה להעניק תוספת שחיקה‬
‫לניצבים מהווה "לעג לרש וביזיון הצדק"‪ .‬השוטרים הודיעו בכנס על החלטתם‬
‫לנהל את מאבק השכר באופן עצמאי‪ ,‬למרות האיסור בחוק‪ .‬הם טענו‪ ,‬כי נמאס‬
‫להם להיות "הכבשים השחורות של המשטרה"‪ ,‬כי ארגון נשות השוטרים‬
‫שאמור לייצגם רק גוזל מהם כספים ולא עושה דבר‪ ,‬וכי הם מוכנים לקחת את‬
‫הסיכון שביציאה למאבק הגלוי‪.‬‬
‫אם זו הדינמיקה המתפתחת‪ ,‬אין פלא‪ ,‬שראש אגף משאבי אנוש במשטרה דאז‪,‬‬
‫ניצב אסתר דומיניסיני‪ ,‬נזעקה והתריעה בתקשורת‪ ,‬כי פגיעה בתנאי השירות של‬
‫השוטרים יכולה להביא לחידוש המאבק על הקמת איגוד שוטרים (יחזקאלי‪,‬‬
‫‪.)2000‬‬
‫האם המאבק של ‪ 1979-1978‬היה רק הסנונית הראשונה במאבקם של השוטרים‬
‫להתאגדות משלהם? ימים יגידו…‬
‫‪206‬‬
‫משטרה וחברה מס' ‪6‬‬
‫תשס"ב ‪2002‬‬
‫ביבליוגרפיה‬
‫אלקן מרדכי (‪" ,)17.11.78‬נחקר השוטר מפ"ת שהתראיין בקשר לארגון השוטרים"‪ ,‬מעריב‪,‬‬
‫עמוד ‪.5‬‬
‫אלקן מרדכי‪ ,‬מאירי ברוך (‪ ,)16.11.78‬מעריב‪ ,‬עמוד ‪.15‬‬
‫בג"ץ ‪ ,789/78‬דוד אופק ואח' נגד ד"ר יוסף בורג ואח'‪ ,‬עתירה למתן צו על תנאי‪.‬‬
‫בטחון פנים ‪ -‬חוברת יסוד (‪ ,)1981‬משטרת‪-‬ישראל‪ ,‬מטא"ר‪/‬עק"ד‪/‬בטחון הפנים‪ ,‬אגף כוח‪-‬אדם‪,‬‬
‫המכללה לקציני משטרה‪.‬‬
‫הוד אלי (עורך) (‪ ,)1998‬ספר האירועים‪ ,‬כרך א'‪ ,‬משטרת‪-‬ישראל‪ ,‬יחידת היסטוריה‪ ,‬ירושלים‪.‬‬
‫הוד אלי (עורך) (‪ ,)1999‬ספר האירועים‪ ,‬כרך ב'‪ ,‬משטרת‪-‬ישראל‪ ,‬יחידת היסטוריה‪ ,‬ירושלים‪.‬‬
‫וולצר מייקל (‪ ,)1997‬על הסובלנות‪ ,‬משרד הביטחון ‪ -‬ההוצאה לאור‪.‬‬
‫ידיעות אחרונות (‪ ,)16.11.78‬עמוד ‪.37‬‬
‫יוסף‪-‬בוחבוט אורנה (‪" ,)18/12/98‬לניצבים עומד והשוטרים אימפוטנטים"‪ ,‬כל העמק והגליל‪,‬‬
‫גיליון מס' ‪.281‬‬
‫יחזקאלי פנחס (ינואר‪-‬פברואר ‪ ,)2000‬ה"קרב" על הוועד‪ ,‬מראות המשטרה‪ ,‬גיליון ‪ ,175‬עמ' ‪16-‬‬
‫‪.19‬‬
‫ישראל ערן (יולי‪-‬אוג' ‪ ,)1998‬יש למשטרה איגוד מקצועי בקפריסין‪ ,‬מראות המשטרה‪ ,‬גיליון‬
‫‪ ,167‬עמ' ‪.9‬‬
‫ליסק משה (עורך) (‪ ,)1983‬אטלס כרטא לתולדות מדינת‪-‬ישראל ‪ -‬עשור שלישי‪ ,‬כרטא ומשרד‬
‫הביטחון‪ ,‬ההוצאה לאור‪.‬‬
‫מאירי ברוך‪ ,‬רז אבי (‪" ,)15.11.78‬אהיה המרטין לותר קינג של המשטרה"‪ ,‬מעריב‪ ,‬עמוד ‪.16‬‬
‫מאירי ברוך (‪ ,)16.11.78‬מעריב‪ ,‬עמוד ‪.12‬‬
‫מאירי ברוך (‪ ,)20.11.78‬מעריב‪ ,‬עמוד ‪.16‬‬
‫משטרת‪-‬ישראל נ' דוד אופק‪" ,‬פרוטוקול ההליך המשפטי מיום ה ‪ ,15-19.11.78 -‬הכרעת הדין"‪,‬‬
‫עמ' ‪.6-7‬‬
‫נובל גבריאל (אוקטובר ‪" ,)1999‬הגיוס הרב‪-‬שכבתי" במשטרת‪-‬ישראל‪ ,‬משטרה וחברה‪ ,‬גיליון‬
‫מס' ‪ ,3‬עמ' ‪.85-63‬‬
‫פה"ק ‪ - 06.01.02‬השעיה מן התפקיד‪ ,‬משטרת‪-‬ישראל‪ ,‬המטה הארצי‪.‬‬
‫פקודת המשטרה (נוסח חדש) תשל"א‪.1971 -‬‬
‫‪207‬‬
‫סמובסקי ואסתרמן‪-‬‬
‫מדינה‬
‫נסיון התאגדות השוטרים בישראל ‪ :1979-1978 -‬אנטומיה של‬
‫כשלון התארגנות‬
‫סמובסקי אבי (ינואר ‪ ,)1981‬האיגוד המקצועי של שוטרים בישראל ‪ -‬אנטומיה של כישלון‬
‫התארגנות‪ ,‬עבודה לתואר "מוסמך למדעי החברה"‪ ,‬אוניברסיטת תל‪-‬אביב‪ ,‬הפקולטה למדעי‬
‫החברה‪.‬‬
‫משטרת‪-‬ישראל נ' יואל רשף‪" ,‬פרוטוקול הדיון המשפטי מיום ה ‪ ,19.11.78 -‬גזר הדין"‪ ,‬עמוד‬
‫‪.16‬‬
‫רובינשטיין אמנון (‪ ,)1982‬ניסיון פוליטי מסוים‪ ,‬הוצאת עידנים‪ ,‬ירושלים‪.‬‬
‫רז אבי (‪" ,)9.11.78‬שוטרים‪ ,‬די להסתתר מאחורי שמלות נשותנו"‪ ,‬מעריב‪ ,‬עמוד ‪.1‬‬
‫שדמי אראלה‪ ,‬הערת מחקר למאמרו של גבריאל נובל "הגיוס הרב שכבתי במשטרת‪-‬ישראל"‪,‬‬
‫משטרה וחברה‪ ,‬גיליון מס' ‪ ,5‬יוני ‪ ,2001‬עמ' ‪.70-49‬‬
‫שדמי אראלה‪ ,‬שיטור עירוני בישראל‪ :‬הכרח היסטורי בדרך לשיטור חדש‪ ,‬משטרה וחברה‪,‬‬
‫גיליון מס' ‪ ,4‬מרץ ‪ ,2000‬עמ' ‪.157-155‬‬
‫‪Barkley E.G. (1969) The democratic policemen, Boston: Beacon Press.‬‬
‫‪Juris A.H., Feuille P (1973), Police Unionism, Lexington Books.‬‬
‫‪Tannenbaum S. M (March 1968), "Unions", Handbook of Organization, G.J (Ed.),‬‬
‫‪Rand McNally and Company, Chicago.‬‬
‫‪208‬‬
‫משטרה וחברה מס' ‪6‬‬
‫תשס"ב ‪2002‬‬
‫‪209‬‬