‫בס"ד‬
‫פרשת תזריע – שבת החודש‬
‫גליון‬
‫(שנה חמישית)‪ ,‬כ"ט אדר ב תשע"ו‬
‫" ִא ָּׁשה כִ י ַת ִזְריעַ וְ יָּׁלְדָּׁ ה ָּׁזכָּׁר וכו"‪ ,‬רבותינו מפרשי התורה העירו את‬
‫תשומת ליבנו‪ ,‬לכך שפרשת תזריע פותחת בנושא משמח ומרנין‪ ,‬פרשת‬
‫היולדת‪ ,‬שנולד לה בן זכר‪ ,‬אך מיד בתוך כמה פסוקים עוברת התורה‬
‫לנושא מדכדך ומקדיר והוא פרשת נגעים‪ֶ " ,‬נגַע צָּׁ ַרעַ ת כִ י ִת ְהיֶה בְ ָאדָּׁ ם‪,‬‬
‫וְ הּובָּׁ א ֶאל הַ כֹּהֵ ן וכו"‪.‬‬
‫ונשאלת השאלה מדוע הסמיכות הזאת‪ ,‬מדוע מעבר מנושא כל כך‬
‫משמח לנושא כל כך עכור וכעור? וענו רבותינו משום שרצתה התורה‬
‫ללמדנו מי גרם לילד שייצא עם פוטנציאל להופעת נגעים‪ ,‬אמו על שלא‬
‫שמרה נידה וטהרה כהוגן‪ .‬וכך מובא במדרש תנחומא‪ַ" :‬אל ִתתֵ ן אֶ ת פִ יָך‬
‫לַחֲ ִטיא אֶ ת בְ ָּׁש ֶרָך"‪ ,‬בלשון נקייה דברה התורה‪ ,‬שאם אמרה לך אשתך‬
‫שהיא נידה‪ ,‬אל תחטיא את גופך ותגע בה ואל תאמר לפני המלאך‬
‫ֹלקים עַ ל‬
‫הממונה על צורת הולד שוגג הייתי ולא יודע‪" ,‬לָּׁמָּׁ ה י ְִקצֹּף הָּׁ אֱ ִ‬
‫עֲשה יָּׁדֶ יָך"‪ ,‬אלו הבנים שלוקים בצרעת‪ .‬אמר רב אחא‪,‬‬
‫ק ֹּולֶָך‪ ,‬וְ ִחבֵל אֶ ת מַ ֵ‬
‫אם שימש אדם עם אשתו ביום ראשון לנידתה הבן הנולד לוקה ל‪01-‬‬
‫שנים‪ ,‬שימש עימה ביום שני לנידתה הבן לוקה ל‪ 01-‬שנה‪ ,‬וכן על זה‬
‫הדרך‪ ,‬וביום השביעי לוקה ל‪ 01-‬שנה כנגד שבעת ימי נידה‪ ,‬ואינו יוצא‬
‫מן העולם עד שרואה פירותיו מקולקלים‪.‬‬
‫זאת אומרת‪ ,‬מלמדים אותנו חז"ל שיש קשר ישיר בין בריאות הולד‬
‫לבית התנהגות אמו בזמן נידתה‪ ,‬ובוודאי שקיימות עוד סיבות לתחלואי‬
‫עוברים והיזקם‪ ,‬אבל הסיבה היותר דומיננטית ובעלת משקל זו‬
‫ההתנהגות בימי הפרישה ובימי הנידה‪.‬‬
‫לכן על כל אשה לדעת את גודל האחריות שרובצת על כתפיה בזמן‬
‫נדותה‪ ,‬וכן בהפסק הטהרה ובבדיקות שבהם עליה לשאול את חכמי‬
‫התורה ולא להחליט לבד‪ .‬ועל הזוג לדעת את גודל הסכנה בקירבה לנידה‬
‫– בגמרא כתוב שאם נחש ירוץ אחר אשה להקישה ותאמר לו האשה‬
‫"נידה אני" ותזרוק לו ציפורן‪ ,‬יפרוש ממנה הנחש ולא יתקרב אליה‬
‫להקישה‪ .‬אפילו נחש עם השכל המצומצם שלו מבין שלגעת באשה נידה‬
‫זה יותר מסוכן מאשר להכניס את האצבע לשקע חשמל‪.‬‬
‫במסכת כלה מסופר שיש"ו הנוצרי שהיה בן לאמא יהודיה ושמה מרים‬
‫מגדלא שערא‪ ,‬מרים הספרית‪ ,‬נולד מטומאת נידה‪ ,‬וכך זיהה אותו רבי‬
‫עקיבא‪ ,‬שכשעבר הילד יש"ו ליד חכמי ישראל וסירב לנהוג בהם כבוד‬
‫ולהניח כיפה לראשו כשהוא מול החכמים‪ ,‬זיהה מיד רבי עקיבא פצע‬
‫חמור בנפשו‪ ,‬והימר בכך שהבן הזה הינו בן נידה וכן בן ממזר‪ ,‬וכך באמת‬
‫התברר‪ ,‬שאמרה לו אימו לאחר מחקר שערך רבי עקיבא שבליל חופתה‬
‫פירסה נידה ופרש ממנה בעלה ובא עליה שושבינה ומזה נוצר העגל הזה‬
‫שקראוהו יש"ו‪ ,‬שטבחו מאמיניו עשרות ומאות אלפים מבני עמנו‪.‬‬
‫הזוהר הקדוש אומר שאין טומאה גדולה בעוצמתה כטומאת הנידה‪,‬‬
‫ולכן אדם שמתקרב קירבה גופנית לנידה סופג טומאה שיוצרת אצלו‬
‫אטימות מכל דבר רוחני ובכך מרגיש חוסר חשק לתפילות ללימוד תורה‬
‫ולמצוות‪ ,‬וכן רואה באנשים עמלי תורה ומקיימי מצוות כאנשים לא‬
‫יוצלחים ואומללים‪ ,‬ואינו מבין מה הכמיהה הזאת והרצון לקיום המצוות‪.‬‬
‫זה בעצם מה שקורה כשרואים יהודים מדברים בכזאת בורות על הערך‬
‫של לימוד התורה – וכן מדברים על יהודים שמוכנים לחיות בעניות‬
‫בעבור קיום תורה ומצוות בצורה מהודרת יותר‪.‬‬
‫לכן אמותינו היו שוברות קרחוני קרח ושלג בכדי לשמר את מצוות‬
‫הטהרה והנידה‪ ,‬וכך גם אנו ובנינו נמשיך במסירות ובשלמות לשמר את‬
‫החשיבות של מצוה זו ביהדות ונזכה על ידי כן לטהרה ולקרבת ה'‬
‫שבת שלום‪ ,‬אייל עמרמי‬
‫ולפתיחת שערי חכמה‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬
‫‪ ‬בענין בדיקת חמץ‪ ,‬החיוב לחפש הוא אחר החמץ‪ ,‬ואין חיוב לחפש אחרי אבק‪ ,‬לכן רק במקומות שיש חשש‬
‫שנכנס לשם חמץ בשיעור כזית‪ ,‬כגון במקום שמסתבר ששכחו שם פרוסת לחם או חתיכת עוגה‪ ,‬שם חל החיוב לחפש ולבדוק‪.‬‬
‫‪ ‬לכן בגומיות המקרר או במסילות התריסים‪ ,‬אין חיוב לחפש חמץ‪ ,‬אבל לעומת זאת בכל כיסי הבגדים‪ ,‬הן של הילדים והן של המבוגרים והן‬
‫בכל הילקוטים והתיקים הן של הגדולים והן של הקטנים‪ ,‬ואפילו שהבגדים עברו כביסה אין ודאות שהחמץ אילו היה מונח שם היה‬
‫מתעפש ונפסל מאכילת כלב‪ ,‬ולכן כבר מעכשיו‪ ,‬יש להחל בחיפוש באותם מקומות‪.‬‬
‫‪ ‬מוצרים שאינם נכנסים לפה האדם‪ ,‬אלא מיועדים לשימוש חיצוני‪ ,‬כגון סבונים‪ ,‬משחות‪ ,‬בשמים‪ ,‬קרמים‪ ,‬ואפילו סבון כלים‪ ,‬אין צריך‬
‫שיהא בהם על פי דין כשרות לחג הפסח‪ ,‬משום שגם אם מונח בתוכם חמץ כגון עמילן חיטה‪ ,‬הם אינם ראוים למאכל הכלב‪ ,‬וממילא לא‬
‫חל איסור הנאה חיצונית לגוף בפסח‪ ,‬אבל יש להיזהר ולפתוח חבילה חדשה של סבון כלים על הצד שחתיכת חמץ נפלה לסבון הפתוח‪.‬‬
‫‪ ‬תרופות בחג הפסח לחולים‪ ,‬אף על פי שאין בהם סכנה כגון כאבי גרון‪ ,‬לחץ דם וכו'‪ ,‬אינם צריכים הכשר לחג הפסח משום שלצורך חולה‬
‫מותר לאכול דברים שלא כדרך הנאתם‪ ,‬שאין הנאה מהם ואין צריך לחשוש מאיסור חמץ‪.‬‬
‫‪ ‬תרופות למיחושים ולא לחולים‪ ,‬כגון אקמול ונורופן – צריך לקנות קודם הפסח ושיהיו בחותמת כשרות לפסח‪ ,‬משום שהם לא לצורך‬
‫חולה אלא למיחוש‪ ,‬לכן יש לקנות כדורים נקיים מעמילן חיטה וכו'‪ ,‬הנושאים על גבם חותמת וכשרים לפסח‪.‬‬
‫‪ ‬מאכלים לבעלי חיים‪ ,‬כגון מ זון לחתולים או לכלבים‪ ,‬אין צריך שיהא עליו כשרות לפסח‪ ,‬משום שאינו ראוי למאכל אדם‪ ,‬ודינו כחמץ‬
‫נוקשה שמותר לקיימו ואסור לאוכלו‪ ,‬לכן מותר להשאירם בביתו בפסח ולהאכיל בהם את בעלי החיים שלו‪.‬‬
‫‪01:01‬‬
‫(‪ 01‬דקות לפני השקיעה)‬
‫‪01:01‬‬
‫‪01:01‬‬
‫כה אמר‬
‫יחזקאל מ"ה‬
‫לקבלת עלון במייל‪[email protected] :‬‬
‫לשיעורי תורה‪ ,‬שאלות לרב‪ ,‬ועוד‪www.ayal-taarog.co.il :‬‬
‫לחמותך יש הפרעה נפשית?! ‪ /‬באדיבות ר קובי לוי הי"ו‬
‫לפני מספר שנים הוזמנתי לנסות להשכין שלום בית בין בני זוג‪.‬‬
‫מהר מאד איתרתי את שורש הפורענות‪ .‬המריבות בין בני הזוג נבעו‬
‫ איך לא ‪ -‬עקב עימותים בלתי פוסקים בין הכלה לחמותה‪ ,‬בעוד‬‫הבעל מצדד באמו‪.‬‬
‫הכלה היתה אשה משכילה‪ ,‬נבונה ומאופקת‪ ,‬ודי התפלאתי מן‬
‫העובדה שהיא אינה מצליחה "לזרום" עם חמותה‪ .‬לאחר כמה‬
‫שיחות ובדיקות גיליתי שהחמות באמת מגזימה‪ ,‬בלשון המעטה‪ ,‬ויש‬
‫לה הערות ועצות החוזרות על עצמן עד שהיא מצליחה להוציא גם‬
‫כלה אדישה מכליה‪ .‬ערכנו ניתוח עמוק בשכל‪-‬הישר עם בני הזוג‪,‬‬
‫והגענו למסקנה שאכן החמות גולשת מעבר לגבול הטעם הטוב‪ ,‬וכי‬
‫הכלה פשוט צודקת‪ .‬החמות ‪ -‬בלשון המעטה ‪ -‬בלתי נסבלת בעליל‪.‬‬
‫נו‪ ,‬ומה אתה יכול להציע לי? שאלה הכלה‪" .‬אף בן אדם נורמלי לא‬
‫יכול לעמוד בנסיון הזה‪ ,‬היא מפרקת אותי ואת בעלי ואת כל הבית‪.‬‬
‫אני מיואשת"‪.‬‬
‫ובחסדי השם‪ ,‬מתוך דבריה צץ ועלה הפתרון‪" ,‬לא נעים לי לומר‪,‬‬
‫אבל התנהגות חריגה זו‪ ,‬מעידה על בעיה נפשית חמורה של החמות‪.‬‬
‫הפסיכלוג המומחה‬
‫אימא אחת לקחה את הבן שלה לקניות בסופרמרקט‪ .‬בכניסה‪ ,‬הילד‬
‫ראה נדנדה קטנה בצורת סוס‪ ,‬וביקש לשחק עם הנדנדה‪ ,‬האימא‬
‫שמחה מאוד‪ ,‬בינתיים היא יכולה לקנות בלי הפרעות וכך הסתובבה‬
‫בין המדפים וסיימה את הקניות‪ .‬בסיום הקניה כשרצתה האם ללכת‪,‬‬
‫קראה לבן שלה ואמרה לו‪" :‬הולכים הביתה"‪.‬‬
‫הילד לא רצה ללכת ולא רצה לרדת מהסוס במקום זאת ביקש מאמו‬
‫"אמא תקני לי את הסוס הזה"‪ .‬האימא ענתה לו "אני לא יכולה‪ ,‬מחירו‬
‫של הסוס ודאי יקר"‪.‬‬
‫"אז אני נשאר כאן" אמר הבן‪.‬‬
‫לאחר שהאם הבינה שהוא מתעקש‪ ,‬התחיל להתנהל ויכוח ביניהם‪:‬‬
‫הוא נשאר בשלו ולא מוכן לרדת מהסוס‪ ,‬והאמא מנסה לשכנעו שירד‪.‬‬
‫בינתיים‪ ,‬התאספו אנשים מסביבם והסתכלו כיצד תסתיים הפרשיה‪.‬‬
‫האימא לא ידעה מה לעשות‪ ,‬והחליטה להתקשר לבעלה‪ ,‬סיפרה לו את‬
‫העניין ובקשה ממנו שיבוא מהעבודה להוריד את הילד מהסוס‪ .‬האב‬
‫לא יכול היה להגיע באותו הרגע וגם לו‪ ,‬לא היה רעיון מה לעשות‪.‬‬
‫הם החליטו להתקשר לפסיכולוג מפורסם ש"מבין בחינוך" אולי הוא‬
‫יכול לעזור להם‪ .‬הפסיכולוג אמר שאי אפשר בטלפון ושהוא צריך‬
‫לבוא‪ .‬וכך הזמינו אותו לסופרמרקט‪ .‬הפסיכולוג היה "מקצועי" ניגש‬
‫עם האם לחדר צדדי‪ ,‬שאל אותה כל מיני שאלות ופרטים‪ :‬מתי הוא‬
‫אם היה עומד מולינו פסיכולוג או פסיכיאטר שאיבחן אותה‪ ,‬והיה‬
‫מביא לך צרור של הוכחות על ההפרעה הנפשית של חמותך‪ ,‬האם‬
‫היית יותר סבלנית כלפיה כן או לא?"‪.‬‬
‫"בוודאי" השיבה הכלה‪.‬‬
‫"ובכן" אמרתי "מהרגע את מתייחסת לחמותך כאל אשה בעלת‬
‫הפרעה נפשית קלה‪ ,‬שצריך להתגלגל איתה‪ ,‬להנהן‪ ,‬לחייך‪ ,‬ואפילו‬
‫קצת לרחם"‪.‬‬
‫בחסדי שמים‪ ,‬בבית ההוא אין בעיות של שלום בית מזה שנים רבות‪.‬‬
‫אם נשכיל ונבין שלזולת שמציק לנו אין באמת כוונות אמיתיות‬
‫להרע‪ ,‬הרבה פעמים הוא עושה כן בגלל משקעים מהעבר‪ ,‬בעיות‬
‫בבית‪ ,‬לחץ נפשי וכדו'‪ ,‬יהיה לנו יותר קל להתמודד איתו‪.‬‬
‫נולד‪ ,‬מה הקשר שלו עם האחים והאחיות שלו‪ ,‬כיצד הוא מתנהג‬
‫בבית וכו' והוא רשם את כל הפרטים‪.‬‬
‫הפסיכולוג ניגש לילד שהיה עדיין יושב על הסוס ובקש ממנו לרדת‬
‫וללכת עם אמו הביתה‪ ,‬הילד כמובן סרב‪ .‬ואז הפסיכולוג התקרב‬
‫לילד‪ ,‬הרכין ראשו אליו ולחש משהוא באוזנו והנה פלא הילד ירד‬
‫מיד והיה מוכן ללכת הביתה‪.‬‬
‫כולם התלחשו ביניהם על גדולתו של הפסיכולוג המומחה‪.‬‬
‫הפסיכולוג הוציא את פנקס הקבלות רשם קבלה על סך ‪₪ 0111‬‬
‫שהרי הוא בא במיוחד‪ .‬הזמין את ההורים לקליניקה שלו להמשך‬
‫טיפול והלך לו‪.‬‬
‫לאחר זמן מה‪ ,‬כשהמקרה כמעט ונשכח‪ ,‬אחד מקרובי המשפחה רצה‬
‫לדעת מה אמר הפסיכולוג "המומחה"‪ ,‬ובאחד ההזדמנויות תפס את‬
‫הילד ושאל אותו‪:‬‬
‫"מה אמר לך הפסיכולוג באותו יום עם הנדנדה של הסוס"‬
‫הילד לא רצה לומר‪ ,‬אך לאחר שהדוד לחץ עליו הוא הסכים‪,‬‬
‫בתחילה הסמיק קצת אבל אחר כך הוא אמר‪ ,‬שהפסיכולוג אמר לו‬
‫"שאם לא ירד מהסוס מיד‪ ,‬הוא ייתן לו שתי סטירות חזקות"!‬
‫המסר ברור!!!‬
‫לא בכל דבר צריך להגיע למשא ומתן עם הילד‪ ,‬ילד צריך לראות‬
‫דמות חזקה ותקיפה‪ ,‬ללא פשרות‪ ,‬בכי לא יעזור‪ ,‬צעקות לא יעזרו‪.‬‬
‫גם אם הילד מנצל את האי נעימות שהוא גורם כשהוא בוכה ברחוב‪,‬‬
‫אין לנו ההורים להכנע‪ ,‬ולתת לו את מבוקשו רק מחמת כך‪ ,‬אם‬
‫ניכנע לילד‪ ,‬נלמד אותו שבעזרת צעקות ובכיות הוא יוכל להשיג את‬
‫המטרות שלו‪.‬‬
‫מה גם שאם נוותר לילד כאשר הוא בוכה‪ ,‬רק כדי להשיג שקט‪ ,‬אנו‬
‫בעצם מענישים את הילד וגורמים לו עוול‪ .‬הילד יבין שה"לא" שלא‬
‫אמא הוא דבר שניתן לשינוי עם ‪ 5‬דקות בכי ועוד עשר דקות בושות‬
‫ברחוב‪...‬‬
‫נישא תפילה לריבון העולמים שיעזור ויכוון אותנו אל הדרך הנכונה‪.‬‬
‫רבי אלימלך מליזענסק זצ"ל‬
‫רבי אלימלך נולד בשנת תע"ז ונפטר בכא' אדר תקמ"ז‪ ,‬חיבר את הספר‬
‫נועם אלימלך‪ ,‬וסיפורי מופת רבים התפרסמו אודותיו‬
‫צער רב נצטער משולם הגביר‪ .‬אמנם עתיר נכסים היה ודבר לא חסר לו‬
‫בעולמו‪ ,‬אך צרה גדולה פקדה את ביתו‪ ,‬בנו היחיד שנולד לו לפני שנים‬
‫רבות השתגע לפתע‪ ,‬החל מדבר שטויות‪ ,‬ולא אחת היה נתקף בהתקפי‬
‫זעם עד שהיו מוכרחים לקשרו שלא יזיק לסובבים אותו‪ .‬משולם לא‬
‫אבה להסתלק מן העולם ולהותיר אחריו בן משוגע שיאבד את כל אשר‬
‫לו ולא ייוותר זכר ממשפחתו‪ .‬מה גם‪ ,‬שחפץ להשיאו אשה ולראות‬
‫ממנו דור ישרים מבורך‪.‬‬
‫החל משולם נוסע ותר אחר רופאים מומחים שירפאו את בנו היחיד‪ ,‬כל‬
‫הון שבעולם היה מוכן לשלם עבור כך‪ .‬לאט לאט נואש כאשר נוכח‬
‫שבמקרה הטוב עומד הוא מול רופאים שפכרו ידיהם באמרם שאין להם‬
‫תרופה עבורו‪ ,‬ובמקרה הרע נפל בידי שרלטנים ונוכלים שגבו ממנו הון‬
‫עתק בעבור "רפואות בדוקות" שהתבררו כניצול לרעה של מצבו הקשה‪.‬‬
‫משולם דנן‪ ,‬יהודי טוב היה‪ ,‬לא רק לרופאים נסע בעבור רפואת בנו‪ ,‬אף‬
‫לצדיקים גדולים נסע וביקש את ברכתם‪ .‬אך לצערו הרב מצבו של בנו‬
‫נותר כשהיה ומאומה לא הועיל‪.‬‬
‫ביום מן הימים הגיע אחד מקרוביו של משולם ונהרה על פניו‪" :‬מצאתי‬
‫לך עצה טובה"‪ ,‬לחש הקרוב כממתיק סוד‪" .‬יהודי פלאי ישנו בליז'נסק‪,‬‬
‫רבי אלימלך שמו (יום פטירתו כ"א אדר)‪ .‬אומרים שהוא יכול לפעול‬
‫הכל בכח קדושתו‪ ,‬קח את בנך אליו ותחזרו שניכם לשלום בריאים‬
‫[\ושלמים בגוף ונפש"‪.‬‬
‫משולם סירב‪ .‬ליז'נסק רחוקה היא מאוד‪ ,‬ואת בנו יש לקשור‬
‫ולשמור בכדי שלא יזיק‪ .‬היאך ייקחנו עד לשם‪ .‬ומה גם‪ ,‬שכבר היה‬
‫אצל צדיקים רבים וקיבל את ברכותיהם‪ ,‬אך ארוכה לא העלה‬
‫למחלת בנו‪.‬‬
‫הפצרות המקורב גברו‪ ,‬וקרובים נוספים ששמעו על פלאי הצדיק‬
‫מליז'נסק‪ ,‬שכנעו את משולם לנסות‪ .‬אם לא יועיל – כך אמרו –‬
‫לא יזיק‪.‬‬
‫ומשולם יצא לדרך‪ .‬כרכרה משובחת נרתמה לצמד סוסים אבירים‪,‬‬
‫הבן החולה נקשר לאלונקה בירכתי הכרכרה‪ ,‬וצמד משרתים‬
‫נתלווה אליהם לדאוג לכל צרכי המסע‪.‬‬
‫בדרך נראה מחלון הכרכרה עני צועד לאיטו‪ ,‬הבן שהיה קשור‬
‫למיטה קרא לאביו וביקשו לקרוא לעני‪ .‬העני התעניין למטרת‬
‫הנסיעה‪ ,‬ומשולם סיפר הכל בכאב נוקב‪ .‬העני שמע את דבריו‬
‫והסב את תשומת לבו‪" :‬כבר מתקרב ראש חודש אלול‪ ,‬בחודש‬
‫אלול לא מקבל הרבי רבי אלימלך קהל‪ .‬רק מקרים של פיקוח‬
‫נפש"‪ .‬אבל משולם טען שהם ממשיכים לליז'נסק‪.‬‬
‫העני נפרד מהם לשלום‪ ,‬אבל הבן החולה לא היה מרוצה‪" .‬אבא‪,‬‬
‫תן לו נדבה"‪ ,‬התעקש‪ .‬משולם קרא לעני והניח בכפו מטבע של‬
‫'רנדל' (מטבע יקרה באותם הימים)‪.‬‬
‫להפתעתו הרבה של משולם‪ ,‬מספר רגעים אחר כך החל בנו‬
‫להתנהג כאדם מפוכח‪ ,‬שאל כעניין והשיב כהלכה‪ ,‬ואף הבן טען‬
‫שאין להם לנסוע לשווא אם לא יזכו לראות פני הרבי‪ .‬אבל‬
‫משולם שרצונו היה להיכנס לצדיק‪ ,‬החליט להמשיך‪.‬‬
‫בהגיעם לליז'נסק‪ ,‬לא הכניסו אותם המשרתים‪ ,‬כצפוי‪ ,‬פנימה‪.‬‬
‫ומשולם נאלץ לשכנעם שהוא רק רוצה לראות את פני הרבי‬
‫ולצאת‪ .‬לאחר שמבוקשו ניתן לו‪ ,‬הניח משולם פדיון נפש בסך ‪00‬‬
‫רנדליך אצל הרבי רבי אלימלך‪ .‬הרבי הרים את ראשו בתמיהה‬
‫ושאל‪" :‬מה זאת? לאלימלך נותנים י"ב רנדליך‪ ,‬ולאליהו הנביא‬
‫נותנים רק אחד?!"‪( ...‬הידברות)‬
‫כיצד לזהות מזון מקולקל ‪ -‬חלק ב'‬
‫לפניכם מספר מאכלים שכדאי להרחיק מהצלחת‪.‬‬
‫א‪ .‬שימורים מקופסה מעוותת‪ :‬עלולים לגרום להרעלת מזון‪.‬‬
‫קופסת שימורים מעוותת‪ ,‬ובעיקר נפוחה‪ ,‬מעידה על התפתחות החיידק‬
‫'קלוסטרידיום בוטוניליום'‪ ,‬אשר מפריש רעלן בשם בוטוניליום"‪ ,‬מדובר‬
‫בחלבון הפועל כרעל ועלול להשפיע על מערכת העצבים‪ .‬אכילת מזון‬
‫משומר מקופסה ששינתה את צורתה או התנפחה עלולה לעלות לכם‬
‫בהרעלת מזון‪ ,‬ולכן מומלץ להיפטר ממנה לאלתר‪.‬‬
‫ב‪ .‬מלפפון עם קצה רקוב‪ :‬פוגע במערכת העיכול‪.‬‬
‫אם יש לכם במקרר מלפפון שנראה "עייף" או מעט רקוב‪ ,‬כדאי שתעשו‬
‫לו היכרות עם פח האשפה הקרוב‪ .‬החיידקים שמתיישבים על המלפפון‬
‫וגורמים לרקבונו נקראים פסאודומונס‪ .‬הם יוצרים מראה של דמעות על‬
‫גבי המלפפון‪ ,‬מה שמכונה "מחלת הדמעות"‪ ,‬ובמקרה כזה המלפפון‬
‫עלול לגרום לפגיעה במערכת העיכול שלנו‪.‬‬
‫חיידק נוסף שיוצר את הריקבון נקרא לפקטובטריום‪ .‬הוא חודר אל תוך‬
‫שכבות הירק‪ ,‬אינו מתעכל היטב בגופנו ועלול לגרום לזיהום במערכת‬
‫העיכול ובכבד‪.‬‬
‫חומרים אלה עלולים להימצא גם באזור שלכאורה אינו נראה פגוע‪ ,‬לכן‬
‫במקרה שחלק מהמלפפון או כולו רקוב ‪ -‬פשוט זרקו אותו לפח‪" .‬אם‬
‫אתם רוצים לשמור על טריותו של המלפפון פשוט אחסנו אותו בתא‬
‫נפרד מזה של העגבניות‪ ,‬כיוון שהן עלולות להאיץ את רקבונו"‪.‬‬
‫ג‪ .‬תבלינים בעלי טעם לוואי‪ :‬עלולים להכיל עש‪.‬‬
‫תבלינים נראים לכאורה בעלי אורך מדף רב‪ ,‬אך שמירתם בחוץ‬
‫(בטמפרט החדר) עשויה לעודד התפתחות של עש המזון והחרקים‪,‬‬
‫ייתכן שבתחילה לא נבחין בנוכחותו ורק נרגיש טעם לוואי של‬
‫תבלין לא טרי‪ ,‬אך בהמשך נוכל לראות גם את עקבותיו של העש‬
‫בתבלין‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬במקרה של חשש ‪ -‬כדאי לזרוק את התבלין ולפתוח חדש‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬רצוי לצרוך תבלין כשהוא סגור ולא פתוח ועדיף לאחסנו‬
‫במקרר‪ .‬כמו כן‪ ,‬יש להימנע מהשארתו באזורים לחים‪ ,‬כיוון‬
‫שחדירת לחות לתבלין מסייעת בהתפתחות חיידקים‪.‬‬
‫ד‪ .‬חטיפים מטוגנים בעלי ריח לוואי‪ :‬ככל הנראה עברו קלקול כימי‪.‬‬
‫חטיפים מטוגנים‪ ,‬כגון שקדי מרק‪ ,‬קרוטונים ואפילו גרנולה‪ ,‬בעלי‬
‫ריח לוואי של שמנים שעברו חמצון ‪ -‬מעידים לרוב על כך‬
‫שהמוצר עבר קלקול כימי"‪ ,‬מדובר בתופעה מסוכנת‪ ,‬שכן שמנים‬
‫אלה מייצרים רדיקלים חופשיים‪ ,‬העלולים לפגוע בגוף‪ .‬לכן‪ ,‬כשיש‬
‫לכם ספק בעניין ‪ -‬עדיף פשוט להיפטר מהמוצר‪.‬‬
‫רגליים מול רגליים‪ ,‬פרק א' ‪ /‬באדיבות ר' קובי לוי הי"ו‬
‫געצל מורוביץ שואב המים הותיק‪ ,‬היה מאושר עד למעלה מצמרות‬
‫הברושים‪ ,‬מן הזכות שנפלה בחלקו להיות שואב המים המרכזי בעיירה‬
‫הקסומה צירולניקה‪ ,‬שהיתה נטועה לה סמוך ונראה לוילנא השוקקת‪.‬‬
‫לצורך העניין (ובהמשך תבינו מדוע) צירולניקה היא רק משל ותו לא‪.‬‬
‫נו‪ ,‬ומכיוון שהספקנו להכיר כמה מאות קוראים נאמנים שיכחכחו‬
‫בגרונם וישאלו תמהים ונסערים "רגע‪ ,‬רגע‪ ,‬זה סיפור אמיתי או לא‬
‫אמיתי?" אקדים ואספר‪ ,‬שהסיפור על געצל מורוביץ לא היה ולא נברא‪,‬‬
‫כשם שצירולניקה לא היתה ולא נבראה‪ ,‬אבל הסיפור העצוב שיחשף‬
‫כאן לנגד עיניכם על גבם הלאה של שני פרקים‪ ,‬היה וגם נברא‪ ,‬רק‬
‫הרבה יותר‪ ,‬קרוב לעידן בו אנו חיים ובמונחים יותר מודרניים‪ .‬אך‬
‫מכיוון של "קוטף סיפור" יש זכות להעלים לערפל ולשנות את גיבורי‬
‫הסיפור האמיתי‪ ,‬ולהעיפם כרצונו במנהרת הזמן עקב שיקולים כאלה‬
‫ואחרים‪ ,‬כמו צנעת הפרט למשל‪ ,‬נסיע את עצמנו שוב ‪ 011‬שנה לאחור‪,‬‬
‫כדי לנחות נחיתה רכה במבואות העיירה צירולניקה‪ ,‬ולהציץ הצצה לא‬
‫מחייבת בנעשה שם‪.‬‬
‫אין ספק שנצא משם‪ ,‬עם לקח מלבב כך אנחנו מקווים‪ ,‬לא?‬
‫ובכן‪ ,‬געצל שואב המים‪ ,‬היה טיפוס חייכן וטוב לב‪ ,‬שהשפיע חן וחסד‬
‫לכל הסובבים אותו‪ .‬זה לא רק דליי המים שהיית מקבל ממנו‪ .‬בסמוך‬
‫לדלי הוא הפיץ נחשולים של ברכות‪ ,‬לך ולילדיך‪ ,‬לנכדיך‪ ,‬ולניניך גם אם‬
‫לא היו לך כאלה‪ .‬געצל בן ה ‪ 51‬היה שואב המים המרכזי זה ‪ 05‬שנה‪,‬‬
‫רוצה לומר‪ ,‬שאין בית בצירולניקה‪ ,‬של יהודים או של גויים שלא זכה‬
‫ממנו למים שאובים מן הבאר הדרומית של העיירה‪ ,‬מים שאין להם‬
‫סוף‪ .‬פעם בשבוע ביום שישי מוקדם בבוקר היה סובב לו געצל בין‬
‫הבתים וגובה את חופן פרוטותיו כדי לקנות דגים ושאר ירקות לקראת‬
‫שבת קודש‪ ,‬ומפקידם בידי אשתו הצדקנית רבעצען גולדה‪ ,‬שידעה‬
‫לכלכל את ביתה בתבונה ובעיקר לחנך וליישר ביראת שמים את עשרת‬
‫צאצאיה‪ ,‬שחלקם כבר נישאו בשעה טובה‪.‬‬
‫האמת ניתנת להיאמר‪ ,‬שגעצל נבחר להיות שואב המים המרכזי‪ ,‬בעיקר‬
‫עקב יחסיו וקשריו הטובים עם ראש הקהל והגבאי המשפיע ר' וולוול‬
‫שוסטמן השם ישמרהו ויחיהו‪ .‬שוסטמן זה היה ממונה ושלט ביד רמה‪,‬‬
‫על בית הכנסת הגדול ומאות מתפלליו‪ .‬היו לו יותר מיד ורגל בנעשה‬
‫בתלמוד תורה‪ ,‬שלא לדבר על עסקיו המסחריים המסועפים‪ ,‬וכמה‬
‫חנויותיו שקנו להם שם טוב והרבה קליינטורה במחוז כולו‪.‬‬
‫וולוול היה גם בן בית וחביבו של הפריץ המפורסם פיוטר טימבולסקי‪,‬‬
‫ממנו שכר את עסקיו המלבלבים‪.‬‬
‫ועכשיו תעשו חשבון נכון‪ ,‬ולא תטעו בו‪ ,‬געצל קיבל מידיו של שוסטמן‬
‫ראש הקהל‪ ,‬את המנדט להשפיע מים על כל הפרוייקטים הללו‪ :‬בית‬
‫הכנסת‪ ,‬תלמוד התורה‪ ,‬חנויותיו ובתיו‪ ,‬כך שפרנסה‪ ,‬בעין טובה‪ ,‬לא‬
‫היתה חסרה לגעצל בעיקר בזכותו של ראש הקהל שוסטמן‪ ,‬שהיה‬
‫אמנם טיפוס תקיף וקפדן‪ ,‬אך משום מה היתה לו סימפטיה עמוקה‬
‫לגעצל שלנו‪.‬‬
‫וכך חלפו להן השנים בעיירה המנומנמת צירולניקה‪ ,‬תלמידי החכמים‬
‫למדו‪ ,‬הסוחרים סחרו‪ ,‬העגלונים שעטו‪ ,‬הסנדלרים דפקו מסמרים‪,‬‬
‫ושואבי המים שאבו‪ .‬ובאמת‪ ,‬למביט מן הצד‪ ,‬העיירה שידרה הרמוניה‬
‫מופלאה‪ ,‬כמו שירה של מלאכים משובבת נפש‪ ,‬בעידן הבית הראשון‬
‫בשלטונו של המלך שלמה‪.‬‬
‫הגויים מכנים זאת בביטוי המכוער "עבר ביניהם חתול שחור" אנחנו‬
‫ברוך השם‪ ,‬צאצאיו של אברהם אבינו עליו השלום‪ ,‬איננו עסוקים‬
‫בחתולים ובטח לא בצבעם השחור ובשאר אמונות טפלות שאין בהן‬
‫טעם או ריח‪ .‬אך מה לעשות‪ ,‬בוקר קייצי אחד‪ ,‬ללא התראה מוקדמת‪,‬‬
‫נדלקו המנורות האדומות‪ ,‬צילצלו פעמוני האזעקה‪ ,‬ובשורה התחתונה‬
‫רשמו לפניכם ‪ -‬סיכסוך פרץ בין ראש הקהל ירום הודו וולוול שוסטמן‪,‬‬
‫לבין שואב המים הותיק ושופע החן‪ ,‬געצל מורוביץ‪.‬‬
‫אלא שצריך לדייק‪ ,‬מי שהדליק את אש המריבה היה דווקא ראש הקהל‬
‫שוסטמן‪ ,‬שחשד בגעגצל‪ ,‬על כי הוא מדווח לו נתונים כוזבים‪ ,‬ולמעשה‬
‫מק בל לידיו כסף ציבורי הרבה יותר ממה שמגיע לו באמת‪ .‬מריבות‪ ,‬כפי‬
‫שאתם ודאי יודעים ‪ -‬פורצות בתחילה על אש קטנה שמתאימה יותר‬
‫לפטפוטי כירה שניתן לטגן בה ביצה ולא יותר‪ ,‬ואח"כ היא מגביה ‪-‬עוף‬
‫עד לשריפת יער שלם‪.‬‬
‫בינינו לבין עצמנו‪ ,‬הכל יכול היה להיסגר בארבע עיניים בין שני‬
‫הנכבדים‪ ,‬אלא שיצר הרע בער בקירבו של ראש הקהל‪ ,‬אשר הרגיש‬
‫נבגד ולא היה מוכן לשמוע שום תרוץ‪ ,‬ולו הקלוש ביותר מצד שואב‬
‫המים‪.‬‬
‫ברשותכם נעיף זרקור קצר על סלע המחלוקת‪.‬‬
‫ובכן‪ ,‬כל ראש חודש היה געצל שואבינו מגיש דו"ח מסודר‪ ,‬כמה‬
‫דליי מים הוא העביר לחבית הגדולה בבית הכנסת הגדול‪ ,‬לשימושם‬
‫של המתפללים‪ .‬באופן ממוצע מדובר היה על כ ‪ 01‬דליי מים ליום‬
‫תכפילו ב ‪ ,02‬והנה לכם ‪ 021‬דליים‪ .‬בוקר אחד ערך ראש הקהל‬
‫שוסטמן בדיקה‪ ,‬וגילה שהחבית מגרדת את התחתית‪ ,‬הוא הגיע‬
‫שוב למחרת‪ ,‬והמצב היה דומה‪ .‬המתפללים לא התלוננו‪ ,‬כי שואב‬
‫המים הזוטר שמעל'קה גרוס עבר מפעם לפעם ושפך דלי או שניים ‪-‬‬
‫נדבת ליבו‪ ,‬אבל וולוול רתח מזעם‪" .‬מי יודע כמה פעמים הוא שיקר‬
‫אותי ודיווח על מים שכלל לא שאב והקהל לא נהנה מהם ואף נטל‬
‫שכרו מושלם‪ ,‬שלא כדין!!!"‪.‬‬
‫לאמיתו של דבר‪ ,‬בעת שמפלס הזעם של וולוול שוסטמן ראש‬
‫הקהל עלה על גדותיו‪ ,‬שכב געצל במיטתו קודח מחום‪ .‬כשאך‬
‫התאושש למחרת‪ ,‬הבחין מתחת לדלת ביתו בנייר צהבהב‪ .‬הוא‬
‫הרימו בדחילו ורחימו‪ ,‬ולתדהמתו קרא את המילים הבאות "געצל‪,‬‬
‫ידידי לשעבר‪ ,‬בגדת באמון שלי‪ ,‬בגדת בקהל הקדוש‪ ,‬דיווחת על‬
‫נתונים כוזבים‪ ,‬הנך מפוטר מכל פעילויות השאיבה שהטלתי עליך‪.‬‬
‫וולוול"‪ .‬עיגולים שחורים ריצדו סביב עיניו של געצל‪ ,‬והוא חש‬
‫שהוא עומד להתמוטט‪ .‬יש לו עשרה ילדים לפרנס‪ ,‬ועוד כמה נכדים‬
‫קטנים‪ ,‬ומדוע הוא מפוטר? מדוע החליט וולוול שוסטמן להתעמר‬
‫בו? נסיונותיו לדבר על ליבו של ראש הקהל‪ ,‬עלו בתוהו‪.‬‬
‫"אתה גנב געצל‪ ,‬אני לא מעסיק גנבים‪ ,‬לא במוסדות הקודש ובטח‬
‫לא בעסקים שלי געצל בלע דמעות וניסה להשחיל מילה "הייתי‬
‫חולה!" אבל וולוול כבר נעלם לו בין חנויותיו עסקיו ומלחכי‬
‫פינכתו‪" .‬אין ברירה"‪ ,‬הרהר געצל‪ ,‬שואב המים המפוטר "הכל‬
‫נסיונות משמים‪ ,‬צריך להביא לחם הביתה‪ ,‬וכבר למדנו ושיננו‪,‬‬
‫יהודי יכול לחיות ולהתקיים עם פת במלח שיאכל‪ ,‬מים במשורה‬
‫שישתה‪ ,‬על הארץ שיישן‪ ,‬ובתורה הוא עמל‪ ,‬אשריו בעולם הזה‬
‫וטוב לו לעולם הבא"‪.‬‬
‫געצל ניגב בעדינות את דמעות עלבונו‪ ,‬וסובב לו בין הרחובות‬
‫מחפש קליינט מזדמן‪ ,‬אבל השמועה כבר עשתה לה כנפיים‪" ,‬געצל‬
‫שואב המים רימה ושיקר וגנב מכספי הקופה הציבורית"‪ .‬אוי‬
‫לאותה בושה‪.‬‬
‫קליינטים ותיקים הפנו לו עורף עם האסל על כתפיו הוא ניסה לגרד‬
‫עם רגליו הכואבות כמה פרוטות‪ ,‬אבל גם הסוחרים העלימו עיניהם‬
‫ממנו‪" .‬הוא מוקצה מחמת מיאוס"‪ ,‬הפטירו בינם לבין עצמם‪ .‬געצל‬
‫שתק בלע את הקלון‪ ,‬אבל חש כמו מוקצה ביום חול‪ .‬לא פשוט‪.‬‬
‫שואב המים שב לביתו אחרי שבוע של נסיונות להביא פת לחם‪ ,‬אך‬
‫לשווא‪ .‬כל הדלתות נסגרו בפניו‪ ,‬זו אחר זו‪.‬‬
‫הוא פכר את ידיו באישון לילה ובכה בעיקר מעלבון‪" ,‬אני יודע אבא‬
‫שבשמים‪ ,‬שלא וולוול אשם‪ ,‬הוא רק מגלגל כאן חובה על ידי חייב‪,‬‬
‫ואני כנראה ‪ -‬עקב חשבון עלום ‪ -‬צריך לסבול בזיונות‪ .‬אז אני מקבל‬
‫אותם באהבה גדולה‪ ,‬בבחינת "שמחים ביסורים‪ ,‬שומעים חרפתם‬
‫ואינם משיבים"‪ .‬אך מה יהא על בני ביתי‪ ,‬על הגדיים והתיישים‬
‫שזקוקים למנת יומם?! אנא אבא שבמרומים‪ ,‬אם לא לי‪ ,‬לפחות‬
‫למען עוללי ואשת נעורי שהם ודאי מנוקים מכל חטא ופשע"‪ .‬געצל‬
‫בכה לתוך הלילה הארוך‪ ,‬כמו שיהודים מאמינים למדו לבכות‪ ,‬כמו‬
‫גיבורי חיל המלבלבים נחושים בשדות הדמע של אבות ואמהות‬
‫לאורך הדורות ‪ -‬שנטל הפרנסה מוטל על כתפיהם‪.‬‬
‫"אני סולח לוולוול שוסטמן על עלבונותיו‪ ,‬אבל ריבונו של עולם‪,‬‬
‫קשה לי לקבל את רעבון בני ביתי"‪.‬‬
‫וכשהשמש עלתה לה מעל ראשי ההרים‪ ,‬זקף געצל את ראשו אחרי‬
‫לילה דווי ושברירי‪ ,‬ונע לכיוון בית הכנסת‪" .‬אני‪ ,‬ריבונו של עולם‬
‫לא נשבר‪ ,‬אני מאמין‪ ,‬שיש דין ויש דיין‪ ,‬והכל לטובה"‪.‬‬
‫המשך בעז"ה בשבוע הבא‬
‫כל מקרינו הם נסיונות‬
‫כוֹּתֵ ב ַרבֵ נּו בְ חַ ּיֵי ּומַ ְסבִ יר בַ אֲ ִריכּות‪ :‬וְ דַ ע כִ י כָּׁל עִ נְ ְינֵי עַ ם י ְִש ָּׁראֵ ל‬
‫ּומ ְק ֵריהֶ ם הַ כָּׁל הּוא נִסָּׁ יוֹּן גָּׁמּור כְ דֵ י ֶׁש ִתגְּדַ ל נַפְ ָּׁׁשם הַ ִשכְ לִ י בְ מַ ְד ֵרגַת‬
‫ִ‬
‫הַ בִ טָּׁ חוֹּן‪ .‬כָּׁל מַ ה ֶשקו ֶֹּרה בְ עַ ם י ְִש ָּׁראֵ ל כְ דֵ י ֶׁשּיָּׁבִ יאּו ה ֹּוכָּׁחוֹּת ֶׁשל אֱ מּונָּׁה‬
‫לְ הַ ָּׁקדוֹּׁש בָּׁ רּוך הּוא‪ ,‬אֲ נ ְַחנּו מַ אֲ ִמינִ ים בְ ך אַ ָּׁתה תו ִֹּׁשיעַ או ָֹּּׁתנּו‪ ,‬אַ ָּׁתה ַתעֲ זֹּר‬
‫לָּׁנּו‪ ,‬אֵ ין מוֹּצָּׁ א לַּדָּׁ בָּׁ ר הַ זֶה‪ ,‬וְ הּוא ׁש ֶֹּרׁש הָּׁ אֱ מּונָּׁה‪ ,‬וְ לפ"ז ָּׁק ַרע לָּׁהֶ ם אֶ ת הַ ּיָּׁם‬
‫ִמּדֵ י עָּׁ בְ ָּׁרם לְ תוֹּכוֹּ‪ ,‬לא בְ בַ ת ַאחַ ת‪ .‬גַם כְ ֶׁשה' עו ֶֹּשה נֵס הּוא לא עו ֶֹּשה לְ ך‬
‫נֵס גָּׁדוֹּל ּומֻ ְׁשלָּׁם ֶאּלָּׁא אֲ נִ י לא אֶ תֵ ן לְ ך כ ֶֶסף לִ בְ נוֹּת אֶ ת כָּׁל הַ בֵ ית כְ נֶסֶ ת‬
‫חֲ מֵ ׁש ִמלְ יוֹּן‪ ,‬אֶ ּלָּׁא ְקצָּׁ ת‪ִ ,‬ת ְת ַקּדֵ ם‪ ,‬עוֹּד ְקצָּׁ ת י ִָּׁק ַרע הַ ּיָּׁם‪ ...‬יַם סּוף לא נִ ְק ָּׁרע‬
‫בְ בַ ת ַאחַ ת עַ ד הַ ָּׁקצֶ ה הַ ֵשנִ י‪ ,‬כָּׁל צַ עַ ד ֶׁשעָּׁ שּו ‪ -‬נִ ְק ָּׁרע עוֹּד ְקצָּׁ ת‪ ,‬לָּׁמָּׁ ה?‬
‫תוֹּכִ יחַ לִ י עוֹּד פַ עַ ם ֶׁשאַ ָּׁתה מַ אֲ ִמין בִ י‪ֶׁ ,‬שאַ ָּׁתה לא ְמפַ חֵ ד מֵ הַ גַּלִ ים‪ְ ,‬נִראֶ ה‬
‫או ְֹּתך נִכְ נָּׁס וְ ָאז נִ ְק ָּׁרע‪ ,‬כִ י אֲ נִ י לְ ע ֹּולָּׁם לא אֲ בַ טֵ ל אֶ ת הַ בְ ִח ָּׁירה ֶׁשל הָּׁ אֱ מּונָּׁה‬
‫אוֹּמֵ ר ה'‪.‬‬
‫ה' עו ֶֹּשה נֵס לַח ֹּולֶה וְ הּוא מַ בְ ִריא מֵ חָּׁ לְ יוֹּ‪ ,‬אֲ בָּׁ ל לא בְ יוֹּם אֶ חָּׁ ד הּוא יָּׁקּום‬
‫וְ יָּׁרּוץ‪ ,‬אֶ ּלָּׁא לְ ַאט לְ ַאט‪ַ ,‬ת ְמ ִׁשיך לְ הַ אֲ ִמין בִ י כִ י אֲ נִ י רוֹּצֶ ה לִ ְראוֹּת ֶׁשאַ ָּׁתה‬
‫מַ אֲ ִמין בִ י‪ִׁ ,‬שפּור ַקל‪ ,‬נ ַָּׁת ָּׁת עוֹּד צַ עַ ד עוֹּד ְקצָּׁ ת י ִָּׁק ֵרעַ ‪ ,‬כָּׁל הַ זְמַ ן אֲ נִ י אֶ בְ חַ ן‬
‫או ְֹּתך בָּׁ אֱ מּונָּׁה‪.‬‬
‫תּוקים‪ ,‬חָּׁ זְרּו‬
‫אתם ִמּיַם סּוף כַאֲ ֶׁשר בָּׁ אּו לְ מָּׁ ָּׁרה וְ הָּׁ יּו הַ מַ יִם ְמ ִ‬
‫גַם ַאחֲ ֵרי צֵ ָּׁ‬
‫יקּותם זֶה נִסָּׁ יוֹּן גָּׁמּור‪" ,‬וְ ָּׁׁשם נִסָּׁ הּו"‪ ,‬גָּׁמַ ְרנּו‬
‫ּומֵ ְררּו וְ ע"י הָּׁ עֵ ץ חָּׁ זְרּו לִ ְמ ִת ָּׁ‬
‫תּוקים ּופִ ְתאֹּם‬
‫אֶ ת יַם סּוף‪ֶ ,‬רגַע עוֹּד פַ עַ ם נִסָּׁ יוֹּן‪ ,‬אֵ ין מַ יִם לִ ְׁשתוֹּת‪ ,‬הָּׁ יּו ְמ ִ‬
‫את או ָֹּּׁתנּו? כְ דֵ י לָּׁמּות פֹּ ה בַ ִמ ְדבָּׁ ר?‪ִ ...‬הּנֵה אַ ֶתם‬
‫נִ ְהיּו מָּׁ ִרים‪ ...‬ל ָָּּׁׁמה הוֹּצֵ ָּׁ‬
‫רו ִֹּאים מָּׁ ה אֲ נִ י רוֹּצֶ ה ִמ ְמכֶם ּדָּׁ בָּׁ ר ֶאחָּׁ ד ֶׁש ַתאֲ ִמינּו בִ י‪ ,‬זֶה הַ כֹּל‪ ,‬אֲ בָּׁ ל לא‬
‫ה ֹּו ֵלך? בִ גְ לַל ֶׁשֹּלא ה ֹּו ֵלך ַתאֲ ִמין בִ י! מָּׁ ַתי ֶׁש ַקל ַתאֲ ִמין בִ י? הָּׁ יָּׁה אֶ חָּׁ ד ִמן‬
‫הַ חֲ ִס ִידים אוֹּמֵ ר לִ בְ נֵי ָאדָּׁ ם‪ :‬הֲ ִי ָּׁתכֵן ֶׁשּי ְִתבַ ע אֶ ְתכֶם הַ בו ֵֹּרא בְ חוֹּבוֹּת‬
‫לְ מָּׁ חֳ ָּׁרת? הַ ִאם הַ ָּׁקדוֹּׁש בָּׁ רּוך הּוא ְמבַ קֵ ׁש ִמ ְמך עַ ל הַ ְּדבָּׁ ִרים ֶׁשל הֶ עָּׁ ִתיד?‬
‫הּוא ְמבַ קֵ ׁש ִמ ְמך עַ ל הַ ּיוֹּם! הַ ּיוֹּם ַתּנִ יחַ ְתפִ ּלִ ין! לא אוֹּמֵ ר לְ ך ַתּנִיחַ ְתפִ ּלִ ין‬
‫פַ עֲמַ יִם גַם לְ מָּׁ חָּׁ ר‪ָ ,‬אז לָּׁמָּׁ ה אַ ָּׁתה ְמבַ קֵ ׁש עַ ל הַ מָּׁ ָּׁחר? ְתבַ קֵ ׁש ִממֶ ּנִ י עַ ל‬
‫הַ ּיוֹּם‪" ,‬בָּׁ רּוך ה' יוֹּם יוֹּם יַעֲמָּׁ ס‪-‬לָּׁנּו"‪ ,‬כָּׁל יוֹּם תֵ ן ל ֹּו מֵ עֵ ין בִ ְרכו ָֹּּׁתיו‪ ,‬מַ ה‬
‫ֶשאַ ָּׁתה צָּׁ ִריך הַ ּיוֹּם ְתבַ קֵ ׁש מֵ ה' וְ יִתֵ ן לְ ך‪ .‬אֲ נִ י צָּׁ ִריך ָּׁככָּׁה וְ ָּׁכ ָּׁכה‪ְ ,‬ת ַקבֵ ל ַאל‬
‫ִת ְדַאג‪ַ" .‬אל ָּׁתצֵ ר צָּׁ ַרת מָּׁ חָּׁ ר כִ י לא תֵ דַ ע מַ ה ֵּילֵד יוֹּם"‪ ,‬מָּׁ ה אַ ָּׁתה ּדוֹּאֵ ג‬
‫לְ מָּׁ חָּׁ ר? ַתעֲ בֹּד אֶ ת ה' בַ ּיוֹּם הַ זֶה‪ ,‬וְ י ְִהיֶה ְק ִריעַ ת יַם סּוף גַם מָּׁ חָּׁ ר‪ָּׁ .‬ק ִׁשים‬
‫ְמזוֹּנו ָֹּּׁתיו ֶׁשל ָאדָּׁ ם כִ ְק ִריעַ ת יַם סּוף‪ ,‬אַ ָּׁתה לא יוֹּדֵ עַ מֵ אֵ יפֹּ ה זֶה יִפָּׁ ַתח‪,‬‬
‫יִפָּׁ ַתח לְ ך הַ כֹּל עַ ד ֶׁש ַתעֲבֹּר אֶ ת כָּׁל הָּׁ או ְֹּקיָּׁנוֹּס הַ זֶה‪.‬‬
‫אוֹּמֵ ר הָּׁ ַרב‪ :‬וְ אֵ יך לא י ְִתבַ ּיֵׁש זֶה הֵ עֵ ז פָּׁ נִים לְ בַ קֵ ׁש מֵ הַ בו ֵֹּרא ֶׁשּי ְַק ִּדים‬
‫טוֹּבוֹּת גְדוֹּלוֹּת עַ ל מָּׁ ה ֶׁש ָּׁקדַ ם ל ֹּו זֶה וְ יִכְ בַ ד הַ ֹּכחַ ‪ָ ,‬אדָּׁ ם כָּׁל כָּׁ ך חַ ּיָּׁב‬
‫להַ ָּׁקדוֹּׁש בָּׁ רּוך הּוא אַ ָּׁתה עוֹּד ְמבַ קֵ ׁש מַ ְׁשכוֹּנוֹּת? עַ ְרבֻּיוֹּת? בָּׁ א ָאדָּׁ ם‬
‫להַ ָּׁקדוֹּׁש בָּׁ רּוך הּוא ִרבוֹּנ ֹּו ֶׁשל ע ֹּולָּׁם ִת ְראֶ ה אֲ נִ י מּוכָּׁן לִ ְהיוֹּת ָּּׁד ִתי ַרק‬
‫ְתסַ ּדֵ ר לִ י אֶ ת זֶה וְ זֶה‪ ...‬תֵ ן לִ י מַ ְׁשכוֹּן עַ ל זֶה‪ ...‬אוֹּמֵ ר ל ֹּו ה' נ ַָּׁת ִתי לְ ך כָּׁל‬
‫ָּׁכך הַ ְרבֵ ה עַ ד הַ ּיוֹּם וְ אַ ָּׁתה ּדוֹּאֵ ג עַ ל הַ ּדָּׁ בָּׁ ר הַ זֶה? עַ ל הַ ּדָּׁ בָּׁ ר הַ ָּׁקטָּׁ ן הַ זֶה‪,‬‬
‫כְ ִאּלּו יֵׁש מַ עְ צוֹּר לַה'‪ ,‬יֵׁש לִ י אֵ יזֶה בְ עָּׁ יָּׁה לְ סַ ּדֵ ר לְ ך אֶ ת זֶה? ָּׁתבוֹּא ַתעֲ ב ֹּד‬
‫או ִֹּתי כְ מ ֹּו ֶׁשצָּׁ ִריך ִת ְהיֶה י ְֵרא ָּׁׁשמַ יִם‪ְ ,‬ת ַׁשעְ בֵ ד אֶ ת הַ ּלֵב‪ִ ,‬ת ְראֶ ה אֵ יך הַ כֹל‬
‫ִמ ְס ַתּדֵ ר‪ִ .‬רבְ ָּׁקה וְ יִצְ חָּׁ ק ִמ ְתפַ ּלְ לִ ים לְ ַאחַ ר ָּׁׁשנִ ים ֶׁשֹּלא הָּׁ יּו לָּׁהֶ ם ְיל ִָּׁדים ה'‬
‫אוֹּמֵ ר לָּׁהֶ ם אֲ נִ י לא רוֹּצֶ ה לְ הָּׁ בִ יא ָּׁלכֶם ְיל ִָּׁדים כִ י ַאחַ ר ָּׁכך יֵצֵ א ָּׁלכֶם בֵ ן‬
‫אֲ חַ ד פו ֵֹּׁשעַ ‪ ,‬כְ ֶׁשהַ סַ בָּׁ א ַאבְ ָּׁרהָּׁ ם יָּׁמּות יָּׁבוֹּא הַ ֶּילֶד‪ ,‬בָּׁ כּו ּובָּׁ כּו ּובָּׁ כּו‪,‬‬
‫יתה ֶׁשל אַ בָּׁ א‬
‫"וַ ּיֶעְ ַתר יִצְ חָּׁ ק לַה'"‪ָ ,‬אמַ ר ה' נִ תֵ ן לוֹּ‪ ,‬אֲ בָּׁ ל נ ְַק ִּדים אֶ ת הַ ִמ ָּׁ‬
‫ֶׁשּלוֹּ‪ַ .‬אבְ ָּׁרהָּׁ ם מֵ ת חֲ מֵ ׁש ָּׁׁשנִ ים ק ֶֹּדם זְמַ ּנ ֹּו כְ דֵ י ֶׁשֹּלא י ְִראֶ ה אֶ ת הַ ּנֶכֶד ֶׁשּל ֹּו‬
‫יוֹּצֵ א לְ ַת ְרבּות ָּׁרעָּׁ ה‪ִ ,‬אם יִצְ חָּׁ ק לא הָּׁ יָּׁה ִמ ְתפַ ּלֵל וְ לוֹּחֵ ץ אֶ ת הַ ָּׁקדוֹּׁש‬
‫בָּׁ רּוך הּוא יוֹּתֵ ר ִמּדַ י‪ִ ,‬מ ְתפַ ּלֵל אֲ בָּׁ ל לא " וַ ּיֶעְ ַתר" כְ עֶ ֶתר ֶׁש ְמהַ פֵ ך אֶ ת‬
‫הַ ְתבּוָאה‪ .‬הּוא רוֹּצֶ ה ֶילֶד ‪ -‬נִ תֵ ן לוֹּ‪ ,‬אֲ בָּׁ ל אַ בָּׁ א ֶׁשּל ֹּו יָּׁמּות מֻ ְקּדָּׁ ם‪ ,‬אַ בָּׁ א‬
‫ֶׁשּל ֹּו י ְַׁשּלֵם אֶ ת הַ ְמ ִחיר‪ָ ,‬אז מָּׁ ה אַ ָּׁתה רוֹּצֶ ה ֶׁשֹּלא נִ ְתפַ ּלֵל? ִת ְתפַ ּלֵל‪ ,‬לא‬
‫ָאמַ ְר ִתי לְ ך ֶׁשֹּלא‪ ,‬אֲ בָּׁ ל ָּׁתבִ ין ֶׁש ִאם זֶה לא מַ גִ יעַ ָאז יֵׁש פהֹּ מַ ֶשהּו‬
‫נִס ָּׁתרוֹּת הֵ ם ּדַ ְרכֵי הָּׁ אֵ ‪-‬ל‪ ,‬מָּׁ ה אַ ָּׁתה יוֹּדֵ עַ ? "אֵ ‪-‬ל ִמ ְס ַתתֵ ר"‪,‬‬
‫ֶׁשבַ חֶ ְׁשבוֹּן‪ְ .‬‬
‫הַ ָּׁקדוֹּׁש בָּׁ רּוך הּוא ִמ ְתחַ בֵ א‪ ,‬הּוא מֵ בִ ין ֶׁשזֶה יַעֲ ֶשה לְ ך ַרע בַ חַ ּיִים‪ ,‬עוֹּד‬
‫חֲ מֵ ׁש ָּׁׁשנִ ים ֶׁשַאבְ ָּׁרהָּׁ ם ָאבִ ינּו הָּׁ יָּׁה חַ י אַ ָּׁתה יוֹּדֵ עַ מַ ה זֶה?‬
‫ָּׁלכֵן אוֹּמֵ ר הָּׁ ַרב ֶׁשּיְסוֹּד הַ ְּדבָּׁ ִרים הֵ ם ֶׁשָאדָּׁ ם צָּׁ ִריך לָּׁדַ עַ ת עִ ם הַ ק ִֹּׁשי ֶׁשּלוֹּ‪,‬‬
‫עִ ם הֲ לא ִתפָּׁ נֶה ֶׁשּלוֹּ‪ ,‬עִ ם הַ פְ רוֹּבְ לֵמוֹּת וְ הַ ְק ָּׁׁשיִים ֶׁשהּוא סוֹּחֵ ב‬
‫וְ הַ מּועָּׁ קוֹּת ֶׁשּיֵׁש ל ֹּו וְ עִ ם תַ ת הַ ְתנ ִָּׁאים ֶׁשהּוא חו ֵֹּׁשב לְ פִ י ּדַ עְ ת ֹּו ֶׁשה' נ ַָּׁתן‬
‫לוֹּ‪ ,‬בֹּא לַה'! אֵ יך אֲ נִ י ָאבוֹּא כָּׁ כָּׁה? ָּׁתבוֹּא! ּומַ ה ּי ְִהיֶה? הַ כֹּל י ְִס ַתּדֵ ר!‬
‫כַמָּׁ ה ֶׁשאַ ָּׁתה ִתצְ עַ ד יוֹּתֵ ר ָּׁק ִדימָּׁ ה לַה' ‪ָּׁ -‬ככָּׁה הַ ּיָּׁם י ִָּׁק ַרע לְ פָּׁ נֶיך יוֹּתֵ ר‪" .‬ה'‬
‫צִ ּלְ ך"‪ ,‬הּוא ה ֹּו ֵלך ִא ְתך‪ ,‬מָּׁ ה הַ צֵ ל הַ זֶה אַ ָּׁתה מַ ְראֶ ה ל ֹּו אֶ צְ בַ ע הּוא מַ ְר ֶאה‬
‫ל ֹּו אֶ צְ בַ ע‪ ,‬מַ ְראֶ ה ל ֹּו ְׁשתֵ י אֶ צְ בָּׁ עוֹּת י ְַראֶ ה לְ ך ְׁש ַתיִם‪ ,‬וְ ִאם אֲ נִ י אֶ ְמסֹּ ר‬
‫אֶ ת עַ צְ ִמי לַה'? הַ כֹּל י ְִס ַתּדֵ ר לְ ך‪ ,‬כָּׁל מַ ה ֶשאַ ָּׁתה צָּׁ ִריך בַ חַ ּיִים י ְִס ַתּדֵ ר לְ ך‪.‬‬
‫מצאו את ההבדלים‬
‫קפד ראשו וזנבו פרשת תזריע‬
‫א‪ .‬מקום באחורי הראש שנשרו שערותיו‪" .‬וכי יהיה ב___ או בגבחת"‬
‫קפד זנבו ‪( -‬בהשאלה) קור עז‪" .‬ביום אכלני חרב ו___ בלילה"‬
‫ב‪ .‬נגע בבגד‪" .‬והנגע לא‪-‬פשה טמא הוא באש תשרפנו ___"‬
‫קפד זנבו ‪ -‬במקום מסוכן ביותר ‪ ,‬על פי התהום‪ .‬בעברי פי ‪___ -‬‬
‫ג‪ .‬מחלה קשה שאין לה מרפא‪ .‬צרעת ___‬
‫קפד ראשו ‪ -‬קללה‪ ___" .‬ה' בבית רשע" (בלשון סמיכות)‬
‫; ד‬
‫לאחר השקעה מרובה יצאו התלמידים לאגור‬
‫כוחות (וקווי ה' יחליפו כוח)‬
‫בתנובה רחובות‪ ,‬ופארק רחובות‬
‫התלמידים אגרו כוחות והוכיחו‬
‫לאורך כל הטיול את החינוך הקדוש‬
‫והטהור וגרמו לקידוש שם שמים‬
‫בכל מקום בו נכחו‪.‬‬
‫המח הגמיש‬
‫שבץ מוחי היה מאז ומתמיד מושג רפואי מעורר חלחלה‪ .‬אולם כשאביו‬
‫של חוקר המוח פול באך‪-‬אי‪-‬ריטה לקה לפני כארבעים שנה בשבץ כזה‪,‬‬
‫הפרוגנוזה היתה גרועה בהרבה מזו שמקבלים אנשים שלוקים בשבץ‬
‫מוחי בימינו‪ .‬התפיסה רפואית של אותה תקופה גרסה שהאנטומיה של‬
‫המוח בלתי משתנה‪ :‬אם שבץ מכה והורג חלקים מהמוח – היכולות‬
‫שעליהן אחראים אותם חלקים אבודות לנצח‪.‬‬
‫כחוקר מוח‪ ,‬פול באך‪-‬אי‪-‬ריטה הכיר את התיאוריה המקובלת לגבי‬
‫היותו של המוח סטאטי ובלתי משתנה‪ .‬הוא לא היה אופטימי לגבי‬
‫מצבו של אביו‪ .‬לעומתו‪ ,‬אחיו הצעיר ג'ורג' היה אז רק סטודנט‬
‫לרפואה‪ :‬הוא טרם הספיק ללמוד תיאוריות מורכבות על המוח‪ ,‬וחוסר‬
‫הידע שלו אפשר לו להאמין שאביו יוכל להשתקם‪ .‬אחרי חודש מהשבץ‬
‫המוחי של אביו‪ ,‬כאשר הטיפול הקונבנציונלי שקיבל לא הביא לשום‬
‫שיפור‪ ,‬ג'ורג' הגה גישה טיפולית חדשה‪ .‬הוא החל להפעיל את אביו‬
‫מידי יום בשלל פעילויות בסיסיות‪ :‬זחילה‪ ,‬הליכה על ארבע‪ ,‬משחק‬
‫בגולות‪ ,‬ועוד‪ .‬בעזרת הטיפול המשקם‪ ,‬מצבו של האב החל להשתפר‪.‬‬
‫בתום שנה הוא חזר לתפקוד מלא‪ ,‬ללמד במשרה מלאה בתפקידו‬
‫בקולג'‪ ,‬טייל בכל העולם‪ ,‬וחי חיים פעילים ומלאים עד גיל ‪.00‬‬
‫תכנית השיקום שיצר ג'ורג' לאביו לא ריפאה אותו‪ :‬בנתיחה לאחר‬
‫המוות נמצא שהשבץ בו לקה שנים לפני כן גרם לאביהם של ג'ורג'‬
‫ופול באך –אי‪-‬ריטה לנמק גדול בגזע המוח‪ ,‬נמק שמעולם לא‬
‫החלים ואשר לפי הידע הנפוץ בחוגי הרפואה דאז היה אמור‬
‫להשאיר את האב נכה לצמיתות‪ .‬העובדה שהוא השתקם וחי חיים‬
‫מלאים עם חלק מנוון במוח הציתה את סקרנותו של פול באך‪-‬אי‪-‬‬
‫ריטה‪ .‬ההיכרות עם מקרה זה סללה את הדרך לתיאוריה חדשה‪:‬‬
‫המוח הוא 'פלסטי'‪ ,‬כלומר גמיש וניתן לשינויים‪ .‬גם אנשים שעברו‬
‫פגיעת מוח או נולדו עם מוגבלות‪ ,‬יכולים ליצור רשתות עצביות‬
‫חדשות במוח שיפצו על האזורים שאינם מתפקדים‪.‬‬
‫התיאוריה‪ ,‬משכה עד מהרה חוקרי מוח נוספים לעריכת ניסויים‬
‫שיאוששו אותה‪ .‬כך למשל גילה צוות של חוקרים שפציעה גופנית‬
‫גורמת לשינוי בקורטקס – קליפת המוח‪ .‬בקורטקס ממוקמת מעין‬
‫מפה של הגוף כולו‪ ,‬עם אזורים האחראיים על החישה והתנועה‬
‫של כל חלק בגוף‪ .‬אולם המפה הזו איננה סטטית‪ :‬במחקר שנערך‬
‫על קו פים שאצבעם האמצעית נקטעה‪ ,‬נצפה תוך זמן קצר שינוי‬
‫במפת המוח האחראית על תנועת היד‪ :‬מחמשה אזורים נבדלים‬
‫בבירור‪ ,‬כל אחד כנגד אחת האצבעות בכף היד‪ ,‬פלשו האזורים‬
‫האחראים לאצבע השנייה והרביעית לאזור שהוקצה טרם הקטיעה‬
‫לאצבע השלישית‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬המוח השתנה כתגובה לשינוי‬
‫פיזי של הגוף‪ .‬במחקר אחר‪ ,‬אספו חוקרים קבוצה של כנרים‬
‫מקצועיים וערכו להם צילומי ‪ MRI‬למוח‪ .‬אצל כל הכנרים האזור‬
‫האחראי על תנודות אצבעות היד נמצא גדול במידה ניכרת מאשר‬
‫אצל אנשים אחרים‪ ,‬שאינם מנגנים בכינור‪.‬‬
‫בשבת‪:‬‬
‫בחול‪:‬‬
‫תפילות‬
‫שחרית הנץ החמה ‪( 15:01‬כ‪ 05-‬דקות קודם הנץ החמה)‬
‫‪10:11‬‬
‫שחרית מנין ב'‬
‫‪11:05‬‬
‫שחרית מנין ג'‬
‫‪( 01:51‬כ‪ 01-‬דק' קודם שקיעה)‬
‫מנחה‬
‫סמוך למנחה‬
‫ערבית מנין א'‬
‫בתום השיעור המרכזי‬
‫ערבית מנין ב'‬
‫שיעורים‬
‫בימים א – ה בשעה ‪ , 01:01‬גמרא – לאחר השיעור המרכזי‬
‫יום ראשון‬
‫יום שני‬
‫יום שלישי‬
‫יום רביעי‬
‫יום חמישי‬
‫עין יעקב ‪ -‬עיון באגדות חז"ל‬
‫חובת הלבבות‬
‫הלכה ‪ /‬ענייני דיומא‬
‫מסילת ישרים לרבנו הרמח"ל‬
‫הלכות שבת‬
‫פעילות לנשים‬
‫השיעור לנשים יתחדש בע"ה לאחר הפסח‬
‫תפילות ושיעורים‬
‫‪( 01:01‬כ‪ 01-‬דק' לפני שקיעה)‬
‫מנחה ערב שבת‬
‫‪( 15:05‬כשעה קודם הנץ החמה)‬
‫שחרית עם הנץ החמה‬
‫‪ 01( 10:11‬דק' לפני תפילת שחרית)‬
‫שיעור בהלכות נידה‬
‫‪10:01‬‬
‫שחרית מנין ראשי‬
‫‪( 00:01‬אליהו קורן ‪ ,0‬משפחת פרג'יאן)‬
‫תהילים לבנים‬
‫שיעור הלכה חושן משפט ‪05:01‬‬
‫‪02:11‬‬
‫מנחה מנין א'‬
‫‪02:01‬‬
‫שיעור מוסר‬
‫‪( 00:05‬בתום השיעור)‬
‫מנחה מנין ב'‬
‫‪( 01:01‬כשעה לפני צאת השבת)‬
‫אבות ובנים‬
‫‪( 01:01‬כ‪ 01-‬דק' קודם צאת שבת)‬
‫שיעור הלכה‬
‫‪( 01:01‬עם צאת השבת)‬
‫ערבית של מוצ"ש‬
‫פעילות לנשים בשבת‬
‫תהילים לבנות‬
‫שיעור לנשים‬
‫‪( 00:05‬הרב מן ההר ‪ ,00/1‬משפ' בן אלי)‬
‫‪ 00:05‬מפי מו"ר שליט"א‬
‫שיעורים קבועים נוספים מפי מו"ר הרב שליט"א בירושלים והסביבה!‬
‫יום ראשון ‪ 00:11‬ביה"כ "יוסף חי"‪ ,‬רחוב מניה שוחט‪ ,‬פסגת זאב‬
‫יום רביעי ‪ 01:11‬ביה"כ "בורכוב"‪ ,‬רחוב פישל ירושלים‬
‫‪00:01‬‬
‫יום שני‬
‫יום חמישי ‪00:11‬‬
‫לזיכוי הרבים‪ ,‬להצלחה‪ ,‬לרפואה ולעילוי נשמת‪.‬‬
‫דניאל בן‪-‬ציון בטל' ‪.050-4886366‬‬
‫ביה"כ "מוסיוף"‪ ,‬רחוב יואל ירושלים‬
‫מעלה אדומים רחוב אבני החושן‬
‫העלון מוקדש לעילוי נשמתו הטהורה של מרן שר התורה ופוסק הדור‪ ,‬מורנו ורבנו מרן הגאון רבי עובדיה יוסף זצוק"ל‪ ,‬שזכותו הגדולה תגן עלינו‬
‫‪ ,‬דוד בן שמחה וב"ב‪ ,‬משפחת מזרחי‪ ,‬יחזקאל מאיר בן שרה ובני ביתו‪ ,‬ציון בן נעמי לבריאות והצלחה‬
‫להצלחת‪:‬‬
‫לרפואת‪ :‬חיים מרדכי בן נטע‪ ,‬עובדיה בן עמומה‬