עלון חסדי שמואל 197 - משפטים תשעו - הרב אייל עמרמי שליט"א | דף הבית

‫בס"ד‬
‫פרשת משפטים‬
‫גליון מס' ‪( 791‬שנה רביעית)‪ ,‬כ"ו שבט תשע"ו‬
‫"אם כֶּסֶּ ף ַּתלְוֶּה אֶּ ת עַּ ִמי‪ ,‬אֶּ ת הֶּ עָ נִי עִ ָמְך‪ֹ ,‬לא ִת ְהיֶּה לו כְ נ ֶּשה" – אומר‬
‫ִ‬
‫אור החיים הקדוש‪ :‬פירוש‪ ,‬אם ראית שהיה לך כסף יותר ממה‬
‫שאתה צריך לעצמך ואתה מלוהו לעמי [פותח גמ"ח ועורך הלוואות]‪,‬‬
‫תדע לך שאין זה חלק המגיעך אלה חלק אחרים שהוא העני עימך‪,‬‬
‫וזה רמז שלא יתנשא ויתגדל על העני בגלל שנותן לו‪ ,‬והוא אומרו ֹלא‬
‫ִת ְהיֶּה לו כְ נ ֶּשה‪ ,‬לשון נשיאות ומעלה כי משלו הוא נותן לו‪.‬‬
‫מלמדנו אור החיים הקדוש‪ ,‬שכסף שלא מיועד לצורך ההוצאות‬
‫השוטפות אלא יושב בחסכונות ובפקמי"ם‪ ,‬הוא כסף שאינו שייך לך‬
‫אלא שייך לנזקקים שבעם ישראל – ורק משום שנגזר עליהם עונש‬
‫פרנסתם יורדת דרך בני אדם ולא דרך מלאכתם ופועלם‪.‬‬
‫ולכן על האדם לדעת שכאשר הוא מלווה או מעניק לאחרים‪,‬‬
‫משלהם הוא מעניק להם – וזהו הפירוש " ִאם כֶּסֶּ ף ַּתלְ וֶּה‪ ..‬אֶּ ת הֶּ עָ נִי‬
‫עִ מָ ְך" – הכסף של העני אצלך‪ .‬וכמו כן לימדונו חז"ל שמעשה‬
‫הצדקות והלואות של עם ישראל יוצר שריון ושכפ"צ סביב הנותן‬
‫והתורם‪ ,‬כלשון הנביא "וַּ יִלְבַּ ש ְצדָ ָקה כ ִַּש ְריָן"‪ ,‬מלמד שצדקה של‬
‫פרוטה ועוד פרוטה מצטרפת לשריון גדול‪.‬‬
‫אחת מהמתנות הטובות שה' נתן בעולם‪ ,‬היא "שֹלא י ְֶּח ַּדל אֶּ בְ יון‬
‫ָארץ" – תמיד יהיו נזקקים ומיעוטי יכולת – זה קרש הצלה‬
‫ִמ ֶּק ֶּרב הָ ֶּ‬
‫בשבילנו כלשון הגמרא‪' ,‬אם הקב"ה אוהב עניים מפני מה אינו‬
‫מפרנסם? משום שביקש להצילנו מדינה של גהינום'‪ ,‬המצוות של ה'‬
‫דורשות רף גבוה של דיוק ומסירות – אין בין מצווה לעבירה אלא‬
‫כחוט השערה‪ ,‬ולכן חשבון החובות שלנו אצל מלכות שמים הולך‬
‫וטופח מיום ליום‪ ,‬וכדי להצילנו מאותו חוב נורא ואיום אמר לנו‬
‫הקב"ה‪ ,‬שיש אפשרות לפדות את אותם חובות בצדקות‪.‬‬
‫"וַּחֲ טָ אָ ְך בְ ִצ ְד ָקה פְ ֻרק וַּ עֲוָ י ָָתְך בְ ִמחַּ ן עֲ ָניִן"‪ ,‬כך אמר הנביא דניאל‬
‫לנבוכדנצר מלך בבל‪ ,‬שהיה חשבונו עמוס בחובות למלכות שמים‬
‫והודיעו לו בחלום שהולכים לגבות ממנו ולשלוח אליו מחלות נפש‬
‫קשות‪ ,‬ומבהילותו של נבוכדנצר שאל את דניאל מה עליו לעשות כדי‬
‫להנצל מההוצאה לפועל של ה'‪ ,‬אמר לו דניאל תפרנס עניי ישראל‪,‬‬
‫חטאתך בצדקה פרוק‪ ,‬וכך היה למשך י"ב חודש‪ .‬לאחר מכן כשסרב‬
‫נבוכדנצר לפרנס‪ ,‬הגזירות ניחתו עליו בצורת מחלת נפש נוראית –‬
‫ודימה עצמו לחיית השדה וכבהמה! למשך ‪ 7‬שנים בחולי קשה ונורא‪.‬‬
‫אנו לא מסתכלים על החלשים והעניים כעצלנים ולא יוצלחים‪,‬‬
‫הפוך אמר לנו החפץ חיים‪ ,‬אדם שלא עובד ולא מתפרנס‪ ,‬זה משום‬
‫‪24:61‬‬
‫(‪ 64‬דקות לפני השקיעה)‬
‫‪27:71‬‬
‫שבשמים ביקשו לגזור עליו עניות ולכן הטמינו בו את מידת העצלות‬
‫וחוסר המעש‪ ,‬אם כן זו גזירת שמים עליו‪ ,‬ולא מוטל עלינו לחנכו‬
‫אלא לסייע בידו‪' ,‬כי יותר מאשר בעל הבית עושה עם העני העני‬
‫עושה עם בעל הבית'‬
‫התשובה שאנחנו נוציא את כל מקבלי הקצבאות לעבוד ושיתפרנסו‬
‫לבד‪ ,‬היא תשובה של אדם גוי‪ ,‬לא תשובה יהודית‪ ,‬כשפוגש יהודי‬
‫אדם נזקק הוא רואה בו קרש הצלה – כלשון חז"ל‪ ,‬כשהקב"ה מבקש‬
‫לשלוח דורון לאדם‪ ,‬כלומר מבקש לשלוח לו מתנה‪ ,‬שולח לו הקב"ה‬
‫ימין אֶּ ְביון לְהו ִשיעַּ ִמשפְ טֵ י‬
‫אדם נזקק שמבקש עזרה‪" ,‬כִ י יַּעֲ מד לִ ִ‬
‫נַּפְ שו"‪ ,‬כדי להצילך מדינה של גהינום שהיא מדינה אכזרית ורעה!‬
‫הזוהר הקדוש בפרשת בשלח מספר על רבי יצחק תלמידו של‬
‫רשב"י‪ ,‬שחלם בלילה אחד כיצד הוא טובע בים‪ ,‬ומנסה רשב"י רבו‬
‫להושיט את ידו ולהצילו אך לא מגיעה ידו של רשב"י לידו של רבי‬
‫יצחק‪ ,‬עד שבא עני אחד שביום קודם נתן לו רבי יצחק "חצי פלגא‬
‫עגולא"‪ ,‬חצי כיכר לחם לאכול‪ ,‬ובא אותו עני ומחבר את ידו של רבי‬
‫יצחק לידו של רשב"י‪ ,‬וכך ניצל רבי יצחק מטביעה – בזכות אותה‬
‫הצדקה‪ ,‬היכן שאפילו רשב"י לא יכל לעזור לו מצות הצדקה עזרה לו‪,‬‬
‫ללמדך כמה גדול כוחה של הצדקה‪.‬‬
‫ואמרו רבותינו‪ ,‬גדולה לגימה שמעלמת עין מן הרשעים‪ ,‬אדם שנותן‬
‫לחברו לאכול מאכלים וללגום משקים עקב היותו נזקק‪ ,‬גם אם אותו‬
‫הנותן הינו אדם רשע‪ ,‬בשמיים מעלימים עין ממעשיו וממתינים‬
‫בסבלנות לחזרתו בתשובה‪ .‬אדם שקונה מנה פלאפל לחברו שנמצא‬
‫עימו‪ ,‬באותה שניה מקבל מהקב"ה זמן ארוך לחזור בתשובה – קל‬
‫וחומר מי שזוכה להאכיל תלמידי חכמים שעמלים בתורה – כמה‬
‫גדולה זכותו‪.‬‬
‫ונזכור תמיד את דברי הרמב"ם בהלכות מתנות עניים‪" ,‬וכל המאכיל‬
‫ומשקה עניים ויתומים על שולחנו‪ ,‬הרי זה קורא אל ה' והוא עונהו‬
‫ומתענג עליו שנאמר אז תקרא וה' יענה"‪" .‬מעולם לא יעני אדם‬
‫מהצדקה ולא חסרון ותקלה יבוא ממנה"‪ ,‬כך פסק הרמב"ם‪ ,‬אולי‬
‫ראשי המפלגות יקראו קצת רמב"ם ויבינו איזה זכות יש להם שהם‬
‫תומכים באנשים בעלי הכנסה נמוכה ומיעוטי יכולת‪ ,‬התמיכה הזאת‬
‫אף פעם לא תפגע בקופה הציבורית ולא בכיס הפרטי‪ ,‬פסק הרמב"ם‪,‬‬
‫והלוואי ונזכה תמיד להיות מהנותנים ולא מהמקבלים‪ ,‬כלשון הכתוב‪,‬‬
‫שבת שלום‪ ,‬אייל עמרמי‬
‫"אַּ ְך טוב וָחֶּ ֶּסד ְיִר ְדפּונִי כָל י ְֵמי ַּחיָי"‬
‫‪22:11‬‬
‫הדבר אשר‬
‫ירמיה ל"ד‬
‫לפניה טלפונית אל הרב אייל עמרמי שליט"א‪ | 0533-107-137 ,‬לשליחת שאלה למו"ר באתר "כאיל תערוג" ‪www.ayal-taarog.co.il‬‬
‫כתובת דואר‪ :‬רח' הרב כלפון משה הכהן ‪ ,2/13‬ירושלים‪ .‬ת‪.‬ד‪ .11078 .‬מיקוד ‪91110‬‬
‫| לקבלת העלון לדוא"ל‪ ,‬ניתן לשלוח בקשה ‪[email protected]‬‬
‫תשומת לב‬
‫מעשה שהיה באחד שלמד בפרק ראשון של מסכת אבות‪ :‬אל תרבה‬
‫שיחה עם האשה‪ ,‬באשתו אמרו (קל וחומר באשת חבירו)‪ .‬הוא הבין‬
‫בזה בתמימותו‪ ,‬שאדם חייב למעט בדיבור עם אשתו בכל מה שרק‬
‫אפשר‪ .‬וכשהתחתן נהג כך‪ :‬במקום לדבר עמה אפילו דברים‬
‫הכרחיים‪ ,‬רמז בידו וקרץ בעיניו עד שאשתו הבינה את כוונתו‪.‬‬
‫בסוף שבעת ימי המשתה נכנסה הכלה לאביה ושפכה לפניו את מר‬
‫נפשה על התנהגות בעלה‪.‬‬
‫התגבר האב ונכנס לפני ולפנים אל גאון וצדיק הדור רבי יהושע לייב‬
‫דיסקין זצ"ל לשאול לעצתו‪ .‬הרב הרגיעו ואמר שיטפל בעצמו בזה‪,‬‬
‫ושלח לקרוא לאברך שיבוא אליו‪ .‬האברך דפק באימה יתירה על דלת‬
‫בית הרב‪ ,‬והשמש נתן לו להכנס לחדר בו ישב הרב ולמד‪ .‬הרב‬
‫הגביה עיניו לרגע קט לראות בנכנס והמשיך בלימודיו‪.‬‬
‫עברו שתי דקות‪ ,‬חמש דקות‪ ,‬והאברך עומד במקומו והוא נבוך‪ .‬האם‬
‫עליו להשאר כך עד שהרב יגמור? או שמא הרב לא ראה אותו כלל‪,‬‬
‫ועליו להתקרב או לעורר את תשומת לבו אליו‪ .‬או אולי עליו לצאת‬
‫מכיון שאין הרב רוצה לדבר איתו‪ .‬אך מרוב פחד מהרב נשאר‬
‫כמשותק במקומו‪.‬‬
‫כך עברו עליו עוד עשר דקות‪ ,‬עשרים דקות‪ ,‬עד שעברו‪ ...‬שלושים‬
‫דקות‪ ,‬אז הפסיק הרב מלימודו ובלי לשים לב לאברך קרא לרבנית‪:‬‬
‫"שרה‪ ,‬בבקשה בואי הנה"‪.‬‬
‫גניבות‬
‫הורים המגלים שילדם גנב‪ ,‬סופגים בדרך כלל זעזוע חמור ומתעוררות‬
‫ספקות באשר למוסריותו של בנם‪ .‬יחד עם תחושות של כעס‪ ,‬חשש‬
‫ואכזבה‪ ,‬חשוב לשמור בדקות הראשונות על קור רוח ולנסות לחשוב‬
‫על הדברים בכובד ראש‪ .‬יש להפריד בין עצם הגניבה לבין סיבותיה‪.‬‬
‫מחבר ספר הדרכה להורים בנושא‪ ,‬אומר‪" :‬אחת הסיבות לגניבות אצל‬
‫ילדים היא השאיפה לחקור את הבלתי נודע‪ .‬ילדים רכים בשנים‬
‫נותנים אמון בכללים ובתקנות של הוריהם‪ ,‬עד לאותו היום בו הם‬
‫משתוקקים לחקור אם הכללים אכן שרירים וקיימים‪ .‬מה יקרה אם‬
‫אפר את הכללים?! הוא הדין גם בשקרים ‪ -‬הסבר מילולי אודות‬
‫האיסור לשקר ולגנוב‪ ,‬אין בכוחו לבוא תחת ההתנסות המעשית‬
‫בקבלת עונש"‪.‬‬
‫המחבר מכנה גניבה כזו בשם "גניבה‪-‬חיקורית"‪ .‬במקרה זה הילד אינו‬
‫זקוק לצעצוע או לממתק‪ ,‬לא חסר לו דבר‪ ,‬ואיש אינו מתנגד לתת לו‬
‫את חפצו ‪ -‬הוא גונב מתוך הכרה ברורה שהוא עלול להיתפס‪.‬‬
‫התנהגות זו באה מתוך רצון הילד לחקור ולבדוק את מידת יציבותם‬
‫של הכללים במשפחה‪ ,‬ואת מידת העקביות של ההורים באכיפתם‪.‬‬
‫החוק המשפחתי של "אסור לגנוב" הוא כמובן ביטוי של "לא תגנוב"‬
‫שבעשרת הדברות‪ ,‬אולם הילד הצעיר מכיר אותו עדיין רק במסגרת‬
‫המשפחה‪.‬‬
‫הרבנית יצאה מהמטבח ונכנסה לחדר הרב‪ .‬ואז הרב אמר לה‪" :‬שרה‪,‬‬
‫שבי נא והגידי לי מה עשית הבוקר"‪ .‬ענתה הרבנית שהיא יצאה‬
‫לשוק‪" .‬ומה קנית בשוק" ‪ -‬שאל הרב‪ .‬ענתה הרבנית‪" :‬קצת תפוחי‬
‫אדמה וקישואים וכו'"‪.‬‬
‫ושוב שואל הרב‪" :‬הגידי נא‪ ,‬מה את מבשלת היום לארוחת‬
‫הצהרים?" ענתה הרבנית שהיא כעת באמצע ההכנות לבשל‪ ...‬הרב‬
‫הודה לרבנית והיא חזרה לעבודתה‪ .‬אז רמז הרב לאברך שהוא יכול‬
‫לצאת‪.‬‬
‫כעבור שנים סיפר האברך שהוא למד אז באופן יסודי שני דברים‪:‬‬
‫א‪ .‬כיצד מרגיש האדם כשלא מדברים עמו ולא שמים לב אליו‪ .‬ב‪.‬‬
‫שגם רבי יהושע לייב דיסקין שפחדו נפל על קרובים ורחוקים‬
‫ושקידתו בתורה וביראת שמים היתה כמלאך ממש‪" ,‬יכול" לדבר עם‬
‫הרבנית דברים פשוטים כמו על סדר היום שלה‪.‬‬
‫לגניבה‪-‬חיקורית ישנם אפיונים מזהים‪ :‬בדרך כלל‪ ,‬היא נעשית בגיל‬
‫צעיר מאוד‪ ,‬כשהילד מתחיל לבדוק את עצמאותו‪ .‬ערכם של‬
‫החפצים הגנובים פעוט‪ ,‬הגניבה נעשית באופן אימפולסיבי‪ ,‬ללא‬
‫תכנון‪ ,‬והילד אפילו מצפה שייתפס‪ .‬הוא תוהה‪ :‬מה יקרה אם‪ ...‬איך‬
‫יגיבו הורי? האם הם באמת מתכוונים שאסור לגנוב? האם זה יזעזע‬
‫אותם? כך עומד הזאטוט ובודק את הוריו‪ .‬האם באמת אסור לגנוב‬
‫או שזו איזושהי אמירה סתמית שלא ממש מתכוונים אליה‬
‫ברצינות?!‪...‬‬
‫לפיכך‪ ,‬תגובת ההורים צריכה להיות נמרצת וחד‪-‬משמעית‪ .‬שיחות‬
‫מוסר ארוכות אינן נותנות את האפקט של התנסות בעונש‪ .‬העונש‬
‫צריך לכלול כמובן את החזרת הכסף או החפץ להורים‪ ,‬או לחנות‬
‫ממנה הם נגנבו‪ .‬כמו כן ניתן לשלול מהילד ממתקים לזמן קצוב‪,‬‬
‫שבוע‪-‬שבועיים‪ ,‬או בילוי אהוב עליו‪ ,‬כמו משחקים בגינה לזמן קצוב‪,‬‬
‫ביקור אצל חברים או ביקור חברים בביתו‪ .‬כל זאת לזמן מוגבל‬
‫בהתאם לגילו של הילד‪ ,‬הבנתו ויכולתו לשאת בעונש‪ .‬כשהורים‬
‫בטוחים שילדם גנב חפץ מסוים‪ ,‬יש לומר לו זאת ולדרוש בתוקף‬
‫לדעת את האמת‪ .‬אין טעם לגנותו גינויים מוסריים‪ .‬אמנם חשוב‬
‫שיידע כי הגניבה היא מעשה בלתי מוסרי ושזו עבירה‪ ,‬אך לא תצמח‬
‫כל תועלת מכינויו‪" :‬גנב! רשע! ילד רע!"‪ .‬המעשה הוא רע ולא‬
‫העושה‪ .‬כך ילמד שאסור לגנוב ולא יופחת או יפגע ערכו כאדם‪.‬‬
‫יש לעמוד על כך‪ ,‬שהחפץ הנגנב יוחזר‪ ,‬אך אין צורך להפוך את זה‬
‫לחוויה משפילה‪ .‬אפשר ללוות את הילד לחבר‪ /‬לשכן‪ /‬לחנות‪ ,‬על‬
‫מנת להחזיר את הפריט הגנוב‪ .‬חשוב לזכור שיש לעמוד בכל תוקף‬
‫על החזרת הגניבה‪ ,‬שאם לא כן‪ ,‬הטענה שאסור לגנוב יהיה בה מסר‬
‫כפול ולא חד משמעי‪.‬‬
‫כך ילמד הילד שבמשפחה שלו אין עוברים על "לא תגנוב"‪.‬‬
‫במשפחה אחת דרשו ההורים מהילד להחזיר בעצמו את הצעצוע‬
‫שגנב לבעל החנות‪ .‬תגובת הזעם ודברי המוסר שקיבל מבעל החנות‬
‫די היה בהם כדי ללמדו שיעור מאלף בחייו‪.‬‬
‫רבי יעקב ז"ק אביו של רבי צבי הירש אשכנזי בעל "החכם צבי"‬
‫שנות ת"ח ות"ט‪ ,‬היו שנות פורענות קשה לעם ישראל‪ .‬באותם ימי‬
‫דמים‪ ,‬התגורר בוילנא אברך צעיר לימים בשם רבי יעקב ב"ר בנימין‬
‫ממשפחת ז"ק‪ ,‬שנקראו משפחת ז"ק כי היו ז'רע ק'ודש מצאצאי חסידי‬
‫אשכנז הקדמונים‪ .‬רבי יעקב זה‪ ,‬היה מגדולי תלמידיו של רבי יעקב‬
‫מלובלין שהיה אביו של רבי השיל מקראקא‪ ,‬וקיבל תורה מפיו‪ .‬גאונותו‬
‫בתורה היתה לשם דבר‪ ,‬עד שתלמידו רבי דוד אופנהיים‪ ,‬רבה של פרג‬
‫העיד עליו‪ ,‬שהיו שגורים ארבעת חלקי השולחן ערוך על־פיו‪.‬‬
‫כשהגיע לפרקו‪ ,‬נשא רבי יעקב את מרת נחמה בתו של רבי אפרים הכהן‬
‫בעל ״שער אפרים״‪ ,‬שהיה רבה של העיר וילנא המעטירה‪.‬‬
‫נישואיהם של רבי יעקב עם בתו של רבי אפרים‪ ,‬התקיימו תקופה קצרה‬
‫לפני פרוץ המאורעות הקשים‪ ,‬ומיד אחריהם השתקע בוילנא עיר מגורי‬
‫חותנו‪ .‬יהודי וילנא ישבו אז שקטים ושאננים והיו בהם רבים שזכו לשני‬
‫שולחנות‪ ,‬תורה וגדולה התאחדו על שולחנם‪ ,‬עד שרבים מכלי ביתם‬
‫היו עשויים כסף טהור‪ .‬שמם של חכמי וילנא דאז נודע לתהילה‪ ,‬ובכל‬
‫מקום אליהם הגיעו היו לשם ולתפארת‪ .‬רבי יעקב שקע בלימודיו בבית‬
‫המדרש הגדול שבעיר‪ ,‬וקבל תורה מפי גדולי הדור תחת הנהגת חותנו‬
‫ה״שער אפרים״‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬חיש מהר ותחתיהם הגיעו ימי פורענות ותלאות‪ .‬הפרעות הגיעו‬
‫לוילנא שבליטא כמה שנים אחר חורבן קהילות פולין‪ ,‬והקוזקים עטו על‬
‫העיר כמלאכי חבלה המשחרים לטרף‪ .‬רבי אפרים הכהן‪ ,‬הספיק להימלט‬
‫בעוד מועד יחד עם בני משפחתו‪ ,‬ובהם גם בתו הצעירה שזה עתה‬
‫נשאה לרבי יעקב ז"ק‪ ,‬אך רבי יעקב עצמו‪ ,‬שהיה אז אברך צעיר לימים‪,‬‬
‫לא הספיק להימלט עמם ונותר בגפו בעיר הבצורה‪ .‬לא ארכו השעות‪,‬‬
‫ורבי יעקב נלכד יחד עם רבים מתושבי העיר בידי הקוזקים הארורים‪,‬‬
‫שהוציאו אותם אל גיא ההריגה‪ .‬פסע רבי יעקב בצעדים כושלים יחד‬
‫עם שאר השבויים‪ ,‬כששפתיו ממלמלות את מלות הוידוי ובלבו הוא‬
‫כבר נפרד מארץ החיים בעודו בדמי ימיו‪ .‬ברגלים מטות ליפול‬
‫ובעיניים נפחדות‪ ,‬ראה רבי יעקב כיצד יושב קוזק גדול ממדים‪,‬‬
‫כשבידו חרב חדה‪ ,‬והוא מתיז את ראשי השבויים שלפניו בזה אחר‬
‫זה‪ .‬התור הלך והתקצר ורבי יעקב ספר את השניות האחרונות‬
‫שנותרו לו לחיות‪ ,‬ובקשי הצליח לעמוד על רגליו‪.‬‬
‫והנה הוא עומד כבר לפני המרצח השפל‪ ,‬שמביט בו בעינים מזרות‬
‫אימה‪ .‬רבי יעקב עצם עיניו והכין את עצמו לשחיטה‪ ,‬אך למרבה‬
‫הפלא שמע את קולו של הרוצח שפונה אליו ואומר‪ :‬״חבל על אדם‬
‫צעיר כמוך שיהרג בקיצור ימים‪ .‬ליבי לא נותן לי להתיז את‬
‫ראשך״‪ .‬המילים הפליאו את רבי יעקב‪ ,‬שלא דמיין לשמוע זאת‬
‫מפי מרצח שפל כזה‪ ,‬אולם למרבה פליאתו‪ ,‬נטל המרצח את החרב‬
‫שבידו‪ ,‬הפכה לצידה הקהה והעבירה על צוואריו של רבי יעקב‪,‬‬
‫מבלי לגרו ם לו להישחט‪ .‬בבעיטה אדירה שלחו הרוצח מלפניו‪,‬‬
‫כשהוא מוסיף ולועג לו‪ :‬״קום וברח לנפשך‪ ,‬כלב יהודי״! רבי יעקב‬
‫ניצל את ההזדמנות ונמלט חיש מהר‪ ,‬כשנפשו היתה לו לשלל‪.‬‬
‫לא הרחק משם‪ ,‬התחבאו כמה מתושבי העיר שצפו בחרדה‪ ,‬וזיהו‬
‫גם את חתנו הצעיר של רב העיר‪ .‬הם הספיקו לראות כיצד הרוצח‬
‫מעביר את החרב על צווארו של רבי יעקב הצעיר‪ .‬בטוחים היו כי‬
‫גורלו היה כגורלם של השבויים שלפניו‪ ,‬וביכו את גורלו המר של‬
‫האברך הצעיר לימים שנהרג על קידוש השם‪ .‬בנתיים‪ ,‬שרך רבי‬
‫יעקב את רגליו בחיפוש אחר מפלט מעמק הבכא‪ ,‬כשהוא ניזון‬
‫מפטריות שמצא ביערות‪ .‬באותה עת‪ ,‬הצליחו גם אותם פליטים‬
‫שצפו במחזות הנוראים להימלט מהמקום‪ ,‬והגיעו לחוף מבטחים‪.‬‬
‫כשפגשו את רבם הנערץ‪ ,‬רבי אפרים הכהן‪ ,‬סיפרו לו בצער את‬
‫גורלו המר של חתנו‪ ,‬והיתה בביתו תאניה ואניה‪ .‬על פי עדותם‪,‬‬
‫התיר רבי השיל מקרקא את אשתו העגונה של רבי יעקב‪ ,‬בתו של‬
‫רבי אפרים הכהן‪ ,‬אך היא מאנה לקבל את פסק הדין וטענה כי‬
‫ליבה אומר לה שבעלה הצעיר עדיין בחיים‪ .‬היו כמה שלעגו לה‬
‫וחשבו כי דעתה השתבשה עליה מרב צער‪ ,‬אולם לאחר חצי שנה‬
‫נדהמה העיר כולה‪' .‬ההרוג' הגיע ברגליו‪ ,‬וכולם שיפשפו את‬
‫עיניהם לראות את רבי יעקב ׳המת׳ מתהלך בריא ושלם‪ .‬לאחר‬
‫שרבי השיל שמע מפיו את תלאותיו‪ ,‬הפסיק להתיר את עגונות‬
‫הפרעות‪ ,‬לאחר שכמעט התיר אשת איש מן התורה‪.‬‬
‫לאחר אותו נס מו פלא‪ ,‬נולד לבני הזוג הבן צבי הירש‪ ,‬שהתפרסם‬
‫בספריו ו בכינויו ה״חכם צבי״‪ ,‬אחד מגדולי התורה המפורסמים‬
‫בדורו‪ ,‬שמחלציו יצאה משפחה ענפה בהם צדיקים רבים‪.‬‬
‫מחקר בדק‪ :‬האם ה"קנאקים" באצבעות מסוכנים?‬
‫כולנו מכירים את רעש ה"קנאק" הנגרם כתוצאה מפריכת האצבעות ‪-‬‬
‫בעבר עלו חששות מפני הסכנות האפשריות מהפעולה הזו‪ .‬מחקר חדש‬
‫חושף עוד טפח מהתופעה המסתורית הזו של גוף האדם‪ .‬הממצאים‬
‫פורסמו בכנס הרדיולוגיה האמריקני ‪.RSNA‬‬
‫החוקרים בדקו ‪ 64‬מבוגרים‪ ,‬בהם ‪ 27‬נשים ו‪ 11-‬גברים בגילאי ‪ 22‬עד ‪.41‬‬
‫כל אחד מהנבדקים עבר הדמיית אולטרסאונד בעודו מבצע את פעולת‬
‫ה"קנאק" בכל אחת מאצבעות הידיים‪ 14 .‬מתוך הנבדקים נהגו לבצע את‬
‫הפעולה באופן כרוני‪ ,‬בעוד שעבור עשרה מהם‪ ,‬זה היה הנסיון הראשון‪.‬‬
‫חלק מהנבדקים "הכרוניים" הודו שהם מבצעים את הפעולה גם ‪14‬‬
‫פעמים ביום במשך שנים ארוכות‪ .‬באמצעות מכשיר האולטרסאונד‪ ,‬ראו‬
‫החוקרים את המפרקים בעת פעולת ה"קנאק"‪ .‬שני רדיולוגים פענחו את‬
‫הממצאים שהראו כי הבזק אור אותו תיארו "כמו זיקוקי דינור‬
‫המתפוצצים בתוך המפרק"‪ ,‬מופיע במהלך הפעולה‪.‬‬
‫לדברי החוקרים‪ ,‬אותם הבזקי אור שנראים במפרקים בעת בדיקת‬
‫האולטרסאונד‪ ,‬הם עדות לשינויי לחץ דינמיים הקשורים לבועות גז‬
‫בתוך המפרק‪ .‬פריכת האצבעות בזמן ההבזק‪ ,‬לא גרמה לכל כאב‪,‬‬
‫נפיחות או מוגבלות בפעילות המפרק‪ ,‬וגם בדיקות האולטרסאונד הראו‬
‫כי אין כל שינויים במפרק כעדות לפגיעה בו‪ .‬באף אחד מהנבדקים גם‬
‫לא נמצאה הגבלה בגמישות המפרקים או הרקמות שסביבם‪.‬‬
‫הממצאים של החוקרים תומכים בהערכות קודמות על מה שמתחולל‬
‫במפרקי האצבעות‪ :‬הנקודה הזו בה שתי עצמות או יותר מתחברות‬
‫עטופה בקרום היוצר את השק שעוטף את המפרק‪ .‬הקרום הזה מפריש‬
‫נוזל הקרוי סינוביום‪ ,‬שמשמש לסיכה של המפרק‪ .‬נוזל הסינוביום‬
‫מכיל גזים שונים ובהם חנקן ופחמן דו חמצני‪.‬‬
‫על פי אחת התיאוריות‪ ,‬בעת כיפוף או מתיחה מהירים של‬
‫האצבעות‪ ,‬נמתחים גם קרומי המפרקים והגידים וכך משתנה‬
‫הלחץ באיזור‪ .‬שינוי לחץ גורם לשינויים בתצורת הגזים בנוזל‬
‫המפרק‪ :‬לפני הגזים היו מומסים בתוכו‪ ,‬אך כעת הם משתחררים‬
‫ממנו ויוצרים בועה המשתחררת ויוצרת את צליל הפצפוץ‪.‬‬
‫תיאוריה שנייה גורסת כי באיזור המפרק יש ואקום‪ .‬מתיחת‬
‫המפרק גורמת לתזוזה של גידים ופעירת מרווח במפרק המפחיתה‬
‫את מידת הלחץ באיזור‪ .‬הפחתה זו של לחץ גורמת לשאיבת גזים‬
‫בחזרה אל המפרק‪ ,‬מה שגורם לצליל ה"קנאק"‪.‬‬
‫ומה לגבי הנזק האפשרי? על פי הידוע כיום‪ ,‬פריכת המפרקים‬
‫אינם גורמים לכל נזק‪ ,‬וגם אינם מגבירים את הסיכון לרעד‪ ,‬או‬
‫לשחיקת המפרקים‪.‬‬
‫הכבשה השחורה ‪ /‬באדיבות ר' קובי לוי‬
‫"הרב לוי‪ ,‬אני אם לשישה ילדים הבכורה כיום בת ‪ ,24‬והקטן תינוק בן‬
‫שנה‪ .‬בשלושה בנים ושלוש בנות זיכה אותנו בורא עולם‪ .‬בעלי הוא נהג‬
‫שכיר של אוטובוס בחברה ציבורית‪ .‬מצבינו הכלכלי בהחלט סביר‪ .‬כאן‬
‫בדרום הדירות זולות יותר‪ ,‬ומי שמנהל משק בית בצורה חכמה ונבונה‪,‬‬
‫מסתדר ה יטב‪ .‬דיברנו על חינוך הילדים‪ .‬בעלי הוא אדם רגיש וטוב לב‬
‫מאין כמותו‪ ,‬ויש לנו שיתוף פעולה מצוין לגבי חינוך הבנים והבנות גם‬
‫הילדים טובים ונפלאים‪ ,‬חוץ‪ ...‬אינני יודעת באיזו מילה לבחור‪ ,‬האם‬
‫בכינוי הקלאסי‪ ,‬או שמא בכינוי אחר‪ ...‬אשאר עם הכינוי השגור‪ .‬חוץ‬
‫מ"הכבשה השח ורה"‪ .‬לא בכל בית יש "כבשה שחורה"‪ ,‬יש בתים‬
‫שהילדים כולם כבשים לבנות וזו כמובן ברכה מפוארת שראוי להשתבח‬
‫בה‪ .‬אצלינו בניהו בננו האמצעי בן ה‪ 22 -‬זכה בתואר הזה ללא פיקפוק‪.‬‬
‫אסור לומר על יוצא חלציך שהוא בלתי נסבל‪ ,‬זו כפיות טובה יש בכך‬
‫גם אפיקורסות מסויימת‪ ,‬ולא ההורים הם אלה שבוחרים מי יוולד‬
‫למעונם‪ .‬הרי שלושה שותפים לו לאדם‪ ,‬אבל הקב"ה הוא זה שנוטע‬
‫נשמה ויודע מדוע היא נשתלת באותו בית‪ ,‬בלב אותה משפחה‪,‬‬
‫חשבונתיו עלומים‪ .‬בניהו הוא ילד קשה‪ ,‬וזו מילה מאד אנמית כדי‬
‫להגדיר מה הוא עשה לנו‪ .‬במשך ‪ 22‬שנים מרט לנו את העצבים‪ ,‬זה‬
‫המינוח היותר נעים למשמע אוזן‪ ,‬לא למד כמו שצריך‪ ,‬הפך את הבית‪,‬‬
‫אגואיסט מושלם גרם לאי שקט לאחיותיו‪ ,‬פגע והעליב אותן‪ ...‬השתלט‬
‫על חפציהן‪ ,‬ולא נתן להן פינה אחת שלווה‪ .‬אחיו הקטנים ממנו‬
‫מסתובבים בבית מתוסכלים ועצבניים "בניהו לקח לי‪ ,‬בניהו הרביץ לי‪,‬‬
‫בניהו גנב לי‪ "...‬גיהנום ממש‪ .‬בעלי ואני אנשים שלווים למדי‪ ,‬והוא‬
‫בהחלט הצליח להוציא אותנו משלוותינו‪ .‬לא אסתיר‪ ,‬אנו בהחלט פגענו‬
‫בו במילים והענשנו אותו רבות על מעלליו‪ ,‬אך זה לא עזר‪ .‬לילה אחד‪,‬‬
‫עייפה ומתוסכלת מן החורבן שהוא ממיט עלינו‪ ,‬מאי השקט‪,‬‬
‫מהעצבנות שהוא שידר לכל עבר‪ ,‬הצעתי לבעלי הצעה‪ ,‬שבמחשבה‬
‫שניה נשמעת נוראה "אולי נשלח אותו לפנימיה‪ ,‬את "הכבשה השחורה"‬
‫שלנו‪ ,‬הילד הזה הורס את החינוך של אחיו ואחיותיו‪ .‬צריך לשים לזה‬
‫קץ עדיף להציל את החמישה מפניו‪."..‬‬
‫"אגב‪ ,‬מלמדיו בתלמוד תורה היו גם הם מברכים על כך שיגור בפנימיה‪.‬‬
‫בניהו הפך להם את השיעורים בהערותיו המרגיזות‪ ,‬ובתוקפנותו כלפי‬
‫חבריו "בעלי כמעט והסכים‪ ,‬אך לבסוף אמר שבלי דעת תורה לא‬
‫מוציאים ילד מן הבית‪ ,‬גם אם הוא הכבשה הכי שחורה שיש‪ .‬ילד זה לא‬
‫רהיט"‪ .‬הסכמתי וקבענו שניסע אחרי השבת הקרובה לבני ברק להיוועץ‬
‫באחד מגדולי הדור‪.‬‬
‫"אם הילד שלנו הוא "כבשה שחורה"‪ ,‬השבת היתה שחורה שבעתיים‪.‬‬
‫בליל שבת באמצע הסעודה התעלפתי פעמיים ובעלי הזמין אמבולנס‪.‬‬
‫חולשה נוראה תקפה אותי עם הקאות ורעידות‪ .‬כשהגעתי לחדר המיון‪,‬‬
‫הייתי מבוהלת ונפחדת‪ ,‬רועדת מאימה העלפון גרם לי לחיוורון בפנים‬
‫ולרעידות משונות‪ ,‬אף פעם לא חשתי כך‪ .‬לאחר סידרת בדיקות‬
‫שנמשכו מספר ימים לקחו אותי למחלקה ההיא‪ ,‬המחלקה הנוראה‪.‬‬
‫כשראיתי את השלט‪ ,‬התעלפתי‪ .‬כשהתעוררתי התחלתי להתפלל‬
‫שהלוואי והם טועים‪ ...‬אני אמא לשישה‪ ,‬ה' ישמור‪ ..‬שכנה‪ ,‬חברה טובה‬
‫שנילוותה אלי עודדה אותי‪ ,‬במלים חמות ומעודדות כל כך הייתי זקוקה‬
‫לליטוף המילולי הזה‪ .‬ביום ד' אחה"צ נכנסנו בעלי ואני לחדרו של ד"ר‬
‫אונטרמן שבישר את הנורא מכל שאפשר לשמוע‪" .‬זה פגע לך בכדוריות‬
‫הדם‪ ...‬אבל תתעודדי‪ ,‬יוצאים מזה‪."...‬‬
‫"אישפזו אותי להמשך בדיקות‪ ,‬ואז נתגלתה עוד בעיה רפואית חמורה‪,‬‬
‫שהוסיפה מכאוב על מכאוביי‪ ,‬והקטינה את סיכויי הריפוי‪...‬‬
‫"בעלי הודיע על הפסקת עבודתו‪ ,‬ולא עזב אותי לרגע‪ .‬הוא רזה באופן‬
‫מבהיל‪ ,‬ופניו שידרו מצוקה‪ .‬בנותי הגדולות הן עדינות מאד‪ ,‬בלשון‬
‫המעטה והבית לא תיפקד‪ .‬הקטנים בכו מגעגועים‪ ...‬שלושה חודשי‬
‫אישפוז נוראיים עברו עלי כולל שבועיים של מה שמכונה "מוות קליני"‪.‬‬
‫"ומי לקח את שרביט ההנהגה של הבית? "הכבשה השחורה"‪ .‬מה אגיד‬
‫לך ומה אספר‪ ,‬בנקודה שכולם קרסו והפכו להיות חסרי בטחון וצל של‬
‫עצמם‪ ,‬בניהו הפך לגיבור‪ .‬הוא השכים כל בוקר קנה לחם וחלב וגבינות‪,‬‬
‫הכין כריכים לאחיו ואחיותיו‪ ,‬סידר את המטבח שטף את הכלים‪ ,‬בערב‬
‫שבת הוא הוסיף נדבך נוסף של אחריות‪ ,‬ומעבר לקניות‪ ,‬ניצב על כיסא‬
‫ובישל בידיים אמונות‪ .‬בין לבין הוא למד מאחת השכנות את מלאכת‬
‫הכיבוס ובקיצור‪ ,‬בעוד אני מאושפזת לטיפולים נוספים מעבר‬
‫למחלה הנוראה‪ ,‬בניהו ניווט את ספינת הבית אל חוף מבטחים‪,‬‬
‫והשכנות מדווחות לי "לא יאומן‪ ,‬את חסרה מאד‪ ,‬אבל הילד שלך‬
‫הוא ממש אוצר‪ ,‬שראוי להתכבד בו"‪ ,‬מחיתי דמעות של אושר‪,‬‬
‫דמעות לא מאמינות‪.‬‬
‫"בשלב מסויים של האישפוז עשו בדיקות מֵ ח עצם לילדים כדי‬
‫למצוא התאמות ולהשתילו בגופי‪ .‬בניהו נמצא הכי מתאים‪ .‬בעלי‬
‫מספר שהילד רץ לבדיקות וכולו תפילה‪ ,‬שהוא יהיה זה שיזכה‬
‫שממנו יבוא המח עצם שיציל את אמא‪.‬‬
‫"לקחו ממנו מֵ ח עצם‪ ,‬ואחרי יום יומיים הוא חזר הביתה מאושש‬
‫ומלא מרץ‪ .‬המלמד שלו התקשר לבעלי לדווח "בניהו מתנהג‬
‫למופת‪ ,‬עם כל חוסר הנעימות שבמצב‪ ,‬הוא פשוט ילד חדש‪ ,‬לומד‪,‬‬
‫מנומס‪ ,‬ואחראי"‪.‬‬
‫"הרב לוי‪ ,‬שלוש שנים חלפו מהסיפור הזה‪ ,‬היום אני ברוך ה' אשה‬
‫בריאה וחזקה‪ ,‬ההשתלה בחסדי שמים הצליחה לאושש אותי‪,‬‬
‫הטיפולים היו עסק לרפואה ברצון אלוקים‪ ,‬ואחרי שלושה חודשים‬
‫של טיפולים קשים לשתי מחלות שונות‪ ,‬חזרתי הביתה‪.‬‬
‫"הבית היה עמוס זרים ושלטים מאירי עיניים "ברוכה הבאה אמא"‪,‬‬
‫"עד מאה ועשרים אמא"‪" ,‬אין כמו אמא בעולם"‪ ,‬הבית היה מלא‬
‫בבנות המשפחה הקרובות שכנות וחברות טובות‪ .‬שולחן הסלון היה‬
‫גדוש מאפים תופינים ושתיה בריאה ופני האירו מאושר‪ .‬נישקתי‬
‫את ילדיי החל מהבנות הגדולות ועבור לבנים הקטנים‪ .‬אבל איפה‬
‫בניהו? הוא‪ ,‬הגיבור האמיתי של הימים הנוראים הללו‪ ,‬הוא לא היה‬
‫שם‪ .‬כל כך רציתי לחבק ולנשק אותו‪ ,‬ולהודות לו על הכל‪ ,‬אבל‬
‫בניהו כאילו בלעה אותו האדמה‪.‬‬
‫"איפה בניהו שאלתי?" לבעלי לא היתה תשובה‪...‬‬
‫"לפתע נכנסה אשה צעירה לא מוכרת ובידה גיטרה‪ .‬היא ביקשה‬
‫בנימוס שהבנים ובעלי ילכו לבית השכנים והציגה את עצמה בשם‪.‬‬
‫במשך שעתיים שרה לנו‪ ,‬והצחיקה אותנו‪ ,‬והרגשתי שהיא מכניסה‬
‫לי חיות מרעננת המון זמן לא שרתי‪ ,‬לא צחקתי לא שמחתי‪ .‬אחרי‬
‫שעתיים היא קמה והלכה‪ ...‬לא הספקתי לשאול אותה מי היא‪.‬‬
‫השעה היתה כבר תשע בלילה‪ ,‬בניהו עדיין לא הגיע הביתה‪ .‬עייפות‬
‫ג דולה תקפה אותי וגם דאגה חילחלה בקרבי‪ ,‬מדוע בניהו לא בא‬
‫להקביל את פני‪..‬‬
‫"נכנסתי לחדר השינה‪ ,‬על הכרית היתה מונחת מעטפה "לאמא"‪,‬‬
‫אני מקריאה לך‪ ...‬כן‪ ,‬יש כמה שגיאות כתיב‪ ..‬לא נורא‪.‬‬
‫"אמא יקרה שלי שלום לך‪ ,‬אני נורא שמח שחזרת בריאה הביתה‪.‬‬
‫התפללתי המון שהניתוחים יצליחו‪ ,‬וברוך ה' הם הצליחו‪ ,‬רציתי‬
‫להגיד לך אמא‪ ,‬שרק אחרי שהלכת לבית החולים‪ ,‬הרגשתי כמה את‬
‫חסרה וחשובה לי‪ ...‬אני יודע שהיתי ילד רע וגרמתי לך הרבה צער‪.‬‬
‫כשחלית‪ ,‬חשבתי לעצמי אולי זה בגללי‪ ...‬אבל לא רק בגלל זה אמא‬
‫שלי‪ ,‬עזרתי בבית‪ .‬עזרתי כי כולם היו שבורים ובוכים‪ ,‬ואני‪ ,‬את‬
‫מכירה אותי אני "הכבשה השחורה" אני בוכה פחות‪ ,‬וכמו שהיה לי‬
‫יצר רע להרגיז ולעצבן‪ ,‬ניצלתי את הכוח הזה לעשות המון דברים‬
‫טובים בבית‪ ,‬בטח סיפרו לך‪ .‬אמא‪ ,‬סליחה על כל מה שהעצבתי‬
‫אותך‪ .‬את יודעת‪ ,‬האשה הזו הזמרת שניגנה לך‪ ,‬אני הזמנתי אותה‬
‫ושלמתי לה מהחסכונות שלי‪ ,‬אמרו לי שהיא אומנית שיודעת‬
‫לשמח נשים‪ ,‬ואני מאד רציתי שהיא תשמח גם אותך על כל העצב‬
‫שעשיתי לך‪ .‬אמא‪ ,‬עוד דבר אחד קטן‪ ,‬אם את סולחת לי‪ ..‬אז אל‬
‫תשלחו אותי לפנימיה‪ ,‬ברוכה הבאה‪ ,‬בניהו"‪.‬‬
‫"הילד‪ ,‬הרב לוי‪ ,‬שמע את השיחה ביני לבין בעלי ליבו נפל בקירבו‬
‫מעלבון‪ ,‬והמכתב מעיד על כך‪ ,‬כאלף עדים‪ .‬אבל הקב"ה מלך מלכי‬
‫המלכים‪ ,‬מנהיג את בריותיו עפ"י חשבונותיו העלומים‪ ,‬ודווקא‬
‫אותי הוא שלח "לפנימיה" זו המחלקה הנוראה‪ ...‬ועוד עניין קטן‬
‫כמה אנחנו ההורים צריכים להיזהר מלהדביק סטיגמות על ילדים‪,‬‬
‫כמה זהירות צריך מחריצת דין‪ ,‬כן‪ ,‬לפעמים "הכבשה השחורה"‬
‫מתגלה כדבר הכי לבן שיש בעולם‪ ,‬הלוא כן?"‪.‬‬
‫אמונה‬
‫יֵש הַּ ְרבֵ ה אֲ נ ִָשים ֶּשיֵש לָהֶּ ם מָ לֵא ֵשכֶּל בַּ תו ָרה‪ ,‬יו ְדעִ ים אֶּ ת הַּ תו ָרה י ָָשר‬
‫וְ הָ פּוך‪ ,‬אֲ בָ ל אֵ ין לָהֶּ ם אֱ מּונָה בַּ ה'‪ .‬אֵ יך אַּ ָתה יודֵ עַּ ? ִאם ָאדָ ם בָ א לִ ְשאל‬
‫אותו‪ :‬כְ בוד הָ ַּרב‪ ,‬יֵש לִ י חֲ נּות וַּאֲ נִ י לא מַּ צְ לִ יחַּ לְ ִה ְתפַּ ְרנֵס ִממֶּ ּנָה‪...‬‬
‫הַּ קונִ ים לא בָ ִאים‪ ...‬אומֵ ר לו הָ ַּרב‪ִ :‬ת ְסגר אֶּ ת הַּ חֲ נּות וְ ִתפְ ַּתח מַּ ֶּשהּו‬
‫ָאמרּו ֶּשאֵ ין עֲ ִשירּות וְ אֵ ין עֲ נִ יּות‬
‫ַאחֵ ר‪ ...‬לָמָ ה לִ ְסגר? הֲ ֵרי חֲ זַּ"ל הַּ ְקדו ִשים ְ‬
‫ִמן הָ אֻ מָ נּות‪" ,‬הֲ ֵרעו ִתי אֶּ ת מַּ עֲ ַּשי וְ ִקפַּ ְח ִתי אֶּ ת פַּ ְרנָסָ ִתי"‪ִ .‬אם הּוא אומֵ ר‬
‫ַּּנִראֶּ ה הּוא מֵ בִ ין ֶּשהַּ חֲ נּות ִהיא זאת ֶּש ְמבִ יָאה לְ ך‬
‫לְ ך לִ ְסגר אֶּ ת הַּ חֲ נּות כ ְ‬
‫אכֶּל‪ ,‬אֵ יך ָאמַּ ְרנּו בְ ֵשם ַּרבֵ נּו בְ חַּ יֵי ִמי זֶּה הַּ בוטֵ חַּ בַּ ה? לא מואֵ ס‪.‬‬
‫כְ ֶּשאַּ ָתה עו ֶּשה כַּעֲ צָ תו ֶּשיָעַּ ץ לְ ך‪ ,‬זֶּה אומֵ ר ֶּשֹּלא ִקבַּ לְ ָת אֶּ ת ְרצון ה'‪ִ .‬מי‬
‫אתן‪ ,‬אֵ ּלֶּה הֵ ם חֲ כ ִָמים אֲ פִ ּלּו בְ חָ כְ מַּ ת הַּ תו ָרה‪ ,‬אֲ בָ ל אֵ ין‬
‫יָעַּ ץ לְ ך? בַּ עֲ לֵי ָר ָ‬
‫אתן‪ ,‬וְ צָ ִריך לְ ִה ְת ַּרחֵ ק מֵ הֶּ ם‬
‫לָהֶּ ם אֱ מּונָה‪ .‬אֵ ּלּו הַּ חֲ כ ִָמים נִ ְק ָר ִאים בַּ עֲ לֵי ָר ָ‬
‫ּומ ְשכְ נו ָתם בְ כָל ִמינֵי ִה ְת ַּרחֲ קּות‪ .‬יֵש לו ֵשכֶּל הּוא ְמ ַּקיֵם אֶּ ת כָל הַּ ִמצְ וות‬
‫ִ‬
‫מּורה‪ ,‬אֲ בָ ל אֵ ין לו אֱ מּונָה‪ַּ .‬רע לְ ך? ִת ְתג ֵָרש! בא ַּקח גֵט! הּוא‬
‫ַּקּלָה כְ בַּ חֲ ָ‬
‫לא מַּ אֲ ִמין בַּ ה' ֶּשצָ ִריך לְ ַּקבֵ ל גַּם אֶּ ת הַּ סֵ בֶּ ל‪.‬‬
‫אתן כִ י הֶּ בֶּ ל פִ יהֶּ ם מַּ זִ יק‬
‫אומֵ ר הָ ַּרב וְ ִהזְ ִהירּו חֲ זַּ"ל לְ ִה ְת ַּרחֵ ק ִמבַּ עֲ לֵי ָר ָ‬
‫ְמאד לָָאדָ ם‪ִ .‬אם ַּרק ְתדַּ בֵ ר אַּ ָתה ִת ָּנזֵק‪ .‬מֶּ ה חָ סֵ ר לו? אֶּ ת הַּ ּלֵב ֶּשל‬
‫הַּ תו ָרה‪ .‬הּוא לא מֵ בִ ין מַּ ה זאת אֱ מּונָה‪ .‬לִ פְ עָ ִמים אַּ ָתה רואֶּ ה ָאדָ ם אֵ יך‬
‫הּוא ִמ ְתנַּהֵ ג בְ כָל ִמינֵי מַּ צָ בִ ים‪ .‬כַּאֲ ֶּשר לא ִמ ְתמַּ ּלְ ִאים הָ ְרצונות ֶּשּלו הּוא‬
‫יח‬
‫בּורי ֶּשאֵ ין לו ֵר ַּ‬
‫מּומיּות ֶּשמַּ ְת ִאימות לְ עַּ ְס ָקן צִ ִ‬
‫ִמ ְתנַּהֵ ג בְ כָל ִמינֵי סּוגֵי עַּ ְר ִ‬
‫ֶּשל תו ָרה‪.‬‬
‫יטבְ ך‬
‫ָאדָ ם ֶּשמַּ אֲ ִמין בַּ ה' יודֵ עַּ ֶּשמַּ ה ֶּשה' עו ֶּשה לו זֶּה לְ טובָ ה‪" ,‬לְ הֵ ִ‬
‫יתך"‪ָ ,‬אז ִת ְתנַּהֵ ג ַאחֶּ ֶּרת‪ .‬כָל מַּ ה ֶּשבָ ָרא ה' אֶּ ת הָ עולָם הּוא לְ מַּ עַּ ן‬
‫בְ ַאחֲ ִר ֶּ‬
‫לְ מַּ טָ ָרה ַאחַּ ת‪ ,‬לֶּאֱ מּונָה‪ ,‬לְ עולָם ה' לא י ְַּס ִתיר אֶּ ת הָ אֱ מּונָה וְ לא ְי ַּג ֶּּלה‬
‫או ָתּה ֶּשי ְִראּו או ָתּה ָת ִמיד בַּ בְ ִח ָירה ֶּשּלְ ך לְ הַּ אֲ ִמין בִ י או לא לְ הַּ אֲ ִמין בִ י‪.‬‬
‫"וְ ה' פָ ַּקד אֶּ ת ָש ָרה"‪ ,‬כָל הָ עֲ ָקרות נִ פְ ְקדּו עִ מָ ּה‪ ,‬לָמָ ה? כְ דֵ י ֶּש ַּתאֲ ִמין ֶּשכָל‬
‫הָ עולָם הַּ זֶּה בָ נּוי עַּ ל דָ בָ ר אֶּ חָ ד‪"ְ ,‬רעֵ ה אֱ מּונָה"‪ִ .‬אם ל ַָּק ְח ִתי לְ ך אֶּ ת‬
‫הַּ בְ ִח ָירה בָ אֱ מּונָה לא ָשוֶּ ה לִ י כָל הָ עולָם‪ .‬אֲ פִ ּלּו ִאם ְת ַּקיֵם ִמצְ וות‬
‫וְ ַּתעֲ ֶּשה הַּ כל‪ִ ,‬אם אֵ ין לְ ך אֱ מּונָה לא ָשוֶּ ה לִ י עולָם‪.‬‬
‫וְ כֵן מַּ ְמ ִשיך הָ ַּרב וְ כותֵ ב‪ :‬וְ הָ עִ ָקר הִ יא הָ אֱ מּונָה וְ צָ ִריך כָל אֶּ חָ ד לְ חַּ פֵ ש‬
‫אֶּ ת עַּ צְ מו ִאם אֱ מּונָתו ְשל ֵָמה ּולְ ַּחזֵק אֶּ ת עַּ צְ מו בֶּ אֱ מּונָה ָת ִמיד‪ ,‬כִ י פְ גַּם‬
‫הָ אֱ מּו ָנ ה בָ ִאים מַּ כות מֻ פְ לָאות ֶּשאֵ ין מועִ יל לָהֶּ ם לא ְרפּואות לא‬
‫ְתפִ ּלָה וְ לא זְכּות ָאבות‪ָ .‬אדָ ם ֶּשיֵש לו פְ גָם בָ אֱ מּונָה זֶּה מֵ בִ יא מַּ כות‬
‫מֻ פְ לָאות ֶּשֹּלא ְתפִ ּלות יַּעַּ זְרּו לו‪ ,‬לא זְכּות ָאבות וְ גַּם לא עֲ ָשבִ ים‬
‫ּותרּופות‪ ,‬הּוא ִמ ְסכֵן‪ .‬מַּ ה זֶּה "פְ גַּם אֱ מּונָה"? ָאדָ ם ֶּשֹּלא מּוכָן לְ ַּקבֵ ל‬
‫ְ‬
‫אֶּ ת מַּ ה ֶּשה' עו ֶּשה‪ ,‬הּוא כועֵ ס הּוא ִמ ְת ַּקצֵ ף‪ ,‬הּוא ְמרֻ גָז‪ ,‬הּוא לא ָשמֵ ַּח‪.‬‬
‫גַּם ְתפִ ּלָה ֶּש ִת ְתפַּ ּלֵל עַּ כְ ָשיו לא ַּתעֲ זר לְ ך‪ ,‬כִ י זֶּה פְ גָם ֶּשאֵ ין לו ִתקּון‪.‬‬
‫ָלכֵן או מֵ ר הָ ַּרב אַּ ָתה חַּ יָב לְ חַּ פֵ ש בְ חַּ ְד ֵרי לִ בְ ך‪ַּ ,‬קח זְכּוכִ ית מַּ גְדֶּ לֶּ ת‬
‫ימטֶּ ר‪ ,‬אֵ יפה אֵ ין אֱ מּונָה וְ ָשם‬
‫וְ ִתבְ דק אֶּ ת הַּ ּלֵב ֶּשּלְ ך ִמילִ ימֶּ ֶּטר ַאחַּ ר ִמילִ ֶּ‬
‫ְת ַּת ְחזֵק אֶּ ת הָ אֱ מּונָה בְ הַּ ֵשם‪ ,‬עַּ ד ֶּשכָל הַּ ּלֵב ֶּשּלְ ך י ְִהיֶּה חֲ ִתיכָ ה ֶּשל‬
‫אֱ מּונָה‪.‬‬
‫וְ אומֵ ר הָ ַּרב‪ :‬וְ גַּם אֵ ין מועִ יל לַּחולֶּה קול צְ עָ קות ּוגְ נִ יחות‪ ,‬כִ י לִ ְפעָ ִמים‬
‫מועִ יל לַּחו ֶּלה לא הַּ קולות ֶּש ְמ ַּרחֲ ִמים עָ לָיו עַּ ל יְדֵ י זֶּה אֲ בָ ל עַּ ל יְדֵ י‬
‫נִמנָעִ ים ִממֶּ ּנּו‪ ,‬יִצְ עַּ ק ‪ -‬וְ לא ַּיעֲזר לו‪,‬‬
‫נְ פִ ילַּת אֱ מּונָה גַּם אֵ ּלּו הַּ קולות ְ‬
‫יקה עוז ֶֶּּרת‪ ,‬לָמָ ה‬
‫ַאנְטיבְ יו ִט ָ‬
‫ִ‬
‫הַּ ְתרּופָ ה גַּם ִהיא לא ַּת ְשפִ יעַּ עָ לָיו‪ .‬לְ ֻכּלָם‬
‫לִ י ִהיא לא עוז ֶֶּּרת? אֵ יזֶּה הֶּ ְסבֵ ר יָפֶּ ה נותֵ ן הָ ַּרב‪ :‬הֲ ֵרי כָל הָ ְרפּואות‬
‫עֲשבִ ים‪ ,‬הָ עֲ ָשבִ ים גְדֵ לִ ים עַּ ל יְדֵ י הַּ ג ֶֶּּשם‪ ,‬הַּ ג ֶֶּּשם מַּ גִ יעַּ עַּ ל יְדֵ י‬
‫ְתלּויִים בָ ָ‬
‫בַּ עֲ לֵי אֲ מָ נָה‪ ,‬בִ זְכּות אֲ נ ִָשים מַּ אֲ ִמינִ ים יו ֵרד ג ֶֶּּשם‪ ,‬כְ מו ֶּשכָתּוב "זו ֵרעַּ‬
‫צְ דָ קות מַּ צְ ִמיחַּ יְשּועות"‪ ,‬סֵ דֶּ ר ָזְרעִ ים הּוא סֵ דֶּ ר אֱ מּונות‪ָ ,‬אדָ ם זו ֵרעַּ‬
‫מַּ אֲ ִמין בַּ ה' ֶּשיִתֵ ן ג ֶֶּּשם‪ִ ,‬אם הּוא לא מֵ הַּ מַּ אֲ ִמינִ ים פֵ רּושו ֶּשהּוא לא חַּ י‬
‫אֶּ ת הָ אֱ מּונָה‪ָ ,‬אז הָ עֵ ֶּשב אותו לא יָכול לְ ָש ֵרת אותו‪ָ ,‬לכֵן‬
‫יקה לא יְכולָה לַּעֲ זר לו‪ .‬מַּ ה הּוא צָ ִריך לַּעֲ שות? לא ל ַָּקחַּ ת‬
‫ַאנְטיבְ יו ִט ָ‬
‫הָ ִ‬
‫יקה יותֵ ר חֲ ז ָָקה אֶּ ּלָא לְ ִה ְתחַּ זֵק בָ אֱ מּו ָנה‪.‬‬
‫ַאנְטיבְ יו ִט ָ‬
‫ִ‬
‫ָאדָ ם ֶּשּנָשּוי לְ ִא ָשה ָק ָשה‪ ,‬עָ לָיו לְ הָ בִ ין ֶּשזֶּה הַּ ִתקּון ֶּשּלו וְ עִ ם זֶּה הּוא‬
‫צָ ִריך לִ ְחיות‪ .‬לָמָ ה? כִ י זֶּה הַּ ִתקּון ֶּשל הַּ ּנְ ָשמָ ה ֶּשּלו‪ .‬יֵש לו ֶּילֶּד חולֵה‬
‫נֶּפֶּ ש וְ צָ ִריך לְ טַּ פֵ ל בו‪ ,‬לא כועֵ ס עָ לָיו לא מַּ כֶּה אותו‪ ,‬זֶּה מַּ ה ֶּשיֵש וְ עִ ם‬
‫זֶּה אֲ נִ י אֶּ עֱבד אֶּ ת הַּ ֵשם‪ .‬חֲ נּות לא טובָ ה? זֶּה מַּ ה ֶּשה' ָרצָ ה‪ִ ,‬ת ְתחַּ זֵק‬
‫בָ אֱ מּונָה! זֶּה ְרצון ה'‪.‬‬
‫חידת א‪ .‬ב מפרשת משפטים‬
‫א‬
‫ב‬
‫ג‬
‫ד‬
‫ה‬
‫ו‬
‫ז‬
‫ח‬
‫ט‬
‫י‬
‫כ‬
‫ל‬
‫מ‬
‫נ‬
‫ס‬
‫ע‬
‫פ‬
‫צ‬
‫ק‬
‫ר‬
‫ש‬
‫ת‬
‫‬‫‬‫‬‫‬‫‬‫‬‫‬‫‬‫‬‫‬‫‬‫‬‫‬‫‬‫‬‫‬‫‬‫‬‫‬‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫אסור לענות אותה‬
‫אם חופרים אותו חייבים אח"כ לכסות‬
‫אסור ללחוץ אותו‬
‫ממנו צריך להתרחק‬
‫עבד עברי שרוצה להישאר יותר משש שנים ישאר עד‪...‬‬
‫תוספת על מה שנאמר קודם (עפ"י רש"י)‬
‫צריכים להיראות ‪ 1‬פעמים בשנה‬
‫אדם שגנב שור צריך לשלם לבעל השור פי‪...‬‬
‫מי שגנב שור אין הבדל אם מכר אותו או‪...‬‬
‫ההפטרה מספר‪...‬‬
‫מעמי הארץ‬
‫באיזה מחנה ה"מקום אשר ינוס שמה"? (עפ"י רשי)‬
‫אסור לחיות אותה=עפ"י רש"י בית דין צריך להורגה‪ ,‬מי זאת?‬
‫"כל אשר דיבר ה'______"‬
‫בחמש כאלו פודים את הבכור‬
‫כיסה את ההר‬
‫נהר בגבול הארץ המובטחת‬
‫גרשה את החיוי‪ ,‬הכנעני והחיתי‬
‫החג שבו מביאים ביכורים‬
‫שלוש פעמים בשנה חוגגים את ה‪...‬‬
‫כמה שנים עובד עבד עברי?‬
‫שש שנים אוספים אותה‬
‫חידת השבוע לפרשת משפטים‬
‫חפשו מילה בת ‪ 1‬אותיות מהפרשת המסתתרת כאן‬
‫כל שורה בחידה רומזת להקשר אחר של המילה‬
‫מהעץ הוא תלש‬
‫מקל עבה ולא חלש‬
‫ההם צעקו והריעו‬
‫וקול קללה השמיעו‬
‫השבוע בת"ת נערך סיור ע"י פיקוח‬
‫של משרד החינוך עם המפקח‬
‫הדגול הרב חביב חודדה הי"ו‪.‬‬
‫המפקח נכנס לכיתות‬
‫ובחן תלמידים‪,‬‬
‫ההתרשמות הייתה מיוחדת‪,‬‬
‫וזאת בנוסף למצגת הנפלאה‪.‬‬
‫בסיום אצל מורנו‬
‫שיבח המפקח את הת"ת‬
‫וההשקעה המרובה הניכרת על‬
‫התלמידים‪.‬‬
‫דברים מעניינים על חוש הטעם‬
‫לטעמים שמתגלגלים לנו על הלשון יש מקורות מסתוריים הרבה יותר‪,‬‬
‫חלקם קשורים דווקא בחוש הריח‪ ,‬חלקם בזיכרונות הילדות שלנו‬
‫וחלקם עוד מהיותנו עוברים בכלל‪ .‬כמה דברים שלא ידעתם על האופן‬
‫שבו אנו חשים בטעמים‪.‬‬
‫‪ .2‬אנחנו אוהבים את מה שאמא אכלה ‪ -‬האוכל שהאמא אוכלת עובר‬
‫למי השפיר וגורם לתינוק לחבב את הטעמים‪ ,‬כיוון שהוא יכול להבחין‬
‫בהם ולזכור אותם לאחר הלידה‪ .‬דבר דומה קורה בעת ההנקה‪ .‬ככל‬
‫שהתינוק מתחיל להיחשף למזון מוצק‪ ,‬הוא מגלה העדפה לטעמים‬
‫שחווה עוד בהיותו ברחם‪.‬‬
‫העובדה הזאת נכונה לגבי טעמו של מיץ גזר‪ ,‬למשל‪ ,‬ולא למלח‪ ,‬כי‬
‫כמות המלח שהאם צורכת לא משפיעה על מליחות מי השפיר או החלב‬
‫בהנקה‪ .‬למעשה‪ ,‬רכיב הריח של הטעם הוא שמועבר מהאם לעובר או‬
‫התינוק‪ .‬האם יכולה להגביר את נטייתו של הילד לאהוב מזונות בריאים‬
‫כמו ירקות על ידי כך שתאכל בעצמה כאלה בזמן ההריון וההנקה‪.‬‬
‫הניסיון שלנו משפיע על העדפות הטעם שאנו מגלים‪ ,‬כך שאם‬
‫אהבנו אוכל מלוח בעבר נרצה כמובן לצרוך ממנו עוד בעתיד‪ ,‬ואם‬
‫כולם סביבנו יעברו לדיאטה דלת‪-‬נתרן‪ ,‬גם אנחנו נלמד בסופו של‬
‫דבר להשתוקק פחות למלח‪.‬‬
‫‪" .1‬מפת הלשון" לא באמת מדויקת ‪ -‬בציורים הנפוצים של הלשון‬
‫מסומנות בקדמתה הנקודות ה"מתוקות"‪ ,‬בצדדים הנקודות‬
‫ה"מלוחות" ומאחור האזור ה"מר"‪ .‬האזורים האלה אכן מעט יותר‬
‫רגישים לטעמים השונים‪ ,‬אבל במציאות אין חלוקה ברורה‬
‫ומוגדרת בין הטעמים השונים שהלשון יכולה לחוש‪ ,‬ויש קולטני‬
‫טעם גם באחורי הגרון‪.‬‬
‫‪ .1‬האף חש בטעמים ‪ -‬הרבה ממה שנתפס בעינינו כ"טעם" הוא‬
‫למעשה ריח‪ .‬ניחוחות של האוכל העולה מהפה עוברות לאחורי‬
‫הגרון ומשם לאף‪ ,‬שמעניק לכם חוויית טעם מלאה‪ .‬כאשר חוסמים‬
‫וסותמים את החלק הקדמי של האף‪ ,‬זה כמו לסגור פתח של צינור‬
‫ולמנוע מהמים לצאת דרכו‪.‬‬
‫‪ .6‬הריח מעורר נוסטלגיה ‪ -‬לאנשים רבים יש זיכרונות חזקים‬
‫מטעמים מסוימים מילדותם‪ .‬חוויה של הטעמים הללו שוב‪ ,‬כאשר‬
‫הם בוגרים‪ ,‬עשויה להעלות בדמיונם תמונות ברורות משנות‬
‫נערותם‪ ,‬זאת משום שחוש הריח הוא כנראה החוש הקדום ביותר‬
‫שלנו‪ ,‬והקשר האנטומי בין הריח לרגשות שלנו חזק יותר מאשר‬
‫לחושים אחרים‪ .‬עם זאת‪ ,‬לא נעשה עדיין מחקר העוסק בתופעה‬
‫הזאת‪ ,‬כיוון שהיא ייחודית מאוד ומשתנה מאדם לאדם‪.‬‬
‫בשבת‪:‬‬
‫בחול‪:‬‬
‫תפילות‬
‫שחרית הנץ החמה ‪( 47:64‬כ‪ 67-‬דקות קודם הנץ החמה)‬
‫‪47:44‬‬
‫שחרית מנין ב'‬
‫‪42:27‬‬
‫שחרית מנין ג'‬
‫‪( 27:47‬כ‪ 14-‬דק' קודם שקיעה)‬
‫מנחה‬
‫סמוך למנחה‬
‫ערבית מנין א'‬
‫בתום השיעור המרכזי‬
‫ערבית מנין ב'‬
‫שיעורים‬
‫בימים א – ה בשעה ‪ , 21:14‬גמרא – לאחר השיעור המרכזי‬
‫יום ראשון‬
‫יום שני‬
‫יום שלישי‬
‫יום רביעי‬
‫יום חמישי‬
‫עין יעקב ‪ -‬עיון באגדות חז"ל‬
‫חובת הלבבות‬
‫הלכה ‪ /‬ענייני דיומא‬
‫מסילת ישרים לרבנו הרמח"ל‬
‫הלכות שבת‬
‫פעילות לנשים‬
‫יום שלישי ‪ 14:14‬שיעור לנשים‪ ,‬הר' עטיה‬
‫תפילות ושיעורים‬
‫‪( 24:74‬כ‪ 14-‬דק' לפני שקיעה)‬
‫מנחה ערב שבת‬
‫שחרית עם הנץ החמה ‪( 47:14‬כשעה קודם הנץ החמה)‬
‫‪ 14( 47:44‬דק' לפני תפילת שחרית)‬
‫שיעור בהלכות נידה‬
‫‪47:14‬‬
‫שחרית מנין ראשי‬
‫‪( 21:14‬אליהו קורן ‪ ,1‬משפחת פרג'יאן)‬
‫תהילים לבנים‬
‫‪26:44‬‬
‫מנחה מנין א'‬
‫‪26:14‬‬
‫שיעור מוסר‬
‫‪( 27:27‬בתום השיעור)‬
‫מנחה מנין ב'‬
‫‪( 27:17‬כ‪ 14-‬דק' קודם צאת שבת)‬
‫שיעור הלכה‬
‫‪( 27:77‬עם צאת השבת)‬
‫ערבית של מוצ"ש‬
‫‪( 22:27‬לאחר ערבית של מוצ"ש)‬
‫אבות ובנים‬
‫שיעור הלכה בשר וחלב ‪14:44‬‬
‫פעילות לנשים בשבת‬
‫תהילים לבנות‬
‫שיעור לנשים‬
‫‪( 21:44‬הרב מן ההר ‪ ,26/1‬משפחת בן אלי)‬
‫‪ 21:44‬עד ‪ 21:67‬מפי מו"ר שליט"א‬
‫שיעורים קבועים נוספים מפי מו"ר הרב שליט"א בירושלים והסביבה!‬
‫יום ראשון ‪ 12:44‬ביה"כ "יוסף חי"‪ ,‬רחוב מניה שוחט‪ ,‬פסגת זאב‬
‫יום רביעי ‪ 22:44‬ביה"כ "בורכוב"‪ ,‬רחוב פישל ירושלים‬
‫‪27:14‬‬
‫יום שני‬
‫יום חמישי ‪12:44‬‬
‫לזיכוי הרבים‪ ,‬להצלחה‪ ,‬לרפואה ולעילוי נשמת‪.‬‬
‫דניאל בן‪-‬ציון בטל' ‪.050-4886366‬‬
‫ביה"כ "מוסיוף"‪ ,‬רחוב יואל ירושלים‬
‫מעלה אדומים רחוב אבני החושן‬
‫תלמוד תורה‬
‫גן בנים ‪3-4‬‬
‫מכינה א' – מכינה ב'‬
‫כיתות א' – ח'‬
‫בית הספר ‪ -‬בית יעקב‬
‫גן בנות ‪3-4‬‬
‫גן בנות ‪4-6‬‬
‫גן חובה ‪ -‬כיתות א' – ח'‬
‫שיעורי מורנו הרב בשבוע האחרון בבית דגן ובבני ברק‬
‫העלון מוקדש לעילוי נשמתו הטהורה של מרן שר התורה ופוסק הדור‪ ,‬מורנו ורבנו מרן הגאון רבי עובדיה יוסף זצוק"ל‪ ,‬שזכותו הגדולה תגן עלינו‬
‫‪ ,‬דוד בן שמחה וב"ב‪ ,‬משפחת מזרחי‪ ,‬יחזקאל מאיר בן שרה‪ ,‬דליה בת נעמי‪ ,‬אייל מזרחי‬
‫להצלחת‪:‬‬
‫לרפואת‪ :‬חיים מרדכי בן נטע‬
‫זיווג הגון‪ :‬אור בן דליה‬