‫‪132‬‬
‫‬
‫‬
‫ חידושים בארכיאולוגיה של ירושלים וסביבותיה‬
‫רשות העתיקות‬
‫מרחב ירושלים‬
‫האוניברסיטה העברית‬
‫המכון לארכיאולוגיה‬
‫מוריה — חברה לפיתוח‬
‫ירושלים בע"מ‬
‫חידושים‬
‫בארכיאולוגיה‬
‫של ירושלים‬
‫וסביבותיה‬
‫קובץ מחקרים‬
‫כרך ג‬
‫עורכים‪:‬‬
‫דוד עמית‪ ,‬גיא ד' שטיבל‪ ,‬אורית פלג–ברקת‬
‫יוצא לאור לקראת יום העיון השנתי המשותף‬
‫למרחב ירושלים ברשות העתיקות ולמכון לארכיאולוגיה‬
‫של האוניברסיטה העברית‪ ,‬ירושלים‬
‫כ"ז בתשרי תש"ע‪ 15 ,‬באוקטובר ‪2009‬‬
‫נזירות כפרית ‬
‫‪133‬‬
‫נזירות כפרית למרגלות דרום השומרון והרי יהודה‬
‫‪1‬‬
‫בתקופה הביזנטית‬
‫איתמר טקסל‬
‫אוניברסיטת תל אביב‬
‫מאמר זה עוסק בביטוייה השונים של תופעת הנזירות‬
‫בעורף הכפרי של שלוש מבין הערים החשובות בפנים‬
‫הארץ — לוד‪/‬דיוספוליס‪ ,‬אמאוס‪/‬ניקופוליס ובית‬
‫גוברין‪/‬אלאותרופוליס — וכן בתפקיד שמילאו האתרים‬
‫המנזריים באזורים אלו בהקשר הרחב של הצליינות‬
‫והנזירות הכפרית בארץ–ישראל הביזנטית‪ .‬האזור‬
‫הנידון כאן מכסה חלקים משלושה חבלים גיאוגרפיים‬
‫הגובלים זה בזה — מרגלותיו הדרומיים–מערביים של‬
‫השומרון‪ ,‬שוליהם המערביים של הרי יהודה וחלקה‬
‫הצפוני והמרכזי של שפלת יהודה‪ .‬אזור זה מתאפיין‬
‫בעיקר בנוף של גבעות נמוכות עד גבוהות (‪ 600-150‬מ'‬
‫מעל פני הים) שמדרונותיהן מתונים‪ ,‬ובמספר נחלים‬
‫ראשיים הזורמים ממזרח למערב‪.‬‬
‫בתקופה הביזנטית התקיימו באזור הנידון דרכים‬
‫אזוריות וארציות רבות (שמקורן בתקופה הרומית‬
‫ואף לפני כן)‪ ,‬חלקן קישרו בין מישור החוף ובין ההר‬
‫המרכזי וחלקן קישרו בין אזורים שונים בתחומי‬
‫השפלה והדום ההר (רול ודגן ‪Dorsey 1991 ;1988‬‬
‫האתרים‬
‫כל האתרים הנידונים במאמר זה (איור ‪ )1‬הם אתרים‬
‫אשר אופיים והממצאים שנתגלו בהם מעידים‪ ,‬כי‬
‫חיו בהם נזירים‪ .‬לא כללנו בסקירתנו אתרים נוספים‬
‫באזור‪ ,‬אשר זוהו על ידי חוקריהם כמנזרים‪ ,‬אך‬
‫העדויות לכך אינן חד משמעיות‪.‬‬
‫חורבת חני‬
‫אתר זה שוכן כעשרה ק"מ מצפון–מזרח לאמאוס‪.‬‬
‫בחפירות שנערכו בו נחשף מנזר כפרי שיתופי המורכב‬
‫משני מכלולים צמודים הכוללים קפלה‪ ,‬תאי מגורים‪,‬‬
‫מגדל‪ ,‬מטבח‪ ,‬חצרות‪ ,‬חדר אוכל ואולי אכסניה‪ ,‬וכן שני‬
‫בתי בד וגת‪ .‬כתובת יוונית ברצפת הפסיפס של הקפלה‬
‫המזכירה את אם המנזר‪ .‬ממנה ניתן ללמוד שכנראה‬
‫היה זה מנזר נשים‪ .‬לדעת חופר האתר‪ ,‬שמו הערבי של‬
‫האתר מרמז שהמנזר נקרא על שם אשה קדושה בשם‬
‫חנה שנקברה במקום‪ ,‬וזכרה משך אל המנזר צליינים‪.‬‬
‫המנזר התקיים בין המאה הה' לראשית המאה הט'‬
‫‪ Fischer, Isaac and Roll 1996; Roll 1995; Roll and‬לספירה (דהרי ‪.)2003‬‬
‫‪.)Ayalon 1986‬‬
‫עד כה‪ ,‬מיעטו המחקרים העוסקים בתופעת הנזירות‬
‫בארץ–ישראל לדון בשולי ההר המרכזי‪ ,‬והתרכזו באזורים‬
‫שכנים ומרוחקים יותר‪ ,‬ובהם הרי יהודה‪ ,‬מדבר יהודה‪,‬‬
‫דרום–מערב השומרון ואזור עזה (הירשפלד ‪;2002‬‬
‫‪.)Hirschfeld 2002; Hirschfeld 2004; Corbo 1955‬‬
‫עובדה זו‪ ,‬כמו גם התפקיד החשוב שמילאו הדום‬
‫השומרון ושפלת יהודה בצליינות הנוצרית לארץ הקודש‪,‬‬
‫הם הסיבות העיקריות להקדשת המחקר הנוכחי דווקא‬
‫לאזורים אלה‪.‬‬
‫אל–חּביס‬
‫האתר‪ ,‬השוכן כשישה ק"מ מדרום–מערב ללוד‪ ,‬הוא‬
‫מערה גדולה בעלת פתח רחב ובה מספר חלונות‪,‬‬
‫ספסלים ותאים חצובים‪ .‬המערה שימשה כנראה‬
‫במקורה מערת קבורה והוסבה לצורכי מגורים‪ .‬צלבים‬
‫שנחרתו על קירותיה הביאו חוקרים שונים למסקנה כי‬
‫מדובר במגורי נזירים‪ .‬סמוך למערה נתגלה קבר חצוב‬
‫מטיפוס קברי המקמר שעל דופנותיו נחרתו צלבים‬
‫וכתובת יוונית שתרגומה — "קברו של גיאורגיוס"‬
‫‪ 134‬חידושים בארכיאולוגיה של ירושלים וסביבותיה‬
‫‪ 1‬מפת האזור הנידון‪ ,‬בה מצוינים ערים‪ ,‬מנזרים ודרכים‬
‫נזירות כפרית ‬
‫(‪Bagatti 2002: 204-205; Conder and Kitchener‬‬
‫‪.)1882: 321; Schwartz 1991: 129‬‬
‫מבוא מודיעים‬
‫האתר שוכן כתשעה ק"מ מדרום–מערב ללוד‪.‬‬
‫בחפירות שנערכו בו נחשף מנזר כפרי הכולל קפלה‪,‬‬
‫מטבח‪ ,‬חדר אוכל‪ ,‬חצר‪ ,‬בית בד וגת‪ .‬חדרי המגורים‬
‫שכנו כנראה בקומה השנייה‪ ,‬שלא השתמרה‪ .‬המנזר‬
‫התקיים מן המאה הה' או הו' עד למאה הח'‬
‫(איזנברג ועובדיה ‪.)1998‬‬
‫עיראק איסמעין‬
‫האתר שוכן כשמונה ק"מ מדרום–מזרח לאמאוס‪ ,‬על‬
‫צוק נישא בגדה הצפונית של נחל שורק (איור ‪.)2‬‬
‫הוא כולל מערה טבעית גדולה שבחזיתה טראסה‬
‫‪ 2‬עיראק איסמעין‪ ,‬מבט לצפון–מערב‬
‫‪135‬‬
‫צרה‪ .‬על הטראסה ובמערה נבנו ונחצבו מרכיבים‬
‫שונים‪ ,‬בהם קפלה‪ ,‬חדרים‪ ,‬בורות מים ושבילים‪.‬‬
‫האתר נסקר‪ ,‬והוגדר כמנזר מטיפוס ה"קוינוביום‬
‫המצוקי" המוכר ממדבר יהודה (על פי הטיפולוגיה‬
‫של הירשפלד ‪ .)2002‬החוקרים זיהו את המקום‬
‫עם "סלע עיטם" המקראי (שופטים טו ח)‪ ,‬שבו‬
‫הסתתר שמשון מפני הפלישתים‪ .‬משום כך זוהה‬
‫המנזר שהוקם במערה בתקופה הביזנטית עם "מנזר‬
‫שמשון" הנזכר על ידי יוהאנס מוסכוס בראשית‬
‫המאה הז'‪ .‬המרחק של האתר מירושלים — ‪ 20‬מילין‬
‫— התואם למרחק בין מנזר שמשון לירושלים בדברי‬
‫יוהאנס מוסכוס‪ ,‬מחזק לכאורה הצעה זו‪ .‬לדעת‬
‫החוקרים‪ ,‬הפך המנזר אשר נשא את שמו של שמשון‬
‫המקראי לאתר צליינות (‪,Gass and Zissu 2005‬‬
‫ושם מקורות)‪ .‬לאחרונה הסתייגתי הן מן הזיהוי‬
‫‪ 136‬חידושים בארכיאולוגיה של ירושלים וסביבותיה‬
‫הפונקציונאלי והן מן הזיהוי ההיסטורי של האתר‪.‬‬
‫שרידיו הצנועים וריחוקו מדרכים ראשיות שוללים‬
‫את תפקודו כמנזר שנועד לארח צליינים רבים ולספק‬
‫להם שירותים שונים‪ .‬סביר יותר כי מדובר במנזר‬
‫קטן‪ ,‬ואולי אף בלאורה ולא במנזר שיתופי של‬
‫ממש (‪ ,Taxel 2008: 61-62; 2009‬ולהלן)‪.‬‬
‫"מנזר שמשון" בשפלת יהודה‪ ,‬כפי שטוענים גאס‬
‫וזיסו (‪ ,)Gass and Zissu 2005‬הרי שדווקא ח'רבת‬
‫א–צוייאע' מתאימה יותר לזיהוי זה‪ :‬היא מצויה‬
‫במרחק כ–‪ 20‬מילין מירושלים‪ ,‬שוכנת לצד דרך אזורית‪,‬‬
‫התקיימו בה כנסייה בסיליקאית ואולי גם אכסניה‪,‬‬
‫וממצאים שונים שנתגלו בה מעידים על נוכחותם של‬
‫צליינים במקום (‪ Taxel 2008: 62-63; 2009‬ולהלן)‪.‬‬
‫האתר שוכן כעשרה ק"מ מדרום–מזרח לאמאוס‪.‬‬
‫בחפירות נחשף מנזר כפרי (איור ‪ )3‬המורכב משני‬
‫מכלולים צמודים שבהם כנסייה בסיליקאית‪ ,‬מגדל‪,‬‬
‫חצרות‪ ,‬מטבח‪ ,‬חדר אוכל‪ ,‬תאי מגורים‪ ,‬אכסניה (?)‪,‬‬
‫מחסנים‪ ,‬בית בד וגתות‪ .‬המנזר התקיים למן אמצע‬
‫המאה הו' ועד לסוף המאה הז' או ראשית המאה הח'‪.‬‬
‫אם אכן שכן המנזר המכונה על ידי יוהאנס מוסכוס‬
‫חורבת חנות‬
‫ח'רבת א–צוייאע'‬
‫‪ 3‬ח'רבת א–צוייאע'‪ ,‬מבט לצפון‬
‫האתר שוכן כ–‪ 18‬ק"מ מצפון–מזרח לבית גוברין‪,‬‬
‫לצד הדרך שהובילה מעיר זו לירושלים‪ .‬בחפירות‬
‫המצומצמות שנערכו במקום נחשף קטע מכנסייה‪.‬‬
‫ברצפת הפסיפס שלה משובצת כתובת יוונית‬
‫המתוארכת לשלהי המאה הו' או לראשית המאה‬
‫הז'‪ .‬הכתובת נוקבת בשמותיהם של כומר ואב‬
‫נזירות כפרית ‬
‫‪137‬‬
‫מנזר שפיקחו על שיפוץ הכנסייה‪ .‬לדעת החופר‪,‬‬
‫בערים אלה‪ .‬ההתפשטות הנוצרית למרחב הכפרי היתה‬
‫יש לזהות את האתר עם המקום הנזכר במקורות‬
‫איטית יותר‪ ,‬כברוב חלקי הארץ‪ ,‬ולמעשה לא הורגשה‬
‫באופן מיוחד עד למאה הה'‪ .‬בסוף התקופה הביזנטית‬
‫היסטוריים מן התקופה הביזנטית כאתר הקרב בין‬
‫דוד וגוליית וכמקום קבורתו של האחרון‪ ,‬מקום אותו כבר היה האזור זרוע ביישובים נוצריים רבים‪ ,‬ובהם‬
‫כפרים‪ ,‬חוות ומנזרים כפריים‪ ,‬כפי שעולה מן הממצא‬
‫פקדו צליינים נוצרים בדרכם לירושלים או ממנה‬
‫( ‪ .)Shenhav 2003‬לדברי די סגני‪ ,‬אזכורו של אב מנזר הארכיאולוגי והמקורות ההיסטוריים‪ .‬תנועת הנזירות‬
‫בכתובת אינו בהכרח עדות לקיומו של מנזר במקום‪.‬‬
‫מילאה תפקיד מרכזי בהתנצרות המרחב הכפרי‪ ,‬בין‬
‫די סגני סבורה כי האתר שימש תחנת דרכים שבה‬
‫היתר על ידי התיישבותם של נזירים בתאי התבודדות‬
‫כנסייה ואכסניה אשר נוסדו בידי הבישוף של בית‬
‫ובמנזרים שיתופיים בקרבה רבה ליישובים קיימים‪.‬‬
‫גוברין ואוישו על ידי נזירים שדאגו לצורכי הצליינים המקורות הכתובים בני התקופה‪ ,‬כמו גם מפת מידבא‪,‬‬
‫מלמדים על מסורות דתיות רבות שרווחו באזור‪,‬‬
‫שהתארחו במקום ( ‪.)Di Segni 2003‬‬
‫וקשרו דמויות מופת לערים לוד (גיאורגיוס הקדוש)‪,‬‬
‫תל לבנין‬
‫אמאוס (ישו והשליחים) ובית גוברין (הקדושים‬
‫האתר שוכן כחמישה ק"מ מצפון–מזרח לבית גוברין‪,‬‬
‫תומאס ושושנה)‪ ,‬כמו גם לעורפן הכפרי‪ .‬מן המרחב‬
‫וכולל שתי מערות וסמוך להן שרידי מבנים‪ .‬אחת‬
‫הכפרי מוכרות לנו המסורות אודות מקום הולדתם‬
‫המערות הוסבה בתקופה הביזנטית לשמש בור מים‪ .‬על וקבורתם של המקבים במודיעים‪" ,‬באר שמשון" מצפון‬
‫אחת מדופנות הבור נתגלו חרותות הכוללות את השם לבית גוברין‪" ,‬סלע עיטם" בצפון השפלה‪ ,‬מקום הקרב‬
‫דניאל ושמו של כומר בשם יוהאנס הכתובים ביוונית‪,‬‬
‫בין דוד וגוליית בעמק האלה‪ ,‬קבר הנביא זכריה ליד‬
‫שלושה צלבים ואריה או לביאה‪ .‬הכתובת תוארכה‬
‫הכפר בית זכריה‪ ,‬קבר הנביא מיכה ליד הכפר מורשתי‬
‫לאמצע המאה הה' או למאה הו'‪ ,‬ולדעת סוקר האתר‬
‫(מורשת גת) וקבר הנביא חבקוק ליד הכפר קלע‬
‫נועדו החרותות השונות לתאר את הסיפור המקראי‬
‫(קעילה) (‪.)Taxel 2008: 65-66‬‬
‫של דניאל בגוב האריות‪ .‬במערה השנייה נחצבו שלושה המקורות ההיסטוריים מספרים גם על התיישבותם‬
‫תאים צרים וארוכים‪ ,‬שבחלקם נחרתו צלבים‪ .‬לדעת‬
‫של נזירים במרחב הכפרי באזור הנידון‪ ,‬כדוגמת‬
‫הסוקר‪ ,‬היו אלה תאי התבודדות של נזירים‪ ,‬ואולי‬
‫אפיפאניוס שייסד בראשית המאה הד' מנזר ליד כפרו‬
‫אחד מהם היה של ו יוהאנס הנזכר בכתובת דלעיל‬
‫בֵסאנדּוק (בית צדק)‪ ,‬מדרום לבית גוברין; רומאנוס‪,‬‬
‫(‪.)Zissu 1999‬‬
‫שייסד בשנת ‪ 456/7‬מנזר מונופיזיטי ליד כפר טורבן‪,‬‬
‫מצפון לבית גוברין; גלאסיוס‪ ,‬שייסד במאה הה' את‬
‫מנזרו בסביבות אמאוס‪ ,‬במקום בו התגורר לפני כן‬
‫דיון‬
‫נזיר מתבודד בתאו; סבאס הקדוש‪ ,‬שייסד אף הוא‬
‫שלושה גורמים עיקריים‪ ,‬כך נראה‪ ,‬הביאו‬
‫בשנת ‪ 508‬לערך מנזר בסביבות אמאוס‪ ,‬במקום בו‬
‫להתיישבותם של נזירים לרגלי ההר המרכזי בתקופה‬
‫התגורר לפני כן בתא; והנזיר המתבודד שהתגורר‬
‫הביזנטית‪ :‬תהליך התנצרותו של היישוב הכפרי‪,‬‬
‫במאה הו'–הז' במערה ליד הכפר שֹכֹה (מצפון לבית‬
‫הצליינות הנוצרית לאזור וריבוי האתרים המקדשים‬
‫גוברין) (שם‪.)67 ,‬‬
‫את זכרן של דמויות מופת מן הברית הישנה או‬
‫ה"נוף המקודש" של האזור משך אליו‪ ,‬אם כן‪,‬‬
‫החדשה ושל מספר מרטירים נוצרים‪ .‬הגורם האחרון‬
‫משלב‪ ,‬כמובן‪ ,‬בין צליינות לנזירות‪.‬‬
‫צליינים ונזירים כאחד‪ ,‬והביא ליצירת מערכת יחסים‬
‫נוכחות נוצרית בערים לוד‪ ,‬אמאוס ובית גוברין ידועה סימביוטית בין שתי הקבוצות‪ .‬מחד גיסא‪ ,‬הצליינים‪,‬‬
‫עוד מראשית המאה הד'‪ ,‬ובהדרגה הפכו הנוצרים לרוב שחלקם היו נזירים בעצמם‪ ,‬נהנו מן השירותים‬
‫‪ 138‬חידושים בארכיאולוגיה של ירושלים וסביבותיה‬
‫‪ 4‬ח'רבת א–צוייאע'‪ :‬אמפולת חרס‬
‫הקטנה אלא גם צליינים ועוברי אורח אחרים‪ .‬אישור‬
‫לנוכחותם של אלה האחרונים במקום היא אמפולת‬
‫חרס של צליינים שנתגלתה באתר (איור ‪.)4‬‬
‫עם זאת‪ ,‬יש לזכור שהמנזרים הכפריים המבודדים‬
‫היו בראש ובראשונה יישובים חקלאיים‪ .‬חקלאות‬
‫היתה משלח ידם ומקור פרנסתם העיקרי של הנזירים‬
‫שהתגוררו בהם‪ ,‬כפי שמעידים הגתות ובתי הבד‬
‫שנתגלו במנזרים של חורבת חני‪ ,‬מבוא מודיעים‬
‫וח'רבת א–צוייאע'‪ ,‬כמו גם המקורות ההיסטוריים‬
‫המתארים את כרמי הזיתים ובהמות המשק של‬
‫מנזר גלאסיוס שליד אמאוס‪ .‬תוצרתם החקלאית‬
‫של המנזרים‪ ,‬ובמיוחד היין ושמן הזית‪ ,‬נמכרו‬
‫בשווקים העירוניים והכפריים השכנים‪ .‬יש להניח גם‬
‫כי לצורך עיבודם השוטף של השטחים החקלאיים‬
‫ואיסוף יבולם‪ ,‬במיוחד בעת בציר הענבים ומסיק‬
‫הזיתים‪ ,‬הסתייעו הנזירים בפועלים שכירים מקרב‬
‫האוכלוסייה הכפרית‪.‬‬
‫לצד המנזרים השיתופיים היו גם נזירים מעטים שבחרו‬
‫בחיי פרישות והתבודדות‪ ,‬והתגוררו בתאים בנויים או‬
‫חצובים‪ .‬עם זאת‪ ,‬מעצם קרבתם של תאי ההתבודדות‬
‫לערים או לכפרים‪ ,‬הרי שהנזירים המתבודדים בהם לא‬
‫ניתקו עצמם לחלוטין מן החברה‪ .‬חלקם זכו לתרומות‬
‫כספיות מתושבי האזור‪ ,‬וסביר מאוד שאף זכו להערצה‬
‫כקדושים על ידי האוכלוסייה הכפרית (והעירונית?)‬
‫המקומית‪.‬‬
‫סיכום‬
‫השונים (מזון‪ ,‬מקום לינה ותפילה ומורי דרך לאתרים‬
‫הקדושים) שסיפקו להם המנזרים ותחנות הדרכים‬
‫שאוישו על ידי נזירים‪ .‬מאידך גיסא‪ ,‬נהנו הנזירים‬
‫מתרומותיהם הכספיות של הצליינים ועוברי האורח‬
‫הנוצרים (‪ .)Di Segni 2001; Limor 2006‬תחנת‬
‫הדרכים בחורבת חנות האכסניות שהתקיימו כנראה‬
‫במנזרים של חורבת חני וח'רבת א–צוייאע' הן עדויות‬
‫ארכיאולוגיות לתופעה זו‪ .‬לעדויות אלו ניתן להוסיף‬
‫את הכנסייה הבסיליקאית בח'רבת א–צוייאע'‪ ,‬אשר‬
‫סביר ששירתה לא רק את קהילת הנזירים המקומית‬
‫מן המקורות ההיסטוריים ומן הממצא הארכיאולוגי‬
‫ניתן ללמוד הן על ייחודו של האזור הנידון והן על‬
‫הדמיון בינו ובין אזורים שכנים בכל הנוגע לנזירות‬
‫כפרית ולצליינות בארץ–ישראל הביזנטית‪ .‬נראה‬
‫שהנזירים הראשונים שהתיישבו באזור‪ ,‬במאות‬
‫הד' והה'‪ ,‬עשו כן מתוך דחף עמוק לסייע בהתנצרות‬
‫האוכלוסייה המקומית‪ ,‬בצד משיכתם אל האתרים‬
‫המקודשים הרבים שהתקיימו באזור‪ .‬סביר להניח‪,‬‬
‫שחלק מהאתרים הללו "נתגלו" רק לאחר התחזקות‬
‫האוכלוסייה הנוצרית המקומית‪ .‬מיקומו של האזור‬
139
‫נזירות כפרית‬
‫ כך‬.‫והנזירים היתה כדאית ורווחית לשני הצדדים‬
‫היתה גם מערכת היחסים שבין הנזירים — ובמיוחד‬
‫אלה שהתגוררו במנזרים הכפריים — ובין האוכלוסייה‬
‫ אם כי במקרה זה ניתן לראות את קשרי‬,‫המקומית‬
‫ אלא‬,‫הנזירים וההדיוטות לא רק מנקודת מבט דתית‬
.‫גם כלכלית‬
‫ על מרכזיו הנוצריים‬,‫הנידון בין ההר המרכזי‬
‫ ובין מישור‬,)‫החשובים (במיוחד ירושלים ובית לחם‬
‫ הפך את הדום השומרון ואת‬,‫החוף וערי הנמל שבו‬
‫מורדות הרי יהודה והשפלה לאזור מעבר חיוני עבור‬
.‫צליינים ותושבים מקומיים שנעו בשני הכיוונים‬
‫מערכת היחסים ההדדית שנרקמה בין עולי הרגל‬
‫הערות‬
.Taxel 2008 ‫ מאמר זה הנו נוסח עברי מקוצר של‬1
Hirschfeld Y. 2002
Deir Qal‘a and the Monasteries of Western Samaria. In
Humphrey J.H. ed. The Roman and Byzantine Near East,
Vol. 3 (Journal of Roman Archaeology Supplementary
Series 49). Ann Arbor. Pp. 155-189.
Hirschfeld Y. 2004
The Monasteries of Gaza: An Archaeological Review. In
Bitton-Ashkeloni B. and Kofsky A. eds. Christian Gaza in
Late Antiquity. Leiden. Pp. 61-88.
Limor O. 2006
"Holy Journey": Pilgrimage and Christian Sacred
Landscape. In Limor O. and Stroumsa G.G. eds. Christians
and Christianity in the Holy Land: From the Origins to the
Latin Kingdom. Turnhout. Pp. 321-353.
Roll I. 1995
Roads and Transportation in the Holy Land in the
Early Christian and Byzantine Times. In Dassmann E.
and Engemann J. eds. Akten des XII. Internationalen
Kongresses für Grischliche Archäologie, Bonn 22.-28.
September 1991. Münster. Pp. 1165-1170.
Roll I. and Ayalon E. 1986
Roman Roads in Western Samaria. PEQ 118: 113-124.
Schwartz J.J. 1991
Lod (Lydda), Israel, from its Origins through the
Byzantine Period, 5600 B.C.E.-640 C.E. (BAR
International Series 571). Oxford.
Taxel I. 2008.
Rural Monasticism at the Foothills of Southern Samaria
and Judaea in the Byzantine Period: Asceticism,
Agriculture and Pilgrimage. BAIAS 26: 57-73.
Taxel I. 2009.
Khirbet es-Suyyagh: A Byzantine Monastery in the
Judean Shephelah (Salvage Excavation Reports 6). Tel
Aviv (in press).
Zissu B. 1999
Daniel in the Lion's Den (?) at Tel Lavnin, Judaean
Shephelah. RB 106: 563-573.
‫ביבליוגרפיה‬
1998 '‫איזנברג ע' ועובדיה ר‬
.19*-1* :36 ‫ עתיקות‬.‫מנזר ביזאנטי במבוא מודיעים‬
2003 '‫דהרי ע‬
.106-102 :126 ‫ קדמוניות‬.‫החפירות בחורבת חני‬
2002 '‫הירשפלד י‬
‫ מנזרי מדבר יהודה בתקופה‬:‫המדבר של העיר הקדושה‬
.‫ ירושלים‬.‫הביזאנטית‬
1988 '‫רול י' ודגן י‬
'‫ בתוך שטרן א‬.‫מערך הכבישים הרומיים סביב בית גוברין‬
.‫ רמת גן‬.‫ אדם וסביבה בדרום השפלה‬.‫ואורמן ד' עורכים‬
.179-175 '‫עמ‬
Bagatti B. 2002
Ancient Christian Villages of Samaria. Jerusalem.
Conder C.R. and Kitchener H.H. 1882
Survey of Western Palestine, Vol. 2: Samaria. London.
Corbo V. 1955
Gli scavi di Kh. Siyar el-Ghanam (Campo dei Pastori) e i
monasteri dei dintorni. Jerusalem.
Di Segni L. 2001
Monk and Society: The Case of Palestine. In Patrich J. ed.
The Sabaite Heritage in the Orthodox Church from the
Fifth Century to the Present. Leuven. Pp. 31-36.
Di Segni L. 2003
A Greek Inscription in the Church at Horvat Hanot. in
Bottini G.C., Di Segni L. and Chrupcala D. eds. One Land,
Many Cultures: Archaeological Studies in Honor of
Stanislao Loffreda OFM. Jerusalem. Pp. 273-276.
Dorsey D.A. 1991
The Roads and Highways of Ancient Israel. Baltimore and
London.
Fischer M., Isaac B. and Roll I. 1996
Roman Roads in Judaea II: The Jaffa-Jerusalem Roads
(BAR International Series 628). Oxford.
Gass E. and Zissu B. 2005
The Monastery of Samson up the Rock of Etham in the
Byzantine Period. ZDPV 121: 168-183.