‫בס"ד‬
‫פרשת תרומה‬
‫גליון מס' ‪( 891‬שנה חמישית)‪ ,‬ג' אדר א תשע"ו‬
‫"דַּ בֵּר אֶ ל בְּ נֵּי י ְִּש ָראֵּ ל‪ ,‬וְּ ְּיִקחּו לִי ְּתרּומָ ה‪ ...‬וְּ עָ שּו לִי ִמ ְּק ָדׁש וְּ ָׁש ַּכנ ְִּתי‬
‫בְּ תוֹכָם" – אמרו רבותינו‪ ,‬אמר הקב"ה לישראל מכרתי לכם תורתי‬
‫כביכול נמכרתי עמה‪ ,‬לאחר שנתתי לכם את תורתי‪ ,‬אני ומלכותי גם‬
‫כן נתונים לכם לומדי התורה‪ ,‬ומשל למלך שהייתה לו בת יחידה‪ ,‬ובא‬
‫אחד מן הנסיכים ונשאה ובקש לילך לו אל ארצו וליטול את אשתו‬
‫עמו‪ ,‬אמר לו המלך‪' ,‬בתי שנתתי לך יחידה היא‪ ,‬לפרוש ממנה איני‬
‫יכול‪ ,‬לומר לך אל תטלה איני יכול‪ ,‬אלא טוב עשה עימי כל מקום‬
‫שאתה הולך קיטון אחד עשה לי שאדור אצלכם'‪ ,‬כך אמר הקב"ה‬
‫לישראל‪ ,‬תורה שנתתי לכם לפרוש הימנה איני יכול אלא כל מקום‬
‫שאתם הולכים בית אחד עשו לי שאדור אצלכם‪ .‬אני קנוי ללומדי‬
‫התורה! ועשו לי מקדש‪.‬‬
‫'כל מקום שאתה הולך קיטון אחד עשה עימי שאוכל לבוא ולדור‬
‫אתכם'‪ ,‬מבקש הקב"ה מלך העולם‪ ,‬שניתן לו אפשרות לבוא ולשרות‬
‫בתוכנו‪ ,‬ובכדי להוריד את שכינתו זקוק הקב"ה למפלס של קדושה‬
‫וטהרה‪ ,‬ובכל מקום שיש שם קדושה שם אתה מוצא את השכינה‪.‬‬
‫כל אדם שמעוניין שהקב"ה ישרה בביתו חייב ליצור מקום סטרילי‬
‫מטומאה ומחוסר קדושה‪" ,‬כִ י ה' אֱֹלהֶ יָך ִמ ְּתהַּ לְֵּך ְּב ֶק ֶרב מַּ חֲ נֶָך‪ ,‬לְּהַּ צִ ילְָּך‬
‫וְּ ל ֵָּתת אֹ יְּבֶ יָך לְּפָ נֶיָך‪ ,‬וְּ הָ יָה מַּ חֲ נֶיָך ָקדוֹׁש"‪ ,‬זה התנאי שהקב"ה יבוא‬
‫וישרה שכינתו‪ .‬זה נכון ש‪" -‬כִ י ֹלא ִיטֹׁש ה' עַּ ּמ ֹו וְּ נַּחֲ לָת ֹו ֹלא יַּעֲ זֹב"‪ ,‬ונכון‬
‫שכֵּן ִא ָתם‪,‬‬
‫שהקב"ה אמר שהוא שוכן גם במקום טמא‪ ,‬שאמר ה'‪" ,‬הַּ ֹ‬
‫אֹתם"‪ ,‬אבל את האפשרות והיכולות שהקב"ה רוצה לעזור‬
‫בְּ תוְֹך טֻ ְּמ ָ‬
‫ולהושיע הוא רק אם נותנים לשכינה מקום של קדושה‪" .‬לְּהַּ צִ ילְָּך‬
‫וְּ ל ֵָּתת אֹיְּבֶ יָך לְּפָ נֶיָך"‪ ,‬זה רק אם והיה מחניך קדוש!‬
‫קדושה פירושה – ריחוק מן הזימה ומן הדומה לה ‪ -‬בדלנות‬
‫מוחלטת מכל המכשירים שמשדרים חוסר צניעות ופריצות‪ ,‬סרטים‬
‫ותוכניות טלויזיה שגורמים לקב"ה אי יכולת לעזור לאדם ולהושיעו‬
‫מכל צרותיו‪ .‬קדושה פירושה – פה טהור ונקי‪ ,‬ממילים מבוזות‪,‬‬
‫מקללות ומביטויים רחוביים שגורמים לשכינה הקדושה לברוח‬
‫ממקום שנאמר בו נבלות הפה או דיבורים האסורים‪ֹ" ,‬לא ְּיִראֶ ה בְּ ָך‬
‫עֶרוַּת דָ בָ ר‪ ,‬וְּ ָׁשב מֵּ ַאחֲ ֶריָך"‪ ,‬ודרשו רבותינו ערות הדיבור!‬
‫ְּ‬
‫כשהקב"ה ימצא מקום טהור מיד הוא ישכון שם‪ ,‬כי מיום שברא‬
‫הקב"ה את עולמו נתאוה לעשות לו מדור בתחתונים‪ ,‬מחפש הקב"ה‬
‫מקום שיסכים לארח אותו‪ ,‬ובאותו מקום שה' ושכינתו ישרו יהא‬
‫משכן הקדושה‪ ,‬ולעולם נזק ומחלה לא ישרו בבית כזה‪ .‬כי במקום‬
‫שיש שכינה כל ממלכת הטומאה חייליה ומחבליה מסתלקים – כי‬
‫קדושה וטומאה אינם יכולים לדור באותו מקום – כשם שלא ישכון‬
‫ביחד אש ומים כך לא תשכון טומאה וטהרה יחד‪.‬‬
‫כדאי לוותר על מכשיר הטלויזיה ולזכות בקב"ה בתוך ביתו של אדם‪,‬‬
‫וכמו כן להדיר מביתו את האינטרנט הפרוץ‪ ,‬שגורם לשמדות‬
‫וחורבנות בתוך בתי בני ישראל – גם אם צריך שיהא אינטרנט בבית‪,‬‬
‫שיהא רק מוגן וחסום בהגנה טובה וראויה‪ ,‬כדי שח"ו לא יגרם קלקול‬
‫בענייני קדושה וצניעות‪.‬‬
‫לפעמים אדם לא רואה שינוי במציאות חייו גם אם מכניס לביתו‬
‫דברים ומכשירים ששנואים כלפי ה'‪ ,‬אבל ברבות השנים‪ ,‬לאחר ‪01‬‬
‫שנים או יותר הטומאה בקירות הבית מתחילה לתת אותותיה‬
‫ופתאום‪ ,‬חולאים וצרות משונות פוקדות את הבית – כי קירות הבית‬
‫ספגו טומאה במשך עשור של שנים ולאחר מכן דיירי אותו בית‬
‫ניזוקים מאותה הטומאה גופנית ונפשית‪.‬‬
‫חז"ל היו מתפארים "מימי לא ראו קירות ביתי שערות ראשי"‪,‬‬
‫הקירות לא ראו אפילו טיפה של חוסר צניעות שלכאורה גם מותרת‬
‫הלכתית‪ ,‬אבל לא ראויה‪ ,‬כך קירות של בית ואבני ביתו של אדם הם‬
‫מציאות קולטת וגם פולטת‪ ,‬שכל דבר שבולע הוא גם פולט – לכן‬
‫בית שמוקרנים בו סרטים או תמונות לא צנועות הן מחליאות את‬
‫הבית‪ ,‬ובמשך הזמן זה יתפרץ וייגלה בדיירי הבית‪.‬‬
‫לכן נהפוך להיות עבדי ה' ונרתם למען השכינה ומנוחתה – כמאמרם‬
‫"ולא מצאה היונה מנוח" – וניתן לה מקום לנוח בביתינו וירוח‬
‫לשכינה וירוח לנו‪ ,‬כי בשלומה יהא לכם שלום‪ ,‬אמן כן יהי רצון‪.‬‬
‫שבת שלום‪ ,‬אייל עמרמי‬
‫לבקשת הרב‪ ,‬הציבור היקר מתבקש להודיע על כל הארה או רעיון ובקשה‪,‬‬
‫וכן להערות ושאלות בנושאי בית הכנסת והמוסדות‪.‬‬
‫ניתן לגשת ישירות אל הרב‪ ,‬או להניח בתיבה בכניסה לביה"כ ליד השער לעזרת הנשים‪.‬‬
‫תזכו למצוות חודש טוב ומבורך‬
‫‪04:61‬‬
‫(‪ 61‬דקות לפני השקיעה)‬
‫‪01:11‬‬
‫‪01:81‬‬
‫וה' נתן‬
‫מלכים א ה'‬
‫לפניה טלפונית אל הרב אייל עמרמי שליט"א‪ | 0533-107-137 ,‬לשליחת שאלה למו"ר באתר "כאיל תערוג" ‪www.ayal-taarog.co.il‬‬
‫כתובת דואר‪ :‬רח' הרב כלפון משה הכהן ‪ ,2/13‬ירושלים‪ .‬ת‪.‬ד‪ .11078 .‬מיקוד ‪91110‬‬
‫| לקבלת העלון לדוא"ל‪ ,‬ניתן לשלוח בקשה ‪[email protected]‬‬
‫'להרגיש' את בן הזוג‬
‫ראש ישיבת סלבודקה‪ ,‬הגאון רבי אייזיק שר זצ"ל‪ ,‬גרם לתלמידיו‬
‫ולמקורביו חיזוק רב במעשה שעשה בתקופה שבה חלתה הרבנית‬
‫ואושפזה בבית החולים הדסה בירושלים‪.‬‬
‫ראש הישיבה התקשר אל שר הפנים דאז וביקש אישור לשהות עם‬
‫הרבנית באותו חדר בבית החולים‪ ,‬ונימק זאת בכך שאם לא יהיה‬
‫סמוך אליה לא יוכל להרגיש ולחוש די הצורך את הצער והכאבים‬
‫של אשתו‪" .‬אני רוצה לראות מקרוב מה עובר עליה ואיזה טיפולים‬
‫היא מקבלת‪ ,‬וכשאהיה עימה בחדר אחד אוכל להקל עליה"‪ ,‬אמר‪.‬‬
‫לכשקיבל את האישור‪ ,‬נסע עם רעייתו ושניהם יחד 'אושפזו' בבית‬
‫החולים למשך כמה שבועות‪ .‬זו היא דוגמא מאלפת כיצד מקיימים‬
‫את החיוב לשאת בעול עם השני‪ ,‬בכל רמ"ח איברים ושס"ה גידים‪.‬‬
‫הבחורים וכל בני הישיבה התפעלו אז במאוד מאוד ממעשהו של‬
‫הרב וקיבלו מכך חיזוק רב‪.‬‬
‫גם לאחר מכן‪ ,‬כשהרבנית שבה מבית החולים וקיבלה את הטיפולים‬
‫בביתה‪ ,‬ביקש ראש הישיבה מכל האורחים שהגיעו אליו שייכנסו‬
‫לחדרה לרגע קט ויאחלו לה ברכת רפואה שלימה‪.‬‬
‫וזאת יש לדעת‪ ,‬שה'אורחים' בביתו של ר' אייזיק היו מגדולי‬
‫ואחרים‪.‬‬
‫זצ"ל‬
‫החזו"א‬
‫מרן‬
‫כמו‬
‫שבדור‪,‬‬
‫הגדולים‬
‫יש ללמוד מכאן עד כמה מחוייבים אנחנו להרגיש את ה'עזר כנגדו'‪,‬‬
‫לשמוע אותו‪ ,‬להאזין לבעיותיו ומועקותיו ולנסות לפתרן‪.‬‬
‫עונשים‬
‫כוח ההרס שעונש עלול לשאת תחת כנפיו‪ ,‬כאשר משתמשים בו‬
‫בעיתוי או במינון הלא נכון‪ ,‬מחייב כל הורה לנקוט ביתר זהירות‪ .‬גם‬
‫כאשר ההורה מרגיש שאין מנוס מלהעניש את הילד‪ ,‬עליו להצטייד‬
‫במידה גדושה של סבלנות ולהפעיל שיקול דעת‪ ,‬על מנת להחליט איזה‬
‫עונש לתת ומתי‪ .‬עליו לשים לב‪ ,‬עד כמה שניתן‪ ,‬שלא לעבור את‬
‫הגבול המפריד ומבדיל בין עונש ככוח עזר מחנך‪ ,‬לבין עונש ככוח‬
‫הרסני שמקלקל‪.‬‬
‫הדברים אינם פשוטים כלל ועיקר‪ .‬כל מקרה שונה מקודמו‪ ,‬ולכן קשה‬
‫עד בלתי אפשרי לתת מרשם מדויק איך‪ ,‬מתי‪ ,‬ובמה להעניש‪ .‬יחד עם‬
‫זאת‪ ,‬אם נעמוד על המשמר ונשתדל לדבוק בכללי הזהירות הנכונים‪,‬‬
‫נוכל בעזר ה'‪ ,‬לצמצם את האפשרויות לעשיית שגיאות גדולות‪.‬‬
‫הילדים אינם אויבים – עונש אינו מאבק!‬
‫עלינו לזכור ולהיות מודעים לכך‪ ,‬שהעונש הוא רק בגדר אמצעי‬
‫שמטרתו להציב גבולות שיעזרו לנו בחינוך הילד‪ ,‬ברור שאסור‬
‫שהעונש יצטייר כנקמה‪ .‬גם כשהילד מוציא אותנו מהכלים‪ ,‬אין זה‬
‫מצדיק מתן עונש כתגובה כוחנית בלבד‪ .‬ראשית‪ ,‬ביחסי הורים‪-‬ילדים‬
‫ישנו איסור מהתורה לנקום‪ ,‬מלבד זאת‪ ,‬יש להבין שעונש כנקמה‪ ,‬אולי‬
‫בכוחו להרתיע‪ ,‬אך הוא גם מוריד מערכו של ההורה הנוקם בעיני‬
‫הילד‪.‬‬
‫ההורים חייבים להצטייד ב'עצבים קרים' בכל הנוגע לחינוך הילדים‪,‬‬
‫במיוחד במה שנוגע לעונשים‪ .‬אסור‪ ,‬ואף אי אפשר‪ ,‬לחנך ילדים מתוך‬
‫עצבים‪ ,‬כעס וזעם‪ .‬תגובות אמוציונאליות המגיעות "מתוך הבטן" ולא‬
‫מהראש‪ ,‬אין בהן כל מסר חינוכי‪ .‬תגובותינו חייבות להישקל בכובד‬
‫ראש‪ ,‬על מנת שנדע מראש מהם סיכוייה של התגובה ומהן התוצאות‬
‫גומל אשתו איש חסד‬
‫מסופר על רבי יעקב ולנסקי זצ"ל‪ ,‬מבני ירושלים של מעלה‪ ,‬שנסתלק‬
‫לב ית עולמו בדמי ימיו באחרית מלחמת העולם הראשונה‪ .‬לפני‬
‫פטירתו‪ ,‬עת שכב על ערש דוי‪ ,‬פקד על אשתו מרת חיה אסתר שתלך‬
‫ותשיג חלב ואורז ותבשל מהם דייסה‪.‬‬
‫הימים היו ימי רעב‪ ,‬ובקשיים מרובים השיגו מצרכי מזון‪ .‬האשה‬
‫חשבה לתומה שבעלה דורש את הדייסה לשם החלמתו והקלה‬
‫ממחלתו‪ .‬ברצון ובשמחה הלכה וחיפשה עד שעלה בידה להביא‬
‫לבית אורז וחלב‪ .‬מיד בישלה את הדייסה והגישה לפני בעלה החולה‬
‫האנוש‪.‬‬
‫רק עתה פנה רבי יעקב לאשתו‪" :‬לא למעני דרשתי את הדייסה‪,‬‬
‫רצוני שתדאגי יותר לבריאותך‪ ,‬כדי שיהיה לך כח לגדל את ילדינו"‪.‬‬
‫וגזר עליה לשבת לידו ולאכול את הדייסה‪ .‬אחרי זמן מועט החזיר‬
‫את נשמתו ליוצרו‪.‬‬
‫להן אנו מצפים‪.‬‬
‫עלינו לזכור כי המונח "בא לכלל כעס – בא לכלל טעות"‪ ,‬נאמר אף‬
‫על הגדול שבענקים – משה רבינו (ספרי מטות קנז)‪ .‬הטעויות‬
‫העלולות לנבוע מהכעס בשעת חינוך הילדים‪ ,‬הן רבות ואת‬
‫תוצאותיהן מי ישורנה‪ .‬אמנם‪ ,‬בשלב זה ההורים עדיין חזקים מן‬
‫הילד ויכולים לייסרו‪ ,‬אולם אף אחד אינו ערב לנו כיצד יראו פני‬
‫הדברים כשהילד יגדל ויגלה את הכוחות שיש בידו להשיב מלחמה‬
‫שערה‪ .‬מלבד החשש מתגובת הנגד של הילד‪ ,‬נשאל את עצמנו‪ :‬האם‬
‫מכות מתוך נקמה‪ ,‬הניתנות בעיצומה של התקפת זעם או מתוך‬
‫רגשות בוערים של כעס ותסכול‪ ,‬יביאו את הילד להבין את הדרך‬
‫הנכונה? האם הן תרחקנה אותו באופן מושכל מן החטא והמעשים‬
‫השליליים?‬
‫התשובה היא ברורה מאד‪ ,‬לא!!! עונש הניתן מתוך כעס יוצר "מאבק‬
‫כוחות" – שאתה‪ ,‬ההורה‪ ,‬פותח בו‪ ,‬אך הילד יצטרף אליו במוקדם‬
‫או במאוחר‪ .‬בשלב זה תאבד את כל השפעתך על הילד ותשמש‬
‫עבורו מטרת אויב שיש לפגוע בה ולחסל את השפעתה‪ .‬גם אם‬
‫בסיבוב הראשון הילד ירגיש שהפסיד בקרב משום שהוא חלש ממך‪,‬‬
‫הוא 'ימתין לך בפינה' ויאגור רעיונות לנקמה‪ ,‬שיוכל להוציאה אל‬
‫הפועל‪ .‬הילד אינו סוס דרכים‪ ,‬שהדרך היחידה להטותו לדרך המלך‬
‫היא באמצעות שוט‪.‬‬
‫אי לכך‪ ,‬ומאחר והעונש כוחו יפה להגביל על ידי הצבת גדרים‬
‫וסייגים‪ ,‬שהילד ייזהר מלפרצם בעתיד‪ ,‬מתן העונש צריך להיות‬
‫ממוקד‪ ,‬מוגדר ומכוון למעשה המסוים‪ ,‬אותו אנו רוצים למנוע‪ ,‬ולא‬
‫כהתקפה כוללנית על אישיותו של הילד‪.‬‬
‫לדוגמא‪ :‬ילד מושיט את היד לקחת פרוסת עוגה בזמן שאמו מורה לו‬
‫שלא יעשה כן‪ .‬יש להניח שהילד לא ייפגע יתר על המידה אם אמו‬
‫תתן לו מכה קטנה על מעשהו‪ ,‬או תזהיר אותו שמעשה כזה יגרור‬
‫אחריו עונש חמור יותר‪ ,‬שבמשך יום או יומיים לא יקבל מיני מתיקה‬
‫וכו'‪ .‬קנס כזה יגרום לו לשקול שוב אם כדאי לו שלא לשמוע בקול‬
‫הוריו‪ .‬אף אם לדעתו לא היה ראוי למנוע ממנו לקחת עוגה‪ ,‬הוא‬
‫רואה את העונש כמוצדק‪ ,‬מאחר והוטל עליו איסור שהוא הפר‬
‫אותו‪ .‬שונה הדבר כאשר אמו מוצאת במקרה זה הזדמנות לצאת‬
‫נגדו למאבק כוללני ולהתקיף את אישיותו‪" :‬אתה ילד רע‪ ...‬פרא‬
‫אדם‪ ...‬אני אלמד אותך לקח‪ ...‬מכאן והלאה תקבל ‪ /‬לא תקבל‪."...‬‬
‫צורת ענישה כזו תתפרש אצל הילד כהתקפה אישית ולא כענישה על‬
‫המעשה‪ .‬זו הכרזת מלחמה מסוכנת‪ ,‬שעלולה להרוס ולהחריב את‬
‫שנבנה בעמל רב!‬
‫רבי שבתאי יודלביץ זצ"ל‬
‫המגיד מישרים הרה״צ ר׳ שבתאי יודלביץ זצ״ל‪ ,‬סיפר באחת הדרשות‪:‬‬
‫שבשכנותו התגורר יהודי חרדי למחצה‪ ,‬שהיתה לו בת תלמידת ביה״ס‬
‫בית‪ -‬יעקב‪ .‬ומכיון שהיתה מוכשרת במקצועות חול כמו מתמטיקה וכו'‪,‬‬
‫העדיף האב לשלוח את ביתו לתיכון ״הדתי״‪ ,.‬ששם הרמה המקצועית‬
‫היתה גבוהה מסמינר בית־יעקב‪.‬‬
‫אכן נודע הדבר לר׳ שבתאי זצ״ל‪ ,‬ופנה אליו בתחנונים‪ .‬אנא! אם טובת‬
‫בתך אתה דורש‪ ,‬אל תעז להכניסה למוסד זה שההשקפה של התלמידות‬
‫שונה לחלוטין מהשקפתך‪.‬‬
‫השיב האב‪ :‬רבי! מכיר אני את בתי היטב‪ ,‬ויודע אני שהיא בעלת אופי‬
‫חזק‪ .‬ומסוגלת היא לעמוד בפני כל הזרמים שינסו לשוטפה‪ .‬ואכן לא‬
‫שת ליבו לתחנוניו של הרב‪.‬‬
‫לאחר כ ‪ -6‬שנים‪ ,‬ביום ה׳ ארבעה עשר בניסן‪ ,‬שהוא ערב פסח‪ ,‬מצלצל‬
‫הטלפון בבית הרב ועל הקו‪ ,‬לא פחות ולא יותר אביה של אותה‬
‫נערה‪.‬והפעם הוא נשמע ״קצת אחרת״‪.‬‬
‫בקול ענות חלושה פונה אל הרב שוב בשאלה‪ :‬ר׳ שבתאי! עזור לי! נתון‬
‫אני במבוכה גדולה וקול אנחה גדולה יוצאת מגרונו‪ .‬בתי התקשרה אלי‬
‫היום בבקר והודיעה לי‪ :‬אני באה הביתה לליל־הסדר‪ ,‬אבל יחד עם אורח‬
‫חשוב מאד‪ .‬קצין בריטי גוי‪ .‬שיראה פעם כיצד נערך סדר אצל היהודים‪,‬‬
‫אולי ירצה להתגייר‪[ .‬היה זה בתקופת מלחמת השחרור תש״ח‬
‫שהסתובבו בחוצות ירושלים חיילים בריטים רבים‪].‬‬
‫הא‪ ,‬ר׳ שבתאי! איך יוצאים מזה? איך יוצאים מהבעיה הזאת?‬
‫השבתי לו בסיפור קטן שהיה‪ .‬סיפר ר׳ שבתאי‪ .‬באחת העיירות שבפולין‪,‬‬
‫מאן דהו שהיה סוחר‪ ,‬איבד את פרנסתו וכל מאמציו למצוא איזה‬
‫עסק קטן עלה בתוהו‪ .‬וכשראה שכלו כל הקיצין והרעב מציק‬
‫בבית‪ ,‬מחשבת יאוש עלתה במוחו‪ .‬ואמר בליבו‪ :‬בעצם מה הרע‬
‫בזה להיות גנב? והחל לתכנן מעשיו הבאים‪ .‬אלך בלילות בסתר‬
‫אל דירות הגויים‪ ,‬ואקבץ שלל רב‪ .‬ברם לבו נוקפו ופחד החל‬
‫לכרסם בו‪ .‬לאחר מחשבה החליט לגנוב אצל הרבנים שבעיר‬
‫ובמקרה הכי גרוע אם יתפסני הרב‪ ,‬אבקש ממנו שלא יעשה חילול‬
‫ה וודאי לא ימסור אותי למשטרה‪ ,‬כי הרבנים רחמנים הם‪.‬‬
‫אך דא עקא! בכל הלילות הנרות דולקים בבתיהם עד השחר‪ ,‬היינו‬
‫שהרבנים לא הולכים לישון‪ .‬אז מה עושים? ושוב עלה לו רעיון‬
‫במוחו‪ .‬אלך לגנוב בליל שבת אחר חצות הלילה‪ ,‬שאז וודאי גם‬
‫הרב הולך לישון‪ .‬והרי ״שינה בשבת תענוג״‪ .‬חשב ועשה מעשה‪.‬‬
‫ולכשהגיע סמוך לביתו של המרא דאתרא הביט לכל עבר ולא מצא‬
‫גישה נכונה זולת דרך הארובה של האח‪ .‬ומכיוון שבליל שבת‬
‫התנור וודאי לא דולק‪ ,‬א״כ אכנס דרכו‪ .‬מה עשה? הפשיט כל בגדיו‬
‫לבל יתלכלכו מפיח הארובה‪ ,‬טיפס אל ראש הארובה‪ ,‬חדר דרך‬
‫הפתח הצר והחליק היישר למטה לבטן התנור‪.‬‬
‫הרב‪ ,‬באותה העת ישב ולמד בספרי האר״י הקדוש את תורת תקון‬
‫הגלגולים אשר בין השאר נאמר שהגלגול לפעמים מופיע ללא‬
‫בגדים ומפויח כולו‪ ,‬מפיח התנורים שבגיהנום‪ .‬ומכיון‪ ,‬שהרב טרם‬
‫התנסה בנושא‪ ,‬ורק בראשית דרכו היה‪ ,‬לא ציפה שישלח לו ד'‬
‫גלגול לתיקון‪.‬‬
‫אך יצא הגנב מהתנור כאשר הבחין שהרב ער לחלוטין ונמצא ממש‬
‫למולו‪ .‬בבהלה פרץ בזעקה ספונטנית‪ :‬איך יוצאים מכאן??‬
‫הרב שחשב לרגע שמדובר בגלגול שהיה נראה בדיוק כפי שמתארו‬
‫האר״י ז״ל בספרו‪ ,‬נתקף בבהלה וזעק לעברו איך נכנסת לכאן??‬
‫ושניהם כאחד צועקים זה לעבר זה‪.‬‬
‫הבנת ר׳ יהודי?? אתה בא אלי כעת לאחר ארבע שנים לשאול איך‬
‫יוצאים מהפרשיה המכאיבה‪ ,‬שלבתך יש חבר קצין גוי‪ .‬ואני שואל‬
‫איך נכנסת למצב הזה? והרי הזהרתיך! אל תכנס למקום זה‪ .‬ומדוע‬
‫לא שמעת בקולי? והרי ידעת היטב שההשפעה השלילית מחלחלת‬
‫כארס‪ ,‬לאט לאט עד שהנפש מתרגלת לזה‪.‬‬
‫כיצד להשתמש בסלולרי באופן בטוח יותר?‬
‫הכלל החשוב ביותר לצמצום החשיפה לקרינה בלתי מייננת הוא‬
‫הרחקת מקור הקרינה מהגוף תוך הבנה שהקרינה פוחתת משמעתית‬
‫ככל שגדל המרחק ממקור הקרינה‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬עדיף לדבר בסלולרי בשימוש בדיבורית חוטית או ברמקול‪ ,‬להמנע‬
‫ככל האפשר מלשאת את המכשיר על הגוף‪ ,‬לא להציב את הראוטר של‬
‫הרשת האלחוטית הביתית בחדר בו שוהים משך זמן ממושך ולהמעיט‬
‫בדיבור באזורים בהם איכות הקליטה נמוכה‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬רצוי להיות מודעים למכשירים הפולטים קרינה‪ ,‬להשתמש בהם‬
‫בצורה נכונה ולשקול שימוש בחלופות שאינן כרוכות בחשיפה לקרינה‪.‬‬
‫גם כאשר אנו לא מדברים בטלפון הוא ממשיך להיות בקשר עם הרשת‬
‫הסלולרית ועל כן הוא ממשיך לפלוט קרינה בלתי מייננת‪ .‬אמנם‬
‫הקרינה קטנה מאוד כשהוא כבוי ‪.‬‬
‫במעלית שקירותיה עשויים חומר מתכתי (למשל אלומיניום) גלי הרדיו‬
‫המשודרים מהמכשיר הסלולרי אינם יכולים לעבור דרך קירות המעלית‬
‫החוצה והם מוחזרים פנימה לתוך חלל המעלית‪ .‬במצב זה‪ ,‬מכשיר‬
‫הטלפון "מתאמץ" ליצור קשר עם הרשת החיצונית תוך שהוא מפיק‬
‫מקסימום עוצמת שידור ועל כן פולט את רמת הקרינה המקסימלית‬
‫שלו‪ .‬בכך המכשיר הסלולרי גורם לחשיפה לקרינה בלתי‪-‬מייננת של כל‬
‫הנמצאים במעלית באותה עת‪ .‬הדבר נכון גם לגבי מקומות סגורים‬
‫אחרים כגון מקלטים‪ ,‬קרונות רכבת ואוטובוסים‪.‬‬
‫כיצד להשתמש במחשב הנייד באופן בטוח יותר?‬
‫מחשב נייד המחובר לרשת באמצעות נתב אלחוטי (‪ )Wi-Fi‬או הרשת‬
‫הסלולרית‪ ,‬עושה שימוש בכמה תחומים של קרינה בלתי מייננת‬
‫באמצעות‪ .‬כיוון שעוצמת הקרינה נחלשת בצורה משמעותית ככל‬
‫שמתרחקים ממנה‪ ,‬במקרה של שימוש במחשב נייד כדאי להניח‬
‫אותו על השולחן או על משטח אחר ולא על הגוף‪.‬‬
‫מומלץ שלא למקם את הנתב האלחוטי ומכשירים ביתיים אחרים‬
‫הפולטים קרינה (למשל‪ ,‬מטען טלפון סלולרי‪ ,‬תושבת טלפון‬
‫אלחוטי) בחדרים בהם שוהים מספר רב של שעות במהלך היממה‪,‬‬
‫כמו חדרי שינה ובפרט ליד מיטות של תינוקות וילדים‪.‬‬
‫לילדים רגישות ביולוגית שונה משל מבוגרים לפתח מחלות‬
‫מסוימות‪ .‬גוף הילדים ממשיך להתפתח ולגדול ויש לו מאפיינים‬
‫שונים מאלו של מבוגרים‪ .‬כמו כן‪ ,‬לילדים צפוי זמן חיים ארוך שבו‬
‫הם עלולים להיחשף שוב ושוב לאותם גורמים וכך לצבור חשיפה‬
‫משמעותית לגורמי סיכון העלולים לגרום לנזק בריאותי בטווח‬
‫הארוך בהיותם מבוגרים‪.‬‬
‫טבעת החנק ‪ -‬פרק א' ‪ /‬באדיבות ר' קובי לוי‬
‫לראובן גליק‪ ,‬בן ישיבה‪ ,‬בן ‪ 01‬היה שם טוב‪ ,‬וזה כידוע מועיל הרבה‬
‫יותר משמן טוב ושאר ירקות‪ .‬לא שהוא היה המבריק‪ ,‬או המתמיד של‬
‫הישיבה המעטירה "משכנות אליהו"‪ ,‬אבל לא היה אחד שלא אהב אותו‪.‬‬
‫כל תלמידי הישיבה‪ ,‬עד לאחרון שבהם‪ ,‬חיפשו את קירבתו של גליק‬
‫ג'וניור‪ ,‬שהיה יודע בתמימות ובנעימות שלו להקרין חיבה לכל עובר‬
‫ושב‪ .‬חיבה שהיתה שילוב אנושי של חיוך שובה לב‪ ,‬חיבוק וטפיחה על‬
‫השכם כשצריך‪ ,‬והכי חשוב ‪ -‬אוזן קשבת‪.‬‬
‫לראובן גליק היתה אוזן כרוייה לכל חבר בישיבה‪ ,‬קטן כגדול‪ .‬היה לו‬
‫כשרון פנטסטי לסנן את אותם משפטים שנשאו מטען של לשון הרע‪,‬‬
‫הוצאת שם רע‪ ,‬או רכילות‪ .‬הוא ידע לנווט כרב‪-‬חובל מיומן את חבריו‪,‬‬
‫לשפוך את המטען מן הלב‪ ,‬לספר מה כואב‪ ,‬מבלי להשליך בוץ ובוז‬
‫לצדדים‪ .‬נו‪ ,‬אז מה הפלא שהוא היה נשוא הערצה לסביבה‪ .‬ישרות‪,‬‬
‫חביבות‪ ,‬לשון נקיה והעיקר אוזן כרוייה‪.‬‬
‫ראובן היה בנו הששי של ר' זונדל גליק מוכר הנעליים טוב הלב‪ ,‬שגידל‬
‫את שמונת בניו ושתי בנותיו מן היד לפה‪ ,‬לימד אותם לשמוח ולשיר‪,‬‬
‫גם כשהסנדוויץ מרוח בשכבה דקיקה של גבינה‪ ,‬וגם כשצריך לחלק‬
‫ביצה לשניים או שלושה ילדים‪ .‬וזה הצליח לו‪ .‬מן הבית שלו יצאו ברוך‬
‫השם ילדים לתפארת‪ ,‬החמישה הראשונים כבר נישאו למשפחות‬
‫טובות‪ ,‬כשזונדל עצמו נותן ממה שיש לו‪ ,‬ולא מתוך כף ידם הנדיבה של‬
‫מנהלי הגמ"חים‪.‬‬
‫"אתם צריכים לחיות נורמלי‪ ,‬לא להשתגע ולא לקחת הלוואות‪ .‬אני לא‬
‫נכנס לבית משוגעים הזה" היה משנן לילדיו "וגם אתם אם תמשיכו‬
‫להסתפק במועט‪ ,‬תמיד תחייכו תאהבו את כולם וכולם יאהבו אתכם‪.‬‬
‫אני נגד התאוריה שבוורט‪ ,‬שידוך‪ ,‬טרום‪-‬חתונה‪ ,‬צריך לממן חצי בית‪,‬‬
‫ואחר כך להתאשפז בבית חולים עקב תעוקת‪-‬לב"‪ .‬כך זונדל‪.‬‬
‫***‬
‫שרגא פייבל אביה האמיד של גולדה קליין‪ ,‬ידע שבישיבת "משכנות‬
‫אליהו" מתנוססים לתפארת בחורים לעילא ולעילא‪ ,‬שרק צריך לבוא‬
‫ולקטוף וי ש חתן פרי בשל "ענבי הגפן בענבי הגפן"‪ .‬אכן כן‪ ,‬ר' שרגא‬
‫פייבל‪-‬קליין היה אמיד ועשה כסף לא רע משיווק סיטונאי של ביצים‬
‫באזור המרכז‪ ,‬אבל מיליונר הוא לא היה‪ ,‬תשכחו מזה‪.‬‬
‫ר' קליין‪ ,‬ידעו כל מכיריו‪ ,‬הוא טיפוס ישר ותכליתי‪ .‬כשהוא נכנס‬
‫למשרדו של ראש הישיבה הרב הורביץ‪ ,‬הוא לחץ את ידו‪ ,‬ואמר "תכל'ס‪,‬‬
‫אין לי יותר מדי זמן לשדכנים‪ ,‬אני רוצה את הבחור הכי איכותי‪ .‬כוונתי‪,‬‬
‫שיהיה טיפוס ישר‪ ,‬סימפטי‪ ,‬אהוב על כולם‪ ,‬מצידי שיהיה למדן בינוני‪.‬‬
‫יש לי בת בוגרת סמינר‪ ,‬בת ‪ ,01‬שמה גולדה‪ ,‬היא בתי הבכורה‪ .‬יש לי‬
‫עוד חמש בנות וכן‪ ,‬אני מוכן לממן חצי דירה וסכום חודשי נאה בתנאי‬
‫שהחתן יהיה אברך וילמד תורה"‪.‬‬
‫למה להאריך‪ ,‬הרב הורביץ אהב את הישירות של ר' שרגא‪-‬פייבל ונטל‬
‫לעצמו את תפקיד השדכן‪.‬‬
‫ראובן גליק וגולדה קליין נפגשו ארבע פעמים במשך שבועיים‪ ,‬וזה‬
‫הספיק להם כדי להחליט שהם בונים בית‪.‬‬
‫ר' זונדל גליק היה בעננים‪ ,‬הוא הכיר את ישרותו שרגא‪-‬פייבל קליין‪ ,‬וגם‬
‫קליין היה בשמים‪ ,‬ולמרות העננים‪ ,‬השמש הצליחה להפציע לה‪ .‬שברו‬
‫צלחת‪ ,‬חתמו על הסכם‪ ,‬ותאריך החתונה א' ניסן זהר לו מבעד למסך‬
‫הדמעות של האמהות הנרגשות‪.‬‬
‫בקיצור קול ששון וקול שמחה‪ ,‬וכל ההקדמה הסימפטית הזו‪ ,‬לא נועדה‬
‫אלא להביא אותנו לרגע המרגש‪ ,‬שבועיים לפני החתונה כשהסבים‬
‫והסבתות משני הצדדים ביקשו לפגוש את הזוג הצעיר והוריהם‪.‬‬
‫חיבוקים נישוקים‪ ,‬מחמאות גליות עד גבה‪-‬גליות והרבה דברי תורה על‬
‫השולחן‪ .‬בקיצור אווירה של שלום וברכה‪ ,‬מזל טוב‪.‬‬
‫ואז סימנה הסבתא החשובה של החתן‪ ,‬הגב' דבורה גליק לכלה העוד‬
‫יותר חשובה גולדה קליין‪ ,‬לגשת אליה‪.‬‬
‫"במעמד מרגש זה‪ ,‬הנני מעניקה לך טבעת משובצת יהלומים‪ ,‬כפי שהנני‬
‫נוהגת עם כל נכדותי‪ ,‬והכלות של נכדי‪ ,‬האהובים"‪ .‬נאמה הסבתא גליק‬
‫בפאתוס‪.‬‬
‫הכלה העתידית גולדהל'ה פתחה בזהירות את הקופסא הקטנה וקריאות‬
‫התפעלות נשמעו מכל עבר‪ .‬וואו! יהלום ענק ומבריק התנחל לו‬
‫במרומי טבעת הזהב ומסביב לו עוד ‪ 01‬יהלומים קטנטנים‪ ,‬ששיוו‬
‫לו בבואה של כתר מלכות‪ ,‬כשזוהר מסנוור מרחף לו עד לתקרה‪.‬‬
‫גולדה הכניסה את אצבעה לטבעת‪ ,‬וחשה מירווח‪ ,‬הטבעת היתה‬
‫גדולה בהרבה על האצבע הדקיקה‪.‬‬
‫"לא נורא" אמרה סבתא גליק "הנה כאן לפניך תעודת אחריות ושמו‬
‫של הצורף שלי‪ .‬גשי אליו‪ ,‬הוא יקטין את המירווח"‪.‬‬
‫***‬
‫החופה‪ .‬הברכות‪ .‬הדמעות‪ .‬ההתרגשות‪ .‬הכוס הנשברת‪ .‬הצילומים‪.‬‬
‫גולדהל'ה היתה בין השאר מרוכזת גם בטבעת היהלום המרווחת‬
‫שעל ידה‪ .‬היא פחדה שתיפול ותאבד‪ .‬רק זה חסר לה‪.‬‬
‫מזל טוב! מזל טוב! "מקודשת מקודשת"‪.‬‬
‫בין הברכות היא הבחינה בעיניה הבורקות של סבתא דבורה גליק‪,‬‬
‫שנהנתה להבחין כי טבעתה מתנוססת לה על אצבע הכלה‪ ,‬סמוך‬
‫ונראה לטבעת הנישואין המוכספת‪.‬‬
‫הו‪ ,‬המירווח הזה התיש את גולדהל'ה שבאותו לילה מאושר‪ ,‬שינתה‬
‫קידומת מגולדי קליין לגב' גליק‪.‬‬
‫***‬
‫היה זה בלילה הרביעי של ה"שבע ברכות" אצל הדוד החביב צבי‬
‫גליק‪ ,‬גולדל'ה הבחינה לתדהמתה שטבעת היהלום של סבתא גליק‬
‫פשוט נ‪-‬ע‪-‬ל‪-‬מ‪-‬ה!!! ולא פחות ולא יותר‪ ,‬סבתא גליק התיישבה‬
‫בסמוך לה‪ ,‬כשהיא בולשת בעיניים חקרניות את אצבעות ידי הכלה‪.‬‬
‫ואז הגיעה השאלה הבלתי נמנעת "גולדהל'ה‪ ,‬איפה טבעת היהלום‬
‫שהענקתי לך?"‪ .‬גולדה בלעה את הלשון‪ ,‬אבל היא התחנכה טוב‪,‬‬
‫והשיבה אליבא ד'אמת "אני נורא מצטערת‪ ,‬אני לא מוצאת אותה‪...‬‬
‫עד אחרי הצהרים היא היתה אצלי‪ ...‬אני זוכרת שטיילנו בטיילת‬
‫ליד החוף‪ ,‬אחר כך נכנסנו למרכול לקנות כמה מצרכים וצעדנו‬
‫לאורך רחוב הסיגלית עד הבית‪."...‬‬
‫פניה של סבתא גליק האפירו וניצוץ של זעם בלתי מבוקר הבליח‬
‫מעיניה "אוי‪ ,‬אני לא מאמינה‪ .‬את איבדת טבעת שעלתה לי ‪0,111‬‬
‫דולר‪ .‬אוי את שלומייזל‪ ,‬איזו חסרת אחריות‪ ...‬ממש מסוכן לתת לך‬
‫דבר ערך לידיים‪."...‬‬
‫רשמו לפניכם‪ ,‬מכאן התחיל הגיהנום‪.‬‬
‫גולדהל'ה לא האמינה לאיזו בור עמוק היא נפלה‪ .‬גם המחותנת‬
‫גליק הצטרפה לקיטורים‪ ,‬וגם כמה דודות "טובות לב"‪ ,‬ובקיצור‬
‫הכלה הצעירה הפכה תוך חצי שנה לשק האיגרוף של משפחת‬
‫החתן‪ .‬לאחת כזו שאי אפשר לסמוך עליה‪ ,‬שמאבדת כל דבר‬
‫שמסביבה‪...‬‬
‫ר' ראובן החתן הצעיר טוב הלב‪ ,‬ניסה לעצור את הסחף‪ ,‬אבל שדהו‬
‫נסתחפה‪ .‬רעייתו הפכה ללעג ובוז במחוזות משפחת גליק‪ ,‬בעיקר‬
‫בצד הנשי‪ .‬באחד הימים הביא אחיו גדליה אגרטל בדולח עטוף‬
‫במתנה‪ ,‬וביקש מאחיו לפתוח את השי "אני נורא מצטער גולדהל'ה‬
‫אבל אני פוחד שתשברי אותו‪."...‬‬
‫היו אלה ימים שחורים של עלבונות ועקיצות‪ .‬דמעות כנהרות זלגו‬
‫מעיניה של גולדה האומללה שנכשלה בשמירה‪ .‬היא לא העזה‬
‫להתקרב לביתה של החותנת‪ ,‬אבל זה לא עזר‪ .‬הסבתא גליק ובתה‬
‫היו באות לבקר‪ ,‬וגם לדקור‪.‬‬
‫ראוב ן התחנן "הניחו לה למסכנה" והן ידעו להתחמק "אנו לא‬
‫פוגעות בה חלילה‪ ,‬אבל צריך ללמד אותה להיות אחראית‪ ,‬הלוא‬
‫מחר מחרתיים יוולד לכם תינוק היא חייבת לדעת איך להחזיקו‬
‫ולגדלו‪ ...‬זה לא משחק‪."...‬‬
‫ראובן לא רצה למתוח את חבל היחסים עם אמו וסבתו‪ ,‬אבל אשתו‬
‫הצעירה החלה להישבר‪...‬‬
‫המשך בעז"ה בשבוע הבא‬
‫האמונה‬
‫הָ עִ ָקר – אוֹמֵּ ר הָ ַּרב‪ ,‬זֶה הָ אֱ מּונָה‪ ,‬לָ כֵּן אוֹמֵּ ר הַּ ָקדוֹׁש בָ רּוך הּוא ִאם אַּ ָתה‬
‫ְּמצַּ פֶ ה ִמּמֶ נִ י לִ גְּמּול ְּת ִחלָה ‪ -‬אַּ ָתה ִמכַּת הַּ ּמַּ ְּׁשכוֹנוֹת‪ .‬אַּ ָתה ְּמצַּ פֶ ה ֶׁשאֲ נִ י‬
‫אֲ חַּ ּסֵּ ל אֶ ת כָל הַּ ַּתכְּ לִ ית ֶׁשל הָ ע ֹולָם ֶׁשלִ י? כָל ַּתכְּ לִ ית הָ ע ֹולָם ֶׁשלִ י בְּ נּויָה‬
‫נִמצָ א בְּ תוֹך חֲ דָ ִרים ֶׁשל הַּ ָקדוֹׁש‬
‫עַּ ל אֱ מּונָה‪ ,‬נַּעֲ ֶשה וְּ נִ ְּׁשמַּ ע‪ ,‬זֶה סוֹד ָרז ֶׁש ְּ‬
‫בָ רּוך הּוא‪ ,‬זֹאת כָל ַּתכְּ לִ ית הָ ע ֹולָם‪ִ .‬מי גִ לָה ָרז זֶה לְּ בָ נַּי? לְּ מַּ עַּ ן ַּת ְּשכִ ילּו‬
‫אֶ ת כָל אֲ ֶׁשר ַּתעֲ שּו‪ִ .‬אם אַּ ָתה ַּתעֲ ֶשה ‪ -‬אַּ ָתה ָתבִ ין וְּ ִת ְּראֶ ה אֶ ת זֶה‪ִ .‬אם‬
‫אַּ ָתה לא ַּתעֲ ֶשה ‪ -‬לְּ ע ֹולָם לא ִת ְּראֶ ה וְּ לא תָ בִ ין אֶ ת זֶה‪ .‬זֶה הָ ָרצוֹן ֶׁשל‬
‫הַּ ָקדוֹׁש בָ רּוך הּוא‪ָ ,‬לכֵּן ָאדָ ם לא יָכוֹל לָבוֹא לְּ הַּ גִ יד לְּ הַּ ָקדוֹׁש בָ רּוך הּוא‪:‬‬
‫ִיתי עוֹבֵּ ד‬
‫ִרבוֹנ ֹו ֶׁשל ע ֹולָם‪ִ ,‬אלּו הָ יִיתָ ְּמ ַּׁש ְּח ֵּרר או ִֹתי מֵּ א' ּוב' ִת ְּראֶ ה אֵּ יך הָ י ִ‬
‫או ְֹּתך‪ ...‬לא אֲ דוֹנִ י‪ַ ,‬אל תֹאמַּ ר לִ כְּ ֶׁשאֶ פְּ נֶה אֶ ְּׁשנֶה ֶׁש ָּמא לא ִתפָ נֶה‪ ,‬אּולַּי ה'‬
‫רוֹצֶ ה אֶ ת הַּ "לא ִתפָ נֶה" הַּ זֶה? לָּמָ ה הּוא ָגזַּר לְּ ך אֶ ת הַּ ּמַּ ְּסלּול הַּ זֶה?‬
‫'לא‪ ,‬אֲ נִ י אוֹמֵּ ר לְּ ך‪ַּ ,‬רק אֶ גְּמֹ ר אֶ ת הַּ חוֹב‪ִ ,‬ת ְּראֶ ה אֵּ יך אֲ נִ י יִהְּ יֶה'‪ ...‬בֵּ ינְּתַּ יִם‬
‫אַּ ָתה מַּ ְּק ִריב אֶ ת הָ רּוחָ נִ יּות ֶׁשלְּ ך‪ ,‬אַּ ָתה לא עוֹבֵּ ד ה'! כְּ ֶׁשכוֹפִ ים עָ לֶיך הַּ ר‬
‫כְּ גִ יגִ ית אַּ ָתה ִתצְּ עַּ ק "נַּעֲ ֶשה וְּ נִ ְּׁשמַּ ע"! אֲ נִ י אֶ ע ֱֶשה אֶ ת ְּרצוֹן ה' וְּ הַּ ָקדוֹׁש‬
‫בָ רּו ך הּוא יְּסַּ דֵּ ר אֶ ת הַּ כֹל‪ ,‬אֲ נִ י אֶ ע ֱֶשה אֶ ת ְּרצוֹנ ֹו כִ ְּרצוֹנ ֹו לא כְּ מ ֹו ְּרצוֹנִ י‪.‬‬
‫אַּ ָתה רוֹצֶ ה לִ ְּמכֹר ְּסחו ָֹרה לְּ הַּ ֵּשם‪ ,‬אֲ בָ ל אַּ ָתה רוֹצֶ ה אַּ ְּׁש ַּראי‪ ,‬מַּ ְּׁשכוֹנוֹת‪,‬‬
‫ַאראֶ ה לְּ ך ֶׁשאַּ ָתה טוֹעֶ ה‪ .‬הָ ִראׁשוֹן‪,‬‬
‫אוֹמֵּ ר הָ ַּרב‪ :‬בְּ ֶׁשבַּ ע ה ֹוכָחוֹת אֲ נִ י ְּ‬
‫נֹאמר ל ֹו אַּ ָתה הָ ִאיׁש הַּ ִּמ ְּס ַּתפֵּ ק בִ גְּ ז ֵַּּרת הַּ בו ֵֹּרא‪ .‬הֲ ֵּרי יֵּׁש לְּ ך סָ פֵּ ק ִאם‬
‫ֶׁש ַּ‬
‫הַּ שי"ת מַּ נְּ ִהיג אֶ ת הַּ כֹל פֹ ה בָ ע ֹולָם‪ ,‬אַּ ָתה ִמ ְּס ַּתפֵּ ק בָ זֶה‪ ,‬יֵּׁש פֹ ה טֶ בַּ ע‪ ,‬יֵּׁש‬
‫פֹ ה ִה ְּתנַּהֲ לּות‪ ...‬אַּ ָתה הָ ִאיׁש הַּ ִּמ ְּס ַּתפֵּ ק בִ גְּ ז ֵַּּרת הַּ בו ֵֹּרא אַּ ָתה לא מַּ אֲ ִמין‬
‫ֶׁשהַּ חֲ ִריצּות ֶׁש ֶקר וְּ הַּ גְּ ז ֵָּרה אֱ מֶ ת‪ ,‬אַּ ָתה לא מַּ אֲ ִמין ֶׁשכָל הַּ ִה ְּׁש ַּת ְּדלּות ֶׁשלְּ ך‬
‫יׁשין‪ ,‬הַּ כֹל! גַּם עַּ ל‬
‫לא ָׁשוֶ ה כְּ לּום‪ ,‬הַּ כֹל פֹ ה בְּ מֵּ ימַּ ר עִ ל ִָאין ּובִ גְּ ז ֵַּּרת ַּק ִד ִ‬
‫הֶ עָ לֶה ֶׁשנו ֵֹּׁשר מֵּ הָ עֵּ ץ יֵּׁש הַּ ְּחלָטָ ה ֶׁשל בֵּ ית ִדין ֶׁשל מַּ עְּ לָה‪ ,‬יֵּׁש פֹ ה עַּ ְּשרוֹת‬
‫עָ לִ ים עֲ לֵּיהֶ ם י ְָּׁשבּו בְּ בֵּ ית ִדין וְּ הֶ ְּחלִ יטּו ֶׁשהֶ ֱעלָה הַּ זֶה וְּ הֶ עָ לֶה הַּ זֶה יִנְּ ְּׁשרּו‬
‫מֵּ הָ עֵּ ץ‪ .‬הַּ בַּ עַּ ל ֵּׁשם טוֹב הַּ ָקדוֹׁש אוֹמֵּ ר ֶׁשאֲ פִ לּו ַּקׁש ֶׁשנָפַּ ל מֵּ הָ עֲ ָגלָה ‪ -‬גַּם עַּ ל‬
‫זֶה י ְֵּּׁשב ּו בֵּ ית ִדין ֶׁשל מַּ עְּ לָה‪ ,‬אֵּ יזֶה ַּקׁש יִפֹ ל וְּ אֵּ יזֶה לא יִפֹ ל‪ .‬אֵּ ין פֹ ה ׁשּום‬
‫ִה ְּתנַּהֲ לּות ִטבְּ עִ ית‪ ,‬אֲ פִ לּו הָ עֲ נָנִ ים‪ ,‬אֲ נ ְַּּחנּו חו ְֹּׁשבִ ים ֶׁשהֵּ ם בָ ִאים מֵּ הַּ יָם‪ ,‬לא‬
‫כָתּוב כָך בַּ גְּמָ ָרא‪ָׁ ,‬שם כָתּוב ֶׁשהָ עֲ נָנִ ים עוֹלִ ים לְּ צַּ ד ִמי ֶׁשיֵּׁש ל ֹו זְּ כֻיוֹת‪,‬‬
‫אֵּ יפֹ ה ֶׁשיֵּׁש זְּ כֻיוֹת בָ ע ֹולָם‪ .‬כָתּוב ֶׁשאַּ בָ א ִחלְּ ִקיָה הָ יָה ִמ ְּתפַּ לֵּל וְּ הָ יּו‬
‫עוֹלִ ים עֲ נָנִ ים מֵּ הַּ צַּ ד ֶׁשל ִא ְּׁשתוֹ‪ ,‬לא בַּ צַּ ד ֶׁשל הַּ יָם מַּ ה זֶה ְּמ ַּׁשנֶה אֵּ יזֶה‬
‫יָם‪ ,‬זֶה ְּס ָתם כִ ּסּוי‪ַּ .‬קח בְּ ֵּרכוֹת וְּ ַּתעֲ ֶשה עֲ נָנִ ים ְּנִראֶ ה או ְֹּתך‪ .‬עַּ ד הַּ יוֹם‬
‫ַאף אֶ חָ ד לא עָ ָשה עָ נָן אֶ חָ ד‪ ,‬נִּסּו לִ זְּ רֹק לְּ ִהז ֵָּרק‪ ,‬צָ חֲ קּו עַּ ל עַּ צְּ מָ ם‪ ,‬לא‬
‫ָארץ‬
‫עָ זַּר לָהֶ ם‪ָ ,‬אז זֶה לא בָ א מֵּ הַּ יָם‪ ,‬לא בָ א מֵּ הָ ִאדּוי‪" ,‬וְּ אֵּ ד יַּעֲ לֶה ִמן הָ ֶ‬
‫וְּ ִה ְּׁש ָקה אֶ ת הַּ גָן"‪ .‬זֶה ַּרק כִ ּסּוי‪ ,‬אֲ בָ ל הָ אֱ מֶ ת ִהיא ֶׁשהַּ ָקדוֹׁש בָ רּוך הּוא‬
‫ג ֹוזֵּר עֲ לֵּיהֶ ם‪ָ ,‬אז אַּ ָתה ִמ ְּס ַּתפֵּ ק בָ זֶה? גַּם ַאחֵּ י יוֹסֵּ ף ִה ְּס ַּתפְּ קּו זֶה לא‬
‫ָאמרּו הּוא לא י ְִּהיֶה מֶ לֶך‪,‬‬
‫נו ָֹרא זֶה לא ְּמבַּ יֵּׁש‪ ,‬הֵּ ם גַּם לא הֶ אֱ ִמינּו הֵּ ם ְּ‬
‫"הַּ ּמָ ׁשוֹל ִת ְּמׁשֹל עָ לֵּינּו הֲ מָ לך ִת ְּמלך עָ לֵּינּו"? וְּ רּוחַּ הַּ קֹדֶ ׁש צוֹוַּחַּ ת‪:‬‬
‫ַאחד‬
‫ָאמרּו "לְּ כּו וְּ נ ְַּּׁשלִ כֵּהּו אֶ ל ַּ‬
‫"וְּ ְּנִראֶ ה מַּ ה י ְִּהיּו חֲ לוֹמו ָֹתיו"‪ .‬הֵּ ם ְּ‬
‫הַּ בוֹרוֹת"‪ ,‬הַּ ְּׁשלִ יכּו אוֹת ֹו אֶ ל הַּ בוֹר וְּ ְּנִראֶ ה מַּ ה י ְִּהיֶה חֲ לוֹמו ָֹתיו וְּ ה' ָאמַּ ר‬
‫בֹא ְּנִראֶ ה אֵּ יך יֵּצְּ אּו הַּ חֲ לוֹמוֹת‪.‬‬
‫אֱ מּונָה זֶה לא אֵּ יזֶה כַּפְּ תוֹר ֶׁשאַּ ָתה לוֹחֵּ ץ וְּ יֵּׁש לְּ ך אֶ ת זֶה‪ ,‬אֱ מּונָה זֹאת‬
‫עֲ בוֹדַּ ת הַּ לֵּב וְּ הַּ ֵּשכֶל יוֹם יוֹם ָׁשעָ ה ָׁשעָ ה‪ .‬לִ בָ א ְּד ִאינְּ ֵּׁשי ‪ִ -‬אינְּ ֵּׁשי‪ .‬הַּ גְּמָ ָרא‬
‫אוֹמֶ ֶרת‪" ,‬וְּ יָדַּ עְּ ָת הַּ יוֹם"‪ ,‬לא אֶ ְּתמוֹל‪ ,‬מַּ ה ֶשיָדַּ עְּ תָ אֶ ְּתמוֹל זֶה כְּ בָ ר לא‬
‫ָׁשוֶ ה לְּ מָ ָחר‪ִ .‬אם ָמחָ ר אַּ ָתה לא ְּתחַּ זֵּק אֶ ת עַּ צְּ ְּמך עוֹד הַּ פַּ עַּ ם‪ ,‬לִ בָ א‬
‫ְּד ִאינְּ ֵּׁשי ִאינְּ ֵּׁשי‪ ,‬אַּ ָתה ִת ְּׁשכַּח אֶ ת הַּ כֹל‪ .‬כָל יוֹם דָ רּוׁש ִחזּוק בֶ אֱ מּונָה‪.‬‬
‫ַארבָ עָ ה ְּדבָ ִרים צְּ ִריכִ ים ִחזּוק בְּ כָל יוֹם‪ָ .‬כל הַּ זְּמַּ ן‬
‫הַּ גְּמָ ָרא אוֹמֶ ֶרת ֶׁש ְּ‬
‫לְּ חַּ זֵּק עַּ ל יְּדֵּ י ִה ְּתבוֹנְּ נּות‪.‬‬
‫הַּ ּסַּ בָ א ִמ ֶקלֶם ְּמבָ אֵּ ר ֶׁשכָל הַּ ְּד ָרגוֹת ֶׁשָאדָ ם י ִַּשיג בְּ עָ לְּ מָ א ִד ְּקׁשוֹט‪ ,‬בְּ ע ֹולַּם‬
‫הָ אֱ מֶ ת‪ָ ,‬תלּוי לְּ פִ י גֹדֶ ל הָ אֱ מּונָה ֶׁשהּוא ָרכַּׁש פֹ ה בָ ע ֹולָם הַּ זֶה‪ .‬עַּ ל‬
‫ַאבְּ ָרהָ ם ָאבִ ינּו נֶאֱ מַּ ר ‪" :‬וְּ הֶ אֱ ִמין בַּ ה'"‪ַ .‬אבְּ ָרהָ ם ָאבִ ינּו לא בִ קֵּ ׁש עֶ ְּרבוֹנוֹת‬
‫מֵּ הַּ ָקדוֹׁש בָ רּוך הּוא‪" ,‬וַּ י ְַּּח ְּׁשבֶ הָ ל ֹו לִ ְּצדָ ָקה"‪ַ ,‬אבְּ ָרהָ ם ָאבִ ינּו זָן אֶ ת‬
‫עֲרלִ ים‪ ,‬זָן אֶ ת הָ ְּרעֵּ בִ ים‪ ,‬הֶ חֱ זִ יר אֲ נ ִָׁשים בִ ְּתׁשּובָ ה‪ ,‬לִ ּמֵּ ד אֲ נ ִָׁשים אֱ מּו ָנה‬
‫הָ ֵּ‬
‫בַּ ה'‪ ,‬הּוא ָי דַּ ע ֶׁשהַּ בַּ עַּ ל הַּ בַּ יִת הַּ זֶה י ְַּּׁשלֵּם‪ָ .‬אז אוֹמֵּ ר הָ ַּרב ֶׁשהָ ִאיׁש‬
‫הַּ ִּמ ְּס ַּתפֵּ ק בִ גְּ ז ֵַּּרת הַּ בו ֵֹּרא וְּ אֵּ ינֶנּו מַּ אֲ ִמין בְּ גֹ דֶ ל עַּ צְּ מּותוֹ‪ ,‬חו ֵֹּׁשב ֶׁשהשי"ת‬
‫אֵּ ין ל ֹו פְּ נַּאי לְּ ִה ְּתעַּ ּסֵּ ק עִ ם הָ עּוגָה ֶׁש ִא ְּׁש ְּתך ָאפְּ ָתה בַּ ַּתנּור‪ִ ,‬הצְּ לִ יחָ ה א ֹו‬
‫לא ִהצְּ לִ יחָ ה‪ ,‬אַּ ָתה לא מַּ אֲ ִמין בְּ גֹ דֶ ל עַּ צְּ מּותוֹ‪ ,‬אַּ ָתה חו ֵֹּׁשב ֶׁשזֶה ַּק ְּטנּונִ י‬
‫ַאק ְּוַּריּום ֶׁשל דָ גִ ים וְּ הּוא י ִָשים‬
‫ִמדַּ י בִ ְּׁשבִ ילוֹ‪ ,‬זֶה כְּ מ ֹו ֶׁשָאדָ ם ַּיעֲבֹר לְּ יַּד ְּ‬
‫לֵּב ִאם לַּדָ ג כוֹאֵּ ב הָ רֹאׁש א ֹו לא‪ָ ,‬אדָ ם לא ְּמסֻ גָל לְּ הָ בִ ין ֶׁש ִאם הָ עֲ נִ יבָ ה‬
‫לא ְּמסֻ דֶ ֶרת ל ֹו גַּם הַּ ָקדוֹׁש בָ רּוך הּוא ַּמ ְּרגִ יׁש אֶ ת הַּ צַּ עַּ ר ֶׁשלוֹ‪ ,‬הּוא לא‬
‫ְּמסֻ גָל לְּ הָ בִ ין ֶׁשל ַָּקדוֹׁש בָ רּוך הּוא יֵּׁש אֶ ת אוֹת ֹו צַּ עַּ ר‪" ,‬בְּ כָל‪-‬צָ ָר ָתם ל ֹו‬
‫אתי עָ לֶיך‬
‫צָ ר"‪ ,‬בְּ כָל צַּ עַּ ר ֶׁשלְּ ך אֲ נִ י ִמצְּ טַּ עֵּ ר‪ ,‬לָּמָ ה ִמצְּ טַּ עֵּ ר? כִ י אֲ נִ י הֵּ בֵּ ִ‬
‫אתי עָ לֶיך? כִ י "הֲ ֵּרעוֹתָ אֶ ת מַּ עֲ ֶשיך"‪.‬‬
‫אֶ ת הַּ צַּ עַּ ר הַּ זֶה‪ .‬וְּ לָּמָ ה אֲ נִ י הֵּ בֵּ ִ‬
‫מילה מסתתרת‬
‫אם פתרתם נכונה את החידון תקבלו בטור המודגש את אחד‬
‫מכלי בית‪-‬המקדש‬
‫‪ .0‬שמן שהשתמשו בו כדי לסוך את המשכן וכליו‬
‫כדי לקדשו נקרא‪ :‬שמן ___‬
‫‪ .0‬כלי שעשוי נקבים‪-‬נקבים כעין כברה נקרא‪:‬‬
‫"ועשית לו ___ מעשה רשת נחשת"‬
‫‪ .8‬המילה בפרשה המתארת‪-‬חלול‪ ,‬שתוכו ריק היא‪:‬‬
‫___ לוחות‬
‫‪ .6‬שם האות האמצעית של הפרשה היא‪:‬‬
‫___‬
‫‪ .0‬מילה בפרשה המתארת‪-‬חלק עודף הנגרר ונסחב‬
‫היא‪:‬‬
‫האהל"‬
‫שולחן עצי השיטים ככתוב‬
‫ביריעתאת‬
‫העדףמצפים‬
‫"__במה‬
‫‪.4‬‬
‫בפרשה?‬
‫"וצפית אתו ___ טהור"‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫קפד ראשו ‪ -‬תרומה‬
‫א‪ .‬כינוי לאוהל מועד שהקימו בני ישראל במדבר‬
‫בצאתם ממצרים‪( .‬בכתיב חסר)‬
‫קפד ראשו‪ -‬אדם הגר בקרבת מקום אל מישהו‪,‬‬
‫באותו בנין או בבית סמוך אליו‪.‬‬
‫ב‪ .‬מכסה של זהב שהיה על ארון העדות במשכן‬
‫ובבית המקדש‪( .‬בכתיב מלא)‬
‫קפד זנבו‪ -‬מים שקפאו בקור והפכו שכבה דקיקה‬
‫של קרח או שלג ‪ ,‬טל בוקר שקפא על הארץ‪.‬‬
‫ים המלח‬
‫ים המלח הוא אגם מלוח‪ .‬ריכוז המלחים בים עומד על ‪ - 86.0%‬גבוה פי‬
‫עשרה מרכוז המלחים בים התיכון‪ .‬ים המלח הוא המקום הנמוך ביותר‬
‫על פני כדור הארץ‪ 616 .‬מטר מתחת לפני הים‪ .‬לכן נהר הירדן ויתר‬
‫הנחלים שנשפכים אליו מסיימים בו את דרכם‪.‬‬
‫הים מצוי בנתיב הבקע הסורי‪-‬אפריקני‪ .‬טמפרטורת המים גבוהה ‪88-81‬‬
‫מעלות‪ ,‬והמים מכילים כמויות גדולות של מינרלים‪.‬‬
‫ים המלח נמצא באזור מדברי‪ .‬החום גורם להתאדות גדולה של המים‪.‬‬
‫אך הוא מתמלא משפע המים הזורמים אליו מנהר הירדן ומהנחלים‪:‬‬
‫נחליאל‪ ,‬ארנון‪ ,‬זרד‪ ,‬הערבה ועוד‪.‬‬
‫ים המלח הוא המלוח ביותר בעולם‪ .‬אחת הסבות למליחות הגבוהה‬
‫היא העבדה שהוא סגור ואין לו מוצא לשום מקום‪ .‬בנוסף‪ ,‬הוא נמצא‬
‫באזור בעל אקלים מדברי חם ויבש המתאפיין בשעורי התאיידות‬
‫גבוהים‪ .‬המים מתאדים בחום הגדול והמלח נותר במקום‪ .‬הסלעים‬
‫המלוחים שליד הים מתפוררים‪ ,‬ומתערבבים במים ומגבירים את‬
‫המליחות‪.‬‬
‫בגלל המליחות הגבוהה של המים אין בו חיים‪ .‬כל הדגים המגיעים‬
‫אליו מתים‪ .‬רק חיידקים מיוחדים‪ ,‬אמבות ואצות ים שהסתגלו‬
‫לחיים הקשים יכולים להתקיים בו‪ .‬זו אחת הסבות שהוא מכנה‪:‬‬
‫ים המוות‪.‬‬
‫בעשרות השנים האחרונות נמצא מפלס האגם בירידה מתמדת‪,‬‬
‫בעקר בשל שמוש נרחב במקורות המים הנשפכים אליו שהחשוב‬
‫שבהם הוא נהר הירדן ושאיבת המים לאדוי בברכות בדרום האגן‪.‬‬
‫קצב הירידה השנתי של מפלס מי הים בעשור האחרון הוא מעט‬
‫יותר ממטר לשנה‪.‬‬
‫אגן ים המלח מרכב משני אגנים‪ ,‬דרומי וצפוני‪ .‬על אזור ים המלח‬
‫עוברים שנויים גדולים ומשנים כל הזמן את מצבו‪ .‬ים המלח‪,‬‬
‫טוענים חוקרים‪ ,‬כבר מזמן לא נראה כפי שהיה לפני שנים‪ .‬היום‪,‬‬
‫נותר בו אגן צפוני ההולך ומתיבש במהירות‪ ,‬אגן דרומי המהוה‬
‫בעצם ברכות אדוי של ים המלח ובאמצע אזור מיובש מדהים‬
‫ביפיו‪ ,‬שמראהו משתנה מדי פעם‪.‬‬
‫עם יבושו של האגן הדרומי נבנו בו ברכות לצרך אדוי המים‬
‫והפקת אשלג וכימיקלים אחרים על ידי מפעלי האשלג בישראל‬
‫וחברת האשלג הערבית הירדנית‪ .‬לברכות אלה נדרשת שאיבה‬
‫בהקף נרחב של מי הים‪ .‬שאיבת המים לברכות תורמת תרומה‬
‫משמעותית לירידה במפלס הים‪.‬‬
‫ירידת המפלס המצטברת גורמת לשנויים גדולים באגן הים בהם‪:‬‬
‫שנויים בלתי הפיכים בגוף המים באגן הצפוני‪ ,‬יצירת בולענים‪,‬‬
‫נסיגת חופים‪ ,‬פגיעה בתשתיות (כבישים וגשרים) ובשמורות טבע‪.‬‬
‫בשבת‪:‬‬
‫בחול‪:‬‬
‫תפילות‬
‫שחרית הנץ החמה ‪( 10:80‬כ‪ 60-‬דקות קודם הנץ החמה)‬
‫‪11:11‬‬
‫שחרית מנין ב'‬
‫‪11:00‬‬
‫שחרית מנין ג'‬
‫‪( 01:01‬כ‪ 01-‬דק' קודם שקיעה)‬
‫מנחה‬
‫סמוך למנחה‬
‫ערבית מנין א'‬
‫בתום השיעור המרכזי‬
‫ערבית מנין ב'‬
‫שיעורים‬
‫בימים א – ה בשעה ‪ , 01:81‬גמרא – לאחר השיעור המרכזי‬
‫יום ראשון‬
‫יום שני‬
‫יום שלישי‬
‫יום רביעי‬
‫יום חמישי‬
‫עין יעקב ‪ -‬עיון באגדות חז"ל‬
‫חובת הלבבות‬
‫הלכה ‪ /‬ענייני דיומא‬
‫מסילת ישרים לרבנו הרמח"ל‬
‫הלכות שבת‬
‫פעילות לנשים‬
‫יום שלישי ‪ 01:81‬שיעור לנשים‪ ,‬הר' עטיה‬
‫תפילות ושיעורים‬
‫‪( 01:11‬כ‪ 81-‬דק' לפני שקיעה)‬
‫מנחה ערב שבת‬
‫שחרית עם הנץ החמה ‪( 10:01‬כשעה קודם הנץ החמה)‬
‫‪ 81( 11:11‬דק' לפני תפילת שחרית)‬
‫שיעור בהלכות נידה‬
‫‪11:81‬‬
‫שחרית מנין ראשי‬
‫‪( 00:81‬אליהו קורן ‪ ,0‬משפחת פרג'יאן)‬
‫תהילים לבנים‬
‫‪06:11‬‬
‫מנחה מנין א'‬
‫‪06:81‬‬
‫שיעור מוסר‬
‫‪( 00:00‬בתום השיעור)‬
‫מנחה מנין ב'‬
‫‪( 01:81‬כ‪ 81-‬דק' קודם צאת שבת)‬
‫שיעור הלכה‬
‫‪( 01:11‬עם צאת השבת)‬
‫ערבית של מוצ"ש‬
‫‪( 01:01‬לאחר ערבית של מוצ"ש)‬
‫אבות ובנים‬
‫שיעור הלכה בשר וחלב ‪01:11‬‬
‫פעילות לנשים בשבת‬
‫תהילים לבנות‬
‫שיעור לנשים‬
‫‪( 08:11‬הרב מן ההר ‪ ,06/1‬משפחת בן אלי)‬
‫‪ 08:11‬עד ‪ 08:60‬מפי מו"ר שליט"א‬
‫שיעורים קבועים נוספים מפי מו"ר הרב שליט"א בירושלים והסביבה!‬
‫יום ראשון ‪ 00:11‬ביה"כ "יוסף חי"‪ ,‬רחוב מניה שוחט‪ ,‬פסגת זאב‬
‫יום רביעי ‪ 01:11‬ביה"כ "בורכוב"‪ ,‬רחוב פישל ירושלים‬
‫‪01:81‬‬
‫יום שני‬
‫יום חמישי ‪00:11‬‬
‫לזיכוי הרבים‪ ,‬להצלחה‪ ,‬לרפואה ולעילוי נשמת‪.‬‬
‫דניאל בן‪-‬ציון בטל' ‪.050-4886366‬‬
‫ביה"כ "מוסיוף"‪ ,‬רחוב יואל ירושלים‬
‫מעלה אדומים רחוב אבני החושן‬
‫תלמוד תורה‬
‫גן בנים ‪3-4‬‬
‫מכינה א' – מכינה ב'‬
‫כיתות א' – ח'‬
‫בית הספר ‪ -‬בית יעקב‬
‫גן בנות ‪3-4‬‬
‫גן בנות ‪4-6‬‬
‫גן חובה ‪ -‬כיתות א' – ח'‬
‫שיעורי מורנו הרב בשבוע האחרון בחיפה ובמגדל העמק בישיבה הקטנה לצעירים ׳מגדל אור׳‬
‫העלון מוקדש לעילוי נשמתו הטהורה של מרן שר התורה ופוסק הדור‪ ,‬מורנו ורבנו מרן הגאון רבי עובדיה יוסף זצוק"ל‪ ,‬שזכותו הגדולה תגן עלינו‬
‫‪ ,‬דוד בן שמחה וב"ב‪ ,‬משפחת מזרחי‪ ,‬יחזקאל מאיר בן שרה‪ ,‬דליה בת נעמי‪ ,‬אייל מזרחי‬
‫להצלחת‪:‬‬
‫לרפואת‪ :‬חיים מרדכי בן נטע‬
‫זיווג הגון‪ :‬אור בן דליה‬