‫בס"ד‬
‫גליון‬
‫פסח תשעו‬
‫(שנה חמישית)‪ ,‬י"ד ניסן תשע"ו‬
‫"ליל הסדר" – הינו הלילה הקדוש הזה שעושה סדר באמונה‪ ,‬שמברר‬
‫מהיכן נולדה המציאות הזו שנקראת עם ישראל‪ .‬אחד מסימני הסדר‬
‫הוא "מגיד"‪ ,‬בו אנו מספרים את סיפורו של עם ישראל מתחילת‬
‫הוויתו ועד ליציאתו ממצרים ברכוש גדול‪ .‬זו אחת המצוות החשובות‬
‫והעיקריות בלילה זה‪ ,‬לספר ביציאת מצרים‪ ,‬ומדוע המצווה היא‬
‫דווקא על ידי סיפור? והרי ודאי שהיה אפשר לפרט את הנתונים כמו‬
‫שהיו ולצאת בזה ידי חובה‪ ,‬אבל חכמים לא ראו כך וקבעו שהדבר‬
‫צריך להיות בסיפור מפורט וממושך דוקא‪ .‬מדוע?‬
‫ואפשר לבאר בשני אופנים‪:‬‬
‫בצורה סיפורית אפשר לחוות את מה שקרה במקור באותו מאורע‬
‫בצורה טובה יותר‪ ,‬מפני שהאדם מתחבר לסיפור שפורט על נימי‬
‫נשמתו ומביא אותו לידי אותן תחושות של רגשות שחוו עם ישראל‪,‬‬
‫אותו עם שפרה ורבה תוך כדי הגזירות הקשות שהוטלו על ראשם‪,‬‬
‫ואת אש היסורים שהתלקחה מסביב לעם אשר בתוכו בערה האמונה‬
‫וניצוצות של תקוה‪ ,‬את הכאב והסבל שסבלו בשעבוד קשה‪ ,‬ועל‬
‫מחשבות הגאולה שהיו בלב העם‪ ,‬והפיחו בהם רוח חיים‪ ,‬וכן ע"י‬
‫סיפור מתחבר האדם להתגלות הבורא אל העם ואל העולם כולו דרך‬
‫איתני הטבע ששונו פעם אחר פעם‪ ,‬עד לאותו לילה נורא שניגלה‬
‫הוא יתברך בכבודו ובעצמו‪ ,‬ובו מתו בכורי מצרים וניצלו ישראל‪,‬‬
‫כשברקע מהדהדת הקריאה "קומו צאו מתוך עמי"‪.‬‬
‫לכך יש עלינו לספר בצורה סיפורית דוקא כדי לחוות בעצמנו כאילו‬
‫יצאנו ממצרים‪ ,‬בכדי שנוכל להשתייך במקצת לאותה יציאה‪.‬‬
‫אך האופן השני בו ניתן לבאר למה על ידי סיפור הינו פנימי יותר‪:‬‬
‫העולם שאנו חיים בו הוא עולם השקר‪ ,‬עולם חולף‪ ,‬הצגה אחת‬
‫גדולה שאנחנו וכל העולם שותפים לה‪ ,‬הצגה כה מוצלחת עד‬
‫שמרבית השחקנים מתקשים להבחין מה האמת‪ ,‬נכנסו לתפקיד‬
‫ברצינות ולא מבינים שהם חלק מההצגה‪ ,‬ולא זוכרים שעוד יבוא‬
‫היום בו יכבו את האורות והמסך יורם והאמת תתגלה לעיניהם והם‬
‫יישארו רק עם התפאורה‪ ,‬עם בגדי המשחק‪ ,‬מבוישים ונכלמים‪ .‬אם‬
‫כן מדוע הסיפור מסופר על ידי הצגה? ומדוע לא בצורה האמיתית‪,‬‬
‫האמת בתפארתה? מדוע צריך מסכים ותפאורות של עמים שונים‪,‬‬
‫ומערכות מופלאות של האדם והעולם?‬
‫הסיבה היא‪ ,‬שנפש האדם כאן בעולם אינה יכולה להכיל את האמת‬
‫כמות שהיא‪ ,‬שהאדם נמצא בתוך גופו החומרי‪ ,‬ואין אפשרות שהוא‬
‫ישכיל ויבין את המציאות האמיתית בלי אותה תפאורה‪ .‬כי אותה‬
‫‪81:81‬‬
‫(‪ 05‬דקות לפני השקיעה)‬
‫‪81:05‬‬
‫אמת היא גבוהה מאוד בלי שום תערובת של גשמיות‪ .‬וכמה שמעורב‬
‫באדם החומר הגשמי כך תפיסתו מוגבלת‪ ,‬ולכן צריך להטמין ולכסות‬
‫את אותה ההתגלות בתוך מעשה גשמי ומפואר‪.‬‬
‫הנשמה‪ ,‬שהיא הדבר הרוחני באדם כלואה בתוך הגוף שהוא כלי גשמי‬
‫ואינו יכול להכיל את אותו אור‪ .‬גם התגלות ה' יתברך היתה תמיד דרך‬
‫ענן וערפל‪ ,‬כמו שכתוב "וה' אמר לשכון בערפל" (דברי הימים ב)‪,‬‬
‫מוסתר מבלי יכולת ראיה גשמית ברורה‪ ,‬כי אין אפשרות לגוף חומרי‬
‫לצפות באור כה רוחני בלי מסך‪ .‬האמת הגדולה מוכרחת להיות‬
‫מוסתרת בהצגה הגדולה בתבל‪ ,‬שבה משתתפים כולנו בלא יכולת‬
‫לשבת מהצד‪ .‬אבל כאן צריך שימת לב מיוחדת בכל רגע ורגע שלא‬
‫לאבד את הסיפור האמיתי‪ ,‬כלומר לבדוק ולבחון בהצגה כל הזמן היכן‬
‫מסתתרת האמת‪ ,‬היכן ה' בתמונה ולא להסתכל רק במה שנראה לעין‪.‬‬
‫לגלות מה המסרים השזורים בסיפור‪ ,‬כלומר מה ה' רוצה מהאדם בכל‬
‫מקרה‪ ,‬והעיקר שלא לאבד את תחילתו של הסיפור ואת ההשתלשלות‬
‫עד לסופו ואת המטרה לשמה הכל קרה‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬כשבאים "להגיד" את יציאת מצרים יש מצוה לספר את הסיפור‬
‫כהוויתו‪ ,‬בצורה של סיפור שהתקדם שלב אחר שלב‪ .‬כך התקבלה‬
‫בעם ישראל התובנה והאמונה במציאות ה' ובגאולה בצפויה לבוא‪,‬‬
‫ואז יוכלו המצרים וכל העולם כולו לגלות את האור המסתתר‬
‫שהבורא גילה והעביר מסר מכל הבריאה כולה‪" ,‬אני ה"!‬
‫מצוה עלינו לספר מה שהיה באותה הצגה גדולה‪ ,‬אבל עלינו לספר‬
‫את הסיפור הנכון בלי לטייח ובלי שקרים‪ ,‬שלא לומר או לחשוב‬
‫חלילה שמכות מצרים והניסים היו בעלי אופי טבעי‪ ,‬וכגון שקרה‬
‫מקרה נדיר בו דובי הקוטב הגיעו למצרים‪ ,‬או שנולדו עוברים רבים‬
‫בכרס אחת בתופעה גנטית מוזרה‪ ,‬ושהיה חושך כמה ימים בגלל ליקוי‬
‫חמה וכו'‪ ,‬עלינו לספר את הסיפור האמיתי‪ ,‬שבורא עולם לקח אותנו‬
‫לעם‪ ,‬ושינה את כל מציאויות הטבע כדי להוציאנו ממצרים שנהיה לו‬
‫לעבדים‪ ,‬בשביל לתת לנו תורה ומצוות‪ ,‬זו האמת וזו התכלית‬
‫שלשמה יצאנו ממצרים‪ ,‬ואת האמת הזו ותכליתה נפנים ע"י סיפור‬
‫ההצגה שהיה‪ ,‬בכדי שנוכל להפנים את המסרים היוצאים משם‪.‬‬
‫"מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים" – עלינו להתכונן‪ ,‬להכין רקע‬
‫ומקום בכדי שהמסר יועבר בצורה הטובה לנו ולילדינו‪ .‬ולקיים‬
‫בהידור את מצוות "והגדת לבנך ביום ההוא לאמור בעבור זה עשה ה'‬
‫לי בצאתי ממצרים"‪.‬‬
‫פסח כשר ושמח ושבת שלום‪ ,‬אייל עמרמי‬
‫‪05:05‬‬
‫בעת ההיא‬
‫יהושע ה'‬
‫לקבלת עלון במייל‪[email protected] :‬‬
‫לשיעורי תורה‪ ,‬שאלות לרב‪ ,‬ועוד‪www.ayal-taarog.co.il :‬‬
‫להכנס עם חיוך‬
‫הגאון רבי חיים ברים זצ"ל סיפר כיצד תיאר החזון איש בציור חי‬
‫ומוחשי את יגיעתה וטירחתה של האשה בבית‪.‬‬
‫כשאברך קם בבוקר ויוצא מביתו לכולל [או לעבודה] וכל היום אינו‬
‫שוהה בבית‪ ,‬ואינו חושב על ביתו מחמת טרדתו‪ ,‬והאשה כשקמה‬
‫בבוקר מחכה לה מלחמה‪ ,‬היא נהיית מאוד טרודה עם הילדים‪,‬‬
‫והילדים קופצים וסוחבים אותה‪ ,‬זה לכאן וזה לכאן‪ ,‬והיא כבר‬
‫נותנת להם לאכול ‪ -‬זה אוכל והשני אינו רוצה לאכול‪ ,‬אח"כ מלבשת‬
‫אותם ושולחת אותם למקום לימודם‪.‬‬
‫לאחר שכבר עזבו כולם את הבית‪ ,‬מתחילה היא לאסוף ולסדר את‬
‫כל מה שהפכו ופיזרו בבית‪ ,‬אח"כ צריכה לצאת לקניות‪ ,‬ומיד לעמוד‬
‫לבשל ולהביא טרף לביתה‪.‬‬
‫והנה הילדים כבר מגיעים ממקום לימודם‪ ,‬ונכנסים הביתה מאוד‬
‫עייפים‪ ,‬הם רבים בניהים והיא צריכה להתערב בענייניהם‪ ,‬לדאוג‬
‫עבורם ולטפל בהם‪ ,‬אח"כ כל שעות אחר הצהרים עסוקה היא עמם‪,‬‬
‫דואגת לבם למשחקים וכדו'‪ ,‬והם "משגעים" אותה שעות על גבי‬
‫שעות‪ ,‬בלילה צריכה היא להשכיב את כולם וכשכבר כולם מסודרים‬
‫בבית ונשכבו במיטות "הנה הבעל מגיע"‪.‬‬
‫ואזי אם הוא נכנס עם "חיוך" ‪ -‬נמחק אצל האשה כל העמל‬
‫אתי ִמ ִמ ְצ ָּריִ ם‬
‫וְ ִהג ְַּד ָּת ְל ִבנְ ָּך ַּבי ֹום הַּ הוא ַּבעֲ בור זֶה ָּע ָּשה ה' ִלי ְבצֵ ִ‬
‫מצוות עשה מהתורה לספר בניסים ובנפלאות שנעשו לאבותינו‬
‫במצרים בליל חמישה עשר בניסן‪ ,‬שנאמר "זכור את היום הזה אשר‬
‫יצאתם ממצרים" תלמוד לומר "והגדת לבנך ביום ההוא לאמור בעבור‬
‫זה" ‪ -‬בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך‪.‬‬
‫עם ישראל שרד לאורך כל שנות הגלות‪ ,‬למרות הפיזור‪ ,‬הנדודים‬
‫והסבל הרב שעבר עליו‪ .‬העם היהודי רואה כערך עליון לגדל ילדים על‬
‫ברכי התורה והמצוות חדורי אמונה בה' יתברך‪ .‬התורה היא ששמרה‬
‫ואיחדה את עם ישראל במשך כל הדורות‪.‬‬
‫לנו ההורים תפקיד עצום בהעברת האמונה לילדנו‪ ,‬תוך הדגשת‬
‫הניסים והנפלאות שנעשו לאבותינו‪ ,‬על כן הדבר דורש הכנה לא פחות‬
‫ממירוק הבית משאריות אבק‪ .‬נדאג שהילדים ינוחו בצהריים כדי‬
‫שיהיו רעננים בליל הסדר‪ ,‬שיאכלו קודם‪ ,‬שיעזרו בהכנת הקערה‪,‬‬
‫בהכנת דבר תורה‪ ,‬עריכת השולחן וכו'‪.‬‬
‫בחג הפסח הילדים הם "הכוכבים" של ליל הסדר‪ ,‬הם נמצאים במרכז‪,‬‬
‫הרמב"ם מדריך אותנו מה לעשות בליל הסדר כדי להחדיר את האמונה‬
‫בליבם של ילדנו‪" :‬וצריך לעשות שינויים בלילה הזה כדי שיראו הבנים‬
‫וישאלו ויאמרו‪" :‬מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות"‪ .‬לעורר את‬
‫התעניינותם לשאול שאלות‪.‬‬
‫התורה מייחסת חשיבות רבה לשאילת השאלות‪ ,‬כאשר אדם שואל‬
‫ומתעניין מעצמו ליבו פתוח לקבל תשובה‪ ,‬השאלות מעוררות‬
‫והטירחה של כל היום‪ ,‬אך אם הוא נכנס מתוח ועצבני ‪ -‬נהיה לה‬
‫הרבה יותר קשה‪.‬‬
‫נכונים הדברים בפרט גם לימים אלו‪ ,‬ימי ההכנות המרובות לחג‬
‫הפסח הקרב ובא עלינו לטובה‪.‬‬
‫הבעל הולך ללימודיו או לעבודה בבוקר‪ ,‬ושב בערב וכלל אינו שותף‬
‫לעבודה הרבה בבית‪ ,‬האשה בנתיים ניקתה‪ ,‬סידרה‪ ,‬טרחה והכינה‬
‫ובנוסף גם טיפלה בילדים ועשתה את המטלות הרגילות של הבית‪.‬‬
‫אם הבעל יודע להכיר לה טובה על כך‪ ,‬להכנס עם חיוך‪ ,‬לשבח אותה‬
‫על מעשיה‪ ,‬הרי שאת כל המטלות היא עושה בשמחה‪.‬‬
‫אך אם הבעל מגיע עם "פנים חמוצות" כל הקושי שעברה האשה‬
‫בהכנות לפסח צף ועולה ושלום הבית עלול חלילה להפגע‪.‬‬
‫מוטיבציה ללמידה ומגבירות את הקשב ואת יכולת הקליטה‪.‬‬
‫כשילד שואל שאלה‪ ,‬הוא מגלה לנו מה הוא כבר יודע‪ ,‬מה אינו יודע‪,‬‬
‫מה הוא רוצה לדעת‪ ,‬מה מפריע לו‪ ,‬הצורה והעיתוי שבהם הוא בוחר‬
‫להקשות‪ ,‬גם הם משלימים את התמונה ועוזרים לנו לדעת יותר על‬
‫עולמו הפנימי של ילדינו‪.‬‬
‫ניתן לעשות הצגה עם הילדים‪ ,‬להכניס אותם לאווירה של עבדות‬
‫במצרים‪ ,‬איך נראים עבדים? איך הם מרגישים? האם ניתנה להם‬
‫האפשרות לבחור? לשיר אתם "עבדים היינו‪ ,‬ולהדגים "בכאילו" את‬
‫השקים על הגב‪ ,‬סחיבת המים בדלי‪ ,‬בניית הלבנים‪ ,‬קושי השעבוד‬
‫המפרך עם הבעות פנים מתאימות‪ .‬תוך כדי ההצגה לשאול שאלות‬
‫מהיכן הגעת? מה עשיתם שם? וכו'‪ ,‬והילדים משיבים‪ .‬לתאר את‬
‫המכות לצד הניסים הגדולים שנעשו לאבותינו‪ .‬לתאר בשמחה‬
‫ובהתלהבות את היציאה הניסית ממצרים שהפכה אותנו לעם ובני‬
‫חורין‪.‬‬
‫יש להתאים את התכנים ורמתם לגיל הילדים תוך שיתוף ומתן‬
‫תשומת לב לכל אחד מהם‪ ,‬להסביר מה עושים ומדוע כדי לעניין‬
‫אותם‪ .‬יש נוהגים לקרוא את הגדה ביחד ויש המחלקים קטע לכל‬
‫משתתף‪.‬‬
‫הגמרא בפסחים אומרת "מחלקים קליות ואגוזים לתינוקות" כדי‬
‫להשאירם ערים‪ .‬ניתן להכין ממתקים שהילדים אוהבים כדי למשוך‬
‫את ליבם להקשיב‪ ,‬פרסים קטנים לעידוד‪ ,‬מאחר וחלק מהפרסים יש‬
‫בהם איסור מוקצה ניתן להכין כרטיסים ובהם נרשום את שמות‬
‫הפרסים כגון‪ :‬עפרון‪ ,‬לורדים‪ ,‬מדבקות וכו' במוצאי החג יוכלו לקבל‬
‫את הפרסים בהתאם לכרטיסיות שקיבלו‪.‬‬
‫בלילה הזה יש התייחסות לכל סוגי הבנים לבן "שהחליק" ולא מוצא‬
‫את עצמו‪ ,‬לבן החכם והמוכשר שקולט הכל בקלות‪ ,‬הבן שהבנתו‬
‫קשה "ואת פתח לו"‪ ,‬לבן עם קשיים בקשב וריכוז‪ .‬נשים לב שלפני‬
‫כל בן כתוב "אחד"‪ ,‬אחד חכם‪ ,‬אחד רשע‪ ,‬אחד תם ואחד שאינו יודע‬
‫לשאול‪ .‬כל ילד הוא יחיד‪ ,‬ובכל ילד טמון ה"אחד" ובכל ילד קיים‬
‫הניצוץ האלוקי‪ ,‬תפקידנו לחבר את כולם ולהבין שכולם הבנים של‬
‫ה'‪ ,‬לאהוב ולחבק אותם‪.‬‬
‫העיירה‪ ,‬להודיעו על ההחלטה המזעזעת‪ .‬הרב האזין להם בקשב‬
‫רב‪ ,‬עצם עיניו וביקש מצוות ראשי הקהילה למצוא עבורו רעיון‪,‬‬
‫פתרון‪ ,‬כדי למנוע את רוע הגזירה‪ .‬חשוב לציין כי הרב בעצמו‪,‬‬
‫למד והתפלל בבית כנסת קטן הצמוד לביתו‪ ,‬ורק בחגים דרש‬
‫והתפלל בבית הכנסת הגדול‪.‬‬
‫קחו לכם שעה זמן לחשוב" ביקש הרב "אני צריך רעיון‪ ,‬חוט של‬
‫דליפות ועכברים ‪ /‬באדיבות ר' קובי לוי‬
‫פתרון כדי להציל את המצב"‪.‬‬
‫בשביל הסיפור נחזור דווקא ‪ 805‬שנה למרוקו‪ ,‬אל קהילה קטנה בעיירה הללו התיישבו מול הרב נרעדים ופוחדים‪ .‬סטירת לחי שכזו‪ ,‬אף‬
‫מרוקאית קטנה‪ .‬כולם סרו למרותו של הגאון רב העיירה ועל פיו נשק אחד לא שיער לעצמו ולא חלם בחלומותיו הכי שחורים‪ .‬אחרי‬
‫כל דבר‪ .‬הוא היה אב בית הדין‪ ,‬השוחט‪ ,‬וכמובן מנהיג רוחני ללא חת‪ ,‬שעה ניצב אל מול הרב אחד מגבאי בית הכנסת ואמר‪" :‬כבוד הרב‪,‬‬
‫אני חושב שאחרי שהצבא יכניס תבואה לבית הכנסת‪ ,‬אזי תוך זמן‬
‫שיד לו גם בתורת הקבלה‪.‬‬
‫באותם ימים שלט במרוקו מלך עריץ‪ ,‬אשר ביקש לחזק את צבאו‪ ,‬קצר הוא יוציא אותה ממנו ויחזיר לנו אותו‪ .‬ואם הרב שואל‬
‫ולכונן עבורו מחנות‪ ,‬הן לחיילים והן למזון‪ .‬הוא הורה לצוות קצינים מדוע‪ ,‬אסביר‪ .‬בשנה האחרונה ישנן שתי תופעות לא נעימות בבית‬
‫לעבור מעיר לעיר ומכפר לכפר ולאתר עבורו מבנים גדולים וחזקים‪ ,‬הכנסת‪ .‬הראשונה‪ ,‬כשיורד גשם לעיתים‪ ,‬מים דולפים מן הגג‪,‬‬
‫ובנוסף להקות של עכברים השתלטו על בית הכנסת ועדיין לא‬
‫ולהחרימם לטובת הצבא‪.‬‬
‫פעלנו לתיקון המפגע"‪.‬‬
‫חיל ורעד אחז את היהודים‪ ,‬בעיקר את העשירים שבהם בעלי הנכסים‬
‫והמבנים התעשייתיים‪ .‬אף אחד לא רצה שהמבנה שלו יוחרם לטובת הרב נעמד על רגליו‪ ,‬עיניו רושפות ברקים ורעמים ושאגה נוראה‬
‫בקעה מפיו‪" :‬בושה וחרפה!!!"‪" ...‬שוד ושבר!!!" עכשיו אני מבין‬
‫צבא המלך בעבור קומץ פרוטות מבישות‪.‬‬
‫מדוע המלך רוצה לעקל ולשדוד את בית הכנסת‪ .‬אתם בעצמכם‪,‬‬
‫והללו‬
‫הקטנה‪,‬‬
‫באגדוניה‬
‫הקצינים‬
‫והנה בוקר אחד‪ ,‬נוחת לו צוות‬
‫הגבאים והמתפללים‪ ,‬בזים למקום‪ ,‬לא מתקנים את הדרוש תיקון‪,‬‬
‫‬‫חיפשו‬
‫הם‬
‫הצבא‪.‬‬
‫דרישות‬
‫על‬
‫שיענה‬
‫מתחילים לרחרח‪ ,‬ולבדוק בניין‬
‫מותירים אותו דולף ושורץ עכברים‪ ,‬אז מה הפלא שמן השמים‬
‫לתבואה"‪.‬‬
‫גדול‬
‫כמחסן‬
‫כאסם‪,‬‬
‫ליתר דיוק ‪ -‬בניין שישמש‬
‫איבדנו את הזכות להימצא בו‪ .‬עכשיו! מיד! תכף ומיד! כולם רצים‬
‫כן‪ ,‬כן‪ ,‬עסקני ורבני העיירה היו לחוצים וטרודים‪ ,‬הקצינים שוטטו לשם‪ ,‬מזמינים בעלי מקצוע ומשלמים במזומן לגגנים‪ ,‬ולמדבירי‬
‫ובלשו‪ ,‬ולעת ערב הם היו אמורים לעדכן את ראש העיירה לגבי המבנה השרצים‪ ,‬שישימו קץ למפגעים המבישים‪ ,‬והקב"ה גדול‪ ,‬יעשה‬
‫שהמלך מעוניין בו‪ .‬האמת ניתנת להיאמר‪ ,‬שיהודי העיירה היו פחות הטוב בעיניו"‪ .‬כך הורה הרב‪.‬‬
‫מוטרדים‪ ,‬הם היו אנשים עניים וקשי‪-‬יום‪ ,‬ובעיר לא היו בניינים כאן כמעט מסתיים סיפורנו‪ .‬תוך יום יומיים בעלי המקצוע תיקנו‬
‫רציניים‪ .‬אבל לך תדע‪ .‬והנה מיד אחרי צאת הכוכבים התפרסמה את הגג‪ ,‬השמידו את העכברים ושיפצו את בית הכנסת מבפנים‬
‫השמועה מבית ראש העיירה לשכונת היהודים "ועדת הקצינים החליטה ומבחוץ והמלך? והצבא? והתבואה? שומכלום‪ .‬לא באו‪ ,‬לא נכנסו‪,‬‬
‫לְ ַנכֵס לטובת צבא המלך‪ ,‬את בית הכנסת הגדול של העיירה"‪.‬‬
‫נעלמו ואינם כאבק הפורח במדבר‪ .‬עד כי הסיפור הזה נשכח כמעט‬
‫שומו שמים‪ ,‬בית הכנסת המרכזי יהפוך לאסם תבואה‪ ,‬חילול הקודש‪ ,‬לחלוטין מתודעת העיירה ויושביה‪ ,‬אילמלא כתב אותו אחד‬
‫חיל ורעדה אחזו בכולם‪ .‬העסקנים והרבנים פנו במרוצה לביתו של רב הגבאים בפינקסו האישי שהתגלגל לאחד מניניו‪.‬‬
‫יין אדום‬
‫מחקרים צביעו על כך שיין‪ ,‬במיוחד יין אדום‪ ,‬הוא המשקה האלכוהולי‬
‫המועיל ביותר לבריאות הלב‪ .‬מחקרים אלה ייחסו את ההשפעה‬
‫המיטיבה על בריאות הלב לחומרים נוגדי החימצון המצויים בקליפות‬
‫וגרעיני הענבים‪.‬‬
‫החומרים הפעילים העיקריים ביין‬
‫‪ .8‬אלכוהול‪ :‬לאלכוהול יש תרומה בעיכוב היווצרות טרשת העורקים‪.‬‬
‫האלכוהול מגדיל את הסבילות לגלוקוז ומגביר את הרגישות לאינסולין ‪-‬‬
‫שני גורמים מגנים מפני התפתחות סוכרת מסוג ‪.0‬‬
‫‪ .0‬פּוֹליפֶ נוֹלים (חומרים נוגדי חימצון)‪ :‬בעלי תכונות התורמות למניעת‬
‫טרשת העורקים‪ ,‬בין היתר‪ ,‬על ידי הפחתת יצירת קרישי דם‪ ,‬מניעת‬
‫חימצונו של ‪ - LDL‬כולסטרול והרחבת כלי הדם (המאפשרת זרימה‬
‫תקינה של הדם) וכתוצאה לירידה בלחץ הדם‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬הם בעלי תכונות המונעות היווצרות סרטן ותכונות המגנות על‬
‫מערכת העצבים‪ .‬מרבית הפוליפנולים מקורם בקליפות וזרעי הענבים‪,‬‬
‫המסולקים בתסיסת היין הלבן‪ ,‬ולכן ריכוזם ביין האדום‪ ,‬גבוה יותר (עד‬
‫פי ‪.)85‬‬
‫שתייה שגרתית מתונה של יין קשורה בסיכון נמוך יותר למחלות לב‬
‫וכלי הדם‪ .‬צריכה מתונה של יין אדום (‪ 8‬כוס לנשים ו‪ 0-‬כוסות לגברים‪,‬‬
‫כלומר ‪ 805‬ו‪ 855-‬מיליליטר‪ ,‬בהתאמה) קשורה בסיכון נמוך יותר‬
‫למחלות לב ולתמותה פחותה ממחלות לב וכלי הדם‪.‬‬
‫מהו היין המומלץ?‬
‫היינות‪ ,‬נבדלים ביניהם בתכולת האלכוהול והפוליפנולים‪ .‬באופן‬
‫כללי‪ ,‬ליין אדום יתרונות בריאותיים רבים יותר מאשר ליין לבן‪,‬‬
‫בגלל תכולה גבוהה יותר של פוליפנולים‪ .‬אולם‪ ,‬לא כל היינות‬
‫האדומים הם בעלי תכולה דומה של פוליפנולים‪.‬‬
‫חוקרים בקליפורניה‪ ,‬בדקו סוגי יין שונים ומצאו כי הריכוזים‬
‫הגבוהים ביותר של פלבונואידים (סוג של פוליפנולים נוגדי‬
‫חימצון) מצויים בקברנה סוביניון‪ ,‬כשלאחריו באים פטיט סירה ו‪-‬‬
‫פינו נואר‪ .‬ואילו ביינות מרלו יש פחות פלבונואידים‪.‬‬
‫בשורה התחתונה‪ ,‬ככל שהיין מתוק יותר‪ ,‬יש בו פחות‬
‫פלבונואידים‪ ,‬כלומר ככל שהיינות יבשים יותר תורמים הם יותר‬
‫לבריאות‪.‬‬
‫חשוב להדגיש כי צריכה גבוהה של יין ואלכוהול מזיקה ואף‬
‫מסוכנת‪.‬‬
‫האתרוגים ‪ / 81‬באדיבות ר' קובי לוי הי"ו‬
‫"שלום לך הרב לוי‪ ,‬ברשותך‪ ,‬אני הולך לספר לך סיפור שקצת יצחיק‬
‫אותך‪ ,‬ואולי קצת יעציב‪ .‬סיפור שאין לי ספק שלקח גדול בצידו‪,‬‬
‫ובמידה רבה הוא מעמיד אותי‪ ,‬באור מגוחך‪ .‬לשמחתי אני עוקב אחרי‬
‫הסיפורים הקטופים שלך‪ ,‬ומגלה פעם אחר פעם שהם מחייבים חשבון‬
‫נפש‪ ,‬וזה בדיוק מה שיהודי צריך לעשות כל יום‪ ,‬אלא שנוח מאד לחמוק‬
‫לאיזו פינה אפילה מאשר לעמוד מול עצמך‪ ,‬ולהוכיח את האיש הרע‬
‫הטמון בך‪ ,‬שיפסיק!!! מה יפסיק? שיפסיק להוליך אותך שולל‪ ,‬לסמא‬
‫את עיניך‪ ,‬ולהחדיר בך השקפות עקומות שאין בינן לדרכה של תורה ולו‬
‫קורט של אמת‪.‬‬
‫"תראה‪ ,‬אני לא הטיפוס שמטיף מוסר לאחרים‪ ,‬וגם כשהייתי בן ישיבה‬
‫אף פעם לא הכנסתי את האף שלי כדי להוכיח מישהו‪ .‬למה? כי אני‬
‫באמת חושב שאינני ראוי להוכיח‪ ,‬אבל מה‪ ,‬כמעט כמו כל אברך מצוי‬
‫שחייו סובבים להם בין כתלי הבית‪ ,‬לכולל‪ ,‬למכולת ולבתי הספר‪ ,‬חשתי‬
‫שאני צדיק‪ ,‬ממש צדיק‪ .‬אתה בוודאי מכיר את ההרגשה הנעימה הזו‪,‬‬
‫המלטפת‪ ,‬המרדימה‪ ,‬הנוטעת בך חזק חזק‪ ,‬יתד של טיפוס מורם מעם‪,‬‬
‫איכותי‪ ,‬אחד שיש ללמוד ממנו איך לומדים‪ ,‬איך מתחסדים‪ ,‬ואני תודה‬
‫לה' למרות העומס הלימודי שלי מוצא זמן לעזור לשכני וידידי‬
‫במיומנות ובחינניות‪.‬‬
‫"הנה לפניך סדר היום שלי‪ ,‬מתעורר קצת לפני שבע בבוקר‪ ,‬מעיר‬
‫בזריזות את הילדים‪ ,‬מכין להם סנדויצ'ים‪ ,‬ורץ לשחרית‪ .‬אינני מגדיר‬
‫את עצמי מגדולי המתפללים‪ ,‬אך "בעלינו לשבח" התפילין עדין מונחות‬
‫עלי‪ .‬קרוב לשעה תשע אני חוזר הביתה‪ ,‬שואל "מה נשמע"‪ ,‬לוגם קפה‬
‫מברך על עוגה ושועט בזריזות לכיוון הרחוב‪ ,‬שם ממתינה לנו בשעה‬
‫‪ 1.85‬בדיוק מכונית של אברך מן הישיבה‪ ,‬המסיע אותנו לכולל‪ .‬הכולל‬
‫שלנו נמצא בעיר השכנה‪ ,‬מרחק ‪ 05‬דקות נסיעה‪.‬‬
‫"לזכותי ייאמר‪ ,‬ובאמת בצינעה רבה‪ ,‬שאינני מבטל זמן בכולל‪ .‬הגמרא‬
‫נפתחת‪ ,‬ואני עם החברותא שלי צוללים לכמעט ארבע שעות רצופות‬
‫של לימוד אמיתי‪ .‬את שעת מנוחת הצהריים אני מעביר בחדרון סמוך‬
‫לכולל‪ ,‬על גבי מזרון דק‪ 05 .‬דקות של נימנום מועילות לי לחזור לסדר‬
‫שני במלוא המרץ‪.‬‬
‫"בסביבות שש בערב אנו חוזרים הביתה‪ .‬שועט במדרגות ונכנס פנימה!‬
‫הסערה בעיצומה‪ .‬כולם רעבים‪ ,‬לכולם יש שיעורי‪-‬בית‪ .‬הבית קצת‬
‫הפוך‪ ,‬אני משתדל להשקיע שעה בבית אח"כ תופש כמה דקות מנוחה‪,‬‬
‫ושוב יורד במדרגות וממהר לכולל ערב‪.‬‬
‫"יש לי אשה אשת חיל ממש‪ .‬היא קיבלה באהבה וברצון את חיי הדוחק‬
‫של אשת אברך‪" .‬אני לא מרגישה שאני מוסרת נפש"‪ ,‬היא אומרת לי‬
‫מפעם לפעם "זו לא מסירות נפש‪ ,‬ככה חיו אמותינו הקדושות לצידן של‬
‫לומדי תורה‪ ,‬הן הסתפקו במועט ונהנו וחשו מאושרות ומושלמות שיש‬
‫להם בעל העסוק ראשו ורובו בעולמה של תורה "בעל שהוא נזר‬
‫הבריאה"‪ ,‬כך אשתי‪ .‬האמן לי אין הרבה נשים שמדברות כך‪ ,‬באופן‬
‫נחרץ והכי ברור‪ ,‬והנני מלא גאוה שזכיתי באשה כזו‪ ,‬שיודעת לייקר את‬
‫עמל התורה של בעלה‪ ,‬ומשדרת‪ .‬הערכה זו גם לילדים‪.‬‬
‫"ועכשיו אני שואל אותך‪ ,‬אם כל כך טוב‪ ,‬אז מה הבעיה! מה עצוב ומה‬
‫מצחיק בסיפור שלי? סבלנות‪.‬‬
‫"ברשותך‪ ,‬דבר תורה קטן שקשור לפרשת "וירא"‪ .‬הקב"ה בא לבקר את‬
‫אברהם אבינו החולה‪ ,‬ביום השלישי למילתו‪ ,‬פשוט הדבר ש"הביקור"‬
‫הזה לא היה אלא גילוי שכינה עצום‪ ,‬ואברהם שמע מפיו של הקב"ה‬
‫דברי תורה מופלאים‪ ,‬סודות וסודי סודות‪ ,‬רזין ד'רזין מגנזי אוצרות‬
‫השגב של מלך מלכי המלכים‪ .‬והענק שבענקים יונק קדושה עילאית זו‬
‫וכולו אחוז שרעפי טוהר‪ .‬נו‪ ,‬ולפתע הוא מבחין בשלושה אנשים‬
‫ערביים‪ ,‬עובדי עבודה זרה‪ ,‬ומבקש מהקב"ה‪" ,‬רק רגע‪ ,‬בוא נעשה‬
‫הפסקה‪ ,‬אני רץ להכניסם כאורחים לביתי‪ ,‬ואח"כ נמשיך"‪ .‬לא יאומן‪,‬‬
‫ביטול תורה ממש!!!‬
‫"לא"‪ ,‬אומרים חז"ל אין בכך ביטול תורה‪ ,‬אלא שגדולה הכנסת אורחים‬
‫מהקבלת פני השכינה"‪ ,‬רוצים לומר‪ ,‬שלימוד תורה דורש "יישום מעשה‪,‬‬
‫הוצאה לפועל‪ .‬לימוד תאורטי הוא חשוב ונעלה‪ ,‬אך לא מושלם‪ .‬שמעתי‬
‫שיש מי שמסביר שהקב"ה העמיד את אברהם אבינו בנסיון עצום‪ ,‬האם‬
‫הוא ינצל את העובדה שהוא עסוק בלימוד ויתעלם מן החסד‬
‫המזדמן להכניס אורחים‪ ,‬או לחילופין הוא יתעלה על עצמו וילמד‬
‫את כולנו מה זה שכל ישר‪ .‬שכל של יהודי שרואה את המציאות‬
‫הרוחנית ישר ונכון‪ ,‬כלומר עכשיו סוגרים ספר‪ ,‬עכשיו רצים לאסוף‬
‫הולכי רגל שצועדים מזיעים תחת החמה הקופחת‪ .‬אברהם עמד‬
‫בנסיון והנחיל דעת תורה לדורי דורות כך צריך וחובה לנהוג!!!‬
‫אבינו עמד בנסיון הזה בגבורה‪.‬‬
‫"הרב לוי לא באתי לחדש לך חידושים‪ ,‬שאני מאמין שהם מוכרים‬
‫לך‪...‬‬
‫"ועכשיו בוא ניגש לסיפור‪ .‬ביום חמישי אחה"צ ראש הכולל שלנו‬
‫מכנס אותנו לשיחה מוסרית ומילותיו הן כמים צוננים לנפש עייפה‪.‬‬
‫הוא מתאר לנו בצבעים חדים את דמותו של אברהם העברי‪ ,‬מכניס‬
‫אותנו לתוך האוהל שלו‪ ,‬עם החמאה והחלב‪ ,‬עם לשונות החרדל‪.‬‬
‫אנחנו מריחים את ניחוח הטיגון ושכרון המאפה והעוגות‪ .‬משעין‬
‫אותנו תחת העץ עם אורחיו‪ ,‬שומעים אותו פוקד על ישמעאל‬
‫להביא מים‪ ,‬ושרה לשה ועושה עוגות‪ ,‬ואנחנו שם‪ ,‬ועיננו בורקות‬
‫מהתרגשות כמו ילדים קטנים המרותקים לגננת‪ .‬לראש כולל יש‬
‫כשרון מופלא להפוך את החסד שנעשה שם‪ ,‬לדבר הניתן למישוש‪,‬‬
‫להרחה‪ ,‬לתחושה‪ .‬יש לו כשרון מפליא לעורר בנו קינאה לשאוף‬
‫ולהדמות לאבא הראשון‪ ,‬לרוץ כמותו מהכא להתם‪ ,‬כדי לשמח‬
‫שלושה אנשים שאבק עבודה זרה מונח על רגליהם‪.‬‬
‫"ולקראת סוף השיחה המדהימה‪ ,‬הוא רוצה לספר סיפור קטן שארע‬
‫לו השבוע וכך מספר ראש הכולל‪" :‬ביום ראשון בבוקר הלכתי‬
‫ברחוב‪ ,‬עד שהגעתי לתחנת האוטובוס והתישבתי שם ממתין‬
‫להסעה‪ .‬מבלי שרציתי הגיעו לאוזני שברירי משפטים של שיחה בין‬
‫בעל לרעייתו‪ .‬לא בדיוק הבנתי את פרטי הויכוח אבל מה שהבנתי ‪-‬‬
‫מאותה האזנה אקראית ‪ -‬שהבעל איננו יכול למלא את בקשתה של‬
‫אשתו‪ .‬נו מילא‪ ,‬חשבתי לעצמי‪ ,‬לא כולם מלאכים‪ ,‬הוא כנראה‬
‫עסוק עד למעלה מראשו‪ .‬ארבעה ימים חלפו‪ ,‬והנה אתמול בלילה‬
‫מצלצל הטלפון בביתי‪ ,‬ואשה אחת פונה אלי בבקשה "כבוד הרב‪,‬‬
‫אתה לא מכיר אותי‪ ,‬אבל שמעתי שאתה הרב הכי חשוב בשכונה‪...‬‬
‫יש לי בעיה קטנה שמעיבה על תיפקוד הבית‪ ,‬גם הילדים סובלים‪...‬‬
‫אולי כבוד הרב יכול לשלוח בעל מקצוע שיעזור לי לתקן‪ ...‬אנא!"‬
‫כך היא ביקשה‪.‬‬
‫"ראש הכולל לגם מכוס המים שלפניו ואמר‪" :‬רשמתי כאן את השם‬
‫הכתובת והתקלה שיש בבית‪ ..‬לדאבוני אינני מיומן במלאכת‬
‫הנגרות‪ ...‬אבל אולי מישהו מכם מוכן לעשות חסד עם אם צדיקה‬
‫ברוכת ילדים?"‪.‬‬
‫"הרב לוי‪ ,‬קפצתי ממקומי‪ ,‬כולי מרוגש מן השיחה המוסרית‬
‫והודעתי לראש הכולל‪ ,‬שאני מוכן עוד הערב לתקן את התקלה‪ ,‬כי‬
‫יש לי מושג בכל המלאכות כולל נגרות‪ ,‬אינסטלציה‪ ,‬זגגות ומה לא‪.‬‬
‫ברוך ה' חנן אותי בשתי ידיים ימניות‪ ,‬ומי אינו אוהב חסד???‬
‫"ראש הכולל חייך‪ ,‬חיטט בכיס חולצתו ושלף משם פיתקה קטנה‬
‫"הנה‪ ,‬כאן השם והכתובת"‪.‬‬
‫"אני מציץ בפתק הרב לוי‪ ,‬וחשכו עיני‪ .‬רשום בפתק בכתב יד ברור‬
‫"הגב' שושנה גינצליק רח' האתרוגים ‪ 81‬מבקשת שיתקנו את ארון‬
‫הבגדים של ילדיה‪ ,‬הדלת והרגליים נפלו"‪.‬‬
‫"כן הרב לוי‪ ,‬אני מאמין שתפשת את הענין‪ ,‬הגב' שושנה גינצליק‬
‫היא ‪ -‬שלא במקרה ‪ -‬אשתי‪ ,‬ואנחנו מתגוררים עם שמונת ילדינו‬
‫ברח' האתרוגים ‪ ...81‬סמוך לתחנת האוטובוס שם התישב לו ראש‬
‫הכולל באותו יום ראשון‪ .‬אולי בפעם החמישים ביקשה ממני‬
‫אשתי‪ ,‬קצת בקול רם‪ ,‬שאתקן את הארון הרעוע‪ ,‬ובפי‪ ,‬כמו תמיד‪,‬‬
‫התשובה הנצחית‪" ,‬עכשיו אני ממהר לכולל‪ ....‬אולי אמצא זמן‬
‫מחר"‪.‬‬
‫פרק ז' ‪ -‬מפסידי הביטחון‬
‫בַ פֶּ ֶרק הַ זֶה ַרבֵ נּו בְ חַ יֵי עו ֶֹׂשה ִסכּום עַ ל ַשעַ ר הַ בִ טָּ חוֹן וְ עַ כְ ָּשיו הּוא‬
‫יִ ְמנֶה לָּנּו אֶ ת הַ ִסבוֹת ֶשיוֹצְ רוֹת אֵ צֶ ל הָּ ָאדָּ ם אֶ ת הַ מַ עְ צו ִֹרים בְ ִממּוש‬
‫ִמדַ ת הַ בִ טָּ חוֹן‪ .‬כָּל ָאדָּ ם מַ אֲ ִמין בַ ה'‪ ,‬כָּל ָאדָּ ם יוֹדֵ עַ ֶשה' ַקיָּם‪ָּ ,‬כל‬
‫ָאדָּ ם פּ ֹונֶה לַה' בִ ְשעַ ת צָּ ָּרה ָאז לָּמָּ ה ָאדָּ ם בְ חַ יֵי הַ יוֹם יוֹם ֶשל ֹו לא‬
‫מַ צְ לִ יחַ לְ מַ מֵ ש אֶ ת ִמדַ ת הַ בִ טָּ חוֹן? ה ֵוי אוֹמֵ ר לִ ְחיוֹת בְ ַשלְ וָּ ה‪,‬‬
‫בִ ְרגִ יעּות בְ לִ י מֶ ַתח? לא לִ כְ ֹעס‪ ,‬לא לָּבוֹא לִ ידֵ י פִּ זּור הַ נֶפֶ ש‪ ,‬לָּמָּ ה‬
‫הּוא לא מֵ בִ ין‪ ,‬הּוא הֲ ֵרי יוֹדֵ עַ ֶשהַ ָּקדוֹש בָּ רּוך הּוא ‪ -‬מַ לְ כּות ֹו בַ כֹל‬
‫נִק ָּרא 'מַ פְ ִסידֵ י הַ בִ טָּ חוֹן'‪ ,‬הּוא יוֹדֵ עַ אֶ ת הַ ְדבָּ ִרים וְ זֶה לא‬
‫מָּ ָּשלָּה‪ ,‬זֶה ְ‬
‫בָּ א אֶ צְ ל ֹו לִ ידֵ י ִממּוש‪.‬‬
‫לָּמָּ ה זֶה לא בָּ א לְ ִממּוש? ַרבֵ נּו בְ חַ יֵי מ ֹונֶה פּהֹ ִסבוֹת ֶשבְ עֶ צֶ ם הֵ ם‬
‫הַ ּגו ְֹרמוֹת לִ יצ ֹר מַ עְ צו ִֹרים בֵ ין הַ ֵשכֶל לְ בֵ ין הָּ ֶרגֶש‪ .‬יֵש אֶ ת זֶה בַ ֵשכֶל‬
‫– אֲ בָּ ל זֶה לא יו ֵֹרד ַללֵב‪ .‬זֶה נ ְִת ָּקע בַ דֶ ֶרך בְ אֵ יזֶה מָּ קוֹם‪ .‬הָּ ַרב פּ ֹה‬
‫יִ ְמנֶה אֶ ת הַ מַ עְ צו ִֹרים הָּ אֵ לֶה וְ הֶ חָּ כָּם עֵ ינָּיו בְ רֹאש ֹו ִי ְשמַ ע חָּ כָּם וְ יוֹסֶ ף‬
‫ל ֶַקח יָּבִ ין מָּ ה הַ מַ עְ צו ִֹרים וְ י ְַת ִחיל לְ טַ פֵּ ל בָּ הֶ ם אֶ חָּ ד לְ אֶ חָּ ד‪ ,‬כְ דֵ י‬
‫ֶשבֶ אמֶ ת הַ יְגִ יעוֹת ֶשל ֹו יָּבוֹאּו לִ ידֵ י ְּגמָּ ר‪ ,‬לִ ידֵ י בִ ּצּועַ ‪.‬‬
‫כְ מ ֹו ֶש ִה ְת ִחיל הָּ ַרב בֵ אּור אֶ ת כָּל ִמדַ ת הַ בִ טָּ חוֹן בְ ָּכך ֶשהַ דָּ בָּ ר הַ נִזְ ָּקק‬
‫בְ יו ֵֹתר לְ עוֹבֵ ד אל ִקים זֶה ִמדַ ת הַ בִ טָּ חוֹן‪ ,‬הַ דָּ בָּ ר הֲ כִ י ִנ ְצ ָּרך לְ ִמי‬
‫ֶשרוֹצֶ ה לִ ְהיוֹת בַ עַ ל דַ עַ ת וְ י ְִרַאת ָּשמַ יִם זֶה הַ בִ טָּ חוֹן‪ .‬בְ לִ י זֶה הּוא‬
‫לְ ע ֹולָּם לא יָּכוֹל לִ ְהיוֹת בַ עַ ל דַ עַ ת‪ ,‬בַ עַ ל י ְִרַאת ָּשמַ יִם‪ ,‬כְ מ ֹו ֶשבָּ רּור‬
‫ֶש ִאם בַ עַ ל ִמ ְקצוֹעַ בָּ א לְ בַ יִת‪ ,‬הַ דָּ בָּ ר הֲ כִ י נִזְ ָּקק ל ֹו זֶה כְ לֵי עֲ בוֹדָּ תוֹ‪,‬‬
‫ִאם אֵ ין ל ֹו מַ בְ ֵרג הּוא לא יָּכוֹל ַל ֲעׂשוֹת כְ לּום‪ ,‬הּוא יָּכוֹל ל ֵָּתת לְ ך‬
‫הַ ּצָּ עוֹת ּולְ דַ בֵ ר‪ ,‬אֲ בָּ ל לְ ַת ֵקן הּוא לא יָּכוֹל כְ לּום‪ָּ .‬לכֵן אוֹמֵ ר הָּ ַרב‬
‫מֵ הֶ ם מַ פְ ִסידֵ י הַ בִ טָּ חוֹן? דָּ בָּ ר ִראשוֹן – הַ ִסכְ לּות בְ עִ ְניַן הַ בו ֵֹרא‬
‫ּומדו ָֹּתיו הַ טוֹבוֹת‪ ,‬יֵש בוֹרּות אֵ צֶ ל בְ נֵי הָּ ָאדָּ ם בַ הֲ בָּ נָּה מַ ה ּג ְָּדל ֹו ֶשל‬
‫ִ‬
‫ה'‪ ,‬אֲ נ ִָּשים יו ְֹדעִ ים ֶשיֵש ה' בַ ָּשמַ יִם וְ הּוא ְמנַהֵ ל אֶ ת הָּ ע ֹולָּם‪ ,‬אֲ בָּ ל‬
‫כְ מ ֹו ֶשֹּלא ִאכְ פַּ ת לְ ך כְ ֶש ַא ָּתה יוֹצֵ א ל ִַמ ְרפֶּ סֶ ת לְ ִה ְס ַתכֵל עַ ל הַ נְ מָּ לָּה‬
‫ֶשָאכַל או ָֹּתּה עַ ָּכ ִביש א ֹו ּג'ּוק א ֹו ָּחתּול לא ְמעַ ְניֵן או ְֹתך בִ כְ לָּל‪,‬‬
‫בּושה ֶש ַת ְת ִחיל לְ ַחפֵּ ׂש נ ְָּמלִ ים ּולְ בָּ ֵרר ִמי ָא ַכל‬
‫ָּ‬
‫לְ פִ י ּגְדֻ ל ְָּתך זֶה‬
‫מּודע ֶשל ֹו חוֹשֵ ב‪ :‬בְ וַ דַ אי‬
‫ָּ‬
‫ָאדם בַ ַתת‬
‫או ָֹּתם‪ ,‬אֵ יזֶה ּג'ּוק‪ָּ ,‬ככָּה הָּ ָּ‬
‫ֶשיֵש אל ִקים‪ ,‬אֲ ִני מַ אֲ ִמין בוֹ‪ ,‬אֲ בָּ ל ָּמה ִאכְ פַּ ת ל ֹו עַ כְ ָּשיו ִאם פְּ ל ֹו ִני‬
‫מֵ צִ יק לִ י וְ עו ֶֹׂשה לִ י צָּ רוֹת‪ ...‬הַ ִאם ה' לְ ִפי ּגְדֻ ָּלת ֹו יָּבוֹא לְהִ ְתעַ סֵ ק‬
‫פֹּ ה בַ ְשטֻ יוֹת הָּ אֵ לֶה? "עַ ל הַ ָּש ַמיִם כְ בוֹדוֹ"‪ ,‬הַ ָּקדוֹש בָּ רּוך הּוא‬
‫י ְִתבָּ ַרך ְשמ ֹו ְמנַהֵ ל אֶ ת הָּ ע ֹולָּם בַ ַמעֲ ָּרכוֹת הַ ּגְדוֹלוֹת‪ ,‬בַ ּגו ְֹר ִמים‬
‫הַ ּגְדוֹלִ ים‪ ,‬הּוא לא ִמ ְתעַ סֵ ק בַ ְדבָּ ִרים הָּ אֵ לֶה זֶה לא ְמעַ ְניֵן אוֹתוֹ‪.‬‬
‫יְתה ִיְדיעָּ ה הָּ אֲ ִמ ִתית‬
‫זֶה ל א נָּכוֹן‪ .‬אוֹמֵ ר הָּ ַרב ְבחַ יֵי ִאם לַאֲ נ ִָּשים הָּ ָּ‬
‫"רם עַ ל‪-‬כָּל‪ּ-‬גוֹיִם ה' עַ ל‬
‫ֶשהַ ָּקדוֹש בָּ רּוך הּוא י ְִתבָּ ַרך ְשמ ֹו ֹּלא ַרק ֶש ָּ‬
‫יהי ל ָָּּשבֶ ת הַ ַמ ְש ִפּילִ י לִ ְראוֹת בַ ָּשמַ יִם‬
‫הַ ָּשמַ יִם כְ בוֹד ֹו "הַ ַמגְבִ ִ‬
‫לִראוֹת‬
‫ימי מֵ עָּ פָּ ר ָּדל"‪ ,‬ה' י ְִתבָּ ַרך ַמ ְש ִפּיל אֶ ת עַ צְ מ ֹו ְ‬
‫"מ ִק ִ‬
‫ָארץ"‪ְ ,‬‬
‫ּובָּ ֶ‬
‫ָארץ וְ לִ ְדאֹ ג לָּּה‪ ,‬לא בְ נֵי ָאדָּ ם‬
‫אֶ ת הַ ְנ ָּמלָּה הֲ כִ י ְק ַטנָּה ְבטַ בּור הָּ ֶ‬
‫ּוק ַטנָּה ֶשלוֹ‪ַ .‬חכְ מֵ י יִ ְׂש ָּראֵ ל הָּ יּו‬
‫אֶ לָּא אֲ ִפלּו הַ ְב ִריָּה הֲ כִ י ְשפָּ לָּה ְ‬
‫עו ִֹׂשים ַת ְרּגִילֵי ַמחֲ ָּשבָּ ה ִמדֵ י פַּ עַ ם‪ ,‬כְ דֵ י ֶשזֶה יִכָּ נֵס לָּהֶ ם ַללֵב‪.‬‬
‫הַ ְּגמָּ ָּרא אוֹמֶ ֶרת ֶשר' יוֹחָּ נָּן הָּ יָּה נוֹסֵ עַ לָּאו ְֹקיָּנוֹס ִמדֵ י פַּ עַ ם כְ דֵ י‬
‫לִ ְראוֹת אֶ ת הַ ָּש ָּלל אֵ יך הּוא לו ֵֹק ַח אֶ ת הַ ָּדג מֵ הַ יָּם‪ ,‬אֵ יך הּוא‬
‫יס ִטי‪ ,‬הֲ ֵרי‬
‫ִמ ְתבַ יֵת עָּ לָּיו ִמלְ ַמ ְעלָּה וְ אֵ יך יֵש ל ֹו אֶ ת הַ ִחשּוב הַ בָּ לִ ְ‬
‫הַ דָּ ג ִמ ְת ַקדֵ ם וְ הּוא צ ֹונ ֵַח אֵ לָּיו עַ ד ֶשתוֹפֵ ס אוֹתוֹ‪ ,‬הּוא רוֹאֶ ה ֶשאֶ ת‬
‫הַ דָּ ג ֶש ָּרצָּ ה לִ ְתפֹּ ס לא ָּתפַ ס וְ ָּתפַ ס דָּ ג ַאחֵ ר‪ ,‬הָּ יָּה צוֹעֵ ק ר' יוֹחָּ נָּן ָּכך‬
‫"מ ְשפָּּ טֶ ך ְתהוֹם ַרבָּ ה" כְ ָּדא בָּ א חָּ זֵיּה ָּש ָּלך‬
‫הַ ְּגמָּ ָּרא בְ חֻ לִ ין אוֹמֶ ֶרת‪ִ :‬‬
‫כְ ֶשהָּ יָּה רוֹאֶ ה אֶ ת הַ ָּדג הַ זֶה אֵ יך נ ְִתפַּ ס בַ פֶּ ה ֶשל הַ ָּש ָּלל‪ְ .‬מבָּ אֵ ר‬
‫ַר ִש"י ֶשהַ ָּקדוֹש בָּ רּוך הּוא רוֹצֶ ה לְ הַ זְ ִמין לַפֶּ ה ֶשל הָּ עוֹף אֶ ת הַ ָּדג‬
‫הַ ְמזֻמָּ ן לָּמּות‪ .‬הַ ָּקדוֹש בָּ רּוך הּוא ִסמֵ ן אֶ ת הַ ָּדג הַ זֶה ֶשיִכָּ נֵס לַפֶּ ה‬
‫ֶשל הַ ָּש ָּלל וְ לא זֶה‪ .‬ר' יו ָֹּחנָּן הָּ יָּה רוֹאֶ ה אֵ יך ִמ ְתבַ יֵת עָּ לָּיו וְ יו ֵֹרד‬
‫וְ יו ֵֹרד ּובַ סוֹף בָּ א ָּדג ַאחֵ ר לַפֶּ ה ֶשלוֹ‪ ,‬וְ זֶה הֲ לא אוֹת ֹו דָּ ג‪ ,‬הָּ יָּה‬
‫ְמצַ עֵ ק וְ א ֹומֵ ר‪ִ :‬רבוֹנ ֹו ֶשל לע ֹולָּם ִמ ְשפָּּ טֶ יך ְתהוֹם‪ ,‬הַ ִמ ְשפָּּ ט יו ֵֹרד‬
‫עַ ד הַ ְתהוֹם‪ ,‬עַ ד מֵ ִע ְמ ֵקי הָּ או ְֹקיָּנוֹס יו ֵֹרד‪ ,‬עַ ד ָּשם ַא ָּתה ִמ ְס ַתכֵל‬
‫ּומ ְתב ֹונֵן‪.‬‬
‫ִ‬
‫חידות א‪.‬ב‬
‫א‪ .‬רב שאמר הרי אני כבן שבעים שנה‪.‬‬
‫ב‪ .‬מי אמר‪ :‬ימי חייך‪-‬הימים‪ ,‬כל ימי חייך ‪ -‬הלילות‪.‬‬
‫ג‪ .‬היינו במצרים‪.‬‬
‫ד‪ .‬מכה שנאמר עליה "כבד מאד"‬
‫ה‪ .‬לוחות ____‬
‫ו‪ .‬מה שעשו לנו המצרים במצרים‪.‬‬
‫ז‪ .‬בשניים כאלו נקנה גדי אחד‪.‬‬
‫ח‪ .‬הבן המובחר‪.‬‬
‫ט‪ .‬רב שהיה בין המסובין בבני‪-‬ברק‪.‬‬
‫י‪ .‬שבכל הלילות אנו אוכלין שאר ___‬
‫כ‪ .‬השי"תהוליך אתאברהם אבינו בארץ __‬
‫ל‪ .‬לחם שמותר לאכול בפסח‪.‬‬
‫מ‪ .‬הלילה הזה כולו ____‬
‫נ‪" .‬אפילו כולנו ____ "‬
‫ס‪ .‬הקב"ה __ צרכנו במדבר ארבעים שנה‪.‬‬
‫ע‪ .‬אבא של תנאשהיה בין המסובין בבני‪-‬ברק ‪.‬‬
‫פ‪ .‬אחד מן הדברים שמי שלא אמרם לא יצא ידי חובתו‪.‬‬
‫צ‪ .‬ממכות מצרים ‪.‬‬
‫ק‪ .‬מסימני הסשדר‪.‬‬
‫ר‪ .‬יצאנו ב‪ ____-‬גדול ממצרים ‪.‬‬
‫ש‪ .‬חיה מן השיר "חד גדיא ‪"...‬‬
‫ת‪ .‬אחד מהבנים‪.‬‬
‫חידות לפסח‬
‫א‪ .‬חלק אחד מתוך שלושה בלילה זו ה____‪,‬‬
‫קפד ראשו – זו שגרגירי החיטה שלה נשמרו משעת הקצירה‪.‬‬
‫ב‪ .‬הבית שלבנייתו מייחל העם‪,‬‬
‫קפד ראשו – הראשון שבו יין נטעם‪.‬‬
‫ג‪ .‬מאכל שאפשר לשים בו הכל‪ :‬צימוקים‪ ,‬יין‪ ,‬או אפילו לימון‪.‬‬
‫קפד זנבו ובלבל אותיותיו – בכתיב חסר‪ ,‬אחת מפעולות‬
‫החשבון‪.‬‬
‫פסח בת"ת כאייל תערוג‬
‫תלמידי הת"ת בסיור במאפיית מצות‪ ,‬בלמידה על חשש‬
‫חימוץ והקפדה על הנקיון‪ ,‬וכן באפיית מצות בעצמם בת"ת‬
‫לאחר עשית המצות ערכנו סדר פסח‪.‬‬
‫התלמידים הביאו מרור וביצה‪ ,‬ערכנו סדר עם שירי‬
‫ההגדה ולימוד כיצד סדר ההגדה והשמחה מרובה‪.‬‬
‫ערב פסח תשע"ו‬
‫בס"ד‬
‫קהילת "חסדי שמואל" הקדושה‪ ,‬ה' עליהם יחיו‬
‫אנו אברכי הכולל‪ ,‬אשר נמצאים בקהילה קדושה זו המושתתת ע"פ הנהגתו‬
‫של מרן מאור ישראל זצוק"ל‪ ,‬וע"פ רבותינו זקני וחכמי הדור שליט"א‪ ,‬ותחת הנהגתו של מורנו‬
‫ורבינו איש האשכולות ובעל המוסר‪ ,‬מקים עולה של תורה‪ ,‬רב הקהילה הגאון הגדול‬
‫הרב אייל עמרמי שליט"א‬
‫אשר מדיר שינה מעיניו למען קהילתנו שיחיו ודואג בכל רגע ובכל ודבר ברוחניות ובגשמיות לנו‬
‫ולכלל מוסדות הקהילה‪ ,‬ובכללם‪ :‬כולל אברכים‪ ,‬ישיבה לבחורים‪ ,‬תלמוד תורה‪ ,‬בית ספר‪ ,‬גנים‬
‫ומעונות ושיעורי תורה ותורם מזמנו היקר ערך למעננו ללא לאות‪.‬‬
‫ועל זאת אנו מביעים את הערכתנו ומוקירים א ת פועלו של מורנו ורבינו שליט"א‪.‬‬
‫ובהגיע חג הפסח הבעל"ט ובהשתדלות רבה דאג מורינו ורבינו שליט"א‬
‫לחלוקת קימחא דפסחא מכובדת לאברכים‬
‫יה"ר שיגדיל תורה ויאדיר‪ ,‬ויפוצו מעיינותיו חוצה‪ ,‬ויזכה להעמיד תלמידים הרבה‪ ,‬מתוך בריאות‬
‫איתנה נחת ושלוה‪ .‬ובשכר זאת יבורכו כל המסייעים והעוזרים במשך כל השנה‪ ,‬וכן בחלוקת מצרכי‬
‫המזון לקראת החגים‪ ,‬יעזור ה' שיצליחו בכל מעשה ידיהם‪ ,‬ויזכו לעזור ולסייע ללומדי התורה עוד‬
‫ועוד‪ ,‬ויתן להם הקב"ה מידו המלאה הרחבה והפתוחה אמן‪.‬‬
‫בברכת פסח כשר ושמח‬
‫רבני ואברכי הכולל להוראה ודיינות‪ ,‬הנהלת המוסדות‪ ,‬צוות ההוראה‬
‫הקנגורו‬
‫הקנגורו חי בעיקר בערבות אוסטרליה‪ .‬אפיונו הבולט של הקנגורו הוא‬
‫הכיס בקדמת החזה של הנקבה‪ ,‬שבו היא נושאת את גוריה הצעירים‪.‬‬
‫הגדול ביניהם הוא קנגורו אדום‪ ,‬שגובה הזכר מגיע עד ל‪ 0-‬מטרים‬
‫ומשקלו כ‪ 15-‬קילוגרם‪ .‬גודל הקנגורו הקטן ביותר ‪ -‬קנגוריל‬
‫המושק אינו עולה על חולדה (‪ 80 - 08‬ס"מ)‪.‬‬
‫הקנגורו מנתר על שתי רגליו האחוריות החזקות‪ ,‬אך נעזר בתנועתו גם‬
‫בזנבו החזק ובטלפיו הקדמיות כדי לדחוף את גופו קדימה‪ .‬ראשו של‬
‫הקנגורו קטן‪ ,‬אוזניו ארוכות ופיו סוסי‪ .‬זנבו משמש גם לשמירת שיווי‬
‫משקל בעת ניתור‪ .‬למרחק קצר הוא יכול להגיע למהירות של ‪ 05‬קמ"ש‪.‬‬
‫בתנועה למרחק של כשני קילומטרים הוא מסוגל לשמור על מהירות‬
‫של ‪ 05‬קמ"ש ובניתור למרחקים גדולים יותר הוא יכול לנתר במהירות‬
‫ממוצעת של ‪ 05-00‬קמ"ש‪ .‬הקנגורו משתמש במהירות זו לא רק כדי‬
‫להימלט מטורפים אלא גם כדי לכסות שטחים נרחבים בחיפוש אחר‬
‫מזון‪ .‬תוחלת חייו היא ‪ 0-6‬שנים‪.‬‬
‫הקנגורו צמחוני‪ ,‬אוכל עשב ושורשים‪ .‬שעות היום החמות מועברות‬
‫ברביצה‪ ,‬ובלילה ובשעות הבוקר המוקדמות הוא עסוק בחיפוש‬
‫מזון‪ .‬קנגורו יכול לקפוץ למרחק של ‪ 1-88‬מטר בקפיצה אחת‪.‬‬
‫האויבים העיקריים של הקנגורו הם כלב הבר דינגו (כלב פרא הגדל‬
‫באזור אוסטרליה)‪ .‬זוחלים ותנינים שונים‪ ,‬אך אויבו הגדול ביותר‬
‫הוא האדם‪ ,‬הציידים השתמשו בכלבי דינגו מאולפים ובכלבים‬
‫אחרים וצדו קנגורו לשם הנאה‪ .‬כיום הדבר אסור על פי חוק‪.‬‬
‫קנגורו מסוגל להיאבק בכלב ואינו נכנע בקלות‪ .‬ידועים מקרי‬
‫התקפה של קנגורו על בני אדם‪ ,‬אך ברובם המכריע של המקרים‬
‫הייתה זו תגובה להתגרות מוקדמת מצד האדם‪ .‬בעת התגוננות או‬
‫לצורך התקפה תומך הקנגורו את כל משקל גופו על זנבו החזק‬
‫ובועט ברגליו האחוריות‪ .‬בכל אחת מרגליו האחוריות שתי‬
‫אצבעות חזקות מצוידות בציפורניים חדות‪ ,‬ועוד שתי אצבעות‬
‫מחוברות יחד וכמעט מנוונות‪.‬‬
‫אויב חדש של הקנגורו מהווים הכבישים הרבים החוצים כיום את‬
‫מדבריות אוסטרליה‪ .‬בכל שנה נהרגים מאות קנגורואים לאחר‬
‫שנדרסו על ידי כלי רכב; עשרות בני אדם נהרגים גם כן כתוצאה‬
‫מהיתקלות מכוניתם בקנגורו‪ .‬הקנגורואים נוטים לקפוץ אל הכביש‬
‫ב פתאומיות‪ ,‬בחשכת הלילה‪ ,‬מפני שרעש המנוע ואורות הרכב‬
‫מסקרנים אותם‪ .‬כלי רכב החוצים כבישים אלו באופן תדיר‬
‫מצוידים ברשתות הגנה מיוחדות‪ .‬אמצעי נוסף למניעת תאונות עם‬
‫קנגורואים‪ ,‬הוא מתקן ה"שו‪-‬רו"‪ ,‬מעין משרוקית המפיקה שריקה‬
‫בתדירות גבוהה‪ ,‬אותה אין בני אדם שומעים‪ ,‬אך מרתיעה את‬
‫הקנגורואים‪.‬‬
‫יום חמישי כ' ניסן‪ ,‬ערב ז' של פסח‬
‫יום שבת ט"ו ניסן – חג פסח‬
‫‪81:05‬‬
‫‪81:55‬‬
‫לאחר מכן דרשה ותפילת ערבית של יום טוב‬
‫תפילות ושיעורים‬
‫הלילה‬
‫חצות‬
‫שקיעה)‬
‫עדלפני‬
‫‪00:75‬דק'‬
‫‪81:00‬מ‪(-‬כ‪85-‬‬
‫מנחה ערב שבת‬
‫בחול‪:‬‬
‫לאחר מכן קבלת שבת וערבית של שבת ופסח‬
‫תפילות‬
‫שחרית הנץ החמה ‪( 50:05‬כ‪ 00-‬דקות קודם הנץ לומר‬
‫החמה)‬
‫‪( 50:85‬כשעה קודם הנץ החמה)‬
‫שחרית עם הנץ החמה‬
‫מנין" ב'‬
‫‪50:55‬ברכה קודם תחילת הסדר‬
‫בביתם עם‬
‫שחריתהלל‬
‫"‬
‫שחרית)‬
‫תפילת‬
‫שללפני‬
‫‪ 85‬דק'‬
‫כ"א ניסן‪( 50:55-‬‬
‫בהלכות נידה‬
‫שיעור‬
‫‪51:80‬‬
‫שחרית מנין ג'‬
‫שבת‬
‫וערב‬
‫פסח‬
‫שביעי‬
‫שישי‬
‫יום‬
‫‪55:73‬‬
‫(חצות‬
‫‪50:85‬‬
‫שחרית מנין ראשי‬
‫הלילה)שקיעה)‬
‫דק' קודם‬
‫‪( 81:00‬כ‪05-‬‬
‫מנחה‬
‫‪54:00‬פרג'יאן)‬
‫‪( 80:85‬אליהו קורן ‪ ,0‬משפחת‬
‫תהילים לבנים‬
‫למנחה‬
‫סמוך‬
‫א'‬
‫מנין‬
‫ערבית‬
‫‪50:55‬‬
‫שיעור הלכה חושן משפט ‪80:85‬‬
‫בתום השיעור המרכזי‬
‫ערבית מנין ב'‬
‫‪53:75‬‬
‫‪86:55‬‬
‫מנחה מנין א'‬
‫‪53:55‬‬
‫שיעורים בימים א – ה בשעה ‪ , 81:85‬גמרא – לאחר השיעור המרכזי‬
‫‪86:85‬‬
‫שיעור מוסר‬
‫‪81:55‬‬
‫עין יעקב ‪ -‬עיון באגדות חז"ל‬
‫יום ראשון‬
‫‪53:75‬‬
‫‪( 80:80‬בתום השיעור)‬
‫מנחה מנין ב'‬
‫הלבבות‬
‫חובת‬
‫יום שני‬
‫‪( 81:00‬כשעה לפני צאת ‪81:00‬‬
‫השבת)‬
‫אבות ובנים‬
‫‪84:40‬‬
‫הלכה ‪ /‬ענייני דיומא‬
‫יום שלישי‬
‫שבתקודם צאת שבת)‬
‫של‪ 85‬דק'‬
‫וערבית (כ‪-‬‬
‫הלכהקבלת שבת ‪81:80‬‬
‫שיעור‬
‫לאחר מכן‬
‫מסילת ישרים לרבנו הרמח"ל‬
‫יום רביעי‬
‫‪80:75‬‬
‫‪( 81:00‬עם צאת השבת)‬
‫ערבית של מוצ"ש‬
‫הלכות שבת‬
‫יום חמישי‬
‫‪80:55‬‬
‫בשבת‬
‫לנשים‬
‫פעילות‬
‫פעילות לנשים‬
‫)‬
‫ניסן‬
‫ב‬
‫"‬
‫כ‬
‫(‬
‫הפסח‬
‫חג‬
‫לאחר‬
‫שבת‬
‫‪( 80:00‬הרב מן ההר ‪ ,80/1‬משפ' בן אלי)‬
‫תהילים לבנות‬
‫הפסח‬
‫לאחר‬
‫בע"ה‬
‫יתחדש‬
‫השיעור לנשים‬
‫‪80:75‬‬
‫‪ 80:00‬מפי מו"ר שליט"א‪54:00‬‬
‫שיעור לנשים‬
‫‪83:80‬מו"ר הרב שליט"א בירושלים והסביבה!‬
‫שיעורים קבועים נוספים מפי‬
‫‪53:55‬‬
‫‪81:05‬‬
‫ביה"כ "מוסיוף"‪ ,‬רחוב יואל ירושלים‬
‫‪80:85‬‬
‫יום שני‬
‫זאב‬
‫יום ראשון ‪ 08:55‬ביה"כ "יוסף חי"‪ ,‬רחוב מניה שוחט‪ ,‬פסגת‬
‫מעלה אדומים רחוב אבני‪53:75‬‬
‫החושן‬
‫יום חמישי ‪08:55‬‬
‫יום רביעי ‪ 81:55‬ביה"כ "בורכוב"‪ ,‬רחוב פישל ירושלים ‪81:05‬‬
‫‪84:40‬‬
‫‪81:05‬‬
‫‪80:75‬‬
‫ימי חול המועד‬
‫‪50:80‬‬
‫‪53:75‬‬
‫‪81:55‬‬
‫בסמוך למנחה‬
‫לאחר תפילת ערבית‬
‫בשבת‪:‬‬
‫‪80:55‬‬
‫‪80:75‬‬
‫‪83:80‬‬
‫‪81:00‬‬
‫‪81:00‬‬
‫‪81:00‬‬
‫העלון מוקדש לעילוי נשמתו הטהורה של מרן שר התורה ופוסק הדור‪ ,‬מורנו ורבנו מרן הגאון רבי עובדיה יוסף זצוק"ל‪ ,‬שזכותו הגדולה תגן עלינו‬
‫‪ ,‬דוד בן שמחה וב"ב‪ ,‬משפחת מזרחי‪ ,‬יחזקאל מאיר בן שרה ובני ביתו‪ ,‬ציון בן נעמי לבריאות והצלחה‬
‫להצלחת‪:‬‬
‫לרפואת‪ :‬חיים מרדכי בן נטע‪ ,‬עובדיה בן עמומה‬