תמונות מהשטח

‫ת מהשטח‬
‫תמונו‬
‫תמונות‬
‫נוער ישראל‬
‫לום לעם ל‬
‫מפעילות ש‬
‫מתחברים לתורה ויהדות‬
‫‪711‬‬
‫ם‬
‫ע‬
‫שלום ל‬
‫ישראל‬
‫לנוער‬
‫שביל להאיר את הנשמה‬
‫ב‬
‫המצלמה שלנו השתתפה בשיעורים שבמדרשיות אשדוד‬
‫ובסניף בגינות שומרון‪ .‬היה מיוחד!‬
‫סניף באשדוד |פועל בימים א' ‪ -‬ג'‪ ,‬ה' |‪17:00 - 18:30‬‬
‫בבית הכנסת 'שובה ישראל' ברח' צמד בנימין באשדוד‬
‫לפרטים‪050-4113771 :‬‬
‫סניף בגינות שומרון |בימי ג' |‪20:00-21:30‬‬
‫בבית הכנסת 'שבטי ישראל' בפארק מיכל בישוב‬
‫לפרטים‪054-8410468 :‬‬
‫גיליון זה יו"ל ע"י‬
‫ארגון "שלום לעם" בנשיאות גדולי התורה שליט"א מפעיל‪:‬‬
‫מרכז "שלום לעם"‬
‫מסגרות לימוד ופעילויות לנוער בפריסה ארצית‬
‫ישיבה גבוהה * ישיבה תורנית לצעירים * מדרשיות ערב‬
‫לנוער * מדרשת יהדות לבנות * שיעורים והרצאות *‬
‫הכוונה וייעוץ חינוכי * כנסים‪ ,‬סמינרים וימי עיון * סיוע‬
‫לקהילה * מרכז לחקר ותיעוד 'מורשת קהילות ישראל'‬
‫מכון הוצאה לאור * אתר 'שלום לעם' באינטרנט‬
‫שע"י עמותת גבריאל שר‬
‫ישראל (ע"ר ‪)58-037849-5‬‬
‫רחוב בני ברית ‪ 18‬ירושלים‬
‫טל‪02-5022881 .‬‬
‫פקס‪02-5022771 .‬‬
‫כל הזכויות שמורות‬
‫‪www.shalomlaam.co.il‬‬
‫‪www.shalomlaam.co.il‬‬
‫כישרון‬
‫חברתי‬
‫פרשת בשלח י"ג שבט תשע"ו ‪ 23‬בינואר ‪2016‬‬
‫שבת פרשת בשלח‪ ,‬י"ג בשבט תשע"ו‪,‬‬
‫‪ 23/1/16‬מנהגי שבת שירה‬
‫שבת זו נקראת "שבת שירה" כי בה‬
‫קוראים את שירת הים שאותה אמרו‬
‫בני ישראל בשעה שיצאו ממצרים‪,‬‬
‫והקב"ה קרע להם את ים סוף והטביע‬
‫בו את המצרים שרדפו אחריהם‪.‬‬
‫בתפילת שחרית נוהגים רבים לומר את‬
‫שירת הים פסוק בפסוק‪ .‬מנהג קדום‬
‫היה בפראג‪ ,‬שהקהל היה קורא את‬
‫שירת הים בקול רם ואחריהם הקורא‬
‫בתורה‪.‬‬
‫רבים נוהגים להניח בשבת שירה מזון‬
‫לציפורים‪ ,‬ויש לכך טעמים רבים‪ .‬בשם‬
‫החוזה מלובלין מובא‪ ,‬שדתן ואבירם‬
‫הניחו מן בשבת כדי לסתור את דברי‬
‫משה שבשבת לא יהיה מן והציפורים‬
‫אכלו את המן‪ ,‬וכתגמול לציפורים נותנים להם מזון‪ ,‬כדי ללמד אותנו‬
‫שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה‪ .‬באור פני משה מצא בכך רמז‬
‫לישראל שנמשלו לציפור‪ ,‬ואם יתפנו מעסקיהם ויעסקו בתורה ימציא‬
‫להם הקב"ה מזונות בלי עמל כמו לציפורים‪ .‬הפוסקים חלוקים בדעה‪,‬‬
‫אם הדבר מותר בשבת‪ ,‬אולם כבר התפשט המנהג להתיר זאת ורבים‬
‫נוהגים כך בימינו‪.‬‬
‫יום ראשון‪ ,‬י"ד בשבט תשע"ו‪ 24/1/16 ,‬האסטרונאוט הישראלי הראשון‬
‫היום‪ ,‬י"ד בשבט תשס"ג‪ ,‬לפני ‪ 13‬שנה‪ ,‬שוגרה מעבורת החלל קולומביה‬
‫בפעם האחרונה ועליה האסטרונאוט היהודי אילן רמון שנספה באסון‬
‫המעבורת עם ‪ 6‬אסטרונאוטים נוספים‪ .‬רמון היה טייס החלל הישראלי‬
‫הראשון ושימש מומחה מטען בצוות מעבורת החלל קולומביה‪ .‬בנסיעתו‬
‫לחלל‪ ,‬לקח עמו רמון חפצים שונים המייצגים את החברה בארץ‪ ,‬בהם‬
‫ספר תורה זעיר שקיבל מניצול שואה‪ ,‬אותו קיבל במחנה ברגן‪-‬בלזן‬
‫והצליח לשרוד יחד עמו מהשואה‪ ,‬וכן ספר תנ"ך מוקטן שהודפס על‬
‫מסע אל‬
‫העבר‬
‫מיקרופילם‪ ,‬מספר מזוזות ואף דגלונים שונים‪.‬‬
‫טרם נסיעתו‪ ,‬התעניין רמון כיצד לשמור את השבת בחלל‪ ,‬והרבנים‬
‫השיבו כי עליו לספור שישה פרקי זמן שאורכים ‪ 24‬שעות‪ ,‬ולשמור‬
‫את השבת בפרק הזמן השביעי‪ ,‬בדומה לנהוג ההלכתי בקטבים‪ ,‬שבהם‬
‫השמש אינה זורחת חודשים ארוכים‪ .‬למרבה הצער‪ ,‬התפרקה החללית‬
‫עם כניסתה לאטמוספרה של כדור הארץ וכל האסטרונאוטים שבה‬
‫נהרגו‪ .‬חפצים שונים שרדו מהמעבורת‪ ,‬בהם חלק מיומנו של רמון‪ ,‬שעל‬
‫אחד הדפים בו רשם רמון את נוסח הקידוש לליל שבת‪ .‬יהי זכרו ברוך‪.‬‬
‫יום שני‪ ,‬ט"ו בשבט‪ ,‬תשע"ו‪ 25/1/16 ,‬ראש השנה לאילנות‬
‫ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות‪ ,‬לדעת בית הלל שההלכה נפסקה‬
‫כמותם‪ .‬תאריך זה קובע לגבי כמה מצוות הקשורות בפירות האילן‪ ,‬כגון‬
‫ערלה‪ ,‬נטע רביעי וקביעת סוגי המעשרות‪ .‬נהוג לאכול ביום זה משבעת‬
‫המינים אשר בהם השתבחה ארץ ישראל‪ ,‬ויש נוהגים לערוך סדר ליל‬
‫ט"ו בשבט באמירת פזמונים ותפילות‪ ,‬עם שירים בשבחה של ארצנו‬
‫הקדושה‪ .‬בתקופה קדומה תיקנו שלא לגזור תעניות ביום זה‪ ,‬שנחשב‬
‫כראש השנה ואין אומרים בו תחנון‪ .‬בעבר‪ ,‬נהגו מלמדי תינוקות לצאת‬
‫עם תלמידיהם לטייל בשדות‪ ,‬ויום זה היה נחשב ליום חג ושמחה‪.‬‬
‫ביום זה בשנת תרנ"ח‪ ,‬פרסם הסופר הצרפתי אמיל זולא את מאמרו‬
‫המפורסם "אני מאשים" ובו הוכיח את חפותו של הקצין היהודי הצרפתי‬
‫אלפרד דרייפוס שהואשם לשווא בבגידה‪ .‬מאמרו הכה גלים ובסופו של‬
‫דבר נערך לדרייפוס משפט חוזר‪ ,‬בו הוא נמצא זכאי ושוחרר אחר כבוד‪.‬‬
‫הסופר עצמו נתבע לדין ונכלא‪ ,‬נמלט לאנגליה וחזר לצרפת‪.‬‬
‫יום רביעי‪ ,‬י"ז בשבט תשע"ו‪" 27/1/16 ,‬איוון האיום"‬
‫בי"ז בשבט תשמ"ז‪ ,‬התחיל בארץ משפטו של ג'ון איוון דמיאניוק‬
‫שתפרסם תחת הכינוי המזוויע 'איוון האיום' והוכרז כפושע אוקראיני‬
‫בזמן השואה‪ .‬הוא הורשע ונידון למוות אך זוכה בערעור‪ ,‬הורשע שוב‬
‫בגרמניה אך מת לפני שנים מספר טרם בוצע בו גזר הדין‪ .‬דמיאניוק‬
‫מצטרף לשורת פושעים ורוצחים שעמדו בראש המסע השיטתי להרג‬
‫העם היהודי בשנות השואה‪ ,‬אולם נצח ישראל לא ישקר ועל אף כל‬
‫התלאות שעבר עמנו‪ ,‬מובטחים אנו שלא תישכח מפי זרעו ויחד נמשיך‬
‫באמונה עד ביאת המשיח במהרה‪.‬‬
‫כישרון חברתי‬
‫מבאט‬
‫ל‬
‫החיים‬
‫סיימון בלק ידע להקסים את כל‬
‫האנשים שמסביבו‪ ,‬ולא משום שהיו‬
‫לו תכונות כל כך טובות‪ .‬להיפך‪,‬‬
‫הוא היה שחצן לא קטן‪ ,‬אלא שהוא‬
‫הצליח להתבלט בגלל שהוא ידע‬
‫לעשות קסמים שהיו משאירים את‬
‫כל הצופים פעורי פה‪ .‬ייחודיותו‬
‫של סיימון הייתה בכך שהוא ידע‬
‫לעשות קסמים כמעט עם כל חפץ‬
‫פשוט שהיה בסביבתו‪ ,‬לא משנה‬
‫אם זה היה בבית של חבר‪ ,‬במשרד‪,‬‬
‫או באירוע כלשהו‪ ,‬תמיד הוא היה‬
‫מצליח להפתיע את חבריו‪ .‬מוזג‬
‫דוד קליינר‬
‫שתייה מבקבוק ריק‪ ,‬שולף סט‬
‫סכינים מהעניבה של החבר‪ ,‬ושולף מפיו כוסות חד פעמיות‪.‬‬
‫על אף שבכל אירוע ומפגש הוא היה במרכז העניינים‪ ,‬אבל בחיים‬
‫האישיים שלו הוא היה כישלון מוחלט‪ ,‬לא היו לו הרבה ידידים‪ ,‬וגם‬
‫במסגרת עבודתו אף חבר לא יצר אתו קשר אמיתי לאורך זמן‪ .‬אבל‬
‫בכל זאת הדבר שהכי הטריד אותו היה העובדה שהוא לא הצליח‬
‫עדיין למצוא בת זוג אף על פי שכבר חצה את שנות ה‪ 30-‬לחייו‪.‬‬
‫בוקר אחד הוא שהה במסעדה שכונתית‪ ,‬תוך כדי שהוא עובר‬
‫משולחן לשולחן ועושה להטוטים לעיני הסועדים המופתעים‪.‬‬
‫בעיצומם של הקסמים נכנסו בני זוג מבוגרים והתיישבו ליד אחד‬
‫השולחנות‪ .‬סיימון מיהר לעברם‪ ,‬שלף מול עיניהם חבילת קלפים‬
‫משום מקום והפריח אותה לאוויר תוך כדי שהיא נהפכת ליונה‬
‫צחורה‪ .‬האישה הרימה את גבותיה בתמיהה אבל הגבר שהיה איתה‬
‫אפילו לא הזיז את עיניו לכיוונו‪ .‬סיימון הפגוע שאל את האיש בקול‪:‬‬
‫"מדוע אינך מתלהב מהקסם שביצעתי?" אבל הגבר ענה‪" :‬צר לי‬
‫שלא התייחסתי למה שעשית‪ ,‬אני פשוט עיוור‪"...‬‬
‫סיימון החליף צבעים מבושה והתקרב אל האיש‪" :‬אני ממש מבקש‬
‫את סליחתך‪ ,‬לא שמתי לב לכך שאתה לא מסוגל לראות"‪ .‬הגבר‬
‫קרא לו להתקרב אליו ולחש לו באוזנו‪" :‬מרוב שאתה שקוע בעצמך‬
‫ובניסיון להרשים את כל הסובבים אותך‪ ,‬אתה בכלל לא שם לב‬
‫למה שקורה איתם‪ ,‬לתחושות שלהם‪ ,‬ולרצונות שלהם‪ "...‬בשלב‬
‫הזה הוא הרים את קולו ואמר‪" :‬ידידי היקר אני מבקש שבפעם‬
‫הבאה שאני אגיע לכאן תעשה קסם שגם אני אוכל ליהנות ממנו!"‬
‫סיימון הבטיח לו שהוא יעבוד על זה‪ ,‬אבל בלבו התחילה מהפכה‬
‫רצינית‪ .‬הדברים שהעיוור אמר לו זעזעו אותו לחלוטין‪ ,‬ייתכן שכאן‬
‫טמונה הבעיה שלו‪ ,‬שבגללה הוא לא מצליח ליצור שום קשר רציני‪,‬‬
‫כי הוא באמת חושב תמיד רק על עצמו ואף פעם לא מעניין אותו‬
‫אף אחד אחר‪...‬‬
‫שבוע לאחר מכן נכנסו בני הזוג בשנית אל המסעדה‪ ,‬וסיימון מיהר‬
‫אליהם תוך כדי שהוא מתיישב מול האיש העיוור‪ ,‬ובידו חפיסת‬
‫קלפים‪" :‬האם אי פעם ראית צבעים?" שאל‪ ,‬והאיש ענה שהוא עיוור‬
‫מלידה‪" .‬בסדר" ענה סיימון‪ ,‬עכשיו אני מוציא קלף אדום‪ ,‬ועכשיו‬
‫אני מוציא קלף שחור זה ברור לך?"‬
‫"כן" ענה האיש‪ .‬והאנשים שבמסעדה החלו להתאסף סביבם‪.‬‬
‫"עכשיו תגיד לי אתה בבקשה‪:‬‬
‫מהו צבע הקלף שאני מוציא לעיני‬
‫כולם?"‬
‫"אדום" ענה העיוור‪" ,‬נכון מאוד!‬
‫ועכשיו מה הוצאתי?" שאל‬
‫סיימון‪" .‬שחור!" השיב העיוור‪.‬‬
‫"מצוין" אמר סיימון והחל לשלוף‬
‫קלף אחרי קלף והעיוור עונה‬
‫בדיוק נמרץ מהו הצבע ששלף‬
‫מהקופסה‪" .‬שחור‪ ,‬שחור‪ ,‬אדום‪,‬‬
‫שחור‪ ,‬אדום‪ ,"...‬כאשר אשתו‬
‫והסובבים בהלם מוחלט‪.‬‬
‫בסיום ההדגמה של סיימון‪ ,‬האישה התחננה שיסביר לה מה קרה‬
‫כאן‪ ,‬אבל סיימון ענה לה שהוא יסביר לה את הפטנט רק לאחר‬
‫שהוא יתארס‪ ,‬כשהיא תבוא עם בעלה לאירוע‪...‬‬
‫לאחר מכן התחיל סיימון לשנות את התנהגותו לחלוטין‪ ,‬הוא החל‬
‫להתעניין בשלום חבריו‪ ,‬והחל לדאוג להם‪ .‬הוא הפסיק עם ההערות‬
‫הציניות שהיה זורק לכל עבר‪ ,‬ובמקומן שלף תמיד דברי עידוד‬
‫ומילים טובות ומחזקות‪.‬‬
‫חצי שנה לאחר מכן מצא סיימון סוף סוף את בת זוגו‪ .‬למסיבת‬
‫האירוסין הוזמנו כמובן בני הזוג המבוגרים – האישה ובעלה העיוור‪.‬‬
‫באמצע מסיבת האירוסין קם סיימון וביקש לדבר‪" :‬נמצא אתנו איש‬
‫מיוחד שללא עיניים הצליח לראות את הדברים הנסתרים שבתוכי‪,‬‬
‫ובזכות דבריו הצלחתי להשתנות לחלוטין ולראות את מה שבלבם‬
‫של כל הסובבים אותי‪"...‬‬
‫לאחר מחיאות הכפיים‪ ,‬פנה סיימון לאשתו של העיוור ואמר‪:‬‬
‫"עכשיו תורי לגלות לך את הסוד! הפטנט היה מאוד פשוט‪ ,‬כאשר‬
‫אמרתי לבעלך בהתחלה‪ :‬זהו קלף אדום! לחצתי לו על הרגל‬
‫פעם אחת‪ ,‬וכאשר אמרתי לו‪ :‬זהו קלף שחור! לחצתי לו פעמיים‪,‬‬
‫כאן שאלתי אותו האם הוא מבין? וכשענה שכן‪ ,‬התחלתי להוציא‬
‫קלפים מולו תוך כדי שאני לוחץ על רגלו פעם או פעמיים בהתאם‬
‫לצבע‪ .‬ומה אני אומר לך? בעלך הבין את הרמזים‪ ,‬ושיתף פעולה‬
‫מצוין! אבל מבחינתי ההופעה הטובה ביותר בחיי‪ ,‬הייתה ההופעה‬
‫הכושלת שנתנה לי את המשקפיים הנכונים להסתכל על חיי‪,‬‬
‫ללמוד מטעויותיי ולהתקדם הלאה‪"...‬‬
‫***‬
‫גם אנשים עם כישרון גדול‪ ,‬יכולים לפעמים להיות גרועים מאוד‬
‫ביחסי אנוש כאשר הם משתמשים בכישרונם לפיתוח הדימוי‬
‫העצמי הגבוה שלהם‪ .‬התנהגות נעימה לזולת תוך ענווה ויחס טוב‬
‫לחברים תגרום לחברויות טובות הרבה יותר‪ ,‬וליציבות אמיתית‪.‬‬
‫"לא לחכמים לחם"‬
‫(קהלת ט'‪ ,‬י"א)‬
‫לכל החכמות יש תאריך תפוגה ולא תמיד הם נחוצות‪ ,‬חכמת התורה‬
‫לעומתם ‪ -‬נצחית והיא ערובת האושר היחידה‪.‬‬
‫ְק ִריאַ ת יַם סּוס‬
‫סיפור‬
‫צעיר‬
‫ּבֹוּב לַ נְ ּגֹון ָהיָ ה ֳא ָּמן ְמחֹונָ ן‪ֶׁ ,‬ש ְּׁשמֹו נִ ָּׂשא‬
‫ירֹותיו ֻה ְּצגּו ַּבּמּוזֵ יאֹונִ ים‬
‫ְּב ִפי ּכֹל‪ .‬יְ ִצ ָ‬
‫ּיּוריו‬
‫ּמֹובילִ ים ָּבעֹולָ ם‪ֶ ,‬ה ְע ֵּת ִקים ֶׁשל ִצ ָ‬
‫ַה ִ‬
‫חּודי‬
‫נִ ְמּכְ רּו ַּב ֲחנֻ ּיֹות ַה ַּמזְ ּכָ רֹות‪ ,‬וְ ִסגְ נֹונֹו ַהּיִ ִ‬
‫מֹודל לְ ִחּקּוי ֵא ֶצל ֳא ָּמנִ ים ַר ִּבים‪ּ .‬כָ ל‬
‫ָה ַפְך ֶ‬
‫יְ ִצ ָירה ֲח ָד ָׁשה ֶׁשל ּבֹוּב זָ כְ ָתה לְ ִה ְת ַענְ יְ נּות‬
‫חֹוב ִבים‬
‫ּומ ַב ְּק ֵרי ָא ָּמנּות ּכְ מֹו ּגַ ם ְ‬
‫ְמ ֻר ָּבה‪ְ ,‬‬
‫ּׁשּורה ִּב ְּקׁשּו לִ ְצּפֹות ָּבּה וְ לֵ ָהנֹות‬
‫ֵמ ַה ָ‬
‫ִמּיָ ְפיָ ּה‪.‬‬
‫ְּב ַא ַחד ַהּיָ ִמים ֶה ְחלִ יט ּבֹוּב לְ ַה ֲעלֹות ֶאת‬
‫ָה ַרף ּולְ ַא ְתּגֵ ר ֲא ִפּלּו ֶאת ַע ְצמֹו‪ .‬הּוא‬
‫ֶה ְחלִ יט לַ ֲעשֹוֹת ָּד ָבר ֶׁש ֶּט ֶרם נַ ֲע ָשֹה‪:‬‬
‫לְ יַ ֵּצר ֶּדגֶ ם ֶׁשל סּוס ֶׁשּיִ ְד ֶמה ְּבכָ ל ְמ ַא ְפיְ נָ יו‬
‫ַה ִחיצֹונִ ּיִ ים לְ סּוס ֲא ִמ ִּתי ָּב ָשֹר וָ ָדם‪.‬‬
‫ימה‪ ,‬יָ ַדע ּבֹוּב‪ֵ ,‬אינֶ ּנָ ה ַקּלָ ה‪ַ ,‬אְך ֹלא‬
‫ַה ְמ ִׂש ָ‬
‫ִאיׁש ּכָ מֹוהּו יָ ִרים יָ ַדיִ ם‪ .‬הּוא נִ ּגַ ׁש ִּב ְמֹלא‬
‫יֹותר ִה ְק ִּדיׁש לַ ֵחלֶ ק ַה ִּתכְ נּונִ י‪.‬‬
‫ימה‪ ,‬וְ ֶאת ַהּזְ ַמן ָה ַרב ְּב ֵ‬
‫ַה ֶּמ ֶרץ לְ ִתכְ נּון ַה ְמ ִׂש ָ‬
‫ּסּוסים‪ָׁ ,‬ש ָהה ְּב ַע ְצמֹו זְ ַמן ִּבלְ ִּתי‬
‫יאֹור ִטי ַעל ַחּיֵ י ַה ִ‬
‫הּוא ָא ַסף ח ֶֹמר ִעּיּונִ י וְ ֵת ֶ‬
‫גּוריו‪ ,‬וְ ִה ְת ַח ָּקה ִמ ָּקרֹוב ַא ַחר‬
‫ְמ ֻב ָּטל ָּב ֻא ְרוֹות ֶׁש ַּבּכְ ָפר ַה ָּסמּוְך לִ ְמקֹום ְמ ָ‬
‫סֹותיו‬
‫ּופ ְר ָ‬
‫ּומ ִּׁשּנָ יו ַהּגְ דֹולֹות וְ ַעד זְ נָ בֹו ַ‬
‫ּכָ ל ֵחלֶ ק ִמּגּופֹו ֶׁשל ַהּסּוס ‪ֵ -‬מ ָאזְ נָ יו ִ‬
‫ַה ֲחזָ קֹות‪.‬‬
‫יֹותר‬
‫יׁשת ֶה ֳח ָמ ִרים‪ּ .‬בֹוּב ִּב ֵּקר ַּביְ ִר ִידים ַהּגְ דֹולִ ים ְּב ֵ‬
‫ַה ָּׁשלָ ב ַה ָּבא ָהיָ ה ְרכִ ַ‬
‫ּכּותם ֶׁשל ַה ַּב ִּדים ֵמ ַהּזָ נִ ים‬
‫לְ ָח ְמ ֵרי ֶט ְק ְס ִטיל ִמּכָ ל ַהּסּוגִ ים‪ִ ,‬מ ֵּׁשׁש ְּביָ ָדיו ֶאת ַר ָ‬
‫יב ָריו‬
‫ָה ַר ִּבים‪ ,‬וְ ָתר ַא ַחר ח ֶֹמר ַה ַּמ ְת ִאים לְ עֹורֹו‪ ,‬לְ ַר ֲע ָמתֹו‪ ,‬לִ זְ נָ בֹו וְ לִ ְׁש ָאר ֵא ָ‬
‫ֶׁשל ַהּסּוס‪ .‬לְ ַבּסֹוף ָּב ַחר ּכַ ֻּמּיֹות ַמ ְת ִאימֹות ֶׁשל ַּב ֵּדי ֶמ ִׁשי‪ ,‬זַ ְמׁש‪ ,‬וְ עֹוד ֳח ָמ ִרים‬
‫יהם ִׁשּלֵ ם ְסכּום ָע ָתק‪.‬‬
‫ּומ ֻׁשּנִ ים‪ֶׁ ,‬ש ֲעלֵ ֶ‬
‫ׁשֹונִ ים ְ‬
‫רֹובים ָע ַמל ּבֹוּב ַעל יְ ִצ ָירתֹו לְ ֹלא ֶה ְפ ֵסק‪ִ :‬ע ֵּצב‪ִׁ ,‬שּיֵ ף‪ָ ,‬צ ַבע‪,‬‬
‫ֶּב ֳח ָד ִׁשים ַה ְּק ִ‬
‫נִ ָּקה‪ּ ,‬וכְ ֶׁש ָהיָ ה נִ ְד ֶמה לֹו ֶׁשֹּלא ַהּכֹל ֻמ ְׁשלָ ם ּכְ ִפי ֶׁש ִּצ ָּפה‪ֹ ,‬לא ִה ְת ַע ֵּצל וְ ֵה ֵחל‬
‫ּומ ָפ ֶרכֶ ת‪ַ ,‬אְך ּגַ ם‬
‫בֹודה ָהיְ ָתה ָק ָׁשה ְ‬
‫ׁשּוב לַ ֲעמֹל ַעל ַהיְ ִצ ָירה ִמ ְּת ִחּלָ ה‪ָ .‬ה ֲע ָ‬
‫טּודיֹו ֶׁשל ּבֹוּב סּוס‬
‫בֹודה ֲא ֻרּכִ ים ָע ַמד ַּב ְּס ְ‬
‫ִמ ְׁש ַּתלֶ ֶמת‪ֶׁ ,‬שּכֵ ן לְ ַא ַחר ָח ְד ֵׁשי ֲע ָ‬
‫צּורתֹו ַה ִחיצֹונִ ית לְ סּוס ֲא ִמ ִּתי‪ַ ,‬עד ֶׁשֹּלא נִ ָּתן‬
‫ְמפ ָֹאר ְּבג ֶֹדל ִט ְב ִעי‪ֶׁ ,‬ש ָּד ָמה ְּב ָ‬
‫יהם‪ּ .‬בֹוּב ִה ְתמֹוגֵ ג ֵמרֹב ֲהנָ ָאה ּכַ ֲא ֶׁשר עֹוזֶ ֶרת ַה ַּביִ ת ֶׁשּלֹו‬
‫ָהיָ ה לְ ַה ְב ִחין ֵּבינֵ ֶ‬
‫ּופ ְר ָצה ִּב ְצוָ חֹות ּכִ י סּוס ָח ַדר ֶאל ּתֹוְך ַה ַּביִ ת‪.‬‬
‫בֹודתֹו ָ‬
‫נִ כְ נְ ָסה ְּב ָטעּות לַ ֲח ַדר ֲע ָ‬
‫יֹום ַה ְּתצּוגָ ה ַהּגָ דֹול ִהּגִ ַיע‪ּ .‬בֹוּב ָע ַמד ְּבכִ ּכַ ר ָה ִעיר ּכְ ֶׁשהּוא ַמ ֲע ִמיד לְ ִצּדֹו ֶאת‬
‫סּוסֹו ַה ֻּמ ְׁשלָ ם‪ .‬הּוא ִצ ָּפה ּכִ י ֵמאֹות ֲאנָ ִׁשים יִ ְתיַ ְּצבּו ַּבּתֹור לְ ִה ְתּבֹונֵ ן ִמ ָּקרֹוב‬
‫ַּביְ ִצ ָירה ַהּנִ ְפלָ ָאה‪ֶ .‬אּלָ א ֶׁשּלְ ַמ ְר ֵּבה ַאכְ זָ ָבתֹו ִאיׁש ֹלא ִה ְת ַעּכֵ ב לְ יַ ד ּדּוכָ נֹו‪ ,‬וְ ִאיׁש‬
‫ּגַ ם ֹלא ָּפנָ ה ֵאלָ יו ִּב ְד ָב ִרים‪.‬‬
‫יה ָט ַרח‬
‫יצ ַירת ַה ְּפ ֵאר ֶׁש ָעלֶ ָ‬
‫יצד יִ ָּתכֵ ן ֶׁש ִאיׁש ֵאינֹו ַמ ְב ִחין ִּב ִ‬
‫ּבֹוּב נִ ְד ַהם‪ּ .‬כֵ ַ‬
‫ּבּוׁשה וְ ֶע ֶצב ָע ְברּו ְּבגּופֹו‪ ,‬וְ הּוא ָחׁש ְמ ֻת ְסּכָ ל‬
‫ֳח ָד ִׁשים ּכֹה ֲא ֻרּכִ ים?! ּגַ ּלִ ים ֶׁשל ָ‬
‫עֹוב ִרים וְ לַ ָּׁש ִבים ַאְך ָחׁש ְמבּוכָ ה‪,‬‬
‫וְ נָ בֹוְך‪ .‬הּוא ִּב ֵּקׁש לִ ְפנֹות ִּב ְד ָב ִרים לָ ְ‬
‫ֶׁש ִה ְת ַחּלְ ָפה ַּב ֲה ָקלָ ה ּכְ ֶׁשּזִ ָהה ֶאת יְ ִדידֹו ַהּזָ ֵקן וְ ֶה ָחכָ ם‪ּ .‬בֹוּב ִמ ֵהר לִ ְקרֹא לֹו‬
‫ּדּוע ֵאין ִאיׁש ִמ ְת ַר ֵּׁשם ִמ ֵּמיזַ ם ָה ֳא ָּמנּות ַהּנִ ָּצב ּכָ אן‪.‬‬
‫ּוב ֵּקׁש ִמ ֶּמּנּו לַ ֲחׁשֹב ַמ ַ‬
‫ִ‬
‫יֹותר'‪ֵ ,‬ה ִׁשיב ַהּיָ ִדיד ַהּזָ ֵקן‪'ַ .‬הּסּוס ֶׁשּלְ ָך ֶּב ֱא ֶמת נִ ְר ֶאה‬
‫ׁשּוטה ְּב ֵ‬
‫ׁשּובה ְּפ ָ‬
‫ַ'ה ְּת ָ‬
‫לְ גַ ְמ ֵרי ֲא ִמ ִּתי‪ .‬הּוא ַמ ָּמׁש ַמ ְד ִהים‪ִ .‬אי ֶא ְפ ָׁשר לְ ַה ְב ִחין ֵּבינֹו לְ ֵבין ּכָ ל סּוס ַא ֵחר‪.‬‬
‫סּוסים ְרגִ ילִ ים ֹלא ֲח ֵס ִרים ַּבּׁשּוק‪ ,‬וְ ֵהם ְּבוַ ַּדאי ֵאינָ ם‬
‫ָׁשכַ ְח ָּת ַרק ָּד ָבר ֶא ָחד‪ִ :‬‬
‫ְמ ַהּוִ ים ַא ְט ַר ְק ְציָ ה ְמיֻ ֶח ֶדת'‪.‬‬
‫עֹותיו‪.‬‬
‫ָ'מה ֶא ֱע ֶשֹה ֵאפֹוא?' ָׁש ַאל ּבֹוּב ּכְ ֶׁשהּוא ּפֹוכֵ ר ֶאת ֶא ְצ ְּב ָ‬
‫ָ'ּפׁשּוט ְמאֹד'‪ֵ ,‬ה ִׁשיב ַה ָּק ִׁשיׁש ַהּנָ בֹון‪'ֲ ,‬ח ֵצה ֶאת ַהּסּוס לִ ְׁשנַ יִ ם‪ ,‬וְ ַה ֲע ֵמד ֶאת‬
‫עּותּה‪ְּ .‬באֹותֹו ֶרגַ ע יַ ַע ְצרּו ּכָ ל ָּב ֵאי ַהּׁשּוק ֶאת‬
‫ְׁש ֵּתי ַה ֲח ִתיכֹות ַא ַחת מּול ְר ָ‬
‫ימ ָתם ‪ּ -‬כַ ֲא ֶׁשר ֵהם יִ ְראּו סּוס ֲא ִמ ִּתי ְמ ֻב ָּתר לִ ְׁשנַ יִ ם‪ ,‬וְ הּוא ֲע ַדיִ ן ַחי‪'...‬‬
‫נְ ִׁש ָ‬
‫***‬
‫יֹותר ֶׁש ֵא ְרעּו לְ ַעם יִ ְש ָֹר ֵאל הּוא‬
‫ימים ְּב ֵ‬
‫ֶא ָחד ֵמ ַהּנִ ִּסים ַה ְמ ֻפ ְר ָס ִמים וְ ַה ַּמ ְד ִה ִ‬
‫ּומֹועד ַמזְ ּכִ ִירים ֶאת ַהּנֵ ס ַה ֻּמ ְפלָ א ֶׁשּבֹו‬
‫ּובכָ ל ַׁש ָּבת ֵ‬
‫ְק ִר ַיעת יַ ם סּוף‪ְּ .‬בכָ ל יֹום ְ‬
‫גֹועׁש נֶ ֱחלַ ק לִ ְׁשנֵ י ְּפלָ גִ ים‪ֶ .‬אּלָ א ֶׁש ַה ְּׁש ֵאלָ ה ַה ִּמ ְת ַּב ֶּק ֶׁשת ִהיא ָמה‬
‫סֹוער וְ ֵ‬
‫יָ ם ֵ‬
‫ַה ִה ְת ַּפ ֲעלּות ַהּגְ דֹולָ ה ִמּנֵ ס זֶ ה‪ַ ,‬ה ִאם ַה ָּק ָּב"ה ֶׁש ָּב ָרא ֶאת ַהּיָ ם‪ִׁ ,‬שּכֵ ן ְּבתֹוכֹו‬
‫ּוב ֲעלֵ י ַחּיִ ים‪ֹ ,‬לא‬
‫צּורים ַּתת יַ ִּמּיִ ים‪ְ ,‬צ ָמ ִחים‪ִ ,‬מינֶ ָרלִ ים‪ְ ,‬מלָ ִחים‪ַ ,‬‬
‫ין‪-‬ספֹר יְ ִ‬
‫ֵא ְ‬
‫ימה ִהיא ֶׁש ָאכֵ ן ֵאין ּכָ ל ֶה ְב ֵּדל‪.‬‬
‫ׁשּובה ַה ַּמ ְד ִה ָ‬
‫ְמ ֻסּגָ ל לִ ְקר ַֹע אֹותֹו לִ ְׁשנַ יִ ם? וְ ַה ְּת ָ‬
‫יֹומית ֵאינֹו ָק ָטן ִמּנֵ ס ְק ִר ַיעת יַ ם סּוף‪ֶ .‬אּלָ א‬
‫ּיֹומ ִ‬
‫ּופ ִעילּותֹו ַה ְ‬
‫ימת ַהּיָ ם ְ‬
‫נֵ ס זְ ִר ַ‬
‫גֹועׁש ּכְ ִט ְבעֹו ּכְ ָבר ֻה ְרּגַ לְ נּו ּכֻ ּלָ נּו‪ ,‬וְ ֵאין ָאנּו ִמ ְת ַּפ ֲעלִ ים ּכְ לָ ל‪.‬‬
‫סֹוער וְ ֵ‬
‫ֶׁשּלְ יָ ם ֵ‬
‫ַהיְ קּום‪ַ ,‬הּגַ ּלַ ְק ְסיֹות‪ַ ,‬מ ַע ְרכֹות ַהּכֹוכָ ִבים‪ַ ,‬ה ַחּיִ ים ַּבּיַ ָּב ָׁשה וְ גַ ם ַה ַּמ ֲע ָרכֹות ֶׁש ַּבּיָ ם‬
‫ּגֹור ִמים לָ נּו לְ ִה ְת ַעּכֵ ב וְ לַ ֲחׁשֹב ַעל‬
‫ּפֹועלִ ים ַעל ִּפי ַה ְרּגָ ָׁש ֵתנּו ֵמ ַע ְצ ָמם‪ ,‬וְ ֹלא ְ‬
‫ֲ‬
‫ילּותם‪.‬‬
‫ַהּנֵ ס ֶׁש ִּב ְפ ִע ָ‬
‫ּומ ַחּלְ ִקים אֹותֹו לִ ְׁשנַ יִ ם‪ּ ,‬כַ ֲא ֶׁשר ְׁשנֵ י ַה ֲח ָצ ִאים‬
‫לֹוק ִחים ֶאת ַהּיָ ם ְ‬
‫ַרק ּכַ ֲא ֶׁשר ְ‬
‫עֹומ ִדים ָה ֶא ָחד מּול ֵר ֵעהּו ַמּכָ ה ָּבנּו ַה ַּמ ֲח ָׁש ָבה לְ ֶפ ַתע ּכִ י ּגַ ם ַהּיָ ם ּגּופֹו‪ַ ,‬על‬
‫ְ‬
‫ימי‪.‬‬
‫ּוׁש ֵמ ִ‬
‫יֹומי ָעצּום ְ‬
‫יֹומ ִ‬
‫ּכָ ל ְּתכּולָ תֹו‪ ,‬הּוא נֵ ס ְ‬
‫מחבט הניצחון‬
‫סיפור‬
‫לשבת‬
‫"והמנצח באליפות הטניס הוא גם‬
‫הפעם ג'וני רוקפלר"‪ ,‬הכריז המנחה‬
‫את אותה הכרזה שחזרה על עצמה‬
‫בכל תחרות טניס בחמש עשרה‬
‫השנים האחרונות‪ .‬אבל הפעם היה‬
‫בזה משהו מיוחד‪" :‬ג'וני רוקפלר"‬
‫השחקן הנודע הודיע כי לאחר‬
‫המשחק‪ ,‬הוא פורש מהעיסוק‬
‫בטניס וסוף סוף בגיל שלושים‬
‫ותשע הוא חותם את הקריירה‬
‫הארוכה ביותר בתחום‪.‬‬
‫האמת היא שג'וני רוקפלר היה‬
‫חידה עבור חבריו וידידיו‪ .‬לא היה‬
‫אדם אחד שידע להצביע על הסוד‬
‫מיכאל ראם‬
‫שמאחורי הספורטאי המצטיין‪.‬‬
‫כושרו הגופני לא היה מיוחד והיו לו מתחרים שהיו זריזים ממנו‪,‬‬
‫אבל הנחישות והעצמה שהפגין גרמו לו לנצח שוב ושוב לפליאת‬
‫הצופים הרבים‪.‬‬
‫עכשיו לאחר פרישתו ציפו כולם לשמוע מה באמת עומד מאחורי‬
‫השחקן הבלתי מנוצח ואכן ג'וני רוקפלר לא אכזב‪" :‬נולדתי‬
‫במשפחה קשת יום"‪ ,‬פתח ג'וני את סיפורו בריאיון שנערך עמו‬
‫לאחר הניצחון הגדול והודעת הפרישה‪" .‬אבי היה עובד בנמל‬
‫כסבל ובקושי היה מרוויח את לחמו‪ .‬הוא עבד מבוקר עד ליל‬
‫כשהוא נושא על גבו משאות כבדים‪ .‬כשהיה כבר מגיע הביתה‬
‫לא מצא עניין בכלום והוא היה נופל שרוע על מיטתו‪ .‬אמי‪ ,‬שעול‬
‫הבית נפל על צווארה‪ ,‬הייתה אישה קצרת רוח וחוץ מלשרוד את‬
‫היום לא העסיק אותה שום דבר‪ .‬אמנם לא היה חסר לי כלום‪,‬‬
‫הייתי לבוש כמו שצריך ומסודר‪ ,‬אוכל גם תמיד היה בשפע אבל‬
‫הייתי אכול מבפנים‪ .‬לא היה אף אחד שיהיה איתי בהצלחות‬
‫וגרוע מכך יבין אותי בכישלונות‪ .‬הורי היו עסוקים במרוץ החיים‬
‫המטורף ולא עניין אותם מבחן שכל כך עמלתי כדי להצליח בו‪,‬‬
‫או משחק שהצלחתי לנצח בו‪"...‬‬
‫"תמיד הבטחתי לעצמי"‪ ,‬המשיך ג'וני רוקפלר בסיפור חייו‪" ,‬שאם‬
‫אני אקים יום אחד משפחה אדאג לתת לבני משפחתי את מירב‬
‫התמיכה והסיוע‪ ,‬ואהיה איתם תמיד בהצלחות אך לא פחות‬
‫מכך באכזבות‪ .‬זה לא היה פשוט ולא קל‪ .‬גדלתי כילד ממורמר‬
‫ולא הצלחתי בשום דבר ומכאן הדרך לתחתית ועולם הפשע‬
‫הייתה קצרה‪ .‬התחלתי להסתובב ברחובות בחוסר מעש ונגררתי‬
‫למקומות שאף הורים לא רוצים שבנם יהיה שם‪ ,‬אבל לי לא היה‬
‫אף אחד שיהיה אכפת לו ממני‪.‬‬
‫עד שהגיע מרק‪ .‬מרק פגש אותי משוטט במרכז קניות וקלט‬
‫בחושיו החדים שהנער שמולו יגיע מהר מאוד אל מאחורי‬
‫הסורגים ולא בתור מבקר אלא כדייר של קבע‪ ,‬בזכות מרק‪ "...‬הוא‬
‫נשם עמוקות והצביע לעברו של אדם מבוגר שנשען על מקלו‬
‫וישב בין הצופים‪.‬‬
‫"אולי אתה רוצה לשחק טניס"‪ ,‬שאל אותי מרק‪" .‬אני?"‪ ,‬שאלתי‬
‫בתדהמה‪" .‬כן‪ ,‬כן‪ ,‬אתה‪ .‬נראה לי שאתה יכול מאוד להצליח‬
‫בזה‪ "...‬אמר האיש שהתברר לי ששמו מרק‪ .‬אני שלא הייתי‬
‫רגיל לכך שמאמינים בהצלחותיי ולו בדבר הקטן ביותר ניסיתי‬
‫להתחמק‪ ,‬אבל מרק לא הרפה‪" :‬בא תנסה‪ .‬מה אכפת לך" ואכן‬
‫ניסיתי אבל האמת היא שלא ממש הצלחתי‪ .‬כך חלף עוד יום ועוד‬
‫יום אבל מרק לא ויתר עד שלאט לאט הצלחתי להתקדם בתחום‪.‬‬
‫עברו חודשים ושנים והקמתי משפחה‪ .‬וכמו שהבטחתי תמיד‬
‫לעצמי‪ ,‬משפחתי הייתה אוהבת ותומכת וילדי תמיד הרגישו שאני‬
‫איתם בהצלחה ובכישלון‪ ,‬בזמנים הטובים יותר והטובים פחות‪"...‬‬
‫"אני רוצה לומר לכם‪ :‬אני חב את חיי לאיש הזה שהכניס אותי‬
‫לעולם הטניס‪ ,‬כדי להוציא אותי מעולם גרוע יותר שהייתי בו‪.‬‬
‫בזכותו הקמתי משפחה‪ ,‬היה לי משהו להשקיע בו‪ ,‬הטניס היה רק‬
‫אמצעי כדי להחזיר אותי למסלול ולהביא אותי למטרה של ניהול‬
‫חיים תקינים‪ ,‬התוצאה היא ההמשך שכבר אספר לכם‪ "...‬התנשף‬
‫ג'וני‪" .‬אני יודע שרבים תוהים מה הסוד של ג'וני רוקפלר‪ ,‬אז הנה‬
‫הרי הוא לפניכם"‪ ,‬אמר ג'וני‪ .‬הוא הוציא נרתיק עור גדול והוציא‬
‫מתוכו את מחבט הטניס ששימש אותו במשחקים הגדולים שבהם‬
‫ניצח‪ .‬על ידית המחבט היו חרוטים בכתב עגול ויפה שמות אשתו‬
‫וילדיו‪.‬‬
‫"בכל פעם שהמשחק היה נראה כמעט אבוד הייתי מסתכל‬
‫לשבריר שניה בשמות החרוטים על המחבט ונזכר בקבלת הפנים‬
‫שמצפה לי בבית אם אנצח במשחק! ידעתי שיש מי שמחכה לי‬
‫בבית ועצם הזיכרון הזה נסך בי כוחות מחודשים וכך הרגשתי‬
‫בכל פעם שהניצחון הוא לא רק שלי‪ ,‬אלא בעצם גם של משפחתי‬
‫שעומדת מאחורי‪...‬‬
‫אמנם למתבונן מן הצד היה נראה שאני נמצא על המגרש ומפגין‬
‫יכולות מיוחדות‪ ,‬אבל אני בסך הכול כמו בובה על חוטים‪ .‬העידוד‬
‫והתמיכה של בני משפחתי הם אלו שהביאו את ג'וני רוקפלר‬
‫לאן שהגיע היום‪ ,"...‬סיים ג'וני את דבריו הנרגשים לקול מחיאות‬
‫הכפיים של ההמונים‪.‬‬
‫***‬
‫מלחמה קשה ניטשה בין עם‬
‫ישראל לעמלקים והתורה‬
‫מספרת שכאשר היה מרים‬
‫משה את ידיו היו מנצחים‬
‫עם ישראל את עמלק‪ .‬זה‬
‫לא היה קסם או מופת‪ ,‬אלא‬
‫ברגע שהיה משה מרים את‬
‫ידיו היו בני ישראל מסתכלים‬
‫כלפי מעלה ונזכרים באביהם‬
‫שבשמים‪ .‬וזהו הדבר שגרם‬
‫להם לגבור על עמלק האויב‬
‫הגשמי‪ ,‬וזהו הדבר שיגרום‬
‫לנו לנצח במלחמה האמיתית‬
‫והרוחנית – מלחמת היצר‪.‬‬
‫העיתונאי שנחטף‬
‫המתיחות המתמדת בסוריה‪,‬‬
‫גרמה למערכת העיתון 'חדשות‬
‫עכשיו' לשלוח עיתונאי שיצלם‬
‫ויתעד את המתרחש בגבול‬
‫סוריה ירדן‪ ,‬ויביא מבט מקרוב על‬
‫המתרחש‪ .‬המשימה המסוכנת‬
‫הוצעה לנחשון שהיה ידוע‬
‫כבחור אמיץ שאוהב הרפתקאות‪.‬‬
‫נחשון עבר את הגבול לירדן‪,‬‬
‫והגיע כמעט עד לגבול הסורי‬
‫ולמחנות הפליטים הסורים שעל‬
‫הגבול‪ .‬למזלו הרע של נחשון‪,‬‬
‫שאלה מס' ‪378‬‬
‫הוא נחטף על ידי קבוצת בדואים‪,‬‬
‫שדרשה עבורו כופר של מאה‬
‫אלף דולרים‪ ,‬ולא – איימו כי הם ימסרו אותו לידי ארגון הטרור‬
‫דאע"ש‪ .‬נחשון שלח הודעה למערכת העיתון שישלמו עבורו‬
‫את דמי הכופר‪ ,‬שהרי הוא יצא בשליחות העיתון‪ ,‬אבל הנהלת‬
‫העיתון התנערה מאחריות וטענה שהוא ידע היטב שמדובר‬
‫בסיכון אישי גדול עבורו ואף קיבל על כך משכורת מכובדת‪.‬‬
‫הם הסכימו לעזור לו ככל שיידרש‪ ,‬אבל הם סירבו לשלם‬
‫עבורו את דמי הכופר‪ .‬אבל נחשון המשיך לטעון באכזבה‬
‫שכיוון שנסע לירדן בשליחות העיתון‪ ,‬הם חייבים להחזיר‬
‫אותו הביתה ולשלם את דמי הכופר‪ .‬מה דעתכם?‬
‫מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט‪ :‬שולחן‬
‫ערוך 'חושן משפט' סימן קע"ו סעיף מ"ח ברמ"א בדין‪' :‬מי‬
‫ששולח חברו לעסקיו'‪ .‬ושם ב'נתיבות המשפט' סעיף קטן ס'‬
‫בית‬
‫המדרש‬
‫וב'פתחי תשובה' סעיף קטן ל"ו‪.‬‬
‫תשובה לשאלה 'עקיצה במבצע' (שאלה מס' ‪)376‬‬
‫תקציר השאלה השבועית‪ :‬ג'קי משווק מוצרי הטבע פרסם‬
‫כדורי ויטמין במחיר 'מבצע' מיוחד‪ .‬המחיר הרגיל של כל‬
‫חבילת וויטמינים היה ‪ ₪ 20‬והוא פרסם מבצע של שמונה‬
‫חבילות ב‪ ₪ 200‬כשהוא בעצם מרוויח רווח נאה בלי שאנשים‬
‫ישימו לב‪ ,‬בני עלה על התרמית ודרש ממנו להחזיר את‬
‫הכסף ללקוחות‪ .‬ג'קי טוען שכל חבילה שווה באמת ‪ ₪ 25‬רק‬
‫שאנשים לא קונים בסכום הזה ולכן עשה כאילו 'מבצע'‪ .‬האם‬
‫הוא חייב להחזיר את הכסף?‬
‫תשובה בקצרה‪ :‬ג'קי חייב להחזיר לכל לקוח חמישה שקלים‪,‬‬
‫ולקוח שירצה יכול לבטל את כל העסקה ג'קי יהיה חייב‬
‫להחזיר לו את כל הכסף‪.‬‬
‫תשובה בהרחבה‪ :‬בתלמוד בבלי (מסכת 'בבא מציעא' דף‬
‫ס"א) דנה הגמרא למה כתבה התורה איסור נפרד לגניבה‪,‬‬
‫אונאה ו'ריבית' ‪ -‬הרי המכנה המשותף לכולן הוא ההפסד של‬
‫חברו‪ ,‬אם כן מדוע לא נכתב איסור אחד בתורה שהוא משותף‬
‫לכולם? והסבירה הגמרא‪ ,‬שאיסור ה'אונאה' היא למרות‬
‫שחברו מעוניין בה‪ ,‬ואפילו שאינה מתבצעת בכוח כמו גזלה‪,‬‬
‫למרות זאת זה אסור‪ .‬ולכן הקדישה התורה איסור נפרד על‬
‫הונאה כדי להראות את חומרת הדברים‪ .‬בדין 'אונאה' ישנם‬
‫כמה סוגים‪ :‬ישנה 'אונאת ממון' שמוכר לחברו מוצר במחיר‬
‫יקר יותר משוויו בשוק‪ .‬ונפסק בהלכה שאם מכרו ב‪ 16%‬יותר‬
‫ממחירו בשוק עליו להחזיר את ההפרש לחברו‪( .‬שולחן ערוך‬
‫'חושן משפט' סימן רכ"ז) ובפחות מ‪ 16%‬אינו חייב להחזיר‪,‬‬
‫וגם הקונה אינו יכול לבטל את העסקה ולדרוש את הכסף‬
‫בחזרה מהמוכר‪ .‬אבל אם שילם יותר מ‪ 16%‬הקונה לא יכול‬
‫לדרוש ממנו את ההפרש‪ ,‬אלא רק לבטל את העסקה ולקבל‬
‫את כספו בחזרה‪.‬‬
‫קיים סוג נוסף של 'אונאה' במוכר מוצר שנראה חדש מבחינה‬
‫חיצונית אבל הוא בעצם משומש‪ .‬מובא ב'שולחן ערוך'‬
‫(סימן רכ"ח סעיף ט')‪ .‬אמנם קשה לקבוע מחיר מדויק לחפץ‬
‫מסוים מכיוון שכל חנות מוכרת אותו במחיר אחר‪ .‬ולכן דעת‬
‫הפוסקים‪ ,‬שרק אם ימכור במחיר גבוה מהמקובל בשוק עבר‬
‫על איסור 'אונאה' ואם מוכר במחירים הרגילים‪ ,‬לא עבר‬
‫על איסור 'אונאה'‪ .‬אבל אם בא אדם שאינו מבין במחירים‬
‫כגון תייר והמוכר אומר לו מחיר בדולרים במקום בשקלים‬
‫– הוא עובר על איסור 'אונאה'‪ .‬וגם באופן שהלקוח הסכים‬
‫לשלם את המחיר‪ ,‬עדיין המוכר עובר על איסור 'אונאה' כיוון‬
‫שהתורה קבעה נורמות למחירים הוגנים‪ .‬והשאירה ללקוח את‬
‫האפשרות לתבוע את כספו בחזרה או במקרים אחרים לבטל‬
‫את העסקה‪ ,‬אבל לגבי קונה עכו"ם הדין שונה והקונה אינו‬
‫יכול לבטל את המכירה בטענה ששילם מחיר מופקע כיוון‬
‫שיכול לומר לו היית צריך לבדוק את המחיר‪ ,‬חוץ מרמאות‬
‫במידות ומשקלות שהתורה אסרה להטעות את הגוי בהן‪.‬‬
‫מה הדין במקרה שלנו?‬
‫בסיפור שלנו‪ ,‬יש כאן גניבת דעת‪ ,‬המוכר מרמה את הלקוחות‬
‫וגורם להם לחשוב שיש על המוצר מבצע על אף שאין‬
‫מבצע‪ .‬אמנם אין כאן את איסור 'אונאה' קלאסי כיוון שהמחיר‬
‫המקובל בשוק הוא לשלם ‪ ₪ 25‬לחבילה בודדת‪ ,‬אך עדיין יש‬
‫כאן איסור 'אונאה'‪ .‬בנוסף‪ ,‬יש כאן חשש של גניבה כיוון שמי‬
‫שקונה אריזה של כמה חבילות אמור לקבל מחיר נמוך יותר‪,‬‬
‫וכאן הקונה משלם הרבה יותר יקר ולכן ג'קי חייב להחזיר את‬
‫הכסף ללקוחות‪ ,‬ואם הלקוחות ירצו יוכלו לבטל את הקנייה‬
‫ולדרוש מג'קי את הכסף בחזרה‪.‬‬