אוסטאוארטריטיס וספורט מאת :ד"ר אהובית טלמור – בוס המרפאה לבריאות וספורט אוסטאוארטריטיס ( osteoarthiritisבקיצור ,)OAדלקת מפרקים ניוונית :צבר של מחלות שהתוצאה הסופית היא פגיעה מבנית או תפקודית במפרק אחד או כמה( .תמונות מ ADAMבסוף הדף). OAהיא מחלת המפרקים הכי שכיחה .המחלה מהווה עומס עצום על החברה בשל הסבל הרב שנגרם לאנשים והשימוש הרב במשאבי הבריאות .כיום תופסים את המחלה לא כמחלה נרכשת אלא כתהליך התפתחותי .המפרקים השכיחים המעורבים במחלה הם (חוליות הצוואר ,ירכיים ,ברכיים ,ובסיס האגודל) ,בעיקר המפרקים הקשורים לעומס גדול ונשיאת משקל .בתהליך המחלה ניתן לתאר 3שלבים :א .בתחילה תהליך טראומתי או מפרק רגיש במיוחד .ב .תהליך ביוכימי בתגובה לתהליך ביומכאני .ג .ביטוי קליני שיכול להיות שונה בין אנשים שונים כתלות בגיל מין ומשקל האדם .למרות ששמים דגש על התהליך בסחוס מדובר בתהליך דלקתי של כל המפרק כולוOA . פוגעת בכל המפרק כולל השרירים ליד ,העצמות ,הרצועות ,רקמות המפרק (כגון הסחוס והסינוביה) וקופסית המפרק (קפסולה) .יש איבוד משמעותי של הסחוס ולכן הגוף עושה נסיונות לתיקון הנזק בעזרת העצם שמתקשה ויוצרת מבנה בצורת כיסים עד יצירה של זיזי עצם במפרקים. אין התאמה בין הכאב וההרס המבני (כפי שרואים בצילומי הרנטגן) .אך לפי MRIאיזור הכאב תואם לאזור של בצקת בעצם הנראת היטב ב ,MRIורמת הכאב תואמת לדרגה של ההיפרטרופיה הסינוביאלית .המשמעות היא שניתן לראות מקרים רבים של מפרקים שנראים מאו ד גרוע ברנטגן אך בעצם האדם יכול להיות כמעט חופשי מכאב ולעומת זאת מקרים של OAשלא נראים משמעותיים בצלום ויגרמו לכאב רב. גורמי סיכון להתפתחות של OA כלליים – גנטים ,גיל ביומכאנים -השמנה ,טראומה או יישור חלקי המפרק. רוב המחקרים נעשים בין התמונה הקלינית (התלונות) בהתאמה לממצאים בצילום. תעסוקה – עבודות הכרוכות בהרמת משאות בעיקר עם כפיפת ברכיים וכריעת ברכיים קשורות בסיכון גבוה לפתח OAשל ברכיים וירכיים .קיימת החמרה משמעותית בסיכון לפתח OAבאנשים בעלי השמנת יתר. דוגמא להתפתחות של OAבמפרקים קטנים קיימת בקרב עובדי טקסטיל במפרקי האצבעות. פציעה באחד המפרקים – מדובר בגורם חשוב מאוד .יש עליה משמעותית של תחלואה ב ( OAפי 2ומעלה) באנשים שעברו פציעה .הדבר נכון הן לגבי מפרק הברך והן לגבי מפרק הירך .לאחר פציעה עם קרע ב ACL (רצועה צולבת קדמית בברך) או קרע במניסקוס שעברו תיקון כירורגי יש עליה עד פי 01בסכנה לחלות ב OAבברך הפגועה ואילו רק פגיעה במניסקוס ללא פגיעה ב ACLהעלתה את הסיכון בפי .2בפגיעה משולבת הסיכון עולה אף יותר. קיים מידע על שיעור הפציעות בקרב מתאמנים במקצועות ספורט שונים ,לדוגמא :שעור הפציעה בקרב שחקני כדורגל מקצוענים באנגליה הוא 5.8ל 0111שעות משחק ,יותר במשחקים מאשר באימונים. קשר לספורט נהוג היום לחלק את ההשפעה של הספורט על OAלשתי קבוצות :אלו העוסקים בספורט ברמה גבוהה ,כולל ספורטאים ברמה העילית ואלו העוסקים בספורט ברמת מעורבות קלה עד בינונית כולל ספורט חובבני. השתתפות בספורט ברמה גבוהה הוכח כי קיים קשר חזק בין השתתפות בספורט עילית ועליה בסיכוי ללקות ב .OAהסיכוי עולה ככל שיש עליה ברמת הסיכון באותו ענף ספורט .הסיכוי עולה בענפי ספורט אינטנסיבים עם כוחות התנגשות חזקים דרך המפרקים וכמובן כאשר קיימת סכנה מוגברת לפציעה .רואים מקרים בעיקר לכן בשחקני כדורגל ,מרימי משקולות ופחות באצנים למרחקים ארוכים .בכדורגלנים הדבר נגרם בשל פציעות ובמרימי משקולות בשל ה BMI -הגבוה .לגבי אצנים יתכן כי קיים קשר למרחקי הריצה ומהירות הריצה אם כי במחקרים רבים לאצנים למרחקים ארוכים ואפילו רצי מרתון לא היתה שכיחות מוגברת לפתח OAבברך לעומת אוכלוסיית ביקורת שאינה מתאמנת. השתתפות בספורט ברמות בינוניות וקלות למורות להתעמלות לא היתה שכיחות גבוהה יותר של OAמאשר באוכלוסיה הכללית ובמחקרים שונים נמצאה אפילו ירידה בשכיחות. מחקרים על ספורט חובבני הצביעו בחלקם על היארעות גבוהה יותר של OAבברכיים אך לא של החמרתו .נמצא מאידך במחקרים שנעשו על גברים ונשים שעסקו בספורט כי ככל שהפעילות היתה ממושכת ליותר שעות היתה עלייה בסכנה לפתח OAשל ירך וברך עד כדי ניתוח .עליה נוספת בסיכון ,עד כפי ,2נצפתה במקרים של עבודה פיזית עם עומס על מפרקים. המסקנה העיקרית ממחקרים שבדקו את הקשר בין עומס לברך לתחלואה ב OAהיתה כי גורם הסיכון החזק היחיד הקשור להופעה של OAשל ברך ומדווח היה פציעת ברך קודמת ,כאשר היא עצמה יכולה להיות קשורה לספורט. מכניזם הקשר בין ספורט ל OA יתכן ומדובר על רמודלינג (שיפוץ ,עיצוב מחדש) של העצם עם אוסטאופיטים (זיזי עצם) .בבדיקה של רצי מרתון רק לאחד מהם עם עדות קודמת לפציעה היו שינויים דגנרטיבים (ניווניים) 5שבועות אחרי ריצה. כמובן שיש לראות את היתרונות של הספורט מבחינה בריאותית הארכת חיים ושימוש פחות בשירותים הרפואיים סיכום: ניתן להסיק מהספרות כי יש עליה בסיכון לפתח OAבגפיים תחתונות בספורט מגע עם תחרותיות חוזרת .יש פחות ברצים חובבנים .היתרון הבריאותי המושג מאימונים חייב להילקח בחשבון .ויש לקחת בחשבון את סוג הספורט, אינטסיביות האימונים נוכחות פגיעה קודמת BMI ,ותעסוקה. טיפול ותרגול ל OA פעילות גופנית עוזרת לשלוט על הכאב ותסמינים נוספים של OAומאפשרת לנו לחיות חיים יותר בריאים ויותר אנרגתיים .פעילות גופנית היא חלק חשוב מהטיפול ב .OAתרגול נכון יכול לעזור למפרק והאימון לתת כוח לשמירה על תפקוד וארח חיים מספק ומהנה. פעילות גופנית אירובית – שוברת את מעגל הכאב ,הנוקשות וחוסר התנועתיות שמובילה לנכות ,כגון :שחיה, הליכה ורכיבה על אופני כושר .יש להתחיל בפעילות מעט ולאט. ירידה במשקל – משפרת את התנועתיות וגורמת לשיפור בכאב ,פחות עומס על המפרק ומונע החמרה של המחלה. חיזוק שרירים וגמישות מפרקים – עוזר לשמירה על טווח תנועה ,משפר תפקוד ,מוריד כאב ונוקשות ומונע נזק נוסף. נקיטת זהירות: יש לערוך חמום לפני מתיחות ותרגילי כוח (הליכה למשל ואירובי קל). ניתן לקחת משכך כאבים לפני פעילות להגברת הפעילות על המפרק. הנחה של קרח אחרי אימון יכול להוריד כאב. אם הכאב משמעותי יש להשהות פעילות ולשנות תכנית אימונים. מקורות Update on osteoarthritis part 1: current concepts and the relation to exercise – review. P.G Conaghan. Br J Sports Med 2002;36:330-333© 2002 British Journal of Sports Medicine Exercise for Osteoarthritis Nicholas A.THE PHYSICIAN AND SPORTSMEDICINE .25; 7:1997.
© Copyright 2024