‫בס"ד‬
‫פרשת בשלח‬
‫גליון מס' ‪( 591‬שנה רביעית)‪ ,‬י"ב שבט תשע"ו‬
‫יִּש ָראֵ ל אֶ ת עֵ ינֵיהֶ ם וְׂ ִּהנֵה ִּמצְׂ ַריִּם נֹ סֵ עַ ַאחֲ ֵריהֶ ם"‪ ,‬כל‬
‫וַיִּשאּו בְׂ נֵי ְׂ‬
‫" ְׂ‬
‫מצרים יוצאת למרדף כדי לאבד את עם ישראל‪ָ" ,‬אמַ ר א ֹויֵב אֶ ְׂרדֹף‬
‫אַ ִּשיג‪ ,‬אֲ חַ לֵק ָשלָל"‪ ,‬בלי שבויים ובלי כנועים‪" ,‬וַ י ְִּׂיראּו ְׂמאֹד"‪ ,‬עם‬
‫ישראל היו מפוחדים ומבולבלים‪ ,‬אומרים למשה "הֲ ִּמבְׂ לִּ י אֵ ין ְׂקבָ ִּרים‬
‫לְׂק ְׂח ָתנּו לָמּות בַ ִּמ ְׂדבָ ר" – ומשה רבנו מקבל פקודה מה'‬
‫בְׂ ִּמצְׂ ַריִּם‪ַ ,‬‬
‫יתברך‪" ,‬דַ בֵ ר אֶ ל בְׂ נֵי י ְִּׂש ָראֵ ל‪ ,‬וְׂ יָשֻׁ בּו וְׂ יַחֲ נּו לִּפְׂ נֵי פִּ י הַ ִּחירֹת"וכו'‪ ,‬ואמר‬
‫ָארץ‪ ,‬סָ גַר עֲ לֵיהֶ ם הַ ִּמ ְׂדבָ ר" – מבקש משה בניגוד‬
‫פרעה‪" ,‬נְׂבֻׁכִּ ים הֵ ם בָ ֶ‬
‫לכל טקטיקה צבאית להתקרב לכיוון מצרים‪ ,‬ואומרת התורה "וַ יַעֲ שּו‪-‬‬
‫כֵן"‪ ,‬למרות הבלבול והפחד‪ ,‬קיימו בקשתו של משה‪' ,‬להגיד שבחן של‬
‫ישראל שלא אמרו היאך נתקרב לרודפינו אלא אמרו אין לנו אלא‬
‫דברי בן עמרם'‪ ,‬כך אומר רש"י‪.‬‬
‫התורה מתפעלת מהצייתנות למנהיג ולרועה‪ ,‬גם בשעת בלבול פחד‬
‫ובהלה‪ ,‬ושואלים מפרשי התורה‪ ,‬מה ההתפעלות? והלא די הוכחות‬
‫על הנהגתו נתן להם בן עמרם‪ ,‬בעשרת המכות ושאר מופתי מצרים‪.‬‬
‫אלא מסבירה הגמרא‪ ,‬עמוד האש היה הולך לפני ישראל והיה מורה‬
‫הדרך‪ ,‬ככתוב "וַה' הֹ לְֵך לִּפְׂ נֵיהֶ ם יוֹמָ ם ְׂבעַ מּוד עָ נָן‪ ...‬וְׂ עַ מּוד הָ אֵ ש ָל ְׂילָה‬
‫לִּפְׂ נֵי הָ עָ ם"‪ ,‬באותה עת לא חזר העמוד לאחוריו לכיוון מצרים‪ ,‬הוא‬
‫נשאר במסלולו לכיוון הים‪ ,‬ועם ישראל נתבקשו על ידי משה מנהיגם‬
‫להתעלם מעמוד הענן‪ ,‬להתעלם מהנהגת ה' ולשמוע להוראות משה‬
‫רבם של ישראל‪" ,‬וַ יַעֲשּו‪-‬כֵן" ‪' -‬להגיד שבחן של ישראל שלא אמרו‬
‫היאך נתקרב לרודפינו אלא אמרו אין לנו אלא דברי בן עמרם'‪.‬‬
‫הקב"ה בוחן את האדם במידת היוקרה שהוא רוחש לגדולי התורה‬
‫ֹלשת‬
‫חכמי ישראל‪ ,‬וכך מסופר בפרשה לאחר קריעת ים סוף‪" ,‬וַ יֵלְׂכּו ְׂש ֶ‬
‫י ִָּמים בַ ִּמ ְׂדבָ ר‪ ,‬וְׂ ֹלא מָ צְׂ אּו מָ יִּם ‪ -‬וַ יִֹּּלנּו הָ עָ ם עַ ל מֹ ֶשה לֵאמֹר ַמה נ ְִּׂש ֶתה"‬
‫– מה הציור? עם שלם הולכים ג' ימים בקיץ ללא מים‪ ,‬עם ילדים‬
‫צאן ובקר מקנה כבד מאוד‪ ,‬כמה מקנה בדיוק לא ידוע‪ ,‬אבל אומרת‬
‫הגמרא שהפחות שבעם ישראל הוציא ‪ 09‬חמורים לובים טעונים‬
‫כסף וזהב‪ ,‬ובחשבון פשוט ‪ 099,999*09‬שווה ל‪ 45-‬מיליון חמורים‬
‫נוערים וצמאים למים‪ ,‬רעש איום ונורא‪ ,‬שבעה ימים הם כבר בדרך‪,‬‬
‫וגם צידה לא עשו להם ‪ 3‬ימים‪ ,‬הסתדרו‪ ,‬אבל היו צמאים‪ ,‬מה‬
‫ּומ ְׂשפָ ט וְׂ ָשם‬
‫מצפים מהם? יש ילדים צמאים‪ ,‬אבל " ָשם ָשם ל ֹו חֹק ִּ‬
‫נִּסָ הּו"‪ ,‬נכשלתם בנסיון‪ ,‬גם במצב כזה הקב"ה רוצה שנאמין ברועה‬
‫ישראל‪ ,‬בחכמי הדור‪ ,‬אם כן למה וילונו‪ ,‬למה מתלוננים‪ ,‬נכשלתם!‬
‫'חכם בתורה עדיף מנביא'‪ ,‬כך אמרו חז"ל – משל למלך ששלח שני‬
‫שליחים לעיר מסוימת‪ ,‬על הראשון אמר המלך לבני העיר‪ ,‬אם אתם‬
‫רואים את חותמת המלכות תשמעו בקולו‪ ,‬ולשני ביקש המלך מבני‬
‫‪60:90‬‬
‫(‪ 59‬דקות לפני השקיעה)‬
‫‪61:56‬‬
‫העיר להשמע לו גם מבלי החותמת‪ ,‬מי גדול יותר‪ ,‬לא השני? גם לרבי‬
‫עקיבא ולרבי יהושע היו קושיות על רבן גמליאל נשיא ישראל‪ ,‬אבל‬
‫אם באנו להרהר אחר בית דין של רבן גמליאל‪ ,‬צריכים אנו להרהר‬
‫אחרי בית דין של משה‪ ,‬כך אומרת המשנה‪.‬‬
‫דעו רבותי‪ ,‬בכל מקום שיהיו עם ישראל‪ ,‬הבטיח ה' שמנהיגי תורה‬
‫יוֹתם‬
‫הוא ייתן לעם! זה לא ייפסק לעולם‪ ,‬שנאמר‪" ,‬וְׂ ַאף גַם זֹאת בִּ ְׂה ָ‬
‫לְׂתים"‪ ,‬שהעמדתי להם בית רבי‬
‫ַאס ִּתים וְׂ ֹלא גְׂעַ ִּ‬
‫בְׂ אֶ ֶרץ אֹ יְׂבֵ יהֶ ם‪ֹ ,‬לא ְׂמ ְׂ‬
‫וחכמי הדורות‪ .‬בכל מקום‪ ,‬בכל פזורות ישראל‪ ,‬תמיד יש את הרועה‪,‬‬
‫הרמטכ"ל התורני שכל הקצינים הזוטרים מצווים להשמע לו‪.‬‬
‫ועלינו לדעת שגדולי תורה נבחרים להנהגת העם רק על פי ה'‬
‫יתברך‪ ,‬וכידוע נדב ואביהוא היו גדולים בתורה ממשה ומאהרן‪ ,‬כלשון‬
‫רש"י בפרשת שמיני – שאמר לו משה לאהרן‪ ,‬ידעתי שיתקדש הבית‬
‫במכובדו של מקום וחשבתי שבי או בך‪ ,‬ועכשיו שנתקדש הבית ע"י‬
‫נדב ואביהוא יודע אני שגדולים ממני וממך – ועל כך נשאלת השאלה‪,‬‬
‫אם הם היו גדולים ממשה ומאהרן‪ ,‬מדוע לא נבחרו להנהיג את העם?‬
‫אלא שהקב"ה בוחר גדולי תורה להנהיג את העם לא רק על פי‬
‫גדלותם בתורה וביראה‪ ,‬אלא מעוד סיבות שכמוסים בסוד ה' – ולכן‬
‫יהושע בן נון שנבחר להנהיג את העם אחרי משה למרות שהיו גדולים‬
‫ממנו אלעזר ופנחס ושבעים זקנים – וההנהגה נמסרת מהגדול שקדם‬
‫לו‪ ,‬בגדר משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע‪.‬‬
‫וכך אנחנו הציבור הספרדי היראים שומרי התורה והמצוות‪ ,‬הונהגנו‬
‫ע"י מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל‪ ,‬וקודם פטירתו ציווה הרב זצ"ל‬
‫לעם‪ ,‬לשמוע לרב הגאון הרב שלום כהן ראש ישיבת פורת יוסף‬
‫וכלשונו של מרן – "יש לו פה קדוש" "תשמעו לכל מה שאומר"‪ ,‬ולכן‬
‫הרב שלום כהן שליט"א נבחר להנהגת העם ע"י ה' יתברך‪ ,‬וכל‬
‫המערער על כך‪ ,‬גם אם הוא רב גדול ותלמיד חכם וירא אלוקים מבטל‬
‫הוא בכך את רצון ה'‪.‬‬
‫יהי רצון שנזכה לראות את הציבור הספרדי כולו מתלכד סביב‬
‫הנהגתו של הרב הגאון שלום כהן שליט"א‪ ,‬ויתפרדו כל פועלי אוון‪,‬‬
‫רק פועלי האוון‪ ,‬פועלי העוונות הם המתפרדים מציבור של קדושה כי‬
‫לתאוה יבקש נפרד – הנפרדים מהציבור תמיד שאיפתם לתאוה‪,‬‬
‫תאוה של כבוד‪ ,‬שררה‪ ,‬שלטון‪ ,‬אבל כל הרודף אחר הכבוד‪ ,‬הכבוד‬
‫בורח ממנו‪ ,‬ויהי רצון שנזכה להרמת קרן יהדות ספרד‪ ,‬ולא נותר לנו‬
‫אלא לבקש‪ ,‬קיים לנו את חכמי ישראל‪ ,‬הם ונשיהם ובניהם‬
‫ותלמידיהם וכל אשר להם‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬
‫שבת שלום‪ ,‬אייל עמרמי‬
‫‪61:64‬‬
‫ותשר דבורה‬
‫שופטים ה'‬
‫לפניה טלפונית אל הרב אייל עמרמי שליט"א‪ | 0533-107-137 ,‬לשליחת שאלה למו"ר באתר "כאיל תערוג" ‪www.ayal-taarog.co.il‬‬
‫כתובת דואר‪ :‬רח' הרב כלפון משה הכהן ‪ ,2/13‬ירושלים‪ .‬ת‪.‬ד‪ .11078 .‬מיקוד ‪91110‬‬
‫| לקבלת העלון לדוא"ל‪ ,‬ניתן לשלוח בקשה ‪[email protected]‬‬
‫מסירותן של נשות גדולי ישראל‬
‫אשת מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל‬
‫סיפר הגאון רבי משה מאיה בהספדו על רבינו‪ ,‬כי פעם נכנס לבית‬
‫מרן ואשתו הרבנית מרגלית קראה לו ברצונה להבהיר לו את גודל‬
‫חרדת הקודש שלה מלבטל את בעלה‪ ,‬והראתה לו נשיכה עמוקה‬
‫בידה‪ ,‬למראה פניו הנהדמות‪ ,‬הסבירה הרבנית ע"ה‪ ,‬שבהיותה‬
‫בחודש התשיעי להריונה חשה צירי לידה המלווים בכאבים עזים‪ ,‬אך‬
‫ידעה שיש עוד מעט זמן עד הלידה‪ ,‬ועל מנת שלא תפלט מפיה אנחה‬
‫וקריאת כאב שחלילה תגרום ביטול תורה לבעלה‪ ,‬נשכה את ידה‬
‫והתגברה על הכאב‪.‬‬
‫אשת הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל‬
‫רבי אריה לוין נהג לפקוד את בית ביתו מדי פעם‪ ,‬בפרט בשנים‬
‫הראשונות כשהילדים היו קטנים ולעזור לה בפרטים שנזקקה להם‪.‬‬
‫והנה יום אחד‪ ,‬בשעת הצהרים‪ ,‬בעת שנכנס הרב אלישיב לביתו‬
‫לסעוד את ארוחת הצהרים‪ ,‬שם לב רבי אריה כי ביתו מושיבה את‬
‫הרב אלישיב בחדר המבוא ומגישה לו שם את מנתו‪.‬‬
‫לאחר דקות‪ ,‬חזר הגרי"ש לבית הכנסת לתלמודו‪ ,‬או אז פנה האב‬
‫רבי אריה לוין לביתו בתוכחה‪ ,‬כי עליה לכבד את בעלה יותר ולהגיש‬
‫לו את ארוחת הצהרים בחדר הגדול הפנימי‪ ,‬שאוכלים בו בשבתות‬
‫ולשם מכניסים את האורחים ולא להושיבו בחדר החיצוני‪.‬‬
‫עיקר וטפל בחינוך‬
‫הורים מרב ים לבקר את ילדיהם מעבר לצרכים החינוכיים של הילד‪.‬‬
‫הרבה מהביקורת שלנו כהורים נובעת מצרכים שלנו‪ ,‬ואין בהם‬
‫למעשה תועלת חינוכית אמיתית‪ .‬הביקורת נובעת פעמים רבות‬
‫מהקושי שלנו לקבל התנהגות שונה משלנו ושאינה תואמת את‬
‫ציפיותינו וצרכנו האישיים‪ ,‬מבלי שיש בזה תועלת לילד‪.‬‬
‫במקרים רבים‪ ,‬הדבר מגביר את הנטייה של הילד לביקורת עצמית‬
‫מופרזת וחוסר ביטחון בהתמודדות‪ .‬אנחנו צריכים לעזור לילד לגדול‪.‬‬
‫ולגדול פירושו‪ ,‬לנטוש מצב קיים של תלות באחרים‪ ,‬ומעבר למצב‬
‫חדש לא מוכר המחייב יותר אחריות‪ ,‬נקיטת יוזמה ואפשרויות של‬
‫קשיים וכישלונות בדרך לעליה וההצלחה‪.‬‬
‫כדי שהילד יוכל לעשות את המעבר הזה באופן בוטח הוא זקוק ל‪:‬‬
‫א‪ .‬גב של ההורים שמשדרים לו על ידי החום והאהבה ‪ -‬שהוא לא‬
‫יפסיד כלום מכך שהוא מוכן לנטוש את מצבו כתלוי באחרים‪ ,‬כיוון‬
‫שהם ימשיכו לספק לו את החום והביטחון שהוא זקוק לו‪.‬‬
‫ב‪ .‬אמון של ההורים ביכולתו להתמודד עם מצבים חדשים‪ .‬מאידך‪,‬‬
‫כאשר הילד אינו מקבל חום ותשומת לב מספיקים ואינו מרגיש‬
‫מספיק אמון מצד ההורים ביכולתו אלא להיפך‪ ,‬שומע ביקורת על‬
‫ניסיונותיו השונים‪ .‬הוא מאבד את האמון ביכולתו להתמודד עם‬
‫מצבים חדשים‪ ,‬ומעדיף לא לגדול ולהישאר במצב של חוסר אונים ואי‬
‫נקיטת יוזמה‪.‬‬
‫היוצא מזה‪ :‬לעשות לעצמכם בירור מהיר של עיקר וטפל בסוגי‬
‫הביקורת‪ ,‬ולנסות להימנע מביקורת ודרישות שאינם ממש הכרחיים‬
‫שמעה הרבנית את הדברים ואמרה לאביה‪" ,‬אכן כך אני נוהגת בדרך‬
‫כלל"‪ ,‬אך באותו יום בחדר הפנימי שכבו כמה מילדיהם שהיו חולים‪,‬‬
‫הרבנית לא רצתה שבעלה ידע על דבר מחלתם ויוטרד מלימוד‬
‫התורה‪ ,‬בחכמתה הושיבה אותו באותו יום בחדר החיצון ביודעה כי‬
‫לא ישים לב לשינוי ולא ישאל שאלות‪...‬‬
‫אשת הגאון רבי יחיאל מיכל עפשטיין זצ"ל ‪ -‬בעל ערוך השולחן‬
‫מספרים על זוגתו של הגאון שהיתה צדקנית גדולה‪ ,‬והתאמצה בכל‬
‫כוחותיה לעזור לבעלה לשקוד על אדני התורה‪ ,‬לפרנסתם היא‬
‫פרנסה את ביתה מחנות שהיא ניהלה‪ ,‬במשך שלושים שנה‪ ,‬יום יום‬
‫היתה עובדת בחנות ומתמודדת בקושי רב‪.‬‬
‫כדי שלא יוטרד הרב מלימודו‪ ,‬לא גילתה לו אשתו אפילו את‬
‫מיקומה של החנות‪....‬‬
‫לחינוך הילד ונובעים יותר מצרכים אישיים של ההורים (כגון‪ :‬סדר‬
‫וניקיון מופרזים‪ ,‬צורת אכילה ועוד כל מיני עקרונות שאינם‬
‫מהותיים)‪.‬‬
‫כאשר הילד לא מתנהג בהתאם לציפיותיכם לא לראות אותו כמאיים‬
‫עליכם וכמפריע לכם לממש את רצונותיכם‪ ,‬אלא לראותו כילד שיש‬
‫לו קושי ושתפקידכם לעזור לו בקשייו‪.‬‬
‫לנסות להימנע מלראות את הילד דרך חסרונותיו ‪ -‬נטייתנו כהורים‬
‫היא לראות את ילדנו במצבים מסומים דרך הנקודות המציקות לנו‪.‬‬
‫למשל‪ ,‬אם הילד מפריע בצהריים‪ ,‬אנחנו רואים אותו כילד מפריע‪,‬‬
‫אם ציוניו נמוכים‪ ,‬אנחנו רואים אותו כעצלן‪ ,‬וכו'‪.‬‬
‫יש עניין להרחיב את המבט בכל מצב ולראות את ילדנו במלוא‬
‫היקפו הכולל את כל התכונות היפות שלו‪ ,‬כדי להבליע את‬
‫ההתנהגות הספציפית המפריעה לנו במכלול האישיות היפה שלו‪.‬‬
‫לנסות לתרגל לעצמכם להתמלא אליו אהבה ‪ -‬לחשוב עליו‪ ,‬תוך‬
‫ריכוז המחשבה בו בתכונותיו בצרכיו ובפחדיו‪ ,‬ולהתמלא אליו אהבה‬
‫עד בלי קץ‪.‬‬
‫לנסות להפוך אותו למצליחן ‪ -‬לחפש מתחת לאדמה כדי להחמיא לו‪,‬‬
‫לתת לו תפקידים שמצליח בהם‪ ,‬להנות מכישרונותיו גם אם אינם‬
‫תורניים‪ ,‬בקיצור לתת לו הרגשה שהוא משהו‪.‬‬
‫לא לחכות עם סטופר מתי כבר ההדרכה הזו תועיל והוא יהיה כפי‬
‫צפיותיכם אלא הילד וצרכיו ופחדיו באשר הוא‪.‬‬
‫אנחנו מקיימים מצוות חסד בכך שאנחנו נותנים לילד נפחד ומיואש‬
‫הרגשה טובה שהוא אהוב ומוצלח‪ .‬הוא תופס את כישלונותיו כסיבה‬
‫לכך שלא יאהבו אותו וידחו אותו‪ .‬לכן עליכם לפעול בדיוק ההיפך‪,‬‬
‫להנות ממנו ולהראות לו אהבה עד בלי די‪.‬‬
‫מסרים כללים בבית‪ :‬העיקר זה ההשתדלות והמאמץ שלך‪ ,‬ולא‬
‫חשובים לנו הציונים‪ .‬מי שמשתדל כך בסופו של דבר מצליח‪ .‬זה‬
‫נורמאלי שיש קושי וכישלונות‪.‬‬
‫עלינו ללמוד לראות מה כן טוב ומה כן מוצלח‪ .‬לספר על עצמכם‬
‫כיצד התמודדתם ומה עשיתם ושהיה קשה‪ ,‬ואיך התייחסתם‬
‫לכישלונות‪ .‬אם נשכיל להחדיר בילד ביטחון עצמי ודימוי עצמי גבוה‪,‬‬
‫תהא זו קרקע נוחה לגדל אדם בריא ומאוזן בנפשו‪.‬‬
‫רבי מנחם מנדל הגר מקוסוב זצ"ל בעל ה"אהבת שלום"‬
‫אברך צעיר לימים ועני מרוד היה רבי מנחם מנדל הגר‪ ,‬את כל נפשו השקיע‬
‫בלימוד התורה‪ ,‬קשיי הפרנסה כמו דילגו עברו מעל ראשו‪ .‬החוסר הגשמי‬
‫הזה‪ ,‬אשר “כסף” יכונה‪ ,‬לא הפריע לו אף כהוא זה‪.‬‬
‫כאשר שמועה הגיעה לאזניו כי רבו הקדוש רבי פייביש מזבריזא ישבות‬
‫בעיר סקאליע‪ ,‬לא חשב פעמיים‪ .‬והיות וכסף להוצאות הדרך לא היו בידו‪,‬‬
‫ארז את מטלטליו המועטים ופנה לעשות את הדרך הארוכה והקשה בשתי‬
‫רגליו‪ .‬בודאי לא הפריעו לצדיק זה מאורעות הדרך ופגעי הטבע‪ .‬לעת ערב‬
‫חיפש לעצמו מקום ללון‪ ,‬חיפש ומצא‪.‬‬
‫על אם הדרך עמד לו פונדק דרכים‪ .‬נכנס בשעריו רבי מנחם ושאל אם יוכל‬
‫להתארח במעונו במשך הלילה‪ .‬במקום תשובה ענה לו הלה בקול אנחה‪,‬‬
‫“ ללון כאן תוכל בודאי ובודאי‪ .‬אך לארוחת הערב לא אוכל לתת לך מאום‪.‬‬
‫אזל הלחם מכלינו והכסף מקופתינו‪ ,‬עוללי בוכים למעט אוכל ואין לאל ידי‬
‫להושיעם‪ ,‬הפרנסה דחוקה עד מאוד בחודשים האחרונים והצרור אותו‬
‫הייתי צריך להעביר לפריץ המשכיר‪ ,‬ריק לחלוטין‪ .‬היום גם איים עלי כי‬
‫ישליכני לבור שבחצרו‪ ,‬אם לא אשלם את חובי תוך ימים ספורים”‪..‬‬
‫הלילה ההוא עבר עליו בנדודי שינה הנובעים מהשתתפות אמיתית‬
‫ובתפילה לד’ שיושיע את היהודי האומלל‪ .‬בבוקר התכונן לצאת לדרכו‪.‬‬
‫איחל למארחו ברכה והצלחה‪ .‬לאחר מכן פנה לדרך המובילה לסקאליע‪.‬‬
‫כששמע לעברו ברכת “שלום עליכם ר’ יהודי”‪ ,‬הצדיק בעל ה”אהבת‬
‫שלום” התנער מהרהוריו‪ ,‬רק עתה הבחין במרכבה ההדורה שעצרה ממש‬
‫בסמוך לו‪“ .‬עליכם השלום” השיב למברך בפנים מאירות‪“ .‬להיכן פוסעים‬
‫הנכם?” שאל הגביר שבתוך המרכבה‪“ ,‬לסקאליע‪ ,‬אל הצדיק ר’ פייביש”‬
‫ענה האברך‪“ .‬הו משמים פגשתי בכם‪ .‬אף אני נוסע לשם‪ .‬עלו על מרכבתי"‪.‬‬
‫האברך שתק לרגע‪ .‬הביט בגביר ובמרכבתו המהודרת ואז אמר‪“ :‬אעלה על‬
‫המרכבה בתנאי אחד – בתנאי שתתנו לי כעת סכום של עשרים רייניש‬
‫כסף!”‬
‫הגביר לא ידע את נפשו ואף לא כלא את תמיהתו! “מה?! לא די‬
‫שהצעתי לכם טובה‪ ,‬אתם עוד מתנים אותה בסכום כסף אדיר‬
‫שכזה?!”‪“ .‬דע לך” ניסה לפייסו האברך “כי לא בעבורי מבקש אני‬
‫את הכסף אלא בעבור יהודי אומלל וחובה עלי לעזור לו!” שמע‬
‫הגביר‪ ,‬ר’ יידל שמו‪ ,‬במה דברים אמורים והתרצה‪ .‬והוציא מארנקו‬
‫המפואר את מלוא הסכום‪.‬‬
‫“כעת נלך להשלים את המצוה” המשיך האברך‪“ .‬ניסע לפונדקו של‬
‫היהודי המסכן וניתן לו את הצדקה‪ .‬הרי בעבורך עושה אתה כל‬
‫זאת‪ .”...‬בעבורי?! התפלא ר’ יידל‪“ .‬מלבד מצות הצדקה אשר בהחלט‬
‫היא חשובה‪ ,‬מה עוד שייך כאן בעבורי?!” השיב לו בדברים לא‬
‫ברורים‪“ :‬האם יודע אדם מה ילד יום?! וכיצד יתהפך עליו הגלגל?!‬
‫בין כך הגיעו כבר לפונדק‪ ,‬האברך הצדיק הושיט ליהודי את פדיון‬
‫הצלתו ואמר בלחישה‪“ :‬זכור תמיד את מצילך‪ ,‬את ר’ יידל זה שסייע‬
‫לך במצוקתך‪ .‬תיהיה מחזיר טובה תחת טובה‪ .‬ולא חלילה רעה תחת‬
‫טובה!” וכבר נפרדו ממנו ונסעו למחוז חפצם‪ ,‬לרבם הצדיק רבי‬
‫פייביש‪.‬‬
‫בעל הפונדק מיהר לבית הפריץ עם הכסף אותו היה חייב‪ .‬בסכום‬
‫הנותר קנה כמובן מיני מגדנות כיד המלך בעבור בני ביתו הרעבים‪.‬‬
‫ועוד נותר לשפץ את העסק‪ ,‬מיום זה ואילך הלכה וגדלה קרנו עד כי‬
‫נהיה לעשיר מופלג! ואילו‪ ,‬ר’ יידל‪ ,‬אף עליו התהפך הגלגל קרנו‬
‫החלה שוקעת ודועכת‪ ,‬נכסיו אבדו‪ ,‬כספו ירד לטמיון‪ .‬בתוך ימים‬
‫ספורים הפך לאביון המחזר על הפתחים‪.‬‬
‫הוא הגיע כעת לצדיק הקדוש בעל ה”אהבת שלום” זיע”א מקאסוב‪.‬‬
‫ר’ יידל‪ ”,‬לא זכר בכלל את ההיסטוריה שלו עם אותו צדיק‪ .‬בעודו‬
‫אברך‪ .‬ובודאי לא קישרו עם הרבי הצדיק אליו מועדות פניו כעת‪.‬‬
‫“שלום עליכם ר’ יידל” קידם הצדיק את פניו במאור פנים‪“ .‬הנה אתן‬
‫לך מכתב לעשיר אחד והוא יושיעך!”‪ ,‬ר’ יידל לא הבין למה מתכוון‬
‫הרבי‪ ,‬אך לקח כמובן את המכתב ופנה לכתובת שהופיעה על גבי‬
‫המעטפה‪.‬‬
‫ר’ יידל האביון לא זכר בכלל את הפונדק אליו הגיע כעת‪ .‬הרי זה‬
‫האחרון שינה צורה וכעת דמה לבית מלון יוקרתי הנתון בבעלות‬
‫עשירים! רק בעל הפונדק הכירו‪ ,‬בלילה הופיע לפניו בחלום הרבי‬
‫מקאסוב והודיע לו כי הגיעה העת לשלם טובה תחת טובה‪.‬‬
‫בעל הפונדק הזכיר לר’ יידל את כל פרטי המעשה ונתן לו מתת הגונה‬
‫כפי שציוהו הצדיק‪ .‬מתת שעמדה לו לשוב לגדלותו כבראשונה‪ ,‬בזכות‬
‫הצדקה שנתן עשרות שנים קודם לכן‪...‬‬
‫יתרונותיו ה'מתוקים' של שמן השקדים‬
‫טיפול בדלקות‪ ,‬עזרה בהקלה על כאבי שרירים‪ ,‬ניקוי העור וריפוי ועוד ‪-‬‬
‫שימושים מדהימים שאולי לא ידעתם‪ ,‬שאפשר לעשות עם שמן‬
‫השקדים המתוקים‪.‬‬
‫עוזר בטיפול בדלקות‬
‫בהיותו היפואלרגני‪ ,‬שמן השקדים המתוקים בטוח לשימוש גם בעור‬
‫התינוק‪ .‬שמן זה עשיר בוויטמין ‪ E‬כמו גם בנוגדי חמצון המעכבים את‬
‫הזדקנות העור ומסייעים במניעת דלקות ושמירה על עור רך ונעים‬
‫למגע‪ .‬יודעי דבר ממליצים לחמם אותו מעט לפני השימוש באופן כזה‬
‫שיגיע לטמפרטורת הגוף‪ ,‬ולמרוח אותו דווקא לאחר מקלחת נעימה‪.‬‬
‫ניקוי העור‬
‫מרקמו הקליל של שמן השקדים‪ ,‬עוזר לו לחדור אל שכבת העור בקלות‬
‫ולעזור בפירוק הפסולת שהצטברה בנקבוביות העור (כן‪ ,‬גם על עור‬
‫רגיש)‪ .‬בנוסף לזה‪ ,‬הוא מצטיין בהסרת איפור עיניים ביעילות וללא‬
‫השארת 'עקבות' על הפנים‪.‬‬
‫שמן השקדים עשיר באומגה ‪ ,0‬חומצה אולאית ועוד חומרים משובחים‬
‫כעין אלו – הידועים כסייענים לא קטנים‪ ,‬בכל הקשור לאיזון לחץ דם‪.‬‬
‫צריכתו של שמן השקדים בסלט ירקות לדוגמה‪ ,‬הוא דרך נהדרת לגרום‬
‫לו להיספג ישירות בתאי הגוף‪ ,‬ולעזור במיידית‪.‬‬
‫שיקום העור‪ ,‬ריכוכו והחייאתו‬
‫מחלות עור כדוגמת אקזמות ופסוריאזיס הם חולאת רעה לעור‪,‬‬
‫שנגרמות כתוצאה מלחץ‪ ,‬טראומה‪ ,‬פחדים כרוניים ועוד‪ .‬כשמחלה כזו‬
‫נראית על עורנו‪ ,‬זה בעצם האיתות לכך שעלינו להוריד הילוך‪ ,‬ולשנות‬
‫פאזה גם במחשבה‪ .‬שינוי שכזה‪ ,‬בד בבד עם שימוש חיצוני בשמן‬
‫שקדים מתוקים על המקום הנגוע – עשוי להתגלות כפתרון‬
‫האולטימטיבי בעבורכם‪ .‬ודאי שאין הכוונה כאן להחליף את דעת‬
‫הרופאים במקרים שמדובר במצבים חמורים הדורשים מריחת‬
‫משחות כימיות שונות – אולם כתוספת טיפולית‪ ,‬שמן השקדים‬
‫יסייע במניעת התייבשות העור – התופעה המרכזית שגורמת‬
‫לגירוד קדחתני באזור הנגוע‪.‬‬
‫טיפול בכאבים ראומטיים‬
‫שמן השקדים המתוקים ידוע ביכולותיו הפנומנליות לרפא כאבים‬
‫ראומטיים ובכללם כאבי שרירים‪ .‬זו גם הסיבה שמסאז'יסטים‬
‫רבים משלבים אותו בטיפול‪ ,‬בד בבד לשמנים ארומתיים אחרים‪.‬‬
‫מלבד הריח המתוק והנעים שהוא מפיץ בחדר ותורם בכך לאווירת‬
‫הריפוי התרפויטית – חימומו על אש נמוכה ומריחתו על שרירים‬
‫תפוסים ומכאיבים‪ ,‬תקל במאוד על התחושה‪.‬‬
‫חומש עם רש"י‬
‫זמן קצר לאחר ששקעו ענני האפר על אדמת אירופה המדממת‪,‬‬
‫הצליח הנער עזריאל מנסבך ‪ -‬אוד מוצל מאש ‪ -‬לעלות על מעבורת‬
‫קטנה בצרפת‪ ,‬שפניה לבריטניה‪.‬‬
‫הניצול בן ה‪ 65-‬היה כה שדוף‪ ,‬עד שצלעותיו ניכרו היטב כסכינים‬
‫חדות מבעד לחולצתו האפורה והבלויה‪ .‬הוא הותיר הרחק מאחור‪,‬‬
‫במחנות ההשמדה של פולין‪ ,‬הורים‪ ,‬אחים‪ ,‬אחיות ודודים ללא זכר‪,‬‬
‫ללא שארית‪.‬‬
‫הוא לא היחיד‪ .‬מאות אלפי ניצולים כמוהו נדדו בשדות הקטל‬
‫באירופה תמהים ונבוכים‪ ,‬שברי כלים‪ ,‬שברי נשמות‪ ,‬מחפשים משען‬
‫ומשענת‪ ,‬קורט נחמה לאובדן הבלתי נתפס שיצא מנדן חרבה של‬
‫אומת גרמניה העמלקית אשר נבחרה להיות שבט מוסרו של הקב"ה‬
‫מלך מלכי המלכים‪.‬‬
‫עזריאל התיישב על סיפון המעבורת רעב ועייף‪ ,‬אך עם עיניים‬
‫דולקות כמו מדורות האש של התקווה הגדולה שיש לכל יהודי באשר‬
‫הוא‪ ,‬העומד בפני ניסיון של אמונה ויכול לו‪.‬‬
‫עזריאל החליט לעבור לבריטניה לא מתוך שיקול דעת‪ ,‬כי לאיזה‬
‫שיקול דעת ניתן לצפות מילד שנוף ילדותו בחמש השנים האחרונות‬
‫היה מורכב ממוות‪ ,‬רעב‪ ,‬ומכות‪ ,‬לבו נשאו אל האי הבריטי‪ ,‬כי ידיה‬
‫הרחמניות של ההשגחה העליונה ניווטו אותו מתוך חשבון עלום‪,‬‬
‫שלעולם לא נדע ולא נבין‪.‬‬
‫אך דרכו רגליו בנמל הבריטי‪ ,‬ביקש שיסמנו לו את הכיוון לעיר‬
‫הבירה לונדון‪ .‬למה לונדון? לא נדע לעולם‪.‬‬
‫עזריאל הצעיר הגיע ללונדון עוד יותר עייף ועוד יותר רעב‪ ,‬אך לא‬
‫פשט ידו לקבץ נדבות‪.‬‬
‫"אני בן של מל ך‪ ,‬נסיכו של מלך העולם‪ ,‬עברתי נסיונות עצומים של‬
‫השפלות נוראיות‪ ,‬וכפי שהצילני מהתופת בוודאי יביאני לחוף‬
‫מבטחים עם מיטה נעימה וארוחה חמה"‪.‬‬
‫ולאן נושאות אותו רגליו של היתום עזריאל? אל דלת עץ גדולה‬
‫ומעליה שלט פח לבן אך מחליד‪" :‬ישיבת תורת משה"‪.‬‬
‫הוא דופק באצבע רזה על הדלת פעם‪ ,‬פעמיים ושלוש‪ .‬איש עבדקן‬
‫בעל הדרת פנים ועיניים מלטפות פותח את הדלת ומאיר פניו אל‬
‫היתום‪" .‬כן ילדי"‪.‬‬
‫"באתי ללמוד תורה כאן בישיבה‪ .‬האם תקבלו אותי?" ראש הישיבה‬
‫הרב שמואל שפיגל חייך אליו בפנים מאירות‪:‬‬
‫"למה לא‪ ,‬רק ספר לי בבקשה מה כבר הספקת ללמוד‪ ,‬מה אתה‬
‫יודע?"‪ .‬בגאווה בלתי מוסתרת סיפר עזריאל היתום "אני יודע חומש‬
‫עם רש"י"‪.‬‬
‫ראש הישיבה הכניסו פנימה והגיש לפניו פת לחם‪ ,‬אומצת בשר‪,‬‬
‫ירקות וכוס מים גדולה‪ .‬עזריאל נטל ידיו‪ ,‬ברך והחל לאכול‪.‬‬
‫ראש הישיבה הרב שפיגל ליטף את לחיו של הנער ואמר‪" :‬יקירי‪ ,‬בני‬
‫האהוב‪ ,‬צר לי אך כאן בישיבתנו לומדים בחורים קצת יותר גדולים‬
‫ממך‪ .‬זו לא ישיבה מתאימה עבורך‪ .‬אם תרצה אשלח אותך לישיבה‬
‫מתאימה‪ ,‬לכאלה שיודעים בינתיים רק חומש עם רש"י"‪.‬‬
‫עזריאל הקטן‪ ,‬שעל גבו ועל נפשו צלקות ושריטות ובליבו פצעי ענק‪,‬‬
‫שאף אויר לריאותיו ואמר‪" :‬כבוד הרב‪ ,‬לבי אומר לי שכאן מקומי‪,‬‬
‫איתך ועם תלמידיך‪ .‬אם אספר לך רק פיסה קטנה ממסכת חיי בחמש‬
‫השנים האחרונות‪ ,‬לא תוכל לומר לי "לא"‪ .‬כאן מקומי‪ .‬מכאן‪,‬‬
‫בבקשה ממך‪ ,‬מכאן אני רוצה לצמוח ולגדול ולפרוח עם החומש ועם‬
‫רש"י ועד לפסגות הכי גדולות‪ .‬אנא!"‪.‬‬
‫ראש הישיבה הבי ט לתוך עומק עיניו של עזריאל‪ ,‬וגילה שם פנינים‬
‫של טוב לב ורצון עז‪ .‬הוא לא היה מסוגל לדחות את עזריאל‪.‬‬
‫"בסדר"‪ ,‬אמר "אבל אני מטיל על כתפיך הקטנות אך החזקות את‬
‫המשימה למצוא לעצמך חברותא שתוכל לקדם אותך בלימוד התורה‪,‬‬
‫והאמן לי שזה לא פשוט"‪.‬‬
‫אחרי ברכת המזון התעשת עזריאל והשיב לרב שפיגל בזו הלשון‪:‬‬
‫"אמצא חברותא כבוד הרב‪ ,‬אולי אפילו יותר מאחת"‪.‬‬
‫הרב שפיגל הוביל את הנער לחדר קטן ובו שתי מיטות‪" .‬זה חדרך‪.‬‬
‫בקומה השניה בית המדרש‪ .‬מחר בבוקר אמתין לך שם‪ .‬לילה טוב"‪.‬‬
‫למחרת בבוקר נכנס הנער עזריאל מנסבך לבית המדרש‪ ,‬כשבידו שתי‬
‫חתיכות קרטון קטנות ועליהם כתוב בדיו שחור "אני עזריאל מנסבך‬
‫יודע בינתיים חומש עם רש"י‪ ,‬מבקש מתנדב שיהיה לי חברותא"‪.‬‬
‫הוא הצמיד קרטון אחד על דלת הכניסה לבית המדרש‪ ,‬ואת חתיכת‬
‫הקרטון השניה על הקיר הדרומי‪ .‬אחר כך התיישב בפינת בית‬
‫המדרש‪ ,‬פתח חומש "ויקרא" והחל לקרוא בו‪ .‬מהר מאד התברר‬
‫לו שהקריאה קשה עליו‪ ,‬וגם רש"י לא כל כך מובן לו‪ .‬הוא הבזיק‬
‫מבט לעבר שלט הקרטון ועיניו מלאו דמע‪.‬‬
‫"ריבונו של עולם‪ ,‬אני מקווה שאני לא מטעה פה אף אחד‪ ,‬הם‬
‫גאונים בגמרא ואני בקושי קורא‪ ...‬חמש שנות המלחמה רוקנו‬
‫אותי‪."...‬‬
‫הוא השפיל את ראשו על שולחן העץ‪ ,‬והתייחד חרישית עם‬
‫יגונו הפרטי‪ ,‬עם אבלו על הוריו ואחיו‪ ,‬עם עצבונו הצורב על‬
‫חלל ידיעותיו בתורה‪ .‬שערי דמעות ‪ -‬כידוע ‪ -‬לא ננעלו‪.‬‬
‫שלושה ימים היו תלויות המודעות של עזריאל‪ ,‬אך איש לא הגיב‬
‫או לפחות התעניין‪ .‬הוא לא רצה להטריד את ראש הישיבה‪.‬‬
‫לפתע אזר אומץ‪ ,‬והחלטה חדשה ביצבצה ממעיינות חיותו‪.‬‬
‫"אעבור מתלמיד לתלמיד ואבקש שילמדו איתי‪ .‬אין ספק‬
‫שמישהו יתנדב‪."...‬‬
‫הוא ניגב את עיניו‪ ,‬זקף את כתפיו הרזות‪ ,‬ייצב את ראשו והחל‬
‫סובב לו בין עשרות התלמידים‪.‬‬
‫"שלום עליכם‪ ,‬שמי עזריאל מנסבך‪ ,‬אני תלמיד חדש בישיבה‪,‬‬
‫בינתיים אנ י יודע רק חומש‪( ...‬הוא חשש להגיד עם רש"י)‪ .‬אולי‬
‫תסכים ללמוד אתי?"‪.‬‬
‫הוא נע בין השולחנות‪ ,‬והבחורים שהיו שקועים בלימודם‬
‫ובבניית עולמם התורני‪ ,‬לא יכלו להענות לבקשתו‪ .‬חלילה‪ ,‬הם‬
‫לא פגעו בו‪ ,‬הם היו עדינים‪ ,‬והבינו את רצונו ושאיפותיו‪ ,‬אבל‬
‫הם הרגישו שהם לא מסוגלים להעתר לבקשתו‪.‬‬
‫עזריאל חש מועקה כבדה שהקשתה על נשימתו‪ ,‬הוא לא הבין‬
‫מדוע הבחורים מסרבים ללמוד איתו‪.‬‬
‫בקצה בית המדרש הבחין בשני תלמידים כמעט מתקוטטים‬
‫ביניהם‪ ,‬לומדים בריתחא דאורייתא‪ .‬קנאה לוהטת איימה לכלות‬
‫את ריאותיו של עזריאל‪ ,‬והוא חשש מאד להתקרב לשני‬
‫הצורבים הללו‪ ,‬שהיו שקועים עד צווארם באוהלה של תורה‪.‬‬
‫"אבל נותרו רק הם‪ "...‬הרהר‪" ,‬אולי אחד מהם יסכים ללמוד‬
‫איתי"‪.‬‬
‫"אני עזריאל מנסבך‪ "...‬השניים השתתקו‪.‬‬
‫"אתה עזריאל? ברוך השם‪ .‬קראנו הבוקר את השלט שלך כי‬
‫הגענו רק היום בבוקר לישיבה‪ ,‬ובאמת תכננו לשוחח איתך‪ .‬אנו‬
‫נשמח ללמוד איתך ונתחיל בחומש עם רש"י‪ .‬השמים הם הגבול‪.‬‬
‫שמי יוסף"‪.‬‬
‫"ושמי מנחם‪ .‬ברוך הבא עזריאל‪ ,‬לבנו ושכלנו מוקדשים לך‬
‫באהבה רבה"‪.‬‬
‫מנחם ויוסף‪ ,‬שכבר אז היו משכמם ומעלה מונחים ושקועים‬
‫בלימוד התורה‪ ,‬מצאו זמן ללמד ולהדריך את עזריאל‪ ,‬שאט אט‬
‫התעלה על עצמו ועשה חיל בתלמודו‪ .‬עם הגיעו לפרקו נישא‬
‫עזריאל לבת גילו והקים בית נאמן‪ ,‬אך עקב קשיי המחייה ולאחר‬
‫שנועץ עם ראש הישיבה‪ ,‬פנה לעסקים‪.‬‬
‫אנחנו שטים על ספינת הזמן‪ ,‬האצה שבעים שנה קדימה‪ .‬עזריאל‬
‫ כיום ‪ -‬הוא גביר אדיר שעסקיו חובקים עולם וידו נדיבה‬‫וטובה‪ ,‬ולזכותו רשומים מפעלי תורה עצומים ואחזקת תורה עד‬
‫לאין חקר‪.‬‬
‫לא מכבר הוא הכניס ספר תורה לאחת הישיבות הקדושות‬
‫בישראל‪ ,‬ונשא דברים‪.‬‬
‫במילים קצרות הוא תיאר את מסכת חייו הנוראה בימי השואה‪,‬‬
‫עד להגעתו לישיבה‪ ,‬לימודיו שם‪ ,‬ועסקיו‪ .‬וכך סיים את דרשתו‪:‬‬
‫"רציתי לספר לכם יקירי‪ ,‬רבנים‪ ,‬אברכים ובני תורה‪ ,‬כי מזה ‪19‬‬
‫שנה שאני עוקב אחרי השניים שמסרו נפשם עבור היתום‬
‫שבקושי ידע חומש עם רש"י‪ ,‬שניהם כיום שני גדולי תורה‬
‫מרביצי תורה לאלפים‪ .‬ואני רוצה לחזק אתכם אחי האהובים‪,‬‬
‫באהבת איש את אחיו‪ ,‬בהשפעה עד אין קץ של אהבת חינם‬
‫לזולת‪ .‬איש לרעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק‪ .‬שנדע ונפנים כי מי‬
‫שמוכן לעזור לזולתו ולחזקו בלימוד‪ ,‬זוכה לסייעתא דישמיא‬
‫מופלאה‪ ,‬שתוביל אותו לגדלות בתורה‪ ,‬ואני עד נאמן לכך"‪.‬‬
‫כח הציבור‬
‫אוֹמֵ ר ַרבֵ נּו בְׂ חַ יֵי ֶשָאדָ ם לא יְׂקַ בֵ ל ע ֹולָם הַ בָ א בִּ ְׂשבִּ יל הַ ִּמצְׂ ווֹת ֶשהּוא‬
‫עו ֶֹשה‪ ,‬אֶ ת הַ גְׂמּול ֶשל ע ֹולָם הַ בָ א י ְַׂקבֵ ל ַרק ִּאם הוֹעִּ יל לַאֲ חֵ ִּרים‪ ,‬הָ ָאדָ ם‬
‫לא נִּ בְׂ ָרא בָ ע ֹולָם הַ זֶה בִּ ְׂשבִּ יל מַ צָ ב ֹו אֶ ָלא בִּ ְׂשבִּ יל לְׂ הוֹעִּ יל לַאֲ חֵ ִּרים‪.‬‬
‫את כְׂ דֵ י ֶש ַא ָתה תֵ לֵך‬
‫כוֹתֵ ב ַרבִּ י חַ יִּים ִּמּו ֹולָאזִּ ין בַ עַ ל נֶפֶ ש הַ חַ יִּים‪ ,‬אַ ָתה נִּ בְׂ ֵר ָ‬
‫יטיב עִּ ם הָ אֲ חֵ ִּרים בָ רּוחָ נִּ יּות‪ ,‬זֶה הַ מַ טָ ָרה ֶשל הַ בְׂ ִּריָאה ֶשלְׂ ך‪ ,‬אַ ָתה‬
‫וְׂ תֵ ִּ‬
‫ְׂמחֻׁ יָב לְׂ ַקיֵם אֶ ת הַ תו ָֹרה וְׂ הַ ִּמצְׂ ווֹת‪ ,‬אֲ בָ ל בָ זֶה לא ִּה ְׂס ַתפֵ ק ה'‪ ,‬לא ַרק עָ לֶיך‪,‬‬
‫אֶ לָא אֲ נִּ י רוֹצֶ ה ֶש ִּת ְׂדַאג גַם כֵן ל ְַׂסבִּ יבָ ה ֶשלְׂ ך‪ ,‬בַ גְׂמָ ָרא כָתּוב ֶשכָל ַתעֲ נִּ ית‬
‫ֶשאֵ ין בָ ּה ִּמפו ְֹׂשעֵ י י ְִּׂש ָראֵ ל אֵ ינָּה ַתעֲ נִּ ית‪ ,‬אַ ָתה חַ יָב לְׂ הָ בִּ יא לִּ י עוֹד אֲ נ ִָּשים‬
‫יקה ִּמלָה טוֹבָ ה ַאחַ ת כְׂ דֵ י‬
‫ֶש ְׂרחו ִֹּקים ִּממֶ נִּ י‪ ,‬לא בַ ְׂד ָרשוֹת‪ ,‬לִּ פְׂ עָ ִּמים ַמ ְׂספִּ ָ‬
‫לְׂ ָק ֵרב אוֹת ֹו ְׂקצָ ת‪ ,‬זֶה הָ ע ֹולָם הַ בָ א ֶשלְׂ ך‪.‬‬
‫בַ עַ ל הָ ִּא ְׂמ ֵרי אֱ מֶ ת אוֹמֵ ר ֶשיוֹם רֹאש הַ ָשנָה נִּ ְׂק ָרא יוֹם הַ זִּ כָרוֹן‪ ,‬יֵש ְׂמבָ ְׂרכִּ ים‬
‫"בָ רּוך אַ ָתה ה' לְׂ הַ ְׂדלִּ יק נֵר ֶשל יוֹם הַ זִּ כָרוֹן"‪ ,‬אֲ בָ ל הַ הֲ ָלכָה לא כָך‪ ,‬אֶ לָא‬
‫"מ ַקדֵ ש י ְִּׂש ָראֵ ל וְׂ יוֹם‬
‫"לְׂ הַ ְׂדלִּ יק נֵר יוֹם טוֹב" לָמָ ה אֲ נ ְַׂחנּו או ְֹׂמ ִּרים ְׂ‬
‫נִּדבְׂ רּו י ְִּׂראֵ י ה' ִּאיש ֶאל ֵרעֵ הּו וַ י ְַׂק ֵשב יְׂהוָ ה‬
‫הַ זִּ כָרוֹן"? בִּ גְׂ לַל ֶשכָתּוב "ָאז ְׂ‬
‫וַ י ְִּׂשמָ ע וַ ִּיכָתֵ ב סֵ פֶ ר זִּ כָרוֹן"‪ ,‬כְׂ ֶשָאדָ ם ְׂמדַ בֵ ר עִּ ם חֲ בֵ ר ֹו עַ ל י ְִּׂרַאת ָשמַ יִּם‪ ,‬זֶה‬
‫הַ ִּמ ְׂשפָ ט ֶשל רֹאש הַ ָשנָה כַמָ ה הוֹעַ לְׂ ָת ל ְַׂסבִּ יבָ ה ֶשלְׂ ך‪ ,‬לא ַרק מָ ה אַ ָתה‪ ,‬לא‬
‫עּורי‬
‫כַמָ ה ִּמצְׂ ווֹת וְׂ תו ָֹרה ִּהצְׂ ל ְַׂח ָת לְׂ הָ בִּ יא‪ ,‬אֶ לָא הַ ִּאם דָ ַאגְׂ ָת ֶשי ְִּׂהיּו עוֹד ִּש ֵ‬
‫תו ָֹרה‪ֶ ,‬ש ִּת ְׂהיֶה פְׂ עִּ ילּות ֶשל תו ָֹרה‪.‬‬
‫הַ ָקדוֹש בָ רּוך הּוא י ְִּׂתבָ ַרך ְׂשמ ֹו רוֹצֶ ה ֶשאֲ נ ְַׂחנּו נ ִֵּטיב עִּ ם הָ אֲ חֵ ִּרים‬
‫בָ רּוחָ נִּ יּות‪ָ ,‬אז ָלכֵן מָ ה אֶ כְׂ תֹב לְׂ ך אוֹמֵ ר הַ ָקדוֹש בָ רּוך הּוא בַ תו ָֹרה ְׂשכַר‬
‫יטיב עִּ ם אֲ חֵ ִּרים! וְׂ כָל ֶאחָ ד יָכוֹל‬
‫ע ֹולָם הַ בָ א? אַ ָתה ְׂת ַקבֵ ל ַרק ִּאם תֵ ִּ‬
‫יטיב ּולְׂ דַ בֵ ר עִּ ם הֶ חָ בֵ ר ֶשלוֹ‪ ,‬בָ עֲ בוֹדָ ה אַ ֶתם יו ְֹׂדעִּ ים כַמָ ה יו ְֹׂשבִּ ים פֹ ה‬
‫לְׂ הֵ ִּ‬
‫בַ ִּשעּור ֶשבָ אּו כִּ י חָ בֵר הֵ בִּ יא או ָֹתם ִּאם הֶ חָ בֵר לא הָ יָה מֵ בִּ יא או ָֹתם הֵ ם‬
‫נִּשאֲ רּו "פֹ ה‬
‫ָארים כָל הַ חַ יִּים ֶשלָהֶ ם‪ ,‬אוֹת ֹו דָ בָ ר בָ אּו פַ עַ ם ַאחַ ת וְׂ ְׂ‬
‫הָ יּו נִּ ְׂש ִּ‬
‫יתיהָ " אַ תֶ ם יו ְֹׂדעִּ ים אֵ יז ֹו מַ עֲ לָה זֹאת‪ ,‬כַמָ ה הַ ָקדוֹש בָ רּוך הּוא‬
‫אֵ ֵשב כִּ י ִּאּוִּ ִּ‬
‫ישהּו רּוחָ נִּ יּות בֹא ִּת ָכנֵס ִּת ְׂשמַ ע תו ָֹרה‪.‬‬
‫ָשמֵ חַ בְׂ דָ בָ ר ָכזֶה ֶשנ ַָת ָת לְׂ עוֹד ִּמ ֶ‬
‫ַרבֵ נּו בְׂ חַ יֵי אוֹמֵ ר ֶשהַ ָשכָר ֶשלָנּו י ְִּׂהיֶה לָע ֹולָם הַ בָ א‪ ,‬כַמָ ה הּוא מוֹעִּ יל‬
‫לַאֲ חֵ ִּרים‪ ,‬כַמָ ה הּוא מוֹעִּ יל ל ְַׂסבִּ יבָ ה ֶשלוֹ‪ָ ,‬לכֵן ָאדָ ם צָ ִּריך לִּ ְׂהיוֹת שֻׁ ָתף‬
‫בּורא‪ ,‬לא ִּתפְׂ רֹש‬
‫ַל כְׂ לָל‪ָ ,‬ת ִּמיד שֻׁ ָתף לַצִּ בּור‪ ,‬לָא לִּ יפְׂ רוֹש ִּאינִּ יש מֵ הָ דֵ ין צִּ ָ‬
‫ּומסַ יֵעַ ‪ ,‬כֹחַ הַ צִּ בּור הּוא כֹחַ גָדוֹל‬
‫מֵ הַ צִּ בּור לְׂ ע ֹולָם‪ ,‬כְׂ ֶשאַ ָתה ע ֹוזֵר לַצִּ בּור ְׂ‬
‫ָארץ‪,‬‬
‫ְׂמאֹד "הֵ ן אֵ ל כַבִּ יר לא י ְִּׂמָאס"‪ִּ ,‬מ ְׂת ַק ְׂש ִּרים אֵ לַי מֵ הַ ְׂרבֵ ה ְׂמקוֹמוֹת בָ ֶ‬
‫הֵ ם רוֹצִּ ים לָבוֹא לִּ ְׂקנוֹת פֹ ה ִּדירוֹת ָשמַ עְׂ נּו עַ ל הַ ְׂק ִּהלָה וְׂ עַ ל בֵ ית‬
‫הַ כְׂ נֶסֶ ת‪ ,‬אֲ נִּ י אוֹמֵ ר לָהֶ ם ַאל ָתבוֹאּו אֵ ין לָנּו מָ קוֹם‪ְׂ ,‬תחַ כּו עוֹד ָשנָה‬
‫ְׂשנ ַָתיִּם‪.‬‬
‫יֵש כֹחַ ֶשל צִּ בּור‪ ,‬אֲ נ ִָּשים יו ְֹׂדעִּ ים ֶש בְׂ לִּ י ְׂק ִּהלָה ִּאי אֶ פְׂ ָשר לִּ ְׂהיוֹת עוֹבֵ ד‬
‫ּודרֹש לִּ פְׂ נֵיהֶ ם‬
‫ה'‪ ,‬הַ ָקדוֹש בָ רּוך הּוא ָאמַ ר לְׂ מֹ ֶשה עֲ ֵשה לְׂ ך ְׂק ִּהלוֹת ְׂ‬
‫בַ תו ָֹרה ָלכֵן כָל ָאדָ ם ֶשנוֹתֵ ן פֹ ה לַצִּ בּור לא ְׂמ ַשנֶה בְׂ מָ ה‪ ,‬בְׂ כֶסֶ ף‪ ,‬בְׂ עֵ צָ ה‪,‬‬
‫בְׂ חָ כְׂ מָ ה‪ ,‬בְׂ ִּחיּוך‪ ,‬בְׂ ִּמ ָלה טוֹבָ ה‪ ,‬הּוא נִּ ְׂק ָרא ְׂמסַ יֵעַ לַצִּ בּור ּוכְׂ ֶשהּוא ְׂמסַ יֵעַ‬
‫צּורה ַאחֶ ֶרת לְׂ ג ְַׂמ ֵרי‪ ,‬כִּ י אַ ָתה שֻׁ ָתף‬
‫לַצִּ בּור ִּמ ְׂס ַתכְׂ לִּ ים עָ לָיו בַ ָשמַ יִּם בְׂ ָ‬
‫ַאסכ ֹולָה ַאחֶ ֶרת‬
‫לַכְׂ לָל‪ ,‬כְׂ ֶשָאדָ ם שֻׁ ָתף לַכְׂ לָל הַ ִּדיּון ֶשל ֹו בַ ָשמַ יִּם נִּכְׂ לָל בְׂ ְׂ‬
‫הַ צִּ בּור צְׂ ִּריכִּ ים אוֹתוֹ‪.‬‬
‫ְׂמסַ פְׂ ִּרים עַ ל הָ אוֹר הַ חַ יִּים הַ ָקדוֹש ֶש ִּהגִּ יעַ אֵ לָיו פַ עַ ם ָאדָ ם וְׂ ִּספֵ ר ל ֹו‬
‫אֹרח חַ יִּים הַ ָקדוֹש הַ ִּתקּון ֶשלְׂ ך‬
‫ֶשהּוא הָ ַרג אֶ ת ָאבִּ יו וְׂ ִּאמוֹ‪ָ ,‬אמַ ר ל ֹו הָ ַ‬
‫ּותגַדֵ ל אוֹת ֹו ּוכְׂ ֶשהּוא יִּגְׂדַ ל ִּתכְׂ רֹך אוֹת ֹו עַ ל‬
‫הּוא ֶש ִּת ַקח נָחָ ש ָקטָ ן ְׂ‬
‫הַ צַ ּוָאר ֶשלְׂ ך ֶשיַהֲ רֹג או ְֹׂתך‪ ,‬כְׂ מ ֹו ֶשאַ ָתה הָ ַרגְׂ ָת אֶ ת הַ מוֹלִּ ִּידים ֶשלְׂ ך כָך‬
‫ישהּו וְׂ יַהֲ רֹג או ְֹׂתך‪ָ ,‬אמַ ר ל ֹו וְׂ י ְִּׂתכַפֵ ר לִּ י‪ָ ,‬אמַ ר ל ֹו כֵן‪.‬‬
‫אַ ָתה ְׂתגַדֵ ל ִּמ ֶ‬
‫ל ַָקח נָחָ ש ָקטָ ן הֶ אֱ כִּ יל אוֹת ֹו וְׂ הָ יָה ִּאת ֹו בְׂ בֵ ית הַ כְׂ נֶסֶ ת כָל הַ יוֹם‪ ,‬לוֹמֵ ד‬
‫ּומסַ דֵ ר אֶ ת בֵ ית הַ כְׂ נֶסֶ ת‪ ,‬גָדַ ל הַ נָחָ ש ָשם אוֹת ֹו עַ ל הַ צַ ּוָאר וְׂ הּוא‬
‫תו ָֹרה ְׂ‬
‫לא רוֹצֶ ה לַהֲ רֹג אוֹתוֹ‪ ,‬לא ַמכִּ יש אוֹתוֹ‪ָ ,‬שַאל אֶ ת הָ אוֹר הַ חַ יִּים לָמָ ה‬
‫הּוא לא רוֹצֶ ה לַהֲ רֹג או ִֹּתי‪ָ ,‬אמַ ר ל ֹו תֵ דַ ע לְׂ ך ֶשכֵיוָ ן ֶשהַ ָקדוֹש בָ רּוך הּוא‬
‫ָרָאה ֶשצְׂ ִּריכִּ ים או ְֹׂתך הַ צִּ בּור‪ ,‬הּוא ִּה ְׂש ִּאיר או ְֹׂתך‪ ,‬הַ נָחָ ש הַ זֶה לא ִּיגַע‬
‫בְׂ ך‪ ,‬זֹאת זְׂכּות ֹו ֶשל ִּמי ֶשהַ צִּ בּור צְׂ ִּריכִּ ים אוֹתוֹ‪ ,‬כִּ י הּוא ע ֹוזֵר וְׂ נוֹתֵ ן‪,‬‬
‫יקי הָ ַרבִּ ים כַכ ֹוכָבִּ ים לָע ֹולָם הַ בָ א‬
‫וְׂ ָלכֵן יֵדַ ע הָ ָאדָ ם כְׂ מ ֹו ֶשכָתּוב ּומַ צְׂ ִּד ִּ‬
‫לָהֶ ם יֵש ִּה ְׂס ַתכְׂ לּות ַאחֶ ֶרת בַ ָשמַ יִּם‪.‬‬
‫ּומסַ יֵעַ לְׂ שֻׁ תָ פּות ֶשל ַתלְׂ מּודֵ י תו ָֹרה‪ ,‬בָ תֵ י‬
‫ָלכֵן אֲ נִּ י אוֹמֵ ר ֶשכָל ִּמי ֶשנוֹתֵ ן ְׂ‬
‫הַ כְׂ נֶסֶ ת‪ ,‬כ ֹולֵל וְׂ ֶשל בָ תֵ י סֵ פֶ ר‪ ,‬נִּ ְׂק ָרא ִּממַ צְׂ ִּדיקֵ י הָ ַרבִּ ים‪ָ ,‬אדָ ם ֶש ְׂמ ַסיֵעַ פֹ ה‬
‫יָכוֹל לִּ ְׂהיוֹת ָרגּועַ בְׂ ר"ה ֶשהּוא אֶ ת עֲ בוֹדַ ת הָ ַרבִּ ים ֶשל ֹו עָ ָשה‪ ,‬עַ ל יְׂדֵ י‬
‫עּורי תו ָֹרה‪ְׂ ,‬ת ִּהלִּ ים‪,‬‬
‫ֶשמַ חֲ זִּ יק מָ קוֹם ָכזֶה ֶשל תו ָֹרה‪ ,‬כ ֹולֵל כָל הַ יוֹם‪ִּ ,‬ש ֵ‬
‫עּורים לְׂ נ ִָּשים וְׂ עוֹד וְׂ גַם כְׂ ֶשיִּבָ נֶה בֵ ית הַ ִּמ ְׂקדָ ש לא יִּכְׂ בֶ ה פֹ ה הָ אוֹר‪.‬‬
‫ִּש ִּ‬
‫תשבץ לבן ‪ -‬ט"ו בשבט‬
‫שלבו את המילים ברשימה לתוך התשבץ‬
‫מילה בפרשה‬
‫המדבר מקום צחיח‬
‫ובו בונים צריח‬
‫הבט‪ ,‬ואל תתקרב‬
‫פר שמן לך אורב‪.‬‬
‫המונח המבוקש הינו מילה בת ‪ 3‬אותיות המופיעה‬
‫בפרשה‪ ,‬ואשר כל שורה בחידה רומזת להקשר‬
‫שונה שלה‪.‬‬
‫מנגו דובדבן ענב משמש אבוקדו תמר סברס זית פקאן בננה חבוש‬
‫רימון שסק אננס תפוז תאנה תפוח‬
‫בס"ד‬
‫דבר המפקח‬
‫בפרשתנו השבוע ראינו את הנס הגדול של מעמד‬
‫קריעת ים סוף‪ .‬כאשר חז"ל מגדירים דבר כקשה מדמים‬
‫אותו לקריעת ים סוף‪ ,‬וצריך לבאר מדוע הוצרך הקב"ה לשנות‬
‫מהרגל הטבע ולקרוע את הים‪ ,‬ועל בני ישראל היה להלחם עם המצריים‪.‬‬
‫מבאר מרן רה"י הגאון ר' יהודה צדקה זצ"ל ‪ -‬שיהודי זוכה למידות מיוחדות שאינם קיימות אצל הגויים‪ ,‬ובני ישראל‬
‫לא יכלו להילחם עם מצרים מצד הכרת הטוב למצרים על זמן שהיו בארצם ולכך היה צריך לשנות מהטבע ולקרוע‬
‫את הים‪ .‬זכינו כיהודים‪ ,‬אך צריך לזכור את מאמר הגמרא "ישראל עזים שבאומות הם אלא שהתורה מעדנת‬
‫אותם"‪.‬‬
‫ב"ה זכינו ששוכן בתוכנו בית מקדש מועט‬
‫"ת"ת כאייל תערוג" בנשיאותו של מורנו הרה"ג הרב אייל עמרמי שליט"א‪.‬‬
‫הוא המשכן לילדנו‪ ,‬וב"ה רואים את ההצלחה הגדולה בחינוך לימוד ויראת שמים‪ ,‬דברים שקשה הדרך בהם אך‬
‫אצלנו מתקיימים בקלות וזאת בסיעתא דשמיא בזכות הנהגתו של מורנו הרב שליט"א‪.‬‬
‫בת"ת התלמידים מגיעים מאושרים ושמחים ומתקבלים במאור פנים וחמימות‪ ,‬הלימודים ברמה הגבוהה ביותר‬
‫במקצועות הקודש והחול‪ ,‬עם צוות רבנים ומחנכים בעלי נסיון רב ותעודות בכירות ממשרד החינוך‬
‫בהשמת דגש על מידות טובות ויראת שמים טהורה‪ ,‬וכמובן עם הרבה עידוד ומבצעים גדולים ופרסים יקרי ערך‪,‬‬
‫בצהריים התלמידים מקבלים ארוחה מבושלת חמה ומזינה‪,‬‬
‫ובסיומו של יום התלמידים חוזרים לביתם מאושרים ושמחים ומחכים ליום המחר לשוב לת"ת‬
‫אנו צוות הת"ת מאושרים ושמחים ללמד ולחנך את בנכם זכות הוא לנו להיות חלק מת"ת כאייל תערוג ולהיות‬
‫בברכת שבת שלום‪ ,‬המפקח חינוכי‪ ,‬יצחק כהן‬
‫שותפים להצלחה הגדולה‬
‫תמונות משיעורי מו"ר השבוע מאשדוד ומאשקלון‬
‫פרדס חנה‬
‫רכסים‬
‫קרית אתא‬
‫חוש הריח‬
‫במרחק כשבעה סנטימטרים מהנחיריים (אצל מבוגרים) קיימת רקמה‬
‫רירית מיוחדת ובה מאות סוגים של קולטני הריח‪ ,‬רקמה זו ידועה בשם‬
‫"פקעית ההרחה"‪.‬‬
‫מולקולות הריח (הקיימות בכל חומר שיוצר ריח ומתפזרות באוויר‬
‫שסביבו) מתמוססות ברירית ונקלטות על ידי הקולטנים‪.‬‬
‫קולטנים אלו הם תאים שמתמחים בקליטת מידע‪ ,‬הם בעצם כמו‬
‫אנטנות קטנות ורגישות מאד‪ .‬הקולטנים כל כך קטנים עד שאפילו‬
‫במיקרוסקופ אין אפשרות לראותם‪.‬‬
‫מסתבר שכל סוג של קולטן מתמחה בקליטה של מולקולות ריח מסוג‬
‫המיוחד לו‪ .‬ההתאמה היא התאמה מבנית‪ .‬כלומר‪ ,‬בקולטן יש מקום‬
‫מיוחד שמתאים בדיוק למולקולת ריח מסוימת שיכולה להתחבר אליו‬
‫– ממש כמו מפתח ומנעול‪ .‬אם קיים ריח שאין לנו קולטנים‬
‫המתאימים לו‪ ,‬אנו לא נרגיש בריח שלו‪.‬‬
‫לאחר שמולקולות הריח מתחברות לקולטנים המיוחדים להן‪ ,‬מועבר‬
‫מסר לתאי חישה‪ .‬תאי חישה אלה הם למעשה תאי עצב המתמחים‬
‫בהעברת מסרים של חוש הריח‪.‬‬
‫מתאי החישה יוצאות "מסילות הרחה" השולחות את המידע‬
‫למרכז הריח במוח‪.‬‬
‫המוח מקבל את המידע על ריח מסוים‪ ,‬מזהה את סוג הריח ומסווג‬
‫אותו לפי מה שהוא מכיר‪ .‬למשל‪ :‬האם זהו ריח טוב שנעים לנו‬
‫להריחו (כמו בושם‪ ,‬פרח‪ ,‬פרי ועוד) או ריח רע שאנו סולדים ממנו‬
‫(כמו מזון מקולקל וכו')‪.‬‬
‫כעת הריח יכול להישמר כזיכרון – ובפעם הבאה שנריח אותו‬
‫נזכור את הריח ואת הפעם האחרונה שהרחנו אותו‪.‬‬
‫לפעמים בעקבות המידע על הריח – המוח יורה למערכות אחרות‬
‫בגוף לפעול בדרכים מסוימות‪ :‬למשל‪ :‬אם מדובר בריח נעים המוח‬
‫יכול להורות להתקרב אל מקור הריח ולהריח עוד‪ .‬אם מדובר‬
‫במאכל בעל ריח לא טוב – המוח יכול להורות לשרירי הגוף‬
‫להתרחק ממקור הריח ואפילו להקיא!‬
‫הידעת!‬
‫חוש הריח רגיש להפליא‪ .‬אדם מסוגל לחוש ריח של פלפל חריף גם‬
‫אם הפלפל נמצא באוויר ביחס של חצי חלקיק לכל טריליון (אלף‬
‫מליארדים) חלקיקי אוויר!‬
‫כאשר מצטננים והאף מתמלא נוזלים‪ ,‬המולקולות אינן מצליחות‬
‫להגיע לקולטנים ותחושת הריח כמעט נעלמת!‬
‫חוש הריח של נשים חד יותר מאשר של גברים!‬
‫באף האנושי כ‪ 59-‬מיליון קולטני ריח‪ .‬לכלב הרועה הגרמני‪ ,‬לעומת‬
‫זאת‪ ,‬יש ‪ 9‬מיליארד קולטני ריח באפו!‬
‫אדם מסוגל לזכור סוגים של כ‪ 69,999‬ריחות שונים‪.‬‬
‫בשבת‪:‬‬
‫בחול‪:‬‬
‫תפילות‬
‫שחרית הנץ החמה ‪( 94:49‬כ‪ 54-‬דקות קודם הנץ החמה)‬
‫‪91:99‬‬
‫שחרית מנין ב'‬
‫‪91:64‬‬
‫שחרית מנין ג'‬
‫‪( 60:49‬כ‪ 99-‬דק' קודם שקיעה)‬
‫מנחה‬
‫סמוך למנחה‬
‫ערבית מנין א'‬
‫בתום השיעור המרכזי‬
‫ערבית מנין ב'‬
‫שיעורים‬
‫בימים א – ה בשעה ‪ , 60:39‬גמרא – לאחר השיעור המרכזי‬
‫יום ראשון‬
‫יום שני‬
‫יום שלישי‬
‫יום רביעי‬
‫יום חמישי‬
‫עין יעקב ‪ -‬עיון באגדות חז"ל‬
‫חובת הלבבות‬
‫הלכה ‪ /‬ענייני דיומא‬
‫מסילת ישרים לרבנו הרמח"ל‬
‫הלכות שבת‬
‫פעילות לנשים‬
‫יום שלישי ‪ 99:39‬שיעור לנשים‪ ,‬הר' עטיה‬
‫תפילות ושיעורים‬
‫‪( 60:59‬כ‪ 39-‬דק' לפני שקיעה)‬
‫מנחה ערב שבת‬
‫שחרית עם הנץ החמה ‪( 94:34‬כשעה קודם הנץ החמה)‬
‫‪ 39( 91:99‬דק' לפני תפילת שחרית)‬
‫שיעור בהלכות נידה‬
‫‪91:39‬‬
‫שחרית מנין ראשי‬
‫‪( 69:39‬אליהו קורן ‪ ,9‬משפחת פרג'יאן)‬
‫תהילים לבנים‬
‫‪65:99‬‬
‫מנחה מנין א'‬
‫‪65:39‬‬
‫שיעור מוסר‬
‫‪( 64:64‬בתום השיעור)‬
‫מנחה מנין ב'‬
‫‪( 61:69‬כ‪ 39-‬דק' קודם צאת שבת)‬
‫שיעור הלכה‬
‫‪( 61:59‬עם צאת השבת)‬
‫ערבית של מוצ"ש‬
‫‪( 61:99‬לאחר ערבית של מוצ"ש)‬
‫אבות ובנים‬
‫שיעור הלכה בשר וחלב ‪99:99‬‬
‫פעילות לנשים בשבת‬
‫תהילים לבנות‬
‫שיעור לנשים‬
‫‪( 63:99‬הרב מן ההר ‪ ,65/0‬משפחת בן אלי)‬
‫‪ 63:99‬עד ‪ 63:54‬מפי מו"ר שליט"א‬
‫שיעורים קבועים נוספים מפי מו"ר הרב שליט"א בירושלים והסביבה!‬
‫יום ראשון ‪ 96:99‬ביה"כ "יוסף חי"‪ ,‬רחוב מניה שוחט‪ ,‬פסגת זאב‬
‫יום רביעי ‪ 61:99‬ביה"כ "בורכוב"‪ ,‬רחוב פישל ירושלים‬
‫‪61:39‬‬
‫יום שני‬
‫יום חמישי ‪96:99‬‬
‫לזיכוי הרבים‪ ,‬להצלחה‪ ,‬לרפואה ולעילוי נשמת‪.‬‬
‫דניאל בן‪-‬ציון בטל' ‪.050-4886366‬‬
‫ביה"כ "מוסיוף"‪ ,‬רחוב יואל ירושלים‬
‫מעלה אדומים רחוב אבני החושן‬
‫תלמוד תורה‬
‫גן בנים ‪3-4‬‬
‫מכינה א' – מכינה ב'‬
‫כיתות א' – ח'‬
‫בית הספר ‪ -‬בית יעקב‬
‫גן בנות ‪3-4‬‬
‫גן בנות ‪4-6‬‬
‫גן חובה ‪ -‬כיתות א' – ח'‬
‫העלון מוקדש לעילוי נשמתו הטהורה של מרן שר התורה ופוסק הדור‪ ,‬מורנו ורבנו מרן הגאון רבי עובדיה יוסף זצוק"ל‪ ,‬שזכותו הגדולה תגן עלינו‬
‫זיווג הגון‪ :‬אור בן דליה‬
‫‪ ,‬דוד בן שמחה וב"ב‪ ,‬משפחת מזרחי‪ ,‬יחזקאל מאיר בן שרה‪ ,‬דליה בת נעמי‪ ,‬אייל מזרחי‬
‫להצלחת‪:‬‬
‫ולהבדיל לעילוי נשמת ‪ :‬הנדיב אבנר צבאן בן חנה‬
‫לרפואה‪ :‬חיים מרדכי בן נטע‬