1. No category

‫בבית המשפט העליון‬
‫רע"א ‪290/15‬‬
‫לפני‪:‬‬
‫כבוד השופטת א' חיות‬
‫כבוד השופט ע' פוגלמן‬
‫כבוד השופט מ' מזוז‬
‫המבקשים‪:‬‬
‫‪ .1‬ברנד פור יו בע"מ‬
‫‪ .2‬רפאל שפר‬
‫‪ .3‬שלמה ניסים‬
‫נגד‬
‫המשיבות‪:‬‬
‫‪ .1‬רמי לוי שיווק השקמה בע"מ‬
‫‪ .2‬רשת חנויות רמי לוי שיווק השקמה ‪ 2006‬בע"מ‬
‫בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי‬
‫בירושלים מיום ‪ 14.12.2014‬בת‪.‬א‪ 8544-06-10 .‬ובת‪.‬א‪.‬‬
‫‪ 2293-09-12‬מיום ‪ 14.12.2014‬שניתן על ידי כבוד השופט ר'‬
‫יעקובי‬
‫תאריך הישיבה‪:‬‬
‫י"ח באב התשע"ה‬
‫בשם המבקשים‪:‬‬
‫עו"ד ד"ר אסף רנצלר; עו"ד פרח רוסלר;‬
‫עו"ד מעין אס‬
‫בשם המשיבות‪:‬‬
‫עו"ד רון רוה; עו"ד סיגל בנימין‬
‫)‪(3.8.2015‬‬
‫פסק‪-‬דין‬
‫השופטת א' חיות‪:‬‬
‫צו בתי המשפט )סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור(‪ ,‬התשס"ט‪2009-‬‬
‫)להלן‪ :‬צו בתי המשפט או הצו ( קובע כי לא תינתן רשות ערעור על החלטה מן הסוגים‬
‫המפורטים בו‪ .‬האם יחול הצו כאשר ההחלטה אינה מנומקת הגם שהיא נמנית עם‬
‫הסוגים המנויים בצו? זוהי השאלה העיקרית העולה בבקשת רשות הערעור דנן ולצידה‬
‫עולה שאלה לגבי היקף חובת ההנמקה גם בסוגי החלטות שלא נכללו בצו‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫רקע עובדתי והחלטתו של בית המשפט המחוזי‬
‫בשנת ‪ 2005‬החליטו המשיבות ‪ 1‬ו‪) 2-‬להלן ביחד‪ :‬רמי לוי( בשיתוף עם רשתות‬
‫‪.1‬‬
‫שיווק נוספות ) להלן‪ :‬הרשתות או בעלות המניות ( להקים את הרשת הרביעית בע"מ‬
‫)להלן‪ :‬הרשת הרביעית ( במטרה לנצל את כוח הקנייה המצרפי של קמעונאים בינוניים‬
‫בתחום רשתות המזון‪ .‬הפעילות המרכזית של הרשת הרביעית הייתה ביצירת מותג‬
‫צריכה פרטי לרשתות השיווק המאוגדות ברשת הרביעית המכונה "המותג"‪ .‬בחודש‬
‫יולי ‪ 2005‬חתמה הרשת הרביעית עם המבקשת ‪ - 1‬חברת ברנד פור יו בע"מ )להלן‪:‬‬
‫ברנד ( על הסכם לעשר שנים‪ ,‬לפיו ברנד תפתח ותשיק את ה"מותג" תמורת אחוז מסוים‬
‫מכלל מחזור הקניות החודשי של מוצרי המותג בחנויות המופעלות על‪-‬ידי הרשתות‪.‬‬
‫בהמשך התגלעו מחלוקות בין ברנד ובין הרשתות ובחודש יוני ‪ 2010‬הגישה ברנד לבית‬
‫המשפט המחוזי בירושלים תביעה נגד הרשת הרביעית והרשתות בטענה כי הפרו את‬
‫ההסכם ולא עמדו בהתחייבויות שנטלו על עצמן להבטיח את הצלחת "המותג" ואת‬
‫הגדלת היקף המכירות של מוצרי "המותג" ברשתות השיווק החברות ברשת הרביעית‪.‬‬
‫הרשת הרביעית ובעלות מניותיה‪ ,‬למעט רמי לוי‪ ,‬הגיעו להסכם פשרה עם ברנד‪ ,‬ומשכך‬
‫הגישה ברנד כתב תביעה מתוקן נגד רמי לוי בלבד בו עתרה‪ ,‬בין היתר‪ ,‬לפיצוי בסך של‬
‫כ‪ 33-‬מיליון ש"ח‪ .‬רמי לוי מצידה הגישה בחודש ספטמבר ‪ 2012‬תביעה נגד ברנד‬
‫ושניים ממנהליה )המבקשים ‪ (3-2‬לפיצוי בסך ‪ 9‬מיליון ש"ח‪ .‬בתביעה זו נטען‪ ,‬בין‬
‫היתר‪ ,‬כי ברנד גובה עמלות מספקי המותג ללא ידיעת רמי לוי ובעלות המניות ברשת‬
‫הרביעית וללא הסכמתם‪ .‬ביום ‪ 20.9.2012‬איחד בית המשפט המחוזי את הדיון בשתי‬
‫התביעות‪.‬‬
‫בהוראת בית המשפט קיימו הצדדים הליכים מקדמיים ואף הגישו בקשות‬
‫‪.2‬‬
‫הדדיות בהקשר זה‪ .‬רמי לוי טענה‪ ,‬בין היתר‪ ,‬כי מסמכים שגילתה ברנד בתצהיר גילוי‬
‫המסמכים מטעמה מכילים מידע מסחרי סודי הנוגע לרמי לוי וליתר הרשתות בנוגע‬
‫להיקף רכישות המותג מצד הרשתות )סעיפים ‪ 4.7-4.6‬לתצהיר הגילוי של ברנד(‪ .‬אשר‬
‫על כן‪ ,‬עתרה רמי לוי לכך שבית המשפט יאסור על ברנד לעשות שימוש במידע העוסק‬
‫בהיקף הרכישות של הרשתות ועוד עתרה כי ככל שברנד תבקש לעשות שימוש במידע‬
‫על היקף הרכישות של רמי לוי‪ ,‬יהא עליה לעתור לסגירת הדלתיים‪ .‬רמי לוי הוסיפה‬
‫וטענה כי מסמך מספר ‪ 13‬בתצהיר גילוי המסמכים של ברנד ‪ -‬מסמך הכולל מידע‬
‫מסחרי על מחירי קניה שמשלמת רשת ויקטורי לספקיה עבור מוצרים שאינם "המותג"‬
‫ כולל נתונים מסחריים של בעלת מניות ברשת הרביעית‪ .‬על כן‪ ,‬בהתאם לדיני‬‫ההגבלים העסקיים בכלל ובהתאם להחלטת הממונה על ההגבלים העסקיים בדבר‬
‫‪3‬‬
‫העברת מידע בין בעלות המניות ברשת הרביעית בפרט‪ ,‬אסור לברנד להשתמש במסמך‬
‫זה או בכל מסמך אחר הכולל נתונים מסחריים אודות בעלות מניות אחרות ברשת‬
‫הרביעית‪ .‬עוד טענה רמי לוי כי יש לאסור על ברנד לעשות שימוש בשני מסמכים‬
‫שנכללו בתצהיר גילוי המסמכים מטעמה בשל חסיון עורך‪-‬דין לקוח‪ :‬מסמך ‪- 414‬‬
‫סיכום פגישה של נציגי הרשת הרביעית עם בא כוחם בנוגע להליכים משפטיים בינה‬
‫לברנד ומסמך ‪ - 415‬תכתובת דואר אלקטרוני הנוגעת לסיכום הפגישה‪ .‬רמי לוי הוסיפה‬
‫וטענה כי ברנד לא השיבה על כל ‪ 28‬השאלות )ובתוכן עוד תת‪-‬שאלות( בשאלון‬
‫שהופנה אליה וביקשה מבית המשפט להורות לה לעשות כן‪.‬‬
‫בהחלטתו מיום ‪ 14.12.2014‬הכריע בית המשפט המחוזי בבקשות בכל אחת מן‬
‫‪.3‬‬
‫הסוגיות שהעלו הצדדים‪ .‬הבקשה דנן שהגישה ברנד מתמקדת בסעיפים ‪)4‬ה( ‪)4 -‬ח(‬
‫להחלטה ולמען הנוחות נביאם כלשונם‪:‬‬
‫ה‪ .‬על "ברנד" להשלים כל שנדרש ממנה במסגרת‬
‫השאלון ואין להסתפק בתשובות החלקיות שנתנה עד‬
‫כה‪.‬‬
‫ו‪ .‬לגבי המסמכים שבסעיפים ‪ 4.7-4.6‬לתצהיר הגילוי‬
‫הכללי של "רמי לוי" ]צ"ל ברנד‪-‬א‪.‬ח‪ [.‬יש לפעול‬
‫בהתאם למצוין בסעיף ‪ 87‬לבקשת "רמי לוי"‪.‬‬
‫ז‪ .‬לגבי מסמכים שנחשפו והועברו לעיון "רמי לוי"‬
‫שלא כדין ]המסמך של רשת ויקטורי‪-‬א‪.‬ח‪ ,[.‬יש לפעול‬
‫בהתאם למצוין בסעיף ‪ 95‬לבקשת "רמי לוי"‪.‬‬
‫ח‪ .‬על מסמכים ‪ 415 ,414‬בתצהיר הגילוי הכללי של‬
‫"ברנד" חל חסיון עו"ד‪-‬לקוח ולכן אין לעשות בהם‬
‫שימוש בהליכים דנן‪ .‬מקובלת עליי לעניין זה העמדה‬
‫שבסעיפים ‪ 101-96‬לבקשת "רמי לוי"‪.‬‬
‫בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי שאלת ההוצאות תוכרע בהמשך הדיון‬
‫בהליך וקבע מועד לקדם משפט‪.‬‬
‫מכאן בקשת רשות הערעור שבפנינו‪.‬‬
‫טענות הצדדים‬
‫ברנד טוענת כי ככלל החלטת בית המשפט המחוזי אינה מנומקת ועל‪-‬כן נפל‬
‫‪.4‬‬
‫בה פגם היורד לשורשו של עניין המחייב את ביטולה ולמצער את החזרתה לבית‬
‫המשפט המחוזי לשם הנמקה‪ .‬העדר הנמקה‪ ,‬כך נטען‪ ,‬מצדיק מתן רשות ערעור לגבי‬
‫סעיף ‪)4‬ה( )מתן תשובות לשאלון( הגם שהחלטה זו באה בגדר הוראת סעיף ‪ (10)1‬לצו‬
‫בתי המשפט כהחלטה אשר לגביה לא תינתן רשות ערעור‪ .‬אשר לקביעה בסעיף ‪)4‬ו(‬
‫‪4‬‬
‫להחלטה‪ ,‬טוענת ברנד כי שגה בית המשפט בקבלו את עמדת רמי לוי וכי המסמכים‬
‫שנאסר עליה לעשות בהם שימוש הם רלוונטיים והכרחיים לניהול התביעה‪ ,‬בין היתר‪,‬‬
‫לצורך חישוב הנזק הנטען‪ .‬עוד טוענת ברנד כי בניגוד למסמכים הכוללים נתונים‬
‫עסקיים של רמי לוי‪ ,‬הנתונים העוסקים בבעלות המניות ברשת הרביעית הם אכן סודיים‬
‫ולכן לא נמסרו לעיון רמי לוי‪ ,‬אך ניתן לעשות בהם שימוש בכפוף לחתימת בא‪-‬כוחה‬
‫של רמי לוי על כתב התחייבות לפיו המסמכים והמידע שיועברו לעיונו לא יועברו לכל‬
‫גורם שהוא לרבות רמי לוי עצמה וכן באמצעות מתן צו מגן לפי סעיף ‪ 23‬לחוק עוולות‬
‫מסחריות‪ ,‬התשנ"ט‪) 1999-‬להלן‪ :‬חוק עוולות מסחריות (‪ .‬אשר לקביעה בסעיף ‪)4‬ז(‬
‫להחלטה העוסקת במסמך המכיל נתונים מסחריים של רשת ויקטורי‪ ,‬טוענת ברנד כי‬
‫מנכ"ל רשת ויקטורי נתן את הסכמתו להעברת המסמך לברנד‪ ,‬כי אין בהעברת המסמך‬
‫משום פגיעה בתחרות לפי דיני ההגבלים העסקיים והעברתו אינה בניגוד להוראות‬
‫הממונה על ההגבלים העסקיים וכי מכל מקום שגה בית המשפט בקבלו את עמדת רמי‬
‫לוי ובמתן צו כללי וגורף בהקשר זה בלא להגבילו למסמך של רשת ויקטורי‪ .‬אשר‬
‫לסעיף ‪)4‬ח( להחלטה ‪ -‬חיסיון המסמכים הכוללים ייעוץ משפטי ‪ -‬טוענת ברנד כי בעל‬
‫החיסיון‪ ,‬נציג הרשת הרביעית‪ ,‬ויתר על החסיון‪ .‬לבסוף‪ ,‬טוענת ברנד כי יש מקום לדון‬
‫בבקשתה כבר בשלב זה שכן מתן מענה לשאלון בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי‬
‫יגרום לה נזק בלתי הפיך בשל חשיפת נתונים עסקיים וכן משום שהטלת מגבלות על‬
‫השימוש במסמכים השונים שנכללו בתצהיר גילוי המסמכים שלה‪ ,‬תקשה עליה להוכיח‬
‫את נזקיה וחלק מטענות התביעה וההגנה שלה‪.‬‬
‫רמי לוי טוענת מצדה כי גם באמתחתה טענות רבות כלפי החלטת בית המשפט‬
‫‪.5‬‬
‫המחוזי‪ ,‬אך בניגוד לברנד היא סבורה כי המקום להעלאתן הוא במסגרת הערעור על‬
‫פסק הדין‪ .‬עוד נטען כי נוכח ההיקף העצום של החומר שהובא בפני בית המשפט‬
‫המחוזי אשר כלל מאות עמודים‪ ,‬הוא בחר במתן החלטה עניינית ‪ -‬אופרטיבית באופיה‬
‫המנומקת בקצרה וכי בשים לב להיקפם של כתבי הטענות די בהנמקה זו‪ .‬בניגוד לטענת‬
‫ברנד‪ ,‬טוענת רמי לוי כי כל סעיפי ההחלטה‪ ,‬למעט סעיף ‪)4‬ז(‪ ,‬חוסים תחת הוראות צו‬
‫בתי המשפט ואין ליתן רשות ערעור לגביהם‪ .‬לגופם של דברים טוענת רמי לוי כי‬
‫השאלות שהפנתה לברנד רלוונטיות וכי בדין קיבל בית המשפט את עמדתה שאין‬
‫לעשות שימוש במסמכים המנויים בסעיפים ‪ 4.6‬ו‪ 4.7-‬לתצהיר גילוי המסמכים של‬
‫ברנד נוכח הוראות הממונה על ההגבלים העסקיים ונוכח הוראות תקנון הרשת הרביעית‬
‫ופוטנציאל הפגיעה בצדדים שלישיים‪ .‬עוד טוענת רמי לוי כי טענותיה של ברנד‬
‫בבקשה דנן סותרות את הסכמתה בבית המשפט המחוזי לכך שמדובר במסמכים‬
‫חסויים‪ .‬בהקשר זה טוענת רמי לוי כי התנגדותה של ברנד לסגירת הדלתיים בעת‬
‫השימוש בנתונים המסחריים של רמי לוי אינה ברורה; כי טענת ברנד שהמסמכים‬
‫‪5‬‬
‫דרושים לה לשם הוכחת גובה הנזק הועלתה לראשונה בבקשת רשות הערעור ומהווה‬
‫הרחבת חזית אסורה; וכי מתן צו מגן לפי חוק עוולות מסחריות אינו רלוונטי בנסיבות‬
‫העניין‪ ,‬שכן ההליך אינו עוסק בגזל של סוד מסחרי‪ .‬אשר לסעיף ‪)4‬ז( להחלטה‪ ,‬טוענת‬
‫רמי לוי כי לא הוכח שמנכ"ל ויקטורי נתן את הסכמתו לחשיפת המסמך ומכל מקום‬
‫מדובר בסודות מסחריים שאין לחשוף אותם בהתאם להחלטת הממונה על ההגבלים‬
‫העסקיים‪ .‬כך בנוגע למסמך ‪ 13‬וכך לגבי כל המסמכים מאותו הסוג הנכללים בתצהיר‬
‫גילוי המסמכים של ברנד‪ .‬אשר לסעיף ‪)4‬ח( העוסק בחיסיון עו"ד‪-‬לקוח‪ ,‬טוענת רמי לוי‬
‫כי ככל הנראה צו בתי המשפט חל על העניין‪ ,‬שכן אין מחלוקת שיש חיסיון והשאלה‬
‫היא רק לגבי הסרתו‪ ,‬ולשיטתה חיסיון זה לא הוסר‪.‬‬
‫בתשובתה טוענת ברנד כי אם בית המשפט המחוזי יידרש לנמק את החלטתו‬
‫‪.6‬‬
‫ייתכן שישנה אותה‪ .‬כמו כן היא מוסיפה כי הסכמתה בפני בית המשפט המחוזי לכך‬
‫שהמסמכים נושא סעיף ‪)4‬ו( העוסקים בנתונים מסחריים של יתר בעלי המניות ‪-‬‬
‫חסויים‪ ,‬מקורה בטעות‪.‬‬
‫דיון והכרעה‬
‫החלטנו לדון בבקשה דנן כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי‬
‫‪.7‬‬
‫הרשות שניתנה‪ .‬זאת‪ ,‬בין היתר‪ ,‬נוכח "מחלוקת פוסקים" הקיימת בבית משפט זה )בדן‬
‫יחיד( בשאלה האם יש להחריג את תחולת הוראות צו בתי המשפט מקום שבו מדובר‬
‫בהחלטה בלתי מנומקת וכן בשל הצורך להתייחס לסוגיות הנוגעות להיקף ההנמקה גם‬
‫מקום שבו אין מדובר בסוג החלטות שנכללו בצו כהחלטות שלא תינתן לגביהן רשות‬
‫ערעור‪.‬‬
‫הורתו של צו בתי המשפט בחוק בתי המשפט )תיקון מספר ‪ ,(52‬התשס"ח‪-‬‬
‫‪ ,2008‬ס"ח ‪) 2169‬להלן תיקון ‪ ( 52‬בו אימצה הכנסת חלק מהמלצות הוועדה לבדיקת‬
‫מבנה בתי המשפט הרגילים בישראל בראשות השופט )בדימוס( תאודור אור‪ ,‬לצמצם‬
‫את האפשרות להגיש בקשת רשות ערעור על "החלטה אחרת" בעניינים אזרחיים )ראו‪:‬‬
‫דין וחשבון הוועדה לבדיקת מבנה בתי המשפט הרגילים בישראל ‪) 109-107‬התשנ"ז(;‬
‫גיא שני "רשות לערער על בקשת הרשות לערער )ב"גלגול שני"( דין מצוי‪ ,‬דין מוצע‬
‫ודין רצוי בסוגיית הערעור על 'החלטה אחרת'" עיוני משפט ל)‪) (2006) 71 (1‬להלן‪:‬‬
‫שני ((‪ .‬צמצום האפשרות לערער על "החלטה אחרת" התבטא בשני תיקונים לחוק‪:‬‬
‫התיקון הראשון היה הוספת הסיפה לסעיפים ‪)41‬ב( ו‪)52-‬ב( לחוק בתי המשפט‪,‬‬
‫התשמ"ד‪) 1984-‬להלן‪ :‬חוק בתי המשפט (‪ ,‬הקובעת כי רשות לערער תינתן רק "אם‬
‫‪6‬‬
‫שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין‬
‫ולא באופן מיידי‪ ,‬יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול‬
‫להיגרם לצד להליך נזק של ממש‪ ,‬או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה"‪.‬‬
‫התיקון השני לחוק בתי המשפט היה בהוספת סעיפים ‪)41‬ג( ו‪)52-‬ג( לחוק בתי המשפט‬
‫בהם הוסמך שר המשפטים לקבוע בצו סוגי החלטות לגביהן לא תינתן רשות ערעור‬
‫)ראו‪ :‬דברי ההסבר להצעת חוק בתי המשפט )תיקון מס' ‪ ,(46‬התשס"ח‪ ,2007-‬ה"ח‬
‫הממשלה ‪ ;341‬מיכאל קרייני "סדרי דין הנקראים לסדר פעם שנייה‪ :‬גבולותיה‬
‫החדשים של אופציית הערעור על החלטת ביניים בהליך האזרחי" מחקרי משפט כח ‪153‬‬
‫)‪) (2012‬להלן‪ :‬קרייני (; אורי גורן סדר הדין האזרחי ‪) 1117-1115‬מהדורה אחת עשרה‪,‬‬
‫‪ ;(2013‬חמי בן נון וטל חבקין הערעור האזרחי ‪) 237-233 ,203-200‬מהדורה שלישית‪,‬‬
‫‪) (2012‬להלן‪ :‬בן נון וחבקין ((‪.‬‬
‫שר המשפטים הפעיל את הסמכות שניתנה לו כאמור וביולי ‪ 2009‬פורסם צו‬
‫‪.8‬‬
‫בתי המשפט הכולל רשימת סוגי החלטות דיוניות לגביהן לא תינתן רשות ערעור‪ ,‬ובהן‬
‫החלטות על קביעת מועדים‪ ,‬היקף כתבי טענות‪ ,‬קבלת בקשה לביטול פסק‪-‬דין או‬
‫לביטול החלטה‪ ,‬הטלת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין )למעט אם ניתנה לאחר‬
‫מתן פסק הדין ואינה נבלעת בו( וכן כל ההחלטות לפי פרק ט' לתקנות סדר הדין‬
‫האזרחי‪ ,‬התשמ"ד ‪) 1984‬להלן‪ :‬תקנות סדר הדין האזרחי ( שעניינו "הודיות‪ ,‬שאלונים‬
‫וגילוי מסמכים"‪ ,‬למעט החלטות שעניינן גילוי מסמך פלוני‪ ,‬עיון במסמכים וטענת‬
‫חיסיון‪ .‬המכנה המשותף לכל ההחלטות המנויות בצו הוא כי מדובר ב"החלטות דיוניות‬
‫– ניהוליות מובהקות" )רע"א ‪ 7471/09‬אי די בי חברה לפתוח בע"מ נ' שמיע ‪ ,‬פסקה ‪9‬‬
‫)‪) ((5.6.2013‬להלן‪ :‬עניין שמיע ( שסיכוייהן להשפיע על התוצאה הסופית נמוכים )אלון‬
‫קלמנט "סדר הדין האזרחי" הגישה הכלכלית למשפט ‪) 1059 ,997‬אוריאל פרוקצ'יה‬
‫עורך‪) ((2012 ,‬להלן‪ :‬קלמנט (‪.‬‬
‫על תכליתו של הצו עמד המלומד מ' קרייני‪:‬‬
‫ככלל אפשר אפוא לומר‪ ,‬כי הצו מבקש לקדם את עקרון‬
‫ה‪ Final judgment rule -‬האוסר על בעל דין להעלות‬
‫השגות בפני ערכאת הערעור על החלטות הביניים של‬
‫הערכאה הראשונה עד שהיא תיתן את החלטתה הסופית‬
‫בסכסוך בכללותו‪ ,‬קרי עד לפסק הדין‪ .‬התכלית הדיונית‬
‫של הצו ברורה‪ :‬לשמור על רציפות הדיון בפני הערכאה‬
‫הראשונה ולחסוך מערכאת הערעור את הצורך לעסוק‬
‫בהשגות על החלטות הנוגעות לניהול השוטף של‬
‫התובענה‪ .‬תכלית זו מקבלת משנה תוקף נוכח קיומה של‬
‫'נטייה גוברת והולכת אצל בעלי דין לפנות לבית‬
‫‪7‬‬
‫המשפט שלערעור כדי להשיג על כל החלטה והחלטה‬
‫של בית המשפט דלמטה ובפרט על החלטות ביניים'"‬
‫)קרייני ‪ ,‬בעמ' ‪(163-162‬‬
‫על תכלית זו שביסוד הצו עמד גם בית משפט זה בפסיקתו )ראו‪ :‬עניין שמיע ‪,‬‬
‫פסקה ‪ ;8‬רע"א ‪ 10343/09‬ארץ נ' וויטמן ‪ ,‬פיסקה ‪ ;(14.10.2010) 3‬רע"א ‪ 8557/10‬ש‪.‬י‪.‬‬
‫מובילי מרחבים בע"מ נ' משואות יצחק מושב שיתופי להתיישבות של הפועל המזרחי בע"מ ‪,‬‬
‫פיסקה ‪ ;(31.7.2011) 13‬רע"א ‪ 2856/12‬כהן נ' מע"צ –החברה הלאומית לדרכים‬
‫בישראל בע"מ ‪ ,‬פיסקאות ‪ ;(20.5.2012) 11-10‬רע"א ‪ 4104/12‬מטרת מיזוג חברות בע"מ‬
‫נ' גולדשטיין ‪ ,‬פסקה ‪ ;(19.6.12) 5‬רע"א ‪ 1395/12‬שחף ליווי פיננסי יבוא יצוא נ' עו"ד‬
‫ברוך טולידאנו‪ ,‬פסקה ‪) (21.3.12) 4‬להלן‪ :‬עניין שחף (; רע"א ‪ 4846/12‬בר עידן יצור‬
‫ופיתוח בע"מ נ' אשר אברג'ל ‪ ,‬פסקה י' )‪ ;(10.8.11‬רע"א ‪ 7471/09‬אי די בי חברה לפתוח‬
‫בע"מ נ' שמיע ‪ ,‬פסקה ‪ ;(20.10.2009) 3‬ראו גם‪ :‬בן נון וחבקין ‪ ,‬בעמ' ‪ .(238-233‬כמו כן‪,‬‬
‫עמדו המלומדים על כך שהמחסום הדיוני שמקים הצו חוסך מערכאת הערעור את עצם‬
‫הצורך לשקול אם ליתן רשות לערער אם לאו‪ ,‬וכי יש בכך חסכון בזמן שיפוטי משום‬
‫שערכאת הערעור נטתה בעבר לבדוק לגופן את הטענות שהועלו בבקשות רשות ערעור‪,‬‬
‫גם מקום שמצאה לבסוף כי יש לדחותן )קרייני ‪ ,‬בעמ' ‪ ;163‬שני ‪ ,‬בעמ' ‪ ;101-98‬השוו‪:‬‬
‫בן נון וחבקין בעמ' ‪.(202‬‬
‫בשולי הדברים‪ ,‬יצוין כי הוראות הצו השוללות קטגורית רשות ערעור מוכרות‬
‫גם בשיטות משפט אחרות‪ .‬כך למשל במשפט האמריקאי החלטות ביניים ככלל אינן‬
‫ניתנות לערעור אלא במסגרת ערעור על פסק הדין לפי כלל ה‪Final Judgment Rule -‬‬
‫)קרייני ‪ ,‬בעמ' ‪ ,175‬שני בעמ' ‪ .(97-95‬באנגליה זכות הערעור מסויגת וכדי לערער נדרש‬
‫בעל הדין לקבל רשות‪ ,‬בכפוף למספר יוצאים מן הכלל )למשל פגיעה נטענת בחירויות‬
‫הפרט‪ ,‬ראו‪A DRIAN Z UCKERMAN , Z UCKERMAN ON C IVIL P ROCEDURE PRINCIPALS :‬‬
‫))‪) ( AND PRACTICE 1136 (3 rd ed. 2013‬להלן‪ .( Zuckerman :‬כמו כן‪ ,‬תתאפשר הגשת‬
‫בקשת רשות ערעור באנגליה רק כאשר מדובר בהחלטה סופית ) ‪ ( Final Decision‬ולא‬
‫בהחלטת ביניים )להרחבה באשר לדין הנוהג בעניין זה באנגליה ראו‪, Zuckerman :‬‬
‫בעמ' ‪ ;1138 – 1136 ,1122 – 1119‬קרייני בעמ' ‪.(176‬‬
‫מאז פרסום הצו התייחסה הפסיקה בישראל לאפשרות "הגמשתו" כך‬
‫‪.9‬‬
‫שבמצבים מסוימים תינתן בכל זאת רשות ערעור על החלטות מן הסוגים שפורטו בו‪.‬‬
‫ברע"א ‪ 4846/11‬בר עידן יצור ופיתוח בע"מ נ' אברג'ל )‪ (10.8.2011‬ציין למשל השופט‬
‫)כתוארו אז( א' רובינשטיין את נטייתו הכללית "לסבור‪ ,‬כי אין לנעול דלת‪ ,‬גם על פי‬
‫הצו‪ ,‬מקום שיתעורר החשש לפגיעה ממשית בצד לתיק ‪ -‬אך הדלת תיפתח באופן‬
‫‪8‬‬
‫מושכל ומדוד‪ ,‬כדי שלא לסכל את כוונת הצו ‪) "...‬ראו גם רע"א ‪ 5266/10‬פלוני נ' מרכז‬
‫רפואי )‪ (15.8.2010‬ולסקירת הפסיקה בסוגיה זו ראו רע"א ‪ 3585/14‬חפדי אבו מוך נ'‬
‫המועצה האזורית חוף הכרמל ‪ ,‬פסקה ‪) (21.8.2014) 7‬להלן‪ :‬עניין אבו מוך ((‪.‬‬
‫השאלה העומדת בלב ההליך שבפנינו ‪ -‬האם יש לסטות מהוראות הצו במקרה‬
‫של החלטה לא מנומקת‪ ,‬נדונה אף היא בפסיקה לראשונה ברע"א ‪ 3337/12‬ליברפול‬
‫נכסים והשקעות בע"מ נ' עידן פרוביזור אחזקות בע"מ )‪) (23.4.2013‬להלן‪ :‬עניין‬
‫ליברפול (‪ ,‬שם קבעה השופטת ע' ארבל כי אי הנמקה היא "פגם היורד לשורש העניין‬
‫הפוגע בכללי הצדק הטבעי" ועל כן במקרים כאלה "למעשה אין הצו חל וממילא אין‬
‫כל מניעה לתת רשות ערעור בעניין זה"‪ .‬באותו מקרה הדגישה השופטת ארבל כי‬
‫תוצאת פגם אי ההנמקה לא תהיה בחינה של טענות הצדדים על‪-‬ידי ערכאת הערעור‬
‫אלא ביטול ההחלטה והחזרתה לערכאה הדיונית להנמקה שאותה היה עליה לכלול‬
‫בהחלטתה מלכתחילה‪ .‬עמדה הפוכה לעמדתה של השופטת ע' ארבל הציג הנשיא א'‬
‫גרוניס בעניין שמיע בו הסכים לקביעה בעניין ליברפול לפיה היעדר הנמקה מספקת‬
‫עשוי‪ ,‬במקרים מתאימים‪ ,‬להוות פגם היורד לשורש ההחלטה אך מנגד סבר כי המועד‬
‫לבירורה של סוגיה זו יגיע רק בשלב הגשת הערעור על פסק הדין הסופי‪ .‬לגישתו כל‬
‫מסקנה אחרת "עלולה לסכל את תכליתו של צו בתי המשפט" )שם‪ ,‬פסקה ‪ .(10‬עוד ציין‬
‫הנשיא גרוניס כי ייתכנו אמנם מקרים בהם קבלת הטענה בערעור על פסק הדין תהיה‬
‫חסרת נפקות מעשית‪ ,‬אך לגישתו גם השבת העניין להנמקה אינה מעלה או מורידה‬
‫בהקשר זה‪ ,‬שכן לאחר מתן ההנמקה וגם אם זו שגויה ‪ -‬לא תינתן רשות ערעור‪.‬‬
‫טעם נוסף התומך במסקנה זו‪ ,‬כך נקבע בעניין שמיע ‪ ,‬הוא כי הדבר ייצור‬
‫קשיים מעשיים בלתי מבוטלים‪ ,‬שכן ערכאת הערעור תידרש לברר האם החלטה‬
‫מסוימת עומדת בחובת ההנמקה ובירור כזה נושא עימו קושי על פני הדברים בהינתן‬
‫הפרקטיקה הנוהגת לפיה החלטות מסוימות כמו החלטות בדבר זימון עדים או החלטות‬
‫הדוחות או מקבלות התנגדות בעניין שאלות לעדים )סעיף ‪ (5)1‬לצו( אינן מנומקות‪,‬‬
‫למעט במקרים נדירים‪ .‬לכך הוסיף הנשיא גרוניס את חשיבות הוודאות בתחום‬
‫הפרוצדורה האזרחית והצורך להימנע מיצירת כללים עמומים שיעודדו התדיינות‬
‫מקדמית וכן עמד על הצורך בהרמוניה משפטית‪ ,‬בהינתן העובדה שבהליך הפלילי‬
‫נקודת המוצא היא שלא ניתן להגיש הליך השגה לערכאת הערעור על החלטת ביניים –‬
‫בין אם היא מנומקת ובין אם לאו‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫מאז ניתנו ההחלטות בעניין ליברפול ובעניין שמיע לא נקבעה הלכה בסוגיה זו‬
‫‪.10‬‬
‫ודעותיהם של השופטים בבית משפט זה נותרו חלוקות‪ .‬בעמדה המצדדת במתן רשות‬
‫ערעור כאשר ההחלטה אינה מנומקת תמך המשנה לנשיאה א' רובינשטיין )רע"א‬
‫‪ 4917/13‬פלונית נ' פלונית ‪ ,‬פסקה ז )‪ ((28.11.2013‬ומנגד תמכו השופטים נ' סולברג‬
‫)רע"א ‪ 2899/13‬א‪.‬מ‪.‬ת‪.‬י‪ .‬אנרגיה בע"מ נ' יונה אברמוביץ' ‪ ,‬פסקה ‪ ((11.6.2013) 4‬ו‪-‬נ'‬
‫הנדל )רע"א ‪ 8804/13‬קים לוסטיגמן ייזום ובניה בע"מ נ' הקסטודיה דה טרה סנטה‬
‫)‪ ((27.1.2014‬בעמדה השוללת באופן קטגורי מתן רשות ערעור בכל מקרה של החלטה‬
‫החוסה תחת צו בתי המשפט‪ ,‬אם כי בלא להתייחס באופן מפורש לסוגיית אי‪-‬ההנמקה‪.‬‬
‫"מחלוקת פוסקים" זו אוזכרה גם על‪-‬ידי שופטים נוספים בלא להביע עמדה בנושא‬
‫)ראו למשל החלטתו של השופט י' עמית ברע"א ‪ 8113/14‬קינג נ' אופיר טורס בע"מ ‪,‬‬
‫פסקה ‪ ;(15.3.2015) 4‬החלטתו של השופט צ' זילברטל בעניין אבו מוך והחלטתה של‬
‫השופטת ד' ברק‪-‬ארז ברע"א ‪ 862/14‬אלי בר לב בע"מ נ' מיסטר עוף בע"מ‬
‫)‪ .((27.2.2014‬הנשיא גרוניס היה ער לאותה המחלוקת וציין בעניין שמיע כי מן הראוי‬
‫שהסוגיה תוכרע על‪-‬ידי הרכב‪ .‬מטעם זה‪ ,‬בין היתר‪ ,‬ניתנה על ידינו רשות ערעור בהליך‬
‫דנן‪.‬‬
‫בית משפט זה עמד לא אחת על חשיבותה של חובת ההנמקה ונפסק כי "כלל‬
‫‪.11‬‬
‫גדול הוא ‪ -‬כתוב או בלתי כתוב ‪ -‬כי בית משפט חייב לתת נימוקים להחלטתו" )ע"א‬
‫‪ 176/54‬נחום נ' ועדת ערר לפי חוק הנכים )תגמולים ושיקום(‪ ,‬תש"ט‪ ,1949-‬פ"ד ט ‪,617‬‬
‫‪ ;(1955) 635‬בג"ץ ‪ 7/83‬ביארס נ' בית הדין הרבני האזורי חיפה ‪ ,‬פ"ד לח)‪689 ,673 (1‬‬
‫)‪ ;(1984‬בג"ץ ‪ 142/70‬שפירא נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי‪-‬הדין‪ ,‬ירושלים ‪ ,‬פ''ד‬
‫כה)‪ (1971) 334 ,325 (1‬וכן רע"א ‪ 8996/04‬עודד שכטר נ' נציגות הבית המשותף ע"י‬
‫שרה כץ‪ ,‬פסקה ט' )‪ ;(21.12.2004‬כן ראו‪ :‬תקנות ‪)190‬ב(‪ 192 ,‬ו‪)460-‬א()‪ (3‬לתקנות‬
‫סדר הדין האזרחי(‪ .‬ההנמקה נועדה‪ ,‬בין היתר‪" ,‬לאפשר לצדדים להבין על מה מבוססת‬
‫החלטתה של הערכאה הדיונית וכן על מנת לאפשר לערכאת הערעור לבקר את‬
‫ההחלטה" )רע"א ‪ 6393/11‬סולבר חצור בע"מ נ' מזל עזרא )‪) (8.11.2011‬להלן‪ :‬עניין‬
‫סולבר ((‪ .‬כמו כן משמשת ההנמקה כלי חיוני בידי השופט עצמו בגיבוש החלטתו‬
‫והעברת רעיונותיו בכור ההיתוך של שיקול הדעת השיפוטי )אהרן ברק שיקול דעת‬
‫שיפוטי ‪ .((1987) 48-46‬על בית המשפט לפרט את נימוקי החלטתו מטעם נוסף והוא ‪-‬‬
‫מראית פני הדברים על מנת שלא ידבק בעשיית המשפט "אבק של שרירות" )ע"פ‬
‫‪ 446/01‬רודמן נ' מדינת ישראל ‪ ,‬פ"ד נו)‪ (2002) 30 ,25 (5‬והאסמכתאות שם; רות גביזון‬
‫"בית המשפט וחובת ההנמקה" משפטים ב ‪) 92 ,89‬התש"ל(( וכדבריו של הנשיא לנדוי‬
‫"שיפוט על פי שיקול דעת אסור לו שייהפך לשיפוט שרירותי‪ .‬כדי למנוע סכנה זאת אין‬
‫‪10‬‬
‫אמצעי בדוק יותר מאשר הנמקה מלאה של פסק הדין" )משה לנדוי "הלכה ושיקול דעת‬
‫בעשיית משפט" משפטים א ‪) 303 ,292‬התשכ"ח‪-‬התשכ"ט((‪.‬‬
‫חובת ההנמקה נמנית עם כללי הצדק הטבעי שנועדו‪ ,‬בין היתר‪ ,‬להגשים "צדק‬
‫דיוני" )בג"ץ ‪ 3914/92‬לב נ' בית הדין הרבני האזורי בתל‪-‬אביב יפו ‪ ,‬פ"ד מח)‪,491 (2‬‬
‫‪ ;(1994) 502‬יאיר שילה "צדק דחוי עדיף על אי‪-‬צדק מהיר" עלי משפט ג ‪-338 ,317‬‬
‫‪ .((2003) 337‬במובן זה ניתן לראות בהפרתה פגם המצוי ב"מעטפת החיצונית" של‬
‫ההחלטה ובהחלט ייתכנו מקרים אשר בהם היעדר הנמקה או היעדר הנמקה מספקת‬
‫יהוו פגם היורד לשורש פסק הדין או ההחלטה המצדיקים כשלעצמם את ביטול פסק‪-‬‬
‫הדין או ההחלטה אשר לגביה הוגשה בקשת רשות ערעור )ע"פ ‪ 1516/90‬יקב הגליל‬
‫בע"מ נ' מדינת ישראל ‪ ,‬פסקאות ‪ ;(29.5.1990) 9-8‬ראו לאחרונה‪ ,‬רע"א ‪ 2674/15‬פלוני‬
‫נ' פלוני ‪ ,‬פסקה ‪ ;(5.7.2015) 10-9‬רע"ב ‪ 3019/98‬מדינת ישראל נ' ארזי ‪ ,‬פ"ד נב)‪,743 (2‬‬
‫‪) (1998) 750‬להלן‪ :‬עניין ארזי (; רע"א ‪ 10141/07‬חברת עובד לוי תיעוש האבן והבנייה‬
‫בע"מ נ' עו"ד אמיר שושני‪ ,‬מפרק של חברת י‪ .‬זקן מפעלי בנייה בע"מ )בפירוק( ואח' ‪ ,‬פסקה‬
‫‪ ;(2.6.2008) 22‬עניין שמיע ‪ ,‬פסקה ‪ ;10‬עניין ליברפול ‪ ,‬פסקאות ‪ .(9-7‬לעומת זאת‪,‬‬
‫יתכנו מקרים אחרים שבהם היעדר הנמקה או היעדר הנמקה מספקת לא יהוו פגם כה‬
‫מהותי ולא יצדיקו תוצאה כזו‪ .‬אכן התשובה לשאלה מהי הנמקה ראויה יכול שתשתנה‬
‫מעניין לעניין ויש להכריע בכך בכל מקרה על פי נסיבותיו )ע"א ‪ 668/89‬פאר נ' חברת‬
‫בית פרישמן ‪ 38‬בע"מ ‪ ,‬פ"ד מד)‪ ;(1990) 697 ,694 (4‬עניין סולבר ‪ ,‬פסקה ‪ ;4‬רע"א‬
‫‪ 4917/13‬פלונית נ' פלונית ‪ ,‬פסקה ז )‪ ;(28.11.2013‬עניין ליברפול ‪ ,‬פסקאות ‪; 11-10‬‬
‫עניין שמיע ‪ ,‬פסקה ‪ .(10‬בעניינים מסוימים תיחשב ההנמקה כראויה גם אם היא קצרה‬
‫ותמציתית )עניין ארזי ‪ (749-748 ,‬וכדבריו של בית משפט זה‪:‬‬
‫יש ומתחייבת החלטה המנמקת את עצמה ארוכות‪ ,‬יש‬
‫שנדרשת הנמקה קצרה‪ ,‬ויש שדי בקבלתה של בקשה או‬
‫דחייתה‪ ,‬ללא כל הנמקה‪ .‬וזאת כאשר החלטה מן הסוג‬
‫האחרון כמו מתבקשת מעצמה מתוך מכלול החומר‬
‫המונח בפני בית המשפט‪ .‬כל מקרה ומקרה ונסיבותיו‬
‫שלו )בג"ץ ‪ 7390/95‬קרטה נ' המשנה לנשיא‪ ,‬כבוד‬
‫השופט ש' לוין )לא פורסם( )להלן‪ :‬עניין קרטה (; ראו גם‪:‬‬
‫עניין רודמן ‪ ,‬שם; בג"ץ ‪ 1918/96‬כהן נ' שופטת בית‬
‫המשפט העליון ד' דורנר )‪ ;(8.9.1996‬דנ"א ‪7709/01‬‬
‫נ‪.‬ס‪.‬נ‪.‬ר‪ .‬ייצור ושיווק בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ ‪,‬‬
‫פסקה ‪.((16.7.2002) 6‬‬
‫‪11‬‬
‫האם צו בתי המשפט מקים מחסום בלתי עביר מפני בקשת רשות ערעור גם‬
‫‪.12‬‬
‫כאשר ההחלטה אינה מנומקת? שאלה זו תיבחן על רקע חשיבותה ויעדיה של חובת‬
‫ההנמקה עליהם עמדנו לעיל‪.‬‬
‫השיקולים התומכים בגישה לפיה הצו אכן מקים מחסום כזה נגזרים מתכליתו‬
‫המבורכת של הצו שנועד‪ ,‬בין היתר‪ ,‬למנוע טקטיקות פסולות המכוונות להטרדת הצד‬
‫שכנגד והתשתו; הגשת בקשת רשות ערעור כאמצעי לחץ על בעל‪-‬דין להסכים להסדר‬
‫פשרה; העמסת הליכי משנה בעניינים אשר הסיכוי כי ישפיעו על התוצאה הסופית‬
‫נמוכים; ופגיעה בוודאות המשפטית בשל "ערפולו" של הכלל בצו בתי המשפט‪ .‬חשש‬
‫נוסף עליו הצביע הנשיא גרוניס בעניין שמיע נוגע להעמקת פערי הכוחות בין בעלי‬
‫הדין )שני ‪ ,‬בעמ' ‪ ;88‬עניין שמיע ‪ ,‬פסקה ‪ .(16‬שיקולים אלה כולם ראויים וחשובים אך‬
‫כנגדם ניצבים שיקולים שגם בחשיבותם אין להמעיט‪ .‬בסעיף ‪ 2‬לצו ניתנה לבעלי הדין‬
‫האפשרות לערער בזכות על החלטות מן הסוגים המפורטים בו במסגרת הערעור על‬
‫פסק הדין‪ .‬מוכנה אני להניח כי במקרים רבים יתייתר בסופו של יום הערעור על‬
‫החלטות דיוניות מן הסוגים המפורטים בצו‪ .‬עם זאת חשובה ההקפדה על קיום חובת‬
‫ההנמקה ולו בהיקף התמציתי והקצר התואם את סוג ההחלטה שבה מדובר‪ .‬אחרת‬
‫עלולה להתרוקן מתוכן זכות הערעור הנתונה לבעל דין‪ ,‬כאמור‪ ,‬משום שהאפשרות‬
‫לרפא בשלב הערעור את הפגם של היעדר הנמקה שנפל בהחלטה דיונית כזו או אחרת‬
‫מוטלת בספק רב‪ .‬מתן אפשרות לבעלי הדין לפנות לערכאת הערעור כאשר חובת‬
‫ההנמקה מופרת‪ ,‬יש בה אפוא כדי לאפשר זכות ערעור אפקטיבית וכן כדי לתרום‬
‫למראית פני הצדק ולתחושה של בעלי הדין כי ידה של ערכאת הערעור נמצאת על‬
‫"דופק ההליך" )שני ‪ ,‬בעמ' ‪ .(82‬שיקול זה נושא חשיבות בהינתן חובתו של בית‬
‫המשפט לשמור על "צדק דיוני" ובכלל זה להקפיד על חובת ההנמקה בהיותה חובה‬
‫ממסדר כללי הצדק הטבעי )השוו‪ :‬רע"א ‪ 4540/12‬שוויקי נ' שוויקי ‪ ,‬פסקה ‪7‬‬
‫)‪ (11.7.2012‬והאסמכתאות שם(‪ .‬על כן‪ ,‬גם בהינתן המטרות הראויות שנועד צו בתי‬
‫המשפט להגשים עליהן עמדתי לעיל‪ ,‬אינני סבורה כי יש לאמץ גישה לפיה מקים הצו‬
‫מחסום בלתי עביר מפני מתן רשות לערער גם מקום שבו ההחלטה לוקה בהיעדר‬
‫הנמקה‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬וכפי שכבר צוין חובת ההנמקה והיקפה נגזרים מנסיבותיו של כל‬
‫עניין ועניין )עניין קרטה לעיל( ובהינתן העובדה כי עסקינן לכתחילה בסוגי עניינים‬
‫דיוניים ‪ -‬ניהוליים מובהקים אשר בתי המשפט נדרשים אליהם תוך כדי ניהול ההליך‬
‫העיקרי כדבר שבשגרה ובהיקפים ניכרים‪ ,‬מן הראוי לעצב את כלל ההתערבות בהקשר‬
‫זה בזהירות על‪-‬מנת שלא נימצא מטילים על הערכאה הדיונית חובה שלא ניתן לעמוד‬
‫‪12‬‬
‫בה‪ .‬כמו כן מן הראוי להביא בחשבון בהקשר זה את יתר השיקולים אשר עמדו‬
‫לכתחילה ביסוד התקנתו של צו בתי המשפט עליהם עמדתי לעיל ועל תכליתו לייעל את‬
‫ניהול הדיונים ולהחישם‪ .‬בהינתן מכלול השיקולים מזה ומזה אני סבורה כי יש לאפשר‬
‫מתן רשות לערער בסוגי החלטות המפורטים בצו רק מקום שבו ההחלטה נושא הבקשה‬
‫לוקה בהיעדר הנמקה כלשהי וזאת להבדיל מהנמקה חלקית או קצרה ותמציתית‪ .‬חשוב‬
‫להדגיש כי משמעותו של כלל זה היא שהצו לא יעמוד לרועץ במקרים כאלה‪ ,‬אך אין בו‬
‫כדי לקבוע כי בכל מקרה שבו לא ניתנה הנמקה יש בהכרח הצדקה למתן רשות ערעור‬
‫ועל מנת שזו תינתן יש להוסיף ולהראות כי מדובר בסוגיה שיש לה חשיבות של ממש‬
‫בהליך וכי ייקשה להעמיד את פגם אי ההנמקה על תיקונו אם יידחה הערעור לסוף‬
‫ההליך‪ .‬כך למשל ניתן לחשוב על החלטות כגון דחיית התנגדות לשאלה המופנית לעד‬
‫ אשר אי ההנמקה לא תצדיק בדרך כלל מתן רשות לערער עליהן‪ .‬עוד חשוב להדגיש‬‫כי מקום שבו תסבור ערכאת הערעור כי יש מקום ליתן רשות ערעור על החלטה לא‬
‫מנומקת‪ ,‬כאמור‪ ,‬הסעד היחיד אותו יוכל המבקש לקבל הוא ביטול ההחלטה והחזרתה‬
‫להנמקה על‪-‬ידי הערכאה הדיונית‪ .‬דומני כי כלל מצומצם זה הינו בהיר ופשוט יחסית‬
‫ליישום והוא מאזן כראוי בין השיקולים הנוגדים שהוצגו בהקשר זה לעיל‪.‬‬
‫מן הכלל אל הפרט‬
‫סעיף ‪)4‬ה( להחלטת בית המשפט המחוזי עוסק במתן תשובות לשאלון‬
‫‪.13‬‬
‫והחלטות מסוג זה מנויות בצו בתי המשפט כהחלטות שלא תינתן לגביהן רשות ערעור‬
‫)סעיף ‪ (10)1‬לצו(‪ .‬ברנד טוענת כי החלטתו של בית המשפט קמא בעניין זה לוקה‬
‫בהיעדר הנמקה אך עיון בהחלטה מלמד כי אין מדובר בהיעדר הנמקה כלשהי וכי אף‬
‫שמדובר בהנמקה קצרה ותמציתית‪ ,‬הנימוק אשר בגינו הורה בית המשפט לברנד‬
‫להשלים את התשובות לשאלון היה כי התשובות שניתנו על‪-‬ידה היו חלקיות ואין‬
‫להסתפק בהן‪ .‬בהינתן הכלל שהותווה לעיל לצורך מתן רשות ערעור בסוגי החלטות‬
‫המפורטים בצו‪ ,‬יש לדחות אפוא את טענתה של ברנד ככל שהיא מתייחסת לסעיף ‪)4‬ה(‬
‫להחלטת בית המשפט המחוזי‪.‬‬
‫סעיפים ‪)4‬ו(‪)4-‬ח( להחלטת בית המשפט המחוזי מתייחסים לגילוי מסמכים‪,‬‬
‫‪.14‬‬
‫אך בניגוד לעמדת רמי לוי מקובלת עליי טענת ברנד שמדובר במסמכים ספציפיים‬
‫ובטענת חיסיון‪ .‬על כן חל לגביהם החריג המפורט בסעיף ‪ (10)1‬סיפה של צו בתי‬
‫המשפט ואין מדובר לכתחילה בסוג החלטה אשר מכוח הצו אין ליתן לגביה רשות‬
‫ערעור‪ .‬אך גם לגבי סעיפים אלה מן הראוי לבחון את הטענות שהעלתה ברנד אשר‬
‫נוגעות לסוגיית היקף ההנמקה הראויה‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫על מנת שנוכל לבחון את טענות הצדדים בהקשר זה מן הראוי לשוב ולהציג‬
‫את סעיפי ההחלטה האלה כלשונם‪:‬‬
‫ו‪ .‬לגבי המסמכים שבסעיפים ‪ 4.7-4.6‬לתצהיר הגילוי‬
‫הכללי של "רמי לוי" ]צ"ל ברנד‪-‬א‪.‬ח‪ [.‬יש לפעול‬
‫בהתאם למצוין בסעיף ‪ 87‬לבקשת "רמי לוי"‪.‬‬
‫ז‪ .‬לגבי מסמכים שנחשפו והועברו לעיון "רמי לוי"‬
‫שלא כדין ]המסמך של רשת ויקטורי‪-‬א‪.‬ח‪ ,[.‬יש לפעול‬
‫בהתאם למצוין בסעיף ‪ 95‬לבקשת "רמי לוי"‪.‬‬
‫ח‪ .‬על מסמכים ‪ 415 ,414‬בתצהיר הגילוי הכללי של‬
‫"ברנד" חל חסיון עו"ד‪-‬לקוח ולכן אין לעשות בהם‬
‫שימוש בהליכים דנן‪ .‬מקובלת עליי לעניין זה העמדה‬
‫שבסעיפים ‪ 101-96‬לבקשת "רמי לוי"‪.‬‬
‫לטענת רמי לוי בית המשפט נימק את החלטתו בדרך של אימוץ טענותיה ואין‬
‫להתערב בכך‪ .‬טענה זו מעוררת קושי‪ .‬לטעמי לא יצא בית המשפט המחוזי בכך ידי‬
‫חובת ההנמקה אף לא זו התמציתית המוטלת עליו‪ .‬אין מדובר במקרה שבו "ההנמקה‬
‫מתבקשת מתוך עצמה"‪ ,‬ומשלא נדרש בית המשפט כלל לטענות שהעלתה ברנד‬
‫בעניינים אלה אל מול טענותיה של רמי לוי‪ ,‬בפנינו החלטה המאמצת באופן "אילם"‬
‫טענות של אחד הצדדים בלא לנמק ולהסביר מדוע העדיפן על פני טענות הצד שכנגד‬
‫)השוו‪ :‬בג"ץ ‪ 7/83‬ביארס נ' בית הדין הרבני האזורי בחיפה‪ ,690 ,673 ,‬פ"ד לח)‪,673 (1‬‬
‫‪ .((1984) 690‬בקביעתי זו אין משום הבעת עמדה לגופם של דברים‪ ,‬אך משלא קיים‬
‫בית המשפט את חובת ההנמקה המוטלת עליו ככל שהדבר נוגע לסעיפים ‪)4‬ו( – ‪)4‬ח(‬
‫להחלטה‪ ,‬דין חלק זה של החלטתו להתבטל והדיון יוחזר אליו על מנת שיקבל בסוגיות‬
‫אלה החלטה מנומקת‪.‬‬
‫למען שלמות התמונה יצוין כי ביום ‪ 29.11.2015‬הגישה ברנד בקשה להוספת‬
‫‪.15‬‬
‫ראיה חדשה בשלב הערעור שעניינה תכתובת עם הממונה על ההגבלים העסקיים‬
‫הקשורה לסוגיות נושא הבקשה דנן‪ .‬נוכח המסקנה אליה הגעתי לא ראיתי מקום‬
‫להיענות לבקשה וטענותיה של ברנד שמורות לה‪.‬‬
‫סיכומם של דברים‪ ,‬אציע לקבל את הערעור בחלקו‪ ,‬כאמור בפסקה ‪ 14‬לעיל‪.‬‬
‫עוד אציע כי בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות‪.‬‬
‫שופטת‬
‫‪14‬‬
‫השופט ע' פוגלמן‪:‬‬
‫אני מסכים‪.‬‬
‫שופט‬
‫השופט מ' מזוז‪:‬‬
‫אני מסכים‪.‬‬
‫שופט‬
‫הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת א' חיות‪.‬‬
‫ניתן היום‪ ,‬כ"ו בכסלו התשע"ו )‪.(8.12.2015‬‬
‫שופטת‬
‫שופט‬
‫_________________________‬
‫העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח‪ 15002900_V06.doc .‬גק‬
‫מרכז מידע‪ ,‬טל' ‪ ; 077-2703333‬אתר אינטרנט‪www.court.gov.il ,‬‬
‫שופט‬